זמירות לשבת

<mediawiki xmlns="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/" xmlns:xsi="http://www.w3.org/2001/XMLSchema-instance" xsi:schemaLocation="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/ http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11.xsd" version="0.11" xml:lang="he">
  <siteinfo>
    <sitename>ויקיטקסט</sitename>
    <dbname>hewikisource</dbname>
    <base>https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99</base>
    <generator>MediaWiki 1.47.0-wmf.23</generator>
    <case>first-letter</case>
    <namespaces>
      <namespace key="-2" case="first-letter">מדיה</namespace>
      <namespace key="-1" case="first-letter">מיוחד</namespace>
      <namespace key="0" case="first-letter" />
      <namespace key="1" case="first-letter">שיחה</namespace>
      <namespace key="2" case="first-letter">משתמש</namespace>
      <namespace key="3" case="first-letter">שיחת משתמש</namespace>
      <namespace key="4" case="first-letter">ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="5" case="first-letter">שיחת ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="6" case="first-letter">קובץ</namespace>
      <namespace key="7" case="first-letter">שיחת קובץ</namespace>
      <namespace key="8" case="first-letter">מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="9" case="first-letter">שיחת מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="10" case="first-letter">תבנית</namespace>
      <namespace key="11" case="first-letter">שיחת תבנית</namespace>
      <namespace key="12" case="first-letter">עזרה</namespace>
      <namespace key="13" case="first-letter">שיחת עזרה</namespace>
      <namespace key="14" case="first-letter">קטגוריה</namespace>
      <namespace key="15" case="first-letter">שיחת קטגוריה</namespace>
      <namespace key="104" case="first-letter">עמוד</namespace>
      <namespace key="105" case="first-letter">שיחת עמוד</namespace>
      <namespace key="106" case="first-letter">ביאור</namespace>
      <namespace key="107" case="first-letter">שיחת ביאור</namespace>
      <namespace key="108" case="first-letter">מחבר</namespace>
      <namespace key="109" case="first-letter">שיחת מחבר</namespace>
      <namespace key="110" case="first-letter">תרגום</namespace>
      <namespace key="111" case="first-letter">שיחת תרגום</namespace>
      <namespace key="112" case="first-letter">מפתח</namespace>
      <namespace key="113" case="first-letter">שיחת מפתח</namespace>
      <namespace key="116" case="first-letter">מקור</namespace>
      <namespace key="117" case="first-letter">שיחת מקור</namespace>
      <namespace key="710" case="first-letter">TimedText</namespace>
      <namespace key="711" case="first-letter">TimedText talk</namespace>
      <namespace key="828" case="first-letter">יחידה</namespace>
      <namespace key="829" case="first-letter">שיחת יחידה</namespace>
      <namespace key="1728" case="first-letter">אירוע</namespace>
      <namespace key="1729" case="first-letter">שיחת אירוע</namespace>
    </namespaces>
  </siteinfo>
  <page>
    <title>זמירות לשבת</title>
    <ns>0</ns>
    <id>5644</id>
    <revision>
      <id>3087686</id>
      <parentid>3019040</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T07:57:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3087686</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2298" sha1="iw29mik7vtimb105czhovrqspz8q6a7" xml:space="preserve">{{תוכן שמאל}}{{טורים|טורים=3|רוחב=80|
===ליל שבת===
*[[שלום עליכם מלאכי השרת]]
*[[רבון כל העולמים אדון כל הנשמות]]
*[[אשת חיל (זמר)|אשת חיל]]
*[[אתקינו סעודתא]]
*[[אזמר בשבחין]]
*[[קידוש לשבת]]
*[[כל מקדש שביעי]]
*[[מנוחה ושמחה]]
*[[מה ידידות]] 
*[[אשיר לאל אשר שבת]]
*[[מה יפית]]
*[[יום שבת קדש הוא]]
*[[צור משלו]]
*[[יום זה לישראל]]
*[[יה אכסוף]]
|
===יום שבת===
*[[אתקינו סעודתא]]
*[[אסדר לסעודתא]]
*[[חי ה']]
*[[ברוך ה' יום יום]]
*[[ברוך אל עליון]]
*[[יום זה מכובד]]
*[[יום שבתון]]
*[[כי אשמרה]]
*[[שמרו שבתותי]]
*[[דרור יקרא]]
*[[שבת היום לה']]
*[[יום השבת אין כמוהו]]
*[[על אהבתך]]
|

===סעודה שלישית===
*[[אתקינו סעודתא]]
*[[בני היכלא]]
*[[ידיד נפש]]
*[[אל מסתתר]]
|

===[[הבדלה]]===
*[[המבדיל בין קודש לחול]]
*[[אליהו הנביא]]
*[[ויתן לך]]

===[[זמירות למלווה מלכה|מלווה מלכה]]===
*[[אתקינו סעודתא]]
*[[במוצאי יום מנוחה]]
*[[חדש ששוני]]
*[[אגיל ואשמח]]
*[[אלהים יסעדנו]]
*[[אלי חיש גואלי]]
*[[אדיר איום ונורא]]
*[[איש חסיד]]
*[[אמר ה' ליעקב]]
*[[רבון העולמים למוצאי שבת|רבון העולמים]]}}

===שבתות מיוחדות===
*[[אזכרה רחמיך]]
*[[אכלו משמנים]]

===כללי===
*[[יה ריבון]]
*[[צמאה נפשי]]
*[[צור משלו]]

===פיוטים===
*[[חיש חיש אלופי]]
*[[עזרני אל חי]]
*[[ארץ ראשית]]


====הפיוטים הבאים נמחקו עקב הפרת זכויות יוצרים:====
*אעופה אשכונה
*שמח בני בחלקך
*יהלומה
*חביבי
*נגילה הללויה
*אל גליל

==דפים השייכים לקטגוריה &quot;זמירות לשבת&quot; על פי סדר הא&quot;ב==
{{עץ דפים|זמירות לשבת}}

==ראו גם==
*[[פיוטים]]

[[קטגוריה:זמירות לשבת|#]]
[[קטגוריה:ארון הספרים היהודי]]</text>
      <sha1>iw29mik7vtimb105czhovrqspz8q6a7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עץ חיים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>8372</id>
    <revision>
      <id>3087618</id>
      <parentid>3087524</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T19:18:50Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3087618</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="42407" sha1="a0ka9th60pie4y9khlgo5t0v7smh25b" xml:space="preserve">
{{אזהרת קריאה}}
__ללא_תוכן__
{{דף שער|ספר=1|עץ חיים|שחיבר הרב האלהי מו' רבי [[חיים ויטאל|חיים ויטאל]] זלה&quot;ה, כפי מה ששמע מרבו מובהק הרב האלהי בוצינא קדישא מוהר&quot;ר '''[[מחבר:האר&quot;י|יצחק לוריא אשכנזי]]''' זלה&quot;ה אשר דבר בקדשו כפי הקבלה האמיתית שקיבל מפי '''אליהו''' זלה&quot;ה. ומה לנו לספר בשבחים הועתק והוגהה מכמה ספרי עץ החיים מוגהים ומסודרים על נכון בכל מה דאפשר.|מקור=(נוסח השער דפוס קארעץ שנת וע'''ץ''' החי'''ים בת'''וך הגן {{קטן|(תקמ&quot;ב)}})|תמונה=עץ_חיים.png|גודל=200|כיתוב=צילום שער דפוס קוריץ ה'תקמ&quot;ב}}
{{חיפוש2||כפתור חיפוש=חיפוש בעץ חיים}}
{{הגבלת תוכן עניינים|רמה=3}}

==על הספר==
ספר זה כולל יסודות בחכמת הקבלה בכלל ובתורת האר&quot;י ז&quot;ל בפרט. נאסף על ידי המקובל רבי {{קישור למחבר|מאיר פאפרוש}} מכתבי רבי חיים ויטאל ומכל המהדורות שהיו לפניו (ראה בארוכה [[W:כתבי האר&quot;י|&quot;כתבי האר&quot;י&quot;]] ו[[W:עץ חיים (ספר)|&quot;עץ חיים&quot;]] בויקיפדיה).

רבי חיים ויטאל כתב מהדורות רבות של תורת האר&quot;י, ובפרט של הדרושים שבספר זה - אותם הוא מכנה &quot;הקדמות&quot;. את המהדורות המגובשות יותר, שבהן ניסה ליישב לשיטה אחידה את הדרושים השונים של רבו, הוא גנז - וכשנמצאו כתבי היד שלהן, הם התפרסמו בשמות '''מהדורא תניינא''' (מ&quot;ת) ו'''מהדורא בתרא''' (מ&quot;ב). הכתבים שהרח&quot;ו השאיר אצלו ('''מהדורא קמא''', או מ&quot;ק) הועברו לבנו הרב שמואל ויטאל אחריו, ולא הודפסו שנים רבות, אבל העתקות שונות שנעשו שלא מדעתו התחילו להתפרסם כבר בימיו. ההדפסה הראשונה של כתבי מהרח&quot;ו נעשתה על ידי אחרים בשנת פטירתו, שנת ש&quot;פ. בנו, רבי שמואל ויטאל, המשיך בעריכת כתבי אביו. אחריו הדברים נערכו שוב ושוב בעיקר על ידי המקובלים הירושלמים שהדפיסו את אחת המהדורות הראשונות של הספר, ובנפרד על ידי רבי יעקב צמח שהדפיס כמה ספרים, וחזר בו בעצמו מעריכותיו הראשונות. אפילו שם הספר שונה מהוצאה להוצאה.

העץ חיים הנפוץ כיום הוא מסידורו המושקע של רבי מאיר פאפרוש תלמידו של הגר&quot;י צמח הנ&quot;ל. הגרמ&quot;פ סידר את הדברים בהשערה על פי הבנה שהיתה לו מתוך דברי רבי חיים ויטאל. למרות שהיום נטיית החוקרים שלא כיון בכלל לדעתו של מהרח&quot;ו, [ראה בעיקר ספר בנין אריאל לר' יוסף אביבי, והשלמות בקובץ צפונות קובץ יז, ועוד השלמות בספרו קבלת האר&quot;י], כבר נתקבלה מהדורה זו כספר המרכזי ללימוד יסודות קבלת האר&quot;י אצל רוב גורף של המקובלים, על פיה נדפסה בירושלים תרכ&quot;ו עם לקט של ביאורים והגהות, ועל פי המהדורה הירושלמית נדפסה בווארשא תרנ&quot;א על ידי ר' מענכין היילפרין וחבריו בתוספת עוד הגהות וביאורים רבים, ושוב בירושלים תר&quot;ע עם הסכמות שני הבדצי&quot;ם, ועל פי מהדורה זו בדרך כלל נדפסות כל מהדורות הספר בזמנינו.

==תוכן הספר==


===[[עץ חיים/הסכמות|הסכמות]]===
===[[עץ חיים/הקדמות|הקדמות]]===

===[[עץ חיים/שער הכללים|שער הכללים]] - ובו י&quot;ג פרקים:===
*[[עץ חיים/שער הכללים/א|'''פרק א''' - הצמצום]] 
*[[עץ חיים/שער הכללים/ב|'''פרק ב''' - סדר התיקון]] 
*[[עץ חיים/שער הכללים/ג|'''פרק ג''' - סוד העיבור ויניקה]] 
*[[עץ חיים/שער הכללים/ד|'''פרק ד''' - עיבור שני והגדלת השלישים]] 
*[[עץ חיים/שער הכללים/ה|'''פרק ה''' - מוחין וצלם דזעיר אנפין]]
*[[עץ חיים/שער הכללים/ו|'''פרק ו''' - ירידת החסד וגבורה]] 
*[[עץ חיים/שער הכללים/ז|'''פרק ז''' - פרצוף נוקבא]] 
*[[עץ חיים/שער הכללים/ח|'''פרק ח''' - כניסת הצלם בז&quot;א לפי שנים]] 
*[[עץ חיים/שער הכללים/ט|'''פרק ט''' - זמני גדלות נוקבא דז&quot;א]]
*[[עץ חיים/שער הכללים/י|'''פרק י''' - יעקב ומשה מיסוד דאבא]] 
*[[עץ חיים/שער הכללים/יא|'''פרק יא''' - דור המדבר ובינה ותבונה ומ&quot;ם שלוחות שבנס היו עומדים]] 
*[[עץ חיים/שער הכללים/יב|'''פרק יב''' - פרצוף לאה וסוד תפילין]] 
*[[עץ חיים/שער הכללים/יג|'''פרק יג''' - סוד הנסירה]]

**'''[[עץ חיים/שער הכללים (הכל)|כל פרקי השער בדף אחד (ארוך!)]]'''

==={{קו תחתי|היכל א' מן שבעה היכלות, והוא היכל אדם קדמון, ובהיכל זה יש ז' שערים:}}===
====שער א====
'''[[עץ חיים/שער א|השער הראשון - דרוש עגולים ויושר]]''' ובו חמשה ענפים:  {{ש}}
[[עץ חיים/שער א/ענף א|ענף א]] |  
[[עץ חיים/שער א/ענף ב|ענף ב]] |  
[[עץ חיים/שער א/ענף ג|ענף ג]] |  
[[עץ חיים/שער א/ענף ד|ענף ד]] |  
[[עץ חיים/שער א/ענף ה|ענף ה]]  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער א (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער ב====
'''[[עץ חיים/שער ב|השער השני - השתלשלות הי&quot;ס תוך העיגולים]]''' ובו ג' ענפים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער ב/ענף א|ענף א]] | 
[[עץ חיים/שער ב/ענף ב|ענף ב]] | 
[[עץ חיים/שער ב/ענף ג|ענף ג]]  |{{ררר}} '''[[עץ חיים/שער ב (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער ג====
'''[[עץ חיים/שער ג|שער השלישי - מ&quot;ב סדר אצילות בקיצור מופלג למוהרח&quot;ו]]''': {{ש}}  
[[עץ חיים/שער ג/פרק א|פרק א]] | 
[[עץ חיים/שער ג/פרק ב|פרק ב]] | 
[[עץ חיים/שער ג/פרק ג|פרק ג]]  |{{ררר}} '''[[עץ חיים/שער ג (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער ד====
'''[[עץ חיים/שער ד|השער הרביעי - שער אזן חוטם פה]]''' ונחלק לה' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער ד/פרק א|פרק א]]  | 
[[עץ חיים/שער ד/דרוש ר' גדליה הלוי|דרוש להר&quot;ר גדליה הלוי]]  | 
[[עץ חיים/שער ד/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער ד/פרק ג|פרק ג]] | 
[[עץ חיים/שער ד/פרק ד|פרק ד]]  | 
[[עץ חיים/שער ד/פרק ה|פרק ה]] |{{ררר}} '''[[עץ חיים/שער ד (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער ה====
'''[[עץ חיים/שער ה|השער החמישי - שער טנת&quot;א]]''' ויתחלק לז' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער ה/פרק א|פרק א מ&quot;ת]] | 
[[עץ חיים/שער ה/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער ה/פרק ג|פרק ג]]  | 
[[עץ חיים/שער ה/פרק ד|פרק ד]]  | 
[[עץ חיים/שער ה/פרק ה|פרק ה]]  | 
[[עץ חיים/שער ה/פרק ו|פרק ו]] | 
[[עץ חיים/שער ה/פרק ז|פרק ז]]  {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער ה (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער ו====
'''[[עץ חיים/שער ו|השער הששי - שער העקודים]]''' ויתחלק לח' פרקים:'''  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער ו/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער ו/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  |  
[[עץ חיים/שער ו/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]] | 
[[עץ חיים/שער ו/פרק ד|פרק ד מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער ו/פרק ה|פרק ה מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער ו/פרק ו|פרק ו מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער ו/פרק ז|פרק ז מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער ו/פרק ח|פרק ח]] | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער ו (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער ז====
'''[[עץ חיים/שער ז|שער השביעי שער מטי ולא מטי]]''' ובו ה' פרקים: '''  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער ז/פרק א|פרק א]]  | 
[[עץ חיים/שער ז/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער ז/פרק ג|פרק ג]]  |  
[[עץ חיים/שער ז/פרק ד|פרק ד]] |  
[[עץ חיים/שער ז/פרק ה|פרק ה]]{{ררר}} '''[[עץ חיים/שער ז (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

==={{קו תחתי|היכל שני והיכל זה הוא הנקרא היכל נקודים ובו ד' שערים:}}===
====שער ח====
'''[[עץ חיים/שער ח|שער ח - השער הראשון - שער דרושי נקודות]]''' ובו ו' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער ח/פרק א|פרק א]]  | 
[[עץ חיים/שער ח/פרק ב|פרק ב]]  |  
[[עץ חיים/שער ח/פרק ג|פרק ג]] | 
[[עץ חיים/שער ח/פרק ד|פרק ד]]  | 
[[עץ חיים/שער ח/פרק ה|פרק ה]]  | 
[[עץ חיים/שער ח/פרק ו|פרק ו]]  {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער ח (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער ט====
'''[[עץ חיים/שער ט|שער ט - השער השני - שער שבירת הכלים]]''' ובו ח' פרקים:  {{ש}} 
[[עץ חיים/שער ט/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער ט/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער ט/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער ט/פרק ד|פרק ד מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער ט/פרק ה|פרק ה מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער ט/פרק ו|פרק ו מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער ט/פרק ז|פרק ז]]  | 
[[עץ חיים/שער ט/פרק ח|פרק ח]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער ט (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער י====
'''[[עץ חיים/שער י|שער י - שער השלישי - שער התיקון]]''' ויתחלק לחמשה פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער י/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער י/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער י/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער י/פרק ד|פרק ד מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער י/פרק ה|פרק ה]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער י (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער יא====
'''[[עץ חיים/שער יא|שער יא - השער הרביעי - שער המלכים]]''' ויתחלק לאחד עשר{{הערה|כך כתוב בדפוסים שיש י&quot;א פרקים אבל הדפיסו רק י'. לא יודע אם זה סתם טעות דפוס או שיש פרק שפספסו להדפיס. מן הסתם הראשון. -- ויקיעורך}} פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער יא/פרק א|פרק א מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער יא/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער יא/פרק ג|פרק ג]]  | 
[[עץ חיים/שער יא/פרק ד|פרק ד]]  | 
[[עץ חיים/שער יא/פרק ה|פרק ה מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יא/פרק ו|פרק ו מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יא/פרק ז|פרק ז מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יא/פרק ח|פרק ח מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יא/פרק ט|פרק ט]]  | 
[[עץ חיים/שער יא/פרק י|פרק י]]  |
[[עץ חיים/שער יא/פרק יא|פרק יא(?)]]  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער יא (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

==={{קו תחתי|היכל שלישי היכל זה נקרא היכל הכתרים ובו ב' שערים:}}===
====שער יב====
'''[[עץ חיים/שער יב|שער יב - השער הראשון - שער עתיק]]''' ובו ה' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער יב/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יב/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יב/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יב/פרק ד|פרק ד מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יב/פרק ה|פרק ה מ&quot;ת]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער יב (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער יג====
'''[[עץ חיים/שער יג|שער יג - שער שני - שער א&quot;א]]''' ובו י&quot;ד פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער יג/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יג/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יג/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יג/פרק ד|פרק ד מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יג/פרק ה|פרק ה מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יג/פרק ו|פרק ו מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער יג/פרק ז|פרק ז]]  | 
[[עץ חיים/שער יג/פרק ח|פרק ח]]  | 
[[עץ חיים/שער יג/פרק ט|פרק ט]]  | 
[[עץ חיים/שער יג/פרק י|פרק י]]  | 
[[עץ חיים/שער יג/פרק יא|פרק יא]]  | 
[[עץ חיים/שער יג/פרק יב|פרק יב מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער יג/פרק יג|פרק יג]]  | 
[[עץ חיים/שער יג/פרק יד|פרק יד]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער יג (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

==={{קו תחתי|היכל הרביעי היכל זה נקרא היכל אבא ואמא ובו ג' שערים:}}===
====שער יד====
'''[[עץ חיים/שער יד|שער יד - השער הראשון - שער אבא ואמא]]''' ובו י' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער יד/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יד/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יד/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יד/פרק ד|פרק ד מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער יד/פרק ה|פרק ה מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער יד/פרק ו|פרק ו מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יד/פרק ז|פרק ז מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער יד/פרק ח|פרק ח מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער יד/פרק ט|פרק ט]]  | 
[[עץ חיים/שער יד/פרק י|פרק י]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער יד (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער טו====
'''[[עץ חיים/שער טו|שער טו - שער שני - שער הזווגים בזווג דאו&quot;א ומצות שלוח הקן]]''' ובו ו' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער טו/פרק א|פרק א מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער טו/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער טו/פרק ג|פרק ג]]  | 
[[עץ חיים/שער טו/פרק ד|פרק ד]]  | 
[[עץ חיים/שער טו/פרק ה|פרק ה]]  | 
[[עץ חיים/שער טו/פרק ו|פרק ו]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער טו (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער טז====
'''[[עץ חיים/שער טז|שער טז - השער השלישי - שער הולדת או&quot;א וזו&quot;ן]]''' ובו ז' פרקים:   {{ש}}  
[[עץ חיים/שער טז/פרק א|פרק א]]  | 
[[עץ חיים/שער טז/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער טז/פרק ג|פרק ג]]  | 
[[עץ חיים/שער טז/פרק ד|פרק ד]]  | 
[[עץ חיים/שער טז/פרק ה|פרק ה]]  | 
[[עץ חיים/שער טז/פרק ו|פרק ו]]  | 
[[עץ חיים/שער טז/פרק ז|פרק ז]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער טז (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

==={{קו תחתי|היכל החמישי והיכל זה נקרא היכל זעיר אנפין ובו י&quot;ז שערים:}}===
====שער יז====
'''[[עץ חיים/שער יז|שער יז - שער הראשון - שער ז&quot;א]]''' ויתחלק לד' פרקים:  {{ש}} 
[[עץ חיים/שער יז/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יז/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יז/פרק ג|פרק ג מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער יז/פרק ד|פרק ד מ&quot;ב]]  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער יז (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער יח====
'''[[עץ חיים/שער יח|שער יח - השער השני - שער רפ&quot;ח ניצוצין]]''' ובו ו' פרקים:  {{ש}} 
[[עץ חיים/שער יח/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יח/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יח/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יח/פרק ד|פרק ד מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יח/פרק ה|פרק ה מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יח/פרק ו|פרק ו]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער יח (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער יט====
'''[[עץ חיים/שער יט|שער יט - שער השלישי - שער אורות ניצוצין וכלים (אנ&quot;ך)]]''' ובו י' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער יט/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יט/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יט/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער יט/פרק ד|פרק ד מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער יט/פרק ה|פרק ה מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער יט/פרק ו|פרק ו מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער יט/פרק ז|פרק ז מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער יט/פרק ח|פרק ח מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער יט/פרק ט|פרק ט מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער יט/פרק י|פרק י מ&quot;ב]]   |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער יט (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער כ====
'''[[עץ חיים/שער כ|שער כ - שער הרביעי - שער המוחין]]''' ויתחלק לי&quot;ב פרקים:  {{ש}} 
[[עץ חיים/שער כ/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער כ/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער כ/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער כ/פרק ד|פרק ד מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער כ/פרק ה|פרק ה מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער כ/פרק ו|פרק ו]]  | 
[[עץ חיים/שער כ/פרק ז|פרק ז]]  | 
[[עץ חיים/שער כ/פרק ח|פרק ח]]  | 
[[עץ חיים/שער כ/פרק ט|פרק ט]]  | 
[[עץ חיים/שער כ/פרק י|פרק י]]  | 
[[עץ חיים/שער כ/פרק יא|פרק יא]]  | 
[[עץ חיים/שער כ/פרק יב|פרק יב]]   |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער כ (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער כא====
'''[[עץ חיים/שער כא|שער כא - שער החמישי - שער לידת המוחין]]''' ויתחלק לג' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער כא/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער כא/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער כא/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]   |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער כא (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער כב====
'''[[עץ חיים/שער כב|שער כב - שער הששי - שער מוחין דקטנות]]''' ויתחלק לג' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער כב/פרק א|פרק א מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער כב/פרק ב|פרק ב מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער כב/פרק ג|פרק ג מ&quot;ק]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער כב (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער כג====
'''[[עץ חיים/שער כג|שער כג - השער השביעי - שער מוחין דצלם]]''' ויתחלק לח' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער כג/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער כג/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער כג/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער כג/פרק ד|פרק ד מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער כג/פרק ה|פרק ה מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער כג/פרק ו|פרק ו מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער כג/פרק ז|פרק ז מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער כג/פרק ח|פרק ח מ&quot;ק]]   |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער כג (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער כד====
'''[[עץ חיים/שער כד|שער כד - השער השמונה - שער פרקי הצלם]]''' ויתחלק לז' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער כד/פרק א|פרק א מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער כד/פרק ב|פרק ב מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער כד/פרק ג|פרק ג מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער כד/פרק ד|פרק ד מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער כד/פרק ה|פרק ה מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער כד/פרק ו|פרק ו מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער כד/פרק ז|פרק ז מ&quot;ק]]   |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער כד (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער כה====
'''[[עץ חיים/שער כה|שער כה - השער התשיעי - שער דרושי הצלם]]''' ובו ח' דרושים:  {{ש}} 
[[עץ חיים/שער כה/דרוש א|דרוש א מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער כה/דרוש ב|דרוש ב מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער כה/דרוש ג|דרוש ג]]  | 
[[עץ חיים/שער כה/דרוש ד|דרוש ד]]  | 
[[עץ חיים/שער כה/דרוש ה|דרוש ה]]  | 
[[עץ חיים/שער כה/דרוש ו|דרוש ו]]  | 
[[עץ חיים/שער כה/דרוש ז|דרוש ז]]  | 
[[עץ חיים/שער כה/דרוש ח|דרוש ח]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער כה (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער כו====
'''[[עץ חיים/שער כו|שער כו - שער היו&quot;ד - שער הצלם]]''' ויתחלק לד' פרקים:  {{ש}} 
[[עץ חיים/שער כו/פרק א|פרק א מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער כו/פרק ב|פרק ב מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער כו/פרק ג|פרק ג מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער כו/פרק ד|פרק ד מ&quot;ב]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער כו (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער כז====
'''[[עץ חיים/שער כז|שער כז - השער אחד עשר - שער פרטי עיבור יניקה ומוחין]]''' ובו ד' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער כז/פרק א|פרק א]]  | 
[[עץ חיים/שער כז/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער כז/פרק ג|פרק ג]]  | 
[[עץ חיים/שער כז/פרק ד|פרק ד]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער כז (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער כח====
'''[[עץ חיים/שער כח|שער כח - שער השנים עשר - שער העיבורים]]''' ויתחלק לה' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער כח/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער כח/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער כח/פרק ג|פרק ג]]  | 
[[עץ חיים/שער כח/פרק ד|פרק ד מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער כח/פרק ה|פרק ה]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער כח (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער כט====
'''[[עץ חיים/שער כט|שער כט - שער הי&quot;ג - שער הנסירה]]''' ויתחלק לט' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער כט/פרק א|פרק א מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער כט/פרק ב|פרק ב מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער כט/פרק ג|פרק ג מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער כט/פרק ד|פרק ד מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער כט/פרק ה|פרק ה מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער כט/פרק ו|פרק ו מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער כט/פרק ז|פרק ז מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער כט/פרק ח|פרק ח מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער כט/פרק ט|פרק ט מ&quot;ב]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער כט (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער ל====
'''[[עץ חיים/שער ל|שער ל - שער הי&quot;ד - שער הפרצופים]]''' ויתחלק לז' דרושים - דרוש אחור ופנים. דרוש ג' בחי' שיש בכל העולמות והם כלים ואחור ואמצעי ופנימי: דרוש עיבור יניקה ומוחין. דרוש חיצוניות ופנימיות של כל העולמות. וד' דרושים קשורים ביחד:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער ל/פרק א|פרק א מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער ל/פרק ב|פרק ב מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער ל/פרק ג|פרק ג מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער ל/פרק ד|פרק ד מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער ל/פרק ה|פרק ה מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער ל/פרק ו|פרק ו מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער ל/פרק ז|פרק ז מ&quot;ב]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער ל (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער לא====
'''[[עץ חיים/שער לא|שער לא - שער הט&quot;ו - שער פרצופי זו&quot;ן]]''' ויתחלק לה' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער לא/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לא/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לא/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לא/פרק ד|פרק ד מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער לא/פרק ה|פרק ה מ&quot;ת]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער לא (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער לב====
'''[[עץ חיים/שער לב|שער לב - שער הט&quot;ז - שער הארת המוחין זו&quot;ן]]''' ובו ט' פרקים:  {{ש}} 
[[עץ חיים/שער לב/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לב/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לב/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לב/פרק ד|פרק ד מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לב/פרק ה|פרק ה מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לב/פרק ו|פרק ו מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לב/פרק ז|פרק ז מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לב/פרק ח|פרק ח מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לב/פרק ט|פרק ט מ&quot;ת]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער לב (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער לג====
'''[[עץ חיים/שער לג|שער לג - שער הי&quot;ז - שער אונאה]]''' ויתחלק לה' פרקים:  {{ש}} 
[[עץ חיים/שער לג/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לג/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לג/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לג/פרק ד|פרק ד מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לג/פרק ה|פרק ה מ&quot;ת]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער לג (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

==={{קו תחתי|היכל הששי והיכל זה נקרא היכל נוקבא דזעיר אנפין ובו ח' שערים:}}===
====שער לד====
'''[[עץ חיים/שער לד|שער לד - השער הראשון - שער תיקון נוקבא]]''' ובו ז' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער לד/פרק א|פרק א מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער לד/פרק ב|פרק ב מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער לד/פרק ג|פרק ג מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער לד/פרק ד|פרק ד מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער לד/פרק ה|פרק ה מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער לד/פרק ו|פרק ו מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער לד/פרק ז|פרק ז מ&quot;ת]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער לד (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער לה====
'''[[עץ חיים/שער לה|שער לה - השער השני - שער הירח]]''' ויתחלק לה'{{הערה|בכמה מהדורות (שאלוניקי וקארעץ) כתוב ד' פרקים אבל בפועל יש ה' -- ויקיעורך}}  פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער לה/פרק א|פרק א]]  | 
[[עץ חיים/שער לה/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער לה/פרק ג|פרק ג]]  | 
[[עץ חיים/שער לה/פרק ד|פרק ד  &lt;small&gt;(דרוש אטב&quot;ח)&lt;/small&gt;]]  | 
[[עץ חיים/שער לה/פרק ה|פרק ה]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער לה (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער לו====
'''[[עץ חיים/שער לו|שער לו - השער השלישי - שער מיעוט הירח]]''' ויתחלק לד'{{הערה|בכמה מהדורות (שאלוניקי וקארעץ) כתוב ה' פרקים אבל בפועל יש ד' -- ויקיעורך}} פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער לו/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לו/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער לו/פרק ג|פרק ג מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער לו/פרק ד|פרק ד]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער לו (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער לז====
'''[[עץ חיים/שער לז|שער לז - השער הרביעי - שער יעקב ולאה]]''' ויתחלק לה' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער לז/פרק א|פרק א]]  | 
[[עץ חיים/שער לז/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער לז/פרק ג|פרק ג ]]  | 
[[עץ חיים/שער לז/פרק ד|פרק ד]]  | 
[[עץ חיים/שער לז/פרק ה|פרק ה]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער לז (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער לח====
'''[[עץ חיים/שער לח|שער לח - השער החמישי - שער לאה ורחל]]''' ויתחלק לט' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער לח/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לח/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לח/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לח/פרק ד|פרק ד מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לח/פרק ה|פרק ה מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לח/פרק ו|פרק ו מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לח/פרק ז|פרק ז מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער לח/פרק ח|פרק ח מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער לח/פרק ט|פרק ט מ&quot;ת]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער לח (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער לט====
'''[[עץ חיים/שער לט|שער לט - השער הששי - שער מ&quot;נ ומ&quot;ד]]''' ובו י&quot;ד{{הערה|כך מובא בהרבה דפוסים למרות שבפועל הדפיסו ט&quot;ו דרושים - ויקיעורך}} דרושים וכל הדרושים כולו הוא מ&quot;ב: {{ש}}  
פרק א מ&quot;ב:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער לט/דרוש א|דרוש א]]  | 
[[עץ חיים/שער לט/דרוש ב|דרוש ב]]  | 
[[עץ חיים/שער לט/דרוש ג|דרוש ג]]  | 
[[עץ חיים/שער לט/דרוש ד|דרוש ד]]  | 
[[עץ חיים/שער לט/דרוש ה|דרוש ה]]  | 
[[עץ חיים/שער לט/דרוש ו|דרוש ו]]  | 
[[עץ חיים/שער לט/דרוש ז|דרוש ז]]  | 
[[עץ חיים/שער לט/דרוש ח|דרוש ח]]  | 
[[עץ חיים/שער לט/דרוש ט|דרוש ט]]  | 
[[עץ חיים/שער לט/דרוש י|דרוש י]]  | 
[[עץ חיים/שער לט/דרוש יא|דרוש יא]]  | 
[[עץ חיים/שער לט/דרוש יב|דרוש יב]]  | 
[[עץ חיים/שער לט/דרוש יג|דרוש יג]]  | 
[[עץ חיים/שער לט/דרוש יד|דרוש יד]]  | 
[[עץ חיים/שער לט/דרוש טו|דרוש טו]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער לט (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער מ====
'''[[עץ חיים/שער מ|שער מ - שער השביעי - שער פנימיות וחיצוניות]]''' ובו ט&quot;ו דרושים:  {{ש}} 
[[עץ חיים/שער מ/דרוש א|דרוש א]]  | 
[[עץ חיים/שער מ/דרוש ב|דרוש ב]]  | 
[[עץ חיים/שער מ/דרוש ג|דרוש ג]]  | 
[[עץ חיים/שער מ/דרוש ד|דרוש ד]]  | 
[[עץ חיים/שער מ/דרוש ה|דרוש ה]]  | 
[[עץ חיים/שער מ/דרוש ו|דרוש ו]]  | 
[[עץ חיים/שער מ/דרוש ז|דרוש ז]]  | 
[[עץ חיים/שער מ/דרוש ח|דרוש ח]]  | 
[[עץ חיים/שער מ/דרוש ט|דרוש ט]]  | 
[[עץ חיים/שער מ/דרוש י|דרוש י]]  | 
[[עץ חיים/שער מ/דרוש יא|דרוש יא]]  | 
[[עץ חיים/שער מ/דרוש יב|דרוש יב]]  | 
[[עץ חיים/שער מ/דרוש יג|דרוש יג]]  | 
[[עץ חיים/שער מ/דרוש יד|דרוש יד]]  | 
[[עץ חיים/שער מ/דרוש טו|דרוש טו]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער מ (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער מא====
'''[[עץ חיים/שער מא|שער מא - השער הח' - שער החשמל]]''' ובו ג' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער מא/פרק א|פרק א מ&quot;ק]]  | 
[[עץ חיים/שער מא/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער מא/פרק ג|פרק ג]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער מא (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

==={{קו תחתי|היכל השביעי והיכל הזה נקרא היכל {{קיצור|אבי&quot;ע|אצילות, בריאה, יצירה, עשייה}} ובו ט' שערים:}} ===
====[[עץ חיים/שער מב|שער מב]]====

::'''שער מב  - השער הראשון - שער דרושי {{קיצור|אבי&quot;ע|אצילות, בריאה, יצירה, עשייה}} ובו י&quot;ב פרקים:'''  {{ש}}  
::[[עץ חיים/שער מב/פרק א|פרק א מ&quot;ק]]  | [[עץ חיים/שער מב/פרק ב|פרק ב]]  | [[עץ חיים/שער מב/פרק ג|פרק ג]]  | [[עץ חיים/שער מב/פרק ד|פרק ד]]  | [[עץ חיים/שער מב/פרק ה|פרק ה]]  |  ...(&lt;small&gt;חסר ה' פרקים, השם ימלא חסרונם&lt;/small&gt;)... | {{הערה|במהדורת ירושלים תשמ&quot;ח, פרקי י&quot;א וי&quot;ב נרשמו כפרקי י&quot;ג וי&quot;ד תחת כותרת חדשה &quot;ענין הפרש שיש בין אצילות לבריאה ויצירה ועשיה&quot; ללא מתן הסבר במקום. אולי יש הסבר בהקדמת המהדורה - לא הסתכלתי -- ויקיעורך}}[[עץ חיים/שער מב/פרק יא|פרק יא]]  | [[עץ חיים/שער מב/פרק יב|פרק יב]]  |  | 

::'''שער מב*{{הערה|ע&quot;פ מהדורת ירושלים תשמ&quot;ח, למרות ששער זה לא מופיע בלוח השערים בתחילת מהדורת הספר (דף 5 של קובץ PDF), בכל זאת הד' פרקים הבאים מופיעים תחת הכותרת &quot;השער השני, שער כללות אבי&quot;ע ובו ד' פרקם&quot;, ללא מתן הסבר בטבעם של ד' פרקים אלו.{{ש}}
הסתבכות נוספת של העניין כאן לקורא הוא, שכתוב שהיכל השביעי כוללת ט' פרקים, אבל בפועל במהדורת ירושלים תשמ&quot;ח מחשיבים וממספרים את השער הזו וע&quot;י כך המספר יוצא באמת לי' שערים. אולי יש הסבר בהקדמת המהדורה - לא הסתכלתי -- ויקיעורך}} - שער השני - שער כללות אבי&quot;ע ובו ד' פרקים:'''  {{ש}} 
::[[עץ חיים/שער מב*/פרק א|פרק א מ&quot;ב]]  | [[עץ חיים/שער מב*/פרק ב|פרק ב]]  | [[עץ חיים/שער מב*/פרק ג|פרק ג]]  | [[עץ חיים/שער מב*/פרק ד|פרק ד מ&quot;ק]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער מב (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער מג====
'''[[עץ חיים/שער מג|שער מג - השער השלישי - שער ציור עולמות אבי&quot;ע]]''' ובו ד' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער מג/הקדמה|הקדמה להדרוש]]  | 
[[עץ חיים/שער מג/פרק א|פרק א]]  | 
[[עץ חיים/שער מג/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער מג/פרק ג|פרק ג]]  | 
פרק ד - ענין ז' כוכבי לכת בספר נוף עץ חיים נוף ב' פרשה ויצא ענין שמות בני יעקב ע&quot;ש: לא מופיע  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער מג (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער מד====
'''[[עץ חיים/שער מד|שער מד - השער הרביעי - שער השמות]]''' ובו ז' פרקים:  {{ש}} 
[[עץ חיים/שער מד/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער מד/פרק ב|פרק ב מ&quot;ב]]  | 
[[עץ חיים/שער מד/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער מד/פרק ד|פרק ד מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער מד/פרק ה|פרק ה]]  | 
[[עץ חיים/שער מד/פרק ו|פרק ו]]  | 
[[עץ חיים/שער מד/פרק ז|פרק ז]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער מד (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער מה====
'''[[עץ חיים/שער מה|שער מה - השער החמישי - שער המקיפין]]''' ובו ד' פרקים:  {{ש}} 
[[עץ חיים/שער מה/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער מה/פרק ב|פרק ב מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער מה/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער מה/פרק ד|פרק ד]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער מה (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער מו====
'''[[עץ חיים/שער מו|שער מו - השער הששי - שער כסא הכבוד]]''' ובו ו' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער מו/פרק א|פרק א מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער מו/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער מו/פרק ג|פרק ג]]  | 
[[עץ חיים/שער מו/פרק ד|פרק ד]]  | 
[[עץ חיים/שער מו/פרק ה|פרק ה מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער מו/פרק ו|פרק ו מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער מו/פרק ז|פרק ז מ&quot;ת]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער מו (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער מז====
'''[[עץ חיים/שער מז|שער מז - השער השביעי - שער סדר אבי&quot;ע]]''' ובו ו' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער מז/פרק א|פרק א]]  | 
[[עץ חיים/שער מז/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער מז/פרק ג|פרק ג מ&quot;ת]]  | 
[[עץ חיים/שער מז/פרק ד|פרק ד]]  | 
[[עץ חיים/שער מז/פרק ה|פרק ה]]  | 
[[עץ חיים/שער מז/פרק ו|פרק ו]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער מז (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער מח====
'''[[עץ חיים/שער מח|שער מח - השער השמיני - שער הקליפות]]''' ובו ד' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער מח/פרק א|פרק א]]  | 
[[עץ חיים/שער מח/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער מח/פרק ג|פרק ג]]  | 
[[עץ חיים/שער מח/פרק ד|פרק ד מ&quot;ק]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער מח (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער מט====

'''[[עץ חיים/שער מט|שער מט - השער התשיעי - שער קליפת נוגה]]''' ובו ט' פרקים:  {{ש}}  
[[עץ חיים/שער מט/פרק א|פרק א]]  | 
[[עץ חיים/שער מט/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער מט/פרק ג|פרק ג]]  | 
[[עץ חיים/שער מט/פרק ד|פרק ד]]  | 
[[עץ חיים/שער מט/פרק ה|פרק ה]]  | 
[[עץ חיים/שער מט/פרק ו|פרק ו]]  | 
[[עץ חיים/שער מט/פרק ז|פרק ז]]  | 
[[עץ חיים/שער מט/פרק ח|פרק ח]]  | 
[[עץ חיים/שער מט/פרק ט|פרק ט]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער מט (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

====שער נ====

'''[[עץ חיים/שער נ|שער נ - &quot;השער העשירי&quot;{{הערה|ראה בהערת הויקיעורכים לעיל}} - שער קיצור אבי&quot;ע]]''' ובו י' פרקים:  {{ש}} 
[[עץ חיים/שער נ/פרק א|פרק א]]  | 
[[עץ חיים/שער נ/פרק ב|פרק ב]]  | 
[[עץ חיים/שער נ/פרק ג|פרק ג]]  | 
[[עץ חיים/שער נ/פרק ד|פרק ד]]  | 
[[עץ חיים/שער נ/פרק ה|פרק ה]]  | 
[[עץ חיים/שער נ/פרק ו|פרק ו]]  | 
[[עץ חיים/שער נ/פרק ז|פרק ז]]  | 
[[עץ חיים/שער נ/פרק ח|פרק ח]]  | 
[[עץ חיים/שער נ/פרק ט|פרק ט]]  | 
[[עץ חיים/שער נ/פרק י|פרק י]]  |  | {{ררר}} '''[[עץ חיים/שער נ (הכל)|כל השער בדף אחד ]]'''

==כללי מוהרח&quot;ו ז&quot;ל==
*[[/כללי מוהרח&quot;ו ז&quot;ל/]]

==מהדורות סרוקות של הספר==
* {{היברובוקס|עץ חיים|דפוס קורץ, שנת תקמ&quot;ב (1782), 306 דפים|49505|}}
* {{היברובוקס|עץ חיים|דפוס שאלוניקי, שנת תר&quot;ה (1845), 348 דפים|37653|}}

* {{היברובוקס|עץ חיים - חלק ראשון|דפוס ווארשא, שנת תרנ&quot;א (1890), 228 דפים|66155|}}
* {{היברובוקס|עץ חיים - חלק שני|דפוס ווארשא, שנת תרנ&quot;א (1890), 238 דפים|66156|}}

* {{היברובוקס|עץ חיים - חלק ראשון|דפוס ירושלים, שנת תר&quot;ע (1910), 239 דפים|37654|}}
* {{היברובוקס|עץ חיים - חלק שני|דפוס ירושלים, שנת תר&quot;ע (1910), 237 דפים|37656|}}
* {{היברובוקס|עץ חיים - חלק שלישי|דפוס ירושלים, שנת תר&quot;ע (1910), 110 דפים|37655|}}

* {{היברובוקס|עץ חיים - חלק ראשון|דפוס ירושלים, שנת תשכ&quot;א (1961), 370 דפים|14183|}}
* {{היברובוקס|עץ חיים - חלק שני|דפוס ירושלים, שנת תשכ&quot;א (1961), 420 דפים|14190|}}
* {{היברובוקס|עץ חיים - חלק שלישי|דפוס ירושלים, שנת תשכ&quot;ד (1964), 465 דפים|14188|}}


==ראו גם==
* &lt;small&gt;[[ביאור:ספר עץ חיים|למהדורה המבוארת]]&lt;/small&gt;


==הערות==

[[קטגוריה:ארון הספרים היהודי]]
[[קטגוריה:כתבי האר&quot;י]]
[[קטגוריה:קבלה]]
[[קטגוריה:חיים ויטאל]]
{{טקסט מושלם}}</text>
      <sha1>a0ka9th60pie4y9khlgo5t0v7smh25b</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עץ חיים/שער הכללים/ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>8413</id>
    <revision>
      <id>3087621</id>
      <parentid>3086812</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T19:54:36Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3087621</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15480" sha1="1sezdtqwe3vog3oeq93y0ofc3bvoqgk" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|עץ חיים|שער הכללים|ב|ג|ד}}

==פרק ג - סוד העיבור ויניקה==
'''העיבור של אמא מזעיר ונוקבא'''. 

והנה מלת '''עיבור''' הוא '''ע&quot;ב רי&quot;ו'''.  {{ש}}
ונודע כי {{גמט דגש|ע&quot;ב}} מהימין.  ו{{גמט דגש|רי&quot;ו}} מהשמאל --  הוא שם '''אהיה''' דיודי&quot;ן (גימטריה {{גמט דגש|קס&quot;א}}) ושם {{גמט דגש|ב&quot;ן}} דההי&quot;ן -- עולה {{גמט דגש|רי&quot;ג}}. אח&quot;כ תחלק שם '''אלהים''' - '''אל''' מהימין דבינה, '''ים''' משמאל, '''ה'''' באמצע - הרי {{גמט דגש|רי&quot;ו}}. {{ש}}ונודע כי שלשה שמות אלו (&lt;small&gt;אהי&quot;ה וב&quot;ן ואלהים&lt;/small&gt;), שלשתן באים מאמא. 

והנה דע כי '''ג' עבורים הם''': 
: ( א ) עיבור של ז' חדשים 
: ( ב ) עיבור של ט' חדשים 
: ( ג ) עיבור של י&quot;ב חדשים. 

וביאור הדברים, 
* כי עיבור של ט' חדשים זה היה בעיבור הבינה מזעיר אנפין, ג' גו ג', וכל אחד מהם נכלל ונתקשר בשלשתן; ונצח נכלל ונתקשר בשלשתן שהם חג&quot;ת; והוד נכלל ונתקשר באותן הג'; וכן יסוד נכלל באותן הג' -- זהו ג' כלולין גו ג'. ג' תתאין כל א' [נכלל] בכל ג' עילאין. הרי הם ט' בחינות של כללות. וכנגדן הוצרך עיבור של ט' חדשים. 
* עיבור ז' חדשים הוא שהוצרך לכללות נה&quot;י דאריך אנפין וחצי תפארת התחתון בחסד וגבורה וחצי תפארת העליון דאריך אנפין כנ&quot;ל. וכללות זה היה לצורך אריך אנפין עצמו, לפי שהיו נה&quot;י מגולים הוצרך ליכלל על דרך זה כדי שיצאו זעיר ונוקבא אז על ידי כללות הזה וילבישו את נה&quot;י דאריך אנפין.  והנה כללות הזה הוצרך לו ז' חדשים לבד, אך לצורך זעיר אנפין נתוספו שני חדשים שהם ט', כי אריך אנפין נשלם כללותו בז' חדשים ולכללות [זעיר אנפין] ג' גו ג' הוצרכו לט' חדשים. 
* אך הנוקבא דזעיר אנפין לא נשלמה עד תשלום כל י&quot;ב חדש כמו שיתבאר בע&quot;ה. 


ונבאר עתה ענין ז' חדשים דאריך אנפין הם כך:{{ררר}}   כי תפארת דאריך אנפין נכלל חצי תחתון בעליון - לכן לא הוצרך ליכלל בכל ג' עילאין כיון שחציו הוא מכלל העלאין לכן נכלל בחצי העליון לבד, והוא חדש א'. אך הנצח הוצרך ליכלל בכל הג' עלאין כי הוא מדה בפ&quot;ע וכלול מתחתונים וצריך ליכלל בכל ג' עליונים. וכן הוד. הרי ששה חדשים לנצח והוד, וחדש אחד לתפארת -- הרי הם ז' חדשים. 

וזהו סוד שאמרו רז&quot;ל שמרע&quot;ה נולד לז' חדשים כי הוא מבחי' תפארת הזה שנכלל חציו בחצי העליון והם ז' חדשים. אך יעקב מיסוד אריך אנפין וגם הוא נכלל בחצי התפארת העליון א&quot;כ צריך יותר מז' חדשים וזהו סוד מ&quot;ש בזוהר משה מלגאו שהוא תפארת ויעקב מלבר שהוא היסוד. 

עיבור שלישי של י&quot;ב חדשים הוא להוציא המלכות, וזהו סוד &quot;ואחר '''י'''לדה '''ב'''ת&quot; - ר&quot;ת '''י&quot;ב''', כי הבת נולדה אחר י&quot;ב חדשים  ונשתהה שם י&quot;ב חדשים, וזהו לשון &quot;ואחר&quot; מלשון &quot;וָאֵחַר עד עתה&quot;. וענין י&quot;ב אלו הוא על הדרך הנ&quot;ל:{{ררר}}  כי נכללה גם המלכות בכל אחד מג' עלאין (חג&quot;ת). והוצרכו לה ג' חדשים אחרים, כי נכללו תחלה ג' תחתונות נה&quot;י בכל א' מג' אמצעיות והם ט' חדשים, ואחר כך נולדה המלכות, כנ&quot;ל ואחר ילדה הבת, ונשתהה ג' חדשים אחרים כדי לכלול בכל אחד מג' אמצעיות. הרי י&quot;ב חדש.


ונחזור לבאר ענין הכללות דאריך אנפין.{{ססס}} הנה כאשר עלה הנה&quot;י דאריך אנפין לג' אמצעיות (חג&quot;ת שלו) עלו גם כן מובחר האורות של מאנין תבירין למעלה עמהם. ודע כי במעי אמא היה נכלל מה שהוא יותר זך וברור ומזה נעשה פרצוף זעיר אנפין. וכל נקודה מאותן הנקראים &quot;מאנין תבירין&quot; היתה כלולה מי' ספירות. 

והנה כשנתקן פרצוף אריך אנפין ואבא ואמא, עלה האור יותר זך, ומזה נעשה פרצופים הנ&quot;ל. ואמנם נשאר קצת אור שלא יוכל להתברר שהיה עב בלתי זך, והמה מג' ראשונות (כתר חכמה בינה) שבכל נקודה משבעה נקודות תבירין. ועתה כשנתקן זעיר ונוקבא הובררו גם הג' ראשונות של כל אחד ואחד מהנקודות אשר מהם נעשו פרצוף אריך אנפין ואבא ואמא (&lt;small&gt;ס&quot;א מוסיפים ''מהג&quot;ר''&lt;/small&gt;). 

והיותר עב מהג' ראשונות שלא יוכל להתברר לעלות בג' הנ&quot;ל הנה הוא לוקחם זעיר אנפין לעצמו; כי אע&quot;פ שאינו ראוי לבחינת אבא ואמא, ראוין הם לזעיר אנפין ואז הובררו מהם אוכל מתוך פסולת. 
* ומכל ג' ראשונות שבכל אחד ואחד מהז' נקודות נתהווה מהם רישא דזעיר אנפין (&lt;small&gt;ג' מוחין כח&quot;ב דיליה&lt;/small&gt;) בהיותו בסוד עיבור במעי אמא. כי אע&quot;פ ששם הוא ג' כלולים בג', עם כל זה גם העובר יש לו ראש אפילו היותו במעי אמא. 
* ואח&quot;כ נתבררו ד' בחי' שהם חגת&quot;ן מנקודות של ז' נקודות, ומהם נתהווה גופא דזעיר אנפין, ונתברר מהם היותר זך וברור ע&quot;ד הנ&quot;ל בג' ראשונות. 
* ונשארו ג' שהם הוד יסוד מלכות שבכל נקודה ונקודה שלא נתבררו כלל{{הערה|ספרים אחרים: &quot;לגמרי&quot;}} עד זמן היניקה כמ&quot;ש בע&quot;ה. ולפי שהם תחתונים והקליפה נאחזת בהם מאד, לכן לא יכלו להתברר עתה.

והנה זה סוד {{צ|אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים}}. והטעם לפי שזעיר אנפין נשתהה בעיבור כדי להתברר ונתבררו בו ז' בחינות הנ&quot;ל שהם כח&quot;ב חגת&quot;ן. וכשנולד זעיר אנפין, אז כל הדינין (&lt;small&gt;שהיא הפסולת הנשאר מז' בחינות&lt;/small&gt;) שלא יכלו להתברר יותר (&lt;small&gt;כי היא פסולת וכבר נברר האוכל&lt;/small&gt;), ויצא הפסולת של ז' בחי' בסוד דם נדה היוצא בעת הלידה -- לכן תטמא ז' ימים כנגד ז' קליפות ההם. אך אם נקבה תלד - שהם ז' קליפות אלו הנ&quot;ל ועוד ז' קליפות אחרים שהם הפסולת הנשאר בהם גם מז' בחינות המלכות שיש בכל אחד מהבחינות הנ&quot;ל (כי הנקבה אינה רק אחר בירור הזכר) - לכן טמאה שבועיים, י&quot;ד יום, ז' וז'. 


והנה אח&quot;כ בזמן היניקה כמו שהמינקת נהפך לה דם נדה לחלב - כך אותם ג' של  הוד יסוד מלכות שלא נתבררו בזמן העיבור כנ&quot;ל והיו דינין כולם בסוד דם אבל עדיין היה אוכל בתוך הפסולת (&lt;small&gt;ולכן לא יצא בסוד הלידה כנודע אמנם נשאר בתוך האמא והוא להתברר שם באורך זמן היניקה&lt;/small&gt;), ונתהווה האוכל שבהם לבחינת חלב ומניקה אמא לזעיר אנפין מחלב זה כדי שיהיה שלם בכל קצוותיו. וזמן היניקה כ&quot;ד חדש. והטעם: כי ההוד צריך להתמתק בשמונה חדשים לפי שהיא כלולה בשבעה עליונות, והוא שמיני. וכן יסוד שמונה. וכן במלכות שמונה על דרך זה הנ&quot;ל. סך הכל -- כ&quot;ד חודש. וע&quot;י יניקה מבחינת הי&quot;ם זו נגדל זעיר אנפין, כי בכ&quot;ד חודש נתפשטו התלת שהיו כלולים בג' ונתגדלו והיו מו' קצוות. 

: וא&quot;ת והלא היו בג' כלילן בג', ואיך אמרנו שהג' ספירות הנז' נשארים תוך אמא בסוד החלב?{{ררר}} אך הכוונה שלא נתבררו עד זמן היניקה כי אז הדינין שהיו בהם נתמתקו בסוד החלב המניקה אותן ואז ע&quot;י החלב ההוא נגדלו בחינת השוקיים וג' אחרונות שבו. כי תחלה היו חסרים הרבה מבחינתם ולכן היו ג' כלילן בג' ולא היו נכרים בהם; ואחר שינק ולקח אותן בחי' של הדין שבהם והובררו ע&quot;י יניקה - אז נשלמו ונגדלו רגליו, כי לא נשארו תוך אימא כל ג' ספירות הי&quot;ם רק הדינין שבהם שראוים להתברר בסוד הדם הנהפך לחלב. והוא דוגמת הנער שכבר יש לו שוקיים ורגלים ואינו יכול להלוך בהם עד שיונק ואז ע&quot;י יניקה מתגדלים רגליו ומתחיל להלוך בהם ובחי' התפשטות מג' עלאין שהיו כלולים שם, וזהו הגדלתן.

אמנם יש לראות(?), כי כל ב' שוקיים נבררים ע&quot;י היניקה ונגדלין, והרי נצח הוברר בתוך העיבור?! אך הטעם כי בהדי הוצי לקי כרבא, כי נ&quot;ה בסוד ''תרי פלגי גופא'', וכיון שלא הוברר הוד - גם בירור נצח אינו מתגלה עד שיגמור הוד להתברר ביניקה. 


וסוד ה{{גמט|חלב}} הוא שם אהי&quot;ה בבינה כזה: 
* כי אהי&quot;ה דההי&quot;ן פשוט, ומלא, ומלא דמלא -- '''אהי&quot;ה. אל&quot;ף, ה&quot;ה, יו&quot;ד, ה&quot;ה. אל&quot;ף, למ&quot;ד, פ&quot;ה. ה&quot;ה, ה&quot;ה. יו&quot;ד, ו&quot;ו, דל&quot;ת. ה&quot;ה, ה&quot;ה.''' -- הם אותיות חלב עם המלה והכולל{{הערה|&lt;small&gt;דברים אלו קשים מכמה סיבות. 
* 1: לפ&quot;ז יוצא שישנם ל&quot;ח אותיות סך הכל בצירופי אהי&quot;ה דההי&quot;ן (מכיון ש-'''ו&quot;ו''' נכתב חסר). דבר שסותר לדברי המחבר שישנם ל&quot;ט אותיות בשם זה -- אחד [[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק א#מסכת סנהדרין|בשער מאמרי רז&quot;ל מסכת סנהדרין]], ואחד [[שער הכוונות/דרושי ציצית/דרוש ו|בשער הכוונות דרוש ו' דציצית]]. 
* 2: קשה להבין מה הכוונה בחישוב פעמיים של המלה '''וגם הכולל'''. 
* 3: למה שנחסיר את הו&quot;ו דוקא בשם אהי&quot;ה דההי&quot;ן כאשר בשאר המלויין של השם אנו כותבים את הוא&quot;ו מלא.

לכן נראה מכל זה שצריכים להגיה ''...&quot;וא&quot;ו...הם אותיות חל&quot;ב עם המלה הכולל&quot;''. כן נראה לי - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} וכבר ידעת כי אהי&quot;ה דההי&quot;ן הוא בדעת ובתפארת ששם מקום השדיים ודדים בכל קו אמצעי. 

גם באופן אחר כי הלא דם נהפך לחלב.  והנה הדם הוא אחוריים של שם '''אהי&quot;ה''' - גימטריה {{גמט דגש|ד&quot;ם}} כזה {{גמט דגש|א' א&quot;ה אה&quot;י אהי&quot;ה}}. ותסיר ממנו ד' אותיות '''אהי&quot;ה'''{{הערה|לא מובן לי הפעולה הזאת. כי אנו מתחשבים בגימטריא של האותיות ולא באותיות עצמם. אלא אם כן נומר בדוחק שכוונתו להסיר דווקא ארבע אלפי&quot;ן שבמילוי הנ&quot;ל. ודוחק. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} ויחזור גימטריה {{גמט|חל&quot;ב}}, שהוא המלוי לבד. 


וסוד השדיים והדדים הם בסוד ויעבור כו'. כי סוד ויעבור -- ע&quot;ב מימין, רי&quot;ו מהשמאל, הוי&quot;ה באמצעיתא. וכ&quot;ז בבינה כי היא המנקת. והנה {{גמט דגש|ע&quot;ב}} ו{{גמט דגש|רי&quot;ו}} {{גמט דגש|הוי&quot;ה}} - גימטריה {{גמט דגש|שדי}} - שהוא השדיים. 

והם סוד '''אלהים''' שבבינה - שהוא '''א&quot;ל''' מימינא, '''מ&quot;י''' משמאלא, ''''ה'''' באמצעיתא. תצרף '''אל''' שבימין עם '''דד''' ויהיה '''א&quot;ל דד'''. תצרף '''מי''' משמאל עם '''דד''' ויהיה '''מ&quot;י דד'''. וזהו סוד {{צ|'''אלדד ומידד''' מתנבאים במחנה}}. 

והנה כאשר אמא היא מניקה לבנים אז נקראת '''א&quot;ל שד&quot;י''' על שם השדיים המניקים בהם. וכשעולה למעלה ומסתלקת מעל הבנים, שכבר נגמר יניקתם, אז נקראת אמא &quot;אל עליון, גומל חסדים טובים&quot;, שאנו אומרים בברכת אבות, ו&quot;גומל&quot; מלשון {{צ|ויגדל הילד ויגמל}} כי נגמרה זמן יניקה. וסוד &quot;אל עליון&quot; הוא בינה כשעולה למעלה, ושד&quot;י הוא כשהוא מניקה בשדיים שלה, וכבר ביארנו מה הוא שדי. 

גם {{גמט|&quot;עליון&quot;}} הוא אחוריים דס&quot;ג (גימ' {{גמט|עליון}}), ושם &quot;אל&quot; הוא נגד הפנים דס&quot;ג, שם '''{{גמט|ייא&quot;י}}''' שבו גימ' {{גמט|א&quot;ל}}. וזהו '''א&quot;ל עליו&quot;ן'''. (גם אהי&quot;ה דיודין עם הכולל וד' אותיות גימ' {{גמט|עליון}}). 


ונחזור לבאר אות ה' דבאמצעיתא הנשאר משם אלהים הנ&quot;ל. כי א&quot;ל מימין, מ&quot;י משמאל, ה' באמצעיתא כנ&quot;ל. וביארנו כי א&quot;ל מ&quot;י הם ב' דדים בסוד אלד&quot;ד ומיד&quot;ד, וסוד ה' הוא החלב שמתפשט בב' הדדים האלו, לכן הוא באמצע, כי הוא מתפשט לדד ימין ושמאל. והנה נמצא כי ב' מיני חלב יוצאין, אחד לדד ימין ושני לדד שמאל, וא&quot;כ צריך שיהיה בה' זו שני מיני חלב והם באופן זה: 

* כי אות ה' יש לה ב' ציורין -- {{גמט|ד&quot;ו, ד&quot;י}}. גימטריה כ&quot;ד. גם אם תמלא ה' זו בג' מילואים שסימנם {{גמט|יה&quot;א}} הוא גימ' י&quot;ו. ועם כ&quot;ד -- גימ' {{גמט|חל&quot;ב}}. וכל זה מהציור בלתי מנין הה' עצמה. 
* גם באופן אחר: ג' ההי&quot;ן במלוי -- {{גמט|ה&quot;י ה&quot;ה ה&quot;א}} -- גימ' {{גמט|א&quot;ל}}. ועם {{גמט|ו'}} אותיותיה -- הרי {{גמט|ל&quot;ז}}. וג' אותיות המילוי יה&quot;א -- הרי גימ' {{גמט|חל&quot;ב}}. 
והרי שני מיני חלב יוצאין מן ה' זו שבאמצע הדדין של בינה. ומן ה' זו מתפשטים שני מיני חלב, אחד לדד ימין ושני לדד שמאל:


------------
&lt;references/&gt;
&lt;noinclude&gt;&lt;noinclude&gt;
{{ספר עץ חיים}}
&lt;/noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>1sezdtqwe3vog3oeq93y0ofc3bvoqgk</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087625</id>
      <parentid>3087621</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T20:02:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3087625</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="16037" sha1="q1ociq4d1m5yh622w87lhgoz3y0f39c" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|עץ חיים|שער הכללים|ב|ג|ד}}

==פרק ג - סוד העיבור ויניקה==
'''העיבור של אמא מזעיר ונוקבא'''. 

והנה מלת '''עיבור''' הוא '''ע&quot;ב רי&quot;ו'''.  {{ש}}
ונודע כי {{גמט דגש|ע&quot;ב}} מהימין.  ו{{גמט דגש|רי&quot;ו}} מהשמאל --  הוא שם '''אהיה''' דיודי&quot;ן (גימטריה {{גמט דגש|קס&quot;א}}) ושם {{גמט דגש|ב&quot;ן}} דההי&quot;ן -- עולה {{גמט דגש|רי&quot;ג}}. אח&quot;כ תחלק שם '''אלהים''' - '''אל''' מהימין דבינה, '''ים''' משמאל, '''ה'''' באמצע - הרי {{גמט דגש|רי&quot;ו}}. {{ש}}ונודע כי שלשה שמות אלו (&lt;small&gt;אהי&quot;ה וב&quot;ן ואלהים&lt;/small&gt;), שלשתן באים מאמא. 

והנה דע כי '''ג' עבורים הם''': 
: ( א ) עיבור של ז' חדשים 
: ( ב ) עיבור של ט' חדשים 
: ( ג ) עיבור של י&quot;ב חדשים. 

וביאור הדברים, 
* כי עיבור של ט' חדשים זה היה בעיבור הבינה מזעיר אנפין, ג' גו ג', וכל אחד מהם נכלל ונתקשר בשלשתן; ונצח נכלל ונתקשר בשלשתן שהם חג&quot;ת; והוד נכלל ונתקשר באותן הג'; וכן יסוד נכלל באותן הג' -- זהו ג' כלולין גו ג'. ג' תתאין כל א' [נכלל] בכל ג' עילאין. הרי הם ט' בחינות של כללות. וכנגדן הוצרך עיבור של ט' חדשים. 
* עיבור ז' חדשים הוא שהוצרך לכללות נה&quot;י דאריך אנפין וחצי תפארת התחתון בחסד וגבורה וחצי תפארת העליון דאריך אנפין כנ&quot;ל. וכללות זה היה לצורך אריך אנפין עצמו, לפי שהיו נה&quot;י מגולים הוצרך ליכלל על דרך זה כדי שיצאו זעיר ונוקבא אז על ידי כללות הזה וילבישו את נה&quot;י דאריך אנפין.  והנה כללות הזה הוצרך לו ז' חדשים לבד, אך לצורך זעיר אנפין נתוספו שני חדשים שהם ט', כי אריך אנפין נשלם כללותו בז' חדשים ולכללות [זעיר אנפין] ג' גו ג' הוצרכו לט' חדשים. 
* אך הנוקבא דזעיר אנפין לא נשלמה עד תשלום כל י&quot;ב חדש כמו שיתבאר בע&quot;ה. 


ונבאר עתה ענין ז' חדשים דאריך אנפין הם כך:{{ררר}}   כי תפארת דאריך אנפין נכלל חצי תחתון בעליון - לכן לא הוצרך ליכלל בכל ג' עילאין כיון שחציו הוא מכלל העלאין לכן נכלל בחצי העליון לבד, והוא חדש א'. אך הנצח הוצרך ליכלל בכל הג' עלאין כי הוא מדה בפ&quot;ע וכלול מתחתונים וצריך ליכלל בכל ג' עליונים. וכן הוד. הרי ששה חדשים לנצח והוד, וחדש אחד לתפארת -- הרי הם ז' חדשים. 

וזהו סוד שאמרו רז&quot;ל שמרע&quot;ה נולד לז' חדשים כי הוא מבחי' תפארת הזה שנכלל חציו בחצי העליון והם ז' חדשים. אך יעקב מיסוד אריך אנפין וגם הוא נכלל בחצי התפארת העליון א&quot;כ צריך יותר מז' חדשים וזהו סוד מ&quot;ש בזוהר משה מלגאו שהוא תפארת ויעקב מלבר שהוא היסוד. 

עיבור שלישי של י&quot;ב חדשים הוא להוציא המלכות, וזהו סוד &quot;ואחר '''י'''לדה '''ב'''ת&quot; - ר&quot;ת '''י&quot;ב''', כי הבת נולדה אחר י&quot;ב חדשים  ונשתהה שם י&quot;ב חדשים, וזהו לשון &quot;ואחר&quot; מלשון &quot;וָאֵחַר עד עתה&quot;. וענין י&quot;ב אלו הוא על הדרך הנ&quot;ל:{{ררר}}  כי נכללה גם המלכות בכל אחד מג' עלאין (חג&quot;ת). והוצרכו לה ג' חדשים אחרים, כי נכללו תחלה ג' תחתונות נה&quot;י בכל א' מג' אמצעיות והם ט' חדשים, ואחר כך נולדה המלכות, כנ&quot;ל ואחר ילדה הבת, ונשתהה ג' חדשים אחרים כדי לכלול בכל אחד מג' אמצעיות. הרי י&quot;ב חדש.


ונחזור לבאר ענין הכללות דאריך אנפין.{{ססס}} הנה כאשר עלה הנה&quot;י דאריך אנפין לג' אמצעיות (חג&quot;ת שלו) עלו גם כן מובחר האורות של מאנין תבירין למעלה עמהם. ודע כי במעי אמא היה נכלל מה שהוא יותר זך וברור ומזה נעשה פרצוף זעיר אנפין. וכל נקודה מאותן הנקראים &quot;מאנין תבירין&quot; היתה כלולה מי' ספירות. 

והנה כשנתקן פרצוף אריך אנפין ואבא ואמא, עלה האור יותר זך, ומזה נעשה פרצופים הנ&quot;ל. ואמנם נשאר קצת אור שלא יוכל להתברר שהיה עב בלתי זך, והמה מג' ראשונות (כתר חכמה בינה) שבכל נקודה משבעה נקודות תבירין. ועתה כשנתקן זעיר ונוקבא הובררו גם הג' ראשונות של כל אחד ואחד מהנקודות אשר מהם נעשו פרצוף אריך אנפין ואבא ואמא (&lt;small&gt;ס&quot;א מוסיפים ''מהג&quot;ר''&lt;/small&gt;). 

והיותר עב מהג' ראשונות שלא יוכל להתברר לעלות בג' הנ&quot;ל הנה הוא לוקחם זעיר אנפין לעצמו; כי אע&quot;פ שאינו ראוי לבחינת אבא ואמא, ראוין הם לזעיר אנפין ואז הובררו מהם אוכל מתוך פסולת. 
* ומכל ג' ראשונות שבכל אחד ואחד מהז' נקודות נתהווה מהם רישא דזעיר אנפין (&lt;small&gt;ג' מוחין כח&quot;ב דיליה&lt;/small&gt;) בהיותו בסוד עיבור במעי אמא. כי אע&quot;פ ששם הוא ג' כלולים בג', עם כל זה גם העובר יש לו ראש אפילו היותו במעי אמא. 
* ואח&quot;כ נתבררו ד' בחי' שהם חגת&quot;ן מנקודות של ז' נקודות, ומהם נתהווה גופא דזעיר אנפין, ונתברר מהם היותר זך וברור ע&quot;ד הנ&quot;ל בג' ראשונות. 
* ונשארו ג' שהם הוד יסוד מלכות שבכל נקודה ונקודה שלא נתבררו כלל{{הערה|ספרים אחרים: &quot;לגמרי&quot;}} עד זמן היניקה כמ&quot;ש בע&quot;ה. ולפי שהם תחתונים והקליפה נאחזת בהם מאד, לכן לא יכלו להתברר עתה.

והנה זה סוד {{צ|אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים}}. והטעם לפי שזעיר אנפין נשתהה בעיבור כדי להתברר ונתבררו בו ז' בחינות הנ&quot;ל שהם כח&quot;ב חגת&quot;ן. וכשנולד זעיר אנפין, אז כל הדינין (&lt;small&gt;שהיא הפסולת הנשאר מז' בחינות&lt;/small&gt;) שלא יכלו להתברר יותר (&lt;small&gt;כי היא פסולת וכבר נברר האוכל&lt;/small&gt;), ויצא הפסולת של ז' בחי' בסוד דם נדה היוצא בעת הלידה -- לכן תטמא ז' ימים כנגד ז' קליפות ההם. אך אם נקבה תלד - שהם ז' קליפות אלו הנ&quot;ל ועוד ז' קליפות אחרים שהם הפסולת הנשאר בהם גם מז' בחינות המלכות שיש בכל אחד מהבחינות הנ&quot;ל (כי הנקבה אינה רק אחר בירור הזכר) - לכן טמאה שבועיים, י&quot;ד יום, ז' וז'. 


והנה אח&quot;כ בזמן היניקה כמו שהמינקת נהפך לה דם נדה לחלב - כך אותם ג' של  הוד יסוד מלכות שלא נתבררו בזמן העיבור כנ&quot;ל והיו דינין כולם בסוד דם אבל עדיין היה אוכל בתוך הפסולת (&lt;small&gt;ולכן לא יצא בסוד הלידה כנודע אמנם נשאר בתוך האמא והוא להתברר שם באורך זמן היניקה&lt;/small&gt;), ונתהווה האוכל שבהם לבחינת חלב ומניקה אמא לזעיר אנפין מחלב זה כדי שיהיה שלם בכל קצוותיו. וזמן היניקה כ&quot;ד חדש. והטעם: כי ההוד צריך להתמתק בשמונה חדשים לפי שהיא כלולה בשבעה עליונות, והוא שמיני. וכן יסוד שמונה. וכן במלכות שמונה על דרך זה הנ&quot;ל. סך הכל -- כ&quot;ד חודש. וע&quot;י יניקה מבחינת הי&quot;ם זו נגדל זעיר אנפין, כי בכ&quot;ד חודש נתפשטו התלת שהיו כלולים בג' ונתגדלו והיו מו' קצוות. 

: וא&quot;ת והלא היו בג' כלילן בג', ואיך אמרנו שהג' ספירות הנז' נשארים תוך אמא בסוד החלב?{{ררר}} אך הכוונה שלא נתבררו עד זמן היניקה כי אז הדינין שהיו בהם נתמתקו בסוד החלב המניקה אותן ואז ע&quot;י החלב ההוא נגדלו בחינת השוקיים וג' אחרונות שבו. כי תחלה היו חסרים הרבה מבחינתם ולכן היו ג' כלילן בג' ולא היו נכרים בהם; ואחר שינק ולקח אותן בחי' של הדין שבהם והובררו ע&quot;י יניקה - אז נשלמו ונגדלו רגליו, כי לא נשארו תוך אימא כל ג' ספירות הי&quot;ם רק הדינין שבהם שראוים להתברר בסוד הדם הנהפך לחלב. והוא דוגמת הנער שכבר יש לו שוקיים ורגלים ואינו יכול להלוך בהם עד שיונק ואז ע&quot;י יניקה מתגדלים רגליו ומתחיל להלוך בהם ובחי' התפשטות מג' עלאין שהיו כלולים שם, וזהו הגדלתן.

אמנם יש לראות{{הערה|כך אני רואה בדפוסים השונים. והיה נראה לי עדיף אילו היה נוסח של &quot;יש לשאול&quot; או &quot;יש להקשות&quot; - ויקיעורך}}, כי כל ב' שוקיים נבררים ע&quot;י היניקה ונגדלין, והרי נצח הוברר בתוך העיבור?! אך הטעם כי בהדי הוצי לקי כרבא, כי נ&quot;ה בסוד ''תרי פלגי גופא'', וכיון שלא הוברר הוד - גם בירור נצח אינו מתגלה עד שיגמור הוד להתברר ביניקה. 


וסוד ה{{גמט דגש|חלב}} הוא שם '''אהי&quot;ה''' בבינה כזה: 
* כי אהי&quot;ה דההי&quot;ן פשוט, ומלא, ומלא דמלא -- '''אהי&quot;ה. אל&quot;ף, ה&quot;ה, יו&quot;ד, ה&quot;ה. אל&quot;ף, למ&quot;ד, פ&quot;ה. ה&quot;ה, ה&quot;ה. יו&quot;ד, ו&quot;ו, דל&quot;ת. ה&quot;ה, ה&quot;ה.''' -- הם אותיות חלב עם המלה והכולל{{הערה|&lt;small&gt;דברים אלו קשים מכמה סיבות. 
* 1: לפ&quot;ז יוצא שישנם ל&quot;ח אותיות סך הכל בצירופי אהי&quot;ה דההי&quot;ן (מכיון ש-'''ו&quot;ו''' נכתב חסר). דבר שסותר לדברי המחבר שישנם ל&quot;ט אותיות בשם זה -- אחד [[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק א#מסכת סנהדרין|בשער מאמרי רז&quot;ל מסכת סנהדרין]], ואחד [[שער הכוונות/דרושי ציצית/דרוש ו|בשער הכוונות דרוש ו' דציצית]]. 
* 2: קשה להבין מה הכוונה בחישוב פעמיים של המלה '''וגם הכולל'''. 
* 3: למה שנחסיר את הו&quot;ו דוקא בשם אהי&quot;ה דההי&quot;ן כאשר בשאר המלויין של השם אנו כותבים את הוא&quot;ו מלא.

לכן נראה מכל זה שצריכים להגיה ''...&quot;וא&quot;ו...הם אותיות חל&quot;ב עם המלה הכולל&quot;''. כן נראה לי - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} וכבר ידעת כי אהי&quot;ה דההי&quot;ן הוא בדעת ובתפארת ששם מקום השדיים ודדים בכל קו אמצעי. 

גם באופן אחר כי הלא דם נהפך לחלב.  והנה הדם הוא אחוריים של שם '''אהי&quot;ה''' - גימטריה {{גמט דגש|ד&quot;ם}} כזה {{גמט דגש|א' א&quot;ה אה&quot;י אהי&quot;ה}}. ותסיר ממנו ד' אותיות '''אהי&quot;ה'''{{הערה|לא מובן לי הפעולה הזאת. כי אנו מתחשבים בגימטריא של האותיות ולא באותיות עצמם. אלא אם כן נומר בדוחק שכוונתו להסיר דווקא ארבע אלפי&quot;ן שבמילוי הנ&quot;ל. ודוחק. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} ויחזור גימטריה {{גמט|חל&quot;ב}}, שהוא המלוי לבד. 


וסוד השדיים והדדים הם בסוד ויעבור כו'. כי סוד ויעבור -- ע&quot;ב מימין, רי&quot;ו מהשמאל, הוי&quot;ה באמצעיתא. וכ&quot;ז בבינה כי היא המנקת. והנה {{גמט דגש|ע&quot;ב}} ו{{גמט דגש|רי&quot;ו}} {{גמט דגש|הוי&quot;ה}} - גימטריה {{גמט דגש|שדי}} - שהוא השדיים. 

והם סוד '''אלהים''' שבבינה - שהוא '''א&quot;ל''' מימינא, '''מ&quot;י''' משמאלא, ''''ה'''' באמצעיתא. תצרף '''אל''' שבימין עם '''דד''' ויהיה '''אל דד'''. תצרף '''מי''' משמאל עם '''דד''' ויהיה '''מי דד'''. וזהו סוד {{צ|'''אלדד ומידד''' מתנבאים במחנה}}. 

והנה כאשר אמא היא מניקה לבנים אז נקראת '''אל שדי''' על שם השדיים המניקים בהם. וכשעולה למעלה ומסתלקת מעל הבנים, שכבר נגמר יניקתם, אז נקראת אמא '''אל עליון, גומל חסדים טובים''', שאנו אומרים בברכת אבות. ו{{צ|גומל}} מלשון {{צ|ויגדל הילד ויגמל}} - כי נגמרה זמן יניקה. וסוד '''אל עליון''' הוא בינה כשעולה למעלה, ו'''שדי''' הוא כשהוא מניקה בשדיים שלה, וכבר ביארנו מה הוא שדי. 

גם {{גמט|&quot;עליון&quot;}} הוא אחוריים ד{{גמט דגש|ס&quot;ג}}{{הערה|{{גמט דגש|יו&quot;ד, יו&quot;ד ה&quot;י, יו&quot;ד ה&quot;י וא&quot;ו, יו&quot;ד ה&quot;י וא&quot;ו ה&quot;י}}}} (גימ' {{גמט|עליון}}), ושם {{גמט דגש|אל}} הוא נגד הפנים דס&quot;ג, שם '''{{גמט|ייא&quot;י}}''' שבו גימטריה {{גמט|א&quot;ל}}. וזהו '''אל עליון'''. (גם אהי&quot;ה דיודין עם הכולל וד' אותיות גימ' {{גמט|עליון}}). 


ונחזור לבאר אות '''ה'''' דבאמצעיתא הנשאר משם '''אלהים''' הנ&quot;ל. כי '''אל''' מימין, '''מי''' משמאל, '''ה'''' באמצעיתא כנ&quot;ל. {{ש}}
וביארנו כי '''א&quot;ל מ&quot;י''' הם שני דדים בסוד '''אלדד ומידד''', וסוד '''ה'''' הוא החלב שמתפשט בב' הדדים האלו. לכן הוא באמצע, כי הוא מתפשט לדד ימין ושמאל. והנה נמצא כי שני מיני חלב יוצאין, אחד לדד ימין ושני לדד שמאל, וא&quot;כ צריך שיהיה ב'''ה'''' זו שני מיני חלב והם באופן זה: 

* כי אות '''ה'''' יש לה שני ציורין -- {{גמט דגש|ד&quot;ו, ד&quot;י}}. גימטריה {{גמט|כ&quot;ד}}. גם אם תמלא '''ה'''' זו בשלושה מילואים שסימנם {{גמט דגש|יה&quot;א}} - הוא גימ' {{גמט|י&quot;ו}}. ועם {{גמט|כ&quot;ד}} -- גימ' {{גמט דגש|חל&quot;ב}}. וכל זה מהציור בלתי מנין ה'''ה'''' עצמה. 
* גם באופן אחר: ג' ההי&quot;ן במלוי -- {{גמט דגש|ה&quot;י ה&quot;ה ה&quot;א}} -- גימטריה {{גמט דגש|א&quot;ל}}. ועם {{גמט|ו'}} אותיותיה -- הרי {{גמט|ל&quot;ז}}. וג' אותיות המילוי '''יה&quot;א''' -- הרי גימטריה {{גמט דגש|חל&quot;ב}}. 
והרי שני מיני חלב יוצאין מן '''ה'''' זו שבאמצע הדדין של בינה. ומן '''ה'''' זו מתפשטים שני מיני חלב - אחד לדד ימין ושני לדד שמאל:


------------
&lt;references/&gt;
&lt;noinclude&gt;&lt;noinclude&gt;
{{ספר עץ חיים}}
&lt;/noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>q1ociq4d1m5yh622w87lhgoz3y0f39c</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עץ חיים/שער הכללים/ד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>8414</id>
    <revision>
      <id>3087619</id>
      <parentid>3087525</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T19:21:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3087619</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15786" sha1="iqhxjx9n10tmkhnqt18fyjy1846s5aq" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|עץ חיים|שער הכללים|ג|ד|ה}}
==פרק ד - עיבור שני והגדלת השלישים==
ועתה נבאר מ&quot;ש בזוהר פ' אחרי מות דף ס&quot;ה {{ממ זהר|ג|סה|ב}} 'בתר דינקא להו אתעברת מנייהו', פי' כי הנער אין לו דעת שלם עד שיהיה בן ט' שנים ויום אחד, שאז ביאתו ביאה להיות דעתו שלם בסוד {{צ|והאדם ידע את חוה אשתו}}, (ואע&quot;פ שנשלם כל הפרצוף שלו). לכן אחר יניקה דזעיר אנפין חזר להתעבר באמא עיבור שני כדי להיות לו מוחין, אע&quot;פ שכבר נשלם לו כל הפרצוף של ו' קצוות בימי יניקתו. 

וכדי שלא תתמה מזה, איך יש עיבור שני אחר היניקה -  הלא מבשרי אחזה אלוה?!

והענין כי כמו שבמלכות עולין נשמות של התחתונים בכל לילה כשאומר {{צ|בידך אפקיד רוחי}}, ומתעברת מהם ומתחדשים שם בסוד {{צ|חדשים לבקרים רבה אמונתך}} -- כך אמא עלאה אתעברת פעם שנייה מנשמות זעיר ונוקבא, ומתחדשין בסוד מוחין חדשים הניתנין להם. והנה בעלות זעיר ונוקבא במעי אמא - אז עושין שם מיין נוקבין אל הבינה לזווגה עם אבא, ועל ידי זווג זה מולידין ומורידין המוחין לזעיר ונוקבא. 


ונבאר עתה סוד גדלות זעיר אנפין. {{ש}}
כי הלא בהיות זעיר אנפין בעיבור ראשון, ג' כלילין בג' במעי אמו, היה בחינת אות '''ו'''' שבתוך '''ה'''' של בינה, '''ה'''' עילאה. ובאות '''ו'''' זו יש פסיעה לבר. וזהו סוד נקודת '''ו'''' הבולטת בסוף ה'''ו''''. וזהו סוד נקודת המלכות העומדת עם זעיר אנפין שהוא אות '''ו'''' בלתי ראש, בסוד ג' כלילין בג', '''ו'''' זעירא. {{ש}}
וכשיוצא זעיר אנפין לחוץ -- אז הוא בחינת אות '''ו'''' הנגלית בשם הוי&quot;ה העומדת אחר '''ה'''' ראשונה, ואז יש לזו ה'''ו'''' ראש. וראש הזה הוא רמז לרישא דזעיר אנפין, כתר חכמה בינה, בסוד הקטנות והיניקה לבד - כי עדיין איברים שלו דקים כקרני חגבים (נ&quot;ב {{גמט|חגבים}} גי' {{גמט|ס&quot;ג}}, סוד ס&quot;ג שהם הנקודות) ואינם נקראים רק בחינת ו' קצוות לבד. אך עם כל זה יש לו ראש של קטנות והוא ראש של '''ו'''', וששה קצוות שלו הוא התפשטות '''ו'''' שלו. ודקות '''ו'''' למטה בסופה הוא בחינת מלכות הכלולה שם עמו בזמן היניקה ג&quot;כ.


ועתה נבאר בחינה השלישית של הגדלות. כי להגדיל אברים של קטן זה (&lt;small&gt;שהם קטנים כקרני חגבים&lt;/small&gt;) צריך שיכנסו נה&quot;י דאמא תוך '''ו'''' קצוות דזעיר אנפין. 
* ואז פרק עליון דנצח אמא מתחבר עם שני פרקין של חסד זעיר אנפין, ועולין עד רישא דזעיר אנפין ונעשית חכמה שלו מג' פרקין. 
* ופרק אחד דהוד אמא מתחבר עם שני פרקין עלאין דגבורה דזעיר אנפין, ונעשית בינה שלו גם כן משלשה פרקין בראש הזעיר אנפין. 

וזהו סוד מ&quot;ש בזוהר בלק דף רמ&quot;א{{הערה|לא ברור לי היכן נמצא - ויקיעורך}} {{צז|חסד חסדים גבורה גבורות}} - כי פרק אחד דנצח אמא (שהוא קו ימין הנקרא חסד), נתחבר עם שני חסדים (שהם שני פרקין עלאין דחסד זעיר אנפין), ונעשה ג' פרקין שהם ג' חסדים, ונעשים מהם חכמה דזעיר אנפין. ועל דרך זה נעשית בינה דזעיר אנפין מן גבורה גבורות. 

ועל דרך זה נצח נצחים, הוד הודות - שהם שני פרקין תתאין דנצח הוד אמא. שאלו אינם נקראים 'חסדים וגבורות', ומתחברים עם נצח הוד דזעיר אנפין להשלימם כמו שיתבאר בע&quot;ה. 

וקשה כי כמו שאמרו חסד חסדים גבורה גבורות כו' למה לא אמרו ת&quot;ת תפארות ג&quot;כ. 

ונחזור לענין כי כן על דרך זה פרק א' דיסוד אמא נתחבר עם ב' פרקין ת&quot;ת עליונים דזעיר אנפין ונעשה מהם דעת דזעיר אנפין. ופרק שני דנצח אמא נתחבר עם שליש אחד הנשאר מג' שלישי חסד דזעיר אנפין, ועם שליש עליון דנצח דזעיר אנפין ונעשה חסד דזעיר אנפין מג' שלישין. ופרק שלישי דנצח אמא יורדת עם ב' פרקין דנצח זעיר אנפין ונעשה נצח זעיר אנפין מג' פרקין. 

ודע כי כשיורד פרק א' דנצח דאמא ונעשה חכמה דזעיר אנפין -- הנה לא ירד רק פרק תחתון דאמא, כי כן סדר ירידתו. ואח&quot;כ כשרוצה ליכנס פרק אמצעי של נצח דאמא כדי לעשות חסד דזעיר אנפין כלול מג' פרקין -- אז ירד פרק תחתון דנצח דאמא -- שהיה בתחלה בחכמה דזעיר אנפין -- ויורד עתה אל החסד, ונשאר פ&quot;א [=פרק אמצעי?] דנצח אמא בחכמה דזעיר אנפין. ואח&quot;כ כשרוצה לכנס פרק שלישי דנצח אמא להשלים נצח זעיר אנפין -- הנה אז נכנס פרק עליון דנצח אמא בחכמה דזעיר אנפין ויורד פרק אמצעי דאמא בחסד זעיר אנפין ויורד פרק תחתון דנצח אמא בנצח זעיר אנפין. ועל סדר זה נשלם קו ימין דזעיר אנפין. וכן על דרך זה בקו שמאל דזעיר אנפין הנעשה מג&quot;פ דהוד אמא. ועל דרך זה בקו אמצעי דזעיר אנפין הנעשה מיסוד אמא. 

הנה נמצא חסד דזעיר אנפין נעשה מן חיבור ג' שלישים נפרדין זה מזה שהוא: פרק אמצעי דנצח אמא, ופרק תחתון דחסד זעיר אנפין, ופרק עליון דנצח זעיר אנפין ומחיבור שלשתן נעשה חסד זעיר אנפין. וכן על דרך זה בגבורה דזעיר אנפין. וכן בת&quot;ת דזעיר אנפין. משא&quot;כ בשום ספירה אחרת מי' ספירות דזעיר אנפין, כי אלו הולכים בבחינת שלישים נפרדין זה מזה. 

והנה נמצא כי הזעיר אנפין בכל אחד מי' ספירות הגדיל שליש אחד שלקח מבינה; כי היה בו ב' שלישים שלו ולוקח שליש אחד מאמא ג&quot;כ והגדיל. וכן בכל הי' ספירות שלו. וזהו סוד שאמרו רז&quot;ל כי הידור מצוה עד שליש, כי כך בזעיר אנפין מגדילין בו שליש. ובזה תבין אם שליש זה שאמרו רז&quot;ל הוא מלגאו או מלבר. 

והנה הטעם שכל זעיר אנפין נעשה ע&quot;י שלישים אלו הוא סוד הפסוק {{ממ|ישעיהו|מ|יב}} {{צ|וכל בשליש עפר הארץ}}, כי זעיר ונוקבא נקראים 'עפר' בסוד {{צ|הכל היה מן העפר ואפילו גלגל חמה}}, ואלו נמדדין בשלישים. ופי' הפסוק {{צ|מי מדד בשעלו כו'}}, כי ההפרש שיש בין מדידה לזרת, שהמדה יש לה בית קיבול לקבל מה שנותנין לתוכה, ולכן אחר שמדד מדה ראשונה זורק אותה מהכלי כדי לחזור פעם ב' למלאות המדה למדוד יותר. אך הזרת א&quot;צ לזרוק שום דבר כי אינו בחי' בית קיבול כמו המדידה [ס&quot;א המדה]. 

א&quot;כ פי' הפסוק כך: על ידי {{צ|מ&quot;י}}, פי' הבינה אמא עלאה, {{צ|מדד בשעלו מים}}, הם ב' מים תתאין ועלאין, שהם זעיר ונוקבא, שהפרישן והבדילן זה מזה בסוד {{צ|ויבדל אלהים בין המים כו'}}, וזה נעשה ע&quot;י מדידת המדה; שאחר שמלאו פעם אחת מים בחינה א' של מים עלאין -- הנה זורק מה שבתוך מדה זו ליתן אל זעיר אנפין וחוזרת למלאות המדה פעם שנית של בחינת מיין תתאין אחרים לצורך הנוקבא. ולכן בענין זעיר ונוקבא הזכיר לשון המדה שצריך להבדיל ולהפריש בין זעיר ונוקבא, וזה על ידי מדה המתמלאת וחוזרת פעם אחרת להתמלאות מיין תתאין. 

משא&quot;כ בזרת, כי כולו לצורך זעיר אנפין הנקרא &quot;שמים&quot;, כי {{צ|מ&quot;י}} שהוא בראש הפסוק {{צ|תיכן השמים בזרת}}. וענין {{צ|תיכן}} הוא שנותן קצבה וגבול ותחום, וע&quot;י הזרת מדד בו ואמרה עד כאן יהיה גבול מוח חכמה, ועד כאן יהיה חסד, ועד כאן יהיה נצח. ועל דרך זה בקו שמאל ובקו אמצעי. ואחר כך {{צ|וכל בשליש עפר הארץ}}, פירוש כי מדדה הבינה בשליש עליון של ת&quot;ת דזעיר אנפין שהוא מקום החזה ושם בשליש ההוא יוצאת מדת מלכות נוקבא הנקרא 'עפר הארץ', כנזכר באדרא דנפקי מבין חדוהי מבין תרין דרועין דיליה. וזהו סוד המזוזה שהיא המלכות; כי {{גמט|מזוזה}} גי' {{גמט|אדנ&quot;י}}, וראוי ליתנה בסוף שליש עליון של הפתח לרמז אל המלכות שיצאה בשליש עליון של ת&quot;ת דזעיר אנפין בסוד {{צ|והיה שדי בצריך}}, שהוא שם שדי המגין מהקליפות הנקרא {{צ|צרי&quot;ך}}, כי לכך יצאה המלכות שהיא המזוזה באחורי זעיר אנפין כדי שלא יהיה אחיזה אל הקליפות באחוריו כנ&quot;ל, לכן יש כח בשם שדי להבריח הקליפות שהם צרי&quot;ך ('''שדי''' ר&quot;ת '''ש''''ומר '''ד''''לתות '''י''''שראל):


::'''&lt;small&gt;דברי יעקב צמח מ&quot;כ דרוש התפשטות נה&quot;י דאו&quot;א בזעיר אנפין להגדילו ורצוני לסומכו לכאן והוא ביאור נאה:&lt;/small&gt;'''

הנה המוחין דזעיר אנפין נעשין מנה&quot;י אמא וכך סדר הבנין: כי הלא כל מדה יש בו ג' פרקין. ויורד פרק תחתון דנצח אמא במקום שעתיד להיות חכמה דזעיר אנפין, ועולין שם ב' פרקין דחסד זעיר אנפין ונעשים חכמה מג' פרקין. ואח&quot;כ יורד פרק אמצעי דנצח אמא במקום חכמה דזעיר אנפין, ונדחה משם פרק תחתון ונשאר פרק אמצעי בחכמה דזעיר אנפין. ופרק תחתון יורד בחסד זעיר אנפין. ועולה שם פרק עליון דנצח זעיר אנפין ונעשה חסד של ג' פרקין. אח&quot;כ יורד פרק עליון דנצח אמא במקום חכמה דזעיר אנפין, ופ&quot;ב דנצח שהוא בחכמה נדחה משם ויורד בחסד שלו ונדחה משם פרק תחתון, ופרק זה התחתון יורד בנצח זעיר אנפין ונעשה נצח זעיר אנפין מג' פרקין. 

והנה ההוד הוא קו שמאל ונעשה בינה שלו מהוד אמא. ויורד פרק תחתון דהוד אמא במקום בינה דזעיר אנפין, ועולין שם ב' פרקין דגבורה דזעיר אנפין ונעשה בינה שלו מג' פרקין. אח&quot;כ יורד פרק אמצעי דהוד אמא במקום בינה דזעיר אנפין, במקום אותו פרק תחתון דהוד אמא, ויורד פרק תחתון בגבורה, ועולה שם פרק עליון דהוד זעיר אנפין ונעשה גבורה שלו מג' פרקין. אח&quot;כ יורד פרק עליון דהוד אמא במקום בינה דזעיר אנפין ונדחה משם פרק אמצעי, ונשאר פרק עליון בבינה שלו ופרק אמצעי יורד בגבורה שלו ונדחה משם פרק תחתון בהוד [ס&quot;א דהוד דאמא בהוד דזעיר אנפין] ונעשה הוד שלו מג' פרקין. 

והנה היסוד הוא קו אמצעי. ויורד פרק תחתון דיסוד אמא בדעת זעיר אנפין, ועולין שם ב' פרקין דת&quot;ת שלו ונעשה דעת שלו מג' פרקין. אח&quot;כ יורד פרק עליון דיסוד אמא בדעת זעיר אנפין ונדחה משם פ&quot;ב ונשאר פרק עליון בדעת, ופ&quot;ב יורד בת&quot;ת דזעיר אנפין בשליש עליון. אמנם נגד היסוד דזעיר אנפין אין בו לבוש מצד אמא בפרטות. והטעם כי גם מוחין אין לו, כי ה' חסדים נתפשטו עד ההוד דזעיר אנפין, וזהו סוד {{צ|אמא עלאה עד הוד אתפשטת}}, אך עם כל זה מהארת התפשטות ה&quot;ח מתקבץ הארתם ביסוד ונקרא &quot;כל&quot;, וכמו שקבל הארץ החסדים כך מתפשטים הארת הלבוש שלהם מנה&quot;י דאמא ומכח יסוד דאמא אשר בו גנוזים החסדים (כן) ברישא דזעיר אנפין יורד משם ומעטרה שלו מאיר עד היסוד אשר בו. 

ונחזור לענין כי ע&quot;ד שביארנו שנתפשטו ג' פרקין דנצח דאימא בקו ימין דזעיר אנפין וכן ג' פרקין הוד בקו שמאל דזעיר אנפין -- ג&quot;כ נתפשט יסוד דאמא בקו אמצעי באופן זה: כי מפרק עליון דיסוד אימא נתחבר עם שני פרקים עליונים דת&quot;ת דזעיר אנפין ונעשה מהם דעת דזעיר אנפין מג' פרקין. וכן פ&quot;ב דיסוד אימא נתחבר עם פרק תחתון הנשאר מת&quot;ת זעיר אנפין ועלה שם פרק עליון דיסוד זעיר אנפין ונעשה ת&quot;ת דזעיר אנפין מג' פרקין. ואמנם יסוד דזעיר אנפין נשארו בו ב' פרקין לבד, כי יסוד אמא הוא יסוד נוקבא קצר ואין בו רק ב' שלישים. ושליש א' יורד לדעת זעיר אנפין ואחד לת&quot;ת דזעיר אנפין. ונמצא שאין מה ליתן ליסוד דזעיר אנפין מחלק אמא כלל. ונשאר בבחינת ב' שלישים לבד. משא&quot;כ בכל שאר הספירות שיש ג' שלישים בכל אחד מהם ע&quot;י שלוקחתם מאמא. וזהו סוד {{צ|ויהי יוסף '''י''''פה '''ת''''ואר '''ו''''יפה '''מ''''ראה}}, ר&quot;ת '''יתו&quot;ם''', כי נשאר יתום מאמא שהיא בינה; כי שאר הספירות אמא עומדת עמהם משא&quot;כ ביסוד. 

והנה סדר התפשטות הנ&quot;ל הוא כך: כי תחלה נתקן חכמה דזעיר אנפין ע&quot;י פרק עליון דנצח אמא, ואח&quot;כ בינה על דרך זה, ואח&quot;כ דעת, ואח&quot;כ חסד, ואח&quot;כ גבורה, ואחר כך ת&quot;ת, ואח&quot;כ נו&quot;ה, ואח&quot;כ יסוד. ואז נשלם הגדלת דזעיר אנפין על דרך הנ&quot;ל:

&lt;noinclude&gt;
{{ספר עץ חיים}}
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>iqhxjx9n10tmkhnqt18fyjy1846s5aq</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087630</id>
      <parentid>3087619</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T20:51:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3087630</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="16421" sha1="gnx30jf07n5nj9fc9h8lcgc6o72uf07" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|עץ חיים|שער הכללים|ג|ד|ה}}
==פרק ד - עיבור שני והגדלת השלישים==
ועתה נבאר מ&quot;ש בזוהר פרשת אחרי מות דף ס&quot;ה {{ממ זהר|ג|סה|ב}} 'בתר דינקא להו אתעברת מנייהו'. {{ש}}
פירושו, כי הנער אין לו דעת שלם עד שיהיה בן ט' שנים ויום אחד, שאז ביאתו ביאה להיות דעתו שלם בסוד {{צ|והאדם ידע את חוה אשתו}}, (ואע&quot;פ שנשלם כל הפרצוף שלו). לכן אחר יניקה דזעיר אנפין חזר להתעבר באמא עיבור שני כדי להיות לו מוחין, אע&quot;פ שכבר נשלם לו כל הפרצוף של ו' קצוות בימי יניקתו. 

וכדי שלא תתמה מזה, איך יש עיבור שני אחר היניקה -  הלא מבשרי אחזה אלוה?!

והענין כי כמו שבמלכות עולין נשמות של התחתונים בכל לילה כשאומר {{צ|בידך אפקיד רוחי}}, ומתעברת מהם ומתחדשים שם בסוד {{צ|חדשים לבקרים רבה אמונתך}} -- כך אמא עלאה אתעברת פעם שנייה מנשמות זעיר ונוקבא, ומתחדשין בסוד מוחין חדשים הניתנין להם. והנה בעלות זעיר ונוקבא במעי אמא - אז עושין שם מיין נוקבין אל הבינה לזווגה עם אבא, ועל ידי זווג זה מולידין ומורידין המוחין לזעיר ונוקבא. 


ונבאר עתה סוד גדלות זעיר אנפין. {{ש}}
כי הלא בהיות זעיר אנפין בעיבור ראשון, ג' כלילין בג' במעי אמו, היה בחינת אות '''ו'''' שבתוך '''ה'''' של בינה, '''ה'''' עילאה. ובאות '''ו'''' זו יש פסיעה לבר. וזהו סוד נקודת '''ו'''' הבולטת בסוף ה'''ו''''. וזהו סוד נקודת המלכות העומדת עם זעיר אנפין שהוא אות '''ו'''' בלתי ראש, בסוד ג' כלילין בג', '''ו'''' זעירא. {{ש}}
וכשיוצא זעיר אנפין לחוץ -- אז הוא בחינת אות '''ו'''' הנגלית בשם הוי&quot;ה העומדת אחר '''ה'''' ראשונה, ואז יש לזו ה'''ו'''' ראש. וראש הזה הוא רמז לרישא דזעיר אנפין, כתר חכמה בינה, בסוד הקטנות והיניקה לבד - כי עדיין איברים שלו דקים כקרני חגבים{{הערה|נכתב בצד: {{גמט|חגבים}} גי' {{גמט|ס&quot;ג}}, סוד ס&quot;ג שהם הנקודות}} ואינם נקראים רק בחינת ו' קצוות לבד. אך עם כל זה יש לו ראש של קטנות והוא ראש של '''ו'''', וששה קצוות שלו הוא התפשטות '''ו'''' שלו. ודקות '''ו'''' למטה בסופה הוא בחינת מלכות הכלולה שם עמו בזמן היניקה ג&quot;כ.


ועתה נבאר בחינה שלישיות של הגדלות. {{ש}}
כי להגדיל אברים של קטן זה (&lt;small&gt;שהם קטנים כקרני חגבים&lt;/small&gt;) צריך שיכנסו נה&quot;י דאמא תוך '''ו'''' קצוות דזעיר אנפין. 
* ואז פרק עליון דנצח אמא מתחבר עם שני פרקין של חסד זעיר אנפין, ועולין עד רישא דזעיר אנפין '''ונעשית חכמה שלו''' מג' פרקין. 
* ופרק אחד דהוד אמא מתחבר עם שני פרקין עלאין דגבורה דזעיר אנפין, '''ונעשית בינה שלו''' גם כן משלשה פרקין בראש הזעיר אנפין. 

וזהו סוד מ&quot;ש בזוהר בלק דף רמ&quot;א{{הערה|לא ברור לי היכן נמצא - ויקיעורך}} {{צז|חסד חסדים גבורה גבורות}} - כי פרק אחד דנצח אמא (שהוא קו ימין הנקרא חסד), נתחבר עם שני חסדים (שהם שני פרקין עלאין דחסד זעיר אנפין), ונעשה ג' פרקין שהם ג' חסדים, ונעשים מהם '''חכמה דזעיר אנפין'''. ועל דרך זה נעשית '''בינה דזעיר אנפין''' מן גבורה גבורות. 

ועל דרך זה נצח נצחים, הוד הודות - שהם שני פרקין תתאין דנצח הוד אמא. שאלו אינם נקראים 'חסדים וגבורות', ומתחברים עם נצח הוד דזעיר אנפין להשלימם כמו שיתבאר בע&quot;ה. 

וקשה כי כמו שאמרו חסד חסדים גבורה גבורות כו' - למה לא אמרו &quot;תפארת תפארות&quot; גם כן? 

ונחזור לענין כי כן על דרך זה פרק אחד דיסוד אמא נתחבר עם שני פרקין ת&quot;ת עליונים דזעיר אנפין - ונעשה מהם '''דעת דזעיר אנפין'''. {{ש}}
ופרק שני דנצח אמא נתחבר עם שליש אחד הנשאר מג' שלישי חסד דזעיר אנפין, ועם שליש עליון דנצח דזעיר אנפין - ונעשה '''חסד דזעיר אנפין''' מג' שלישין. {{ש}}
ופרק שלישי דנצח אמא יורדת עם ב' פרקין דנצח זעיר אנפין - ונעשה '''נצח זעיר אנפין''' מג' פרקין. 

ודע כי כשיורד פרק אחד דנצח דאמא ונעשה חכמה דזעיר אנפין -- הנה לא ירד רק פרק תחתון דאמא, כי כן סדר ירידתו. ואח&quot;כ כשרוצה ליכנס פרק אמצעי של נצח דאמא כדי לעשות חסד דזעיר אנפין כלול מג' פרקין -- אז ירד פרק תחתון דנצח דאמא (שהיה בתחלה בחכמה דזעיר אנפין) ויורד עתה אל החסד, ונשאר פאמצעי דנצח אמא בחכמה דזעיר אנפין. ואח&quot;כ כשרוצה לכנס פרק שלישי דנצח אמא להשלים נצח זעיר אנפין - הנה אז נכנס פרק עליון דנצח אמא בחכמה דזעיר אנפין, ויורד פרק אמצעי דאמא בחסד זעיר אנפין, ויורד פרק תחתון דנצח אמא בנצח זעיר אנפין. {{ש}}
ועל סדר זה נשלם קו ימין דזעיר אנפין. {{ש}}
וכן על דרך זה בקו שמאל דזעיר אנפין הנעשה מג' פרקין דהוד אמא. ועל דרך זה בקו אמצעי דזעיר אנפין הנעשה מיסוד אמא. 

הנה נמצא '''חסד דזעיר אנפין''' נעשה מן חיבור שלושה שלישים נפרדין זה מזה שהוא: 
* פרק אמצעי דנצח אמא, 
* ופרק תחתון דחסד זעיר אנפין, 
* ופרק עליון דנצח זעיר אנפין {{ש}}
ומחיבור שלשתן נעשה '''חסד זעיר אנפין'''. 

וכן על דרך זה '''בגבורה דזעיר אנפין'''. וכן '''בת&quot;ת דזעיר אנפין'''. מה שאין כן בשום ספירה אחרת מעשר ספירות דזעיר אנפין - כי אלו הולכים בבחינת שלישים נפרדין זה מזה. 

והנה נמצא כי הזעיר אנפין בכל אחד מי' ספירות הגדיל שליש אחד שלקח מבינה; כי היה בו ב' שלישים שלו ולוקח שליש אחד מאמא גם כן והגדיל. וכן בכל העשר ספירות שלו. וזהו סוד שאמרו רז&quot;ל כי הידור מצוה עד שליש - כי כך בזעיר אנפין מגדילין בו שליש. ובזה תבין אם שליש זה שאמרו רז&quot;ל הוא מלגאו או מלבר. 

והנה הטעם שכל זעיר אנפין נעשה ע&quot;י שלישים אלו הוא סוד הפסוק {{צ|וכל בשליש עפר הארץ}} {{ממ|ישעיהו|מ|יב}}. כי זעיר ונוקבא נקראים 'עפר' בסוד {{צ|הכל היה מן העפר ואפילו גלגל חמה}}. ואלו נמדדין בשלישים. ופי' הפסוק {{צ|מי מדד בשעלו כו'}} - כי ההפרש שיש בין מדידה לזרת, שהמדה יש לה בית קיבול לקבל מה שנותנין לתוכה, ולכן אחר שמדד מדה ראשונה זורק אותה מהכלי כדי לחזור פעם ב' למלאות המדה למדוד יותר. אך הזרת אין צורך לזרוק שום דבר כי אינו בחינת בית קיבול כמו המדידה [ס&quot;א המדה]. 

א&quot;כ פי' הפסוק כך: על ידי {{צ|מי}} - פי' הבינה אמא עלאה, {{צ|מדד בשעלו מים}}, הם ב' מים תתאין ועלאין, שהם זעיר ונוקבא, שהפרישן והבדילן זה מזה בסוד {{צ|ויבדל אלהים בין המים כו'}}. וזה נעשה ע&quot;י מדידת המדה; שאחר שמלאו פעם אחת מים בחינה א' של מים עלאין -- הנה זורק מה שבתוך מדה זו ליתן אל זעיר אנפין וחוזרת למלאות המדה פעם שנית של בחינת מיין תתאין אחרים לצורך הנוקבא. ולכן בענין זעיר ונוקבא הזכיר לשון המדה שצריך להבדיל ולהפריש בין זעיר ונוקבא, וזה על ידי מדה המתמלאת וחוזרת פעם אחרת להתמלאות מיין תתאין. 

משא&quot;כ בזרת, כי כולו לצורך זעיר אנפין הנקרא {{צ|שמים}}. כי {{צ|מי}} שהוא בראש הפסוק - {{צ|תיכן השמים בזרת}}. וענין {{צ|תיכן}} הוא שנותן קצבה וגבול ותחום. וע&quot;י הזרת מדד בו ואמרה &quot;עד כאן יהיה גבול מוח חכמה, ועד כאן יהיה חסד, ועד כאן יהיה נצח&quot;. ועל דרך זה בקו שמאל ובקו אמצעי. 

ואחר כך {{צ|וכל בשליש עפר הארץ}}. פירוש כי מדדה הבינה בשליש עליון של תפארת דזעיר אנפין (שהוא מקום החזה), ושם בשליש ההוא יוצאת מדת מלכות נוקבא הנקרא {{צ|עפר הארץ}} (כנזכר באדרא דנפקי מבין חדוהי מבין תרין דרועין דיליה). {{ש}}
וזהו סוד המזוזה שהיא המלכות; כי {{גמט דגש|מזוזה}} גי' {{גמט דגש|אדנ&quot;י}}, וראוי ליתנה בסוף שליש עליון של הפתח לרמז אל המלכות שיצאה בשליש עליון של תפארת דזעיר אנפין בסוד {{צ|והיה שדי בצריך}}, שהוא שם {{גמט דגש|שדי}} המגין מהקליפות הנקרא {{צ|{{גמט דגש|צריך}}}}. כי לכך יצאה המלכות (שהיא המזוזה) באחורי זעיר אנפין כדי שלא יהיה אחיזה אל הקליפות באחוריו כנ&quot;ל. לכן יש כח בשם '''שדי''' להבריח הקליפות שהם {{גמט דגש|צרי&quot;ך}} 

::('''שדי''' ראשי תיבות '''ש''''ומר '''ד''''לתות '''י''''שראל):


---------------------

::'''&lt;small&gt;דברי יעקב צמח  - התפשטות נה&quot;י דאבא ואמא בזעיר אנפין להגדילו - מצאתי כתוב דרוש ורצוני לסומכו לכאן והוא ביאור נאה:&lt;/small&gt;'''

הנה המוחין דזעיר אנפין נעשין מנה&quot;י אמא וכך סדר הבנין: 

כי הלא כל מדה יש בו ג' פרקין. 
* ויורד פרק תחתון דנצח אמא במקום שעתיד להיות חכמה דזעיר אנפין, ועולין שם שני פרקין דחסד זעיר אנפין ונעשים '''חכמה''' משלושה פרקין. 
* ואח&quot;כ יורד פרק אמצעי דנצח אמא במקום חכמה דזעיר אנפין - ונדחה משם פרק תחתון. ונשאר פרק אמצעי בחכמה דזעיר אנפין, ופרק תחתון יורד בחסד זעיר אנפין. ועולה שם פרק עליון דנצח זעיר אנפין - ונעשה '''חסד''' של ג' פרקין. 
* אח&quot;כ יורד פרק עליון דנצח אמא במקום חכמה דזעיר אנפין, ופרק שני דנצח שהוא בחכמה נדחה משם ויורד בחסד שלו. ונדחה משם פרק תחתון. ופרק זה התחתון יורד בנצח זעיר אנפין ונעשה נצח זעיר אנפין מג' פרקין. 


והנה ההוד הוא קו שמאל ונעשה '''בינה שלו''' מהוד אמא. 
* ויורד פרק תחתון דהוד אמא במקום בינה דזעיר אנפין, ועולין שם שני פרקין דגבורה דזעיר אנפין ונעשה '''בינה שלו''' מג' פרקין. 
* אח&quot;כ יורד פרק אמצעי דהוד אמא במקום בינה דזעיר אנפין - במקום אותו פרק תחתון דהוד אמא. ויורד פרק תחתון בגבורה, ועולה שם פרק עליון דהוד זעיר אנפין ונעשה '''גבורה שלו''' מג' פרקין. 
* אח&quot;כ יורד פרק עליון דהוד אמא במקום בינה דזעיר אנפין - ונדחה משם פרק אמצעי. ונשאר פרק עליון בבינה שלו, ופרק אמצעי יורד בגבורה שלו, ונדחה משם פרק תחתון בהוד. ונעשה '''הוד שלו''' מג' פרקין. 


והנה היסוד הוא קו אמצעי. 
* ויורד פרק תחתון דיסוד אמא בדעת זעיר אנפין, ועולין שם שני פרקין דתפארת שלו - ונעשה '''דעת שלו''' מג' פרקין. 
* אח&quot;כ יורד פרק עליון דיסוד אמא בדעת זעיר אנפין - ונדחה משם פרק שני. ונשאר פרק עליון בדעת, ופרק שני יורד '''בתפארת דזעיר אנפין''' בשליש עליון. 

אמנם נגד היסוד דזעיר אנפין - אין בו לבוש מצד אמא בפרטות. והטעם כי גם מוחין אין לו, כי חמשה חסדים נתפשטו עד ההוד דזעיר אנפין. וזהו סוד {{צ|אמא עלאה עד הוד אתפשטת}}. אך עם כל זה מהארת התפשטות ה' חסדים - מתקבץ הארתם ביסוד ונקרא {{צ|כל}}. וכמו שקבל הארץ החסדים - כך מתפשטים הארת הלבוש שלהם מנה&quot;י דאמא ומכח יסוד דאמא אשר בו גנוזים החסדים (כן) ברישא דזעיר אנפין יורד משם ומעטרה שלו מאיר עד היסוד אשר בו. 


ונחזור לענין כי ע&quot;ד שביארנו שנתפשטו ג' פרקין דנצח דאימא בקו ימין דזעיר אנפין, וכן ג' פרקין הוד בקו שמאל דזעיר אנפין - ג&quot;כ נתפשט יסוד דאמא בקו אמצעי באופן זה: 
* כי מפרק עליון דיסוד אימא נתחבר עם שני פרקים עליונים דתפארת דזעיר אנפין - ונעשה מהם '''דעת דזעיר אנפין''' מג' פרקין. 
* וכן פרק שני דיסוד אימא נתחבר עם פרק תחתון הנשאר מתפארת זעיר אנפין, ועלה שם פרק עליון דיסוד זעיר אנפין - ונעשה '''תפארת דזעיר אנפין''' מג' פרקין. 
* ואמנם יסוד דזעיר אנפין נשארו בו שני פרקין לבד; כי יסוד אמא הוא יסוד נוקבא קצר, ואין בו רק שני שלישים. ושליש אחד יורד לדעת זעיר אנפין, ואחד לתפארת דזעיר אנפין. 

ונמצא שאין מה ליתן ליסוד דזעיר אנפין מחלק אמא כלל. ונשאר בבחינת שני שלישים לבד. משא&quot;כ בכל שאר הספירות שיש ג' שלישים בכל אחד מהם על ידי שלוקחתם מאמא. וזהו סוד {{צ|ויהי יוסף '''י''''פה '''ת''''ואר '''ו''''יפה '''מ''''ראה}}, ר&quot;ת '''יתום''' - כי נשאר יתום מאמא שהיא בינה; כי שאר הספירות אמא עומדת עמהם משא&quot;כ ביסוד. 

והנה סדר התפשטות הנ&quot;ל הוא כך: 
* כי תחלה נתקן '''חכמה דזעיר אנפין''' על ידי פרק עליון דנצח אמא, 
* ואח&quot;כ בינה על דרך זה, 
* ואח&quot;כ דעת, 
* ואח&quot;כ חסד, 
* ואח&quot;כ גבורה, 
* ואחר כך ת&quot;ת,
*  ואח&quot;כ נצח והוד, 
* ואח&quot;כ יסוד. 

ואז נשלם הגדלת דזעיר אנפין על דרך הנ&quot;ל:

&lt;noinclude&gt;
{{ספר עץ חיים}}
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>gnx30jf07n5nj9fc9h8lcgc6o72uf07</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עץ חיים/שער הכללים/ה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>8415</id>
    <revision>
      <id>3087638</id>
      <parentid>1415176</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T21:11:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3087638</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7579" sha1="e34sz6fqh6dk42rv6caady89o0fqs1r" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|עץ חיים|שער הכללים|ד|ה|ו}}
==פרק ה - מוחין וצלם דז&quot;א==
ועתה נשלים לבאר הגדלות דז&quot;א ומה שנזכר בזוהר {{צ|בתר דינקת להו אתעברת מינייהו}} ובחינת המוחין שלו ובחינת הצלם. גם מה שנזכר בזוהר כי {{צ|אבא ואמא ירתי תרין עטרין לבנייהו}}. 

והענין הוא, דע כי בדיקנא דאריך אנפין יש תרין מזלות: מזל עליון {{צ|נוצר חסד}} (שהוא תיקון שמיני), ומזל תחתון {{צ|ונקה}} (שהוא תיקון הי&quot;ג). והנה אבא יונק ממזל שמיני עליון, ואמא ממזל תחתון. והנה בטש מזל עליון במזל תחתון. ומכח בטישה זו -- שאין אנו יכולים לפרש פירוש בטישה זו מה ענינה -- ואז יוצאין משם חמשה חסדים ממזל עליון וחמשה גבורות ממזל תחתון. ואז מזל עליון נותן אותן החמשה חסדים דיליה לאבא, ומזל התחתון נותן החמשה גבורות דיליה לאמא. ואחרי שקבלו אבא ואמא חסדים וגבורות אלו מב' מזלות -- אז מזדווגים אבא ואמא, ואז נותן אבא ה' חסדים לאמא, ואז נכללין החסדים וגבורות במעי אמא. 

והנה כאשר אבא ואמא מזדווגים - הנה זולת החסדים וגבורות שקיבלו כנ&quot;ל - הנה אבא מוציא טיפה ממוחין שלו ונקרא &quot;חכמה&quot;, ואמא מוציא הטיפה הנקרא &quot;בינה&quot;. וכל אלו מתערבין במעי אמא. והם {{גמט דגש|י&quot;ב}} בחינות - חכמה ובינה, {{גמט דגש|ה'}} חסדים, {{גמט דגש|ה'}} גבורות. נמצא מאבא יצאה חכמה וחמשה חסדים, ומאמא יצאה בינה וחמשה גבורות. וכולם מתערבין במעי אמא. {{ש}}
וזהו סוד {{צ|בתר דינקת להו אתעברת מנייהו}} - פי' כי אחר היניקה מתעברת אמא ממוחין אלו של זעיר ונוקבא. ואלו החסדים וגבורות הם {{צ|ב' עיטרין}} הנזכר בזוהר דירית אבא ואמא לבנייהו. 

והנה כאשר אמא יולדת מוחין אלו הם נעשין בחינת ד' מוחין, שהם: חכמה ובינה חסדים וגבורות. {{ש}}
וזהו סוד &lt;big&gt;'''ם'''&lt;/big&gt; של '''צלם''', כי אותיות '''צלם''' הם מתתא לעילא, ו'''ם'''' זו כנגד ד' מוחין, כי כל אחד מהם כלול מעשר. 

ואח&quot;כ אמא עלאה מלבשת וכוללת אלו הד' מוחין תוך נצח הוד יסוד שלה -- חכמה בנצח, בינה בהוד, חסדים וגבורות ביסוד. ומרכנת ומשפלת עצמה ונכנסת תוך זעיר אנפין עם המוחין האלו. כי זעיר אנפין אינו יכול לקבל מוחין אלו לרוב גדלות אורם אם לא אחר התלבשותם תוך נה&quot;י אמא. ואז נכנסים נצח דאמא (ובתוכו מוח חכמה) בחכמה דזעיר אנפין. והוד דאמא (ובתוכו מוח בינה) בבינה דזעיר אנפין. ויסוד דאמא (ובתוכו מוח חסדים וגבורות) בדעת זעיר אנפין. 

ונמצא כי קודם התלבשותם היו {{גמט דגש|ד'}} מוחין (שהם סוד '''ם'''' ד'''צלם'''), ואחר התלבשותם - שנכללו חסדים וגבורות ביסוד אמא - ונעשה {{גמט דגש|ג'}} מוחין, שהם {{גמט דגש|ל'}} של '''צלם''', הבאה אחר ה-'''ם'''', מתתא לעילא. ובחינת '''ל'''' זו הוא אחר התלבשות המוחין בנה&quot;י דאמא. 

והנה אחר שנכנסו נה&quot;י דאמא (ובתוכן המוחין כנ&quot;ל) ונכנסו בראש ז&quot;א - אז נגמר {{גמט דגש|צ'}} של '''צלם'''. כי שם הוא בחינת {{גמט דגש|צ'}}. כי מוחין אלו אינם נשארים ברישא רק בכל גופא מתפשטים, שהם חב&quot;ד חג&quot;ת נה&quot;י - הרי {{גמט דגש|צ'}}. 

ומתחלה היה {{גמט דגש|ו'}} קצוות, ועל ידי מוחין אלו נגדל בבחינת {{גמט דגש|צ'}} על ידי  כניסת נצח הוד יסוד דאמא עם המוחין שבתוכם בתוך זעיר אנפין. וכנ&quot;ל בסוד הגדלת השלישים של ז&quot;א. ואותו הדרוש שייך עתה - כי על ידי אלו המוחין הגדיל זעיר אנפין. 


גם '''צ'''' של צלם באופן אחר כי עתה נעשה דיקנא דז&quot;א בט' תיקונים.

'''ונבאר עתה ט' תקוני דיקנא מהיכן נעשו'''. {{ש}}
והענין, כי הלא כבר ביארנו כי ג' מוחין חכמה בינה דעת - נתלבשו תוך נצח הוד יסוד אמא. ואח&quot;כ נתלבשו תוך הכלים של ג' ראשונות דזעיר אנפין. הרי הם ט' בחינות. ומכחם יצאו ט' תיקוני דיקנא דז&quot;א. 

ואמנם כבר בארנו כי תרין עטרין דאבא ואמא הם חמשה חסדים וחמשה גבורות שבתוך היסוד ונעשה דעת דזעיר אנפין. והכוונה כי יסוד דאבא נקרא 'חסד' על שם שהוא מימינא, ויסוד דאמא נקרא 'גבורה' על שם שהיא משמאלא. לכן נקראו חסדים וגבורות &quot;תרין עטרין&quot; על שם המקום שמהם יצאו. 

ודע כי מ&quot;ש לפעמים מלכות דאבא או מלכות דאמא - הפירוש כי עטרת דיסוד אבא (אשר הם סוד מילה ופריעה - יסוד ועטרה) - הנה עטרה זו אנו קורין אותה {{צ|מלכות דאבא}}. וביסוד אמא יש בה נקודה אחת הנקרא {{צ|נקודת ציון}}. והשני עטרין הם מורישין לבניהם זעיר ונוקבא כדי שיזדווגו יחדיו. 

וזהו סוד {{צ|בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו}}. {{ש}}
ומ&quot;ש {{צ|בעטרה}} לשון יחיד ולא אמר &quot;בעטרות&quot; אחר שהם שני עטרין - הטעם לפי שהחסדים וגבורות תחילה הם נפרדין ונחלקין לשני מוחין בסוד '''ם'''' ד'''צלם'''. ואחר שיתלבשו תוך נה&quot;י של אמא - אז נכללין החסדים וגבורות תוך יסוד אמא ונעשים חד מוחא - סוד '''ל'''' דצלם. ואז נקרא חד עטרה. וזהו ‏‏{{צ|בעטרה שעטרה לו אמו}} לשון יחיד. 

וזה סוד '''ש'''' של תפילין, של {{גמט דגש|ד'}} ראשין ושל {{גמט דגש|ג'}} ראשין. {{ש}}
שמתחלה היו ארבעה מוחין ואח&quot;כ נעשו שלשה מוחין לבד. {{ש}}
וזהו סוד שהקב&quot;ה מניח תפילין בכל יום. פירושו שאבא ואמא לא מתפרשין לעלמין לתת חיות ומוחין (נ&quot;א ומזון) לזעיר ונוקבא כדי שיחיו העולמות. אמנם לתת להם עטרין כדי שיזדווגו זעיר ונוקבא - אינו תלוי אלא במעשינו הטובים ובתפלתנו וביחוד קריאת שמע. ואז מתעברת אמא ומעטרת לזעיר אנפין בשני עטרין שהם סוד חסדים וגבורות. וזהו סוד שהקב&quot;ה מניח תפילין.

&lt;noinclude&gt;
{{ספר עץ חיים}}
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>e34sz6fqh6dk42rv6caady89o0fqs1r</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087639</id>
      <parentid>3087638</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T21:12:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3087639</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7574" sha1="5aeyyt1disynxinhw9sao74zww1tqr9" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|עץ חיים|שער הכללים|ד|ה|ו}}
==פרק ה - מוחין וצלם דז&quot;א==
ועתה נשלים לבאר הגדלות דז&quot;א ומה שנזכר בזוהר {{צ|בתר דינקת להו אתעברת מינייהו}} ובחינת המוחין שלו ובחינת הצלם. גם מה שנזכר בזוהר כי {{צ|אבא ואמא ירתי תרין עטרין לבנייהו}}. 

והענין הוא, דע כי בדיקנא דאריך אנפין יש תרין מזלות: מזל עליון {{צ|נוצר חסד}} (שהוא תיקון שמיני), ומזל תחתון {{צ|ונקה}} (שהוא תיקון הי&quot;ג). והנה אבא יונק ממזל שמיני עליון, ואמא ממזל תחתון. והנה בטש מזל עליון במזל תחתון. ומכח בטישה זו -- שאין אנו יכולים לפרש פירוש בטישה זו מה ענינה -- ואז יוצאין משם חמשה חסדים ממזל עליון וחמשה גבורות ממזל תחתון. ואז מזל עליון נותן אותן החמשה חסדים דיליה לאבא, ומזל התחתון נותן החמשה גבורות דיליה לאמא. ואחרי שקבלו אבא ואמא חסדים וגבורות אלו מב' מזלות -- אז מזדווגים אבא ואמא, ואז נותן אבא ה' חסדים לאמא, ואז נכללין החסדים וגבורות במעי אמא. 

והנה כאשר אבא ואמא מזדווגים - הנה זולת החסדים וגבורות שקיבלו כנ&quot;ל - הנה אבא מוציא טיפה ממוחין שלו ונקרא &quot;חכמה&quot;, ואמא מוציא הטיפה הנקרא &quot;בינה&quot;. וכל אלו מתערבין במעי אמא. והם {{גמט דגש|י&quot;ב}} בחינות - חכמה ובינה, {{גמט דגש|ה'}} חסדים, {{גמט דגש|ה'}} גבורות. נמצא מאבא יצאה חכמה וחמשה חסדים, ומאמא יצאה בינה וחמשה גבורות. וכולם מתערבין במעי אמא. {{ש}}
וזהו סוד {{צ|בתר דינקת להו אתעברת מנייהו}} - פי' כי אחר היניקה מתעברת אמא ממוחין אלו של זעיר ונוקבא. ואלו החסדים וגבורות הם {{צ|ב' עיטרין}} הנזכר בזוהר דירית אבא ואמא לבנייהו. 

והנה כאשר אמא יולדת מוחין אלו הם נעשין בחינת ד' מוחין, שהם: חכמה ובינה חסדים וגבורות. {{ש}}
וזהו סוד &lt;big&gt;'''ם'''&lt;/big&gt; של '''צלם''', כי אותיות '''צלם''' הם מתתא לעילא, ו'''ם'''' זו כנגד ד' מוחין, כי כל אחד מהם כלול מעשר. 

ואח&quot;כ אמא עלאה מלבשת וכוללת אלו הד' מוחין תוך נצח הוד יסוד שלה -- חכמה בנצח, בינה בהוד, חסדים וגבורות ביסוד. ומרכנת ומשפלת עצמה ונכנסת תוך זעיר אנפין עם המוחין האלו. כי זעיר אנפין אינו יכול לקבל מוחין אלו לרוב גדלות אורם אם לא אחר התלבשותם תוך נה&quot;י אמא. ואז נכנסים נצח דאמא (ובתוכו מוח חכמה) בחכמה דזעיר אנפין. והוד דאמא (ובתוכו מוח בינה) בבינה דזעיר אנפין. ויסוד דאמא (ובתוכו מוח חסדים וגבורות) בדעת זעיר אנפין. 

ונמצא כי קודם התלבשותם היו {{גמט דגש|ד'}} מוחין (שהם סוד '''ם'''' ד'''צלם'''), ואחר התלבשותם - שנכללו חסדים וגבורות ביסוד אמא - ונעשה {{גמט דגש|ג'}} מוחין, שהם {{גמט דגש|ל'}} של '''צלם''', הבאה אחר ה-'''ם'''', מתתא לעילא. ובחינת '''ל'''' זו הוא אחר התלבשות המוחין בנה&quot;י דאמא. 

והנה אחר שנכנסו נה&quot;י דאמא (ובתוכן המוחין כנ&quot;ל) ונכנסו בראש ז&quot;א - אז נגמר {{גמט דגש|צ'}} של '''צלם'''. כי שם הוא בחינת {{גמט דגש|צ'}}. כי מוחין אלו אינם נשארים ברישא רק בכל גופא מתפשטים, שהם חב&quot;ד חג&quot;ת נה&quot;י - הרי {{גמט דגש|צ'}}. 

ומתחלה היה {{גמט דגש|ו'}} קצוות, ועל ידי מוחין אלו נגדל בבחינת {{גמט דגש|צ'}} על ידי  כניסת נצח הוד יסוד דאמא עם המוחין שבתוכם בתוך זעיר אנפין. וכנ&quot;ל בסוד הגדלת השלישים של ז&quot;א. ואותו הדרוש שייך עתה - כי על ידי אלו המוחין הגדיל זעיר אנפין. 


גם '''צ'''' של צלם באופן אחר כי עתה נעשה דיקנא דז&quot;א בט' תיקונים. {{ש}}
ונבאר עתה ט' תקוני דיקנא מהיכן נעשו.  והענין, כי הלא כבר ביארנו כי ג' מוחין חכמה בינה דעת - נתלבשו תוך נצח הוד יסוד אמא. ואח&quot;כ נתלבשו תוך הכלים של ג' ראשונות דזעיר אנפין. הרי הם ט' בחינות. ומכחם יצאו ט' תיקוני דיקנא דז&quot;א. 


ואמנם כבר בארנו כי תרין עטרין דאבא ואמא הם חמשה חסדים וחמשה גבורות שבתוך היסוד ונעשה דעת דזעיר אנפין. והכוונה כי יסוד דאבא נקרא 'חסד' על שם שהוא מימינא, ויסוד דאמא נקרא 'גבורה' על שם שהיא משמאלא. לכן נקראו חסדים וגבורות &quot;תרין עטרין&quot; על שם המקום שמהם יצאו. 

ודע כי מ&quot;ש לפעמים מלכות דאבא או מלכות דאמא - הפירוש כי עטרת דיסוד אבא (אשר הם סוד מילה ופריעה - יסוד ועטרה) - הנה עטרה זו אנו קורין אותה {{צ|מלכות דאבא}}. וביסוד אמא יש בה נקודה אחת הנקרא {{צ|נקודת ציון}}. והשני עטרין הם מורישין לבניהם זעיר ונוקבא כדי שיזדווגו יחדיו. 

וזהו סוד {{צ|בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו}}. {{ש}}
ומ&quot;ש {{צ|בעטרה}} לשון יחיד ולא אמר &quot;בעטרות&quot; אחר שהם שני עטרין - הטעם לפי שהחסדים וגבורות תחילה הם נפרדין ונחלקין לשני מוחין בסוד '''ם'''' ד'''צלם'''. ואחר שיתלבשו תוך נה&quot;י של אמא - אז נכללין החסדים וגבורות תוך יסוד אמא ונעשים חד מוחא - סוד '''ל'''' דצלם. ואז נקרא חד עטרה. וזהו ‏‏{{צ|בעטרה שעטרה לו אמו}} לשון יחיד. 

וזה סוד '''ש'''' של תפילין, של {{גמט דגש|ד'}} ראשין ושל {{גמט דגש|ג'}} ראשין. {{ש}}
שמתחלה היו ארבעה מוחין ואח&quot;כ נעשו שלשה מוחין לבד. {{ש}}
וזהו סוד שהקב&quot;ה מניח תפילין בכל יום. פירושו שאבא ואמא לא מתפרשין לעלמין לתת חיות ומוחין (נ&quot;א ומזון) לזעיר ונוקבא כדי שיחיו העולמות. אמנם לתת להם עטרין כדי שיזדווגו זעיר ונוקבא - אינו תלוי אלא במעשינו הטובים ובתפלתנו וביחוד קריאת שמע. ואז מתעברת אמא ומעטרת לזעיר אנפין בשני עטרין שהם סוד חסדים וגבורות. וזהו סוד שהקב&quot;ה מניח תפילין.

&lt;noinclude&gt;
{{ספר עץ חיים}}
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>5aeyyt1disynxinhw9sao74zww1tqr9</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות</title>
    <ns>0</ns>
    <id>9054</id>
    <revision>
      <id>3087678</id>
      <parentid>3079688</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T07:40:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>/* ספר שמואל */</comment>
      <origin>3087678</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="98626" sha1="a80muluh9dhp9b2zazh116sjj9gjucp" xml:space="preserve">__NOTOC__
&lt;center&gt;{{גודל גופן|4|'''[[ויבינו במקרא]] להפטרות'''}}&lt;/center&gt;
{{נביאים להפטרות}}

==מפתח לפרשות==
'''סימנים:''' '''א'''=אשכנזים, '''ט'''=איטלקים, '''ס'''=ספרדים ועדות המזרח, '''ת'''=תימנים'''.
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר בראשית:&lt;/u&gt;''' [[#בראשית|בראשית]] | [[#נח|נח]] | [[#לך לך|לך לך]] | [[#וירא|וירא]] | [[#חיי שרה|חיי שרה]] | [[#תולדת|תולדֹת]] | [[#ויצא|ויצא]] | [[#וישלח (אטסת)|וישלח]] | [[#וישלח (א*)|וישלח (א*)]] | [[#וישב|וישב]] | [[#מקץ|מקץ]] | [[#ויגש|ויגש]] | [[#ויחי|ויחי]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר שמות:&lt;/u&gt;''' [[#שמות (א)|שמות (א)]] | [[#שמות (טס)|שמות (טס)]] | [[#שמות (ת)|שמות (ת)]] | [[#וארא|וארא]] | [[#בא (אס)|בא (אס)]] | [[#בא (טת)|בא (טת)]] | [[#בשלח|בשלח]] | [[#יתרו|יתרו]] | [[#משפטים|משפטים]] | [[#תרומה|תרומה]] | [[#תצוה|תצוה]] | [[#כי תשא|כי תשא]] | [[#ויקהל (א)|ויקהל (א)]] | [[#ויקהל (טסת)|ויקהל (טסת)]] | [[#פקודי (א)|פקודי (א)]] | [[#פקודי (טסת)|פקודי (טסת)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר ויקרא:&lt;/u&gt;''' [[#ויקרא|ויקרא]] | [[#צו|צו]] | [[#פרשת שמיני|שמיני]] | [[#תזריע|תזריע]] | [[#מצרע|מצורע]] | [[#אחרי מות (א)|אחרי מות (א)]] | [[#אחרי מות (טסת)|אחרי מות (טסת)]] | [[#קדשים (א)|קדושים (א)]] | [[#קדשים (טסת)|קדושים (טסת)]] | [[#אמר|אמור]] | [[#בהר (אס)|בהר (אס)]] | [[#בהר (טת)|בהר (טת)]] | [[#בחקתי (אס)|בחוקותי (אס)]] | [[#בחקתי (טת)|בחוקותי (טת)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לרוב ספר במדבר:&lt;/u&gt;''' [[#במדבר|במדבר]] | [[#נשא|נשא]] | [[#בהעלתך|בהעלותך]] | [[#שלח|שלח]] | [[#קרח|קורח]] | [[#חקת|חוקת]] | [[#בלק|בלק]] | [[#פינחס|פינחס]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות של פורענות ונחמה (לסוף ספר במדבר ורוב ספר דברים):&lt;/u&gt;'''
**'''תלתא דפורענותא:'''&lt;ref name=&quot;פורענות ונחמה&quot;&gt;'''&quot;שלוש של הפורענות&quot; ו&quot;שבע של הנחמה&quot;:''' ההפטרות מי&quot;ז בתמוז ועד לפני שבת &quot;שובה&quot; אינן מעניין הפרשה אלא שיש בהן פורענות (עד תשעה באב) או נחמה (לאחר תשעה באב). על כן הפטרות אלו אינן באמת צמודות לפרשה מסויימת בקריאת התורה (וגם סדרן אינו משתנה בגלל פרשות נפרדות או מחוברות). בשביל הנוחות בלבד (ולמרות חוסר הדיוק) קוראים להן בשמותן של הפרשות בתורה שהן צמודות אליהן בדרך כלל. ברשימה זו הן מסומנות גם על ידי מספר.&lt;/ref&gt; [[#פורענות-א (מטות)|'''[א]''' מטות (אסת)]] | [[#מטות (ט)|מטות (ט)]] || [[#פורענות-ב (מסעי-אס)|'''[ב]''' מסעי (אס)]] | [[#פורענות-ב (מסעי-ת)|'''[ב]''' מסעי (ת)]] | [[#מסעי (ט)|מסעי (ט)]] || [[#פורענות-ג (דברים-אטס)|'''[ג]''' דברים, שבת &quot;חזון&quot; (אטס)]] | [[#פורענות-ג (דברים-ת)|דברים (ת)]]
**'''שבעה דנחמתא:'''&lt;ref name=&quot;פורענות ונחמה&quot;/&gt; [[#נחמה-א (ואתחנן)|'''[א]''' ואתחנן, שבת &quot;נחמו&quot;]] || [[#נחמה-ב (עקב)|'''[ב]''' עקב]] || [[#נחמה-ג (ראה)|'''[ג]''' ראה]] || [[#נחמה-ד (שפטים-אסת)|'''[ד]''' שופטים (אסת)]] | [[#שפטים (ט)|שופטים (ט)]] || [[#נחמה-ה (כי תצא-אסת)|'''[ה]''' כי תצא (אסת)]] | [[#כי תצא (ט)|כי תצא (ט)]] || [[#נחמה-ו (כי תבוא-אסת)|'''[ו]''' כי תבוא (אסת)]] | [[#כי תבוא (ט)|כי תבוא (ט)]] || [[#נחמה-ז (נצבים-אסת)|'''[ז]''' נצבים (אסת)]] | [[#נצבים (ט)|נצבים (ט)]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|נצבים-וילך (ט)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לסוף ספר דברים:&lt;/u&gt;''' [[#וילך|וילך, שבת &quot;שובה&quot;]] | [[#האזינו (אס)|האזינו (אס)]] | [[#האזינו (טת)|האזינו (טת)]] | [[#שמחת תורה|וזאת הברכה (שמחת תורה)]]

==מפתח למועדים==
'''סימנים:''' '''א'''=יום ראשון של החג, '''ב'''=יום שני החג בחו&quot;ל (או השבת השנייה של חנוכה), '''ז'''=יום השביעי של החג, '''ח'''=שמיני של פסח בחו&quot;ל, '''מ'''=מנחה, '''ש'''='''ש'''בת (בחול המועד) או '''ש'''חרית (ביום הכיפורים).
*'''&lt;u&gt;שבתות מיוחדות:&lt;/u&gt;''' [[#שבת ראש חודש|שבת ראש חודש]] | [[#שבת ערב ראש חודש|שבת ערב ראש חודש]] | [[#שקלים|שקלים]] | [[#זכור|זכור]] | [[#פרה|פרה]] | [[#החודש|החודש]] | [[#שבת הגדול|שבת הגדול]] | [[#שבת חנוכה (א)|שבת חנוכה (א)]] | [[#שבת חנוכה (ב)|שבת חנוכה (ב)]]
*'''&lt;u&gt;מועדים:&lt;/u&gt;''' [[#ראש השנה (א)|ראש השנה (א)]] | [[#ראש השנה (ב)|ראש השנה (ב)]] | [[#יום הכיפורים (ש)|יום הכיפורים (ש)]] | [[#יום הכיפורים (מ)|יום הכיפורים (מ)]] | [[#סוכות (א)|סוכות (א)]] | [[#סוכות (ב)|סוכות (ב)]] | [[#סוכות (ש)|סוכות (ש)]] | [[#שמיני עצרת|שמיני עצרת]] | [[#שמחת תורה|שמחת תורה]] | [[#פסח (א)|פסח (א)]] | [[#פסח (ב)|פסח (ב)]] | [[#פסח (ש)|פסח (ש)]] | [[#פסח (ז)|פסח (ז)]] | [[#פסח (ח)|פסח (ח)]] | [[#שבועות (א)|שבועות (א)]] | [[#שבועות (ב)|שבועות (ב)]]
*'''&lt;u&gt;תעניות:&lt;/u&gt;''' [[#שחרית לתשעה באב|שחרית לתשעה באב]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|מנחה לתשעה באב (א)]] | [[#מנחה לתשעה באב (טסת)|מנחה לתשעה באב (טסת)]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|מנחה לתענית ציבור (אט)]]

==ספר יהושע==

&lt;קטע התחלה=שמחת תורה/&gt;{{עוגן|שמחת תורה}}'''[[ויבינו במקרא/שמיני עצרת ושמחת תורה#הפטרה|הפטרת שמחת תורה (לאחר קריאת &quot;וזאת הברכה&quot; וסיומה של התורה):]] ממשה ליהושע.'''
*'''ספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי אחרי מות משה עבד ה'...&quot; ('''יהושע''' א א) עד &quot;...בכל אשר תלך&quot; (א ט).
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...רק חזק ואמץ&quot; (א יח).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים:''' &quot;ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ&quot; (יהושע ו כז). ברוב העדות נוהגים לקרוא חתימה זו רק ב[[ויבינו במקרא/פסח|הפטרת ראשון של פסח]].
*הפטרת הספרדים ועיקר הפטרת התימנים היא הפרשה הראשונה שבספר. הפטרת האשכנזים והאיטלקים היא שלושת הפרשות הראשונות שבספר.&lt;קטע סוף=שמחת תורה/&gt;

&lt;קטע התחלה=שלח/&gt;{{עוגן|שלח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שלח#הפטרה|הפטרת &quot;שלח לך&quot;:]] המרגלים של יהושע.'''
*'''כל העדות:''' &quot;וישלח יהושע בן נון...&quot; ('''יהושע''' ב א) עד &quot;...וגם נמגו כל ישבי הארץ מפנינו&quot; (ב כד).
*ההפטרה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=שלח/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (א)/&gt;{{עוגן|פסח (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום ראשון של פסח:]] מילה ופסח בכניסה לארץ.'''
*'''תוספת פתיחה של שלושה פסוקים לאשכנזים:''' &quot;ויאמר יהושע אל העם התקדשו...&quot; ('''יהושע''' ג ה) עד &quot;...וילכו לפני העם&quot; (ג ז). אין אומרים פתיחה זו בקהילת פרנקפורט וע&quot;פ מנהג הגר&quot;א ובעוד קהילות.
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:'''  &quot;בעת ההיא אמר ה' ליהושע...&quot; (ה ב) עד &quot;אין יוצא ואין בא&quot; (ו א).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד''' ברוב העדות (למעט מקצת אשכנזים, ביניהם הגר&quot;א וקהילת פרנקפורט): &quot;ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ&quot; (יהושע ו כז). התימנים נוהגים בחתימה זו גם בהפטרת שמחת תורה (לעיל בספר יהושע).&lt;קטע סוף=פסח (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תבוא (ט)/&gt;{{עוגן|כי תבוא (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תבוא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תבוא&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] הברכה והקללה מספר תורת משה; ערמת הגבעונים.'''
*&quot;אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל...&quot; ('''יהושע''' ח ל) עד &quot;...עד היום הזה אל המקום אשר יבחר&quot; (ט כז).
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=כי תבוא (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ו (כי תבוא-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=מטות (ט)/&gt;{{עוגן|מטות (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מטות#הפטרה|הפטרת &quot;מטות&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] נחלות שנים וחצי השבטים.'''
*&quot;ויתן משה למטה בני ראובן למשפחֹתם...&quot; ('''יהושע''' יג טו) עד &quot;...כאשר דבר להם&quot; (יג לג).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=מטות (ט)/&gt;
*להפטרת הפורענות הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-א (מטות)|להלן בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=מסעי (ט)/&gt;{{עוגן|מסעי (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי#הפטרה|הפטרת &quot;מסעי&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] ערי מקלט.'''
*&quot;אלו הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון...&quot; ('''יהושע''' יט נא) עד &quot;...את הערים האלה ואת מגרשיהן&quot; (כא ג).
*ההפטרה מתחילה בפסוק שלפני תחילת פרשה ומסתיימת בפסוק הראשון של הפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=מסעי (ט)/&gt;
*להפטרת הפורענות הנקראת אצל האשכנזים והספרדים בשבת זו ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-אס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת הפורענות הנקראת אצל התימנים בשבת זו ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-ת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=נצבים (ט)/&gt;{{עוגן|נצבים (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נצבים#הפטרה|הפטרת &quot;נצבים&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] צוואתו של יהושע.'''
*&quot;ויאסֹף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה...&quot; ('''יהושע''' כד א) עד &quot;...גם אנחנו נעבוד את ה' כי הוא אלהינו&quot; (כד יח).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת באמצע פרשה בדברי ההבטחתה של העם.&lt;קטע סוף=נצבים (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ז (נצבים-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

==ספר שופטים==

&lt;קטע התחלה=בשלח/&gt;{{עוגן|בשלח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בשלח#הפטרה|הפטרת &quot;בשלח&quot;:]] שירת דבורה.
*'''אשכנזים''' קוראים מתחילת הסיפור עד סוף השיר: &quot;ודבורה אשה נביאה...&quot; ('''שופטים''' ד ד) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''תימנים ''' מתחילים לקרוא בשני הפסוקים שמסכמים את הסיפור לפני תחילת השיר: &quot;ויכנע אלהים...&quot; (שופטים ד כג) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''ספרדים''' קוראים מתחילת השיר: &quot;ותשר דבורה...&quot; (ה א) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''איטלקים''' קוראים מתחילת הסיפור כמו האשכנזים: &quot;ודבורה אשה נביאה...&quot;, אבל קוראים רק את התחלת השיר ומסיימים: &quot;...אנכי לה' אנכי אשירה, אזמר לה' אלהי ישראל&quot; (ה ג).&lt;קטע סוף=בשלח/&gt;

&lt;קטע התחלה=חקת/&gt;{{עוגן|חקת}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת חקת#הפטרה|הפטרת &quot;חוקת&quot;:]] יפתח הגלעדי.
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויפתח הגלעדי...&quot; ('''שופטים''' יא א) עד &quot;...מפני בני ישראל&quot; (יא לג).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא פרשה נוספת (על בת יפתח): &quot;ויפתח הגלעדי...&quot; (יא א) עד &quot;...ארבעת ימים בשנה&quot; (יא מ).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=חקת/&gt;

&lt;קטע התחלה=נשא/&gt;{{עוגן|נשא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נשא#הפטרה|הפטרת &quot;נשא&quot;:]] לידת שמשון.
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים''' &quot;ויהי איש אחד מצרעה...&quot; ('''שופטים''' יג ב) עד &quot;...בין צרעה ובין אשתאל&quot; (יג כה). הפטרה זו של רוב הקהילות מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה (סה&quot;כ ארבע פרשות).
**'''התימנים''' מסיימים פסוק אחד לפני סוף הפרשה במלים: &quot;...ויברכהו ה'&quot; (יג כד).&lt;קטע סוף=נשא/&gt;

==ספר שמואל==

&lt;קטע התחלה=ראש השנה (א)/&gt;{{עוגן|ראש השנה (א)}}'''[[ויבינו במקרא/ראש השנה#הפטרה|הפטרת יום ראשון של ראש השנה:]] פקידת חנה.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויהי איש אחד מן הרמתים...&quot; ('''שמ&quot;א''' א א) עד &quot;...וירם קרן משיחו&quot; (ב י).
*ההפטרה היא שתי הפרשות הראשונות בספר שמואל.&lt;קטע סוף=ראש השנה (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שפטים (ט)/&gt;{{עוגן|שפטים (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שפטים#הפטרה|הפטרת &quot;שֹפטים&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] בקשת מלך.'''
*&quot;ויהי כאשר זקן שמואל...&quot; ('''שמ&quot;א''' ח א) עד &quot;...לכו איש לעירו&quot; (ח כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=שפטים (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ד (שפטים-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=קרח/&gt;{{עוגן|קרח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת קרח#הפטרה|הפטרת &quot;קורח&quot;:]] משמואל הנביא לשאול המלך.
*'''כל העדות:''' &quot;ויאמר שמואל אל העם...&quot; ('''שמ&quot;א''' יא יד) עד &quot;...לעשות אתכם לו לעם&quot; (יב כב).
*ההפטרה מתחילה באמצע פרשה ומסתיימת באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=קרח/&gt;

&lt;קטע התחלה=זכור/&gt;{{עוגן|זכור}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת זכור#הפטרה|הפטרת פרשת זכור (וכן הפטרת שבת פורים בכרכים):]] מלחמת שאול בעמלק.'''
*'''תימנים:''' &quot;ותהי המלחמה חזקה על פלשתים...&quot; ('''שמ&quot;א''' יד נב) עד &quot;...לפני ה' בגלגל&quot; (טו לג).
*'''ספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויאמר שמואל אל שאול אתי שלח...&quot; (טו א) עד &quot;...גבעת שאול&quot; (טו לד).
*'''אשכנזים:''' &quot;כה אמר ה' צבאות: פקדתי...&quot; (טו ב) עד &quot;...גבעת שאול&quot; (טו לד).&lt;קטע סוף=זכור/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תצא (ט)/&gt;{{עוגן|כי תצא (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תצא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תצא&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] חרוף גלית וביאת דוד.'''
*&quot;ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה...&quot; ('''שמ&quot;א''' יז א) עד &quot;...ויאמר שאול אל דוד: לך וה' יהיה עמך&quot; (יז לז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. בפסוק האחרון יש פסקא באמצע הפסוק, כך שהמלים האחרונות &quot;ויאמר שאול אל דוד: לך וה' יהיה עמך&quot; הן תחילת הפרשה הבאה (פרשה זו באה להדגיש כנראה את דברי שאול אל דוד).&lt;קטע סוף=כי תצא (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ה (כי תצא-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=שבת ערב ראש חודש/&gt;{{עוגן|שבת ערב ראש חודש}}'''[[ויבינו במקרא/ראש חודש#הפטרה לשבת ערב ראש חודש|הפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;):]] דוד ויהונתן.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חֹדש...&quot; ('''שמ&quot;א''' כ יח) עד &quot;...ובין זרעך עד עולם&quot; (כ מב).
*יש מבני מרוקו (פאס) שמפטירים בערב ראש חודש בהפטרה הקבועה לפרשת השבוע, ואולם מוסיפים בסופו את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;): &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך&quot; (כ יח), &quot;ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום... ובין זרעך על עולם&quot; (כ מב).&lt;קטע סוף=שבת ערב ראש חודש/&gt;

&lt;קטע התחלה=פרשת שמיני/&gt;{{עוגן|פרשת שמיני}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמיני#הפטרה|הפטרת &quot;שמיני&quot;:]] הכנסת הארון לעיר דוד.'''
*'''בכל העדות מתחילים:'''  &quot;ויסף עוד דוד...&quot; ('''שמ&quot;ב''' ו א).
**'''ספרדים''' קוראים עד &quot;...וילך כל העם איש לביתו&quot; (ו יט).
**'''תימנים ואיטלקים''' קוראים עד &quot;...כי ה' עמך&quot; (ז ג).
**'''אשכנזים''' קוראים עד &quot;...כן דבר נתן אל דוד&quot; (ז יז).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה, אבל רק במנהג אשכנז מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=פרשת שמיני/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ז)/&gt;{{עוגן|פסח (ז)}}&lt;קטע התחלה=האזינו (אס)/&gt;{{עוגן|האזינו (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום השביעי של פסח בכל העדות]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת האזינו#הפטרה|הפטרת &quot;האזינו&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] שירת דוד.'''
*'''בכל העדות בשביעי של פסח, ולאשכנזים ולספרדים בין יום כיפור לסוכות:''' &quot;וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת...&quot; ('''שמ&quot;ב''' כב א) עד &quot;...לדוד ולזרעו עד עולם&quot; (כב נא).&lt;קטע סוף=פסח (ז)/&gt;
*כשקורין פרשת &quot;האזינו&quot; בין ראש השנה ליום הכיפורים מפטירין בשבת זו הפטרת &quot;וילך&quot; (&quot;שובה ישראל&quot;. ראה להלן בספר [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#הושע|הושע]]).&lt;קטע סוף=האזינו (אס)/&gt;
*[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#האזינו (טת)|להפטרת &quot;האזינו&quot; כמנהג התימנים והאיטלקים, ראו להלן בספר יחזקאל.]]

==ספר מלכים==
&lt;קטע התחלה=חיי שרה/&gt;{{עוגן|חיי שרה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת חיי שרה#הפטרה|הפטרת &quot;חיי שרה&quot;:]] דוד ממליך את שלמה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;והמלך דוד זקן...&quot; ('''מל&quot;א''' א א) עד &quot;...יחי אדני המלך דוד לעלם&quot; (א לא).
*'''איטלקים ממשיכים לקרוא:''' &quot;והמלך דוד זקן...&quot; (א א) עד &quot;...ואמרתם יחי המלך שלמה&quot; (א לד).
*ההפטרה מתחילה בראש הספר, ומסתיימת בסוף פרשה ברוב העדות; האיטלקים ממשיכים לקרוא לתוך הפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=חיי שרה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויחי/&gt;{{עוגן|ויחי}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויחי#הפטרה|הפטרת &quot;ויחי&quot;:]] צוואתו של דוד לשלמה בנו, וסיכום למלכותו.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויקרבו ימי דוד...&quot; ('''מל&quot;א''' ב א) עד &quot;...ותכֹן מלכותו מאד&quot; (ב יב).
*ההפטרה היא שתי פרשות פתוחות בדיוק, הראשונה הצוואה והשנייה הסיכום למלכות דוד.&lt;קטע סוף=ויחי/&gt;

&lt;קטע התחלה=מקץ/&gt;{{עוגן|מקץ}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מקץ#הפטרה|הפטרת &quot;מקץ&quot;:]] משפט שלמה.'''
*&quot;ויקץ שלמה...&quot; ('''מל&quot;א''' ג טו) עד &quot;...מלך על כל ישראל&quot; (ד א).
*ברוב השנים נדחית הפטרה זו ברוב העדות בשבת הראשונה של חנוכה או בשבת השניה של חנוכה. אבל בקהילת אלג'יר קוראים אותה גם בשבת חנוכה.&lt;קטע סוף=מקץ/&gt;

&lt;קטע התחלה=תרומה/&gt;{{עוגן|תרומה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תרומה#הפטרה|הפטרת &quot;תרומה&quot;:]] שלמה בונה בית לה'.'''
*&quot;וה' נתן חכמה לשלמה...&quot; ('''מל&quot;א''' ה כו) עד &quot;...ולא אעזב את עמי ישראל&quot; (ו יג).&lt;קטע סוף=תרומה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקהל (טסת)/&gt;{{עוגן|ויקהל (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקהל#הפטרה|הפטרת &quot;ויקהל&quot; לאיטלקים וספרדים ותימנים:]] מעשה העמודים.'''
*איטלקים וספרדים: &quot;וישלח המלך...&quot; ('''מל&quot;א''' ז יג) עד &quot;...אלפים בת יכיל&quot; (ז כו).
*תימנים מסיימים &quot;...ותתם מלאכת העמודים&quot; (ז כב).&lt;קטע סוף=ויקהל (טסת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקהל (א)/&gt;{{עוגן|ויקהל (א)}}&lt;קטע התחלה=פקודי (טסת)/&gt;{{עוגן|פקודי (טסת)}}&lt;קטע התחלה=שבת חנוכה (ב)/&gt;{{עוגן|שבת חנוכה (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקהל#הפטרה|הפטרת &quot;ויקהל&quot; לאשכנזים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת פקודי#הפטרה|הפטרת &quot;פקודי&quot; לאיטלקים וספרדים ותימנים]] ו[[ויבינו במקרא/חנוכה#הפטרה לשבת שנייה של חנוכה|הפטרת שבת שנייה של חנוכה:]] סיום מלאכת מקדש שלמה.'''
*&quot;ויעש חירום...&quot; ('''מל&quot;א''' ז מ) עד &quot;...להיכל זהב&quot; (ז נ). ההפטרה היא פרשה אחת. פסוק הסיום (ז נא) הוא פרשה בפני עצמה, ואינו נכלל בהפטרה זו.
*הפטרה זו נקראת בשבת שניה של [[ויבינו במקרא/חנוכה|חנוכה]] (כאשר חלים בחנוכה שתי שבתות).&lt;קטע סוף=ויקהל (א)/&gt;&lt;קטע סוף=פקודי (טסת)/&gt;&lt;קטע סוף=שבת חנוכה (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=פקודי (א)/&gt;&lt;קטע התחלה=סוכות (ב)/&gt;{{עוגן|פקודי (א)}}{{עוגן|סוכות (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פקודי#הפטרה|הפטרת &quot;פקודי&quot; לאשכנזים]] ו[[ויבינו במקרא/סוכות#הפטרה|יום שני של חג הסוכות לבני חוץ לארץ:]] הכנסת הארון לקודש הקדשים, ה' שוכן בערפל, תפילת שלמה.'''
*'''אשכנזים (הפטרת &quot;פקודי&quot;) ותימנים (יום שני של סוכות):''' &quot;ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'...&quot; ('''מל&quot;א''' ז נא) עד &quot;...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים&quot; (ח כא).
*'''אשכנזים וספרדים (יום שני של סוכות):''' &quot;ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל...&quot; (ח ב) עד עד &quot;...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים&quot; (ח כא).
*'''איטלקים (יום שני של סוכות)''' מתחילים כמו התימנים &quot;ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'...&quot; (ז נא) אבל מסיימים לקרוא &quot;...ובידו מלא לאמר&quot; (ח טו) או עד &quot;...ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל&quot; (ח טז).
*הפטרת האשכנזים ל&quot;פקודי&quot; והתימנים והאיטלקים ליום של שני סוכות מתחילה בראש פרשה.
*הפטרת האשכנזים והספרדים ליום שני של סוכות מתחילה מהפסוק השני של הפרשה.
*הפטרות כל העדות מסתיימות בסוף פרשה, חוץ מהאיטלקים שמסיימים לקרוא באמצע הפרשה.&lt;קטע סוף=פקודי (א)/&gt;&lt;קטע סוף=סוכות (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שמיני עצרת/&gt;{{עוגן|שמיני עצרת}}'''[[ויבינו במקרא/שמיני עצרת ושמחת תורה#הפטרה|הפטרת &quot;שמיני עצרת&quot; לבני חוץ לארץ:]] ברכת שלמה את העם.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפִלה והתחִנה הזאת...&quot; ('''מל&quot;א''' ח נד) עד &quot;...על כל הטובה אשה עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו&quot; (ח סו).
*'''איטלקים''' וקצת מקהילות אשכנז ממשיכים לקרוא עוד פסוק אחד עד סוף הפרשה: &quot;והיה ככלות שלמה לבנות את בית ה' ואת בית המלך, ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות&quot; (ט א).
*הפטרת האיטלקים היא פרשה אחת. הפטרת שאר העדות מסתיימת פסוק אחד לפני סוף הפרשה.&lt;קטע סוף=שמיני עצרת/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תשא/&gt;{{עוגן|כי תשא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תשא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תשא&quot;:]] אליהו בהר הכרמל.'''
*'''אשכנזים:''' &quot;ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו...&quot; ('''מל&quot;א''' יח א) עד &quot;...ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים&quot; (יח לט).
*'''תימנים''' מתחילים כמו האשכנזים: &quot;ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו...&quot; (יח א), וממשיכים לקרוא עד &quot;...ויהי גשם גדול, וירכב אחאב וילך יזרעאלה&quot; (יח מה).
*'''ספרדים ואיטלקים''' מתחילים לקרוא &quot;וישלח אחאב בכל בני ישראל...&quot; (יח כ), ומסיימים כמו האשכנזים: &quot;...ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים&quot; (יח לט).
*קריאת האשכנזים והתימנים מתחילה בתחילת הפרשה ומסתיימת באמצע פרשה. קריאתם של הספרדים והאיטלקים אינה תואמת את חלוקת הפרשות.&lt;קטע סוף=כי תשא/&gt;

&lt;קטע התחלה=פינחס/&gt;{{עוגן|פינחס}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פינחס#הפטרה|הפטרת &quot;פינחס&quot;:]] קנאת אליהו ומשיחת אלישע.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויד ה' היתה אל אליהו...&quot; ('''מל&quot;א''' יח מו) עד &quot;...ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו&quot; (יט כא).
*ההפטרה מתחילה באמצע פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.
*אם חלה שבת פרשת &quot;פינחס&quot; לאחר י&quot;ז בתמוז קוראים ברוב העדות את הפטרת הפורענות הראשונה (&quot;מטות&quot;): &quot;דברי ירמיהו...&quot;. אבל האטלקים קוראים את הפטרת פינחס (&quot;ויד ה' היתה אל אליהו...&quot;) גם לאחר י&quot;ז בתמוז.&lt;קטע סוף=פינחס/&gt;

&lt;קטע התחלה=וירא/&gt;{{עוגן|וירא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וירא#הפטרה|הפטרת &quot;וירא&quot;:]] נס השמן, אלישע והשונמית.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ואשה אחת מנשי בני הנביאים...&quot; ('''מל&quot;ב''' ד א) עד &quot;...ותאמר שלום&quot; (ד כג).
**קהילות אלג'יר ממשיכים לקרוא כמו בשאר העדות.
*'''אשכנזים, איטלקים ותימנים ממשיכים לקרוא:''' &quot;ואשה אחת מנשי בני הנביאים...&quot; (ד א) עד &quot;...ותשא את בנה ותצא&quot; (ד לז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. ספרדים מפסיקים לקרוא באמצע פרשה, ובשאר העדות ממשיכים לקרוא עד סופה.&lt;קטע סוף=וירא/&gt;

&lt;קטע התחלה=תזריע/&gt;{{עוגן|תזריע}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תזריע#הפטרה|הפטרת &quot;תזריע&quot;:]] צרעת נעמן.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ואיש בא מבעל שלִשה...&quot; ('''מל&quot;ב''' ד מב) עד &quot;...ויאמר לו לך לשלום, וילך מאתו כברת ארץ&quot; (ה יט).
*'''כאשר &quot;תזריע&quot; ו&quot;מצורע&quot; מחוברין, קוראים את הפטרת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מצרע|מצורע]].'''&lt;קטע סוף=תזריע/&gt;

&lt;קטע התחלה=מצרע/&gt;{{עוגן|מצרע}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מצרע#הפטרה|הפטרת &quot;מצרע&quot;:]] ארבעה מצורעים ומנוסת מחנה ארם.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ויאמר אלישע שמעו דבר ה'...&quot; ('''מל&quot;ב''' ז א) עד &quot;...וירמסו אותו העם בשער וימות&quot; (ז כ).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער...&quot; (מל&quot;ב ז ג) עד &quot;...וירמסו אותו העם בשער וימות&quot; (ז כ).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים ולאיטלקים:''' &quot;ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם, למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב, ולא אבה השחיתם, ולא השליכם מעל פניו עד עתה&quot; (יג כג). 
*הפטרת האשכנזים והספרדים היא פרשה אחד בדיוק (סיפור ארבעת המצורעים ומנוסת מחנה ארם). התימנים והאיטלקים מקדימים לקרוא מהתחלת הפרשה הקודמת (בת שני פסוקים) על נבואת השפע של אלישע.
*'''כאשר &quot;תזריע&quot; ו&quot;מצורע&quot; מחוברין, קוראים את הפטרת מצורע.'''&lt;קטע סוף=מצרע/&gt;

&lt;קטע התחלה=שקלים/&gt;{{עוגן|שקלים}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שקלים#הפטרה|הפטרת שקלים:]] מלכות יהואש וחיזוק בדק הבית.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ויכרת יהוידע...&quot; ('''מל&quot;ב''' יא יז) עד &quot;...לכהנים יהיו&quot; (יב יז).
**מנהג קהילות מהמגרב להתחיל &quot;בן שבע שנים יהואש במלכו...&quot; (יב א), כמו שאר העדות.
*'''אשכנזים ואיטלקים ותימנים מתחילים:''' &quot;בן שבע שנים יהואש במלכו...&quot; (יב א) ומסיימים כמו הספרדים  &quot;...לכהנים יהיו&quot; (יב יז).
**מנהג חב&quot;ד לקרוא כמו הספרדים (מ&quot;ויכרת יהוידע...&quot;).
*ההפטרה של רוב העדות מכילה שלוש פרשות, ושל הספרדים פרשה נוספת לפניהן.&lt;קטע סוף=שקלים/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ב)/&gt;{{עוגן|פסח (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום שני של פסח לבני חוץ לארץ:]] המלך יאשיהו והפסח על פי ספר הברית.'''
*'''תימנים:'''
**חלק ראשון: &quot;בן שמונה שנה יאשיהו במלכו...&quot; ('''מל&quot;ב''' כב א) עד &quot;...כי באמונה הם עושים&quot; (כב ז).
**חלק שני לאחר דילוג (כמו לאשכנזים ולספרדים): &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...ואחריו לא קם כמוהו&quot; (כג כה).
*'''אשכנזים וספרדים:'''
**חלק ראשון: &quot;וישלח המלך...&quot; (כג א) עד &quot;...כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם&quot; (כג ט).{{הערה|לדעת הגר&quot;א ([[מעשה רב הלכות פסח#קצב|מעשה רב קצ&quot;ב]]) ממשיכים לקרוא כאן ברצף, ומדלגים רק על הפסוק שמתחיל &quot;וְֽאֶת־הַבָּמ֞וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם...&quot; ([[מלכים ב כג/טעמים#כג יג|כג,יג]]), המדבר בגנותו של שלמה.}}
**חלק שני לאחר דילוג (כמו לתימנים): &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...ואחריו לא קם כמוהו&quot; (כג כה).
*'''איטלקים:''' &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...וימליכו אותו תחת אביו&quot; (כג ל). כלומר קוראים מתחילת הקטע '''השני''' לפי שאר העדות, אבל ממשיכים לקרוא שם עד סוף הפרשה.
*הפטרת התימנים מתחילה בתחילת פרשה, והפטרת האיטלקים מסתיימת בסוף פרשה. חוץ מזה קטעי ההפטרה במנהגים השונים אינם תואמים את חלוקת הפרשות.&lt;קטע סוף=פסח (ב)/&gt;

==ספר ישעיהו==

&lt;קטע התחלה=פורענות-ג (דברים-אטס)/&gt;{{עוגן|פורענות-ג (דברים-אטס)}}&lt;קטע התחלה=פורענות-ב (מסעי-ת)/&gt;{{עוגן|פורענות-ב (מסעי-ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי#הפטרה|הפטרת פורענות שנייה (&quot;מסעי&quot;) לתימנים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת דברים#הפטרה|הפטרת פורענות שלישית (&quot;דברים&quot;) לאשכנזים ולספרדים (והיחידה לאיטלקים):]] פורענות ומאיסת העבודה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים (בשבת &quot;חזון&quot; לפני תשעה באב):''' &quot;חזון ישעיהו בן אמוץ...&quot; ('''ישעיהו''' א א) עד &quot;...ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה&quot; (א כז).
**גם תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים הפטרה זו כמו שאר העדות בשבת &quot;דברים&quot; שלפני תשעה באב.
*'''תימנים (הפטרת פורענות שנייה לפרשת &quot;מסעי&quot;)''' מסיימים לקרוא בסוף פרשה: &quot;...חרב תאֻכלו כי פי ה' דבר&quot; (א כ).
**קצת מקהילות התימנים חוזרים בסוף על הפסוק שלפני האחרון כדי לסיים בטוב: &quot;אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו&quot; (א יט).
*הפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בפסוק של ברכה באמצע פרשה. הפטרת התימנים מסתיימת בסוף פרשה בפורענות, ולכן קצת מהקהילות חוזרות על הפסוק שלפני האחרון.&lt;קטע סוף=פורענות-ג (דברים-אטס)/&gt;&lt;קטע סוף=פורענות-ב (מסעי-ת)/&gt;
*בפרשת &quot;מסעי&quot; תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים את [[ויבינו במקרא/פרשת מסעי|הפטרת הפורענות השנייה של האשכנזים והספרדים ל&quot;מסעי&quot;]] ([[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-אס)|להלן בספר ירמיהו]]).

&lt;קטע התחלה=פורענות-ג (דברים-ת)/&gt;{{עוגן|פורענות-ג (דברים-ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת דברים#הפטרה|הפטרת פורענות שלישית (&quot;דברים&quot;) לתימנים:]] שחיתותה של ירושלים.'''
*&quot;איכה היתה לזונה קריה נאמנה...&quot; ('''ישעיהו''' א כא) עד &quot;...ובערו שניהם יחדיו ואין מכבה&quot; (א לא).
*בקצת מקהילות התימנים חוזרים על אחד מהפסוקים כדי לסיים בנחמה: &quot;ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה&quot; (א כז). פסוק זה מסיים את סיום ההפטרה לפי מנהגם של שאר העדות.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=פורענות-ג (דברים-ת)/&gt;
*תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים את הפטרה של שאר העדות (&quot;חזון ישעיהו&quot;), [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ג (דברים-אטס)|לעיל בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=יתרו/&gt;{{עוגן|יתרו}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת יתרו#הפטרה|הפטרת &quot;יתרו&quot;:]] שליחותו והקדשתו של ישעיהו לנביא.'''
*'''ספרדים ועיקר ההפטרה לתימנים:''' &quot;בשנת מות המלך עוזיהו...&quot; ('''ישעיהו''' ו א) עד &quot;...זרע קודש מצבתה&quot; (ו יג). גם במנהג חב&quot;ד, זו כל ההפטרה.
*'''אשכנזים ואיטלקים:''' ממשיכים לקרוא עד &quot;את בן טבאל&quot; (ז ו) בנבואת נחמה למלך אחז. גם במנהג אלג'יר ממשיכים לקרוא עד כאן.
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים לאשכנזים ואיטלקים ותימנים:''' &quot;כי ילד יולד לנו...&quot; עד &quot;קנאת ה' צבאות תעשה זאת&quot; (ישעיהו ט ה-ו).
*עיקר ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיים בסוף פרשה בכל העדות. התוספת מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=יתרו/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ח)/&gt;{{עוגן|פסח (ח)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרת שמיני של פסח|הפטרת יום שמיני של פסח לבני חוץ לארץ:]] הנה אל ישועתי.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;עוד היום בנוב לעמוד...&quot; ('''ישעיהו''' י לב) עד &quot;...כי גדול בקרבך קדוש ישראל&quot; (יב ו).
*בקהילות הנוהגות לחוג את יום העצמאות על פי הוראותיה ומנהגיה של הרבנות הראשית לישראל, אין קוראים בתורה ביום העצמאות, אך קוראים בלא ברכות את ההפטרה הזאת לשמיני של פסח (יום טוב אחרון של פסח בגלויות שאינו נחוג בארץ ישראל).
*ההפטרה מתחילה מהפסוק האחרון של הפרשה הקודמת, ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=פסח (ח)/&gt;

&lt;קטע התחלה=בא (טת)/&gt;{{עוגן|בא (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בא#הפטרה|הפטרת &quot;בא&quot; לאיטלקים ולתימנים:]] משא מצרים.'''
*'''רוב התימנים:''' &quot;משא מצרים...&quot; ('''ישעיהו''' יט א) עד &quot;...ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי ישראל&quot; (יט כה).
*'''איטלקים וקצת קהילות מהתימנים''' מתחילים פסוק אחד לפני: &quot;בעת ההיא יובל שי...&quot; (יח ז), ומסיימים כמו התימנים: &quot;...ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי ישראל&quot; (יט כה).
*יש גם מבני עדות המזרח שקוראים הפטרה זו (במקום ההפטרה מירמיהו):
**בבלים קוראים כמו האיטלקים מ&quot;בעת ההיא יובל שי...&quot;.
**קהילות המגרב קוראים כמו רוב התימנים מ&quot;משא מצרים...&quot;.
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה לפי כל העדות; גם הפסוק שמוסיפים האיטלקים בהתחלה הוא פרשה בפני עצמו. התימנים קוראים נבואה אחת מוגדרת על מצרים, והאיטלקים מתחילים וגם מסיימים בדברי נבואה על עת הגאולה.&lt;קטע סוף=בא (טת)/&gt;
*להפטרת &quot;בא&quot; לאשכנזים ולספרדים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בא (אס)|להלן בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=שמות (א)/&gt;{{עוגן|שמות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות#הפטרה|הפטרת &quot;שמות&quot; לאשכנזים:]] &quot;הבאים ישרש יעקב&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה:''' &quot;הבאים ישרש יעקב...&quot; ('''ישעיהו''' כז ו) עד &quot;...ונוקשו ונלכדו&quot; (כח יג).
*'''תוספת חתימה של שני פסוקים לאחר דילוג:''' &quot;לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם...&quot; עד &quot;ואת אלהי ישראל יעריצו&quot; (כט כב-כג).
*עיקר ההפטרה מתחילה פסוק אחד מלפני פרשה פתוחה, ומסתיימת בסוף פרשה. סדרת הנבואות המתחילות בקריאת &quot;הוי&quot; מתחילה באמצע ההפטרה: &quot;הוי עטרת גאות&quot; (כז א). תוספת החתימה מהווה שני פסוקים מתחילת פרשה שיש בה שלוש פסוקים.
*הפטרה זו נקראת גם במקצת קהילות הספרדים ועדות המזרח.&lt;קטע סוף=שמות (א)/&gt;
*להפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (טס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת &quot;שמות&quot; לתימנים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|להלן בספר יחזקאל]].

===נחמות ישעיהו===

&lt;קטע התחלה=נחמה-א (ואתחנן)/&gt;{{עוגן|נחמה-א (ואתחנן)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ואתחנן#הפטרה|הפטרת נחמה ראשונה (&quot;ואתחנן&quot;):]] &quot;נחמו נחמו עמי&quot;.'''
*'''איטלקים:''' &quot;נחמו נחמו עמי...&quot; ('''ישעיהו''' מ א) עד &quot;...וחיתו אין די עולה&quot; (מ טז).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...איש לא נעדר&quot; (מ כו).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ומאלהי משפטי יעבור&quot; (מ כז).
*'''תוספת חתימה''' של פסוק אחד לתימנים: &quot;העניים והאביונים מבקשים מים... אלהי ישראל לא אעזבם&quot; (מא יז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. במנהגי האיטלקים והאשכנזים והספרדים היא גם מסתיימת בסוף פרשה. במנהג תימן היא מסתיימת בפסוק הראשון של הפרשה הבאה, וכן הפסוק לתוספת חתימה הוא הפסוק הראשון בפרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-א (ואתחנן)/&gt;

&lt;קטע התחלה=לך לך/&gt;{{עוגן|לך לך}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת לך לך#הפטרה|הפטרת &quot;לך לך&quot;:]] &quot;ואל מי תדמיוני ואשוה&quot; או &quot;למה תאמר יעקב&quot;.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ואל מי תדמיוני ואשוה...&quot; ('''ישעיהו''' מ כה) עד &quot;...אלהי ישראל לא אעזבם&quot; (מא יז).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;למה תאמר יעקב...&quot; (מ כז) עד &quot;...בקדוש ישראל תתהלל&quot; (מא טז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה בכל המנהגים. במנהג האשכנזים והספרדים היא גם מסתיימת בסוף פרשה, אולם התימנים והאיטלקים ממשיכים לקרוא את הפסוק הראשון שבפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=לך לך/&gt;

&lt;קטע התחלה=בראשית/&gt;{{עוגן|בראשית}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בראשית#הפטרה|הפטרת &quot;בראשית&quot;:]] &quot;הן עבדי אתמָך בו&quot; או &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם&quot;.'''
*'''תימנים:''' &quot;הן עבדי אתמָך בו...&quot; ('''ישעיהו''' מב א) עד &quot;...אלה הדברים עשיתִם ולא עזבתים&quot; (מב טז).
*'''איטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא).
*'''ספרדים מתחילים:''' &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם...&quot; (מב ה), וממשיכים לקרוא עד &quot;...יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא) כמו האיטלקים.
*'''אשכנזים מתחילים:''' &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם...&quot; (מב ה), וממשיכים לקרוא עד &quot;...לפני לא נוצר אל, ואחרי לא יהיה&quot; (מג י).
**מנהג חב&quot;ד ופרנקפורט לקרוא רק עד &quot;...ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא) כמו הספרדים והאיטלקים.
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה בכל המנהגים: התימנים והאיטלקים מתחילים לקרוא פרשה אחת לפני האשכנזים והספרדים. ההפטרה מסתיימת בסוף פרשה במנהג אשכנז אבל לא בשאר המנהגים.&lt;קטע סוף=בראשית/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקרא/&gt;{{עוגן|ויקרא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקרא#הפטרה|הפטרת &quot;ויקרא&quot;:]] &quot;עם זו יצרתי לי&quot; (כפרה, טהרה, וגאולה).'''
*'''איטלקים ותימנים:''' &quot;עם זו יצרתי לי...&quot; ('''ישעיהו''' מג כא) עד &quot;...אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלהים&quot; (מד ו).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר&quot; (מד כג).
*קהילות מהמגרב קוראים כמו התימנים והאיטלקים. &quot;תושבים&quot; קוראים כמו התימנים והאיטלקים, ואחר כך מוסיפים חתימה בת שלושה פסוקים: &quot;זכור אלה יעקב...&quot; (מד כא) עד &quot;...כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר&quot; (וכך מסיימים בסיום של האשכנזים והספרדים).
*ההפטרה מתחילה בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת. הפטרת התימנים והאיטלקים מסתיימת בפסוק הראשון לאחר סוף פרשה, והפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=ויקרא/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ב (עקב)/&gt;{{עוגן|נחמה-ב (עקב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת עקב#הפטרה|הפטרת נחמה שנייה (&quot;עקב&quot;):]] &quot;ותאמר ציון&quot;.''' 
*'''כל העדות:''' &quot;ותאמר ציון עזבני ה'...&quot; ('''ישעיהו''' מט יד) עד &quot;...ששון ושמחה ימצא בה, תודה וכל זמרה&quot; (נא ג).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-ב (עקב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ד (שפטים-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ד (שפטים-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שפטים#הפטרה|הפטרת נחמה רביעית (&quot;שופטים&quot;):]] &quot;אנכי אנכי הוא מנחמכם&quot;.''' 
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;אנכי אנכי הוא מנחמכם...&quot; ('''ישעיהו''' נא יב) עד &quot;...כי הולך לפניכם ה', ומאסִפכם אלהי ישראל&quot; (נב יב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-ד (שפטים-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;שופטים&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שפטים (ט)|לעיל בספר שמואל]].

&lt;קטע התחלה=נחמה-ה (כי תצא-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ה (כי תצא-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תצא#הפטרה|הפטרת נחמה חמישית (&quot;כי תצא&quot;):]] &quot;רני עקרה&quot;.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;רני עקרה לא ילדה...&quot; ('''ישעיהו''' נד א) עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י).
*בקצת מהקהילות אלג'יריה קוראים את הפטרת &quot;ראה&quot; בשבת זו, ואת ההפטרה הזו בשבת &quot;ראה&quot;.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=נחמה-ה (כי תצא-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;כי תצא&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#כי תצא (ט)|לעיל בספר שמואל]].

&lt;קטע התחלה=נח/&gt;{{עוגן|נח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נח#הפטרה|הפטרת &quot;נח&quot;:]] &quot;רני עקרה&quot;.'''
*'''ספרדים:''' &quot;רני עקרה לא ילדה...&quot; ('''ישעיהו''' נד א) עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י).
**מנהג קהילות מהמגרב להמשיך לקרוא  עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה) כמו האשכנזים והאיטלקים.
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה).
**מנהג חב&quot;ד ופרנקפורט לקרוא רק עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י) כמו הספרדים.
*'''תימנים''' קוראים עד &quot;... חסדי דוד הנאמנים&quot; (נה ג)
** תימנים שאמים ממשיכים עוד שני פסוקים כמו האשכנזים.
*ההפטרה מתחילה בראש ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים, למעט התימנים שמתחילים בראש אבל מסיימים באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=נח/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ג (ראה)/&gt;{{עוגן|נחמה-ג (ראה)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ראה#הפטרה|הפטרת נחמה שלישית (&quot;ראה&quot;):]] &quot;עניה סֹערה&quot;.'''
*'''רוב העדות:''' &quot;עניה סֹערה לא נֻחמה...&quot; ('''ישעיהו''' נד יא) עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה).
*בקצת מהקהילות אלג'יריה קוראים את הפטרת &quot;כי תצא&quot; בשבת זו, ואת ההפטרה הזו בשבת &quot;כי תצא&quot;.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=נחמה-ג (ראה)/&gt;

&lt;קטע התחלה=מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)/&gt;{{עוגן|מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/תעניות#הפטרה (למנחה)|הפטרת מנחה בתענית לאשכנזים ואיטלקים]], ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב#הפטרה|הפטרת מנחה בתשעה באב לאשכנזים]], ו[[ויבינו במקרא/פרשות נצבים וילך מחוברין#הפטרה|הפטרת ניצבים-וילך לאיטלקים]]: &quot;דרשו ה' בהמצאו&quot;.'''
*'''ספרדים ותימנים אינם מפטירים במנחה בתענית ציבור (חוץ מתשעה באב).'''
*'''אשכנזים ואיטלקים במנחה בתענית ציבור, ואשכנזים גם במנחה בתשעה באב קוראים:''' &quot;דרשו ה' בהמצאו...&quot; ('''ישעיהו''' נה ו) עד &quot;...עוד אקבץ עליו לנקבציו&quot; (נו ח).
*'''איטלקים''' קוראים הפטרה זו גם בשבת &quot;נצבים&quot;-&quot;וילך&quot; כשהן מחוברות.
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה, ומסתיימת פסוק אחד לפני סוף פרשה.&lt;קטע סוף=מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)/&gt;

&lt;קטע התחלה=יום הכיפורים (ש)/&gt;{{עוגן|יום הכיפורים (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה לשחרית|הפטרת יום הכיפורים בשחרית:]] &quot;ואמר סֹלו סֹלו&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;ואמר סֹלו סֹלו פנו דרך...&quot; ('''ישעיהו''' נז יד) עד &quot;...והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר&quot; (נח יד).
*'''תוספת חתימה''' בת שני פסוקים לתימנים ולאיטלקים: &quot;ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקב...&quot; (נט כ) עד &quot;...ומפי זרעך מפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם&quot; (נט כא).
*עיקר ההפטרה מתחיל בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת, ומסתיים בסוף עוד שתי פרשות. תוספת החתימה היא שני הפסוקים האחרונים של פרשה.&lt;קטע סוף=יום הכיפורים (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ו (כי תבוא-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ו (כי תבוא-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תבוא#הפטרה|הפטרת נחמה ששית (&quot;כי תבוא&quot;):]] &quot;קומי אורי&quot;.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;קומי אורי כי בא אורך...&quot; ('''ישעיהו''' ס א) עד &quot;...אני ה' בעתה אחישנה&quot; (ס כב).
*ההפטרה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=נחמה-ו (כי תבוא-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;כי תבוא&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#כי תבוא (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=נחמה-ז (נצבים-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ז (נצבים-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נצבים#הפטרה|הפטרת נחמה שביעית (&quot;נצבים&quot;):]] &quot;שוש אשיש&quot; או &quot;ונודע בגוים&quot;.''' 
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;שוש אשיש בה'...&quot; ('''ישעיהו''' סא י) עד &quot;...וינטלם וינשאם כל ימי עולם&quot; (סג ט). קריאה זו מתחילה בתחילת פרשה פתוחה.
*'''תימנים''' מתחילים פסוק אחד מלפני תחילת הפרשה: &quot;ונודע בגוים זרעם...&quot; (סא ט), ומסיימים כשאר העדות: &quot;...וינטלם וינשאם כל ימי עולם&quot; (סג ט).
*סיום ההפטרה באמצע נבואה בדברי ברכה.&lt;קטע סוף=נחמה-ז (נצבים-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;נצבים&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נצבים (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=שבת ראש חודש/&gt;{{עוגן|שבת ראש חודש}}'''[[ויבינו במקרא/ראש חודש#הפטרה לשבת ראש חודש|הפטרת שבת ראש חודש:]] &quot;השמים כסאי&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה:''' &quot;כה אמר ה' השמים כסאי...&quot; ('''ישעיהו''' סו א) עד סוף הספר: &quot;...והיו דֵראון לכל בשר&quot; (סו כד).
*'''חזרה:''' בסוף ההפטרה חוזרים על הפסוק לפני האחרון בספר: &quot;והיה מדי חֹדש בחֹדשו ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'&quot; (ישעיהו סו כג). תימנים &quot;דרדעים&quot; אינם חוזרים על פסוק זה.
*בקצת קהילות ג'רבה מתחילים בתחילת הפרשה הבאה: &quot;שמעו דבר ה' החרדים אל דברו...&quot; (ישעיהו סו ה).
*'''תוספת בחלק מהקהילות ביום ל' לחודש:''' בראש חודש שהוא יום ל' לחודש מלא (א' דראש חודש), מוסיפים הספרדים ובני עדות המזרח וחסידי חב&quot;ד בסוף ההפטרה את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;): &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חדש, ונפקדת כי יפקד מושבך&quot; (שמואל א כ יח), &quot;ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום... ובין זרעך עד עולם&quot; (שמואל א כ מב).&lt;קטע סוף=שבת ראש חודש/&gt;

==ספר ירמיהו==

'''הפתיחה לספר ירמיהו נקראת גם ל[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים]] וגם ל[[ויבינו במקרא/פרשת מטות|הפטרת פורענות ראשונה (&quot;מטות&quot;)]].'''

{{עוגן|שמות (טס)}}&lt;קטע התחלה=שמות (טס)/&gt;'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת שמות לאיטלקים ולספרדים:]] שליחותו של ירמיהו.'''
*'''איטלקים:''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; ('''ירמיהו''' א א) עד &quot;...כי אתך אני נאום ה' להצילך&quot; (א יט).
*'''ספרדים:''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; (א א) עד &quot;כל אוכליו יאשמו, רעה תבוא עליהם נאום ה'&quot; (ב ג).
**בבלים וקהילות מהמגרב קוראים מספר יחזקאל כמו התימנים.
**בקהילות אחרות של עדות המזרח קוראים מספר ישעיהו כמו האשכנזים.
*קריאתם של האיטלקים כוללת חמש פרשות קצרות, ושל הספרדים מוסיפה עוד פרשה קצרה בת שלושה פסוקים.&lt;קטע סוף=שמות (טס)/&gt;
**להפטרת &quot;שמות&quot; '''לאשכנזים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (א)|לעיל בספר ישעיהו]].
**להפטרת &quot;שמות&quot; '''לתימנים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|להלן בספר יחזקאל]].

{{עוגן|פורענות-א (מטות)}}&lt;קטע התחלה=פורענות-א (מטות)/&gt;'''[[ויבינו במקרא/פרשת מטות|הפטרת פורענות ראשונה (&quot;מטות&quot;):]] שליחותו של ירמיהו.'''
*'''אשכנזים וספרדים''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; ('''ירמיהו''' א א) עד &quot;...רעה תבֹא עליהם נאֻם ה'&quot; (ב ג).
**'''תימנים''' מפסיקים לקרוא פרשה אחת קודם, וקוראים עד &quot;...כי אתך אני, נאם ה' להצילך&quot; (א יט).
*ההפטרה מתחילה בראש הספר, ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=שמות (טס)/&gt;&lt;קטע סוף=פורענות-א (מטות)/&gt;
*להפטרת &quot;מטות&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מטות (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=פורענות-ב (מסעי-אס)/&gt;{{עוגן|פורענות-ב (מסעי-אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי|הפטרת פורענות שנייה (&quot;מסעי&quot;) לאשכנזים ולספרדים:]] בגידה ועונשה.'''
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;שמעו דבר ה' בית יעקב...&quot; ('''ירמיהו''' ב ד) עד &quot;...כי מספר עריך היו אלהיך יהודה&quot; (ב כח).
*'''תוספת חתימה לאשכנזים (פסוק אחד):''' &quot;הלוא מעתה קראת לי אבי, אלוף נעֻרי אתה&quot; (ג ד).
*'''תוספת חתימה לספרדים (שני פסוקים):''' &quot;אם תשוב ישראל...&quot; עד &quot;...והתברכו בו גוים, ובו יתהללו&quot; (ד א-ב).
**חסידי חב&quot;ד נוהגים לקרוא את תוספת החתימה של הספרדים.
**תימנים &quot;שאמיים&quot; נוהגים לקרוא הפטרה זו במקום ההפטרה הרגילה של התימנים.
*עיקר ההפטרה היא פרשה אחת. גם התוספת של הספרדים היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=פורענות-ב (מסעי-אס)/&gt;
*להפטרת הפורענות שקוראים '''התימנים''' בפרשת &quot;מסעי&quot; ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-ת)|לעיל בספר ישעיהו]].
*להפטרת &quot;מסעי&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מסעי (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=צו/&gt;{{עוגן|צו}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת צו|הפטרת &quot;צו&quot;:]] אין הקרבנות מועילים מבלי לשמוע בקול ה'.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;כה אמר ה' אלהי ישראל, עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר...&quot; ('''ירמיהו''' ז כא) עד &quot;...אבדה האמונה ונכרתה מפיהם&quot; (ז כח).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...בכל המקומות הנשארים אשר הדחתים שם, נאום ה' צבאות&quot; (ח ג).
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים (לאשכנזים ולספרדים ולתימנים):''' כה אמר ה': אל יתהלל החכם בחכמתו...&quot; (ט כב) עד &quot;...כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה'&quot; (ט כג).
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים (לאיטלקים):''' &quot;מאין כמוך ה'...&quot; (י ו) עד &quot;...כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך&quot; (י ז).
*'''חסידי חב&quot;ד''' וקהילות ה&quot;תושבים&quot; קוראים כמו התימנים.
*עיקר ההפטרה כולל פרשה אחת למנהג התימנים, ושלוש פרשיות למנהג האשכנזים והספרדים. תוספת החתימה למנהגים אלו היא פרשה אחת. תוספת החתימה לאיטלקים מתחילה בתחילת פרשה.&lt;קטע סוף=צו/&gt;

&lt;קטע התחלה=שחרית לתשעה באב/&gt;{{עוגן|שחרית לתשעה באב}}'''[[ויבינו במקרא/תשעה באב|הפטרת שחרית לתשעה באב:]] עונש החורבן.'''
*'''תוספת פחיחה לתימנים:''' &quot;כֹּה אָמַר ה' עִמְדוּ עַל־דְּרָכִים...&quot; ('''ירמיהו''' ו טז)  עד &quot;...וַיֹּאמְרוּ לֹא נַקְשִׁיב'&quot; (ו יז).
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;אסֹף אסיפם נאֻם־ה'...&quot; (ירמיהו ח יג)  עד &quot;...כי־באלה חפצתי נאֻם־ה'&quot; (ט כג).
*תוספת הפתיחה לתימנים היא שני פסוקים בראש פרשה. עיקר ההפטרה בכל העדות מתחילה בראש פרשה ומסתיים בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=שחרית לתשעה באב/&gt;

&lt;קטע התחלה=בהר (טת)/&gt;&lt;קטע התחלה=בחקתי (אס)/&gt;{{עוגן|בהר (טת)}}{{עוגן|בחקתי (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהר|הפטרת &quot;בהר&quot; לתימנים ולאיטלקים]], ו[[ויבינו במקרא/פרשת בחקתי|הפטרת &quot;בחקתי&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] תפילת ירמיהו, בטחון באדם ובה'.'''
*&quot;ה' עֻזי ומָעֻזי...&quot; ('''ירמיהו''' טז יט)  עד &quot;...כי תהלתי אתה&quot; (יז יד).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה.&lt;קטע סוף=בהר (טת)/&gt;&lt;קטע סוף=בחקתי (אס)/&gt;
*להפטרת &quot;בהר&quot; '''לאשכנזים ולספרדים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בהר (אס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת &quot;בחקתי&quot; '''לתימנים ולאיטלקים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בחקתי (טת)|להלן בספר יחזקאל]].

&lt;קטע התחלה=ראש השנה (ב)/&gt;{{עוגן|ראש השנה (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/ראש השנה|הפטרת יום שני של ראש השנה:]] קיבוץ גלויות.'''
*'''כל העדות:''' &quot;כה אמר ה' מצא חן במדבר...&quot; ('''ירמיהו''' לא א) עד &quot;...רחם ארחמנו נאֻם ה'&quot; (לא יט).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=ראש השנה (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=בהר (אס)/&gt;{{עוגן|בהר (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהר|הפטרת &quot;בהר&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] קנין שדה חנמאל.'''
*ספרדים ורוב האשכנזים: &quot;ויאמר ירמיהו...&quot; ('''ירמיהו''' לב ו)  עד &quot;...הממני יפלא כל דבר&quot; (לב כז).
*חסידי חב&quot;ד מסיימים כמה פסוקים קודם: &quot;ויאמר ירמיהו...&quot; (לב ו) עד &quot;...ארץ זבת חלב ודבש&quot; (לב כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה.&lt;קטע סוף=בהר (אס)/&gt;

&lt;קטע התחלה=משפטים/&gt;{{עוגן|משפטים}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת משפטים|הפטרת &quot;משפטים&quot;:]] קריאת דרוד לעבדים. בני תימן ואיטליה ממשיכים גם לקרוא את הסיפור על בני רֵכָב שלא שתו יין.'''
*'''עיקר ההפטרה לאשכנזים ולספרדים:''' &quot;הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה', אחרי כרת המלך צדקיהו ברית...&quot; ('''ירמיהו''' לד ח) עד &quot;...אתן שממה מאין יושב&quot; (לד כב).
*'''איטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ונשב בירושלים&quot; (ירמיהו לה יא).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...עמד לפני כל הימים&quot; (ירמיהו לה יט).
*'''תוספת חתימה לאשכנזים ולספרדים (שני פסוקים לעיל):''' &quot;כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה...&quot; עד &quot;...כי אשיב את שבותם וריחמתים&quot; ('''ירמיהו''' לג כה-כו).
*עיקר ההפטרה, לכל המנהגים, מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה. תוספת החתימה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=משפטים/&gt;

&lt;קטע התחלה=בא (אס)/&gt;{{עוגן|בא (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בא|הפטרת &quot;בא&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] מפלת מצרים; אל תירא עבדי יעקב.'''
*&quot;הדבר אשר דבר ה' אל ירמיהו הנביא, לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים...&quot; ('''ירמיהו''' מו יג) עד &quot;...ואותך לא אעשה כלה, ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך&quot; (מו כח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה, וכוללת שלוש פרשות.&lt;קטע סוף=בא (אס)/&gt;
*להפטרת &quot;בא&quot; '''לתימנים ולאיטלקים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בא (טת)|לעיל בספר ישעיהו]].

==ספר יחזקאל==

&lt;קטע התחלה=שבועות (א)/&gt;{{עוגן|שבועות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/שבועות|הפטרת חג השבועות (היום הראשון לבני חוץ לארץ):]] מעשה המרכבה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויהי בשלשים שנה...&quot; ('''יחזקאל''' א א) עד &quot;...ואראה ואפול על פני, ואשמע קול מדבר&quot; (א כח).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ואשמע את מִדַּבֵּר אלי&quot; (ב ב).
*'''תוספת חתימה בת פסוק אחד לכל העדות:''' &quot;ותשאני רוח, ואשמע אחרי קול רעש גדול: ברוך כבוד ה' ממקומו&quot; (ג יב).
*ברוב העדות עיקר ההפטרה הוא הפרשה הראשונה בספר יחזקאל. התימנים ממשיכים לקרוא עוד פרשה קטנה בת שני פסוקים, שהיא תחילת הנבואה על שליחותו של יחזקאל.
*בקהילות רבות נהוג שלמפטיר ולהפטרה זו עולה הרב או אחד מחשובי הקהל.&lt;קטע סוף=שבועות (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שמות (ת)/&gt;{{עוגן|שמות (ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת &quot;שמות&quot; לתימנים:]] תועבות ירושלים הבוגדת.'''
*&quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם הודע את ירושלים את תועבותיה...&quot; ('''יחזקאל''' טז א) עד &quot;...בהדרי אשר שמתי עליך, נאום אדני אלהים&quot; (טז יד).
*עיקר ההפטרה היא החלק הראשון של פרשה ארוכה.
*גם בעדות המזרח מבבל ומהמגרב קוראים הפטרה זו.&lt;קטע סוף=שמות (ת)/&gt;
*להפטרת &quot;שמות&quot; לאשכנזים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (א)|לעיל בספר ישעיהו]].
*להפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|לעיל בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=האזינו (טת)/&gt;{{עוגן|האזינו (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת האזינו|הפטרת &quot;האזינו&quot; לאיטלקים ותימנים:]] איש כדרכיו אשפֹט אתכם בית ישראל.'''
*'''איטלקים ותימנים (בשבת אחרי יום הכיפורים):''' &quot;כה אמר... ולקחתי אני...&quot; ('''יחזקאל''' יז כב) עד &quot;...והשיבו וחיו&quot; (יח לב).
*אם פרשת &quot;האזינו&quot; נקראת בשבת &quot;שובה&quot; (לפני יום הכיפורים), קוראים את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|ההפטרה לפרשת &quot;וילך&quot;]] (&quot;שובה ישראל...&quot;).
*קצת מקהילות התימנים קוראים את ההפטרה של האשכנזים והספרדים לפרשת &quot;האזינו&quot;, [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#האזינו (אס)|ראו לעיל בספר שמואל]].
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=האזינו (טת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=קדשים (טסת)/&gt;{{עוגן|קדשים (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת קדשים|הפטרת &quot;קדושים&quot; לספרדים ותימנים ואיטלקים:]] הלדרוש אותי אתם באים?'''
*איטלקים: &quot;ויהי בשנה השביעית...&quot; ('''יחזקאל''' כ א) עד &quot;...לדעת כי אני ה' אלהיכם&quot; (כ כ).
*תימנים: &quot;ויהי בשנה השביעית...&quot; (כ א) עד &quot;...צבי היא לכל הארצות&quot; (כ טו).
*תימנים שאמים מסיימים כאיטלקים.
*ספרדים וחסידי חב&quot;ד: &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם דבר אל זקני ישראל... הלדרֹש אֹתי...&quot; (כ ב) עד &quot;לדעת כי אני ה' אלהיכם&quot; (כ כ); הסיום כמו האיטלקים ורוב התימנים.
*שתי ההתחלות בתחילת פרשה: &quot;ויהי בשנה השביעית&quot; (כ א) וכן בפסוק הבא &quot;ויהי דבר ה'...&quot;. אבל כל המנהגים מסיימים את הקריאה באמצע אותה פרשה.&lt;קטע סוף=קדשים (טסת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=אחרי מות (טסת)/&gt;&lt;קטע התחלה=קדשים (א)/&gt;{{עוגן|אחרי מות (טסת)}}{{עוגן|קדשים (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אחרי מות|הפטרת &quot;אחרי מות&quot; לספרדים ותימנים ואיטלקים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת קדשים|הפטרת &quot;קדושים&quot; לרוב האשכנזים:]] עונשה של עיר הדמים.'''
*&quot;ויהי... ואתה בן אדם התשפֹט התשפֹט...&quot; ('''יחזקאל''' כב א)  עד &quot;...וידעת כי אני ה'&quot; (כב טז).
*כשחל ערב ראש חודש אייר בפרשת &quot;אחרי מות&quot;, קוראים האשכנזים את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (א)|ההפטרה מעמוס]] בפרשת &quot;קדושים&quot; (עיין [[שולחן ערוך אורח חיים תכח|או&quot;ח סימן תכח]] וב[[משנה ברורה על אורח חיים תכח|משנה ברורה שם]] ס&quot;ק כ&quot;ה). ויש מהאשכנזים ה&quot;פרושים&quot; בירושלים שקוראים את ההפטרה מעמוס לשתי הפרשות (גם ל&quot;אחרי מות&quot; וגם ל&quot;קדושים&quot;).
*ההפטרה היא פרשה אחת בדיוק לכל העדות.&lt;קטע סוף=אחרי מות (טסת)/&gt;&lt;קטע סוף=קדשים (א)/&gt;
*להפטרת &quot;אחרי מות&quot; לאשכנזים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (א)|להלן בספר עמוס]].

&lt;קטע התחלה=וארא/&gt;{{עוגן|וארא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וארא|הפטרת &quot;וארא&quot;:]] בית ישראל ישבו לבטח.'''
*'''איטלקים ותימנים''': &quot;ולא יהיה עוד לבית ישראל...&quot; (כח כד), ומסיימים כמו שאר העדות: &quot;...ולך אתן פתחון פה בתוכם, וידעו כי אני ה'&quot; (כט כא).
*'''אשכנזים וספרדים''' מתחילים בפסוק הבא: &quot;כה אמר אדני אלהים: בקבצי את בית ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' כח כה) עד &quot;...ולך אתן פתחון פה בתוכם, וידעו כי אני ה'&quot; (כט כא).
*במנהג אשכנז וספרד מתחילים לקרוא בתחילת פרשה ומסיימים בסוף פרשה. במנהג איטליה ותימן מתחילים מהפסוק האחרון של הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=וארא/&gt;

&lt;קטע התחלה=בחקתי (טת)/&gt;{{עוגן|בחקתי (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בחקתי|הפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot; לאיטלקים ותימנים:]] משל הצאן והרועים.'''
*'''תימנים:''' &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם הנבא על רועי ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' לד א) עד &quot;...והצלתים מיד העבדים בהם&quot; (לד כז).
*'''איטלקים מסיימים קודם:''' &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם הנבא על רועי ישראל...&quot; (לד א) עד &quot;...ואני ארביצם נאם אדני אלהים&quot; (לד טו).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה פתוחה, ומסתיימת באמצע הפרשה הבאה (לפי המנהג השני) או באמצע הפרשה הבאה אח&quot;כ (לפי המנהג הראשון).
*כאשר פרשות &quot;בהר&quot; ו&quot;בחֻקֹתי&quot; מחוברות, קוראים בהפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot;.&lt;קטע סוף=בחקתי (טת)/&gt;
*להפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot; לאשכנזים ולספרדים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בחקתי (אס)|לעיל בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=פרה/&gt;{{עוגן|פרה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פרה|הפטרת פרשת &quot;פרה&quot;:]] מים טהורים ולב חדש.'''
*'''ספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם...&quot; ('''יחזקאל''' לו טז) עד &quot;...אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ה' דברתי ועשיתי&quot; (לו לו). קצת מקהילות המגרב מתחילים לקרוא באמצע הפרשה: &quot;וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם...&quot; (לו כה), ומסיימים כשאר הספרדים.
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עוד פרשה בת שני פסוקים עד &quot;...כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם, וידעו כי אני ה'&quot; (לו לח). חסידי חב&quot;ד מסיימים את קריאתם כמו הספרדים: &quot;...אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ה' דברתי ועשיתי&quot; (לו לו).&lt;קטע סוף=פרה/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ש)/&gt;{{עוגן|פסח (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח|הפטרת שבת חול המועד של פסח:]] חזון העצמות היבשות.'''
*'''תימנים:''' &quot;כה אמר אדני ה': עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם...&quot; ('''יחזקאל''' לו לז) עד &quot;...וידעתם כי אני ה', דברתי ועשיתי נאום ה'&quot; (לז יד).
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים''' מתחילים בתחילת הפרשה הבאה: &quot;היתה עלי יד ה', ויוציאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה...&quot; (לז א), וקוראים עד סוף העניין: &quot;...וידעתם כי אני ה', דברתי ועשיתי נאום ה'&quot; (לז יד), כמו התימנים.
*הפטרת התימנים בת שלוש פרשות בדיוק, ושל שאר העדות שתי פרשות.&lt;קטע סוף=פסח (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויגש/&gt;{{עוגן|ויגש}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויגש|הפטרת &quot;ויגש&quot;:]] עץ יהודה ועץ יוסף יהיו לאחד.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: ואתה בן אדם קח לך עץ אחד...&quot; ('''יחזקאל''' לז טו) עד &quot;...בהיות מקדשי בתוכם לעולם&quot; (לז כח).
*ההפטרה היא פרשה פתוחה אחת בדיוק.&lt;קטע סוף=ויגש/&gt;

&lt;קטע התחלה=סוכות (ש)/&gt;{{עוגן|סוכות (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/סוכות|הפטרת שבת חול המועד של סוכות:]] מלחמת גוג.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג...&quot; ('''יחזקאל''' לח א) עד &quot;...והתגדִלתי והתקדִשתי ונודעתי לעיני גוים רבים, וידעו כי אני ה'&quot; (לח כג).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;והיה ביום ההוא, ביום בוא גוג על אדמת ישראל...&quot; (לח יח) עד &quot;...וגם שם עיר המונה וטִהרו הארץ&quot; (לט טז).
*ההפטרה מתחילה בראש ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=סוכות (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=תצוה/&gt;{{עוגן|תצוה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תצוה|הפטרת &quot;תצוה&quot;:]] מהבית לחנוכת המזבח.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;אתה בן אדם הגֵד את בית ישראל את הבית...&quot; ('''יחזקאל''' מג י) עד &quot;...ורצִאתִי אתכם נאום אדני אלהים&quot; (מג כז).
*ההפטרה היא פרשה אחת בדיוק.&lt;קטע סוף=תצוה/&gt;

&lt;קטע התחלה=אמר/&gt;{{עוגן|אמר}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אמר|הפטרת &quot;אמור&quot;:]] הכהנים בני צדוק ודיני משמרתם.'''
*בכל העדות: &quot;והכהנים הלוים בני צדוק...&quot; ('''יחזקאל''' מד טו) עד &quot;...לא יאכלו הכהנים&quot; (מד לא).&lt;קטע סוף=אמר/&gt;

&lt;קטע התחלה=החודש/&gt;{{עוגן|החודש}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת החודש|הפטרה לפרשת &quot;החודש&quot;:]] פסחו וקרבנותיו של הנשיא.'''
*'''תימנים:''' &quot;כה אמר אדני אלהים: רב לכם נשיאי ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' מה ט) עד &quot;...ושמן הין לאיפה&quot; (מו יא). מתחילים בתחילת פרשה ומסיימים בסוף פרשה. קצת קהילות מסיימות לפני סוף הפרשה: &quot;...ובדרכו יצא&quot; (מו ח).
*'''אשכנזים''' מתחילים מתחילת הפרשה הבאה: &quot;כל עם הארץ יהיו אל התרומה הזאת&quot; (מה טז); ומסיימים מאוחר יותר באמצע פרשה: &quot;...למען אשר לא יפוצו עמי איש מאחוזתו&quot; (מו יח). חסידי חב&quot;ד וקהילת פרנקפורט קוראים כמו הספרדים.
*'''ספרדים''' מתחילים בפרשה הבאה לאחר התחלת האשכנזים: &quot;כה אמר אדני אלהים: בראשון באחד לחודש...&quot; (מה יח); ומסיימים בסוף הפרשה הבאה לאחר סיום התימנים: &quot;...בבוקר בבוקר עולת תמיד&quot; (מו טו). באלג'יר קוראים פסוק לתוספת חתימה (מז יב): &quot;ועל הנחל יעלה על שפתו... והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה&quot;.
*'''איטלקים''' מתחילים כמו הספרדים &quot;כה אמר אדני אלהים: בראשון באחד לחודש...&quot; (מה יח) ומסיימים כמו התימנים &quot;...ושמן הין לאיפה&quot; (מו יא).&lt;קטע סוף=החודש/&gt;

==ספר תרי עשר==

===נבואת הושע===

&lt;קטע התחלה=במדבר/&gt;{{עוגן|במדבר}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת במדבר|הפטרת &quot;במדבר&quot;:]] אשת זנונים שבה אל ה'.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;והיה מספר בני ישראל...&quot; ('''הושע''' ב א) עד &quot;...וארשתיך לי באמונה, וידעת את ה'&quot; (ב כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=במדבר/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויצא/&gt;{{עוגן|ויצא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויצא|הפטרת &quot;ויצא&quot;:]] תוכחה לאפרים.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ועמי תלואים למשובתי...&quot; ('''הושע''' יא ז) עד &quot;...גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי&quot; (יב יב).
*'''איטלקים ותימנים''' וכן קהילות בג'רבה ממשיכים לקרוא עד &quot;...ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים, ובנביא נשמר&quot; (יב יד).
**קהילות מהמגרב ממשיכות לקרוא עד &quot;...אני ידעתיך במדבר, בארץ תלאובות&quot; (יג ה).
**קצת קהילות קוראות את החלק האחרון של הספר מ&quot;ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה...&quot; עד סופו כמו מנהג האשכנזים.
*'''אשכנזים מתחילים לקרוא מסוף ההפטרה של שאר העדות:''' &quot;ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה...&quot; (יב יג) עד סוף הספר: &quot;...וצדִקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם&quot; (יד י).
**מנהג חב&quot;ד לקרוא כמו מנהג האיטלקים.
**אשכנזים &quot;פרושים&quot; נוהגות לקרוא תוספת חתימה בת שני פסוקים מספר '''יואל''' (ב כו-כז).
**קצת קהילות נוהגות לקרוא תוספת חתימה בת שלושה פסוקים מספר '''מיכה''' (ז יח-כ).
**יש קהילות שמפסיקות לקרוא 3 פסוקים לפני סוף הספר במלים &quot;...וריח לו כלבנון&quot; (יד ז).
*כל העדות מתחילות לקרוא באמצע פרשה וגם מסיימות לקרוא באמצע פרשה, חוץ מן האשכנזים שמסיימים לקרוא בסוף הספר.&lt;קטע סוף=ויצא/&gt;

&lt;קטע התחלה=וישלח (א*)/&gt;{{עוגן|וישלח (א*)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישלח|הפטרת &quot;וישלח&quot; לקצת מקהילות האשכנזים:]]''' 
*יש מקהילות אשכנז הנוהגות לקרוא: &quot;ועמי תלואים למשובתי...&quot; (יא ז) עד &quot;...על תלמי שדי&quot; (יב יב), כמנהג הספרדים לפרשת ויצא. וב&quot;חיי אדם&quot; הורה לקרוא עד &quot;...ומושיע אין בלתי&quot; (יג ד).
*שאר קהילות אשכנז נוהגות לקרוא את תוכחת אדום בנבואת עובדיה כמנהג שאר העדות.&lt;קטע סוף=וישלח (א*)/&gt;
 
&lt;קטע התחלה=וילך, מנחה לתשעה באב (טסת)/&gt;{{עוגן|וילך}}{{עוגן|מנחה לתשעה באב (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|הפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים)]] ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב#הפטרה|הפטרה למנחה של תשעה באב לאיטלקים וספרדים ותימנים]]: &quot;שובה ישראל&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;שובה ישראל עד ה' אלהיך...&quot; ('''הושע''' יד ב) עד סוף הספר: &quot;...וצדִקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם&quot; (יד י).
*עיקר ההפטרה היא פרשה אחת (האחרונה בספר הושע).
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (א)|תוספת חתימה לאשכנזים מספר יואל:]]''' &quot;תקעו שופר בציון...&quot; ('''יואל''' ב טו) עד &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז).
**יש קהילות שמקדימים לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; (ב יא), ולאחר &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז) ממשיכים לקרוא גם את התוספת מספר מיכה.
**חסידי חב&quot;ד קוראים רק את התוספת מספר מיכה כמו הספרדים.
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|תוספת חתימה לאיטלקים (בפרשת וילך) וספרדים ותימנים מספר מיכה:]]''' &quot;מי אל כמוך...&quot; ('''מיכה''' ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ). תימנים &quot;דרדעים&quot; אינם קוראים תוספת זו.&lt;קטע סוף=וילך, מנחה לתשעה באב (טסת)/&gt;

===נבואת יואל===

&lt;קטע התחלה=וילך-תוספת (א)/&gt;{{עוגן|וילך-תוספת (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|תוספת חתימה להפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים) לאשכנזים:]] תפילה וקבלתה.'''
*&quot;תקעו שופר בציון...&quot; ('''יואל''' ב טו) עד: &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז).
*יש קהילות שמקדימות לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; (ב יא), ולאחר שמסיימות ב&quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז) הן ממשיכות לקרוא גם את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|התוספת מספר מיכה של הספרדים]].
*חסידי חב&quot;ד קוראים רק את התוספת מספר מיכה כמו הספרדים.
*תוספת זו היא פרשה אחת. המתחילים לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; מתחילים באמצע הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=וילך-תוספת (א)/&gt;
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|עיקר ההפטרה (&quot;שובה ישראל...&quot;) נמצאת לעיל בספר הושע.]]'''
*תוספת החתימה להפטרה זו '''לספרדים ותימנים ואיטלקים''' נמצאת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|לעיל בספר מיכה]].

===נבואת עמוס===

&lt;קטע התחלה=וישב/&gt;{{עוגן|וישב}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישב|הפטרת &quot;וישב&quot;:]] פשעי ישראל.'''
*&quot;כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל...&quot; ('''עמוס''' ב ו) עד &quot;...מי לא ינבא&quot; (ג ח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה, אבל מסתיימת שני פסוקים לפני סוף הפרשה כדי לא לסיים בתוכחה.
*הפטרה זו נדחית בשבת חנוכה.&lt;קטע סוף=וישב/&gt;

&lt;קטע התחלה=אחרי מות (א)/&gt;{{עוגן|אחרי מות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אחרי מות|הפטרת &quot;אחרי מות&quot; לאשכנזים:]] נבואת נחמה (שהיא אחרון מראותיו של עמוס בסוף הספר).'''
*&quot;הלא כבני כֻשיים אתם לי...&quot; ('''עמוס''' ט ז) עד סוף הספר &quot;...אמר ה' אלהיך&quot; (ט טו).&lt;קטע סוף=אחרי מות (א)/&gt;
*[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (טסת)|להפטרת &quot;אחרי מות&quot; לשאר העדות, ראו להלן בספר יחזקאל.]]

===נבואת עובדיה===

&lt;קטע התחלה=וישלח (אטסת)/&gt;{{עוגן|וישלח (אטסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישלח|הפטרת &quot;וישלח&quot;:]] תוכחת אדום.'''
*&quot;חזון עֹבדיה...&quot; ('''עובדיה''' א א) עד &quot;...והיתה לה' המלוכה&quot; (א כא).
*זהו מנהגן של רוב קהילות אשכנז, אך בקצתן קוראים להפטרת &quot;וישלח&quot; את הקריאה של הספרדים לפרשת ויצא.
*ההפטרה כוללת פרשה אחת והיא כל נבואת עובדיה.&lt;קטע סוף=וישלח (אטסת)/&gt;

'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה למנחה|פסוק פתיחה להפטרת מנחה ליום הכיפורים לאיטלקים:]] &quot;ועלו מושִעים בהר ציון&quot;.'''
*'''איטלקים:''' &quot;ועלו מושִעים בהר ציון לשפֹט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה&quot; ('''עובדיה''' א כא). פסוק זה בא מיד לפני ספר יונה בסדר המקרא.

===נבואת יונה===

&lt;קטע התחלה=יום הכיפורים (מ)/&gt;{{עוגן|יום הכיפורים (מ)}}'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה למנחה|הפטרת יום הכיפורים במנחה:]] ספר יונה.'''
*'''פסוק לפתיחה לאיטלקים מסוף ספר עובדיה:''' &quot;ועלו מושִעים בהר ציון לשפֹט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה&quot; ('''עובדיה''' א כא). פסוק זה בא מיד לפני ספר יונה בסדר המקרא.
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות הוא ספר יונה:''' &quot;ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר...&quot; ('''יונה''' א א) עד &quot;...הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה&quot; (ד יא).
*'''תוספת חתימה בת שלושה פסוקים מסוף ספר מיכה:''' &quot;מי אל כמוך נֹשא עון ועֹבר על פשע...&quot; (ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ). תוספת זו אינה נאמרת בקצת קהילות באשכנז. ספר מיכה בא לאחר יונה בסדר המקרא.&lt;קטע סוף=יום הכיפורים (מ)/&gt;

===נבואת מיכה===

&lt;קטע התחלה=בלק/&gt;{{עוגן|בלק}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בלק|הפטרת &quot;בלק&quot;:]] תקומת ישראל ודרישת ה'.''' 
*'''כל העדות:''' &quot;והיה שארית יעקב...&quot; ('''מיכה''' ה ו) עד &quot;...והצנע לכת עם אלהיך&quot; (ו ח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=בלק/&gt;

&lt;קטע התחלה=וילך-תוספת (טסת)/&gt;{{עוגן|וילך-תוספת (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|תוספת חתימה להפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים) לספרדים ותימנים ואיטלקים]] ו[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים|תוספת חתימה להפטרת מנחה ליום הכיפורים]] ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב|תוספת חתימה להפטרת מנחה לתשעה באב לספרדים ותימנים]]: &quot;מי אל כמוך&quot;.'''
*&quot;מי אל כמוך...&quot; ('''מיכה''' ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ).
*תוספת זו מתחילה באמצע הפרשה האחרונה שבספר מיכה, ומסתיימת בסוף הספר.&lt;קטע סוף=וילך-תוספת (טסת)/&gt;
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|עיקר ההפטרה לפרשת וילך (&quot;שובה ישראל...&quot;) נמצאת לעיל בספר הושע.]]'''
*תוספת החתימה להפטרה זו '''לאשכנזים''' נמצאת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (א)|לעיל בספר יואל]].

===נבואת נחום===

''אין הפטרה מנבואת נחום.''

===נבואת חבקוק===

&lt;קטע התחלה=שבועות (ב)/&gt;{{עוגן|שבועות (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/שבועות|הפטרת יום שני של שבועות לבני חוץ לארץ:]] תפילת חבקוק.'''
*'''אשכנזים ואיטלקים:''' &quot;תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות...&quot; ('''חבקוק''' ג א) עד סוף הספר: &quot;...ועל במותי ידרכני, למנצח בנגינותי&quot; (ג יט).
*'''ספרדים ותימנים''' מתחילים פסוק אחד לפני: &quot;וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ...&quot; (ב כ) ומסיימים בסוף הספר כמו האשכנזים והאיטלקים.
*האשכנזים נוהגים לקרוא את הפיוט &quot;[[יציב פתגם]]&quot; בתוך ההפטרה ליום השני של שבועות, קודם &quot;ה' שמעתי שמעך יראתי&quot; (ג ב).{{הערה|למידע על המנהג והפניות למקורות, ראו '''[https://seforimblog.com/2016/06/on-akdamo/ כאן]'''.}}
*חסידי חב&quot;ד ועוד מקצת האשכנזים קוראים מהפסוק &quot;וה' בהיכל קדשו...&quot; כמו הספרדים והתימנים.
*הפטרת האשכנזים והאיטלקים כוללת שתי פרשות שלמות. הפטרת הספרדים והתימנים מתחילה בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=שבועות (ב)/&gt;

===נבואת צפניה===

''אין הפטרה מנבואת צפניה.''

===נבואת חגי===

''אין הפטרה מנבואת חגי.''

===נבואת זכריה===

&lt;קטע התחלה=בהעלתך/&gt;{{עוגן|בהעלתך}}&lt;קטע התחלה=שבת חנוכה (א)/&gt;{{עוגן|שבת חנוכה (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהעלותך|הפטרת &quot;בהעלותך&quot;]] ו[[ויבינו במקרא/חנוכה#הפטרה לשבת ראשונה של חנוכה|שבת ראשונה של חנוכה:]] מראה המנורה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;רני ושמחי בת ציון...&quot; ('''זכריה''' ב יד) עד &quot;...תשֻאות חן חן לה&quot; (ד ז). כך ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף הפרשה.
*'''תימנים''' מוסיפים שני פסוקים לאחר סוף הפרשה: &quot;ויהי דבר ה'...&quot; (ד ח) עד &quot;...כי ה' צבאות שלחני אליכם&quot; (ד ט). וספרדים &quot;תושבים&quot; קוראים גם את פסוק י' עד &quot;...עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ&quot;.&lt;קטע סוף=בהעלתך/&gt;
*בשבת חנוכה שחלה בערב ראש חודש או בראש חודש, הספרדים מוסיפים את הפסוק הראשון והאחרון מהפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;) או מהפטרת שבת ראש חודש (&quot;השמים כסאי&quot;).&lt;קטע סוף=שבת חנוכה (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=סוכות (א)/&gt;{{עוגן|סוכות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/סוכות|הפטרת יום ראשון של סוכות:]] הצלת ירושלים ומלכות ה'.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;הנה יום בא לה'...&quot; ('''זכריה''' יד א) עד סוף הספר: &quot;...ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא&quot; (יד כא).
*'''תימנים''' מתחילים לקרוא פסוק אחד קודם: &quot;והבאתי את השלִשית באש...&quot; (יג ט) עד &quot;...ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא&quot; (יד כא).
*ההפטרה ברוב העדות היא שתי הפרשות האחרונות שבספר זכריה. הפטרת התימנים מתחילה מהפסוק האחרון שבפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=סוכות (א)/&gt;

===נבואת מלאכי===

&lt;קטע התחלה=תולדת/&gt;{{עוגן|תולדת}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תולדת|הפטרת &quot;תולדֹת&quot;:]] יעקב ועשו; בגידת הכהנים.'''
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים:''' &quot;משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי...&quot; ('''מלאכי''' א א) עד &quot;...כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא&quot; (ב ז).
*'''תימנים ממשיכים לקרוא:''' עד &quot;...וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם, כימי עולם וכשנים קדמוניות&quot; (ג ד).
*כל העדות מתחילות בראש הספר ומסיימות באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=תולדת/&gt;

&lt;קטע התחלה=שבת הגדול/&gt;{{עוגן|שבת הגדול}}'''[[ויבינו במקרא/שבת הגדול|הפטרה לשבת הגדול:]] שכר ועונש ביום ה'.'''
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים:''' &quot;וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים...&quot; ('''מלאכי''' ג ד) עד סוף הספר: &quot;...פן אבוא והכיתי את הארץ חרם&quot;.
*'''חתימה (חזרה על הפסוק לפני האחרון):''' &quot;הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא&quot; (ג כג).
*'''תימנים''' קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע במקום הפטרה זו. אבל תימנים &quot;שאמיים&quot; אמצו את ההפטרה הזו ממלאכי כמו שאר העדות.
*גם בקהילות המגרב קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע. אבל בחלק מקהילות אלו קוראים את ההפטרה ממלאכי אם חל שבת הגדול בערב פסח, וכן מנהג חסידי חב&quot;ד.
*ויש נוהגים ע&quot;פ הגאון מווילנא להיפך, לקרוא &quot;וערבה&quot; רק אם חל שבת הגדול לפני כן, אבל כשחל בערב פסח, קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע.&lt;קטע סוף=שבת הגדול/&gt;

==הערות==
&lt;references/&gt;

==מקורות==

*ערך &quot;הפטרה&quot; באנציקלופדיה התלמודית.
*ספר נביאים להפטרות &quot;סימנים&quot;. פלדהיים, תשס&quot;ה.
*&quot;לוח ההפטרה והקריאות בתורה&quot;, נספח לתנ&quot;ך עדי (ערך אהרן דותן).
*בין הפטרה לפרשה. יהודה שביב, הוצאת ראובן מס, תשס&quot;א.
*יששכר יעקבסון, חזון המקרא. תל-אביב, הוצאת סיני.
*The JPS Bible Commentary: Haftarot. Michael Fishbane, JPS, 2002.
*מנהגי הגר&quot;א להפטרות המועדים ע&quot;פ סידור אזור אליהו, ערך יהושע וינוגרד. ירושלים: כרם אליהו, תשס&quot;ו.

{{קיצור דרך|[[HAF]]}}

[[קטגוריה:ויבינו במקרא]] [[קטגוריה:הפטרה]]</text>
      <sha1>a80muluh9dhp9b2zazh116sjj9gjucp</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087679</id>
      <parentid>3087678</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T07:43:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>/* נבואת מלאכי */</comment>
      <origin>3087679</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="98654" sha1="qcw729geptf2yi93928r6bw83a982j8" xml:space="preserve">__NOTOC__
&lt;center&gt;{{גודל גופן|4|'''[[ויבינו במקרא]] להפטרות'''}}&lt;/center&gt;
{{נביאים להפטרות}}

==מפתח לפרשות==
'''סימנים:''' '''א'''=אשכנזים, '''ט'''=איטלקים, '''ס'''=ספרדים ועדות המזרח, '''ת'''=תימנים'''.
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר בראשית:&lt;/u&gt;''' [[#בראשית|בראשית]] | [[#נח|נח]] | [[#לך לך|לך לך]] | [[#וירא|וירא]] | [[#חיי שרה|חיי שרה]] | [[#תולדת|תולדֹת]] | [[#ויצא|ויצא]] | [[#וישלח (אטסת)|וישלח]] | [[#וישלח (א*)|וישלח (א*)]] | [[#וישב|וישב]] | [[#מקץ|מקץ]] | [[#ויגש|ויגש]] | [[#ויחי|ויחי]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר שמות:&lt;/u&gt;''' [[#שמות (א)|שמות (א)]] | [[#שמות (טס)|שמות (טס)]] | [[#שמות (ת)|שמות (ת)]] | [[#וארא|וארא]] | [[#בא (אס)|בא (אס)]] | [[#בא (טת)|בא (טת)]] | [[#בשלח|בשלח]] | [[#יתרו|יתרו]] | [[#משפטים|משפטים]] | [[#תרומה|תרומה]] | [[#תצוה|תצוה]] | [[#כי תשא|כי תשא]] | [[#ויקהל (א)|ויקהל (א)]] | [[#ויקהל (טסת)|ויקהל (טסת)]] | [[#פקודי (א)|פקודי (א)]] | [[#פקודי (טסת)|פקודי (טסת)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר ויקרא:&lt;/u&gt;''' [[#ויקרא|ויקרא]] | [[#צו|צו]] | [[#פרשת שמיני|שמיני]] | [[#תזריע|תזריע]] | [[#מצרע|מצורע]] | [[#אחרי מות (א)|אחרי מות (א)]] | [[#אחרי מות (טסת)|אחרי מות (טסת)]] | [[#קדשים (א)|קדושים (א)]] | [[#קדשים (טסת)|קדושים (טסת)]] | [[#אמר|אמור]] | [[#בהר (אס)|בהר (אס)]] | [[#בהר (טת)|בהר (טת)]] | [[#בחקתי (אס)|בחוקותי (אס)]] | [[#בחקתי (טת)|בחוקותי (טת)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לרוב ספר במדבר:&lt;/u&gt;''' [[#במדבר|במדבר]] | [[#נשא|נשא]] | [[#בהעלתך|בהעלותך]] | [[#שלח|שלח]] | [[#קרח|קורח]] | [[#חקת|חוקת]] | [[#בלק|בלק]] | [[#פינחס|פינחס]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות של פורענות ונחמה (לסוף ספר במדבר ורוב ספר דברים):&lt;/u&gt;'''
**'''תלתא דפורענותא:'''&lt;ref name=&quot;פורענות ונחמה&quot;&gt;'''&quot;שלוש של הפורענות&quot; ו&quot;שבע של הנחמה&quot;:''' ההפטרות מי&quot;ז בתמוז ועד לפני שבת &quot;שובה&quot; אינן מעניין הפרשה אלא שיש בהן פורענות (עד תשעה באב) או נחמה (לאחר תשעה באב). על כן הפטרות אלו אינן באמת צמודות לפרשה מסויימת בקריאת התורה (וגם סדרן אינו משתנה בגלל פרשות נפרדות או מחוברות). בשביל הנוחות בלבד (ולמרות חוסר הדיוק) קוראים להן בשמותן של הפרשות בתורה שהן צמודות אליהן בדרך כלל. ברשימה זו הן מסומנות גם על ידי מספר.&lt;/ref&gt; [[#פורענות-א (מטות)|'''[א]''' מטות (אסת)]] | [[#מטות (ט)|מטות (ט)]] || [[#פורענות-ב (מסעי-אס)|'''[ב]''' מסעי (אס)]] | [[#פורענות-ב (מסעי-ת)|'''[ב]''' מסעי (ת)]] | [[#מסעי (ט)|מסעי (ט)]] || [[#פורענות-ג (דברים-אטס)|'''[ג]''' דברים, שבת &quot;חזון&quot; (אטס)]] | [[#פורענות-ג (דברים-ת)|דברים (ת)]]
**'''שבעה דנחמתא:'''&lt;ref name=&quot;פורענות ונחמה&quot;/&gt; [[#נחמה-א (ואתחנן)|'''[א]''' ואתחנן, שבת &quot;נחמו&quot;]] || [[#נחמה-ב (עקב)|'''[ב]''' עקב]] || [[#נחמה-ג (ראה)|'''[ג]''' ראה]] || [[#נחמה-ד (שפטים-אסת)|'''[ד]''' שופטים (אסת)]] | [[#שפטים (ט)|שופטים (ט)]] || [[#נחמה-ה (כי תצא-אסת)|'''[ה]''' כי תצא (אסת)]] | [[#כי תצא (ט)|כי תצא (ט)]] || [[#נחמה-ו (כי תבוא-אסת)|'''[ו]''' כי תבוא (אסת)]] | [[#כי תבוא (ט)|כי תבוא (ט)]] || [[#נחמה-ז (נצבים-אסת)|'''[ז]''' נצבים (אסת)]] | [[#נצבים (ט)|נצבים (ט)]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|נצבים-וילך (ט)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לסוף ספר דברים:&lt;/u&gt;''' [[#וילך|וילך, שבת &quot;שובה&quot;]] | [[#האזינו (אס)|האזינו (אס)]] | [[#האזינו (טת)|האזינו (טת)]] | [[#שמחת תורה|וזאת הברכה (שמחת תורה)]]

==מפתח למועדים==
'''סימנים:''' '''א'''=יום ראשון של החג, '''ב'''=יום שני החג בחו&quot;ל (או השבת השנייה של חנוכה), '''ז'''=יום השביעי של החג, '''ח'''=שמיני של פסח בחו&quot;ל, '''מ'''=מנחה, '''ש'''='''ש'''בת (בחול המועד) או '''ש'''חרית (ביום הכיפורים).
*'''&lt;u&gt;שבתות מיוחדות:&lt;/u&gt;''' [[#שבת ראש חודש|שבת ראש חודש]] | [[#שבת ערב ראש חודש|שבת ערב ראש חודש]] | [[#שקלים|שקלים]] | [[#זכור|זכור]] | [[#פרה|פרה]] | [[#החודש|החודש]] | [[#שבת הגדול|שבת הגדול]] | [[#שבת חנוכה (א)|שבת חנוכה (א)]] | [[#שבת חנוכה (ב)|שבת חנוכה (ב)]]
*'''&lt;u&gt;מועדים:&lt;/u&gt;''' [[#ראש השנה (א)|ראש השנה (א)]] | [[#ראש השנה (ב)|ראש השנה (ב)]] | [[#יום הכיפורים (ש)|יום הכיפורים (ש)]] | [[#יום הכיפורים (מ)|יום הכיפורים (מ)]] | [[#סוכות (א)|סוכות (א)]] | [[#סוכות (ב)|סוכות (ב)]] | [[#סוכות (ש)|סוכות (ש)]] | [[#שמיני עצרת|שמיני עצרת]] | [[#שמחת תורה|שמחת תורה]] | [[#פסח (א)|פסח (א)]] | [[#פסח (ב)|פסח (ב)]] | [[#פסח (ש)|פסח (ש)]] | [[#פסח (ז)|פסח (ז)]] | [[#פסח (ח)|פסח (ח)]] | [[#שבועות (א)|שבועות (א)]] | [[#שבועות (ב)|שבועות (ב)]]
*'''&lt;u&gt;תעניות:&lt;/u&gt;''' [[#שחרית לתשעה באב|שחרית לתשעה באב]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|מנחה לתשעה באב (א)]] | [[#מנחה לתשעה באב (טסת)|מנחה לתשעה באב (טסת)]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|מנחה לתענית ציבור (אט)]]

==ספר יהושע==

&lt;קטע התחלה=שמחת תורה/&gt;{{עוגן|שמחת תורה}}'''[[ויבינו במקרא/שמיני עצרת ושמחת תורה#הפטרה|הפטרת שמחת תורה (לאחר קריאת &quot;וזאת הברכה&quot; וסיומה של התורה):]] ממשה ליהושע.'''
*'''ספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי אחרי מות משה עבד ה'...&quot; ('''יהושע''' א א) עד &quot;...בכל אשר תלך&quot; (א ט).
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...רק חזק ואמץ&quot; (א יח).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים:''' &quot;ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ&quot; (יהושע ו כז). ברוב העדות נוהגים לקרוא חתימה זו רק ב[[ויבינו במקרא/פסח|הפטרת ראשון של פסח]].
*הפטרת הספרדים ועיקר הפטרת התימנים היא הפרשה הראשונה שבספר. הפטרת האשכנזים והאיטלקים היא שלושת הפרשות הראשונות שבספר.&lt;קטע סוף=שמחת תורה/&gt;

&lt;קטע התחלה=שלח/&gt;{{עוגן|שלח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שלח#הפטרה|הפטרת &quot;שלח לך&quot;:]] המרגלים של יהושע.'''
*'''כל העדות:''' &quot;וישלח יהושע בן נון...&quot; ('''יהושע''' ב א) עד &quot;...וגם נמגו כל ישבי הארץ מפנינו&quot; (ב כד).
*ההפטרה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=שלח/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (א)/&gt;{{עוגן|פסח (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום ראשון של פסח:]] מילה ופסח בכניסה לארץ.'''
*'''תוספת פתיחה של שלושה פסוקים לאשכנזים:''' &quot;ויאמר יהושע אל העם התקדשו...&quot; ('''יהושע''' ג ה) עד &quot;...וילכו לפני העם&quot; (ג ז). אין אומרים פתיחה זו בקהילת פרנקפורט וע&quot;פ מנהג הגר&quot;א ובעוד קהילות.
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:'''  &quot;בעת ההיא אמר ה' ליהושע...&quot; (ה ב) עד &quot;אין יוצא ואין בא&quot; (ו א).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד''' ברוב העדות (למעט מקצת אשכנזים, ביניהם הגר&quot;א וקהילת פרנקפורט): &quot;ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ&quot; (יהושע ו כז). התימנים נוהגים בחתימה זו גם בהפטרת שמחת תורה (לעיל בספר יהושע).&lt;קטע סוף=פסח (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תבוא (ט)/&gt;{{עוגן|כי תבוא (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תבוא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תבוא&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] הברכה והקללה מספר תורת משה; ערמת הגבעונים.'''
*&quot;אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל...&quot; ('''יהושע''' ח ל) עד &quot;...עד היום הזה אל המקום אשר יבחר&quot; (ט כז).
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=כי תבוא (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ו (כי תבוא-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=מטות (ט)/&gt;{{עוגן|מטות (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מטות#הפטרה|הפטרת &quot;מטות&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] נחלות שנים וחצי השבטים.'''
*&quot;ויתן משה למטה בני ראובן למשפחֹתם...&quot; ('''יהושע''' יג טו) עד &quot;...כאשר דבר להם&quot; (יג לג).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=מטות (ט)/&gt;
*להפטרת הפורענות הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-א (מטות)|להלן בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=מסעי (ט)/&gt;{{עוגן|מסעי (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי#הפטרה|הפטרת &quot;מסעי&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] ערי מקלט.'''
*&quot;אלו הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון...&quot; ('''יהושע''' יט נא) עד &quot;...את הערים האלה ואת מגרשיהן&quot; (כא ג).
*ההפטרה מתחילה בפסוק שלפני תחילת פרשה ומסתיימת בפסוק הראשון של הפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=מסעי (ט)/&gt;
*להפטרת הפורענות הנקראת אצל האשכנזים והספרדים בשבת זו ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-אס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת הפורענות הנקראת אצל התימנים בשבת זו ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-ת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=נצבים (ט)/&gt;{{עוגן|נצבים (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נצבים#הפטרה|הפטרת &quot;נצבים&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] צוואתו של יהושע.'''
*&quot;ויאסֹף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה...&quot; ('''יהושע''' כד א) עד &quot;...גם אנחנו נעבוד את ה' כי הוא אלהינו&quot; (כד יח).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת באמצע פרשה בדברי ההבטחתה של העם.&lt;קטע סוף=נצבים (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ז (נצבים-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

==ספר שופטים==

&lt;קטע התחלה=בשלח/&gt;{{עוגן|בשלח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בשלח#הפטרה|הפטרת &quot;בשלח&quot;:]] שירת דבורה.
*'''אשכנזים''' קוראים מתחילת הסיפור עד סוף השיר: &quot;ודבורה אשה נביאה...&quot; ('''שופטים''' ד ד) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''תימנים ''' מתחילים לקרוא בשני הפסוקים שמסכמים את הסיפור לפני תחילת השיר: &quot;ויכנע אלהים...&quot; (שופטים ד כג) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''ספרדים''' קוראים מתחילת השיר: &quot;ותשר דבורה...&quot; (ה א) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''איטלקים''' קוראים מתחילת הסיפור כמו האשכנזים: &quot;ודבורה אשה נביאה...&quot;, אבל קוראים רק את התחלת השיר ומסיימים: &quot;...אנכי לה' אנכי אשירה, אזמר לה' אלהי ישראל&quot; (ה ג).&lt;קטע סוף=בשלח/&gt;

&lt;קטע התחלה=חקת/&gt;{{עוגן|חקת}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת חקת#הפטרה|הפטרת &quot;חוקת&quot;:]] יפתח הגלעדי.
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויפתח הגלעדי...&quot; ('''שופטים''' יא א) עד &quot;...מפני בני ישראל&quot; (יא לג).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא פרשה נוספת (על בת יפתח): &quot;ויפתח הגלעדי...&quot; (יא א) עד &quot;...ארבעת ימים בשנה&quot; (יא מ).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=חקת/&gt;

&lt;קטע התחלה=נשא/&gt;{{עוגן|נשא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נשא#הפטרה|הפטרת &quot;נשא&quot;:]] לידת שמשון.
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים''' &quot;ויהי איש אחד מצרעה...&quot; ('''שופטים''' יג ב) עד &quot;...בין צרעה ובין אשתאל&quot; (יג כה). הפטרה זו של רוב הקהילות מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה (סה&quot;כ ארבע פרשות).
**'''התימנים''' מסיימים פסוק אחד לפני סוף הפרשה במלים: &quot;...ויברכהו ה'&quot; (יג כד).&lt;קטע סוף=נשא/&gt;

==ספר שמואל==

&lt;קטע התחלה=ראש השנה (א)/&gt;{{עוגן|ראש השנה (א)}}'''[[ויבינו במקרא/ראש השנה#הפטרה|הפטרת יום ראשון של ראש השנה:]] פקידת חנה.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויהי איש אחד מן הרמתים...&quot; ('''שמ&quot;א''' א א) עד &quot;...וירם קרן משיחו&quot; (ב י).
*ההפטרה היא שתי הפרשות הראשונות בספר שמואל.&lt;קטע סוף=ראש השנה (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שפטים (ט)/&gt;{{עוגן|שפטים (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שפטים#הפטרה|הפטרת &quot;שֹפטים&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] בקשת מלך.'''
*&quot;ויהי כאשר זקן שמואל...&quot; ('''שמ&quot;א''' ח א) עד &quot;...לכו איש לעירו&quot; (ח כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=שפטים (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ד (שפטים-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=קרח/&gt;{{עוגן|קרח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת קרח#הפטרה|הפטרת &quot;קורח&quot;:]] משמואל הנביא לשאול המלך.
*'''כל העדות:''' &quot;ויאמר שמואל אל העם...&quot; ('''שמ&quot;א''' יא יד) עד &quot;...לעשות אתכם לו לעם&quot; (יב כב).
*ההפטרה מתחילה באמצע פרשה ומסתיימת באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=קרח/&gt;

&lt;קטע התחלה=זכור/&gt;{{עוגן|זכור}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת זכור#הפטרה|הפטרת פרשת זכור (וכן הפטרת שבת פורים בכרכים):]] מלחמת שאול בעמלק.'''
*'''תימנים:''' &quot;ותהי המלחמה חזקה על פלשתים...&quot; ('''שמ&quot;א''' יד נב) עד &quot;...לפני ה' בגלגל&quot; (טו לג).
*'''ספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויאמר שמואל אל שאול אתי שלח...&quot; (טו א) עד &quot;...גבעת שאול&quot; (טו לד).
*'''אשכנזים:''' &quot;כה אמר ה' צבאות: פקדתי...&quot; (טו ב) עד &quot;...גבעת שאול&quot; (טו לד).&lt;קטע סוף=זכור/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תצא (ט)/&gt;{{עוגן|כי תצא (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תצא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תצא&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] חרוף גלית וביאת דוד.'''
*&quot;ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה...&quot; ('''שמ&quot;א''' יז א) עד &quot;...ויאמר שאול אל דוד: לך וה' יהיה עמך&quot; (יז לז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. בפסוק האחרון יש פסקא באמצע הפסוק, כך שהמלים האחרונות &quot;ויאמר שאול אל דוד: לך וה' יהיה עמך&quot; הן תחילת הפרשה הבאה (פרשה זו באה להדגיש כנראה את דברי שאול אל דוד).&lt;קטע סוף=כי תצא (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ה (כי תצא-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=שבת ערב ראש חודש/&gt;{{עוגן|שבת ערב ראש חודש}}'''[[ויבינו במקרא/ראש חודש#הפטרה לשבת ערב ראש חודש|הפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;):]] דוד ויהונתן.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חֹדש...&quot; ('''שמ&quot;א''' כ יח) עד &quot;...ובין זרעך עד עולם&quot; (כ מב).
*יש מבני מרוקו (פאס) שמפטירים בערב ראש חודש בהפטרה הקבועה לפרשת השבוע, ואולם מוסיפים בסופו את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;): &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך&quot; (כ יח), &quot;ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום... ובין זרעך על עולם&quot; (כ מב).&lt;קטע סוף=שבת ערב ראש חודש/&gt;

&lt;קטע התחלה=פרשת שמיני/&gt;{{עוגן|פרשת שמיני}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמיני#הפטרה|הפטרת &quot;שמיני&quot;:]] הכנסת הארון לעיר דוד.'''
*'''בכל העדות מתחילים:'''  &quot;ויסף עוד דוד...&quot; ('''שמ&quot;ב''' ו א).
**'''ספרדים''' קוראים עד &quot;...וילך כל העם איש לביתו&quot; (ו יט).
**'''תימנים ואיטלקים''' קוראים עד &quot;...כי ה' עמך&quot; (ז ג).
**'''אשכנזים''' קוראים עד &quot;...כן דבר נתן אל דוד&quot; (ז יז).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה, אבל רק במנהג אשכנז מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=פרשת שמיני/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ז)/&gt;{{עוגן|פסח (ז)}}&lt;קטע התחלה=האזינו (אס)/&gt;{{עוגן|האזינו (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום השביעי של פסח בכל העדות]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת האזינו#הפטרה|הפטרת &quot;האזינו&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] שירת דוד.'''
*'''בכל העדות בשביעי של פסח, ולאשכנזים ולספרדים בין יום כיפור לסוכות:''' &quot;וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת...&quot; ('''שמ&quot;ב''' כב א) עד &quot;...לדוד ולזרעו עד עולם&quot; (כב נא).&lt;קטע סוף=פסח (ז)/&gt;
*כשקורין פרשת &quot;האזינו&quot; בין ראש השנה ליום הכיפורים מפטירין בשבת זו הפטרת &quot;וילך&quot; (&quot;שובה ישראל&quot;. ראה להלן בספר [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#הושע|הושע]]).&lt;קטע סוף=האזינו (אס)/&gt;
*[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#האזינו (טת)|להפטרת &quot;האזינו&quot; כמנהג התימנים והאיטלקים, ראו להלן בספר יחזקאל.]]

==ספר מלכים==
&lt;קטע התחלה=חיי שרה/&gt;{{עוגן|חיי שרה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת חיי שרה#הפטרה|הפטרת &quot;חיי שרה&quot;:]] דוד ממליך את שלמה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;והמלך דוד זקן...&quot; ('''מל&quot;א''' א א) עד &quot;...יחי אדני המלך דוד לעלם&quot; (א לא).
*'''איטלקים ממשיכים לקרוא:''' &quot;והמלך דוד זקן...&quot; (א א) עד &quot;...ואמרתם יחי המלך שלמה&quot; (א לד).
*ההפטרה מתחילה בראש הספר, ומסתיימת בסוף פרשה ברוב העדות; האיטלקים ממשיכים לקרוא לתוך הפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=חיי שרה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויחי/&gt;{{עוגן|ויחי}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויחי#הפטרה|הפטרת &quot;ויחי&quot;:]] צוואתו של דוד לשלמה בנו, וסיכום למלכותו.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויקרבו ימי דוד...&quot; ('''מל&quot;א''' ב א) עד &quot;...ותכֹן מלכותו מאד&quot; (ב יב).
*ההפטרה היא שתי פרשות פתוחות בדיוק, הראשונה הצוואה והשנייה הסיכום למלכות דוד.&lt;קטע סוף=ויחי/&gt;

&lt;קטע התחלה=מקץ/&gt;{{עוגן|מקץ}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מקץ#הפטרה|הפטרת &quot;מקץ&quot;:]] משפט שלמה.'''
*&quot;ויקץ שלמה...&quot; ('''מל&quot;א''' ג טו) עד &quot;...מלך על כל ישראל&quot; (ד א).
*ברוב השנים נדחית הפטרה זו ברוב העדות בשבת הראשונה של חנוכה או בשבת השניה של חנוכה. אבל בקהילת אלג'יר קוראים אותה גם בשבת חנוכה.&lt;קטע סוף=מקץ/&gt;

&lt;קטע התחלה=תרומה/&gt;{{עוגן|תרומה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תרומה#הפטרה|הפטרת &quot;תרומה&quot;:]] שלמה בונה בית לה'.'''
*&quot;וה' נתן חכמה לשלמה...&quot; ('''מל&quot;א''' ה כו) עד &quot;...ולא אעזב את עמי ישראל&quot; (ו יג).&lt;קטע סוף=תרומה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקהל (טסת)/&gt;{{עוגן|ויקהל (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקהל#הפטרה|הפטרת &quot;ויקהל&quot; לאיטלקים וספרדים ותימנים:]] מעשה העמודים.'''
*איטלקים וספרדים: &quot;וישלח המלך...&quot; ('''מל&quot;א''' ז יג) עד &quot;...אלפים בת יכיל&quot; (ז כו).
*תימנים מסיימים &quot;...ותתם מלאכת העמודים&quot; (ז כב).&lt;קטע סוף=ויקהל (טסת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקהל (א)/&gt;{{עוגן|ויקהל (א)}}&lt;קטע התחלה=פקודי (טסת)/&gt;{{עוגן|פקודי (טסת)}}&lt;קטע התחלה=שבת חנוכה (ב)/&gt;{{עוגן|שבת חנוכה (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקהל#הפטרה|הפטרת &quot;ויקהל&quot; לאשכנזים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת פקודי#הפטרה|הפטרת &quot;פקודי&quot; לאיטלקים וספרדים ותימנים]] ו[[ויבינו במקרא/חנוכה#הפטרה לשבת שנייה של חנוכה|הפטרת שבת שנייה של חנוכה:]] סיום מלאכת מקדש שלמה.'''
*&quot;ויעש חירום...&quot; ('''מל&quot;א''' ז מ) עד &quot;...להיכל זהב&quot; (ז נ). ההפטרה היא פרשה אחת. פסוק הסיום (ז נא) הוא פרשה בפני עצמה, ואינו נכלל בהפטרה זו.
*הפטרה זו נקראת בשבת שניה של [[ויבינו במקרא/חנוכה|חנוכה]] (כאשר חלים בחנוכה שתי שבתות).&lt;קטע סוף=ויקהל (א)/&gt;&lt;קטע סוף=פקודי (טסת)/&gt;&lt;קטע סוף=שבת חנוכה (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=פקודי (א)/&gt;&lt;קטע התחלה=סוכות (ב)/&gt;{{עוגן|פקודי (א)}}{{עוגן|סוכות (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פקודי#הפטרה|הפטרת &quot;פקודי&quot; לאשכנזים]] ו[[ויבינו במקרא/סוכות#הפטרה|יום שני של חג הסוכות לבני חוץ לארץ:]] הכנסת הארון לקודש הקדשים, ה' שוכן בערפל, תפילת שלמה.'''
*'''אשכנזים (הפטרת &quot;פקודי&quot;) ותימנים (יום שני של סוכות):''' &quot;ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'...&quot; ('''מל&quot;א''' ז נא) עד &quot;...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים&quot; (ח כא).
*'''אשכנזים וספרדים (יום שני של סוכות):''' &quot;ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל...&quot; (ח ב) עד עד &quot;...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים&quot; (ח כא).
*'''איטלקים (יום שני של סוכות)''' מתחילים כמו התימנים &quot;ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'...&quot; (ז נא) אבל מסיימים לקרוא &quot;...ובידו מלא לאמר&quot; (ח טו) או עד &quot;...ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל&quot; (ח טז).
*הפטרת האשכנזים ל&quot;פקודי&quot; והתימנים והאיטלקים ליום של שני סוכות מתחילה בראש פרשה.
*הפטרת האשכנזים והספרדים ליום שני של סוכות מתחילה מהפסוק השני של הפרשה.
*הפטרות כל העדות מסתיימות בסוף פרשה, חוץ מהאיטלקים שמסיימים לקרוא באמצע הפרשה.&lt;קטע סוף=פקודי (א)/&gt;&lt;קטע סוף=סוכות (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שמיני עצרת/&gt;{{עוגן|שמיני עצרת}}'''[[ויבינו במקרא/שמיני עצרת ושמחת תורה#הפטרה|הפטרת &quot;שמיני עצרת&quot; לבני חוץ לארץ:]] ברכת שלמה את העם.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפִלה והתחִנה הזאת...&quot; ('''מל&quot;א''' ח נד) עד &quot;...על כל הטובה אשה עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו&quot; (ח סו).
*'''איטלקים''' וקצת מקהילות אשכנז ממשיכים לקרוא עוד פסוק אחד עד סוף הפרשה: &quot;והיה ככלות שלמה לבנות את בית ה' ואת בית המלך, ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות&quot; (ט א).
*הפטרת האיטלקים היא פרשה אחת. הפטרת שאר העדות מסתיימת פסוק אחד לפני סוף הפרשה.&lt;קטע סוף=שמיני עצרת/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תשא/&gt;{{עוגן|כי תשא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תשא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תשא&quot;:]] אליהו בהר הכרמל.'''
*'''אשכנזים:''' &quot;ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו...&quot; ('''מל&quot;א''' יח א) עד &quot;...ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים&quot; (יח לט).
*'''תימנים''' מתחילים כמו האשכנזים: &quot;ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו...&quot; (יח א), וממשיכים לקרוא עד &quot;...ויהי גשם גדול, וירכב אחאב וילך יזרעאלה&quot; (יח מה).
*'''ספרדים ואיטלקים''' מתחילים לקרוא &quot;וישלח אחאב בכל בני ישראל...&quot; (יח כ), ומסיימים כמו האשכנזים: &quot;...ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים&quot; (יח לט).
*קריאת האשכנזים והתימנים מתחילה בתחילת הפרשה ומסתיימת באמצע פרשה. קריאתם של הספרדים והאיטלקים אינה תואמת את חלוקת הפרשות.&lt;קטע סוף=כי תשא/&gt;

&lt;קטע התחלה=פינחס/&gt;{{עוגן|פינחס}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פינחס#הפטרה|הפטרת &quot;פינחס&quot;:]] קנאת אליהו ומשיחת אלישע.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויד ה' היתה אל אליהו...&quot; ('''מל&quot;א''' יח מו) עד &quot;...ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו&quot; (יט כא).
*ההפטרה מתחילה באמצע פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.
*אם חלה שבת פרשת &quot;פינחס&quot; לאחר י&quot;ז בתמוז קוראים ברוב העדות את הפטרת הפורענות הראשונה (&quot;מטות&quot;): &quot;דברי ירמיהו...&quot;. אבל האטלקים קוראים את הפטרת פינחס (&quot;ויד ה' היתה אל אליהו...&quot;) גם לאחר י&quot;ז בתמוז.&lt;קטע סוף=פינחס/&gt;

&lt;קטע התחלה=וירא/&gt;{{עוגן|וירא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וירא#הפטרה|הפטרת &quot;וירא&quot;:]] נס השמן, אלישע והשונמית.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ואשה אחת מנשי בני הנביאים...&quot; ('''מל&quot;ב''' ד א) עד &quot;...ותאמר שלום&quot; (ד כג).
**קהילות אלג'יר ממשיכים לקרוא כמו בשאר העדות.
*'''אשכנזים, איטלקים ותימנים ממשיכים לקרוא:''' &quot;ואשה אחת מנשי בני הנביאים...&quot; (ד א) עד &quot;...ותשא את בנה ותצא&quot; (ד לז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. ספרדים מפסיקים לקרוא באמצע פרשה, ובשאר העדות ממשיכים לקרוא עד סופה.&lt;קטע סוף=וירא/&gt;

&lt;קטע התחלה=תזריע/&gt;{{עוגן|תזריע}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תזריע#הפטרה|הפטרת &quot;תזריע&quot;:]] צרעת נעמן.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ואיש בא מבעל שלִשה...&quot; ('''מל&quot;ב''' ד מב) עד &quot;...ויאמר לו לך לשלום, וילך מאתו כברת ארץ&quot; (ה יט).
*'''כאשר &quot;תזריע&quot; ו&quot;מצורע&quot; מחוברין, קוראים את הפטרת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מצרע|מצורע]].'''&lt;קטע סוף=תזריע/&gt;

&lt;קטע התחלה=מצרע/&gt;{{עוגן|מצרע}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מצרע#הפטרה|הפטרת &quot;מצרע&quot;:]] ארבעה מצורעים ומנוסת מחנה ארם.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ויאמר אלישע שמעו דבר ה'...&quot; ('''מל&quot;ב''' ז א) עד &quot;...וירמסו אותו העם בשער וימות&quot; (ז כ).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער...&quot; (מל&quot;ב ז ג) עד &quot;...וירמסו אותו העם בשער וימות&quot; (ז כ).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים ולאיטלקים:''' &quot;ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם, למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב, ולא אבה השחיתם, ולא השליכם מעל פניו עד עתה&quot; (יג כג). 
*הפטרת האשכנזים והספרדים היא פרשה אחד בדיוק (סיפור ארבעת המצורעים ומנוסת מחנה ארם). התימנים והאיטלקים מקדימים לקרוא מהתחלת הפרשה הקודמת (בת שני פסוקים) על נבואת השפע של אלישע.
*'''כאשר &quot;תזריע&quot; ו&quot;מצורע&quot; מחוברין, קוראים את הפטרת מצורע.'''&lt;קטע סוף=מצרע/&gt;

&lt;קטע התחלה=שקלים/&gt;{{עוגן|שקלים}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שקלים#הפטרה|הפטרת שקלים:]] מלכות יהואש וחיזוק בדק הבית.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ויכרת יהוידע...&quot; ('''מל&quot;ב''' יא יז) עד &quot;...לכהנים יהיו&quot; (יב יז).
**מנהג קהילות מהמגרב להתחיל &quot;בן שבע שנים יהואש במלכו...&quot; (יב א), כמו שאר העדות.
*'''אשכנזים ואיטלקים ותימנים מתחילים:''' &quot;בן שבע שנים יהואש במלכו...&quot; (יב א) ומסיימים כמו הספרדים  &quot;...לכהנים יהיו&quot; (יב יז).
**מנהג חב&quot;ד לקרוא כמו הספרדים (מ&quot;ויכרת יהוידע...&quot;).
*ההפטרה של רוב העדות מכילה שלוש פרשות, ושל הספרדים פרשה נוספת לפניהן.&lt;קטע סוף=שקלים/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ב)/&gt;{{עוגן|פסח (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום שני של פסח לבני חוץ לארץ:]] המלך יאשיהו והפסח על פי ספר הברית.'''
*'''תימנים:'''
**חלק ראשון: &quot;בן שמונה שנה יאשיהו במלכו...&quot; ('''מל&quot;ב''' כב א) עד &quot;...כי באמונה הם עושים&quot; (כב ז).
**חלק שני לאחר דילוג (כמו לאשכנזים ולספרדים): &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...ואחריו לא קם כמוהו&quot; (כג כה).
*'''אשכנזים וספרדים:'''
**חלק ראשון: &quot;וישלח המלך...&quot; (כג א) עד &quot;...כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם&quot; (כג ט).{{הערה|לדעת הגר&quot;א ([[מעשה רב הלכות פסח#קצב|מעשה רב קצ&quot;ב]]) ממשיכים לקרוא כאן ברצף, ומדלגים רק על הפסוק שמתחיל &quot;וְֽאֶת־הַבָּמ֞וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם...&quot; ([[מלכים ב כג/טעמים#כג יג|כג,יג]]), המדבר בגנותו של שלמה.}}
**חלק שני לאחר דילוג (כמו לתימנים): &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...ואחריו לא קם כמוהו&quot; (כג כה).
*'''איטלקים:''' &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...וימליכו אותו תחת אביו&quot; (כג ל). כלומר קוראים מתחילת הקטע '''השני''' לפי שאר העדות, אבל ממשיכים לקרוא שם עד סוף הפרשה.
*הפטרת התימנים מתחילה בתחילת פרשה, והפטרת האיטלקים מסתיימת בסוף פרשה. חוץ מזה קטעי ההפטרה במנהגים השונים אינם תואמים את חלוקת הפרשות.&lt;קטע סוף=פסח (ב)/&gt;

==ספר ישעיהו==

&lt;קטע התחלה=פורענות-ג (דברים-אטס)/&gt;{{עוגן|פורענות-ג (דברים-אטס)}}&lt;קטע התחלה=פורענות-ב (מסעי-ת)/&gt;{{עוגן|פורענות-ב (מסעי-ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי#הפטרה|הפטרת פורענות שנייה (&quot;מסעי&quot;) לתימנים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת דברים#הפטרה|הפטרת פורענות שלישית (&quot;דברים&quot;) לאשכנזים ולספרדים (והיחידה לאיטלקים):]] פורענות ומאיסת העבודה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים (בשבת &quot;חזון&quot; לפני תשעה באב):''' &quot;חזון ישעיהו בן אמוץ...&quot; ('''ישעיהו''' א א) עד &quot;...ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה&quot; (א כז).
**גם תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים הפטרה זו כמו שאר העדות בשבת &quot;דברים&quot; שלפני תשעה באב.
*'''תימנים (הפטרת פורענות שנייה לפרשת &quot;מסעי&quot;)''' מסיימים לקרוא בסוף פרשה: &quot;...חרב תאֻכלו כי פי ה' דבר&quot; (א כ).
**קצת מקהילות התימנים חוזרים בסוף על הפסוק שלפני האחרון כדי לסיים בטוב: &quot;אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו&quot; (א יט).
*הפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בפסוק של ברכה באמצע פרשה. הפטרת התימנים מסתיימת בסוף פרשה בפורענות, ולכן קצת מהקהילות חוזרות על הפסוק שלפני האחרון.&lt;קטע סוף=פורענות-ג (דברים-אטס)/&gt;&lt;קטע סוף=פורענות-ב (מסעי-ת)/&gt;
*בפרשת &quot;מסעי&quot; תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים את [[ויבינו במקרא/פרשת מסעי|הפטרת הפורענות השנייה של האשכנזים והספרדים ל&quot;מסעי&quot;]] ([[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-אס)|להלן בספר ירמיהו]]).

&lt;קטע התחלה=פורענות-ג (דברים-ת)/&gt;{{עוגן|פורענות-ג (דברים-ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת דברים#הפטרה|הפטרת פורענות שלישית (&quot;דברים&quot;) לתימנים:]] שחיתותה של ירושלים.'''
*&quot;איכה היתה לזונה קריה נאמנה...&quot; ('''ישעיהו''' א כא) עד &quot;...ובערו שניהם יחדיו ואין מכבה&quot; (א לא).
*בקצת מקהילות התימנים חוזרים על אחד מהפסוקים כדי לסיים בנחמה: &quot;ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה&quot; (א כז). פסוק זה מסיים את סיום ההפטרה לפי מנהגם של שאר העדות.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=פורענות-ג (דברים-ת)/&gt;
*תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים את הפטרה של שאר העדות (&quot;חזון ישעיהו&quot;), [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ג (דברים-אטס)|לעיל בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=יתרו/&gt;{{עוגן|יתרו}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת יתרו#הפטרה|הפטרת &quot;יתרו&quot;:]] שליחותו והקדשתו של ישעיהו לנביא.'''
*'''ספרדים ועיקר ההפטרה לתימנים:''' &quot;בשנת מות המלך עוזיהו...&quot; ('''ישעיהו''' ו א) עד &quot;...זרע קודש מצבתה&quot; (ו יג). גם במנהג חב&quot;ד, זו כל ההפטרה.
*'''אשכנזים ואיטלקים:''' ממשיכים לקרוא עד &quot;את בן טבאל&quot; (ז ו) בנבואת נחמה למלך אחז. גם במנהג אלג'יר ממשיכים לקרוא עד כאן.
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים לאשכנזים ואיטלקים ותימנים:''' &quot;כי ילד יולד לנו...&quot; עד &quot;קנאת ה' צבאות תעשה זאת&quot; (ישעיהו ט ה-ו).
*עיקר ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיים בסוף פרשה בכל העדות. התוספת מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=יתרו/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ח)/&gt;{{עוגן|פסח (ח)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרת שמיני של פסח|הפטרת יום שמיני של פסח לבני חוץ לארץ:]] הנה אל ישועתי.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;עוד היום בנוב לעמוד...&quot; ('''ישעיהו''' י לב) עד &quot;...כי גדול בקרבך קדוש ישראל&quot; (יב ו).
*בקהילות הנוהגות לחוג את יום העצמאות על פי הוראותיה ומנהגיה של הרבנות הראשית לישראל, אין קוראים בתורה ביום העצמאות, אך קוראים בלא ברכות את ההפטרה הזאת לשמיני של פסח (יום טוב אחרון של פסח בגלויות שאינו נחוג בארץ ישראל).
*ההפטרה מתחילה מהפסוק האחרון של הפרשה הקודמת, ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=פסח (ח)/&gt;

&lt;קטע התחלה=בא (טת)/&gt;{{עוגן|בא (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בא#הפטרה|הפטרת &quot;בא&quot; לאיטלקים ולתימנים:]] משא מצרים.'''
*'''רוב התימנים:''' &quot;משא מצרים...&quot; ('''ישעיהו''' יט א) עד &quot;...ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי ישראל&quot; (יט כה).
*'''איטלקים וקצת קהילות מהתימנים''' מתחילים פסוק אחד לפני: &quot;בעת ההיא יובל שי...&quot; (יח ז), ומסיימים כמו התימנים: &quot;...ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי ישראל&quot; (יט כה).
*יש גם מבני עדות המזרח שקוראים הפטרה זו (במקום ההפטרה מירמיהו):
**בבלים קוראים כמו האיטלקים מ&quot;בעת ההיא יובל שי...&quot;.
**קהילות המגרב קוראים כמו רוב התימנים מ&quot;משא מצרים...&quot;.
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה לפי כל העדות; גם הפסוק שמוסיפים האיטלקים בהתחלה הוא פרשה בפני עצמו. התימנים קוראים נבואה אחת מוגדרת על מצרים, והאיטלקים מתחילים וגם מסיימים בדברי נבואה על עת הגאולה.&lt;קטע סוף=בא (טת)/&gt;
*להפטרת &quot;בא&quot; לאשכנזים ולספרדים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בא (אס)|להלן בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=שמות (א)/&gt;{{עוגן|שמות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות#הפטרה|הפטרת &quot;שמות&quot; לאשכנזים:]] &quot;הבאים ישרש יעקב&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה:''' &quot;הבאים ישרש יעקב...&quot; ('''ישעיהו''' כז ו) עד &quot;...ונוקשו ונלכדו&quot; (כח יג).
*'''תוספת חתימה של שני פסוקים לאחר דילוג:''' &quot;לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם...&quot; עד &quot;ואת אלהי ישראל יעריצו&quot; (כט כב-כג).
*עיקר ההפטרה מתחילה פסוק אחד מלפני פרשה פתוחה, ומסתיימת בסוף פרשה. סדרת הנבואות המתחילות בקריאת &quot;הוי&quot; מתחילה באמצע ההפטרה: &quot;הוי עטרת גאות&quot; (כז א). תוספת החתימה מהווה שני פסוקים מתחילת פרשה שיש בה שלוש פסוקים.
*הפטרה זו נקראת גם במקצת קהילות הספרדים ועדות המזרח.&lt;קטע סוף=שמות (א)/&gt;
*להפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (טס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת &quot;שמות&quot; לתימנים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|להלן בספר יחזקאל]].

===נחמות ישעיהו===

&lt;קטע התחלה=נחמה-א (ואתחנן)/&gt;{{עוגן|נחמה-א (ואתחנן)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ואתחנן#הפטרה|הפטרת נחמה ראשונה (&quot;ואתחנן&quot;):]] &quot;נחמו נחמו עמי&quot;.'''
*'''איטלקים:''' &quot;נחמו נחמו עמי...&quot; ('''ישעיהו''' מ א) עד &quot;...וחיתו אין די עולה&quot; (מ טז).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...איש לא נעדר&quot; (מ כו).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ומאלהי משפטי יעבור&quot; (מ כז).
*'''תוספת חתימה''' של פסוק אחד לתימנים: &quot;העניים והאביונים מבקשים מים... אלהי ישראל לא אעזבם&quot; (מא יז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. במנהגי האיטלקים והאשכנזים והספרדים היא גם מסתיימת בסוף פרשה. במנהג תימן היא מסתיימת בפסוק הראשון של הפרשה הבאה, וכן הפסוק לתוספת חתימה הוא הפסוק הראשון בפרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-א (ואתחנן)/&gt;

&lt;קטע התחלה=לך לך/&gt;{{עוגן|לך לך}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת לך לך#הפטרה|הפטרת &quot;לך לך&quot;:]] &quot;ואל מי תדמיוני ואשוה&quot; או &quot;למה תאמר יעקב&quot;.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ואל מי תדמיוני ואשוה...&quot; ('''ישעיהו''' מ כה) עד &quot;...אלהי ישראל לא אעזבם&quot; (מא יז).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;למה תאמר יעקב...&quot; (מ כז) עד &quot;...בקדוש ישראל תתהלל&quot; (מא טז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה בכל המנהגים. במנהג האשכנזים והספרדים היא גם מסתיימת בסוף פרשה, אולם התימנים והאיטלקים ממשיכים לקרוא את הפסוק הראשון שבפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=לך לך/&gt;

&lt;קטע התחלה=בראשית/&gt;{{עוגן|בראשית}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בראשית#הפטרה|הפטרת &quot;בראשית&quot;:]] &quot;הן עבדי אתמָך בו&quot; או &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם&quot;.'''
*'''תימנים:''' &quot;הן עבדי אתמָך בו...&quot; ('''ישעיהו''' מב א) עד &quot;...אלה הדברים עשיתִם ולא עזבתים&quot; (מב טז).
*'''איטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא).
*'''ספרדים מתחילים:''' &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם...&quot; (מב ה), וממשיכים לקרוא עד &quot;...יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא) כמו האיטלקים.
*'''אשכנזים מתחילים:''' &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם...&quot; (מב ה), וממשיכים לקרוא עד &quot;...לפני לא נוצר אל, ואחרי לא יהיה&quot; (מג י).
**מנהג חב&quot;ד ופרנקפורט לקרוא רק עד &quot;...ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא) כמו הספרדים והאיטלקים.
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה בכל המנהגים: התימנים והאיטלקים מתחילים לקרוא פרשה אחת לפני האשכנזים והספרדים. ההפטרה מסתיימת בסוף פרשה במנהג אשכנז אבל לא בשאר המנהגים.&lt;קטע סוף=בראשית/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקרא/&gt;{{עוגן|ויקרא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקרא#הפטרה|הפטרת &quot;ויקרא&quot;:]] &quot;עם זו יצרתי לי&quot; (כפרה, טהרה, וגאולה).'''
*'''איטלקים ותימנים:''' &quot;עם זו יצרתי לי...&quot; ('''ישעיהו''' מג כא) עד &quot;...אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלהים&quot; (מד ו).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר&quot; (מד כג).
*קהילות מהמגרב קוראים כמו התימנים והאיטלקים. &quot;תושבים&quot; קוראים כמו התימנים והאיטלקים, ואחר כך מוסיפים חתימה בת שלושה פסוקים: &quot;זכור אלה יעקב...&quot; (מד כא) עד &quot;...כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר&quot; (וכך מסיימים בסיום של האשכנזים והספרדים).
*ההפטרה מתחילה בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת. הפטרת התימנים והאיטלקים מסתיימת בפסוק הראשון לאחר סוף פרשה, והפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=ויקרא/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ב (עקב)/&gt;{{עוגן|נחמה-ב (עקב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת עקב#הפטרה|הפטרת נחמה שנייה (&quot;עקב&quot;):]] &quot;ותאמר ציון&quot;.''' 
*'''כל העדות:''' &quot;ותאמר ציון עזבני ה'...&quot; ('''ישעיהו''' מט יד) עד &quot;...ששון ושמחה ימצא בה, תודה וכל זמרה&quot; (נא ג).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-ב (עקב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ד (שפטים-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ד (שפטים-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שפטים#הפטרה|הפטרת נחמה רביעית (&quot;שופטים&quot;):]] &quot;אנכי אנכי הוא מנחמכם&quot;.''' 
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;אנכי אנכי הוא מנחמכם...&quot; ('''ישעיהו''' נא יב) עד &quot;...כי הולך לפניכם ה', ומאסִפכם אלהי ישראל&quot; (נב יב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-ד (שפטים-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;שופטים&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שפטים (ט)|לעיל בספר שמואל]].

&lt;קטע התחלה=נחמה-ה (כי תצא-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ה (כי תצא-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תצא#הפטרה|הפטרת נחמה חמישית (&quot;כי תצא&quot;):]] &quot;רני עקרה&quot;.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;רני עקרה לא ילדה...&quot; ('''ישעיהו''' נד א) עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י).
*בקצת מהקהילות אלג'יריה קוראים את הפטרת &quot;ראה&quot; בשבת זו, ואת ההפטרה הזו בשבת &quot;ראה&quot;.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=נחמה-ה (כי תצא-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;כי תצא&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#כי תצא (ט)|לעיל בספר שמואל]].

&lt;קטע התחלה=נח/&gt;{{עוגן|נח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נח#הפטרה|הפטרת &quot;נח&quot;:]] &quot;רני עקרה&quot;.'''
*'''ספרדים:''' &quot;רני עקרה לא ילדה...&quot; ('''ישעיהו''' נד א) עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י).
**מנהג קהילות מהמגרב להמשיך לקרוא  עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה) כמו האשכנזים והאיטלקים.
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה).
**מנהג חב&quot;ד ופרנקפורט לקרוא רק עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י) כמו הספרדים.
*'''תימנים''' קוראים עד &quot;... חסדי דוד הנאמנים&quot; (נה ג)
** תימנים שאמים ממשיכים עוד שני פסוקים כמו האשכנזים.
*ההפטרה מתחילה בראש ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים, למעט התימנים שמתחילים בראש אבל מסיימים באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=נח/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ג (ראה)/&gt;{{עוגן|נחמה-ג (ראה)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ראה#הפטרה|הפטרת נחמה שלישית (&quot;ראה&quot;):]] &quot;עניה סֹערה&quot;.'''
*'''רוב העדות:''' &quot;עניה סֹערה לא נֻחמה...&quot; ('''ישעיהו''' נד יא) עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה).
*בקצת מהקהילות אלג'יריה קוראים את הפטרת &quot;כי תצא&quot; בשבת זו, ואת ההפטרה הזו בשבת &quot;כי תצא&quot;.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=נחמה-ג (ראה)/&gt;

&lt;קטע התחלה=מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)/&gt;{{עוגן|מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/תעניות#הפטרה (למנחה)|הפטרת מנחה בתענית לאשכנזים ואיטלקים]], ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב#הפטרה|הפטרת מנחה בתשעה באב לאשכנזים]], ו[[ויבינו במקרא/פרשות נצבים וילך מחוברין#הפטרה|הפטרת ניצבים-וילך לאיטלקים]]: &quot;דרשו ה' בהמצאו&quot;.'''
*'''ספרדים ותימנים אינם מפטירים במנחה בתענית ציבור (חוץ מתשעה באב).'''
*'''אשכנזים ואיטלקים במנחה בתענית ציבור, ואשכנזים גם במנחה בתשעה באב קוראים:''' &quot;דרשו ה' בהמצאו...&quot; ('''ישעיהו''' נה ו) עד &quot;...עוד אקבץ עליו לנקבציו&quot; (נו ח).
*'''איטלקים''' קוראים הפטרה זו גם בשבת &quot;נצבים&quot;-&quot;וילך&quot; כשהן מחוברות.
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה, ומסתיימת פסוק אחד לפני סוף פרשה.&lt;קטע סוף=מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)/&gt;

&lt;קטע התחלה=יום הכיפורים (ש)/&gt;{{עוגן|יום הכיפורים (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה לשחרית|הפטרת יום הכיפורים בשחרית:]] &quot;ואמר סֹלו סֹלו&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;ואמר סֹלו סֹלו פנו דרך...&quot; ('''ישעיהו''' נז יד) עד &quot;...והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר&quot; (נח יד).
*'''תוספת חתימה''' בת שני פסוקים לתימנים ולאיטלקים: &quot;ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקב...&quot; (נט כ) עד &quot;...ומפי זרעך מפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם&quot; (נט כא).
*עיקר ההפטרה מתחיל בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת, ומסתיים בסוף עוד שתי פרשות. תוספת החתימה היא שני הפסוקים האחרונים של פרשה.&lt;קטע סוף=יום הכיפורים (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ו (כי תבוא-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ו (כי תבוא-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תבוא#הפטרה|הפטרת נחמה ששית (&quot;כי תבוא&quot;):]] &quot;קומי אורי&quot;.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;קומי אורי כי בא אורך...&quot; ('''ישעיהו''' ס א) עד &quot;...אני ה' בעתה אחישנה&quot; (ס כב).
*ההפטרה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=נחמה-ו (כי תבוא-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;כי תבוא&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#כי תבוא (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=נחמה-ז (נצבים-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ז (נצבים-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נצבים#הפטרה|הפטרת נחמה שביעית (&quot;נצבים&quot;):]] &quot;שוש אשיש&quot; או &quot;ונודע בגוים&quot;.''' 
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;שוש אשיש בה'...&quot; ('''ישעיהו''' סא י) עד &quot;...וינטלם וינשאם כל ימי עולם&quot; (סג ט). קריאה זו מתחילה בתחילת פרשה פתוחה.
*'''תימנים''' מתחילים פסוק אחד מלפני תחילת הפרשה: &quot;ונודע בגוים זרעם...&quot; (סא ט), ומסיימים כשאר העדות: &quot;...וינטלם וינשאם כל ימי עולם&quot; (סג ט).
*סיום ההפטרה באמצע נבואה בדברי ברכה.&lt;קטע סוף=נחמה-ז (נצבים-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;נצבים&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נצבים (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=שבת ראש חודש/&gt;{{עוגן|שבת ראש חודש}}'''[[ויבינו במקרא/ראש חודש#הפטרה לשבת ראש חודש|הפטרת שבת ראש חודש:]] &quot;השמים כסאי&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה:''' &quot;כה אמר ה' השמים כסאי...&quot; ('''ישעיהו''' סו א) עד סוף הספר: &quot;...והיו דֵראון לכל בשר&quot; (סו כד).
*'''חזרה:''' בסוף ההפטרה חוזרים על הפסוק לפני האחרון בספר: &quot;והיה מדי חֹדש בחֹדשו ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'&quot; (ישעיהו סו כג). תימנים &quot;דרדעים&quot; אינם חוזרים על פסוק זה.
*בקצת קהילות ג'רבה מתחילים בתחילת הפרשה הבאה: &quot;שמעו דבר ה' החרדים אל דברו...&quot; (ישעיהו סו ה).
*'''תוספת בחלק מהקהילות ביום ל' לחודש:''' בראש חודש שהוא יום ל' לחודש מלא (א' דראש חודש), מוסיפים הספרדים ובני עדות המזרח וחסידי חב&quot;ד בסוף ההפטרה את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;): &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חדש, ונפקדת כי יפקד מושבך&quot; (שמואל א כ יח), &quot;ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום... ובין זרעך עד עולם&quot; (שמואל א כ מב).&lt;קטע סוף=שבת ראש חודש/&gt;

==ספר ירמיהו==

'''הפתיחה לספר ירמיהו נקראת גם ל[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים]] וגם ל[[ויבינו במקרא/פרשת מטות|הפטרת פורענות ראשונה (&quot;מטות&quot;)]].'''

{{עוגן|שמות (טס)}}&lt;קטע התחלה=שמות (טס)/&gt;'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת שמות לאיטלקים ולספרדים:]] שליחותו של ירמיהו.'''
*'''איטלקים:''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; ('''ירמיהו''' א א) עד &quot;...כי אתך אני נאום ה' להצילך&quot; (א יט).
*'''ספרדים:''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; (א א) עד &quot;כל אוכליו יאשמו, רעה תבוא עליהם נאום ה'&quot; (ב ג).
**בבלים וקהילות מהמגרב קוראים מספר יחזקאל כמו התימנים.
**בקהילות אחרות של עדות המזרח קוראים מספר ישעיהו כמו האשכנזים.
*קריאתם של האיטלקים כוללת חמש פרשות קצרות, ושל הספרדים מוסיפה עוד פרשה קצרה בת שלושה פסוקים.&lt;קטע סוף=שמות (טס)/&gt;
**להפטרת &quot;שמות&quot; '''לאשכנזים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (א)|לעיל בספר ישעיהו]].
**להפטרת &quot;שמות&quot; '''לתימנים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|להלן בספר יחזקאל]].

{{עוגן|פורענות-א (מטות)}}&lt;קטע התחלה=פורענות-א (מטות)/&gt;'''[[ויבינו במקרא/פרשת מטות|הפטרת פורענות ראשונה (&quot;מטות&quot;):]] שליחותו של ירמיהו.'''
*'''אשכנזים וספרדים''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; ('''ירמיהו''' א א) עד &quot;...רעה תבֹא עליהם נאֻם ה'&quot; (ב ג).
**'''תימנים''' מפסיקים לקרוא פרשה אחת קודם, וקוראים עד &quot;...כי אתך אני, נאם ה' להצילך&quot; (א יט).
*ההפטרה מתחילה בראש הספר, ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=שמות (טס)/&gt;&lt;קטע סוף=פורענות-א (מטות)/&gt;
*להפטרת &quot;מטות&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מטות (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=פורענות-ב (מסעי-אס)/&gt;{{עוגן|פורענות-ב (מסעי-אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי|הפטרת פורענות שנייה (&quot;מסעי&quot;) לאשכנזים ולספרדים:]] בגידה ועונשה.'''
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;שמעו דבר ה' בית יעקב...&quot; ('''ירמיהו''' ב ד) עד &quot;...כי מספר עריך היו אלהיך יהודה&quot; (ב כח).
*'''תוספת חתימה לאשכנזים (פסוק אחד):''' &quot;הלוא מעתה קראת לי אבי, אלוף נעֻרי אתה&quot; (ג ד).
*'''תוספת חתימה לספרדים (שני פסוקים):''' &quot;אם תשוב ישראל...&quot; עד &quot;...והתברכו בו גוים, ובו יתהללו&quot; (ד א-ב).
**חסידי חב&quot;ד נוהגים לקרוא את תוספת החתימה של הספרדים.
**תימנים &quot;שאמיים&quot; נוהגים לקרוא הפטרה זו במקום ההפטרה הרגילה של התימנים.
*עיקר ההפטרה היא פרשה אחת. גם התוספת של הספרדים היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=פורענות-ב (מסעי-אס)/&gt;
*להפטרת הפורענות שקוראים '''התימנים''' בפרשת &quot;מסעי&quot; ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-ת)|לעיל בספר ישעיהו]].
*להפטרת &quot;מסעי&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מסעי (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=צו/&gt;{{עוגן|צו}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת צו|הפטרת &quot;צו&quot;:]] אין הקרבנות מועילים מבלי לשמוע בקול ה'.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;כה אמר ה' אלהי ישראל, עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר...&quot; ('''ירמיהו''' ז כא) עד &quot;...אבדה האמונה ונכרתה מפיהם&quot; (ז כח).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...בכל המקומות הנשארים אשר הדחתים שם, נאום ה' צבאות&quot; (ח ג).
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים (לאשכנזים ולספרדים ולתימנים):''' כה אמר ה': אל יתהלל החכם בחכמתו...&quot; (ט כב) עד &quot;...כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה'&quot; (ט כג).
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים (לאיטלקים):''' &quot;מאין כמוך ה'...&quot; (י ו) עד &quot;...כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך&quot; (י ז).
*'''חסידי חב&quot;ד''' וקהילות ה&quot;תושבים&quot; קוראים כמו התימנים.
*עיקר ההפטרה כולל פרשה אחת למנהג התימנים, ושלוש פרשיות למנהג האשכנזים והספרדים. תוספת החתימה למנהגים אלו היא פרשה אחת. תוספת החתימה לאיטלקים מתחילה בתחילת פרשה.&lt;קטע סוף=צו/&gt;

&lt;קטע התחלה=שחרית לתשעה באב/&gt;{{עוגן|שחרית לתשעה באב}}'''[[ויבינו במקרא/תשעה באב|הפטרת שחרית לתשעה באב:]] עונש החורבן.'''
*'''תוספת פחיחה לתימנים:''' &quot;כֹּה אָמַר ה' עִמְדוּ עַל־דְּרָכִים...&quot; ('''ירמיהו''' ו טז)  עד &quot;...וַיֹּאמְרוּ לֹא נַקְשִׁיב'&quot; (ו יז).
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;אסֹף אסיפם נאֻם־ה'...&quot; (ירמיהו ח יג)  עד &quot;...כי־באלה חפצתי נאֻם־ה'&quot; (ט כג).
*תוספת הפתיחה לתימנים היא שני פסוקים בראש פרשה. עיקר ההפטרה בכל העדות מתחילה בראש פרשה ומסתיים בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=שחרית לתשעה באב/&gt;

&lt;קטע התחלה=בהר (טת)/&gt;&lt;קטע התחלה=בחקתי (אס)/&gt;{{עוגן|בהר (טת)}}{{עוגן|בחקתי (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהר|הפטרת &quot;בהר&quot; לתימנים ולאיטלקים]], ו[[ויבינו במקרא/פרשת בחקתי|הפטרת &quot;בחקתי&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] תפילת ירמיהו, בטחון באדם ובה'.'''
*&quot;ה' עֻזי ומָעֻזי...&quot; ('''ירמיהו''' טז יט)  עד &quot;...כי תהלתי אתה&quot; (יז יד).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה.&lt;קטע סוף=בהר (טת)/&gt;&lt;קטע סוף=בחקתי (אס)/&gt;
*להפטרת &quot;בהר&quot; '''לאשכנזים ולספרדים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בהר (אס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת &quot;בחקתי&quot; '''לתימנים ולאיטלקים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בחקתי (טת)|להלן בספר יחזקאל]].

&lt;קטע התחלה=ראש השנה (ב)/&gt;{{עוגן|ראש השנה (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/ראש השנה|הפטרת יום שני של ראש השנה:]] קיבוץ גלויות.'''
*'''כל העדות:''' &quot;כה אמר ה' מצא חן במדבר...&quot; ('''ירמיהו''' לא א) עד &quot;...רחם ארחמנו נאֻם ה'&quot; (לא יט).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=ראש השנה (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=בהר (אס)/&gt;{{עוגן|בהר (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהר|הפטרת &quot;בהר&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] קנין שדה חנמאל.'''
*ספרדים ורוב האשכנזים: &quot;ויאמר ירמיהו...&quot; ('''ירמיהו''' לב ו)  עד &quot;...הממני יפלא כל דבר&quot; (לב כז).
*חסידי חב&quot;ד מסיימים כמה פסוקים קודם: &quot;ויאמר ירמיהו...&quot; (לב ו) עד &quot;...ארץ זבת חלב ודבש&quot; (לב כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה.&lt;קטע סוף=בהר (אס)/&gt;

&lt;קטע התחלה=משפטים/&gt;{{עוגן|משפטים}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת משפטים|הפטרת &quot;משפטים&quot;:]] קריאת דרוד לעבדים. בני תימן ואיטליה ממשיכים גם לקרוא את הסיפור על בני רֵכָב שלא שתו יין.'''
*'''עיקר ההפטרה לאשכנזים ולספרדים:''' &quot;הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה', אחרי כרת המלך צדקיהו ברית...&quot; ('''ירמיהו''' לד ח) עד &quot;...אתן שממה מאין יושב&quot; (לד כב).
*'''איטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ונשב בירושלים&quot; (ירמיהו לה יא).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...עמד לפני כל הימים&quot; (ירמיהו לה יט).
*'''תוספת חתימה לאשכנזים ולספרדים (שני פסוקים לעיל):''' &quot;כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה...&quot; עד &quot;...כי אשיב את שבותם וריחמתים&quot; ('''ירמיהו''' לג כה-כו).
*עיקר ההפטרה, לכל המנהגים, מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה. תוספת החתימה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=משפטים/&gt;

&lt;קטע התחלה=בא (אס)/&gt;{{עוגן|בא (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בא|הפטרת &quot;בא&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] מפלת מצרים; אל תירא עבדי יעקב.'''
*&quot;הדבר אשר דבר ה' אל ירמיהו הנביא, לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים...&quot; ('''ירמיהו''' מו יג) עד &quot;...ואותך לא אעשה כלה, ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך&quot; (מו כח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה, וכוללת שלוש פרשות.&lt;קטע סוף=בא (אס)/&gt;
*להפטרת &quot;בא&quot; '''לתימנים ולאיטלקים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בא (טת)|לעיל בספר ישעיהו]].

==ספר יחזקאל==

&lt;קטע התחלה=שבועות (א)/&gt;{{עוגן|שבועות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/שבועות|הפטרת חג השבועות (היום הראשון לבני חוץ לארץ):]] מעשה המרכבה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויהי בשלשים שנה...&quot; ('''יחזקאל''' א א) עד &quot;...ואראה ואפול על פני, ואשמע קול מדבר&quot; (א כח).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ואשמע את מִדַּבֵּר אלי&quot; (ב ב).
*'''תוספת חתימה בת פסוק אחד לכל העדות:''' &quot;ותשאני רוח, ואשמע אחרי קול רעש גדול: ברוך כבוד ה' ממקומו&quot; (ג יב).
*ברוב העדות עיקר ההפטרה הוא הפרשה הראשונה בספר יחזקאל. התימנים ממשיכים לקרוא עוד פרשה קטנה בת שני פסוקים, שהיא תחילת הנבואה על שליחותו של יחזקאל.
*בקהילות רבות נהוג שלמפטיר ולהפטרה זו עולה הרב או אחד מחשובי הקהל.&lt;קטע סוף=שבועות (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שמות (ת)/&gt;{{עוגן|שמות (ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת &quot;שמות&quot; לתימנים:]] תועבות ירושלים הבוגדת.'''
*&quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם הודע את ירושלים את תועבותיה...&quot; ('''יחזקאל''' טז א) עד &quot;...בהדרי אשר שמתי עליך, נאום אדני אלהים&quot; (טז יד).
*עיקר ההפטרה היא החלק הראשון של פרשה ארוכה.
*גם בעדות המזרח מבבל ומהמגרב קוראים הפטרה זו.&lt;קטע סוף=שמות (ת)/&gt;
*להפטרת &quot;שמות&quot; לאשכנזים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (א)|לעיל בספר ישעיהו]].
*להפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|לעיל בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=האזינו (טת)/&gt;{{עוגן|האזינו (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת האזינו|הפטרת &quot;האזינו&quot; לאיטלקים ותימנים:]] איש כדרכיו אשפֹט אתכם בית ישראל.'''
*'''איטלקים ותימנים (בשבת אחרי יום הכיפורים):''' &quot;כה אמר... ולקחתי אני...&quot; ('''יחזקאל''' יז כב) עד &quot;...והשיבו וחיו&quot; (יח לב).
*אם פרשת &quot;האזינו&quot; נקראת בשבת &quot;שובה&quot; (לפני יום הכיפורים), קוראים את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|ההפטרה לפרשת &quot;וילך&quot;]] (&quot;שובה ישראל...&quot;).
*קצת מקהילות התימנים קוראים את ההפטרה של האשכנזים והספרדים לפרשת &quot;האזינו&quot;, [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#האזינו (אס)|ראו לעיל בספר שמואל]].
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=האזינו (טת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=קדשים (טסת)/&gt;{{עוגן|קדשים (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת קדשים|הפטרת &quot;קדושים&quot; לספרדים ותימנים ואיטלקים:]] הלדרוש אותי אתם באים?'''
*איטלקים: &quot;ויהי בשנה השביעית...&quot; ('''יחזקאל''' כ א) עד &quot;...לדעת כי אני ה' אלהיכם&quot; (כ כ).
*תימנים: &quot;ויהי בשנה השביעית...&quot; (כ א) עד &quot;...צבי היא לכל הארצות&quot; (כ טו).
*תימנים שאמים מסיימים כאיטלקים.
*ספרדים וחסידי חב&quot;ד: &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם דבר אל זקני ישראל... הלדרֹש אֹתי...&quot; (כ ב) עד &quot;לדעת כי אני ה' אלהיכם&quot; (כ כ); הסיום כמו האיטלקים ורוב התימנים.
*שתי ההתחלות בתחילת פרשה: &quot;ויהי בשנה השביעית&quot; (כ א) וכן בפסוק הבא &quot;ויהי דבר ה'...&quot;. אבל כל המנהגים מסיימים את הקריאה באמצע אותה פרשה.&lt;קטע סוף=קדשים (טסת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=אחרי מות (טסת)/&gt;&lt;קטע התחלה=קדשים (א)/&gt;{{עוגן|אחרי מות (טסת)}}{{עוגן|קדשים (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אחרי מות|הפטרת &quot;אחרי מות&quot; לספרדים ותימנים ואיטלקים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת קדשים|הפטרת &quot;קדושים&quot; לרוב האשכנזים:]] עונשה של עיר הדמים.'''
*&quot;ויהי... ואתה בן אדם התשפֹט התשפֹט...&quot; ('''יחזקאל''' כב א)  עד &quot;...וידעת כי אני ה'&quot; (כב טז).
*כשחל ערב ראש חודש אייר בפרשת &quot;אחרי מות&quot;, קוראים האשכנזים את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (א)|ההפטרה מעמוס]] בפרשת &quot;קדושים&quot; (עיין [[שולחן ערוך אורח חיים תכח|או&quot;ח סימן תכח]] וב[[משנה ברורה על אורח חיים תכח|משנה ברורה שם]] ס&quot;ק כ&quot;ה). ויש מהאשכנזים ה&quot;פרושים&quot; בירושלים שקוראים את ההפטרה מעמוס לשתי הפרשות (גם ל&quot;אחרי מות&quot; וגם ל&quot;קדושים&quot;).
*ההפטרה היא פרשה אחת בדיוק לכל העדות.&lt;קטע סוף=אחרי מות (טסת)/&gt;&lt;קטע סוף=קדשים (א)/&gt;
*להפטרת &quot;אחרי מות&quot; לאשכנזים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (א)|להלן בספר עמוס]].

&lt;קטע התחלה=וארא/&gt;{{עוגן|וארא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וארא|הפטרת &quot;וארא&quot;:]] בית ישראל ישבו לבטח.'''
*'''איטלקים ותימנים''': &quot;ולא יהיה עוד לבית ישראל...&quot; (כח כד), ומסיימים כמו שאר העדות: &quot;...ולך אתן פתחון פה בתוכם, וידעו כי אני ה'&quot; (כט כא).
*'''אשכנזים וספרדים''' מתחילים בפסוק הבא: &quot;כה אמר אדני אלהים: בקבצי את בית ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' כח כה) עד &quot;...ולך אתן פתחון פה בתוכם, וידעו כי אני ה'&quot; (כט כא).
*במנהג אשכנז וספרד מתחילים לקרוא בתחילת פרשה ומסיימים בסוף פרשה. במנהג איטליה ותימן מתחילים מהפסוק האחרון של הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=וארא/&gt;

&lt;קטע התחלה=בחקתי (טת)/&gt;{{עוגן|בחקתי (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בחקתי|הפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot; לאיטלקים ותימנים:]] משל הצאן והרועים.'''
*'''תימנים:''' &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם הנבא על רועי ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' לד א) עד &quot;...והצלתים מיד העבדים בהם&quot; (לד כז).
*'''איטלקים מסיימים קודם:''' &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם הנבא על רועי ישראל...&quot; (לד א) עד &quot;...ואני ארביצם נאם אדני אלהים&quot; (לד טו).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה פתוחה, ומסתיימת באמצע הפרשה הבאה (לפי המנהג השני) או באמצע הפרשה הבאה אח&quot;כ (לפי המנהג הראשון).
*כאשר פרשות &quot;בהר&quot; ו&quot;בחֻקֹתי&quot; מחוברות, קוראים בהפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot;.&lt;קטע סוף=בחקתי (טת)/&gt;
*להפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot; לאשכנזים ולספרדים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בחקתי (אס)|לעיל בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=פרה/&gt;{{עוגן|פרה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פרה|הפטרת פרשת &quot;פרה&quot;:]] מים טהורים ולב חדש.'''
*'''ספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם...&quot; ('''יחזקאל''' לו טז) עד &quot;...אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ה' דברתי ועשיתי&quot; (לו לו). קצת מקהילות המגרב מתחילים לקרוא באמצע הפרשה: &quot;וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם...&quot; (לו כה), ומסיימים כשאר הספרדים.
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עוד פרשה בת שני פסוקים עד &quot;...כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם, וידעו כי אני ה'&quot; (לו לח). חסידי חב&quot;ד מסיימים את קריאתם כמו הספרדים: &quot;...אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ה' דברתי ועשיתי&quot; (לו לו).&lt;קטע סוף=פרה/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ש)/&gt;{{עוגן|פסח (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח|הפטרת שבת חול המועד של פסח:]] חזון העצמות היבשות.'''
*'''תימנים:''' &quot;כה אמר אדני ה': עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם...&quot; ('''יחזקאל''' לו לז) עד &quot;...וידעתם כי אני ה', דברתי ועשיתי נאום ה'&quot; (לז יד).
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים''' מתחילים בתחילת הפרשה הבאה: &quot;היתה עלי יד ה', ויוציאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה...&quot; (לז א), וקוראים עד סוף העניין: &quot;...וידעתם כי אני ה', דברתי ועשיתי נאום ה'&quot; (לז יד), כמו התימנים.
*הפטרת התימנים בת שלוש פרשות בדיוק, ושל שאר העדות שתי פרשות.&lt;קטע סוף=פסח (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויגש/&gt;{{עוגן|ויגש}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויגש|הפטרת &quot;ויגש&quot;:]] עץ יהודה ועץ יוסף יהיו לאחד.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: ואתה בן אדם קח לך עץ אחד...&quot; ('''יחזקאל''' לז טו) עד &quot;...בהיות מקדשי בתוכם לעולם&quot; (לז כח).
*ההפטרה היא פרשה פתוחה אחת בדיוק.&lt;קטע סוף=ויגש/&gt;

&lt;קטע התחלה=סוכות (ש)/&gt;{{עוגן|סוכות (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/סוכות|הפטרת שבת חול המועד של סוכות:]] מלחמת גוג.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג...&quot; ('''יחזקאל''' לח א) עד &quot;...והתגדִלתי והתקדִשתי ונודעתי לעיני גוים רבים, וידעו כי אני ה'&quot; (לח כג).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;והיה ביום ההוא, ביום בוא גוג על אדמת ישראל...&quot; (לח יח) עד &quot;...וגם שם עיר המונה וטִהרו הארץ&quot; (לט טז).
*ההפטרה מתחילה בראש ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=סוכות (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=תצוה/&gt;{{עוגן|תצוה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תצוה|הפטרת &quot;תצוה&quot;:]] מהבית לחנוכת המזבח.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;אתה בן אדם הגֵד את בית ישראל את הבית...&quot; ('''יחזקאל''' מג י) עד &quot;...ורצִאתִי אתכם נאום אדני אלהים&quot; (מג כז).
*ההפטרה היא פרשה אחת בדיוק.&lt;קטע סוף=תצוה/&gt;

&lt;קטע התחלה=אמר/&gt;{{עוגן|אמר}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אמר|הפטרת &quot;אמור&quot;:]] הכהנים בני צדוק ודיני משמרתם.'''
*בכל העדות: &quot;והכהנים הלוים בני צדוק...&quot; ('''יחזקאל''' מד טו) עד &quot;...לא יאכלו הכהנים&quot; (מד לא).&lt;קטע סוף=אמר/&gt;

&lt;קטע התחלה=החודש/&gt;{{עוגן|החודש}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת החודש|הפטרה לפרשת &quot;החודש&quot;:]] פסחו וקרבנותיו של הנשיא.'''
*'''תימנים:''' &quot;כה אמר אדני אלהים: רב לכם נשיאי ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' מה ט) עד &quot;...ושמן הין לאיפה&quot; (מו יא). מתחילים בתחילת פרשה ומסיימים בסוף פרשה. קצת קהילות מסיימות לפני סוף הפרשה: &quot;...ובדרכו יצא&quot; (מו ח).
*'''אשכנזים''' מתחילים מתחילת הפרשה הבאה: &quot;כל עם הארץ יהיו אל התרומה הזאת&quot; (מה טז); ומסיימים מאוחר יותר באמצע פרשה: &quot;...למען אשר לא יפוצו עמי איש מאחוזתו&quot; (מו יח). חסידי חב&quot;ד וקהילת פרנקפורט קוראים כמו הספרדים.
*'''ספרדים''' מתחילים בפרשה הבאה לאחר התחלת האשכנזים: &quot;כה אמר אדני אלהים: בראשון באחד לחודש...&quot; (מה יח); ומסיימים בסוף הפרשה הבאה לאחר סיום התימנים: &quot;...בבוקר בבוקר עולת תמיד&quot; (מו טו). באלג'יר קוראים פסוק לתוספת חתימה (מז יב): &quot;ועל הנחל יעלה על שפתו... והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה&quot;.
*'''איטלקים''' מתחילים כמו הספרדים &quot;כה אמר אדני אלהים: בראשון באחד לחודש...&quot; (מה יח) ומסיימים כמו התימנים &quot;...ושמן הין לאיפה&quot; (מו יא).&lt;קטע סוף=החודש/&gt;

==ספר תרי עשר==

===נבואת הושע===

&lt;קטע התחלה=במדבר/&gt;{{עוגן|במדבר}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת במדבר|הפטרת &quot;במדבר&quot;:]] אשת זנונים שבה אל ה'.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;והיה מספר בני ישראל...&quot; ('''הושע''' ב א) עד &quot;...וארשתיך לי באמונה, וידעת את ה'&quot; (ב כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=במדבר/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויצא/&gt;{{עוגן|ויצא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויצא|הפטרת &quot;ויצא&quot;:]] תוכחה לאפרים.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ועמי תלואים למשובתי...&quot; ('''הושע''' יא ז) עד &quot;...גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי&quot; (יב יב).
*'''איטלקים ותימנים''' וכן קהילות בג'רבה ממשיכים לקרוא עד &quot;...ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים, ובנביא נשמר&quot; (יב יד).
**קהילות מהמגרב ממשיכות לקרוא עד &quot;...אני ידעתיך במדבר, בארץ תלאובות&quot; (יג ה).
**קצת קהילות קוראות את החלק האחרון של הספר מ&quot;ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה...&quot; עד סופו כמו מנהג האשכנזים.
*'''אשכנזים מתחילים לקרוא מסוף ההפטרה של שאר העדות:''' &quot;ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה...&quot; (יב יג) עד סוף הספר: &quot;...וצדִקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם&quot; (יד י).
**מנהג חב&quot;ד לקרוא כמו מנהג האיטלקים.
**אשכנזים &quot;פרושים&quot; נוהגות לקרוא תוספת חתימה בת שני פסוקים מספר '''יואל''' (ב כו-כז).
**קצת קהילות נוהגות לקרוא תוספת חתימה בת שלושה פסוקים מספר '''מיכה''' (ז יח-כ).
**יש קהילות שמפסיקות לקרוא 3 פסוקים לפני סוף הספר במלים &quot;...וריח לו כלבנון&quot; (יד ז).
*כל העדות מתחילות לקרוא באמצע פרשה וגם מסיימות לקרוא באמצע פרשה, חוץ מן האשכנזים שמסיימים לקרוא בסוף הספר.&lt;קטע סוף=ויצא/&gt;

&lt;קטע התחלה=וישלח (א*)/&gt;{{עוגן|וישלח (א*)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישלח|הפטרת &quot;וישלח&quot; לקצת מקהילות האשכנזים:]]''' 
*יש מקהילות אשכנז הנוהגות לקרוא: &quot;ועמי תלואים למשובתי...&quot; (יא ז) עד &quot;...על תלמי שדי&quot; (יב יב), כמנהג הספרדים לפרשת ויצא. וב&quot;חיי אדם&quot; הורה לקרוא עד &quot;...ומושיע אין בלתי&quot; (יג ד).
*שאר קהילות אשכנז נוהגות לקרוא את תוכחת אדום בנבואת עובדיה כמנהג שאר העדות.&lt;קטע סוף=וישלח (א*)/&gt;
 
&lt;קטע התחלה=וילך, מנחה לתשעה באב (טסת)/&gt;{{עוגן|וילך}}{{עוגן|מנחה לתשעה באב (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|הפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים)]] ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב#הפטרה|הפטרה למנחה של תשעה באב לאיטלקים וספרדים ותימנים]]: &quot;שובה ישראל&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;שובה ישראל עד ה' אלהיך...&quot; ('''הושע''' יד ב) עד סוף הספר: &quot;...וצדִקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם&quot; (יד י).
*עיקר ההפטרה היא פרשה אחת (האחרונה בספר הושע).
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (א)|תוספת חתימה לאשכנזים מספר יואל:]]''' &quot;תקעו שופר בציון...&quot; ('''יואל''' ב טו) עד &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז).
**יש קהילות שמקדימים לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; (ב יא), ולאחר &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז) ממשיכים לקרוא גם את התוספת מספר מיכה.
**חסידי חב&quot;ד קוראים רק את התוספת מספר מיכה כמו הספרדים.
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|תוספת חתימה לאיטלקים (בפרשת וילך) וספרדים ותימנים מספר מיכה:]]''' &quot;מי אל כמוך...&quot; ('''מיכה''' ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ). תימנים &quot;דרדעים&quot; אינם קוראים תוספת זו.&lt;קטע סוף=וילך, מנחה לתשעה באב (טסת)/&gt;

===נבואת יואל===

&lt;קטע התחלה=וילך-תוספת (א)/&gt;{{עוגן|וילך-תוספת (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|תוספת חתימה להפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים) לאשכנזים:]] תפילה וקבלתה.'''
*&quot;תקעו שופר בציון...&quot; ('''יואל''' ב טו) עד: &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז).
*יש קהילות שמקדימות לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; (ב יא), ולאחר שמסיימות ב&quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז) הן ממשיכות לקרוא גם את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|התוספת מספר מיכה של הספרדים]].
*חסידי חב&quot;ד קוראים רק את התוספת מספר מיכה כמו הספרדים.
*תוספת זו היא פרשה אחת. המתחילים לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; מתחילים באמצע הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=וילך-תוספת (א)/&gt;
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|עיקר ההפטרה (&quot;שובה ישראל...&quot;) נמצאת לעיל בספר הושע.]]'''
*תוספת החתימה להפטרה זו '''לספרדים ותימנים ואיטלקים''' נמצאת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|לעיל בספר מיכה]].

===נבואת עמוס===

&lt;קטע התחלה=וישב/&gt;{{עוגן|וישב}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישב|הפטרת &quot;וישב&quot;:]] פשעי ישראל.'''
*&quot;כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל...&quot; ('''עמוס''' ב ו) עד &quot;...מי לא ינבא&quot; (ג ח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה, אבל מסתיימת שני פסוקים לפני סוף הפרשה כדי לא לסיים בתוכחה.
*הפטרה זו נדחית בשבת חנוכה.&lt;קטע סוף=וישב/&gt;

&lt;קטע התחלה=אחרי מות (א)/&gt;{{עוגן|אחרי מות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אחרי מות|הפטרת &quot;אחרי מות&quot; לאשכנזים:]] נבואת נחמה (שהיא אחרון מראותיו של עמוס בסוף הספר).'''
*&quot;הלא כבני כֻשיים אתם לי...&quot; ('''עמוס''' ט ז) עד סוף הספר &quot;...אמר ה' אלהיך&quot; (ט טו).&lt;קטע סוף=אחרי מות (א)/&gt;
*[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (טסת)|להפטרת &quot;אחרי מות&quot; לשאר העדות, ראו להלן בספר יחזקאל.]]

===נבואת עובדיה===

&lt;קטע התחלה=וישלח (אטסת)/&gt;{{עוגן|וישלח (אטסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישלח|הפטרת &quot;וישלח&quot;:]] תוכחת אדום.'''
*&quot;חזון עֹבדיה...&quot; ('''עובדיה''' א א) עד &quot;...והיתה לה' המלוכה&quot; (א כא).
*זהו מנהגן של רוב קהילות אשכנז, אך בקצתן קוראים להפטרת &quot;וישלח&quot; את הקריאה של הספרדים לפרשת ויצא.
*ההפטרה כוללת פרשה אחת והיא כל נבואת עובדיה.&lt;קטע סוף=וישלח (אטסת)/&gt;

'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה למנחה|פסוק פתיחה להפטרת מנחה ליום הכיפורים לאיטלקים:]] &quot;ועלו מושִעים בהר ציון&quot;.'''
*'''איטלקים:''' &quot;ועלו מושִעים בהר ציון לשפֹט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה&quot; ('''עובדיה''' א כא). פסוק זה בא מיד לפני ספר יונה בסדר המקרא.

===נבואת יונה===

&lt;קטע התחלה=יום הכיפורים (מ)/&gt;{{עוגן|יום הכיפורים (מ)}}'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה למנחה|הפטרת יום הכיפורים במנחה:]] ספר יונה.'''
*'''פסוק לפתיחה לאיטלקים מסוף ספר עובדיה:''' &quot;ועלו מושִעים בהר ציון לשפֹט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה&quot; ('''עובדיה''' א כא). פסוק זה בא מיד לפני ספר יונה בסדר המקרא.
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות הוא ספר יונה:''' &quot;ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר...&quot; ('''יונה''' א א) עד &quot;...הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה&quot; (ד יא).
*'''תוספת חתימה בת שלושה פסוקים מסוף ספר מיכה:''' &quot;מי אל כמוך נֹשא עון ועֹבר על פשע...&quot; (ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ). תוספת זו אינה נאמרת בקצת קהילות באשכנז. ספר מיכה בא לאחר יונה בסדר המקרא.&lt;קטע סוף=יום הכיפורים (מ)/&gt;

===נבואת מיכה===

&lt;קטע התחלה=בלק/&gt;{{עוגן|בלק}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בלק|הפטרת &quot;בלק&quot;:]] תקומת ישראל ודרישת ה'.''' 
*'''כל העדות:''' &quot;והיה שארית יעקב...&quot; ('''מיכה''' ה ו) עד &quot;...והצנע לכת עם אלהיך&quot; (ו ח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=בלק/&gt;

&lt;קטע התחלה=וילך-תוספת (טסת)/&gt;{{עוגן|וילך-תוספת (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|תוספת חתימה להפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים) לספרדים ותימנים ואיטלקים]] ו[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים|תוספת חתימה להפטרת מנחה ליום הכיפורים]] ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב|תוספת חתימה להפטרת מנחה לתשעה באב לספרדים ותימנים]]: &quot;מי אל כמוך&quot;.'''
*&quot;מי אל כמוך...&quot; ('''מיכה''' ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ).
*תוספת זו מתחילה באמצע הפרשה האחרונה שבספר מיכה, ומסתיימת בסוף הספר.&lt;קטע סוף=וילך-תוספת (טסת)/&gt;
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|עיקר ההפטרה לפרשת וילך (&quot;שובה ישראל...&quot;) נמצאת לעיל בספר הושע.]]'''
*תוספת החתימה להפטרה זו '''לאשכנזים''' נמצאת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (א)|לעיל בספר יואל]].

===נבואת נחום===

''אין הפטרה מנבואת נחום.''

===נבואת חבקוק===

&lt;קטע התחלה=שבועות (ב)/&gt;{{עוגן|שבועות (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/שבועות|הפטרת יום שני של שבועות לבני חוץ לארץ:]] תפילת חבקוק.'''
*'''אשכנזים ואיטלקים:''' &quot;תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות...&quot; ('''חבקוק''' ג א) עד סוף הספר: &quot;...ועל במותי ידרכני, למנצח בנגינותי&quot; (ג יט).
*'''ספרדים ותימנים''' מתחילים פסוק אחד לפני: &quot;וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ...&quot; (ב כ) ומסיימים בסוף הספר כמו האשכנזים והאיטלקים.
*האשכנזים נוהגים לקרוא את הפיוט &quot;[[יציב פתגם]]&quot; בתוך ההפטרה ליום השני של שבועות, קודם &quot;ה' שמעתי שמעך יראתי&quot; (ג ב).{{הערה|למידע על המנהג והפניות למקורות, ראו '''[https://seforimblog.com/2016/06/on-akdamo/ כאן]'''.}}
*חסידי חב&quot;ד ועוד מקצת האשכנזים קוראים מהפסוק &quot;וה' בהיכל קדשו...&quot; כמו הספרדים והתימנים.
*הפטרת האשכנזים והאיטלקים כוללת שתי פרשות שלמות. הפטרת הספרדים והתימנים מתחילה בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=שבועות (ב)/&gt;

===נבואת צפניה===

''אין הפטרה מנבואת צפניה.''

===נבואת חגי===

''אין הפטרה מנבואת חגי.''

===נבואת זכריה===

&lt;קטע התחלה=בהעלתך/&gt;{{עוגן|בהעלתך}}&lt;קטע התחלה=שבת חנוכה (א)/&gt;{{עוגן|שבת חנוכה (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהעלותך|הפטרת &quot;בהעלותך&quot;]] ו[[ויבינו במקרא/חנוכה#הפטרה לשבת ראשונה של חנוכה|שבת ראשונה של חנוכה:]] מראה המנורה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;רני ושמחי בת ציון...&quot; ('''זכריה''' ב יד) עד &quot;...תשֻאות חן חן לה&quot; (ד ז). כך ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף הפרשה.
*'''תימנים''' מוסיפים שני פסוקים לאחר סוף הפרשה: &quot;ויהי דבר ה'...&quot; (ד ח) עד &quot;...כי ה' צבאות שלחני אליכם&quot; (ד ט). וספרדים &quot;תושבים&quot; קוראים גם את פסוק י' עד &quot;...עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ&quot;.&lt;קטע סוף=בהעלתך/&gt;
*בשבת חנוכה שחלה בערב ראש חודש או בראש חודש, הספרדים מוסיפים את הפסוק הראשון והאחרון מהפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;) או מהפטרת שבת ראש חודש (&quot;השמים כסאי&quot;).&lt;קטע סוף=שבת חנוכה (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=סוכות (א)/&gt;{{עוגן|סוכות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/סוכות|הפטרת יום ראשון של סוכות:]] הצלת ירושלים ומלכות ה'.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;הנה יום בא לה'...&quot; ('''זכריה''' יד א) עד סוף הספר: &quot;...ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא&quot; (יד כא).
*'''תימנים''' מתחילים לקרוא פסוק אחד קודם: &quot;והבאתי את השלִשית באש...&quot; (יג ט) עד &quot;...ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא&quot; (יד כא).
*ההפטרה ברוב העדות היא שתי הפרשות האחרונות שבספר זכריה. הפטרת התימנים מתחילה מהפסוק האחרון שבפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=סוכות (א)/&gt;

===נבואת מלאכי===

&lt;קטע התחלה=תולדת/&gt;{{עוגן|תולדת}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תולדת|הפטרת &quot;תולדֹת&quot;:]] יעקב ועשו; בגידת הכהנים.'''
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים:''' &quot;משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי...&quot; ('''מלאכי''' א א) עד &quot;...כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא&quot; (ב ז).
*'''תימנים ממשיכים לקרוא:''' עד &quot;...וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם, כימי עולם וכשנים קדמוניות&quot; (ג ד).
*כל העדות מתחילות בראש הספר ומסיימות באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=תולדת/&gt;

&lt;קטע התחלה=שבת הגדול/&gt;{{עוגן|שבת הגדול}}'''[[ויבינו במקרא/שבת הגדול|הפטרה לשבת הגדול:]] שכר ועונש ביום ה'.'''
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים:''' &quot;וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים...&quot; ('''מלאכי''' ג ד) עד סוף הספר: &quot;...פן אבוא והכיתי את הארץ חרם&quot;.
*'''חתימה (חזרה על הפסוק לפני האחרון):''' &quot;הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא&quot; (ג כג).
*'''תימנים''' קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע במקום הפטרה זו. אבל תימנים &quot;שאמיים&quot; אמצו את ההפטרה הזו ממלאכי כמו שאר העדות.
*גם בקהילות המגרב קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע. אבל בחלק מקהילות אלו קוראים את ההפטרה ממלאכי אם חל שבת הגדול בערב פסח, וכן מנהג חלק מהאשכנזים וחסידי חב&quot;ד.
*ויש נוהגים ע&quot;פ הגאון מווילנא להיפך, לקרוא &quot;וערבה&quot; רק אם חל שבת הגדול לפני כן, אבל כשחל בערב פסח, קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע.&lt;קטע סוף=שבת הגדול/&gt;

==הערות==
&lt;references/&gt;

==מקורות==

*ערך &quot;הפטרה&quot; באנציקלופדיה התלמודית.
*ספר נביאים להפטרות &quot;סימנים&quot;. פלדהיים, תשס&quot;ה.
*&quot;לוח ההפטרה והקריאות בתורה&quot;, נספח לתנ&quot;ך עדי (ערך אהרן דותן).
*בין הפטרה לפרשה. יהודה שביב, הוצאת ראובן מס, תשס&quot;א.
*יששכר יעקבסון, חזון המקרא. תל-אביב, הוצאת סיני.
*The JPS Bible Commentary: Haftarot. Michael Fishbane, JPS, 2002.
*מנהגי הגר&quot;א להפטרות המועדים ע&quot;פ סידור אזור אליהו, ערך יהושע וינוגרד. ירושלים: כרם אליהו, תשס&quot;ו.

{{קיצור דרך|[[HAF]]}}

[[קטגוריה:ויבינו במקרא]] [[קטגוריה:הפטרה]]</text>
      <sha1>qcw729geptf2yi93928r6bw83a982j8</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:הפטרת בראשית</title>
    <ns>14</ns>
    <id>60929</id>
    <revision>
      <id>3087606</id>
      <parentid>3002944</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T18:26:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>נשיא</username>
        <id>42540</id>
      </contributor>
      <comment>ביטול הכפלת פרשיית:&quot;הֵ֤ן עַבְדִּי֙ אֶתְמׇךְ־בּ֔וֹ&quot;- תיקון פרמטרים,</comment>
      <origin>3087606</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="879" sha1="3awd22w4u9prn5k9gutq9w3m6qkp13b" xml:space="preserve">{{ש}}
{{מגירה|1=הפטרת פרשת בראשית|2={{#קטע:ויבינו במקרא/הפטרות|בראשית}}
{{פפפ}}{{מ:שוליים|5}}
{{מ:טעמי המקרא}}
{{מ:פסוק|ישעיהו|מב|א|עלייה=[ט,ת]}}{{#קטע:ישעיהו מב/טעמים|א|ד}}
{{פפ}}
{{מ:פסוק|ישעיהו|מב|ה|עלייה=[א,ס]}}{{#קטע:ישעיהו מב/טעמים|ה|טז}} {{מ:הערת קריאה בסוף פסוק|(ת)}} {{#קטע:ישעיהו מב/טעמים|יז|כא}} {{מ:הערת קריאה בסוף פסוק|(ט,ס)}} {{#קטע:ישעיהו מב/טעמים|כב|כה}} {{מ:פסוק|ישעיהו|מג|א}}{{#קטע:ישעיהו מג/טעמים|א|י}} {{מ:הערת קריאה בסוף פסוק|(א)}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
{{מ:שוליים-סוף}}
}}

[[קטגוריה:הפטרה|בראשית]]
[[קטגוריה:פרשת בראשית]]</text>
      <sha1>3awd22w4u9prn5k9gutq9w3m6qkp13b</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפארת ישראל על המשנה/דרוש אור החיים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>98248</id>
    <revision>
      <id>3087604</id>
      <parentid>1446411</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T18:17:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-54188-37</username>
        <id>46678</id>
      </contributor>
      <comment>/* פרק ג' */</comment>
      <origin>3087604</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="108309" sha1="d8xxunfie8ekbxcqsqd5hpw31vu6ztv" xml:space="preserve">{{כו|דרוש אור החיים|מאת{{ש}}{{גדול|רבי ישראל ליפשיץ}}{{ש}}מחבר פירוש תפארת ישראל על המשנה}}


[[תמונה:Derush-or-hahayyim.djvu|thumb|&quot;דרוש אור החיים&quot; כפי שנדפס בסוף סדר נזיקין ח&quot;א במשניות דפוס וילנא|page=1]]

אמר המפרש: אחרי אשר עד הנה עזרני ה' אלהי אבותי לגמור הסדר הזה, אמרתי: את אשר נדרתי אשלמה, דהיינו מה שהבטחתי סוף פרק ט' דסנהדרין, להביא בסוף הכרך הזה&lt;ref&gt;(משנה עם פירוש תפארת ישראל לסדר נזיקין חלק א)&lt;/ref&gt;, אחת מדרשותיי שדרשתי פה בשבת חול המועד פסח תר&quot;ב על אמונת '''השארת  הנפש ותחיית המתים''', כדי לזכות בהן את הרבים. ויהא רעוא מקדם אבונן דבשמיא דנימא מלתא דתתקבל&lt;ref&gt;תרגום: ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנאמר דבר המתקבל (ע&quot;פ [[ביצה לח א]]).&lt;/ref&gt;, למעלה חנן ולמטה חן&lt;ref&gt;(ע&quot;פ [[בבא בתרא קסו ב]]), ורוצה לומר: יהי רצון שיחונן אותי ה' מלמעלה, ויתן לי חן בעיני השומעים למטה, וכעין {{צמ|ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם|משלי ג ד}}.&lt;/ref&gt;, כדי להבטיח לב עם קדוש אשר באמונתו יחיה, ולהשריש בליבו ב' עיקרים הנפלאים האלה יפה יפה. ולאשר על ידי אמונת ב' עיקרים אלו, לכל בני ישראל היה '''אור'''  במושבותם, וכי היא היתה אם כל '''חי'''. לכן זה שמו לעולם וזה זכרו לדור דור, בשם הנאות לו: 

==אור החיים== 

'''ואנחנו''' בשם ה' אלהינו נזכיר, ובעזרתו יתברך מפתח שפתי ישרים:

'''אנכי''' אנכי הוא מנחמכם. מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן. ותשכח ה' עושֶךָ נוטה שמים ויֹסד ארץ, ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית ואיה חמת המציק. מהר צֹעֶה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו. ואנכי ה' אלהיך רֹגַע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו. ([[ישעיהו נא יב|ישעיה נ&quot;א פסוק י&quot;ב]])

'''תנא''' דבי אליהו: צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן, אינן חוזרין לעפרן, שנאמר {{צמ|קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים|ישעיהו ד ג}}; מה קדוש לעולם קיים, אף הן לעולם קיימין. אם תאמר: אותן שנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש בהן עולמו, צדיקים מה הן עושין? הקדוש ברוך הוא עושה להם כנפיים כנשרים ושטין על פני המים, שנאמר {{צמ|על כן לא נירא בהמיר ארץ, במוט הרים בלב ימים|תהלים מו ג}}. שמא תאמר, יש להם צער? תלמוד לומר: וקוי ה' יחליפו כח, יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו. ([[סנהדרין צב א|סנהדרין דף צ&quot;ב א']])

'''האדם''' שהוא בריאה אשר תמיד בין מות לחיים תעוף, מחויב תמיד להעמיד דבר זה נגד עיניו, אם רוצה להצליח את עצמו בשמים ובארץ. ואעפ&quot;כ צריך שישגיח ביותר על חייו, דהיינו לבלי להעביר אפילו רגע אחד מלפני עיניו קיומו הנצחי. ותמיד יחשוב את עצמו כדבר חי וקיים שלא ימח לעולם. וזהו שאמר הכתוב &quot;החיים והמוות נתתי לפניך&quot;, רצונו לומר מותך וחייך העמדתי בקרוב מאוד להשגחתך, אבל &quot;ובחרת בחיים&quot;- בחר לך חייך התמידי לשום עיניך עליו בפרטות מאוד.

'''דראו''' אחי, אנחנו נצטווינו מתורתנו הקדושה ומחז&quot;ל להביט תמיד בלב שוקט לתחת עיני השונא היותר גדול של חיינו הוא המוות פעמים רבות או כל רגע נעמיד לפנינו מעמדנו בשעה האחרונה אשר בה בכוח נתנתק מהארץ כמו שכתוב &quot;על כרחך אתה מת&quot;, וזהו שאמרו חז&quot;ל (שבת קנג.) &quot;שוב יום אחד לפני מיתתך ושאלו וכי אדם יודע באיזה יום ימות והשיבו- ישוב היום פן ימות למחר&quot; עד כאן לשון הגמרא. אולם קשה למה אמרו חז&quot;ל למה אמרו חז&quot;ל &quot;למחר&quot;, וכי היום אנו בטוחים? אבל מ-ב' טעמים אמרו לשון זה:
'''א.''' דמפני שהתשובה שהאדם יעשה ביום האחרון שלו אינו יכול לעשות רק במהומה וסבך ואם כן איזה כוח יכול להיות לתשובה שיעשה אותה האדם בשעה שהוא בעצמו כמעט אינו אצל עצמו.
'''ב.''' ומפני שהאדם הקל בדעת יחשוב- &quot;הכי אפשר שהיום כבר אמות הלא לא ארגיש עדיין בתוך גופי אפילו רושם מעט מהמיתה?&quot;, לכן אמרו לנו מאהבינו האמיתיים בישוב הדעת, לו יהא כדבריך על כל פנים ישוב היום פן ימות למחר, ומה הכל יכול להתהוות בין היום למחר והלא כתיב בן לילה היה ובין לילה אבד.

'''אולם''' זאת מחשבת המיתה אם תעוף תמיד לעיני האדם הוא תועלת גדול לגוף ולנפש. לגוף- שע&quot;י זה ימעט כאב הרגשתו למחסוריו ולהשפלת הכבוד, כשיקרו לו בעולמו באומרו לנפשו- למה אני מענה ומצער נפשי כ&quot;כ על דברים של עולם חלום אשר ע&quot;כ בסוף אעזבנו. ואלה הדברים לא יועילו למנוע פרידתי ממנו. ועוד תועלת שני ישיג בגוף שעי&quot;ז הוא נושע יותר בטוח מהקב&quot;ה כמו שאמרו חז&quot;ל (חולין ה:) &quot;אדם ובהמה תושיע ה'- אין הקב&quot;ה מושיע אלא למי שמשים את עצמו כבהמה&quot;, שאינה מרגשת. ועוד תועלת שלישי בגוף, שעי&quot;ז שיעמיד תמיד לפני עיניו מעמדו בשעה אחרונה, תתקרר האימה מלפניו בעת בואו ולא יתבהל ולא יחרד כשיבוא לבסוף, ובמנוחת נפש יכין את עצמו עליו כל רגע.

'''אבל''' תועלת הנפש שירוויח האדם עי&quot;ז, גדול ורם מאוד- שע&quot;י שיזכור תמיד מהמיתה יכהה וישקע להב היצר בקרבו, וגם כל רוח גאה וגאון שעל ידיהן יחטא האדם גם הם יכנעו בלבבו וישתמר גם כן מלהאחז בקדשי הקדשים של תורה הקדושה, הם החוקים שהם סודות קדושים ממעל לשכל אנושי, דתמיד יזכור ההפסד הגדול שאפשר שיתהווה לו שם בעולם הנצחי, אם לא ישמור מצוות ה' אלהיו. 
ולכן התחנן המשורר (תהילים צ' יב') '''&quot;למנות ימינו כן הודע&quot;''', מילת &quot;כן&quot; נ&quot;ל שהוא מלשון &quot;כן בנות צלפחד דוברות&quot;, שהוא מלשון חוזק, כמו &quot;הכיור וכנו&quot;, רצונו לומר, הכל יודעים שימותו ואומרים בפיהם שימותו, ונמצא שיודעין שימיהם מנויים ואעפ&quot;כ באותה שעה עצמה חוטאים, אבל הודיענו שנספור בחוזק, הכוונה- את כל יום ויום שיזחל מלפנינו מימינו ולא נרגיש, שעל כנפיהם ישאונהו ימינו לאט לאט לשמים לעולם אחר. וא&quot;כ נחשוב במחשבה פנימית בעומק הלב, אז ידעתי כי ביום הראותי פני אלוקים חיים בסוף אביא אליך ה' לבב חכמים. וזה אחד מהטעמים שצוותנו תורתנו הקדושה לספור ספירת העומר- דהיינו דכמו שהלאום הקדוש סופרת מעת לידתה דהיינו מיום צאתם ממצרים ז' שבועות עד שזכו לראות התגלות אלוקית  בסיני, כן גם אתה אדם תספור חלקי חייך מיום שנולדת ז' שביעיות עד שיבוא כל בשר להשתחוות לפני האדון ה' צבאות בהגלותו עליו ביום אחרון מחייו. כמו שכתוב &quot;כי לך תכרע כל ברך&quot; וכמו שכתוב &quot;מהחל חרמש בקמה&quot; רצונו לומר מיום שחרמש היצר הרע התחיל לנקוף בנשמתך שהיא קמה וגם נצבה, דהיינו מזמן לידתך, מאז תחל לספור שבעה שבועות דהיינו ז' פעם ז' שנים.
 
'''וזה''' משום זה הטעם, משום דמכל שבעה שנים, חיי האדם משתנים, וחיובו  יתגברו ויתרבו יותר ממה שהיו מקודם:
'''א.''' בסוף ז' שנים ראשונים כבר נגמל האדם מימי הילדות הראשונים ונתחייב כבר בחינוך והאבות מחויבים מאז מעט יותר להדריך בניהם לעבודת ה'.
'''ב.''' בתחילת שנת יד' כבר נעשינו בר מצווה ונתחייבנו כבר בכל מצוות התורה הלכה למשה מסיני (כתשובת הרא&quot;ש כלל מז').
'''ג.''' בתחילת שנת כא' כבר נתחייבנו בעונש בי&quot;ד של מעלה (מדרש רבה פרשת קורח, שבת פט:) ולאשר כבר נתבשל שכלנו אז היטב, לכן יחשבו עמנו בשמים יותר בחשבון מדוקדק.
'''ד.''' בסוף ז' שנים הרביעיים גופנו כבר נתבשל בחוזק כראוי וקרבנו למטחוי  בן ל' לכוח, אז לכן כבר יותר נבוא לתוך המון האנשים ובעסקי העולם, ונתנסה יותר בניסיונות, ויתרבו, לכן חיובינו לשאת ביותר עול העולם בצדק וביושר.
'''ה.''' בסוף ז' שנים החמישיים כבר חצי חיי המורגל של ע' שנים  מונח אחרינו.
'''ו.''' בסוף ז' שנים השישיים כבר מונח אחרינו חצי חלק החיים אם גם נחיה בגבורות פ' שנים .
'''ז.''' בסוף שנת ה-נ' הוא יובל, כבר השגת הראש העליון מפסגת החיים, הגוף מתחיל מאז להתמוטט וכבר תעמוד בפרשת הדרכים, שם תעמוד אמך הטובה היא תורה הקדושה ותקרא לך- &quot;וספרת לך&quot;, &quot;וספרתם לכם&quot;, לטובתך ולטובתכם תתחילו, ימי החיים. אדם, הכי עדיין אתה משוקע בשכרונך מצרכי עולם עובר, עורה עורה דמך כבר נתקרר, שכלך כבר נתבשל, יצרך כבר ירד מטה מטה, בעצמך תראה נפילת חייך. כבר תוכל לחשוב בעצמך שאי אפשר עוד לך להתקיים זמן מרובה ולכן &quot;וקדשתם את שנת החמישים שנה&quot;, לכל הפחות עתה תתחיל לדאוג בעד פרנסת נשמתך בעולם האחר הבא לקראתך, כבר קרב העת מאוד.

'''וכשנרגיל''' את עצמינו לחשוב כך תמיד אז באופן זה מהמעיין החשוך של המיתה בעצמו ומהזיכרון ממנו, נשאב אור וחיים. אבל אעפ&quot;כ נצטווינו ביותר להשגיח בעין מחודד על חיינו, דהיינו חיי נצחית שלנו, וזה ינשא הרגשתנו ויודיענו היקר האמיתי של אדם, דמה חשיבות יש בחיים, ואיזה משקל ויקר יהיה לו אם לא יתקיים לנצח. הכי לא יהיה חיים כזה יותר גרוע מהמוות, דהחיים יודעים שימותו, המתים  אינם יודעים מאומה. אמנם  התהילה לאל יתברך, שמתוך הענן החשוך של המוות הניח לנו להקרין נצוצי האור הנסתר תחתיו, ה' אמר לשכון בערפל, הקב&quot;ה רצה כך להסתיר האור היקר של חיי הנצחית ולחתלו בערפל שלא ישיג האדם באר היטב אופני החיות שם, כדי שלא תתבטל הבחירה ע&quot;י זה. והרי זה כל מטחוי בריאת האדם לעולמו, שע&quot;י בחירתו החופשית יהיה הוא המצליח את עצמו.

'''עמום''' הוא המעמד ההוא, ואעפ&quot;כ יאיר לעינינו החלשות מעט מאור ההוא, שעם כל המסתור הגדול ממעמדנו שם, אעפ&quot;כ נוכל לברך תהילה לקל שאנו שם חיים קיימים ונאמנים. ממך אבינו שבשמים השגנו כל אלה. כמו שכתוב &quot;תודיענו אורך חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח&quot;- שנחיה שם עמך כי עמך מקור חיים באורך נראה שם אור אמיתי.

'''וגם''' באמונת העיקר הזה יש תועלת גדול לגוף ולנפש. לגוף- דאיך יערב לגוף אכול ושתות ושאר עונגי הנפש אם ידע בנפשו כי הוא כשה לטבח יובל, וסוף כל סוף כעשן תתום נפשו. אולם גם לנפש אין לך תועלת גדול ממנו כי בחיות הזמניי נראה הרבה פעמים צדיק אובד בצדקו ורשע ברשעו יצליח, ועי&quot;ז רפו ידי אדם החלש לילך בדרך התורה, במקום שיפסד עי&quot;ז עונג הגוף, או הרווחת ממון או הכבוד. אולם האמונה בהשארת הנפש תהיה לו לאור בדרכו בעולמו, בידעו כי שם הוא מקום הגמול והעונש. וכי בעולם הזה אי אפשר שישתלמו הרשע או הצדיק כדי שלא תתבטל הבחירה. וכמה לא ירוויח גם בשעתו האחרונה על ידי אמונתו בעיקר זה כדי שיתמתק לו ע&quot;י זה מרירות יסורי המוות.

'''אולם''' אם גם העיקר הזה עוד כל כך מושרש בלב שומעי האהובים אעפ&quot;כ אחשוב כי ישמח כל לב ישראלי אם יביאו לו ראיות חזקות כראי מוצק על עיקר הזה אשר בלעדו אין לחשוב בשום אופן בשום הצלחה שבעולם.

'''והרי''' גם יהושע שלח ב' מרגלים להארץ המשובחת לרגל אותה, אף שכבר הבטיח הקב&quot;ה שהיא ארץ זבת חלב ודבש ושיכבשו אותה, ואיך לא נשלח גם אנחנו ב' מרגלים שלנו דהיינו חושינו ושכלנו, להארץ החיים היותר משובח ההיא כדי לחזק ולאמץ לבנו באמונה היקרה הזאת.

'''אבל''' אחי האהובים זאת העיקר של האמונה יש בה חלקים:
'''א'.''' כל ישראל מחוייב להאמין שנפשו לא תתאפס לאחר מותו.
'''ב'.''' מחויב כל אחד גם כן להאמין שיש תחיית המתים להגוף המכונה בשם (אויפערשטעהונג בל&quot;א).
'''ועל''' ב' מיני התחיה ירמזו כפילות הפסוקים בתפילותינו- &quot;מתים יחיה אל ברוב חסדו&quot; דרצונו לומר ש-ה' יחיה לעתיד הנשמה ושוב יחיה לבסוף גם הגוף . וכמו כן &quot;אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי, אורך ימים וגו'&quot;- דהיינו אריכות ימים בעולם הנשמות, ואורך ימים הגופני. וכמו כן &quot;כל הנשמה תהלל יה הללויה, כל הנשמה תהלל יה הללויה&quot;- ברוח ובגוף.
ג' פעמים נכפלו לנו הדברים בתפילותינו, כדי להשריש בלבנו האמונה הזאת יפה ויפה, לאשר בלעדה אין שמחה והצלחה נמצאים בעולם. 

'''לכן''' אל תחרדו אחי הזקנים אם תראו כחכם הולך ונימוק, וכי אתם הולכים וקרבים למטחוי כל אדם, דעו לעולם לא יתאפס חיי האדם, נחיה ולא נפסק לעולם מלחיות, ה' יאמץ היום כחי הצעיר להאיר אתכם, ויאמץ גם כן כחכם היום להיות מוארים שמעו ותחי נפשכם.

'''אולם''' ההתבוננות הזה היומיי  תסתעף ל-ג' חלקים:
'''א'.''' נרצה לברר שנשמתנו, דהיינו שלשלת מחשבותינו , גם אחר המוות יהיה תמיד נשתלשל והולך עד אין קץ וסוף.
'''ב'.''' נרצה גם לברר, איך יהיה מעמד הנשמה לאחר המוות, ואיזה דבר שאעפ&quot;כ יוכל אז להפסיק בעצמותו אצל הבלתי צדיק.
'''ג'.''' לבסוף נברר גם כן, שגם הגוף פעם אחת שוב ישוב ויקום לחיות בזה העולם חיי טבעיים.

==פרק א'==
'''ברור''' כשמש עומד לפנינו אמונת השארת הנפש אחר המוות והוא מדיש לנו על זה ה' ראיות חזקות ופשוטות  והם:  א'. ממנו בעצמנו. ב'. מהעולם בכללו. ג'. מהברואים בפרטיות. ד'. מהקב&quot;ה לבדו. ה'. מתורה הקדושה שנחתמה האמונה הזאת בגושפנקא שלה וחותמו של הקב&quot;ה אמת. ומעתה נבאר כל הראיות הנ&quot;ל אחת לאחת.

'''א'.''' ממנו בעצמנו, דהרי כל עשיותינו ועסקנו, מחשבותינו ודיבורינו, הם כולם באופן כאילו אנחנו בטוחים שלעולם נחיה, נדבר במורגל ממיתתנו, ולא לבד שבאותה שעה לבנו שוקט ונח אלא נהיה גם משתעשעים ומעונגים אז, ויש ביכולתנו באותו רגע למלא שחוק פינו כאילו נדבר מהחלפת בגד ושנלבש בגד אחר. והכי זה לבדו איננו כבר אות נאמן על אמונה זו, והרי זהו קריאה פנימית מהנשמה הדרה בתוכנו שתציץ יותר למרחוק מעיני בשר והיא תאמר בלחש אלינו אל תירא אדם לא תמות ולעולם ולעד לא תגוע.

'''וכך''' אמר המשורר ברוח קדשו בהתעופפו למעלה, &quot;לא אמות&quot; ואם גם פעם אחת יפגשני זה אשר יקראוהו על ארצנו מות, &quot;כי אחיה&quot;, רצונו לומר אז אתחיל לחיות באמת.
דאם רק אז הפרוכת הגופני העב יכפל ויתקפל לאחוריו, אז עם עינים פתוחות, &quot;אספר מעשי יה&quot;, כי אז אשיג סודות העולם וסודות חוקי התורה, אשר עתה בעולם הגופני לכל בן מיתה לנצח ולעד ישארו סגורים אבל אז הענן סר ואראה כל מאורי אור.
 
'''והמוות''' בעצמו אינני מכנהו רק יסורים מעט ולכן אמר &quot;יסור יסרני יה&quot;, אז בשעת המיתה שיכאב לי קצת אבל-  &quot;למוות לא נתנני&quot; הפקר, שיהיה ביכלתו לפצפצני ולאפסני.
ולכן &quot;פתחו לי שערי צדק&quot; שאלך בדרך הצדק שכתבה לפני התורה הקדושה ללכת בהם, וגם &quot;אבוא בם&quot; כאשר הורני ה', אז אדע בבטח כי יבוא עת אשר &quot;אודה יה&quot; שברא המוות, וכמו שכתב בתורתו של ר' מאיר על הפסוק &quot;וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד&quot;- והנה טוב מוות כי שם יאכל צדיק פרי מעשיו ובוא יבוא ברנה נושא אלומותיו.

'''וגם''' המורא והפחד מהמוות לא יחרדני, כי &quot;זה השער ל-ה' צדיקים יבואו בו&quot;, רצונו לומר אותו שיכנו הבני אדם מוות הוא השער אשר על ידו ובו ניסע לפני ולפנים להיכל ה', ולהשתעשע באור פני אלהים חיים צדיקים יבואו בו במנוחות נפש ובלב אמיץ בלי פחד ומורא כי הוא הוא שער האור להצלחה נצחיית לאור באור החיים. זהו הראיה להשארת הנפש ממנו בעצמנו.

'''ב.''' אולם מלבד שממחשבותינו בעצמן נוכל לברר שלא נגוע ונתאפס לנצח וכדאמרן, יש לנו גם כן בירור על זה מהעולם בכללו, דאם רק נתבונן על הטבע בכללה והתפעלותה, סובב סובב הולך כחה והן ראינו שכל הנדמה והנראה  מוות הוא עצמו יעמיד ויקומם חיים חדשים, וכל נפילה בצד זה הוא עליה בצד אחר וכל הרקבה והשחתה שישלוט בברואיה יוציא בריאה חדשה לאור עולם. הטבע תשתנה בכל רגע ותתראה במלבוש אחר ובתואר אחר כמו שאמרנו, &quot;כולם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלופו&quot;, כל הטבע תתהפך ותסתובב כגלגל ותתראה שוב בתמונה אחרת יותר מנושא מבתחילה, ולפעמים צריכים לזה כמה גלגולים.

'''אמרו''' לי אחי האהובים, מי שלא ראה הזריעה מעולם ויספרו לו מנשמת האדם שאינה מתה, וגם יספרו לו שכשיקחו גרעין פרי אחד ויניחוהו תחת רגבים עד שירקב ויכלה, שאח&quot;כ יצמח מהגרעין הזה עץ נחמד למראה עם עלים רטובים ופרחים יפים ופירות מתוקים אשר בהם יהיו רבבות גרעינים כדוגמת זאת אשר הורקבה תחת הרגבים, מה יחשוב זה השומע ואיזה משני מיני התחיות האלה של האדם ושל העץ הוא יאמין לנו ביותר.

'''הלא''' יחשוב בעצמו שזה מעשה הזריעה שספרו לו הוא מעשה בדויי מלב, מצוייר רק ביופי אמרים, ועכ&quot;פ יאמין יותר בהשארת הנפש דהכי אפשר שאחר שנרקב ונתאפס הגרעין ישוב ויעלה כיונק ברטיבות ילדות ויתרבה עוד ברבבות פעמים יותר מאשר היה בתחילה, ואעפ&quot;כ כך הוא.

'''או''' נעמיד לפנינו אדם איטלקי וסיציליען , שלא ראה ולא שמע מחורף ושלג וקרח מעולם, אם זה יבוא למדינתנו בחורף ויראה אצלנו כל הנוראות ההן והאילנות היבשות כעצמים, מה יחשוב זה האדם, הלא יאמר בלבו כאן מתה הטבע כמו אדם ולא תשוב עוד לארץ החיים. אבל הכי אין המוות הנדמה הזה השולט בחורף בכל הטבע רק סיבת החיים שלה, ושינה שלה אז בלי שום ניצוץ חיים בחורף הכי איננו רק מנוחה כדי לאסוף כוחות חדשות לשוב באביב לימי נעוריה ולהתראות בתפארת כפול מאשר עזבתה העולם בימי הבציר, כן גם מיתתנו איננו רק כדי לשוב לחיים חדשים אחרים יותר בהירים ויפים מהעכשויים. וזהו שאמר הכתוב &quot;תסתיר פניך&quot; מהארץ בחורף, &quot;יבהלון&quot; כל הברואים, וישכבו כולם כפגרים מתים, אבל אני אומר &quot;תוסף רוחם יגועון&quot; שאפילו כשאראה שיגועון אדע שע&quot;י זה יתווסף רוחם ואפילו כשאראם &quot;ואל עפרם ישובון&quot; אדע כי זה רק כדי שתשלח שוב רוחך רוח חיים יבראון שוב &quot;ותחדש פני האדמה&quot;.

'''השגיחו,''' מהרה יהיה כבוד ה' לעולם באביב הבא ויתראה כבוד מלכותו, והאילנות המתות האלו שוב יתקשטו בירוק ילדות רטוב, ויתהדרו עם פרחים יפים ופירות מהודרות שיפיצו ריח עדנם בעולם. אשר ע&quot;י הצפורים עפות אשר שחים בששונם באוויר ירונו וישוררו בין עפאים על פאר העולם וכל אשר בו, עד כי &quot;ישמח ה' במעשיו&quot;. לכן אם אראה בצד אחר &quot;שיביט לארץ ותרעד&quot;, שיקרה לאדם צרה או גם מיתה, שיגע בהרים של ההצלחה של האדם ויעשנו, אעפ&quot;כ לא אחרד אבל &quot;אשירה ל-ה' בחיי&quot;, רצונו לומר, עבור החיים אשר נתן לי שלא יחזור לטלו ממני, &quot;אזמרה לאלהי בעודי&quot; כי עוד אהיה כן לנצח ולא אתום.
 
'''ג'.''' אבל גם בלי הראיה הזאת מכללות הטבע שכל גויעה דמיונית יביא רק חיים חדשים, יש לנו עוד ראיה ג' מברואיה הפרטיים שכל יסוד ראשון משום בריאה לא יוכל להתאפס ולהשתקע לגמרי, קח נא שום דבר אשר תרצה, כתות אותו ושחוק אותו, ושרוף אותו ועשה עמו כל מה שתרצה, ולא יהי ביכולתך לאפסו לגמרי, וא&quot;כ איך יהיה היותר יקר והיותר אפרתי שבטבע ושבכל הברואים דהיינו נשמתו של אדם גרוע מכולם, שיהיה אפשר שיתאפס לגמרי.

'''גם''' ראיה זו כתוב הדור הוא בכתבי הקודש שלמה המלך עליו השלום אמר &quot;ידעתי כי כל אשר עשה האלהים הוא יהיה לעולם&quot; ולא תתאפס בטבע, הן אמת &quot;עליו אין להוסיף&quot; שלא תוכל לעשות לחיה בת ד' רגלים כנפים לעוף, או לעוף בת כנפים גם ד' רגלים, אבל גם &quot;ממנו אין לגרוע&quot; כי בכל כוחך לא תוכל לגרעו מהעולם ולאפסו. 

'''ולמה''' סידר הבורא יתברך כך את עולמו, היינו טעמא- &quot;והאלהים עשה שיראו מלפניו&quot;, לבלי לחטוא נגדו, שלא תחשוב שיהיה השאול בית מנוס לך ותדמה שרק בעולם הזה יוכל הקב&quot;ה לענשני אבל כשאהיה בשאול אתאפס ח&quot;ו, ושם יהיה מקום מקלט שלי, שלא ישיגני יד ה' לענשני שם לכן סדר לפניך כל הטבע באופן שלא תתום, למען תדע כי מכל שכן שהנפש שהיא היותר חשוב שבעולם לא תתום בסוף.

'''שמא''' תשאלני לאין הלך להב הנר שנכבה ולאין עף הרטיבות של הבגדים שנכבסו ונתייבשו, וא&quot;כ על כרחך שיש דבר בטבע שיתום ויתאפס. על זה אשיב לך דע שהקב&quot;ה נתן כח שואב באויר הרקיע הנקרא אטמאספערע  שעל ידה שואב האויר כל הרטיבות והחמימות או אדים החמים אשר יתנשאו מהארץ לאחדים עד שיגיעו למעלה ויתארו שם את עצמן לעננים ומשם יתרוקנו שוב להארץ בהמטר וכמו שכתוב, &quot;ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה&quot;.
 
'''וגם''' זאת הראיה מצאנוה בהדברים החיים וקיימים של תורה הקדושה בהתוכחה שאמרה האשה החכמה לדוד המלך עליו השלום על שלא רצה למחול לאבשלום, אמרה &quot;כי מות נמות&quot;, רצונו לומר תוך ק' שנה לא תשאר פרסה ממנו כולנו פה ומכל חי וצמח שבעולם שעתה חי ומתנועע הכל יהיה אז כאילו לא היה בעולם. אבל הכי באמת נאבד הכל, לא. רק &quot;כמים הנגרים על הקרקע אשר לא יאספו&quot;  ולא נשאבו בידי אדם ואעפ&quot;כ הבט לאחר שנה על המקום שנזולו והנה יבשה הארץ ולאין הלכו אבל רק בידי אדם לא נאספו אבל עלו למרומים של הרקיע והרבה מהם שנטבעו בארץ גם משם יעלו ע&quot;י אדים לרקיע ומשם יחזרו לרדת לארץ ע&quot;י המטר אבל לא נאבדו. וגמרה החכמה הנ&quot;ל דבריה להמלך ואמרה שכמו כן &quot;לא ישא אלהים נפש&quot; לעקרו משורש החיים ולאפסו &quot;לבלתי ידח ממנו נדח&quot;, רצונו לומר אפילו אותו שבאמת רשע גמור הוא ולפי דעת הקצרה של אדם ראוי להדיחו מהוויתו, אפילו הכי הקב&quot;ה ברוב רחמיו לא ידיחו ואפילו הנדמה מודח אינו נדח רק לפני אדם ולא לפניו יתברך, ובזה יש תוכחה גדולה לך המלך שהדחת את אבשלום ולא תרצה להשיבו ותעשה דבר שאינו דרך ה' וגם לא דרך הטבע שאין דבר שיתאפס בה.

'''ואם''' אתה אחי האהוב תרצה לראות תחיית המתים עין בעין התבונן התולעה הנקרא רויפע שתחיה איזה שבועות תזחיל ותתנועע ותאכל עד שאח&quot;כ תאחזנה השבץ ותארג סביב עצמה בית צמר ותתקשה תוכו ויהיה ביתה קברה ושם מונחת כמת ה' או ו' שבועות עד שאני פתחתי בעצמי בית ביצה כזאת תוך זמן זה ומצאתי שם דבר מושחת דומה כמעופש, אולם אחר  כלות זמן התהוותה בתוך קליפתו, תנקר הבריה הנ&quot;ל הקליפה ותצא לאור בריה חדשה עם כנפיה מבריקים ויפים ושמעטטרלינג  חי שש ושמח יעוף למעלה הנה והנה. 

'''כך''' יהיה הסוף של חיי הרויפע שלך האדם בהקבר, שם תטהר עצמך לחיים אחרים ומשם יגאלך ה' כאשר אביך הרחמן בעצמו אמר &quot;כי אני ה' בפתחי את קברותיכם&quot;, ועם כנפי להב תעוף אז לשמים ממעל. וזהו שאמר הכתוב  באר היטב, &quot;אם יבלענו ממקומו&quot; ר&quot;ל להאדם, &quot;וכחש בו לא ראיתיך&quot;, שהכל יאמרו הרי הוא כאילו לא ראינוהו מעולם, &quot;הן הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו&quot; בארץ השמימי ישוב כעץ פורח לחיות. וכמו שכתב גם כן &quot;שתולים בבית ה'&quot; בעולם הבא, שם הוא שורש החיים ושם יעשה פרי אבל &quot;בחצרות אלוהינו&quot; דהיינו בעולם הזה רק &quot;יפריחו&quot;- כפרח שהוא עושה הכנה לעשות אח&quot;כ פרי עץ הדר.

'''ולפי''' עניות דעתי, זהו גם כן מה שאמרו חז&quot;ל בברכות (מג:)- &quot;האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי אומר ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם&quot;. דתמוה: א'. מה לנו להזכיר בברכה מבריות חיות, שגם כן באביב נראות יפות, והרי על כל פנים הרי לא הוי ליה לברך רק על האילנות שרואה אותן. ב'. שסיים &quot;להתנאות בהן בנ&quot;א&quot;- איך ע&quot;י מעט הירוק שיראה באילנות יתנאו גם הבני אדם? אמנם העולם ובריותיה שעליה תמיד עומדים יחד בקישור אמיץ מאוד, מקרה האחד הוא מקרה השני, בחורף יהיה לא לבד חורף בעולם, כי אם גם כל הבריות בו יהיו אז רפויי ידים ומושקעים בתרדמה וקפאון, ונמיכות רוח ימשלו על הכל, ואולם כאשר יבקע הקרן הראשון מהאביב על פני העולם אז שוב ישוב הכל להעלות נר החיים הכל בהטבע יקיץ לחיי ילדות חדשים כמו שכתוב &quot;חדשים לבקרים&quot;, רצונו לומר- בכל בוקר יתראה חיות חדש בהטבע וכוח חדש יתראה בו. &quot;רבה אמונתך&quot; ה'- ואיך נאמן אתה ה' שהלווינו לטבע שלך בחורף כוחות העולם והנה תשלם לנו באביב בפראצענטען  כפולים מה שהלווינו לה.

'''ולכן''' אמרו חז&quot;ל בפסחים (קיב:)- &quot;כד חזית שור שחור ביומי ניסן, ריש תורא בדיקולא- סק לאגריה ושדא דרגא מתותך&quot;, רצונו לומר- לך ונטה לך אז מהצד ממול הבהמות שעלולים להזיק אז ביהרות טבעם. כל הברואים והבני אדם הם אז נאותים לחיים יותר מלמוות, לרפואה ולבריאות יותר מלחולשת ולחולאת, לשמחה ולעונג יותר מליגון ולנכאת לב כפוף. והישראלי שבכל השינויים שיקרו בטבע תמיד ימצא בהן דבר אשר יעוררוהו  לבקש השלמת נפשו, להכי כדחזי אילני דמלבלבי דהיינו שיתהוו על ענפי האילנות כמו לבבות קטנים ורטובים, יזכר כי גם האדם עץ השדה, גם זה האילן יאבד פעם אחת רטיבות שלו בחורף שלו דהיינו בזקנותו אבל לסוף החורף ההוא יקיץ לאביב יותר יפה וישוב לחיי נערות שוב, ללבלב בחיים אחרים. לכן אומר אז &quot;ברוך שלא חיסר בעולמו כלום&quot;- שלא הניח בעולמו שום דבר להתאפס ואותו הגויעה שראינו בהטבע בהחורף, היה רק הכנה להשלמה שיבוא אחריו, כי החסרון הזה שראינו בהחורף בהטבע הוא אשר על ידו ברא הבריות טובות וחיות הנם, שהם עתה יותר יפים ואמיצי לב מאשר היו בשלהי הבציר וגם האילנות הם עתה יותר טובות מאשר היו אז, כי עתה שבו לימי נעוריהם. ומסיים בדבריו עיקר כוונתו בברכתו, שכל זה נסדר כך מיוצר בראשית יתברך, &quot;להתנאות בהן בני אדם&quot;- שע&quot;י זה יחשוב האדם גם כן שהמיתה הנדמית שלו ישאנו לחיים אחרים וענן הרעם של המוות תשאנו כאליהו לשמים לאור לפני ה' באור החיים.

'''ובכן''' כבר יש לנו ג' ראיות חזקות על השארת נפשותינו דהיינו ממנו בעצמנו, ומהטבע בכלל ומהברואים בפרטיות.

'''ד'.''' אבל למה לא נביא ראיה מהקב&quot;ה אבינו הטוב שבשמים אדון כל הנשמות, מקור כל החיים, כי עמך מקור חיים באורך נראה אור עצמנו גם כן. הישך מאמין אחי שיש בנמצא ה' אחד, אכן אין שום בעל שכל בעולם שלא יאמין זאת, דאם לא כן מי הוציא כל הטבע המסודרת הזו לאור כמו שנראה, א&quot;כ אם תאמין כך, על כרחך צריך אתה גם כן להאמין שיש גם כן השארה לנפש. דאמור נא לי ידידי, הלא תענה, מהו ה'? תשיבני- הוא עצם רם ונישא, נשמת העולם וחיותו, הממציא הכל ונמצא בכל מקום והוא יודע הכל ולחכמתו אין סוף ולטובו אין תכלית ולצדקתו אין קץ, ולכוחו אין גבול. ושכל המדות האלו ישנם בו יתברך מתברר לנו בכל מפעלותיו, ולכן לא יסתפק בזה שום אדם בעולם. ועתה אם נחשוב שהאדם כשימות תכלה נשמתו כעשן, אם כן השכל היקר שחנן ה' לאדם יהיה רק להחליאו ולהשפילו יותר מכל בהמת הארץ, דהבהמה כשמונחת תחת סכין של שחיטה עדיין אינה יודעת שתוך רגע תתום וכלא היה תהיה, והאדם מתחילת העת שפתח עיניו יודע היטב שאי אפשר לו להינצל מהמוות שיפגשהו לבסוף, וא&quot;כ בקומו ובשכבו תענהו ותציקהו המחשבה הזאת, שיהיה אחריתו נועד לזה המעמד הנעצב, והכי לזה הדליק לו הקב&quot;ה לאדם אבוקת השכל, שיראה באורה רעתו וצרתו הנוראה שקיעתו וחשכתו, ואיה טובתו יתברך חוכמתו וידיעתו.

'''שוב''' נראה בעולם המורגל לא די שהצדיק אינו משתלם על צדקו כי אם גם הרבה פעמים יסבול צרות רבות ורעות, והרשע נראה במורגל לא די שלא יענש רק יצליח ברשעתו ויעריץ, ואם נאמר שמקרות הצדיק אינו לנסיון, והצלחת הרשע אינו הארכת אף, ושם בחיים האחרים לא יותן שכר לזה ועונש לזה א&quot;כ איה היכולת וצדקות ה' כמפורסם לכל.

'''ועל''' כל זה אמר המשורר הקדוש מזמור שלם. אמר- &quot;ה' רועי לא אחסר&quot;, ר&quot;ל אני בהמה קטנה שלך שתרעה אותי בעולמך, וכשאחשוב כן לא יחסר לי שום דבר בעולם הזה דאין הקב&quot;ה מושיע אלא לאדם שמשים עצמו כבהמה (חולין ה:) אבל גם בעולם הבא לא אחסר בעצמותי.
דאם '''בנאות דשא ירביצני וגו'''', ר&quot;ל אם ייטיב לי בחיי הבהמיות שלי ואם על האחו של החיים אשיג מאכלי ושיקויי וכל צרכי ברווח ובלי טרחה, אז אדע כי רק הוא הרביצני בתענוגי ורק הוא בידו הגדולה '''על מי מנוחות ינהלני'''. לא כח ידי רק כחי עשה לי החיל הזה. אם '''נפשי ישובב''' ונפלתי בשובבים ונאחזתי מבלתי הצלחה כדג בחכה, ידעתי כי '''ינחני במעגלי צדק-''' ידעתי צדקתו יתברך דאו שהוא לנקות נפשי שבעבור שחטאתי נגדו יתברך, או נגד בני אדם, עוררני בזה לשוב מסכלותי או שהוא לי לנסיון, או שהוא כדי לשמרני מחטא, דכל זה אני מוכרח להאמין למען שמו הויה, שבו נכללו כל ה' השגות הנ&quot;ל, דהיינו שהוא כל יכול ושהוא כל יודע, ושהוא עצמות החכמה, ושהוא עצמות הצדק ושהוא הוא המטיב האמיתי, מכל זה מוכרח שהכל לטובתי הוא כל מה שקרה לי בעולמי.

'''אולם''' גם אלך בגיא צלמות כשאתחיל לבוא אל עמק העמום של המוות, דהיינו כשאהיה מונח על מיטת המוות שלי, אז עם חצי עיני הנשבר אשליך הבטה עליך אבי הטוב, ולא אירא רע ההשחתה והתאספות, וזה מ-ג' טעמים:
'''א'.''' בידעי כי בכל מקום שאהיה &quot;כי אתה עמדי&quot;, כל כבר בעולם הזה כל עוד שהיה דחקי יותר גדול כל עוד יותר אתה קרוב לי ולא כל שכן כשחיי בסכנה יעוף, אם הייתי חולה אז התקרבת לי יותר מאוד, וכמו שאמרו חז&quot;ל (נדרים מ.) שכינה למעלה ממטתו של חולה, רצונו לומר שהשגחה יתירה תהיה אז סביב לו. 
'''ואיך''' לא יהיה ק&quot;ו בן בנו של ק&quot;ו כשיעוף סביבי חס וחלילה הסכנה היותר עצומה שאפשר דהיינו בזמן שהגוף והנפש יתפרדו, אז יתראה עין בעין האב הרחמן לילד שלו המונח בצער להשיב נפשו, וכמו שאמרו חז&quot;ל (נדה ל:) &quot;לפניו יכרעו כל יורדי עפר&quot; דכל אדם בשעת מותו זוכה לראות פני השכינה, וזה כדי להקל יסורי המוות מעליו כמו שכתוב באור פני מלך חיים ואם כן כ&quot;כ משגיח הקב&quot;ה עלי, איך אפשר שבסוף תתום הנפש כהנדוף עשן תנדוף.

'''ב'. &quot;שבטך&quot;'''- שרביט המלכות אשר השמת  לי יותר מלכל הברואים, שהכתירוני בעטרת השכל אשר ממנו אוכיח שלא תתם נפשי במותי, דהכי יאיר לי הנר הטהור הזה כדי לראות בו חשכתי ובלתי הצלחתי ואיה חכמה הנישאה ואיה יכולתו יתברך וטובתו אשר אין להם קץ.

'''ג'. &quot;ומשענתך&quot;'''- אשר אני רואה במורגל שבמטך תייסר הרשע גם בעולם הזה ותכניעהו במידה כנגד מידה, אשר על ידי זה אי אפשר להכחיש כי ידך עשתה זאת באהבתך הצדק, ואם אחשוב ששם אגוע כעשן ח&quot;ו איה צדקתך הנפלאה. כל אלה הם ראיות חזקות כראי מוצק, והמה ינחמוני ויניחו דעתי.

'''ולכן''' אף אם אראה כי '''&quot;תערוך לפני שולחן נגד צוררי&quot;''', אם אראה שתערוך שולחנות גדולות לצוררי וצורריך משנאיך ה' אשנא, והם בשמחות ירונו על סעודותיהם בעולם הזה ואעפ&quot;כ אחשוב לעצמי כי &quot;דשנת בשמן ראשי&quot; כאילו משחת אותי בשמן מלכות והנני בטבעי אפרתיי  כמלך ולא אעשה נפשי חולה עבור שיחסרו לי עינוגי הארציים שאראה אצל אלו, ויותר אחשוב כאילו &quot;כוסי רוויה&quot; כאילו כוס ישועות שלי מלא על כל גדותיו.

'''כי''' ידעתי בטח '''אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי''' בעולם הזה, '''ושבתי בבית ה' לאורך ימים''' רוצה לומר וכי אשוב לישב בבית ה' לאורך ימים עד אין קץ ואלכה מחיל אל חיל ולא אתום ואתאפס לעולם.

'''ה'.''' הנה אחי כבר הבאנו ד' ראיות חזקות מאוד על השארת הנפש, אבל תורה הקדושה תניח על כל אלה פיתוחי חותם קודש ל-ה' ואמריה המאירים כפנינים ושדיה כמגדלות להניק בניה זבת חלב ודבש.

'''דהאפיקורסים''' מחציפים פניהם לומר לפנינו שבתורה הקדושה לא נזכר שום דבר מהשארות הנפש אבל שעו עיניהם הכהות, באו אחי ונחפש דממש אין פרשה בתורה שלא נזכר בה מזה הענין אבל אינו נראה רק לבעלי עיניים שרוצים ויכולים לראות. בבראשית- כשהרג קין להבל קרא לו &quot;קול ה' קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה&quot;, ותובעים נקמה, ואם נפש הבל כשיצאתה תמה נכרתה, מאין לה קול או קשב. בנח כתיב &quot;שופך דם האדם, באדם דמו ישפך, ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש&quot;, ורצונו לומר- הרוצח את עצמו אני אדרוש זה ממנו, ואם אחרי מותו תתום נפשו כעשן ממי ידרוש החטא הנורא הזה אחר שנתהווה לאין. בלך לך כתיב &quot;וערל וגו' אשר לא ימול ונכרתה הנפש ההיא מעמיה וגו', ואם כל נפש בצאתה כלא היה תהיה מה אזהרה היא זה למפר ברית. וכן ממש בכל פרשה ופרשה, בקשו רק אחי היטב ותמצאו בקמטיה הענין הזה.

'''ובתנ&quot;ך''' יש ראיות אלומות אלומות על זה, אמר- &quot;וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים&quot;, אמר &quot;מה רב טובך אשר צפנת ליראיך&quot;, אמר &quot;וצפונך תמלא בטנם וגו' והניחו יתרם לעולליהם, אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך&quot;, אמר &quot;כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידיך לראות שחת, תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח&quot;, ועוד פסוקים רבים שכולם יבטיחו לבנו שנשמתו אחר המוות תמיד תחיה ותלך ותשאר לעולם.

==פרק ב'==
'''אחר''' שהבאנו ה' ראיות הנ&quot;ל על השארת הנפש, עתה גם כן נברר איך יהיה מעמד הנפש אחר צאתה מהגוף, ומה מהנפש של הבלתי צדיק יוכל אעפ&quot;כ להתאפס אחר מותו. רק קודם לזה נתרץ ביד אלוה ג' קושיות חזקות שיש לנו על חיוב הכרת.

'''דהנה''' הכרת ידענו שהוא העונש היותר נורא שיוכל לפגוש להאדם ויתפשט את עצמו על הגוף ועל הנפש שניהן יתאספו  לגמרי.
הכרת שבגוף אמרו חז&quot;ל (מו&quot;ק כח.) שהמחוייב כרת מת קודם שישיג שנת ה-ס', ושגם בניו הקטנים מתים, ולתוס' שבת (כה.) ויבמות (ב.) אין בניו הקטנים שחיו באותה שעה שחטא מתים, רק אותן שנאמר בהן &quot;ערירים ימותו&quot;, כבועל נידה וכדומה. אולם כרת שבנפש ג&quot;כ עונשו מבואר ברמב&quot;ם (הלכות תשובה פרק ה') שכתב שכל המחויב כרת אחר מותו תתום ותתאפס נפשו ותתהווה לאין, וכן משמעות פשטות מלת הכתוב &quot;הכרת תכרת הנפש ההיא&quot; דהיינו שיכרת הוויתה מהעולם. 

'''אולם''' על זה יש להקשות: '''א'.''' איזה עונש יוכל לפגוש בגוף ובבנים ובנפש למי שעבר כמה פעמים על כרת הרי כבר בעוונו הנורא הראשון כבר אבד כל הצלחתו בארץ ובשמים וגם גופו גם נשמתו כבר מחוייבים להשתחק ומה יש לו לאבוד עוד, ומה יהיה עונשו בארץ בגופו  למי שעבר על כרת אחר שכבר עבר עליו שנת ה-ס'.

'''ב'.''' דאף דאין להקשות על פי מה שכתבה התורה דהמחוייב כרת זרעו כלה, והרי נראה כמה חייבי כרת שאין זרעם כלה, דיש לומר דעונש זה מתפשט ממעל להבטה עיגוליית של האדם לפעמים לא יפגש זה העונש רק לדור השישי או השביעי, הכל כפי כובד משקל סיבת החטא שגלוי רק לשמו יתברך. ודבר זה אף שאינו נראה בדורות ההדיוטיים שאין אדם זוכר השתלשלותם כ&quot;כ, אבל נראה ונרגש בדורות המלכים שרשומים זרעם ביותר לעיני אדם, דלפעמים היה לשר או מלך ג' או ד' בנים, ולבסוף אחר איזה מאות שנים תמו נכרתו, כמו שנראה לכל קורא בסיפורא (הוועלט געשיכטע ), וזה מפני שגם אצל הבלתי ישראלי אפשר דיש חיוב כרת, דהכי בני נח אזהרתן זהו מיתתן (סנהדרין נז.) ורוב חייבי מיתות בית דין אפילו בישראל יש בהן חיוב כרת, ואיך יגרע בן נח מזה. אמנם קשה, דהרי נראה כמה חייבי כריתות כבועלי נידות ומחללי שבתות, וביותר מוסרים  שעוברים על כל מצוות התורה היותר חמורות, ואפילו הכי לפעמים מזקינים ונעשים זקנים ושבים כזקני אשמאי, וכי סלקא דעתך שח&quot;ו תאמר לנו תורה הקדושה דבר שנראה כ&quot;כ הרבה פעמים בהפך.

'''ג'.''' קשה לי על המשנה שאמרה בפירוש &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים&quot;, וקשה ממי ידבר התנא, אם מצדיקים, הרי בכהאי גוונא גם חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא ואין חילוק רק בין רב למעט, דהישראלי יש לו שכר הרבה, לקוות כשישמור מצוות תורתו, אבל יש לו גם כן לירא מהפסד יותר משאר אומות כשלא יזהר במצוות אלהיו, וא&quot;כ למה נקט דווקא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. אלא על כרחך דגם ברשעים מיירי וכן משמע הלשון דכל ישראל, משמע אפילו חייבי כרתות ומיתות בי&quot;ד, דאע&quot;פ שחטא ישראל הוא. וקשה וכי מאחר שנשמתו מתאפסת ונכרתת היכן נשאר העולם הבא שלו, מלבד דקשה נמי דמסיים ועמך כולם צדיקים, והרי גם מהרשעים מיירי התנא.

'''אמנם''' אמרינן במדרש (ויקרא רבה פרק לא') על הכתוב &quot;כי אתה תאיר נרי, ה' אלהי יגיה חשכי- אמר הקב&quot;ה לישראל, בני נרי בידך ונרך בידי, אם אתה תאיר נרי- אני מאיר נרך, ואם אין אתה מאיר נרי- אין אני מאיר נרך&quot;, עד כאן לשון המדרש. וקשה מה הם ב' נרות הללו שכשנאיר אחד יאיר לנו הקב&quot;ה גם השני. 

'''אולם''' נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן, דשני אורות רוחניים הדליק הקב&quot;ה בתוכינו- א'  הוא ניצוץ אלהי המחיה את כל בנין הגוף וכל אשר בו וזה האור הקדוש הוא כביכול חלק אלוה ממעל ממש, כמו שכתוב &quot;ויפח באפיו נשמת חיים&quot;, כביכול כנופח לנוד אשר רק רוחו שהוציא הנופח ממלא את הנוד. אולם מפני שזה הניצוץ הוא רוחני דק מאוד ואפרתיי26, והגוף הוא עב וגס ביותר, עד שא&quot;א שיתאחדו ב' הפכיים כאלו ויתאגדו יחד,  ברא הקב&quot;ה עוד דבר הממוצע בין שניהן, והוא נפש הבהמיית או כמו שקראוהו (גערפען  גייסט) והוא הוא הנר הכהה אשר על ידו יתאחדו הנשמה עם הגוף, עד שכל אלה הג' מאוגדים יחד בדרך נפלא, והיו לאחדים יחד, עד שהאדם כל ימי חייו גם את עצמו לא יוכל לבקש בתוך עצמו, כי יחשוב בעצמו שאין בתוכו רק עצם אחד, ושהגוף הוא הנשמה והנשמה הוא הגוף כי לדעתו הכל רק עצם אחד.  
 
'''אמנם''' כל זה רק עוד שחי, אבל אחר המוות תתפרד זאת החברה הנאמנה, כמו שכתוב &quot;וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה&quot;, והרוח הנזכר הוא הוא הניצוץ הקדוש אשר זכרנו אשר מיד ה' נתנה להאדם, דמדהיא נאצלת כביכול מאלוהותו יתברך, לכן אינה בת כלייה ותשוב למקורה. אבל הנפש הבהמיי הממוצע בין הנשמה להגוף מפני שכל התקוממותה לא נתהווה רק ע&quot;י הרכבת חלקי הגוף לכן השכל נותן שכשיתפרדו חלקי הרכבת הגוף גם זאת הנפש תתבטל ממציאות שלה אבל הקב&quot;ה הבטיח לנו שבאם רק נשמור מצות אלוהינו גם היא לא תתבטל ממציאותה. 
ואלו הם הב' נרות של שבת, שמרמז לעולם שכולו שבת, שגם אז יאירו לנו ב' נרות שזכרנו- נר אחד הוא כנגד שמור הוא הניצוץ הקדוש שצריכים אנו לשמרו שלא יכהה אורו, והנר הב' הוא כנגד זכור שצריכים אנחנו גם לזכור מעמדו ולהגדיל לו אורו ולהבהיקו.

'''וזהו''' שאמר המדרש &quot;כי אתה תאיר נרי, ה' אלהי יגיה חשכי&quot;- והרי יש סתירה בהפסוק בתחילה קרא לו שם נר ותוך כדי דיבור מכנהו בשם חשכי. אלא כך אמר הקב&quot;ה לאדם, נרי בידך הוא הניצוץ העליון שהוא נרי רצונו לומר ניצוץ אלהי מעצמו כביכול, שתוכל ע&quot;י חטאותיך להחשיכו, אבל גם נרך החשוך דהיינו הבהמיי בידי הוא, אם אתה תאיר נרי העליון שהשקעתי בך מעולם המנושא, אם תשמור לי נר זה לבלי ללכלכו ולהכהותו בחטאים, אז גם אני אאיר נרך, הוא רוח הבהמיי שבך שאתן גם לו קיום וחוזק שיתקיים בצאת מהגוף שיתקיימו לך שניהן לעד לעולם.
 
'''ובזה''' פירשתי &quot;שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה&quot;, דתמוה מאיזה זמן ידבר, אי מחיי הצדיק בעולם הזה הרי לא לבד עצמותיו רוצה הצדיק שלא ישתברו הרי גם אם בשרו עליו יכאב נפשו עליו תאבל, ואם לאחר מותו, ישווה לצדיק אם ישבר עצם מעצמו, וכדקיימא לן באמת (שקלים פרק ח' משנה ב'), דמותר לשבור עצמות המת לצורך, ומה שכתב ביו&quot;ד (ס&quot;ג ת&quot;ג ) דאסור על כרחך היינו שלא לצורך.

'''אמנם''' נראה לי דודאי מיירי בשכר העולם הבא של הצדיק, והאי עצם דנקט קרא אינו עצם מעצמיו אבל משמעותו כ&quot;עצם השמים לטוהר&quot;, רוצה לומר הקב&quot;ה שומר כל עצמיותו של הצדיק, דהיינו כל מדרגות של הנשמה שלו נפש רוח נשמה חיה יחידה. ואפילו חלק אחד מחלקי נשמתו לא ילך לאיבוד, אולם &quot;אחת מהנה לא נשברה&quot;, רוצה לומר- אי אפשר שתשבר אחר המוות, והיא היא הניצוץ הקדוש והמנושא שזכרנו, דמדהיא ניצוץ אלוקי ממש כביכול אי אפשר שתכלה. 

'''אולם''' כל זה בצדיק גמור דאצלו אחר יציאת הנפש מתפרדת החבילה וכל אחד הולך לדרכו, ורק הבלא דגרמא הנקרא (קנאכען גייסט) נשאר מחובר בהעצמות, ואעפ&quot;כ כל מדרגות הנפש נשארים עומדים עדיין בהשתלשלות דק יחד וביותר בשעת המולד או בטו' לחודש או ביארצייט ולכן אז נאות ללכת על קבר אבות מפני שאז הנשמה תעוף יותר סמוך וסביב להקבר והעצמות. אבל נפש החוטאת אי אפשר שתכף אחר המוות יתפרדו חלקי הנשמה כל אחד לדרכו ושתשוב הרוח לאלוקים כמו שאמרנו, מחמת שגם הניצוץ הקדוש הביא עמו כמה כתמים שחורים מחטאים מנסיעת הנפש דרך העולם הזה, ועתה לאחר המוות כשהיא לבדה לא תוכל להתנקות, מחמת רוממותה כשהיא לבדה אינה נופלת תחת הזמן של הזיקוק, לכן אחר יציאת הנפש ישארו משולבים יחד ב' מיני נפשות הנ&quot;ל שע&quot;י התאחדותם  יחד יפול גם הניצוץ הנ&quot;ל תחת הזמן כמו בחיי הארציים, וע&quot;י זה יכול ומסוגל הוא לקבל עונשו י&quot;ב חודש או פחות או יותר לפי רוב חטאיו כדי שיזדקקו היטב, ואח&quot;כ ישובו שניהן לישב לפני אלהים לקבל שכר על מעשיהם הטובים. [וכן אמר התנא &quot;הדין דין אמת, והכל&quot;- רוצה לומר גם החוטא ועונשו בגהינום &quot;מתוקן לסעודה&quot;, כדי שיהיה נאות אחר עונשו לסעודה הרוחנית].

'''וזה''' לפי עניות דעתי כוונת חז&quot;ל בסנהדרין (צא.) ששאל אנטונינוס לרבי הגוף והנשמה יכולים לפטור עצמן מן הדין מדאי אפשר לו לחטוא בלתי חברת חבירו, והשיב לו מהמשל הידוע מהרכבת חיגר על הסומא, כך הקב&quot;ה מחזיר הנשמה על הגוף ודנן יחד. לא על הגוף ממש הכוונה שיתרכב עם הנשמה, דהרי אנו רואים הגוף מונח מושחת ודומם בקבר, וכמו כן נראה בהמומיין  הידועים שהם בין אצבעותינו זה אלפים שנה, וכי ידומה שיפה מאמר טיטוס &quot;לקלייה בנורא ולבדריה לקיטמיה אשב ימי כי היכי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי&quot;?
'''רק''' רצונו לומר במה שכתב שמרכיב הנשמה בגוף, רצונו לומר בכוח הגוף, והוא הוא הנפש הבהמיית  שאמרנו, והוא הוא כמו הסומא שאין לו עין לבחור מה טוב ומה רע לו, גם מפני שהוא כסומא שאוכל ונהנה מדברים הארציים ואינו שובע, (כיומא עד:), כמו שכתבו חז&quot;ל &quot;אין אדם מת וחצי תאוותו בידו&quot;, והחיגר הוא הנפש העליון שאין לו כוח ללכת לבד בעולם הזה, אם לא ישאנו כוח הגוף הסומא, ורק הנפש העליון הזה יראנו הדרך שילך בו כי הוא הקברניטא דספינתא. אלו ב' הכוחות יורכבו יחד אחר פרידתם מהגוף כדי שיזדקקו מכתמיהם.

'''וזהו''' הטעם של שבעה ושלושים ויב' חודש שמתאבלים הבנים על אבותיהם, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולכן נמסר לנו הסוד הזה שעד אז נמשך זמן הזיקוק לאט לאט. 
ולכן משתדלים הבנים או באי כוחם להשתדל להרבות למצוות בזמן זיקוק אבותיהם הנ&quot;ל או ללמוד עבורם וע&quot;י שהאבות הביאום לעולם והדריכום לתורה וליראה שע&quot;י זה יעשו הבנים בתוך זמן ההוא המצוות שעשו והרי גדול המעשה יותר מן העושה (ב&quot;ב ט.), מהאי טעמא יהיה חשוב לפני הקב&quot;ה כאילו עשו האבות בעצמם מעשה המצוות הנ&quot;ל.

מיהו כל זה בכל אדם מורגל שחטא לפעמים, אבל העובר על כרת עונשו יותר כבד ואף שהניצוץ הקדוש שאמרנו אי אפשר שיכלה גם למי שמחויב כרת ויתאפס, עכ&quot;פ ע&quot;י חטאו הנורא יתום נפשו הבהמיי אחר צאתה כענף הנכרת מעץ שאין בהענף עוד חיים. וזהו שאמר הכתוב &quot;הכרת תכרת הנפש ההיא&quot; היינו הבהמיי, &quot;עונה בה&quot; דבעצמותה א&quot;א שתתקיים לעולם מדהיא מורכבת.
'''אולם''' כדי שתזדקק עכ&quot;פ הנשמה העליונה שכשהיא לבדה אינה נופלת תחת הזמן וא&quot;א שתזדקק, לכן כשיצאו שתיהן מהגוף ישארו עדיין שניהם מחוברין וילכו שניהן יחדו, עד שיתלבן ויזדקק הניצוץ הקדוש יפה יפה, ואחר מלאות ימי טהרה אז נתבטל נפש הבהמיית ככלי אין חפץ בו. והניצוץ הקדוש בעצמו ישוב אז לאור באור החיים וחוזר למחנה שכינה, וזהו שאמרו חז&quot;ל (ר&quot;ה יז.) &quot;דכל חייבי כריתות לאחר יב' חודש גופן כלה&quot;, רצונו לומר- כוח הגוף שהוא הוא חיי הבהמיות כלה ונאבד מהמציאות, &quot;ונשמתן נשרפת&quot;, רצונו לומר- מתלבנת כברזל במוקדה, &quot;ורוח&quot;, רצונו לומר- רוח אלוקים חיים, &quot;מפזר עפרה תחת כפות רגלי הצדיקים בגן עדן&quot;. 

'''התבוננו''' התואר היקר הזה שאמרו חז&quot;ל שכינו לאותו חלק של הנשמה שהיא בת כליה כאילו הוא אפר של עץ הנשרף שגם כן אי אפשר שיתאפס אף שכמה חלקי עץ כלו ונאבדו בהשריפה עכ&quot;פ האפר אי אפשר שיכלה. כמו כן הנשמה אחר שנתלבנה על מוקדה ונאבד ממנה חלקי נפש רוח , עכ&quot;פ ינשב רוח אלוקים חיים בהחלק אלוה שבהנפש להשיבו למדריגה תחתונה של צדיקים שישתלמו שכר פעולתן, אבל זאת הבת החוזרת לבית אביה ואוכלת נהמא דכיסופא ובלתי ידח ממנה נדח, כי בת מלך היא. 
    
'''ולפי''' זה מתורץ הקושיא הראשונה שהקשינו, מה יענש המחוייב כרת כמה פעמים, דלפי דברינו לפי רוב הכריתות שעבר כן יאריך זמן זיקוקו וצערו קודם שיתטהר הניצוץ הקדוש. ולפעמים גם כמה מאות שנים לא יהיו די בהן לזיקוקו ולטהרתו. וכדאשכחן בשל&quot;ה שראה אדם שנכנס בו רוח חוטא אחד שהיה מהראשונים שהרימו אבן לסקול זכריה הנביא ע&quot;ה בבית המקדש וזה היה יותר מטו' מאות שנים אח&quot;כ.

'''וא&quot;כ''' גם קושיא שניה מתורצת שהקשינו שאנחנו רואים לפעמים חייבי כרת מאריכים ימים, דיש לומר, מדכבר הוכחנו שמי שחייב כרת כמה פעמים מדאי אפשר לקיים בו עונש הכרת בגופו, משתלם זה ע&quot;י יסורי הזיקוק בעולם הבא כמו כן בענין מיתתו שראוי להיות קודם זמנו והרי לפעמים א&quot;א שימות קודם זמנו רק בדרך נס. דהנה הקב&quot;ה חתם עולמו בגושפנקא דמלכא חותם הטבע אשר לא ישנהו כ&quot;כ בנקל [ועיין מה שכתבנו בס&quot;ד בפירושינו בסדר נשים דק&quot;פ א' ] ולכן המחוייב כרת אשריהו אם היה מקבל עונשו שהוקבע לו. אולם אם יכריח בכוח הטבע שלא ישיגהו העונש ההוא שישמור היטב בריאותו וכשיחלה מעט עד מהרה יקרא לרופא מומחה והוא יתן לו סמים כחיים שטבעם שירפאוהו, וכי סלקא דעתך שמשום שוטה זה שקלקל ישנה הקב&quot;ה טבע עולמו (כע&quot;ז נה' ). אלא עזיא רהטו ורעיא חגירא אבי דרא חושבנא (שבת לב.), דלפי עונשו שהיה מקבל בעולם הזה בקיצור ימיו לפי מידה זו היה קל עונשו ויסורי זקוקו בעולם הבא ואשריהו אם היה כן.
'''אבל''' אוי לו להאחר שהכריח ע&quot;י הטבע להבורא יתברך כביכול להחליף עמו שיקבל החוטא עונש נצחי בעולם הבא בעד עונש עובר העולם  הזה, שלא היו רק בקיצור ימיו דלפי אומד זה יאריך ויוקשה עונשו ויסורי זקוקו בעולם הבא, כדי לנקות הניצוץ יפה קודם שיכבה לו הנר התחתון הוא הנפש הבהמיי בחיוב כרת הנ&quot;ל.

'''וא&quot;כ''' גם הקושיא השלישית מתורצת דהכי פירושה של המשנה כל ישראל ואפילו רשעים חייבי כריתות ומיתות בי&quot;ד אם רק בשם ישראל יכונה יש לו חלק בנשמתו שנאות לקבל השכר בעוה&quot;ב הוא הוא הניצוץ הקדוש שמסוגל לקיום דיהיה איך שיהיה זה לבד עכ&quot;פ יתקיים לו וכמו שכתבנו לעיל. 

'''אבל''' באומות העולם דווקא צדיקיהם וחסידיהם יש להם חלק לעוה&quot;ב, אבל רשעיהם אויבי ה' כיקר כרים כלו בעשן כלו, דרק בישראל יש בו הניצוץ הקדוש שאמרנו דמהאי טעמא נצטווה גם כן במצוות וחוקי התורה שנאותין להשלים על ידם הניצוץ הזה על דרך נפלא [כמ&quot;ש בס&quot;ד בפרק  ו' דאבות דרס&quot;ד ע&quot;ב]. ומסיים שפיר- &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים&quot;, רצונו לומר- אם כל אחד מהם בכללותו דהיינו ב-ב' חלקי נשמתו הם שלמים שלא עברו עבירה שעל ידן יתחייב כרת אז לעולם יירשו ארץ, רצונו לומר מלבד הנצחיית העולמיית יירשו גם כן ארץ הגשמיי ויקומו תחיית המתים בגוף, בעבור שהכל נשאר להם אז קיים הנפש הבהמיי והרוחני, ולכן בתחיית המתים תוכל כל החברותא לחזור ולפסוע מהלך שלה כבתחילה. אולם אם אין לו זכות, רק שהוא &quot;נצר מטעי&quot; לבעבור שאני בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, אז לכל הפחות &quot;מעשי ידי להתפאר&quot;, דהיינו אף שהנפש הבהמיי כלה ונכרתה וגם לא יקום עוד בתחיית המתים בגוף, דאיך אפשר לו כן הרי חסר להחברותא ההוא חבר אחד שהיה מחבר ומאגד הכל, ואם יקבל נפש בהמיי אחר אז לא יכיר האדם את עצמו, אז כי ע&quot;י זה התערובות הזר שביניהן יתהווה בריאה חדשה ממש. אמנם עכ&quot;פ הניצוץ הקדוש שבו שהוא מעשי ידיו כביכול תשוב אחר זיקוקה ונקיונה לאור באור ה', מדהיא מעשי ידי כביכול כמו שכתוב &quot;והנשמות אני עשיתי&quot; והיא היא עכ&quot;פ תתפאר. נמצא שגם רשע כזה יש לו עכ&quot;פ בעצמו חלק לעוה&quot;ב לאור באור החיים.

== פרק ג' ==
 
'''אולם''' האמונה שגם הגוף ישוב לחיות, זה קשה להשיג בשכל האדם מאד, לא מפני התנגדות הטבעית שבה, דהרי הקב&quot;ה אומר {{צמ|הממני יפלא כל דבר נאם ה'|ירמיהו לב כז}}. והיד ה' תקצר? וכבר יפה הקשו חז&quot;ל &lt;small&gt;([[סנהדרין צא א]])&lt;/small&gt;: מה דלא הוה הוה, מה דהוה לא כל שכן: 

'''אבל''' תמיהתנו הוא, לאיזה תכלית יהיה התקומה הזאת? הכי כל כך יקר הוא חיי החלום הארצי, שנחשבהו לתכלית כל התכליתים?

'''וגם''' בתואר החיים ההוא החדש, נשתוקק מאד לידע איך יהיה: הכי גם אז נאכל ונשתה ונחיה כמו עתה, כמו שכתבו רבינו סעדיה ושאר איזה גאונים, ואף על פי כן לא ימות? זהו נגד השגתנו, דהרי יהיה לו גוף ממש כמו עכשיו, וגם אם אלף שנים יחיה, על כל פנים סוף האדם למות, ואפילו יהיה לו גוף קשה כברזל, על כרחך שתשתיקהו הזמן לבסוף:

'''ואם כן''' יהיה תמוה מאד: לא נכתב לא '''ה''' ולא '''ו''', לא יחיה ולא יחזור למות; וכי עביד קודשא בריך הוא ניסא בכדי? ובפרטות נס גדול כזה, שישוב לחיות אחרי הֲתִמּוֹ, כדי לחזור למות. ותו, הרי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, להנות מזיו השכינה, מכל חיי העולם הזה:

'''ותו,''' אם נאמר שאז ישוב למות, כדעת גאונים אחרים דפליגי על רבינו סעדיה הנ&quot;ל, זה לא יניח את עצמנו לחשוב כלל. דהרי אמרינן במ&quot;ק ([[מועד קטן כח א|דף כ&quot;ח א']]), דאתחזי ליה רב שעורים לרבא לאחר גויעתו, ושאלו: היה לו למר צערא במיתה? והשיב, דהוה כמשחל בניתא מחלבא, ואף על פי כן אילו אמר לו קודשא בריך הוא: זיל הדר להאי עלמא כדהוית, לא בעינא, דאף על גב דיסורי המיתה אי אפשר שיהיו כל כך מרים כמו שידומה, דהרי מתבטלת ההרגשה עם המיתה [וכמו שכתב הרופא המפורסם הגדול הופלאנד בספרו היקר מאקראביאטיק חלק ב' צד מ&quot;ט-נ'], אף על פי כן נפיש בעיתותא דמיתה יותר ממה שהוא באמת:

'''ובלתי''' ספק כן תשיב נשמת כל אדם אחר מיתתו, שלא ירצה שוב לשוב לעולם החלום כדי לחזור ולמות. ואם כן, מה שכרו יש בקומו, ומה עונש יש למלוה ברבית וכדומה שאומרים לו שלא יקום בתחיית המתים?

'''ובכל''' הקושיות החמורות שהקשינו, אף על פי כן כל איש ישראלי שכופר בעיקר זה, הוא נתעב ונאלח לפי דת תורתנו הקדושה במדריגה שפלה עד מאד, וכמו שכתב הרמב&quot;ם ריש פרק חלק, שכל הכופר בעיקר זה הוא בכלל רשע ואפיקורוס, ואין לו חלק לעולם הבא:

'''וכן''' אמרינן במשנה, '''ואלו שאין להן חלק לעולם הבא''', האומר אין תחיית המתים מן התורה. ורש&quot;י כתב שם, דאף שמאמין בעיקר זה, רק שאינו מאמין שמוכח כן מן התורה, הרי הוא בכלל אפיקורוס. והבאר שבע שם כתב שאיזה תלמיד טועה כתב כן בגליון רש&quot;י, דמה לי אם מכחיש ואומר דהקראי דמייתי הש&quot;ס אסמכתא בעלמא הן, אם רק מאמין בהעיקר. וכך כתב הרמב&quot;ם בפרק ג' מתשובה, דרק בכופר מכל וכל בעיקר זה אין לו חלק לעולם הבא:

'''וכפי''' הנראה רש&quot;י דייק כן ממתניתין, מדקאמר הלשון &quot;מן '''התורה&quot;.''' אבל לפי עניות דעתי דכוונת המשנה, דדווקא כשאומר שאמונה זו מוכח הפוכה מן התורה, נמצא אינו מחוייב להאמין כך, אז הוא בכלל אפיקורוס.

'''ואפשר''' לתרץ גם דברי רש&quot;י, דרוצה לומר, דאף על גב דהש&quot;ס מייתי כמה קראי, דכל אשר עינים לו יראה שהן רק אסמכתא בעלמא, על כל פנים יש כמה כתובים שמדברים מעיקר זה באר היטב, כגון: &quot;אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא&quot;; &quot;יחיו מתיך, נבלתי יקומון&quot;; &quot;ורבים מישני עפר יקיצו, אלה לחיי עולם&quot;; והמלאך קרא לדניאל, &quot;ועתה לך וגו' ותעמוד לגורלך לקץ הימין&quot;. והרי כל מי שירצה להתעקש ולומר שכל הפסוקים האלו הן רק משל ומליצה, הוא בכלל מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ואין לו חלק לעולם הבא:

'''ויהיה''' איך שיהיה, חיובנו הוא להשריש האמונה הזאת בלבנו יפה, לבלי לאבד חס ושלום עולם הבא שלנו, שקנינו ביגיעה גדולה וביוקר רב. דאיך חמוץ נתהווה לנו ולכל ישראל קניית אושר זה, ואיך נאבדו כל כך בנקלות? 

'''לכן''' אמרתי לעשות נחת רוח למעלתכם ולהביא לכם ראיות חזקות כראי מוצק על האמונה היקרה הזאת, מהחוש והשכל, מלבד מהקבלה, אשר הסימן על ג' מיני ראיות הנ&quot;ל &quot;כי בי '''חשק'''&quot; (ראשי תיבות: חוש, שכל, קבלה), כמו שאמרו הדרשנים. ועם ג' מיני זיון אלו אנחנו נחלץ חושים להשמיד כל ספק מלב אדם החלש: 

'''והלואי''' שהיינו יכולין לעשות כן בכל מצות תורתנו הקדושה, וכמו שכתוב: '''&quot;הבינני ואצרה תורתך ואשמרנה בכל לב&quot;''', שכשאבין טעם המצוה יפה, אז לא יהא לבי חלוק בקרבי. לכן שמעוני בני האהובים, כי '''מדושתי ובן גרני''' אשר חנני ה' אחלק לכם בזה היום. השגיחו היטב ידידי אחי וריעי שלא יאבד לכם גם מלה אחת מדברינו, כי בהעניין זה תלוי כל הצלחתכם בזה ובבא: 

{{גודל גופן|4|'''ונחקור'''}} תחילה בזה שני דברים: (א) מה שהיה; (ב) מה שיהיה, ונוכיח העתיד מהעבר. ואף על פי שאסור לנו לשאול מה לפנים מה לאחור, כריש פרק ג' דחגיגה, היינו דווקא להסתכל יותר להלאה ממה שהורשו לנו חכמינו ז&quot;ל. אבל אנחנו נעלה ונציץ רק בהחלונות שקופים ואטומים שפתחו לנו רבותינו כפי שנמסר לנו איש מפי איש, ונביא ראיות חזקות על דבריהם הקדושים אשר מימיהם אנו שותים. גם מדברי הטבעיים להורות נתן, כי רוח אלהים דבר בם, וכי כל דבריהם אמת וצדק:

'''אמרינן''' בסנהדרין [דצ&quot;ז א'] תנא דבי אביי, שית אלפי שנין הוה עלמא, וחד חריב, תנא כשם שהשביעית משמט א' לז' שנים, כך העולם משמט א' לז' אלפים שנה עכ&quot;ל הגמ'. והכי נמי אמרינן בסוף מסכת תמיד, בשבת היו אומרים, מזמור שיר ליום השבת, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. זהו הסוד מה שיהיה. 

'''אולם''' הסוד ממה שהיה, גם זה הראונו חז&quot;ל בדבריהם היקרים, להציץ האור מתוך נקב כמלא מחט סדקית.&lt;br /&gt;
'''דאמרי'''' בב&quot;ר. ויהי ערב ויהי בוקר [דק' וכי מאחר שלא היה עדיין שמש בעולם, ערב ובוקר מניין] א&quot;ר אבוה מכאן שהי' סדר זמנים קודם לזה וכו', מלמד שהי' הקב&quot;ה בונה עולמות ומחריבן, בונה עולמות ומחריבן ואמר דין הניין לי ודין לא הניין לי:

'''וכדי''' למסור לנו הבטה והשקפה עגולית על כל הענין, גלה לנו רבינו בחיי סוד נעלם בשם המקובלים בפרשת בהר, בפסוק ושבתה הארץ שבת לה' וגו', דזה ירמז על סוד נפלא, שיהיה העולם נבנה ונחרב ז' פעמים, כנגד ז' שמיטות שביובל, שהם יחד מ&quot;ט אלפים שנה.

'''וכתב''' עוד, שבכל שמיטה ושמיטה הנ&quot;ל, יהיה העולם נברא בהשלמה יתירה יותר מבתחילה, על שלבסוף יחזרון כל נצוצי הקדושה שהושפעו מהקב&quot;ה בתחילת בריאת העולם לתוך הגשמיים כדי שישלימו א&quot;ע בעצמן ובסוף השמיטה הז' יחזרו מושלמים בתכלית השלימות, לסבה הראשונה ב&quot;ה, כרצונו ית' וזהו תכלית כל התכליתים לבריאת העולם. ע&quot;כ תוכן דבריו שם. 

'''ועל''' זה רמז לנו קצת הרמב&quot;ן, בפסוק אשר ברא אלהים לעשות, והראב&quot;ע בפסוק עוד כל ימי הארץ והרקנטי בפרשת בהר כתב עוד, שלעניין זה רומזין כמה מצות התורה, שראינו שמספר '''שבע''' מתנוסס ומתנוצץ בכמה מהמצות ז' ימי שבתא ז' ימי פסח ז' ימי סיכות ז' ימי נידה ז' ימי נקיים ז' ימים קודם המילה ז' ימי אבלות ז' ימי משתה ז' שנים בשמיטה ז' שמיטות ביובל ז' קני המנורה הזאת ביו&quot;כ ועוד רבים:

'''ובעלי''' הסודות רחושי מרחשן שפתתייהו, שלז' הקפות העולם הללו, רומזים *ז&quot;י בראשית, שכל א' היה הכנה ליום שלאחריו, וכמו שנראה מסדר בריאותן אחר שנדקדק בהם היטב, כמו כן בז' ההקפות של העולם תהיה כל הקפה הכנה להקפה שלאחרי' ושתמיד הקפה המאוחרת תהי' מושלמה טפי:

'''וסוד''' ה' ליראיו, שנמסר להם שאנחנו כעת בהקפה הד', שהוא לפי סדר ששת ימי בראשית הנ&quot;ל כנגד יום רביעי שבו העמיד הקב&quot;ה המאורות בעולם ולכן גם בהיקף זה עלה אור התורה הוא השמש המאירה מקצה ארץ ועד קצהו הוא המאור הגדול, שאעפ&quot;י שבעו&quot;ה כבוד האומה הקדושה ירדה מאד אבל תה&quot;ק תעמוד כשמש בהירה באמצעית האופק, עד שכל האומות, אפילו אותן שמוצאין א&quot;ע לבלתי מחויבין לשמור מצותיה, כנוצרים וישמעאלים כולם ינשאוה, יכבדו התורה הקדושה, ויכירו אלהותה, והיא בכבודה ועוזה כשמש המאירה בקרניה לכל באי עולם:

'''אולם''' זה המאור הגדול לממשלת היום וגם המאור הקטן הוא שכל האנושי שמושל בעה&quot;ז גם הוא התנשא מאד בהקפה זו ועוד יתנשא בימים הבאים למעלה נשאה שלא ישוער בשכל האנושי:

'''ומלבד''' שנתגלה לנו כל זה מחורבן והתחדשות של העולם אח&quot;כ, נודע לנו מיד ליד בסוד. כבר נזכר דבר מזה באר היטב בפסוקים כתיב, '''רוע תרוע הארץ''', מוט התמוטטה, וחפרה הלבנה ובושה החמה, ונגולו בספר השמים, וכל צבאם יבול, שמים כארץ נמלחו והארץ כנגד תבלה, הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה.

'''מכל''' זה מוכח שיתחדש העולם פ&quot;א אחר שיחרב, ומה שמצינו כמה פסוקים שמדברים בהיפך מזה, כגון והארץ לעולם עומדת, ויעמידה לעד לעולם, כל זה הוא רק רדיפות הלשון על זמן ארוך ביותר, כמו ועבדו לעולם, לעולם בהם תעבודו, דוודאי כל אדם ישפוט שכוונת הכתוב ר&quot;ל רק זמן ארוך:

'''ועתה''' אחי ידידי ראו על איזה בסיס אדני תה&quot;ק מונחים, כי הסוד הזה שנמסר לאבותינו ורבותינו, והם גלוהו לנו זה כמה מאות שנים מצאנוהו שוב שהטבע ברורה לעינינו בזמנים המאוחרים כבזמנינו הבהירה ביותר.

'''דהרוח''' המשתוקק שבאדם, החפץ לגלות כל העלומות, חקר וחפר ויחפש כחולדה בקרבים של האדמה בהרים היותר גבוהים שבעולם בהררי[*פירענעען] *ובקארפאטישען *געבירגע, ובהרי קארדיללען באמעריקא, ובהרי היממעל, בגבול כינא, חפרו וחתרו ומצאו שכולן נתהוו ע&quot;י פדרי סלעים נוראים שמונחים כאילו הושלכו בלי סידור זה על זה בכח חזק ונורא, ותלויים תלולים זה על זה על רוחב שערה עד שלא ישוער שנתהווה כזאת רק ע&quot;י [*וועלטען *רעוואלוטציאן] שהיה פעם א' על ידו ית' הגוער בארץ ותתהפך כרגע:

'''עוד''' לא הסתפקו בזה כ&quot;א גם חתרו במעמקי ארץ ובקרביה איזה מאות קלאפטר עמוק תחת פני העליון של הארץ חפשו בבערגווערק, ומצאו תוך עובי האדמה ד' סדרים וכל אחת למעלה מחבירתה כל א' מין אדמה אחרת, ובין סדר לסדר מונחים ברואים שנתקשו ונתהוו *בתוארם לאבן אשר משם הוכיחו שהארץ נתהפכה ונחלפה פניה כבר ד' פעמים:

'''והברואים''' שבין שורת אדמה לחברתה מצאו תמיד שאותם שמונחים בשורה התחתונה שבארץ, הם בנויים בגודל ענקיי יותר מאותם שמונחים בשורה של מעלה ממנה וכמו כן אותן שמונחים בשורה השנייה, עדין יותר גדולים מאותן שמונחים בשורה השלישית וכמו כן מהשלישית להרביעית *העתיי אבל לפי גודל הברואים שבכל שורה התחתונה יותר מאותן שבשורה שלמעלה ממנה, כן יתראה שוב שלימות היופי בבניינם של הברואים שנמצאים בכל שורה עליונה, יותר מאשר יראה בבנין הברואים שנמצאים בשורה *שתחתיה:

'''עוד''' כתבו הטבעיים שיש כמה הוכחות בטבע, שהארץ קבלה פעם א' דחיפה נוראה מקרן מערבית דרומית לקרן מזרחית צפונית, אשר עי&quot;ז נחרבו ונשדדו כל פני הארץ:

'''וכן''' מצאו בשנת אלף ותת&quot;ז למספרם, במדינת [זיביריען] בקצה צפון של העולם תחת הקרח הנורא אשר שם תמיד, פיל א' גדול מאד בכמו ג' או ד' פעמים מאשר מצאנו עתה, ושופי עצמותיו עתה עומדים *בצאלאנישען מוזעאום *בפעטערסבורג.

'''ולאשר''' בהמדינה הנ&quot;ל לפי גודל קרירות התמידי השולט שם, אינו מקום גידול פילין, מזה מוכח שעל ידי דחיפה הנ&quot;ל שקבלה הארץ, ונשדדה ונבלבלה, הוצף לשם אז הפיל זה בהמון גלים, או שפעם א' היה טבע האקלים ההוא חם, בכדי סיפוק לגדל פילין.

'''וכ&quot;כ''' ימצאו במעמקי ההרים היותר גבוהים בארץ, חיות הים אשר נתקעו והיו לאבן, וחכם אחד חוקר טבעי קופיער שמו, כתב שמכל ע&quot;ח מיני חיות שמצאו בתחתיות הארץ יש מהן מ&quot;ח מינין שאינם נמצאים כלל בעולם העתיי.

'''וכבר''' ידענו מעצמות חיה ענקיי אחת שנמצאת במעמקי ארץ סביב עיר באלטימארע באמעריקא, אשר ארכה י&quot;ז רגל, וגבהה מכפות רגליה הראשונים עד קצה כתפותיה, י&quot;א רגל, ומכף רגליה האחרונים עד גבה, יש ט' רגל. וגם באייראפא ובהארץ געבירנע נמצא במעמקי ארץ עצמות זאת החיה, פזורים אחת הנה ואחת הנה וקראו בשם לכל מין חיה כזאת מאממוט:

'''וכן''' מצאנו מין בריאה אבניית שקראוה איגוואנאדאן שגבהה ע&quot;ו רגל וארכה עד צ' רגל ומתוך תכונת אבריה שפטו התוכניים שמאכלה רק חציר היה.
ועוד מין חיה אחרת מצאו שקראוה מעגאלאזוירוס, שהיתה רק מעט קטן איגוואנאדאן אבל היתה חיה טורפת, ואוכלת בשר.
'''מכל''' האמור נראה ברור שכל מה שמסרו לנו המקובלים זה כמו מאות שנים, שכבר היה עולם פ&quot;א ושוב נחרב וחזר ונתקומם זה ארבע פעמים, ושבכל פעם העולם התגלה בשלימות יתירה יותר מבתחלה, הכל התברר עכשיו בזמנינו באמת וצדק.

'''והתאמינו''' אחי שסוד הנפלא הזה נכתב באר היטיב בפרשה הראשונה שבתורתנו הקדושה דא בה כולה בה כי היא היא אם כל חי. 

'''התבוננו''' רק היטיב בין אור קמטיה בראש התורה נאמר '''בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ''', דתמוה אם שמים ורקיע דבר א' הן, הרי לא נברא הרקיע עד יום ב', ואם שמים דבר אחר הוא, דהיינו האויר הדק העליון הנקרא עטהער, וכמ&quot;ש חז&quot;ל דשמים נוטריקון אש ומים, מלמד שלקח הקב&quot;ה אש ומים ובללן זב&quot;ז עכ&quot;ל, והרי כן הוא האמת האויר העליון הנ&quot;ל ממולח מרטיבות וחמימות, אבל רקיע הוא שוב דבר אחר דהיינו האויר התחתון העשוי לנשימה, הנקרא אטמאספערע והוא עולה עד ז' וח' פרסאות מהארץ.

'''עכ&quot;פ''' ק' למה לא נזכר בתורה שאמר הקב&quot;ה יהי שמים כמו שצוה יהי רקיע, ואת&quot;ל מדנתהוו מאפס, לא היה שייך על מי יצוה, עכ&quot;פ למה לא נזכר בתורה בריאת הד' יסודות אש רוח מים עפר?

'''ותו''' כתיב והארץ היתה תהו ובוהו זה הקרא מיותר יותר לגמרי, דמי לא ידע שקודם שברא הקב&quot;ה כל ברואי הארץ וגם אור לא הי' עדיין, א&quot;כ פשיטא שהיה הכל תהו ובוהו וחושך.

'''ותו''' כתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים, זה הפסוק אין לו פי' כלל, רש&quot;י פי' כסא כבוד המרחף, כיונה המרחפת על קנה, הנה זה הפי' שהביא רבינו יותר עמוס מהקרא עצמו. וצריך פי' לפירושו.

'''אמנם''' פה גלתה לנו תורתנו הקדושה טפח מהסוד הנפלא שזכרנו, שאין העולם פה בפעם ראשון, ושכבר נבראו הד' היסודות בהקפות הראשונות ולכן לא נזכרו בבריאה העתיי.

'''וזהו''' שסיפרה התורה, בראשית, ר&quot;ל בהתחלות כל התחלות, '''ברא אלהים את השמים''' הוא העטהער, הממלא כל חלל העולם הנראה, '''ואת הארץ''' הוא כל כדור הארץ. אח&quot;כ תדלג התורה על הקריות שנתהוו בסדרי העולם הקדום, שאין נפקא מינה לנו השתא בזה כלל.

'''אבל''' סיפרה לנו '''והארץ היתה תהו ובוהו''' וגו', ר&quot;ל חזרה ונתהווה חריבה ושוממה, וכמ&quot;ש בתרגום יב&quot;ע, וארעא הוות צדיא ורקניא מבני אנשא, שכוונתו שלא נחרבה ונתבלה ממציאות לגמרי, רק שע&quot;י רצון עליון יחשו&quot;י, קבלה דחיפה ברוח סועה וסערה עושה דברו, ונתבלבלו סדרי הטבע הקדום באש ובמים, ונתהווה חושך ע&quot;פ תהום.

'''ואמר''' שוב '''ורוח אלהים מרחפת על פני המים''' הוא הוא הרוח המחיה הכלה, הנזכר [ביחזקאל ל&quot;ו*] כדכתיב מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה, הוא הרוח החיים שנזכר אחר עבור הפורענות המבול, כדכתיב ויעבר אלהים רוח על הארץ וישוכו המים, הוא הרוח שנזכר אצל בריאת אדה&quot;ר, מ&quot;ש ויפח באפיו נשמת חיים, הוא הרוח הנזכר גם כאן ור&quot;ל שרוח חיים התחיל לרחף ולארוג על פני המים שכיסו הארץ.

'''וזהו''' מ&quot;ש חז&quot;ל '''כסא כבוד''', ר&quot;ל הרוח המחיה הכל, שהוא נקרא כסא הכבוד, כי על ידו יראה כבודו של ממהקב&quot;ה והוא הוא כח הטבע, כי טבע הוא כסא כבודו ית', התחיל לרחף על פני המים '''כיונה המרחפת על קנה''' ר&quot;ל להוציא אפרוחים.

'''ומתחלת''' התורה מעתה לספר סדר הבריאה העתיי, שכל יום הי' הכנה לחבירו כמש&quot;ל, דכמו שכל הקפת עולם התחליי, הי' הכנה לההקפה שנתהווית אחריה, כמו כן בכל הקפה עצמה היה מעשה כל יום הכנה ליום שלאחריו. והדברים ארוכים, ולקצר אנחנו צריכים בזה עכשיו, לבלי להתרחק ממטחוי הענין.

'''אכן''' הסתכלו אחי הטובים גדולת התורה ורוממותה הנפל(א)ה, השגיחו הב' הגדולה, שעתה מתחלת התורה והשקיפו על ד' תגין שעל הב' הזאת ונמסר לנו מהמקובלים שהד' תגין מרמזין שכבר ישנו העולם פה הפעם הד' (רביעית) על כל צבאיה והב' הגדולה תודיענו שהגדול שביצירה, הוא נפש האדם השכלי כבר ישנו פה פעם ב'.

'''ולפעד&quot;נ''' שאותן הבני אדם שהיו בעולם הקדום שנקראים פראאעמיטען בל&quot;א, ר&quot;ל הבני אדם שהיו בעולם קודם בריאת אדם הראשון העכשויי הן הן התתקע&quot;ד דורות שנזכרו בשבת [דפ&quot;ח] וחגיגה [די&quot;ד], שהיו נבראים קודם בריאת העולם העתיי.

'''וצא''' וחשוב דלפי דברי רז&quot;ל שם, דרש כן מדכתיב דבר צוה לאלף דור, שהיה ראוי שתנתן התורה לסוף אלף דורות הקודמין, דהיינו בתחלת העולם העתיי, שנברא בהשלמה יתירה בהשכלה ובמדות יותר מהעולם שקדמו.

'''והרי''' כל דור לפע&quot;ד הוא ז' שנים, מטעם שמכל ז' לז' שנים העולם משתנה כמ&quot;ש לעיל בדרשתינו, א&quot;כ ז' אלפים שנה של העולם הקודם, הם אלף דור שזכרו חז&quot;ל, והודיעונו כאן, שאחר שנתבערו מהעולם הדורות שבעולם הקודם כקוצים מכרם ד' צבאות, ונברא העולם מתוקן יותר, היה ראוי שתנתן התורה לאדם הראשון של העולם העתיי, כי כבר נתבשל העולם כראוי.

'''רק''' מפני שהעולם הקדום קלקלו מעשיהן ביותר, לכן קומטו בלא עת, ונגועו בעוד שהיה חסר לאלף דורות ההם כ&quot;ו דורות והיינו בסוף תתקע&quot;ד דורות שזכרו חז&quot;ל אשר לפי חשבון ז' שנים לדור כמ&quot;ש לעיל, היה חורבן העולם ההוא בשנת ששת אלפים ותתי&quot;ח מתחלת יצירתו.

'''ואותן''' כ&quot;ו דורות שחסרו בעולם הקודם, חזרו והושלמו מאדה&quot;ר עד משרע&quot;ה דהיינו י' דורות מאדם עד נח וי' דורות מנח עד אברהם וששה דורות מאברהם עד משרע&quot;ה, שאז נתבשל ונזדקק העולם כבר יפה יפה שיהיה ראוי לקבלת התורה. 

'''וזהו''' שאומר הכתוב, מעולם עד עולם אתה אל ונאמר ברוך ה' אלהי ישראל מהעולם ועד עולם. הקב&quot;ה ברוב רחמיו, בלתי ידח ממנו נדח ולכן אותן נצוצות הקדושות שהושפעו מאלהותו ית' בעולם הקדום, כדי שע&quot;י חפשיות הבחירה ישלימו א&quot;ע בעצמן, אבל לבעבור שתושבי הארץ דקלקלו ונתהוו תתקע&quot;ד דורות מקולקלין ומושחתים והובערו מהעולם, לכן ברוב רחמיו חוזר ומביאם לאותן הנשמות להעולם העתיי המתוקן ביותר שעתה יהיה להם יותר נקל להשלים א&quot;ע בעצמן כרצונו ית' יותר מבתחלה. והיינו דקאמר קרא הנ&quot;ל מהעולם עד עולם אתה אל, ר&quot;ל השגחתך ברחמיך כאב לבניו תלווינו מעולם לעולם תמיד להדריכנו במעגלי צדק. וכן כתוב כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגינו עולמות, ר&quot;ל כאב שרוצה להרגיל בנו העלם הרך, שיהרגל לילך לבדו, לכן יעמידהו לפניו במרחק קטן [היינו הזמן של הקפה א' בעולם] ויסבב בזרועותיו סביב לו שאם יט ליפול, יפול תוך זרועותיו ושוב יעמידהו מחדש במרחק כנ&quot;ל,
כך תנהגנו מעולם לעולם, ותשלימנו בכל א' מהן, שוב מעט יותר ויותר מבתחלה, כדי שבסוף כל סוף נקרב אליך. 

'''עתה''' אחי נפתחו לנו חלונות אור יותר בעיקר הזה שבאמונה כבר היינו פה כולנו בעולם הקדום ונתעלמנו עם חורבן העולם ונרגיש מכמה ראיות, ששוב באנו לכאן עם לבוש גוף חדש, יותר מושלמים מבתחילה, ושוב יבא עת שאחר שנשלים פעולות היום הקצוב בעולם הזה ונתעלה מכל עין במיתהנו ושוב בעולם שיברא אחר העולם העתיי, נחזור שוב להתראות בהעולם, יותר ויותר מושלמים משל עתה, כמ&quot;ש ויציצו מעיר כעשב הארץ וכן נאמר ואורח צדיקים כאור נוגה, שמקיף וחוזר ומקיף העולם, הולך ואור עד נכון היום הוא סוף הקפה השביעית, שהוא היובל הגדול, שישובו כל הנצוצות הקדושות להסבה הראשונה ית', בהשלמה יתירה, וזהו תכלית כל הבריאה, וזהו שאמר הכתוב עד נכון היום, כי הוא היום הגדול והנורא שזכרו אחרון הנביאים בסוף נבואתו. 

'''אולם''' אם עתה בעה&quot;ז עדיין לא נתבשל שכלינו כראוי להבין סודות חוקי התורה, וגם בכמה צדדי נוכל רק לשער בהשתערות עמומים שכבר היינו פה אבל בעולם הבא מבטיחנו האמונה הזאת שנוכל אז להציץ ולראות עם עיניים יותר בהירות ומאירות. ואם בעולם העתיי ע&quot;י השלמת השכל יותר מבתחלה בעולם הקדום, כבר כל אדם י(ו)דע ומרגיש מה ראוי לו לעשות בחיוביו לחבירו, ומבין היטיב כל חיוביו הטבעיים. לע&quot;ל בעולם הבא, יהיו עיניו בהירות כב' מאורות הגדולים, ועמהן יציץ גם (על) כל סודות העולם, וכל חוקי התורה בעשות ולאוין, מה יתקן ומה יקלקל(ו) לעצמו ע&quot;י כל אלה וסוד זאת הובטח לנו, שאז בעולם הבא ההוא, נהיה יכולים להזכיר את עצמינו יפה, איך שכבר היינו פה, ומה עשינו, וכדומה וזהו אמונת ''תחיית המתים''. 

'''ולפע&quot;ד''' זהו הפ' של הקדיש שאומרים אחר קבורה, אחר אשר טמנו את הגווייה בחמוקי מסתרי ארץ, וכדי שהרואים כל זה, לא יתיאשו מהתקוממות הגוף שוב בחיים, וגם כדי לחזק לבבות ישראל המאמינים בתחיית המתים, לכן יעמדו האבלים בעצמן, ויקראו בקול יתגדל ויתקדש שמיה רבא.

'''הנה''' ב' מילות אלו גדול וקדוש, פירושם הוא הפכי דגדול, ר&quot;ל הוא דבר המתפשט ומתרחב, עד שגם כהויי עיניים יראוהו, אבל פ' מלת קדוש, הוא ממש בהיפך, דר&quot;ל דבר המונזר ומופרש ונעלם מעין כל.

'''אמנם''' לפי דעת תה&quot;ק ואמונתנו היקרה, צריך להאמין שיש בהקב&quot;ה ב' מדות אלו דהיינו, (א) שהוא רם ונשא קדוש ונעלה מאד עד שלא ישיגו שום בריה.(ב) שאף שהוא נישא ונעלה וקדוש, אפ&quot;ה הוא נמצא בהשגתו בכל עיניינינו וענייני  העולם ובענייני כל הברואים אפילו עם היותר שפלים, דלפי רוממותו ענוונותו, וכן כתוב, כי רם ה' ושפל יראה, וגבוה ממרחק יידע.

'''אולם''' אף על פי שחייבים אנחנו להאמין כך, אין אנו משיגים דבר זה בעה&quot;ז בבירור. דאף שעולם קדושתו והעלמתו ית', ידענוהו היטב, כמ&quot;ש כי לא יראני האדם וחי, אבל מציאותו אצלינו בכל עניינינו, ושכל מקריות האדם רק על ידו ית' הם, כמ&quot;ש חז&quot;ל הכל בידי שמיים וכו', זה לא נוכל להשיג בקוצר שכלינו, רק נאמין כך.

'''אולם''' עי&quot;ז יהיה גם פח יקוש לכל חוטא כי יחשוב שכל מה שלא ישתדל בעצמו לטובת עצמו לא יוכל להשיגו, ובכל מה שישיג בעולם, יאמר אל לבו כחי ועצם ידי עשה לי החיל הזה. לכן ירדוף אחר כל עונג והרווחה לגוף, ולא יחוש אם יהיה באופן האסור או המותר.

'''ולכן''' כל חללי מעלה ומטה כולם יהללו את שם ה' וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש, ר&quot;ל מופרש ונעלם הוא ית' בכל ג' עולמות הידועים, הארצי, והגלגליי,  והמלאכיי, כולם שואלים זל&quot;ז איה מקום כבודו, ר&quot;ל שעם עולם רוממות והתעלמותו, אפ&quot;ה, וכל מאמינים שהשגתו הוא ממלא כל חללי העולמות בגופו ורוחני.

'''וכן''' כתוב הנה זה עומד אחר כתלינו בהעלמה, אעפ&quot;כ משגיח מן החלונות, ר&quot;ל אם חלונות ההצלחה פתוחים עלינו הוא הוא המשגיח עלינו, אבל גם מציץ מן החרכים, כשהברואים שרויים באפילת הצרה, מציץ עליהם, משקיף מתוך בקע צר שבכותל שרואה ואינו נראה, כך גם ית' ישגיח אז על האדם בעין חמלה להקל צרתו ולמתק מרירותה בכל האפשרי, אבל האדם לא יראהו, ויחשוב כי אין ה' רואה עליו אז.

אולם בעולם שאחר תחיית המתים אז יתגלה כבודו, ועין בעין יראו כל בשר וישיגו אלוהותו ית', עד שחז&quot;ל בנעימות לשונם המשילו את המעמד הצלחיי ההוא למחול &lt;small&gt;([[בתענית ל&quot;א א']])&lt;/small&gt;, שכל אחד מראה באצבעו עליו ית' לומר הנה אלהינו זה, קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, שניתן לנו הבעה בהירה כזאת, ועי&quot;ז ננצל מלילך בדרך תועה, ונשיג ג&quot;כ יותר לנקל הצלחתינו האמיתית הנצחית.

'''וזהו''' שמבשר בעל הקדיש ואומר, יתגדל ויתקדש שמיה רבא, אשר לפע&quot;ד אינו תפילה, רק הודעה ונטיעת נחמה לאבלי רוח ושבורי לב. ויקרא בקול, אחי אל תצטערו על שטמננו אלו האברים הקדושים לפקדון לארץ בסתר, כי כעת יאמרו ליעקב, שזה הנטמן עכשיו שוב יקום ויחיה ברווחה יתירה, כי יבוא עת שיתגדל ויתקדש, שמו יתברך, וישיגוהו הכל עין בעין ומתי יהיה זה?

'''בעלמא''' דעתיד לאתחדתא, שתתחדש כנשר נעוריה, ולאחיה מתיא בגווה ר&quot;ל בעולם החדש ההוא, יקומו ויחיו המתים, והבריאה החדשה ההיא של הברואים, תהיה כדי לאסקאיתהון לחיי עלמא, ר&quot;ל שעל ידי שיקומו ויחיו שוב בעולם המתוקן, יהיה נקל לברואים להתנשא ולעלות ולהתקרב בסוף כל סוף לסבות כל הסבות ית', שהוא הוא חיי כל העולמים.

'''וכל''' זה נאמר ג&quot;כ בקדיש הפשוטי שבסוף כל תפילה, שהוא וודאי דרך תפילה, אבל נאמר גם בסגנון אחר בקדיש הפשוט ההוא ונאמר, יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא דברא כרעותיה, ר&quot;ל יהי רצון שתתפרסם מהר עוצם קדושתו והשגחתו גם בעולם המקולקל העתיי שבראו כרצונו כך &lt;small&gt;[כמו שמברכת האשה שעשני כרצונו, ר&quot;ל אף שלפי דעת האדם היה אפשר שתברא יותר נבחר, אבל כך עלה ברצונו ית' הנשגב משכל אנושי]&lt;/small&gt;. וזה יהיה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב וכו'.

'''א&quot;כ''' מתורצים כל הקושיות שהקשינו בתחלת דברינו בזה העניין. דקושיא לאיזה תכלית יהיה תחה&quot;מ, י&quot;ל דהיינו כדי שתושלם הנפש אז ביתר שאת, והרי זה אי אפשר בעולם העתיי, מעתה שלא נתבשלה עדיין בריאת העולם כראוי, כמש&quot;ל. שבכל הקפה יושלם העולם בהשלמה יתירה יותר מבתחלה בהגופניות ורוחניות המעורבים והמשולבים יחד, מלבד הנפילה לשניהם שגרם אדה&quot;ר באכילת פרי עץ הדעת, וגם אי אפשר שיתהווה זה לו בעולם הרוחני אחר שימות, דשם אינו עולם העשייה, שיתקן האדם על ידי מעשיו לאור באור החיים, אבל אז בעולם החדש הבא יזדקקו הגוף והנפש, ויהיו טהורים וקדושים יותר ממה שהיה אדה&quot;ר קודם שחטא.

'''ומה''' שהקשינו שוב וכי ישוב לחיות ע&quot;פ האדמה למען לסבול שוב צער מיתה? זה כבר תרצו לנו חז&quot;ל במאמר שהתחלנו בו דרשתינו זו, אולם בעיניהם החדודות הביטו יותר להלאה דהיינו מתחה&quot;מ הד' לחמישי ואמרו:

'''צדיקים''' שעתיד הקב&quot;ה להחיותן, דהיינו בתחה&quot;מ הרביעי הסמוך, אינן חוזרין לעפרן, שנאמר קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים, מה קודש לעולם קיים אף הן לעולם קיימין.

'''וא&quot;ת''' אותן שנים שעתיד הקב&quot;ה לחדש בהן עולמו, דהיינו בהחרבת העולם החמישי, כדי לשוב לחדש עולמו בתחה&quot;מ הששי, צדיקים מה הן עושין בשעת חרבן העולם ההוא הנורא:

'''הקב&quot;ה''' עושה להם כנפיים כנשרים, זהו משל על פרידת הנפש מהגוף בלי צער כעין עליית אליהו הנביא למרום, שחזרו כל חלקי גופו ונפשו ליסוד הראשון ב&quot;ה, וכעין שהיה פרידת הנפש מכל גוף אדם לולא שחטא אדה&quot;ר, ומיתה כזאת כנוה חז&quot;ל במקום אחר מיתת נשיקה, דר&quot;ל ע&quot;י התשוקה הרבה והעונג שיהיה להמנשק ית' ולמנושק באותה שעה, להתקרב זא&quot;ז, לא יסבול המנושק שום צער בפרידתו.

'''וכך''' יהיה מיתת כל אדם אחר תחה&quot;מ, אשר בשמחה וצהלה יקוו ליום פרידתם, להתעופף ולהתנשא עם כנפי להבה לשמיים בלי שום כאב וצער שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ, ובמוט הרים בלב הרים.

'''וזהו''' שסיים וא&quot;ת יש להם צער בפרידת הגוף מהנפש כמו שהוא עכשיו, ת&quot;ל וקווי ה', ר&quot;ל אותם המקווים אז לשוב אל ה' בשמחה, יחליפו על ידי תקוה זאת כח שהיה להם בעולם החמישי עם כח אחר יותר גדול שיתהווה להם בעולם הששי, ובידעם זה, יעלו אבר כנשרים ויתנשאו לשם בעונג ובשמחה רבה, בידעם כי מיתתם אז, מביא להם חיים.

'''ולנחמה''' יותר גדולה גם להאדם העתיי, אמרו לנו הפסוקים שהקדמנו בראש דברינו באמור הנביא:

'''מי''' את ותראי, ר&quot;ל מי את ילד אלהים שתתירא א&quot;ע, כשתראי אנוש ימות, וכשתראה בן אדם חציר ינתן תחת רגבי אדמה. 

'''הכי'''(האם) לא תכירי את עצמך ותשכח ה' עושייך, וכי ברחמיו ויכלתו וחכמתו הבלתי תכליתיים, עשך למען שתמות ותהום.

'''ועוד''' הרי כי אני ה', אשר ביכולת בלי קץ, נוטה שמיים ויוסד ארץ, וכי א&quot;א לי לברוא גם לך שמיים חדשים וארץ חדשה? ולכן בעבור שתשכח כל אלה, תפחד מחמת המציק, דהיינו כליון חרוץ נצחיי ואיה חמת המציק? הלא בכל מקום בעולם שתראה השחתה, תראה גם כן שההשחתה ההיא היא סיבה לחיות חדש(ה).

'''הן''' אפשר שיפחידך מחשבת המות מחמת ב' דברים: (א) יסורי הפרידה בשעת מיתה (ב) אם תחשוב שאח&quot;כ תתאפס.

'''אבל''' על הראשון אומר לך, מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ &lt;small&gt;([[ישעיה פרק נא,יד]])&lt;/small&gt;, אין היסורי מיתה כל כל קשים כמו שתחשוב ואיך אפשר כן, והרי רק ע&quot;י ההרגשה שבך תרגיש הייסורים, אבל הקב&quot;ה יסבב לבלי תצטער הרבה בעת הפרידה, ולא יאריך זמן הענוי ההוא, אבל ימהר להפתח מוסרות האגוד שבין הנפש לגוף.

'''ועל''' היראה השנית שלך, אומר לך ג&quot;כ אל תירא כי לא ימות לשחת, לא תחוס כעב וענן ברוח, ולא יחסר לחמו וקיומו של הנפש אחר פרידתן זמ&quot;ז, אשר תקבל הנפש לחם חוקה מבית המלך ית.

'''או''' אולי תחוש שבשעת המיתה, כשהגלים הנוראים של מחשבותיך יהוממו וירעישו בסער הפרידה, או אולי אז בהסער ההוא תשקע ותטבע נשמתך ומחשבותיך בים הבהלה ההוא.

'''אני''' בא אליך בשם ה' ואומר לך בשמו, כי אני ה', רוגע הים ומשקיטו ואלה הגלים המרעישים בסופה וסערה כמו שירצה, אני ה' אשר בעוז ידי אשקיטם מעליך.

'''כן''' יהיה בשעה מיתתך, שלא תטבע בהמון גלים ההם, וכן יהיה ג&quot;כ בשעת מיתת העולם כולו והשחתתו שיהיה קודם תחה&quot;מ ע&quot;י מבול אש מים ושדוד נורא, שיקבל העולם דחיפה חזקה, והכל יאפס כרגע כדי לשוב לנוּב ולהציץ לחיים חדשים יותר יפים מאשר עתה. 

'''ה'''' צבאות שמו, כי הוא רבון כל המעשים אדון כל הנשמות בא&quot;י המחזיר נשמות לפגרים מתים, ולכן חי חי הוא יודוך קהילה קדושה, וחיוּת והצלחה ותפורכס בזה ובבא. אמן.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים||ויקישיתוף=File:Derush-or-hahayyim.djvu|שם ויקישיתוף=דרוש אור החיים}}

==הערות==
&lt;references /&gt;</text>
      <sha1>d8xxunfie8ekbxcqsqd5hpw31vu6ztv</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087672</id>
      <parentid>3087604</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T07:04:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-54188-37</username>
        <id>46678</id>
      </contributor>
      <comment>/* פרק ג' */</comment>
      <origin>3087672</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="108311" sha1="6gnl236crvqp6263yk8vcoqczhj2qeo" xml:space="preserve">{{כו|דרוש אור החיים|מאת{{ש}}{{גדול|רבי ישראל ליפשיץ}}{{ש}}מחבר פירוש תפארת ישראל על המשנה}}


[[תמונה:Derush-or-hahayyim.djvu|thumb|&quot;דרוש אור החיים&quot; כפי שנדפס בסוף סדר נזיקין ח&quot;א במשניות דפוס וילנא|page=1]]

אמר המפרש: אחרי אשר עד הנה עזרני ה' אלהי אבותי לגמור הסדר הזה, אמרתי: את אשר נדרתי אשלמה, דהיינו מה שהבטחתי סוף פרק ט' דסנהדרין, להביא בסוף הכרך הזה&lt;ref&gt;(משנה עם פירוש תפארת ישראל לסדר נזיקין חלק א)&lt;/ref&gt;, אחת מדרשותיי שדרשתי פה בשבת חול המועד פסח תר&quot;ב על אמונת '''השארת  הנפש ותחיית המתים''', כדי לזכות בהן את הרבים. ויהא רעוא מקדם אבונן דבשמיא דנימא מלתא דתתקבל&lt;ref&gt;תרגום: ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנאמר דבר המתקבל (ע&quot;פ [[ביצה לח א]]).&lt;/ref&gt;, למעלה חנן ולמטה חן&lt;ref&gt;(ע&quot;פ [[בבא בתרא קסו ב]]), ורוצה לומר: יהי רצון שיחונן אותי ה' מלמעלה, ויתן לי חן בעיני השומעים למטה, וכעין {{צמ|ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם|משלי ג ד}}.&lt;/ref&gt;, כדי להבטיח לב עם קדוש אשר באמונתו יחיה, ולהשריש בליבו ב' עיקרים הנפלאים האלה יפה יפה. ולאשר על ידי אמונת ב' עיקרים אלו, לכל בני ישראל היה '''אור'''  במושבותם, וכי היא היתה אם כל '''חי'''. לכן זה שמו לעולם וזה זכרו לדור דור, בשם הנאות לו: 

==אור החיים== 

'''ואנחנו''' בשם ה' אלהינו נזכיר, ובעזרתו יתברך מפתח שפתי ישרים:

'''אנכי''' אנכי הוא מנחמכם. מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן. ותשכח ה' עושֶךָ נוטה שמים ויֹסד ארץ, ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית ואיה חמת המציק. מהר צֹעֶה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו. ואנכי ה' אלהיך רֹגַע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו. ([[ישעיהו נא יב|ישעיה נ&quot;א פסוק י&quot;ב]])

'''תנא''' דבי אליהו: צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן, אינן חוזרין לעפרן, שנאמר {{צמ|קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים|ישעיהו ד ג}}; מה קדוש לעולם קיים, אף הן לעולם קיימין. אם תאמר: אותן שנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש בהן עולמו, צדיקים מה הן עושין? הקדוש ברוך הוא עושה להם כנפיים כנשרים ושטין על פני המים, שנאמר {{צמ|על כן לא נירא בהמיר ארץ, במוט הרים בלב ימים|תהלים מו ג}}. שמא תאמר, יש להם צער? תלמוד לומר: וקוי ה' יחליפו כח, יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו. ([[סנהדרין צב א|סנהדרין דף צ&quot;ב א']])

'''האדם''' שהוא בריאה אשר תמיד בין מות לחיים תעוף, מחויב תמיד להעמיד דבר זה נגד עיניו, אם רוצה להצליח את עצמו בשמים ובארץ. ואעפ&quot;כ צריך שישגיח ביותר על חייו, דהיינו לבלי להעביר אפילו רגע אחד מלפני עיניו קיומו הנצחי. ותמיד יחשוב את עצמו כדבר חי וקיים שלא ימח לעולם. וזהו שאמר הכתוב &quot;החיים והמוות נתתי לפניך&quot;, רצונו לומר מותך וחייך העמדתי בקרוב מאוד להשגחתך, אבל &quot;ובחרת בחיים&quot;- בחר לך חייך התמידי לשום עיניך עליו בפרטות מאוד.

'''דראו''' אחי, אנחנו נצטווינו מתורתנו הקדושה ומחז&quot;ל להביט תמיד בלב שוקט לתחת עיני השונא היותר גדול של חיינו הוא המוות פעמים רבות או כל רגע נעמיד לפנינו מעמדנו בשעה האחרונה אשר בה בכוח נתנתק מהארץ כמו שכתוב &quot;על כרחך אתה מת&quot;, וזהו שאמרו חז&quot;ל (שבת קנג.) &quot;שוב יום אחד לפני מיתתך ושאלו וכי אדם יודע באיזה יום ימות והשיבו- ישוב היום פן ימות למחר&quot; עד כאן לשון הגמרא. אולם קשה למה אמרו חז&quot;ל למה אמרו חז&quot;ל &quot;למחר&quot;, וכי היום אנו בטוחים? אבל מ-ב' טעמים אמרו לשון זה:
'''א.''' דמפני שהתשובה שהאדם יעשה ביום האחרון שלו אינו יכול לעשות רק במהומה וסבך ואם כן איזה כוח יכול להיות לתשובה שיעשה אותה האדם בשעה שהוא בעצמו כמעט אינו אצל עצמו.
'''ב.''' ומפני שהאדם הקל בדעת יחשוב- &quot;הכי אפשר שהיום כבר אמות הלא לא ארגיש עדיין בתוך גופי אפילו רושם מעט מהמיתה?&quot;, לכן אמרו לנו מאהבינו האמיתיים בישוב הדעת, לו יהא כדבריך על כל פנים ישוב היום פן ימות למחר, ומה הכל יכול להתהוות בין היום למחר והלא כתיב בן לילה היה ובין לילה אבד.

'''אולם''' זאת מחשבת המיתה אם תעוף תמיד לעיני האדם הוא תועלת גדול לגוף ולנפש. לגוף- שע&quot;י זה ימעט כאב הרגשתו למחסוריו ולהשפלת הכבוד, כשיקרו לו בעולמו באומרו לנפשו- למה אני מענה ומצער נפשי כ&quot;כ על דברים של עולם חלום אשר ע&quot;כ בסוף אעזבנו. ואלה הדברים לא יועילו למנוע פרידתי ממנו. ועוד תועלת שני ישיג בגוף שעי&quot;ז הוא נושע יותר בטוח מהקב&quot;ה כמו שאמרו חז&quot;ל (חולין ה:) &quot;אדם ובהמה תושיע ה'- אין הקב&quot;ה מושיע אלא למי שמשים את עצמו כבהמה&quot;, שאינה מרגשת. ועוד תועלת שלישי בגוף, שעי&quot;ז שיעמיד תמיד לפני עיניו מעמדו בשעה אחרונה, תתקרר האימה מלפניו בעת בואו ולא יתבהל ולא יחרד כשיבוא לבסוף, ובמנוחת נפש יכין את עצמו עליו כל רגע.

'''אבל''' תועלת הנפש שירוויח האדם עי&quot;ז, גדול ורם מאוד- שע&quot;י שיזכור תמיד מהמיתה יכהה וישקע להב היצר בקרבו, וגם כל רוח גאה וגאון שעל ידיהן יחטא האדם גם הם יכנעו בלבבו וישתמר גם כן מלהאחז בקדשי הקדשים של תורה הקדושה, הם החוקים שהם סודות קדושים ממעל לשכל אנושי, דתמיד יזכור ההפסד הגדול שאפשר שיתהווה לו שם בעולם הנצחי, אם לא ישמור מצוות ה' אלהיו. 
ולכן התחנן המשורר (תהילים צ' יב') '''&quot;למנות ימינו כן הודע&quot;''', מילת &quot;כן&quot; נ&quot;ל שהוא מלשון &quot;כן בנות צלפחד דוברות&quot;, שהוא מלשון חוזק, כמו &quot;הכיור וכנו&quot;, רצונו לומר, הכל יודעים שימותו ואומרים בפיהם שימותו, ונמצא שיודעין שימיהם מנויים ואעפ&quot;כ באותה שעה עצמה חוטאים, אבל הודיענו שנספור בחוזק, הכוונה- את כל יום ויום שיזחל מלפנינו מימינו ולא נרגיש, שעל כנפיהם ישאונהו ימינו לאט לאט לשמים לעולם אחר. וא&quot;כ נחשוב במחשבה פנימית בעומק הלב, אז ידעתי כי ביום הראותי פני אלוקים חיים בסוף אביא אליך ה' לבב חכמים. וזה אחד מהטעמים שצוותנו תורתנו הקדושה לספור ספירת העומר- דהיינו דכמו שהלאום הקדוש סופרת מעת לידתה דהיינו מיום צאתם ממצרים ז' שבועות עד שזכו לראות התגלות אלוקית  בסיני, כן גם אתה אדם תספור חלקי חייך מיום שנולדת ז' שביעיות עד שיבוא כל בשר להשתחוות לפני האדון ה' צבאות בהגלותו עליו ביום אחרון מחייו. כמו שכתוב &quot;כי לך תכרע כל ברך&quot; וכמו שכתוב &quot;מהחל חרמש בקמה&quot; רצונו לומר מיום שחרמש היצר הרע התחיל לנקוף בנשמתך שהיא קמה וגם נצבה, דהיינו מזמן לידתך, מאז תחל לספור שבעה שבועות דהיינו ז' פעם ז' שנים.
 
'''וזה''' משום זה הטעם, משום דמכל שבעה שנים, חיי האדם משתנים, וחיובו  יתגברו ויתרבו יותר ממה שהיו מקודם:
'''א.''' בסוף ז' שנים ראשונים כבר נגמל האדם מימי הילדות הראשונים ונתחייב כבר בחינוך והאבות מחויבים מאז מעט יותר להדריך בניהם לעבודת ה'.
'''ב.''' בתחילת שנת יד' כבר נעשינו בר מצווה ונתחייבנו כבר בכל מצוות התורה הלכה למשה מסיני (כתשובת הרא&quot;ש כלל מז').
'''ג.''' בתחילת שנת כא' כבר נתחייבנו בעונש בי&quot;ד של מעלה (מדרש רבה פרשת קורח, שבת פט:) ולאשר כבר נתבשל שכלנו אז היטב, לכן יחשבו עמנו בשמים יותר בחשבון מדוקדק.
'''ד.''' בסוף ז' שנים הרביעיים גופנו כבר נתבשל בחוזק כראוי וקרבנו למטחוי  בן ל' לכוח, אז לכן כבר יותר נבוא לתוך המון האנשים ובעסקי העולם, ונתנסה יותר בניסיונות, ויתרבו, לכן חיובינו לשאת ביותר עול העולם בצדק וביושר.
'''ה.''' בסוף ז' שנים החמישיים כבר חצי חיי המורגל של ע' שנים  מונח אחרינו.
'''ו.''' בסוף ז' שנים השישיים כבר מונח אחרינו חצי חלק החיים אם גם נחיה בגבורות פ' שנים .
'''ז.''' בסוף שנת ה-נ' הוא יובל, כבר השגת הראש העליון מפסגת החיים, הגוף מתחיל מאז להתמוטט וכבר תעמוד בפרשת הדרכים, שם תעמוד אמך הטובה היא תורה הקדושה ותקרא לך- &quot;וספרת לך&quot;, &quot;וספרתם לכם&quot;, לטובתך ולטובתכם תתחילו, ימי החיים. אדם, הכי עדיין אתה משוקע בשכרונך מצרכי עולם עובר, עורה עורה דמך כבר נתקרר, שכלך כבר נתבשל, יצרך כבר ירד מטה מטה, בעצמך תראה נפילת חייך. כבר תוכל לחשוב בעצמך שאי אפשר עוד לך להתקיים זמן מרובה ולכן &quot;וקדשתם את שנת החמישים שנה&quot;, לכל הפחות עתה תתחיל לדאוג בעד פרנסת נשמתך בעולם האחר הבא לקראתך, כבר קרב העת מאוד.

'''וכשנרגיל''' את עצמינו לחשוב כך תמיד אז באופן זה מהמעיין החשוך של המיתה בעצמו ומהזיכרון ממנו, נשאב אור וחיים. אבל אעפ&quot;כ נצטווינו ביותר להשגיח בעין מחודד על חיינו, דהיינו חיי נצחית שלנו, וזה ינשא הרגשתנו ויודיענו היקר האמיתי של אדם, דמה חשיבות יש בחיים, ואיזה משקל ויקר יהיה לו אם לא יתקיים לנצח. הכי לא יהיה חיים כזה יותר גרוע מהמוות, דהחיים יודעים שימותו, המתים  אינם יודעים מאומה. אמנם  התהילה לאל יתברך, שמתוך הענן החשוך של המוות הניח לנו להקרין נצוצי האור הנסתר תחתיו, ה' אמר לשכון בערפל, הקב&quot;ה רצה כך להסתיר האור היקר של חיי הנצחית ולחתלו בערפל שלא ישיג האדם באר היטב אופני החיות שם, כדי שלא תתבטל הבחירה ע&quot;י זה. והרי זה כל מטחוי בריאת האדם לעולמו, שע&quot;י בחירתו החופשית יהיה הוא המצליח את עצמו.

'''עמום''' הוא המעמד ההוא, ואעפ&quot;כ יאיר לעינינו החלשות מעט מאור ההוא, שעם כל המסתור הגדול ממעמדנו שם, אעפ&quot;כ נוכל לברך תהילה לקל שאנו שם חיים קיימים ונאמנים. ממך אבינו שבשמים השגנו כל אלה. כמו שכתוב &quot;תודיענו אורך חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח&quot;- שנחיה שם עמך כי עמך מקור חיים באורך נראה שם אור אמיתי.

'''וגם''' באמונת העיקר הזה יש תועלת גדול לגוף ולנפש. לגוף- דאיך יערב לגוף אכול ושתות ושאר עונגי הנפש אם ידע בנפשו כי הוא כשה לטבח יובל, וסוף כל סוף כעשן תתום נפשו. אולם גם לנפש אין לך תועלת גדול ממנו כי בחיות הזמניי נראה הרבה פעמים צדיק אובד בצדקו ורשע ברשעו יצליח, ועי&quot;ז רפו ידי אדם החלש לילך בדרך התורה, במקום שיפסד עי&quot;ז עונג הגוף, או הרווחת ממון או הכבוד. אולם האמונה בהשארת הנפש תהיה לו לאור בדרכו בעולמו, בידעו כי שם הוא מקום הגמול והעונש. וכי בעולם הזה אי אפשר שישתלמו הרשע או הצדיק כדי שלא תתבטל הבחירה. וכמה לא ירוויח גם בשעתו האחרונה על ידי אמונתו בעיקר זה כדי שיתמתק לו ע&quot;י זה מרירות יסורי המוות.

'''אולם''' אם גם העיקר הזה עוד כל כך מושרש בלב שומעי האהובים אעפ&quot;כ אחשוב כי ישמח כל לב ישראלי אם יביאו לו ראיות חזקות כראי מוצק על עיקר הזה אשר בלעדו אין לחשוב בשום אופן בשום הצלחה שבעולם.

'''והרי''' גם יהושע שלח ב' מרגלים להארץ המשובחת לרגל אותה, אף שכבר הבטיח הקב&quot;ה שהיא ארץ זבת חלב ודבש ושיכבשו אותה, ואיך לא נשלח גם אנחנו ב' מרגלים שלנו דהיינו חושינו ושכלנו, להארץ החיים היותר משובח ההיא כדי לחזק ולאמץ לבנו באמונה היקרה הזאת.

'''אבל''' אחי האהובים זאת העיקר של האמונה יש בה חלקים:
'''א'.''' כל ישראל מחוייב להאמין שנפשו לא תתאפס לאחר מותו.
'''ב'.''' מחויב כל אחד גם כן להאמין שיש תחיית המתים להגוף המכונה בשם (אויפערשטעהונג בל&quot;א).
'''ועל''' ב' מיני התחיה ירמזו כפילות הפסוקים בתפילותינו- &quot;מתים יחיה אל ברוב חסדו&quot; דרצונו לומר ש-ה' יחיה לעתיד הנשמה ושוב יחיה לבסוף גם הגוף . וכמו כן &quot;אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי, אורך ימים וגו'&quot;- דהיינו אריכות ימים בעולם הנשמות, ואורך ימים הגופני. וכמו כן &quot;כל הנשמה תהלל יה הללויה, כל הנשמה תהלל יה הללויה&quot;- ברוח ובגוף.
ג' פעמים נכפלו לנו הדברים בתפילותינו, כדי להשריש בלבנו האמונה הזאת יפה ויפה, לאשר בלעדה אין שמחה והצלחה נמצאים בעולם. 

'''לכן''' אל תחרדו אחי הזקנים אם תראו כחכם הולך ונימוק, וכי אתם הולכים וקרבים למטחוי כל אדם, דעו לעולם לא יתאפס חיי האדם, נחיה ולא נפסק לעולם מלחיות, ה' יאמץ היום כחי הצעיר להאיר אתכם, ויאמץ גם כן כחכם היום להיות מוארים שמעו ותחי נפשכם.

'''אולם''' ההתבוננות הזה היומיי  תסתעף ל-ג' חלקים:
'''א'.''' נרצה לברר שנשמתנו, דהיינו שלשלת מחשבותינו , גם אחר המוות יהיה תמיד נשתלשל והולך עד אין קץ וסוף.
'''ב'.''' נרצה גם לברר, איך יהיה מעמד הנשמה לאחר המוות, ואיזה דבר שאעפ&quot;כ יוכל אז להפסיק בעצמותו אצל הבלתי צדיק.
'''ג'.''' לבסוף נברר גם כן, שגם הגוף פעם אחת שוב ישוב ויקום לחיות בזה העולם חיי טבעיים.

==פרק א'==
'''ברור''' כשמש עומד לפנינו אמונת השארת הנפש אחר המוות והוא מדיש לנו על זה ה' ראיות חזקות ופשוטות  והם:  א'. ממנו בעצמנו. ב'. מהעולם בכללו. ג'. מהברואים בפרטיות. ד'. מהקב&quot;ה לבדו. ה'. מתורה הקדושה שנחתמה האמונה הזאת בגושפנקא שלה וחותמו של הקב&quot;ה אמת. ומעתה נבאר כל הראיות הנ&quot;ל אחת לאחת.

'''א'.''' ממנו בעצמנו, דהרי כל עשיותינו ועסקנו, מחשבותינו ודיבורינו, הם כולם באופן כאילו אנחנו בטוחים שלעולם נחיה, נדבר במורגל ממיתתנו, ולא לבד שבאותה שעה לבנו שוקט ונח אלא נהיה גם משתעשעים ומעונגים אז, ויש ביכולתנו באותו רגע למלא שחוק פינו כאילו נדבר מהחלפת בגד ושנלבש בגד אחר. והכי זה לבדו איננו כבר אות נאמן על אמונה זו, והרי זהו קריאה פנימית מהנשמה הדרה בתוכנו שתציץ יותר למרחוק מעיני בשר והיא תאמר בלחש אלינו אל תירא אדם לא תמות ולעולם ולעד לא תגוע.

'''וכך''' אמר המשורר ברוח קדשו בהתעופפו למעלה, &quot;לא אמות&quot; ואם גם פעם אחת יפגשני זה אשר יקראוהו על ארצנו מות, &quot;כי אחיה&quot;, רצונו לומר אז אתחיל לחיות באמת.
דאם רק אז הפרוכת הגופני העב יכפל ויתקפל לאחוריו, אז עם עינים פתוחות, &quot;אספר מעשי יה&quot;, כי אז אשיג סודות העולם וסודות חוקי התורה, אשר עתה בעולם הגופני לכל בן מיתה לנצח ולעד ישארו סגורים אבל אז הענן סר ואראה כל מאורי אור.
 
'''והמוות''' בעצמו אינני מכנהו רק יסורים מעט ולכן אמר &quot;יסור יסרני יה&quot;, אז בשעת המיתה שיכאב לי קצת אבל-  &quot;למוות לא נתנני&quot; הפקר, שיהיה ביכלתו לפצפצני ולאפסני.
ולכן &quot;פתחו לי שערי צדק&quot; שאלך בדרך הצדק שכתבה לפני התורה הקדושה ללכת בהם, וגם &quot;אבוא בם&quot; כאשר הורני ה', אז אדע בבטח כי יבוא עת אשר &quot;אודה יה&quot; שברא המוות, וכמו שכתב בתורתו של ר' מאיר על הפסוק &quot;וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד&quot;- והנה טוב מוות כי שם יאכל צדיק פרי מעשיו ובוא יבוא ברנה נושא אלומותיו.

'''וגם''' המורא והפחד מהמוות לא יחרדני, כי &quot;זה השער ל-ה' צדיקים יבואו בו&quot;, רצונו לומר אותו שיכנו הבני אדם מוות הוא השער אשר על ידו ובו ניסע לפני ולפנים להיכל ה', ולהשתעשע באור פני אלהים חיים צדיקים יבואו בו במנוחות נפש ובלב אמיץ בלי פחד ומורא כי הוא הוא שער האור להצלחה נצחיית לאור באור החיים. זהו הראיה להשארת הנפש ממנו בעצמנו.

'''ב.''' אולם מלבד שממחשבותינו בעצמן נוכל לברר שלא נגוע ונתאפס לנצח וכדאמרן, יש לנו גם כן בירור על זה מהעולם בכללו, דאם רק נתבונן על הטבע בכללה והתפעלותה, סובב סובב הולך כחה והן ראינו שכל הנדמה והנראה  מוות הוא עצמו יעמיד ויקומם חיים חדשים, וכל נפילה בצד זה הוא עליה בצד אחר וכל הרקבה והשחתה שישלוט בברואיה יוציא בריאה חדשה לאור עולם. הטבע תשתנה בכל רגע ותתראה במלבוש אחר ובתואר אחר כמו שאמרנו, &quot;כולם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלופו&quot;, כל הטבע תתהפך ותסתובב כגלגל ותתראה שוב בתמונה אחרת יותר מנושא מבתחילה, ולפעמים צריכים לזה כמה גלגולים.

'''אמרו''' לי אחי האהובים, מי שלא ראה הזריעה מעולם ויספרו לו מנשמת האדם שאינה מתה, וגם יספרו לו שכשיקחו גרעין פרי אחד ויניחוהו תחת רגבים עד שירקב ויכלה, שאח&quot;כ יצמח מהגרעין הזה עץ נחמד למראה עם עלים רטובים ופרחים יפים ופירות מתוקים אשר בהם יהיו רבבות גרעינים כדוגמת זאת אשר הורקבה תחת הרגבים, מה יחשוב זה השומע ואיזה משני מיני התחיות האלה של האדם ושל העץ הוא יאמין לנו ביותר.

'''הלא''' יחשוב בעצמו שזה מעשה הזריעה שספרו לו הוא מעשה בדויי מלב, מצוייר רק ביופי אמרים, ועכ&quot;פ יאמין יותר בהשארת הנפש דהכי אפשר שאחר שנרקב ונתאפס הגרעין ישוב ויעלה כיונק ברטיבות ילדות ויתרבה עוד ברבבות פעמים יותר מאשר היה בתחילה, ואעפ&quot;כ כך הוא.

'''או''' נעמיד לפנינו אדם איטלקי וסיציליען , שלא ראה ולא שמע מחורף ושלג וקרח מעולם, אם זה יבוא למדינתנו בחורף ויראה אצלנו כל הנוראות ההן והאילנות היבשות כעצמים, מה יחשוב זה האדם, הלא יאמר בלבו כאן מתה הטבע כמו אדם ולא תשוב עוד לארץ החיים. אבל הכי אין המוות הנדמה הזה השולט בחורף בכל הטבע רק סיבת החיים שלה, ושינה שלה אז בלי שום ניצוץ חיים בחורף הכי איננו רק מנוחה כדי לאסוף כוחות חדשות לשוב באביב לימי נעוריה ולהתראות בתפארת כפול מאשר עזבתה העולם בימי הבציר, כן גם מיתתנו איננו רק כדי לשוב לחיים חדשים אחרים יותר בהירים ויפים מהעכשויים. וזהו שאמר הכתוב &quot;תסתיר פניך&quot; מהארץ בחורף, &quot;יבהלון&quot; כל הברואים, וישכבו כולם כפגרים מתים, אבל אני אומר &quot;תוסף רוחם יגועון&quot; שאפילו כשאראה שיגועון אדע שע&quot;י זה יתווסף רוחם ואפילו כשאראם &quot;ואל עפרם ישובון&quot; אדע כי זה רק כדי שתשלח שוב רוחך רוח חיים יבראון שוב &quot;ותחדש פני האדמה&quot;.

'''השגיחו,''' מהרה יהיה כבוד ה' לעולם באביב הבא ויתראה כבוד מלכותו, והאילנות המתות האלו שוב יתקשטו בירוק ילדות רטוב, ויתהדרו עם פרחים יפים ופירות מהודרות שיפיצו ריח עדנם בעולם. אשר ע&quot;י הצפורים עפות אשר שחים בששונם באוויר ירונו וישוררו בין עפאים על פאר העולם וכל אשר בו, עד כי &quot;ישמח ה' במעשיו&quot;. לכן אם אראה בצד אחר &quot;שיביט לארץ ותרעד&quot;, שיקרה לאדם צרה או גם מיתה, שיגע בהרים של ההצלחה של האדם ויעשנו, אעפ&quot;כ לא אחרד אבל &quot;אשירה ל-ה' בחיי&quot;, רצונו לומר, עבור החיים אשר נתן לי שלא יחזור לטלו ממני, &quot;אזמרה לאלהי בעודי&quot; כי עוד אהיה כן לנצח ולא אתום.
 
'''ג'.''' אבל גם בלי הראיה הזאת מכללות הטבע שכל גויעה דמיונית יביא רק חיים חדשים, יש לנו עוד ראיה ג' מברואיה הפרטיים שכל יסוד ראשון משום בריאה לא יוכל להתאפס ולהשתקע לגמרי, קח נא שום דבר אשר תרצה, כתות אותו ושחוק אותו, ושרוף אותו ועשה עמו כל מה שתרצה, ולא יהי ביכולתך לאפסו לגמרי, וא&quot;כ איך יהיה היותר יקר והיותר אפרתי שבטבע ושבכל הברואים דהיינו נשמתו של אדם גרוע מכולם, שיהיה אפשר שיתאפס לגמרי.

'''גם''' ראיה זו כתוב הדור הוא בכתבי הקודש שלמה המלך עליו השלום אמר &quot;ידעתי כי כל אשר עשה האלהים הוא יהיה לעולם&quot; ולא תתאפס בטבע, הן אמת &quot;עליו אין להוסיף&quot; שלא תוכל לעשות לחיה בת ד' רגלים כנפים לעוף, או לעוף בת כנפים גם ד' רגלים, אבל גם &quot;ממנו אין לגרוע&quot; כי בכל כוחך לא תוכל לגרעו מהעולם ולאפסו. 

'''ולמה''' סידר הבורא יתברך כך את עולמו, היינו טעמא- &quot;והאלהים עשה שיראו מלפניו&quot;, לבלי לחטוא נגדו, שלא תחשוב שיהיה השאול בית מנוס לך ותדמה שרק בעולם הזה יוכל הקב&quot;ה לענשני אבל כשאהיה בשאול אתאפס ח&quot;ו, ושם יהיה מקום מקלט שלי, שלא ישיגני יד ה' לענשני שם לכן סדר לפניך כל הטבע באופן שלא תתום, למען תדע כי מכל שכן שהנפש שהיא היותר חשוב שבעולם לא תתום בסוף.

'''שמא''' תשאלני לאין הלך להב הנר שנכבה ולאין עף הרטיבות של הבגדים שנכבסו ונתייבשו, וא&quot;כ על כרחך שיש דבר בטבע שיתום ויתאפס. על זה אשיב לך דע שהקב&quot;ה נתן כח שואב באויר הרקיע הנקרא אטמאספערע  שעל ידה שואב האויר כל הרטיבות והחמימות או אדים החמים אשר יתנשאו מהארץ לאחדים עד שיגיעו למעלה ויתארו שם את עצמן לעננים ומשם יתרוקנו שוב להארץ בהמטר וכמו שכתוב, &quot;ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה&quot;.
 
'''וגם''' זאת הראיה מצאנוה בהדברים החיים וקיימים של תורה הקדושה בהתוכחה שאמרה האשה החכמה לדוד המלך עליו השלום על שלא רצה למחול לאבשלום, אמרה &quot;כי מות נמות&quot;, רצונו לומר תוך ק' שנה לא תשאר פרסה ממנו כולנו פה ומכל חי וצמח שבעולם שעתה חי ומתנועע הכל יהיה אז כאילו לא היה בעולם. אבל הכי באמת נאבד הכל, לא. רק &quot;כמים הנגרים על הקרקע אשר לא יאספו&quot;  ולא נשאבו בידי אדם ואעפ&quot;כ הבט לאחר שנה על המקום שנזולו והנה יבשה הארץ ולאין הלכו אבל רק בידי אדם לא נאספו אבל עלו למרומים של הרקיע והרבה מהם שנטבעו בארץ גם משם יעלו ע&quot;י אדים לרקיע ומשם יחזרו לרדת לארץ ע&quot;י המטר אבל לא נאבדו. וגמרה החכמה הנ&quot;ל דבריה להמלך ואמרה שכמו כן &quot;לא ישא אלהים נפש&quot; לעקרו משורש החיים ולאפסו &quot;לבלתי ידח ממנו נדח&quot;, רצונו לומר אפילו אותו שבאמת רשע גמור הוא ולפי דעת הקצרה של אדם ראוי להדיחו מהוויתו, אפילו הכי הקב&quot;ה ברוב רחמיו לא ידיחו ואפילו הנדמה מודח אינו נדח רק לפני אדם ולא לפניו יתברך, ובזה יש תוכחה גדולה לך המלך שהדחת את אבשלום ולא תרצה להשיבו ותעשה דבר שאינו דרך ה' וגם לא דרך הטבע שאין דבר שיתאפס בה.

'''ואם''' אתה אחי האהוב תרצה לראות תחיית המתים עין בעין התבונן התולעה הנקרא רויפע שתחיה איזה שבועות תזחיל ותתנועע ותאכל עד שאח&quot;כ תאחזנה השבץ ותארג סביב עצמה בית צמר ותתקשה תוכו ויהיה ביתה קברה ושם מונחת כמת ה' או ו' שבועות עד שאני פתחתי בעצמי בית ביצה כזאת תוך זמן זה ומצאתי שם דבר מושחת דומה כמעופש, אולם אחר  כלות זמן התהוותה בתוך קליפתו, תנקר הבריה הנ&quot;ל הקליפה ותצא לאור בריה חדשה עם כנפיה מבריקים ויפים ושמעטטרלינג  חי שש ושמח יעוף למעלה הנה והנה. 

'''כך''' יהיה הסוף של חיי הרויפע שלך האדם בהקבר, שם תטהר עצמך לחיים אחרים ומשם יגאלך ה' כאשר אביך הרחמן בעצמו אמר &quot;כי אני ה' בפתחי את קברותיכם&quot;, ועם כנפי להב תעוף אז לשמים ממעל. וזהו שאמר הכתוב  באר היטב, &quot;אם יבלענו ממקומו&quot; ר&quot;ל להאדם, &quot;וכחש בו לא ראיתיך&quot;, שהכל יאמרו הרי הוא כאילו לא ראינוהו מעולם, &quot;הן הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו&quot; בארץ השמימי ישוב כעץ פורח לחיות. וכמו שכתב גם כן &quot;שתולים בבית ה'&quot; בעולם הבא, שם הוא שורש החיים ושם יעשה פרי אבל &quot;בחצרות אלוהינו&quot; דהיינו בעולם הזה רק &quot;יפריחו&quot;- כפרח שהוא עושה הכנה לעשות אח&quot;כ פרי עץ הדר.

'''ולפי''' עניות דעתי, זהו גם כן מה שאמרו חז&quot;ל בברכות (מג:)- &quot;האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי אומר ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם&quot;. דתמוה: א'. מה לנו להזכיר בברכה מבריות חיות, שגם כן באביב נראות יפות, והרי על כל פנים הרי לא הוי ליה לברך רק על האילנות שרואה אותן. ב'. שסיים &quot;להתנאות בהן בנ&quot;א&quot;- איך ע&quot;י מעט הירוק שיראה באילנות יתנאו גם הבני אדם? אמנם העולם ובריותיה שעליה תמיד עומדים יחד בקישור אמיץ מאוד, מקרה האחד הוא מקרה השני, בחורף יהיה לא לבד חורף בעולם, כי אם גם כל הבריות בו יהיו אז רפויי ידים ומושקעים בתרדמה וקפאון, ונמיכות רוח ימשלו על הכל, ואולם כאשר יבקע הקרן הראשון מהאביב על פני העולם אז שוב ישוב הכל להעלות נר החיים הכל בהטבע יקיץ לחיי ילדות חדשים כמו שכתוב &quot;חדשים לבקרים&quot;, רצונו לומר- בכל בוקר יתראה חיות חדש בהטבע וכוח חדש יתראה בו. &quot;רבה אמונתך&quot; ה'- ואיך נאמן אתה ה' שהלווינו לטבע שלך בחורף כוחות העולם והנה תשלם לנו באביב בפראצענטען  כפולים מה שהלווינו לה.

'''ולכן''' אמרו חז&quot;ל בפסחים (קיב:)- &quot;כד חזית שור שחור ביומי ניסן, ריש תורא בדיקולא- סק לאגריה ושדא דרגא מתותך&quot;, רצונו לומר- לך ונטה לך אז מהצד ממול הבהמות שעלולים להזיק אז ביהרות טבעם. כל הברואים והבני אדם הם אז נאותים לחיים יותר מלמוות, לרפואה ולבריאות יותר מלחולשת ולחולאת, לשמחה ולעונג יותר מליגון ולנכאת לב כפוף. והישראלי שבכל השינויים שיקרו בטבע תמיד ימצא בהן דבר אשר יעוררוהו  לבקש השלמת נפשו, להכי כדחזי אילני דמלבלבי דהיינו שיתהוו על ענפי האילנות כמו לבבות קטנים ורטובים, יזכר כי גם האדם עץ השדה, גם זה האילן יאבד פעם אחת רטיבות שלו בחורף שלו דהיינו בזקנותו אבל לסוף החורף ההוא יקיץ לאביב יותר יפה וישוב לחיי נערות שוב, ללבלב בחיים אחרים. לכן אומר אז &quot;ברוך שלא חיסר בעולמו כלום&quot;- שלא הניח בעולמו שום דבר להתאפס ואותו הגויעה שראינו בהטבע בהחורף, היה רק הכנה להשלמה שיבוא אחריו, כי החסרון הזה שראינו בהחורף בהטבע הוא אשר על ידו ברא הבריות טובות וחיות הנם, שהם עתה יותר יפים ואמיצי לב מאשר היו בשלהי הבציר וגם האילנות הם עתה יותר טובות מאשר היו אז, כי עתה שבו לימי נעוריהם. ומסיים בדבריו עיקר כוונתו בברכתו, שכל זה נסדר כך מיוצר בראשית יתברך, &quot;להתנאות בהן בני אדם&quot;- שע&quot;י זה יחשוב האדם גם כן שהמיתה הנדמית שלו ישאנו לחיים אחרים וענן הרעם של המוות תשאנו כאליהו לשמים לאור לפני ה' באור החיים.

'''ובכן''' כבר יש לנו ג' ראיות חזקות על השארת נפשותינו דהיינו ממנו בעצמנו, ומהטבע בכלל ומהברואים בפרטיות.

'''ד'.''' אבל למה לא נביא ראיה מהקב&quot;ה אבינו הטוב שבשמים אדון כל הנשמות, מקור כל החיים, כי עמך מקור חיים באורך נראה אור עצמנו גם כן. הישך מאמין אחי שיש בנמצא ה' אחד, אכן אין שום בעל שכל בעולם שלא יאמין זאת, דאם לא כן מי הוציא כל הטבע המסודרת הזו לאור כמו שנראה, א&quot;כ אם תאמין כך, על כרחך צריך אתה גם כן להאמין שיש גם כן השארה לנפש. דאמור נא לי ידידי, הלא תענה, מהו ה'? תשיבני- הוא עצם רם ונישא, נשמת העולם וחיותו, הממציא הכל ונמצא בכל מקום והוא יודע הכל ולחכמתו אין סוף ולטובו אין תכלית ולצדקתו אין קץ, ולכוחו אין גבול. ושכל המדות האלו ישנם בו יתברך מתברר לנו בכל מפעלותיו, ולכן לא יסתפק בזה שום אדם בעולם. ועתה אם נחשוב שהאדם כשימות תכלה נשמתו כעשן, אם כן השכל היקר שחנן ה' לאדם יהיה רק להחליאו ולהשפילו יותר מכל בהמת הארץ, דהבהמה כשמונחת תחת סכין של שחיטה עדיין אינה יודעת שתוך רגע תתום וכלא היה תהיה, והאדם מתחילת העת שפתח עיניו יודע היטב שאי אפשר לו להינצל מהמוות שיפגשהו לבסוף, וא&quot;כ בקומו ובשכבו תענהו ותציקהו המחשבה הזאת, שיהיה אחריתו נועד לזה המעמד הנעצב, והכי לזה הדליק לו הקב&quot;ה לאדם אבוקת השכל, שיראה באורה רעתו וצרתו הנוראה שקיעתו וחשכתו, ואיה טובתו יתברך חוכמתו וידיעתו.

'''שוב''' נראה בעולם המורגל לא די שהצדיק אינו משתלם על צדקו כי אם גם הרבה פעמים יסבול צרות רבות ורעות, והרשע נראה במורגל לא די שלא יענש רק יצליח ברשעתו ויעריץ, ואם נאמר שמקרות הצדיק אינו לנסיון, והצלחת הרשע אינו הארכת אף, ושם בחיים האחרים לא יותן שכר לזה ועונש לזה א&quot;כ איה היכולת וצדקות ה' כמפורסם לכל.

'''ועל''' כל זה אמר המשורר הקדוש מזמור שלם. אמר- &quot;ה' רועי לא אחסר&quot;, ר&quot;ל אני בהמה קטנה שלך שתרעה אותי בעולמך, וכשאחשוב כן לא יחסר לי שום דבר בעולם הזה דאין הקב&quot;ה מושיע אלא לאדם שמשים עצמו כבהמה (חולין ה:) אבל גם בעולם הבא לא אחסר בעצמותי.
דאם '''בנאות דשא ירביצני וגו'''', ר&quot;ל אם ייטיב לי בחיי הבהמיות שלי ואם על האחו של החיים אשיג מאכלי ושיקויי וכל צרכי ברווח ובלי טרחה, אז אדע כי רק הוא הרביצני בתענוגי ורק הוא בידו הגדולה '''על מי מנוחות ינהלני'''. לא כח ידי רק כחי עשה לי החיל הזה. אם '''נפשי ישובב''' ונפלתי בשובבים ונאחזתי מבלתי הצלחה כדג בחכה, ידעתי כי '''ינחני במעגלי צדק-''' ידעתי צדקתו יתברך דאו שהוא לנקות נפשי שבעבור שחטאתי נגדו יתברך, או נגד בני אדם, עוררני בזה לשוב מסכלותי או שהוא לי לנסיון, או שהוא כדי לשמרני מחטא, דכל זה אני מוכרח להאמין למען שמו הויה, שבו נכללו כל ה' השגות הנ&quot;ל, דהיינו שהוא כל יכול ושהוא כל יודע, ושהוא עצמות החכמה, ושהוא עצמות הצדק ושהוא הוא המטיב האמיתי, מכל זה מוכרח שהכל לטובתי הוא כל מה שקרה לי בעולמי.

'''אולם''' גם אלך בגיא צלמות כשאתחיל לבוא אל עמק העמום של המוות, דהיינו כשאהיה מונח על מיטת המוות שלי, אז עם חצי עיני הנשבר אשליך הבטה עליך אבי הטוב, ולא אירא רע ההשחתה והתאספות, וזה מ-ג' טעמים:
'''א'.''' בידעי כי בכל מקום שאהיה &quot;כי אתה עמדי&quot;, כל כבר בעולם הזה כל עוד שהיה דחקי יותר גדול כל עוד יותר אתה קרוב לי ולא כל שכן כשחיי בסכנה יעוף, אם הייתי חולה אז התקרבת לי יותר מאוד, וכמו שאמרו חז&quot;ל (נדרים מ.) שכינה למעלה ממטתו של חולה, רצונו לומר שהשגחה יתירה תהיה אז סביב לו. 
'''ואיך''' לא יהיה ק&quot;ו בן בנו של ק&quot;ו כשיעוף סביבי חס וחלילה הסכנה היותר עצומה שאפשר דהיינו בזמן שהגוף והנפש יתפרדו, אז יתראה עין בעין האב הרחמן לילד שלו המונח בצער להשיב נפשו, וכמו שאמרו חז&quot;ל (נדה ל:) &quot;לפניו יכרעו כל יורדי עפר&quot; דכל אדם בשעת מותו זוכה לראות פני השכינה, וזה כדי להקל יסורי המוות מעליו כמו שכתוב באור פני מלך חיים ואם כן כ&quot;כ משגיח הקב&quot;ה עלי, איך אפשר שבסוף תתום הנפש כהנדוף עשן תנדוף.

'''ב'. &quot;שבטך&quot;'''- שרביט המלכות אשר השמת  לי יותר מלכל הברואים, שהכתירוני בעטרת השכל אשר ממנו אוכיח שלא תתם נפשי במותי, דהכי יאיר לי הנר הטהור הזה כדי לראות בו חשכתי ובלתי הצלחתי ואיה חכמה הנישאה ואיה יכולתו יתברך וטובתו אשר אין להם קץ.

'''ג'. &quot;ומשענתך&quot;'''- אשר אני רואה במורגל שבמטך תייסר הרשע גם בעולם הזה ותכניעהו במידה כנגד מידה, אשר על ידי זה אי אפשר להכחיש כי ידך עשתה זאת באהבתך הצדק, ואם אחשוב ששם אגוע כעשן ח&quot;ו איה צדקתך הנפלאה. כל אלה הם ראיות חזקות כראי מוצק, והמה ינחמוני ויניחו דעתי.

'''ולכן''' אף אם אראה כי '''&quot;תערוך לפני שולחן נגד צוררי&quot;''', אם אראה שתערוך שולחנות גדולות לצוררי וצורריך משנאיך ה' אשנא, והם בשמחות ירונו על סעודותיהם בעולם הזה ואעפ&quot;כ אחשוב לעצמי כי &quot;דשנת בשמן ראשי&quot; כאילו משחת אותי בשמן מלכות והנני בטבעי אפרתיי  כמלך ולא אעשה נפשי חולה עבור שיחסרו לי עינוגי הארציים שאראה אצל אלו, ויותר אחשוב כאילו &quot;כוסי רוויה&quot; כאילו כוס ישועות שלי מלא על כל גדותיו.

'''כי''' ידעתי בטח '''אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי''' בעולם הזה, '''ושבתי בבית ה' לאורך ימים''' רוצה לומר וכי אשוב לישב בבית ה' לאורך ימים עד אין קץ ואלכה מחיל אל חיל ולא אתום ואתאפס לעולם.

'''ה'.''' הנה אחי כבר הבאנו ד' ראיות חזקות מאוד על השארת הנפש, אבל תורה הקדושה תניח על כל אלה פיתוחי חותם קודש ל-ה' ואמריה המאירים כפנינים ושדיה כמגדלות להניק בניה זבת חלב ודבש.

'''דהאפיקורסים''' מחציפים פניהם לומר לפנינו שבתורה הקדושה לא נזכר שום דבר מהשארות הנפש אבל שעו עיניהם הכהות, באו אחי ונחפש דממש אין פרשה בתורה שלא נזכר בה מזה הענין אבל אינו נראה רק לבעלי עיניים שרוצים ויכולים לראות. בבראשית- כשהרג קין להבל קרא לו &quot;קול ה' קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה&quot;, ותובעים נקמה, ואם נפש הבל כשיצאתה תמה נכרתה, מאין לה קול או קשב. בנח כתיב &quot;שופך דם האדם, באדם דמו ישפך, ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש&quot;, ורצונו לומר- הרוצח את עצמו אני אדרוש זה ממנו, ואם אחרי מותו תתום נפשו כעשן ממי ידרוש החטא הנורא הזה אחר שנתהווה לאין. בלך לך כתיב &quot;וערל וגו' אשר לא ימול ונכרתה הנפש ההיא מעמיה וגו', ואם כל נפש בצאתה כלא היה תהיה מה אזהרה היא זה למפר ברית. וכן ממש בכל פרשה ופרשה, בקשו רק אחי היטב ותמצאו בקמטיה הענין הזה.

'''ובתנ&quot;ך''' יש ראיות אלומות אלומות על זה, אמר- &quot;וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים&quot;, אמר &quot;מה רב טובך אשר צפנת ליראיך&quot;, אמר &quot;וצפונך תמלא בטנם וגו' והניחו יתרם לעולליהם, אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך&quot;, אמר &quot;כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידיך לראות שחת, תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח&quot;, ועוד פסוקים רבים שכולם יבטיחו לבנו שנשמתו אחר המוות תמיד תחיה ותלך ותשאר לעולם.

==פרק ב'==
'''אחר''' שהבאנו ה' ראיות הנ&quot;ל על השארת הנפש, עתה גם כן נברר איך יהיה מעמד הנפש אחר צאתה מהגוף, ומה מהנפש של הבלתי צדיק יוכל אעפ&quot;כ להתאפס אחר מותו. רק קודם לזה נתרץ ביד אלוה ג' קושיות חזקות שיש לנו על חיוב הכרת.

'''דהנה''' הכרת ידענו שהוא העונש היותר נורא שיוכל לפגוש להאדם ויתפשט את עצמו על הגוף ועל הנפש שניהן יתאספו  לגמרי.
הכרת שבגוף אמרו חז&quot;ל (מו&quot;ק כח.) שהמחוייב כרת מת קודם שישיג שנת ה-ס', ושגם בניו הקטנים מתים, ולתוס' שבת (כה.) ויבמות (ב.) אין בניו הקטנים שחיו באותה שעה שחטא מתים, רק אותן שנאמר בהן &quot;ערירים ימותו&quot;, כבועל נידה וכדומה. אולם כרת שבנפש ג&quot;כ עונשו מבואר ברמב&quot;ם (הלכות תשובה פרק ה') שכתב שכל המחויב כרת אחר מותו תתום ותתאפס נפשו ותתהווה לאין, וכן משמעות פשטות מלת הכתוב &quot;הכרת תכרת הנפש ההיא&quot; דהיינו שיכרת הוויתה מהעולם. 

'''אולם''' על זה יש להקשות: '''א'.''' איזה עונש יוכל לפגוש בגוף ובבנים ובנפש למי שעבר כמה פעמים על כרת הרי כבר בעוונו הנורא הראשון כבר אבד כל הצלחתו בארץ ובשמים וגם גופו גם נשמתו כבר מחוייבים להשתחק ומה יש לו לאבוד עוד, ומה יהיה עונשו בארץ בגופו  למי שעבר על כרת אחר שכבר עבר עליו שנת ה-ס'.

'''ב'.''' דאף דאין להקשות על פי מה שכתבה התורה דהמחוייב כרת זרעו כלה, והרי נראה כמה חייבי כרת שאין זרעם כלה, דיש לומר דעונש זה מתפשט ממעל להבטה עיגוליית של האדם לפעמים לא יפגש זה העונש רק לדור השישי או השביעי, הכל כפי כובד משקל סיבת החטא שגלוי רק לשמו יתברך. ודבר זה אף שאינו נראה בדורות ההדיוטיים שאין אדם זוכר השתלשלותם כ&quot;כ, אבל נראה ונרגש בדורות המלכים שרשומים זרעם ביותר לעיני אדם, דלפעמים היה לשר או מלך ג' או ד' בנים, ולבסוף אחר איזה מאות שנים תמו נכרתו, כמו שנראה לכל קורא בסיפורא (הוועלט געשיכטע ), וזה מפני שגם אצל הבלתי ישראלי אפשר דיש חיוב כרת, דהכי בני נח אזהרתן זהו מיתתן (סנהדרין נז.) ורוב חייבי מיתות בית דין אפילו בישראל יש בהן חיוב כרת, ואיך יגרע בן נח מזה. אמנם קשה, דהרי נראה כמה חייבי כריתות כבועלי נידות ומחללי שבתות, וביותר מוסרים  שעוברים על כל מצוות התורה היותר חמורות, ואפילו הכי לפעמים מזקינים ונעשים זקנים ושבים כזקני אשמאי, וכי סלקא דעתך שח&quot;ו תאמר לנו תורה הקדושה דבר שנראה כ&quot;כ הרבה פעמים בהפך.

'''ג'.''' קשה לי על המשנה שאמרה בפירוש &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים&quot;, וקשה ממי ידבר התנא, אם מצדיקים, הרי בכהאי גוונא גם חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא ואין חילוק רק בין רב למעט, דהישראלי יש לו שכר הרבה, לקוות כשישמור מצוות תורתו, אבל יש לו גם כן לירא מהפסד יותר משאר אומות כשלא יזהר במצוות אלהיו, וא&quot;כ למה נקט דווקא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. אלא על כרחך דגם ברשעים מיירי וכן משמע הלשון דכל ישראל, משמע אפילו חייבי כרתות ומיתות בי&quot;ד, דאע&quot;פ שחטא ישראל הוא. וקשה וכי מאחר שנשמתו מתאפסת ונכרתת היכן נשאר העולם הבא שלו, מלבד דקשה נמי דמסיים ועמך כולם צדיקים, והרי גם מהרשעים מיירי התנא.

'''אמנם''' אמרינן במדרש (ויקרא רבה פרק לא') על הכתוב &quot;כי אתה תאיר נרי, ה' אלהי יגיה חשכי- אמר הקב&quot;ה לישראל, בני נרי בידך ונרך בידי, אם אתה תאיר נרי- אני מאיר נרך, ואם אין אתה מאיר נרי- אין אני מאיר נרך&quot;, עד כאן לשון המדרש. וקשה מה הם ב' נרות הללו שכשנאיר אחד יאיר לנו הקב&quot;ה גם השני. 

'''אולם''' נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן, דשני אורות רוחניים הדליק הקב&quot;ה בתוכינו- א'  הוא ניצוץ אלהי המחיה את כל בנין הגוף וכל אשר בו וזה האור הקדוש הוא כביכול חלק אלוה ממעל ממש, כמו שכתוב &quot;ויפח באפיו נשמת חיים&quot;, כביכול כנופח לנוד אשר רק רוחו שהוציא הנופח ממלא את הנוד. אולם מפני שזה הניצוץ הוא רוחני דק מאוד ואפרתיי26, והגוף הוא עב וגס ביותר, עד שא&quot;א שיתאחדו ב' הפכיים כאלו ויתאגדו יחד,  ברא הקב&quot;ה עוד דבר הממוצע בין שניהן, והוא נפש הבהמיית או כמו שקראוהו (גערפען  גייסט) והוא הוא הנר הכהה אשר על ידו יתאחדו הנשמה עם הגוף, עד שכל אלה הג' מאוגדים יחד בדרך נפלא, והיו לאחדים יחד, עד שהאדם כל ימי חייו גם את עצמו לא יוכל לבקש בתוך עצמו, כי יחשוב בעצמו שאין בתוכו רק עצם אחד, ושהגוף הוא הנשמה והנשמה הוא הגוף כי לדעתו הכל רק עצם אחד.  
 
'''אמנם''' כל זה רק עוד שחי, אבל אחר המוות תתפרד זאת החברה הנאמנה, כמו שכתוב &quot;וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה&quot;, והרוח הנזכר הוא הוא הניצוץ הקדוש אשר זכרנו אשר מיד ה' נתנה להאדם, דמדהיא נאצלת כביכול מאלוהותו יתברך, לכן אינה בת כלייה ותשוב למקורה. אבל הנפש הבהמיי הממוצע בין הנשמה להגוף מפני שכל התקוממותה לא נתהווה רק ע&quot;י הרכבת חלקי הגוף לכן השכל נותן שכשיתפרדו חלקי הרכבת הגוף גם זאת הנפש תתבטל ממציאות שלה אבל הקב&quot;ה הבטיח לנו שבאם רק נשמור מצות אלוהינו גם היא לא תתבטל ממציאותה. 
ואלו הם הב' נרות של שבת, שמרמז לעולם שכולו שבת, שגם אז יאירו לנו ב' נרות שזכרנו- נר אחד הוא כנגד שמור הוא הניצוץ הקדוש שצריכים אנו לשמרו שלא יכהה אורו, והנר הב' הוא כנגד זכור שצריכים אנחנו גם לזכור מעמדו ולהגדיל לו אורו ולהבהיקו.

'''וזהו''' שאמר המדרש &quot;כי אתה תאיר נרי, ה' אלהי יגיה חשכי&quot;- והרי יש סתירה בהפסוק בתחילה קרא לו שם נר ותוך כדי דיבור מכנהו בשם חשכי. אלא כך אמר הקב&quot;ה לאדם, נרי בידך הוא הניצוץ העליון שהוא נרי רצונו לומר ניצוץ אלהי מעצמו כביכול, שתוכל ע&quot;י חטאותיך להחשיכו, אבל גם נרך החשוך דהיינו הבהמיי בידי הוא, אם אתה תאיר נרי העליון שהשקעתי בך מעולם המנושא, אם תשמור לי נר זה לבלי ללכלכו ולהכהותו בחטאים, אז גם אני אאיר נרך, הוא רוח הבהמיי שבך שאתן גם לו קיום וחוזק שיתקיים בצאת מהגוף שיתקיימו לך שניהן לעד לעולם.
 
'''ובזה''' פירשתי &quot;שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה&quot;, דתמוה מאיזה זמן ידבר, אי מחיי הצדיק בעולם הזה הרי לא לבד עצמותיו רוצה הצדיק שלא ישתברו הרי גם אם בשרו עליו יכאב נפשו עליו תאבל, ואם לאחר מותו, ישווה לצדיק אם ישבר עצם מעצמו, וכדקיימא לן באמת (שקלים פרק ח' משנה ב'), דמותר לשבור עצמות המת לצורך, ומה שכתב ביו&quot;ד (ס&quot;ג ת&quot;ג ) דאסור על כרחך היינו שלא לצורך.

'''אמנם''' נראה לי דודאי מיירי בשכר העולם הבא של הצדיק, והאי עצם דנקט קרא אינו עצם מעצמיו אבל משמעותו כ&quot;עצם השמים לטוהר&quot;, רוצה לומר הקב&quot;ה שומר כל עצמיותו של הצדיק, דהיינו כל מדרגות של הנשמה שלו נפש רוח נשמה חיה יחידה. ואפילו חלק אחד מחלקי נשמתו לא ילך לאיבוד, אולם &quot;אחת מהנה לא נשברה&quot;, רוצה לומר- אי אפשר שתשבר אחר המוות, והיא היא הניצוץ הקדוש והמנושא שזכרנו, דמדהיא ניצוץ אלוקי ממש כביכול אי אפשר שתכלה. 

'''אולם''' כל זה בצדיק גמור דאצלו אחר יציאת הנפש מתפרדת החבילה וכל אחד הולך לדרכו, ורק הבלא דגרמא הנקרא (קנאכען גייסט) נשאר מחובר בהעצמות, ואעפ&quot;כ כל מדרגות הנפש נשארים עומדים עדיין בהשתלשלות דק יחד וביותר בשעת המולד או בטו' לחודש או ביארצייט ולכן אז נאות ללכת על קבר אבות מפני שאז הנשמה תעוף יותר סמוך וסביב להקבר והעצמות. אבל נפש החוטאת אי אפשר שתכף אחר המוות יתפרדו חלקי הנשמה כל אחד לדרכו ושתשוב הרוח לאלוקים כמו שאמרנו, מחמת שגם הניצוץ הקדוש הביא עמו כמה כתמים שחורים מחטאים מנסיעת הנפש דרך העולם הזה, ועתה לאחר המוות כשהיא לבדה לא תוכל להתנקות, מחמת רוממותה כשהיא לבדה אינה נופלת תחת הזמן של הזיקוק, לכן אחר יציאת הנפש ישארו משולבים יחד ב' מיני נפשות הנ&quot;ל שע&quot;י התאחדותם  יחד יפול גם הניצוץ הנ&quot;ל תחת הזמן כמו בחיי הארציים, וע&quot;י זה יכול ומסוגל הוא לקבל עונשו י&quot;ב חודש או פחות או יותר לפי רוב חטאיו כדי שיזדקקו היטב, ואח&quot;כ ישובו שניהן לישב לפני אלהים לקבל שכר על מעשיהם הטובים. [וכן אמר התנא &quot;הדין דין אמת, והכל&quot;- רוצה לומר גם החוטא ועונשו בגהינום &quot;מתוקן לסעודה&quot;, כדי שיהיה נאות אחר עונשו לסעודה הרוחנית].

'''וזה''' לפי עניות דעתי כוונת חז&quot;ל בסנהדרין (צא.) ששאל אנטונינוס לרבי הגוף והנשמה יכולים לפטור עצמן מן הדין מדאי אפשר לו לחטוא בלתי חברת חבירו, והשיב לו מהמשל הידוע מהרכבת חיגר על הסומא, כך הקב&quot;ה מחזיר הנשמה על הגוף ודנן יחד. לא על הגוף ממש הכוונה שיתרכב עם הנשמה, דהרי אנו רואים הגוף מונח מושחת ודומם בקבר, וכמו כן נראה בהמומיין  הידועים שהם בין אצבעותינו זה אלפים שנה, וכי ידומה שיפה מאמר טיטוס &quot;לקלייה בנורא ולבדריה לקיטמיה אשב ימי כי היכי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי&quot;?
'''רק''' רצונו לומר במה שכתב שמרכיב הנשמה בגוף, רצונו לומר בכוח הגוף, והוא הוא הנפש הבהמיית  שאמרנו, והוא הוא כמו הסומא שאין לו עין לבחור מה טוב ומה רע לו, גם מפני שהוא כסומא שאוכל ונהנה מדברים הארציים ואינו שובע, (כיומא עד:), כמו שכתבו חז&quot;ל &quot;אין אדם מת וחצי תאוותו בידו&quot;, והחיגר הוא הנפש העליון שאין לו כוח ללכת לבד בעולם הזה, אם לא ישאנו כוח הגוף הסומא, ורק הנפש העליון הזה יראנו הדרך שילך בו כי הוא הקברניטא דספינתא. אלו ב' הכוחות יורכבו יחד אחר פרידתם מהגוף כדי שיזדקקו מכתמיהם.

'''וזהו''' הטעם של שבעה ושלושים ויב' חודש שמתאבלים הבנים על אבותיהם, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולכן נמסר לנו הסוד הזה שעד אז נמשך זמן הזיקוק לאט לאט. 
ולכן משתדלים הבנים או באי כוחם להשתדל להרבות למצוות בזמן זיקוק אבותיהם הנ&quot;ל או ללמוד עבורם וע&quot;י שהאבות הביאום לעולם והדריכום לתורה וליראה שע&quot;י זה יעשו הבנים בתוך זמן ההוא המצוות שעשו והרי גדול המעשה יותר מן העושה (ב&quot;ב ט.), מהאי טעמא יהיה חשוב לפני הקב&quot;ה כאילו עשו האבות בעצמם מעשה המצוות הנ&quot;ל.

מיהו כל זה בכל אדם מורגל שחטא לפעמים, אבל העובר על כרת עונשו יותר כבד ואף שהניצוץ הקדוש שאמרנו אי אפשר שיכלה גם למי שמחויב כרת ויתאפס, עכ&quot;פ ע&quot;י חטאו הנורא יתום נפשו הבהמיי אחר צאתה כענף הנכרת מעץ שאין בהענף עוד חיים. וזהו שאמר הכתוב &quot;הכרת תכרת הנפש ההיא&quot; היינו הבהמיי, &quot;עונה בה&quot; דבעצמותה א&quot;א שתתקיים לעולם מדהיא מורכבת.
'''אולם''' כדי שתזדקק עכ&quot;פ הנשמה העליונה שכשהיא לבדה אינה נופלת תחת הזמן וא&quot;א שתזדקק, לכן כשיצאו שתיהן מהגוף ישארו עדיין שניהם מחוברין וילכו שניהן יחדו, עד שיתלבן ויזדקק הניצוץ הקדוש יפה יפה, ואחר מלאות ימי טהרה אז נתבטל נפש הבהמיית ככלי אין חפץ בו. והניצוץ הקדוש בעצמו ישוב אז לאור באור החיים וחוזר למחנה שכינה, וזהו שאמרו חז&quot;ל (ר&quot;ה יז.) &quot;דכל חייבי כריתות לאחר יב' חודש גופן כלה&quot;, רצונו לומר- כוח הגוף שהוא הוא חיי הבהמיות כלה ונאבד מהמציאות, &quot;ונשמתן נשרפת&quot;, רצונו לומר- מתלבנת כברזל במוקדה, &quot;ורוח&quot;, רצונו לומר- רוח אלוקים חיים, &quot;מפזר עפרה תחת כפות רגלי הצדיקים בגן עדן&quot;. 

'''התבוננו''' התואר היקר הזה שאמרו חז&quot;ל שכינו לאותו חלק של הנשמה שהיא בת כליה כאילו הוא אפר של עץ הנשרף שגם כן אי אפשר שיתאפס אף שכמה חלקי עץ כלו ונאבדו בהשריפה עכ&quot;פ האפר אי אפשר שיכלה. כמו כן הנשמה אחר שנתלבנה על מוקדה ונאבד ממנה חלקי נפש רוח , עכ&quot;פ ינשב רוח אלוקים חיים בהחלק אלוה שבהנפש להשיבו למדריגה תחתונה של צדיקים שישתלמו שכר פעולתן, אבל זאת הבת החוזרת לבית אביה ואוכלת נהמא דכיסופא ובלתי ידח ממנה נדח, כי בת מלך היא. 
    
'''ולפי''' זה מתורץ הקושיא הראשונה שהקשינו, מה יענש המחוייב כרת כמה פעמים, דלפי דברינו לפי רוב הכריתות שעבר כן יאריך זמן זיקוקו וצערו קודם שיתטהר הניצוץ הקדוש. ולפעמים גם כמה מאות שנים לא יהיו די בהן לזיקוקו ולטהרתו. וכדאשכחן בשל&quot;ה שראה אדם שנכנס בו רוח חוטא אחד שהיה מהראשונים שהרימו אבן לסקול זכריה הנביא ע&quot;ה בבית המקדש וזה היה יותר מטו' מאות שנים אח&quot;כ.

'''וא&quot;כ''' גם קושיא שניה מתורצת שהקשינו שאנחנו רואים לפעמים חייבי כרת מאריכים ימים, דיש לומר, מדכבר הוכחנו שמי שחייב כרת כמה פעמים מדאי אפשר לקיים בו עונש הכרת בגופו, משתלם זה ע&quot;י יסורי הזיקוק בעולם הבא כמו כן בענין מיתתו שראוי להיות קודם זמנו והרי לפעמים א&quot;א שימות קודם זמנו רק בדרך נס. דהנה הקב&quot;ה חתם עולמו בגושפנקא דמלכא חותם הטבע אשר לא ישנהו כ&quot;כ בנקל [ועיין מה שכתבנו בס&quot;ד בפירושינו בסדר נשים דק&quot;פ א' ] ולכן המחוייב כרת אשריהו אם היה מקבל עונשו שהוקבע לו. אולם אם יכריח בכוח הטבע שלא ישיגהו העונש ההוא שישמור היטב בריאותו וכשיחלה מעט עד מהרה יקרא לרופא מומחה והוא יתן לו סמים כחיים שטבעם שירפאוהו, וכי סלקא דעתך שמשום שוטה זה שקלקל ישנה הקב&quot;ה טבע עולמו (כע&quot;ז נה' ). אלא עזיא רהטו ורעיא חגירא אבי דרא חושבנא (שבת לב.), דלפי עונשו שהיה מקבל בעולם הזה בקיצור ימיו לפי מידה זו היה קל עונשו ויסורי זקוקו בעולם הבא ואשריהו אם היה כן.
'''אבל''' אוי לו להאחר שהכריח ע&quot;י הטבע להבורא יתברך כביכול להחליף עמו שיקבל החוטא עונש נצחי בעולם הבא בעד עונש עובר העולם  הזה, שלא היו רק בקיצור ימיו דלפי אומד זה יאריך ויוקשה עונשו ויסורי זקוקו בעולם הבא, כדי לנקות הניצוץ יפה קודם שיכבה לו הנר התחתון הוא הנפש הבהמיי בחיוב כרת הנ&quot;ל.

'''וא&quot;כ''' גם הקושיא השלישית מתורצת דהכי פירושה של המשנה כל ישראל ואפילו רשעים חייבי כריתות ומיתות בי&quot;ד אם רק בשם ישראל יכונה יש לו חלק בנשמתו שנאות לקבל השכר בעוה&quot;ב הוא הוא הניצוץ הקדוש שמסוגל לקיום דיהיה איך שיהיה זה לבד עכ&quot;פ יתקיים לו וכמו שכתבנו לעיל. 

'''אבל''' באומות העולם דווקא צדיקיהם וחסידיהם יש להם חלק לעוה&quot;ב, אבל רשעיהם אויבי ה' כיקר כרים כלו בעשן כלו, דרק בישראל יש בו הניצוץ הקדוש שאמרנו דמהאי טעמא נצטווה גם כן במצוות וחוקי התורה שנאותין להשלים על ידם הניצוץ הזה על דרך נפלא [כמ&quot;ש בס&quot;ד בפרק  ו' דאבות דרס&quot;ד ע&quot;ב]. ומסיים שפיר- &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים&quot;, רצונו לומר- אם כל אחד מהם בכללותו דהיינו ב-ב' חלקי נשמתו הם שלמים שלא עברו עבירה שעל ידן יתחייב כרת אז לעולם יירשו ארץ, רצונו לומר מלבד הנצחיית העולמיית יירשו גם כן ארץ הגשמיי ויקומו תחיית המתים בגוף, בעבור שהכל נשאר להם אז קיים הנפש הבהמיי והרוחני, ולכן בתחיית המתים תוכל כל החברותא לחזור ולפסוע מהלך שלה כבתחילה. אולם אם אין לו זכות, רק שהוא &quot;נצר מטעי&quot; לבעבור שאני בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, אז לכל הפחות &quot;מעשי ידי להתפאר&quot;, דהיינו אף שהנפש הבהמיי כלה ונכרתה וגם לא יקום עוד בתחיית המתים בגוף, דאיך אפשר לו כן הרי חסר להחברותא ההוא חבר אחד שהיה מחבר ומאגד הכל, ואם יקבל נפש בהמיי אחר אז לא יכיר האדם את עצמו, אז כי ע&quot;י זה התערובות הזר שביניהן יתהווה בריאה חדשה ממש. אמנם עכ&quot;פ הניצוץ הקדוש שבו שהוא מעשי ידיו כביכול תשוב אחר זיקוקה ונקיונה לאור באור ה', מדהיא מעשי ידי כביכול כמו שכתוב &quot;והנשמות אני עשיתי&quot; והיא היא עכ&quot;פ תתפאר. נמצא שגם רשע כזה יש לו עכ&quot;פ בעצמו חלק לעוה&quot;ב לאור באור החיים.

== פרק ג' ==
 
'''אולם''' האמונה שגם הגוף ישוב לחיות, זה קשה להשיג בשכל האדם מאד, לא מפני התנגדות הטבעית שבה, דהרי הקב&quot;ה אומר {{צמ|הממני יפלא כל דבר נאם ה'|ירמיהו לב כז}}. והיד ה' תקצר? וכבר יפה הקשו חז&quot;ל &lt;small&gt;([[סנהדרין צא א]])&lt;/small&gt;: מה דלא הוה הוה, מה דהוה לא כל שכן: 

'''אבל''' תמיהתנו הוא, לאיזה תכלית יהיה התקומה הזאת? הכי כל כך יקר הוא חיי החלום הארצי, שנחשבהו לתכלית כל התכליתים?

'''וגם''' בתואר החיים ההוא החדש, נשתוקק מאד לידע איך יהיה: הכי גם אז נאכל ונשתה ונחיה כמו עתה, כמו שכתבו רבינו סעדיה ושאר איזה גאונים, ואף על פי כן לא ימות? זהו נגד השגתנו, דהרי יהיה לו גוף ממש כמו עכשיו, וגם אם אלף שנים יחיה, על כל פנים סוף האדם למות, ואפילו יהיה לו גוף קשה כברזל, על כרחך שתשתיקהו הזמן לבסוף:

'''ואם כן''' יהיה תמוה מאד: לא נכתב לא '''ה''' ולא '''ו''', לא יחיה ולא יחזור למות; וכי עביד קודשא בריך הוא ניסא בכדי? ובפרטות נס גדול כזה, שישוב לחיות אחרי הֲתִמּוֹ, כדי לחזור למות. ותו, הרי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, להנות מזיו השכינה, מכל חיי העולם הזה:

'''ותו,''' אם נאמר שאז ישוב למות, כדעת גאונים אחרים דפליגי על רבינו סעדיה הנ&quot;ל, זה לא יניח את עצמנו לחשוב כלל. דהרי אמרינן במ&quot;ק ([[מועד קטן כח א|דף כ&quot;ח א']]), דאתחזי ליה רב שעורים לרבא לאחר גויעתו, ושאלו: היה לו למר צערא במיתה? והשיב, דהוה כמשחל בניתא מחלבא, ואף על פי כן אילו אמר לו קודשא בריך הוא: זיל הדר להאי עלמא כדהוית, לא בעינא, דאף על גב דיסורי המיתה אי אפשר שיהיו כל כך מרים כמו שידומה, דהרי מתבטלת ההרגשה עם המיתה [וכמו שכתב הרופא המפורסם הגדול הופלאנד בספרו היקר מאקראביאטיק חלק ב' צד מ&quot;ט-נ'], אף על פי כן נפיש בעיתותא דמיתה יותר ממה שהוא באמת:

'''ובלתי''' ספק כן תשיב נשמת כל אדם אחר מיתתו, שלא ירצה שוב לשוב לעולם החלום כדי לחזור ולמות. ואם כן, מה שכרו יש בקומו, ומה עונש יש למלוה ברבית וכדומה שאומרים לו שלא יקום בתחיית המתים?

'''ובכל''' הקושיות החמורות שהקשינו, אף על פי כן כל איש ישראלי שכופר בעיקר זה, הוא נתעב ונאלח לפי דת תורתנו הקדושה במדריגה שפלה עד מאד, וכמו שכתב הרמב&quot;ם ריש פרק חלק, שכל הכופר בעיקר זה הוא בכלל רשע ואפיקורוס, ואין לו חלק לעולם הבא:

'''וכן''' אמרינן במשנה, '''ואלו שאין להן חלק לעולם הבא''', האומר אין תחיית המתים מן התורה. ורש&quot;י כתב שם, דאף שמאמין בעיקר זה, רק שאינו מאמין שמוכח כן מן התורה, הרי הוא בכלל אפיקורוס. והבאר שבע שם כתב שאיזה תלמיד טועה כתב כן בגליון רש&quot;י, דמה לי אם מכחיש ואומר דהקראי דמייתי הש&quot;ס אסמכתא בעלמא הן, אם רק מאמין בהעיקר. וכך כתב הרמב&quot;ם בפרק ג' מתשובה, דרק בכופר מכל וכל בעיקר זה אין לו חלק לעולם הבא:

'''וכפי''' הנראה רש&quot;י דייק כן ממתניתין, מדקאמר הלשון &quot;מן '''התורה&quot;.''' אבל לפי עניות דעתי דכוונת המשנה, דדווקא כשאומר שאמונה זו מוכח הפוכה מן התורה, נמצא אינו מחוייב להאמין כך, אז הוא בכלל אפיקורוס.

'''ואפשר''' לתרץ גם דברי רש&quot;י, דרוצה לומר, דאף על גב דהש&quot;ס מייתי כמה קראי, דכל אשר עינים לו יראה שהן רק אסמכתא בעלמא, על כל פנים יש כמה כתובים שמדברים מעיקר זה באר היטב, כגון: &quot;אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא&quot;; &quot;יחיו מתיך, נבלתי יקומון&quot;; &quot;ורבים מישני עפר יקיצו, אלה לחיי עולם&quot;; והמלאך קרא לדניאל, &quot;ועתה לך וגו' ותעמוד לגורלך לקץ הימין&quot;. והרי כל מי שירצה להתעקש ולומר שכל הפסוקים האלו הן רק משל ומליצה, הוא בכלל מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ואין לו חלק לעולם הבא:

'''ויהיה''' איך שיהיה, חיובנו הוא להשריש האמונה הזאת בלבנו יפה, לבלי לאבד חס ושלום עולם הבא שלנו, שקנינו ביגיעה גדולה וביוקר רב. דאיך חמוץ נתהווה לנו ולכל ישראל קניית אושר זה, ואיך נאבדו כל כך בנקלות? 

'''לכן''' אמרתי לעשות נחת רוח למעלתכם ולהביא לכם ראיות חזקות כראי מוצק על האמונה היקרה הזאת, מהחוש והשכל, מלבד מהקבלה, אשר הסימן על ג' מיני ראיות הנ&quot;ל &quot;כי בי '''חשק'''&quot; (ראשי תיבות: חוש, שכל, קבלה), כמו שאמרו הדרשנים. ועם ג' מיני זיון אלו אנחנו נחלץ חושים להשמיד כל ספק מלב אדם החלש: 

'''והלואי''' שהיינו יכולין לעשות כן בכל מצות תורתנו הקדושה, וכמו שכתוב: '''&quot;הבינני ואצרה תורתך ואשמרנה בכל לב&quot;''', שכשאבין טעם המצוה יפה, אז לא יהא לבי חלוק בקרבי. לכן שמעוני בני האהובים, כי '''מדושתי ובן גרני''' אשר חנני ה' אחלק לכם בזה היום. השגיחו היטב ידידי אחי וריעי שלא יאבד לכם גם מלה אחת מדברינו, כי בהעניין זה תלוי כל הצלחתכם בזה ובבא: 

{{גודל גופן|4|'''ונחקור'''}} תחילה בזה שני דברים: (א) מה שהיה; (ב) מה שיהיה, ונוכיח העתיד מהעבר. ואף על פי שאסור לנו לשאול מה לפנים מה לאחור, כריש פרק ג' דחגיגה, היינו דווקא להסתכל יותר להלאה ממה שהורשו לנו חכמינו ז&quot;ל. אבל אנחנו נעלה ונציץ רק בהחלונות שקופים ואטומים שפתחו לנו רבותינו כפי שנמסר לנו איש מפי איש, ונביא ראיות חזקות על דבריהם הקדושים אשר מימיהם אנו שותים. גם מדברי הטבעיים להורות נתן, כי רוח אלהים דבר בם, וכי כל דבריהם אמת וצדק:

'''אמרינן''' בסנהדרין [דצ&quot;ז א'] תנא דבי אביי, שית אלפי שנין הוה עלמא, וחד חריב, תנא כשם שהשביעית משמט א' לז' שנים, כך העולם משמט א' לז' אלפים שנה עכ&quot;ל הגמ'. והכי נמי אמרינן בסוף מסכת תמיד, בשבת היו אומרים, מזמור שיר ליום השבת, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. זהו הסוד מה שיהיה. 

'''אולם''' הסוד ממה שהיה, גם זה הראונו חז&quot;ל בדבריהם היקרים, להציץ האור מתוך נקב כמלא מחט סדקית.&lt;br /&gt;
'''דאמרי'''' בב&quot;ר. ויהי ערב ויהי בוקר [דק' וכי מאחר שלא היה עדיין שמש בעולם, ערב ובוקר מניין] א&quot;ר אבוה מכאן שהי' סדר זמנים קודם לזה וכו', מלמד שהי' הקב&quot;ה בונה עולמות ומחריבן, בונה עולמות ומחריבן ואמר דין הניין לי ודין לא הניין לי:

'''וכדי''' למסור לנו הבטה והשקפה עגולית על כל הענין, גלה לנו רבינו בחיי סוד נעלם בשם המקובלים בפרשת בהר, בפסוק ושבתה הארץ שבת לה' וגו', דזה ירמז על סוד נפלא, שיהיה העולם נבנה ונחרב ז' פעמים, כנגד ז' שמיטות שביובל, שהם יחד מ&quot;ט אלפים שנה.

'''וכתב''' עוד, שבכל שמיטה ושמיטה הנ&quot;ל, יהיה העולם נברא בהשלמה יתירה יותר מבתחילה, על שלבסוף יחזרון כל נצוצי הקדושה שהושפעו מהקב&quot;ה בתחילת בריאת העולם לתוך הגשמיים כדי שישלימו א&quot;ע בעצמן ובסוף השמיטה הז' יחזרו מושלמים בתכלית השלימות, לסבה הראשונה ב&quot;ה, כרצונו ית' וזהו תכלית כל התכליתים לבריאת העולם. ע&quot;כ תוכן דבריו שם. 

'''ועל''' זה רמז לנו קצת הרמב&quot;ן, בפסוק אשר ברא אלהים לעשות, והראב&quot;ע בפסוק עוד כל ימי הארץ והרקנטי בפרשת בהר כתב עוד, שלעניין זה רומזין כמה מצות התורה, שראינו שמספר '''שבע''' מתנוסס ומתנוצץ בכמה מהמצות ז' ימי שבתא ז' ימי פסח ז' ימי סוכות ז' ימי נידה ז' ימי נקיים ז' ימים קודם המילה ז' ימי אבלות ז' ימי משתה ז' שנים בשמיטה ז' שמיטות ביובל ז' קני המנורה הזאות ביו&quot;כ ועוד רבים:

'''ובעלי''' הסודות רחושי מרחשן שפתתייהו, שלז' הקפות העולם הללו, רומזים *ז&quot;י בראשית, שכל א' היה הכנה ליום שלאחריו, וכמו שנראה מסדר בריאותן אחר שנדקדק בהם היטב, כמו כן בז' ההקפות של העולם תהיה כל הקפה הכנה להקפה שלאחרי' ושתמיד הקפה המאוחרת תהי' מושלמה טפי:

'''וסוד''' ה' ליראיו, שנמסר להם שאנחנו כעת בהקפה הד', שהוא לפי סדר ששת ימי בראשית הנ&quot;ל כנגד יום רביעי שבו העמיד הקב&quot;ה המאורות בעולם ולכן גם בהיקף זה עלה אור התורה הוא השמש המאירה מקצה ארץ ועד קצהו הוא המאור הגדול, שאעפ&quot;י שבעו&quot;ה כבוד האומה הקדושה ירדה מאד אבל תה&quot;ק תעמוד כשמש בהירה באמצעית האופק, עד שכל האומות, אפילו אותן שמוצאין א&quot;ע לבלתי מחויבין לשמור מצותיה, כנוצרים וישמעאלים כולם ינשאוה, יכבדו התורה הקדושה, ויכירו אלהותה, והיא בכבודה ועוזה כשמש המאירה בקרניה לכל באי עולם:

'''אולם''' זה המאור הגדול לממשלת היום וגם המאור הקטן הוא שכל האנושי שמושל בעה&quot;ז גם הוא התנשא מאד בהקפה זו ועוד יתנשא בימים הבאים למעלה נשאה שלא ישוער בשכל האנושי:

'''ומלבד''' שנתגלה לנו כל זה מחורבן והתחדשות של העולם אח&quot;כ, נודע לנו מיד ליד בסוד. כבר נזכר דבר מזה באר היטב בפסוקים כתיב, '''רוע תרוע הארץ''', מוט התמוטטה, וחפרה הלבנה ובושה החמה, ונגולו בספר השמים, וכל צבאם יבול, שמים כארץ נמלחו והארץ כנגד תבלה, הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה.

'''מכל''' זה מוכח שיתחדש העולם פ&quot;א אחר שיחרב, ומה שמצינו כמה פסוקים שמדברים בהיפך מזה, כגון והארץ לעולם עומדת, ויעמידה לעד לעולם, כל זה הוא רק רדיפות הלשון על זמן ארוך ביותר, כמו ועבדו לעולם, לעולם בהם תעבודו, דוודאי כל אדם ישפוט שכוונת הכתוב ר&quot;ל רק זמן ארוך:

'''ועתה''' אחי ידידי ראו על איזה בסיס אדני תה&quot;ק מונחים, כי הסוד הזה שנמסר לאבותינו ורבותינו, והם גלוהו לנו זה כמה מאות שנים מצאנוהו שוב שהטבע ברורה לעינינו בזמנים המאוחרים כבזמנינו הבהירה ביותר.

'''דהרוח''' המשתוקק שבאדם, החפץ לגלות כל העלומות, חקר וחפר ויחפש כחולדה בקרבים של האדמה בהרים היותר גבוהים שבעולם בהררי[*פירענעען] *ובקארפאטישען *געבירגע, ובהרי קארדיללען באמעריקא, ובהרי היממעל, בגבול כינא, חפרו וחתרו ומצאו שכולן נתהוו ע&quot;י פדרי סלעים נוראים שמונחים כאילו הושלכו בלי סידור זה על זה בכח חזק ונורא, ותלויים תלולים זה על זה על רוחב שערה עד שלא ישוער שנתהווה כזאת רק ע&quot;י [*וועלטען *רעוואלוטציאן] שהיה פעם א' על ידו ית' הגוער בארץ ותתהפך כרגע:

'''עוד''' לא הסתפקו בזה כ&quot;א גם חתרו במעמקי ארץ ובקרביה איזה מאות קלאפטר עמוק תחת פני העליון של הארץ חפשו בבערגווערק, ומצאו תוך עובי האדמה ד' סדרים וכל אחת למעלה מחבירתה כל א' מין אדמה אחרת, ובין סדר לסדר מונחים ברואים שנתקשו ונתהוו *בתוארם לאבן אשר משם הוכיחו שהארץ נתהפכה ונחלפה פניה כבר ד' פעמים:

'''והברואים''' שבין שורת אדמה לחברתה מצאו תמיד שאותם שמונחים בשורה התחתונה שבארץ, הם בנויים בגודל ענקיי יותר מאותם שמונחים בשורה של מעלה ממנה וכמו כן אותן שמונחים בשורה השנייה, עדין יותר גדולים מאותן שמונחים בשורה השלישית וכמו כן מהשלישית להרביעית *העתיי אבל לפי גודל הברואים שבכל שורה התחתונה יותר מאותן שבשורה שלמעלה ממנה, כן יתראה שוב שלימות היופי בבניינם של הברואים שנמצאים בכל שורה עליונה, יותר מאשר יראה בבנין הברואים שנמצאים בשורה *שתחתיה:

'''עוד''' כתבו הטבעיים שיש כמה הוכחות בטבע, שהארץ קבלה פעם א' דחיפה נוראה מקרן מערבית דרומית לקרן מזרחית צפונית, אשר עי&quot;ז נחרבו ונשדדו כל פני הארץ:

'''וכן''' מצאו בשנת אלף ותת&quot;ז למספרם, במדינת [זיביריען] בקצה צפון של העולם תחת הקרח הנורא אשר שם תמיד, פיל א' גדול מאד בכמו ג' או ד' פעמים מאשר מצאנו עתה, ושופי עצמותיו עתה עומדים *בצאלאנישען מוזעאום *בפעטערסבורג.

'''ולאשר''' בהמדינה הנ&quot;ל לפי גודל קרירות התמידי השולט שם, אינו מקום גידול פילין, מזה מוכח שעל ידי דחיפה הנ&quot;ל שקבלה הארץ, ונשדדה ונבלבלה, הוצף לשם אז הפיל זה בהמון גלים, או שפעם א' היה טבע האקלים ההוא חם, בכדי סיפוק לגדל פילין.

'''וכ&quot;כ''' ימצאו במעמקי ההרים היותר גבוהים בארץ, חיות הים אשר נתקעו והיו לאבן, וחכם אחד חוקר טבעי קופיער שמו, כתב שמכל ע&quot;ח מיני חיות שמצאו בתחתיות הארץ יש מהן מ&quot;ח מינין שאינם נמצאים כלל בעולם העתיי.

'''וכבר''' ידענו מעצמות חיה ענקיי אחת שנמצאת במעמקי ארץ סביב עיר באלטימארע באמעריקא, אשר ארכה י&quot;ז רגל, וגבהה מכפות רגליה הראשונים עד קצה כתפותיה, י&quot;א רגל, ומכף רגליה האחרונים עד גבה, יש ט' רגל. וגם באייראפא ובהארץ געבירנע נמצא במעמקי ארץ עצמות זאת החיה, פזורים אחת הנה ואחת הנה וקראו בשם לכל מין חיה כזאת מאממוט:

'''וכן''' מצאנו מין בריאה אבניית שקראוה איגוואנאדאן שגבהה ע&quot;ו רגל וארכה עד צ' רגל ומתוך תכונת אבריה שפטו התוכניים שמאכלה רק חציר היה.
ועוד מין חיה אחרת מצאו שקראוה מעגאלאזוירוס, שהיתה רק מעט קטן איגוואנאדאן אבל היתה חיה טורפת, ואוכלת בשר.
'''מכל''' האמור נראה ברור שכל מה שמסרו לנו המקובלים זה כמו מאות שנים, שכבר היה עולם פ&quot;א ושוב נחרב וחזר ונתקומם זה ארבע פעמים, ושבכל פעם העולם התגלה בשלימות יתירה יותר מבתחלה, הכל התברר עכשיו בזמנינו באמת וצדק.

'''והתאמינו''' אחי שסוד הנפלא הזה נכתב באר היטיב בפרשה הראשונה שבתורתנו הקדושה דא בה כולה בה כי היא היא אם כל חי. 

'''התבוננו''' רק היטיב בין אור קמטיה בראש התורה נאמר '''בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ''', דתמוה אם שמים ורקיע דבר א' הן, הרי לא נברא הרקיע עד יום ב', ואם שמים דבר אחר הוא, דהיינו האויר הדק העליון הנקרא עטהער, וכמ&quot;ש חז&quot;ל דשמים נוטריקון אש ומים, מלמד שלקח הקב&quot;ה אש ומים ובללן זב&quot;ז עכ&quot;ל, והרי כן הוא האמת האויר העליון הנ&quot;ל ממולח מרטיבות וחמימות, אבל רקיע הוא שוב דבר אחר דהיינו האויר התחתון העשוי לנשימה, הנקרא אטמאספערע והוא עולה עד ז' וח' פרסאות מהארץ.

'''עכ&quot;פ''' ק' למה לא נזכר בתורה שאמר הקב&quot;ה יהי שמים כמו שצוה יהי רקיע, ואת&quot;ל מדנתהוו מאפס, לא היה שייך על מי יצוה, עכ&quot;פ למה לא נזכר בתורה בריאת הד' יסודות אש רוח מים עפר?

'''ותו''' כתיב והארץ היתה תהו ובוהו זה הקרא מיותר יותר לגמרי, דמי לא ידע שקודם שברא הקב&quot;ה כל ברואי הארץ וגם אור לא הי' עדיין, א&quot;כ פשיטא שהיה הכל תהו ובוהו וחושך.

'''ותו''' כתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים, זה הפסוק אין לו פי' כלל, רש&quot;י פי' כסא כבוד המרחף, כיונה המרחפת על קנה, הנה זה הפי' שהביא רבינו יותר עמוס מהקרא עצמו. וצריך פי' לפירושו.

'''אמנם''' פה גלתה לנו תורתנו הקדושה טפח מהסוד הנפלא שזכרנו, שאין העולם פה בפעם ראשון, ושכבר נבראו הד' היסודות בהקפות הראשונות ולכן לא נזכרו בבריאה העתיי.

'''וזהו''' שסיפרה התורה, בראשית, ר&quot;ל בהתחלות כל התחלות, '''ברא אלהים את השמים''' הוא העטהער, הממלא כל חלל העולם הנראה, '''ואת הארץ''' הוא כל כדור הארץ. אח&quot;כ תדלג התורה על הקריות שנתהוו בסדרי העולם הקדום, שאין נפקא מינה לנו השתא בזה כלל.

'''אבל''' סיפרה לנו '''והארץ היתה תהו ובוהו''' וגו', ר&quot;ל חזרה ונתהווה חריבה ושוממה, וכמ&quot;ש בתרגום יב&quot;ע, וארעא הוות צדיא ורקניא מבני אנשא, שכוונתו שלא נחרבה ונתבלה ממציאות לגמרי, רק שע&quot;י רצון עליון יחשו&quot;י, קבלה דחיפה ברוח סועה וסערה עושה דברו, ונתבלבלו סדרי הטבע הקדום באש ובמים, ונתהווה חושך ע&quot;פ תהום.

'''ואמר''' שוב '''ורוח אלהים מרחפת על פני המים''' הוא הוא הרוח המחיה הכלה, הנזכר [ביחזקאל ל&quot;ו*] כדכתיב מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה, הוא הרוח החיים שנזכר אחר עבור הפורענות המבול, כדכתיב ויעבר אלהים רוח על הארץ וישוכו המים, הוא הרוח שנזכר אצל בריאת אדה&quot;ר, מ&quot;ש ויפח באפיו נשמת חיים, הוא הרוח הנזכר גם כאן ור&quot;ל שרוח חיים התחיל לרחף ולארוג על פני המים שכיסו הארץ.

'''וזהו''' מ&quot;ש חז&quot;ל '''כסא כבוד''', ר&quot;ל הרוח המחיה הכל, שהוא נקרא כסא הכבוד, כי על ידו יראה כבודו של ממהקב&quot;ה והוא הוא כח הטבע, כי טבע הוא כסא כבודו ית', התחיל לרחף על פני המים '''כיונה המרחפת על קנה''' ר&quot;ל להוציא אפרוחים.

'''ומתחלת''' התורה מעתה לספר סדר הבריאה העתיי, שכל יום הי' הכנה לחבירו כמש&quot;ל, דכמו שכל הקפת עולם התחליי, הי' הכנה לההקפה שנתהווית אחריה, כמו כן בכל הקפה עצמה היה מעשה כל יום הכנה ליום שלאחריו. והדברים ארוכים, ולקצר אנחנו צריכים בזה עכשיו, לבלי להתרחק ממטחוי הענין.

'''אכן''' הסתכלו אחי הטובים גדולת התורה ורוממותה הנפל(א)ה, השגיחו הב' הגדולה, שעתה מתחלת התורה והשקיפו על ד' תגין שעל הב' הזאת ונמסר לנו מהמקובלים שהד' תגין מרמזין שכבר ישנו העולם פה הפעם הד' (רביעית) על כל צבאיה והב' הגדולה תודיענו שהגדול שביצירה, הוא נפש האדם השכלי כבר ישנו פה פעם ב'.

'''ולפעד&quot;נ''' שאותן הבני אדם שהיו בעולם הקדום שנקראים פראאעמיטען בל&quot;א, ר&quot;ל הבני אדם שהיו בעולם קודם בריאת אדם הראשון העכשויי הן הן התתקע&quot;ד דורות שנזכרו בשבת [דפ&quot;ח] וחגיגה [די&quot;ד], שהיו נבראים קודם בריאת העולם העתיי.

'''וצא''' וחשוב דלפי דברי רז&quot;ל שם, דרש כן מדכתיב דבר צוה לאלף דור, שהיה ראוי שתנתן התורה לסוף אלף דורות הקודמין, דהיינו בתחלת העולם העתיי, שנברא בהשלמה יתירה בהשכלה ובמדות יותר מהעולם שקדמו.

'''והרי''' כל דור לפע&quot;ד הוא ז' שנים, מטעם שמכל ז' לז' שנים העולם משתנה כמ&quot;ש לעיל בדרשתינו, א&quot;כ ז' אלפים שנה של העולם הקודם, הם אלף דור שזכרו חז&quot;ל, והודיעונו כאן, שאחר שנתבערו מהעולם הדורות שבעולם הקודם כקוצים מכרם ד' צבאות, ונברא העולם מתוקן יותר, היה ראוי שתנתן התורה לאדם הראשון של העולם העתיי, כי כבר נתבשל העולם כראוי.

'''רק''' מפני שהעולם הקדום קלקלו מעשיהן ביותר, לכן קומטו בלא עת, ונגועו בעוד שהיה חסר לאלף דורות ההם כ&quot;ו דורות והיינו בסוף תתקע&quot;ד דורות שזכרו חז&quot;ל אשר לפי חשבון ז' שנים לדור כמ&quot;ש לעיל, היה חורבן העולם ההוא בשנת ששת אלפים ותתי&quot;ח מתחלת יצירתו.

'''ואותן''' כ&quot;ו דורות שחסרו בעולם הקודם, חזרו והושלמו מאדה&quot;ר עד משרע&quot;ה דהיינו י' דורות מאדם עד נח וי' דורות מנח עד אברהם וששה דורות מאברהם עד משרע&quot;ה, שאז נתבשל ונזדקק העולם כבר יפה יפה שיהיה ראוי לקבלת התורה. 

'''וזהו''' שאומר הכתוב, מעולם עד עולם אתה אל ונאמר ברוך ה' אלהי ישראל מהעולם ועד עולם. הקב&quot;ה ברוב רחמיו, בלתי ידח ממנו נדח ולכן אותן נצוצות הקדושות שהושפעו מאלהותו ית' בעולם הקדום, כדי שע&quot;י חפשיות הבחירה ישלימו א&quot;ע בעצמן, אבל לבעבור שתושבי הארץ דקלקלו ונתהוו תתקע&quot;ד דורות מקולקלין ומושחתים והובערו מהעולם, לכן ברוב רחמיו חוזר ומביאם לאותן הנשמות להעולם העתיי המתוקן ביותר שעתה יהיה להם יותר נקל להשלים א&quot;ע בעצמן כרצונו ית' יותר מבתחלה. והיינו דקאמר קרא הנ&quot;ל מהעולם עד עולם אתה אל, ר&quot;ל השגחתך ברחמיך כאב לבניו תלווינו מעולם לעולם תמיד להדריכנו במעגלי צדק. וכן כתוב כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגינו עולמות, ר&quot;ל כאב שרוצה להרגיל בנו העלם הרך, שיהרגל לילך לבדו, לכן יעמידהו לפניו במרחק קטן [היינו הזמן של הקפה א' בעולם] ויסבב בזרועותיו סביב לו שאם יט ליפול, יפול תוך זרועותיו ושוב יעמידהו מחדש במרחק כנ&quot;ל,
כך תנהגנו מעולם לעולם, ותשלימנו בכל א' מהן, שוב מעט יותר ויותר מבתחלה, כדי שבסוף כל סוף נקרב אליך. 

'''עתה''' אחי נפתחו לנו חלונות אור יותר בעיקר הזה שבאמונה כבר היינו פה כולנו בעולם הקדום ונתעלמנו עם חורבן העולם ונרגיש מכמה ראיות, ששוב באנו לכאן עם לבוש גוף חדש, יותר מושלמים מבתחילה, ושוב יבא עת שאחר שנשלים פעולות היום הקצוב בעולם הזה ונתעלה מכל עין במיתהנו ושוב בעולם שיברא אחר העולם העתיי, נחזור שוב להתראות בהעולם, יותר ויותר מושלמים משל עתה, כמ&quot;ש ויציצו מעיר כעשב הארץ וכן נאמר ואורח צדיקים כאור נוגה, שמקיף וחוזר ומקיף העולם, הולך ואור עד נכון היום הוא סוף הקפה השביעית, שהוא היובל הגדול, שישובו כל הנצוצות הקדושות להסבה הראשונה ית', בהשלמה יתירה, וזהו תכלית כל הבריאה, וזהו שאמר הכתוב עד נכון היום, כי הוא היום הגדול והנורא שזכרו אחרון הנביאים בסוף נבואתו. 

'''אולם''' אם עתה בעה&quot;ז עדיין לא נתבשל שכלינו כראוי להבין סודות חוקי התורה, וגם בכמה צדדי נוכל רק לשער בהשתערות עמומים שכבר היינו פה אבל בעולם הבא מבטיחנו האמונה הזאת שנוכל אז להציץ ולראות עם עיניים יותר בהירות ומאירות. ואם בעולם העתיי ע&quot;י השלמת השכל יותר מבתחלה בעולם הקדום, כבר כל אדם י(ו)דע ומרגיש מה ראוי לו לעשות בחיוביו לחבירו, ומבין היטיב כל חיוביו הטבעיים. לע&quot;ל בעולם הבא, יהיו עיניו בהירות כב' מאורות הגדולים, ועמהן יציץ גם (על) כל סודות העולם, וכל חוקי התורה בעשות ולאוין, מה יתקן ומה יקלקל(ו) לעצמו ע&quot;י כל אלה וסוד זאת הובטח לנו, שאז בעולם הבא ההוא, נהיה יכולים להזכיר את עצמינו יפה, איך שכבר היינו פה, ומה עשינו, וכדומה וזהו אמונת ''תחיית המתים''. 

'''ולפע&quot;ד''' זהו הפ' של הקדיש שאומרים אחר קבורה, אחר אשר טמנו את הגווייה בחמוקי מסתרי ארץ, וכדי שהרואים כל זה, לא יתיאשו מהתקוממות הגוף שוב בחיים, וגם כדי לחזק לבבות ישראל המאמינים בתחיית המתים, לכן יעמדו האבלים בעצמן, ויקראו בקול יתגדל ויתקדש שמיה רבא.

'''הנה''' ב' מילות אלו גדול וקדוש, פירושם הוא הפכי דגדול, ר&quot;ל הוא דבר המתפשט ומתרחב, עד שגם כהויי עיניים יראוהו, אבל פ' מלת קדוש, הוא ממש בהיפך, דר&quot;ל דבר המונזר ומופרש ונעלם מעין כל.

'''אמנם''' לפי דעת תה&quot;ק ואמונתנו היקרה, צריך להאמין שיש בהקב&quot;ה ב' מדות אלו דהיינו, (א) שהוא רם ונשא קדוש ונעלה מאד עד שלא ישיגו שום בריה.(ב) שאף שהוא נישא ונעלה וקדוש, אפ&quot;ה הוא נמצא בהשגתו בכל עיניינינו וענייני  העולם ובענייני כל הברואים אפילו עם היותר שפלים, דלפי רוממותו ענוונותו, וכן כתוב, כי רם ה' ושפל יראה, וגבוה ממרחק יידע.

'''אולם''' אף על פי שחייבים אנחנו להאמין כך, אין אנו משיגים דבר זה בעה&quot;ז בבירור. דאף שעולם קדושתו והעלמתו ית', ידענוהו היטב, כמ&quot;ש כי לא יראני האדם וחי, אבל מציאותו אצלינו בכל עניינינו, ושכל מקריות האדם רק על ידו ית' הם, כמ&quot;ש חז&quot;ל הכל בידי שמיים וכו', זה לא נוכל להשיג בקוצר שכלינו, רק נאמין כך.

'''אולם''' עי&quot;ז יהיה גם פח יקוש לכל חוטא כי יחשוב שכל מה שלא ישתדל בעצמו לטובת עצמו לא יוכל להשיגו, ובכל מה שישיג בעולם, יאמר אל לבו כחי ועצם ידי עשה לי החיל הזה. לכן ירדוף אחר כל עונג והרווחה לגוף, ולא יחוש אם יהיה באופן האסור או המותר.

'''ולכן''' כל חללי מעלה ומטה כולם יהללו את שם ה' וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש, ר&quot;ל מופרש ונעלם הוא ית' בכל ג' עולמות הידועים, הארצי, והגלגליי,  והמלאכיי, כולם שואלים זל&quot;ז איה מקום כבודו, ר&quot;ל שעם עולם רוממות והתעלמותו, אפ&quot;ה, וכל מאמינים שהשגתו הוא ממלא כל חללי העולמות בגופו ורוחני.

'''וכן''' כתוב הנה זה עומד אחר כתלינו בהעלמה, אעפ&quot;כ משגיח מן החלונות, ר&quot;ל אם חלונות ההצלחה פתוחים עלינו הוא הוא המשגיח עלינו, אבל גם מציץ מן החרכים, כשהברואים שרויים באפילת הצרה, מציץ עליהם, משקיף מתוך בקע צר שבכותל שרואה ואינו נראה, כך גם ית' ישגיח אז על האדם בעין חמלה להקל צרתו ולמתק מרירותה בכל האפשרי, אבל האדם לא יראהו, ויחשוב כי אין ה' רואה עליו אז.

אולם בעולם שאחר תחיית המתים אז יתגלה כבודו, ועין בעין יראו כל בשר וישיגו אלוהותו ית', עד שחז&quot;ל בנעימות לשונם המשילו את המעמד הצלחיי ההוא למחול &lt;small&gt;([[בתענית ל&quot;א א']])&lt;/small&gt;, שכל אחד מראה באצבעו עליו ית' לומר הנה אלהינו זה, קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, שניתן לנו הבעה בהירה כזאת, ועי&quot;ז ננצל מלילך בדרך תועה, ונשיג ג&quot;כ יותר לנקל הצלחתינו האמיתית הנצחית.

'''וזהו''' שמבשר בעל הקדיש ואומר, יתגדל ויתקדש שמיה רבא, אשר לפע&quot;ד אינו תפילה, רק הודעה ונטיעת נחמה לאבלי רוח ושבורי לב. ויקרא בקול, אחי אל תצטערו על שטמננו אלו האברים הקדושים לפקדון לארץ בסתר, כי כעת יאמרו ליעקב, שזה הנטמן עכשיו שוב יקום ויחיה ברווחה יתירה, כי יבוא עת שיתגדל ויתקדש, שמו יתברך, וישיגוהו הכל עין בעין ומתי יהיה זה?

'''בעלמא''' דעתיד לאתחדתא, שתתחדש כנשר נעוריה, ולאחיה מתיא בגווה ר&quot;ל בעולם החדש ההוא, יקומו ויחיו המתים, והבריאה החדשה ההיא של הברואים, תהיה כדי לאסקאיתהון לחיי עלמא, ר&quot;ל שעל ידי שיקומו ויחיו שוב בעולם המתוקן, יהיה נקל לברואים להתנשא ולעלות ולהתקרב בסוף כל סוף לסבות כל הסבות ית', שהוא הוא חיי כל העולמים.

'''וכל''' זה נאמר ג&quot;כ בקדיש הפשוטי שבסוף כל תפילה, שהוא וודאי דרך תפילה, אבל נאמר גם בסגנון אחר בקדיש הפשוט ההוא ונאמר, יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא דברא כרעותיה, ר&quot;ל יהי רצון שתתפרסם מהר עוצם קדושתו והשגחתו גם בעולם המקולקל העתיי שבראו כרצונו כך &lt;small&gt;[כמו שמברכת האשה שעשני כרצונו, ר&quot;ל אף שלפי דעת האדם היה אפשר שתברא יותר נבחר, אבל כך עלה ברצונו ית' הנשגב משכל אנושי]&lt;/small&gt;. וזה יהיה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב וכו'.

'''א&quot;כ''' מתורצים כל הקושיות שהקשינו בתחלת דברינו בזה העניין. דקושיא לאיזה תכלית יהיה תחה&quot;מ, י&quot;ל דהיינו כדי שתושלם הנפש אז ביתר שאת, והרי זה אי אפשר בעולם העתיי, מעתה שלא נתבשלה עדיין בריאת העולם כראוי, כמש&quot;ל. שבכל הקפה יושלם העולם בהשלמה יתירה יותר מבתחלה בהגופניות ורוחניות המעורבים והמשולבים יחד, מלבד הנפילה לשניהם שגרם אדה&quot;ר באכילת פרי עץ הדעת, וגם אי אפשר שיתהווה זה לו בעולם הרוחני אחר שימות, דשם אינו עולם העשייה, שיתקן האדם על ידי מעשיו לאור באור החיים, אבל אז בעולם החדש הבא יזדקקו הגוף והנפש, ויהיו טהורים וקדושים יותר ממה שהיה אדה&quot;ר קודם שחטא.

'''ומה''' שהקשינו שוב וכי ישוב לחיות ע&quot;פ האדמה למען לסבול שוב צער מיתה? זה כבר תרצו לנו חז&quot;ל במאמר שהתחלנו בו דרשתינו זו, אולם בעיניהם החדודות הביטו יותר להלאה דהיינו מתחה&quot;מ הד' לחמישי ואמרו:

'''צדיקים''' שעתיד הקב&quot;ה להחיותן, דהיינו בתחה&quot;מ הרביעי הסמוך, אינן חוזרין לעפרן, שנאמר קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים, מה קודש לעולם קיים אף הן לעולם קיימין.

'''וא&quot;ת''' אותן שנים שעתיד הקב&quot;ה לחדש בהן עולמו, דהיינו בהחרבת העולם החמישי, כדי לשוב לחדש עולמו בתחה&quot;מ הששי, צדיקים מה הן עושין בשעת חרבן העולם ההוא הנורא:

'''הקב&quot;ה''' עושה להם כנפיים כנשרים, זהו משל על פרידת הנפש מהגוף בלי צער כעין עליית אליהו הנביא למרום, שחזרו כל חלקי גופו ונפשו ליסוד הראשון ב&quot;ה, וכעין שהיה פרידת הנפש מכל גוף אדם לולא שחטא אדה&quot;ר, ומיתה כזאת כנוה חז&quot;ל במקום אחר מיתת נשיקה, דר&quot;ל ע&quot;י התשוקה הרבה והעונג שיהיה להמנשק ית' ולמנושק באותה שעה, להתקרב זא&quot;ז, לא יסבול המנושק שום צער בפרידתו.

'''וכך''' יהיה מיתת כל אדם אחר תחה&quot;מ, אשר בשמחה וצהלה יקוו ליום פרידתם, להתעופף ולהתנשא עם כנפי להבה לשמיים בלי שום כאב וצער שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ, ובמוט הרים בלב הרים.

'''וזהו''' שסיים וא&quot;ת יש להם צער בפרידת הגוף מהנפש כמו שהוא עכשיו, ת&quot;ל וקווי ה', ר&quot;ל אותם המקווים אז לשוב אל ה' בשמחה, יחליפו על ידי תקוה זאת כח שהיה להם בעולם החמישי עם כח אחר יותר גדול שיתהווה להם בעולם הששי, ובידעם זה, יעלו אבר כנשרים ויתנשאו לשם בעונג ובשמחה רבה, בידעם כי מיתתם אז, מביא להם חיים.

'''ולנחמה''' יותר גדולה גם להאדם העתיי, אמרו לנו הפסוקים שהקדמנו בראש דברינו באמור הנביא:

'''מי''' את ותראי, ר&quot;ל מי את ילד אלהים שתתירא א&quot;ע, כשתראי אנוש ימות, וכשתראה בן אדם חציר ינתן תחת רגבי אדמה. 

'''הכי'''(האם) לא תכירי את עצמך ותשכח ה' עושייך, וכי ברחמיו ויכלתו וחכמתו הבלתי תכליתיים, עשך למען שתמות ותהום.

'''ועוד''' הרי כי אני ה', אשר ביכולת בלי קץ, נוטה שמיים ויוסד ארץ, וכי א&quot;א לי לברוא גם לך שמיים חדשים וארץ חדשה? ולכן בעבור שתשכח כל אלה, תפחד מחמת המציק, דהיינו כליון חרוץ נצחיי ואיה חמת המציק? הלא בכל מקום בעולם שתראה השחתה, תראה גם כן שההשחתה ההיא היא סיבה לחיות חדש(ה).

'''הן''' אפשר שיפחידך מחשבת המות מחמת ב' דברים: (א) יסורי הפרידה בשעת מיתה (ב) אם תחשוב שאח&quot;כ תתאפס.

'''אבל''' על הראשון אומר לך, מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ &lt;small&gt;([[ישעיה פרק נא,יד]])&lt;/small&gt;, אין היסורי מיתה כל כל קשים כמו שתחשוב ואיך אפשר כן, והרי רק ע&quot;י ההרגשה שבך תרגיש הייסורים, אבל הקב&quot;ה יסבב לבלי תצטער הרבה בעת הפרידה, ולא יאריך זמן הענוי ההוא, אבל ימהר להפתח מוסרות האגוד שבין הנפש לגוף.

'''ועל''' היראה השנית שלך, אומר לך ג&quot;כ אל תירא כי לא ימות לשחת, לא תחוס כעב וענן ברוח, ולא יחסר לחמו וקיומו של הנפש אחר פרידתן זמ&quot;ז, אשר תקבל הנפש לחם חוקה מבית המלך ית.

'''או''' אולי תחוש שבשעת המיתה, כשהגלים הנוראים של מחשבותיך יהוממו וירעישו בסער הפרידה, או אולי אז בהסער ההוא תשקע ותטבע נשמתך ומחשבותיך בים הבהלה ההוא.

'''אני''' בא אליך בשם ה' ואומר לך בשמו, כי אני ה', רוגע הים ומשקיטו ואלה הגלים המרעישים בסופה וסערה כמו שירצה, אני ה' אשר בעוז ידי אשקיטם מעליך.

'''כן''' יהיה בשעה מיתתך, שלא תטבע בהמון גלים ההם, וכן יהיה ג&quot;כ בשעת מיתת העולם כולו והשחתתו שיהיה קודם תחה&quot;מ ע&quot;י מבול אש מים ושדוד נורא, שיקבל העולם דחיפה חזקה, והכל יאפס כרגע כדי לשוב לנוּב ולהציץ לחיים חדשים יותר יפים מאשר עתה. 

'''ה'''' צבאות שמו, כי הוא רבון כל המעשים אדון כל הנשמות בא&quot;י המחזיר נשמות לפגרים מתים, ולכן חי חי הוא יודוך קהילה קדושה, וחיוּת והצלחה ותפורכס בזה ובבא. אמן.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים||ויקישיתוף=File:Derush-or-hahayyim.djvu|שם ויקישיתוף=דרוש אור החיים}}

==הערות==
&lt;references /&gt;</text>
      <sha1>6gnl236crvqp6263yk8vcoqczhj2qeo</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עבודה זרה לו א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>169696</id>
    <revision>
      <id>3087675</id>
      <parentid>1182280</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T07:15:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>David7031</username>
        <id>11243</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */ עדכון</comment>
      <origin>3087675</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12451" sha1="1ws9vzkwmum43tpfbvmtj3vcp2pb1jz" xml:space="preserve">{{כותרת לעמוד בגמרא|עבודה זרה|לו|א|לה ב|לו ב}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;זליפתן של כלים טמאים אוסרתן אטו כולי עלמא אוכלי טהרות נינהו אלא זליפתן של כלים אסורין אוסרתן א&quot;ל שמואל לרב בשלמא לדידי דאמינא זליפתן של כלים אסורין אוסרתן היינו דכי אתא רב יצחק בר שמואל בר מרתא ואמר דריש רבי שמלאי בנציבין שמן ר' יהודה ובית דינו נמנו עליו והתירוהו קסבר נותן טעם לפגם מותר אלא לדידך דאמרת דניאל גזר עליו דניאל גזר ואתא רבי יהודה הנשיא ומבטל ליה והתנן אין ב&quot;ד יכול לבטל דברי ב&quot;ד חבירו אלא א&quot;כ גדול הימנו בחכמה ובמנין א&quot;ל שמלאי לודאה קא אמרת שאני לודאי דמזלזלו א&quot;ל אשלח ליה איכסיף אמר רב אם הם לא דרשו אנן לא דרשינן והכתיב {{קטן|({{הפניה לפסוק|דניאל א|ח}})}} וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו בשתי משתאות הכתוב מדבר אחד משתה יין ואחד משתה שמן רב סבר על לבו שם ולכל ישראל הורה ושמואל סבר על לבו שם ולכל ישראל לא הורה ושמן דניאל גזר והאמר באלי אבימי נותאה משמיה דרב פיתן ושמנן יינן ובנותיהן כולן משמנה עשר דבר הן וכי תימא אתא דניאל גזר ולא קיבל ואתו תלמידי דהלל ושמאי וגזור וקיבל א&quot;כ מאי אסהדותיה דרב אלא דניאל גזר עליו בעיר ואתו אינהו וגזור אפילו בשדה ור' יהודה הנשיא היכי מצי למישרא תקנתא דתלמידי שמאי והלל והתנן אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין ועוד הא אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן בכל יכול לבטל בית דין דברי בית דין חבירו חוץ משמונה עשר דבר שאפילו יבא אליהו ובית דינו אין שומעין לו אמר רב משרשיא מה טעם הואיל ופשט איסורו ברוב ישראל שמן לא פשט איסורו ברוב ישראל דאמר רבי שמואל בר אבא אמר רבי יוחנן ישבו רבותינו ובדקו על שמן שלא פשט איסורו ברוב ישראל וסמכו רבותינו על דברי רשב&quot;ג ועל דברי רבי אלעזר בר צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזירה על הצבור אא&quot;כ רוב צבור יכולין לעמוד בה דאמר רב אדא בר אהבה מאי קרא&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;'''לודאי''' -  מזלזלי במידי דרבנן:

'''אם הם לא דרשו''' -  אם ר' יהודה הנשיא לא דרש את המקרא להבין שדניאל גזר עליו וסבר דבי דינא אחרינא גזר עליו משום זליפת כלים ושרייה:

'''אנן לא דרשינן''' -  בתמיה:

'''שמונה עשר דבר''' -  ב&quot;ש וב&quot;ה יחד נמנו וגזרו עליהם בפ&quot;ק דשבת {{הפניה-גמ|שבת|יג|ב}} ולקמן פריך בנותיהן דאורייתא היא:

'''מאי אסהדותיה דרב''' -  דאמר דדניאל גזר עליו כיון דדריה לא קביל מיניה לאו גזרה היא:

'''בעיר''' -  משום חתנות:

'''בכל יכול לבטל בית דין גזירת ב&quot;ד חבירו''' -  שגזר על דבר המותר ובלבד שיהא גדול ממנו:

'''רבותינו''' -  רבי יהודה הנשיא:

'''לא פשט''' -  עדיין לא החזיקו רובם באותה הגזירה לנהוג בו איסור:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;'''בשלמא''' למ&quot;ד זליפתן של כלים אסורים כו'. קסבר נותן טעם לפגם מותר לפום ריהטא משמע שאותם שאסרו קודם ר' יהודה כגון תלמידי שמאי והלל סוברין נותן טעם לפגם אסור ואתא ר' יהודה נשיאה וסבר מותר ושמואל סבר כוותיה שהיה מחזיק דברי רבי שמלאי ולקמן נמי פ&quot;ה (דף סז.) גבי חומץ אשר שם לתוך הגריסין פסיק שמואל הכי הלכתא נותן טעם לפגם מותר ולקמן בפירקין (דף לח:) גבי מישחא שליקא סתם התלמוד אי משום גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם הוא ודקדק ר&quot;י היאך באו לחלוק על רבותינו שמאי והלל בדין נותן טעם לפגם להתירו נהי דשמן יכול להיות שמותר מטעם שלא פשט ואין רוב הצבור יכולין לעמוד בשאר דברים היאך הותר ועוד קשיא אי ס&quot;ל לתנא דמתני' דנותן טעם לפגם אסור תקשי הא דאמר לקמן (דף לט:) גבי דבש למאי ניחוש אי משום גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם הוא ומה בכך הא תנא דמתני' מיסר קא אסר לכך נראה לר&quot;י דשמואל נמי ס&quot;ל דכי גזור ב&quot;ש וב&quot;ה על השמן משום חתנות גזור ומיהו משום דלא שייך בה חתנות כ&quot;כ כמו ביין הוצרך להם סעד בזליפתן של כלים אסורין אע&quot;ג דאינהו סבירא להו בעלמא נותן טעם לפגם מותר וכן סובר שמואל שמכח שני הטעמים גזרו אע&quot;פ שאין די בכל אחד לבדו והיינו דקא&quot;ל שמואל לרב בשלמא לדידי דאמינא דגזירת שמן לא היתה קדמונית מימי דניאל אלא שמאי והלל גזור מטעמי דפרישית ניחא דיכול להיות שהתיר ר' יהודה הנשיא כמו שמפרש התלמוד בסמוך דלא פשט איסורו וגם הטעמים לא נראו לו כי אין טעם חתנות טוב כל כך ועוד דנותן טעם לפגם מותר אלא לדידך דאמרת דניאל גזר עליו היאך היה יכול רבי יהודה הנשיא לבטלה דכיון שכתובה היא בתורה פשיטא הוא דפשט איסורו בכל ישראל ועוד כי שמאי והלל שהיו אחריו יותר משלש מאות שנה שבאו והוסיפו עליו לגזור אף בשדה כמו שמפרש בסמוך א&quot;כ משמע דגזירתו פשטה מיהא בעיר:

''' אשר''' לא יתגאל בפת בג. פרשב&quot;ם דהאי פת לאו פת ממש הוא דלישתמע מהכא דדניאל גזר על הפת אלא לפתן הוא והוצאת המלך הוא ריפוש&quot;א בלע&quot;ז וכן ממקרא מוכיח דכתיב ([[דניאל  א]]) ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים ואין לומר שהיה נוטל פתן והיו אוכלים זרעונים בלא פת: 

'''במתני' כתב רשב&quot;ם''' בשם רש&quot;י דלא גרס רבי דר' יהודה הנשיא בר בריה ובית דינו התירוהו וחכמי דורו קבעו דבר זה במשנה שסדר רבי זקנו כי הוא היה בנו של ר&quot;ג הנזכר במס' אבות (פ&quot;ב מ&quot;ב) ר&quot;ג בנו של ר' יהודה הנשיא אומר יפה ת&quot;ת כו' ואותו רבי יהודה הנשיא הנזכר כאן הוא ר' יהודה נשיאה שהיה בימי האמוראים אלא בלשון משנה וברייתא קורא אותו הנשיא ובלשון אמורא קורא אותו נשיאה ור' יהודה הביא ירושלמי רבי ובית דינו התירו את השמן בשלשה מקומות רבי יהודה הנשיא ורבותינו התירו בגיטין ובשמן ובסנדל ונראה לו שיש שם טעות סופר דקפריך וליקרו ליה ב&quot;ד שריא שכל ב&quot;ד המתיר ג' דברים נקרא ב&quot;ד שריא ודחי א&quot;ר יודן בר' ישמעאל בית דינו חלוק עליו בגיטין פירוש ואין זה מתיר ג' דברים ואם הוא היה רבינו הקדוש א&quot;כ היה לו למנות עוד אחרת שהתיר כדאמר בפרק קמא דחולין {{הפניה-גמ|חולין|ו|ב}} דהתיר רבי בית שאן דבירושלמי דדמאי נמי איתא לכך נראה לו דגרס התם ר' יהודה הנשיא והוא ר' יהודה נשיאה עוד כתוב שם בירושלמי רב יצחק בר שמואל בר מרתא נחת לנציבין אשכח לר' שמלאי הדרומי יתיב ודריש רבי ובית דינו התירו את השמן שמואל קבל עליו ואכל רב לא אכל א&quot;ל שמואל לרב אכול או אנא כתיב עלך זקן ממרא א&quot;ל עד דאנא תמן אנא ידע מאן ערער עליה שמלאי הדרומי א&quot;ל אפשר מה דאמר בשם גרמיה לא בשם רבי ובית דינו אטרח עליה ואכל:

''' ושמן''' דניאל גזר עליו. ה&quot;נ ה&quot;מ למפרך איין אלא משום דאשמן קאי נקטיה:

''' ורבי''' יהודה הנשיא היכי אלים למשרי תקנתא דשמאי והלל. פרשב&quot;ם דפריך בין לרב בין לשמואל דשמואל נמי מודי דמי&quot;ח דבר הם:

''' והתנן''' אין ב&quot;ד יכול כו'. תימה בפרק השולח (גיטין לו: ושם ד&quot;ה אלא) גבי פרוזבול דאמר שמואל האי פרוזבול עולבנא דדייני הוא אי איישר חיילי אבטליניה ומסיק אי איישר חיילי יותר מהלל והיכי דמי אי פשטה תקנת פרוזבול אפילו היה גדול אין יכול לבטלו ואם לא פשטה א&quot;כ למה לי איישר חיילי הרי ר' יהודה נשיאה התיר שמן אע&quot;פ שהיה קטן מאותו טעם דלא פשט איסורו וי&quot;ל דהכא נמי מטעם דלא פשט גרידא לא התיר אם לא היה ג&quot;כ טעם דאין רוב הצבור יכולין לעמוד אבל פרוזבול נהי דלא פשט מ&quot;מ רוב הצבור יכולין לעמוד בו מ&quot;מ קשה דדבר תימה הוא היאך לא פשט מאחר שהוא ריוח המלוים לכך נראה דודאי פרוזבול פשט ודקשיא לך אפי' גדול היאך יכול לבטל ודאי בי&quot;ח דבר דוקא אמר באם יבא אליהו ויאמר אין שומעין וכמו שמפורש בירושלמי הטעם מפני שעמדה להם בנפשותיהם כך דקדק הרב רבי אלחנן מתוך גירסת הספרים שמצא בספרים ישנים דקאמר האמר רב משרשיא מה טעם כו' משמע שמשם מתחיל התירוץ וה&quot;פ דשמעתין ור' יהודה נשיאה היכי אלים למישרי כו' והתנן אין בית דין כו' ועוד אפילו הוא גדול אינו יכול לבטל בי&quot;ח דבר ולא הוצרך לפרש הטעם כי פשוט הוא ומשני האמר רב משרשיא מה טעם לפי שפשט ולפיכך ב&quot;ד גדול נמי אינו יכול לבטל ושמן לא פשט לכך אפי' עמדו בנפשותיהם קטן יכול לבטל וסמכו על דברי רבן שמעון בן גמליאל דאין גוזרין כו' ולפיכך הותר אף בב&quot;ד קטן אבל ודאי שאר דברים אף כי פשטו יכול ב&quot;ד גדול לבטל ולפיכך גבי פרוזבול אמר שמואל דאי איישר חיילי מהלל אבטליניה ואע&quot;פ שפשט והילך הירושלמי דפרק קמא דשבת א&quot;ר בון אמר רב יהודה בשם שמואל ל&quot;ש אלא חוץ לי&quot;ח דבר אבל בי&quot;ח דבר אפילו גדול אינו מבטל מפני שעמדה להם בנפשותיהם פירוש ממה שנעצו חרב בבית המדרש:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;
{{מפרשים לדף גמרא|עבודה זרה|ב|לו|א}}
[[קטגוריה:בבלי סדר נזיקין]]
[[קטגוריה:בבלי מסכת עבודה זרה]]</text>
      <sha1>1ws9vzkwmum43tpfbvmtj3vcp2pb1jz</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>רבון כל העולמים אדון כל הנשמות</title>
    <ns>0</ns>
    <id>223423</id>
    <revision>
      <id>3087684</id>
      <parentid>3017667</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T07:56:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>מו יו הו העביר את הדף [[ריבון כל העולמים]] לשם [[רבון כל העולמים אדון כל הנשמות]]</comment>
      <origin>3017667</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5742" sha1="3x2e5ruu6azrekd97iju77drw43x7r9" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;רִבּוֹן כׇּל הָעוֹלָמִים, אֲדוֹן כׇּל הַנְּשָׁמוֹת, אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם. מֶֽלֶךְ {{סי|אַ}}בִּיר. מֶֽלֶךְ {{סי|בָּ}}רוּךְ. מֶֽלֶךְ {{סי|גָּ}}דוֹל. מֶֽלֶךְ {{סי|דּ}}וֹבֵר שָׁלוֹם. מֶֽלֶךְ {{סי|הָ}}דוּר. מֶֽלֶךְ {{סי|וָ}}תִיק. מֶֽלֶךְ {{סי|זָ}}ךְ. מֶֽלֶךְ {{סי|חֵ}}י הָעוֹלָמִים. מֶֽלֶךְ {{סי|ט}}וֹב וּמֵטִיב. מֶֽלֶךְ {{סי|יָ}}חִיד וּמְיֻחָד. מֶֽלֶךְ {{סי|כַּ}}בִּיר. מֶֽלֶךְ {{סי|ל}}וֹבֵשׁ רַחֲמִים. מֶֽלֶךְ {{סי|מַ}}לְכֵי הַמְּלָכִים. מֶֽלֶךְ {{סי|נִ}}שְׂגָּב. מֶֽלֶךְ {{סי|ס}}וֹמֵךְ נוֹפְלִים. מֶֽלֶךְ {{סי|עֹ}}שֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. מֶֽלֶךְ {{סי|פּ}}וֹדֶה וּמַצִּיל. מֶֽלֶךְ {{סי|צַ}}ח וְאָדוֹם. מֶֽלֶךְ {{סי|קָ}}דוֹשׁ. מֶֽלֶךְ {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא. מֶֽלֶךְ {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ תְּפִלָּה. מֶֽלֶךְ {{סי|תָּ}}מִים דַּרְכּוֹ.

מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, עַל כׇּל הַחֶֽסֶד אֲשֶׁר עָשִֽׂיתָ עִמָּדִי וַאֲשֶׁר אַתָּה עָתִיד לַעֲשׂוֹת עִמִּי וְעָם כׇּל בְּנֵי בֵיתִי, וְעָם כׇּל בְּרִיּוֹתֶֽיךָ בְּנֵי בְרִיתִי. וּבְרוּכִים הֵם מַלְאָכֶֽיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנֶֽךָ. אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם, מֶֽלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, בָּרְכֵֽנִי בַשָּׁלוֹם. וְתִפְקֹד אוֹתִי וְאֶת כׇּל בְּנֵי בֵיתִי וְכׇל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן עַל כׇּל צְבָא מָרוֹם, יוֹצְרֵֽנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, אֲחַלֶּה פָנֶֽיךָ הַמְּאִירִים, שֶׁתְּזַכֶּה אוֹתִי וְאֶת כׇּל בְּנֵי בֵיתִי לִמְצֹא חֵן וְשֵֽׂכֶל טוֹב בְּעֵינֶֽיךָ וּבְעֵינֵי כׇּל בְּנֵי אָדָם וְחַוָּה וּבְעֵינֵי כׇל רוֹאֵֽינוּ, לַעֲבוֹדָתֶֽךָ. וְזַכֵּֽנוּ לְקַבֵּל שַׁבָּתוֹת מִתּוֹךְ רֹב שִׂמְחָה, וּמִתּוֹךְ עֹֽשֶׁר וְכָבוֹד, וּמִתּוֹךְ מִעוּט עֲוֺנוֹת. וְהָסֵר מִמֶּֽנִּי וּמִכׇּל בְּנֵי בֵיתִי וּמִכׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כׇּל מִינֵי חֹֽלִי וְכׇל מִינֵי מַדְוֶה וְכׇל מִינֵי דַּלּוּת וַעֲנִיּוּת וְאֶבְיוֹנוּת. וְתֶן בָּֽנוּ יֵֽצֶר טוֹב לְעׇבְדְּךָ בֶּאֱמֶת וּבְיִרְאָה וּבְאַהֲבָה. וְנִהְיֶה מְכֻבָּדִים בְּעֵינֶֽיךָ וּבְעֵינֵי כׇל רוֹאֵֽינוּ. כִּי אַתָּה הוּא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, כִּי לְךָ נָאֶה, כִּי לְךָ יָאֶה. אָנָּא מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, צַוֵּה לְמַלְאָכֶֽיךָ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, שֶׁיִּפְקְדֽוּנִי בְּרַחֲמִים וִיבָרְכֽוּנִי בְּבוֹאָם לְבֵיתִי בְּיוֹם קׇדְשֵֽׁנוּ. כִּי הִדְלַֽקְתִּי נֵרוֹתַי וְהִצַּֽעְתִּי מִטָּתִי וְהֶחֱלַֽפְתִּי שִׂמְלוֹתַי לִכְבוֹד יוֹם הַשַּׁבָּת, וּבָֽאתִי לְבֵיתְךָ לְהַפִּיל תְּחִנָּתִי לְפָנֶֽיךָ שֶׁתַּעֲבִיר אַנְחָתִי, וָאָעִיד אֲשֶׁר בָּרָֽאתָ בְּשִׁשָּׁה יָמִים כׇּל הַיְצוּר, וָאֶשְׁנֶה. וַאֲשַׁלֵּשׁ עוד לְהָעִיד עַל כּוֹסִי בְּתוֹךְ שִׂמְחָתִי, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתַֽנִי לְזׇכְרוֹ וּלְהִתְעַנֵּג בְּיֶֽתֶר נִשְׁמָתִי אֲשֶׁר נָתַֽתָּ בִּי. בּוֹ אֶשְׁבֹּת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתַֽנִי לְשָׁרְתֶֽךָ, וְכֵן אַגִּיד גְּדֻלָּתְךָ בְּרִנָּה. וְשִׁוִּֽיתִי יְיָ לִקְרָאתִי שֶׁתְּרַחֲמֵֽנִי עוֹד בְּגָלוּתִי לְגָאֳלֵֽנִי, וּלְעוֹרֵר לִבִּי לְאַהֲבָתֶֽךָ, וְאָז אֶשְׁמֹר פִּקּוּדֶֽיךָ וְחֻקֶּֽיךָ בְּלִי עֶֽצֶב, וְאֶתְפַּלֵּל כַּדָּת כָּרָאוּי וּכַנָּכוֹן. 

מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם, בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם. בָּרְכֽוּנִי לְשָׁלוֹם, וְאִמְרוּ בָּרוּךְ לְשֻׁלְחָנִי הֶעָרוּךְ. וְצֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, אָמֵן סֶֽלָה.&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:זמירות לשבת]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:פנייה למליצי יושר]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>3x2e5ruu6azrekd97iju77drw43x7r9</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>זוהר חלק כב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>261518</id>
    <revision>
      <id>3087610</id>
      <parentid>2998169</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T18:49:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>הבלטה יותר טובה של המעבר בין דפים. והזזתי טיפה את המעבר בפועל ממה שנמצא בדפוסים להתאים לסוף משפט</comment>
      <origin>3087610</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="263876" sha1="lo4a1dxtifqh66azdf3mrbsnjm2ns1l" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|זוהר||חלק כא|חלק כב|חלק כג|}}
__TOC__

==פרשת אחרי מות==
{{ממ זהר משולב|ג|נו|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף נו א/&gt;''' {{צ|וידבר יהו&quot;ה אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו' ויאמר יהו&quot;ה אל משה}}''' {{ממ|ויקרא|טז|א}}.{{ש}} 
רבי יהודה אמר, כיון דכתיב {{צ|וידבר יהו&quot;ה אל משה}} - אמאי זמנא אחרא {{צ|ויאמר יהו&quot;ה אל משה דבר אל אהרן אחיך}}? דהא במלולא קדמאה סגי? אלא הכי תנינן, כתיב  {{צ|ויקרא אל משה וידבר יהו&quot;ה אליו}} {{ממ|ויקרא|א|א}}, וכתיב {{צ|ואל משה אמר עלה אל יהו&quot;ה}} {{ממ|שמות|כד|א}} - והא אוקמוה מלה דהכא דרגא חד ולבתר דרגא אחרא. אוף הכא - {{צ|וידבר יהו&quot;ה אל משה}} - דרגא חד, ולבתר {{צ|ויאמר יהו&quot;ה אל משה דבר אל אהרן אחיך}} - דרגא אחרא. וכלא בחד מתקלא סלקא, ומן שרשא חדא כולא אתחבר:


'''{{צ|אחרי מות שני בני אהרן}}'''. {{ש}}
רבי יצחק פתח: {{צ|עבדו את יהו&quot;ה ביראה וגילו ברעדה}} {{ממ|תהלים|ב|יא}}, וכתיב  {{צ|עבדו את יהו&quot;ה בשמחה באו לפניו ברננה}} {{ממ|תהלים|ק|ב}}. הני קראי קשיין אהדדי. אלא הכי תאנא, {{צ|עבדו את יהו&quot;ה ביראה}} - דכל פולחנא דבעי בר נש למפלח קמי מאריה - בקדמיתא בעי יראה לדחלא מניה. ובגין דחלא דמאריה ישתכח לבתר דיעביד בחדוותא פקודי אורייתא. ועל דא כתיב  {{צ|מה יהו&quot;ה אלהי&quot;ך שואל מעמך כי אם ליראה}} {{ממ|דברים|י|יב}}. {{ש}}
{{צ|וגילו ברעדה}} - דאסיר ליה לבר נש למחדי יתיר בעלמא דין. האי במלי דעלמא. אבל במלי דאורייתא ובפקודי דאורייתא - בעי למחדי. לבתר ישתכח בר נש דיעבד בחדוותא פקודי אורייתא דכתיב {{צ|עבדו את יהו&quot;ה בשמחה}} {{ממ|תהלים|ק|ב}}. &lt;קטע סוף=דף נו א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|נו|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף נו ב/&gt;רבי אבא אמר, {{צ|עבדו את יהו&quot;ה ביראה}} - רזא דמלה הוא, {{צ|עבדו את יהו&quot;ה ביראה}} - מה יראה הכא? אלא כמה דאוקימנא דכתיב {{צ|יראת יהו&quot;ה ראשית דעת}} {{ממ|משלי|א|ז}}, וכתיב {{צ|ראשית חכמה יראת יהו&quot;ה}} {{ממ|תהלים|קיא|י}}. {{צ|יראת יהו&quot;ה}} - קודשא בריך הוא הכי אקרי. 

רבי אלעזר אמר, {{צ|עבדו את יהו&quot;ה ביראה}} - מאן דבעי למעבד פולחנא דמאריה - מאן אתר שארי? ובאן אתר יכוון פולחנא ליחדא שמא דמאריה? הדר ואמר {{צ|ביראה}} - {{צ|ביראה}} הוא שירותא מתתא לעילא. 

תא חזי, מה כתיב הכא {{צ|אחרי מות}}, ולבתר {{צ|דבר אל אהרן אחיך וגו' בזאת יבא אהרן}}? אלא מכאן שירותא לאזהרא לכהני - כל מה דבעיין לאזדהרא - בהאי {{צ|זאת}}. ודא היא {{צ|יראת יהו&quot;ה}}. 


דבר אחר: '''{{צ|אחרי מות שני בני אהרן}}'''. {{ש}}
רבי יוסי אמר, &quot;אחרי מות נדב ואביהוא&quot; מבעי ליה?! מאי טעמא {{צ|שני בני אהרן}} - והא ידיע דבנוי הוו? אלא הכי תאנא, דעד כאן לאו ברשותייהו קיימי אלא ברשותא דאבוהון. ובגין כך {{צ|בקרבתם לפני יהו&quot;ה וימותו}} - דאינון דחקו שעתא בחיי דאבוהון. וכלא הוה בגין ההוא חובא דעבדו דכתיב  {{צ|בהקריבם אש זרה}} {{ממ|במדבר|ג|ד}}. דתניא באתר חד כתיב {{צ|בהקריבם אש זרה}}, ובאתר חד כתיב {{צ|בקרבתם לפני יהו&quot;ה}}. והאי והאי הוה. ובגין כך כתיב הכא {{צ|בני אהרן}} וכתיב {{צ|בקרבתם}}. 


אמר רבי חייא, יומא חד הוינא אזיל בארחא למיהך גביה דרבי שמעון למילף מניה פרשתא דפסחא. ערעית בחד טורא וחמינא בקיעין גומין בחד טינרא, ותרין גוברין בה. עד דהוינא אזיל - שמענא קלא דאינון גוברין והוו אמרין {{צ|שיר מזמור לבני קרח גדול יהו&quot;ה ומהלל מאד וגו'}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|מח|א|ב}}. מאי {{צ|שיר מזמור}}? אלא הכי תאנא משמיה דרבי שמעון {{צ|שיר}} דאיהו כפול, {{צ|שיר}} דאיהו משובח משאר שירין. ועל דאיהו משובח משאר שירין - תרין זמנין אתמר ביה שירתא. וכן {{צ|מזמור שיר ליום השבת}} {{ממ|תהלים|צב|א}}. כהאי גוונא {{צ|שיר השירים אשר לשלמה}} - שירתא לעילא מן שירתא. 

{{צ|שיר מזמור}} - שירתא דקודשא בריך הוא דקא מזמרי לבני קרח על אינון דיתבי על פתחא דגיהנם. ומאן אינון? אחוהון דאינון בתרעי דגיהנם. ועל דא שירתא דא ביום שני אתמר. 

קריבנא גבייהו. אמינא להו &quot;''מאי עסקייכו באתר דא''&quot;? אמרו &quot;''מזבני אנן, ותרי יומי בשבתא בדילנא מישובא ונעסק באורייתא, בגין דלא שבקין לן בני נשא כל יומא ויומא''&quot;. אמינא &quot;''זכאה חולקכון''&quot;! 


תו פתחו ואמרו: בכל זמנא דצדיקייא מסתלקי מעלמא - דינא אסתלק מעלמא! ומיתתהון דצדיקייא מכפרת על חובי דרא. ועל דא פרשתא דבני אהרן ביומא דכפורי קרינן לה למהוי כפרה לחוביהון דישראל. אמר קודשא בריך הוא: אתעסקו במיתתהון דצדיקייא אלין ויתחשב לכו כאלו אתון מקרבין קרבנין בהאי יומא לכפרא עלייכו. דתנינן, כל זמנא דישראל יהון בגלותא ולא יקרבון קרבנין בהאי יומא, ואינון תרין שעירין לא יכלין לקרבא - יהא להו דכרנא דתרי בני אהרן ויתכפר עלייהו. דהכי אוליפנא, דכתיב {{צ|ואלה שמות בני אהרן הכהנים וגו'}} {{ממ|במדבר|ג|ב}}, וכתיב {{צ|הבכור נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר}}. &quot;'''ו'''אלעזר ואיתמר&quot; מבעי ליה?! מהו {{צ|אלעזר ואיתמר}}? אלא שקול הוה אביהוא כתרי אחוי. ונדב ככלהו. 

ואית דמתני לה אפכא. {{צ|הבכור נדב}} - דא בלחודוי, {{צ|ואביהוא}} בלחודוי. וכל חד אתחשיב בעיניה כתרוייהו, כאלעזר ואיתמר. אבל נדב ואביהוא בלחודייהו שקולין הוי לקבל שבעין סנהדרין דהוו משמשין קמי משה, ובגין כך מיתתהון מכפרא על ישראל. ועל דא כתיב {{צ|ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה}} {{ממ|ויקרא|י|ו}}. ואמר רבי שמעון, {{צ|הבכור נדב}} - כלומר ההוא דכל שבחא ויקרא דיליה. נדב ואביהוא - על אחת כמה וכמה! דהני תרי לא אשתכחו כוותייהו בישראל:&lt;קטע סוף=דף נו ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|נז|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף נז א/&gt;'''{{צ|וידבר יהו&quot;ה אל משה אחרי מות שני בני אהרן}}'''. {{ש}}
רבי חזקיה פתח ואמר, {{צ|לכן כה אמר יהו&quot;ה אל בית יעקב אשר פדה את אברהם וגו'}} {{ממ|ישעיה|כט|כב}}. האי קרא קשיא! &quot;לכן כה אמר יהו&quot;ה אשר פדה את אברהם&quot; מבעי ליה?! מאי {{צ|כה אמר יהו&quot;ה אל בית יעקב אשר פדה את אברהם}}? 

אלא הא אוקמוה והא אתמר דיעקב פדה את אברהם ודאי. {{ש}}
דבההיא שעתא דנפל בגו נורא דכשדאי - דנו דיניה ואמרו קמי קודשא בריך הוא &quot;''בגין מאי ישתזיב האי? זכות אבהן לית ליה!''&quot; {{ש}}
אמר לון &quot;''ישתזיב בגין בנוי דהכי תניא {{צ|ברא מזכי אבא}}''&quot;. {{ש}}
אמרו: &quot;''הא ישמעאל דנפיק מניה!''&quot; {{ש}}
אמר קודשא בריך הוא: &quot;''הא יצחק דיושיט קדליה על גבי מדבחא!''&quot; {{ש}} 
אמרו: &quot;''הא עשו דנפיק מניה! ''&quot; {{ש}}
אמר: &quot;''הא יעקב דאיהו כרסייא שלימתא, וכל בנוהי שלימין קמאי''&quot;. {{ש}}
אמרו: &quot;''הא ודאי בזכותא דא ישתזיב אברהם! {{ש}}
הדא הוא דכתיב {{צ|אשר פדה את אברהם}}. 

{{צ|לא עתה יבוש יעקב, ולא עתה פניו יחורו, כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי}}. מאן אינון {{צ|ילדיו מעשה וגו'}}? אלין אינון חנניה מישאל ועזריה, דאפילו גרמייהו לגו נורא יקידתא, לקדשא שמי. {{צ|לא עתה יבוש יעקב}} - מאי בעי הכא יעקב? והא כתיב {{צ|ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה}} {{ממ|דניאל|א|ו}} - בני יהודה אקרון, ובגין כך &quot;לא עתה יבוש יהודה&quot; מבעי ליה?! מאי {{צ|לא עתה יבוש יעקב}}? 

אלא הכי תנינן, בההיא שעתא {{הערה|הגהתי כאן עפ&quot;י מה שמובא במתוק מדבש - ויקיעורך}}דכפיתו לחנניה מישאל ועזריה למירמי לון לגו אתון נורא יקידתא - כל חד ארים קליה ואמר גבי כל אינון עמין ומלכין ואפרכיא. 
* חנניה אמר {{צ|יהו&quot;ה לי לא אירא מה יעשה לי אדם, יהו&quot;ה לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, טוב לחסות ביהו&quot;ה וגו'}} {{ממ|תהלים|קיח|ו}}. 
* מישאל פתח ואמר {{צ|ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יהו&quot;ה, כי אתך אני נאם יהו&quot;ה להושיעך, כי אעשה וגו'}} {{ממ|ירמיה|ל|י}}. בההיא שעתא דשמעו כלהו שמא דיעקב - תווהו וחייכו בלצנותא. 
* עזריה פתח ואמר {{צ|שמע ישראל יהו&quot;ה אלהינ&quot;ו יהו&quot;ה אחד}} {{ממ|דברים|ו|ד}}. 

הדא הוא דכתיב {{צ|זה יאמר ליהו&quot;ה אני וגו'}} {{ממ|ישעיה|מד|ה}}. 
* {{צ|זה יאמר ליהו&quot;ה אני}} - דא חנניה, 
* {{צ|וזה יקרא בשם יעקב}} - דא מישאל, 
* {{צ|וזה יכתוב ידו ליהו&quot;ה ובשם ישראל יכנה}} - דא עזריה. 

ביה שעתא כנש קודשא בריך הוא פמליא דיליה. אמר לון, במאן מלה מאינון מלין דאמרו אלין תלתא אשזיב לון? פתחו ואמרו {{צ|וידעו כי אתה שמך יהו&quot;ה לבדך עליון על כל הארץ}} {{ממ|תהלים|פג|יט}}. בה שעתא אמר קודשא בריך הוא לכורסייא: &quot;''כורסייא דילי! במאן מלה מאינון מלין אשזיב לאינון צדיקיא?''&quot;. אמר ליה &quot;''בההוא מלה דכולהו חייכין בה - אשזיב לון!''&quot;. {{צ|לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו}}. כמה דקאים יעקב לגבי דאברהם בנורא - יקום השתא לגבי אלין! הדא הוא דכתיב {{צ|כה אמר יהו&quot;ה אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, לא עתה יבוש יעקב וגו'}} - מההיא כסופא דלצנותא.  תנא - כלהו דהוו חייכין ממלה דא - אתוקדו בההוא נורא וקטל לון שביבא דנורא. 

מאן שזיב לאלין? על דהוו מצלן קמי קודשא בריך הוא, ומיחדן שמיה כדקא יאות. ועל דמיחדן שמיה כדקא יאות - אשתזיבו מההוא נורא יקידתא. 
תרי בני אהרן קריבו אשא נוכראה דלא אתיחדו שמיה כדקא יאות, ואתוקדו בנורא. 


רבי יצחק אמר, כתיב {{צ|אחרי מות}} וכתיב {{צ|וימותו}} - כיון דאמר {{צ|אחרי מות שני בני אהרן}} לא ידענא דהא {{צ|וימותו}}?! אלא הכי תנינן, תרי מיתות הוה - חד {{צ|לפני יהו&quot;ה}}, וחד דלא הוו להו בנין. דכל מאן דלא זכי לבנין - מית הוא. בגין כך {{צ|אחרי מות...וימותו}}. 

רבי אבא אמר, מאי דכתיב {{צ|וימת נדב ואביהוא לפני יהו&quot;ה בהקריבם אשר זרה לפני יהו&quot;ה במדבר סיני ובנים לא היו להם ויכהן אלעזר ואיתמר}} {{ממ|במדבר|ג|ד}}?  מאי דא לגבי דא דכתיב {{צ|ובנים לא היו להם ויכהן אלעזר ואיתמר}}? אלא רזא דמלתא, האי דאמינא {{צ|וימותו}} דלא הוו להו בנין, והכי הוא ודאי. אבל לא כשאר בני עלמא - אף על גב דלא אנסיבו - דהא אלין לא מיתו אלא מיתת גרמיהון אבל מיתת נפשהון לא מיתו.&lt;קטע סוף=דף נז א/&gt; {{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|נז|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף נז ב/&gt;מנא לן? דכתיב {{צ|ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה, ותלד לו את פנחס, אלה ראשי אבות הלוים למשפחותם}} {{ממ|שמות|ו|כה}}. {{צ|אלה}}?! והא פנחס בלחודוי הוה! וכתיב {{צ|ראשי אבות הלוים}}?! בגין כך - מיתת גרמיהון מיתו, מיתת נפשהון לא מיתו. 

אמר רבי אלעזר, ודאי משמע {{צ|אלה}} ומשמע {{צ|ראשי}}. ובגין כך כתיב {{צ|פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן}} {{ממ|במדבר|כה|יא}}, וכתיב {{צ|ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן היה כהן בימים ההם}} {{ממ|שופטים|כ|כח}}. &quot;פנחס בן אלעזר הכהן&quot; מבעי ליה? {{ש}}
אלא בכל אתר דאתא פנחס - {{צ|בן אהרן הכהן}} כתיב. ואלעזר לא כתיב אלא {{צ|אלעזר הכהן}} דכתיב {{צ|ולפני אלעזר הכהן}} {{ממ|במדבר|כז|כא}}, {{צ|ויאמר אלעזר הכהן וגו'}} {{ממ|במדבר|לא|כא}}. ועל דא מיתת גרמיהון מיתו, מיתת נפשהון לא מיתו. 


ותנינן ברזא דמתניתין: תרי זוג - '''פן חס'''. והא אתמר, '''י'''' זעירא ביני אתוון ד'''פינחס''', דהאי יו&quot;ד כליל תרי כחדא. ודא הוא רזא דמלה, והא אתמר. {{ש}}
רבי אלעזר שאיל לאבוי. אמר ליה: והא תרי אינון? תרי הוו? אמאי לא אשתכחו תרי? {{ש}}
אמר ליה, תרי פלגי גופא הוו דהא לא אנסיבו, ובגין כך בחד אתכלילו דכתיב {{צ|ותלד לו את פנחס אלה ראשי וגו'}}. ויו&quot;ד דפנחס לא אתיהיב ביה לחברא אתוון אלא בשעתא דקני לקודשא בריך הוא ואתא לישרא עקימא; דחמא דהאי את ברית קדישא עייל זמרי ברשותא אחרא. ובמה דאתעקם בקדמיתא - אתתקן הכא. בנוכראה אתעקם בקדמיתא דכתיב {{צ|בהקריבם אש זרה}} - הכא בנוכראה אתתקן כמה דכתיב {{צ|ובעל בת אל נכר}} {{ממ|מלאכי|ב|יא}}. מה להלן אש זרה, אף כאן נמי אשה זרה. 

מאי אתחזי הכא? אלא בקדמיתא רחיקא - קריבו, דכתיב {{צ|בהקריבם אש זרה}}. אוף הכא זמרי הוה קריב רחיקא - שמא דמלכא הוה קריב גבי רחיקא - מיד {{צ|וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה}} {{ממ|במדבר|כה|ז}}. הכא אתקין עקימא דקדמיתא. כדין אתיהיב '''י'''' בשמיה, לחברא אתוון כחדא. ואתבשר בשלום, דכתיב {{צ|לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום}} {{ממ|במדבר|כה|יב}} - {{צ|בריתי}} ממש. מאי {{צ|שלום}} הכא? אלא בההוא כתרא חאבו בקדמיתא, בההוא כתרא אתערו קטטותא בקדמיתא, והשתא דאתתקן כתיב {{צ|הנני נותן לו את בריתי שלום}} - בריתי ממש תהא עמיה בשלום. ובגין כך אתיהיב '''י'''' זעירא בשמיה - דהא מאתוון זעירן היא, לאתחזאה דהא אתתקן מה דאתעקם בקדמיתא והא אשלימת עמיה. 

אתא רבי אלעזר ונשיק ידוי. אמר בריך רחמנא דשאילנא האי מלה, ולא אתאביד מנאי! 


תאנא, אמר רבי יוסי, בהאי יומא דכפורי אתתקן למקרי פרשתא דא לכפרא לישראל בגלותא. בגין דא סדרא דיומא דא הכא אסתדר. ובגין דמיתתהון דבני אהרן מכפרא על ישראל. מכאן אוליפנא, כל ההוא בר נש דיסורי דמאריה אתיין עליה - כפרה דחובוי אינון! וכל מאן דמצטער על יסוריהון דצדיקייא - מעבירין חוביה מעלמא! ועל דא ביומא דא קורין {{צ|אחרי מות שני בני אהרן}} דישמעון עמא ויצטערון על אבודהון דצדיקייא, ויתכפר להון חובייהו. וכל דמצטער על אבודהון דצדיקייא או אחית דמעין עלייהו - קודשא בריך הוא מכריז עליה ואומר {{צ|וסר עונך וחטאתך תכופר}} {{ממ|ישעיה|ו|ז}}. ולא עוד אלא דלא ימותון בנוי ביומוי, ועליה כתיב {{צ|יראה זרע יאריך ימים וגו'}} {{ממ|ישעיהו|נג|י}}:


'''{{צ|ויאמר יהו&quot;ה אל משה דבר ואל אהרן אחיך ואל בא בכל עת אל הקדש וגו'}}''' {{ממ|ויקרא|טז|ב}}. {{ש}}
רבי שמעון פתח ואמר: {{צ|כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא וגו'}} {{ממ|קהלת|א|ז}}. אמר רבי שמעון, תווהנא על בני עלמא! דהא לית להו עיינין למחזי ולבא לאשגחא ולא ידעין ולא שוויין לבייהו לאסתכלא ברעותא דמאריהון! היך ניימין ולא מתערי משנתייהו עד לא ייתי ההוא יומא דחפי עלייהו חשוכא וקבלא, ויתבע ההוא מאריה דפקדונא חושבנא מנייהו!&lt;קטע סוף=דף נז ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|נח|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף נח א/&gt; וכרוזא כל יומא קארי עלייהו. ונשמתהון אסהידת בהון בכל יומא וליליא. אורייתא ראמת קלין לכל עבר - מכרזת ואומרת - {{צ|עד מתי פתאים תאהבו פתי}} {{ממ|משלי|א|כב}}, {{צ|מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי}} {{ממ|משלי|ט|ד}}. ולית מאן דירכין אודניה, ולית מאן דיתער לביה! 

תא חזי, זמינין דרי בתראי דייתון - דיתנשי אורייתא מבינייהו, וחכימי לבא יתכנשון לאתרייהו, ולא ישתכח מאן דסגיר ופתח. ווי לההוא דרא! ומכאן ולהלאה לא יהא דרא כדרא דא, עד דרא דייתי מלכא משיחא ומנדעא יתער בעלמא, דכתיב {{צ|כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם}} {{ממ|ירמיה|לא|לג}}. 


תא חזי, כתיב {{צ|ונהר יוצא מעדן}} {{ממ|בראשית|ב|י}}, ותנינן - מה שמיה דההוא נהר? הא אוקימנא {{צ|יוּבַל}} שמיה דכתיב  {{צ|וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו}} {{ממ|ירמיה|יז|ח}}. ובספרא דרב המנונא סבא - {{צ|חיים}} שמיה, דמתמן נפקין חיים לעלמא, ואינון אקרון {{צ|חיי מלכא}}. והא אוקימנא, ההוא אילנא רבא ותקיפא דמזון לכלא ביה אקרי {{צ|עץ חיים}}; אילנא דנטע שרשוי באינון {{צ|חיים}}, וכלא הוא שפיר. 

ותאנא, ההוא נהר אפיק נחלין עמיקין במשח רבות לאשקאה גנתא, ולרוואה אילנין ונטיעין, דכתיב {{צ|ישבעו עצי יהו&quot;ה ארזי לבנון אשר נטע}} {{ממ|תהלים|קד|טז}}. ואינון נחלין - נגדין ואתמשכן ומתכנשין בתרין קיימין, ואינון תרי קרינן להו {{צ|'''יכין ובועז'''}} {{ממ|מ&quot;א|ז|כא}}, ושפיר. ומתמן נפקין כל אינון נחלין, ושדיין לון בחד דרגא דאקרי 'צדיק', דכתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} {{ממ|משלי|י|כה}}. וכלהו אזלין ומתכנשין לההוא אתר דאקרי {{צ|ים}}. והוא ימא דחכמתא. הדא הוא דכתיב {{צ|כל הנחלים הולכים אל הים וגו'}} {{ממ|קהלת|א|ז}}. 

ואי תימא, דהא מטו לאתר דא ופסקין ולא תייבין לבתר -- כתיב {{צ|אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת}}! בגין דההוא נהרא לא פסיק לעלמין! {{צ|הם שבים}} - לאן אתר שבים? לאינון תרין קיימין נצח והוד. {{צ|ללכת}} - בהאי צדיק, לאשכחא ברכאן וחידו. והיינו רזא דתנינן  {{צ|לויתן זה יצרת לשחק בו}} {{ממ|תהלים|קד|כו}} - דא צדיק. 

ועל דא {{צ|כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ}} {{ממ|תהלים|קד|כז}} - מאן {{צ|עתו}}? דא מטרוניתא דאקרי {{צ|עתו}} דצדיק. ובגין כך כלהו מחכאן להאי {{צ|עתו}}. כלהו דאתזנן לתתא - מאתר דא אתזנן. ורזא דא אוקימנא {{צ|עיני כל אליך ישברו וגו'}} {{ממ|תהלים|קמה|טו}}, כמה דאוקימנא. 

תא חזי, בשעתא דהאי {{צ|כל}} מבסם ל{{צ|עתו}} ומתחברא עמיה - כלהו עלמין בחדו, כלהו עלמין בברכאן. כדין שלמא אשתכח בעלאי ותתאי. וכד גרמין חייבי עלמא דתמן לא אשתכחו ברכאן דאינון נחלי, וינקא האי {{צ|עת}} מסטרא אחרא - כדין דינין מתערין בעלמא ושלמא לא אשתכח. וכד בעאן בני עלמא לאתברכא - לא יכלין אלא על ידא דכהנא, בגין דיתער כתרא דיליה ויתברך מטרוניתא, וישתכחו ברכאן בכלהו עלמין. 

תאנא, בההיא שעתא בעא משה קמי קודשא בריך הוא מלה דא. אמר ליה, אי בני עלמא יתובון קמך - על ידי דמאן מתברכאן? אמר ליה קודשא בריך הוא, ולי את אומר?! {{צ|דבר אל אהרן אחיך}}! דהא בידיה מסיראן ברכאן לעילא ותתא.


'''{{צ|ויאמר יהו&quot;ה אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו'}}'''. {{ש}}
אמר רבי אבא, זמנין אית קמי קודשא בריך הוא לאשתכחא רעוון, ולאשתכחא ברכאן, ולמתבע בעותי. וזמנין דרעוון לא אשתכחו, וברכאן לא מזדמנן, ודינין קשיין מתערין בעלמא. וזמנין דדינא תליא. 

תא חזי, 
* זמנין אית בשתא דרעווא אשתכח, וזמנין אית בשתא דדינא אשתכח, וזמנין אית בשתא דדינא אשתכח ותליא.&lt;קטע סוף=דף נח א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|נח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף נח ב/&gt; 
* זמנין אית בירחי דרעווא אשתכח בהו, וזמנין אית בירחי דדינין אשתכחו ותליין על כלא. 
* זמנין אית בשבועי דרעוון משתכחן, וזמנין אית בשבועי דדינין משתכחן בעלמא. 
* וזמנין אית ביומי דרעווא אשתכח בעלמא ועלמא אתבסמא, וזמנין אית ביומי דדינין תליין ומשתכחן. 
* ואפילו בשעתי. 

ועל דא כתיב {{צ|ועת לכל חפץ וגו'}} {{ממ|קהלת|ג|א}}, וכתיב {{צ|ואני תפלתי לך וגו'}} {{ממ|תהלים|סט|יד}}, וכתיב {{צ|דרשו יהו&quot;ה בהמצאו}} {{ממ|ישעיה|נה|ו}}, וכתיב {{צ|למה יהו&quot;ה תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה}} {{ממ|תהלים|י|א}}, וכתיב {{צ|מרחוק יהו&quot;ה נראה לי}} {{ממ|ירמיה|לא|ב}}. וזמנין דאיהו קרוב דכתיב {{צ|קרוב יהו&quot;ה לכל קוראיו}} {{ממ|תהלים|קמה|יח}}. 

בגין כך - '''{{צ|ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו'}}'''. 


רבי שמעון אמר, הא אוקימנא מלה {{צ|בעתו}}, והכי הוא ודאי. והכא אתא קודשא בריך הוא לאזהרא לאהרן דלא יטעי בההוא חובא דטעו בנוי, דהא האי {{צ|עת}} ידיעא, בגין כך לא יטעי לחבר 'עת' אחרא לגבי מלכא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואל יבא בכל עת אל הקדש}}, כלומר אף על גב דיחמי עידן דאתמסר בידא אחרא לאתנהגא עלמא, ויתמסר בידוי לייחד ביה, לקרבא ליה לקודשא, דהא אנא ושמי חד הוא, ובגיני כך (ס&quot;א לקרבא ליה לקודשא בריך הוא, דהא האי עת ידיע, בגין כך) {{צ|ואל יבא בכל עת אל הקדש}}. ואי בעי למנדע במה ייעול? ב{{צ|זאת}} - {{צ|בזאת יבא אהרן אל הקדש}}, דהאי {{צ|זאת}} היא {{צ|עת}} דאחידת בשמי. בהאי '''י'''' דרשימא בשמי ייעול אל הקדש, (אבל) {{צ|ואל יבא בכל עת}}. 


תאנא, אמר רבי יוסי, כתיב {{צ|את הכל עשה יפה בעתו}} {{ממ|קהלת|ג|יא}}. האי מלה אוקמה בוצינא (ס&quot;א בשמא) קדישא, והכי הוא, דתנינא {{צ|את הכל עשה יפה בעתו}}, והכי הוא ודאי, {{צ|את הכל}} ודאי, {{צ|עשה יפה בעתו}}, דא בדא, ולא יתערבון אחרנין בינייהו, {{צ|בעתו}} ממש, ולא באחרא, בגיני כך אזהרותא לאהרן, ואל יבא בכל עת אל הקדש, אבל במה ייעול, בזאת, כמה דאוקימנא דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש:

רבי אלעזר הוה יתיב קמי אבוה, אמר ליה, כתיב בכנישתא דקרח {{צ|ויאבדו מתוך הקהל}} {{ממ|במדבר|טז|לג}}. מאי {{צ|ויאבדו}}? אלא כמה דכתיב {{צ|והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה}} {{ממ|ויקרא|כג|ל}}, (ס&quot;א כתיב בבני אהרן, ותצא אש מלפני יהו&quot;ה ותאכל אותם וימותו, וכתיב בכנישתא דקרח, ואש יצאה מאת יהו&quot;ה ותאכל את החמשים ומאתים איש, סלקא דעתך דשקילין דא כדא), אמר רבי שמעון, שאני אינון בני אהרן, דלא כתיב בהו אבידה כאינון דכנישתא דקרח, דכתיב בהו {{צ|ויאבדו מתוך הקהל}} {{ממ|במדבר|טז|לג}}, וכתיב {{צ|הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו}} {{ממ|במדבר|יז|כו}}, לאכללא אינון דאקריבו קטרת בוסמין מאתן וחמשין, דאתאבידו ודאי, ואלין לא אתאבידו. 

אמר ליה, כתיב {{צ|ואל יבא בכל עת אל הקדש}}, וכתיב {{צ|בזאת יבא אהרן אל הקדש}}. כיון דאמר {{צ|ואל יבא בכל עת}} - אמאי לא כתיב בהי זמנא ייעול? {{ש}}
אמר ליה, (אלעזר), הא אתמר, ומלה חד הוא, וזמנא חד הוא הוו ידעי כהני, אבל על מה דחאבו בנוי בעא לאזהרא הכא, והא אתמר. {{ש}}
אמר ליה, ואנא הכי סבירנא, ובגין לאתיישבא מלה בעינא. {{ש}}
אמר ליה, אלעזר ברי, תא חזי, כל קרבנין וכל עלוון, נייחא הוא דקודשא בריך הוא, אבל לא הוה נייחא כמה דהאי קטרת, דקטרת מעליא מכלא, ובגין כך הוו מעלין ליה לגו בגו בלחישו, והא אתמר, ובגין כך לא אתענשו כל בני נשא בשאר קרבנין ועלוון כמו בקטרת דכל פולחנא דקודשא בריך הוא הכי אתקטר ואתקשר יתיר מכלא ועד אקרי קטרת, והא אתמר {{צ|שמן וקטרת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}}. 


פתח רבי שמעון ודרש {{צ|לריח שמניך טובים וגו'}} {{ממ|שיר|א|ג}}. האי קרא אסתכלנא ביה, והכי הוא. {{צ|לריח}} - מאי {{צ|ריח}}? ריח דקטרת דאיהו דקיקא ומעליא ופנימאה מכלא. וכד סליק ההוא ריח לאתקשרא בההיא משח רבות דנחלי מבועא - אתערו דא בדא ואתקטרו כחדא, וכדין אינון משחן טבאן לאנהרא, כמה דאת אמר {{צ|לריח שמניך טובים}}. וכדין אתרק משחא מדרגא לדרגא באינון דרגין דאקרון שמא קדישא. הדא הוא דכתיב {{צ|שמן תורק שמך}}. 

{{צ|על כן עלמות אהבוך}} - מאי {{צ|עלמות}}? כמה דאוקימנא '''עולמות''' - עולמות ממש. {{ש}}
דבר אחר: {{צ|על כן עלמות אהבוך}} - כמה דאת אמר {{צ|על עלמות שיר}} {{ממ|תהלים|מו|א}}, וכלא חד. 

ובספרא דרב המנונא סבא כתיב מאי {{צ|עלמות}}?&lt;קטע סוף=דף נח ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|נט|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף נט א/&gt; כמה דאת אמר {{צ|ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה}} {{ממ|משלי|לא|טו}} - {{צ|נערותיה}} - הני {{צ|עלמות}}. {{צ|אהבוך}} - לברכא שמך ולזמרא קמך, ומתמן אשתכחן ברכאן בכלהו תתאי, ומתברכאן עלאין ותתאין. 

דבר אחר: {{צ|על כן עלמות אהבוך}} - שפיר הוא מאן דאמר {{צ|'''על מות''' אהבוך}}, דהא במלה דא מאריהון דדינין אתבסמון. ובגין דהאי קטרת אתקטר במשחא דלעילא - יתיר אתחשב קמיה דקודשא בריך הוא מכל קרבנין ועלוון. 


אמרה כנסת ישראל: אנא כקטרת ואנת כמשחא! {{צ|משכני אחריך נרוצה וגו'}} - {{צ|נרוצה}} כמה דאת אמר {{צ|על כן עלמות אהבוך}}, אנא וכל אכלוסין, דהא כלהו בי אחידן. ועל דא {{צ|משכני}} דהא בי תליין. 

{{צ|הביאני המלך חדריו}} - אם ייעול לי מלכא באדרוי - {{צ|נגילה ונשמחה בך}} - אנא וכלהו אכלוסין. 
תאנא: כלהו אכלוסין - בשעתא דכנסת ישראל חדאת ומתברכא - כלהו חדאן! ודינא לא שריא כדין בעלמא. ועל דא כתיב {{צ|ישמחו השמים ותגל הארץ}} {{ממ|תהלים|צו|יא}}. 


'''{{צ|כי בענן אראה על הכפרת}}''' {{ממ|ויקרא|טז|ב}}. {{ש}}
אמר רבי יהודה, זכאין אינון צדיקייא דקודשא בריך הוא בעי ביקריהון! ותנינא: מלך בשר ודם - אי בר נש רכיב על סוסיא דיליה - בר קטלא הוא. קודשא בריך הוא ארכיב אליהו על דיליה! דכתיב {{צ|ויעל אליהו בסערה השמים וגו'}} {{ממ|מ&quot;ב|ב|יא}}. 

הכא מאי כתיב? {{צ|ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת}}. וקודשא בריך הוא עייליה למשה ביה! הדא הוא דכתיב {{צ|ויבא משה בתוך הענן}} {{ממ|שמות|כד|יח}} - בתוך הענן ממש. {{צ|כי בענן אראה על הכפרת}} - הדא הוא דכתיב {{צ|וברא יהו&quot;ה על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן}} {{ממ|ישעיה|ד|ה}}, וכתיב {{צ|כי ענן יהו&quot;ה על המשכן יומם}} {{ממ|שמות|מ|לח}}. 

ותאנא מאי{{הערה|כך מובא במתוק מדבש אבל בדפוסים אחרים מופיע 'האי' - ויקיעורך}} דכתיב  {{צ|וירד יהו&quot;ה בענן}} {{ממ|שמות|לד|ה}} - {{צ|בענן אראה על הכפרת}}. תאנא - אתר דהוו שראן אינון כרובי - כמה דאוקימנא כרובי על אָת הוו יתבין. ותאנא תלת זמנין ביומא אתרחיש נסא בגדפייהו. בשעתא דאתגלי עלייהו קדושה דמלכא - אינון מגרמייהו סלקין גדפייהו ופרסין לון וחפיין על כפורתא. לבתר קמיטין גדפייהו ונאחזין  בגופייהו, כמה דאת אמר {{צ|והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה}} {{ממ|שמות|כה|כ}} - ולא &quot;פרושי&quot;, {{צ|סוככים}} ולא &quot;סכוכים&quot;. דהא באת  הוו קיימי, וחדאן בשכינתא. 


אמר רבי אבא, מה בעא הכא {{צ|כי בענן אראה על הכפרת}} וכתיב {{צ|בזאת יבא אהרן}}? והא כהנא לא חמי לשכינתא בשעתא כד הוה עאל! אלא עננא הוה נחית, וכד הוה נחית מטא על האי כפרת, ומתערין גדפייהו דכרובין ואקשו להו ואמרו שירתא. ומה שירתא אמרי? 
* {{צ|כי גדול יהו&quot;ה ומהלל מאד ונורא הוא על כל אלהי&quot;ם}} {{ממ|תהלים|צו|ד}}. האי כד סלקי גדפייהו. 
* בשעתא דפרסין להו אמרי {{צ|כי כל אלהי העמים אלילים ויהו&quot;ה שמים עשה}} {{ממ|תהלים|צו|ה}}. 
* כד חפיין על כפורתא אמרי {{צ|לפני יהו&quot;ה כי בא לשפוט  הארץ, ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים}} {{ממ|תהלים|צח|ט}}. 

וקלהון הוה שמע כהנא במקדשא - כדין שוי קטרת באתריה, ואתכוון במה דאתכוון בגין דיתברך כלא. וגדפי כרובייא סלקין ונחתין וזמרי שירתא, ומחפיין לכפורתא וסלקי להו. הדא הוא דכתיב {{צ|סוככים}} - {{צ|סוככים}} דייקא.  ומנא לן דקלהון אשתמע? כמה דאת אמר {{צ|ואשמע את קול וגו'}} {{ממ|יחזקאל|א|כח}}. 

אמר רבי יוסי {{צ|ועמים במישרים}} {{ממ|תהלים|צח|ט}} - מהו {{צ|במישרים}}? כמה דאת אמר {{צ|מישרים אהבוך}} {{ממ|שיר|א|ד}} - לאכללא תרין כרובין דכר ונוקבא. מישרים ודאי. ועל דא {{צ|ועמים במישרים}}. וכתיב {{צ|וישמע את הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים וידבר אליו}} {{ממ|במדבר|ז|פט}}. רבי יצחק אמר מכאן אוליפנא דבכל אתר דלא אשתכח דכר ונוקבא - לאו כדאי למחמי אפי שכינתא. הדא הוא דכתיב  {{צ|ישבו ישרים את פניך}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}, ותנינן כתיב {{צ|צדיק וישר הוא}} {{ממ|דברים|לב|ד}} - דכר ונוקבא. אוף הכא {{צ|כרובים}} - דכר ונוקבא. ועלייהו כתיב {{צ|אתה כוננת מישרים}} {{ממ|תהלים|צט|ד}}, {{צ|ועמים במישרים}} {{ממ|תהלים|צח|ט}}. ובגיני כך {{צ|ופניהם איש אל אחיו}} {{ממ|שמות|כה|כ}}, והא אוקימנא: &lt;קטע סוף=דף נט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|נט|ב}}&lt;קטע התחלה=דף נט ב/&gt;תניא אמר רבי יוסי, זמנא חדא הוה צריכא עלמא למטרא. אתו לקמיה דרבי שמעון, '''רבי ייסא ורבי חזקיה ושאר חברייא'''. אשכחוהו דהוה אזיל למחמי '''לרבי פנחס בן יאיר''', הוא ורבי אלעזר בריה. כיון דחמא לון - פתח ואמר  {{צ|שיר המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד}} {{ממ|תהלים|קלג|א}}. 

מאי {{צ|שבת אחים גם יחד}}? כמה דאת אמר {{צ|ופניהם איש אל אחיו}} - בשעתא דהוו חד בחד - משגיחין אנפין באנפין - כתיב {{צ|מה טוב ומה נעים}}. וכד מהדר דכורא אנפוי מן נוקבא - ווי לעלמא! כדין כתיב  {{צ|ויש נספה בלא משפט}} {{ממ|משלי|יג|כג}} - {{צ|בלא משפט}} ודאי! וכתיב {{צ|צדק ומשפט מכון כסאך}} {{ממ|תהלים|פט|טו}}. דלא אזיל דא בלא דא. וכד {{צ|משפט}} מתרחק {{צ|מצדק}} - ווי לעלמא! 
והשתא חמינא דאתון אתיתון על דדכורא לא שריא בנוקבא. 

אמר: &quot;''אי לדא אתיתון גבאי - תיבו! דהאי יומא אסתכלנא דיתהדר כלא למישרי אנפין באנפין! ואי לאורייתא אתיתון - שרו גבאי!''&quot;. {{ש}}
אמרו ליה: &quot;''לכלא קא אתינא לגבי דמר. ישתמיט חד מינן לבשרא לאחנא שאר חברייא, ואנן נתיב לקמיה דמר.''&quot; 

עד דהוו אזלי פתח ואמר {{צ|שחורה אני ונאוה בנות ירושלם וגו'}} {{ממ|שיר|א|ה}}. אמרה כנסת ישראל קמי קודשא בריך הוא, {{צ|שחורה אני}} בגלותא, {{צ|ונאוה אני}} בפקודי אורייתא; דאף על גב דישראל בגלותא - לא שבקי לון. {{צ|כאהלי קדר}} דאינון בני קטורה  דאתקדרו אנפייהו תדירא, ועם כל דא - {{צ|כיריעות שלמה}} - כההוא חיזו שמיא למדכי, דכתיב  {{צ|נוטה שמים כיריעה}} {{ממ|תהלים|קד|ב}}. 

{{צ|אל תראוני שאני שחרחורת}} - מאי טעמא  {{צ|אל תראוני}}? בגין {{צ|שאני שחרחורת ששזפתני השמש}} - דלא אסתכל בי שמשא לאנהרא לי כדקא יאות. 

ישראל מה אינון אמרין? {{צ|בני אמי נחרו בי}}. מאן אינון {{צ|בני אמי}}? אלין רברבין ממנן תריסין על שאר עמין. 

דבר אחר: {{צ|בני אמי}} ממש, כמה דאת אמר {{צ|השליך משמים ארץ וגו'}} {{ממ|איכה|ב}}. וכד {{צ|השליך משמים ארץ}} - {{צ|שמוני נוטרה את הכרמים}}. מאי טעמא? בגין ד{{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. ותנינן, {{צ|בני אמי}} ודאי אסתכמו עלי, כלומר כד אתעדי ארץ משמים כמה דאוקימנא, דכתיב {{צ|ותתצב אחותו מרחוק}} {{ממ|שמות|ב|ד}}. 

והכא אתמר ודאי {{צ|הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד}}! ובהו אוקימנא  {{צ|גם יחד}} כמה דאת אמר {{צ|ואף גם זאת בהיותם}} {{ממ|ויקרא|כו|מד}}. {{צ|שבת אחים}} בכלל. כיון דכתיב {{צ|גם}} - לאכללא כל אינון דלעילא; דכל שולטנותא בההוא אתר אשתכח. 

דבר אחר: {{צ|הנה מה טוב ומה נעים וגו'}} - אלין אינון חברייא בשעתא דאינון יתבין כחדא ולא מתפרשן דא מן דא. בקדמיתא אתחזון גוברי מגיחי קרבא דבעו לקטלא דא לדא. לבתר - אתהדרו ברחימותא דאחוה! קודשא בריך הוא מהו אומר? {{צ|הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד}}. {{צ|גם}} - לאכללא עמהון שכינתא. ולא עוד אלא קודשא בריך הוא אצית למלולייהו וניחא ליה וחדי בהו! הדא הוא דכתיב {{צ|אז נדברו יראי יהו&quot;ה איש אל רעהו ויקשב יהו&quot;ה וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו וגו'}} {{ממ|מלאכי|ג|טז}}. 

ואתון חברייא דהכא - כמה דהויתון בחביבותא ברחימותא מקדמת דנא - הכי נמי מכאן ולהלאה לא תתפרשון דא מן דא! עד דקודשא בריך הוא חדי עמכון, ויקרי עלייכו שלם, וישתכח בגינכון שלמא בעלמא. הדא הוא דכתיב {{צ|למען אחי ורעי אדברא נא שלום בך}} {{ממ|תהלים|קכב|ח}}. 

אזלו. עד דהוו אזלי - מטו לבי '''רבי פנחס בן יאיר'''. נפק רבי פנחס ונשקיה. &quot;''אמר זכינא לנשקא שכינתא - זכאה חולקי!''&quot;. אתקין להו טיקלי דערסי קפטורי דקילטא. אמר רבי שמעון &quot;''אורייתא לא בעי הכי''&quot;. אעבר להון ויתיבו. 

אמר רבי פנחס: עד לא ניכול - נשמע ממאריה דאורייתא מלה. דהא רבי שמעון כל מלוי באתגלייא אינון. איהו גברא דלא דחיל מעילא ותתא למימר לון. לא דחיל מעילא - דהא קודשא בריך הוא אסתכם ביה. לא דחיל מתתא - כאריה דלא דחיל מבני ענא.&lt;קטע סוף=דף נט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|ס|א}}

&lt;קטע התחלה=דף ס א/&gt;א&quot;ר שמעון לרבי אלעזר בריה: אלעזר! קום בקיומך ואימא מלה חדתא לגביה דר' פנחס ושאר חברייא! 

קם ר' אלעזר פתח ואמר: {{צ|וידבר יהו&quot;ה אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו'}}. האי קרא אית לאסתכלא ביה דאתחזי דיתירא איהו. דהא כתיב בתריה {{צ|ויאמר יהו&quot;ה אל משה דבר אל אהרן אחיך}} - מכאן שירותא דפרשתא! האי קרא דלעילא - מאי הוא?! דכתיב {{צ|וידבר יהו&quot;ה אל משה}} - מאי הוא דאמר ליה ולבתר {{צ|ויאמר יהו&quot;ה אל משה}}? 

אלא בשעתא דקב&quot;ה יהב קטרת בוסמין לאהרן בעא דלא ישתמש ביה בחייוי בר נש אחרא. מאי טעמא? בגין דאהרן אסגי שלמא בעלמא. א&quot;ל קב&quot;ה את בעא לאסגאה שלמא בעלמא - על ידך יסגי שלמא לעילא! הא קטורת בוסמין יהא מסור בידך מכאן ולהלאה, ובחייך לא ישתמש ביה בר נש אחרא. נדב ואביהו אקדימו בחיי דאבוהון לאקרבא מה דלא אתמסר להו, ומלה דא גרים להון דטעו ביה. 

ותאנא: משה הוה מהרהר - מאן גרם לן טעותא דא - והוה עציב. מה כתיב {{צ|וידבר יהו&quot;ה אל משה אחרי מות שני בני אהרן}}, ומה אמר ליה {{צ|בקרבתם לפני יהו&quot;ה וימותו}} - &quot;בהקריבם&quot; לא כתיב. {{צ|בקרבתם}}. א&quot;ל קב&quot;ה למשה דא גרמא להו! דדחקו שעתא בחיי אבוהון וטעו בה. והיינו דכתיב {{צ|אשר לא צוה אותם}} - {{צ|אותם}} לא צוה אבל לאהרן צוה. 

ומה תרין בני אהרן על דדחיקו שעתא בחיי אבוהון - גרמו לגרמייהו כל כך, אנא לגבי אבא ור' פנחס ושאר חברייא - על אחת כמה וכמה! 

אתא ר' פנחס נשקיה וברכיה.


רבי שמעון פתח ואמר: {{צ|הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו'}}. {{ש}}
{{צ|הנה מטתו שלשלמה}} - מאי {{צ|מטתו}}? דא כורסי  יקרא דמלכא דכתיב ביה {{צ|בטח בה לב בעלה}}. {{צ|שלשלמה}} - מלכא די שלמא כלא דיליה הוא. {{צ|ששים גבורים סביב לה}} - דאתאחדן בסטרהא מדינא קשייא, ואקרון {{צ|שתין פולסי דנורא}}  דההוא נער אתלבש בהו. מימיניה - שננא דחרבא תקיפא, משמאליה - גומרי דנורא תקיפא דמתאחדא  בקליפוי, בשבעין אלף להטי נורא דאכלא. ואינון שתין - מזייני זיוני קשיין, מאינון גבורן תקיפן דההיא גבורה עלאה דקב&quot;ה. הדא הוא דכתיב {{צ|מגבורי ישראל}}. 
ותאנא בהאי ערסא מה כתיב בה? {{צ|ותקם בעוד לילה}} כד ינקא מסטרא  דדינא. {{צ|ותתן טרף לביתה}} - מאי {{צ|טרף}}? כמה דאת אמר {{צ|וטרף ואין מציל}} {{ממ|מיכה|ה|ז}}. 

{{צ|כלם אחזי חרב מלומדי מלחמה}} - זמינין בכל אתר למעבד ינא ואקרון מארי דיבבא ויללא. {{ש}}
{{צ|איש חרבו על ירכו}} - כמה דאת אמר {{צ|חגור חרבך על ירך גבור}}. {{ש}}
{{צ|מפחד בלילות}} - הא אוקמוה מפחדה דגיהנם וגו'. אבל {{צ|מפחד בלילות}} כלומר כל דא מאַן אתר נטלין? מ{{צ|פחד}} - מההוא אתר דאקרי '''פחד''', כמה דאת אמר {{צ|ופחד יצחק היה לי}} {{ממ|בראשית|לא|מב}}, {{צ|וישבע יעקב בפחד אביו יצחק}} {{ממ|בראשית|לא|נג}}. 
{{צ|בלילות}} - בזמנין דאינון מתפקדין למעבד דינא. 


ותאנא כתיב {{צ|זממה ותקחהו}} {{ממ|משלי|לא|טז}} - הדא הוא דכתיב {{צ|וכל חית השדה ישחקו שם}} {{ממ|איוב|מ|ב}}. ועל דא כתיב {{צ|זה הים גדול ורחב ידים וגו' שם אניות יהלכון וגו'}} {{ממ|תהלים|קד|כה}} - כמה דאת אמר {{צ|היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה}} {{ממ|משלי|לא|יד}} - {{צ|ממרחק}} ודאי. מרישא דמוחא ומעילא דרישא. {{צ|תביא לחמה}} - על ידא דצדיק כד מזדווגן כחד. כדין חדו בכלא - הדא הוא דכתיב {{צ|לויתן זה יצרת לשחק בו}}. 

תאנא {{ב|אלף וחמש מאה|1500}} מארי תריסין מארי דשולטנותא אתאחדן מהאי סטרא דאינון גיברין. בידוי דההוא דאקרי 'נער' - ארבע מפתחין רברבן. &lt;קטע סוף=דף ס א/&gt; {{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|ס|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף ס ב/&gt;תנינייא אזלין תחות ספינה דהאי ימא רבא לארבע זוויין - דא אזיל לסטרא דא ודא אזיל לסטרא דא. וכן כלהו. ארבע חיזו דאנפין אתחזיין בהו, וכד אתכלילן בחד כתיב {{צ|ודמות פניהם פני אדם}} {{ממ|יחזקאל|א|י}} - פניהם דכלא, אפי רברבי ואפי זוטרי כלילן כחד לעילא. 

תרי סלקין ושאטין ותרין מגרופין בידייהו. אלף טורין סלקין ועאלין בכל יומא משקיו דההוא ימא. לבתר  - אתעקרי מנה וסלקין לימא אחרא. לית חושבנא לאינון דאתאחדן בשערהא. 

תרין בנין ינקין כל יומא דאקרון {{צ|מאללי ארעא}}, ודא הוא רזא דספרא דצניעותא דכתיב {{צ|וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר}} {{ממ|יהושע|ב|א}}. ואלין ינקין מתחות סטרי אברהא. 

תרין בנות בתחות רגלהא. ועל דא כתיב {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} {{ממ|בראשית|ו|ב}}. ואלין מתאחדן  בטופרי דההיא ערסא. ודא הוא דתנינן דכתיב {{צ|אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך}} {{ממ|מלכים א|ג|טז}} - {{צ|אז תבאנה}} ולא מקדמת דנא. ובזמנא דישראל לתתא אהדרון קדל מבתר קב&quot;ה - מאי כתיב? {{צ|עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו}} ודאי! 

בידא שמאלא - שבעין ענפין דמגדלין בין נוני ימא - כלהו סומקי כוורדא. ועילא מנהון ענפא חד סומקא יתיר - דא סליק ונחית וכלהו אתחפיין בשערהא, מארי דלישנא בישא. כד נחית חויא - אתעביד &quot;מקפץ על טורין מדלגא על טנרי&quot; עד דישכח טרפא דאחיד בטופרי וייכול. כדין שכיך ואתחזר לישניה לטב. 

זכאין אינון ישראל דמזמנין ליה טרפיה! אהדר לאתריה - עייל בנוקבא דתהומא רבא! 

כד  סלקין מארי דרומחין וסייפין דלית לון חושבנא סוחרנייהו דאינון שתין עלאין דסוחרניה דהאי ערסא - אלף אלפין ורבוא רבוון קיימין בכל סטרא דהאי ערסא לעילא. ומניה אתזנן. כלהו מקמיה יקומון. מתחות כלהו נפקין כמה אלף ורבבן דלית לון חושבנא ונחתין ושאטין בעלמא עד דתקעי מארי שופרא ומתכנשי. והני בזוהמא דטופרי אחידן. דא ערסא כליל לון. 

דא ערסא - רגלוהי אחידן בארבע סטרי עלמא. כלא עאלין בכללא; דאשתכח לעילא ואשתכח לתתא, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ועל דא כתיב {{צ|הנה}}. מאי {{צ|הנה}}? בגין דזמינא לכלא לעילא ותתא, ורשומא האי ערסא מכלא. '''אדני''' אתקרי - רבונא דכלא - רשימא בין חיילהא! 

בגיני כך כהנא בעא לכוונא מלי דלעילא ליחדא שמא קדישא מאתר דבעא ליחדא. ועל דא תנינן כתיב {{צ|בזאת יבא אהרן אל הקדש}} - בהאי בעא לקרבא קדושה לאתריה. מהאי אתר בעי בר נש לדחלא מקמי קב&quot;ה. ועל דא כתיב {{צ|לו חכמו ישכילו '''זאת'''}} - מיד {{צ|יבינו לאחריתם}} {{ממ|דברים|לב|כט}}. כלומר אי יסתכלון בני נשא בענשא היך אחידא {{צ|זאת}} בין חיילהא, והיך אתמנו קמה כל אינון בני חיילין ואחידן בפולחנא לאתפרעא מן חייביא - מיד {{צ|יבינו לאחריתם}} - ויסתמרון עובדיהון ולא יחובון קמי מלכא קדישא. 


תו אמר ר' שמעון, כל בר נש דזכי למילף אורייתא ונטיר לה  - האי {{צ|זאת}} נטירת ליה וגזר עמיה קיימא על קיימא דיליה דלא יתעדי מניה ומן בנוהי ומן בני בנוהי לעלמין! הדא הוא דכתיב {{צ|ואני זאת בריתי אותם וגו'}} {{ממ|ישעיהו|נט|כא}}. 


יתבו למיכל. עד דאכלו אמר ר' שמעון לחברייא &quot;''כל חד וחד לימא מלה חדתא דאורייתא על פתורא לקמיה דרבי פנחס!''&quot;.

'''פתח רבי חזקיה''' ואמר: {{צ|אֲדֹנָי יְהֹוִה נתן לי לשון למודים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר וגו'}} {{ממ|ישעיהו|נ|ד}}. 

זכאין אינון ישראל! דקודשא בריך הוא אתרעי בהו מכל שאר עמין וקראן {{צ|קדש}} דכתיב {{צ|קדש ישראל ליהו&quot;ה}} {{ממ|ירמיהו|ב|ג}}. &lt;קטע סוף=דף ס ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|סא|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף סא א/&gt;ויהיב להו חולק לאתאחדא בשמא קדישא. ובמה אחידו ישראל בשמא קדישא? בגין דזכו באורייתא! דכל מאן דזכי באורייתא - זכי ביה בקב&quot;ה. ותנינן קמיה דמר מאי {{צ|קדש}}? שלימותא דאקרי &quot;חכמה עלאה&quot;. ומהאי אתר נגיד משח רבות קדישא בשבילין ידיען לאתר דאקרי &quot;בינה עלאה&quot;. ומתמן נפקין מבועין ונחלין לכל עבר עד דמטו להאי {{צ|זאת}}.  והאי {{צ|זאת}} כד אתברכא מאתר עלאה דא דאקרי {{צ|קדש}} ואקרי {{צ|חכמה}} - קראן לה '''רוח הקדש'''; כלומר {{צ|רוח}} מההוא {{צ|קדש}} דלעילא. וכד נפקין ומתערין מנה רזי אורייתא - כדין אתקרי '''לשון הקדש'''. 

ובשעתא דנגיד ההוא רבות קדישא לאינון תרין קיימין דאקרון {{צ|למודי יהו&quot;ה}} ואקרון {{צ|צבאות}} - אתכנש תמן. וכד נפיק מתמן בההוא דרגא דאקרי יסוד לההוא חכמה זעירא - כדין אתקרי {{צ|לשון למודים}}. ונפיק לאתערא לאינון קדישי עליונים. כדין כתיב {{צ|אֲדֹנָי יְהֹוִה נתן לי לשון למודים}}. ולמה? {{צ|לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר}}. 

וקב&quot;ה יהיב האי לבוצינא קדישא ר' שעמון! ועוד דסליק ליה לעילא - בגין כך כל מלוי באתגלייא אתמרו ולא אתכסיין. עליה כתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות}}:


'''פתח רבי ייסא''' ואמר: {{צ|ויהו&quot;ה נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו ויהי שלום בין חירם ובין שלמה וגו'}} {{ממ|מלכים א|ה|כו}}. {{צ|ויהו&quot;ה נתן חכמה לשלמה}} - דא הוא דתנינן ביומוי דשלמה מלכא קיימא סיהרא באשלמותא. {{צ|כאשר דבר לו}} - כמה דאתמר ליה {{צ|החכמה והמדע נתון לך}} {{ממ|דה&quot;ב|א|יב}}. 

{{צ|ויהי שלום בין חירם ובין שלמה}} - וכי מה  האי להאי?! אלא הכי תנינן {{צ|ויהו&quot;ה נתן חכמה לשלמה}} והאי חכמה במאי אוקים לה? א&quot;ר יוסי אוקים לה בהאי בקדמיתא. דשלמה עבד דנחית לחירם מההוא דרגא דהוה אמר {{צ|מושב אלהים ישבתי וגו'}} {{ממ|יחזקאל|כח|ב}}. דתניא חירם מלך צור עבד גרמיה אלוה. בתר דשלמה אתא - עבד ליה בחכמתיה דנחית מההוא עיטא ואודי ליה לשלמה. ובגין כך {{צ|ויהי שלום בין חירם ובין שלמה}}. ותנינן א&quot;ר יצחק א&quot;ר יהודה דשדר ליה חד שידא ונחית ליה שבעה מדורין דגיהנם, וסלקיה ושדר ליה פתקין בכל יומא ויומא בידיה, עד דאהדר ואודי ליה לשלמה. 

ותנינן שלמה ירית לה לסיהרא בכל סטרוי - בגין כך בכלא שליט בחכמתיה. ור' שמעון בן יוחאי שליט בחכמתיה על כל בני עלמא! כל אינון דסלקין בדרגוי - לא סלקין  אי לא שלמין עמיה:


'''פתח רבי יוסי''' ואמר: {{צ|יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה וגו'}} {{ממ|שיר|ב|יד}}. {{צ|יונתי}} - דא כנסת ישראל. מה יונה לא שבקת בן זוגה לעלמין - כך כנסת ישראל לא שבקת לקב&quot;ה לעלמין. {{צ|בחגוי הסלע}} - אלין תלמידי חכמים דלא משתכחי בנייחא בעלמא דין. {{צ|בסתר המדרגה}} - אלין תלמידי חכמים הצנועין דבהון;, חסידין דחלי קב&quot;ה, דשכינתא לא אעדי מנייהו לעלמין. 

כדין קב&quot;ה מתבע בגינייהו לכנסת ישראל ואמר {{צ|הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב}} - דלית קלא משתמע לעילא אלא קלא דאינון דמתעסקי באורייתא. ותאנא כל אינון דמתעסקי באורייתא בליליא - דיוקניהון אתחקק לעילא קמי קב&quot;ה, וקב&quot;ה משתעשע בהו כוליה יומא ומסתכל בהו. וההוא קלא  סליק ובקע כל אינון רקיעין עד דסליק קמי קב&quot;ה. כדין כתיב {{צ|כי קולך ערב ומראך נאוה}}. 

והשתא קב&quot;ה חקק דיוקנא דר' שמעון לעילא, וקליה לעילא לעילא סלקא, ומתעטרא בכתרא קדישא עד דקב&quot;ה מתעטר ביה בכלהו עלמין ומשתבח ביה. עליה כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}:


'''פתח ר' חייא''' ואמר:{{הערה|הגהנו עפ&quot;י מתוק מדבש אשר מביא גירסת הרמ&quot;ק - ויקיעורך}} {{צ|מה שהיה הוא שיהיה}} {{ממ|קהלת|א|ט}}, {{צ|ואשר להיות כבר היה}} {{ממ|קהלת|ג|ט}}, {{צ|מה שהיה כבר נקרא שמו}} {{ממ|קהלת|ו|י}}. היינו דתנינן עד לא ברא קב&quot;ה האי עלמא - הוה בארי עלמין וחריב לון! &lt;קטע סוף=דף סא א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|סא|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף סא ב/&gt;עד דקב&quot;ה סליק ברעותיה למברי האי עלמא ואמליך באורייתא - כדין אתתקן הוא בתקונוי ואתעטר בעטרוי וברא האי עלמא. וכל מאי דאשתכח בהאי עלמא - הא הוה קמיה  ואתתקן קמיה. 

ותאנא כל אינון דַבָרי עלמא דאשתכחו בכל דרא ודרא - עד לא ייתון לעלמא - הא הוו קיימי קמיה בדיוקניהון.  אפילו כל אינון נשמתין דבני נשא עד לא ייחתון לעלמא - כלהו גליפין קמיה ברקיעא בהוא דיוקנא ממש דאינון בהאי עלמא. וכל מה דאולפין בהאי עלמא - כלא ידעו עד לא ייתון לעלמא. ותנינא האי באינון זכאי קשוט. וכל אינון דלא משתכחין זכאין בהאי עלמא - אפילו תמן מתרחקין מקמי קב&quot;ה! ועאלין בנוקבא דתהומא רבא, ודחקין שעתא, ונחתין לעלמא. וההיא נשמתא דלהון הא אוליפנא - כמה דאינון קשי קדל בהאי עלמא - כך הוו עד לא ייתון לעלמא! וההוא חולקא קדישא דיהב לון - רמאן ליה ואזלין ושאטין ואסתאבון בההוא נוקבא דתהומא רבא, ונטלי חולקהון מתמן ודחקין שעתא ונחתי לעלמא. אי זכי לבתר ותב בתיובתא קמי מאריה - הוא נטיל ההוא חולקא דיליה ממש! הדא הוא דכתיב {{צ|מה שהיה כבר}}, {{צ|ואשר להיות וגו'}}. 

{{צ|כבר נקרא שמו}}{{הערה|ה&quot;ג מתוק מדבש בשם רמ&quot;ק - ויקיעורך}} - תא חזי בני אהרן לא אשתכחו בישראל כוותייהו בר משה ואהרן, ואינון אקרון {{צ|אצילי בני ישראל}}. ועל דטעו קמי מלכא קדישא - מיתו. וכי קב&quot;ה בעא לאובדא לון?! והא תנינן ברזא דמתניתין דקב&quot;ה עבד חסד בכלא ואפילו ברשיעי עלמא לא בעי לאובדא לון. והני זכאי קשוט - סלקא דעתך דאינון אתאבידו מעלמא?! זכותא דלהון אן הוא?! זכותא דאבוהון אן הוא?! זכותא דמשה הכי נמי! ואינון היך אתאבידו?! 

אלא הכי אוליפנא מבוצינא קדישא, דקב&quot;ה חס על יקרא דלהון ואתוקד גרמיהון לגו, ונשמתהון לא אתאבידו. והא אוקימנא. ותא חזי עד לא מיתו בני אהרן כתיב {{צ|ואלעזר בן אהרן לקח לו וגו'}} {{ממ|שמות|ו|כה}} - אקרי שמיה '''פנחס''' - דהוה זמין לאתתקנא עקימא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואשר להיות כבר היה}} {{ממ|קהלת|ג|טו}}. 

ותאנא - כלהו זכאי קשוט עד לא ייתון לעלמא כלהו אתתקנו לעילא ואקרון בשמהן. ור' שמעון בן יוחאי - מן יומא דברא קב&quot;ה עלמא - הוה אזדמן קמי קב&quot;ה ואשתכח עמיה, וקב&quot;ה קרי ליה בשמיה. זכאה חולקיה לעילא ותתא! עליה כתיב {{צ|ישמח אביך ואמך}}. {{צ|אביך}} - דא קב&quot;ה, {{צ|ואמך}} - דא כנסת ישראל.


'''פתח ר' אבא''' ואמר: {{צ|עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו}} {{ממ|שיר|א|יב}}. האי קרא אוקמוה חברייא. בשעתא דקב&quot;ה אשתכח וזמין בטורא דסיני למיהב אורייתא לישראל - {{צ|נרדי נתן ריחו}} - ישראל יהבו וסליקו ריחא טב דקאים ואגין עלייהו לדרי דרין, ואמרו {{צ|כל אשר דבר יהו&quot;ה נעשה ונשמע}} {{ממ|שמות|כד|ז}}. {{ש}}
דבר אחר: {{צ|עד שהמלך במסבו}} - בעוד דסליק משה לקבלא אורייתא מקב&quot;ה ואתחקק בתרי לוחי אבנין - ישראל שבקו ההוא ריחא טבא דהוה מתעטר עלייהו ואמרו לעגל {{צ|אלה אלקיך ישראל}}. 


השתא האי קרא ברזא דחכמתא הוא. תא חזי כתיב {{צ|ונהר יוצר מעדן להשקות את הגן}}. האי נהרא אתפשט בסטרוי בשעתא דמזדווג עמיה בזווגא שלים  האי {{צ|עדן}}  בההוא {{צ|נתיב}} דלא אתידע לעילא ותתא (כמה דאת אמר {{צ|נתיב לא ידעו עיט}} {{ממ|איוב|כח|ז}}). ואשתכחו ברעותא דלא מתפרשן תדירא חד מחד. כדין נפקין מבועין ונחלין ומעטרי לבן קדישא בכל אינון כתרין. כדין כתיב {{צ|בעטרה שעטרה לו אמו}}. ובההוא שעתא ירית ההוא בן אחסנתא דאבוי ואמיה - כדין הוא אשתעשע בההוא ענוגא ותפנוקא. 

ותאנא, בשעתא דמלכא עלאה בתפנוקי מלכין יתיב בעטרוי - כדין כתיב {{צ|עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו}} - דא יסוד דאפיק ברכאן לאזדווגא מלכא קדישא במטרוניתא.&lt;קטע סוף=דף סא ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|סב|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף סב א/&gt;וכדין אתייהבון ברכאן בכולהו עלמין,  ומתברכן עלאין ותתאין. 

והשתא - הא בוצינא קדישא מתעטר בעטרוי דהאי דרגא, והוא וחברייא סליקו תשבחן מתתא לעילא והיא מתעטרא באינון תשבחן. השתא אית לאפקא ברכאן לכלהו חברייא מעילא לתתא בהאי דרגא קדישא. 

ור' אלעזר בריה - לימא מאינון מלין מעליין דאוליף מאבוי!


'''פתח ר' אלעזר''' ואמר: {{צ|וירא והנה באר בשדה וגו' ונאספו שמה כל העדרים וגו'}} {{ממ|בראשית|כט|ב}}. הני קראי אית לאסתכלא בהו וברזא דחכמתא אינון דאוליפנא מאבא והכי אוליפנא. {{צ|וירא והנה באר בשדה}} - מאן {{צ|באר}}? דא היא דכתיב {{צ|באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם}} {{ממ|במדבר|כא|יח}}. {{צ|והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה}} - אלין אינון '''נצח הוד יסוד''' דאלין אינון רביעין עלה וקיימין עלה. ומאלין אתמלייא ברכאן ההיא באר. {{צ|כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים}} דהא מן האי באר אתזנו עלאין ותתאין  ומתברכאן כלהו כחדא. 

{{צ|והאבן גדולה על פי הבאר}} - דא הוא דינא קשיא דקיימא עלה מסטרא אחרא לינקא לה. {{צ|ונאספו שמה כל העדרים}} - אלין אינון שית כתרי מלכא דמתכנשי כלהו ונגדי ברכאן מרישא דמלכא ומריקן בה. וכד אתחבראן כלהו כחדא לארקא בה - כתיב {{צ|וגללו את האבן מעל פי הבאר}} - מגנדרין לההוא דינא קשיא ומעברן ליה מינה. {{צ|והשקו את הצאן}} - מריקין ברכאן מההיא באר לעלאין ותתאין. 
לבתר {{צ|והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה}} - תב ההוא דינא לאתריה בגין דאצטריך ליה לבשמא עלמא ולתקנא עלמא. 

והשתא הא קב&quot;ה אריק עלייכו ברכאן ממבועא דנחלא - ומנייכו כל בני דרא מתברכין. זכאה חולקיכון בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייכו כתיב {{צ|וכל בניך למודי יהו&quot;ה ורב שלום בניך}} {{ממ|ישעיהו|נד|יג}}:


'''פתח ר' שמעון''' ואמר: {{צ|יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וגו'}} {{ממ|תהלים|קמט|ה}}. תאנא - בי&quot;ג מכילן אתקשר קשרא דמהימנותא לאשתכחא ברכאן לכלא. וכל מהימנותא דקב&quot;ה - בתלתא אסתימו. ועל האי בי&quot;ג מכילן דאורייתא מתעטרא כמה דאוקימנא {{צ|מקל וחומר ומגזירה שוה וכו'}} {{ממ|י&quot;ג מדות דר' ישמעאל|}}. וכמה זמנין אוקימנא האי. ושמא קדישא בהאי מתעטרא. 

תא חזי בההיא שעתא דבעא יעקב דיתברכון בנוי בשמא  דמהימנותא מה כתיב? {{צ|כל אלה שבטי ישראל שנים עשר}} - {{צ|וזאת}} {{ממ|בראשית|מט|כח}} - הא תליסר, דאשתתף עמהון שכינתא ואתקיימו ברכאן. והיינו דכתיב {{צ|איש אשר כברכתו ברך אותם}}. מאי {{צ|כברכתו}}? בההוא דוגמא דלעילא כברכתו דכל מכילא ומכילא. 

ותאנא כל אינון מכילין סלקין ומתעטרין ונייחין ברישא חדא, ותמן מתעטרא רישא דמלכא ההוא דאקרי 'בדרגא עלאה דחסידות'. וחסידים ירתין כל ההוא כבוד דלעילא דכתיב {{צ|יעלזו חסידים בכבוד}} בהאי עלמא. {{צ|ירננו על משכבותם}} בעלמא דאתי. {{צ|רוממות אל בגרונם}} - דידעין לקשרא קשרא דמהימנותא כדקא יאות. וכדין {{צ|חרב פיפיות בידם}}. מאן {{צ|חרב פיפיות}}? דא הוא {{צ|חרב ליהו&quot;ה}}, חרבא דקב&quot;ה. {{צ|פיפיות}} - להיטא בתרין דינין. ולמה? {{צ|לעשות נקמה בגוים וגו'}}. 

והא ר' פנחס בן יאיר כתרא דחסד רישא עלאה, בגין כך כבוד דלעילא ירית, והוא קשיר קשרא עלאה, קשרא קדישא, קשרא דמהימנותא. 
זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי! על האי פתורא אתמר {{צ|זה השלחן אשר לפני יהו&quot;ה}} {{ממ|יחזקאל|מא|כב}}. 


קם ר' פנחס ונשיק ליה ובריך ליה, ונשיק לר&quot;א ולכלהו חברייא ובריך לון. נטל כסא ובריך. 

פתח ואמר {{צ|תערוך לפני שלחן נגד צוררי וגו'}} {{ממ|תהלים|כג|ה}}. יתבו  תמן כל ההוא יומא והוו חברייא כלהו חדאן במלי דאורייתא.&lt;קטע סוף=דף סב א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|סב|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף סב ב/&gt;וחדוותא דר' שמעון הוה סגי. נטל ר' פנחס לר' אלעזר ולא שבקיה כל ההוא יומא וכל ליליא, והוה חדי עמיה. קרא עליה {{צ|אז תתענג על יהו&quot;ה}} - כל חדוותא וענוגא יתירא דא - דחולקי הוא. זמינין בההוא עלמא לאכרזא עלי &quot;זכאה חולקך רבי פנחס דאנת זכית לכל האי! {{צ|שלום לך ושלום לעוזריך כי עזרך אלהיך}} {{ממ|דה&quot;א|יב|יט}}. 

אשכימו למיזל. קם ר' פנחס ואחיד ביה בר' אלעזר ולא שבקיה למיהך. אוזיף ר' פנחס לר' שמעון וברכיה ולכלהו חברייא. 


עד דהוו אזלי - אמר להו ר' שמעון לחברייא {{צ|עת לעשות ליהו&quot;ה}} {{ממ|תהלים|קיט|קכו}}. 

אתא רבי אבא ושאיל: כתיב '''{{צ|ונתן אהרן על שני השעירים גורלות וגו'}}''' {{ממ|ויקרא|טז|ח}}. הני עדבין למה? ואהרן למה ליה למיהב עדבין? ופרשתא דא למה? והא אוליפנא קמיה דמר סדרא דיומא והאי בעינא למנדע.

'''פתח ר' שמעון''' ואמר: {{צ|ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו לעיניהם}} {{ממ|בראשית|מב|כד}}. וכי מה חמא יוסף למיסב לשמעון עמיה יתיר מאחוהי? אלא אמר יוסף בכל אתר שמעון  פתיחותא דדינא איהו, וההוא שעתא דאזילנא מאבא לגבייהו דאחי - שמעון פתח בקדמיתא בדינא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו וגו'}} {{הפניה לפסוקים|בראשית|לז|יט|כ}}. לבתר בשכם {{צ|ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי}} - כלהו בדינא הוו. טב למיסב דא ולא יתער קטטותא בכלהו שבטין!

ותנינן מאי קא חמא שמעון לאזדווגא בלוי יתיר מכלא? והא ראובן הוה אחוה וסמיך ליה? אלא שמעון חמא וידע דלוי מסטרא דדינא קא אתי, ושמעון מסטרא דדינא קשיא יתיר אתאחד. אמר נתערב חד בחד ואנן נחריב עלמא. מאי עביד קב&quot;ה? נטיל ליה לחולקיה ללוי. אמר מכאן ולהלאה שמעון ליתיב בקופטירא בהדיה בלחודוי. 

תאנא בסטרא דאימא תרין גרדיני טהירין  אתאחדן בידא שמאלא, והא אוקימנא דאינון 'מאללי ארעא' בכל יומא ויומא. והיינו רזא דכתיב {{צ|שנים אנשים מרגלים}}. 

ותאנא - זכאה חולקיהון דישראל יתיר מכל עמין עכו&quot;ם! דקב&quot;ה בעי לדכאה להו ולרחמא עלייהו, דאינון חולקיה ועדביה. הדא הוא דכתיב {{צ|כי חלק יהו&quot;ה עמו וגו'}} {{ממ|דברים|לב|ט}} וכתיב {{צ|ירכיבהו על במתי ארץ}} {{שם|דברים|לב|יג}}. {{צ|על במתי ארץ}} דייקא. דהא אינון אתאחדן לעילא לעילא. ועל דא קב&quot;ה רחימותא דיליה אתדבק בהו. הדא הוא דכתיב {{צ|אהבתי אתכם אמר יהו&quot;ה}} {{ממ|מלאכי|א|ב}}, וכתיב {{צ|כי מאהבת יהו&quot;ה אתכם וגו'}} {{ממ|דברים|ז|ח}}. ומגו רחימותא יתירא דרחים להו - יהב לון יומא חד בשתא לדכאה להו ולזכאה להו מכל חוביהון, דכתיב {{צ|כי ביום הזה וגו'}}. בגין דיהון זכאין בעלמא דין ובעלמא דאתי ולא ישתכח בהו חובא. ועל דא ביומא דא מתעטרין ישראל ושלטין על כלהו גרדינין ועל כלהו טהירין. 

תאנא {{צ|ונתן אהרן על שני השעירים גורלות}}. {{צ|ונתן אהרן}} - בגין דאתי מסטרא דחסד. {{צ|על שני השעירים}} - {{צ|על}} דייקא, בגין דתתבסם מטרוניתא. {{צ|גורל אחד ליהו&quot;ה וגורל אחד לעזאזל}}. והא תרין שעירין אינון - אמאי חד ליהו&quot;ה? אלא אמר קב&quot;ה יתיב האי גבאי, וחד יזיל וישוט בעלמא. דאלמלי תרווייהו מזדווגן - לא יכיל עלמא למסבל! נפק האי - אזיל ושאט בעלמא - ואשכח להו לישראל בכמה פולחנין בכמה דרגין בכמה נמוסין טבן. לא יכיל להו. כלהו שלמא בינייהו - לא יכיל למיעל בהו בדלטורא. האי שעירא אחרא שלחין ליה במטולא דכל חובייהו דישראל. 

תאנא כמה חבילי טריקין מזדווגן  דאינון תחות ידיה. וממנן לאללא ארעא על כל אינון דעברין על פתגמי אורייתא.&lt;קטע סוף=דף סב ב/&gt; {{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|סג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף סג א/&gt;וההוא יומא לא שכיח דילטורא  למללא בהו בישראל. כד מטא האי שעירא לגבי טורא - כמה חידו על חידו! מתבסמין כלהו ביה! וההוא גרדינא דנפיק - אהדר ואמר תושבחתא דישראל. קטיגורא אתעביד סניגורא. 

ותא חזי -  לאו דא בלחודוי הוא! אלא בכל אתר דבעיין ישראל לאתדכאה מחובייהו - קב&quot;ה יהיב לון עיטא לקשרא מארי דדינא ולבסמא להו באינון קרבנין ועלוון דקרבין קמי קב&quot;ה, וכדין לא יכלין לאבאשא. וההוא יומא יתיר על כלא! כמה דמבסמין ישראל לתתא לכלא - הכי מבסמין לכל אינון דאית להו דילטורא. וכלא קרבנא הוא ופולחנא דקב&quot;ה. 

תאנא בההיא שעתא דכתיב {{צ|ולקח (אהרן){{הערה|אינו בפסוק אבל מופיע בדפוס של הזהר - ויקיעורך}} את שני השעירים וגו'}} {{ממ|ויקרא|טז|ז}} - מתערין אינון בההוא יומא לעילא ובעיין לשלטאה  ולמיפק בעלמא. כיון דכהנא מקרב אלין לתתא - מתקרבין אינון לעילא. כדין עדבין סלקין בכל סטרין; כהנא יהב עדבין לתתא, כהנא יהיב עדבין לעילא. כמה דחד אשתאר ביה בקב&quot;ה לתתא וחד אפקין ליה לההוא מדברא - הכי נמי לעילא! חד אשתאר ביה בקב&quot;ה וחד נפיק ושט בעלמא לההוא מדברא עלאה. וחד בחד מתקשר. 


כתיב {{צ|וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתודה עליו וגו'}} {{ממ|ויקרא|טז|כא}}. בגין כך {{צ|וסמך אהרן את שתי ידיו}} - דקב&quot;ה יסתכם על ידוי. {{צ|על ראש השעיר החי}} - {{צ|החי}} דייקא, לאכללא ההוא דלעילא. {{צ|והתודה עליו את כל עונות}} - כמה דכתיב {{צ|והתודה אשר חטא עליה}} {{ממ|ויקרא|ה|ה}}, ואוקימנא {{צ|עליה}} - דאתדכי בר נש ואשתאר 'עליה' כל ההוא חובא. אוף הכי {{צ|והתודה עליו}} - בתר דאודי כהנא בגינייהו דישראל - {{צ|עליו}}, כלומר ישתארון כלהו 'עליו'. 


אמר ליה ר' אבא, אי הכי והא כתיב {{צ|ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים}} {{ממ|ויקרא|יז|ז}}? {{ש}}
אמר ליה, שאני הכא דהתם {{צ|לשעירים}} הוו קרבין קרבנא! ובגין כך לא כתיב &quot;ולא יזבחו עוד את זבחיהם שעירים&quot; אלא {{צ|לשעירים}} - דהתם {{צ|לשעירים}} הוו עבדי פולחנא ושולטנותא. והכא {{צ|ונשא השעיר עליו את כל עונותם}}, וקרבנא לא אתעביד אלא לקב&quot;ה. 

תא חזי דבגיני קרבנא מתבסמן עלאין ותתאין, ודינא לא שריא ושלטא עלייהו דישראל. 


תאנא {{צ|ושלח ביד איש עתי המדברה}} {{ממ|ויקרא|טז|כא}}. מהו {{צ|איש עתי}}? &lt;קטע סוף=דף סג א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|סג|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף סג ב/&gt;אלא רזא דמלה הכי הוא  - בכל מה דאתעביד - בעי בר נש זמין לההיא מלה. אית בר נש דברכתא אתקיים על ידיה יתיר מאחרא! 

תא חזי מה כתיב ביה בכהנא? {{צ|טוב עין הוא יבורך}} {{ממ|משלי|כב|ט}} - אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}}. בגין דהוא הוה זמין דיתקיים ברכתא על ידיה בהאי. ואית בר נש דהוה זמין לאתקיימא לווטין על ידיה! ובכל מה דישגח - לייתי לווטייא ומאֵרה ובעיתותא, כגון בלעם דאקרי {{צ|רע עין}}, דהוה זמין בכל ביש ולא הוה זמין לטב. ואע&quot;ג דברך - ברכתיה לא ברכתא ולא אתקיים. וכד הוה לייט - כל מאן דלייט אתקיים, ואפילו ברגעא חדא. ועל דא כתיב {{צ|שתם העין}} {{ממ|במדבר|כד|ג}} - בכל אתר דעיניה שלטא - אתלטייא. 

תא חזי מה כתיב {{צ|וישת אל המדבר פניו}} {{ממ|במדבר|כד|א}}? בגין דיתער מההוא סטרא ההוא דשלטא תמן, וייתי בדילטורייא עלייהו דישראל. מה כתיב בהו בכהני? {{צ|טוב עין הוא יבורך}} - דהוא הוה זמין בהאי ושארי ברכתא באשגחותא דיליה. ועל דא תנינן - יסטי בר נש אפילו ממאה ארחין ולא יערע בבר נש דאית ליה עינא בישא! 

אוף הכא! {{צ|ושלח ביד '''איש עתי'''}} - דהוא זמין להאי ורשים להאי. וכהנא הוה אשתמודע ביה 
* חד עינא יתיר מאחרא פורתא, 
* סורטא דעל עינא אתחפייא בשערין סגיאין, 
* מכחלא עינא, 
* ולא מסתכל במישר. {{ש}}
האי הוא בר נש זמין להאי וכדקא חזי ליה. ועל דא כתיב {{צ|ביד איש עתי}}. 


בגוש חלבא הוה בר נש דבכל אתר דמחי בידוי הוה מית ולא הוו בני נשא מקרבין בהדיה. בסוריא הוה בר נש דבכל אתר דאסתכל אפילו לטב - כלא אתהפך לביש. יומא חד הוה חד בר נש אזיל בשוקא והוו אנפוי נהירין. אתא ההוא בר נש ואסתכל ביה - ואתבקע עיניה. בגין כך בכלא הוה בר נש זמין להאי ולהאי. ועל דא כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} - אל תקרא {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}}. 

ותאנא: האי בר נש דהוה אזיל למדברא - כד מטא ביה בההוא שעירא - הוה סליק לטורא ודחי ליה בתרין ידוי. ולא הוה נחית לפלגות טורא עד דאתעביד שייפין שייפין. וההוא בר נש הוה אמר {{צ|כך ימחו עונות עמך וכו'}}. ובגין דסליק ההוא קטיגוריא ואתעביד סניגורא דישראל - כדין קב&quot;ה כל חובייהו דישראל וכל מה דכתיב באינון פתקין דלעילא לאדכרא חובייהו דבני נשא - נטיל לון ורמי לון כהאי גוונא לאתר דאתקרי {{צ|מצלות ים}}. הדא הוא דכתיב {{צ|ותשלך במצלות ים כל חטאתם}} {{ממ|מיכה|ז|יט}}:


תאנא: '''{{צ|ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת}}''' {{ממ|ויקרא|טז|ה}}. {{ש}}
{{צ|ומאת עדת}} - בגין דיהא מכלהו ויתכפר לכלהו. דהא כל חובייהו דבני ישראל הכא תליין וכלהו מתכפרי בדא, ולא סגי מבר נש חד.&lt;קטע סוף=דף סג ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|סד|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף סד א/&gt;ומאן אתר אתנסיבו? מאינון קופין דבעזרה נטלין אגרא, ואייתי להו מאינון דמי דהוו מכלהו. 

וההוא שעירא אחרא דהוא אשתאר לקב&quot;ה - עבדין ליה חטאת בקדמיתא. והא אוקימנא באן אתר הוה מתקשרא. ולבתר דא מתקרבין הני ומתבסמין כלא, ואשתארו ישראל זכאין קמי קב&quot;ה מכל חובין דעבדו וחבו קמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'}} {{ממ|ויקרא|טז|ל}}. 


תו אמר רבי שמעון {{צ|ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק}} {{ממ|בראשית|כז|יא}} - מאי קא רמיזא? אלא ודאי עשו {{צ|איש שעיר}} הוא, מההוא דאקרי {{צ|שעיר}}, דהא מההוא סטרא אתי. {{צ|ואנכי איש חלק}} - גבר מההוא דפליג לכל שאר עמין רברבין ממנן דכתיב {{צ|אשר חלק יהו&quot;ה אלקיך אותם}} {{ממ|דברים|ד|יט}}, וכתיב {{צ|כי חלק יהו&quot;ה עמו וגו'}} {{ממ|דברים|לב|ט}}. 

תו {{צ|איש חלק}}  מתרי שעירים ואשתאר חדא. דכהנא פליג לה חד לחולקיה וחד לקב&quot;ה. אמאי? בגין דיטעון על כתפוי כל חובוי דיעקב דכתיב {{צ|ונשא השעיר עליו את כל '''עונותם'''}} - '''עונות תם'''. 

תאנא, בההוא יומא כמה פתחין פתיחן לקבליהון דישראל לקבלא צלותהון. זכאה חולקהון דישראל דהא קב&quot;ה בעא לזכאה לון ולדכאה לון! הדא הוא דכתיב {{צ|כי ביום הזה יכפר וגו'}}. בהאי יומא אתעטר כהנא בכמה עטרין. בהאי יומא פולחנא דכהנא יקירא ורב מכל פולחנין. לכלא יהב חולקא באינון קרבנין דקב&quot;ה. בהאי יומא  אתער חסד בעלמא על ידא דכהנא, מקרב קרבנין על חוביהון דעמא. על חוביה בקדמיתא, ולבתר על חוביהון דעמא. מקרב עלוון עליה ועל עמא. והא אוקימנא מלי. 


עד דהוו אזלי יתבו בחד חקל וצלו. נחת חד עננא דאשא ואסחר לון. אמר רבי שמעון: &quot;''הא חמינא דקב&quot;ה רעותא דיליה הכא! ניתיב!''&quot;.  יתבו והוו אמרי מלי דאורייתא.

פתח ואמר: {{צ|מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק}} {{ממ|משלי|כה|כה}}. הא אסתכלנא במלוי דשלמה מלכא וכלהו  בחכמה אמרן. 

תא חזי, ג' ספרים דחכמתא אפיק לעלמא וכלהו בחכמתא עלאה. 
* '''שיר השירים''' - חכמה, 
* '''קהלת''' - תבונה, 
* '''ומשלי''' - דעת.

לקבל ג' אלין עבד ג' ספרים. 
* שיר השירים כנגד חכמה - הכי הוא. 
* קהלת לקבל תבונה - הכי הוא. 
* משלי לקבל דעת - במאי אתחזי? 

אלא כל אינון קראי בתרי גווני אינון, רישא וסיפא, תרי גווני אתחזייא. וכד מסתכלי קראי - דא כליל בדא ודא כליל בדא. בג&quot;כ שקיל לקבליה דדעת. 

האי קרא - לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה! וכד אסתכלנא ביה כלא כליל חד בחד; בין מסיפיה לרישיה בין מרישיה לסיפיה. 'שמועה טובה מארץ מרחק מים קרים על נפש עיפה'. 'מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק'. ודא ודא נייחא דרוחא! כמה דהאי נייחא דרוחא כך האי נייחא דרוחא. 

עד דהוו יתבי אתא חד בר נש. אמר אנתו דר' שמעון אתסיאת ממרעהא, וחברייא שמעו קלא דקב&quot;ה שבק לאינון חובי דדרא. 

אמר ר' שמעון: הא אתקיים הכא קרא {{צ|ושמועה טובה מארץ מרחק}}! הכי הוא נייחא דרוחא כמו {{צ|מים קרים על נפש עיפה}}. 

אמר להו: &quot;''נקום ונזיל דקב&quot;ה ארחיש לן בנסין''&quot;. 

פתח ואמר: {{צ|מים קרים על נפש עיפה}} - דא אורייתא. דכל מאן דזכי למלעי באורייתא ומרוי נפשא מנה - מה כתיב? {{צ|ושמועה טוב מארץ מרחק}} - קב&quot;ה אכריז עליה כמה טבאן לאוטבא ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|ושמועה טובה}}. מאן אתר? {{צ|מארץ מרחק}} - מאתר דקב&quot;ה הוה רחיק מניה בקדמיתא. מאתר דהוה בר נש בדבבו עמיה בקדמיתא, דכתיב {{צ|וארץ מתקוממה לו}} {{ממ|איוב|כ|כז}} - מההוא אתר מקדימין ליה שלם.&lt;קטע סוף=דף סד א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|סד|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף סד ב/&gt;הדא הוא דכתיב {{צ|מארץ מרחק}}, וכתיב {{צ|מרחוק יהו&quot;ה נראה לי}} {{ממ|ירמיהו|לא|ב}}. {{צ|ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד}}.


{{קטן|[חסר כאן המשך דברים של חזרת ר&quot;ש והחברים מביתו של רבי פנחס]}}{{להשלים}}

 
'''{{צ|ויצא אל המזבח אשר לפני יהו&quot;ה וכפר עליו}}''' {{ממ|ויקרא|טז|יח}}. {{ש}}
ר' יהודה פתח ואמר: {{צ|מזמור לאסף אֵל אֱ‍לֹהִים יְהוָה דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבאו}} {{ממ|תהלים|נ|א}}. 
* תאנא {{ב|אלף וחמש מאה וחמשין רבוא|1550 רבוא}} מארי שירתא מזמרין לקב&quot;ה כד נהיר יממא. 
* {{ב|ואלף וחמש מאה וארבעין ותמניא|1548}} בטיהרא. 
* {{ב|ואלף וחמש מאה ותשעין אלף רבוא|1590 אלף רבוא}} בההיא שעתא דאקרי בין הערבים. 


רבי יוסי אמר '''כד נהיר יממא''' - כל אינון מארי דיבבא משבחן במלי תושבחן לקבליה דהאי 'בקר', דכד אתער האי 'בקר' - כלהו מתבסמין ודינא אשתכיך ואמרין תושבחן. הדא הוא דכתיב {{צ|בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים}} {{ממ|איוב|לח|ז}}. וההוא זמנא חדוותא וברכאן משתכחין בעלמא, וקב&quot;ה אתער לאברהם לאחייא ליה. ואשתעשע ביה ואשלטיה בעלמא. ומנא לן דהאי 'בקר' דאברהם הוא? דכתיב {{צ|וישכם אברהם בבקר}} {{ממ|בראשית|יט|כז}}. 

'''בההוא זמנא דבין הערבים''' - כל אינון {{ב|אלף וחמש מאה ותשעין אלף רבוא|1590 אלף רבוא}} {{צ|מארי דיללה}} אקרון{{הערה|הפסיק כאן עפ&quot;י סברא שלי. והמתוק מדבש סובר כי מלת 'אקרון' שייך אל המשך המילים &quot;ומזמרין וכו'&quot;, והבוחר יבחר - ויקיעורך}}, ומזמרין בההיא שעתא וקטטותא שריא בעלמא. וההיא שעתא אתערותא דאתער קב&quot;ה ליצחק, וקם ודאין לחייביא דעברין על פתגמי אורייתא. ושבעה נהרי אשא נגדין ונפקין וחלין על רישיהון דרשיעייא, ושלהובי גומרין דנורא מתערין מעילא לתתא. וכדין תב אברהם לאתריה כמה דאת אמר {{צ|ואברהם שב למקומו}} {{ממ|בראשית|יח|לג}}. ויומא אתפני וחייבי גיהנם צווחין ואמרין {{צ|אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב}} {{ממ|ירמיהו|ו|ד}}. וההיא שעתא בעי בר נש לאזדהרא בצלותא דמנחה. 

'''בזמנא דמטי ליליא''' - אינון {{ב|אלף וחמש מאה וארבעין ותמניא|1548}} אקרון מברא לפרוכתא ואמרין שירתא. כדין דינין דלתתא מתערין ואזלין ושאטין בעלמא. ואלין אמרין שירתא עד דיתפלג ליליא - משמרה ופלגא. בתר דיתפליג ליליא - מזדמני כלהו אחריני כחדא ואמרי 'תהלות' כמה דאת אמר {{צ|תהלות יהו&quot;ה יבשרו}} {{ממ|ישעיהו|ס|ו}}. {{ש}}
ר' יהודה אמר כד רעוא אשתכח בצפרא - תהלות יהו&quot;ה מבשרין. {{ש}}
ר' יוסי אמר, בתר דרוחא דצפון אתער בפלגות ליליא ואזיל ליה - 'תהלות' מבשרי עד דייתי צפרא ואתער האי בקר. כדין - חדוותא וברכאן אשתכח בעלמא! 


תאנא, אמר רבי אבא, כלהו הכי! ועילא מנהון - סרכין תלתא! 
* בההיא שעתא דאתער האי {{צ|בקר}} ומתערין תושבחן כל אינון {{ב|אלף וחמש מאה וחמשין רבוא|1550 רבוא}} - אתמנא עלייהו חד ממנא, ו{{גמט דגש|הימן}} שמיה לקבליה דלתתא. ותחות ידיה סרכן ממנן עלייהו לאתקנא שירתא. 
* בההיא שעתא דאתער '''זמנא דבין הערבים''' וזמרין כל אינון {{ב|אלף וחמש מאה ותשעין אלף ריבוא|1590 אלף רבוא}} מארי דיללה - אתמנא עלייהו חד ממנא, ו{{גמט דגש|ידותון}} שמיה לקבליה דלתתא. ותחות ידיה סרכין ממנן עלייהו לאתקנא ההוא זמרא כמה דאת אמר {{צ|זמיר עריצים}} {{ממ|ישעיהו|כה|ה}}.
* בההיא שעתא '''דמטי ליליא''' - מתערין כל אינון דמברא לפרוכתא. כדין שכיך כלא ופטרא לא אשתכח ודינין דלתתא מתערין. כלהו אתמנן כחדא אלין על אלין. עד דאתפליג ליליא. 
* '''בתר דאתפליג ליליא''' ומתכנשי כלהו - אתמנא עלייהו חד ממנא וכניש לכל משריין כמה דאת אמר {{צ|מאסף לכל המחנות וגו'}}. ו{{גמט דגש|אסף}} שמיה לקבליה דלתתא. ותחות ידיה כל אינון סרכין ממנן ומבשרי {{צ|תהלות}}. עד דאתי צפרא. 
* '''כיון דאתי צפרא''' - קם ההוא {{גמט דגש|נע&quot;ר}} יונק משדי אמיה לדכאה להו ועאל לשַמְשָא. 
* '''כד אתער בקר''' - כדין היא שעתא דרעוא דאשתעי מטרוניתא במלכא, ומלכא משיך מניה חד חוטא דברכאן ופריס על מטרוניתא ועל אינון דמזדווגי לה. מאן אינון דמזדווגי עמה? אינון דמשתדלי באורייתא בליליא כד אתפלג. &lt;קטע סוף=דף סד ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סה|א}}

&lt;קטע התחלה=דף סה א/&gt;רבי שמעון אמר: זכאה חולקיה מאן דאתי עם מטרוניתא בשעתא דאתת לקבלא אנפי מלכא לאשתעי ביה, ואשתכח עמה בשעתא דאושיט מלכא ימינא לקבלא למטרוניתא! הדא הוא דכתיב {{צ|אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם}} {{ממ|תהלים|קלט|ט}}. מאי {{צ|אחרית ים}}? ההיא שעתא {{צ|אחרית}} דההוא {{צ|ים}} הוא! דכד אתפלג - שירותא הוה ודינא הוה! והשתא - 'אחרית' הוא דילה, דמסתלקין דינהא ועאלת בגדפוי דמלכא - היא וכל אינון דמזדווגין לה. הדא הוא דכתיב {{צ|אשכנה באחרית ים}}. ותאנא, כל אינון דמשתדלי באורייתא בשעתא דאתפליג ליליא - אשתתף בשכינתא. וכד אתי צפרא ומטרוניתא אתחברת עם מלכא - הוא אשתכח עמה עם מלכא. ומלכא פריס על כלהו גדפוי. הדא הוא דכתיב {{צ|יומם יצוה יהו&quot;ה חסדו ובלילה שירה עמי וגו'}} {{ממ|תהלים|מב|ט}}. 

תאנא בההיא שעתא - אבהן מזדמנין במטרוניתא וקדמין לאשתעי בהדה ולאתחברא עמה. וקב&quot;ה מליל עמה בהו. והוא קארי לה לפרסא לה גדפוי. הדא הוא דכתיב {{צ|מזמור לאסף אֵל אֱ‍לֹהִים יְהוָה דבר ויקרא ארץ וגו'}}. {{צ|אל}} - דא נהירו דחכמתא ואקרי {{צ|חסד}}. {{צ|אלהים}} - דא גבורה. {{צ|יהו&quot;ה}} - דא שלימו דכלא רחמי. ועל דא {{צ|דבר ויקרא ארץ וגו'}}. 


רבי אלעזר הוה יתיב קמיה דר' שמעון אבוי. אמר ליה הא תנינן '''אלהים''' בכל אתר דינא הוא. '''יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א''' - אית אתר דאקרי 'אלהים' כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}} {{ממ|דברים|ג|כד}}. אמאי אקרי אלהים - והא אתוון רחמי אינון בכל אתר?! {{ש}}
אמר ליה: הכי הוא כתיב בקרא! דכתיב {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים}} {{ממ|דברים|ד|לט}}, וכתיב {{צ|יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים}} {{ממ|מלכים א|יח|לט}}. {{ש}}
אמר ליה: מלה דא ידענא דבאתר דאית דינא אית רחמי, ולזמנא באתר דאית רחמי אית דינא. {{ש}}
אמר ליה, תא חזי דהכי הוא. יהו&quot;ה בכל אתר רחמי! ובשעתא דמהפכי חייביא רחמי לדינא - כדין כתיב '''יהוה''' וקרינן ליה '''אלהים'''. 

אבל תא חזי רזא דמלה. '''ג' דרגין''' אינון! וכל דרגא ודרגא בלחודוי, ואע&quot;ג דכלא חד. ומתקשרי בחד ולא מתפרשי דא מן דא. 

תא חזי כלהו נטיען וכל אינון בוצינין - כלהו נהירין ומתלהטן ומשתקיין ומתברכאן מההוא נהרא דנגיד ונפיק, דכלא כליל ביה  וכללא דכלא ביה. והאי נהרא אתקרי {{צ|אֵם}} לגנתא ועילא מגנתא, בגין ד{{צ|עדן}} משתתף בהדה ולא פריש מנה. ובגין כך כל מבועין נפקין ונגדין, ואשתקיין לכל עיבר ופתחין בה פתיחן. ועל דא - רחמי מנה משתכחין ורחמי פתיחין בה. ובגין דקרינן לה '''אם''' - נוקבא גבורה, ודינא מנה נפיק! אקרי רחמי בלחודהא - הא מסטרהא דינין מתערין. ובגין כך כתיב ברחמי ונקוד בדינא. אתוון ברחמי ואתנגיד דינא מסטרהא. כגוונא דא '''יהו&quot;ה'''. {{ש}}
'''האי דרגא חד'''. 

'''דרגא תניינא''' מסטרא דהאי קדמאה נפיק ואתער דרגא אחרא, אקרי '''גבורה'''. והאי אקרי '''אלהים''' באלין אתוון ממש. ושירותא  מזעיר אנפין הוא וביה אתאחיד. ובגין דאתאחיד  בהאי כתיב {{צ|יהו&quot;ה הוא האלהים}}, {{צ|כי יהו&quot;ה הוא האלהים}} באלין אתוון, והוא חד. ודא הוא דרגא תניינא. 

'''דרגא תליתאה''' - '''צדק''' - כתרא בתראה. האי בי דינא דמלכא. ותאנא: '''אדני''' הכי כתיב והכי אקרי. וכנסת ישראל בהאי שמא אתקרי. והאי שמא באתר דא אשתלים. 


ואלין אינון ג' דרגין דאקרון בשמהון דדינא, וכלא מתקשר חד בחד בלא פרודא כמה דאוקימנא. 


אמר ליה: אי ניחא קמיה דאבא - הא שמענא בהאי דכתיב {{צ|אהיה אשר אהיה}} {{ממ|שמות|ג|יד}} ולא קיימא ביה. {{ש}}
אמר ליה: אלעזר ברי - הא אוקמוה חברייא! והשתא בחד מלה אתקשר כלא! ורזא דמלה הכי הוא. &lt;קטע סוף=דף סה א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|סה|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף סה ב/&gt;'''אהיה''' - דא כללא דכלא. דכד שבילין סתימין ולא מתפרשן וכלילן בחד אתר - כדין אקרי '''אהיה''' כללא. כלא סתים ולא אתגלייא. בתר דנפק מניה שירותא, וההוא נהר אתעבר לאמשכא כלא - כדין אקרי {{צ|אהיה אשר אהיה}}. כלומר על כן{{הערה|עפ&quot;י מתוק מדבש, ובדפוס מופיע רק '''ע&quot;כ''' - ויקיעורך}} {{צ|אהיה}}. {{צ|אהיה}} זמין לאמשכא ולאולדא כלא. 

{{צ|אהיה}} - כלומר השתא אנא הוא כלל כלא, כללא דכל פרטא. {{צ|אשר אהיה}} - דאתעברת אמא וזמינת לאפקא פרטין כלהו ולאתגלייא שמא עלאה. לבתר בעא משה למנדע פרטא דמלה מאָן הוא - עד דפריש ואמר {{צ|אהיה}} - הוא פרטא. והכא לא כתיב &quot;אשר אהיה&quot;. 

ואשכחנא בספרא דשלמה מלכא: {{צ|אשר}} - בקיטורא דעדונא. קסטירא עלאה בחברותא אשתכח. כמה דאת אמר {{צ|באשרי כי אשרוני בנות}}. {{צ|אהיה}} - זמינא לאולדא. 

תא חזי היך נחית מדרגא לדרגא לאודעא רזא דשמא קדישא  למשה? 
* בקדמיתא - {{צ|אהיה}} - כללא דכלא, סתים דלא אתגלייא כלל כמה דאמינא. וסימן {{צ|ואהיה אצלו אמון וגו'}} {{ממ|משלי|ח|ל}}, וכתיב {{צ|לא ידע אנוש ערכה וגו'}} {{ממ|איוב|כח|יג}}. 
* לבתר אפיק רזא דשירותא עלאה, ראשיתא דכלא, וההוא נהרא אימא עלאה אתעברת וזמינא לאולדא, ואמר {{צ|אשר אהיה}} - זמינא לאולדא ולתקנא כלא. 
* לבתר - שארי לאולדא, ולא כתיב &quot;אשר&quot; אלא {{צ|אהיה}} - כלומר השתא יפיק ויתתקן כלא. 
* בתר דנפיק כלא ואתתקן כל חד וחד באתריה - שבק כלא ואמר {{צ|יהו&quot;ה}}. דא פרטא ודא קיומא. 

ובההיא שעתא ידע משה רזא דשמא קדישא, סתים וגליא. ואתדבק מה דלא אתדבקו שאר בני עלמא - זכאה חולקיה! 

אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. 


אמר ליה: אלעזר ברי! מכאן ולהלאה אזדהר דלא למכתב שמא קדישא אלא כדקא יאות! דכל מאן דלא ידע למכתב שמא קדישא כדקא יאות ולקשרא קשרא דמהימנותא - קשרא דחד בחד בגין ליחדא שמא קדישא - עליה כתיב {{צ|כי דבר יהו&quot;ה בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת וגו'}} {{ממ|במדבר|טו|לא}}. אפילו דגרע חד דרגא או חד קשרא מאת חד מנייהו! 

* תא חזי '''י'''' בקדמיתא - כללא דכלא. סתים מכל סטרין, שבילין לא מתפתחין. כללא דדכר ונוקבא. 
*'''קוצא דיו&quot;ד דלעילא''' - רמיזא ל{{צ|אין}}.   לבתר '''י'''' דאפיק ההוא נהרא דנגיד ונפיק מניה ולאתעברא מניה '''ה''''. בהאי כתיב {{צ|ונהר יוצא מעדן}} - {{צ|יוצא}} ולא &quot;יצא&quot;. בגין כך לא בעיא לאתפרשא מניה ובגין כך כתיב {{צ|רעיתי}} {{ממ|שיר|א|טו}}. ואי תימא {{צ|נהר}} כתיב - משמע חד, והא הכא ג'? הכי הוא ודאי! '''י'''' אפיק תלתא ובתלתא אתכלל כלא. '''י'''' אפיק לקמיה ההוא נהר ותרין בנין דינקא להו אמא ואתעברת מנייהו ואפיק לון. 
* לבתר '''ה''''. כגוונא דא [ציור]. ואינון בנין תחות אבא ואמא. 
* בתר דאולידת - אפיקת בן דכר ושוייה לקמה. ובעי למכתב '''ו''''. והאי ירית אחסנתא דאבא ואימא. וירית תרין חולקין. ומניה אתזן ברתא. ועל דא בעי למכתב לבתר  '''ו&quot;ה'''[ציור]{{הערה|בדפוס זה מובא כאותיות רגילות אבל נראה מהמפרשים כי בכתב יד היה ציור מיוחד - ויקיעורך}} כחדא. כמה ד'''ה'''' קדמאה '''י&quot;ה''' כחדא ולא בעי לאתפרשא לון - אוף הכא '''ו&quot;ה''' כחדא ולא בעי לאפרשא לון. 

והא אוקימנא מלי. ולאתר אחרא סלקין הני מלי. 

זכאה חולקהון דצדיקייא דידעין רזין עלאין דמלכא קדישא ויתחזון לאודאה ליה! הדא הוא דכתיב {{צ|אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}. 


תאנא: א&quot;ר יהודה {{צ|אל אלהים יהו&quot;ה דבר ויקרא ארץ}} {{ממ|תהלים|נ|א}} - שלימו דכלא, שלימו דאבהן קדישי. {{צ|דבר ויקרא ארץ}} - לאשתכחא בכנסת ישראל בשלימו בחדוותא. ומאן אתר הוא אשתכח עמה? הדר ואמר {{צ|מציון מכלל יופי אלהים הופיע}} {{ממ|תהלים|נ|ב}}. 

תאנא: כד בעא קב&quot;ה למברי עלמא דלתתא - כלא כגוונא דלעילא עבד ליה! עבד ירושלם אמצעיתא דכל ארעא ואתר חד דאקרי {{צ|ציון}} עלה. ומהאי אתר מתברכא. ובהאי אתר דציון שארי עלמא לאתבנאה ומניה אתבני. הדא הוא דכתיב {{צ|אל אלהים יהו&quot;ה דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו}}. ומאן אתר? &lt;קטע סוף=דף סה ב/&gt; {{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|סו|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף סו א/&gt;{{צ|מציון מכלל יופי אלהים הופיע}}. כלומר {{צ|מציון}} דהוא שלימו דיופי דעלמא {{צ|אלהים הופיע}}. תא חזי לא אתברכא ירושלם אלא מציון. וציון מעילא. וכלא חד בחד אתקשר:


תאנא א&quot;ר יהודה '''{{צ|ויצא אל המזבח אשר לפני יהו&quot;ה וכפר עליו}}''' {{ממ|ויקרא|טז|יח}} - {{צ|אל המזבח}} סתם.  כְמָה דאתעביד לתתא אתעביד לעילא, וכלא אתקשר חד בחד. ותאנא כמה דבהאי יומא מכפר כהנא לתתא - הכי נמי לעילא! וכד כהנא דלתתא מסדר פולחניה - כהנא דלעילא הכי נמי! לא אשתכח לעילא עד דאשתכח לתתא! ומתתא שארי לסלקא קדושה דמלכא עלאה, ומשתכחין כלהו עלמין חד קמיה דקב&quot;ה. 

א&quot;ר יהודה, אלמלא הוו ידעי ישראל אמאי קב&quot;ה פקיד עלייהו דישראל לאוכחא להו יתיר מכל שאר עמין - ינדעון דהא קב&quot;ה שביק דידיה ולא גבי מנהון חד ממאה! 

תאנא: קב&quot;ה - כמה רתיכין כמה חיילין אית ליה! כמה שולטנין ממנן משתכחין בפולחניה! כד זמין להו לישראל בהאי עלמא - אכתר לון בכתרין קדישין כגוונא דלעילא. אשרי לון בארעא קדישא בגין דישתכחו בפולחניה. קשיר לכולהו עלאי בהו בישראל. וחדוון לא עאלין קמיה ופולחנא לא אתעביד קמיה לעילא עד דישראל עבדין לתתא! כל זמנא דישראל משתכחין בפולחניה דמאריהון לתתא - הכי נמי לעילא! בזמנא דישראל בטלי פולחנא לתתא - בטלי לעילא; ופולחנא לא אשתכח לא לעילא ולא לתתא. ועל דישראל בטלו פולחנא דקב&quot;ה כד שראן בארעא - הכי נמי לעילא. כל שכן לבתר. 

אמר קב&quot;ה: &quot;''ישראל! אי אתון ידעין כמה אוכלוסין כמה חיילין מתעכבין בגינייכו - תנדעון דלית אתון כדאי למיקם בעלמא אפילו שעתא חדא!''&quot;. ועם כל דא מה כתיב? {{צ|ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו'}} {{ממ|ויקרא|כו|מד}}. 

בגין כך - {{צ|ויצא אל המזבח}} {{ממ|ויקרא|טז|יח}} - {{צ|אל המזבח}} סתם. {{צ|אשר לפני יהו&quot;ה}} - סתם. {{צ|וכפר עליו}}. לבתר {{צ|ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וגו'}}  {{ממ|ויקרא|טז|כד}}.


{{צ|וכפר עליו}} {{ממ|ויקרא|טז|יח}} - מאי קא מיירי? א&quot;ר יוסי לאתערא חסד בעלמא בקדמיתא. {{ש}}
תאנא: כתיב {{צ|וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל}} {{ממ|ויקרא|טז|טז}}. מאי {{צ|וכפר על הקדש}}? אלא א&quot;ר אלעזר הא תנינן - חייביא עבדין פגימותא לעילא, ומתערין דינין וגרמין לאסתאבא מקדשא, וחויא תקיפא שארי לאתגלאה. וכדין דינין מתערין בעלמא. ובהאי יומא בעי כהנא לדכאה כלא,  ולאתערא כתרא קדישא דיליה דהיא רישא דמלכא, בגין דייתי מלכא לאשראה במטרוניתא. וכד רישא דמלכא נטיל - כלא נטיל! וייתי לאזדווגא במטרוניתא ולאתערא חידו וברכאן בעלמא. 

אשתכח דכל שלימו דעילא ותתא - בכהנא תליא! דאי אתער כתרא דיליה - כלא אתער וכלא בשלימו אשתכח! ועל דא כתיב {{צ|וכפר על הקדש}} בקדמיתא. {{צ|וכפר על הקדש}} - לאסגאה שלמא בעלמא ולאסגאה חידו בעלמא. וכד חידו דזווגא אשתכח במלכא ובמטרוניתא - כל שמשין וכל בני היכלא כלהו אשתכחו בחידו, וכל חובין דחבו קמי מלכא אתכפר להו. הדא הוא דכתיב {{צ|מכל חטאתיכם לפני יהו&quot;ה תטהרו}} {{ממ|ויקרא|טז|ל}}. ובגין כך כתיב {{צ|וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו}} {{ממ|ויקרא|טז|יז}} - בשעתא דעאל לזווגא להו. ובשעתא דמזדווגין מלכא ומטרוניתא - ההיא שעתא {{צ|וכפר בעדו ובעד ביתו}}:


תאנא '''{{צ|וכל אדם לא יהיה באהל מועד}}'''. {{ש}}
רבי יצחק פתח: {{צ|וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק וגו'}} {{ממ|ויקרא|כו|מב}}. האי קרא אוקמוה, בשעתא דישראל בגלותא כביכול קב&quot;ה עמהון בגלותא, דהא שכינתא לא אתעדי מנייהו לעלמין. תא חזי בזמנא דישראל אשתכחו בגלותא דבבל - שכינתא בינייהו שרייא, ותאבת עמהון מן גלותא. ובזכות אינון צדיקייא דאשתארו בארעא - שארת בארעא ולא אעדי מנייהו לעלמין. &lt;קטע סוף=דף סו א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|סו|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף סו ב/&gt;א&quot;ר יהודה דאתהדרת מטרוניתא במלכא ואתהדר כלא בהלולא דמלכא, בגין כך אקרון {{צ|אנשי כנסת הגדולה}} - {{צ|כנסת הגדולה}} ודאי. 

תאנא בכל זמנא דישראל בגלותא - אי אינון זכאין - קב&quot;ה אקדים לרחמא עלייהו ולאפקא לון מגלותא. ואי אינון לא זכאין - מעכב לון בגלותא עד ההוא זמנא דאתגזר. וכד מטא זמנא ואינון לא אתחזיין - קב&quot;ה אשגח ליקרא דשמיה ולא אנשי להו בגלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|וזכרתי את בריתי יעקוב וגו'}} - אלין אבהן דכלא, רזא דשמא קדישא. 

רבי חייא אמר מאי טעמא יעקב קדמאה הכא? אלא בגין דיעקב כללא דאבהן והוא אילנא קדישא - בגין כך '''ו'''' דשמא קדישא ביה אחידא. והכי קרינן {{צ|יעקוב}} ב'''ו''''. {{ש}}
רבי יצחק אמר {{גמט דגש|וא&quot;ו}} באתווי {{גמט דגש|י&quot;ג}} מכילן, דירית ירותא די&quot;ג מבועין דמבועא סתימא קדישא.{{ש}}
רבי אבא אמר '''וא&quot;ו''' - אמאי כליל '''ו' א' ו''''? אלא '''ו'''' דיתיב על כורסייא כמה דאת אמר {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה}} {{ממ|יחזקאל|א|כו}}. '''א'''' - סתים בגויה ולא אתגלייא. ודא הוא דכתיב {{צ|בי נשבעתי נאם יהו&quot;ה}} {{ממ|בראשית|כב|טז}}. בגין כך כתיב ולא אקרי. '''ו'''' בתראה - כללא ד'''ו'''' קדמאה. '''ו'''' בתראה הא אוקימנא  דא  יסוד דאיהו סיומא דגופא וכללא דיליה. ועל דא כלילן אתוון דא בדא - '''וא&quot;ו''' - רישא וסיומא כמה דאוקימנא. 


ותאנא תרין אתוון אינון כהאי גוונא - '''וא&quot;ו''' - דאמינא. '''נו&quot;ן''' - אוף הכי! ואע&quot;ג דאוקמוה מלה - '''נו&quot;ן''' - הכי מתפרשא.{{ש}}
'''נ'''' כפופה - דא מטרוניתא. וסמיכא לה '''ו'''' דאיהו יסוד בגין לאתברכא מניה. '''ן'''' פשוטה - אתפשטותא דתפארת. ועל דא כלילן אתוון ומתאחדן דא בדא. ואי תימא אמאי אהדר '''ו'''' אנפוי מ'''נ'''' כפופה ואהדר אנפיה לגבי '''ן'''' פשוטה? אלא בגין יקרא דמלכא אהדר אנפוי לקבליה דמלכא. 


ותאנא '''מ&quot;ם''' - לא כליל בגויה את אחרא, אלא '''מ'''' פתוחה '''ם'''' סתומה. {{ש}}
'''מ'''' פתוחה - דהוא כד דכר אתחבר עמה. '''ם'''' סתומה - יובלא - דהא סתימין ארחהא, ואע&quot;ג דמתפשטין לזמנין.
ואית דמתני בהאי כמה דאת אמר {{צ|גן נעול אחותי כלה גן נעול מעין חתום}}. 


א&quot;ר יצחק בשעתא דמלכא קדישא אדכר להו לישראל בגין שמיה ואהדרת מטרוניתא לאתרהא - כדין  כתיב {{צ|וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש}}. כך כהנא בשעתא דעאל ליחדא שמא קדישא ולכפרא בקודשא לזווגא למלכא מטרוניתא כתיב {{צ|וכל אדם לא יהיה באהל מועד וגו'}}. 

תאנא ר' יהודה אמר, כהנא אתער שלמא בעלמא לעילא ותתא. {{ש}}
ותניא: עאל בדרגא חד - אסחי גופיה. נפיק מהאי דרגא לדרגא אחרא - אסחי גופיה. אחיד שלמא בהאי ובהאי. קדש ידוי ומתברכאן כחדא. ובכלא בעי לאחזאה עובדא, ובעי לאחזאה לבושוי דיתלבש כגוונא דעובדא, דיתכוון עד דיסדר כלא כמה דאצטריך ויתברכון עלאי ותתאי. 


תאנא, ר' שמעון פתח,  '''יו&quot;ד''' בגליפוי, אתוון בסטרין אתקשרן ב'''יו&quot;ד'''. '''יו&quot;ד''' אזיל ל'''יו&quot;ד''', '''יו&quot;ד''' סליק ב'''יו&quot;ד'''. '''יו&quot;ד''' אזיל ל'''וי&quot;ו''' - מתכנשי בהו ומכוון דעתא. אתחבר '''ה'''' ב'''וא&quot;ו'''. 

'''ה'''' עלאה אחיד  בתרעוי בגלופי תכסיסין אחדא בנהירו אלף וחמש מאה ושבעין אכסדרין סתימין. סליק '''ה'''' ואתעטר חמשין זמנין ל'''ן'''' תרעין, קיימין דקיימין. כד אתגלף בעטרוי - נהרין אנפין דמלכא, '''וא&quot;ו''' אתפשט לע&quot;ב גליפין. מעטר '''ה'''' ל'''ו''''  בשבעין אלף וחמש מאה כתרין דמתעטרן בחד כתרא. הדא הוא דכתיב {{צ|בעטרה שעטרה לו אמו}}. 

'''ו'''' בתרין רישין, רישא דגולגלתא, גליפא רישא. קוצא חד לעילא וקוצא חד לתתא. ו'''י'''' נחית ל'''ו''''  גליפא דגלופין בגווייהו שבעין אנפין דעטרין מעילא לתתא. ביה טאסין גביעין ופרחין - דא סליק ודא נחית. מתגלפין חד בחד. אתקשר '''י'''' ב'''ה'''', '''ה'''' ב'''ו'''', '''ו'''' ב'''ה''''. דא אחיד בדא כמה דאת אמר {{צ|ותשב באיתן קשתו ויפזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב}} {{ממ|בראשית|מט|כד}}, וכתיב {{צ|איתן מושבך ושים בסלע קנך}} {{ממ|במדבר|כד|כא}}.&lt;קטע סוף=דף סו ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|סז|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף סז א/&gt;כדין אתקשר כלא חד בחד דא בדא. נהרין מפתחן ונהרין אנפין כלהו. כדין כלהו נפלין על אנפייהו ומזדעזען ואמרי {{צ|בריך שמא יקרא מלכותיה לעלם ולעלמי עלמין}}. קלא מתקשר עמיה דכהנא והוא אתיב לגבייהו ואמר {{צ|תטהרו}}. {{צ|תטהרו}} לא אמרין שאר כהני ועמא - בר כהנא רבא, כד אתקשר ביה ההוא קלא. 


תאנא '''{{צ|מכל חטאתיכם לפני יהו&quot;ה}}''' {{ממ|ויקרא|טז|ל}}. {{ש}}
כיון דכתיב {{צ|מכל חטאתיכם}} אמאי {{צ|לפני יהו&quot;ה}}? אלא א&quot;ר יצחק {{צ|לפני יהו&quot;ה}} ממש. {{ש}}
דתניא, מרישא דירחא ספרין פתיחין ודייני דיינין. בכל יומא ויומא בתי דינין אתמסרן לאתפתחא בדינא עד ההוא יומא דאקרי תשעה לירחא. בההוא יומא סלקין דינין כלהו למארי דדינא ומתקני כרסייא עלאה דרחמי למלכא קדישא. בההוא יומא בעאן ישראל לתתא למחדי בחדוותא לקדמות מאריהון דזמין ליומא אחרא למיתב עלייהו בכורסייא קדישא דרחמי. בכורסייא דוותרנותא. וכל אינון ספרין דפתיחין קמיה וכתיבין קמיה - כל אינון חובין הוא מזכי לון ומדכי לון מכלהו! הדא הוא דכתיב {{צ|מכל חטאתיכם לפני יהו&quot;ה תטהרו}}  {{ממ|ויקרא|טז|ל}} - {{צ|לפני יהו&quot;ה}} ממש. אינון דאמרין קרא - עד הכא אמרין ולא יתיר. ולית רשו לאחרא דלימא {{צ|תטהרו}} אלא כהנא רבא דפלח פלחנא וקשר שמא קדישא בפומיה. וכד הוה אתקשר ומתברך בפומיה - ההוא קלא נחית ובטש ביה ואתנהר מלה בפומיה דכהנא ואומר {{צ|תטהרו}}. פלח פולחנא ומתברכין כל אינון עלאין דאשתארו. 

ולבתר אסחי גופיה וקדש ידוי לאעלא בפולחנא אחרא קדישא. עד דיתכוון למיעל לאתר אחרא עלאה קדישא מכלא. 
* תלת שורין סחרין ליה - כהני אחוי, וליואי, ומכל שאר עמא. כלהו ברכאן קמיה וזקפין ידין עליה בצלותא. וקטרא דדהבא זקפא ברגליה. 
* נטיל ג' פסיען - וכלהו קיימין בקיומייהו ולא נטלין בתריה.  
* נטיל תלת פסיען אחרן - רשימא בלבא אסחר לדוכתיה. 
* נטיל ג' פסיען - אסתים עיינין ואתקשר לעילא. 

עאל לאתר דעאל. שמע קול גדפי דכרובייא מזמרין ואקישן גדפין פרישאן לעילא. הוה אקטיר קטורת - משתככא קול גדפייהו ובלחישו אתדבקן  (אי כהנא זכי) - דהא לעילא בחידו אשתכח. אוף הכא בההיא שעתא נפיק רעוא דנהורא מתבסמא מריחין דטורי אפרסמונא דכייא דלעילא ואזלא בכל ההוא אתר. אעיל ריחא בתרי נוקבי דחוטמיה ואתיישבא לבא. כדין כלא הוא בלחישו ופטרא לא אשתכח תמן. פתח כהנא פומיה בצלותא ברעותא בחדוותא וצלי צלותיה. 

בתר דסיים - זקפין כרובייא כמלקדמין גדפייהו ומזמרין. כדין ידע כהנא דרעותא הוו ועידן חדוותא לכלא. ועמא ידעין דאתקבל צלותיה כמה דכתיב {{צ|אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו}} {{ממ|ישעיהו|א|יח}}. והוא תב לאחוריה וצלי צלותיה. 

זכאה חולקיה דכהנא! דהא על ידוי חדו על חדו אשתכח ההוא יומא לעילא ותתא! על ההיא שעתא כתיב {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהו&quot;ה אלהיו}} {{ממ|תהלים|קמד|טו}}:


'''{{צ|והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וגו'}}''' {{ממ|ויקרא|טז|כט}}. {{ש}}
ר' חייא פתח: {{צ|נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ וגו'}} {{ממ|ישעיהו|כו|ט}}. {{צ|נפשי אויתיך בלילה}} - &quot;נפשי אִוְתָך בלילה&quot; מבעי ליה? מאי {{צ|נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ}}? {{צ|אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ}} - &quot;ישחרך&quot; מבעי ליה? {{ש}}
אלא הכי תאנא - קב&quot;ה - רוחא ונפשא דכלא. וישראל אמרי {{צ|נפשי ורוחי}} אנת! בגין כך {{צ|אויתיך}}  לאדבקא בך, ו{{צ|אשחרך}} לאשכחא רעותך. 

ר' יוסי אמר בשעתא דבר נש נאים בערסיה - נפקא נפשיה. סלקת ואסהידת ביה בבר נש על כל מה דעבד בכל יומא. גופא אמר לנפשא {{צ|נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך}}.&lt;קטע סוף=דף סז א/&gt; 

{{ממ זהר משולב|ג|סז|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף סז ב/&gt;דבר אחר: {{צ|נפשי אויתיך}} - אמרה כנסת ישראל קמי קב&quot;ה: {{צ|נפשי אויתיך בלילה}} - בעוד דאנא בגלותא ביני עממיא  ורוינא נפשי מכל פיסתא דקוטרא בני עממיא - {{צ|אויתיך}} בגין לאתבא לאתרי. {{צ|אף רוחי בקרבי אשחרך}} - כלומר אע&quot;ג דאינון משעבדין לבָנַי בכל שעבודא - רוחא קדישא לא אתעדי מנאי בגין למשחר לך ולמעבד פקודיך! 

רבי יצחק אמר, אמרו ישראל קמי קב&quot;ה בעוד דנפשי בי - {{צ|אויתיך בלילה}}. מאי טעמא {{צ|בלילה}}? אלא בגין דהאי נפש בהאי שעתא אצטריך לחמדא לך. {{צ|אף רוחי בקרבי אשחרך}} - כד אתער בי רוחא קדישא {{צ|אשחרך}} באתערותא למעבד רעותך. {{צ|כי כאשר משפטיך לארץ}} - בזמנא דמשפט נחית בארעא לבשמא עלמא - כדין {{צ|צדק למדו יושבי תבל}}. כלומר יכלין למסבל דינא ד{{צ|צדק}} ולא ישתצי עלמא מניה. אימתי {{צ|צדק למדו יושבי תבל}}? כאשר {{צ|משפטיך לארץ}}. 

ר' חזקיה אמר {{צ|נפשי אויתיך בלילה}} - דא כנסת ישראל. {{צ|אף רוחי בקרבי אשחרך}} - דא קב&quot;ה:


'''רבי אבא הוה יתיב קמיה דר' שמעון'''. קם ר' שמעון בפלגו ליליא למלעי באורייתא. קמו '''רבי אלעזר ורבי אבא''' עמיה. {{ש}}
פתח רבי שמעון ואמר: {{צ|כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים}} {{ממ|תהלים|מב|ב}}. {{ש}}
האי קרא אוקמוה חברייא - זכאן אינון ישראל מכל עמין! דקב&quot;ה יהב לון אורייתא קדישא ואורית לון נשמתין קדישין מאתר קדישא בגין למעבד פקודוי ולאשתעשע באורייתא. דכל מאן דאשתעשע באורייתא - לא דחיל מכלא, דכתיב {{צ|לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי}} {{ממ|תהלים|קיט|צב}}. מאן אינון {{צ|שעשועי}}? אורייתא! דאורייתא {{צ|שעשועים}} אקרי דכתיב {{צ|ואהיה שעשועים יום יום}} {{ממ|משלי|ח|ל}}. ודא הוא דתנינן קב&quot;ה אתי לאשתעשעא עם צדיקייא בגנתא דעדן. מאי {{צ|לאשתעשעא}}? בגין למחדי בהו. דתנינן זכאין אינון צדיקייא דכתיב בהו {{צ|אז תתענג '''על יהו&quot;ה'''}} {{ממ|ישעיהו|נח|יד}} - בגין לאתענגא מההוא שקיו דנחלא. כמה דאת אמר {{צ|והשביע בצחצחות נפשך}} - כביכול קב&quot;ה משתעשע בהו מההוא שקיו דנחלא דמתענגי בהו צדיקיא. ועל דא אתי לאשתעשעא עם צדיקיא. וכל מאן דאשתדל באורייתא זכי לאשתעשעא עם צדיקיא מההוא שקיו דנחלא.&lt;קטע סוף=דף סז ב/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|סח|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף סח א/&gt;תאנא {{צ|כאיל תערוג על אפיקי מים}} - דא כנסת ישראל כמה דאת אמר {{צ|אילותי לעזרתי חושה}} {{ממ|תהלים|כב|כ}}. {{צ|תערוג על אפיקי מים}} ודאי! לאשתקיא משקיו דמבועי דנחלא על ידי דצדיק. {{צ|תערוג}} כמה דאת אמר {{צ|לערוגת הבושם}} {{ממ|שיר|ו|ב}}. {{צ|כן נפשי תערוג אליך אלהים}} - לאשתקייא מנך בעלמא דין ובעלמא דאתי. 

מבועי נחלא מאן אינון? {{ש}}
מבועא חד לעילא דכתיב {{צ|ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו'}} {{ממ|בראשית|ב|י}}. ומתמן נגיד ונפיק ומשקי גנתא. וכל אינון נחלין - נגדין ונפקין ומתכנשין בתרי מבועין דאקרון '''נצח והוד''', ואלין אקרון {{צ|אפיקי מים}} בההוא דרגא דצדיק דמיניה נגיד ונפיק ומשתקייא גנתא. בגין כך {{צ|איל וצבי}} {{ממ|דברים|יד|ה}} כחדא משתכחי, '''צדק וצדיק'''. 


תאנא: כתיב {{צ|קוֹל יְהוָה יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת}} {{ממ|תהלים|כט|ט}}. {{צ|אַיָּלוֹת}} - {{צ|אילת}} כתיב חסר{{הערה|לא מצאתי אצלנו בויקיטקסט שהמילה חסר - ויקיעורך}} - דא 'אילת השדה'{{הערה|לא באמת ברור לי קטע זה. והצגתי כפי המתוק מדבש - ויקיעורך}}. {{ש}}
דבר אחר: 'אילות השדה' - דתניא בפלגות ליליא בשעתא דקב&quot;ה עאל לגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקיא - האי קול נפיק וכאיב כל אינון אילתא דסחרני כורסייא יקירא קדישא. הדא הוא דכתיב {{צ|ששים גבורים סביב לה}}. {{ש}}
דבר אחר: {{צ|יחולל אילות}} - כמה דאת אמר {{צ|חוללה ידו נחש בריח}} {{ממ|איוב|כו|יג}}. 

{{צ|ויחשוף יערות}} - כמה דאת אמר {{צ|ביערת הדבש}} {{ממ|ש&quot;א|יד|כז}}, וכתיב {{צ|אכלתי יערי עם דבשי}} {{ממ|שיר|ה|א}}, וינקא להו כאמא דינקא לבנין. 


אמר ליה ר' אבא {{צ|נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ}}. {{צ|אִוִּיתִיךָ}} - &quot;אִוְתָך&quot; מבעי ליה?! {{צ|אֲשַׁחֲרֶךָּ}} - &quot;ישחרך&quot; מבעי ליה?!{{ש}} 
אמר ליה, הא אוקמוה כמה דאת אמר {{צ|אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש}} {{ממ|איוב|יב|י}}. {{ש}}
תא חזי - נפשא ורוחא אשתמודע  כחדא לעלמין!{{ש}}
תנא, פולחנא שלימתא דבעי בר נש למפלח לקב&quot;ה כמה דתנינן {{צ|ואהבת את יהו&quot;ה אלהיך וגו'}} - דירחים ליה לקב&quot;ה רחימותא דנפש ממש! ודא הוא רחימותא שלימתא - רחימותא דנפשיה ורוחיה! כמה דאתדבקו אלין בגופא וגופא רחים לון - כד יתדבק בר נש לרחמא ליה לקב&quot;ה רחימותא דנפשיה ורוחיה לאדבקא ביה! הדא הוא דכתיב {{צ|נפשי אויתיך בליליה}} -  {{צ|נפשי}} ממש. {{צ|אף רוחי בקרבי אשחרך}} - אתדבקא בך ברחימותא סגיאה. 

{{צ|בלילה}} - דבעי בר נש מרחימותא דקב&quot;ה למיקם בכל ליליא לאשתדלא בפולחניה - עד דיתער צפרא ויתמשך עליה חוטא דחסד. דתניא זכאה חולקיה דההוא בר נש דרחימותא דא רחים ליה לקב&quot;ה! והני  זכאי קשוט דמרחמין ליה לקב&quot;ה הכי - עלמא מתקיימא בגיניהון! ושלטין על כל גזירין קשין דלעילא ותתא! 

תאנא ההוא זכאה דאתדבק ברוחיה ונפשיה לעילא במלכא קדישא ברחימותא כדקא יאות - שליט בארעא דלתתא, וכל מה דגזר על עלמא אתקיים! מנא לן? מאליהו דכתיב {{צ|חי יהו&quot;ה אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי}} {{ממ|מ&quot;א|יז|א}}. 


תא חזי בשעתא דאתיין נשמתין קדישין מעילא לתתא, ואינון זכאי עלמא משלפי להו ממלכא ומטרוניתא - זעירין אינון דבההוא שעתא דנחית קיימא קמי מלכא. ורעותא דמלכא לאסתכלא בה. כמה דאוקימנא בשעתא דנשב קודשא בריך הוא רוחא בכל חילא וחילא דשמיא - כלהו חיילין אתעבידו וקיימי בקיומייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|וברוח פיו כל צבאם}} {{ממ|תהלים|לג|ו}}. ומנייהו אתעכבו עד דקודשא בריך הוא אחית להו לתתא. &lt;קטע סוף=דף סח א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|סח|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף סח ב/&gt;ותאנא מיומא דאתברי עלמא - קיימי קמיה דקב&quot;ה ואתעכבו עד דמטא זמנא לאחתא לון בארעא. ואלין שליטו לעילא ותתא - הדא הוא דכתיב {{צ|חי יהו&quot;ה אשר עמדתי לפניו}} {{ממ|מ&quot;א|יז|א}}. &quot;אשר אני עומד&quot; לא כתיב, אלא {{צ|אשר עמדתי}}. לבתר אהדר לאתריה וסליק לאדריה. ואינון אחרנין לא סלקין עד דימותון, בגין דלא קיימו קודם לכן כאינון אחרנין. ובגין כך אליהו אתעביד שליחא מלאכא לעילא. ואלין דמתדבקין יתיר למלכא. 

אשכחנא בספרא דאדם קדמאה דכל רוחין קדישין דלעילא עבדין שליחותא וכלהו אתיין מאתר חד. ונשמתהון דצדיקייא מתרי דרגין דכלילן בחד - ובגין כך סלקין יתיר ודרגיהון יתיר, והכי הוא. וכל אינון דהוו טמירין תמן - נחתו וסליקו בחייהון, כגון חנוך דלא אשתכח ביה מיתה. והא אוקימנא מלה דא בחנוך ואליהו. {{ש}}
ותאנא {{קיצור|מאה ועשרין וחמש אלף|125 אלף}} דרגין לנשמתהון דצדיקייא סליקו ברעותא עד לא אתברי עלמא, דקב&quot;ה מזמנא להו בעלמא דין בכל דרא ודרא, וסלקין וטאסין עלמא ומתקשרי בצרורא דחיי. וזמין קב&quot;ה לחדתא עלמא בהו. עלייהו כתיב {{צ|כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|כב}}:


'''{{צ|תענו את נפשותיכם}}''' {{ממ|ויקרא|טז|כט}} - {{צ|נפשותיכם}} קאמר בגין דישראל משתכחין קמי מלכא קדישא זכאין, ויהא רעותא דלהון לגבי קב&quot;ה ולאתדבקא ביה בגין דיתכפר להו חובייהו. ועל דא מאן דאכל ושתי בתשיעאה ומענגא נפשיה במיכלא ומשתיא - אשתכח בעשיראה ענויא דנפשא בתרין חולקין, ואשתכח כאילו אתענית תשיעאה ועשיראה. {{ש}}
{{צ|את נפשותיכם}} - לאכללא כלא - גופא ונפשא, ולאתכנעא בהאי יומא לאתכפרא על חוביהון. {{ש}}
תאנא {{צ|כי ביום הזה יכפר עליכם}} {{ממ|ויקרא|טז|ל}}.  {{צ|ביום הזה}} - &quot;היום הזה&quot; מבעי ליה? אלא {{צ|ביום הזה}} דייקא! דביה אתגלי עתיקא קדישא לכפרה על חוביהון דכלא. 


דבר אחר: '''{{צ|תענו את נפשותיכם}}''' {{ממ|ויקרא|טז|כט}}. {{ש}}
ר' אבא פתח ואמר: {{צ|עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו'}} {{ממ|קהלת|ט|יד}}. {{צ|עיר קטנה}} - הא אוקמוה. אבל {{צ|עיר קטנה}} כמה דאת אמר {{צ|עִיר עָז לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל וגו'}} {{ממ|ישעיהו|כו|א}}, וכתיב {{צ|וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר}} {{ממ|הושע|יא|ט}}. {{צ|עיר קטנה}} - זעירא היא; דהיא בתראה מכלא, תתאה מכלא. שורוי רברבין תקיפין קדישין. 'עיר הקדש' אקרי. 

{{צ|ואנשים בה מעט}} - זעירין אינון דזכאן לסלקא לגווה ולמשרי בה, כמה דאת אמר {{צ|מי יעלה בהר יהו&quot;ה ומי יקום במקום קדשו וגו'}} {{ממ|תהלים|כד|ג}}. ועל דא {{צ|אנשים בה מעט}}. 

{{צ|וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל}} - דא קב&quot;ה לאזדווגא בה ולמשרי בה. {{צ|וְסָבַב אֹתָהּ}} - כמה דאת אמר {{צ|ואני אהיה לה נאם יהו&quot;ה חומת אש סביב וגו'}} {{ממ|זכריה|ב|ט}}. {{צ|וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים}} - דבנה שורוי רברבין תקיפין יאין ושפירין קדישין - 'עיר הקדש' אקרי. וכל יקרא דמלכא עייל בגווה, ובגין כך היא בלחודהא כלילא מכל עטרי דמלכא, וכל עטרי מלכא בה מתעטרין. בגין כך {{צ|ואנשים בה מעט}} כתיב. 

{{צ|ומצא בה איש מסכן חכם}}{{הערה|הגהתי כאן ובהמשך הדברים עפ&quot;י נוסח ספר קהלת שלנו. ובדפוסים (מנטובה ווילנא) מופיע &quot;וחכם&quot;. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} {{ממ|קהלת|ט|טו}} - הדא הוא דכתיב {{צ|נקי כפים ובר לבב}} {{ממ|תהלים|כד|ד}}. {{צ|מסכן}} - כמה דאת אמר {{צ|ויבן ערי מסכנות לפרעה}} {{ממ|שמות|א|יא}}; מתעטר בעטרין תקיפין בעטרי אורייתא, בעטרי פקודי אורייתא דמלכא. {{ש}}
{{צ|חכם}} - דזכי בה בהאי חכמה. {{צ|חכם}} - דהוא חכים יתיר מכלא, לעיינא בפולחנא דמאריה בגין למזכי בה ולאעלא בה. הדא הוא דכתיב {{צ|וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ}}. {{צ|ומלט}} כמו {{צ|אמלטה נא ואראה את אחי}} {{ממ|שמואל א|כ|כט}}, {{צ|אמלטה נא שמה}} {{ממ|בראשית|יט|כ}}. אוף הכא {{צ|ומלט הוא את העיר בחכמתו}}. {{ש}}
{{צ|וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא}}. {{צ|ואדם לא זכר}} למעבד פקודי אורייתא לאשתדלא באורייתא כההוא גבר מסכנא דאתחבר בכלא בגין למזכי בה.&lt;קטע סוף=דף סח ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סט|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף סט א/&gt;{{צ|וְאָמַרְתִּי אָנִי טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה}} - דהא בההוא עלמא לא יהבין רשו למיעל בר הני זכאי קשוט - הני דמשתדלי בה באורייתא יומא ולילי ומתעטרי בפקודי אורייתא בהאי עלמא למיעל בהו לעלמא דאתי. {{ש}}
{{צ|וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים}} - דהא בני נשא לא מסתכלין ביה ולא בעאן לאתחברא ביה ולאצית למלוי. דתאנא כל מאן דאצית למלוי דאורייתא - זכאה הוא בהאי עלמא וכאילו קביל תורה מסיני. ואפילו מכל בר נש נמי בעי למשמע מלוי דאורייתא! ומאן דארכין אודניה לקבליה - יהיב יקרא למלכא קדישא ויהיב יקרא לאורייתא! עליה כתיב {{צ|היום הזה נהיית לעם ליהו&quot;ה אלהיך}} {{ממ|דברים|כז|ט}}. 


תאנא, יומא חד הוו אזלי '''חברייא עמיה דר' שמעון'''. אמר ר' שמעון חמינא אלין עמין כלהו עלאי וישראל תתאי מכלהו! מאי טעמא? בגין דמלכא אשדר מטרוניתא מניה ואעיל אַמָהו באתרהא, כמה דאת אמר {{צ|תחת שלש רגזה ארץ וגו' תחת עבד כי ימלוך וגו' ושפחה כי תירש גבירתה}} {{ממ|משלי|ל|כא}}. מאן שפחה? היא כתרא נוכראה דקטל קב&quot;ה בוכרא דלהון במצרים דכתיב {{צ|עד בכור השפחה אשר אחר הריחים}} {{ממ|שמות|יא|ה}}. {{צ|אחר הריחים}} הות יתבת בקדמיתא - והשתא האי שפחה {{צ|תירש גבירתה}}?! 

בכה ר' שמעון ואמר: מלכא בלא מטרוניתא לא אקרי מלכא! מלכא דאתדבק בשפחה, באַמָהו  דמטרוניתא - אן הוא יקרא דיליה! וזמינא קלא לבשרא למטרוניתא ולימא {{צ|גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא}} {{ממ|זכריה|ט|ט}}. כלומר צדיק הוא נושע! בגין דהוה רכיב עד השתא באתר דלאו דיליה, באתר נוכראה, ויניק ליה! ועל דא כתיב {{צ|עני ורוכב על חמור}} {{שם|שם=זכריה ט ט}}. {{צ|עני}} דלא כקדמיתא, {{צ|ורוכב על חמור}} - כמה דאוקימנא אינון כתרין תתאין דעמין עכו&quot;ם דקטיל קב&quot;ה בוכרא דלהון במצרים. הדא הוא דכתיב {{צ|וכל בכור בהמה}}. 

{{הערה|פיסקתי כאן &quot;והא אוקימנא מלי&quot; לפי המתוק מדבש. וצע&quot;ע כי יש מקום לומר שאדרבה הם סיום הקטע דלעיל וכן נראה מתוך הדפוסים, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}והא אוקימנא מלי. כביכול {{צ|צדיק ונושע הוא}} ודאי יתיר מכלא. בגין דעד השתא שארי '''צדיק''' בלא '''צדק''', והשתא דיזדווגון כחדא - {{צ|צדיק ונושע הוא}} - דהא לא יתיב בסטרא אחרא. {{ש}}
תאנא: {{צ|הצדיק אבד ואין איש שם על לב וגו'}}. האי קרא קשיא. {{צ|הצדיק אבד}} - &quot;נאבד&quot; מבעי ליה? מהו {{צ|אבד}}? אלא אבד ממש! ומאי אבד? למטרוניתא. ואתדבק באתר אחרא דאקרי שפחה. 

אמר רבי יצחק לר' שמעון אי ניחא קמיה דמר, הא דתנינן דכתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} מאן דאמר דעל שבעה קיימי קיימא עלמא ומאן דאמר על חד קיימא עלמא - היך מתישרן מלי? אמר ליה כלא מלה חד הוא! דהא שבעה אינון ובהו אית חד קיימא דאקרי {{צ|צדיק}} וקיימי עליה. ועלמא בהאי אתקיימא. וכד אתקיימא עלמא עליה - כאילו אתקיים על כולהו שבעה. ועל דא כתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}}. והא אוקימנא מלי בכמה אתר. 

ותאנא: האי שפחה זמינא לשלטאה בארעא קדישא דלתתא כמה דהות מטרוניתא שלטא בקדמיתא דכתיב {{צ|צדק ילין בה}}, והשתא {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} בכלא. וזמין קב&quot;ה לאתבא למטרוניתא לאתרהא כקדמיתא. וכדין ממאן הוא חדוותא? הוי אימא חדוותא דמלכא וחדוותא דמטרוניתא. חדוותא דמלכא - בגין דיתוב לה ויתפרש משפחה כדקא אמינא. וחדוותא דמטרונית - בגין דתיתוב לאזדווגא במלכא. הדא הוא דכתיב {{צ|גילי מאד בת ציון וגו'}}. 


תא חזי כתיב '''{{צ|והיתה זאת לכם לחקת עולם}}''' {{ממ|ויקרא|טז|לד}}{{הערה|עיין מתוק מדבש שמציג נוסח מאוד שונה עפ&quot;י הרמ&quot;ק - ויקיעורך}}. &quot;והיתה לכם&quot; מבעי ליה! מאי {{צ|זאת}}? הא דאמרן {{צ|לחקת עולם}} - בכל אתר ואתר {{צ|חקת עולם}} אתקרי גזרה דמלכא, דעייל כל נימוסוי באתר דא ואסתים לון כמאן דסתים כלא באסקופא חדא. {{צ|חקת עולם}} ודאי בהאי {{צ|זאת}} רשים וחקק כל גניזין דיליה וכל טמירין דיליה. &lt;קטע סוף=דף סט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סט|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף סט ב/&gt;{{צ|בחדש השביעי בעשור לחדש}} - {{צ|בעשור}} דייקא כמה דאוקימנא. {{צ|תענו את נפשותיכם}} - ודאי הכי הוא. והא אתמר {{צ|נפשותיכם}} ודאי. דהא בנפשא תלייא מלתא. ובגין כך אכילה ושתייה מתשיעאה יתיר מיומא אחרא. ואע&quot;ג דהאי מלה אתמר בגוונא אחרא. וכלא שפיר! והאי והאי מלה חדא, וכל חד באתריה והכי הוא. 

ותאנא, בהאי יומא כל חידו וכל נהירו וכל וותרנותא דעלמין כלהו תליין באימא עלאה, דכל מבועין נגדין ונפקין מנה. וכדין נהירין כל אינון בוצינין ונהרין בנהירו בחדוותא עד דמתבסם כלא. וכדין כל אינון דינין אשתכחו בנהירו ודינא לא אתעביד. ועל דא {{צ|תענו את נפשותיכם}}. 


אמר רבי אבא, הא אוקים לה מר מן גופא דמתניתא. {{צ|לא גלו ישראל מארצם עד שכפרו בקב&quot;ה דכתיב 'אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי' {{ממ|שמואל ב|כ|א}}}}, והא אתמר. קרא אחרינא אשכחנא בהאי דכתיב {{צ|ראה ביתך דוד}} {{ממ|מ&quot;א|יב|טז}}. {{ש}}
אמר ליה: הכי הוא ודאי! {{צ|בית דוד}} אקרי, כמה דכתיב {{צ|בית יעקב לכו ונלכה באור ה'}} {{ממ|ישעיהו|ב|ה}}. {{צ|בית יעקב}} - כמה דאת אמר {{צ|ובית תפארתי אפאר}} {{ממ|ישעיהו|ס|ז}}. {{צ|לכו ונלכה באור יהו&quot;ה}} - דכתיב {{צ|ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן}}. ונטע האי גן לאשתעשעא ביה עם צדיקייא דביה שריין. 


תאנא כתיב '''{{צ|אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא וגו' ועניתם את נפשותיכם}}''' {{ממ|ויקרא|כג|כז}} וכתיב {{צ|והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי וגו'}} {{ממ|ויקרא|טז|כט}}. {{צ|אך}} דכתיב מאי קא בעי הכא? אמר ליה למיעוטא קא אתייא. דכיון דאמר {{צ|ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש}} אמר {{צ|אך בעשור}}. &quot;אך עשור&quot; מבעי ליה? ד{{צ|בעשור}} תלייא מלתא! 

אמר ליה, אי הכי {{צ|אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם}} {{ממ|שמות|יב|טו}}, ותנינן {{צ|אך}} - חלק; חציו אסור באכילת חמץ וחציו מותר. אוף הכא - {{צ|אך בעשור לחדש}} אימא דחציו אסור  באכילה וחציו מותר?! {{ש}}
אמר ליה, אוף הכא ב{{צ|ועניתם את נפשותיכם}} תליא! דהא ענוי לא אשתכח אלא מפלגות יומא ולהלאה, ושפיר הוא {{צ|אך}} חלק ב{{צ|ועניתם את נפשותיכם}}. 


א&quot;ר אלעזר כתיב {{צ|כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'}}. &quot;אכפר עליכם&quot; מבעי ליה?! אלא {{צ|יכפר עליכם}} לאכללא יובלא דנגיד מבועי לאשקאה בהאי יומא לכל עיבר, לארואה כלא ולאשקאה כלא. ודא {{צ|עליכם}} - כלומר בגיניכון, לדכאה לכון בהאי יומא, דכתיב {{צ|לפני יהו&quot;ה תטהרו}}, ולא ישלוט עלייכו דינא. 

ר' יהודה אמר זכאין אינון ישראל! דקב&quot;ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו, דלא ישתכח בהו חובא, בגין דיהון בני היכליה וידורון בהיכליה. ולזמנא דאתי כתיב {{צ|וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לו|כה}}:


רבי יהודה פתח: {{צ|שיר המעלות ממעמקים קראתיך יהו&quot;ה}} {{ממ|תהלים|קל|א}}. תנינן, בשעתא דברא קב&quot;ה עלמא - בעא למברי בר נש. אמליך באורייתא. אמרה קמיה, &quot;''תבעי למברי האי בר נש?! זמין הוא למחטי קמך! זמין הוא לארגזא קמך! אי תעביד ליה כעובדוי - הא עלמא לא יכיל למיקם קמך, כל שכן ההוא בר נש!''&quot;. אמר לה, &quot;''וכי למגנא אתקרינא {{צ|אל רחום וחנון ארך אפים}}!''&quot;. 

ועד לא ברא קב&quot;ה עלמא ברא תשובה. אמר לה לתשובה &quot;''אנא בעינא למברי בר נש בעלמא על מנת דכד יתובון לך מחוביהון דתהוי זמינא למשבק חוביהון ולכפרא עלייהו''&quot;. ובכל שעתא ושעתא תשובה זמינא לגבי בני נשא, וכד בני נשא תייבין מחובייהו - האי תשובה תבת לגבי קב&quot;ה וכפר על כלא, ודינין אתכפיין ומתבסמאן כלהו. ובר נש אתדכי מחוביה. אימתי אתדכי בר נש מחוביה? בשעתא דעאל בהאי תשובה כדקא חזי. 

ר' יצחק אמר, דתב קמי מלכא עלאה וצלי צלותא מעומקא דלבא. הדא הוא דכתיב {{צ|ממעמקים קראתיך יהו&quot;ה}}. &lt;קטע סוף=דף סט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|ע|א}}

&lt;קטע התחלה=דף ע א/&gt;ר' אבא אמר {{צ|ממעמקים קראתיך יהו&quot;ה}} - אתר גניז הוא לעילא והוא עמיקא דבירא, ומהאי נפקין נחלין ומבועין לכל עיבר. וההיא עמיקא דעמיקתא אקרי '''תשובה'''. ומאן דבעי לאתבא ולאתדכאה מחובוי - בהאי עומקא אצטריך למקרי לקב&quot;ה. הדא הוא דכתיב {{צ|ממעמקים קראתיך יהו&quot;ה}}. 


תאנא, בשעתא דהוה בר נש חב קמי מאריה וקריב קרבניה על מדבחא וכהנא מכפר עליה ובעי בעותיה עליה - מתערין רחמי, ודינין מתבסמן, ותשבוה אריק ברכאן במבועין דנגדין. נפקין ומתברכין כלהו בוצינין כחדא, ובר נש אתדכי מחוביה. 

תא חזי, קב&quot;ה אפיק עשר כתרין עטרין קדישין לעילא דאתעטר בהו ומתלבש בהו. והוא אינון ואינון הוא. כשלהובא דאחידא בגומרא. ולית תמן פרודא. לקביל דנא - אית עשר כתרין דלא קדישין לתתא, ואינון אחידן בזוהמא דטופרא דחד עטרא קדישא דאקרי {{צ|חכמה}}. ועל דא אקרון {{צ|חכמות}}. ותאנא, עשרה זיני חכמות אלין נחתו לעלמא וכלהו  אשתאבו במצרים בר מחד דאתפשט בעלמא. וכלהו זיני חרשי אינון, ומנייהו ידעי מצרים חרשין על כל בני עלמא. וכד מצראי בעאן למעבד כנופיא בחרשייהו לעובדיהון - הוו נפקי לחקלא לטורי רמאי ודבחין דבחין, ועבדין גומין בארעא. וסחרין ההוא דמא סוחרניה דהני גומין, ושאר דמא מתכנפי בהנהו גומין ובשרא שוין עלייהו. וקרבין קרבניהון לאינון זינין בישין. ואינון זינין בישין מתכנשין ומתקרבין כחדא ומתפייסין בהדייהו בההוא טורא. 

ישראל דהוו בשעבודיהון הוו מתקרבין להון, ואולפו מנייהו. והוו טעאן בתרייהו. והיינו דכתיב {{צ|כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וגו'}} {{ממ|ויקרא|יח|ג}}, וכתיב {{צ|ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו'}} {{ממ|ויקרא|יז|ז}}. תאנא, בשעתא דהוו מקרבין להון על גבי חקלא והוו מזמני ההוא דמא ומקרבי קרבנייהו - הוו מתכנפי כל אינון זינין בישין וחמאן להון כגוונא דשעירים, כלהו מליין שערא, ומודעי להו מה דאינון בעיין. {{ש}}
תא חזי יצחק מה כתיב ביה? {{צ|ויגש יעקב אל יצחק אביו וימושהו}} {{ממ|בראשית|כז|כב}}. אמר - &quot;''דא לא אתעדי  אלא מטלא דשמיא דנגיד על ארעא!''&quot;. 

אמר רבי יוסי {{צ|ומשמני הארץ}} - בכלא ברכיה. מאי טעמא? בגין דחמא ליה בשערא אמר למעבר דא {{צ|ומשמני הארץ}} אצטריך. ולא זוהמא דארעא. דהאי זוהמא הוא דארעא. וכד טלא דשמיא ומגדא דארעא מתחבראן - אתעבר האי זוהמא. 

אמר ר' חייא, בתרייתא דאינון כתרין תתאין דלא קדישין האי הוא דכתיב {{צ|ודורש אל המתים}}. ודא הוא עשיראה דכלא. דתניא א&quot;ר יצחק אמר ר' יהודה, נפשתא דרשיעייא אלין אינון מזיקין דעלמא. א&quot;ר יוסי, אי הכי - טב להו לחייביא דאתעבדין מזיקין בעלמא?! אן היא עונשא דגיהנם? אן הוא בישא דזמינא להו בההוא עלמא? 

אמר ר' חייא הכי תנינן והא אוקימנא מלי. נפשתא דרשיעייא בשעתא דנפקין מעלמא - כמה גרדיני נימוסין מזדמנין לקבלא להו ולאעלאה להו לגיהנם. ועאלין להו בתלת דינין בכל יומא בגיהנם. לבתר מזדווגי בהו ואזלין ושאטין בעלמא, ומטען להו לרשיעייא לאינון דקא אסתים תשובה מקמייהו. לבתר - תייבין להו לגיהנם  ואתדנון תמן. וכך בכל יומא. לבתר דאזלין בהו ושאטין בהו בעלמא - מהדרין לקברייהו וחמן תולעתא דגופא מנקרי בשרא ומתאבלן עלייהו. ואינון חרשין הוו אזלי לבי קברי וחרשי בחרשייהו, ועבדין חד צלמא דבר נש ודבחין קמיה חד צפירא. &lt;קטע סוף=דף ע א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|ע|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף ע ב/&gt;לבתר - עאלין לההוא צפירא בההוא קברא, וההוא צלמא  מדברין ליה לארבע סטרין, ומעלין ליה לארבע זיוויין דקברא. כדין מחרשי בחרשייהו, ומתכנפי אינון כנופי ואינון זינין בישין. ומייתין ההיא נפשתא ועאל בקברא ומשתעי בהדייהו. 

אמר ר' יצחק, זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי דהא כלהו קדישין! גופא דילהון קדישא, נפשא דילהון קדישא, רוחא דילהון קדישא! נשמתא דילהון - קדש קדשים! תלת דרגין אינון כגוונא דלעילא. 

דתניא א&quot;ר יהודה כתיב {{צ|תוצא הארץ נפש חיה}} {{ממ|בראשית|א|כד}} - דא היא נשמתא  דאדם קדמאה. תא חזי ג' דרגין אינון ואתדבקו כחד - '''נפש רוח נשמה'''. ועלאה מנייהו - '''נשמה'''. דא&quot;ר יוסי בכלהו בני נשא אית 'נפש'. ואית נפש עלאה מנפש. זכה בר נש בהאי '''נפש''' - מריקין עליה עטרא חד דאקרי '''רוח'''. הדא הוא דכתיב {{צ|עד יערה עלינו רוח ממרום}} {{ממ|ישעיהו|לב|טו}}. כדין אתער בר נש באתערותא אחרא עלאה לאסתכלא בנימוסי מלכא קדישא. זכה בר נש ביה בההוא רוחא - מעטרין ליה בכתרא קדישא עלאה דכליל כלא דאקרי '''נשמה''', דאתקרי {{צ|נשמת אלוה}} {{ממ|איוב|ד|ח}}. 


ותאנא ברזא דרזין  דספרא דקהלת דשלמה מלכא - האי קרא דכתיב {{צ|ושבח אני את המתים שכבר מתו}} {{ממ|קהלת|ד|ב}} - כיון דכתיב {{צ|ושבח אני את המתים}} - אמאי {{צ|שכבר מתו}}? אלא {{צ|שכבר מתו}} בהאי עלמא בפולחנא דמאריהון! 

ותמן כתיב ג' מדורין עבד קב&quot;ה לצדיקייא. 
* חד  לנפשאן דאינון צדיקייא דלא אסתלקו מהאי עלמא ושכיחין בהאי עלמא. וכד אצטריך עלמא רחמין ואינון חיין יתבין בצערא - אינון מצלו צלותא עלייהו, ואזלין ומודעין מלה לאינון דמיכין דחברון, ומתערין ועאלין לגן עדן דארעא, דתמן רוחיהון דצדיקייא מתלבשן בעטרין דנהורא. ואתייעטו בהו, וגזרין גזרה, וקב&quot;ה עביד רעותא דלהון וחס על עלמא. ואינון נפשן דצדיקייא משתכחין בהאי עלמא לאגנא על חייא והאי אקרי 'נפש'. ודא לא אסתלקא  מהאי עלמא, ושכיחא בהאי עלמא לאסתכלא ולמנדע ולאגנא על דרא. והאי הוא דאמרו חברייא דמתי ידעי בצערא דעלמא. ועונשא דחייבין די בארעא - בהאי הוא, דכתיב {{צ|ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. 
* ומדורא תניינא הוא גן עדן די בארעא. ביה עבד קב&quot;ה מדורין עלאין יקירין כגוונא דהאי עלמא וכגוונא דעלמא עלאה. והיכלין בתרין גוונין דלית להון חושבנא. ואילנין ועשבין וריחין דסלקין בכל יומא. ובהאי אתר שארי ההוא דאקרי 'רוח' דאינון צדיקייא. ומדורא דההוא רוחא ביה שארי. וכל רוח ורוח מתלבשא בלבוש יקירא כגוונא דהאי עלמא וכגוונא דההוא עלמא עלאה. 
* מדורא תליתאה - ההוא מדורא עלאה קדישא דאתקרי {{צ|צרורא דחיי}} דתמן מתעדנא ההוא דרגא עלאה קדישא דאקרי 'נשמה'. והאי אתדבק לאתענגא בעדונא עלאה. עליה כתיב {{צ|אז תתענג על יהו&quot;ה והרכתביך וגו'}} {{ממ|ישעיהו|נח|יד}}. 


ותאנא בשעתא דאצטריך עלמא רחמי ואינון צדיקייא זכאין - ההוא נפש דילהון דאשתכחא בעלמא לאגנא על עלמא - נפש סליק ואזיל ושאט בעלמא ומודע לרוח, ורוח סליק ואתעטר ומודע לנשמה, ונשמה לקב&quot;ה. וכדין חס קב&quot;ה על עלמא. כדין נחתא מעילא לתתא - נשמה אודע לרוח, ורוח אודע לנפשא. ובכל שבתא ושבתא וריש ירחא - כלהו מתחברן ומתעטרן כחד! עד דאזדווגו למיתי לסגדא למלכא עלאה ולבתר תייבין לאתרייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|כג}}. 

ובשעתא דאצטריך עלמא רחמי וחייא אזלי ומודעי להו לנפשייהו דצדיקייא ובכאן על קברייהו - אינון דאתחזו לאודעא להו. מאי טעמא? דשויין רעותא דילהון לאתדבקא נפשא בנפשא. &lt;קטע סוף=דף ע ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|עא|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף עא א/&gt;כדין אתערין נפשייהו דצדיקייא ומתכנפי ואזלין ושאטין לדמיכי חברון ומודיעי להו צערא דעלמא, וכלהו עאלין בההוא פתחא דגן עדן ומודיעי לרוח. ואינון רוחין דמתעטרן בגן עדן - מלאכי עלאין אזלי בינייהו. וכלהו מודיעין לנשמה. ונשמה אודעת לקב&quot;ה. וכולהו בעאן רחמי על חיין. וחס קב&quot;ה על עלמא בגיניהון. ועל דא אמר שלמה {{צ|ושבח אני את המתים שכבר מתו וגו'}}. 


אמר ר' חייא, תווהנא אי אית מאן דידע לאודעא להו למתיא בר אנן! 

א&quot;ר אבא, צערא מודעא להו! אורייתא מודעא להו! דהא בשעתא דלית מאן דידע בהאי - אפקי אורייתא סמוך לקברי ואינון מתערי על אורייתא על מה אתגלייא לההוא אתר. כדין דומה אודע להון. 

א&quot;ר יוסי ואינון ידעי דהא עלמא בצערא וחייא לא אתחזון ולא ידעי לאודעא להו - ביה שעתא כלהו צוחין על אורייתא דאתקלנא ואתגלייא לההוא אתר. אי בני נשא תייבין ובכאן בלבא שלים ותייבין קמי קב&quot;ה - כלהו מתכנשי ובעאן רחמי, ומודיעין לאינון דמיכי חברון, ועאלין ומודעין לרוח דבגן עדן כמה דאמרן. ואי אינון לא תייבין בלבא שלים למבעי ולמבכי על צערא דעלמא - ווי להון - דכלהו מתכנפי לריקא! אמרי מאן גרם לאורייתא קדישא דאתגלייא על ידייהו בלא תשובה! וכלהו אתאן  לאדכרא חובייהו. בגיני כך - לא יהכון תמן בלא תשובה ובלא תעניתא למבעי בעותא קמייהו! 

רבי אבא אמר בלא תלת תעניתא. ר' יוסי אמר אפילו חד, ובההוא יומא. ובלבד דעלמא יתיב בצערא טפי - כדין כלהו מזדווגי למבעי רחמין על עלמא. 


תאנא א&quot;ר יהודה, יומא חד הוו אזלי '''ר' חזקיה ור' ייסא''' באורחא. ערעו בגוש חלב והוה חריב. יתבו סמוך לבי קברי ור' ייסא הוה בידיה חד  קיטרא דספר תורה דאתקרע. עד דיתבו - אתרגיש חד קברא קמייהו וצוח &quot;''ווי! ווי! דהא עלמא בצערא שכיח! הא אורייתא הכא דאתגלייא! או חייא אתו לחייכא עלן ולכספא בכסופא עלן באורייתייהו!''&quot;. אזדעזעו רבי חזקיה ורבי ייסא. {{ש}}
אמר ר' חזקיה: &quot;''מאן את?''&quot; {{ש}}
אמר ליה: &quot;''מיתא אנא. והא אתערנא לגבי ספר תורה. דזמנא חדא הוה יתיב עלמא בצערא, ואתו חייא הכא לאתערא לן בספר תורה. ואנא וחבראי אקדימנא לגבי דמיכי חברון. וכד אתחברו בגן עדן ברוחיהון דצדיקייא - אשתכח קמייהו דההוא ספר תורה דאייתו לקמן אינון חייא הוה פסול, ומשקר בשמא דמלכא, על דאשתכח וא&quot;ו יתיר בההוא קרא ד{{צ|ושסעת שסע שתי פרסות}} {{ממ|דברים|יד|ו}}. ואמרו דהואיל ושקרו בשמא דמלכא - דלא יתובון לגביהון. ודחו לי ולחבראי בההיא שעתא מבי מתיבתא. עד דחד סבא דהוה בינייהו אזל ואייתי ספרא דרב המנונא סבא - וכדין אתער רבי אלעזר בר' שמעון דהוה קביר עמנא ואזל ובעא בגן עדן עלייהו ואתסי עלמא. כדין שארו לן. ומן ההוא יומא דסליקו ליה לר' אלעזר מבי קברא דא ואתייהיב לגבי אבוה - לית מאן דאתער למיקם קמייהו דדמיכי חברון, דמסתפינא מן ההוא יומא דדחו לי ולחברי. והשתא אתיתון לגבן וספר תורה גביכון - אמינא דהא עלמא בצערא אשתכח. וע&quot;ד אזדעזענא דאמינא מאן יקדים לאודעא לאינון זכאי קשוט דמיכי חברון.''&quot;. 

אשתמיט רבי ייסא בההוא קיטרא דספר תורה. א&quot;ר חזקיה &quot;''חס ושלום! לית עלמא בצערא, ואנן לא אתינן להאי''&quot;. 

קמו רבי חזקיה ורבי ייסא ואזלו. אמרי &quot;''ודאי בשעתא דזכאין לא אשתכחו בעלמא - עלמא לא מתקיימא אלא בגיניהון דמתייא''&quot;. 


אמר רבי ייסא בשעתא דאצטריך עלמא למטרא - אמאי אזלינן לגביהון דמיתייא? והא כתיב {{צ|ודורש אל המתים}} - ואסיר!&lt;קטע סוף=דף עא א/&gt; {{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|עא|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף עא ב/&gt;אמר ליה: עד כען לא חמיתא גדפא דצפרא דעדן. {{צ|ודורש אל המתים}} - {{צ|אל המתים}} דייקא - דאינון חייבי עלמא דאינון מעמין עכו&quot;ם דאשתכחו תדיר 'מתים'. אבל ישראל דאינון זכאי קשוט - שלמה קרא עלייהו {{צ|ושבח אני את המתים שכבר מתו}} - בזמנא אחרא, ולא השתא. {{צ|שכבר מתו}} - והשתא אינון חיין! {{ש}}
ועוד, דשאר עמין כד אתאן למתיהון - אתיין בחרשין לאתערא עלייהו זינין בישין. וכד ישראל אתאן למתיהון - אתיין בכמה תשובה לקמי קב&quot;ה; בתבירו דלבא, בתעניתא לקבליה. וכלא בגין דנשמתין קדישין יבעון רחמי לקמי קב&quot;ה עלייהו, וקב&quot;ה חייס על עלמא בגיניהון. ועל דא תנינן, צדיקא - אע&quot;ג דאתפטר מהאי עלמא - לא אסתלק ולא אתאביד מכלהו עלמין, דהא בכלהו עלמין אשתכח יתיר מחייוי! דבחייוי אשתכח בהאי עלמא בלחודוי - ולבתר אשתכח בתלת עלמין וזמין לגבייהו, דכתיב {{צ|עלמות אהבוך}} - אל תקרי {{צ|עלמות}} אלא 'עולמות'. זכאה חולקהון! 


תאנא כתיב {{צ|והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים}} {{ממ|ש&quot;א|כה|כט}}. {{צ|והיתה נפש אדוני}} - &quot;נשמת אדוני&quot; מבעי ליה? אלא כמה דאמרן - דזכאה חולקהון דצדיקייא דכלא אתקשר דא בדא! נפש ברוח, ורוח בנשמה, ונשמה בקב&quot;ה. אשתכח דנפש {{צ|צרורה בצרור החיים}}. 


אמר רבי אלעזר, האי דאמרו חברייא {{צ|גלותא דסספר תורה אפילו מבי כנשתא לבי כנשתא אחרא אסיר, וכל שכן לבי רחוב}} - אמאי לבי רחוב? {{ש}}
אמר רבי יהודה כמה דאמרן - בגין דיתערון עליה ויתבעון רחמי על עלמא. {{ש}}
אמר ר' אבא שכינתא כד אתגלייא הכי נמי! מאתר לאתר עד דאמרה {{צ|מי יתנני במדבר מלון אורחים וגו'}} {{ממ|ירמיהו|ט|א}}. אוף הכא - בקדמיתא מבי כנשתא לגבי כנשתא, לבתר - לבי רחוב, לבתר - {{צ|במדבר מלון אורחים}}. {{ש}}
א&quot;ר יהודה בני בבל מסתפו ולא קא עבדי אפילו מבי כנשתא לבי כנשתא - כל שכן האי. 

תניא אמר להו ר' שמעון לחברייא,  ביומאי - לא יצטרכון בני עלמא להאי! {{ש}}
אמר ליה רבי יוסי: צדיקייא מגינין על עלמא בחייהון, ובמיתתהון יותר מחייהון. הדא הוא דכתיב {{צ|וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי}} {{ממ|ישעיהו|לז|לה}}. ואילו בחייוהי לא כתיב. 

אמר ר' יהודה, מאי שנא הכא דכתיב {{צ|למעני ולמען דוד עבדי}} - דשקיל האי לגבי האי? אלא בגין דדוד זכה לאתקשרא ברתיכא קדישא דאבהתא ובגין כך כלא חד. בריך הוא לעלם ולעלמי עלמייא!


'''{{צ|כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו}}''' {{ממ|ויקרא|יח|ג}}. {{ש}}
רבי יצחק פתח: '''{{צ|לספר בציון שם יהו&quot;ה ותהלתו בירושלם}}''' {{ממ|תהלים|קב|כב}}. {{ש}}
תמן תנינן שמא קדישא סתים וגליא, ואורייתא דהיא שמא קדישא עלאה סתים וגליא. וכל קרא דבאורייתא וכל פרשתא דאורייתא - סתים וגליא! 

דתניא, אמר רבי יהודה, מחציפותא דצדקת חדא נפקן כמה טבאן לעלמא! ומאן היא? תמר. דכתיב {{צ|ותשב בפתח עינים}} {{ממ|בראשית|לח|יד}}. אמר רבי אבא פרשתא דא מוכח דאורייתא סתים וגליא! והא אסתכלנא באורייתא כלא - ולא אשכחנא אתר דאקרי 'פתח עינים' - אלא כלא סתים ורזא דרזין הוא. 

ותניא מאי חמאת צדקת זו לעובדא דא? אלא ידעת בביתא דחמוהי ארחוי דקב&quot;ה היך מדבר האי עלמא עם בני נשא. ובגין דהיא ידעת - קב&quot;ה אוקים מלה על ידהא. ואזלא הא כמה דתנינן {{צ|אזדמנת הות בת שבע מששת ימי בראשית למהוי אמיה דשלמה מלכא}}. אוף הכא אזדמנת הות תמר לדא מיומא דאתברי עלמא. 


{{צ|ותשב בפתח עינים}} - מאן 'פתח עינים'? כמה דאת אמר {{צ|והוא יושב פתח האהל}} {{ממ|בראשית|יח|א}}, וכתיב {{צ|ופסח יהו&quot;ה על הפתח}} {{ממ|שמות|יב|כג}}, וכתיב {{צ|פתחו לי שערי צדק וגו'}} {{ממ|תהלים|קיח|יט}}. {{ש}}
{{צ|עינים}} - דכל עיינין דעלמא להאי פתחא מצפאן.&lt;קטע סוף=דף עא ב/&gt; {{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|עב|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף עב א/&gt;{{צ|אשר על דרך תמנתה}}. מאי {{צ|תמנתה}}? כמה דאת אמר {{צ|תמונת יהו&quot;ה יביט}}. והכי אוקימנא, תמר אוקימת מלה לתתא, ופרחת פרחין ואניצת ענפין ברזא דמהימנותא, ויהודה - {{צ|עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן}}. {{ש}}
{{צ|ויראה יהודה ויחשבה לזונה וגו'}} - כמה דאת אמר {{צ|כן דרך אשה מנאפת}} {{ממ|משלי|ל|כ}}. {{ש}}
{{צ|כי כסתה פניה}} - ואוקימנא {{צ|כי כסתה פניה}} כמה דאת אמר {{צ|אכלה ומחתה פיה}} {{ממ|משלי|ל|כ}} - אוקידת עלמא בשלהובוי {{צ|ואמרה לא פעלתי און}}. מאי טעמא? בגין {{צ|כי כסתה פניה}} - ולית מאן דידע אורחהא לאשתזבא מנה. {{ש}}
{{צ|ויט אליה אל הדרך}} - {{צ|אל הדרך}} ממש, לאתחברא חיוורא בסומקא. {{ש}}
{{צ|ויאמר הבא נא אבא אליך וגו'}} - הא אוקימנא {{צ|הבה}} בכל אתר. {{ש}}
{{צ|כי לא ידע כי כלתו היא}}. כי כלתו היא דעלמא! מתרגמינן {{צ|ארי שצייתא דעלמא היא}}. מאי טעמא לא ידע? בגין דהא מנהרן אנפהא לקבלא מניה ואזדמנא לאתבסמא ולרחמא עלמא. {{ש}}
{{צ|כי כלתו היא}} - דא כלה ממש דכתיב {{צ|אתי מלבנון כלה}}. {{ש}}
{{צ|ותאמר מה תתן לי כי תבא אלי}} - השתא כלה בעיא תכשיטהא.


{{צ|ויאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן}} {{ממ|בראשית|לח|יז}}. למלכא דהוה ליה ברא מאמהו חדא ואזיל בהיכלא. בעי מלכא לאתנסבא במטרוניתא עלאה ולאעלאה בהיכליה. אמרה  &quot;''מאן יהיב ליה לדין בהיכליה דמלכא?!''&quot;. אמר מלכא, מכאן ולהלאה אשדר ואתריך לברא דאמהו מהיכלא דילי. כך נמי הכא - {{צ|אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן}}. והא אוקימנא ב{{צ|לא תבשל גדי}}. וכל אינון בסטרא ד{{צ|בכור בהמה}} קא אתו. ועל דא לא כתיב &quot;אנכי אתן&quot; אלא {{צ|אנכי אשלח}} - אתריך ואשדר ליה דלא ישתכח בהיכלי. 

{{צ|ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך}} - אלין אינון סימניך דמטרוניתא דאתברכא מן מלכא בזווגהא. {{ש}}
{{צ|ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חותמך ופתילך ומטך}}. אלין אינון קטרי עלאי, תכשיטהא דכלה, לאתברכא מתלתא אלין 'נצח הוד יסוד'. וכלא אשתכח בתלתא אלין. וכלה מנצח הוד יסוד מתברכא. מיד {{צ|ויתן לה ויבא אליה ותהר לו}}. {{ש}}
{{צ|ויהי כמשלש חדשים}} - מאן {{צ|משלש חדשים}}? בתר די תלתון ירחיא. והא תלת ירחין אוקימנא, והכא {{צ|כמשלש חדשים}} - דשארי ירחא רביעאה לאתערא דינין בעלמא בחובי בני נשא, והיא ינקא מסטרא אחרא. {{ש}}
{{צ|ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך}} - הא כלה בסטרא אחרא אשתכחת. {{ש}}
מה כתיב? {{צ|הוציאוה}} - כמה דכתיב {{צ|השליך משמים ארץ תפארת ישראל}}. {{ש}}
{{צ|ותשרף}} - בשלהובי טיהרא בגלותא. {{ש}}
מה כתיב {{צ|היא מוצאת}} - לאתמשכא בגלותא. ‏‏{{ש}}
{{צ|והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו}} - &quot;לאיש אשר אלה ממנו&quot; לא כתיב, אלא {{צ|לאיש אשר אלה לו}} - דיליה סימנין אלין משתכחין {{צ|אנכי הרה}}. 

מיד {{צ|ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני}}. צדקה ודאי ושמא גרים. מאן גרים לה שמא דא? הדר ואמר {{צ|ממני}} דכתיב {{צ|כי צדיק יהו&quot;ה צדקות אהב ישר יחזו פנימו}}. {{צ|'''צדקה'''}} - '''צדק ה''''. {{צ|ממני}} נטלת שמא דא, {{צ|ממני}} ירתא, {{צ|ממני}} אשתכחת. 


אמר ר' יוסי, מאי טעמא {{צ|חמיה}} כתיב באתר חד, {{צ|יהודה}} באתר אחרא? א&quot;ל כלא אתקטר דא בדא! {{צ|חמיה}} - באתר עלאה תלי. 

אמר ר' אלעזר, פרשתא דא אוקימנא ברזא עלאה בכמה גוונין כד יסתכלון מלי. מנה ישתמע רזין דאורחוי דקב&quot;ה ודינוי בכל אתר. והיא ידעת ואקדימת גרמאה למלה דא לאשלמא אורחוי דקב&quot;ה בגין דינפקו מנה מלכין שליטין וזמינין לשלטאה על עלמא! ורות כהאי גוונא עבדת! 

אמר ר' אבא, פרשתא דא ברזא דחכמתא דאורייתא אתקשרא, וכלא סתים וגליא! ואורייתא כלא כהאי גוונא אשתכחת. ולית לך מלה באורייתא דלא רשים בה שמא קדישא עלאה דסתים וגליא! &lt;קטע סוף=דף עב א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|עב|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף עב ב/&gt;בגיני כך - סתימי דאורייתא קדישי עליונין ירתין לה, ואתגלייא - בשאר בני עלמא. 

כגוונא דא כתיב '''{{צ|לספר בציון שם יהו&quot;ה ותהלתו בירושלם}}''' - דהא בציון במקדשא שרי לאדכרא שמא קדישא כדקא חזי. ולבר - בכנויו. ועל דא כלא סתים וגליא. 

תאנא כל מאן דגרע את חד מאורייתא או יוסיף את חד באורייתא - כמאן דמשקר בשמא קדישא עלאה דמלכא! 


אמר ר' יצחק, עובדא דמצרים פלחין ל{{צ|שפחה}} כמה דאוקימנא. עובדא דכנען פלחין לההוא דאקרי {{צ|שבי אשר בבית הבור}} {{ממ|שמות|יב|כט}}. ועל דא כתיב {{צ|ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו}} {{ממ|בראשית|ט|כה}}. בגין כך כלהו  מכדבין  במלין קדישין ועבדין עובדין  בכלא. בגיני כך '''{{צ|כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וגו'}}'''. 

רבי יהודה אמר, דעבדין  זינין בישין  לסאבא ארעא כמה דאת אמר {{צ|ולא תטמא את אדמתך}} {{ממ|דברים|כא|כג}}, וכתיב {{צ|ותטמא הארץ}} {{ממ|ויקרא|יח|כה}}:


'''{{צ|כמעשה ארץ מצרים וגו'}}''' {{ממ|ויקרא|יח|ג}}. {{ש}}
ר' חייא פתח {{צ|לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה}} {{ממ|איוב|לח|יג}}. תאנא - זמין קב&quot;ה לדכאה לארעיה מכל מסאבותא דעמין עכו&quot;ם דסאיבו לה, כהאי מאן דאחיד בטליתיה ואנער טנופא מניה. וכל אינון דאתקברו בארעא קדישא - למשדי לון לבר. ולדכאה ארעא קדישא מסטרא אחרא. כביכול דהוה מתזנא לשאר רברבי עמין, ולקבלא מסאבותא דילהון ולדברא לון. וזמין לדכאה לה ולאעברא לון לבר. 

ר' שמעון הוה מדכי  שוקי דטברייא, וכל דהוה תמן מית הוה סליק ליה ומדכי ארעא. 

תאנא, כתיב {{צ|ותבואו ותטמאו את ארצי וגו'}} {{ממ|ירמיהו|ב|ז}}. אמר ר' יהודה, זכאה חולקיה מאן דזכי בחייוי למשרי מדורא בארעא קדישא! דכל מאן דזכי לה - זכי לאנגדא מטלא דשמייא דלעילא דנחית על ארעא! וכל מאן דזכי לאתקשרא בחייוי בהאי ארעא קדישא - זכי לאתקשרא לבתר בארעא קדישא עלאה. וכל מאן דלא זכי בחייוי ומייתין ליה לאתקברא תמן - עליה כתיב {{צ|ונחלתי שמתם לתועבה}} {{ממ|ירמיהו|ב|ז}}. רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא - וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא?! כביכול עביד קדש חול וחול קדש! וכל מאן דזכי למיפק נשמתיה בארעא קדישא - אתכפרו חובוי וזכי לאתקשרא תחות גדפוי דשכינתא דכתיב {{צ|וכפר אדמתו עמו}} {{ממ|דברים|לב|מג}}. ולא עוד אלא אי זכי בחייוי - זכי לאתמשכא עליה רוח קדישא תדיר. וכל מאן דיתיב ברשותא אחרא - אתמשך עליה רוח אחרא נוכראה. 

תאנא - כד סליק רב המנונא סבא להתם הוו עמיה תריסר בני מתיבתא דיליה. אמר לון &quot;''אי אנא אזיל לארחא דא - לאו על דידי קא עבידנא - אלא לאתבא פקדונא למאריה''&quot;. תנינן כל אינון דלא זכו להאי בחייוי - אתיבין פקדונא דמאריהון לאחרא! 

אמר ר' יצחק, בגיני כך כל מאן דעבד מאינון זינין בישין או רשותא אחרא בארעא - ארעא אסתאבת! ווי ליה לההוא גבר! ווי לנפשיה! דהא ארעא קדישא לא מקבלא ליה לבתר. עליה כתיב {{צ|יתמו חטאים מן הארץ}} בעוה&quot;ז ובעוה&quot;ב, {{צ|ורשעים עוד אינם}} בתחיית המתים. כדין {{צ|ברכי נפשי את יהו&quot;ה הללויה}} {{ממ|תהלים|קד|לה}}:


'''{{צ|אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם וגו'}}''' {{ממ|ויקרא|יח|ד}}. {{ש}}
רבי אבא אמר - זכאה חולקא דישראל - דקב&quot;ה אתרעי בהו מכל עמין עכו&quot;ם! ובגין רחימותא דיליה עלייהו - יהיב לון נימוסין דקשוט, נטע בהו אילנא דחיי, אשרי שכינתא בינייהו. מאי טעמא? בגין דישראל רשימין ברשימא קדישא בבשריהון, ואשתמודען דאינהו דיליה  מבני היכליה. ובגיני כך - כל אינון דלא רשימין ברשימו קדישא בבשריהון - לאו אינון דיליה!&lt;קטע סוף=דף עב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|עג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף עג א/&gt; ואשתמודען דכלהו מסטרא דמסאבותא אתיין! ואסיר לאתחברא בהו ולאשתעי בהדייהו במלוי דקב&quot;ה, ואסיר לאודעא להו מלי דאורייתא. בגין דאורייתא כלא שמא דקב&quot;ה. וכל את דאורייתא - מתקשרא בשמא קדישא! וכל מאן דלא אתרשים ברשימא קדישא בבישריה - אסיר לאודעא ליה מלה דאורייתא. וכל שכן לאשתדלא  ביה. 


ר' שמעון פתח: {{צ|זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו}}, וכתיב {{צ|וכל עבד איש וגו'}}, וכתיב {{צ|תושב ושכיר לא יאכל בו}} {{הפניה לפסוקים|שמות|יב|מג|מה}}. ומאי פסחא דאיהו בשרא למיכלא - על דאתרמיז במלה קדישא - אסיר לכל הני למיכל ביה ולמיהב להו למיכל עד דאתגזרו, אורייתא דהיא קדש קדשים דקודשא שמא עלאה דקב&quot;ה - על אחת כמה וכמה! 

ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוהי, אמר ליה הא תנינן {{צ|אסור ללמד תורה לעכו&quot;ם}}, ושפיר אתערו חברייא דבבל דכתיב {{צ|לא עשה כן לכל גוי}}. אבל כיון דאמר {{צ|מגיד דבריו ליעקב}} - אמאי {{צ|חקיו ומשפטיו לישראל}}? 

אמר ליה, אלעזר תא חזי! זכאין אינון ישראל דחולקא עלאה קדישא דא נטע בהו קב&quot;ה דכתיב {{צ|כי לקח טוב נתתי לכם}} {{ממ|משלי|ד|ב}} - {{צ|לכם}} ולא לעמין עכו&quot;ם. ובגין דאיהי גניזא עלאה יקירא שמיה ממש - אורייתא כלא סתים וגליא ברזא דשמיה. ועל דא ישראל בתרין דרגין אינון - סתים וגליא! דתנינן ג' דרגין אינון מתקשרן דא בדא - קב&quot;ה אורייתא וישראל. וכל חד - דרגא על דרגא - סתים וגליא. {{ש}}
קב&quot;ה - דרגא על דרגא, סתים וגליא. {{ש}}
אורייתא הכי נמי - סתים וגליא. {{ש}}
ישראל הכי נמי - דרגא על דרגא! הדא הוא דכתיב {{צ|מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל}}. תרין דרגין אינון - יעקב וישראל - חד גליא וחד סתים. 


מאי קא מיירי? אלא כל מאן דאתגזר ואתרשים בשמא  קדישא - יהבין ליה באינון מלין דאתגליין באורייתא; כלומר מודיעין ליה ברישי אתוון ברישי פרקין. יהבין עליה חומרא דפקודי אורייתא. ולא יתיר. עד דיסתלק בדרגא אחרא. הדא הוא דכתיב {{צ|מגיד דבריו ליעקב}}. אבל {{צ|חקיו ומשפטיו לישראל}} דאיהו בדרגא עלאה יתיר. וכתיב {{צ|לא יקרא שמך עוד יעקב וגו'}} - {{צ|חקיו ומשפטיו לישראל}} - אלין רזי אורייתא ונמוסי אורייתא וסתרי אורייתא, דלא יצטרכון לגלאה אלא למאן דאיהו בדרגא עלאה יתיר כדקא חזי. ומה לישראל האי - לעמין עכו&quot;ם - עאכ&quot;ו! 

וכל מאן דלא אתגזר ויהבין ליה אפילו את זעירא דאורייתא - כאילו חריב עלמא ומשקר בשמא דקב&quot;ה! דכלא בהאי תליא. ודא בדא אתקשר דכתיב {{צ|אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי}} {{ממ|ירמיהו|לג|כד}}. 

תא חזי כתיב {{צ|וזאת התורה אשר שָׂם משה לפני בני ישראל}} {{ממ|דברים|ד|מד}}. {{צ|לפני בני ישראל}} שָׂם - אבל לשאר עמין לא שָׂם. בגין כך {{צ|דבר אל בני ישראל}}, {{צ|ואל בני ישראל תאמר}}, וכן כלהו. ינוחון אבהן דעלמא - אינון הלל ושמאי - דהכי אמרו לאונקלוס, ולא אודעו ליה מלה דאורייתא עד דאתגזר! 


ותא חזי מלה קדמאה דאורייתא דיהבין לינוקי - '''אל&quot;ף בית'''. דא מלה דלא יכלין בני עלמא לאדבקא בסולכתנו, ולסלקא ליה ברעותא, וכל שכן למללא בפומיהון! ואפילו מלאכי עלאי ועלאי דעלאי לא יכלין לאדבקא! בגין דאינון סתימין דשמא קדישא! 

* {{קיצור|ואלף וארבע מאה וחמש רבבן|1405 רבוא}} דעלמין כלהו תליין בקוצא דאלף. 
* ושבעין ותרין שמהן קדישין גליפין באתווי רשימין דקיימו בהו עלאי ותתאי שמיא וארעא וכורסייא יקרא דמלכא - תליין מסטרא חדא לסטרא חדא דפשיטותא דאלף. קיומא דעלמין כלהו, וסמכין דעלאין ותתאין ברזא דחכמתא. 
* ושבילין סתימין ונהרין עמיקין ועשר אמירן - כלהו נפקין מההוא קוצא תתאה דתחות אלף. 
* מכאן ולהלאה - שארי לאתפשטא '''אלף''' ב'''בית'''. ולית חושבן לחכמתא דהכא אתגליף!  &lt;קטע סוף=דף עג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עג|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף עג ב/&gt;בגיני כך אורייתא קיומא דכלא ומהימנותא דכלא לקשרא קשרא דמהימנותא דא בדא כדקא חזי. ומאן דאתגזר - אתקשר בההוא קשרא דמהימנותא. ומאן דלא אתגזר ולא אתקשר ביה - כתיב ביה {{צ|וכל זר לא יאכל קדש}}, {{צ|וכל ערל לא יאכל בו}}. דהא אתער רוח מסאבא דמסטריה ואתי לאתערבא בקדושה. 

בריך רחמנא דפריש לישראל בנוי רשימין ברשימא קדישא - מנייהו ומזוהמא דלהון! עלייהו כתיב {{צ|וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת}} {{ממ|ירמיהו|ב|כא}}. ובגיני כך {{צ|תתן אמת ליעקב}} {{ממ|מיכה|ז|כ}} - ולא לאחרא. תורת אמת לזרע אמת. 

אתא ר' אלעזר ונשקיה על ידוי. 


ר' חזקיה אמר כתיב {{צ|כי לא יטוש יהו&quot;ה את עמו בעבור שמו וגו'}} {{ממ|שמואל א|יב|כב}}. {{צ|כי לא יטוש יהו&quot;ה את עמו}} - מאי טעמא? {{צ|בעבור שמו הגדול}} - בגין דכלא אתקשר דא בדא. ובמה אתקשרו ישראל בקב&quot;ה? בההוא רשימא קדישא דאתרשים בבשריהון!, ובגיני כך {{צ|לא יטוש יהו&quot;ה את עמו}}. ולמה? {{צ|בעבור שמו הגדול}} דאתרשים בהו. 

תאנא, אורייתא אקרי {{צ|ברית}} וקב&quot;ה אקרי {{צ|ברית}}, והאי רשימא קדישא אקרי {{צ|ברית}}. ועל דא כלא אתקשר דא בדא, ולא אתפרש דא מן דא. אמר ליה ר' ייסא: אורייתא וישראל - שפיר. אבל קב&quot;ה מנלן דאקרי {{צ|ברית}}? אמר ליה דכתיב {{צ|ויזכור להם בריתו}} {{ממ|תהלים|קו|מה}} - והא אתיידע והא אתמר. 

{{צ|ואת חקותי תשמרו}} - {{צ|חקותי}} אלין אינון נמוסי מלכא. {{צ|משפטי}} - אלין אינון גזרי אורייתא. ר' יהודה אמר כל אינון נמוסין מאתר דאקרי 'צדק' אקרון {{צ|חקותי}}, ואינון 'גזרת מלכא'. ובכל אתר דאקרי 'משפט' - אקרון 'דינא דמלכא' דאיהו מלכא קדישא קב&quot;ה, מלכא דעלמא כלא דיליה הוא, דהוא מלכא קדישא באתר דתרין חולקין אחידן דא בדא. ועל דא כתיב {{צ|צדק ומשפט מכון כסאך}} {{ממ|תהלים|פט|טו}}. ואינון דינא ורחמי. ובגיני כך '''חק ומשפט'''. ועל דא כתיב {{צ|חקיו ומשפטיו לישראל}} - לישראל ולא לשאר עמין. 

בתריה מה כתיב? {{צ|לא עשה כן לכל גוי}}. ותנינן אע&quot;ג דאתגזר ולא עביד פקודי אורייתא - הרי הוא כעכו&quot;ם בכלא, ואסיר למילף ליה פתגמי אורייתא. ועל דא תנינן {{צ|מזבח אבנים}} {{ממ|שמות|כ|כא}} - דא מזבח אבנים ממש והא קשיו דלביה - באתריה קיימא וזוהמא לא אתפסק מניה. בגיני כך - לא סליק בידיה ההוא גזירו ולא מהניא ליה. ועל דא כתיב {{צ|כי חרבך הנפת עליה ותחללה}} {{ממ|שמות|כ|כא}}. בגיני כך {{צ|לא עשה כן לכל גוי}} סתם, {{צ|ומשפטים בל ידעום}} לעלם ולעלמי עלמין. מלה  זעירא לא יהבינן להו - כל שכן רזי אורייתא ונמוסין דאורייתא! וכתיב {{צ|כי חלק יהו&quot;ה עמו יעקב חבל נחלתו}}. {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהו&quot;ה אלהיו}}:


'''[מתניתין דעריות]''' {{ש}}
בנמוסי טהירין ד' מפתחין שוין לארבע סטרי עלמא. בזוייתהון אשתכחו. חד לסטר ארבע, וארבע לסטר חד. אתגלפן בחד גוונא. בההוא גוונא - תכלא וארגוונא וצבע זהורי וחוורא וסומקא. דע עייל בגוונא דחבריה, ודידיה ביה רשים. 

ד' רישין כחדא אסתליקו, ובחד דיוקנא מתדבקן. חד רישא אסתליק מגו סחיו דאסתחי. תרי איילתא קציבין בשיעורא חד סלקן מההוא סחיותא, דכתיב {{צ|כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה}} {{ממ|שיר|ד|ב}}. בשערא דלהון - חיזו דאבן טבא דארבע גוונין. ארבע גדפין דכסיין על גופא, וידין זעירין תחות גדפייהו. וחמש בחמש גליפן. 

טאסין לעילא - לעילא מהיכלא דשפירא בריוא ויאה למחזי. חד עוּלֵים רביא נפיק שנן חרבא דמתהפכא לגוברין לנוקבין. נטלין למשיחא דאיפה בין שמיא ובין ארעא. לזמנין נטלין  לה בכל עלמא, וכל משיחין בה משיחין דכתיב {{צ|איפת צדק וגו'}} {{ממ|ויקרא|יט|לו}}. 

חד חיזו דבדולחא קיימא על חרבא חד. ברישא דההוא  חרבא מלהטא סומקא מגו בדולחא תרין סטרין, מהאי גיסא ומהאי גיסא.&lt;קטע סוף=דף עג ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|עד|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף עד א/&gt;אתחזי ההוא חרבא ברשימין עמיקין,  חד גבר תקיף. 

סולמא דקיימא בי&quot;ג עלמין חגיר ההוא חרבא למעבד נוקמין. עמיה חגירין שתין אחרנין כלהו מתיילפי  נצחין קרבא. הדא הוא דכתיב {{צ|חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך}} {{ממ|תהלים|מה|ד}}, וכתיב {{צ|כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה וגו'}} {{ממ|שיר|ג|ה}}. בכמה גוונין מתהפכין אנפייהו. לית דידע לון בר חד תולעתא דשאט  בין נוני ימא. כל אבנין דאעבר עלייהו - מתבקעין. 

בההוא זמנא קלא דנפיק מאינון דחגירי חרבא - מבקע תמניסר טורין רברבין! ולית מאן דירכין אודניה! כלהו עלמא סתימין עיינין אטימין לבא! לית מאן דישגח דהא בניינא לסתור. כד עבדין עובדן דלא מתכשרן סאטין מארחא דתקנא - ימינא אעדי ושמאלא שלטא. כדין עריין אשתכחו. ווי לחייביא דגרמין דא בעלמא! דהא לא מתברכין לעילא עד דישתצון אינון לתתא. הדא הוא דכתיב {{צ|ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יהו&quot;ה הללו יה}}. {{ש}}
'''עד כאן מתניתין'''


'''{{צ|ערות אביך וערות אמך לא תגלה}}''' {{ממ|ויקרא|יח|ז}}. {{ש}}
ר' חייא פתח: {{צ|כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ג}}. {{ש}}
האי קרא אוקמוה חברייא - אבל כמה חביבה כנסת ישראל קמי קב&quot;ה דהיא משבחת ליה בהאי! הכא אית לאסתכלא - אמאי משבחת ליה בתפוח ולא במלה אחרא? או בגוונין או בריחא או בטעמא? אבל הואיל וכתיב תפוח - בכלא היא משבחת ליה - בגוונין בריחא ובטעמא! 
* מה תפוח הוא אסוותא לכלא - אוף קב&quot;ה אסוותא לכלא. 
* מה תפוח אשתכח בגווני כמה דאוקימנא - אוף קב&quot;ה אשתכח בגוונין עלאין. 
* מה תפוח אית ביה ריחא דקיק מכל שאר אילני - אוף קב&quot;ה כתיב ביה {{צ|וריח לו כלבנון}} {{ממ|הושע|יד|ז}}. 
* מה תפוח טעמיה מתיקא - אוף קב&quot;ה כתיב ביה {{צ|חכו ממתקים}} {{ממ|שיר|ה|טז}}. 

וקב&quot;ה משבח לה לכנסת ישראל כשושנה, והא אוקימנא מלי אמאי כשושנה, והא אתמר. 


ר' יהודה אמר, בשעתא דאסגיאו זכאי בעלמא - כנסת ישראל סלקא ריחין טבין ומתברכא ממלכא קדישא ואנפהא נהירין. ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא - כביכול כנסת ישראל לא סלקא ריחין טבין ואטעמת מסטרא אחרא מרירא. כדין כתיב {{צ|השליך משמים ארץ וגו'}}, ואנפהא חשוכן. 

ר' יוסי אמר, בשעתא דאסגיאו זכאין בעלמא - כתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא - כתיב {{צ|השיב אחור ימינו}} {{ממ|איכה|ב|ג}}. 

ר' חזקיה אמר מהכא - {{צ|ונרגן מפריד אלוף}} {{ממ|משלי|טז|כח}} - כלומר פריש מלכא מן מטרוניתא. הדא הוא דכתיב '''{{צ|ערות אביך וערות אמך לא תגלה}}''' {{ממ|ויקרא|יח|ז}}:


רבי אלעזר הוה יתיב קמי אבוי. {{ש}}
אמר ליה, אי פרקליטא בעלמא - במטרוניתא אשתכח, ואי קטיגוריא בעלמא - במטרוניתא אשתכח! אמאי? {{ש}}
אמר ליה למלכא דהוה ליה בר ממטרוניתא. כל זמנא דההוא ברא עביד רעותא דמלכא - מלכא עביד מדוריה במטרוניתא. וכל זמנא דלא הוה ההוא בר עביד רעותא דמלכא - מלכא פריש מדוריה ממטרוניתא. כך קב&quot;ה וכנסת ישראל! כל זמנא דישראל עבדין רעותא דקב&quot;ה - קב&quot;ה שוי מדוריה בכנסת ישראל. וכל זמנא דישראל לא עבדין רעותא דקב&quot;ה - קב&quot;ה לא שוי מדוריה בכנסת ישראל. מאי טעמא? בגין דישראל הוא ברא בוכרא דקב&quot;ה דכתיב {{צ|בני בכורי ישראל}}. 'אימא' - דא היא כנסת ישראל דכתיב {{צ|ואל תטוש תורת אמך}} {{ממ|משלי|א|ח}}. 

תא חזי כל זמנא דישראל רחקין מהיכלא דמלכא - כביכול מטרוניתא אתרחקת עמהון. מאי טעמא? בגין דמטרוניתא לא אקדימת קיסטא להאי בר לאלקאה ליה למיהך בארח מישר! בגין דמלכא לא אלקי לבריה לעלמין, אלא שבק כלא בידא דמטרוניתא לאנהגא היכלא ולאלקאה ברה ולדברא ליה בארח קשוט לקבליה דמלכא. &lt;קטע סוף=דף עד א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עד|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף עד ב/&gt;ורזא דמלה דכתיב {{צ|דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו}} {{ממ|משלי|לא|א}} - דא בת שבע והא אתמר. כתיב {{צ|משלי שלמה בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו}} {{ממ|משלי|י|א}} - {{צ|תוגת אמו}} ודאי! חמי מה כתיב {{צ|בן חכם ישמח אב}}. בעוד דהאי בר אזיל בארח מישר והוא חכימא - {{צ|ישמח אב}} כלל - דא מלכא קדישא לעילא. {{צ|ישמח אב}} סתם. אשתכח האי בר בארחא תקלא מה כתיב? {{צ|ובן כסיל תוגת אמו}} - {{צ|תוגת אמו}} ודאי! דא כנסת ישראל. ורזא דמלה כתיב {{צ|ובפשעכם שלחה אמכם}} {{ממ|ישעיהו|נ|א}}. 


תא חזי לא אשתכח חדוותא קמי קב&quot;ה כיומא דסליק שלמה לחכמתא ואמר שיר השירים. כדין - נהירו אנפוי דמטרוניתא ואתי מלכא למשרי מדוריה עמה. הדא הוא דכתיב {{צ|ותרב חכמת שלמה וגו'}} {{ממ|מ&quot;א|ה|י}}. מאי {{צ|ותרב}}? דסלקא שפירו דמטרוניתא ואתרביאת בדרגהא על כל שאר דרגין, בגין דמלכא שוי מדוריה בה. וכל כך למה? בגין דאפיקת ברא חכימא דא לעלמא. וכד אפיקת ליה לשלמה - לכל ישראל אפיקת. וכלהו הוו בדרגין עלאין זכאין כשלמה - דקב&quot;ה חדי בהו ואינון ביה. וביומא דשכלל שלמה ביתא לתתא - אתקינת מטרוניתא ביתא למלכא, ושוו מדוריהון כחדא, ונהירו אנפהא בחדוה שלימו. כדין אשתכח חדוותא לכלא לעילא ותתא. {{ש}}
וכל כך למה? בגין דכתיב {{צ|משא אשר יסרתו אמו}} - דדברת ליה לרעותא דמלכא. 

וכד האי בר כמה דאמינא לא אתדבר לרעותיה דמלכא - כדין היא ערייתא דכלא, ערייתא דכל סטרין. דהא מלכא פריש ממטרוניתא, ומטרוניתא אתרחקת מהיכליה, ובגין כך ערייתא היא דכלא! וכי לא ערייתא היא מלכא בלא מטרוניתא ומטרוניתא בלא מלכא?! ועל דא כתיב '''{{צ|ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא}}''' - {{צ|אמך היא}} ודאי ושריא עמך. בגיני כך {{צ|לא תגלה ערותה}}. 


ר' שמעון אקיש ידוי ובכה ואמר &quot;''ווי אי אימא וגלינא רזא, ווי אי לא אימא! דייבדון חברייא מלה!''&quot;. 

{{צ|אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה כָּלָה אַתָּה עֹשֶׂה אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל}} {{ממ|יחזקאל|יא|יג}} - מאי {{צ|אהה}} ומאי {{צ|כלה אתה עושה}}? 

אלא רזא דמלה' בזמנא ד'''ה'''' תתאה אתתרכת מהיכלא דמלכא - '''ה'''' אחרא עלאה בגינה מנעת ברכתא. וכדין כתיב {{צ|'''אהה'''...כלה אתה עושה}}. בגין דכד איהי  אתמנעת מברכאן - '''ה'''' אחרא מנעת לון מכלא. מאי טעמא? בגין דברכאן לא משתכחי אלא באתר דשריין דכר ונוקבא. ועל דא כתיב {{צ|יהו&quot;ה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו}} {{ממ|ירמיהו|כה|ל}} - {{צ|על נוהו}} ממש - דא מטרוניתא. ומאי אומר? {{צ|אוי שהחרבתי את ביתי וכו'}} - {{צ|ביתי}} - זווגא דמטרוניתא. ודא הוא ודאי {{צ|ערות אביך וערות אמך לא תגלה}}, דהא מכל סטרין ערייתא הוא. וכדין - {{צ|לבשו שמים קדרות ושק הושם כסותם}} {{ממ|ישעיהו|נ|ג}}. דהא אתר אחסנת ברכאן דמבועין דנחלין דהוו נגידין ושקיין כדקא חזו - אתמנעו. 

תנינן, כד אתפרש מלכא ממטרוניתא וברכאן לא משתכחן - כדין אקרי {{צ|'''וי'''}}. מאי טעמא {{צ|'''וי'''}}? דתניא, רישא דיסוד - '''י''''; דהא יסוד '''ו'''' זעירא הוא, וקב&quot;ה '''ו'''' רברבא עלאה. ועל דא כתיב '''וו''' - תרין ווין כחדא. ורישא דהאי יסוד '''י'''' הוא. וכד אתרחקא מטרוניתא ממלכא וברכאן אתמנעו ממלכא וזווגא לא אשתכח ברישא דיסוד - נטיל '''ו'''' עלאה להאי רישא דיסוד (דהוא '''י'''') ונגיד ליה לגביה. כדין הוא - '''וי וי''' לכלא, לעלאין ותתאין. ועל דא תנינן מיומא דאתחרב ירושלם - ברכאן לא אשתכחו בעלמא, ולית לך יום דלא אשתכח ביה לווטין דהא ברכאן אתמנעו בכל יום. 

אמר ליה אי הכי '''{{צ|אוי}}''' או '''{{צ|הוי}}'''  מהו? אמר ליה כד מלה תליא בתשובה ולא תייבין - כדין '''ה'''' עלאה נטיל לון ואנגיד ל'''ו'''' ו'''י'''' לגבה בגין דלא תייבין. כדין אקרי '''{{צ|הוי}}'''.&lt;קטע סוף=דף עד ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|עה|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף עה א/&gt;'''{{צ|אוי}}''' - כד אסתליק מלכא לעילא לעילא, וצווחין בני נשא ולא אשגח בהו, וההוא עלאה '''אהיה''' טמירא סליק ל'''ו'''' ו'''י'''' לגביה בגין דלא אתקביל צלותיה - כדין אקרי '''{{צ|אוי}}''' - דהא '''א'''' סליק לגביה ד'''ו'''' ו'''י'''', וכדין תשובה לא אשתכח. ועל דא אסתלק מאלין אתוון '''ה'''' - דהא בתשובה לא תלייא. 

ודאי כד אסגיאו חובי עלמא טפי, ותשובה הוה תלייא בקדמיתא ולא בעו - כדין אסתלק '''ה'''', ו'''א'''' סליק ל'''ו'''' '''י'''' לגביה ואקרי '''אוי'''. וכד חריב בי מקדשא ותשובה אסתלקת - כדין צווחו ואמרו {{צ|אוי לנו כי פנה היום}} {{ממ|ירמיהו|ו|ד}}. מאי {{צ|כי פנה היום}}? דא הוא יומא עלאה דאקרי 'תשובה' דאסתלק ואתעבר ולא שכיח. ההוא יומא דאשתמודע לפשטא ימינא לקבלא חייבין. והא אתפני מכלא ולא אשתכח. ועל דא אמרו '''{{צ|אוי}}''' ולא '''הוי'''. {{צ|כי ינטו צללי ערב}} - דהא אתיהיב רשו לרברבי ממנן דשאר עמין למשלט עלייהו. 

תאנא, סליק '''ו'''' לעילא לעילא והיכלא אתוקד ועמא אתגלי ומטרוניתא אתתרכת וביתא אתחרבת. לבתר כד נחית '''ו'''' לאתריה - אשגח בביתיה והא אתחרב! בעי למטרוניתא והא אתרחקת ואזלת! חמא להיכליה והא אתוקד! בעא לעמא והא אתגלי! חמא לברכאן דנחלין עמיקין דהוו נגדין והא אתמנעו! כדין כתיב {{צ|וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק}} {{ממ|ישעיהו|כב|יב}}. וכדין {{צ|לבשו שמים קדרות}}. 

כדין '''ו' ה''''  אתנגיד חד לקביל חד. ו'''ה'''' עלאה נגיד מבועי לסטרא אחרא. וברכאן לא משתכחין. דהא דכר ונוקבא לא אשתכחו ולא שריין כחדא. כדין {{צ|שאג ישאג על נוהו}}. 

בכה ר' שמעון ובכה רבי אלעזר. אמר רבי אלעזר: &quot;''בכייה תקיעא בלבאי מסטרא חדא, וחדוותא בליבאי מסטרא אחרא! דהא שמענא מלין דלא שמענא עד השתא - זכאה חולקי!''&quot;.


'''{{צ|ערות אשת אביך לא תגלה}}''' {{ממ|ויקרא|יח|ח}} - מאן {{צ|אשת אביך}}? אמר רבי שמעון הא תנינן - כל מילוי דאורייתא סתים וגליא כמה דשמא קדישא סתים וגליא. אורייתא דהיא שמא קדישא - הכי נמי סתים וגליא! הכא כלא באתגליא ידיעא. סתים - כמה דאוקימנא. והא קרא הכי הוא: {{צ|אשת אביך}} - תאנא - כל זמנא דמטרוניתא אשתכחת במלכא וינקא לך  אקרי {{צ|אמך}}. השתא דאתגליא עמך ואתרחקת מן מלכא - {{צ|אשת אביך}} אתקרי. אנתו היא דמלכא קדישא - לא אתפטרת בתרוכין מניה. אנתתיה היא ודאי, כמה דכתיב {{צ|כה אמר יהו&quot;ה אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה}} {{ממ|ישעיהו|נ|א}}. אלא ודאי אנתו היא דמלכא אף על גב דאתגלייא. ועל דא פקיד עלה תרי זמני - 
* חד כד יתבא במלכא בזווגא חד ואתקרי {{צ|אמך}} דכתיב {{צ|ערות אמך לא תגלה}} - לא תעביד דיתרחקון דא מן דא ותשתלח על חובך כמה דכתיב {{צ|ובפשעכם שלחה אמכם}}. 
* וחד כד היא בגלותא עמך ואתגלייא מהיכלא דמלכא ואתקרי 'אנתו דמלכא'. אע&quot;ג דאתרחקת מניה - לא תעביד בגין דתעדי מבינך וישלטון בך שנאך, ולא תסתמר עלך בגלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ערות אשת אביך לא תגלה}}. מאי טעמא? בגין {{צ|כי ערות אביך הוא}} - אע&quot;ג דאתרחקת מן מלכא - אשגחותא דמלכא בה תדירא. ובעיא לאסתמרא לקבלה יתיר, ולא תיחוב לגבה:


רבי שמעון פתח {{צ|כי יהו&quot;ה אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך וגו'}} {{ממ|דברים|כג|טו}}. {{ש}}
{{צ|כי יהו&quot;ה אלהיך}} - דא שכינתא דאשתכח בהו בישראל, וכל שכן בגלותא, לאגנא עלייהו תדירא מכל סטרין ומכל שאר עמין דלא ישיצון להו לישראל. &lt;קטע סוף=דף עה א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|עה|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף עה ב/&gt;דתניא, לא יכלין שנאיהון דישראל לאבאשא להו עד דישראל מחלישין חילא דשכינתא מקמי רברבי ממנן דשאר עמין. כדין יכלין להון שנאיהון דישראל ושלטין עלייהו וגזרין עלייהו כמה גזירין בישין. וכד אינון תייבין לקבלה - היא מתברת חילא ותוקפא דכל אינון ממנן רברבין, ותברת חילא ותוקפא דשנאיהון דישראל ואתפרעא להו מכלא. ועל דא {{צ|והיה מחניך קדוש}} {{ממ|דברים|כג|טו}} - דבעי בר נש דלא יסתאב בחובוי ויעבר על פתגמי אורייתא. דאי עביד הכי - מסאבין ליה, כמה דכתיב {{צ|ונטמתם בם}} בלא '''א''''. 

ותאנא, מאתן ותמניא וארבעין שייפין בגופא - וכלהו אסתאבן כד איהו אסתאב. כלומר כד בעי לאסתאבא. ועל דא {{צ|והיה מחניך קדוש}} - מאי {{צ|מחניך}}? אלין אינון שייפי גופא. {{צ|ולא יראה בך ערות דבר}} - מאי {{צ|ערות דבר}}? ערייתא דהאי  דבר - רמז כמה דאוקימנא. דאי הכי - {{צ|ושב מאחריך}} ודאי. ועל דא {{צ|ערות אשת אביך לא תגלה}} - מאי טעמא? בגין דכתיב {{צ|ערות אביך הוא}} כמה דאוקימנא. 


תאנא על ג' מלין מתעכבין ישראל בגלותא. 
* על דעבדין קלנא בשכינתא בגלותא. 
* ומהדרי אנפייהו מן שכינתא. 
* ועל דמסאבו גרמייהו קמי שכינתא.{{ש}} 
וכלהו אוקימנא במתניתא דילן:


'''רבי אבא''' הוה אזיל לקפוטקיא והוה עמיה '''ר' יוסי'''. {{ש}}
עד דהוו אזלי חמו חד בר נש דהוה אתי ורשימא חד באנפוי. {{ש}}
אמר ר' אבא, נסטי מהאי אורחא דהא אנפוי דדין אסהידו עליה דעבר בערייתא דאורייתא, בגיני כך אתרשים באנפוי. {{ש}}
אמר ליה ר' יוסי, אי האי רשימא הוה ליה כד הוה ינוקא - מאי ערייתא אשתכח ביה?! {{ש}}
אמר ליה, אנא חמינא באנפוי דאסהידו בערייתא דאורייתא. {{ש}}
קרא ליה ר' אבא. אמר ליה אימא מלה - האי רשימא דאנפך מה הוא? {{ש}}
אמר לון, במטותא מנייכו, לא תענשו יתיר לההוא בר נש - דהא חובוי קא גרמו ליה! {{ש}}
אמר ר' אבא מהו? {{ש}}
אמר לון, יומא חד הוינא אזיל בארחא אני ואחותי. שרינא בחד אושפיזא ורוינא חמרא. וכל ההוא ליליא אחידנא באחותי. בצפרא קמנא ואושפיזאי קטט בחד גברא. עיילנא בינייהו וקטרו לי דא מהאי גיסא ודא מהאי גיסא, ורשימא דא הוה עייל לבי מוחא, ואשתזבנא על ידא דחד אסייא דאית בגוון. {{ש}}
אמר ליה, מאן הוא אסייא? {{ש}}
אמר לון, ר' שמלאי הוא.{{ש}} 
אמר ליה, מאי אסותא יהב לך. {{ש}}
אמר לון אסותא דנפשא. ומההוא יומא אהדרנא בתשובה. ובכל יומא חזינא אנפאי בחד חיזו ובכינא קמי קב&quot;ה דהוא רבון עלמין על ההוא חובה, ומאינון דמעין אסחינא אנפאי. {{ש}}
אמר רבי אבא אי לאו דאתמנע מנך תשובה - אעברנא מאנפך ההוא רשימא. אבל קרינא עליך {{צ|וסר עונך וחטאתך תכופר}}. {{ש}}
אמר ליה ג' זמנין אימא! {{ש}}
אמר ליה ג' זמנין ואתעבר רשימא.{{ש}} 
אמר ר' אבא, ודאי מארך הא בעא לאעברא מנך, דודאי בתשובה אשתכחת. {{ש}}
אמר ליה, נדרנא מהאי יומא לאתעסקא באורייתא יממא וליליא!{{ש}} 
אמר ליה, מה שמך? {{ש}}
א&quot;ל אלעזר. {{ש}}
אמר ליה - '''אל עזר''' ודאי, שמא גרים, דאלהך סייעך והוה בסעדך.{{ש}} 
שדריה ר' אבא וברכיה. 


לזמנא אחרא הוה '''ר' אבא''' אזיל '''לגבי ר' שמעון'''. {{ש}}
עאל במאתיה - אשכחיה דהוה יתיב ודריש - {{צ|איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת}} {{ממ|תהלים|צב|ז}}. {{ש}}
{{צ|איש בער לא ידע וגו'}} - כמה טפשין אינון בני עלמא! דלא משגיחין ולא ידעין ולא מסתכלין למנדע אורחוי דקב&quot;ה על מה קיימין בעלמא. מאן מעכב להו למנדע? טפשותא דלהון! בגין דלא משתדלי באורייתא! דאילו הוו משתדלי באורייתא - ינדעון אורחוי דקב&quot;ה. {{צ|וכסיל לא יבין את זאת}} - דלא מסתכל ולא ידע נימוסי ד{{צ|זאת}} בעלמא  דדאין עלמא בדינוי. &lt;קטע סוף=דף עה ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עו|א}}

&lt;קטע התחלה=דף עו א/&gt;וחמאן לדינוי דהאי {{צ|זאת}} דמטאן על בני נשא דאינון זכאין ולא מטאן על רשיעייא חייביא דעברין על פתגמי אורייתא! דכתיב {{צ|בפרוח רשעים כמו עשב וגו'}} - דהאי עלמא ירתין ליה בכל סטרוי, ודינין לא מטון עלוי בהאי עלמא. ואלמלא דדוד מלכא אודעיה בסופיה דקרא - לא ידעינן, דכתיב {{צ|להשמדם עדי עד}} - לשיצאה להון מההוא עלמא ולמהוי עפרא תחות רגליהון דצדיקייא דכתיב {{צ|ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם}}. 


תו פתח ואמר: {{צ|וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי בְּפָנַי יַעֲנֶה}} {{ממ|איוב|טז|ח}} במאי קא מיירי? אלא זכאה חולקיה דבר נש דאשתדל באורייתא למנדע אורחוי דקב&quot;ה! דכל מאן דאשתדל באורייתא - כאילו אשתדל בשמיה ממש! מה שמיה דקב&quot;ה עביד נימוסין - אוף אורייתא הכי נמי. 

תא חזי האי מאן דעבר על פתגמי אורייתא - אורייתא סלקא ונחתא ועבדא ביה בבר נש רשימין באנפוי, בגין דיסתכלון ביה עלאי ותתאי וכלהו אושדן לווטין על רישיה. ותאנא כל אינון {{צ|עיני יהו&quot;ה}} דאזלין ושאטין בעלמא למנדע אורחוי דבני נשא - כלהון זקפין עיינין ומסתכלין באנפוי דההוא בר נש וחמאן להו, וכלהו פתחין עליה {{צ|ווי ווי!}}. ווי ליה בהאי עלמא, ווי ליה בעלמא דאתי! אסתלקו מסוחרניה דפלניא - דהא סהדותא באנפוי ורוחא דמסאבא שריא עלוי. וכל אינון יומין דאשתכח רשימו באנפוי לסהדותא - אי אוליד בר - אשליף ליה רוחא מסטרא דמסאבא. ואלין אינון חייבי דרא תקיפי אנפין דמאריהון שביק להון בהאי עלמא לשיצאה להו בעלמא דאתי. 

תנינן, האי צדיקא דאשתדל באורייתא יממא וליליא - קב&quot;ה משיך עליה חד חוטא דחסד ואתרשים ליה באנפוי, ומההוא רשימא דחלי עלאי ותתאי. הכי נמי מאן דעבר על פתגמי אורייתא - משכאן עליה רוחא דמסאבא ואתרשים ליה באנפוי, ומניה ערקין עלאי ותתאי, וכלא מכרזי עליה &quot;''אסתלקו מסחרניה דפלניא דעבר על פתגמי אורייתא ועל פקודי דמאריה! ווי ליה! ווי לנפשיה! האי אשליף רוחא דמסאבא דאשתכח עמיה ואורית ליה לבריה, והאי הוא דקב&quot;ה לית ליה ביה חולקא ושביק ליה לשיצאה ליה לעלמא דאתי.''&quot; 


אמר ליה רבי אבא, שפיר קאמרת! מנא לך האי? {{ש}}
אמר ליה, הכי אוליפנא. ואוליפנא דהאי ירותא בישא אחסינון כלהו בנוי אי לא יתובון, דהא לית מלה קיימא קמי תשובה. ואנא הכי אוליפנא דאסוותא דא יהבו לי זמנא חדא דהוינא רשים באנפאי, ויומא חד הוינא אזיל באורחא ואערענא בחד זכאה, ועל ידוי אתעבר מנאי ההוא רשימא.{{ש}} 
אמר ליה מה שמך? {{ש}}
אמר ליה 'אלעזר', וקרינא עלי 'אלעזר אחרא'. {{ש}}
אמר ליה, בריך רחמנא דחמינא לך וזכינא למחמי לך בהאי! זכאה חולקך בעלמא דין ובעלמא דאתי! אמר ליה  אנא הוא דאערענא לך! 

אשתטח קמיה. אייתיה לביתיה. אתקין קמיה קורטיסא  דנהמא ובשרא דעגלא תליתאה. בתר דאכלו אמר ליה ההוא גברא - רבי אימא לי חד מלה. חדא תורתא סומקא אית לי - אימא דעגלא דבישרא דא דאכילנא. ויומא חד עד לא אתעברת ואולידא - אזלינא בתרהא למרעא למדברא. עד דדברנא לה אעבר קמאי חד גברא. אמר לי &quot;מה שמה דתורתא דא?&quot;. אמינא &quot;מן יומא דאתילדת לא קרינא לה בשמא&quot;. אמר לי {{צ|בת שבע אם שלמה}} אתקרי - אי תזכה לכפרה. ואנא בעוד דאהדרנא רישאי לא חמינא ליה. וחייכנא מההוא מלא. &lt;קטע סוף=דף עו א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|עו|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף עו ב/&gt;והשתא דזכינא באורייתא - אתערנא על ההיא מלה. ומן יומא דאתפטר ר' שמלאי מהכא - לא הוה בר נש דינהיר לן באורייתא כוותיה. ואנא דחילנא למימר מלה דאורייתא דלא אוליפנא. ומלה דא אסתכלנא דמלה דחכמתא היא ולא ידענא. 


אמר ליה: ודאי מלה דחכמתא היא! ורמיזא עלאה היא לעילא ולתתא. אבל תא חזי {{צ|בת שבע}} אתקרי ממש ברזא דחכמתא. בגין כך כתיב בה כלא בשבע: 
* שבע פרות.
* ז' שרפות.
* ז' הזאות.
* ז' כבוסים.
* ז' טמאים.
* ז' טהורים.
* ז' כהנים - ומשה ואהרן בחושבנא דהא כתיב {{צ|וידבר יהו&quot;ה אל משה ואהרן וגו'}}. 

ושפיר קאמר ההוא גברא דאמר {{צ|בת שבע}} - וכלא רזא דחכמתא היא. 

אמר ליה: בריך רחמנא דשמענא מלה דא! בריך הוא דהא אקדים לי שלם בקדמיתא למזכי להאי דכתיב {{צ|שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר יהו&quot;ה}} {{ממ|ישעיהו|נז|יט}}. אנא כד הוינא רחוק קודשא בריך הוא אקדים לי שלום למהוי קרוב. {{ש}}
קרא עליה ר' אבא {{צ|אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום}}:


'''{{צ|ערות אחות אביך לא תגלה}}''' {{ממ|ויקרא|יח|יב}}. {{ש}}
רבי חייא פתח: {{צ|ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה וגו'}} {{ממ|ויקרא|כ|יז}}. 

תמן תנינן, מאה ותלתין שנין אתפרש אדם מאתתיה ולא הוה אוליד - מדקטל קין להבל לא בעא אדם לאזדווגא באתתיה. 

ר' יוסי אמר משעתא דאתגזר עליה ועל כל עלמא מיתה אמר &quot;''אמאי אנא אוליד לבעתותא?''&quot; - מיד אתפרש מאתתיה. ותרין רוחין נוקבין הוו אתיין ואזדווגן עמיה ואולידו. ואינון דאולידו הוו מזיקין דעלמא ואקרון {{צ|נגעי בני אדם}}. ואלין סאטן לבני אדם ושריין בפתחא דביתא ובביראי ובבתי כסאי. ועל דא בר נש דאשתכח בפתחא דביתיה שמא קדישא '''שדי''' בכתרין עלאין - כלהו ערקאן ואתרחקן מניה. הדא הוא דכתיב {{צ|ונגע לא יקרב באהליך}}. מאי {{צ|ונגע לא יקרב}}? אלין {{צ|נגעי בני אדם}}. 

ותאנא בשעתא דנחת אדם בדיוקנא עלאה בדיוקנא קדישא וחמו ליה עלאי ותתאי - כלהו קריבי גביה ומלכוהו על האי עלמא. בתר דאתא חוויא על חוה ואטיל בה זוהמא - לבתר אולידת קין. מתמן  נתייחסו כל דרין חייבין דעלמא. ומדורא דשדין ורוחין - מתמן אשתכחו ומסטרוי. ובגיני כך כל רוחין ושדין - פלגותא אית בהו מבני נשא דלתתא, ופלגותא ממלאכי עלאי דלעילא. וכן כד אתילידו מאדם אינון אחרנין - כלהו אשתכחו כהאי גוונא; פלגו מתתאי ופלגו מעלאי. בתר דאתילידו מאדם, אוליד מאינון רוחין בנתן דדמיין לשפירו דעלאי ולשפירו דתתאי. ועל דא כתיב {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובת הנה וגו'}}. וטעאן כלא בתרייהו. 

וחד דכורא אשתכח דאתא לעלמא מרוחיה דסטרא דקין וקרון ליה {{צ|תובל קין}}. וחדא נוקבא נפקת עמיה, והוו בריין טעאן בתראה ואתקרי '''{{צ|נעמה}}''' - מינה נפקו רוחין ושדין אחרנין. ואינון תליין באוירא, ואודעין מלין לאינון אחרנין דשכיחין לתתא. ודא {{צ|תובל קין}} אפיק זייני קטולא לעלמא. ודא {{צ|נעמה}} אתרגישת בריגשהא ואתדבקת בסטרהא. ועד כען היא קיימא ומדורהא בין ריגשי ימא רבא, ונפקת וחייכת בבני נשא, ואתחממת מנייהו בחלמא בההוא תיאובתא דבר נש ואתדבקת ביה. תיאובתא נטלת ולא יתיר. ומההוא תיאובתא - אתעברת ואפיקת זיינין אחרנין לעלמא. 
ואלין בנין דאולידת מבני נשא - משתכחין לקבלי נוקבי בני נשא, ומתעברן מנייהו ואולידן רוחין. 

וכלהו אזלין ל'''לילית''' קדמיתא והיא מגדלת לון. והיא נפקת לעלמא ובעיא רבייהא.&lt;קטע סוף=דף עו ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|עז|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף עז א/&gt;וחמת רביי בני נשא - ואתדבקת בהו לקטלא להו, ולאשתאבא ברוחייהו דרביי בני נשא. והיא אזלת בההוא רוחא. ואזדמנן תמן תלת רוחין קדישין וטאסין קמה ונטלין ההוא רוחא  מינה, ומניחין ליה קמי קב&quot;ה, ותמן  מתאלפי קמיה. 

בגיני כך אורייתא אזהרת להו לבני נשא {{צ|והתקדשתם והייתם קדושים}}. דאי אשתכח בר נש קדישא - לא מסתפי מינה, דכדין זמין קב&quot;ה לאלין ג' מלאכין קדישין דאמרן, ונטרין ליה לההוא רבייא והיא לא יכלא לאבאשא ליה. הדא הוא דכתיב {{צ|לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך}}. מאי טעמא {{צ|לא תאונה אליך רעה}}? בגין {{צ|כי מלאכיו יצוה לך}}, וכתיב {{צ|כי בי חשק ואפלטהו}}. 


דאי בר נש לא אשתכח קדישא ואשליף רוחא מסטרא דמסאבא - כדין היא אתייא וחייכת ביה בההוא רבייא. ואי קטילת ליה - אשתאבת בההוא רוחא ולא תעדי מניה לעלמין. 

ואי תימא - אינון אחרנין דקטילת לון ואזדמנו קמה אינון תלתא קדישין ונטלין מנה ההוא רוחא - הא לא בסטרא דמסאבו אשתכחו? אמאי שלטא לקטלא להו? אלא האי - כד בר נש לא אתקדש אבל לא אתכוון לאסתאבא ולא אסתאב. בגין כך יכלא לשלטאה בגופא ולא ברוחא. 

וזמנין אשתכח דנפקת '''נעמה''' לעלמא לאתחממא מבני נשא, ואשתכח בר נש  בקשוייא דתיאובתא עמה, ואתער משנתיה ואחיד באנתתיה ושכיב עמה, ורעותא דיליה בההוא תיאובתא דהוה ליה בחלמיה. כדין ההוא בר דאוליד - מסטרא דנעמה קא אתייא, דהא בתיאובתא דילה אשתכח האי. כד נפקת '''לילי&quot;ת''' וחמאת ליה - ידעת מלה, והיא אתקטרת ביה ומגדלת ליה כאינון אחרנין בנוי ד'''נעמ&quot;ה'''. ואשתכחת עמיה זמנין סגיאין ולא קטלא ליה. האי הוא בר נש דבכל סיהרא וסיהרא אתפגים ולא אתיאשא מניה לעלמין. דהא בכל סיהרא וסיהרא כד אתחדשא בעלמא - '''לילי&quot;ת''' נפקא ופקדא על כלהו דהיא מגדלת וחייכא בהו - וכדין ההוא בר נש פגים בההוא זמנא. 

זכאין אינון צדיקייא דמתקדשי בקדושא דמלכא! עלייהו כתיב {{צ|והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|כג}}. מלין אלין גלי שלמה מלכא בספרא דאשמדאי מלכא, ואשכחנא ביה {{קיצור|אלף וארבע מאה וחמש|1405}} זיני מסאבותא דמסתאבי בהו בני נשא דגלי דא אשמדאי לשלמה מלכא. ווי להו לבני נשא דכלהו אטימין וסתימין עיינין ולא ידעין ולא שמעין ולא משגיחין היך קיימין בעלמא! והא עיטא ואסוותא קמייהו ולא מסתכלין! דהא לא יכלין בני נשא לאשתזבא אלא בעיטא דאורייתא דכתיב {{צ|כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה}} {{ממ|דברים|כג|יא}} - {{צ|אשר לא יהיה טהור}} דייקא! {{צ|מקרה לילה}} דייקא! והא אוקימנא מלי בעיטא דאורייתא קדישא - דהכי כתיב באורייתא קדישא {{צ|והתקדשתם והייתם קדושים כי אני יהו&quot;ה אלקיכם}}:


תאנא, בתר דאסתלקו קין והבל - אתהדר אדם לאנתתיה ואתלבש ברוחא אחרא ואוליד לשת. מכאן אתייחסו דרי דצדיקייא בעלמא, ואסגי קב&quot;ה חסד בעלמא, ובכל חד אתילידת נוקבא עמיה לאתישבא עלמא כגוונא דלעילא. והא אוקמוה חברייא בסתימאה דמתני' דכתיב '''{{צ|ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וגו' חסד הוא}}''' {{ממ|ויקרא|כ|יז}} - {{צ|חסד הוא}} ודאי. ובתר דשארי חסד - גזעין ושרשין נפקן מתחות לעילא, ואתפרשן ענפין וקריב אתרחק. כדין - ענפא אסגי ואתי לאתחברא בזווגא חד באילנא. 

האי בקדמיתא! האי בסתימא דעלמא! בגין דכתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}} {{ממ|תהלים|פט|ג}}. אבל מכאן ולהלאה - בני נשא דישתכחון ביה - {{צ|ונכרתו לעיני בני עמם}} {{ממ|ויקרא|כ|יז}}: &lt;קטע סוף=דף עז א/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|עז|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף עז ב/&gt;תאנא' {{צ|ערות אחות אביך}} - כמה דאתגלייא בסתימא! {{ש}}
כתיב {{צ|כי ישרים דרכי יהו&quot;ה וצדיקים ילכו בם וגו'}}. זכאה חולקיהון דצדיקייא דידעי ארחוי דקב&quot;ה ואזלין בהו ואשתמודען גבייהו זכאה חולקיהון! 

תאנא, אתעברת '''ה&quot;א''' עלאה ברחימותא וחביבותא דלא מתפרש מנה '''יו&quot;ד''' לעלמין. אתעברת ואפיקת '''וא&quot;ו'''. לבתר קאים קמה וינקא ליה. ודא  '''וא&quot;ו''' כד נפקא - בת זוגו נפקת עמיה. אתייא חסד - אתער גביה ופריש לון. ונפקו גזעין מתחות לעילא, ואתפשטו ענפין, ואסגיאו ואתעבידת '''ה&quot;א''' תתאה. ואתרביאת בענפהא לעילא לעילא - עד דאזדווגת באילנא עלאה, ואתחברו '''וא&quot;ו''' עם '''ה&quot;א'''. 
מאן גרים לון? {{צ|חסד הוא}} - חסד הוא ודאי דחבר לון כחדא! 

'''יו&quot;ד''' עם '''ה&quot;א''' עלאה - לא תלייא חבורא דלהון בחסד אלא במזלא תלייא חבורא דלהון! וחביבותא דלהון דלא מתפרשן לעלמין. 

'''יו&quot;ד''' אתקשר ב'''ה&quot;א'''. ו'''ה&quot;א''' אתקשר ב'''וא&quot;ו'''. '''וא&quot;ו''' אתקשר ב'''ה&quot;א'''. ו'''ה&quot;א''' אתקשר בכלא. וכלא חד קישורא הוא וחד מלה - לא אתפרשו דא מן דא לעלמין. כביכול מאן דגרים פרודא - כאילו חרב עלמא ואקרי ערייתא דכלא. ולזמנא דאתי זמין קב&quot;ה לאתבא שכינתא לאתרהא ולאשתכחא כלא בזווגא חד דכתיב {{צ|ביום ההוא יהיה יהו&quot;ה אחד וגו'}}. 

ואי תימא השתא לאו הוא אחד?! לא! דהא השתא חייבי עלמא גרמו דלא אשתכח חד; דהא מטרוניתא אתרחקת מן מלכא ולא משתכחי בזווגא. אימא עלאה אתרחקת מן מלכא ולא ינקא ליה. בגין דמלכא בלא מטרוניתא - לא מתעטר בעטרוי  דאימא כמה בקדמיתא כד אתחבר במטרוניתא;  דעטרת ליה בכמה עטרין בכמה זהירין בעטראן קדישין עלאין, דכתיב {{צ|צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו'}} דאזדווג במטרוניתא. כדין עטרא ליה אימא עלאה כדקא יאות. והשתא דלא אשתכח מלכא במטרוניתא - כדין אימא עלאה נטלת  עטראה, ומנעת מניה מבועי דנחלין, ולא אשתכח בקישורא חד. כביכול לא אשתכח 'אחד'. ובזמנא דתיתוב מטרוניתא לאתר היכלא ומלכא יזדווג עמה בזווגא חד - כדין יתחבר כלא כחדא בלא פרודא. ועל דא כתיב {{צ|ביום ההוא יהיה יהו&quot;ה אחד ושמו אחד}}. {{צ|ביום ההוא}} - בזמנא דיתוב מטרוניתא להיכלא - כדין כלא אשתכח חד בלא פרודא. 

וכדין {{צ|ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט וגו'}} {{ממ|עובדיה|א|כא}}. דתניא אמר ר' שמעון לא תיעול מטרוניתא בחדוותא בהיכליה עד דיתדן מלכותא דעשו ותיסב מניה נוקמין דגרמא כל האי. לבתר - תזדווג במלכא ויהא חדו שלים. הדא הוא דכתיב {{צ|ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו}} - בקדמיתא, ולבתר - {{צ|והיתה ליהו&quot;ה המלוכה}}. מאן מלוכה? דא מטרוניתא. הדא הוא דכתיב {{צ|והיתה ליהו&quot;ה המלוכה}}. ולבתר - דיזדווגון כחדא מה כתיב? {{צ|והיה יהו&quot;ה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יהו&quot;ה אחד ושמו אחד}} {{ממ|זכריה|יד|ט}}:


'''{{צ|ערות אחי אביך לא תגלה}}''' - תאני רבי יהודה דא ישראל לתתא. {{צ|ואחות אמך}} - דא ירושלם דלתתא. דבחובין אלין יגלון ישראל ביני עממיא ויתחריב ירושלם לתתא. ועל דא תנינן רחימותא דקודשא בריך הוא דקרא לישראל אחים שנאמר {{צ|למען אחי ורעי אדברה נא וגו'}}. 

א&quot;ר יהודה, אי {{צ|אחי}} למה {{צ|רעי}}, ואי {{צ|רעי}} למה {{צ|אחי}}? אלא תאנא - ההיא מלה דלא אתעדי לעלמין אקרי {{צ|רֵעַ}} כמה דאת אמר {{צ|רעך ורע אביך אל תעזוב}} {{ממ|משלי|כז|י}}. והאי רזא דמלה, דאמר ר' שמעון - אימא עלאה - '''רעיה''' אקרי, בגין דלא אתעדי רחימותא דאבא מנה לעלמין.&lt;קטע סוף=דף עז ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|עח|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף עח א/&gt;ואימא תתאה - '''כלה''' אקרי ואקרי '''אחות''', כמה דאוקימנא {{צ|אחות לנו קטנה}} {{ממ|שיר|ח|ח}}. והיינו סתם מתניתא דילן דכתיב הכא {{צ|ערות אחותך בת אביך או בת אמך}}. כיון דאמר {{צ|בת אביך}} מאי {{צ|או בת אמך}}?! אלא אי מסטרא דאבא אשתכחת - חכמה אתקרי. ואי מסטרא דאימא - בינה אתקרי. ועל כל פנים בין האי ובין האי - מאימא ואבא אשתכחת דהא '''י'''' לא אתעדי מן '''ה'''' לעלמין! ודא הוא רזא דמלה {{צ|מולדת בית}} - מסטרא דאבא, {{צ|או מולדת חוץ}} - מסטרא דאימא. 


ר' אבא אמר {{צ|בחכמה יבנה בית}} {{ממ|משלי|כד|ג}} - מאן הוא בית דאתבני בחכמה? הוי אֵימא דא נהר דנפיק מעדן. בגיני כך {{צ|מולדת '''בית'''}}. {{צ|או מולדת חוץ}} - כד נפקת מן '''ו'''' כמה דכתיב {{צ|עצם מעצמי ובשר מבשרי}}, וכתיב {{צ|ויקח אחת מצלעותיו}}. ודא הוא {{צ|מולדת חוץ}} - מאתר דזעיר אפין אשתכח כמה דאתמר. 

ועל דא אמר ר' יהודה: ישראל 'אחין' אקרון לקב&quot;ה - דלא אעדי רחימותא דילהון לעלמין. ירושלם דלתתא - {{צ|אחות אמך}} אתקרי - כמה דכתיב {{צ|ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו וגו'}} {{ממ|תהלים|קכב|ג}}. מאי {{צ|שחוברה לה יחדו}}? בגין דאזדווג בה מלכא משית סטרין, בכל סטרי מלכא בדרגא דצדיק, וכל כתרי מלכא כלילן ביה. והיינו {{צ|שחוברה לה יחדו}}. 

ר' יצחק אמר {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה}} {{ממ|תהלים|קכב|ד}} - מאן שבטים אלין? תריסר תחומין דמתפרשן מההוא אילנא רבא ותקיף דאחסין לון מסטרא דאבא ואימא. הדא הוא דכתיב {{צ|שבטי יה}} - משפר סהדותא דאסהיד ברא קדישא  דכתיב {{צ|שבטי יה עדות לישראל}}. ואינון נהרין עמיקין דנגדין ואתמשכן מן '''יה'''. וכל כך למה? {{צ|להודות לשם יהו&quot;ה}}. ובגין כך - {{צ|כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד}} - לאחסנא מלכותא קדישא הוא ובנוי לדרי דרין. ודא היא שירתא דאמר דוד על מלכו עלאה קדישא. 


ר' חזקיה אמר כלא ברזא עלאה הוא לאחזאה דמאן דפגים לתתא פגים לעילא. {{צ|ערות כלתך לא תגלה}} - דתנינן עונתן של תלמידי חכמים משבת לשבת, בגין דידעין רזא דמלה ויכוונון לבא וישתכח רעותהון שלים, ובנין דאולידו אקרון {{צ|בנין דמלכא}}. ואי אילין פגימו מלה לתתא - כביכול פגמין אינון בכלה דלעילא. כדין כתיב {{צ|ערות כלתך לא תגלה}}. 

דא בגין אינון דידעין אורחין דאורייתא! שאר עמא - ההוא דאתגליא - {{צ|כלתך}} ממש. ובחובא דא שכינתא אסתלקת מבינייהו:


תאנא אתגליף שמא קדישא בסטרין ידיען, באתוון רשימין דעשרין ותרין. 

* '''י'''' ב'''א'''', '''א'''' ב'''י'''', 
* '''י'''' ב'''ב'''', '''ב'''' ב'''י'''', 
* '''י'''' ב'''ג'''', '''ג'''' ב'''י'''', 
* '''י'''' ב'''ד'''', '''ד'''' ב'''י'''', 
* '''י'''' ב'''ה'''', '''ה'''' ב'''י'''' --  
* כלהו מתגלפי ביו&quot;ד! יו&quot;ד סליק לון! 


'''ה&quot;א''' כליל ב'''יו&quot;ד''' - מניה נפקת. כדין - מעטרין לאבהן; אתפתחת '''ה&quot;א''' בנחלוי ואעטר לרישא ד'''ו'''' דתמן שריין אבהן. '''ו'''' כליל שית אתוון וכלהו כליל '''יו&quot;ד'''. 

'''י'''' אתגליף בגלופוי וסליק לאתעטרא בתריסר אתוון אחרנין - מניה נפקו עשר אמירן בגלופוי, וכלהו שבילין דאורחא עלאה, יקירא דכלא. 
כדין '''ה&quot;א''' אחרא אתכלילת מן כלהו - גליפא מסטרא מתיחא טמירא לאולדא לתתא. 

אתגליפו  כלהו בארבעין ותרין אתוון, וכלהו פרישנא במתניתא דידן, וכלהו סלקן ברישא דמלכא. שבע שמהן שלימין מתפרשין בשבעין אתוון. שבעין ותרין אסתלקו  באות '''ו'''', רשימן בפרשת {{צ|ויהי בשלח פרעה}} בקרא {{צ|ויסע ויבא ויט}} כד נטלת שכינתא. ושבעה רשימין אתרשימו ביה. שבעה אסתלקו מניה בעובדין רשימין. &lt;קטע סוף=דף עח א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עח|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף עח ב/&gt;תאנא: אסתלקו אתוון ברשימין ידיען. וארחין סתימין! בר לזכאי קשוט סמכי עלמא! 


אמר ר' שמעון לר' אלעזר: תא חזי הני עשרין ותרין אתוון דגליפין באורייתא - כלהו מתפרשן בהני עשר אמירן. כל אמירה ואמירה מאלין עשר דאינון כתרי מלכא - כלהו גליפין באתוון ידיען. בגיני כך שמא קדישא אתכסייא באתוון אחרנין, וכל אמירה אוזיף לאמירה עלאה מנה אתווי, בגין דאתכליל האי בהאי. ועל דא שמא קדישא גליפנא ליה באתוון אחרנין - בגין דאתכסיין דא בדא ודא בדא - עד דמתקשרין כלהו כחדא. ומאן דבעי למנדע צרופי שמהן קדישין - לנדע אינון אתוון דרשימין בכל כתרא וכתרא, וכדין לנדע ויתקיים בכלא! והא גליפנא לון בכל אינון אתוון דרשימן וידיען בכל כתרא וכתרא מספרא עלאה דשלמה. והכי סליק בידן וחברייא גליפין לון  ושפיר הוא. דהא כל כתרא וכתרא אוזיף לחבריה אתווי כמה דאוקימנא. ולזמנין דלא אצטריך אלא באתווי, אינון דרשימין ביה. וכלהו ידיען לגבי חברייא והא אוקימנא לון. 

זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי! דקב&quot;ה בעי ביקריהון ומגלי להון רזין עלאין דשמיה קדישא דלא גלי לעלאין קדישין! 


ועל דא יכיל משה לאתעטרא ביני קדישין וכלהו לא יכלי למקרב בהדיה, כנורא יקידתא וגומרי דאשא. דאי לאו הכי - מֵאָן הוה ליה למשה למיקם בינייהו?! אלא זכאה חולקא דמשה דהא כד שארי למללא עמיה קב&quot;ה - בעא למנדע שמיה קדישא  סתים וגלייא, בכל חד וחד כדקא חזי, וכדין אדבק וידע יתיר מכל בני עלמא. 

תא חזי בשעתא דסליק משה גו עננא יקירא - עאל ביני קדישין. פגע ביה חד מלאכא בשלהובי נורא בעיינין מלהטן וגדפוי מוקדן. בעא לשאפא ליה בגוויה. וההוא מלאכא גבריאל{{הערה|(ס&quot;א גזריאל) (ס&quot;א גזרנאל)}} שמיה. כדין אדכר משה חד שמא קדישא דהוה גליף בתריסר אתוון - ואזדעזע ואתרגש, עד דסליק משה בינייהו. וכן לכל חד וחד. 
זכאה חולקיה! {{ש}}
והא אוקימנא מלי. 


'''{{צ|ערות אשה ובתה לא תגלה}}''' {{ממ|ויקרא|יח|יז}}. {{ש}}
תאנא, בתקוני מטרוניתא אוקימנא אלין עריין אע&quot;ג דאינון באתגלייא ובסתימא. ותמן {{צ|בת בנה בת בתה}} - דהא עלמא אצטריך לון ואינון ישובא דעלמא כמה דאוקימנא. ומאן דגלי חד ערייתא - ווי ליה ווי לנפשיה! דהא גלי בגין דא עריין אחרנין. 

ותניא, מלה בתראה דעשר אמירן דאורייתא - {{צ|לא תחמוד אשת רעך}}, בגין דהאי כללא דכלהו! ומאן דחמיד אתתא אחרא - כאלו אעבר על אורייתא כלא! ברם לא אית מלה דקיימא קמי תשובה, וכל שכן אי קביל עונשיה כדוד מלכא. 

א&quot;ר יוסי, תנינן כל מאן דחב ואתפרש מההוא חובא - תשובה קא מעלייא ליה טפי. ואי לאו - לא סליק בידיה תשובה ולא מעלייא ליה. אי הכי - דוד היאך לא אתפרש מבת שבע לבתר? אמר ליה, בת שבע דידיה הות ודידיה נטיל, דהא מית בעלה. דתניא אזדמנת הות בת שבע לדוד מיומא דאתברי עלמא. ומה עכבא ליה? דנטל ברתיה דשאול מלכא. וההוא יומא נטל לה אוריה ברחמי אע&quot;ג דלא הות דיליה. לבתר - אתא דוד ונטיל דיליה. ועל דדוד דחיק שעתא קמי קב&quot;ה לקטלא לאוריה ולמעבד הכי - אבאיש קמיה ואענש ליה לדוד. דהא קב&quot;ה בעא לאתבא ליה לדוד לקיימא ליה מלכותא קדישא עלאה, וכד תאב - לדידיה תאב. 

תאנא, א&quot;ר יוסי מאי דכתיב {{צ|אני יהו&quot;ה}}? {{צ|אני יהו&quot;ה}} עתיד ליתן שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, {{צ|אני יהו&quot;ה}} עתיד להפרע מן הרשעים לעתיד לבא, אינון דכתיב בהו {{צ|הפושעים בי}}. 

כתיב {{צ|אני יהו&quot;ה}} וכתיב {{צ|אני אמית ואחיה}}? &lt;קטע סוף=דף עח ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|עט|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף עט א/&gt;אע&quot;פ ש{{צ|אני}} במדת הרחמים - הרשעים הופכים אותי למדת הדין. דתניא שם מלא '''יהו&quot;ה אלהים''', זכו - '''יהו&quot;ה''', ואי לאו - '''אלהים'''. 

אמר ר' שמעון חייבין עבדי פגימותא לעילא. מאי פגימותא? כמה דאוקימנא - פגימותא ממש. והא אתמר.


תאנא כתיב {{צ|ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה}}. תני רבי יהודה: דרא דרשב&quot;י שארי בגויה - כלהו זכאין חסידין! כלהו דחלי חטאה נינהו! שכינתא שרייא בינייהו מה דלית כן בדרין אחרנין! בגיני כך מלין אינון מתפרשאן ולא אתטמרן. בדרין אחרנין - לאו הכי! ומלין דרזי עלאה לא יכלין לגלאה, ואינון דידעי מסתפו. דרבי שמעון כד הוה אמר רזא דהאי קרא - חברייא כלהו עינוי נבעין דמעין. וכלהו מלין דאמר - הוו בעינייהו גליין, כמה דכתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות}}. 

דיומא חד שאיל ר' ייסא. {{ש}}
אמר: &quot;''ביעא דקושטא דנפקא מעופא דשריא בנורא, ואתבקע לארבע סטרין; תרין סלקין מנייהו, וחד מאיך, וחד רביע ברביעא  דימא רבא''&quot;. {{ש}}
א&quot;ר אבא, &quot;''עבדת קמיה דר' שמעון קדש חול - דהא כתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו}}!''&quot; {{ש}}
אמר ליה ר' שמעון, &quot;''עד לא יתבקע ביעא - תסתלק מעלמא!''&quot;. וכך הוה באדרא דר' שמעון. 

תאנא, ביומוי דר' שמעון הוה אמר בר נש לחבריה {{צ|פתח פיך ויאירו דבריך}}. בתר דשכיב ר' שמעון הוו אמרי {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}. 


תניא אמר ר' שמעון אי בני עלמא מסתכלן במה דכתיב באורייתא - לא ייתון לארגזא קמי מאריהון! 

תאנא - כד מתערין דינין קשין לאחתא בעלמא - '''{{צ|ואל אשה בנדת טומאתה וגו'}}''' {{ממ|ויקרא|יח|יט}}. {{ש}}
הכא כתיב {{צ|סוד יהו&quot;ה ליראיו}} ובאדרא  קדישא אתמר. הכא אצטריכנא לגלאה דהא לאתר דא אסתלק. דתנינן בשעתא דחויא תקיפא דלעילא אתער בגין חובי עלמא - שארי ואתחבר עם נוקבא ואטיל בה זוהמא. אתפרש דכורא מנה בגין דהא אסתאבת ואתקריאת 'מסאבא', ולא אתחזי לדכורא למקרב בהדה. דווי אי אסתאב הוא בהדה בזמנא דאיהי אסתאבת! 

ותאנא, {{קיצור|מאה ועשרין וחמש|125}} זיני מסאבותא נחתו לעלמא דמתאחדן מסטרא דחויא תקיפא. ושבעה ועשרין רברבין מנייהו מתאחדן בנוקבי ואתדבקן בהו. ווי למאן דיקרב בהדה בההוא זמנא! דמאן דיקרב בהדה - אחזי פגימותא לעילא! דהא בחובא דא אתער חויא תקיפא לעילא ואשדי זוהמא באתר דלא אצטריך, ואתחבר בנוקבא. ואתרבי שעריה לדכורא, ונוקבא אסתאבת ושערהא רבא וטופרהא סגיאו. וכדין דינין שריין לאתערא בעלמא ויסתאבון כלא. הדא הוא דכתיב {{צ|כי את מקדש יהו&quot;ה טמא}} {{ממ|במדבר|יט|כ}} - {{צ|מקדש יהו&quot;ה}} אסתאב בחובייהו דבני נשא. 

תאנא מאי דכתיב {{צ|{{גמט|ואיבה}} אשית בינך ובין האשה}}? ארבעה ועשרין זיני מסאבותא אטיל חויא בנוקבא כד אתחבר עמה כחושבן {{גמט דגש|ואיבה}}. ועשרין וארבע  דינין מתערין לעילא ועשרין וארבע לתתא, ושערא רבא וטופרין סגיאו, וכדין דינין מתערין בכלא. 

ותאנא כד בעת אתתא לאתדכאה - בעייא לספרא ההוא שערא דרבי ביומא דאיהי מסאבא, ולספרא טופרהא, וכל ההוא זוהמא די בהון. דתאנא ברזי דמסאבותא - זוהמא דטופרין יתער זוהמא אחרא ובגיני כך בעיין גניזא. ומאן דאעבר לון לגמרי - כאלו אתער חסד בעלמא! דתניא לא לבעי ליה לאיניש למיהב דוכרנא לזינין בישין, דתנינן {{קיצור|אלף וארבע מאה וחמש|1405}} זינין בישין מתאחדן בההוא זוהמא דאטיל חויא תקיפא - וכלהו מתערין בההוא זוהמא דטופרין! ואפילו מאן דבעי יעביד בהו חרשין לבני נשא משום אינון דתליין בהו!&lt;קטע סוף=דף עט א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|עט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף עט ב/&gt;ומאן דאעבר לון - כאילו אסגי חסד בעלמא ודינין בישין לא משתכחין, ויעבר ההוא זוהמא וטופרהא דרשים ביה. 

דתניא מאן דדריך ברגליה או במסאניה עלייהו - יכיל לאתזקא. ומה בהאי שיורי דשיורי דזוהמא דלעילא כך - אתתא דמקבלא ואתחברת בחויא ואטיל בה זוהמא - על אחת כמה וכמה! ווי לעלמא דמקבלא מנה מההוא זוהמא! בגיני כך '''{{צ|ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב}}''' {{ממ|ויקרא|יח|יט}}. 


אמר ר' שמעון: אמר קב&quot;ה {{צ|הביאו עלי כפרה}} בראש חדש - {{צ|עלי}} ודאי! בגין דיתעבר ההוא חויא ויתבסם מאן דבעיא. {{צ|עלי}} - כמה דכתיב {{צ|שרפים עומדים ממעל לו}} {{ממ|ישעיהו|ו|ב}}. ועל דא כתיב בקרח {{צ|הנועדים על יהו&quot;ה}} {{ממ|במדבר|טז|יא}} - דבגיניהון אתער מאן דאתער דאתי מסטרייהו. אוף הכא {{צ|הביאו עלי כפרה}} - {{צ|עלי}} ממש בגין דיתבסם ויתעבר ולא אשתכח חויא באתר דשארי. וכל כך למה? {{צ|על שמעטתי את הירח}}, ושלטא בה מאן דלא אצטריך. {{ש}}
ובגיני כך כתיב '''{{צ|ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב}}'''. 


זכאה דרא דר' שמעון בן יוחאי שארי בגויה! זכאה עדביה בין עלאין ותתאין! עליה כתיב {{צ|אשריך ארץ שמלכך בן חורין}} {{ממ|קהלת|י|יז}}. מהו {{צ|בן חורין}}? דזקיף רישא לגלאה ולפרשא מלין ולא דחיל. כהאי דאיהו בן חורין ויימא מאי דבעיא ולא דחיל. מהו {{צ|מלכך}}? דא הוא רשב&quot;י מאריה דאורייתא, מאריה דחכמתא! דכד הוה רבי אבא וחברייא חמאן לרבי שמעון - הוו רהטי אבתריה ואמרי {{צ|אחרי יהו&quot;ה ילכו כאריה ישאג}} {{ממ|הושע|יא|י}}. 


אמר רבי שמעון כתיב {{צ|והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו}} {{ממ|ישעיהו|סו|כג}} - אמאי שקיל דא בדא? אלא כלא בחד דרגא סליקו - דא אזדווג בדא. וחדוותא דדא בדא לא אשתכח אלא כד אתגלי עתיקא קדישא - וכדין חדוותא דכלא. ותנינן כתיב {{צ|מזמור שיר ליום השבת}} {{ממ|תהלים|צב|א}} - ליום השבת ממש. שבחא דקא משבח קב&quot;ה. כדין חדוותא אשתכח ונשמתא אתוספת - דהא עתיקא אתגלי וזווגא יזדמן. 

אוף הכי בחדתותי סיהרא - דהא נהיר לה שמשא בחדוותא דנהירו דעתיקא לעילא! בגיני כך האי קרבנא הוא לעילא בגין דיתבסם כלא וישתכח חדוותא בעלמא. ועל דא {{צ|הביאו עלי כפרה}} דייקא מלה. 


תאנא כתיב {{צ|עולת שבת בשבתו על עולת התמיד}} {{ממ|במדבר|כח|י}}. דבעי לכוונא לבא לעילא לעילא יתיר משאר יומין. ועל דא {{צ|על עולת התמיד}} דייקא. 
 
תניא כתיב בחנה {{צ|ותתפלל על יהו&quot;ה}} {{ממ|ש&quot;א|א|י}} - {{צ|על}} דייקא, בגין דבנין במזלא קדישא תליין כמה דאוקימנא. ולית לך מלה באורייתא או את זעירא באורייתא דלא רמיזא בחכמתא עלאה, ותליין מניה תלי תלין רזין דחכמתא עלאה. הדא הוא דכתיב {{צ|קווצותיו תלתלים}}{{ממ|שיר|ה|יא}}, והא אתמר. 


רבי יוסי אשכחיה לרבי אבא דהוה יתיב וקארי האי קרא דכתיב {{צ|הַשְׁלֵךְ עַל יְהוָה יְהָבְךָ}} {{ממ|תהלים|נה|כג}} - {{צ|על}} דייקא - דהא מזוני במזלא תליין. 

ר' יהודה הוה קארי {{צ|על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא}} {{ממ|תהלים|לב|ו}} - {{צ|על זאת}} ודאי! {{צ|לעת מצא}} - הא אוקימנא, אבל {{צ|לעת מצא}} - כמה דכתיב {{צ|דרשו יהו&quot;ה בהמצאו וקראוהו בהיותו קרוב}} {{ממ|ישעיהו|נה|ו}}. דבר אחר: {{צ|לעת מצא}} - בשעתא דנהרין נגדין ואתמשכאן ומסתפקי אבהן ומתברכאן כלא. {{צ|רק לשטף מים רבים}} - מאן {{צ|שטף מים רבים}}? דא עמיקא דמבועין ונהרין - דמאן יזכה ליה! ומאן יזכה לקרבא ולסלקא תמן! הדא הוא דכתיב ביה {{צ|רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו}} - דהא לא זכאין ולא יכלין. 


רבי יצחק אמר כתיב {{צ|אחת שאלתי מאת יהו&quot;ה אותה אבקש וגו'}}. זכאין אינון צדיקייא דכמה גניזין עלאין טמירין להו בההוא עלמא! דקב&quot;ה משתעשע בהו באינון עלמין, כמה דאוקימנא {{צ|בנעם יהו&quot;ה}}, והא אתמר. {{ש}}
רבי חזקיה אמר מהכא {{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו}} {{ממ|ישעיהו|סד|ג}}. {{צ|יעשה}}? &quot;תעשה&quot; מבעי ליה? אלא {{צ|יעשה}} ודאי! היינו {{צ|יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה}} {{ממ|ישעיהו|לח|ה}}.  והיינו {{צ|השלך על יהו&quot;ה יהבך}} וכתיב {{צ|ותתפלל על יהו&quot;ה}} וכלא חד. 

זכאה חולקהין דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו!&lt;קטע סוף=דף עט ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|פ|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף פ א/&gt;כתיב {{צ|וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ}} {{ממ|תהלים|ה|יב}}, וכתיב {{צ|אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}, וכתיב {{צ|ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך יהו&quot;ה}} {{ממ|תהלים|ט|יא}}. 


'''ברוך יהו&quot;ה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו&quot;ה לעולם אמן ואמן''': &lt;קטע סוף=דף פ א/&gt;

==פרשת אחרי מות - רעיא מהימנא==
{{ממ זהר משולב|ג|נו|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף נו א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף נו א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|נו|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף נו ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף נו ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|נז|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף נז א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף נז א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|נז|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף נז ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף נז ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|נח|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף נח א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף נח א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|נח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף נח ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף נח ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|נט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף נט א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף נט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|נט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף נט ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף נט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|ס|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף ס א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף ס א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|ס|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף ס ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף ס ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סא|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סא א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סא א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סא|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סא ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סא ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סב|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סב א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סב א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סב|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סב ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סב ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סג א/&gt;{{ש}}
'''פקודא [מ&quot;ד] דא''' - למפלח כהנא רבא פולחנא דההוא יומא כמה דאצטריך ולמשלח שעיר לעזאזל. רזא דא כמה דאת אמר, בגין לאתפרשא מעמא קדישא ולא יתבע חוביהון קמי מלכא ולא יקטרג עלייהו. דהא לית ליה תקיפו ושלטנו בר כד אתקף רוגזא מלעילא. ובההוא דורונא אתהפך לבתר אפוטרופסא עלייהו. ועל דא אתדחייא מקמי מלכא. הא אוקימנא בגין דאיהו {{צ|קץ כל בשר}}. 

ועמא קדישא יהבין ליה כמה דאצטריך ליה - שעיר. ורזא דא {{צ|הן עשו אחי איש שעיר}}. כמה דאיהו בסטר דקדושה דכר ונוקבא - אוף הכי בסטר מסאבו - דכר ונוקבא.  מתלא אמרי: &quot;''לכלבא ארמי ליה גרמא - ילחך עפרא דרגלך''&quot;. 

שאלו לבן זומא - מהו לסרוסי כלבא? אמר להם {{צ|ובארצכם לא תעשו}} - כל שבארצכם לא תעשו. כמה דאצטריך עלמא להאי - הכי אצטריך עלמא להאי! ועל דא אתמר {{צ|והנה טוב מאד}} - דא מלאך המות. לית לבטלא ליה מן עלמא. עלמא אצטריך ליה אף על גב דכתיב ביה {{צ|והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|נו|יא}} - לא יתבטלון מן עלמא! כלא אצטריך - טוב ורע! ובגיני כך אית לן ביומא דא למרמי ליה גרמא לכלבא - עד דאיהו גריר - ייעול מאן דייעול לגבי היכלא דמלכא ולית מאן דימחי בידוי. לבתר יכשכש ליה בזנביה!&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סג|ב}}

&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סג ב/&gt;מה כתיב {{צ|והתודה עליו את כל עונות בני ישראל}}, וכתיב {{צ|ונשא השעיר עליו את כל עונותם}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|טז|כא|כב}}? כיון דאיהו חמי האי שעיר - תיאובתיה לגביה ולאשתכללא בהדיה, ולא ידע מאינון חובין דא נטיל שעיר. תב לגבייהו דישראל - חמי לון בלא חובין בלא פשעין - דהא כלהו שראן ברישא דשעיר. סליק לעילא ושבח לון קמי קב&quot;ה, וקב&quot;ה חמי סהדותא דההוא מקטרגא והואיל ותיאובתיה לרחמא על עמיה אף על גב דאיהו ידע כל עובדא - חס עליהון דישראל. 

וכלא שריא בדא בגין דלא יתער רזא דדינא מלעילא ויתקף האי וישתצון בני עלמא. דהא דא מסטרא דדינא קשיא קא אתי - ואי יתער האי - בחובי בני אנשא אתער! דהא לית ליה אתערו לסלקא לעילא לאתערא דינא קשיא בר בדיל חובי בני נשא. דהא בשעתא דבר נש עביד חובא - אתכנש האי וכמה אלף סייען דיליה ומתכנפי תמן ונטלי ליה וסלקי לעילא - רחמנא לישזבן. 

ועל כלא יהב קב&quot;ה עיטא לישראל לאשתזבא מכל סטרין. ועל דא כתיב {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהו&quot;ה אלהיו}}. 


{{קטן|'''[{{צ|פקודא מ&quot;ה לישב בסוכה וכו'}} - לקמן [[זהר חלק ג רג ב|ח&quot;ג ר&quot;ג ב]] ]'''}}&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סד|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סד א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סד א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סד|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סד ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סד ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סה|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סה א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סה א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סה|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סה ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סה ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סו|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סו א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סב א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סו|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סו ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סב ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סז|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סז א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סז א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סז|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סז ב/&gt;'''אמר רעיא מהימנא''', בההוא זמנא - אלין מארי מתניתין, מארי חכמתא עלאה, מארי קבלה, מארי רזי תורה - שעתא דחיקת לון. והאי איהו דאמר {{צ|כאיל תערג על אפיקי מים}} {{ממ|תהלים|מב|ב}}, דאינון אפיקי מים דאורייתא לגבי שכינתא, ולית תורה אלא עמודא דאמצעיתא. דהיון אלין {{צ|אפיקי מים}} בצערא ביגונא בעניותא. ואלין אינון {{צ|חבלים צירין דיולדה}} דאיהו שכינתא דאתמר בה {{צ|ותגל יולדתך}} {{ממ|משלי|כג|כה}}. ובאינון חבלים תהא בצערא דלהון ובאינון חבלים דצווחת בהון אתער' שבעין סנהדרין דלעילא. עד דיתער קול דילה עד יהו&quot;ה ומיד {{צ|קול יהו&quot;ה יחולל אילות}} {{ממ|תהלים|כט|ט}} - דאינון מארי מתניתין, {{צ|בתולות אחריה רעותיה}} {{ממ|תהלים|מה|טו}} - כלהון יהון לון {{צ|חיל כיולדה}} ממש בדחקין דדחקא לון שעתא בכמה נשיכין דיצר הרע דחויא דנשיך לון בכמה דחקין. 

בההוא זמנא אתפתחת לאולדא משיחא בגין חבלים ודוחקין דצדיקין ומארי מדות ומארי רזין דאורייתא, מארי בושת וענוה, מארי יראה ואהבה, מארי חסד אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע  - דדחקא לון שעתא. 

והאי הוא דאוקמוה מארי מתניתין - {{צ|דור שבן דוד בא אנשי חיל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו ויראי חטא ימאסו וחכמת סופרים תסרח ותהא האמת נעדרת, והגפן תתן פריה והיין ביוקר}}.&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סז ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|סח|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סח א/&gt;ומאינון קלין דיהיבת דאינון שבעין לקבל שבעין תיבין ד{{צ|יענך יהו&quot;ה ביום צרה}} {{ממ|תהלים|כ|}} - אתפתחת רחמה דאיהי '''ב''' כלילא מתרין ביתין לאולדא ב' משיחין, ואעילת רישה בין ברכהא דאיהי רישא דילה עמודא דאמצעיתא, תרין שוקהא נצח והוד תרין נביאים - מתמן אולידת תרין משיחין בההיא זמנא. {{צ|ויחשוף יערות}} - יתעבר נחש מעלמא.


{{קטן|'''[סיום זה המאמר [[זהר חלק ג רמט א|בדף רמ&quot;ט ע&quot;א]] {{צ|ואי תימא וכו'}}]'''}}&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סח א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סח ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סח ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סט א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|סט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף סט ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף סט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|ע|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף ע א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף ע א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|ע|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף ע ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף ע ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עא|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עא א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עא א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עא|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עא ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עא ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עב|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עב א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עב א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עב|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עב ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עב ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עג|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עג א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עג|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עג ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר וקטע &quot;מתניתין&quot; ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עד|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עד א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עד א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עד|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עד ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עד ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עה|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עה א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עה א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עה|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עה ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עה ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עו|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עו א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עו א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עו|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עו ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עו ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עז|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עז א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עז א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עז|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עז ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עז ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עח|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עח א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עח א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עח ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עח ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עט א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|עט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף עט ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף עט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|פ|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף פ א/&gt;&lt;small&gt;(הדף מכיל רק זוהר של פרשת אחרי מות ופרשת קדושים - ללא רעיא מהימנא)&lt;/small&gt;&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף פ א/&gt;


--------</text>
      <sha1>lo4a1dxtifqh66azdf3mrbsnjm2ns1l</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>זוהר חלק כח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>261530</id>
    <revision>
      <id>3087612</id>
      <parentid>3086610</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T19:04:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3087612</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="573376" sha1="fn5g4n1uxwe8z64f1zxyt5sba9p4diy" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|זוהר||חלק כז|חלק כח|חלק כט|}}
{{תוכן עניינים שטוח|3}}

==פרשת פנחס - זהר==
{{ממ זהר משולב|ג|ריג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף ריג א/&gt;'''{{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר. פינחס בן אלעזר וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|כה|י|יא}}''' {{ש}}
רבי אלעזר פתח ואמר {{צ|שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך}} {{ממ|משלי|א|ח}}. {{ש}}
{{צ|שמע בני מוסר אביך}} - דא קב&quot;ה. {{צ|ואל תטוש תורת אמך}} - דא כנסת ישראל. מאי {{צ|מוסר אביך}}? {{צ|מוסר}} - דא אורייתא דאית בה כמה תוכחין כמה עונשין כמה דאת אמר {{צ|מוסר יהוה בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו}} {{ממ|משלי|ג|יא}}. 

בגין דכל מאן דאשתדל באורייתא בהאי עלמא - זכי דיפתחון ליה כמה תרעין לההוא עלמא, כמה נהורין. בשעתא דינפוק מהאי עלמא - היא אקדימת קמיה ואזלא לכל נטורי תרעין, מכרזת ואומרת, {{צ|פתחו שערים ויבא גוי צדיק}} {{ממ|ישעיהו|כו|ב}} - אתקינו כרסיין לפלניא עבדא דמלכא. דלית חדו לקב&quot;ה אלא מאן דאשתדל באורייתא. כל שכן בר נש דמתער בליליא לאשתדלא באורייתא - דהא כל צדיקייא דבגנתא דעדן צייתין לקליה וקב&quot;ה משתכח בינייהו, כמה דאוקמוה {{צ|היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני}} {{ממ|שיר|ח|יג}}. 

רבי שמעון אמר: האי קרא רזא דחכמתא אית ביה! {{ש}}
{{צ|היושבת בגנים}} - דא כנסת ישראל דאיהי בגלותא עם ישראל ואזלא עמהון בעקתייהו. {{צ|חברים מקשיבים לקולך השמיעיני}} - משריין עלאין כלהו צייתין לקולך - לקול תושבחתך בגלותא. {{צ|השמיעיני}} - כמה דאת אמר {{צ|הראיני את מראיך השמיעיני את קולך}} {{ממ|שיר|ב|יד}}. השמיעיני קלא דאינון חברייא דמשתדלי באורייתא! דהא לית תושבחתא קמאי כאינון דמשתדלי באורייתא! 

אמר רבי שמעון: כביכול כל אינון דזכאן לאשתדלא באורייתא מכד פליג ליליא, ואתיין במטרוניתא כד נהיר יממא לקבלא אנפי מלכא - אתקיף ואחסין בשכינתא! ולא עוד אלא דשריא ביה חוט של חסד כמה דאוקימנא. 

תא חזי כל מאן דזכי לאתתקף בשכינתא - יסתמר גרמוהי באנון מלין דאחידן לקבלה. מאן אינון? דלא משקרי באת קדישא כגון בת אל נכר. וכל מאן דנטיר גרמיה - כביכול כנסת ישראל אחידא ביה ונטרא ליה, והיא אקדימת ליה שלם. וכל שכן אי זכי וקני להאי! {{ש}}
ואמר רבי שמעון אתחזיין ישראל לאשתצאה בההוא שעתא בר דאקדים פנחס להאי עובדא ושכיך רוגזא. הדא הוא דכתיב '''{{צ|פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב וגו'}}'''. 


דבר אחר: '''{{צ|פינחס בן אלעזר וגו'}}''' {{ש}}
אמר רבי שמעון: {{צ|בן בן}} תרי זמני לאשלמא אובדא קא אתי. {{ש}}
אמר רבי שמעון: האי בר נש דנטיל גלגולא דנשמתא ולא זכי דיתתקן ביה - כאילו משקר בקושטא דמלכא! ואנא קרינא עליה האי קרא {{צ|או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר}} {{ממ|ויקרא|ה|כב}}. {{צ|וכחש בה}} - טב ליה דלא אברי! 

תנינן: צדיק גמור אינו נדחה, וצדיק שאינו גמור נדחה. מאן הוא צדיק גמור ומאן הוא צדק שאינו גמור? וכי מאן דלא שלים במלוי 'צדיק' אקרי? אלא 'צדיק גמור' ידיע דהא לא נטיל גלגולין עקימין, ובאחסנתיה בני בניין ואתקין שורן וחצב בירין ונטע אילנין. 'צדיק שאינו גמור' - דבני בניין באחסנתא אחרא, חפר בה בירין ואעדר. הא אתקין אבני יסודא כמלקדמין ואעמל בה, ולא ידע אי אשתאר דיליה. מסטרא דיליה - טב וצדיק אקרי. ומסטרא דההוא אחסנתא - לאו הכי. לבר נש דבני בניין שפירן יאן למחזי - אסתכל ביסודא וחמי ליה שקיע עקימא מכל סטרין. הא בניינא לא שלים עד דסתר ליה ואתקין ליה כמלקדמין. מסטרא דההוא בניינא דיליה - אשתכח טב ושפיר. &lt;קטע סוף=דף ריג א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|ריג|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף ריג ב/&gt;מסטרא דיסודא - ביש ועקים. ובגין כך לא אקרי עובדא שלים, לא אקרי בניינא שלים. בגין כך 'צדיק שאינו גמור' אקרי ונדחה. ועל דא {{צ|כבלע רשע צדיק ממנו}} {{ממ|חבקוק|א|יג}}. 


תא חזי מאן דמקנא לשמא קדישא דקב&quot;ה - דאפילו לא יזכי לגדולה ולא אתחזי לה - רווח לה ונטיל לה! פנחס לא אתחזי ליה בההוא זמנא, ובגין דקנא לשמא דמאריה - רווח לכלא וסליק לכלא ואתתקן ביה כלא, וזכה לאשתמשא בכהונה עלאה. מההיא שעתא '''{{צ|פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן}}''' - דאשלים לתרין דרגין בגין דקנא לשמא דמאריה, דאתתקן מה דאתעקם.


רבי יהודה פתח ואמר: {{צ|שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך וגו'}} {{ממ|תהלים|פו|ב}}. {{ש}}
סופיה דקרא אית לאסתכלא ולבתר קרא כלא. סופיה דקרא כתיב {{צ|הבוטח אליך}} - &quot;הבוטח בך&quot; מבעי ליה? מאי {{צ|הבוטח אליך}}? אלא כביכול דוד מבטח ליה דלא יעבר ליה פלגות ליליא בשנתא כמה דכתיב {{צ|חצות לילה אקום להודות לך}}. &quot;קמתי&quot; מבעי ליה? אלא {{צ|אקום}} ואתקשר בך לעלמין. 

{{צ|שמרה נפשי}} - &quot;שמור&quot; מבעי ליה!? והא תנינן דלית את באורייתא דלא אית בה רזין עלאין ויקירין. {{ש}}
{{צ|שמרה}} - לקב&quot;ה קאמר! שמרה לההוא חולקא דאתאחד ביה נפש. דכד נפשא נפקאת מהאי עלמא - אתיא למירת עלמא דאתי. אי זכי - כמה חילין עלאין נפקין לקבלא ולנטרא לה ולאעלא לה במדורא דדוכתהא, והאי '''ה'''' נטיר לה לאתאחדא עמה בריש ירחי ושבתי. ואי לא זכי  - כמה גרדיני טהירין אזדמנן לקבלה ודחו לה לבר. 
ווי לההיא נפשא דמתגלגלת בריקנא כאבנא בקוספיתא! הדא הוא דכתיב {{צ|ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע}} {{ממ|ש&quot;א|כה|כט}}. {{ש}}
ודוד בעי בעותיה קמי קב&quot;ה ואמר {{צ|שמרה נפשי}} - דלא ידחון לה לבר, וכד מטי לקבלך יפתחון לה פתחין ותקבל לה קמך. 

{{צ|כי חסיד אני}} - וכי חסיד אקרי? {{ש}}
א&quot;ר יהודה: אין! דכתיב {{צ|חסדי דוד הנאמנים}} {{ממ|ישעיהו|נה|ג}}. בגין כך {{צ|שמרה נפשי}} דלא תשבוק לה למהך לבר. {{ש}}
ר' יצחק אמר: כל בר נש דאית ליה חולקא בצדיק - ירית להאי ארץ, כמה דכתיב {{צ|ועמך כלם צדיקים וגו'}} {{ממ|ישעיהו|ס|כא}}. והאי צדיק {{צ|חסיד}} אקרי. אמר דוד &quot;''בתר דבהאי אתר אחידנא - חסיד אני! ובגין כך {{צ|שמרה נפשי}} לאתקשרא בך''&quot;.


רבי חייא פתח: {{צ|עדות ביהוסף שמו וגו'}} {{ממ|תהלים|פא|ו}}. הא אוקמוה דאוליף שבעין פתקין ולשון הקדש יתיר, הדא הוא דכתיב {{צ|שפת לא ידעתי אשמע}} {{ממ|תהלים|פא|ו}}. אבל מאי {{צ|עדות}}? {{ש}}
תא חזי בשעתא דאתתיה דפוטיפר הות אחידא ביה לההיא מלה - הוה יוסף עביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא דילה. וכן בכל יומא. עד ההיא שעתא בתרייתא דכתיב {{צ|ותתפשהו בבגדו}} {{ממ|בראשית|לט|יב}}. מאי {{צ|ותתפשהו}}? אלא בגין דעביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא. ורוח הקדש צווח לקבליה {{צ|לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה}} {{ממ|משלי|ז|ה}}. {{ש}}
מאי קמ&quot;ל? אלא כל מאן דנטיר גרמיה מהאי - אתקשר בה בשכינתא ואחיד בההוא 'עדות'. ומאי הוא? '''ה'''' דאתוסף ביה, דכתיב {{צ|עדות בי'''ה'''וסף שמו}}. {{ש}}
אוף הכא '''י'''' איתוסף בפ'''י'''נחס {{ממ|במדבר|כה|יא}} על דקני בהאי.


רבי ייסא פתח: {{צ|על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון}} {{ממ|תהלים|קלז|א}}. {{ש}}
&quot;את ירושלם&quot; מבעי ליה!? כמה דכתיב {{ממ|תהלים|קלז|ה}}  {{צ|אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני}}!? מאי {{צ|בזכרנו את ציון}}? {{ש}}
לבר נש דהוה ליה היכלא יקירא יאה ושפירא - אתו לסטין ואוקידו ליה. צערא דמאן הוא? לאו דמאריה דהיכלא?! אוף הכא - שכינתא בגלותא שריא. צערא דמאן הוא? לאו דצדיק?! ואזלא הא כמה דאוקמוה דכתיב {{צ|הצדיק אבד}} - אבד ממש. אוף הכא {{צ|בזכרנו את ציון}} - בזכרנו ההוא צערא דיליה על זווגהא - צערא דיליה הוא. 


אמר רבי ייסא: מאן דאוקיר שמא דמאריה בהאי ונטיר האי - זכה דיוקיר ליה מאריה על כלא! מנלן? מיוסף דכתיב {{צ|וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו}} {{ממ|בראשית|מא|מג}}, וכתיב {{צ|ונתן אותו על כל ארץ מצרים}}. &lt;קטע סוף=דף ריג ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|ריד|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף ריד א/&gt;ולא עוד אלא כד עברו ישראל ית ימא - ארונא דיוסף עאל בגו בקדמיתא, ולא הוו מיא קיימין על קיומייהו קמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|הים ראה וינוס}} {{ממ|תהלים|קיד|ג}} - מאי {{צ|וינוס}}? אלא ראה ההוא דכתיב ביה {{צ|וינס ויצא החוצה}} {{ממ|בראשית|לט|יב}}. 

תא חזי זכי ליקרא בחייוי וזכי ליקרא במיתתיה. בחייו אמאי? בגין ההוא זמן דלא בעא לאתדבקא בה דכתיב {{צ|וימאן ויאמר אל אשת אדניו}} {{ממ|בראשית|לט|ח}}, וכתיב {{צ|ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה}} {{ממ|בראשית|לט|י}}. בגין כך זכה בהאי עלמא. כיון דכתיב {{צ|ותתפשהו בבגדו}} וכתיב {{צ|וינס ויצא החוצה}} - זכי לבתר דעאל לגו פרוכתא עלאה, והכי אתחזי ליה. דידיה נטל בהאי עלמא ודידיה נטל בעלמא אחרא. 

פנחס זכי בהאי עלמא וזכה בעלמא דאתי. וזכה לקיימא יתיר מכל אינון דנפקו ממצרים, וזכה לכהנא עלאה - הוא וכל בנוי אבתריה. ואי תימא דלא  זכה לכהנא עד לא עבד עובדא דא -- לא! דהא אינון דאמרי דלא דזכה קודם - לאו הכי{{הערה|יש עוד נוסח כזה: {{צ|ואי תימא '''דהא''' זכה לכהונה עד לא עבד עובדא דא - לא, דהא אינון '''דאמרי דזכה''' קודם - לאו הכי}}. ואני לא יודע איך יפרשו את המשך המילים של הזוהר וצע&quot;ע -   ויקיעורך.}}! אלא במאי אוקימנא {{צ|תחת אשר קנא לאלהיו}}, דמשמע דבגין עובדא דא רווח כהונתא מה דלא הוה קודם? {{ש}}
תא חזי! כל כהן דקטיל נפש - פסיל ליה כהונתיה לעלמין, דהא ודאי פסיל ההוא דרגא דיליה לגביה. ופנחס מן דינא פסיל לכהנא הוה. ובגין דקנא ליה לקב&quot;ה - אצטריך ליחסא ליה כהונת עלמין ליה ולבנוי אבתריה לדרי דרין. 

א&quot;ר יצחק: תא חזי! רשים הוא פנחס לעילא ורשים הוא לתתא עד לא יפוק לעלמא, דהא עם אינון דנפקו ממצרים אתמני.


'''רבי אלעזר ור' יוסי ור' חייא''' הוו אזלי במדברא. {{ש}}
אמר רבי יוסי: הא דכתיב בפנחס '''{{צ|הנני נותן לו את בריתי שלום}} {{ממ|במדבר|כה|יב}}''' - שלום ממלאך המות דלא שליט ביה לעלמין ולא אתדן בדינוי. ואי תימא דלא מית - ודאי לא מית כשאר בני עלמא - ואוריך יומין על כל בני דרא, בגין דבהאי ברית עלאה אחיד. וכד אסתלק מעלמא - בתיאובתא עלאה ובדביקותיה שפירא אסתלק משאר בני עלמא.


רבי אלעזר פתח ואמר: {{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך יהוה וגו'}} {{ממ|זכריה|ג|א}}. {{ש}}
תא חזי! ווי לאינון בני נשא דלא מסתכלאן ביקרא דמאריהון, וכל יומא ויומא כרוזא קארי עלייהו ולא משגיחין. אתא בר נש לאסתכלא בפקודי אורייתא - כמה סניגורין קיימין לאדכרא עליה לטב! אתא בר נש ואעבר על פקודי אורייתא - אינון עובדין קטיגורין עליה לביש קמי קב&quot;ה. 

יהושע כהן גדול הוה ואוקמוה. מה כתיב ביה {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}} {{ממ|זכריה|ג|א}}. ומה בהאי כך - בשאר בני עלמא דלא מסתכלי ביקרא דמאריהון - על אחת כמה וכמה! חמי מה כתיב {{צ|ויהושע היה לבוש בגדים צואים}} {{ממ|זכריה|ג|ג}} ואוקמוה. אבל {{צ|בגדים צואים}}  ודאי! אינון לבושין דאתלבשא ביה רוחא בההוא עלמא! {{ש}}
זכאה חולקיה דמאן דלבושוי מתתקנין ושלמין בההוא עלמא! והא אתמר כל מאן דבעיין לאעלא לגיהנם  - אינון לבושין דמלבשין ליה היך אינון? מה כתיב הכא {{צ|ויהושע היה לבוש בגדם צואים ועומד לפני המלאך}}. מאן {{צ|מלאך}}? דא מלאך דממנא על גיהנם וממנא על מאן דחמי באינון לבושין. עד דאתיב קלא ואמר {{צ|הסרו הבגדים הצואים מעליו}} {{ממ|זכריה|ג|ד}}. מהכא אית לאסתכלא דעובדין בישין דבר נש עבדין ליה אינון לבושים צואים. 

{{צ|ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות}} {{ממ|זכריה|ג|ד}} - אלבישיניה לבושין אחרנין מתתקנן דבהו אסתכל בר נש בזיו יקרא דמאריה. 

תא חזי כגוונא דא פנחס! דלא אסתלק מעלמא עד דאתתקנו קמיה לבושין אחרנין דרוחא - אתהני בהו לעלמא  דאתי.&lt;קטע סוף=דף ריד א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|ריד|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף ריד ב/&gt;בשעתא חדא אתפשט מאלין ואתלבש באלין, לקיימא דכתיב '''{{צ|הנני נותן לו את בריתי שלום}} {{ממ|במדבר|כה|יב}}. 


עד דהוו אזלי - שמשא הוה תקיפא, ויתבו תחות צלא דחד טנרא דמדברא. {{ש}}
אמר ר' אלעזר: &quot;''ודאי צלא חדוותא דנפשא הוא!''&quot; {{ש}}
אמר רבי חייא לרבי אלעזר: &quot;''אלין יומין מראש השנה עד יומא בתראה דחג - בעינא למיקם עלייהו!''&quot; {{ש}}
אמר ר' אלעזר: &quot;''הא אתמר וחברייא אתערו בהו''&quot;. {{ש}}
א&quot;ר חייא: &quot;''ודאי הכי הוא! אבל אנא  שמענא לבוצינא קדישא עלאה מלה בהו''&quot;. {{ש}}
אמר ליה: &quot;''אימא ההוא מלה!''&quot; {{ש}}
אמר ליה: &quot;''עד{{הערה|חפשתי נוסח של &quot;עוד&quot; ולא מצאתי - ויקיעורך}} לא קאימנא ביה!''&quot; 

א&quot;ר אלעזר: אף על גב דחברייא אוקמו מלה - ושפיר הוא, אבל סדורא דהני יומי - רזא דחכמתא הוא בין מחצדי חקלא! {{ש}}
תא חזי הא אתמר סדורא דיחודא כלא בחד היך הוי, והא אתמר. {{ש}}
פתח ואמר: {{צ|חשף יהוה את זרוע קדשו}} {{ממ|ישעיהו|נב|י}} - דא דרועא חדא דביה תליא שועה, דביה תליא נוקמא, דביה תליא פורקנא. ולמה? למיקם לה לכנסת ישראל מעפרא ולקבלא לה לגביה לאזדווגא כחדא. וכד האי אתער לקבלה - כמה דחילו שריא בעלמא עד דינח ההוא דרועא תחות רישהא לאתחברא! כמה דאת אמר {{צ|שמאלו תחת לראשי וגו'}} {{ממ|שיר|ח|ג}}. וכדין ניחא דינא ומכפר חובין. לבתר אתי ימינא לחבקא - כדין חדוותא שרייא בעלמא וכל אנפין נהירין. לבתר אזדווגת בגופא - וכדין כלא אקרי אחד בלא פרודא. כדין הוא שלימו דכלא וחדוותא דכלא, ואחידו ודאי מה דלא אשתכח הכי בשאר זמני. 

כגוונא דהאי - סדורא דהני יומין מראש השנה עד יומא בתראה דחג! {{ש}}
'''בראש השנה''' - אתער דרועא דשמאלא לקבלא לה למטרוניתא, וכדין כל עלמא בדחילו בדינא. ובעי ההוא זמנא בתיובתא שלים לאשתכחא עלמא קמי קב&quot;ה.{{ש}} 
'''לבתר''' אתיאת מטרוניתא ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא למעבד חדוותא ולמטבל בנהרא, לדכאה גרמייהו בזווגא דמטרוניתא. {{ש}}
'''ביומא אחרא''' - הוא זווגא דילה - לשוואה שמאלא תחות רישהא כמה דאת אמר {{צ|שמאלו תחת לראשי}}. וכדין ישראל בתעניתא על חובייהו ומכפרא להו - דהא אימא עלאה אנהירת אנפהא למטרוניתא בזווגהא. ומתכפרין כל בני היכלא! כיון דשמאלא מקבלה לה בהאי יומא; דרישא דמטרוניתא שרייא על שמאלא. 

'''ביומא קדמאה דחג''' - יתער ימינא לקבלה בגין לחבקא. וכדין כל חדוה וכל אנפין נהירין! וחדוותא דמים צלילן לנסכא על מדבחא. ובעיין בני נשא למחדי בכל זינין דחדוה דהא ימינא גרים! בכל אתר דשארי ימינא - חדוותא אצטריך בכלא! כדין חדוותא היא לאשתעשעא. {{ש}}
'''לבתר ביומא תמינאה''' - חדוותא דאורייתא הוא! דהא כדין זווגא דגופא הוא, זווגא דכלא, למהוי כלא חד. ודא הוא שלימו דכלא. ודא יומא דישראל איהו ודאי, ועדבא דידהו בלחודייהו. דלית ביה חולקא לאחרא. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייהו כתיב {{צ|כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך וגו'}} {{ממ|דברים|ז|ו}} {{ממ|דברים|יד|ב}}.


'''{{צ|פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו'}}'''. {{ש}}
ר' יהודה פתח: {{צ|זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו}} {{ממ|איוב|ד|ז}}. {{ש}}
תמן תנינן מאן דחמי קשת בגוונוי  אצטריך לברכא &quot;ברוך זוכר הברית&quot; בגין דדא איהו ברית קיימא קדישא דשוי קב&quot;ה בארעא, דלא ייתי עלה מי טופנה.&lt;קטע סוף=דף ריד ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רטו|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רטו א/&gt;בגין דכד סגיאו חייבין בעלמא - בעי קוב&quot;ה לאובדא לון, וכדין דכיר לון האי אומאה דאומי לארעא דכתיב תרי זמני {{צ|לא לא}} - {{צ|לא אוסיף לקלל}} {{ממ|בראשית|ח|כא}}, {{צ|ולא אוסיף להכות}} {{ממ|בראשית|ח|כא}}. דא איהו אומאה כמה דכתיב {{ממ|ישעיהו|נד|ט}} {{צ|אשר נשבעתי מעבור מי נח}}{{הערה|וראה כאן רעיא מהימנא}}.


רבי יוסי אמר - קשת אתא לאגנא על עלמא. למלכא דכל זמנין דבריה חב לקבליה - אתא מלכא לאלקאה ליה. אתגליא עליה מטרוניתא בלבוש יקר דמלכו. מלכא חמי לה - סליק רוגזא דבריה וחדי בה, דכתיב {{צ|וראיתיה לזכור ברית עולם}} {{ממ|בראשית|ט|טז}}. ועל דא לא אתחזי קשת בעלמא אלא בלבושי יקר דמלכו. ובשעתא דאית צדיק בעלמא - איהו ברית למיקם ברית, ואגין על עלמא. לא הוי צדיק - הא קשת לאתחזאה! דהא עלמא איהו קיימא לאובדא - אלא בגין קשת דא! 

ר' אלעזר אמר: לעולם לא אתלבש קשת דא אלא בלבושא דאבהן קדמאי - ירוק וסומק וחיוור. 
* ירוקא - דא לבושא דאברהם. אצטבע לבושא דא כד נפק מניה ישמעאל. 
* סומקא - דא גוון יצחק - דאתיא סומקא ואצטבע כד נפיק מניה עשו. ואתמשך ההוא סומקא לתתא עד ככבא דמאדים דאתאחד ביה עשו. 
* חוורא - דא איהו לבושא טבא דעקב, דהא לא אשתנו אנפוהי לעלמין. 


ר' אבא אמר: יאות הוא! אבל הכי אמר בוצינא קדישא! 
* חוור - דא אברהם דאתלבן בחוורא דנורא. 
* סומקא - דא יצחק ודאי 
* ירוק - דא הוא יעקב דקימא בין תרין גוונין, וכתיב ביה ביעקב {{צ|לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו חורו}} {{ממ|ישעיהו|כט|כב}}, דהא כל ערסיה שלים הוה. והכי הוא: {{צ|לא עתה יבוש יעקב}} - לאתחזאה בגוון סומק כיצחק דנפק מניה עשו, {{צ|ולא עתה פניו יחורו}} - כאברהם לאתחזאה בגוון חוור דנפק מניה ישמעאל. אלא נטל גוונין לאתעטרא בהו על אבהן דיליה. {{ש}}
ובאלין לבושין מתלבשת קשת בשעתא דאתחזי קמי מלכא. &lt;קטע סוף=דף רטו א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רטו|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף רטו ב/&gt;תא חזי! רזא דברית קדישא היא את '''יו&quot;ד''' דמתעטרא ברשימו עלאה, ודא איהו דאתרשים בברית תדיר לעלמין. ובגין דקני פנחס על ברית -- אתרשים בשמיה הכא את דא; '''{{צ|פינחס}}''' - יו&quot;ד זעירא. איהו יו&quot;ד דאיהו ברית - ודאי דנפיק מגו יו&quot;ד עלאה קדישא! ועל דא איהו קאים בקיומא שלים קמי מלכא קדישא דלא אתאביד מגו עלמא. והכי הוא נקי מההוא חובא דפעור,  ולא אתאביד מגו עלמא. {{צ|ואיפה ישרים נכחדו}} - אלין נדב ואביהו, דלא אשתציאו מן ההוא עלמא בגיניה.&lt;קטע סוף=דף רטו ב/&gt; 


{{ממ זהר משולב|ג|רטז|א}}&lt;קטע התחלה=דף רטז א/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רטז א/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רטז|ב}}&lt;קטע התחלה=דף רטז ב/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רטז ב/&gt;

==קטע זמני==
{{ממ זהר משולב|ג|ריז|א}}

&lt;קטע התחלה=דף ריז א/&gt;'''רבי שמעון''' הוה יתיב ולעי בפרשתא דא.{{ש}} 
אתא לקמיה ר' אלעזר בריה. {{ש}} 
אמר ליה: נדב ואביהוא מאי עבידתייהו בפנחס? אי לא הוה פנחס בעלמא כד מיתו, ובתר אתא לעלמא ואשלים דוכתייהו - שפיר! אבל פנחס בעלמא הוה!  ונשמתיה ביה בקיומא קאי! 

אמר ליה: ברי! רזא עלאה הכי! והכי הוא: {{ש}}
דבשעתא דאסתלקו מן עלמא - לא הוו מתטמרן תחות גדפי טנרא קדישא. מאי טעמא? בגין דכתיב {{צ|ובנים לא היו להם}} {{ממ|במדבר|ג|ד}} - דאזעירו דיוקנא דמלכא - דהא אינון לא אתחזון לשמשא בכהונא רבה.{{ש}}
בשעתא דקני פנחס על ברית קדישא ועאל בגו כמה אוכלוסין וסליק לון לגייפין על רומחא לעיניהון דכל ישראל - כד חמא שבטא דשמעון בכמה אכלוסין דאתו לגביה - פרחא נשמתיה מניה! ותרין נשמתין דהוו ערטיראין בלא דוכתא אתקריבו בה ואתכלילו כחדא, ואתהדרת נשמתיה כלילא רוחא - דאתכליל בתרין רוחין ואתתקפו ביה. כדין רווח דוכתייהו למיהוי כהנא (רבא) מה דלא (אתחזי) מן קדמת דנא. 

ועל דא כתיב {{צ|זכר נא מי הוא נקי אבד}} {{ממ|איוב|ד|ז}} - דלא אתאביד בההיא שעתא ולא אביד רוחיה כד פרחה מניה. {{צ|ואיפה ישרים נכחדו}} - אלין בני אהרן דאתהדרו לעלמא מה דאבד בחייהון. ועל דא כתיב ביה בפנחס {{צ|בן בן}} תרי זמני - {{צ|פנחס בן אלעזר בן}}. 


מה כתיב לעילא מפרשתא דא? {{צ|ויאמר יהוה אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש}} {{ממ|במדבר|כה|ד}} - וכי על דקטלין בליליא או על דקטלין ביממא ביומא דעיבא כתיב {{צ|נגד השמש}}?{{ש}} 
אמר ר' יהודה: דתהא מיתתהון באתגלייא כמה דחבו באתגלייא. {{ש}}
א&quot;ר שמעון: לאו בגין כך אתמר! אלא מהכא אוליפנא בדרגא דחב בר נש לקב&quot;ה - לההוא אתר - אצטריך למעבד תקנתא לנפשיה. אינון חבו בברית קדישא דאקרי {{צ|שמש}} - בגין כך דינא ותקונא דילהון איהו כנגד השמש, ולאו באתר אחרא. מכאן דלא אצטריך בר נש לתקנא נפשיה אלא בההוא אתר דחב לגביה. ומאן דלא יעביד הכא(?) - לית ליה תקונא לעלמין כדקא יאות.


רב חייא פתח: {{צ|ישבעו עצי יהוה ארזי לבנון אשר נטע}} {{ממ|תהלים|קד|טז}}. {{ש}}
מה כתיב לעילא?  {{צ|ויין ישמח לבב אנוש וגו'}} {{שם|תהלים|קד|טו}}. וכי מאי האי להאי? {{ש}}
אלא הכי אוליפנא דכתיב {{צ|מצמיח חציר לבהמה וגו'}} {{שם|תהלים|קד|יד}} - וכי שבחא דבהמה דאית לה חציר אתא דוד למימר ברוח קודשא?! אלא {{צ|מצמיח חציר}} - אלין אינון שתין אלף רבוא דמלאכין שליחן דאתבריאו ביומא תניינא דבראשית וכלהו אשא מלהטא. אלין אינון 'חציר'. {{ש}}
אמאי חציר? בגין דצמחין כחציר דא בעלמא. דכל יומא ויומא אתקצירו השתא ולבתר צמחין ומהדרין כמלקדמין. ועל דא כתיב {{צ|מצמיח חציר לבהמה}}. הדא הוא דכתיב {{צ|יודע צדיק נפש בהמתו}} {{ממ|משלי|יב|י}}, ותנינן אלף טורין סלקין לה בכל יומא ויומא, וכל טורא וטורא שתין רבוא הוי והיא אכלה. 

{{צ|ועשב לעבודת האדם}} {{שם|תהלים|קד|יד}} - אלין אינון נשמתהון דצדיקייא דההוא אדם דרכיב ושליט על בהמה דא אכיל ואעיל לון בגוויה, ובזכותהון אתזן כל עלמא מההוא אדם דכתיב ביה {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וגו'}} {{ממ|יחזקאל|א|כו}}. ועל דא כתיב {{צ|האדם}} - ההוא דאשתמודע. בגין {{צ|להוציא לחם מן הארץ}} - לאפקא מזונא לעלמא מן הארץ קדישא. {{צ|ויין}} - דא חמרא עתיקא דנגיד מלעילא. &lt;קטע סוף=דף ריז א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|ריז|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף ריז ב/&gt;{{צ|ישמח לב אנוש}} - אנוש דא - רזא דההוא נער  דסליק לסיבו ואתהדר כמלקדמין. {{ש}}
ועל דא כתיב {{צ|אנוש כחציר ימיו}} {{ממ|תהלים|קג|טו}}. 

{{צ|להצהיל פנים}} {{שם|תהלים|קד|טו}} - אלין אינון פנים דאקרון אנפי רברבי ואנפי זוטרי. {{צ|משמן}} - מנגידו דעלמא דאתי משה(?) ורבו קדישא עלאה. {{צ|ולחם לבב אנוש יסעד}} - ההוא לחם דאזילו שחקים וטחנן מנא למיכלא דצדיקייא סתמא, ומתמן אתנגיד לכמה חיילין דאקרון 'לבב אנוש'. וכלא אתא מנגידו עלאה. 

{{צ|ישבעו עצי יהוה}} - אלין אינון אילנין עלאין פנימאין. {{צ|ארזי לבנון אשר נטע}} - דהא אתעקרו ונטע לון קב&quot;ה. מאי בין {{צ|עצי יהוה}} ל{{צ|ארזי לבנון}}? {{צ|עצי יהו&quot;ה}} - אלין עץ החיים ועץ הדעת וטוב ורע. {{צ|ארזי לבנון}} - אלין חמשין תרעין דאקרון &quot;חמש מאות שנה&quot; {{צ|אשר נטע}}. 

{{צ|אשר שם צפרים יקננו}} - בטוליהון מקננן נשמתהון דצדיקייא וכל חיילין קדישין אתזנו מתמן. {{צ|חסידה}}, ברתיה דאברהם אבינו דאקרי {{צ|חסיד}}, ועָבַד חסד עם כל בני עלמא. בגין כך אקרי {{צ|חסידה ברושים ביתה}} - בין דרועי עלמא יתבא. 


'''רבי אבא ור' יוסי''' קמו למלעי באורייתא בפלגות ליליא. {{ש}}
עד דהוו יתבי ולעאן באורייתא - אמר רבי יוסי: הא דאמר רבי חייא {{צ|אנוש כחציר ימיו}} {{ממ|תהלים|קג|טו}} - שפיר קאמר. אבל במאי אוקימנא סופיה דקרא {{ממ|תהלים|קג|טז}} {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו}}? 

אמר ליה: הכי הוא ודאי! אנוש כחציר ימיו כמה דאמר {{צ|כציץ השדה}} - ההוא שדה דאשתמודע כן יציץ - דאתחדש ואתהדר כמלקדמין. (הכי יציץ וסליק. מ&quot;ט בגין). {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו}} - דא הוא רוחא עלאה טמירא קדישא גניזא מכלא דכליל ליה בגויה. וכדין {{צ|ואיננו}}. ודא הוא רזא דחנוך דכתיב ביה {{צ|ואיננו כי לקח אותו אלהים}} {{ממ|בראשית|ה|כד}} - דא אלהים עלאה, רוח עלאה, רוח גניזא טמירא. {{ש}}
{{צ|ולא יכירנו עוד מקומו}} - דהא אתכליל רוחא זעירא ברוחא עלאה. {{ש}}
מה כתיב בתריה? {{צ|וחסד יהוה מעולם ועד עולם}} {{ממ|תהלים|קג|יז}} - ועאל ליה כהנא רבא לגו קדש קדשים, ונטיל ליה ואוליד ליה כמלקדמין ואתחדש כנשר עולמין, ואתהדר איהו נער. 


עד דהוו יתבי, חמו חד טולא דקיימא עלייהו. אזלא ואתיא, אזלא ואתיא בגו ביתא. תווהו. 


א&quot;ר אבא: יוסי בני! אימא לך מה דהוה לי עם בוצינא קדישא. {{ש}}
יומא חד הוינן אזלינן בבקעתא דאונו. והוינן לעאן באורייתא כל ההוא  יומא.&lt;קטע סוף=דף ריז ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|ריח|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף ריח א/&gt;ומגו תוקפא דשמשא אותבינן גבי חד טינרא בגו נוקבא חדא. 
אמינא ליה: מאי האי דבכל שעתא דחייבין אסגיאו בעלמא ודינא שרייא בעלמא - זכאין דבהון לקאן עלייהו? דהכי תנינן בחובא דדרא קדישייא וצדיקייא יתפסון. אמאי? אי בגין דאינון דלא מוכיחין לעלמא על עובדייהו - כמה אינון דמוכיחין ולא מקבלי מנייהו וצדיקייא אתכפיין קמייהו! ואי בגין דלא יהוי מאן דיגין על עלמא - לא יהון מתין ולא יתפסון בחובייהו, דהא חדווה איהו לצדיקייא באבודא דלהון! 

אמר ליה: בחובה דדרא ודאי מתפסין צדיקייא! והא אוקימנא הני מילי. אבל בשעתא דיתפסון צדיקייא במרעין או במכתשין - בגין לכפרא על עלמא הוי! כדין יתכפרון כל חובי דרא.{{ש}}
מנלן? מכל שייפי גופא. בשעתא דכל שייפין בעאקו ומרע סגי שרייא עלייהו - שייפא חדא אצטריך לאלקאה בגין דיתסון כלהו. ומנו? דרועא. דרועא אלקי ואפיקו מיניה דמא - כדין הא אסוותא לכל שייפי גופא. {{ש}}
אוף הכא - בני עלמא אינון שייפין דא עם דא. בשעתא דבעי קב&quot;ה למיהב אסוותא לעלמא - אלקי לחד צדיקא בינייהו במרעין ובמכתשין, ובגיניה יהיב אסוותא לכלא. 

מנלן? דכתיב {{צ|והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו וגו' ובחבורתו נרפא לנו}} {{ממ|ישעיהו|נג|ה}}. {{צ|ובחבורתו}} - אקזותא דדמא, כמאן דאקיז דרועא. ובההוא חבורא - {{צ|נרפא לנו}} - אסוותא הוא לנא לכל שייפין דגופא. 

ולעולם לא אלקי צדיקא אלא למיהב אסוותא לדרא ולכפרא עלייהו, (ורזא דא צדיק ורע לו). דהא ניחא לסטרא אחרא דדינא שלטא (נ&quot;א לשלטאה) על זכאה יתיר מכלא, דלא חייש כדין לכל עלמא ולא אשגח לשולטנא עלאה בהאי עלמא. ובעלמא דאתי - צדיק וטוב לו - דלא חייש קב&quot;ה לכפרא על עלמא. &lt;קטע סוף=דף ריח א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|ריח|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף ריח ב/&gt;אמינא ליה: אלו לא הוו בחד זמנא - יאות! אבל אית צדיק הכא ואית צדיק הכא - לדא אית מרעין ומכתשין, ולדא אית כל טיבו דעלמא!? {{ש}}
אמר לי: בחד מנייהו או תרין סגי. דלא בעא קב&quot;ה לאלקאה כלא (ס&quot;א כל דמא). כמה דלא אצטריך אלא דרועא חדא לאלקאה ולאקזאה למיהב אסוותא לכל שייפין - אוף הכא בחד צדיקא סגי. ואי אתקף (ס&quot;א אתיקר) ביה מרע על כל שייפין -- כדין אצטריך תרין דרועין לאקזאה. אוף הכי - אי אסגיאו חובין יקירין על עלמא - כדין כל זכאין אלקון למיהב אסוותא על כל דרא. אבל בזמן דלא אסגיאו כל כך - כדין חד זכאה אלקי ושאר צדיקיא בשלם, דהא לא אצטריך עלמא דילקון כלהו. אתסיאו עמא - אתסיאו צדיקייא. ולזמנין דכל יומיהון קיימין במרעין לאגנא על דרא. מיתו - הא אתסי כלא ואתכפר, לזמנין דחובין אינון יקירין יתיר. 


קמנא ואזלנא ותוקפא דשמשא הוה יתיר ודחיק לן באורחא.{{ש}} 
חמינן אילנין במדברא ומיין תחותייהו. {{ש}}
יתיבנא תחות חד טולא דאילנא דמדברא. {{ש}}
שאילנא ליה: מאי האי דכל עמין דעלמא לא עבדין נענועא אלא ישראל בלחודייהו? דכד לעאן באורייתא מתנענען הכא והכא בלא למודא דבר נש בעלמא, ולא יכלין למיקם בקיומייהו!? 

אמר לי: אדכרתן מלתא עלאה, ובני עלמא לא ידעין ולא משגיחין! {{ש}}
יתיב שעתא ובכה. {{ש}}
אמר: ווי לבני נשא דאזלין כבעירי חקלא בלא סוכלתנו! במלה דא בלחודוי אשתמודען נשמתהון קדישין דישראל בין נשמתהון דעמין עעכו&quot;ם! נשמתהון דישראל אתגזרו מגו בוצינא קדישא דדליק, דכתיב {{צ|נר יהוה נשמת אדם}} {{ממ|משלי|כ|כז}}.&lt;קטע סוף=דף ריח ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|ריט|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף ריט א/&gt;והאי נר בשעתא דאתאחד (נ&quot;א דאתדליק)   מגו אורייתא דלעילא - לא שכיך נהורא עליה אפילו רגעא. ורזא דא - {{צ|אלהים אל דמי לך}} {{ממ|תהלים|פג|ב}}. 

כגוונא דא כתיב {{צ|המזכירים את יהוה אל דמי לכם}} - לא שכיכו לכון. נהורא דשרגא כיון דאתאחדא גו פתילה - ההוא נהורא לא שכיך לעלמין אלא מתנענעא נהורא לכאן ולכאן ולא משתכיך לעלמין. כגוונא דא ישראל דנשמתייהו מגו ההוא נהורא דשרגא - כיון דאמר מלה חדא דאורייתא - הא נהורא דליק ולא יכלון אינון לאשתככא, ומתנענען לכאן ולכאן ולכל סטרין כנהורא דשרגא. דהא {{צ|נר יהוה נשמת אדם}} כתיב, וכתיב {{צ|אדם אתם}} - אתם קרויין אדם ולא אומין עכו&quot;ם. 

נשמתין דעמין עכו&quot;ם - מדעיכו דקש בלא נהורא דשרי עלייהו. ועל דא משתככין ולא מתנענען - דהא לית לון אורייתא ולא דלקין בה, ולאו נהורא שרייא בהון. אינון קיימין כעצים בגו נורא דדליק בלא נהורא דשריא עלייהו, ועל דא משתככין בלא נהורא כלל. 

א&quot;ר יוסי: דא איהו ברירו דמלה! זכאה חולקי דזכינא להאי למשמע דא! &lt;קטע סוף=דף ריט א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|ריט|ב}}


&lt;קטע התחלה=דף ריט ב/&gt;קום ר' אבא לחדשא מלין דאורייתא דאמרת בחבורא קדמאה! {{ש}}
פתח ר' אבא ואמר: {{צ|שירו ליהוה שיר חדש תהלתו מקצה הארץ וגו'}} {{ממ|ישעיהו|מב|י}}.{{ש}}
כמה חביבין ישראל קמי קב&quot;ה! דחדוה דלהון ותושבחתא דלהון לאו איהו אלא (ס&quot;א לשתפא לקב&quot;ה ושכינתיה בהו דהכי וכו') ביה. דהכי תנינן כל חדוה דישראל דלא משתתפי בה לקב&quot;ה (ושכינתיה) - לאו איהו חדוה. וזמין איהו סמאל וכל סייעתא דיליה לקטרגא לההוא חדוה. (ס&quot;א ואתחזר) ואשתאר בצערא ובכיה. וקב&quot;ה לא אשתתף בההוא צערא. אבל מאן דשתיף קב&quot;ה ושכינתיה בחדוה דיליה - אם ייתי מקטרגא לקטרגא בההיא חדוה - קב&quot;ה ושכינתיה משתתף בההוא צערא. 

מה כתיב ביה? {{צ|בכל צרתם לו צר}} {{ממ|ישעיהו|סג|ט}}. ובמאי? בגין ד{{צ|עמו אנכי בצרה}} {{ממ|תהלים|צא|טו}}. ומנלן דאית לון לישראל לשתפא לקב&quot;ה ושכינתיה בחדוה דלהון? (נ&quot;א בגין דלאו איהו חדוה אלא בשותפות דיליה מאלין) דכתיב {{צ|ישמח ישראל בעושיו}} {{ממ|תהלים|קמט|ב}} - ההיא חדוה דישראל לאו איהו אלא ב{{צ|עושיו}}. 

{{צ|בעושיו}} - &quot;בעושו&quot; מבעי ליה? אלא אלין קב&quot;ה ושכינתיה ואביו ואמו; דאף על גב דמיתו - קב&quot;ה אעקר לון מג&quot;ע ואייתי לון עמיה לההוא חדוה לנטלא חולקא דחדוה עם קב&quot;ה ושכינתיה, כמה דאת אמר {{צ|העושו יַגֵּשׁ חרבו}} {{ממ|איוב|מ|יט}}. 

דבר אחר: {{צ|בעושיו}} - בגין דבר נש אתעביד בשותפות - גברא ואתתא וקב&quot;ה. ועל רזא דא כתיב {{צ|נעשה אדם}} - בשותפו. דתנינן תלת אומנין עבד קב&quot;ה לאפקא מנהון עלמא ואלין אינון: שמיא וארעא ומייא. וכל חד שמש חד יומא ואהדרו כמלקדמין. 
* יומא קדמאה - אפיק שמיא אומנותא דיליה דכתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור}}. 
* יומא תניינא - אפיקו מיא אומנותא לעבידתא דכתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו'}}. אסתלקו פלגא מייא לעילא ופלגא מייא לתתא אשתארו. ואלמלא כך דמיא אתפרישו - עלמא לא הווה קאים. 
* יומא תליתאה - עבידת ארעא ואפיקת כמה דאתפקדת דכתיב {{צ|ויאמר אלהים תדשא ארץ דשא עשב}} וכתיב {{צ|ותוצא הארץ דשא וגו'}}. 

עד הכא כל אומנא מאלין תלתא אפיק אומנותא דיליה ועבדו מה דאתפקדו. אשתארו תלת יומין אחרנין - 
* ביומא רביעאה אתפקד אומנא קדמאה למעבד אומנא דיליה, דכתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי מארת}}, והיינו שמים.
* ביומא חמישאה אפיקו מייא דאיהו אומנא אחרא דכתיב {{צ|ויאמר אלהים ישרצו המים וגו'}}. 
* ביומא שתיתאה עבדת ארעא אומנותא דילה דכתיב {{צ|ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה וגו'}}. 

כיון דתלת אומנין אלין אשלימו עובדייהו - אמר לון קב&quot;ה אומנותא חדא אית לי למעבד ואיהו אדם. אתחברו כחדא ואנא עמכון - נעשה אדם. גופא דלכון. ואנא אהא שותפו עמכון ונעשה אדם. כמה דבקדמיתא הוה בשותפו - הכי נמי לבתר. אבא - דביה עביד עבידתא דשמיא ועבידתא דמייא. ואתתא - דאיהי אומנא תליתאה כגוונא דארעא. וקב&quot;ה דאשתתף בהדייהו. ועל רזא דא כתיב {{צ|בעושיו}}. ואף על גב דאבא ואמא אתפרשו מהאי עלמא - חדוה בכל שותפותא הוה.&lt;קטע סוף=דף ריט ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רכ|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רכ א/&gt;דתנינן בשעתא דבר נש   שתיף לקב&quot;ה לחדווה דיליה - קב&quot;ה אתי לגנתא דעדן ואעקר מתמן (ס&quot;א דאודע תמן) לאבוהי ואמיה דאינון שותפין בהדיה, ואייתי לון עמיה לההוא חדווה, וכלהו זמינין תמן. ובני נשא לא ידעין. אבל בעקו דבר נש - קב&quot;ה זמין לגביה בלחודוי, ולא אודע לאבוהי ולאמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|בצר לי אקרא יהו&quot;ה ואל אלהי אשוע וגו'}}. 


אהדר ההוא טולא דמלקדמין, ואזלא גו ביתא כמו דיוקנא דבר נש. נפל על אנפוי ר' אבא. אמר רבי יוסי אדכרנא דבהאי אתרא חמינא ליה לר' פנחס בן יאיר יומא חד הוה קאים בהאי דוכתא והוה אמר הכי: {{צ|פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן}} באת '''י'''' זעירא בגין דתרין אלפין ביתין רשימין; אלפא ביתא דאתוון רברבן, ואלפא ביתא דאתוון זעירן. אתוון רברבן - אינון בעלמא דאתי. ואתוון זעירן - אינון בעלמא תתאה. '''י'''' זעירא - ברית קיימא קדישא. כיון דקני פנחס על ברית דא - אתוסף ביה '''י'''' זעירא רזא דברית דא. 

בההוא שעתא אמר קב&quot;ה, מה אעביד עם משה? ברית דא ממשה הוי וכלה דיליה הוי - גנאי הוא למיהב ליה לאחרא בלא דעתא ורעותא דמשה, לאו יאות הוא. {{ש}}
שארי קב&quot;ה ואמר למשה: &quot;משה - פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן&quot;. {{ש}}
א&quot;ל משה &quot;רבונו של עולם מהו?&quot;. {{ש}}
א&quot;ל &quot;אנת הוא דמסרת נפשך על ישראל דלא ישתצון מן עלמא בכמה זמנין, ואיהו {{צ|השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו'}}&quot;. {{ש}}
אמר משה: &quot;מה את בעי מני - הא כלא דידך!&quot;. {{ש}}
אמר ליה: &quot;הא כלה דידך היא - אימא לה דתשרי בגויה&quot;. {{ש}}
אמר משה: &quot;הא בלבא שלים תהא לגביה&quot;. {{ש}}
אמר ליה: &quot;אימא אנת בפומך וארים קלך דאנת מסר ליה ברעותא בלבא שלים!&quot;. 

הדא הוא דכתיב {{צ|לכן אמור}} - את אימא ברעותא - {{צ|הנני נותן לו את בריתי שלום}}. משה הוה אמר {{צ|הנני נותן לו וגו'}}, דאילו קב&quot;ה ה&quot;ל למימר &quot;לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום&quot;, אבל לא כתיב אלא {{צ|לכן אמור}}. ואי תימא דאתעברת מן משה - לא! אלא כבוצינא דא דאדליקו מינה; דא יהיב ואהני, ודא לא אתגרע מנה. 


אתא ההוא טולא ויתיב ונשיק ליה. שמעו חד קלא דהוה אמר: {{צ|פנון אתר! פנון אתר! לר' פנחס בן יאיר דאיהו גבייכו!}}, דתנינן דכל אתר דצדיקא אתחדש ביה מלי דאורייתא - כד איהו בההוא עלמא - פקיד לההוא אתר ואתי ליה לגביה. וכ&quot;ש כד שראן בגוויה צדיקייא אחרנין לחדתא בההוא אתר דאמרין מלי דאורייתא, כגוונא דא דהוה אתי ר' פנחס בן יאיר למפקד לאתריה ואשכח אלין צדיקייא מחדתין מלין דאורייתא ואתחדש כמלקדמין ההוא מלה דר' פנחס בן יאיר קמיה. 

א&quot;ר אבא יאות מלה דרבי פנחס בן יאיר, דהא לא כתיב &quot;לכן הנני נותן&quot; אלא {{צ|לכן אמור הנני נותן לו}}. וכי מלה דא הוה גניזא מחסידא דא תחות ידך ולא הוית אמר! זכאה חולקנא דזכינא למהוי בסיעתא דטולא קדישא הכא! 


אוף הוא פתח ואמר משמיה דר' פנחס: {{צ|כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו'}} {{ממ|קהלת|ט|י}}. כמה יאות ליה לבר נש בעוד דבוצינא דליק ושריא על רישיה לאשתדלא ולמעבד רעותא דמאריה, בגין דההוא נהורא דבוצינא איהי '''כח''' דשריא עליה, ועל דא כתיב {{ממ|במדבר|יד|יז}} {{צ|יגדל נא כח אדני}}. {{צ|כח אדני}} - דא הוא כח דשריא על רישיהון דצדיקייא וכל אינון דמשתדלין ברעותא דמאריהון. ועל דא תנינן כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו (דא איהו כחו). ודאי אצטריך לאתערא כל שייפוי בחילא תקיף, בגין דבאתערותא תקיף דאתקף - אתער ההוא כח קדישא עלאה ואסתלק גו קודשא ואתבר חילא ותוקפא דסטרא אחרא. ועל דא  {{צ|בכחך}} אצטריך למעבד רעותא דמארך.  &lt;קטע סוף=דף רכ א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רכ|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף רכ ב/&gt;{{צ|כי אין מעשה וחשבון וגו'}} - בגין דבההוא כח אית {{צ|מעשה}} - אשתדלותא לאשתדלא בהאי עלמא דאקרי 'מעשה', עלמא דעובדא, למשלם סופא דמחשבה. {{ש}}
{{צ|וחשבון}} - דא הוא עלמא דתליא בדבורא, דהא חשבון בדבורא תלייא. ועל דא כל גימטריאות ותקופין ועבורין דעלמא - בסיהרא הויא. {{ש}}
{{צ|ודעת}} - דא איהו רזא דשית סטרין דתליין במחשבה ואקרון עלמא דההוא מחשבה. {{ש}}
{{צ|וחכמה}} - דכלא תלייא מניה. 

וכל אלין כלילן בההוא כח - מה דלאו הכי בסטרא ד{{צ|שאול}}, דרגא דגיהנם. דהא כל בר נש דלא אשתדל בהאי '''{{גמט|כח}}''' בהאי עלמא לאעלאה ביה במעשה וחשבון ודעת וחכמה -- סופיה לאעלאה בשאול דלית ביה מעשה וחשבון ודעת וחכמה. דהא סטרא אחרא ארח שאול איהי דכתיב {{צ|דרכי שאול ביתה}}. מאן דאתרפי מהאי '''כ&quot;ח''' קדישא - אתקף ביה סטרא אחרא דשאול ביתה. 

{{צ|אשר אתה הולך שמה}} - וכי כל בני עלמא אזלי לשאול? אין. אבל סלקין מיד - דכתיב {{צ|מוריד שאול ויעל}}. בר אינון חייבין דלא הרהרו תשובה לעלמין דנחתין ולא סלקין. ואפילו צדיקים גמורים נחתין תמן. אמאי נחתין? בגין דנטלין כמה חייבין מתמן וסלקין לון לעילא (ותמן עבדין לון להרהר בתשובה). ומאן אינון? אינון דהרהרו בתשובה בהאי עלמא ולא יכילו ואסתלקו מן עלמא. וצדיקייא נחתין בגיניהון דחייבין גו שאול ונטלין לון וסלקין לון מן תמן. 

אמר ר' יוסי כתיב {{צ|אחת לאחת למצא חשבון}} {{ממ|קהלת|ז|כז}} - חשבון דגימטרייאות דקיימן בסיהרא באן דרגא דילה אינון? לא אתיב ליה. אמר שמענא ולא אדכרנא מלה. קם ההוא טולא ובטש בעינוי דר' אבא - נפל על אנפוי מגו דחילו. עד דהוה נפל על אנפוי-  נפל קרא בפומיה דכתיב {{צ|עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים}}. ואלין עיינין דילה פרפראות לגו חכמה עלאה דאתמשכא מלעילא, ומגו חשבון ותקופין ועבורין אתמליין ואתעבידו בריכות דנפקן מימין לכל סטרין (אינון עיינין) עד דאתפקדן לכל חושבן ועבורין דסיהרא דלבר, וככבין ומזלי, למעבד חשבון. ודא איהו {{צ|על שער בת רבים}} - דא איהי סיהרא דלבר. 

א&quot;ר אבא לר' יוסי, ההוא מרגלא קדישא דהוה תחות ידך מגו סיעתא דחסידא קדישא דאיהו גבן - כמה שפיר איהו! ואהדרנא ביה. דהא ודאי לא אצטריך לאפקא אתתא למשרי באתר אחרא עד דבעלה יפקד ויהיב לה רשו למהך. ואודעין לבעלה בקדמיתא ומפייסין ליה דהוא יפקד לה ויהיב לה רשו למיהך לההוא אתר. כך קב&quot;ה פייס למשה ועד דיהב ליה רשו. וא&quot;ל {{צ|אימא אנת הנני נותן לו את בריתי שלום}} למשרי בגוויה. ועד דיהב לה רשו למהך תמן - לא אזלת. מנלן? מצדיקו של עולם דיהיב לה רשו למשרי גו צדיקי בהאי עלמא ויתבא עמהון ככלה גו קשוטהא. וצדיקא דעלמא חמי וחדי בהאי. אבל בין דרועי דבעלה שכיבת. ואתהדרת למהוי בהדייהו, ותבת לבעלה, כמה דאת אמר {{צ|בערב היא באה ובבקר היא שבה}}. {{צ|בערב היא באה}} - לגבי בעלה, {{צ|ובבקר היא שבה}} - לגבי צדיקייא דעלמא. וכלא ברשותא דבעלה (הדא הוא דכתיב וצדיק חונן ונותן). ומשה כך אמר {{צ|הנני נותן לו את בריתי}}; כמה דצדיק דלעילא נותן - אוף אנא הנני נותן מתנה למהדר - מתנה איהי. ובגין ברית דא רווח כהונה עלאה. ואי לא תהא בהדיה - לא אתקשר פנחס בדרגא דכהונה עלאה דהא ברית דבקא איהו תדיר בימינא עלאה, וימינא עלאה דא זמין למבני בי מקדשא דאיהו ברית. 


אמר רבי אבא אדכרנא מלה חדא דשמענא מבוצינא קדישא דשמע משמיה דרבי אליעזר. יומא חד אתא לקמיה חד חכים גוי. &lt;קטע סוף=דף רכ ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רכא|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רכא א/&gt;אמר ליה: סבא סבא תלת בעיין   בעינא למתבע מנך. 
* חד דאתון אמרין דיתבני לכו בי מקדשא אחרא - והא לא הוו למבני אלא תרי זמנין - בית ראשון ובית שני! בית שלישי לא תשכח באורייתא?! והא מה דהוה ליה למבני כבר אתבנון, ולעולם לית ביה יתיר דהא תרי בתי ישראל קרא לון קרא. וכתיב {{צ|גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון}}. 
* ותו דאתון אמרין דאתון קרבין למלכא עלאה יתיר מכל שאר עמין. מאן דמתקריב למלכא איהו חדי (יתיר) תדיר בלא צערא בלא דחילו ובלא דחיקו. והא אתון בצערא ובדחקא וביגונא תדיר יתיר מכל בני עלמא, ואנן לא אתקדים לן צערא ודחקא ויגונא כלל. אנן קריבין למלכא עלאה ואתון רחיקין מניה, ועל דא אית לכו צערא ודחקא אבלא ויגונא מה דלא אית לן. 
* ותו דאתון לא אכלי נבלה וטרפה בגין דתהוון בריאין וגופא דלכון להוי בבריאותא. אנן אכלינן כל מה דבעינן ואנן תקיפין בחילא בבריאותא וכל שייפון דילן בקיומייהו. ואתון דלא אכלין  - חלשין כלכו במרעין בישין ובתבירו יתיר מכל שאר עמין. עמא דסני לכון אלהכון בכלא! 

סבא סבא לא תימא לי מדי! דלא אשמעינך ולא אקבל מנך! זקיף עינוי ר' אליעזר ואשגח ביה ואתעביד תלא דגרמי. 

כיון דנח רוגזיה, אהדר רישיה ובכה ואמר {{צ|יהוה אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ}}. כמה תקיף חילא דשמא קדישא תקיפא בכל ארעא! וכמה חביבין מלי דאורייתא! דלית לך מלה זעירא דלא תשכח לה באורייתא, ולית מלה זעירא דאתיא באורייתא דלא נפקת מפומיה דקב&quot;ה. 

מלין אלין דשאל ההוא רשע - אנא שאלנא יומא חד לאליהו ואמר דהא במתיבתא דרקיעא אתסדרו קמיה דקב&quot;ה והכי הוא. דכד נפקו ישראל ממצרים - בעא קב&quot;ה למעבד לון בארעא כמלאכין קדישין לעילא, ובעא למבני לון ביתא קדישא ולנחתא ליה מגו שמי רקיעין ולנטעא לון לישראל נציבא קדישא כגוונא דדיוקנא דלעילא. הדא הוא דכתיב {{צ|תביאמו ותטעמו בהר נחלתך}}. באן אתר? {{צ|במכון לשבתך פעלת יהו&quot;ה}} - בההוא דפעלת אנת יהו&quot;ה ולא אחרא. {{צ|מכון לשבתך פעלתך יהו&quot;ה}} - דא בית ראשון. {{צ|מקדש אדני כוננו ידיך}} - דא בית שני. ותרווייהו אומנותא דקב&quot;ה אינון. ומדארגיזו קמיה במדברא מיתו ואכנס לון קב&quot;ה לבנייהו בארעא (אליפו עובדיהון) וביתא אתבני על ידא דבר נש. ובגין כך לא אתקיים. ושלמה הוה ידע דבגין דהאי עובדא דבר נש - לא יתקיים. ועל דא אמר {{צ|אם יהו&quot;ה לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו}} {{ממ|תהלים|קכז|א}} דהא לית ליה ביה קיומא. ביומוי דעזרא גרם חטאה ואצטרכון אינון למבני ולא הוה ביה קיומא. 

ועד כען בניינא קדמאה דקב&quot;ה לא הוה בעלמא. ולזמנא דאתי כתיב {{צ|בונה ירושלם יהו&quot;ה}} {{ממ|תהלים|קמז|ב}} - איהו ולא אחרא. ובניינא דא אנן מחכאן, ולא בניינא דבר נש דלית ביה קיומא כלל. בית ראשון ובית שני - יחית לון קודשא בריך הוא כחדא מלעילא; בית ראשון באתכסיא, ובית שני באתגליא. ההוא בית להוי באתגליא דאתקרי בית שני דיתחזי לכל עלמא אומנותא דקב&quot;ה חדוה שלים ורעותא דלבא בכל קיומא. ההוא בית ראשון באתכסיא אסתלק לעילא על גבוי דההוא דאתגלייא, וכל עלמא יחמון ענני יקר דסחרן על גבי דההוא דאתגלייא, ובגו דאינון עננין הוי בית ראשון בעובדא טמירא דסליק עד רום יקר שמייא. ובניינא דא אנן מחכאן, ועד כען לא הוה בעלמא. דאפילו קרתא דירושלם לא ליהוי אומנותא דבר נש דהא כתיב {{צ|ואני אהיה לה נאם יהוה חומת אש סביב וגו'}}. אי לקרתא כתיב הכי - כל שכן ביתא דאיהו דיורא דיליה. ועובדא דא הוי אתחזי למהוי ברישא כד נפקו ישראל ממצרים. ואסתלק עד לסוף יומין בפורקנא  בתראה. &lt;קטע סוף=דף רכא א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רכא|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף רכא ב/&gt;שאלתא אחרא דודאי אנן קרבין למלכא עלאה יתיר מכל שאר עמין - ודאי הכי הוא. דישראל עבד לון קב&quot;ה לבא דכל עלמא. והכי אינון ישראל בין שאר עמין כלבא בין שייפין; כמה דשייפין לא יכלי למיקם בעלמא אפילו רגעא חדא בלא לבא - הכי עמין כלהו לא יכלין למיקם בעלמא בלא ישראל. ואוף הכי ירושלם בגו שאר ארעאן כלבא בגו שייפין. ועל דא איהי באמצעיתא דכולי עלמא, כלבא גו שייפין. וישראל מתנהגן גו שאר עמין כגוונא דלבא גו שייפין. לבא איהו רכיך וחלש ואיהו קיומא דכל שייפין. לא ידע מצערא ועקא ויגונא כלל אלא לבא,  דביה קיומא, דביה סוכלתנו. שאר שייפין לא אתקריב בהו כלל דהא לית בהו קיומא ולא ידעין מדי. כל שאר שייפין לא קריבין למלכא דאיהו חכמתא וסוכלתנו דשריא במוחא אלא לבא. ושאר שייפין רחיקין מניה ולא ידעין מניה כלל. כך ישראל למלכא קדישא קרבין ושאר עמין רחיקין מניה. 

שאלתא אחרא דישראל לא אכלי נבלות וטרפות וטנופא ולכלוכא דשקצים ורמשים כשאר עמן - הכי הוא. דהא לבא דאיהו רכיך וחלש, ומלכא וקיומא דכל שאר שייפין לא נטיל למזוניה אלא ברירו וצחותא דכל דמא, ומזוניה נקי וברירא, ואיהו רכיך וחלש מכלא. ושאר פסולת אנח לכל שייפין. וכל שאר שייפין לא משגחין בהאי, אלא כל פסולת וביש דכלא נטלין ואינון בתקיפו כמה דאתחזי לון. ועל דא בכל שאר שייפין אית אבעבועין שאת או ספחת סגירו דצרעת. ללבא - לאו מכל הני כלום. אלא איהו נקי ברירא מכלא - לית ביה מומא כלל. כך קב&quot;ה נטיל ליה לישראל דאיהו נקי וברירו דלית ביה מומא. על דא כתיב {{צ|כלך יפה רעיתי ומום אין בך}} {{ממ|שה&quot;ש|ד|ז}}. אתא רבי יוסי נשיק ידוי. אמר אילו לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא דיי:


{{צ|ושם איש ישראל המוכה וגו'}}. אמר ר' יצחק האי קרא הכי הוה ליה למכתב: :ושם איש ישראל אשר הכה פנחס&quot;. ולא {{צ|המוכה אשר הוכה}}. לא נאמר אלא בארח סתים. אלא הכי אמר ר' אלעזר (נ&quot;א ר' שמעון) - כיון דסלקיה קב&quot;ה לפנחס לכהנא רבא - לא בעא לאדכרא ליה לפנחס בקטלנותא דבר נש, דהא לא אתחזי לכהנא רבא. עד לא סלקיה לכהנא רבא - אדכר ליה ואמר {{צ|וירא פנחס ויקח רמח וגו' וידקור את שניהם וגו'}}. כיון דסלקיה לכהנא רבא - לא אדכר שמיה בקטלנותא דלא אתחזי ליה. וחס עליה יקרא דקב&quot;ה. דכהנא רבא לא אתחזי לאדכרא בקטלנותא. {{צ|ושם האשה המוכה}} - אוף הכי.


רבי שמעון הוה אזיל מקפוטקיא ללוד ור' יהודה אזיל עמיה. עד דהוו אזלי - פגע בהו ר' פנחס בן יאיר ותרין גוברין טוענין אבתריה. שכיך חמריה דר' פנחס. טעינו לה ולא אזיל. אמר ר' פנחס שביקו ליה! דהא ריחא דאנפין חדתין קא ארח או נסא אתעביד לן השתא. עד דאינון תמן נפק ר' שמעון מבתר חד טנרא. נטל חמרא ואזיל. אמר ר' פנחס ולא אמרית לכו דהא ריחא דאנפין חדתין קא ארח! נחת וגפיף ליה ר' פנחס ובכה. אמר ליה חמינא בחלמי דאתיא שכינתא לגבי, ויהבת לי נבזבזן רברבן וחדינא בה. השתא כמה דחמינא! אמר ר' שמעון מקל פרסי דחמרך ידענא דאנת הוא. השתא חדוה שלים! אמר ר' פנחס נתיב בדוך חד דמלי דאורייתא אצטריך צחוחא. אשכחו עינא דמייא ואילנא. יתבו. 

אמר ר' פנחס מסתכל הוינא דהא לתחיית המתים בארחא דארעא אחרא יעביד לון קב&quot;ה. ומה דהוה השתא קדמאה ליהוי כדין בתראה. מנלן? מאינון עצמות; הנהו גרמין דאחיא לון קב&quot;ה על ידי יחזקאל, דכתיב {{הפניה לפסוקים|יחזקאל|לז|ז|ח}} {{צ|ותקרבו עצמות עצם אל עצמו}} בקדמתא, ולבתר כתיב &lt;קטע סוף=דף רכא ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רכב|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רכב א/&gt;{{צ|וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה וגו' ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם}} - דהא מה דאפשיט בקדמיתא ליהוי בתראה. בקדמיתא עור ולבתר בשר. בקדמיתא אפשיט מרוחא, ולבתר עור, ולבתר בשר, ולבתר עצמות. 

אמר ר' שמעון, בדא אקשן קדמאי! אבל גרמין אלין דאחיא קב&quot;ה - נסין ואתין משניין עבד בהו קב&quot;ה. תא חזי מה כתיב {{הפניה לפסוקים|איוב|י|ט|יא}} {{צ|זכר נא כי כחומר עשיתני ואל עפר תשיבני}}. מה כתיב בתריה {{צ|הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני}}. זמין קב&quot;ה לבתר דיתבלי בר נש בעפרא ומטי זמנא דתחיית המתים, דההוא גרמא דישתאר למעבד ליה כעסה דא וכגבינה דחלב, ונביע כחלב, דהוא נביעו נקי מצוחצח בצחותא ההוא גרמא. כד יתערב ההוא גרמא ויתמחי כחלבא. ולבתר יקפיא ליה ויתצייר בצייורא כגבינה בקפיאותא. ולבתר יתמשך עליה עור ובשר ועצמות וגידים. הדא הוא דכתיב {{צ|הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפאני}} - &quot;התכתני&quot; לא כתיב אלא {{צ|תתיכני}}, &quot;הקפיתני&quot; לא כתיב אלא {{צ|תקפיאני}}, &quot;הלבשתני&quot; לא כתיב אלא {{צ|תלבישני}}, &quot;סוככתני&quot; לא כתב אלא {{צ|תסוככני}}. כולהו לבתר זמנא משמע. 

ולבתר מה כתיב? {{צ|חיים וחסד עשית עמדי}} {{ממ|איוב|י|יב}} - דא רוחא דחיי. ואי תימא {{צ|עשית עמדי}} כתיב ולא כתיב &quot;תעשה&quot;? אלא הכי אמר {{צ|חיים וחסד עשית עמדי}} - בההוא עלמא שדית בי רוחא דחיים, אבל {{צ|ופקודתך}} דמטרוניתא דמלכא {{צ|שמרה רוחי}} - איהי נטרת לרוחי בההוא עלמא. מאי {{צ|ופקודתך}}? דאת זמין לפקדא לה בקדמיתא. 

ורזא דמלה דא, כל נפשין דצדיקייא גניזין וטמירין תחות כרסייא דמלכא ואיהי נטרא לון לאתבא לון לדוכתייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ופקודתך שמרה רוחי}}. מאי {{צ|ופקודתך}}? כמה דאת אמר {{צ|פקודתו יקח אחר}} {{ממ|תהלים|קט|ח}}. {{צ|פקודתך}} - דא מטרוניתא דמלכא דכל רוחין אינון פקדונין בידהא, הדא הוא דכתיב {{צ|בידך אפקיד רוחי וגו'}}, ואיהי נטרא לון. בגין דא {{צ|שמרה רוחי}} - ואיהי נטרת לה. 

כגוונא דא אמר דוד {{צ|שמרה נפשי כי חסיד אני}}. {{צ|שמרה}} - דא מטרוניתא דמלכא דאיהי נטרא {{צ|נפשי}} בגין {{צ|כי חסיד אני}}. ובכל אתר דכתיב סתם - דא מטרוניתא. כמה דאת אמר {{צ|ויקרא אל משה}} {{ממ|ויקרא|א|א}}, {{צ|ויאמר אם שמע תשמע בקול יהוה אלהיך}} {{ממ|שמות|טו|כו}}. 

בכה ר' פנחס ואמר ולאו אמרית לך דשכינתא יהבת לי נבזבזן ומתנן! זכאה חולקי דזכינא למחמי לך ושמענא דא. אמר ליה: בההוא זמנא - תינח ההוא גרמא - שאר גרמין דישתכחון מה יתעביד מנהון? א&quot;ל כולהו יתכלילו בההוא נביעו דהאי גרמא ויתכלילו בהדיה, ויתעביד כלא עסה חדא, ותמן יתצייר ציורא, כמה דאתמר. הדא הוא דכתיב {{צ|ועצמותיך יחליץ}} {{ממ|ישעיה|נח|יא}} - מאי {{צ|יחליץ}}? כמה דאת אמר {{צ|חלץ מהם}} - כלהו יתעברון מקיומייהו ויתכלילו בהאי גרמא למהוי עסה חדא. וכדין {{צ|והיית כגן רוה וכמוצא מים וגו'}} (שם).&lt;קטע סוף=דף רכב א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רכב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף רכב ב/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רכב ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רכג|א}}&lt;קטע התחלה=דף רכג א/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רכג א/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רכג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף רכג ב/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רכג ב/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|רכד|א}}&lt;קטע התחלה=דף רכד א/&gt;
אמר רבי פנחס מסתכל הוינא, שמירה בלב איהו ודאי, ולב דוגמא דלב עלאה, ועל דא שמור בלב ולאו באתר אחרא. זכירה בזכר במוחא, דרכיב ושליט על הלב, ולית זכירה אלא במוחא. ועל דא זכור לזכר ושמור לנקבה. מוחא דאיהו דכורא -  רכיב ושליט על הלב. לב שליט ורכיב על הכבד. כבד - סמאל ונחש,{{הערה|ס&quot;א &quot;דא בדא ואיהו חד&quot;}}   ואינון דכר ונוקבא, יותרת הכבד וכבד.&lt;קטע סוף=דף רכד א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רכד|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רכד ב/&gt;ועל דא בקורבנא: יותרת הכבד - דא נחש, כבד - מיכלא דדכורא רזא דסמא&quot;ל. 

אמר רבי שמעון ודאי כך הוא ויאות הוא, וברירא דמלה ורזא וסתרן דקרבן הכי הוא. כבד נטיל בקדמיתא - הוא ויותרת דיליה{{הערה|(ס&quot;א ולבתר יותרת דיליה)}}, סמאל ובת זוגו. (ס&quot;א ולבתר כל כו' דאינון חיילין) וכל אינון ערקין דכבדא - חיילין ומשריין דלהון. ונטילו דלהון דאכלין חלבין שמנינו דקרבנא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואת החלב אשר עליהם}}. 

וכדין קריב כלא לגבי לב. ולב לא נטיל מכלא אלא ודוי דאתעביד ביה, וסליק בההוא תננא, וצלותא דאתעביד עליה דקרבנא. לב קריב לגבי מוחא רעותא דיחודא דכהנא ביה, וחדוותא דליואי. מוחא - דא נהורא דאתיא ממוחא עלאה. מוחא קריב לגביה טמיר מכלא דלא אתידע כלל. וכלא אתקשר דא בדא. ומוחא קריב נחת רוח דכלא. 

ערקין דכבדא - אלין אישים וכל אינון חייליהון. כבד - כמה דאתמר. יותרת - נקבה - נוקבא דיליה. אמאי יותרת? דלא אתחברת בדכורא אלא כד אשתארת לה שעתא, לבתר דעבדת נאופהא ושבקא ליה. תו יותרת נקבה - דכד בעיא לאתחברה בבר נש אתעבידת לגביה שיורין דלא אתחשבת כלל. לבתר איהי אתקרבת זעיר זעיר לגביה עד דאתעבידא ליה חבורא חדא. {{ש}}
ומאלין ערקין דכבדא מתפשטן אחרן זעירין לכמה זיינין. וכלא נטלין אמורין ופדרין. וכלהו כלילן בכבד. 

לב דאיהו עקרא בקדושה - נטיל ומקריב למוחא כמה דאתמר. לב שריא על תרין כוליין, ואינון תרין כרובין יהבין עיטא. ואינון רחיקין קריבין ימינא ושמאלא. וכלהו נטלין ואכלין כל חד כדקא יאות, עד דאתקשר כלא כחדא. 

{{צ|זבחי אלהים רוח נשברה}} - דא מתקריב ללב - {{צ|רוח נשברה}} - ודוי וצלותא. דהא ודאי {{צ|והרוח תשוב אל  האלהים אשר נתנה}}.&lt;קטע סוף=דף רכד ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רכה|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רכה א/&gt; וכבד מקריב ליה לגביה לב, דאיהו סניגורא עליה. וכלא קשורא כחדא בקורבנא. מן כבד נפקין כל מרעין וכל מכתשין לכל שייפי גופא, וביה שריין. לב איהו זכיך מכלא - מניה נפקין כל טב וכל בריאותא דשייפין כלהו, וכל תוקפא וכל חדוה וכל שלימו דאצטריך לכל שייפין: &lt;קטע סוף=דף רכה א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רכה|ב}}


&lt;קטע התחלה=דף רכה ב/&gt;פתח ואמר {{צ|בטח ביהו&quot;ה ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה}} {{ממ|תהלים|לז|ג}}.{{ש}} 
{{צ|בטח ביהו&quot;ה}} - כדקא יאות. {{צ|ועשה טוב}} - תקונא דברית קדישא; דתהא מתקן ליה ונטיר ליה כדקא יאות. ואי תעביד דא - אנת תהא הכא בארעא ויתזן מנך ויתפרנס מנך ההיא אמונה דלעילא. ותו (&lt;small&gt;ס&quot;א מתקן ליה ונטיר ליה. {{צ|שכן ארץ}} - ארץ קדישא עלאה, ארץ החיים, דההיא ארץ תשרי בההוא טוב. {{צ|ורעה אמונה}} - ההיא אמונה דלעילא יתזן ויתפרנס מניה על ידך. ואי תעביד דא&lt;/small&gt;) תתענג על יהו&quot;ה ויתן לך משאלות לבך - כל דא אתתקנת בתקונא דברית - כיון דאתקנת ברית אתקן כלא. 

פנחס בגין דקני על ברית דא - זכה לכלא. ולא עוד אלא דאגין על כל ישראל, וביה אתקיים {{צ|והתענג על יהו&quot;ה}} {{ממ|תהלים|לז|ד}} דהא סליק ואתקשר לעילא (ואנהיר) באור קדמאה דברא קב&quot;ה וגניז ליה. בההוא אור דאתהני אברהם מניה ואהרן כהנא אתקשר בה. לבתר דאסתלק לכהנא רבא - לא אדכר ליה קטלנותא דזמרי ולא יאות בגין דלא יתאחד כלל בענפוי דסטרא אחרא ולא אתחזי לאדכרא עליה. דכל מאן דקטיל - ענפין דסטרא אחרא אית ביה, ופנחס הא מתאחיד בימינא ולית ליה חולק בסטרא אחרא כלל. ועל דא לא אדכר הכא. מה דאתחזי שבחא - איהו גנאי ליה ונחיתו מדרגא עלאה דאתאחיד ביה. ועל דא כתיב {{צ|המוכה אשר הוכה}} - סתם, {{צ|ושם האשה המוכה}} - ולא אדכר על ידא דמאן. 

א&quot;ר פנחס זכאה דרא דשמעין מילך באורייתא וזכאה חולקי דזכינא לכך! אמר רבי שמעון זכאה דרא דאנת וחסידותך אשתכח בגוויה! 


עד דהוו יתבין ומפייסין דא לדא אתא, רבי אלעזר בריה דרבי שמעון ואשכח לון תמן. 
א&quot;ר פנחס ודאי דכתיב {{צ|ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה}}. 
א&quot;ל רבי שמעון: אלעזר ברי תיב ברי ואימא קרא. יתיב רבי אלעזר. פתח ואמר (שם) {{צ|ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים}}. מאי {{צ|ויפגעו בו}}? אלא אית פגיעה לטב, ואי פגיעה לביש. ואית פגיעה לצלותא. אלא בשעתא דהוה אזיל לחרן מה כתיב? {{צ|ויפגע במקום}} - צלותא דערבית הוה דצלי בההוא מקום, כמה דאת אמר {{צ|הנה מקום אתי}}, וצלותא דערבית בההוא אתר אתחזי. תו {{צ|ויפגע במקום}} - מלי פיוסין איהו, דאתא שמשא קדישא לגבי סיהרא, בעלה לגבי אתתא. מכאן דלא יאות לבעל למיתי לגבי אתתא אי לא הוי במלי פיוסין לפייסא לה, דכתיב {{צ|ויפגע במקום}} ולבתר {{צ|וילן שם}}. כד הוה אתי יעקב מחרן מה כתיב {{צ|ויפגעו בו}} - שדרת היא לפייסא ליה למיתי לגבה. 

{{צ|ויאמר יעקב כאשר ראם}} - מאי {{צ|כאשר ראם}}? אלין מלאכין דיום ומלאכין דלילה הוו, ואתכסיאו מניה ולבתר אתגליין ליה, ועל דא {{צ|כאשר ראם}} כתיב. {{צ|מחנה אלהים זה}} - מהכא דהוו אלין דיממא ואלין דליליא.&lt;קטע סוף=דף רכה ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רכו|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רכו א/&gt;אינון דליליא כתיב בהו   {{צ|מחנה אלהים}}, ואינון דיממא כתיב בהו {{צ|זה}}. ועל דא {{צ|ויקרא שם המקום ההוא מחנים}} - תרין משריין. 

והשתא משרין קדישין חמינא הכא! זכאה ארחי דאתינא הכא! 

אמר רבי שמעון מאן דפתח פתחא - יימא! 

א&quot;ר אלעזר, תנינן, כל מאן דאמר {{צ|תהלה לדוד}} בכל יום תלת זמנין - איהו בר עלמא דאתי. והא אתמר טעמא. אי בגין פרנסה ומזונא דכל עלמין - תרין זמנין אינון בכל יומא, בצפרא ובפנייא, דכתיב {{צ|בתת ה' לכם בערב בשר וגו'}}?! אמאי תלת זמנין בכל יומא? אלא תרין למזונא דבני אינשי ודכל עלמא, וחד למיהב תוקפא לההוא אתר דפתיחו ידוי. ותרין מזונין אלין משניין דא מן דא. וכלהו תלת מזוני כתיבי הכא 
* {{צ|ואתה נותן להם את אכלם בעתו}} - דא מזונא דעתירי דיהיב מיכלא סגי בעתו. הא חד. 
* תרין דכתיב {{צ|ומשביע לכל חי רצון}} - דא מזונא דמסכני דאינון שבעין מרצון ולא מגו מיכלא סגי. 
* תלת דכתיב {{צ|פותח את ידך}} - דא תוקפא לההוא אתר דבפתיחו דידוי נפקא רצון ושבעא לכלא. 


תו הכי אוליפנא דלא איהו אלא תרי זמני בגין מזונא ופרנסה בכל יומא. דאלין חיובא על בר נש. ואי אמר יתיר - לאו בגין חובה איהו - אלא בגין שבחא גו תושבחן דזמירות דדוד מלכא. מאי טעמא? בגין דפרנסה לא חזי למשאל אלא בתר צלותא ופרנסה דמאריה; מלכא ייכול בקדמיתא ולבתר ייכלון עבדוי. הדא הוא דכתיב {{צ|באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי}} - לבתר {{צ|אכלו רעים}}. {{צ|אכלתי יערי}} - דא צלותא דמיושב. {{צ|עם דבשי}} - דא ק&quot;ש.&lt;קטע סוף=דף רכו א/&gt; {{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רכו|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רכו ב/&gt;{{צ|אכלתי יערי}} - דא צלותא דמיושב - ההוא יער   לבנון, יוצר אור, (ס&quot;א משרתים) והאופנים וחיות הקדש (כלם קדושים). כל הני אקרון '''יער''' - אילנין ונציבין דביה. {{ש}}
{{צ|עם דבשי}} - דא ק&quot;ש דאיהו מתיקו דכלא בכמה צופין ומתיקין. {{ש}}
{{צ|שתיתי ייני}} - דא צלותא דמעומד, {{תיקון גירסה|מטיבו|משיכו}} דיינא עלאה דאתנטר, ודא בשלש ברכות ראשונות. {{ש}}
{{צ|עם חלבי}} - אלין אינון שלש ברכות אחרונות. ואתכלילן אלין באלין. 

עד כען מיכלא דמלכא. לבתר דאכל מלכא - {{צ|אכלו רעים}} לעילא, {{צ|שתו ושכרו דודים}} לתתא. ועל דא לית חיובא דמזונא אלא לבתר צלותא. בצלותא דמנחה קודם צלותא מאי טעמא? בגין דעד לא אשתכח דינא קשיא - בעוד דאנפין דמלכא נהירין - יימא תהלה לדוד בהאי סדורא דמזונא. דלבתר דדינא שריא ותלי על עלמא - לאו שעתא איהו. 

אתא ר' פנחס ונשקיה. &lt;קטע סוף=דף רכו ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רכז|א}}&lt;קטע התחלה=דף רכז א/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רכז א/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רכז|ב}}&lt;קטע התחלה=דף רכז ב/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רכז ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רכח|א}}&lt;קטע התחלה=דף רכח א/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רכח א/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רכח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף רכח ב/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רכח ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רכט|א}}&lt;קטע התחלה=דף רכט א/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רכט א/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רכט|ב}}&lt;קטע התחלה=דף רכט ב/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רכט ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רל|א}}&lt;קטע התחלה=דף רל א/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רל א/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רל|ב}}&lt;קטע התחלה=דף רל ב/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רל ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רלא|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רלא א/&gt;אמר רבי יהודה לימא לן מר מאלין מלין מעליתא דראש השנה. {{ש}}
פתח רבי שמעון ואמר {{צ|ויהי היום}} {{ממ|איוב|א|ו}} {{ממ|איוב|א|יג}}. בכל אתר דכתיב {{צ|ויהי}} איהו צער. {{צ|ויהי בימי}} - צער ודאי. {{צ|ויהי היום}} - יומא דאית ביה צער ודא הוא ראש השנה; יומא דאית ביה דינא קשיא על עלמא. {{צ|ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם}} - יומא דראש השנה הוה. ובכל אתר {{צ|ויהי היום}} דא ראש השנה. 

{{צ|ויהי היום ויבאו בני האלהים}} - יום ראש השנה הוה. בכל זמנא תרין יומין אינון, מאי טעמא? בגין דלהוי יצחק כליל דינא ורחמי תרין יומין ולא חד, דאלמלא ישתכח יחידאי, יחריב עלמא. ועל דא כתיב תרין זמנין {{צ|ויהי היום ויהי היום}}. {{ש}}
{{צ|ויבאו בני האלהים}} - אלין ב&quot;ד רברבא, בני האלהים ודאי, בנוי דמלכא קריבין לגביה, ואינון שבעין ממנן דסחרין תדירא למלכא ואינון חתכין דינא על עלמא. {{ש}}
{{צ|להתיצב על יהו&quot;ה}} - וכי על יהו&quot;ה קיימי? אלא בשעתא דאלין קיימי על דינא, דינא קדמאה דכלא ביה, מאן הוא דלא יוקיר לשמא דקודשא בריך הוא ודלא יוקיר לאורייתא ולעבדוי? אוף הכי מאן הוא דלא חייש על יקרא דשמא קדישא דלא יתחלל בארעא? מאן הוא דלא חייש ליקריה דקב&quot;ה? מאן הוא דלא שוי יקר לשמא דא? {{ש}}
{{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} - {{צ|גם}} לרבות ההיא נוקבא דיליה. אוף הכי {{צ|להתיצב על יהו&quot;ה}} דאיהו חייש נמי ליקרא דשמא דא. 

הכא אפליגו עמודין קדמאין דעלמא; חד אמר איוב מחסידי אומות העולם הוה, וחד אמר מחסידי ישראל הוה, ואלקי לכפרא על עלמא. דהא יומא חד אשכחית רב המנונא לאליהו. א&quot;ל ודאי תנינן דאית צדיק ורע לו, רשע וטוב לו! אמר צדיק - כל שממועטין לו חובותיו - נותנין לו בעולם הזה חובו, ועל כן צדיק ורע לו. וכל שמרובין עוונותיו וממועטין זכיותיו - נותנין לו שכרו בעולם הזה - רשע וטוב לו. אמר ליה: דינוי דמארי עלמא עמיקין! אבל בשעתא דבעי קודשא בריך הוא לכפרא חובין דעלמא - אלקי בדרועא דלהון ואסי לכולהו. מתל לאסייא דאלקי לדרועא לשיזבא לכל שייפין, כמה דכתיב {{צ|והוא מחולל מפשעינו וגו'}}. 

כמה דאתמר בההוא יומא של ראש השנה דקיימין שבעין קתדראין למידן דינא לעלמא, כמה אינון מארי תריסין קטיגורין דקיימי לעילא; אלין מיימינין לזכו, ואלין משמאלין לחובה לאדכרא חובין דעלמא, חובין דכל חד וחד. ועל דא אצטריך לבר נש לפרשא חובוי כל חד וחד כמה דאיהו, בגין דמאן דמפרש חטאוי - לא אתמסר דיניה אלא בידא דמלכא קב&quot;ה בלחודוי. ומאן דדאין ליה קב&quot;ה איהו לטב. ועל דא בעא דוד מלכא (ואמר) {{צ|שפטני אלהים}} - אנת ולא אחרא. וכן שלמה אמר {{צ|לעשות משפט עבדו}} - הוא ולא אחרא. וכל {{קיצור|ב&quot;ד|בית דין / בעלי דין}} בדלין ממנו. ועל דא אצטריך לון לפרשא חובן דכל שייפא ושייפא, וכל מה דעביד בפרט. הדא הוא דכתיב {{צ|חטאתי אודיעך וגו'}}. לבתר {{צ|ואתה נשאת עון חטאתי סלה}}. 

מנלן? ממשה דכתיב {{צ|אנא חטא העם הזה וגו'}}. בישראל כתיב {{צ|חטאנו כי עזבנו את יהו&quot;ה}} {{ממ|שמואל א|יב|י}}. דאי תימא האי ביחיד אבל בצבור לא - הא כתיב קרא דא. ואי תימא הא בצבור אבל שליחא דלהון לא - הא כתיב {{צ|וישב משה...אל יהוה וגו'}}, וכתיב (שם) {{צ|ויעשו להם וגו'}}. מאי טעמא? מאן דמפרש חוביה - בי דינא בדילין מיניה בגין דבר נש קריב לגרמיה ולא אתדן על פומיה. ותו, לא שביק למקטרגא לאולפא עליה חובא.&lt;קטע סוף=דף רלא א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רלא|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רלא ב/&gt;מומא דבר נש יקדים   ויימא, ולא יהיב דוכתא לאחרא למימר. כדין קב&quot;ה מחיל ליה. הדא הוא דכתיב {{צ|ומודה ועוזב ירוחם}}. 

ביומי דר&quot;ח מתקנין בי דינא כורסייא למלכא למידן כל עלמא, וישראל עאלין בקדמיתא בדינא קמיה דליפוש רחמי (ס&quot;א קמי דליפוש רוגזא). תנן {{צ|ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו}}. {{צ|יום ביומו}} מאי הוא? אלא הני תרי יומין דר&quot;ה. אמאי תרי יומין? בגין דאינון תרי בי דינא דמתחברן כחדא; דינא עלאה דאיהו קשיא בדינא תתאה דאיהו רפיא. ותרווייהו משתכחי. ועל דא לא ידעי הני בבלאי רזא דיבבא ויללותא ולא ידעי דתרווייהו אצטריכו. יללותא דאיהו דינא תקיפא. תלת תבירין דאיהו דינא רפיא. גנוחי גנח רפיא. אינון לא ידעי ועבדין תרווייהו. ואנן ידעינן ועבדינן תרווייהו. (&lt;small&gt;ס&quot;א ועל דא רזא דיבבא ויללה ותרווייהו אצטריכו הני בבלאי אינון לא ידעי ועבדין תרווייהו&lt;/small&gt;). וכלא נפקין לארח קשוט. 


פתח ואמר {{צ|תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו}} {{ממ|תהלים|פא|ד}}. {{צ|תקעו בחדש שופר}} - מאי {{צ|בחדש}}? דא בי דינא רפיא דאקרי 'חדש'. {{צ|בכסה}} (&lt;small&gt;כס דעלמא עלאה, '''כ&quot;ס ה'''', דא פחד יצחק דאיהו כס למלכא עלאה. תו בכסה&lt;/small&gt;) - דא דינא קשיא, פחד יצחק. דינא דאתכסייא תדיר דלאו איהו דינא באתגלייא. 

{{צ|כי חק}} {{ממ|תהלים|פא|ה}} - דא דינא רפיא. משפט דא דינא קשיא{{הערה|ס&quot;א &quot;ברחמי&quot;}}, ותרווייהו אינון כחדא. בגין כך תרין יומין ותרווייהו ברזא חדא. 

{{צ|אשרי העם יודעי תרועה וגו'}} {{ממ|תהלים|פט|טז}} - לא כתיב &quot;שמעי&quot; או &quot;תקעי תרועה&quot; אלא {{צ|יודעי תרועה}}, בגין (ס&quot;א כגון) חכימין דדיירין באוירא דארעא קדישא אינון {{צ|ידעי תרועה}}. רזא דתרועה - כמה דכתיב {{צ|תרועם בשבט ברזל}} {{ממ|תהלים|ב|ט}}. מאן עמא כישראל דידעין רזין עלאין דמאריהון למיעל קמיה ולאתקשרא ביה! וכל אינון דידעי רזא דתרועה יתקרבון למיהך באור פניו דקב&quot;ה, ודא אור קדמאה דגניז קב&quot;ה לצדיקייא. ועל דא אצטריך למנדע לה. 


כתיב {{צ|היותרת מן הכבד}} וכתיב {{צ|ואת היותרת על הכבד}}. {{צ|יותרת מן הכבד}} - דא אשת זנונים דאזלא ונפקא {{צ|מן}} הכבד לאסטאה בני עלמא ולאסטנא עלייהו, ושבקת לדכורא למעבד זנונים. ובגין דא {{צ|היותרת מן הכבד}}. {{צ|יותרת על הכבד}} - בתר דעבדת ניאופא אסתלקת עליה! מצח אשה זונה אתגברת על בעלה דאיהו כבד בכעס דמרה, אשת מדנים וכעס, דשלטא איהי על דכורא דילה. מצח אשה זונה שלטא על הכבד, אשת מדנים וכעס. {{צ|יותרת מן הכבד}} - מן הכבד נפקא לאבאשא לכל עלמא ולמעבד ניאופין עם כלא. לבתר איהי סלקא לגבי דכורא מצח אשה זונה בעזותא דאנפין, וכדין איהי {{צ|על הכבד}}. 

ועוד {{צ|יותרת מן הכבד}} אתקריאת מסטרא אחרא - בתר דנפקת לנאפא עם כלא יהיבת שיורין לבעלה, והאי איהי {{צ|יותרת מן הכבד}}. 

מגו כבד ויותרת דילה נפקת מרה, ואיהי חרבא דמלאך המות דנפקו מנה טפין מרירן לקטלא בני נשא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואחריתה מרה כלענה}}. ואיהי תליא בכבד, כל מרעין ומותא ביה תליין. וההוא יומא דר&quot;ה משטטא בעלמא למכנש כל חובי עלמא, וכדין כל אברין דאינון ישראל אינון בעאקו, דאינון אברי דמטרוניתא, {{צ|נר יהו&quot;ה נשמת אדם}}, שכינתא קדישא. וכדין כל ישראל בעאקו. ונטלי שופר לאתערא ביה ההוא תקיעה ושברים ותרועה: &lt;קטע סוף=דף רלא ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רלב|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רלב א/&gt;נטלין שופר לאתערא ביה - תרועה ותקיעה - דינא קשיא ברחמי. ושברים - דינא קשיא בלא רחמי (ס&quot;א ודינא רפיא ברחמי). וכדין הכי יתערו לעילא לאתערבא דא בדא.


בתרועה ותקיעה ושברים אתבסם כלא דא בדא, וכל מה דההוא כבד נקיט אקריב לגבי לב דאיהו מלכא לזיינא (ס&quot;א לדיינא), וההוא לב לאו אורחיה ולאו תיאובתיה בעכירו דעובדין דעמיה אלא נקיט כל ברירו וכל צחותא  וכל זכיין וכל עובדין טבין. &lt;קטע סוף=דף רלב א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רלב|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רלב ב/&gt;וכל ההוא עכירו וטנופין ולכלוכא דאינון עובדין בישין (&lt;small&gt;בס&quot;א ליתא&lt;/small&gt;) (&lt;small&gt;זריק לון לשאר עמין עכו&quot;ם ההוא כבד&lt;/small&gt;) - אנח לכבד דאתמר ביה עשו איש שעיר, וכל ערקין דיליה דאינון שאר עמין עכו&quot;ם. הדא הוא דכתיב {{צ|ונשא השעיר עליו את כל עונותם}} - מאי {{צ|עונותם}}? '''עונות תם''' דאתמר ביה {{צ|ויעקב איש תם}}, וחובין דעמודא (ס&quot;א דעמיה) דאינון ערקין ודפקין דלבא. ובגין דא שחין וצרעת וספחת לכל אינון אברין - מכבד אשתכחו; מאילין לכלוכין דאשתארו ביה. מלבא אתי כל בריאותא לכל אברין, דהכי הוא, כיון דלבא נטיל כל זכיכו וברירא וצחותא - כבד נטיל כל מה דאשתכח ואשתאר מן לכלוכא וטנופא וזריק לכל שאר שייפין דאינון שאר עמין עכו&quot;ם אחרנין בעל כרחיהו. ומפסולות דפסולת דכבד נטל טחול דאתמר ביה {{צ|יהי מארת}} - {{צ|מארת יהוה בבית רשע}} {{ממ|משלי|ג|לג}}.


אמר רבי פנחס אורחא דא הוה מתקנא לי למשמע מלין אלין מעתיק יומין - זכאה עלמא דאנת שארי בגויה! ווי לעלמא דישתארון יתמין ולא ידעין מלי דאורייתא כדקא יאות! ודאי הכי הוא דכבד נטיל כלא - טב וביש. ואע&quot;ג דמשטטא ולקיט כל חוביהון דישראל - ה&quot;נ זכיין דלהון לקיט בגין לקיימא. קורציה וכלא האי והאי מקריב לגבי לב. ואורחוי דלב לא נטיל אלא זכיכו וברירו וצחותא דכלא כמה דאמרת. ושאר טנופא ולכלוכא אהדר לכבד ונטיל כלא בעל כרחיה דכתיב {{צ|ונשא השעיר עליו וגו'}}. מלה דא אהדרנא בגין דיתבסם לפומי כמתקא דדובשא. זכאה חולקי דזכינא להאי למחמי דא בעיני! 

אוף הוא פתח ואמר: {{צ|יהו&quot;ה לא גבה לבי ולא רמו עיני וגו'}} {{ממ|תהלים|קלא|א}} -  האי קרא אמר דוד בשעתא דהוה אזיל על כיף נהרא והוה אמר רבש&quot;ע כלום הוה בר נש בעלמא דאודי ומשבח למאריה כוותי? אזדמנת ליה צפרדע, א&quot;ל דוד לא תתגאה דאנא עבדית יתיר מנך, דמסרית גופאי על מימרא דמארי, דכתיב {{צ|ושרץ היאור צפדעים}}, והא אוקמוה. ותו דאנא משבח ומזמר ליליא ויומא בלא שכיכו. בההיא שעתא אמר דוד {{צ|יהו&quot;ה לא גבה לבי ולא רמו עיני}}. 


{{צ|יהו&quot;ה לא גבה לבי}}.... (כאן חסר) ...דא הוא קרבנא דבכל יומא ובכל זמן וזמן לגבי קב&quot;ה, דאתכלילת כנסת ישראל ביה בין כל שאר אכלוסין. וכל אילין פולחנין אפיקו לה מבין גובין, ומבין   שאר עמין.&lt;קטע סוף=דף רלב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רלג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רלג א/&gt;כך ישראל כל זמן דאינון אטימי לבא ולא פתחין בתיובתא לא סלקין ריחא ולא אפיק לון מגו גובין. אבל כד פתחין בתיובתא - מיד סלקין ריחא ויפיק לון מבין גובין, ויתהני בהו כנסת ישראל דכתיב {{צ|פתחי לי אחותי רעיתי}}. דכל זמן דשושנה אטימא - לית לה ריחא ולא סליקא מבין גובין, ודיורהא בינייהו כמה דאתמר. וקב&quot;ה לא שדר לן למהך אורחא דא אלא לאוליף מלין אלין. 

עד דהוו יתבי אתא נשרא ומאיך ונטיל חד שושנה מבינייהו ואזלת, ואמרו, מכאן ולהלאה נהך לאורחין. קמו ואזלו. עד הכא אורחא דר' פנחס ורבי שמעון. אזל ליה איהו ור' אלעזר ושאר חברייא, ור' פנחס ושאר חברייא. 


פתח ואמר ר' פנחס עליה: {{צ|למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד}} {{ממ|תהלים|ס|א}} - מאי {{צ|ללמד}}? לאולפא לבני עלמא חכמתא, והא אוקמוה. {{צ|שושן עדות}} - אלין סנהדרי גדולה דכתיב בה {{צ|סוגה בשושנים}}. {{צ|מכתם לדוד}} - סימנא דאחזיאו ליה לדוד כד שדר ליואב לארם נהרים ולארם צובא לאגחא בהו. 

א&quot;ר פנחס דא איהו שושן עדות דקיימא הכא{{הערה|ראיתי כי הרמ&quot;ק והמק&quot;מ מחקו מלים הבאים: &quot;הא ככביא בשמיא&quot; - ויקיעורך}} שכינתא עלן, ודרגין עלאין בהדה, וסייעתא קדישא לתושבחתא. דא איהו שושן בשלימו כדקא יאות. 


קמו ואזלו - אלין הכא ואלין הכא. אזל ליה ר' פנחס ובת בכפר עקימין, ור' יצחק ור' חייא בהדיה. עד דאקדימו למיזל, יתבו ומחכו לנהורא דצפרא. זקיף עינוי ר' חייא וחמא אלין כוכבייא דשרביטא דקא מרהטן ואזלן. אמר ודאי בכמה זמנין שאלנא על אלין כוכבייא! 

א&quot;ר פנחס, אלין כוכבייא דשרביטא ידיען בסוכלתנו דחברייא דהא קב&quot;ה ברא כל אינון כוכבי רקיעא, רברבין וזעירין. וכלהו אודן ומשבחן לקב&quot;ה (דכתיב מונה מספר לככבים). וכד מטא זמנייהו לשבחא קרא לון קב&quot;ה בשמא דכתיב {{צ|לכולם בשם יקרא}} - וכדין רהטי ואושיטו שרביטא דנהורא לשבחא למאריהון בההוא אתר דאתפקדן. הדא הוא דכתיב (שם) {{צ|שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו'}}. 

אדהכי אתא נהורא - קמו ואזלו. עד דהוו אזלי - אתא נשרא רברבא אסחר על רישייהו וקיימא עלייהו. א&quot;ר פנחס ודאי עידן רעותא הוא השתא! בה שעתא אתפתחו תרעי דרחמי לכל אינון בי מרעי, והוא זמנא לאסוותא לון. ואע&quot;ג דאינון אסירין דמלכא. דהא נשרא דא סימנא דרחמי איהו! 

פתח ואמר {{צ|כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וגו'}}. ליכא בעלמא מאן דאיהו ברחמי על בנוי כנשרא, והא אוקמוה, דכתיב {{צ|ויאכלוה בני נשר}} {{ממ|משלי|ל|יז}} דאיהו רחמנא על בנוי. ומגו דהשתא עידן דרחמי אתא נשרא דא ואסחר עלנא. בשעתא דא איהו רחמי לכל אינון בי מרעי. ודא איהו דכתיב {{צ|יהו&quot;ה בקר תשמע קולי}} {{ממ|תהלים|ה|ד}} - ודא בקר דאברהם ואתערותא דיליה. 

אדהכי אסחר נשרא ואעבר לקמייהו. א&quot;ר פנחס: &quot;נשרא! נשרא! מה אנת לגבן? אי בשליחותא דמרך אתית - הא אנן הכא. אי בגין מלה (ס&quot;א סימנא) אחרא אתיתא - הא אנן הכא זמינין! אתרם נשרא לעילא ואתכסי מנייהו, ואינון יתבו. א&quot;ר חייא הא דשלמה מלכא תיוהא הוא, דתנינן נשרא רברבא הוה אתי לגביה שלמה מלכא בכל יומא ויומא והוה שלמה מלכא רכיב על גדפהא ואוביל ליה ד' מאה פרסי בשעתא חדא. לאן אוביל ליה? לתרמו&quot;ד במדבר בהרים. אתר חד איהו לגבי טורי דחשוכא דאקרי תרמוד במדבר, ולאו איהו אתר דתרמודאי, אלא תרמוד דאיהו במדבר בהרים. ותמן מתכנשי כל רוחין וסטרין אחרנין. וההוא נשרא הוה טאס לתמן בשעתא חדא. כיון דקאים על ההוא דוכתא - אגבה נשרא. ושלמה כתב פתקא וארמי תמן, ואשתזיב מאינון רוחין. ונשרא הוה מסתכל גו חשוכא דטורין לאתר דתמן '''עזא ועזאל''' דאינון תמן אסירין בשלשלאי דפרזלא, נעיצן גו תהומי. ולית יכילו (ס&quot;א רשו) לבר נש בעלמא למיעל תמן, ואפי' עופי שמיא, בר בלעם.  &lt;קטע סוף=דף רלג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רלג|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף רלג ב/&gt;וכיון דנשרא מסתכל גו חשוכא רברבא - מאיך לתתא ונטיל ליה לשלמה מלכא תחות גדפהא שמאלא, ומכסייא ליה. וקיימא על אלין שלשלאי ואזלא ומקרבא לגבייהו. ושלמה כדין אפיק עזקא (ס&quot;א שורטינא) דחקיק עליה שמא קדישא ושוי בפומא דנשרא ומיד אינון הוו אמרי כל מה דבעי שלמה מלכא. ומתמן הוה ידע שלמה חכמתא (עלאה). הדא הוא דכתיב {{צ|ויבן וגו' את תרמוד במדבר בארץ}} {{ממ|מלכים א|ט|יט}}. וכי בניינא הוה עביד בארץ?! אלא מהו {{צ|ויבן}} - אסתכל בסכלתנו וידע לההוא דוכתא למנדע ביה חכמתא (עלאה כמה דאת אמר ויבינו במקרא). 

עד דהוו יתבי הא נשרא אתיא לגבייהו ושושנה חדא בפומה. ושדי קמייהו ואזלת לה. חמו וחדו. א&quot;ר פנחס ולאו אמינא לכו דנשרא דא בשליחותא דמארה אזלא ואתיא! שושנה דא איהי שושן עדות דקאמינא, וקב&quot;ה שדר ליה לגבן. 


פתח כמלקדמין ואמר {{צ|למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד}}. וכי שושן עדות? מאי סהדותא סהיד? אלא שושן דא איהי 
* סהדותא למעשה בראשית, 
* ואיהי סהדותא לכנסת ישראל, 
* סהדותא ליחודא עלאה. 

ודא איהו בגין דשושנה דא אית בה תליסר עלין, וכולהו קיימין בעקרא חדא. ואית בה חמש עלין לבר תקיפין, דחפיין לדא שושנה ואגינו עלה. וכלא ברזא דחכמתא הוא. תליסר עלין - אלין תליסר מכילן דרחמי דירתא כנסת ישראל מלעילא, וכולהו אחידן בעקרא חדא דאינון י&quot;ג תיקונין דדיקנא תתאה דאריך אנפין, דאינון י&quot;ג תיקונין עלאין דז&quot;א. ואיהו ברית חדא, ודוגמא דברית יסודא, דכלא.  חמש עלים תקיפין דסחרן עליה - אלין חמשין תרעין. חמש מאה שנין דיסודא, ברית קדישא דאילנא דחיי אזלא בהו. 

'''סהדותא לעובדא דבראשית''' - כל עובדא דבראשית - כולהו תיבין ידיען בסוכלתנו, וקיימא בחושבנא. '''אלהים''' דמעשה בראשית אחזי לעילא ואחזי לתתא; אחזי לעילא ברזא דעלמא דאתי, ואחזי לתתא ברזא דכנסת ישראל. שושנה סהדותא לעובדא דבראשית דקיימא בכל הני סימנין דכתיב {{צ|בראשית ברא אלהים}} {{ממ|בראשית|א|א}} - דא שושנה. תליסר עלין  אינון תליסר תיבין עד {{צ|אלהים}} {{שם|בראשית|א|ב}} תניינא. ואינון {{צ|את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח}} - הא תליסר עלין דשושנה. חמש תקיפין דסחרן לאלין אינון {{צ|מרחפת על פני המים ויאמר}} - הא חמש אחרנין. לבתר {{צ|יהי אור}} - הא עיקרא ושרשא דשושנה דכלא ואחידן בה. 

'''סהדותא ליחודא''' - חמש תיבין {{צ|שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה}} - אינון חמש עלין תקיפין דשושנה. שרשא ויסודא דאחידן ביה - דא הוא {{גמט דגש|{{צ|אחד}}}} ואיהי עיקרא ושרשא דכלהו אחידן ביה. תליסר עלין אלין רזא דתליסר בחושבנא, גושפנקא דמלכא. 

תא חזי כגוונא דשושנה בין החוחים  - הכי אינון ישראל בין עמין עכו&quot;ם. והכי כנסת ישראל בין שאר אכלוסין רברבן ממנן - כל זמן דשושנה קיימא אטימא דלא פתיחא - לית בה ריחא ולא סלקין לה ולא מפקין לה מגו גובין. בשעתא דשושנה פתיחא - סלקא ריחא - כדין אפיקו לה מגו גובין, ויתהני בהו כ&quot;י. שנאמר {{צ|פתחי לי אחותי רעיתי}}. 

וקב&quot;ה לא שדרה לן אלא למיהך לאורחן. 


אמר ר' אלעזר לאבוהי, הא שמענא אלין שייפין אטימין ברזא דקרבנין - שייפין אחרינן רזא דלהון מאי? &lt;קטע סוף=דף רלג ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רלד|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רלד א/&gt;א&quot;ל רבי  שמעון לר&quot;א: אלעזר ברי כל שאר שייפין דלגו רזא עלאה איהו! תא חזי, לבא הא אתמר. אבל לב דא איהו נורא דדליק, ואלמלא דזמין לגביה מלכא עלאה כנפי ריאה דאתיין לקמיה רוחא מרוחא דנשיב מגו בוסמין עלאין - הוה אוקיד לעלמא ברגעא הדא. 

פתח ואמר {{צ|ויהוה המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש}} - אמאי אוקיד לון? בגין דכנפי ריאה לא נשיבו בההיא שעתא. וסתרא דכנפי ריאה - דא {{צ|כנפי יונה נחפה בכסף}} {{ממ|תהלים|סח|יד}}, ואינון '''רפאל וצדקיאל''', ועלייהו אתמר {{צ|עושה מלאכיו רוחות}} לנשבא תדיר קמי  לבא:

'''טחול''' - פתח בוצינא קדישא ואמר {{צ|ואראה את כל העשוקים שנעשו תחת השמש והנה דמעת העשוקים}} {{ממ|קהלת|ד|א}} - מאן אינון עשוקים? אלין ינוקין דאינון בתוקפא דאמהון, דסלקין מעלמא ע&quot;י מלאך המות. וכי מלאך המות קטיל לון דאיהו עושק? אלא הדר ואמר {{צ|ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם}} - מאן ההוא {{צ|כח}}? דא הוא דכתיב {{צ|יהי מארת ברקיע השמים}}, ודא הוא {{צ|מארת}} חסר וא&quot;ו. ודא לילית דאיהי ממנא דההוא {{צ|עושק}}, ואיהי אקרי 'טחול', ואיהי אזלת וחייכא בינוקי ובתר עבדת בהו רוגזא ודמעה למבכי עלייהו. 

טחול לזינא דכבד אזלא - דא אברי בשני ודא ברביעי בעובדא דבראשית. ובגין דא לית סימנא טבא בשני וברביעי. כבד - מותא דרברבי, טחול - מותא דזוטרי.&lt;קטע סוף=דף רלד א/&gt;
 
{{ממ זהר משולב|ג|רלד|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רלד ב/&gt;'''קיבה''' - איהו דרגא חד משתין דמותא, ודא אתקרי '''תרדמה''', {{גמט דגש|עסטיראה}} (&lt;small&gt;נ&quot;א {{גמט דגש|עסירטא}}&lt;/small&gt;) - דרגא שתיתאה דמלאך המות. ומגו דאתי מרחיק איהו מסטרא דמותא ולאו מותא. רמזא חדא משתין דמותא.

'''אצטומכא''' - דא קרקבן נקלף. ואוקמוה רבנן קורקבן טוחן דאיהו נטיל כלא ושחיק ומשדר לכל אברין. אי אברין בלא חובין כגוונא דאוקמוה רבנן דאית מלין דמעכבין ית קרבנא דלא נחית לקבלה ליה ההוא דשדר קוב&quot;ה לקבלא דורונא דיליה. דאית דמקבל ליה קוב&quot;ה על ידי אריה דאתמר ביה {{צ|ופני אריה אל הימין לארבעתן}}. וקוב&quot;ה רכיב עליה ונחית ביה לקבלא ההוא דורונא. ואית דורונא דמקבל ליה על ידי שור דאתמר ביה {{צ|ופני שור מהשמאל לארבעתן}}. ואית דורונא דמקבל על ידי דנשר דאתמר ביה {{צ|ופני נשר לארבעתן}} דאינון שתי תורים או שני בני יונה. ואית דורונא דמקבל ליה על ידי דאדם דכתיב ביה {{צ|אדם כי יקריב מכם קרבן ליהו&quot;ה}} - בדיוקנא דההוא דאתמר ביה {{צ|ודמות פני אדם}}. יהו&quot;ה נחית עלייהו לקבלא דורונא.

ואית חיון טבעיות ממנן על גופין דאינון מארבע יסודין ואינון דכיין. ולקבלייהו ארבע חיון דורסין מסאבין (נ&quot;א מלאכין ממנן) על ד' מרירן דאינון מרה חוורא, מרה סומקא, מרה ירוקא, מרה אוכמא.  ואית חיון שכליות דסחרין לכרסייא, ואית לעילא מנייהו וגבוהים עליהם. ואינון חיון אלהיות מסטרא דקדושה. ואית חיון מסטרא אחרא ואתקריאו 'אלהים אחרים'. ואלהיות דקודשא - 'אלהים חיים'. ואלין אלהיות דקדושה אתקריאו אלהי האלהיות ועלת על כלא. {{צ|אל אדון על כל המעשים}}. וכל זינא אזיל לזיניה. ובגין דאית אלהים אחרים אמר עלייהו {{צ|זובח לאלהים יחרם בלתי ליהו&quot;ה לבדו}} בגין דלא יתערב אלהים חיים עם אלהים אחרים.&lt;קטע סוף=דף רלד ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רלה|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רלה א/&gt;'''אצטומכא''' - דא נטיל ושחיק ומשדר לכל סטרין דלתתא. ומניה אתזנו תתאי מאינון שתין שמרים לתתא. כל אינון רוחין וסטרין אחרנין דאיתזנו בליליא מאינון אברים ופדרים. ושאר נטלין כל שייפין. ונטיל כלא כבד וקריב ללב כמה דתאמר. ודא איהו דכתיב {{צ|ופני אריה אל הימין}}. ועל דא אתחזי על מדבחא כגוונא דאריה אכיל קרבנין. מכאן ולהלאה כל שאר שייפין ברזא דגופא כגוונא דלעילא:&lt;קטע סוף=דף רלה א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רלה|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רלה ב/&gt;'''קנה''' - שית עזקאן בקנה מתחבראן כחדא ואינון אקרון {{צ|בני אלים}}. מפקי רוחא לנשבא על עלמא, ואתיין מסטרא דגבורה. וכד אינון מתחברן כחדא אינון כגוונא דשופר ואלין אקרו {{צ|שופר}}. שופר של איל של יצחק. אלים בני בשן. {{צ|הבו ליהוה בני אלים אלים}} דיצחק, ומפקין רוחא וקלא. וההוא קלא נפיק ואערע בעבי מטרא ואשתמע לברייתא לבר. ועל דא כתיב {{צ|ורעם גבורותיו מי יתבונן}} - דודאי מסטרא דגבורה קא אתיין. ובגין דא (ס&quot;א ומה אמר ההוא קלא קול יהוה על המים אל הכבוד וגו') {{צ|אל הכבוד הרעים יהוה על מים רבים}} - &quot;אל רועם&quot; לא כתיב, אלא {{צ|אל הכבוד הרעים}} על ידא דבני אלים. ולית מאן דידע בשבחא דהאי קלא. הדא הוא דכתיב {{צ|מי יתבונן}}.


'''ושט''' - דבלע מיכלא ומתמן עאל לכלהו שייפין. .דא איהו רזא בדרגא ד{{צ|אשים}}. {{צ|אשים}} אינון קרבין מיד ובלעי ונטלי  כלא, מגו אשא עלאה דכליל לאשים. ורזא דא {{צ|אשי יהוה ונחלתו יאכלון}} {{ממ|דברים|יח|א}}. אלין אכלין ובלעין, ושאר לא אכלין הכי. וכל בני עלמא לבר לא ידעין איך אכלין, ולאו רזא דלהון. אלא דרגין דלגו אינון ידעין ונטלין מנייהו. 

'''ושט''' לית ליה בדיקה מבחוץ, דלא ידעי. אלא מבפנים ידעי ונטלי. עד דעאל לבי טוחנא ואשתחיק ואתבשל ונטיל כלא כבד כמה דאתמר. מאלין אשים נפקי דרגין, דאקדמי ונטלי מכבד בקדמיתא. ומאן אינון? אלין טוחנות, אכלי קרבין וטחני. ועל דא מדאתחרב בי מקדשא כתיב {{צ|ובטלו הטוחנות כי מעטו}}. אלין טחנין בקדמיתא. כיון דאתטחנן - אינון דשלטי עלייהו בלעי ונטלי, ואקרון '''{{גמט|וש&quot;ט}}'''. אמאי? אלא '''ו' ש&quot;ט'''.  דיוקנא דוא&quot;ו, איהו ושט כפוף.&lt;קטע סוף=דף רלה ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רלו|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רלו א/&gt;ולבתר '''שט''' - למיכל משתיא חמרא ומיא, דכתיב {{צ|שטו העם ולקטו}} מיכלא למיכל. 


משתיא חמרא ומיא - נסוכא דיין ונסוכא דמים - בהאי ושט עאל ואשתאיב בריאה. אלין שרפים בשלהוביתא דלהון נטלי משתיא ואקרון 'ריאה' בחבורא חדא, ואשתאיב כלא בהון. וכל אלין נטלין כל חד וחד כדקא חזי ליה. ומדחרב בי מקדשא ובטלו הטוחנות כי מעטו - כלהו דאזעירו דיוקנייהו ומזונייהו, ולית יומא דלית ביה מארה. 

ארים קליה רבי שמעון ואמר: ווי ירושלם קרתא קדישא, ווי לעמא דכל טבאן אלין אבדין! רברבן גיברין ממנן אזעירו דיוקנייהו! על דא בכו חברייא, אמרו: ווי רבי כד תסתלק מן עלמא! מאן יגלה רזין סתימין עמיקין כאלין דלא אשתמעו מן יומא דשלמה מלכא ועד השתא. זכאה דרא דשמעין מלין אלין, וזכאה דרא דאנת בגוויה! ווי לדרא דישתארון יתמיך מנך!&lt;קטע סוף=דף רלו א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רלו|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רלו ב/&gt;פתח ר' שמעון ואמר, {{צ|שמע ישראל יהו&quot;ה אלהינו יהו&quot;ה אחד}}. '''ע'''' רברבא, '''ד'''' אוף הכי. וסימנא דא '''עד'''. היינו דכתיב {{צ|עד יהו&quot;ה בכם}} {{ממ|שמואל א|יב|}}. אשתארון אתוון '''ש&quot;מ'''. '''מ'''' פתוחא. מאי טעמא לא סתימא? בגין ד'''ם'''' סתימא - מלכא (ס&quot;א עלמא) עלאה. '''מ'''' פתיחא - מלכא (ס&quot;א עלמא) תתאה. 
אתוון אחרנין אשתארו '''א&quot;ח''' - {{צ|כבוד אלהים הסתר דבר}} כתיב. 

אשכחנא בספרא דרב המנונא סבא כל מאן דמייחד יחודא דא בכל יומא - חדוה זמינא ליה מלעילא מרזא דאתוון אלין; '''ש&quot;מ''' מהאי סטרא, '''א&quot;ח''' מהאי סטרא. ומצרף אתוון - למפרע שרי, ובמישר סיים. וסימן '''אשמח''' דכתיב {{צ|אנכי אשמח ביהו&quot;ה}} {{ממ|תהלים|קד|א}} ממש. דא יחודא קדישא ושפיר איהו.

והכי הוא בספרא דחנוך דאמר כי האי גוונא דמאן דמייחד יחודא דא בכל יומא חדוה זמינא ליה מלעילא. תו אית ביה '''ש&quot;מ''' דאתכליל מן '''ע'''' רברבא, אלין שבעין שמהן ברזא דאבהן קדישין. ודא הוא '''שמע - שם ע' - ישראל יהו&quot;ה אלהינו יהו&quot;ה''' - אלין ארבע בתי דתפלין דאחיד לון '''א&quot;ח'''. ההוא דאמר {{צ|פתחי לי אחותי רעיתי}}. '''ד'''' - דא קשר של תפלין דהיא אחידת בהו. רזא לחכימין אתמסר דלא לגלאה.

שתיק ר' שמעון, בכה וחייך. אמר אימא דהא ודאי רעוא אשתכח, ולית כדרא דא עד דייתי מלכא משיחא דיהא רשו לון לגלאה. תרין רצועין נפקין מסטרא דא ומסטרא דא - רזא דתרין ירכין דלתתא דהאי '''אח''' דנביאי קשוט אחידן בהו. דהא מלעילא נפקין תרין רצועין רזא דתרין דרועין מימינא ומשמאלא.  ודל&quot;ת אתאחידת בהו. לבתר נחתא ואתפשטו ירכין לתתא. כיון דהיא אתאחידת לעילא כדקא יאות - נחתא לתתא לאתאחדא באכלוסהא. וכד איהי אתאחדת אחידא בשיפולי ירכין ורשימו דיו&quot;ד ברית קדישא עלה מלעילא -- כדין איהי אתאחדת ביחודא חד. '''יו&quot;ד''' דא איהי רזא דברית - (ועל דא) כל מאן דנטר ברית דא איהו אשתזיב לעילא ואשתזיב לתתא (מנלן) פנחס בגין דאיהו קני על ברית דא אשתזיב מן דינא עילאה ומן דינא דלתתא. ובגין כך אתרשים יו&quot;ד דא בגוויה. הדא הוא דכתיב {{צ|פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו'}}. יו&quot;ד דא אצטריך דלא יתעדי כלל מגו תפלה דיד, דלא יעביד פרודא וכל חדוה דילה בהאי '''י''''. איהו יו&quot;ד דא בדכורא איהי ולא בנוקבא. איהו צדיק ואיהי צדק. ובגין כך אתקריבת בהדה. ומאן דרחיק ליה מאתר דא - רחיק הוא מעדונא דעלמא דאתי.  בדכורא איהו צדיק ואיהי צדק בלא יו&quot;ד. איהו איש ואיהי אשה בלא יו&quot;ד. ובגין כך חדוה (נ&quot;א תיאובתא) דילה לאתקרבא בה ולאתעדנא בהדה. מאן דרחיק עדונא דא ירחקון ליה מעדונא דלעילא. ועל דא כתיב {{צ|כי מכבדי אכבד וגו'}}. 

תא חזי, פנחס קאים קמי דינא תקיפא דיצחק וסתים פרצה - בגין כך אשלים לגבי פנחס רזא דיצחק. קם קמי פרצה דכתיב {{צ|ויעמוד פנחס ויפלל}} {{ממ|תהלים|קו|}}. קם בפרצה קמי דינא דיצחק בגין לאגנא עלייהו דישראל (&lt;small&gt;ס&quot;א פנחס קאים קמי דינא תקיפא דיצחק לאגנא עלייהו דישראל דכתיב {{צ|ויעמוד פנחס ויפלל}}. מאי {{צ|ויעמוד}}? דקם בפרצה קמי דינא דיצחק בגין כך אשלים לגבי פנחס רזא דיצחק&lt;/small&gt;). ועל דא כליל דא בדא בחושבנא{{הערה|{{גמט דגש|יצחק}} - {{גמט דגש|פינחס}}}}.

ואי תימא הא חושבנא לא תלייא אלא בעיינין דילה והכא חושבנא לעילא ביצחק? אלא ודאי הכי הוא בגין דיצחק תליא ואשתמשא (ס&quot;א ואתמשך) בההוא אתר דאינון עיינין דתמן דיינין דינין דכל עלמא. דהא עיינין דילה אינון שבעין קתדראין, אתר דדינין דעלמא, ואקרון סנהדרין. ועל דא כלא חד בגין דיצחק ואינון כחדא אזלין וכלא שפיר.

פנחס דא יצחק, וקם פנחס ודאין דינא ומתלבש בגבורה תקיפא דאיהו שמאלא ובגין כך זכה לימינא - הכא אתכליל שמאלא בימינא. 

{{צ|השיב את חמתי}} - מאי {{צ|השיב את חמתי}}? אלא אלין אינון ג' ממונים דגיהנם - '''משחית אף וחימה''' (ד&quot;א חד על ש&quot;ד, חד על גילוי עריות, וחד על עבודה זרה), בגין דחמא ההוא חמה דהוה פשיט ואתמשך מסטרא דיצחק - מה עבד? אתלבש איהו ביצחק ואחיד בההוא חימה כמאןדאחיד בחבריה ואתיב ליה לאחורא. וכדין דן דינא ועביד דינא.&lt;קטע סוף=דף רלו ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רלז|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רלז א/&gt;דן דינא - דכל בועל ארמית קנאין פוגעין בו. ועביד דינא - דכתיב {{צ|וידקור את שניהם}}. ועל דא כתיב הכא {{צ|השיב את חמתי}} וכתיב התם {{צ|השיב אחור ימינו מפני אויב}} {{ממ|איכה|ב|}}. מה להלן לאחורא - הכא נמי לאחורא. ועל דא '''י'''' דפינחס הכא יו&quot;ד דיצחק.

וכלא הוא {{צ|מעל בני ישראל}} - דחד חמא ההוא 'חמה' חמא ליה דהוה נחית על רישיהון דישראל. מאי חמא? חמא '''מ'''' את דא דהוה טאס ברקיעא, ודא הוא סימנא דמלאך המות דבעיא לאתבנאה באת '''ו'''' ואת '''ת''''. מה עבד פנחס? מה דהוה מתלבש ביצחק - כדין נטיל ההוא את '''מ'''' וחטף ליה וחבר ליה בהדיה. כיון דחמא מלאך המות דפנחס  חטף ליה לההוא '''מ'''' בהדיה -  מיד תב לאחורא. מאי טעמא? בגין דכד קני בלביה פינחס אתלבש ביצחק ואסתלק למהוי בחושבנא {{גמט דגש|ר&quot;ח}}, והכי סליק שמיה {{גמט דגש|ר&quot;ח}}, והכי סליק {{גמט דגש|יצחק}}. כיון דחמא לאת '''מ'''' טאס ברקיעא  - חטף ליה וחבר ליה בהדיה ואתעביד מיד {{גמט דגש|רמח}}. הדא הוא דכתיב {{צ|ויקח '''רמח''' בידו}}. בגין דאות '''מ'''' הוה סימנא קדמאה לאדם הראשון למבני מות על עלמא, בגין דאת דא הוה טאס על רישיה דאדם בשעתא דכתיב {{צ|ותקח '''מפריו'''}} - '''מ' פריו'''. והוה מחכא '''ו&quot;ת''' בזמנא דכתיב {{צ|ותאכל...ותתן...ותפקחנה}} - כדין אתבני '''מות''' על עלמא.

פנחס הוה חמי ליה השתא ההוא את '''י'''' טאיס על רישיהון דישראל. והיאך חמא ליה? חמא דיוקנא ד'''מ'''' פתוחה מליא דמא. כיון דחמא ליה אמר הא ודאי סימנא דמלאך המות. מיד חטף לה, אדכר עלה שמא מפרש ונחית להאי את לגביה. ומה דהוה {{גמט דגש|ר&quot;ח}} אתצריף {{גמט דגש|רמח}}. כדין {{צ|ויקח רמח בידו}}. ועל דא כתיב {{צ|מעל בני ישראל}}.

{{צ|בקנאו את קנאתי}} - דקני לשמא קדישא דהוו מחברין ליה ברשו אחרא. {{צ|בתוכם}} - מאי {{צ|בתוכם}}? בגין דהוה אזל ועאל בגו כמה אכלוסין, כמה רברבן, ומסר גרמיה למותה בינייהו. אבל '''בתוכם - בתוך מ''''. בתוך '''מ'''' הוה ההוא קנאה דקני. מאי טעמא '''מ''''? בגין דאיהי סימנא ד'''מות''', איהי סימנא ד'''מ'''' מלקיות, איהי סימנא ד'''ד'''' מיתות בית דין ומתמן סליק ונחית, נחית וסליק. סליק ל'''מ'''' ונחית ל'''ד''''. נחית מ'''ד'''' - אינון ד' רוחין דמתפרשן מגו דכר ונוקבא ממסאבותא, ובגינייהו ד' מיתות בית דין. ומתמן סלקין ל'''מ'''', והיינו '''מ'''' סימנא. ומאנין דמלאך המות. ודא נטיל פנחס וקם '''בתוך מ''''. ועל דא {{צ|ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי}}. 

וכי היאך השיב פנחס חמתיה דקוב&quot;ה - והכתיב {{צ|ויהיו המתים במגפה וגו'}}? אי לא מית חד מנייהו הוה אמינא {{צ|השיב את חמתי}}, אבל כיון דכל הני מיתו - מאי טעמא {{צ|השיב את חמתי ולא כליתי את בני ישראל}}?! אלא ודאי ברירא דמלה ווי ליה לבר נש דפגים זרעיה. ווי ליה למאן דלא נטיר זרעיה כדקא יאות. חס ושלום דאפילו חד מישראל מית. אלא  שבטא דשמעון כד אתו אינון ערב רב אתערבו בנשין דשבטא דשמעון בתר דאתגיירו ואולידו בנין. מנהון מיתו בעגל ומנהון מיתו במותא, ואחרנין מיתו הכא אינון דאשתארו. הדא הוא דכתיב {{צ|ויהיו המתים במגפה}} - &quot;אשר מתו&quot; לא כתיב אלא {{צ|המתים}} - מתים דמעיקרא הוו. ובגין דאסתמרו ישראל וכל אינון זרעא קדישא אתמנון כלהו בגין דלא חסר אפילו חד מנייהו. ועל דא כתיב {{צ|ולא כליתי את בני ישראל}} - מכלל דאחרנין כלו. וכן {{צ|השיב את חמתי מעל בני ישראל}} - מעל בני ישראל השיב אבל מעל אחרנין דהוו ערב רב לא השיב. 

ועל דא רשים קרא ואמר {{צ|מעל בני ישראל}} ובגין דא אתמנון בני ישראל כמלקדמין וחבר לון קב&quot;ה בהדיה כגוונא דא בעובדא דעגל דכתיב {{צ|ויפול  מן העם וגו'}} {{ממ|שמות|לב|}}. כל אינון מערב רב הוו ולאחזאה דלא הוו מבני ישראל מה דכתיב לבתר {{צ|ויקהל משה את כל עדת בני ישראל}}. &lt;קטע סוף=דף רלז א/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|רלז|ב}} {{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רלז ב/&gt;{{צ|קחו מאתכם תרומה}}. תא חזי, בקדמיתא כתיב {{צ|מאת כל איש אשר ידבנו לבו}} - כלא בכלל. כיון דאינון ערב רב עבדו דא ומיתו מנייהו אינון דמיתו בעא קודשא בריך הוא לאתפייסא בהדייהו דישראל. אמר לון אתחברו כולכו לסטר חד, הדא הוא דכתיב {{צ|ויקהל משה את כל עדת בני ישראל}} - בלחודייהו. אמר לון: &quot;בני בכון אנא בעי למשרי, עמכון תהא דיורא דילי&quot;. ועל דא  {{צ|קחו מאתכם תרומה}} - מאתכם ולא מאחרא - לא בעינא דתהא שתופא לאחרנין בהדי. ולא בהדייכו. ובגין כך כלהו אשתציאו. 
אוף הכא הא אינון מאינון גזעא בישא הוו - {{צ|ויהיו המתים}} - {{צ|המתים}} - ודאי מתים. ולא מישראל. ובגין כך מנה לון דכתיב {{צ|שאו את ראש בני ישראל}} - ארימו רישייהו. 

א&quot;ר אלעזר, אבא כמה יאות הוא אי לא אשכחנא פלוגתא על דא. {{ש}}
אמר ליה ברי אימא. {{ש}}
אמר ליה: והא כתיב {{צ|ויצמד ישראל לבעל פעור}}, ותנינן דאתחברו ישראל בהדיה כצמידא דא דאתחבר בב&quot;נ בקשוטוי הכי אתחברו ישראל בבעל פעור. {{ש}}
אמר ליה: אלעזר הכי הוא {{צ|ויצמד ישראל לבעל פעור}}, אלא אנא לא אמרית דאתדכו ישראל מההוא חובה, אלא דאתדכו ממותא דלא שריא עליהו מותא. {{ש}}
אמר ליה: והא כתיב (שם) {{צ|קח את כל ראשי העם והוקע אותם}}?! {{ש}}

אמר ליה: {{צ|ראשי העם}} ודאי, ולא &quot;ראשי בני ישראל&quot;. ומן {{צ|העם}} אית לן למילף; כתיב הכא {{צ|העם}} וכתיב התם {{צ|וירא העם}}, {{צ|ויקהל העם}}, {{צ|ויפול מן העם}}. אבל תא חזי {{צ|ויצמד ישראל לבעל פעור}} - ולא פלחו ליה. אבל מן סיפיה דקרא אוכח דכתיב {{צ|ויאכל העם וישתחוו}} ולא כתיב &quot;ויאכל וישתחו ישראל&quot;, אלא {{צ|העם}}. כיון דכתיב {{צ|ויצמד ישראל}} מאי {{צ|ויאכל העם}}? אלא ההוא זרעא בישא הוו חובה דישראל. &lt;קטע סוף=דף רלז ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רלח|א}} {{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רלח א/&gt;מהו דכתיב {{צ|ויצמד ישראל לבעל פעור}}? תא חזי &quot;ויצמד ישראל '''בבעל''' פעור&quot; לא כתיב, אלא {{צ|'''לבעל''' פעור}} - קשוטין ותוקפא יהבו לבעל פעור בלא דעתא, בגין דפולחנא דפעור הוא למפרע גרמיה ולאפקא קמיה צואה רותחת. וההוא עיבידתא אהני ליה ואתתקף מניה. וישראל כיון דחמו דא - חשיבא דזלזולא דיליה איהו וקלקולא דיליה דהא בע&quot;ז כתיב {{צ|צא תאמר לו}} {{ממ|ישעיהו|ל|כב}}. ואינון בגין זלזולא דע&quot;ז פרעו גרמייהו בלא ידיעה. ועל הני כפר פנחס ובטל מותנא דכתיב {{צ|ויכפר על בני ישראל}}.
&lt;קטע סוף=דף רלח א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רלח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף רלח ב/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רלח ב/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|רלט|א}} {{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רלט א/&gt;'''{{צ|על פי הגורל תחלק נחתו בין רב למעט}} {{ממ|במדבר|כו|נו}}'''. {{ש}}
ר' יהודה פתח ואמר: {{צ|ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע וגו'}} {{ממ|קהלת|ג|יד}}. שלמה מלכא דחכמתיה יתיר על כל בני עלמא - לא ידענא כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם? ואיהו אמר {{צ|ידעתי}} - מה דלא ידע בר נש אחרא?! אלא ודאי שלמה מלכא חכמתיה סלקא על כל בני עלמא, ומה דאיהו ידע לא ידעי כל שאר בני עלמא. 

תא חזי, שאר אומני דעלמא כד איהו עביד עבידתא אשגח ביה ואסתכל זמנא ותרין זמנין ועביד ליה, ולבתר אוסיף עליה או גרע מניה. וקב&quot;ה - לאו הכי! אפיק עבידתא לאמתו מתהו דלית בה ממשות כלל, ואיהו ממש אתתקן כדקא יאות, ולא אצטריך לאוספא ולאגרעא מניה. בגין כך כתיב {{צ|וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד}}. 

תו, {{צ|כל אשר יעשה האלהים}} לתקונא דעלמא - ודאי {{צ|הוא יהיה לעולם}}. ר' יצחק אמר אי הכי מהו {{צ|והאלהים עשה שייראו מלפניו}} {{ממ|קהלת|ג|יד}}? אלא האי קרא הכי אוליפנא, והוא רזא עלאה בין חברנא. האי קרא הכי מבעי ליה: &quot;כי כל אשר עשה האלהים הוא יהיה לעולם&quot; - מהו {{צ|כל אשר יעשה}}? והא כתיב {{צ|מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה}} {{ממ|קהלת|ג|טו}} - ואת אמרת {{צ|כל אשר יעשה}}?! אלא מקרא אחרא אשתמע. כתיב {{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לו}} - {{צ|יַעֲשֶׂה}} - &quot;עשית&quot; מבעי ליה? {{צ|למחכה לו}} - &quot;לך&quot; מבעי ליה? &lt;קטע סוף=דף רלט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רלט|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף רלט ב/&gt;אלא אתר עלאה הוא דנגיד ונפיק ואדליק בוצינין כלהו לכל עיבר ואקרי 'עולם הבא', ומניה נפיק חד אילנא  לאתשקיא ולאתתקנא. והאי אילנא עלאה ויקירא הוא על כל שאר אילנין והא אוקמוה. וההוא עולם הבא דנגיד ונפיק אתקין ליה להאי אילנא תדיר - אשקי ליה ומתקן ליה בעבידתיה, מעטר ליה בעטרין, לא פסיק מבועי מניה לעלם לעלמי עלמין. בההוא אילנא תליא מהימנותא - ביה שריא מכל שאר אילנין. קיומא דכלא ביה. ועל דא כתיב {{צ|כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם}}. ודאי הוא היה הוא הוה והוא יהא {{צ|עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע}}. ועל דא באורייתא כתיב {{צ|לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו}} דאילנא דא דאורייתא הוא ואתר דא אתקין האלהים תדיר. {{צ|האלהים}} סתם - דא גבורה מאין סוף ומאין חקר, כמה דאת אמר {{צ|אין חקר לתבונתו}}. {{צ|האלהים}} ולא &quot;אלהים&quot;. ועל דא עשה יעשה תדיר כמבוע דלא פסקן מימוי לדרי דרין. בגין כך כתיב {{צ|והאלהים עשה שייראו מלפניו}} -  אתקין ליה להאי אילנא בתקונא שלים דאחיד לכל סטר עילא ותתא, בגין דייראו מלפניו, ולא יחלפון ליה בחלופא אחרא לדרי דרין. 


א&quot;ר אבא ודאי שפיר קא אמרת. אבל תו אית לאסתכלא - בקדמיתא {{צ|יעשה}} ולבתר {{צ|והאלהים עשה}} - מה בין האי להאי? אלא (תדיר) ודאי {{צ|יעשה}} ואתקין להאי אילנא דלא פסיקן מימוי לדרי דרין. ולבתר {{צ|עשה}}. מהו {{צ|עשה}}? אלא {{צ|עשה}} האלהים אילנא אחרא לתתא מניה, ולא {{צ|יעשה}} כהאי. דהאי אילנא תתאה עביד ליה ואתקין ליה בגין דמאן דיעול לאילנא עלאה ייעול ברשו וישכח לאילנא תתאה וידחל למיעאל אלא כדקא חזי. תא חזי דהאי נטיר פתחא הוא, ועל דא אקרי {{צ|שומר ישראל}}. ודא אילנא תתאה {{צ|עשה}} - אתשקי' ומתזן מאילנא דלעילא. ועל דא לא כתיב &quot;יעשה&quot; אלא {{צ|עשה}}. מאי טעמא? {{צ|שייראו מלפניו}} בני עלמא ולא יקרבון ליה אלא אינון דיתחזון לקרבא ולא אחרא, ויסתמרון בני נשא ארחי דאורייתא ולא יסטון לימינא ולשמאלא. 

תא חזי על האי אילנא דכל חילוי ביה שריא אמר דוד {{צ|אתה תומיך גורלי}}. מהו {{צ|גורלי}}? דא עדבא דאחיד ביה דוד מלכא. ועל דא {{צ|על פי הגורל}} כתיב. וכן הוא {{צ|על פי יהוה}}. {{צ|וימת שם על פי יהוה}}. {{צ|הגורל}} כתיב. 

זכאה חולקהון דאינון דמשתדלין באורייתא יממא ולילי וידעי ארחוי, ואינון אכלי בכל יומא מזונא עלאה, כמה דאת אמר {{צ|החכמה תחיה בעליה}}. דהא אורייתא דלעילא מאתר דא אתזן, והא אתמר עלייהו {{צ|הנה עבדי יאכלו}} {{ממ|ישעיהו|סה|יג}}.


רבי אבא פתח ואמר, {{צ|ויהי קול מעל לרקיע}} - דא קול דאחיד להאי רקיע ואשתתף בהדיה, ודא הוא {{צ|זכר עשה לנפלאותיו}}. וההוא רקיעא קאים עלייהו על אינון חיוון, ודא הוא דאברי בשני להבדיל בין מים למים. והא אוקמוה דשבעה רקיעין לעילא לעילא. ודאי וילון אינו משמש - דהא לית ליה מדיליה אלא מה דיהבין ליה. ומסכני ביה אתאחדו. דא הוא רזא דכתיב {{צ|והנה בעניי הכינותי לבית יהו&quot;ה}} {{ממ|דה&quot;א|כב|יד}}. ודא מכניס שחרית ומוציא ערבית, דהא בליליא אפיק חילוי לכל סטרין ושלטא על אינון חיילין ואכלוסין, ובשחרית כניש לכלהו ואעיל לנקבייהו ולא שלטין. דהא בקר כליל כלהו כמה דאת אמר {{צ|להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות}}, והא אוקמוה. 

וקול אית על האי רקיע - מניה אתזן האי רקיע. בשעתא דהאי קול אתער -- כלהו אכלוסין לא נטלין ולית בהו רשו אלא למיקם בדוכתייהו, ואקרבי חיליהון ומחכאן לההוא טיבו דנגיד לההוא רקיע ויתברכן בגיניה. ועל דא איהו {{צ|מעל לרקיע אשר על ראשם}}. 

תא חזי, {{צ|וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא}} {{ממ|יחזקאל|א|כו}} -  {{צ|כמראה אבן ספיר}} דא אבן ישראל. ודא הוא רזא דכתיב {{צ|וגללו את האבן וגו'}} - חד אבן נחתא מלעילא כד בעו ישראל למירת ארעא וכתיב ביה {{צ|גורל}}. ואיהו אמר דא לפלניא ודא לפלניא.&lt;קטע סוף=דף רלט ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רמ|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רמ א/&gt;ודא אבן הוא מתחות  כרסייא דמלכא נחתא. ודאי {{צ|משם רועה אבן ישראל}} כתיב. ובגיני כך {{צ|על פי הגורל}} ודאי {{צ|תחלק נחלתו}}. 


רבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי מאושא ללוד. פגע בהו ר' אלעזר - רהטו אבתריה. אמרו &quot;ודאי נרהיט אבתריה דשכינתא&quot;. עד דמטו לגביה אמרו &quot;ודאי נשתתף בהדך ונשמע מלה חדתא&quot;. 

פתח ואמר: {{צ|שמעו אלי רודפי צדק מבקשי וגו'}} {{ממ|ישעיהו|נא|א}}. {{צ|שמעו אלי רודפי צדק}} - אינון דאזלין בתר מהימנותא, רודפי צדק ודאי, אינון {{צ|מבקשי יהו&quot;ה}}. אי בעיתו למנדע מהימנותא ולאחדא להאי צדק -- לא תסתכלון בה בלחודהא כשאר בני עלמא דגרמו מיתה לגרמייהו על דא. אבל  {{צ|הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם}}.


&lt;small&gt;רבי חייא הוה אזיל למחמי לר' אלעזר וכו' עד {{צ|אשרי אדם עוז לו בך}} - תוספתא הוא וכבר נדפסה [[זהר חלק א פט א|בפרשת לך לך דף פט ע&quot;א]]. ואלו החלופים מצאתי בין הכתוב בהעתק אשר לפניי לבין הכתוב שם ע&quot;ב צ&quot;ל {{צ|ואמר אמאי אחסין דוד מלכא מלכותא דאיהו}}. שם במקום {{צ|בדוד}} צ&quot;ל {{צ|שלמה}}. [[זהר חלק א צ א|דף צ]] צ&quot;ל {{צ|קלא דהוה אמר אי קדישא הביאני המלך חדריו בכל אינון אדרין דסבא דאנפין עולימא קדישא אתמסרו בידיה כל מפתחן דבגינך ובחייך קדישא כל חילי שמיא נגילה ונשמחה בך ודחילו}}. במקום {{צ|אזלו}} צ&quot;ל {{צ|תיבו תמן}} (וכבר נתקן)&lt;/small&gt;:


{{צ|צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וגו'}} {{ממ|במדבר|כח|ב}}. כתיב {{צ|החפץ ליהו&quot;ה בעלות וזבחים כשמע בקול יהו&quot;ה וגו'}} {{ממ|שמואל א|טו|כב}} - לית רעותא דקב&quot;ה דיחוב בר נש ועל חוביה יקריב קרבן, אלא קרבן דאיהו בלי חובה - דא איהו קרבן שלים ואקרי 'שלמים'. וקרבן תמיד אוף הכי - ואע&quot;ג דמכפר על חובין.


רבי אבא פתח {{צ|זבחי אלהים רוח נשברה וגו'}}. האי קרא אוקמוה דרעותא דקב&quot;ה לא אתרעי בקרבן דבר נש על חובוי אלא {{צ|רוח נשברה}}. ובני נשא לא ידעי מאי קאמרי. והכי שמענא מבוצינא קדישא, דכד אתי בר נש לאסתאבא בחובוי אמשיך עליה רוח מסטרא דמסאבא, ואתגאי על בר נש ושליט עליה לכל רעותא. וההוא סטרא מסאבא אתגבר בחיליה ואתתקף ושליט עליה לרעותיה. אתי בר נש ושליט עליה לאתדכאה - מדכאין ליה. 

בזמנא דהוה בי מקדשא קיים - אקריב קרבניה - כל כפרה דיליה תלייא עליה עד דאתחרט ותבר לההוא רוח מגו גאותא דיליה, ומאיך ליה. ודא הוא תבירו דההוא דרגא דמסאבא. וכד אתבר ההוא רוח מסאבא וקריב קרבניה - דא איהו דאתקבל ברעוא כדקא יאות. ואי לא אתבר ההוא רוח - לאו קרבניה כלום; ולכלבי אתמסר. דהא קרבנא דא - לאו דקב&quot;ה אלא מכלבי. ובגין כך {{צ|זבחי אלהים}} כדקא יאות הוא {{צ|רוח נשברה}} - דיתבר ההוא רוחא מסאבא ולא ישלוט. ועל דא מאן דיתבר ליה כדקא יאות - עליה כתיב {{צ|רוח הולך ולא ישוב}} {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ליהוי ההוא גברא באבטחותא דלא יתוב לגביה לעלמין - הדא הוא דכתיב {{צ|ולא ישוב}}. 

{{צ|לב נשבר ונדכא}} - ההוא גברא דלא אתגאי ולא אתענג בענוגין דעלמא, {{צ|אלהים לא תבזה}} ביקרא איהו לגביה.


{{צ|צו את בני ישראל}} - מאי {{צ|צו}}? ע&quot;ז ממש. 


ר' אלעזר פתח, {{צ|באתי לגני אחותי כלה וגו'}}. האי קרא אוקמוה אבל אית סתרים בקרבנא  הכא, וכלא אתמר. {{ש}}
אמר ליה ר' שמעון יאות הוא דשרית מלה, וסתמת אימא? (ס&quot;א נסתמת אמאי?). {{ש}}
אמר, בגין דחמינא בספרא דחנוך מלה ואוליפנא. {{ש}}
אמר אימא ההיא מלה דחמית  ושמעת. &lt;קטע סוף=דף רמ א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רמ|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רמ ב/&gt;אמר כלא חד מלה. {{ש}}
קב&quot;ה אמר דא {{צ|באתי לגני}} בגין דכל קרבנין דעלמא כד סלקין - כולהו עיילין לגו גנתא דעדן בקדמיתא, רזא דכנסת ישראל. והיאך? בקדמיתא ושירותא דקרבנא - בשעתא דבר נש אודי חטאוי עלה, ונכיסו וזריקו דדמיה על מדבחא. השתא אית לאסתכלא - היאך אינון רוחין קדישין אתהנון מהאי? ומאי  טעמא דקרבנא דבהמה - והא יתיר הוה סגיא לתברא בר נש ההוא רוחא ולאתבא בתיובתא?! מ&quot;ט נכיסו דבהמה ולאוקדא ליה בנורא דמדבחא? 

אלא רזא הוא, בגין דאית בהמה דרביעא על אלף טורין, ואלף טורין אכלת בכל יומא. וכלהו אקרון {{צ|בהמות בהררי אלף}} {{ממ|תהלים|נ|י}}. ועל דא תנינן דאית בעירא אכיל בעירי. וממה הוו? מאשא. וכלהו לחיך לון ההיא בהמה בלחיכא חדא. הדא הוא דכתיב {{צ|כי יהוה אלהיך אש אכלה הוא אל קנא}}. וכל מיא דירדן דאמלא בשית שנין היא עבדת ליה גמיעא חדא. הדא הוא דכתיב {{צ|יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו}} {{ממ|איוב|מ|כג}}. 

סתרא דמלה חמינא, דכל הני עקרא ויסודא להני בעירי דלתתא, בגין דרוחי דבעירי מנייהו אתפשטו לתתא ואתצייר ההוא רוחא לתתא בבעירי. וכד חב בר נש - אייתי בעירא לקרבנא, וההוא רוחא דבעירא דא סלקא ותב לאתריה ומתפשט ההוא רוחא בכלהו. וכל אינון דזינא דא - מתקרבין ואתיין ואתהניין מההוא חלבא ודמא דההוא לבושא דרוחא דא, דהא מסטרא דלהון הוה  ההוא רוחא, וכלהון אתהנו ואתזנו ואתעבדון סניגורין על ההוא בר נש. ועאל דרך ושט כמה דאתמר, ובגין כך קרבנא מן הבהמה. 

אמר ר' שמעון, בריך ברי לקב&quot;ה! עלך אתמר {{צ|ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך}}. {{צ|ישמח אביך}} דלעיל, {{צ|ואמך}} - דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - דא ברתיה דר' פנחס בן יאיר חסידא. 

&quot;אלעזר ברי - אימא הא קורבנא דבהמה, קרבנא דעופי מאי? דכתיב {{צ|ואם מן העוף עולה קרבנו}}&quot;? א&quot;ל לא חמינא אבל אסתכלנא מהאי מלה דבהמה מלה דעופי ולא אוחרא. ולא אימא בגין דלא חמינא ועד כען לא שמענא. 

אמר ליה: &quot;אלעזר, יאות אמרת! אבל רזא דקרבנין - סתרין סגיאין תמן, ולא אתמסרו לגלאה בר לזכאי קשוט דרזא דמאריהון לא אתכסי מנייהו&quot;. 

סתרא דקרבנין - דא איהו סתרא לאינון  חיון קדישין. ד' דיוקנין חקוקין בכסא, ודא איהו כורסייא ופרנסא דמלכא קדישא. '''פני שור, פני נשר, פני אריה, פני אדם'''. 

'''פני אדם''' - דכליל לכלהו. וכל אנפין מסתכלין אלין לאלין ואתכלילן אלין באלין. ומנייהו מתפשטן לכמה סטרין ורבוון, עילא ותתא, דלית לון שיעורא ומניינא וחשבון.
 
'''פני שור''' - אתפשט לבעירי רוחא מניה, לארבעה זינין ואתכלילן בחד. ואלין אינון: '''פרים וכבשים ועתודים ועזים'''. ואלין קיימין לקרבנא. ובגין דמנהון הוו אינון חיילין קדישין דמתפשטי מההוא פני שור - מתקרבין ליסודא דלהון ואתהנון מההוא יסודא ולבושא דלהון. ואי לא דהוי להו יסודא דהאי עלמא - לא מתקרבין תמן. כגוונא דהוי נייחא לשכינתא קדישא מרוחיהון דצדיקייא ואתקריבת לקבלא רוחא דההוא זכאה ואתהנאת מניה, בגין דמנה הוה ההוא רוח -- כך אלין מתהנון מההוא לבושא דמתקרבי מסטרא דיסודא דלהון, דהא חלבא ודמא לבושא דרוחא דלהון הוה, ובגין כך אתהנון מנייהו. 

'''פני נשר''' - אתפשט לעופא רוח מניה. ונשר בתרין סטרין איהו, ורזא דא {{צ|ועוף יעופף}} - תרין רוחין. ובגין כך אתפשט ונחתא  מימינא ומשמאלא קרבנא דעופי. מכל סטר דכיא לא אתקריב אלא '''יונה ותורים''' דאינון בקשוט לזווגייהו  מכל שאר עופין.&lt;קטע סוף=דף רמ ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רמא|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רמא א/&gt;והם נרדפין ולא רודפין. ומהימנא דא לדא נוקבא לבר זוגו. ועל דא קרבנא מנייהו. ונחתי ומתקרבי אינון רוחין קדישין ואתהניין מיסודא ועקרא דלהון. 

ואי תימא, היך אתפשט זעיר מהאי יונה או משפנינא דא לכמה סטרין חיילין דלית לון שיעורא? או מן בעירא חדא אוף הכי? תא חזי, חד שרגא דקיק דליק - אתמלייא מניה כל עלמא! תו, אעא דקיק - אדליק לרברבא! 

עד הכא קרבנא מתרין סטרין דחקיקין בכסא. השתא אית למשאל - ד' דיוקנין אינון דחקוקין בכסא - מ&quot;ט לית קרבנא מאחרנין? אלא ודאי מכלהו אית קרבנא. אריה חקוק בכורסייא. בשעתא דקרבנא שלים - אריה נחית ועאל באשא ואכיל ואתהני מתמן. אדם חקוק בכורסייא. אדם עקרא דכלא ומקריב תמן רוחיה ונשמתיה, ואדם עלאה אתהני מאדם תתאה, וכל זינא אתקריב לזיניה ואתהני מניה מדיליה ממש ומיסודא דיליה. 

ואי תימא, הא אריה דלית ליה יסודא לתתא בההוא קרבנא? אריה כליל בכלהו - דהא לימינא הוי, ובגין כך אכיל בכלהו. וכל שאר לא אכלין  מזיניה, בגין דימינא הוא. 

הא כל ד' דיוקנין דחקוקין בכסא מתקרבין לקרבנא ובגין כך הוי קרבנא שלים. וכד אתהנון מעקרא ויסודא דלהון - כדין נחת רוח לאדלקא בוצינין עלאין. 
כהני וליואי וישראלי יהבי (ס&quot;א אינון) יסודא ועקרא לאינון דרגין עלאין דלהון. 

וכל דרגא יהיב ליסודיה. 
* ד' דיוקנין דכורסייא בקדמיתא כדאמרן, זינא לקבל זיניה. ומתקרבי אינון בקדמיתא, זינא לזיניה. 
* פני שור - כלהו פנים דמתפשטן לאינון זיניה כדקאמרן, כלהו מתקרבי לעקרא ויסודא דלהון. 
* פני נשר כדאמרן. 
* פני אריה כדאמרן. 
* פני אדם דמקריב רוחיה ונשמתיה מתקריב לגבי אדם עלאה. 
* כהנא דמיחד שמא קדישא מתקריב לגבי כהנא עלאה, ההוא דעאל לבית קדש הקדשים ואתקריב דא ואדליק בתקוניה בנהירו דאנפין (ס&quot;א דאתוון) לקדמות כהנא דלתתא. 
* ליואי די מנגני בחדוה - ההוא סטרא דלהון חדי ואנהיר אנפין. 
* דישראל  דקיימו על קרבנא בצלותא - דהא צלותא על כלא הוה - אתער לגבייהו ישראל סבא (ס&quot;א עלאה) סתמא (ס&quot;א חוטמא) קדישא, ואנהיר אנפין. 

כל זינא לזיניה וכל מלה בתר יסודא דיליה אזלא. ואתערו דרגין תתאין לדרגין עלאין. ואע&quot;ג דכלהו מתערין, ואתערו דרגין דחקיקין בכסא לגבי דרגין דארעא יסודא דלהון, ואינון דרגין עלאין דמטמרן כלהו מתערי ומתקרבי לסעודתא ומתעדני - אבל לית רשו לחד מנייהו למיכל - לא לדרגי עלאי ולא לדרגי תתאי - ולמתהני שום הנאה ולא לאושיט ידא בקרבנא - עד דמלכא עלאה אכיל ואתהני ויהיב לון רשו. לבתר דיהב לון רשו - כל חד וחד אתהני ואכיל (כדקא יאות). 

והיינו דכתיב {{צ|אריתי מורי עם בשמי}} - אלין אינון דרגין עלאין. {{צ|מורי עם בשמי}} - דא דרועא ימינא בירכא שמאלא. {{צ|אכלתי יערי עם דבשי}} - דא יעקב ברחל, דא אכילה כדקא יאות. {{צ|שתיתי ייני עם חלבי}} - דא דרועא שמאלא בירכא ימינא. הא כלהו דרגין עלאין דאתהני בהו מלכא קדישא בקדמיתא. ודא מיכלא דיליה והנאה דיליה. עד הכא מיכלא דמלכא עלאה בקדמיתא - מכאן ולהלאה יהיב רשו לד' דיוקנין דחקיקין בכורסייא ולכל אינון דמתפשטן מנייהו לאתהני ולמיכל. הדא הוא דכתיב {{צ|אכלו רעים שתו ושכרו דודים}}. {{צ|אכלו רעים}} - אלין אינון ארבע דיוקנין דאמרן, {{צ|שתו ושכרו דודים}} - כל אינון דמתפשטי מנייהו. וכלהו אכלי ומתפשטי ואתהנון כדקא יאות, ואנהירו אנפין, ועלמין כלהו בחדוה. &lt;קטע סוף=דף רמא א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רמא|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רמא ב/&gt;וכל חד וחד - בין דרגין עלאין ובין דרגין תתאין - ביסודא דלהון מתקרבין ומתהנין. דא איהו רזא וסתרא דקרבנא כדקא חזי. 


אתו ר' אלעזר ור' אבא ושאר חברייא ואשתטחו קמיה. א&quot;ר אבא, אלמלא לא אתמסר אורייתא בטורא דסיני, אלא דאמר קב&quot;ה הא בר יוחאי אורייתא וסתרין דילי - דיי לעלמא! ווי כד תסתלק מן עלמא! מאן ינהיר בוצינין דאורייתא? כלא יתחשך מההוא יומא! דהא עד דייתי מלכא משיחא לא ליהוי דרא כדרא דא דרבי שמעון שארי בגויה.


אמר רבי שמעון: על רזא דא אסיר ליה לבר נש לטעום כלום עד דייכול מלכא עלאה - ומה איהו? צלותא. {{ש}}
צלותא דבר נש כגוונא דא, 
* בקדמיתא מזמנין לדיוקנין דחקיקין בכורסייא על אינון בריין דמתפשטי רוחין דלהון על עופי ובעירי לקרבנא בריין דרוחא דלהון יסודא בהאי עלמא מנייהו. והיינו {{צ|מה רבו מעשיך יהוה}}, דהא בריין דאתחזיין לקרבנא רוחא דילהון מתפשט עלייהו. ארבע דיוקנין מזמנן על קרבנין אלין, והיינו דקאמרן. והאופנים וחיות הקדש וכל אינון חיילין אחרנין דקא מתפשטי מנייהו.  
* ולבתר כהנא רבא דקא מייחד שמא קדישא - היינו {{צ|אהבת עולם אהבתנו וכו'}}.  
* יחודא דקא מייחד - היינו {{צ|שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד}}.  
* ולבתר ליואי דקא מתערי לנגונא - היינו {{צ|והיה אם שמוע וגו'}}. {{צ|השמרו לכם פן יפתה וגו'}} - דא נגונא דליואי בגין לאסתרא סתרא (ס&quot;א לאתערא סטרא) דא בקורבנא דא.  
* ולבתר ישראל - דא אמת ויציב ונכון. ישראל סבא דקיימא על קרבנא (ס&quot;א קרבנא עלאה הא דרגין) דאיהי י' דרגין עלאין פנימאין דכלא קיימא על פתורא. 

אבל לית רשו לחד מנייהו למיכל ולאושיט ידא לקרבנא  - עד דמלכא עלאה אכיל; והיינו ג' ראשונות וג' אחרונות. כיון דאיהו אכיל - יהיב רשו לד' דיוקנין ולכל אינון סטרין דמתפרשן מנייהו למיכל. כדין אדם דאיהו דיוקנא דכליל כל שאר דיוקנין מאיך ונפיל על אנפוי ומסיר גרמיה ורוחיה לגבי אדם דלעילא דקיימא על אינון דיוקנין דכליל כל דיוקנין לאתערא ליה עליה כדקא חזי. והיינו {{צ|אליך יהוה נפשי אשא}}, לאתערא (ס&quot;א תלת) דיוקנין אחרנין. וכל אינון מתפשטי מנייהו (תהלה לדוד) והיינו '''יביעו ירננו יאמרו ידברו'''. וכלהו אכלין ואתהניין כל חד וחד כדקא חזי ליה. מכאן ולהלאה לימא בר נש עאקו דלביה. הדא הוא דכתיב {{צ|יענך יהוה ביום צרה}} -  כעוברתא דיתבא בעאקו לאתהפכא כלהון סניגורין עליה דבר נש. ועל דא כתיב {{צ|אשרי העם שככה לו וגו'}}.


רבי שמעון הוה אזיל לטבריא. פגע ביה אליהו. א&quot;ל שלמא עליה דמר. א&quot;ל ר' שמעון במאי קא עסיק קב&quot;ה ברקיעא? א&quot;ל בקרבנות עסיק ואמר מלין חדתין משמך! זכאה אנת! ואתינא לאקדמא לך שלם ומלה חדא בעינא למשאל מנך לאסכמא. במתיבתא דרקיעא שאלתא שאילו - עלמא דאתי לית ביה אכילה ושתיה והא כתיב {{צ|באתי לגני אחותי כלה וגו' אכלתי יערי עם דבשי וגו'}}. מאן דלית ביה אכילה ושתיה איהו אמר {{צ|אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי}}?! 
אמר ר' שמעון, וקודשא בריך הוא מאי קא אתיב לון? א&quot;ל, אמר קב&quot;ה הא בר יוחאי יימא! ואתינא למשאל מנך. 

אמר ר' שמעון, כמה חביבו חבב קב&quot;ה לכנסת ישראל! ומסגיאו דרחימו דרחים לה שני עובדוי ממה דהוא עביד. דאע&quot;ג דלאו אורחוי במיכלא ומשתייא - בגין רחימותא - אכיל ושתה! הואיל ואתי לגבה עביד רעותה. כלה עיילת לחופה ובעת למיכל - לית דין דייכול חתנה בהדה - אע&quot;ג דלאו ארחיה למעבד הכי? הדא הוא דכתיב {{צ|באתי לגני אחותי כלה}} - הואיל ואתינא לגבה ולמיעל  בהדה לחופה - {{צ|אכלתי יערי עם דבשי וגו'}}. &lt;קטע סוף=דף רמא ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רמב|א}}

&lt;קטע התחלה=דף רמב א/&gt;וילפינן מדוד. דזמין לקב&quot;ה ושַני עובדוי ממה דארחוי דקב&quot;ה, וקב&quot;ה קביל ועביד רעותיה! זמין למלכא ומטרוניתא בהדיה - הדא הוא דכתיב {{צ|קומה יהו&quot;ה למנוחתך אתה וארון עוזך}} {{ממ|תהלים|קלב|ח}} - מלכא ומטרוניתא כחדא בגין דלא לאפרשא לון. שני מאנין ושני עובדין דמלכא - הדא הוא דכתיב (שם) {{צ|כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו בעבור דוד וגו'}} {{שם|תהלים|קלב|ט}}. {{צ|כהניך ילבשו צדק}} - לוייך מבעי ליה, דהא 'צדק' מסטרא דליואי איהו? {{צ|וחסידיך ירננו}} - &quot;לוייך ירננו&quot; מבעי ליה, דהא רנה וזמרה בליואי נינהו? ואיהו שני ואמר {{צ|כהניך..וחסידיך}} דאינון מסטרא דימינא! 

אמר ליה קב&quot;ה: &quot;דוד לאו אורח דילי הכי!&quot;. אמר דוד {{צ|בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך}} - תקונא דאנא תקינת - לא תשנה ליה. אמר ליה: &quot;דוד - הואיל וזמינת לי  -אית לי למעבד רעותך ולאו רעותי&quot;. וילפינן מהאי אורחא דעלמא, דמאן דמזמן לאחרא - ההוא דאתי לגביה אית ליה למעבד רעותיה אע&quot;ג דלאו אורחיה בכך. 

כך {{צ|ויקח מאבני המקום וגו'}} - הואיל ואתא חתן לגבי כלה - אע&quot;ג דלאו אורחיה למשכב אלא בכרים וכסתות ואיהי יהבה ליה אבנין למשכב - כלא יקבל ברעותא דלבא. הדא הוא דכתיב {{צ|וישכב במקום ההוא}} על אינון אבנין אע&quot;ג דלאו אורחיה בכך. אוף נמי הכא {{צ|אכלתי יערי עם דבשי}} - אע&quot;ג דלאו ארחוי בכך, בגין רחימו דכלה. 

ועם כל דא - בביתא דכלה - ולא באתר אחרא. באתריה - לא אכיל ולא שתי, באתר דילה - אכיל ושתי. הדא הוא דכתיב {{צ|באתי לגני}}. מלאכין דשדר קב&quot;ה לאברהם לא אכלו ולא שתו באתרייהו. בגין אברהם אכלו ושתו. 

אמר ליה: רבי! חייך, מלה דא בעי קב&quot;ה למימר ובגין דלא למחזק טיבו לגרמיה קמי כנסת ישראל - סליק מלה לגרמך. זכאה אנת בעלמא דמארך משתבח בך לעילא, ועלך כתיב {{צ|צדיק מושל יראת אלהים}}!


{{צ|את קרבני לחמי לאשי וגו'}} {{ממ|במדבר|כח|ב}}. ר' יודאי אמר בקרבנא אית '''עשן''' ואית '''ריח''' ואית '''ניחח'''. עשן - אינון מארי דרוגזא דכתיב {{צ|כי אז יעשן אף יהוה}}. אינון אתהנון מעשן, ועשן רוגזא בחוטמא איהו. ריח - אינון דאקרון 'תפוחין'. אמר ר' אבא כתפוחים, הדא הוא דכתיב {{צ|וריח אפיך כתפוחים}}.


{{צ|את הכבש אחד תעשה בבקר}} {{ממ|במדבר|כח|ד}} - מאי {{צ|בבקר}}? דא בקר דאברהם דכתיב {{צ|וישכם אברהם בבקר}} {{ממ|בראשית|כב|ג}}. מנלן דהאי בקר דאברהם הוא? א&quot;ר אלעזר מהכא  {{צ|הבקר אור}} {{שם|בראשית|מד|ג}} - &quot;בקר אור&quot; לא כתיב, אלא {{צ|הבקר אור}}, ודא אור קדמאה דברא קב&quot;ה בעובדא דבראשית. ועל דא {{צ|תעשה בבקר}} - בבקר דאשתמודעא. ולקבל בקר דאברהם אתקריב קרבנא דא. קרבן דבין הערבים - דא יצחק. ולקבל ערב דיצחק אתקריב. מנלן? דכתיב {{צ|ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב}}, וערב דיצחק הוא, והא אוקימנא.&lt;קטע סוף=דף רמב א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רמב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף רמב ב/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רמב ב/&gt; 
{{ממ זהר משולב|ג|רמג|א}}&lt;קטע התחלה=דף רמג א/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רמג א/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רמג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף רמג ב/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רמג ב/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|רמד|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רמד א/&gt;{{צ|ועשירית האיפה}} {{ממ|במדבר|כח|ה}} אמאי? אלא עשירית האיפה לקבל כנסת ישראל דאיהי עשיראה דדרגין, ואצטריכא לאתייהבא בין תרין דרועין, ואיהי סלת נהמא, ואיהי נהמא. ובגין דאיהי נהמא - לא אתפקד על נהמא דחמשת מינין דאיהי חטה ושעורה ושיפון וכו' ממנא דעלמא, ולא שוי ממנא עלייהו, אלא קב&quot;ה בלחודוי. ובג&quot;ד מאן דמזלל בנהמא וזריק ליה בארעא - עניותא רדיף אבתריה. וחד ממנא אתפקד על דא ואיהו רדיף אבתריה למיהב ליה עניותא, ולא יפוק מן עלמא עד דיצטריך לבריין. ועליה כתיב {{צ|נודד הוא ללחם איה}} {{ממ|איוב|טו|כג}} - נודד הוא ויהך מטלטל וגלי מאתר לאתר ללחם, {{צ|איה}} הוא, ולית מאן דישגח עליה, הדא הוא דכתיב {{צ|איה}} מאן דירחם עליה בגין דלא ישכח:&lt;קטע סוף=דף רמד א/&gt; 

{{ממ זהר משולב|ג|רמד|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף רמד ב/&gt;אמר ר&quot;מ מאן דמזלזל וכו'{{הערה|לא ברור לי לאיזה קטע זה משתייך וצע&quot;ע - ויקיעורך}}.&lt;קטע סוף=דף רמד ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רמה|א}}&lt;קטע התחלה=דף רמה א/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רמה א/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רמה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף רמה ב/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רמה ב/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|רמו|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רמו א/&gt;תלת אינון דגרמין ביש לגרמייהו - תרין בהאי עלמא וחד בעלמא אחרא, ואלין אינון: 

'''מאן דלייט גרמיה''', דתנינן חד ממנא אתפקד קמיה דבר נש ובשעתא דלייט גרמיה ההוא בר נש, האי ממנא ושבעין אחרנין דממנן תחותיה נטלין ההיא מלה ואמרי &quot;אמן&quot;, וסלקי לה לעילא ודיינין לה. ואיהו רדיף אבתריה עד דעביד ליה ואשלים ליה ההוא מלה. מאן לן רב ממשה דאמר {{צ|ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת}} ואמר לצורך - ואע&quot;ג דקב&quot;ה עביד רעותיה - עם כל דא לא אשתזיב מעונשא והא אתמר, דלא אדכר בפרשת {{צ|ואתה תצוה}} ואתמחי מתמן, והא אוקמוה. מאן לן רב מדוד מלכא דאמר {{צ|אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי}}. מאי {{צ|בעוד רשע לנגדי}}? ההוא ממנא דאתפקד על דא ונטיל ההיא מלה לאבאשא ליה לבר נש. 

וחד '''מאן דזריק נהמא או פירורין דנהמא בארעא וקא עביד ביה זלזולא''' כמה דאתמר. - הני תרי בהאי עלמא. 

וחד בההוא עלמא - '''מאן דאוקיד שרגא במוצאי שבת עד לא מטו ישראל לקדושה דסדרא''' - בגין דקא מחלל שבתא וגרים לנורא דגיהנם לאתוקדא עד לא מטא  זמניה.&lt;קטע סוף=דף רמו א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רמו|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רמו ב/&gt;חד דוכתא אית בגיהנם לאינון דקא מחללי שבתא - כיון דאיהו אוקיד שרגא עד לא מטא זמניה - חד ממנא אית בגיהנם במוצאי שבת ואוקיד בקדמיתא לההוא דוכתא ואמר {{צ|האי דוכתא דפלניא}}. וכל חייבין דגיהנם מסייעי לאוקדא ההוא דוכתא. ההוא ממנא קארי ואמר {{צ|הִנֵּה יהו&quot;ה מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה}} {{ממ|ישעיהו|כב|יז}}. חייבין דגיהנם אמרי (שם) {{צ|כדור אל ארץ רחבת ידים שמה תמות וגו'}} {{שם|ישעיהו|כב|יח}}. בגין דאיהו גרים לון לאתוקדא עד לא מטא זמנייהו. 

הא לן תלתא דגרמי ביש לגרמייהו כמה דאתמר.


(כאן שייך ר&quot;מ שבסוף הספר סימן י&quot;ב):&lt;קטע סוף=דף רמו ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|רמז|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רמז א/&gt;'''{{צ|סלת למנחה}} {{ממ|במדבר|כח|ה}}''' - לאעלאה להאי סלת קמי מלכא עלאה למנחה בין תרין דרועין.


'''{{צ|בלולה בשמן כתית}}'''. {{צ|בשמן}} - בההוא שמן דנגיד ונפיק מלעילא. אמר ר' שמעון: יאות אמרת. אבל מאי {{צ|כתית}}? אלא רזא עלאה איהו, דכיון דאיהו שמן מאי {{צ|כתית}}? אלא רמז הוא דקא רמיז לשמשא בנוקבא לאנגדא לגבה 'שמן כתית' כדקא יאות לה לא הוי אלא כתית, לאפקא מזיתים דאינון שייפין דגופא, ולאמשכא ההוא נגידו מלעילא בכל שייפא ושייפא (לא הוי אלא כתית).&lt;קטע סוף=דף רמז א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רמז|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רמז ב/&gt;וצדיק איהו דכתיש  כתישין ואפיק מכל אינון שייפין עלאין דאינון זיתין קדישין, משח רבו, בתיאובתא שלים לגבי נוקביה. ואי לא כתיש - לא יפוק ההוא משחא אלא בלא תיאובתא דשייפין, וההוא נגידו לא אתהני מניה נוקבא, ולא הוי כדקא יאות, עד דתהא {{צ|בלולה}} מניה מכל שייפין. ועל דא {{צ|בלולה בשמן כתית}} - לאתהנאה ולאתזנא מניה.


'''{{צ|רביעית ההין}} {{ממ|במדבר|כח|ז}}''' - רגלא רביעאה לכרסייא עילאה, ואיהו {{צ|עולה תמיד}} לגביה בכל יומא ויומא, עד מחשבתא עלאה דלית לה סוף. ובגין דא עולה קא אתיא על הרהור הלב.

'''{{צ|עולת תמיד}}''' - איהי רגל רביעאה לכרסייא עלאה, דא עולה תמיד בכל יום מאינון יומין שית דבראשית. בשבת על חד תרין בגין דאתוסף בה נהירו ושלימא כדקא יאות והא אתמר.&lt;קטע סוף=דף רמז ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|רמח|א}}


&lt;קטע התחלה=דף רמח א/&gt;'''{{צ|ובראשי חדשיכם וגו'}} {{ממ|במדבר|כח|יא}}'''. וכי כמה ראשין אינון לסיהרא? והא לית רישא לסיהרא אלא שמשא דאיהו רישא לגבה? אלא {{צ|ראשי}} - תרין בכל ירחא וירחא. ואינון יעקב ויוסף דמתחדתי על סיהרא. ועל דא בעו לחדתא לה. 

'''{{צ|פרים בני בקר שנים}}''' - אלא אינון דאמרה סיהרא דהיך ישתמשון בה, כחדא ואזעירת גרמה תחותייהו. 

'''{{צ|ואיל אחד}}''' - דא איל דיצחק. וכי אברהם לאן אזיל? אלא בגין דאתער תמן עשו - אתכניש אברהם דלא יחמי ליה. ומאן איהו? שעיר דראש חדש. (תרי נוסחי) ובגין דזמין לאתערא תמן עשו דאיהו שעיר - אתכניש אברהם ולא אשתכח תמן. יצחק אשתכח תמן דרחימו דיליה לגביה כחמרא על דורדייה. יעקב אשתכח תמן לתברא אנפוי. יוסף דאיהו שור (ס&quot;א שטן) דיליה לגבי רחל.

'''{{צ|ושלשה עשרונים}}''' - תלת דרגין קדמאין דילה דכל חד וחד עשר כגוונא דלעילא. {{צ|עשרונים}} - חד מעשרה. 

'''{{צ|ושעיר חטאת אחד}} {{ממ|במדבר|כח|טו}}''' - אמאי אקרי חטאת? בגין דאיהו חטאת ומסטרא דחטאת הוא. א&quot;ר אלעזר והא כתיב {{צ|ליהו&quot;ה}}!? &lt;קטע סוף=דף רמח א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רמח|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רמח ב/&gt;אלא {{צ|ליהו&quot;ה}} אתקריב ודאי דכתיב {{צ|לכפר}} - לתברא אנפין. וכלא יתקריב למקדשא - אלא יהבי חולקא חדא לסמאל ואכיל ליה, ולא אחיד בשאר קרבנין. ודא איהו לחודיה - דלא אשתתף אחרא עמיה למיכל ביה. איהו אתהני בגו סעודתא דמלכא בחולקא דא ועל דא חדי ואתפרש מישראל ולא מקטרגא עלייהו. ואי לאו דהוה מיעוטא דסיהרא - לא הוו יהבי ליה בסעודתא דמלכא כלום. וכי במיעוטא דסיהרא מאי קא עביד? אלא בגין דקריב ויניק ונטיל חילא לעמיה מגו סטר שמאלא דסיהרא ואתתקף ביה. ובשעיר דא אתפרש מכלא ואתהני בהאי. ובגין דקב&quot;ה אזעיר לה לסיהרא - מקרבין ליה להאי שעיר בגין דיתפרש מנה ולא יתקריב למקדשא. ועל דא תנינן {{צ|הביאו עלי כפרה עלי}} - בגיני דאזעירת לה - בגין סבת דילי אתון צריכין דא.&lt;קטע סוף=דף רמח ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רמט|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רמט א/&gt;'''{{צ|ובחדש הראשון וגו'}}''' {{ש}}
רבי אבא פתח: {{צ|כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים}} {{ממ|תהלים|מב|ב}}. האי קרא אוקמוה. כתיב הכא 'איל', וכתיב התם 'אילת'; בגין דאית דכר ואית נוקבא. ואע&quot;ג דאית דכר ונוקבא - כולא חד. האי איל - איהו אקרי דכר ואיהו אקרי נוקבא. הדא הוא דכתיב {{צ|כאיל תערוג}} ולא כתיב &quot;יערוג&quot;. וכלא חד. 

{{צ|אילת השחר}} {{ממ|תהלים|כב|א}} - מאי {{צ|אילת השחר}}? אלא דא איהי חיה חדא רחמנית דלית בכל חיון דעלמא רחמנית כוותה. בגין דבשעתא דדחיקת לה שעתא, ואצטריכת למזונא לה ולכל חיון - איהי אזלת למרחיק לארח רחיקא, ואתיאת ואובילת מזונא. ולא בעאת למיכל עד דתיתי ותתהדר לאתרהא. אמאי? בגין דיתכנשון לגבה שאר חיון ותחלק לון מההוא מזונא. וכד אתת - מתכנשין לגבה כל שאר חיון, והיא קיימא באמצעיתא, ופלגת לכל חד וחד. וסימן {{צ|ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו'}}. וממה דפליגת לון איהי שבעה כאילו אכלה יתיר מיכלא מכלא. 

וכד ייתי צפרא דאקרי שחר - ייתי לה חבלים דגלותא. ובג&quot;ד אתקריאת {{צ|אילת השחר}} על שם קדרותא דצפרא, דחבלים לה כיולדה, הדא הוא דכתיב {{צ|כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה וגו'}}.  

אימתי פלגת להון? כד צפרא בעי למיתי, בעוד דאיהי ליליא, וקדרותא סליקת לאנהרא. כמה דאת אמר {{צ|ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו'}}. כיון דאנהיר צפרא - כלהו שבעין במזונא דילה. כדין קלא חדא אתער באמצעיתא דרקיע, קארי בחיל ואמר {{צ|קריבין - עולו לדוכתייכו! רחיקין - פוקו! כל חד וחד ליכנש לאתריה דאיתחזי ליה!}}. כיון דאנהיר שמשא - כל חד וחד אתכניש לאתריה. הדא הוא דכתיב {{צ|תזרח השמש יאספון וגו'}}. ואיהי אזלת ביממא, ואתגליא בליליא, ופלגא בצפרא. ובגין כך אקרי {{צ|אילת השחר}}. 

לבתר אתתקפת כגיבר ואזלת ואקרי 'איל'. לאן אתר אזלת? &lt;קטע סוף=דף רמט א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רמט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רמט ב/&gt;אזלת שתין פרסי מההוא  אתר דנפקא ועאלת לגו טורא דחשוכא. אזלת בגו ההוא טורא דחשוכא - ארח לרגלה חויא חדא עקימא ואזיל לרגלה. ואיהי סלקא מתמן לגבי טורא דנהורא. כיון דמטת תמן - זמין לה קב&quot;ה חויא אחרא ונפיק ומקטרגא דא בדא. ואיהי אשתזיבת, ומתמן נטלת מזונא ותבת לאתרה בפלגות ליליא. ומפלגו ליליא שריאת לפלגא עד דסליקת קדרותא דצפרא. כיון דאנהיר יממא - אזלת ולא אתחזיאת כמה דאתמר. 

ובשעתא דעלמא אצטריך למטרא - מתכנשין לגבה כל שאר חיון והיא סליקת לריש טורא רמאה ואתעטפת רישהא בין ברכהא וגעת גועה בתר גועה, וקב&quot;ה שמע קלה ואתמלי רחמין וחס על עלמא. והיא נחתת מריש טורא ורהטת וטמירת גרמהא. וכל שאר חיותא אבתרהא רהטין ולא משכחין לה. הדא הוא דכתיב {{צ|כאיל תערוג על אפיקי מים}}. מאי {{צ|על אפיקי מים}}? על אפיקי מים מהנהו דאתיבשו, ועלמא צחי על מייא. כדין - {{צ|תערוג}}. 

בשעתא דאתעברת - אסתימת. כיון דמטא זמנא למילד - געאת ורמאת קלין קלא בתר קלא, עד שבעין קלין כחושבן תיבין ד{{צ|יענך יהו&quot;ה ביום צרה}} {{ממ|תהלים|כ|}} דאיהי שירתא דעוברתא דא. וקב&quot;ה שמע לה וזמין לגבה. כדין אפיק חד חויא רברבא מגו טורי חשוך ואתי בין טורין. פומיה מלחכא בעפרא. מטי עד האי איל ואתי ונשיך לה בההוא אתר תרי זמני. זמנא קדמאה - נפיק דמא ואיהי לחיך. זמנא תניינא - נפיק מייא ושתו כל אינון בעירן די בטורייא ואתפתחת ואולידת. וסימנך {{צ|ויך את הסלע במטהו פעמים}} {{ממ|במדבר|כ|יא}}, וכתיב {{צ|ותשת העדה ובעירם}} (שם). 

בההוא זמנא דקב&quot;ה חס עלה, על עובדא דנחש דא, מה כתיב? {{צ|קול יהו&quot;ה יחולל אילות ויחשוף יערות וגו'}} {{ממ|תהלים|כט|ט}}. {{צ|קול יהו&quot;ה יחולל אילות}} - אינון חבלין וצירין לאתערא אינון שבעין קלין. מיד {{צ|ויחשוף יערות}} לאעברא ההוא נחש ולאתגלייא ההיא חיה בינייהו למיהך. 

{{צ|ובהיכלו}} - מאי {{צ|ובהיכלו}}? בהיכלו דקב&quot;ה כל אינון אכלוסין פתחין ואמרין {{צ|כבוד}}. מאי {{צ|כבוד}}? {{צ|ברוך כבוד יהו&quot;ה ממקומו}}.


{{צ|ובחדש הראשון}} - מאן {{צ|חדש הראשון}}? דא איהו חדש דהאי חיה אתגלייא ביה ואתתקפת ביה, ונפקא לעלמא בארבעה עשר יום. 

{{צ|בארבעה עשר}} - אלין שאר חיוותא דאינון י' י' לכל סטר בד' סטרין דעלמא. ובספרי קדמאי איהו י' וחד לכל סטר לארבע סטרין, ואינון ארבע עשר. כיון דאינון ארבע מתחבראן ומתתקנן עם אינון עשר דבסטרא דימינא כדין י&quot;ד בחדוה, לאתתקנא חיה דא בתקונהא. 

ר' אלעזר אמר, ודאי הכי הוא. ותא חזי כתיב {{צ|משכו וקחו לכם צאן וגו'}} - {{צ|משכו}} - מאי {{צ|משכו}}? כמאן דמשיך מאתר אחרא לאתר דא; משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין. יומין עלאין אינון {{גמט דגש|שס&quot;ו}}  כחושבן {{גמט דגש|משכו}}.&lt;קטע סוף=דף רמט ב/&gt; {{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רנ|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רנ א/&gt;יומין תתאין - זמנין דאינון {{גמט דגש|שנ&quot;ה}}, ובזמנא דאתנהרא סיהרא באשלמותא סליקו למהוי אינון יומין {{גמט דגש|שס&quot;ה}} כחושבן {{גמט דגש|משכו}} חסר חד. 

משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין למהוי כלהו כחדא בחבורא חדא. ומאן משיך לון? אינון עשר דלסטר ימינא, דכתיב {{צ|בעשור}} - {{צ|בעשור}}? &quot;בעשרה&quot; מבעי ליה? מאי {{צ|בעשור}}? אלא '''ט'''' אינון לכל סטר ונקודה חדא דאזלא באמצעיתא כגוונא דא [[קובץ:Zohar pinhas 250 a.PNG||35px|]]. {{ש}}
וההיא נקודה אשלימת לעשר. ועל דא {{צ|בעשור}}, כמה דאתמר 'זכור ושמור'. '''{{צ|ב'}}'''{{הערה|ראיתי אומרים כי כך גורס הרמ&quot;ק - ויקיעורך}} - לשמושא בעשרה - אינון יומין תשע בההוא נקודה. 


{{צ|לחדש הזה}} - יומין דלסטר ימינא, בגין לאתחברא '''זאת''' ב'''זה''' למהוי כלא חד. ובזמנא דאינון ד' - אתקשרו לד' סטרין (מתחברן) בהדייהו. כדין אולידת ההוא חיה, וחויא אזיל ליה, ובההוא זמנא מקדשין לעילא להאי חיה וקראן לה 'כבוד'. וכדין אתקדש מועדא - מה דלא הוה עד השתא. וכען קראן לה {{צ|כבוד}}. הדא הוא דכתיב, {{צ|ובהיכלו כלו אומר כבוד}}. 


מאן {{צ|היכלו}}? דא היכל עלאה פנימאה דתמן מתקדשא כלא. תמן מקדשין למאן דחזי לאתקדשא. היך מקדשין ליה בההוא היכלא? בקדמיתא אתפתחו תרעין, וחד מפתחא סתימא אתקין ופתח תרעא חד לסטר דרום. כדין עאל כהנא רבא בההוא פתחא ואזדרז בהימיינוי ותקונוי ואתעטר בעטרא דקדושה, ולביש חושנא ואפדא ומעילא דשבעין זגין ורמונין דאינון {{צ|פעמון זהב ורמון}}, וציץ נזרא דקודשא על מצחיה דאתקרי ציץ נזר הקדש, ואתקשט בד' בגדי זהב ובד' בגדי לבן. ועל ההוא ציץ {{גמט דגש|מ&quot;ב}} אתוון מלהטן ביה ומנצצן עליה. ונהיר כל ההוא היכלא בנהורין עלאין. 

אסתחר ההוא מפתחא ופתח סטרא אחרא דבסטר צפון. כדין עאל לוי, מעשרא דיעקב דאפריש לקב&quot;ה, וכנור דעשר נימין עמיה, ואתעטר בעטרוי. וכדין אסתחר מפתחא ופתח בההוא היכלא חד תרעא - ההוא תרעא דקיימא באמצעיתא, עמודא דלסטר מזרח. &lt;קטע סוף=דף רנ א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רנ|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רנ ב/&gt;עאל ואתעטר בשבעין עטרין ואתעטר בארבע אתוון דאינון תריסר. ואתעטר בגלופין {{קיצור|דמאתן וע' אלף עלמין|270,000}}, ואתעטר בעטרין דסייפי עלמא עד סייפי עלמא, בכמה לבושי יקר, בכמה עטרין קדישין. 

אסתחר ההוא מפתחא, ופתח ליה כל תרעין גניזין וכל תרעין דקדושין טמירין, ואתקדש בהו, וקיימא תמן כמלכא. מתברך בכמה ברכאן, מתעטר בכמה עטרין. כדין נפקי כלהו בחבורא חדא, מתעטרן בעטרייהו כדקא יאות. כיון דנפקי - אתער לוי בקשוטוי, והאי חיה אתערא ואזעירת גרמה מגו רחימו דשירתא. היך אזערת גרמי' מגו רחימו דשירתא? אזערת גרמה זעיר זעיר - עד דאתעבידת נקודה חדא. 

כיון דאיהי אזעירת גרמה - כדין כתיב {{צ|וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי}}. {{צ|בת לוי}} ודאי, מסטרא דשמאלא. היאך אחיד לה? אושיט שמאלא תחות רישה מגו חביבו. ואי תימא, כיון דאיהי נקודה חדא - איך יכיל לאחדא בנקודה זעירא? אלא לגבי עילא כל מה דהוא מלה זעירא - דא תושבחתא, ודא עלוייא, ורב ברבו עלאה. 

מיד כהנא רבא אתער לה ואחיד לה וחביק לה. דאלו הוות רברבא - לא יכלין לאחדא כלל. אבל כיון דאזעירת גרמה ואיהי נקודה חדא - כדין אחדין בה וסלקין לה לעילא. כיון דסלקין לה ויתבא בין תרין סטרין אלין - כדין ההוא עמודא דקיימא באמצעיתא אתחבר בהדה בחביבו דנשיקין ברחימו דחבורא חדא. כדין {{צ|וישק יעקב לרחל}}. ברחימו דנשיקין מתדבקן דא בדא בלא פרודא, עד דנקטא נפשא דענוגין כדקא יאות. 

בשעתא דנקטא נפשא דענוגין כדקא יאות ובעיא לפקדא לחילהא  - מתכנשין כלהו וקריין לה מגו היכלא קדישא '''כבוד כבוד כבוד'''. בהיכלא קדישא אבא ואמא פתחי ואמרי '''מקודש מקודש'''. כדין ירחא אתקדש כדקא יאות, וכדין כתיב {{צ|ובחדש הראשון}} - ראשון ודאי. ועל דא {{צ|משכו וגו'}}. ועל דא {{צ|בעשור לחדש הזה}} - דאתחבר סיהרא בשמשא, ומה דהות נקודה חדא כד נחתא - אתפשט זעיר זעיר ואתמלייא ואתעבידת '''ה'''' מלייא מכל סטרין, מתקדשא כדקא יאות.


ר' חייא פתח: {{צ|בארבעה עשר יום לחדש פסח וגו'}} {{ממ|במדבר|כח|טז}}. אימרא דאיהו פסחא אמאי? אלא דחלא דמצראי ואלהא דלהון הוה אמרא, בגין דמצראי פלחין למזל טלה, ובגין כך פלחין לאימרא. תא חזי כתיב {{צ|הן נזבח את תועבת מצרים}} {{ממ|שמות|ח|כב}} - מאי {{צ|תועבת מצרים}}? וכי על דשנאין ליה כתיב {{צ|תועבת מצרים}}?! אלא דחלא דמצראי ואלהא דילהון אקרי {{צ|תועבת מצרים}}, כמה דכתיב {{צ|כתועבת הגוים}}, דחלא דשאר עמין. 

תא חזי חכמתא דיוסף דכתיב {{צ|ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים}} ואוליף לון למימר {{צ|אנשי מקנה היו עבדיך}}. וכי מלכא דהוה שליט על כל ארעא ואבא למלכא, עביד כדא ועביד לאחוי דישנאון להון ולא יחשבון להון?! &lt;קטע סוף=דף רנ ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רנא|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רנא א/&gt;אלא ודאי {{צ|תועבת מצרים}} - דחלא ואלהא דילהון אקרי הכי. ועל דא כתיב {{צ|הן נזבח את תועבת מצרים}}. 

אמר יוסף כל מיטב מצרים היא ארץ רעמסס, וההיא ארעא אפרישו לדחלא דלהון לרעיא ולמיהך בכל ענוגין דעלמא, וכל מצראי חשיבו לאינון דרעאן לדחליהון כדחליהון. אעביד לאחי דירתון ההיא ארעא ויסגדון לון מצראי ויחשבון לון כדקא יאות. והיינו דכתיב (שם) {{צ|כי תועבת מצרים}} - כל רועה צאן מחשבין לון כדחליהון. 

א&quot;ר יוסי והא תנינן כמה דאתפרע קב&quot;ה מאינון דפלחי לע&quot;ז - הכי אתפרע מע&quot;ז ממש! וכי יוסף עביד לאחוי עבודה זרה?! אמר ליה, לא עביד יוסף לאחוי ע&quot;ז, אלא עביד לון לשלטאה על ע&quot;ז דילהון ולאכפיא עבודה זרה דילהון תחות ידייהו ולרדאה לון במקל.  אמר יוסף אי ישלטון אחי על ע&quot;ז דילהון - כל שכן דישלטון על גרמייהו, ובגין כך אותיב לון במיטב ארעא ואשליט לון על כל ארעא. 

ועל דא אמרא דאיהו פסח אמאי? אלא דחלא דמצראי ואלהא דילהון הוה אימרא. אמר קב&quot;ה מבעשור לחדש סיבו דחלא דילהון דמצראי ותפשו ליה ויהא אסור ותפיש בתפישה דילכון, יומא חד ותרין וג'. וביומא ד' אפיקו ליה לדינא ואתכנשו עליה. ובשעתא דמצראי הוו שמעין קל דחלא דילהון דתפיש בתפישה דישראל ולא יכלין לשזבא ליה - הוו בכאן והוה קשיא עלייהו כאילו גרמייהו אתעקידו לקטלא. 

אמר קב&quot;ה יהיה תפיש ברשותייכו יומא בתר יומא ארבעה יומין בגין דיחמון יתיה תפיש וביומא ד' אפיקו ליה לקטלא וייחמון ליה מצראי היך אתון עבדין ביה דינא. ודא קשיא להו מן כל מכתשי דעבד לון קב&quot;ה, אינון דינין דיעבדון בדחליהון. לבתר דיינין ליה בנורא דכתיב {{צ|פסילי אלהיהם תשרפון באש}}. &lt;קטע סוף=דף רנא א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רנא|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רנא ב/&gt;אמר קב&quot;ה {{צ|אל תאכלו ממנו נא}} דלא יימרון ברעותא ובתיאובתא דדחלנא אכלין ליה הכי, אלא אתקינו ליה צלי ולא מבושל. דאלו מבושל יהא טמיר ולא יחמון ליה. אלא תקונא דיליה דיחמון ליה הכי מוקדא בנורא בגין דריחיה נודף. {{ש}}
ותו רישיה עליה כפוף על קרסולוי דלא יימרון דחיה או מלה אחרא הוא. אלא דישתמודעון ליה דאיהו דחלא דלהון. ותו דלא ייכלון ליה בתיאובתא אלא על שבעא ארח קלנא ובזיון. {{ש}}
ותו {{צ|עצם לא תשברו בו}}, אלא דיחמון גרמוי רמאן בשוקא ולא ייכלון לשזבא ליה. ועל דא כתיב {{צ|ובאלהיהם עשה ה' שפטים}} - דינין סגיאין. {{ש}}
תו {{צ|ומקלכם בידכם}} - ולא חרבא ורומחא ושאר מאני קרבא. 

אמר ר' יהודה הא אוקמוה דמצראי פלחי למזל טלה ובגין כך פלחין לאימרא. א&quot;ר יוסי אי הכי טלה יפלחון ולא אימרא? אמר ליה, כלא פלחין! אלא מזל טלה נחית וסליק בטלה ואימרא, ובגין כך פלחין לכלא. א&quot;ל הכי שמענא דכל בעירא רבא  דחלא דלהון הוה, ועל דא קטיל קב&quot;ה כל בכור בהמה. והא אתמר דאלין אינון דרגין דלעילא דאקרון הכי. 


א&quot;ר אלעזר כתיב {{צ|כל מחמצת לא תאכלו}} {{ממ|שמות|יב|כ}} וכתיב {{צ|לא יֵאָכֵל חמץ}} {{ממ|שמות|יג|ג}} - אלא דא דכר ודא נוקבא. אמר ר' שמעון, אלעזר ברי! בדא  כתיב {{צ|לא תאכלו}} ובדא כתיב {{צ|לא יֵאָכֵל}} - אמאי לא כתיב &quot;לא תאכלו&quot;? אלא נוקבא דאיהי אסטיאה ארחהא - באזהרה ודאי! דכר דאיהו אחיד בחוטא דדכיו יתיר - בבקשה. ועל דא כתיב {{צ|לא יאכל}} {{צ|לא תאכלו}}. 

אמר ליה, אבא, והא כתיב {{צ|לא תאכל עליו חמץ}} {{ממ|דברים|טז|ג}}? א&quot;ל אסגי תבין יתירין ליקרא לקרבנא, אבל בקדמיתא בבקשה - {{צ|לא יֵאָכֵל}}. אבל לבתר באזהרה - {{צ|לא תאכלו}} - דהוא קשיא מתרווייהו. 

'''מחמצת''' מאי טעמא? בגין דריחא דמותא אית תמן. '''חמץ''' - דכר, '''מחמצת''' - נוקבא, רגליה יורדות מות. ברישא וסיפא דתיבה תשכח לה. ובגין דא מאן דאכיל חמץ בפסח איהו אקדימת ליה מותא, ולינדע דמית הוא בעלמא דין ובעלמא דאתי, דכתיב {{צ|ונכרתה הנפש ההיא}}. 

'''מצה''' אמאי אתקריאת מצה? אלא הכי תנינן, '''שדי''' בגין דאמר לעולמו די, דיאמר לצרותינו די. אוף הכי - מצה - בגין דקא משדד ומברחת לכל סטרין בישין ועביד קטטה בהו. כגוונא ד'''שדי''' דמזוזה דמבריח לשדים ומזיקים דתרעא - אוף הכי איהי מברחת לון מכל משכני קדושה, ועביד מריבה וקטטה בהו, כמה דאת אמר {{צ|מסה ומריבה}} - על דא כתיב {{צ|מצה}}. והא '''מסה''' בסמ&quot;ך איהו?! אלא תרגומו ד{{צ|מסה}} איהו {{צ|מצותא}}.


רבי שמעון פתח ואמר: {{צ|גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים}} {{ממ|תהלים|סח|לא}}. {{צ|גער חית}} - דא חיה דאתאחד בה עשו. {{צ|קנה}} - תנינן דביומא דנסב שלמה מלכא בת פרעה - בא גבריאל נעץ קנה בימא רבא, ועליה אתבני קרתא דרומי. מאי {{צ|קנה}}?&lt;קטע סוף=דף רנא ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רנב|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רנב א/&gt;דא דכורא דהאי חיה בישא דאית ליה סטרא זעירא באחדותא דקדושה - ודאי איהו קנה דנעיץ בימא רבא, ובגין כך איהי שלטא על עלמא. ועל שולטנו דא כתיב {{צ|קנה וסוף קמלו}} - {{צ|קנה}} שולטנותא וראש לכל מלכוון. 

תו {{צ|קנה}} - דזמין קב&quot;ה לתברא ליה כקנה דא. תא חזי, במצרים איהי שלטא, ומנה נפקו כמה שלטנין לזנייהו, וכלא ברזא ד'''חמץ'''. כיון דתבר לה קב&quot;ה - אפיק '''חמץ''' ואעיל '''מצה'''. במה? בחוטא זעירא מכלא - תבר '''ח'''' מ'''חמץ''' ואתעביד '''מצה''' אינון אתוון. אלא דתבר '''ח'''' דהאי חיה דאקרי '''חמץ''', ועל דא אקרי '''חית קנה''' - דנוח לאתברא כקנה דא. במה אתבר? בחוטא זעירא כנימא - תבר '''ח'''' ואתעבר מאיתנה והוה '''מצה'''. ועל דא כתיב {{צ|גער חית קנה}} - גער בה קב&quot;ה ואתבר '''ח' חמץ''' ואתעביד '''ה''''.  וזמין קב&quot;ה לתברא ליה לההוא קנה. כגוונא דא יתבר רגליה ד'''ק'''' מ'''קנה''' וישתאר '''הנה''' - {{צ|'''הִנֵּה''' אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו}} {{ממ|ישעיהו|מ|י}}. מאי {{צ|ופעולתו}}? דא פעל דההיא '''ק''''  דיתבר לה. ואיהי פעולה לפניו. איהו יעבר רגליה ויהא '''הנה''' - {{צ|ראשון לציון '''הנה''' הנם וגו'}} {{ממ|ישעיהו|מא|כז}}.&lt;קטע סוף=דף רנב א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רנב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף רנב ב/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])&lt;קטע סוף=דף רנב ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רנג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רנג א/&gt;'''{{צ|וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה וגו'}}'''. אמר רבי אבא, {{צ|יום הבכורים}} - מאן {{צ|יום}}? דא נהר היוצר מעדן דאיהו יומא מאינון בכורין עלאין ודא איהו דאורייתא תליא ביה, ואיהו אפיק כל רזין דאורייתא. ובגין דאיהו אילנא דחיי - פרי אילנין אצטריכו לאייתאה.&lt;קטע סוף=דף רנג א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רנג|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רנג ב/&gt;רבי שמעון פתח קרא ואמר: {{צ|שאו שערים ראשיכם וגו'}} {{ממ|תהלים|כד|ז}}. האי קרא אוקמוה ואתמר, אבל {{צ|שאו שערים ראשיכם}} - אלין אינון תרעין עלאין, תרעין דסכלתנו עלאה. ואינון חמשין תרעין.   {{צ|ראשיכם}} - אינון ראשים מאן אינון? אלא כל חד וחד אית ליה רישא לאתפשטא ולמיעל דא בדא ולאכללא דא בדא. 

אשכחנא בספרא דחנוך - {{צ|שאו שערים}} - אלין אינון תרעין דלתתא מאבהן ואינון תלתא בתראין. {{צ|ראשיכם}} - אלין אינון ראשי אלפי ישראל, ואינון אבהן עלאי, ואינון ראשין דאינון תרעין. ובגין אלין - אינון אופנים דסחרן ונטלין לון על כתפייהו אמרי {{צ|שאו שערים ראשיכם}}. שאו למאן? {{צ|לראשיכם}} דאינון ראשין עלייכו ושלטנין עלייכו. {{צ|והנשאו פתחי עולם}} - אלין אמהן. וארבע אינון דלתתא. 

{{צ|ויבא המלך הכבוד}} - דא מלכא עלאה דכלא, דאיהו מלך מההוא 'כבוד' דנהיר לסיהרא ומאן איהו? {{צ|יהו&quot;ה צבאות}}.  {{צ|ויבא}} לאן אתר? למיעל אורייתא בארונא, בחבורא חדא כדקא יאות. וכיון דהאי עאל לאתריה - כדין אורייתא עאל בארונא ואתחבר חבורא חדא; אורייתא עלאה באורייתא דבעל פה. מתחברו לפרשא מילין סתימין. &lt;קטע סוף=דף רנג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רנד|א}}

&lt;קטע התחלה=דף רנד א/&gt;אימתי? {{צ|בשבועותיכם}} {{ממ|במדבר|כח|כו}} - למניינא דאתון מונין. דבכל שעתא דישראל עבדין חושבנין לירחין וזמנין - קב&quot;ה אתקין תיבה גו אינון רקיעין ואעבר כרוזא &quot;הא בני לתתא קדשו ירחא קדשו זמנא! אתקדשו כלכו לעילא!&quot;. ועביד לכל חילי דבשמיא דמתקדשין כחדא בעמא קדישא. וכלהו נטרי כחדא נטירא חדא. ועל דא {{צ|בשבועותיכם}} - למניינא דאתון מונין אינון שבע שבתות. וכדין משיך קב&quot;ה משיכו דשבע דרגין לתתא, בההוא דרגא דאתאחד בהו באינון שבע שבתות. (&lt;small&gt;ס&quot;א באינון שבע שבתות וכדין משיך קב&quot;ה משיכו דשבע דרגין דלעילא בההוא דרגא לתתא דאתאחד באינון שבע שבתות&lt;/small&gt;) 

ואי תימא, והא שיתא אינון ולא יתיר? אלא כדין אימא יתבא על אפרוחין ואשתכחת רביעא עלייהו ואנן מפרחין לה ונטלין אינון שית בנין בהאי דרגא דלתתא לקיימא דכתיב {{צ|שלח תשלח את האם ואת הבנים וגו'}}. 


רב המנונא סבא אמר בהאי יומא לא נטלין ישראל אלא חמש בנין ואינון חמשה חומשי תורה. ואי תימא שית אינון? אלא שבע אינון; בחד צפרא דאשתכחת בין גדפהא דאימא. 

וישראל ידעי למיצד צידא טבא רבא ויקירא. מה עבדי? מפקי מתחות גדפהא דאמהא ההוא צפורא, בלחישו דפומא מלחשו לגבה לחישו בתר לחישו, וההוא צפורא דרחים לאינון לחישין ולאינון קלין דקא מלחשי לגבה - ואע&quot;ג דאיהו תחות גדפי אמהא - זקיף רישא ואסתכלת לגבי ההוא לחישו דקלא, ופרחת לגבייהו ונפקת מתחות גדפהא דאימא. כיון דישראל נטלי לה - אתקיפו בה, ולחשין לה, וקשרין לה בקשורא דלא תפרח ותזיל. מיד נטלי לה ישראל בההוא קשורא - ואיהי בעאת למפרח ולמיזל ולא יכילת למיזל לה. ובעוד דהיא קשירא בידייהו - אינון מלחשי בקליהון ואיהי מצפצפא בהדייהו ופרחת לעילא ונחתת.&lt;קטע סוף=דף רנד א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רנד|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף רנד ב/&gt;וכל אינון בנין דתחות גדפי אמהון - כיון דשמעי ההוא צפצפא דאחתהון ולחישו דההוא קלא - מיד נפקי מתחות גדפהא דאמהון ופרחי לגבי ההוא צפורא, וישראל נטלי לון ואחדי בהו. ואלמלא ההוא צפורא דקא אחדי בקדמיתא - אינון לא פרחי לגבייהו לעלמין ולא יכלין (לא) לאחדא בהו. 

היך צדין צידה דהאי צפרא קדישא? מתקנין לקמא מיכלא יקירא בחדווה וכל ענוגין, ועאלין לבי כנישתא ולבי מדרשא ומצפצפן לגבה בקל לחישו כדקא יאות. ואיהי דמטמרא תחות גדפהא דאימא - זקפת רישא וחמאת פתורין מתקנן וצפצופין לגבה כדקא יאות - נפקת ופרחת לגבייהו כמה דאתמר. ובה אחדין כל אינון בנין. ומשלחין לההוא דרביעא עלייהו ואזלת, בגין דהא מן רקיעא שביעאה לעילא {{צ|במכוסה ממך אל תדרוש}} - שלח ליה דלא תיכול לאדבקה. ועל דא כתיב {{צ|שלח תשלח וגו'}}. 

{{צ|מקרא קדש}} {{ממ|במדבר|כח|כו}} - דא קריאה וצפצופא דעבדין לההוא צפרא קדישא בקדמיתא. וכיון דאחדין בה - שאר יומין אקרון {{צ|מקראי קדש}}. האי צפרא אקרי {{צ|קדש}} דכתיב {{צ|כי קדש היא לכם}}, ובגין דאיהי 'קדש' איהי קראה לכולהו ואתיין לגבה. ובגין כך אקרון {{צ|מקראי קדש}}. איהי קראה וישראל מצפצפן בהדה וקראן אוף הכי. ועל דא אינון אתיין לגבייהו ואחדי בהו. בגין כך {{צ|אלה מועדי יהו&quot;ה מקראי קדש אשר תקראו אותם מקראי קדש}} {{ממ|ויקרא|כג|ד}} - בצפצופא דלהון, ובההוא צפרא קדישא קדש דקרא לון.&lt;קטע סוף=דף רנד ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רנה|א}}&lt;קטע התחלה=דף רנה א/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רנה א/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רנה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף רנה ב/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רנה ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רנו|א}}&lt;קטע התחלה=דף רנו א/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רנו א/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רנו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף רנו ב/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רנו ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רנז|א}}&lt;קטע התחלה=דף רנז א/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רנז א/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רנז|ב}}&lt;קטע התחלה=דף רנז ב/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
&lt;קטע סוף=דף רנז ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|ג|רנח|א}}&lt;קטע התחלה=דף רנח א/&gt;(הדף מכיל רק [[#פרשת פנחס - רעיא מהימנא|רעיא מהימנא]])
 &lt;קטע סוף=דף רנח א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רנח|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רנח ב/&gt;'''{{צ|והקרבתם עולה לריח ניחח ליהו&quot;ה}} {{ממ|במדבר|כח|כז}}''' -  תא חזי בפסח כתיב {{צ|והקרבתם אשה עולה ליהוה}}, והכא לא כתיב {{צ|אשה}} אלא {{צ|והקרבתם עולה}}. מאי טעמא? 

יומא דא - יומא דעיילת כלה לחופה איהו. וישראל מנו יומין דדכיו, יומין ושבועין, ואתכלילו ועאלו ביומין דדכיו. והיא נפקת מכל סטרא בישא ונטרת יומי דכיו כדקא חזי. ורזא דא {{צ|מלכא טעם בתולה טעים}}. בגין כך לא כתיב ביה {{צ|אשה}} דהא אחרא לא קריב למשכנא והא אתרחק מתמן. ועל דא 'אשים' לאו הכא, ולאו אצטריכו להכא. וישראל מרחקן אינון מן סטרא בישא (ומנו יומין דדכיו יומין ושבועין ואתכלילו ועאלו ביומין דדכיו). 

א&quot;ר אבא עדיין צריכין אנן לפתחא דא למפתח. אמר ר' שמעון: ארימית ידי בצלו למאן דברא עלמא! ורזא דא אשכחן בספרי קדמאי. אשים אינון באמצעיתא ואתיין בסטרא דא ובסטרא דא, אדבקו באילנא דדעת טוב ורע; אדבקן ברע ואדבקן בטוב. ובגין כך בשאר יומין כתיב בהו {{צ|אשה עולה}}, אבל בהני יומא דאילנא דחיי קיימא ולא אחרא - לית אנן צריכין ל'אשה' ולא אצטריך למהוי תמן. ויומא דא - יומא דאילנא דחיי איהו, ולא דדעת טוב ורע. ובגין דא {{צ|והקרבתם עולה לריח ניחח ליהוה}}  {{ממ|במדבר|כח|כז}} ולא &quot;אשה ליהוה עולה&quot;. ועולה  - לשם עולה כמה דאתמר. והא אתערנא מלי דפרים בני בקר וכל ההוא קרבן.


{{צ|ובחדש השביעי}} {{ממ|במדבר|כט|א}} - כמה דאתמר יומא דראש השנה דינא דכל עלמא; דינא תקיפא ודינא רפיא. 

{{צ|ועשיתם עולה}} {{ממ|במדבר|כט|ב}} - &quot;והקרבתם&quot; מבעי ליה כשאר כל יומין? מאי {{צ|ועשיתם}}? אלא ביומא דא {{צ|ועשה לי מטעמים}} כתיב.  כמה מטעמים ותבשילים עבדו ישראל בהני יומי בעוד דמקטרגא אזיל לפשפשא בחובין דעלמא. ועל דא לא כתיב &quot;והקרבתם&quot; אלא {{צ|ועשיתם עולה}}, ולא &quot;אשה עולה&quot;. וכן בכל שאר יומין - לא כתיב {{צ|אשה}} דלית לון חולקא בכל הני יומי, כל שכן בהאי יומא דאנן עבדין מטעמים ותבשילים בלא דעתא דסטרא אחרא. דהא יצחק משדר ליה לצוד צידה דחובין דבני עלמא ולאייתאה לגביה. ובעוד דאיהו אזיל - ישראל נטלי עיטא ברבקה ועבדין כל אינון פולחנין, כל אינון צלותין. מזמני שופר ותקעין ליה בגין לאתערא רחמי. והא אוקימנא  {{צ|ויבא לו יין וישת}} - דאתי  מרחוק מגו אתר דחמרא עתיקא, ושתי ואטעים ליה וחדי, ואחר כך מברך ליה בכמה ברכאן ואעבר על חובוי. 
מה כתיב?  {{צ|ויהי אך יצוא יצא יעקב ועשו אחיו בא מצדו}} {{ממ|בראשית|כז|ל}} - טעין מכמה טועני כמה דאתמר, והא אוקימנא מלה. ובגין כך איהו יומא דיבבא וקרבנא איהו עולה. 

{{צ|איל אחד}} - כמה דאתמר בגין אילו דיצחק. {{צ|ושעיר עזים אחד חטאת}}{{הערה|כאן הגהתי עפ&quot;י הפסוק במדבר כט ד'. ובדפוס כתוב 'ושעיר עזים אחד '''ל'''חטאת' - ויקיעורך}} {{ממ|במדבר|כט|ד}} - שוחד לסמאל לכפרה אנפוי בההוא בכיה דאיהו בכי בהאי יומא, כיון דחמי דלא אתעביד רעותיה והא למגנא צד צידה, כמה דאתמר. כגוונא דא יומא דכפורי, והא כתיב בפרשת אמור.


{{צ|ובחמשה עשר יום וגו'}} {{ממ|במדבר|כט|יב}}. {{ש}}
ר' אבא פתח: {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי וגו'}} {{ממ|בראשית|ח|ד}} - תא חזי כל הני יומין אזלת אימא על בנהא בגין דלא ישלוט סטרא אחרא עלייהו, ובגין לשזבא לון. כיון דאשתזיבו בנהא והא יתבין בסכות - מתנטרין בנטורא. יומא קדמאה ויומא תנינא פקדת לון לישראל למעבד סעודתא לממנן דשאר עמין ואיהי לא שריא תמן. ביומא תליתאה דאיהו י&quot;ז לחדש -- שריאת למשרי עלייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט}} - טורין דכל לווטין ומרדין שראן בגווייהו. 

אמר רבי אלעזר, יומא קדמאה דחג לא שריא עלייהו, ולא יומא תניינא. אלא יומא תליתאה דאוסיף וגרע - שריא עלייהו. אוסיף אתוון וגרע קרבנין דכתיב {{צ|עשתי עשר וגו'}} {{ממ|במדבר|כט|כ}}. והכי אתחזי לרע עין בגין דיומא קדמאה ויומא תניינא חדוה דבנהא ואינון מפלגי עדאן לון. מיומא תליתאה ולהלאה דאיהי שריא עלייהו מה כתיב - {{צ|והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים}} {{ממ|בראשית|ח|ה}}. &lt;קטע סוף=דף רנח ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רנט|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף רנט א/&gt;{{צ|והמים היו הלוך וחסור}} - אלין קרבנין דאזלין ומתמעטין. וכמה דאינון מתמעטין - הכי נמי אתמעט טובא דלהון. 

אמר ר' שמעון, אלעזר תא חזי, מיומא תניינא שריאו מייא לאתחזאה. כיון דשריאו מים מיומא תליתאה איהי שרת עלייהו. ואינון מים לא הוו ידעי בבלאי  אמאי רשימין הכא - דהא טובא דישראל לא הוי באתר דמעוטא אלא באתר דרבוייא. ובגין דאלין מיין דרשימין הכא אתמעטן - אתי קרא לאשמעינן דכתיב {{צ|והמים}}  {{ממ|בראשית|ח|ה}} - אינון דידיען ביומי דחג, אינון דרשימין גו קרבנין דאינון טורי לווטין. {{צ|היו הלוך וחסור}}  {{ממ|בראשית|ח|ה}} - טובא דלהון ונגידו דאנגיד עלייהו היו {{צ|הלוך וחסור}}? ובגין דאינון מים דלהון הוא - לא אתחברן אתוון, דלא יתחבר טובא דלהון אלא זעיר זעיר. 

אבל לישראל דאינון מקב&quot;ה מה כתיב? {{צ|ודורשי יהוה לא יחסרו כל טוב}} {{ממ|תהלים|לד|יא}}. רישיה דקרא {{צ|כפירים רשו ורעבו}} - אלין ממנן דשאר עמין. {{צ|ודורשי יהוה}}, אלין ישראל, {{צ|לא יחסרו כל טוב}} - אלין אזלין ואסתלקו לעילא לעילא. ובגין כך טובא דלהון דאינון מים היו הלוך וחסור. 

{{צ|עד החדש העשירי}} - דא טבת דהא כדין ימי הרעה הוו, ואתערת ההיא 'רעה' ואתתקפת. וכלה קדישא לא אנהירת מגו שמשא. כדין {{צ|נראו ראשי ההרים}} - אלין אינון הרי חשוכא, טורין דלווטין אתחזון ואתתקפו, ועבדין בישין בעלמא. 


ביומין אלין {{צ|אשה}} בהאי עולה {{ממ|במדבר|כט|יג}} - דהא כדין הני אשים אכלי חולקהון. 


* שבעים פרים אלין אינון לקבל שבעים ממנן דשלטו על שבעין עמין. וסלקין ביומא קדמאה ונחתי בכל יומא ויומא. ואקרון פרים מנגחים ביומין דלהון. 
* {{צ|אילם}} {{ממ|במדבר|כט|}} - חסר{{הערה|כפי מה שראיתי הכוונה הינה כי עפ&quot;י הזוהר בספר התורה המלה כתובה חסר '''י'''', דהיינו 'אלם' - ויקיעורך}}. ארביסר - תרין בכל יומא. אינון סימן '''יד יהו&quot;ה''' - ידא דשליטא עלייהו תדיר בכל יומא ויומא. 
* אמרין בני שנה - מניינא דלהון {{גמט דגש|ח&quot;ץ}}. 

ואי תימא אי הכי - רע עין הוינן לגבייהו?! אין! דהא כתיב {{צ|כי גחלים אתה חותה על ראשו}} {{ממ|משלי|כה|כב}}. אבל אנן לא יהבינן אלא בחדוותא. דלית ביומי שתא חדוותא כאלין יומין. ובגין דאנן יהבין בטוב לבא ובחדוותא דרעותא - אתהפך עלייהו גחלים על רישיהון. גומרין מלהטן דחדוותא דילן - עבדי לון ביש. '''יד  ע'''' ו'''חץ''' - כך סלקין בחושבנא דילהון. וכל דא אתמר. 

אי תימא מאן יהיב לך לאקרבא עלייהו? דלמא אינון לא בעאן כל דא?! אלא לית חדווה לכל אינון ממנן בכל אינון תורים אילים ואמרין, כהני בשעתא דישראל יהבי לון סעודתין אלין. 

ועם כל דא -- לא מתקרבו כלא אלא לקב&quot;ה בלחודוי. ואינון מתקרבי תמן ואיהו פליג לון. ועל דא כתיב {{צ|אם רעב שונאך האכילהו לחם}} {{ממ|משלי|כה|כא}} - אלין אינון קרבנין דחג. {{צ|ואם צמא השקהו מים}} - אלין מים דרשימין הכא ביומי דחג; ביומא תניינא וביומא שתיתאה ושביעאה. וסימן {{צ|'''בו&quot;ז''' יבוזו לו}}. 

{{צ|מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה}} {{ממ|שה&quot;ש|ח|ז}} - אלין אינון מים די מנסכי ישראל בחדוה וברחימו דקב&quot;ה דכתיב {{צ|ושאבתם מים בששון}}. {{ש}}
{{צ|ונהרות לא ישטפוה}} - אלין אינון נהרי דאפרסמונא דכיא דכלהו דבקי ומתקשרי ברחימו דא. {{ש}}
{{צ|אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו}} - דא סמאל. באהבה דישראל למהוי ליה חולקא בהדייהו באינון מים דרשימין הכא בפרשתא דכתיב {{צ|אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו}} - סימנא דאינון מים '''בו&quot;ז''' יבוזו לו ודאי. דהא כלהו אתחשיבו לגבן חרש נשבר דלית ליה תקנה לעלמין. מים דלהון אתפליגו ביומין - '''בו&quot;ז'''. אשתארו שאר יומין דאינון '''ג' ד' ה''''. וסימן{{הערה|נוטריקין ח'מישי ר'ביעי ש'לישי}} '''חר&quot;ש''' - {{צ|אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה}} {{ממ|ישעיהו|מה|ט}}. ולית לון תקונא בהדן ולא לעלמין. 

ואי תימא {{צ|בוז יבוזו לו}} כתיב התם {{צ|כי לא בזה ולא שקץ ענות}} {{ממ|תהלים|כב|כה}}.{{הערה|עיין בספר מתוק מדבש ליתר הסבר הפיסוק והפרשנות כאן - ויקיעורך}} 

יומא קדמאה מאי עביד ליה? אלא לא אקרי 'ראשון' ולא אקרי 'אחד' אלא {{צ|חמשה עשר}} סתם, בלא רשומא כלל. אבל שירותא דרשימו דמיין מיום שני הוי. והכי אתחזי בגין דלית טוב בשני ובגין כך לא רשים ראשון ולא אחד כלל, והוי בסתם. ושרי רשימו דיומין ביום שני ואתפלגו מים ב'''בו&quot;ז''', ואשתארו ביומין '''חר&quot;ש''' כמה דאתמר. וכלא כדקא יאות. &lt;קטע סוף=דף רנט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רנט|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף רנט ב/&gt;זכאה חולקהון דישראל דידעי לאעלאה לגו מוחא דאגוזא! ובגין למיעאל לגו מוחא - מתברין קליפין אלין ועאלין. מה כתיב לבתר כל האי? {{צ|ביום השמיני עצרת תהיה לכם}} {{ממ|במדבר|כט|לה}} - לבתר דתברו כל הני קליפין ותברו כמה גזיזין וכמה נחשים קטלו וכמה עקרבים דהוו לון באינון טורי דחשוכא. עד דאשכחו אתר דישובא וקרתא קדישא מקפא שורין סחור סחור. כדין עאלו לגבה למעבד נייחא תמן, ולמחדי בה. והא אוקימנא מלה. ודא איהו {{צ|עצרת}}, כנישו, אתר דמתכנש כלא לגבה. {{צ|תהיה לכם}} - ולא לאחרא. למחדי אתון במאריכון ואיהו בהדייכו. ועל דא כתיב {{צ|שִׂמְחוּ בַיהו&quot;ה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב}} {{ממ|תהלים|לב|יא}}.


{{צ|אמר רבי שמעון כל מאן דחדי וכו' עד שלא עשו חסד עם העניים}} - {{קטן|(נדפס [[זהר חלק א י ב|בהקדמת בראשית דף י ע&quot;ב]])}}
&lt;קטע סוף=דף רנט ב/&gt;

==פרשת פנחס - רעיא מהימנא==
{{ממ זהר משולב|ג|ריג|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף ריג א/&gt;(דף זה מכיל רק זהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף ריג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|ריג|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף ריג ב/&gt;(דף זה מכיל רק זהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף ריג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|ריד|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף ריד א/&gt;(דף זה מכיל רק זהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף ריד א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|ריד|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף ריד ב/&gt;(דף זה מכיל רק זהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף ריד ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רטו|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רטו א/&gt;אמר ליה רעיא מהימנא: שפיר קאמרת! אבל בגין דאליהו דאיהו פנחס קני על ברית, צריך לחדתא מלין סגיאין ביה, דהאי פרשתא כתיבא באורייתא על שמיה, דעליה אתמר {{צ|קנא קנאתי}} {{ממ|מ&quot;א|א|יט}} - תרי קנאות; חד ב'''שד&quot;י''' דלעילא, ותניינא ב'''שד&quot;י''' דלתתא. ובגין דא עביד תרין שבועות  בתרין {{צ|לא לא}}. 

רבי יהודה אמר: מאן דחמי קשת בגוונוי נהירין צריך לברכא &quot;ברוך זוכר הברית&quot;, ובגלותא דלאו איהו נהיר בגוונוי כדקא יאות. ולא עוד אלא דלזמנין נהיר זעיר, וזמנין לא נהיר כלל. זמנין אתחזי בשלימו וזמנין לאו. 
דקשת קא רמיז גוונוי לזכוון דכהנים לוים וישראלים כד אינון שפירין. נהיר{{הערה|הכי גורס הרמ&quot;ק (מתוק מדבש)}} קשת בגוונוי דאינון תלת. 

קום אנת רבי יוסי הגלילי ואימא! דהא מלין שפירין קאמרת בחבורה קדמאה, דקשת לא אתיא אלא לאגנא על עלמא. 
למלכא, דבכל זמנא דבריה חב ומלכא חזי למטרוניתא - סליק רוגזא דבריה, דכתיב {{צ|וראיתיה לזכור ברית עולם}} {{ממ|בראשית|ט|טז}}. 
ועל דא לא אתחזי קשת אלא לאגנא על עלמא. ולא אתגליא אלא בלבוש יקר דמלכו. ובשעתא דאית צדיק בארעא - איהו ברית למיקם ברית. 

וכי בגלותא קודשא בריך הוא אתרחק ממטרוניתא - ואיך מטרוניתא אתלבשת לבושי מלכותא בגלותא?! --
לא!{{הערה|יש ספרים שמוחקים מלת 'לא' - ויקיעורך}} אבל בגלותא - לבושה דקדרות. ואיהי אמרת {{צ|אל תראוני שאני שחרחרת}} {{ממ|שיר השירים|א|ו}}. 
אלא ודאי ההוא קשת דאתגלייא בגלותא - לאו איהו אלא מטטרו&quot;ן דאתקרי '''שד&quot;י'''. ואיהו {{צ|עבדו זקן ביתו}} {{ממ|בראשית|כד|ב}}, דשליט בכל דיליה. ובנוי אתקריאו 'עבדים' דקודשא בריך הוא. ובני מטרוניתא - 'בנים'. ובגין דא - {{צ|אם כבנים אם כעבדים}}. 

ובזמנא דאתחרב בי מקדשא אוקמוה דעבדים חפו ראשם ונתדלדלו אנשי מעשה.  ודאי &quot;אנשי מעשה&quot; אתקריאו על שם מטרוניתא, דאתמר עלה {{צ|רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה}} {{ממ|משלי|לא|כט}}. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רטו א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רטו|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רטו ב/&gt;אבל אי אית ליה צדיק דזכווי ועובדוי לאנהרא בהון מטרוניתא, ולמפשט מנה לבושי קדרותא דפשטין, ולקשטא לה בלבושין דגוונין נהירין דרזין דאורייתא -- מה כתיב ביה? {{צ|וראיתיה לזכור ברית עולם}}. {{צ|וראיתיה}} - ברזין נהירין דאורייתא. ד{{גמט דגש|אור}} - {{גמט דגש|ר&quot;ז}} אתקרי. הדא הוא דכתיב {{צ|כי נר מצוה ותורה אור}} {{ממ|משלי|ו|כג}}.  ובאלין רזין אתמר {{צ|וראיתיה}}. 

ובההוא זמנא סליק מניה רוגזא דבריה,  {{צ|וחמת המלך שככה}}. ויימא לה מלכא בצלותא דעמידה קמיה {{צ|מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך}}. 
בההוא זמנא שאלתא על פורקנא דילה ובנהא עמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי}} {{ממ|אסתר|ז|ג}}. 
אבל קשת דאתחזיא בעלמא בגלותא - דעבדא איהו. זמנין דנפיק בשלימו - כד בנוי מכשירין עובדוי. ולזמנין לא אשתכח בשלימו - כד בנוי לא מכשרין עובדוי (כאן חסר). 

{{להשלים}}


ואי לאו בגין אות '''י'''' ד'''שד&quot;י''' דקני עלה פנחס דאגין ליה משבטא דשמעון - הוו קטלין ליה ואובדין ליה מעלמא. 
ובגין דא {{צ|זכור נא מי הוא נקי אבד}} {{ממ|איוב|ד|ז}} - דא פנחס. {{צ|ואיפה ישרים נכחדו}} - {{להשלים}}.{{הערה|עפ&quot;י יהל אור חסר כאן השלמת המאמר}} 


אלין דמכשרין עובדיהון קמי מלכא ומקנין על שמיה ומקדישין ליה ברבים - הכי מקדשין ליה לעילא בין ממנן דשאר עמין, ואשתמודעין ליה כל ממנא בכנוייה. 
אבל ישראל אשתמודעין לעילא כלא בשם '''יהוה''', דאיהו חיי כל כנויין. 

וכל שם וכנוי סהיד עליה. {{ש}}
'''אל''' סהיד עליה, דאית ליה יכולת על כל אל. הדא הוא דכתיב {{צ|אני אדרוש אל אל}} {{ממ|איוב|ה|ח}}. '''אל''' - מארי דאל. {{ש}}
'''אלהים''' סהיד עליה דאיהו אלהי האלהים.  {{ש}}
'''אדנ&quot;י''' סהיד עליה דאיהו אדוני האדונים.  {{ש}}
אוף הכי כל שם! דכל ספירה ומלאך - אית לכל חד שם ידיע, לאשתמודעא לכל כת בההוא שם דמלכא דיליה. 
אבל ישראל - אשתמודען ליה ב'''יהו&quot;ה'''. 

ורזא דמלה - בר נש חד {{תיקון גירסה|יכיל|צריך}}{{הערה|עפ&quot;י הגר&quot;א ביהל אור}} למהוי ליה כמה סוסוון. אוף הכי כל ישראל אינון בנוי דאדם, וכל ברא צריך למהוי ליה לאבוי כסוס וכחמור למשוי, ולמהוי כפיף תחותוי. והאי איהו רזא  {{צ|אדם ובהמה תושיע יהו&quot;ה}} {{ממ|תהלים|לו|ו}}. דאיהו ברא דאדם, ועביד גרמיה כבהמה תחותוי. 


ובגין דא איהו פקודא דקודשא בריך הוא באורייתא למהוי אח מיבם לאתתיה דאח, למעבד ברא לאחוי, בגין דלא יתאביד מההוא עלמא. 
והאי איהו כגון רזא דכלאים בציצית דאמרו {{צ|מה שאסרתי לך כאן, התרתי לך כאן}}. אסרתי לך כלאים דעלמא - התרתי לך כלאים דציצית. אסרתי לך אשת אח - התרתי לך יבמה. 
כגון מרכיבים תפוחים או דקלים מין במינו. ואסור לארכבא מין בשאינו מינו. 
ואתמר ביה {{צ|כי האדם עץ השדה}} {{ממ|דברים|כ|יט}}. 
וביבמה מרכיבין מין בשאינו מינו,  בגין דלא יתאביד נפש המת, ולא ימחה שמו מישראל. 

והאי איהו רזא ד'''גלגול'''. '''גלגל''' לית ליה תנועה בלא אמת המים. אוף הכי! 'אמת המים' - רזא דאת '''ו''''. ביה אתעביד '''גלגל''' - '''גלגול'''. ורזא דמלה, מה גלגל אין לו תנועה בלא אמת המים - אוף הכי! '''גלגל''' איהו '''י'''', ולית ליה תנועה בלא אמת המים דאיהו '''ו''''. יבמה - '''ה''''.  

והאי איהו '''בינ&quot;ה''' - '''ב&quot;ן י&quot;ה'''.{{ש}} 
באות '''י'''' ברא עלמא דאתי; עולם ארוך דאיהו '''ו''''.  בגין דא מאן דלית ליה בן - לאו איהו מבני עלמא דאתי. דימא לקבליה '''י''''. ומניה נפיק מבינייהו  '''ו''''. ומניה מתפלגין כמה נחלי, דאינון מסבבין עלמא, עד דחזרו לימא דנפקו מתמן. ובגין דא אמר קרא, {{צ|כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים וגו'}} {{ממ|קהלת|א|ז}} - עד דאהדרו כגוונא דנפקו. 

אוף הכי {{צ|והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה}} {{ממ|קהלת|יב|ז}}.  כגוונא דיהיב להשלימותא.&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רטו ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|רטז|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רטז א/&gt;אם תשוב בתיובתא דאיהו '''בינ&quot;ה''', '''ב&quot;ן י&quot;ה''' עלאה. 
* את '''ה'''' סליקת באת '''י'''' לחמשין; עשר זמנין חמש. הא איהו {{גמט דגש|י&quot;ם}}. '''י&quot;ה'''. 
* '''ב&quot;ן''' - נחל דנפק מן ימא, ואתפליג לכמה נחלין, כגוונא דאילנא דאתפשט לכמה ענפין. 

ואי לא חזר נשמתא שלימתא כגוונא דאשתלמת - אתמר בה {{צ|שם הם שבים ללכת}} - איהי וכל נשמתין אחרנין. 

אוף הכי לאו איהו שלים בבן אי לית ליה בת דאיהי עלמא דין, למהוי שלים בהאי עלמא דאתברי ב'''ה''''. הדא הוא דכתיב {{צ|אלה תולדות השמים והארץ בהבראם}} {{ממ|בראשית|ב|ד}}. 

{{צ|אלה}} - {{גמט דגש|יה&quot;ו}} - {{צ|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}} {{ממ|איוב|לג|כט}}. 
ורשיעייא דאתמר בהון {{צ|ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו}} {{ממ|קהלת|ח|י}} - גרמו {{צ|אלה אלהיך ישראל}}, דאתמר עלייהו {{צ|על שלשה פשעי ישראל}} {{ממ|עמוס|ב|ו}}. בתר דקלקלו גרמייהו תלת זמנין ולא זכי ב'''יה&quot;ו''' דאתמר ביה  {{צ|מקום שיפול העץ שם '''יהו'''}} {{ממ|קהלת|יא|ג}} -- {{צ|על ארבעה לא אשיבנו}} - דהיינו '''ה''''. ואתדנו בגיהנם, במשחית אף וחימה. 

ולבושין דתלת אתוון אלין, אשתמודעין בקשת דאינון '''חיוור סומק וירוק'''. 
מאן דייתי בזמנא חדא - איהו חיוור. 
בתניינא - סומק. 
בתליתאה - ירוק. 

ובגין דביעקב אתכלילו אתוון, ואשתרש אילנא ואתנטע ואתרבא ועביד איבא טבא --  {{צ|לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו}} {{ממ|ישעיה|כט|כב}} למהוי מרכבתיה ביצר הרע, דאיהו נחש, וכל מיני חיה בישא. 
ובגין דא {{צ|וישר אל מלאך ויוכל}} {{ממ|הושע|יב|ה}}.  

ובגין דאתקרי אדם 'אילנא' - איהו רזא דא. לאילנא דאתנטע באתר דלא עביד איבא -  מה עבד? 
עקר ליה ונטעיה באתר אחרא. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין דלא הוי מוחזק למהוי עָקָר, עד דאזיל לארץ ישראל ואתנטע תמן באתתא. 

אוף הכי צדיק דאיהו מטלטל מאתר לאתר, מבית לבית, כאילו ייתי בגלגולא זמנין סגיאין. 
והיינו {{צ|ועושה חסד לאלפים לאוהביו}} {{ממ|שמות|כ}} - עד דיזכה לעלמא דאתי שלים. 
אבל לחייביא - לא אייתי ליה יתיר מתלת זמנין. 

ואי חזר בתיובתא - אתמר ביה {{צ|גלות מכפרת עון}}. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין {{צ|צדיקים שוב אינן חוזרים לעפרם}}. {{הערה|עיין הגר&quot;א ביהל אור שמוחק מלת &quot;אלא&quot; כאן - ויקיעורך}} קא רמיז {{צ|ועפר אחר יקח וטח את הבית}} {{ממ|ויקרא|יד|מב}}.  {{צ|ואדם על עפר ישוב}} {{ממ|איוב|לד|טו}}.  {{צ|וישוב העפר על הארץ כשהיה}} {{ממ|קהלת|יב|ז}}. 
בגין דהוא מנוגע, ולית ביה אלא אשה רעה, יצר הרע, דאתמר בה {{צ|אשה רעה צרעת לבעלה}}.  מאי תקנתיה? 
יגרשנה ויתרפא. דאיהי גרמת {{צ|ויגרש '''את האדם'''}} {{ממ|בראשית|ג|כד}}. {{צ|האדם}} - דא נשמתא.  {{צ|את}} - בת זוגו דאדם. {{צ|כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו}} {{ממ|משלי|כז|ח}}. 

ובגין דא {{צ|גם צפור מצאה בית}} {{ממ|תהלים|פד|ד}} - היינו יבמה. 
{{צ|ודרור קן לה}} - היינו גואל. {{צ|אשר שתה אפרוחיה}} - בן ובת.{{ש}}
זכאה איהו מאן דעבד  קינא,  וגאל את ממכר אחיו! דאיהו מכור בעִבּור דלאו דיליה! 


ובגין דא אמר משה {{צ|ויתעבר יהוה בי למענכם}} {{ממ|דברים|ג|כו}} - הכא הוא סוד העִבּור.{{ש}}
רעיא מהימנא שזיב שתין רבוא כמה זמנין דאתי בגלגולא! ובגין דא זכות כלהו תלייא קודשא בריך הוא ביה. 
ובגין דא אוקמוה רבנן - {{צ|אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא בכרס אחד}}. ואף על גב דאוקמוה רבנן במלין אחרנין - שבעים פנים לתורה. 

דהכי ארח דמארי רזין! אמרין מרגלית לתלמידיהון ולא אשתמודעון ביה ברמיזא - אהדר לון ההוא מלה במלי שחוק! כגוונא דההוא דאמר דביצה אחת אפילת שתין כרכין. ואתא ביצה ונפלת מן עופא דהוה פרח באוירא, ומחאת אלין שתין כרכין. ומארי דליצנותא אמרו, דלא אמר הוא אלא דבר נש כתב ששים כרכין, ואתא ביצה דנפקת מן עופא ומחקת שתין כרכין דכתיבה. וחס ושלום דמארי אורייתא אמרין מלין דשחוק, ודברים בטלים באורייתא.

אלא הא אוקמוה {{צ|אפרוחים}} {{ממ|דברים|כב|ו}} - אלין מארי משנה.  {{צ|או ביצים}} - אלין מארי מקרא. 
וכגוונא דנפל מההוא נפול  דאיהו בר נפלי -- נפילת ביצה דאיהו אתרוג שיעורה בכביצה. 
ובגינה אתמר {{צ|ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}}. ונפלו עמה  {{צ|ששים המה מלכות}} דאינון כריכין בה, כגון {{צ|כיצד כורכין את שמע}}.  ואינון לקבל ששים מסכתות. {{צ|ועלמות אין מספר}} - אלין {{צ|בתולות אחריה רעותיה}} {{ממ|תהלים|מה|טו}} דאינון הלכות, דלית לון חושבן. 

וההוא ניפול איהו '''בן י&quot;ה''', איהו בתוך '''נ'''' תרעין דבינ&quot;ה, דהיינו '''י&quot;ה''' - חמש זמנין עשר. '''ו'''' איהו ניפול דנפל בתר ההיא דאתמר  {{צ|איך נפלת משמים הילל בן שחר}} {{ממ|ישעיה|יד|יב}}. ואקרי '''ניפול''' - ולא 'נפל' ולא 'נופל' - בגין דביה ניפול '''י&quot;ו''', ונחית בהון לגבי '''ה' ה'''', דאתמר בהון {{צ|ותלכנה שתיהן}} {{ממ|רות|א|יט}}.  הדא הוא דכתיב {{צ|שלח תשלח}} {{ממ|דברים|כב}} - חד מבית ראשון ותניינא מבית שני. לאקמא לון. הדא הוא דכתיב  {{צ|י&quot;שמחו ה&quot;שמים ו&quot;תגל ה&quot;ארץ}} {{ממ|תהלים|צו|יא}} .&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רטז א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רטז|ב}} 

&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רטז ב/&gt;תא חזי! האי שמשא אתגליא ביממא, ואתכסיא בליליא. 
ונהיר בשתין רבוא ככביא. 
אוף הכי רעיא מהימנא - בתר דאתכניש מעלמא - נהיר בשתין רבוא נשמתין דישראל; אי דרא כדקא יאות. 
והאי איהו רזא דגלגולא דאמר עליה קהלת {{צ|דור הולך ודור בא}} {{ממ|קהלת|א|ד}}. 
ואוקמוה דלית דור פחות מששים רבוא. 
{{צ|והארץ לעולם עומדת}} - דא כנסת ישראל.  ההיא דאתמר בה {{צ|והארץ הדום רגלי}} {{ממ|ישעיה|סו|א}}, {{צ|והיה זרעך כעפר הארץ}} {{ממ|בראשית|כח|יד}}. 

ועוד רזא אחרא אוקמוה רבנן: הדור שהולך הוא הדור שבא; הלך חגר - בא חגר, הלך סומא - בא סומא. 

ועוד אוקמוה רבנן דעתיד הוה משה לקבלא אורייתא בדרא דטופנא - אלא בגין דהוו רשיעייא. הדא הוא דכתיב {{צ|'''בשג&quot;ם''' הוא בשר}} {{ממ|בראשית|ו|ג}}.  {{גמט דגש|בשגם}} זה {{גמט דגש|מש&quot;ה}}.  ואמאי קרי ליה {{צ|בשגם}}? {{ש}}
אלא קהלת חסר '''ב'''' מן '''בשגם''' לכסאה מלה. 
אמר {{צ|אמרתי '''שגם''' זה הבל}} {{ממ|קהלת|ח|יד}}. 
ואוקמוה על יתרו, למה נקרא שמו קיני, שנפרד מקין. 

קם בוצינא קדישא ואמר: על דא כתיב {{צ|קניתי איש את יהוה}} {{ממ|בראשית|ד|א}} - דחזאת ליה ברוח הקדש דעתידין בנוי למיתב בלשכת הגזית. 


ואוף הכי רבי אלעזר בן פדת דהוה דחיקא ליה שעתא, דלא הוה ליה אלא קב חרובין מערב שבת לערב שבת, כמו לרבי חנינא. 
אמאי האי? בתר דהות בת קול נפקת ואומרת {{צ|כל העולם כלו אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני}}!? 

אלא איהו גרים קודם - דחרב '''ק&quot;ב''' מן '''י'''', דאיהו '''יב&quot;ק'''.  אוף הכי לא הוה ליה אלא '''קב''' חרובין. {{ש}}
דאת '''י'''' איהו יחוד. ומניה אתיא נביעו לאת '''ב'''', דאיהי ברכה. ואיהי קדש, ומניה אתקדש '''ק'''', דאיהי קדושיה. {{ש}}
ורבי פדת גרים למהוי חרובין דיליה '''קב''' דאינון '''ק'''&quot;דושה '''ב'''&quot;רכה. אוף הכי לא הוה ליה אלא {{צ|'''קב''' חרובין}}. אוף הכי איוב בן יבמה הוה. ובגין דא אתענש על מה דאירע לו כבר. 

ואינון דלא ידעי רזא דא אמרי {{צ|בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא, אלא במזלא תליא מלתא}} - והא חזינא לאברהם דחזא במזליה, דלא הוה עתיד למהוי ליה ברא, וקודשא בריך הוא אפיק ליה לברא, כדכתיב {{צ|ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט וגו'}} {{ממ|בראשית|טו|ה}}?! 
ואקמוה, דאמר ליה {{צ|צא מאצטגנינות שלך}}, והעלהו למעלה מהככבים, ואמר לו {{צ|הבט נא השמימה וספור הככבים}}?! {{ש}}
עד הכא מלין דרבנן. וצריך לפרשא לון בדרך נסתר. 

תא חזי, כל בריין דעלמא - קודם דאתייהיבת אורייתא לישראל - הוו תליין במזלא; ואפילו בני חיי ומזוני. 
אבל בתר דאתייהיבת אורייתא לישראל - אפיק לון מחיובא דככביא ומזלי. 

ודא אוליפנא מאברהם. 
בגין דהוו עתידין בנוי לקבלא '''ה'''' מ'''אברהם''', דאיהי חמשה חומשי תורה.  דאתמר בה {{צ|אלה תולדות השמים והארץ '''בהבראם'''}} {{ממ|בראשית|ב}} - '''בה' בראם'''. 
אמר לאברהם: בגין האי '''ה'''' דאתוסף בשמך - השמים תחתך! וכל ככביא ומזלי דנהירין ב'''ה''''! 
ולא עוד, אלא דאתמר בה {{צ|'''ה&quot;א''' לכם זרע וזרעתם}} - בה&quot;א {{ממ|בראשית|מז|כג}}.  {{צ|כי ביצחק יקרא לך זרע}} {{ממ|בראשית|כא|יב}}. 

ובגין דא, כל המשתדל באורייתא, בטיל מניה חיובא דככביא ומזלי. 
אי אוליף לה כדי לקיימא פקודהא. {{ש}}
ואם לאו - כאלו לא אשתדל בה, ולא בטיל מניה חיובא דככביא ומזלי. 
כל שכן עמי הארץ דאינון אתמתלן לבעירן (דאוקמוה עלייהו {{צ|ארור שוכב עם כל בהמה}} {{ממ|דברים|כז}}) דלא אתבטלון מנהון חיובא דככביא ומזלי. 

==קטע זמני לרעיא מהימנא==

{{צ|אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ}} {{ממ|תהלים|קג|טו}}.  ואתמר ביה, {{צ|נער הייתי גם זקנתי}} {{ממ|תהלים|לז}}. 
לבתר {{צ|ישוב לימי עלומיו}} {{ממ|איוב|לג}} - דאילנא דאתקציצו ענפין עתיקין דיליה, וצמחו כמלקדמין בשרשוי - אהדרו בעלמא כמלקדמין. 
מיתו סבין - ואתהדרו להאי עלמא עולימין. 
והיינו רזא דמחדש קודשא בריך הוא בכל יום תמיד מעשה בראשית. 
דמתין אלף בכל יומא ומתחדשין אלף בכל יומא. 


{{צ|ויין ישמח לבב אנוש}} {{ממ|תהלים|קד}}   - דא יינא דאורייתא דכתיב {{צ|לכו לחמו ושתו ביין מסכתי}}; דהכי סליק {{גמט דגש|יין}}, כחושבן {{גמט דגש|סו&quot;ד}}. 
ומה יי&quot;ן צריך למהוי סתים וחתים דלא יתנסך לעבודה זרה -- אוף הכי צריך למהוי סתים וחתים סוד דאורייתא, וכל רזין דילה. ולא אשתקיין אלא ליראיו. 
ולאו למגנא עבדין כמה פקודין ביין, ומברכין ביה לקודשא בריך הוא. ויין אית ליה תרי גוונין - חיור וסומק, דינא ורחמי, והיינו '''ב'''' תוספת {{צ|ביין}}. 
כגוונא דשושנה חיורא וסומקא; חוור - מסטרא דימינא, סומק - מסטרא דשמאלא. 

ומאי {{צ|לבב אנוש}}? &quot;לב&quot; הוה ליה למימר? אלא אית לב מסור ללב. 
ואינון {{גמט דגש|ל&quot;ב}} {{צ|אלהים דעובדא דבראשית}}. '''ב'''' מן {{צ|בראשית}}, '''ל'''' מן {{צ|לעיני כל ישראל}} - איהו {{גמט דגש|ל&quot;ב}} תניינא. 
דא ל&quot;ב ל&quot;ב - שנים - {{גמט דגש|ס&quot;ד}}. חסר תמניא ל{{גמט דגש|ע&quot;ב}}, דאיהו {{גמט דגש|ויכלו}}. 

אינון שבעה ימי בראשית.  תמינאה מאי היא?  הוי ספר בראשית עד {{צ|זה ספר תולדות אדם}}. זה {{גמט דגש|ע&quot;ב}} בחושבן {{גמט דגש|ביין}}.


מאי {{צ|להצהיל פנים משמן}}? 
אינון י&quot;ב פנים - ד' דאריה, ד' דשור, ד' דנשר.
&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רטז ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|ריז|א}} &lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף ריז א/&gt;
* דאינון מיכאל אריה, ארבע אנפין דיליה '''יֶהוֶֹ&quot;ה'''. 
* ארבע אנפין דשור, ואיהו גבריאל, ואינון '''יַהוַֹ&quot;ה'''. 
* ד' אנפין דנשר, ואיהו אוריאל, ואינון '''יִהְוֹ&quot;ה'''. 

ואינון ממנן, תחות '''חס&quot;ד פח&quot;ד אמ&quot;ת''', דרגין דתלת אבהן. 
ואוקמוה רבנן: {{צ|האבות הן הן המרכבה}}.  וסלקין  נהורין לחשבן {{גמט דגש|יב&quot;ק}}. 
ואינון '''מלך מלך ימלוך''', '''{{גמט|יהו&quot;ה אהי&quot;ה אדנ&quot;י}}''' - סך הכל {{גמט דגש|יב&quot;ק}}. 


{{קטן|({{צ|רבי אבא ורבי יוסי}} [[זהר חלק ג ריז ב|שבעמוד ב' שייך כאן]])}}. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף ריז א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|ריז|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף ריז ב/&gt;ובחבורא קדמאה אמר רעיא מהימנא: בוצינא קדישא! שפיר אמרו ר' אבא ור' חייא ור' יוסי! אבל {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו}} - הכא צריך למפתח מילין. מאי {{צ|עברה בו}}? דא עברה וזעם וצרה. חד מאינון מלאכין רעים דבגין דלא ישתמודעו ביה אינון מארי חובין צריך למעבד ליה שינוי מקום ושינוי השם ושינוי מעשה. כגוונא דאברהם דאתמר ביה {{צ|לך לך מארצך וממולדתך}} - הרי שינוי מקום. {{צ|ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם}} - הרי שינוי השם. שינוי מעשה - דאשתני מעובדין בישין דעבד בקדמיתא לעובדין טבין. 

איהו מתלא לרוח דההוא מית בלא בנין. כגוונא דא עבד קוב&quot;ה לאדם כד תריך ליה מההוא עלמא ואייתי ליה להאי עלמא. והא אתמר לעיל {{צ|משנה פניו ותשלחהו}} {{ממ|איוב|יד}}. ובגין דא {{צ|כי רוח עברה בו}} - חד מאינון מלאכין רעים כד חזי ליה משונה בזמנא דאערע (ס&quot;א ביה) עמיה שאלין ליה שאר משחיתין עליה &quot;דא הוא מרי חובך?&quot;. איהו עני לון ואמר {{צ|ואיננו}}. כד אתתרך מאתריה ואתנטע באתר אחרא אתמר ביה {{צ|ולא יכירנו עוד מקומו}}  בגין ד{{צ|עפר אחר יקח וטח את הבית}}. ודא איהו רזא {{צ|ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו}} - אינון גרמין וגידין ובשרא דהוה חזר עפרא. מה כתיב ביה {{צ|ונחש עפר לחמו}} {{ממ|ישעיהו|סה|}} בגין דהוה מנוגע. ולבתר {{צ|ועפר אחר יקח וטח את הבית}} ובני ליה גרמין וגידין ואתחדש, כבית ישנה דעבדין ליה חדשה. ודאי איהו דאתחדש.

ומאי דאמר&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף ריז ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|ריח|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף ריח א/&gt;{{צ|ולא יכירנו עוד מקומו}} - על רוח דאתכליל רוחא זעירא ברוחא עילאה. האי איהו מתלא לאלין דלא עביד איבין - נטלין ענפין דיליה ומרכיבין ליה בענפא דאילנא אחרא עילאה (דא בדא) דעביד פירין ואתכליל דא בדא ועביד פירין.  בההוא זמנא אתמר ביה {{צ|ולא יכירנו עוד מקומו}}. אוף הכי בר נש דיתיב בקרתא דיתבין בה אנשין בישין ולא יכיל לקיימא פקודין דאורייתא ולא אצלח באורייתא - עביד שנוי מקום ואתעקר מתמן ואשתרש באתר דדיירין ביה גוברין טבין, מארי תורה, מארי פקודין. דאורייתא אקרי 'עץ', הדא הוא דכתיב {{צ|עץ חיים היא למחזיקים בה}}. ובר נש הוא עץ דכתיב {{צ|כי האדם עץ השדה}}. ופקודין דבה דמיין לאיבא. ומה כתיב ביה {{צ|רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא - אותו תשחית וכרת אותו}} - {{צ|תשחית}} מעלמא דין, {{צ|וכרת}} מעלמא דאתי. ובגין דא צריך לאעקרא (ס&quot;א ליה) מההוא אתר ויתנטע באתר אחרא בין צדיקייא. 
מה בר נש בלא בנין אתקרי עקר ואתתיה עקרה - אוף הכי אורייתא בלא פקודין אתקריאת עקרה ובגין דא אוקמוה {{צ|לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה}}. 

אתו חברייא ואשתטחו קמיה ואמרו ודאי כען אוליפנא חדושא איך אתכליל רוח ברוח כמאן דחזי מלה בעינא ואתבריר ליה. בקדמיתא הוה לן קבלה - וכען ברירו דמלה. ותו אתמר בחבורא קדמאה דהא ניחא ליה לסטרא אחרא לשלטאה על זכאה יתיר מכלא, ולא חייש כדין לכל עלמא. 

אדהכי הא טולא אזדמן לגבייהו, וא&quot;ל מנלן? מאיוב. דחזא קוב&quot;ה דדרא הוו מחוייבין כלייה ואתא שטן לקטרגא. אמר ליה קוב&quot;ה {{צ|השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בכל הארץ?}} לאשתזבא ביה דרא. ואיהו מתלא לרעיא דאתא זאב למטרף עאניה ולמיבד ליה. מה עבד ההוא רעיא דהוה חכימא? יהיב ליה אמרא תקיפא ושמנה ורברבא מכולהו, ההוא דהוו מתנהגין אבתריה כולהו. וברעו לשלטאה על ההוא אמרא טבא שכח (נ&quot;א שבק) לכולהו. מה עבד ההוא רעיא בשעתא דהוה זאב אשתדל בההוא אמרא? ברח רעיא עם עאנא ושוי לון &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף ריח א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|ריח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף ריח ב/&gt;באתריהון, ולבתר תב לאמרא ושזיב ליה מזאב. הכי עביד קוב&quot;ה עם דרא. יהיב קוב&quot;ה לצדיק ברשו מקטרגא לשזבא לדרא בגיניה. ואם הוא תקיף כיעקב אתמר ביה {{צ|ויאבק איש עמו}} - כל שכן וכל שכן דנצח ליה עד דאמר {{צ|שלחני}}. 

אמר טולא טולא הכי הוא! זכאה חולקיה דההוא צדיק דאיהו תקיף למסבל ייסורין, כל שכן מאן דנצח בהון למקטרגא דיליה דאיהו שולטנותיה על כל דרא ואתחשיב ליה כאילו הוא שזיב לון, וקוב&quot;ה עביד ליה רעיא עלייהו באתריה. ובגין דא זכה רעיא מהימנא למהוי רועה על ישראל. ולא עוד אלא דהכי אשליט ליה עלייהו בעלמא דאתי בגין דשזיב לון דלא אתאבידו מתמן דאנהיג לון באורייתא ובעובדין טבין.

אדהכי הא רעיא מהימנא אמר לון: &quot;ואמאי לקי דרועא ימינא, דאורח כל מארי אסוותא דאקיזין בקדמיתא דרועא ימינא?  והא דרועא שמאלא איהו קריב ללבא - אמאי לא אקיזין ליה?&quot;. אמר ליה בגין דקוב&quot;ה לא בעי לאלקאה יתיר דהא בהאי סגי. ואי אתיקר מרע' על שייפין דגופא אקיז דרועא שמאלא.  א&quot;ל אי לא הוו תרוויהו בחד זמנא - יאות. אבל אית צדיק הכא ואית צדיק הכא. לדא אית מרעין ומכתשין ולדא אית טיבו. אמאי? אי אתייקר ביה מרע' יקיז לתרוויהו דאינון תרין דרועין למיהב אסוותא לכל שייפין. ואי לא אתייקר ביה מרעא על כל שייפין - אמאי אקיז לדרועא ימינא יתיר משמאלא?

אלא (נ&quot;א א&quot;ל) אימא אנת. אמר ליה ודאי גופא ותרין דרועין אינון לקבל אבהן. רישא לקבל אדם קדמאה. דרועא ימינא לקבל אברהם. דרועא שמאלא לקבל יצחק. גופא לקבל יעקב. ומלגו לגופא: כבד לימינא, טחול לשמאלא - עשו וישמעאל. לבא - יעקב באמצעיתא. כנפי ריאה וכוליין - לקבל אברהם ויצחק. ריאה - מים דאינון (ס&quot;א כנפי ריאה שואבין) שואבין כל מיני משקין. כוליין - אשא דבשיל זרע דנחית ממוחא. ובגין דאברהם איהו מים - שוי זרעיה בגלותא דאדום. ובגין דא כבד לימינא דאברהם ומרה דכבד חרב דיליה איהי מרה, אתמר בה &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף ריח ב/&gt; {{ממ זהר משולב|ג|ריט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף ריט א/&gt;{{צ|ואחריתה מרה כלענה}} {{ממ|משלי|ה}}. ואי חובין מתרבין בבנוי דאברהם דאינון בגלותא דאדום - אתיקר ביה מרע עלייהו מסטרא דכבד דרועא ימינא - צריך לאלקאה לאקזא דמיה מניה; דמאן דנטלין מניה ממוניה כאילו שפיכו דמיה ואשתאר עני דעני חשוב כמת. ואי חובין מתרבין מסטרא דבני יצחק דאינון (ס&quot;א בגלותא) בין ישמעאל - ביה מרעיה יתיקר מסטרא דטחול לשמאלא וצריך לאקזא דרועא שמאלא ולא יתיר. ואי חובין מתרבין בבני יעקב דאינון אחידן לתרין סטרין דאינון מפוזרים בבני עשו וישמעאל - הא מרעא אתיקר על גופא ובעי לאקזא ב' דרועין.

ואי כולהו תלת במרעין כחדא - הא מרעא סליק לרישא ובעי לאקזא ורידין דרישא, ואלין תלת אתעבידו מרכבה לאדם קדמאה ולאבהן ובהון אתתקפו למסבל ייסורין לאגנא על דרא לארבע סטרי דעלמא. 

ווי ליה לדרא דגרמין דילקון אבהן ואדם קדמאה ואלין צדיקייא דבינייהו דלית אפרשותא בין אלין צדיקייא לאבהן ואדם דאינון נשמתין דלהון. ודוחקא וצערא ויגונא דלהון מטי לאבהן ואדם כגוונא דימא - אלין נחלין דנפקין מתמן אי חוזרין עכורין ומלוכלכין לְיַמא - הא ימא נטיל מן עכירו ולכלוכא דלהון. ובחילא דימא דאיהי תקיפא לא סבילת לכלוכא דלהון וזריקת ליה לבר ואשתארו נחלין צלילין ודכיין מההוא לכלוך.  כגוונא דאימא דדכיאת לכלוכין דבנהא זעירין הכי אבהן מדכאין חובין ולכלוכין דבנייהו דישראל כד אשתכחו בהון צדיקייא בעובדיהון תקיפין למסבל ייסורין על דריהון. בההוא זמנא לית אפרשא בהון.

אתו כולהו ובריכו ליה ואמרו ליה: {{גמט דגש|סיני}} '''סיני''' דקוב&quot;ה ושכינתיה מליל בפומוי - מאן יכיל לקיימא קמיה בכלא. זכאה חולקנא דזכינא לחדשא חבורא קדמאה דא בך לאנהרא שכינתא בגלותא!

אמר לון: רבנן דכל דרא הויתו בזמניהון, כל שכן בוצינא קדישא דנהיר חכמתיה בכל דרין דהוו אבתריה, אל תתנו דמי לקוב&quot;ה באורייתא עד יערה עלינו רוח קדישא (לגבי שכינתיה) דהא לא אית רשו לאשתמשא במטטרו&quot;ן שר הפנים אלא לך, דאתוון דיליה רמיזין בשמך. וכען צריך אסיא למנדע בכמה דרגין אסתלק דפיקו דההוא חולה בגלותא דאדום דאתמר עליה {{צ|שחולת אהבה אני}}. דהא כמה אסיין אתכנשו עליה למנדע קץ דמרעא דיליה באלין דפיקין ולא הוה חד מנייהו דאשתמודע בהון דדפיקו דההוא חולה. כל כל אסיא בקי לאשתמודע  ביה דאית דפיקין ד'''קשר&quot;ק קש&quot;ק קר&quot;ק''' דאמר נביא עלייהו {{צ|כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה}} {{ממ|ישעיהו|כו|}}.  וכולהו עשר שופרות כלילן בתלת דאינון סימן '''קש&quot;ר''' דאיהו '''תקיעה שברים תרועה'''. ותקיעה - אחזי אריכו דגלותא, שברים - קריבו דגלותא, תרועה - ביה ייתי פורקנא דאחזי דוחקא בתר דוחקא ולית רווחא בין דא לדא, דודאי כיון דשאר עמין מעכבין לון לישראל בגלותא - דוחקא דלהון מקרב לון פורקנא.  אוף הכי מהירו דדפיקו דא בתר דא - ביה נפיק נפשא דבר נש בתר דלית ריוח בין דא לדא. '''קשר&quot;ק קש&quot;ק קר&quot;ק''' איהו דשוי '''קשר''' - תקיעה שברים תרועה.  דאתעבר בי' שקר מן עלמא &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף ריט א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|ריט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף ריט ב/&gt;דביה אומאה {{צ|מלחמה לה' בעמלק}} {{ממ|שמות|יז}}. יתער בעלמא שיר פשוט וכפול ומשולש ומרובע דאיהו סליק אתוון דיליה {{גמט דגש|י' י&quot;ה יה&quot;ו יהו&quot;ה}} - {{גמט דגש|ע&quot;ב}}. בההוא זמנא {{צ|ו{{גמט|בכן}} צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברנה יגילו}}. {{צ|'''ו''''}} - תוספת אלף שתיתאה קודם דיליה {{גמט דגש|עק&quot;ב}}. חרב בי מקדשא ולבתר דיליה עד תשלום {{גמט דגש|רעב}} יהיה {{גמט דגש|ערב}}. הדא הוא דכתיב {{צ|ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם וגו'}}, {{צ|כי עבדך ערב את הנער וגו'}}, ע&quot;כ.


אמר קוב&quot;ה אנא ושכינתי שותפותא דנשמתא. ואבוי ואמיה שותפותא דגופא. דאבוי מזריע לובן דעיינין ודגרמין וגידין ומוחא. ואתתא - שחור דעיינין, ושערא, ובשרא, ומשכא. ואוף הכי - שמיא וארעא וכל חיילין דלהון אשתתפו ביצירתיה. מלאכין - מנהון יצר הטוב ויצר הרע - למהוי מצוייר מתרווייהו. שמשא וסיהרא לאנהרא ליה ביממא וליליא.  חיון ובעירן ועופין ונונין לאתפרנסא מנהון. כל אילנין וזרעין דארעא לאתפרנסא מנהון. מה עבד קוב&quot;ה? אעקר לאבוי ולאמיה מגנתא דעדן ואייתי להו עמיה למהוי &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף ריט ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רכ|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכ א/&gt;עמיה בחדוה דבנוי. ולית חדוה כחדוה דפורקנא דכתיב בה {{צ|ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך}} {{ממ|דה&quot;א|טז|}}, {{צ|אז ירננו עצי היער מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ}}. עד כאן.&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכ א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רכ|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכ ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכ ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רכא|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכא א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכא א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רכא|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכא ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכא ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רכב|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכב א/&gt;אמר רעיא מהימנא, ווי לון לבני נשא דאינון אטימין לבא, סתימין עיינין, דלא ידעין דכד אתי ליליא תרעין דגיהנם אתפתחו דאיהי '''מרה'''. ועשין דילה דמתפשטין סלקין עד מוחא. וכמה חיילין דיצר הרע מתפשטין בכל אברין דגופא, ותרעין דאיהו לבא דגן עדן מסתתמין ולא מתפתחין. דכל נהורין דעיינין - מלבא נפקין. ותרעין דלבא אינון עיינין - מסתתמין בגין דלא מסתכלין באלין מזיקין דאינון '''לילית''', ולא שלטין בנהורין דלבא דאינון מלאכים דמתפשטין בכל אברים כענפין דאילנא לכל סטרא. 

בההוא זמנא אינון כלהו נהורין סתימין בלבא ומתכנשין לגביה כיונים אל ארבותיהם. כנח ואתתיה וכל מין ומין דעאלו עמיה בתיבה. ומזיקין דמתגברין על כל אברים דגופא כמי טופנא דגברו עליה ט&quot;ו אמה. בגין דחב ב'''י&quot;ה''' - ואסתלק '''י&quot;ה''' מן גופא ואשתאר '''אלם''' בלא ראיה ושמיעה וריחא ודבור. ורזא דמלה {{צ|נאלמתי דומיה}} {{ממ|תהלים|לט|}} - '''דומיה - דום י&quot;ה'''. כההוא זמנא חמש עשרה אמה גברו מזיקין על גופא. ואינון ככסלא לעוגיא&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכב א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רכב|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכב ב/&gt;וכגוונא דנח שלח את היונה בשליחותיה - אוף הכי שלח נשמתא באדם, רוחיה בשליחותיה. ובגין דא צריך בר נש לפקדא לא במטרוניתא. הדא הוא דכתיב {{צ|בידך אפקיד רוחי}}. ואם היא אסירא בחובוי דגופא בידא דחיילין דיצר הרע - מה כתיב? {{צ|בידך אפקיד רוחי פדית אותי יהו&quot;ה אל אמת}} {{ממ|תהלים|לא|}}. ועוד בזמנא דאיהי חייבת מה כתיב ברוחיה? {{צ|יד ליד לא ינקה רע}} {{ממ|משלי|יא|}} - דאזיל מיד ליד במשריין דיצר הרע דשריין עליה בחובין דיליה וזרקין ליה מאתר לאתר.  והאי איהו דאחזי גרמיה במדינה אחרת, או במלכו אחרא, ולזמנין באשפה כפום חובוי. 

ואי איהו זכאה - כל משריין דיצר טוב כלהו {{צ|ופניהם וכנפיהם פרודות}} לקבלה רוחיה. וסלקין ליה לעילא לאתר דחיון דכרסייא. ותמן חזי כמה חזיונות דמיונות ומראות דנבואה. ובגין דא אוקמוה רבנן דחלום אחד מששים בנבואה.

ועוד {{צ|שמרה נפשי כי חסיד אני}} - אע&quot;ג דאוקמוה בגמרא {{צ|ולא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ד' שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך, ולא עוד אלא שכל מלכי מזרח ומערב וכו' ואני ידי מלוכלכות בדם שפיר ושליא כדי לטהר אשה לבעלה}}. מיד אזדמן ליה צפרדע ואמר ליה למה את משבח גרמך למימר {{צ|חצות לילה אקום להודות לך}}, ואנא כל ליליא לא שכיבנא לשבחא ליה ולנגנא קמיה? אמר דוד, ווי לממנא דההוא צפרדע דלא ידע מאי דאנא אמינא. דלא אמינא {{צ|כי חסיד אני}} אלא בגין דאוקמוה רבנן {{צ|ולא עם הארץ חסיד}} - דאורייתא אתייהיבת מימינא דקב&quot;ה דאיהו חסד. ובגין דא מאן דאתעסק באורייתא אתקרי 'חסיד'. בגין דא אמינא לקב&quot;ה {{צ|שמרה נפשי}} ולא תדון לה כעובדי אלין עמי הארצות דאתמר בהו {{צ|ולא עם הארץ חסיד}}. 

ואי תימא, כמה עמי ארצות אינון דעבדו חסד! אלא הכי אוקמוה {{צ|אי זהו חסיד? זה המתחסד עם קונו}}. כגון דוד דהוה מחבר. ומאי הוה מחבר? אורייתא דלעילא הוה מחבר עם קב&quot;ה. ובגין דא {{צ|שמרה נפשי כי חסיד אני}}.

וכד בר נש מית מה כתיב בה בהאי נפש? {{צ|בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות}} לתחיית המתים {{צ|היא תשיחך}} - דא לתחיית המתים שפיר דיוקים ליה לבר נש. אבל לאגרא לנשמתא בעלמא דאתי מאי הוי? אלא קב&quot;ה מלביש לה כקדמיתא בענני כבוד כקדמיתא תיעול במראה דאיהו כגוונא דגופא כליל ברמ&quot;ח איברים. אוף הכי תיעול במראה כליל במאתים וארבעים ושמנה פקודין, וברמ&quot;ח נהירין דמתפרשן מההוא מראה דאתמר ביה {{צ|ויאמר אם יהיה נביאכם יהו&quot;ה במראה אליו אתודע}}, ובלבושין דענני כבוד. {{צ|וראיתיה לזכור ברית עולם}} - דא אספקלריא המאירה.  {{צ|בחלום אדבר בו}} - דא אספקלריא דלא נהרא.  כליל משס&quot;ה נהירין כחושבן {{גמט דגש|ישנה}}. והיינו {{צ|אני ישנה}} - חד בעלמא דין וחד בעלמא דאתי.

ואינון בעובדי ידוי דקב&quot;ה. ורזא דלהון {{צ|זה שמי לעולם}} - {{גמט דגש|י&quot;ה}} עם {{גמט דגש|{{צ|שמי}}}}  - שלש מאות וחמשה וששים. {{גמט דגש|ו&quot;ה}} עם {{צ|{{גמט דגש|זכרי}}}} - מאתים ושמנה וארבעים. 

וכרוזין נחתין וסלקין קמיה הבו יקר (ס&quot;א לדיוקנא) ליקרא דמלכא, והיינו {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}}. והוא דעבד ליה בתרין דיוקנין, בתרין גנים (ס&quot;א פנים) דאתמר עלייהו {{צ|היושבת בגנים}}. איהו עלת על כלא דאתמר עלה {{צ|כל לא ראיתם כל תמונה}} ועל שאר דיוקנין כתיב {{צ|תמונת כל וגו'}} {{צ|ותמונת יהו&quot;ה יביט}}. 

ותרי&quot;ג מלאכין סלקין לה לנשמתא כאלין דיוקנין כלהו ופניהם וכנפיהם פרודות לקיים קרא דכתיב בהון {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי}}, כגוונא דנפקו ממצרים ואזלו בענני כבוד. 

ובכל ההוא יקר כההוא גוונא תהא מפקנותא דנשמתא מגופה דטפה סרוחה למיזל לתרין גנים דאתברי שמיא וארעא דלהון בשם יהו&quot;ה, ובגיניה אתמר {{צ|ישמחו השמים ותגל הארץ}}. בההוא זמנא יתקיים {{קיצור|בב&quot;נ|בר נש/בני נשא}} {{צ|ולא יכנף עוד מוריך}} לגבך {{צ|בשתים יכסה פניו}}. אלא {{צ|והיו עיניך רואות את מוריך}}. ומסטרא דאלין מראות זכה משה רבינו ע&quot;ה רבן של נביאים וחכמים.

אמר בוצינא קדישא, אנת הוא דזכית בחייך למה דיזכון צדיקיא בתר חייהון - זכאה חולקך! 

דבר אחר: {{צ|שמרה נפשי כי חסיד אני}} - אמאי? כדי שאתחסד עם '''אני''' דאתמר ביה '''אני והו'''. ווי ליה למאן דאפריש&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכב ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רכג|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכג א/&gt;'''אני''' מן '''הוא''' דאתמר {{צ|הוא עשנו ולא אנחנו}} - דכלא חד בלא פרודא. הדא הוא דכתיב {{צ|ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל}}.  {{צ|אני יהו&quot;ה}} - אני הוא ולא אחר. 

ודא '''אני''' מן '''אדני יהו&quot;ה''', עמודא דאמצעיתא. ובגין ד'''יהו&quot;ה''' איהו לימינא דאיהי חסד - אמר {{צ|שמרה נפשה}} דאתחסד בך עם '''אני''' דאיהו '''אדני''' לגבורה ובתפארת אתחברן תרין שמהן '''י&quot;אהדונהי'''. ורזא דמלה בחסד ובגבורה {{צ|ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה}}. ובתפארת דאתקרי {{צ|יהו&quot;ה איש מלחמה}} מה כתיב? {{צ|שתים חוברות איש}}. תרתין שמהן מתחברן ביה כחדא - {{צ|ושתים מכסות את גויותיהנה}}. תפארת אתקרי גוף - {{צ|וגויתו כתרשיש}}. '''י&quot;אהה וי&quot;הה'''. {{צ|הושע עבדך אתה אלהי}} {{צ|שמח נפש עבדך}} {{צ|תנה עזך לעבדך}} - תלת זמנין אתעביד דוד עבד בתהלה דא לקבל ג' זמנין דאוקמוה מארי מתניתין דבעי בר נש למיהוי עבדא בצלותא. בברכאן קדמאין כעבד דמסדר שבחוי קמי רביה. באמצעיות - כעבדא דבעי פרס מרביה. באחרונות - כעבד דמודה קדם רביה בפרס דקביל מיניה ואזיל ליה.  

ותלת זמנין דבעי למעבד עבד מסטרא דעבודה, דאוקמוה מארי מתניתין דלית עבודה אלא תפלה, ותלת אבהן אתקריאו 'עבדים' מסטרהא. ע&quot;ש שכינתא דאיהי עבודת יהו&quot;ה. ואוף הכי משה עבד יהו&quot;ה. ובגין דא {{צ|כי לי בני ישראל עבדים}}. אבל לגבי אחרנין כל ישראל בני מלכים הם מסטרא דמלכות. ואיהי אמאי אתקריאת 'עבודה'? כאורח דאתתא  למיפלח לבעלה ואורח בנין למפלח לאבוהון. 

דוד אתעביד עני חסיד ועבד. הדא הוא דכתיב {{צ|תפלה לדוד הטה אדני אזנך ענני כי עני ואביון אני}}. {{צ|שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך אתה אלהי הבטוח אליך}}. אתעביד עני לתרעא דמלכא דאתמר בה {{צ|אדני שפתי תפתח}}. {{גמט דגש|אדני}} - {{גמט דגש|היכל}} אתעביד עני לתרעא דהיכלא דמלכא. ומה כתיב {{צ|הטה אדני אזנך ענני}}. ודא שכינתא תתאה דאיהו אזן לקבלא צלותין ולמשמע לון כדכתיב {{צ|כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע}}. דאיהו אתעביד עני ודל מסטרא דאת '''ד'''' מן '''אחד''' למשאל מן '''אח''' דאיהו עמודא דאמצעיתא לקיימא ביה {{צ|דלותי ולי יהושיע}}, דלא ימות משיח בן אפרים. 

ושאיל מניה בההוא תרעא בגין ישראל העניים לקיים בהו {{צ|ואת עם עני תושיע}}. ולבתר שאיל בגין כהנייא דיחזור עבודה למקומה ואתעביד עבד. ולבתר דיהיב  לון אורייתא מסטרא דחסד למעבד '''גמול''' עם '''דלי&quot;ת''' מן אורייתא. ובגין דא אתעביד חסיד. 

כד מטא לג' ספיראן עלאין - פתח ואמר {{צ|יהו&quot;ה לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני}}. שלמה אמר הא בינה איהי דמשה אשאל בחכמה עלאה דאיהי לעיל מדרגיה. מה כתיב {{צ|אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני}}. והא כתיב {{צ|ויהו&quot;ה נתן חכמה לשלמה}} - חכמה זעירא. ובעא לסלקא מתתא לעילא דאתרחיקת מניה בגין דאפילו לבינה לית ב&quot;נ בעלמא דיכיל לסלקא בר ממשה כ&quot;ש לעילא מניה דאיהו חכמה עלאה מסטרא דילה - חכם עדיף מנביא.  ואע&quot;ג דאוקמוה בארח דרשא על פרה אדומה - שבעים פנים לתורה.


* ר' אלעזר קום לחדשא מלין קמי שכינתא די תהא עזר לאביך, דשמא גרים! '''עזר אל''' - '''אל''' מימינא, '''עזר''' משמאלא. הדא הוא דכתיב {{צ|אעשה לו עזר כנגדו}}. במאי? ב'''זרע''' שפיר דאיהו הפך '''עזר'''. 
* ויקום ר' יוסי עמך דאיהו כרסייא שלימתא למאריה, דהכי סליק {{גמט דגש|יוסי}} לחשבון {{גמט דגש|הכסא}} - {{גמט דגש|אלהים}} בחושבן. * * ויקום עמיה ר' יהודה דביה '''הוד''' וביה '''יה''' וביה '''יהוה ד'''' - ד' חיון ופניהם וכנפיהם פרודות כלהו לקבלא ליה.  ומניה דוד דהודה לקב&quot;ה דרגא בהודאות דאיהו מצד '''הוד'''. 
* ויקום עמיה ר' {{גמט דגש|אלעאי}} - בגימטריא {{גמט דגש|יב&quot;ק}} - בקי בהלכתא. 
* ויקום עמיה ר' {{גמט דגש|יודאי}} דחושבניה {{גמט דגש|אל}}. כגון מיכאל מלאכין רשימין באל כגון {{צ|יש לאל ידי}}. ורזא ד'''אל''' - '''א'''' דמות אדם, '''ל'''' - תלת חיון דאינון ד' אנפין לכל חד דרמיזין (ס&quot;א בה) ב'''ה'''' בחושבן '''ל'''' (נ&quot;א תלת יודין עולים ל'). ואינון בראשי תלת אזכרות דאינון '''יהו&quot;ה מלך יהו&quot;ה מלך יהו&quot;ה ימלוך''' לעולם ועד. 
* ויקום ר' {{גמט דגש|אבא}} עמהון, דאיהו חושבניה {{גמט דגש|ד'}} - ד' חיון.&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רכג|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכג ב/&gt;רבי שמעון איהו כאילנא, ור' אלעזר בריה וחברוי דאינון חמשה דאדכרנא כענפין דאילנא רברבין דדמיין לדרועין ושוקין. 

קום רבי שמעון ויתחדשון מלין מפומך בהאי קרא דמלקדמין - {{צ|למנצח}} - תמן '''נצח''' - '''נ'''גון '''צח''', וביה אתקרי יהו&quot;ה מארי נצחן קרבין לגבי אומין עכו&quot;ם דעלמא. ורחמין ודינא לישראל. ורזא דמלה - {{צ|ובאבוד רשעים רנה}}. '''מ&quot;ל''' - שבעין שמהן אית ליה. ועם נצח והוד - {{גמט דגש|ע&quot;ב}} כחושבן {{גמט דגש|חסד}}. ורזא דמלה {{צ|נעימות בימינך נצח}}. 

'''הוד''' - ביה {{צ|הודו ליהו&quot;ה}} {{ממ|דה&quot;א|טז|}}.  '''צדיק''' - ביה {{צ|רננו צדיקים ביהו&quot;ה}}, וביה {{צ|רנו ליעקב שמחה}}. '''תפארת''' - ביה {{צ|הללו אל הללויה}} - '''הללו יה''' - דתמן יהו&quot;ה בנגון ובזמר, חסד וגבורה, בשיר ובברכה, חכמה ובינה, באשרי כתר, בתהלה מלכות. 

{{גמט דגש|מזמור}} - ביה '''{{גמט|רז}}''' וביה '''{{גמט|מום}}'''; מסטרא דזמר דאורייתא וזמר דצלותא.  זמר מסטרא אחרא איהי {{גמט דגש|מום זר}}. זמרא בביתא - חרבא בביתא. נדה שפחה בת עכו&quot;ם זונה. ודא אתוון '''מזמור'''.

'''נגון''' - תמן '''גן'''. הכי שפירו דנגונא. ביה הלל כגון {{צ|ליל שמורים הוא ליהו&quot;ה להוציאם ארץ מצרים}}.

'''אשרי''' - דביה שרי עלמא משבחין {{צ|אשרי העם שככה לו}}.

'''בברכה''' - {{צ|אברכה את ה' בכל עת}}.

'''בתהלה''' - {{צ|תמיד תהלתו בפי}}. 

{{צ|על שושן עדות}} {{ממ|תהלים|ס|}} - דא הוד דאיהו שושן סומק שליט על חוור דנצח שליט איהו חוור על סומק. מאי {{צ|עדות}}? דא צדיק - איהו ברית דאיהו אחיד לשמיא וארעא. הדא הוא דכתיב {{צ|העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ}}. 

מאי {{צ|מכתם}}? - '''מך תם'''. '''מך''' - איהו צדיק. '''תם''' - עמודא דאמצעיתא, דרגא דיעקב.  {{צ|איש תם}} - גוף וברית חשבינן חד ללמד חסד וגבורה דמתמן אורייתא אתיהיבת ללמוד וללמד.

אמר ליה, שפיר קאמרת, אבל {{צ|למנצח על השמינית}} {{ממ|תהלים|יב|}} - דלא תזוז נצח מן הוד דאיהי ספירה שמינית אמר {{צ|למנצח על השמינית}}.

אמר בוצינא קדישא, אי הכי בינה דרגא דילך ואמאי אוקמוה ונתן ההוד למשה שנאמר {{צ|ונתתה מהודך עליו}}? אמר ליה, שפיר קא שאלת! '''ה'''' סלקא באת '''י'''' - חמש זמנין עשר - לחמשין תרעין דבינה. ואתפשטותא דלהון מחסד עד הוד הן חמש עשרה בכל ספירה - אינון חמשין. ובגין דא מבינה עד הוד כלא אתפשטותא חדא.  לבתר אתא צדיק ונטיל כל חמשין תרעין בלחודוי למהוי שקיל לכל חמש ואתקרי {{גמט דגש|כל}} דנטיל כל חמשין תרעין. ואוף הכי '''כלה''' נטילת להו כלהו. 

אמר כען ודאי אתיישב מלה על בורייה. 


ועוד - '''למנצח''' - תמן '''מל''' עם '''נצח'''. ודא '''מל''' מן '''חשמל'''. מן '''חש''' - הוד ונצח אינון לקביל תרין שפוון. ובגין דא אתקריאו שפוון חיון אשא ממללא. ובחגיגה: {{צ|עד היכן מעשה מרכבה?}}. ואוקמוה מן {{צ|וארא}} עד {{צ|חשמל}} דמסטרא דגבורה אתקריאו חיון אשא. ונהר דנפיק מזיען דלהון יסוד כלהו תלת אינון מרכבה לתפארת אדם מעשה מרכבה דא מלכות. ובתלת אלין איהו חכמה ובינה ודעת. 

ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין דאין דורשין במעשה מרכבה ביחיד אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו. ואית מרכבה לתתא מזעיר אנפין דאיהו '''מטטרון''', אדם הקטן, דבמרכבה דיליה דאיהו פרדס רדיפי מיא דאורייתא דנפיק מגו פרדס דיליה לתלת מארבע דאתמר עלייהו {{צ|ארבעה נכנסו לפרדס}}.  והא אתמר דאיהו צפרא דחזא רבה בר בר חנה לכיף ימא דאורייתא דימא מטי עד קורסולוי  ורישיה מטי עד צית שמיא ולא אכשילו תלת ביה משום דנפישי מיא דיליה אלא משום דרדיפי מיא. ואוקמוה. 


'''{{גמט|אבג}}''' - כליל לון דסלקין לשית לקבל אתוון '''מטטרון'''. רביעאה - '''ד'''' - {{צ|קול דממה דקה}} דתמן אתי מלכא ואיהו אדם לשבת על הכסא. 

'''א יי''' - מים עליונים ומים תחתונים דלית בינייהו אלא כמלא נימא דאיהו '''ו''' נטוי בינייהו ברקיע דאיהו מבדיל בין מים למים דיהא הבדלה בין נוקבא לדכורא. בגין דא {{צ|ויהי מבדיל}}. ורזא דמלה '''יאהדונהי'''. מים עליונים זכרים '''י'''' עלאה. מים תחתונים נקבות - '''י'''' תתאה. שית אתוון בינייהו כחושבן '''ו'''' - דא מטטרון דאיהו בין '''א'''. ועוד, '''י'''' - נקודה. '''ו'''' - גלגל. ולית תנועה בגלגל בשית סטרין כחושבן {{גמט דגש|ו'}} אלא בההיא נקודה. וההיא נקודה איהי יחודא דכלא ואסהידת על ההוא יחיד דלית ליה שני דאוקמוה עליה רבנן שצריך ליחדו כדי שתמליכהו על&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכג ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רכד|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכד א/&gt; השמים ועל הארץ ועל ד' רוחות עלמא. '''ב'''' - שמים וארץ. '''ג'''' - עמודא סביל לון. '''ד'''' - ארבע חיון. '''ה'''' - כרסייא. '''ו'''' - שית דרגין לכרסייא. 


ועוד {{גמט דגש|א ב ג ד ה ו ז ח ט}} - {{גמט דגש|אדם}}. {{גמט דגש|י'}} - ייחוד דיליה מלכות עשיראה. דאדם תשע איהו לקבל תשע אתוון. 

זכאין אינון ישראל דידעין רזא דמאריהון!


דבר אחר: {{צ|צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי}}. ר' יהודה אמר בקרבנא '''אית עשן ואית ריח ואית ריח ניחח'''. 
* '''עשן''' איהו מסטרא דדינא. הדא הוא דכתיב {{צ|כי אז יעשן אף ה'}}, {{צ|עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל}}. 
* {{צ|ריח ניחחי}} - רחמי. {{צ|וריח אפך כתפוחים}}. 

אמר רעיא מהימנא, והא תרוויהו עשן וריח אינון באף וקראין סהדין! חד: {{צ|עלה עשן באפו}}. ותניינא {{צ|וריח אפך כפתוחים}}. ואמאי אתקרי חד עשן דינא ותניינא רחמי? אלא בחוטמא אית תרין חלונין ואתמר בשמאלא {{צ|עלה עשן באפו}}. מאי {{צ|עלה}}? אלא מלבא דאיהו בשמאלא לקבל גבור מימינא נחית רוחא לגביה לקררא ליה ולשככא רוגזיה מסטרא דחסד דתמן מוחא. חכמה לימינא - הרוצה להחכים ידרים. בינה בלבא כלפי שמאלא - הרוצה להעשיר יצפין. ובגין דא {{צ|עלה עשן באפו}} מן בינה לגבי חכמה דאיהי לימינא ומקבל ליה בחדוה בנגונא דליואי. והאי עשן לא סליק אלא על ידי אש דאדליק בעצים דאינון אברים מליין פקודין עצי עולה.  מארי תורה אורייתא דאיהי אדליקת בהון אש בתוקפא דגבורה ועלה עשן בהון בבינה - עשן המערכה. ומדסליקת לאף אתקרי '''קטרת'''. הדא הוא דכתיב {{צ|ישימו קטורה באפך}}. ולית דבטיל מותנא בעלמא כקטרת דאיהו קשורא דדינא ברחמי עם ריח ניחח באף תרגום ד'קשר' - {{צ|קטירו}}. 

אמר ר' יהודה, זכאה חולקנא דרווחנא מלין סתימין באתגלייא!

עוד אמר בוצינא קדישא דבתר דצלותא איהי כקרבנא. מאן דיימא פטום הקטרת בתר תהלה לדוד בטיל מותנא מביתא. 


אמר רעיא מהימנא, כען בעי למנדע איך אתקינו צלותין לקבל קרבנין? אלא תלת צלותין לקבל {{צ|את הכבש האחד תעשה בבקר}} - דא צלותא דשחרית דאתמר בה {{צ|וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את יהו&quot;ה}}, ואוקמוה רבנן דלית עמידא אלא צלותא.  {{צ|ואת הכבש השני תעשה בין הערבים}} - לקבל צלותא דמנחה דתקין לה יצחק. הדא הוא דכתיב {{צ|ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב}}, ולית 'שיחה' אלא צלותא. צלותא דערבית לקבל אמורין ופדרין דמתאכלין כל הלילה - הדא הוא דכתיב {{צ|ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש}}, ולית 'פגיעה' אלא צלותא.

אדהכי דאנן באתר דא - אמאי כתיב {{צ|ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא}}? וכי לא הוו ליה כרים וכסתות למשכב?! אלא הואיל ואתא חתן לגב כלה - אף על גב דלא הוה ארחוי למשכב אלא בכרים וכסתות ואיהי יהיבת ליה אבנים למשכב -  יקבל כלא ברעותא דלבא. והא אתמר. ואוף הכי אתמר בחבורא קדמאה מאי דכתיב {{צ|ויאמר יעקב כאשר ראם}}. אמר ר' שמעון: תיב ואימא קרא {{קטן|(ככתוב [[זהר חלק ג רכה ב|דף רכ&quot;ה ע&quot;ב]] {{צ|אלא פגיעה}} ברעיא מהימנא שם)}}.


'''אמר רעיא מהימנא''' לית קרבנין אלא לרחקא סטרין מסאבין ולקרבא דרגין קדישין. ואתמר בחבורא קדמאה דלהון (ערקין דכבדא אלין אישים וכל אינון חיילין ואתמר) ערקין דכבדא אית מנהון רברבין, אית מנהון רברבין וזעירין. ומתפשטין מנהון לכמה סטרין. ואלין נטלין אברין ואמורין ופדרין דמתאכלין כל הלילה דהא קרבן כלא ליהו&quot;ה.

אמר בוצינא קדישא: רעיא מהימנא! והלא אמרת לעיל דקרבנין דקב&quot;ה לאו אינון אלאל לקרבא '''י'''' ב'''ה'''', '''ו'''' ב'''ה''''? אלא אע&quot;ג &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכד א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רכד|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכד ב/&gt;דכל קרבנין  צריכין לקרב קמיה - איהו פליג לכל משריין מאכלין דקרבנין - לכל חד כדקא חזי ליה. לשכליים - מזוני דאורייתא ומשתייא דיינא ומיא דאורייתא. לטבעיים דאינון שדים דאינון כבני אדם יהיב לון אלין מאכלין טבעיים דנחית אשא דלהון למיכל לון כמה דאוקמוה רבנן {{צ|אי זכו הוה נחית כמו אריה דאשא למיכל קרבנין, ואי לא - הוה נחית תמן כמין כלבא דאשא}}. 
ואוף הכי כד מית בר נש - אי זכי נחית בדמות אריה לקבלא נפשיה, ואי לאו - בדמות כלב דאמר דוד עליה {{צ|הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי}}. 

ובגין לשיזבא קב&quot;ה גופיהון דישראל מנהון ונפשהון - מני לקרב קרבנין דבעירן וגופן באתרייהו לקיים {{צ|אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים}}. אבל קוב&quot;ה לא נטיל אלא רעותא דלבא ותבירו דיליה (דאיהו ישראל). הדא הוא דכתיב {{צ|זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה}}. כגוונא דכלי חרס דאתמר בהון {{צ|נשברו - נטהרו}}. 

כהנא - מוחא. לוי - לבא. גופא - ישראל. ואתמר בהון {{צ|כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם}}. ואי כבד בעי לקרבא לגבי דלבא חלבים דאינון מסאבין - איהו לא נטיל אלא שמנונו דחלב טהור. כגוונא דאית בגופא חלב טהור וחלב  טמא, דם צליל בלא פסולת ודם עכור בפסולת, וערקין דלבא חיילין קדישין וערקין דכבד חיילין מסאבין. אוף הכי אינון משריין דיצר הרע ומשריין דיצר הטוב - אלין ממנן על ערקין דלבא ואלין ממנן על ערקין דכבדא. אוף הכי תרי אומי ישראל ואומין דעלמא עכו&quot;ם. 

אמר ליה רעיא מהימנא: שפיר קא אמרת בכלא! אבל אפילו ישראל לאו כלהו שוין! דאית בהון בני מלכות מסטרא דמלכות קדישא, כלילא מעשר ספיראן ומכל הוויין וכנויין, ואית מנהון עבדין מסטרא דעבד דאיהו {{צ|עבדו זקן ביתו}}, ואית מנהון כבעירן ואתמר בהון {{צ|ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. ואינון דדמיין לענא קב&quot;ה מני לקרבא בעירן באתרייהו לכפרא עלייהו. ואינון דדמיין למלאכין - קרבנין דלהון אינון עובדין טבין דממנן עלייהו מלאכים דמקריבין לקב&quot;ה באתרייהו. ואינון דהוו בנין&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכד ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רכה|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכה א/&gt; ליהו&quot;ה. הדא הוא דכתיב {{צ|בנים אתם ליהו&quot;ה אלהיכם}}. בחובין דלהון מתפרדי אתוון. ותקונא (ס&quot;א דלהון הוא אורייתא) הוא דלהוי אורייתא דאיהו שם יהו&quot;ה לקרבא אתוון '''י'''' ב'''ה'''' '''ו'''' ב'''ה'''' בקרבנא דלהון. הרי בכל קרבנין - בין דבעירי בין דמלאכין דממנן על פקודין, בין במלכותא בין בשמיה -- כלא צריך לקרבא לקב&quot;ה (דאורייתא דיליה) באתוון קדישין, ואיהו רכיב בארבע חיון דמלאכים ואיהו רכיב בארבע יסודין דמנהון אתבריאו ארבע חיון טבעיים. ואיהו הוא דמקרב מיא באשא ורוחא בעפרא. הדא הוא דכתיב {{צ|עושה שלום במרומיו}}. ואוף הכי הוא מקרב '''מיכאל דאיהו מים שכליים''' עם '''גבריאל דהוא אש שכלי'''. ואיהו מקרב '''אוריאל דאיהו אויר''', דהיינו רוח שכלי, עם '''רפאל דאיהו אפר שכלית'''. דמיד דאסתלק קב&quot;ה מבינייהו לית בהון חילא.

ואי תימא, הא כתיב בכל קרבנין {{צ|ליהו&quot;ה}} - ואיך אמרנא דאית פרודא באתוון? אלא האי אתמר בדרגין דאתבריאו ואתקריאו בשמיה, ולא דאינון איהו ממש. הדא הוא דכתיב {{צ|כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתי אף עשיתיו}}. דאית אתוון ד'''יהוה''' באצילות דלית בהון פרודא והפסקה דאינון כמבועין לגבייהו דאשקיין לאילנין. ובגין אלין דאתבריאו אדמיין '''י'''' לרישא, '''ו'''' לגופא, '''ה' ה'''' לעשר אצבען. אבל עלות העלות על כלא דאתקרי '''יהוה''' אתמר ביה {{צ|ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש}}. {{צ|ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו}}. {{צ|אני יהו&quot;ה לא שניתי}}. לא מטי ביה חובין לאפרשא אתווי '''י'''' מ'''ה'''' '''ו'''' מ'''ה'''', דלית ביה פרודא. ועליה אתמר {{צ|לא יגורך רע}}. איהו שליט על כלא ולית מאן דשליט ביה. איהו תפיס בכלא ולית מאן דתפיס ביה. ואיהו לא אתקרי '''יהוה''' ובכל שמהן - אלא באתפשטות נהוריה עלייהו. וכד אסתליק מנייהו - לית ליה מגרמיה שם כלל מנהון. עמוק עמוק מי ימצאנו. לית נהורא יכיל לאסתכלא ביה דלא אתחשכת. אפילו כתר עליון דאיהו נהוריה תקיף על כל דרגין ועל כל חילי שמיא עלאין ותתאין -- אתמר עליה {{צ|ישת חשך סתרו}}, ועל חכמה ובינה {{צ|ענן וערפל סביביו}}. כל שכן שאר ספיראן. כל שכן חיון. כל שכן יסודין דאינון מתים. 

איהו סובב על כל עלמין ולית סובב לון לכל סטרא עילא ותתא ולארבע סטרין בר מיניה. ולית מאן דנפיק מרשותיה לבר. איהו ממלא כל עלמין ולית (ס&quot;א אלהא כו' לון בר מניה) אוחרא ממלא לון. איהו מחיה לון ולית עליה אלהא אחרא למיהב ליה חיין. הדא הוא דכתיב {{צ|ואתה מחיה את כולם}}. ובגיניה אמר דניאל {{צ|וכל דארי ארעא כלא חשיבין וכמצבייה עביד בחיל שמיא}}. איהו מקשר ומיחד זינא לזיניה, עילא ותתא, ולית קורבא להו בד' יסודין אלא קב&quot;ה כד איהו בינייהו.

מיד דחבו אלין דאתקריאו {{צ|בנים אתם ליהו&quot;ה אלהיכם}} - אסתלק מן אתוון - אשתארו בפרודא. ומאי תקוניה? לקרבא אתוון בקב&quot;ה - '''י'''' ב'''ה'''' '''ו'''' ב'''ה''''. 

אוף הכי אינון עבדין דיליה מסטרא דחיון - בחובין דלהון גרמו ליה לאסתלקא מנהון ומאי תקנתא דלהון? לנחתא קב&quot;ה עלייהו לקרבא לון. אוף הכי אינון דהוו מארבע יסודין דאינון עאנא דקב&quot;ה דגרמו לסלקא קב&quot;ה מנייהו - מאי תקנה? לקרבא לון לקב&quot;ה. ובגין דא בכלהו מני {{צ|קרבן ליהו&quot;ה}} {{צ|את קרבני לחמי לאשי}}. 

אוף {{צ|את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים}}. וכתיב {{צ|(ולקחת) שתי תורים או שני בני יונה}} - כל זינא אזיל לזיניה. וקב&quot;ה מקרב כלא באתר דא איהו עלת על כלא דלית אלהא בר מניה. ולית מאן דיכיל לקרבא חילין בר מניה. 

אבל חילין דאומין עעכו&quot;ם - אינון מסטרא דפרודא! ווי למאן דגרים בחובוי לאעלא אתוון וחיון ויסודין דמיד אסתלק קב&quot;ה מישראל וייעלון אומין עעכו&quot;ם בינייהו. לית לון קריבות בקודשא בריך הוא דלית קורבנין בחוצה לארץ. ובגין דא אוקמוה רבנן {{צ|הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה}}. בההוא זמנא דאמר מלין אלין - נחתו כל אתוון קדישין וחיון קדישין וד' יסודין לגביה ובריכו ליה ואמרו על ידך רעיא מהימנא נחית עלן קב&quot;ה ומתקרבין זינא&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכה א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רכה|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכה ב/&gt;לזיניה - בריך אנת לקב&quot;ה בארבע יסודין. כען אתבריר כלא על בורייה!   

{{קטן|({{צ|ובחבורא קדמאה קיבה}} - [[זהר חלק ג רלד ב|רלד ע&quot;ב]])}}


'''אלא פגיעה''' איהי פיוסא דכד ייתי חתן לגבי כלה  לית ארח לחתן לייחדא בכלה אלא בפיוסא ולבתר יעבד עמה לינה. והיינו (ד&quot;א וילן שם) {{צ|כי בא השמש}}. 

אמר רעיא מהימנא, אי הכי מאי ניהו {{צ|כי בא השמש}}? דהא  ארח דרשא אוקמוה לשון כבייה והיינו כי בא השמש? אלא מהכא אוליפנא מאן דמייחד באתתיה צריך בליליא למכבי שרגא, וביממא לאו ארח דרבנן לשמש מטתן אלא בלילה ארח צנעא. ובגין דא מתי אתעביד לינה - {{צ|כי בא השמש}} - דאתפני שמשא מעלמא. ובגין דא אוף הכי דצריך לאתכסייא מן שמשא והכי צריך לאתכסייא מאלין מלאכין דאינון מיצר הטוב מימינא בכמה משריין. ומיצר הרע דאזיל לשמאלא בכמה משריין. ובגין דא בתר דאתא צפרא אמר {{צ|כאשר ראם}}, ומסטרא דיעקב דהוה איש תם לא הוה עמיה אלא חיילין דמלכא ומטרוניתא, ובגין דא {{צ|ויקרא שם המקום ההוא מחנים}}. אינון מלאכין דיממא כתיב {{צ|כאשר ראם מחנה אלהים זה}}. וכד אתו מלאכים דליליא דאתכנשו בהדיה לנטרה ליה אמר &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכה ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רכו|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכו א/&gt; {{צ|ויקרא שם המקום ההוא מחנים}} בגין דצלותא איהי כלה. הדא הוא דכתיב {{צ|אתי מלבנון כלה אתי וגו'}}. אתקרי הכא {{צ|אתי}}, ובאורייתא דבכתב אתמר עלה {{צ|הנה מקום אתי}}. 

ובגין דאיהי אתקריאת 'מקום' בעלמא דין אתמר בה {{צ|ויפגע במקום וילן שם}}.  ובגין דא איהי אמרת {{צ|מי יתנני במדבר מלון אורחים}}, דהות רשו בפני עצמה ולאו עם אינון דקבעין לה חובה עמהון בלא חתן דילה.  

ובכל שעתא דבר נש מצלי - קב&quot;ה אקדים ונטר ליה. ורזא דמלה {{צ|והאיש משתאה לה}} - ולית 'איש' אלא קב&quot;ה - הדא הוא דכתיב {{צ|יהו&quot;ה איש מלחמה}}. {{צ|ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת}} כגון {{צ|ויצא כברק חצו}}. ואי תימרון דהא אוקמוה רבנן לעשרה קדמא שכינתא ואתיא, לאחד - עד דיתיב. לעשרה דהיא '''י'''' - קדמה '''ה''''. לאחד דאיהו '''ו'''' - עד דיתיב לא אתיא לגביה '''ה'''' תניינא. ורזא דמלה דבאתר דלית תמן '''י&quot;ה''' - לא אתיא תמן '''ה''''. ומאן דבעי ליחדא אתוון צריך בתחנה ובתחנוני, ובגין דא {{צ|ואתחנן אל יהו&quot;ה}}  באדני לשכינתא בתחתונים ולקב&quot;ה ברחמי עד הכא. 

{{צ|את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים}} - דאיהו רזא ד{{צ|כבשי רחמנא}} דאוקמוה עלייהו רבנן {{צ|גבי כבשי דרחמנא למה לך?}}. אלא מלין דיהון תחות כבשוני דעלמא יהון מכוסין תחות לבושך. מה לבוש איהו מכסה על גופא - אוף הכי צריך לכסאה רזין דאורייתא, כל שכן רזין דקרבנין דאינון כגוונא דקריבו דאתתא לגבי בעלה. ומה קריבו דתרוויהו צריך באתכסיא - אוף הכי צריך קרבן לכסאה לון מבני עריין רשיעייא חצופין דלית לון בשת פנים ולא ענוה. 

וכמה מיני ממזרין אינון בני עריות בני נדה - ד'''נד ה'''' מנה ואשתכח באתרה שפחה בת אל נכר זונה. והאי איהו רזא {{צ|תחת שלש רגזה ארץ וגו' תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם ושפחה כי תירש גבירתה}}. דנד '''ה'''' מאתרהא דאיהי מטרוניתא יצר הטוב, ועאלא באתרהא שפחה יצר הרע. ורזא דמלה {{צ|כנגע נראה לי בבית}}. היינו דם טמא דנדה. ומה התם {{צ|והסגירו הכהן שבעת ימים}} - אוף הכי {{צ|שבעת ימים תהיה בנדתה}}. 

{{קטן|({{צ|ולית מצורע וכו'}} עד {{צ|לה' אלהיכם}} - נדפס [[זהר חלק ג לג ב|בפרשת צו דף ל&quot;ג ע&quot;ב]])}}

זכאין אינון אברים דמתקדשי בשעת תשמיש דאינון עצי&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכו א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רכו|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכו ב/&gt;העולה, דאחידן בהון אשין קדישין. שם יהו&quot;ה דאחיד באשין דלהון. ובגין דא {{צ|באורים כבדו יהו&quot;ה}}. ע&quot;כ כבשי דרחמנא דהיינו {{צ|את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים}}. שלימו קרא {{צ|ועשירית האיפה סלת}}. זכאה איהו מאן דאנגיד ממוחיה טפה סלת נקיה בלא פסולת, ואיהי רמיזא באת '''י'''' מן '''אדני''', כלילא בעשר ספיראן דאיהי {{צ|בלולה בשמן כתית רביעית ההין}} ואיהי בלולה במקרא במשנה בתלמוד בקבלה.

{{קטן|(כאן שייך מ&quot;ש [[זהר חלק ג רמד א|בדף רמ&quot;ד ע&quot;א]] {{צ|אר&quot;מ ועשירית האיפה}})}}


יחזקאל כד חמא שכינתא מגו קליפין - חזא עמה עשר ספיראן בלא פרודא כלל. ואלין אינון מוחא מלגו. כלהו חזא לון מגו נהר כבר דלתתא איהי {{צ|רכב אלהים רבותים}} - כל רבוא עשר אלפין - {{צ|רבותים}} כ' אלף. אפיק 'תרי שאינן' - אשתארו תמני סר בחושבן - {{גמט דגש|ח&quot;י}} עלמין דכליל עשר ספיראן דאתלבש ב{{גמט דגש|ט&quot;ט}} מן '''מטטרון'''. '''ט&quot;ט''' מן '''טטפת'''. ואתמר ביה {{צ|והיו לטטפת בין עיניך}}. מאן עיינין? אלין לעילא דאתמר בהו {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. מאן מראות אלין? אינון עשרה מראות דמטטרון דחזא כשרגא בגו עשישיתא. תשע באתגלייא וחד סתים. מראה חדא דאיהו חזו קדמאה מאלו עשרה - דא איהו דאתמר ביה {{צ|וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא}}. ואע&quot;ג דאתפרש לעילא - צריך לחדתא עליה מלין דחדושין.

אמר קב&quot;ה למשריין דלעילא - מאן דמצלי בין יהא גבור בין יהא חכם בין יהא עשיר בזכוון  גבור חכם בתורה ועשיר במצות - לא ייעול בהיכלא דא צלותיה עד דתחזון ביה סימנין אלין דיהב גרמיה ביה תקונין דילי. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין {{צ|אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו}}. למאן דיהא רשים באלין סימנין בלבושיה תקבלון צלותיה. 

סימנא חדא - דיהא רשים בצלותיה בתכלת בכנפי מצוה ציצית דאיהו דמי לרקיע דאיהו מטטרון דיוקנא דיליה תכלת שבציצית. ובגין דא שיעור הציצית אוקמוה רבנן {{צ|טלית שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו}}. והאי איהו דאתמר ביה {{צ|ונער קטן נוהג בם}}. והאי איהו {{צ|נוהג}} בד' חיון דאינון '''ד'''', ואיהו כליל שש מעלות לכסא דאינון '''ו''''. ובגין דאיהו כליל עשר - מתלבשין ביה עשר ספיראן '''י'''' וביה הוה אתחזי קב&quot;ה בשכינתיה דאיהי כלילא מעשר ספיראן לנביאי. ומסטרא דשכינתא דאיהי עשיראה - תכלת שבציצית איהו תכלת דכל גוונין דאיהי תכלית ד'''י'''' ספיראן. וביה {{צ|ותכל כל עבודת אהל מועד}}. ואיהי לשון כלה - הדא הוא דכתיב {{צ|ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן}}. ואוקמוה רבנן {{צ|כלת כתיב}}, ואיהו תכלת דשרגא דאכיל תרבין ועלוון ועליה אמר יחזקאל {{צ|דמות כמראה אבן ספיר דמות כסא}}. סגולה דהאי אבן מאן דירית לה לא שלטא נורא דגיהנם עליה. לית נורא בעלמא מקלקל לה ולא כל מיני מתכות. כל שכן מיא דלא מזיקו לה מאן דירית לה אתקיים ביה {{צ|כי תעבור במים אתך אני וגו'}}.  וכל עלאין ותתאין דסטרא אחרא דחלין מניה. 

תכלת דימא - בגיניה אתמר {{צ|כי תעבור במים אתך אני}}, דבסגולה דא {{צ|סוס ורוכבו רמה בים}} - דא ממנא דמצרים. מגוון דא דחלין עלאין ותתאין. משריין דימא דחלין מניה ומשריין דרקיעא דאיהו תכלת  מניה דחלין משריין דתכלת (ס&quot;א ומשריין דרקיעא משריין) דנורא דגיהנם דחלין מניה. והאי תכלת&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכו ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רכז|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכז א/&gt; איהו '''דין דינא אדני''' - דינא דמלכותא דינא. 

ותרין גוונין רשימין בטלית - חד חוור וחד תכלת. ועל תרין גוונין אלין אתמר {{צ|ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר}}. {{צ|לבנת}} - לובן דספיר. דאיהו כליל בתרין גוונין, רחמי ודינא, חוור ואוכם, אוכמו דתכלת. ועל תרין גוונין רמיזו רבנן {{צ|מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן}}, למהוי ברתא דמלכא. קריאת שמע יחודא דקב&quot;ה כליל מתרין גוונין אלין דאינון '''יהו&quot;ה אדני''', רחמי ודינא. כגוונא דקב&quot;ה כליל ב' גוונין '''יהו&quot;ה אדני''' למהוי רחמי ודינא, כסא דין וכסא רחמים (מטטרון). 

{{צ|כמראה אבן ספיר דמות כסא}}. מאי {{צ|דמות כסא}}? אלא לקבל כרסייא דאית ליה {{גמט דגש|ע&quot;ב}} גשרים דיהא בר נש רשים בע&quot;ב קשרים, וחוליין דציצית לקבל ע&quot;ב גשרים דכרסייא דאינון {{גמט דגש|ח&quot;י}} קשרים וחוליין לכל סטרא דכרסייא דאיהו '''ה'''' לכל סטרא בד' חיון דכרסייא דאינון '''ד'''' ושית דרגין דכרסייא דאינון '''ו''''. ודא מטטרון איהו כליל ד' חיוון. הדא הוא דכתיב {{צ|ונער קטן נוהג בם}}, ואינון מיכאל גבריאל נוריאל רפאל. מטטרון. 

{{צ|שש מעלות לכסא}} דסלקין שית מאה. {{גמט דגש|ציצית}} בתרין יודי&quot;ן. ואי חסר יו&quot;ד - הא חירק באתריה הכי סלקא בכל סטרא בד' כנפי ציצית. {{קיצור|ותלת עשר|13}} חליין דציצית אינון {{גמט דגש|תרי&quot;ג}}.

ועוד {{צ|שש מעלות לכסא}}  ברזא דא: {{גמט דגש|וא&quot;ו}} סליק לחושבן {{גמט דגש|י&quot;ג}} דאתרמיז בתלת תיבין {{צ|ויסע ויבא ויט}} דאינון '''והו אני והו'''. חמש קשרין '''ה'''' לכל סטרא א' טלית ח&quot;ד לכלהו ובאת '''ה'''' אשתלים {{גמט דגש|ח&quot;י}} דאינון {{גמט דגש|ט&quot;ט}} למהוי {{גמט דגש|חיה}} לכל סטרא כליל ד' חיות. ולכל חיה ארבע אנפין וארבע גדפין - אינון {{גמט|ל&quot;ב}} אנפין וגדפין, ואינון תליין מחיה דאיהו אדם. ואינון {{גמט|ל&quot;ב}} כחושבן {{גמט דגש|יו&quot;ד ה&quot;א ה&quot;א}}. שלימו דלהון {{גמט דגש|וא&quot;ו}} - תליסר חוליין בכל ד' כנפי. והוא&quot;ו מתייחד עם כל ארבע חיות ואשלים לעילא אשלים לתתא. עמודא דאמצעיתא איהו מטטרון לאשלמא לעילא כגוונא דתפארת - שמיה כשם רביה - בצלמו כדמותו אתברי דאיהו כליל כל דרגין מעילא לתתא ומתתא לעילא. ואיהו אחיד באמצעיתא. הדא הוא דכתיב {{צ|והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה}}, ואיהו כליל ד' אנפין וארבע גדפין דכל חיה וחיה דלעילא דאינון '''{{גמט|יאהדונהי}}'''. אז ישיר משה בכל חיה ארבע אנפין וארבע גדפין כגוונא דא - {{גמט דגש|א&quot;ז}} באריה, {{גמט דגש|א&quot;ז}} בשור, {{גמט דגש|א&quot;ז}} בנשר, {{גמט דגש|א&quot;ז}} באדם. דאינון {{גמט דגש|ל&quot;ב}} אנפין וגדפין בחושבן {{מכפלת גימטריה|א&quot;ז||ד'}} זמנין. ואינון ד' אנפין '''יהו&quot;ה''', ד' גדפין '''אדני''', לקבל ד' בגדי זהב וד' בגדי לבן דלביש כהנא לכפרא על ישראל לקבל {{צ|אדני שפתי תפתח}}.

וצלותא דתפלה '''יהו&quot;ה''' בחתימה ח&quot;י ברכאן דצלותא, ותמני סרי זמנין '''יהו&quot;ה''' אית בהון {{גמט|ע&quot;ב}} אתוון בחושבן {{גמט דגש|ויכלו}} דכלילן בצדיק ח&quot;י עלמין. ובארבע חיון '''יהו&quot;ה אדני''' - תמניא לכל סטרא - דאינון {{גמט|ל&quot;ב}} אתוון. ו{{גמט דגש|י&quot;ג}} אתוון דאשתכחו מן '''וה&quot;ו אני וה&quot;ו''' - הא תלת עשר דכלילן עילא ותתא. בהון אשתלים {{גמט דגש|אדם}} דאיהו {{גמט דגש|מ&quot;ה}}, עמודא דאמצעיתא. לעילא באילנא דחיי לית קליפין - {{צ|כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק}}. לתתא אית קליפין במטטרון דאיהו בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא דבזמנא דקודשא בריך הוא לבר ממלכותיה אתכסי בגדפין ואנפין דעבד דיליה. הדא הוא דכתיב {{צ|וירכב על כרוב ויעף}}. ואינון קליפין דסחרין לד' חיון דמטטרון - אינון '''תהו''' - {{צ|והנה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לא ברוח ה'}}. '''בהו''' - {{צ|ואחר הרוח רעש לא ברעש יהו&quot;ה}}. הא תרין קליפין, ירוק וחוור. דקליפין דאגוזא - חד '''תהו''' קו ירוק, תניינא '''בהו''' אבנין מפולמין, קליפא תקיפא כאבנא מפולמא.
לקבל תרין קליפין אלין - '''מוץ ותבן''' דחטה.

'''קליפא תליתאה''' דקיקא לקבל סובין דחטה. דהכא איהו מתדבק בחטה ולא יכיל לאתפרשא מתמן עד דטחנין ליה בריחייא דאינון לקבל טוחנות דפומא דבר נש, דצריך למטחן בהון מלין דאורייתא עד דיהון כקמח סלת נקיה ובנפה דאיהי שפה אתבריר פסולת דאיהי סובין (דאורייתא) עד דישתכח הלכה סלת נקיה. בההוא זמנא נטיל לה לבא ומוחא וכל אברין דגופא דאתפשט בהון נשמתא ואתפרנסת בה נשמתא כגוונא דגופא אתפרנסת במלין דעלמא. דזה לעומת זה עשה אלהים. נהמא דגופא ונהמא דאורייתא. הדא הוא דכתיב {{צ|לכו לחמי בלחמי}}. והאי קליפא איהו כקליפא דמתדבקא במוחא דאגוזא. ובזמנא דאגוזא איהי רכיכא - אתפרש ההיא קליפא ממוחא דאגוזא בלא קושיא. ובזמנא דאגוזא איהי&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכז א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רכז|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכז ב/&gt; יבשה - קשה לבר נש לאעברא ליה מתמן כי עדיין הקושיא במקומה עומדת. ובגין דא מני קב&quot;ה לבר נש לאהדרא בתיובתא בבחרותיה קודם דיזקין ביה יצר הרע. הדא הוא דכתיב {{צ|מפני שיבה תקום}} - קודם שיבה דילך. 
והאי קליפה איהי אש ואתמר בה {{צ|ואחר הרעש אש לא באש יהו&quot;ה}}.

'''רביעאה''' - תהום, חלל דאגוזא, ביה {{צ|קול דממה דקה}}. תמן קא אתי מלכא - {{צ|ומתוכה כעין החשמל מתוך האש}}. ואינון קליפין אינון רשימין בד' אברים דגופא.

בריאה - תמן ליחא דמינה אשתכחו סרכות דריאה. {{צ|רגליה יורדות מות}}. {{צ|שאול צעדיה יתמוכו}}. ותמן רוח חזק מפרק דדפיק בכנפי ריאה דבר נש. והאי איהו רוחא דאסעיר גופיה דבר נש מה דכפף ליה אליהו תחותוי וסליק לעילא ביה. הדא הוא דכתיב {{צ|ויעל אליהו בסערה השמימה}}. והאי דפיק על ריאה דשותה כל משקין ובהון {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}}. האי איהו קליפה לרוחא דקודשא. לשמאלא - רוח סערה. עלייהו אתמר {{צ|לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו}}. דוד אעבר ליה מלבוי וקטיל ליה. הדא הוא דכתיב {{צ|ולבי חלל בקרבי}}. ובגין דא זכה לנשבא רוח צפונית בכנור דיליה, ואתמר ביה {{צ|כה אמר יהו&quot;ה מארבע רוחות באי הרוח}}. והוה מנגן ביה בכנור בד' מיני נגונין: בשיר פשוט דאיהו '''י''''. ובשיר כפול דאיהו '''י&quot;ה'''. ובשיר משולש דאיהו '''יה&quot;ו'''. ובשיר מרובע דאיהו '''יהו&quot;ה'''. הא אינון עשר אתוון דעבד דוד לקבלייהו י' מיני תלים וסלקין לע&quot;ב אנפין כחושבן י' אתוון אלין.

ומתי סליקו בע&quot;ב מיני נגונא? כד אתעבר שולטנותא ד'''עון משחית אף וחימה''' - דבהון דפיק רוח סערה בארבע סטרין דסלקין ליה כתרין ולע&quot;ב אומין. הדא הוא דכתיב {{צ|ובאבוד רשעים רנה}}. ד'''מיכאל גבריאל נוריאל רפאל''' שלטין על ד' סטרין (ס&quot;א יסודין) טבין דבר נש דאינון מיא ואשא ורוחא ועפרא. וכל חד אית ליה ד' אנפין '''עון משחית אף וחימה''' תליין (ד&quot;א שלטין) על מרה לבנה דריאה דעביד סרכא, ובמרה סומקא דכבד דאתאדם במאדים, ובמרה ירוקא דאחידא בכבדא דאיהו חרבא דמלאך המות דאתמה בה {{צ|ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות}}, ובמרה שחורה - לילית שבתי שולטנותא בטחול דאיהו עציבו, שאול תחתית, עניותא וחשוכא, בכיה והספדא ורעבון.

מיד דמתעברין אלין קליפין מבר נש - שלטא עליה אילנא דחיי בע&quot;ב אנפין דאינון {{גמט דגש|י' י&quot;ה יה&quot;ו יהו&quot;ה}} דאשתכחו עשרה תליין מארבע רוחות דאינון '''יהוה''' דאתמר בהון {{צ|כה אמר יהוה מארבע רוחות באי הרוח}} - דא הוא רוחו דמשיח דאתמר ביה {{צ|ונחה עליו רוח יהו&quot;ה}} כד איהו מנשב באזן ימינא דלבא דתמן חכמה מסטרא דחסד דביה {{צ|הרוצה להחכים ידרים בחכמה}}. ו{{גמט דגש|חסד}} נשב בבינה. דבחכמה '''י'''', בבינה '''ה'''', בתפארת '''ו'''', במלכות '''ה'''. '''יהוה''' דפיק בכלהו ארבע דסלקין לעשר. ולע&quot;ב מחשבה דלבא דא {{גמט דגש|יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א}}. ימינא איהו מים ואיהו {{צ|יד הגדולה}}. משמאלא אש ואיהי {{צ|יד החזקה}}. בעמודא דאמצעיתא {{צ|יד רמה}} דאיהי רוחא דקדשא וכלא בן י&quot;ד(?) {{צ|כי רוח החיה באופנים אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו}}. ביה מתנהגים מיא ואשא דאחיד בתרוויהו ודפיק בערקין דמוחא דאיהו מים, ובערקין דלבא דאיהו אש, ורוח בכנפי ריאה בכל אבר ואבר דגופא אשתכח גלגלי ימא דאורייתא וגלגלי רקיעא דאינון אשא - כלהו סלקין ונחתין ביה. ואיהו אתריה בין רקיעא וימא מאנא דיליה ארעא דאיהי שכינתא. 

וכגוונא דעופין פתיחו גדפייהו לקבלא רוחא לפרחא ביה - הכי כל אברים דגופא פתיחן בכמה מקורין בכמה פרקין בכמה ארקין בכמה אדרין דלבא אדרין דמוחא - לקבלא ליה. דאי לאו דנשיב בבתין  דלבא - הוה נורא דלבא אוקיד כל גופא. וכמה סולמין ואדרין דערקין דקנה דלבא וקנה דריאה כלהו מתתקנין לגביה כד סליק דבורא על כנפי דריאה אתעביד קול.  בההוא זמנא - {{צ|כי עוף השמים יוליך את הקול}}, {{צ|קול יהו&quot;ה על המים}}, מסטרא דמיא דאיהו מוחא דתמן סליק בכנפי ריאה {{צ|קול יהו&quot;ה חוצת להבות אש}} מסטרא דלבא כד נפיק מפומא אתקרי דבור, ולקבל תרין כנפי ריאה דפתחין גדפין לקבלא ליה. הדא הוא דכתיב {{צ|ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה}}. הכי שפוון נטלין ליה לדיבור ופרחין ליה לעילא. וכגוונא דאינון חמשה כנפי (ס&quot;א ענפי) ריאה כולהו פתיחן בלא סרכא לקבלא האי קול - הכי נמי צריכין למהוי חמשא תקונין דפומא כלהו פתיחן בלא סירכא בחמש תקונין דאינון &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכז ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רכח|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכח א/&gt;
* '''אחהע''' - בגרון
* '''בומף''' - בשפוון
* '''גיכק''' - בחיך
* '''דטלנת''' -  בלישנא
* '''זסשרץ''' - בשינים.

ודיבור דיהא בהון בלא סרכא ועכובא כלל.  הדא הוא דכתיב {{צ|ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת}} - דא צלותא דאיהו דבור ובגיניה אתמר {{צ|אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שמקובל}}. ואי אית סרכא ונפקא בעכובא - יודע אני שמטורף בגין (ס&quot;א כגון) סרכא בריאה דאיהי טרפה. ו'''קול''' - דא שמע ישראל דביה {{צ|ואשמע את קול כנפיהם}}. ודא '''יהו&quot;ה''' דאיהו קול כד נפיק לקבלא שכינתא בצלותא בחשאי דאיהו '''דבור''' דביה {{צ|'''אדני''' שפתי תפתח}}. כל אברין פתיחן כלהו גדפייהו ברמ&quot;ח תיבין דאינון בד' פרשיין דקריאת שמע דבהון נחית קלא. וכד נחית כמה צפרין מצפצפין לגביה בכמה מיני נגון כלהו על אברין דגופא דאינון ענפי אילנא, ובכל גדפין דכל אבר דתמן דיורא דצפורא דאיהי '''אדני'''. בכל ענפא וענפא אשתכח פתיחא לגבי דבעלה '''אדני שפתי תפתח''' איהו פתחא לגביה בצלותא דעמידה. לית אבר מרמ&quot;ח אברים דשכינתא דלאו איהי פתיחא לקבלא ליה. ובגין דא אתקריאת שיחת מלאכי השרת איהו צפצוף עופות דאינון נשמתין דשריין באברים. איהי שיחת דקלים דאינון ענפין דאילנא ובההוא זמנא דנחית '''יהוה''' לגבי '''אדני''' בכל אבר אתמר בהו {{צ|בעמדם תרפינה כנפיהם}}. והאי רזא דחשמלי חיות אש, עתים חשות ועתים ממללות. ואמרו מארי מתניתין: במתניתא תנא כשהדבור יוצא מפי הקב&quot;ה חשות וכשאין הדבור יוצא מפי הקב&quot;ה ממללות. 

בההוא זמנא דמתייחדין קול ודבור כחדא דאינון '''יאהדונהי''' חשות.  אבל בזמנא דפניהם וכנפיהם פרודות '''יהו&quot;ה''' מן '''אדני''' בפרודא איהו אשתכח בארבע אנפי חיון כלהו פתיחן לקבליה ממללות למשאל מזונא, בגין דמזון לכלא ביה '''אדני''' אשתכח בכנפי החיות כלהו פתיחן לגבי חיון שאגין בקול דאיהו '''יהו&quot;ה'''. כלהו בימינא אופנים מצפצפן בדבור דאיהו '''אדני''' בשמאלא בשרפים מתחברים קול ודבור באמצעיתא. '''יאהדונהי''' בהון {{צ|ועוף יעופף}}, הדא הוא דכתיב {{צ|ויעף אלי אחד מן השרפים}}. ואתמר בהון {{צ|ועוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}}.

{{צ|ושרפים שש כנפים לאחד}} - מסטרא דאת '''ו'''' דאיהו עמודא דאמצעיתא, כליל ימינא ושמאלא, ואיהו כליל שית תיבין. {{צ|בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף}}. סימן תקונא תניינא {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה}} - רשימו דס&quot;ת ואיהו {{צ|כתפארת אדם לשבת בית}}, ואוקמוה רבנן כל הקורא קריאת שמע ערבית ושחרית כאילו מקיים {{צ|והגית בו יומם ולילה}}. דטלית לבנה איהו לימינא מסטרא דחסד, ואתמר {{צ|אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות}}, {{צ|והוכן בחסד כסא}} - {{גמט דגש|חסד}} סליק {{גמט דגש|ע&quot;ב}} חוליין וקשרין דטלית. 

ואית טלית מסטרא דמטטרו&quot;ן דאיהו {{גמט דגש|ט&quot;ט}} כליל {{גמט|ח&quot;י}} בין קשרין וחוליין לכל סטרא. '''ה'''' קשרין לקבל ה' חומשי תורה, ותליסר חוליין לקבל תליסר מכילן דרחמי דאורייתא דאתמר בהון {{צ|בי&quot;ג מדות התורה נדרשת}}, ובגינה אתמר {{צ|כמראה אדם עליו מלמעלה}} - בדיוקנא דתפארת דאיהו תפארת אדם עליו מלמעלה ואתקרי בשמיה {{גמט דגש|יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א}}. {{צ|כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתי אף עשיתיו}}. ולעילא {{צ|כמראה אדם}} - דא שכינתא דאיהי כחיזו דעמודא דאמצעיתא בד' אנפין ובעשר ספיראן דאינון אדם. וארבע אנפין דאדם - ארבע אתוון. ואינון י&quot;ד אתוון ובהון {{צ|וביד הנביאים אדמה}}. 

ועוד אתקרי {{גמט דגש|ח&quot;י}} מסטרא דצדיק וביה קב&quot;ה ושכינתיה אתקרי אז אדם דאיהו עמודא דאמצעיתא, {{גמט דגש|ט&quot;ל}}, ושכינתיה '''ה'''' וב'''ה'''' איהו אדם בגין דט&quot;ל הכי סליק בחושבן - {{גמט דגש|יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו}}. והאי איהו {{צ|מוריד '''הטל'''}} לגבי {{גמט דגש|ה&quot;א}} קשר דטלית ח&quot;י עלמין דקשיר קב&quot;ה ושכינתיה בכל סטרין בארבע כנפות דטלית. 

תפלין משמאלא - הדא הוא דכתיב {{צ|נשבע יהו&quot;ה בימינו ובזרוע עזו}}. {{צ|בימינו}} - זו תורה, {{צ|ובזרוע עזו}} - אלו תפלין. יהו&quot;ה בד' פרשיין, אדנ&quot;י היכלא לד' אתוון בד' בתי דתפילין. קשר של תפילין דיד - דא צדיק ח&quot;י עלמין דאיהו קשורא דתרוויהו בזרוע שמאלא. קשר דרישא - דא עמודא דאמצעיתא דאחיד ביה '''יהו&quot;ה אהי&quot;ה''' לעילא דאינון (כת&quot;ר) '''חכמה ובינה'''. 

קריאת שמע דאיהו יחודא באמצעיתא ואיהו אחיד בין ציצית ותפלין דכלהו פרשיין דציצית ותפילין אינון כלילן ביחודא דקריאת שמע ומסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו טלית ותפלין דאתמר בהו {{צ|והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך}}, {{צ|ועשו להם ציצית}}.
&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכח א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רכח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכח ב/&gt;{{גדול|'''ש'''}} של תפלין - הלכה למשה מסיני. {{צ|וראו כל עמי הארץ כי שם יהו&quot;ה נקרא עליך ויראו ממך}}. ואוקמוה {{צ|מאי שם יהו&quot;ה? אלו תפלין שבראש}}.  [&lt;small&gt;ציור כאן של שני שיני&quot;ן - אחד של ג' ראשים ואחד של ד'&lt;/small&gt;] של תפלין - תרין שיני&quot;ן - שית מאה.   [&lt;small&gt;ציור כאן של שני שיני&quot;ן - אחד של ג' ראשים ואחד של ד'&lt;/small&gt;] שית דרגין ושבע ענפין דתרין שיני&quot;ן - הא תלת עשר. וכלא תרי&quot;ג. ולית פקודא דלאו איהי שקילא לכל אורייתא כגוונא דא. 

כל מצוה איהי '''יהו&quot;ה'''. {{גמט דגש|י&quot;ה}} עם {{גמט דגש|שמי}} - {{גמט דגש|שס&quot;ה}}. {{גמט דגש|ו&quot;ה}} עם {{גמט דגש|זכרי}} - {{גמט דגש|רמ&quot;ח}}. ובגין דא כל מצוה איהי שקילא לתרי&quot;ג והא אוקמוה שמע ישראל כליל תרי&quot;ג מסטרא דציצית ותרי&quot;ג מסטרא דתפלין איהו בכל אתר. 

{{צ|והיו לטוטפות}} - '''טטפת'''. {{גמט דגש|טט}} - {{גמט דגש|ח&quot;י}} עלמין, צדיק לקבליה מטטרון. {{גמט דגש|פת}} - תפארת. מטטרון סוס דתפארת דביה כל ספיראן מתלבשין, והכי איהו כגופא לנשמתא. וכד קב&quot;ה אסתלק מניה אשתאר '''אלם''' - לית ליה קול ולא דבור.  אשתכח דקב&quot;ה ושכינתיה איהו קול ודבור דכל מלאך ומלאך. ובכל קלא ודבור דאורייתא ובכל קלא דצלותא ובכל פקודא ופקודא בכל אתר שולטנותיה בעלאין ותתאין איהו חיים דכלא, איהו סביל כלא. ולית '''אדני''' בלא '''יהוה''' כגוונא דלית דבור בלא קול. ולית קול בלא דבור. והאי איהו קשוט בעלמא דאצילות. אבל בעלמא דפרודא - אית קול בלא דבור. קשר של תפלין - '''שדי''' - אחיד ביה עילא ותתא ודא צדיק חי עלמין אחיד (ס&quot;א ביה) בין קול ודבור.


'''אדהכי''' הא רעיא מהימנא אזדמן  לגבי סבא ואמר: סבא סבא! תפלין וציצית ופרשת מזוזה אינון ג' פקודים כלילן בקריאת שמע. וקריאת שמע פקודא רביעאה. וציצית אדכר ג' זמנין. ובתפלין אדכר בהו תרין זמנין 'אות'. ובציצית ז' של {{צ|תזכרו}} דצריך להתיז בה. ובמזוזה - שדי מלבר, יהו&quot;ה מלגו. ופרשיין סתימין ופתיחן אמאי? ושיעור ארכה דציצית ורוחבה דתקינו אורך כל הציצית תרין עשר אצבעאן בגודל. מצות תכלת - שליש גדיל ושני שלישי ענף. ובין קשר לקשר כמלא גודל. וכל חוליא וחוליא תהיה משולשת. והכי תפלין. אמאי במוחא ולקבל לבא. ושיעור רצועתהון אמאי אינון עד לבא לשמאלא ועד טבורא לימינא? ורצועא דיד עד דיכרוך וישלש תלת זמנין באצבע צרדא?

אלא ודאי בגד חשוב לאו איהו אלא שלש על שלש - לכל סטרא אינון תריסר - לקבל ד' בגדי לבן וד' בגדי זהב וד' בגדי דכהן הדיוט. ומסטרא דברכת כהן הדיוט קא רמיז {{צ|אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך}}. שליש גדיל ושני שלישי ענף - דאיהו תכלת. וכל חוליא משולשת - כל משולש מסטרא דקדושה, הדא הוא דכתיב {{צ|קדושה לך ישלשו}}. וישראל שלישיה בגין ד{{צ|ושלישים על כלו}}. דציצית מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו תליתאה לאבהן, וכל דבר משולש. '''וה&quot;ו יל&quot;י''' - כל תיבה משולשת מסטרוי חוליא כלילא מתלת כריכות משלשין דא שכינתא, {{צ|קדושה לך ישלשו}}, ואיהי משולשת בעמודא דאמצעיתא כליל תלת ענפי אבהן דאינון '''{{גדול|ש}}''' מן '''שבת''' - שכינתא - '''בת''' יחידה (ס&quot;א מליא מן) תליא(?) תכלת שבציצית. 

זכאה גופא דהכי איהו רשים בשכינתא וקודשא בריך הוא על כנפי דמצוה רשים ברצועא דאיהו תפלה דיד בתלת כריכות באצבע צרדא דאיהי כגוונא דחוליא כריכא בתלת כריכות באצבעא רשים בקשר דתפלין כליל בתרין קשרין סלקין חמשה עשר מושלשין תרין בקשרא חד. שלשה עשר חוליין אית בהון תשעה ושלשים כריכן כחושבן {{גמט דגש|ט&quot;ל}}. ושלשה עשר חליין כחושבן {{גמט דגש|אחד}} - סלקין {{גמט דגש|ב&quot;ן}}. והאי איהו '''בן י&quot;ה''' - עמודא דאמצעיתא. כל קשר בדיוקנא דכף ימינא. כל חוליא בדיוקנא דאצבע דאית ביה תלת פרקין לקבל תלת כריכות. והכי בכל אצבע  תלת פרקין  לבר מגודל דאיהו שיעור בין קשר לקשר דציצית כמלא גודל. 

איהי מדה דחוטמא ומדה דעין ימינא ושמאלא. ואיהו מדה בין עין לעין ומדה דאזן ימינא ושמאלא, ומדה דכל שפה ושפה, ומדה דלישנא מדה אחת לכל היריעות. 

אמר שיעור דגופא לארבע סטרין ועילא ותתא. דאינון שית אמות. ובכל אמה ואמה שלשה פרקין - {{גמט|ח&quot;י}} פרקין בשית אמין ואינון רזא ד{{גמט דגש|ח&quot;י}} נענועין דלולב; לשית סטרין - תלת נענועין לכל סטרא. ועלייהו אתמר {{צ|זאת קומתך דמתה לתמר}}. ודא שיעור קומה מקוה ישראל בשכינתא - איהו {{גמט|ח&quot;י}} ארבע זמנין דאינון ארבע  סלקין שבעים ושנים. ורזא דחיון קומה דלהון &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכח ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רכט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכט א/&gt; {{צ|וגביהם וגובה להם ויראה להם וגבותם וגו'}}.

{{צ|וגביהם}} - ארבע חיון דמרכבתא תתאה. {{צ|וגובה להם}} - ד' חיון דמרכבתא מציעתא. {{צ|וגבותם}} - ארבע חיון דמרכבתא תליתאה. וכולהו י&quot;ב. ואינון {{צ|מלאות עינים}} כגוונא דא [{{קטן|אולי מקום הציור הוא כאן וצע&quot;ע}}]. סביב לארבעתן '''יהוה יהוה יהוה'''. ומארי דקומה רשימין בהון בצלותא באן אתר? אלא {{צ|כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם}}. זקיפות - ארבעה. וכריעות - ארבעה. הא הכא קא רמיז באלין זקיפות וכריעות - מוליך ומביא למי שד' רוחות העולם שלו. מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו. ואינון שית סטרין; שמים וארץ וד' רוחות. לקבל תלת ברכאן קדמאין ותלת בתראין.

ב{{צ|עושה שלום במרומיו}} - ד' כריעה וזקיפה לשמאלא וכריעה וזקיפא לימינא והאי איהו נותן שלום לשמאלו וימינו. לשמאל רבו ולימין רבו. הא אינון תריסר בין (כריכות) וכריעות וזקיפות ובהון ע&quot;ב עיינין, ו' כריעות בהון ח&quot;י נענועין. ג' בכל פעם - ראש וגוף וזנב. דצריך למכרע בח&quot;י חוליין  סלקין 
ע&quot;ב באלין ע&quot;ב עיינין דקב&quot;ה נהרין ע&quot;ב גדפין דשכינתא וקמת עלייהו ואתקריאת עמידה, דבקדמיתא נפילה איהי וצריך לאקמא לה בשם '''יהוה''' בח&quot;י עלמין ובארבע זקיפות בשית ברכאן דאיהו תפארת - כליל תלת ברכאן קדמאין ותלת ברכאן בתראין. ולמכרע בח&quot;י עלמין. והאי איהו ו&quot;ו ו' כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם - '''יהוה''' עמודא דאמצעיתא וצדיק ו&quot;ו ו' עילאה בינה - בן י&quot;ה. ואינון רמיזין ב{{צ|ויסע ויבא ויט}} (ו') עלאה בן י&quot;ה אחיד בזקיפה וכריעה. וכלהו סלקין ח&quot;י ברכאן דצלותא. ד' כריעות באדני. ד' זקיפות ב'''יהוה'''. עמודא דאמצעיתא ושכינתא חי עלמין קשיר לון ודא '''יאהדונהי''' אמן בכל ברכתא מח&quot;י ברכאן ח&quot;י זמנין '''יהוה''' אינון ע&quot;ב עיינין דנהרין בע&quot;ב גדפין דאינון ח&quot;י זמנין '''אדני'''. 

ורזא דמלה {{צ|וגביהן וגובה להם וגבותם}}. {{צ|וגביהן}} - גדפין. {{צ|וגובה להם}} - אנפין. {{צ|וגבותם}} - דאינון עלייהו {{צ|מלאות עינים סביב לארבעתן}} - כלהו מרובעות וכלא קשוט ע' ענפין (נ&quot;א אנפין) לאורייתא. גדפין - {{גמט דגש|אדני}}, אנפין - {{גמט דגש|יהו&quot;ה}}, עיינין - {{גמט דגש|אהי&quot;ה}}. וסלקין {{גמט דגש|יב&quot;ק}} בחושבן. '''אדני''' במעשה, '''יהוה''' בדבור, '''אהיה''' במחשבה. בכל עין ועין שיער גודל. ודא '''ו'''' בינוני. וב' פרקין בגודל אינון '''י' י''''. לקבל חוטמא - '''ו''''. לקבל ב' נוקבי חוטמא - '''י' י''''. וסלקין '''י&quot;ה'''. ודא {{צ|וייצר}} - שיעור דכל מדה ומדה. י&quot;ה בכל אתר שלטנותיה בכל אבר ואבר.  כל אבר כגון {{צ|יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו}} - לית אבר בכל מרכבתו דלאו איהו כל אבר בדיוקניה. ובכל אתר אשתכח {{צ|ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה}} לקבל פרשיין פתיחן דתפילין לקבל תורה. וכד לתתא אנון סתימין פרשיין לקבל '''יאהדונהי''' עלייהו באנפוי וגדפוי וקב&quot;ה רשים בישראל לקבלייהו בצלותא למהוי חברים בהדייהו למכרע בכל גופייהו בתמני סרי ברכאן דצלותא לאמלכא עלייהו '''אמן''' ואיהו {{גמט דגש|יאהדונהי}} בכל אבר ואבר דלהון. ואמר קב&quot;ה מאן דלא הוי רשים קדמייכו למהוי כורע בברוך וזוקף ב'''יהו&quot;ה''' בקומה דגופא - לא ייעול צלותיה בהיכלא דילי דאיהו '''אדני''' לא תקבלון מלין דיליה על גדפייכו ואנפייכו דכל מאן דמצלי ב'''אדני''' ומצרף ל'''יהו&quot;ה''' אנפין (ס&quot;א ענפין) דמלאכין {{צ|ופניהם וכנפיהם פרודות}} לעילא לעילא (ס&quot;א לנטלא) '''יאהדונה&quot;י''' במלין דצלותא דנפקין מפומוי דבר נש, וגדול העונה {{גמט דגש|אמן}} יותר מן המברך דלגבי {{גמט דגש|אדני יהו&quot;ה}} בצלותא. ופניהם וכנפיהם פרודות לקבל '''יהוה''' באנפין, '''אדני''' בגדפין. {{צ|כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה}}. אבל כד חזר ש&quot;צ צלותא ועונה {{גמט דגש|אמן}}  במחברת השנית מחברין תרין שמהן במחברת  השנית בקדמיתא {{צ|מקבילות הלולאות אחת אל אחת}} בקרשים דאינון קשר אצבעאן, אבל ב{{גמט דגש|אמן}} - {{צ|והיה המשכן אחד}} - דביה חוברות אשה אל אחותה.


'''תקונא תליתאה''' סדר דבורא (ס&quot;א חדר דדבורא) דצלותא דביה חיון אשא ממללן והאי היא {{צ|וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב}}. האי איהו רזא דחשמל דאינון חיון אשא - עתים חשות ועתים ממללות. ואינון דחשות לספר תורה בזמנא דדבור נפיק מפי הקורא - איהו חשיב לגבייהו כאלו מקבלים אורייתא בטורא דסיני. ובזמנא דאמר איהו {{צ|אנכי}} - לא אשתמע קלא ולא דבורא אחרא דחיון אלא דיליה. 

כגוונא דא כד דבורא דא נפיק מפומיה דקב&quot;ה - חיות אש חשות. ובזמנא דשתיק - חיות אש ממללות. הדא הוא דכתיב {{צ|וכל העם רואים את הקולות}} - &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכט א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רכט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רכט ב/&gt; קלין דחיון דהוו שאגין. {{צ|ואת הלפידים}} - דהוו נפקין בדבור דחיון בכמה מיני נגון קדם מלכא. ואלין אינון דחשות לספר תורה אינון בדיוקנייהו דחיון. ומני לון קב&quot;ה לאעלא לון בחדר דמראה אש בית לה. 

ועוד אינון דחשות (ס&quot;א ועוד אינון דנפיק מנייהו דבורא בצלותא דביה חיון אשא ממללן ואינון דחשות) בצלותא בח&quot;י ברכאן ייעלון בחדר דמראה דא. ועוד אינון דחשות להלכה דאתמר בה {{צ|אגרא דשמעתתא סברא}} - ייעלון בחדר דאיהו היכל דמראה דא דאורייתא, עלה אתמר {{צ|הלא כה דברי כאש נאם יהו&quot;ה וכפטיש יפוצץ סלע}}. ודא סלע דאתמר ביה {{צ|ודברתם אל הסלע  לעיניהם ונתן מימיו}} - אלין דמשתדלין בה לשמה נפיק לון מיא דאורייתא מתיקן(?) ואתמר בהון {{צ|ותשת העדה ובעירם}}. ואלין דלא משתדלין בה לשמה נפיק לון מים מרירן דאתמר בהון {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} - דא קושיא. {{צ|בחומר}} - דא קל וחומר. {{צ|ובלבנים}} - בלבון הלכה. 


'''תקונא רביעאה וחמשאה''' - {{צ|ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה}} - דבהון שוקי החיות כנגד כלן ובספירן נצח והוד מטטרון אות בצבא דיליה. ואיהו דיוקנא דצדיק. דצדית אות בצבא דלעילא, ומטטרון איהו אות בצבא דלתתא. מטטרון - שדי ביה. {{צ|והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק ורגליהם רגל ישרה}} - דרגלין דמזיקין כלהו עקלתון ורגליהן ורגלין דחיון קדישין אתמר בהון {{צ|ורגליהם רכש ישרה}}. מצד חיה דאיהו ישראל ישראל כליל תלת חיון דאתמר בהון {{צ|האבות הן הן המרכבה}}. 

{{צ|וכף רגליהם ככף רגל עגל}} - מסטרא דחיה דאיהו שור. {{צ|ונוצצים כעין נחושת קלל}} - מסטרא דנחש בריח דימא דאיהו סליק לגבי ביבשתא. {{צ|רצוא}} - מסטרא ד{{גמט דגש|נוריאל}} דסליק {{גמט דגש|רצוא}},  {{גמט דגש|ושוב}} - מסטרא ד{{גמט דגש|שדי}} דהכי סליק בחושבן. ואיהו סליק {{גמט דגש|מטטרון}}. 

וכד הוו ישראל שמעין קלא ממזרח הוו רצין תמן. ולמערב הכי. וכן לדרום ולצפון. אמר קב&quot;ה למלאכי השרת אלין דרהטין לצלותא דמצוה ורהטין לפרקא בשבתא, ורהטין למעבד רעותא דילי ותייבין בתיובתא -- קבילו לון בהיכלא דהאי 'מראה' דבאלין סימנין אינון חברים בהדייכו אינון דרצין ושבין באורייתא בדבורא דהלכה אינון רשימין בהדייכו ואעילו לון בהאי היכלא.

הכי כד מצלין ישראל '''מיכאל''' טאס עלמא בטיסא חדא, ו'''גבריאל''' טאס בתרין טאסין, וכד נפיק דבורא מישראל בהלכה בצלותא ובכל פקודא דשכינתא תמן - אינון רצין לגבה ושבין בה בשליחות מאריהון. ובכל אתר דשמעין קלא דאורייתא דתמן קב&quot;ה - אינון רצין לגבי ההוא קלא ותייבין בה בשליחותא דמאריהון. דבכל קלא דשם '''יהוה'''  לית תמן בדבורא דלית תמן '''אדני''' לא רצין ושבין תמן. ובגין דא {{צ|ורגליהם רגל ישרה}}.   {{צ|כי ישרים דרכי יהו&quot;ה}} - באתר ד'''יהו&quot;ה''' תמן איהו דרך ישרה, ואי לית תמן '''יהו&quot;ה''' - לאו איהו דרך ישרה.

ועוד {{צ|רגליהם רגל ישרה}} - אמרו מארי מתניתין דמאן דמצלי בעי לתקנא רגלוי בצלותיה כמלאכי השרת, {{צ|ככף רגל עגל}}, למהוי רשים בהדייהו. ובגין דא אוקמוה רבנן {{צ|המתפלל צריך לכוון את רגליו שנאמר וכף רגליהם ככף רגל עגל}}. ואמר קודשא בריך הוא אלין דאינון רשימין בצלותייהו הכי לכוון רגלוי כוותייכו אפתחו לון תרעי היכלא לאעלא במראה דא.


'''תקונא שתיתאה''' - {{צ|ראיתי כמראה אש}}. הכא ראייה ממש. אמר קב&quot;ה: מאן דייעול בחיזו דא ויהא בצלותיה לביה לעילא לשם '''יהו&quot;ה''', ועינוי לתתא בשמא ד'''אדני''' -- תיעלון ביהכלא דא כגוונא דמלאכין. {{צ|וגביהן}} לעילא, {{צ|ויראה להם}} לתתא, לקבל שכינתא דאיהי {{צ|יראת יהו&quot;ה}}. ובראייה ושמיעה וריחא ודבור שריא '''יהו&quot;ה''' בעשייה במשוש שמוש הלוך שריא אדני ודא ראייה דאור ונר (ס&quot;א דאורייתא) דאתמר בה {{צ|ותורה אור}}. ריחא דקרבנין דאינון צלותין. דבור באורייתא דבור בצלותא ועשייה דמצוה ושמוש דילה דקב&quot;ה שריא בראייה. וכן שכינתיה דאורייתא ותורה אור שכינתיה ראיה דיליה '''יהו&quot;ה'''. {{צ|במראה אליו אתודע}} (קב&quot;ה במראה אליו אתודע שכינתיה) במחשבה מלגו בינה - בן י&quot;ה - ישראל עלה במחשבה. הרהור חכמה לחכימא ברמיזא חכמה עלה במחשבה דאיהו בינה מחשבה והרהור כלא חד חכמה לא אשתמודע אלא בבינה ובינה בלב. ובגין דא מחשבה בלב הרהור בלב. 

וכן אורייתא ס&quot;ת מצוה&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רכט ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רל|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רל א/&gt;לשמוע. וכן בחוטמא ריח ניחח ליהו&quot;ה. שכינתא איהי קרבן דיליה עולה דיליה וצלותא איהי כקרבן וכריח ניחח סליקת לגביה ואתקריבת לגביה בצלותא. והכי בדבור {{צ|הלא כה דברי כאש נאם יהו&quot;ה}}. ה' שכינתא דבור דיליה כגוונא דשכינתא איהי מראה דיליה שמיעה דיליה. ריח ניחח דיליה דבור דיליה ברישא. הכי איהו בידין עשיית מצוה דיליה בגופא. כריעא דיליה בצלותא. זקיפה דיליה בצלותא. עמידה דיליה (דאיהי מזליה) דקיימא קמיה בכל אתר וכרעת לגביה ואתנפלת לרגלוי בנפילת אפים למשאל מניה רחמים על בנהא. 

איהי ענוה לגביה ואית לה בשת פנים מיניה. ולא כשפחה בישא לילית חצופה בלא ענוה, לית לה בשת פנים, אימא דערב רב. ובגין דא  אמר שלמה {{צ|אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה}}. דשכינתא איהי מטרוניתא. שפחה דילה לילית - לית לה ענוה ולא בשת אנפין מקב&quot;ה. והכי בנהא ערב רב. 
וקב&quot;ה עתיד לאעבר' לה ולבנהא מעלמא דממזרים אינון מבני ט' מדות '''אסנ&quot;ת משגחת''' (&lt;small&gt;ראשי תיבות: אנוסה שנואה נידוי תמורה מורדת שכורה גרושת הלב חצופה תערובת&lt;/small&gt;) ממזרי דרבנן. 

וכן שכינה איהו שמוש דקב&quot;ה יחוד דיליה בצדיק חי עלמין ואיהי הליכה דיליה - {{צ|צדק לפניו יהלך}} למעבד רעותיה. 
{{צ|ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת}} - רהיטת לגביה למעבד רעותיה בראיה בשמיעה בריחא בדבור בעשיה בגופא בשמוש בהלוך בכל אבר איהי מצוה לשמשא ליה ולמעבד רעותיה. 

ובנהא הכי אינון בדיוקנהא בני ענוה בני בשת אנפין כלהו כמדות דילה. ובגין דא מני קב&quot;ה למשה {{צ|ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע}}. 
* {{צ|אנשי חיל}} - מסטרא דימינא דאברהם דתמן ראייה דאורייתא - {{צ|מימינו אש דת למו}}. 
* {{צ|יראי אלהים}} - מסטרא דיצחק דתמן שמיעה דאמר חבקוק נביאה {{צ|יהו&quot;ה שמעתי שמעך יראתי}}. 
* {{צ|אנשי אמת}} - מסטרא דיעקב דתמן ריח ניחח ליהו&quot;ה בחוטמא. 
* {{צ|שונאי בצע}} - מסטרא דדבור סמכא רביעאה דאדם הראשון דאתחבר באבהן.

תלת חיון אינון '''אריה שור נשר''' בראייה שמיעה ריחא. אדם - בדבור. 

* {{צ|ושמת עליהם שרי אלפים}} - מסטרא דאת '''א'''', 
* {{צ|ושרי מאות}} - מסטרא דאת '''ד'''' - ד' מאות שנה דאשתעבידו ישראל במצרים (בדלות דאורייתא),
* {{צ|שרי חמשים}} - '''נ'''',
* {{צ|ושרי עשרות}} - '''י''''.

ישראל באינון מדות אשתמודעון דאינון בנוי דקב&quot;ה ושכינתיה למהוי בהון {{צ|אנשי חיל}} כגון {{צ|אשת חיל עטרת בעלה}}, מארי דחסד. {{צ|יראי אלהים אנשי אמת}} ולא אנשי שקר. דבני ישראל {{צ|לא יעשו עולה ולא ידבר כזב ולא ימצא  בפיהם לשון תרמית}}.  {{צ|ושונאי בצע}} כבר נש שמח בחלקו ולא כערב רב בנוי דשפחה בישא דאינון כחויא דכל ארעא קדמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|ונחש עפר לחמו}}. ודחיל למשבע מעפרא דדחיל דתחסר ליה. והכי מארי בצע דלא שבעין מכל ממון דעלמא ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין {{צ|לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה}}. 

בגין דקב&quot;ה איהו סתים בסתרי התורה - במאי אשתמודע? במצות דאיהי שכינתיה דאיהי דיוקניה. כגוונא דאיהו ענו - שכינתיה ענוה. איהו חסיד - ואיהי חסידה. איהו גבור - ואיהי גברת על כל אומין דעלמא. איהו אמת - ואיהי אמונה.  איהו נביא ואיהי נביאה. איהו צדיק ואיהי צדקת. איהו מלך ואיהי מלכות. איהו חכם ואיהי חכמתא. איהו מבין ואיהי תבונה דיליה. איהו כתר - ואיהי עטרה דיליה, עטרת תפארת. ובגין דא אוקמוה רבנן {{צ|כל מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש}} כדיוקנא דקב&quot;ה דאיהו תוכו ושכינתא ברו. איהו תוכו מלגו - ואיהי ברו מלבר. ולא אשתניאת איהי דלבר מההוא דלגו לאשתמודעא דהיא אצילותיה ולית אפרשותא תמן כלל, דמבית ומחוץ תצפנו. 

ובגין דאיהו '''יהו&quot;ה''' סתים מלגיו - לא אתקרי אלא בשכינתיה '''אדני'''. ובגין דא אמרו רבנן {{צ|לא כשאני נכתב אני נקרא בעולם הזה. נכתב אני ביהו&quot;ה ונקרא אני באדני. אבל בעולם הבא - נכתב ביהו&quot;ה ונקרא ביהו&quot;ה}}, למהוי רחמי מכל סטרא.  ובגין דא מני קב&quot;ה למלאכי השרת מאן דלא יהא תוכו כברו בכל אברין פנימאין וחיצונין - לא ייעול בהיכלא דא. ובגין דא אמר קרא {{צ|הצור תמים פעלו}}. {{צ|תמים תהיה עם יהו&quot;ה אלהיך}}.


'''תקונא שביעאה''' - {{צ|כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם}}. אמרו רבנן מן {{צ|וארא}} עד {{צ|כמראה הקשת}} - הן הן מעשה המרכבה. ואמרו חכמים כשהיה רבי עקיבא דורש במעשה מרכבה ירדה אש מן השמים וסבבה האילנות. והיו מתקבצין מלאכי השרת כבמזמוטי&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רל א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רל|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רל ב/&gt; חתן וכלה בגין דלית יחודא וקשורא ומרכבה לשם '''יהו&quot;ה''' ב'''אדני''' אלא בצדיק דאיהו קשת דאיהי (ד&quot;א דביה) מרכבתא שלימתא דלעילא '''יאהדונה&quot;י''' שכינתא איהי מעשה בראשית ואוקמוה {{צ|אין דורשין במעשה בראשית בשנים}} בגין דענפין דאילנא אינון פרודות מלמעלה בכנפי חיון; '''יהו&quot;ה''' לימינא, '''אדני''' לשמאלא. חתן לימינא, כלה לשמאלא.

כד אתיין לה לחופה בכמה מיני נגונא - צריכין ישראל לאתערא לון לתתא בשירות ותושבחות בכל מיני נגונא בצלותא הא קא אתיין לחופה וצריכין ישראל למיהב קדושין לכלה. מחתנא בקשורא דתפלה דיד למהוי קשירא ליה ולעטרא לון בתפילין דרישא דאיהו פאר. הדא הוא דכתיב {{צ|פארך חבוש עליך}}. ותלת כריכין דרצועה לקבל ג' קדושות דאינון {{צ|קדוש קדוש קדוש}} (רצועה) {{צ|קדושה לך ישלשו}}. וצריך לברכא לון בשבע ברכאן דאינון שבע ברכות דקריאת שמע; בשחר - שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב - שתים לפניה ושתים לאחריה.  וכלה בחופה דאיהי בדיוקנא דכנפי מצוה בציציות מוזהבות ותכלת ולבן כסא דין וכסא רחמים כליל דא בדא. וכמה קשרים וחליין סחרניה בכמה מרגלאן ואבנין יקירין מליין סגולות סחרין לגביה כדיוקנא דזגין ורמונין דלבושי מלכא ומטרוניתא דאינון ד' בגדי לבן וד' בגדי זהב, מסטרא דתרין שמהן '''יהו&quot;ה אדני'''. כשמו כן כסאו, כן חופתו, כן לבושו. 

רשים שמיה בכלא כד בעי לאעל' בהיכליה למהוי תמן חתן בכלתיה בח&quot;י ברכאן דצלותא דאיהי (נ&quot;א בהיכלא ליחדא תמן בצלותא בח&quot;י ברכאן דצדיק דאיהו) כמראה הקשת אין דורשין במרכבה  ביחיד בגין דהדורש ליחיד עמיה הא אינון שנים בדרשא ולא צריך תמן למשמע קלא בצלותיה אלא {{צ|רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע}}. 

ובהאי רזא {{צ|והזר הקרב יומת}}. והכי באצילות (ד&quot;א בצלותא) כל חד מצלי בחשאי דלא אשתמע צלותיה לגבי חבריה כגון מאן דדריש לחבריה וישתיק דבור לגביה, לא צריך למעבד אלא דבור בחשאי דלא ישמע חבריה. ובגין דא אוקמוה רבנן {{צ|כל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה}}. ובגין כך חיוון אשא לעילא ממללן כענפין דאילנא דהוו מתקבצין תמן במזמוטי חתן וכלה.  באן אתר? בקריאת שמע דתמן {{צ|ואשמע את קול כנפיהם}} דאינון {{גמט דגש|ס&quot;ד}} לד' גדפין ד' זמנין ס&quot;ד סלקין {{גמט דגש|רנ&quot;ו}}. והאי איהו {{צ|'''רנו''' ליעקב שמחה}}. אימתי? לבתר דנטיל נוקמא משנאוי ויוקיד טעוון דלהון. הדא הוא דכתיב {{צ|ובאבוד רשעים '''רנה'''}}. 

איהו '''הנר''' (ס&quot;א מ' שנין) לאשלמא '''ע&quot;ב ע&quot;ב ע&quot;ב''', ותליין {{גמט דגש|ס&quot;ד}} מן תמני' {{גמט דגש|א&quot;ז}}. והכי ס&quot;ד מתמניא - א&quot;ז לד' סטרין - {{גמט דגש|רנ&quot;ו}}. וכד מטי ל{{גמט דגש|ל&quot;ב}} דאינון {{גמט דגש|א&quot;ז א&quot;ז א&quot;ז א&quot;ז}} דאינון {{גמט דגש|ח' ח' ח' ח'}} - אתחבר '''י'''' לכל סטר למהוי '''חי יהו&quot;ה''' בח&quot;י ברכאן דצלותא דאית בהון '''ח&quot;י''' זמנין '''יהו&quot;ה''' דסלקין {{גמט דגש|ע&quot;ב}}. 

בההוא זמנא דמתחברא '''יהו&quot;ה''' ב'''אדני''' בח&quot;י עלמין '''יאהדונהי''' - מיד דחיון דאש חשות. מה כתיב בהון? {{צ|בעמדם תרפינה כנפיהם}}. {{צ|בעמדם}} ישראל בגלותא (נ&quot;א בצלותא), {{צ|תרפינה כנפיהם}} - דלא ישתמודעון עד ההיא שעתא, והאי איהו {{צ|רק שפתיה נעות}} דאינון כנפי החיות. {{צ|וקולה לא ישמע}} מה דהוי חשמל. חיון אשא ממללן אינון חשות. ובגין דא תקינו צלותא בחשאי, והכי מעשה מרכבה בחשאי למללא תמן בחשאי בינו לבין עצמו. 

ג' צלותין תקינו ובכלהו ח&quot;י יהו&quot;ה דאינון {{גמט דגש|ע&quot;ב}} אתוון בכל צלותא בתמני סרי ברכאן דאינון {{גמט דגש|רי&quot;ו}}. וכלילן בחסד ב{{גמט דגש|ע&quot;ב}} עם {{גמט דגש|ל&quot;ב}} נתיבות, והיינו {{גמט דגש|ר&quot;ן}} חסרין {{גמט דגש|ב'}} דכלילן בעמודא דאמצעיתא דמקרבנא אשתמע צלותא. צלותא מקרבנא כגוונא דאתמר בהון {{צ|ואשמע את קול כנפיהם}} הכי בכרובים {{צ|וישמע את הקול מדבר אליו}}. כגוונא דכבש סלקין ונחתין ביה קרבנין ועלוון - הכי בצלותא מלאכין סלקין תרי ונחתי תרי. וכגוונא דסיני דביה משה ואהרן סלקין ונחתין. סלקין תרין ונחתין תרין. 

ובפקודא דא אתרמיזו כל פקודין דאורייתא. והכי כד הוה פתח רבי עקיבא במעשה מרכבה פומיה הוה {{גמט דגש|סיני}} וקליה הוה {{גמט|סלם}} דביה מלאכין סלקין ונחתין. בכל דבור ודבור דיליה הוה רכיב עליה מלאך '''מטטרו&quot;ן''', איהו רכב לשכינתא דכלילא ביה ספירן עמודא דאמצעיתא דאיהו {{גמט דגש|יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א}} מלגו דשכינתא כלילא מי' ספירן דלבר וקב&quot;ה ושכינתיה רכב ומרכבה (לעלת העלות) עמודא דאמצעיתא רכב לעלת העלות ושכינתיה רכב לעמודא דאמצעיתא. ועלת העלות איהו דמיחד לכלא ומסדר לכלא ונהיר בכלא.

נהוריה אעבר בנשמתא וגופא ולבושא, ולית ביה שנוי ושותפו וחושבן ותמונה ודמיון מכל מרכבתא ומראה ודמיון דאתחזייא בעין השכל. דרגין עלאין ותתאין אינון רכב ומרכבתא לגביה, ועליה לית מאן דרכיב '''קשת''' - סימן '''ת'''קיעה '''ש'''ברים '''ת'''רועה. ואינון סימן מרכבה דאבהן. תקיעה - דאברם. שברים - דיצחק. תרועה - דיעקב דאתמר ביה {{צ|ותרועת מלך בו}}. ושלשה גוונין אתחזיין ביה - חוור וסומק וירוק. ומסטרא דגבורה אתקרי &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רל ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רלא|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלא א/&gt; {{צ|קשת גבורים חתים}}. ומסטרא דימינא - {{צ|כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם}}. כד אתחזי ביום הגשם אחזי רחמי. וכד אתחזי בלא מטרא אחזי דינא. מעורב בין מטרא ושמשא - אחזי דינא ורחמי כליל. והאי איהו '''ש''' מן '''שדי''' - תלת ענפי אבהן דאינון '''יהו&quot;ה אלהינו יהו&quot;ה''' - תלת שמהן לקבל תלת ענפי אבהן. ובהון {{גמט דגש|י&quot;ד}} אתוון בחושבן '''ד&quot;י''' מן '''שדי'''. ולבוש דשדי - {{גמט דגש|מטטרון}} - דהכי סליק בחושבן {{גמט דגש|שדי}}. עד כאן.

{{קטן|({{צ|ובחבורא קדמאה תמן תנינן מאן דחזי קשת}} - [[זהר חלק ג ריד ב|רי&quot;ד ע&quot;ב]]. {{צ|אר&quot;מ שפיר קאמרת}} - שם [[זהר חלק ג רטו א|רט&quot;ו ע&quot;א]])}}&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלא א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רלא|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלא ב/&gt;אמר רעיא מהימנא, ודאי בתר דאברים וערקין דלבא דדמיין לישראל אינון בעאקו צריכין לאתערא בקנה דאיהו שופר. ודא קנה דריאה בתר דכנפי ריאה לא יכלין לשככא&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלא ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רלב|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלב א/&gt;רוגזא דמרה דאתגברת על ערקין דלבא ועל כל ערקין דאברים דגופא - ההוא רוחא דנשיב בהון סליק בקנה דאיהו שופר, עלמא דאתי, דהכי אוקמוה, ושט דומה לעלמא דין דביה אכילה ושתיה, קנה דומה לעלמא דאתי דלית ביה אכילה ושתיה. ולבתר ד'''שט ו'''' מן '''ושט''' ברבוי אכילה דגזל - אתארך ואתעביד '''שטן'''. ומאן גרים דא? {{צ|שטו העם ולקטו}} - שטותא דלהון דאתערבו בערב רב שטיין דתאוה דלהון אכילה ושתיה דגזל וחמס ד{{צ|שוד עניים ואנקת אביונים}}, בנו&quot;ן כפופה שטיין דאכלין בלא טחינה. מה כתיב בהו - {{צ|הבשר עודנו בין שיניהם טרם יכרת ואף יהו&quot;ה חרה בעם}} - אתפשט '''ו'''' ד'''שטו''' איהו דרוחיה כפוף ואיהו '''נ''''. ודא גרם דאתפשט '''שטן''' באכילה ושתיה ואתגבר על כל אברין וערקין בשס&quot;ה לא תעשה כחושבן {{גמט דגש|השטן}} חסד חד - דא יום הכפורים דלית ביה אכילה ושתיה ואיהו כגוונא דקנה.  

ואיהו '''ו'''' - '''בן י&quot;ה''' - מן בינה. ובגיניה אוקמוה מארי מתניתין {{צ|הרואה קנה בחלום זוכה לחכמה}}. הדא הוא דכתיב {{צ|קנה חכמה קנה בינה}} - דלית קנה דאיהו פחות מתרווייהו דאינון '''י'''' חכמה '''ה'''' בינה. ובגין דא צריך לאתערא בשופר דאיהו קנה, עלמא דאתי, עולם ארוך, ארך אפים, דמשתכחי מיניה י&quot;ג מכילין דרחמי כחושבן {{גמט דגש|וא&quot;ו}}. '''א'''' - ארך, '''ו' ו'''' אפים.  ואימא עלאה איהי תקיעה מסטרא דאברהם, שברים מסטרא דיצחק, תרועה מסטרא דיעקב. שכינתא תתאה קשר דכלהו דהיינו '''ק'''' - תקיעה, '''ש'''' שברים, '''ר'''' תרועה. וכלהו משלשין לגבי שכינתא. הדא הוא דכתיב {{צ|קדושה לך ישלשו}} דלית קלא יכיל לנפקא לבר אלא מן הפה. אוף הכי לית לאפרשא שכינתא מן קב&quot;ה דקוב&quot;ה אתמר ביה {{צ|קול יהו&quot;ה חוצב להבות אש}}, ושכינתא תפלת כל פה. ואינון סימנין '''קשר&quot;ק קש&quot;ק קר&quot;ק'''.

ובחבורא קדמאה(??)


אמר רעיא מהימנא, בהאי אתבסם שטן וקמיט נו&quot;ן מן '''ושט''' מה דהוה '''שטן''' לפנים תב לאחורא ואתהדר '''ושט''' כדבקדמיתא בגין דהקול קול יעקב. ישראל לית חיליהון באכילה ושתיה כשאר עמין דירתין עלמא דין דחיליהון באכילה ושתיה, אלא חיליהון בקול דא דאיהו עלמא דאתי, עולם ארוך, דאתברי באת '''י''''. ובגין דקול שופר מניה נפיק אמרו רבנן {{צ|אין פוחתין מעשרה שופרות}}. ובאות '''י'''' ודאי אתעביד עולם ארוך דאיהו '''ו'''', עלמא דאתי. ובאת '''ה'''' ברא עלמא דין דאיהי '''ה'''' זעירא דבה אכילה ושתיה דאורייתא. 

ועוד רזא אחרא בתר דאתגזר גזרה בתרין אתוון דאינון '''ה' ה'''' - תרין בתי דינין - מאן יכיל לבטלא גזרה דתרווייהו? '''י&quot;ו''' דאת '''ה&quot;א''' אימא עלאה '''י''' אב. ומה כתיב? {{צ|כל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש}} דאיהי '''ה'''' - {{צ|אישה יקימנו ואישה יפרנו}}. ובגין דא צריך לאתערא קלא דאיהו '''ו'''' בעשרה שופרות דאינון '''י''''. ועקרא דלהון בנשימה אחת כל סימן וסימן בפה דאיהי '''י''' מעשרה. 

מיד דשמעו מלין ר' שמעון וכל חברייא אמרו &quot;בריך אלהא דזכינא למשמע מלין מההוא דאתקרי רבן של נביאים רבן דחכמים רבן דמלאכי השרת דקב&quot;ה ושכינתיה מדבר על פומוי וכתב על ידוי רזין אלין דלא אשתמעו כוותייהו ממתן תורה ועד כען!&quot;. 

א&quot;ל בוצינא קדישא אשלים מלולי דרזין דחבורא קדמאה לפרשא לון, דהא כל מארי מתיבתאן דלעילא ומארי מתיבתאן דלתתא כלהו מזומנין למשמע מלין אלין מפומך ופירושין דילה. דהא חדוה ופורקנא יתער בהון לעילא ותתא. אל תתני דמי לו אנת וכל סיעתא דילך! 

עוד אמר בחבוראה קדמאה(??)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלב א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רלב|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלב ב/&gt;אמר רעיא מהימנא, והא אוקמוה רבנן עליה, {{צ|טחול שוחק}} ואיהו שחוק הכסיל. ובגין דא אוקמוה רבנן דמתניתין {{צ|אוי לו למי  שהשעה משחקת לו}}. וקהלת אמר {{צ|טוב כעס משחוק}}. {{צ|טוב כעס}} דכבד דאיהי מרה רצועה דקב&quot;ה, רצועה לאלקאה בה צדיקייא בעלמא דין במרעין בישין במכתשין. {{צ|משחוק}} דשחיק לון בטחול בלכלוכא דהאי עלמא, דשוחק לון שעתא בעותרא. 

ועוד ארס דטחול איהו זחיל עפר ואיהו תקיף יתיר מארס דמרה. ובגין דערב רב אינון שאור שבעיסה, ואינון אומין דעלמא דמיין למוץ יתיר מעכבין בגלותא ערב רב לישראל מאומין עכו&quot;ם כמה דאוקמוה רבנן {{צ|מי מעכב? שאור שבעיסה מעכב}}. דאינון דבקין בישראל כשאור בעיסה. אבל אומין עכו&quot;ם - לאו אינון אלא {{צ|כמוץ אשר תדפנו רוח}}.


ועוד {{צ|ונשא השעיר עליו}} - כד רעותיה למעבד קורציא לקב&quot;ה עם ישראל דאיהו נשא כל חובין דיכיל למסבל לון עד דאתעביד '''כבד''', {{צ|כמשא כבד יכבדו}} ממנו חובין על גדפוי. מה עביד? סליק לטורא עלאה כחמרא כד איהו בעי לסלקא לטור גבוה כמשא כבד יכבד עליה. כד איהו לעילא ובעי לסלקא לפי מעוט דאשתאר ליה אתיקר עליה מטולא ונפיל אפיל גרמיה לתתא. ובכבד משא דאתתקף עליה אתעבידו כל אברין דיליה פסקות. דלא אשתאר אבר שלים. אוף הכא אירע לסמאל ונחש, כבד ויותרת הכבד, יצר הרע ובת זוגיה זונה - מתמן כל בת אל נכר זונה.


{{קטן|({{צ|ובחבורא קדמאה א&quot;ר פנחס}} - [[זהר חלק ג רכד א|רכ&quot;ד ע&quot;א]] שייך [[זהר חלק ג רלא ב|רל&quot;א ע&quot;ב]])}}&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלב ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רלג|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלג א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלג א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רלג|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלג ב/&gt;אמר רעיא מהימנא, בוצינא קדישא, כל מה דאמרת שפיר. אבל מוחא איהו מים, לב איהו אש, ותרוויהו איהו רחמי ודינא - דא &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלג ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רלד|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלד א/&gt;כסא רחמי ודא כסא דינא. וקב&quot;ה מלך עומד מכסא דין דאיהו לב, ויושב על כסא רחמים דאיהו מוחא. וכד חובין מתרבין על אברים ועל ערקין דלבא דאיהו כרסייא דדינא - אתמר בלבא(?) {{צ|והמלך קם בחמתו ממשתה היין}} דאיהו יינא דאורייתא. 

ובזמנא דכנפי ריאה נשבין על לבא, וחמת המלך שככה דתרין כנפי ריאה - {{צ|והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפרת}} - דא כפורתא דלבא.  ובמאי {{צ|וחמת המלך שככה}}? בגין (ד{{צ|ואשמע את קול כנפיהם}}) {{צ|וישמע את הקול}} - דא קול תורה, קול דקריאת שמע. {{צ|וידבר אליו}} בצלותא דפומא דאיהו {{צ|אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך}}. וההוא רוחא דנשיב בכנפי ריאה איהו אפיק קלא בקנה דאיהו קנה חכמה קנה בינה. ואתמר בה {{צ|כה אמר יהו&quot;ה מארבע רוחות באי הרוח}} דאינון ארבע אתוון '''יהו&quot;ה'''. והאי איהו רוח דדפיק בכל ערקין דלבא דאתמר בהון {{צ|אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו}}.


אמר בוצינא קדישא, ודאי רעיא מהימנא דרגא דילך איהי דביה {{צ|וחמת המלך שככה}}! {{צ|אשרי העם {{גמט דגש|שככה}}}} - בגימטריא {{גמט דגש|משה}}!

אמר ליה: בריך אנת בוצינא קדישא, בוצינא דדליק קמי מלכא ומטרוניתא! {{צ|נר יהו&quot;ה}} איהי נשמה דילך!

אמר ליה: הא אמרת מוחא ולבא וכנפי ריאה. תרי כוליין מאי ניהו?{{ש}}
אמר רעיא מהימנא, הא אוקימנא בכנפי ריאה {{צ|עושה מלאכיו רוחות}}. כוליין - {{צ|משרתיו אש לוהט}}. ואינון תרין כנפי ריאה ותרין כוליין לקבל ד' חיון דכרסייא. כרסייא איהו לבא באמצעיתא. וכן מוחא אית ליה ארבע חיון דאיהו כרסייא דרחמי ומאי ניהו? ראייה שמיעה ריחא דבור. ראייה - אריה, שמיעה - שור, ריחא - נשרא. וד' אנפין וד' כנפין לכל חד. דבור - אדם איהו; אחיד עילא ותתא. 

דרועין דבהון - {{צ|וידינו פרושות כנשרי שמים}}. גוף אריה ושוקים. וכף רגליהם ככף רגל עגל. ועל גופא אתמר {{צ|מרכבת המשנה}} - '''משנה''' כתיב - לישנא דמתניתין.


ובחבורא קדמאה(??)


אמר רעיא מהימנא, ודאי הכי הוא דכבד איהו דרגא דעשו, {{צ|עשו הוא אדום}}. הוא כניש כל דמין בין צלולין בין עכורין, ולא אבחין בין טב לביש. לא עביד אפרשותא בינייהו. לבא - איהו ישראל דאבחין בין טב לביש, בין דם טמא לדם טהור. ולא נטיל אלא ברירו ונקיו דההוא דמא כבורר אוכל מגו פסולת. ולבתר דנטיל לבא דאיהו יעקב ברירותא דדמים דאיהו לעילא, ואשתאר כבד דאיהו&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלד א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רלד|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלד ב/&gt;עשו בפסולת -- איהו כעיס עליה במרה דאיהי גיהנם דאתבריאת ביומא תניינא, מותא דרברבי. ואיהי נוקבא בישא, אש זרה, עבודה קשה - ע&quot;ז קרינן לה.  ובגין דמינה אתער כעס לכבד אוקמוה רבנן במתניתין {{צ|כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה}}. ולא עוד אלא דלית שריפה וחמימות בכל מרעין דאברין דגופא אלא ממרה דאיהי אדליקת בשלהובין על ערקין דכבד, ובעי לאוקדא כל גופא. 

ואיהו כגוונא דימא כד איהו כעיס דגלי ימא סלקין עד רקיעא ובעו לנפקא מגבולייהו לתברא (נ&quot;א לחרבא) עלמא. אי לאו שכינתא דאיהי לחולה(?) כחול דאסחר לְיַמא דלא נפקת מפומהא - אוף הכי שכינתא אסחרת לגופא וסמיך ליה. כמה  דאת אמר {{צ|יהו&quot;ה יסעדנו על ערש דוי}}. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין המבקר את החולה לא ליתיב למראשותיו משום דשכינתא על רישיה, ולא לרגלוי דמלאך המות לרגלוי. האי לאו לכל בר נש אלא לבינוני. אבל לצדיק גמור - {{צ|יהו&quot;ה יסעדנו על ערש דוי}} על רישיה, ושכינתא אסחר גופיה עד רגלוי. ובגין דא אתמר ביעקב {{צ|ויאסף רגליו אל המטה}}. ודא שכינתא דאתמר בה {{צ|והארץ הדום רגלי}}.

לרשע גמור - מלאך המות אסחר ליה בכל סטרא. ודא יצר הרע דמ&quot;ה אסחר ליה בכל סטרא חרבא דיליה דפניו מוריקות בטפה חדא מאינון ג' טפות דזריק ביה. הדא הוא דכתיב {{צ|ואחריתה מרה כלענה}}.

כבד - דא דכורא. יותרת הכבד - נוקבא.


'''אמר רעיא מהימנא''', בתר דגופא איהו מאילנא דטוב ורע - לית אבר בגופא דלא אית ביה יצר הרע ויצר הטוב. לבינוניים ולצדיקים גמורים - תרין יצירות, דכר ונוקבא, תרוויהו טובים, כגוונא דחתן וכלה. לרשעים גמורים - תרין יצירות בישין, דכר ונוקבא. בכל אבר ואבר מסטרא דסמאל ונחש. ובגין דא מסטרא דאילנא דטוב ורע '''קיבה''' אית בה תרין דרגין דהכי אוקמוה רבנן {{צ|קיבה ישן}}. ואית שינה אחת משתין במותא, ושינה אחת משתין בנבואה. ובגין דא אוקמוה רבנן מארי מתיבתא {{צ|החלומות שוא ידברו}}. והכתיב {{צ|בחלום אדבר בו}}? לא קשיא - כאן על ידי שד, כאן על ידי מלאך.  חלום על ידי מלאך - חד משתין בנבואה. חלום על ידי שד - איהו שוא מסטרא דמותא. ואיהו תבן - דהכי אוקמוה {{צ|כשם שאי אפשר לבר בלא תבן - כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים}}.


'''אצטומכא''' - דא קרקבן נקלף. ואוקמוה רבנן {{צ|קורקבן טוחן}}, דאיהו נטיל כלא ושחיק ומשדר לכל אברין, אי אברין בלא חובין כגוונא דאוקמוה רבנן. דאית מלין דמעכבין ית קרבנא דלא נחית לקבלא ליה ההוא דשדר קב&quot;ה לקבלא דורונא דיליה. דאית דמקבל ליה קב&quot;ה על ידי אריה דאתמר ביה {{צ|ופני אריה אל הימין לארבעתן}}, וקב&quot;ה רכיב עליה ונחית ביה לקבלא ההוא דורונא. ואית דורונא דמקבל ליה על ידי שור דאתמר ביה {{צ|ופני שור מהשמאל לארבעתן}}. ואית דורונא דמקבל על ידי דנשר דאתמר ביה {{צ|ופני נשר לארבעתן}} דאינון שתי תורים או שני בני יונה.  ואית דורונא דמקבל ליה על ידי דאדם דכתיב ביה {{צ|אדם כי יקריב מכם קרבן ליהו&quot;ה}} - בדיוקנא דההוא דאתמר ביה {{צ|ודמות פניהם פני אדם}}. יהו&quot;ה נחית עלייהו לקבלא דורונא.

ואית חיון טבעיות ממנן על גופין דאינון מארבע יסודין ואינון דכיין. ולקבלייהו ארבע חיון דורסין מסאבין (נ&quot;א מלאכין ממנן) על ד' מרירן דאינון '''מרה חוורא, מרה סומקא, מרה ירוקא, מרה אוכמא'''. ואית חיון שכליות דסחרין לכרסייא. ואית לעילא מנייהו וגבוהים עליהם, ואינון חיון אלהיות מסטרא דקדושה. ואית חיון דסטרא אחרא ואתקריאו 'אלהים אחרים'. ואלהיות דקודשא - 'אלהים חיים'. ואלין אלהיות דקדושה אתקריאו {{צ|אלהי האלהיות ועלת על כלא}}. {{צ|אל אדון על כל המעשים}}. וכל זינא אזיל לזיניה. ובגין דאית אלהים אחרים אמר עלייהו {{צ|זובח לאלהים יחרם בלתי ליהו&quot;ה לבדו}} בגין דלא יתערב אלהים חיים עם אלהים אחרים.  (ס&quot;א ובחבורא קדמאה).&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלד ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רלה|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלה א/&gt;אמר רעיא מהימנא: בוצינא קדישא! ודאי אצטומכא בקדמיתא נטיל כלא עד שית שעתין ואופה. קרקבן איהו אופה. וריאה איהי משקה. לבא - מלכא. ואינון תרין אינון ודאי אופה ומשקה למיהב למלכא משפירו דכל מאכלין ומשקין; רישא דכלהו, מבחר לכלהו. והיינו דכתיב {{צ|אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי}}. לבתר - {{צ|אכלו רעים}} שאר אברים דאינון חילין ומשריין דמלכא דפליג לון מזונא על ידי שר האופים. {{צ|שתו ושכרו דודים}} על ידי שר המשקים. 

וכבד איהו לימינא דבר נש ובגין דא {{צ|ופני אריה אל הימין לארבעתן}} - לימינא דמלכא דאיהו לבא. טחול לשמאלא - אלין אינון מסטרא אחרא - {{צ|ופני שור מהשמאל}}. משקה חמרא מזוג במיא למלכא ואריה אכיל דא כבד כניש מזונא קמי מלכא דאיהו לבא. ואית לאקשויי על האי - אי כבד איהו עשו - איך הוא מתקן מזונא ללבא?

אלא ודאי לבא איהו כגוונא דיצחק, כבד עשו, דאיהו {{צ|הצד צית}} ויימא ליה {{צ|יקום אבי ויאל מציד בנו}}. אלין אינון צלותין דאזלין ומתתרכין מעניים. ויצחק בצערא וביגונא דלא יכלין לכוונא לצלותא - ובגין דא לא אמר &quot;ויאכל מצידי&quot; אלא {{צ|ויאכל מציד בנו}} - {{צ|בני בכורי ישראל}}.  כגוונא דא לית לון לישראל מזונא בגלותא אלא על ידי אומין דעלמא. אבל כד אינון בארעא דישראל מזוניהון על ידי שכינתא, ויהון תרין כנפי ריאה משקין אומה שר המשקים, ותרין כוליין האופים דמבשלין הזרע דנחית מן מוחא ומבשלין מיא דמקבלין מכנפי ריאה. ולבתר דייכול מלכא דאיהו לבא - אתמר בתרין כליין דיליה {{צ|אכלו רעים}}, ולתרין כנפי ריאה {{צ|שתו ושכרו דודים}}. 

דלבא איהו כסא דין. ארבע חיון שליחן דיליה. תרין כנפי ריאה ותרין כליין דכנפי ריאה. ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה לקבלא עלייהו מלכא דאיהו {{צ|רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יהו&quot;ה}} דיתיב על כרסייא דאיהו לבא. דכל אינון דפיקין מתנהגין אבתריה כחיילין בתר מלכיהון. ורוחא דנשיב מכנפי ריאה נשיב על תרי נוקבי חוטמא. ואיהו קריר וצנינא משמאלא, וחם מימינא. ומסטרא דמוחא דאיהו כרסייא דרחמי איהו רוח קר לימינא דחסד, וחם משמאלא דגבורה דתמן לבא ומוחא מזיג ביה באמצעיתא דתרווייהו. 

אוף הכי לבא מזיג מקור וחום, ומוחא אוף הכי דמקבלין דין מדין. ושמרים דכלא נטיל טחול ומשריין דיליה דאינון עבדים ושפחות דאמר עלייהו שלמה {{צ|קניתי לי עבדים ושפחות}}. 

תרין כוליין אתקריאו {{צ|אשים}} על שם אשים דלעילא דאתמר בהו {{צ|אשי יהו&quot;ה ונחלתו יאכלון}}. ובקנה שית עזקאן דעלייהו אתמר {{צ|הבו ליהו&quot;ה בני אלים}}. דבהון סליק קלא דאתפליג ל'''ו'''' קלין דשכינתא. ושביעאה סליק לפומא דאיהו כרסייא ושית עזקאן דקנה אינון כגוונא דשית דרגין דכרסייא דמלכא. וקנה איהו סלם דביה {{צ|מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}}, דאינון הבלים סלקין ביה מלכא (נ&quot;א מלבא), ורוחין דאוירא (רוחין נפקין) נחתין ביה בלבא לקררא חמימותא דלא לוקיד גופא. וכד רוחא נחית נחית בכמה רוחין כמלכא עם חיליה וכנפי ריאה מקבלין לרוחא דאיהו מלכא עלייהו כמה דאמינא {{צ|ופניהם וכנפיהם פרודות}}, {{צ|והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה}}. 

אי זכאן אברין דבר נש בפקודין דעשה דמלכא עלאה דאיהו רוח הקדש - נחית בסלם דאיהו גרון בכמה רוחין קדישין דאתמר עלייהו {{צ|עושה מלאכיו רוחות}}, וסלקין לקבל אלין הבלים דלבא דאתמר עלייהו {{צ|משרתיו אש לוהט}}. ועלייהו אתמר  {{צ|קול יהו&quot;ה חוצב להבות אש}}&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלה א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רלה|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלה ב/&gt; בגין דלבא '''אדני''' דמניה סלקין להבות אש בפומא דאיהו '''יהו&quot;ה''' דנחית עמיה כמה רוחין דקדושה מארבע אתוון '''יהו&quot;ה''' דאתמר עלייהו {{צ|כה אמר יהו&quot;ה מארבע רוחות באי הרוח}}. 

{{גמט דגש|קנה}} איהו {{צ|קנה חכמה קנה בינה}}, דאינון לימינא דחסד ולמשאלא דגבורה.  {{גמט דגש|תפארת}} {{גמט דגש|סלם}} באמצעיתא בגופא כליל תרין דרועין וגוף וברית ותרין (סטרין) שוקיו לקבל שית עזקאן דקנה. וכד נחית '''יהו&quot;ה''' ללבא לגבי '''אדני''' מתחברין דינא ברחמי בלבא דאיהו '''יאהדונהי'''. וכד סליק '''אדני''' לפומא ד{{צ|אדני שפתי תפתח}} לקבלא '''יהו&quot;ה''' בפומא לאתחברא תמן תרין שמהן בחבורא חדא '''יאהדונהי''' כגוונא דמתחבראן בלבא. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין {{צ|מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש}} - אי לית לן פומא ולבא שוין.

ובחבורא קדמאה(?)


'''פתח רעיא מהימנא''' ואמר ווי לון לבני נשא דאינון אטימין לבא, סתימין עיינין, דלא ידעין אברים דגופיהון על מה אינון מתתקנין. דהא '''קנה''' תלת חילין כלילן ביה. חד - הבל דאיהו להב אש דנפיק מן לבא ואתפלג לז' הבלים דאמר קהלת.  תניינא - אויר דעאל לגביה מלבר. תליתאה - מים דכנפי ריאה דאינון  דבוקים בקנה.

ומתלת אלין אתעביד '''קול''' - מים ורוח ואש. ומתפלג כל חד לז' ואינון: ז' להבים, ז' אוירות, ז' נחלים.  וכד אערעו להבים דלבא בעבי מטרא דאינון כנפי ריאה ארח קנה דריאה -  האי איהו {{צ|ורעם גבורותיו מי יתבונן}}. דביה לב מבין בבינה דאיהי בלבא לשמאלא - גבורה. וחסד לימינא - מים דכנפי ריאה. ותמן חכמה מוחא, ומניה {{צ|מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון}} דאיהו לבונא דמוחא נוזלים על קנה דריאה. 

בתר דאסתלקו עננים דבינה לגבי נוחא, ורזא דמלה {{צ|מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן}}. ודא עשן המערכה דסליק מן לבא למוחא, דכל רוחין דעלמא לא זזין ליה מאתריה. '''חכמה - כח מ&quot;ה'''. '''כח''' בלבא. '''מה''' במוחא. קנה תפארת כליל '''ו''' ספיראן - ו' דרגין אינון לכרסייא דאיהי אימא לנחתא חכמה לגבה מן מוחא ללבא דבה לב מבין. ובגין דא {{צ|קנה חכמה קנה בינה}} - ביה אבא נחית, ביה אבא סליק. והאי איהו {{גמט דגש|סלם}} דביה (ס&quot;א עולים ויורדים בו) עולים תרי ויורדים תרי.

ובחבורא קדמאה(?)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלה ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רלו|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלו א/&gt;'''פתח רעיא מהימנא''' ואמר, והא כתיב {{צ|ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע}}. ושבע רקיעין אינון: '''וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות'''. 

'''שחקים''' - דבהון ריחים דטוחנים מן לצדיקים לעתיד לבא. ואינון אקרון 'שחקים' על שם {{צ|ושחקת ממנה הדק}}. ואינון נצח והוד עלייהו אתמר {{צ|ושחקים יזלו צדק}} דאיהי שכינתא תתאה.

'''וילון''' - דביה מכניס ערבית ומוציא שחרית. 

'''רקיע''' - איהו יסוד דביה נהרין שמשא וסהרא דאיהו עמודא דאמצעיתא ושכינתא תתאה. הדא הוא דכתיב {{צ|ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ}}. וצדיק אית בין נצח והוד, ועדות בין תפארת ומלכות. נצח והוד - תרין פלגי גופא אינון כגוונא דתרין תאומים, ובגין דא אתקריאו {{צ|שחקים}} - תרוויהו כחדא.  '''ו' ו'''' אינון מן '''ושט''' מסטרא דשמאלא ואינון תרין טוחנות מסטרא דימינא {{צ|ויקח משה את עצמות יוסף עמו}}. עצמות צדיק, יסוד עלמין, דרגא דיוסף הצדיק. ועלייהו אתמר {{צ|את קרבני לחמי לאשי}} - ולית לחם אלא אורייתא - {{צ|לכו לחמי בלחמי}}. ואינון אשכלות דצדיק - וצדיק עץ פרי. ובגיניה אתמר {{צ|וישאוהו במוט בשנים}}. ואמאי במוט? בגין דלא הוה תמן צדיק ובגינייהו אתמר ביה {{צ|לא יתן לעולם מוט לצדיק}} דאיהו עץ דאתמר ביה {{צ|היש בה עץ אם אין}}. אעקרו עץ דאיהו צדיק אלין דאפיקו שום ביש על ארעא וגרמו {{צ|ושיאוהו במוט בשנים}} - '''ו' ו''''. עלייהו אתמר {{צ|סחטה ענבים}}. 

צדיק יסוד - ביה {{גמט דגש|סוד}} דאיהו {{צ|{{גמט דגש|יין}} המשומר בענביו מששת ימי בראשית}}, דאינון ו' דרגין דאת '''ו'''. ואינון שרפים ו' ו' - {{צ|שש כנפים לאחד}} משמאלא. ואינון אפיקו מים מימינא וצחין בשלהוביתא דלהון מסטרא דגבורה, ושואבין מסטרא דחסד. ועלייהו אתמר {{צ|עושה מלאכיו רוחות}} מסטרא דעמודא דאמצעיתא דנשבין על לבא דאיהו דרגא עשיראה ברוחא דקודשא דאיהו בינייהו, ואיהו '''ו''' - אות בצבא דיליה כליל ו' פרקין דתרין שוקין דכתיב בהו {{צ|שוקיו עמודי שש}}. ודא צדיק אות ברית '''ו'''' עלאה תפארת בין שית פרקין דתרין דרועין. ובגין דא '''ו' ו'''' - גוף וברית חשבינן חד. ואינון {{צ|פורשי כנפים למעלה}} לקבל '''ו'''' עלאה עלייהו. ומסטריה אתקריאו {{צ|נביאי האמת}}, סוככים בכנפיהם על ברית דאיהו '''ו'''' תניינא, {{צ|וצדיק יסוד עולם}}. 

ובגין דא נצח והוד טוחנים מן לצדיקייא דאינון מסטרא דצדיק יסוד עולם דאיהו בינייהו. ובגין דא אתקריאו 'טוחנות'. ומסטרא דושט - {{צ|שטו העם ולקטו}} - אינון לקוטות דפסקות דמתניתא וטחנו בריחים מהכא מאן דאפיק מלין דאורייתא צריך למטחן לון בשניים ולאפקא מלין שלימין. ואינון מלין אתקריאו 'שלמים', ואוחרנין דאינון שטיין דאכלין מלין בהלעטה ולא טוחנין לון בטוחנות דלהון ובשינהון מה כתיב בהו? {{צ|הבשר עודנו בין שניהם ואף יהו&quot;ה חרה בעם}} דאינון מגזעא דמאן דאמר {{צ|הלעיטני נא}}. ונצח והוד אתקריאו 'כרובים'. ותמניא אינון - חכמה בינה גדולה גבורה תפארת מלכות נצח הוד. צדיק עטרה על רישיה דאיהו לית ליה זוג. ומאי עטרה דיליה? כתר עליון. ובגיניה&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלו א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רלו|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלו ב/&gt;אוקמוה  מארי מתניתין {{צ|העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם}}. והיינו דאוקמוה אמרה שבת קמי קב&quot;ה לכלהו יומי נתת בן זוג, ולי לא נתת בן זוג.  

(ר&quot;מ רי&quot;ג א).&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלו ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רלז|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלז א/&gt;'''אמר רעיא מהימנא''', {{צ|השיב את חמתי}} - מאי {{צ|השיב את חמתי}}? אלא ג' ממונים דגיהנם; חד על שפיכות דמים, וחד על גילוי עריות, וחד על עבודה זרה. ואינון '''משחית אף וחמה'''. הוא (חמא דיהו&quot;ה) (ס&quot;א חימה דהוה) טאס בעלמא אמר {{צ|השיב את חמתי מעל בני ישראל}}, ולא אמר &quot;מעל העם&quot; דאינון ערב רב דאתמר {{צ|ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש}} דהכי אוקימנא ושאילו לבוצינא קדישא.&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלז א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רלז|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלז ב/&gt;ומה כתיב? {{צ|קחו מאתכם תרומה ליהו&quot;ה}} - ולא מערב רב. דלא אתקריאו קהלה וחבור עד דאתעבר מנהון ערב רב. כביכול בזמנא דמתערבין בינייהו כאילו לא הוו גוי אחד.  ובגין דא {{צ|קחו מאתכם תרומה}} ולא משותפו אחרא דלא בעינא לשתפא אחרנין ביני ובינייכו. 

ולא עוד אלא כד ערב רב אינון מעורבין בישראל מה כתיב? {{צ|היו צריה לראש}}. וישראל בתר דמתעברי מנייהו אלין מה כתיב? {{צ|שאו את ראש כל עדת בני ישראל}}. ולא עוד אלא דאמר קודשא בריך הוא אנא בעי לדיירא עמכון - הדא הוא דכתיב {{צ|ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם}}. ולא עוד אלא כד בני ישראל בגלותא - עלייהו אתמר מי מעכב שאור שבעסה. והא אוקמוה מארי מתניתין בזמנא דערב רב אינון ראשים על ישראל כביכול כאילו (ס&quot;א עברין שולטני דקב&quot;ה) עבדין שלטנו בקב&quot;ה וייעלון במשפטי ככביא ומזלי. ובגין דא צווחין ואמרין {{צ|יהו&quot;ה אלהינו בעלונו אדונים זולתך}}.


דבר אחר: פנחס וכו' 

'''קום''' בוצינא קדישא ואפתח מלי קמי שכינתא. קם בוצינא קדישא ואמר בחבורה קדמאה אתמר הכי. תא חזי פינחס קאים קמי דינא תקיפא דיצחק וקם קמי פרצה, דכתיב {{צ|ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה}} בגין לאגנא עלייהו דישראל. ובגין דא כליל דא ודא בחושבנא - {{גמט דגש|פינחס}} כמנין {{גמט דגש|יצחק}}. והכא צריך לחדתא מלין.

'''פתח''' ואמר אליהו רחימא דמלכא עלאה חזא '''מ'''' מן '''מות''' טאס באוירא. חטף לה ושתף לה עם '''{{גמט|ר&quot;ח}}''' דאיהו {{גמט דגש|יצחק}}, ואיהו בחושבן {{גמט דגש|פינחס}}, ואשתלים בה {{גמט דגש|רמ&quot;ח}}.  לבתר חזא '''ו'''' מן '''מות''' טס ברקיעא וחטף ליה, ושוי ליה ב'''רמ&quot;ח''' ואשתלים {{גמט דגש|רומח}}. הדא הוא דכתיב {{צ|ויקח רומח בידו}}. ואיהו במה יכיל לחטוף תרין אתוון אלין? בתרין רוחין דאשתמרו (דאתטמרו) לעילא דאשתתפו בפנחס - '''פנ&quot;י ח&quot;ס'''. בתרין פנים אלין חס על ישראל דלא אתאבידו בחילא&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלז ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רלח|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלח א/&gt; דתרווייהו. {{צ|וידקור את שניהם}} בתרין אתוון {{גמט דגש|מ&quot;ו}}. והיינו {{צ|בקנאו את קנאתי בתוכם}}. 

ואמאי אשתתף ביצחק? בגין דיצחק מסר גרמיה למיתה, ובגין דא אשתתף ליה ליצחק למהוי ליה עזר. דמסטרא דתרין עיזלי דאיילתא אשתתפי ביה אברהם ויעקב. דאברהם דרגיה חסד אשתתף ב'''ח&quot;ס''' דפנחס. יעקב איהו '''פני אל''' (ס&quot;א יעקב איהו '''פני''' דפנחס) בגין דאתמר ביה {{צ|כאשר עבר את פניאל}} (ס&quot;א שם המקום פנ&quot;י) '''פנ&quot;י א&quot;ל'''. בגין דכד עלמא איהו בדוחקא ואית צדיק בעלמא מקני על ברית - אבהן אשתתפו ביה ובגינייהו אמר משה בדוחקא  דישראל {{צ|זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך}}. 

ובתלת אתוון '''יה&quot;ו''' מן '''אליהו''' זכה ל'''ה'''' מן הנביא. ודא איהו {{צ|אליהו '''ה''''נביא}} (ס&quot;א ודא רזא אל יהו&quot;ה נביא). ואשתלים ביה '''יהו&quot;ה'''. 

'''י'''' דזכה פנחס ביה בגין דקני על ברית זכה לברית. ותרין יודין אינון - יוד עלאה מן '''יהו&quot;ה''' דכרת בה לאברהם בין '''י'''' אצבעות דידין, יו&quot;ד זעירא איהי מן '''אדני''' דכרת בה בין '''י'''' אצבען דרגלין, ואיהי את קדישא דמתעטרא ברשימו עלאה. 

ודא אתרשים תמיד לעלמין איהי אות דשבת אות דתפלין אות דיומין טבין אות דשדי דרשים על מזוזות ביתך ובשעריך למהוי בה רשימין ישראל ברצועייהו בברית דלהון דאינון בנוי דמטרוניתא, בנוי דהיכלא דמלכא קדישא. ובאורייתא אינון רשימין באת '''י'''' עלאה דאינון בני מלכא עלאה כמה דאוקמוה. והא אתמר {{צ|בנים אתם ליהו&quot;ה אלהיכם}}. ואות '''י'''' ד'''שדי''' איהו חוליא דשלשלת על קודלא ד'''שד''' יצר הרע דלא לנזיק ליה לבר נש. דעליה אמר דוד {{צ|הצילה מחרב נפשי מיד כלבת יחידתי}} - איהו נחש איהו כלב איהו אריה דעליה אמר דוד  {{צ|יארוב במסתר כאריה בסכה}}.  והנביא קרא ליה 'דוב' - הדא הוא דכתיב {{צ|דוב אורב הוא לי ארי במסתרים}}.  {{צ|נמשל כבהמות}} - נמשל לכל חיון מסאבן דאינון דורסין. אתמתיל לכל בר נש כפום חובוי. והא אתמר. והאי איהו כלב ונחש וחמור נוער.  דמרכיבין עליה נפשא. 

ומיד דאשתמודע ההוא דרכיב עליה דאיהו חייבא - עליה כתיב {{צ|ויפול רוכבו אחור}}. ורזא דמלה {{צ|כי יפול הנופל ממנו}}. ובגין דא אמר איוב {{צ|לא נופל אנכי מכם}}. וצדיק דרכיב עליה קשיר ליה בקשירו דרצועין דתפלין, אות תפלין, דאיהו אות '''י'''' ד'''שדי'''. חוליא על קדליה. '''ש''' דתפלין שלשלת על קדליה. וביה רכיב אליהו וסליק לשמיא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויעל אליהו בסערה השמים}}. וביה {{צ|ויען יהו&quot;ה את איוב מן הסערה}}. 

ובגין דא אוקמוה רבנן  דמתניתא עליה {{צ|איזהו גבור הכובש את יצרו}}. ואית למאן דמתהדר ליה חמור דלאו איהו מצטער רוכבו ואלין אינון דמשתדלין בקל וחומר, ובגין דא אתמר באברהם {{צ|ויחבש את חמורו}}, ובגיניה אתמר על משיח {{צ|עני ורוכב על חמור}}. ובגין דא '''י'''' מן '''שדי''' דאיהו חולייא דשלשלת מינה (ס&quot;א מפחדין) מפוזרין כל שדין ומזיקין. ומיד דחזיין ליה במזוזות דתרעין - ברחין. דבה אתמר {{צ|לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל}}. כל שכן כד חזיין לה באות תפלין על דרועין ורשימין בה באות ברית בבשריהון.

{{צ|והזר הקרב יומת}} - לית זר אלא יצר הרע דדמיא לכל חיון ועופין דורסין. ובגין דא {{צ|זכור נא מי הוא נקי אבד}} - דא פנחס דקני על ברית ואתרשים ביה דאיהו ברא דמלכא ומטרוניתא. קני במחשבה וזכי לאת '''י'''' מן '''יהו&quot;ה'''. וקני בעובדוי וזכה לאות '''י'''' מן '''אדני'''. והאי איהו חכמה בראש וחכמה בסוף. ובגין דאדם קדמאה הוה רשום בתרווייהו אוקמוה עליה רבנן דאיהו ראשון למחשבה, אחרון למעשה. 

אדהכי דאמר מלין אלין אתכסי מנייהו.  אמר&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלח א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רלח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלח ב/&gt; ר' אלעזר (לחברוי) זכאה חולקנא דזכינא למשמע מלין מבני עלמא דאתי!

ובחבורא קדמאה {{צ|לכן אמר}} - באומאה עלך אם הוא ברעותך ואי לאו אימא ר' פנחס בן יאיר. ההוא טולא בטש בעינוי דר' אבא. וכי לא הוה ידע קב&quot;ה אי הוה ברעותיה אם לאו? א&quot;ל אם ליה גלוי - מי גלוי לאחריני? ובגין דא {{צ|לכן אמור}}.


ותו אתמר בחבורא קדמאה {{צ|מכתם לדוד}} - סימנא דאחזיאו ליה לדוד כד שדר ליואב לארם נהרים ולארם צובה לאגחא בהו קרבא. אמר רעיא מהימנא {{צ|שושן עדות}} - דא סהדותא דשכינתא דאיהו שושן עדות דאיהי סהדותא דקיימא עלן וסהידת עלן קמי מלכא. ודרגין עלאין קדישין בהדה. וסייעתא קדישא לתושבחתא. אמר ר&quot;מ {{צ|שושן עדות}} דאינון סהדין על ישראל דאינון אברים ואיהי נשמתא עלייהו. איהו סייעתא דשמיא דאתמר בה {{צ|ואתה תשמע השמים}}. איהי סיעתא קדישתא (ומנה תלייא) דאתמר עלה תניא דמסייע לך {{צ|איתן מושבך ושים בסלע קנך}}.  '''איתן''' - '''תניא''' - תמן קנא דנשרא עלאה ואיהי שכינתא. ועלה אתמר {{צ|כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף}} דאינון שוני הלכות ומשניות. וכל דבור ודבור דנפיק מפומוי דההוא '''תניא''' דאפיק - בין לשמא דיהו&quot;ה, בין באורייתא, בין בצלותא, בין בברכה, בין בכל פקודא ופקודא - מה כתיב ביה? {{צ|יפרוש כנפיו}} - ההוא נשרא דהוא דבור דביה '''יהו&quot;ה''' - {{צ|יקחהו}}. 

{{צ|ישאהו על אברתו}} - מאי {{צ|על אברתו}}?  על ההוא אבר דבר נש (ס&quot;א דההוא נשרא) דביה מצוה '''יהו&quot;ה''' אתקרי אבר דשכינתא. ובגין דא {{צ|ישאהו על אברתו}} - ישאהו כגון {{צ|ישא יהו&quot;ה פניו אליך}}. ומאי {{צ|ושים בסלע קנך}}? אלא אמר דוד עליה {{צ|יהו&quot;ה סלעי ומצודתי}}. אוף הכי תנא דאיהו ביה הלכא תקיפא כסלע דלית פטיש יכיל לפצצא יתה בכל קושיין דעלמא - בהאי איהו מקננא נשרא.  וכל תנאים אתקריאו '''קנים''' דילה. ובגין דא {{צ|כי יקרא קן צפור לפניך}} בארח מקרה, זמנא חדא, כאושפיזא ואכסנאי דאזדמן לפום שעתא בבי אושפיזיה. 

ואית דאינון במתניתא דלהון דירה לשכינתא - הדא הוא דכתיב {{צ|ושמרו בני ישראל את השבת וגו' לדורותם}}.  {{צ|'''לדרתם'''}} חסר - לשון דירה. ואית מארי משנה דתורתם אומנתם דלא זזת שכינתא מנהון כל יומיהון. אבל אלין - {{צ|כי יקרא קן צפור לפניך}} - בהון שכינתא בארח מקרה - זמנין שרייא עלייהו ואשתכחת עמהון, וזמנין לא אשתכחת עמהון. ורזא דמלה זמנין דאשתכחת עמהון - {{צ|לא תקח האם}}, וזמנין דלא אשתכחת עמהון - {{צ|שלח תשלח את האם}}. 

{{צ|אפרוחים}} - אלין מארי משנה. {{צ|או ביצים}} - מארי מקרא. באלין דלא קבעין למודייהו - {{צ|שלח תשלח את האם}}. אבל באלין דקבעין למודייהו - {{צ|לא תקח האם על הבנים}}.

ואית מארי הלכות דדמיין לככביא - הדא הוא דכתיב {{צ|ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד}}. לאו כככבים דאתמר בהון {{צ|וכל צבאם יבול}}, אלא כאינון ככביא דעלמא דאתי דאינון לעולם ועד קיימי תדיר. 

{{צ|ויאמר אלהים נעשה אדם}} - בתר דאשלימו לעבידתייהו כל אומן ואומן אמר לון קב&quot;ה אומנותא חדא אית לי למעבד דיהא שופתא דכלנא - אתחברו כולכו כחדא למעבד ביה כל אחד ואחד מחולקא דיליה ואנא אשתתף עמכון למיהב ליה מחולקא דילי. והיינו {{צ|נעשה אדם בצלמנו כדמותנו}}. ואוקמוה רבנן דלית 'אדם' אלא ישראל, הדא הוא דכתיב {{צ|ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. אתם אדם ולא עכו&quot;ם. ובגין דא {{צ|ישמל ישראל בעושיו}}. 


'''אמר בוצינא קדישא''' ודאי ההוא תנא דאתטמר בסלע דחויא אמר דא דכתיב ביה {{צ|איתן מושבך ושים בסלע קנך}}. דתלת אבהן נקראו 'איתנים', ורביעאה - {{צ|איתן מושבך}} דביה מתישבא הלכה דאתמר בה {{צ|הלכה למשה מסיני}}. דאיהו אתפשט על שתין רבוא דישראל ונהיר לון באורייתא כשמשא (לסיהרא) דאתכסי בליליא ונהיר לכל ככביא ומזלי. ולית ליליא אלא גלותא, ואיהי {{צ|שומר מה מלילה שומר מה מליל}}. ואתגליא ביממא דאתמר {{צ|הבקר אור}} - בקר דאברהם דאתמר ביה {{צ|ובקר וראיתם את כבוד יהו&quot;ה}}.  {{צ|חי יהו&quot;ה שכבי עד הבקר}}. 

אדהכי הא רעיא מהימנא נפיק מההוא סלע ואמר בוצינא קדישא מה מועיל לי לאתטמרא מקמך דהא לא שבקנא אתר דלא עאלית לאתטמרא מנך ולא אשכחנא. אי הכי לית לי לאתכסייא מנך. א&quot;ל בוצינא קדישא, בתר דאמר {{צ|נעשה אדם בצלמנו כדמותנו}}, מאי ניהו דאמר לבתר {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו}}? א&quot;ל מה דאוקמוה על דא מארי מתניתין, דמנהון הוו אמרין &quot;יברא&quot; ומנהון אמרין &quot;לא יברא&quot;. קב&quot;ה ברא ליה דכתיב {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו}}. אמר ליה, אי הכי&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלח ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רלט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלט א/&gt; איהו, לא יהיב חולקא ביה חד מנייהו ולא אתעביד בדיוקנא דלהון אלא באיקונין דמלכא בצלמו כדמותו דאיהו {{צ|צלם דמות תבניתו}} אמר הכי אשתמודע. אמר ח&quot;ו. אלא אנא אמינא לך דאתברי בכלא ואשלטיה על כלא, ואי הוה יהיב כל חד ביה חולקיה בזמניה דהוה כעסיה עליה כל חד הוה נטיל חולקיה מניה {{צ|כי במה נחשב הוא}}. 

אלא קודשא בריך הוא ברא ליה (כל חד וחד) בדיוקניה דא מלכות קדישא דאיהי {{צ|תמונת כל}} דבה אסתכל קודשא בריך הוא וברא עלמא, וכל בריין דברא בעלמא וכלל בה עלאין ותתאין בלא פרודא כלל וכלל בה עשר ספירן וכל שמהן וכנויין והויין ועלת על כלא דאיהו אדון על כלא, ולית אלהא בר מניה ולא ישתכח בעלאין ותתאין פחות מינה בגין דאיהי קשר דכלהו שלימו דכלהו לקיימא ביה {{צ|ומלכותו בכל משלה}}. ובגין דלא אשתכח עלת על כלא בעלאין ותתאין פחות מנה אפילו בחד מנייהו אתקריאת אמונת ישראל . ומסטרא דעלת על כלא אתמר בה {{צ|כי לא ראיתם כל תמונה}}.  אבל מסטרא דשאר בריין אתמר בה {{צ|ותמונת יהו&quot;ה יביט}}.

אתא בוצינא קדישא ושאר חברייא ואשתטחו קמיה ואמרו - ודאי כען לית מאן דיכיל למיטל מניה חולקיה, דלא יהיב ביה חולקא חד בעלמא אלא בורא עלמין עלת על כלא! וביה תליא ענשיה או אגריה - ולא במלאך ושרף ולא בשום בריה דעלמא. ובגין דא אוקמוה רבנן דמתניתין {{צ|המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם}}. 

מיד דשמע מלין אלין דאמר ר' שמעון בוצינא קדישא חדא רעיא מהימנא (ס&quot;א דאר&quot;מ בוצינא קדישא חדא) וכל חברייא בריכו ליה ואמרו: רעיא מהימנא! אי לא הוה אתי בר נש בעלמא אלא למשמע דא - דיי! זכאה איהו מאן דאשתדל בגלותא בתראה למנדע לשכינתא לאוקיר לה בכל פקודין ולמסבל בגינה כמה דוחקין. כמה דאתמר {{צ|אגרא דכלה דוחקא}}. 

{{צ|'''וישכב''' במקום ההוא}} - אם '''יש כ&quot;ב''' אותיות דאורייתא איהי שכיבת עמיה. מאן {{צ|יש}}? חכמה מאין דבאתר דשכינתא עלאה תמן חכמה תמן. ובגינה אתמר {{צ|להנחיל אוהבי '''יש'''}}.  והיינו {{צ|ועושה חסד לאלפים לאוהבי}} - מסטרא דאהבת חסד.

ויש דאיהי חכמה לימינא דהכי אוקמוה {{צ|הרוצה להחכים ידרים}}. ובגין דא {{צ|להנחיל אוהבי יש}}. תא חזי ברזין סתימין במדות דקודשא בריך הוא ההיא מדה דמשתדלין בה ודכרין בה - עלה אתמר {{צ|במדה שאדם מודד בה מודדין לו}}. ושבעין אנפין לאורייתא. והאי איהו {{צ|בכל המקום אשר אזכיר את שמי}} - &quot;תזכיר את שמי&quot; מבעי ליה? אלא בההיא מדה ד{{צ|אזכיר את שמי}} - בההיא מדה {{צ|אבא אליך וברכתיך}}.&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלט א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רלט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רלט ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רלט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רמ|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמ א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמ א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רמ|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמ ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמ ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רמא|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמא א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמא א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רמא|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמא ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמא ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רמב|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמב א/&gt;'''פקודא דא''' להקריב מנחה בכל יום, ולהקריב קרבן מוסף שבת, ואבתריה להסדיר לחם הפנים ולבונה וקרבן מוסף בראש חדש. 

בוצינא קדישא בכל יומא צריך לשדורי דורונא למלכא בידא דמטרוניתא; אי איהו ברשו בעלה צריך תוספת כגון מוסף בשבת ובראש חדש ומוסף דכל יומין טבין דאיהו 'רשות היחיד' דיליה, ועמודא דאמצעיתא איהו בעלה דהאי רשות. ויעקב דתקן צלותא דערבית איהו דרגא דיליה דעמודא דאמצעיתא. בגין דא אוקמוה מארי מתניתין {{צ|תפלת ערבית רשות}}. דאף על גב דבגלותא דדומה ללילה דשלטין תמן סמאל ונחש וכל ממנן דאכלוסין דיליה, ושכינתא נחתת בגלותא עם ישראל -- איהי ברשו דבעלה אשתכחת. הדא הוא דכתיב {{צ|אני יהו&quot;ה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}}. 

ובגין דא {{צ|ויפגע במקום}} - לית פגיעה אלא פיוסא, כגון {{צ|אל תפגעי בי}}. כנסת ישראל פייסת ליה דלא יזוז מינה, דקודשא בריך הוא איהו מקומו של עולם. מאי עולם? דא &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמב א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רמב|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמב ב/&gt; שכינתא - תרגום {{צ|עולם}} - 'עלמא' - לישנא דעולימא, כמה דאת אמר {{צ|העלמה}}. ומה כתיב ביה? {{צ|וילן שם}} - אתפייס עמה למיבת תמן בגלתא עם שכינתא.

ואי תימא דיעקב פייס לה - שפיר. ובגין דאיהי בכל ליליא דאיהו גלותא ברשו בעלה - אוקמוה {{צ|תפלת ערבית רשות}}. ופירושא אחרינא איהו תבן למיכל לבעירן חומריים בק&quot;ו. 

נחתו מארי מתניתין ואשתטחו קמיה וחדי בהאי מלה וקשרו לה בכמה קשרין דרזין סתימין, ואעטרו לה וסליקו לה לגבי חברייא דאשתארו תמן. 

אמר רעיא מהימנא: בוצינא קדישא! בגין דא בשאר צלותין איהו חובה דשטר חוב עלייהו לסמכא לה בצדיק חי עלמין דביה {{צ|כל הסומך גאולה לתפלה איינו ניזוק בכל אותו היום}}. ובמאי סמיכת? על יסוד בדרועא ימינא. הדא הוא דכתיב {{צ|חי יהו&quot;ה שכבי עד הבקר}} - כד מטי זמן צלותא דמנחה בערב היא באה. הדא הוא דכתיב {{צ|ותבא אליו היונה לעת ערב}} בגין דמנחה שלוחה היא לאדוני (אדני מבעי ליה) בגלותא דעשו {{צ|והנה גם הוא אחרינו}}. 

ועוד {{צ|לאדני}} (אדני לאדוני) - דא איהו אדון כל הארץ. ודא צדיק - מתמן יוסף הצדיק בכור שורו הדר לו. דעתיד לנפקא מניה משיח בן אפרים. ובגיניה אתמר {{צ|והנה קמה אלמתי וגם נצבה, והנה תסובינה אלמותיכם ותשתחוינה לאלומתי}}. ובצדיק {{צ|כל הכורע כורע בברוך}}.

אמר בוצינא קדישא: רעיא מהימנא! בך אתמר {{צ|ויקח משה את עצמות יוסף}} בגין דגוף וברית חשבינן חד. ובגין דא עלך אתמר {{צ|והנה קמה אלומתי וגם נצבה}} - דכך תפלה מעומד. וכן {{צ|כל הזוקף זוקף בשם}}. ובצדיק - {{צ|כל הכורע כורע בברוך}}. והיינו {{צ|ותשתחוינה לאלמתי}} - דאנת אחיד בימינא ושמאלא בגוף וברית, ולבתר תסתלק עלייהו לבינה למפתח בה חמשין תרעין דחירו לישראל לקיימא {{צ|כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות}}. 

ובגין דא צלותא דשחרית חובה. דערבית - רשות. בערבית איהו 'השכיבנו' - דשכיבת בין דרועי מלכא בגלותא. כד ייתי צפרא פסח - אחיד ביה בימינא. אבל בדרועא שמאלא דיצחק - תשרי. 

{{צ|ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת}} מן גלותא. ובגין דלא נפקי מסטרא דדינא יעקב {{צ|שכל את ידיו}}, ושוי שור בימינא, אריה בשמאלא. ובגין דא {{צ|נאם יהו&quot;ה לאדוני שב לימיני}} - דא צדיק לקבליה משיח בן יוסף. ואמר ליה {{צ|שב לימיני}} - דרועא דאברהם בגלותא דישמעאל. {{צ|עד אשית אויביך הדום לרגליך}}. בההוא זמנא יתער רוח יתירה תוספת על ישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|אשפוך את רוחי על כל בשר}}, ויהוי נייחא לישראל מאומין דעלמא, ונח מאויביהם כגוונא דשבת דאתוסף בבר נש נפש יתירה בשבת, ואית לון בה נייחא. אי בנפש יתירה אית לון נייחא דאיהי נוקבא - כל שכן ברוחא דאיהו דכורא. ותנאים ואמוראים - נפש יתירה בשבת לכל ישראל כחדא חד איהי, אבל לכל בר נש איהו כפום עובדוי. ואוליפנא קל וחומר דתיובתא דכל ישראל כחדא בכל זמנא דחזרין כלהו מתקבלי. הדא הוא  דכתיב {{צ|כיהו&quot;ה אלהינו בכל קראנו עליו}}. דשם יהו&quot;ה מוכתר עלייהו בכתריה דאיהו כתר עליון. והאי איהו נשמה יתירה דכל ישראל בשבת ויומין טבין. 

ובגין דא תקינו בכל יומין למחתם בשם '''יהו&quot;ה''' דאיהו חותם דכל ברכאן דצלותין, ולא אמרין מוסף בלא כתר. ובשבת תקינו למימר במוסף {{צ|כתר יתנו לך יהו&quot;ה אלהינו}}. אבל לכל חד מישראל הכי נחית ליה נפש יתירה כפום דרגא דיליה. אי הוה חסיד - יהבין ליה נפש יתירה ממדת חסד כפום דרגא דיליה. אי איהו גבור ירא חטא - יהבין ליה נפש יתירה ממדת גבורה. ואי איהו איש תם - יהבין ליה נפש יתירה ממדת אמת. ונפש יתירה  דא מלכות דאיהי כלילא מעשר ספיראן.

וכפום מדה דבר נש - אם נשיא ישראל או חכם או מבין בחכמה או בתורה דאתמר ביה {{צ|להבין משל ומליצה}}, או בנביאים או בכתובים - הכי יהבין ליה נפש יתירה דאתקריאת כתר מלכות. ואי חכם כמה דאוקימנא המחכים לכל אדם דאתמר {{צ|כלם בחכמה עשית}} יהבין ליה נפש יתירה מתמן.

ואם הוא מבין דבר מתוך דבר באורייתא - יהבין ליה נפש יתירה מבינה. ואם הוא חכם בנביאים ובכתובים - יהבין ליה נפש יתירה מנצח והוד. ואי איהו צדיק גמור דנטר אות ברית אות שבת אות יומין טבין אות תפילין -- יהבין ליה נפש יתירה מצדיק. 

ובכל אתר נפש יתירה ממלכות. ואי איהו בר נש מכל מדות אלין - יהבין ליה כתר בשם '''יהו&quot;ה''' -&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמב ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רמג|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמג א/&gt;  {{צ|כיהו&quot;ה אלהינו בכל קראנו אליו}}, {{צ|אין קדוש כיהו&quot;ה}} מעלמא דדכורא דאיהו תפארת מלך מוכתר בכתר עלאה דבה ימלוך בשכינתיה דאיהי נפש יתירה. וכתר נשמה יתירה יהו&quot;ה רוח דאתמר {{צ|אשפוך את רוחי על כל בשר}}. ואיהו כליל '''י'''' ספיראן מעילא לתתא כגוונא דא '''י'''' חכמה, '''ה'''' בינה, '''ו'''' כליל שית ספיראן מחסד עד יסוד, '''ה'''' מלכות. '''כ'''' מן {{צ|כיהו&quot;ה אלהינו}} - כתר על רישיה. והאי איהו נשמה דאתוספתא ביום שבת. 

ובגין דעלת העלת מופלא ומכונה בהאי כתר ואתפשט בשם '''יהו&quot;ה'''.  בשבתות וימים טובים לית שולטנותא לסמאל ולנחש ולכל ממנן דיליה, ולית ליה שלטנותא לגיהנם נוקבא בישא דסמאל, ולא למשריין דיליה. כולהו מתטמרין מן קדם משרייתא דמלכא כגוונא דיתמטמרן אומין עכו&quot;ם דעלמא כד יתגלי משיחא. הדא הוא דכתיב {{צ|ובאו במערות צורים ובנקיקי הסלעים}}.

'''קמו תנאין ואמוראין''' ואמרו: רעיא מהימנא! אנת הוא שקיל לכל ישראל, ממולא מכל מדות טבין - ודאי בך שרייא ההוא דאתמר ביה {{צ|אין קדוש כיהו&quot;ה אלהינו}}. אנת כתר על כל חד וחד מישראל - כי אין בלתך בר נש דיהא כתר עלך. לא נשיא ולא חכם ולא מבין ולא חסיד ולא גבור ולא תם ולא נביא ולא צדיק ולא מלך.  אנת הוא בדיוקנא דקב&quot;ה - ברא בדיוקנא דאבוהי כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|בנים אתם ליהו&quot;ה אלהיכם}}. 

אשלים פקודין דמארך דלית פקודין מאלין דילך דלא יתעטר ביה קב&quot;ה ושכינתיה, עילא ותתא, בכתר עלאה בכל מדה ומדה.


'''פתח ואמר''': תנאין ואמוראין דכד הוה קרי לכלהו לר' שמעון בכלל עמהון בכל זמנא אמר לון אנא משבחנא לכו כפום נדיבות דלכון דאתון בני נדיבים, אברם יצחק ויעקב. לית מאן דיכיל לשבחא לכון אלא מרי עלמא דאפילו אורייתא כלה עד אין סוף - בכו היא תליא. כגוונא דאתמר באורייתא {{צ|ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים}} - הכי שבח דילכו.  אבל יתקיים בכו מה דאתקיים בי דחדינא ביקרא דאהרן אחי כמה דאוקמוה {{צ|הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים}}. 

ותנאין ואמוראין כל מוספין דשבתות  וימים טובים - כל מוסף דאמרינן ביה {{צ|כתר}} - מהכא אשתמודעין. וכל צלותין דישראל - ריחא דילהון כריחא דמר ולבונה וכל אבקת רוכל בשאר יומין - אבל בשבתות וימים טובים חשיב עליה {{צ|מכל מיני בשמים}} בגין דביומין טבין סלקין {{צ|מכל אבקת רוכל}} דאתמר ביה {{צ|ויאבק איש עמו}}. דצלותא דאיהי פגימה אתאבק עמה סמא&quot;ל לאגחא עמה בההוא פגימו דעבירה בההוא אבק דדא. ודא סליק עד שמיא. אבק דיעקב לאולפא זכותא על צלותא בכמה משריין דחובין (ד&quot;א דזכוון) דאינון (ס&quot;א חילין) חבילין ומשריין דמתכנשין עמיה לאולפא זכו עלה. ואבק דרגא דסמאל סליק בכמה משריין דחובין לאולפא חובין עלה. 

ודא צלותא דערבית דאקרי סלם דיעקב דבה {{צ|והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}}. אלין דסלקין חובין ונחתין זכוון תחותייהו, ואלין סלקין זכוון ונחתין חובין תחותייהו. ומשפילין לון בכמה קרבין דאינון מארי תריסין במלחמתה של תורה עד דישתמע קרבא לטורין רברבין דאינון אברהם ויצחק ויעקב. הדא הוא דכתיב {{צ|שמעו הרים את ריב יהו&quot;ה}} - ריב דצלותא, ריב דאורייתא. והאי קרבא דצלותא דערבית {{צ|עד עלות השחר}} - דרבן גמליאל אוקמה {{צ|עד עלות השחר}} דתפלת ערבית זמנה כל הלילה. אלא דחכמים עבדו גדר עד חצות. ובגין דא {{צ|ויאבק איש עמו עד עלות השחר}}. מאן שחר? צלותא דערבית דשיעורה עד בקר דאברהם דאיהי ארבע שעות.  {{צ|וישכם אברהם בבקר}} בריש שעתא קדמאה בסוף השחר (דאיהו) נצח יעקב דתמן {{צ|למנצח על אילת השחר}} לנטלא נוקמא מסמא&quot;ל דנגע בירך שמאלא דיעקב דאיהו הוד דביה אתמר {{צ|נתנני שוממה כל היום '''דוה'''}} - '''הוד'''. מסטרא דהוד אלף חמישאה אשתארת בי מקדשא חרבה ויבשה.

'''אמר''' רבי שמעון דא הוד דילך רעיא מהימנא דביה אנת חרב מנבואה דילך משמאלא. ובגין דאנת {{צ|מוליך לימין משה}} דאיהו נצח, רישא דשחרין, אילת אהבים - פתח דוד {{צ|למנצח על אילת השחר}}. דביה ייתי מארי נצחן קרבייא. ובגין דנצח והוד תרין שחרין - אוקמוה במתניתין {{צ|מאימתי קורין את שמע בשחרין}}, ולא אמר &quot;בשחר&quot; אלא {{צ|בשחרין}} - תרין.

ותרין משיחין יתערון לגבייהו. משיח בן דוד לקבל נצח, ואתקשר בבקר דאברהם. הדא הוא דכתיב&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמג א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רמג|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמג ב/&gt; {{צ|נעימות בימינך נצח}} {{ממ|תהלים|טז|יא}}. הוד בגבורה דביה משיח בן אפרים. אחיד אנת באמצעיתא דדרגא דילך תפארת דאתקשר בך עמודא דאמצעיתא. ויסוד חי עלמין בדרגא דילך. וחכמה בימין - {{צ|הרוצה להחכים ידרים}}. ובינה לשמאלא - {{צ|הרוצה להעשיר יצפין}} - איהי הקשת גבה.  והאי איהו לבושא דשכינתא, לבושא דצדיק דאתקרי ברית הקשת. ואיהו אות שבת ואות יום טוב ואות תפילין ואות ברית מילה. ואמר קב&quot;ה מאן דלאו איהו רשים בהאי אות - לא ייעול במראה דא בחדר דא.

והאי איהו מטה דעמודא דאמצעיתא - מטה ביה כלפי חסד לצדיקים גמורים למיהב לון זכוון בח&quot;י ברכאן דצלותא. ומטה כלפי חובה לרשיעיא למידן לון בגבורה לדינא, כפום עובדיהון. ובעמודא דאמצעיתא מאריך על בינונים. והאי איהו '''{{גדול|ש}}''' - תלת גוונין דקשת אות ברית הקשת, בת יחידה, שבת מלכתא. ואית לה שית דרגין תחות שולטנותא דאינון ששת ימי המעשה דכלילן במטרון דעלייהו אתמר {{צ|ששת ימים תעשה מעשיך}}. אבל בת יחידה - {{צ|שבת ליהו&quot;ה}} - העושה בה מלאכה יומת.  

'''יהו&quot;ה''' אתקרי באות '''ה''''. ומסטרא דא '''יה&quot;ו''' לימינא דאיהו '''ה'''' שלימו דיליה. והכי לכל סטרא בשית סטרין - '''יהו הוי ויה יוה היו והי''' - אינון {{גמט דגש|ח&quot;י}} אתוון דכלילן בצדיק חי עלמין. ואיהי {{צ|רביעית '''ההין'''}} בכל סטרא. ואיהי '''ה&quot;א'''' מסטרא דשמא מפרש '''יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו'''. '''יו&quot;ד''' בחסד, '''ה&quot;א''' בגבורה, '''וא&quot;ו''' בתפארת. כד שלטא האי {{גמט דגש|ט&quot;ל}} - אסרו חכמים ארבעים מלאכות חסר אחת. ואתקריאו 'אבות מלאכות' על שם דאינון לקבל אבהן דשליט עלייהו {{גמט דגש|ט&quot;ל}} דאיהו ארבעים חסר אחת. 

ובאלין 'ארבעים מלאכות חסר חד' לקה עשרה מלקיות לאדם, ועשרה לחוה, ועשרה לנחש, ותשעה לארעא. ובגין ד{{גמט דגש|ט&quot;ל}} שלטא בשבת   דאיהו '''ה'''' - אי ןלוקין בשבת. והאי {{גמט דגש|ט&quot;ל}} - לאו איהו כ{{גמט דגש|ט&quot;ל}} דחול מסטרא דעבד מטטרון, ו'ארבעים מלאכות חסר אחת' הם הזורע והחורש וכו'.


'''סבא סבא!''' - שכינתא אתקרי {{גמט דגש|ארץ}} דקב&quot;ה! הדא הוא דכתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}. מסטרא דחסד אתקריאת מים, ומסטרא דגבורה אתקריאת אש, ומסטרא דעמודא דאמצעיתא - אויר. ואיהי ארץ קרקע לכלהו.  ובגין דנשמתא יתירה אתפשטא בשכינתא דאיהי שבת מלכתא דאתמר בה {{צ|ומלכותו בכל משלה}} - משם איהי מלכות דשלטנותהא על ארעא. ועל אילנין וזרעין (וטורין ואבנין). ובגין דאילנא דחיי דהיא נשמתא יתירה דבשבת בה תולדין דילה אית נייחא לארעא דאיהי שכינתא. 

ובגין דשכינתא עלאה אתפשטת בארעא דאתמר בה {{צ|פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול}} - אסור לחרוש בשבת חרישה בשור דאתמר {{צ|על גבי חרשו חורשים}}. ושכינתא תתאה איהי {{צ|פרה אדומה}} מסטרא דגבורה. {{צ|תמימה}} - מסטרא דחסד דאיהו דרגא דאברהם דאתמר ביה {{צ|התהלך לפני והיה תמים}}.  {{צ|אשר אין בה מום}} - מסטרא דעמודא דאמצעיתא. {{צ|אשר לא עלה עליה עול}} - מסטרא דשכינתא עלאה דאיהי חירו דכלא, חדו באתר דאיהי שלטא. והזר הקרב יומת - לית רשו לסטרא אחרא לשלטאה - לא שטן ולא משחית ולא מלאך המות דאינון מסטרא דגיהנם. 

ובגין דא ביומין דחול אמרין ישראל {{צ|והוא רחום יכפר  עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו וגו'}} בגין דביומין דחול שכינתא תתאה אתלבשת באלין קליפין דמיתה דדינא. ובשבת - אתפשטת מנייהו, בגין דאילנא דחיי  דאיהו '''בן י&quot;ה''' - '''יה&quot;ו''' -  אתחבר ב'''ה''''. בההוא זמנא נייחא אשתכחת ל'''ה&quot;א''' וכל מה דאיהו תחותה, ולא צרי ךלמימר ביה {{צ|והוא רחום}}. 

ומאן אינון (ס&quot;א תחותה) תחות י'? ישראל. וכל אתר דישראל משתכחין - נטירו אשתכח ונייחא.  ובגין דא אסור למחרש בארעא ולמעבד בה גומות דהוי כאילו עביד פגימו בארעא קדישא דאיהי שכינתא. 

ואסור לאשתמשא בכלים דארעא בשבת. ואפילו לטלטל אבן ולא מידי. אלא כלי בלעמא דיהוי נייחא לון בזכו דשכינתא דאתקריאת אבנא דכתיב בה {{צ|והאבן הזאת אשר שמתי מצבה}}. בצלותא - עמידה איהי לישראל,  דבגינה אית לון קיומא בעלמא. ועליה אתמר {{צ|משם רועה אבן ישראל}} {{ממ|בראשית|מט|}}.  {{צ|על אבן אחת שבעה עינים}} {{ממ|זכריה|ג|}}.  {{צ|אבן מאסו הבונים}} {{ממ|תהלים|קיח|}}. 

ובגין דא - {{צ|ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם}} - צריך לנטרא לה בדירתם דלא יפקון מרשות היחיד לרשות הרבים. והאי איהו דאוקמוה מארי מתניתין {{צ|יציאות השבת שתים שהן ארבע}} -&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמג ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רמד|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמד א/&gt;הוצאה מרשות לרשות והכנסה נמי יציאה קרי לה. ואינון סמאל ונחש צריכין ישראל לנטרא לון דלא ייעלון לדירה דשכינתא דאיהי 'רשות היחיד'. מאן רשות הרבים? חללה שפחה זונה נדה גויה; רשות דסמאל ונחש ושבען ממנן דעמין. {{ש}}
ע&quot;כ.


'''פתח ואמר''' {{צ|באתי לגני וכו' חלבי}} חסד  - {{קטן|(נדפס  [[זהר חלק ג ג ב|בפרשת ויקרא דף ג' עמוד ב]])}}


'''ובחבורא קדמאה''' {{קטן|([[זהר חלק ג רמא א|בדף רמ&quot;א א]])}}  - {{צ|אריתי מורי עם בשמי}} - דרועא ימינא בירכא שמאלא.  {{צ|אכלתי יערי עם דבשי}} - יעקב ברחל. {{צ|שתיתי ייני עם חלבי}} - דרועא שמאלא בירכא ימינא. 

דרועא ימינא בירכא שמאלא - אינון חסד עם הוד. יעקב ברחל - עמודא דאמצעיתא במלכות. דרועא שמאלא בירכא ימינא - גבורה בנצח. 

ואמאי שני מדות דיליה הכי? אלא רזא דנימא הכא דוד אמר הכא - {{צ|כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו}} {{ממ|תהלים|קלב|}}. ואתמר התם &quot;ולוייך מבעי ליה למימר?&quot;. אמר קב&quot;ה לאו ארח לשנות מדותי אלא בתר דזמינת לי אית לי למעבד רעותך. ומהכא אוליפנא דבעל הבית דמזמין אפילו למלכא - אית ליה למעבד רעותיה. ובגין דא אוקמוה {{צ|כל מה שאומר לך בעל הבית עשה חוץ מצא}}.  ועם כל דא דרזא דא שפיר איהו - הא כתיב {{צ|אני יהו&quot;ה לא שניתי}}! ובכל קרבנין לא כתיב בהון אלא {{צ|ליהו&quot;ה}}! איך יכיל למהוי דישני דרגין דשמיה בקרבנא?

אלא 
* {{צ|אריתי מורי}} - יוצא אור. 
* {{צ|עם בשמי}} - אהבת עולם. 
* {{צ|אכלתי יערי}} - שמע ישראל. 
* {{צ|עם דבשי}} - ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.  
* {{צ|שתיתי ייני}} - והיה עם שמוע עד ויאמר. 
* {{צ|עם חלבי}} - מן ויאמר עד אמת. 
* {{צ|אכלו רעים}} - ג' ראשונות וג' אחרונות. 
* {{צ|שתו ושכרו דודים}} - שאר ברכאן דצלותא. 


ובחבורא קדמאה סתרא דקרבנא '''פרים וכבשים ועתודים ועזים''' - אינון ד' - פני שור פני נשר וגו'. שתי תורים או שני בני יונה. וצריך לפרשא אריה נחית לגבי שור דאיהו שמאלא לאתקשרא חסד בגבורה. אדם נחית לגבי נשר דרגא דיעקב. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין שופריה דיעקב שופריה דאדם קדמאה הוה. ומאן גרים לאסתלקא לאתקרי 'ישראל' דכתיב {{צ|לא יעקב יאמר עוד  שמך כי אם ישראל יהיה שמך}} - דיהוי 'ישראל' עקר לאפרשא בינייהו.

ע&quot;כ.

([[זהר חלק ג רמז א|רמז א]] ובחבורא קדמאה סלת למנחה וכו'). ובחבורא קדמאה.


'''אמר רעיא מהימנא''' מאן דמזלזל בפרורין דנהמא וזריק לון באתר דלא אצטריך - האי כל שכן מאן דמזלזל בפירורין דמוחא דאינון טפין דזרע דזריק לון בארעא דאתמר בהון {{צ|כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ}}, או דזריק לון בנדה או בבת אל נכר, או בשפחה, או בזונה. וכל שכן וכל שכן מאן דמזלזל בפירורין דנהמא דאורייתא דאינון קוצי אתוון ותגי אתוון דאתמר עלייהו {{צ|כל המשתמש בתגא חלף}}. כל שכן מאן דמסר רזין דאורייתא וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית או סתרי אתוון דשמא מפרש לאנשים דלאו אינון הגונים דשליט עלייהו יצר הרע אשה זונה דאתמר עלה {{צ|כי בעד אשה זונה עד ככר לחם}}, ולית 'לחם' אלא {{גמט|כ&quot;ב}} אתוון דאורייתא, ולית 'ככר' אלא אפילו הלכה אחת.


(ועוד רעיא מהימנא) ובחבורא קדמאה לא גלי רזא באלין פרורין אלא בארח פשט, ולא יהיב &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמד א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רמד|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמד ב/&gt; בהון שיעורא, אבל אוקמוה מארי מתניתין דשיעורא דפירורין כזית לפחות - כל שכן אי אינון כביצה. דמארי מתניתין דקדקו עלייהו {{צ|עד כזית עד כביצה}} לברכא עלייהו.

וארח רזא - {{גמט דגש|א&quot;ח}} הוא {{גמט דגש|ט'}} פרורין. שלש לכל סטר. תלת מן {{גמט דגש|ד'}} - תרין עשר. רביעית - איהו שלימו לאשלמא ביה עשר ולאשלמא '''ה'''' דאינון '''יהוה'''. מאי עשר? אינון '''יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א'''. קוצא דאת '''ד'''' מן '''אחד''' - שיעורא כזית - '''י'''' מן '''יהו&quot;ה''' שיעורא דיליה כביצה איהי ד'(?) שלימו דמרכבתא דאדם ושלימו דארבע אנפין דאדם. ובגין דא {{צ|ישא יהו&quot;ה פניו אליך}}. ואוקמוה מארי מתניתין: והכתיב {{צ|אשר לא ישא פנים}}? אלא אמר הקב&quot;ה ולא אמרתי להם {{צ|ואכלת ושבעת}} והם דקדקו עליהם עד כזית או עד כביצה? ואיך לא אשא להם פנים. 

ורבנן דמתניתין ואמוראין - כל תלמודא דלהון  על רזין דאורייתא סדרו ליה.


'''קם''' רעיא מהימנא וסליק ידוי קמי קב&quot;ה ושכינתיה, ואמר הכי: קב&quot;ה יהא רעוא דילך למיהב לון מזונא שלימתא לתקנא לגבך ולגבי מטרוניתא עלאה עלמא דאתי דאתמר עלה {{צ|כי ליהו&quot;ה המלוכה ומושל בגוים}}. ולגבי מטרוניתא תניינא דאתמר בה זמנא תניינא: {{צ|והיתה ליהו&quot;ה המלוכה}} - לתקנא פתורא שלימתא מכל עדונין ומכל מאכלין. ואנא מזמן עמך לכל מארי מתניתין ולמארי מקרא ולמארי תלמוד, וכל שכן למארי סתרי תורה דילך - כלה דילך מטרוניתא קדישא דילך עלאה ותתאה וכלא ברשות דעלת כל עלאין אדון כל האדונים מלך על כל המלכים דאילא ותתא דאיהו יחיד בלא תניינא. ולית את ונקודה דמשתתף בהדיה, ולא שנוי גוונין דאינשא. דאיהו מארי כל מפתחאן דרזין דהוויות ושמהן וכנויין, וכל רזין גניזין דחכמתא דתפתח לון - כלהו ליקרא דילך! עלת על כל עלות - אנא מתחנן קדמת דתפתח לון ליקרא דילך - דיקרא דילך איהו מאבי ואמי דשמיא, ואב דכל ישראל ואם דלהון דאתמר בה {{צ|ואל תטוש תורת אמך}}. ועמך לית שותפו דאם בעלמא. 


'''קם זמנא תניינא''' ואמר: מארי מתניתין! נשמתין ורוחין ונפשין דלכון אתערו כען כולהו ואעברו שינתא מנכון דאיהי ודאי משנה ארח פשט דהאי עלמא דאנא לא אתערנא בכו אלא ברזין עלאין דעלמא דאתי דאתון בהון {{צ|הנה לא ינום ולא יישן}}.

'''פתח ואמר''' הא אוקמוה מארי מתניתין {{צ|בעל הבית בוצע ואורח מברך}}. ועוד אוקמוה {{צ|צריך לדקדק ב'''ה'''' מן {{צ|'''ה'''מוציא}}. ותרין הה&quot;ין אינון לקבל שתי הלחם, שתי ככרות דשבת. '''י'''' איהי כביצה לכל חד וחד. ומאן איהו בעל הבית דבוצע? דא '''ו''''.

'''אדהכי''' הא סבא דסבין קא נחית לגביה ואמר: רעיא מהימנא חזור בך! דהא לחם איהו '''ו''''. שתי ככרות דיליה כמה דאמרת אינון '''ה' ה'''' ודאי. '''ו'''' איהו לקבל יעקב. '''ה' ה'''' לקבל לאה ורחל. '''י'''' כביצה לכל חד. 

אמר ליה סבא סבא! והא בכמה אתרין אוקמוה דיעקב איהו בעל הבית ויוסף אורח דדרגיה יסוד חי עלמין כליל ח&quot;י ברכאן דצלותא. ובגין דא אוקמוה עליה {{צ|ברכות לראש צדיק}}. אמר ליה, הכי הוא וכלא קשוט. כל רזא באתריה - מה דאנא אמרית ומה דאת אמרת. אבל ההוא דפליג נהמא מאן הוא? א&quot;ל סבא אנת בדיוקניה ודא '''{{גמט|יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א}}''', ודא {{גמט דגש|אדם}} דמרכבתא עלאה דאנפין דיליה '''יהו&quot;ה'''. ובגין דא '''ו'''', לחם דאינון '''ה' ה''''. ושיעורא דאוקמוה כזית וכביצה - הא אתמר כזית באן שמא משערין? דהא אוקמוה רבנן דאין עושין מצות חבילות - אוף הכי לא יהבינן תרין שיעורין באת '''י''' למהוי כזית וכביצה?

אלא תרי אלפא ביתות אינון - אית '''י'''' עלאה ואית '''י'''' זעירא. '''י'''' מן '''יהו&quot;ה''' עלאה, '''י'''' מן '''אדני''' זעירא. ואלין תרין - חד בכזית וחד בכביצה. ברזא דא '''יאהדונהי'''. 

אתא סבא ונשיק ליה. 

אדהכי קם בוצינא קדישא, פתח ואמר, ודאי כען מתחברין {{צ|מה שמו ומה שם בנו}}! חדו חברייא ואמרו: זכאה הוא מאן דזכי למיכל מהאי נהמא דאתמר ביה {{צ|לכו לחמי בלחמי}}! וזכאה נפשא דאתמר בה {{צ|מלחם אביה תאכל}}, {{צ|וכל זר לא יאכל בו}}. דקב&quot;ה ביה אתמר {{צ|הלא אב אחד לכולנו}}, ונפשא  דאתעסקת באורייתא - {{צ|מלחם אביה תאכל}}. ומאן גרים לה דאכלת מלחם אביה? בגין דתבת בתיובתא &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמד ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רמה|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמה א/&gt; ואתאחדת (נ&quot;א ואתחדת) כנעוריה. הדא הוא דכתיב {{צ|ושבה אל בית אביה כנעוריה}}. כגון {{צ|וישוב לימי עלומיו}}. כגוונא דאילנא דקציצו ליה ואתחדש בשרשוי.

והאי איהו רזא דמאן דמית בלא זרע. ועוד אית רזא אחרא דלבתר ייתי בגלגולא ויתחדש כמלקדמין - והיינו {{צ|אלמנה וגרושה}} דאתתרכת מגנתא דעדן. ובגין דא אתקריאת גרושה כגון {{צ|ויגרש את האדם}}. ומאן גרים לה בגין ד{{צ|זרע אין לה}} - דמית בלא בנין, {{צ|ושבה אל בית אביה כנעוריה}} - דתבת בהאי עלמא בההוא נער בן יבם. והיינו {{צ|ושבה אל בית אביה כנעוריה}}. ולבתר דזכת לזרע - {{צ|מלחם אביה תאכל}}.

{{צ|וכל זר לא יאכל בו וגו'}} - {{צ|לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר}}. '''אמר רעיא מהימנא''' הלל ושמאי! דאתון חד מסטרא דרחמי וחד מסטרא דדינא, דאינון חסד וגבורה, דרגין דאברהם ויצחק, ואתון מגזעייהו -- אתכנשו הכא! אתון ותמנין תלמידים דהוו ליה להלל. ואוף הכי תלמידי בית שמאי לסעודתא דמלכא הא אוקמתון אתון וחברייא דעמכון מארי דהוראות דאוקמתון {{צ|אין הבוצע רשאי למיכל עד שיענו אמן}} מארי סעודתא. ולית מארי סעודתא רשאין למיכל עד שיאכל הבוצע. ודאי כד בצע בעל הבית ובצע לאינון מארי סעודתא - לאו לכולהו משער שעורא חדא. דלאו אורח אלין בוצעין לבצוע בשוה. דלזמנין יהיב לדא כביצה ולדא כזית. וכד עונין 'אמן' על האי בציעא קדם דייכול בעל הבית - מחברין תרין שיעורין כחדא בכזית וכביצה - '''{{גמט|יאהדונהי}}'''. {{גמט דגש|אמן}} דא - לאו איהו על האכילה אלא על הבציעה. לבתר דאינון שיעורין מצטרפין ב'''{{גמט|אמן}}''' - ייכול בעל הבית. והיינו {{צ|אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי}}, ולבתר {{צ|אכלו רעים שתו ושכרו דודים}}. 

{{צ|אכלו רעים}} מארי סעודתא דיהון בנין בדיוקנא דאבוהון. הא הכא לחם בשתי ככרות ושיעורו כזית וכביצה. מאי ניהו לחם הפנים דפתורא דמלכא? אלא הא אוקמוה דאית ליה תריסר אנפין ומאי ניהו? אלא אינון ד' אנפי אריה, ד' אנפי שור, ד' אנפי נשר. ואינון {{צ|יברכך יהו&quot;ה}}, {{צ|יאר יהו&quot;ה}}, {{צ|ישא יהו&quot;ה}}. ומנלן דלחם הפנים איהו מפתורא דמלכא? דכתיב {{צ|וידבר אלי זה השלחן אשר לפני יהו&quot;ה}} - {{גמט דגש|זה}} - {{גמט|י&quot;ב}} אנפין.

ואוף הכי מאן דאית ליה בעי לתקנא ולסדרא על פתוריה ארבע ככרות בכל סעודתא דשבת. לתלת סעודתי - תריסר אנפין. ואית תימא לאו אינון אלא שית מדאורייתא משום לחם משנה - אלא לא ניכול למדכר '''ו'''' בלא חבריה - '''ו' ו'''' - שית מלעילא לתתא ושית מלתתא לעילא. לקבל שית דרגין דכרסייא עלאה ושית דרגין דכרסייא תתאה. שית באתכסייא ושית באתגלייא. {{צ|הנסתרות ליהו&quot;ה אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם}}. 

ולחמי תודה אינון {{גמט דגש|מ'}} - {{גמט דגש|י'}} רקיקין, {{גמט דגש|י'}} רבוכין, {{גמט דגש|י'}} של {{קטן|([[זהר חלק ג קעט א|קרח קע&quot;ט ע&quot;א]])}} חמץ, {{גמט דגש|י'}} של מצה. הא אינון {{גמט דגש|מ'}} לקבל '''י'''' מן '''יהו&quot;ה''' - ד' אנפי אדם, '''י'''' מן '''יהו&quot;ה''' - ד'  אנפי אריה, '''י'''' מן '''יהו&quot;ה''' - ד' אנפי שור, '''י'''' מן '''יהו&quot;ה''' - ד' אנפי נשר.


האי איהו תקונא קדמאה דפתורא דמלכא דאינון י' דברים דצריך בר נש לאנהגא בפתורא דשבת.
* '''חד''' לתקנא פתורא כמאן דאכיל קמי מלכא. הדא הוא דכתיב {{צ|זה השלחן אשר לפני יהו&quot;ה}}.

* '''תניינא''' - נטילת ידים עד שעורא דגזרו רבנן דאינון חמש קשרין דבהון {{גמט|י&quot;ד}} פרקין, ואוף הכי {{גמט|י&quot;ד}} פרקין אינון דיד שמאלא. ואינון {{גמט|כ&quot;ח}} פרקין לקבלייהו '''כח יהו&quot;ה''' דאינון {{גמט דגש|כ&quot;ח}} אתוון דקרא קדמאה דעובדא דבראשית דאתמר בהון {{צ|ועתה יגדל נא כח אדני{{הערה|כאן שיניתי עפ&quot;י הנוסח של הפסוק בידנו. ובדפוס כתוב 'כח יהו&quot;ה', וצע&quot;ע - ויקיעורך}}}}. ועשר אצבען רמיזי לעשר אמירן דעובדא דבראשית, ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין מאן דמזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. אמאי? בגין דאית בהון רזא דעשר אמירן ו{{גמט|כ&quot;ח}} אתוון דבהון אתברי עלמא.

* '''תליתאה''' - כוס דברכה דתקינו ביה עשרה דברים: '''הדחה, שטיפה, עטור, עטוף, חי, מלא, מקבלו בשתי ידיו, ונותנו בימין, ונותן עיניו בו, ומגביהו מן הקרקע טפח, ומשגרו במתנה לאנשי ביתו'''. 
: ואורח רזא {{צ|כוס מלא ברכת יהו&quot;ה}} - {{גמט דגש|כוס}} בגימטריא {{גמט דגש|אלהים}}. ומתמן נשמתא דאיהי על שמיה {{גמט דגש|כוס}}. הדא הוא דכתיב {{צ|כוס ישועות אשא}}. מאן {{צ|ישועות}}? '''ה'''' אצבען דאינון לקבל '''ה'''' ספירן דכוס דאיהו אלהים חיים, בינה, &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמה א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רמה|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמה ב/&gt; מתפשטא בהון לחמשין תרעין - '''ה'''' זמנין עשר באת {{גמט דגש|י'}} דאיהו {{גמט דגש|י'}} דברים דתקינו רבנן בכוס דאיהו '''אלהים חיים''' - '''ה'''' אתוון בחשבן '''ה''''. 
: ואוקמוה בכוס שצריך '''הדחה ושטיפה''' - הדחה מבחוץ ושטיפה מבפנים. ורזא דמלה שהיא תוכו כברו. מאן דזכי לנשמתא מהאי כוס למהוי נשמתא דכיא מלגו ומלבר. ורזא דמלה {{צ|וטהרו וקדשו}} - טהרה מבפנים וקדושה מבחוץ. ומה כוס לאו טהרתיה וקדושתיה מלגו ומלבר בלא מיא -- אוף הכי נשמתא לאו טהרתה וקדושתה מלגו ומלבר בלא אורייתא. ובגין דא אמר רבן גמליאל {{צ|מי שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש}}, בגין דלאו איהו מסטרא דאילנא דחיי אלא מעץ הדעת טוב ורע.
: '''עטור''' - אוקמוה {{צ|מעטרו בתלמידים}}. ואורח רזא: '''ה'''' איהו כוס - מעטרו בתלמידים באת '''י''' דאיהו עטרת על '''ה''''.
: '''עטוף''' - צריך לאעטפא רישיה בגין דשכינתא על רישיה, דהכי אוקמוה מארי מתניתין {{צ|אסור לתלמיד חכם למיהך ד' אמות בגלוי הראש משום מלא כל הארץ כבודו}}. כל שכן בברכה ובאדכרת שמא קדישא למהוי בגלוי הראש. דאת '''י''' מן '''יהו&quot;ה''' איהי אתעטף ב'''אור''' ואתעביד '''אויר''' (והיינו אוירא דארץ ישראל מחכים) בגין דאת '''י'''' דאיהי חכמה באויר, והיינו '''אור''' דאתעטף ביה כד ברא עלמא. הדא הוא דכתיב {{צ|עוטה אור כשלמה}}. והאי איהו {{צ|יהי אור}} - יהי אויר. ואוקמוה מארי סתרי תורה בטרם נתהווה כל דבר נתהוו ההוויות. ובגין דא {{צ|יהי אור ויהי אור}} - דהוה מקדמת דנא. 
: '''חי''' - אוקמוה {{צ|חי מן החבית}}. ואורח רזא: שכינתא עלאה איהי תמינאה דספיראן מתתא לעילא, ובגין דא אתקריאת {{גמט דגש|ח'}}. ואתמר בה {{צ|בחכמה יבנה בית}}. והיינו '''חבית - ח' בית'''. ובגין דאיהי 'חיים' דכתיב {{צ|עץ חיים היא למזיקים בה}} - יין מתמן איהו '''חי'''. ודא איהו יינא דאורייתא - מאן דאשתדל בה אקרי '''חי'''. ועוד צדיק חי - איהו חי מן החבית.
: יין אית מיניה תרין גוונין - חוור וסומק. {{גמט דגש|יין}} - {{גמט דגש|ע'}} אנפין. הא {{גמט דגש|ע&quot;ב}}. ולקבל תרין גוונין דיין איהי {{צ|זכור ושמור}} דשבת. ו{{גמט דגש|ע'}} תיבין דקידוש. {{צ|{{גמט דגש|ויכלו}}}} - הא {{גמט דגש|ע&quot;ב}}. 
: {{גמט דגש|מלא}} - הדא הוא דכתיב {{צ|כוס מלא ברכת יהו&quot;ה}}. ואוף דאיהו מלא מיינא דאורייתא - בר נש הכי צריך למהוי שלים כמה דאת אמר {{צ|איש תם}}, {{צ|גבר שלים}}, כמו {{צ|ויבא יעקב שלם}}. הכי צריך למהוי נשמתא שלימתא. ולא יהא בה פגם. ד{{צ|כל אשר בו {{גמט|מום}} לא יקרב}}. אוף הכי {{גמט דגש|אלם}} עם {{גמט דגש|י&quot;ה}} הוא {{גמט דגש|אלהים}} כחושבן {{גמט דגש|כוס}} (שם י&quot;ה) איהו '''מלא'''. והפוך '''אלם''' ותמצא '''מלא'''. אימתי? כד אית תמן '''יה'''. והיינו {{צ|כי יד על כס יה}} {{גמט דגש|אדני}} חושבניה '''ו&quot;ה''' עמודא דאמצעיתא מלא מן {{קטן|(תקונים ע' ע&quot;א)}} תרווייהו. ובגין דא שריא עליה אדם דהוא שמא מפרש.
: '''מקבלו בשתי ידיו''' - כגוונא דאורייתא דהוה בתרין לוחין, {{גמט דגש|ה'}} דברן בלוחא חדא לקבל {{גמט דגש|ה'}}אצבעאן דיד ימינא, ו{{גמט דגש|ה'}} בלוחא תניינא לקבל {{גמט דגש|ה'}} אצבעאן דיד שמאלא. ואתייהיבו בימינא דהיינו '''ביד ימין'''. ובגין דא {{צ|שני לוחות אבנים הוריד בידו}} ולא &quot;בידיו&quot;. והאי איהו דאסהיד קרא {{צ|מימינו אש דת למו}}.
: '''ונותן עיניו בו''' - בגין דהאי כוס דאיהו לקבל ארעא דישראל דאתמר בה {{צ|תמיד עיני יהו&quot;ה אלהיך בה}}. ועיינין דלעילא אינון שבעין סנהדרין. ומשה ואהרן עלייהו - תרין עיינין עלאין; חד עין ימין וחד עין שמאלא. ואינון {{גמט|ע&quot;ב}} כמנין {{גמט דגש|ביין}}. והאי איהו רזא ד{{צ|נותן '''בכוס''' עינו}}.
: '''ומגביהו מן הקרקע טפח''' - בגין דאת '''ה'''' איהי כוס בעי לסלקא לה באת '''י'''' דאיהי טפח דביה אתפתחת '''ה'''' ב'''ה'''' אצבעאן.
: '''ומשגרו לאנשי ביתו במתנה''' - בגין דיתברך דביתהו דאיהי 'נפש' דאתמר בה {{צ|נפשנו יבשה אין כל}}. ואתברכת ואתעבידת פרין - הדא הוא דכתיב {{צ|תדשא הארץ דשא}}.


* '''רביעאה''' למהוי על פתוריה דברי תורה. דלא יתקיים ביה כגוונא דעמי הארץ דאתמר עלייהו {{צ|כי כל שלחנות מלאו קיא צואה}}. אבל בסתרי תורה אוקמוה {{צ|הרוצה להעשיר יצפין}}. יתן שלחן לצפון - הרי שלחן לשמאלא דאיהו דין בעי לקשרא ביה ימינא דאיהו אורייתא דאיתיהיבת מחסד דאיהו רחמי מין ה'.

* '''חמישאה''' אוקמוה מארי מתניתין דצריך להאריך על פתוריה בגין עניים. ורזא דמלה בגין דצדקה יאריך יומוי דלא יתקצרון. כגוונא דאורייתא איהו אריכות יומין בתרין עלמין, בעלמא דין ובעלמא דאתי לנשמתא - אוף הכי צדקה איהי אריכות יומין לגופא בתרין עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|כי הוא חייך ואורך ימיך}}. {{צ|כי הוא חייך}} בעולם הזה, {{צ|ואורך ימיך}} בעולם הבא דעלמא דאתי לגופא&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמה ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רמו|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמו א/&gt; לתחיית המתים, דלבתר דייקום לא ימות. וכגוונא דעלמא דאתי יהא קיים - הכי עלמא דין יהא קיים.

* '''שתיתאה''' שלא יהא גרגרן ובלען על פתוריה דמלכא, כגוונא דעשו דאמר {{צ|הלעיטני}} ארח הלעטה, אלא בארח טחינה. אוף הכי מאן דאפיק מלין דצלותין או דאורייתא מפומוי בעי לאפקא לון בהטחנה שלמים ולא בהלעטה חסרים. ולא עוד אלא בגין סכנה דשמא יקדים קנה לושט.

* '''שביעאה''' - מים אחרונים. ואוקמוה מים ראשונים מצוה ואחרונים חובה ואמצעיים רשות. מים ראשונים צריך לסלקא אצבען בגין דלא יהדרון משקין ויטמאו את הידים. ואית מרבנן דאמרי דאחרונים משום מלח סדומית שלא תסמא את העינים אפילו הכי אפקין לון מחובא. וסתרי מילין אלין דאמרו עלייהו 'חובה' ולאו אחר ארעא לסתרא גאונים מלין (ס&quot;א מאלין דאמרי עלייהו) אלא דאתקרי עלייהו {{צ|על פי התורה אשר יורוך}}, ולא עוד אלא דאמרו עלייהו ג' קדושות. הדא הוא דכתיב {{צ|והתקדשתם והייתם קדושים}}. {{צ|והתקדשתם}} - אלו מים ראשונים. {{צ|והייתם קדושים}} - אלו מים אחרונים. {{צ|כי קדוש}} - זה שמן ערב. {{צ|אני יהו&quot;ה}} - זו ברכה. ואמצעיים בין גבינה לבשר. ובגין דא {{צ|והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יהו&quot;ה}}. זכאין עמא דמאריהון ישוי לון לגביה! 
: אוף הכי {{צ|והתקדשתם}} בשעת תשמיש. 'מים ראשונים' דזרע בר נש מצוה. 'אחרונים' דנוקבא - חובא. ו'אמצעיים' - קא רמיז {{צ|וכגבינה תקפיאני}} - הדא הוא דכתיב {{צ|הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני}}. והאי איהו דקא רמיז בין גבינה לבשר דאתמר ביה {{צ|עור ובשר תלבישני}}.

* '''תמינאה''' - לשלשה צריך כוס. אמאי? בינה איהי תליתאה מעשר ספיראן מעילא לתתא, ובגין דא פחות משלשה לא צריך כוס. (ד&quot;א) לשלשה צריך כוס קא רמיז {{צ|קדושה לך ישלשו}}. ולא עוד אלא דאורייתא לא נחתא פחות משלשה - כהנים, לוים, ישראלים. תורה נביאים וכתובים. בירח תליתאי ביום תליתאי. ודא בינה - '''יה&quot;ו'''. ובגינה אתמר {{צ|שלש משמרות '''הוי''' הלילה}}. מלכות - '''ה'''' רביעית - עלה אתמר {{צ|ארבעה משמרות הוי הלילה. ו{{גדול|'''ש'''}} דתלת אנפין לקבל תלת משמרות, ו{{גדול|'''ש'''}} [כאן ציור של ש בעלת ד' ראשים] דארבע ענפין לקבל ארבעה משמרות.

* '''תשיעאה''' - כוס של ברכה רביעית לוג. ושיעורא דיליה לקבל '''ה'''', רביעאה דשם '''יהוה'''. 

* '''עשיראה''' - בעשרה אומר &quot;נברך לאלהינו&quot;. ושכינתא תתאה איהי רביעית ועשירית. רביעית - לשם '''יהוה'''. עשירית - לעשר ספירין דאינון '''יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א'''. 

וכמה צריך בר נש לנטרא גרמיה דלא לזרוק מלין אלין באתר דלא אצטריך! כמו מאן דזריק נהמא, כל שכן מאן דזריק נהמא דאורייתא לבר מפתוריה דאיהי שכינתא דאתמר בה {{צ|זה השלחן אשר לפני יהו&quot;ה}}.&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמו א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רמו|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמו ב/&gt;{{קטן|{{צ|אמר רעיא מהימנא דוכתין אית בגיהנם וכו'}} עד {{צ|על אתוון}} - נדפס [[זהר חלק ג טז ב|בספר ויקרא דף ט&quot;ז ע&quot;ב]].}}

--------------------------------------------

{{קטן|'''(כאן מובא קטע של תוספת שמודפס בסוף דפוס ווילנא - סימן י&quot;ג)'''}}


'''{{צ|ויחלום והנה סולם}}''' - דא צלותא, {{צ|מוצב ארצה}} - דמצלין בני נשא ליה לה בארעא דאיהי שכינתא ומטת לשמיא דאיהו קב&quot;ה דאתמר {{צ|ואתה תשמע השמים}} {{ממ|מלכים א|ח|}}, רזא דמלה {{צ|יהוה אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים}} {{ממ|תהלים|ח|}}. ובזמנא דמודע לון קב&quot;ה שכינתא דסלקא בההיא צלותא - מיד {{צ|והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}} - בההוא בר נש כולהו פתחין גדפייהו לקבל שכינתא בההוא צלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה}} {{ממ|יחזקאל|א|}}. והאי איהו {{צ|עולים}} שכינתא על גדפייהו, {{צ|ויורדים בו}}. מאי {{צ|בו}}? בקודשא בריך הוא. וקב&quot;ה נחית עלייהו לקבלא שכינתא ומתייחד קב&quot;ה בו בההוא צלותא. דשכינתא איהי 'מצוה' כלילא משם הוי&quot;ה יהו&quot;ה איהי חיה דיליה ומצוה בלא מחשבה לית לה סליקו. ומחשבה איהו {{גמט דגש|אדם}}, {{גמט דגש|יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א}}, תפארת . 

מצוה מלכות כלילא מארבע חיון דמרכבתא, כלילא מארבע אתוון איהי נוקבא דיליה אנפין דיליה. אנפוי רוחמי בגינה אמינא {{צ|אם אין פניך הולכם אל תעלנו מזה}}. {{ממ|שמות|לג|}}. ומסטרא דצדיק אתקרי אחורוי חיה כלילא ח&quot;י חוליין דאינון מאחור דבר נש לקבל ח&quot;י נענועין דלולב דדומה לשדרה דביה ח&quot;י חוליין. איהו אחור לעובדא דבראשית וקדם למחשבה דאתמר בה {{צ|ישראל עלו במחשבה}}. מה דלאו הכי באדם דעץ הדעת טוב ורע דאיהו 'אחור למעשה  וקדם לפורענות'.


קמו תנאים ואמוראים ואמרו: רעיא מהימנא! יתקיים בך האי קרא {{צ|אל תתנו דמי לו}} {{ממ|ישעיהו|סב|}}, דהא עלאין ותתאין מקננין בצולמא דידך. משריין דקב&quot;ה דאינון ממתיבתא עלאה, ומשריין דמטרוניתא דאינון ממתיבתא תתאה. עלך אתמר {{צ|והנה מלאכי אלהים וגו'}}. בך סלקין משריין דשכינתא בצלותא דילך ונחתין משריין דקב&quot;ה לקב&quot;ה לגבי שכינתא בכמה שירין וניגונין בצלותא. ואנת הוא קריבו דקב&quot;ה בצלותא דילך דאיהו קרבנא דקב&quot;ה ושכינתא ב{{צ|צו את בני ישראל את קרבני לחמי}} {{ממ|במדבר|כח|}}. דתקינו מארי מתניתין קרבנין בצלותא מסטרא דימינא דתמן איש חסד כהן, ותקינו זמירות דאינון שיר דלוים אבתרייהו מסטרא דגבורה. והוד דרגא דדוד אתקשר בשמאלא. ואהרן דדרגא דיליה נצח אתקשר בחסד. הדא הוא דכתיב {{צ|נעימות בימינך נצח}} {{ממ|תהלים|טז|}}. לבתר {{צ|שמע ישראל}} דיחודא כליל ברכו וקדושה. איהו {{צ|קדוש קדוש קדוש}}, וברכה מסטרא דימינא הדא הוא דכתיב {{צ|דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל}}. וקדושה מסטרא דלוים. עמודא דאמצעיתא קשור ימינא ושמאלא ואיהו קשורא דתפלין דרישא דאיהי אימא עלאה, תפלין על רישיה, כמה דאוקמוה מארי מתניתין בתפלין דמארי עלמא מה כתיב בהו. ואיהו קשורא דתפלין דיד דאיהי שכינתא תתאה. והאי איהו דאוקמוה מארי מתניתין {{צ|הראהו למשה קשר של תפלין}} - '''ש''' של תפילין - מ'''שה''' כליל תלת ענפין דאבהן לעילא דתקינו תלת צלותין דאינון סימן '''שמע''' דאיהי '''ש''''חרית '''מ''''נחה '''ע''''רבית. 

מ&quot;ה דילך צלותא דשבת דאתמר ביה {{צ|ורדו בדגת הים ובעוף השמים וגו'}} {{ממ|בראשית|א|}}, ואנת כליל במרכבה תתאה דאהרן דוד ושלמה ואדם קדמאה לעילא ובת זוגיה לתתא, אם כל ח&quot;י, דאיהו צדיק חי עלמין. ובגין דא אהרן אף על גב דאיהו ימינא - אוקמוה רבנן ביה {{צ|אהרן שושבינא דמטרוניתא}}. יעקב איהו כליל תלת אבהן דביה רכיב אדם קדמאה דלא למגנא אוקמוה מארי מתניתין {{צ|שופריה דיעקב כשופריה דאדם קדמאה}}. 


אמר בוצינא קדישא: רעיא מהימנא! חזינן דכפל קב&quot;ה שמך ואמר {{צ|משה משה}} לאכללא לך במרכבתא עלאה ובמרכבתא תתאה לאכללא בך אדם קדמאה מסטרא דאבהן ואכללא בך חוה מסטרא דאהרן דוד ושלמה. למה לא כפל שם יעקב הכי?

אמר ליה: בוצינא קדישא! בגין דקרא ליה {{צ|יעקב וישראל}}. 'יעקב' - לישנא ד''עקב''' דהיינו נוקבא דאתמר {{צ|עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה}}. ואתקרי 'ישראל' דתמן '''ראש''' דכורא, רישא לנוקבא דהיינו עקב. והאי איהו דאמר קוב&quot;ה לחויא {{צ|הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב}} {{ממ|בראשית|ג|}}. ודא גרם שכינתא בגלותא דאתמר בה {{צ|עקב ענוה יראת יהו&quot;ה}}.

חדי ר' שמעון וחדו {{קיצור|מ&quot;מ|מארי מתיבתאן?}} ואמרו: פומא דשכינתא! סיני! מאן יכיל למיקם (קמי) פומך?! דקב&quot;ה ושכינתיה ממללין ביה ושתין ריבוא דמתיבתא עילאה ושתין רבוא דמתיבתא תתאה ממללין ביה על פומך. ועלך אתמר {{צ|והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}}.


דבר אחר: '''{{צ|והנה סולם}}'''.  פתח ר' שמעון ואמר: {{גמט דגש|סיני}} דא {{גמט דגש|סלם}} ואיהו {{גמט דגש|ק&quot;ל}}. ורזא דמלה - {{צ|הנה יהו&quot;ה רוכב על '''עב קל'''}}.  
* {{גמט דגש|ע&quot;ב}} - {{גמט דגש|יו&quot;ד ה&quot;י וי&quot;ו ה&quot;י}}. ועוד {{גמט דגש|ע&quot;ב}} - {{גמט דגש|י' י&quot;ה יה&quot;ו יהו&quot;ה}}.
* {{גמט דגש|ק&quot;ל}} - {{גמט דגש|יו&quot;ד, יו&quot;ד ה&quot;א, יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו, יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א}}. 

אתוון קדמאין סלקין ל{{גמט דגש|ע&quot;ב}} אתוון.  אינון תולדין דילהון סלקין {{גמט דגש|ק&quot;ל}}.  {{גמט דגש|עב קל}} סלקין {{קיצור|מאתן ותרין|202}} כחושבן {{גמט דגש|בר}}. ואנת הוא רעיא מהימנא - עלך אתמר {{צ|נשקו '''בר'''}}. ואנת רב לתתא - רבן של כל ישראל, רבן דמלאכי השרת. בר לעילא - בר לקב&quot;ה ושכינתיה. 

איתמר לגבי דוד {{צ|גם יהו&quot;ה העביר חטאתך לא תמות}} {{ממ|ש&quot;ב|יד|}}. בהאי {{צ|גם}} אתכפר דוד והאי איהו שיעורא דחלה - {{גמט|מ&quot;ג}} ביצים. ותוספת חומש ביצה - רמיז {{צ|וחמישיתו יוסף עליו}} {{ממ|ויקרא|ה|}}. זכאה צלותא דנפקא מפומך כגוונא דקב&quot;ה נחית על טורא דסיני. ואתמר ביה {{צ|כי את אשר ישנו פה וגו'}}. הכי כד אנת תשתדל באורייתא ובצלותא - קב&quot;ה כניש עלאין ותתאין וכל אינון נשמתין דהוו וכל דעתידין למהוי, וכל משריין דמלאכים ונחית בצולמא דילך לקבלא צלותא דילך, אורייתא דילך. בגין דמחשבתא דילך ליחדא לקב&quot;ה ושכינתיה בכל משריין דיליה, עילא ותתא, באורייתך ובצלותך. 

קב&quot;ה מחשבה ובה מצרפה למעשה. וכגוונא דאיהו אמר {{צ|אנכי}} וכולהו אמרו {{צ|נעשה ונשמע}} - הכי קב&quot;ה עביד לכל משריין דיליה דכולהו שתקין ושמעין למלולך בגין דרעותך בהון לייחדא לקב&quot;ה ושכינתיה בכל משריין דיליה. וכל מה דקב&quot;ה אבטח למעבד לך כמה טבין דלית לון סוף - כולהו אמרו {{צ|נעשה ונשמע}}. ובגין דא {{צ|ברכו יהו&quot;ה מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו}} {{ממ|תהלים|קג|}}. ואתתקף בך דהא קב&quot;ה ושכינתיה וכל משריין דיליה אסתכמו למעבד כל רעותך, ויתיר מה דאיהו כתוב על ידך. ולא נפיל מלה זעירא מכתיבת ידך דלא אתקיים. 

זכאה בר נש דמאריה חשיב ליה כגופיה ועביד ליה יקרא כדיוקניה למהוי שקיל מלולין דפומוי באורייתא וצלותא כמלוי בטורא דסיני! ולית חד דפתח פומוי לקטרגא ליה אלא כולהו עלאין ותתאין באסכמותא חדא וברעותא חדא.

'''{{קטן|(עד כאן התוספת של סוף דפוס ווילנא)}}'''  
-----------------------

דבר אחר: '''{{צ|ויחלום והנה סלם}}''' - רעיא מהימנא מה '''ל'''' אסתלק על כל אתוון - הכי את עתיד לאסתלקא על כל בריין בגין דאסתלק לשמא ד'''{{גמט|יו&quot;ד ה&quot;י וא&quot;ו ה&quot;י}}''' דביה '''{{גמט|יי&quot;י}}''' דחושבניה {{גמט דגש|ל'}}. דבקדמיתא הוית בשם {{גמט דגש|יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א}} דאיהו {{גמט דגש|יאא&quot;א}} - ב{{גמט דגש|י&quot;ג}} מכילן דרחמי דאינון {{גמט דגש|אחד}}.  כען - תסתלק ב{{גמט דגש|אל}} דאיהו {{גמט דגש|ייאי}} דתרין שמהן סהדין - {{צ|הלא '''אל אחד''' בראנו}}. הדא הוא דכתיב {{צ|הלא אב אחד לכלנו הלא אל אחד בראנו}}. ובג' יודין אלין יתקיים בך {{צ|ירום ונשא וגבה {{גמט דגש|מאד}}}} - ב{{גמט דגש|מ&quot;ה}}. דהכי סליק {{גמט דגש|מאד}} לחשבן {{גמט דגש|אדם}}. ובהפוך אתוון '''מאד''' הוא '''אדם'''. 

{{צ|ירום}} בארבע אנפין דאריה  דאינון {{צ|יברכך יהו&quot;ה}}. {{צ|ונשא}} - בארבע אנפין דשור דאינון {{צ|ישא יהו&quot;ה}} בשמאלא. {{צ|וגבה מאד}} - {{צ|יאר יהו&quot;ה}} באמצעיתא. ודא {{גמט דגש|יוד הי ואו הי}}. {{צ|ישא יהו&quot;ה פניו אליך וישם לך שלום}}.  רביעאה '''יהו&quot;ה''' - {{צ|ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם}}.

מסטרא דימינא אתקריאת 'אבן'. וכמה אבנין מפולמין יקירין אשתכחו מינה דמינייהו מיא דאורייתא נפקין. ובגיניהון אתמר {{צ|אמר ר' עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסתכנו בנפשכם}}. לא תימרון דאינון מים - מים ממש - משום {{צ|דובר שקרים לא יכון לנגד עיני}}. דאלין מים דא אורייתא דאתמר בה {{צ|ותורה אור}}. ובגין דהאי נהורא נביע במבועא דמיא אשר יכזבו מימיו אתקרי מים. 

ומסטרא דשמאלא  האי אבן דאיהי '''י'''' אתקרי {{צ|גחלת}}, ומתמן עשר ספירן כשלהבת קשורה בגחלת. ואית לה {{גמט|ד'}} גוונין (ועשרה) - אינון {{גמט דגש|יוד הא ואו הא}} - '''יהו&quot;ה'''. ואיהי {{צ|יד הגדולה}} בימינא, {{צ|יד החזקה}} בשמאלא. עמודא דאמצעיתא - מתמן איהי {{צ|יד רמה}} - כליל מ{{גמט דגש|מ&quot;ב}} גוונין. 

ובגין דאיהי מסטרא דימינא אבן ומסטרא דשמאלא גחלת - בה נטיל קב&quot;ה נוקמא מישמעאל ואדום דאינון אישין נוכראין במים הזדונים, וממנן דלהון סמאל ונחש. סמאל - אשא דגיהנם ממונה על אומה דעשו. נחש - ממונה על אומה דישמעאל, ואיהו '''רהב''' דממנא על מיא. בימינא דאברהם דדרגיה חסד נטיל נוקמא מישמעאל וממנא דיליה, ובשמאלא דיצחק דדרגיה 'פחד' נטיל נוקמא מעשו וממנא דיליה. בתרין משיחין דאינון חד מימינא - משיח בן דוד, וחד משמאלא - משיח בן יוסף. 

ובדרגא דיעקב דאיהי לקבליה ברזא ד{{צ|שכל את ידיו (כי מנשה הבכור)}} - אריה לשמאלא, שור לימינא דישמעאל. בגין דיהודה גלה בעשו - אשתכח ימינא דקדושה עם שמאלא דעשו, ושמאלא דקדושה עם ימינא מסאבא דישמעאל. {{צ|עד כי יבא {{גמט דגש|שילה}}}} - רעיא מהימנא בדרגיה תפארת ישראל - נטיל נוקמא מערב רב בתלת דרגין אלין יפקוד (נ&quot;א יפקון) כהנים לוים וישראלים מן גלותא. ובהון נטיל נוקמא מעשו וישמעאל וערב רב. 

כגוונא דערב רב מעורבין בעשו וישמעאל - הכי יעקב מעורב באברהם ויצחק - ערוב דתרווייהו. והכי מתערב שילה עם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ויהא שלשלת דתרוויהו. 

כההוא זמנא דחזא בלעם בנבואה דיליה דהכי מתקשרי תרין משיחין ברעיא מהימנא בתלת אבהן בגלותא בתראה, '''פתח ואמר''' {{צ|לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל יהו&quot;ה אלהיו עמו ותרועת מלך בו}}. וכלא לקיימא קרא {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} - בההוא זמנא מתברין קליפות דהוו מסחרין לשכינתא. מיד אתגלייא אבנא חדא מתלת אבנין דאינון סגולתא דעלייהו אתמר {{צ|ויהי בשלשים שנה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}}. ואינון {{גמט דגש|יי&quot;י}}. {{צ|ברביעי}} - אבנא רביעאה,&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמו ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רמז|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמז א/&gt;{{צ|בחמשה לחדש}} - אבנא חמשאה.  לקבלייהו {{צ|ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל}}. ואינון לקבלייהו חמש תיבין דאינון {{צ|שמע ישראל יהו&quot;ה אלהינו יהו&quot;ה}}. 

{{צ|ואני בתוך הגולה}} - דא שכינתא. בה קב&quot;ה אחד - '''ו'''' בתוספת {{צ|'''ו'''אני}} הוא נהר צדיק חי עלמין {{צ|ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן}}. מאי {{צ|עדן}}? דא בינה, נהר דנפיק מינה דא '''ו''', '''בן י&quot;ה''', דרגא דרעיא מהימנא. ורעיא מהימנא נפיק מאימא עלאה ואתפשט בשית ספיראן עד צדיק, ומניה אשקי לגנתא (דעדן) דאיהי שכינתא.

מאי {{צ|כבר}}? - '''כ'''' כתר, '''ב'''' בינה, '''ר'''' ראשית חכמה. כתר בימינא, חכמה בשמאלא, בינה באמצעיתא. רכב לעילא לעלת העלות י' ספיראן כלהו אתכללו בנהר דאיהו אתפשט עד צדיק דאיהו '''כל''' - כליל כלא. ובגיניה אוקמוה אילנא רבא ותקיף ומזון לכלא ביה - מניה תליא כלא. כד חמא שכינתא מגו קליפין חזה עמה עשר ספירן {{קטן|(עיין [[זהר חלק ג רכו ב|רכ&quot;ו ב]])}}. (ס&quot;א ובחבורא קדמאה).


{{קטן|(זה באר אחר תרין דרועין)}}{{ש}}
'''אמר''' רעיא מהימנא, מהאי אשתמודע הני מילין סתימין אינון, וצריך למפתח לון קמי חברייא. אברהם יצחק דתקינו שחרית ומנחה אתמר עלייהו {{צ|אף ידי יסדה ארץ}} - דא יצחק, {{צ|וימיני טפחה שמים}} - דא אברהם. דדרגין דלהון חסד ופחד, דאתמר עלייהו {{צ|נשבע יהו&quot;ה בימינו ובזרוע עזו}}. אינון תרין דרועין דמלכא דאיהו '''יהו&quot;ה''', עמודא דאמצעיתא. 

סלת דיליה דא שכינתא תתאה. נהורא דיליה סלת נקייה מסטרוי בלא פגימו דחשוכא ובלא תערובת חשוכא כלל, דהכי אינון חשוכין עם נהורין כבר קדם מוץ ותבן. ובחוביהון דישראל מתערבין חשוכין בנהורין. וכגוונא דדש בר נש תבואה ולבתר איהו בורר לה כבורר אוכל מתוך פסולת -- כך ישראל צריך למעבד ברוחיהון כד אתערב בהון חשוכין. ורזא דמלה {{צ|זבחי אלהים רוח נשברה וגו'}}. דבהכי אתבר חשוכא דאיהו יצר הרע דמכסי על רוחא כמוץ דמכסה על חטה, או כענן דמכסה על שמשא ולא מנח ליה לאנהרא.  

ובזמנין דחשך דאיהו יצר הרע מכסה על יצר הטוב דאיהו אור - איהו כמאן דתפיס בבית האסורין דיצר הרע. ואוף הכי כד יצר הטוב איהו תפיס ברשו דיצר הרע - הכי אינון תפיסין חיילין דיצר הטוב ברשו דחיילין דיצר הרע. ובזמנא דיתבר בר נש רוחיה בכל אברין דיליה קדם יהו&quot;ה - מה כתיב? {{צ|לאמר לאסירים צאו ולאשר בחשך הגלו}}. 

אבל שכינתא איהי סלת נקייה דלית חשוכא וקבלא יכיל לאתערבא בה. איהי כגפן דלא מקבלא הרכבה ממין אחרא דלאו איהי מינה. והאי סלת בין דרועי מלכא איהי יתבא בלולה בשמן כתית.


{{קטן|(שייך לקמן סוף ע&quot;ג)}}{{ש}}
'''אמר''' רעיא מהימנא, בוצינא קדישא! כמה מתיקין מילך! ודאי אתמר הכא {{צ|בלולה בשמן כתית}} ואתמר התם באורייתא דבעל פה בלולה במקרא במשנה בתלמוד. ועוד אית רזא תניינא - {{צ|בלולה בשמן כתית}} - ודאי לאו אורייתא איהי בלולה אלא למאן דסביל כמה מכתשין בגינה, כמה דאוקמוה מארי מתניתין דלית אורייתא מתקיימת אלא במי שממית גרמיה עלה.  ועוד אמרו בזמן שאתה מכתת רגליך ממדינה למדינה תזכה לראות פני שכינה.

ועוד {{צ|בלולה בשמן כתית}} -&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמז א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רמז|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמז ב/&gt; דא הוא דמקיים {{צ|פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה}}. 

ועוד {{צ|בלולה בשמן כתית}} - הדא הוא דכתיב  {{צ|והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו}}.

ועוד {{צ|בלולה בשמן כתית}} - דא צדיק חי עלמין דנגיד טפין קדישין דאינון פירורין כזיתים ממוחא עלאה, דאינון חד עשרון לקבל '''י'''', ושני עשרונים - '''י' י'''', ושלשה עשרונים  לפר - '''י' י' י''''. ואינון עשרון לכבש, ושני עשרונים לאיל, ושלשה עשרונים לפר.

ורזא דמלה אמרו בתעניות אין טפה יורדת מלמעלה שאין עולין כנגדה טפיים. ואינון ברזא דא [ציור]. ורמיזו דלהון לקבל תלת מוחין. 
* חד - מוח הזכרון. 
* תניינא - מוח המחשבה. 
* תליתאה - מוח הדמיון. 

הדמיון והזכרון סלקין מן לבא המחשבות נחתא (ס&quot;א על לבא) עלייהו ללבא ומקבלין לה עלייהו כמלכא בגין דהאי אדם דאיהו מחשבה דרכיב ושליט על חיוא תליתאה ונחית עלה לגבי תרין חיון, ופתחין גדפייהו לקבלא לה כגון חולם על צרי - אתעביד סגולתא. ודא כתר עליון על חכמה ובינה. עשרון ושני עשרונים רמיזין לתלת חיון דמרכבתא עלאה דאינון גדולה גבורה תפארת. שלשה עשרונין - רמיזין לנצח הוד יסוד. מרכבת המשנה רביעית ההין - דא מלכות קדישא, '''ה'''' רביעאה מן שם '''יהו&quot;ה''' דאיהו ארבע אנפי אדם.

ובחבורא קדמאה(?)


'''אמר''' רעיא מהימנא ההיא תגא דזרקא  איהי '''יוד''' רביעית. אוף הכי בחיה דשמה אדם דארבע אנפין דיליה דאינון '''יהו&quot;ה''' - מקף שופר הולך סגולתא תלת חיון דאינון תריסר שבטין. 

ובחבורא  קדמאה(?)

'''אמר''' רעיא מהימנא מלכו בשית ספירן איהי עולה תמיד לגבי '''ו'''' דאחיד בהון '''בן י&quot;ה''' גניז בבינה. ובאן ספירה מאינון שית סליקת לגביה? ביומא תליתאה דאקרי תפארת, דביום השבת אתוסף עמיה נפש יתירה דאיהי '''בינה'''. '''ה'''' עלאה, '''י'''' אות בשבת חכמה עלאה.  מלך מעוטר בכתר. ובגין דא בתפלת מוסף {{צ|כתר יתנו לך}}.


'''{{צ|ובראשי חדשיכם}}''' -  וכי כמה רישין אית לה לסיהרא? אלא אינון תרין נקודין כגוונא דא נקודה תתאה סיהרא תרין רישין דילה תרין נקודין דאינון עלה סגול בקדמיתא הוה כתר עלי תרי מלכין כגוונא דא, והות סגולתא. ולבתר דאמרת {{צ|אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד}} - אמר לה הקב&quot;ה {{צ|לכי ומעטי את עצמך}}, ונחיתת לרגלוי דתרין מלכים כגוונא דא. והיינו '''סגול'''. מה דהות '''סגולתא''' אתהדרת '''סגול'''. 

ורזא דמלה לקבל תרין נקודין דאינון תרין מלכים קא רמיז {{צ|פרים בני בקר שנים}}. ולקבל נקודה עטרה על רישייהו אמר {{צ|ואיל אחד}} כמו {{צ|כתר אחד}}. בתר דאמרת אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אזעירת גרמה - אוף הכי {{צ|ושעיר עזים אחד לחטאת}}.  איל דיצחק אתהדר שעיר. אתהפך מרחמי לדינא ואתזעיר . ובגין דא {{צ|שעיר עזים אחד לחטאת}} ולא אמר &quot;לעולה&quot; למהוי כתר. 

ומנלן דאית ירידה בחטאת? שנאמר {{צ|וירד מעשות החטאת}}. ואמאי שתף עולה עם חטאת בירידה? אלא לאולפא דעולה הות בקדמיתא מדת הרחמים ולבתר אתהפכת לדינא בירידה ואתקריאת 'חטאת'. וכלא חד.  ובגין דא - {{צ|הביאו עלי כפרה}}&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמז ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רמח|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמח א/&gt; - עלי הות סיהרא כתר ודאי כגוונא דא [ציור של סגולתא]. ולבתר אתמעיטת ונחתת לרגלין דיליה כגוונא דא [ציור של סגול]. ובזמנא דא {{צ|הביאו עלי כפרה}} איתמר בה {{צ|היא העולה}} סליקת מרגלוי דאתמר בה {{צ|והארץ הדום רגלי}} למימר בה {{צ|השמים כסאי}}.

והאי איהו רזא {{צ|צדיק מושל יראת אלהים}} - דמהפך דינא לרחמי. ורזא דמלה {{צ|אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה}}.  כגוונא דא '''הוהי יהוה'''. 

ועוד {{צ|כבש אחד ושני כבשים בני שנה  תמימים}} - לקבל תלת ספירן. {{צ|שבעה כבשים בני שנה}} - לקבל שבע ספירן. {{צ|שבעה כבשים}} אינון ז' יומין דסיהרא. {{צ|בני שנה}} - בנוי דסיהרא דאקרי 'שנה' דאיהי חדא מאינון שנים קדמוניות. 


'''אמר''' רעיא מהימנא, ודאי {{צ|בני שנה}} אתקריאו על שם חמה (נ&quot;א מלכות) אימא קדישא  דאתמר בה {{צ|פני משה כפני חמה}} (ס&quot;א סיהרא דאקרי 'שנה' דאית בה {{גמט|שנ&quot;ה}} יומין כחשבן) שנה אית בה {{גמט|שס&quot;ה}} יומין כחושבן {{גמט|שס&quot;ה}} לא תעשה ואיהו ע&quot;ד שמאלא. אימא עלאה סיהרא בימינא אסורה ברתא לאבא דאיהו לימינא חסד ואיהי כלילא מרמ&quot;ח פקודין אשתכח '''ו'''' עם אימא לשמאלא. ברתא עם אבא לימינא דחסד (ואיהי כלילא מרמ&quot;ח פקודין אשתכח '''ו'''' עם אימא, ברתא עם אבא לימינא). 

ורזא דמלה {{צ|בחכמה יסד ארץ}}. חכמה - אבא, ארץ - ברתא. {{צ|כונן שמים}} דאיהו ברא, עם אימא דאיהו {{צ|תבונה}}. והאי איהו '''יההו''' - הויות באמצע. 

ועוד {{צ|ושעיר עזים אחד}} - תרין שעירין אינון דאתמר   עלייהו {{צ|ולקח את שני השעירים וגו' גורל אחד ליהו&quot;ה וגורל אחד לעזאזל}}. שעיר ליהו&quot;ה - בגין מיעוט סיהרא ואיהו שעיר אחד ליהו&quot;ה לחטאת אחד מסטרא דיחודא. אבל שעיר דעזאזל לא כתיב ביה {{צ|אחד}} - לא 'קרבן' ולא 'אשה' ולא 'עולה' - אלא {{צ|ושלח ביד איש עתי המדברה}}. {{צ|ושלח}} - כדאמר יעקב {{צ|מנחה היא שלוחה לאדני לעשו}} - אוף הכי שוחד לתברא רוגזא דסמא&quot;ל דלא יתקריב למקדשא לקטרגא. 

לכלבא דאיהו רעב ומאן דבעי דלא נשיך ליה יהב ליה בשרא למיכל או נהמא, וישקי ליה מיא. ורזא דמלה {{צ|אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו'}}. ובדא יתהדר רחימו דבר נש דלא דיי דלא נשיך ליה בכמה יסורין, אלא אתהדר למהוי ליה סניגורא ואתהדר רחימוי. 

ואמאי הוו שלחין ליה ביד {{צ|איש עתי}} פגים? בגין דסטרין אחרנין כלהו מארי מומין ואתקריאו 'שעירים' דכתיב {{צ|ושעירים ירקדו שם}}. ואתמר בהון {{צ|ולא יזבחו עוד את זבחיהם...לשעירים}} דעלייהו אתמר {{צ|יזבחו לשדים לא אלוה}}. ובשעיר דא אתפרש מכלא, ונושא כל חובין דישראל עליה. כמה דאת אמר {{צ|ונשא השעיר עליו את כל עונותם}}. ועוד - בתר דנטיל איהו ונשא - קב&quot;ה {{צ|נושא עון}}. מאי בין {{צ|נושא}} ל{{צ|נשא}}? {{צ|נשא}} - מטולא, {{צ|נושא}} - סליקו דמטולא. 

(ובחבורא קדמאה)?? &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמח א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רמח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמח ב/&gt;ועוד, {{צ|ובראשי חדשיכם}} - אמרו רבנן דמתניתין דכד הוו מקדשין ירחין על פי בית דין הוו משיאין משואות בראשי ההרים, והוו אמרין {{צ|כזה ראה וקדש!}}. לזמנין סיהרא הות כגוונא דא [ציור] הוה מסתכלא לעילא בקרנהא. ולזמנא מסתכלא לתתא כגוונא דא [ציור]. לזמנין מסתכלא במזרח כגוונא דא [ציור], לזמנין למערב כגוונא דא [ציור]. לזמנין לדרום ולזמנין לצפון. והאי איהו אסתכלותא דילה לשית סטרין דכליל לון תפארת דאיהו '''ו'''' - גדולה גבורה תפארת נצח והוד יסוד.

נקודא דנגיד עליה מלגו היא חכמה וההיא חוט דאסחר עלה איהו כתר. וההיא נקודה איהו לזמנין עטרה ולזמנין כסא למיתב עליה. לזמנין שרפרף להדום רגליו. ואמאי אתקריאת 'לבנה'? על שם לבון ההלכה דאיהי מלגו - {{צ|כל כבודה בת מלך פנימה}}. ובאשא דבינה דנחית עלה איהי מתלבנת. ורזא דמלה {{צ|אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו}}. ומאי דהות '''אדני'''  דינא סומקא בגבורה דתמן בינה - אתלבנת  מסטרא דחסד דתמן חכמה ואתהדרת '''יהוה'''. 

ומה גרים לאתהפכא מדינא לרחמי? צדיקים גמורים דסיהרא מסטרא דעץ הדעת טוב ורע איהי. קליפא דיליה חשוכא {{צ|אם בהרת}} - שחורה היא יצר הרע שפחה {{צ|ושפלה איננה  והיא כהה}},   ולית לה מדילה אלא ההוא חוט דנהיר בה דאיהו לוה לה בליליא דאיהי גלותא, ואתעבר מנה ביממא דאיהו עלמא דאתי דביה {{צ|וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה}}. אבל סיהרא דעץ החיים - ההיא נקודה דלגו מינה איהי כמבועא דלית ליה פסק דכתיב בה {{צ|וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו}}, ואתקריאת {{צ|אילת אהבים}} מסטרא דחסד, דהיינו {{צ|אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד}}.

ותרין קרנין אית לה מן נהורא כגוונא דא [ציור]. לזמנין האחת גבוה מן השנית כגוונא דא [ציור], לזמנין קרנים אינון שוין [ציור]. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמח ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רמט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמט א/&gt;{{קטן|({{צ|אמר רעיא מהימנא, בההוא זמנא אלין מארי חכמתא וכו'}} עד {{צ|יתעבר נחש מעלמא}} - נדפס [[זהר חלק ג סו ב|בפרשת אחרי מות דף ס&quot;ו ע&quot;ב]], ואחריו נמשך מה שכתוב בסמוך)}}

'''ואי תימא''' דל{{גמט דגש|ע'}} תחיל, ול{{גמט דגש|ב'}} שנין אולידת בתר אלף ומאתן כחושבן {{גמט דגש|רעב}} - הא כתיב {{צ|בטרם תחיל ילדה}}. ורזא דמלה {{צ|והיה טרם יקראו ואני אענה עוד וגו'}} - ומאי (ס&quot;א יומא) {{צ|בטרם}}? אלא קדם דישתלימו שבעין ותרין שנין בתר אלף ומאתן דאינון חבלים דיולדה יתגליין ב' משיחין בעלמא. ובההוא זמנא {{צ|ובהיכלו כלו אומר כבוד}} - והא אוקמוה {{צ|כבוד חכמים ינחלו}}. 

בההיא שעתא אלין מארי תורה יהון נכבדים. אלין דסבילו כמה חבלים וצירין כיולדה, והוו מבוזין בין עמי הארץ יהון נכבדים. ומיד {{צ|יהו&quot;ה למבול ישב}} לרשיעיא. אין 'מבול' אלא דינין דמבול כגוונא דנפתחו מעיינות תהום וארובות השמים נפתחו ביומי טופנא - אוף הכא יתערון דינין לגבייהו עילא ותתא עד דלית סוף ותכלית. וכל בזויין וקלנא דעבדו אומין עכו&quot;ם דעלמא לשם יהו&quot;ה ולעמיה, וכמה חרופין דסבילו ישראל מנייהו על שם יהו&quot;ה -- מכלהו נטיל נוקמא קב&quot;ה. ועל דא אתקרי נוקם יהו&quot;ה ונוטר ובעל חמה לגבייהו {{ממ|נחום|א|ב}}.


{{צ|ובחדש הראשון}} - מאן 'ראשון'? דא ניסן. תמן אולידת ההיא חיה לקיים מה דאוקמוה מארי מתניתין {{צ|בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל}}. וב{{גמט דגש|י&quot;ד}} דיליה {{צ|ויאמר כי יד על כס יה}} - תמן אומי לאעברא מעלמא זרעא דעשו עמלקיים. בההוא זמנא - {{צ|משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח}}. {{צ|משכו}} - {{צ|משך ידו את לוצצים}}. בההוא זמנא {{צ|כה אמר יהו&quot;ה לרועים הפושעים בי}}, ואומר {{צ|ואל אדמת ישראל לא יבאו}}. ואלין אינון רועים דענא פרנסי דרא. ובגין דא אתמר עלייהו {{צ|הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדברה}}, {{צ|ונשפטתי אתכם וגו' כאשר נשפטתי את אבותיכם}} דקטיל לון במכת חשך.


{{קטן|({{צ|ר' אלעזר אמר וכו'}} - שהוא בהפך הדף)}}&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמט א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רמט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רמט ב/&gt;'''אמר''' רעיא מהימנא, מלין אלין סתימין וצריך למפתח לון לגבי חברייא, דמאן דסתים לון גניזין דאורייתא איהו מצער לון. דלרשיעייא נהורין דרזין אתחזרן לון חשוכין ואיהו מתלא לממונא דאיהו גניז מאן דחפר ליה עד דגלי ליה ולאו איהו דיליה אתהדר בסוכלתנותיה בחשוכא וקבלא. ולמאן דאיהו דיליה - נהיר ליה. ובגין דא אית לבר נש לגלאה רזין סתימין דבאורייתא.

{{צ|בעשור}} - ט' אינון לכל סטר לקבל ט' ירחין דיולדה כחושבן {{גמט דגש|אח}}. מאן יולדת '''ד'''' מן '''אחד'''? '''א&quot;ח''' - איהו {{גמט דגש|ט'}} לד' סטרין דאת '''ד''''. ואינון ארבעים. '''אח''' - זכור, '''ד'''' - שמור. הא ארבעין ותרין אשתאר כבוד דאתמר ביה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואיהו {{גמט דגש|כבוד}} - {{גמט דגש|ל&quot;ב}} - ד' זמנין לכל סטר דאת {{גמט דגש|ד'}}. הרי {{גמט דגש|ס&quot;ד}} לד' סטרין - {{גמט דגש|רנ&quot;ו}}. ואוקמוה כבוד לעילא, ל&quot;ב לתתא. ובגין דא &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רמט ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנ|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנ א/&gt; מייחדין בכל יומא תרין זמנין דאמרן בהו תרין זמנין {{גמט דגש|כבוד}} דאיהו {{גמט דגש|ס&quot;ד}},  ותרין זמנין '''ד' ד'''' מן '''אחד'''  - הרי {{גמט דגש|ע&quot;ב}} - הרי '''ד'''' ד'''אחד''' שלימו ד{{גמט דגש|מ&quot;ב}} שמהן ושלימו ד{{גמט דגש|ע&quot;ב}} שמהן. ובגין דא אמרין במזמור לדוד {{צ|מי זה מלך הכבוד יהו&quot;ה עזוז וגבור}}, ובזמנא תניינא {{צ|מי הוא זה מלך הכבוד}}.


'''אסתחר''' ההוא היכלא ופתח תרעא אחרא דסטר דרום (ד&quot;א צפון) בשבעין ותרין עטרין. לבתר אפתח תרעא תליתאה לסטר מזרח בחמשין (ותרין) נהורין דחמשין תרעין דבינה. לבתר אפתח תרעא אחרא דלסטר צפון (ד&quot;א מערב) בע&quot;ב עטרין. וכלהו {{גמט דגש|רמ&quot;ח}} בחושבן תיבין דפרשיין דקריאת שמע. 

ומה דבקדמיתא ההיא חיה הות זעירא - בההוא זמנא אתרביאת. הדא הוא דכתיב {{צ|מלא כל הארץ כבודו}} - דאיהו כבוד עלאה ותתאה. כד מטי לח&quot;י עלמין דביה ח&quot;י ברכאן דצלותא, ופתח ביה {{צ|אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך}} - כדין עמודא דאמצעיתא אתחבר בהדה בחביבו דנשיקין דשפוון ואינון נצח והוד דלשון איהו צדיק בינייהו, לשון למודים. בההוא זמנא {{צ|וישק  יעקב לרחל}}. כדין קראן לההיא חיה 'כבוד כבוד' - אבא ואימא. מקודש מקודש - תרין(?) ירחא אתקדשא כדקא יאות. כדין {{צ|ובחדש הראשון}} - ראשון ודאי.

וכדין {{צ|משכו}}. ועל דא {{צ|בעשור לחדש הזה}} - דאתחבר סיהרא קדישא בשמשא דאתמר ביה {{צ|כי שמש ומגן יהו&quot;ה אלהים (צבאות)}}. ומה דהות נקודה זעירא (ס&quot;א כגוונא דא) [ציור] - אתמלאת בסיהרא וכדין איהי החדש מלא,&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנ א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנ|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנ ב/&gt; וסיהרא אתמלייא כגוונא דא [ציור] - {{צ|מלא כל הארץ כבודו}}. בקדמיתא חסר - וכען בשלימו.


'''אמר רעיא מהימנא''' כגון לישנא דאיהו מקל לכל אנשי ביתיה ואיהו לישנא דאת '''ו''''. ואיהו מטה דביה עשר אותיות. וביה מחא קב&quot;ה על ידוי '''י'''' מחאן. ובגין דכל מחאן הוו מסטרא ד'''ה' ה''''. 

ר' עקיבא אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב&quot;ה על המצרים במצרים היתה של חמש מכות וכו'. אמור מעתה וכו'. ואת '''ה'''' סלקא באת '''י'''' לחמשין מחאן. חמש זמנין חמשין - אינון {{גמט דגש|ר&quot;ן}}. ובגין דא {{צ|ועל הים לקו {{גמט|ר&quot;ן}} מכות}}. 

אמר יוסף כל מיטב ארץ מצרים רעמסס היא, וההיא ארעא אפרישו לדחלן דלהון לרעיא ולמיהך בכל ענוגין דעלמא. וכל מצראי חשיבו לאינון דרען &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנ ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנא|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנא א/&gt; לדחליהון כדחליהון, ודא שאיל יוסף מפרעה לשלטאה אחוי על דחלן דמצראי דאתכפיין תחות ידיה כעבדים בתר מלכיהון למהוי כלהו מתכפיין תחות שם יהו&quot;ה מסטריהון, ולא שליט בעלמא אלא שם יהו&quot;ה. ואתכפיין כל ממנן תחות ידיה ולאחזאה לון דאיהו עתיד לאתפרעא מנהון - הדא הוא דכתיב {{צ|ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהו&quot;ה}} כד מטעיין לבריין ועבדין גרמייהו אלוהות.

ובגין דטלה ממנא דיליה איהו רב על כל ממנן דאלהים אחרים - מני קב&quot;ה לישראל {{צ|ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית}}, ואשליט לון עליה. ותפשי ליה תפיש בתפישה דלהון יומא ותרין ותלת. ולבתר דא אפיקו ליה לדינא לעיני כל מצראי לאחזאה דאלהא דלהון ברשו דישראל למעבד ביה דינא. בגין דא {{צ|אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו}} - למהוי דן באש צלי. 

ומני לזרקא לגרמיה דיליה בשוקא בבזוי, ובגין דא {{צ|ועצם לא תשברו בו}}. ומני ליומא רביעאה, בתר דהוה תפיש תלת יומין קשור, למעבד ביה דינא. ודא קשיא לון מכל מכתשין דמחא לון קב&quot;ה על ידא דרעיא מהימנא. ולא עוד אלא דמני דלא למיכל ליה בתיאובתא. ומיד דחמאן גרמוי בשוקא ולא יכלין לשזבא ליה - דא קשיא לון מכלא. 

ולא עוד אלא דאתמר בהו {{צ|ומקלכם בידכם}} - לאתכפייא כל דחלן דמצראי תחות ידייהו. ובגין דאיהו בכור ורב דכל ממנן כתיב {{צ|ויהו&quot;ה הכה כל בכור}}. 

בתר כל דא כתיב {{צ|לא יאכל חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני}}, וכתיב {{צ|כל מחמצת לא תאכלו}}. אמר רעיא מהימנא אמאי מני דלא למיכל חמץ שבעת יומין ולמיכל בהון מצה? ואמאי לא יאכל ואמאי לא תאכלו? 

אלא ז' ככבי לכת, ואינון '''שצ&quot;ם חנכ&quot;ל'''. ואינון מסטרא דטוב ורע; נהורא דלגו - מצה, קליפה דלבר - חמץ.  ואינון '''חמץ''' - דכר, '''מחמצת''' - נוקבא. מצה דלגו שמורה ואינון {{צ|שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך}}. ואתמר עלייהו&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנא א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנא|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנא ב/&gt; {{צ|ושמרתם את המצות}}. '''מצה''' איהי שמורה לבעלה דאיהו '''ו'''', וביה אתעביד '''מצוה'''. ומאן דנטיר לה לגבי  יה(?) דגניזין ב'''מ&quot;ץ''' מן '''מצה''', ואינון  '''י&quot;ם ה&quot;ץ'''. ומני קב&quot;ה לברך לה שבע ברכות ליל פסח דאינון שבע הנערות  דילה, '''שצ&quot;ם חנכ&quot;ל'''. ומני לאעברא מנהון חמץ ומחמצת דאינון עננים חשוכין דמכסיין על נהורין דשבעה ככבי לכת דאתמר בהון {{צ|ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע}}, חשוך כאשר בתחלה. דכל כך חשוכא דעננין דלהון דלא יכלין נהורין לאנהרא להון. ובגין דא {{צ|ולא נודע כי באו אל קרבנה}}.


'''רבי שמעון''' פתח ואמר, {{צ|גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים}} {{ממ|תהלים|סח|לא}}. {{צ|גער חית קנה}} - דא קנה דאתאחד ביה עשו דאיהי קרתא דרומי רבתא, דנעץ גבריאל קנה בימא רבא ובנו עליה כרך גדול דרומי. קנה דחמץ. וכד ייתי פורקנא לישראל יתבר ליה.&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנא ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנב|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנב א/&gt; הדא הוא דכתיב {{צ|גער חית קנה עדת}}. ומתעבר מיד '''חמץ''' מעלמא - '''מחמצת''' דיליה רומי. ויתגליא '''מצה''' בעלמא דאיהי בי מקדשא דבית ראשון ובית שני. 

אמר בוצינא קדישא (ס&quot;א רעיא מהימנא) דאינון לקבל בת עין ימין ובת עין שמאל. ואינון לקבל (לחם משנה) רומי רבתי, רומי זעירא. לקבל תרין עננין דמכסיין על בת עינא ימינא ושמאלא, ואינון לקבל '''שאור וחמץ'''. ועד דאלין יתבערון מעלמא בל יראה ובל ימצא - חד מנייהו בית ראשון ושני לא יתגליין  בעלמא, ואסוותא דענני עינ' דאחשיך לבת עינא ימין ושמאל. מה יהא אסוותא דלהון? מרה דעגלא. והיינו {{צ|שם ירעה עגל ושם ירבץ}}. {{צ|שם ירעה עגל}} - דא משיח בן יוסף דאתמר ביה {{צ|בכור שורו הדר לו}}. {{צ|ושם ירבץ}} - דא משיח בן דוד. חד אעבר רומי רבתי, וחד אעבר רומי זעירתא. דמיכאל וגבריאל לקבלייהו אינון.

ובגין דא '''ח'''' דאיהו חוטא זעירא - תבר לה, וייעול '''ה'''' באתרהא. דבקדמיתא {{צ|קנה וסוף קמלו}}; {{צ|קנה}} - שלטנותא דרומי, {{צ|וסוף}} - לכל מלכין. דעתיד קב&quot;ה לתברא ליה. 

{{צ|גער חית קנה}} - גער חיה בישא , '''ח'''' מן '''חמץ''', ואתבר רגליה מן '''מחמצת''' דאתמר בה {{צ|רגליה יורדות מות}}. ועוד, {{צ|גער חית קנה}} - יתבר רגל '''ק'''' מן '''קנה''' וישתאר '''הנה''' - מיד {{צ|הנה יהו&quot;ה אלהים בחזק יבא}}, {{צ|ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן}}.  {{גמט דגש|הנה}} - {{גמט דגש|ס'}} בתר אלף ומאתן. ואמר בוצינא קדישא {{צ|כל הנפש לבית יעקב ששים ושש}} - {{צ|ששים}} לאתערותא דמשיח ראשון, {{צ|ושש}} לאתערותא דמשיח שני. אשתארו {{גמט דגש|ו'}} שנים ל{{גמט דגש|ע&quot;ב}} לקיים בהו {{צ|שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה}} דאתמר {{צ|קדש ישראל ליהו&quot;ה ראשית תבואתה}}.  

אם כן מה כתיב לעיל {{צ|רנו ליעקב שמחה}}? אלא ארבע גאולות עתידין למהוי לקבל ארבע כוסות דפסח בגין דישראל מפוזרין בארבע פנות עלמ.א ואינון דיהון רחוקין מאומין אקדימו ל{{גמט דגש|רנו}}, ותניינין לשתין, ותליתאין לשתין ושית, ורביעאין ל{{גמט דגש|ע&quot;ב}}. 

ופורקנין אלין יהון בארבע חיון בשם '''יהו&quot;ה''' דרכיב עלייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה}}, דלקבלייהו יתער לתתא ארבע דגלין ותריסר שבטין, ברזא ד{{צ|יהו&quot;ה מלך יהו&quot;ה מלך יהו&quot;ה ימלוך לעולם ועד}}. תריסר אתוון אינון לקבל תריסר שבטין, וי&quot;ב אנפין דתלת אבהן דאתמר עלייהו {{צ|האבות הן הן המרכבה}}. ואינון עשר שבטין - אלף שנין, תרין שבטין - מאתן שנין. ומ{{גמט דגש|י&quot;ב}} אתוון תליין {{גמט דגש|ע&quot;ב}} שמהן דאינון {{גמט דגש|ע&quot;ב}} שנין בתר אלף ומאתן. ואינון {{גמט דגש|כ&quot;ד}} לכל חיה מתלת חיון. {{גמט דגש|כ&quot;ד}} רזא דיליה - {{צ|וקרא {{גמט דגש|זה}} אל {{גמט דגש|זה}} ואמר}}. ואינון תלת כתות מן {{גמט|כ&quot;ד}} צורות(?) - כת אחת אומרת קדוש, וכת תניינא אומרת קדוש, וכת תליתאה אומרת קדוש. מיד אתער שמאלא ב{{גמט דגש|מ&quot;ב}} אתוון דעבד דינא בעמלק. 

{{צ|כי יקרא קן צפור לפניך בדרך}} - מארי מקרא. {{צ|בכל עץ}} - מארי משנה דאינון כאפרוחים דמקננין בענפי אילנא. אית דאמרי {{צ|בכל עץ}} אלין ישראל&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנב א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנב|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנב ב/&gt; דאתמר בהו {{צ|כי כימי העץ ימי עמי}}.  

{{צ|או על הארץ}} - אלין מארי תורה (ד&quot;א משנה) דאתמר בהו {{צ|על הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל}}. {{צ|אפרוחים}} - אלין פרחי כהונה. {{צ|או ביצים}} - אלין דזן לון קב&quot;ה מקרני ראמים ועד ביצי כנים. {{צ|והאם רובצת על האפרוחים}} בזמנא דהוו קרבין קרבנין.

מה כתיב? {{צ|לא תקח האם על הבנים}} - חרב בי מקדשא ובטלו קרבנין. מה כתיב? {{צ|שלח תשלח את האם}} וגלו הבנים והיינו {{צ|ואת הבנים תקח לך}} מסטרא ד'''א''' דאת '''ו'''' דאיהו עולם ארוך דאתמר ביה {{צ|למען ייטב לך והארכת ימים}} - לעולם שכולו ארוך. 

ובאתר דקרבנין תקינו צלותין ומצפצפין בקלין דשירין. בקול דקריאת שמע לגבי עמודא דאמצעיתא דאיהו לעילא. דהא אימא וברתא בגלותא. ומיד דנחית קשרין לה בברתא דאיהי 'יד כהה' למהוי קשיר '''ו'''' עם '''ה'''' בשית ספיראן. מיד מלחשין לגבי חכמה {{צ|ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד}}. 

{{גמט דגש|אחד כבוד}} - גימטריא {{גמט דגש|מ&quot;ה}} מן '''חכמה''' דנחית ליה לגבי אמה, ומיד דנחית קשרין ליה עמא בקשורא דתפילין דרישא. ובגין דא בארבע פרשיין דתפלין {{צ|קדש לי}} - חכמה, {{צ|והיה כי יביאך}} - בינה, {{צ|שמע ישראל}} - תפארת כליל {{גמט|ו'}} ספירן בשית תיבין, {{צ|והיה אם שמוע}} - מלכות יד כהה.  צלותא - כתר '''כ'''' על רישיה - {{צ|אין קדוש כיהו&quot;ה}}, דסנדלפון קושר כל צלותין ועביד לון כתר. 

בההוא זמנא צריך לסדרא מנור' (ס&quot;א פתורא) לסעודתא דמלכא ומשכנא ומנרתא וארונא ומדבחא וכל מיני שמושא דביתא דמלכא. ולאו בתר פתורא אזלינן דלאו עובדא דקב&quot;ה דלא אזלינן אלא בתר פתורא דאיהו עובדי ידוי דקב&quot;ה דאיהו שכינתיה. משכן דיליה, פתורא דיליה, מנרתא דיליה, ארונא דיליה, מדבחא דיליה איהי כלילא מכל מאני שמושא למלכא עילאה.  אנא אינון דמתקני חמרא ונהמא דמלכא עלאה דאתמר בהו {{צ|את קרבני לחמי לאשי}}, דלית לקרבא ליה לגביה אלא אלין דאתקריאו {{צ|אשי יהו&quot;ה}}. ובגין דא {{צ|את קרבני לחמי לאשי}} דעליה אתמר {{צ|לכו לחמי בלחמי}}. ואתקרי 'לחם הפנים' דאינון י&quot;ב אנפין - יברכך יהו&quot;ה יאר יהו&quot;ה ישא יהו&quot;ה - תריסר אנפין דתלת חיון. 

מאי לחם דאלין פנים? דא נהמא דאדם דאיהו '''יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א''', ואית ליה נהמא בארבע אנפין דאינון ארבע אתוון '''יהוה'''. האי נהמא דפתורא דמלכא איהו סלת נקיה. כבשן דיליה דאופה ביה נהמא שכינתא תמן אתבשל ואשתלים, ובגין דא אין בוצעין אלא מאתר דגמר בשולא, כגוונא דשלימו דפרי איהו גמר בישולו. והאי איהו '''אדני''' - גמר ושלימו ד'''יהוה''' דאיהו 'לחם הפנים'. כבשן דיליה - דאיהי כבושה תחת בעלה. ובגינה אתמר {{צ|והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהו&quot;ה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן}}. ולא ככבשן דאש דהדיוט אלא ככבשן דביה כבש רחמיו לעמיה כד מצלין ובעון בעותין - כן יכבשו רחמיך את כעסך. וביה {{צ|כבשי דרחמנא למה לך}}. 

ובנהמא דאורייתא אית סלת דיהב ליה מלכא לאינון דאתמר עלייהו {{צ|כל ישראל בני מלכים}}. מיכלא דצדיקייא. ואית נהמא דאורייתא דאיהו פסולת לאינון עבדין ושפחות דבי מלכא. ובגין דא במטרוניתא אתמר {{צ|ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה}}, דאינון מארי מתניתין. ובגין דא אתמר במיכלא דמלכא - {{צ|ועשירית האיפה סולת}} ודאי. ודא '''י'''' מן '''אדני''' איהי עשירית ודאי; סלת דהיכלא דמלכא ואשתבחת (ד&quot;א דמיכלא דמלכא אשתחכת).

קום בוצינא קדישא! אנת ורבי אלעזר ברך, ורבי אבא, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי חייא, ורבי יודאי. לתקנא דורונא למלכא ולקרבא כל אברין, דאינון ישראל קרבנין לקב&quot;ה, ההוא דאתקרי 'נשמה' לגבי אברים, שכינתא קדישתא, אש של גבוה. דאחיד בעצים דאתקריאו {{צ|עצי העולה}} דאינון עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. 'עצי הקדש' אתקריאו אינון מארי תורה דאתאחידת בהון אורייתא דאתמר בה {{צ|הלא כה דברי כאש נאם יהו&quot;ה}}, ואתמר בה {{צ|עולה ליהו&quot;ה}} {{צ|קרבן ליהו&quot;ה}} {{צ|אשה ליהו&quot;ה}}. 

ואתמר {{צ|את קרבני לחמי לאשי}} - והא כתיב דלית לקרבא קרבן אלא ליהו&quot;ה - מאי ניהו {{צ|את קרבני לחמי לאשי}}? אלא ארחא דמאן דקריב דורונא למקרב ליה למלכא ולבתר איהו פליג ליה למאן דבעי. אוף הכי ישראל מקריבין אורייתא לקב&quot;ה&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנב ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנג|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנג א/&gt; דאיהו לחמו ואיהו יינו ואיהו בשר דיליה. ואתמר בה {{צ|עצם מעצמי ובשר מבשרי}} - בשר קדש דאוקמוה עלה מארי מתיבתאן בבשר היורד מן השמים עסקינן. קב&quot;ה מאי עביד מההוא דורונא?

למלכא דאכיל על פתורא דקרבין על פתוריה מכל מין ומין סלת ובינוני ופסולת. ואיהו פליג מפתוריה לכל מארי סועדתא, לכל חד כדקא יאות על ידי ממנן דיליה. ומההוא נהמא דאיהו סלת דמלכא אכיל, איהו מני למיהב לאינון דרחימין גביה. הדא הוא דכתיב {{צ|את קרבני לחמי לאשי ריח נחוחי}}, דהיינו {{צ|אשי יהו&quot;ה ונחלתו יאכלון}}. (ודא הוא ההוא דאתמר ביה {{צ|לכו לחמי בלחמי ושתי ביין מסכתי}}). האי איהו מסטרא דאילנא דחיי. אבל מסטרא דעץ הדעת טוב ורע  מני למיהב בינוני למלאכים, ופסולת לשדין ומזיקין דאינון משמשין לסוסוון ולפרשיין דמלכא. 

ואוף הכי דפרשין דמלכא הוו מארי משנה דאיניון כמלאכים משמשין לון שדים יהודאי דאינון רשימין באות '''שדי''' (ס&quot;א באת '''י''''), ואית שדין ומזיקין מסטרא דמסאבו דאתקריאו שדים עכו&quot;ם. וזה לעומת זה עשה האלהים. ובגין דא אמרו מארי מתניתין דאינון ג' מינין מינייהו. חד  מין דלהון כמלאכי השרת. ומין תניינא כבני אדם, ומין תליתאי כבעירן. ואית בהון חכימין באורייתא דבכתב ודבעל פה. אתקרי {{צ|יוסף שידא}} על שם דאוליד ליה שד. ולאו למגנא אמרו מארי מתניתין {{צ|אם הרב דומה למלאך יהו&quot;ה צבאות תורה יבקשו מפיהו}}. ואשמדאי מלכא הוא וכל משפחתיה הא אוקימנא דאינון שדין יהודאין דאתכפיין באורייתא ובשמהן דאורייתא. ובני אהרן בגין דעריכו קרבנהון - בגין דא אתענשו. דכלהו קרבנין אף על גב דאתקריבו לגבי מלכא איהו פליג לון לכל חד כדקא חזי ונטל חולקיה מה דאתחזי ליה.


{{צ|'''וביום הבכורים'''  בהקריבכם מנחה חדשה וגו'}} רבי אבא אמר '''יום הבכורים''' - אינון בכורים עלאין דאורייתא. הדא הוא דכתיב {{צ|ראשית בכורי אדמתך תביא וגו'}}. 

אמר  רעיא מהימנא, כגוונא דבכורים לאמהון אוף הכי אתקריאו פירות 'בכורים', דפירות דאילנין כבכורה בתאנה הכי ישראל קדמונים ובכורים לקב&quot;ה מכל אומין דעלמא. הדא הוא דכתיב {{צ|קדש ישראל ליהו&quot;ה וגו'}}. ובגין דא אתמר בהון {{צ|תביא בית יהו&quot;ה אלהיך}}. ובגין דא אומין העכו&quot;ם דאתמר בהון {{צ|ויאכלו את ישראל בכל פה}}, {{צ|יאשמו רעה תבא אליהם}}. אוף הכי '''ו'''' דכליל שית ספיראן ואיהו בן '''יה''' אתקרי '''בכר'''. וכל ענפין דנפקין מיניה דבהון ראשין כגוונא דא [ציור?] אתקריאו בכורים. '''ו'''' איהו נהר מאינון בכורים עלאין וההוא נהר נפיק מעדן. ודא איהו דאורייתא תלייא ביה. וכד נפיק נפקי כל רזין דאורייתא.  ובגין דאיהו אילנא דחיי אורייתא. הדא הוא (נ&quot;א חדא היא) דכתיב {{צ|עץ חיים היא למחזיקים בה}}. ופקודין דילה דמיין לאיבא פרי דאילנין אצטריכו לאייתאה. 

'''אמר רעיא מהימנא''', ואי תימרון אמאי בכורים דלהון אתקריאו {{צ|מנחה חדשה}} משית ירחין לשית ירחין, ומבר נש דאתמר ביה {{צ|כי האדם עץ השדה}} לתשע ירחין או לשבעה. ובעירא אוף הכי {{צ|שבעת ימים יהיה תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהו&quot;ה}} לקרבא קרבנא קדם יהו&quot;ה. ועוד ספיראן בהון שם '''יהוה''' וכל כנויין דיליה אמאי אתקריאו בשם חיון? אלא {{צ|מנחה חדשה}} בארח רזא דא שכינתא משית ירחין לשית ירחין אינון שית ספיראן דאתקריאו {{צ|שנים קדמוניות}} לבריאת עלמא דאינון שיתא אלפי שנין הוי עלמא מסטרא דאימא עלאה. ומסטרא דאימא תתאה אתקריאו 'ירחין'. ובגין דקדמו לעלמא וכל בריין אתקריאו 'בכורים' ושכינתא {{צ|מנחה חדשה}} מסטרא דחיה דאתמר בה {{צ|ודמות פניהם פני אדם}}, ואיהו תשע לחשבון זעיר דחנוך איהו בר נש &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנג א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנג|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנג ב/&gt; דאתייליד לתשע ירחין דעוברא דאיהי עשיראה, ובדא כליל מכלהו. 

ואתקרי בן בוכרא על שם אות ברית דאיהו '''י''' טפה קדמאה דאתמשך מניה זרע {{צ|יורה כחץ}} - דאיהו '''ו''''. ואיהו '''י'''' סליק על '''ו'''' כאיבא דסליק על ענפא דאילנא. ואף על גב דכמה ענפין אית באילנא וכמה תאנים עלייהו - אינון דאקדימו בקדמיתא אתקריאו 'בכורים', אלין אינון רישין דכלהו. כגוונא דלהון אתמר {{צ|שאו שערים ראשיכם}}, {{צ|שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה}}, {{צ|שאו את ראש כל עדת בני ישראל}}.

{{צ|שאו שערים ראשיכם}} - 'שערים' אלין אינון חמשין תרעין דבינה דאיהי מתיבתא דלעילא. {{צ|ושאו פתחי עולם}} דמתיבתא  תתאה דכל מאן דאשתדל באורייתא לסוף מתנשא. הדא הוא דכתיב {{צ|אם נבלת בהתנשא}}, ואוקמוה מארי מתינין {{צ|כל המנבל עצמו על דברי תורה לסוף מתנשא}}.

{{צ|ויבא מלך הכבוד}}, ולית 'כבוד' אלא תורה. מהכא מאן דיליף אורייתא דאתקריאת 'כבוד' אקרי 'מלך'. ולא תימא בההוא עלמא דאתי ולא יתיר, אלא מלך בתרין עלמין בדיוקנא דמאריה. ובגין דא כפול פסוקא תרין זמנין - חד {{צ|מי זה מלך הכבוד}}, תניינא {{צ|מי הוא זה מלך הכבוד}}. 

{{צ|שאו שערים ראשיכם}} - מאי {{צ|ראשיכם}} תרין זמנין? אינון חיון דמרכבתא עלאה וחיון דמרכבתא תתאה. 

ובחבורא קדמאה?


'''אמר רעיא מהימנא''' מלין אלין כמה סתימין אינון למאן דלא ידע, וגליין למאן דידיע בהו. ודאי ההוא צפורא איהו שכינתא. קן דילה ן- דא בי מקדשא. וישראל אינון 'אפרוחין' דאימא יתבא עלייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|והאם רובצת על האפרוחים}}, ואינון מארי משנה דפרחין בפקודין דילה. {{צ|או ביצים}}  - אינון מארי מקרא. 

ובזמנא דחברו ישראל ואתחריב בי מקדשא מה דכתיב? {{צ|שלח תשלח תא האם}}. הדא הוא דכתיב {{צ|ובפשעיכם שלחה אמכם}}, ואינון מארי שיתא סדרי משנה כתיב בהו {{צ|ואת הבנים תקח לך}} דאינון שית מסטרא דשית בנין דתחות אימא עלאה דאינון בשית תיבין דקריאת שמע. או בשית סדרי משנה. אחד המרבה ואחד הממעיט  ובלבד שיכוין לבו לשמים.  וקשרין לון בקשרין דתפלין על רישא ועל דרועא. 

ובמאי נטלין בנין? בכמה צפצופין דקלין דקריאת שמע, ולבתר לחשין בלחישו בצלותא דחשאי לגבי אימא וברתא. ואינון '''ה' ה''''. ונחתין לגביה '''ו'''' בקשר דיליה דאיהו '''יו&quot;ד''' ושריא '''ה'''' עלאה על '''ו'''', תפילין על רישיה. '''ה'''' זעירא נחת לגבי '''י'''' דאיהו קשר ד'''ה'''' עלאה על ראש '''ו'''' ואיהו '''ו'''' קשר עמה ב'''ה'''' ד{{צ|יד כהה}}. ובגין דא {{צ|אפרוחים}} מסטרא דאת '''ו'''' כליל ו' סדרי משנה. {{צ|או בצים}} - אלין מארי מקרא דאתמר עלייהו {{צ|בן חמש שנים למקרא}}. ודא '''ה''' בנין מסטרא ד'''בן י&quot;ה'''. 

אלין &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנג ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנד|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנד א/&gt; מארי קבלה עלייהו אתמר {{צ|לא תקח האם על הבנים}}. ומארי קבלה אינון מארי תלמוד ואתמר עלייהו {{צ|ושננתם}}, ואוקמוה מארי מתניתין {{צ|אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם}} דאינון שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. 

ורזא דמלה {{צ|כי יקרא קן צפור לפניך בדרך}} במארי מקרא.  {{צ|ועשית מנורת זהב טהור}} - הא אוקמוה {{צ|ועשית מנורת}} - כלל, {{צ|זהב}} - פרט, {{צ|מקשה}} - כלל. וכמה מקראין מארי מתניתין אינון מרבין וממעטין כגון {{צ|ריבה ומיעט}}. אוף הכי מרבין - {{צ|אל תקרי מה אלא מאה}}. אוף הכי {{צ|אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם}}, ודרשינן מניה שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד כדאיתא בקידושין. 

אוף הכי {{צ|ביום כלת משה}} - '''כלת''' דרשינן ביה. אי תימא דדרשינן לון מנהו(?) כיצד מאלפא ביתא ולא מעצמן דאינון לית לון רשו לאוספא ולא למגרע אות מניה דהיא '''ו'''', או לאחלפא את דא באת אחרא. הא דכתיב {{צ|כלות}} מלא באורייתא! מאן יהיב לון רשות למגרע אות מניה דהוא '''ו''''? 

הא לא אית הכא מלה דאתחליף באלפא ביתא, אלא על אלין תיבין חסרין דאינון מלאין, ומלאים דאינון חסרים, ועל כל פירושין דיכלין למעבד לקשטא כלה בתכשיטין דילה קב&quot;ה מני למעבד כמה דיימרון ולמהוי מאמין לון. הדא הוא דכתיב {{צ|על פי התורה אשר יורוך}}. לאומן דחתך מאני לבושין דמלכותא ועבד מנהון חתיכן סגיאין. אינון דידעין אתרין דחסרין אלין חתיכות, או אלין דמשתארין אינון מתקנין אינון לבושין ושוין אינון חתיכות דאתוספן באתר דמעוטין, וחתיכות דאינון מעטין מוסיפין עלייהו. והאי איהו {{צ|על פי התורה אשר יורוך}}. 

ואי תימא, אי כך הוא, מאי איהו דלזמנין טעי חד מנייהו ויימא &quot;הדרי בי&quot;? אלא עד דיעבדי הוראה מההיא מלה דחולקין עלה - יכיל ההוא דאקשי עלה למימר &quot;הדרי בי&quot; דלא כל מפרקי תכשיטין דכלה ידעין בחתיכות לאן אזלן עד דיהא פסק על בורייה, פרוקין דהלכות על בורייהון. 

מנורה - שבע בוצינין דילה {{צ|את שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך}}, לקבל &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנד א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנד|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנד ב/&gt; שי&quot;ן דתלת ראשין '''ש''', ושי&quot;ן דארבע ראשין דתפילין [ציור שי&quot;ן ד' ראשין]. ואינון לקבל {{גמט|ז'}} ברכאן דקריאת שמע דאינון {{צ|בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה}}. לבתר כהנא רבא בעבודה דמשמש בכנפי מצוה פעמונים ורמונים אינון קשרין וחוליין וציץ תפילין. מתמן ואילך {{צ|ועשית מזבח מקטר קטרת}}.


'''פתח''' רעיא מהימנא (ד&quot;א ר&quot;ש) ואמר, כתיב בפרשתא דא {{צ|והקרבתם אשה עולה ליהו&quot;ה}} ואוקמוה דעולה לאשים, ובגין כך סמך {{צ|עולה}} ל{{צ|אשה}}. ועוד אוקמוה דלית עולה אתיא אלא על הרהור הלב. ודאי כל קרבנין לא אתיין אלא לכפרא. כל קרבנא וקרבנא על כל אברין דבר נש כפום ההוא חטא דההוא אבר. 

על טפין דמוחא {{צ|עוגות מצות כי לא חמץ}}. אי זריק טפין קדמאין קדם דאחמיצו באתר דלאו דיליה, ועל אלין דאחמיצו וזריק לון באתר דלא אצטריך, צריך לאייתאה עלייהו לחם חמץ. ואינון לחמי תודה הכי הוו - מנהון חמץ ומנהון מצה. פרים מסטרא דדינא, כבשים ואילים ועתודים ועזים בגין דאינון אנפי דשור כלהו שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון. שחיטה וקבלה וזריקה - כולם בצפון לבסמא מדת הדין דאתי לבית דין מסטרא דגבורה. 

בית דין הגדול מסטרא דגבורה דתמן בינה. בית דין הקטן מסטרא דמלכות. וכל אינון שופכי דמים למצוה אינון מסטרא דגבורה. ומה דאוקמוה {{צ|עולת שבת בשבתו}} ולא בשבת אחרא, בגין דעבר יומו בטל קרבנו, דקרבן דוחה שבת. ואדליק אש בשבת בגין דאיהו אשא קדושה דכל אש דקרבנין איהו קדש ושבת קדש אחידן דא בדא. אבל אש דחול אסיר לאחדא ליה בקדש, ובגין דא מני לון לישראל {{צ|לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת}}  - דהאי איהו כלאים דטוב ורע.  ובשבת דשלטא אילנא דחיי דלית ביה תערובת (אסיר לאבערא ביה אש דחולין דהאי אש דחולין דטומאה ולא דחולין דטהרה) וחולין דטהרה אסיר לערבא באש דקדושה - כל שכן חולין דטומאה דאסיר לערבא לון בקדושה. אוף הכי כל קרבנין אתקריאו {{צ|בשר קדש}}. וכל קרבנין דכל מין אית בהון חולין דטהרה ואית בהון &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנד ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנה|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנה א/&gt; קדש וקדש הקדשים. 

ורזא דאית הפרש בין קדש לקדש. הדא הוא דכתיב {{צ|והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים}}. אוף הכא אשות דקרבנין לאו אינון שוין. דאש של גבוה מקודש מאש דקדש דלתתא דאתקרי 'אש עצי הקדש' או 'אש בשר הקדש'.  ואשא דקודשא אית ביה פרשה לבין אש הדיוט - אף על גב דאוקמוה עליה ד{{צ|מצוה להביא מן ההדיוט אף על גב דאית אש דקודשא}}, דכל חד צריך לאתריה.

ומתלא אמתילו ישראל קדמאי להאי רזא ישראל (נ&quot;א ישראל אמתילו להאי דהא ישראל בכלל) אתקריאו מלכים (כמה דאוקמוה כל ישראל בני מלכים), אבל כד הוו עאלין לבי מקדשא - כל חד שרייא באתריה כדקא יאות ליה. אוף הכי - כל קרבנין לאו אינון שוין. דאף על גב דבכולהו כתיב {{צ|קרבן ליהו&quot;ה}} - איהו פליג כלא לכל חד וחד כדקא יאות. ורזא דא אשתמודע בפרי החג דהוו קריבין לון ישראל קדם יהו&quot;ה. 

אמר בוצינא קדישא, קום רעיא מהימנא משנתך! דאנת ואבהן {{צ|ישני עפר}} אתקרון, דעד כען הויתון משתדלין באורייתא באינון ישנים במשנה דאתמר בהון {{צ|על הארץ תישן}}. וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ליהו&quot;ה אתון אינון (בני) בכורים דשכינתא, ובעובדין דלכון איהי אתחדשת בצלותין דאבהן בכל יומא. דאוקמוה מארי מתניתין {{צ|תפלות כנגד אבות תקנום}}. ובקריאת שמע דאמר רעיא מהימנא {{צ|שמע ישראל}}, ואוקמוה {{צ|כל הקורא קריאת שמע בכל יום כאילו הוא מקיים והגית בו יומם ולילה}}. ודאי בצלותין דלכון בקריאת שמע דלכון - שכינתא איהי אתחדשת קמיה דקב&quot;ה. ובגין דא {{צ|והקרבתם מנחה חדשה ליהו&quot;ה}} בצלותין דאינון באתר דקרבנין.

באן קרבנין דצלותין איהי מתחדשת? {{צ|בשבועותיכם}} - דהיינו שבועות דביה מתן תורה ואתקרי {{צ|חמשים יום לעומר}}. וביה {{צ|שבעה שבועות}} מסטרא דההוא דאתמר ביה {{צ|שבע ביום הללתיך}}, ואיהי מלכות כלה, כלילא משבע ספירן, כלילא בבינה דאיהי אתפשטת ב{{גמט דגש|ה'}} ספיראן לחמשין. יסוד '''כל''' - כלול מאלין חמשין. '''כלה - כל ה'''' - כלילא מחמשים - כלהו נבלעים בגו חמשים חכמה דאיהי {{גמט דגש|י'}} עלאה מובלעת בגו חמשין; '''ה'''' זמנין '''י''''. '''ה'''' - בינה, '''י'''' - חכמה. '''י'''' זמנין '''ה'''' - היינו חמשין.  ובחושבן {{גמט דגש|כל}} ובחושבן {{גמט דגש|ים}}, ואיהי 'ים התורה'.  מקורא דיליה - כתר דלית ליה סוף.

שאר ספיראן אתקריאו על שמה - {{צ|שבעת ימים}}. ומלכות יום סוף - סוף דכל ימים. ובגין דא דאינון חמשין שבע שבועות - מנחתם שלשה עשרונים ושני עשרונים. חמש דאינון חמש זמנין עשר. הדא הוא דכתיב {{צ|ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרונים לפר האחד ושני עשרונים לאיל האחד עשרון עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים}}.  ושבעת הכבשים לקבל {{צ|שבע שבתות תמימות תהיינה}} - כל חד עם שית יומין דיליה. 

ובעשור לחדש השביעי דאיהי תשרי - {{צ|מקרא קדש יהיה לכם}} - דא יום הכפורים דאיהו עשירי '''י'''' כליל מעשרת ימי תשובה, ותקינו ביה {{גמט דגש|ה'}} צלותין לחברא (לה) עם {{גמט דגש|ה'}}. (מאי {{צ|מקרא קדש יהיה לכם}}? דא יום הכפורים דאיהי עשירי '''י'''' כליל מעשרת ימי תשובה ותקינו בו '''ה'''' צלותין לחברא עם '''ה''''). מאי {{צ|מקרא קדש}}? לאפרשא ליה משאר יומין דאית בהו פולחנא דחול. ובגין דא {{צ|כל מלאכת עבודה לא תעשו}} - דיומין דאית בהון מלאכת חול אינון מסטרא דעץ הדעת טוב ורע - דאתהפך ממטֶה לנחש ומנחש למטֶה; לכל חד כפום עובדוי. ודא '''מטטרון''' - מטה נחש סמאל. 

אבל בהאי יומא דאיהו יום הכפורים דאתקרי 'קדש' - שלטא אילנא דחיי דלא אשתתף עמיה שטן ופגע רע. ומסטריה {{צ|לא יגורך רע}}. ובגין דא ביה נייחין עבדין באילנא דחיי (ואשתתפן גביה), וביה נפקן לחירות, ביה נפקי משלשליהון אינון דאית עלייהו גזר דין בנדר ובשבועה. ובגין דא תקינו למימר ביה {{צ|כל נדרי ואסרי וכו' כולהון יהון שביתין ושביקין לא שרירין ולא קיימין}}. ובגין דא נדר ד'''יהו&quot;ה''' דאיהו תפארת, ושבועה ד'''אדני''' דאיהו מלכות דעבדו על גלותא דלהון בחכמה ובינה יהון שביקין ושביתין לא שרירין ולא קיימין. {{צ|ונסלח לכל עדת בני ישראל}}. דחסד איהו מים, גבורה - אש, תפארת - אויר. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין {{צ|היתר נדרים פורחים באויר}}. ובגין דשבועה ממלכות דאיהי לתתא מיניה אוקמוה {{צ|נדרים על גבי שבועות עולים}}. ועוד אוקמוה {{צ|כל הנשבע כאילו נשבע במלך עצמו, וכל הנודר כאילו נודר בחיי המלך}}. המלך עצמו - '''אדני'''. חיי המלך - '''יהו&quot;ה'''.  ובגין דא {{צ|כי ידור נדר ליהו&quot;ה}}. 

ואוף הכי אית רזא אחרא, &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנה א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנה|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנה ב/&gt; {{צ|חיי המלך}} - חכמה. הדא הוא דכתיב {{צ|החכמה תחיה בעליה}}. כל הנודר ב'''יהו&quot;ה''' דאיהו תפארת - כאילו נודר בחכמה דאיהו '''{{גמט|יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א}}''' - חיי המלך. {{צ|וכל הנשבע ב'''אדני''' כאילו נשבע במלך עצמו}} - {{צ|עצמו}} - דא אימא עלאה. כדאילו נשבע בה דאיהי {{צ|עצם השמים לטוהר}} מסטרא דחסד {{צ|עצם מעצמי ובשר מבשרי}} מסטרא דגבורה דא מלכות. 

ובחכמה דאיהי חיי תפארת איהו סליק לאתקרי {{גמט דגש|אדם}}. הדא הוא דכתיב {{צ|כתפארת אדם}}. ואתמר ביום הכפורים {{צ|ועניתם את נפשותיכם}}. {{צ|ובעשור לחדש השביעי הזה תענו את נפשותיכם}}. תקינו ביה {{גמט|ה'}} ענויים בגין דתתלבן '''ה'''' זעירא ב'''ה'''' עלאה דאיהו '''ה'''' צלותין לקיים בישראל {{צ|אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו}}. והאי איהו רזא דלשון של זהורית בגין דכל חובין דישראל מטון דגבי(?) מלכות, ותשובה דאיהי בינה מלבנת לון בגין דאתמר בה {{צ|השוכן אתם בתוך טומאתם}}. וארבע בגדי לבן וארבע בגדי זהב מלבש '''יאהדונהי'''. ותקינו לתקוע שופר ביום הכפורים  לסלקא קול דאיהו '''ו'''' לחרות, דאתמר בה {{צ|בְּכָל צָרָתָם לא [לוֹ] צר}} - ב'''א'''' וב'''ו'''', קרי וכתיב.  ועבודת יום הכפורים איהי באריכות ואיהי כלילא מתלת דרגין - במחשבה דבור ומעשה.


{{צ|בחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו'}} דאיהי תשרי {{צ|מקרא קדש יהיה לכם וגו' כל מלאכת עבודה לא תעשו וחגותם אותו חג ליהו&quot;ה שבעת ימים וגו'}}. {{צ|בחמשה עשר}} - מסטרא ד'''י&quot;ה'''. {{צ|וחגותם '''אותו'''}} - דא '''אות ו'''', עמודא דאמצעיתא.  (ח&quot;ג חסד גבורה). {{צ|שבעת ימים}} - מסטרא דבת שבע דאיהי מלכות - אבהן ורעיא מהימנא ואהרן דוד ושלמה - הא אינון שבע לקבל שבע ספיראן.  אנא בעינא לתקנא לכון {{גמט דגש|סכה}} דאיהי אימא עלאה לסככא עלייהו כאמא על בנין. ובגין ז' ספיראן אמר קרא {{צ|כי בסכות הושבתי את בני ישראל}} במפקנותהון מארעא דמצרים בז' ענני כבוד. 

'''סוכה''' (אית באות '''ו'''' {{צ|בסכות}} חסר ו' דאתמר בה {{צ|בסוכות תשבו שבעת ימים}} איהי אימא. אבל סוכה) באת '''ו'''' איהו ברזא (דתיבין) דתרין בנין - '''יהו&quot;ה אדני'''. והכי סליק {{גמט דגש|סוכה}} בחושבן {{גמט דגש|יאהדונהי}} - תרין כרובים דהם {{צ|סוככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו}}. ואית עשרה טפחים בכרובים מתתא לעילא, מרגליהון עד רישיהון, ומרישיהון ועד רגליהון. ושריין על טפח דאיהו '''י''''. ועשרה עשרה מעילא לתתא ומתתא לעילא - היינו יו&quot;ד. ובגין כך שיעורא דסוכה אמרו רבנן {{צ|לא פחות מעשרה ולא למעלה מעשרים}}. 

'''סוכה העשויה ככבשן''' מסטרא דאימא - עלה אתמר {{צ|והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהו&quot;ה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן}} (ואוקמוה מאי {{צ|והחיות רצוא ושוב? כאור היוצא מפי הכבשן), וכלא חד. 

{{צ|וסוכה תהיה לצל יומם}} דסכך בעינן, וסכך אתעביד לצל דאתמר ביה {{צ|בצל שדי יתלונן}}. ולא בצל סוכת הדיוט דאגין על גופא משמא, אלא צל לאגנא על נשמתא. {{צ|בצלו חמדתי וישבתי}}. {{צ|אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים}}. '''צל''' עם '''ם''' - איהי '''צלם''' דאתמר ביה {{צ|אך בצלם יתהלך איש}}. 

'''ם'''' סתומה אית לה ארבע דפנות. ומה דאוקמוה {{צ|שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח}}, ולמאן דאמר {{צ|שלשה כהלכתן ורביעית אפילו טפח}}, ואינון בגין דא '''תרין תלת ארבע''' - הא תשע טפח. איהי עשיראה לאשלמא כל חסרון. ובגין דא שיעור סוכה {{צ|לא פחות מעשר}} דאיהי מלכות עשיראה דכל דרגין. {{צ|ולא למעלה מעשרין}} דאיהי '''כ'''' - כתר עליון דלא שלטא ביה עינא. כבוד עלאה - אליה אמר משה {{צ|הראני נא את כבודך}}, ואתיב ליה קב&quot;ה {{צ|לא תוכל לראות את פני}}, ולית 'כבוד' בלא '''כ'''' ובגין דא שערו מארי מתניתין לקבלייהו {{צ|סוכה העשויה כמבוי}} מסטרא דאת '''ב'''', {{צ|כמין גא&quot;ם}} מסטרא דאת '''ג'''', {{צ|כמין צריף}} - מסטרא דאת '''ד''''.  ושבע אתוון אינון '''בג&quot;ד כפרת''' - '''כ'''' כבשן, '''ב'''' בורגנין, ושאר סכות. וכלהו רמיזי לגבי מארי מתניתין  ולית לארכא בהון.

ואינון לקבלייהו שבעה ככבי לכת, ואינון דכר ונוקבא. ובגין דא אתקריאו '''ז' כפולות''' כגון שבעה שרגין דמנרתא דאתמר בה {{צ|שבע ביום הללתיך}} - הכי {{צ|שבעה ושבעה מוצקות}}. הכי שבעה ספיראן כפולות. ושבעה יומי בראשית לתתא - שבעה לעילא - אין כל חדש תחת השמש. 


'''לולב''' - דא צדיק דדמי לחוט השדרה דביה {{גמט|ח&quot;י}} חוליין לקבל ח&quot;י נענועין דלולב, ואינון לקבל ח&quot;י ברכאן דצלותא לקבל שמנה עשר אזכרות ד{{צ|הבו ליהו&quot;ה בני אלים}} לקבל שמנה עשר אזכרות דקריאת שמע.

ונענוע לשית סיטרין בחושבן {{גמט דגש|ו'}}, תלת נענועין בכל סטרא, אינון {{גמט דגש|ח&quot;י}}. לולב בימין כליל ששה (דאינון) ג' &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנה ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנו|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנו א/&gt; הדסים - גדולה גבורה תפארת. ודמיין לתלת גווני עינא. ב' בדי ערבות נצח והוד, ודמיין לתרין שפוון. 

לולב יסוד דומה לשדרה דביה קיום דכל גרמין, ועליה אמר דוד {{צ|כל עצמותי תאמרנה יהו&quot;ה מי כמוך}}. אתרוג מלכות, דומה ללבא דביה הרהורין ונענועין דהלל אינון משותפין בנענועין דנטילת לולב, ואינון ח&quot;י ב{{צ|אנא}}, ח&quot;י ח&quot;י ב{{צ|הודו}} תחלה וסוף, ח&quot;י דנטילת לולב. הרי {{גמט דגש|ע&quot;ב}}. ובגין דא {{גמט דגש|לולב}} בשבון {{גמט דגש|ס&quot;ח}}, ו{{גמט דגש|ד'}} מינין דלולב - הא {{גמט דגש|חסד}} דרועא ימינא. ובגין דא תקינו לולב בימין לסטרא דחסד, אתרוג לסטרא דגבורה לשמאלא לב. ובגין דא אתרוג הדומה ללב תקינו למהוי ביד שמאל, כמה דאוקמוה {{צ|לולב בימין ואתרוג בשמאלו}} אינון לקבל 'זכור ושמור'. ומאן דנטיל תרוייהו עמודא דאמצעיתא; לולב בימיניה ואתרוג בשמאליה. 


אתו אבהן ורעיא מהימנא ואהרן ודוד ושלמה ובריכו ליה, ואמרו ליה: אנת בוצינא קדישא וחברייא דילך דאינון שית לקבל אינון ז', ואנת בוצינא קדישא נר מערבי באמצע דכל שית נרות נהרין מנך, בכל חד אתמר ביה {{צ|נר יהוה נשמת אדם}}. 

ורעיא מהימנא נהיר בך ואנת בחברייא דילך, וכלא חד בלא פרודא כלל. ומתמן ואילך מתפשטין ענפין לכל מארי חכמתא. אשלים מלין דחבורא קדמאה דילך לאעטרא לון. 

'''פתח בוצינא קדישא''' ואמר, בחבורא קדמאה אתמר {{צ|מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגו'}}. מאי {{צ|בוז}}? יומא תניינא ויומא שתיתאה ויומא שביעאה דסוכות דבהון הוו מנסכים מים ויין דשבע יומין דסוכות  - בהון היו מקריבין ישראל שבעים פרים לכפרא על שבעין ממנן בגין דלא ישתאר עלמא חרוב מנייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ובחמשה עשר יום והקרבתם עולה אשה לריח ניחח ליהוה פרים בני בקר שלשה עשר תמימים}}. וביום השני פרים י&quot;ב. וביום השלישי י&quot;א. וביום הרביעי עשרה. וביום החמישי פרים תשעה. וביום הששי פרים שמנה. וביום השביעי שבעה. וכלהו שבעין. 

ובכל יומי הוו חסרים - אמאי חסרים? אלא הכא קא רמיז {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי}}. ומה התם בימי טופנא המים הלכו הלוך וחסור - אוף הכי בתשרי דאיהו ירחא שביעאה דביה כמה פקודין - ראש השנה ויום הכפורים סכה ולולב אתרוג מינין{{הערה|אולי יש להגיה כאן 'נענועין דלולב' וצע&quot;ע - ויקיעורך}} דלולב שופר. שכינתא עלאה שרייא על ישראל דאיהי תשובה סוכה אתרוג. וקב&quot;ה דאיהו לולב. מיד {{צ|והמים היו הלוך וחסור}} - מתמעטין חובין דישראל. אוף הכי מתמעטין ממנן דאינון מלאכי חבלה דממנן עלייהו דדמיין למי טופנא כמה דאוקמוה {{צ|עשה עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד}}. בההוא זמנא דמתמעטין חובין מתמעטין פרים דלהון, מתמעטין ממנן דשבעים אומין, מתמעטים שבעים אומין, מתמעט טובא דלהון.


'''תיבת נח''' מני קב&quot;ה לאעלא עמיה שנים שנים שבעה שבעה זכר ונקבה לקרבנא, לאגנא על נח ועל כל אינון דעאלין עמיה לתיבה. אוף הכי אלין דמנטרין חגין וזמנין  דאינון ימים טובים - {{צ|שנים שנים שבעה שבעה}}. {{צ|שנים שנים}} - תרין יומין דראש השנה, ותרין יומין דשבועות. ובגין דאינון תרין מנייהו בספק - הא אית שני ימי הפורים באתרייהו. {{צ|שבעה שבעה}} - ז' יומין דפסח, ז' יומין דסוכות. נח לקבל יום השבת. והאי איהו {{צ|מכל ה{{גמט דגש|חי}}}}. סוכה קא אגינת עלייהו דישראל הדא הוא דכתיב {{צ|וסוכה תהיה לצל יומם מחורב}}. סכה קא אגינת. מה תיבת נח לאגנא אוף הכי סוכה לאגנא. 

ועוד מד{{צ|כל ה'''חי'''}} - ח&quot;י ברכאן  דצלותא מאינון '''ט' ט'''' ברכתא דמינין בה אשתלימו '''י'''' ספיראן מעילא לתתא ומתתא לעילא ואיהו לקבל נח. 

ועוד {{צ|מכל החי}} - שכינתא אגינת על אלין דנטרין '''י'''' - אות שבת בתחומא דיליה דאיהו '''ח'''' אלפים; תרין אלפין לכל צד.

ועוד, {{צ|מכל החי}} - אלין דנטרין '''י'''' אות ברית, דאיהו ב'''ח'''' יומין דאתמר עלייהו {{צ|וביום השמיני ימול בשר ערלתו}}.

ועוד, {{צ|מכל החי}} - אלין דנטרין אות '''י'''' תפלין ב'''ח'''' פרשיין - שכינתא דאיהי סוכה אגינת עלייהו, ופרישת גדפאה עלייהו כאמא על בנין. ובגין דא תקינו לברכא {{צ|הפורס סוכת שלום עלינו}}. ובגין דא בירחא שביעאה דביה כל פקודין עלין - {{צ|מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה}} עם ישראל באבוהון שבשמים, ולית {{צ|מים רבים}} אלא כל אומין וממנן דלהון. 

{{צ|אם יתן איש}} דאיהו סמאל, כל מה דאית ליה בעלמא דין בגין &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנו א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנו|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנו ב/&gt; דישתתף באלין פקודין עם ישראל - {{צ|בוז יבוזו לו}}.


{{צ|וביום השמיני עצרת פר אחד איל אחד}} - הא אוקמוה מארי מתניתין, למלכא דזמין אושפיזין. לבתר דשלח לון אמר לאלין בני ביתא דיליה &quot;אנא ואתון נעביד סעודה קטנה&quot;. ומאי {{צ|עצרת}}? כמה דאת אמר {{צ|זה יעצור בעמי}}, ולית 'עצר' אלא מלכות. מסטרא דשכינתא עלאה עביד סעודתא רברבא, ומסטרא דמלכותא - זעירא.  ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה ואתקריאת 'שמחת תורה'. ומעטרן לספר תורה בכתר דיליה - רמז ס&quot;ת לתפארת, שכינתא - עטרת תפארת. 

אמר ר' אלעזר: אבא! אמאי מסטרא דאמא עלאה זמין לכל ממנן דכל אומין ומסטרא דשכינתא תתאה לא זמין אלא לאומא יחידה לקבל פר יחידא?{{ש}}
אמר ליה: ברי שפיר שאילת! בגין דמלכות איהי רמיזא לברתא דאיהי צנועה בבית אביה ואמה. ואיהי ארוסה ולא נשואה. לאו אורח ארעא למיכל עם אושפיזין. אבל אימא דהיא נשואה - אורח ארעא איהו (למיכל עם ארחי) בתר דמזמין בעלה אושפיזי למיכל על פתורא עם בעלה. ואי אינון אושפיזין נכראין - לא אכלי עמהון לא אבא ולא אמא, וכל שכן ברתא. ובגין כך בסעודתא דשבעין ממנן לא אשתתף למיכל עמהון חד מן מארי מלכא בגין דאינון נוכראין.{{ש}}
אמר ליה, ודאי כען אתיישבת מלה בלבאי על בורייה!


{{צ|עולת תמיד}} - דא שכינתא דסליקת לעילא בההוא דרגא דאתמר בה {{צ|ערב ובוקר בכל יום תמיד ואומרים פעמיים שמע ישראל}}. ואיהי סליקת בעמודא דאמצעיתא דאיהו תדיר עמה, בלא פרודא כלל. ולאן סליקת? לאתר דאתגזרת מתמן דאיהו 'אין סוף', ואיהו גבוה מכל ספיראן. ובגין דא אוקמוה  {{צ|עולה כולה לגבוה סלקא}}. וכד איהי סליקת - אחידן בה כל ספירן ואינון סלקין עמה. 

ומאי סליקו דילה? {{צ|לריח ניחח}} - למיהב ריחא טבא קדם יהוה. ולבתר אתמר בה {{צ|וירד מעשות החטאת והעולה}} - נחתת מליא כפרה מכל חובין דישראל. 

והא סליקו דילה איהו בעמודא דאמצעיתא -  אוף הכי נחיתו דילה איהו ביה וכל חיילין דילה(?). ובגין דא אקרי '''סלם''' דביה כל הויין (נ&quot;א כנויין) סלקין ונחתין, דאינון תליין מן '''יהוה'''. ובגין דא כל קרבנין ועלוון אינון {{צ|ליהוה}}. ואתקריאת 'קרבן' על שם דאתקריבו בה כל כנויין ל'''יהוה'''. ובגין דא אתמר עלה {{צ|קרבנו קערת כסף אחת}} - לית דרגא דאתקריב לגבי '''יהוה''' פחות מינה, ולית צלותא ופקודא מכל פקודין דאורייתא, וכל קרבנין ועלוון דאינון לב מינה. בכל דרגין דספיראן לא מתקבלן קדם '''יהוה''' לבר מינה. ובגין דא אתמר עלה {{צ|בזאת יבא אהרן אל הקדש}}. ובגין דא אמר נביא {{צ|כי אם בזאת יתהלל המתהלל}}. 

איהי 'שלמים' - שלימו דשמא ד'''יהוה''' בכל דרגא ודרגא.
* איהי '''ה'''' אדני '''י''''(?) ד'''יהוה'''. 
* איהי '''ה'''' מן '''אלהים'''.
* איהי '''ה'''' מן '''אהיה'''.
* '''י'''' מן '''שדי''', סוף דכל הויה וכנוי.

ובגין דא אתמר בה {{צ|סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור}}. איהו סוף מעשר ספיראן, ים סוף, שלימו דעלאין ותתאין. איהו(?) תרעא לאעלא לכל חכמתא, לכל כנוי והויה. ולאעלא בכל ספירה ספירה ידיעה דכלא. ופחות מינה לית רשו לשום בריה לאשגחא לשום ידיעה בעולם. 

עלה אתמר {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבאו בו}} - איהו(?) שם {{גמט דגש|מ&quot;ב}} אתוון דבהון אתבריאו עלאין ותתאין (ואלין אינון אתוון כנויין לאתוון דהווין דבהון אתבריאו עלאין). איהי אתקריאת '''עין''' מסטרא דימינא - {{צ|הנה עין יהוה אל יראיו}}. ואתקריאת '''אזן''' מסטרא דשמאלא - {{צ|הטה אלהי אזנך ושמע}}. ואתקריאת '''ריח''' מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ואתקריאת '''פה''' מגרמה. הדא הוא דכתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו}}.  


'''אתקריאת פקודא קדמאה''' - '''אנכי''' - מסטרא דכתר דאיהו '''אין''' מאלהינו. '''אנכי''' - ביה '''כ'''' כתר, ובין '''אין'''. וכתר אתקרי מסטרא דאימא עלאה דאדכר לגבה חמשין זמנין יציאת מצרים באורייתא. ואיהו '''ב'''' מן {{צ|בראשית}} דכלילא עשר אמירן מסטרא דחכמה  בת '''י'''' - {{צ|בחכמה יסד ארץ}} - באבא יסד ברתא. ואיהו {{צ|נתיב לא ידעו עיט}} דכליל {{גמט|ל&quot;ב}} נתיבות דאינון {{גמט|ל&quot;ב}} {{צ|אלהים}} מסטרא דאימא עלאה דאתקרי {{גמט דגש|כבוד}}. וכד אתכלילן בברתא אתקרי {{גמט דגש|לב}}. ובגין דא {{גמט דגש|כבוד}} לעילא, {{גמט דגש|לב}} לתתא. 

ו{{גמט דגש|י'}} דברן אתייהיבו חמש בלוחא חדא וחמש בלוחא תניינא - איהי כליל לון; '''ה'''' מכתר עד גבורה, ו'''ה'''' מעמודא דאמצעיתא עד &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנו ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנז|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנז א/&gt; ברתא. ואינון '''ה' ה''''.

וכי אית למללא בעשרה פיות? אלא כליל לון בבת יחידה - '''י'''' - ואתעבידו כלהו חדא. 

אוף הכי '''ו'''' אתקרי 'קול' ולא אשתמודעין ביה עד דאשתתף עד (ס&quot;א עם) 'דבור'. ובגין דא {{צ|קול דברים אתם שומעים}}.


'''איהי פקודא תניינא''' מסטרא ד{{גמט דגש|גבורה}} - {{גמט דגש|יראה}} בחושבן. ורמיזא במלת {{צ|בראשית - ירא בשת}}. ואוקמוה מאן דלית ליה בשת פנים ודאי דלא עמדו אבותיו על טורא דסיני. 


'''איהי פקודא תליתאה''' דאתקרי {{צ|אהבת חסד}}. הדא הוא דכתיב {{צ|אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד}}. אהבה כלילא מאבהן דאתקרי בהון {{צ|בכל מכל כל}}. ורזא דמלה {{צ|זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך}}.


'''ואיהי פקודא רביעאה''' - יחוד מסטרא דעמודא דאמצעיתא - שמע ישראל. ואיהי '''כה'''. {{גמט דגש|כה}} אתוון עמיה בשית תיבין דאינון {{צ|שמע ישראל}}. ובגינה אמר אברהם {{צ|נלכה עד '''כה''' ונשתחוה}}, {{צ|'''כה''' תאמר לבית יעקב}}. 

איהו {{גמט דגש|אח}}, עמודא דאמצעיתא. ואיהי {{גמט דגש|ד'}} - שלימו דיחודא דיליה לאשלמא ביה '''אחד'''. {{גמט דגש|א&quot;ח}} כליל '''ט'''' ספיראן דאינון '''א'''' אין סוף, '''ח'''' - תמניא ספיראן מחכמה עד יסוד.  {{גמט דגש|ד'}} - מלכות, קוצא דילה, בה אשתלימו לעשרה דאינון {{גמט דגש|יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א}} - '''ד'''' כלילא מ'''ד'''' אתוון '''יהוה'''.


'''פקודא חמישאה''' - {{צ|והגית בו יומם ולילה}}. איהי אורייתא דבכתב מסטרא דחסד, ואורייתא דבעל פה מסטרא דגבורה. דבהון חכמה ובינה כמה דאוקמוה מארי מתניתין {{צ|הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין}}. ועמודא דאמצעיתא כליל תרווייהו. ובגין דא אתקרי '''שמים''' - כליל '''אש ומים'''; אש דגבורה ומים דחסד. ובגין דא כתר לכתר דאיהי כף עשרה - עשרה הכף בשקל הקדש דאינון '''יה&quot;ה''' - תלת אתוון אתעבידו כף על '''ו''''. והיינו כנגד כתר תורה '''ו'''' היינו ס&quot;ת כף עטרה על רישיה. וכלא {{גמט דגש|יהוה}} - {{גמט דגש|כ&quot;ו}} בחושבן. 


'''פקודא שתיתאה''' איהי תפלה של יד בדרועא שמאלא ומסטרא דגבורה.  {{צ|'''ה''''}} ד{{צ|יד כהה}}. מכתר ועד גבורה {{גמט דגש|ה'}} ספיראן, ואינון תפילין דרישא דעמודא דאמצעיתא. ואיהי קשר תלת רצועות דאינון נצח הוד יסוד. 


'''ואיהי פקודא שביעאה''' - מצות ציצית כליל תכלת ולבן, דינא ורחמי. בנורא - אשא חוורא לא אכיל, תכלא אכיל ושצי. ותאכל את העולה. חוור מימינא, תכלת משמאלא. עמודא דאמצעיתא - יחוד בין תרווייהו - ירוק. בגין דא אוקמוה מארי מתניתין {{צ|מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן}}. ובגין דא תקינו פרשת ציצית למקרי לה ביחודא. 


'''ואיהי פקודא תמינאה''' מזוזה. שכינתא אתקריאת {{גמט דגש|מזוזה}} מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאתוון ד'''יהוה'''. ומסטרא דצדיק רזא דברית אתקרי '''שדי'''. '''שדי''' - חותמא דמלכא דאיהו '''יהו&quot;ה'''. 


'''פקודא תשיעאה''' - שכינתא אתקריאת {{צ|אות ברית}} מסטרא דצדיק יסוד עולם. {{צ|זאת אות הברית ביני}} עמודא דאמצעיתא, {{צ|ובין בני ישראל}} נצח הוד. {{צ|אות}} - דא צדיק. {{צ|היא}} - דא שכינתא. 

{{צ|כי ששת ימים עשה יהו&quot;ה את השמים}} - מכתר עד עמודא דאמצעיתא. דלית שית בכל אתר אלא מסטרא דאת '''ו'''', ולית שביעי אלא מסטרא דאת '''י''', עטרה על רישיה. חכמה עלאה - {{צ|אות הוא}}. חכמה תתאה - {{צ|אות היא}}. ותקינו למגזר לתמניא   דאינון {{גמט דגש|ח'}} מן חכמה עד יסוד. לקבלא בהון '''י'''' זעירא לסלקא לה עד כתר למהוי עטרה על ראשיהון. ותקינו לשוויא לערלה במנא דעפרא לקיים {{צ|ונחש עפר לחמו}}.


'''פקודא עשיראה''' - {{צ|ושמרו בני ישראל את השבת}}. שכינתא אתקריאת '''שבת''' מסטרא דתלת דרגין עלאין דאינון '''ש''' - ג' כתרין - כתר חכמה ובינה. ואיהי '''בת''' רביעאה לון. שית יומין מחסד עד יסוד - בהון {{צ|תעשה מלאכה}} בגין דבניינא מתחיל מחסד. הדא הוא דכתיב {{צ|עולם חסד יבנה}}. אבל מבינה ולעילא - איהי מנוחה וענג ושביתה לכל עובדא. 


'''פקודא חד סר''' - איהי אתקריאת צלותא דשחרית מנחה ערבית מסטרא דתלת אבהן. ואיהי {{צ|תפלת '''כל פה'''}}. לית {{צ|כל}} אלא צדיק דכתיב {{צ|כי כל בשמים ובארץ}}, ותרגם יונתן בן עוזיאל {{צ|דאחיד בשמייא ובארעא}}. {{צ|{{גמט דגש|פה}}}} כחושבן {{גמט דגש|מילה}}. ומה ברית ביה מתיחדין דכר ונוקבא דלתתא - אוף ביסוד מתייחד חתן וכלה דלעילא. הוא חי עלמין, כליל {{גמט|ח&quot;י}} ברכאן. הדא הוא דכתיב {{צ|ברכות לראש צדיק}}. ובגין דא {{צ|כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם}}. דא שכינתא בשם ד'''יהו&quot;ה'''. ביה צריך לזקפא שכינתא ההיא דאתמר בה {{צ|נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל}} &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנז א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנז|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנז ב/&gt; על ידי דרגא אחרא.  ובגין דא {{צ|ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת}} - ההוא דאתמר ביה {{צ|יהוה זוקף כפופים}}.


'''פקודא תריסר''' איהי אתקריאת חג המצות וחג השבועות וחג הסכות, מסטרא ד{{גמט|ג'}} אבהן. וראש השנה מסטרא דילה - דינא דמלכותא דינא. ואית דיימא: פסח - דרועא ימינא, שבועות - מתן תורה דאתייהיבת במדברא דאיהו ממנא עליה שור מסטרא דגבורה, סכות - {{צ|ויעקב נסע סכותה}}.


'''פקודא תליסר''' - קריאת שמע. ואית למנדע דאיהו אתקרי {{צ|חכם בכל מיני חכמות, ומבין בכל מיני תבונות, וחסיד בכל מיני חסדים, וגבור בכל מיני גבורות, ויועץ בכל מיני עצות, וצדיק בכל מיני צדקות, ומלך בכל מיני מלכות}} עד אין סוף, עד (ס&quot;א כתר) אין חקר. ובכל אלין דרגין בחד אקרי 'רחמן' ובחד אקרי דיין. והכי בכמה דרגין עד אין סוף. 

אי הכי שינוי אית בין רחמין לדיין?! אלא קודם דברא עלמא אתקרי הוא בכל אלין דרגין על שם בריין דהוו עתידין להבראות, דאי לאו בריין דעלמא אמאי אתקרי רחום דיין? אלא על שם בריין דעתידין. ובגין דא כל שמהן אינון כנויין דיליה על שם עובדין דיליה. 

כגוונא דא ברא נשמתא בדיוקנא דיליה דאתקריאת על שם פעולות דילה בכל אבר ואבר דגופא, דאתקרי 'עלמא זעירא'. כגוונא דמארי עלמא אתנהיג בכל בריין ובכל דרא כפום עובדוי - כך נשמתא כפום עובדוי דכל אבר ואבר.  ההוא אבר דעביד ביה פקודא אתקרי נשמתא לגבי חמלה וחסדא חנא ורחמי. ובההוא אבר דעביד ביה עבירה אתקרי נשמתא לגבי דינא וחימה כעס. 

אבל לבר מן גופא למאן תהא חמלה או אכזריות? אוף הכי מארי עלמא קדם דברא עלמא וברא בריין דיליה - למאן אתקרי 'רחום וחנון' או 'דיין'? אלא כל שמהן דיליה אינון כנויין, ולא אתקרי בהון אלא על שם בריין דעלמא. ובגין דא כד מארי דרא אינון טבין - איהו אתקרי לגבייהו '''יהוה''' במדת רחמים, וכד מארי דרא אינון חייבין אתקרי '''אדני''' במדת הדין. לכל דרא ולכל בר נש כפום מדה דיליה. אבל לאו דאית ליה מדה ולא שם ידיע כגוונא דספיראן - דכל ספירה אית לה שם ידיע ומדה וגבול ותחום. ובאלין שמהן מארי עלמא איהו אתפשט ואמליך בהון, ואתקרי בהון, ואתכסי בהון, ודר בהון כנשמתא לגבי אברים דגופא. 

ומה רבון עלמין לית ליה שם ידיע ולא אתר ידיע אלא בכל סטרא שולטנותיה -- אוף הכי לית לה לנשמתא שם ידיע ולא אתר ידיע בכל גופא אלא בכל סטר שולטנותה ולית אבר פנוי מינה. ובגין דא לית לרשמא לה בחד אתר  - דאי לאו הא חסר שולטנותא בשאר אברים. ולא לאתקרי לה בשמא חד או בתרין או בשלשה למימר דאיהי חכמה מבינה ואית לה דעת ולא יתיר. דאי עביד הכי - הא חסר לה משאר דרגין. כל שכן למארי עלמא דלית לרשמא ליה באתר ידיע או לאתקרי ליה בשמהן או לשנאה ליה בהון או (ס&quot;א לשלשא) לשלטאה ליה כגון דרגא דמרכבתא דאתמר בה {{צ|קדושה לך ישלשו}}. דכל דרגין דכל מרכבות דיליה אינון משולשים כגון האבות הן הן המרכבה, דאינון דמות אריה שור נשר, דאינון מרכבה לאדם דאתמר עליה {{צ|ודמות פניהם פני אדם}}. ומסטרא דנוקבא אינון שלטין על אדם ונוקבא איהי מרכבה לגבייהו. ובגין דא אתמה עלה {{צ|קדושה לך ישלשו}}. 

ואוף הכי אתוון דאינון אנפין דחיון - משולשין. כגון דא '''יה&quot;ו הו&quot;י וה&quot;י'''. '''ה'''' רביעאה - {{צ|קדושה לך ישלשו}} - איהי שלמים דכלהו לאשלמא בכלהו שם '''יהוה'''. אבל למאריה דכלא - לית לשלשא ביה בשמהן ולא באתוון, אלא איהו אתקרי בכל שמהן. ולית ליה שם ידיע. וכל שם ושם אסהיד עליה דאיהו אדון כל עלמין. אסהיד עליה '''אדני'''. 

ולית דידעין דאית בר נש דירית ג' מאה ועשר עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|להנחיל אוהבי יש}}; כפום דרגא דיליה דאתקרי {{גמט|יש}} מאין, ודא חכמה  עלאה.  ואית בר נש דלא ירית אלא עלמא חד כפום דרגא דיליה כמה דאוקמוה {{צ|כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו}}. והכי ירית עלמין כל בר נש מישראל כפום דרגא דיליה לעילא. אבל למארי עלמא לית לרשמא ליה עלמין בחושבן אלא אדון כל עלמין, ו'''אדני''' קא סהיד עליה.

אוף הכי '''יהוה''' מניה תלייא כל הויין, ואיהו וכל הויין דיליה סהדין על מארי עלמא דאיהו הוה קודם כל הויין, ואיהו בתוך כל הויה, ואיהו לאחר כל הויה. ודא רזא דסהדין הויין עליה - היה הוה ויהיה. '''דינא''' בהפוך אתוון '''אדני'''. ובגין דא אמרו רז&quot;ל {{צ|דינא דמלכותא דינא}}. 

שם '''אל''' סהיד על מארי דכלא דלית יכולת לכל שם והויה ודרגא, כן שכן לשאר בריין, פחות מיניה. הדא הוא דכתיב &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנז ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|רנח|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנח א/&gt; {{צ|כלא חשיבין וכמצבייה עביד בחיל שמיא וגו'}} {{ממ|דניאל|ד}}. 

'''אלהים''' סהיד על אלהות דיליה דאיהו '''אלהים''', ואלהי(?) האלהים, ואיהו אלוה על כלא, ולית אלוה עליה.

'''צבאות''' סהיד עליה כדכתיב {{צ|וכמצבייה עביד בחיל שמיא}}.

'''שדי''' סהיד עליה דכד איהו אמר לעולם 'די' - עמד בתחומיה ולא אתפשט יתיר. ואוף למיא ורוחא ואשא. 

ואוף הכי כל הויה ושם סהדין עליה דכד הוה איהו יחיד קודם דברא עלמא אמאי הוה איהו צריך לאתקרי בשמהן אלין או בשאר כנויין כגון רחום וחנון ארך אפים וגו' דיין אמיץ חזק, וסגיאין בכל אינון שמהן וכנויין אתקרי על שם כל עלמין ובריין דלהון לאתחזאה שולטנותיה עלייהו. 

אוף הכי נשמתא  על שולטנותא דכל אברים דגופא אמתיל לה לגביה. לאו דאיהי אדמיא ליה איהי בעצמה! דהוא ברא לה! ולית ליה אלוה עליה דברא ליה! ועוד, נשמתא אית לה כמה שנויים ומקרים וסבות דאתקריאו לה מה דלאו הכי למארי כלא. ובגין דא היא אדמיא בשלטנותא דילה על כל אברי גופא, אבל לא במלה אחרא. 

ועוד '''שמע ישראל''' - '''שם ע'''' רבתי, '''ד'''' מן '''אחד''' רבתי. היינו '''עד''' בין '''שם''' מן '''שמע'''. '''אח''' מן '''אחד''' {{צ|עד יהוה בכם}} ועל כל אחד ואחד דמיחד אותו בעולם. ועל כן אמר דוד {{צ|אנכי אשמח ביהוה}}.  '''שם''' מן {{צ|שמע}}, '''אח''' מן {{צ|אחד}} - הרי {{צ|'''אשמח'''}}. 

ועוד '''ד'''' רבתי - ד' בתי דתפלין דמנח להון '''א&quot;ח''', ואתעטר בהו. ואינון פאר על רישיה. ואינון '''יהו&quot;ה''' (ס&quot;א '''יהה&quot;ו'''). '''י'''' עטרא על '''ה'''' דאיהו ברתא. והיינו {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}} - אבא יסד ברתא. '''ה'''' - אמא עלאה עטרה על '''ו'''' דאיהו ברא, והיינו {{צ|כונן שמים בתבונה}}. באמא כונן ברא. והאי איהו דעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם.

וברתא איהי תפלה של יד כהה. '''י'''' קשר דיליה. '''ה'''' עלאה אימא תפלין דרישא על ראש תפארת. תפלין דיליה כסדר '''יהו&quot;ה''' דאיהו {{צ|קדש לי}}, {{צ|והיה כי יביאך}}, {{צ|שמע}}, {{צ|והיה אם שמוע}}. אבל בעלמא דאתי הויות באמצע דאינון '''ה' ה''''. ובגין דא אמר הנביא {{צ|בזאת '''י'''תהלל '''ה'''מתהלל '''ה'''שכל '''ו'''ידוע אותי כי אני יהו&quot;ה}}. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין דאית ברישא אתר לאנחא תרי זוגי דתפלי. ודא זכי לתרין פקודין דאוקמוה עלייהו {{צ|לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות}}, דאינון '''י'''' חכמה '''ה'''' בינה, '''ו'''' עמודא דאמצעיתא, '''ה'''' מלכותא קדישא. רישא דאתעטר בארבע אתוון - דא כתר ריהטא דרישא דאסחר לון וכסי לון.

אהבה חסד קריאת שמע דשקילא לאורייתא דאתייהיבת מימינא. תפלין עז משמאלא דגבורה. עמודא דאמצעיתא כליל כלא כנפי דמצוה. נצח והוד - תכלת ולבן. מזוזה רשים שדי צדיק ושכינתא תרעא דמזוזה {{צ|זה השער ליהו&quot;ה}}. 


ועוד '''ש''' תלת רצועות '''ד'''' קשר של תפלין מאחורוי, '''י'''' קשר דתפילין דיד. ובגין דא '''שדי''' מלבר, '''יהו&quot;ה''' מלגו דאיהי ד' פרשיין. 

[ציור שי&quot;ן ד' ראשין] ד{{גמט דגש|ד'}} ראשין רמז לארבע בתי דתפלין. {{גמט דגש|שדי}} - אות דיליה עולה {{גמט דגש|מטטרון}}.  ועוד '''י'''' חכמה - {{צ|קדש לי}}. '''ה'''' בינה - {{צ|והיה כי יביאך}}. '''ו'''' - שמע - שית תיבין רמיזא לשית ספירן, שית ענפין דאילנא דכלל לון תפארת. '''ה'''' - {{צ|והיה אם שמוע}} - מלכות. אלין אינון דרישא דאיהו כתר '''כ'''' - {{צ|אין קדוש כיהו&quot;ה כי אין בלתך}}. '''שדי''' רמיז רצועי ובתי וקשרי דתפלין מלבר. 

אוף הכי במזוזה '''יהו&quot;ה''' מלגו - '''שדי''' מלבר.  [ציור שי&quot;ן ד' ראשין] דארבע ראשין עם '''ד'''' רמיז לד' בתי ולקשר תפלין מאחור ד' כפולה. אוף הכי '''ש'''' כפולה. '''י'''' קשר דיד כהה דאיהו ביתא חמישאה. '''ד'''' (ס&quot;א '''י'''') ד'''שדי''' איהו מוחא דאוקמוה עליה {{צ|במקום שמוחו של תינוק רופס בו}}. ודא {{צ|תינוק יונק משדי אמו}} - {{גמט דגש|שדי}}. 

תפלין דמארי עלמא '''כתר'''. ומאי ניהו כתר דמארי עלמא? '''יהוה''' דאיהו '''י'''' חכמה, '''ה'''' בינה, '''ו'''' תפארת כליל שית ספירין, '''ה'''' מלכות. ובגין דא {{צ|ומי כעמך כישראל}}, {{צ|כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כיהו&quot;ה אלהינו בכל קראנו אליו}}. ארבע קראי - כלהו רשימין ב'''כ'''' - רזא דאת '''כ'''' - '''י' י'''' דאיהו '''י' י'''' מן '''יאהדונהי''' - {{צ|עשרה עשרה הכף בשקל הקדש}}. 

'''כ'''' מן '''כתר''' כלילא מעשר ספיראן כלילן מעילא לתתא ומעשר ספיראן מתתא לעילא.  ואלין אינון {{צ|והמים אשר מעל השמים}} - מים עליונים זכרים, מים תחתונים נקבות. ועלייהו אמר ר' עקיבא לתלמידיו {{צ|כשתגיעו לאבני שיש טהור - אל תאמרו &quot;מים מים&quot; שמא תסתכנו בנפשכם}}. דלאו אינון מים כמשמען אלא איהו אור נובע. ובגין דא אדמו למים נובעים. והאי נהורא לית ליה פסק ולא קצוץ ופרוד. ובגין דאינון מכתר אתקריאן שאין להם סוף, דכתר 'אין סוף' אתקרי.&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנח א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|רנח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנח ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנח ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רנט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנט א/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|רנט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף רנט ב/&gt;(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף רנט ב/&gt;

==פרשת מטות==
{{ממ זהר משולב|ג|רנט|ב}}&lt;קטע התחלה=מטות דף רנט ב/&gt;'''{{צ|וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר}} {{ממ|במדבר|לא|יח}}''' {{ש}}
תמן תנינן א&quot;ר יהודה אין העולם מתנהג אלא בתרי גוונין דאתו מסטר אתתא דאשתכחת חכימת לבא. הדא הוא דכתיב {{צ|וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויבאו מטוה את התכלת ואת הארגמן}} {{ממ|שמות|לה|כה}}. ומאי מתיין? {{צ|את התכלת ואת הארגמן}} - גוונין דכלילן בגו גווני. הדא הוא דכתיב {{צ|דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה}}, וכתיב {{צ|בידיה טוו}}. מאי {{צ|טוו}}? אמר רבי יהודה טוו בדינא ברחמי. 


א&quot;ר יצחק: אמאי אתקרי' אשה? אמר ליה דכלילא בדינא וכלילא ברחמי. ת&quot;ח דא&quot;ר אלעזר כל אתתא בדינא אתקריא עד דאטעמא טעמא דרחמי. דתניא מסטרא דב&quot;נ אתי חוורא ומסטרא דאתתא אתי סומקא טעמא (ס&quot;א אתתא) דאתתא מחוורא וחוורא עדיף. ות&quot;ח אמאי אסירן נשי שאר עמין דידעי משכבי דכורא? משום דתנינן אית ימינא ואית שמאלא; ישראל ושאר עמין, וג&quot;ע וגיהנם, עלמא דא ועלמא דאתי. ישראל לקבלי דרחמי, ושאר עמין לקבלי דדינא. ותנן אתתא דאטעמא טעמא דרחמי - רחמי נצחא. אתתא דטעמא טעמא דדינא - דינא בדינא אתדבקת ועלייהו אתקרי {{צ|והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה}}. 

ועל דא תנינן {{צ|הנבעלת לעכו&quot;ם קשורה בו ככלב}}. מה כלבא תקיפא ברוחיה חציפא - אוף הכא דינא בדינא חציפא בכלא. {{צ|הנבעלת לישראל}} תנינן כתיב {{צ|ואתם הדבקים ביהוה אלקיהם חיים כלכם היום}}. מאי טעמא? משום דנשמתא דישראל אתייא מרוחא ד'אלהים חיים' דכתיב {{צ|כי רוח מלפני יעטוף}} - משמע דכתיב {{צ|מלפני}}. ובגין כך אתתא דהיא בתולתא ולא אתדבקת בדינא קשיא דשאר עמין ואתדבקת בישראל - רחמי נצחא ואתכשרת. 

ות&quot;ח כתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}. מאי חסד הוא חד מכתרי עלאי דמלכא דנשמתא דישראל קרא לה קב&quot;ה חסד על תנאי דיתבני ולא ישתיצי חסד מעלמא משמע דכתיב {{צ|יבנה}}. בגין כך תנינן מאן דשצי חסד מעלמא אשתיצי הוא לעלמא דאתי. ועל דא כתיב {{צ|לא תהיה אשת המת החוצה}} בגין למעבד חסד עם מיתא ואתעביד בניינא דכתיב {{צ|עולם חסד יבנה}}: &lt;קטע סוף=מטות דף רנט ב/&gt;


------------</text>
      <sha1>fn5g4n1uxwe8z64f1zxyt5sba9p4diy</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג</title>
    <ns>4</ns>
    <id>265101</id>
    <revision>
      <id>3087562</id>
      <parentid>3087551</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T12:14:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <origin>3087562</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="319384" sha1="h8yi3er98c7avj9xnwxboioud9iqngk" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ג. קביעת הנוסח בתורה}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח בתורה==

'''נוסח האותיות וחלוקת הפרשות במהדורה זו נקבעו לפי ספרי התורה. נוסח הכתיב הוא לפי ספרי תימן. הבדלים בין ספרי התורה של העדות השונות, ובין ספרי התורה לבין מה שידוע לנו על כתר ארם צובה (מתוך עדויות), מובאים ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].'''

'''הבסיס לנוסח הניקוד והטעמים והגעיות הוא כתי&quot;ל, ועל גבי הבסיס הזה נעשו תיקונים ושינויים, כדי להתאים את המקומות החריגים שבו לנוסח המסורה לפי שיטתו של כתר ארם צובה. במקומות שהכתר קיים בהם או שיש עדויות לגביו, הנוסח מיוסד עליו. לאחר קביעת הנוסח בוצעו עוד התאמות קלות בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על השיטה לקביעת הנוסח בתורה ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הבא]]''' לגבי המקומות החסרים בכתר, ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|בפרק החמישי]]''' לגבי המקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.

==יסודות הנוסח==

'''כתר ארם צובה:''' כתר ארם צובה נשאר לנו בסוף התורה (החל מהתיבה &quot;וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ&quot; ב[[דברים כח/טעמים#כח יז|דברים כח,יז]]). בנוסף יש שני צילומים של דפים שאבדו ממנו, ועדויות רבות וחשובות על נוסח התורה שהיה בו. הנוסח במקומות האלה מיוסד על הכתר.

'''כתי&quot;ל וקבוצת כתבי־היד העיקרית:''' בשאר כל התורה הנוסח מיוסד על כתי&quot;ל, אבל רק בתור נקודת התחלה. בכל מקום שלא הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל, או שיש ספק או תמיהה לגביו, או נקודה בו הראויה לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), השתדלנו לבדוק את הנוסח המקביל בעוד 6 כתבי־יד מזרחיים של התורה הקרובים לכתר ארם צובה, ולתעד את הממצאים במלואם. כך יוצא שהנוסח ברוב התורה מיוסד על '''7 כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה''', והם: '''ל, ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו''';  למידע נוסף על שבעת כתבי־היד וקישורים אליהם ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|כאן]]'''.

'''כתבי־יד נוספים:''' לא כל כתבי־היד שבקבוצה העיקרית שלמים. חלקים משמעותיים של ספר בראשית (במיוחד מתחילתו) חסרים או פגומים ברובם (ל1,{{הערה|חוץ מהדפים החסרים בתחילת ספר בראשית, ראשי הדפים פגומים בכתי&quot;ל1 בכל התורה; הנזק יותר חמור בתחילת התורה ובסופה.}} ב, ש, ש1, ו), וכמו כן באחדים מהם בסוף ספר במדבר (ו) ובספר דברים (ל1, ב) ובעוד מקומות.{{הערה|כתי&quot;ו המקורי חסר בסוף ספר במדבר (כו,סג-לה,ו). הוא גם חסר בסוף ספר דברים (נכרכו עמו דפים כדי להשלים את הטקסט החסר), אבל רק במקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.}} בספר בראשית השתמשנו בעת הצורך במבחר של כתבי־היד נוספים (מזרחים, תימנים וספרדים). בשאר התורה (בעיקר בסוף ספר במדבר מפרק כ&quot;ז ובספר דברים, אך גם בעוד קצת מקומות שחסר בהם כתב־יד אחד או יותר) הסתפקנו בשני כתבי־יד מזרחים הקרובים לכתר: ב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571880205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-10] ('''ל3'''); וב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571690205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94%20EVR%20II%20B%2059 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-59] ('''ל9'''). בשלב מאוחר יותר, לאחר שהערות הנוסח כבר נכתבו לפי כתבי־היד שהזכרנו עד כה, התחלנו להוסיף תיעוד נוסף לעתים גם מתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|עוד כתבי־יד]] בעת הצורך, ובמיוחד מתוך [https://archive.org/details/torah-tbilisi-3-lailashi-images/mode/1up כתב־יד טביליסי 3] (&quot;כתר לאילאשי&quot; או '''ט3''').

'''הכרעת הכתיב, הניקוד והטעמים:''' הקבוצה העיקרית של 7 כתבי־יד טברנים, הקרובים לכתר ארם צובה, מאפשרת הכרעה ברורה ומובהקת בענייני הכתיב, הניקוד והטעמים בתורה בכמעט כל מקום.{{הערה|היוצאים מן הכלל הזה נדירים ביותר. הדוגמה היחידה לגבי '''נוסח הכתיב''' שמצאנו עד כה היא התיבה &quot;בָּמוֹתָ֖ם&quot; ([[במדבר לג/טעמים#לג נב|במדבר לג,נב]]), הנכתבת מלא וי&quot;ו בספרי התורה של כל העדות. אך כתבי־היד הטברנים חלוקים לגבי כתיבתו; אין בהם רוב מובהק לכתיב מלא או חסר, ואין הערת מסורה התומכת באחת משתי האפשרויות. תיבה זו נמצאת בין 6 המקומות המוטלים בספק לפי שיטת ברויאר (כתר, עמ' 84 [פרק ג סעיף 1.ד]). אך שאר המקומות שהיו מוטלים בספק אצלו מקבלים מענה ע&quot;י קבוצת 7 כתבי־היד שלנו, וכבר אינם מוטלים בספק; רק המקום הזה נשאר. בכל אופן הכתיב במהדורתנו נקבע כאן, כמו בכל התורה, ע&quot;פ ספרי התורה. גם לגבי '''נוסח הניקוד והטעמים''' מצאנו דוגמה אחת בלבד: ב[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|כו,מג]] התיבה &quot;בׇּהְשַׁמָּהֿ֙&quot; מנוקדת בלי מפיק באות ה&quot;א הראשונה בארבעה כתבי־יד (ל1,ב,ש1,ק3), לעומת שלושה כתבי־יד (ל,ש,ו) שבהם יש מפיק (&quot;בָּהְּשַׁמָּהֿ֙&quot;), כך שאין רוב מובהק ויש צורך לבדוק מקורות נוספים (ראו שם בתיעוד הנוסח). וראו גם [[דברים טז/טעמים#טז ב|דברים טז,ב]], שם אין רוב מובהק לגבי התיבה &quot;אֲשֶׁר&quot; אם היא מוקפת או בטעם מונח, אך יכולנו להכריע לפי שיטת בן־אשר בספר החילופים.}}

'''עניינים משניים במערכות הניקוד והטעמים:''' לגבי ניואנסים שהיו רשות ולא חובה אצל בעלי המסורה הטברנים, והם לא סומנו בעקביות בכל כתב־יד, קבוצת כתבי־היד מספקת לנו תמונה מייצגת של הגיוון שהיה קיים אצל בעלי המסורה וגבולותיו. מדובר על נושאים משניים כגון חטפים באותיות לא גרוניות ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|הסבר כללי]], [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|רשימה בתורה]]), געיות חריגות ([[#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|הסבר כללי]], [[#נוסח הגעיות במהדורתנו|רשימה בתורה]]), [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|מרכא בתיבת תביר]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#נקודה בוי&quot;ו עיצורית|נקודה בוי&quot;ו עיצורית]], ועוד. לא הכרענו בנושאים אלה לפי רוב מובהק של כתבי־היד (רוב שבדרך כלל לא קיים), אלא לפי מדיניות העיצוב במהדורתנו (לגבי חטפים באותיות לא-גרונית) או לפי דרכו העקבית של כתר ארם צובה (לגבי מתיגת הזקף, מרכא בתיבת תביר, ולגבי געיות בכתי&quot;ל שחורגות באופן ברור מדרכו). בעזרת תיעוד הנוסח אפשר לראות את האופן שבו הכרעת הנוסח משתלבת עם הנתונים הנמצאים בכתבי־היד, וגם לזהות את כתבי־יד הקרובים יותר לשיטת הכתר לגבי כל תופעה ספציפית.

==תיעוד הנוסח==

כל הנתונים לגבי הנוסח ב[[#יסודות הנוסח|קבוצת כתבי־היד]], בכל מקום שנוסח כתי&quot;ל ראוי לדיון, נמצאים בדפי העריכה של '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#חמישה חומשי תורה|דפי הפרקים בתורה]]'''. אי אפשר לראות את הנתונים בדף של הפרק עצמו, המציג רק את נוסח המקרא לפי הקביעה הסופית. כדי לקרוא את הערות הנוסח בפרק מסוים, יש ללחוץ על '''&quot;הצג הערות נוסח&quot;''' בתחילת הדף של הפרק בצד ימין, מתחת לסרגל הניווט. לחלופין, הן גם מופיעות באתר מיוחד שנקרא '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ &quot;מקרא על פי המסורה עם הערות הנוסח&quot;]''', שם ניתן לקרוא אותן ברציפות ולעיין בהן בנחת.

כאמור, הנתונים בהערות הנוסח כתובים בפועל בדף העריכה של הפרק. כדי לראותם שם יש ללחוץ הלשונית &quot;'''עריכה'''&quot;, שנמצאת בראש הדף של הפרק (באמצע בין הלשוניות &quot;קריאה&quot; ו&quot;גרסאות קודמות&quot;). אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; יופיע חלון עריכה, שבו נמצא הטקסט המקודד של הפרק. בחלק מהפסוקים, בתוך הטקסט המקודד, אפשר לראות מילים בתוך תבניות &quot;נוסח&quot;. לדוגמה, ב'''[[שמות יד/טעמים|דף הפרק של שמות י&quot;ד]]''', אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; רואים שבתוך חלון העריכה, בפסוק ה', התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; נמצאת בתוך תבנית נוסח. הקוד נראה כך:

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|וַיֹּֽאמְרוּ֙|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים{{ש}}ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙ (חסר שווא באות מ&quot;ם){{ש}}הערת המקליד}}&lt;/nowiki&gt;

&quot;נוסח&quot; הוא השם של [[תבנית:נוסח|התבנית]] בתוך הסוגריים המתולתלים; תקפידהּ של תבנית זו לרכז נתונים לגבי נוסח המקרא. אחר כך רואים את התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; כמו שהיא מופיעה לפי קביעת הנוסח במהדורתנו, ולאחריה את רשימת המקורות התומכים בקביעה זו (אחרי &quot;2==&quot; שהוא קוד טכני). במקרה הזה מתברר שזהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וגם של הדפוסים הנפוצים של המקרא. אבל אחרי קוד לשבירה (&quot;&lt;nowiki&gt;{{ש}}&lt;/nowiki&gt;&quot;), כדי לחלק את ההערה לחלקים שונים, רואים שבכתי&quot;ל יש טעות מובהקת: בתיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; חסרות שתי הנקודות של שווא מתחת לאות מ&quot;ם (&quot;וַיֹּֽא'''מ'''רוּ֙&quot;)! בסוף כתוב &quot;הערת המקליד&quot;, כלומר: [https://hcanat.us/Tanach.xml?Ex14:5-14:5 בהקלדה הדיגיטלית UXLC], שהיא תִּעֲתוּק של כתי&quot;ל שהיה נקודת ההתחלה למהדורתנו, כבר עמדו על הטעות הזאת והעירו לגביה.

לדוגמה נוספת, הפעם בעניין של כתיב (נוסח האותיות), ראו בדף העריכה של '''[[שמות יד/טעמים|אותו פרק]]''' בפסוק י&quot;ג (&quot;תֹסִ֛פוּ&quot;):

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|תֹסִ֛פוּ|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ&quot;ה (כתיב חסר יו&quot;ד){{ש}}ל!=תֹסִ֛יפוּ (כתיב מלא יו&quot;ד){{ש}}הערת ברויאר}}&lt;/nowiki&gt;

אחרי &quot;נוסח&quot; (שמהּ של התבנית), רואים שהתיבה &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; מופיעה במהדורתנו בכתיב חסר יו&quot;ד (כלומר &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; ולא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot;). זהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וכך קובעות גם הערות מסורה, כולל הערת מסורה בתוך כתי&quot;ל עצמו; וכך קבע הרמ&quot;ה להלכה (בעקבותיו כותבים &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; חסר יו&quot;ד בספרי תורה ספרדים ואשכנזים).{{הערה|ראו ב[[:COMMONS:File:Masoret-Seyag-Ramah-1750-HB7152.pdf|מסורת סייג לתורה]], עמ' 70.}} אבל אחר כך רואים בהערה שהנוסח הכתוב בכתי&quot;ל הוא דווקא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot; (כתיב מלא יו&quot;ד). כתיב זה סותר את הערת המסורה בתוך אותו כתב־יד. בסוף  התבנית כתוב &quot;הערת ברויאר&quot;, כלומר: הרב מרדכי ברויאר כבר עמד על הכתיב החריג כאן בכתי&quot;ל במהדורות המקרא שלו.

שימו לב שנוסח הכתיב במהדורתנו נקבע לפי ספרי התורה של עדת תימן, ולא לפי רוב כתבי־היד שבקבוצה. הדוגמה האחרונה מראה שרוב מובהק של כתבי־היד הקרובים לכתר תומך כאן בכתיב של ספרי תימן.

==מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות==

===נוסח האותיות בתורה===

'''נוסח האותיות בעידן המסורה:''' נוסח האותיות לפי המסורה משתקף היטב בתור '''אידאל מדויק''' מתוך הערות המסורה. אבל האידיאל הזה לא התגשם בביצוע מושלם באף אחד מכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר ארם צובה. כתבי־היד האלה עברו תהליכים של הגהה ותיקונים בכיוון זה, אמנם בכל אחד מהם נשארו טעויות בנוסח הכתיב. טעויות מהסוג הזה מתגלות ברוב המקומות בכתב־יד אחד חריג, כאשר הכתיב שבו שונה בתיבה מסוימת משאר חבריו, ובדרך כלל יש גם הערת מסורה שתומכת בגרסת הרוב. מתוך כך אפשר לקבוע את הכתיב של נוסח המסורה בכמעט כל מקום על פי '''הערות המסורה''' או על פי הנוסח של '''רוב כתבי־היד''', או על פי '''שניהם ביחד'''. וזה מפליא שהכתיב האקלקטי מתוך רוב כתבי־היד זהה לכתיב המתועד בהערות המסורה כמעט לגמרי. את כל זה הוכיח הרב מרדכי ברויאר לראשונה בספרו החשוב '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא'''.{{הערה|ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל&quot;ז; עמ' 68-86.}}

'''לאחר תקופת המסורה בספרד ואשכנז:''' ברויאר עוד הוכיח שאותו נוסח העולה מתוך השילוב של הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות בכתבי־היד הקרובים לכתר מתאים בכמעט כל המקומות לנוסח ספרי התורה שנקבע בספרד ובאשכנז. נוסח הכתיב בספרי התורה (מחוץ לתימן) נקבע לאחר תקופת בעלי המסורה הטברנים ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ספרות המסורה וחומר נוסף|חיבוריהם של חכמי מסורה מאוחרים]]: בספרים &quot;מסורת סייג לתורה&quot; ל[[:W:מאיר הלוי אבולעפיה|ר' מאיר הלוי אבולעפיה]]), &quot;אור תורה&quot; (ל[[:W:מנחם די לונזאנו|ר' מנחם די לונזאנו]]), ו&quot;מנחת שי&quot; (ל[[:W:ידידיה שלמה רפאל נורצי|ר' ידידיה שלמה רפאל נורצי]]). חכמי המסורה בדורות הללו פעלו לפי '''שיטה אקלקטית מובהקת''', והשתמשו כמיטב יכולתם באותן הערות מסורה שהיו בידיהם, ובאותם כתבי־יד שנראו מדויקים בעיניהם.{{הערה|ספר מוגדר כ&quot;מדויק&quot; לפי מידת התאמתו לכתיב בספרים מקבילים ולהערות המסורה. חשוב לציין ששיטת הפעילות בתחום זה ע&quot;י בעלי ההלכה הייתה לדבוק בכללי המסורה הטברנית ובשיטה האקלקטית אפילו בניגוד לחז&quot;ל בתלמוד ובמדרשים (במקומות שדרשו את הכתיב). חכמי התלמוד מעידים על עצמם שלא היו בקיאים בחסרות וביתרות {{מקור|קידושין ל א|קידושין דף ל' ע&quot;א}}, ובעיניהם של בעלי ההלכה שעסקו בכתיב התורה, נמשך המצב הזה עד זמנם ממש. ולכן החליטו בסופו של דבר (לאחר לבטים רציניים) לקבל את הערות המסורה ועדותם של רוב כתבי־היד המדויקים, במקום הכתיב המובא בתלמוד, ואפילו במקומות שלומדים הלכה מן הכתיב! (ראו את הדוגמאות המובאות בגליון הש&quot;ס לר' עקיבא איגר על [[שבת נה ב|שבת דף נ&quot;ה ע&quot;ב]] לתוספות ד&quot;ה מעבירם כתיב.) לגבי ההתלבטות בנושא זה ראו בברויאר, ג.6 (עמ' 88) והערות 2, 3 שם.}} מתברר שעבודתם עלתה כל כך יפה עד שהיא כמעט מושלמת, וכמעט זהה לנוסח תימן.

'''לאחר תקופת המסורה בתימן:''' בנוסף לכך, הציע ברויאר שנוסח תימן אינו מבוסס על שיטה אקלקטית אלא על '''עבודת העתקה מושלמת''' של כתר ארם צובה.{{הערה|ראו ברויאר, שם, עמ' 87-89.}} ואם כן יוצא שבנוסח תימן יש לנו עדות מובהקת ומדויקת לנוסח הכתיב בתורה שהיה בכתר.{{הערה|ברויאר הביא מספר ראיות לכך שם, עמ' 90. ביניהם: עדותם של סופרי תימן שספריהם נכתבו &quot;על תיקון הספר הידוע במצרים&quot;; נוסח הכתיב המתאים לגמרי למסורה (ולנוסח תימן) בסוף התורה בכתר; נוסח הכתר בנביאים וכתובים (המדויק להפליא לעומת כל שאר כתבי־היד). על ראיות אלו של ברויאר אפשר להוסיף את הכתיב לפרשות התפילין שקבע הרמב&quot;ם ב'''משנה תורה''' ([[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ב#הלכה ג|הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק שני, ג-ז]]; וראו עוד בהרחבה אצל יצחק ש' פנקובר, '''נוסח התורה בכתר ארם צובה: עדות חדשה''', [רמת־גן, הוצאת אונ' בר־אילן, תשנ&quot;ג], עמ' 53-55), וכמו כן את שאר העדויות הקיימות על נוסח הכתיב שהיה בכתר (כגון רפי זר, [https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=278 &quot;מאורות נתן לר' יעקב ספיר&quot;], '''לשוננו''' ל&quot;ה, תשמ&quot;ו, עמ' 151-213).}} ועוד יוצא לנו שכתר ארם צובה עצמו מהווה '''ביצוע מושלם''' יחיד במינו של נוסח האותיות בתורה לפי המסורה (בניגוד לשאר כתבי־היד הקרובים לו). קביעה זו מתבררת גם מתוך נוסח האותיות המדויק בו בספרי הנביאים והכתובים, שיש בו דיוק מפליא שאינו דומה לאף כתב־היד אחר.{{הערה|ראו על כך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|בפרק חמישי]] של המבוא.}}

אמנם יש גם עדויות שב-2 מקומות (ואולי 3), חרג הכתיב בכתר מהנוסח העולה מהערות המסורה ומשאר כתבי־היד, וכמו כן מספרי ספרי התורה של כל העדות כולל תימן:
#שמות, שמות [[שמות א/טעמים#א יט|(א,יט)]]:  [אֲלֵהֶ֛ן]* (=כל ספרי התורה) / א=[אֲלֵיהֶ֛ן];{{הערה|את הכתיב הזה אולי ניתן להצדיק ע&quot;פ הערת מסורה בכתר; וראו עוד בהערת הנוסח על [[שמות א/טעמים#א יט|שמות א,יט]].}}
#ויקרא, קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]] [רֵעֶ֑ךָ]* (=כל ספרי התורה) / א=[רֵעֶ֑יךָ].
ויש עוד עדות שהנוסח המקורי בכתר בפרשת &quot;בהר סיני&quot; ([[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]]) היה &quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''י'''א֙&quot; (כתיב יו&quot;ד נגד המסורה), ואחר כך נראה שהיה ניסיון תיקון ל&quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''ו'''א֙&quot; (כתיב וי&quot;ו לפי המסורה). במקום הזה ייתכן שהתיקון לא צלח לגמרי או שברבות השנים נתקלקל הדיו של התיקון.{{הערה|ראו על כך באריכות בהערת הנוסח על [[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]].}}

על סמך הכתיבים הבודדים האלה נראה שנוסח האותיות בספרי תימן מייצג את נוסח המסורה באופן קצת יותר מדויק מהכתיב שהיה בכתר עצמו (!).{{הערה|לגבי 3 המקומות האלה כתב יוסף עופר שיש בהם &quot;ערעור מהותי על האפשרות שנוסח התימנים מיוסד על הכתר. אם נבקש להטיל שלום בין הכתוב בכתבי־היד התימנים לבין ממצאינו נוכל רק להציע שהכתר היה '''אחד מהמקורות''' לנוסח התימנים.&quot; ראו במאמרו [http://www.daat.ac.il/daat/vl/yosefofer/yosefofer03.pdf &quot;כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ&quot;ד קאסוטו&quot;], '''ספונות''', סדרה חדשה, ספר רביעי (יט) תשמ&quot;ט, עמ' 339 (ההדגשה שלנו); וראו שם עוד עמ' 309-313. ברוח זו ניתן להציע שאמנם נוסח הכתיב בספרי תימן '''נוסד''' על פי הכתר, אך אחר כך בוצעו תיקונים בספרי תימן במקומות נדירים שבהם עצם הנוסח שהועתק מהכתר עמד בסתירה ב-2 או 3 מקומות להערות המסורה שהיו בכתבי־היד. כך שהכתר הוא לא רק &quot;אחד מהמקורות&quot; אלא '''המקור העיקרי''' לנוסח הכתיב בספרי תימן, אך '''לא המקור היחיד'''. בדיקת כתבי־יד תימנים לספרי הנביאים והכתובים מניבה תוצאות דומות: יש כתבי־יד שהם קרובים להפליא לנוסח הכתיב בכתר, אך לא זהים לו; אמנם במקומות שהכתיב שונה מהכתר יש כמעט תמיד הערת מסורה צמודה המורה על הנוסח בכתב־היד. גם יצחק ש' פנקובר הציע אפשרות דומה בניסיון שלו להתמודד עם נתונים סותרים לגבי נוסח הכתר: &quot;לפי האפשרות הראשונה יוצא שיש שניים (או שלושה) מקרים חריגים בכתר, בהם חולק הכתר על כל כתבי־היד הטברניים המדוייקים והמסורה. כמו־כן היה יוצא עקב מקרים אלו שדווקא כתבי־היד התימניים הם המדויקים בתורה, מדויקים אפילו מן הכתר.&quot; והוסיף בהערה: &quot;אפילו נניח את האפשרות הראשונה, אין היא מחייבת את המסקנה שהתימנים לא סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר... בענייני נוסח יהיו בסך הכל שניים (או שלושה) שינויים בין התימנים והכתר; קירבה כה גדולה, שאין כדוגמתה אפילו בין כתבי־היד הטברניים המדויקים, מוסברת בכך שהתימנים סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר ותיקנו.&quot; ראו '''נוסח התורה בכתר ארם־צובה: עדות חדשה''' (רמת־גן: הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, תשנ&quot;ג), עמ' 90, ושם בהערה 267.}}

'''ספרי תימן לעומת ספרי ספרד ואשכנז:''' עבודתם של חכמי ספרד ואשכנז בתחום המסורה, ביחד עם עבודתם של חכמי תימן בתחום המסורה ובהעתקה מדויקת על סמך כתבי־היד המהימנים ביותר, הביאה לזהות כמעט מוחלטת לגבי נוסח הכתיב שבספרי־התורה בכל העדות. בכל התורה כולה נשארו 9 הבדלים ביניהם בלבד:
#בראשית, בראשית [[בראשית ד/טעמים#ד יג|(ד, יג)]]: [מִנְּשֹֽׂא]* (=ספרי תימן) / [מִנְּשֽׂוֹא] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בראשית, נֹח [[בראשית ז/טעמים#ז יא|(ז, יא)]]: [מַעְיְנֹת֙]* (=ספרי תימן) / [מַעְיְנוֹת֙] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בראשית, נֹח [[בראשית ט/טעמים#ו כט|(ט, כט)]]: [וַיִּֽהְיוּ֙]* (=ספרי תימן) / [וַֽיְהִי֙] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#שמות, תרומה [[שמות כה/טעמים#כה לא|(כה, לא)]]: [תֵּעָשֶׂ֤ה]* (=ספרי תימן) / [תֵּיעָשֶׂ֤ה] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כו|(כח, כו)]]: [הָאֵפֹ֖ד]* (=ספרי תימן) / [הָאֵפ֖וֹד] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / [בְּשֵׁמֽוֹת] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן) / [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / [בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#דברים, כי תצא [[דברים כג/טעמים#כג ב|(כג, ב)]]: [דַּכָּ֛א]* (=ספרי תימן) / [דַּכָּ֛ה] (=ספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז)

'''מסקנה:''' אין למצוא עדות מובהקת לנוסח האותיות בתורה לפי המסורה באף אחד מכתבי־היד הקרובים לכתר, ואין ראוי להעמיד את הכתיב במהדורת מקרא על אף כתב־יד כזה.{{הערה|1=לפי החישוב של ברויאר (שם, עמ 86), כתב־היד הכי מדויק לגבי נוסח האותיות בתורה הוא כתי&quot;ש1 (שונה מכתיב המסורה ב-20 מקומות), ואח&quot;כ כתי&quot;ש (25 מקומות), ואח&quot;כ [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n63/mode/2up כתי&quot;ב] (65 מקומות) וכתי&quot;ל (כ-120 מקומות); לגבי כתי&quot;ל ראו ליתר דיוק ופירוט ברשימה הבאה.}} אמנם ב'''שילוב''' של הערות המסורה ביחד עם הנוסח האקלקטי העולה מתוך רוב כתבי־היד המזרחים, או לחלופין על פי נוסח תימן, ניתן להגיע לנוסח מדויק של האותיות בתורה. הכתיב במהדורתנו מבוסס אם כן על נוסח תימן, ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|תוספת הערות לעתים רחוקות]] במקומות שנוסח זה שונה משאר ספרי התורה או מהנוסח שהיה בכתר ע&quot;פ עדויות.

===נוסח האותיות בכתי&quot;ל בתורה (רשימה מלאה)===

'''רמת הדיוק בכתי&quot;ל:''' מהדורתנו מבוססת כאמור על הקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל. הדיוק בנוסח האותיות בכתי&quot;ל מספיק טוב כדי שייחשב לעדות אחת חשובה בין שאר העדויות, אבל רמת דיוקו פחותה משאר כתבי־היד הקרובים לכתר. לפי הערכתו של ייבין: &quot;נוסח האותיות שונה לפרקים מ''א'' במלא וחסר. המסורה של ''ל''... סותרת לעתים את הפְנים.&quot;{{הערה|ייבין, נו.2 עמ' 358.}} ולפי ברויאר יש בו סטייה מנוסח המסורה &quot;בקרוב ל-120 מקומות בתורה&quot;.{{הערה|ברויאר, עמ' 86. לתוצאה מדויקת יותר ראו [[#סיכום התוצאות|להלן]].}} ולכן נוסח האותיות בתורה במהדורתנו יתוקן כאמור על פי ספרי תימן, ולא יישאר לפי כתי&quot;ל (שהוא הבסיס להקלדה).

'''להלן רשימת כל המקומות שבהם הכתיב בכתי&quot;ל (הבסיס להקלדה במהדורתנו) שונה מהכתיב בספרי תימן.''' רשימה זו נחוצה כדי לאפשר הגהה יסודית לנוסח הכתיב במהדורתנו, מול הקלדת וסטמינסטר מצד אחד, ומול נוסח ספרי התורה מצד שני. הפריט הראשון בכל שורה ברשימה הוא הכתיב המופיע בספרי תימן והמתאים למסורה ואחריו כוכבית (*). הפריט השני הוא נוסח כתי&quot;ל, ואחריו סימן קריאה (!) במקרים שבהם הכתיב בכתי&quot;ל סותר את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו.{{הערה|בנוסף לרשימה זו, אפשר תמיד לבצע בדיקה יסודית על ידי מחשב, בהשוואת נוסח האותיות בהקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל מול נוסח האותיות במהדורתנו ונוסח האותיות במהדורת מכון ממרא. התיעוד המלא של הנוסח נמצא בכל מקרה ספציפי בדפי העריכה של דפי הפרקים המקושרים.}}

'''ספר בראשית''' (סה&quot;כ כ-20 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטְּהֹרָ֗ה]* / ל=[הַטְּהוֹרָ֗ה]!
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטָּה֔וֹר]* / ל=[הַטָּהֹ֔ר]!
#לך־לך [[בראשית יג/טעמים#יג ח|(יג,ח)]]: [וּבֵינֶ֔ךָ]* ל=[וּבֵינֶ֔יךָ]
#לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [הֲרִמֹ֨תִי]* / ל=[הֲרִימֹ֨תִי]
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]]: [וַיַּחֲזִ֨יקוּ]* / ל=[וַיַּחֲזִ֨קוּ]!
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט כ|(יט,כ)]]: [וְהִ֣וא]* / ל=[וְהִ֣יא]!
#חיי שרה [[בראשית כה/טעמים#כה ג|(כה,ג)]]: [וּלְטוּשִׁ֖ם]* / ל=[וּלְטוּשִׁ֖ים]
#תולדֹת [[בראשית כו/טעמים#כו ז|(כו,ז2)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז לא|(כז,לא)]]: [בַּעֲבֻ֖ר]* / ל=[בַּעֲב֖וּר]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה ה|(לה,ה)]]: [סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם]* / ל=[סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה כג|(לה,כג)]]: [וּזְבֻלֽוּן]*/ ל=[וּזְבוּלֻֽן]!
#וישב [[בראשית מ/טעמים#מ י|(מ,י)]]: [וְהִ֤וא]* / ל=[וְהִ֤יא]!
#מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא לה|(מא,לה)]]: [הַטֹּב֔וֹת]* / ל=[הַטֹּבֹ֔ת]!
#ויגש [[בראשית מה/טעמים#מה טו|(מה,טו)]]: [עֲלֵהֶ֑ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֑ם]!
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו ט|(מו,ט)]]: [וְחֶצְרֹ֥ן]* / ל=[וְחֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יג|(מו,יג)]]: [וְשִׁמְרֹֽן]* / ל=[וְשִׁמְרֽוֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יד|(מו,יד)]]: [זְבֻל֑וּן]* / ל=[זְבוּלֻ֑ן]!
#ויגש [[בראשית מז/טעמים#מז כד|(מז,כד)]]: [חֲמִישִׁ֖ית]* / ל?=[חֲמִישִׁ֖ת]?!
#ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יג|(מט,יג)]]: [אֳנִיֹּ֔ת]* / ל=[אֳנִיּ֔וֹת]!

'''ספר שמות''' (סה&quot;כ 26 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#שמות [[שמות א/טעמים#א טז|(א,טז)]]: [הִ֖וא]* / ל=[הִ֖יא]!
#שמות [[שמות ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ]* / ל=[וַיַּשְׁלִיכֵ֥הוּ] (=מ&quot;ק-ל [!] מול רוב המסורות וכתבי־היד)
#וארא [[שמות ו/טעמים#ו יד|(ו,יד)]]: [חֶצְרֹ֣ן]* / ל=[חֶצְר֣וֹן]
#וארא [[שמות ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]: [הַֽחַרְטֻמִּם֙]* / ל=[הַֽחַרְטֻמִּים֙]!
#בֹא [[שמות י/טעמים#י כה|(י,כה)]]: [וְעֹלֹ֑ת] / ל=[וְעֹל֑וֹת]!
#בֹא [[שמות יב/טעמים#יב ד|(יב,ד)]]: [מִהְי֣וֹת]* / ל=[מִהְיֹ֣ת]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(יד,יג)]]: [תֹסִ֛פוּ]* / ל=[תֹסִ֛יפוּ]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יד|(יד,יד)]]: [תַּחֲרִשֽׁוּן]* / ל=[תַּחֲרִישֽׁוּן]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* / ל=[חֹמָ֔ה]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יא|(יט,יא2)]]: [הַשְּׁלִשִׁ֗י]* / ל=[הַשְּׁלִישִׁ֗י]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יט|(יט,יט)]]: [הַשֹּׁפָ֔ר]* / ל=[הַשּׁוֹפָ֔ר]!
#משפטים [[שמות כג/טעמים#כג כב|(כג,כב)]]: [שָׁמ֤וֹעַ]* / ל=[שָׁמֹ֤עַ]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב המסורות וכתבי־היד)
#תרומה [[שמות כה/טעמים#כה כב|(כה,כב)]]: [אֲר֣וֹן]* / ל=[אֲרֹ֣ן]!
#תרומה [[שמות כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [תֹֽאֲמִם֮]* / ל=[תֹֽאֲמִים֮]
#תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כח|(כח,כח1)]]: [הָאֵפוֹד֙]* / [הָאֵפֹד֙]!
#תצוה [[שמות כט/טעמים#כט כב|(כט,כב)]]: [עֲלֵיהֶ֔ן]* / ל=[עֲלֵהֶ֔ן]!
#תצוה [[שמות מ/טעמים#כט מ|(כט,מ)]]: [רְבִיעִ֥ת]* / [רְבִעִ֥ית]
#כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [עֲלֵהֶ֖ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֖ם]!
#כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד כד|(לד,כד)]]: [גְּבֻלֶ֑ךָ]* / ל=[גְּבוּלֶ֑ךָ]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יג|(לו,יג)]]: [הַיְרִיעֹ֜ת]* / ל=[הַיְרִעֹ֜ת]
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יט|(לו,יט)]]: [אֵילִ֖ם]* / ל=[אֵלִ֖ים]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו כא|(לו,כא)]]: [אַמֹּ֖ת]* / ל?=[אַמּ֖וֹת]?!
#ויקהל [[שמות לז/טעמים#לז ג|(לז,ג3)]]: [טַבָּעֹ֔ת]* / ל=[טַבָּע֔וֹת]
#ויקהל [[שמות לח/טעמים#לח י|(לח,י)]]: [הָעַמּוּדִ֛ים]* / ל=[הָעַמֻּדִ֛ים]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט יג|(לט,יג)]]: [מִשְׁבְּצֹ֥ת]* / ל=[מִשְׁבְּצ֥וֹת]!
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט לה|(לט,לה)]]: [אֲר֥וֹן]* / ל=[אֲרֹ֥ן]!

'''ספר ויקרא''' (סה&quot;כ 14 תיבות בכתיב חריג):
#ויקרא [[ויקרא ה/טעמים#ה יא|(ה,יא)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י א|(י,א)]]: [וַיַּקְרִ֜יבוּ]* / ל=[וַיַּקְרִ֜בוּ]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י יג|(י,יג)]]: [קָד֔וֹשׁ]* / ל=[קָדֹ֔שׁ]!
#שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ד|(יא,ד)]]: [וּמִמַּפְרִסֵ֖י]* / ל=[וּמִמַּפְרִיסֵ֖י]
#תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג ו|(יג,ו)]]: [הִ֔וא]* / ל=[הִ֔יא]!
#מצֹרע [[ויקרא יד/טעמים#יד י|(יד,י)]]: [תְּמִימִ֔ם]* / ל=[תְּמִימִ֔ים]
#אחרי מות [[ויקרא טז/טעמים#טז ח|(טז,ח)]]: [גֹּרָל֑וֹת]* / ל=[גּוֹרָל֑וֹת]!
#אחרי מות [[ויקרא יח/טעמים#יח כט|(יח,כט)]]: [הַתּוֹעֵבֹ֖ת]* / ל=[הַתּוֹעֵב֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט ד|(יט,ד)]]: [הָ֣אֱלִילִ֔ם]* / ל=[הָ֣אֱלִילִ֔ים]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ ו|(כ,ו)]]: [לִזְנֹ֖ת]* / ל=[לִזְנ֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ יח|(כ,יח)]]: [וְהִ֕וא]* / ל=[וְהִ֕יא]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג כ|(כג,כ)]]: [הַבִּכֻּרִ֤ים]* / ל=[הַבִּכּוּרִ֤ים]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג לח|(כג,לח)]]: [נִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם]* / ל=[נִדְב֣וֹתֵיכֶ֔ם]!
#בחֻקֹתי [[ויקרא כו/טעמים#כו מה|(כו,מה)]]: [לִהְי֥וֹת]* / ל=[לִהְיֹ֥ת]!

'''ספר במדבר''' (סה&quot;כ 30 תיבות בכתיב חריג):
#במדבר [[במדבר א/טעמים#|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג ב|(ג,ב)]]: [הַבְּכֹ֣ר]* / ל=[הַבְּכ֣וֹר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מב|(ג,מב)]]: [בְּכ֖וֹר]* / ל=[בְּכֹ֖ר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מג|(ג,מג)]]: [שֵׁמֹ֛ת]* / ל=[שֵׁמ֛וֹת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ז|(ז,ז)]]: [הָעֲגָל֗וֹת]* / ל=[הָעֲגָלֹ֗ת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז כג|(ז,כג)]]: [עַתֻּדִ֣ים]* / ל=[עַתּוּדִ֣ים]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ג|(ט,ג)]]: [בְּמֹעֲד֑וֹ]* / ל=[בְּמוֹעֲד֑וֹ]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ז|(ט,ז)]]: [הַקְרִ֜יב]* / ל=[הַקְרִ֜ב]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט יז|(ט,יז)]]: [הֵעָל֤וֹת]* / ל=הֵעָלֹ֤ת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י ט|(י,ט)]]: [בַּחֲצֹצְרֹ֑ת]* / ל=[בַּחֲצֹצְר֑וֹת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י טז|(י,טז)]]: [חֵלֹֽן]* / ל=[חֵלֽוֹן]
#בהעלֹתך [[במדבר יא/טעמים#יא כו|(יא,כו)]]: [עֲלֵהֶ֣ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֣ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כו|(יג,כו)]]: [אֹתָ֤ם]* / ל=[אוֹתָ֤ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כט|(יג,כט3)]]: [יוֹשֵׁ֣ב]* / ל=[יֹשֵׁ֣ב]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג לב|(יג,לב)]]: [וַיֹּצִ֜יאוּ]* / ל=[וַיּוֹצִ֜יאוּ]!
#שלח [[במדבר טו/טעמים#טו לט|(טו,לט)]]: [תָת֜וּרוּ]* / [תָתֻ֜רוּ]
#חֻקת [[במדבר יט/טעמים#יט ז|(יט,ז)]]: [יָבֹ֣א]* / ל=[יָב֣וֹא]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#חֻקת [[במדבר כ/טעמים#כ יז|(כ,יז)]]: [גְּבֻלֶֽךָ]* / ל=[גְּבוּלֶֽךָ]!
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא יג|(כא,יג)]]: [מִגְּבֻ֣ל]* / ל=[מִגְּב֣וּל]
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [דִּיבֹ֑ן]* / ל=[דִּיב֑וֹן]!
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]*  (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב לח|(כב,לח)]]: [הֲיָכֹ֥ל]* / ל=[הֲיָכ֥וֹל]!
#בלק [[במדבר כג/טעמים#כג כט|(כג,כט)]]: [אֵילִֽם]* / ל=[אֵילִֽים]!
#פינחס [[במדבר כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [הַיָּשֻׁבִ֑י]* / ל=[הַיָּשׁוּבִ֑י]!
#מטות [[במדבר לב/טעמים#לב כב|(לב,כב)]]: [נְקִיִּ֛ם]* / ל=[נְקִיִּ֛ים]!
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לה|(לג,לה)]]: [בְּעֶצְיֹ֥ן]* / ל=[בְּעֶצְי֥וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לו|(לג,לו)]]: [מֵעֶצְיֹ֣ן]* / ל=[מֵעֶצְי֣וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי התורה של כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה)
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לד יא|(לד,יא2)]]: [הַגְּבֻ֔ל]* / ל=[הַגְּב֔וּל]
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לה יט|(לה,יט)]]: [יְמִתֶֽנּוּ]* / ל=[יְמִיתֶֽנּוּ]!

'''ספר דברים''' (סה&quot;כ 38 תיבות בכתיב חריג):
#דברים [[דברים א/טעמים#א טו|(א,טו)]]: [אוֹתָ֛ם]* / ל=[אֹתָ֛ם]!
#דברים [[דברים ב/טעמים#ב כג|(ב,כג)]]: [מִכַּפְתֹּ֔ר]* / ל=[מִכַּפְתּ֔וֹר]
#דברים [[דברים ג/טעמים#ג ה|(ג,ה)]]: [בְּצֻרֹ֛ת]* / ל=[בְּצֻר֛וֹת]!
#ואתחנן [[דברים ג/טעמים#ג כה|(ג,כה):]] [וְהַלְּבָנֹֽן]* / ל=[וְהַלְּבָנֽוֹן]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [הָֽרֹא֔וֹת]* / ל=[הָֽרֹאֹ֔ת]
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [מִתְּמֹ֣ל]* / ל=[מִתְּמ֣וֹל]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [שִׁלְשֹׁ֑ם]* / ל=[שִׁלְשׁ֑וֹם]!
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ט|(ו,ט)]]: [מְזֻז֥וֹת]* / ל=[מְזוּזֹ֥ת]
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו כא|(ו,כא)]]: [וַיֹּצִיאֵ֧נוּ]* / ל=[וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ]!
#עקב [[דברים ז/טעמים#ז טז|(ז,טז)]]: [תָח֥וֹס]* / ל=[תָחֹ֥ס]!
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ב|(ח,ב)]]: [הוֹלִֽיכְךָ֜]* / ל=[הֹלִֽיכֲךָ֜]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ג|(ח,ג)]]: [הוֹדִֽיעֲךָ֗]* / ל=[הוֹדִֽעֲךָ֗]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח יב|(ח,יב)]]: [טֹבִ֛ים]* / ל=[טוֹבִ֛ים]!
#עקב [[דברים ט/טעמים#ט טו|(ט,טו)]]: [לוּחֹ֣ת]* / ל=[לֻחֹ֣ת]
#עקב [[דברים י/טעמים#י יא|(י,יא)]]: [וְיִֽירְשׁ֣וּ]* / ל=[וְיִֽרְשׁ֣וּ]!
#ראה [[דברים יב/טעמים#יב כ|(יב,כ)]]: [גְּבֻֽלְךָ֮]* / ל=[גְּבֽוּלְךָ֮]!
#שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח כב|(יח,כב)]]: [יָבֹ֔א]* / ל=[יָב֔וֹא]!
#שֹפטים [[דברים כ/טעמים#כ א|(כ,א)]]: [אֹיְבֶ֗ךָ]* / ל=אֹיְבֶ֗יךָ]!
#כי־תצא [[דברים כא/טעמים#כא טו|(כא,טו)]]: [הַבְּכֹ֖ר]* / ל=[הַבְּכ֖וֹר]!
#כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב יד|(כב,יד)]]: [וְהוֹצִ֥א]* / ל=[וְהוֹצִ֥יא]!
#כי־תצא [[דברים כד/טעמים#כד יג|(כד,יג)]]: [כְּב֣וֹא]* / ל=[כְּבֹ֣א]!
#כי־תצא [[דברים כה/טעמים#כה ז|(כה,ז)]]: [מֵאֵ֨ן]* / ל=[מֵאֵ֨ין]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח יח|(כח,יח)]]: [וְעַשְׁתְּרֹ֥ת]* / ל=[וְעַשְׁתְּר֥וֹת]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח מט|(כח,מט)]]: [מֵרָחֹק֙]* / ל=[מֵרָחוֹק֙]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נב|(כח,נב)]]: [הַגְּבֹהֹ֣ת]* / ל=[הַגְּבֹה֣וֹת]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נח|(כח,נח)]]: [הַכְּתֻבִ֖ים]* / ל=[הַכְּתוּבִ֖ים]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נט|(כח,נט)]]: [גְּדֹלֹת֙]* / ל=[גְּדֹלוֹת֙]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל ט|(ל,ט)]]: [לְטֹבָ֑ה]* / ל=[לְטוֹבָ֑ה]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יח|(ל,יח)]]: [לָב֥וֹא]* / ל=[לָבֹ֥א]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יט|(ל,יט)]]: [הַעִדֹ֨תִי]* / ל=[הַעִידֹ֨תִי]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ז|(לב,ז)]]: [דֹּר־וָדֹ֑ר]* / ל=[דּוֹר־וָד֑וֹר]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כד|(לב,כד)]]: [בְּהֵמֹת֙]* / ל=[בְּהֵמוֹת֙]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כז|(לב,כז)]]: [יָדֵ֣נוּ]* / ל=[יָדֵ֣ינוּ]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [חָת֖וּם]* / ל=[חָתֻ֖ם]!
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יב|(לג,יב)]]: [כְּתֵפָ֖יו]* / ל=[כְּתֵיפָ֖יו]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יט|(לג,יט)]]: [וּשְׂפֻנֵ֖י]* / ל=[וּשְׂפוּנֵ֖י]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כה|(לג,כה)]]: [מִנְעָלֶ֑ךָ]* / ל=[מִנְעָלֶ֑יךָ]
#וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [הָ֨אֹתֹ֜ת]* / ל=[הָ֨אֹת֜וֹת]!

===סיכום התוצאות===

'''נוסח הפנים בכתי&quot;ל מול המסורות והמסירות:''' יש כ-128 מקומות בתורה (שניים מהם בספק) שבהם הכתיב בכתי&quot;ל מנוגד לספרי תימן (המשקפים באותיותיהם את הערות המסורה ואת רוב המסירות). ברוב המכריע של המקומות, סותר הכתיב בפנים כתי&quot;ל אף את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו (כל הפריטים שיש בהם סימן קריאה [!]). ב-4 מקומות יש תמיכה בנוסח הכתיב החריג של כתי&quot;ל מתוך המסורה הקטנה שבו, כאשר ב-3 מהם יש סתירה פנימית בתוך כתי&quot;ל עצמו בין המסורה הקטנה לבין המסורה הגדולה. מתברר שמעבר לטעויות הרבות בנוסח האותיות של כתי&quot;ל, יש גם טעויות אחדות אף במסורה הקטנה שבו. אמנם ככלל מהווה מערכת המסורה בכתי&quot;ל (הגדולה והקטנה כאחת) עדות חשובה ביותר לנוסח המסורה, והיא הרבה יותר מדויקת לרוב מאשר נוסח הפנים שבאותו כתב־יד.

'''כתי&quot;ל מול ספרי ספרד ואשכנז ומול ספרי תימן:''' ב-2 מקומות מתוך 9 ([[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א,יז]]; [[במדבר כב/טעמים#כב ה|כב,ה]]) מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של ספרד ואשכנז, לעומת נוסח תימן. ואילו ב-7 מקומות מתוך 9 ([[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]; [[בראשית ז/טעמים#ז יא|ז, יא]]; [[בראשית ט/טעמים#ו כט|ט, כט]]; [[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]; [[שמות כח/טעמים#כח כו|כח, כו]]; [[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]; [[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]) מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של תימן, לעומת נוסח ספרד ואשכנז.

'''כתי&quot;ל במקומות אחדים המוטלים בספק:''' לפי שיטת ברויאר בספרו (שיטת הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות), נשארו רק שש אותיות בכל התורה שבהן השיטה הכללית אינה יכולה להכריע, וכתיב המסורה מוטל בספק (אם לא לוקחים בחשבון את ספרי תימן):{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 84 (פרק ג סעיף 1.ד). הנתונים נכונים לעת כתיבת ספרו, אמנם מאז נבדקו כתבי־יד נוספים, ובמיוחד נתגלו עדויות חדשות על נוסחו של כתר ארם צובה בתורה, ועל פיהם כבר ניתן לקבוע בוודאות את הנוסח בחלק מהמקומות, כך שהם כבר לא מהווים ספקות.}}
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#שמות, בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֹמָ֔ה]!
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז) / ל=[חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה)

לפי זה יוצא ש-3 משינויי הכתיב בין ספרי התורה (#3, #4, #5), הם גם ברשימת המקומות המוטלים בספק על פי שיטת ברויאר (בששת שינויי הכתיב הנשארים יש יתרון מוחלט לנוסח תימן).{{הערה|ברויאר, עמ' 87.}} בשנים משלושת המקומות הללו (#3, #5) מביא כתי&quot;ל את הנוסח שנמצא בספרי אשכנז וספרד, ואילו במקום אחד (#4) נתמך הנוסח בכתי&quot;ל על ידי נוסח תימן. נראה שב-3 התיבות הללו, ואף בכל ששת המקומות המוטלים בספק, לא מדובר בסתם טעות סופר מתוך חוסר תשומת לב, אלא בתיבות שבהן הסופרים התקשו להחליט באופן מודע. כלומר: אין כאן מחלוקת בין מסירות אלא במחלוקת בין מסורות.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ' 86 (ג.2).}}

===תיבות מחוברות בתורה===

'''ברשימה הבאה ציינו את כל התיבות המחוברות בתורה (סה&quot;כ 11 תיבות), שלגבי כתיבתן יש הבדלים במקורות הבאים: ספרי ספרד ואשכנז, ספרי תימן, כתר ארם צובה (או עדויות לגביו), כתי&quot;ל.'''
#בראשית, לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד יז|(יד,יז)]]: [כְּדׇרְלָעֹ֔מֶר]* / ל=[כְּדָר־לָעֹ֔מֶר]
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא מה|(מא,מה)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֛רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא נ|(מא,נ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו כ|(מו,כ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#שמות, בשלח [[שמות יז/טעמים#יז טז|(יז,טז)]]: [כֵּ֣ס יָ֔הּ]*=ל (=ספרי תימן וספרד ואשכנז) / [כֵּ֣סְיָ֔הּ] (=א(ס); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א י|(א,י)]]: [פְּדָהצֽוּר]*=ל? / ל=[פְּדָה צֽוּר]?
#במדבר, במדבר [[במדבר ב/טעמים#ב יב|(ב,יב)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]* / ל=[צוּרִֽי־שַׁדָּֽי]
#במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז נד|(ז,נד)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י יט|(י,יט)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]*=ל? / ל=[צוּרִֽי שַׁדָּֽי]?
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י כג|(י,כג)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙]* / א=[{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙] / ל=[הֲ־לַיהוָה֙] / ספרי תימן=[{{מ:אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙] (וראו גם ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] וב[[#ה לה'|רשימת האותיות הגדולות]])

משתי התיבות &quot;כס[ ]יה&quot; ו&quot;ה[ ]ליהוה&quot; מתברר שאין בספרי תימן עדות מוחלטת לגבי נוסח הכתר בתחום המסוים של התיבות המחוברות. נראה אם כן שאותו דבר נכון גם לגבי תיבת &quot;פוטי[ ]פרע&quot; (ב-3 מקומות). בכל המקומות הללו הבאנו את הנוסח המקובל בספרי ספרד ואשכנז בפנים של המהדורה, ואילו את הנוסח בספרי תימן (&quot;פוטיפרע&quot; ו&quot;{{מ:אות-ג|ה}}ליהוה&quot;), או של כתר ארם צובה מול ספרי התורה בכל העדות (&quot;כסיה&quot;), ציינו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].

בשאר כל המקומות, שבהם שונה הנוסח בכתי&quot;ל מספרי התורה בכל העדות ומכתר ארם צובה (ואפילו בספק), תיעדנו את הנתונים לגבי אותה תיבה בתוך הערות הנוסח שבדפי העריכה.

==מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות==

הרווחים של חלוקת הפרשות בולטים בנוסח המסורה, וחלוקה זו מהווה מרכיב מהותי ממנו. אמנם לא כל רווח הבא לציין את תחילתה של פרשה חדשה מופיע באופן אחיד בכל כתבי־היד הטברנים, ונראה שלא הייתה קביעה סמכותית בעניין זה.{{הערה|יש להשוות את המציאות הזאת המשתקפת במסורה הטברנית אל המצב השורר במסורה הבבלית: באחרונה אנחנו מוצאים רשימות של פרשות.}} האפיון המשותף הוא רק בקווים כלליים: רוב הזמן יש רווח של פרשה באותם מקומות בכתבי־היד השונים ובאותה צורה, אמנם יש עשרות רבות של שינויים בחלוקת הפרשות בתורה בין כתבי־היד הקרובים לכתר ובכתי&quot;ל בפרט.{{הערה|המחקר בתחום זה מועט באופן יחסי, ולא קיים אפילו רשימת תיעוד מלא להבדלים בחלוקת הפרשות בין כתבי־היד. תיעוד לחלק מהספרים (או לחלק מכתבי־היד) ניתן למצוא בכרכים שכבר יצאו לאור משתי סדרות: מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית (יחזקאל ותרי-עשר), ו-Biblia Hebraica Quinta. מספר חוקרים נגעו מעט במשמעותה הפרשנית של חלוקת הפרשות. אולם נראה שהדבר החשוב ביותר ברווחים של חלוקת הפרשות הוא לא בהיסטוריה של מסירתם, וגם לא בפרשנות המקומית הגלומה בהם, אלא במשמעותם החווייתית בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#מהו &quot;מִקְרָא&quot;?|הקריאה בתנ&quot;ך]], וכדברי המדרש בתחילת תורת כהנים: &quot;‫וכי מה היו הפסקות משמשות?‬ ‫ליתן רווח למשה להתבונן‬ ‫בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין עניין לעניין‪.‬‬ ‫והרי דברים קל וחומר‪:‬‬ ‫ומה אם אדם שהוא שומע‬ ‫מפי הקדוש ברוך הוא‬ ‫ומדבר ברוח הקודש‬ ‫צריך להתבונן בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין ענין לענין‪,‬‬ על אחת כמה וכמה‬ ‫הדיוט שהוא שומע מן הדיוט&quot; (‬מתוך הפתיחה ל&quot;תורת כהנים&quot; ב&quot;דבורא דנדבה&quot;).}}

המצב מאז סוף ימי הביניים שונה לחלוטין: שוררת מאז ועד היום אחידות כמעט-מוחלטת בחלוקת הפרשות בספרי התורה מכל העדות. אחדות זו היא תוצאה ישירה של מפעל הפסיקה לרמב&quot;ם ב[[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ח|הלכות ספר תורה (פרק ח')]]. בגלל שהרמב&quot;ם קבע את חלוקת הפרשות ע&quot;פ כתר ארם צובה, הביאה פסיקתו לקרבתם של כמעט כל ספרי התורה לכתר בחלוקה זו.{{הערה|לסיכום של הנושא ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''' (עמ' *50-*52), שם ציינו שבתקופת בעלי המסורה עדיין לא נקבע נוסח מחייב לפרשות הפתוחות והסתומות, וכך הייתה המציאות עד שבעלי ההלכה החלו לעסוק בעניין זה באינטנסיביות (ובראשם הרמב&quot;ם שקבע את הפרשות לפי כתר ארם צובה). יש להשוות את התופעה ל[[#מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות|אותיות הגדולות והקטנות]], שלגביהן לא היה יישום לרוב בכתבי־היד הטברנים, אבל בעקבות העיסוק הרב בעניין הזה על ידי חכמי המסורה המאוחרים הן הפכו להיות מרכיב בולט של נוסח המסורה.}}

חלוקת הפרשות ב[http://tanach.us/ODTFiles/ הקלדת וסטמינסטר] היא על פי כתב־יד לנינגרד, וכאמור שונה חלוקה זו בעשרות מקומות ממה שמקובל בספרי התורה, וממה שנפסק להלכה ברמב&quot;ם ע&quot;פ כתר ארם צובה. לכן חלוקת הפרשות בכתי&quot;ל עברה הגהה קפדנית במהדורתנו כדי שתתאים לחלוקה מקובלת בספרי התורה, ורשמנו את כל השינויים בתיעוד הנוסח.

בנוסף, יש פרשה אחת שבספרי התורה מסמנים אותה בשני מקומות שונים (תימנים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז,כב]] וספרדים ואשכנזים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ז,כח]]), ובכתר ארם צובה היה כנראה רווח בשניהם לפי עדויות ומקבילות. ובמקום אחד חריג יש פרשה פתוחה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות שבכתר הפרשה היתה סתומה ([[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]]). ויש שני מקומות חריגים שבהם אין פרשה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות ו/או מקבילות שבכתר היתה פרשה ([[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו,ז]]; [[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז,כ]]). בכל אחד מהמקומות האלה תהיה הערה מיוחדת במהדורתנו, והם:
#בספר שמות, פרשת תרומה [[שמות כו/טעמים#כו ז|(כו,ז)]], בפסוק &quot;וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).
#בספר שמות, פרשת כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד א|(לד,א)]], בפסוק &quot;וַיֹּ֤אמֶר... פְּסׇל־לְךָ֛&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (בספרי התורה יש פרשה פתוחה לפי רשימת הרמב&quot;ם).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כב|(ז,כב)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... כׇּל־חֵ֜לֶב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז&quot; (בספרי תימן יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, וכנראה שבכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כח|(ז,כח)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... הַמַּקְרִ֞יב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי תימן&quot; (בספרי אשכנז וספרד יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, ובכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר דברים, פרשת כי תבוא [[דברים כז/טעמים#כז כ|(כז,כ)]], בפסוק &quot;אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).

למידע נוסף על החלוקה לפרשות בכל המקרא ראו [[:w:en:Parashah|כאן]] (באנגלית); מידע זה ישמש בסיס למהדורתנו.

למידע על חלוקת הפרשות במהדורתנו בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|כאן]]''' (למקומות החסרים בכתר) ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כאן]]''' (למקומות הקיימים בכתר).

==מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות==
{{תצוגת כתי&quot;ל|רשימת האותיות הגדולות והקטנות במסורה הסופית (מ&quot;ס-ל)|File:Leningrad-codex-25-mesorah.pdf|5}}
[[קובץ:Ochlah-W'ochlah-1864-HB36175.pdf|thumb|רשימת האותיות הגדולות והקטנות בספר &quot;אכלה ואכלה&quot;, מהדורת פרנסדורף (הנובר, תרכ&quot;ד).|page=90]]
[[קובץ:MG1525D.djvu|thumb|רשימת האותיות הגדולות במסורה הגדולה על תחילת ספר דברי הימים שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=401]]

===אותיות גדולות וקטנות===

תופעת האותיות הגדולות והקטנות נפוצה יותר בחמישה חומשי תורה מאשר [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#אותיות גדולות וקטנות|בספרי הנביאים והכתובים]].{{הערה|לפי המקובל בפועל בספרי התורה בימינו (שאינו מכיל את כל האותיות הגדולות והקטנות שיש לגביהן עדויות במנהגים שונים), יש כ-23 אותיות גדולות וקטנות בכל המנהגים השונים ביחד, לעומת כ-36 אותיות (ב-34 תיבות) בכל ספרי הנביאים והכתובים (בספירה מקסימלית), כאשר ספרי הנביאים והכתובים הם גדולים יותר מפי ארבע בתוכנם (!) מאשר התורה. ולפי מנהגים נוספים, יש למעלה מ-20 אותיות נוספות בתורה בלבד (ולא בנביאים וכתובים).}} אבל רוב האותיות הגדולות בתורה ובשאר המקרא, וגם חלק ניכר מהקטנות – אינן באות לידי ביטוי כלל בנוסח המקרא שבכתבי־היד הטברנים, ורק חלקם מצוינים ברשימות המסורה הקדומים. וזה למרות שבדורות האחרונים נחשב סימונם הכללי למרכיב בולט של &quot;נוסח המסורה&quot; (אף אם היו מנהגים שונים לגבי איזו אות נחשבת לגדולה או קטנה). בכך דומה עצם '''כתיבתם''' הקפדנית של האותיות הגדולות והקטנות ל'''קביעתם''' הקפדנית והאחידה של [[#מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות|רווחי הפרשות]]: הביצוע המוחלט של שתי התופעות הוא תוצאה לפעילותם של חכמי מסורה ופוסקי הלכה שחיו לאחר תקופת המסורה הטברנית.{{הערה|ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''', כרך יהושע-שפטים, עמ' 47*-49*, ובמיוחד המסקנה שם: &quot;השתרשרותן של האותיות הגדולות והקטנות כסימן מובהק של 'נוסח המסורה' היא מאוחרת לתקופת המסורה... ועד אז היתה כתיבת אותיות כאלה נתונה למעשה לרשותם של סופרים בהתאם למסורת הכתיבה המקובלת עליהם, ולא בהתאם לרשימה מוסכמת כלשהי... יש אפוא צד שווה לסוגיית הפרשיות ולסוגיית האותיות, ששתיהן נעשו סימן מובהק לנוסח המסורה (הטברני) רק לאחר תקופתם של בעלי המסורה. אלא שבעוד שבתחום האותיות המיוחדות היה כוון ההתפתחות מנוגד למנהגו של בן־אשר, כהשתקפותו ב'כתר', הרי בתחום הפרשיות נעשה הכתר דווקא דוגמה ומופת לסופרים הדווקנים של 'נוסח המסורה' בדורות הבאים.&quot; יצויין שב'''מקראות גדולות הכתר''' לא הבליטו לרוב את האותיות המיוחדות (כמו שהן נעדרות לרוב בכתר).}}

במהדורתנו – המיועדת להיות &quot;תיקון קוראים&quot;, ונכון אם כן שהיא תציג את מסורת הסופרים הנהוגה בימינו – נציין את האותיות הגדולות והקטנות לפי המנהג המרבי המקובל ברוב ספרי התורה ובדפוסים של המקרא (והוא בדרך כלל ע&quot;פ מנחת שי). במקרים של ספק נכריע ע&quot;פ דפוס קורן, המשקף כמעט תמיד את המנהג המקובל בדפוסים. בתיעוד הנוסח נציין את המקורות התומכים בסימון האות המיוחדת.

בחמישה חומשי תורה עוד נוסיף הערות לגבי הבדלים הקיימים בין ספרי התורה בימינו (ע&quot;פ מנהגי ספרד ואשכנז ותימן) ונוסח הכתר (ע&quot;פ עדויות) לגבי האותיות הגדולות והקטנות. לרשימת ההערות בנושא זה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|ראו כאן (בצבע ירוק)]]'''.

'''להלן רשימה של כל האותיות הגדולות והקטנות שמופיעים בגוף הטקסט במהדורתנו (או ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]]):
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית א/טעמים#א א|(א,א)]]: [{{אות-ג|בְּ}}רֵאשִׁ֖ית]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּרֵאשִׁ֖ית]
#'''(ק)''' בראשית, בראשית [[בראשית ב/טעמים#ב ד|(ב,ד)]]: [בְּ{{אות-ק|הִ}}בָּֽרְאָ֑ם]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּהִבָּֽרְאָ֑ם]
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה א|(ה,א)]]: [סֵ֔פֶר]*=ל / [{{אות-ג|סֵ֔}}פֶר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#'''(ק)''' בראשית, חיי שרה [[בראשית כג/טעמים#כג ב|(כג,ב)]]: [וְלִבְ{{אות-ק|כֹּ}}תָֽהּ]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְלִבְכֹּתָֽהּ]
#'''(ק)''' בראשית, תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז מו|(כז,מו)]]: [{{אות-ק|קַ֣}}צְתִּי]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[קַ֣צְתִּי]
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד ז|(לד,ז)]]: [{{אות-ג|נֹ}}צֵ֥ר]* / ל=[נֹצֵ֥ר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יד|(לד,יד)]]: [אַחֵ֑{{אות-ג|ר}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[אַחֵ֑ר]
#'''(ק)''' ויקרא, ויקרא [[ויקרא א/טעמים#א א|(א,א)]]: [וַיִּקְרָ֖{{ק|א}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וַיִּקְרָ֖א]
#'''(ק)''' ויקרא, צו [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|(ו,ב)]]: [{{אות-ק|מ}}וֹקְדָ֨ה]* / ל=[מוֹקְדָ֨ה] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא מב|(יא,מב)]]: [עַל־גָּח֜{{אות-ג|וֹ}}ן]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' ויקרא, תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג לג|(יג,לג)]]: [וְהִ֨תְ{{אות-ג|גַּ}}לָּ֔ח]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח]
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יד/טעמים#יד עז|(יד,יז)]]: [{{אות-ג|יִ}}גְדַּל]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[יִגְדַּל]
#'''(ק)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יא|(כה,יא)]]: [פִּֽינְחָ֨ס]*=ל / [פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס] (מנהג שהתקבל בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק או וי&quot;ו קטיעא)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יב|(כה,יב)]]: [שָׁלֽוֹם]*=ל / [שָׁלֽ{{אות-ק|וֹ}}ם] (וי&quot;ו קטנה, או קטיעא בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' במדבר, פינחס [[במדבר כז/טעמים#כז ה|(כז,ה)]]: [מִשְׁפָּטָ֖{{אות-ג|ן|}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [שְׁמַ֖{{אות-ג|ע}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [אֶחָֽ{{אות-ג|ד}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, עקב [[דברים יא/טעמים#יא כא|(יא,כא)]]: [עַל־הָאָֽרֶץ]*=ל / [עַל־הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}}] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב ו|(כב,ו)]]: [קַן־צִפּ֣וֹר]*=ל / [{{אות-ג|קַ}}ן־צִפּ֣וֹר] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כז|(כט,כז)]]: [וַיַּשְׁ{{אות-ג|לִ}}כֵ֛ם]* (=מ&quot;ס-ל) / א,ל=[וַיַּשְׁלִכֵ֛ם]
#'''(ג)''' {{עוגן בשורה|ה לה'}}דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙]* (=א,ק3[מ&quot;ק-ק3]) / ל=[הֲ־לַיהוָה֙]; ספרי תימן=[{{אות-ג|הַֽ}}לְיהוָה֙] (=מ&quot;ס-ל, אין רווח אחרי אות ה&quot;א ברשימה; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, האזינו [[דברים לג/טעמים#לג יח|(לב,יח)]]: [תֶּ֑שִׁ{{אות-ק|י}}]* (=מ&quot;ס-ל) / אל=[תֶּ֑שִׁי]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כט|(לג,כט)]]: [אַשְׁרֶ֨יךָ]*=אל / [{{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])

'''להלן רשימה של אותיות מיוחדות נוספות בתורה:'''{{הערה|רשימת האותיות הנוספות מבוססת בעיקרה על על הטבלה המופיעה [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית], ובנוסף על הרשימות [http://www.sofer.co.uk/html/large_letters.html כאן] ו[http://www.win.tue.nl/~aeb/natlang/hebrew/hebrew_bible.html כאן].}}
#'''(ג)''' בראשית, ויצא [[בראשית ל/טעמים#ל מב|(ל, מב)]]: [וּבְהַעֲטִ֥י{{מ:אות-ג|ף}}]
#'''(ג)''' בראשית, וישלח [[בראשית לד/טעמים#לד לא|(לד,לא)]]: [הַכְ{{מ:אות-ג|ז}}וֹנָ֕ה]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יב|(מט,יב)]]: [{{מ:אות-ג|חַ}}כְלִילִ֥י]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית נ/טעמים#נ כג|(נ,כג)]]: [שִׁלֵּשִׁ֑י{{מ:אות-ג|ם}}]
#'''(ג)''' שמות, שמות [[שמות ב/טעמים#ב ב|(ב,ב)]]: [כִּי־{{מ:אות-ג|ט֣}}וֹב]
#'''(ג)''' שמות, בֹא [[שמות יא/טעמים#יא ח|(יא,ח)]]: [{{מ:אות-ג|צֵ֤}}א]
#'''(ג)''' שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח לו|(כח,לו)]]: [צִּ֖י{{מ:אות-ג|ץ}}]
#'''(ק או קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 1}}שמות, כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב כה|(לב,כה)]] [בְּ{{מ:אות-ק|קָ}}מֵיהֶֽם] (בקו&quot;ף קטנה או דבוקה; וראו להלן ב[[#קו&quot;ף דבוקה 2|פרשת נשֹא]] [במדבר ז,ב])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [{{מ:אות-ג|שְׁ}}מׇ֨ר־לְךָ֔]
#'''(ג)''' ויקרא, צו (ח,טו '''או''' ח,כג):
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֗}}ט] [[ויקרא ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֗ט}}] (כל האותיות)
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֓}}ט{{מ:לגרמיה}}] [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|(ח,כג)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֓ט{{מ:לגרמיה}}}}] (כל האותיות)
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ל|(יא,ל)]]: [וְהַ{{מ:אות-ג|לְּ}}טָאָ֑ה]
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יח|(א,יח)]]: [לְ{{מ:אות-ג|גֻ}}לְגְּלֹתָֽם] (=ל?מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג טז|(ג,טז)]]: [עַל־{{מ:אות-ג|פִּ֣}}י]
#'''(קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 2}}במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ב|(ז,ב)]]: [עַל־הַפְּקֻדִֽים׃] (קו&quot;ף דבוקה, וראו לעיל [[#קו&quot;ף דבוקה 1|בפרשת כי תשא]] [לב,כה])
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יג/טעמים#יג ל|(יג,ל)]]: [וַיַּ֧הַ{{מ:אות-ג|ס}}]
#'''(ג)''' במדבר, בלק [[במדבר כד/טעמים#כד ה|(כד,ה)]]: [{{מ:אות-ג|מַ}}ה־טֹּ֥בוּ]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ב/טעמים#ב לג|(ב,לג)]]: [וַנַּ֥{{מ:אות-ג|ךְ}}]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ג/טעמים#ג יא|(ג,יא)]]: [עֶ֣רֶ{{מ:אות-ג|שׂ}}]
#'''(ק)''' דברים, עקב [[דברים ט/טעמים#ט כד|(ט,כד)]]: [{{מ:אות-ק|מַ}}מְרִ֥ים]
#'''(ג)''' דברים, שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח יג|(יח,יג)]]: [{{מ:אות-ג|תָּ}}מִ֣ים]
#'''(ג)''' דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח סח|(כח,סח)]]: [וְהִתְמַ{{מ:אות-ג|כַּ}}רְתֶּ֨ם]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ד|(לב,ד)]]: [הַ{{מ:אות-ג|צּ}}וּר֙]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ה|(לב,ה)]]: [וּ{{מ:אות-ג|פְ}}תַלְתֹּֽל׃]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יב|(לד,יב)]]: [כׇּל־יִשְׂרָאֵֽ{{מ:אות-ג|ל}}׃]

===אותיות מנוקדות===
[[קובץ:MG1525A.djvu|thumb|רשימת האותיות המנוקדות במסורה הגדולה על פרשת במדבר (ג, לט &quot;וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ&quot;) שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=313]]

בניגוד ל[[#אותיות גדולות וקטנות|אותיות הגדולות והקטנות]], לסימון האותיות המנוקדות יש ביצוע עקבי בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה. אמנם יש בכל זאת אי הסכמה לגבי פרטים מסויימים. להלן רשימה של האותיות המנוקדות בתורה במהדורתנו ובכתבי־היד העיקריים:
#בראשית, לך־לך [[בראשית טז/טעמים#טז ה|(טז,ה)]]: [וּבֵינֶֽיׄךָ]*=ל
#בראשית, וירא [[בראשית יח/טעמים#יח ט|(יח,ט)]]: [אֵׄלָ֔יׄוׄ]* / ל=[אֵׄלָׄ֔יׄוׄ] (=מ&quot;ס-ל &lt;ד' [נקודות]&gt;)
#בראשית, וירא [[בראשית יט/טעמים#יט לג|(יט,לג)]]: [וּבְקוּׄמָֽהּ]*=ל
#בראשית, וישלח [[בראשית לג/טעמים#לג ד|(לג,ד)]]: [וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ]*=ל
#בראשית, וישב [[בראשית לז/טעמים#לז יב|(לז,יב)]]: [אֶׄתׄ־צֹ֥אן]*=ל
#במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג לט|(ג,לט)]]: [וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ]*=ל
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט י|(ט,י)]]: [רְחֹקָ֜הׄ]*=ל
#במדבר, חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [אֲשֶׁ֖רׄ]*=ל
#במדבר, פינחס [[במדבר כט/טעמים#כט טו|(כט,טו)]]: [וְעִשָּׂרוֹׄן֙]* / ל=[וְעִשָּׂרׄוֹן֙] (הנקודה ברי&quot;ש!)
#דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כח|(כט,כח)]]: [לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַׄד־עוֹלָ֔ם]*=א / ל=[לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַד־עוֹלָ֔ם] (=מ&quot;ס-ל)

===נו&quot;ן הפוכה===

תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת סביב פרשה אחת בתורה (בהתחלה ובסוף סה&quot;כ פעמיים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נו&quot;ן הפוכה|בנביאים כתובים]] היא נמצאת 7 פעמים ב[[תהלים קז/טעמים#קז כג|מזמור ק&quot;ז]] (כ&quot;ג-כ&quot;ח, מ) בתהלים. מקומן וצורתן בתורה נקבעה במהדורתנו לפי מה שידוע לנו על התופעה בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו.{{הערה|לתיעוד מלא של נתונים ראו בתיעוד הנוסח בדף העריכה.}}

'''תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:'''
#'''[[במדבר י/טעמים#י לה|במהדורתנו: במדבר, בהעלֹתך (י,לה-לו)]]'''
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Leningrad-codex-04-numbers.pdf&amp;page=17 בכתי&quot;ל] ([http://tanach.us/Tanach.xml?Num10:1-10:36 הקלדת וסטמינסטר])
#בכתי&quot;ש: [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=33 עמוד ראשון] | [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=34 עמוד שני]
#[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=or_4445_f115r בכתי&quot;ב] (ראו שם דף 129 ע&quot;א וע&quot;ב)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Tanakh-Sassoon1053-04-Numbers.pdf&amp;page=12 בכתי&quot;ש1]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:MG1525A.djvu&amp;page=332 במ&quot;ג דפוס ונציה] (&quot;ב׆סע&quot;, &quot;כמתא׆נים&quot;!)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Sefer-Torah-Elihu-Shannon-2.djvu&amp;page=165 בספר תורה טיפוסי הכתוב על קלף]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:David-kokhav-sefer-torah.pdf&amp;page=155 בספר תורה מיוחד הכתוב על קלף]

==מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות==

מהדורתנו מיועדת כאמור להציג את מסורת הסופרים בתורה על־פי המסורה הטברנית ולפי ספרי התורה בימינו. ניתן להגיע אל נוסח האותיות בתורה שהיה בכתר ארם צובה על ידי שחזור אמין (לפי שיטת ברויאר ועל פי עדויות מובהקות), ומתברר שהוא זהה לחלוטין לנוסח האותיות בספרי התורה התימנים (המייצגים לגמרי את שיטת המסורה). אבל לעתים רחוקות (8-9 אותיות בלבד בכל התורה) יש הבדלים בין ספרי תימן מצד אחד, לבין ספרי אשכנז וספרד מצד שני, בנוסח הכתיב המובהק. וב-2 מקומות יש הבדל בין הכתיב אצלנו בספרי התורה למה שהיה כתוב בכתר (על־פי עדויות). במהדורתנו תבוא הערה מיוחדת בכל המקומות האלה.{{הערה|נוסח ההערה הקצרה יציין קודם כל את ספרי &quot;ספרד&quot; לפני &quot;אשכנז&quot; (&quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;), כי במקומות המעטים שיש בהם שינויים מהסוג הזה (סה&quot;כ 8-9 מקומות בכל התורה כולה), המקור לכולם הוא בפסקי הרמ&quot;ה על־פי &quot;ספרי ספרד המדויקים&quot;. בתקופה יותר מאוחרת הושלם היישום של פסקי הרמ&quot;ה גם בספרי התורה האשכנזים. היום גם רוב ספרי אשכנז כמעט זהים לספרי ספרד (חוץ מאות אחת בתיבת דַּכָּ֛א/דַּכָּ֛ה), ושניהם יחד שונים מספרי תימן באותם 8 מקומות (ספרד) או 9 מקומות (אשכנז), כאשר רק ספרי תימן מתאימים לגמרי למסורה. אבל יש מקומות שבמשך שנים רבות עדיין ציינו בדפוסים הישנים את הנוסח המתאים למסורה בתור &quot;נוסח אשכנז&quot;, ובמיוחד ב[[דברים כג ב]] ציינו &quot;דכא&quot; באל&quot;ף במקום &quot;דכה&quot; בה&quot;א (הראשון בתור נוסח אשכנז והשני על פי ספרי ספרד בעקבות קביעת הרמ&quot;ה למרות שאין היישום כך היום בספרי תורה ספרדים). ועד עצם היום הזה עדיין כותבים &quot;דכא&quot; באל&quot;ף בספרי התורה של חב&quot;ד. לכן נוסח ההערה ב[[דברים כג ב]] יהיה: &quot;ברוב ספרי אשכנז...&quot;, ואילו בשאר המקומות: &quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;. לפרטים נוספים על נוסח אשכנז הישן והתאמתו למסורה, ראו את מאמרו של מרדכי גלצר, [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_92.7(1).pdf &quot;המסורה בין המזרח למערב&quot;].}}

חוץ מנוסח הכתיב המובהק, דהיינו נוסח האותיות, תבוא הערה מיוחדת בכל מקרה של אי־הסכמה לגבי '''תיבות מחוברות''' ועל '''אותיות מיוחדות''' (כגון אותיות גדולות וקטנות וקטועות), וכמו כן על כל הבדל ב'''חלוקת הפרשות'''. גם במקומות הללו, אפוא שיש הבדל בין ספרי התורה, או בין ספרי התורה לכתר, נציין את השינוי באופן ניכר על־ידי הערה בגוף הטקסט (ולא רק בתיעוד הנוסח הבלתי־נראה שבדף העריכה).{{הערה|1=כאמור, בביטוי &quot;ספרי ספרד ואשכנז&quot; הכוונה בעיקר לספרים הנפוצים בימינו, שכל ענייני הכתיב שבהם כבר הותאמו להכרעתם של הרמ&quot;ה ו/או אור תורה ומנחת שי. למקור זמין ברשת כדי לאשר תופעות מיוחדות בספרי תורה תימניים, ראו '''[http://www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=583 כאן]'''.}}

'''בטבלה הבאה מובאים כל המקומות שבהם מופיעה הערה מיוחדת בתורה במהדורתנו.{{הערה|לגבי מגילת אסתר ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הסופרים במגילת אסתר: הערות מיוחדות|פרק הבא של המבוא]].}} סוגי השינויים מובלטים על ידי צבעים:'''
*{{צבע גופן|אדום|אדום}}=שינויים מובהקים בנוסח האותיות (11 מקומות בתורה; 9 הבדלים בין ספרי התורה, ו-2 הבדלים בין ספרי התורה לכתר ארם צובה ע&quot;פ עדויות)
*{{צבע גופן|כתום|כתום}}=תיבות מחוברות (3 תופעות בתורה, אחת מהן ב-3 מקומות){{הערה|שם=ה ליי|ההערה המיוחדת על &quot;{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙&quot; ([[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב,ו]]) מופיעה בכתום בטבלה. היא מתייחסת רק לשאלת הרווח אחרי האות ה&quot;א, ולא לנושא של האות הגדולה (המשותף לספרי התורה ולכתר).}}
*{{צבע גופן|צהוב|צהוב}}=שינויים בחלוקת הפרשות: סוג הפרשה (פתוחה או סתומה) או העדר פרשה (5 מקומות בתורה)
*{{צבע גופן|ירוק|ירוק}}=אותיות מיוחדות: גדולות או קטנות או קטועות (8 מקומות בתורה){{הערה|לגבי האותיות המיוחדות, הערנו על הבדלים בין ספרי התורה של העדות. אך לא הערנו על הביצוע (או חוסר הביצוע) של אותיות מיוחדות בכתר ארם צובה, בגלל שברוב המקומות ממילא אין ביצוע בכתר.}}

יש 27 שינויים מכל הסוגים האלה בתורה (נוסח האותיות המובהק, תיבות מחוברות, אותיות מובהקות, חלוקת הפרשות). שינוי אחד (&quot;פוטי[ ]פרע&quot;) נמצא ב-3 מקומות, ובכל מקום יש הערה, ולכן יש סה&quot;כ 29 הערות בנוסח התורה. אפשר לראות את כל ההערות במקום אחד, ביחד עם קישורים ישירים לתוך גוף הטקסט, בדף המציג את [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב#הערות|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

{| width=100% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=8 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''הערות מיוחדות בנוסח התורה'''}}}}&lt;br&gt;ציון ההבדלים בין ספרי התורה במסורת תימן, ספרד ואשכנז, ובין ספרי התורה לכתר ארם צובה
|- align=center
!פסוק
!פרשת השבוע
!מילה או הקשר
!כתר ארם צובה{{הערה|לפי עדויות או מקבילות במקומות שהוא לא קיים.}}
!ספרי תימן
!ספרי ספרד ואשכנז
!נוסח הפנים&lt;br&gt;במהדורתנו
!הערה במהדורתנו
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ד יג|בראשית]]
|מִנְּשֽׂ(וֹ)א
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֽׂוֹא
|מִנְּשֹֽׂא‏
|בספרי ספרד ואשכנז מִנְּשֽׂוֹא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[בראשית ה/טעמים#ה א|בראשית ה, א]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ה א|בראשית]]
|סמ&quot;ך של סֵ֔פֶר
|
|סמ&quot;ך גדולה
|סמ&quot;ך רגילה
|סמ&quot;ך רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|סֵ֔}}פֶר בסמ&quot;ך גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ז/טעמים#ז יא|בראשית ז, יא]]
|[[פרשת נח/טעמים#ז יא|נֹח]]
|מַעְיְנ(וֹ)ת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנוֹת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|בספרי ספרד ואשכנז מַעְיְנוֹת֙
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ט/טעמים#ט כט|בראשית ט, כט]]
|[[פרשת נח/טעמים#ט כט|נֹח]]
|וַיִּֽהְיוּ֙ / וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|בספרי ספרד ואשכנז וַֽיְהִי֙
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[בראשית מא/טעמים#מא מה|בר' מא, מה]];&lt;br&gt;[[בראשית מא/טעמים#מא נ|מא, נ]];&lt;br&gt;[[בראשית מו/טעמים#מו כ|מו, כ]].
|[[פרשת מקץ/טעמים#מא מה|מקץ (1)]]&lt;br&gt;[[פרשת מקץ/טעמים#מא נ|מקץ (2)]]&lt;br&gt;[[פרשת ויגש/טעמים#מו כ|ויגש (3)]]
|פוטי[ ]פרע
|פוטי פרע
|פוטיפרע&lt;br&gt;(תיבה אחת)
|פוטי פרע&lt;br&gt;(שתי תיבות)
|פוטי פרע
|בספרי תימן&lt;br&gt;פּֽוֹטִיפֶ֛רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע&lt;br&gt;בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות א/טעמים#א יט|שמות א, יט]]
|[[פרשת שמות/טעמים#א יט|שמות]]
|אֲלֵ(י)הֶ֛ן
|אֲלֵיהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|בכתר ארם צובה היה כתוב אֲלֵיהֶ֛ן
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[שמות יז/טעמים#יז טז|שמות יז, טז]]
|[[פרשת בשלח/טעמים#יז טז|בשלח]]
|כֵּ֣ס[ ]יָ֔הּ
|כֵּ֣סְיָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|בכתר ארם צובה היה כתוב כֵּ֣סְיָ֔הּ בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כה לא|תרומה]]
|תֵּ(י)עָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּיעָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|בספרי ספרד ואשכנז תֵּיעָשֶׂ֤ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו, ז]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כו ז|תרומה]]
|וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים
|פרשה פתוחה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כח/טעמים#כח כו|שמות כח, כו]]
|[[פרשת תצוה/טעמים#כח כו|תצוה]]
|הָאֵפ֖(וֹ)ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפ֖וֹד
|הָאֵפֹ֖ד‏
|בספרי ספרד ואשכנז הָאֵפ֖וֹד
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד, א]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד א|כי תשא]]
|וַיֹּ֤אמֶר...&lt;br&gt;פְּסָל־לְךָ֛
|פרשה סתומה?
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד ז|שמות לד, ז]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד ז|כי תשא]]
|נו&quot;ן של נֹצֵ֥ר‏
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן גדולה
|נו&quot;ן גדולה
|בספרי תימן נֹצֵ֥ר בנו&quot;ן רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו, ב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ו ב|צו]]
|מ&quot;ם של מוֹקְדָ֨הֿ
|
|מ&quot;ם רגילה
|מ&quot;ם קטנה
|מ&quot;ם קטנה
|בספרי תימן מוֹקְדָ֨הֿ במ&quot;ם רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז, כב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כב|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;כָּל־חֵ֜לֶב
|פרשה פתוחה&lt;br&gt;(כנראה)
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ויקרא ז כח]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כח|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר...דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;הַמַּקְרִ֞יב
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי תימן
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[ויקרא יט/טעמים#יט טז|ויקרא יט, טז]]
|[[פרשת קדושים/טעמים#יט טז|קְדֹשִׁים]]
|רֵעֶ֑(י)ךָ
|רֵעֶ֑יךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|בכתר ארם צובה היה כתוב רֵעֶ֑יךָ
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א, יז]]
|[[פרשת במדבר/טעמים#א יז|במדבר]]
|בְּשֵׁמֽ(וֹ)ת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֽוֹת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בספרי ספרד ואשכנז בְּשֵׁמֽוֹת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]
|[[פרשת בהעלותך/טעמים#י י|בהעלֹתך]]
|חָדְשֵׁ[י]כֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|בספרי ספרד ואשכנז חָדְשֵׁכֶם֒
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר כב/טעמים#כב ה|במדבר כב, ה]]
|[[פרשת בלק/טעמים#כב ה|בלק]]
|בְּע֗(וֹ)ר
|בְּעֹ֗ר?{{הערה|1=יש כאן עדויות חולקות, ואולם נראה שעדיפה העדות המפורשת המגובה בעדות המושלמת (בכל מקום אחר) של ספרי תימן=בְּעֹ֗ר, לעומת העדות שבשתיקה של א(ס)=בְּע֗וֹר. למידע מלא והפניות, ראו בהערת הנוסח על [[במדבר כב/הערות נוסח#כב ה|במדבר כב,ה]].}}
|בְּעֹ֗ר
|בְּע֗וֹר
|בְּעֹ֗ר
|בספרי ספרד ואשכנז בְּע֗וֹר
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה י|במדבר כה, י]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה י|פינחס]]
|יו&quot;ד של פִּֽינְחָ֨ס
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|נהוג לכתוב ביו&quot;ד זעירא&lt;ref&gt;מקור המנהג בספר הזוהר, ואין לו שום תימוכין בספרות המסורה. חכמי המסורה האחרונים הזכירו אותו אבל לא קיבלו אותו, כגון המנחת שי שכתב: '''פינחס.''' פרשה פתוחה. אמרו בזוהר כאן וגם בפרשת &quot;אחרי מות&quot; כי &quot;פינחס&quot; זה ביו&quot;ד זעירא, ושהיא מאלפ&quot;א בית&quot;א דאתוון זעירן. אך בכל הספרים והמסרות ובאלפ&quot;א בית&quot;א שלנו מאותיות זעירות, לא נמצא רק י' ד&quot;צור ילדך תשי&quot;. עוד משמע מהזוהר כי פה בלבד פינחס מלא יו&quot;ד. והרמ&quot;ה ז&quot;ל כתב: &quot;ותלד לו את פינחס&quot; מלא יו&quot;ד, וכל אוריתא דכותיה מלא. עד כאן לשונו. וכן נמצא בכל הספרים והמסרות. ובעל אור תורה האריך לבאר הזוהר שלא יהיה נגד ספרינו. ואנכי לא ידעתי בנסתרות ממני. '''עד כאן לשון המנחת שי.''' אבל היו&quot;ד הזעירא נמצאת בפועל ברוב ספרי התורה הנפוצים בימינו, וברבים מהחומשים המודפסים אף מציינים שהיו&quot;ד הזעירא היא &quot;על פי המסורה&quot;. וראו עוד גם בהערה 45 [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=18503 במאמר זה] מאת פרופ' ישעיהו מאורי.&lt;/ref&gt;
|פִּֽינְחָ֨ס (אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז נהוג לכתוב פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס ביו&quot;ד זעירא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה יב|במדבר כה, יב]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה יב|פינחס]]
|וי&quot;ו של שָׁלֽוֹם
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|וי&quot;ו קטיעא
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז וי&quot;ו קטיעא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים יא/טעמים#יא כא|דברים יא, כא]]
|[[פרשת עקב/טעמים#יא כא|עקב]]
|צד&quot;י של הָאָֽרֶץ
|
|צד&quot;י גדולה
|צד&quot;י רגילה
|צד&quot;י רגילה
|בספרי תימן הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}} בצד&quot;י גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים כב/טעמים#כב ו|דברים כב, ו]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כב ו|כי תצא]]
|קו&quot;ף של קַן־צִפּ֣וֹר
|
|קו&quot;ף גדולה
|קו&quot;ף רגילה
|קו&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|קַ}}ן בקו&quot;ף גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כג ב|כי תצא]]
|דַּכָּ֛א / דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|בספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז דַּכָּ֛ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז, כ]]
|[[פרשת כי תבוא/טעמים#כז כ|כי תבוא]]
|אָר֗וּר שֹׁכֵב֙&lt;br&gt;עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו
|פרשה סתומה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב, ו]]
|[[פרשת האזינו/טעמים#לב ו|האזינו]]
|{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙
|{{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|בספרי תימן {{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙ בתיבה אחת{{הערה|שם=ה ליי}}
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים לג/טעמים#לג כט|דברים לג, כט]]
|[[פרשת וזאת הברכה/טעמים#לג כט|וזאת הברכה]]
|אל&quot;ף של אַשְׁרֶ֨יךָ
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף גדולה
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ באל&quot;ף גדולה
|}

==מסורת הסופרים בתורה: מהדורת כתיב (אותיות בלבד)==

ראו: [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

==רמת הדיוק בנוסח הניקוד והטעמים לעומת נוסח האותיות==

יש הבדל עקרוני בין מסורת '''הקריאה''' (דהיינו ההגייה והנגינה) המשתקפת בכתבי־היד לבין מסורת '''הכתיבה''' הנמצאת בהם: נוסח '''האותיות''' בכתבי־היד איננו אחיד כלל, אבל '''ניקוד התיבות והטעמתן''' אחיד בכמעט כל מקום. ממצאיו של ברויאר מראים שנוסח הטעמים היוצא מכתבי־היד יציב להפליא, ואף בנוסח המקובל שבדפוסים איננו מוצאים שינויים רבים בעלי חשיבות; נוסח הדפוסים עולה בדיוקו אפילו על חלק מכתבי־היד בטעמיו. ודבר דומה נכון גם לגבי הניקוד: הנוסח בכתבי־היד יציב ואחיד, ואין בו מחלוקות עקרוניות; ואילו בנוסח המקובל שבדפוסים מספר השינויים אמנם ניכר, אבל הוא לא גדול במיוחד.

כך תיאר והסביר הרב ברויאר את ההתפתחות ההיסטורית שיוצאת מתוך השוואה בין שני התחומים השונים (האותיות מול הניקוד והטעמים), בסיכום הנפלא (והמהפכני בשעתו) שכתב ע&quot;פ ממצאיו:{{הערה|'''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''', עמ' 91-94. הבאנו את דברי ברויאר בהרחבה בגלל חשיבותם החינוכית הרבה, ותרומתם הגדולה להבנת הנושא. אמנם מאותה סיבה קיצרנו אותם באופן חלקי, הוספנו בהם הדגשים, בצענו בהם שינויים קלים ליתר בהירות (בעיקר בפיסוק), וגם השמטנו חלק מהערותיו של ברויאר. לגבי שינוי התפיסה המהפכני שבדבריו הבאים של ברויאר, השוו את דעתו אל הגישה שהייתה מקובלת עד זמנו בין חוקרי המסורה. הללו חשבו אז ש&quot;נוסח המסורה&quot; לא היה ולא נברא בתור נוסח אחד ואחיד בכל פרטיו. גישה זו מתבטאת באריכות ובחריפות ב[https://archive.org/details/introductiontoma0000unse_b9a7/page/n3/mode/2up הקדמתו של אורלינסקי להוצאה מחדש של מהדורת גינצבורג] (עמ' xvi-xxxvii); הקדמה זו נדפסה שוב בתוך: ''The Canon and Masorah of the Hebrew Bible: An Introductory Reader'', ed. Sid Z. Leiman (New York: Ktav, 1974).}}

:נמצא, שכך יש לתאר את נוסח התורה בתקופה שלפני המסורה. קריאת התיבות היתה ברורה ונהירה לכל. ואילו טקסט האותיות – מבחינת חסירות ויתירות – היה עדיין בבחינת בקעה פרוצה. חכמי המסורה מצאו בקעה זו וגדרו בה גדר. וזה היה איפוא תפקידם ביחס לכתיב האותיות וקריאתן: הם לא פסקו איך '''לקרוא''' את האותיות המקובלות – אלא היפוכו של דבר: הם פסקו איך '''לכתוב''' את הקריאה המקובלת.

:'''מבחינה זו קדמה איפוא תורה שבעל פה לתורה שבכתב. חכמי המסורה קיבלו מקודמיהם את הקריאה כתורה שבעל פה – וקבעו לה סימני ניקוד וטעמים. לטקסט זה של התורה שבעל פה קבעו אחר כך את הנוסח הסופי של התורה שבכתב.'''

:משום כך אתה מוצא, שהרוב המכריע של קביעות המסורה מתייחס למלים הגויות – ולא לתיבות כתובות.{{הערה|הערת ברויאר: דבר זה בא לידי ביטוי בין השאר בהתייחסות לתיבה, שיש בה קרי וכתיב: לעולם התיבה נידונה במסורה על פי הקרי, ולא על פי הכתיב.}} '''אין המסורה מתייחסת לצירוף מסויים של אותיות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של קריאתן; אלא היא מתייחסת לצירוף של הגאים ותנועות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של כתיבתם.''' שכן המלים ההגויות של המקרא הן היסוד שקדם לאנשי המסורה; ליסוד זה נתנו את התיבות הכתובות וקבעו את נוסחן הסופי.{{הערה|הערת ברויאר: אין צריך לומר, שחכמי המסורה לא בדו את הנוסח מלבם, אלא קבעוהו על יסוד הספרים שלפניהם. אולם בדורות שלפני המסורה היה כל סופר מעתיק מן הספר שלפניו, ולא היתה כל הכרעה בין הנוסחות; ואילו חכמי המסורה פסקו הלכה סופית באותה סוגיה.}}

:אין זה איפוא אלא טבעי, שהניקוד הוא אחיד בכתבי היד, ואילו כתיב התיבות שנוי במחלוקת. שתי התופעות האלה אינן אלא המשך למצב שקדם למסורה. עדיין לא נשתכחה התורה שבעל פה המקובלת; ואילו ההורה שבכתב &quot;המחודשת&quot;{{הערה|הערת ברויאר: השוה את לשון השואל בשו&quot;ת הרשב&quot;א סי' רלב: ואין אנחנו חוששין לספרי התלמוד לתקן הספרים לשנותם... ואיך נחוש לספרי המסורה '''חדשים מקרוב באו'''.}} עדיין לא פשטה בכל ישראל. וגם בתקופה הסמוכה לאנשי המסורה עדיין לא היו בקיאים בחסירות וביתירות – ממש כבתקופת התלמוד.{{הערה|הערת ברויאר: ספרים אחדים היוצאים מכלל זה – כגון 'הספר הידוע במצרים' – אינם משנים את התמונה הכללית. הללו לא היד אלא בבחינת מיעוט, והשפעתם לא היתה ניכרת ברוב ישראל. עדים לכך הם דברי רמ&quot;ה בהקדמה לספרו. וראה עוד בהמשך כאן.}}

:על רקע זה יש להעריך את המפעל ההיסטורי של הרמ&quot;ה. מצב הספרים שבימיו מתואר בבהירות בהקדמה לספרו... אך כאן יש להבליט בייחוד את ההשוואה לחכמי התלמוד. וכך הוא טוען: חכמי התלמוד לא היו בקיאים בחסרות ויתרות; &quot;וכל שכן שנתקיים בנו בעונותינו: 'לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר'...&quot; (מהקדמת הרמ&quot;ה לספר מסורת סייג לתורה).

:אכן עד שלא בא הרמ&quot;ה היה כתיב המסורה בבחינת הלכה ואין עושין כן. '''הסופרים''' המשיכו להעתיק מן הספרים שלפניהם – כדרך שעשו בתקופה שלפני המסורה; נמצא, שעדיין לא היו &quot;בקיאין בחסירות וביתירות&quot;. ואילו '''המסרנים''' רשמו את המסורות – על פי הנוסח שנקבע בידי חכמי המסורה. אך אלה לא נגעו במלאכתם של אלה אלא במקרים נדירים בלבד; כביכול, &quot;אנן בדידן ואינהו בדידהו&quot;.

:'''זו היתה איפוא חשיבות מפעלו של הרמ&quot;ה. הוא קבע את נוסח התורה על פי המסורה – לא כהלכה עיונית – אלא בהוראה מעשית. באותה שעה הוא השלים, לאמיתו של דבר, את מפעל המסורה. בבית מדרשו של הרמ&quot;ה יצא נוסח המסורה מן הכח אל הפעל – ומשם הוא פשט בכל ישראל.'''

:וכך יפה כוחם של הדורות האחרונים אפילו מכוח חכמי התלמוד; שכן &quot;בזמן הזה אנן בקיאין בחסירות ויתירות, אף שבזמן הש&quot;ס לא היו בקיאים, שכבר ישב על מדוכה זו הרמ&quot;ה ז&quot;ל ובירר הכל כשמלה&quot; (אבני נזר, יורה דעה, סימן שנו, סעיף ה). תיאור זה, המובא כאן בשם אחד מגדולי חכמי ההלכה, הוא ציור מדויק של התהליך ההיסטורי. נוסח הכתיב של התורה עדיין לא היה קבוע סופית בתקופת התלמוד. הוא נקבע במשנה עיונית רק על ידי חכמי המסורה. והוא נתקבל למעשה בכל ישראל רק בכוח ההוראה של הרמ&quot;ה.

:'''תהליך הפוך עבר באותו זמן על נוסח הקריאה. נוסח זה היה בתחילה בבחינת תורה שבעל פה, וזו עלולה להשתכח מן הלב. שבטי ישראל התרחקו זה מזה ונדדו מגולה לגולה. הריחוק המקומי הביא בעקבותיו פילוג לשוני. הבדלי המבטאים שבין הארצות השונות הן אות לפילוג הזה.'''

:נדודי ישראל בגלויות אינן הסיבה היחידה להשכחת נוסח הקריאה. שכן ככלי ההתפתחות של כל הלשונות חלים גם על לשון הקודש. וקריאה הנמסרת רק כתורה שבעל פה עלולה להשתנות במרוצת הדורות.{{הערה|הערת ברויאר: המסורות השונות של קריאת המשנה והתלמוד יכולות לשמש דוגמה לכל זה.}}

:'''צדקה עשה הקב&quot;ה עם ישראל, שהעמיד את חכמי הניקוד על אֵם הדרך של היציאה לגלות. הללו הפכו את תורת הקריאה שבעל פה לתורת הניקוד שבכתב. ודרכו של נוסח כתוב לשמור על טהרתו המקורית – יותר מקריאה הנמסרת בעל פה.'''

:'''בהמשך הדורות נתהפך איפוא היחס שבין קריאה לניקוד. חכמי המסורה היו מנקדים על פי הקריאה שבעל פה; הדורות המאוחרים היו קוראים על פי הניקוד שבכתב.'''

:אולם גם הניקוד הכתוב לא היה מובטח מפני תהפוכות ושינויים. שכן דרכי הניקוד – בניגוד לדרכי הכתיב – תלויות בכללי הדקדוק. והללו פועלים לעתים קרובות בכיוון להשכחת מסורת הקריאה. זאת ועוד: סימנים הדומים זה לזה מבחינה גרפית עלולים להתחלף זה בזה; ויש להביא בחשבון גם את האפשרות של טעויות סופר גרידא. אף זו: יש להניח, שגם בתקופות מאוחרות לא נשתכח טיבם המקורי של הנקדנים – המנקדים על פי מסורת הקריאה שבעל פה. וכך נוצרה זיקת גומלין בין קריאה לניקוד: משהתפתחה והשתנתה מסורת הקריאה, נשתנו גם סימני הניקוד; והשינויים שחלו בניקוד הביאו לידי שינויים בדרכי הקריאה.

:עבודתם השקודה של חכמי האחרונים – מאו&quot;ת ומ&quot;ש ועד רש&quot;ד ורוו&quot;ה – עצרה בסופו של דבר גם את התהליך הזה. נקבעו נוסחות של ניקוד, כדרך שנקבע בשעתו נוסח הכתיב. נוסחות אלה אינן זהות בכל מקום עם הנוסח המקורי של המסורה. מהן לומד הקורא את תורת הקריאה.

:'''וכך נתהפך עתה היחס שבין מקרא למסורת. לשעבר היו המלים ההגויות בחזקת נתון קבוע; על פיהן ניקד הנקדן, והמסרן קבע להן את כתיב המסורה; אלא שכתיב זה עדין לא פשט בכל ישראל. עתה כבר נתהפכה הקערה על פיה. כתיב המסורה הוא בחזקת נתון קבוע, והוא פשט בכל ישראל; לכתיב זה מוסיף הנקדן את הניקוד על פי מסורת הניקוד שנקבעה לאחרונה; והתיבות המנוקדות הופכות בפי הקורא למלים הגויות. אך הללו אינן זהות בכל מקום עם מסורת הקריאה המקורית.'''

:זו משמעות התופעות, שעמדנו עליהן כאן. ויש לכך לא רק חשיבות עיונית, – אלא גם תוצאה מעשית. שכן בדורנו נעשים ניסיונות שונים להחזיר למקרא את נוסח המסורה – על יסוד כתבי היד שנתגלו לאחרונה; זאת מתוך הנחה, שנוסח המקרא התפתח ונשתנה מאז תקופת המסורה. אולם בעניין זה יש להסיק שתי מסקנות מן הדברים שנתבארו כאן.

:בנוסח הניקוד חלו באמת שינויים מסוימים; הללו טעונים הגהה – אם מבקשים לחזור אל הנוסח המקורי על פי המסורה. אולם שינויים אלה הם מועטים יחסית...

:גם בנוסח הכתיב חלו שינויים – בהשוואה אל כתבי היד. אך הללו אינם טעונים הגהה, אם מבקשים לחזור אל הנוסח על פי המסורה. שכן הנוסח המקובל בישראל – נוסח רמ&quot;ה-או&quot;ת ובייחוד נוסח יהודי תימן – הוא הוא הנוסח המקורי על פי המסורה. כל חזרה אל נוסח אחד מכתבי היד יש בה משום נסיגה, המתעלמת מן ההישגים שהושגו על ידי חכמי ישראל. דבר אין לה ולהחזרת כתיב המסורה לקדמתו.

נראה אם כן ש'''מסורת הקריאה''' של בעלי המסורה הטברנים, המתועדת במערכות הניקוד והטעמים שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, הייתה ידועה וקבועה להם כבר מראש, עוד לפני שרשמו את סימני הניקוד והטעמים. בעלי המסורה לא ניקדו והטעימו על פי טופס מקרא שלפניהם, אלא על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה על פיהם. הנקדנים היו בקיאים בהגיית המלים ובנגינתן, ועל פיהן ניקדו והטעימו את התיבות שלפניהם. משום כך אין כמעט מחלוקות משמעותיות וקשות להכרעה ביניהם ביחס לטעמים ולעיקרי הניקוד.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ’ 67. קביעה זאת מתבררת לא רק מתוך האחידות הכללית השוררת בין כתבי היד בנוגע לניקוד ולטעמים, אלא אף מהסוגים המסוימים של הטעויות בכתבי־היד הפחות מדויקים. ממצאיו של ברויאר מראים שהסטיות בהטעמתם של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש כמעט ולא קיימות בתורה, לעומת כתי&quot;ב וכתי&quot;ש1, שבהם הן יחסית מרובות: &quot;ב'''ב''' מרובים המקרים שבהם הנקדן החליף בהם טעמיהם של פסוקים דומים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות ב'''ש1'''. כנגד זה ב'''ש1''' יש מקרים לא מועטים, שהנקדן נמשך בהם אחרי שיגרת נגינת הטעמים – או צירף טעמים בניגוד לכללי היסוד של סמיכות הטעמים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות מאוד ב'''ב'''&quot; (ברויאר, שם). נראים הדברים אם כן שגם דיוקם הרבה של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש בתחום הנגינה מצד אחד, וגם סוג הסטיות בטעמים בכתי&quot;ב ובכתי&quot;ש1 מצד שני, מעידים כאחד שנקדני כתבי־היד ניקדו על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה בפיהם. אותו דבר מתברר היטב גם בתחום של הניקוד, שבו ארבעת כתבי־היד '''ל, ב, ש, ש1''' אחידים כמעט בכל מקום (ראו בסיכום שם, עמ' 45).}}

לכן מהדורת מקרא המבוססת על הכתר וכתבי־היד הקרובים לו תהיה נציגה נאמנה למסורת הקוראים הטברנית, בכללה ופרטיה.

==מסורת הקוראים בתורה: כתי&quot;ל כבסיס לניקוד ולטעמים==

בספרו '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו''' השווה פרופ’ ישראל ייבין את הניקוד והטעמים שבכתר אל כתבי־היד הקרובים לו והרחוקים ממנו (ואף למנהגי הדפוסים). בסוף ספרו סיכם:

:מכל זה מסתבר, שיש להעדיף את '''ל''' מכל כתבי־היד האחרים הקרובים ל'''א''', הן במקום ש'''א''' חסר, הן במקום שרצויה עדות מסייעת, הן להשוואת שיטתו לשיטת '''א'''.{{הערה|ייבין, נו.3 עמ' 358.}}

גם הרב ברויאר, בעקבות ייבין, הגיע לאותה מסקנה בממצאיו, דהיינו שלהעתיק את הניקוד והטעמים מתוך כתי&quot;ל זה כמעט כמו להעתיק את הניקוד והטעמים מתוך הכתר עצמו. ואף מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' אימצו את מסקנותיהם הקודמות של ייבין וברויאר, ובחרו בכתי&quot;ל בתור הכלי הראשון במעלה לשחזור נוסח הניקוד והטעמים בכתר בחלקיו החסרים: &quot;...כ&quot;י '''ל''', שנוסח הניקוד והטעמים שלו במקרא כולו הוא הקרוב ביותר לנוסח ה'כתר' מכל כתבי היד הידועים לנו&quot;.{{הערה|עמ' 69*.}} ואף העירו ש&quot;בדיקותינו בקטגוריות שונות של ניקוד וטעמים בעשרות כתבי יד של ימי הביניים חוזרות ומאשרות מסקנה זו.&quot;{{הערה|הערה 227 (עמ' 97*). אמנם חובה לציין כאן שמסקנה זו תקפה לגבי מערכת הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל באופן כללי, אבל לא לגבי שני פרטים ספציפיים שיוצאים מן הכלל, ולא הגיעו לידי קביעה עקבית וסופית בכתבי־היד הקרובים לכתר ואף לא בתוך הכתר עצמו: חטפים באותיות לא גרוניות (במערכת הניקוד) ונוסח הגעיות (במערכת הטעמים). למדיניות במהדורתנו לגבי חטפים באותיות לא גרוניות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|בפרק השני של המבוא]], ולגבי נוסח הגעיות במהדורתנו ראו [[#סימון הגעיה (המתג)|להלן בפרק זה]].}}

כתי&quot;ל יהיה אם כן הבסיס העיקרי במהדורתנו לניקוד ולטעמים בתורה (ובשאר החלקים החסרים בכתר), ע&quot;פ שיטת ייבין שכבר בוצעה למעשה במהדורות ברויאר{{הערה|ועל פיהן גם במהדורה הדיגיטלית של &quot;מכון ממרא&quot;.}} וב'''מקראות גדולות הכתר'''. אמנם גם יש בכל זאת תופעות חריגות בניקוד ובטעמים שבכתי&quot;ל שיש לתקן אותן על ידי מקורות נוספים או לעצב אותן לפי שיטת מהדורתנו, ואלה יפורטו בשני תתי-הסעיפים הבאים.

===הערכת הדיוק בנוסח הניקוד בכתי&quot;ל===

לפי ייבין, שיטת הניקוד בכתי&quot;ל דומה להפליא לניקוד שבכתר, ואולם רמת דיוקו פחות מושלמת: &quot;'''ל''' נכתב בקפדנות והוא מדויק למדי, אך נופל קצת מבחינה זו מ'''אק'''. יש בו טעויות־סופר קצת יותר מאשר ב'''א'''... בניקוד הוא דומה ברוב ענייניו ל'''א''', אלא שמעטים בו חטפים באותיות לא־גרוניות וכן שונה דרכו בניקוד כתיב וקרי...&quot;.{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}} על פי זה קבע שיש להעדיף את כתי&quot;ל לשחזור הניקוד והטעמים שבכתר. ובכל זאת יש לעמוד על המיעוט הקטן של שינויים מובהקים בניקוד, שבהם שונה שונה כתי&quot;ל מהכתר ושאר כתבי־היד הקרובים לו, וכן על טעויות הסופר בו שהם &quot;קצת יותר מאשר ב'''א'''&quot;.

'''שינויים מובהקים בניקוד:''' מתוך מאות האלפים של סימני הניקוד בתורה,{{הערה|לפי נתוני [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#CharacterTypes הסטטיסטיקה במהדורת וסטמינסטר] יש 257,838 סימני ניקוד בתורה, ו-1,000,912 בכל התנ&quot;ך. כשמדובר בכמות כזאת, מתברר שהדוגמאות של השינויים המובהקים שנביא כאן, ואפילו כמה מאות של טעויות סופר, אינן גורעות כלל מהתיאור של כתי&quot;ל ככתב־יד מדויק מאוד. ובכל זאת רמת דיוקו אינה מגיעה לדיוק הכמעט מושלם שבכתר ארם צובה.}} בכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר יש הבדלים מובהקים, המבטאים עדות לקריאה שונה, במקומות אחדים בלבד בתורה. ובכמעט כל מקום (חוץ מאחד), שונה גרסתו של כתב־יד חריג אחד מחבריו. ברויאר הביא את הדוגמאות הבאות:{{הערה|א.1-3 (עמ' 35). במשך עבודת ההגהה על התורה מצאנו מעט דוגמאות נוספים, וציינו אותן בתיעוד הנוסח. במשך הזמן כשנעבור על התיעוד, נוסיף אותן לרשימה זו.}}
*בשני מקומות ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]; [[דברים לא/טעמים#לא כא|דברים לא,כא]]) יש מחלוקת בין כתבי־היד לגבי קמץ ופתח, ושתיהן תלויות במחלוקת בן־אשר ובן־נפתלי. במקרה הראשון ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]) מביא כתי&quot;ל את נוסח בן־אשר בדומה לרוב כתבי־היד (מלבד ש). במקרה השני ([[דברים לא/טעמים#לא נ|דברים לא,כא]]) תומכים שני כתבי־היד (ל, ש1) בנוסח בן־נפתלי, ושני כתבי־יד (א, ש) בנוסח בן־אשר. בשני המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*יש בכתי&quot;ל ניקוד חריג, באופן מודע וכנראה לפי מסורת הגייה מיוחדת (ולא טעות סופר), בעוד שלוש תיבות בתורה, בניגוד לשאר כתבי־היד: [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]]; [[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]]. בשלושת המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*בנוסף לכך ציין ברויאר מספר תופעות לגבי דגשים בכתי&quot;ל ו/או בכתי&quot;ש, שנראה שיש בהן עניין של נטייה או שיטה.{{הערה|שם, א.4-9 (עמ' 35-37).}} הערנו עליהן במקומן בתיעוד הנוסח, וראוי להזכיר אחת מהן: סימון כפול של קובוץ ושורוק בתיבה שיש בה א' נחה (הרֻאוּבני/לרֻאוּבני/ולרֻאוּבני). תופעה זאת נמצאת בחמש מקומות בכתי&quot;ל בתורה ובספר יהושע ([[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|ד,מג]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]), ולכן ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר, אבל גם אין בה שיטה גמורה כי במקומות אחרים (כגון [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]) הניקוד כמקובל בשורוק בלבד (הראוּבני).

'''ניקוד חריג וטעויות סופר:''' חוץ מעניינים של נטייה או של שיטה, שיש בהם ביטוי של מסורת הגייה מובהקת או של מנהג סופרים מודע, יש גם דוגמאות רבות של ניקוד חריג בכתי&quot;ל שמקורן בטעות סופר גרידא, או שיש בהן כנראה שריד של ניקוד לפי מסורת הגייה שונה (שלא השתרשה לגמרי תוך כדי מלאכת ההגהה בכתב־היד). לפי ייבין, רמת דיוקו הכללית של כתי&quot;ל &quot;נופלת קצת&quot; מזו של כתר ארם צובה, למרות הדמיון המובהק ביניהם בשיטת הניקוד. אבל נראה שהיא נופלת יותר מ&quot;קצת&quot;, למרות שעדיין מדובר על כתב־יד מדויק מאוד. שהרי בכתי&quot;ל יש מאות רבות של טעויות, למרות שהוא עדיין מדויק מאוד; ואילו כתר ארם צובה מהווה יצירה כמעט־מושלמת.
*פתח וסגול (שריד של מסורת ההגייה הבבלית)
*דוגמאות רבות של השמטת דגשים (גם כאן טען דותן שמדובר על שריד של מסורת ההגייה הבבלית) ולפעמים הוספתם, וכך גם לגבי מפיק.{{הערה|במיוחד יש לציין את התופעה של דגש בלתי-צפוי באותיות גרוניות, כגון וְנָהָרּ֙ ([[בראשית א/טעמים#א י|בראשית א,י]]), רַּבִּֽים ([[קהלת ז/טעמים#ז כט|קהלת ז,כט]]), הַהּֽוּא ([[קהלת ט/טעמים#ט טו|קהלת ט,טו]]), רַּבָּ֣תִי ([[איכה א/טעמים#א א|איכה א,א]]).}}
*השמטתן של נקודות חטף או הוספתן (לעתים).
*טעויות סופר מובהקות אחרות (רבות). בדוגמאות מהסוג הזה בדרך כלל הוספנו סימן קריאה (!) בתיעוד הנוסח לאחר שהבאנו את נוסח כתי&quot;ל. לעומת זאת אין סימן קריאה בסוגים טיפוסיים של ניקוד חריג בכתי&quot;ל (כגון השמטת דגש).

רשימות שונות של חריגות הניקוד בכתי&quot;ל חוברו במשך הזמן על ידי דותן,{{הערה|במהדורת &quot;עדי&quot; וב-BHL.}} ברויאר,{{הערה|במבואות לכרכי &quot;דעת מקרא&quot; ובנספחים לשלושת מהדורותיו.}} וברשימת ההערות שבתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].{{הערה|אפשר למצוא תיעוד חלקי נוסף באפרט שינויי הנוסחאות במהדורות BHS ועוד יותר ב-BHQ.}} רשימות אלו משלימות אחת את השנייה,{{הערה|חובה להדגיש שאוסף הנתונים המלא והמדויק ביותר נמצא דווקא ברשימותיו של ברויאר, וכל השאר בעצם משלימים אותו. אמנם גם ברשימותיו של ברויאר חסרות דוגמאות שנעלמו מעינו הבוחנת.}} ואיסוף של הנתונים מכולן ביחד מראה באופן ברור שכתי&quot;ל מייצג שיטת ניקוד מובהקת וברורה, אבל הביצוע שלה למעשה אינו מושלם כלל. מבט קל על ההערות במבחר פרקים מתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר] מראה שיש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב הפרקים בתנ&quot;ך, ובפרקים רבים יש כמה.{{הערה|כדי לתאר את גודל התופעה אפשר להסתמך בגסות על [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#Chapters הנתונים הסטטיסטיים] של מהדורת וסטמינסר: בתורה יש בה 262 הערות מיוחדות, ורובן מציינות ניקוד חריג בכתי&quot;ל. בתנ&quot;ך כולו יש 1078 הערות מהסוג הזה. ויש לקחת בחשבון שבמהדורת וסטמינסטר דיווחו רק על חלק מהדוגמאות.}}

כמעט בכל המקומות מדובר על ניקוד חריג בכתי&quot;ל בלבד מול שאר כל חבריו, ולכן אין כל בעיה לזהות בכתי&quot;ל את הטעות המובהקת, או את השריד שנשאר בו מתוך מסורת הגייה אחרת. וכך אפשר לקבוע את הנוסח לפי שאר כתבי־היד (ואף להתחשב לעת הצורך בניקוד שבדפוסים המאוחרים שהוא פחות מדויק מכתבי־היד רק במעט),{{הערה|על מידת הדיוק בניקוד המקובל שבדפוסים, ראו ברויאר, א.10-16 (עמ' 37-42). על השיבושים שנגרמו בנוסח המקובל על ידי המדקדקים מתוך שימוש מוטעה במסורה, ראו שם א.18-21 (עמ' 42-45).}} וכך להגיע אל שחזור מהימן לניקוד שהיה בכתר ארם צובה.

במהדורתנו תיעדנו ניקוד חריג בכתי&quot;ל במאות מקומות בעקבות הרשימות הקיימות. בדקנו את הנתונים מחדש בכל מקום על ידי עיון בצילום כתב־היד, ולפעמים הגענו למסקנה שונה. ואף הוספנו על הנתונים הקיימים ברשימות דוגמאות חדשות אחדות. כל הנתונים לגבי ניקוד חריג בכתי&quot;ל מובאים במלואם בתוך תיעוד הנוסח.

'''הנוסח המקובל בדפוסים:''' הנוסח המוכר בדפוסים הרבים של התנ&quot;ך (עד דפוס קורן ועד בכלל) מבוסס בעיקר על מקראות גדולות דפוס ונציה, ובנוסף על התיקונים שנעשו בנוסח זה בחיבורים &quot;אור תורה&quot; ו&quot;מנחת שי&quot; וגם על ידי מדקדקים מאוחרים יותר. נוסח זה משקף היטב את נוסח המסורה ברוב המכריע של התורה, אמנם יש בו כמה עשרות הבדלים משמעותיים מהנוסח המשותף של כתבי־היד הטברנים. רובם הגדול הם עניינים של פתח וקמץ או של צירה וסגול.{{הערה|לרשימה מלאה והסברים מפורטים לסיבת השינויים, ראו ברויאר, א.10-21 (עמ' 37-45).}}

בגלל שהתורה נקראת בציבור במחזור שנתי, וכל שינוי קטן מהנוסח המקובל בולט למי שמכיר היטב את הקריאה, לכן ציינו את השינויים בניקוד המקובל בתוך תיעוד הנוסח.{{הערה|בתוך הערות הנוסח ציינו את הנוסח המקובל בכינוי &quot;דפוסים&quot;.}}

===הערכת הדיוק בנוסח הטעמים בכתי&quot;ל===

קפדנותו ודיוקו של כתי&quot;ל באים לידי ביטוי מובהק בתחום הטעמים עוד יותר מאשר בתחום הניקוד. לגבי הניקוד, כאמור, יש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב פרקי התנ&quot;ך ולעתים קרובות אף יותר, ואילו בתחום הטעמים איננו מוצאים טעויות או הטעמה חריגה בפרקים רבים. ורוב הטעויות בטעמים (המעטות ממילא) הן בסימון מקום הטעם או בטעם חסר, כך שניתן לזהות אותן בקלות ולתקנן לפי שיטת הכתר וכתבי־היד הקרובים לו. כך תיאר ייבין את מערכת הטעמים בכתי&quot;ל:{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}}

:בטעמי כ&quot;א הספרים דומה הוא ל'''א''' כמעט בכל, הן בהטעמה בכללותה הן בפרטי כלליה. שינויים מ'''א''' בהטעמה בכללותה נדירים מאוד. מצאתי, למשל: ואמרת֣י אליכ֔ם ('''ל''' [[שמואל ב יג/טעמים#יג כח|שמ&quot;ב יג,כח]]; '''אקש1''' בקדמא ואזלא).

:הטעמת המשרתים בטעמי אמ&quot;ת כמעט תמיד כב'''א''' וכנמסר בשם ב&quot;א בחילופים. לפעמים מצויים תיקונים בהטעמת המשרתים, בייחוד מנוסח ב&quot;נ לנוסח ב&quot;א, כגון במשרתי הפזר (נ.6) ועוד.

:המרכא מסומן ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א'''; משום כך נסיגת טעם לראש תיבה או הטעמת שני משרתים, שהראשון בהם מרכא, בתיבה אחת – מסומנת ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א''', ולעתים קרובות הברה שבה מרכא ברור ב'''א''', הסימן שבה ב'''ל''' נראה כגעיה ברורה. לפעמים נמחקה ב'''ל''' געיה ונכתב מרכא – מה שמסייע בזיהוי הטעמים. הקפה מן הסוג המתואר מא.6 אינה מצויה ב'''ל''' יותר משב'''א'''.{{הערה|הכוונה לנסיגת טעם לראש תיבה בטעמי אמ&quot;ת, כאשר בחלק מהמקרים מוקפת התיבה לתיבה שאחריה.}}

דיוקם של כל כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בראשם – כל כך גדול, עד שבכל החריגות המעטות ממילא יש רק כתב־יד אחד חריג השונה מכל שאר חבריו (וכמעט תמיד שונה גם מהנוסח המקובל בדפוסים). ברויאר מצא רק יוצא מן הכלל אחד בכל התורה, שבו יש מחלוקת בין שני כתבי־יד לשנים אחרים:
*במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ח/טעמים#ח יח|(ח,יח)]]: [וָאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃] (ל, ב).
גם בבדיקה שלנו של כתי&quot;ל והקלדת וסטמינסטר מול כתבי־יד ומהדורות אחרות, לא מצאנו דוגמה נוספת לכך. ברויאר גם מצא שלושה מקומות בלבד בכל התורה של חריגות בעלות משמעות בכתי&quot;ל, כאשר הוא ניצב לבדו מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר:
#בראשית, וירא [[בראשית כ/טעמים#כ ז|(כ,ז)]]: [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃] (ל). הטעמת כתי&quot;ל אפשרית, אבל גם ייתכן שמדובר על החלפת זקף קטן ברביע (נקודה אחת במקום שתיים). חשוב לציין שההבדל הכי נפוץ והמשמעותי ביותר בין חריגות ההטעמה המעטות בכתי&quot;ל בתנ&quot;ך, ובתוך מסורת כתבי־היד בכלל (שהיא בדרך כלל אחידה), הוא דווקא השינוי בין נקודה אחת לשתיים, לרביע או לזקף קטן (ראו לדוגמה בהערת הנוסח על [[יהושע א/טעמים#א ז|יהושע א,ז]]).
#בראשית, ויגש [[בראשית מד/טעמים#מד כ|(מד,כ)]]: וְאָחִ֣יו מֵ֔ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃]* (ב, ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃] (ל). הטעמה זו מוזרה, ונראה שיש כאן טעות בכתי&quot;ל בהשפעת הטעמים בפסוק אחר הדומה לו [[בראשית מב/טעמים#מב לח|(מב,לח)]].
#דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים|(כח,נט)]]: [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וׇחֳלָיִ֖ם רָעִ֥ים וְנֶאֱמָנִֽים׃]* (א, ש, ש1) / [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וָחֳלָיִ֥ם רָעִ֖ים וְנֶאֱמָנִֽים׃] (ל ובדפוסים). מכיוון שהמסורת המשתקפת בדפוסים תומכת בגירסת כתי&quot;ל, ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר אלא על שיטה תחבירית אחרת.

בנוסף לשלוש הדוגמאות הללו מצאנו עוד אחדות במשך ההגהה של כתי&quot;ל בתורה ובשאר המקומות בתנ&quot;ך החסרים בכתר, וכולם מצויינים במקומם בתיעוד הנוסח. בכוונתנו להוסיף אותם לרשימה זו תוך כדי בדיקה מחדש של תבניות הנוסח.

'''כתי&quot;ש:''' ברויאר מצא שגם כתי&quot;ש מדוייק להפליא בנוסח הטעמים בתורה, כמו כתי&quot;ל או אף יותר, וגם בו אין כמעט חריגות בכלל מול המסורת המשותפת הבאה לידי ביטוי בשאר כתבי־היד. במקום אחד בלבד יש טעות סופר ברורה:{{הערה|1=ראו ברויאר, כתר, ב.3 (עמ' 46). ברויאר כתב שם שיש עוד חריג אחד בכתי&quot;ש בפרשת בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(שמות יד,יג)]], ולפי מה שכתב כתי&quot;ש=הִֽתְיַצְּב֔וּ בשתי נקודות לזקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע בשאר כתבי־היד ובדפוסים). אבל מעיון בצילום כתי&quot;ש ברור לגמרי שיש רק נקודה אחת לרביע. וגם ברויאר עצמו לא ציין את השינוי המשמעותי הזה ברשימתו בדעת מקרא (כרך שמות).}}
*במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א כח|(א,כח)]]: [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה]* (ל, ש1 ובדפוסים) / [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָ֤ה וָמַ֙עְלָה֙] (ש)

'''הסכמת כתי&quot;ל וכתי&quot;ש:''' דוגמה יחידה זו יוצאת מן הכלל, והיא מוכיחה את הכלל: נוסח כתי&quot;ל וכתי&quot;ש מדוייקים להפליא לגבי נוסח הטעמים בתורה, וכמעט שאין ביניהם שום הבדלים בעלי משמעות בכל התורה כולה. לכן ניתן לקבוע את נוסח הטעמים בתורה בביטחון מלא ע&quot;פ הסכמת שניהם.

כמו שכבר הסברנו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|בפרק השני של המבוא]], רכיבים מסויימים בשיטת הטעמים בכתי&quot;ל שונים מנוסח הכתר ו/או ממדיניות העיצוב במהדורתנו; לא מדובר על ספק לגבי עצם קביעת הנוסח אלא על שיטות ידועות מראש. כל שינוי מנוסח כתי&quot;ל בגלל הרכיבים האלה יקבל תיעוד מלא בדפי העריכה של המהדורה. ביניהם:
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]] (מקומה של המתיגה או עצם קיומה של המתיגה)
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עקביות במקפים|מקף בתיבת משרת]]
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|פשטא מלעיל וטעם כפול בהברה המוטעמת]]

==מסורת הקוראים בתורה: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל==

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים}} שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי התורה.{{הערה|לגבי נוסח הגעיות בתורה, ראו להלן [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נוסח הגעיות במהדורתנו|&quot;נוסח הגעיות במהדורתנו&quot;]].}}

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים}} לסוג אחד נפוץ יש רשימה עצמאית: [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות בתורה]].

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים}}

ו. לרשימות דומות על ספרי הנביאים והכתובים, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה|פרק החמישי]]''' של המבוא למהדורה.

===ספר בראשית===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[בראשית ב/טעמים#ב ו|בראשית ב,ו]] (ל=אֶֽת־כָּל־פְּנֵֽי־הָֽאֲדָמָֽה): &quot;פני&quot; מוקפת ובגעיה, במקום מרכא
#[[בראשית ב/טעמים#ב יח|בראשית ב,יח]] (ל!=אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ): נקודה באות ה&quot;א
#[[בראשית ד/טעמים#ד יח|בראשית ד,יח]] (ל!=וּמְחִיּיָאֵ֗ל): מקום הקמץ
#[[בראשית ה/טעמים#ה כט|בראשית ה,כט]] (ל*=זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה): גרשיים ותלישא גדולה בראש התיבה כשיטת הכתר
#[[בראשית ו/טעמים#ו טז|בראשית ו,טז]] (ל?!=תְּכַלֶ֣נָּה): חסר דגש באות למ&quot;ד?
#[[בראשית ז/טעמים#ז כג|בראשית ז,כג]] (ל!=וַיִשָּׁ֧אֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית ט/טעמים#ט כד|בראשית ט,כד]] (ל=אֲשֶׁר־עָֽשָׂה־ל֖וֹ): &quot;עשה&quot; בגעיה ומוקפת, במקום טעם מרכא
#[[בראשית יד/טעמים#יד י|בראשית יד,י]] (ל!=הַשִׂדִּ֗ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית יד/טעמים#יד יז|בראשית יד,יז]] (ל!=אַחַרֵ֣י): חסרות נקודות החטף בחי&quot;ת
#[[בראשית טו/טעמים#טו ב|בראשית טו,ב]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶּר): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית טו/טעמים#טו י|בראשית טו,י]] (ל!=וְאֶת־הַצִפֹּ֖ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית יח/טעמים#יח יח|בראשית יח,יח]] (ל!=וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ): חסר מקף
#[[בראשית יח/טעמים#יח כא|בראשית יח,כא]] (ל!=כַצַדִּ֖יק): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית כ/טעמים#כ ז|בראשית כ,ז]] (ל=מֵשִׁ֗יב): נקודה אחת לרביע, במקום שתי נקודות לזקף קטן
#[[בראשית כב/טעמים#כב ג|בראשית כב,ג]] (ל?!=וַֽיַחֲבֹשׁ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד?
#[[בראשית כב/טעמים#כב יב|בראשית כב,יב]] (ל!=מְא֑וּמָּה): אות מ&quot;ם השניה דגושה
#[[בראשית כג/טעמים#כג ט|בראשית כג,ט]] (ל=יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י): אין דגש באות למ&quot;ד
#[[בראשית כד/טעמים#כד לו|בראשית כד,לו]] (ל=וַיִּתֶּן־לּ֖וֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית כד/טעמים#כד נג|בראשית כד,נג]] (ל!=וַיִתֵּ֖ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ה|בראשית כה,ה]] (ל!=וַיִתֵּ֧ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ו|בראשית כה,ו]] (ל!=בּנוֹ֙): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[בראשית כו/טעמים#כו א|בראשית כו,א]] (ל!=אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית כו/טעמים#כו טז|בראשית כו,טז]] (ל?=כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ או כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ): מקף בתיבת משרת (במקום כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ מִמֶּ֖נּוּ) או ששתי התיבות &quot;כי עצמת&quot; מוקפות ובגעיות?
#[[בראשית כז/טעמים#כז כט|בראשית כז,כט]] (ל=וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית ל/טעמים#ל יח|בראשית ל,יח]] (ל?!=יִשָׂשּכָֽר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה? דגש באות שי&quot;ן השניה?
#[[בראשית ל/טעמים#ל יט|בראשית ל,יט]] (ל!=לְּיַעֲקֹֽב): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית ל/טעמים#ל לז|בראשית ל,לז]] (ל!=וְעֶרְמ֑וֹן): סגול במקום פתח באות עי&quot;ן
#[[בראשית לא/טעמים#לא נא|בראשית לא,נא]] (ל!=הַמַצֵּבָ֔ה): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=יִֽפְגָּֿשְׁךָ֞): דגש וסימן רפה באות גימ&quot;ל, במקום גימ&quot;ל רפה
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=וִשְׁאֵֽלְךָ֙): נקודה אחת של חיריק באות וי&quot;ו
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל!=אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ): חסר סילוק באות למ&quot;ד
#[[בראשית לד/טעמים#לד יא|בראשית לד,יא]] (ל!=אֶל־אָבִ֣יה): חסר קמץ באות ה&quot;א
#[[בראשית לד/טעמים#לד כח|בראשית לד,כח]] (ל?!=וְאֶת־חֲמֹרֵיהֶּ֑ם): ה&quot;א מנוקדת?
#[[בראשית לה/טעמים#לה כב|בראשית לה,כב]] (ל!=רְאוּבֵ֔֗ן): זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים
#[[בראשית לו/טעמים#לו יג|בראשית לו,יג]] (ל!=אֵ֣לֶּ֣ה): טעם מרכא פעמיים באותיות אל&quot;ף ולמ&quot;ד
#[[בראשית לח/טעמים#לח יא|בראשית לח,יא]] (ל!=בְנְ֔י): שתי נקודות של שווא באות נו&quot;ן
#[[בראשית לח/טעמים#לח טז|בראשית לח,טז]] (ל=מַה־תִּתֶּן־לִּ֔י): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=אֶתֶּן־לָּךְ֒): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=וַיִּתֶּן־לָּ֛הּ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח כו|בראשית לח,כו]] (ל!=לְדַעְתָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[בראשית לט/טעמים#לט יט|בראשית לט,יט]] (ל?!=עָ֥שָׂהּ): נקודת מפיק בה&quot;א?
#[[בראשית לט/טעמים#לט כג|בראשית לט,כג]] (ל!=בֵּית־הַסֹּהַ֗ר): מקום הטעם
#[[בראשית מ/טעמים#מ ג|בראשית מ,ג]] (ל!=הַטַבָּחִ֖ים): חסר דגש באות טי&quot;ת
#[[בראשית מ/טעמים#מ יז|בראשית מ,יז]] (ל=הָֽעֶלְי֔וֹן): שתי נקודות לטעם זקף קטן, במקום נקודה אחת לרביע
#[[בראשית מא/טעמים#מא ז|בראשית מא,ז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל!=הָשִׁבֳּלִ֣ים): קמץ באות ה&quot;א וחסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל?=הַֽשִׁבֳּלִ֖ים): חסר דגש באות שי&quot;ן?
#[[בראשית מא/טעמים#מא כז|בראשית מא,כז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִים֙): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא מו|בראשית מא,מו]] (ל!=וַֽיַּעְבֹ֖ר): שווא במקום חטף באות עי&quot;ן
#[[בראשית מב/טעמים#מב ו|בראשית מב,ו]] (ל?=וַיִּשְׁתַּֽחֲוּוּ־ל֥וֹ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית?
#[[בראשית מב/טעמים#מב לו|בראשית מב,לו]] (ל!=אֵינֶּ֙נּוּ֙): אות נו&quot;ן הראשונה דגושה
#[[בראשית מג/טעמים#מג ז|בראשית מג,ז]] (ל!=וַנַ֨גֶּד־ל֔וֹ): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם להלן, רשימה ג.}}
#[[בראשית מד/טעמים#מד כ|בראשית מד,כ]] (ל!=וְאָחִ֨יו מֵ֜ת): בטעמים קדמא ואזלא, במקום מונח זקף קטן
#[[בראשית מה/טעמים#מה ו|בראשית מה,ו]] (ל!=וְקָצִּֽיר): אות צד&quot;י דגושה
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): אין דגש
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=וּפֻוָּ֖ה): וי&quot;ו דגושה
#[[בראשית מט/טעמים#מט ח|בראשית מט,ח]] (ל=יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית מט/טעמים#מט כו|בראשית מט,כו]] (ל!=תִּֽהְיֶ֙ין֙): חסר קמץ באות נו&quot;ן סופית
#[[בראשית נ/טעמים#נ א|בראשית נ,א]] (ל!=וַיִפֹּ֥ל): חסר דגש באות יו&quot;ד

ב. מתיגת הזקף
#[[בראשית ז/טעמים#ז ח|בראשית ז,ח]] (ל=וּמִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית יג/טעמים#יג ה|בראשית יג,ה]] (ל=וְגַם־לְל֔וֹט): אין מתיגה
#[[בראשית יט/טעמים#יט כז|בראשית יט,כז]] (ל=אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם): מקום המתיגה
#[[בראשית כב/טעמים#כב ב|בראשית כב,ב]] (ל=וְלֶךְ־לְךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית כז/טעמים#כז מא|בראשית כז,מא]] (ל=עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל=וַיִּקָּחֵ֔ם): אין מתיגה
#[[בראשית לה/טעמים#לה א|בראשית לה,א]] (ל=בְּבָרְחֲךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית מא/טעמים#מא יב|בראשית מא,יב]] (ל=וַנְּ֨סַפֶּר־ל֔וֹ): מקום המתיגה
#[[בראשית מה/טעמים#מה יד|בראשית מה,יד]] (ל=וּבִנְיָמִ֔ן): אין מתיגה
#[[בראשית מט/טעמים#מט כט|בראשית מט,כט]] (ל=אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה): מקום המתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]] (ל-כתיב=צְבֹיִי֔ם): מקום הטעם
#[[בראשית יד/טעמים#יד ח|בראשית יד,ח]] (ל-כתיב=צְבֹייִ֔ם): מקום החיריק והטעם
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם לעיל, רשימה א.}}

===ספר שמות===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שמות א/טעמים#א ג|שמות א,ג]] (ל!=וּבְנְיָמִֽן): בי&quot;ת שווּאה
#[[שמות א/טעמים#א טו|שמות א,טו]] (ל!=מֶ֣לֶך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[שמות ב/טעמים#ב י|שמות ב,י]] (ל!=וַיִגְדַּ֣ל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות ד/טעמים#ד י|שמות ד,י]] (ל!=דַּבֶּרְךָ): חסר טעם הטפחא
#[[שמות ד/טעמים#ד לא|שמות ד,לא]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות ה/טעמים#ה יח|שמות ה,יח]] (ל!=תִּתֵּֽנּוּ): נו&quot;ן דגושה
#[[שמות ו/טעמים#ו כז|שמות ו,כז]] (ל!=מֶֽלֶך־מִצְרַ֔יִם): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות ז/טעמים#ז ד|שמות ז,ד]] (ל?!=וְנָתַתִּ֛י): בנקודת תביר?
#[[שמות ז/טעמים#ז י|שמות ז,י]] (ל!=&lt;וַיַּ֣עַשׂוּ כֵ֔ן&gt;): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמות ז/טעמים#ז כ|שמות ז,כ]] (ל?=וַיֵּהָֽפְכ֛וּ): געיה ומרכא במקום מרכא בתיבת תביר?
#[[שמות ח/טעמים#ח ג|שמות ח,ג]] (ל!=הַֽחֲרְטֻמִּ֖ים): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ח/טעמים#ח ה|שמות ח,ה]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶר): בטעם מונח במקום קדמא
#[[שמות ט/טעמים#ט יא|שמות ט,יא]] (ל!=בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ט/טעמים#ט כב|שמות ט,כב]] (ל!=אֶל־מֹשֶׁה): חסרה נקודת הרביע
#[[שמות י/טעמים#י כד|שמות י,כד]] (ל!=יֵלֵ֥ך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות י/טעמים#י כח|שמות י,כח]] (ל=אֶל־תֹּ֙סֶף֙): אל&quot;ף בסגול
#[[שמות יא/טעמים#יא ו|שמות יא,ו]] (ל=וְהָֽיְתָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יא/טעמים#יא ח|שמות יא,ח]] (ל=וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יא/טעמים#יא י|שמות יא,י]] (ל=וַיְּחַזֵּ֤ק): יו&quot;ד דגושה
#[[שמות יב/טעמים#יב ז|שמות יב,ז]] (ל,ו=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב כז|שמות יב,כז]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יב/טעמים#יב מא|שמות יב,מא]] (ל=יָֽצְא֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב מה|שמות יב,מה]] (ל=לֹא־יֹ֥אכַל־בּֽוֹ): המקף השני בתיבת משרת
#[[שמות יד/טעמים#יד ה|שמות יד,ה]] (ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙): חסר שווא באות מ&quot;ם
#[[שמות יד/טעמים#יד ט|שמות יד,ט]] (ל!=וַיַּשִׂ֤יגוּ): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יד/טעמים#יד יא|שמות יד,יא]] (ל!=הַֽמִבְּלִ֤י): חסרות נקודות החטף בה&quot;א הַתֵּמַהּ
#[[שמות יד/טעמים#יד יג|שמות יד,יג]] (ל!=הִֽתְיַצְב֗וּ): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[שמות טז/טעמים#טז ט|שמות טז,ט]] (ל!=וַיֹ֤אמֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות טז/טעמים#טז כט|שמות טז,כט]] (ל!=הַשַׁבָּת֒): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יח/טעמים#יח כה|שמות יח,כה]] (ל!=וַיִתֵּ֥ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות כ/טעמים#כ ב|שמות כ,ב]] (ל!=לֹֽ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון, ויש קו אחד בלבד באות יו&quot;ד השניה הנוטה כמרכא; אך סביר שהקו באות יו&quot;ד מתפקד בתור מרכא של הטעם התחתון וגעיה של הטעם העליון כאחד.
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=&lt;לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וְכׇל־תְּמוּנָ֡֔ה): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=מִמַּ֡֔עַל): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וַאֲשֶׁ֥֣ר): מרכא ומונח באות שי&quot;ן, למרות שיש מרכא בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד
#[[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]] (ל!=לֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה): אות חי&quot;ת שווּאה במקום חטף פתח
#[[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֜ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=אֱלֹהֶ֑֑֗יךָ): טעם האתנח נכתב פעמיים מתחת לאות ה&quot;א, לפני הסגול ולאחריו (!)
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=כָל־מְלָאכָ֡֜ה): פזר לטעם העליון לפני אזלא לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ): געיה לטעם העליון לפני מונח לטעם התחתון (באות כ&quot;ף סופית)
#[[שמות כ/טעמים#כ י|שמות כ,י]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כא/טעמים#כא ט|שמות כא,ט]] (ל!=יַעֲשֶׂה־לָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל!=לָ֑ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כב/טעמים#כב כא|שמות כב,כא]] (ל?=לֹּ֥א תְעַנּֽוּן): למ&quot;ד דגושה?
#[[שמות כב/טעמים#כב כח|שמות כב,כח]] (ל=תִּתֶּן־לִּֽי): למ&quot;ד דגושה
#[[שמות כו/טעמים#כו ג|שמות כו,ג]] (ל?!=תִּֽהְיֶ֙יּןָ֙): יו&quot;ד דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז ה|שמות כז,ה]] (ל?!=כַּרְכֹּ֥בּ): בי&quot;ת דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז טו|שמות כז,טו]] (ל!=חְמֵ֥שׁ): שווא באות חי&quot;ת
#[[שמות כח/טעמים#כח א|שמות כח,א]] (ל?=אִתּ֔וֹ): שתי נקודות לטעם זקן קטן?
#[[שמות כח/טעמים#כח י|שמות כח,י]] (ל!=הַשִׁשָּׁ֧ה): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[שמות כח/טעמים#כח כז|שמות כח,כז]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם
#[[שמות כט/טעמים#כט כב|שמות כט,כב]] (ל!=וְאֶת־הֲחֵ֙לֶב֙): חטף פתח באות ה&quot;א
#[[שמות כט/טעמים#כט כג|שמות כט,כג]] (ל!=וַֽחַלַּ֨ת): פתח באות וי&quot;ו
#[[שמות ל/טעמים#ל ח|שמות ל,ח]] (ל!=הָעֲרְבַּ֖יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[שמות ל/טעמים#ל לו|שמות ל,לו]] (ל?=מִמֶ֜נָּה [2]): חסר דגש באות מ&quot;ם השניה?
#[[שמות לא/טעמים#לא טו|שמות לא,טו]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לב/טעמים#לב יז|שמות לב,יז]] (ל!=בַּֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[שמות לב/טעמים#לב יט|שמות לב,יט]] (ל!=וַיְּשַׁבֵּ֥ר): דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות לג/טעמים#לג י|שמות לג,י]] (ל=וְהִֽשְׁתַּחֲוּ֔וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לג/טעמים#לג טז|שמות לג,טז]] (ל!=וְנִפְלֵ֙ינוּ֙): צירה באות למ&quot;ד (במקום חיריק)
#[[שמות לד/טעמים#לד יט|שמות לד,יט]] (ל!=וָשֶֽׁה): נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[שמות לה/טעמים#לה ג|שמות לה,ג]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לה/טעמים#לה ז|שמות לה,ז]] (ל!=שִׂטִּֽים): נקודת שי&quot;ן שמאלית
#[[שמות לה/טעמים#לה כ|שמות לה,כ]] (ל=וַיֵּֽצְא֛וּ):  געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=טָוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לה/טעמים#לה לב|שמות לה,לב]] (ל!=מַֽחַשָׁבֹ֑ת): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[שמות לח/טעמים#לח יב|שמות לח,יב]] (ל?!=עַמּוּדֵיהֶ֥ם): בקו של טעם מרכא במקום מונח?{{הערה|ייתכן שרק נשמט הקו התחתון של טעם המונח.}}
#[[שמות לח/טעמים#לח כ|שמות לח,כ]] (ל!=וְֽכׇל הַיְתֵדֹ֞ת): חסר מקף
#[[שמות לח/טעמים#לח כא|שמות לח,כא]] (ל=הַלְוִּיִּ֔ם): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מִלְמַ֙טָּה֙): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[שמות לז/טעמים#לז כה|שמות לז,כה]] (ל=רֳחְבּ֜וֹ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. מתיגת הזקף
#[[שמות ח/טעמים#ח א|שמות ח,א]] (ל=עַל־הַ֨נְּהָרֹ֔ת): מקום המתיגה
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל=וְאִם־שְׁלָ֨שׁ־אֵ֔לֶּה): מקום המתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה כ|שמות כה,כ]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה לד|שמות כה,לד]] (ל=מְשֻׁקָּדִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות כו/טעמים#כו יז|שמות כו,יז]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות ל/טעמים#ל לב|שמות ל,לב]] (ל=וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ): מקום המתיגה
#[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה יא|שמות לה,יא]] (ל=אֶת־הַ֨מִּשְׁכָּ֔ן): מקום המתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=וְכׇל־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[שמות לו/טעמים#לו כב|שמות לו,כב]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז ט|שמות לז,ט]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז טז|שמות לז,טז]] (ל=וְאֶת־הַקְּשָׂוֺ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לט/טעמים#לט י|שמות לט,י]] (ל=וַיְמַלְאוּ־ב֔וֹ): אין מתיגה

===ספר ויקרא===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ויקרא ד/טעמים#ד לה|ויקרא ד,לה]] (ל!=וְאֶת־כׇּל־חֶלְבָּ֣ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ה/טעמים#ה ז|ויקרא ה,ז]] (ל!=תַגִּ֣יע): חסר פתח גנוב באות עי&quot;ן
#[[ויקרא ה/טעמים#ה יב|ויקרא ה,יב]] (ל!=אֶת־אַזְכָּרָתָה֙): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ג|ויקרא ו,ג]] (ל!=אֶת־הַדֶּ֗שׁן): חסר סגול באות שי&quot;ן
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ו|ויקרא ו,ו]] (ל!=תִכְבֶֽה): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ז/טעמים#ז יב|ויקרא ז,יב]] (ל!=בַשָּֽׁמֶן): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ח/טעמים#ח טז|ויקרא ח,טז]] (ל!=&lt;וְאֶֽת חֶלְבְּהֶ֑ן&gt;): חסר מקף
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כד|ויקרא ח,כד]] (ל!=וַיִתֵּ֨ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כח|ויקרא ח,כח]] (ל!=וַיִקַּ֨ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כט|ויקרא ח,כט]] (ל!=וַיִקַּ֤ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]] (ל!=וַיִתְּנ֤וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]] (ל=קִ֠רְב֞וּ): תלישא וגרשיים כשיטת רוב כתבי־היד, כל טעם באות הראויה לו.{{הערה|במהדורתנו &quot;קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ&quot;, לפי שיטת הכתר באות הראשונה (גרשיים ואחר כך תלישא גדולה), ובתוספת טעם כפול בהברה המוטעמת.}}
#[[ויקרא יג/טעמים#יג ג|ויקרא יג,ג]] (ל!=הַנֶּ֙גֶע֙): סגול באות גימ&quot;ל
#[[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו]] (ל!=אֵֽין־בַּבֶּהֶ֙רֶת֙): סגול באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יג/טעמים#יג נ|ויקרא יג,נ]] (ל!=אֶת־הַנָ֑גַע): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כא|ויקרא יד,כא]] (ל!=בָּ֥לוּל): טעם המרכא באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כה|ויקרא יד,כה]] (ל!=אֹֽזֶן־הַמִטַּהֵ֖ר): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[ויקרא יד/טעמים#יד נג|ויקרא יד,נג]] (ל!=אֶת־הַצִפֹּ֧ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[ויקרא טו/טעמים#טו ח|ויקרא טו,ח]] (ל!=וְכִֽי־יָרֹ֛ק): בנקודת תביר (במקום מרכא)
#[[ויקרא טז/טעמים#טז כא|ויקרא טז,כא]] (ל=עַ֨ל): קדמא במקום מונח
#[[ויקרא כד/טעמים#כד י|ויקרא כד,י]] (ל!=הַיִּשְׁרְאֵלִ֔ית): בנקודת שי”ן ימנית
#[[ויקרא כה/טעמים#כה כ|ויקרא כה,כ]] (ל?!=מַה־נֹּאכַ֤֖ל): מהפך וטפחא ביחד באות כ&quot;ף?
#[[ויקרא כה/טעמים#כה מו|ויקרא כה,מו]] (ל!=וְהִתְנַחֲלְתֶּ֨ם): חטף פתח באות חי&quot;ת
#[[ויקרא כו/טעמים#כו כח|ויקרא כו,כח]] (ל!=עַל־חַטֹּאתֵיכֶם): חסר סילוק
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): חטף קמץ באות ה&quot;א הראשונה, ואין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]] (ל=הָשַׁמָּ֖ה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג]] (ל=בָּהְּשַׁמָּה֙): מפיק באות ה&quot;א הראשונה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז לג|ויקרא כז,לג]] (ל=יִֽהְיֶה־קֹ֖דֶשׁ): חסר דגש באות קו&quot;ף לעומת הפסוק הקודם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): קמץ קטן במהדורתנו (וראו גם לעיל א. 26, 27, 28 ונוסח הכתר ב[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כא|דה&quot;ב לו,כא]])

ג. מתיגת הזקף:
#[[ויקרא ז/טעמים#ז כה|ויקרא ז,כה]] (ל=מִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כ|ויקרא ח,כ]] (ל=וְאֶת־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא ט/טעמים#ט יט|ויקרא ט,יט]] (ל=וּמִן־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא יד|ויקרא יא,יד]] (ל=וְאֶת־הַ֨דָּאָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא לג|ויקרא יא,לג]] (ל=וְכָל־כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו יב|ויקרא טו,יב]] (ל=וְכָל־כְּלִי־עֵ֔ץ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו כב|ויקרא טו,כב]] (ל=וְכָל־הַנֹּגֵ֔עַ): אין מתיגה
#[[ויקרא כ/טעמים#כ יז|ויקרא כ,יז]] (ל=וְנִכְרְת֔וּ): אין מתיגה
#[[ויקרא כא/טעמים#כא ח|ויקרא כא,ח]] (ל=וְקִדַּשְׁתּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[ויקרא כב/טעמים#כב יב|ויקרא כב,יב]] (ל=וּבַת־כֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[ויקרא כה/טעמים#כה יב|ויקרא כה,יב]] (ל=מִן־הַ֨שָּׂדֶ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז ט|ויקרא כז,ט]] (ל=וְאִם־בְּהֵמָ֔ה): אין מתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז כה|ויקרא כז,כה]] (ל=וְכָל־עֶרְכְּךָ֔): אין מתיגה

===ספר במדבר===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[במדבר ב/טעמים#ב יד|במדבר ב,יד]] (ל!=וְמַטֵּ֖ה): שווא באות וי&quot;ו
#[[במדבר ב/טעמים#ב טו|במדבר ב,טו]] (ל!=חֲמִשָׁ֤ה): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[במדבר ג/טעמים#ג ל|במדבר ג,ל]] (ל!=אֶלִיצָפָ֖ן): נקודות החטף חסרות באות אל&quot;ף
#[[במדבר ד/טעמים#ד מט|במדבר ד,מט]] (ל!=בְּיַד מֹשֶׁ֔ה): חסר מקף
#[[במדבר ז/טעמים#ז יח|במדבר ז,יח]]: מכאן ואילך אין ניקוד ברוב התיבות בכתי&quot;ל (וכך הוא בעוד כתבי־יד ובחלק מהדפוסים), עד סוף היום השנים עשר ([[במדבר ז/טעמים#ז פג|פסוק פ&quot;ג]]); הטעמים והגעיות מסומנים.
#[[במדבר ז/טעמים#ז ס|במדבר ז,ס]] (ל!=בִנְיָמ֑͏ִן): האתנח מימין החיריק באות מ&quot;ם
#[[במדבר ז/טעמים#ז עב|במדבר ז,עב]] (ל!=בָּן־עׇכְרָֽן): קמץ באות בי&quot;ת
#[[במדבר ח/טעמים#ח יח|במדבר ח,יח]] (ל=וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם): פשטא וזקף קטן במקום טפחא ואתנח
#[[במדבר ט/טעמים#ט ג|במדבר ט,ג]] (ל!=הָֽעֲרְבַּ֛יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[במדבר י/טעמים#י ט|במדבר י,ט]] (ל!=וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם): חטף פתח באות וי&quot;ו
#[[במדבר י/טעמים#י טו|במדבר י,טו]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר יא/טעמים#יא כו|במדבר יא,כו]] (ל!=וַיִשָּׁאֲר֣וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר יב/טעמים#יב ט|במדבר יב,ט]] (ל!=וַיִּֽחַרְאַ֧ף): שתי התיבות חוברו ללא רווח ביניהן (במקום מקף), ואף נכתב שווא באות רי&quot;ש!
#[[במדבר טו/טעמים#טו לח|במדבר טו,לח]] (ל?=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר טז/טעמים#טז כא|במדבר טז,כא]] (ל!=וַאַכַלֶּ֥ה): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[במדבר טז/טעמים#טז כז|במדבר טז,כז]] (ל!=מִשְׁכַּן־קֹ֛רֶח): סגול באות קו&quot;ף
#[[במדבר יז/טעמים#יז יב|במדבר יז,יב]] (ל!=אֶל־תּ֣וֹך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[במדבר יז/טעמים#יז כז|במדבר יז,כז]] (ל?!=אָבָֽדְנּוּ): נקודת דגש באות נו&quot;ן?
#[[במדבר יט/טעמים#יט כא|במדבר יט,כא]] (ל?!=לָּהֶ֖ם): למ&quot;ד דגושה?
#[[במדבר כא/טעמים#כא א|במדבר כא,א]] (ל?=הָאֳתָרִ֑ים): קמץ חטוף באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב ט|במדבר כב,ט]] (ל?!=הָאֶ֖לֶּה): סגול באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב כג|במדבר כב,כג]] (ל!=מִן־הַדֶ֔רֶךְ): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[במדבר כד/טעמים#כד יג|במדבר כד,יג]] (ל!=מִלִבִּ֑י): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[במדבר כה/טעמים#כה ב|במדבר כה,ב]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]] (ל=הָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[במדבר כו/טעמים#כו ס|במדבר כו,ס]] (ל!=וַיִוָּלֵ֣ד): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר כז/טעמים#כז ט|במדבר כז,ט]] (ל!=לְאֶחָיו): חסר סילוק
#[[במדבר לא/טעמים#לא לב|במדבר לא,לב]] (ל?=וַחֲמֵֽשֶׁת־אֲלָפִֽים או וַחֲמֵ֥שֶׁת־אֲלָפִֽים): &quot;וחמשת&quot; מוקפת ובגעיה, או מקף בתיבת משרת (במקום &quot;וַחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִֽים&quot;)?
#[[במדבר לב/טעמים#לב כ|במדבר לב,כ]] (ל?=אִם־תֵּחָֽלְצ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר לג/טעמים#לג יד|במדבר לג יד]] (ל?!=וַיַֽחֲנוּ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד, וספק געיה ימנית באותה אות יו&quot;ד (במקום באות וי&quot;ו)
#[[במדבר לד/טעמים#לד כו|במדבר לד,כו]] (ל=בְנֵֽי־יִשָׂשכָ֖ר): אין דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר לד/טעמים#לד כח|במדבר לד,כח]] (ל?=פְּדַהְּאֵ֖ל): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[במדבר לה/טעמים#לה כ|במדבר לה,כ]] (ל!=יֶהְדָּפֶ֑נּוּ): חסרות נקודות החטף קמץ באות דל&quot;ת
#[[במדבר לו/טעמים#לו א|במדבר לו,א]] (ל?=וַֽיִקְרְב֞וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד?

ב. מתיגת הזקף: 
#[[במדבר ג/טעמים#ג לו|במדבר ג,לו]] (ל=וְכָל־כֵּלָ֔יו): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד כז|במדבר ד,כז]] (ל=לְכָל־מַשָּׂאָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד לב|במדבר ד,לב]] (ל=לְכָל־כְּלֵיהֶ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ו/טעמים#ו י|במדבר ו,י]] (ל=אֶל־הַכֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[במדבר ח/טעמים#ח ח|במדבר ח,ח]] (ל=וּמִנְחָת֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יד|במדבר י,יד]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יח|במדבר י,יח]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כב|במדבר י,כב]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כה|במדבר י,כה]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כו|במדבר י,כו]] (ל=וְעַל־צְבָ֔א): אין מתיגה
#[[במדבר יח/טעמים#יח כט|במדבר יח,כט]] (ל=מִכָּל־חֶלְבּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר כח/טעמים#כח כח|במדבר כח,כח]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ג|במדבר כט,ג]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ט|במדבר כט,ט]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט יד|במדבר כט,יד]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר לא/טעמים#לא לה|במדבר לא,לה]] (ל=מִן־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[במדבר לב/טעמים#לב לג|במדבר לב,לג]] (ל=וְאֶת־מַמְלֶ֔כֶת): אין מתיגה
#[[במדבר לה/טעמים#לה ל|במדבר לה,ל]] (ל=כָּל־מַ֨כֵּה־נֶ֔פֶשׁ): מקום המתיגה

===ספר דברים===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברים א/טעמים#א לא|דברים א,לא]] (ל?!=יִשָׂא־אִ֖ישׁ): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה?
#[[דברים א/טעמים#א לח|דברים א,לח]] (ל=בִּן נוּן֙): חסר מקף
#[[דברים א/טעמים#א לט|דברים א,לט]] (ל?!=יִירָשֽׁוּהָּ): נקודת מפיק מיותרת באות ה&quot;א?
#[[דברים ב/טעמים#ב ט|דברים ב,ט]] (ל!=אֶל־תָּ֙צַר֙): &quot;אל&quot; בסגול
#[[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֖י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]] (ל=וְלָרֻאוּבֵנִ֨י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג כב|דברים ג,כב]] (ל?!=תְִּירָא֑וּם): חטף-חיריק באות תי&quot;ו?
#[[דברים ג/טעמים#ג כד|דברים ג,כד]] (ל=יְהֹוִ֗ה): נקודת חולם בשם הוי&quot;ה בתוך כתב־היד?
#[[דברים ד/טעמים#ד ז|דברים ד,ז]] (ל?!=בְּכָּל־קׇרְאֵ֖נוּ): דגש מיותר באות כ&quot;ף?
#[[דברים ד/טעמים#ד כא|דברים ד,כא]] (ל!=הִתְאַנֶּף־בִּ֖י): סגול באות נו&quot;ן
#[[דברים ד/טעמים#ד לה|דברים ד,לה]] (ל!=מִלְבַדּֽוֹ): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ד/טעמים#ד מ|דברים ד,מ]] (ל!=עַל־הַ֣אֲדָמָ֔ה): פתח (במקום קמץ) באות ה&quot;א הראשונה
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&gt;): חסרים המרכא ב&quot;אנכי&quot; והאתנח ב&quot;אלהיך&quot; לטעם העליון
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה ז|דברים ה,ז]] (ל!=לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂה־לְךָ֥֣): חסר קדמא באות שי&quot;ן לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יא|דברים ה,יא]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֨ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=שֵׁ֣֤שֶׁת): מונח לטעם העליון לפני מהפך לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=יָמִ֣ים): חסר פשטא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יג|דברים ה,יג]] ל!=(לַיהֹוָ֣֥ה): מונח לטעם העליון לפני מרכא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יד|דברים ה,יד]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל=תִּֿרְצָֽח): חסר טפחא לטעם התחתון{{הערה|ברויאר הציע שהקו המאונך תחת האות צד&quot;י משמש בכתי&quot;ל כטפחא וסילוק כאחד.}}
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל!=תִּֿנְאָֽ֑ף): סילוק לטעם העליון לפני אתנח לטעם התחתון
#[[דברים ו/טעמים#ו ג|דברים ו,ג]] (ל!=אֲבֹ֙תֶיךָ֙): הפשטא מלעיל נכתבה באות בי&quot;ת (במקום באות תי&quot;ו)
#[[דברים ז/טעמים#ז ח|דברים ז,ח]] (ל!=וּמִשָּׁמְר֤וּ): נקודת שורוק באות וי&quot;ו האחרונה (במקום חולם)
#[[דברים ח/טעמים#ח ג|דברים ח,ג]] (ל!=אֶת הַמָּן֙): חסר מקף
#[[דברים ט/טעמים#ט ג|דברים ט,ג]] (ל!=וְהַֽאַבַדְתָּם֙): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[דברים י/טעמים#י א|דברים י,א]] (ל!=שְׁנֵֽי־לֻוחֹ֤ת): בנקודות שורוק למרות הכתיב המלא וי”ו
#[[דברים י/טעמים#י ו|דברים י,ו]] (ל=נָֽסְע֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים י/טעמים#י טו|דברים י,טו]] (ל!=הַזֶּה): חסר סילוק
#[[דברים י/טעמים#י כב|דברים י,כב]] (ל!=מִצְרָ֑יְמָהּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[דברים יב/טעמים#יב ב|דברים יב,ב]] (ל!=רַעֲנָן): חסר סילוק
#[[דברים יב/טעמים#יב ג|דברים יב,ג]] (ל!=אֶת־מִזְבּחֹתָ֗ם): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[דברים יב/טעמים#יב ה|דברים יב,ה]] (ל=שָֽׁמָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים יב/טעמים#יב ל|דברים יב,ל]] (ל?=לֵאמֹ֗ר* או לֵאמֹ֨ר): טעם רביע או טעם קדמא?{{הערה|נראה שנקודת החולם התחברה לאות מ&quot;ם ולכן נראית כמו קדמא.}}
#[[דברים יב/טעמים#יב לא|דברים יב,לא]] (ל?!=כָּל־תּוֹעֲבַ֨ת): כ&quot;ף דגושה?
#[[דברים יג/טעמים#יג י|דברים יג,י]] (ל?=יָֽדְךָ֛): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים יג/טעמים#יג טו|דברים יג,טו]] (ל!=וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֧): &quot;וְחָקַרְתָּ֧&quot; בטעם דרגה (במקום תביר)!
#[[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]] (ל?=אֶת־יֹֽשְׁבֵ֛י): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים טו/טעמים#טו ט|דברים טו,ט]] (ל!=עִם לְבָבְךָ֨): חסר מקף
#[[דברים טז/טעמים#טז ג|דברים טז,ג]] (ל?=תִּזְכֹּר֔): בטעם זקף קטן (במקום רביע)?
#[[דברים יז/טעמים#יז ז|דברים יז,ז]] (ל!=מִּקִּרְבֶּֽךָ): מ&quot;ם דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח ד|דברים יח,ד]] (ל=תִּתֶּן־לּֽוֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח יד|דברים יח,יד]] (ל?!=נָ֛תַן): בנקודת תביר (במקום מרכא)?
#[[דברים כ/טעמים#כ יב|דברים כ,יב]] (ל?!=עָלֶֽיהָּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א?
#[[דברים כא/טעמים#כא יא|דברים כא,יא]] (ל!=וְרָאִיתָ֙): חסר פשטא מלעיל
#[[דברים כא/טעמים#כא יג|דברים כא,יג]] (ל=וְהֵסִ֩ירָה֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[דברים כא/טעמים#כא יח|דברים כא,יח]] (ל!=וְיסְּר֣וּ): חסר חיריק באות יו&quot;ד
#[[דברים כב/טעמים#כב יח|דברים כב,יח]] (ל=וְלָֽקְח֛וּ): געיה ובתיר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים כב/טעמים#כב יט|דברים כב,יט]] (ל!=לְשַּׁלְּחָ֖הּ): שי&quot;ן דגושה
#[[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]] (ל!=שַׁלְּחָ֖הֿ): סימן רפה באות ה&quot;א (במקום מפיק)
#[[דברים כג/טעמים#כג יב|דברים כג,יב]] (ל!=הַֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[דברים כג/טעמים#כג יג|דברים כג,יג]] (ל=שָׁ֖מָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים כג/טעמים#כג יח|דברים כג,יח]] (ל!=יִשְׂרָאֵל): חסר סילוק
#[[דברים כד/טעמים#כד י|דברים כד,י]] (ל!=בְרֵֽעֲךָ): חסר טעם הטפחא
#[[דברים כד/טעמים#כד טז|דברים כד,טז]] (ל!=אִ֥יש): חסרה נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברים כה/טעמים#כה יח|דברים כה,יח]] (ל!=אַֽחַרֶ֔יךָ): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[דברים כה/טעמים#כה יא|דברים כה,יא]] (ל?!=וִקָֽרְבָה֙): חסרה נקודה שנייה לשווא באות וי&quot;ו?
#[[דברים כז/טעמים#כז יד|דברים כז,יד]] (ל?=וְאָֽמְר֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים כח/טעמים#כח א|דברים כח,א]] (ל?!=תִּשְׁמַּע֙): מ&quot;ם דגושה?
#[[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל!=בְהַמְתְּךָ֖): פתח באות ה&quot;א
#[[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

ב. מתיגת הזקף
#[[דברים י/טעמים#י ב|דברים י,ב]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יב/טעמים#יב א|דברים יב,א]] (ל=כָּל־הַיָּמִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יג/טעמים#יג יב|דברים יג,יב]] (ל=וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ח|דברים יז,ח]] (ל=אֶל־הַמָּק֔וֹם): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ט|דברים יז,ט]] (ל=וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט): אין מתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[דברים כב/טעמים#כב טז|דברים כב,טז]] (ל-כתיב!=הַֽנַּעַרָ֖): חסרות נקודות החטף באות עי&quot;ן
#[[דברים כח/טעמים#כח כז|דברים כח,כז]] (א-כתיב!=וּבַעְפֹלִ֔ים): אין דגש באות עי&quot;ן, כך שחסר דגש באות טי&quot;ת בקרי &quot;וּבַטְחֹרִ֔ים&quot;
#[[דברים כח/טעמים#כח ל|דברים כח,ל]] (א-כתיב!=יִשְׁגָלֶ֔נָּה): אין דגש באות גימ&quot;ל, כך שחסר דגש באות כ&quot;ף בקרי &quot;יִשְׁכָבֶ֔נָּה&quot;
#[[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]] (א=וּצְבֹיִי֔ם): מקום החיריק לעומת הטעם (אין הערת כתיב)

==מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בתורה''' בכתי&quot;ל או בכתר ארם צובה. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בספרי הנביאים וכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבראשית}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (33 פריטים): [[בראשית א/טעמים#א יח|א,יח]] (א[ס],ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל); [[בראשית ב/טעמים#ב יב|א,יב]] (א[ס],ל=וּֽזֲהַ֛ב); [[בראשית ב/טעמים#ב כג|א,כג]] (ל=לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (א[ס],ל=תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה); [[בראשית י/טעמים#י ג|י,ג]] (ל=אַשְׁכֲּנַ֥ז); [[בראשית יב/טעמים#יב ג|יב,ג]] (ל=וַאֲבָֽרֲכָה֙); [[בראשית יח/טעמים#יח כא|יח,כא]] (א[ס],ל=אֵֽרֲדָה־נָּ֣א); [[בראשית כב/טעמים#כב יח|כב,יח]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כד/טעמים#כד ס|כד,ס]] (ל=וַיְבָרֲכ֤וּ); [[בראשית כה/טעמים#כה כב|כה,כב]] (ל=וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו ד|כו,ד]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז יט|כז,יט]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כז/טעמים#כז כט|כז,כט]] (ל=וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ); [[בראשית כז/טעמים#כז לא|כז,לא]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז לג|כז,לג]] (ל=וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (א[ס]=הַֽבֲרָכָ֨ה); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז מא|כז,מא]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח ו|כח,ו]] (א[ס],ל=בְּבָרֲכ֣וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח יד|כח,יד]] (ל=וְנִבְרֲכ֥וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ג|כט,ג]] (א[ס],ל=וְגָלֲל֤וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ח|כט,ח]] (ל=וְגָֽלֲלוּ֙); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (ל=בָּרֳהָטִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (א[ס],ל=בְּשִֽׁקֲת֣וֹת); [[בראשית ל/טעמים#ל מא|ל,מא]] (ל=בָּרֳהָטִ֑ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (ל=עַל־גֹּֽזֲזֵ֤י); [[בראשית מח/טעמים#מח ט|מח,ט]] (ל=וַאֲבָרֲכֵֽם); [[בראשית מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (ל=וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם); [[בראשית מט/טעמים#מט כג|מט,כג]] (ל=וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמות}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (16 פריטים): [[שמות ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (ל=נֵֽלֲכָה־נָּ֞א); [[שמות ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=אֵ֣לֲכָה); [[שמות ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=נֵ֣לֲכָה); [[שמות ז/טעמים#ז כז|ז,כז]] (א[ס]=בַּֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ז/טעמים#ז כט|ז,כט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ח/טעמים#ח א|ח,א]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ד|ח,ד]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א[ס],ל=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֗ים); [[שמות ח/טעמים#ח ח|ח,ח]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ט|ח,ט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (א[ס]=הָֽרֲוָחָ֔ה); [[שמות טו/טעמים#טו י|טו,י]] (ל=צָֽלֲלוּ֙); [[שמות כג/טעמים#כג כט|כג,כט]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֛נּוּ); [[שמות כג/טעמים#כג ל|כג,ל]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֖נּוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בויקרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (4 פריטים): [[ויקרא ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֔נָּה); [[ויקרא ו/טעמים#ו יט|ו,יט]] (ל=יֹאכֲלֶ֑נָּה); [[ויקרא ט/טעמים#ט כג|ט,כג]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[ויקרא י/טעמים#י י|י,י]] (ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבמדבר}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (18 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (א[ס]=הַקֳּהָתִֽי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א[ס]=אֶת־הַקֳּעָרֹ֤ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ה/טעמים#ה יח|ה,יח]] (ל=הַמְאָֽרֲרִֽים); [[במדבר ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַמְאָֽרֲרִ֑ים [1]); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים [2]); [[במדבר ה/טעמים#ה כז|ה,כז]] (ל=הַמְאָֽרֲרִים֙); [[במדבר ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=תְבָרֲכ֖וּ); [[במדבר ו/טעמים#ו כז|ו,כז]] (ל=אֲבָרֲכֵֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז לב|טז,לב]] (ל=כׇּל־הָרֲכֽוּשׁ); [[במדבר יח/טעמים#יח י|יח,י]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[במדבר יח/טעמים#יח יג|יח,יג]] (ל=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[במדבר כג/טעמים#כג יח|כג,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[במדבר כג/טעמים#כג כה|כג,כה]] (ל=תְבָרֲכֶֽנּוּ); [[במדבר כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (ל=מְבָרֲכֶ֣יךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה יח|כה,יח]] (א[ס]=כִּ֣י צֹרֲרִ֥ים); [[במדבר לב/טעמים#לב לה|לב,לה]] (ל=וְיָגְבֳּהָֽה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר לג/טעמים#לג נה|לג,נה]] (ל=וְצָרֲר֣וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברים}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (9 פריטים): [[דברים ה/טעמים#ה כג|ה,כג]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[דברים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=הֹלִֽיכֲךָ֜); [[דברים ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (ל=הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜); [[דברים טו/טעמים#טו כ|טו,כ]] (ל=תֹאכֲלֶ֙נּוּ֙); [[דברים טו/טעמים#טו כב|טו,כב]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[דברים כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (ל=וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ); [[דברים כח/טעמים#כח לט|כח,לט]] (א=תֹאכֲלֶ֖נּוּ); [[דברים כט/טעמים#כט ז|כט,ז]] (א=הַֽמֲנַשִּֽׁי); [[דברים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסֹבֲבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנֲנֵ֔הוּ); [[דברים לב/טעמים#לב יח|לב,יח]] (א=מְחֹלֲלֶֽךָ); [[דברים לב/טעמים#לב לו|לב,לו]] (א=כִּֽי־אָ֣זֲלַת).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)==

===הגדרות יסוד ושיטת ברויאר===

הַגַּעְיָה (שנקרא גם &quot;מאריך&quot; או &quot;מעמיד&quot; או &quot;מתג&quot;), קו מאונך קטן מתחת לאות, הנכתב בדרך כלל בשמאלו של הניקוד – הוא הסימן היחיד שאי-אפשר לשחזר אותו בוודאות כמעט-מוחלטת בכל מקום בחלקים החסרים בכתר ארם צובה. קושי זה שייך בעיקר בגעיה הקלה,{{הערה|המצב שונה בסוגים אחרים של געיות, כגון הגעיות הכבדות בהברות סגורות, שבשבילן יש כללי מסורה מובהקים וסימונן בכתבי־היד הטברנים כמעט זהה. לגבי סימון הגעיות בכתי&quot;ל סיכם ייבין: &quot;בגעיות דומה הוא ל'''א''' בכעט בשלמות בכל סוגי הגעיה הכבדה וגעית־שוא, ועל פי רוב גם בגעיה לתיקון הקריאה, אך מרבה הוא מ'''א''' בסימון הגעיות הקלות לסוגיהן&quot; (נו.3, עמ' 358).}} שלפי הכללים מנוקדת בתנועה פתוחה גדולה או קטנה שאינה סמוכה לטעם.{{הערה|ראו ייבין, טו.1 עמ' 138; כהן, פרקי מבוא מלכים, הערה 7.}}

על פי שיטת הרב ברויאר, הגעיה באה &quot;לציין נחץ משני הנוסף על ההטעמה העיקרית. נחץ הוא הטעמה שאיננה מבוצעת על ידי נגינה, להבדיל מן ההטעמה המסומנת בטעמים, המבוצעת על ידי נגינה... בעל הקריאה צריך להטעים את ההברה הזו בהטעמה משנית, וההטעמה העיקרית במילה היא בהברה המוטעמת.&quot;{{הערה|מתוך &quot;הנחיות לקורא&quot; בראש תיקון קוראים חורב בשיטת ברויאר, עמ' יז; הדברים מבוססים על מה שכתב ברויאר ב'''טעמי המקרא''', עמ' 173.}} ואולם ישראל ייבין הציע תיאור רחב ועשיר יותר לתפקידן של כלל הגעיות, והדגיש את מקומן במערכת הנגינה של הטעמים:

:בדרך כלל מציאותה של געיה מן הגעיות בתיבה קשורה בשני סוגי גורמים: א. התנאים '''המוסיקליים''' של התיבה, היינו: באיזה טעם התיבה מוטעמת, מן המשרתים או מן המפסיקים, מה הם הטעמים שלפניה ושלאחריה; ב. התנאים '''הפונטיים''' של התיבה, היינו: אם יש בה עיצורים חלשים מאיזו בחינה שהיא, כגון עיצורים גרוניים, עיצורים דומים, וכיוצא באלו, וכן אם יש תנאים פוניטיים כאלה, בגללם יש לחשוש שעיצור כלשהוא עלול לא ליהגות כראוי. פעולתם של שני גורמים אלה מותנים במבנה התיבה להברותיה, אם הן פתוחות או סגורות, ומה מרחקן מן ההברה המוטעמת.

:לפי זה נוכל לקבוע: אם תיבה באה בתנאים מוסיקליים מסוימים והיא בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''מוסיקלי''', וכך הן רוב הגעיות.

:ואם תיבה יש בה עיצורים מסויימים ויש חשש שלא ייהגו כראוי, והתיבה בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''פוניטי''', והן מיעוט הגעיות.

:יש כמה סוגים, שבהם אין לנו ודאוּת בטיב הגעיה אם פוניטית היא אם מוסיקלית... אמנם, ידיעתה או אי־ידיעתה של מהות הגעיה פירושה אך ורק ידיעה או אי־ידיעה של סיבת הגעיה, אם הוטעמה געיה זו מסיבה מוסיקלית או פוניטית. אין פירושה, כמובן, ידיעה של מהות הגעיה גופה; שכן אין לנו כל יסוד להניח שגעיה מוסיקלית וגעיה פוניטית שונות זו מזו במהותן או בדרך השמעתן. ההבחנה בין הגעיות משמעותה אך ורק בהחנה במקורן ובסיבתן.{{הערה|ייבין, יא.5, עמ' 92-93.}}

הרב ברויאר לא מצא צורך לשחזר את הגעיות הקלות בכתר, כי אין לדעתו שיטה אחת מובהקת לסימון געיות קלות שאותה חייבים לבצע במלואה ע&quot;פ המסורה: אין חובה לסמן געיה קלה בכל תיבה שראויה לכך, וגם אם נטייתו של הסופר היא לסמן אותן בתיבות בעלות מבנה מסויים – תמיד יהיו גם חריגים, בגלל שלא מדובר על חובה אלא על נטייה. ואלה דבריו בהרחבה מתוך מאמר שנכתב בעקבות הוצאתו של הכרך הראשון למקראות גדולות הכתר:

:לאמיתו של דבר, אין כל מחלוקת בין המהדירים של שתי המהדורות האלה, אלא מר אמר חדא ומר אחר חדא ולא פליגי. פרופ' כהן ביקש למסור לציבור את נוסח המקרא על פי הכתר, ואין איש יכול לשלול את הערך למסור ואת החשיבות של מפעל כגון זה, ואילו אני בקישתי למסור לציבור את נוסח המקרא, כפי שהוא ראוי להיות נכתב ונקרא – הלכה למעשה; וגם זו היא משימה שאי אפשר לשלול את חשיבותה. אולם הבדל זה שבין מגמות שתי המהדורות גורר אחריו הבדל של מהות. פרופ' כהן העתיק את נוסח בן-אשר, משום שבן-אשר היה גדול המסרנים והנקדנים והמגיהים, שלא קם כמוהו לפניו ולאחריו. משום כך היה רשאי להעתיק את נוסח הכתר כמות שהוא. ואילו אני העתקתי את נוסח בן-אשר, משום שרק הנוסח הזה ראוי להיות נכתב ונקרא הלכה למעשה; שהרי כל ישראל כבר קיבלו על עצמם את נוסח הנמקרא על פי שיטת בן-אשר. משום כך יכולתי להעתיק את נוסח הכתר רק בתחום הכתיב וכן גם ברוב העניינים הנוגעים לניקוד ולטעמים. כנגד זה לא יכולתי להעתיק מן הכתר את נוסח הגעיות הקלות וגעיות 'היה', 'חיה'. שכן בתחום זה לא היתה לבן אשר שיטה עקיבה וחד משמעית, אלא 'נטיות' בלבד... אכן יש בכתר רבבות תיבות, שנוסח הגעיות הקלות שבהן איננו מביע את דעתו המחייבת של בן אשר; ובן אשר עצמו היה מודה, שמי שסוטה ממנהגו באותן תיבות אינו משתבש, ולא עוד, אלא הוא עצמו היה משנה ממנהגו בתיבות אלה, אילו ניקד טופס נוסף של המקרא. משום כך &quot;שיטה&quot; זו של בן-אשר – שלאמיתו של דבר איננה בגדר שיטה כלל – איננה כדאי לדחות מפניה את השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר. לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר; שכן ישראל קיבלו על עצמם את שיטת בן-אשר במקום שההן שלו הן, והלאו שלו לאו – ולא במקום שהן ולאו רפיא בידיה, ושניהם כאחד טובים.

:וראוי לציין כאן עוד: הכתר לא הגיע לידינו בשלמות, אלא חסרים בו ספרים אחדים, ביניהם כמעט כל התורה. בספרים אלה אין המהדיר יכול להעתיק את נוסח בן-אשר מן הכתר, אלא הוא חייב לשחזר את הנוסח הזה, כפי שהוא עולה מאליו מתוך המסורה ומתוך כתבי היד הקרובים לכתר. אולם דבר זה הוא אפשרי רק באותם התחומים, שבהם היתה לבן-אשר דעה ברורה ומחייבת – לכאן או לכאן. כנגד זה אי אפשר לשחזר את נוסח בן-אשר בתחום הגעיות הקלות; שהרי בן-אשר בעצמו לא היה מסוגל לשחזר את הנוסח שלו בתחום זה – אילו אבד מידיו הכתר, כדרך שהוא אבד מידינו. משום כך זו תהיה דרכו של המהדיר שלנו בספרים, שהכתר לא נשתמר בה: הוא יעתיק את נוסח הגעיות הקלות מתוך כתב-יד לנינגרד, אך יבצע בו שינויים אחדים כדי להתאימו במידת האפשר לשיטת בן-אשר. אולם נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר. ודבר זה לא ישתנה בהרבה גם אחרי שייעשו בו השינויים המוצעים. ואילו קבלתי גם אני את הנוסח הזה, הייתי מורה בזה לכל 'בעלי הקריאה' בבתי כנסיות ובבתי מדרשות: עליהם לקרוא בציבור את נוסח הגעיות הקלות, כפי שעלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד – שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות... ורק הנוסח הזה, שלאמיתו של דבר איננו אלא נוסח כלאיים של סופר קדמון וחוקר בן זמננו – רק הוא הנוסח הנכון, המתאים למסורה. וכדאי הוא הנוסח הזה לדחות מפניו את הנוסח הברור והיציב, שכל ישראל כבר קבלו על עצמם זה דורות רבים. אני לא הייתי מסוגל להורות כך לציבור, וספק בעיניי אם פרופ' כהן עצמו היה מסוגל לכך.{{הערה|מרדכי ברויאר, &quot;מהדורה חדשה של מקראות גדולות&quot;, '''עמודים''' מא,ב (תשנ&quot;ג), עמ' 72-77. המובאה כאן מתוך עמ' 74-75, בדיוק באותו היקף שכבר צוטט ע&quot;י מנחם כהן בראש פרקי המבוא למלכים (עמ' *1-*2). לאחר הציטוט העיר כהן: &quot;עד כאן לשונו של הרב ברויאר, והיא אמנם משקפת בצורה תמציתית את עיקרי תפישתו בנושא שלפנינו, כפי שהביעה במקומות שונים.&quot;}}

לכן העתיק הרב ברויאר את הגעיות בכתר כפי שהן (ובמקומות שהכתר חסר העתיק מכתי&quot;ל), ואחר כך הוסיף עליהן געיות קלות נוספות בעקביוּת בכל תיבה שראויה לכך (וכמו שמקובל בדפוסים). את התוספות ציין על ידי קו קצר במיוחד, כדי להבחין בינן לבין הגעיות שמקורן בכתבי־היד עצמם. מטרתה של הוספת הגעיות בכל תיבה הראויה לכך בידי הרב ברויאר הייתה כמובן לעזור לקורא לבצע &quot;נחץ משני&quot; כראוי ובעקביות.

===הביקורת על שיטת ברויאר===

ב&quot;מקראות גדולות הכתר&quot; מתחו ביקורת מפורטת על שיטתו של הרב ברויאר בעניין הגעיות. בפרקי המבוא שהקדיש לנושא זה בסוף כרך מלכים, ביקש מנחם כהן להוכיח חמש נקודות חשובות המכוונות מול יסודות שיטתו של הרב ברויאר, וכך סיכם אותן:

:א. שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו.
:ב. שלא זו בלבד שאין ריבוי הגעיות דהאידנא הולם את שיטתו של בן-אשר, אלא שהוא זר גם למעגל המסירה של 'נוסח המסורה' בכללותו, כפי שעולה מכתבי היד שנכתבו במעגל זה במשך מאות שנות מסירה בימי הביניים.
:ג. ששיטת ריבוי הגעיות נולדה ונתקיימה במשך מאות שנים במרחב מחיה של נוסחים הרחוקים מ'נוסח המסורה' גם מבחינות אחרות: בנוסח האותיות ובנוסח הניקוד והטעמים.
:ד. שהרכבת שיטת ריבוי הגעיות על 'נוסח המסורה' היא הרכבה מלאכותית, שנעשתה לראשונה בעידן הדפוס ע&quot;י יעקב בן חיים, מהדיר מהדורת היסוד הראשונה של 'מקראות גדולות', מתוך אי-הכרה מספקת של הנושא.
:ה. שבעידן הדפוסים עברה השיטה שינויים בעניינים מהותיים ע&quot;י מהדירים בעלי השפעה בתקופות שונות, ואין כל הצדקה להגדיר את סימון הגעיות שבדפוסים &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה עידן ועידנים&quot; כלשונו של הרב ברויאר.

הניתוח המרשים שעשה כהן אח&quot;כ (על בסיס דגם של ממצאי הגעיות בחלק מספר מלכים בכתר) מאושש את חמשת הטיעונים שלו, ולגבי ההוכחות שלו לנקודות ב'-ד' אין מה להוסיף, כי ברור שמדובר על עובדות היסטוריות. אמנם הנקודות הרלוונטיות ביותר בשביל מהדורת מקרא הן דווקא הראשונה והחמישית. ולמרות שכהן אכן הצליח להוכיח את נקודות א' וה' כפי שהוא ניסחן, אין בניסוחן כדי לעשות צדק מלא בנושא שלנו, וניתן להסתייג בכל אחת מהן במידה ניכרת.

בנקודה הראשונה כתב כהן: &quot;שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו&quot;. לגבי החלק האחרון של המשפט ברור לגמרי שכהן צודק: בן-אשר עצמו לא היה מסמן געיות כמו דפוסי ימינו. ולגבי החלק הראשון של המשפט, הביא כהן ממצאים מרשימים על סימון הגעיות בכתר כדי להוכיח שבן-אשר אכן פעל לפי שיטה.

אמנם לגבי &quot;השיטה&quot; שלפיה פעל בן-אשר לפי כהן, כדי לגלות את נקודת התורפה שבקביעה זו יש להצביע קודם כל על העובדה שביקורתו של כהן התמקדה על שיטת הרב ברויאר באופן ישיר, ואילו רק בהערה אחת הזכיר כהן שגם ישראל ייבין אחז באותה עמדה זו בדיוק: &quot;הרב ברויאר איננו בודד בהנחה זו. למרבה הפליאה נוקט בה גם פרופ' ישראל ייבין (ראה ייבין, כא&quot;צ, ע' 139). ייבין עצמו בדק את כל הממצא ב'כתר' (ראה שם, ע' 140) וספר בכל המקרא רק כ-35 תיבות המסומנות בגעיה קלה בטעמים מחברים, מתוך אלפי תיבות בטעמים כאלה במבנה של געיה קלה. תמוה הדבר, כיצד אפשר ליישב ממצא כזה עם ההנחה בדבר חוסר שיטתיות&quot;.{{הערה|כהן, שם, הערה 8.}}

כל &quot;פליאה&quot; ו&quot;תמיהה&quot; אומרת דרשני, ובמיוחד כשמדובר בספר כמו זה של ייבין, שבו הקדיש שני חלקים מלאים ומפורטים (מתוך חמישה חלקים בספר כולו) הכוללים ניתוח קפדני של אלפי נתונים לגבי תופעת הגעיות בכתר (חלק שני על הגעיה בכ&quot;א הספרים, וחלק רביעי על הגעיה בספרי אמ&quot;ת). ולכן ראוי להביא את דברי ההסבר הכלליים של ייבין לשיטתו, שנכתבו מיד לאחר שהתייחס אל כללי הגעיה הקלה שנוסחו בדורות האחרונים (ובמיוחד ע&quot;י יצחק בער):

:מכל זה מסתבר, שאין להניח קיום שיטה מיוחדת של ב&quot;א בהטעמת הגעיה הקלה. רק זה בלבד נכון: בעוד שבער דורש לסמן את הגעיה הקלה בכל מקום לפי כללים מסוימים, כתבי־היד העתיקים, ו''א'' והקרובים לו בכללם, מסמנים אותה אמנם לפי אותם כללים, אבל לא בכל מקום, אלא לפרקים בלבד, ומידת סימונה שונה בכתבי־היד השונים.

:אם נבדוק את שיטת הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' נראה, מצד אחד, חוסר כל עקיבות, כלומר: נוכל למצוא עשרות דוגמות זהות במבנן ובהטעמתן, שבאחת מהן יש געיה ובחברתה אין. מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה; אך כנראה שבשום מקום לא היתה ארוכה עד כדי כך, שיראו המנקדים '''חובה''' לעצמם לסמנה (כמו בסוגי הגעיות הכבדות), ומשום כך היה סימונה ענין של '''רשות'''...

:ההבדל בין שיטת סימון הגעיות הקלות בכתבי־היד העיתיקים ו''א'' בכללם ובין שיטתו של בער אינו אפוא הבדל בעקרון אלא הבדל בדרגה, ושיטת בער אינה אלא התפתחות וסימון מלא של השיטה הנוהגת בכתבי־היד העתיקים.

:אך הדברים אמורים בכללים: בתיבות ובסוגי ההברות הראויות לגעיה קלה; בפרטים יש דברים בשיטת בער שאינם נוהגים ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים. בייחוד כך הדבר בתיבות ראויות לשתי געיות. ב''א'' והקרובים לו נוהגת בדרך כלל שיטת ההעדפה של געיה אחת מן השתיים, ואילו בער קובע שיש לסמן את שתיהן.{{הערה|ייבין, טו.5,7, עמ' 140-141.}}

אם כן, ייבין כבר התייחס כבר מזמן לאותה תופעה בדיוק שהציג כהן בבהירות רבה בפרקי המבוא שכתב על הגעיות, דהיינו לתלוּת הסטטיסטית החזקה הקיימת בין סימון הגעיה לבין מבנֶה התיבה וטעמה. אכן יש צירופים של צורות וטעמים שבהם הנטייה לסימון געיה או לאי-סימונה חזקה מאוד, ולפעמים אפילו מתקרבת או מגיעה לעקביות גמורה. ולגבי הטעמים, ברור שהסביבה המוסיקלית משפיעה מאוד על נטייתו של הסופר, ולכן ההבדל הבולט לעין בין סימון הגעיה בטעמים מפסיקים ואי-סימונה בטעמים מחברים.

אבל בסופו של דבר, ניתן תמיד להגדיר קטגוריות של מלים במבנה מסוים ובטעמים מסוימים ולקבוע להם כלל, ואז לחפש מכנה משותף לחריגים וליוצאים מן הכלל כדי לקבוע חוק מיוחד גם בשבילם, עד שרק נשארים חריגים בודדים ומעטים. השאלה האמתית היא לא לגבי הנתונים עצמם אלא עניין של הגדרה: האם לראות במציאות זו &quot;נטיות&quot; או &quot;שיטה&quot;? זוהי המחלוקת האמתית בין ייבין וברויאר מצד אחד, לבין כהן בצד השני.

אור נוסף על מחלוקת זו באה משלושה כיוונים שנידונו בפרקי המבוא של כהן: הסביבה המוסיקלית, דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל, ואחוזי הדיוק האפשריים בשחזור החלקים החסרים בכתר.

===הסביבה המוסיקלית===

לגבי הסביבה המוסיקלית, כהן טרח לדחות את עמדתו של ברויאר לגבי העדר ביצוע המוסיקלי של הגעיה:

:הסימון, התלוי בסוג הטעם, מלמד על הגורמים העומדים באחרי השיטה: הסימון משקף ביצוע מוסיקלי. ומשמעות הדברים היא: בן-אשר סימן רק את אותם המקומות שמסורת ההגייה והנגינה, שאותה הוא בא להנציח, הצדיקה סימון מוסיקלי. הביצוע המוסיקלי במקומות אלו לא עמד בפני עצמו, אלא תלוי היה בטעם העיקרי, ושימש לו מעין הוכחה או קישוט. הרב ברויאר בספרו 'טעמי המקרא', קובע, כי &quot;הגעיה מורה על נחץ משני שאינו מבוצע על ידי ניגון&quot;. קביעה זו אמנם נכונה היא לשיטת סימון הגעיות המבוצעת במהדורת ברויאר, שאין בה שום הבחנה בין טעמים... אבל בשום פנים אין לומר את הדברים על שיטה כשיטתו של בן אשר, שתלותו של הסימון בסוג הטעמים היא קו יסוד שבה.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *8.}}

ביקורת זו אמנם נכונה, אבל דווקא בנושא הביצוע המוסיקלי חרג ברויאר משיטתו של ייבין, חריגה שגם התאים לאופי המהדורה שלו (כמו שכתב כהן ובצדק). נביא שוב את דבריו של ייבין (אבל הפעם נתמקד רק בהסבר אחד מסויים):

:מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה...

לסיכום, כהן כרך ביחד את דחיית התפקיד המוסיקלי של הגעיה, ואת הטענה שסימונן של געיות במקומות מסויימים היה עניין של נטייה ורשות, ולא חובה. את שני הטיעונים שקשר ביחד גם דחה ביחד, ובמקומם טען שלגעיה יש תפקיד מוסיקלי ולכן סימונה בגדר חובה תמיד. אמנם אין ההגיון מחייב שתפקיד מוסיקלי פירושו גם חובת ציון מוחלט, כי ככל שהביצוע המוסיקלי קצר יותר ופחות מובהק, גם הנטייה לסמנו תהיה פחות. וזוהי בדיוק עמדתו של ייבין. כל עוד שתי העמדות מצליחות להסביר את הנתונים – אין דרך להכריע ביניהן, וכל הכרעה תהיה בעצמה בגדר &quot;נטייה&quot;.

===דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל===

לגבי דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות, ברויאר טען ש&quot;נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר&quot;. הוא אף הוסיף וטען על נקדנו של כתי&quot;ל ש&quot;נוסח הגעיות הקלות... עלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד, שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות&quot;. לעומתו הוכיח כהן באופן מאלף שכל נטיותיו של הכתר בסימונן של געיות בטעמים מסויימים – משותפות הן לכתי&quot;ל, רק במידה שונה: בטעמים המפסיקים, יש בכתי&quot;ל בדרך כלל יותר מלים מכל סוג עם געיה, ופחות מלים מכל סוג בלי געיה. בטעמים המחברים שני כתבי־היד הם בעצם זהים לגמרי: אין בהם כמעט געיות בכלל. וכך מסביר כהן את הדמיון הרב הזה:

:סופרו נקדנו של כ&quot;י '''ל'''... פעל בסביבת ספרי מקרא הקרובים לנוסח בן-אשר, ויש לראותו כאחת החוליות הראשונות בשלשלת המעתיקים, שפעלו במעגל המסירה של נוסח המסורה הטברני לאחר תקופת בעלי המסורה. מעתיקים אלו הם שהעבירו לדורות הבאים את דמות דיוקנו של 'נוסח המסורה', ולפיכך מן הראוי שנשים לב לתוצאות עבודתם.

:אשר למעתיקו-נקדנו של כ&quot;י '''ל''', הרי הרב ברויאר עצמו מודה, שתוצאות עבודתו של נקדן זה בתחום הניקוד והטעמים הן טובות עד כדי כך, שהיה ראוי לשמש מקור מרכזי בשיחזור נוסח ה'כתר' במקומות החסרים. להלן נראה, שיש להתיחס ביתר רצינות גם לנוסח הגעיות שלו, העומד, בעיקרו של דבר, על אותו בסיס שיטתי כנוסח ה'כתר', ובשום פנים אין לומר שמקורו בסימונים שרירותיים של נקדנו. כבר הזכרנו במבואנו למהדורת הכתר, שניקודו של כ&quot;י '''ל''' נעשה בשני שלבים, שלב ההעתקה ושלב ההגהות, ורק בשלב השני היה לפניו ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו. לפי ספר זה הגיה את הניקוד והטעמים, ובעיקר את הגעיות. עצם ההגהה של הגעיות מלמדת, שהנקדן ייחס חשיבות לנוסח הגעיות, וקבעוֹ סופית לפי ספר שסמך עליו, ולא לפי שרירות לב. ואף שיש להניח, כי תהליכי תיקון, שאינם נעשים ע&quot;י מומחה, עלולים להותיר רישומן על התוצאה הסופית, אין הדבר נובע משרירות ליבו של המתקן, אלא משגגתו, והתמונה הכוללת תשקף בדרך כלל את מצע הטקסט שלפיו נעשו התיקונים.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *9-*10.}}

ביקורת זו על הרב ברויאר צודקת לגמרי, כפי שהנתונים שהביא כהן מכתי&quot;ל מוכיחים היטב. אמנם אינו דומה המגיה של כתי&quot;ל לבעלי המסורה בכבודם ובעצמם לגבי &quot;נטיות&quot; מול &quot;שיטה&quot;: תפקידו של מגיה הוא להשוות ולתקן, ולא לכתוב נוסח משלו. וגם אין בדמיון בין כתי&quot;ל לכתר חידוש גמור לגבי הנטיות או השיטות המשותפות לשני כתבי־היד, שהרי ישראל ייבין כבר נקט בעמדה דומה לגבי כלל כתבי־היד הקרובים לכתר:

:כל סוגי הגעיה הקלה, בכל סוגי ההברות ובתיבות מוטעמות בכל הטעמים (או כמעט כולם), מצויים ב''א'' (ובכתבי־היד הקרובים). אמנם אין הגעיות הללו מסומנות תמיד; בטעמים מסויימים כמעט שאינן מסומנות כלל ובטעמים אחרים הן אמנם מסומנות הרבה, אך לא בכל מקום...

:שנית, קשה לומר שב''א'' (או בכתבי־היד הקרובים) מצויה '''שיטה''' בהטעמת הגעיה הקלה. אמנם יוצאים הן הכלל יש גם בסוגים אחרים של געיות, אבל הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' חורגת עד כדי כך מכל כלל, שאין לתארהּ אלא תיאור סטאטיסטי.{{הערה|ייבין, טו.4, עמ' 139. יצויין שאף אמירתו של הרב ברויאר על בן-אשר, שאילו כתב טופס נוסף של המקרא לא היה מסמן תמיד את אותן הגעיות באותן המקומות, מבוססת לגמרי על הערה מפורשת של ייבין (חלק ב הערה 3, עמ' 140-141.}}

כלומר: אפשר בהחלט להצביע על הנטיות הדומות בסימון הגעיה בין כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בתוכם, בלי לקבוע שיש בכתר או בכתבי־היד האחרים שיטה מובהקת של סימון געיות כחובה מוחלטת.

===רמת הדיוק האפשרי בשחזור הגעיות===

לגבי אחוזי הדיוק האפשריים בשחזור הכתר, כהן הביא נתון כללי: &quot;ניסויי שיחזור מבוקרים שערכתי בחלקים השלמים לימדו אותי, שניתן להגיע לדיוק ממוצע של כ-95% בשיחזור נוסח הגעיות ב'כתר', הכל לפי אופי הטקסט המשוחזר. שיעור דיוק שכזה מצדיק הצדקה שאין למעלה ממנה את מעשה השיחזור כפתרון המדעי הנכון ביותר שראוי לנקוט בעניין זה.&quot;{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *21.}} בקטע שבחר כהן כדגם מספר מלכים, הייתה מלכתחילה זהות של כ-94% בין כתי&quot;א לכתי&quot;ל בגעיות הקלות והכבדות, ולאחר שנעשו תיקונים בנוסח כתי&quot;ל ע&quot;פ שיטת הכתר, עלה הדיוק לכדי 98%.

אין ספק אם כן שכתי&quot;ל מייצג היטב את אופי סימון הגעיות הכללי של כתבי־היד העתיקים, ושניתן להשתמש בו כבסיס לשחזור הגעיות בחלקים החסרים של הכתר ברמת דיוק גבוהה. וגם אין ספק שיש הצדקה מוחלטת למעשה שחזור כזה במהדורת מקרא ע&quot;פ הכתר, וכל מהדורה כזו (כגון &quot;מקראות גדולות הכתר&quot;) תהיה לברכה.

אבל בו בזמן צריך לקחת בחשבון את הפער המשמעותי בין רמת הדיוק בשחזור הגעיות לבין רמת הדיוק בשחזור הניקוד והטעמים ע&quot;פ כתי&quot;ל. כי אפילו אם תגיע רמת הדיוק בשחזור הגעיות בכתר ל-98%, עדיין מדובר על טעות סטטיסטית של לא פחות מגעיה אחת בכל 50 (וברמה של 95% על טעות של געיה אחת מכל 20). השחזור כשלעצמו מוצדק וחשוב, אבל הוא עדיין ברמה נמוכה בהרבה מרמת השחזור בניקוד ובטעמים. כל מי שבודק את הסטיות בניקוד ובטעמים בכתי&quot;ל מול החלקים הקיימים בכתר מתרשם מיד שמדובר על ניקוד או טעם אחד בלבד מתוך מאות ואלפים! ואת רובן של הסטיות (המעטות ממילא) בניקוד ובטעמים ניתן להסביר לפי מנהגים אופייניים לכתי&quot;ל.

הפער הגדול הזה בין תחום הניקוד והטעמים מצד אחד, לבין תחום הגעיות הקלות מצד שני, בולט כל כך, עד שקשה לדבר על שיטה מובהקת של חובה המשותפת לשני כתבי־היד. קשה להבין איך, אם בשלב ההגהות בכתי&quot;ל היה לפני המגיה &quot;ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו&quot;, שהוא הצליח לתקן את הניקוד והטעמים עד כדי כך שהם זהים לכתר כמעט לגמרי, ואילו לגבי הגעיות אחת מכל 10-20 תהיה שונה. סביר יותר להניח שסימון הגעיות בכתר עצמו, וכן בספר שהיה מונח לפני המגיה של כתי&quot;ל, הוא עניין של נטיות חזקות ומובהקות ע&quot;פ מסורת מוסיקלית שבעל פה ולא שיטה פורמלית של חובה.

על הקושי לתאר את שיטת בן-אשר באופן מדוייק עמד כהן בעצמו, כאשר כתב במסקנתו שאי-אפשר לשחזר את הגעיות באופן מושלם: &quot;לכל כלל יש יוצאים, ולכל רוב יש מיעוט, ובסעיפים מסוימים הכוחות שקולים, ולא תמיד יכולים אנו לעמוד על גורמי התופעות.&quot;{{הערה|שם, *24.}}

כדי להמחיש עוד יותר את הנקודה הזו, נביא שתי דוגמאות (אחת בטעם פשטא ואחת בזקף קטן). אין בדוגמאות אלו כל משמעות חדשה לגבי הנתונים הסטטיסטיים היבשים של כהן, שהם נכונים כשלעצמם ואין בהם כל דופי. אולם הן ממחישות עד כמה חוסר העקביות בסימון הגעיות בולט לעין עבור כל מי שקורא את כתבי־היד ושם לב לסימון הגעיות. הדוגמאות נלקטו תוך כדי עבודת ההגהה של ספר יחזקאל, אמנם שמנו לב גם בספרים קודמים לעשרות דוגמאות דומות ואף יותר מרשימות (אולם עד העבודה על יחזקאל לא רשמנו אותן וחבל):
*ז,ד: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֛י עָלַ֖יִךְ וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּ֣י דְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
*ז,ט: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּדְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מַכֶּֽה׃
*יח,ו: '''אֶל־הֶֽהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֵ֤שֶׁת רֵעֵ֙הוּ֙ לֹ֣א טִמֵּ֔א וְאֶל־אִשָּׁ֥ה נִדָּ֖ה לֹ֥א יִקְרָֽב׃
*יח,יא: וְה֕וּא אֶת־כׇּל־אֵ֖לֶּה לֹ֣א עָשָׂ֑ה כִּ֣י גַ֤ם '''אֶל־הֶהָרִים֙''' אָכַ֔ל וְאֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּֽא׃
*יח,טו: '''עַל־הֶהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ לֹ֥א טִמֵּֽא׃

הביטויים המקבילים בפסוקים המקבילים בולטים לעין הקורא. מדובר בהם על תיבות זהות במבנן ובטעמן, אמנם לפעמים בגעיה ולפעמים בלי געיה. וכמו שהם בולטים לעין הקורא, כך סביר שגם המסרן היה מודע לעובדת חוסר העקביות במקומות דומים ואף זהים. אין בכך כדי לגרוע כלל מהסטטיסטיקות של כהן; אבל יש בכך כדי להמחיש ש'''בנסיון להבחין בין {{קו תחתי|נטייה}} לבין {{קו תחתי|שיטה}}, ייתכן שחוויית הקריאה חשובה יותר מהסטטיסטיקות היבשות.''' תחושת הבטן של הקורא הרגיל בגעיות שבכתר היא שבנסיבות מסויימות יש (או אין) סבירות גבוהה למצוא געיה, אולם תמיד תיתכן הפתעה.

===סימון הגעיות בדפוסים===

עכשיו נעבור לנקודה החמישית והאחרונה שביקש כהן להוכיח, דהיינו מצב סימון הגעיות בעידן הדפוס, מאז מקראות גדולות דפוס ונציה. כהן היטיב להציג את השיטות המגוונות והמנוגדות שבדפוסים, שלפעמים אף באו ביחד בערבוביה בתוך אותו דפוס. את המציאות המבולבלת הזאת הִשווה כהן לְמה שכתב ברויאר על &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר&quot;. ביקורת זו מוצדקת, ותיאורו של ברויאר איננו נכון באופן כללי.

אמנם כדי לעשות צדק מלא בנושא זה, יש גם להצביע על מרכיב אחד חשוב ויציב, שעובר כחוט השני בכל הדפוסים מאז מקראות גדולות דפוס ונציה, דהיינו סימון הגעיה הקלה בעקביות, בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ. סימון עקבי זה משותף לכל השיטות שבאו לידי ביצוע בדפוסים השונים (כגון מצד אחד געיות קלות ולא כבדות ורק אחת בתיבה, או מצד שני געיות קלות וכבדות כאחד וייתכנו שתי געיות בתיבה אחת), וזה בדיוק המרכיב שהוסיף ברויאר במהדורתו.{{הערה|במג&quot;ה הוסיפו על חוסר השיטתיות שבדפוסים ביקורת נוספת על שיטת ברויאר בכך ש&quot;היא מצרפת, מחד, סימון שיטתי של געיות כבדות עם סימון שיטתי של געיות קלות כהיידנהיים, אבל מאידך איננה מקבלת סימון של שתי געיות בתיבה אחת, ובזה צועדת בדרכו של רש&quot;ד. נמצא, שמהדורת ברויאר לא זו בלבד שהיא מצרפת לנוסח בן אשר שיטת געיות זרה לו, אלא שהיא גם מציעה דמות כוללת של נוסח געיות, שלא היתה קיימת מעולם, לא בספר מספרי הדפוס ולא בכתבי היד...&quot; (כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *15). ביקורת זו נראית מוגזמת קודם כל בגלל שאי־סימון שתי געיות בתיבה אחת הוא סימן מובהק של המסורה: &quot;תיבה אפשר שתהיה ראויה לשתי געיות, בין מסוגים שונים... ובין מסוג אחד... כשבתיבה שתי הברות רצופות הראויות לגעיות מאותו סוג... באה געה אחת בלבד, בין ב''א'' בין במהדורות המקרא המקובלות. אבל אם הברות רצופות ראויות לגעיות מסוגים שונים... ''א'' והקרובים לו נוהגים גם כאן בשיטת ההעדפה ומטעימים געיה אחת בלבד... רק לעתים רחוקות ובסוגים מעטים של תיבות מטעימים הם שתי געיות בתיבה אחת... מצויות כמה דוגמות נדירות, בחינת יוצאות מן הכלל, שבהן שתי געיות בתיבה אחת... פרט לדוגמות המעטות שנזכרו, שבהן מוטעמות ב''א'' שתי געיות בתיבה אחת, בשאר התיבות, והן רוב המקרא, שלטת שיטת ההעדפה ורק געיה אחת מוטעמת...&quot; (ייבין, כ.1-4, עמ' 192-193). שנית, שיטת ברויאר היא לסמן את הגעיות שבכתר ובכתי&quot;ל במתגים רגילים, ולהוסיף את הגעיות הקלות בשיטתיות רק במתג קצר ושונה (כדי להבחין בינם לבין אלה שסימונם בא מכתבי־היד). בכך הבחין ברויאר כבר מלכתחילה הבחנה ברורה בין שיטת הדפוסים לבין שיטת כתבי־היד. ורק אז, לאחר שכבר הוסיף את הגעיות הקלות בעקביות בסימן שונה כדי להבחינן, עוד מיעט לסמנן פעמיים בתיבה אחת ע&quot;פ שיטת המסורה המשתקפת בכתבי־היד. נראה שאם יש כאן חידוש, אז מדובר על חידוש שמבחין היטב בין השיטות השונות, וגם חידוש שמקפיד לשמור על מנהגי הכתר ע&quot;י הבחנתם הברורה ממרכיבים אחרים.}} המקור לסימון העקבי בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, בלי להתחשב כלל בטעמהּ, הוא כתבי־היד באשכנז, שם לא התייחסה המסורת המוזיקלית המקומית לגעיות, ואם כן נשאר בשבילן תפקיד פונטי בלבד. במציאות כזו היה נכון לסמן געיה בעקביות בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, כדי לכוון את הקורא שיבטא היטב את כל מרכיבי המילה ולא יטעה.

ואמנם המציאות הזאת היא לא רק של אז, אלא משתקפת בדפוסים כבר במשך 500 שנה, והיא מתאימה גם היום בקרב הרוב המכריע של קהילות ישראל. אמנם לא צדק הרב ברויאר לגמרי לגבי בן-אשר עצמו, שבוודאי היו לו נטיות חזקות בסימון הגעיות הקלות, ולא עשה את מלאכתו בשרירות אפילו בתחום הזה; ואילו היה כותב טופס נוסף של המקרא ברור לגמרי שלא היה מסמן געיות בעבקיות בכל תיבה ראויה, ולא היה מרבה בהן בטעמים המחברים. אבל גם אם זה לא נכון לגמרי ש&quot;הן ולאו רפיא בידיה&quot; בתחום הזה, עדיין צודק הרב ברויאר ש&quot;לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר&quot;. המסורת המוסיקלית החיה בקרב הקוראים בטעמי המקרא בישראל קיבלה על עצמה בפועל את הסימון העקבי של הגעיות הקלות.

לסיכום, נראה שהחלטת הרב ברויאר בעניין הגעיות דומה להחלטותיו בנושאים אחרים, ובמיוחד לגבי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|סימון החטפים באותיות לא גרוניות]]. בשני הנושאים מדובר על נטייה מובהקת בכתר שאמנם לא באה לידי ביטוי מלא אף בתוך הכתר עצמו, וגם לא מבוצעת באותה רמה סטטיסטית בכתבי־היד הקרובים לכתר (למרות שהנטיות הכלליות דומות). לכן הסיק הרב ברויאר, בעקבות ממצאיו של ייבין, שמדובר בסופו של דבר על עניין של רשות בכל געיה ספציפית, למרות שניתן להצביע באופן ברור על נטיות חזקות ומובהקות של מסרן הכתר בסוגים מסוימים של געיות קלות, ואף על ביצוע מוחלט באחדים מהם. ואם כן החליט לסמן געיות באופן המתאים ביותר לקורא בימינו, שהוא הסימון העקבי והמלא.

===נוסח הגעיות במהדורתנו===

'''נוסח הגעיות לפי כתי&quot;ל:''' אין במהדורתנו שיחזור של כל הגעיות במקומות החסרים בכתר (בניגוד למקראות גדולות הכתר), ואין בה הוספת געיה בכל תיבה הראויה לכך (בניגוד לסימון הגעיות '''הקצרות''' במהדורות ברויאר). אלא העתקנו את הגעיות כמות שהן בכתר (במקומות שהוא קיים){{הערה|סימנו געיות שהיו בכתר במקומות החסרים בו, והם ידועים לנו מתוך צילומים של אחדים מהדפים החסרים, או מתוך עדויות שנכתבו בזמן שכתב־היד עדיין היה שלם.}} ובכתי&quot;ל (ברוב התורה שהכתר חסר). כתוצאה מכך, סימון הגעיות במהדורתנו מקביל בדרך כלל לסימון הגעיות '''הארוכות''' בתוך מהדורות ברויאר (כך הוא סימן את הגעיות הכתובות בכתבי־‏היד כדי לעשות הבחנה).

'''היוצאים מן הכלל:''' יש מקומות בתורה שבהם נכתבה געיה בכתי&quot;ל, אך היא בלתי צפויה או מופיעה בניגוד לכללים, או שהיא נכתבה באות הלא-נכונה לפי הכללים, או שיש שתי געיות בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות); לחלופין יש מקומות שבהם נדרשת געית חובה והיא איננה, או שהגעיה צפויה ברמת סבירות גבוהה בהתאם למקבילות (כגון געית פשטא) והיא איננה. הרב ברויאר כבר רשם את הגעיות החריגות הללו בתורה בכ-40 מקומות,{{הערה|ראו במאמרו &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;, '''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה (1994), עמ' 283-296; וברשימת &quot;נוסח כתב היד&quot; ב'''כתר ירושלים'''.}} ואת חלקם תיקן במהדורותיו האחרונות (חורב ו&quot;כתר ירושלים&quot;), כל עוד מצא לכך תימוכין בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}.{{הערה|מדובר על כתב־יד שנכתב על ידי הסופר שמואל בן יעקב, הסופר שכתב את נוסח האותיות בכתי&quot;ל. כתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}} קרוב לשיטתם של כתי&quot;א וכתי&quot;ל בסימון סוגים שונים של געיות, אך בחלק ניכר מהמקומות שטעה בהם בכתי&quot;ל, הוא כתב את הגעיות כהלכתן בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}; ראו ברויאר, שם (הערה הקודמת).}}. במהדורתנו בצענו תיקון '''בכל''' הגעיות החריגות שרשם ברויאר בתורה, אפילו במיעוט המקומות שבהם הנוסח החריג נמצא גם בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}, ובעוד עשרות מקומות שאותם לא ציין ברויאר. בכל מקום כזה ציינו את גרסתו של כתי&quot;ל בתיעוד הנוסח, ועוד השתדלנו לתעד את נוסח הגעיות בכתבי־היד טברנים מובהקים נוספים (ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו).

'''רשימה של היוצאים מן הכלל:''' להלן רשימה של המקומות בתורה שבהם '''לא''' קיבלנו את נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בתורה. למידע נוסף לגבי כל פריט, כולל מידע על הנוסח בכתבי־יד טברנים נוספים, ראו בתיעוד הנוסח (בדפי העריכה של הפרקים).{{הערה|מידע על געיות חריגות בכתי&quot;ל בנביאים וכתובים, במקומות החסרים בכתר, משולב בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|רשימת החריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל]].}}

{{מ:טעמי המקרא|12}}
'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (37 פריטים): [[בראשית ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה י|ה,י]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה כו|ה,כו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ו/טעמים#ו טז|ו,טז]] (ל?=תַּֽעֲשֶׂ֣ה); [[בראשית ז/טעמים#ז י|ז,י]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית ז/טעמים#ז יב|ז,יב]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (ל=וַֽ֠יְהִי); [[בראשית י/טעמים#י יט|י,יט]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית י/טעמים#י ל|י,ל]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא א|יא,א]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית יח/טעמים#יח טו|יח,טו]] (ל=וַיֹּ֥אמֶר{{מ:פסק}}לֹ֖א); [[בראשית יט/טעמים#יט יג|יט,יג]] (ל=כִּֽי־גָֽדְלָ֤ה); [[בראשית כה/טעמים#כה לא|כה,לא]] (ל=אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖); [[בראשית כז/טעמים#כז א|כז,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לא/טעמים#לא מג|לא,מג]] (ל=מָֽה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה); [[בראשית לא/טעמים#לא נב|לא,נב]] (ל?=לֹֽא־אֶֽעֱבֹ֤ר); [[בראשית לב/טעמים#לב כו|לב,כו]] (ל=בְּהֵֽאָבְק֖וֹ); [[בראשית לה/טעמים#לה ג|לה,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לו/טעמים#לו יח|לו,יח]] (ל=אָֽהֳלִיבָמָ֛ה [2]); [[בראשית לז/טעמים#לז כג|לז,כג]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (ל=הָֽעֵרָבוֹן֮); [[בראשית לח/טעמים#לח כד|לח,כד]] (ל=לֵֽאמֹר֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יא|לט,יא]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מג/טעמים#מג כא|מג,כא]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית מד/טעמים#מד כד|מד,כד]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (ל?=בִנְיָמִֽן־אָחִ֖יו); [[בראשית מו/טעמים#מו יט|מו,יט]] (ל?=יַֽעֲקֹ֔ב); [[בראשית מט/טעמים#מט יח|מט,יח]] (ל=לִֽישׁוּעָתְךָ֖).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (14 פריטים): [[שמות א/טעמים#א כא|א,כא]] (ל=כִּֽי־יָֽרְא֥וּ); [[שמות ה/טעמים#ה ד|ה,ד]] (ל=מִמַּֽעֲשָׂ֑יו); [[שמות ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וַיֶּחֱזַק֙); [[שמות ח/טעמים#ח כא|ח,כא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶ֖ם); [[שמות ט/טעמים#ט לה|ט,לה]] (ל=וַֽיֶּחֱזַק֙); [[שמות יג/טעמים#יג ה|יג,ה]] (ל=כִֽי־יְבִֽיאֲךָ֣); [[שמות יג/טעמים#יג יא|יג,יא]] (ל=כִּֽי־יְבִֽאֲךָ֤); [[שמות טו/טעמים#טו כו|טו,כו]] (ל=כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה); [[שמות כ/טעמים#כ ג|כ,ג]] (ל=תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣); [[שמות כא/טעמים#כא יד|כא,יד]] (ל?=וְכִי־יָזִ֥ד); [[שמות כד/טעמים#כד יא|כד,יא]] (ל=וַֽיֶּחֱזוּ֙); [[שמות ל/טעמים#ל י|ל,י]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים); [[שמות לב/טעמים#לב ל|לב,ל]] (ל=וַיְהִי֙); [[שמות לו/טעמים#לו יג|לו,יג]] (ל=וַֽיְהִ֥י).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (10 פריטים): [[ויקרא א/טעמים#א ה|א,ה]] (ל=הַֽכֹּֽהֲנִים֙); [[ויקרא ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם); [[ויקרא ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (ל=עַֽל־הַמִּזְבֵּ֖חַ); [[ויקרא ט/טעמים#ט א|ט,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[ויקרא כ/טעמים#כ כז|כ,כז]] (ל?=כִּֽי־יִהְיֶ֨ה); [[ויקרא כג/טעמים#כג ג|כג,ג]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג לא|כג,לא]] (ל=מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג מד|כג,מד]] (ל=אֶת־מֹעֲדֵ֖י); [[ויקרא כה/טעמים#כה כח|כה,כח]] (ל=לֹֽא־מָֽצְאָ֜ה); [[ויקרא כז/טעמים#כז כח|כז,כח]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קׇֽדָשִׁ֥ים).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (19 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל=וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ או וְֽהַעֲמַדְתָּ֣);{{הערה|יש געיה בכתי&quot;ל אך לא ברור אם היא שייכת לאות וי&quot;ו או לאות ה&quot;א, והשמטנו אותה ע&quot;פ הרוב המכריע של כתבי־היד הקרובים לכתר.}} [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (ל=הָֽעָזִּיאֵלִ֑י); [[במדבר ד/טעמים#ד לב|ד,לב]] (ל=וִֽיתֵדֹתָם֙); [[במדבר ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] (ל=אֶֽת־הָֽאִשָּׁה֮); [[במדבר י/טעמים#י ח|י,ח]] (ל=בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת); [[במדבר יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=וַֽיַּעֲמֵ֥ד); [[במדבר יד/טעמים#יד כה|יד,כה]] (ל=וְהָֽעֲמָלֵקִ֥י וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י); [[במדבר יד/טעמים#יד לח|יד,לח]] (ל=הַֽהֹלְכִ֖ים); [[במדבר טו/טעמים#טו יד|טו,יד]] (ל=אֲשֶֽׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙); [[במדבר טו/טעמים#טו מ|טו,מ]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז יח|טז,יח]] (ל?=וַֽיַּעַמְד֗וּ); [[במדבר טז/טעמים#טז לא|טז,לא]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר יז/טעמים#יז כא|יז,כא]] (ל=כָּֽל־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם); [[במדבר יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (ל=וִֽישָׁרְת֑וּךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה ב|כה,ב]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽן); [[במדבר כו/טעמים#כו לא|כו,לא]] (ל=הָֽאַשְׂרִֽאֵלִ֑י); [[במדבר לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (ל?=הָֽרִאשׁ֔וֹן); [[במדבר לה/טעמים#לה לג|לה,לג]] (ל?=וְלֹא־תַחֲנִ֣יפוּ).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (18 פריטים): [[דברים א/טעמים#א ג|א,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[דברים א/טעמים#א כט|א,כט]] (ל=לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן); [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג]] (ל=לַֽחֲנֹֽתְכֶ֑ם); [[דברים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (ל=מֵֽאַהֲבַ֨ת); [[דברים ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (ל=וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤); [[דברים ח/טעמים#ח טז|ח,טז]] (ל=הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥); [[דברים יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֖); [[דברים יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=הָֽאַחֲר֔וֹן); [[דברים יא/טעמים#יא כה|יא,כה]] (ל=וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב יז|יב,יז]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יב/טעמים#יב כ|יב,כ]] (ל=אֶֽת־גְּבֽוּלְךָ֮); [[דברים יב/טעמים#יב ל|יב,ל]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב לא|יב,לא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽם); [[דברים יד/טעמים#יד כג|יד,כג]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יח/טעמים#יח ד|יח,ד]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים כ/טעמים#כ יח|כ,יח]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֑ם); [[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל?=וְהוֹתִֽרְךָ֤).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

למרות כל היוצאים מן הכלל (98 פריטים ברשימה), השארנו את נוסח הגעיות שבכתי&quot;ל ברוב המכריע של התורה ובשאר המקומות החסרים בכתר, ולא ניסינו לקרב אותו יותר אל נוסח הגעיות שהיה בכתר (ע&quot;י שחזור מלא לפי כל נטיותיו של כתר בכתיבת הגעיות). יש שתי סיבות מעשיות להחלטתנו להביא רק את הגעיות הרשומות בכתבי־היד (חוץ מהמקומות החריגים):
#שחזור הגעיות ו/או הוספתן בכל תיבה הראויה לכך במקרא דורשת עבודה רבה, וזה כרגע מעבר ליכולתנו מבחינת התורמים לפרויקט. ואולם תמיד יהיה ניתן לשדרג את מהדורתנו בעתיד באחת מהדרכים הללו או לבצע אותן במהדורות נגזרות.
#הוספת הגעיות באופן מלא ועקבי בדומה למהדורת ברויאר איננה אפשרית כעת גם מסיבה טכנית, כי אין היום תווים מיוחדים ביוניקוד בשביל געיות שונות (ארוכות וקצרות) כדי לתעד איזו געיה מקורה בכתב־היד שהוא היסוד למהדורה ואיזו נוספה על ידינו.

לכן מסומנות הגעיות במהדורתנו לפי שני כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל). אמנם בעתיד היד נטויה לסימון געיות ע&quot;פ שיטות נוספות. על ידי השימוש בתבניות אוטומטיות המיועדות לכך, יתאפשר למשתמש לבחור את השיטה המועדפת עליו. בין השיטות שראוי לבצע אותן ולאפשר את בחירתן על ידי המשתמש:
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל), אמנם בתיקונים קלים לגבי געיות חריגות בכתי&quot;ל. זוהי השיטה המתבצעת כעת בספרי התורה.
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל), עם תיקונים לעתים רחוקות בלבד. זוהי השיטה המבוצעת כעת בספרי הנביאים והכתובים. בשיטה זו יש כבר ערך רב (כמו שקבע כהן בבהירות רבה), כי היא מייצגת באופן נאמן את המסורת הכללית המשתקפת בכתבי־היד העתיקים, והוא גם יכול להיות בסיס מצוין עבור פיתוח נוסף או יצירה נגזרת בעתיד (כגון בשיטות הבאות ברשימה זו).
#סימון געיות ע&quot;פ הכתר, וע&quot;פ שחזור הכתר במקומות החסרים בו.{{הערה|לשיטה משוכללת לשחזור הגעיות בכתר, מעבר לשיטת כהן שכבר בא לידי ביצוע מלא ב'''מקראות גדולות הכתר''', ראו את מאמרו של רפאל זר על שחזור הגעיות בכרך תרי עשר במפעל המקרא של האונ' עברית: Rafael Isaac (Singer) Zer, &quot;The Preparation of the Base Text of the Hebrew University Bible Where It Is Missing in the Aleppo Codex&quot;, ''Textus'' 25 (2010), pp. 49-71.}}
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, שמקורה במנהג אשכנז והייתה מקובלת לרוב בדפוסים. שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot;, שהרי ברוב העדות היום אין כבר ביצוע מוזיקלי לגעיה ונשאר לה רק תפקיד פונטי, ולכן ראוי לסמן אותה בכל תיבה הראויה לכך. אפשר לבסס סימון כזה (באופן כללי ובזהירות) על מהדורות [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] (תורה) ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n117/mode/2up?view=theater בֶּר] (נ&quot;ך), תוך כדי ניסוח כללים מתאימים שאינם בהכרח זהים לגמרי למדיניות שלהם.
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, אמנם בדרך מתונה: אין לסמן יותר מגעיה אחת בלבד בתיבה אחת (בדומה למנהג כתבי־היד הטברנים). יישום זה יהיה דומה לשיטת ברויאר, אמנם יהיה צורך לבצע אותה מחדש. גם שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot; מאותה סיבה בדיוק כמו השיטה הקודמת.

===אחרית דבר===

בעת כתיבתה של חטיבה זו בנושא הגעיות נעלם ממנו מאמרו של הרב ברויאר &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;.{{הערה|'''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה  (1994), עמ' 283-296.}} בחלקו הראשון של אותו מאמר{{הערה|עמ' 283-288.}} יש תגובה לדבריו של מנחם כהן (בנספח שכתב על הגעיות בסוף כרך מלכים של מקראות גדולות הכתר). ברוך שכיוונו, כי גם בלי לראות את מאמרו של ברויאר הגענו לאותה מסקנה: דרכו של הכתר בסימון הגעיות ראוי יותר להיקרא &quot;נטייה&quot; (בלשונו של ייבין) ולא &quot;שיטה&quot; (בלשונו של כהן), כי הוא לא הגיע מעולם לאותה רמה של שיטתיות גמורה שיש במערכת הניקוד והטעמים. ובלשונו של ברויאר: &quot;כהן... לא עמד או לא העמיד על ההבדל העקרוני שבין שיטת בן אשר בסימון הגעיות הקלות ובין שיטתו בסימון שאר כל פריטי הניקוד והטעמים. הבדל זה הוא המציב בפני המהדיר בעיה שאין לה, לדעתי, כל פתרון משביע רצון... רוב סימני הניקוד והטעמים המצויים בכתר נקבעו שם על פי מסורת ברורה, שהיה נקדן חייב לתת לה ביטוי... אולם דברים אלו אינם אמורים בסוגיית הגעיות הקלות: יש בכתר אלפי תיבות שבן אשר שם בהן או השמיט בהן געיה קלה בלא דין ולא דיין, בלא כלל ובלא מסורת...&quot;. כלומר: רמת העקביות החסרה בולטת בתוך הכתר עצמו (בתיבות מקבילות הזהות במבנן ובטעמן שלפעמים מקבלות געיה ולפעמים לא), ועל אחת כמה וכמה בכתבי־היד הקרובים לו.

בנוסף לכך כתב ברויאר ששיטתו משקפת יסוד קבוע בסימון הגעיות בדפוסים, ואילו אנחנו ציינו אותה עובדה בדיוק. בלשונו של ברויאר: &quot;כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה יותר ממאה שנה (לפחות) נוהגות לסמן געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך מצד מבניה – בלא כל התחשבות בטעמה, וכל קורא ותיק הבקי בקריאתו מקפיד להטעים את המקרא על פי הנוסח הזה.&quot;{{הערה|עמ' 286.}} וגם העיר: &quot;כהן מסביר באריכות מהיכן הגיע המנהג הזה אל המהדורות שלנו. דבריו בעניין זה מעניינים ומאלפים מאוד, אך אין הם סותרים את דבריי, שהרי גם אני מודה שהשיטה הזאת – בכללותה – מנוגדת לשיטת בן אשר. השאלה איך נתקבלה במהדורות שלנו לא מעלה ולא מורידה בדיון הזה.&quot;{{הערה|שם.}}

בהערה בסוף הדיון על הגעיות במאמרו התייחס ברויאר גם לשאלת תפקידם המוזיקלי: &quot;בספרי על הטעמים כתבתי שהגעיה מורה על נחץ משני, שאיננו מבוצע בניגון. כהן טוען שהגדרה זו אמורה רק בשיטת המהדורה שלי, שהגעיה הקלה בה איננה תלויה בניגון כלל. אך דומני שזו טעות, שהרי גם במהדורה שלי יש געיות רבות התלויות בניגון דווקא – געיות כבדות וגעיות שווא – ואף על פי כן כתבתי את ההגדרה הזאת, שכן היה נראה לי שתלות הגעיה בניגון עדיין איננה מוכיחה שהיא גם מבוצעת בניגון; שהרי אפשר שרק ניגון מסויים דורש הטעמה משנית לפניו. גם אפשר שניגונו של הטעם מתחיל תמיד כבר בנחץ המשני של הגעיה – גם במקרה שלכל הדעות, הגעיה איננה תלויה בטעם, כדוגמת הגעיה של וְיִֽצְק֥וּ. לפי זה צריכים לשנות במקצת את הגדרת הגעיה: היא מורה על נחץ משני ולא על ניגון.&quot;{{הערה|הערה 12 עמ' 288-289.}} אמנם נראים יותר דבריהם של ייבין וכהן בעניין זה.

לגבי סימון הגעיות ע&quot;י שמואל בן יעקב, נקדנו של כתי&quot;ל, כתב כהן שיש בו בכללותו השתקפות נאמנה למנהגם של כתבי־היד הטברנים ודמיון רב לכתר. ואילו ברויאר הדגיש את הגעיות בכתי&quot;ל שלעיתים חורגות לגמרי מהכללים: &quot;בן אשר היה משנה את הניקוד רק באותם העניינים שלא הייתה לו בהם כל מסורת ושכללי הדקדוק לא קבעו בהם מסמרות, ואילו שמואל בן יעקב החליף את שיטתו בעניינים שחוקי ההטעמה ומסורת הקריאה קבעו בהם נוסח מחייב שאין לשום נקדן רשות לסטות מהם&quot;.{{הערה|שם, עמ' 288.}} למעשה, לפי ברויאר קיימים כ-10 חריגים בלבד בכתר ארם צובה בכל המקרא (געיות שלא לפי הכללים), ואילו בכתי&quot;ל יש כ-45 בתורה בלבד (!).{{הערה|ברויאר רשם אותם שם, עמ' 287. אחרי שהביא 5 סתירות פנימיות בכתי&quot;ל, שבהן נכתבו געיות כהלכה בתיבה אחת, ובמקום אחר נכתבו געיות שלא כהלכה באותן תיבות (בראשית לו,יח [&quot;אהליבמה&quot; פעמיים באותו פסוק]; ויקרא ג,יז ו-כג,ג ו-כג,לא מול כג,יד [&quot;משבתיכם&quot;]; במדבר י,ח מול י,י [בחצצרות/בחצצרת]), ברויאר כתב: &quot;על אלה יש להוסיף עוד כארבעים תיבות בתורה שהגעיה מסומנת בהן שלא כדין: געיה קלה בצד געיה אחרת – וכן געיה בראשונה מבין שתי הברות הראויות לגעיה קלה. נמצא שהטעמות תמוהות אלו מצויות בכ&quot;י לנינגרד ביותר מארבעים וחמישה מקומות '''בתורה בלבד''', ואילו בכתר הן מצויות '''בכל המקרא''' רק בקרוב לעשרה מקומות.&quot; ושם בהערה (8) על &quot;בתורה בלבד&quot; כתב: &quot;אלה המקומות שמצאתי: בר' יט,יג; כה,לא; לא,מג; לב,כו; לו,יח; לח,יח; מט,יח; שמ' א,כא; '''ח,כא'''; '''יג,ה''',יא; טו,כו; '''ל,י'''; וי' א,ה; ג,יז; כג,ג,לא; כה,כח; '''כז,כח'''; במ' ג,כז; ד,לב; ה,כא; י,ח; '''יד,כה,לח'''; טו,יד,מ; '''יז,כא'''; יח,ב; כה,ב; כו,לא; דב' '''א,כט''',לג; ז,ח,'''יג'''; ח,ג; '''יא,יד''',כד,'''כה'''; יב,יז,כ,ל,לא; '''יד,כג; יח,ד; כ,יח'''. במקומות המודגשים ההדגשה התמוהה מצויה גם ב'''ל{{כתב עילי|מ}}'''.&quot; תיקון לפי רשימה זו בוצע במהדורתנו עד חשון תש&quot;פ: בתיבות שיש בהן געיה בכתי&quot;ל, אבל הגעיה לא במקום הנכון בתיבה לפי הכללים, סימנו אותו במקום הנכון במהדורתנו ופירטנו את הנתונים בתיעוד הנוסח (ברוב המקרים נבדקו גם כתבי יד ומהדורות אחרות). וכמו כן בכל מקום שיש שתי געיות או יותר בכתי&quot;ל בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות), סימנו במהדורתנו רק געיה אחת במקום המתאים לה לפי הכללים (יש יוצא מן הכלל אחד ב[[במדבר טו/טעמים|במדבר טו,יד]] [אֲשֶׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙], שם יש שתי געיות בכתי&quot;ל, אך קיימת עדות מובהקת שבנוסח בן אשר אין געיה כבדה בשי&quot;ן ולכן השארנו את הגעיה הקלה בתי&quot;ו; וראו שם בהערת הנוסח). רשימה מלאה של התיקונים נמצאת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#געיות (מתגים) בתורה|כאן]].}} אמנם בכל זאת נראה שאין מחלוקת אמיתית בין ברויאר לכהן בנושא זה (למרות דבריו של ברויאר &quot;אולם כהן חולק עליי גם בעניין זה&quot;), אלא שכל אחד מדגיש צד אחר המשתקף בנתונים: כהן מדבר על המצב הכללי למרות החריגים לעתים בכתי&quot;ל, ואילו ברויאר מדגיש את הסטיות הלא-מעטות. קצת מפתיעה מסקנתו של ברויאר בעניין זה: &quot;אם נעתיק את נוסח הגעיות של כ&quot;י לנינגרד בכל מקום שלא נשתמר בו הכתר, נסטה מנוסח הכתר ביותר מאלפיים תיבות. די היה בכך להרתיע אותי מללכת בדרך הזאת&quot;.{{הערה|שם.}} אמנם זו בדיוק הדרך שבחר ברויאר ללכת בה בסימון הגעיות הארוכות בכל מהדורותיו! וכך גם במהדורתנו מסומנות הגעיות כעת בעקביות ע&quot;פ כתי&quot;ל בלי תיקונים, אבל כאמור התקווה היא [[#סימון הגעיות במהדורתנו|לבצע בעתיד תיעוד ותצוגה של כמה שיטות במקביל, ולאפשר למשתמש לבחור ביניהם כרצונו]]. בינתיים נחכה לגואלים שיהיו מוכנים לבצע את השיטות השונות לטובת הכלל.{{הערה|לתיעוד מלא של נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בכל המקרא בתוך מהדורה דיגיטלית שימושית, ראו ב[http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].}}

{{קו תחתי|'''התלבטות קשה של המהדיר אבל לא של הקורא:'''}} לסיום חשוב להדגיש שכל ההתלבטות הרבה בעניין הגעיות היא בעיקר התלבטות מצדו של המהדיר, והרבה פחות מצדו של הקורא והלומד. ברויאר ציין בצדק במאמר זה שיש '''אלפי''' תיבות בתוך הכתר עצמו שבהן אין געיה, למרות שלפי הכללים והנטיות החזקות של כתב־היד הייתה אמורה להיות בהן געיה; וכן להיפך. ואותו דבר נכון על אחת כמה וכמה בכתבי־יד אחרים. עובדה זו מעלה שאלה קשה בשביל המהדיר, אבל לא בשביל הקורא. שהרי המהדיר חייב לפעול באופן עקבי ומתוך שקיפות, ו'''אסור''' לו לקבל החלטה שרירותית או בלתי-מתועדת באף תיבה. ואילו לקורא זה הרבה פחות חשוב אם הגעיה קיימת או חסרה בתיבה מסוימת, כי זו דרכן של געיות (אלא אם כן נשען הקורא לחלוטין על שיטת ריבוי הגעיות שבדפוסים). לכן הקורא יכול לבחור לעצמו כל מהדורה מדויקת של המקרא, ולהשתמש בה בביטחון ללא קשר לשיטת הגעיות שבה, ואף אם השיטה אינה מושלמת (כי אין שיטה מושלמת). רוב ההתלבטות שמדובר עליה בחטיבה זו על נושא הגעיות שמורה אם כן למהדיר ולא לקורא.

===געיה ימנית===

בעשרות מקומות בכתי&quot;ל נכתבת הגעיה בצד הימני של הסימן הניקוד במקום לשמאלו{{הערה|על מיקומה של כתיבת הגעיה ראו ייבין, יא.3, עמ' 90-91.}} (התופעה נפוצה במיוחד בחלק הראשון של ספר בראשית). אין בתופעה זו כל משמעות, אבל בהקלדת וסטמינסטר הקפידו בכל זאת להקליד געיה ימנית לפי כתי&quot;ל, בהתאם למטרתם להציג את נוסח כתב־היד בדיוק מלא. מובן מאליו שבמהדורתנו תופיע הגעיה בשמאלו של סימן הניקוד.{{הערה|ראוי לציין את העובדה הטכנית שגם אם לא היינו עושים שום דבר, תוכנת מדיה-ויקי מזיזה את הגעיה לצד שמאל בכל מקרה באופן אוטומטי. תופעה זו קשורה כנראה ליישום מדוייק של הגדרות ביוניקוד. באופן דומה, תוכנת מדיה-ויקי תמיד מזיזה את הנקודות של דגש, או של שי&quot;ן ימנית או שמאלית, '''לאחר''' הניקוד של האות, למרות שלפי ההגיון נקודות אלו צריכות לבוא לפני הניקוד. כתוצאה מכך, אם שמים את סמן העכבר לאחר האות ולוחצים על &quot;backspace&quot;, הנקודה תימחק ראשונה ורק לאחריה יימחק הניקוד שבאות. אמנם תו של הטעם יבוא אחרון (גם לאחר הנקודה).}} אבל בגלל שמגמתנו לתעד כמה שיותר במהדורתנו את השינויים שנעשו מהקלדת וסטמינסטר (במקומות שכתי&quot;א חסר), רשמנו בכל זאת בתיעוד הנוסח שהתיבה נכתבה &quot;בגעיה ימנית&quot; בכתי&quot;ל.

==סדרי הקריאה בתורה==

===חלוקת הסדרים בתורה===

חלוקת הסדרים בתורה היא חלוקה עניינית לרוב, המשקפת את מחזור הקריאה התלת־שנתי שהיה נהוגה בארץ ישראל. במהדורתנו שילבנו את חלוקת הסדרים לפי שתי שיטות מקבילות:
*סימנו את חלוקתה של התורה ל-154 סדרים המקובלת בדפוסים והמוכרת, כולל המרכיב של המספר הרצוף לכל סדר וסדר  מתחילת כל ספר (המספרים מצויינים באותיות עבריות כמו שמוכר היטב מדפוס קורן).{{הערה|למספרים הרצופים באותיות עבריות (בנוסף לציון האות &quot;ס&quot; בשוליים) יש בסיס כבר בכתבי־היד הקרובים לכתר והמאוחרים יותר, אמנם אין בהם ביצוע מלא תמיד.}}
*סימנו את חלוקת הסדרים על פי שני מקורות עתיקים המתעדים את נוסח המסורה הטברנית: רשימת הסדרים ב'''ספר החילופים''' למישאל בן עוזיאל{{הערה|1=מהדורת אליעזר ליפשיץ (ירושלים: מאגנס, תשכ&quot;ה; טקסט מלא ב-PDF ניתן להוריד [http://www.hum.huji.ac.il/units.php?cat=5040&amp;incat=4972 באתר האוניברסיטה העברית]). הרב ברויאר כבר סימן את הסדרים במהדורותיו על פי רשימה זו. ספר החילופים מתעד רשימה של הבדלים (זעירים) בנוסח המקרא בין שיטת בן אשר לבין שיטת בן נפתלי (וגם מספר הסכמות בין שתי השיטות). כך מאפשרות רשימת החילופים וההסכמות קיטלוג של כתבי־יד לפי קרבתם לשיטת בן-אשר, וזהו עיקר חשיבותן במחקר בימינו: ספר החילופים מאשר את חשיבותו של כתר ארם צובה כמייצג נאמן ומדוייק לשיטת בן-אשר, וגם מאפשר את שחזור נוסחו של בן-אשר במקומות מסויימים החסרים בכתר. אמנם בנוסף לרשימת החילופים עצמה, יש בספר החילופים גם תיעוד קפדני לראשי הסדרים במקרא (בתחילת הדיון על כל פרשה בתורה וכל ספר בנביאים וכתובים).}} ו[https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up רשימת הסדרים בכתי&quot;ל] (בנוסף לסימון ראשי הסדרים שבגוף התורה עצמה באותו כתב־יד). שני המקורות העתיקים האלה כמעט זהים אחד לשני בחלוקת הסדרים,{{הערה|יצוין שספר החילופים וכתי&quot;ל גם זהים לסימון הסדרים הקיים בסוף ספר דברים בכתר ארם צובה. שלושת המקורות ביחד עוד זהים בכך שפרשת &quot;נִצבים&quot; כוללת בתוכה גם את פרשת &quot;וילך&quot; (והן נחשבות לפרשה אחת ביחד).}} והם מדווחים על כ-167 סדרים בתורה.{{הערה|בשני המקורות העתיקים מדווח על סך של קס&quot;ז (167) סדרים בדיוק בחמישה חומשי תורה. אמנם רק ברשימה שבכתי&quot;ל יש באמת קס&quot;ז סדרים, ואילו בספר החילופים, למרות המספר המובא בסוף, נזכרים 168 ראשי סדרים. הסדר הנוסף מתחיל לקראת סוף פרשת וירא (&quot;וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר&quot;, [[בראשית כב כ]]); סדר זה חסר לגמרי בכתי&quot;ל בסימון הפנימי וברשימה (וגם בחלוקה המקובלת), וזה ההבדל היחיד בין ראשי הסדרים שבשני המקורות.}}

לגבי השיטות השונות בסימון הסדרים (ובמיוחד בין החלוקה המקובלת לבין החלוקה ל-167 סדרים), יש אומרים שאין כאן מחלוקת אלא שהסדרים הנוספים בתורה שבספר החילופים ובכתי&quot;ל משקפים תת־חלוקה אפשרית בתוך הסדרים המקובלים. ויש אומרים שחלוקת הקריאה למחזור התלת־שנתי לא הגיעה לידי שיטה מובהקת של חובה, והיו מנהגים שונים כיצד לחלק את הקריאה בדרכים שונות.

ציונם של ראשי הסדרים הנוספים בספר החילופים ובכתי&quot;ל ישולב בתוך המספרים הרצופים של החלוקה המקובלת. לדוגמה: יש סדר שמתחיל בתחילת פרשת &quot;וָאֶתְחַנַּן&quot; (דברים ג כג), והוא הסדר הרביעי בספר (&quot;ד&quot; במספרים הרצופים) לפי החלוקה המקובלת של 154 סדרים בתורה. מאוחר יותר יש ציון של תחילת סדר במקורות העתיקים  בפסוק &quot;כִּי־תוֹלִיד בָּנִים&quot; (ד כה), וסדר זה אינו קיים בחלוקה המקובלת. הוא יסומן אם כן לפי המספר הרצוף &quot;ד*&quot;. להלן רשימה של כל הפרשות שבהן יש סדר נוסף על החלוקה המקובלת (קנ&quot;ד סדרים):
*בספר בראשית (בנוסף על מ&quot;ג סדרים): וירא=(יט*),{{הערה|אין כאן סדר בכתי&quot;ל (ברשימה ובגוף התורה) אבל יש סדר בספר החילופים, ובגלל הסדר הנוסף מגיע מספר הסדרים בספר החילופים ל-46 בספר בראשית ול-168 בתורה כולה (למרות הסך המובא בסוף של קס&quot;ז סדרים). יצויין שסדר זה קיים גם בתוך המספרים הרצופים שבכתי&quot;ש (כ'), אמנם שם הוא מתחיל בתחילת פרשת &quot;חיי שרה&quot; ולא בבראשית כב,ב; ובכלל יש הבדלים רבים בין סימון הסדרים בכתי&quot;ש לבין המסורת של קס&quot;ז סדרים בתורה (בכתי&quot;ש לדוגמה יש מ&quot;ב סדרים סה&quot;כ בספר בראשית).}} וישב=לה*, ויחי=מג*.
*בספר שמות (בנוסף על כ&quot;ט סדרים): שמות=א*,{{הערה|כאן חסר סימון הסדר בגוף כתי&quot;ל, אבל הוא קיים ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל (וגם דותן השלים אותו ע&quot;פ הרשימה).}} משפטים=יז*, כי-תשא=כה*, ויקהל=כו*.
*בספר ויקרא (בנוסף על כ&quot;ג סדרים): ויקרא=ב*, אמֹר=יט*.
*בספר במדבר (בנוסף על ל&quot;ב סדרים): נשֹא=ה*.
*בספר דברים (בנוסף על כ&quot;ז סדרים): ואתחנן=ד*, ראה=יא*, שֹפטים=טו*,{{הערה|יש לסמן עוד מקום בפרשת שֹפטים בכתי&quot;ל, דהיינו [[דברים כ א]], בו מסומן סדר נוסף בכתב היד (לכאורה &quot;טו**&quot;). אבל סימון זה כנראה בטעות הוא, שהרי אינו מובא ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל עצמו וגם לא בספר החילופים (דותן ציין אותו כטעות {ס}). במהדורתנו לא תייגנו אותו ב[[תבנית:מ:סדר]] אבל הערנו עליו בהערת נוסח.}} כי־תצא=טז*.

יש גם שני מקומות שבהם תחילת הסדר שונה במקצת בחלוקה המקובלת ובמקורות העתיקים:
*בפרשת אמֹר מתחיל סדר [יט] בויקרא כג,ט (&quot;כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ&quot;) במקורות העתיקים, אבל בחלוקה המקובלת מתחיל הסדר (יט) בויקרא כג,טו (&quot;וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙&quot;), הפרש קל של 6 פסוקים שהם פרשה אחת.
*בסוף פרשת קֹרח מתחיל סדר (יז) בבמדבר יח,כה (&quot;וְאֶל־הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר&quot;), אבל במקורות העתיקים מתחיל הסדר [יז] בתחילת פרשת &quot;זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה&quot; (במדבר יט,א), הפרש קל של 8 פסוקים שהם פרשה אחת.

למידע על חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים|כאן]]'''.

==מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות==

===הטעם התחתון והטעם העליון===
[[File:Aleppo Codex, The Ten Commandments in Deuteronomy.tif|thumb|left||250px|צילום של שני עמודים מפרשת &quot;ואתחנן&quot;, כולל עשרת הדברות, מהחלק החסר בכתר ארם צובה. בצילום אפשר לראות את הפסוקים החל מ&quot;גְּדֹלִ֧ים וַעֲצֻמִ֛ים מִמְּךָ֖ מִפָּנֶ֑יךָ&quot; ([[דברים ד לח]]) ועד &quot;אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥[ר]&quot; ([[דברים ו ג]]).]]
בעשרת הדברות שבספר שמות ([[פרשת יתרו/טעמים|פרשת יתרו]]) ובספר דברים ([[פרשת ואתחנן/טעמים|פרשת ואתחנן]]) אנחנו מוצאים שתי מערכות טעמים הכתובות ביחד בתוך רצף הפסוקים. כך מופיע בכתבי־היד בכל התקופות מאז בעלי המסורה, וכך היה מקובל גם בדפוסים עד הדור האחרון. את שתי המערכות כבר נהוג לכנות בשמות &quot;הטעם התחתון&quot; ו&quot;הטעם העליון&quot;:
*'''הטעם התחתון''' מבוסס על חלוקה של עשרת הדברות לפי מתכונת של פסוקים באורך רגיל, ובו יש לפעמים כמה פסוקים בתוך דיבר אחד ארוך, או לחלופין כמה דברות קצרים בתוך פסוק אחד. גם הטעמתם של הפסוקים היא בהתאם למתכונת זו של פסוקים באורך רגיל. בטעם התחתון שבכתבי־היד יש סה&quot;כ 12 פסוקים.
*'''הטעם העליון''' מבוסס על חלוקה לעשרה דברות, כאשר כל דיבר הוא &quot;פסוק&quot; אחד בדיוק, ולכן אנחנו מוצאים שבטעם העליון בכתבי־היד יש עשרה פסוקים בדיוק כמספר הדברות. אמנם חלק מה&quot;פסוקים&quot; האלה ארוכים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הארוכים), וחלק מהם קצרים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הקצרים). ואף הטעמתם של ה&quot;פסוקים&quot; החריגים היא בהתאם לאורכם החריג.

בהטעמה הכפולה שבכתבי־היד יש ניסיון כללי להקפיד על כך שאם וכאשר יש שני טעמים שונים הבאים זה אחר זה באות אחת (אחד לטעם התחתון ואחד לטעם העליון), שהטעם התחתון יהיה כתוב ראשון והטעם העליון אחריו.{{הערה|בכתי&quot;ש מכונה הטעם התחתון &quot;טעמא קדמא&quot;, ובו יש ציון מיוחד ועקבי בהערות המסורה הקטנה ל&quot;טעמא קדמא&quot; בראש כל פסוק בחמשת הדיברות הראשונים (כי רק בהם יש יותר מפסוק אחד בתוך &quot;דיבר&quot; אחד ולא בחמשת האחרונים), הן בשמות והן בדברים. ראו ברויאר, כתר, ב.10 (עמ' 59).}} הכלל הזה ברור ומובהק למרות מעידות אחדות של כתב־יד אחד מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר.{{הערה|אותן מעידות מתועדות בדפי העריכה של הפרקים הרלוונטיים ([[שמות כ/טעמים|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים|דברים ה']]). להצגה בהירה של הנתונים המלאים והסקת המסקנה מהם, ראו ברויאר, כתר, ב.18 (עמ' 58-59).}}

הטעם הראשון שהוא &quot;הטעם התחתון&quot;, המחלק כאמור את המקרא לפי מתכונת של פסוקים רגילים אף בעשרת הדברות, משקף את מסורת קריאתם בהטעמה של חכמי המקרא בטבריה. ואילו הטעם השני שהוא &quot;הטעם העליון&quot;, משקף את מסורת הקריאה הבבלית, המגדירה את עשרת הדברות לפי '''המסורת המדרשית שהייתה בידם'''. על דרשתו של רבי שמלאי המובאת בגמרא {{מקור|מכות כד א|מכות כ&quot;ד ע&quot;א}} נאמר בתלמוד הבבלי:
:'''&quot;אנכי&quot; ו&quot;לא יהיה לך&quot; מפי הגבורה שמענום.'''
לפי מסורת זו יוצא שהדיבר הראשון מתחיל ב&quot;אנכי&quot; ואילו הדיבר השני מתחיל ב&quot;לא יהיה לך&quot;, ואכן כך הוא בטעם העליון שבכתבי־היד. ולכן '''הדיבר הראשון''' בטעם העליון (שאינו &quot;פסוק&quot; במתכונת הרגילה) הוא באמירה הישירה והחיובית: &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;. ואילו '''הדיבר השני''' כולל את כל האמירות של &quot;לאו&quot; ביחד: &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י, לֹ֣א תַֽעֲשֶׂה־לְךָ֣ פֶ֣סֶל ׀ וְכׇל־תְּמוּנָ֡ה... לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣ה לָהֶם֮ וְלֹ֣א תָעׇבְדֵם֒...לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;. ברור שגם דיבר ארוך זה אינו &quot;פסוק&quot; אחד לפי המתכונת הרגילה.

יש לשים לב שמסורת זו לחלוקתם של שני הדברות הראשונים לא הייתה נחלתם של חכמי בבל בלבד, כי היא עולה באופן ברור גם מהתרגום הירושלמי המדרשי (&quot;יונתן&quot;), המגדיר במפורש את גבולותיהם של שני הדברות הראשונים: &quot;אנכי ה' אלהיך&quot; הוא &quot;דבירא קדמאה&quot;, ואילו &quot;לא תעשה לך&quot; הוא &quot;דבירא תנינא&quot;.{{הערה|גם בחלוקת הפסוקים המשתקפת בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, נקראים עשרת הדברות כך: מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון דווקא.}} מסורת זו של קריאה הייתה קיימת אם כן לא רק בבבל אלא גם גם בארץ ישראל. לכן בכתיבת &quot;הטעם העליון&quot;, נתנו חכמי המסורה ביטוי למסורת שהייתה גם במקומם אע&quot;פ שלא זו הייתה מסורת הקריאה וההטעמה המקובלת בידיהם.

בניגוד לחלוקה זו, בטעם התחתון הפסוק הראשון הוא כך: &quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot;, כאשר שני חלקי הפסוק הם בדרך הניגוד במישור של הנאמנות האישית כלפי ה'. ואילו שאר העניין מבטא את האיסורים המעשיים ואת האזהרות הנובעים מתוך אותה נאמנות (והם מהווים שלושה פסוקים נוספים במתכונת הרגילה). חלוקה זו של הפסוקים קרובה יותר לפשוטו של מקרא.

חכמי המקרא הטברנים שילבו, אם כן, את מסורת הקריאה המקומית שלהם ביחד עם מסורת קריאה נוספת, כל אחת לפי הטעמתה, וכך נוצרה על ידם מערכת ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. שילוב מיוחד זה מתבטא גם ברשימות סכומי הפסוקים בכתבי־היד הטברנים: סכומי הפסוקים לפרשות השבוע בספרים שמות ודברים הם לפי הטעם העליון ומסורת הקריאה הבבלית (החלוקה לפרשות השבוע היא כידוע מנהג בבלי במקורה). ואילו סכומי הפסוקים לספרים שמות ודברים בשלמותם הם לפי הטעם התחתון ומסורת הקריאה של ארץ ישראל.{{הערה|לכן סכום הפסוקים הכולל בספרים שמות ודברים קטן (בשני פסוקים) מאשר הסכום הכולל של הפסוקים בפרשות השבוע. ראו ברויאר, כתר, ב.20 (עמ' 60).}}

===השיבוש שחל בדפוסים===

בדפוסים המוכרים עד לדור האחרון, האמירה &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;, שהוא ה'''דיבר''' הראשון בטעם ה'''עליון''' שבכתבי־היד, הפך להיות ה'''פסוק''' הראשון בטעם התחתון, וכן האמירה &quot;לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot; מהווה פסוק '''שני''' בטעם התחתון. ואילו בטעם העליון כל הפרשה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&quot; ועד &quot;לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;) נקראת כפסוק '''אחד''' ולא שניים! יוצא אם כן שבטעם התחתון שבדפוסים יש סה&quot;כ '''13''' פסוקים ולא רק '''12''' (בגלל חלוקת הפסוק &quot;אנכי... על פני&quot; לשניים). ואילו בטעם העליון שבדפוסים יש רק '''9''' &quot;פסוקים&quot; לעשרת הדברות!

הרב מרדכי ברויאר כבר דן באריכות ובאופן משכנע בהשתלשלות הנוסחים בעשרת הדברות מכתבי־היד ועד לדפוסים האחרונים. פרטי ההסבר שלו אינם מענייננו כאן, והרוצה לדעתם יראה בספרו.{{הערה|ראו ברויאר, כתר, ב.15-22 (עמ' 56-66).}} כדאי להזכיר רק את '''משמעות''' הדברים בטעם העליון שבדפוסים לפי הצעתו: קריאת הפרשה הראשונה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ...&quot; עד &quot;...וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;), כאילו שהיא מהווה &quot;פסוק&quot; או &quot;דיבר&quot; אחד, באה ללמדנו שהדברות שנאמרו &quot;מפי הגבורה&quot; נחשבים ל&quot;דיבור אחד&quot;.{{הערה|ראו שם עמ' 63 הערה 1 פסוק על דברי החזקוני.}}

===עשרת הדברות במהדורתנו===

'''נספחים של טבלאות להשוואה:''' במהדורתנו הבאנו ברצף הפסוקים את שתי מערכות הטעמים המשולבות ביחד, כנהוג בכתבי־היד ובדפוסים מדורי דורות. אמנם בסוף כל הדפים השייכים לעשרת הדברות (דף הפרק, דף הפרשה, ודף הספר המלא) מופיע נספח מיוחד שיש בו הבחנה בהירה בין הטעם התחתון והטעם העליון ע&quot;י הצגתם זה מול זה בתוך טבלה.{{הערה|מבחינה טכנית, הבסיס לטבלאות המופיעות בנספחים שבכל הדפים הרלוונטיים נמצא בדף '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים]]'''. בגליון הנתונים בגוגל-דוקס, שעליו מבוסס כל הטקסט של המקרא, הנספחים הללו נמצאים בשורה אחת נוספת לאחר הספרים שמות ודברים.}} באותם נספחים יש גם השוואה נוספת בין עשרת הדברות שבספר שמות לבין עשרת הדברות שבספר דברים, כלומר: טבלה אחת להשוואת הטעם התחתון בשני הספרים, וטבלה שנייה להשוואת הטעם העליון בשני הספרים. הקישור בין רצף הפסוקים (שבהם שתי המערכות משולבות ביחד) לבין הנספחים (שבהם מבחינים בין שתי המערכות בעזרת טבלה) מתבצע ע&quot;י לחיצה על הסימן הזה: &quot;'''↓↑'''&quot; (שמופיע מיד בתחילת העשרת הדברות בתוך רצף הפסוקים). לחיצה זו מביאה את הקורא אל הטבלאות הבאות:{{הערה|כל הטבלאות מבוססות על המקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}}
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|עשרת הדברות בספר שמות]]'''
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|עשרת הדברות בספר דברים]]'''

'''גירסת כתבי־היד מול הדפוסים:''' לגבי [[#השיבוש שחל בדפוסים|ההבדל בין נוסח כתבי־היד לנוסח הדפוסים]], הגירסה העיקרית במהדורתנו תהיה כמובן נוסח כתבי־היד. נוסח זה בלבד יופיע בתוך רצף הפסוקים (בהטעמה הכפולה). אמנם בנספחים, לאחר טבלאות השוואה המבוססות על נוסח כתבי־היד, יופיעו לתועלת הקורא גם טבלאות המבוססות על נוסח הדפוסים. תהיה שם אף השוואה ישירה בין נוסח כתבי־היד לבין נוסח הדפוסים כדי להבהיר את ההבדלים החשובים ביניהם.

===רשימת הדפים לעשרת הדברות===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|טבלה לדפים של עשרת הדברות}}

===ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות===

יש מבוכה רבה בדפוסים של התנ&quot;ך לגבי ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות. האם לציין מספר פסוק עבור כל פסוק בטעם התחתון? או בטעם העליון? או אולי עבור כל התחלה של פסוק חדש בשניהם כאחד? והמבוכה רבה עוד יותר בגלל [[#השיבוש שחל בדפוסים|השיבוש שחל בדפוסים]]: בכתבי־היד הטברנים יש רק 12 פסוקים בטעם התחתון, ואילו בדפוסים המקובלים יש 13.

ברוב הדפוסים מדפיסים, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], מערכת טעמים כפולה בעשרת הדברות, כלומר הטעם התחתון והטעם העליון ביחד. אבל מספרי הפסוקים שבהם רשומים לפי הפסוקים של הטעם התחתון דווקא, וכך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''13''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות פרק כ',2-14; דברים פרק ה',6-18). כך מופיע גם בדפוס קורן, שבו הדפיסו בפנים ברצף הטקסט את הטעמים של הטעם התחתון בלבד, והמספרים שבו הם בהתאם לכך (שמות כ,ב-יד; דברים ה,ו-יח).

יש גם דפוסים (כגון לטריס ו-BHS) שבהם נותנים מספר של פסוק חדש לאחר '''כל''' סימן של סוף פסוק, בין אם הוא שייך לטעם התחתון ובין אם הוא שייך לטעם העליון. כלומר: יש בהם מספר עצמאי ל&quot;לא יהיה לך&quot;, וכן מספר עצמאי ל&quot;לא תנאף&quot; ו&quot;לא תגנב&quot; ו&quot;לא תענה&quot;. כך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''16''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות כ,2-17; דברים ה,6-21).

אבל בנוסח כתבי־היד יש, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], 12 פסוקים בלבד בטעם התחתון, כי המלים &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; הן סופו של הפסוק הראשון. לכן ברוב המהדורות החדשות יחסית כגון דותן וברויאר ומג&quot;ה, המבוססות באופן ישיר על נוסח כתבי־היד הטברנים, יש מספרים ל-'''12''' פסוקים בלבד בעשרת הדברות (שמות כ,ב-יג; דברים ה,ו-יז). אמנם במקראות גדולות הכתר, שאף הוא מבוסס לגמרי על נוסח כתבי־היד, יש מספרים ל-13 פסוקים בעשרת הדברות (כי גם &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; מקבל בו מספר של פסוק). נראה שבמקראות גדולות הכתר ויתרו קצת על העקביות (מספר לכל פסוק בטעם התחתון בלבד) כדי לשמור על המספרים מהדפוסים הישנים וכך למנוע בלבול.

המהדורות הדיגיטליות האחרות באינטרנט מבוססות אף הן על נוסח כתבי־היד. במהדורת ממון ממרא יש [http://mechon-mamre.org/c/ct/c0220.htm מספרים ל-12 פסוקים בעשרת הדברות], בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד ובעקבות מהדורת ברויאר. ואילו ב-WLC יש [http://tanach.us/Tanach.xml?Ex20:1-20:26 מספרים ל-16 פסוקים], כלומר מספר עצמאי לאחר כל סימן של סוף פסוק בכתבי־היד, בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד.

מספרי הפסוקים במהודרתנו יהיו בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד, בדומה למהדורות דותן, ברויאר, וממכון ממרא. לכן בשני הפרקים שבהם נמצאים עשרת הדברות ([[שמות כ/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|דברים ה']]), המספרים יהיו שונים מדפוס קורן ומכל הדפוסים הישנים.

===פסוק מעשה ראובן===

[[קובץ:Damascus Codex (Torah) 1Genesis.djvu|thumb|פסוק מעשה ראובן בכתי&quot;ש (ובו ציון ל&quot;טעמא קדמא&quot;)|page=61]]

חוץ מעשרת הדברות, יש עוד פסוק אחד במקרא שבו אנחנו מוצאים מערכת טעמים כפולה. מדובר על הפסוק של מעשה ראובן ב[[פרשת וישלח/טעמים|פרשת וישלח]] ([[בראשית לה כב|בראשית לה,כב]]):{{הערה|סעיף זה מבוסס על ברויאר, כתר, נספח ב: שתי ההטעמות של מעשה ראובן (עמ' 289-292).}}
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ {{נוסח|רְאוּבֵ{{שני טעמים באות אחת|֗|֔}}ן|=ש ומ&quot;ש (רביע וזקף קטן)|ל=רְאוּבֵ{{שנין טעמים באות אחת|֔|֗}}ן (זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים)|ברויאר היה בספק אם הרביע קיים בכתי&quot;ל, אבל מעיון בכתב־היד מתברר שכן (וכך קבע גם דותן).}} וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ{{שני טעמים באות אחת|֑|ֽ}}ל{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

(א) לפי מערכת הטעמים הנכתבת שנייה בכתבי־היד, המסתיימת בסילוק (סוף פסוק), יחידה זו היא פסוק עצמאי, ואין לו קשר ישיר לפסוק הבא (שמופיע לאחר רווח של פרשה פתוחה):
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב אֶת־בִּלְהָ֖ה פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
(ב) ואילו לפי מערכת הטעמים הנכתבת ראשונה בכתבי־היד, ומסתיימת באתנחתא, הפסוק של מעשה ראובן ממשיך אף לאחר הרווח של הפרשה הפתוחה:
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֗ן וַיִּשְׁכַּב֙ אֶת־בִּלְהָה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

השיטה האחרונה מחברת את שני הפסוקים מלפני הרווח של הפרשה ולאחריה בעקבות האמירה המדרשית שכל בני יעקב &quot;שקולים כאחד&quot;, כולל ראובן ולמרות מעשהו ([[שבת נה ב|שבת נ&quot;ה ע&quot;ב]]):

:אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: &quot;ויהיו בני יעקב שנים עשר&quot; – מלמד שכולן שקולים כאחת. אלא מה אני מקיים &quot;וישכב את בלהה פילגש אביו&quot;? מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה.

ברור שהשיטה הראשונה (א) היא זו שמחלקת את עניין לפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם התחתון&quot; בעשרת הדברות. ואילו בשיטה השנייה (ב) יש הטעמה לפסוק אחד שכולל בתוכו שני פסוקים לפי המתכונת הרגילה, ובניגוד לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם העליון&quot; בעשרת הדברות. אמנם יש ייחוד בהטעמה הכפולה בפסוק מעשה ראובן, כי בו ההטעמה המדרשית (ב) נכתבת '''ראשונה''' וההטעמה ה&quot;רגילה&quot; (א) נכתבת '''שנייה'''. וזה ההיפך מעשרת הדברות, שבהם &quot;הטעם התחתון&quot; נכתב ראשון ו&quot;הטעם העליון&quot; לאחריו.

יש עדות נאמנה ומובהקת שהשיטה הראשונה (א) היא אכן המקבילה לטעם התחתון בעשרת הדברות, למרות שהיא כתובה אחרונה בפסוק מעשה ראובן. מדובר על הערת מסורה מיוחדת במסורה הקטנה בכתי&quot;ש: 
:{{מ:טעמי המקרא|16}}&quot;זה הפסוק יש לו שני טעמים טעמ' קדמ{{צבע גופן|אפור|' וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ ראו}}ב֔{{צבע גופן|אפור|ן}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}כַ֕{{צבע גופן|אפור|ב}} {{צבע גופן|אפור|את־בל}}הָ֖ה {{צבע גופן|אפור|פי}}לֶ֣{{צבע גופן|אפור|גש}} {{צבע גופן|אפור|א}}בִ֑{{צבע גופן|אפור|יו}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}מ֖{{צבע גופן|אפור|ע}} {{צבע גופן|אפור|ישר}}אֵֽל׃&quot;{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

כלומר, המסורה בכתי&quot;ש מקפידה לציין במפורש את הטעמים השייכים לשיטה הראשונה (א) בשם &quot;טעמא קדמא&quot;. ובעשרת הדברות בכתי&quot;ש היא עושה בדיוק אותו הדבר '''לטעם התחתון דווקא'''. הרי לנו עדות מפורשת ששתיהן שייכות לאותה מסורת של הטעמה (וגם ההגיון מורה כך), למרות ששתי השיטות כתובות בסדר הפוך בפסוק שלנו.

לגבי עשרת הדברות [[#הטעם התחתון והטעם העליון|ראינו]] שסכומי הפסוקים '''לפרשות''' הם לפי קריאת הטעם העליון שהייתה נהוגה בבבל (10 פסוקים בעשרת הדברות), ואילו סכומי הפסוקים '''לספרים''' המלאים הם לפי קריאת הטעם התחתון שהייתה נהוגה בארץ ישראל (12 פסוקים בעשרת הדברות), כולל אצל בעלי המסורה הטברנים. אבל לגבי סכומי הפסוקים בפרשת וישלח ולספר בראשית כולו הסכומים זהים, כלומר אין בהם הפרש של פסוק אחד בגלל החיבור או אי-החיבור של פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו. אצל שניהם מדובר על שני פסוקים, ועובדה זו דורשת הסבר.

הרב מרדכי ברויאר הציע שסכומי הפסוקים לפרשות ולספרים אכן מציגים את מנהגי הקריאה הקדומים של בבל וארץ ישראל, כאשר שניהם כאחד נהגו שלא לחבר את פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו, אלא לקרוא במתכונת של פסוקים רגילים בהתאם לפשוטו של מקרא (כלומר בשיטה המקבילה לטעם התחתון). &quot;טעמא קדמא&quot; הוא אם כן מנהג הקריאה מקדמת דנא. אבל נראה שבעלי המסורה הטברנים עצמם לא נהגו כמנהג ארץ ישראל הקדום, אלא דווקא נהגו לחבר את שני הפסוקים בקריאתם ולחבר אותם לפסוק אחד בהטעמה, באופן שמביע את כבודו של ראובן בהתאם למדרש ולתרגומי ארץ ישראל.{{הערה|'''בתרגום הירושלמי (&quot;יונתן&quot;):''' &quot;והוה כד שרא ישראל בארעא ההוא, ואזל ראובן ובלבל ית מצעא דבלהה פלקתיה דאבוי, דהוה מסדרא כל קביל מצעא דלאה אמי, '''ואתחשיב עילוי כאלו שימש עמה'''. ושמע ישראל ובאיש ליה, ואמר: ווי דלמא נפק מיני פיסולא, היכמא דנפק מן אברהם ישמעאל, ומן אבא נפק עשו? מתיבא רוחא דקודשא, וכן אמר ליה: '''לא תדחל דכלהון צדיקין ולית בהון פיסולא, דמבתר דאתיליד בנימין הוו בני יעקב תריסר'''.&quot; הפרשנות המדרשית הזאת משתקפת לא רק בתרגומים הירושלמים אלא אף בחלוקת הפסוקים בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, שבהם לא רק עשרת הדברות נקראים מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון, אלא גם פסוק מעשה ראובן נקרא כך (אמנם כך הוא החלוקה של מקרא ותרגום בכתבי־היד, אבל בפועל לא מתרגמים כלל את מעשה ראובן בציבור אלא רק את המלים &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot; בלבד, בהתאם ל[[משנה מגילה ד י|דברי המשנה]] ש&quot;מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם&quot;.).&lt;br&gt;דברי המדרש מסוכמים יפה בפירוש רש&quot;י: '''ויהיו בני יעקב שנים עשר''' – מתחיל לעניין ראשון, משנולד בנימן נשלמה המיטה, ומעתה ראויין להימנות ומנאן. '''ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולם שוים, וכולן צדיקים, שלא חטא ראובן.'''}} ולכן הקדימו הנקדנים/מסרנים את טעמי &quot;הטעם העליון&quot; בפסוק מעשה ראובן, כי זה היה מנהג קריאתם בפועל, אבל הם גם שמרו על המנהג המשותף למנהג ארץ ישראל הקדום ולמנהג בבל (המשתקף כאמור בסכומי הפסוקים) וכתבו את &quot;הטעם התחתון&quot; לאחריו.

לפי הרב מרדכי ברויאר, יוצא מזה שמנהג ארץ ישראל הקדום היה לקרוא את פסוק מעשה ראובן לפי מתכונת רגילה של פסוקים, בדומה לטעם התחתון בעשרת הדברות, וכך היה גם מנהג בבל לגבי פסוק מעשה ראובן. ואילו בעשרת הדברות לא היה להם מנהג משותף, כי בארץ ישראל קראו בטעם התחתון ובבבל קראו בטעם העליון.

יוצא גם שמנהג הקריאה המשתקף בתרגומים של ארץ ישראל שייך תמיד לטעם העליון, כלומר שלפי התרגומים לא מחלקים את הפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, אלא מחלקים אותם לפסוקים ארוכים מאוד וקצרים מאוד בהתאם להבנה מדרשית. דבר זה נכון הן לגבי פסוק מעשה ראובן בבראשית, והן לגבי עשרת הדברות בשמות ובדברים. לפי זה מייצגים התרגומים של ארץ ישראל מסורת קריאה שונה מזו של בעלי המסורה הטברנים בעשרת הדברות: לפי התרגומים קוראים את עשרת הדברות בטעם העליון, ולפי בעלי המסורה קוראים אותם בטעם התחתון. אבל לגבי פסוק מעשה ראובן המנהג משותף: קוראים אותו בטעם העליון, הן לפי התרגומים והן לפי בעלי המסורה הטברנים.

ואולי ייתכן שניתן להציע הסבר נוסף לזה של הרב ברויאר. אמנם נראה ברור לגמרי שבעשרת הדברות, הקדימו בעלי המסורה הטברנים בכוונה את הטעמים של מסורת הקריאה שלהם עצמם לטעמים של המסורת האחרת. אבל בפסוק מעשה ראובן מדובר על אותיות מעטות שנכתבים בהן שני טעמים זה אחר זה, כאשר הכי בולטת והחשובה ביותר היא האות אל&quot;ף בתיבה &quot;ישראל&quot;, שבה נכתבים אתנחתא וסילוק ביחד. טעם האתנחתא הזה עומד מיד לפני רווח של פרשה פתוחה כדי לחבר בין שני הפסוקים (למרות הרווח ובניגוד לפשוטו של מקרא), ושאר הטעמים המתאימיםם לו באים רק בעקבותיו. בניגוד לטעם העליון בעשרת הדברות, שבא כדי '''להבליט''' את כל אחד מהדברות וכך לפארו, ההטעמה המקבילה בפסוק מעשה ראובן קיימת אך ורק כדי '''להצניע''' את המעשה ע&quot;י חיבורו לפסוק הבא.

ואם כן אולי היה ראוי במקרה כזה להקדים את האתנחתא לסילוק, כי כך ניתן להדגיש דווקא את האתנחתא, ואת החיבור בין הפסוקים למרות הרווח, וכך להצניע את מעשה ראובן. כלומר: אולי גם במעשה ראובן ייצג הטעם התחתון את מסורת קריאתם של בעלי המסורה הטברנים, אבל מתוך כבוד לעצם העניין המובע במסורת האחרת הקדימו לכתוב אותה ראשונה (ולא בגלל שהיא הייתה מנהגם בפועל). הערות המסורה המפורטות בכתי&quot;ש לגבי &quot;טעמא קדמא&quot; באות אם כן למנוע טעויות, ע&quot;י ציון מדויק למנהגו של המסרן עצמו, כדי שהקורא לא יטעה בגלל '''הסדר''' של הטעמים בפסוק מעשה ראובן או בגלל '''המורכבות''' של ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות.

'''במהדורתנו:''' מכיוון שמדובר בסך הכל על פסוק אחד בלבד, ועוד שמערכת הטעמים הכפולה במעשה ראובן נובעת דווקא מהרצון להצניע את העניין, לכן לא נקדיש לו נספח מיוחד בדף עצמאי. במקום זה נסתפק בטבלה קצרה בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]'''.{{הערה|הטבלה המובאת בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]''' מועתקת מהמקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|כאן]]'''.}} הנוסח של ההטעמה הכפולה יישאר בתוך הרצף של הפרשה יחד עם הקישור הישיר בסימן המיוחד ('''&quot;↓↑&quot;''').

'''מספרי הפסוקים:''' כבר ראינו [[#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|לעיל]] שיש חוסר עקביות בין הדפוסים השונים לגבי ציון מספרי הפסוקים בשמות פרק כ' ובדברים פרק ה' בגלל ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. אך בעיה זו אינה קיימת לגבי מעשה ראובן, כי משום מה '''בכל''' הדפוסים מציינים את הכל (כולל &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot;) במספר של פסוק אחד (דהיינו פרק ל&quot;ה פסוק כ&quot;ב). ולכן כך נעשה גם במהדורתנו.

===החלוקה לפרשות השבוע===

[[מקרא על פי המסורה/תורה|התורה מחולקת במהדורתנו]] לפי יחידות של &quot;פרשת השבוע&quot;. חלוקה זו משקפת את המנהג המקובל כבר אלף שנה של מחזור לקריאת התורה בשנה אחת (מקור המנהג הוא [[:W:פרשת השבוע#מקור המנהג בעדות ישראל|בבלי]]). בתחילת כל יחידה של &quot;פרשת השבוע&quot; יש גם תמונות וקישורים לעמודים המתאימים לדף הראשון של אותה פרשה (צילומים של כתבי־היד החשובים ושל ספרי תורה הכתובים על קלף).

ראוי לציין שבכתבי־היד הטברנים וברשימות המסורה שבהן (וכן ב&quot;ספר החילופים&quot;) אין פרשה חדשה שמתחילה בפסוק [[פרשת וילך/טעמים#פרשת וילך (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|&quot;וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה&quot; (דברים לא,א)]], ויחידה זו הייתה נחשבת אם כן לחלק האחרון של [[פרשת ניצבים/טעמים#פרשת ניצבים (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|פרשת &quot;נִצבים&quot;]] (שהיו בה 70 פסוקים סה&quot;כ).{{הערה|עניין זה צויין גם בתיעוד הנוסח (בדף העריכה בתחילת פרשת &quot;וילך&quot; ([[דברים לא/טעמים|פרק ל&quot;א]]).}}

===החלוקה לעולים בתורה===

פרשות השבוע מחולקות במהדורתנו בהתאם לקריאה עבור שבעה עולים לתורה בשבת (ומפטיר). חלוקה זו יציבה לרוב מאז המאה הי&quot;ח.{{הערה|למידע היסטורי על החלוקה לעולים בתורה, ראו את [https://jewish-faculty.biu.ac.il/files/jewish-faculty/shared/JSIJ4/stulberg.pdf מאמרו] של אפרים סטולברג, &quot;תורה שבעל פה האחרונה: חלוקת התורה לעליות&quot; ב-JSIJ גליון 8 (2009).}} היא נעשתה כאן לפי החלוקה המקובלת בדפוסים הנפוצים של המקראות הגדולות (השתמשנו במקראות גדולות לתורה ב[[:COMMONS:Category:MG1859-Vienna-Torah|מהדורתו של שלמה נעטטער]] [ווין תרי&quot;ט]), והמשתקפת היטב בדפוס קורן.{{הערה|במקרים של אי־התאמה הכרענו לפי [https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Tikkun-Koreim-HB50656.pdf תיקון הקוראים הזה]. בעתיד ראוי שיהיה סימון לפי שיטות נוספות של חלוקת הפרשה לעולים, ובמיוחד מנהג תימן, וכן להוסיף אפשרות למשתמש לבחור את שיטת הסימון הרצויה לו.}} לשבתות שקוראים בהן שתי פרשות מחוברות, הקריאה לכל אחד משבעת העולים צוין כנהוג בתוך סוגריים לאחר החלוקה לעולים של הפרשה היחידה, כגון: &quot;חמישי (שלישי)&quot;.

החלוקה במהדורתנו לשלושה עולים במשך השבוע (מנחה בשבת, שני וחמישי) מבוססת על '''סדר עבודת ישראל''' לר' יצחק (זליגמן) בער, רעדעלהיים תרכ&quot;ח, מתוך מהדורת צילום של הוצאת שוקן תרצ&quot;ז.{{הערה|ראו שם עמ' 451-494, &quot;סדר הפרשיות למנחה בשבת ולשני וחמישי לתעניות ולחה&quot;מ וחנוכה ופורים&quot;. חטיבת הקריאה הזאת צולמה בתוך '''סדור רנת ישראל''', מהדורה שניה (הוצאת מורשת: ירושלים תשל&quot;ד), עמ' 447-485. מהדורת צילום אחר של &quot;סדר עבודת ישראל&quot; לזליגמן בער נמצאת '''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-1.pdf|כאן]]''' ו'''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-2.pdf|כאן]]'''.}} הציון לתחילת הקריאה ל&quot;לוי&quot; ול&quot;ישראל&quot; מופיע בסוגריים מרובעים, וסוף הקריאה ל&quot;ישראל&quot; הוא בדרך כלל לפני עליית &quot;שני&quot; בשבת.{{הערה|במקומות חריגים שבהם עליית &quot;ראשון&quot; ארוכה ולא נהוג שישראל ביום חול יקרא עד סופה (בפרשות &quot;בראשית&quot;, &quot;כי תשא&quot;, &quot;נשא&quot;), צוין &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; בסוף הקריאה לעולה השלישי. וכן במקומות שנהוג להמשיך לקרוא אחרי סוף עליית &quot;שני&quot;, צוין בסוף העלייה השלישית &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; (בפרשות &quot;בחקתי&quot;, &quot;דברים&quot;, &quot;ואתחנן&quot;', &quot;כי תבוא&quot;, &quot;נצבים&quot;, &quot;וילך&quot;, &quot;האזינו&quot;, &quot;וזאת הברכה&quot;).}}

לא הוספנו סימון לקריאת התורה במועדים בתוך מהדורת המקרא בוויקיטקסט. סימון כזה יוצר מעמסה כבדה בשוליים של הטקסט, ולא נהוג לסמן אותו &quot;בפנים&quot; במהדורות של המקרא, אלא רק בנספחים. במקום זה יצרנו מדור מיוחד בשם '''[[מקראי מועד|&quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot;]]''', שם תופיע קריאת התורה לכל המועדים לפי החלוקה הנפוצה במחזורים (וגם הפטרות). תוכן הקריאות במדור &quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot; מבוסס על &quot;מקרא על פי המסורה&quot;.

==הערות==
&lt;references/&gt;

[[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 3]]</text>
      <sha1>h8yi3er98c7avj9xnwxboioud9iqngk</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087563</id>
      <parentid>3087562</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T12:20:22Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <origin>3087563</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="319384" sha1="rlnkasp1xpe5ui9zklxiaduykgmbyra" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ג. קביעת הנוסח בתורה}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח בתורה==

'''נוסח האותיות וחלוקת הפרשות במהדורה זו נקבעו לפי ספרי התורה. נוסח הכתיב הוא לפי ספרי תימן. הבדלים בין ספרי התורה של העדות השונות, ובין ספרי התורה לבין מה שידוע לנו על כתר ארם צובה (מתוך עדויות), מובאים ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].'''

'''הבסיס לנוסח הניקוד והטעמים והגעיות הוא כתי&quot;ל, ועל גבי הבסיס הזה נעשו תיקונים ושינויים, כדי להתאים את המקומות החריגים שבו לנוסח המסורה לפי שיטתו של כתר ארם צובה. במקומות שהכתר קיים בהם או שיש עדויות לגביו, הנוסח מיוסד עליו. לאחר קביעת הנוסח בוצעו עוד התאמות קלות בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על השיטה לקביעת הנוסח בתורה ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הבא]]''' לגבי המקומות החסרים בכתר, ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|בפרק החמישי]]''' לגבי המקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.

==יסודות הנוסח==

'''כתר ארם צובה:''' כתר ארם צובה נשאר לנו בסוף התורה (החל מהתיבה &quot;וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ&quot; ב[[דברים כח/טעמים#כח יז|דברים כח,יז]]). בנוסף יש שני צילומים של דפים שאבדו ממנו, ועדויות רבות וחשובות על נוסח התורה שהיה בו. הנוסח במקומות האלה מיוסד על הכתר.

'''כתי&quot;ל וקבוצת כתבי־היד העיקרית:''' בשאר כל התורה הנוסח מיוסד על כתי&quot;ל, אבל רק בתור נקודת התחלה. בכל מקום שלא הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל, או שיש ספק או תמיהה לגביו, או נקודה בו הראויה לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), השתדלנו לבדוק את הנוסח המקביל בעוד 6 כתבי־יד מזרחיים של התורה הקרובים לכתר ארם צובה, ולתעד את הממצאים במלואם. כך יוצא שהנוסח ברוב התורה מיוסד על '''7 כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה''', והם: '''ל, ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו''';  למידע נוסף על שבעת כתבי־היד וקישורים אליהם ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|כאן]]'''.

'''כתבי־יד נוספים:''' לא כל כתבי־היד שבקבוצה העיקרית שלמים. חלקים משמעותיים של ספר בראשית (במיוחד מתחילתו) חסרים או פגומים ברובם (ל1,{{הערה|חוץ מהדפים החסרים בתחילת ספר בראשית, ראשי הדפים פגומים בכתי&quot;ל1 בכל התורה; הנזק יותר חמור בתחילת התורה ובסופה.}} ב, ש, ש1, ו), וכמו כן באחדים מהם בסוף ספר במדבר (ו) ובספר דברים (ל1, ב) ובעוד מקומות.{{הערה|כתי&quot;ו המקורי חסר בסוף ספר במדבר (כו,סג-לה,ו). הוא גם חסר בסוף ספר דברים (נכרכו עמו דפים כדי להשלים את הטקסט החסר), אבל רק במקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.}} בספר בראשית השתמשנו בעת הצורך במבחר של כתבי־היד נוספים (מזרחים, תימנים וספרדים). בשאר התורה (בעיקר בסוף ספר במדבר מפרק כ&quot;ז ובספר דברים, אך גם בעוד קצת מקומות שחסר בהם כתב־יד אחד או יותר) הסתפקנו בשני כתבי־יד מזרחים הקרובים לכתר: ב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571880205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-10] ('''ל3'''); וב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571690205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94%20EVR%20II%20B%2059 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-59] ('''ל9'''). בשלב מאוחר יותר, לאחר שהערות הנוסח כבר נכתבו לפי כתבי־היד שהזכרנו עד כה, התחלנו להוסיף תיעוד נוסף לעתים גם מתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|עוד כתבי־יד]] בעת הצורך, ובמיוחד מתוך [https://archive.org/details/torah-tbilisi-3-lailashi-images/mode/1up כתב־יד טביליסי 3] (&quot;כתר לאילאשי&quot; או '''ט3''').

'''הכרעת הכתיב, הניקוד והטעמים:''' הקבוצה העיקרית של 7 כתבי־יד טברנים, הקרובים לכתר ארם צובה, מאפשרת הכרעה ברורה ומובהקת בענייני הכתיב, הניקוד והטעמים בתורה בכמעט כל מקום.{{הערה|היוצאים מן הכלל הזה נדירים ביותר. הדוגמה היחידה לגבי '''נוסח הכתיב''' שמצאנו עד כה היא התיבה &quot;בָּמוֹתָ֖ם&quot; ([[במדבר לג/טעמים#לג נב|במדבר לג,נב]]), הנכתבת מלא וי&quot;ו בספרי התורה של כל העדות. אך כתבי־היד הטברנים חלוקים לגבי כתיבתו; אין בהם רוב מובהק לכתיב מלא או חסר, ואין הערת מסורה התומכת באחת משתי האפשרויות. תיבה זו נמצאת בין 6 המקומות המוטלים בספק לפי שיטת ברויאר (כתר, עמ' 84 [פרק ג סעיף 1.ד]). אך שאר המקומות שהיו מוטלים בספק אצלו מקבלים מענה ע&quot;י קבוצת 7 כתבי־היד שלנו, וכבר אינם מוטלים בספק; רק המקום הזה נשאר. בכל אופן הכתיב במהדורתנו נקבע כאן, כמו בכל התורה, ע&quot;פ ספרי התורה. גם לגבי '''נוסח הניקוד והטעמים''' מצאנו דוגמה אחת בלבד: ב[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|כו,מג]] התיבה &quot;בׇּהְשַׁמָּהֿ֙&quot; מנוקדת בלי מפיק באות ה&quot;א הראשונה בארבעה כתבי־יד (ל1,ב,ש1,ק3), לעומת שלושה כתבי־יד (ל,ש,ו) שבהם יש מפיק (&quot;בָּהְּשַׁמָּהֿ֙&quot;), כך שאין רוב מובהק ויש צורך לבדוק מקורות נוספים (ראו שם בתיעוד הנוסח). וראו גם [[דברים טז/טעמים#טז ב|דברים טז,ב]], שם אין רוב מובהק לגבי התיבה &quot;אֲשֶׁר&quot; אם היא מוקפת או בטעם מונח, אך יכולנו להכריע לפי שיטת בן־אשר בספר החילופים.}}

'''עניינים משניים במערכות הניקוד והטעמים:''' לגבי ניואנסים שהיו רשות ולא חובה אצל בעלי המסורה הטברנים, והם לא סומנו בעקביות בכל כתב־יד, קבוצת כתבי־היד מספקת לנו תמונה מייצגת של הגיוון שהיה קיים אצל בעלי המסורה וגבולותיו. מדובר על נושאים משניים כגון חטפים באותיות לא גרוניות ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|הסבר כללי]], [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|רשימה בתורה]]), געיות חריגות ([[#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|הסבר כללי]], [[#נוסח הגעיות במהדורתנו|רשימה בתורה]]), [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|מרכא בתיבת תביר]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#נקודה בוי&quot;ו עיצורית|נקודה בוי&quot;ו עיצורית]], ועוד. לא הכרענו בנושאים אלה לפי רוב מובהק של כתבי־היד (רוב שבדרך כלל לא קיים), אלא לפי מדיניות העיצוב במהדורתנו (לגבי חטפים באותיות לא-גרונית) או לפי דרכו העקבית של כתר ארם צובה (לגבי מתיגת הזקף, מרכא בתיבת תביר, ולגבי געיות בכתי&quot;ל שחורגות באופן ברור מדרכו). בעזרת תיעוד הנוסח אפשר לראות את האופן שבו הכרעת הנוסח משתלבת עם הנתונים הנמצאים בכתבי־היד, וגם לזהות את כתבי־יד הקרובים יותר לשיטת הכתר לגבי כל תופעה ספציפית.

==תיעוד הנוסח==

כל הנתונים לגבי הנוסח ב[[#יסודות הנוסח|קבוצת כתבי־היד]], בכל מקום שנוסח כתי&quot;ל ראוי לדיון, נמצאים בדפי העריכה של '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#חמישה חומשי תורה|דפי הפרקים בתורה]]'''. אי אפשר לראות את הנתונים בדף של הפרק עצמו, המציג רק את נוסח המקרא לפי הקביעה הסופית. כדי לקרוא את הערות הנוסח בפרק מסוים, יש ללחוץ על '''&quot;הצג הערות נוסח&quot;''' בתחילת הדף של הפרק בצד ימין, מתחת לסרגל הניווט. לחלופין, הן גם מופיעות באתר מיוחד שנקרא '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ &quot;מקרא על פי המסורה עם הערות הנוסח&quot;]''', שם ניתן לקרוא אותן ברציפות ולעיין בהן בנחת.

כאמור, הנתונים בהערות הנוסח כתובים בפועל בדף העריכה של הפרק. כדי לראותם שם יש ללחוץ הלשונית &quot;'''עריכה'''&quot;, שנמצאת בראש הדף של הפרק (באמצע בין הלשוניות &quot;קריאה&quot; ו&quot;גרסאות קודמות&quot;). אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; יופיע חלון עריכה, שבו נמצא הטקסט המקודד של הפרק. בחלק מהפסוקים, בתוך הטקסט המקודד, אפשר לראות מילים בתוך תבניות &quot;נוסח&quot;. לדוגמה, ב'''[[שמות יד/טעמים|דף הפרק של שמות י&quot;ד]]''', אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; רואים שבתוך חלון העריכה, בפסוק ה', התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; נמצאת בתוך תבנית נוסח. הקוד נראה כך:

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|וַיֹּֽאמְרוּ֙|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים{{ש}}ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙ (חסר שווא באות מ&quot;ם){{ש}}הערת המקליד}}&lt;/nowiki&gt;

&quot;נוסח&quot; הוא השם של [[תבנית:נוסח|התבנית]] בתוך הסוגריים המתולתלים; תקפידהּ של תבנית זו לרכז נתונים לגבי נוסח המקרא. אחר כך רואים את התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; כמו שהיא מופיעה לפי קביעת הנוסח במהדורתנו, ולאחריה את רשימת המקורות התומכים בקביעה זו (אחרי &quot;2==&quot; שהוא קוד טכני). במקרה הזה מתברר שזהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וגם של הדפוסים הנפוצים של המקרא. אבל אחרי קוד לשבירה (&quot;&lt;nowiki&gt;{{ש}}&lt;/nowiki&gt;&quot;), כדי לחלק את ההערה לחלקים שונים, רואים שבכתי&quot;ל יש טעות מובהקת: בתיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; חסרות שתי הנקודות של שווא מתחת לאות מ&quot;ם (&quot;וַיֹּֽא'''מ'''רוּ֙&quot;)! בסוף כתוב &quot;הערת המקליד&quot;, כלומר: [https://hcanat.us/Tanach.xml?Ex14:5-14:5 בהקלדה הדיגיטלית UXLC], שהיא תִּעֲתוּק של כתי&quot;ל שהיה נקודת ההתחלה למהדורתנו, כבר עמדו על הטעות הזאת והעירו לגביה.

לדוגמה נוספת, הפעם בעניין של כתיב (נוסח האותיות), ראו בדף העריכה של '''[[שמות יד/טעמים|אותו פרק]]''' בפסוק י&quot;ג (&quot;תֹסִ֛פוּ&quot;):

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|תֹסִ֛פוּ|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ&quot;ה (כתיב חסר יו&quot;ד){{ש}}ל!=תֹסִ֛יפוּ (כתיב מלא יו&quot;ד){{ש}}הערת ברויאר}}&lt;/nowiki&gt;

אחרי &quot;נוסח&quot; (שמהּ של התבנית), רואים שהתיבה &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; מופיעה במהדורתנו בכתיב חסר יו&quot;ד (כלומר &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; ולא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot;). זהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וכך קובעות גם הערות מסורה, כולל הערת מסורה בתוך כתי&quot;ל עצמו; וכך קבע הרמ&quot;ה להלכה (בעקבותיו כותבים &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; חסר יו&quot;ד בספרי תורה ספרדים ואשכנזים).{{הערה|ראו ב[[:COMMONS:File:Masoret-Seyag-Ramah-1750-HB7152.pdf|מסורת סייג לתורה]], עמ' 70.}} אבל אחר כך רואים בהערה שהנוסח הכתוב בכתי&quot;ל הוא דווקא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot; (כתיב מלא יו&quot;ד). כתיב זה סותר את הערת המסורה בתוך אותו כתב־יד. בסוף  התבנית כתוב &quot;הערת ברויאר&quot;, כלומר: הרב מרדכי ברויאר כבר עמד על הכתיב החריג כאן בכתי&quot;ל במהדורות המקרא שלו.

שימו לב שנוסח הכתיב במהדורתנו נקבע לפי ספרי התורה של עדת תימן, ולא לפי רוב כתבי־היד שבקבוצה. הדוגמה האחרונה מראה שרוב מובהק של כתבי־היד הקרובים לכתר תומך כאן בכתיב של ספרי תימן.

==מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות==

===נוסח האותיות בתורה===

'''נוסח האותיות בעידן המסורה:''' נוסח האותיות לפי המסורה משתקף היטב בתור '''אידאל מדויק''' מתוך הערות המסורה. אבל האידיאל הזה לא התגשם בביצוע מושלם באף אחד מכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר ארם צובה. כתבי־היד האלה עברו תהליכים של הגהה ותיקונים בכיוון זה, אמנם בכל אחד מהם נשארו טעויות בנוסח הכתיב. טעויות מהסוג הזה מתגלות ברוב המקומות בכתב־יד אחד חריג, כאשר הכתיב שבו שונה בתיבה מסוימת משאר חבריו, ובדרך כלל יש גם הערת מסורה שתומכת בגרסת הרוב. מתוך כך אפשר לקבוע את הכתיב של נוסח המסורה בכמעט כל מקום על פי '''הערות המסורה''' או על פי הנוסח של '''רוב כתבי־היד''', או על פי '''שניהם ביחד'''. וזה מפליא שהכתיב האקלקטי מתוך רוב כתבי־היד זהה לכתיב המתועד בהערות המסורה כמעט לגמרי. את כל זה הוכיח הרב מרדכי ברויאר לראשונה בספרו החשוב '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא'''.{{הערה|ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל&quot;ז; עמ' 68-86.}}

'''לאחר תקופת המסורה בספרד ואשכנז:''' ברויאר עוד הוכיח שאותו נוסח העולה מתוך השילוב של הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות בכתבי־היד הקרובים לכתר מתאים בכמעט כל המקומות לנוסח ספרי התורה שנקבע בספרד ובאשכנז. נוסח הכתיב בספרי התורה (מחוץ לתימן) נקבע לאחר תקופת בעלי המסורה הטברנים ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ספרות המסורה וחומר נוסף|חיבוריהם של חכמי מסורה מאוחרים]]: בספרים &quot;מסורת סייג לתורה&quot; ל[[:W:מאיר הלוי אבולעפיה|ר' מאיר הלוי אבולעפיה]]), &quot;אור תורה&quot; (ל[[:W:מנחם די לונזאנו|ר' מנחם די לונזאנו]]), ו&quot;מנחת שי&quot; (ל[[:W:ידידיה שלמה רפאל נורצי|ר' ידידיה שלמה רפאל נורצי]]). חכמי המסורה בדורות הללו פעלו לפי '''שיטה אקלקטית מובהקת''', והשתמשו כמיטב יכולתם באותן הערות מסורה שהיו בידיהם, ובאותם כתבי־יד שנראו מדויקים בעיניהם.{{הערה|ספר מוגדר כ&quot;מדויק&quot; לפי מידת התאמתו לכתיב בספרים מקבילים ולהערות המסורה. חשוב לציין ששיטת הפעילות בתחום זה ע&quot;י בעלי ההלכה הייתה לדבוק בכללי המסורה הטברנית ובשיטה האקלקטית אפילו בניגוד לחז&quot;ל בתלמוד ובמדרשים (במקומות שדרשו את הכתיב). חכמי התלמוד מעידים על עצמם שלא היו בקיאים בחסרות וביתרות {{מקור|קידושין ל א|קידושין דף ל' ע&quot;א}}, ובעיניהם של בעלי ההלכה שעסקו בכתיב התורה, נמשך המצב הזה עד זמנם ממש. ולכן החליטו בסופו של דבר (לאחר לבטים רציניים) לקבל את הערות המסורה ועדותם של רוב כתבי־היד המדויקים, במקום הכתיב המובא בתלמוד, ואפילו במקומות שלומדים הלכה מן הכתיב! (ראו את הדוגמאות המובאות בגליון הש&quot;ס לר' עקיבא איגר על [[שבת נה ב|שבת דף נ&quot;ה ע&quot;ב]] לתוספות ד&quot;ה מעבירם כתיב.) לגבי ההתלבטות בנושא זה ראו בברויאר, ג.6 (עמ' 88) והערות 2, 3 שם.}} מתברר שעבודתם עלתה כל כך יפה עד שהיא כמעט מושלמת, וכמעט זהה לנוסח תימן.

'''לאחר תקופת המסורה בתימן:''' בנוסף לכך, הציע ברויאר שנוסח תימן אינו מבוסס על שיטה אקלקטית אלא על '''עבודת העתקה מושלמת''' של כתר ארם צובה.{{הערה|ראו ברויאר, שם, עמ' 87-89.}} ואם כן יוצא שבנוסח תימן יש לנו עדות מובהקת ומדויקת לנוסח הכתיב בתורה שהיה בכתר.{{הערה|ברויאר הביא מספר ראיות לכך שם, עמ' 90. ביניהם: עדותם של סופרי תימן שספריהם נכתבו &quot;על תיקון הספר הידוע במצרים&quot;; נוסח הכתיב המתאים לגמרי למסורה (ולנוסח תימן) בסוף התורה בכתר; נוסח הכתר בנביאים וכתובים (המדויק להפליא לעומת כל שאר כתבי־היד). על ראיות אלו של ברויאר אפשר להוסיף את הכתיב לפרשות התפילין שקבע הרמב&quot;ם ב'''משנה תורה''' ([[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ב#הלכה ג|הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק שני, ג-ז]]; וראו עוד בהרחבה אצל יצחק ש' פנקובר, '''נוסח התורה בכתר ארם צובה: עדות חדשה''', [רמת־גן, הוצאת אונ' בר־אילן, תשנ&quot;ג], עמ' 53-55), וכמו כן את שאר העדויות הקיימות על נוסח הכתיב שהיה בכתר (כגון רפי זר, [https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=278 &quot;מאורות נתן לר' יעקב ספיר&quot;], '''לשוננו''' ל&quot;ה, תשמ&quot;ו, עמ' 151-213).}} ועוד יוצא לנו שכתר ארם צובה עצמו מהווה '''ביצוע מושלם''' יחיד במינו של נוסח האותיות בתורה לפי המסורה (בניגוד לשאר כתבי־היד הקרובים לו). קביעה זו מתבררת גם מתוך נוסח האותיות המדויק בו בספרי הנביאים והכתובים, שיש בו דיוק מפליא שאינו דומה לאף כתב־היד אחר.{{הערה|ראו על כך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|בפרק חמישי]] של המבוא.}}

אמנם יש גם עדויות שב-2 מקומות (ואולי 3), חרג הכתיב בכתר מהנוסח העולה מהערות המסורה ומשאר כתבי־היד, וכמו כן מספרי ספרי התורה של כל העדות כולל תימן:
#שמות, שמות [[שמות א/טעמים#א יט|(א,יט)]]:  [אֲלֵהֶ֛ן]* (=כל ספרי התורה) / א=[אֲלֵיהֶ֛ן];{{הערה|את הכתיב הזה אולי ניתן להצדיק ע&quot;פ הערת מסורה בכתר; וראו עוד בהערת הנוסח על [[שמות א/טעמים#א יט|שמות א,יט]].}}
#ויקרא, קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]] [רֵעֶ֑ךָ]* (=כל ספרי התורה) / א=[רֵעֶ֑יךָ].
ויש עוד עדות שהנוסח המקורי בכתר בפרשת &quot;בהר סיני&quot; ([[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]]) היה &quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''י'''א֙&quot; (כתיב יו&quot;ד נגד המסורה), ואחר כך נראה שהיה ניסיון תיקון ל&quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''ו'''א֙&quot; (כתיב וי&quot;ו לפי המסורה). במקום הזה ייתכן שהתיקון לא צלח לגמרי או שברבות השנים נתקלקל הדיו של התיקון.{{הערה|ראו על כך באריכות בהערת הנוסח על [[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]].}}

על סמך הכתיבים הבודדים האלה נראה שנוסח האותיות בספרי תימן מייצג את נוסח המסורה באופן קצת יותר מדויק מהכתיב שהיה בכתר עצמו (!).{{הערה|לגבי 3 המקומות האלה כתב יוסף עופר שיש בהם &quot;ערעור מהותי על האפשרות שנוסח התימנים מיוסד על הכתר. אם נבקש להטיל שלום בין הכתוב בכתבי־היד התימנים לבין ממצאינו נוכל רק להציע שהכתר היה '''אחד מהמקורות''' לנוסח התימנים.&quot; ראו במאמרו [http://www.daat.ac.il/daat/vl/yosefofer/yosefofer03.pdf &quot;כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ&quot;ד קאסוטו&quot;], '''ספונות''', סדרה חדשה, ספר רביעי (יט) תשמ&quot;ט, עמ' 339 (ההדגשה שלנו); וראו שם עוד עמ' 309-313. ברוח זו ניתן להציע שאמנם נוסח הכתיב בספרי תימן '''נוסד''' על פי הכתר, אך אחר כך בוצעו תיקונים בספרי תימן במקומות נדירים שבהם עצם הנוסח שהועתק מהכתר עמד בסתירה ב-2 או 3 מקומות להערות המסורה שהיו בכתבי־היד. כך שהכתר הוא לא רק &quot;אחד מהמקורות&quot; אלא '''המקור העיקרי''' לנוסח הכתיב בספרי תימן, אך '''לא המקור היחיד'''. בדיקת כתבי־יד תימנים לספרי הנביאים והכתובים מניבה תוצאות דומות: יש כתבי־יד שהם קרובים להפליא לנוסח הכתיב בכתר, אך לא זהים לו; אמנם במקומות שהכתיב שונה מהכתר יש כמעט תמיד הערת מסורה צמודה המורה על הנוסח בכתב־היד. גם יצחק ש' פנקובר הציע אפשרות דומה בניסיון שלו להתמודד עם נתונים סותרים לגבי נוסח הכתר: &quot;לפי האפשרות הראשונה יוצא שיש שניים (או שלושה) מקרים חריגים בכתר, בהם חולק הכתר על כל כתבי־היד הטברניים המדוייקים והמסורה. כמו־כן היה יוצא עקב מקרים אלו שדווקא כתבי־היד התימניים הם המדויקים בתורה, מדויקים אפילו מן הכתר.&quot; והוסיף בהערה: &quot;אפילו נניח את האפשרות הראשונה, אין היא מחייבת את המסקנה שהתימנים לא סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר... בענייני נוסח יהיו בסך הכל שניים (או שלושה) שינויים בין התימנים והכתר; קירבה כה גדולה, שאין כדוגמתה אפילו בין כתבי־היד הטברניים המדויקים, מוסברת בכך שהתימנים סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר ותיקנו.&quot; ראו '''נוסח התורה בכתר ארם־צובה: עדות חדשה''' (רמת־גן: הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, תשנ&quot;ג), עמ' 90, ושם בהערה 267.}}

'''ספרי תימן לעומת ספרי ספרד ואשכנז:''' עבודתם של חכמי ספרד ואשכנז בתחום המסורה, ביחד עם עבודתם של חכמי תימן בתחום המסורה ובהעתקה מדויקת על סמך כתבי־היד המהימנים ביותר, הביאה לזהות כמעט מוחלטת לגבי נוסח הכתיב שבספרי־התורה בכל העדות. בכל התורה כולה נשארו 9 הבדלים ביניהם בלבד:
#בראשית, בראשית [[בראשית ד/טעמים#ד יג|(ד, יג)]]: [מִנְּשֹֽׂא]* (=ספרי תימן) / [מִנְּשֽׂוֹא] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בראשית, נֹח [[בראשית ז/טעמים#ז יא|(ז, יא)]]: [מַעְיְנֹת֙]* (=ספרי תימן) / [מַעְיְנוֹת֙] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בראשית, נֹח [[בראשית ט/טעמים#ו כט|(ט, כט)]]: [וַיִּֽהְיוּ֙]* (=ספרי תימן) / [וַֽיְהִי֙] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#שמות, תרומה [[שמות כה/טעמים#כה לא|(כה, לא)]]: [תֵּעָשֶׂ֤ה]* (=ספרי תימן) / [תֵּיעָשֶׂ֤ה] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כו|(כח, כו)]]: [הָאֵפֹ֖ד]* (=ספרי תימן) / [הָאֵפ֖וֹד] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / [בְּשֵׁמֽוֹת] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן) / [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / [בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#דברים, כי תצא [[דברים כג/טעמים#כג ב|(כג, ב)]]: [דַּכָּ֛א]* (=ספרי תימן) / [דַּכָּ֛ה] (=ספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז)

'''מסקנה:''' אין למצוא עדות מובהקת לנוסח האותיות בתורה לפי המסורה באף אחד מכתבי־היד הקרובים לכתר, ואין ראוי להעמיד את הכתיב במהדורת מקרא על אף כתב־יד כזה.{{הערה|1=לפי החישוב של ברויאר (שם, עמ 86), כתב־היד הכי מדויק לגבי נוסח האותיות בתורה הוא כתי&quot;ש1 (שונה מכתיב המסורה ב-20 מקומות), ואח&quot;כ כתי&quot;ש (25 מקומות), ואח&quot;כ [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n63/mode/2up כתי&quot;ב] (65 מקומות) וכתי&quot;ל (כ-120 מקומות); לגבי כתי&quot;ל ראו ליתר דיוק ופירוט ברשימה הבאה.}} אמנם ב'''שילוב''' של הערות המסורה ביחד עם הנוסח האקלקטי העולה מתוך רוב כתבי־היד המזרחים, או לחלופין על פי נוסח תימן, ניתן להגיע לנוסח מדויק של האותיות בתורה. הכתיב במהדורתנו מבוסס אם כן על נוסח תימן, ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|תוספת הערות לעתים רחוקות]] במקומות שנוסח זה שונה משאר ספרי התורה או מהנוסח שהיה בכתר ע&quot;פ עדויות.

===נוסח האותיות בכתי&quot;ל בתורה (רשימה מלאה)===

'''רמת הדיוק בכתי&quot;ל:''' מהדורתנו מבוססת כאמור על הקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל. הדיוק בנוסח האותיות בכתי&quot;ל מספיק טוב כדי שייחשב לעדות אחת חשובה בין שאר העדויות, אבל רמת דיוקו פחותה משאר כתבי־היד הקרובים לכתר. לפי הערכתו של ייבין: &quot;נוסח האותיות שונה לפרקים מ''א'' במלא וחסר. המסורה של ''ל''... סותרת לעתים את הפְנים.&quot;{{הערה|ייבין, נו.2 עמ' 358.}} ולפי ברויאר יש בו סטייה מנוסח המסורה &quot;בקרוב ל-120 מקומות בתורה&quot;.{{הערה|ברויאר, עמ' 86. לתוצאה מדויקת יותר ראו [[#סיכום התוצאות|להלן]].}} ולכן נוסח האותיות בתורה במהדורתנו יתוקן כאמור על פי ספרי תימן, ולא יישאר לפי כתי&quot;ל (שהוא הבסיס להקלדה).

'''להלן רשימת כל המקומות שבהם הכתיב בכתי&quot;ל (הבסיס להקלדה במהדורתנו) שונה מהכתיב בספרי תימן.''' רשימה זו נחוצה כדי לאפשר הגהה יסודית לנוסח הכתיב במהדורתנו, מול הקלדת וסטמינסטר מצד אחד, ומול נוסח ספרי התורה מצד שני. הפריט הראשון בכל שורה ברשימה הוא הכתיב המופיע בספרי תימן והמתאים למסורה ואחריו כוכבית (*). הפריט השני הוא נוסח כתי&quot;ל, ואחריו סימן קריאה (!) במקרים שבהם הכתיב בכתי&quot;ל סותר את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו.{{הערה|בנוסף לרשימה זו, אפשר תמיד לבצע בדיקה יסודית על ידי מחשב, בהשוואת נוסח האותיות בהקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל מול נוסח האותיות במהדורתנו ונוסח האותיות במהדורת מכון ממרא. התיעוד המלא של הנוסח נמצא בכל מקרה ספציפי בדפי העריכה של דפי הפרקים המקושרים.}}

'''ספר בראשית''' (סה&quot;כ כ-20 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטְּהֹרָ֗ה]* / ל=[הַטְּהוֹרָ֗ה]!
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטָּה֔וֹר]* / ל=[הַטָּהֹ֔ר]!
#לך־לך [[בראשית יג/טעמים#יג ח|(יג,ח)]]: [וּבֵינֶ֔ךָ]* ל=[וּבֵינֶ֔יךָ]
#לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [הֲרִמֹ֨תִי]* / ל=[הֲרִימֹ֨תִי]
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]]: [וַיַּחֲזִ֨יקוּ]* / ל=[וַיַּחֲזִ֨קוּ]!
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט כ|(יט,כ)]]: [וְהִ֣וא]* / ל=[וְהִ֣יא]!
#חיי שרה [[בראשית כה/טעמים#כה ג|(כה,ג)]]: [וּלְטוּשִׁ֖ם]* / ל=[וּלְטוּשִׁ֖ים]
#תולדֹת [[בראשית כו/טעמים#כו ז|(כו,ז2)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז לא|(כז,לא)]]: [בַּעֲבֻ֖ר]* / ל=[בַּעֲב֖וּר]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה ה|(לה,ה)]]: [סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם]* / ל=[סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה כג|(לה,כג)]]: [וּזְבֻלֽוּן]*/ ל=[וּזְבוּלֻֽן]!
#וישב [[בראשית מ/טעמים#מ י|(מ,י)]]: [וְהִ֤וא]* / ל=[וְהִ֤יא]!
#מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא לה|(מא,לה)]]: [הַטֹּב֔וֹת]* / ל=[הַטֹּבֹ֔ת]!
#ויגש [[בראשית מה/טעמים#מה טו|(מה,טו)]]: [עֲלֵהֶ֑ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֑ם]!
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו ט|(מו,ט)]]: [וְחֶצְרֹ֥ן]* / ל=[וְחֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יג|(מו,יג)]]: [וְשִׁמְרֹֽן]* / ל=[וְשִׁמְרֽוֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יד|(מו,יד)]]: [זְבֻל֑וּן]* / ל=[זְבוּלֻ֑ן]!
#ויגש [[בראשית מז/טעמים#מז כד|(מז,כד)]]: [חֲמִישִׁ֖ית]* / ל?=[חֲמִישִׁ֖ת]?!
#ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יג|(מט,יג)]]: [אֳנִיֹּ֔ת]* / ל=[אֳנִיּ֔וֹת]!

'''ספר שמות''' (סה&quot;כ 26 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#שמות [[שמות א/טעמים#א טז|(א,טז)]]: [הִ֖וא]* / ל=[הִ֖יא]!
#שמות [[שמות ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ]* / ל=[וַיַּשְׁלִיכֵ֥הוּ] (=מ&quot;ק-ל [!] מול רוב המסורות וכתבי־היד)
#וארא [[שמות ו/טעמים#ו יד|(ו,יד)]]: [חֶצְרֹ֣ן]* / ל=[חֶצְר֣וֹן]
#וארא [[שמות ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]: [הַֽחַרְטֻמִּם֙]* / ל=[הַֽחַרְטֻמִּים֙]!
#בֹא [[שמות י/טעמים#י כה|(י,כה)]]: [וְעֹלֹ֑ת] / ל=[וְעֹל֑וֹת]!
#בֹא [[שמות יב/טעמים#יב ד|(יב,ד)]]: [מִהְי֣וֹת]* / ל=[מִהְיֹ֣ת]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(יד,יג)]]: [תֹסִ֛פוּ]* / ל=[תֹסִ֛יפוּ]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יד|(יד,יד)]]: [תַּחֲרִשֽׁוּן]* / ל=[תַּחֲרִישֽׁוּן]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* / ל=[חֹמָ֔ה]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יא|(יט,יא2)]]: [הַשְּׁלִשִׁ֗י]* / ל=[הַשְּׁלִישִׁ֗י]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יט|(יט,יט)]]: [הַשֹּׁפָ֔ר]* / ל=[הַשּׁוֹפָ֔ר]!
#משפטים [[שמות כג/טעמים#כג כב|(כג,כב)]]: [שָׁמ֤וֹעַ]* / ל=[שָׁמֹ֤עַ]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב המסורות וכתבי־היד)
#תרומה [[שמות כה/טעמים#כה כב|(כה,כב)]]: [אֲר֣וֹן]* / ל=[אֲרֹ֣ן]!
#תרומה [[שמות כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [תֹֽאֲמִם֮]* / ל=[תֹֽאֲמִים֮]
#תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כח|(כח,כח1)]]: [הָאֵפוֹד֙]* / [הָאֵפֹד֙]!
#תצוה [[שמות כט/טעמים#כט כב|(כט,כב)]]: [עֲלֵיהֶ֔ן]* / ל=[עֲלֵהֶ֔ן]!
#תצוה [[שמות מ/טעמים#כט מ|(כט,מ)]]: [רְבִיעִ֥ת]* / [רְבִעִ֥ית]
#כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [עֲלֵהֶ֖ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֖ם]!
#כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד כד|(לד,כד)]]: [גְּבֻלֶ֑ךָ]* / ל=[גְּבוּלֶ֑ךָ]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יג|(לו,יג)]]: [הַיְרִיעֹ֜ת]* / ל=[הַיְרִעֹ֜ת]
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יט|(לו,יט)]]: [אֵילִ֖ם]* / ל=[אֵלִ֖ים]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו כא|(לו,כא)]]: [אַמֹּ֖ת]* / ל?=[אַמּ֖וֹת]?!
#ויקהל [[שמות לז/טעמים#לז ג|(לז,ג3)]]: [טַבָּעֹ֔ת]* / ל=[טַבָּע֔וֹת]
#ויקהל [[שמות לח/טעמים#לח י|(לח,י)]]: [הָעַמּוּדִ֛ים]* / ל=[הָעַמֻּדִ֛ים]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט יג|(לט,יג)]]: [מִשְׁבְּצֹ֥ת]* / ל=[מִשְׁבְּצ֥וֹת]!
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט לה|(לט,לה)]]: [אֲר֥וֹן]* / ל=[אֲרֹ֥ן]!

'''ספר ויקרא''' (סה&quot;כ 14 תיבות בכתיב חריג):
#ויקרא [[ויקרא ה/טעמים#ה יא|(ה,יא)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י א|(י,א)]]: [וַיַּקְרִ֜יבוּ]* / ל=[וַיַּקְרִ֜בוּ]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י יג|(י,יג)]]: [קָד֔וֹשׁ]* / ל=[קָדֹ֔שׁ]!
#שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ד|(יא,ד)]]: [וּמִמַּפְרִסֵ֖י]* / ל=[וּמִמַּפְרִיסֵ֖י]
#תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג ו|(יג,ו)]]: [הִ֔וא]* / ל=[הִ֔יא]!
#מצֹרע [[ויקרא יד/טעמים#יד י|(יד,י)]]: [תְּמִימִ֔ם]* / ל=[תְּמִימִ֔ים]
#אחרי מות [[ויקרא טז/טעמים#טז ח|(טז,ח)]]: [גֹּרָל֑וֹת]* / ל=[גּוֹרָל֑וֹת]!
#אחרי מות [[ויקרא יח/טעמים#יח כט|(יח,כט)]]: [הַתּוֹעֵבֹ֖ת]* / ל=[הַתּוֹעֵב֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט ד|(יט,ד)]]: [הָ֣אֱלִילִ֔ם]* / ל=[הָ֣אֱלִילִ֔ים]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ ו|(כ,ו)]]: [לִזְנֹ֖ת]* / ל=[לִזְנ֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ יח|(כ,יח)]]: [וְהִ֕וא]* / ל=[וְהִ֕יא]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג כ|(כג,כ)]]: [הַבִּכֻּרִ֤ים]* / ל=[הַבִּכּוּרִ֤ים]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג לח|(כג,לח)]]: [נִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם]* / ל=[נִדְב֣וֹתֵיכֶ֔ם]!
#בחֻקֹתי [[ויקרא כו/טעמים#כו מה|(כו,מה)]]: [לִהְי֥וֹת]* / ל=[לִהְיֹ֥ת]!

'''ספר במדבר''' (סה&quot;כ 30 תיבות בכתיב חריג):
#במדבר [[במדבר א/טעמים#|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג ב|(ג,ב)]]: [הַבְּכֹ֣ר]* / ל=[הַבְּכ֣וֹר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מב|(ג,מב)]]: [בְּכ֖וֹר]* / ל=[בְּכֹ֖ר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מג|(ג,מג)]]: [שֵׁמֹ֛ת]* / ל=[שֵׁמ֛וֹת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ז|(ז,ז)]]: [הָעֲגָל֗וֹת]* / ל=[הָעֲגָלֹ֗ת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז כג|(ז,כג)]]: [עַתֻּדִ֣ים]* / ל=[עַתּוּדִ֣ים]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ג|(ט,ג)]]: [בְּמֹעֲד֑וֹ]* / ל=[בְּמוֹעֲד֑וֹ]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ז|(ט,ז)]]: [הַקְרִ֜יב]* / ל=[הַקְרִ֜ב]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט יז|(ט,יז)]]: [הֵעָל֤וֹת]* / ל=הֵעָלֹ֤ת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י ט|(י,ט)]]: [בַּחֲצֹצְרֹ֑ת]* / ל=[בַּחֲצֹצְר֑וֹת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י טז|(י,טז)]]: [חֵלֹֽן]* / ל=[חֵלֽוֹן]
#בהעלֹתך [[במדבר יא/טעמים#יא כו|(יא,כו)]]: [עֲלֵהֶ֣ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֣ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כו|(יג,כו)]]: [אֹתָ֤ם]* / ל=[אוֹתָ֤ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כט|(יג,כט3)]]: [יוֹשֵׁ֣ב]* / ל=[יֹשֵׁ֣ב]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג לב|(יג,לב)]]: [וַיֹּצִ֜יאוּ]* / ל=[וַיּוֹצִ֜יאוּ]!
#שלח [[במדבר טו/טעמים#טו לט|(טו,לט)]]: [תָת֜וּרוּ]* / [תָתֻ֜רוּ]
#חֻקת [[במדבר יט/טעמים#יט ז|(יט,ז)]]: [יָבֹ֣א]* / ל=[יָב֣וֹא]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#חֻקת [[במדבר כ/טעמים#כ יז|(כ,יז)]]: [גְּבֻלֶֽךָ]* / ל=[גְּבוּלֶֽךָ]!
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא יג|(כא,יג)]]: [מִגְּבֻ֣ל]* / ל=[מִגְּב֣וּל]
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [דִּיבֹ֑ן]* / ל=[דִּיב֑וֹן]!
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]*  (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב לח|(כב,לח)]]: [הֲיָכֹ֥ל]* / ל=[הֲיָכ֥וֹל]!
#בלק [[במדבר כג/טעמים#כג כט|(כג,כט)]]: [אֵילִֽם]* / ל=[אֵילִֽים]!
#פינחס [[במדבר כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [הַיָּשֻׁבִ֑י]* / ל=[הַיָּשׁוּבִ֑י]!
#מטות [[במדבר לב/טעמים#לב כב|(לב,כב)]]: [נְקִיִּ֛ם]* / ל=[נְקִיִּ֛ים]!
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לה|(לג,לה)]]: [בְּעֶצְיֹ֥ן]* / ל=[בְּעֶצְי֥וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לו|(לג,לו)]]: [מֵעֶצְיֹ֣ן]* / ל=[מֵעֶצְי֣וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי התורה של כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה)
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לד יא|(לד,יא2)]]: [הַגְּבֻ֔ל]* / ל=[הַגְּב֔וּל]
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לה יט|(לה,יט)]]: [יְמִתֶֽנּוּ]* / ל=[יְמִיתֶֽנּוּ]!

'''ספר דברים''' (סה&quot;כ 38 תיבות בכתיב חריג):
#דברים [[דברים א/טעמים#א טו|(א,טו)]]: [אוֹתָ֛ם]* / ל=[אֹתָ֛ם]!
#דברים [[דברים ב/טעמים#ב כג|(ב,כג)]]: [מִכַּפְתֹּ֔ר]* / ל=[מִכַּפְתּ֔וֹר]
#דברים [[דברים ג/טעמים#ג ה|(ג,ה)]]: [בְּצֻרֹ֛ת]* / ל=[בְּצֻר֛וֹת]!
#ואתחנן [[דברים ג/טעמים#ג כה|(ג,כה):]] [וְהַלְּבָנֹֽן]* / ל=[וְהַלְּבָנֽוֹן]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [הָֽרֹא֔וֹת]* / ל=[הָֽרֹאֹ֔ת]
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [מִתְּמֹ֣ל]* / ל=[מִתְּמ֣וֹל]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [שִׁלְשֹׁ֑ם]* / ל=[שִׁלְשׁ֑וֹם]!
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ט|(ו,ט)]]: [מְזֻז֥וֹת]* / ל=[מְזוּזֹ֥ת]
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו כא|(ו,כא)]]: [וַיֹּצִיאֵ֧נוּ]* / ל=[וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ]!
#עקב [[דברים ז/טעמים#ז טז|(ז,טז)]]: [תָח֥וֹס]* / ל=[תָחֹ֥ס]!
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ב|(ח,ב)]]: [הוֹלִֽיכְךָ֜]* / ל=[הֹלִֽיכֲךָ֜]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ג|(ח,ג)]]: [הוֹדִֽיעֲךָ֗]* / ל=[הוֹדִֽעֲךָ֗]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח יב|(ח,יב)]]: [טֹבִ֛ים]* / ל=[טוֹבִ֛ים]!
#עקב [[דברים ט/טעמים#ט טו|(ט,טו)]]: [לוּחֹ֣ת]* / ל=[לֻחֹ֣ת]
#עקב [[דברים י/טעמים#י יא|(י,יא)]]: [וְיִֽירְשׁ֣וּ]* / ל=[וְיִֽרְשׁ֣וּ]!
#ראה [[דברים יב/טעמים#יב כ|(יב,כ)]]: [גְּבֻֽלְךָ֮]* / ל=[גְּבֽוּלְךָ֮]!
#שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח כב|(יח,כב)]]: [יָבֹ֔א]* / ל=[יָב֔וֹא]!
#שֹפטים [[דברים כ/טעמים#כ א|(כ,א)]]: [אֹיְבֶ֗ךָ]* / ל=אֹיְבֶ֗יךָ]!
#כי־תצא [[דברים כא/טעמים#כא טו|(כא,טו)]]: [הַבְּכֹ֖ר]* / ל=[הַבְּכ֖וֹר]!
#כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב יד|(כב,יד)]]: [וְהוֹצִ֥א]* / ל=[וְהוֹצִ֥יא]!
#כי־תצא [[דברים כד/טעמים#כד יג|(כד,יג)]]: [כְּב֣וֹא]* / ל=[כְּבֹ֣א]!
#כי־תצא [[דברים כה/טעמים#כה ז|(כה,ז)]]: [מֵאֵ֨ן]* / ל=[מֵאֵ֨ין]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח יח|(כח,יח)]]: [וְעַשְׁתְּרֹ֥ת]* / ל=[וְעַשְׁתְּר֥וֹת]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח מט|(כח,מט)]]: [מֵרָחֹק֙]* / ל=[מֵרָחוֹק֙]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נב|(כח,נב)]]: [הַגְּבֹהֹ֣ת]* / ל=[הַגְּבֹה֣וֹת]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נח|(כח,נח)]]: [הַכְּתֻבִ֖ים]* / ל=[הַכְּתוּבִ֖ים]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נט|(כח,נט)]]: [גְּדֹלֹת֙]* / ל=[גְּדֹלוֹת֙]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל ט|(ל,ט)]]: [לְטֹבָ֑ה]* / ל=[לְטוֹבָ֑ה]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יח|(ל,יח)]]: [לָב֥וֹא]* / ל=[לָבֹ֥א]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יט|(ל,יט)]]: [הַעִדֹ֨תִי]* / ל=[הַעִידֹ֨תִי]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ז|(לב,ז)]]: [דֹּר־וָדֹ֑ר]* / ל=[דּוֹר־וָד֑וֹר]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כד|(לב,כד)]]: [בְּהֵמֹת֙]* / ל=[בְּהֵמוֹת֙]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כז|(לב,כז)]]: [יָדֵ֣נוּ]* / ל=[יָדֵ֣ינוּ]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [חָת֖וּם]* / ל=[חָתֻ֖ם]!
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יב|(לג,יב)]]: [כְּתֵפָ֖יו]* / ל=[כְּתֵיפָ֖יו]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יט|(לג,יט)]]: [וּשְׂפֻנֵ֖י]* / ל=[וּשְׂפוּנֵ֖י]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כה|(לג,כה)]]: [מִנְעָלֶ֑ךָ]* / ל=[מִנְעָלֶ֑יךָ]
#וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [הָ֨אֹתֹ֜ת]* / ל=[הָ֨אֹת֜וֹת]!

===סיכום התוצאות===

'''נוסח הפנים בכתי&quot;ל מול המסורות והמסירות:''' יש כ-128 מקומות בתורה (שניים מהם בספק) שבהם הכתיב בכתי&quot;ל מנוגד לספרי תימן (המשקפים באותיותיהם את הערות המסורה ואת רוב המסירות). ברוב המכריע של המקומות, סותר הכתיב בפנים כתי&quot;ל אף את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו (כל הפריטים שיש בהם סימן קריאה [!]). ב-4 מקומות יש תמיכה בנוסח הכתיב החריג של כתי&quot;ל מתוך המסורה הקטנה שבו, כאשר ב-3 מהם יש סתירה פנימית בתוך כתי&quot;ל עצמו בין המסורה הקטנה לבין המסורה הגדולה. מתברר שמעבר לטעויות הרבות בנוסח האותיות של כתי&quot;ל, יש גם טעויות אחדות אף במסורה הקטנה שבו. אמנם ככלל מהווה מערכת המסורה בכתי&quot;ל (הגדולה והקטנה כאחת) עדות חשובה ביותר לנוסח המסורה, והיא הרבה יותר מדויקת לרוב מאשר נוסח הפנים שבאותו כתב־יד.

'''כתי&quot;ל מול ספרי ספרד ואשכנז ומול ספרי תימן:''' ב-2 מקומות מתוך 9 ([[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א,יז]]; [[במדבר כב/טעמים#כב ה|כב,ה]]) מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של ספרד ואשכנז, לעומת נוסח תימן. ואילו ב-7 מקומות מתוך 9 ([[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]; [[בראשית ז/טעמים#ז יא|ז, יא]]; [[בראשית ט/טעמים#ו כט|ט, כט]]; [[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]; [[שמות כח/טעמים#כח כו|כח, כו]]; [[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]; [[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]) מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של תימן, לעומת נוסח ספרד ואשכנז.

'''כתי&quot;ל במקומות אחדים המוטלים בספק:''' לפי שיטת ברויאר בספרו (שיטת הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות), נשארו רק שש אותיות בכל התורה שבהן השיטה הכללית אינה יכולה להכריע, וכתיב המסורה מוטל בספק (אם לא לוקחים בחשבון את ספרי תימן):{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 84 (פרק ג סעיף 1.ד). הנתונים נכונים לעת כתיבת ספרו, אמנם מאז נבדקו כתבי־יד נוספים, ובמיוחד נתגלו עדויות חדשות על נוסחו של כתר ארם צובה בתורה, ועל פיהם כבר ניתן לקבוע בוודאות את הנוסח בחלק מהמקומות, כך שהם כבר לא מהווים ספקות.}}
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#שמות, בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֹמָ֔ה]!
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז) / ל=[חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה)

לפי זה יוצא ש-3 משינויי הכתיב בין ספרי התורה (#3, #4, #5), הם גם ברשימת המקומות המוטלים בספק על פי שיטת ברויאר (בששת שינויי הכתיב הנשארים יש יתרון מוחלט לנוסח תימן).{{הערה|ברויאר, עמ' 87.}} בשנים משלושת המקומות הללו (#3, #5) מביא כתי&quot;ל את הנוסח שנמצא בספרי אשכנז וספרד, ואילו במקום אחד (#4) נתמך הנוסח בכתי&quot;ל על ידי נוסח תימן. נראה שב-3 התיבות הללו, ואף בכל ששת המקומות המוטלים בספק, לא מדובר בסתם טעות סופר מתוך חוסר תשומת לב, אלא בתיבות שבהן הסופרים התקשו להחליט באופן מודע. כלומר: אין כאן מחלוקת בין מסירות אלא במחלוקת בין מסורות.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ' 86 (ג.2).}}

===תיבות מחוברות בתורה===

'''ברשימה הבאה ציינו את כל התיבות המחוברות בתורה (סה&quot;כ 11 תיבות), שלגבי כתיבתן יש הבדלים במקורות הבאים: ספרי ספרד ואשכנז, ספרי תימן, כתר ארם צובה (או עדויות לגביו), כתי&quot;ל.'''
#בראשית, לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד יז|(יד,יז)]]: [כְּדׇרְלָעֹ֔מֶר]* / ל=[כְּדָר־לָעֹ֔מֶר]
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא מה|(מא,מה)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֛רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא נ|(מא,נ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו כ|(מו,כ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#שמות, בשלח [[שמות יז/טעמים#יז טז|(יז,טז)]]: [כֵּ֣ס יָ֔הּ]*=ל (=ספרי תימן וספרד ואשכנז) / [כֵּ֣סְיָ֔הּ] (=א(ס); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א י|(א,י)]]: [פְּדָהצֽוּר]*=ל? / ל=[פְּדָה צֽוּר]?
#במדבר, במדבר [[במדבר ב/טעמים#ב יב|(ב,יב)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]* / ל=[צוּרִֽי־שַׁדָּֽי]
#במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז נד|(ז,נד)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י יט|(י,יט)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]*=ל? / ל=[צוּרִֽי שַׁדָּֽי]?
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י כג|(י,כג)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙]* / א=[{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙] / ל=[הֲ־לַיהוָה֙] / ספרי תימן=[{{מ:אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙] (וראו גם ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] וב[[#ה לה'|רשימת האותיות הגדולות]])

משתי התיבות &quot;כס[ ]יה&quot; ו&quot;ה[ ]ליהוה&quot; מתברר שאין בספרי תימן עדות מוחלטת לגבי נוסח הכתר בתחום המסוים של התיבות המחוברות. נראה אם כן שאותו דבר נכון גם לגבי תיבת &quot;פוטי[ ]פרע&quot; (ב-3 מקומות). בכל המקומות הללו הבאנו את הנוסח המקובל בספרי ספרד ואשכנז בפנים של המהדורה, ואילו את הנוסח בספרי תימן (&quot;פוטיפרע&quot; ו&quot;{{מ:אות-ג|ה}}ליהוה&quot;), או של כתר ארם צובה מול ספרי התורה בכל העדות (&quot;כסיה&quot;), ציינו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].

בשאר כל המקומות, שבהם שונה הנוסח בכתי&quot;ל מספרי התורה בכל העדות ומכתר ארם צובה (ואפילו בספק), תיעדנו את הנתונים לגבי אותה תיבה בתוך הערות הנוסח שבדפי העריכה.

==מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות==

הרווחים של חלוקת הפרשות בולטים בנוסח המסורה, וחלוקה זו מהווה מרכיב מהותי ממנו. אמנם לא כל רווח הבא לציין את תחילתה של פרשה חדשה מופיע באופן אחיד בכל כתבי־היד הטברנים, ונראה שלא הייתה קביעה סמכותית בעניין זה.{{הערה|יש להשוות את המציאות הזאת המשתקפת במסורה הטברנית אל המצב השורר במסורה הבבלית: באחרונה אנחנו מוצאים רשימות של פרשות.}} האפיון המשותף הוא רק בקווים כלליים: רוב הזמן יש רווח של פרשה באותם מקומות בכתבי־היד השונים ובאותה צורה, אמנם יש עשרות רבות של שינויים בחלוקת הפרשות בתורה בין כתבי־היד הקרובים לכתר ובכתי&quot;ל בפרט.{{הערה|המחקר בתחום זה מועט באופן יחסי, ולא קיים אפילו רשימת תיעוד מלא להבדלים בחלוקת הפרשות בין כתבי־היד. תיעוד לחלק מהספרים (או לחלק מכתבי־היד) ניתן למצוא בכרכים שכבר יצאו לאור משתי סדרות: מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית (יחזקאל ותרי-עשר), ו-Biblia Hebraica Quinta. מספר חוקרים נגעו מעט במשמעותה הפרשנית של חלוקת הפרשות. אולם נראה שהדבר החשוב ביותר ברווחים של חלוקת הפרשות הוא לא בהיסטוריה של מסירתם, וגם לא בפרשנות המקומית הגלומה בהם, אלא במשמעותם החווייתית בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#מהו &quot;מִקְרָא&quot;?|הקריאה בתנ&quot;ך]], וכדברי המדרש בתחילת תורת כהנים: &quot;‫וכי מה היו הפסקות משמשות?‬ ‫ליתן רווח למשה להתבונן‬ ‫בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין עניין לעניין‪.‬‬ ‫והרי דברים קל וחומר‪:‬‬ ‫ומה אם אדם שהוא שומע‬ ‫מפי הקדוש ברוך הוא‬ ‫ומדבר ברוח הקודש‬ ‫צריך להתבונן בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין ענין לענין‪,‬‬ על אחת כמה וכמה‬ ‫הדיוט שהוא שומע מן הדיוט&quot; (‬מתוך הפתיחה ל&quot;תורת כהנים&quot; ב&quot;דבורא דנדבה&quot;).}}

המצב מאז סוף ימי הביניים שונה לחלוטין: שוררת מאז ועד היום אחידות כמעט-מוחלטת בחלוקת הפרשות בספרי התורה מכל העדות. אחדות זו היא תוצאה ישירה של מפעל הפסיקה לרמב&quot;ם ב[[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ח|הלכות ספר תורה (פרק ח')]]. בגלל שהרמב&quot;ם קבע את חלוקת הפרשות ע&quot;פ כתר ארם צובה, הביאה פסיקתו לקרבתם של כמעט כל ספרי התורה לכתר בחלוקה זו.{{הערה|לסיכום של הנושא ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''' (עמ' *50-*52), שם ציינו שבתקופת בעלי המסורה עדיין לא נקבע נוסח מחייב לפרשות הפתוחות והסתומות, וכך הייתה המציאות עד שבעלי ההלכה החלו לעסוק בעניין זה באינטנסיביות (ובראשם הרמב&quot;ם שקבע את הפרשות לפי כתר ארם צובה). יש להשוות את התופעה ל[[#מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות|אותיות הגדולות והקטנות]], שלגביהן לא היה יישום לרוב בכתבי־היד הטברנים, אבל בעקבות העיסוק הרב בעניין הזה על ידי חכמי המסורה המאוחרים הן הפכו להיות מרכיב בולט של נוסח המסורה.}}

חלוקת הפרשות ב[http://tanach.us/ODTFiles/ הקלדת וסטמינסטר] היא על פי כתב־יד לנינגרד, וכאמור שונה חלוקה זו בעשרות מקומות ממה שמקובל בספרי התורה, וממה שנפסק להלכה ברמב&quot;ם ע&quot;פ כתר ארם צובה. לכן חלוקת הפרשות בכתי&quot;ל עברה הגהה קפדנית במהדורתנו כדי שתתאים לחלוקה מקובלת בספרי התורה, ורשמנו את כל השינויים בתיעוד הנוסח.

בנוסף, יש פרשה אחת שבספרי התורה מסמנים אותה בשני מקומות שונים (תימנים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז,כב]] וספרדים ואשכנזים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ז,כח]]), ובכתר ארם צובה היה כנראה רווח בשניהם לפי עדויות ומקבילות. ובמקום אחד חריג יש פרשה פתוחה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות שבכתר הפרשה היתה סתומה ([[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]]). ויש שני מקומות חריגים שבהם אין פרשה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות ו/או מקבילות שבכתר היתה פרשה ([[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו,ז]]; [[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז,כ]]). בכל אחד מהמקומות האלה תהיה הערה מיוחדת במהדורתנו, והם:
#בספר שמות, פרשת תרומה [[שמות כו/טעמים#כו ז|(כו,ז)]], בפסוק &quot;וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).
#בספר שמות, פרשת כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד א|(לד,א)]], בפסוק &quot;וַיֹּ֤אמֶר... פְּסׇל־לְךָ֛&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (בספרי התורה יש פרשה פתוחה לפי רשימת הרמב&quot;ם).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כב|(ז,כב)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... כׇּל־חֵ֜לֶב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז&quot; (בספרי תימן יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, וכנראה שבכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כח|(ז,כח)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... הַמַּקְרִ֞יב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי תימן&quot; (בספרי אשכנז וספרד יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, ובכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר דברים, פרשת כי תבוא [[דברים כז/טעמים#כז כ|(כז,כ)]], בפסוק &quot;אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).

למידע נוסף על החלוקה לפרשות בכל המקרא ראו [[:w:en:Parashah|כאן]] (באנגלית); מידע זה ישמש בסיס למהדורתנו.

למידע על חלוקת הפרשות במהדורתנו בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|כאן]]''' (למקומות החסרים בכתר) ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כאן]]''' (למקומות הקיימים בכתר).

==מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות==
{{תצוגת כתי&quot;ל|רשימת האותיות הגדולות והקטנות במסורה הסופית (מ&quot;ס-ל)|File:Leningrad-codex-25-mesorah.pdf|5}}
[[קובץ:Ochlah-W'ochlah-1864-HB36175.pdf|thumb|רשימת האותיות הגדולות והקטנות בספר &quot;אכלה ואכלה&quot;, מהדורת פרנסדורף (הנובר, תרכ&quot;ד).|page=90]]
[[קובץ:MG1525D.djvu|thumb|רשימת האותיות הגדולות במסורה הגדולה על תחילת ספר דברי הימים שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=401]]

===אותיות גדולות וקטנות===

תופעת האותיות הגדולות והקטנות נפוצה יותר בחמישה חומשי תורה מאשר [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#אותיות גדולות וקטנות|בספרי הנביאים והכתובים]].{{הערה|לפי המקובל בפועל בספרי התורה בימינו (שאינו מכיל את כל האותיות הגדולות והקטנות שיש לגביהן עדויות במנהגים שונים), יש כ-23 אותיות גדולות וקטנות בכל המנהגים השונים ביחד, לעומת כ-36 אותיות (ב-34 תיבות) בכל ספרי הנביאים והכתובים (בספירה מקסימלית), כאשר ספרי הנביאים והכתובים הם גדולים יותר מפי ארבע בתוכנם (!) מאשר התורה. ולפי מנהגים נוספים, יש למעלה מ-20 אותיות נוספות בתורה בלבד (ולא בנביאים וכתובים).}} אבל רוב האותיות הגדולות בתורה ובשאר המקרא, וגם חלק ניכר מהקטנות – אינן באות לידי ביטוי כלל בנוסח המקרא שבכתבי־היד הטברנים, ורק חלקם מצוינים ברשימות המסורה הקדומים. וזה למרות שבדורות האחרונים נחשב סימונם הכללי למרכיב בולט של &quot;נוסח המסורה&quot; (אף אם היו מנהגים שונים לגבי איזו אות נחשבת לגדולה או קטנה). בכך דומה עצם '''כתיבתם''' הקפדנית של האותיות הגדולות והקטנות ל'''קביעתם''' הקפדנית והאחידה של [[#מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות|רווחי הפרשות]]: הביצוע המוחלט של שתי התופעות הוא תוצאה לפעילותם של חכמי מסורה ופוסקי הלכה שחיו לאחר תקופת המסורה הטברנית.{{הערה|ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''', כרך יהושע-שפטים, עמ' 47*-49*, ובמיוחד המסקנה שם: &quot;השתרשרותן של האותיות הגדולות והקטנות כסימן מובהק של 'נוסח המסורה' היא מאוחרת לתקופת המסורה... ועד אז היתה כתיבת אותיות כאלה נתונה למעשה לרשותם של סופרים בהתאם למסורת הכתיבה המקובלת עליהם, ולא בהתאם לרשימה מוסכמת כלשהי... יש אפוא צד שווה לסוגיית הפרשיות ולסוגיית האותיות, ששתיהן נעשו סימן מובהק לנוסח המסורה (הטברני) רק לאחר תקופתם של בעלי המסורה. אלא שבעוד שבתחום האותיות המיוחדות היה כוון ההתפתחות מנוגד למנהגו של בן־אשר, כהשתקפותו ב'כתר', הרי בתחום הפרשיות נעשה הכתר דווקא דוגמה ומופת לסופרים הדווקנים של 'נוסח המסורה' בדורות הבאים.&quot; יצויין שב'''מקראות גדולות הכתר''' לא הבליטו לרוב את האותיות המיוחדות (כמו שהן נעדרות לרוב בכתר).}}

במהדורתנו – המיועדת להיות &quot;תיקון קוראים&quot;, ונכון אם כן שהיא תציג את מסורת הסופרים הנהוגה בימינו – נציין את האותיות הגדולות והקטנות לפי המנהג המרבי המקובל ברוב ספרי התורה ובדפוסים של המקרא (והוא בדרך כלל ע&quot;פ מנחת שי). במקרים של ספק נכריע ע&quot;פ דפוס קורן, המשקף כמעט תמיד את המנהג המקובל בדפוסים. בתיעוד הנוסח נציין את המקורות התומכים בסימון האות המיוחדת.

בחמישה חומשי תורה עוד נוסיף הערות לגבי הבדלים הקיימים בין ספרי התורה בימינו (ע&quot;פ מנהגי ספרד ואשכנז ותימן) ונוסח הכתר (ע&quot;פ עדויות) לגבי האותיות הגדולות והקטנות. לרשימת ההערות בנושא זה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|ראו כאן (בצבע ירוק)]]'''.

'''להלן רשימה של כל האותיות הגדולות והקטנות שמופיעים בגוף הטקסט במהדורתנו (או ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]]):
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית א/טעמים#א א|(א,א)]]: [{{אות-ג|בְּ}}רֵאשִׁ֖ית]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּרֵאשִׁ֖ית]
#'''(ק)''' בראשית, בראשית [[בראשית ב/טעמים#ב ד|(ב,ד)]]: [בְּ{{אות-ק|הִ}}בָּֽרְאָ֑ם]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּהִבָּֽרְאָ֑ם]
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה א|(ה,א)]]: [סֵ֔פֶר]*=ל / [{{אות-ג|סֵ֔}}פֶר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#'''(ק)''' בראשית, חיי שרה [[בראשית כג/טעמים#כג ב|(כג,ב)]]: [וְלִבְ{{אות-ק|כֹּ}}תָֽהּ]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְלִבְכֹּתָֽהּ]
#'''(ק)''' בראשית, תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז מו|(כז,מו)]]: [{{אות-ק|קַ֣}}צְתִּי]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[קַ֣צְתִּי]
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד ז|(לד,ז)]]: [{{אות-ג|נֹ}}צֵ֥ר]* / ל=[נֹצֵ֥ר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יד|(לד,יד)]]: [אַחֵ֑{{אות-ג|ר}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[אַחֵ֑ר]
#'''(ק)''' ויקרא, ויקרא [[ויקרא א/טעמים#א א|(א,א)]]: [וַיִּקְרָ֖{{ק|א}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וַיִּקְרָ֖א]
#'''(ק)''' ויקרא, צו [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|(ו,ב)]]: [{{אות-ק|מ}}וֹקְדָ֨ה]* / ל=[מוֹקְדָ֨ה] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא מב|(יא,מב)]]: [עַל־גָּח֜{{אות-ג|וֹ}}ן]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' ויקרא, תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג לג|(יג,לג)]]: [וְהִ֨תְ{{אות-ג|גַּ}}לָּ֔ח]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח]
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יד/טעמים#יד עז|(יד,יז)]]: [{{אות-ג|יִ}}גְדַּל]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[יִגְדַּל]
#'''(ק)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יא|(כה,יא)]]: [פִּֽינְחָ֨ס]*=ל / [פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס] (מנהג שהתקבל בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק או וי&quot;ו קטיעא)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יב|(כה,יב)]]: [שָׁלֽוֹם]*=ל / [שָׁלֽ{{אות-ק|וֹ}}ם] (וי&quot;ו קטנה, או קטיעא בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' במדבר, פינחס [[במדבר כז/טעמים#כז ה|(כז,ה)]]: [מִשְׁפָּטָ֖{{אות-ג|ן|}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [שְׁמַ֖{{אות-ג|ע}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [אֶחָֽ{{אות-ג|ד}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, עקב [[דברים יא/טעמים#יא כא|(יא,כא)]]: [עַל־הָאָֽרֶץ]*=ל / [עַל־הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}}] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב ו|(כב,ו)]]: [קַן־צִפּ֣וֹר]*=ל / [{{אות-ג|קַ}}ן־צִפּ֣וֹר] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כז|(כט,כז)]]: [וַיַּשְׁ{{אות-ג|לִ}}כֵ֛ם]* (=מ&quot;ס-ל) / א,ל=[וַיַּשְׁלִכֵ֛ם]
#'''(ג)''' {{עוגן בשורה|ה לה'}}דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙]* (=א,ק3[מ&quot;ק-ק3]) / ל=[הֲ־לַיהוָה֙]; ספרי תימן=[{{אות-ג|הַֽ}}לְיהוָה֙] (=מ&quot;ס-ל, אין רווח אחרי אות ה&quot;א ברשימה; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, האזינו [[דברים לג/טעמים#לג יח|(לב,יח)]]: [תֶּ֑שִׁ{{אות-ק|י}}]* (=מ&quot;ס-ל) / אל=[תֶּ֑שִׁי]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כט|(לג,כט)]]: [אַשְׁרֶ֨יךָ]*=אל / [{{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])

'''להלן רשימה של אותיות מיוחדות נוספות בתורה:'''{{הערה|רשימת האותיות הנוספות מבוססת בעיקרה על על הטבלה המופיעה [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית], ובנוסף על הרשימות [http://www.sofer.co.uk/html/large_letters.html כאן] ו[http://www.win.tue.nl/~aeb/natlang/hebrew/hebrew_bible.html כאן].}}
#'''(ג)''' בראשית, ויצא [[בראשית ל/טעמים#ל מב|(ל, מב)]]: [וּבְהַעֲטִ֥י{{מ:אות-ג|ף}}]
#'''(ג)''' בראשית, וישלח [[בראשית לד/טעמים#לד לא|(לד,לא)]]: [הַכְ{{מ:אות-ג|ז}}וֹנָ֕ה]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יב|(מט,יב)]]: [{{מ:אות-ג|חַ}}כְלִילִ֥י]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית נ/טעמים#נ כג|(נ,כג)]]: [שִׁלֵּשִׁ֑י{{מ:אות-ג|ם}}]
#'''(ג)''' שמות, שמות [[שמות ב/טעמים#ב ב|(ב,ב)]]: [כִּי־{{מ:אות-ג|ט֣}}וֹב]
#'''(ג)''' שמות, בֹא [[שמות יא/טעמים#יא ח|(יא,ח)]]: [{{מ:אות-ג|צֵ֤}}א]
#'''(ג)''' שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח לו|(כח,לו)]]: [צִּ֖י{{מ:אות-ג|ץ}}]
#'''(ק או קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 1}}שמות, כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב כה|(לב,כה)]] [בְּ{{מ:אות-ק|קָ}}מֵיהֶֽם] (בקו&quot;ף קטנה או דבוקה; וראו להלן ב[[#קו&quot;ף דבוקה 2|פרשת נשֹא]] [במדבר ז,ב])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [{{מ:אות-ג|שְׁ}}מׇ֨ר־לְךָ֔]
#'''(ג)''' ויקרא, צו (ח,טו '''או''' ח,כג):
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֗}}ט] [[ויקרא ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֗ט}}] (כל האותיות)
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֓}}ט{{מ:לגרמיה}}] [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|(ח,כג)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֓ט{{מ:לגרמיה}}}}] (כל האותיות)
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ל|(יא,ל)]]: [וְהַ{{מ:אות-ג|לְּ}}טָאָ֑ה]
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יח|(א,יח)]]: [לְ{{מ:אות-ג|גֻ}}לְגְּלֹתָֽם] (=ל?מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג טז|(ג,טז)]]: [עַל־{{מ:אות-ג|פִּ֣}}י]
#'''(קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 2}}במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ב|(ז,ב)]]: [עַל־הַפְּקֻדִֽים׃] (קו&quot;ף דבוקה, וראו לעיל [[#קו&quot;ף דבוקה 1|בפרשת כי תשא]] [לב,כה])
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יג/טעמים#יג ל|(יג,ל)]]: [וַיַּ֧הַ{{מ:אות-ג|ס}}]
#'''(ג)''' במדבר, בלק [[במדבר כד/טעמים#כד ה|(כד,ה)]]: [{{מ:אות-ג|מַ}}ה־טֹּ֥בוּ]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ב/טעמים#ב לג|(ב,לג)]]: [וַנַּ֥{{מ:אות-ג|ךְ}}]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ג/טעמים#ג יא|(ג,יא)]]: [עֶ֣רֶ{{מ:אות-ג|שׂ}}]
#'''(ק)''' דברים, עקב [[דברים ט/טעמים#ט כד|(ט,כד)]]: [{{מ:אות-ק|מַ}}מְרִ֥ים]
#'''(ג)''' דברים, שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח יג|(יח,יג)]]: [{{מ:אות-ג|תָּ}}מִ֣ים]
#'''(ג)''' דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח סח|(כח,סח)]]: [וְהִתְמַ{{מ:אות-ג|כַּ}}רְתֶּ֨ם]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ד|(לב,ד)]]: [הַ{{מ:אות-ג|צּ}}וּר֙]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ה|(לב,ה)]]: [וּ{{מ:אות-ג|פְ}}תַלְתֹּֽל׃]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יב|(לד,יב)]]: [כׇּל־יִשְׂרָאֵֽ{{מ:אות-ג|ל}}׃]

===אותיות מנוקדות===
[[קובץ:MG1525A.djvu|thumb|רשימת האותיות המנוקדות במסורה הגדולה על פרשת במדבר (ג, לט &quot;וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ&quot;) שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=313]]

בניגוד ל[[#אותיות גדולות וקטנות|אותיות הגדולות והקטנות]], לסימון האותיות המנוקדות יש ביצוע עקבי בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה. אמנם יש בכל זאת אי הסכמה לגבי פרטים מסויימים. להלן רשימה של האותיות המנוקדות בתורה במהדורתנו ובכתבי־היד העיקריים:
#בראשית, לך־לך [[בראשית טז/טעמים#טז ה|(טז,ה)]]: [וּבֵינֶֽיׄךָ]*=ל
#בראשית, וירא [[בראשית יח/טעמים#יח ט|(יח,ט)]]: [אֵׄלָ֔יׄוׄ]* / ל=[אֵׄלָׄ֔יׄוׄ] (=מ&quot;ס-ל &lt;ד' [נקודות]&gt;)
#בראשית, וירא [[בראשית יט/טעמים#יט לג|(יט,לג)]]: [וּבְקוּׄמָֽהּ]*=ל
#בראשית, וישלח [[בראשית לג/טעמים#לג ד|(לג,ד)]]: [וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ]*=ל
#בראשית, וישב [[בראשית לז/טעמים#לז יב|(לז,יב)]]: [אֶׄתׄ־צֹ֥אן]*=ל
#במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג לט|(ג,לט)]]: [וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ]*=ל
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט י|(ט,י)]]: [רְחֹקָ֜הׄ]*=ל
#במדבר, חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [אֲשֶׁ֖רׄ]*=ל
#במדבר, פינחס [[במדבר כט/טעמים#כט טו|(כט,טו)]]: [וְעִשָּׂרוֹׄן֙]* / ל=[וְעִשָּׂרׄוֹן֙] (הנקודה ברי&quot;ש!)
#דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כח|(כט,כח)]]: [לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַׄד־עוֹלָ֔ם]*=א / ל=[לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַד־עוֹלָ֔ם] (=מ&quot;ס-ל)

===נו&quot;ן הפוכה===

תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת סביב פרשה אחת בתורה (בהתחלה ובסוף סה&quot;כ פעמיים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נו&quot;ן הפוכה|בנביאים כתובים]] היא נמצאת 7 פעמים ב[[תהלים קז/טעמים#קז כג|מזמור ק&quot;ז]] (כ&quot;ג-כ&quot;ח, מ) בתהלים. מקומן וצורתן בתורה נקבעה במהדורתנו לפי מה שידוע לנו על התופעה בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו.{{הערה|לתיעוד מלא של נתונים ראו בתיעוד הנוסח בדף העריכה.}}

'''תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:'''
#'''[[במדבר י/טעמים#י לה|במהדורתנו: במדבר, בהעלֹתך (י,לה-לו)]]'''
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Leningrad-codex-04-numbers.pdf&amp;page=17 בכתי&quot;ל] ([http://tanach.us/Tanach.xml?Num10:1-10:36 הקלדת וסטמינסטר])
#בכתי&quot;ש: [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=33 עמוד ראשון] | [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=34 עמוד שני]
#[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=or_4445_f115r בכתי&quot;ב] (ראו שם דף 129 ע&quot;א וע&quot;ב)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Tanakh-Sassoon1053-04-Numbers.pdf&amp;page=12 בכתי&quot;ש1]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:MG1525A.djvu&amp;page=332 במ&quot;ג דפוס ונציה] (&quot;ב׆סע&quot;, &quot;כמתא׆נים&quot;!)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Sefer-Torah-Elihu-Shannon-2.djvu&amp;page=165 בספר תורה טיפוסי הכתוב על קלף]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:David-kokhav-sefer-torah.pdf&amp;page=155 בספר תורה מיוחד הכתוב על קלף]

==מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות==

מהדורתנו מיועדת כאמור להציג את מסורת הסופרים בתורה על־פי המסורה הטברנית ולפי ספרי התורה בימינו. ניתן להגיע אל נוסח האותיות בתורה שהיה בכתר ארם צובה על ידי שחזור אמין (לפי שיטת ברויאר ועל פי עדויות מובהקות), ומתברר שהוא זהה לחלוטין לנוסח האותיות בספרי התורה התימנים (המייצגים לגמרי את שיטת המסורה). אבל לעתים רחוקות (8-9 אותיות בלבד בכל התורה) יש הבדלים בין ספרי תימן מצד אחד, לבין ספרי אשכנז וספרד מצד שני, בנוסח הכתיב המובהק. וב-2 מקומות יש הבדל בין הכתיב אצלנו בספרי התורה למה שהיה כתוב בכתר (על־פי עדויות). במהדורתנו תבוא הערה מיוחדת בכל המקומות האלה.{{הערה|נוסח ההערה הקצרה יציין קודם כל את ספרי &quot;ספרד&quot; לפני &quot;אשכנז&quot; (&quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;), כי במקומות המעטים שיש בהם שינויים מהסוג הזה (סה&quot;כ 8-9 מקומות בכל התורה כולה), המקור לכולם הוא בפסקי הרמ&quot;ה על־פי &quot;ספרי ספרד המדויקים&quot;. בתקופה יותר מאוחרת הושלם היישום של פסקי הרמ&quot;ה גם בספרי התורה האשכנזים. היום גם רוב ספרי אשכנז כמעט זהים לספרי ספרד (חוץ מאות אחת בתיבת דַּכָּ֛א/דַּכָּ֛ה), ושניהם יחד שונים מספרי תימן באותם 8 מקומות (ספרד) או 9 מקומות (אשכנז), כאשר רק ספרי תימן מתאימים לגמרי למסורה. אבל יש מקומות שבמשך שנים רבות עדיין ציינו בדפוסים הישנים את הנוסח המתאים למסורה בתור &quot;נוסח אשכנז&quot;, ובמיוחד ב[[דברים כג ב]] ציינו &quot;דכא&quot; באל&quot;ף במקום &quot;דכה&quot; בה&quot;א (הראשון בתור נוסח אשכנז והשני על פי ספרי ספרד בעקבות קביעת הרמ&quot;ה למרות שאין היישום כך היום בספרי תורה ספרדים). ועד עצם היום הזה עדיין כותבים &quot;דכא&quot; באל&quot;ף בספרי התורה של חב&quot;ד. לכן נוסח ההערה ב[[דברים כג ב]] יהיה: &quot;ברוב ספרי אשכנז...&quot;, ואילו בשאר המקומות: &quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;. לפרטים נוספים על נוסח אשכנז הישן והתאמתו למסורה, ראו את מאמרו של מרדכי גלצר, [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_92.7(1).pdf &quot;המסורה בין המזרח למערב&quot;].}}

חוץ מנוסח הכתיב המובהק, דהיינו נוסח האותיות, תבוא הערה מיוחדת בכל מקרה של אי־הסכמה לגבי '''תיבות מחוברות''' ועל '''אותיות מיוחדות''' (כגון אותיות גדולות וקטנות וקטועות), וכמו כן על כל הבדל ב'''חלוקת הפרשות'''. גם במקומות הללו, אפוא שיש הבדל בין ספרי התורה, או בין ספרי התורה לכתר, נציין את השינוי באופן ניכר על־ידי הערה בגוף הטקסט (ולא רק בתיעוד הנוסח הבלתי־נראה שבדף העריכה).{{הערה|1=כאמור, בביטוי &quot;ספרי ספרד ואשכנז&quot; הכוונה בעיקר לספרים הנפוצים בימינו, שכל ענייני הכתיב שבהם כבר הותאמו להכרעתם של הרמ&quot;ה ו/או אור תורה ומנחת שי. למקור זמין ברשת כדי לאשר תופעות מיוחדות בספרי תורה תימניים, ראו '''[http://www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=583 כאן]'''.}}

'''בטבלה הבאה מובאים כל המקומות שבהם מופיעה הערה מיוחדת בתורה במהדורתנו.{{הערה|לגבי מגילת אסתר ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הסופרים במגילת אסתר: הערות מיוחדות|פרק הבא של המבוא]].}} סוגי השינויים מובלטים על ידי צבעים:'''
*{{צבע גופן|אדום|אדום}}=שינויים מובהקים בנוסח האותיות (11 מקומות בתורה; 9 הבדלים בין ספרי התורה, ו-2 הבדלים בין ספרי התורה לכתר ארם צובה ע&quot;פ עדויות)
*{{צבע גופן|כתום|כתום}}=תיבות מחוברות (3 תופעות בתורה, אחת מהן ב-3 מקומות){{הערה|שם=ה ליי|ההערה המיוחדת על &quot;{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙&quot; ([[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב,ו]]) מופיעה בכתום בטבלה. היא מתייחסת רק לשאלת הרווח אחרי האות ה&quot;א, ולא לנושא של האות הגדולה (המשותף לספרי התורה ולכתר).}}
*{{צבע גופן|צהוב|צהוב}}=שינויים בחלוקת הפרשות: סוג הפרשה (פתוחה או סתומה) או העדר פרשה (5 מקומות בתורה)
*{{צבע גופן|ירוק|ירוק}}=אותיות מיוחדות: גדולות או קטנות או קטועות (8 מקומות בתורה){{הערה|לגבי האותיות המיוחדות, הערנו על הבדלים בין ספרי התורה של העדות. אך לא הערנו על הביצוע (או חוסר הביצוע) של אותיות מיוחדות בכתר ארם צובה, בגלל שברוב המקומות ממילא אין ביצוע בכתר.}}

יש 27 שינויים מכל הסוגים האלה בתורה (נוסח האותיות המובהק, תיבות מחוברות, אותיות מובהקות, חלוקת הפרשות). שינוי אחד (&quot;פוטי[ ]פרע&quot;) נמצא ב-3 מקומות, ובכל מקום יש הערה, ולכן יש סה&quot;כ 29 הערות בנוסח התורה. אפשר לראות את כל ההערות במקום אחד, ביחד עם קישורים ישירים לתוך גוף הטקסט, בדף המציג את [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב#הערות|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

{| width=100% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=8 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''הערות מיוחדות בנוסח התורה'''}}}}&lt;br&gt;ציון ההבדלים בין ספרי התורה במסורת תימן, ספרד ואשכנז, ובין ספרי התורה לכתר ארם צובה
|- align=center
!פסוק
!פרשת השבוע
!מילה או הקשר
!כתר ארם צובה{{הערה|לפי עדויות או מקבילות במקומות שהוא לא קיים.}}
!ספרי תימן
!ספרי ספרד ואשכנז
!נוסח הפנים&lt;br&gt;במהדורתנו
!הערה במהדורתנו
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ד יג|בראשית]]
|מִנְּשֽׂ(וֹ)א
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֽׂוֹא
|מִנְּשֹֽׂא‏
|בספרי ספרד ואשכנז מִנְּשֽׂוֹא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[בראשית ה/טעמים#ה א|בראשית ה, א]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ה א|בראשית]]
|סמ&quot;ך של סֵ֔פֶר
|
|סמ&quot;ך גדולה
|סמ&quot;ך רגילה
|סמ&quot;ך רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|סֵ֔}}פֶר בסמ&quot;ך גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ז/טעמים#ז יא|בראשית ז, יא]]
|[[פרשת נח/טעמים#ז יא|נֹח]]
|מַעְיְנ(וֹ)ת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנוֹת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|בספרי ספרד ואשכנז מַעְיְנוֹת֙
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ט/טעמים#ט כט|בראשית ט, כט]]
|[[פרשת נח/טעמים#ט כט|נֹח]]
|וַיִּֽהְיוּ֙ / וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|בספרי ספרד ואשכנז וַֽיְהִי֙
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[בראשית מא/טעמים#מא מה|בר' מא, מה]];&lt;br&gt;[[בראשית מא/טעמים#מא נ|מא, נ]];&lt;br&gt;[[בראשית מו/טעמים#מו כ|מו, כ]].
|[[פרשת מקץ/טעמים#מא מה|מקץ (1)]]&lt;br&gt;[[פרשת מקץ/טעמים#מא נ|מקץ (2)]]&lt;br&gt;[[פרשת ויגש/טעמים#מו כ|ויגש (3)]]
|פוטי[ ]פרע
|פוטי פרע
|פוטיפרע&lt;br&gt;(תיבה אחת)
|פוטי פרע&lt;br&gt;(שתי תיבות)
|פוטי פרע
|בספרי תימן&lt;br&gt;פּֽוֹטִיפֶ֛רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע&lt;br&gt;בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות א/טעמים#א יט|שמות א, יט]]
|[[פרשת שמות/טעמים#א יט|שמות]]
|אֲלֵ(י)הֶ֛ן
|אֲלֵיהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|בכתר ארם צובה היה כתוב אֲלֵיהֶ֛ן
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[שמות יז/טעמים#יז טז|שמות יז, טז]]
|[[פרשת בשלח/טעמים#יז טז|בשלח]]
|כֵּ֣ס[ ]יָ֔הּ
|כֵּ֣סְיָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|בכתר ארם צובה היה כתוב כֵּ֣סְיָ֔הּ בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כה לא|תרומה]]
|תֵּ(י)עָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּיעָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|בספרי ספרד ואשכנז תֵּיעָשֶׂ֤ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו, ז]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כו ז|תרומה]]
|וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים
|פרשה פתוחה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כח/טעמים#כח כו|שמות כח, כו]]
|[[פרשת תצוה/טעמים#כח כו|תצוה]]
|הָאֵפ֖(וֹ)ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפ֖וֹד
|הָאֵפֹ֖ד‏
|בספרי ספרד ואשכנז הָאֵפ֖וֹד
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד, א]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד א|כי תשא]]
|וַיֹּ֤אמֶר...&lt;br&gt;פְּסָל־לְךָ֛
|פרשה סתומה?
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד ז|שמות לד, ז]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד ז|כי תשא]]
|נו&quot;ן של נֹצֵ֥ר‏
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן גדולה
|נו&quot;ן גדולה
|בספרי תימן נֹצֵ֥ר בנו&quot;ן רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו, ב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ו ב|צו]]
|מ&quot;ם של מוֹקְדָ֨הֿ
|
|מ&quot;ם רגילה
|מ&quot;ם קטנה
|מ&quot;ם קטנה
|בספרי תימן מוֹקְדָ֨הֿ במ&quot;ם רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז, כב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כב|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;כָּל־חֵ֜לֶב
|פרשה פתוחה&lt;br&gt;(כנראה)
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ויקרא ז כח]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כח|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר...דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;הַמַּקְרִ֞יב
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי תימן
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[ויקרא יט/טעמים#יט טז|ויקרא יט, טז]]
|[[פרשת קדושים/טעמים#יט טז|קְדֹשִׁים]]
|רֵעֶ֑(י)ךָ
|רֵעֶ֑יךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|בכתר ארם צובה היה כתוב רֵעֶ֑יךָ
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א, יז]]
|[[פרשת במדבר/טעמים#א יז|במדבר]]
|בְּשֵׁמֽ(וֹ)ת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֽוֹת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בספרי ספרד ואשכנז בְּשֵׁמֽוֹת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]
|[[פרשת בהעלותך/טעמים#י י|בהעלֹתך]]
|חָדְשֵׁ[י]כֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|בספרי ספרד ואשכנז חָדְשֵׁכֶם֒
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר כב/טעמים#כב ה|במדבר כב, ה]]
|[[פרשת בלק/טעמים#כב ה|בלק]]
|בְּע֗(וֹ)ר
|בְּעֹ֗ר?{{הערה|1=יש כאן עדויות חולקות, ואולם נראה שעדיפה העדות המפורשת המגובה בעדות המושלמת (בכל מקום אחר) של ספרי תימן=בְּעֹ֗ר, לעומת העדות שבשתיקה של א(ס)=בְּע֗וֹר. למידע מלא והפניות, ראו בהערת הנוסח על [[במדבר כב/הערות נוסח#כב ה|במדבר כב,ה]].}}
|בְּעֹ֗ר
|בְּע֗וֹר
|בְּעֹ֗ר
|בספרי ספרד ואשכנז בְּע֗וֹר
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה י|במדבר כה, י]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה י|פינחס]]
|יו&quot;ד של פִּֽינְחָ֨ס
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|נהוג לכתוב ביו&quot;ד זעירא&lt;ref&gt;מקור המנהג בספר הזוהר, ואין לו שום תימוכין בספרות המסורה. חכמי המסורה האחרונים הזכירו אותו אבל לא קיבלו אותו, כגון המנחת שי שכתב: '''פינחס.''' פרשה פתוחה. אמרו בזוהר כאן וגם בפרשת &quot;אחרי מות&quot; כי &quot;פינחס&quot; זה ביו&quot;ד זעירא, ושהיא מאלפ&quot;א בית&quot;א דאתוון זעירן. אך בכל הספרים והמסרות ובאלפ&quot;א בית&quot;א שלנו מאותיות זעירות, לא נמצא רק י' ד&quot;צור ילדך תשי&quot;. עוד משמע מהזוהר כי פה בלבד פינחס מלא יו&quot;ד. והרמ&quot;ה ז&quot;ל כתב: &quot;ותלד לו את פינחס&quot; מלא יו&quot;ד, וכל אוריתא דכותיה מלא. עד כאן לשונו. וכן נמצא בכל הספרים והמסרות. ובעל אור תורה האריך לבאר הזוהר שלא יהיה נגד ספרינו. ואנכי לא ידעתי בנסתרות ממני. '''עד כאן לשון המנחת שי.''' אבל היו&quot;ד הזעירא נמצאת בפועל ברוב ספרי התורה הנפוצים בימינו, וברבים מהחומשים המודפסים אף מציינים שהיו&quot;ד הזעירא היא &quot;על פי המסורה&quot;. וראו עוד גם בהערה 45 [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=18503 במאמר זה] מאת פרופ' ישעיהו מאורי.&lt;/ref&gt;
|פִּֽינְחָ֨ס (אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז נהוג לכתוב פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס ביו&quot;ד זעירא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה יב|במדבר כה, יב]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה יב|פינחס]]
|וי&quot;ו של שָׁלֽוֹם
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|וי&quot;ו קטיעא
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז וי&quot;ו קטיעא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים יא/טעמים#יא כא|דברים יא, כא]]
|[[פרשת עקב/טעמים#יא כא|עקב]]
|צד&quot;י של הָאָֽרֶץ
|
|צד&quot;י גדולה
|צד&quot;י רגילה
|צד&quot;י רגילה
|בספרי תימן הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}} בצד&quot;י גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים כב/טעמים#כב ו|דברים כב, ו]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כב ו|כי תצא]]
|קו&quot;ף של קַן־צִפּ֣וֹר
|
|קו&quot;ף גדולה
|קו&quot;ף רגילה
|קו&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|קַ}}ן בקו&quot;ף גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כג ב|כי תצא]]
|דַּכָּ֛א / דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|בספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז דַּכָּ֛ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז, כ]]
|[[פרשת כי תבוא/טעמים#כז כ|כי תבוא]]
|אָר֗וּר שֹׁכֵב֙&lt;br&gt;עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו
|פרשה סתומה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב, ו]]
|[[פרשת האזינו/טעמים#לב ו|האזינו]]
|{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙
|{{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|בספרי תימן {{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙ בתיבה אחת{{הערה|שם=ה ליי}}
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים לג/טעמים#לג כט|דברים לג, כט]]
|[[פרשת וזאת הברכה/טעמים#לג כט|וזאת הברכה]]
|אל&quot;ף של אַשְׁרֶ֨יךָ
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף גדולה
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ באל&quot;ף גדולה
|}

==מסורת הסופרים בתורה: מהדורת כתיב (אותיות בלבד)==

ראו: [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

==רמת הדיוק בנוסח הניקוד והטעמים לעומת נוסח האותיות==

יש הבדל עקרוני בין מסורת '''הקריאה''' (דהיינו ההגייה והנגינה) המשתקפת בכתבי־היד לבין מסורת '''הכתיבה''' הנמצאת בהם: נוסח '''האותיות''' בכתבי־היד איננו אחיד כלל, אבל '''ניקוד התיבות והטעמתן''' אחיד בכמעט כל מקום. ממצאיו של ברויאר מראים שנוסח הטעמים היוצא מכתבי־היד יציב להפליא, ואף בנוסח המקובל שבדפוסים איננו מוצאים שינויים רבים בעלי חשיבות; נוסח הדפוסים עולה בדיוקו אפילו על חלק מכתבי־היד בטעמיו. ודבר דומה נכון גם לגבי הניקוד: הנוסח בכתבי־היד יציב ואחיד, ואין בו מחלוקות עקרוניות; ואילו בנוסח המקובל שבדפוסים מספר השינויים אמנם ניכר, אבל הוא לא גדול במיוחד.

כך תיאר והסביר הרב ברויאר את ההתפתחות ההיסטורית שיוצאת מתוך השוואה בין שני התחומים השונים (האותיות מול הניקוד והטעמים), בסיכום הנפלא (והמהפכני בשעתו) שכתב ע&quot;פ ממצאיו:{{הערה|'''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''', עמ' 91-94. הבאנו את דברי ברויאר בהרחבה בגלל חשיבותם החינוכית הרבה, ותרומתם הגדולה להבנת הנושא. אמנם מאותה סיבה קיצרנו אותם באופן חלקי, הוספנו בהם הדגשים, בצענו בהם שינויים קלים ליתר בהירות (בעיקר בפיסוק), וגם השמטנו חלק מהערותיו של ברויאר. לגבי שינוי התפיסה המהפכני שבדבריו הבאים של ברויאר, השוו את דעתו אל הגישה שהייתה מקובלת עד זמנו בין חוקרי המסורה. הללו חשבו אז ש&quot;נוסח המסורה&quot; לא היה ולא נברא בתור נוסח אחד ואחיד בכל פרטיו. גישה זו מתבטאת באריכות ובחריפות ב[https://archive.org/details/introductiontoma0000unse_b9a7/page/n3/mode/2up הקדמתו של אורלינסקי להוצאה מחדש של מהדורת גינצבורג] (עמ' xvi-xxxvii); הקדמה זו נדפסה שוב בתוך: ''The Canon and Masorah of the Hebrew Bible: An Introductory Reader'', ed. Sid Z. Leiman (New York: Ktav, 1974).}}

:נמצא, שכך יש לתאר את נוסח התורה בתקופה שלפני המסורה. קריאת התיבות היתה ברורה ונהירה לכל. ואילו טקסט האותיות – מבחינת חסירות ויתירות – היה עדיין בבחינת בקעה פרוצה. חכמי המסורה מצאו בקעה זו וגדרו בה גדר. וזה היה איפוא תפקידם ביחס לכתיב האותיות וקריאתן: הם לא פסקו איך '''לקרוא''' את האותיות המקובלות – אלא היפוכו של דבר: הם פסקו איך '''לכתוב''' את הקריאה המקובלת.

:'''מבחינה זו קדמה איפוא תורה שבעל פה לתורה שבכתב. חכמי המסורה קיבלו מקודמיהם את הקריאה כתורה שבעל פה – וקבעו לה סימני ניקוד וטעמים. לטקסט זה של התורה שבעל פה קבעו אחר כך את הנוסח הסופי של התורה שבכתב.'''

:משום כך אתה מוצא, שהרוב המכריע של קביעות המסורה מתייחס למלים הגויות – ולא לתיבות כתובות.{{הערה|הערת ברויאר: דבר זה בא לידי ביטוי בין השאר בהתייחסות לתיבה, שיש בה קרי וכתיב: לעולם התיבה נידונה במסורה על פי הקרי, ולא על פי הכתיב.}} '''אין המסורה מתייחסת לצירוף מסויים של אותיות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של קריאתן; אלא היא מתייחסת לצירוף של הגאים ותנועות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של כתיבתם.''' שכן המלים ההגויות של המקרא הן היסוד שקדם לאנשי המסורה; ליסוד זה נתנו את התיבות הכתובות וקבעו את נוסחן הסופי.{{הערה|הערת ברויאר: אין צריך לומר, שחכמי המסורה לא בדו את הנוסח מלבם, אלא קבעוהו על יסוד הספרים שלפניהם. אולם בדורות שלפני המסורה היה כל סופר מעתיק מן הספר שלפניו, ולא היתה כל הכרעה בין הנוסחות; ואילו חכמי המסורה פסקו הלכה סופית באותה סוגיה.}}

:אין זה איפוא אלא טבעי, שהניקוד הוא אחיד בכתבי היד, ואילו כתיב התיבות שנוי במחלוקת. שתי התופעות האלה אינן אלא המשך למצב שקדם למסורה. עדיין לא נשתכחה התורה שבעל פה המקובלת; ואילו ההורה שבכתב &quot;המחודשת&quot;{{הערה|הערת ברויאר: השוה את לשון השואל בשו&quot;ת הרשב&quot;א סי' רלב: ואין אנחנו חוששין לספרי התלמוד לתקן הספרים לשנותם... ואיך נחוש לספרי המסורה '''חדשים מקרוב באו'''.}} עדיין לא פשטה בכל ישראל. וגם בתקופה הסמוכה לאנשי המסורה עדיין לא היו בקיאים בחסירות וביתירות – ממש כבתקופת התלמוד.{{הערה|הערת ברויאר: ספרים אחדים היוצאים מכלל זה – כגון 'הספר הידוע במצרים' – אינם משנים את התמונה הכללית. הללו לא היד אלא בבחינת מיעוט, והשפעתם לא היתה ניכרת ברוב ישראל. עדים לכך הם דברי רמ&quot;ה בהקדמה לספרו. וראה עוד בהמשך כאן.}}

:על רקע זה יש להעריך את המפעל ההיסטורי של הרמ&quot;ה. מצב הספרים שבימיו מתואר בבהירות בהקדמה לספרו... אך כאן יש להבליט בייחוד את ההשוואה לחכמי התלמוד. וכך הוא טוען: חכמי התלמוד לא היו בקיאים בחסרות ויתרות; &quot;וכל שכן שנתקיים בנו בעונותינו: 'לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר'...&quot; (מהקדמת הרמ&quot;ה לספר מסורת סייג לתורה).

:אכן עד שלא בא הרמ&quot;ה היה כתיב המסורה בבחינת הלכה ואין עושין כן. '''הסופרים''' המשיכו להעתיק מן הספרים שלפניהם – כדרך שעשו בתקופה שלפני המסורה; נמצא, שעדיין לא היו &quot;בקיאין בחסירות וביתירות&quot;. ואילו '''המסרנים''' רשמו את המסורות – על פי הנוסח שנקבע בידי חכמי המסורה. אך אלה לא נגעו במלאכתם של אלה אלא במקרים נדירים בלבד; כביכול, &quot;אנן בדידן ואינהו בדידהו&quot;.

:'''זו היתה איפוא חשיבות מפעלו של הרמ&quot;ה. הוא קבע את נוסח התורה על פי המסורה – לא כהלכה עיונית – אלא בהוראה מעשית. באותה שעה הוא השלים, לאמיתו של דבר, את מפעל המסורה. בבית מדרשו של הרמ&quot;ה יצא נוסח המסורה מן הכח אל הפעל – ומשם הוא פשט בכל ישראל.'''

:וכך יפה כוחם של הדורות האחרונים אפילו מכוח חכמי התלמוד; שכן &quot;בזמן הזה אנן בקיאין בחסירות ויתירות, אף שבזמן הש&quot;ס לא היו בקיאים, שכבר ישב על מדוכה זו הרמ&quot;ה ז&quot;ל ובירר הכל כשמלה&quot; (אבני נזר, יורה דעה, סימן שנו, סעיף ה). תיאור זה, המובא כאן בשם אחד מגדולי חכמי ההלכה, הוא ציור מדויק של התהליך ההיסטורי. נוסח הכתיב של התורה עדיין לא היה קבוע סופית בתקופת התלמוד. הוא נקבע במשנה עיונית רק על ידי חכמי המסורה. והוא נתקבל למעשה בכל ישראל רק בכוח ההוראה של הרמ&quot;ה.

:'''תהליך הפוך עבר באותו זמן על נוסח הקריאה. נוסח זה היה בתחילה בבחינת תורה שבעל פה, וזו עלולה להשתכח מן הלב. שבטי ישראל התרחקו זה מזה ונדדו מגולה לגולה. הריחוק המקומי הביא בעקבותיו פילוג לשוני. הבדלי המבטאים שבין הארצות השונות הן אות לפילוג הזה.'''

:נדודי ישראל בגלויות אינן הסיבה היחידה להשכחת נוסח הקריאה. שכן ככלי ההתפתחות של כל הלשונות חלים גם על לשון הקודש. וקריאה הנמסרת רק כתורה שבעל פה עלולה להשתנות במרוצת הדורות.{{הערה|הערת ברויאר: המסורות השונות של קריאת המשנה והתלמוד יכולות לשמש דוגמה לכל זה.}}

:'''צדקה עשה הקב&quot;ה עם ישראל, שהעמיד את חכמי הניקוד על אֵם הדרך של היציאה לגלות. הללו הפכו את תורת הקריאה שבעל פה לתורת הניקוד שבכתב. ודרכו של נוסח כתוב לשמור על טהרתו המקורית – יותר מקריאה הנמסרת בעל פה.'''

:'''בהמשך הדורות נתהפך איפוא היחס שבין קריאה לניקוד. חכמי המסורה היו מנקדים על פי הקריאה שבעל פה; הדורות המאוחרים היו קוראים על פי הניקוד שבכתב.'''

:אולם גם הניקוד הכתוב לא היה מובטח מפני תהפוכות ושינויים. שכן דרכי הניקוד – בניגוד לדרכי הכתיב – תלויות בכללי הדקדוק. והללו פועלים לעתים קרובות בכיוון להשכחת מסורת הקריאה. זאת ועוד: סימנים הדומים זה לזה מבחינה גרפית עלולים להתחלף זה בזה; ויש להביא בחשבון גם את האפשרות של טעויות סופר גרידא. אף זו: יש להניח, שגם בתקופות מאוחרות לא נשתכח טיבם המקורי של הנקדנים – המנקדים על פי מסורת הקריאה שבעל פה. וכך נוצרה זיקת גומלין בין קריאה לניקוד: משהתפתחה והשתנתה מסורת הקריאה, נשתנו גם סימני הניקוד; והשינויים שחלו בניקוד הביאו לידי שינויים בדרכי הקריאה.

:עבודתם השקודה של חכמי האחרונים – מאו&quot;ת ומ&quot;ש ועד רש&quot;ד ורוו&quot;ה – עצרה בסופו של דבר גם את התהליך הזה. נקבעו נוסחות של ניקוד, כדרך שנקבע בשעתו נוסח הכתיב. נוסחות אלה אינן זהות בכל מקום עם הנוסח המקורי של המסורה. מהן לומד הקורא את תורת הקריאה.

:'''וכך נתהפך עתה היחס שבין מקרא למסורת. לשעבר היו המלים ההגויות בחזקת נתון קבוע; על פיהן ניקד הנקדן, והמסרן קבע להן את כתיב המסורה; אלא שכתיב זה עדין לא פשט בכל ישראל. עתה כבר נתהפכה הקערה על פיה. כתיב המסורה הוא בחזקת נתון קבוע, והוא פשט בכל ישראל; לכתיב זה מוסיף הנקדן את הניקוד על פי מסורת הניקוד שנקבעה לאחרונה; והתיבות המנוקדות הופכות בפי הקורא למלים הגויות. אך הללו אינן זהות בכל מקום עם מסורת הקריאה המקורית.'''

:זו משמעות התופעות, שעמדנו עליהן כאן. ויש לכך לא רק חשיבות עיונית, – אלא גם תוצאה מעשית. שכן בדורנו נעשים ניסיונות שונים להחזיר למקרא את נוסח המסורה – על יסוד כתבי היד שנתגלו לאחרונה; זאת מתוך הנחה, שנוסח המקרא התפתח ונשתנה מאז תקופת המסורה. אולם בעניין זה יש להסיק שתי מסקנות מן הדברים שנתבארו כאן.

:בנוסח הניקוד חלו באמת שינויים מסוימים; הללו טעונים הגהה – אם מבקשים לחזור אל הנוסח המקורי על פי המסורה. אולם שינויים אלה הם מועטים יחסית...

:גם בנוסח הכתיב חלו שינויים – בהשוואה אל כתבי היד. אך הללו אינם טעונים הגהה, אם מבקשים לחזור אל הנוסח על פי המסורה. שכן הנוסח המקובל בישראל – נוסח רמ&quot;ה-או&quot;ת ובייחוד נוסח יהודי תימן – הוא הוא הנוסח המקורי על פי המסורה. כל חזרה אל נוסח אחד מכתבי היד יש בה משום נסיגה, המתעלמת מן ההישגים שהושגו על ידי חכמי ישראל. דבר אין לה ולהחזרת כתיב המסורה לקדמתו.

נראה אם כן ש'''מסורת הקריאה''' של בעלי המסורה הטברנים, המתועדת במערכות הניקוד והטעמים שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, הייתה ידועה וקבועה להם כבר מראש, עוד לפני שרשמו את סימני הניקוד והטעמים. בעלי המסורה לא ניקדו והטעימו על פי טופס מקרא שלפניהם, אלא על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה על פיהם. הנקדנים היו בקיאים בהגיית המלים ובנגינתן, ועל פיהן ניקדו והטעימו את התיבות שלפניהם. משום כך אין כמעט מחלוקות משמעותיות וקשות להכרעה ביניהם ביחס לטעמים ולעיקרי הניקוד.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ’ 67. קביעה זאת מתבררת לא רק מתוך האחידות הכללית השוררת בין כתבי היד בנוגע לניקוד ולטעמים, אלא אף מהסוגים המסוימים של הטעויות בכתבי־היד הפחות מדויקים. ממצאיו של ברויאר מראים שהסטיות בהטעמתם של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש כמעט ולא קיימות בתורה, לעומת כתי&quot;ב וכתי&quot;ש1, שבהם הן יחסית מרובות: &quot;ב'''ב''' מרובים המקרים שבהם הנקדן החליף בהם טעמיהם של פסוקים דומים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות ב'''ש1'''. כנגד זה ב'''ש1''' יש מקרים לא מועטים, שהנקדן נמשך בהם אחרי שיגרת נגינת הטעמים – או צירף טעמים בניגוד לכללי היסוד של סמיכות הטעמים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות מאוד ב'''ב'''&quot; (ברויאר, שם). נראים הדברים אם כן שגם דיוקם הרבה של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש בתחום הנגינה מצד אחד, וגם סוג הסטיות בטעמים בכתי&quot;ב ובכתי&quot;ש1 מצד שני, מעידים כאחד שנקדני כתבי־היד ניקדו על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה בפיהם. אותו דבר מתברר היטב גם בתחום של הניקוד, שבו ארבעת כתבי־היד '''ל, ב, ש, ש1''' אחידים כמעט בכל מקום (ראו בסיכום שם, עמ' 45).}}

לכן מהדורת מקרא המבוססת על הכתר וכתבי־היד הקרובים לו תהיה נציגה נאמנה למסורת הקוראים הטברנית, בכללה ופרטיה.

==מסורת הקוראים בתורה: כתי&quot;ל כבסיס לניקוד ולטעמים==

בספרו '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו''' השווה פרופ’ ישראל ייבין את הניקוד והטעמים שבכתר אל כתבי־היד הקרובים לו והרחוקים ממנו (ואף למנהגי הדפוסים). בסוף ספרו סיכם:

:מכל זה מסתבר, שיש להעדיף את '''ל''' מכל כתבי־היד האחרים הקרובים ל'''א''', הן במקום ש'''א''' חסר, הן במקום שרצויה עדות מסייעת, הן להשוואת שיטתו לשיטת '''א'''.{{הערה|ייבין, נו.3 עמ' 358.}}

גם הרב ברויאר, בעקבות ייבין, הגיע לאותה מסקנה בממצאיו, דהיינו שלהעתיק את הניקוד והטעמים מתוך כתי&quot;ל זה כמעט כמו להעתיק את הניקוד והטעמים מתוך הכתר עצמו. ואף מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' אימצו את מסקנותיהם הקודמות של ייבין וברויאר, ובחרו בכתי&quot;ל בתור הכלי הראשון במעלה לשחזור נוסח הניקוד והטעמים בכתר בחלקיו החסרים: &quot;...כ&quot;י '''ל''', שנוסח הניקוד והטעמים שלו במקרא כולו הוא הקרוב ביותר לנוסח ה'כתר' מכל כתבי היד הידועים לנו&quot;.{{הערה|עמ' 69*.}} ואף העירו ש&quot;בדיקותינו בקטגוריות שונות של ניקוד וטעמים בעשרות כתבי יד של ימי הביניים חוזרות ומאשרות מסקנה זו.&quot;{{הערה|הערה 227 (עמ' 97*). אמנם חובה לציין כאן שמסקנה זו תקפה לגבי מערכת הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל באופן כללי, אבל לא לגבי שני פרטים ספציפיים שיוצאים מן הכלל, ולא הגיעו לידי קביעה עקבית וסופית בכתבי־היד הקרובים לכתר ואף לא בתוך הכתר עצמו: חטפים באותיות לא גרוניות (במערכת הניקוד) ונוסח הגעיות (במערכת הטעמים). למדיניות במהדורתנו לגבי חטפים באותיות לא גרוניות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|בפרק השני של המבוא]], ולגבי נוסח הגעיות במהדורתנו ראו [[#סימון הגעיה (המתג)|להלן בפרק זה]].}}

כתי&quot;ל יהיה אם כן הבסיס העיקרי במהדורתנו לניקוד ולטעמים בתורה (ובשאר החלקים החסרים בכתר), ע&quot;פ שיטת ייבין שכבר בוצעה למעשה במהדורות ברויאר{{הערה|ועל פיהן גם במהדורה הדיגיטלית של &quot;מכון ממרא&quot;.}} וב'''מקראות גדולות הכתר'''. אמנם גם יש בכל זאת תופעות חריגות בניקוד ובטעמים שבכתי&quot;ל שיש לתקן אותן על ידי מקורות נוספים או לעצב אותן לפי שיטת מהדורתנו, ואלה יפורטו בשני תתי-הסעיפים הבאים.

===הערכת הדיוק בנוסח הניקוד בכתי&quot;ל===

לפי ייבין, שיטת הניקוד בכתי&quot;ל דומה להפליא לניקוד שבכתר, ואולם רמת דיוקו פחות מושלמת: &quot;'''ל''' נכתב בקפדנות והוא מדויק למדי, אך נופל קצת מבחינה זו מ'''אק'''. יש בו טעויות־סופר קצת יותר מאשר ב'''א'''... בניקוד הוא דומה ברוב ענייניו ל'''א''', אלא שמעטים בו חטפים באותיות לא־גרוניות וכן שונה דרכו בניקוד כתיב וקרי...&quot;.{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}} על פי זה קבע שיש להעדיף את כתי&quot;ל לשחזור הניקוד והטעמים שבכתר. ובכל זאת יש לעמוד על המיעוט הקטן של שינויים מובהקים בניקוד, שבהם שונה שונה כתי&quot;ל מהכתר ושאר כתבי־היד הקרובים לו, וכן על טעויות הסופר בו שהם &quot;קצת יותר מאשר ב'''א'''&quot;.

'''שינויים מובהקים בניקוד:''' מתוך מאות האלפים של סימני הניקוד בתורה,{{הערה|לפי נתוני [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#CharacterTypes הסטטיסטיקה במהדורת וסטמינסטר] יש 257,838 סימני ניקוד בתורה, ו-1,000,912 בכל התנ&quot;ך. כשמדובר בכמות כזאת, מתברר שהדוגמאות של השינויים המובהקים שנביא כאן, ואפילו כמה מאות של טעויות סופר, אינן גורעות כלל מהתיאור של כתי&quot;ל ככתב־יד מדויק מאוד. ובכל זאת רמת דיוקו אינה מגיעה לדיוק הכמעט מושלם שבכתר ארם צובה.}} בכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר יש הבדלים מובהקים, המבטאים עדות לקריאה שונה, במקומות אחדים בלבד בתורה. ובכמעט כל מקום (חוץ מאחד), שונה גרסתו של כתב־יד חריג אחד מחבריו. ברויאר הביא את הדוגמאות הבאות:{{הערה|א.1-3 (עמ' 35). במשך עבודת ההגהה על התורה מצאנו מעט דוגמאות נוספים, וציינו אותן בתיעוד הנוסח. במשך הזמן כשנעבור על התיעוד, נוסיף אותן לרשימה זו.}}
*בשני מקומות ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]; [[דברים לא/טעמים#לא כא|דברים לא,כא]]) יש מחלוקת בין כתבי־היד לגבי קמץ ופתח, ושתיהן תלויות במחלוקת בן־אשר ובן־נפתלי. במקרה הראשון ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]) מביא כתי&quot;ל את נוסח בן־אשר בדומה לרוב כתבי־היד (מלבד ש). במקרה השני ([[דברים לא/טעמים#לא נ|דברים לא,כא]]) תומכים שני כתבי־היד (ל, ש1) בנוסח בן־נפתלי, ושני כתבי־יד (א, ש) בנוסח בן־אשר. בשני המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*יש בכתי&quot;ל ניקוד חריג, באופן מודע וכנראה לפי מסורת הגייה מיוחדת (ולא טעות סופר), בעוד שלוש תיבות בתורה, בניגוד לשאר כתבי־היד: [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]]; [[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]]. בשלושת המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*בנוסף לכך ציין ברויאר מספר תופעות לגבי דגשים בכתי&quot;ל ו/או בכתי&quot;ש, שנראה שיש בהן עניין של נטייה או שיטה.{{הערה|שם, א.4-9 (עמ' 35-37).}} הערנו עליהן במקומן בתיעוד הנוסח, וראוי להזכיר אחת מהן: סימון כפול של קובוץ ושורוק בתיבה שיש בה א' נחה (הרֻאוּבני/לרֻאוּבני/ולרֻאוּבני). תופעה זאת נמצאת בחמש מקומות בכתי&quot;ל בתורה ובספר יהושע ([[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|ד,מג]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]), ולכן ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר, אבל גם אין בה שיטה גמורה כי במקומות אחרים (כגון [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]) הניקוד כמקובל בשורוק בלבד (הראוּבני).

'''ניקוד חריג וטעויות סופר:''' חוץ מעניינים של נטייה או של שיטה, שיש בהם ביטוי של מסורת הגייה מובהקת או של מנהג סופרים מודע, יש גם דוגמאות רבות של ניקוד חריג בכתי&quot;ל שמקורן בטעות סופר גרידא, או שיש בהן כנראה שריד של ניקוד לפי מסורת הגייה שונה (שלא השתרשה לגמרי תוך כדי מלאכת ההגהה בכתב־היד). לפי ייבין, רמת דיוקו הכללית של כתי&quot;ל &quot;נופלת קצת&quot; מזו של כתר ארם צובה, למרות הדמיון המובהק ביניהם בשיטת הניקוד. אבל נראה שהיא נופלת יותר מ&quot;קצת&quot;, למרות שעדיין מדובר על כתב־יד מדויק מאוד. שהרי בכתי&quot;ל יש מאות רבות של טעויות, למרות שהוא עדיין מדויק מאוד; ואילו כתר ארם צובה מהווה יצירה כמעט־מושלמת.
*פתח וסגול (שריד של מסורת ההגייה הבבלית)
*דוגמאות רבות של השמטת דגשים (גם כאן טען דותן שמדובר על שריד של מסורת ההגייה הבבלית) ולפעמים הוספתם, וכך גם לגבי מפיק.{{הערה|במיוחד יש לציין את התופעה של דגש בלתי-צפוי באותיות גרוניות, כגון וְנָהָרּ֙ ([[בראשית א/טעמים#א י|בראשית א,י]]), רַּבִּֽים ([[קהלת ז/טעמים#ז כט|קהלת ז,כט]]), הַהּֽוּא ([[קהלת ט/טעמים#ט טו|קהלת ט,טו]]), רַּבָּ֣תִי ([[איכה א/טעמים#א א|איכה א,א]]).}}
*השמטתן של נקודות חטף או הוספתן (לעתים).
*טעויות סופר מובהקות אחרות (רבות). בדוגמאות מהסוג הזה בדרך כלל הוספנו סימן קריאה (!) בתיעוד הנוסח לאחר שהבאנו את נוסח כתי&quot;ל. לעומת זאת אין סימן קריאה בסוגים טיפוסיים של ניקוד חריג בכתי&quot;ל (כגון השמטת דגש).

רשימות שונות של חריגות הניקוד בכתי&quot;ל חוברו במשך הזמן על ידי דותן,{{הערה|במהדורת &quot;עדי&quot; וב-BHL.}} ברויאר,{{הערה|במבואות לכרכי &quot;דעת מקרא&quot; ובנספחים לשלושת מהדורותיו.}} וברשימת ההערות שבתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].{{הערה|אפשר למצוא תיעוד חלקי נוסף באפרט שינויי הנוסחאות במהדורות BHS ועוד יותר ב-BHQ.}} רשימות אלו משלימות אחת את השנייה,{{הערה|חובה להדגיש שאוסף הנתונים המלא והמדויק ביותר נמצא דווקא ברשימותיו של ברויאר, וכל השאר בעצם משלימים אותו. אמנם גם ברשימותיו של ברויאר חסרות דוגמאות שנעלמו מעינו הבוחנת.}} ואיסוף של הנתונים מכולן ביחד מראה באופן ברור שכתי&quot;ל מייצג שיטת ניקוד מובהקת וברורה, אבל הביצוע שלה למעשה אינו מושלם כלל. מבט קל על ההערות במבחר פרקים מתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר] מראה שיש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב הפרקים בתנ&quot;ך, ובפרקים רבים יש כמה.{{הערה|כדי לתאר את גודל התופעה אפשר להסתמך בגסות על [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#Chapters הנתונים הסטטיסטיים] של מהדורת וסטמינסר: בתורה יש בה 262 הערות מיוחדות, ורובן מציינות ניקוד חריג בכתי&quot;ל. בתנ&quot;ך כולו יש 1078 הערות מהסוג הזה. ויש לקחת בחשבון שבמהדורת וסטמינסטר דיווחו רק על חלק מהדוגמאות.}}

כמעט בכל המקומות מדובר על ניקוד חריג בכתי&quot;ל בלבד מול שאר כל חבריו, ולכן אין כל בעיה לזהות בכתי&quot;ל את הטעות המובהקת, או את השריד שנשאר בו מתוך מסורת הגייה אחרת. וכך אפשר לקבוע את הנוסח לפי שאר כתבי־היד (ואף להתחשב לעת הצורך בניקוד שבדפוסים המאוחרים שהוא פחות מדויק מכתבי־היד רק במעט),{{הערה|על מידת הדיוק בניקוד המקובל שבדפוסים, ראו ברויאר, א.10-16 (עמ' 37-42). על השיבושים שנגרמו בנוסח המקובל על ידי המדקדקים מתוך שימוש מוטעה במסורה, ראו שם א.18-21 (עמ' 42-45).}} וכך להגיע אל שחזור מהימן לניקוד שהיה בכתר ארם צובה.

במהדורתנו תיעדנו ניקוד חריג בכתי&quot;ל במאות מקומות בעקבות הרשימות הקיימות. בדקנו את הנתונים מחדש בכל מקום על ידי עיון בצילום כתב־היד, ולפעמים הגענו למסקנה שונה. ואף הוספנו על הנתונים הקיימים ברשימות דוגמאות חדשות אחדות. כל הנתונים לגבי ניקוד חריג בכתי&quot;ל מובאים במלואם בתוך תיעוד הנוסח.

'''הנוסח המקובל בדפוסים:''' הנוסח המוכר בדפוסים הרבים של התנ&quot;ך (עד דפוס קורן ועד בכלל) מבוסס בעיקר על מקראות גדולות דפוס ונציה, ובנוסף על התיקונים שנעשו בנוסח זה בחיבורים &quot;אור תורה&quot; ו&quot;מנחת שי&quot; וגם על ידי מדקדקים מאוחרים יותר. נוסח זה משקף היטב את נוסח המסורה ברוב המכריע של התורה, אמנם יש בו כמה עשרות הבדלים משמעותיים מהנוסח המשותף של כתבי־היד הטברנים. רובם הגדול הם עניינים של פתח וקמץ או של צירה וסגול.{{הערה|לרשימה מלאה והסברים מפורטים לסיבת השינויים, ראו ברויאר, א.10-21 (עמ' 37-45).}}

בגלל שהתורה נקראת בציבור במחזור שנתי, וכל שינוי קטן מהנוסח המקובל בולט למי שמכיר היטב את הקריאה, לכן ציינו את השינויים בניקוד המקובל בתוך תיעוד הנוסח.{{הערה|בתוך הערות הנוסח ציינו את הנוסח המקובל בכינוי &quot;דפוסים&quot;.}}

===הערכת הדיוק בנוסח הטעמים בכתי&quot;ל===

קפדנותו ודיוקו של כתי&quot;ל באים לידי ביטוי מובהק בתחום הטעמים עוד יותר מאשר בתחום הניקוד. לגבי הניקוד, כאמור, יש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב פרקי התנ&quot;ך ולעתים קרובות אף יותר, ואילו בתחום הטעמים איננו מוצאים טעויות או הטעמה חריגה בפרקים רבים. ורוב הטעויות בטעמים (המעטות ממילא) הן בסימון מקום הטעם או בטעם חסר, כך שניתן לזהות אותן בקלות ולתקנן לפי שיטת הכתר וכתבי־היד הקרובים לו. כך תיאר ייבין את מערכת הטעמים בכתי&quot;ל:{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}}

:בטעמי כ&quot;א הספרים דומה הוא ל'''א''' כמעט בכל, הן בהטעמה בכללותה הן בפרטי כלליה. שינויים מ'''א''' בהטעמה בכללותה נדירים מאוד. מצאתי, למשל: ואמרת֣י אליכ֔ם ('''ל''' [[שמואל ב יג/טעמים#יג כח|שמ&quot;ב יג,כח]]; '''אקש1''' בקדמא ואזלא).

:הטעמת המשרתים בטעמי אמ&quot;ת כמעט תמיד כב'''א''' וכנמסר בשם ב&quot;א בחילופים. לפעמים מצויים תיקונים בהטעמת המשרתים, בייחוד מנוסח ב&quot;נ לנוסח ב&quot;א, כגון במשרתי הפזר (נ.6) ועוד.

:המרכא מסומן ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א'''; משום כך נסיגת טעם לראש תיבה או הטעמת שני משרתים, שהראשון בהם מרכא, בתיבה אחת – מסומנת ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א''', ולעתים קרובות הברה שבה מרכא ברור ב'''א''', הסימן שבה ב'''ל''' נראה כגעיה ברורה. לפעמים נמחקה ב'''ל''' געיה ונכתב מרכא – מה שמסייע בזיהוי הטעמים. הקפה מן הסוג המתואר מא.6 אינה מצויה ב'''ל''' יותר משב'''א'''.{{הערה|הכוונה לנסיגת טעם לראש תיבה בטעמי אמ&quot;ת, כאשר בחלק מהמקרים מוקפת התיבה לתיבה שאחריה.}}

דיוקם של כל כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בראשם – כל כך גדול, עד שבכל החריגות המעטות ממילא יש רק כתב־יד אחד חריג השונה מכל שאר חבריו (וכמעט תמיד שונה גם מהנוסח המקובל בדפוסים). ברויאר מצא רק יוצא מן הכלל אחד בכל התורה, שבו יש מחלוקת בין שני כתבי־יד לשנים אחרים:
*במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ח/טעמים#ח יח|(ח,יח)]]: [וָאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃] (ל, ב).
גם בבדיקה שלנו של כתי&quot;ל והקלדת וסטמינסטר מול כתבי־יד ומהדורות אחרות, לא מצאנו דוגמה נוספת לכך. ברויאר גם מצא שלושה מקומות בלבד בכל התורה של חריגות בעלות משמעות בכתי&quot;ל, כאשר הוא ניצב לבדו מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר:
#בראשית, וירא [[בראשית כ/טעמים#כ ז|(כ,ז)]]: [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃] (ל). הטעמת כתי&quot;ל אפשרית, אבל גם ייתכן שמדובר על החלפת זקף קטן ברביע (נקודה אחת במקום שתיים). חשוב לציין שההבדל הכי נפוץ והמשמעותי ביותר בין חריגות ההטעמה המעטות בכתי&quot;ל בתנ&quot;ך, ובתוך מסורת כתבי־היד בכלל (שהיא בדרך כלל אחידה), הוא דווקא השינוי בין נקודה אחת לשתיים, לרביע או לזקף קטן (ראו לדוגמה בהערת הנוסח על [[יהושע א/טעמים#א ז|יהושע א,ז]]).
#בראשית, ויגש [[בראשית מד/טעמים#מד כ|(מד,כ)]]: וְאָחִ֣יו מֵ֔ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃]* (ב, ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃] (ל). הטעמה זו מוזרה, ונראה שיש כאן טעות בכתי&quot;ל בהשפעת הטעמים בפסוק אחר הדומה לו [[בראשית מב/טעמים#מב לח|(מב,לח)]].
#דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים|(כח,נט)]]: [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וׇחֳלָיִ֖ם רָעִ֥ים וְנֶאֱמָנִֽים׃]* (א, ש, ש1) / [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וָחֳלָיִ֥ם רָעִ֖ים וְנֶאֱמָנִֽים׃] (ל ובדפוסים). מכיוון שהמסורת המשתקפת בדפוסים תומכת בגירסת כתי&quot;ל, ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר אלא על שיטה תחבירית אחרת.

בנוסף לשלוש הדוגמאות הללו מצאנו עוד אחדות במשך ההגהה של כתי&quot;ל בתורה ובשאר המקומות בתנ&quot;ך החסרים בכתר, וכולם מצויינים במקומם בתיעוד הנוסח. בכוונתנו להוסיף אותם לרשימה זו תוך כדי בדיקה מחדש של תבניות הנוסח.

'''כתי&quot;ש:''' ברויאר מצא שגם כתי&quot;ש מדוייק להפליא בנוסח הטעמים בתורה, כמו כתי&quot;ל או אף יותר, וגם בו אין כמעט חריגות בכלל מול המסורת המשותפת הבאה לידי ביטוי בשאר כתבי־היד. במקום אחד בלבד יש טעות סופר ברורה:{{הערה|1=ראו ברויאר, כתר, ב.3 (עמ' 46). ברויאר כתב שם שיש עוד חריג אחד בכתי&quot;ש בפרשת בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(שמות יד,יג)]], ולפי מה שכתב כתי&quot;ש=הִֽתְיַצְּב֔וּ בשתי נקודות לזקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע בשאר כתבי־היד ובדפוסים). אבל מעיון בצילום כתי&quot;ש ברור לגמרי שיש רק נקודה אחת לרביע. וגם ברויאר עצמו לא ציין את השינוי המשמעותי הזה ברשימתו בדעת מקרא (כרך שמות).}}
*במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א כח|(א,כח)]]: [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה]* (ל, ש1 ובדפוסים) / [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָ֤ה וָמַ֙עְלָה֙] (ש)

'''הסכמת כתי&quot;ל וכתי&quot;ש:''' דוגמה יחידה זו יוצאת מן הכלל, והיא מוכיחה את הכלל: נוסח כתי&quot;ל וכתי&quot;ש מדוייקים להפליא לגבי נוסח הטעמים בתורה, וכמעט שאין ביניהם שום הבדלים בעלי משמעות בכל התורה כולה. לכן ניתן לקבוע את נוסח הטעמים בתורה בביטחון מלא ע&quot;פ הסכמת שניהם.

כמו שכבר הסברנו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|בפרק השני של המבוא]], רכיבים מסויימים בשיטת הטעמים בכתי&quot;ל שונים מנוסח הכתר ו/או ממדיניות העיצוב במהדורתנו; לא מדובר על ספק לגבי עצם קביעת הנוסח אלא על שיטות ידועות מראש. כל שינוי מנוסח כתי&quot;ל בגלל הרכיבים האלה יקבל תיעוד מלא בדפי העריכה של המהדורה. ביניהם:
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]] (מקומה של המתיגה או עצם קיומה של המתיגה)
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עקביות במקפים|מקף בתיבת משרת]]
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|פשטא מלעיל וטעם כפול בהברה המוטעמת]]

==מסורת הקוראים בתורה: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל==

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים}} שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי התורה.{{הערה|לגבי נוסח הגעיות בתורה, ראו להלן [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נוסח הגעיות במהדורתנו|&quot;נוסח הגעיות במהדורתנו&quot;]].}}

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים}} לסוג אחד נפוץ יש רשימה עצמאית: [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות בתורה]].

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים}}

ו. לרשימות דומות על ספרי הנביאים והכתובים, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה|פרק החמישי]]''' של המבוא למהדורה.

===ספר בראשית===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[בראשית ב/טעמים#ב ו|בראשית ב,ו]] (ל=אֶֽת־כָּל־פְּנֵֽי־הָֽאֲדָמָֽה): &quot;פני&quot; מוקפת ובגעיה, במקום מרכא
#[[בראשית ב/טעמים#ב יח|בראשית ב,יח]] (ל!=אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ): נקודה באות ה&quot;א
#[[בראשית ד/טעמים#ד יח|בראשית ד,יח]] (ל!=וּמְחִיּיָאֵ֗ל): מקום הקמץ
#[[בראשית ה/טעמים#ה כט|בראשית ה,כט]] (ל*=זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה): גרשיים ותלישא גדולה בראש התיבה כשיטת הכתר
#[[בראשית ו/טעמים#ו טז|בראשית ו,טז]] (ל?!=תְּכַלֶ֣נָּה): חסר דגש באות למ&quot;ד?
#[[בראשית ז/טעמים#ז כג|בראשית ז,כג]] (ל!=וַיִשָּׁ֧אֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית ט/טעמים#ט כד|בראשית ט,כד]] (ל=אֲשֶׁר־עָֽשָׂה־ל֖וֹ): &quot;עשה&quot; בגעיה ומוקפת, במקום טעם מרכא
#[[בראשית יד/טעמים#יד י|בראשית יד,י]] (ל!=הַשִׂדִּ֗ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית יד/טעמים#יד יז|בראשית יד,יז]] (ל!=אַחַרֵ֣י): חסרות נקודות החטף בחי&quot;ת
#[[בראשית טו/טעמים#טו ב|בראשית טו,ב]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶּר): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית טו/טעמים#טו י|בראשית טו,י]] (ל!=וְאֶת־הַצִפֹּ֖ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית יח/טעמים#יח יח|בראשית יח,יח]] (ל!=וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ): חסר מקף
#[[בראשית יח/טעמים#יח כא|בראשית יח,כא]] (ל!=כַצַדִּ֖יק): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית כ/טעמים#כ ז|בראשית כ,ז]] (ל=מֵשִׁ֗יב): נקודה אחת לרביע, במקום שתי נקודות לזקף קטן
#[[בראשית כב/טעמים#כב ג|בראשית כב,ג]] (ל?!=וַֽיַחֲבֹשׁ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד?
#[[בראשית כב/טעמים#כב יב|בראשית כב,יב]] (ל!=מְא֑וּמָּה): אות מ&quot;ם השניה דגושה
#[[בראשית כג/טעמים#כג ט|בראשית כג,ט]] (ל=יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י): אין דגש באות למ&quot;ד
#[[בראשית כד/טעמים#כד לו|בראשית כד,לו]] (ל=וַיִּתֶּן־לּ֖וֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית כד/טעמים#כד נג|בראשית כד,נג]] (ל!=וַיִתֵּ֖ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ה|בראשית כה,ה]] (ל!=וַיִתֵּ֧ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ו|בראשית כה,ו]] (ל!=בּנוֹ֙): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[בראשית כו/טעמים#כו א|בראשית כו,א]] (ל!=אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית כו/טעמים#כו טז|בראשית כו,טז]] (ל?=כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ או כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ): מקף בתיבת משרת (במקום כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ מִמֶּ֖נּוּ) או ששתי התיבות &quot;כי עצמת&quot; מוקפות ובגעיות?
#[[בראשית כז/טעמים#כז כט|בראשית כז,כט]] (ל=וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית ל/טעמים#ל יח|בראשית ל,יח]] (ל?!=יִשָׂשּכָֽר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה? דגש באות שי&quot;ן השניה?
#[[בראשית ל/טעמים#ל יט|בראשית ל,יט]] (ל!=לְּיַעֲקֹֽב): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית ל/טעמים#ל לז|בראשית ל,לז]] (ל!=וְעֶרְמ֑וֹן): סגול במקום פתח באות עי&quot;ן
#[[בראשית לא/טעמים#לא נא|בראשית לא,נא]] (ל!=הַמַצֵּבָ֔ה): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=יִֽפְגָּֿשְׁךָ֞): דגש וסימן רפה באות גימ&quot;ל, במקום גימ&quot;ל רפה
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=וִשְׁאֵֽלְךָ֙): נקודה אחת של חיריק באות וי&quot;ו
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל!=אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ): חסר סילוק באות למ&quot;ד
#[[בראשית לד/טעמים#לד יא|בראשית לד,יא]] (ל!=אֶל־אָבִ֣יה): חסר קמץ באות ה&quot;א
#[[בראשית לד/טעמים#לד כח|בראשית לד,כח]] (ל?!=וְאֶת־חֲמֹרֵיהֶּ֑ם): ה&quot;א מנוקדת?
#[[בראשית לה/טעמים#לה כב|בראשית לה,כב]] (ל!=רְאוּבֵ֔֗ן): זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים
#[[בראשית לו/טעמים#לו יג|בראשית לו,יג]] (ל!=אֵ֣לֶּ֣ה): טעם מרכא פעמיים באותיות אל&quot;ף ולמ&quot;ד
#[[בראשית לח/טעמים#לח יא|בראשית לח,יא]] (ל!=בְנְ֔י): שתי נקודות של שווא באות נו&quot;ן
#[[בראשית לח/טעמים#לח טז|בראשית לח,טז]] (ל=מַה־תִּתֶּן־לִּ֔י): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=אֶתֶּן־לָּךְ֒): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=וַיִּתֶּן־לָּ֛הּ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח כו|בראשית לח,כו]] (ל!=לְדַעְתָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[בראשית לט/טעמים#לט יט|בראשית לט,יט]] (ל?!=עָ֥שָׂהּ): נקודת מפיק בה&quot;א?
#[[בראשית לט/טעמים#לט כג|בראשית לט,כג]] (ל!=בֵּית־הַסֹּהַ֗ר): מקום הטעם
#[[בראשית מ/טעמים#מ ג|בראשית מ,ג]] (ל!=הַטַבָּחִ֖ים): חסר דגש באות טי&quot;ת
#[[בראשית מ/טעמים#מ יז|בראשית מ,יז]] (ל=הָֽעֶלְי֔וֹן): שתי נקודות לטעם זקף קטן, במקום נקודה אחת לרביע
#[[בראשית מא/טעמים#מא ז|בראשית מא,ז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל!=הָשִׁבֳּלִ֣ים): קמץ באות ה&quot;א וחסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל?=הַֽשִׁבֳּלִ֖ים): חסר דגש באות שי&quot;ן?
#[[בראשית מא/טעמים#מא כז|בראשית מא,כז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִים֙): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא מו|בראשית מא,מו]] (ל!=וַֽיַּעְבֹ֖ר): שווא במקום חטף באות עי&quot;ן
#[[בראשית מב/טעמים#מב ו|בראשית מב,ו]] (ל?=וַיִּשְׁתַּֽחֲוּוּ־ל֥וֹ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית?
#[[בראשית מב/טעמים#מב לו|בראשית מב,לו]] (ל!=אֵינֶּ֙נּוּ֙): אות נו&quot;ן הראשונה דגושה
#[[בראשית מג/טעמים#מג ז|בראשית מג,ז]] (ל!=וַנַ֨גֶּד־ל֔וֹ): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם להלן, רשימה ג.}}
#[[בראשית מד/טעמים#מד כ|בראשית מד,כ]] (ל!=וְאָחִ֨יו מֵ֜ת): בטעמים קדמא ואזלא, במקום מונח זקף קטן
#[[בראשית מה/טעמים#מה ו|בראשית מה,ו]] (ל!=וְקָצִּֽיר): אות צד&quot;י דגושה
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): אין דגש
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=וּפֻוָּ֖ה): וי&quot;ו דגושה
#[[בראשית מט/טעמים#מט ח|בראשית מט,ח]] (ל=יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית מט/טעמים#מט כו|בראשית מט,כו]] (ל!=תִּֽהְיֶ֙ין֙): חסר קמץ באות נו&quot;ן סופית
#[[בראשית נ/טעמים#נ א|בראשית נ,א]] (ל!=וַיִפֹּ֥ל): חסר דגש באות יו&quot;ד

ב. מתיגת הזקף
#[[בראשית ז/טעמים#ז ח|בראשית ז,ח]] (ל=וּמִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית יג/טעמים#יג ה|בראשית יג,ה]] (ל=וְגַם־לְל֔וֹט): אין מתיגה
#[[בראשית יט/טעמים#יט כז|בראשית יט,כז]] (ל=אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם): מקום המתיגה
#[[בראשית כב/טעמים#כב ב|בראשית כב,ב]] (ל=וְלֶךְ־לְךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית כז/טעמים#כז מא|בראשית כז,מא]] (ל=עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל=וַיִּקָּחֵ֔ם): אין מתיגה
#[[בראשית לה/טעמים#לה א|בראשית לה,א]] (ל=בְּבָרְחֲךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית מא/טעמים#מא יב|בראשית מא,יב]] (ל=וַנְּ֨סַפֶּר־ל֔וֹ): מקום המתיגה
#[[בראשית מה/טעמים#מה יד|בראשית מה,יד]] (ל=וּבִנְיָמִ֔ן): אין מתיגה
#[[בראשית מט/טעמים#מט כט|בראשית מט,כט]] (ל=אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה): מקום המתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]] (ל-כתיב=צְבֹיִי֔ם): מקום הטעם
#[[בראשית יד/טעמים#יד ח|בראשית יד,ח]] (ל-כתיב=צְבֹייִ֔ם): מקום החיריק והטעם
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם לעיל, רשימה א.}}

===ספר שמות===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שמות א/טעמים#א ג|שמות א,ג]] (ל!=וּבְנְיָמִֽן): בי&quot;ת שווּאה
#[[שמות א/טעמים#א טו|שמות א,טו]] (ל!=מֶ֣לֶך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[שמות ב/טעמים#ב י|שמות ב,י]] (ל!=וַיִגְדַּ֣ל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות ד/טעמים#ד י|שמות ד,י]] (ל!=דַּבֶּרְךָ): חסר טעם הטפחא
#[[שמות ד/טעמים#ד לא|שמות ד,לא]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות ה/טעמים#ה יח|שמות ה,יח]] (ל!=תִּתֵּֽנּוּ): נו&quot;ן דגושה
#[[שמות ו/טעמים#ו כז|שמות ו,כז]] (ל!=מֶֽלֶך־מִצְרַ֔יִם): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות ז/טעמים#ז ד|שמות ז,ד]] (ל?!=וְנָתַתִּ֛י): בנקודת תביר?
#[[שמות ז/טעמים#ז י|שמות ז,י]] (ל!=&lt;וַיַּ֣עַשׂוּ כֵ֔ן&gt;): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמות ז/טעמים#ז כ|שמות ז,כ]] (ל?=וַיֵּהָֽפְכ֛וּ): געיה ומרכא במקום מרכא בתיבת תביר?
#[[שמות ח/טעמים#ח ג|שמות ח,ג]] (ל!=הַֽחֲרְטֻמִּ֖ים): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ח/טעמים#ח ה|שמות ח,ה]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶר): בטעם מונח במקום קדמא
#[[שמות ט/טעמים#ט יא|שמות ט,יא]] (ל!=בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ט/טעמים#ט כב|שמות ט,כב]] (ל!=אֶל־מֹשֶׁה): חסרה נקודת הרביע
#[[שמות י/טעמים#י כד|שמות י,כד]] (ל!=יֵלֵ֥ך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות י/טעמים#י כח|שמות י,כח]] (ל=אֶל־תֹּ֙סֶף֙): אל&quot;ף בסגול
#[[שמות יא/טעמים#יא ו|שמות יא,ו]] (ל=וְהָֽיְתָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יא/טעמים#יא ח|שמות יא,ח]] (ל=וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יא/טעמים#יא י|שמות יא,י]] (ל=וַיְּחַזֵּ֤ק): יו&quot;ד דגושה
#[[שמות יב/טעמים#יב ז|שמות יב,ז]] (ל,ו=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב כז|שמות יב,כז]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יב/טעמים#יב מא|שמות יב,מא]] (ל=יָֽצְא֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב מה|שמות יב,מה]] (ל=לֹא־יֹ֥אכַל־בּֽוֹ): המקף השני בתיבת משרת
#[[שמות יד/טעמים#יד ה|שמות יד,ה]] (ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙): חסר שווא באות מ&quot;ם
#[[שמות יד/טעמים#יד ט|שמות יד,ט]] (ל!=וַיַּשִׂ֤יגוּ): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יד/טעמים#יד יא|שמות יד,יא]] (ל!=הַֽמִבְּלִ֤י): חסרות נקודות החטף בה&quot;א הַתֵּמַהּ
#[[שמות יד/טעמים#יד יג|שמות יד,יג]] (ל!=הִֽתְיַצְב֗וּ): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[שמות טז/טעמים#טז ט|שמות טז,ט]] (ל!=וַיֹ֤אמֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות טז/טעמים#טז כט|שמות טז,כט]] (ל!=הַשַׁבָּת֒): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יח/טעמים#יח כה|שמות יח,כה]] (ל!=וַיִתֵּ֥ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות כ/טעמים#כ ב|שמות כ,ב]] (ל!=לֹֽ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון, ויש קו אחד בלבד באות יו&quot;ד השניה הנוטה כמרכא; אך סביר שהקו באות יו&quot;ד מתפקד בתור מרכא של הטעם התחתון וגעיה של הטעם העליון כאחד.
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=&lt;לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וְכׇל־תְּמוּנָ֡֔ה): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=מִמַּ֡֔עַל): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וַאֲשֶׁ֥֣ר): מרכא ומונח באות שי&quot;ן, למרות שיש מרכא בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד
#[[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]] (ל!=לֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה): אות חי&quot;ת שווּאה במקום חטף פתח
#[[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֜ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=אֱלֹהֶ֑֑֗יךָ): טעם האתנח נכתב פעמיים מתחת לאות ה&quot;א, לפני הסגול ולאחריו (!)
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=כָל־מְלָאכָ֡֜ה): פזר לטעם העליון לפני אזלא לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ): געיה לטעם העליון לפני מונח לטעם התחתון (באות כ&quot;ף סופית)
#[[שמות כ/טעמים#כ י|שמות כ,י]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כא/טעמים#כא ט|שמות כא,ט]] (ל!=יַעֲשֶׂה־לָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל!=לָ֑ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כב/טעמים#כב כא|שמות כב,כא]] (ל?=לֹּ֥א תְעַנּֽוּן): למ&quot;ד דגושה?
#[[שמות כב/טעמים#כב כח|שמות כב,כח]] (ל=תִּתֶּן־לִּֽי): למ&quot;ד דגושה
#[[שמות כו/טעמים#כו ג|שמות כו,ג]] (ל?!=תִּֽהְיֶ֙יּןָ֙): יו&quot;ד דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז ה|שמות כז,ה]] (ל?!=כַּרְכֹּ֥בּ): בי&quot;ת דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז טו|שמות כז,טו]] (ל!=חְמֵ֥שׁ): שווא באות חי&quot;ת
#[[שמות כח/טעמים#כח א|שמות כח,א]] (ל?=אִתּ֔וֹ): שתי נקודות לטעם זקן קטן?
#[[שמות כח/טעמים#כח י|שמות כח,י]] (ל!=הַשִׁשָּׁ֧ה): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[שמות כח/טעמים#כח כז|שמות כח,כז]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם
#[[שמות כט/טעמים#כט כב|שמות כט,כב]] (ל!=וְאֶת־הֲחֵ֙לֶב֙): חטף פתח באות ה&quot;א
#[[שמות כט/טעמים#כט כג|שמות כט,כג]] (ל!=וַֽחַלַּ֨ת): פתח באות וי&quot;ו
#[[שמות ל/טעמים#ל ח|שמות ל,ח]] (ל!=הָעֲרְבַּ֖יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[שמות ל/טעמים#ל לו|שמות ל,לו]] (ל?=מִמֶ֜נָּה [2]): חסר דגש באות מ&quot;ם השניה?
#[[שמות לא/טעמים#לא טו|שמות לא,טו]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לב/טעמים#לב יז|שמות לב,יז]] (ל!=בַּֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[שמות לב/טעמים#לב יט|שמות לב,יט]] (ל!=וַיְּשַׁבֵּ֥ר): דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות לג/טעמים#לג י|שמות לג,י]] (ל=וְהִֽשְׁתַּחֲוּ֔וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לג/טעמים#לג טז|שמות לג,טז]] (ל!=וְנִפְלֵ֙ינוּ֙): צירה באות למ&quot;ד (במקום חיריק)
#[[שמות לד/טעמים#לד יט|שמות לד,יט]] (ל!=וָשֶֽׁה): נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[שמות לה/טעמים#לה ג|שמות לה,ג]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לה/טעמים#לה ז|שמות לה,ז]] (ל!=שִׂטִּֽים): נקודת שי&quot;ן שמאלית
#[[שמות לה/טעמים#לה כ|שמות לה,כ]] (ל=וַיֵּֽצְא֛וּ):  געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=טָוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לה/טעמים#לה לב|שמות לה,לב]] (ל!=מַֽחַשָׁבֹ֑ת): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[שמות לח/טעמים#לח יב|שמות לח,יב]] (ל?!=עַמּוּדֵיהֶ֥ם): בקו של טעם מרכא במקום מונח?{{הערה|ייתכן שרק נשמט הקו התחתון של טעם המונח.}}
#[[שמות לח/טעמים#לח כ|שמות לח,כ]] (ל!=וְֽכׇל הַיְתֵדֹ֞ת): חסר מקף
#[[שמות לח/טעמים#לח כא|שמות לח,כא]] (ל=הַלְוִּיִּ֔ם): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מִלְמַ֙טָּה֙): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[שמות לז/טעמים#לז כה|שמות לז,כה]] (ל=רֳחְבּ֜וֹ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. מתיגת הזקף
#[[שמות ח/טעמים#ח א|שמות ח,א]] (ל=עַל־הַ֨נְּהָרֹ֔ת): מקום המתיגה
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל=וְאִם־שְׁלָ֨שׁ־אֵ֔לֶּה): מקום המתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה כ|שמות כה,כ]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה לד|שמות כה,לד]] (ל=מְשֻׁקָּדִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות כו/טעמים#כו יז|שמות כו,יז]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות ל/טעמים#ל לב|שמות ל,לב]] (ל=וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ): מקום המתיגה
#[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה יא|שמות לה,יא]] (ל=אֶת־הַ֨מִּשְׁכָּ֔ן): מקום המתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=וְכׇל־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[שמות לו/טעמים#לו כב|שמות לו,כב]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז ט|שמות לז,ט]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז טז|שמות לז,טז]] (ל=וְאֶת־הַקְּשָׂוֺ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לט/טעמים#לט י|שמות לט,י]] (ל=וַיְמַלְאוּ־ב֔וֹ): אין מתיגה

===ספר ויקרא===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ויקרא ד/טעמים#ד לה|ויקרא ד,לה]] (ל!=וְאֶת־כׇּל־חֶלְבָּ֣ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ה/טעמים#ה ז|ויקרא ה,ז]] (ל!=תַגִּ֣יע): חסר פתח גנוב באות עי&quot;ן
#[[ויקרא ה/טעמים#ה יב|ויקרא ה,יב]] (ל!=אֶת־אַזְכָּרָתָה֙): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ג|ויקרא ו,ג]] (ל!=אֶת־הַדֶּ֗שׁן): חסר סגול באות שי&quot;ן
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ו|ויקרא ו,ו]] (ל!=תִכְבֶֽה): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ז/טעמים#ז יב|ויקרא ז,יב]] (ל!=בַשָּֽׁמֶן): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ח/טעמים#ח טז|ויקרא ח,טז]] (ל!=&lt;וְאֶֽת חֶלְבְּהֶ֑ן&gt;): חסר מקף
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כד|ויקרא ח,כד]] (ל!=וַיִתֵּ֨ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כח|ויקרא ח,כח]] (ל!=וַיִקַּ֨ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כט|ויקרא ח,כט]] (ל!=וַיִקַּ֤ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]] (ל!=וַיִתְּנ֤וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]] (ל=קִ֠רְב֞וּ): תלישא וגרשיים כשיטת רוב כתבי־היד, כל טעם באות הראויה לו.{{הערה|במהדורתנו &quot;קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ&quot;, לפי שיטת הכתר באות הראשונה (גרשיים ואחר כך תלישא גדולה), ובתוספת טעם כפול בהברה המוטעמת.}}
#[[ויקרא יג/טעמים#יג ג|ויקרא יג,ג]] (ל!=הַנֶּ֙גֶע֙): סגול באות גימ&quot;ל
#[[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו]] (ל!=אֵֽין־בַּבֶּהֶ֙רֶת֙): סגול באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יג/טעמים#יג נ|ויקרא יג,נ]] (ל!=אֶת־הַנָ֑גַע): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כא|ויקרא יד,כא]] (ל!=בָּ֥לוּל): טעם המרכא באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כה|ויקרא יד,כה]] (ל!=אֹֽזֶן־הַמִטַּהֵ֖ר): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[ויקרא יד/טעמים#יד נג|ויקרא יד,נג]] (ל!=אֶת־הַצִפֹּ֧ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[ויקרא טו/טעמים#טו ח|ויקרא טו,ח]] (ל!=וְכִֽי־יָרֹ֛ק): בנקודת תביר (במקום מרכא)
#[[ויקרא טז/טעמים#טז כא|ויקרא טז,כא]] (ל=עַ֨ל): קדמא במקום מונח
#[[ויקרא כד/טעמים#כד י|ויקרא כד,י]] (ל!=הַיִּשְׁרְאֵלִ֔ית): בנקודת שי”ן ימנית
#[[ויקרא כה/טעמים#כה כ|ויקרא כה,כ]] (ל?!=מַה־נֹּאכַ֤֖ל): מהפך וטפחא ביחד באות כ&quot;ף?
#[[ויקרא כה/טעמים#כה מו|ויקרא כה,מו]] (ל!=וְהִתְנַחֲלְתֶּ֨ם): חטף פתח באות חי&quot;ת
#[[ויקרא כו/טעמים#כו כח|ויקרא כו,כח]] (ל!=עַל־חַטֹּאתֵיכֶם): חסר סילוק
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): חטף קמץ באות ה&quot;א הראשונה, ואין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]] (ל=הָשַׁמָּ֖ה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג]] (ל=בָּהְּשַׁמָּה֙): מפיק באות ה&quot;א הראשונה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז לג|ויקרא כז,לג]] (ל=יִֽהְיֶה־קֹ֖דֶשׁ): חסר דגש באות קו&quot;ף לעומת הפסוק הקודם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): קמץ קטן במהדורתנו (וראו גם לעיל א. 26, 27, 28 ונוסח הכתר ב[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כא|דה&quot;ב לו,כא]])

ג. מתיגת הזקף:
#[[ויקרא ז/טעמים#ז כה|ויקרא ז,כה]] (ל=מִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כ|ויקרא ח,כ]] (ל=וְאֶת־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא ט/טעמים#ט יט|ויקרא ט,יט]] (ל=וּמִן־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא יד|ויקרא יא,יד]] (ל=וְאֶת־הַ֨דָּאָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא לג|ויקרא יא,לג]] (ל=וְכָל־כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו יב|ויקרא טו,יב]] (ל=וְכָל־כְּלִי־עֵ֔ץ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו כב|ויקרא טו,כב]] (ל=וְכָל־הַנֹּגֵ֔עַ): אין מתיגה
#[[ויקרא כ/טעמים#כ יז|ויקרא כ,יז]] (ל=וְנִכְרְת֔וּ): אין מתיגה
#[[ויקרא כא/טעמים#כא ח|ויקרא כא,ח]] (ל=וְקִדַּשְׁתּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[ויקרא כב/טעמים#כב יב|ויקרא כב,יב]] (ל=וּבַת־כֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[ויקרא כה/טעמים#כה יב|ויקרא כה,יב]] (ל=מִן־הַ֨שָּׂדֶ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז ט|ויקרא כז,ט]] (ל=וְאִם־בְּהֵמָ֔ה): אין מתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז כה|ויקרא כז,כה]] (ל=וְכָל־עֶרְכְּךָ֔): אין מתיגה

===ספר במדבר===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[במדבר ב/טעמים#ב יד|במדבר ב,יד]] (ל!=וְמַטֵּ֖ה): שווא באות וי&quot;ו
#[[במדבר ב/טעמים#ב טו|במדבר ב,טו]] (ל!=חֲמִשָׁ֤ה): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[במדבר ג/טעמים#ג ל|במדבר ג,ל]] (ל!=אֶלִיצָפָ֖ן): נקודות החטף חסרות באות אל&quot;ף
#[[במדבר ד/טעמים#ד מט|במדבר ד,מט]] (ל!=בְּיַד מֹשֶׁ֔ה): חסר מקף
#[[במדבר ז/טעמים#ז יח|במדבר ז,יח]]: מכאן ואילך אין ניקוד ברוב התיבות בכתי&quot;ל (וכך הוא בעוד כתבי־יד ובחלק מהדפוסים), עד סוף היום השנים עשר ([[במדבר ז/טעמים#ז פג|פסוק פ&quot;ג]]); הטעמים והגעיות מסומנים.
#[[במדבר ז/טעמים#ז ס|במדבר ז,ס]] (ל!=בִנְיָמ֑͏ִן): האתנח מימין החיריק באות מ&quot;ם
#[[במדבר ז/טעמים#ז עב|במדבר ז,עב]] (ל!=בָּן־עׇכְרָֽן): קמץ באות בי&quot;ת
#[[במדבר ח/טעמים#ח יח|במדבר ח,יח]] (ל=וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם): פשטא וזקף קטן במקום טפחא ואתנח
#[[במדבר ט/טעמים#ט ג|במדבר ט,ג]] (ל!=הָֽעֲרְבַּ֛יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[במדבר י/טעמים#י ט|במדבר י,ט]] (ל!=וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם): חטף פתח באות וי&quot;ו
#[[במדבר י/טעמים#י טו|במדבר י,טו]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר יא/טעמים#יא כו|במדבר יא,כו]] (ל!=וַיִשָּׁאֲר֣וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר יב/טעמים#יב ט|במדבר יב,ט]] (ל!=וַיִּֽחַרְאַ֧ף): שתי התיבות חוברו ללא רווח ביניהן (במקום מקף), ואף נכתב שווא באות רי&quot;ש!
#[[במדבר טו/טעמים#טו לח|במדבר טו,לח]] (ל?=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר טז/טעמים#טז כא|במדבר טז,כא]] (ל!=וַאַכַלֶּ֥ה): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[במדבר טז/טעמים#טז כז|במדבר טז,כז]] (ל!=מִשְׁכַּן־קֹ֛רֶח): סגול באות קו&quot;ף
#[[במדבר יז/טעמים#יז יב|במדבר יז,יב]] (ל!=אֶל־תּ֣וֹך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[במדבר יז/טעמים#יז כז|במדבר יז,כז]] (ל?!=אָבָֽדְנּוּ): נקודת דגש באות נו&quot;ן?
#[[במדבר יט/טעמים#יט כא|במדבר יט,כא]] (ל?!=לָּהֶ֖ם): למ&quot;ד דגושה?
#[[במדבר כא/טעמים#כא א|במדבר כא,א]] (ל?=הָאֳתָרִ֑ים): קמץ חטוף באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב ט|במדבר כב,ט]] (ל?!=הָאֶ֖לֶּה): סגול באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב כג|במדבר כב,כג]] (ל!=מִן־הַדֶ֔רֶךְ): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[במדבר כד/טעמים#כד יג|במדבר כד,יג]] (ל!=מִלִבִּ֑י): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[במדבר כה/טעמים#כה ב|במדבר כה,ב]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]] (ל=הָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[במדבר כו/טעמים#כו ס|במדבר כו,ס]] (ל!=וַיִוָּלֵ֣ד): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר כז/טעמים#כז ט|במדבר כז,ט]] (ל!=לְאֶחָיו): חסר סילוק
#[[במדבר לא/טעמים#לא לב|במדבר לא,לב]] (ל?=וַחֲמֵֽשֶׁת־אֲלָפִֽים או וַחֲמֵ֥שֶׁת־אֲלָפִֽים): &quot;וחמשת&quot; מוקפת ובגעיה, או מקף בתיבת משרת (במקום &quot;וַחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִֽים&quot;)?
#[[במדבר לב/טעמים#לב כ|במדבר לב,כ]] (ל?=אִם־תֵּחָֽלְצ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר לג/טעמים#לג יד|במדבר לג יד]] (ל?!=וַיַֽחֲנוּ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד, וספק געיה ימנית באותה אות יו&quot;ד (במקום באות וי&quot;ו)
#[[במדבר לד/טעמים#לד כו|במדבר לד,כו]] (ל=בְנֵֽי־יִשָׂשכָ֖ר): אין דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר לד/טעמים#לד כח|במדבר לד,כח]] (ל?=פְּדַהְּאֵ֖ל): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[במדבר לה/טעמים#לה כ|במדבר לה,כ]] (ל!=יֶהְדָּפֶ֑נּוּ): חסרות נקודות החטף קמץ באות דל&quot;ת
#[[במדבר לו/טעמים#לו א|במדבר לו,א]] (ל?=וַֽיִקְרְב֞וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד?

ב. מתיגת הזקף: 
#[[במדבר ג/טעמים#ג לו|במדבר ג,לו]] (ל=וְכָל־כֵּלָ֔יו): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד כז|במדבר ד,כז]] (ל=לְכָל־מַשָּׂאָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד לב|במדבר ד,לב]] (ל=לְכָל־כְּלֵיהֶ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ו/טעמים#ו י|במדבר ו,י]] (ל=אֶל־הַכֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[במדבר ח/טעמים#ח ח|במדבר ח,ח]] (ל=וּמִנְחָת֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יד|במדבר י,יד]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יח|במדבר י,יח]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כב|במדבר י,כב]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כה|במדבר י,כה]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כו|במדבר י,כו]] (ל=וְעַל־צְבָ֔א): אין מתיגה
#[[במדבר יח/טעמים#יח כט|במדבר יח,כט]] (ל=מִכָּל־חֶלְבּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר כח/טעמים#כח כח|במדבר כח,כח]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ג|במדבר כט,ג]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ט|במדבר כט,ט]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט יד|במדבר כט,יד]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר לא/טעמים#לא לה|במדבר לא,לה]] (ל=מִן־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[במדבר לב/טעמים#לב לג|במדבר לב,לג]] (ל=וְאֶת־מַמְלֶ֔כֶת): אין מתיגה
#[[במדבר לה/טעמים#לה ל|במדבר לה,ל]] (ל=כָּל־מַ֨כֵּה־נֶ֔פֶשׁ): מקום המתיגה

===ספר דברים===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברים א/טעמים#א לא|דברים א,לא]] (ל?!=יִשָׂא־אִ֖ישׁ): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה?
#[[דברים א/טעמים#א לח|דברים א,לח]] (ל=בִּן נוּן֙): חסר מקף
#[[דברים א/טעמים#א לט|דברים א,לט]] (ל?!=יִירָשֽׁוּהָּ): נקודת מפיק מיותרת באות ה&quot;א?
#[[דברים ב/טעמים#ב ט|דברים ב,ט]] (ל!=אֶל־תָּ֙צַר֙): &quot;אל&quot; בסגול
#[[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֖י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]] (ל=וְלָרֻאוּבֵנִ֨י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג כב|דברים ג,כב]] (ל?!=תְִּירָא֑וּם): חטף-חיריק באות תי&quot;ו?
#[[דברים ג/טעמים#ג כד|דברים ג,כד]] (ל=יְהֹוִ֗ה): נקודת חולם בשם הוי&quot;ה בתוך כתב־היד?
#[[דברים ד/טעמים#ד ז|דברים ד,ז]] (ל?!=בְּכָּל־קׇרְאֵ֖נוּ): דגש מיותר באות כ&quot;ף?
#[[דברים ד/טעמים#ד כא|דברים ד,כא]] (ל!=הִתְאַנֶּף־בִּ֖י): סגול באות נו&quot;ן
#[[דברים ד/טעמים#ד לה|דברים ד,לה]] (ל!=מִלְבַדּֽוֹ): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ד/טעמים#ד מ|דברים ד,מ]] (ל!=עַל־הַ֣אֲדָמָ֔ה): פתח (במקום קמץ) באות ה&quot;א הראשונה
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&gt;): חסרים המרכא ב&quot;אנכי&quot; והאתנח ב&quot;אלהיך&quot; לטעם העליון
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה ז|דברים ה,ז]] (ל!=לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂה־לְךָ֥֣): חסר קדמא באות שי&quot;ן לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יא|דברים ה,יא]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֨ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=שֵׁ֣֤שֶׁת): מונח לטעם העליון לפני מהפך לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=יָמִ֣ים): חסר פשטא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יג|דברים ה,יג]] ל!=(לַיהֹוָ֣֥ה): מונח לטעם העליון לפני מרכא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יד|דברים ה,יד]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל=תִּֿרְצָֽח): חסר טפחא לטעם התחתון{{הערה|ברויאר הציע שהקו המאונך תחת האות צד&quot;י משמש בכתי&quot;ל כטפחא וסילוק כאחד.}}
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל!=תִּֿנְאָֽ֑ף): סילוק לטעם העליון לפני אתנח לטעם התחתון
#[[דברים ו/טעמים#ו ג|דברים ו,ג]] (ל!=אֲבֹ֙תֶיךָ֙): הפשטא מלעיל נכתבה באות בי&quot;ת (במקום באות תי&quot;ו)
#[[דברים ז/טעמים#ז ח|דברים ז,ח]] (ל!=וּמִשָּׁמְר֤וּ): נקודת שורוק באות וי&quot;ו האחרונה (במקום חולם)
#[[דברים ח/טעמים#ח ג|דברים ח,ג]] (ל!=אֶת הַמָּן֙): חסר מקף
#[[דברים ט/טעמים#ט ג|דברים ט,ג]] (ל!=וְהַֽאַבַדְתָּם֙): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[דברים י/טעמים#י א|דברים י,א]] (ל!=שְׁנֵֽי־לֻוחֹ֤ת): בנקודות שורוק למרות הכתיב המלא וי”ו
#[[דברים י/טעמים#י ו|דברים י,ו]] (ל=נָֽסְע֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים י/טעמים#י טו|דברים י,טו]] (ל!=הַזֶּה): חסר סילוק
#[[דברים י/טעמים#י כב|דברים י,כב]] (ל!=מִצְרָ֑יְמָהּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[דברים יב/טעמים#יב ב|דברים יב,ב]] (ל!=רַעֲנָן): חסר סילוק
#[[דברים יב/טעמים#יב ג|דברים יב,ג]] (ל!=אֶת־מִזְבּחֹתָ֗ם): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[דברים יב/טעמים#יב ה|דברים יב,ה]] (ל=שָֽׁמָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים יב/טעמים#יב ל|דברים יב,ל]] (ל?=לֵאמֹ֗ר* או לֵאמֹ֨ר): טעם רביע או טעם קדמא?{{הערה|נראה שנקודת החולם התחברה לאות מ&quot;ם ולכן נראית כמו קדמא.}}
#[[דברים יב/טעמים#יב לא|דברים יב,לא]] (ל?!=כָּל־תּוֹעֲבַ֨ת): כ&quot;ף דגושה?
#[[דברים יג/טעמים#יג י|דברים יג,י]] (ל?=יָֽדְךָ֛): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים יג/טעמים#יג טו|דברים יג,טו]] (ל!=וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֧): &quot;וְחָקַרְתָּ֧&quot; בטעם דרגה (במקום תביר)!
#[[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]] (ל?=אֶת־יֹֽשְׁבֵ֛י): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים טו/טעמים#טו ט|דברים טו,ט]] (ל!=עִם לְבָבְךָ֨): חסר מקף
#[[דברים טז/טעמים#טז ג|דברים טז,ג]] (ל?=תִּזְכֹּר֔): בטעם זקף קטן (במקום רביע)?
#[[דברים יז/טעמים#יז ז|דברים יז,ז]] (ל!=מִּקִּרְבֶּֽךָ): מ&quot;ם דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח ד|דברים יח,ד]] (ל=תִּתֶּן־לּֽוֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח יד|דברים יח,יד]] (ל?!=נָ֛תַן): בנקודת תביר (במקום מרכא)?
#[[דברים כ/טעמים#כ יב|דברים כ,יב]] (ל?!=עָלֶֽיהָּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א?
#[[דברים כא/טעמים#כא יא|דברים כא,יא]] (ל!=וְרָאִיתָ֙): חסר פשטא מלעיל
#[[דברים כא/טעמים#כא יג|דברים כא,יג]] (ל=וְהֵסִ֩ירָה֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[דברים כא/טעמים#כא יח|דברים כא,יח]] (ל!=וְיסְּר֣וּ): חסר חיריק באות יו&quot;ד
#[[דברים כב/טעמים#כב יח|דברים כב,יח]] (ל=וְלָֽקְח֛וּ): געיה ובתיר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים כב/טעמים#כב יט|דברים כב,יט]] (ל!=לְשַּׁלְּחָ֖הּ): שי&quot;ן דגושה
#[[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]] (ל!=שַׁלְּחָ֖הֿ): סימן רפה באות ה&quot;א (במקום מפיק)
#[[דברים כג/טעמים#כג יב|דברים כג,יב]] (ל!=הַֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[דברים כג/טעמים#כג יג|דברים כג,יג]] (ל=שָׁ֖מָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים כג/טעמים#כג יח|דברים כג,יח]] (ל!=יִשְׂרָאֵל): חסר סילוק
#[[דברים כד/טעמים#כד י|דברים כד,י]] (ל!=בְרֵֽעֲךָ): חסר טעם הטפחא
#[[דברים כד/טעמים#כד טז|דברים כד,טז]] (ל!=אִ֥יש): חסרה נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברים כה/טעמים#כה יח|דברים כה,יח]] (ל!=אַֽחַרֶ֔יךָ): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[דברים כה/טעמים#כה יא|דברים כה,יא]] (ל?!=וִקָֽרְבָה֙): חסרה נקודה שנייה לשווא באות וי&quot;ו?
#[[דברים כז/טעמים#כז יד|דברים כז,יד]] (ל?=וְאָֽמְר֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים כח/טעמים#כח א|דברים כח,א]] (ל?!=תִּשְׁמַּע֙): מ&quot;ם דגושה?
#[[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל!=בְהַמְתְּךָ֖): פתח באות ה&quot;א
#[[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

ב. מתיגת הזקף
#[[דברים י/טעמים#י ב|דברים י,ב]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יב/טעמים#יב א|דברים יב,א]] (ל=כָּל־הַיָּמִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יג/טעמים#יג יב|דברים יג,יב]] (ל=וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ח|דברים יז,ח]] (ל=אֶל־הַמָּק֔וֹם): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ט|דברים יז,ט]] (ל=וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט): אין מתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[דברים כב/טעמים#כב טז|דברים כב,טז]] (ל-כתיב!=הַֽנַּעַרָ֖): חסרות נקודות החטף באות עי&quot;ן
#[[דברים כח/טעמים#כח כז|דברים כח,כז]] (א-כתיב!=וּבַעְפֹלִ֔ים): אין דגש באות עי&quot;ן, כך שחסר דגש באות טי&quot;ת בקרי &quot;וּבַטְחֹרִ֔ים&quot;
#[[דברים כח/טעמים#כח ל|דברים כח,ל]] (א-כתיב!=יִשְׁגָלֶ֔נָּה): אין דגש באות גימ&quot;ל, כך שחסר דגש באות כ&quot;ף בקרי &quot;יִשְׁכָבֶ֔נָּה&quot;
#[[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]] (א=וּצְבֹיִי֔ם): מקום החיריק לעומת הטעם (אין הערת כתיב)

==מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בתורה''' בכתי&quot;ל או בכתר ארם צובה. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בספרי הנביאים וכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבראשית}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (33 פריטים): [[בראשית א/טעמים#א יח|א,יח]] (א[ס],ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל); [[בראשית ב/טעמים#ב יב|א,יב]] (א[ס],ל=וּֽזֲהַ֛ב); [[בראשית ב/טעמים#ב כג|א,כג]] (ל=לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (א[ס],ל=תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה); [[בראשית י/טעמים#י ג|י,ג]] (ל=אַשְׁכֲּנַ֥ז); [[בראשית יב/טעמים#יב ג|יב,ג]] (ל=וַאֲבָֽרֲכָה֙); [[בראשית יח/טעמים#יח כא|יח,כא]] (א[ס],ל=אֵֽרֲדָה־נָּ֣א); [[בראשית כב/טעמים#כב יח|כב,יח]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כד/טעמים#כד ס|כד,ס]] (ל=וַיְבָרֲכ֤וּ); [[בראשית כה/טעמים#כה כב|כה,כב]] (ל=וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו ד|כו,ד]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז יט|כז,יט]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כז/טעמים#כז כט|כז,כט]] (ל=וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ); [[בראשית כז/טעמים#כז לא|כז,לא]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז לג|כז,לג]] (ל=וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (א[ס]=הַֽבֲרָכָ֨ה); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז מא|כז,מא]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח ו|כח,ו]] (א[ס],ל=בְּבָרֲכ֣וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח יד|כח,יד]] (ל=וְנִבְרֲכ֥וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ג|כט,ג]] (א[ס],ל=וְגָלֲל֤וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ח|כט,ח]] (ל=וְגָֽלֲלוּ֙); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (ל=בָּרֳהָטִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (א[ס],ל=בְּשִֽׁקֲת֣וֹת); [[בראשית ל/טעמים#ל מא|ל,מא]] (ל=בָּרֳהָטִ֑ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (ל=עַל־גֹּֽזֲזֵ֤י); [[בראשית מח/טעמים#מח ט|מח,ט]] (ל=וַאֲבָרֲכֵֽם); [[בראשית מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (ל=וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם); [[בראשית מט/טעמים#מט כג|מט,כג]] (ל=וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמות}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (16 פריטים): [[שמות ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (ל=נֵֽלֲכָה־נָּ֞א); [[שמות ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=אֵ֣לֲכָה); [[שמות ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=נֵ֣לֲכָה); [[שמות ז/טעמים#ז כז|ז,כז]] (א[ס]=בַּֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ז/טעמים#ז כט|ז,כט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ח/טעמים#ח א|ח,א]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ד|ח,ד]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א[ס],ל=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֗ים); [[שמות ח/טעמים#ח ח|ח,ח]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ט|ח,ט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (א[ס]=הָֽרֲוָחָ֔ה); [[שמות טו/טעמים#טו י|טו,י]] (ל=צָֽלֲלוּ֙); [[שמות כג/טעמים#כג כט|כג,כט]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֛נּוּ); [[שמות כג/טעמים#כג ל|כג,ל]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֖נּוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בויקרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (4 פריטים): [[ויקרא ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֔נָּה); [[ויקרא ו/טעמים#ו יט|ו,יט]] (ל=יֹאכֲלֶ֑נָּה); [[ויקרא ט/טעמים#ט כג|ט,כג]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[ויקרא י/טעמים#י י|י,י]] (ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבמדבר}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (18 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (א[ס]=הַקֳּהָתִֽי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א[ס]=אֶת־הַקֳּעָרֹ֤ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ה/טעמים#ה יח|ה,יח]] (ל=הַמְאָֽרֲרִֽים); [[במדבר ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַמְאָֽרֲרִ֑ים [1]); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים [2]); [[במדבר ה/טעמים#ה כז|ה,כז]] (ל=הַמְאָֽרֲרִים֙); [[במדבר ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=תְבָרֲכ֖וּ); [[במדבר ו/טעמים#ו כז|ו,כז]] (ל=אֲבָרֲכֵֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז לב|טז,לב]] (ל=כׇּל־הָרֲכֽוּשׁ); [[במדבר יח/טעמים#יח י|יח,י]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[במדבר יח/טעמים#יח יג|יח,יג]] (ל=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[במדבר כג/טעמים#כג יח|כג,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[במדבר כג/טעמים#כג כה|כג,כה]] (ל=תְבָרֲכֶֽנּוּ); [[במדבר כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (ל=מְבָרֲכֶ֣יךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה יח|כה,יח]] (א[ס]=כִּ֣י צֹרֲרִ֥ים); [[במדבר לב/טעמים#לב לה|לב,לה]] (ל=וְיָגְבֳּהָֽה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר לג/טעמים#לג נה|לג,נה]] (ל=וְצָרֲר֣וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברים}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (9 פריטים): [[דברים ה/טעמים#ה כג|ה,כג]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[דברים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=הֹלִֽיכֲךָ֜); [[דברים ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (ל=הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜); [[דברים טו/טעמים#טו כ|טו,כ]] (ל=תֹאכֲלֶ֙נּוּ֙); [[דברים טו/טעמים#טו כב|טו,כב]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[דברים כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (ל=וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ); [[דברים כח/טעמים#כח לט|כח,לט]] (א=תֹאכֲלֶ֖נּוּ); [[דברים כט/טעמים#כט ז|כט,ז]] (א=הַֽמֲנַשִּֽׁי); [[דברים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסֹבֲבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנֲנֵ֔הוּ); [[דברים לב/טעמים#לב יח|לב,יח]] (א=מְחֹלֲלֶֽךָ); [[דברים לב/טעמים#לב לו|לב,לו]] (א=כִּֽי־אָ֣זֲלַת).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)==

===הגדרות יסוד ושיטת ברויאר===

הַגַּעְיָה (שנקרא גם &quot;מאריך&quot; או &quot;מעמיד&quot; או &quot;מתג&quot;), קו מאונך קטן מתחת לאות, הנכתב בדרך כלל בשמאלו של הניקוד – הוא הסימן היחיד שאי-אפשר לשחזר אותו בוודאות כמעט-מוחלטת בכל מקום בחלקים החסרים בכתר ארם צובה. קושי זה שייך בעיקר בגעיה הקלה,{{הערה|המצב שונה בסוגים אחרים של געיות, כגון הגעיות הכבדות בהברות סגורות, שבשבילן יש כללי מסורה מובהקים וסימונן בכתבי־היד הטברנים כמעט זהה. לגבי סימון הגעיות בכתי&quot;ל סיכם ייבין: &quot;בגעיות דומה הוא ל'''א''' בכעט בשלמות בכל סוגי הגעיה הכבדה וגעית־שוא, ועל פי רוב גם בגעיה לתיקון הקריאה, אך מרבה הוא מ'''א''' בסימון הגעיות הקלות לסוגיהן&quot; (נו.3, עמ' 358).}} שלפי הכללים מנוקדת בתנועה פתוחה גדולה או קטנה שאינה סמוכה לטעם.{{הערה|ראו ייבין, טו.1 עמ' 138; כהן, פרקי מבוא מלכים, הערה 7.}}

על פי שיטת הרב ברויאר, הגעיה באה &quot;לציין נחץ משני הנוסף על ההטעמה העיקרית. נחץ הוא הטעמה שאיננה מבוצעת על ידי נגינה, להבדיל מן ההטעמה המסומנת בטעמים, המבוצעת על ידי נגינה... בעל הקריאה צריך להטעים את ההברה הזו בהטעמה משנית, וההטעמה העיקרית במילה היא בהברה המוטעמת.&quot;{{הערה|מתוך &quot;הנחיות לקורא&quot; בראש תיקון קוראים חורב בשיטת ברויאר, עמ' יז; הדברים מבוססים על מה שכתב ברויאר ב'''טעמי המקרא''', עמ' 173.}} ואולם ישראל ייבין הציע תיאור רחב ועשיר יותר לתפקידן של כלל הגעיות, והדגיש את מקומן במערכת הנגינה של הטעמים:

:בדרך כלל מציאותה של געיה מן הגעיות בתיבה קשורה בשני סוגי גורמים: א. התנאים '''המוסיקליים''' של התיבה, היינו: באיזה טעם התיבה מוטעמת, מן המשרתים או מן המפסיקים, מה הם הטעמים שלפניה ושלאחריה; ב. התנאים '''הפונטיים''' של התיבה, היינו: אם יש בה עיצורים חלשים מאיזו בחינה שהיא, כגון עיצורים גרוניים, עיצורים דומים, וכיוצא באלו, וכן אם יש תנאים פוניטיים כאלה, בגללם יש לחשוש שעיצור כלשהוא עלול לא ליהגות כראוי. פעולתם של שני גורמים אלה מותנים במבנה התיבה להברותיה, אם הן פתוחות או סגורות, ומה מרחקן מן ההברה המוטעמת.

:לפי זה נוכל לקבוע: אם תיבה באה בתנאים מוסיקליים מסוימים והיא בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''מוסיקלי''', וכך הן רוב הגעיות.

:ואם תיבה יש בה עיצורים מסויימים ויש חשש שלא ייהגו כראוי, והתיבה בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''פוניטי''', והן מיעוט הגעיות.

:יש כמה סוגים, שבהם אין לנו ודאוּת בטיב הגעיה אם פוניטית היא אם מוסיקלית... אמנם, ידיעתה או אי־ידיעתה של מהות הגעיה פירושה אך ורק ידיעה או אי־ידיעה של סיבת הגעיה, אם הוטעמה געיה זו מסיבה מוסיקלית או פוניטית. אין פירושה, כמובן, ידיעה של מהות הגעיה גופה; שכן אין לנו כל יסוד להניח שגעיה מוסיקלית וגעיה פוניטית שונות זו מזו במהותן או בדרך השמעתן. ההבחנה בין הגעיות משמעותה אך ורק בהחנה במקורן ובסיבתן.{{הערה|ייבין, יא.5, עמ' 92-93.}}

הרב ברויאר לא מצא צורך לשחזר את הגעיות הקלות בכתר, כי אין לדעתו שיטה אחת מובהקת לסימון געיות קלות שאותה חייבים לבצע במלואה ע&quot;פ המסורה: אין חובה לסמן געיה קלה בכל תיבה שראויה לכך, וגם אם נטייתו של הסופר היא לסמן אותן בתיבות בעלות מבנה מסויים – תמיד יהיו גם חריגים, בגלל שלא מדובר על חובה אלא על נטייה. ואלה דבריו בהרחבה מתוך מאמר שנכתב בעקבות הוצאתו של הכרך הראשון למקראות גדולות הכתר:

:לאמיתו של דבר, אין כל מחלוקת בין המהדירים של שתי המהדורות האלה, אלא מר אמר חדא ומר אחר חדא ולא פליגי. פרופ' כהן ביקש למסור לציבור את נוסח המקרא על פי הכתר, ואין איש יכול לשלול את הערך למסור ואת החשיבות של מפעל כגון זה, ואילו אני בקישתי למסור לציבור את נוסח המקרא, כפי שהוא ראוי להיות נכתב ונקרא – הלכה למעשה; וגם זו היא משימה שאי אפשר לשלול את חשיבותה. אולם הבדל זה שבין מגמות שתי המהדורות גורר אחריו הבדל של מהות. פרופ' כהן העתיק את נוסח בן-אשר, משום שבן-אשר היה גדול המסרנים והנקדנים והמגיהים, שלא קם כמוהו לפניו ולאחריו. משום כך היה רשאי להעתיק את נוסח הכתר כמות שהוא. ואילו אני העתקתי את נוסח בן-אשר, משום שרק הנוסח הזה ראוי להיות נכתב ונקרא הלכה למעשה; שהרי כל ישראל כבר קיבלו על עצמם את נוסח הנמקרא על פי שיטת בן-אשר. משום כך יכולתי להעתיק את נוסח הכתר רק בתחום הכתיב וכן גם ברוב העניינים הנוגעים לניקוד ולטעמים. כנגד זה לא יכולתי להעתיק מן הכתר את נוסח הגעיות הקלות וגעיות 'היה', 'חיה'. שכן בתחום זה לא היתה לבן אשר שיטה עקיבה וחד משמעית, אלא 'נטיות' בלבד... אכן יש בכתר רבבות תיבות, שנוסח הגעיות הקלות שבהן איננו מביע את דעתו המחייבת של בן אשר; ובן אשר עצמו היה מודה, שמי שסוטה ממנהגו באותן תיבות אינו משתבש, ולא עוד, אלא הוא עצמו היה משנה ממנהגו בתיבות אלה, אילו ניקד טופס נוסף של המקרא. משום כך &quot;שיטה&quot; זו של בן-אשר – שלאמיתו של דבר איננה בגדר שיטה כלל – איננה כדאי לדחות מפניה את השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר. לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר; שכן ישראל קיבלו על עצמם את שיטת בן-אשר במקום שההן שלו הן, והלאו שלו לאו – ולא במקום שהן ולאו רפיא בידיה, ושניהם כאחד טובים.

:וראוי לציין כאן עוד: הכתר לא הגיע לידינו בשלמות, אלא חסרים בו ספרים אחדים, ביניהם כמעט כל התורה. בספרים אלה אין המהדיר יכול להעתיק את נוסח בן-אשר מן הכתר, אלא הוא חייב לשחזר את הנוסח הזה, כפי שהוא עולה מאליו מתוך המסורה ומתוך כתבי היד הקרובים לכתר. אולם דבר זה הוא אפשרי רק באותם התחומים, שבהם היתה לבן-אשר דעה ברורה ומחייבת – לכאן או לכאן. כנגד זה אי אפשר לשחזר את נוסח בן-אשר בתחום הגעיות הקלות; שהרי בן-אשר בעצמו לא היה מסוגל לשחזר את הנוסח שלו בתחום זה – אילו אבד מידיו הכתר, כדרך שהוא אבד מידינו. משום כך זו תהיה דרכו של המהדיר שלנו בספרים, שהכתר לא נשתמר בה: הוא יעתיק את נוסח הגעיות הקלות מתוך כתב-יד לנינגרד, אך יבצע בו שינויים אחדים כדי להתאימו במידת האפשר לשיטת בן-אשר. אולם נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר. ודבר זה לא ישתנה בהרבה גם אחרי שייעשו בו השינויים המוצעים. ואילו קבלתי גם אני את הנוסח הזה, הייתי מורה בזה לכל 'בעלי הקריאה' בבתי כנסיות ובבתי מדרשות: עליהם לקרוא בציבור את נוסח הגעיות הקלות, כפי שעלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד – שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות... ורק הנוסח הזה, שלאמיתו של דבר איננו אלא נוסח כלאיים של סופר קדמון וחוקר בן זמננו – רק הוא הנוסח הנכון, המתאים למסורה. וכדאי הוא הנוסח הזה לדחות מפניו את הנוסח הברור והיציב, שכל ישראל כבר קבלו על עצמם זה דורות רבים. אני לא הייתי מסוגל להורות כך לציבור, וספק בעיניי אם פרופ' כהן עצמו היה מסוגל לכך.{{הערה|מרדכי ברויאר, &quot;מהדורה חדשה של מקראות גדולות&quot;, '''עמודים''' מא,ב (תשנ&quot;ג), עמ' 72-77. המובאה כאן מתוך עמ' 74-75, בדיוק באותו היקף שכבר צוטט ע&quot;י מנחם כהן בראש פרקי המבוא למלכים (עמ' *1-*2). לאחר הציטוט העיר כהן: &quot;עד כאן לשונו של הרב ברויאר, והיא אמנם משקפת בצורה תמציתית את עיקרי תפישתו בנושא שלפנינו, כפי שהביעה במקומות שונים.&quot;}}

לכן העתיק הרב ברויאר את הגעיות בכתר כפי שהן (ובמקומות שהכתר חסר העתיק מכתי&quot;ל), ואחר כך הוסיף עליהן געיות קלות נוספות בעקביוּת בכל תיבה שראויה לכך (וכמו שמקובל בדפוסים). את התוספות ציין על ידי קו קצר במיוחד, כדי להבחין בינן לבין הגעיות שמקורן בכתבי־היד עצמם. מטרתה של הוספת הגעיות בכל תיבה הראויה לכך בידי הרב ברויאר הייתה כמובן לעזור לקורא לבצע &quot;נחץ משני&quot; כראוי ובעקביות.

===הביקורת על שיטת ברויאר===

ב&quot;מקראות גדולות הכתר&quot; מתחו ביקורת מפורטת על שיטתו של הרב ברויאר בעניין הגעיות. בפרקי המבוא שהקדיש לנושא זה בסוף כרך מלכים, ביקש מנחם כהן להוכיח חמש נקודות חשובות המכוונות מול יסודות שיטתו של הרב ברויאר, וכך סיכם אותן:

:א. שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו.
:ב. שלא זו בלבד שאין ריבוי הגעיות דהאידנא הולם את שיטתו של בן-אשר, אלא שהוא זר גם למעגל המסירה של 'נוסח המסורה' בכללותו, כפי שעולה מכתבי היד שנכתבו במעגל זה במשך מאות שנות מסירה בימי הביניים.
:ג. ששיטת ריבוי הגעיות נולדה ונתקיימה במשך מאות שנים במרחב מחיה של נוסחים הרחוקים מ'נוסח המסורה' גם מבחינות אחרות: בנוסח האותיות ובנוסח הניקוד והטעמים.
:ד. שהרכבת שיטת ריבוי הגעיות על 'נוסח המסורה' היא הרכבה מלאכותית, שנעשתה לראשונה בעידן הדפוס ע&quot;י יעקב בן חיים, מהדיר מהדורת היסוד הראשונה של 'מקראות גדולות', מתוך אי-הכרה מספקת של הנושא.
:ה. שבעידן הדפוסים עברה השיטה שינויים בעניינים מהותיים ע&quot;י מהדירים בעלי השפעה בתקופות שונות, ואין כל הצדקה להגדיר את סימון הגעיות שבדפוסים &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה עידן ועידנים&quot; כלשונו של הרב ברויאר.

הניתוח המרשים שעשה כהן אח&quot;כ (על בסיס דגם של ממצאי הגעיות בחלק מספר מלכים בכתר) מאושש את חמשת הטיעונים שלו, ולגבי ההוכחות שלו לנקודות ב'-ד' אין מה להוסיף, כי ברור שמדובר על עובדות היסטוריות. אמנם הנקודות הרלוונטיות ביותר בשביל מהדורת מקרא הן דווקא הראשונה והחמישית. ולמרות שכהן אכן הצליח להוכיח את נקודות א' וה' כפי שהוא ניסחן, אין בניסוחן כדי לעשות צדק מלא בנושא שלנו, וניתן להסתייג בכל אחת מהן במידה ניכרת.

בנקודה הראשונה כתב כהן: &quot;שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו&quot;. לגבי החלק האחרון של המשפט ברור לגמרי שכהן צודק: בן-אשר עצמו לא היה מסמן געיות כמו דפוסי ימינו. ולגבי החלק הראשון של המשפט, הביא כהן ממצאים מרשימים על סימון הגעיות בכתר כדי להוכיח שבן-אשר אכן פעל לפי שיטה.

אמנם לגבי &quot;השיטה&quot; שלפיה פעל בן-אשר לפי כהן, כדי לגלות את נקודת התורפה שבקביעה זו יש להצביע קודם כל על העובדה שביקורתו של כהן התמקדה על שיטת הרב ברויאר באופן ישיר, ואילו רק בהערה אחת הזכיר כהן שגם ישראל ייבין אחז באותה עמדה זו בדיוק: &quot;הרב ברויאר איננו בודד בהנחה זו. למרבה הפליאה נוקט בה גם פרופ' ישראל ייבין (ראה ייבין, כא&quot;צ, ע' 139). ייבין עצמו בדק את כל הממצא ב'כתר' (ראה שם, ע' 140) וספר בכל המקרא רק כ-35 תיבות המסומנות בגעיה קלה בטעמים מחברים, מתוך אלפי תיבות בטעמים כאלה במבנה של געיה קלה. תמוה הדבר, כיצד אפשר ליישב ממצא כזה עם ההנחה בדבר חוסר שיטתיות&quot;.{{הערה|כהן, שם, הערה 8.}}

כל &quot;פליאה&quot; ו&quot;תמיהה&quot; אומרת דרשני, ובמיוחד כשמדובר בספר כמו זה של ייבין, שבו הקדיש שני חלקים מלאים ומפורטים (מתוך חמישה חלקים בספר כולו) הכוללים ניתוח קפדני של אלפי נתונים לגבי תופעת הגעיות בכתר (חלק שני על הגעיה בכ&quot;א הספרים, וחלק רביעי על הגעיה בספרי אמ&quot;ת). ולכן ראוי להביא את דברי ההסבר הכלליים של ייבין לשיטתו, שנכתבו מיד לאחר שהתייחס אל כללי הגעיה הקלה שנוסחו בדורות האחרונים (ובמיוחד ע&quot;י יצחק בער):

:מכל זה מסתבר, שאין להניח קיום שיטה מיוחדת של ב&quot;א בהטעמת הגעיה הקלה. רק זה בלבד נכון: בעוד שבער דורש לסמן את הגעיה הקלה בכל מקום לפי כללים מסוימים, כתבי־היד העתיקים, ו''א'' והקרובים לו בכללם, מסמנים אותה אמנם לפי אותם כללים, אבל לא בכל מקום, אלא לפרקים בלבד, ומידת סימונה שונה בכתבי־היד השונים.

:אם נבדוק את שיטת הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' נראה, מצד אחד, חוסר כל עקיבות, כלומר: נוכל למצוא עשרות דוגמות זהות במבנן ובהטעמתן, שבאחת מהן יש געיה ובחברתה אין. מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה; אך כנראה שבשום מקום לא היתה ארוכה עד כדי כך, שיראו המנקדים '''חובה''' לעצמם לסמנה (כמו בסוגי הגעיות הכבדות), ומשום כך היה סימונה ענין של '''רשות'''...

:ההבדל בין שיטת סימון הגעיות הקלות בכתבי־היד העיתיקים ו''א'' בכללם ובין שיטתו של בער אינו אפוא הבדל בעקרון אלא הבדל בדרגה, ושיטת בער אינה אלא התפתחות וסימון מלא של השיטה הנוהגת בכתבי־היד העתיקים.

:אך הדברים אמורים בכללים: בתיבות ובסוגי ההברות הראויות לגעיה קלה; בפרטים יש דברים בשיטת בער שאינם נוהגים ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים. בייחוד כך הדבר בתיבות ראויות לשתי געיות. ב''א'' והקרובים לו נוהגת בדרך כלל שיטת ההעדפה של געיה אחת מן השתיים, ואילו בער קובע שיש לסמן את שתיהן.{{הערה|ייבין, טו.5,7, עמ' 140-141.}}

אם כן, ייבין כבר התייחס כבר מזמן לאותה תופעה בדיוק שהציג כהן בבהירות רבה בפרקי המבוא שכתב על הגעיות, דהיינו לתלוּת הסטטיסטית החזקה הקיימת בין סימון הגעיה לבין מבנֶה התיבה וטעמה. אכן יש צירופים של צורות וטעמים שבהם הנטייה לסימון געיה או לאי-סימונה חזקה מאוד, ולפעמים אפילו מתקרבת או מגיעה לעקביות גמורה. ולגבי הטעמים, ברור שהסביבה המוסיקלית משפיעה מאוד על נטייתו של הסופר, ולכן ההבדל הבולט לעין בין סימון הגעיה בטעמים מפסיקים ואי-סימונה בטעמים מחברים.

אבל בסופו של דבר, ניתן תמיד להגדיר קטגוריות של מלים במבנה מסוים ובטעמים מסוימים ולקבוע להם כלל, ואז לחפש מכנה משותף לחריגים וליוצאים מן הכלל כדי לקבוע חוק מיוחד גם בשבילם, עד שרק נשארים חריגים בודדים ומעטים. השאלה האמתית היא לא לגבי הנתונים עצמם אלא עניין של הגדרה: האם לראות במציאות זו &quot;נטיות&quot; או &quot;שיטה&quot;? זוהי המחלוקת האמתית בין ייבין וברויאר מצד אחד, לבין כהן בצד השני.

אור נוסף על מחלוקת זו באה משלושה כיוונים שנידונו בפרקי המבוא של כהן: הסביבה המוסיקלית, דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל, ואחוזי הדיוק האפשריים בשחזור החלקים החסרים בכתר.

===הסביבה המוסיקלית===

לגבי הסביבה המוסיקלית, כהן טרח לדחות את עמדתו של ברויאר לגבי העדר ביצוע המוסיקלי של הגעיה:

:הסימון, התלוי בסוג הטעם, מלמד על הגורמים העומדים באחרי השיטה: הסימון משקף ביצוע מוסיקלי. ומשמעות הדברים היא: בן-אשר סימן רק את אותם המקומות שמסורת ההגייה והנגינה, שאותה הוא בא להנציח, הצדיקה סימון מוסיקלי. הביצוע המוסיקלי במקומות אלו לא עמד בפני עצמו, אלא תלוי היה בטעם העיקרי, ושימש לו מעין הוכחה או קישוט. הרב ברויאר בספרו 'טעמי המקרא', קובע, כי &quot;הגעיה מורה על נחץ משני שאינו מבוצע על ידי ניגון&quot;. קביעה זו אמנם נכונה היא לשיטת סימון הגעיות המבוצעת במהדורת ברויאר, שאין בה שום הבחנה בין טעמים... אבל בשום פנים אין לומר את הדברים על שיטה כשיטתו של בן אשר, שתלותו של הסימון בסוג הטעמים היא קו יסוד שבה.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *8.}}

ביקורת זו אמנם נכונה, אבל דווקא בנושא הביצוע המוסיקלי חרג ברויאר משיטתו של ייבין, חריגה שגם התאים לאופי המהדורה שלו (כמו שכתב כהן ובצדק). נביא שוב את דבריו של ייבין (אבל הפעם נתמקד רק בהסבר אחד מסויים):

:מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה...

לסיכום, כהן כרך ביחד את דחיית התפקיד המוסיקלי של הגעיה, ואת הטענה שסימונן של געיות במקומות מסויימים היה עניין של נטייה ורשות, ולא חובה. את שני הטיעונים שקשר ביחד גם דחה ביחד, ובמקומם טען שלגעיה יש תפקיד מוסיקלי ולכן סימונה בגדר חובה תמיד. אמנם אין ההגיון מחייב שתפקיד מוסיקלי פירושו גם חובת ציון מוחלט, כי ככל שהביצוע המוסיקלי קצר יותר ופחות מובהק, גם הנטייה לסמנו תהיה פחות. וזוהי בדיוק עמדתו של ייבין. כל עוד שתי העמדות מצליחות להסביר את הנתונים – אין דרך להכריע ביניהן, וכל הכרעה תהיה בעצמה בגדר &quot;נטייה&quot;.

===דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל===

לגבי דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות, ברויאר טען ש&quot;נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר&quot;. הוא אף הוסיף וטען על נקדנו של כתי&quot;ל ש&quot;נוסח הגעיות הקלות... עלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד, שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות&quot;. לעומתו הוכיח כהן באופן מאלף שכל נטיותיו של הכתר בסימונן של געיות בטעמים מסויימים – משותפות הן לכתי&quot;ל, רק במידה שונה: בטעמים המפסיקים, יש בכתי&quot;ל בדרך כלל יותר מלים מכל סוג עם געיה, ופחות מלים מכל סוג בלי געיה. בטעמים המחברים שני כתבי־היד הם בעצם זהים לגמרי: אין בהם כמעט געיות בכלל. וכך מסביר כהן את הדמיון הרב הזה:

:סופרו נקדנו של כ&quot;י '''ל'''... פעל בסביבת ספרי מקרא הקרובים לנוסח בן-אשר, ויש לראותו כאחת החוליות הראשונות בשלשלת המעתיקים, שפעלו במעגל המסירה של נוסח המסורה הטברני לאחר תקופת בעלי המסורה. מעתיקים אלו הם שהעבירו לדורות הבאים את דמות דיוקנו של 'נוסח המסורה', ולפיכך מן הראוי שנשים לב לתוצאות עבודתם.

:אשר למעתיקו-נקדנו של כ&quot;י '''ל''', הרי הרב ברויאר עצמו מודה, שתוצאות עבודתו של נקדן זה בתחום הניקוד והטעמים הן טובות עד כדי כך, שהיה ראוי לשמש מקור מרכזי בשיחזור נוסח ה'כתר' במקומות החסרים. להלן נראה, שיש להתיחס ביתר רצינות גם לנוסח הגעיות שלו, העומד, בעיקרו של דבר, על אותו בסיס שיטתי כנוסח ה'כתר', ובשום פנים אין לומר שמקורו בסימונים שרירותיים של נקדנו. כבר הזכרנו במבואנו למהדורת הכתר, שניקודו של כ&quot;י '''ל''' נעשה בשני שלבים, שלב ההעתקה ושלב ההגהות, ורק בשלב השני היה לפניו ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו. לפי ספר זה הגיה את הניקוד והטעמים, ובעיקר את הגעיות. עצם ההגהה של הגעיות מלמדת, שהנקדן ייחס חשיבות לנוסח הגעיות, וקבעוֹ סופית לפי ספר שסמך עליו, ולא לפי שרירות לב. ואף שיש להניח, כי תהליכי תיקון, שאינם נעשים ע&quot;י מומחה, עלולים להותיר רישומן על התוצאה הסופית, אין הדבר נובע משרירות ליבו של המתקן, אלא משגגתו, והתמונה הכוללת תשקף בדרך כלל את מצע הטקסט שלפיו נעשו התיקונים.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *9-*10.}}

ביקורת זו על הרב ברויאר צודקת לגמרי, כפי שהנתונים שהביא כהן מכתי&quot;ל מוכיחים היטב. אמנם אינו דומה המגיה של כתי&quot;ל לבעלי המסורה בכבודם ובעצמם לגבי &quot;נטיות&quot; מול &quot;שיטה&quot;: תפקידו של מגיה הוא להשוות ולתקן, ולא לכתוב נוסח משלו. וגם אין בדמיון בין כתי&quot;ל לכתר חידוש גמור לגבי הנטיות או השיטות המשותפות לשני כתבי־היד, שהרי ישראל ייבין כבר נקט בעמדה דומה לגבי כלל כתבי־היד הקרובים לכתר:

:כל סוגי הגעיה הקלה, בכל סוגי ההברות ובתיבות מוטעמות בכל הטעמים (או כמעט כולם), מצויים ב''א'' (ובכתבי־היד הקרובים). אמנם אין הגעיות הללו מסומנות תמיד; בטעמים מסויימים כמעט שאינן מסומנות כלל ובטעמים אחרים הן אמנם מסומנות הרבה, אך לא בכל מקום...

:שנית, קשה לומר שב''א'' (או בכתבי־היד הקרובים) מצויה '''שיטה''' בהטעמת הגעיה הקלה. אמנם יוצאים הן הכלל יש גם בסוגים אחרים של געיות, אבל הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' חורגת עד כדי כך מכל כלל, שאין לתארהּ אלא תיאור סטאטיסטי.{{הערה|ייבין, טו.4, עמ' 139. יצויין שאף אמירתו של הרב ברויאר על בן-אשר, שאילו כתב טופס נוסף של המקרא לא היה מסמן תמיד את אותן הגעיות באותן המקומות, מבוססת לגמרי על הערה מפורשת של ייבין (חלק ב הערה 3, עמ' 140-141.}}

כלומר: אפשר בהחלט להצביע על הנטיות הדומות בסימון הגעיה בין כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בתוכם, בלי לקבוע שיש בכתר או בכתבי־היד האחרים שיטה מובהקת של סימון געיות כחובה מוחלטת.

===רמת הדיוק האפשרי בשחזור הגעיות===

לגבי אחוזי הדיוק האפשריים בשחזור הכתר, כהן הביא נתון כללי: &quot;ניסויי שיחזור מבוקרים שערכתי בחלקים השלמים לימדו אותי, שניתן להגיע לדיוק ממוצע של כ-95% בשיחזור נוסח הגעיות ב'כתר', הכל לפי אופי הטקסט המשוחזר. שיעור דיוק שכזה מצדיק הצדקה שאין למעלה ממנה את מעשה השיחזור כפתרון המדעי הנכון ביותר שראוי לנקוט בעניין זה.&quot;{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *21.}} בקטע שבחר כהן כדגם מספר מלכים, הייתה מלכתחילה זהות של כ-94% בין כתי&quot;א לכתי&quot;ל בגעיות הקלות והכבדות, ולאחר שנעשו תיקונים בנוסח כתי&quot;ל ע&quot;פ שיטת הכתר, עלה הדיוק לכדי 98%.

אין ספק אם כן שכתי&quot;ל מייצג היטב את אופי סימון הגעיות הכללי של כתבי־היד העתיקים, ושניתן להשתמש בו כבסיס לשחזור הגעיות בחלקים החסרים של הכתר ברמת דיוק גבוהה. וגם אין ספק שיש הצדקה מוחלטת למעשה שחזור כזה במהדורת מקרא ע&quot;פ הכתר, וכל מהדורה כזו (כגון &quot;מקראות גדולות הכתר&quot;) תהיה לברכה.

אבל בו בזמן צריך לקחת בחשבון את הפער המשמעותי בין רמת הדיוק בשחזור הגעיות לבין רמת הדיוק בשחזור הניקוד והטעמים ע&quot;פ כתי&quot;ל. כי אפילו אם תגיע רמת הדיוק בשחזור הגעיות בכתר ל-98%, עדיין מדובר על טעות סטטיסטית של לא פחות מגעיה אחת בכל 50 (וברמה של 95% על טעות של געיה אחת מכל 20). השחזור כשלעצמו מוצדק וחשוב, אבל הוא עדיין ברמה נמוכה בהרבה מרמת השחזור בניקוד ובטעמים. כל מי שבודק את הסטיות בניקוד ובטעמים בכתי&quot;ל מול החלקים הקיימים בכתר מתרשם מיד שמדובר על ניקוד או טעם אחד בלבד מתוך מאות ואלפים! ואת רובן של הסטיות (המעטות ממילא) בניקוד ובטעמים ניתן להסביר לפי מנהגים אופייניים לכתי&quot;ל.

הפער הגדול הזה בין תחום הניקוד והטעמים מצד אחד, לבין תחום הגעיות הקלות מצד שני, בולט כל כך, עד שקשה לדבר על שיטה מובהקת של חובה המשותפת לשני כתבי־היד. קשה להבין איך, אם בשלב ההגהות בכתי&quot;ל היה לפני המגיה &quot;ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו&quot;, שהוא הצליח לתקן את הניקוד והטעמים עד כדי כך שהם זהים לכתר כמעט לגמרי, ואילו לגבי הגעיות אחת מכל 10-20 תהיה שונה. סביר יותר להניח שסימון הגעיות בכתר עצמו, וכן בספר שהיה מונח לפני המגיה של כתי&quot;ל, הוא עניין של נטיות חזקות ומובהקות ע&quot;פ מסורת מוסיקלית שבעל פה ולא שיטה פורמלית של חובה.

על הקושי לתאר את שיטת בן-אשר באופן מדוייק עמד כהן בעצמו, כאשר כתב במסקנתו שאי-אפשר לשחזר את הגעיות באופן מושלם: &quot;לכל כלל יש יוצאים, ולכל רוב יש מיעוט, ובסעיפים מסוימים הכוחות שקולים, ולא תמיד יכולים אנו לעמוד על גורמי התופעות.&quot;{{הערה|שם, *24.}}

כדי להמחיש עוד יותר את הנקודה הזו, נביא שתי דוגמאות (אחת בטעם פשטא ואחת בזקף קטן). אין בדוגמאות אלו כל משמעות חדשה לגבי הנתונים הסטטיסטיים היבשים של כהן, שהם נכונים כשלעצמם ואין בהם כל דופי. אולם הן ממחישות עד כמה חוסר העקביות בסימון הגעיות בולט לעין עבור כל מי שקורא את כתבי־היד ושם לב לסימון הגעיות. הדוגמאות נלקטו תוך כדי עבודת ההגהה של ספר יחזקאל, אמנם שמנו לב גם בספרים קודמים לעשרות דוגמאות דומות ואף יותר מרשימות (אולם עד העבודה על יחזקאל לא רשמנו אותן וחבל):
*ז,ד: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֛י עָלַ֖יִךְ וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּ֣י דְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
*ז,ט: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּדְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מַכֶּֽה׃
*יח,ו: '''אֶל־הֶֽהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֵ֤שֶׁת רֵעֵ֙הוּ֙ לֹ֣א טִמֵּ֔א וְאֶל־אִשָּׁ֥ה נִדָּ֖ה לֹ֥א יִקְרָֽב׃
*יח,יא: וְה֕וּא אֶת־כׇּל־אֵ֖לֶּה לֹ֣א עָשָׂ֑ה כִּ֣י גַ֤ם '''אֶל־הֶהָרִים֙''' אָכַ֔ל וְאֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּֽא׃
*יח,טו: '''עַל־הֶהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ לֹ֥א טִמֵּֽא׃

הביטויים המקבילים בפסוקים המקבילים בולטים לעין הקורא. מדובר בהם על תיבות זהות במבנן ובטעמן, אמנם לפעמים בגעיה ולפעמים בלי געיה. וכמו שהם בולטים לעין הקורא, כך סביר שגם המסרן היה מודע לעובדת חוסר העקביות במקומות דומים ואף זהים. אין בכך כדי לגרוע כלל מהסטטיסטיקות של כהן; אבל יש בכך כדי להמחיש ש'''בנסיון להבחין בין {{קו תחתי|נטייה}} לבין {{קו תחתי|שיטה}}, ייתכן שחוויית הקריאה חשובה יותר מהסטטיסטיקות היבשות.''' תחושת הבטן של הקורא הרגיל בגעיות שבכתר היא שבנסיבות מסויימות יש (או אין) סבירות גבוהה למצוא געיה, אולם תמיד תיתכן הפתעה.

===סימון הגעיות בדפוסים===

עכשיו נעבור לנקודה החמישית והאחרונה שביקש כהן להוכיח, דהיינו מצב סימון הגעיות בעידן הדפוס, מאז מקראות גדולות דפוס ונציה. כהן היטיב להציג את השיטות המגוונות והמנוגדות שבדפוסים, שלפעמים אף באו ביחד בערבוביה בתוך אותו דפוס. את המציאות המבולבלת הזאת הִשווה כהן לְמה שכתב ברויאר על &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר&quot;. ביקורת זו מוצדקת, ותיאורו של ברויאר איננו נכון באופן כללי.

אמנם כדי לעשות צדק מלא בנושא זה, יש גם להצביע על מרכיב אחד חשוב ויציב, שעובר כחוט השני בכל הדפוסים מאז מקראות גדולות דפוס ונציה, דהיינו סימון הגעיה הקלה בעקביות, בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ. סימון עקבי זה משותף לכל השיטות שבאו לידי ביצוע בדפוסים השונים (כגון מצד אחד געיות קלות ולא כבדות ורק אחת בתיבה, או מצד שני געיות קלות וכבדות כאחד וייתכנו שתי געיות בתיבה אחת), וזה בדיוק המרכיב שהוסיף ברויאר במהדורתו.{{הערה|במג&quot;ה הוסיפו על חוסר השיטתיות שבדפוסים ביקורת נוספת על שיטת ברויאר בכך ש&quot;היא מצרפת, מחד, סימון שיטתי של געיות כבדות עם סימון שיטתי של געיות קלות כהיידנהיים, אבל מאידך איננה מקבלת סימון של שתי געיות בתיבה אחת, ובזה צועדת בדרכו של רש&quot;ד. נמצא, שמהדורת ברויאר לא זו בלבד שהיא מצרפת לנוסח בן אשר שיטת געיות זרה לו, אלא שהיא גם מציעה דמות כוללת של נוסח געיות, שלא היתה קיימת מעולם, לא בספר מספרי הדפוס ולא בכתבי היד...&quot; (כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *15). ביקורת זו נראית מוגזמת קודם כל בגלל שאי־סימון שתי געיות בתיבה אחת הוא סימן מובהק של המסורה: &quot;תיבה אפשר שתהיה ראויה לשתי געיות, בין מסוגים שונים... ובין מסוג אחד... כשבתיבה שתי הברות רצופות הראויות לגעיות מאותו סוג... באה געה אחת בלבד, בין ב''א'' בין במהדורות המקרא המקובלות. אבל אם הברות רצופות ראויות לגעיות מסוגים שונים... ''א'' והקרובים לו נוהגים גם כאן בשיטת ההעדפה ומטעימים געיה אחת בלבד... רק לעתים רחוקות ובסוגים מעטים של תיבות מטעימים הם שתי געיות בתיבה אחת... מצויות כמה דוגמות נדירות, בחינת יוצאות מן הכלל, שבהן שתי געיות בתיבה אחת... פרט לדוגמות המעטות שנזכרו, שבהן מוטעמות ב''א'' שתי געיות בתיבה אחת, בשאר התיבות, והן רוב המקרא, שלטת שיטת ההעדפה ורק געיה אחת מוטעמת...&quot; (ייבין, כ.1-4, עמ' 192-193). שנית, שיטת ברויאר היא לסמן את הגעיות שבכתר ובכתי&quot;ל במתגים רגילים, ולהוסיף את הגעיות הקלות בשיטתיות רק במתג קצר ושונה (כדי להבחין בינם לבין אלה שסימונם בא מכתבי־היד). בכך הבחין ברויאר כבר מלכתחילה הבחנה ברורה בין שיטת הדפוסים לבין שיטת כתבי־היד. ורק אז, לאחר שכבר הוסיף את הגעיות הקלות בעקביות בסימן שונה כדי להבחינן, עוד מיעט לסמנן פעמיים בתיבה אחת ע&quot;פ שיטת המסורה המשתקפת בכתבי־היד. נראה שאם יש כאן חידוש, אז מדובר על חידוש שמבחין היטב בין השיטות השונות, וגם חידוש שמקפיד לשמור על מנהגי הכתר ע&quot;י הבחנתם הברורה ממרכיבים אחרים.}} המקור לסימון העקבי בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, בלי להתחשב כלל בטעמהּ, הוא כתבי־היד באשכנז, שם לא התייחסה המסורת המוזיקלית המקומית לגעיות, ואם כן נשאר בשבילן תפקיד פונטי בלבד. במציאות כזו היה נכון לסמן געיה בעקביות בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, כדי לכוון את הקורא שיבטא היטב את כל מרכיבי המילה ולא יטעה.

ואמנם המציאות הזאת היא לא רק של אז, אלא משתקפת בדפוסים כבר במשך 500 שנה, והיא מתאימה גם היום בקרב הרוב המכריע של קהילות ישראל. אמנם לא צדק הרב ברויאר לגמרי לגבי בן-אשר עצמו, שבוודאי היו לו נטיות חזקות בסימון הגעיות הקלות, ולא עשה את מלאכתו בשרירות אפילו בתחום הזה; ואילו היה כותב טופס נוסף של המקרא ברור לגמרי שלא היה מסמן געיות בעבקיות בכל תיבה ראויה, ולא היה מרבה בהן בטעמים המחברים. אבל גם אם זה לא נכון לגמרי ש&quot;הן ולאו רפיא בידיה&quot; בתחום הזה, עדיין צודק הרב ברויאר ש&quot;לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר&quot;. המסורת המוסיקלית החיה בקרב הקוראים בטעמי המקרא בישראל קיבלה על עצמה בפועל את הסימון העקבי של הגעיות הקלות.

לסיכום, נראה שהחלטת הרב ברויאר בעניין הגעיות דומה להחלטותיו בנושאים אחרים, ובמיוחד לגבי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|סימון החטפים באותיות לא גרוניות]]. בשני הנושאים מדובר על נטייה מובהקת בכתר שאמנם לא באה לידי ביטוי מלא אף בתוך הכתר עצמו, וגם לא מבוצעת באותה רמה סטטיסטית בכתבי־היד הקרובים לכתר (למרות שהנטיות הכלליות דומות). לכן הסיק הרב ברויאר, בעקבות ממצאיו של ייבין, שמדובר בסופו של דבר על עניין של רשות בכל געיה ספציפית, למרות שניתן להצביע באופן ברור על נטיות חזקות ומובהקות של מסרן הכתר בסוגים מסוימים של געיות קלות, ואף על ביצוע מוחלט באחדים מהם. ואם כן החליט לסמן געיות באופן המתאים ביותר לקורא בימינו, שהוא הסימון העקבי והמלא.

===נוסח הגעיות במהדורתנו===

'''נוסח הגעיות לפי כתי&quot;ל:''' אין במהדורתנו שיחזור של כל הגעיות במקומות החסרים בכתר (בניגוד למקראות גדולות הכתר), ואין בה הוספת געיה בכל תיבה הראויה לכך (בניגוד לסימון הגעיות '''הקצרות''' במהדורות ברויאר). אלא העתקנו את הגעיות כמות שהן בכתר (במקומות שהוא קיים){{הערה|סימנו געיות שהיו בכתר במקומות החסרים בו, והם ידועים לנו מתוך צילומים של אחדים מהדפים החסרים, או מתוך עדויות שנכתבו בזמן שכתב־היד עדיין היה שלם.}} ובכתי&quot;ל (ברוב התורה שהכתר חסר). כתוצאה מכך, סימון הגעיות במהדורתנו מקביל בדרך כלל לסימון הגעיות '''הארוכות''' בתוך מהדורות ברויאר (כך הוא סימן את הגעיות הכתובות בכתבי־‏היד כדי לעשות הבחנה).

'''היוצאים מן הכלל:''' יש מקומות בתורה שבהם נכתבה געיה בכתי&quot;ל, אך היא בלתי צפויה או מופיעה בניגוד לכללים, או שהיא נכתבה באות הלא-נכונה לפי הכללים, או שיש שתי געיות בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות); לחלופין יש מקומות שבהם נדרשת געית חובה והיא איננה, או שהגעיה צפויה ברמת סבירות גבוהה בהתאם למקבילות (כגון געית פשטא) והיא איננה. הרב ברויאר כבר רשם את הגעיות החריגות הללו בתורה בכ-40 מקומות,{{הערה|ראו במאמרו &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;, '''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה (1994), עמ' 283-296; וברשימת &quot;נוסח כתב היד&quot; ב'''כתר ירושלים'''.}} ואת חלקם תיקן במהדורותיו האחרונות (חורב ו&quot;כתר ירושלים&quot;), כל עוד מצא לכך תימוכין בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}.{{הערה|מדובר על כתב־יד שנכתב על ידי הסופר שמואל בן יעקב, הסופר שכתב את נוסח האותיות בכתי&quot;ל. כתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}} קרוב לשיטתם של כתי&quot;א וכתי&quot;ל בסימון סוגים שונים של געיות, אך בחלק ניכר מהמקומות שטעה בהם בכתי&quot;ל, הוא כתב את הגעיות כהלכתן בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}; ראו ברויאר, שם (הערה הקודמת).}}. במהדורתנו בצענו תיקון '''בכל''' הגעיות החריגות שרשם ברויאר בתורה, אפילו במיעוט המקומות שבהם הנוסח החריג נמצא גם בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}, ובעוד עשרות מקומות שאותם לא ציין ברויאר. בכל מקום כזה ציינו את גרסתו של כתי&quot;ל בתיעוד הנוסח, ועוד השתדלנו לתעד את נוסח הגעיות בכתבי־היד טברנים מובהקים נוספים (ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו).

'''רשימה של היוצאים מן הכלל:''' להלן רשימה של המקומות בתורה שבהם '''לא''' קיבלנו את נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בתורה. למידע נוסף לגבי כל פריט, כולל מידע על הנוסח בכתבי־יד טברנים נוספים, ראו בתיעוד הנוסח (בדפי העריכה של הפרקים).{{הערה|מידע על געיות חריגות בכתי&quot;ל בנביאים וכתובים, במקומות החסרים בכתר, משולב בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|רשימת החריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל]].}}

{{מ:טעמי המקרא|12}}
'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (37 פריטים): [[בראשית ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה י|ה,י]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה כו|ה,כו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ו/טעמים#ו טז|ו,טז]] (ל?=תַּֽעֲשֶׂ֣ה); [[בראשית ז/טעמים#ז י|ז,י]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית ז/טעמים#ז יב|ז,יב]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (ל=וַֽ֠יְהִי); [[בראשית י/טעמים#י יט|י,יט]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית י/טעמים#י ל|י,ל]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא א|יא,א]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית יח/טעמים#יח טו|יח,טו]] (ל=וַיֹּ֥אמֶר{{מ:פסק}}לֹ֖א); [[בראשית יט/טעמים#יט יג|יט,יג]] (ל=כִּֽי־גָֽדְלָ֤ה); [[בראשית כה/טעמים#כה לא|כה,לא]] (ל=אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖); [[בראשית כז/טעמים#כז א|כז,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לא/טעמים#לא מג|לא,מג]] (ל=מָֽה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה); [[בראשית לא/טעמים#לא נב|לא,נב]] (ל?=לֹֽא־אֶֽעֱבֹ֤ר); [[בראשית לב/טעמים#לב כו|לב,כו]] (ל=בְּהֵֽאָבְק֖וֹ); [[בראשית לה/טעמים#לה ג|לה,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לו/טעמים#לו יח|לו,יח]] (ל=אָֽהֳלִיבָמָ֛ה [2]); [[בראשית לז/טעמים#לז כג|לז,כג]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (ל=הָֽעֵרָבוֹן֮); [[בראשית לח/טעמים#לח כד|לח,כד]] (ל=לֵֽאמֹר֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יא|לט,יא]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מג/טעמים#מג כא|מג,כא]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית מד/טעמים#מד כד|מד,כד]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (ל?=בִנְיָמִֽן־אָחִ֖יו); [[בראשית מו/טעמים#מו יט|מו,יט]] (ל?=יַֽעֲקֹ֔ב); [[בראשית מט/טעמים#מט יח|מט,יח]] (ל=לִֽישׁוּעָתְךָ֖).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (14 פריטים): [[שמות א/טעמים#א כא|א,כא]] (ל=כִּֽי־יָֽרְא֥וּ); [[שמות ה/טעמים#ה ד|ה,ד]] (ל=מִמַּֽעֲשָׂ֑יו); [[שמות ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וַיֶּחֱזַק֙); [[שמות ח/טעמים#ח כא|ח,כא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶ֖ם); [[שמות ט/טעמים#ט לה|ט,לה]] (ל=וַֽיֶּחֱזַק֙); [[שמות יג/טעמים#יג ה|יג,ה]] (ל=כִֽי־יְבִֽיאֲךָ֣); [[שמות יג/טעמים#יג יא|יג,יא]] (ל=כִּֽי־יְבִֽאֲךָ֤); [[שמות טו/טעמים#טו כו|טו,כו]] (ל=כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה); [[שמות כ/טעמים#כ ג|כ,ג]] (ל=תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣); [[שמות כא/טעמים#כא יד|כא,יד]] (ל?=וְכִי־יָזִ֥ד); [[שמות כד/טעמים#כד יא|כד,יא]] (ל=וַֽיֶּחֱזוּ֙); [[שמות ל/טעמים#ל י|ל,י]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים); [[שמות לב/טעמים#לב ל|לב,ל]] (ל=וַיְהִי֙); [[שמות לו/טעמים#לו יג|לו,יג]] (ל=וַֽיְהִ֥י).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (10 פריטים): [[ויקרא א/טעמים#א ה|א,ה]] (ל=הַֽכֹּֽהֲנִים֙); [[ויקרא ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם); [[ויקרא ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (ל=עַֽל־הַמִּזְבֵּ֖חַ); [[ויקרא ט/טעמים#ט א|ט,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[ויקרא כ/טעמים#כ כז|כ,כז]] (ל?=כִּֽי־יִהְיֶ֨ה); [[ויקרא כג/טעמים#כג ג|כג,ג]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג לא|כג,לא]] (ל=מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג מד|כג,מד]] (ל=אֶת־מֹעֲדֵ֖י); [[ויקרא כה/טעמים#כה כח|כה,כח]] (ל=לֹֽא־מָֽצְאָ֜ה); [[ויקרא כז/טעמים#כז כח|כז,כח]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קׇֽדָשִׁ֥ים).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (19 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל=וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ או וְֽהַעֲמַדְתָּ֣);{{הערה|יש געיה בכתי&quot;ל אך לא ברור אם היא שייכת לאות וי&quot;ו או לאות ה&quot;א, והשמטנו אותה ע&quot;פ הרוב המכריע של כתבי־היד הקרובים לכתר.}} [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (ל=הָֽעָזִּיאֵלִ֑י); [[במדבר ד/טעמים#ד לב|ד,לב]] (ל=וִֽיתֵדֹתָם֙); [[במדבר ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] (ל=אֶֽת־הָֽאִשָּׁה֮); [[במדבר י/טעמים#י ח|י,ח]] (ל=בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת); [[במדבר יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=וַֽיַּעֲמֵ֥ד); [[במדבר יד/טעמים#יד כה|יד,כה]] (ל=וְהָֽעֲמָלֵקִ֥י וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י); [[במדבר יד/טעמים#יד לח|יד,לח]] (ל=הַֽהֹלְכִ֖ים); [[במדבר טו/טעמים#טו יד|טו,יד]] (ל=אֲשֶֽׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙); [[במדבר טו/טעמים#טו מ|טו,מ]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז יח|טז,יח]] (ל?=וַֽיַּעַמְד֗וּ); [[במדבר טז/טעמים#טז לא|טז,לא]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר יז/טעמים#יז כא|יז,כא]] (ל=כָּֽל־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם); [[במדבר יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (ל=וִֽישָׁרְת֑וּךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה ב|כה,ב]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽן); [[במדבר כו/טעמים#כו לא|כו,לא]] (ל=הָֽאַשְׂרִֽאֵלִ֑י); [[במדבר לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (ל?=הָֽרִאשׁ֔וֹן); [[במדבר לה/טעמים#לה לג|לה,לג]] (ל?=וְלֹא־תַחֲנִ֣יפוּ).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (18 פריטים): [[דברים א/טעמים#א ג|א,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[דברים א/טעמים#א כט|א,כט]] (ל=לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן); [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג]] (ל=לַֽחֲנֹֽתְכֶ֑ם); [[דברים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (ל=מֵֽאַהֲבַ֨ת); [[דברים ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (ל=וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤); [[דברים ח/טעמים#ח טז|ח,טז]] (ל=הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥); [[דברים יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֖); [[דברים יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=הָֽאַחֲר֔וֹן); [[דברים יא/טעמים#יא כה|יא,כה]] (ל=וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב יז|יב,יז]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יב/טעמים#יב כ|יב,כ]] (ל=אֶֽת־גְּבֽוּלְךָ֮); [[דברים יב/טעמים#יב ל|יב,ל]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב לא|יב,לא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽם); [[דברים יד/טעמים#יד כג|יד,כג]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יח/טעמים#יח ד|יח,ד]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים כ/טעמים#כ יח|כ,יח]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֑ם); [[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל?=וְהוֹתִֽרְךָ֤).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

למרות כל היוצאים מן הכלל (98 פריטים ברשימה), השארנו את נוסח הגעיות שבכתי&quot;ל ברוב המכריע של התורה ובשאר המקומות החסרים בכתר, ולא ניסינו לקרב אותו יותר אל נוסח הגעיות שהיה בכתר (ע&quot;י שחזור מלא לפי כל נטיותיו של כתר בכתיבת הגעיות). יש שתי סיבות מעשיות להחלטתנו להביא רק את הגעיות הרשומות בכתבי־היד (חוץ מהמקומות החריגים):
#שחזור הגעיות ו/או הוספתן בכל תיבה הראויה לכך במקרא דורשת עבודה רבה, וזה כרגע מעבר ליכולתנו מבחינת התורמים לפרויקט. ואולם תמיד יהיה ניתן לשדרג את מהדורתנו בעתיד באחת מהדרכים הללו או לבצע אותן במהדורות נגזרות.
#הוספת הגעיות באופן מלא ועקבי בדומה למהדורת ברויאר איננה אפשרית כעת גם מסיבה טכנית, כי אין היום תווים מיוחדים ביוניקוד בשביל געיות שונות (ארוכות וקצרות) כדי לתעד איזו געיה מקורה בכתב־היד שהוא היסוד למהדורה ואיזו נוספה על ידינו.

לכן מסומנות הגעיות במהדורתנו לפי שני כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל). אמנם בעתיד היד נטויה לסימון געיות ע&quot;פ שיטות נוספות. על ידי השימוש בתבניות אוטומטיות המיועדות לכך, יתאפשר למשתמש לבחור את השיטה המועדפת עליו. בין השיטות שראוי לבצע אותן ולאפשר את בחירתן על ידי המשתמש:
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל), אמנם בתיקונים קלים לגבי געיות חריגות בכתי&quot;ל. זוהי השיטה המתבצעת כעת בספרי התורה.
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל), עם תיקונים לעתים רחוקות בלבד. זוהי השיטה המבוצעת כעת בספרי הנביאים והכתובים. בשיטה זו יש כבר ערך רב (כמו שקבע כהן בבהירות רבה), כי היא מייצגת באופן נאמן את המסורת הכללית המשתקפת בכתבי־היד העתיקים, והוא גם יכול להיות בסיס מצוין עבור פיתוח נוסף או יצירה נגזרת בעתיד (כגון בשיטות הבאות ברשימה זו).
#סימון געיות ע&quot;פ הכתר, וע&quot;פ שחזור הכתר במקומות החסרים בו.{{הערה|לשיטה משוכללת לשחזור הגעיות בכתר, מעבר לשיטת כהן שכבר בא לידי ביצוע מלא ב'''מקראות גדולות הכתר''', ראו את מאמרו של רפאל זר על שחזור הגעיות בכרך תרי עשר במפעל המקרא של האונ' עברית: Rafael Isaac (Singer) Zer, &quot;The Preparation of the Base Text of the Hebrew University Bible Where It Is Missing in the Aleppo Codex&quot;, ''Textus'' 25 (2010), pp. 49-71.}}
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, שמקורה במנהג אשכנז והייתה מקובלת לרוב בדפוסים. שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot;, שהרי ברוב העדות היום אין כבר ביצוע מוזיקלי לגעיה ונשאר לה רק תפקיד פונטי, ולכן ראוי לסמן אותה בכל תיבה הראויה לכך. אפשר לבסס סימון כזה (באופן כללי ובזהירות) על מהדורות [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] (תורה) ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n117/mode/2up?view=theater בֶּר] (נ&quot;ך), תוך כדי ניסוח כללים מתאימים שאינם בהכרח זהים לגמרי למדיניות שלהם.
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, אמנם בדרך מתונה: אין לסמן יותר מגעיה אחת בלבד בתיבה אחת (בדומה למנהג כתבי־היד הטברנים). יישום זה יהיה דומה לשיטת ברויאר, אמנם יהיה צורך לבצע אותה מחדש. גם שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot; מאותה סיבה בדיוק כמו השיטה הקודמת.

===אחרית דבר===

בעת כתיבתה של חטיבה זו בנושא הגעיות נעלם ממנו מאמרו של הרב ברויאר &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;.{{הערה|'''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה  (1994), עמ' 283-296.}} בחלקו הראשון של אותו מאמר{{הערה|עמ' 283-288.}} יש תגובה לדבריו של מנחם כהן (בנספח שכתב על הגעיות בסוף כרך מלכים של מקראות גדולות הכתר). ברוך שכיוונו, כי גם בלי לראות את מאמרו של ברויאר הגענו לאותה מסקנה: דרכו של הכתר בסימון הגעיות ראוי יותר להיקרא &quot;נטייה&quot; (בלשונו של ייבין) ולא &quot;שיטה&quot; (בלשונו של כהן), כי הוא לא הגיע מעולם לאותה רמה של שיטתיות גמורה שיש במערכת הניקוד והטעמים. ובלשונו של ברויאר: &quot;כהן... לא עמד או לא העמיד על ההבדל העקרוני שבין שיטת בן אשר בסימון הגעיות הקלות ובין שיטתו בסימון שאר כל פריטי הניקוד והטעמים. הבדל זה הוא המציב בפני המהדיר בעיה שאין לה, לדעתי, כל פתרון משביע רצון... רוב סימני הניקוד והטעמים המצויים בכתר נקבעו שם על פי מסורת ברורה, שהיה נקדן חייב לתת לה ביטוי... אולם דברים אלו אינם אמורים בסוגיית הגעיות הקלות: יש בכתר אלפי תיבות שבן אשר שם בהן או השמיט בהן געיה קלה בלא דין ולא דיין, בלא כלל ובלא מסורת...&quot;. כלומר: רמת העקביות החסרה בולטת בתוך הכתר עצמו (בתיבות מקבילות הזהות במבנן ובטעמן שלפעמים מקבלות געיה ולפעמים לא), ועל אחת כמה וכמה בכתבי־היד הקרובים לו.

בנוסף לכך כתב ברויאר ששיטתו משקפת יסוד קבוע בסימון הגעיות בדפוסים, ואילו אנחנו ציינו אותה עובדה בדיוק. בלשונו של ברויאר: &quot;כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה יותר ממאה שנה (לפחות) נוהגות לסמן געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך מצד מבניה – בלא כל התחשבות בטעמה, וכל קורא ותיק הבקי בקריאתו מקפיד להטעים את המקרא על פי הנוסח הזה.&quot;{{הערה|עמ' 286.}} וגם העיר: &quot;כהן מסביר באריכות מהיכן הגיע המנהג הזה אל המהדורות שלנו. דבריו בעניין זה מעניינים ומאלפים מאוד, אך אין הם סותרים את דבריי, שהרי גם אני מודה שהשיטה הזאת – בכללותה – מנוגדת לשיטת בן אשר. השאלה איך נתקבלה במהדורות שלנו לא מעלה ולא מורידה בדיון הזה.&quot;{{הערה|שם.}}

בהערה בסוף הדיון על הגעיות במאמרו התייחס ברויאר גם לשאלת תפקידם המוזיקלי: &quot;בספרי על הטעמים כתבתי שהגעיה מורה על נחץ משני, שאיננו מבוצע בניגון. כהן טוען שהגדרה זו אמורה רק בשיטת המהדורה שלי, שהגעיה הקלה בה איננה תלויה בניגון כלל. אך דומני שזו טעות, שהרי גם במהדורה שלי יש געיות רבות התלויות בניגון דווקא – געיות כבדות וגעיות שווא – ואף על פי כן כתבתי את ההגדרה הזאת, שכן היה נראה לי שתלות הגעיה בניגון עדיין איננה מוכיחה שהיא גם מבוצעת בניגון; שהרי אפשר שרק ניגון מסויים דורש הטעמה משנית לפניו. גם אפשר שניגונו של הטעם מתחיל תמיד כבר בנחץ המשני של הגעיה – גם במקרה שלכל הדעות, הגעיה איננה תלויה בטעם, כדוגמת הגעיה של וְיִֽצְק֥וּ. לפי זה צריכים לשנות במקצת את הגדרת הגעיה: היא מורה על נחץ משני ולא על ניגון.&quot;{{הערה|הערה 12 עמ' 288-289.}} אמנם נראים יותר דבריהם של ייבין וכהן בעניין זה.

לגבי סימון הגעיות ע&quot;י שמואל בן יעקב, נקדנו של כתי&quot;ל, כתב כהן שיש בו בכללותו השתקפות נאמנה למנהגם של כתבי־היד הטברנים ודמיון רב לכתר. ואילו ברויאר הדגיש את הגעיות בכתי&quot;ל שלעיתים חורגות לגמרי מהכללים: &quot;בן אשר היה משנה את הניקוד רק באותם העניינים שלא הייתה לו בהם כל מסורת ושכללי הדקדוק לא קבעו בהם מסמרות, ואילו שמואל בן יעקב החליף את שיטתו בעניינים שחוקי ההטעמה ומסורת הקריאה קבעו בהם נוסח מחייב שאין לשום נקדן רשות לסטות מהם&quot;.{{הערה|שם, עמ' 288.}} למעשה, לפי ברויאר קיימים כ-10 חריגים בלבד בכתר ארם צובה בכל המקרא (געיות שלא לפי הכללים), ואילו בכתי&quot;ל יש כ-45 בתורה בלבד (!).{{הערה|ברויאר רשם אותם שם, עמ' 287. אחרי שהביא 5 סתירות פנימיות בכתי&quot;ל, שבהן נכתבו געיות כהלכה בתיבה אחת, ובמקום אחר נכתבו געיות שלא כהלכה באותן תיבות (בראשית לו,יח [&quot;אהליבמה&quot; פעמיים באותו פסוק]; ויקרא ג,יז ו-כג,ג ו-כג,לא מול כג,יד [&quot;משבתיכם&quot;]; במדבר י,ח מול י,י [בחצצרות/בחצצרת]), ברויאר כתב: &quot;על אלה יש להוסיף עוד כארבעים תיבות בתורה שהגעיה מסומנת בהן שלא כדין: געיה קלה בצד געיה אחרת – וכן געיה בראשונה מבין שתי הברות הראויות לגעיה קלה. נמצא שהטעמות תמוהות אלו מצויות בכ&quot;י לנינגרד ביותר מארבעים וחמישה מקומות '''בתורה בלבד''', ואילו בכתר הן מצויות '''בכל המקרא''' רק בקרוב לעשרה מקומות.&quot; ושם בהערה (8) על &quot;בתורה בלבד&quot; כתב: &quot;אלה המקומות שמצאתי: בר' יט,יג; כה,לא; לא,מג; לב,כו; לו,יח; לח,יח; מט,יח; שמ' א,כא; '''ח,כא'''; '''יג,ה''',יא; טו,כו; '''ל,י'''; וי' א,ה; ג,יז; כג,ג,לא; כה,כח; '''כז,כח'''; במ' ג,כז; ד,לב; ה,כא; י,ח; '''יד,כה,לח'''; טו,יד,מ; '''יז,כא'''; יח,ב; כה,ב; כו,לא; דב' '''א,כט''',לג; ז,ח,'''יג'''; ח,ג; '''יא,יד''',כד,'''כה'''; יב,יז,כ,ל,לא; '''יד,כג; יח,ד; כ,יח'''. במקומות המודגשים ההדגשה התמוהה מצויה גם ב'''ל{{כתב עילי|מ}}'''.&quot; תיקון לפי רשימה זו בוצע במהדורתנו עד חשון תש&quot;פ: בתיבות שיש בהן געיה בכתי&quot;ל, אבל הגעיה לא במקום הנכון בתיבה לפי הכללים, סימנו אותו במקום הנכון במהדורתנו ופירטנו את הנתונים בתיעוד הנוסח (ברוב המקרים נבדקו גם כתבי יד ומהדורות אחרות). וכמו כן בכל מקום שיש שתי געיות או יותר בכתי&quot;ל בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות), סימנו במהדורתנו רק געיה אחת במקום המתאים לה לפי הכללים (יש יוצא מן הכלל אחד ב[[במדבר טו/טעמים|במדבר טו,יד]] [אֲשֶׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙], שם יש שתי געיות בכתי&quot;ל, אך קיימת עדות מובהקת שבנוסח בן אשר אין געיה כבדה בשי&quot;ן ולכן השארנו את הגעיה הקלה בתי&quot;ו; וראו שם בהערת הנוסח). רשימה מלאה של התיקונים נמצאת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#געיות (מתגים) בתורה|כאן]].}} אמנם בכל זאת נראה שאין מחלוקת אמיתית בין ברויאר לכהן בנושא זה (למרות דבריו של ברויאר &quot;אולם כהן חולק עליי גם בעניין זה&quot;), אלא שכל אחד מדגיש צד אחר המשתקף בנתונים: כהן מדבר על המצב הכללי למרות החריגים לעתים בכתי&quot;ל, ואילו ברויאר מדגיש את הסטיות הלא-מעטות. קצת מפתיעה מסקנתו של ברויאר בעניין זה: &quot;אם נעתיק את נוסח הגעיות של כ&quot;י לנינגרד בכל מקום שלא נשתמר בו הכתר, נסטה מנוסח הכתר ביותר מאלפיים תיבות. די היה בכך להרתיע אותי מללכת בדרך הזאת&quot;.{{הערה|שם.}} אמנם זו בדיוק הדרך שבחר ברויאר ללכת בה בסימון הגעיות הארוכות בכל מהדורותיו! וכך גם במהדורתנו מסומנות הגעיות כעת בעקביות ע&quot;פ כתי&quot;ל בלי תיקונים, אבל כאמור התקווה היא [[#סימון הגעיות במהדורתנו|לבצע בעתיד תיעוד ותצוגה של כמה שיטות במקביל, ולאפשר למשתמש לבחור ביניהם כרצונו]]. בינתיים נחכה לגואלים שיהיו מוכנים לבצע את השיטות השונות לטובת הכלל.{{הערה|לתיעוד מלא של נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בכל המקרא בתוך מהדורה דיגיטלית שימושית, ראו ב[http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].}}

{{קו תחתי|'''התלבטות קשה של המהדיר אבל לא של הקורא:'''}} לסיום חשוב להדגיש שכל ההתלבטות הרבה בעניין הגעיות היא בעיקר התלבטות מצדו של המהדיר, והרבה פחות מצדו של הקורא והלומד. ברויאר ציין בצדק במאמר זה שיש '''אלפי''' תיבות בתוך הכתר עצמו שבהן אין געיה, למרות שלפי הכללים והנטיות החזקות של כתב־היד הייתה אמורה להיות בהן געיה; וכן להיפך. ואותו דבר נכון על אחת כמה וכמה בכתבי־יד אחרים. עובדה זו מעלה שאלה קשה בשביל המהדיר, אבל לא בשביל הקורא. שהרי המהדיר חייב לפעול באופן עקבי ומתוך שקיפות, ו'''אסור''' לו לקבל החלטה שרירותית או בלתי-מתועדת באף תיבה. ואילו לקורא זה הרבה פחות חשוב אם הגעיה קיימת או חסרה בתיבה מסוימת, כי זו דרכן של געיות (אלא אם כן נשען הקורא לחלוטין על שיטת ריבוי הגעיות שבדפוסים). לכן הקורא יכול לבחור לעצמו כל מהדורה מדויקת של המקרא, ולהשתמש בה בביטחון ללא קשר לשיטת הגעיות שבה, ואף אם השיטה אינה מושלמת (כי אין שיטה מושלמת). רוב ההתלבטות שמדובר עליה בחטיבה זו על נושא הגעיות שמורה אם כן למהדיר ולא לקורא.

===געיה ימנית===

בעשרות מקומות בכתי&quot;ל נכתבת הגעיה בצד הימני של הסימן הניקוד במקום לשמאלו{{הערה|על מיקומה של כתיבת הגעיה ראו ייבין, יא.3, עמ' 90-91.}} (התופעה נפוצה במיוחד בחלק הראשון של ספר בראשית). אין בתופעה זו כל משמעות, אבל בהקלדת וסטמינסטר הקפידו בכל זאת להקליד געיה ימנית לפי כתי&quot;ל, בהתאם למטרתם להציג את נוסח כתב־היד בדיוק מלא. מובן מאליו שבמהדורתנו תופיע הגעיה בשמאלו של סימן הניקוד.{{הערה|ראוי לציין את העובדה הטכנית שגם אם לא היינו עושים שום דבר, תוכנת מדיה-ויקי מזיזה את הגעיה לצד שמאל בכל מקרה באופן אוטומטי. תופעה זו קשורה כנראה ליישום מדוייק של הגדרות ביוניקוד. באופן דומה, תוכנת מדיה-ויקי תמיד מזיזה את הנקודות של דגש, או של שי&quot;ן ימנית או שמאלית, '''לאחר''' הניקוד של האות, למרות שלפי ההגיון נקודות אלו צריכות לבוא לפני הניקוד. כתוצאה מכך, אם שמים את סמן העכבר לאחר האות ולוחצים על &quot;backspace&quot;, הנקודה תימחק ראשונה ורק לאחריה יימחק הניקוד שבאות. אמנם תו של הטעם יבוא אחרון (גם לאחר הנקודה).}} אבל בגלל שמגמתנו לתעד כמה שיותר במהדורתנו את השינויים שנעשו מהקלדת וסטמינסטר (במקומות שכתי&quot;א חסר), רשמנו בכל זאת בתיעוד הנוסח שהתיבה נכתבה &quot;בגעיה ימנית&quot; בכתי&quot;ל.

==מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות==

===הטעם התחתון והטעם העליון===
[[File:Aleppo Codex, The Ten Commandments in Deuteronomy.tif|thumb|left||250px|צילום של שני עמודים מפרשת &quot;ואתחנן&quot;, כולל עשרת הדברות, מהחלק החסר בכתר ארם צובה. בצילום אפשר לראות את הפסוקים החל מ&quot;גְּדֹלִ֧ים וַעֲצֻמִ֛ים מִמְּךָ֖ מִפָּנֶ֑יךָ&quot; ([[דברים ד לח]]) ועד &quot;אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥[ר]&quot; ([[דברים ו ג]]).]]
בעשרת הדברות שבספר שמות ([[פרשת יתרו/טעמים|פרשת יתרו]]) ובספר דברים ([[פרשת ואתחנן/טעמים|פרשת ואתחנן]]) אנחנו מוצאים שתי מערכות טעמים הכתובות ביחד בתוך רצף הפסוקים. כך מופיע בכתבי־היד בכל התקופות מאז בעלי המסורה, וכך היה מקובל גם בדפוסים עד הדור האחרון. את שתי המערכות כבר נהוג לכנות בשמות &quot;הטעם התחתון&quot; ו&quot;הטעם העליון&quot;:
*'''הטעם התחתון''' מבוסס על חלוקה של עשרת הדברות לפי מתכונת של פסוקים באורך רגיל, ובו יש לפעמים כמה פסוקים בתוך דיבר אחד ארוך, או לחלופין כמה דברות קצרים בתוך פסוק אחד. גם הטעמתם של הפסוקים היא בהתאם למתכונת זו של פסוקים באורך רגיל. בטעם התחתון שבכתבי־היד יש סה&quot;כ 12 פסוקים.
*'''הטעם העליון''' מבוסס על חלוקה לעשרה דברות, כאשר כל דיבר הוא &quot;פסוק&quot; אחד בדיוק, ולכן אנחנו מוצאים שבטעם העליון בכתבי־היד יש עשרה פסוקים בדיוק כמספר הדברות. אמנם חלק מה&quot;פסוקים&quot; האלה ארוכים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הארוכים), וחלק מהם קצרים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הקצרים). ואף הטעמתם של ה&quot;פסוקים&quot; החריגים היא בהתאם לאורכם החריג.

בהטעמה הכפולה שבכתבי־היד יש ניסיון כללי להקפיד על כך שאם וכאשר יש שני טעמים שונים הבאים זה אחר זה באות אחת (אחד לטעם התחתון ואחד לטעם העליון), שהטעם התחתון יהיה כתוב ראשון והטעם העליון אחריו.{{הערה|בכתי&quot;ש מכונה הטעם התחתון &quot;טעמא קדמא&quot;, ובו יש ציון מיוחד ועקבי בהערות המסורה הקטנה ל&quot;טעמא קדמא&quot; בראש כל פסוק בחמשת הדיברות הראשונים (כי רק בהם יש יותר מפסוק אחד בתוך &quot;דיבר&quot; אחד ולא בחמשת האחרונים), הן בשמות והן בדברים. ראו ברויאר, כתר, ב.10 (עמ' 59).}} הכלל הזה ברור ומובהק למרות מעידות אחדות של כתב־יד אחד מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר.{{הערה|אותן מעידות מתועדות בדפי העריכה של הפרקים הרלוונטיים ([[שמות כ/טעמים|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים|דברים ה']]). להצגה בהירה של הנתונים המלאים והסקת המסקנה מהם, ראו ברויאר, כתר, ב.18 (עמ' 58-59).}}

הטעם הראשון שהוא &quot;הטעם התחתון&quot;, המחלק כאמור את המקרא לפי מתכונת של פסוקים רגילים אף בעשרת הדברות, משקף את מסורת קריאתם בהטעמה של חכמי המקרא בטבריה. ואילו הטעם השני שהוא &quot;הטעם העליון&quot;, משקף את מסורת הקריאה הבבלית, המגדירה את עשרת הדברות לפי '''המסורת המדרשית שהייתה בידם'''. על דרשתו של רבי שמלאי המובאת בגמרא {{מקור|מכות כד א|מכות כ&quot;ד ע&quot;א}} נאמר בתלמוד הבבלי:
:'''&quot;אנכי&quot; ו&quot;לא יהיה לך&quot; מפי הגבורה שמענום.'''
לפי מסורת זו יוצא שהדיבר הראשון מתחיל ב&quot;אנכי&quot; ואילו הדיבר השני מתחיל ב&quot;לא יהיה לך&quot;, ואכן כך הוא בטעם העליון שבכתבי־היד. ולכן '''הדיבר הראשון''' בטעם העליון (שאינו &quot;פסוק&quot; במתכונת הרגילה) הוא באמירה הישירה והחיובית: &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;. ואילו '''הדיבר השני''' כולל את כל האמירות של &quot;לאו&quot; ביחד: &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י, לֹ֣א תַֽעֲשֶׂה־לְךָ֣ פֶ֣סֶל ׀ וְכׇל־תְּמוּנָ֡ה... לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣ה לָהֶם֮ וְלֹ֣א תָעׇבְדֵם֒...לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;. ברור שגם דיבר ארוך זה אינו &quot;פסוק&quot; אחד לפי המתכונת הרגילה.

יש לשים לב שמסורת זו לחלוקתם של שני הדברות הראשונים לא הייתה נחלתם של חכמי בבל בלבד, כי היא עולה באופן ברור גם מהתרגום הירושלמי המדרשי (&quot;יונתן&quot;), המגדיר במפורש את גבולותיהם של שני הדברות הראשונים: &quot;אנכי ה' אלהיך&quot; הוא &quot;דבירא קדמאה&quot;, ואילו &quot;לא תעשה לך&quot; הוא &quot;דבירא תנינא&quot;.{{הערה|גם בחלוקת הפסוקים המשתקפת בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, נקראים עשרת הדברות כך: מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון דווקא.}} מסורת זו של קריאה הייתה קיימת אם כן לא רק בבבל אלא גם גם בארץ ישראל. לכן בכתיבת &quot;הטעם העליון&quot;, נתנו חכמי המסורה ביטוי למסורת שהייתה גם במקומם אע&quot;פ שלא זו הייתה מסורת הקריאה וההטעמה המקובלת בידיהם.

בניגוד לחלוקה זו, בטעם התחתון הפסוק הראשון הוא כך: &quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot;, כאשר שני חלקי הפסוק הם בדרך הניגוד במישור של הנאמנות האישית כלפי ה'. ואילו שאר העניין מבטא את האיסורים המעשיים ואת האזהרות הנובעים מתוך אותה נאמנות (והם מהווים שלושה פסוקים נוספים במתכונת הרגילה). חלוקה זו של הפסוקים קרובה יותר לפשוטו של מקרא.

חכמי המקרא הטברנים שילבו, אם כן, את מסורת הקריאה המקומית שלהם ביחד עם מסורת קריאה נוספת, כל אחת לפי הטעמתה, וכך נוצרה על ידם מערכת ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. שילוב מיוחד זה מתבטא גם ברשימות סכומי הפסוקים בכתבי־היד הטברנים: סכומי הפסוקים לפרשות השבוע בספרים שמות ודברים הם לפי הטעם העליון ומסורת הקריאה הבבלית (החלוקה לפרשות השבוע היא כידוע מנהג בבלי במקורה). ואילו סכומי הפסוקים לספרים שמות ודברים בשלמותם הם לפי הטעם התחתון ומסורת הקריאה של ארץ ישראל.{{הערה|לכן סכום הפסוקים הכולל בספרים שמות ודברים קטן (בשני פסוקים) מאשר הסכום הכולל של הפסוקים בפרשות השבוע. ראו ברויאר, כתר, ב.20 (עמ' 60).}}

===השיבוש שחל בדפוסים===

בדפוסים המוכרים עד לדור האחרון, האמירה &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;, שהוא ה'''דיבר''' הראשון בטעם ה'''עליון''' שבכתבי־היד, הפך להיות ה'''פסוק''' הראשון בטעם התחתון, וכן האמירה &quot;לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot; מהווה פסוק '''שני''' בטעם התחתון. ואילו בטעם העליון כל הפרשה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&quot; ועד &quot;לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;) נקראת כפסוק '''אחד''' ולא שניים! יוצא אם כן שבטעם התחתון שבדפוסים יש סה&quot;כ '''13''' פסוקים ולא רק '''12''' (בגלל חלוקת הפסוק &quot;אנכי... על פני&quot; לשניים). ואילו בטעם העליון שבדפוסים יש רק '''9''' &quot;פסוקים&quot; לעשרת הדברות!

הרב מרדכי ברויאר כבר דן באריכות ובאופן משכנע בהשתלשלות הנוסחים בעשרת הדברות מכתבי־היד ועד לדפוסים האחרונים. פרטי ההסבר שלו אינם מענייננו כאן, והרוצה לדעתם יראה בספרו.{{הערה|ראו ברויאר, כתר, ב.15-22 (עמ' 56-66).}} כדאי להזכיר רק את '''משמעות''' הדברים בטעם העליון שבדפוסים לפי הצעתו: קריאת הפרשה הראשונה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ...&quot; עד &quot;...וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;), כאילו שהיא מהווה &quot;פסוק&quot; או &quot;דיבר&quot; אחד, באה ללמדנו שהדברות שנאמרו &quot;מפי הגבורה&quot; נחשבים ל&quot;דיבור אחד&quot;.{{הערה|ראו שם עמ' 63 הערה 1 פסוק על דברי החזקוני.}}

===עשרת הדברות במהדורתנו===

'''נספחים של טבלאות להשוואה:''' במהדורתנו הבאנו ברצף הפסוקים את שתי מערכות הטעמים המשולבות ביחד, כנהוג בכתבי־היד ובדפוסים מדורי דורות. אמנם בסוף כל הדפים השייכים לעשרת הדברות (דף הפרק, דף הפרשה, ודף הספר המלא) מופיע נספח מיוחד שיש בו הבחנה בהירה בין הטעם התחתון והטעם העליון ע&quot;י הצגתם זה מול זה בתוך טבלה.{{הערה|מבחינה טכנית, הבסיס לטבלאות המופיעות בנספחים שבכל הדפים הרלוונטיים נמצא בדף '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים]]'''. בגליון הנתונים בגוגל-דוקס, שעליו מבוסס כל הטקסט של המקרא, הנספחים הללו נמצאים בשורה אחת נוספת לאחר הספרים שמות ודברים.}} באותם נספחים יש גם השוואה נוספת בין עשרת הדברות שבספר שמות לבין עשרת הדברות שבספר דברים, כלומר: טבלה אחת להשוואת הטעם התחתון בשני הספרים, וטבלה שנייה להשוואת הטעם העליון בשני הספרים. הקישור בין רצף הפסוקים (שבהם שתי המערכות משולבות ביחד) לבין הנספחים (שבהם מבחינים בין שתי המערכות בעזרת טבלה) מתבצע ע&quot;י לחיצה על הסימן הזה: &quot;'''↓↑'''&quot; (שמופיע מיד בתחילת העשרת הדברות בתוך רצף הפסוקים). לחיצה זו מביאה את הקורא אל הטבלאות הבאות:{{הערה|כל הטבלאות מבוססות על המקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}}
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|עשרת הדברות בספר שמות]]'''
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|עשרת הדברות בספר דברים]]'''

'''גירסת כתבי־היד מול הדפוסים:''' לגבי [[#השיבוש שחל בדפוסים|ההבדל בין נוסח כתבי־היד לנוסח הדפוסים]], הגירסה העיקרית במהדורתנו תהיה כמובן נוסח כתבי־היד. נוסח זה בלבד יופיע בתוך רצף הפסוקים (בהטעמה הכפולה). אמנם בנספחים, לאחר טבלאות השוואה המבוססות על נוסח כתבי־היד, יופיעו לתועלת הקורא גם טבלאות המבוססות על נוסח הדפוסים. תהיה שם אף השוואה ישירה בין נוסח כתבי־היד לבין נוסח הדפוסים כדי להבהיר את ההבדלים החשובים ביניהם.

===רשימת הדפים לעשרת הדברות===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|טבלה לדפים של עשרת הדברות}}

===ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות===

יש מבוכה רבה בדפוסים של התנ&quot;ך לגבי ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות. האם לציין מספר פסוק עבור כל פסוק בטעם התחתון? או בטעם העליון? או אולי עבור כל התחלה של פסוק חדש בשניהם כאחד? והמבוכה רבה עוד יותר בגלל [[#השיבוש שחל בדפוסים|השיבוש שחל בדפוסים]]: בכתבי־היד הטברנים יש רק 12 פסוקים בטעם התחתון, ואילו בדפוסים המקובלים יש 13.

ברוב הדפוסים מדפיסים, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], מערכת טעמים כפולה בעשרת הדברות, כלומר הטעם התחתון והטעם העליון ביחד. אבל מספרי הפסוקים שבהם רשומים לפי הפסוקים של הטעם התחתון דווקא, וכך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''13''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות פרק כ',2-14; דברים פרק ה',6-18). כך מופיע גם בדפוס קורן, שבו הדפיסו בפנים ברצף הטקסט את הטעמים של הטעם התחתון בלבד, והמספרים שבו הם בהתאם לכך (שמות כ,ב-יד; דברים ה,ו-יח).

יש גם דפוסים (כגון לטריס ו-BHS) שבהם נותנים מספר של פסוק חדש לאחר '''כל''' סימן של סוף פסוק, בין אם הוא שייך לטעם התחתון ובין אם הוא שייך לטעם העליון. כלומר: יש בהם מספר עצמאי ל&quot;לא יהיה לך&quot;, וכן מספר עצמאי ל&quot;לא תנאף&quot; ו&quot;לא תגנב&quot; ו&quot;לא תענה&quot;. כך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''16''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות כ,2-17; דברים ה,6-21).

אבל בנוסח כתבי־היד יש, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], 12 פסוקים בלבד בטעם התחתון, כי המלים &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; הן סופו של הפסוק הראשון. לכן ברוב המהדורות החדשות יחסית כגון דותן וברויאר ומג&quot;ה, המבוססות באופן ישיר על נוסח כתבי־היד הטברנים, יש מספרים ל-'''12''' פסוקים בלבד בעשרת הדברות (שמות כ,ב-יג; דברים ה,ו-יז). אמנם במקראות גדולות הכתר, שאף הוא מבוסס לגמרי על נוסח כתבי־היד, יש מספרים ל-13 פסוקים בעשרת הדברות (כי גם &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; מקבל בו מספר של פסוק). נראה שבמקראות גדולות הכתר ויתרו קצת על העקביות (מספר לכל פסוק בטעם התחתון בלבד) כדי לשמור על המספרים מהדפוסים הישנים וכך למנוע בלבול.

המהדורות הדיגיטליות האחרות באינטרנט מבוססות אף הן על נוסח כתבי־היד. במהדורת ממון ממרא יש [http://mechon-mamre.org/c/ct/c0220.htm מספרים ל-12 פסוקים בעשרת הדברות], בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד ובעקבות מהדורת ברויאר. ואילו ב-WLC יש [http://tanach.us/Tanach.xml?Ex20:1-20:26 מספרים ל-16 פסוקים], כלומר מספר עצמאי לאחר כל סימן של סוף פסוק בכתבי־היד, בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד.

מספרי הפסוקים במהודרתנו יהיו בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד, בדומה למהדורות דותן, ברויאר, וממכון ממרא. לכן בשני הפרקים שבהם נמצאים עשרת הדברות ([[שמות כ/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|דברים ה']]), המספרים יהיו שונים מדפוס קורן ומכל הדפוסים הישנים.

===פסוק מעשה ראובן===

[[קובץ:Damascus Codex (Torah) 1Genesis.djvu|thumb|פסוק מעשה ראובן בכתי&quot;ש (ובו ציון ל&quot;טעמא קדמא&quot;)|page=61]]

חוץ מעשרת הדברות, יש עוד פסוק אחד במקרא שבו אנחנו מוצאים מערכת טעמים כפולה. מדובר על הפסוק של מעשה ראובן ב[[פרשת וישלח/טעמים|פרשת וישלח]] ([[בראשית לה כב|בראשית לה,כב]]):{{הערה|סעיף זה מבוסס על ברויאר, כתר, נספח ב: שתי ההטעמות של מעשה ראובן (עמ' 289-292).}}
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ {{נוסח|רְאוּבֵ{{שני טעמים באות אחת|֗|֔}}ן|=ש ומ&quot;ש (רביע וזקף קטן)|ל=רְאוּבֵ{{שנין טעמים באות אחת|֔|֗}}ן (זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים)|ברויאר היה בספק אם הרביע קיים בכתי&quot;ל, אבל מעיון בכתב־היד מתברר שכן (וכך קבע גם דותן).}} וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ{{שני טעמים באות אחת|֑|ֽ}}ל{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

(א) לפי מערכת הטעמים הנכתבת שנייה בכתבי־היד, המסתיימת בסילוק (סוף פסוק), יחידה זו היא פסוק עצמאי, ואין לו קשר ישיר לפסוק הבא (שמופיע לאחר רווח של פרשה פתוחה):
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב אֶת־בִּלְהָ֖ה פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
(ב) ואילו לפי מערכת הטעמים הנכתבת ראשונה בכתבי־היד, ומסתיימת באתנחתא, הפסוק של מעשה ראובן ממשיך אף לאחר הרווח של הפרשה הפתוחה:
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֗ן וַיִּשְׁכַּב֙ אֶת־בִּלְהָה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

השיטה האחרונה מחברת את שני הפסוקים מלפני הרווח של הפרשה ולאחריה בעקבות האמירה המדרשית שכל בני יעקב &quot;שקולים כאחד&quot;, כולל ראובן ולמרות מעשהו ([[שבת נה ב|שבת נ&quot;ה ע&quot;ב]]):

:אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: &quot;ויהיו בני יעקב שנים עשר&quot; – מלמד שכולן שקולים כאחת. אלא מה אני מקיים &quot;וישכב את בלהה פילגש אביו&quot;? מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה.

ברור שהשיטה הראשונה (א) היא זו שמחלקת את עניין לפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם התחתון&quot; בעשרת הדברות. ואילו בשיטה השנייה (ב) יש הטעמה לפסוק אחד שכולל בתוכו שני פסוקים לפי המתכונת הרגילה, ובניגוד לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם העליון&quot; בעשרת הדברות. אמנם יש ייחוד בהטעמה הכפולה בפסוק מעשה ראובן, כי בו ההטעמה המדרשית (ב) נכתבת '''ראשונה''' וההטעמה ה&quot;רגילה&quot; (א) נכתבת '''שנייה'''. וזה ההיפך מעשרת הדברות, שבהם &quot;הטעם התחתון&quot; נכתב ראשון ו&quot;הטעם העליון&quot; לאחריו.

יש עדות נאמנה ומובהקת שהשיטה הראשונה (א) היא אכן המקבילה לטעם התחתון בעשרת הדברות, למרות שהיא כתובה אחרונה בפסוק מעשה ראובן. מדובר על הערת מסורה מיוחדת במסורה הקטנה בכתי&quot;ש: 
:{{מ:טעמי המקרא|16}}&quot;זה הפסוק יש לו שני טעמים טעמ' קדמ{{צבע גופן|אפור|' וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ ראו}}ב֔{{צבע גופן|אפור|ן}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}כַ֕{{צבע גופן|אפור|ב}} {{צבע גופן|אפור|את־בל}}הָ֖ה {{צבע גופן|אפור|פי}}לֶ֣{{צבע גופן|אפור|גש}} {{צבע גופן|אפור|א}}בִ֑{{צבע גופן|אפור|יו}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}מ֖{{צבע גופן|אפור|ע}} {{צבע גופן|אפור|ישר}}אֵֽל׃&quot;{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

כלומר, המסורה בכתי&quot;ש מקפידה לציין במפורש את הטעמים השייכים לשיטה הראשונה (א) בשם &quot;טעמא קדמא&quot;. ובעשרת הדברות בכתי&quot;ש היא עושה בדיוק אותו הדבר '''לטעם התחתון דווקא'''. הרי לנו עדות מפורשת ששתיהן שייכות לאותה מסורת של הטעמה (וגם ההגיון מורה כך), למרות ששתי השיטות כתובות בסדר הפוך בפסוק שלנו.

לגבי עשרת הדברות [[#הטעם התחתון והטעם העליון|ראינו]] שסכומי הפסוקים '''לפרשות''' הם לפי קריאת הטעם העליון שהייתה נהוגה בבבל (10 פסוקים בעשרת הדברות), ואילו סכומי הפסוקים '''לספרים''' המלאים הם לפי קריאת הטעם התחתון שהייתה נהוגה בארץ ישראל (12 פסוקים בעשרת הדברות), כולל אצל בעלי המסורה הטברנים. אבל לגבי סכומי הפסוקים בפרשת וישלח ולספר בראשית כולו הסכומים זהים, כלומר אין בהם הפרש של פסוק אחד בגלל החיבור או אי-החיבור של פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו. אצל שניהם מדובר על שני פסוקים, ועובדה זו דורשת הסבר.

הרב מרדכי ברויאר הציע שסכומי הפסוקים לפרשות ולספרים אכן מציגים את מנהגי הקריאה הקדומים של בבל וארץ ישראל, כאשר שניהם כאחד נהגו שלא לחבר את פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו, אלא לקרוא במתכונת של פסוקים רגילים בהתאם לפשוטו של מקרא (כלומר בשיטה המקבילה לטעם התחתון). &quot;טעמא קדמא&quot; הוא אם כן מנהג הקריאה מקדמת דנא. אבל נראה שבעלי המסורה הטברנים עצמם לא נהגו כמנהג ארץ ישראל הקדום, אלא דווקא נהגו לחבר את שני הפסוקים בקריאתם ולחבר אותם לפסוק אחד בהטעמה, באופן שמביע את כבודו של ראובן בהתאם למדרש ולתרגומי ארץ ישראל.{{הערה|'''בתרגום הירושלמי (&quot;יונתן&quot;):''' &quot;והוה כד שרא ישראל בארעא ההוא, ואזל ראובן ובלבל ית מצעא דבלהה פלקתיה דאבוי, דהוה מסדרא כל קביל מצעא דלאה אמי, '''ואתחשיב עילוי כאלו שימש עמה'''. ושמע ישראל ובאיש ליה, ואמר: ווי דלמא נפק מיני פיסולא, היכמא דנפק מן אברהם ישמעאל, ומן אבא נפק עשו? מתיבא רוחא דקודשא, וכן אמר ליה: '''לא תדחל דכלהון צדיקין ולית בהון פיסולא, דמבתר דאתיליד בנימין הוו בני יעקב תריסר'''.&quot; הפרשנות המדרשית הזאת משתקפת לא רק בתרגומים הירושלמים אלא אף בחלוקת הפסוקים בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, שבהם לא רק עשרת הדברות נקראים מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון, אלא גם פסוק מעשה ראובן נקרא כך (אמנם כך הוא החלוקה של מקרא ותרגום בכתבי־היד, אבל בפועל לא מתרגמים כלל את מעשה ראובן בציבור אלא רק את המלים &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot; בלבד, בהתאם ל[[משנה מגילה ד י|דברי המשנה]] ש&quot;מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם&quot;.).&lt;br&gt;דברי המדרש מסוכמים יפה בפירוש רש&quot;י: '''ויהיו בני יעקב שנים עשר''' – מתחיל לעניין ראשון, משנולד בנימן נשלמה המיטה, ומעתה ראויין להימנות ומנאן. '''ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולם שוים, וכולן צדיקים, שלא חטא ראובן.'''}} ולכן הקדימו הנקדנים/מסרנים את טעמי &quot;הטעם העליון&quot; בפסוק מעשה ראובן, כי זה היה מנהג קריאתם בפועל, אבל הם גם שמרו על המנהג המשותף למנהג ארץ ישראל הקדום ולמנהג בבל (המשתקף כאמור בסכומי הפסוקים) וכתבו את &quot;הטעם התחתון&quot; לאחריו.

לפי הרב מרדכי ברויאר, יוצא מזה שמנהג ארץ ישראל הקדום היה לקרוא את פסוק מעשה ראובן לפי מתכונת רגילה של פסוקים, בדומה לטעם התחתון בעשרת הדברות, וכך היה גם מנהג בבל לגבי פסוק מעשה ראובן. ואילו בעשרת הדברות לא היה להם מנהג משותף, כי בארץ ישראל קראו בטעם התחתון ובבבל קראו בטעם העליון.

יוצא גם שמנהג הקריאה המשתקף בתרגומים של ארץ ישראל שייך תמיד לטעם העליון, כלומר שלפי התרגומים לא מחלקים את הפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, אלא מחלקים אותם לפסוקים ארוכים מאוד וקצרים מאוד בהתאם להבנה מדרשית. דבר זה נכון הן לגבי פסוק מעשה ראובן בבראשית, והן לגבי עשרת הדברות בשמות ובדברים. לפי זה מייצגים התרגומים של ארץ ישראל מסורת קריאה שונה מזו של בעלי המסורה הטברנים בעשרת הדברות: לפי התרגומים קוראים את עשרת הדברות בטעם העליון, ולפי בעלי המסורה קוראים אותם בטעם התחתון. אבל לגבי פסוק מעשה ראובן המנהג משותף: קוראים אותו בטעם העליון, הן לפי התרגומים והן לפי בעלי המסורה הטברנים.

ואולי ייתכן שניתן להציע הסבר נוסף לזה של הרב ברויאר. אמנם נראה ברור לגמרי שבעשרת הדברות, הקדימו בעלי המסורה הטברנים בכוונה את הטעמים של מסורת הקריאה שלהם עצמם לטעמים של המסורת האחרת. אבל בפסוק מעשה ראובן מדובר על אותיות מעטות שנכתבים בהן שני טעמים זה אחר זה, כאשר הכי בולטת והחשובה ביותר היא האות אל&quot;ף בתיבה &quot;ישראל&quot;, שבה נכתבים אתנחתא וסילוק ביחד. טעם האתנחתא הזה עומד מיד לפני רווח של פרשה פתוחה כדי לחבר בין שני הפסוקים (למרות הרווח ובניגוד לפשוטו של מקרא), ושאר הטעמים המתאימיםם לו באים רק בעקבותיו. בניגוד לטעם העליון בעשרת הדברות, שבא כדי '''להבליט''' את כל אחד מהדברות וכך לפארו, ההטעמה המקבילה בפסוק מעשה ראובן קיימת אך ורק כדי '''להצניע''' את המעשה ע&quot;י חיבורו לפסוק הבא.

ואם כן אולי היה ראוי במקרה כזה להקדים את האתנחתא לסילוק, כי כך ניתן להדגיש דווקא את האתנחתא, ואת החיבור בין הפסוקים למרות הרווח, וכך להצניע את מעשה ראובן. כלומר: אולי גם במעשה ראובן ייצג הטעם התחתון את מסורת קריאתם של בעלי המסורה הטברנים, אבל מתוך כבוד לעצם העניין המובע במסורת האחרת הקדימו לכתוב אותה ראשונה (ולא בגלל שהיא הייתה מנהגם בפועל). הערות המסורה המפורטות בכתי&quot;ש לגבי &quot;טעמא קדמא&quot; באות אם כן למנוע טעויות, ע&quot;י ציון מדויק למנהגו של המסרן עצמו, כדי שהקורא לא יטעה בגלל '''הסדר''' של הטעמים בפסוק מעשה ראובן או בגלל '''המורכבות''' של ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות.

'''במהדורתנו:''' מכיוון שמדובר בסך הכל על פסוק אחד בלבד, ועוד שמערכת הטעמים הכפולה במעשה ראובן נובעת דווקא מהרצון להצניע את העניין, לכן לא נקדיש לו נספח מיוחד בדף עצמאי. במקום זה נסתפק בטבלה קצרה בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]'''.{{הערה|הטבלה המובאת בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]''' מועתקת מהמקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|כאן]]'''.}} הנוסח של ההטעמה הכפולה יישאר בתוך הרצף של הפרשה יחד עם הקישור הישיר בסימן המיוחד ('''&quot;↓↑&quot;''').

'''מספרי הפסוקים:''' כבר ראינו [[#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|לעיל]] שיש חוסר עקביות בין הדפוסים השונים לגבי ציון מספרי הפסוקים בשמות פרק כ' ובדברים פרק ה' בגלל ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. אך בעיה זו אינה קיימת לגבי מעשה ראובן, כי משום מה '''בכל''' הדפוסים מציינים את הכל (כולל &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot;) במספר של פסוק אחד (דהיינו פרק ל&quot;ה פסוק כ&quot;ב). ולכן כך נעשה גם במהדורתנו.

==סדרי הקריאה בתורה==

===חלוקת הסדרים בתורה===

חלוקת הסדרים בתורה היא חלוקה עניינית לרוב, המשקפת את מחזור הקריאה התלת־שנתי שהיה נהוגה בארץ ישראל. במהדורתנו שילבנו את חלוקת הסדרים לפי שתי שיטות מקבילות:
*סימנו את חלוקתה של התורה ל-154 סדרים המקובלת בדפוסים והמוכרת, כולל המרכיב של המספר הרצוף לכל סדר וסדר  מתחילת כל ספר (המספרים מצויינים באותיות עבריות כמו שמוכר היטב מדפוס קורן).{{הערה|למספרים הרצופים באותיות עבריות (בנוסף לציון האות &quot;ס&quot; בשוליים) יש בסיס כבר בכתבי־היד הקרובים לכתר והמאוחרים יותר, אמנם אין בהם ביצוע מלא תמיד.}}
*סימנו את חלוקת הסדרים על פי שני מקורות עתיקים המתעדים את נוסח המסורה הטברנית: רשימת הסדרים ב'''ספר החילופים''' למישאל בן עוזיאל{{הערה|1=מהדורת אליעזר ליפשיץ (ירושלים: מאגנס, תשכ&quot;ה; טקסט מלא ב-PDF ניתן להוריד [http://www.hum.huji.ac.il/units.php?cat=5040&amp;incat=4972 באתר האוניברסיטה העברית]). הרב ברויאר כבר סימן את הסדרים במהדורותיו על פי רשימה זו. ספר החילופים מתעד רשימה של הבדלים (זעירים) בנוסח המקרא בין שיטת בן אשר לבין שיטת בן נפתלי (וגם מספר הסכמות בין שתי השיטות). כך מאפשרות רשימת החילופים וההסכמות קיטלוג של כתבי־יד לפי קרבתם לשיטת בן-אשר, וזהו עיקר חשיבותן במחקר בימינו: ספר החילופים מאשר את חשיבותו של כתר ארם צובה כמייצג נאמן ומדוייק לשיטת בן-אשר, וגם מאפשר את שחזור נוסחו של בן-אשר במקומות מסויימים החסרים בכתר. אמנם בנוסף לרשימת החילופים עצמה, יש בספר החילופים גם תיעוד קפדני לראשי הסדרים במקרא (בתחילת הדיון על כל פרשה בתורה וכל ספר בנביאים וכתובים).}} ו[https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up רשימת הסדרים בכתי&quot;ל] (בנוסף לסימון ראשי הסדרים שבגוף התורה עצמה באותו כתב־יד). שני המקורות העתיקים האלה כמעט זהים אחד לשני בחלוקת הסדרים,{{הערה|יצוין שספר החילופים וכתי&quot;ל גם זהים לסימון הסדרים הקיים בסוף ספר דברים בכתר ארם צובה. שלושת המקורות ביחד עוד זהים בכך שפרשת &quot;נִצבים&quot; כוללת בתוכה גם את פרשת &quot;וילך&quot; (והן נחשבות לפרשה אחת ביחד).}} והם מדווחים על כ-167 סדרים בתורה.{{הערה|בשני המקורות העתיקים מדווח על סך של קס&quot;ז (167) סדרים בדיוק בחמישה חומשי תורה. אמנם רק ברשימה שבכתי&quot;ל יש באמת קס&quot;ז סדרים, ואילו בספר החילופים, למרות המספר המובא בסוף, נזכרים 168 ראשי סדרים. הסדר הנוסף מתחיל לקראת סוף פרשת וירא (&quot;וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר&quot;, [[בראשית כב כ]]); סדר זה חסר לגמרי בכתי&quot;ל בסימון הפנימי וברשימה (וגם בחלוקה המקובלת), וזה ההבדל היחיד בין ראשי הסדרים שבשני המקורות.}}

לגבי השיטות השונות בסימון הסדרים (ובמיוחד בין החלוקה המקובלת לבין החלוקה ל-167 סדרים), יש אומרים שאין כאן מחלוקת אלא שהסדרים הנוספים בתורה שבספר החילופים ובכתי&quot;ל משקפים תת־חלוקה אפשרית בתוך הסדרים המקובלים. ויש אומרים שחלוקת הקריאה למחזור התלת־שנתי לא הגיעה לידי שיטה מובהקת של חובה, והיו מנהגים שונים כיצד לחלק את הקריאה בדרכים שונות.

ציונם של ראשי הסדרים הנוספים בספר החילופים ובכתי&quot;ל ישולב בתוך המספרים הרצופים של החלוקה המקובלת. לדוגמה: יש סדר שמתחיל בתחילת פרשת &quot;וָאֶתְחַנַּן&quot; (דברים ג כג), והוא הסדר הרביעי בספר (&quot;ד&quot; במספרים הרצופים) לפי החלוקה המקובלת של 154 סדרים בתורה. מאוחר יותר יש ציון של תחילת סדר במקורות העתיקים  בפסוק &quot;כִּי־תוֹלִיד בָּנִים&quot; (ד כה), וסדר זה אינו קיים בחלוקה המקובלת. הוא יסומן אם כן לפי המספר הרצוף &quot;ד*&quot;. להלן רשימה של כל הפרשות שבהן יש סדר נוסף על החלוקה המקובלת (קנ&quot;ד סדרים):
*בספר בראשית (בנוסף על מ&quot;ג סדרים): וירא=(יט*),{{הערה|אין כאן סדר בכתי&quot;ל (ברשימה ובגוף התורה) אבל יש סדר בספר החילופים, ובגלל הסדר הנוסף מגיע מספר הסדרים בספר החילופים ל-46 בספר בראשית ול-168 בתורה כולה (למרות הסך המובא בסוף של קס&quot;ז סדרים). יצויין שסדר זה קיים גם בתוך המספרים הרצופים שבכתי&quot;ש (כ'), אמנם שם הוא מתחיל בתחילת פרשת &quot;חיי שרה&quot; ולא בבראשית כב,ב; ובכלל יש הבדלים רבים בין סימון הסדרים בכתי&quot;ש לבין המסורת של קס&quot;ז סדרים בתורה (בכתי&quot;ש לדוגמה יש מ&quot;ב סדרים סה&quot;כ בספר בראשית).}} וישב=לה*, ויחי=מג*.
*בספר שמות (בנוסף על כ&quot;ט סדרים): שמות=א*,{{הערה|כאן חסר סימון הסדר בגוף כתי&quot;ל, אבל הוא קיים ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל (וגם דותן השלים אותו ע&quot;פ הרשימה).}} משפטים=יז*, כי-תשא=כה*, ויקהל=כו*.
*בספר ויקרא (בנוסף על כ&quot;ג סדרים): ויקרא=ב*, אמֹר=יט*.
*בספר במדבר (בנוסף על ל&quot;ב סדרים): נשֹא=ה*.
*בספר דברים (בנוסף על כ&quot;ז סדרים): ואתחנן=ד*, ראה=יא*, שֹפטים=טו*,{{הערה|יש לסמן עוד מקום בפרשת שֹפטים בכתי&quot;ל, דהיינו [[דברים כ א]], בו מסומן סדר נוסף בכתב היד (לכאורה &quot;טו**&quot;). אבל סימון זה כנראה בטעות הוא, שהרי אינו מובא ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל עצמו וגם לא בספר החילופים (דותן ציין אותו כטעות {ס}). במהדורתנו לא תייגנו אותו ב[[תבנית:מ:סדר]] אבל הערנו עליו בהערת נוסח.}} כי־תצא=טז*.

יש גם שני מקומות שבהם תחילת הסדר שונה במקצת בחלוקה המקובלת ובמקורות העתיקים:
*בפרשת אמֹר מתחיל סדר [יט] בויקרא כג,ט (&quot;כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ&quot;) במקורות העתיקים, אבל בחלוקה המקובלת מתחיל הסדר (יט) בויקרא כג,טו (&quot;וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙&quot;), הפרש קל של 6 פסוקים שהם פרשה אחת.
*בסוף פרשת קֹרח מתחיל סדר (יז) בבמדבר יח,כה (&quot;וְאֶל־הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר&quot;), אבל במקורות העתיקים מתחיל הסדר [יז] בתחילת פרשת &quot;זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה&quot; (במדבר יט,א), הפרש קל של 8 פסוקים שהם פרשה אחת.

למידע על חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים|כאן]]'''.

===החלוקה לפרשות השבוע===

[[מקרא על פי המסורה/תורה|התורה מחולקת במהדורתנו]] לפי יחידות של &quot;פרשת השבוע&quot;. חלוקה זו משקפת את המנהג המקובל כבר אלף שנה של מחזור לקריאת התורה בשנה אחת (מקור המנהג הוא [[:W:פרשת השבוע#מקור המנהג בעדות ישראל|בבלי]]). בתחילת כל יחידה של &quot;פרשת השבוע&quot; יש גם תמונות וקישורים לעמודים המתאימים לדף הראשון של אותה פרשה (צילומים של כתבי־היד החשובים ושל ספרי תורה הכתובים על קלף).

ראוי לציין שבכתבי־היד הטברנים וברשימות המסורה שבהן (וכן ב&quot;ספר החילופים&quot;) אין פרשה חדשה שמתחילה בפסוק [[פרשת וילך/טעמים#פרשת וילך (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|&quot;וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה&quot; (דברים לא,א)]], ויחידה זו הייתה נחשבת אם כן לחלק האחרון של [[פרשת ניצבים/טעמים#פרשת ניצבים (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|פרשת &quot;נִצבים&quot;]] (שהיו בה 70 פסוקים סה&quot;כ).{{הערה|עניין זה צויין גם בתיעוד הנוסח (בדף העריכה בתחילת פרשת &quot;וילך&quot; ([[דברים לא/טעמים|פרק ל&quot;א]]).}}

===החלוקה לעולים בתורה===

פרשות השבוע מחולקות במהדורתנו בהתאם לקריאה עבור שבעה עולים לתורה בשבת (ומפטיר). חלוקה זו יציבה לרוב מאז המאה הי&quot;ח.{{הערה|למידע היסטורי על החלוקה לעולים בתורה, ראו את [https://jewish-faculty.biu.ac.il/files/jewish-faculty/shared/JSIJ4/stulberg.pdf מאמרו] של אפרים סטולברג, &quot;תורה שבעל פה האחרונה: חלוקת התורה לעליות&quot; ב-JSIJ גליון 8 (2009).}} היא נעשתה כאן לפי החלוקה המקובלת בדפוסים הנפוצים של המקראות הגדולות (השתמשנו במקראות גדולות לתורה ב[[:COMMONS:Category:MG1859-Vienna-Torah|מהדורתו של שלמה נעטטער]] [ווין תרי&quot;ט]), והמשתקפת היטב בדפוס קורן.{{הערה|במקרים של אי־התאמה הכרענו לפי [https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Tikkun-Koreim-HB50656.pdf תיקון הקוראים הזה]. בעתיד ראוי שיהיה סימון לפי שיטות נוספות של חלוקת הפרשה לעולים, ובמיוחד מנהג תימן, וכן להוסיף אפשרות למשתמש לבחור את שיטת הסימון הרצויה לו.}} לשבתות שקוראים בהן שתי פרשות מחוברות, הקריאה לכל אחד משבעת העולים צוין כנהוג בתוך סוגריים לאחר החלוקה לעולים של הפרשה היחידה, כגון: &quot;חמישי (שלישי)&quot;.

החלוקה במהדורתנו לשלושה עולים במשך השבוע (מנחה בשבת, שני וחמישי) מבוססת על '''סדר עבודת ישראל''' לר' יצחק (זליגמן) בער, רעדעלהיים תרכ&quot;ח, מתוך מהדורת צילום של הוצאת שוקן תרצ&quot;ז.{{הערה|ראו שם עמ' 451-494, &quot;סדר הפרשיות למנחה בשבת ולשני וחמישי לתעניות ולחה&quot;מ וחנוכה ופורים&quot;. חטיבת הקריאה הזאת צולמה בתוך '''סדור רנת ישראל''', מהדורה שניה (הוצאת מורשת: ירושלים תשל&quot;ד), עמ' 447-485. מהדורת צילום אחר של &quot;סדר עבודת ישראל&quot; לזליגמן בער נמצאת '''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-1.pdf|כאן]]''' ו'''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-2.pdf|כאן]]'''.}} הציון לתחילת הקריאה ל&quot;לוי&quot; ול&quot;ישראל&quot; מופיע בסוגריים מרובעים, וסוף הקריאה ל&quot;ישראל&quot; הוא בדרך כלל לפני עליית &quot;שני&quot; בשבת.{{הערה|במקומות חריגים שבהם עליית &quot;ראשון&quot; ארוכה ולא נהוג שישראל ביום חול יקרא עד סופה (בפרשות &quot;בראשית&quot;, &quot;כי תשא&quot;, &quot;נשא&quot;), צוין &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; בסוף הקריאה לעולה השלישי. וכן במקומות שנהוג להמשיך לקרוא אחרי סוף עליית &quot;שני&quot;, צוין בסוף העלייה השלישית &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; (בפרשות &quot;בחקתי&quot;, &quot;דברים&quot;, &quot;ואתחנן&quot;', &quot;כי תבוא&quot;, &quot;נצבים&quot;, &quot;וילך&quot;, &quot;האזינו&quot;, &quot;וזאת הברכה&quot;).}}

לא הוספנו סימון לקריאת התורה במועדים בתוך מהדורת המקרא בוויקיטקסט. סימון כזה יוצר מעמסה כבדה בשוליים של הטקסט, ולא נהוג לסמן אותו &quot;בפנים&quot; במהדורות של המקרא, אלא רק בנספחים. במקום זה יצרנו מדור מיוחד בשם '''[[מקראי מועד|&quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot;]]''', שם תופיע קריאת התורה לכל המועדים לפי החלוקה הנפוצה במחזורים (וגם הפטרות). תוכן הקריאות במדור &quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot; מבוסס על &quot;מקרא על פי המסורה&quot;.

==הערות==
&lt;references/&gt;

[[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 3]]</text>
      <sha1>rlnkasp1xpe5ui9zklxiaduykgmbyra</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087564</id>
      <parentid>3087563</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T12:22:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <comment>/* רמת הדיוק בנוסח הניקוד והטעמים לעומת נוסח האותיות */</comment>
      <origin>3087564</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="319398" sha1="e41vbdqja4w66t0uadg95afi64q39y4" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ג. קביעת הנוסח בתורה}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח בתורה==

'''נוסח האותיות וחלוקת הפרשות במהדורה זו נקבעו לפי ספרי התורה. נוסח הכתיב הוא לפי ספרי תימן. הבדלים בין ספרי התורה של העדות השונות, ובין ספרי התורה לבין מה שידוע לנו על כתר ארם צובה (מתוך עדויות), מובאים ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].'''

'''הבסיס לנוסח הניקוד והטעמים והגעיות הוא כתי&quot;ל, ועל גבי הבסיס הזה נעשו תיקונים ושינויים, כדי להתאים את המקומות החריגים שבו לנוסח המסורה לפי שיטתו של כתר ארם צובה. במקומות שהכתר קיים בהם או שיש עדויות לגביו, הנוסח מיוסד עליו. לאחר קביעת הנוסח בוצעו עוד התאמות קלות בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על השיטה לקביעת הנוסח בתורה ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הבא]]''' לגבי המקומות החסרים בכתר, ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|בפרק החמישי]]''' לגבי המקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.

==יסודות הנוסח==

'''כתר ארם צובה:''' כתר ארם צובה נשאר לנו בסוף התורה (החל מהתיבה &quot;וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ&quot; ב[[דברים כח/טעמים#כח יז|דברים כח,יז]]). בנוסף יש שני צילומים של דפים שאבדו ממנו, ועדויות רבות וחשובות על נוסח התורה שהיה בו. הנוסח במקומות האלה מיוסד על הכתר.

'''כתי&quot;ל וקבוצת כתבי־היד העיקרית:''' בשאר כל התורה הנוסח מיוסד על כתי&quot;ל, אבל רק בתור נקודת התחלה. בכל מקום שלא הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל, או שיש ספק או תמיהה לגביו, או נקודה בו הראויה לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), השתדלנו לבדוק את הנוסח המקביל בעוד 6 כתבי־יד מזרחיים של התורה הקרובים לכתר ארם צובה, ולתעד את הממצאים במלואם. כך יוצא שהנוסח ברוב התורה מיוסד על '''7 כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה''', והם: '''ל, ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו''';  למידע נוסף על שבעת כתבי־היד וקישורים אליהם ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|כאן]]'''.

'''כתבי־יד נוספים:''' לא כל כתבי־היד שבקבוצה העיקרית שלמים. חלקים משמעותיים של ספר בראשית (במיוחד מתחילתו) חסרים או פגומים ברובם (ל1,{{הערה|חוץ מהדפים החסרים בתחילת ספר בראשית, ראשי הדפים פגומים בכתי&quot;ל1 בכל התורה; הנזק יותר חמור בתחילת התורה ובסופה.}} ב, ש, ש1, ו), וכמו כן באחדים מהם בסוף ספר במדבר (ו) ובספר דברים (ל1, ב) ובעוד מקומות.{{הערה|כתי&quot;ו המקורי חסר בסוף ספר במדבר (כו,סג-לה,ו). הוא גם חסר בסוף ספר דברים (נכרכו עמו דפים כדי להשלים את הטקסט החסר), אבל רק במקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.}} בספר בראשית השתמשנו בעת הצורך במבחר של כתבי־היד נוספים (מזרחים, תימנים וספרדים). בשאר התורה (בעיקר בסוף ספר במדבר מפרק כ&quot;ז ובספר דברים, אך גם בעוד קצת מקומות שחסר בהם כתב־יד אחד או יותר) הסתפקנו בשני כתבי־יד מזרחים הקרובים לכתר: ב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571880205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-10] ('''ל3'''); וב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571690205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94%20EVR%20II%20B%2059 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-59] ('''ל9'''). בשלב מאוחר יותר, לאחר שהערות הנוסח כבר נכתבו לפי כתבי־היד שהזכרנו עד כה, התחלנו להוסיף תיעוד נוסף לעתים גם מתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|עוד כתבי־יד]] בעת הצורך, ובמיוחד מתוך [https://archive.org/details/torah-tbilisi-3-lailashi-images/mode/1up כתב־יד טביליסי 3] (&quot;כתר לאילאשי&quot; או '''ט3''').

'''הכרעת הכתיב, הניקוד והטעמים:''' הקבוצה העיקרית של 7 כתבי־יד טברנים, הקרובים לכתר ארם צובה, מאפשרת הכרעה ברורה ומובהקת בענייני הכתיב, הניקוד והטעמים בתורה בכמעט כל מקום.{{הערה|היוצאים מן הכלל הזה נדירים ביותר. הדוגמה היחידה לגבי '''נוסח הכתיב''' שמצאנו עד כה היא התיבה &quot;בָּמוֹתָ֖ם&quot; ([[במדבר לג/טעמים#לג נב|במדבר לג,נב]]), הנכתבת מלא וי&quot;ו בספרי התורה של כל העדות. אך כתבי־היד הטברנים חלוקים לגבי כתיבתו; אין בהם רוב מובהק לכתיב מלא או חסר, ואין הערת מסורה התומכת באחת משתי האפשרויות. תיבה זו נמצאת בין 6 המקומות המוטלים בספק לפי שיטת ברויאר (כתר, עמ' 84 [פרק ג סעיף 1.ד]). אך שאר המקומות שהיו מוטלים בספק אצלו מקבלים מענה ע&quot;י קבוצת 7 כתבי־היד שלנו, וכבר אינם מוטלים בספק; רק המקום הזה נשאר. בכל אופן הכתיב במהדורתנו נקבע כאן, כמו בכל התורה, ע&quot;פ ספרי התורה. גם לגבי '''נוסח הניקוד והטעמים''' מצאנו דוגמה אחת בלבד: ב[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|כו,מג]] התיבה &quot;בׇּהְשַׁמָּהֿ֙&quot; מנוקדת בלי מפיק באות ה&quot;א הראשונה בארבעה כתבי־יד (ל1,ב,ש1,ק3), לעומת שלושה כתבי־יד (ל,ש,ו) שבהם יש מפיק (&quot;בָּהְּשַׁמָּהֿ֙&quot;), כך שאין רוב מובהק ויש צורך לבדוק מקורות נוספים (ראו שם בתיעוד הנוסח). וראו גם [[דברים טז/טעמים#טז ב|דברים טז,ב]], שם אין רוב מובהק לגבי התיבה &quot;אֲשֶׁר&quot; אם היא מוקפת או בטעם מונח, אך יכולנו להכריע לפי שיטת בן־אשר בספר החילופים.}}

'''עניינים משניים במערכות הניקוד והטעמים:''' לגבי ניואנסים שהיו רשות ולא חובה אצל בעלי המסורה הטברנים, והם לא סומנו בעקביות בכל כתב־יד, קבוצת כתבי־היד מספקת לנו תמונה מייצגת של הגיוון שהיה קיים אצל בעלי המסורה וגבולותיו. מדובר על נושאים משניים כגון חטפים באותיות לא גרוניות ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|הסבר כללי]], [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|רשימה בתורה]]), געיות חריגות ([[#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|הסבר כללי]], [[#נוסח הגעיות במהדורתנו|רשימה בתורה]]), [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|מרכא בתיבת תביר]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#נקודה בוי&quot;ו עיצורית|נקודה בוי&quot;ו עיצורית]], ועוד. לא הכרענו בנושאים אלה לפי רוב מובהק של כתבי־היד (רוב שבדרך כלל לא קיים), אלא לפי מדיניות העיצוב במהדורתנו (לגבי חטפים באותיות לא-גרונית) או לפי דרכו העקבית של כתר ארם צובה (לגבי מתיגת הזקף, מרכא בתיבת תביר, ולגבי געיות בכתי&quot;ל שחורגות באופן ברור מדרכו). בעזרת תיעוד הנוסח אפשר לראות את האופן שבו הכרעת הנוסח משתלבת עם הנתונים הנמצאים בכתבי־היד, וגם לזהות את כתבי־יד הקרובים יותר לשיטת הכתר לגבי כל תופעה ספציפית.

==תיעוד הנוסח==

כל הנתונים לגבי הנוסח ב[[#יסודות הנוסח|קבוצת כתבי־היד]], בכל מקום שנוסח כתי&quot;ל ראוי לדיון, נמצאים בדפי העריכה של '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#חמישה חומשי תורה|דפי הפרקים בתורה]]'''. אי אפשר לראות את הנתונים בדף של הפרק עצמו, המציג רק את נוסח המקרא לפי הקביעה הסופית. כדי לקרוא את הערות הנוסח בפרק מסוים, יש ללחוץ על '''&quot;הצג הערות נוסח&quot;''' בתחילת הדף של הפרק בצד ימין, מתחת לסרגל הניווט. לחלופין, הן גם מופיעות באתר מיוחד שנקרא '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ &quot;מקרא על פי המסורה עם הערות הנוסח&quot;]''', שם ניתן לקרוא אותן ברציפות ולעיין בהן בנחת.

כאמור, הנתונים בהערות הנוסח כתובים בפועל בדף העריכה של הפרק. כדי לראותם שם יש ללחוץ הלשונית &quot;'''עריכה'''&quot;, שנמצאת בראש הדף של הפרק (באמצע בין הלשוניות &quot;קריאה&quot; ו&quot;גרסאות קודמות&quot;). אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; יופיע חלון עריכה, שבו נמצא הטקסט המקודד של הפרק. בחלק מהפסוקים, בתוך הטקסט המקודד, אפשר לראות מילים בתוך תבניות &quot;נוסח&quot;. לדוגמה, ב'''[[שמות יד/טעמים|דף הפרק של שמות י&quot;ד]]''', אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; רואים שבתוך חלון העריכה, בפסוק ה', התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; נמצאת בתוך תבנית נוסח. הקוד נראה כך:

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|וַיֹּֽאמְרוּ֙|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים{{ש}}ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙ (חסר שווא באות מ&quot;ם){{ש}}הערת המקליד}}&lt;/nowiki&gt;

&quot;נוסח&quot; הוא השם של [[תבנית:נוסח|התבנית]] בתוך הסוגריים המתולתלים; תקפידהּ של תבנית זו לרכז נתונים לגבי נוסח המקרא. אחר כך רואים את התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; כמו שהיא מופיעה לפי קביעת הנוסח במהדורתנו, ולאחריה את רשימת המקורות התומכים בקביעה זו (אחרי &quot;2==&quot; שהוא קוד טכני). במקרה הזה מתברר שזהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וגם של הדפוסים הנפוצים של המקרא. אבל אחרי קוד לשבירה (&quot;&lt;nowiki&gt;{{ש}}&lt;/nowiki&gt;&quot;), כדי לחלק את ההערה לחלקים שונים, רואים שבכתי&quot;ל יש טעות מובהקת: בתיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; חסרות שתי הנקודות של שווא מתחת לאות מ&quot;ם (&quot;וַיֹּֽא'''מ'''רוּ֙&quot;)! בסוף כתוב &quot;הערת המקליד&quot;, כלומר: [https://hcanat.us/Tanach.xml?Ex14:5-14:5 בהקלדה הדיגיטלית UXLC], שהיא תִּעֲתוּק של כתי&quot;ל שהיה נקודת ההתחלה למהדורתנו, כבר עמדו על הטעות הזאת והעירו לגביה.

לדוגמה נוספת, הפעם בעניין של כתיב (נוסח האותיות), ראו בדף העריכה של '''[[שמות יד/טעמים|אותו פרק]]''' בפסוק י&quot;ג (&quot;תֹסִ֛פוּ&quot;):

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|תֹסִ֛פוּ|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ&quot;ה (כתיב חסר יו&quot;ד){{ש}}ל!=תֹסִ֛יפוּ (כתיב מלא יו&quot;ד){{ש}}הערת ברויאר}}&lt;/nowiki&gt;

אחרי &quot;נוסח&quot; (שמהּ של התבנית), רואים שהתיבה &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; מופיעה במהדורתנו בכתיב חסר יו&quot;ד (כלומר &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; ולא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot;). זהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וכך קובעות גם הערות מסורה, כולל הערת מסורה בתוך כתי&quot;ל עצמו; וכך קבע הרמ&quot;ה להלכה (בעקבותיו כותבים &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; חסר יו&quot;ד בספרי תורה ספרדים ואשכנזים).{{הערה|ראו ב[[:COMMONS:File:Masoret-Seyag-Ramah-1750-HB7152.pdf|מסורת סייג לתורה]], עמ' 70.}} אבל אחר כך רואים בהערה שהנוסח הכתוב בכתי&quot;ל הוא דווקא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot; (כתיב מלא יו&quot;ד). כתיב זה סותר את הערת המסורה בתוך אותו כתב־יד. בסוף  התבנית כתוב &quot;הערת ברויאר&quot;, כלומר: הרב מרדכי ברויאר כבר עמד על הכתיב החריג כאן בכתי&quot;ל במהדורות המקרא שלו.

שימו לב שנוסח הכתיב במהדורתנו נקבע לפי ספרי התורה של עדת תימן, ולא לפי רוב כתבי־היד שבקבוצה. הדוגמה האחרונה מראה שרוב מובהק של כתבי־היד הקרובים לכתר תומך כאן בכתיב של ספרי תימן.

==מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות==

===נוסח האותיות בתורה===

'''נוסח האותיות בעידן המסורה:''' נוסח האותיות לפי המסורה משתקף היטב בתור '''אידאל מדויק''' מתוך הערות המסורה. אבל האידיאל הזה לא התגשם בביצוע מושלם באף אחד מכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר ארם צובה. כתבי־היד האלה עברו תהליכים של הגהה ותיקונים בכיוון זה, אמנם בכל אחד מהם נשארו טעויות בנוסח הכתיב. טעויות מהסוג הזה מתגלות ברוב המקומות בכתב־יד אחד חריג, כאשר הכתיב שבו שונה בתיבה מסוימת משאר חבריו, ובדרך כלל יש גם הערת מסורה שתומכת בגרסת הרוב. מתוך כך אפשר לקבוע את הכתיב של נוסח המסורה בכמעט כל מקום על פי '''הערות המסורה''' או על פי הנוסח של '''רוב כתבי־היד''', או על פי '''שניהם ביחד'''. וזה מפליא שהכתיב האקלקטי מתוך רוב כתבי־היד זהה לכתיב המתועד בהערות המסורה כמעט לגמרי. את כל זה הוכיח הרב מרדכי ברויאר לראשונה בספרו החשוב '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא'''.{{הערה|ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל&quot;ז; עמ' 68-86.}}

'''לאחר תקופת המסורה בספרד ואשכנז:''' ברויאר עוד הוכיח שאותו נוסח העולה מתוך השילוב של הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות בכתבי־היד הקרובים לכתר מתאים בכמעט כל המקומות לנוסח ספרי התורה שנקבע בספרד ובאשכנז. נוסח הכתיב בספרי התורה (מחוץ לתימן) נקבע לאחר תקופת בעלי המסורה הטברנים ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ספרות המסורה וחומר נוסף|חיבוריהם של חכמי מסורה מאוחרים]]: בספרים &quot;מסורת סייג לתורה&quot; ל[[:W:מאיר הלוי אבולעפיה|ר' מאיר הלוי אבולעפיה]]), &quot;אור תורה&quot; (ל[[:W:מנחם די לונזאנו|ר' מנחם די לונזאנו]]), ו&quot;מנחת שי&quot; (ל[[:W:ידידיה שלמה רפאל נורצי|ר' ידידיה שלמה רפאל נורצי]]). חכמי המסורה בדורות הללו פעלו לפי '''שיטה אקלקטית מובהקת''', והשתמשו כמיטב יכולתם באותן הערות מסורה שהיו בידיהם, ובאותם כתבי־יד שנראו מדויקים בעיניהם.{{הערה|ספר מוגדר כ&quot;מדויק&quot; לפי מידת התאמתו לכתיב בספרים מקבילים ולהערות המסורה. חשוב לציין ששיטת הפעילות בתחום זה ע&quot;י בעלי ההלכה הייתה לדבוק בכללי המסורה הטברנית ובשיטה האקלקטית אפילו בניגוד לחז&quot;ל בתלמוד ובמדרשים (במקומות שדרשו את הכתיב). חכמי התלמוד מעידים על עצמם שלא היו בקיאים בחסרות וביתרות {{מקור|קידושין ל א|קידושין דף ל' ע&quot;א}}, ובעיניהם של בעלי ההלכה שעסקו בכתיב התורה, נמשך המצב הזה עד זמנם ממש. ולכן החליטו בסופו של דבר (לאחר לבטים רציניים) לקבל את הערות המסורה ועדותם של רוב כתבי־היד המדויקים, במקום הכתיב המובא בתלמוד, ואפילו במקומות שלומדים הלכה מן הכתיב! (ראו את הדוגמאות המובאות בגליון הש&quot;ס לר' עקיבא איגר על [[שבת נה ב|שבת דף נ&quot;ה ע&quot;ב]] לתוספות ד&quot;ה מעבירם כתיב.) לגבי ההתלבטות בנושא זה ראו בברויאר, ג.6 (עמ' 88) והערות 2, 3 שם.}} מתברר שעבודתם עלתה כל כך יפה עד שהיא כמעט מושלמת, וכמעט זהה לנוסח תימן.

'''לאחר תקופת המסורה בתימן:''' בנוסף לכך, הציע ברויאר שנוסח תימן אינו מבוסס על שיטה אקלקטית אלא על '''עבודת העתקה מושלמת''' של כתר ארם צובה.{{הערה|ראו ברויאר, שם, עמ' 87-89.}} ואם כן יוצא שבנוסח תימן יש לנו עדות מובהקת ומדויקת לנוסח הכתיב בתורה שהיה בכתר.{{הערה|ברויאר הביא מספר ראיות לכך שם, עמ' 90. ביניהם: עדותם של סופרי תימן שספריהם נכתבו &quot;על תיקון הספר הידוע במצרים&quot;; נוסח הכתיב המתאים לגמרי למסורה (ולנוסח תימן) בסוף התורה בכתר; נוסח הכתר בנביאים וכתובים (המדויק להפליא לעומת כל שאר כתבי־היד). על ראיות אלו של ברויאר אפשר להוסיף את הכתיב לפרשות התפילין שקבע הרמב&quot;ם ב'''משנה תורה''' ([[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ב#הלכה ג|הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק שני, ג-ז]]; וראו עוד בהרחבה אצל יצחק ש' פנקובר, '''נוסח התורה בכתר ארם צובה: עדות חדשה''', [רמת־גן, הוצאת אונ' בר־אילן, תשנ&quot;ג], עמ' 53-55), וכמו כן את שאר העדויות הקיימות על נוסח הכתיב שהיה בכתר (כגון רפי זר, [https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=278 &quot;מאורות נתן לר' יעקב ספיר&quot;], '''לשוננו''' ל&quot;ה, תשמ&quot;ו, עמ' 151-213).}} ועוד יוצא לנו שכתר ארם צובה עצמו מהווה '''ביצוע מושלם''' יחיד במינו של נוסח האותיות בתורה לפי המסורה (בניגוד לשאר כתבי־היד הקרובים לו). קביעה זו מתבררת גם מתוך נוסח האותיות המדויק בו בספרי הנביאים והכתובים, שיש בו דיוק מפליא שאינו דומה לאף כתב־היד אחר.{{הערה|ראו על כך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|בפרק חמישי]] של המבוא.}}

אמנם יש גם עדויות שב-2 מקומות (ואולי 3), חרג הכתיב בכתר מהנוסח העולה מהערות המסורה ומשאר כתבי־היד, וכמו כן מספרי ספרי התורה של כל העדות כולל תימן:
#שמות, שמות [[שמות א/טעמים#א יט|(א,יט)]]:  [אֲלֵהֶ֛ן]* (=כל ספרי התורה) / א=[אֲלֵיהֶ֛ן];{{הערה|את הכתיב הזה אולי ניתן להצדיק ע&quot;פ הערת מסורה בכתר; וראו עוד בהערת הנוסח על [[שמות א/טעמים#א יט|שמות א,יט]].}}
#ויקרא, קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]] [רֵעֶ֑ךָ]* (=כל ספרי התורה) / א=[רֵעֶ֑יךָ].
ויש עוד עדות שהנוסח המקורי בכתר בפרשת &quot;בהר סיני&quot; ([[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]]) היה &quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''י'''א֙&quot; (כתיב יו&quot;ד נגד המסורה), ואחר כך נראה שהיה ניסיון תיקון ל&quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''ו'''א֙&quot; (כתיב וי&quot;ו לפי המסורה). במקום הזה ייתכן שהתיקון לא צלח לגמרי או שברבות השנים נתקלקל הדיו של התיקון.{{הערה|ראו על כך באריכות בהערת הנוסח על [[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]].}}

על סמך הכתיבים הבודדים האלה נראה שנוסח האותיות בספרי תימן מייצג את נוסח המסורה באופן קצת יותר מדויק מהכתיב שהיה בכתר עצמו (!).{{הערה|לגבי 3 המקומות האלה כתב יוסף עופר שיש בהם &quot;ערעור מהותי על האפשרות שנוסח התימנים מיוסד על הכתר. אם נבקש להטיל שלום בין הכתוב בכתבי־היד התימנים לבין ממצאינו נוכל רק להציע שהכתר היה '''אחד מהמקורות''' לנוסח התימנים.&quot; ראו במאמרו [http://www.daat.ac.il/daat/vl/yosefofer/yosefofer03.pdf &quot;כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ&quot;ד קאסוטו&quot;], '''ספונות''', סדרה חדשה, ספר רביעי (יט) תשמ&quot;ט, עמ' 339 (ההדגשה שלנו); וראו שם עוד עמ' 309-313. ברוח זו ניתן להציע שאמנם נוסח הכתיב בספרי תימן '''נוסד''' על פי הכתר, אך אחר כך בוצעו תיקונים בספרי תימן במקומות נדירים שבהם עצם הנוסח שהועתק מהכתר עמד בסתירה ב-2 או 3 מקומות להערות המסורה שהיו בכתבי־היד. כך שהכתר הוא לא רק &quot;אחד מהמקורות&quot; אלא '''המקור העיקרי''' לנוסח הכתיב בספרי תימן, אך '''לא המקור היחיד'''. בדיקת כתבי־יד תימנים לספרי הנביאים והכתובים מניבה תוצאות דומות: יש כתבי־יד שהם קרובים להפליא לנוסח הכתיב בכתר, אך לא זהים לו; אמנם במקומות שהכתיב שונה מהכתר יש כמעט תמיד הערת מסורה צמודה המורה על הנוסח בכתב־היד. גם יצחק ש' פנקובר הציע אפשרות דומה בניסיון שלו להתמודד עם נתונים סותרים לגבי נוסח הכתר: &quot;לפי האפשרות הראשונה יוצא שיש שניים (או שלושה) מקרים חריגים בכתר, בהם חולק הכתר על כל כתבי־היד הטברניים המדוייקים והמסורה. כמו־כן היה יוצא עקב מקרים אלו שדווקא כתבי־היד התימניים הם המדויקים בתורה, מדויקים אפילו מן הכתר.&quot; והוסיף בהערה: &quot;אפילו נניח את האפשרות הראשונה, אין היא מחייבת את המסקנה שהתימנים לא סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר... בענייני נוסח יהיו בסך הכל שניים (או שלושה) שינויים בין התימנים והכתר; קירבה כה גדולה, שאין כדוגמתה אפילו בין כתבי־היד הטברניים המדויקים, מוסברת בכך שהתימנים סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר ותיקנו.&quot; ראו '''נוסח התורה בכתר ארם־צובה: עדות חדשה''' (רמת־גן: הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, תשנ&quot;ג), עמ' 90, ושם בהערה 267.}}

'''ספרי תימן לעומת ספרי ספרד ואשכנז:''' עבודתם של חכמי ספרד ואשכנז בתחום המסורה, ביחד עם עבודתם של חכמי תימן בתחום המסורה ובהעתקה מדויקת על סמך כתבי־היד המהימנים ביותר, הביאה לזהות כמעט מוחלטת לגבי נוסח הכתיב שבספרי־התורה בכל העדות. בכל התורה כולה נשארו 9 הבדלים ביניהם בלבד:
#בראשית, בראשית [[בראשית ד/טעמים#ד יג|(ד, יג)]]: [מִנְּשֹֽׂא]* (=ספרי תימן) / [מִנְּשֽׂוֹא] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בראשית, נֹח [[בראשית ז/טעמים#ז יא|(ז, יא)]]: [מַעְיְנֹת֙]* (=ספרי תימן) / [מַעְיְנוֹת֙] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בראשית, נֹח [[בראשית ט/טעמים#ו כט|(ט, כט)]]: [וַיִּֽהְיוּ֙]* (=ספרי תימן) / [וַֽיְהִי֙] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#שמות, תרומה [[שמות כה/טעמים#כה לא|(כה, לא)]]: [תֵּעָשֶׂ֤ה]* (=ספרי תימן) / [תֵּיעָשֶׂ֤ה] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כו|(כח, כו)]]: [הָאֵפֹ֖ד]* (=ספרי תימן) / [הָאֵפ֖וֹד] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / [בְּשֵׁמֽוֹת] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן) / [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / [בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#דברים, כי תצא [[דברים כג/טעמים#כג ב|(כג, ב)]]: [דַּכָּ֛א]* (=ספרי תימן) / [דַּכָּ֛ה] (=ספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז)

'''מסקנה:''' אין למצוא עדות מובהקת לנוסח האותיות בתורה לפי המסורה באף אחד מכתבי־היד הקרובים לכתר, ואין ראוי להעמיד את הכתיב במהדורת מקרא על אף כתב־יד כזה.{{הערה|1=לפי החישוב של ברויאר (שם, עמ 86), כתב־היד הכי מדויק לגבי נוסח האותיות בתורה הוא כתי&quot;ש1 (שונה מכתיב המסורה ב-20 מקומות), ואח&quot;כ כתי&quot;ש (25 מקומות), ואח&quot;כ [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n63/mode/2up כתי&quot;ב] (65 מקומות) וכתי&quot;ל (כ-120 מקומות); לגבי כתי&quot;ל ראו ליתר דיוק ופירוט ברשימה הבאה.}} אמנם ב'''שילוב''' של הערות המסורה ביחד עם הנוסח האקלקטי העולה מתוך רוב כתבי־היד המזרחים, או לחלופין על פי נוסח תימן, ניתן להגיע לנוסח מדויק של האותיות בתורה. הכתיב במהדורתנו מבוסס אם כן על נוסח תימן, ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|תוספת הערות לעתים רחוקות]] במקומות שנוסח זה שונה משאר ספרי התורה או מהנוסח שהיה בכתר ע&quot;פ עדויות.

===נוסח האותיות בכתי&quot;ל בתורה (רשימה מלאה)===

'''רמת הדיוק בכתי&quot;ל:''' מהדורתנו מבוססת כאמור על הקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל. הדיוק בנוסח האותיות בכתי&quot;ל מספיק טוב כדי שייחשב לעדות אחת חשובה בין שאר העדויות, אבל רמת דיוקו פחותה משאר כתבי־היד הקרובים לכתר. לפי הערכתו של ייבין: &quot;נוסח האותיות שונה לפרקים מ''א'' במלא וחסר. המסורה של ''ל''... סותרת לעתים את הפְנים.&quot;{{הערה|ייבין, נו.2 עמ' 358.}} ולפי ברויאר יש בו סטייה מנוסח המסורה &quot;בקרוב ל-120 מקומות בתורה&quot;.{{הערה|ברויאר, עמ' 86. לתוצאה מדויקת יותר ראו [[#סיכום התוצאות|להלן]].}} ולכן נוסח האותיות בתורה במהדורתנו יתוקן כאמור על פי ספרי תימן, ולא יישאר לפי כתי&quot;ל (שהוא הבסיס להקלדה).

'''להלן רשימת כל המקומות שבהם הכתיב בכתי&quot;ל (הבסיס להקלדה במהדורתנו) שונה מהכתיב בספרי תימן.''' רשימה זו נחוצה כדי לאפשר הגהה יסודית לנוסח הכתיב במהדורתנו, מול הקלדת וסטמינסטר מצד אחד, ומול נוסח ספרי התורה מצד שני. הפריט הראשון בכל שורה ברשימה הוא הכתיב המופיע בספרי תימן והמתאים למסורה ואחריו כוכבית (*). הפריט השני הוא נוסח כתי&quot;ל, ואחריו סימן קריאה (!) במקרים שבהם הכתיב בכתי&quot;ל סותר את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו.{{הערה|בנוסף לרשימה זו, אפשר תמיד לבצע בדיקה יסודית על ידי מחשב, בהשוואת נוסח האותיות בהקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל מול נוסח האותיות במהדורתנו ונוסח האותיות במהדורת מכון ממרא. התיעוד המלא של הנוסח נמצא בכל מקרה ספציפי בדפי העריכה של דפי הפרקים המקושרים.}}

'''ספר בראשית''' (סה&quot;כ כ-20 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטְּהֹרָ֗ה]* / ל=[הַטְּהוֹרָ֗ה]!
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטָּה֔וֹר]* / ל=[הַטָּהֹ֔ר]!
#לך־לך [[בראשית יג/טעמים#יג ח|(יג,ח)]]: [וּבֵינֶ֔ךָ]* ל=[וּבֵינֶ֔יךָ]
#לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [הֲרִמֹ֨תִי]* / ל=[הֲרִימֹ֨תִי]
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]]: [וַיַּחֲזִ֨יקוּ]* / ל=[וַיַּחֲזִ֨קוּ]!
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט כ|(יט,כ)]]: [וְהִ֣וא]* / ל=[וְהִ֣יא]!
#חיי שרה [[בראשית כה/טעמים#כה ג|(כה,ג)]]: [וּלְטוּשִׁ֖ם]* / ל=[וּלְטוּשִׁ֖ים]
#תולדֹת [[בראשית כו/טעמים#כו ז|(כו,ז2)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז לא|(כז,לא)]]: [בַּעֲבֻ֖ר]* / ל=[בַּעֲב֖וּר]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה ה|(לה,ה)]]: [סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם]* / ל=[סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה כג|(לה,כג)]]: [וּזְבֻלֽוּן]*/ ל=[וּזְבוּלֻֽן]!
#וישב [[בראשית מ/טעמים#מ י|(מ,י)]]: [וְהִ֤וא]* / ל=[וְהִ֤יא]!
#מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא לה|(מא,לה)]]: [הַטֹּב֔וֹת]* / ל=[הַטֹּבֹ֔ת]!
#ויגש [[בראשית מה/טעמים#מה טו|(מה,טו)]]: [עֲלֵהֶ֑ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֑ם]!
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו ט|(מו,ט)]]: [וְחֶצְרֹ֥ן]* / ל=[וְחֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יג|(מו,יג)]]: [וְשִׁמְרֹֽן]* / ל=[וְשִׁמְרֽוֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יד|(מו,יד)]]: [זְבֻל֑וּן]* / ל=[זְבוּלֻ֑ן]!
#ויגש [[בראשית מז/טעמים#מז כד|(מז,כד)]]: [חֲמִישִׁ֖ית]* / ל?=[חֲמִישִׁ֖ת]?!
#ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יג|(מט,יג)]]: [אֳנִיֹּ֔ת]* / ל=[אֳנִיּ֔וֹת]!

'''ספר שמות''' (סה&quot;כ 26 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#שמות [[שמות א/טעמים#א טז|(א,טז)]]: [הִ֖וא]* / ל=[הִ֖יא]!
#שמות [[שמות ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ]* / ל=[וַיַּשְׁלִיכֵ֥הוּ] (=מ&quot;ק-ל [!] מול רוב המסורות וכתבי־היד)
#וארא [[שמות ו/טעמים#ו יד|(ו,יד)]]: [חֶצְרֹ֣ן]* / ל=[חֶצְר֣וֹן]
#וארא [[שמות ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]: [הַֽחַרְטֻמִּם֙]* / ל=[הַֽחַרְטֻמִּים֙]!
#בֹא [[שמות י/טעמים#י כה|(י,כה)]]: [וְעֹלֹ֑ת] / ל=[וְעֹל֑וֹת]!
#בֹא [[שמות יב/טעמים#יב ד|(יב,ד)]]: [מִהְי֣וֹת]* / ל=[מִהְיֹ֣ת]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(יד,יג)]]: [תֹסִ֛פוּ]* / ל=[תֹסִ֛יפוּ]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יד|(יד,יד)]]: [תַּחֲרִשֽׁוּן]* / ל=[תַּחֲרִישֽׁוּן]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* / ל=[חֹמָ֔ה]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יא|(יט,יא2)]]: [הַשְּׁלִשִׁ֗י]* / ל=[הַשְּׁלִישִׁ֗י]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יט|(יט,יט)]]: [הַשֹּׁפָ֔ר]* / ל=[הַשּׁוֹפָ֔ר]!
#משפטים [[שמות כג/טעמים#כג כב|(כג,כב)]]: [שָׁמ֤וֹעַ]* / ל=[שָׁמֹ֤עַ]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב המסורות וכתבי־היד)
#תרומה [[שמות כה/טעמים#כה כב|(כה,כב)]]: [אֲר֣וֹן]* / ל=[אֲרֹ֣ן]!
#תרומה [[שמות כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [תֹֽאֲמִם֮]* / ל=[תֹֽאֲמִים֮]
#תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כח|(כח,כח1)]]: [הָאֵפוֹד֙]* / [הָאֵפֹד֙]!
#תצוה [[שמות כט/טעמים#כט כב|(כט,כב)]]: [עֲלֵיהֶ֔ן]* / ל=[עֲלֵהֶ֔ן]!
#תצוה [[שמות מ/טעמים#כט מ|(כט,מ)]]: [רְבִיעִ֥ת]* / [רְבִעִ֥ית]
#כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [עֲלֵהֶ֖ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֖ם]!
#כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד כד|(לד,כד)]]: [גְּבֻלֶ֑ךָ]* / ל=[גְּבוּלֶ֑ךָ]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יג|(לו,יג)]]: [הַיְרִיעֹ֜ת]* / ל=[הַיְרִעֹ֜ת]
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יט|(לו,יט)]]: [אֵילִ֖ם]* / ל=[אֵלִ֖ים]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו כא|(לו,כא)]]: [אַמֹּ֖ת]* / ל?=[אַמּ֖וֹת]?!
#ויקהל [[שמות לז/טעמים#לז ג|(לז,ג3)]]: [טַבָּעֹ֔ת]* / ל=[טַבָּע֔וֹת]
#ויקהל [[שמות לח/טעמים#לח י|(לח,י)]]: [הָעַמּוּדִ֛ים]* / ל=[הָעַמֻּדִ֛ים]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט יג|(לט,יג)]]: [מִשְׁבְּצֹ֥ת]* / ל=[מִשְׁבְּצ֥וֹת]!
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט לה|(לט,לה)]]: [אֲר֥וֹן]* / ל=[אֲרֹ֥ן]!

'''ספר ויקרא''' (סה&quot;כ 14 תיבות בכתיב חריג):
#ויקרא [[ויקרא ה/טעמים#ה יא|(ה,יא)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י א|(י,א)]]: [וַיַּקְרִ֜יבוּ]* / ל=[וַיַּקְרִ֜בוּ]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י יג|(י,יג)]]: [קָד֔וֹשׁ]* / ל=[קָדֹ֔שׁ]!
#שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ד|(יא,ד)]]: [וּמִמַּפְרִסֵ֖י]* / ל=[וּמִמַּפְרִיסֵ֖י]
#תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג ו|(יג,ו)]]: [הִ֔וא]* / ל=[הִ֔יא]!
#מצֹרע [[ויקרא יד/טעמים#יד י|(יד,י)]]: [תְּמִימִ֔ם]* / ל=[תְּמִימִ֔ים]
#אחרי מות [[ויקרא טז/טעמים#טז ח|(טז,ח)]]: [גֹּרָל֑וֹת]* / ל=[גּוֹרָל֑וֹת]!
#אחרי מות [[ויקרא יח/טעמים#יח כט|(יח,כט)]]: [הַתּוֹעֵבֹ֖ת]* / ל=[הַתּוֹעֵב֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט ד|(יט,ד)]]: [הָ֣אֱלִילִ֔ם]* / ל=[הָ֣אֱלִילִ֔ים]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ ו|(כ,ו)]]: [לִזְנֹ֖ת]* / ל=[לִזְנ֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ יח|(כ,יח)]]: [וְהִ֕וא]* / ל=[וְהִ֕יא]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג כ|(כג,כ)]]: [הַבִּכֻּרִ֤ים]* / ל=[הַבִּכּוּרִ֤ים]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג לח|(כג,לח)]]: [נִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם]* / ל=[נִדְב֣וֹתֵיכֶ֔ם]!
#בחֻקֹתי [[ויקרא כו/טעמים#כו מה|(כו,מה)]]: [לִהְי֥וֹת]* / ל=[לִהְיֹ֥ת]!

'''ספר במדבר''' (סה&quot;כ 30 תיבות בכתיב חריג):
#במדבר [[במדבר א/טעמים#|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג ב|(ג,ב)]]: [הַבְּכֹ֣ר]* / ל=[הַבְּכ֣וֹר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מב|(ג,מב)]]: [בְּכ֖וֹר]* / ל=[בְּכֹ֖ר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מג|(ג,מג)]]: [שֵׁמֹ֛ת]* / ל=[שֵׁמ֛וֹת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ז|(ז,ז)]]: [הָעֲגָל֗וֹת]* / ל=[הָעֲגָלֹ֗ת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז כג|(ז,כג)]]: [עַתֻּדִ֣ים]* / ל=[עַתּוּדִ֣ים]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ג|(ט,ג)]]: [בְּמֹעֲד֑וֹ]* / ל=[בְּמוֹעֲד֑וֹ]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ז|(ט,ז)]]: [הַקְרִ֜יב]* / ל=[הַקְרִ֜ב]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט יז|(ט,יז)]]: [הֵעָל֤וֹת]* / ל=הֵעָלֹ֤ת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י ט|(י,ט)]]: [בַּחֲצֹצְרֹ֑ת]* / ל=[בַּחֲצֹצְר֑וֹת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י טז|(י,טז)]]: [חֵלֹֽן]* / ל=[חֵלֽוֹן]
#בהעלֹתך [[במדבר יא/טעמים#יא כו|(יא,כו)]]: [עֲלֵהֶ֣ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֣ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כו|(יג,כו)]]: [אֹתָ֤ם]* / ל=[אוֹתָ֤ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כט|(יג,כט3)]]: [יוֹשֵׁ֣ב]* / ל=[יֹשֵׁ֣ב]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג לב|(יג,לב)]]: [וַיֹּצִ֜יאוּ]* / ל=[וַיּוֹצִ֜יאוּ]!
#שלח [[במדבר טו/טעמים#טו לט|(טו,לט)]]: [תָת֜וּרוּ]* / [תָתֻ֜רוּ]
#חֻקת [[במדבר יט/טעמים#יט ז|(יט,ז)]]: [יָבֹ֣א]* / ל=[יָב֣וֹא]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#חֻקת [[במדבר כ/טעמים#כ יז|(כ,יז)]]: [גְּבֻלֶֽךָ]* / ל=[גְּבוּלֶֽךָ]!
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא יג|(כא,יג)]]: [מִגְּבֻ֣ל]* / ל=[מִגְּב֣וּל]
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [דִּיבֹ֑ן]* / ל=[דִּיב֑וֹן]!
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]*  (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב לח|(כב,לח)]]: [הֲיָכֹ֥ל]* / ל=[הֲיָכ֥וֹל]!
#בלק [[במדבר כג/טעמים#כג כט|(כג,כט)]]: [אֵילִֽם]* / ל=[אֵילִֽים]!
#פינחס [[במדבר כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [הַיָּשֻׁבִ֑י]* / ל=[הַיָּשׁוּבִ֑י]!
#מטות [[במדבר לב/טעמים#לב כב|(לב,כב)]]: [נְקִיִּ֛ם]* / ל=[נְקִיִּ֛ים]!
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לה|(לג,לה)]]: [בְּעֶצְיֹ֥ן]* / ל=[בְּעֶצְי֥וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לו|(לג,לו)]]: [מֵעֶצְיֹ֣ן]* / ל=[מֵעֶצְי֣וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי התורה של כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה)
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לד יא|(לד,יא2)]]: [הַגְּבֻ֔ל]* / ל=[הַגְּב֔וּל]
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לה יט|(לה,יט)]]: [יְמִתֶֽנּוּ]* / ל=[יְמִיתֶֽנּוּ]!

'''ספר דברים''' (סה&quot;כ 38 תיבות בכתיב חריג):
#דברים [[דברים א/טעמים#א טו|(א,טו)]]: [אוֹתָ֛ם]* / ל=[אֹתָ֛ם]!
#דברים [[דברים ב/טעמים#ב כג|(ב,כג)]]: [מִכַּפְתֹּ֔ר]* / ל=[מִכַּפְתּ֔וֹר]
#דברים [[דברים ג/טעמים#ג ה|(ג,ה)]]: [בְּצֻרֹ֛ת]* / ל=[בְּצֻר֛וֹת]!
#ואתחנן [[דברים ג/טעמים#ג כה|(ג,כה):]] [וְהַלְּבָנֹֽן]* / ל=[וְהַלְּבָנֽוֹן]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [הָֽרֹא֔וֹת]* / ל=[הָֽרֹאֹ֔ת]
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [מִתְּמֹ֣ל]* / ל=[מִתְּמ֣וֹל]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [שִׁלְשֹׁ֑ם]* / ל=[שִׁלְשׁ֑וֹם]!
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ט|(ו,ט)]]: [מְזֻז֥וֹת]* / ל=[מְזוּזֹ֥ת]
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו כא|(ו,כא)]]: [וַיֹּצִיאֵ֧נוּ]* / ל=[וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ]!
#עקב [[דברים ז/טעמים#ז טז|(ז,טז)]]: [תָח֥וֹס]* / ל=[תָחֹ֥ס]!
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ב|(ח,ב)]]: [הוֹלִֽיכְךָ֜]* / ל=[הֹלִֽיכֲךָ֜]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ג|(ח,ג)]]: [הוֹדִֽיעֲךָ֗]* / ל=[הוֹדִֽעֲךָ֗]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח יב|(ח,יב)]]: [טֹבִ֛ים]* / ל=[טוֹבִ֛ים]!
#עקב [[דברים ט/טעמים#ט טו|(ט,טו)]]: [לוּחֹ֣ת]* / ל=[לֻחֹ֣ת]
#עקב [[דברים י/טעמים#י יא|(י,יא)]]: [וְיִֽירְשׁ֣וּ]* / ל=[וְיִֽרְשׁ֣וּ]!
#ראה [[דברים יב/טעמים#יב כ|(יב,כ)]]: [גְּבֻֽלְךָ֮]* / ל=[גְּבֽוּלְךָ֮]!
#שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח כב|(יח,כב)]]: [יָבֹ֔א]* / ל=[יָב֔וֹא]!
#שֹפטים [[דברים כ/טעמים#כ א|(כ,א)]]: [אֹיְבֶ֗ךָ]* / ל=אֹיְבֶ֗יךָ]!
#כי־תצא [[דברים כא/טעמים#כא טו|(כא,טו)]]: [הַבְּכֹ֖ר]* / ל=[הַבְּכ֖וֹר]!
#כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב יד|(כב,יד)]]: [וְהוֹצִ֥א]* / ל=[וְהוֹצִ֥יא]!
#כי־תצא [[דברים כד/טעמים#כד יג|(כד,יג)]]: [כְּב֣וֹא]* / ל=[כְּבֹ֣א]!
#כי־תצא [[דברים כה/טעמים#כה ז|(כה,ז)]]: [מֵאֵ֨ן]* / ל=[מֵאֵ֨ין]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח יח|(כח,יח)]]: [וְעַשְׁתְּרֹ֥ת]* / ל=[וְעַשְׁתְּר֥וֹת]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח מט|(כח,מט)]]: [מֵרָחֹק֙]* / ל=[מֵרָחוֹק֙]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נב|(כח,נב)]]: [הַגְּבֹהֹ֣ת]* / ל=[הַגְּבֹה֣וֹת]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נח|(כח,נח)]]: [הַכְּתֻבִ֖ים]* / ל=[הַכְּתוּבִ֖ים]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נט|(כח,נט)]]: [גְּדֹלֹת֙]* / ל=[גְּדֹלוֹת֙]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל ט|(ל,ט)]]: [לְטֹבָ֑ה]* / ל=[לְטוֹבָ֑ה]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יח|(ל,יח)]]: [לָב֥וֹא]* / ל=[לָבֹ֥א]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יט|(ל,יט)]]: [הַעִדֹ֨תִי]* / ל=[הַעִידֹ֨תִי]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ז|(לב,ז)]]: [דֹּר־וָדֹ֑ר]* / ל=[דּוֹר־וָד֑וֹר]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כד|(לב,כד)]]: [בְּהֵמֹת֙]* / ל=[בְּהֵמוֹת֙]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כז|(לב,כז)]]: [יָדֵ֣נוּ]* / ל=[יָדֵ֣ינוּ]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [חָת֖וּם]* / ל=[חָתֻ֖ם]!
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יב|(לג,יב)]]: [כְּתֵפָ֖יו]* / ל=[כְּתֵיפָ֖יו]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יט|(לג,יט)]]: [וּשְׂפֻנֵ֖י]* / ל=[וּשְׂפוּנֵ֖י]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כה|(לג,כה)]]: [מִנְעָלֶ֑ךָ]* / ל=[מִנְעָלֶ֑יךָ]
#וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [הָ֨אֹתֹ֜ת]* / ל=[הָ֨אֹת֜וֹת]!

===סיכום התוצאות===

'''נוסח הפנים בכתי&quot;ל מול המסורות והמסירות:''' יש כ-128 מקומות בתורה (שניים מהם בספק) שבהם הכתיב בכתי&quot;ל מנוגד לספרי תימן (המשקפים באותיותיהם את הערות המסורה ואת רוב המסירות). ברוב המכריע של המקומות, סותר הכתיב בפנים כתי&quot;ל אף את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו (כל הפריטים שיש בהם סימן קריאה [!]). ב-4 מקומות יש תמיכה בנוסח הכתיב החריג של כתי&quot;ל מתוך המסורה הקטנה שבו, כאשר ב-3 מהם יש סתירה פנימית בתוך כתי&quot;ל עצמו בין המסורה הקטנה לבין המסורה הגדולה. מתברר שמעבר לטעויות הרבות בנוסח האותיות של כתי&quot;ל, יש גם טעויות אחדות אף במסורה הקטנה שבו. אמנם ככלל מהווה מערכת המסורה בכתי&quot;ל (הגדולה והקטנה כאחת) עדות חשובה ביותר לנוסח המסורה, והיא הרבה יותר מדויקת לרוב מאשר נוסח הפנים שבאותו כתב־יד.

'''כתי&quot;ל מול ספרי ספרד ואשכנז ומול ספרי תימן:''' ב-2 מקומות מתוך 9 ([[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א,יז]]; [[במדבר כב/טעמים#כב ה|כב,ה]]) מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של ספרד ואשכנז, לעומת נוסח תימן. ואילו ב-7 מקומות מתוך 9 ([[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]; [[בראשית ז/טעמים#ז יא|ז, יא]]; [[בראשית ט/טעמים#ו כט|ט, כט]]; [[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]; [[שמות כח/טעמים#כח כו|כח, כו]]; [[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]; [[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]) מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של תימן, לעומת נוסח ספרד ואשכנז.

'''כתי&quot;ל במקומות אחדים המוטלים בספק:''' לפי שיטת ברויאר בספרו (שיטת הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות), נשארו רק שש אותיות בכל התורה שבהן השיטה הכללית אינה יכולה להכריע, וכתיב המסורה מוטל בספק (אם לא לוקחים בחשבון את ספרי תימן):{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 84 (פרק ג סעיף 1.ד). הנתונים נכונים לעת כתיבת ספרו, אמנם מאז נבדקו כתבי־יד נוספים, ובמיוחד נתגלו עדויות חדשות על נוסחו של כתר ארם צובה בתורה, ועל פיהם כבר ניתן לקבוע בוודאות את הנוסח בחלק מהמקומות, כך שהם כבר לא מהווים ספקות.}}
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#שמות, בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֹמָ֔ה]!
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז) / ל=[חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה)

לפי זה יוצא ש-3 משינויי הכתיב בין ספרי התורה (#3, #4, #5), הם גם ברשימת המקומות המוטלים בספק על פי שיטת ברויאר (בששת שינויי הכתיב הנשארים יש יתרון מוחלט לנוסח תימן).{{הערה|ברויאר, עמ' 87.}} בשנים משלושת המקומות הללו (#3, #5) מביא כתי&quot;ל את הנוסח שנמצא בספרי אשכנז וספרד, ואילו במקום אחד (#4) נתמך הנוסח בכתי&quot;ל על ידי נוסח תימן. נראה שב-3 התיבות הללו, ואף בכל ששת המקומות המוטלים בספק, לא מדובר בסתם טעות סופר מתוך חוסר תשומת לב, אלא בתיבות שבהן הסופרים התקשו להחליט באופן מודע. כלומר: אין כאן מחלוקת בין מסירות אלא במחלוקת בין מסורות.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ' 86 (ג.2).}}

===תיבות מחוברות בתורה===

'''ברשימה הבאה ציינו את כל התיבות המחוברות בתורה (סה&quot;כ 11 תיבות), שלגבי כתיבתן יש הבדלים במקורות הבאים: ספרי ספרד ואשכנז, ספרי תימן, כתר ארם צובה (או עדויות לגביו), כתי&quot;ל.'''
#בראשית, לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד יז|(יד,יז)]]: [כְּדׇרְלָעֹ֔מֶר]* / ל=[כְּדָר־לָעֹ֔מֶר]
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא מה|(מא,מה)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֛רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא נ|(מא,נ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו כ|(מו,כ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#שמות, בשלח [[שמות יז/טעמים#יז טז|(יז,טז)]]: [כֵּ֣ס יָ֔הּ]*=ל (=ספרי תימן וספרד ואשכנז) / [כֵּ֣סְיָ֔הּ] (=א(ס); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א י|(א,י)]]: [פְּדָהצֽוּר]*=ל? / ל=[פְּדָה צֽוּר]?
#במדבר, במדבר [[במדבר ב/טעמים#ב יב|(ב,יב)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]* / ל=[צוּרִֽי־שַׁדָּֽי]
#במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז נד|(ז,נד)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י יט|(י,יט)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]*=ל? / ל=[צוּרִֽי שַׁדָּֽי]?
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י כג|(י,כג)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙]* / א=[{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙] / ל=[הֲ־לַיהוָה֙] / ספרי תימן=[{{מ:אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙] (וראו גם ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] וב[[#ה לה'|רשימת האותיות הגדולות]])

משתי התיבות &quot;כס[ ]יה&quot; ו&quot;ה[ ]ליהוה&quot; מתברר שאין בספרי תימן עדות מוחלטת לגבי נוסח הכתר בתחום המסוים של התיבות המחוברות. נראה אם כן שאותו דבר נכון גם לגבי תיבת &quot;פוטי[ ]פרע&quot; (ב-3 מקומות). בכל המקומות הללו הבאנו את הנוסח המקובל בספרי ספרד ואשכנז בפנים של המהדורה, ואילו את הנוסח בספרי תימן (&quot;פוטיפרע&quot; ו&quot;{{מ:אות-ג|ה}}ליהוה&quot;), או של כתר ארם צובה מול ספרי התורה בכל העדות (&quot;כסיה&quot;), ציינו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].

בשאר כל המקומות, שבהם שונה הנוסח בכתי&quot;ל מספרי התורה בכל העדות ומכתר ארם צובה (ואפילו בספק), תיעדנו את הנתונים לגבי אותה תיבה בתוך הערות הנוסח שבדפי העריכה.

==מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות==

הרווחים של חלוקת הפרשות בולטים בנוסח המסורה, וחלוקה זו מהווה מרכיב מהותי ממנו. אמנם לא כל רווח הבא לציין את תחילתה של פרשה חדשה מופיע באופן אחיד בכל כתבי־היד הטברנים, ונראה שלא הייתה קביעה סמכותית בעניין זה.{{הערה|יש להשוות את המציאות הזאת המשתקפת במסורה הטברנית אל המצב השורר במסורה הבבלית: באחרונה אנחנו מוצאים רשימות של פרשות.}} האפיון המשותף הוא רק בקווים כלליים: רוב הזמן יש רווח של פרשה באותם מקומות בכתבי־היד השונים ובאותה צורה, אמנם יש עשרות רבות של שינויים בחלוקת הפרשות בתורה בין כתבי־היד הקרובים לכתר ובכתי&quot;ל בפרט.{{הערה|המחקר בתחום זה מועט באופן יחסי, ולא קיים אפילו רשימת תיעוד מלא להבדלים בחלוקת הפרשות בין כתבי־היד. תיעוד לחלק מהספרים (או לחלק מכתבי־היד) ניתן למצוא בכרכים שכבר יצאו לאור משתי סדרות: מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית (יחזקאל ותרי-עשר), ו-Biblia Hebraica Quinta. מספר חוקרים נגעו מעט במשמעותה הפרשנית של חלוקת הפרשות. אולם נראה שהדבר החשוב ביותר ברווחים של חלוקת הפרשות הוא לא בהיסטוריה של מסירתם, וגם לא בפרשנות המקומית הגלומה בהם, אלא במשמעותם החווייתית בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#מהו &quot;מִקְרָא&quot;?|הקריאה בתנ&quot;ך]], וכדברי המדרש בתחילת תורת כהנים: &quot;‫וכי מה היו הפסקות משמשות?‬ ‫ליתן רווח למשה להתבונן‬ ‫בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין עניין לעניין‪.‬‬ ‫והרי דברים קל וחומר‪:‬‬ ‫ומה אם אדם שהוא שומע‬ ‫מפי הקדוש ברוך הוא‬ ‫ומדבר ברוח הקודש‬ ‫צריך להתבונן בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין ענין לענין‪,‬‬ על אחת כמה וכמה‬ ‫הדיוט שהוא שומע מן הדיוט&quot; (‬מתוך הפתיחה ל&quot;תורת כהנים&quot; ב&quot;דבורא דנדבה&quot;).}}

המצב מאז סוף ימי הביניים שונה לחלוטין: שוררת מאז ועד היום אחידות כמעט-מוחלטת בחלוקת הפרשות בספרי התורה מכל העדות. אחדות זו היא תוצאה ישירה של מפעל הפסיקה לרמב&quot;ם ב[[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ח|הלכות ספר תורה (פרק ח')]]. בגלל שהרמב&quot;ם קבע את חלוקת הפרשות ע&quot;פ כתר ארם צובה, הביאה פסיקתו לקרבתם של כמעט כל ספרי התורה לכתר בחלוקה זו.{{הערה|לסיכום של הנושא ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''' (עמ' *50-*52), שם ציינו שבתקופת בעלי המסורה עדיין לא נקבע נוסח מחייב לפרשות הפתוחות והסתומות, וכך הייתה המציאות עד שבעלי ההלכה החלו לעסוק בעניין זה באינטנסיביות (ובראשם הרמב&quot;ם שקבע את הפרשות לפי כתר ארם צובה). יש להשוות את התופעה ל[[#מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות|אותיות הגדולות והקטנות]], שלגביהן לא היה יישום לרוב בכתבי־היד הטברנים, אבל בעקבות העיסוק הרב בעניין הזה על ידי חכמי המסורה המאוחרים הן הפכו להיות מרכיב בולט של נוסח המסורה.}}

חלוקת הפרשות ב[http://tanach.us/ODTFiles/ הקלדת וסטמינסטר] היא על פי כתב־יד לנינגרד, וכאמור שונה חלוקה זו בעשרות מקומות ממה שמקובל בספרי התורה, וממה שנפסק להלכה ברמב&quot;ם ע&quot;פ כתר ארם צובה. לכן חלוקת הפרשות בכתי&quot;ל עברה הגהה קפדנית במהדורתנו כדי שתתאים לחלוקה מקובלת בספרי התורה, ורשמנו את כל השינויים בתיעוד הנוסח.

בנוסף, יש פרשה אחת שבספרי התורה מסמנים אותה בשני מקומות שונים (תימנים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז,כב]] וספרדים ואשכנזים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ז,כח]]), ובכתר ארם צובה היה כנראה רווח בשניהם לפי עדויות ומקבילות. ובמקום אחד חריג יש פרשה פתוחה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות שבכתר הפרשה היתה סתומה ([[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]]). ויש שני מקומות חריגים שבהם אין פרשה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות ו/או מקבילות שבכתר היתה פרשה ([[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו,ז]]; [[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז,כ]]). בכל אחד מהמקומות האלה תהיה הערה מיוחדת במהדורתנו, והם:
#בספר שמות, פרשת תרומה [[שמות כו/טעמים#כו ז|(כו,ז)]], בפסוק &quot;וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).
#בספר שמות, פרשת כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד א|(לד,א)]], בפסוק &quot;וַיֹּ֤אמֶר... פְּסׇל־לְךָ֛&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (בספרי התורה יש פרשה פתוחה לפי רשימת הרמב&quot;ם).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כב|(ז,כב)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... כׇּל־חֵ֜לֶב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז&quot; (בספרי תימן יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, וכנראה שבכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כח|(ז,כח)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... הַמַּקְרִ֞יב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי תימן&quot; (בספרי אשכנז וספרד יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, ובכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר דברים, פרשת כי תבוא [[דברים כז/טעמים#כז כ|(כז,כ)]], בפסוק &quot;אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).

למידע נוסף על החלוקה לפרשות בכל המקרא ראו [[:w:en:Parashah|כאן]] (באנגלית); מידע זה ישמש בסיס למהדורתנו.

למידע על חלוקת הפרשות במהדורתנו בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|כאן]]''' (למקומות החסרים בכתר) ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כאן]]''' (למקומות הקיימים בכתר).

==מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות==
{{תצוגת כתי&quot;ל|רשימת האותיות הגדולות והקטנות במסורה הסופית (מ&quot;ס-ל)|File:Leningrad-codex-25-mesorah.pdf|5}}
[[קובץ:Ochlah-W'ochlah-1864-HB36175.pdf|thumb|רשימת האותיות הגדולות והקטנות בספר &quot;אכלה ואכלה&quot;, מהדורת פרנסדורף (הנובר, תרכ&quot;ד).|page=90]]
[[קובץ:MG1525D.djvu|thumb|רשימת האותיות הגדולות במסורה הגדולה על תחילת ספר דברי הימים שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=401]]

===אותיות גדולות וקטנות===

תופעת האותיות הגדולות והקטנות נפוצה יותר בחמישה חומשי תורה מאשר [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#אותיות גדולות וקטנות|בספרי הנביאים והכתובים]].{{הערה|לפי המקובל בפועל בספרי התורה בימינו (שאינו מכיל את כל האותיות הגדולות והקטנות שיש לגביהן עדויות במנהגים שונים), יש כ-23 אותיות גדולות וקטנות בכל המנהגים השונים ביחד, לעומת כ-36 אותיות (ב-34 תיבות) בכל ספרי הנביאים והכתובים (בספירה מקסימלית), כאשר ספרי הנביאים והכתובים הם גדולים יותר מפי ארבע בתוכנם (!) מאשר התורה. ולפי מנהגים נוספים, יש למעלה מ-20 אותיות נוספות בתורה בלבד (ולא בנביאים וכתובים).}} אבל רוב האותיות הגדולות בתורה ובשאר המקרא, וגם חלק ניכר מהקטנות – אינן באות לידי ביטוי כלל בנוסח המקרא שבכתבי־היד הטברנים, ורק חלקם מצוינים ברשימות המסורה הקדומים. וזה למרות שבדורות האחרונים נחשב סימונם הכללי למרכיב בולט של &quot;נוסח המסורה&quot; (אף אם היו מנהגים שונים לגבי איזו אות נחשבת לגדולה או קטנה). בכך דומה עצם '''כתיבתם''' הקפדנית של האותיות הגדולות והקטנות ל'''קביעתם''' הקפדנית והאחידה של [[#מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות|רווחי הפרשות]]: הביצוע המוחלט של שתי התופעות הוא תוצאה לפעילותם של חכמי מסורה ופוסקי הלכה שחיו לאחר תקופת המסורה הטברנית.{{הערה|ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''', כרך יהושע-שפטים, עמ' 47*-49*, ובמיוחד המסקנה שם: &quot;השתרשרותן של האותיות הגדולות והקטנות כסימן מובהק של 'נוסח המסורה' היא מאוחרת לתקופת המסורה... ועד אז היתה כתיבת אותיות כאלה נתונה למעשה לרשותם של סופרים בהתאם למסורת הכתיבה המקובלת עליהם, ולא בהתאם לרשימה מוסכמת כלשהי... יש אפוא צד שווה לסוגיית הפרשיות ולסוגיית האותיות, ששתיהן נעשו סימן מובהק לנוסח המסורה (הטברני) רק לאחר תקופתם של בעלי המסורה. אלא שבעוד שבתחום האותיות המיוחדות היה כוון ההתפתחות מנוגד למנהגו של בן־אשר, כהשתקפותו ב'כתר', הרי בתחום הפרשיות נעשה הכתר דווקא דוגמה ומופת לסופרים הדווקנים של 'נוסח המסורה' בדורות הבאים.&quot; יצויין שב'''מקראות גדולות הכתר''' לא הבליטו לרוב את האותיות המיוחדות (כמו שהן נעדרות לרוב בכתר).}}

במהדורתנו – המיועדת להיות &quot;תיקון קוראים&quot;, ונכון אם כן שהיא תציג את מסורת הסופרים הנהוגה בימינו – נציין את האותיות הגדולות והקטנות לפי המנהג המרבי המקובל ברוב ספרי התורה ובדפוסים של המקרא (והוא בדרך כלל ע&quot;פ מנחת שי). במקרים של ספק נכריע ע&quot;פ דפוס קורן, המשקף כמעט תמיד את המנהג המקובל בדפוסים. בתיעוד הנוסח נציין את המקורות התומכים בסימון האות המיוחדת.

בחמישה חומשי תורה עוד נוסיף הערות לגבי הבדלים הקיימים בין ספרי התורה בימינו (ע&quot;פ מנהגי ספרד ואשכנז ותימן) ונוסח הכתר (ע&quot;פ עדויות) לגבי האותיות הגדולות והקטנות. לרשימת ההערות בנושא זה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|ראו כאן (בצבע ירוק)]]'''.

'''להלן רשימה של כל האותיות הגדולות והקטנות שמופיעים בגוף הטקסט במהדורתנו (או ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]]):
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית א/טעמים#א א|(א,א)]]: [{{אות-ג|בְּ}}רֵאשִׁ֖ית]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּרֵאשִׁ֖ית]
#'''(ק)''' בראשית, בראשית [[בראשית ב/טעמים#ב ד|(ב,ד)]]: [בְּ{{אות-ק|הִ}}בָּֽרְאָ֑ם]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּהִבָּֽרְאָ֑ם]
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה א|(ה,א)]]: [סֵ֔פֶר]*=ל / [{{אות-ג|סֵ֔}}פֶר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#'''(ק)''' בראשית, חיי שרה [[בראשית כג/טעמים#כג ב|(כג,ב)]]: [וְלִבְ{{אות-ק|כֹּ}}תָֽהּ]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְלִבְכֹּתָֽהּ]
#'''(ק)''' בראשית, תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז מו|(כז,מו)]]: [{{אות-ק|קַ֣}}צְתִּי]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[קַ֣צְתִּי]
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד ז|(לד,ז)]]: [{{אות-ג|נֹ}}צֵ֥ר]* / ל=[נֹצֵ֥ר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יד|(לד,יד)]]: [אַחֵ֑{{אות-ג|ר}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[אַחֵ֑ר]
#'''(ק)''' ויקרא, ויקרא [[ויקרא א/טעמים#א א|(א,א)]]: [וַיִּקְרָ֖{{ק|א}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וַיִּקְרָ֖א]
#'''(ק)''' ויקרא, צו [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|(ו,ב)]]: [{{אות-ק|מ}}וֹקְדָ֨ה]* / ל=[מוֹקְדָ֨ה] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא מב|(יא,מב)]]: [עַל־גָּח֜{{אות-ג|וֹ}}ן]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' ויקרא, תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג לג|(יג,לג)]]: [וְהִ֨תְ{{אות-ג|גַּ}}לָּ֔ח]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח]
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יד/טעמים#יד עז|(יד,יז)]]: [{{אות-ג|יִ}}גְדַּל]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[יִגְדַּל]
#'''(ק)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יא|(כה,יא)]]: [פִּֽינְחָ֨ס]*=ל / [פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס] (מנהג שהתקבל בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק או וי&quot;ו קטיעא)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יב|(כה,יב)]]: [שָׁלֽוֹם]*=ל / [שָׁלֽ{{אות-ק|וֹ}}ם] (וי&quot;ו קטנה, או קטיעא בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' במדבר, פינחס [[במדבר כז/טעמים#כז ה|(כז,ה)]]: [מִשְׁפָּטָ֖{{אות-ג|ן|}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [שְׁמַ֖{{אות-ג|ע}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [אֶחָֽ{{אות-ג|ד}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, עקב [[דברים יא/טעמים#יא כא|(יא,כא)]]: [עַל־הָאָֽרֶץ]*=ל / [עַל־הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}}] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב ו|(כב,ו)]]: [קַן־צִפּ֣וֹר]*=ל / [{{אות-ג|קַ}}ן־צִפּ֣וֹר] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כז|(כט,כז)]]: [וַיַּשְׁ{{אות-ג|לִ}}כֵ֛ם]* (=מ&quot;ס-ל) / א,ל=[וַיַּשְׁלִכֵ֛ם]
#'''(ג)''' {{עוגן בשורה|ה לה'}}דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙]* (=א,ק3[מ&quot;ק-ק3]) / ל=[הֲ־לַיהוָה֙]; ספרי תימן=[{{אות-ג|הַֽ}}לְיהוָה֙] (=מ&quot;ס-ל, אין רווח אחרי אות ה&quot;א ברשימה; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, האזינו [[דברים לג/טעמים#לג יח|(לב,יח)]]: [תֶּ֑שִׁ{{אות-ק|י}}]* (=מ&quot;ס-ל) / אל=[תֶּ֑שִׁי]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כט|(לג,כט)]]: [אַשְׁרֶ֨יךָ]*=אל / [{{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])

'''להלן רשימה של אותיות מיוחדות נוספות בתורה:'''{{הערה|רשימת האותיות הנוספות מבוססת בעיקרה על על הטבלה המופיעה [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית], ובנוסף על הרשימות [http://www.sofer.co.uk/html/large_letters.html כאן] ו[http://www.win.tue.nl/~aeb/natlang/hebrew/hebrew_bible.html כאן].}}
#'''(ג)''' בראשית, ויצא [[בראשית ל/טעמים#ל מב|(ל, מב)]]: [וּבְהַעֲטִ֥י{{מ:אות-ג|ף}}]
#'''(ג)''' בראשית, וישלח [[בראשית לד/טעמים#לד לא|(לד,לא)]]: [הַכְ{{מ:אות-ג|ז}}וֹנָ֕ה]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יב|(מט,יב)]]: [{{מ:אות-ג|חַ}}כְלִילִ֥י]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית נ/טעמים#נ כג|(נ,כג)]]: [שִׁלֵּשִׁ֑י{{מ:אות-ג|ם}}]
#'''(ג)''' שמות, שמות [[שמות ב/טעמים#ב ב|(ב,ב)]]: [כִּי־{{מ:אות-ג|ט֣}}וֹב]
#'''(ג)''' שמות, בֹא [[שמות יא/טעמים#יא ח|(יא,ח)]]: [{{מ:אות-ג|צֵ֤}}א]
#'''(ג)''' שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח לו|(כח,לו)]]: [צִּ֖י{{מ:אות-ג|ץ}}]
#'''(ק או קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 1}}שמות, כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב כה|(לב,כה)]] [בְּ{{מ:אות-ק|קָ}}מֵיהֶֽם] (בקו&quot;ף קטנה או דבוקה; וראו להלן ב[[#קו&quot;ף דבוקה 2|פרשת נשֹא]] [במדבר ז,ב])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [{{מ:אות-ג|שְׁ}}מׇ֨ר־לְךָ֔]
#'''(ג)''' ויקרא, צו (ח,טו '''או''' ח,כג):
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֗}}ט] [[ויקרא ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֗ט}}] (כל האותיות)
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֓}}ט{{מ:לגרמיה}}] [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|(ח,כג)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֓ט{{מ:לגרמיה}}}}] (כל האותיות)
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ל|(יא,ל)]]: [וְהַ{{מ:אות-ג|לְּ}}טָאָ֑ה]
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יח|(א,יח)]]: [לְ{{מ:אות-ג|גֻ}}לְגְּלֹתָֽם] (=ל?מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג טז|(ג,טז)]]: [עַל־{{מ:אות-ג|פִּ֣}}י]
#'''(קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 2}}במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ב|(ז,ב)]]: [עַל־הַפְּקֻדִֽים׃] (קו&quot;ף דבוקה, וראו לעיל [[#קו&quot;ף דבוקה 1|בפרשת כי תשא]] [לב,כה])
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יג/טעמים#יג ל|(יג,ל)]]: [וַיַּ֧הַ{{מ:אות-ג|ס}}]
#'''(ג)''' במדבר, בלק [[במדבר כד/טעמים#כד ה|(כד,ה)]]: [{{מ:אות-ג|מַ}}ה־טֹּ֥בוּ]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ב/טעמים#ב לג|(ב,לג)]]: [וַנַּ֥{{מ:אות-ג|ךְ}}]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ג/טעמים#ג יא|(ג,יא)]]: [עֶ֣רֶ{{מ:אות-ג|שׂ}}]
#'''(ק)''' דברים, עקב [[דברים ט/טעמים#ט כד|(ט,כד)]]: [{{מ:אות-ק|מַ}}מְרִ֥ים]
#'''(ג)''' דברים, שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח יג|(יח,יג)]]: [{{מ:אות-ג|תָּ}}מִ֣ים]
#'''(ג)''' דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח סח|(כח,סח)]]: [וְהִתְמַ{{מ:אות-ג|כַּ}}רְתֶּ֨ם]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ד|(לב,ד)]]: [הַ{{מ:אות-ג|צּ}}וּר֙]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ה|(לב,ה)]]: [וּ{{מ:אות-ג|פְ}}תַלְתֹּֽל׃]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יב|(לד,יב)]]: [כׇּל־יִשְׂרָאֵֽ{{מ:אות-ג|ל}}׃]

===אותיות מנוקדות===
[[קובץ:MG1525A.djvu|thumb|רשימת האותיות המנוקדות במסורה הגדולה על פרשת במדבר (ג, לט &quot;וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ&quot;) שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=313]]

בניגוד ל[[#אותיות גדולות וקטנות|אותיות הגדולות והקטנות]], לסימון האותיות המנוקדות יש ביצוע עקבי בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה. אמנם יש בכל זאת אי הסכמה לגבי פרטים מסויימים. להלן רשימה של האותיות המנוקדות בתורה במהדורתנו ובכתבי־היד העיקריים:
#בראשית, לך־לך [[בראשית טז/טעמים#טז ה|(טז,ה)]]: [וּבֵינֶֽיׄךָ]*=ל
#בראשית, וירא [[בראשית יח/טעמים#יח ט|(יח,ט)]]: [אֵׄלָ֔יׄוׄ]* / ל=[אֵׄלָׄ֔יׄוׄ] (=מ&quot;ס-ל &lt;ד' [נקודות]&gt;)
#בראשית, וירא [[בראשית יט/טעמים#יט לג|(יט,לג)]]: [וּבְקוּׄמָֽהּ]*=ל
#בראשית, וישלח [[בראשית לג/טעמים#לג ד|(לג,ד)]]: [וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ]*=ל
#בראשית, וישב [[בראשית לז/טעמים#לז יב|(לז,יב)]]: [אֶׄתׄ־צֹ֥אן]*=ל
#במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג לט|(ג,לט)]]: [וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ]*=ל
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט י|(ט,י)]]: [רְחֹקָ֜הׄ]*=ל
#במדבר, חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [אֲשֶׁ֖רׄ]*=ל
#במדבר, פינחס [[במדבר כט/טעמים#כט טו|(כט,טו)]]: [וְעִשָּׂרוֹׄן֙]* / ל=[וְעִשָּׂרׄוֹן֙] (הנקודה ברי&quot;ש!)
#דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כח|(כט,כח)]]: [לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַׄד־עוֹלָ֔ם]*=א / ל=[לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַד־עוֹלָ֔ם] (=מ&quot;ס-ל)

===נו&quot;ן הפוכה===

תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת סביב פרשה אחת בתורה (בהתחלה ובסוף סה&quot;כ פעמיים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נו&quot;ן הפוכה|בנביאים כתובים]] היא נמצאת 7 פעמים ב[[תהלים קז/טעמים#קז כג|מזמור ק&quot;ז]] (כ&quot;ג-כ&quot;ח, מ) בתהלים. מקומן וצורתן בתורה נקבעה במהדורתנו לפי מה שידוע לנו על התופעה בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו.{{הערה|לתיעוד מלא של נתונים ראו בתיעוד הנוסח בדף העריכה.}}

'''תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:'''
#'''[[במדבר י/טעמים#י לה|במהדורתנו: במדבר, בהעלֹתך (י,לה-לו)]]'''
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Leningrad-codex-04-numbers.pdf&amp;page=17 בכתי&quot;ל] ([http://tanach.us/Tanach.xml?Num10:1-10:36 הקלדת וסטמינסטר])
#בכתי&quot;ש: [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=33 עמוד ראשון] | [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=34 עמוד שני]
#[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=or_4445_f115r בכתי&quot;ב] (ראו שם דף 129 ע&quot;א וע&quot;ב)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Tanakh-Sassoon1053-04-Numbers.pdf&amp;page=12 בכתי&quot;ש1]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:MG1525A.djvu&amp;page=332 במ&quot;ג דפוס ונציה] (&quot;ב׆סע&quot;, &quot;כמתא׆נים&quot;!)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Sefer-Torah-Elihu-Shannon-2.djvu&amp;page=165 בספר תורה טיפוסי הכתוב על קלף]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:David-kokhav-sefer-torah.pdf&amp;page=155 בספר תורה מיוחד הכתוב על קלף]

==מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות==

מהדורתנו מיועדת כאמור להציג את מסורת הסופרים בתורה על־פי המסורה הטברנית ולפי ספרי התורה בימינו. ניתן להגיע אל נוסח האותיות בתורה שהיה בכתר ארם צובה על ידי שחזור אמין (לפי שיטת ברויאר ועל פי עדויות מובהקות), ומתברר שהוא זהה לחלוטין לנוסח האותיות בספרי התורה התימנים (המייצגים לגמרי את שיטת המסורה). אבל לעתים רחוקות (8-9 אותיות בלבד בכל התורה) יש הבדלים בין ספרי תימן מצד אחד, לבין ספרי אשכנז וספרד מצד שני, בנוסח הכתיב המובהק. וב-2 מקומות יש הבדל בין הכתיב אצלנו בספרי התורה למה שהיה כתוב בכתר (על־פי עדויות). במהדורתנו תבוא הערה מיוחדת בכל המקומות האלה.{{הערה|נוסח ההערה הקצרה יציין קודם כל את ספרי &quot;ספרד&quot; לפני &quot;אשכנז&quot; (&quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;), כי במקומות המעטים שיש בהם שינויים מהסוג הזה (סה&quot;כ 8-9 מקומות בכל התורה כולה), המקור לכולם הוא בפסקי הרמ&quot;ה על־פי &quot;ספרי ספרד המדויקים&quot;. בתקופה יותר מאוחרת הושלם היישום של פסקי הרמ&quot;ה גם בספרי התורה האשכנזים. היום גם רוב ספרי אשכנז כמעט זהים לספרי ספרד (חוץ מאות אחת בתיבת דַּכָּ֛א/דַּכָּ֛ה), ושניהם יחד שונים מספרי תימן באותם 8 מקומות (ספרד) או 9 מקומות (אשכנז), כאשר רק ספרי תימן מתאימים לגמרי למסורה. אבל יש מקומות שבמשך שנים רבות עדיין ציינו בדפוסים הישנים את הנוסח המתאים למסורה בתור &quot;נוסח אשכנז&quot;, ובמיוחד ב[[דברים כג ב]] ציינו &quot;דכא&quot; באל&quot;ף במקום &quot;דכה&quot; בה&quot;א (הראשון בתור נוסח אשכנז והשני על פי ספרי ספרד בעקבות קביעת הרמ&quot;ה למרות שאין היישום כך היום בספרי תורה ספרדים). ועד עצם היום הזה עדיין כותבים &quot;דכא&quot; באל&quot;ף בספרי התורה של חב&quot;ד. לכן נוסח ההערה ב[[דברים כג ב]] יהיה: &quot;ברוב ספרי אשכנז...&quot;, ואילו בשאר המקומות: &quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;. לפרטים נוספים על נוסח אשכנז הישן והתאמתו למסורה, ראו את מאמרו של מרדכי גלצר, [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_92.7(1).pdf &quot;המסורה בין המזרח למערב&quot;].}}

חוץ מנוסח הכתיב המובהק, דהיינו נוסח האותיות, תבוא הערה מיוחדת בכל מקרה של אי־הסכמה לגבי '''תיבות מחוברות''' ועל '''אותיות מיוחדות''' (כגון אותיות גדולות וקטנות וקטועות), וכמו כן על כל הבדל ב'''חלוקת הפרשות'''. גם במקומות הללו, אפוא שיש הבדל בין ספרי התורה, או בין ספרי התורה לכתר, נציין את השינוי באופן ניכר על־ידי הערה בגוף הטקסט (ולא רק בתיעוד הנוסח הבלתי־נראה שבדף העריכה).{{הערה|1=כאמור, בביטוי &quot;ספרי ספרד ואשכנז&quot; הכוונה בעיקר לספרים הנפוצים בימינו, שכל ענייני הכתיב שבהם כבר הותאמו להכרעתם של הרמ&quot;ה ו/או אור תורה ומנחת שי. למקור זמין ברשת כדי לאשר תופעות מיוחדות בספרי תורה תימניים, ראו '''[http://www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=583 כאן]'''.}}

'''בטבלה הבאה מובאים כל המקומות שבהם מופיעה הערה מיוחדת בתורה במהדורתנו.{{הערה|לגבי מגילת אסתר ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הסופרים במגילת אסתר: הערות מיוחדות|פרק הבא של המבוא]].}} סוגי השינויים מובלטים על ידי צבעים:'''
*{{צבע גופן|אדום|אדום}}=שינויים מובהקים בנוסח האותיות (11 מקומות בתורה; 9 הבדלים בין ספרי התורה, ו-2 הבדלים בין ספרי התורה לכתר ארם צובה ע&quot;פ עדויות)
*{{צבע גופן|כתום|כתום}}=תיבות מחוברות (3 תופעות בתורה, אחת מהן ב-3 מקומות){{הערה|שם=ה ליי|ההערה המיוחדת על &quot;{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙&quot; ([[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב,ו]]) מופיעה בכתום בטבלה. היא מתייחסת רק לשאלת הרווח אחרי האות ה&quot;א, ולא לנושא של האות הגדולה (המשותף לספרי התורה ולכתר).}}
*{{צבע גופן|צהוב|צהוב}}=שינויים בחלוקת הפרשות: סוג הפרשה (פתוחה או סתומה) או העדר פרשה (5 מקומות בתורה)
*{{צבע גופן|ירוק|ירוק}}=אותיות מיוחדות: גדולות או קטנות או קטועות (8 מקומות בתורה){{הערה|לגבי האותיות המיוחדות, הערנו על הבדלים בין ספרי התורה של העדות. אך לא הערנו על הביצוע (או חוסר הביצוע) של אותיות מיוחדות בכתר ארם צובה, בגלל שברוב המקומות ממילא אין ביצוע בכתר.}}

יש 27 שינויים מכל הסוגים האלה בתורה (נוסח האותיות המובהק, תיבות מחוברות, אותיות מובהקות, חלוקת הפרשות). שינוי אחד (&quot;פוטי[ ]פרע&quot;) נמצא ב-3 מקומות, ובכל מקום יש הערה, ולכן יש סה&quot;כ 29 הערות בנוסח התורה. אפשר לראות את כל ההערות במקום אחד, ביחד עם קישורים ישירים לתוך גוף הטקסט, בדף המציג את [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב#הערות|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

{| width=100% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=8 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''הערות מיוחדות בנוסח התורה'''}}}}&lt;br&gt;ציון ההבדלים בין ספרי התורה במסורת תימן, ספרד ואשכנז, ובין ספרי התורה לכתר ארם צובה
|- align=center
!פסוק
!פרשת השבוע
!מילה או הקשר
!כתר ארם צובה{{הערה|לפי עדויות או מקבילות במקומות שהוא לא קיים.}}
!ספרי תימן
!ספרי ספרד ואשכנז
!נוסח הפנים&lt;br&gt;במהדורתנו
!הערה במהדורתנו
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ד יג|בראשית]]
|מִנְּשֽׂ(וֹ)א
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֽׂוֹא
|מִנְּשֹֽׂא‏
|בספרי ספרד ואשכנז מִנְּשֽׂוֹא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[בראשית ה/טעמים#ה א|בראשית ה, א]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ה א|בראשית]]
|סמ&quot;ך של סֵ֔פֶר
|
|סמ&quot;ך גדולה
|סמ&quot;ך רגילה
|סמ&quot;ך רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|סֵ֔}}פֶר בסמ&quot;ך גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ז/טעמים#ז יא|בראשית ז, יא]]
|[[פרשת נח/טעמים#ז יא|נֹח]]
|מַעְיְנ(וֹ)ת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנוֹת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|בספרי ספרד ואשכנז מַעְיְנוֹת֙
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ט/טעמים#ט כט|בראשית ט, כט]]
|[[פרשת נח/טעמים#ט כט|נֹח]]
|וַיִּֽהְיוּ֙ / וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|בספרי ספרד ואשכנז וַֽיְהִי֙
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[בראשית מא/טעמים#מא מה|בר' מא, מה]];&lt;br&gt;[[בראשית מא/טעמים#מא נ|מא, נ]];&lt;br&gt;[[בראשית מו/טעמים#מו כ|מו, כ]].
|[[פרשת מקץ/טעמים#מא מה|מקץ (1)]]&lt;br&gt;[[פרשת מקץ/טעמים#מא נ|מקץ (2)]]&lt;br&gt;[[פרשת ויגש/טעמים#מו כ|ויגש (3)]]
|פוטי[ ]פרע
|פוטי פרע
|פוטיפרע&lt;br&gt;(תיבה אחת)
|פוטי פרע&lt;br&gt;(שתי תיבות)
|פוטי פרע
|בספרי תימן&lt;br&gt;פּֽוֹטִיפֶ֛רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע&lt;br&gt;בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות א/טעמים#א יט|שמות א, יט]]
|[[פרשת שמות/טעמים#א יט|שמות]]
|אֲלֵ(י)הֶ֛ן
|אֲלֵיהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|בכתר ארם צובה היה כתוב אֲלֵיהֶ֛ן
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[שמות יז/טעמים#יז טז|שמות יז, טז]]
|[[פרשת בשלח/טעמים#יז טז|בשלח]]
|כֵּ֣ס[ ]יָ֔הּ
|כֵּ֣סְיָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|בכתר ארם צובה היה כתוב כֵּ֣סְיָ֔הּ בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כה לא|תרומה]]
|תֵּ(י)עָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּיעָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|בספרי ספרד ואשכנז תֵּיעָשֶׂ֤ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו, ז]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כו ז|תרומה]]
|וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים
|פרשה פתוחה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כח/טעמים#כח כו|שמות כח, כו]]
|[[פרשת תצוה/טעמים#כח כו|תצוה]]
|הָאֵפ֖(וֹ)ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפ֖וֹד
|הָאֵפֹ֖ד‏
|בספרי ספרד ואשכנז הָאֵפ֖וֹד
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד, א]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד א|כי תשא]]
|וַיֹּ֤אמֶר...&lt;br&gt;פְּסָל־לְךָ֛
|פרשה סתומה?
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד ז|שמות לד, ז]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד ז|כי תשא]]
|נו&quot;ן של נֹצֵ֥ר‏
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן גדולה
|נו&quot;ן גדולה
|בספרי תימן נֹצֵ֥ר בנו&quot;ן רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו, ב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ו ב|צו]]
|מ&quot;ם של מוֹקְדָ֨הֿ
|
|מ&quot;ם רגילה
|מ&quot;ם קטנה
|מ&quot;ם קטנה
|בספרי תימן מוֹקְדָ֨הֿ במ&quot;ם רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז, כב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כב|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;כָּל־חֵ֜לֶב
|פרשה פתוחה&lt;br&gt;(כנראה)
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ויקרא ז כח]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כח|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר...דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;הַמַּקְרִ֞יב
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי תימן
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[ויקרא יט/טעמים#יט טז|ויקרא יט, טז]]
|[[פרשת קדושים/טעמים#יט טז|קְדֹשִׁים]]
|רֵעֶ֑(י)ךָ
|רֵעֶ֑יךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|בכתר ארם צובה היה כתוב רֵעֶ֑יךָ
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א, יז]]
|[[פרשת במדבר/טעמים#א יז|במדבר]]
|בְּשֵׁמֽ(וֹ)ת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֽוֹת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בספרי ספרד ואשכנז בְּשֵׁמֽוֹת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]
|[[פרשת בהעלותך/טעמים#י י|בהעלֹתך]]
|חָדְשֵׁ[י]כֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|בספרי ספרד ואשכנז חָדְשֵׁכֶם֒
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר כב/טעמים#כב ה|במדבר כב, ה]]
|[[פרשת בלק/טעמים#כב ה|בלק]]
|בְּע֗(וֹ)ר
|בְּעֹ֗ר?{{הערה|1=יש כאן עדויות חולקות, ואולם נראה שעדיפה העדות המפורשת המגובה בעדות המושלמת (בכל מקום אחר) של ספרי תימן=בְּעֹ֗ר, לעומת העדות שבשתיקה של א(ס)=בְּע֗וֹר. למידע מלא והפניות, ראו בהערת הנוסח על [[במדבר כב/הערות נוסח#כב ה|במדבר כב,ה]].}}
|בְּעֹ֗ר
|בְּע֗וֹר
|בְּעֹ֗ר
|בספרי ספרד ואשכנז בְּע֗וֹר
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה י|במדבר כה, י]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה י|פינחס]]
|יו&quot;ד של פִּֽינְחָ֨ס
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|נהוג לכתוב ביו&quot;ד זעירא&lt;ref&gt;מקור המנהג בספר הזוהר, ואין לו שום תימוכין בספרות המסורה. חכמי המסורה האחרונים הזכירו אותו אבל לא קיבלו אותו, כגון המנחת שי שכתב: '''פינחס.''' פרשה פתוחה. אמרו בזוהר כאן וגם בפרשת &quot;אחרי מות&quot; כי &quot;פינחס&quot; זה ביו&quot;ד זעירא, ושהיא מאלפ&quot;א בית&quot;א דאתוון זעירן. אך בכל הספרים והמסרות ובאלפ&quot;א בית&quot;א שלנו מאותיות זעירות, לא נמצא רק י' ד&quot;צור ילדך תשי&quot;. עוד משמע מהזוהר כי פה בלבד פינחס מלא יו&quot;ד. והרמ&quot;ה ז&quot;ל כתב: &quot;ותלד לו את פינחס&quot; מלא יו&quot;ד, וכל אוריתא דכותיה מלא. עד כאן לשונו. וכן נמצא בכל הספרים והמסרות. ובעל אור תורה האריך לבאר הזוהר שלא יהיה נגד ספרינו. ואנכי לא ידעתי בנסתרות ממני. '''עד כאן לשון המנחת שי.''' אבל היו&quot;ד הזעירא נמצאת בפועל ברוב ספרי התורה הנפוצים בימינו, וברבים מהחומשים המודפסים אף מציינים שהיו&quot;ד הזעירא היא &quot;על פי המסורה&quot;. וראו עוד גם בהערה 45 [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=18503 במאמר זה] מאת פרופ' ישעיהו מאורי.&lt;/ref&gt;
|פִּֽינְחָ֨ס (אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז נהוג לכתוב פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס ביו&quot;ד זעירא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה יב|במדבר כה, יב]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה יב|פינחס]]
|וי&quot;ו של שָׁלֽוֹם
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|וי&quot;ו קטיעא
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז וי&quot;ו קטיעא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים יא/טעמים#יא כא|דברים יא, כא]]
|[[פרשת עקב/טעמים#יא כא|עקב]]
|צד&quot;י של הָאָֽרֶץ
|
|צד&quot;י גדולה
|צד&quot;י רגילה
|צד&quot;י רגילה
|בספרי תימן הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}} בצד&quot;י גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים כב/טעמים#כב ו|דברים כב, ו]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כב ו|כי תצא]]
|קו&quot;ף של קַן־צִפּ֣וֹר
|
|קו&quot;ף גדולה
|קו&quot;ף רגילה
|קו&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|קַ}}ן בקו&quot;ף גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כג ב|כי תצא]]
|דַּכָּ֛א / דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|בספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז דַּכָּ֛ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז, כ]]
|[[פרשת כי תבוא/טעמים#כז כ|כי תבוא]]
|אָר֗וּר שֹׁכֵב֙&lt;br&gt;עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו
|פרשה סתומה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב, ו]]
|[[פרשת האזינו/טעמים#לב ו|האזינו]]
|{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙
|{{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|בספרי תימן {{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙ בתיבה אחת{{הערה|שם=ה ליי}}
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים לג/טעמים#לג כט|דברים לג, כט]]
|[[פרשת וזאת הברכה/טעמים#לג כט|וזאת הברכה]]
|אל&quot;ף של אַשְׁרֶ֨יךָ
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף גדולה
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ באל&quot;ף גדולה
|}

==מסורת הסופרים בתורה: מהדורת כתיב (אותיות בלבד)==

ראו: [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

==מסורת הסופרים בתורה לעומת מסורת הקוראים: ההבדל ברמת הדיוק==

יש הבדל עקרוני בין מסורת '''הקריאה''' (דהיינו ההגייה והנגינה) המשתקפת בכתבי־היד לבין מסורת '''הכתיבה''' הנמצאת בהם: נוסח '''האותיות''' בכתבי־היד איננו אחיד כלל, אבל '''ניקוד התיבות והטעמתן''' אחיד בכמעט כל מקום. ממצאיו של ברויאר מראים שנוסח הטעמים היוצא מכתבי־היד יציב להפליא, ואף בנוסח המקובל שבדפוסים איננו מוצאים שינויים רבים בעלי חשיבות; נוסח הדפוסים עולה בדיוקו אפילו על חלק מכתבי־היד בטעמיו. ודבר דומה נכון גם לגבי הניקוד: הנוסח בכתבי־היד יציב ואחיד, ואין בו מחלוקות עקרוניות; ואילו בנוסח המקובל שבדפוסים מספר השינויים אמנם ניכר, אבל הוא לא גדול במיוחד.

כך תיאר והסביר הרב ברויאר את ההתפתחות ההיסטורית שיוצאת מתוך השוואה בין שני התחומים השונים (האותיות מול הניקוד והטעמים), בסיכום הנפלא (והמהפכני בשעתו) שכתב ע&quot;פ ממצאיו:{{הערה|'''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''', עמ' 91-94. הבאנו את דברי ברויאר בהרחבה בגלל חשיבותם החינוכית הרבה, ותרומתם הגדולה להבנת הנושא. אמנם מאותה סיבה קיצרנו אותם באופן חלקי, הוספנו בהם הדגשים, בצענו בהם שינויים קלים ליתר בהירות (בעיקר בפיסוק), וגם השמטנו חלק מהערותיו של ברויאר. לגבי שינוי התפיסה המהפכני שבדבריו הבאים של ברויאר, השוו את דעתו אל הגישה שהייתה מקובלת עד זמנו בין חוקרי המסורה. הללו חשבו אז ש&quot;נוסח המסורה&quot; לא היה ולא נברא בתור נוסח אחד ואחיד בכל פרטיו. גישה זו מתבטאת באריכות ובחריפות ב[https://archive.org/details/introductiontoma0000unse_b9a7/page/n3/mode/2up הקדמתו של אורלינסקי להוצאה מחדש של מהדורת גינצבורג] (עמ' xvi-xxxvii); הקדמה זו נדפסה שוב בתוך: ''The Canon and Masorah of the Hebrew Bible: An Introductory Reader'', ed. Sid Z. Leiman (New York: Ktav, 1974).}}

:נמצא, שכך יש לתאר את נוסח התורה בתקופה שלפני המסורה. קריאת התיבות היתה ברורה ונהירה לכל. ואילו טקסט האותיות – מבחינת חסירות ויתירות – היה עדיין בבחינת בקעה פרוצה. חכמי המסורה מצאו בקעה זו וגדרו בה גדר. וזה היה איפוא תפקידם ביחס לכתיב האותיות וקריאתן: הם לא פסקו איך '''לקרוא''' את האותיות המקובלות – אלא היפוכו של דבר: הם פסקו איך '''לכתוב''' את הקריאה המקובלת.

:'''מבחינה זו קדמה איפוא תורה שבעל פה לתורה שבכתב. חכמי המסורה קיבלו מקודמיהם את הקריאה כתורה שבעל פה – וקבעו לה סימני ניקוד וטעמים. לטקסט זה של התורה שבעל פה קבעו אחר כך את הנוסח הסופי של התורה שבכתב.'''

:משום כך אתה מוצא, שהרוב המכריע של קביעות המסורה מתייחס למלים הגויות – ולא לתיבות כתובות.{{הערה|הערת ברויאר: דבר זה בא לידי ביטוי בין השאר בהתייחסות לתיבה, שיש בה קרי וכתיב: לעולם התיבה נידונה במסורה על פי הקרי, ולא על פי הכתיב.}} '''אין המסורה מתייחסת לצירוף מסויים של אותיות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של קריאתן; אלא היא מתייחסת לצירוף של הגאים ותנועות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של כתיבתם.''' שכן המלים ההגויות של המקרא הן היסוד שקדם לאנשי המסורה; ליסוד זה נתנו את התיבות הכתובות וקבעו את נוסחן הסופי.{{הערה|הערת ברויאר: אין צריך לומר, שחכמי המסורה לא בדו את הנוסח מלבם, אלא קבעוהו על יסוד הספרים שלפניהם. אולם בדורות שלפני המסורה היה כל סופר מעתיק מן הספר שלפניו, ולא היתה כל הכרעה בין הנוסחות; ואילו חכמי המסורה פסקו הלכה סופית באותה סוגיה.}}

:אין זה איפוא אלא טבעי, שהניקוד הוא אחיד בכתבי היד, ואילו כתיב התיבות שנוי במחלוקת. שתי התופעות האלה אינן אלא המשך למצב שקדם למסורה. עדיין לא נשתכחה התורה שבעל פה המקובלת; ואילו ההורה שבכתב &quot;המחודשת&quot;{{הערה|הערת ברויאר: השוה את לשון השואל בשו&quot;ת הרשב&quot;א סי' רלב: ואין אנחנו חוששין לספרי התלמוד לתקן הספרים לשנותם... ואיך נחוש לספרי המסורה '''חדשים מקרוב באו'''.}} עדיין לא פשטה בכל ישראל. וגם בתקופה הסמוכה לאנשי המסורה עדיין לא היו בקיאים בחסירות וביתירות – ממש כבתקופת התלמוד.{{הערה|הערת ברויאר: ספרים אחדים היוצאים מכלל זה – כגון 'הספר הידוע במצרים' – אינם משנים את התמונה הכללית. הללו לא היד אלא בבחינת מיעוט, והשפעתם לא היתה ניכרת ברוב ישראל. עדים לכך הם דברי רמ&quot;ה בהקדמה לספרו. וראה עוד בהמשך כאן.}}

:על רקע זה יש להעריך את המפעל ההיסטורי של הרמ&quot;ה. מצב הספרים שבימיו מתואר בבהירות בהקדמה לספרו... אך כאן יש להבליט בייחוד את ההשוואה לחכמי התלמוד. וכך הוא טוען: חכמי התלמוד לא היו בקיאים בחסרות ויתרות; &quot;וכל שכן שנתקיים בנו בעונותינו: 'לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר'...&quot; (מהקדמת הרמ&quot;ה לספר מסורת סייג לתורה).

:אכן עד שלא בא הרמ&quot;ה היה כתיב המסורה בבחינת הלכה ואין עושין כן. '''הסופרים''' המשיכו להעתיק מן הספרים שלפניהם – כדרך שעשו בתקופה שלפני המסורה; נמצא, שעדיין לא היו &quot;בקיאין בחסירות וביתירות&quot;. ואילו '''המסרנים''' רשמו את המסורות – על פי הנוסח שנקבע בידי חכמי המסורה. אך אלה לא נגעו במלאכתם של אלה אלא במקרים נדירים בלבד; כביכול, &quot;אנן בדידן ואינהו בדידהו&quot;.

:'''זו היתה איפוא חשיבות מפעלו של הרמ&quot;ה. הוא קבע את נוסח התורה על פי המסורה – לא כהלכה עיונית – אלא בהוראה מעשית. באותה שעה הוא השלים, לאמיתו של דבר, את מפעל המסורה. בבית מדרשו של הרמ&quot;ה יצא נוסח המסורה מן הכח אל הפעל – ומשם הוא פשט בכל ישראל.'''

:וכך יפה כוחם של הדורות האחרונים אפילו מכוח חכמי התלמוד; שכן &quot;בזמן הזה אנן בקיאין בחסירות ויתירות, אף שבזמן הש&quot;ס לא היו בקיאים, שכבר ישב על מדוכה זו הרמ&quot;ה ז&quot;ל ובירר הכל כשמלה&quot; (אבני נזר, יורה דעה, סימן שנו, סעיף ה). תיאור זה, המובא כאן בשם אחד מגדולי חכמי ההלכה, הוא ציור מדויק של התהליך ההיסטורי. נוסח הכתיב של התורה עדיין לא היה קבוע סופית בתקופת התלמוד. הוא נקבע במשנה עיונית רק על ידי חכמי המסורה. והוא נתקבל למעשה בכל ישראל רק בכוח ההוראה של הרמ&quot;ה.

:'''תהליך הפוך עבר באותו זמן על נוסח הקריאה. נוסח זה היה בתחילה בבחינת תורה שבעל פה, וזו עלולה להשתכח מן הלב. שבטי ישראל התרחקו זה מזה ונדדו מגולה לגולה. הריחוק המקומי הביא בעקבותיו פילוג לשוני. הבדלי המבטאים שבין הארצות השונות הן אות לפילוג הזה.'''

:נדודי ישראל בגלויות אינן הסיבה היחידה להשכחת נוסח הקריאה. שכן ככלי ההתפתחות של כל הלשונות חלים גם על לשון הקודש. וקריאה הנמסרת רק כתורה שבעל פה עלולה להשתנות במרוצת הדורות.{{הערה|הערת ברויאר: המסורות השונות של קריאת המשנה והתלמוד יכולות לשמש דוגמה לכל זה.}}

:'''צדקה עשה הקב&quot;ה עם ישראל, שהעמיד את חכמי הניקוד על אֵם הדרך של היציאה לגלות. הללו הפכו את תורת הקריאה שבעל פה לתורת הניקוד שבכתב. ודרכו של נוסח כתוב לשמור על טהרתו המקורית – יותר מקריאה הנמסרת בעל פה.'''

:'''בהמשך הדורות נתהפך איפוא היחס שבין קריאה לניקוד. חכמי המסורה היו מנקדים על פי הקריאה שבעל פה; הדורות המאוחרים היו קוראים על פי הניקוד שבכתב.'''

:אולם גם הניקוד הכתוב לא היה מובטח מפני תהפוכות ושינויים. שכן דרכי הניקוד – בניגוד לדרכי הכתיב – תלויות בכללי הדקדוק. והללו פועלים לעתים קרובות בכיוון להשכחת מסורת הקריאה. זאת ועוד: סימנים הדומים זה לזה מבחינה גרפית עלולים להתחלף זה בזה; ויש להביא בחשבון גם את האפשרות של טעויות סופר גרידא. אף זו: יש להניח, שגם בתקופות מאוחרות לא נשתכח טיבם המקורי של הנקדנים – המנקדים על פי מסורת הקריאה שבעל פה. וכך נוצרה זיקת גומלין בין קריאה לניקוד: משהתפתחה והשתנתה מסורת הקריאה, נשתנו גם סימני הניקוד; והשינויים שחלו בניקוד הביאו לידי שינויים בדרכי הקריאה.

:עבודתם השקודה של חכמי האחרונים – מאו&quot;ת ומ&quot;ש ועד רש&quot;ד ורוו&quot;ה – עצרה בסופו של דבר גם את התהליך הזה. נקבעו נוסחות של ניקוד, כדרך שנקבע בשעתו נוסח הכתיב. נוסחות אלה אינן זהות בכל מקום עם הנוסח המקורי של המסורה. מהן לומד הקורא את תורת הקריאה.

:'''וכך נתהפך עתה היחס שבין מקרא למסורת. לשעבר היו המלים ההגויות בחזקת נתון קבוע; על פיהן ניקד הנקדן, והמסרן קבע להן את כתיב המסורה; אלא שכתיב זה עדין לא פשט בכל ישראל. עתה כבר נתהפכה הקערה על פיה. כתיב המסורה הוא בחזקת נתון קבוע, והוא פשט בכל ישראל; לכתיב זה מוסיף הנקדן את הניקוד על פי מסורת הניקוד שנקבעה לאחרונה; והתיבות המנוקדות הופכות בפי הקורא למלים הגויות. אך הללו אינן זהות בכל מקום עם מסורת הקריאה המקורית.'''

:זו משמעות התופעות, שעמדנו עליהן כאן. ויש לכך לא רק חשיבות עיונית, – אלא גם תוצאה מעשית. שכן בדורנו נעשים ניסיונות שונים להחזיר למקרא את נוסח המסורה – על יסוד כתבי היד שנתגלו לאחרונה; זאת מתוך הנחה, שנוסח המקרא התפתח ונשתנה מאז תקופת המסורה. אולם בעניין זה יש להסיק שתי מסקנות מן הדברים שנתבארו כאן.

:בנוסח הניקוד חלו באמת שינויים מסוימים; הללו טעונים הגהה – אם מבקשים לחזור אל הנוסח המקורי על פי המסורה. אולם שינויים אלה הם מועטים יחסית...

:גם בנוסח הכתיב חלו שינויים – בהשוואה אל כתבי היד. אך הללו אינם טעונים הגהה, אם מבקשים לחזור אל הנוסח על פי המסורה. שכן הנוסח המקובל בישראל – נוסח רמ&quot;ה-או&quot;ת ובייחוד נוסח יהודי תימן – הוא הוא הנוסח המקורי על פי המסורה. כל חזרה אל נוסח אחד מכתבי היד יש בה משום נסיגה, המתעלמת מן ההישגים שהושגו על ידי חכמי ישראל. דבר אין לה ולהחזרת כתיב המסורה לקדמתו.

נראה אם כן ש'''מסורת הקריאה''' של בעלי המסורה הטברנים, המתועדת במערכות הניקוד והטעמים שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, הייתה ידועה וקבועה להם כבר מראש, עוד לפני שרשמו את סימני הניקוד והטעמים. בעלי המסורה לא ניקדו והטעימו על פי טופס מקרא שלפניהם, אלא על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה על פיהם. הנקדנים היו בקיאים בהגיית המלים ובנגינתן, ועל פיהן ניקדו והטעימו את התיבות שלפניהם. משום כך אין כמעט מחלוקות משמעותיות וקשות להכרעה ביניהם ביחס לטעמים ולעיקרי הניקוד.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ’ 67. קביעה זאת מתבררת לא רק מתוך האחידות הכללית השוררת בין כתבי היד בנוגע לניקוד ולטעמים, אלא אף מהסוגים המסוימים של הטעויות בכתבי־היד הפחות מדויקים. ממצאיו של ברויאר מראים שהסטיות בהטעמתם של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש כמעט ולא קיימות בתורה, לעומת כתי&quot;ב וכתי&quot;ש1, שבהם הן יחסית מרובות: &quot;ב'''ב''' מרובים המקרים שבהם הנקדן החליף בהם טעמיהם של פסוקים דומים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות ב'''ש1'''. כנגד זה ב'''ש1''' יש מקרים לא מועטים, שהנקדן נמשך בהם אחרי שיגרת נגינת הטעמים – או צירף טעמים בניגוד לכללי היסוד של סמיכות הטעמים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות מאוד ב'''ב'''&quot; (ברויאר, שם). נראים הדברים אם כן שגם דיוקם הרבה של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש בתחום הנגינה מצד אחד, וגם סוג הסטיות בטעמים בכתי&quot;ב ובכתי&quot;ש1 מצד שני, מעידים כאחד שנקדני כתבי־היד ניקדו על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה בפיהם. אותו דבר מתברר היטב גם בתחום של הניקוד, שבו ארבעת כתבי־היד '''ל, ב, ש, ש1''' אחידים כמעט בכל מקום (ראו בסיכום שם, עמ' 45).}}

לכן מהדורת מקרא המבוססת על הכתר וכתבי־היד הקרובים לו תהיה נציגה נאמנה למסורת הקוראים הטברנית, בכללה ופרטיה.

==מסורת הקוראים בתורה: כתי&quot;ל כבסיס לניקוד ולטעמים==

בספרו '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו''' השווה פרופ’ ישראל ייבין את הניקוד והטעמים שבכתר אל כתבי־היד הקרובים לו והרחוקים ממנו (ואף למנהגי הדפוסים). בסוף ספרו סיכם:

:מכל זה מסתבר, שיש להעדיף את '''ל''' מכל כתבי־היד האחרים הקרובים ל'''א''', הן במקום ש'''א''' חסר, הן במקום שרצויה עדות מסייעת, הן להשוואת שיטתו לשיטת '''א'''.{{הערה|ייבין, נו.3 עמ' 358.}}

גם הרב ברויאר, בעקבות ייבין, הגיע לאותה מסקנה בממצאיו, דהיינו שלהעתיק את הניקוד והטעמים מתוך כתי&quot;ל זה כמעט כמו להעתיק את הניקוד והטעמים מתוך הכתר עצמו. ואף מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' אימצו את מסקנותיהם הקודמות של ייבין וברויאר, ובחרו בכתי&quot;ל בתור הכלי הראשון במעלה לשחזור נוסח הניקוד והטעמים בכתר בחלקיו החסרים: &quot;...כ&quot;י '''ל''', שנוסח הניקוד והטעמים שלו במקרא כולו הוא הקרוב ביותר לנוסח ה'כתר' מכל כתבי היד הידועים לנו&quot;.{{הערה|עמ' 69*.}} ואף העירו ש&quot;בדיקותינו בקטגוריות שונות של ניקוד וטעמים בעשרות כתבי יד של ימי הביניים חוזרות ומאשרות מסקנה זו.&quot;{{הערה|הערה 227 (עמ' 97*). אמנם חובה לציין כאן שמסקנה זו תקפה לגבי מערכת הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל באופן כללי, אבל לא לגבי שני פרטים ספציפיים שיוצאים מן הכלל, ולא הגיעו לידי קביעה עקבית וסופית בכתבי־היד הקרובים לכתר ואף לא בתוך הכתר עצמו: חטפים באותיות לא גרוניות (במערכת הניקוד) ונוסח הגעיות (במערכת הטעמים). למדיניות במהדורתנו לגבי חטפים באותיות לא גרוניות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|בפרק השני של המבוא]], ולגבי נוסח הגעיות במהדורתנו ראו [[#סימון הגעיה (המתג)|להלן בפרק זה]].}}

כתי&quot;ל יהיה אם כן הבסיס העיקרי במהדורתנו לניקוד ולטעמים בתורה (ובשאר החלקים החסרים בכתר), ע&quot;פ שיטת ייבין שכבר בוצעה למעשה במהדורות ברויאר{{הערה|ועל פיהן גם במהדורה הדיגיטלית של &quot;מכון ממרא&quot;.}} וב'''מקראות גדולות הכתר'''. אמנם גם יש בכל זאת תופעות חריגות בניקוד ובטעמים שבכתי&quot;ל שיש לתקן אותן על ידי מקורות נוספים או לעצב אותן לפי שיטת מהדורתנו, ואלה יפורטו בשני תתי-הסעיפים הבאים.

===הערכת הדיוק בנוסח הניקוד בכתי&quot;ל===

לפי ייבין, שיטת הניקוד בכתי&quot;ל דומה להפליא לניקוד שבכתר, ואולם רמת דיוקו פחות מושלמת: &quot;'''ל''' נכתב בקפדנות והוא מדויק למדי, אך נופל קצת מבחינה זו מ'''אק'''. יש בו טעויות־סופר קצת יותר מאשר ב'''א'''... בניקוד הוא דומה ברוב ענייניו ל'''א''', אלא שמעטים בו חטפים באותיות לא־גרוניות וכן שונה דרכו בניקוד כתיב וקרי...&quot;.{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}} על פי זה קבע שיש להעדיף את כתי&quot;ל לשחזור הניקוד והטעמים שבכתר. ובכל זאת יש לעמוד על המיעוט הקטן של שינויים מובהקים בניקוד, שבהם שונה שונה כתי&quot;ל מהכתר ושאר כתבי־היד הקרובים לו, וכן על טעויות הסופר בו שהם &quot;קצת יותר מאשר ב'''א'''&quot;.

'''שינויים מובהקים בניקוד:''' מתוך מאות האלפים של סימני הניקוד בתורה,{{הערה|לפי נתוני [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#CharacterTypes הסטטיסטיקה במהדורת וסטמינסטר] יש 257,838 סימני ניקוד בתורה, ו-1,000,912 בכל התנ&quot;ך. כשמדובר בכמות כזאת, מתברר שהדוגמאות של השינויים המובהקים שנביא כאן, ואפילו כמה מאות של טעויות סופר, אינן גורעות כלל מהתיאור של כתי&quot;ל ככתב־יד מדויק מאוד. ובכל זאת רמת דיוקו אינה מגיעה לדיוק הכמעט מושלם שבכתר ארם צובה.}} בכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר יש הבדלים מובהקים, המבטאים עדות לקריאה שונה, במקומות אחדים בלבד בתורה. ובכמעט כל מקום (חוץ מאחד), שונה גרסתו של כתב־יד חריג אחד מחבריו. ברויאר הביא את הדוגמאות הבאות:{{הערה|א.1-3 (עמ' 35). במשך עבודת ההגהה על התורה מצאנו מעט דוגמאות נוספים, וציינו אותן בתיעוד הנוסח. במשך הזמן כשנעבור על התיעוד, נוסיף אותן לרשימה זו.}}
*בשני מקומות ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]; [[דברים לא/טעמים#לא כא|דברים לא,כא]]) יש מחלוקת בין כתבי־היד לגבי קמץ ופתח, ושתיהן תלויות במחלוקת בן־אשר ובן־נפתלי. במקרה הראשון ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]) מביא כתי&quot;ל את נוסח בן־אשר בדומה לרוב כתבי־היד (מלבד ש). במקרה השני ([[דברים לא/טעמים#לא נ|דברים לא,כא]]) תומכים שני כתבי־היד (ל, ש1) בנוסח בן־נפתלי, ושני כתבי־יד (א, ש) בנוסח בן־אשר. בשני המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*יש בכתי&quot;ל ניקוד חריג, באופן מודע וכנראה לפי מסורת הגייה מיוחדת (ולא טעות סופר), בעוד שלוש תיבות בתורה, בניגוד לשאר כתבי־היד: [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]]; [[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]]. בשלושת המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*בנוסף לכך ציין ברויאר מספר תופעות לגבי דגשים בכתי&quot;ל ו/או בכתי&quot;ש, שנראה שיש בהן עניין של נטייה או שיטה.{{הערה|שם, א.4-9 (עמ' 35-37).}} הערנו עליהן במקומן בתיעוד הנוסח, וראוי להזכיר אחת מהן: סימון כפול של קובוץ ושורוק בתיבה שיש בה א' נחה (הרֻאוּבני/לרֻאוּבני/ולרֻאוּבני). תופעה זאת נמצאת בחמש מקומות בכתי&quot;ל בתורה ובספר יהושע ([[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|ד,מג]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]), ולכן ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר, אבל גם אין בה שיטה גמורה כי במקומות אחרים (כגון [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]) הניקוד כמקובל בשורוק בלבד (הראוּבני).

'''ניקוד חריג וטעויות סופר:''' חוץ מעניינים של נטייה או של שיטה, שיש בהם ביטוי של מסורת הגייה מובהקת או של מנהג סופרים מודע, יש גם דוגמאות רבות של ניקוד חריג בכתי&quot;ל שמקורן בטעות סופר גרידא, או שיש בהן כנראה שריד של ניקוד לפי מסורת הגייה שונה (שלא השתרשה לגמרי תוך כדי מלאכת ההגהה בכתב־היד). לפי ייבין, רמת דיוקו הכללית של כתי&quot;ל &quot;נופלת קצת&quot; מזו של כתר ארם צובה, למרות הדמיון המובהק ביניהם בשיטת הניקוד. אבל נראה שהיא נופלת יותר מ&quot;קצת&quot;, למרות שעדיין מדובר על כתב־יד מדויק מאוד. שהרי בכתי&quot;ל יש מאות רבות של טעויות, למרות שהוא עדיין מדויק מאוד; ואילו כתר ארם צובה מהווה יצירה כמעט־מושלמת.
*פתח וסגול (שריד של מסורת ההגייה הבבלית)
*דוגמאות רבות של השמטת דגשים (גם כאן טען דותן שמדובר על שריד של מסורת ההגייה הבבלית) ולפעמים הוספתם, וכך גם לגבי מפיק.{{הערה|במיוחד יש לציין את התופעה של דגש בלתי-צפוי באותיות גרוניות, כגון וְנָהָרּ֙ ([[בראשית א/טעמים#א י|בראשית א,י]]), רַּבִּֽים ([[קהלת ז/טעמים#ז כט|קהלת ז,כט]]), הַהּֽוּא ([[קהלת ט/טעמים#ט טו|קהלת ט,טו]]), רַּבָּ֣תִי ([[איכה א/טעמים#א א|איכה א,א]]).}}
*השמטתן של נקודות חטף או הוספתן (לעתים).
*טעויות סופר מובהקות אחרות (רבות). בדוגמאות מהסוג הזה בדרך כלל הוספנו סימן קריאה (!) בתיעוד הנוסח לאחר שהבאנו את נוסח כתי&quot;ל. לעומת זאת אין סימן קריאה בסוגים טיפוסיים של ניקוד חריג בכתי&quot;ל (כגון השמטת דגש).

רשימות שונות של חריגות הניקוד בכתי&quot;ל חוברו במשך הזמן על ידי דותן,{{הערה|במהדורת &quot;עדי&quot; וב-BHL.}} ברויאר,{{הערה|במבואות לכרכי &quot;דעת מקרא&quot; ובנספחים לשלושת מהדורותיו.}} וברשימת ההערות שבתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].{{הערה|אפשר למצוא תיעוד חלקי נוסף באפרט שינויי הנוסחאות במהדורות BHS ועוד יותר ב-BHQ.}} רשימות אלו משלימות אחת את השנייה,{{הערה|חובה להדגיש שאוסף הנתונים המלא והמדויק ביותר נמצא דווקא ברשימותיו של ברויאר, וכל השאר בעצם משלימים אותו. אמנם גם ברשימותיו של ברויאר חסרות דוגמאות שנעלמו מעינו הבוחנת.}} ואיסוף של הנתונים מכולן ביחד מראה באופן ברור שכתי&quot;ל מייצג שיטת ניקוד מובהקת וברורה, אבל הביצוע שלה למעשה אינו מושלם כלל. מבט קל על ההערות במבחר פרקים מתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר] מראה שיש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב הפרקים בתנ&quot;ך, ובפרקים רבים יש כמה.{{הערה|כדי לתאר את גודל התופעה אפשר להסתמך בגסות על [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#Chapters הנתונים הסטטיסטיים] של מהדורת וסטמינסר: בתורה יש בה 262 הערות מיוחדות, ורובן מציינות ניקוד חריג בכתי&quot;ל. בתנ&quot;ך כולו יש 1078 הערות מהסוג הזה. ויש לקחת בחשבון שבמהדורת וסטמינסטר דיווחו רק על חלק מהדוגמאות.}}

כמעט בכל המקומות מדובר על ניקוד חריג בכתי&quot;ל בלבד מול שאר כל חבריו, ולכן אין כל בעיה לזהות בכתי&quot;ל את הטעות המובהקת, או את השריד שנשאר בו מתוך מסורת הגייה אחרת. וכך אפשר לקבוע את הנוסח לפי שאר כתבי־היד (ואף להתחשב לעת הצורך בניקוד שבדפוסים המאוחרים שהוא פחות מדויק מכתבי־היד רק במעט),{{הערה|על מידת הדיוק בניקוד המקובל שבדפוסים, ראו ברויאר, א.10-16 (עמ' 37-42). על השיבושים שנגרמו בנוסח המקובל על ידי המדקדקים מתוך שימוש מוטעה במסורה, ראו שם א.18-21 (עמ' 42-45).}} וכך להגיע אל שחזור מהימן לניקוד שהיה בכתר ארם צובה.

במהדורתנו תיעדנו ניקוד חריג בכתי&quot;ל במאות מקומות בעקבות הרשימות הקיימות. בדקנו את הנתונים מחדש בכל מקום על ידי עיון בצילום כתב־היד, ולפעמים הגענו למסקנה שונה. ואף הוספנו על הנתונים הקיימים ברשימות דוגמאות חדשות אחדות. כל הנתונים לגבי ניקוד חריג בכתי&quot;ל מובאים במלואם בתוך תיעוד הנוסח.

'''הנוסח המקובל בדפוסים:''' הנוסח המוכר בדפוסים הרבים של התנ&quot;ך (עד דפוס קורן ועד בכלל) מבוסס בעיקר על מקראות גדולות דפוס ונציה, ובנוסף על התיקונים שנעשו בנוסח זה בחיבורים &quot;אור תורה&quot; ו&quot;מנחת שי&quot; וגם על ידי מדקדקים מאוחרים יותר. נוסח זה משקף היטב את נוסח המסורה ברוב המכריע של התורה, אמנם יש בו כמה עשרות הבדלים משמעותיים מהנוסח המשותף של כתבי־היד הטברנים. רובם הגדול הם עניינים של פתח וקמץ או של צירה וסגול.{{הערה|לרשימה מלאה והסברים מפורטים לסיבת השינויים, ראו ברויאר, א.10-21 (עמ' 37-45).}}

בגלל שהתורה נקראת בציבור במחזור שנתי, וכל שינוי קטן מהנוסח המקובל בולט למי שמכיר היטב את הקריאה, לכן ציינו את השינויים בניקוד המקובל בתוך תיעוד הנוסח.{{הערה|בתוך הערות הנוסח ציינו את הנוסח המקובל בכינוי &quot;דפוסים&quot;.}}

===הערכת הדיוק בנוסח הטעמים בכתי&quot;ל===

קפדנותו ודיוקו של כתי&quot;ל באים לידי ביטוי מובהק בתחום הטעמים עוד יותר מאשר בתחום הניקוד. לגבי הניקוד, כאמור, יש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב פרקי התנ&quot;ך ולעתים קרובות אף יותר, ואילו בתחום הטעמים איננו מוצאים טעויות או הטעמה חריגה בפרקים רבים. ורוב הטעויות בטעמים (המעטות ממילא) הן בסימון מקום הטעם או בטעם חסר, כך שניתן לזהות אותן בקלות ולתקנן לפי שיטת הכתר וכתבי־היד הקרובים לו. כך תיאר ייבין את מערכת הטעמים בכתי&quot;ל:{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}}

:בטעמי כ&quot;א הספרים דומה הוא ל'''א''' כמעט בכל, הן בהטעמה בכללותה הן בפרטי כלליה. שינויים מ'''א''' בהטעמה בכללותה נדירים מאוד. מצאתי, למשל: ואמרת֣י אליכ֔ם ('''ל''' [[שמואל ב יג/טעמים#יג כח|שמ&quot;ב יג,כח]]; '''אקש1''' בקדמא ואזלא).

:הטעמת המשרתים בטעמי אמ&quot;ת כמעט תמיד כב'''א''' וכנמסר בשם ב&quot;א בחילופים. לפעמים מצויים תיקונים בהטעמת המשרתים, בייחוד מנוסח ב&quot;נ לנוסח ב&quot;א, כגון במשרתי הפזר (נ.6) ועוד.

:המרכא מסומן ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א'''; משום כך נסיגת טעם לראש תיבה או הטעמת שני משרתים, שהראשון בהם מרכא, בתיבה אחת – מסומנת ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א''', ולעתים קרובות הברה שבה מרכא ברור ב'''א''', הסימן שבה ב'''ל''' נראה כגעיה ברורה. לפעמים נמחקה ב'''ל''' געיה ונכתב מרכא – מה שמסייע בזיהוי הטעמים. הקפה מן הסוג המתואר מא.6 אינה מצויה ב'''ל''' יותר משב'''א'''.{{הערה|הכוונה לנסיגת טעם לראש תיבה בטעמי אמ&quot;ת, כאשר בחלק מהמקרים מוקפת התיבה לתיבה שאחריה.}}

דיוקם של כל כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בראשם – כל כך גדול, עד שבכל החריגות המעטות ממילא יש רק כתב־יד אחד חריג השונה מכל שאר חבריו (וכמעט תמיד שונה גם מהנוסח המקובל בדפוסים). ברויאר מצא רק יוצא מן הכלל אחד בכל התורה, שבו יש מחלוקת בין שני כתבי־יד לשנים אחרים:
*במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ח/טעמים#ח יח|(ח,יח)]]: [וָאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃] (ל, ב).
גם בבדיקה שלנו של כתי&quot;ל והקלדת וסטמינסטר מול כתבי־יד ומהדורות אחרות, לא מצאנו דוגמה נוספת לכך. ברויאר גם מצא שלושה מקומות בלבד בכל התורה של חריגות בעלות משמעות בכתי&quot;ל, כאשר הוא ניצב לבדו מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר:
#בראשית, וירא [[בראשית כ/טעמים#כ ז|(כ,ז)]]: [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃] (ל). הטעמת כתי&quot;ל אפשרית, אבל גם ייתכן שמדובר על החלפת זקף קטן ברביע (נקודה אחת במקום שתיים). חשוב לציין שההבדל הכי נפוץ והמשמעותי ביותר בין חריגות ההטעמה המעטות בכתי&quot;ל בתנ&quot;ך, ובתוך מסורת כתבי־היד בכלל (שהיא בדרך כלל אחידה), הוא דווקא השינוי בין נקודה אחת לשתיים, לרביע או לזקף קטן (ראו לדוגמה בהערת הנוסח על [[יהושע א/טעמים#א ז|יהושע א,ז]]).
#בראשית, ויגש [[בראשית מד/טעמים#מד כ|(מד,כ)]]: וְאָחִ֣יו מֵ֔ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃]* (ב, ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃] (ל). הטעמה זו מוזרה, ונראה שיש כאן טעות בכתי&quot;ל בהשפעת הטעמים בפסוק אחר הדומה לו [[בראשית מב/טעמים#מב לח|(מב,לח)]].
#דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים|(כח,נט)]]: [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וׇחֳלָיִ֖ם רָעִ֥ים וְנֶאֱמָנִֽים׃]* (א, ש, ש1) / [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וָחֳלָיִ֥ם רָעִ֖ים וְנֶאֱמָנִֽים׃] (ל ובדפוסים). מכיוון שהמסורת המשתקפת בדפוסים תומכת בגירסת כתי&quot;ל, ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר אלא על שיטה תחבירית אחרת.

בנוסף לשלוש הדוגמאות הללו מצאנו עוד אחדות במשך ההגהה של כתי&quot;ל בתורה ובשאר המקומות בתנ&quot;ך החסרים בכתר, וכולם מצויינים במקומם בתיעוד הנוסח. בכוונתנו להוסיף אותם לרשימה זו תוך כדי בדיקה מחדש של תבניות הנוסח.

'''כתי&quot;ש:''' ברויאר מצא שגם כתי&quot;ש מדוייק להפליא בנוסח הטעמים בתורה, כמו כתי&quot;ל או אף יותר, וגם בו אין כמעט חריגות בכלל מול המסורת המשותפת הבאה לידי ביטוי בשאר כתבי־היד. במקום אחד בלבד יש טעות סופר ברורה:{{הערה|1=ראו ברויאר, כתר, ב.3 (עמ' 46). ברויאר כתב שם שיש עוד חריג אחד בכתי&quot;ש בפרשת בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(שמות יד,יג)]], ולפי מה שכתב כתי&quot;ש=הִֽתְיַצְּב֔וּ בשתי נקודות לזקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע בשאר כתבי־היד ובדפוסים). אבל מעיון בצילום כתי&quot;ש ברור לגמרי שיש רק נקודה אחת לרביע. וגם ברויאר עצמו לא ציין את השינוי המשמעותי הזה ברשימתו בדעת מקרא (כרך שמות).}}
*במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א כח|(א,כח)]]: [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה]* (ל, ש1 ובדפוסים) / [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָ֤ה וָמַ֙עְלָה֙] (ש)

'''הסכמת כתי&quot;ל וכתי&quot;ש:''' דוגמה יחידה זו יוצאת מן הכלל, והיא מוכיחה את הכלל: נוסח כתי&quot;ל וכתי&quot;ש מדוייקים להפליא לגבי נוסח הטעמים בתורה, וכמעט שאין ביניהם שום הבדלים בעלי משמעות בכל התורה כולה. לכן ניתן לקבוע את נוסח הטעמים בתורה בביטחון מלא ע&quot;פ הסכמת שניהם.

כמו שכבר הסברנו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|בפרק השני של המבוא]], רכיבים מסויימים בשיטת הטעמים בכתי&quot;ל שונים מנוסח הכתר ו/או ממדיניות העיצוב במהדורתנו; לא מדובר על ספק לגבי עצם קביעת הנוסח אלא על שיטות ידועות מראש. כל שינוי מנוסח כתי&quot;ל בגלל הרכיבים האלה יקבל תיעוד מלא בדפי העריכה של המהדורה. ביניהם:
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]] (מקומה של המתיגה או עצם קיומה של המתיגה)
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עקביות במקפים|מקף בתיבת משרת]]
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|פשטא מלעיל וטעם כפול בהברה המוטעמת]]

==מסורת הקוראים בתורה: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל==

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים}} שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי התורה.{{הערה|לגבי נוסח הגעיות בתורה, ראו להלן [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נוסח הגעיות במהדורתנו|&quot;נוסח הגעיות במהדורתנו&quot;]].}}

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים}} לסוג אחד נפוץ יש רשימה עצמאית: [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות בתורה]].

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים}}

ו. לרשימות דומות על ספרי הנביאים והכתובים, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה|פרק החמישי]]''' של המבוא למהדורה.

===ספר בראשית===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[בראשית ב/טעמים#ב ו|בראשית ב,ו]] (ל=אֶֽת־כָּל־פְּנֵֽי־הָֽאֲדָמָֽה): &quot;פני&quot; מוקפת ובגעיה, במקום מרכא
#[[בראשית ב/טעמים#ב יח|בראשית ב,יח]] (ל!=אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ): נקודה באות ה&quot;א
#[[בראשית ד/טעמים#ד יח|בראשית ד,יח]] (ל!=וּמְחִיּיָאֵ֗ל): מקום הקמץ
#[[בראשית ה/טעמים#ה כט|בראשית ה,כט]] (ל*=זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה): גרשיים ותלישא גדולה בראש התיבה כשיטת הכתר
#[[בראשית ו/טעמים#ו טז|בראשית ו,טז]] (ל?!=תְּכַלֶ֣נָּה): חסר דגש באות למ&quot;ד?
#[[בראשית ז/טעמים#ז כג|בראשית ז,כג]] (ל!=וַיִשָּׁ֧אֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית ט/טעמים#ט כד|בראשית ט,כד]] (ל=אֲשֶׁר־עָֽשָׂה־ל֖וֹ): &quot;עשה&quot; בגעיה ומוקפת, במקום טעם מרכא
#[[בראשית יד/טעמים#יד י|בראשית יד,י]] (ל!=הַשִׂדִּ֗ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית יד/טעמים#יד יז|בראשית יד,יז]] (ל!=אַחַרֵ֣י): חסרות נקודות החטף בחי&quot;ת
#[[בראשית טו/טעמים#טו ב|בראשית טו,ב]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶּר): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית טו/טעמים#טו י|בראשית טו,י]] (ל!=וְאֶת־הַצִפֹּ֖ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית יח/טעמים#יח יח|בראשית יח,יח]] (ל!=וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ): חסר מקף
#[[בראשית יח/טעמים#יח כא|בראשית יח,כא]] (ל!=כַצַדִּ֖יק): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית כ/טעמים#כ ז|בראשית כ,ז]] (ל=מֵשִׁ֗יב): נקודה אחת לרביע, במקום שתי נקודות לזקף קטן
#[[בראשית כב/טעמים#כב ג|בראשית כב,ג]] (ל?!=וַֽיַחֲבֹשׁ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד?
#[[בראשית כב/טעמים#כב יב|בראשית כב,יב]] (ל!=מְא֑וּמָּה): אות מ&quot;ם השניה דגושה
#[[בראשית כג/טעמים#כג ט|בראשית כג,ט]] (ל=יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י): אין דגש באות למ&quot;ד
#[[בראשית כד/טעמים#כד לו|בראשית כד,לו]] (ל=וַיִּתֶּן־לּ֖וֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית כד/טעמים#כד נג|בראשית כד,נג]] (ל!=וַיִתֵּ֖ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ה|בראשית כה,ה]] (ל!=וַיִתֵּ֧ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ו|בראשית כה,ו]] (ל!=בּנוֹ֙): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[בראשית כו/טעמים#כו א|בראשית כו,א]] (ל!=אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית כו/טעמים#כו טז|בראשית כו,טז]] (ל?=כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ או כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ): מקף בתיבת משרת (במקום כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ מִמֶּ֖נּוּ) או ששתי התיבות &quot;כי עצמת&quot; מוקפות ובגעיות?
#[[בראשית כז/טעמים#כז כט|בראשית כז,כט]] (ל=וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית ל/טעמים#ל יח|בראשית ל,יח]] (ל?!=יִשָׂשּכָֽר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה? דגש באות שי&quot;ן השניה?
#[[בראשית ל/טעמים#ל יט|בראשית ל,יט]] (ל!=לְּיַעֲקֹֽב): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית ל/טעמים#ל לז|בראשית ל,לז]] (ל!=וְעֶרְמ֑וֹן): סגול במקום פתח באות עי&quot;ן
#[[בראשית לא/טעמים#לא נא|בראשית לא,נא]] (ל!=הַמַצֵּבָ֔ה): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=יִֽפְגָּֿשְׁךָ֞): דגש וסימן רפה באות גימ&quot;ל, במקום גימ&quot;ל רפה
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=וִשְׁאֵֽלְךָ֙): נקודה אחת של חיריק באות וי&quot;ו
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל!=אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ): חסר סילוק באות למ&quot;ד
#[[בראשית לד/טעמים#לד יא|בראשית לד,יא]] (ל!=אֶל־אָבִ֣יה): חסר קמץ באות ה&quot;א
#[[בראשית לד/טעמים#לד כח|בראשית לד,כח]] (ל?!=וְאֶת־חֲמֹרֵיהֶּ֑ם): ה&quot;א מנוקדת?
#[[בראשית לה/טעמים#לה כב|בראשית לה,כב]] (ל!=רְאוּבֵ֔֗ן): זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים
#[[בראשית לו/טעמים#לו יג|בראשית לו,יג]] (ל!=אֵ֣לֶּ֣ה): טעם מרכא פעמיים באותיות אל&quot;ף ולמ&quot;ד
#[[בראשית לח/טעמים#לח יא|בראשית לח,יא]] (ל!=בְנְ֔י): שתי נקודות של שווא באות נו&quot;ן
#[[בראשית לח/טעמים#לח טז|בראשית לח,טז]] (ל=מַה־תִּתֶּן־לִּ֔י): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=אֶתֶּן־לָּךְ֒): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=וַיִּתֶּן־לָּ֛הּ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח כו|בראשית לח,כו]] (ל!=לְדַעְתָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[בראשית לט/טעמים#לט יט|בראשית לט,יט]] (ל?!=עָ֥שָׂהּ): נקודת מפיק בה&quot;א?
#[[בראשית לט/טעמים#לט כג|בראשית לט,כג]] (ל!=בֵּית־הַסֹּהַ֗ר): מקום הטעם
#[[בראשית מ/טעמים#מ ג|בראשית מ,ג]] (ל!=הַטַבָּחִ֖ים): חסר דגש באות טי&quot;ת
#[[בראשית מ/טעמים#מ יז|בראשית מ,יז]] (ל=הָֽעֶלְי֔וֹן): שתי נקודות לטעם זקף קטן, במקום נקודה אחת לרביע
#[[בראשית מא/טעמים#מא ז|בראשית מא,ז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל!=הָשִׁבֳּלִ֣ים): קמץ באות ה&quot;א וחסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל?=הַֽשִׁבֳּלִ֖ים): חסר דגש באות שי&quot;ן?
#[[בראשית מא/טעמים#מא כז|בראשית מא,כז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִים֙): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא מו|בראשית מא,מו]] (ל!=וַֽיַּעְבֹ֖ר): שווא במקום חטף באות עי&quot;ן
#[[בראשית מב/טעמים#מב ו|בראשית מב,ו]] (ל?=וַיִּשְׁתַּֽחֲוּוּ־ל֥וֹ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית?
#[[בראשית מב/טעמים#מב לו|בראשית מב,לו]] (ל!=אֵינֶּ֙נּוּ֙): אות נו&quot;ן הראשונה דגושה
#[[בראשית מג/טעמים#מג ז|בראשית מג,ז]] (ל!=וַנַ֨גֶּד־ל֔וֹ): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם להלן, רשימה ג.}}
#[[בראשית מד/טעמים#מד כ|בראשית מד,כ]] (ל!=וְאָחִ֨יו מֵ֜ת): בטעמים קדמא ואזלא, במקום מונח זקף קטן
#[[בראשית מה/טעמים#מה ו|בראשית מה,ו]] (ל!=וְקָצִּֽיר): אות צד&quot;י דגושה
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): אין דגש
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=וּפֻוָּ֖ה): וי&quot;ו דגושה
#[[בראשית מט/טעמים#מט ח|בראשית מט,ח]] (ל=יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית מט/טעמים#מט כו|בראשית מט,כו]] (ל!=תִּֽהְיֶ֙ין֙): חסר קמץ באות נו&quot;ן סופית
#[[בראשית נ/טעמים#נ א|בראשית נ,א]] (ל!=וַיִפֹּ֥ל): חסר דגש באות יו&quot;ד

ב. מתיגת הזקף
#[[בראשית ז/טעמים#ז ח|בראשית ז,ח]] (ל=וּמִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית יג/טעמים#יג ה|בראשית יג,ה]] (ל=וְגַם־לְל֔וֹט): אין מתיגה
#[[בראשית יט/טעמים#יט כז|בראשית יט,כז]] (ל=אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם): מקום המתיגה
#[[בראשית כב/טעמים#כב ב|בראשית כב,ב]] (ל=וְלֶךְ־לְךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית כז/טעמים#כז מא|בראשית כז,מא]] (ל=עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל=וַיִּקָּחֵ֔ם): אין מתיגה
#[[בראשית לה/טעמים#לה א|בראשית לה,א]] (ל=בְּבָרְחֲךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית מא/טעמים#מא יב|בראשית מא,יב]] (ל=וַנְּ֨סַפֶּר־ל֔וֹ): מקום המתיגה
#[[בראשית מה/טעמים#מה יד|בראשית מה,יד]] (ל=וּבִנְיָמִ֔ן): אין מתיגה
#[[בראשית מט/טעמים#מט כט|בראשית מט,כט]] (ל=אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה): מקום המתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]] (ל-כתיב=צְבֹיִי֔ם): מקום הטעם
#[[בראשית יד/טעמים#יד ח|בראשית יד,ח]] (ל-כתיב=צְבֹייִ֔ם): מקום החיריק והטעם
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם לעיל, רשימה א.}}

===ספר שמות===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שמות א/טעמים#א ג|שמות א,ג]] (ל!=וּבְנְיָמִֽן): בי&quot;ת שווּאה
#[[שמות א/טעמים#א טו|שמות א,טו]] (ל!=מֶ֣לֶך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[שמות ב/טעמים#ב י|שמות ב,י]] (ל!=וַיִגְדַּ֣ל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות ד/טעמים#ד י|שמות ד,י]] (ל!=דַּבֶּרְךָ): חסר טעם הטפחא
#[[שמות ד/טעמים#ד לא|שמות ד,לא]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות ה/טעמים#ה יח|שמות ה,יח]] (ל!=תִּתֵּֽנּוּ): נו&quot;ן דגושה
#[[שמות ו/טעמים#ו כז|שמות ו,כז]] (ל!=מֶֽלֶך־מִצְרַ֔יִם): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות ז/טעמים#ז ד|שמות ז,ד]] (ל?!=וְנָתַתִּ֛י): בנקודת תביר?
#[[שמות ז/טעמים#ז י|שמות ז,י]] (ל!=&lt;וַיַּ֣עַשׂוּ כֵ֔ן&gt;): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמות ז/טעמים#ז כ|שמות ז,כ]] (ל?=וַיֵּהָֽפְכ֛וּ): געיה ומרכא במקום מרכא בתיבת תביר?
#[[שמות ח/טעמים#ח ג|שמות ח,ג]] (ל!=הַֽחֲרְטֻמִּ֖ים): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ח/טעמים#ח ה|שמות ח,ה]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶר): בטעם מונח במקום קדמא
#[[שמות ט/טעמים#ט יא|שמות ט,יא]] (ל!=בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ט/טעמים#ט כב|שמות ט,כב]] (ל!=אֶל־מֹשֶׁה): חסרה נקודת הרביע
#[[שמות י/טעמים#י כד|שמות י,כד]] (ל!=יֵלֵ֥ך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות י/טעמים#י כח|שמות י,כח]] (ל=אֶל־תֹּ֙סֶף֙): אל&quot;ף בסגול
#[[שמות יא/טעמים#יא ו|שמות יא,ו]] (ל=וְהָֽיְתָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יא/טעמים#יא ח|שמות יא,ח]] (ל=וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יא/טעמים#יא י|שמות יא,י]] (ל=וַיְּחַזֵּ֤ק): יו&quot;ד דגושה
#[[שמות יב/טעמים#יב ז|שמות יב,ז]] (ל,ו=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב כז|שמות יב,כז]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יב/טעמים#יב מא|שמות יב,מא]] (ל=יָֽצְא֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב מה|שמות יב,מה]] (ל=לֹא־יֹ֥אכַל־בּֽוֹ): המקף השני בתיבת משרת
#[[שמות יד/טעמים#יד ה|שמות יד,ה]] (ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙): חסר שווא באות מ&quot;ם
#[[שמות יד/טעמים#יד ט|שמות יד,ט]] (ל!=וַיַּשִׂ֤יגוּ): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יד/טעמים#יד יא|שמות יד,יא]] (ל!=הַֽמִבְּלִ֤י): חסרות נקודות החטף בה&quot;א הַתֵּמַהּ
#[[שמות יד/טעמים#יד יג|שמות יד,יג]] (ל!=הִֽתְיַצְב֗וּ): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[שמות טז/טעמים#טז ט|שמות טז,ט]] (ל!=וַיֹ֤אמֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות טז/טעמים#טז כט|שמות טז,כט]] (ל!=הַשַׁבָּת֒): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יח/טעמים#יח כה|שמות יח,כה]] (ל!=וַיִתֵּ֥ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות כ/טעמים#כ ב|שמות כ,ב]] (ל!=לֹֽ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון, ויש קו אחד בלבד באות יו&quot;ד השניה הנוטה כמרכא; אך סביר שהקו באות יו&quot;ד מתפקד בתור מרכא של הטעם התחתון וגעיה של הטעם העליון כאחד.
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=&lt;לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וְכׇל־תְּמוּנָ֡֔ה): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=מִמַּ֡֔עַל): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וַאֲשֶׁ֥֣ר): מרכא ומונח באות שי&quot;ן, למרות שיש מרכא בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד
#[[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]] (ל!=לֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה): אות חי&quot;ת שווּאה במקום חטף פתח
#[[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֜ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=אֱלֹהֶ֑֑֗יךָ): טעם האתנח נכתב פעמיים מתחת לאות ה&quot;א, לפני הסגול ולאחריו (!)
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=כָל־מְלָאכָ֡֜ה): פזר לטעם העליון לפני אזלא לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ): געיה לטעם העליון לפני מונח לטעם התחתון (באות כ&quot;ף סופית)
#[[שמות כ/טעמים#כ י|שמות כ,י]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כא/טעמים#כא ט|שמות כא,ט]] (ל!=יַעֲשֶׂה־לָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל!=לָ֑ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כב/טעמים#כב כא|שמות כב,כא]] (ל?=לֹּ֥א תְעַנּֽוּן): למ&quot;ד דגושה?
#[[שמות כב/טעמים#כב כח|שמות כב,כח]] (ל=תִּתֶּן־לִּֽי): למ&quot;ד דגושה
#[[שמות כו/טעמים#כו ג|שמות כו,ג]] (ל?!=תִּֽהְיֶ֙יּןָ֙): יו&quot;ד דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז ה|שמות כז,ה]] (ל?!=כַּרְכֹּ֥בּ): בי&quot;ת דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז טו|שמות כז,טו]] (ל!=חְמֵ֥שׁ): שווא באות חי&quot;ת
#[[שמות כח/טעמים#כח א|שמות כח,א]] (ל?=אִתּ֔וֹ): שתי נקודות לטעם זקן קטן?
#[[שמות כח/טעמים#כח י|שמות כח,י]] (ל!=הַשִׁשָּׁ֧ה): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[שמות כח/טעמים#כח כז|שמות כח,כז]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם
#[[שמות כט/טעמים#כט כב|שמות כט,כב]] (ל!=וְאֶת־הֲחֵ֙לֶב֙): חטף פתח באות ה&quot;א
#[[שמות כט/טעמים#כט כג|שמות כט,כג]] (ל!=וַֽחַלַּ֨ת): פתח באות וי&quot;ו
#[[שמות ל/טעמים#ל ח|שמות ל,ח]] (ל!=הָעֲרְבַּ֖יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[שמות ל/טעמים#ל לו|שמות ל,לו]] (ל?=מִמֶ֜נָּה [2]): חסר דגש באות מ&quot;ם השניה?
#[[שמות לא/טעמים#לא טו|שמות לא,טו]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לב/טעמים#לב יז|שמות לב,יז]] (ל!=בַּֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[שמות לב/טעמים#לב יט|שמות לב,יט]] (ל!=וַיְּשַׁבֵּ֥ר): דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות לג/טעמים#לג י|שמות לג,י]] (ל=וְהִֽשְׁתַּחֲוּ֔וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לג/טעמים#לג טז|שמות לג,טז]] (ל!=וְנִפְלֵ֙ינוּ֙): צירה באות למ&quot;ד (במקום חיריק)
#[[שמות לד/טעמים#לד יט|שמות לד,יט]] (ל!=וָשֶֽׁה): נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[שמות לה/טעמים#לה ג|שמות לה,ג]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לה/טעמים#לה ז|שמות לה,ז]] (ל!=שִׂטִּֽים): נקודת שי&quot;ן שמאלית
#[[שמות לה/טעמים#לה כ|שמות לה,כ]] (ל=וַיֵּֽצְא֛וּ):  געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=טָוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לה/טעמים#לה לב|שמות לה,לב]] (ל!=מַֽחַשָׁבֹ֑ת): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[שמות לח/טעמים#לח יב|שמות לח,יב]] (ל?!=עַמּוּדֵיהֶ֥ם): בקו של טעם מרכא במקום מונח?{{הערה|ייתכן שרק נשמט הקו התחתון של טעם המונח.}}
#[[שמות לח/טעמים#לח כ|שמות לח,כ]] (ל!=וְֽכׇל הַיְתֵדֹ֞ת): חסר מקף
#[[שמות לח/טעמים#לח כא|שמות לח,כא]] (ל=הַלְוִּיִּ֔ם): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מִלְמַ֙טָּה֙): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[שמות לז/טעמים#לז כה|שמות לז,כה]] (ל=רֳחְבּ֜וֹ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. מתיגת הזקף
#[[שמות ח/טעמים#ח א|שמות ח,א]] (ל=עַל־הַ֨נְּהָרֹ֔ת): מקום המתיגה
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל=וְאִם־שְׁלָ֨שׁ־אֵ֔לֶּה): מקום המתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה כ|שמות כה,כ]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה לד|שמות כה,לד]] (ל=מְשֻׁקָּדִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות כו/טעמים#כו יז|שמות כו,יז]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות ל/טעמים#ל לב|שמות ל,לב]] (ל=וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ): מקום המתיגה
#[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה יא|שמות לה,יא]] (ל=אֶת־הַ֨מִּשְׁכָּ֔ן): מקום המתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=וְכׇל־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[שמות לו/טעמים#לו כב|שמות לו,כב]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז ט|שמות לז,ט]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז טז|שמות לז,טז]] (ל=וְאֶת־הַקְּשָׂוֺ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לט/טעמים#לט י|שמות לט,י]] (ל=וַיְמַלְאוּ־ב֔וֹ): אין מתיגה

===ספר ויקרא===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ויקרא ד/טעמים#ד לה|ויקרא ד,לה]] (ל!=וְאֶת־כׇּל־חֶלְבָּ֣ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ה/טעמים#ה ז|ויקרא ה,ז]] (ל!=תַגִּ֣יע): חסר פתח גנוב באות עי&quot;ן
#[[ויקרא ה/טעמים#ה יב|ויקרא ה,יב]] (ל!=אֶת־אַזְכָּרָתָה֙): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ג|ויקרא ו,ג]] (ל!=אֶת־הַדֶּ֗שׁן): חסר סגול באות שי&quot;ן
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ו|ויקרא ו,ו]] (ל!=תִכְבֶֽה): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ז/טעמים#ז יב|ויקרא ז,יב]] (ל!=בַשָּֽׁמֶן): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ח/טעמים#ח טז|ויקרא ח,טז]] (ל!=&lt;וְאֶֽת חֶלְבְּהֶ֑ן&gt;): חסר מקף
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כד|ויקרא ח,כד]] (ל!=וַיִתֵּ֨ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כח|ויקרא ח,כח]] (ל!=וַיִקַּ֨ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כט|ויקרא ח,כט]] (ל!=וַיִקַּ֤ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]] (ל!=וַיִתְּנ֤וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]] (ל=קִ֠רְב֞וּ): תלישא וגרשיים כשיטת רוב כתבי־היד, כל טעם באות הראויה לו.{{הערה|במהדורתנו &quot;קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ&quot;, לפי שיטת הכתר באות הראשונה (גרשיים ואחר כך תלישא גדולה), ובתוספת טעם כפול בהברה המוטעמת.}}
#[[ויקרא יג/טעמים#יג ג|ויקרא יג,ג]] (ל!=הַנֶּ֙גֶע֙): סגול באות גימ&quot;ל
#[[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו]] (ל!=אֵֽין־בַּבֶּהֶ֙רֶת֙): סגול באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יג/טעמים#יג נ|ויקרא יג,נ]] (ל!=אֶת־הַנָ֑גַע): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כא|ויקרא יד,כא]] (ל!=בָּ֥לוּל): טעם המרכא באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כה|ויקרא יד,כה]] (ל!=אֹֽזֶן־הַמִטַּהֵ֖ר): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[ויקרא יד/טעמים#יד נג|ויקרא יד,נג]] (ל!=אֶת־הַצִפֹּ֧ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[ויקרא טו/טעמים#טו ח|ויקרא טו,ח]] (ל!=וְכִֽי־יָרֹ֛ק): בנקודת תביר (במקום מרכא)
#[[ויקרא טז/טעמים#טז כא|ויקרא טז,כא]] (ל=עַ֨ל): קדמא במקום מונח
#[[ויקרא כד/טעמים#כד י|ויקרא כד,י]] (ל!=הַיִּשְׁרְאֵלִ֔ית): בנקודת שי”ן ימנית
#[[ויקרא כה/טעמים#כה כ|ויקרא כה,כ]] (ל?!=מַה־נֹּאכַ֤֖ל): מהפך וטפחא ביחד באות כ&quot;ף?
#[[ויקרא כה/טעמים#כה מו|ויקרא כה,מו]] (ל!=וְהִתְנַחֲלְתֶּ֨ם): חטף פתח באות חי&quot;ת
#[[ויקרא כו/טעמים#כו כח|ויקרא כו,כח]] (ל!=עַל־חַטֹּאתֵיכֶם): חסר סילוק
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): חטף קמץ באות ה&quot;א הראשונה, ואין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]] (ל=הָשַׁמָּ֖ה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג]] (ל=בָּהְּשַׁמָּה֙): מפיק באות ה&quot;א הראשונה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז לג|ויקרא כז,לג]] (ל=יִֽהְיֶה־קֹ֖דֶשׁ): חסר דגש באות קו&quot;ף לעומת הפסוק הקודם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): קמץ קטן במהדורתנו (וראו גם לעיל א. 26, 27, 28 ונוסח הכתר ב[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כא|דה&quot;ב לו,כא]])

ג. מתיגת הזקף:
#[[ויקרא ז/טעמים#ז כה|ויקרא ז,כה]] (ל=מִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כ|ויקרא ח,כ]] (ל=וְאֶת־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא ט/טעמים#ט יט|ויקרא ט,יט]] (ל=וּמִן־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא יד|ויקרא יא,יד]] (ל=וְאֶת־הַ֨דָּאָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא לג|ויקרא יא,לג]] (ל=וְכָל־כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו יב|ויקרא טו,יב]] (ל=וְכָל־כְּלִי־עֵ֔ץ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו כב|ויקרא טו,כב]] (ל=וְכָל־הַנֹּגֵ֔עַ): אין מתיגה
#[[ויקרא כ/טעמים#כ יז|ויקרא כ,יז]] (ל=וְנִכְרְת֔וּ): אין מתיגה
#[[ויקרא כא/טעמים#כא ח|ויקרא כא,ח]] (ל=וְקִדַּשְׁתּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[ויקרא כב/טעמים#כב יב|ויקרא כב,יב]] (ל=וּבַת־כֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[ויקרא כה/טעמים#כה יב|ויקרא כה,יב]] (ל=מִן־הַ֨שָּׂדֶ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז ט|ויקרא כז,ט]] (ל=וְאִם־בְּהֵמָ֔ה): אין מתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז כה|ויקרא כז,כה]] (ל=וְכָל־עֶרְכְּךָ֔): אין מתיגה

===ספר במדבר===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[במדבר ב/טעמים#ב יד|במדבר ב,יד]] (ל!=וְמַטֵּ֖ה): שווא באות וי&quot;ו
#[[במדבר ב/טעמים#ב טו|במדבר ב,טו]] (ל!=חֲמִשָׁ֤ה): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[במדבר ג/טעמים#ג ל|במדבר ג,ל]] (ל!=אֶלִיצָפָ֖ן): נקודות החטף חסרות באות אל&quot;ף
#[[במדבר ד/טעמים#ד מט|במדבר ד,מט]] (ל!=בְּיַד מֹשֶׁ֔ה): חסר מקף
#[[במדבר ז/טעמים#ז יח|במדבר ז,יח]]: מכאן ואילך אין ניקוד ברוב התיבות בכתי&quot;ל (וכך הוא בעוד כתבי־יד ובחלק מהדפוסים), עד סוף היום השנים עשר ([[במדבר ז/טעמים#ז פג|פסוק פ&quot;ג]]); הטעמים והגעיות מסומנים.
#[[במדבר ז/טעמים#ז ס|במדבר ז,ס]] (ל!=בִנְיָמ֑͏ִן): האתנח מימין החיריק באות מ&quot;ם
#[[במדבר ז/טעמים#ז עב|במדבר ז,עב]] (ל!=בָּן־עׇכְרָֽן): קמץ באות בי&quot;ת
#[[במדבר ח/טעמים#ח יח|במדבר ח,יח]] (ל=וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם): פשטא וזקף קטן במקום טפחא ואתנח
#[[במדבר ט/טעמים#ט ג|במדבר ט,ג]] (ל!=הָֽעֲרְבַּ֛יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[במדבר י/טעמים#י ט|במדבר י,ט]] (ל!=וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם): חטף פתח באות וי&quot;ו
#[[במדבר י/טעמים#י טו|במדבר י,טו]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר יא/טעמים#יא כו|במדבר יא,כו]] (ל!=וַיִשָּׁאֲר֣וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר יב/טעמים#יב ט|במדבר יב,ט]] (ל!=וַיִּֽחַרְאַ֧ף): שתי התיבות חוברו ללא רווח ביניהן (במקום מקף), ואף נכתב שווא באות רי&quot;ש!
#[[במדבר טו/טעמים#טו לח|במדבר טו,לח]] (ל?=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר טז/טעמים#טז כא|במדבר טז,כא]] (ל!=וַאַכַלֶּ֥ה): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[במדבר טז/טעמים#טז כז|במדבר טז,כז]] (ל!=מִשְׁכַּן־קֹ֛רֶח): סגול באות קו&quot;ף
#[[במדבר יז/טעמים#יז יב|במדבר יז,יב]] (ל!=אֶל־תּ֣וֹך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[במדבר יז/טעמים#יז כז|במדבר יז,כז]] (ל?!=אָבָֽדְנּוּ): נקודת דגש באות נו&quot;ן?
#[[במדבר יט/טעמים#יט כא|במדבר יט,כא]] (ל?!=לָּהֶ֖ם): למ&quot;ד דגושה?
#[[במדבר כא/טעמים#כא א|במדבר כא,א]] (ל?=הָאֳתָרִ֑ים): קמץ חטוף באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב ט|במדבר כב,ט]] (ל?!=הָאֶ֖לֶּה): סגול באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב כג|במדבר כב,כג]] (ל!=מִן־הַדֶ֔רֶךְ): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[במדבר כד/טעמים#כד יג|במדבר כד,יג]] (ל!=מִלִבִּ֑י): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[במדבר כה/טעמים#כה ב|במדבר כה,ב]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]] (ל=הָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[במדבר כו/טעמים#כו ס|במדבר כו,ס]] (ל!=וַיִוָּלֵ֣ד): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר כז/טעמים#כז ט|במדבר כז,ט]] (ל!=לְאֶחָיו): חסר סילוק
#[[במדבר לא/טעמים#לא לב|במדבר לא,לב]] (ל?=וַחֲמֵֽשֶׁת־אֲלָפִֽים או וַחֲמֵ֥שֶׁת־אֲלָפִֽים): &quot;וחמשת&quot; מוקפת ובגעיה, או מקף בתיבת משרת (במקום &quot;וַחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִֽים&quot;)?
#[[במדבר לב/טעמים#לב כ|במדבר לב,כ]] (ל?=אִם־תֵּחָֽלְצ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר לג/טעמים#לג יד|במדבר לג יד]] (ל?!=וַיַֽחֲנוּ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד, וספק געיה ימנית באותה אות יו&quot;ד (במקום באות וי&quot;ו)
#[[במדבר לד/טעמים#לד כו|במדבר לד,כו]] (ל=בְנֵֽי־יִשָׂשכָ֖ר): אין דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר לד/טעמים#לד כח|במדבר לד,כח]] (ל?=פְּדַהְּאֵ֖ל): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[במדבר לה/טעמים#לה כ|במדבר לה,כ]] (ל!=יֶהְדָּפֶ֑נּוּ): חסרות נקודות החטף קמץ באות דל&quot;ת
#[[במדבר לו/טעמים#לו א|במדבר לו,א]] (ל?=וַֽיִקְרְב֞וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד?

ב. מתיגת הזקף: 
#[[במדבר ג/טעמים#ג לו|במדבר ג,לו]] (ל=וְכָל־כֵּלָ֔יו): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד כז|במדבר ד,כז]] (ל=לְכָל־מַשָּׂאָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד לב|במדבר ד,לב]] (ל=לְכָל־כְּלֵיהֶ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ו/טעמים#ו י|במדבר ו,י]] (ל=אֶל־הַכֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[במדבר ח/טעמים#ח ח|במדבר ח,ח]] (ל=וּמִנְחָת֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יד|במדבר י,יד]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יח|במדבר י,יח]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כב|במדבר י,כב]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כה|במדבר י,כה]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כו|במדבר י,כו]] (ל=וְעַל־צְבָ֔א): אין מתיגה
#[[במדבר יח/טעמים#יח כט|במדבר יח,כט]] (ל=מִכָּל־חֶלְבּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר כח/טעמים#כח כח|במדבר כח,כח]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ג|במדבר כט,ג]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ט|במדבר כט,ט]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט יד|במדבר כט,יד]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר לא/טעמים#לא לה|במדבר לא,לה]] (ל=מִן־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[במדבר לב/טעמים#לב לג|במדבר לב,לג]] (ל=וְאֶת־מַמְלֶ֔כֶת): אין מתיגה
#[[במדבר לה/טעמים#לה ל|במדבר לה,ל]] (ל=כָּל־מַ֨כֵּה־נֶ֔פֶשׁ): מקום המתיגה

===ספר דברים===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברים א/טעמים#א לא|דברים א,לא]] (ל?!=יִשָׂא־אִ֖ישׁ): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה?
#[[דברים א/טעמים#א לח|דברים א,לח]] (ל=בִּן נוּן֙): חסר מקף
#[[דברים א/טעמים#א לט|דברים א,לט]] (ל?!=יִירָשֽׁוּהָּ): נקודת מפיק מיותרת באות ה&quot;א?
#[[דברים ב/טעמים#ב ט|דברים ב,ט]] (ל!=אֶל־תָּ֙צַר֙): &quot;אל&quot; בסגול
#[[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֖י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]] (ל=וְלָרֻאוּבֵנִ֨י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג כב|דברים ג,כב]] (ל?!=תְִּירָא֑וּם): חטף-חיריק באות תי&quot;ו?
#[[דברים ג/טעמים#ג כד|דברים ג,כד]] (ל=יְהֹוִ֗ה): נקודת חולם בשם הוי&quot;ה בתוך כתב־היד?
#[[דברים ד/טעמים#ד ז|דברים ד,ז]] (ל?!=בְּכָּל־קׇרְאֵ֖נוּ): דגש מיותר באות כ&quot;ף?
#[[דברים ד/טעמים#ד כא|דברים ד,כא]] (ל!=הִתְאַנֶּף־בִּ֖י): סגול באות נו&quot;ן
#[[דברים ד/טעמים#ד לה|דברים ד,לה]] (ל!=מִלְבַדּֽוֹ): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ד/טעמים#ד מ|דברים ד,מ]] (ל!=עַל־הַ֣אֲדָמָ֔ה): פתח (במקום קמץ) באות ה&quot;א הראשונה
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&gt;): חסרים המרכא ב&quot;אנכי&quot; והאתנח ב&quot;אלהיך&quot; לטעם העליון
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה ז|דברים ה,ז]] (ל!=לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂה־לְךָ֥֣): חסר קדמא באות שי&quot;ן לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יא|דברים ה,יא]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֨ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=שֵׁ֣֤שֶׁת): מונח לטעם העליון לפני מהפך לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=יָמִ֣ים): חסר פשטא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יג|דברים ה,יג]] ל!=(לַיהֹוָ֣֥ה): מונח לטעם העליון לפני מרכא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יד|דברים ה,יד]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל=תִּֿרְצָֽח): חסר טפחא לטעם התחתון{{הערה|ברויאר הציע שהקו המאונך תחת האות צד&quot;י משמש בכתי&quot;ל כטפחא וסילוק כאחד.}}
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל!=תִּֿנְאָֽ֑ף): סילוק לטעם העליון לפני אתנח לטעם התחתון
#[[דברים ו/טעמים#ו ג|דברים ו,ג]] (ל!=אֲבֹ֙תֶיךָ֙): הפשטא מלעיל נכתבה באות בי&quot;ת (במקום באות תי&quot;ו)
#[[דברים ז/טעמים#ז ח|דברים ז,ח]] (ל!=וּמִשָּׁמְר֤וּ): נקודת שורוק באות וי&quot;ו האחרונה (במקום חולם)
#[[דברים ח/טעמים#ח ג|דברים ח,ג]] (ל!=אֶת הַמָּן֙): חסר מקף
#[[דברים ט/טעמים#ט ג|דברים ט,ג]] (ל!=וְהַֽאַבַדְתָּם֙): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[דברים י/טעמים#י א|דברים י,א]] (ל!=שְׁנֵֽי־לֻוחֹ֤ת): בנקודות שורוק למרות הכתיב המלא וי”ו
#[[דברים י/טעמים#י ו|דברים י,ו]] (ל=נָֽסְע֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים י/טעמים#י טו|דברים י,טו]] (ל!=הַזֶּה): חסר סילוק
#[[דברים י/טעמים#י כב|דברים י,כב]] (ל!=מִצְרָ֑יְמָהּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[דברים יב/טעמים#יב ב|דברים יב,ב]] (ל!=רַעֲנָן): חסר סילוק
#[[דברים יב/טעמים#יב ג|דברים יב,ג]] (ל!=אֶת־מִזְבּחֹתָ֗ם): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[דברים יב/טעמים#יב ה|דברים יב,ה]] (ל=שָֽׁמָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים יב/טעמים#יב ל|דברים יב,ל]] (ל?=לֵאמֹ֗ר* או לֵאמֹ֨ר): טעם רביע או טעם קדמא?{{הערה|נראה שנקודת החולם התחברה לאות מ&quot;ם ולכן נראית כמו קדמא.}}
#[[דברים יב/טעמים#יב לא|דברים יב,לא]] (ל?!=כָּל־תּוֹעֲבַ֨ת): כ&quot;ף דגושה?
#[[דברים יג/טעמים#יג י|דברים יג,י]] (ל?=יָֽדְךָ֛): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים יג/טעמים#יג טו|דברים יג,טו]] (ל!=וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֧): &quot;וְחָקַרְתָּ֧&quot; בטעם דרגה (במקום תביר)!
#[[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]] (ל?=אֶת־יֹֽשְׁבֵ֛י): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים טו/טעמים#טו ט|דברים טו,ט]] (ל!=עִם לְבָבְךָ֨): חסר מקף
#[[דברים טז/טעמים#טז ג|דברים טז,ג]] (ל?=תִּזְכֹּר֔): בטעם זקף קטן (במקום רביע)?
#[[דברים יז/טעמים#יז ז|דברים יז,ז]] (ל!=מִּקִּרְבֶּֽךָ): מ&quot;ם דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח ד|דברים יח,ד]] (ל=תִּתֶּן־לּֽוֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח יד|דברים יח,יד]] (ל?!=נָ֛תַן): בנקודת תביר (במקום מרכא)?
#[[דברים כ/טעמים#כ יב|דברים כ,יב]] (ל?!=עָלֶֽיהָּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א?
#[[דברים כא/טעמים#כא יא|דברים כא,יא]] (ל!=וְרָאִיתָ֙): חסר פשטא מלעיל
#[[דברים כא/טעמים#כא יג|דברים כא,יג]] (ל=וְהֵסִ֩ירָה֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[דברים כא/טעמים#כא יח|דברים כא,יח]] (ל!=וְיסְּר֣וּ): חסר חיריק באות יו&quot;ד
#[[דברים כב/טעמים#כב יח|דברים כב,יח]] (ל=וְלָֽקְח֛וּ): געיה ובתיר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים כב/טעמים#כב יט|דברים כב,יט]] (ל!=לְשַּׁלְּחָ֖הּ): שי&quot;ן דגושה
#[[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]] (ל!=שַׁלְּחָ֖הֿ): סימן רפה באות ה&quot;א (במקום מפיק)
#[[דברים כג/טעמים#כג יב|דברים כג,יב]] (ל!=הַֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[דברים כג/טעמים#כג יג|דברים כג,יג]] (ל=שָׁ֖מָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים כג/טעמים#כג יח|דברים כג,יח]] (ל!=יִשְׂרָאֵל): חסר סילוק
#[[דברים כד/טעמים#כד י|דברים כד,י]] (ל!=בְרֵֽעֲךָ): חסר טעם הטפחא
#[[דברים כד/טעמים#כד טז|דברים כד,טז]] (ל!=אִ֥יש): חסרה נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברים כה/טעמים#כה יח|דברים כה,יח]] (ל!=אַֽחַרֶ֔יךָ): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[דברים כה/טעמים#כה יא|דברים כה,יא]] (ל?!=וִקָֽרְבָה֙): חסרה נקודה שנייה לשווא באות וי&quot;ו?
#[[דברים כז/טעמים#כז יד|דברים כז,יד]] (ל?=וְאָֽמְר֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים כח/טעמים#כח א|דברים כח,א]] (ל?!=תִּשְׁמַּע֙): מ&quot;ם דגושה?
#[[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל!=בְהַמְתְּךָ֖): פתח באות ה&quot;א
#[[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

ב. מתיגת הזקף
#[[דברים י/טעמים#י ב|דברים י,ב]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יב/טעמים#יב א|דברים יב,א]] (ל=כָּל־הַיָּמִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יג/טעמים#יג יב|דברים יג,יב]] (ל=וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ח|דברים יז,ח]] (ל=אֶל־הַמָּק֔וֹם): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ט|דברים יז,ט]] (ל=וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט): אין מתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[דברים כב/טעמים#כב טז|דברים כב,טז]] (ל-כתיב!=הַֽנַּעַרָ֖): חסרות נקודות החטף באות עי&quot;ן
#[[דברים כח/טעמים#כח כז|דברים כח,כז]] (א-כתיב!=וּבַעְפֹלִ֔ים): אין דגש באות עי&quot;ן, כך שחסר דגש באות טי&quot;ת בקרי &quot;וּבַטְחֹרִ֔ים&quot;
#[[דברים כח/טעמים#כח ל|דברים כח,ל]] (א-כתיב!=יִשְׁגָלֶ֔נָּה): אין דגש באות גימ&quot;ל, כך שחסר דגש באות כ&quot;ף בקרי &quot;יִשְׁכָבֶ֔נָּה&quot;
#[[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]] (א=וּצְבֹיִי֔ם): מקום החיריק לעומת הטעם (אין הערת כתיב)

==מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בתורה''' בכתי&quot;ל או בכתר ארם צובה. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בספרי הנביאים וכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבראשית}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (33 פריטים): [[בראשית א/טעמים#א יח|א,יח]] (א[ס],ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל); [[בראשית ב/טעמים#ב יב|א,יב]] (א[ס],ל=וּֽזֲהַ֛ב); [[בראשית ב/טעמים#ב כג|א,כג]] (ל=לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (א[ס],ל=תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה); [[בראשית י/טעמים#י ג|י,ג]] (ל=אַשְׁכֲּנַ֥ז); [[בראשית יב/טעמים#יב ג|יב,ג]] (ל=וַאֲבָֽרֲכָה֙); [[בראשית יח/טעמים#יח כא|יח,כא]] (א[ס],ל=אֵֽרֲדָה־נָּ֣א); [[בראשית כב/טעמים#כב יח|כב,יח]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כד/טעמים#כד ס|כד,ס]] (ל=וַיְבָרֲכ֤וּ); [[בראשית כה/טעמים#כה כב|כה,כב]] (ל=וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו ד|כו,ד]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז יט|כז,יט]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כז/טעמים#כז כט|כז,כט]] (ל=וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ); [[בראשית כז/טעמים#כז לא|כז,לא]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז לג|כז,לג]] (ל=וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (א[ס]=הַֽבֲרָכָ֨ה); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז מא|כז,מא]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח ו|כח,ו]] (א[ס],ל=בְּבָרֲכ֣וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח יד|כח,יד]] (ל=וְנִבְרֲכ֥וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ג|כט,ג]] (א[ס],ל=וְגָלֲל֤וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ח|כט,ח]] (ל=וְגָֽלֲלוּ֙); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (ל=בָּרֳהָטִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (א[ס],ל=בְּשִֽׁקֲת֣וֹת); [[בראשית ל/טעמים#ל מא|ל,מא]] (ל=בָּרֳהָטִ֑ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (ל=עַל־גֹּֽזֲזֵ֤י); [[בראשית מח/טעמים#מח ט|מח,ט]] (ל=וַאֲבָרֲכֵֽם); [[בראשית מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (ל=וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם); [[בראשית מט/טעמים#מט כג|מט,כג]] (ל=וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמות}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (16 פריטים): [[שמות ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (ל=נֵֽלֲכָה־נָּ֞א); [[שמות ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=אֵ֣לֲכָה); [[שמות ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=נֵ֣לֲכָה); [[שמות ז/טעמים#ז כז|ז,כז]] (א[ס]=בַּֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ז/טעמים#ז כט|ז,כט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ח/טעמים#ח א|ח,א]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ד|ח,ד]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א[ס],ל=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֗ים); [[שמות ח/טעמים#ח ח|ח,ח]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ט|ח,ט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (א[ס]=הָֽרֲוָחָ֔ה); [[שמות טו/טעמים#טו י|טו,י]] (ל=צָֽלֲלוּ֙); [[שמות כג/טעמים#כג כט|כג,כט]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֛נּוּ); [[שמות כג/טעמים#כג ל|כג,ל]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֖נּוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בויקרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (4 פריטים): [[ויקרא ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֔נָּה); [[ויקרא ו/טעמים#ו יט|ו,יט]] (ל=יֹאכֲלֶ֑נָּה); [[ויקרא ט/טעמים#ט כג|ט,כג]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[ויקרא י/טעמים#י י|י,י]] (ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבמדבר}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (18 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (א[ס]=הַקֳּהָתִֽי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א[ס]=אֶת־הַקֳּעָרֹ֤ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ה/טעמים#ה יח|ה,יח]] (ל=הַמְאָֽרֲרִֽים); [[במדבר ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַמְאָֽרֲרִ֑ים [1]); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים [2]); [[במדבר ה/טעמים#ה כז|ה,כז]] (ל=הַמְאָֽרֲרִים֙); [[במדבר ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=תְבָרֲכ֖וּ); [[במדבר ו/טעמים#ו כז|ו,כז]] (ל=אֲבָרֲכֵֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז לב|טז,לב]] (ל=כׇּל־הָרֲכֽוּשׁ); [[במדבר יח/טעמים#יח י|יח,י]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[במדבר יח/טעמים#יח יג|יח,יג]] (ל=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[במדבר כג/טעמים#כג יח|כג,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[במדבר כג/טעמים#כג כה|כג,כה]] (ל=תְבָרֲכֶֽנּוּ); [[במדבר כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (ל=מְבָרֲכֶ֣יךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה יח|כה,יח]] (א[ס]=כִּ֣י צֹרֲרִ֥ים); [[במדבר לב/טעמים#לב לה|לב,לה]] (ל=וְיָגְבֳּהָֽה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר לג/טעמים#לג נה|לג,נה]] (ל=וְצָרֲר֣וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברים}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (9 פריטים): [[דברים ה/טעמים#ה כג|ה,כג]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[דברים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=הֹלִֽיכֲךָ֜); [[דברים ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (ל=הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜); [[דברים טו/טעמים#טו כ|טו,כ]] (ל=תֹאכֲלֶ֙נּוּ֙); [[דברים טו/טעמים#טו כב|טו,כב]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[דברים כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (ל=וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ); [[דברים כח/טעמים#כח לט|כח,לט]] (א=תֹאכֲלֶ֖נּוּ); [[דברים כט/טעמים#כט ז|כט,ז]] (א=הַֽמֲנַשִּֽׁי); [[דברים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסֹבֲבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנֲנֵ֔הוּ); [[דברים לב/טעמים#לב יח|לב,יח]] (א=מְחֹלֲלֶֽךָ); [[דברים לב/טעמים#לב לו|לב,לו]] (א=כִּֽי־אָ֣זֲלַת).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)==

===הגדרות יסוד ושיטת ברויאר===

הַגַּעְיָה (שנקרא גם &quot;מאריך&quot; או &quot;מעמיד&quot; או &quot;מתג&quot;), קו מאונך קטן מתחת לאות, הנכתב בדרך כלל בשמאלו של הניקוד – הוא הסימן היחיד שאי-אפשר לשחזר אותו בוודאות כמעט-מוחלטת בכל מקום בחלקים החסרים בכתר ארם צובה. קושי זה שייך בעיקר בגעיה הקלה,{{הערה|המצב שונה בסוגים אחרים של געיות, כגון הגעיות הכבדות בהברות סגורות, שבשבילן יש כללי מסורה מובהקים וסימונן בכתבי־היד הטברנים כמעט זהה. לגבי סימון הגעיות בכתי&quot;ל סיכם ייבין: &quot;בגעיות דומה הוא ל'''א''' בכעט בשלמות בכל סוגי הגעיה הכבדה וגעית־שוא, ועל פי רוב גם בגעיה לתיקון הקריאה, אך מרבה הוא מ'''א''' בסימון הגעיות הקלות לסוגיהן&quot; (נו.3, עמ' 358).}} שלפי הכללים מנוקדת בתנועה פתוחה גדולה או קטנה שאינה סמוכה לטעם.{{הערה|ראו ייבין, טו.1 עמ' 138; כהן, פרקי מבוא מלכים, הערה 7.}}

על פי שיטת הרב ברויאר, הגעיה באה &quot;לציין נחץ משני הנוסף על ההטעמה העיקרית. נחץ הוא הטעמה שאיננה מבוצעת על ידי נגינה, להבדיל מן ההטעמה המסומנת בטעמים, המבוצעת על ידי נגינה... בעל הקריאה צריך להטעים את ההברה הזו בהטעמה משנית, וההטעמה העיקרית במילה היא בהברה המוטעמת.&quot;{{הערה|מתוך &quot;הנחיות לקורא&quot; בראש תיקון קוראים חורב בשיטת ברויאר, עמ' יז; הדברים מבוססים על מה שכתב ברויאר ב'''טעמי המקרא''', עמ' 173.}} ואולם ישראל ייבין הציע תיאור רחב ועשיר יותר לתפקידן של כלל הגעיות, והדגיש את מקומן במערכת הנגינה של הטעמים:

:בדרך כלל מציאותה של געיה מן הגעיות בתיבה קשורה בשני סוגי גורמים: א. התנאים '''המוסיקליים''' של התיבה, היינו: באיזה טעם התיבה מוטעמת, מן המשרתים או מן המפסיקים, מה הם הטעמים שלפניה ושלאחריה; ב. התנאים '''הפונטיים''' של התיבה, היינו: אם יש בה עיצורים חלשים מאיזו בחינה שהיא, כגון עיצורים גרוניים, עיצורים דומים, וכיוצא באלו, וכן אם יש תנאים פוניטיים כאלה, בגללם יש לחשוש שעיצור כלשהוא עלול לא ליהגות כראוי. פעולתם של שני גורמים אלה מותנים במבנה התיבה להברותיה, אם הן פתוחות או סגורות, ומה מרחקן מן ההברה המוטעמת.

:לפי זה נוכל לקבוע: אם תיבה באה בתנאים מוסיקליים מסוימים והיא בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''מוסיקלי''', וכך הן רוב הגעיות.

:ואם תיבה יש בה עיצורים מסויימים ויש חשש שלא ייהגו כראוי, והתיבה בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''פוניטי''', והן מיעוט הגעיות.

:יש כמה סוגים, שבהם אין לנו ודאוּת בטיב הגעיה אם פוניטית היא אם מוסיקלית... אמנם, ידיעתה או אי־ידיעתה של מהות הגעיה פירושה אך ורק ידיעה או אי־ידיעה של סיבת הגעיה, אם הוטעמה געיה זו מסיבה מוסיקלית או פוניטית. אין פירושה, כמובן, ידיעה של מהות הגעיה גופה; שכן אין לנו כל יסוד להניח שגעיה מוסיקלית וגעיה פוניטית שונות זו מזו במהותן או בדרך השמעתן. ההבחנה בין הגעיות משמעותה אך ורק בהחנה במקורן ובסיבתן.{{הערה|ייבין, יא.5, עמ' 92-93.}}

הרב ברויאר לא מצא צורך לשחזר את הגעיות הקלות בכתר, כי אין לדעתו שיטה אחת מובהקת לסימון געיות קלות שאותה חייבים לבצע במלואה ע&quot;פ המסורה: אין חובה לסמן געיה קלה בכל תיבה שראויה לכך, וגם אם נטייתו של הסופר היא לסמן אותן בתיבות בעלות מבנה מסויים – תמיד יהיו גם חריגים, בגלל שלא מדובר על חובה אלא על נטייה. ואלה דבריו בהרחבה מתוך מאמר שנכתב בעקבות הוצאתו של הכרך הראשון למקראות גדולות הכתר:

:לאמיתו של דבר, אין כל מחלוקת בין המהדירים של שתי המהדורות האלה, אלא מר אמר חדא ומר אחר חדא ולא פליגי. פרופ' כהן ביקש למסור לציבור את נוסח המקרא על פי הכתר, ואין איש יכול לשלול את הערך למסור ואת החשיבות של מפעל כגון זה, ואילו אני בקישתי למסור לציבור את נוסח המקרא, כפי שהוא ראוי להיות נכתב ונקרא – הלכה למעשה; וגם זו היא משימה שאי אפשר לשלול את חשיבותה. אולם הבדל זה שבין מגמות שתי המהדורות גורר אחריו הבדל של מהות. פרופ' כהן העתיק את נוסח בן-אשר, משום שבן-אשר היה גדול המסרנים והנקדנים והמגיהים, שלא קם כמוהו לפניו ולאחריו. משום כך היה רשאי להעתיק את נוסח הכתר כמות שהוא. ואילו אני העתקתי את נוסח בן-אשר, משום שרק הנוסח הזה ראוי להיות נכתב ונקרא הלכה למעשה; שהרי כל ישראל כבר קיבלו על עצמם את נוסח הנמקרא על פי שיטת בן-אשר. משום כך יכולתי להעתיק את נוסח הכתר רק בתחום הכתיב וכן גם ברוב העניינים הנוגעים לניקוד ולטעמים. כנגד זה לא יכולתי להעתיק מן הכתר את נוסח הגעיות הקלות וגעיות 'היה', 'חיה'. שכן בתחום זה לא היתה לבן אשר שיטה עקיבה וחד משמעית, אלא 'נטיות' בלבד... אכן יש בכתר רבבות תיבות, שנוסח הגעיות הקלות שבהן איננו מביע את דעתו המחייבת של בן אשר; ובן אשר עצמו היה מודה, שמי שסוטה ממנהגו באותן תיבות אינו משתבש, ולא עוד, אלא הוא עצמו היה משנה ממנהגו בתיבות אלה, אילו ניקד טופס נוסף של המקרא. משום כך &quot;שיטה&quot; זו של בן-אשר – שלאמיתו של דבר איננה בגדר שיטה כלל – איננה כדאי לדחות מפניה את השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר. לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר; שכן ישראל קיבלו על עצמם את שיטת בן-אשר במקום שההן שלו הן, והלאו שלו לאו – ולא במקום שהן ולאו רפיא בידיה, ושניהם כאחד טובים.

:וראוי לציין כאן עוד: הכתר לא הגיע לידינו בשלמות, אלא חסרים בו ספרים אחדים, ביניהם כמעט כל התורה. בספרים אלה אין המהדיר יכול להעתיק את נוסח בן-אשר מן הכתר, אלא הוא חייב לשחזר את הנוסח הזה, כפי שהוא עולה מאליו מתוך המסורה ומתוך כתבי היד הקרובים לכתר. אולם דבר זה הוא אפשרי רק באותם התחומים, שבהם היתה לבן-אשר דעה ברורה ומחייבת – לכאן או לכאן. כנגד זה אי אפשר לשחזר את נוסח בן-אשר בתחום הגעיות הקלות; שהרי בן-אשר בעצמו לא היה מסוגל לשחזר את הנוסח שלו בתחום זה – אילו אבד מידיו הכתר, כדרך שהוא אבד מידינו. משום כך זו תהיה דרכו של המהדיר שלנו בספרים, שהכתר לא נשתמר בה: הוא יעתיק את נוסח הגעיות הקלות מתוך כתב-יד לנינגרד, אך יבצע בו שינויים אחדים כדי להתאימו במידת האפשר לשיטת בן-אשר. אולם נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר. ודבר זה לא ישתנה בהרבה גם אחרי שייעשו בו השינויים המוצעים. ואילו קבלתי גם אני את הנוסח הזה, הייתי מורה בזה לכל 'בעלי הקריאה' בבתי כנסיות ובבתי מדרשות: עליהם לקרוא בציבור את נוסח הגעיות הקלות, כפי שעלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד – שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות... ורק הנוסח הזה, שלאמיתו של דבר איננו אלא נוסח כלאיים של סופר קדמון וחוקר בן זמננו – רק הוא הנוסח הנכון, המתאים למסורה. וכדאי הוא הנוסח הזה לדחות מפניו את הנוסח הברור והיציב, שכל ישראל כבר קבלו על עצמם זה דורות רבים. אני לא הייתי מסוגל להורות כך לציבור, וספק בעיניי אם פרופ' כהן עצמו היה מסוגל לכך.{{הערה|מרדכי ברויאר, &quot;מהדורה חדשה של מקראות גדולות&quot;, '''עמודים''' מא,ב (תשנ&quot;ג), עמ' 72-77. המובאה כאן מתוך עמ' 74-75, בדיוק באותו היקף שכבר צוטט ע&quot;י מנחם כהן בראש פרקי המבוא למלכים (עמ' *1-*2). לאחר הציטוט העיר כהן: &quot;עד כאן לשונו של הרב ברויאר, והיא אמנם משקפת בצורה תמציתית את עיקרי תפישתו בנושא שלפנינו, כפי שהביעה במקומות שונים.&quot;}}

לכן העתיק הרב ברויאר את הגעיות בכתר כפי שהן (ובמקומות שהכתר חסר העתיק מכתי&quot;ל), ואחר כך הוסיף עליהן געיות קלות נוספות בעקביוּת בכל תיבה שראויה לכך (וכמו שמקובל בדפוסים). את התוספות ציין על ידי קו קצר במיוחד, כדי להבחין בינן לבין הגעיות שמקורן בכתבי־היד עצמם. מטרתה של הוספת הגעיות בכל תיבה הראויה לכך בידי הרב ברויאר הייתה כמובן לעזור לקורא לבצע &quot;נחץ משני&quot; כראוי ובעקביות.

===הביקורת על שיטת ברויאר===

ב&quot;מקראות גדולות הכתר&quot; מתחו ביקורת מפורטת על שיטתו של הרב ברויאר בעניין הגעיות. בפרקי המבוא שהקדיש לנושא זה בסוף כרך מלכים, ביקש מנחם כהן להוכיח חמש נקודות חשובות המכוונות מול יסודות שיטתו של הרב ברויאר, וכך סיכם אותן:

:א. שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו.
:ב. שלא זו בלבד שאין ריבוי הגעיות דהאידנא הולם את שיטתו של בן-אשר, אלא שהוא זר גם למעגל המסירה של 'נוסח המסורה' בכללותו, כפי שעולה מכתבי היד שנכתבו במעגל זה במשך מאות שנות מסירה בימי הביניים.
:ג. ששיטת ריבוי הגעיות נולדה ונתקיימה במשך מאות שנים במרחב מחיה של נוסחים הרחוקים מ'נוסח המסורה' גם מבחינות אחרות: בנוסח האותיות ובנוסח הניקוד והטעמים.
:ד. שהרכבת שיטת ריבוי הגעיות על 'נוסח המסורה' היא הרכבה מלאכותית, שנעשתה לראשונה בעידן הדפוס ע&quot;י יעקב בן חיים, מהדיר מהדורת היסוד הראשונה של 'מקראות גדולות', מתוך אי-הכרה מספקת של הנושא.
:ה. שבעידן הדפוסים עברה השיטה שינויים בעניינים מהותיים ע&quot;י מהדירים בעלי השפעה בתקופות שונות, ואין כל הצדקה להגדיר את סימון הגעיות שבדפוסים &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה עידן ועידנים&quot; כלשונו של הרב ברויאר.

הניתוח המרשים שעשה כהן אח&quot;כ (על בסיס דגם של ממצאי הגעיות בחלק מספר מלכים בכתר) מאושש את חמשת הטיעונים שלו, ולגבי ההוכחות שלו לנקודות ב'-ד' אין מה להוסיף, כי ברור שמדובר על עובדות היסטוריות. אמנם הנקודות הרלוונטיות ביותר בשביל מהדורת מקרא הן דווקא הראשונה והחמישית. ולמרות שכהן אכן הצליח להוכיח את נקודות א' וה' כפי שהוא ניסחן, אין בניסוחן כדי לעשות צדק מלא בנושא שלנו, וניתן להסתייג בכל אחת מהן במידה ניכרת.

בנקודה הראשונה כתב כהן: &quot;שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו&quot;. לגבי החלק האחרון של המשפט ברור לגמרי שכהן צודק: בן-אשר עצמו לא היה מסמן געיות כמו דפוסי ימינו. ולגבי החלק הראשון של המשפט, הביא כהן ממצאים מרשימים על סימון הגעיות בכתר כדי להוכיח שבן-אשר אכן פעל לפי שיטה.

אמנם לגבי &quot;השיטה&quot; שלפיה פעל בן-אשר לפי כהן, כדי לגלות את נקודת התורפה שבקביעה זו יש להצביע קודם כל על העובדה שביקורתו של כהן התמקדה על שיטת הרב ברויאר באופן ישיר, ואילו רק בהערה אחת הזכיר כהן שגם ישראל ייבין אחז באותה עמדה זו בדיוק: &quot;הרב ברויאר איננו בודד בהנחה זו. למרבה הפליאה נוקט בה גם פרופ' ישראל ייבין (ראה ייבין, כא&quot;צ, ע' 139). ייבין עצמו בדק את כל הממצא ב'כתר' (ראה שם, ע' 140) וספר בכל המקרא רק כ-35 תיבות המסומנות בגעיה קלה בטעמים מחברים, מתוך אלפי תיבות בטעמים כאלה במבנה של געיה קלה. תמוה הדבר, כיצד אפשר ליישב ממצא כזה עם ההנחה בדבר חוסר שיטתיות&quot;.{{הערה|כהן, שם, הערה 8.}}

כל &quot;פליאה&quot; ו&quot;תמיהה&quot; אומרת דרשני, ובמיוחד כשמדובר בספר כמו זה של ייבין, שבו הקדיש שני חלקים מלאים ומפורטים (מתוך חמישה חלקים בספר כולו) הכוללים ניתוח קפדני של אלפי נתונים לגבי תופעת הגעיות בכתר (חלק שני על הגעיה בכ&quot;א הספרים, וחלק רביעי על הגעיה בספרי אמ&quot;ת). ולכן ראוי להביא את דברי ההסבר הכלליים של ייבין לשיטתו, שנכתבו מיד לאחר שהתייחס אל כללי הגעיה הקלה שנוסחו בדורות האחרונים (ובמיוחד ע&quot;י יצחק בער):

:מכל זה מסתבר, שאין להניח קיום שיטה מיוחדת של ב&quot;א בהטעמת הגעיה הקלה. רק זה בלבד נכון: בעוד שבער דורש לסמן את הגעיה הקלה בכל מקום לפי כללים מסוימים, כתבי־היד העתיקים, ו''א'' והקרובים לו בכללם, מסמנים אותה אמנם לפי אותם כללים, אבל לא בכל מקום, אלא לפרקים בלבד, ומידת סימונה שונה בכתבי־היד השונים.

:אם נבדוק את שיטת הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' נראה, מצד אחד, חוסר כל עקיבות, כלומר: נוכל למצוא עשרות דוגמות זהות במבנן ובהטעמתן, שבאחת מהן יש געיה ובחברתה אין. מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה; אך כנראה שבשום מקום לא היתה ארוכה עד כדי כך, שיראו המנקדים '''חובה''' לעצמם לסמנה (כמו בסוגי הגעיות הכבדות), ומשום כך היה סימונה ענין של '''רשות'''...

:ההבדל בין שיטת סימון הגעיות הקלות בכתבי־היד העיתיקים ו''א'' בכללם ובין שיטתו של בער אינו אפוא הבדל בעקרון אלא הבדל בדרגה, ושיטת בער אינה אלא התפתחות וסימון מלא של השיטה הנוהגת בכתבי־היד העתיקים.

:אך הדברים אמורים בכללים: בתיבות ובסוגי ההברות הראויות לגעיה קלה; בפרטים יש דברים בשיטת בער שאינם נוהגים ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים. בייחוד כך הדבר בתיבות ראויות לשתי געיות. ב''א'' והקרובים לו נוהגת בדרך כלל שיטת ההעדפה של געיה אחת מן השתיים, ואילו בער קובע שיש לסמן את שתיהן.{{הערה|ייבין, טו.5,7, עמ' 140-141.}}

אם כן, ייבין כבר התייחס כבר מזמן לאותה תופעה בדיוק שהציג כהן בבהירות רבה בפרקי המבוא שכתב על הגעיות, דהיינו לתלוּת הסטטיסטית החזקה הקיימת בין סימון הגעיה לבין מבנֶה התיבה וטעמה. אכן יש צירופים של צורות וטעמים שבהם הנטייה לסימון געיה או לאי-סימונה חזקה מאוד, ולפעמים אפילו מתקרבת או מגיעה לעקביות גמורה. ולגבי הטעמים, ברור שהסביבה המוסיקלית משפיעה מאוד על נטייתו של הסופר, ולכן ההבדל הבולט לעין בין סימון הגעיה בטעמים מפסיקים ואי-סימונה בטעמים מחברים.

אבל בסופו של דבר, ניתן תמיד להגדיר קטגוריות של מלים במבנה מסוים ובטעמים מסוימים ולקבוע להם כלל, ואז לחפש מכנה משותף לחריגים וליוצאים מן הכלל כדי לקבוע חוק מיוחד גם בשבילם, עד שרק נשארים חריגים בודדים ומעטים. השאלה האמתית היא לא לגבי הנתונים עצמם אלא עניין של הגדרה: האם לראות במציאות זו &quot;נטיות&quot; או &quot;שיטה&quot;? זוהי המחלוקת האמתית בין ייבין וברויאר מצד אחד, לבין כהן בצד השני.

אור נוסף על מחלוקת זו באה משלושה כיוונים שנידונו בפרקי המבוא של כהן: הסביבה המוסיקלית, דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל, ואחוזי הדיוק האפשריים בשחזור החלקים החסרים בכתר.

===הסביבה המוסיקלית===

לגבי הסביבה המוסיקלית, כהן טרח לדחות את עמדתו של ברויאר לגבי העדר ביצוע המוסיקלי של הגעיה:

:הסימון, התלוי בסוג הטעם, מלמד על הגורמים העומדים באחרי השיטה: הסימון משקף ביצוע מוסיקלי. ומשמעות הדברים היא: בן-אשר סימן רק את אותם המקומות שמסורת ההגייה והנגינה, שאותה הוא בא להנציח, הצדיקה סימון מוסיקלי. הביצוע המוסיקלי במקומות אלו לא עמד בפני עצמו, אלא תלוי היה בטעם העיקרי, ושימש לו מעין הוכחה או קישוט. הרב ברויאר בספרו 'טעמי המקרא', קובע, כי &quot;הגעיה מורה על נחץ משני שאינו מבוצע על ידי ניגון&quot;. קביעה זו אמנם נכונה היא לשיטת סימון הגעיות המבוצעת במהדורת ברויאר, שאין בה שום הבחנה בין טעמים... אבל בשום פנים אין לומר את הדברים על שיטה כשיטתו של בן אשר, שתלותו של הסימון בסוג הטעמים היא קו יסוד שבה.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *8.}}

ביקורת זו אמנם נכונה, אבל דווקא בנושא הביצוע המוסיקלי חרג ברויאר משיטתו של ייבין, חריגה שגם התאים לאופי המהדורה שלו (כמו שכתב כהן ובצדק). נביא שוב את דבריו של ייבין (אבל הפעם נתמקד רק בהסבר אחד מסויים):

:מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה...

לסיכום, כהן כרך ביחד את דחיית התפקיד המוסיקלי של הגעיה, ואת הטענה שסימונן של געיות במקומות מסויימים היה עניין של נטייה ורשות, ולא חובה. את שני הטיעונים שקשר ביחד גם דחה ביחד, ובמקומם טען שלגעיה יש תפקיד מוסיקלי ולכן סימונה בגדר חובה תמיד. אמנם אין ההגיון מחייב שתפקיד מוסיקלי פירושו גם חובת ציון מוחלט, כי ככל שהביצוע המוסיקלי קצר יותר ופחות מובהק, גם הנטייה לסמנו תהיה פחות. וזוהי בדיוק עמדתו של ייבין. כל עוד שתי העמדות מצליחות להסביר את הנתונים – אין דרך להכריע ביניהן, וכל הכרעה תהיה בעצמה בגדר &quot;נטייה&quot;.

===דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל===

לגבי דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות, ברויאר טען ש&quot;נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר&quot;. הוא אף הוסיף וטען על נקדנו של כתי&quot;ל ש&quot;נוסח הגעיות הקלות... עלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד, שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות&quot;. לעומתו הוכיח כהן באופן מאלף שכל נטיותיו של הכתר בסימונן של געיות בטעמים מסויימים – משותפות הן לכתי&quot;ל, רק במידה שונה: בטעמים המפסיקים, יש בכתי&quot;ל בדרך כלל יותר מלים מכל סוג עם געיה, ופחות מלים מכל סוג בלי געיה. בטעמים המחברים שני כתבי־היד הם בעצם זהים לגמרי: אין בהם כמעט געיות בכלל. וכך מסביר כהן את הדמיון הרב הזה:

:סופרו נקדנו של כ&quot;י '''ל'''... פעל בסביבת ספרי מקרא הקרובים לנוסח בן-אשר, ויש לראותו כאחת החוליות הראשונות בשלשלת המעתיקים, שפעלו במעגל המסירה של נוסח המסורה הטברני לאחר תקופת בעלי המסורה. מעתיקים אלו הם שהעבירו לדורות הבאים את דמות דיוקנו של 'נוסח המסורה', ולפיכך מן הראוי שנשים לב לתוצאות עבודתם.

:אשר למעתיקו-נקדנו של כ&quot;י '''ל''', הרי הרב ברויאר עצמו מודה, שתוצאות עבודתו של נקדן זה בתחום הניקוד והטעמים הן טובות עד כדי כך, שהיה ראוי לשמש מקור מרכזי בשיחזור נוסח ה'כתר' במקומות החסרים. להלן נראה, שיש להתיחס ביתר רצינות גם לנוסח הגעיות שלו, העומד, בעיקרו של דבר, על אותו בסיס שיטתי כנוסח ה'כתר', ובשום פנים אין לומר שמקורו בסימונים שרירותיים של נקדנו. כבר הזכרנו במבואנו למהדורת הכתר, שניקודו של כ&quot;י '''ל''' נעשה בשני שלבים, שלב ההעתקה ושלב ההגהות, ורק בשלב השני היה לפניו ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו. לפי ספר זה הגיה את הניקוד והטעמים, ובעיקר את הגעיות. עצם ההגהה של הגעיות מלמדת, שהנקדן ייחס חשיבות לנוסח הגעיות, וקבעוֹ סופית לפי ספר שסמך עליו, ולא לפי שרירות לב. ואף שיש להניח, כי תהליכי תיקון, שאינם נעשים ע&quot;י מומחה, עלולים להותיר רישומן על התוצאה הסופית, אין הדבר נובע משרירות ליבו של המתקן, אלא משגגתו, והתמונה הכוללת תשקף בדרך כלל את מצע הטקסט שלפיו נעשו התיקונים.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *9-*10.}}

ביקורת זו על הרב ברויאר צודקת לגמרי, כפי שהנתונים שהביא כהן מכתי&quot;ל מוכיחים היטב. אמנם אינו דומה המגיה של כתי&quot;ל לבעלי המסורה בכבודם ובעצמם לגבי &quot;נטיות&quot; מול &quot;שיטה&quot;: תפקידו של מגיה הוא להשוות ולתקן, ולא לכתוב נוסח משלו. וגם אין בדמיון בין כתי&quot;ל לכתר חידוש גמור לגבי הנטיות או השיטות המשותפות לשני כתבי־היד, שהרי ישראל ייבין כבר נקט בעמדה דומה לגבי כלל כתבי־היד הקרובים לכתר:

:כל סוגי הגעיה הקלה, בכל סוגי ההברות ובתיבות מוטעמות בכל הטעמים (או כמעט כולם), מצויים ב''א'' (ובכתבי־היד הקרובים). אמנם אין הגעיות הללו מסומנות תמיד; בטעמים מסויימים כמעט שאינן מסומנות כלל ובטעמים אחרים הן אמנם מסומנות הרבה, אך לא בכל מקום...

:שנית, קשה לומר שב''א'' (או בכתבי־היד הקרובים) מצויה '''שיטה''' בהטעמת הגעיה הקלה. אמנם יוצאים הן הכלל יש גם בסוגים אחרים של געיות, אבל הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' חורגת עד כדי כך מכל כלל, שאין לתארהּ אלא תיאור סטאטיסטי.{{הערה|ייבין, טו.4, עמ' 139. יצויין שאף אמירתו של הרב ברויאר על בן-אשר, שאילו כתב טופס נוסף של המקרא לא היה מסמן תמיד את אותן הגעיות באותן המקומות, מבוססת לגמרי על הערה מפורשת של ייבין (חלק ב הערה 3, עמ' 140-141.}}

כלומר: אפשר בהחלט להצביע על הנטיות הדומות בסימון הגעיה בין כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בתוכם, בלי לקבוע שיש בכתר או בכתבי־היד האחרים שיטה מובהקת של סימון געיות כחובה מוחלטת.

===רמת הדיוק האפשרי בשחזור הגעיות===

לגבי אחוזי הדיוק האפשריים בשחזור הכתר, כהן הביא נתון כללי: &quot;ניסויי שיחזור מבוקרים שערכתי בחלקים השלמים לימדו אותי, שניתן להגיע לדיוק ממוצע של כ-95% בשיחזור נוסח הגעיות ב'כתר', הכל לפי אופי הטקסט המשוחזר. שיעור דיוק שכזה מצדיק הצדקה שאין למעלה ממנה את מעשה השיחזור כפתרון המדעי הנכון ביותר שראוי לנקוט בעניין זה.&quot;{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *21.}} בקטע שבחר כהן כדגם מספר מלכים, הייתה מלכתחילה זהות של כ-94% בין כתי&quot;א לכתי&quot;ל בגעיות הקלות והכבדות, ולאחר שנעשו תיקונים בנוסח כתי&quot;ל ע&quot;פ שיטת הכתר, עלה הדיוק לכדי 98%.

אין ספק אם כן שכתי&quot;ל מייצג היטב את אופי סימון הגעיות הכללי של כתבי־היד העתיקים, ושניתן להשתמש בו כבסיס לשחזור הגעיות בחלקים החסרים של הכתר ברמת דיוק גבוהה. וגם אין ספק שיש הצדקה מוחלטת למעשה שחזור כזה במהדורת מקרא ע&quot;פ הכתר, וכל מהדורה כזו (כגון &quot;מקראות גדולות הכתר&quot;) תהיה לברכה.

אבל בו בזמן צריך לקחת בחשבון את הפער המשמעותי בין רמת הדיוק בשחזור הגעיות לבין רמת הדיוק בשחזור הניקוד והטעמים ע&quot;פ כתי&quot;ל. כי אפילו אם תגיע רמת הדיוק בשחזור הגעיות בכתר ל-98%, עדיין מדובר על טעות סטטיסטית של לא פחות מגעיה אחת בכל 50 (וברמה של 95% על טעות של געיה אחת מכל 20). השחזור כשלעצמו מוצדק וחשוב, אבל הוא עדיין ברמה נמוכה בהרבה מרמת השחזור בניקוד ובטעמים. כל מי שבודק את הסטיות בניקוד ובטעמים בכתי&quot;ל מול החלקים הקיימים בכתר מתרשם מיד שמדובר על ניקוד או טעם אחד בלבד מתוך מאות ואלפים! ואת רובן של הסטיות (המעטות ממילא) בניקוד ובטעמים ניתן להסביר לפי מנהגים אופייניים לכתי&quot;ל.

הפער הגדול הזה בין תחום הניקוד והטעמים מצד אחד, לבין תחום הגעיות הקלות מצד שני, בולט כל כך, עד שקשה לדבר על שיטה מובהקת של חובה המשותפת לשני כתבי־היד. קשה להבין איך, אם בשלב ההגהות בכתי&quot;ל היה לפני המגיה &quot;ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו&quot;, שהוא הצליח לתקן את הניקוד והטעמים עד כדי כך שהם זהים לכתר כמעט לגמרי, ואילו לגבי הגעיות אחת מכל 10-20 תהיה שונה. סביר יותר להניח שסימון הגעיות בכתר עצמו, וכן בספר שהיה מונח לפני המגיה של כתי&quot;ל, הוא עניין של נטיות חזקות ומובהקות ע&quot;פ מסורת מוסיקלית שבעל פה ולא שיטה פורמלית של חובה.

על הקושי לתאר את שיטת בן-אשר באופן מדוייק עמד כהן בעצמו, כאשר כתב במסקנתו שאי-אפשר לשחזר את הגעיות באופן מושלם: &quot;לכל כלל יש יוצאים, ולכל רוב יש מיעוט, ובסעיפים מסוימים הכוחות שקולים, ולא תמיד יכולים אנו לעמוד על גורמי התופעות.&quot;{{הערה|שם, *24.}}

כדי להמחיש עוד יותר את הנקודה הזו, נביא שתי דוגמאות (אחת בטעם פשטא ואחת בזקף קטן). אין בדוגמאות אלו כל משמעות חדשה לגבי הנתונים הסטטיסטיים היבשים של כהן, שהם נכונים כשלעצמם ואין בהם כל דופי. אולם הן ממחישות עד כמה חוסר העקביות בסימון הגעיות בולט לעין עבור כל מי שקורא את כתבי־היד ושם לב לסימון הגעיות. הדוגמאות נלקטו תוך כדי עבודת ההגהה של ספר יחזקאל, אמנם שמנו לב גם בספרים קודמים לעשרות דוגמאות דומות ואף יותר מרשימות (אולם עד העבודה על יחזקאל לא רשמנו אותן וחבל):
*ז,ד: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֛י עָלַ֖יִךְ וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּ֣י דְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
*ז,ט: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּדְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מַכֶּֽה׃
*יח,ו: '''אֶל־הֶֽהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֵ֤שֶׁת רֵעֵ֙הוּ֙ לֹ֣א טִמֵּ֔א וְאֶל־אִשָּׁ֥ה נִדָּ֖ה לֹ֥א יִקְרָֽב׃
*יח,יא: וְה֕וּא אֶת־כׇּל־אֵ֖לֶּה לֹ֣א עָשָׂ֑ה כִּ֣י גַ֤ם '''אֶל־הֶהָרִים֙''' אָכַ֔ל וְאֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּֽא׃
*יח,טו: '''עַל־הֶהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ לֹ֥א טִמֵּֽא׃

הביטויים המקבילים בפסוקים המקבילים בולטים לעין הקורא. מדובר בהם על תיבות זהות במבנן ובטעמן, אמנם לפעמים בגעיה ולפעמים בלי געיה. וכמו שהם בולטים לעין הקורא, כך סביר שגם המסרן היה מודע לעובדת חוסר העקביות במקומות דומים ואף זהים. אין בכך כדי לגרוע כלל מהסטטיסטיקות של כהן; אבל יש בכך כדי להמחיש ש'''בנסיון להבחין בין {{קו תחתי|נטייה}} לבין {{קו תחתי|שיטה}}, ייתכן שחוויית הקריאה חשובה יותר מהסטטיסטיקות היבשות.''' תחושת הבטן של הקורא הרגיל בגעיות שבכתר היא שבנסיבות מסויימות יש (או אין) סבירות גבוהה למצוא געיה, אולם תמיד תיתכן הפתעה.

===סימון הגעיות בדפוסים===

עכשיו נעבור לנקודה החמישית והאחרונה שביקש כהן להוכיח, דהיינו מצב סימון הגעיות בעידן הדפוס, מאז מקראות גדולות דפוס ונציה. כהן היטיב להציג את השיטות המגוונות והמנוגדות שבדפוסים, שלפעמים אף באו ביחד בערבוביה בתוך אותו דפוס. את המציאות המבולבלת הזאת הִשווה כהן לְמה שכתב ברויאר על &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר&quot;. ביקורת זו מוצדקת, ותיאורו של ברויאר איננו נכון באופן כללי.

אמנם כדי לעשות צדק מלא בנושא זה, יש גם להצביע על מרכיב אחד חשוב ויציב, שעובר כחוט השני בכל הדפוסים מאז מקראות גדולות דפוס ונציה, דהיינו סימון הגעיה הקלה בעקביות, בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ. סימון עקבי זה משותף לכל השיטות שבאו לידי ביצוע בדפוסים השונים (כגון מצד אחד געיות קלות ולא כבדות ורק אחת בתיבה, או מצד שני געיות קלות וכבדות כאחד וייתכנו שתי געיות בתיבה אחת), וזה בדיוק המרכיב שהוסיף ברויאר במהדורתו.{{הערה|במג&quot;ה הוסיפו על חוסר השיטתיות שבדפוסים ביקורת נוספת על שיטת ברויאר בכך ש&quot;היא מצרפת, מחד, סימון שיטתי של געיות כבדות עם סימון שיטתי של געיות קלות כהיידנהיים, אבל מאידך איננה מקבלת סימון של שתי געיות בתיבה אחת, ובזה צועדת בדרכו של רש&quot;ד. נמצא, שמהדורת ברויאר לא זו בלבד שהיא מצרפת לנוסח בן אשר שיטת געיות זרה לו, אלא שהיא גם מציעה דמות כוללת של נוסח געיות, שלא היתה קיימת מעולם, לא בספר מספרי הדפוס ולא בכתבי היד...&quot; (כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *15). ביקורת זו נראית מוגזמת קודם כל בגלל שאי־סימון שתי געיות בתיבה אחת הוא סימן מובהק של המסורה: &quot;תיבה אפשר שתהיה ראויה לשתי געיות, בין מסוגים שונים... ובין מסוג אחד... כשבתיבה שתי הברות רצופות הראויות לגעיות מאותו סוג... באה געה אחת בלבד, בין ב''א'' בין במהדורות המקרא המקובלות. אבל אם הברות רצופות ראויות לגעיות מסוגים שונים... ''א'' והקרובים לו נוהגים גם כאן בשיטת ההעדפה ומטעימים געיה אחת בלבד... רק לעתים רחוקות ובסוגים מעטים של תיבות מטעימים הם שתי געיות בתיבה אחת... מצויות כמה דוגמות נדירות, בחינת יוצאות מן הכלל, שבהן שתי געיות בתיבה אחת... פרט לדוגמות המעטות שנזכרו, שבהן מוטעמות ב''א'' שתי געיות בתיבה אחת, בשאר התיבות, והן רוב המקרא, שלטת שיטת ההעדפה ורק געיה אחת מוטעמת...&quot; (ייבין, כ.1-4, עמ' 192-193). שנית, שיטת ברויאר היא לסמן את הגעיות שבכתר ובכתי&quot;ל במתגים רגילים, ולהוסיף את הגעיות הקלות בשיטתיות רק במתג קצר ושונה (כדי להבחין בינם לבין אלה שסימונם בא מכתבי־היד). בכך הבחין ברויאר כבר מלכתחילה הבחנה ברורה בין שיטת הדפוסים לבין שיטת כתבי־היד. ורק אז, לאחר שכבר הוסיף את הגעיות הקלות בעקביות בסימן שונה כדי להבחינן, עוד מיעט לסמנן פעמיים בתיבה אחת ע&quot;פ שיטת המסורה המשתקפת בכתבי־היד. נראה שאם יש כאן חידוש, אז מדובר על חידוש שמבחין היטב בין השיטות השונות, וגם חידוש שמקפיד לשמור על מנהגי הכתר ע&quot;י הבחנתם הברורה ממרכיבים אחרים.}} המקור לסימון העקבי בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, בלי להתחשב כלל בטעמהּ, הוא כתבי־היד באשכנז, שם לא התייחסה המסורת המוזיקלית המקומית לגעיות, ואם כן נשאר בשבילן תפקיד פונטי בלבד. במציאות כזו היה נכון לסמן געיה בעקביות בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, כדי לכוון את הקורא שיבטא היטב את כל מרכיבי המילה ולא יטעה.

ואמנם המציאות הזאת היא לא רק של אז, אלא משתקפת בדפוסים כבר במשך 500 שנה, והיא מתאימה גם היום בקרב הרוב המכריע של קהילות ישראל. אמנם לא צדק הרב ברויאר לגמרי לגבי בן-אשר עצמו, שבוודאי היו לו נטיות חזקות בסימון הגעיות הקלות, ולא עשה את מלאכתו בשרירות אפילו בתחום הזה; ואילו היה כותב טופס נוסף של המקרא ברור לגמרי שלא היה מסמן געיות בעבקיות בכל תיבה ראויה, ולא היה מרבה בהן בטעמים המחברים. אבל גם אם זה לא נכון לגמרי ש&quot;הן ולאו רפיא בידיה&quot; בתחום הזה, עדיין צודק הרב ברויאר ש&quot;לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר&quot;. המסורת המוסיקלית החיה בקרב הקוראים בטעמי המקרא בישראל קיבלה על עצמה בפועל את הסימון העקבי של הגעיות הקלות.

לסיכום, נראה שהחלטת הרב ברויאר בעניין הגעיות דומה להחלטותיו בנושאים אחרים, ובמיוחד לגבי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|סימון החטפים באותיות לא גרוניות]]. בשני הנושאים מדובר על נטייה מובהקת בכתר שאמנם לא באה לידי ביטוי מלא אף בתוך הכתר עצמו, וגם לא מבוצעת באותה רמה סטטיסטית בכתבי־היד הקרובים לכתר (למרות שהנטיות הכלליות דומות). לכן הסיק הרב ברויאר, בעקבות ממצאיו של ייבין, שמדובר בסופו של דבר על עניין של רשות בכל געיה ספציפית, למרות שניתן להצביע באופן ברור על נטיות חזקות ומובהקות של מסרן הכתר בסוגים מסוימים של געיות קלות, ואף על ביצוע מוחלט באחדים מהם. ואם כן החליט לסמן געיות באופן המתאים ביותר לקורא בימינו, שהוא הסימון העקבי והמלא.

===נוסח הגעיות במהדורתנו===

'''נוסח הגעיות לפי כתי&quot;ל:''' אין במהדורתנו שיחזור של כל הגעיות במקומות החסרים בכתר (בניגוד למקראות גדולות הכתר), ואין בה הוספת געיה בכל תיבה הראויה לכך (בניגוד לסימון הגעיות '''הקצרות''' במהדורות ברויאר). אלא העתקנו את הגעיות כמות שהן בכתר (במקומות שהוא קיים){{הערה|סימנו געיות שהיו בכתר במקומות החסרים בו, והם ידועים לנו מתוך צילומים של אחדים מהדפים החסרים, או מתוך עדויות שנכתבו בזמן שכתב־היד עדיין היה שלם.}} ובכתי&quot;ל (ברוב התורה שהכתר חסר). כתוצאה מכך, סימון הגעיות במהדורתנו מקביל בדרך כלל לסימון הגעיות '''הארוכות''' בתוך מהדורות ברויאר (כך הוא סימן את הגעיות הכתובות בכתבי־‏היד כדי לעשות הבחנה).

'''היוצאים מן הכלל:''' יש מקומות בתורה שבהם נכתבה געיה בכתי&quot;ל, אך היא בלתי צפויה או מופיעה בניגוד לכללים, או שהיא נכתבה באות הלא-נכונה לפי הכללים, או שיש שתי געיות בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות); לחלופין יש מקומות שבהם נדרשת געית חובה והיא איננה, או שהגעיה צפויה ברמת סבירות גבוהה בהתאם למקבילות (כגון געית פשטא) והיא איננה. הרב ברויאר כבר רשם את הגעיות החריגות הללו בתורה בכ-40 מקומות,{{הערה|ראו במאמרו &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;, '''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה (1994), עמ' 283-296; וברשימת &quot;נוסח כתב היד&quot; ב'''כתר ירושלים'''.}} ואת חלקם תיקן במהדורותיו האחרונות (חורב ו&quot;כתר ירושלים&quot;), כל עוד מצא לכך תימוכין בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}.{{הערה|מדובר על כתב־יד שנכתב על ידי הסופר שמואל בן יעקב, הסופר שכתב את נוסח האותיות בכתי&quot;ל. כתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}} קרוב לשיטתם של כתי&quot;א וכתי&quot;ל בסימון סוגים שונים של געיות, אך בחלק ניכר מהמקומות שטעה בהם בכתי&quot;ל, הוא כתב את הגעיות כהלכתן בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}; ראו ברויאר, שם (הערה הקודמת).}}. במהדורתנו בצענו תיקון '''בכל''' הגעיות החריגות שרשם ברויאר בתורה, אפילו במיעוט המקומות שבהם הנוסח החריג נמצא גם בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}, ובעוד עשרות מקומות שאותם לא ציין ברויאר. בכל מקום כזה ציינו את גרסתו של כתי&quot;ל בתיעוד הנוסח, ועוד השתדלנו לתעד את נוסח הגעיות בכתבי־היד טברנים מובהקים נוספים (ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו).

'''רשימה של היוצאים מן הכלל:''' להלן רשימה של המקומות בתורה שבהם '''לא''' קיבלנו את נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בתורה. למידע נוסף לגבי כל פריט, כולל מידע על הנוסח בכתבי־יד טברנים נוספים, ראו בתיעוד הנוסח (בדפי העריכה של הפרקים).{{הערה|מידע על געיות חריגות בכתי&quot;ל בנביאים וכתובים, במקומות החסרים בכתר, משולב בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|רשימת החריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל]].}}

{{מ:טעמי המקרא|12}}
'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (37 פריטים): [[בראשית ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה י|ה,י]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה כו|ה,כו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ו/טעמים#ו טז|ו,טז]] (ל?=תַּֽעֲשֶׂ֣ה); [[בראשית ז/טעמים#ז י|ז,י]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית ז/טעמים#ז יב|ז,יב]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (ל=וַֽ֠יְהִי); [[בראשית י/טעמים#י יט|י,יט]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית י/טעמים#י ל|י,ל]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא א|יא,א]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית יח/טעמים#יח טו|יח,טו]] (ל=וַיֹּ֥אמֶר{{מ:פסק}}לֹ֖א); [[בראשית יט/טעמים#יט יג|יט,יג]] (ל=כִּֽי־גָֽדְלָ֤ה); [[בראשית כה/טעמים#כה לא|כה,לא]] (ל=אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖); [[בראשית כז/טעמים#כז א|כז,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לא/טעמים#לא מג|לא,מג]] (ל=מָֽה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה); [[בראשית לא/טעמים#לא נב|לא,נב]] (ל?=לֹֽא־אֶֽעֱבֹ֤ר); [[בראשית לב/טעמים#לב כו|לב,כו]] (ל=בְּהֵֽאָבְק֖וֹ); [[בראשית לה/טעמים#לה ג|לה,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לו/טעמים#לו יח|לו,יח]] (ל=אָֽהֳלִיבָמָ֛ה [2]); [[בראשית לז/טעמים#לז כג|לז,כג]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (ל=הָֽעֵרָבוֹן֮); [[בראשית לח/טעמים#לח כד|לח,כד]] (ל=לֵֽאמֹר֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יא|לט,יא]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מג/טעמים#מג כא|מג,כא]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית מד/טעמים#מד כד|מד,כד]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (ל?=בִנְיָמִֽן־אָחִ֖יו); [[בראשית מו/טעמים#מו יט|מו,יט]] (ל?=יַֽעֲקֹ֔ב); [[בראשית מט/טעמים#מט יח|מט,יח]] (ל=לִֽישׁוּעָתְךָ֖).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (14 פריטים): [[שמות א/טעמים#א כא|א,כא]] (ל=כִּֽי־יָֽרְא֥וּ); [[שמות ה/טעמים#ה ד|ה,ד]] (ל=מִמַּֽעֲשָׂ֑יו); [[שמות ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וַיֶּחֱזַק֙); [[שמות ח/טעמים#ח כא|ח,כא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶ֖ם); [[שמות ט/טעמים#ט לה|ט,לה]] (ל=וַֽיֶּחֱזַק֙); [[שמות יג/טעמים#יג ה|יג,ה]] (ל=כִֽי־יְבִֽיאֲךָ֣); [[שמות יג/טעמים#יג יא|יג,יא]] (ל=כִּֽי־יְבִֽאֲךָ֤); [[שמות טו/טעמים#טו כו|טו,כו]] (ל=כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה); [[שמות כ/טעמים#כ ג|כ,ג]] (ל=תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣); [[שמות כא/טעמים#כא יד|כא,יד]] (ל?=וְכִי־יָזִ֥ד); [[שמות כד/טעמים#כד יא|כד,יא]] (ל=וַֽיֶּחֱזוּ֙); [[שמות ל/טעמים#ל י|ל,י]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים); [[שמות לב/טעמים#לב ל|לב,ל]] (ל=וַיְהִי֙); [[שמות לו/טעמים#לו יג|לו,יג]] (ל=וַֽיְהִ֥י).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (10 פריטים): [[ויקרא א/טעמים#א ה|א,ה]] (ל=הַֽכֹּֽהֲנִים֙); [[ויקרא ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם); [[ויקרא ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (ל=עַֽל־הַמִּזְבֵּ֖חַ); [[ויקרא ט/טעמים#ט א|ט,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[ויקרא כ/טעמים#כ כז|כ,כז]] (ל?=כִּֽי־יִהְיֶ֨ה); [[ויקרא כג/טעמים#כג ג|כג,ג]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג לא|כג,לא]] (ל=מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג מד|כג,מד]] (ל=אֶת־מֹעֲדֵ֖י); [[ויקרא כה/טעמים#כה כח|כה,כח]] (ל=לֹֽא־מָֽצְאָ֜ה); [[ויקרא כז/טעמים#כז כח|כז,כח]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קׇֽדָשִׁ֥ים).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (19 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל=וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ או וְֽהַעֲמַדְתָּ֣);{{הערה|יש געיה בכתי&quot;ל אך לא ברור אם היא שייכת לאות וי&quot;ו או לאות ה&quot;א, והשמטנו אותה ע&quot;פ הרוב המכריע של כתבי־היד הקרובים לכתר.}} [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (ל=הָֽעָזִּיאֵלִ֑י); [[במדבר ד/טעמים#ד לב|ד,לב]] (ל=וִֽיתֵדֹתָם֙); [[במדבר ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] (ל=אֶֽת־הָֽאִשָּׁה֮); [[במדבר י/טעמים#י ח|י,ח]] (ל=בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת); [[במדבר יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=וַֽיַּעֲמֵ֥ד); [[במדבר יד/טעמים#יד כה|יד,כה]] (ל=וְהָֽעֲמָלֵקִ֥י וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י); [[במדבר יד/טעמים#יד לח|יד,לח]] (ל=הַֽהֹלְכִ֖ים); [[במדבר טו/טעמים#טו יד|טו,יד]] (ל=אֲשֶֽׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙); [[במדבר טו/טעמים#טו מ|טו,מ]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז יח|טז,יח]] (ל?=וַֽיַּעַמְד֗וּ); [[במדבר טז/טעמים#טז לא|טז,לא]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר יז/טעמים#יז כא|יז,כא]] (ל=כָּֽל־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם); [[במדבר יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (ל=וִֽישָׁרְת֑וּךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה ב|כה,ב]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽן); [[במדבר כו/טעמים#כו לא|כו,לא]] (ל=הָֽאַשְׂרִֽאֵלִ֑י); [[במדבר לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (ל?=הָֽרִאשׁ֔וֹן); [[במדבר לה/טעמים#לה לג|לה,לג]] (ל?=וְלֹא־תַחֲנִ֣יפוּ).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (18 פריטים): [[דברים א/טעמים#א ג|א,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[דברים א/טעמים#א כט|א,כט]] (ל=לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן); [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג]] (ל=לַֽחֲנֹֽתְכֶ֑ם); [[דברים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (ל=מֵֽאַהֲבַ֨ת); [[דברים ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (ל=וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤); [[דברים ח/טעמים#ח טז|ח,טז]] (ל=הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥); [[דברים יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֖); [[דברים יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=הָֽאַחֲר֔וֹן); [[דברים יא/טעמים#יא כה|יא,כה]] (ל=וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב יז|יב,יז]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יב/טעמים#יב כ|יב,כ]] (ל=אֶֽת־גְּבֽוּלְךָ֮); [[דברים יב/טעמים#יב ל|יב,ל]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב לא|יב,לא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽם); [[דברים יד/טעמים#יד כג|יד,כג]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יח/טעמים#יח ד|יח,ד]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים כ/טעמים#כ יח|כ,יח]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֑ם); [[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל?=וְהוֹתִֽרְךָ֤).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

למרות כל היוצאים מן הכלל (98 פריטים ברשימה), השארנו את נוסח הגעיות שבכתי&quot;ל ברוב המכריע של התורה ובשאר המקומות החסרים בכתר, ולא ניסינו לקרב אותו יותר אל נוסח הגעיות שהיה בכתר (ע&quot;י שחזור מלא לפי כל נטיותיו של כתר בכתיבת הגעיות). יש שתי סיבות מעשיות להחלטתנו להביא רק את הגעיות הרשומות בכתבי־היד (חוץ מהמקומות החריגים):
#שחזור הגעיות ו/או הוספתן בכל תיבה הראויה לכך במקרא דורשת עבודה רבה, וזה כרגע מעבר ליכולתנו מבחינת התורמים לפרויקט. ואולם תמיד יהיה ניתן לשדרג את מהדורתנו בעתיד באחת מהדרכים הללו או לבצע אותן במהדורות נגזרות.
#הוספת הגעיות באופן מלא ועקבי בדומה למהדורת ברויאר איננה אפשרית כעת גם מסיבה טכנית, כי אין היום תווים מיוחדים ביוניקוד בשביל געיות שונות (ארוכות וקצרות) כדי לתעד איזו געיה מקורה בכתב־היד שהוא היסוד למהדורה ואיזו נוספה על ידינו.

לכן מסומנות הגעיות במהדורתנו לפי שני כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל). אמנם בעתיד היד נטויה לסימון געיות ע&quot;פ שיטות נוספות. על ידי השימוש בתבניות אוטומטיות המיועדות לכך, יתאפשר למשתמש לבחור את השיטה המועדפת עליו. בין השיטות שראוי לבצע אותן ולאפשר את בחירתן על ידי המשתמש:
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל), אמנם בתיקונים קלים לגבי געיות חריגות בכתי&quot;ל. זוהי השיטה המתבצעת כעת בספרי התורה.
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל), עם תיקונים לעתים רחוקות בלבד. זוהי השיטה המבוצעת כעת בספרי הנביאים והכתובים. בשיטה זו יש כבר ערך רב (כמו שקבע כהן בבהירות רבה), כי היא מייצגת באופן נאמן את המסורת הכללית המשתקפת בכתבי־היד העתיקים, והוא גם יכול להיות בסיס מצוין עבור פיתוח נוסף או יצירה נגזרת בעתיד (כגון בשיטות הבאות ברשימה זו).
#סימון געיות ע&quot;פ הכתר, וע&quot;פ שחזור הכתר במקומות החסרים בו.{{הערה|לשיטה משוכללת לשחזור הגעיות בכתר, מעבר לשיטת כהן שכבר בא לידי ביצוע מלא ב'''מקראות גדולות הכתר''', ראו את מאמרו של רפאל זר על שחזור הגעיות בכרך תרי עשר במפעל המקרא של האונ' עברית: Rafael Isaac (Singer) Zer, &quot;The Preparation of the Base Text of the Hebrew University Bible Where It Is Missing in the Aleppo Codex&quot;, ''Textus'' 25 (2010), pp. 49-71.}}
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, שמקורה במנהג אשכנז והייתה מקובלת לרוב בדפוסים. שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot;, שהרי ברוב העדות היום אין כבר ביצוע מוזיקלי לגעיה ונשאר לה רק תפקיד פונטי, ולכן ראוי לסמן אותה בכל תיבה הראויה לכך. אפשר לבסס סימון כזה (באופן כללי ובזהירות) על מהדורות [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] (תורה) ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n117/mode/2up?view=theater בֶּר] (נ&quot;ך), תוך כדי ניסוח כללים מתאימים שאינם בהכרח זהים לגמרי למדיניות שלהם.
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, אמנם בדרך מתונה: אין לסמן יותר מגעיה אחת בלבד בתיבה אחת (בדומה למנהג כתבי־היד הטברנים). יישום זה יהיה דומה לשיטת ברויאר, אמנם יהיה צורך לבצע אותה מחדש. גם שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot; מאותה סיבה בדיוק כמו השיטה הקודמת.

===אחרית דבר===

בעת כתיבתה של חטיבה זו בנושא הגעיות נעלם ממנו מאמרו של הרב ברויאר &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;.{{הערה|'''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה  (1994), עמ' 283-296.}} בחלקו הראשון של אותו מאמר{{הערה|עמ' 283-288.}} יש תגובה לדבריו של מנחם כהן (בנספח שכתב על הגעיות בסוף כרך מלכים של מקראות גדולות הכתר). ברוך שכיוונו, כי גם בלי לראות את מאמרו של ברויאר הגענו לאותה מסקנה: דרכו של הכתר בסימון הגעיות ראוי יותר להיקרא &quot;נטייה&quot; (בלשונו של ייבין) ולא &quot;שיטה&quot; (בלשונו של כהן), כי הוא לא הגיע מעולם לאותה רמה של שיטתיות גמורה שיש במערכת הניקוד והטעמים. ובלשונו של ברויאר: &quot;כהן... לא עמד או לא העמיד על ההבדל העקרוני שבין שיטת בן אשר בסימון הגעיות הקלות ובין שיטתו בסימון שאר כל פריטי הניקוד והטעמים. הבדל זה הוא המציב בפני המהדיר בעיה שאין לה, לדעתי, כל פתרון משביע רצון... רוב סימני הניקוד והטעמים המצויים בכתר נקבעו שם על פי מסורת ברורה, שהיה נקדן חייב לתת לה ביטוי... אולם דברים אלו אינם אמורים בסוגיית הגעיות הקלות: יש בכתר אלפי תיבות שבן אשר שם בהן או השמיט בהן געיה קלה בלא דין ולא דיין, בלא כלל ובלא מסורת...&quot;. כלומר: רמת העקביות החסרה בולטת בתוך הכתר עצמו (בתיבות מקבילות הזהות במבנן ובטעמן שלפעמים מקבלות געיה ולפעמים לא), ועל אחת כמה וכמה בכתבי־היד הקרובים לו.

בנוסף לכך כתב ברויאר ששיטתו משקפת יסוד קבוע בסימון הגעיות בדפוסים, ואילו אנחנו ציינו אותה עובדה בדיוק. בלשונו של ברויאר: &quot;כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה יותר ממאה שנה (לפחות) נוהגות לסמן געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך מצד מבניה – בלא כל התחשבות בטעמה, וכל קורא ותיק הבקי בקריאתו מקפיד להטעים את המקרא על פי הנוסח הזה.&quot;{{הערה|עמ' 286.}} וגם העיר: &quot;כהן מסביר באריכות מהיכן הגיע המנהג הזה אל המהדורות שלנו. דבריו בעניין זה מעניינים ומאלפים מאוד, אך אין הם סותרים את דבריי, שהרי גם אני מודה שהשיטה הזאת – בכללותה – מנוגדת לשיטת בן אשר. השאלה איך נתקבלה במהדורות שלנו לא מעלה ולא מורידה בדיון הזה.&quot;{{הערה|שם.}}

בהערה בסוף הדיון על הגעיות במאמרו התייחס ברויאר גם לשאלת תפקידם המוזיקלי: &quot;בספרי על הטעמים כתבתי שהגעיה מורה על נחץ משני, שאיננו מבוצע בניגון. כהן טוען שהגדרה זו אמורה רק בשיטת המהדורה שלי, שהגעיה הקלה בה איננה תלויה בניגון כלל. אך דומני שזו טעות, שהרי גם במהדורה שלי יש געיות רבות התלויות בניגון דווקא – געיות כבדות וגעיות שווא – ואף על פי כן כתבתי את ההגדרה הזאת, שכן היה נראה לי שתלות הגעיה בניגון עדיין איננה מוכיחה שהיא גם מבוצעת בניגון; שהרי אפשר שרק ניגון מסויים דורש הטעמה משנית לפניו. גם אפשר שניגונו של הטעם מתחיל תמיד כבר בנחץ המשני של הגעיה – גם במקרה שלכל הדעות, הגעיה איננה תלויה בטעם, כדוגמת הגעיה של וְיִֽצְק֥וּ. לפי זה צריכים לשנות במקצת את הגדרת הגעיה: היא מורה על נחץ משני ולא על ניגון.&quot;{{הערה|הערה 12 עמ' 288-289.}} אמנם נראים יותר דבריהם של ייבין וכהן בעניין זה.

לגבי סימון הגעיות ע&quot;י שמואל בן יעקב, נקדנו של כתי&quot;ל, כתב כהן שיש בו בכללותו השתקפות נאמנה למנהגם של כתבי־היד הטברנים ודמיון רב לכתר. ואילו ברויאר הדגיש את הגעיות בכתי&quot;ל שלעיתים חורגות לגמרי מהכללים: &quot;בן אשר היה משנה את הניקוד רק באותם העניינים שלא הייתה לו בהם כל מסורת ושכללי הדקדוק לא קבעו בהם מסמרות, ואילו שמואל בן יעקב החליף את שיטתו בעניינים שחוקי ההטעמה ומסורת הקריאה קבעו בהם נוסח מחייב שאין לשום נקדן רשות לסטות מהם&quot;.{{הערה|שם, עמ' 288.}} למעשה, לפי ברויאר קיימים כ-10 חריגים בלבד בכתר ארם צובה בכל המקרא (געיות שלא לפי הכללים), ואילו בכתי&quot;ל יש כ-45 בתורה בלבד (!).{{הערה|ברויאר רשם אותם שם, עמ' 287. אחרי שהביא 5 סתירות פנימיות בכתי&quot;ל, שבהן נכתבו געיות כהלכה בתיבה אחת, ובמקום אחר נכתבו געיות שלא כהלכה באותן תיבות (בראשית לו,יח [&quot;אהליבמה&quot; פעמיים באותו פסוק]; ויקרא ג,יז ו-כג,ג ו-כג,לא מול כג,יד [&quot;משבתיכם&quot;]; במדבר י,ח מול י,י [בחצצרות/בחצצרת]), ברויאר כתב: &quot;על אלה יש להוסיף עוד כארבעים תיבות בתורה שהגעיה מסומנת בהן שלא כדין: געיה קלה בצד געיה אחרת – וכן געיה בראשונה מבין שתי הברות הראויות לגעיה קלה. נמצא שהטעמות תמוהות אלו מצויות בכ&quot;י לנינגרד ביותר מארבעים וחמישה מקומות '''בתורה בלבד''', ואילו בכתר הן מצויות '''בכל המקרא''' רק בקרוב לעשרה מקומות.&quot; ושם בהערה (8) על &quot;בתורה בלבד&quot; כתב: &quot;אלה המקומות שמצאתי: בר' יט,יג; כה,לא; לא,מג; לב,כו; לו,יח; לח,יח; מט,יח; שמ' א,כא; '''ח,כא'''; '''יג,ה''',יא; טו,כו; '''ל,י'''; וי' א,ה; ג,יז; כג,ג,לא; כה,כח; '''כז,כח'''; במ' ג,כז; ד,לב; ה,כא; י,ח; '''יד,כה,לח'''; טו,יד,מ; '''יז,כא'''; יח,ב; כה,ב; כו,לא; דב' '''א,כט''',לג; ז,ח,'''יג'''; ח,ג; '''יא,יד''',כד,'''כה'''; יב,יז,כ,ל,לא; '''יד,כג; יח,ד; כ,יח'''. במקומות המודגשים ההדגשה התמוהה מצויה גם ב'''ל{{כתב עילי|מ}}'''.&quot; תיקון לפי רשימה זו בוצע במהדורתנו עד חשון תש&quot;פ: בתיבות שיש בהן געיה בכתי&quot;ל, אבל הגעיה לא במקום הנכון בתיבה לפי הכללים, סימנו אותו במקום הנכון במהדורתנו ופירטנו את הנתונים בתיעוד הנוסח (ברוב המקרים נבדקו גם כתבי יד ומהדורות אחרות). וכמו כן בכל מקום שיש שתי געיות או יותר בכתי&quot;ל בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות), סימנו במהדורתנו רק געיה אחת במקום המתאים לה לפי הכללים (יש יוצא מן הכלל אחד ב[[במדבר טו/טעמים|במדבר טו,יד]] [אֲשֶׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙], שם יש שתי געיות בכתי&quot;ל, אך קיימת עדות מובהקת שבנוסח בן אשר אין געיה כבדה בשי&quot;ן ולכן השארנו את הגעיה הקלה בתי&quot;ו; וראו שם בהערת הנוסח). רשימה מלאה של התיקונים נמצאת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#געיות (מתגים) בתורה|כאן]].}} אמנם בכל זאת נראה שאין מחלוקת אמיתית בין ברויאר לכהן בנושא זה (למרות דבריו של ברויאר &quot;אולם כהן חולק עליי גם בעניין זה&quot;), אלא שכל אחד מדגיש צד אחר המשתקף בנתונים: כהן מדבר על המצב הכללי למרות החריגים לעתים בכתי&quot;ל, ואילו ברויאר מדגיש את הסטיות הלא-מעטות. קצת מפתיעה מסקנתו של ברויאר בעניין זה: &quot;אם נעתיק את נוסח הגעיות של כ&quot;י לנינגרד בכל מקום שלא נשתמר בו הכתר, נסטה מנוסח הכתר ביותר מאלפיים תיבות. די היה בכך להרתיע אותי מללכת בדרך הזאת&quot;.{{הערה|שם.}} אמנם זו בדיוק הדרך שבחר ברויאר ללכת בה בסימון הגעיות הארוכות בכל מהדורותיו! וכך גם במהדורתנו מסומנות הגעיות כעת בעקביות ע&quot;פ כתי&quot;ל בלי תיקונים, אבל כאמור התקווה היא [[#סימון הגעיות במהדורתנו|לבצע בעתיד תיעוד ותצוגה של כמה שיטות במקביל, ולאפשר למשתמש לבחור ביניהם כרצונו]]. בינתיים נחכה לגואלים שיהיו מוכנים לבצע את השיטות השונות לטובת הכלל.{{הערה|לתיעוד מלא של נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בכל המקרא בתוך מהדורה דיגיטלית שימושית, ראו ב[http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].}}

{{קו תחתי|'''התלבטות קשה של המהדיר אבל לא של הקורא:'''}} לסיום חשוב להדגיש שכל ההתלבטות הרבה בעניין הגעיות היא בעיקר התלבטות מצדו של המהדיר, והרבה פחות מצדו של הקורא והלומד. ברויאר ציין בצדק במאמר זה שיש '''אלפי''' תיבות בתוך הכתר עצמו שבהן אין געיה, למרות שלפי הכללים והנטיות החזקות של כתב־היד הייתה אמורה להיות בהן געיה; וכן להיפך. ואותו דבר נכון על אחת כמה וכמה בכתבי־יד אחרים. עובדה זו מעלה שאלה קשה בשביל המהדיר, אבל לא בשביל הקורא. שהרי המהדיר חייב לפעול באופן עקבי ומתוך שקיפות, ו'''אסור''' לו לקבל החלטה שרירותית או בלתי-מתועדת באף תיבה. ואילו לקורא זה הרבה פחות חשוב אם הגעיה קיימת או חסרה בתיבה מסוימת, כי זו דרכן של געיות (אלא אם כן נשען הקורא לחלוטין על שיטת ריבוי הגעיות שבדפוסים). לכן הקורא יכול לבחור לעצמו כל מהדורה מדויקת של המקרא, ולהשתמש בה בביטחון ללא קשר לשיטת הגעיות שבה, ואף אם השיטה אינה מושלמת (כי אין שיטה מושלמת). רוב ההתלבטות שמדובר עליה בחטיבה זו על נושא הגעיות שמורה אם כן למהדיר ולא לקורא.

===געיה ימנית===

בעשרות מקומות בכתי&quot;ל נכתבת הגעיה בצד הימני של הסימן הניקוד במקום לשמאלו{{הערה|על מיקומה של כתיבת הגעיה ראו ייבין, יא.3, עמ' 90-91.}} (התופעה נפוצה במיוחד בחלק הראשון של ספר בראשית). אין בתופעה זו כל משמעות, אבל בהקלדת וסטמינסטר הקפידו בכל זאת להקליד געיה ימנית לפי כתי&quot;ל, בהתאם למטרתם להציג את נוסח כתב־היד בדיוק מלא. מובן מאליו שבמהדורתנו תופיע הגעיה בשמאלו של סימן הניקוד.{{הערה|ראוי לציין את העובדה הטכנית שגם אם לא היינו עושים שום דבר, תוכנת מדיה-ויקי מזיזה את הגעיה לצד שמאל בכל מקרה באופן אוטומטי. תופעה זו קשורה כנראה ליישום מדוייק של הגדרות ביוניקוד. באופן דומה, תוכנת מדיה-ויקי תמיד מזיזה את הנקודות של דגש, או של שי&quot;ן ימנית או שמאלית, '''לאחר''' הניקוד של האות, למרות שלפי ההגיון נקודות אלו צריכות לבוא לפני הניקוד. כתוצאה מכך, אם שמים את סמן העכבר לאחר האות ולוחצים על &quot;backspace&quot;, הנקודה תימחק ראשונה ורק לאחריה יימחק הניקוד שבאות. אמנם תו של הטעם יבוא אחרון (גם לאחר הנקודה).}} אבל בגלל שמגמתנו לתעד כמה שיותר במהדורתנו את השינויים שנעשו מהקלדת וסטמינסטר (במקומות שכתי&quot;א חסר), רשמנו בכל זאת בתיעוד הנוסח שהתיבה נכתבה &quot;בגעיה ימנית&quot; בכתי&quot;ל.

==מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות==

===הטעם התחתון והטעם העליון===
[[File:Aleppo Codex, The Ten Commandments in Deuteronomy.tif|thumb|left||250px|צילום של שני עמודים מפרשת &quot;ואתחנן&quot;, כולל עשרת הדברות, מהחלק החסר בכתר ארם צובה. בצילום אפשר לראות את הפסוקים החל מ&quot;גְּדֹלִ֧ים וַעֲצֻמִ֛ים מִמְּךָ֖ מִפָּנֶ֑יךָ&quot; ([[דברים ד לח]]) ועד &quot;אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥[ר]&quot; ([[דברים ו ג]]).]]
בעשרת הדברות שבספר שמות ([[פרשת יתרו/טעמים|פרשת יתרו]]) ובספר דברים ([[פרשת ואתחנן/טעמים|פרשת ואתחנן]]) אנחנו מוצאים שתי מערכות טעמים הכתובות ביחד בתוך רצף הפסוקים. כך מופיע בכתבי־היד בכל התקופות מאז בעלי המסורה, וכך היה מקובל גם בדפוסים עד הדור האחרון. את שתי המערכות כבר נהוג לכנות בשמות &quot;הטעם התחתון&quot; ו&quot;הטעם העליון&quot;:
*'''הטעם התחתון''' מבוסס על חלוקה של עשרת הדברות לפי מתכונת של פסוקים באורך רגיל, ובו יש לפעמים כמה פסוקים בתוך דיבר אחד ארוך, או לחלופין כמה דברות קצרים בתוך פסוק אחד. גם הטעמתם של הפסוקים היא בהתאם למתכונת זו של פסוקים באורך רגיל. בטעם התחתון שבכתבי־היד יש סה&quot;כ 12 פסוקים.
*'''הטעם העליון''' מבוסס על חלוקה לעשרה דברות, כאשר כל דיבר הוא &quot;פסוק&quot; אחד בדיוק, ולכן אנחנו מוצאים שבטעם העליון בכתבי־היד יש עשרה פסוקים בדיוק כמספר הדברות. אמנם חלק מה&quot;פסוקים&quot; האלה ארוכים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הארוכים), וחלק מהם קצרים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הקצרים). ואף הטעמתם של ה&quot;פסוקים&quot; החריגים היא בהתאם לאורכם החריג.

בהטעמה הכפולה שבכתבי־היד יש ניסיון כללי להקפיד על כך שאם וכאשר יש שני טעמים שונים הבאים זה אחר זה באות אחת (אחד לטעם התחתון ואחד לטעם העליון), שהטעם התחתון יהיה כתוב ראשון והטעם העליון אחריו.{{הערה|בכתי&quot;ש מכונה הטעם התחתון &quot;טעמא קדמא&quot;, ובו יש ציון מיוחד ועקבי בהערות המסורה הקטנה ל&quot;טעמא קדמא&quot; בראש כל פסוק בחמשת הדיברות הראשונים (כי רק בהם יש יותר מפסוק אחד בתוך &quot;דיבר&quot; אחד ולא בחמשת האחרונים), הן בשמות והן בדברים. ראו ברויאר, כתר, ב.10 (עמ' 59).}} הכלל הזה ברור ומובהק למרות מעידות אחדות של כתב־יד אחד מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר.{{הערה|אותן מעידות מתועדות בדפי העריכה של הפרקים הרלוונטיים ([[שמות כ/טעמים|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים|דברים ה']]). להצגה בהירה של הנתונים המלאים והסקת המסקנה מהם, ראו ברויאר, כתר, ב.18 (עמ' 58-59).}}

הטעם הראשון שהוא &quot;הטעם התחתון&quot;, המחלק כאמור את המקרא לפי מתכונת של פסוקים רגילים אף בעשרת הדברות, משקף את מסורת קריאתם בהטעמה של חכמי המקרא בטבריה. ואילו הטעם השני שהוא &quot;הטעם העליון&quot;, משקף את מסורת הקריאה הבבלית, המגדירה את עשרת הדברות לפי '''המסורת המדרשית שהייתה בידם'''. על דרשתו של רבי שמלאי המובאת בגמרא {{מקור|מכות כד א|מכות כ&quot;ד ע&quot;א}} נאמר בתלמוד הבבלי:
:'''&quot;אנכי&quot; ו&quot;לא יהיה לך&quot; מפי הגבורה שמענום.'''
לפי מסורת זו יוצא שהדיבר הראשון מתחיל ב&quot;אנכי&quot; ואילו הדיבר השני מתחיל ב&quot;לא יהיה לך&quot;, ואכן כך הוא בטעם העליון שבכתבי־היד. ולכן '''הדיבר הראשון''' בטעם העליון (שאינו &quot;פסוק&quot; במתכונת הרגילה) הוא באמירה הישירה והחיובית: &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;. ואילו '''הדיבר השני''' כולל את כל האמירות של &quot;לאו&quot; ביחד: &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י, לֹ֣א תַֽעֲשֶׂה־לְךָ֣ פֶ֣סֶל ׀ וְכׇל־תְּמוּנָ֡ה... לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣ה לָהֶם֮ וְלֹ֣א תָעׇבְדֵם֒...לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;. ברור שגם דיבר ארוך זה אינו &quot;פסוק&quot; אחד לפי המתכונת הרגילה.

יש לשים לב שמסורת זו לחלוקתם של שני הדברות הראשונים לא הייתה נחלתם של חכמי בבל בלבד, כי היא עולה באופן ברור גם מהתרגום הירושלמי המדרשי (&quot;יונתן&quot;), המגדיר במפורש את גבולותיהם של שני הדברות הראשונים: &quot;אנכי ה' אלהיך&quot; הוא &quot;דבירא קדמאה&quot;, ואילו &quot;לא תעשה לך&quot; הוא &quot;דבירא תנינא&quot;.{{הערה|גם בחלוקת הפסוקים המשתקפת בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, נקראים עשרת הדברות כך: מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון דווקא.}} מסורת זו של קריאה הייתה קיימת אם כן לא רק בבבל אלא גם גם בארץ ישראל. לכן בכתיבת &quot;הטעם העליון&quot;, נתנו חכמי המסורה ביטוי למסורת שהייתה גם במקומם אע&quot;פ שלא זו הייתה מסורת הקריאה וההטעמה המקובלת בידיהם.

בניגוד לחלוקה זו, בטעם התחתון הפסוק הראשון הוא כך: &quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot;, כאשר שני חלקי הפסוק הם בדרך הניגוד במישור של הנאמנות האישית כלפי ה'. ואילו שאר העניין מבטא את האיסורים המעשיים ואת האזהרות הנובעים מתוך אותה נאמנות (והם מהווים שלושה פסוקים נוספים במתכונת הרגילה). חלוקה זו של הפסוקים קרובה יותר לפשוטו של מקרא.

חכמי המקרא הטברנים שילבו, אם כן, את מסורת הקריאה המקומית שלהם ביחד עם מסורת קריאה נוספת, כל אחת לפי הטעמתה, וכך נוצרה על ידם מערכת ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. שילוב מיוחד זה מתבטא גם ברשימות סכומי הפסוקים בכתבי־היד הטברנים: סכומי הפסוקים לפרשות השבוע בספרים שמות ודברים הם לפי הטעם העליון ומסורת הקריאה הבבלית (החלוקה לפרשות השבוע היא כידוע מנהג בבלי במקורה). ואילו סכומי הפסוקים לספרים שמות ודברים בשלמותם הם לפי הטעם התחתון ומסורת הקריאה של ארץ ישראל.{{הערה|לכן סכום הפסוקים הכולל בספרים שמות ודברים קטן (בשני פסוקים) מאשר הסכום הכולל של הפסוקים בפרשות השבוע. ראו ברויאר, כתר, ב.20 (עמ' 60).}}

===השיבוש שחל בדפוסים===

בדפוסים המוכרים עד לדור האחרון, האמירה &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;, שהוא ה'''דיבר''' הראשון בטעם ה'''עליון''' שבכתבי־היד, הפך להיות ה'''פסוק''' הראשון בטעם התחתון, וכן האמירה &quot;לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot; מהווה פסוק '''שני''' בטעם התחתון. ואילו בטעם העליון כל הפרשה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&quot; ועד &quot;לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;) נקראת כפסוק '''אחד''' ולא שניים! יוצא אם כן שבטעם התחתון שבדפוסים יש סה&quot;כ '''13''' פסוקים ולא רק '''12''' (בגלל חלוקת הפסוק &quot;אנכי... על פני&quot; לשניים). ואילו בטעם העליון שבדפוסים יש רק '''9''' &quot;פסוקים&quot; לעשרת הדברות!

הרב מרדכי ברויאר כבר דן באריכות ובאופן משכנע בהשתלשלות הנוסחים בעשרת הדברות מכתבי־היד ועד לדפוסים האחרונים. פרטי ההסבר שלו אינם מענייננו כאן, והרוצה לדעתם יראה בספרו.{{הערה|ראו ברויאר, כתר, ב.15-22 (עמ' 56-66).}} כדאי להזכיר רק את '''משמעות''' הדברים בטעם העליון שבדפוסים לפי הצעתו: קריאת הפרשה הראשונה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ...&quot; עד &quot;...וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;), כאילו שהיא מהווה &quot;פסוק&quot; או &quot;דיבר&quot; אחד, באה ללמדנו שהדברות שנאמרו &quot;מפי הגבורה&quot; נחשבים ל&quot;דיבור אחד&quot;.{{הערה|ראו שם עמ' 63 הערה 1 פסוק על דברי החזקוני.}}

===עשרת הדברות במהדורתנו===

'''נספחים של טבלאות להשוואה:''' במהדורתנו הבאנו ברצף הפסוקים את שתי מערכות הטעמים המשולבות ביחד, כנהוג בכתבי־היד ובדפוסים מדורי דורות. אמנם בסוף כל הדפים השייכים לעשרת הדברות (דף הפרק, דף הפרשה, ודף הספר המלא) מופיע נספח מיוחד שיש בו הבחנה בהירה בין הטעם התחתון והטעם העליון ע&quot;י הצגתם זה מול זה בתוך טבלה.{{הערה|מבחינה טכנית, הבסיס לטבלאות המופיעות בנספחים שבכל הדפים הרלוונטיים נמצא בדף '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים]]'''. בגליון הנתונים בגוגל-דוקס, שעליו מבוסס כל הטקסט של המקרא, הנספחים הללו נמצאים בשורה אחת נוספת לאחר הספרים שמות ודברים.}} באותם נספחים יש גם השוואה נוספת בין עשרת הדברות שבספר שמות לבין עשרת הדברות שבספר דברים, כלומר: טבלה אחת להשוואת הטעם התחתון בשני הספרים, וטבלה שנייה להשוואת הטעם העליון בשני הספרים. הקישור בין רצף הפסוקים (שבהם שתי המערכות משולבות ביחד) לבין הנספחים (שבהם מבחינים בין שתי המערכות בעזרת טבלה) מתבצע ע&quot;י לחיצה על הסימן הזה: &quot;'''↓↑'''&quot; (שמופיע מיד בתחילת העשרת הדברות בתוך רצף הפסוקים). לחיצה זו מביאה את הקורא אל הטבלאות הבאות:{{הערה|כל הטבלאות מבוססות על המקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}}
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|עשרת הדברות בספר שמות]]'''
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|עשרת הדברות בספר דברים]]'''

'''גירסת כתבי־היד מול הדפוסים:''' לגבי [[#השיבוש שחל בדפוסים|ההבדל בין נוסח כתבי־היד לנוסח הדפוסים]], הגירסה העיקרית במהדורתנו תהיה כמובן נוסח כתבי־היד. נוסח זה בלבד יופיע בתוך רצף הפסוקים (בהטעמה הכפולה). אמנם בנספחים, לאחר טבלאות השוואה המבוססות על נוסח כתבי־היד, יופיעו לתועלת הקורא גם טבלאות המבוססות על נוסח הדפוסים. תהיה שם אף השוואה ישירה בין נוסח כתבי־היד לבין נוסח הדפוסים כדי להבהיר את ההבדלים החשובים ביניהם.

===רשימת הדפים לעשרת הדברות===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|טבלה לדפים של עשרת הדברות}}

===ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות===

יש מבוכה רבה בדפוסים של התנ&quot;ך לגבי ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות. האם לציין מספר פסוק עבור כל פסוק בטעם התחתון? או בטעם העליון? או אולי עבור כל התחלה של פסוק חדש בשניהם כאחד? והמבוכה רבה עוד יותר בגלל [[#השיבוש שחל בדפוסים|השיבוש שחל בדפוסים]]: בכתבי־היד הטברנים יש רק 12 פסוקים בטעם התחתון, ואילו בדפוסים המקובלים יש 13.

ברוב הדפוסים מדפיסים, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], מערכת טעמים כפולה בעשרת הדברות, כלומר הטעם התחתון והטעם העליון ביחד. אבל מספרי הפסוקים שבהם רשומים לפי הפסוקים של הטעם התחתון דווקא, וכך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''13''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות פרק כ',2-14; דברים פרק ה',6-18). כך מופיע גם בדפוס קורן, שבו הדפיסו בפנים ברצף הטקסט את הטעמים של הטעם התחתון בלבד, והמספרים שבו הם בהתאם לכך (שמות כ,ב-יד; דברים ה,ו-יח).

יש גם דפוסים (כגון לטריס ו-BHS) שבהם נותנים מספר של פסוק חדש לאחר '''כל''' סימן של סוף פסוק, בין אם הוא שייך לטעם התחתון ובין אם הוא שייך לטעם העליון. כלומר: יש בהם מספר עצמאי ל&quot;לא יהיה לך&quot;, וכן מספר עצמאי ל&quot;לא תנאף&quot; ו&quot;לא תגנב&quot; ו&quot;לא תענה&quot;. כך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''16''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות כ,2-17; דברים ה,6-21).

אבל בנוסח כתבי־היד יש, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], 12 פסוקים בלבד בטעם התחתון, כי המלים &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; הן סופו של הפסוק הראשון. לכן ברוב המהדורות החדשות יחסית כגון דותן וברויאר ומג&quot;ה, המבוססות באופן ישיר על נוסח כתבי־היד הטברנים, יש מספרים ל-'''12''' פסוקים בלבד בעשרת הדברות (שמות כ,ב-יג; דברים ה,ו-יז). אמנם במקראות גדולות הכתר, שאף הוא מבוסס לגמרי על נוסח כתבי־היד, יש מספרים ל-13 פסוקים בעשרת הדברות (כי גם &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; מקבל בו מספר של פסוק). נראה שבמקראות גדולות הכתר ויתרו קצת על העקביות (מספר לכל פסוק בטעם התחתון בלבד) כדי לשמור על המספרים מהדפוסים הישנים וכך למנוע בלבול.

המהדורות הדיגיטליות האחרות באינטרנט מבוססות אף הן על נוסח כתבי־היד. במהדורת ממון ממרא יש [http://mechon-mamre.org/c/ct/c0220.htm מספרים ל-12 פסוקים בעשרת הדברות], בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד ובעקבות מהדורת ברויאר. ואילו ב-WLC יש [http://tanach.us/Tanach.xml?Ex20:1-20:26 מספרים ל-16 פסוקים], כלומר מספר עצמאי לאחר כל סימן של סוף פסוק בכתבי־היד, בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד.

מספרי הפסוקים במהודרתנו יהיו בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד, בדומה למהדורות דותן, ברויאר, וממכון ממרא. לכן בשני הפרקים שבהם נמצאים עשרת הדברות ([[שמות כ/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|דברים ה']]), המספרים יהיו שונים מדפוס קורן ומכל הדפוסים הישנים.

===פסוק מעשה ראובן===

[[קובץ:Damascus Codex (Torah) 1Genesis.djvu|thumb|פסוק מעשה ראובן בכתי&quot;ש (ובו ציון ל&quot;טעמא קדמא&quot;)|page=61]]

חוץ מעשרת הדברות, יש עוד פסוק אחד במקרא שבו אנחנו מוצאים מערכת טעמים כפולה. מדובר על הפסוק של מעשה ראובן ב[[פרשת וישלח/טעמים|פרשת וישלח]] ([[בראשית לה כב|בראשית לה,כב]]):{{הערה|סעיף זה מבוסס על ברויאר, כתר, נספח ב: שתי ההטעמות של מעשה ראובן (עמ' 289-292).}}
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ {{נוסח|רְאוּבֵ{{שני טעמים באות אחת|֗|֔}}ן|=ש ומ&quot;ש (רביע וזקף קטן)|ל=רְאוּבֵ{{שנין טעמים באות אחת|֔|֗}}ן (זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים)|ברויאר היה בספק אם הרביע קיים בכתי&quot;ל, אבל מעיון בכתב־היד מתברר שכן (וכך קבע גם דותן).}} וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ{{שני טעמים באות אחת|֑|ֽ}}ל{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

(א) לפי מערכת הטעמים הנכתבת שנייה בכתבי־היד, המסתיימת בסילוק (סוף פסוק), יחידה זו היא פסוק עצמאי, ואין לו קשר ישיר לפסוק הבא (שמופיע לאחר רווח של פרשה פתוחה):
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב אֶת־בִּלְהָ֖ה פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
(ב) ואילו לפי מערכת הטעמים הנכתבת ראשונה בכתבי־היד, ומסתיימת באתנחתא, הפסוק של מעשה ראובן ממשיך אף לאחר הרווח של הפרשה הפתוחה:
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֗ן וַיִּשְׁכַּב֙ אֶת־בִּלְהָה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

השיטה האחרונה מחברת את שני הפסוקים מלפני הרווח של הפרשה ולאחריה בעקבות האמירה המדרשית שכל בני יעקב &quot;שקולים כאחד&quot;, כולל ראובן ולמרות מעשהו ([[שבת נה ב|שבת נ&quot;ה ע&quot;ב]]):

:אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: &quot;ויהיו בני יעקב שנים עשר&quot; – מלמד שכולן שקולים כאחת. אלא מה אני מקיים &quot;וישכב את בלהה פילגש אביו&quot;? מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה.

ברור שהשיטה הראשונה (א) היא זו שמחלקת את עניין לפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם התחתון&quot; בעשרת הדברות. ואילו בשיטה השנייה (ב) יש הטעמה לפסוק אחד שכולל בתוכו שני פסוקים לפי המתכונת הרגילה, ובניגוד לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם העליון&quot; בעשרת הדברות. אמנם יש ייחוד בהטעמה הכפולה בפסוק מעשה ראובן, כי בו ההטעמה המדרשית (ב) נכתבת '''ראשונה''' וההטעמה ה&quot;רגילה&quot; (א) נכתבת '''שנייה'''. וזה ההיפך מעשרת הדברות, שבהם &quot;הטעם התחתון&quot; נכתב ראשון ו&quot;הטעם העליון&quot; לאחריו.

יש עדות נאמנה ומובהקת שהשיטה הראשונה (א) היא אכן המקבילה לטעם התחתון בעשרת הדברות, למרות שהיא כתובה אחרונה בפסוק מעשה ראובן. מדובר על הערת מסורה מיוחדת במסורה הקטנה בכתי&quot;ש: 
:{{מ:טעמי המקרא|16}}&quot;זה הפסוק יש לו שני טעמים טעמ' קדמ{{צבע גופן|אפור|' וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ ראו}}ב֔{{צבע גופן|אפור|ן}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}כַ֕{{צבע גופן|אפור|ב}} {{צבע גופן|אפור|את־בל}}הָ֖ה {{צבע גופן|אפור|פי}}לֶ֣{{צבע גופן|אפור|גש}} {{צבע גופן|אפור|א}}בִ֑{{צבע גופן|אפור|יו}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}מ֖{{צבע גופן|אפור|ע}} {{צבע גופן|אפור|ישר}}אֵֽל׃&quot;{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

כלומר, המסורה בכתי&quot;ש מקפידה לציין במפורש את הטעמים השייכים לשיטה הראשונה (א) בשם &quot;טעמא קדמא&quot;. ובעשרת הדברות בכתי&quot;ש היא עושה בדיוק אותו הדבר '''לטעם התחתון דווקא'''. הרי לנו עדות מפורשת ששתיהן שייכות לאותה מסורת של הטעמה (וגם ההגיון מורה כך), למרות ששתי השיטות כתובות בסדר הפוך בפסוק שלנו.

לגבי עשרת הדברות [[#הטעם התחתון והטעם העליון|ראינו]] שסכומי הפסוקים '''לפרשות''' הם לפי קריאת הטעם העליון שהייתה נהוגה בבבל (10 פסוקים בעשרת הדברות), ואילו סכומי הפסוקים '''לספרים''' המלאים הם לפי קריאת הטעם התחתון שהייתה נהוגה בארץ ישראל (12 פסוקים בעשרת הדברות), כולל אצל בעלי המסורה הטברנים. אבל לגבי סכומי הפסוקים בפרשת וישלח ולספר בראשית כולו הסכומים זהים, כלומר אין בהם הפרש של פסוק אחד בגלל החיבור או אי-החיבור של פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו. אצל שניהם מדובר על שני פסוקים, ועובדה זו דורשת הסבר.

הרב מרדכי ברויאר הציע שסכומי הפסוקים לפרשות ולספרים אכן מציגים את מנהגי הקריאה הקדומים של בבל וארץ ישראל, כאשר שניהם כאחד נהגו שלא לחבר את פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו, אלא לקרוא במתכונת של פסוקים רגילים בהתאם לפשוטו של מקרא (כלומר בשיטה המקבילה לטעם התחתון). &quot;טעמא קדמא&quot; הוא אם כן מנהג הקריאה מקדמת דנא. אבל נראה שבעלי המסורה הטברנים עצמם לא נהגו כמנהג ארץ ישראל הקדום, אלא דווקא נהגו לחבר את שני הפסוקים בקריאתם ולחבר אותם לפסוק אחד בהטעמה, באופן שמביע את כבודו של ראובן בהתאם למדרש ולתרגומי ארץ ישראל.{{הערה|'''בתרגום הירושלמי (&quot;יונתן&quot;):''' &quot;והוה כד שרא ישראל בארעא ההוא, ואזל ראובן ובלבל ית מצעא דבלהה פלקתיה דאבוי, דהוה מסדרא כל קביל מצעא דלאה אמי, '''ואתחשיב עילוי כאלו שימש עמה'''. ושמע ישראל ובאיש ליה, ואמר: ווי דלמא נפק מיני פיסולא, היכמא דנפק מן אברהם ישמעאל, ומן אבא נפק עשו? מתיבא רוחא דקודשא, וכן אמר ליה: '''לא תדחל דכלהון צדיקין ולית בהון פיסולא, דמבתר דאתיליד בנימין הוו בני יעקב תריסר'''.&quot; הפרשנות המדרשית הזאת משתקפת לא רק בתרגומים הירושלמים אלא אף בחלוקת הפסוקים בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, שבהם לא רק עשרת הדברות נקראים מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון, אלא גם פסוק מעשה ראובן נקרא כך (אמנם כך הוא החלוקה של מקרא ותרגום בכתבי־היד, אבל בפועל לא מתרגמים כלל את מעשה ראובן בציבור אלא רק את המלים &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot; בלבד, בהתאם ל[[משנה מגילה ד י|דברי המשנה]] ש&quot;מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם&quot;.).&lt;br&gt;דברי המדרש מסוכמים יפה בפירוש רש&quot;י: '''ויהיו בני יעקב שנים עשר''' – מתחיל לעניין ראשון, משנולד בנימן נשלמה המיטה, ומעתה ראויין להימנות ומנאן. '''ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולם שוים, וכולן צדיקים, שלא חטא ראובן.'''}} ולכן הקדימו הנקדנים/מסרנים את טעמי &quot;הטעם העליון&quot; בפסוק מעשה ראובן, כי זה היה מנהג קריאתם בפועל, אבל הם גם שמרו על המנהג המשותף למנהג ארץ ישראל הקדום ולמנהג בבל (המשתקף כאמור בסכומי הפסוקים) וכתבו את &quot;הטעם התחתון&quot; לאחריו.

לפי הרב מרדכי ברויאר, יוצא מזה שמנהג ארץ ישראל הקדום היה לקרוא את פסוק מעשה ראובן לפי מתכונת רגילה של פסוקים, בדומה לטעם התחתון בעשרת הדברות, וכך היה גם מנהג בבל לגבי פסוק מעשה ראובן. ואילו בעשרת הדברות לא היה להם מנהג משותף, כי בארץ ישראל קראו בטעם התחתון ובבבל קראו בטעם העליון.

יוצא גם שמנהג הקריאה המשתקף בתרגומים של ארץ ישראל שייך תמיד לטעם העליון, כלומר שלפי התרגומים לא מחלקים את הפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, אלא מחלקים אותם לפסוקים ארוכים מאוד וקצרים מאוד בהתאם להבנה מדרשית. דבר זה נכון הן לגבי פסוק מעשה ראובן בבראשית, והן לגבי עשרת הדברות בשמות ובדברים. לפי זה מייצגים התרגומים של ארץ ישראל מסורת קריאה שונה מזו של בעלי המסורה הטברנים בעשרת הדברות: לפי התרגומים קוראים את עשרת הדברות בטעם העליון, ולפי בעלי המסורה קוראים אותם בטעם התחתון. אבל לגבי פסוק מעשה ראובן המנהג משותף: קוראים אותו בטעם העליון, הן לפי התרגומים והן לפי בעלי המסורה הטברנים.

ואולי ייתכן שניתן להציע הסבר נוסף לזה של הרב ברויאר. אמנם נראה ברור לגמרי שבעשרת הדברות, הקדימו בעלי המסורה הטברנים בכוונה את הטעמים של מסורת הקריאה שלהם עצמם לטעמים של המסורת האחרת. אבל בפסוק מעשה ראובן מדובר על אותיות מעטות שנכתבים בהן שני טעמים זה אחר זה, כאשר הכי בולטת והחשובה ביותר היא האות אל&quot;ף בתיבה &quot;ישראל&quot;, שבה נכתבים אתנחתא וסילוק ביחד. טעם האתנחתא הזה עומד מיד לפני רווח של פרשה פתוחה כדי לחבר בין שני הפסוקים (למרות הרווח ובניגוד לפשוטו של מקרא), ושאר הטעמים המתאימיםם לו באים רק בעקבותיו. בניגוד לטעם העליון בעשרת הדברות, שבא כדי '''להבליט''' את כל אחד מהדברות וכך לפארו, ההטעמה המקבילה בפסוק מעשה ראובן קיימת אך ורק כדי '''להצניע''' את המעשה ע&quot;י חיבורו לפסוק הבא.

ואם כן אולי היה ראוי במקרה כזה להקדים את האתנחתא לסילוק, כי כך ניתן להדגיש דווקא את האתנחתא, ואת החיבור בין הפסוקים למרות הרווח, וכך להצניע את מעשה ראובן. כלומר: אולי גם במעשה ראובן ייצג הטעם התחתון את מסורת קריאתם של בעלי המסורה הטברנים, אבל מתוך כבוד לעצם העניין המובע במסורת האחרת הקדימו לכתוב אותה ראשונה (ולא בגלל שהיא הייתה מנהגם בפועל). הערות המסורה המפורטות בכתי&quot;ש לגבי &quot;טעמא קדמא&quot; באות אם כן למנוע טעויות, ע&quot;י ציון מדויק למנהגו של המסרן עצמו, כדי שהקורא לא יטעה בגלל '''הסדר''' של הטעמים בפסוק מעשה ראובן או בגלל '''המורכבות''' של ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות.

'''במהדורתנו:''' מכיוון שמדובר בסך הכל על פסוק אחד בלבד, ועוד שמערכת הטעמים הכפולה במעשה ראובן נובעת דווקא מהרצון להצניע את העניין, לכן לא נקדיש לו נספח מיוחד בדף עצמאי. במקום זה נסתפק בטבלה קצרה בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]'''.{{הערה|הטבלה המובאת בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]''' מועתקת מהמקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|כאן]]'''.}} הנוסח של ההטעמה הכפולה יישאר בתוך הרצף של הפרשה יחד עם הקישור הישיר בסימן המיוחד ('''&quot;↓↑&quot;''').

'''מספרי הפסוקים:''' כבר ראינו [[#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|לעיל]] שיש חוסר עקביות בין הדפוסים השונים לגבי ציון מספרי הפסוקים בשמות פרק כ' ובדברים פרק ה' בגלל ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. אך בעיה זו אינה קיימת לגבי מעשה ראובן, כי משום מה '''בכל''' הדפוסים מציינים את הכל (כולל &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot;) במספר של פסוק אחד (דהיינו פרק ל&quot;ה פסוק כ&quot;ב). ולכן כך נעשה גם במהדורתנו.

==סדרי הקריאה בתורה==

===חלוקת הסדרים בתורה===

חלוקת הסדרים בתורה היא חלוקה עניינית לרוב, המשקפת את מחזור הקריאה התלת־שנתי שהיה נהוגה בארץ ישראל. במהדורתנו שילבנו את חלוקת הסדרים לפי שתי שיטות מקבילות:
*סימנו את חלוקתה של התורה ל-154 סדרים המקובלת בדפוסים והמוכרת, כולל המרכיב של המספר הרצוף לכל סדר וסדר  מתחילת כל ספר (המספרים מצויינים באותיות עבריות כמו שמוכר היטב מדפוס קורן).{{הערה|למספרים הרצופים באותיות עבריות (בנוסף לציון האות &quot;ס&quot; בשוליים) יש בסיס כבר בכתבי־היד הקרובים לכתר והמאוחרים יותר, אמנם אין בהם ביצוע מלא תמיד.}}
*סימנו את חלוקת הסדרים על פי שני מקורות עתיקים המתעדים את נוסח המסורה הטברנית: רשימת הסדרים ב'''ספר החילופים''' למישאל בן עוזיאל{{הערה|1=מהדורת אליעזר ליפשיץ (ירושלים: מאגנס, תשכ&quot;ה; טקסט מלא ב-PDF ניתן להוריד [http://www.hum.huji.ac.il/units.php?cat=5040&amp;incat=4972 באתר האוניברסיטה העברית]). הרב ברויאר כבר סימן את הסדרים במהדורותיו על פי רשימה זו. ספר החילופים מתעד רשימה של הבדלים (זעירים) בנוסח המקרא בין שיטת בן אשר לבין שיטת בן נפתלי (וגם מספר הסכמות בין שתי השיטות). כך מאפשרות רשימת החילופים וההסכמות קיטלוג של כתבי־יד לפי קרבתם לשיטת בן-אשר, וזהו עיקר חשיבותן במחקר בימינו: ספר החילופים מאשר את חשיבותו של כתר ארם צובה כמייצג נאמן ומדוייק לשיטת בן-אשר, וגם מאפשר את שחזור נוסחו של בן-אשר במקומות מסויימים החסרים בכתר. אמנם בנוסף לרשימת החילופים עצמה, יש בספר החילופים גם תיעוד קפדני לראשי הסדרים במקרא (בתחילת הדיון על כל פרשה בתורה וכל ספר בנביאים וכתובים).}} ו[https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up רשימת הסדרים בכתי&quot;ל] (בנוסף לסימון ראשי הסדרים שבגוף התורה עצמה באותו כתב־יד). שני המקורות העתיקים האלה כמעט זהים אחד לשני בחלוקת הסדרים,{{הערה|יצוין שספר החילופים וכתי&quot;ל גם זהים לסימון הסדרים הקיים בסוף ספר דברים בכתר ארם צובה. שלושת המקורות ביחד עוד זהים בכך שפרשת &quot;נִצבים&quot; כוללת בתוכה גם את פרשת &quot;וילך&quot; (והן נחשבות לפרשה אחת ביחד).}} והם מדווחים על כ-167 סדרים בתורה.{{הערה|בשני המקורות העתיקים מדווח על סך של קס&quot;ז (167) סדרים בדיוק בחמישה חומשי תורה. אמנם רק ברשימה שבכתי&quot;ל יש באמת קס&quot;ז סדרים, ואילו בספר החילופים, למרות המספר המובא בסוף, נזכרים 168 ראשי סדרים. הסדר הנוסף מתחיל לקראת סוף פרשת וירא (&quot;וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר&quot;, [[בראשית כב כ]]); סדר זה חסר לגמרי בכתי&quot;ל בסימון הפנימי וברשימה (וגם בחלוקה המקובלת), וזה ההבדל היחיד בין ראשי הסדרים שבשני המקורות.}}

לגבי השיטות השונות בסימון הסדרים (ובמיוחד בין החלוקה המקובלת לבין החלוקה ל-167 סדרים), יש אומרים שאין כאן מחלוקת אלא שהסדרים הנוספים בתורה שבספר החילופים ובכתי&quot;ל משקפים תת־חלוקה אפשרית בתוך הסדרים המקובלים. ויש אומרים שחלוקת הקריאה למחזור התלת־שנתי לא הגיעה לידי שיטה מובהקת של חובה, והיו מנהגים שונים כיצד לחלק את הקריאה בדרכים שונות.

ציונם של ראשי הסדרים הנוספים בספר החילופים ובכתי&quot;ל ישולב בתוך המספרים הרצופים של החלוקה המקובלת. לדוגמה: יש סדר שמתחיל בתחילת פרשת &quot;וָאֶתְחַנַּן&quot; (דברים ג כג), והוא הסדר הרביעי בספר (&quot;ד&quot; במספרים הרצופים) לפי החלוקה המקובלת של 154 סדרים בתורה. מאוחר יותר יש ציון של תחילת סדר במקורות העתיקים  בפסוק &quot;כִּי־תוֹלִיד בָּנִים&quot; (ד כה), וסדר זה אינו קיים בחלוקה המקובלת. הוא יסומן אם כן לפי המספר הרצוף &quot;ד*&quot;. להלן רשימה של כל הפרשות שבהן יש סדר נוסף על החלוקה המקובלת (קנ&quot;ד סדרים):
*בספר בראשית (בנוסף על מ&quot;ג סדרים): וירא=(יט*),{{הערה|אין כאן סדר בכתי&quot;ל (ברשימה ובגוף התורה) אבל יש סדר בספר החילופים, ובגלל הסדר הנוסף מגיע מספר הסדרים בספר החילופים ל-46 בספר בראשית ול-168 בתורה כולה (למרות הסך המובא בסוף של קס&quot;ז סדרים). יצויין שסדר זה קיים גם בתוך המספרים הרצופים שבכתי&quot;ש (כ'), אמנם שם הוא מתחיל בתחילת פרשת &quot;חיי שרה&quot; ולא בבראשית כב,ב; ובכלל יש הבדלים רבים בין סימון הסדרים בכתי&quot;ש לבין המסורת של קס&quot;ז סדרים בתורה (בכתי&quot;ש לדוגמה יש מ&quot;ב סדרים סה&quot;כ בספר בראשית).}} וישב=לה*, ויחי=מג*.
*בספר שמות (בנוסף על כ&quot;ט סדרים): שמות=א*,{{הערה|כאן חסר סימון הסדר בגוף כתי&quot;ל, אבל הוא קיים ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל (וגם דותן השלים אותו ע&quot;פ הרשימה).}} משפטים=יז*, כי-תשא=כה*, ויקהל=כו*.
*בספר ויקרא (בנוסף על כ&quot;ג סדרים): ויקרא=ב*, אמֹר=יט*.
*בספר במדבר (בנוסף על ל&quot;ב סדרים): נשֹא=ה*.
*בספר דברים (בנוסף על כ&quot;ז סדרים): ואתחנן=ד*, ראה=יא*, שֹפטים=טו*,{{הערה|יש לסמן עוד מקום בפרשת שֹפטים בכתי&quot;ל, דהיינו [[דברים כ א]], בו מסומן סדר נוסף בכתב היד (לכאורה &quot;טו**&quot;). אבל סימון זה כנראה בטעות הוא, שהרי אינו מובא ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל עצמו וגם לא בספר החילופים (דותן ציין אותו כטעות {ס}). במהדורתנו לא תייגנו אותו ב[[תבנית:מ:סדר]] אבל הערנו עליו בהערת נוסח.}} כי־תצא=טז*.

יש גם שני מקומות שבהם תחילת הסדר שונה במקצת בחלוקה המקובלת ובמקורות העתיקים:
*בפרשת אמֹר מתחיל סדר [יט] בויקרא כג,ט (&quot;כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ&quot;) במקורות העתיקים, אבל בחלוקה המקובלת מתחיל הסדר (יט) בויקרא כג,טו (&quot;וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙&quot;), הפרש קל של 6 פסוקים שהם פרשה אחת.
*בסוף פרשת קֹרח מתחיל סדר (יז) בבמדבר יח,כה (&quot;וְאֶל־הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר&quot;), אבל במקורות העתיקים מתחיל הסדר [יז] בתחילת פרשת &quot;זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה&quot; (במדבר יט,א), הפרש קל של 8 פסוקים שהם פרשה אחת.

למידע על חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים|כאן]]'''.

===החלוקה לפרשות השבוע===

[[מקרא על פי המסורה/תורה|התורה מחולקת במהדורתנו]] לפי יחידות של &quot;פרשת השבוע&quot;. חלוקה זו משקפת את המנהג המקובל כבר אלף שנה של מחזור לקריאת התורה בשנה אחת (מקור המנהג הוא [[:W:פרשת השבוע#מקור המנהג בעדות ישראל|בבלי]]). בתחילת כל יחידה של &quot;פרשת השבוע&quot; יש גם תמונות וקישורים לעמודים המתאימים לדף הראשון של אותה פרשה (צילומים של כתבי־היד החשובים ושל ספרי תורה הכתובים על קלף).

ראוי לציין שבכתבי־היד הטברנים וברשימות המסורה שבהן (וכן ב&quot;ספר החילופים&quot;) אין פרשה חדשה שמתחילה בפסוק [[פרשת וילך/טעמים#פרשת וילך (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|&quot;וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה&quot; (דברים לא,א)]], ויחידה זו הייתה נחשבת אם כן לחלק האחרון של [[פרשת ניצבים/טעמים#פרשת ניצבים (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|פרשת &quot;נִצבים&quot;]] (שהיו בה 70 פסוקים סה&quot;כ).{{הערה|עניין זה צויין גם בתיעוד הנוסח (בדף העריכה בתחילת פרשת &quot;וילך&quot; ([[דברים לא/טעמים|פרק ל&quot;א]]).}}

===החלוקה לעולים בתורה===

פרשות השבוע מחולקות במהדורתנו בהתאם לקריאה עבור שבעה עולים לתורה בשבת (ומפטיר). חלוקה זו יציבה לרוב מאז המאה הי&quot;ח.{{הערה|למידע היסטורי על החלוקה לעולים בתורה, ראו את [https://jewish-faculty.biu.ac.il/files/jewish-faculty/shared/JSIJ4/stulberg.pdf מאמרו] של אפרים סטולברג, &quot;תורה שבעל פה האחרונה: חלוקת התורה לעליות&quot; ב-JSIJ גליון 8 (2009).}} היא נעשתה כאן לפי החלוקה המקובלת בדפוסים הנפוצים של המקראות הגדולות (השתמשנו במקראות גדולות לתורה ב[[:COMMONS:Category:MG1859-Vienna-Torah|מהדורתו של שלמה נעטטער]] [ווין תרי&quot;ט]), והמשתקפת היטב בדפוס קורן.{{הערה|במקרים של אי־התאמה הכרענו לפי [https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Tikkun-Koreim-HB50656.pdf תיקון הקוראים הזה]. בעתיד ראוי שיהיה סימון לפי שיטות נוספות של חלוקת הפרשה לעולים, ובמיוחד מנהג תימן, וכן להוסיף אפשרות למשתמש לבחור את שיטת הסימון הרצויה לו.}} לשבתות שקוראים בהן שתי פרשות מחוברות, הקריאה לכל אחד משבעת העולים צוין כנהוג בתוך סוגריים לאחר החלוקה לעולים של הפרשה היחידה, כגון: &quot;חמישי (שלישי)&quot;.

החלוקה במהדורתנו לשלושה עולים במשך השבוע (מנחה בשבת, שני וחמישי) מבוססת על '''סדר עבודת ישראל''' לר' יצחק (זליגמן) בער, רעדעלהיים תרכ&quot;ח, מתוך מהדורת צילום של הוצאת שוקן תרצ&quot;ז.{{הערה|ראו שם עמ' 451-494, &quot;סדר הפרשיות למנחה בשבת ולשני וחמישי לתעניות ולחה&quot;מ וחנוכה ופורים&quot;. חטיבת הקריאה הזאת צולמה בתוך '''סדור רנת ישראל''', מהדורה שניה (הוצאת מורשת: ירושלים תשל&quot;ד), עמ' 447-485. מהדורת צילום אחר של &quot;סדר עבודת ישראל&quot; לזליגמן בער נמצאת '''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-1.pdf|כאן]]''' ו'''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-2.pdf|כאן]]'''.}} הציון לתחילת הקריאה ל&quot;לוי&quot; ול&quot;ישראל&quot; מופיע בסוגריים מרובעים, וסוף הקריאה ל&quot;ישראל&quot; הוא בדרך כלל לפני עליית &quot;שני&quot; בשבת.{{הערה|במקומות חריגים שבהם עליית &quot;ראשון&quot; ארוכה ולא נהוג שישראל ביום חול יקרא עד סופה (בפרשות &quot;בראשית&quot;, &quot;כי תשא&quot;, &quot;נשא&quot;), צוין &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; בסוף הקריאה לעולה השלישי. וכן במקומות שנהוג להמשיך לקרוא אחרי סוף עליית &quot;שני&quot;, צוין בסוף העלייה השלישית &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; (בפרשות &quot;בחקתי&quot;, &quot;דברים&quot;, &quot;ואתחנן&quot;', &quot;כי תבוא&quot;, &quot;נצבים&quot;, &quot;וילך&quot;, &quot;האזינו&quot;, &quot;וזאת הברכה&quot;).}}

לא הוספנו סימון לקריאת התורה במועדים בתוך מהדורת המקרא בוויקיטקסט. סימון כזה יוצר מעמסה כבדה בשוליים של הטקסט, ולא נהוג לסמן אותו &quot;בפנים&quot; במהדורות של המקרא, אלא רק בנספחים. במקום זה יצרנו מדור מיוחד בשם '''[[מקראי מועד|&quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot;]]''', שם תופיע קריאת התורה לכל המועדים לפי החלוקה הנפוצה במחזורים (וגם הפטרות). תוכן הקריאות במדור &quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot; מבוסס על &quot;מקרא על פי המסורה&quot;.

==הערות==
&lt;references/&gt;

[[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 3]]</text>
      <sha1>e41vbdqja4w66t0uadg95afi64q39y4</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087565</id>
      <parentid>3087564</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T12:23:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* מסורת הסופרים בתורה לעומת מסורת הקוראים: ההבדל ברמת הדיוק */</comment>
      <origin>3087565</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="319398" sha1="aak0z8r5hn3zdch9trt26prdz7brer4" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ג. קביעת הנוסח בתורה}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח בתורה==

'''נוסח האותיות וחלוקת הפרשות במהדורה זו נקבעו לפי ספרי התורה. נוסח הכתיב הוא לפי ספרי תימן. הבדלים בין ספרי התורה של העדות השונות, ובין ספרי התורה לבין מה שידוע לנו על כתר ארם צובה (מתוך עדויות), מובאים ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].'''

'''הבסיס לנוסח הניקוד והטעמים והגעיות הוא כתי&quot;ל, ועל גבי הבסיס הזה נעשו תיקונים ושינויים, כדי להתאים את המקומות החריגים שבו לנוסח המסורה לפי שיטתו של כתר ארם צובה. במקומות שהכתר קיים בהם או שיש עדויות לגביו, הנוסח מיוסד עליו. לאחר קביעת הנוסח בוצעו עוד התאמות קלות בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על השיטה לקביעת הנוסח בתורה ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הבא]]''' לגבי המקומות החסרים בכתר, ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|בפרק החמישי]]''' לגבי המקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.

==יסודות הנוסח==

'''כתר ארם צובה:''' כתר ארם צובה נשאר לנו בסוף התורה (החל מהתיבה &quot;וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ&quot; ב[[דברים כח/טעמים#כח יז|דברים כח,יז]]). בנוסף יש שני צילומים של דפים שאבדו ממנו, ועדויות רבות וחשובות על נוסח התורה שהיה בו. הנוסח במקומות האלה מיוסד על הכתר.

'''כתי&quot;ל וקבוצת כתבי־היד העיקרית:''' בשאר כל התורה הנוסח מיוסד על כתי&quot;ל, אבל רק בתור נקודת התחלה. בכל מקום שלא הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל, או שיש ספק או תמיהה לגביו, או נקודה בו הראויה לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), השתדלנו לבדוק את הנוסח המקביל בעוד 6 כתבי־יד מזרחיים של התורה הקרובים לכתר ארם צובה, ולתעד את הממצאים במלואם. כך יוצא שהנוסח ברוב התורה מיוסד על '''7 כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה''', והם: '''ל, ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו''';  למידע נוסף על שבעת כתבי־היד וקישורים אליהם ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|כאן]]'''.

'''כתבי־יד נוספים:''' לא כל כתבי־היד שבקבוצה העיקרית שלמים. חלקים משמעותיים של ספר בראשית (במיוחד מתחילתו) חסרים או פגומים ברובם (ל1,{{הערה|חוץ מהדפים החסרים בתחילת ספר בראשית, ראשי הדפים פגומים בכתי&quot;ל1 בכל התורה; הנזק יותר חמור בתחילת התורה ובסופה.}} ב, ש, ש1, ו), וכמו כן באחדים מהם בסוף ספר במדבר (ו) ובספר דברים (ל1, ב) ובעוד מקומות.{{הערה|כתי&quot;ו המקורי חסר בסוף ספר במדבר (כו,סג-לה,ו). הוא גם חסר בסוף ספר דברים (נכרכו עמו דפים כדי להשלים את הטקסט החסר), אבל רק במקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.}} בספר בראשית השתמשנו בעת הצורך במבחר של כתבי־היד נוספים (מזרחים, תימנים וספרדים). בשאר התורה (בעיקר בסוף ספר במדבר מפרק כ&quot;ז ובספר דברים, אך גם בעוד קצת מקומות שחסר בהם כתב־יד אחד או יותר) הסתפקנו בשני כתבי־יד מזרחים הקרובים לכתר: ב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571880205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-10] ('''ל3'''); וב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571690205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94%20EVR%20II%20B%2059 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-59] ('''ל9'''). בשלב מאוחר יותר, לאחר שהערות הנוסח כבר נכתבו לפי כתבי־היד שהזכרנו עד כה, התחלנו להוסיף תיעוד נוסף לעתים גם מתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|עוד כתבי־יד]] בעת הצורך, ובמיוחד מתוך [https://archive.org/details/torah-tbilisi-3-lailashi-images/mode/1up כתב־יד טביליסי 3] (&quot;כתר לאילאשי&quot; או '''ט3''').

'''הכרעת הכתיב, הניקוד והטעמים:''' הקבוצה העיקרית של 7 כתבי־יד טברנים, הקרובים לכתר ארם צובה, מאפשרת הכרעה ברורה ומובהקת בענייני הכתיב, הניקוד והטעמים בתורה בכמעט כל מקום.{{הערה|היוצאים מן הכלל הזה נדירים ביותר. הדוגמה היחידה לגבי '''נוסח הכתיב''' שמצאנו עד כה היא התיבה &quot;בָּמוֹתָ֖ם&quot; ([[במדבר לג/טעמים#לג נב|במדבר לג,נב]]), הנכתבת מלא וי&quot;ו בספרי התורה של כל העדות. אך כתבי־היד הטברנים חלוקים לגבי כתיבתו; אין בהם רוב מובהק לכתיב מלא או חסר, ואין הערת מסורה התומכת באחת משתי האפשרויות. תיבה זו נמצאת בין 6 המקומות המוטלים בספק לפי שיטת ברויאר (כתר, עמ' 84 [פרק ג סעיף 1.ד]). אך שאר המקומות שהיו מוטלים בספק אצלו מקבלים מענה ע&quot;י קבוצת 7 כתבי־היד שלנו, וכבר אינם מוטלים בספק; רק המקום הזה נשאר. בכל אופן הכתיב במהדורתנו נקבע כאן, כמו בכל התורה, ע&quot;פ ספרי התורה. גם לגבי '''נוסח הניקוד והטעמים''' מצאנו דוגמה אחת בלבד: ב[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|כו,מג]] התיבה &quot;בׇּהְשַׁמָּהֿ֙&quot; מנוקדת בלי מפיק באות ה&quot;א הראשונה בארבעה כתבי־יד (ל1,ב,ש1,ק3), לעומת שלושה כתבי־יד (ל,ש,ו) שבהם יש מפיק (&quot;בָּהְּשַׁמָּהֿ֙&quot;), כך שאין רוב מובהק ויש צורך לבדוק מקורות נוספים (ראו שם בתיעוד הנוסח). וראו גם [[דברים טז/טעמים#טז ב|דברים טז,ב]], שם אין רוב מובהק לגבי התיבה &quot;אֲשֶׁר&quot; אם היא מוקפת או בטעם מונח, אך יכולנו להכריע לפי שיטת בן־אשר בספר החילופים.}}

'''עניינים משניים במערכות הניקוד והטעמים:''' לגבי ניואנסים שהיו רשות ולא חובה אצל בעלי המסורה הטברנים, והם לא סומנו בעקביות בכל כתב־יד, קבוצת כתבי־היד מספקת לנו תמונה מייצגת של הגיוון שהיה קיים אצל בעלי המסורה וגבולותיו. מדובר על נושאים משניים כגון חטפים באותיות לא גרוניות ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|הסבר כללי]], [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|רשימה בתורה]]), געיות חריגות ([[#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|הסבר כללי]], [[#נוסח הגעיות במהדורתנו|רשימה בתורה]]), [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|מרכא בתיבת תביר]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#נקודה בוי&quot;ו עיצורית|נקודה בוי&quot;ו עיצורית]], ועוד. לא הכרענו בנושאים אלה לפי רוב מובהק של כתבי־היד (רוב שבדרך כלל לא קיים), אלא לפי מדיניות העיצוב במהדורתנו (לגבי חטפים באותיות לא-גרונית) או לפי דרכו העקבית של כתר ארם צובה (לגבי מתיגת הזקף, מרכא בתיבת תביר, ולגבי געיות בכתי&quot;ל שחורגות באופן ברור מדרכו). בעזרת תיעוד הנוסח אפשר לראות את האופן שבו הכרעת הנוסח משתלבת עם הנתונים הנמצאים בכתבי־היד, וגם לזהות את כתבי־יד הקרובים יותר לשיטת הכתר לגבי כל תופעה ספציפית.

==תיעוד הנוסח==

כל הנתונים לגבי הנוסח ב[[#יסודות הנוסח|קבוצת כתבי־היד]], בכל מקום שנוסח כתי&quot;ל ראוי לדיון, נמצאים בדפי העריכה של '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#חמישה חומשי תורה|דפי הפרקים בתורה]]'''. אי אפשר לראות את הנתונים בדף של הפרק עצמו, המציג רק את נוסח המקרא לפי הקביעה הסופית. כדי לקרוא את הערות הנוסח בפרק מסוים, יש ללחוץ על '''&quot;הצג הערות נוסח&quot;''' בתחילת הדף של הפרק בצד ימין, מתחת לסרגל הניווט. לחלופין, הן גם מופיעות באתר מיוחד שנקרא '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ &quot;מקרא על פי המסורה עם הערות הנוסח&quot;]''', שם ניתן לקרוא אותן ברציפות ולעיין בהן בנחת.

כאמור, הנתונים בהערות הנוסח כתובים בפועל בדף העריכה של הפרק. כדי לראותם שם יש ללחוץ הלשונית &quot;'''עריכה'''&quot;, שנמצאת בראש הדף של הפרק (באמצע בין הלשוניות &quot;קריאה&quot; ו&quot;גרסאות קודמות&quot;). אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; יופיע חלון עריכה, שבו נמצא הטקסט המקודד של הפרק. בחלק מהפסוקים, בתוך הטקסט המקודד, אפשר לראות מילים בתוך תבניות &quot;נוסח&quot;. לדוגמה, ב'''[[שמות יד/טעמים|דף הפרק של שמות י&quot;ד]]''', אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; רואים שבתוך חלון העריכה, בפסוק ה', התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; נמצאת בתוך תבנית נוסח. הקוד נראה כך:

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|וַיֹּֽאמְרוּ֙|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים{{ש}}ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙ (חסר שווא באות מ&quot;ם){{ש}}הערת המקליד}}&lt;/nowiki&gt;

&quot;נוסח&quot; הוא השם של [[תבנית:נוסח|התבנית]] בתוך הסוגריים המתולתלים; תקפידהּ של תבנית זו לרכז נתונים לגבי נוסח המקרא. אחר כך רואים את התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; כמו שהיא מופיעה לפי קביעת הנוסח במהדורתנו, ולאחריה את רשימת המקורות התומכים בקביעה זו (אחרי &quot;2==&quot; שהוא קוד טכני). במקרה הזה מתברר שזהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וגם של הדפוסים הנפוצים של המקרא. אבל אחרי קוד לשבירה (&quot;&lt;nowiki&gt;{{ש}}&lt;/nowiki&gt;&quot;), כדי לחלק את ההערה לחלקים שונים, רואים שבכתי&quot;ל יש טעות מובהקת: בתיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; חסרות שתי הנקודות של שווא מתחת לאות מ&quot;ם (&quot;וַיֹּֽא'''מ'''רוּ֙&quot;)! בסוף כתוב &quot;הערת המקליד&quot;, כלומר: [https://hcanat.us/Tanach.xml?Ex14:5-14:5 בהקלדה הדיגיטלית UXLC], שהיא תִּעֲתוּק של כתי&quot;ל שהיה נקודת ההתחלה למהדורתנו, כבר עמדו על הטעות הזאת והעירו לגביה.

לדוגמה נוספת, הפעם בעניין של כתיב (נוסח האותיות), ראו בדף העריכה של '''[[שמות יד/טעמים|אותו פרק]]''' בפסוק י&quot;ג (&quot;תֹסִ֛פוּ&quot;):

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|תֹסִ֛פוּ|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ&quot;ה (כתיב חסר יו&quot;ד){{ש}}ל!=תֹסִ֛יפוּ (כתיב מלא יו&quot;ד){{ש}}הערת ברויאר}}&lt;/nowiki&gt;

אחרי &quot;נוסח&quot; (שמהּ של התבנית), רואים שהתיבה &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; מופיעה במהדורתנו בכתיב חסר יו&quot;ד (כלומר &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; ולא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot;). זהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וכך קובעות גם הערות מסורה, כולל הערת מסורה בתוך כתי&quot;ל עצמו; וכך קבע הרמ&quot;ה להלכה (בעקבותיו כותבים &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; חסר יו&quot;ד בספרי תורה ספרדים ואשכנזים).{{הערה|ראו ב[[:COMMONS:File:Masoret-Seyag-Ramah-1750-HB7152.pdf|מסורת סייג לתורה]], עמ' 70.}} אבל אחר כך רואים בהערה שהנוסח הכתוב בכתי&quot;ל הוא דווקא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot; (כתיב מלא יו&quot;ד). כתיב זה סותר את הערת המסורה בתוך אותו כתב־יד. בסוף  התבנית כתוב &quot;הערת ברויאר&quot;, כלומר: הרב מרדכי ברויאר כבר עמד על הכתיב החריג כאן בכתי&quot;ל במהדורות המקרא שלו.

שימו לב שנוסח הכתיב במהדורתנו נקבע לפי ספרי התורה של עדת תימן, ולא לפי רוב כתבי־היד שבקבוצה. הדוגמה האחרונה מראה שרוב מובהק של כתבי־היד הקרובים לכתר תומך כאן בכתיב של ספרי תימן.

==מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות==

===נוסח האותיות בתורה===

'''נוסח האותיות בעידן המסורה:''' נוסח האותיות לפי המסורה משתקף היטב בתור '''אידאל מדויק''' מתוך הערות המסורה. אבל האידיאל הזה לא התגשם בביצוע מושלם באף אחד מכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר ארם צובה. כתבי־היד האלה עברו תהליכים של הגהה ותיקונים בכיוון זה, אמנם בכל אחד מהם נשארו טעויות בנוסח הכתיב. טעויות מהסוג הזה מתגלות ברוב המקומות בכתב־יד אחד חריג, כאשר הכתיב שבו שונה בתיבה מסוימת משאר חבריו, ובדרך כלל יש גם הערת מסורה שתומכת בגרסת הרוב. מתוך כך אפשר לקבוע את הכתיב של נוסח המסורה בכמעט כל מקום על פי '''הערות המסורה''' או על פי הנוסח של '''רוב כתבי־היד''', או על פי '''שניהם ביחד'''. וזה מפליא שהכתיב האקלקטי מתוך רוב כתבי־היד זהה לכתיב המתועד בהערות המסורה כמעט לגמרי. את כל זה הוכיח הרב מרדכי ברויאר לראשונה בספרו החשוב '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא'''.{{הערה|ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל&quot;ז; עמ' 68-86.}}

'''לאחר תקופת המסורה בספרד ואשכנז:''' ברויאר עוד הוכיח שאותו נוסח העולה מתוך השילוב של הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות בכתבי־היד הקרובים לכתר מתאים בכמעט כל המקומות לנוסח ספרי התורה שנקבע בספרד ובאשכנז. נוסח הכתיב בספרי התורה (מחוץ לתימן) נקבע לאחר תקופת בעלי המסורה הטברנים ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ספרות המסורה וחומר נוסף|חיבוריהם של חכמי מסורה מאוחרים]]: בספרים &quot;מסורת סייג לתורה&quot; ל[[:W:מאיר הלוי אבולעפיה|ר' מאיר הלוי אבולעפיה]]), &quot;אור תורה&quot; (ל[[:W:מנחם די לונזאנו|ר' מנחם די לונזאנו]]), ו&quot;מנחת שי&quot; (ל[[:W:ידידיה שלמה רפאל נורצי|ר' ידידיה שלמה רפאל נורצי]]). חכמי המסורה בדורות הללו פעלו לפי '''שיטה אקלקטית מובהקת''', והשתמשו כמיטב יכולתם באותן הערות מסורה שהיו בידיהם, ובאותם כתבי־יד שנראו מדויקים בעיניהם.{{הערה|ספר מוגדר כ&quot;מדויק&quot; לפי מידת התאמתו לכתיב בספרים מקבילים ולהערות המסורה. חשוב לציין ששיטת הפעילות בתחום זה ע&quot;י בעלי ההלכה הייתה לדבוק בכללי המסורה הטברנית ובשיטה האקלקטית אפילו בניגוד לחז&quot;ל בתלמוד ובמדרשים (במקומות שדרשו את הכתיב). חכמי התלמוד מעידים על עצמם שלא היו בקיאים בחסרות וביתרות {{מקור|קידושין ל א|קידושין דף ל' ע&quot;א}}, ובעיניהם של בעלי ההלכה שעסקו בכתיב התורה, נמשך המצב הזה עד זמנם ממש. ולכן החליטו בסופו של דבר (לאחר לבטים רציניים) לקבל את הערות המסורה ועדותם של רוב כתבי־היד המדויקים, במקום הכתיב המובא בתלמוד, ואפילו במקומות שלומדים הלכה מן הכתיב! (ראו את הדוגמאות המובאות בגליון הש&quot;ס לר' עקיבא איגר על [[שבת נה ב|שבת דף נ&quot;ה ע&quot;ב]] לתוספות ד&quot;ה מעבירם כתיב.) לגבי ההתלבטות בנושא זה ראו בברויאר, ג.6 (עמ' 88) והערות 2, 3 שם.}} מתברר שעבודתם עלתה כל כך יפה עד שהיא כמעט מושלמת, וכמעט זהה לנוסח תימן.

'''לאחר תקופת המסורה בתימן:''' בנוסף לכך, הציע ברויאר שנוסח תימן אינו מבוסס על שיטה אקלקטית אלא על '''עבודת העתקה מושלמת''' של כתר ארם צובה.{{הערה|ראו ברויאר, שם, עמ' 87-89.}} ואם כן יוצא שבנוסח תימן יש לנו עדות מובהקת ומדויקת לנוסח הכתיב בתורה שהיה בכתר.{{הערה|ברויאר הביא מספר ראיות לכך שם, עמ' 90. ביניהם: עדותם של סופרי תימן שספריהם נכתבו &quot;על תיקון הספר הידוע במצרים&quot;; נוסח הכתיב המתאים לגמרי למסורה (ולנוסח תימן) בסוף התורה בכתר; נוסח הכתר בנביאים וכתובים (המדויק להפליא לעומת כל שאר כתבי־היד). על ראיות אלו של ברויאר אפשר להוסיף את הכתיב לפרשות התפילין שקבע הרמב&quot;ם ב'''משנה תורה''' ([[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ב#הלכה ג|הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק שני, ג-ז]]; וראו עוד בהרחבה אצל יצחק ש' פנקובר, '''נוסח התורה בכתר ארם צובה: עדות חדשה''', [רמת־גן, הוצאת אונ' בר־אילן, תשנ&quot;ג], עמ' 53-55), וכמו כן את שאר העדויות הקיימות על נוסח הכתיב שהיה בכתר (כגון רפי זר, [https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=278 &quot;מאורות נתן לר' יעקב ספיר&quot;], '''לשוננו''' ל&quot;ה, תשמ&quot;ו, עמ' 151-213).}} ועוד יוצא לנו שכתר ארם צובה עצמו מהווה '''ביצוע מושלם''' יחיד במינו של נוסח האותיות בתורה לפי המסורה (בניגוד לשאר כתבי־היד הקרובים לו). קביעה זו מתבררת גם מתוך נוסח האותיות המדויק בו בספרי הנביאים והכתובים, שיש בו דיוק מפליא שאינו דומה לאף כתב־היד אחר.{{הערה|ראו על כך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|בפרק חמישי]] של המבוא.}}

אמנם יש גם עדויות שב-2 מקומות (ואולי 3), חרג הכתיב בכתר מהנוסח העולה מהערות המסורה ומשאר כתבי־היד, וכמו כן מספרי ספרי התורה של כל העדות כולל תימן:
#שמות, שמות [[שמות א/טעמים#א יט|(א,יט)]]:  [אֲלֵהֶ֛ן]* (=כל ספרי התורה) / א=[אֲלֵיהֶ֛ן];{{הערה|את הכתיב הזה אולי ניתן להצדיק ע&quot;פ הערת מסורה בכתר; וראו עוד בהערת הנוסח על [[שמות א/טעמים#א יט|שמות א,יט]].}}
#ויקרא, קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]] [רֵעֶ֑ךָ]* (=כל ספרי התורה) / א=[רֵעֶ֑יךָ].
ויש עוד עדות שהנוסח המקורי בכתר בפרשת &quot;בהר סיני&quot; ([[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]]) היה &quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''י'''א֙&quot; (כתיב יו&quot;ד נגד המסורה), ואחר כך נראה שהיה ניסיון תיקון ל&quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''ו'''א֙&quot; (כתיב וי&quot;ו לפי המסורה). במקום הזה ייתכן שהתיקון לא צלח לגמרי או שברבות השנים נתקלקל הדיו של התיקון.{{הערה|ראו על כך באריכות בהערת הנוסח על [[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]].}}

על סמך הכתיבים הבודדים האלה נראה שנוסח האותיות בספרי תימן מייצג את נוסח המסורה באופן קצת יותר מדויק מהכתיב שהיה בכתר עצמו (!).{{הערה|לגבי 3 המקומות האלה כתב יוסף עופר שיש בהם &quot;ערעור מהותי על האפשרות שנוסח התימנים מיוסד על הכתר. אם נבקש להטיל שלום בין הכתוב בכתבי־היד התימנים לבין ממצאינו נוכל רק להציע שהכתר היה '''אחד מהמקורות''' לנוסח התימנים.&quot; ראו במאמרו [http://www.daat.ac.il/daat/vl/yosefofer/yosefofer03.pdf &quot;כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ&quot;ד קאסוטו&quot;], '''ספונות''', סדרה חדשה, ספר רביעי (יט) תשמ&quot;ט, עמ' 339 (ההדגשה שלנו); וראו שם עוד עמ' 309-313. ברוח זו ניתן להציע שאמנם נוסח הכתיב בספרי תימן '''נוסד''' על פי הכתר, אך אחר כך בוצעו תיקונים בספרי תימן במקומות נדירים שבהם עצם הנוסח שהועתק מהכתר עמד בסתירה ב-2 או 3 מקומות להערות המסורה שהיו בכתבי־היד. כך שהכתר הוא לא רק &quot;אחד מהמקורות&quot; אלא '''המקור העיקרי''' לנוסח הכתיב בספרי תימן, אך '''לא המקור היחיד'''. בדיקת כתבי־יד תימנים לספרי הנביאים והכתובים מניבה תוצאות דומות: יש כתבי־יד שהם קרובים להפליא לנוסח הכתיב בכתר, אך לא זהים לו; אמנם במקומות שהכתיב שונה מהכתר יש כמעט תמיד הערת מסורה צמודה המורה על הנוסח בכתב־היד. גם יצחק ש' פנקובר הציע אפשרות דומה בניסיון שלו להתמודד עם נתונים סותרים לגבי נוסח הכתר: &quot;לפי האפשרות הראשונה יוצא שיש שניים (או שלושה) מקרים חריגים בכתר, בהם חולק הכתר על כל כתבי־היד הטברניים המדוייקים והמסורה. כמו־כן היה יוצא עקב מקרים אלו שדווקא כתבי־היד התימניים הם המדויקים בתורה, מדויקים אפילו מן הכתר.&quot; והוסיף בהערה: &quot;אפילו נניח את האפשרות הראשונה, אין היא מחייבת את המסקנה שהתימנים לא סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר... בענייני נוסח יהיו בסך הכל שניים (או שלושה) שינויים בין התימנים והכתר; קירבה כה גדולה, שאין כדוגמתה אפילו בין כתבי־היד הטברניים המדויקים, מוסברת בכך שהתימנים סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר ותיקנו.&quot; ראו '''נוסח התורה בכתר ארם־צובה: עדות חדשה''' (רמת־גן: הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, תשנ&quot;ג), עמ' 90, ושם בהערה 267.}}

'''ספרי תימן לעומת ספרי ספרד ואשכנז:''' עבודתם של חכמי ספרד ואשכנז בתחום המסורה, ביחד עם עבודתם של חכמי תימן בתחום המסורה ובהעתקה מדויקת על סמך כתבי־היד המהימנים ביותר, הביאה לזהות כמעט מוחלטת לגבי נוסח הכתיב שבספרי־התורה בכל העדות. בכל התורה כולה נשארו 9 הבדלים ביניהם בלבד:
#בראשית, בראשית [[בראשית ד/טעמים#ד יג|(ד, יג)]]: [מִנְּשֹֽׂא]* (=ספרי תימן) / [מִנְּשֽׂוֹא] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בראשית, נֹח [[בראשית ז/טעמים#ז יא|(ז, יא)]]: [מַעְיְנֹת֙]* (=ספרי תימן) / [מַעְיְנוֹת֙] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בראשית, נֹח [[בראשית ט/טעמים#ו כט|(ט, כט)]]: [וַיִּֽהְיוּ֙]* (=ספרי תימן) / [וַֽיְהִי֙] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#שמות, תרומה [[שמות כה/טעמים#כה לא|(כה, לא)]]: [תֵּעָשֶׂ֤ה]* (=ספרי תימן) / [תֵּיעָשֶׂ֤ה] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כו|(כח, כו)]]: [הָאֵפֹ֖ד]* (=ספרי תימן) / [הָאֵפ֖וֹד] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / [בְּשֵׁמֽוֹת] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן) / [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / [בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#דברים, כי תצא [[דברים כג/טעמים#כג ב|(כג, ב)]]: [דַּכָּ֛א]* (=ספרי תימן) / [דַּכָּ֛ה] (=ספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז)

'''מסקנה:''' אין למצוא עדות מובהקת לנוסח האותיות בתורה לפי המסורה באף אחד מכתבי־היד הקרובים לכתר, ואין ראוי להעמיד את הכתיב במהדורת מקרא על אף כתב־יד כזה.{{הערה|1=לפי החישוב של ברויאר (שם, עמ 86), כתב־היד הכי מדויק לגבי נוסח האותיות בתורה הוא כתי&quot;ש1 (שונה מכתיב המסורה ב-20 מקומות), ואח&quot;כ כתי&quot;ש (25 מקומות), ואח&quot;כ [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n63/mode/2up כתי&quot;ב] (65 מקומות) וכתי&quot;ל (כ-120 מקומות); לגבי כתי&quot;ל ראו ליתר דיוק ופירוט ברשימה הבאה.}} אמנם ב'''שילוב''' של הערות המסורה ביחד עם הנוסח האקלקטי העולה מתוך רוב כתבי־היד המזרחים, או לחלופין על פי נוסח תימן, ניתן להגיע לנוסח מדויק של האותיות בתורה. הכתיב במהדורתנו מבוסס אם כן על נוסח תימן, ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|תוספת הערות לעתים רחוקות]] במקומות שנוסח זה שונה משאר ספרי התורה או מהנוסח שהיה בכתר ע&quot;פ עדויות.

===נוסח האותיות בכתי&quot;ל בתורה (רשימה מלאה)===

'''רמת הדיוק בכתי&quot;ל:''' מהדורתנו מבוססת כאמור על הקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל. הדיוק בנוסח האותיות בכתי&quot;ל מספיק טוב כדי שייחשב לעדות אחת חשובה בין שאר העדויות, אבל רמת דיוקו פחותה משאר כתבי־היד הקרובים לכתר. לפי הערכתו של ייבין: &quot;נוסח האותיות שונה לפרקים מ''א'' במלא וחסר. המסורה של ''ל''... סותרת לעתים את הפְנים.&quot;{{הערה|ייבין, נו.2 עמ' 358.}} ולפי ברויאר יש בו סטייה מנוסח המסורה &quot;בקרוב ל-120 מקומות בתורה&quot;.{{הערה|ברויאר, עמ' 86. לתוצאה מדויקת יותר ראו [[#סיכום התוצאות|להלן]].}} ולכן נוסח האותיות בתורה במהדורתנו יתוקן כאמור על פי ספרי תימן, ולא יישאר לפי כתי&quot;ל (שהוא הבסיס להקלדה).

'''להלן רשימת כל המקומות שבהם הכתיב בכתי&quot;ל (הבסיס להקלדה במהדורתנו) שונה מהכתיב בספרי תימן.''' רשימה זו נחוצה כדי לאפשר הגהה יסודית לנוסח הכתיב במהדורתנו, מול הקלדת וסטמינסטר מצד אחד, ומול נוסח ספרי התורה מצד שני. הפריט הראשון בכל שורה ברשימה הוא הכתיב המופיע בספרי תימן והמתאים למסורה ואחריו כוכבית (*). הפריט השני הוא נוסח כתי&quot;ל, ואחריו סימן קריאה (!) במקרים שבהם הכתיב בכתי&quot;ל סותר את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו.{{הערה|בנוסף לרשימה זו, אפשר תמיד לבצע בדיקה יסודית על ידי מחשב, בהשוואת נוסח האותיות בהקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל מול נוסח האותיות במהדורתנו ונוסח האותיות במהדורת מכון ממרא. התיעוד המלא של הנוסח נמצא בכל מקרה ספציפי בדפי העריכה של דפי הפרקים המקושרים.}}

'''ספר בראשית''' (סה&quot;כ כ-20 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטְּהֹרָ֗ה]* / ל=[הַטְּהוֹרָ֗ה]!
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטָּה֔וֹר]* / ל=[הַטָּהֹ֔ר]!
#לך־לך [[בראשית יג/טעמים#יג ח|(יג,ח)]]: [וּבֵינֶ֔ךָ]* ל=[וּבֵינֶ֔יךָ]
#לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [הֲרִמֹ֨תִי]* / ל=[הֲרִימֹ֨תִי]
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]]: [וַיַּחֲזִ֨יקוּ]* / ל=[וַיַּחֲזִ֨קוּ]!
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט כ|(יט,כ)]]: [וְהִ֣וא]* / ל=[וְהִ֣יא]!
#חיי שרה [[בראשית כה/טעמים#כה ג|(כה,ג)]]: [וּלְטוּשִׁ֖ם]* / ל=[וּלְטוּשִׁ֖ים]
#תולדֹת [[בראשית כו/טעמים#כו ז|(כו,ז2)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז לא|(כז,לא)]]: [בַּעֲבֻ֖ר]* / ל=[בַּעֲב֖וּר]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה ה|(לה,ה)]]: [סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם]* / ל=[סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה כג|(לה,כג)]]: [וּזְבֻלֽוּן]*/ ל=[וּזְבוּלֻֽן]!
#וישב [[בראשית מ/טעמים#מ י|(מ,י)]]: [וְהִ֤וא]* / ל=[וְהִ֤יא]!
#מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא לה|(מא,לה)]]: [הַטֹּב֔וֹת]* / ל=[הַטֹּבֹ֔ת]!
#ויגש [[בראשית מה/טעמים#מה טו|(מה,טו)]]: [עֲלֵהֶ֑ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֑ם]!
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו ט|(מו,ט)]]: [וְחֶצְרֹ֥ן]* / ל=[וְחֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יג|(מו,יג)]]: [וְשִׁמְרֹֽן]* / ל=[וְשִׁמְרֽוֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יד|(מו,יד)]]: [זְבֻל֑וּן]* / ל=[זְבוּלֻ֑ן]!
#ויגש [[בראשית מז/טעמים#מז כד|(מז,כד)]]: [חֲמִישִׁ֖ית]* / ל?=[חֲמִישִׁ֖ת]?!
#ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יג|(מט,יג)]]: [אֳנִיֹּ֔ת]* / ל=[אֳנִיּ֔וֹת]!

'''ספר שמות''' (סה&quot;כ 26 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#שמות [[שמות א/טעמים#א טז|(א,טז)]]: [הִ֖וא]* / ל=[הִ֖יא]!
#שמות [[שמות ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ]* / ל=[וַיַּשְׁלִיכֵ֥הוּ] (=מ&quot;ק-ל [!] מול רוב המסורות וכתבי־היד)
#וארא [[שמות ו/טעמים#ו יד|(ו,יד)]]: [חֶצְרֹ֣ן]* / ל=[חֶצְר֣וֹן]
#וארא [[שמות ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]: [הַֽחַרְטֻמִּם֙]* / ל=[הַֽחַרְטֻמִּים֙]!
#בֹא [[שמות י/טעמים#י כה|(י,כה)]]: [וְעֹלֹ֑ת] / ל=[וְעֹל֑וֹת]!
#בֹא [[שמות יב/טעמים#יב ד|(יב,ד)]]: [מִהְי֣וֹת]* / ל=[מִהְיֹ֣ת]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(יד,יג)]]: [תֹסִ֛פוּ]* / ל=[תֹסִ֛יפוּ]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יד|(יד,יד)]]: [תַּחֲרִשֽׁוּן]* / ל=[תַּחֲרִישֽׁוּן]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* / ל=[חֹמָ֔ה]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יא|(יט,יא2)]]: [הַשְּׁלִשִׁ֗י]* / ל=[הַשְּׁלִישִׁ֗י]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יט|(יט,יט)]]: [הַשֹּׁפָ֔ר]* / ל=[הַשּׁוֹפָ֔ר]!
#משפטים [[שמות כג/טעמים#כג כב|(כג,כב)]]: [שָׁמ֤וֹעַ]* / ל=[שָׁמֹ֤עַ]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב המסורות וכתבי־היד)
#תרומה [[שמות כה/טעמים#כה כב|(כה,כב)]]: [אֲר֣וֹן]* / ל=[אֲרֹ֣ן]!
#תרומה [[שמות כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [תֹֽאֲמִם֮]* / ל=[תֹֽאֲמִים֮]
#תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כח|(כח,כח1)]]: [הָאֵפוֹד֙]* / [הָאֵפֹד֙]!
#תצוה [[שמות כט/טעמים#כט כב|(כט,כב)]]: [עֲלֵיהֶ֔ן]* / ל=[עֲלֵהֶ֔ן]!
#תצוה [[שמות מ/טעמים#כט מ|(כט,מ)]]: [רְבִיעִ֥ת]* / [רְבִעִ֥ית]
#כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [עֲלֵהֶ֖ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֖ם]!
#כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד כד|(לד,כד)]]: [גְּבֻלֶ֑ךָ]* / ל=[גְּבוּלֶ֑ךָ]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יג|(לו,יג)]]: [הַיְרִיעֹ֜ת]* / ל=[הַיְרִעֹ֜ת]
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יט|(לו,יט)]]: [אֵילִ֖ם]* / ל=[אֵלִ֖ים]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו כא|(לו,כא)]]: [אַמֹּ֖ת]* / ל?=[אַמּ֖וֹת]?!
#ויקהל [[שמות לז/טעמים#לז ג|(לז,ג3)]]: [טַבָּעֹ֔ת]* / ל=[טַבָּע֔וֹת]
#ויקהל [[שמות לח/טעמים#לח י|(לח,י)]]: [הָעַמּוּדִ֛ים]* / ל=[הָעַמֻּדִ֛ים]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט יג|(לט,יג)]]: [מִשְׁבְּצֹ֥ת]* / ל=[מִשְׁבְּצ֥וֹת]!
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט לה|(לט,לה)]]: [אֲר֥וֹן]* / ל=[אֲרֹ֥ן]!

'''ספר ויקרא''' (סה&quot;כ 14 תיבות בכתיב חריג):
#ויקרא [[ויקרא ה/טעמים#ה יא|(ה,יא)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י א|(י,א)]]: [וַיַּקְרִ֜יבוּ]* / ל=[וַיַּקְרִ֜בוּ]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י יג|(י,יג)]]: [קָד֔וֹשׁ]* / ל=[קָדֹ֔שׁ]!
#שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ד|(יא,ד)]]: [וּמִמַּפְרִסֵ֖י]* / ל=[וּמִמַּפְרִיסֵ֖י]
#תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג ו|(יג,ו)]]: [הִ֔וא]* / ל=[הִ֔יא]!
#מצֹרע [[ויקרא יד/טעמים#יד י|(יד,י)]]: [תְּמִימִ֔ם]* / ל=[תְּמִימִ֔ים]
#אחרי מות [[ויקרא טז/טעמים#טז ח|(טז,ח)]]: [גֹּרָל֑וֹת]* / ל=[גּוֹרָל֑וֹת]!
#אחרי מות [[ויקרא יח/טעמים#יח כט|(יח,כט)]]: [הַתּוֹעֵבֹ֖ת]* / ל=[הַתּוֹעֵב֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט ד|(יט,ד)]]: [הָ֣אֱלִילִ֔ם]* / ל=[הָ֣אֱלִילִ֔ים]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ ו|(כ,ו)]]: [לִזְנֹ֖ת]* / ל=[לִזְנ֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ יח|(כ,יח)]]: [וְהִ֕וא]* / ל=[וְהִ֕יא]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג כ|(כג,כ)]]: [הַבִּכֻּרִ֤ים]* / ל=[הַבִּכּוּרִ֤ים]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג לח|(כג,לח)]]: [נִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם]* / ל=[נִדְב֣וֹתֵיכֶ֔ם]!
#בחֻקֹתי [[ויקרא כו/טעמים#כו מה|(כו,מה)]]: [לִהְי֥וֹת]* / ל=[לִהְיֹ֥ת]!

'''ספר במדבר''' (סה&quot;כ 30 תיבות בכתיב חריג):
#במדבר [[במדבר א/טעמים#|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג ב|(ג,ב)]]: [הַבְּכֹ֣ר]* / ל=[הַבְּכ֣וֹר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מב|(ג,מב)]]: [בְּכ֖וֹר]* / ל=[בְּכֹ֖ר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מג|(ג,מג)]]: [שֵׁמֹ֛ת]* / ל=[שֵׁמ֛וֹת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ז|(ז,ז)]]: [הָעֲגָל֗וֹת]* / ל=[הָעֲגָלֹ֗ת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז כג|(ז,כג)]]: [עַתֻּדִ֣ים]* / ל=[עַתּוּדִ֣ים]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ג|(ט,ג)]]: [בְּמֹעֲד֑וֹ]* / ל=[בְּמוֹעֲד֑וֹ]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ז|(ט,ז)]]: [הַקְרִ֜יב]* / ל=[הַקְרִ֜ב]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט יז|(ט,יז)]]: [הֵעָל֤וֹת]* / ל=הֵעָלֹ֤ת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י ט|(י,ט)]]: [בַּחֲצֹצְרֹ֑ת]* / ל=[בַּחֲצֹצְר֑וֹת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י טז|(י,טז)]]: [חֵלֹֽן]* / ל=[חֵלֽוֹן]
#בהעלֹתך [[במדבר יא/טעמים#יא כו|(יא,כו)]]: [עֲלֵהֶ֣ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֣ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כו|(יג,כו)]]: [אֹתָ֤ם]* / ל=[אוֹתָ֤ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כט|(יג,כט3)]]: [יוֹשֵׁ֣ב]* / ל=[יֹשֵׁ֣ב]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג לב|(יג,לב)]]: [וַיֹּצִ֜יאוּ]* / ל=[וַיּוֹצִ֜יאוּ]!
#שלח [[במדבר טו/טעמים#טו לט|(טו,לט)]]: [תָת֜וּרוּ]* / [תָתֻ֜רוּ]
#חֻקת [[במדבר יט/טעמים#יט ז|(יט,ז)]]: [יָבֹ֣א]* / ל=[יָב֣וֹא]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#חֻקת [[במדבר כ/טעמים#כ יז|(כ,יז)]]: [גְּבֻלֶֽךָ]* / ל=[גְּבוּלֶֽךָ]!
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא יג|(כא,יג)]]: [מִגְּבֻ֣ל]* / ל=[מִגְּב֣וּל]
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [דִּיבֹ֑ן]* / ל=[דִּיב֑וֹן]!
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]*  (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב לח|(כב,לח)]]: [הֲיָכֹ֥ל]* / ל=[הֲיָכ֥וֹל]!
#בלק [[במדבר כג/טעמים#כג כט|(כג,כט)]]: [אֵילִֽם]* / ל=[אֵילִֽים]!
#פינחס [[במדבר כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [הַיָּשֻׁבִ֑י]* / ל=[הַיָּשׁוּבִ֑י]!
#מטות [[במדבר לב/טעמים#לב כב|(לב,כב)]]: [נְקִיִּ֛ם]* / ל=[נְקִיִּ֛ים]!
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לה|(לג,לה)]]: [בְּעֶצְיֹ֥ן]* / ל=[בְּעֶצְי֥וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לו|(לג,לו)]]: [מֵעֶצְיֹ֣ן]* / ל=[מֵעֶצְי֣וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי התורה של כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה)
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לד יא|(לד,יא2)]]: [הַגְּבֻ֔ל]* / ל=[הַגְּב֔וּל]
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לה יט|(לה,יט)]]: [יְמִתֶֽנּוּ]* / ל=[יְמִיתֶֽנּוּ]!

'''ספר דברים''' (סה&quot;כ 38 תיבות בכתיב חריג):
#דברים [[דברים א/טעמים#א טו|(א,טו)]]: [אוֹתָ֛ם]* / ל=[אֹתָ֛ם]!
#דברים [[דברים ב/טעמים#ב כג|(ב,כג)]]: [מִכַּפְתֹּ֔ר]* / ל=[מִכַּפְתּ֔וֹר]
#דברים [[דברים ג/טעמים#ג ה|(ג,ה)]]: [בְּצֻרֹ֛ת]* / ל=[בְּצֻר֛וֹת]!
#ואתחנן [[דברים ג/טעמים#ג כה|(ג,כה):]] [וְהַלְּבָנֹֽן]* / ל=[וְהַלְּבָנֽוֹן]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [הָֽרֹא֔וֹת]* / ל=[הָֽרֹאֹ֔ת]
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [מִתְּמֹ֣ל]* / ל=[מִתְּמ֣וֹל]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [שִׁלְשֹׁ֑ם]* / ל=[שִׁלְשׁ֑וֹם]!
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ט|(ו,ט)]]: [מְזֻז֥וֹת]* / ל=[מְזוּזֹ֥ת]
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו כא|(ו,כא)]]: [וַיֹּצִיאֵ֧נוּ]* / ל=[וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ]!
#עקב [[דברים ז/טעמים#ז טז|(ז,טז)]]: [תָח֥וֹס]* / ל=[תָחֹ֥ס]!
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ב|(ח,ב)]]: [הוֹלִֽיכְךָ֜]* / ל=[הֹלִֽיכֲךָ֜]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ג|(ח,ג)]]: [הוֹדִֽיעֲךָ֗]* / ל=[הוֹדִֽעֲךָ֗]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח יב|(ח,יב)]]: [טֹבִ֛ים]* / ל=[טוֹבִ֛ים]!
#עקב [[דברים ט/טעמים#ט טו|(ט,טו)]]: [לוּחֹ֣ת]* / ל=[לֻחֹ֣ת]
#עקב [[דברים י/טעמים#י יא|(י,יא)]]: [וְיִֽירְשׁ֣וּ]* / ל=[וְיִֽרְשׁ֣וּ]!
#ראה [[דברים יב/טעמים#יב כ|(יב,כ)]]: [גְּבֻֽלְךָ֮]* / ל=[גְּבֽוּלְךָ֮]!
#שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח כב|(יח,כב)]]: [יָבֹ֔א]* / ל=[יָב֔וֹא]!
#שֹפטים [[דברים כ/טעמים#כ א|(כ,א)]]: [אֹיְבֶ֗ךָ]* / ל=אֹיְבֶ֗יךָ]!
#כי־תצא [[דברים כא/טעמים#כא טו|(כא,טו)]]: [הַבְּכֹ֖ר]* / ל=[הַבְּכ֖וֹר]!
#כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב יד|(כב,יד)]]: [וְהוֹצִ֥א]* / ל=[וְהוֹצִ֥יא]!
#כי־תצא [[דברים כד/טעמים#כד יג|(כד,יג)]]: [כְּב֣וֹא]* / ל=[כְּבֹ֣א]!
#כי־תצא [[דברים כה/טעמים#כה ז|(כה,ז)]]: [מֵאֵ֨ן]* / ל=[מֵאֵ֨ין]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח יח|(כח,יח)]]: [וְעַשְׁתְּרֹ֥ת]* / ל=[וְעַשְׁתְּר֥וֹת]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח מט|(כח,מט)]]: [מֵרָחֹק֙]* / ל=[מֵרָחוֹק֙]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נב|(כח,נב)]]: [הַגְּבֹהֹ֣ת]* / ל=[הַגְּבֹה֣וֹת]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נח|(כח,נח)]]: [הַכְּתֻבִ֖ים]* / ל=[הַכְּתוּבִ֖ים]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נט|(כח,נט)]]: [גְּדֹלֹת֙]* / ל=[גְּדֹלוֹת֙]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל ט|(ל,ט)]]: [לְטֹבָ֑ה]* / ל=[לְטוֹבָ֑ה]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יח|(ל,יח)]]: [לָב֥וֹא]* / ל=[לָבֹ֥א]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יט|(ל,יט)]]: [הַעִדֹ֨תִי]* / ל=[הַעִידֹ֨תִי]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ז|(לב,ז)]]: [דֹּר־וָדֹ֑ר]* / ל=[דּוֹר־וָד֑וֹר]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כד|(לב,כד)]]: [בְּהֵמֹת֙]* / ל=[בְּהֵמוֹת֙]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כז|(לב,כז)]]: [יָדֵ֣נוּ]* / ל=[יָדֵ֣ינוּ]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [חָת֖וּם]* / ל=[חָתֻ֖ם]!
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יב|(לג,יב)]]: [כְּתֵפָ֖יו]* / ל=[כְּתֵיפָ֖יו]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יט|(לג,יט)]]: [וּשְׂפֻנֵ֖י]* / ל=[וּשְׂפוּנֵ֖י]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כה|(לג,כה)]]: [מִנְעָלֶ֑ךָ]* / ל=[מִנְעָלֶ֑יךָ]
#וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [הָ֨אֹתֹ֜ת]* / ל=[הָ֨אֹת֜וֹת]!

===סיכום התוצאות===

'''נוסח הפנים בכתי&quot;ל מול המסורות והמסירות:''' יש כ-128 מקומות בתורה (שניים מהם בספק) שבהם הכתיב בכתי&quot;ל מנוגד לספרי תימן (המשקפים באותיותיהם את הערות המסורה ואת רוב המסירות). ברוב המכריע של המקומות, סותר הכתיב בפנים כתי&quot;ל אף את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו (כל הפריטים שיש בהם סימן קריאה [!]). ב-4 מקומות יש תמיכה בנוסח הכתיב החריג של כתי&quot;ל מתוך המסורה הקטנה שבו, כאשר ב-3 מהם יש סתירה פנימית בתוך כתי&quot;ל עצמו בין המסורה הקטנה לבין המסורה הגדולה. מתברר שמעבר לטעויות הרבות בנוסח האותיות של כתי&quot;ל, יש גם טעויות אחדות אף במסורה הקטנה שבו. אמנם ככלל מהווה מערכת המסורה בכתי&quot;ל (הגדולה והקטנה כאחת) עדות חשובה ביותר לנוסח המסורה, והיא הרבה יותר מדויקת לרוב מאשר נוסח הפנים שבאותו כתב־יד.

'''כתי&quot;ל מול ספרי ספרד ואשכנז ומול ספרי תימן:''' ב-2 מקומות מתוך 9 ([[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א,יז]]; [[במדבר כב/טעמים#כב ה|כב,ה]]) מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של ספרד ואשכנז, לעומת נוסח תימן. ואילו ב-7 מקומות מתוך 9 ([[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]; [[בראשית ז/טעמים#ז יא|ז, יא]]; [[בראשית ט/טעמים#ו כט|ט, כט]]; [[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]; [[שמות כח/טעמים#כח כו|כח, כו]]; [[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]; [[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]) מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של תימן, לעומת נוסח ספרד ואשכנז.

'''כתי&quot;ל במקומות אחדים המוטלים בספק:''' לפי שיטת ברויאר בספרו (שיטת הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות), נשארו רק שש אותיות בכל התורה שבהן השיטה הכללית אינה יכולה להכריע, וכתיב המסורה מוטל בספק (אם לא לוקחים בחשבון את ספרי תימן):{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 84 (פרק ג סעיף 1.ד). הנתונים נכונים לעת כתיבת ספרו, אמנם מאז נבדקו כתבי־יד נוספים, ובמיוחד נתגלו עדויות חדשות על נוסחו של כתר ארם צובה בתורה, ועל פיהם כבר ניתן לקבוע בוודאות את הנוסח בחלק מהמקומות, כך שהם כבר לא מהווים ספקות.}}
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#שמות, בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֹמָ֔ה]!
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז) / ל=[חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה)

לפי זה יוצא ש-3 משינויי הכתיב בין ספרי התורה (#3, #4, #5), הם גם ברשימת המקומות המוטלים בספק על פי שיטת ברויאר (בששת שינויי הכתיב הנשארים יש יתרון מוחלט לנוסח תימן).{{הערה|ברויאר, עמ' 87.}} בשנים משלושת המקומות הללו (#3, #5) מביא כתי&quot;ל את הנוסח שנמצא בספרי אשכנז וספרד, ואילו במקום אחד (#4) נתמך הנוסח בכתי&quot;ל על ידי נוסח תימן. נראה שב-3 התיבות הללו, ואף בכל ששת המקומות המוטלים בספק, לא מדובר בסתם טעות סופר מתוך חוסר תשומת לב, אלא בתיבות שבהן הסופרים התקשו להחליט באופן מודע. כלומר: אין כאן מחלוקת בין מסירות אלא במחלוקת בין מסורות.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ' 86 (ג.2).}}

===תיבות מחוברות בתורה===

'''ברשימה הבאה ציינו את כל התיבות המחוברות בתורה (סה&quot;כ 11 תיבות), שלגבי כתיבתן יש הבדלים במקורות הבאים: ספרי ספרד ואשכנז, ספרי תימן, כתר ארם צובה (או עדויות לגביו), כתי&quot;ל.'''
#בראשית, לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד יז|(יד,יז)]]: [כְּדׇרְלָעֹ֔מֶר]* / ל=[כְּדָר־לָעֹ֔מֶר]
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא מה|(מא,מה)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֛רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא נ|(מא,נ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו כ|(מו,כ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#שמות, בשלח [[שמות יז/טעמים#יז טז|(יז,טז)]]: [כֵּ֣ס יָ֔הּ]*=ל (=ספרי תימן וספרד ואשכנז) / [כֵּ֣סְיָ֔הּ] (=א(ס); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א י|(א,י)]]: [פְּדָהצֽוּר]*=ל? / ל=[פְּדָה צֽוּר]?
#במדבר, במדבר [[במדבר ב/טעמים#ב יב|(ב,יב)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]* / ל=[צוּרִֽי־שַׁדָּֽי]
#במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז נד|(ז,נד)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י יט|(י,יט)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]*=ל? / ל=[צוּרִֽי שַׁדָּֽי]?
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י כג|(י,כג)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙]* / א=[{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙] / ל=[הֲ־לַיהוָה֙] / ספרי תימן=[{{מ:אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙] (וראו גם ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] וב[[#ה לה'|רשימת האותיות הגדולות]])

משתי התיבות &quot;כס[ ]יה&quot; ו&quot;ה[ ]ליהוה&quot; מתברר שאין בספרי תימן עדות מוחלטת לגבי נוסח הכתר בתחום המסוים של התיבות המחוברות. נראה אם כן שאותו דבר נכון גם לגבי תיבת &quot;פוטי[ ]פרע&quot; (ב-3 מקומות). בכל המקומות הללו הבאנו את הנוסח המקובל בספרי ספרד ואשכנז בפנים של המהדורה, ואילו את הנוסח בספרי תימן (&quot;פוטיפרע&quot; ו&quot;{{מ:אות-ג|ה}}ליהוה&quot;), או של כתר ארם צובה מול ספרי התורה בכל העדות (&quot;כסיה&quot;), ציינו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].

בשאר כל המקומות, שבהם שונה הנוסח בכתי&quot;ל מספרי התורה בכל העדות ומכתר ארם צובה (ואפילו בספק), תיעדנו את הנתונים לגבי אותה תיבה בתוך הערות הנוסח שבדפי העריכה.

==מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות==

הרווחים של חלוקת הפרשות בולטים בנוסח המסורה, וחלוקה זו מהווה מרכיב מהותי ממנו. אמנם לא כל רווח הבא לציין את תחילתה של פרשה חדשה מופיע באופן אחיד בכל כתבי־היד הטברנים, ונראה שלא הייתה קביעה סמכותית בעניין זה.{{הערה|יש להשוות את המציאות הזאת המשתקפת במסורה הטברנית אל המצב השורר במסורה הבבלית: באחרונה אנחנו מוצאים רשימות של פרשות.}} האפיון המשותף הוא רק בקווים כלליים: רוב הזמן יש רווח של פרשה באותם מקומות בכתבי־היד השונים ובאותה צורה, אמנם יש עשרות רבות של שינויים בחלוקת הפרשות בתורה בין כתבי־היד הקרובים לכתר ובכתי&quot;ל בפרט.{{הערה|המחקר בתחום זה מועט באופן יחסי, ולא קיים אפילו רשימת תיעוד מלא להבדלים בחלוקת הפרשות בין כתבי־היד. תיעוד לחלק מהספרים (או לחלק מכתבי־היד) ניתן למצוא בכרכים שכבר יצאו לאור משתי סדרות: מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית (יחזקאל ותרי-עשר), ו-Biblia Hebraica Quinta. מספר חוקרים נגעו מעט במשמעותה הפרשנית של חלוקת הפרשות. אולם נראה שהדבר החשוב ביותר ברווחים של חלוקת הפרשות הוא לא בהיסטוריה של מסירתם, וגם לא בפרשנות המקומית הגלומה בהם, אלא במשמעותם החווייתית בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#מהו &quot;מִקְרָא&quot;?|הקריאה בתנ&quot;ך]], וכדברי המדרש בתחילת תורת כהנים: &quot;‫וכי מה היו הפסקות משמשות?‬ ‫ליתן רווח למשה להתבונן‬ ‫בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין עניין לעניין‪.‬‬ ‫והרי דברים קל וחומר‪:‬‬ ‫ומה אם אדם שהוא שומע‬ ‫מפי הקדוש ברוך הוא‬ ‫ומדבר ברוח הקודש‬ ‫צריך להתבונן בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין ענין לענין‪,‬‬ על אחת כמה וכמה‬ ‫הדיוט שהוא שומע מן הדיוט&quot; (‬מתוך הפתיחה ל&quot;תורת כהנים&quot; ב&quot;דבורא דנדבה&quot;).}}

המצב מאז סוף ימי הביניים שונה לחלוטין: שוררת מאז ועד היום אחידות כמעט-מוחלטת בחלוקת הפרשות בספרי התורה מכל העדות. אחדות זו היא תוצאה ישירה של מפעל הפסיקה לרמב&quot;ם ב[[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ח|הלכות ספר תורה (פרק ח')]]. בגלל שהרמב&quot;ם קבע את חלוקת הפרשות ע&quot;פ כתר ארם צובה, הביאה פסיקתו לקרבתם של כמעט כל ספרי התורה לכתר בחלוקה זו.{{הערה|לסיכום של הנושא ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''' (עמ' *50-*52), שם ציינו שבתקופת בעלי המסורה עדיין לא נקבע נוסח מחייב לפרשות הפתוחות והסתומות, וכך הייתה המציאות עד שבעלי ההלכה החלו לעסוק בעניין זה באינטנסיביות (ובראשם הרמב&quot;ם שקבע את הפרשות לפי כתר ארם צובה). יש להשוות את התופעה ל[[#מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות|אותיות הגדולות והקטנות]], שלגביהן לא היה יישום לרוב בכתבי־היד הטברנים, אבל בעקבות העיסוק הרב בעניין הזה על ידי חכמי המסורה המאוחרים הן הפכו להיות מרכיב בולט של נוסח המסורה.}}

חלוקת הפרשות ב[http://tanach.us/ODTFiles/ הקלדת וסטמינסטר] היא על פי כתב־יד לנינגרד, וכאמור שונה חלוקה זו בעשרות מקומות ממה שמקובל בספרי התורה, וממה שנפסק להלכה ברמב&quot;ם ע&quot;פ כתר ארם צובה. לכן חלוקת הפרשות בכתי&quot;ל עברה הגהה קפדנית במהדורתנו כדי שתתאים לחלוקה מקובלת בספרי התורה, ורשמנו את כל השינויים בתיעוד הנוסח.

בנוסף, יש פרשה אחת שבספרי התורה מסמנים אותה בשני מקומות שונים (תימנים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז,כב]] וספרדים ואשכנזים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ז,כח]]), ובכתר ארם צובה היה כנראה רווח בשניהם לפי עדויות ומקבילות. ובמקום אחד חריג יש פרשה פתוחה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות שבכתר הפרשה היתה סתומה ([[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]]). ויש שני מקומות חריגים שבהם אין פרשה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות ו/או מקבילות שבכתר היתה פרשה ([[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו,ז]]; [[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז,כ]]). בכל אחד מהמקומות האלה תהיה הערה מיוחדת במהדורתנו, והם:
#בספר שמות, פרשת תרומה [[שמות כו/טעמים#כו ז|(כו,ז)]], בפסוק &quot;וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).
#בספר שמות, פרשת כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד א|(לד,א)]], בפסוק &quot;וַיֹּ֤אמֶר... פְּסׇל־לְךָ֛&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (בספרי התורה יש פרשה פתוחה לפי רשימת הרמב&quot;ם).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כב|(ז,כב)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... כׇּל־חֵ֜לֶב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז&quot; (בספרי תימן יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, וכנראה שבכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כח|(ז,כח)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... הַמַּקְרִ֞יב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי תימן&quot; (בספרי אשכנז וספרד יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, ובכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר דברים, פרשת כי תבוא [[דברים כז/טעמים#כז כ|(כז,כ)]], בפסוק &quot;אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).

למידע נוסף על החלוקה לפרשות בכל המקרא ראו [[:w:en:Parashah|כאן]] (באנגלית); מידע זה ישמש בסיס למהדורתנו.

למידע על חלוקת הפרשות במהדורתנו בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|כאן]]''' (למקומות החסרים בכתר) ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כאן]]''' (למקומות הקיימים בכתר).

==מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות==
{{תצוגת כתי&quot;ל|רשימת האותיות הגדולות והקטנות במסורה הסופית (מ&quot;ס-ל)|File:Leningrad-codex-25-mesorah.pdf|5}}
[[קובץ:Ochlah-W'ochlah-1864-HB36175.pdf|thumb|רשימת האותיות הגדולות והקטנות בספר &quot;אכלה ואכלה&quot;, מהדורת פרנסדורף (הנובר, תרכ&quot;ד).|page=90]]
[[קובץ:MG1525D.djvu|thumb|רשימת האותיות הגדולות במסורה הגדולה על תחילת ספר דברי הימים שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=401]]

===אותיות גדולות וקטנות===

תופעת האותיות הגדולות והקטנות נפוצה יותר בחמישה חומשי תורה מאשר [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#אותיות גדולות וקטנות|בספרי הנביאים והכתובים]].{{הערה|לפי המקובל בפועל בספרי התורה בימינו (שאינו מכיל את כל האותיות הגדולות והקטנות שיש לגביהן עדויות במנהגים שונים), יש כ-23 אותיות גדולות וקטנות בכל המנהגים השונים ביחד, לעומת כ-36 אותיות (ב-34 תיבות) בכל ספרי הנביאים והכתובים (בספירה מקסימלית), כאשר ספרי הנביאים והכתובים הם גדולים יותר מפי ארבע בתוכנם (!) מאשר התורה. ולפי מנהגים נוספים, יש למעלה מ-20 אותיות נוספות בתורה בלבד (ולא בנביאים וכתובים).}} אבל רוב האותיות הגדולות בתורה ובשאר המקרא, וגם חלק ניכר מהקטנות – אינן באות לידי ביטוי כלל בנוסח המקרא שבכתבי־היד הטברנים, ורק חלקם מצוינים ברשימות המסורה הקדומים. וזה למרות שבדורות האחרונים נחשב סימונם הכללי למרכיב בולט של &quot;נוסח המסורה&quot; (אף אם היו מנהגים שונים לגבי איזו אות נחשבת לגדולה או קטנה). בכך דומה עצם '''כתיבתם''' הקפדנית של האותיות הגדולות והקטנות ל'''קביעתם''' הקפדנית והאחידה של [[#מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות|רווחי הפרשות]]: הביצוע המוחלט של שתי התופעות הוא תוצאה לפעילותם של חכמי מסורה ופוסקי הלכה שחיו לאחר תקופת המסורה הטברנית.{{הערה|ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''', כרך יהושע-שפטים, עמ' 47*-49*, ובמיוחד המסקנה שם: &quot;השתרשרותן של האותיות הגדולות והקטנות כסימן מובהק של 'נוסח המסורה' היא מאוחרת לתקופת המסורה... ועד אז היתה כתיבת אותיות כאלה נתונה למעשה לרשותם של סופרים בהתאם למסורת הכתיבה המקובלת עליהם, ולא בהתאם לרשימה מוסכמת כלשהי... יש אפוא צד שווה לסוגיית הפרשיות ולסוגיית האותיות, ששתיהן נעשו סימן מובהק לנוסח המסורה (הטברני) רק לאחר תקופתם של בעלי המסורה. אלא שבעוד שבתחום האותיות המיוחדות היה כוון ההתפתחות מנוגד למנהגו של בן־אשר, כהשתקפותו ב'כתר', הרי בתחום הפרשיות נעשה הכתר דווקא דוגמה ומופת לסופרים הדווקנים של 'נוסח המסורה' בדורות הבאים.&quot; יצויין שב'''מקראות גדולות הכתר''' לא הבליטו לרוב את האותיות המיוחדות (כמו שהן נעדרות לרוב בכתר).}}

במהדורתנו – המיועדת להיות &quot;תיקון קוראים&quot;, ונכון אם כן שהיא תציג את מסורת הסופרים הנהוגה בימינו – נציין את האותיות הגדולות והקטנות לפי המנהג המרבי המקובל ברוב ספרי התורה ובדפוסים של המקרא (והוא בדרך כלל ע&quot;פ מנחת שי). במקרים של ספק נכריע ע&quot;פ דפוס קורן, המשקף כמעט תמיד את המנהג המקובל בדפוסים. בתיעוד הנוסח נציין את המקורות התומכים בסימון האות המיוחדת.

בחמישה חומשי תורה עוד נוסיף הערות לגבי הבדלים הקיימים בין ספרי התורה בימינו (ע&quot;פ מנהגי ספרד ואשכנז ותימן) ונוסח הכתר (ע&quot;פ עדויות) לגבי האותיות הגדולות והקטנות. לרשימת ההערות בנושא זה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|ראו כאן (בצבע ירוק)]]'''.

'''להלן רשימה של כל האותיות הגדולות והקטנות שמופיעים בגוף הטקסט במהדורתנו (או ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]]):
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית א/טעמים#א א|(א,א)]]: [{{אות-ג|בְּ}}רֵאשִׁ֖ית]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּרֵאשִׁ֖ית]
#'''(ק)''' בראשית, בראשית [[בראשית ב/טעמים#ב ד|(ב,ד)]]: [בְּ{{אות-ק|הִ}}בָּֽרְאָ֑ם]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּהִבָּֽרְאָ֑ם]
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה א|(ה,א)]]: [סֵ֔פֶר]*=ל / [{{אות-ג|סֵ֔}}פֶר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#'''(ק)''' בראשית, חיי שרה [[בראשית כג/טעמים#כג ב|(כג,ב)]]: [וְלִבְ{{אות-ק|כֹּ}}תָֽהּ]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְלִבְכֹּתָֽהּ]
#'''(ק)''' בראשית, תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז מו|(כז,מו)]]: [{{אות-ק|קַ֣}}צְתִּי]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[קַ֣צְתִּי]
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד ז|(לד,ז)]]: [{{אות-ג|נֹ}}צֵ֥ר]* / ל=[נֹצֵ֥ר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יד|(לד,יד)]]: [אַחֵ֑{{אות-ג|ר}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[אַחֵ֑ר]
#'''(ק)''' ויקרא, ויקרא [[ויקרא א/טעמים#א א|(א,א)]]: [וַיִּקְרָ֖{{ק|א}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וַיִּקְרָ֖א]
#'''(ק)''' ויקרא, צו [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|(ו,ב)]]: [{{אות-ק|מ}}וֹקְדָ֨ה]* / ל=[מוֹקְדָ֨ה] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא מב|(יא,מב)]]: [עַל־גָּח֜{{אות-ג|וֹ}}ן]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' ויקרא, תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג לג|(יג,לג)]]: [וְהִ֨תְ{{אות-ג|גַּ}}לָּ֔ח]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח]
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יד/טעמים#יד עז|(יד,יז)]]: [{{אות-ג|יִ}}גְדַּל]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[יִגְדַּל]
#'''(ק)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יא|(כה,יא)]]: [פִּֽינְחָ֨ס]*=ל / [פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס] (מנהג שהתקבל בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק או וי&quot;ו קטיעא)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יב|(כה,יב)]]: [שָׁלֽוֹם]*=ל / [שָׁלֽ{{אות-ק|וֹ}}ם] (וי&quot;ו קטנה, או קטיעא בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' במדבר, פינחס [[במדבר כז/טעמים#כז ה|(כז,ה)]]: [מִשְׁפָּטָ֖{{אות-ג|ן|}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [שְׁמַ֖{{אות-ג|ע}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [אֶחָֽ{{אות-ג|ד}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, עקב [[דברים יא/טעמים#יא כא|(יא,כא)]]: [עַל־הָאָֽרֶץ]*=ל / [עַל־הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}}] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב ו|(כב,ו)]]: [קַן־צִפּ֣וֹר]*=ל / [{{אות-ג|קַ}}ן־צִפּ֣וֹר] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כז|(כט,כז)]]: [וַיַּשְׁ{{אות-ג|לִ}}כֵ֛ם]* (=מ&quot;ס-ל) / א,ל=[וַיַּשְׁלִכֵ֛ם]
#'''(ג)''' {{עוגן בשורה|ה לה'}}דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙]* (=א,ק3[מ&quot;ק-ק3]) / ל=[הֲ־לַיהוָה֙]; ספרי תימן=[{{אות-ג|הַֽ}}לְיהוָה֙] (=מ&quot;ס-ל, אין רווח אחרי אות ה&quot;א ברשימה; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, האזינו [[דברים לג/טעמים#לג יח|(לב,יח)]]: [תֶּ֑שִׁ{{אות-ק|י}}]* (=מ&quot;ס-ל) / אל=[תֶּ֑שִׁי]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כט|(לג,כט)]]: [אַשְׁרֶ֨יךָ]*=אל / [{{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])

'''להלן רשימה של אותיות מיוחדות נוספות בתורה:'''{{הערה|רשימת האותיות הנוספות מבוססת בעיקרה על על הטבלה המופיעה [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית], ובנוסף על הרשימות [http://www.sofer.co.uk/html/large_letters.html כאן] ו[http://www.win.tue.nl/~aeb/natlang/hebrew/hebrew_bible.html כאן].}}
#'''(ג)''' בראשית, ויצא [[בראשית ל/טעמים#ל מב|(ל, מב)]]: [וּבְהַעֲטִ֥י{{מ:אות-ג|ף}}]
#'''(ג)''' בראשית, וישלח [[בראשית לד/טעמים#לד לא|(לד,לא)]]: [הַכְ{{מ:אות-ג|ז}}וֹנָ֕ה]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יב|(מט,יב)]]: [{{מ:אות-ג|חַ}}כְלִילִ֥י]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית נ/טעמים#נ כג|(נ,כג)]]: [שִׁלֵּשִׁ֑י{{מ:אות-ג|ם}}]
#'''(ג)''' שמות, שמות [[שמות ב/טעמים#ב ב|(ב,ב)]]: [כִּי־{{מ:אות-ג|ט֣}}וֹב]
#'''(ג)''' שמות, בֹא [[שמות יא/טעמים#יא ח|(יא,ח)]]: [{{מ:אות-ג|צֵ֤}}א]
#'''(ג)''' שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח לו|(כח,לו)]]: [צִּ֖י{{מ:אות-ג|ץ}}]
#'''(ק או קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 1}}שמות, כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב כה|(לב,כה)]] [בְּ{{מ:אות-ק|קָ}}מֵיהֶֽם] (בקו&quot;ף קטנה או דבוקה; וראו להלן ב[[#קו&quot;ף דבוקה 2|פרשת נשֹא]] [במדבר ז,ב])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [{{מ:אות-ג|שְׁ}}מׇ֨ר־לְךָ֔]
#'''(ג)''' ויקרא, צו (ח,טו '''או''' ח,כג):
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֗}}ט] [[ויקרא ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֗ט}}] (כל האותיות)
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֓}}ט{{מ:לגרמיה}}] [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|(ח,כג)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֓ט{{מ:לגרמיה}}}}] (כל האותיות)
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ל|(יא,ל)]]: [וְהַ{{מ:אות-ג|לְּ}}טָאָ֑ה]
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יח|(א,יח)]]: [לְ{{מ:אות-ג|גֻ}}לְגְּלֹתָֽם] (=ל?מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג טז|(ג,טז)]]: [עַל־{{מ:אות-ג|פִּ֣}}י]
#'''(קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 2}}במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ב|(ז,ב)]]: [עַל־הַפְּקֻדִֽים׃] (קו&quot;ף דבוקה, וראו לעיל [[#קו&quot;ף דבוקה 1|בפרשת כי תשא]] [לב,כה])
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יג/טעמים#יג ל|(יג,ל)]]: [וַיַּ֧הַ{{מ:אות-ג|ס}}]
#'''(ג)''' במדבר, בלק [[במדבר כד/טעמים#כד ה|(כד,ה)]]: [{{מ:אות-ג|מַ}}ה־טֹּ֥בוּ]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ב/טעמים#ב לג|(ב,לג)]]: [וַנַּ֥{{מ:אות-ג|ךְ}}]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ג/טעמים#ג יא|(ג,יא)]]: [עֶ֣רֶ{{מ:אות-ג|שׂ}}]
#'''(ק)''' דברים, עקב [[דברים ט/טעמים#ט כד|(ט,כד)]]: [{{מ:אות-ק|מַ}}מְרִ֥ים]
#'''(ג)''' דברים, שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח יג|(יח,יג)]]: [{{מ:אות-ג|תָּ}}מִ֣ים]
#'''(ג)''' דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח סח|(כח,סח)]]: [וְהִתְמַ{{מ:אות-ג|כַּ}}רְתֶּ֨ם]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ד|(לב,ד)]]: [הַ{{מ:אות-ג|צּ}}וּר֙]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ה|(לב,ה)]]: [וּ{{מ:אות-ג|פְ}}תַלְתֹּֽל׃]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יב|(לד,יב)]]: [כׇּל־יִשְׂרָאֵֽ{{מ:אות-ג|ל}}׃]

===אותיות מנוקדות===
[[קובץ:MG1525A.djvu|thumb|רשימת האותיות המנוקדות במסורה הגדולה על פרשת במדבר (ג, לט &quot;וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ&quot;) שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=313]]

בניגוד ל[[#אותיות גדולות וקטנות|אותיות הגדולות והקטנות]], לסימון האותיות המנוקדות יש ביצוע עקבי בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה. אמנם יש בכל זאת אי הסכמה לגבי פרטים מסויימים. להלן רשימה של האותיות המנוקדות בתורה במהדורתנו ובכתבי־היד העיקריים:
#בראשית, לך־לך [[בראשית טז/טעמים#טז ה|(טז,ה)]]: [וּבֵינֶֽיׄךָ]*=ל
#בראשית, וירא [[בראשית יח/טעמים#יח ט|(יח,ט)]]: [אֵׄלָ֔יׄוׄ]* / ל=[אֵׄלָׄ֔יׄוׄ] (=מ&quot;ס-ל &lt;ד' [נקודות]&gt;)
#בראשית, וירא [[בראשית יט/טעמים#יט לג|(יט,לג)]]: [וּבְקוּׄמָֽהּ]*=ל
#בראשית, וישלח [[בראשית לג/טעמים#לג ד|(לג,ד)]]: [וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ]*=ל
#בראשית, וישב [[בראשית לז/טעמים#לז יב|(לז,יב)]]: [אֶׄתׄ־צֹ֥אן]*=ל
#במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג לט|(ג,לט)]]: [וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ]*=ל
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט י|(ט,י)]]: [רְחֹקָ֜הׄ]*=ל
#במדבר, חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [אֲשֶׁ֖רׄ]*=ל
#במדבר, פינחס [[במדבר כט/טעמים#כט טו|(כט,טו)]]: [וְעִשָּׂרוֹׄן֙]* / ל=[וְעִשָּׂרׄוֹן֙] (הנקודה ברי&quot;ש!)
#דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כח|(כט,כח)]]: [לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַׄד־עוֹלָ֔ם]*=א / ל=[לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַד־עוֹלָ֔ם] (=מ&quot;ס-ל)

===נו&quot;ן הפוכה===

תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת סביב פרשה אחת בתורה (בהתחלה ובסוף סה&quot;כ פעמיים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נו&quot;ן הפוכה|בנביאים כתובים]] היא נמצאת 7 פעמים ב[[תהלים קז/טעמים#קז כג|מזמור ק&quot;ז]] (כ&quot;ג-כ&quot;ח, מ) בתהלים. מקומן וצורתן בתורה נקבעה במהדורתנו לפי מה שידוע לנו על התופעה בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו.{{הערה|לתיעוד מלא של נתונים ראו בתיעוד הנוסח בדף העריכה.}}

'''תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:'''
#'''[[במדבר י/טעמים#י לה|במהדורתנו: במדבר, בהעלֹתך (י,לה-לו)]]'''
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Leningrad-codex-04-numbers.pdf&amp;page=17 בכתי&quot;ל] ([http://tanach.us/Tanach.xml?Num10:1-10:36 הקלדת וסטמינסטר])
#בכתי&quot;ש: [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=33 עמוד ראשון] | [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=34 עמוד שני]
#[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=or_4445_f115r בכתי&quot;ב] (ראו שם דף 129 ע&quot;א וע&quot;ב)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Tanakh-Sassoon1053-04-Numbers.pdf&amp;page=12 בכתי&quot;ש1]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:MG1525A.djvu&amp;page=332 במ&quot;ג דפוס ונציה] (&quot;ב׆סע&quot;, &quot;כמתא׆נים&quot;!)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Sefer-Torah-Elihu-Shannon-2.djvu&amp;page=165 בספר תורה טיפוסי הכתוב על קלף]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:David-kokhav-sefer-torah.pdf&amp;page=155 בספר תורה מיוחד הכתוב על קלף]

==מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות==

מהדורתנו מיועדת כאמור להציג את מסורת הסופרים בתורה על־פי המסורה הטברנית ולפי ספרי התורה בימינו. ניתן להגיע אל נוסח האותיות בתורה שהיה בכתר ארם צובה על ידי שחזור אמין (לפי שיטת ברויאר ועל פי עדויות מובהקות), ומתברר שהוא זהה לחלוטין לנוסח האותיות בספרי התורה התימנים (המייצגים לגמרי את שיטת המסורה). אבל לעתים רחוקות (8-9 אותיות בלבד בכל התורה) יש הבדלים בין ספרי תימן מצד אחד, לבין ספרי אשכנז וספרד מצד שני, בנוסח הכתיב המובהק. וב-2 מקומות יש הבדל בין הכתיב אצלנו בספרי התורה למה שהיה כתוב בכתר (על־פי עדויות). במהדורתנו תבוא הערה מיוחדת בכל המקומות האלה.{{הערה|נוסח ההערה הקצרה יציין קודם כל את ספרי &quot;ספרד&quot; לפני &quot;אשכנז&quot; (&quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;), כי במקומות המעטים שיש בהם שינויים מהסוג הזה (סה&quot;כ 8-9 מקומות בכל התורה כולה), המקור לכולם הוא בפסקי הרמ&quot;ה על־פי &quot;ספרי ספרד המדויקים&quot;. בתקופה יותר מאוחרת הושלם היישום של פסקי הרמ&quot;ה גם בספרי התורה האשכנזים. היום גם רוב ספרי אשכנז כמעט זהים לספרי ספרד (חוץ מאות אחת בתיבת דַּכָּ֛א/דַּכָּ֛ה), ושניהם יחד שונים מספרי תימן באותם 8 מקומות (ספרד) או 9 מקומות (אשכנז), כאשר רק ספרי תימן מתאימים לגמרי למסורה. אבל יש מקומות שבמשך שנים רבות עדיין ציינו בדפוסים הישנים את הנוסח המתאים למסורה בתור &quot;נוסח אשכנז&quot;, ובמיוחד ב[[דברים כג ב]] ציינו &quot;דכא&quot; באל&quot;ף במקום &quot;דכה&quot; בה&quot;א (הראשון בתור נוסח אשכנז והשני על פי ספרי ספרד בעקבות קביעת הרמ&quot;ה למרות שאין היישום כך היום בספרי תורה ספרדים). ועד עצם היום הזה עדיין כותבים &quot;דכא&quot; באל&quot;ף בספרי התורה של חב&quot;ד. לכן נוסח ההערה ב[[דברים כג ב]] יהיה: &quot;ברוב ספרי אשכנז...&quot;, ואילו בשאר המקומות: &quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;. לפרטים נוספים על נוסח אשכנז הישן והתאמתו למסורה, ראו את מאמרו של מרדכי גלצר, [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_92.7(1).pdf &quot;המסורה בין המזרח למערב&quot;].}}

חוץ מנוסח הכתיב המובהק, דהיינו נוסח האותיות, תבוא הערה מיוחדת בכל מקרה של אי־הסכמה לגבי '''תיבות מחוברות''' ועל '''אותיות מיוחדות''' (כגון אותיות גדולות וקטנות וקטועות), וכמו כן על כל הבדל ב'''חלוקת הפרשות'''. גם במקומות הללו, אפוא שיש הבדל בין ספרי התורה, או בין ספרי התורה לכתר, נציין את השינוי באופן ניכר על־ידי הערה בגוף הטקסט (ולא רק בתיעוד הנוסח הבלתי־נראה שבדף העריכה).{{הערה|1=כאמור, בביטוי &quot;ספרי ספרד ואשכנז&quot; הכוונה בעיקר לספרים הנפוצים בימינו, שכל ענייני הכתיב שבהם כבר הותאמו להכרעתם של הרמ&quot;ה ו/או אור תורה ומנחת שי. למקור זמין ברשת כדי לאשר תופעות מיוחדות בספרי תורה תימניים, ראו '''[http://www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=583 כאן]'''.}}

'''בטבלה הבאה מובאים כל המקומות שבהם מופיעה הערה מיוחדת בתורה במהדורתנו.{{הערה|לגבי מגילת אסתר ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הסופרים במגילת אסתר: הערות מיוחדות|פרק הבא של המבוא]].}} סוגי השינויים מובלטים על ידי צבעים:'''
*{{צבע גופן|אדום|אדום}}=שינויים מובהקים בנוסח האותיות (11 מקומות בתורה; 9 הבדלים בין ספרי התורה, ו-2 הבדלים בין ספרי התורה לכתר ארם צובה ע&quot;פ עדויות)
*{{צבע גופן|כתום|כתום}}=תיבות מחוברות (3 תופעות בתורה, אחת מהן ב-3 מקומות){{הערה|שם=ה ליי|ההערה המיוחדת על &quot;{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙&quot; ([[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב,ו]]) מופיעה בכתום בטבלה. היא מתייחסת רק לשאלת הרווח אחרי האות ה&quot;א, ולא לנושא של האות הגדולה (המשותף לספרי התורה ולכתר).}}
*{{צבע גופן|צהוב|צהוב}}=שינויים בחלוקת הפרשות: סוג הפרשה (פתוחה או סתומה) או העדר פרשה (5 מקומות בתורה)
*{{צבע גופן|ירוק|ירוק}}=אותיות מיוחדות: גדולות או קטנות או קטועות (8 מקומות בתורה){{הערה|לגבי האותיות המיוחדות, הערנו על הבדלים בין ספרי התורה של העדות. אך לא הערנו על הביצוע (או חוסר הביצוע) של אותיות מיוחדות בכתר ארם צובה, בגלל שברוב המקומות ממילא אין ביצוע בכתר.}}

יש 27 שינויים מכל הסוגים האלה בתורה (נוסח האותיות המובהק, תיבות מחוברות, אותיות מובהקות, חלוקת הפרשות). שינוי אחד (&quot;פוטי[ ]פרע&quot;) נמצא ב-3 מקומות, ובכל מקום יש הערה, ולכן יש סה&quot;כ 29 הערות בנוסח התורה. אפשר לראות את כל ההערות במקום אחד, ביחד עם קישורים ישירים לתוך גוף הטקסט, בדף המציג את [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב#הערות|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

{| width=100% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=8 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''הערות מיוחדות בנוסח התורה'''}}}}&lt;br&gt;ציון ההבדלים בין ספרי התורה במסורת תימן, ספרד ואשכנז, ובין ספרי התורה לכתר ארם צובה
|- align=center
!פסוק
!פרשת השבוע
!מילה או הקשר
!כתר ארם צובה{{הערה|לפי עדויות או מקבילות במקומות שהוא לא קיים.}}
!ספרי תימן
!ספרי ספרד ואשכנז
!נוסח הפנים&lt;br&gt;במהדורתנו
!הערה במהדורתנו
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ד יג|בראשית]]
|מִנְּשֽׂ(וֹ)א
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֽׂוֹא
|מִנְּשֹֽׂא‏
|בספרי ספרד ואשכנז מִנְּשֽׂוֹא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[בראשית ה/טעמים#ה א|בראשית ה, א]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ה א|בראשית]]
|סמ&quot;ך של סֵ֔פֶר
|
|סמ&quot;ך גדולה
|סמ&quot;ך רגילה
|סמ&quot;ך רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|סֵ֔}}פֶר בסמ&quot;ך גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ז/טעמים#ז יא|בראשית ז, יא]]
|[[פרשת נח/טעמים#ז יא|נֹח]]
|מַעְיְנ(וֹ)ת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנוֹת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|בספרי ספרד ואשכנז מַעְיְנוֹת֙
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ט/טעמים#ט כט|בראשית ט, כט]]
|[[פרשת נח/טעמים#ט כט|נֹח]]
|וַיִּֽהְיוּ֙ / וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|בספרי ספרד ואשכנז וַֽיְהִי֙
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[בראשית מא/טעמים#מא מה|בר' מא, מה]];&lt;br&gt;[[בראשית מא/טעמים#מא נ|מא, נ]];&lt;br&gt;[[בראשית מו/טעמים#מו כ|מו, כ]].
|[[פרשת מקץ/טעמים#מא מה|מקץ (1)]]&lt;br&gt;[[פרשת מקץ/טעמים#מא נ|מקץ (2)]]&lt;br&gt;[[פרשת ויגש/טעמים#מו כ|ויגש (3)]]
|פוטי[ ]פרע
|פוטי פרע
|פוטיפרע&lt;br&gt;(תיבה אחת)
|פוטי פרע&lt;br&gt;(שתי תיבות)
|פוטי פרע
|בספרי תימן&lt;br&gt;פּֽוֹטִיפֶ֛רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע&lt;br&gt;בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות א/טעמים#א יט|שמות א, יט]]
|[[פרשת שמות/טעמים#א יט|שמות]]
|אֲלֵ(י)הֶ֛ן
|אֲלֵיהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|בכתר ארם צובה היה כתוב אֲלֵיהֶ֛ן
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[שמות יז/טעמים#יז טז|שמות יז, טז]]
|[[פרשת בשלח/טעמים#יז טז|בשלח]]
|כֵּ֣ס[ ]יָ֔הּ
|כֵּ֣סְיָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|בכתר ארם צובה היה כתוב כֵּ֣סְיָ֔הּ בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כה לא|תרומה]]
|תֵּ(י)עָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּיעָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|בספרי ספרד ואשכנז תֵּיעָשֶׂ֤ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו, ז]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כו ז|תרומה]]
|וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים
|פרשה פתוחה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כח/טעמים#כח כו|שמות כח, כו]]
|[[פרשת תצוה/טעמים#כח כו|תצוה]]
|הָאֵפ֖(וֹ)ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפ֖וֹד
|הָאֵפֹ֖ד‏
|בספרי ספרד ואשכנז הָאֵפ֖וֹד
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד, א]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד א|כי תשא]]
|וַיֹּ֤אמֶר...&lt;br&gt;פְּסָל־לְךָ֛
|פרשה סתומה?
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד ז|שמות לד, ז]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד ז|כי תשא]]
|נו&quot;ן של נֹצֵ֥ר‏
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן גדולה
|נו&quot;ן גדולה
|בספרי תימן נֹצֵ֥ר בנו&quot;ן רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו, ב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ו ב|צו]]
|מ&quot;ם של מוֹקְדָ֨הֿ
|
|מ&quot;ם רגילה
|מ&quot;ם קטנה
|מ&quot;ם קטנה
|בספרי תימן מוֹקְדָ֨הֿ במ&quot;ם רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז, כב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כב|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;כָּל־חֵ֜לֶב
|פרשה פתוחה&lt;br&gt;(כנראה)
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ויקרא ז כח]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כח|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר...דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;הַמַּקְרִ֞יב
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי תימן
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[ויקרא יט/טעמים#יט טז|ויקרא יט, טז]]
|[[פרשת קדושים/טעמים#יט טז|קְדֹשִׁים]]
|רֵעֶ֑(י)ךָ
|רֵעֶ֑יךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|בכתר ארם צובה היה כתוב רֵעֶ֑יךָ
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א, יז]]
|[[פרשת במדבר/טעמים#א יז|במדבר]]
|בְּשֵׁמֽ(וֹ)ת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֽוֹת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בספרי ספרד ואשכנז בְּשֵׁמֽוֹת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]
|[[פרשת בהעלותך/טעמים#י י|בהעלֹתך]]
|חָדְשֵׁ[י]כֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|בספרי ספרד ואשכנז חָדְשֵׁכֶם֒
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר כב/טעמים#כב ה|במדבר כב, ה]]
|[[פרשת בלק/טעמים#כב ה|בלק]]
|בְּע֗(וֹ)ר
|בְּעֹ֗ר?{{הערה|1=יש כאן עדויות חולקות, ואולם נראה שעדיפה העדות המפורשת המגובה בעדות המושלמת (בכל מקום אחר) של ספרי תימן=בְּעֹ֗ר, לעומת העדות שבשתיקה של א(ס)=בְּע֗וֹר. למידע מלא והפניות, ראו בהערת הנוסח על [[במדבר כב/הערות נוסח#כב ה|במדבר כב,ה]].}}
|בְּעֹ֗ר
|בְּע֗וֹר
|בְּעֹ֗ר
|בספרי ספרד ואשכנז בְּע֗וֹר
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה י|במדבר כה, י]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה י|פינחס]]
|יו&quot;ד של פִּֽינְחָ֨ס
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|נהוג לכתוב ביו&quot;ד זעירא&lt;ref&gt;מקור המנהג בספר הזוהר, ואין לו שום תימוכין בספרות המסורה. חכמי המסורה האחרונים הזכירו אותו אבל לא קיבלו אותו, כגון המנחת שי שכתב: '''פינחס.''' פרשה פתוחה. אמרו בזוהר כאן וגם בפרשת &quot;אחרי מות&quot; כי &quot;פינחס&quot; זה ביו&quot;ד זעירא, ושהיא מאלפ&quot;א בית&quot;א דאתוון זעירן. אך בכל הספרים והמסרות ובאלפ&quot;א בית&quot;א שלנו מאותיות זעירות, לא נמצא רק י' ד&quot;צור ילדך תשי&quot;. עוד משמע מהזוהר כי פה בלבד פינחס מלא יו&quot;ד. והרמ&quot;ה ז&quot;ל כתב: &quot;ותלד לו את פינחס&quot; מלא יו&quot;ד, וכל אוריתא דכותיה מלא. עד כאן לשונו. וכן נמצא בכל הספרים והמסרות. ובעל אור תורה האריך לבאר הזוהר שלא יהיה נגד ספרינו. ואנכי לא ידעתי בנסתרות ממני. '''עד כאן לשון המנחת שי.''' אבל היו&quot;ד הזעירא נמצאת בפועל ברוב ספרי התורה הנפוצים בימינו, וברבים מהחומשים המודפסים אף מציינים שהיו&quot;ד הזעירא היא &quot;על פי המסורה&quot;. וראו עוד גם בהערה 45 [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=18503 במאמר זה] מאת פרופ' ישעיהו מאורי.&lt;/ref&gt;
|פִּֽינְחָ֨ס (אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז נהוג לכתוב פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס ביו&quot;ד זעירא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה יב|במדבר כה, יב]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה יב|פינחס]]
|וי&quot;ו של שָׁלֽוֹם
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|וי&quot;ו קטיעא
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז וי&quot;ו קטיעא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים יא/טעמים#יא כא|דברים יא, כא]]
|[[פרשת עקב/טעמים#יא כא|עקב]]
|צד&quot;י של הָאָֽרֶץ
|
|צד&quot;י גדולה
|צד&quot;י רגילה
|צד&quot;י רגילה
|בספרי תימן הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}} בצד&quot;י גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים כב/טעמים#כב ו|דברים כב, ו]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כב ו|כי תצא]]
|קו&quot;ף של קַן־צִפּ֣וֹר
|
|קו&quot;ף גדולה
|קו&quot;ף רגילה
|קו&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|קַ}}ן בקו&quot;ף גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כג ב|כי תצא]]
|דַּכָּ֛א / דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|בספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז דַּכָּ֛ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז, כ]]
|[[פרשת כי תבוא/טעמים#כז כ|כי תבוא]]
|אָר֗וּר שֹׁכֵב֙&lt;br&gt;עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו
|פרשה סתומה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב, ו]]
|[[פרשת האזינו/טעמים#לב ו|האזינו]]
|{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙
|{{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|בספרי תימן {{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙ בתיבה אחת{{הערה|שם=ה ליי}}
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים לג/טעמים#לג כט|דברים לג, כט]]
|[[פרשת וזאת הברכה/טעמים#לג כט|וזאת הברכה]]
|אל&quot;ף של אַשְׁרֶ֨יךָ
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף גדולה
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ באל&quot;ף גדולה
|}

==מסורת הסופרים בתורה: מהדורת כתיב (אותיות בלבד)==

ראו: [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

==מסורת הסופרים בתורה לעומת מסורת הקוראים: ההבדל ברמת הדיוק==

יש הבדל עקרוני בין מסורת '''הכתיבה''' המשתקפת בכתבי־היד לבין מסורת '''הקריאה''' (דהיינו ההגייה והנגינה) הנמצאת בהם: נוסח '''האותיות''' בכתבי־היד איננו אחיד כלל, אבל '''ניקוד התיבות והטעמתן''' אחיד בכמעט כל מקום. ממצאיו של ברויאר מראים שנוסח הטעמים היוצא מכתבי־היד יציב להפליא, ואף בנוסח המקובל שבדפוסים איננו מוצאים שינויים רבים בעלי חשיבות; נוסח הדפוסים עולה בדיוקו אפילו על חלק מכתבי־היד בטעמיו. ודבר דומה נכון גם לגבי הניקוד: הנוסח בכתבי־היד יציב ואחיד, ואין בו מחלוקות עקרוניות; ואילו בנוסח המקובל שבדפוסים מספר השינויים אמנם ניכר, אבל הוא לא גדול במיוחד.

כך תיאר והסביר הרב ברויאר את ההתפתחות ההיסטורית שיוצאת מתוך השוואה בין שני התחומים השונים (האותיות מול הניקוד והטעמים), בסיכום הנפלא (והמהפכני בשעתו) שכתב ע&quot;פ ממצאיו:{{הערה|'''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''', עמ' 91-94. הבאנו את דברי ברויאר בהרחבה בגלל חשיבותם החינוכית הרבה, ותרומתם הגדולה להבנת הנושא. אמנם מאותה סיבה קיצרנו אותם באופן חלקי, הוספנו בהם הדגשים, בצענו בהם שינויים קלים ליתר בהירות (בעיקר בפיסוק), וגם השמטנו חלק מהערותיו של ברויאר. לגבי שינוי התפיסה המהפכני שבדבריו הבאים של ברויאר, השוו את דעתו אל הגישה שהייתה מקובלת עד זמנו בין חוקרי המסורה. הללו חשבו אז ש&quot;נוסח המסורה&quot; לא היה ולא נברא בתור נוסח אחד ואחיד בכל פרטיו. גישה זו מתבטאת באריכות ובחריפות ב[https://archive.org/details/introductiontoma0000unse_b9a7/page/n3/mode/2up הקדמתו של אורלינסקי להוצאה מחדש של מהדורת גינצבורג] (עמ' xvi-xxxvii); הקדמה זו נדפסה שוב בתוך: ''The Canon and Masorah of the Hebrew Bible: An Introductory Reader'', ed. Sid Z. Leiman (New York: Ktav, 1974).}}

:נמצא, שכך יש לתאר את נוסח התורה בתקופה שלפני המסורה. קריאת התיבות היתה ברורה ונהירה לכל. ואילו טקסט האותיות – מבחינת חסירות ויתירות – היה עדיין בבחינת בקעה פרוצה. חכמי המסורה מצאו בקעה זו וגדרו בה גדר. וזה היה איפוא תפקידם ביחס לכתיב האותיות וקריאתן: הם לא פסקו איך '''לקרוא''' את האותיות המקובלות – אלא היפוכו של דבר: הם פסקו איך '''לכתוב''' את הקריאה המקובלת.

:'''מבחינה זו קדמה איפוא תורה שבעל פה לתורה שבכתב. חכמי המסורה קיבלו מקודמיהם את הקריאה כתורה שבעל פה – וקבעו לה סימני ניקוד וטעמים. לטקסט זה של התורה שבעל פה קבעו אחר כך את הנוסח הסופי של התורה שבכתב.'''

:משום כך אתה מוצא, שהרוב המכריע של קביעות המסורה מתייחס למלים הגויות – ולא לתיבות כתובות.{{הערה|הערת ברויאר: דבר זה בא לידי ביטוי בין השאר בהתייחסות לתיבה, שיש בה קרי וכתיב: לעולם התיבה נידונה במסורה על פי הקרי, ולא על פי הכתיב.}} '''אין המסורה מתייחסת לצירוף מסויים של אותיות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של קריאתן; אלא היא מתייחסת לצירוף של הגאים ותנועות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של כתיבתם.''' שכן המלים ההגויות של המקרא הן היסוד שקדם לאנשי המסורה; ליסוד זה נתנו את התיבות הכתובות וקבעו את נוסחן הסופי.{{הערה|הערת ברויאר: אין צריך לומר, שחכמי המסורה לא בדו את הנוסח מלבם, אלא קבעוהו על יסוד הספרים שלפניהם. אולם בדורות שלפני המסורה היה כל סופר מעתיק מן הספר שלפניו, ולא היתה כל הכרעה בין הנוסחות; ואילו חכמי המסורה פסקו הלכה סופית באותה סוגיה.}}

:אין זה איפוא אלא טבעי, שהניקוד הוא אחיד בכתבי היד, ואילו כתיב התיבות שנוי במחלוקת. שתי התופעות האלה אינן אלא המשך למצב שקדם למסורה. עדיין לא נשתכחה התורה שבעל פה המקובלת; ואילו ההורה שבכתב &quot;המחודשת&quot;{{הערה|הערת ברויאר: השוה את לשון השואל בשו&quot;ת הרשב&quot;א סי' רלב: ואין אנחנו חוששין לספרי התלמוד לתקן הספרים לשנותם... ואיך נחוש לספרי המסורה '''חדשים מקרוב באו'''.}} עדיין לא פשטה בכל ישראל. וגם בתקופה הסמוכה לאנשי המסורה עדיין לא היו בקיאים בחסירות וביתירות – ממש כבתקופת התלמוד.{{הערה|הערת ברויאר: ספרים אחדים היוצאים מכלל זה – כגון 'הספר הידוע במצרים' – אינם משנים את התמונה הכללית. הללו לא היד אלא בבחינת מיעוט, והשפעתם לא היתה ניכרת ברוב ישראל. עדים לכך הם דברי רמ&quot;ה בהקדמה לספרו. וראה עוד בהמשך כאן.}}

:על רקע זה יש להעריך את המפעל ההיסטורי של הרמ&quot;ה. מצב הספרים שבימיו מתואר בבהירות בהקדמה לספרו... אך כאן יש להבליט בייחוד את ההשוואה לחכמי התלמוד. וכך הוא טוען: חכמי התלמוד לא היו בקיאים בחסרות ויתרות; &quot;וכל שכן שנתקיים בנו בעונותינו: 'לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר'...&quot; (מהקדמת הרמ&quot;ה לספר מסורת סייג לתורה).

:אכן עד שלא בא הרמ&quot;ה היה כתיב המסורה בבחינת הלכה ואין עושין כן. '''הסופרים''' המשיכו להעתיק מן הספרים שלפניהם – כדרך שעשו בתקופה שלפני המסורה; נמצא, שעדיין לא היו &quot;בקיאין בחסירות וביתירות&quot;. ואילו '''המסרנים''' רשמו את המסורות – על פי הנוסח שנקבע בידי חכמי המסורה. אך אלה לא נגעו במלאכתם של אלה אלא במקרים נדירים בלבד; כביכול, &quot;אנן בדידן ואינהו בדידהו&quot;.

:'''זו היתה איפוא חשיבות מפעלו של הרמ&quot;ה. הוא קבע את נוסח התורה על פי המסורה – לא כהלכה עיונית – אלא בהוראה מעשית. באותה שעה הוא השלים, לאמיתו של דבר, את מפעל המסורה. בבית מדרשו של הרמ&quot;ה יצא נוסח המסורה מן הכח אל הפעל – ומשם הוא פשט בכל ישראל.'''

:וכך יפה כוחם של הדורות האחרונים אפילו מכוח חכמי התלמוד; שכן &quot;בזמן הזה אנן בקיאין בחסירות ויתירות, אף שבזמן הש&quot;ס לא היו בקיאים, שכבר ישב על מדוכה זו הרמ&quot;ה ז&quot;ל ובירר הכל כשמלה&quot; (אבני נזר, יורה דעה, סימן שנו, סעיף ה). תיאור זה, המובא כאן בשם אחד מגדולי חכמי ההלכה, הוא ציור מדויק של התהליך ההיסטורי. נוסח הכתיב של התורה עדיין לא היה קבוע סופית בתקופת התלמוד. הוא נקבע במשנה עיונית רק על ידי חכמי המסורה. והוא נתקבל למעשה בכל ישראל רק בכוח ההוראה של הרמ&quot;ה.

:'''תהליך הפוך עבר באותו זמן על נוסח הקריאה. נוסח זה היה בתחילה בבחינת תורה שבעל פה, וזו עלולה להשתכח מן הלב. שבטי ישראל התרחקו זה מזה ונדדו מגולה לגולה. הריחוק המקומי הביא בעקבותיו פילוג לשוני. הבדלי המבטאים שבין הארצות השונות הן אות לפילוג הזה.'''

:נדודי ישראל בגלויות אינן הסיבה היחידה להשכחת נוסח הקריאה. שכן ככלי ההתפתחות של כל הלשונות חלים גם על לשון הקודש. וקריאה הנמסרת רק כתורה שבעל פה עלולה להשתנות במרוצת הדורות.{{הערה|הערת ברויאר: המסורות השונות של קריאת המשנה והתלמוד יכולות לשמש דוגמה לכל זה.}}

:'''צדקה עשה הקב&quot;ה עם ישראל, שהעמיד את חכמי הניקוד על אֵם הדרך של היציאה לגלות. הללו הפכו את תורת הקריאה שבעל פה לתורת הניקוד שבכתב. ודרכו של נוסח כתוב לשמור על טהרתו המקורית – יותר מקריאה הנמסרת בעל פה.'''

:'''בהמשך הדורות נתהפך איפוא היחס שבין קריאה לניקוד. חכמי המסורה היו מנקדים על פי הקריאה שבעל פה; הדורות המאוחרים היו קוראים על פי הניקוד שבכתב.'''

:אולם גם הניקוד הכתוב לא היה מובטח מפני תהפוכות ושינויים. שכן דרכי הניקוד – בניגוד לדרכי הכתיב – תלויות בכללי הדקדוק. והללו פועלים לעתים קרובות בכיוון להשכחת מסורת הקריאה. זאת ועוד: סימנים הדומים זה לזה מבחינה גרפית עלולים להתחלף זה בזה; ויש להביא בחשבון גם את האפשרות של טעויות סופר גרידא. אף זו: יש להניח, שגם בתקופות מאוחרות לא נשתכח טיבם המקורי של הנקדנים – המנקדים על פי מסורת הקריאה שבעל פה. וכך נוצרה זיקת גומלין בין קריאה לניקוד: משהתפתחה והשתנתה מסורת הקריאה, נשתנו גם סימני הניקוד; והשינויים שחלו בניקוד הביאו לידי שינויים בדרכי הקריאה.

:עבודתם השקודה של חכמי האחרונים – מאו&quot;ת ומ&quot;ש ועד רש&quot;ד ורוו&quot;ה – עצרה בסופו של דבר גם את התהליך הזה. נקבעו נוסחות של ניקוד, כדרך שנקבע בשעתו נוסח הכתיב. נוסחות אלה אינן זהות בכל מקום עם הנוסח המקורי של המסורה. מהן לומד הקורא את תורת הקריאה.

:'''וכך נתהפך עתה היחס שבין מקרא למסורת. לשעבר היו המלים ההגויות בחזקת נתון קבוע; על פיהן ניקד הנקדן, והמסרן קבע להן את כתיב המסורה; אלא שכתיב זה עדין לא פשט בכל ישראל. עתה כבר נתהפכה הקערה על פיה. כתיב המסורה הוא בחזקת נתון קבוע, והוא פשט בכל ישראל; לכתיב זה מוסיף הנקדן את הניקוד על פי מסורת הניקוד שנקבעה לאחרונה; והתיבות המנוקדות הופכות בפי הקורא למלים הגויות. אך הללו אינן זהות בכל מקום עם מסורת הקריאה המקורית.'''

:זו משמעות התופעות, שעמדנו עליהן כאן. ויש לכך לא רק חשיבות עיונית, – אלא גם תוצאה מעשית. שכן בדורנו נעשים ניסיונות שונים להחזיר למקרא את נוסח המסורה – על יסוד כתבי היד שנתגלו לאחרונה; זאת מתוך הנחה, שנוסח המקרא התפתח ונשתנה מאז תקופת המסורה. אולם בעניין זה יש להסיק שתי מסקנות מן הדברים שנתבארו כאן.

:בנוסח הניקוד חלו באמת שינויים מסוימים; הללו טעונים הגהה – אם מבקשים לחזור אל הנוסח המקורי על פי המסורה. אולם שינויים אלה הם מועטים יחסית...

:גם בנוסח הכתיב חלו שינויים – בהשוואה אל כתבי היד. אך הללו אינם טעונים הגהה, אם מבקשים לחזור אל הנוסח על פי המסורה. שכן הנוסח המקובל בישראל – נוסח רמ&quot;ה-או&quot;ת ובייחוד נוסח יהודי תימן – הוא הוא הנוסח המקורי על פי המסורה. כל חזרה אל נוסח אחד מכתבי היד יש בה משום נסיגה, המתעלמת מן ההישגים שהושגו על ידי חכמי ישראל. דבר אין לה ולהחזרת כתיב המסורה לקדמתו.

נראה אם כן ש'''מסורת הקריאה''' של בעלי המסורה הטברנים, המתועדת במערכות הניקוד והטעמים שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, הייתה ידועה וקבועה להם כבר מראש, עוד לפני שרשמו את סימני הניקוד והטעמים. בעלי המסורה לא ניקדו והטעימו על פי טופס מקרא שלפניהם, אלא על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה על פיהם. הנקדנים היו בקיאים בהגיית המלים ובנגינתן, ועל פיהן ניקדו והטעימו את התיבות שלפניהם. משום כך אין כמעט מחלוקות משמעותיות וקשות להכרעה ביניהם ביחס לטעמים ולעיקרי הניקוד.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ’ 67. קביעה זאת מתבררת לא רק מתוך האחידות הכללית השוררת בין כתבי היד בנוגע לניקוד ולטעמים, אלא אף מהסוגים המסוימים של הטעויות בכתבי־היד הפחות מדויקים. ממצאיו של ברויאר מראים שהסטיות בהטעמתם של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש כמעט ולא קיימות בתורה, לעומת כתי&quot;ב וכתי&quot;ש1, שבהם הן יחסית מרובות: &quot;ב'''ב''' מרובים המקרים שבהם הנקדן החליף בהם טעמיהם של פסוקים דומים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות ב'''ש1'''. כנגד זה ב'''ש1''' יש מקרים לא מועטים, שהנקדן נמשך בהם אחרי שיגרת נגינת הטעמים – או צירף טעמים בניגוד לכללי היסוד של סמיכות הטעמים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות מאוד ב'''ב'''&quot; (ברויאר, שם). נראים הדברים אם כן שגם דיוקם הרבה של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש בתחום הנגינה מצד אחד, וגם סוג הסטיות בטעמים בכתי&quot;ב ובכתי&quot;ש1 מצד שני, מעידים כאחד שנקדני כתבי־היד ניקדו על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה בפיהם. אותו דבר מתברר היטב גם בתחום של הניקוד, שבו ארבעת כתבי־היד '''ל, ב, ש, ש1''' אחידים כמעט בכל מקום (ראו בסיכום שם, עמ' 45).}}

לכן מהדורת מקרא המבוססת על הכתר וכתבי־היד הקרובים לו תהיה נציגה נאמנה למסורת הקוראים הטברנית, בכללה ופרטיה.

==מסורת הקוראים בתורה: כתי&quot;ל כבסיס לניקוד ולטעמים==

בספרו '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו''' השווה פרופ’ ישראל ייבין את הניקוד והטעמים שבכתר אל כתבי־היד הקרובים לו והרחוקים ממנו (ואף למנהגי הדפוסים). בסוף ספרו סיכם:

:מכל זה מסתבר, שיש להעדיף את '''ל''' מכל כתבי־היד האחרים הקרובים ל'''א''', הן במקום ש'''א''' חסר, הן במקום שרצויה עדות מסייעת, הן להשוואת שיטתו לשיטת '''א'''.{{הערה|ייבין, נו.3 עמ' 358.}}

גם הרב ברויאר, בעקבות ייבין, הגיע לאותה מסקנה בממצאיו, דהיינו שלהעתיק את הניקוד והטעמים מתוך כתי&quot;ל זה כמעט כמו להעתיק את הניקוד והטעמים מתוך הכתר עצמו. ואף מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' אימצו את מסקנותיהם הקודמות של ייבין וברויאר, ובחרו בכתי&quot;ל בתור הכלי הראשון במעלה לשחזור נוסח הניקוד והטעמים בכתר בחלקיו החסרים: &quot;...כ&quot;י '''ל''', שנוסח הניקוד והטעמים שלו במקרא כולו הוא הקרוב ביותר לנוסח ה'כתר' מכל כתבי היד הידועים לנו&quot;.{{הערה|עמ' 69*.}} ואף העירו ש&quot;בדיקותינו בקטגוריות שונות של ניקוד וטעמים בעשרות כתבי יד של ימי הביניים חוזרות ומאשרות מסקנה זו.&quot;{{הערה|הערה 227 (עמ' 97*). אמנם חובה לציין כאן שמסקנה זו תקפה לגבי מערכת הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל באופן כללי, אבל לא לגבי שני פרטים ספציפיים שיוצאים מן הכלל, ולא הגיעו לידי קביעה עקבית וסופית בכתבי־היד הקרובים לכתר ואף לא בתוך הכתר עצמו: חטפים באותיות לא גרוניות (במערכת הניקוד) ונוסח הגעיות (במערכת הטעמים). למדיניות במהדורתנו לגבי חטפים באותיות לא גרוניות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|בפרק השני של המבוא]], ולגבי נוסח הגעיות במהדורתנו ראו [[#סימון הגעיה (המתג)|להלן בפרק זה]].}}

כתי&quot;ל יהיה אם כן הבסיס העיקרי במהדורתנו לניקוד ולטעמים בתורה (ובשאר החלקים החסרים בכתר), ע&quot;פ שיטת ייבין שכבר בוצעה למעשה במהדורות ברויאר{{הערה|ועל פיהן גם במהדורה הדיגיטלית של &quot;מכון ממרא&quot;.}} וב'''מקראות גדולות הכתר'''. אמנם גם יש בכל זאת תופעות חריגות בניקוד ובטעמים שבכתי&quot;ל שיש לתקן אותן על ידי מקורות נוספים או לעצב אותן לפי שיטת מהדורתנו, ואלה יפורטו בשני תתי-הסעיפים הבאים.

===הערכת הדיוק בנוסח הניקוד בכתי&quot;ל===

לפי ייבין, שיטת הניקוד בכתי&quot;ל דומה להפליא לניקוד שבכתר, ואולם רמת דיוקו פחות מושלמת: &quot;'''ל''' נכתב בקפדנות והוא מדויק למדי, אך נופל קצת מבחינה זו מ'''אק'''. יש בו טעויות־סופר קצת יותר מאשר ב'''א'''... בניקוד הוא דומה ברוב ענייניו ל'''א''', אלא שמעטים בו חטפים באותיות לא־גרוניות וכן שונה דרכו בניקוד כתיב וקרי...&quot;.{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}} על פי זה קבע שיש להעדיף את כתי&quot;ל לשחזור הניקוד והטעמים שבכתר. ובכל זאת יש לעמוד על המיעוט הקטן של שינויים מובהקים בניקוד, שבהם שונה שונה כתי&quot;ל מהכתר ושאר כתבי־היד הקרובים לו, וכן על טעויות הסופר בו שהם &quot;קצת יותר מאשר ב'''א'''&quot;.

'''שינויים מובהקים בניקוד:''' מתוך מאות האלפים של סימני הניקוד בתורה,{{הערה|לפי נתוני [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#CharacterTypes הסטטיסטיקה במהדורת וסטמינסטר] יש 257,838 סימני ניקוד בתורה, ו-1,000,912 בכל התנ&quot;ך. כשמדובר בכמות כזאת, מתברר שהדוגמאות של השינויים המובהקים שנביא כאן, ואפילו כמה מאות של טעויות סופר, אינן גורעות כלל מהתיאור של כתי&quot;ל ככתב־יד מדויק מאוד. ובכל זאת רמת דיוקו אינה מגיעה לדיוק הכמעט מושלם שבכתר ארם צובה.}} בכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר יש הבדלים מובהקים, המבטאים עדות לקריאה שונה, במקומות אחדים בלבד בתורה. ובכמעט כל מקום (חוץ מאחד), שונה גרסתו של כתב־יד חריג אחד מחבריו. ברויאר הביא את הדוגמאות הבאות:{{הערה|א.1-3 (עמ' 35). במשך עבודת ההגהה על התורה מצאנו מעט דוגמאות נוספים, וציינו אותן בתיעוד הנוסח. במשך הזמן כשנעבור על התיעוד, נוסיף אותן לרשימה זו.}}
*בשני מקומות ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]; [[דברים לא/טעמים#לא כא|דברים לא,כא]]) יש מחלוקת בין כתבי־היד לגבי קמץ ופתח, ושתיהן תלויות במחלוקת בן־אשר ובן־נפתלי. במקרה הראשון ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]) מביא כתי&quot;ל את נוסח בן־אשר בדומה לרוב כתבי־היד (מלבד ש). במקרה השני ([[דברים לא/טעמים#לא נ|דברים לא,כא]]) תומכים שני כתבי־היד (ל, ש1) בנוסח בן־נפתלי, ושני כתבי־יד (א, ש) בנוסח בן־אשר. בשני המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*יש בכתי&quot;ל ניקוד חריג, באופן מודע וכנראה לפי מסורת הגייה מיוחדת (ולא טעות סופר), בעוד שלוש תיבות בתורה, בניגוד לשאר כתבי־היד: [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]]; [[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]]. בשלושת המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*בנוסף לכך ציין ברויאר מספר תופעות לגבי דגשים בכתי&quot;ל ו/או בכתי&quot;ש, שנראה שיש בהן עניין של נטייה או שיטה.{{הערה|שם, א.4-9 (עמ' 35-37).}} הערנו עליהן במקומן בתיעוד הנוסח, וראוי להזכיר אחת מהן: סימון כפול של קובוץ ושורוק בתיבה שיש בה א' נחה (הרֻאוּבני/לרֻאוּבני/ולרֻאוּבני). תופעה זאת נמצאת בחמש מקומות בכתי&quot;ל בתורה ובספר יהושע ([[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|ד,מג]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]), ולכן ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר, אבל גם אין בה שיטה גמורה כי במקומות אחרים (כגון [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]) הניקוד כמקובל בשורוק בלבד (הראוּבני).

'''ניקוד חריג וטעויות סופר:''' חוץ מעניינים של נטייה או של שיטה, שיש בהם ביטוי של מסורת הגייה מובהקת או של מנהג סופרים מודע, יש גם דוגמאות רבות של ניקוד חריג בכתי&quot;ל שמקורן בטעות סופר גרידא, או שיש בהן כנראה שריד של ניקוד לפי מסורת הגייה שונה (שלא השתרשה לגמרי תוך כדי מלאכת ההגהה בכתב־היד). לפי ייבין, רמת דיוקו הכללית של כתי&quot;ל &quot;נופלת קצת&quot; מזו של כתר ארם צובה, למרות הדמיון המובהק ביניהם בשיטת הניקוד. אבל נראה שהיא נופלת יותר מ&quot;קצת&quot;, למרות שעדיין מדובר על כתב־יד מדויק מאוד. שהרי בכתי&quot;ל יש מאות רבות של טעויות, למרות שהוא עדיין מדויק מאוד; ואילו כתר ארם צובה מהווה יצירה כמעט־מושלמת.
*פתח וסגול (שריד של מסורת ההגייה הבבלית)
*דוגמאות רבות של השמטת דגשים (גם כאן טען דותן שמדובר על שריד של מסורת ההגייה הבבלית) ולפעמים הוספתם, וכך גם לגבי מפיק.{{הערה|במיוחד יש לציין את התופעה של דגש בלתי-צפוי באותיות גרוניות, כגון וְנָהָרּ֙ ([[בראשית א/טעמים#א י|בראשית א,י]]), רַּבִּֽים ([[קהלת ז/טעמים#ז כט|קהלת ז,כט]]), הַהּֽוּא ([[קהלת ט/טעמים#ט טו|קהלת ט,טו]]), רַּבָּ֣תִי ([[איכה א/טעמים#א א|איכה א,א]]).}}
*השמטתן של נקודות חטף או הוספתן (לעתים).
*טעויות סופר מובהקות אחרות (רבות). בדוגמאות מהסוג הזה בדרך כלל הוספנו סימן קריאה (!) בתיעוד הנוסח לאחר שהבאנו את נוסח כתי&quot;ל. לעומת זאת אין סימן קריאה בסוגים טיפוסיים של ניקוד חריג בכתי&quot;ל (כגון השמטת דגש).

רשימות שונות של חריגות הניקוד בכתי&quot;ל חוברו במשך הזמן על ידי דותן,{{הערה|במהדורת &quot;עדי&quot; וב-BHL.}} ברויאר,{{הערה|במבואות לכרכי &quot;דעת מקרא&quot; ובנספחים לשלושת מהדורותיו.}} וברשימת ההערות שבתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].{{הערה|אפשר למצוא תיעוד חלקי נוסף באפרט שינויי הנוסחאות במהדורות BHS ועוד יותר ב-BHQ.}} רשימות אלו משלימות אחת את השנייה,{{הערה|חובה להדגיש שאוסף הנתונים המלא והמדויק ביותר נמצא דווקא ברשימותיו של ברויאר, וכל השאר בעצם משלימים אותו. אמנם גם ברשימותיו של ברויאר חסרות דוגמאות שנעלמו מעינו הבוחנת.}} ואיסוף של הנתונים מכולן ביחד מראה באופן ברור שכתי&quot;ל מייצג שיטת ניקוד מובהקת וברורה, אבל הביצוע שלה למעשה אינו מושלם כלל. מבט קל על ההערות במבחר פרקים מתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר] מראה שיש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב הפרקים בתנ&quot;ך, ובפרקים רבים יש כמה.{{הערה|כדי לתאר את גודל התופעה אפשר להסתמך בגסות על [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#Chapters הנתונים הסטטיסטיים] של מהדורת וסטמינסר: בתורה יש בה 262 הערות מיוחדות, ורובן מציינות ניקוד חריג בכתי&quot;ל. בתנ&quot;ך כולו יש 1078 הערות מהסוג הזה. ויש לקחת בחשבון שבמהדורת וסטמינסטר דיווחו רק על חלק מהדוגמאות.}}

כמעט בכל המקומות מדובר על ניקוד חריג בכתי&quot;ל בלבד מול שאר כל חבריו, ולכן אין כל בעיה לזהות בכתי&quot;ל את הטעות המובהקת, או את השריד שנשאר בו מתוך מסורת הגייה אחרת. וכך אפשר לקבוע את הנוסח לפי שאר כתבי־היד (ואף להתחשב לעת הצורך בניקוד שבדפוסים המאוחרים שהוא פחות מדויק מכתבי־היד רק במעט),{{הערה|על מידת הדיוק בניקוד המקובל שבדפוסים, ראו ברויאר, א.10-16 (עמ' 37-42). על השיבושים שנגרמו בנוסח המקובל על ידי המדקדקים מתוך שימוש מוטעה במסורה, ראו שם א.18-21 (עמ' 42-45).}} וכך להגיע אל שחזור מהימן לניקוד שהיה בכתר ארם צובה.

במהדורתנו תיעדנו ניקוד חריג בכתי&quot;ל במאות מקומות בעקבות הרשימות הקיימות. בדקנו את הנתונים מחדש בכל מקום על ידי עיון בצילום כתב־היד, ולפעמים הגענו למסקנה שונה. ואף הוספנו על הנתונים הקיימים ברשימות דוגמאות חדשות אחדות. כל הנתונים לגבי ניקוד חריג בכתי&quot;ל מובאים במלואם בתוך תיעוד הנוסח.

'''הנוסח המקובל בדפוסים:''' הנוסח המוכר בדפוסים הרבים של התנ&quot;ך (עד דפוס קורן ועד בכלל) מבוסס בעיקר על מקראות גדולות דפוס ונציה, ובנוסף על התיקונים שנעשו בנוסח זה בחיבורים &quot;אור תורה&quot; ו&quot;מנחת שי&quot; וגם על ידי מדקדקים מאוחרים יותר. נוסח זה משקף היטב את נוסח המסורה ברוב המכריע של התורה, אמנם יש בו כמה עשרות הבדלים משמעותיים מהנוסח המשותף של כתבי־היד הטברנים. רובם הגדול הם עניינים של פתח וקמץ או של צירה וסגול.{{הערה|לרשימה מלאה והסברים מפורטים לסיבת השינויים, ראו ברויאר, א.10-21 (עמ' 37-45).}}

בגלל שהתורה נקראת בציבור במחזור שנתי, וכל שינוי קטן מהנוסח המקובל בולט למי שמכיר היטב את הקריאה, לכן ציינו את השינויים בניקוד המקובל בתוך תיעוד הנוסח.{{הערה|בתוך הערות הנוסח ציינו את הנוסח המקובל בכינוי &quot;דפוסים&quot;.}}

===הערכת הדיוק בנוסח הטעמים בכתי&quot;ל===

קפדנותו ודיוקו של כתי&quot;ל באים לידי ביטוי מובהק בתחום הטעמים עוד יותר מאשר בתחום הניקוד. לגבי הניקוד, כאמור, יש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב פרקי התנ&quot;ך ולעתים קרובות אף יותר, ואילו בתחום הטעמים איננו מוצאים טעויות או הטעמה חריגה בפרקים רבים. ורוב הטעויות בטעמים (המעטות ממילא) הן בסימון מקום הטעם או בטעם חסר, כך שניתן לזהות אותן בקלות ולתקנן לפי שיטת הכתר וכתבי־היד הקרובים לו. כך תיאר ייבין את מערכת הטעמים בכתי&quot;ל:{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}}

:בטעמי כ&quot;א הספרים דומה הוא ל'''א''' כמעט בכל, הן בהטעמה בכללותה הן בפרטי כלליה. שינויים מ'''א''' בהטעמה בכללותה נדירים מאוד. מצאתי, למשל: ואמרת֣י אליכ֔ם ('''ל''' [[שמואל ב יג/טעמים#יג כח|שמ&quot;ב יג,כח]]; '''אקש1''' בקדמא ואזלא).

:הטעמת המשרתים בטעמי אמ&quot;ת כמעט תמיד כב'''א''' וכנמסר בשם ב&quot;א בחילופים. לפעמים מצויים תיקונים בהטעמת המשרתים, בייחוד מנוסח ב&quot;נ לנוסח ב&quot;א, כגון במשרתי הפזר (נ.6) ועוד.

:המרכא מסומן ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א'''; משום כך נסיגת טעם לראש תיבה או הטעמת שני משרתים, שהראשון בהם מרכא, בתיבה אחת – מסומנת ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א''', ולעתים קרובות הברה שבה מרכא ברור ב'''א''', הסימן שבה ב'''ל''' נראה כגעיה ברורה. לפעמים נמחקה ב'''ל''' געיה ונכתב מרכא – מה שמסייע בזיהוי הטעמים. הקפה מן הסוג המתואר מא.6 אינה מצויה ב'''ל''' יותר משב'''א'''.{{הערה|הכוונה לנסיגת טעם לראש תיבה בטעמי אמ&quot;ת, כאשר בחלק מהמקרים מוקפת התיבה לתיבה שאחריה.}}

דיוקם של כל כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בראשם – כל כך גדול, עד שבכל החריגות המעטות ממילא יש רק כתב־יד אחד חריג השונה מכל שאר חבריו (וכמעט תמיד שונה גם מהנוסח המקובל בדפוסים). ברויאר מצא רק יוצא מן הכלל אחד בכל התורה, שבו יש מחלוקת בין שני כתבי־יד לשנים אחרים:
*במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ח/טעמים#ח יח|(ח,יח)]]: [וָאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃] (ל, ב).
גם בבדיקה שלנו של כתי&quot;ל והקלדת וסטמינסטר מול כתבי־יד ומהדורות אחרות, לא מצאנו דוגמה נוספת לכך. ברויאר גם מצא שלושה מקומות בלבד בכל התורה של חריגות בעלות משמעות בכתי&quot;ל, כאשר הוא ניצב לבדו מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר:
#בראשית, וירא [[בראשית כ/טעמים#כ ז|(כ,ז)]]: [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃] (ל). הטעמת כתי&quot;ל אפשרית, אבל גם ייתכן שמדובר על החלפת זקף קטן ברביע (נקודה אחת במקום שתיים). חשוב לציין שההבדל הכי נפוץ והמשמעותי ביותר בין חריגות ההטעמה המעטות בכתי&quot;ל בתנ&quot;ך, ובתוך מסורת כתבי־היד בכלל (שהיא בדרך כלל אחידה), הוא דווקא השינוי בין נקודה אחת לשתיים, לרביע או לזקף קטן (ראו לדוגמה בהערת הנוסח על [[יהושע א/טעמים#א ז|יהושע א,ז]]).
#בראשית, ויגש [[בראשית מד/טעמים#מד כ|(מד,כ)]]: וְאָחִ֣יו מֵ֔ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃]* (ב, ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃] (ל). הטעמה זו מוזרה, ונראה שיש כאן טעות בכתי&quot;ל בהשפעת הטעמים בפסוק אחר הדומה לו [[בראשית מב/טעמים#מב לח|(מב,לח)]].
#דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים|(כח,נט)]]: [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וׇחֳלָיִ֖ם רָעִ֥ים וְנֶאֱמָנִֽים׃]* (א, ש, ש1) / [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וָחֳלָיִ֥ם רָעִ֖ים וְנֶאֱמָנִֽים׃] (ל ובדפוסים). מכיוון שהמסורת המשתקפת בדפוסים תומכת בגירסת כתי&quot;ל, ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר אלא על שיטה תחבירית אחרת.

בנוסף לשלוש הדוגמאות הללו מצאנו עוד אחדות במשך ההגהה של כתי&quot;ל בתורה ובשאר המקומות בתנ&quot;ך החסרים בכתר, וכולם מצויינים במקומם בתיעוד הנוסח. בכוונתנו להוסיף אותם לרשימה זו תוך כדי בדיקה מחדש של תבניות הנוסח.

'''כתי&quot;ש:''' ברויאר מצא שגם כתי&quot;ש מדוייק להפליא בנוסח הטעמים בתורה, כמו כתי&quot;ל או אף יותר, וגם בו אין כמעט חריגות בכלל מול המסורת המשותפת הבאה לידי ביטוי בשאר כתבי־היד. במקום אחד בלבד יש טעות סופר ברורה:{{הערה|1=ראו ברויאר, כתר, ב.3 (עמ' 46). ברויאר כתב שם שיש עוד חריג אחד בכתי&quot;ש בפרשת בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(שמות יד,יג)]], ולפי מה שכתב כתי&quot;ש=הִֽתְיַצְּב֔וּ בשתי נקודות לזקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע בשאר כתבי־היד ובדפוסים). אבל מעיון בצילום כתי&quot;ש ברור לגמרי שיש רק נקודה אחת לרביע. וגם ברויאר עצמו לא ציין את השינוי המשמעותי הזה ברשימתו בדעת מקרא (כרך שמות).}}
*במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א כח|(א,כח)]]: [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה]* (ל, ש1 ובדפוסים) / [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָ֤ה וָמַ֙עְלָה֙] (ש)

'''הסכמת כתי&quot;ל וכתי&quot;ש:''' דוגמה יחידה זו יוצאת מן הכלל, והיא מוכיחה את הכלל: נוסח כתי&quot;ל וכתי&quot;ש מדוייקים להפליא לגבי נוסח הטעמים בתורה, וכמעט שאין ביניהם שום הבדלים בעלי משמעות בכל התורה כולה. לכן ניתן לקבוע את נוסח הטעמים בתורה בביטחון מלא ע&quot;פ הסכמת שניהם.

כמו שכבר הסברנו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|בפרק השני של המבוא]], רכיבים מסויימים בשיטת הטעמים בכתי&quot;ל שונים מנוסח הכתר ו/או ממדיניות העיצוב במהדורתנו; לא מדובר על ספק לגבי עצם קביעת הנוסח אלא על שיטות ידועות מראש. כל שינוי מנוסח כתי&quot;ל בגלל הרכיבים האלה יקבל תיעוד מלא בדפי העריכה של המהדורה. ביניהם:
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]] (מקומה של המתיגה או עצם קיומה של המתיגה)
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עקביות במקפים|מקף בתיבת משרת]]
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|פשטא מלעיל וטעם כפול בהברה המוטעמת]]

==מסורת הקוראים בתורה: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל==

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים}} שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי התורה.{{הערה|לגבי נוסח הגעיות בתורה, ראו להלן [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נוסח הגעיות במהדורתנו|&quot;נוסח הגעיות במהדורתנו&quot;]].}}

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים}} לסוג אחד נפוץ יש רשימה עצמאית: [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות בתורה]].

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים}}

ו. לרשימות דומות על ספרי הנביאים והכתובים, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה|פרק החמישי]]''' של המבוא למהדורה.

===ספר בראשית===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[בראשית ב/טעמים#ב ו|בראשית ב,ו]] (ל=אֶֽת־כָּל־פְּנֵֽי־הָֽאֲדָמָֽה): &quot;פני&quot; מוקפת ובגעיה, במקום מרכא
#[[בראשית ב/טעמים#ב יח|בראשית ב,יח]] (ל!=אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ): נקודה באות ה&quot;א
#[[בראשית ד/טעמים#ד יח|בראשית ד,יח]] (ל!=וּמְחִיּיָאֵ֗ל): מקום הקמץ
#[[בראשית ה/טעמים#ה כט|בראשית ה,כט]] (ל*=זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה): גרשיים ותלישא גדולה בראש התיבה כשיטת הכתר
#[[בראשית ו/טעמים#ו טז|בראשית ו,טז]] (ל?!=תְּכַלֶ֣נָּה): חסר דגש באות למ&quot;ד?
#[[בראשית ז/טעמים#ז כג|בראשית ז,כג]] (ל!=וַיִשָּׁ֧אֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית ט/טעמים#ט כד|בראשית ט,כד]] (ל=אֲשֶׁר־עָֽשָׂה־ל֖וֹ): &quot;עשה&quot; בגעיה ומוקפת, במקום טעם מרכא
#[[בראשית יד/טעמים#יד י|בראשית יד,י]] (ל!=הַשִׂדִּ֗ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית יד/טעמים#יד יז|בראשית יד,יז]] (ל!=אַחַרֵ֣י): חסרות נקודות החטף בחי&quot;ת
#[[בראשית טו/טעמים#טו ב|בראשית טו,ב]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶּר): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית טו/טעמים#טו י|בראשית טו,י]] (ל!=וְאֶת־הַצִפֹּ֖ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית יח/טעמים#יח יח|בראשית יח,יח]] (ל!=וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ): חסר מקף
#[[בראשית יח/טעמים#יח כא|בראשית יח,כא]] (ל!=כַצַדִּ֖יק): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית כ/טעמים#כ ז|בראשית כ,ז]] (ל=מֵשִׁ֗יב): נקודה אחת לרביע, במקום שתי נקודות לזקף קטן
#[[בראשית כב/טעמים#כב ג|בראשית כב,ג]] (ל?!=וַֽיַחֲבֹשׁ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד?
#[[בראשית כב/טעמים#כב יב|בראשית כב,יב]] (ל!=מְא֑וּמָּה): אות מ&quot;ם השניה דגושה
#[[בראשית כג/טעמים#כג ט|בראשית כג,ט]] (ל=יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י): אין דגש באות למ&quot;ד
#[[בראשית כד/טעמים#כד לו|בראשית כד,לו]] (ל=וַיִּתֶּן־לּ֖וֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית כד/טעמים#כד נג|בראשית כד,נג]] (ל!=וַיִתֵּ֖ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ה|בראשית כה,ה]] (ל!=וַיִתֵּ֧ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ו|בראשית כה,ו]] (ל!=בּנוֹ֙): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[בראשית כו/טעמים#כו א|בראשית כו,א]] (ל!=אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית כו/טעמים#כו טז|בראשית כו,טז]] (ל?=כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ או כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ): מקף בתיבת משרת (במקום כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ מִמֶּ֖נּוּ) או ששתי התיבות &quot;כי עצמת&quot; מוקפות ובגעיות?
#[[בראשית כז/טעמים#כז כט|בראשית כז,כט]] (ל=וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית ל/טעמים#ל יח|בראשית ל,יח]] (ל?!=יִשָׂשּכָֽר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה? דגש באות שי&quot;ן השניה?
#[[בראשית ל/טעמים#ל יט|בראשית ל,יט]] (ל!=לְּיַעֲקֹֽב): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית ל/טעמים#ל לז|בראשית ל,לז]] (ל!=וְעֶרְמ֑וֹן): סגול במקום פתח באות עי&quot;ן
#[[בראשית לא/טעמים#לא נא|בראשית לא,נא]] (ל!=הַמַצֵּבָ֔ה): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=יִֽפְגָּֿשְׁךָ֞): דגש וסימן רפה באות גימ&quot;ל, במקום גימ&quot;ל רפה
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=וִשְׁאֵֽלְךָ֙): נקודה אחת של חיריק באות וי&quot;ו
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל!=אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ): חסר סילוק באות למ&quot;ד
#[[בראשית לד/טעמים#לד יא|בראשית לד,יא]] (ל!=אֶל־אָבִ֣יה): חסר קמץ באות ה&quot;א
#[[בראשית לד/טעמים#לד כח|בראשית לד,כח]] (ל?!=וְאֶת־חֲמֹרֵיהֶּ֑ם): ה&quot;א מנוקדת?
#[[בראשית לה/טעמים#לה כב|בראשית לה,כב]] (ל!=רְאוּבֵ֔֗ן): זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים
#[[בראשית לו/טעמים#לו יג|בראשית לו,יג]] (ל!=אֵ֣לֶּ֣ה): טעם מרכא פעמיים באותיות אל&quot;ף ולמ&quot;ד
#[[בראשית לח/טעמים#לח יא|בראשית לח,יא]] (ל!=בְנְ֔י): שתי נקודות של שווא באות נו&quot;ן
#[[בראשית לח/טעמים#לח טז|בראשית לח,טז]] (ל=מַה־תִּתֶּן־לִּ֔י): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=אֶתֶּן־לָּךְ֒): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=וַיִּתֶּן־לָּ֛הּ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח כו|בראשית לח,כו]] (ל!=לְדַעְתָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[בראשית לט/טעמים#לט יט|בראשית לט,יט]] (ל?!=עָ֥שָׂהּ): נקודת מפיק בה&quot;א?
#[[בראשית לט/טעמים#לט כג|בראשית לט,כג]] (ל!=בֵּית־הַסֹּהַ֗ר): מקום הטעם
#[[בראשית מ/טעמים#מ ג|בראשית מ,ג]] (ל!=הַטַבָּחִ֖ים): חסר דגש באות טי&quot;ת
#[[בראשית מ/טעמים#מ יז|בראשית מ,יז]] (ל=הָֽעֶלְי֔וֹן): שתי נקודות לטעם זקף קטן, במקום נקודה אחת לרביע
#[[בראשית מא/טעמים#מא ז|בראשית מא,ז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל!=הָשִׁבֳּלִ֣ים): קמץ באות ה&quot;א וחסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל?=הַֽשִׁבֳּלִ֖ים): חסר דגש באות שי&quot;ן?
#[[בראשית מא/טעמים#מא כז|בראשית מא,כז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִים֙): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא מו|בראשית מא,מו]] (ל!=וַֽיַּעְבֹ֖ר): שווא במקום חטף באות עי&quot;ן
#[[בראשית מב/טעמים#מב ו|בראשית מב,ו]] (ל?=וַיִּשְׁתַּֽחֲוּוּ־ל֥וֹ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית?
#[[בראשית מב/טעמים#מב לו|בראשית מב,לו]] (ל!=אֵינֶּ֙נּוּ֙): אות נו&quot;ן הראשונה דגושה
#[[בראשית מג/טעמים#מג ז|בראשית מג,ז]] (ל!=וַנַ֨גֶּד־ל֔וֹ): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם להלן, רשימה ג.}}
#[[בראשית מד/טעמים#מד כ|בראשית מד,כ]] (ל!=וְאָחִ֨יו מֵ֜ת): בטעמים קדמא ואזלא, במקום מונח זקף קטן
#[[בראשית מה/טעמים#מה ו|בראשית מה,ו]] (ל!=וְקָצִּֽיר): אות צד&quot;י דגושה
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): אין דגש
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=וּפֻוָּ֖ה): וי&quot;ו דגושה
#[[בראשית מט/טעמים#מט ח|בראשית מט,ח]] (ל=יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית מט/טעמים#מט כו|בראשית מט,כו]] (ל!=תִּֽהְיֶ֙ין֙): חסר קמץ באות נו&quot;ן סופית
#[[בראשית נ/טעמים#נ א|בראשית נ,א]] (ל!=וַיִפֹּ֥ל): חסר דגש באות יו&quot;ד

ב. מתיגת הזקף
#[[בראשית ז/טעמים#ז ח|בראשית ז,ח]] (ל=וּמִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית יג/טעמים#יג ה|בראשית יג,ה]] (ל=וְגַם־לְל֔וֹט): אין מתיגה
#[[בראשית יט/טעמים#יט כז|בראשית יט,כז]] (ל=אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם): מקום המתיגה
#[[בראשית כב/טעמים#כב ב|בראשית כב,ב]] (ל=וְלֶךְ־לְךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית כז/טעמים#כז מא|בראשית כז,מא]] (ל=עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל=וַיִּקָּחֵ֔ם): אין מתיגה
#[[בראשית לה/טעמים#לה א|בראשית לה,א]] (ל=בְּבָרְחֲךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית מא/טעמים#מא יב|בראשית מא,יב]] (ל=וַנְּ֨סַפֶּר־ל֔וֹ): מקום המתיגה
#[[בראשית מה/טעמים#מה יד|בראשית מה,יד]] (ל=וּבִנְיָמִ֔ן): אין מתיגה
#[[בראשית מט/טעמים#מט כט|בראשית מט,כט]] (ל=אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה): מקום המתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]] (ל-כתיב=צְבֹיִי֔ם): מקום הטעם
#[[בראשית יד/טעמים#יד ח|בראשית יד,ח]] (ל-כתיב=צְבֹייִ֔ם): מקום החיריק והטעם
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם לעיל, רשימה א.}}

===ספר שמות===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שמות א/טעמים#א ג|שמות א,ג]] (ל!=וּבְנְיָמִֽן): בי&quot;ת שווּאה
#[[שמות א/טעמים#א טו|שמות א,טו]] (ל!=מֶ֣לֶך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[שמות ב/טעמים#ב י|שמות ב,י]] (ל!=וַיִגְדַּ֣ל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות ד/טעמים#ד י|שמות ד,י]] (ל!=דַּבֶּרְךָ): חסר טעם הטפחא
#[[שמות ד/טעמים#ד לא|שמות ד,לא]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות ה/טעמים#ה יח|שמות ה,יח]] (ל!=תִּתֵּֽנּוּ): נו&quot;ן דגושה
#[[שמות ו/טעמים#ו כז|שמות ו,כז]] (ל!=מֶֽלֶך־מִצְרַ֔יִם): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות ז/טעמים#ז ד|שמות ז,ד]] (ל?!=וְנָתַתִּ֛י): בנקודת תביר?
#[[שמות ז/טעמים#ז י|שמות ז,י]] (ל!=&lt;וַיַּ֣עַשׂוּ כֵ֔ן&gt;): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמות ז/טעמים#ז כ|שמות ז,כ]] (ל?=וַיֵּהָֽפְכ֛וּ): געיה ומרכא במקום מרכא בתיבת תביר?
#[[שמות ח/טעמים#ח ג|שמות ח,ג]] (ל!=הַֽחֲרְטֻמִּ֖ים): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ח/טעמים#ח ה|שמות ח,ה]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶר): בטעם מונח במקום קדמא
#[[שמות ט/טעמים#ט יא|שמות ט,יא]] (ל!=בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ט/טעמים#ט כב|שמות ט,כב]] (ל!=אֶל־מֹשֶׁה): חסרה נקודת הרביע
#[[שמות י/טעמים#י כד|שמות י,כד]] (ל!=יֵלֵ֥ך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות י/טעמים#י כח|שמות י,כח]] (ל=אֶל־תֹּ֙סֶף֙): אל&quot;ף בסגול
#[[שמות יא/טעמים#יא ו|שמות יא,ו]] (ל=וְהָֽיְתָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יא/טעמים#יא ח|שמות יא,ח]] (ל=וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יא/טעמים#יא י|שמות יא,י]] (ל=וַיְּחַזֵּ֤ק): יו&quot;ד דגושה
#[[שמות יב/טעמים#יב ז|שמות יב,ז]] (ל,ו=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב כז|שמות יב,כז]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יב/טעמים#יב מא|שמות יב,מא]] (ל=יָֽצְא֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב מה|שמות יב,מה]] (ל=לֹא־יֹ֥אכַל־בּֽוֹ): המקף השני בתיבת משרת
#[[שמות יד/טעמים#יד ה|שמות יד,ה]] (ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙): חסר שווא באות מ&quot;ם
#[[שמות יד/טעמים#יד ט|שמות יד,ט]] (ל!=וַיַּשִׂ֤יגוּ): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יד/טעמים#יד יא|שמות יד,יא]] (ל!=הַֽמִבְּלִ֤י): חסרות נקודות החטף בה&quot;א הַתֵּמַהּ
#[[שמות יד/טעמים#יד יג|שמות יד,יג]] (ל!=הִֽתְיַצְב֗וּ): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[שמות טז/טעמים#טז ט|שמות טז,ט]] (ל!=וַיֹ֤אמֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות טז/טעמים#טז כט|שמות טז,כט]] (ל!=הַשַׁבָּת֒): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יח/טעמים#יח כה|שמות יח,כה]] (ל!=וַיִתֵּ֥ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות כ/טעמים#כ ב|שמות כ,ב]] (ל!=לֹֽ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון, ויש קו אחד בלבד באות יו&quot;ד השניה הנוטה כמרכא; אך סביר שהקו באות יו&quot;ד מתפקד בתור מרכא של הטעם התחתון וגעיה של הטעם העליון כאחד.
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=&lt;לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וְכׇל־תְּמוּנָ֡֔ה): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=מִמַּ֡֔עַל): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וַאֲשֶׁ֥֣ר): מרכא ומונח באות שי&quot;ן, למרות שיש מרכא בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד
#[[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]] (ל!=לֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה): אות חי&quot;ת שווּאה במקום חטף פתח
#[[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֜ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=אֱלֹהֶ֑֑֗יךָ): טעם האתנח נכתב פעמיים מתחת לאות ה&quot;א, לפני הסגול ולאחריו (!)
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=כָל־מְלָאכָ֡֜ה): פזר לטעם העליון לפני אזלא לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ): געיה לטעם העליון לפני מונח לטעם התחתון (באות כ&quot;ף סופית)
#[[שמות כ/טעמים#כ י|שמות כ,י]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כא/טעמים#כא ט|שמות כא,ט]] (ל!=יַעֲשֶׂה־לָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל!=לָ֑ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כב/טעמים#כב כא|שמות כב,כא]] (ל?=לֹּ֥א תְעַנּֽוּן): למ&quot;ד דגושה?
#[[שמות כב/טעמים#כב כח|שמות כב,כח]] (ל=תִּתֶּן־לִּֽי): למ&quot;ד דגושה
#[[שמות כו/טעמים#כו ג|שמות כו,ג]] (ל?!=תִּֽהְיֶ֙יּןָ֙): יו&quot;ד דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז ה|שמות כז,ה]] (ל?!=כַּרְכֹּ֥בּ): בי&quot;ת דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז טו|שמות כז,טו]] (ל!=חְמֵ֥שׁ): שווא באות חי&quot;ת
#[[שמות כח/טעמים#כח א|שמות כח,א]] (ל?=אִתּ֔וֹ): שתי נקודות לטעם זקן קטן?
#[[שמות כח/טעמים#כח י|שמות כח,י]] (ל!=הַשִׁשָּׁ֧ה): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[שמות כח/טעמים#כח כז|שמות כח,כז]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם
#[[שמות כט/טעמים#כט כב|שמות כט,כב]] (ל!=וְאֶת־הֲחֵ֙לֶב֙): חטף פתח באות ה&quot;א
#[[שמות כט/טעמים#כט כג|שמות כט,כג]] (ל!=וַֽחַלַּ֨ת): פתח באות וי&quot;ו
#[[שמות ל/טעמים#ל ח|שמות ל,ח]] (ל!=הָעֲרְבַּ֖יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[שמות ל/טעמים#ל לו|שמות ל,לו]] (ל?=מִמֶ֜נָּה [2]): חסר דגש באות מ&quot;ם השניה?
#[[שמות לא/טעמים#לא טו|שמות לא,טו]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לב/טעמים#לב יז|שמות לב,יז]] (ל!=בַּֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[שמות לב/טעמים#לב יט|שמות לב,יט]] (ל!=וַיְּשַׁבֵּ֥ר): דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות לג/טעמים#לג י|שמות לג,י]] (ל=וְהִֽשְׁתַּחֲוּ֔וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לג/טעמים#לג טז|שמות לג,טז]] (ל!=וְנִפְלֵ֙ינוּ֙): צירה באות למ&quot;ד (במקום חיריק)
#[[שמות לד/טעמים#לד יט|שמות לד,יט]] (ל!=וָשֶֽׁה): נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[שמות לה/טעמים#לה ג|שמות לה,ג]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לה/טעמים#לה ז|שמות לה,ז]] (ל!=שִׂטִּֽים): נקודת שי&quot;ן שמאלית
#[[שמות לה/טעמים#לה כ|שמות לה,כ]] (ל=וַיֵּֽצְא֛וּ):  געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=טָוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לה/טעמים#לה לב|שמות לה,לב]] (ל!=מַֽחַשָׁבֹ֑ת): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[שמות לח/טעמים#לח יב|שמות לח,יב]] (ל?!=עַמּוּדֵיהֶ֥ם): בקו של טעם מרכא במקום מונח?{{הערה|ייתכן שרק נשמט הקו התחתון של טעם המונח.}}
#[[שמות לח/טעמים#לח כ|שמות לח,כ]] (ל!=וְֽכׇל הַיְתֵדֹ֞ת): חסר מקף
#[[שמות לח/טעמים#לח כא|שמות לח,כא]] (ל=הַלְוִּיִּ֔ם): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מִלְמַ֙טָּה֙): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[שמות לז/טעמים#לז כה|שמות לז,כה]] (ל=רֳחְבּ֜וֹ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. מתיגת הזקף
#[[שמות ח/טעמים#ח א|שמות ח,א]] (ל=עַל־הַ֨נְּהָרֹ֔ת): מקום המתיגה
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל=וְאִם־שְׁלָ֨שׁ־אֵ֔לֶּה): מקום המתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה כ|שמות כה,כ]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה לד|שמות כה,לד]] (ל=מְשֻׁקָּדִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות כו/טעמים#כו יז|שמות כו,יז]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות ל/טעמים#ל לב|שמות ל,לב]] (ל=וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ): מקום המתיגה
#[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה יא|שמות לה,יא]] (ל=אֶת־הַ֨מִּשְׁכָּ֔ן): מקום המתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=וְכׇל־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[שמות לו/טעמים#לו כב|שמות לו,כב]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז ט|שמות לז,ט]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז טז|שמות לז,טז]] (ל=וְאֶת־הַקְּשָׂוֺ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לט/טעמים#לט י|שמות לט,י]] (ל=וַיְמַלְאוּ־ב֔וֹ): אין מתיגה

===ספר ויקרא===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ויקרא ד/טעמים#ד לה|ויקרא ד,לה]] (ל!=וְאֶת־כׇּל־חֶלְבָּ֣ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ה/טעמים#ה ז|ויקרא ה,ז]] (ל!=תַגִּ֣יע): חסר פתח גנוב באות עי&quot;ן
#[[ויקרא ה/טעמים#ה יב|ויקרא ה,יב]] (ל!=אֶת־אַזְכָּרָתָה֙): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ג|ויקרא ו,ג]] (ל!=אֶת־הַדֶּ֗שׁן): חסר סגול באות שי&quot;ן
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ו|ויקרא ו,ו]] (ל!=תִכְבֶֽה): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ז/טעמים#ז יב|ויקרא ז,יב]] (ל!=בַשָּֽׁמֶן): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ח/טעמים#ח טז|ויקרא ח,טז]] (ל!=&lt;וְאֶֽת חֶלְבְּהֶ֑ן&gt;): חסר מקף
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כד|ויקרא ח,כד]] (ל!=וַיִתֵּ֨ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כח|ויקרא ח,כח]] (ל!=וַיִקַּ֨ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כט|ויקרא ח,כט]] (ל!=וַיִקַּ֤ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]] (ל!=וַיִתְּנ֤וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]] (ל=קִ֠רְב֞וּ): תלישא וגרשיים כשיטת רוב כתבי־היד, כל טעם באות הראויה לו.{{הערה|במהדורתנו &quot;קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ&quot;, לפי שיטת הכתר באות הראשונה (גרשיים ואחר כך תלישא גדולה), ובתוספת טעם כפול בהברה המוטעמת.}}
#[[ויקרא יג/טעמים#יג ג|ויקרא יג,ג]] (ל!=הַנֶּ֙גֶע֙): סגול באות גימ&quot;ל
#[[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו]] (ל!=אֵֽין־בַּבֶּהֶ֙רֶת֙): סגול באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יג/טעמים#יג נ|ויקרא יג,נ]] (ל!=אֶת־הַנָ֑גַע): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כא|ויקרא יד,כא]] (ל!=בָּ֥לוּל): טעם המרכא באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כה|ויקרא יד,כה]] (ל!=אֹֽזֶן־הַמִטַּהֵ֖ר): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[ויקרא יד/טעמים#יד נג|ויקרא יד,נג]] (ל!=אֶת־הַצִפֹּ֧ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[ויקרא טו/טעמים#טו ח|ויקרא טו,ח]] (ל!=וְכִֽי־יָרֹ֛ק): בנקודת תביר (במקום מרכא)
#[[ויקרא טז/טעמים#טז כא|ויקרא טז,כא]] (ל=עַ֨ל): קדמא במקום מונח
#[[ויקרא כד/טעמים#כד י|ויקרא כד,י]] (ל!=הַיִּשְׁרְאֵלִ֔ית): בנקודת שי”ן ימנית
#[[ויקרא כה/טעמים#כה כ|ויקרא כה,כ]] (ל?!=מַה־נֹּאכַ֤֖ל): מהפך וטפחא ביחד באות כ&quot;ף?
#[[ויקרא כה/טעמים#כה מו|ויקרא כה,מו]] (ל!=וְהִתְנַחֲלְתֶּ֨ם): חטף פתח באות חי&quot;ת
#[[ויקרא כו/טעמים#כו כח|ויקרא כו,כח]] (ל!=עַל־חַטֹּאתֵיכֶם): חסר סילוק
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): חטף קמץ באות ה&quot;א הראשונה, ואין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]] (ל=הָשַׁמָּ֖ה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג]] (ל=בָּהְּשַׁמָּה֙): מפיק באות ה&quot;א הראשונה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז לג|ויקרא כז,לג]] (ל=יִֽהְיֶה־קֹ֖דֶשׁ): חסר דגש באות קו&quot;ף לעומת הפסוק הקודם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): קמץ קטן במהדורתנו (וראו גם לעיל א. 26, 27, 28 ונוסח הכתר ב[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כא|דה&quot;ב לו,כא]])

ג. מתיגת הזקף:
#[[ויקרא ז/טעמים#ז כה|ויקרא ז,כה]] (ל=מִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כ|ויקרא ח,כ]] (ל=וְאֶת־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא ט/טעמים#ט יט|ויקרא ט,יט]] (ל=וּמִן־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא יד|ויקרא יא,יד]] (ל=וְאֶת־הַ֨דָּאָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא לג|ויקרא יא,לג]] (ל=וְכָל־כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו יב|ויקרא טו,יב]] (ל=וְכָל־כְּלִי־עֵ֔ץ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו כב|ויקרא טו,כב]] (ל=וְכָל־הַנֹּגֵ֔עַ): אין מתיגה
#[[ויקרא כ/טעמים#כ יז|ויקרא כ,יז]] (ל=וְנִכְרְת֔וּ): אין מתיגה
#[[ויקרא כא/טעמים#כא ח|ויקרא כא,ח]] (ל=וְקִדַּשְׁתּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[ויקרא כב/טעמים#כב יב|ויקרא כב,יב]] (ל=וּבַת־כֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[ויקרא כה/טעמים#כה יב|ויקרא כה,יב]] (ל=מִן־הַ֨שָּׂדֶ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז ט|ויקרא כז,ט]] (ל=וְאִם־בְּהֵמָ֔ה): אין מתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז כה|ויקרא כז,כה]] (ל=וְכָל־עֶרְכְּךָ֔): אין מתיגה

===ספר במדבר===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[במדבר ב/טעמים#ב יד|במדבר ב,יד]] (ל!=וְמַטֵּ֖ה): שווא באות וי&quot;ו
#[[במדבר ב/טעמים#ב טו|במדבר ב,טו]] (ל!=חֲמִשָׁ֤ה): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[במדבר ג/טעמים#ג ל|במדבר ג,ל]] (ל!=אֶלִיצָפָ֖ן): נקודות החטף חסרות באות אל&quot;ף
#[[במדבר ד/טעמים#ד מט|במדבר ד,מט]] (ל!=בְּיַד מֹשֶׁ֔ה): חסר מקף
#[[במדבר ז/טעמים#ז יח|במדבר ז,יח]]: מכאן ואילך אין ניקוד ברוב התיבות בכתי&quot;ל (וכך הוא בעוד כתבי־יד ובחלק מהדפוסים), עד סוף היום השנים עשר ([[במדבר ז/טעמים#ז פג|פסוק פ&quot;ג]]); הטעמים והגעיות מסומנים.
#[[במדבר ז/טעמים#ז ס|במדבר ז,ס]] (ל!=בִנְיָמ֑͏ִן): האתנח מימין החיריק באות מ&quot;ם
#[[במדבר ז/טעמים#ז עב|במדבר ז,עב]] (ל!=בָּן־עׇכְרָֽן): קמץ באות בי&quot;ת
#[[במדבר ח/טעמים#ח יח|במדבר ח,יח]] (ל=וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם): פשטא וזקף קטן במקום טפחא ואתנח
#[[במדבר ט/טעמים#ט ג|במדבר ט,ג]] (ל!=הָֽעֲרְבַּ֛יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[במדבר י/טעמים#י ט|במדבר י,ט]] (ל!=וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם): חטף פתח באות וי&quot;ו
#[[במדבר י/טעמים#י טו|במדבר י,טו]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר יא/טעמים#יא כו|במדבר יא,כו]] (ל!=וַיִשָּׁאֲר֣וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר יב/טעמים#יב ט|במדבר יב,ט]] (ל!=וַיִּֽחַרְאַ֧ף): שתי התיבות חוברו ללא רווח ביניהן (במקום מקף), ואף נכתב שווא באות רי&quot;ש!
#[[במדבר טו/טעמים#טו לח|במדבר טו,לח]] (ל?=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר טז/טעמים#טז כא|במדבר טז,כא]] (ל!=וַאַכַלֶּ֥ה): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[במדבר טז/טעמים#טז כז|במדבר טז,כז]] (ל!=מִשְׁכַּן־קֹ֛רֶח): סגול באות קו&quot;ף
#[[במדבר יז/טעמים#יז יב|במדבר יז,יב]] (ל!=אֶל־תּ֣וֹך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[במדבר יז/טעמים#יז כז|במדבר יז,כז]] (ל?!=אָבָֽדְנּוּ): נקודת דגש באות נו&quot;ן?
#[[במדבר יט/טעמים#יט כא|במדבר יט,כא]] (ל?!=לָּהֶ֖ם): למ&quot;ד דגושה?
#[[במדבר כא/טעמים#כא א|במדבר כא,א]] (ל?=הָאֳתָרִ֑ים): קמץ חטוף באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב ט|במדבר כב,ט]] (ל?!=הָאֶ֖לֶּה): סגול באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב כג|במדבר כב,כג]] (ל!=מִן־הַדֶ֔רֶךְ): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[במדבר כד/טעמים#כד יג|במדבר כד,יג]] (ל!=מִלִבִּ֑י): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[במדבר כה/טעמים#כה ב|במדבר כה,ב]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]] (ל=הָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[במדבר כו/טעמים#כו ס|במדבר כו,ס]] (ל!=וַיִוָּלֵ֣ד): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר כז/טעמים#כז ט|במדבר כז,ט]] (ל!=לְאֶחָיו): חסר סילוק
#[[במדבר לא/טעמים#לא לב|במדבר לא,לב]] (ל?=וַחֲמֵֽשֶׁת־אֲלָפִֽים או וַחֲמֵ֥שֶׁת־אֲלָפִֽים): &quot;וחמשת&quot; מוקפת ובגעיה, או מקף בתיבת משרת (במקום &quot;וַחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִֽים&quot;)?
#[[במדבר לב/טעמים#לב כ|במדבר לב,כ]] (ל?=אִם־תֵּחָֽלְצ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר לג/טעמים#לג יד|במדבר לג יד]] (ל?!=וַיַֽחֲנוּ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד, וספק געיה ימנית באותה אות יו&quot;ד (במקום באות וי&quot;ו)
#[[במדבר לד/טעמים#לד כו|במדבר לד,כו]] (ל=בְנֵֽי־יִשָׂשכָ֖ר): אין דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר לד/טעמים#לד כח|במדבר לד,כח]] (ל?=פְּדַהְּאֵ֖ל): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[במדבר לה/טעמים#לה כ|במדבר לה,כ]] (ל!=יֶהְדָּפֶ֑נּוּ): חסרות נקודות החטף קמץ באות דל&quot;ת
#[[במדבר לו/טעמים#לו א|במדבר לו,א]] (ל?=וַֽיִקְרְב֞וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד?

ב. מתיגת הזקף: 
#[[במדבר ג/טעמים#ג לו|במדבר ג,לו]] (ל=וְכָל־כֵּלָ֔יו): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד כז|במדבר ד,כז]] (ל=לְכָל־מַשָּׂאָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד לב|במדבר ד,לב]] (ל=לְכָל־כְּלֵיהֶ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ו/טעמים#ו י|במדבר ו,י]] (ל=אֶל־הַכֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[במדבר ח/טעמים#ח ח|במדבר ח,ח]] (ל=וּמִנְחָת֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יד|במדבר י,יד]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יח|במדבר י,יח]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כב|במדבר י,כב]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כה|במדבר י,כה]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כו|במדבר י,כו]] (ל=וְעַל־צְבָ֔א): אין מתיגה
#[[במדבר יח/טעמים#יח כט|במדבר יח,כט]] (ל=מִכָּל־חֶלְבּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר כח/טעמים#כח כח|במדבר כח,כח]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ג|במדבר כט,ג]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ט|במדבר כט,ט]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט יד|במדבר כט,יד]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר לא/טעמים#לא לה|במדבר לא,לה]] (ל=מִן־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[במדבר לב/טעמים#לב לג|במדבר לב,לג]] (ל=וְאֶת־מַמְלֶ֔כֶת): אין מתיגה
#[[במדבר לה/טעמים#לה ל|במדבר לה,ל]] (ל=כָּל־מַ֨כֵּה־נֶ֔פֶשׁ): מקום המתיגה

===ספר דברים===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברים א/טעמים#א לא|דברים א,לא]] (ל?!=יִשָׂא־אִ֖ישׁ): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה?
#[[דברים א/טעמים#א לח|דברים א,לח]] (ל=בִּן נוּן֙): חסר מקף
#[[דברים א/טעמים#א לט|דברים א,לט]] (ל?!=יִירָשֽׁוּהָּ): נקודת מפיק מיותרת באות ה&quot;א?
#[[דברים ב/טעמים#ב ט|דברים ב,ט]] (ל!=אֶל־תָּ֙צַר֙): &quot;אל&quot; בסגול
#[[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֖י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]] (ל=וְלָרֻאוּבֵנִ֨י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג כב|דברים ג,כב]] (ל?!=תְִּירָא֑וּם): חטף-חיריק באות תי&quot;ו?
#[[דברים ג/טעמים#ג כד|דברים ג,כד]] (ל=יְהֹוִ֗ה): נקודת חולם בשם הוי&quot;ה בתוך כתב־היד?
#[[דברים ד/טעמים#ד ז|דברים ד,ז]] (ל?!=בְּכָּל־קׇרְאֵ֖נוּ): דגש מיותר באות כ&quot;ף?
#[[דברים ד/טעמים#ד כא|דברים ד,כא]] (ל!=הִתְאַנֶּף־בִּ֖י): סגול באות נו&quot;ן
#[[דברים ד/טעמים#ד לה|דברים ד,לה]] (ל!=מִלְבַדּֽוֹ): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ד/טעמים#ד מ|דברים ד,מ]] (ל!=עַל־הַ֣אֲדָמָ֔ה): פתח (במקום קמץ) באות ה&quot;א הראשונה
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&gt;): חסרים המרכא ב&quot;אנכי&quot; והאתנח ב&quot;אלהיך&quot; לטעם העליון
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה ז|דברים ה,ז]] (ל!=לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂה־לְךָ֥֣): חסר קדמא באות שי&quot;ן לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יא|דברים ה,יא]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֨ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=שֵׁ֣֤שֶׁת): מונח לטעם העליון לפני מהפך לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=יָמִ֣ים): חסר פשטא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יג|דברים ה,יג]] ל!=(לַיהֹוָ֣֥ה): מונח לטעם העליון לפני מרכא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יד|דברים ה,יד]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל=תִּֿרְצָֽח): חסר טפחא לטעם התחתון{{הערה|ברויאר הציע שהקו המאונך תחת האות צד&quot;י משמש בכתי&quot;ל כטפחא וסילוק כאחד.}}
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל!=תִּֿנְאָֽ֑ף): סילוק לטעם העליון לפני אתנח לטעם התחתון
#[[דברים ו/טעמים#ו ג|דברים ו,ג]] (ל!=אֲבֹ֙תֶיךָ֙): הפשטא מלעיל נכתבה באות בי&quot;ת (במקום באות תי&quot;ו)
#[[דברים ז/טעמים#ז ח|דברים ז,ח]] (ל!=וּמִשָּׁמְר֤וּ): נקודת שורוק באות וי&quot;ו האחרונה (במקום חולם)
#[[דברים ח/טעמים#ח ג|דברים ח,ג]] (ל!=אֶת הַמָּן֙): חסר מקף
#[[דברים ט/טעמים#ט ג|דברים ט,ג]] (ל!=וְהַֽאַבַדְתָּם֙): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[דברים י/טעמים#י א|דברים י,א]] (ל!=שְׁנֵֽי־לֻוחֹ֤ת): בנקודות שורוק למרות הכתיב המלא וי”ו
#[[דברים י/טעמים#י ו|דברים י,ו]] (ל=נָֽסְע֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים י/טעמים#י טו|דברים י,טו]] (ל!=הַזֶּה): חסר סילוק
#[[דברים י/טעמים#י כב|דברים י,כב]] (ל!=מִצְרָ֑יְמָהּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[דברים יב/טעמים#יב ב|דברים יב,ב]] (ל!=רַעֲנָן): חסר סילוק
#[[דברים יב/טעמים#יב ג|דברים יב,ג]] (ל!=אֶת־מִזְבּחֹתָ֗ם): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[דברים יב/טעמים#יב ה|דברים יב,ה]] (ל=שָֽׁמָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים יב/טעמים#יב ל|דברים יב,ל]] (ל?=לֵאמֹ֗ר* או לֵאמֹ֨ר): טעם רביע או טעם קדמא?{{הערה|נראה שנקודת החולם התחברה לאות מ&quot;ם ולכן נראית כמו קדמא.}}
#[[דברים יב/טעמים#יב לא|דברים יב,לא]] (ל?!=כָּל־תּוֹעֲבַ֨ת): כ&quot;ף דגושה?
#[[דברים יג/טעמים#יג י|דברים יג,י]] (ל?=יָֽדְךָ֛): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים יג/טעמים#יג טו|דברים יג,טו]] (ל!=וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֧): &quot;וְחָקַרְתָּ֧&quot; בטעם דרגה (במקום תביר)!
#[[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]] (ל?=אֶת־יֹֽשְׁבֵ֛י): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים טו/טעמים#טו ט|דברים טו,ט]] (ל!=עִם לְבָבְךָ֨): חסר מקף
#[[דברים טז/טעמים#טז ג|דברים טז,ג]] (ל?=תִּזְכֹּר֔): בטעם זקף קטן (במקום רביע)?
#[[דברים יז/טעמים#יז ז|דברים יז,ז]] (ל!=מִּקִּרְבֶּֽךָ): מ&quot;ם דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח ד|דברים יח,ד]] (ל=תִּתֶּן־לּֽוֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח יד|דברים יח,יד]] (ל?!=נָ֛תַן): בנקודת תביר (במקום מרכא)?
#[[דברים כ/טעמים#כ יב|דברים כ,יב]] (ל?!=עָלֶֽיהָּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א?
#[[דברים כא/טעמים#כא יא|דברים כא,יא]] (ל!=וְרָאִיתָ֙): חסר פשטא מלעיל
#[[דברים כא/טעמים#כא יג|דברים כא,יג]] (ל=וְהֵסִ֩ירָה֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[דברים כא/טעמים#כא יח|דברים כא,יח]] (ל!=וְיסְּר֣וּ): חסר חיריק באות יו&quot;ד
#[[דברים כב/טעמים#כב יח|דברים כב,יח]] (ל=וְלָֽקְח֛וּ): געיה ובתיר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים כב/טעמים#כב יט|דברים כב,יט]] (ל!=לְשַּׁלְּחָ֖הּ): שי&quot;ן דגושה
#[[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]] (ל!=שַׁלְּחָ֖הֿ): סימן רפה באות ה&quot;א (במקום מפיק)
#[[דברים כג/טעמים#כג יב|דברים כג,יב]] (ל!=הַֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[דברים כג/טעמים#כג יג|דברים כג,יג]] (ל=שָׁ֖מָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים כג/טעמים#כג יח|דברים כג,יח]] (ל!=יִשְׂרָאֵל): חסר סילוק
#[[דברים כד/טעמים#כד י|דברים כד,י]] (ל!=בְרֵֽעֲךָ): חסר טעם הטפחא
#[[דברים כד/טעמים#כד טז|דברים כד,טז]] (ל!=אִ֥יש): חסרה נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברים כה/טעמים#כה יח|דברים כה,יח]] (ל!=אַֽחַרֶ֔יךָ): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[דברים כה/טעמים#כה יא|דברים כה,יא]] (ל?!=וִקָֽרְבָה֙): חסרה נקודה שנייה לשווא באות וי&quot;ו?
#[[דברים כז/טעמים#כז יד|דברים כז,יד]] (ל?=וְאָֽמְר֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים כח/טעמים#כח א|דברים כח,א]] (ל?!=תִּשְׁמַּע֙): מ&quot;ם דגושה?
#[[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל!=בְהַמְתְּךָ֖): פתח באות ה&quot;א
#[[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

ב. מתיגת הזקף
#[[דברים י/טעמים#י ב|דברים י,ב]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יב/טעמים#יב א|דברים יב,א]] (ל=כָּל־הַיָּמִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יג/טעמים#יג יב|דברים יג,יב]] (ל=וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ח|דברים יז,ח]] (ל=אֶל־הַמָּק֔וֹם): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ט|דברים יז,ט]] (ל=וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט): אין מתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[דברים כב/טעמים#כב טז|דברים כב,טז]] (ל-כתיב!=הַֽנַּעַרָ֖): חסרות נקודות החטף באות עי&quot;ן
#[[דברים כח/טעמים#כח כז|דברים כח,כז]] (א-כתיב!=וּבַעְפֹלִ֔ים): אין דגש באות עי&quot;ן, כך שחסר דגש באות טי&quot;ת בקרי &quot;וּבַטְחֹרִ֔ים&quot;
#[[דברים כח/טעמים#כח ל|דברים כח,ל]] (א-כתיב!=יִשְׁגָלֶ֔נָּה): אין דגש באות גימ&quot;ל, כך שחסר דגש באות כ&quot;ף בקרי &quot;יִשְׁכָבֶ֔נָּה&quot;
#[[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]] (א=וּצְבֹיִי֔ם): מקום החיריק לעומת הטעם (אין הערת כתיב)

==מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בתורה''' בכתי&quot;ל או בכתר ארם צובה. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בספרי הנביאים וכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבראשית}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (33 פריטים): [[בראשית א/טעמים#א יח|א,יח]] (א[ס],ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל); [[בראשית ב/טעמים#ב יב|א,יב]] (א[ס],ל=וּֽזֲהַ֛ב); [[בראשית ב/טעמים#ב כג|א,כג]] (ל=לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (א[ס],ל=תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה); [[בראשית י/טעמים#י ג|י,ג]] (ל=אַשְׁכֲּנַ֥ז); [[בראשית יב/טעמים#יב ג|יב,ג]] (ל=וַאֲבָֽרֲכָה֙); [[בראשית יח/טעמים#יח כא|יח,כא]] (א[ס],ל=אֵֽרֲדָה־נָּ֣א); [[בראשית כב/טעמים#כב יח|כב,יח]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כד/טעמים#כד ס|כד,ס]] (ל=וַיְבָרֲכ֤וּ); [[בראשית כה/טעמים#כה כב|כה,כב]] (ל=וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו ד|כו,ד]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז יט|כז,יט]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כז/טעמים#כז כט|כז,כט]] (ל=וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ); [[בראשית כז/טעמים#כז לא|כז,לא]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז לג|כז,לג]] (ל=וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (א[ס]=הַֽבֲרָכָ֨ה); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז מא|כז,מא]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח ו|כח,ו]] (א[ס],ל=בְּבָרֲכ֣וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח יד|כח,יד]] (ל=וְנִבְרֲכ֥וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ג|כט,ג]] (א[ס],ל=וְגָלֲל֤וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ח|כט,ח]] (ל=וְגָֽלֲלוּ֙); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (ל=בָּרֳהָטִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (א[ס],ל=בְּשִֽׁקֲת֣וֹת); [[בראשית ל/טעמים#ל מא|ל,מא]] (ל=בָּרֳהָטִ֑ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (ל=עַל־גֹּֽזֲזֵ֤י); [[בראשית מח/טעמים#מח ט|מח,ט]] (ל=וַאֲבָרֲכֵֽם); [[בראשית מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (ל=וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם); [[בראשית מט/טעמים#מט כג|מט,כג]] (ל=וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמות}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (16 פריטים): [[שמות ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (ל=נֵֽלֲכָה־נָּ֞א); [[שמות ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=אֵ֣לֲכָה); [[שמות ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=נֵ֣לֲכָה); [[שמות ז/טעמים#ז כז|ז,כז]] (א[ס]=בַּֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ז/טעמים#ז כט|ז,כט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ח/טעמים#ח א|ח,א]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ד|ח,ד]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א[ס],ל=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֗ים); [[שמות ח/טעמים#ח ח|ח,ח]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ט|ח,ט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (א[ס]=הָֽרֲוָחָ֔ה); [[שמות טו/טעמים#טו י|טו,י]] (ל=צָֽלֲלוּ֙); [[שמות כג/טעמים#כג כט|כג,כט]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֛נּוּ); [[שמות כג/טעמים#כג ל|כג,ל]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֖נּוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בויקרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (4 פריטים): [[ויקרא ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֔נָּה); [[ויקרא ו/טעמים#ו יט|ו,יט]] (ל=יֹאכֲלֶ֑נָּה); [[ויקרא ט/טעמים#ט כג|ט,כג]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[ויקרא י/טעמים#י י|י,י]] (ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבמדבר}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (18 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (א[ס]=הַקֳּהָתִֽי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א[ס]=אֶת־הַקֳּעָרֹ֤ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ה/טעמים#ה יח|ה,יח]] (ל=הַמְאָֽרֲרִֽים); [[במדבר ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַמְאָֽרֲרִ֑ים [1]); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים [2]); [[במדבר ה/טעמים#ה כז|ה,כז]] (ל=הַמְאָֽרֲרִים֙); [[במדבר ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=תְבָרֲכ֖וּ); [[במדבר ו/טעמים#ו כז|ו,כז]] (ל=אֲבָרֲכֵֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז לב|טז,לב]] (ל=כׇּל־הָרֲכֽוּשׁ); [[במדבר יח/טעמים#יח י|יח,י]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[במדבר יח/טעמים#יח יג|יח,יג]] (ל=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[במדבר כג/טעמים#כג יח|כג,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[במדבר כג/טעמים#כג כה|כג,כה]] (ל=תְבָרֲכֶֽנּוּ); [[במדבר כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (ל=מְבָרֲכֶ֣יךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה יח|כה,יח]] (א[ס]=כִּ֣י צֹרֲרִ֥ים); [[במדבר לב/טעמים#לב לה|לב,לה]] (ל=וְיָגְבֳּהָֽה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר לג/טעמים#לג נה|לג,נה]] (ל=וְצָרֲר֣וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברים}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (9 פריטים): [[דברים ה/טעמים#ה כג|ה,כג]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[דברים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=הֹלִֽיכֲךָ֜); [[דברים ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (ל=הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜); [[דברים טו/טעמים#טו כ|טו,כ]] (ל=תֹאכֲלֶ֙נּוּ֙); [[דברים טו/טעמים#טו כב|טו,כב]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[דברים כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (ל=וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ); [[דברים כח/טעמים#כח לט|כח,לט]] (א=תֹאכֲלֶ֖נּוּ); [[דברים כט/טעמים#כט ז|כט,ז]] (א=הַֽמֲנַשִּֽׁי); [[דברים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסֹבֲבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנֲנֵ֔הוּ); [[דברים לב/טעמים#לב יח|לב,יח]] (א=מְחֹלֲלֶֽךָ); [[דברים לב/טעמים#לב לו|לב,לו]] (א=כִּֽי־אָ֣זֲלַת).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)==

===הגדרות יסוד ושיטת ברויאר===

הַגַּעְיָה (שנקרא גם &quot;מאריך&quot; או &quot;מעמיד&quot; או &quot;מתג&quot;), קו מאונך קטן מתחת לאות, הנכתב בדרך כלל בשמאלו של הניקוד – הוא הסימן היחיד שאי-אפשר לשחזר אותו בוודאות כמעט-מוחלטת בכל מקום בחלקים החסרים בכתר ארם צובה. קושי זה שייך בעיקר בגעיה הקלה,{{הערה|המצב שונה בסוגים אחרים של געיות, כגון הגעיות הכבדות בהברות סגורות, שבשבילן יש כללי מסורה מובהקים וסימונן בכתבי־היד הטברנים כמעט זהה. לגבי סימון הגעיות בכתי&quot;ל סיכם ייבין: &quot;בגעיות דומה הוא ל'''א''' בכעט בשלמות בכל סוגי הגעיה הכבדה וגעית־שוא, ועל פי רוב גם בגעיה לתיקון הקריאה, אך מרבה הוא מ'''א''' בסימון הגעיות הקלות לסוגיהן&quot; (נו.3, עמ' 358).}} שלפי הכללים מנוקדת בתנועה פתוחה גדולה או קטנה שאינה סמוכה לטעם.{{הערה|ראו ייבין, טו.1 עמ' 138; כהן, פרקי מבוא מלכים, הערה 7.}}

על פי שיטת הרב ברויאר, הגעיה באה &quot;לציין נחץ משני הנוסף על ההטעמה העיקרית. נחץ הוא הטעמה שאיננה מבוצעת על ידי נגינה, להבדיל מן ההטעמה המסומנת בטעמים, המבוצעת על ידי נגינה... בעל הקריאה צריך להטעים את ההברה הזו בהטעמה משנית, וההטעמה העיקרית במילה היא בהברה המוטעמת.&quot;{{הערה|מתוך &quot;הנחיות לקורא&quot; בראש תיקון קוראים חורב בשיטת ברויאר, עמ' יז; הדברים מבוססים על מה שכתב ברויאר ב'''טעמי המקרא''', עמ' 173.}} ואולם ישראל ייבין הציע תיאור רחב ועשיר יותר לתפקידן של כלל הגעיות, והדגיש את מקומן במערכת הנגינה של הטעמים:

:בדרך כלל מציאותה של געיה מן הגעיות בתיבה קשורה בשני סוגי גורמים: א. התנאים '''המוסיקליים''' של התיבה, היינו: באיזה טעם התיבה מוטעמת, מן המשרתים או מן המפסיקים, מה הם הטעמים שלפניה ושלאחריה; ב. התנאים '''הפונטיים''' של התיבה, היינו: אם יש בה עיצורים חלשים מאיזו בחינה שהיא, כגון עיצורים גרוניים, עיצורים דומים, וכיוצא באלו, וכן אם יש תנאים פוניטיים כאלה, בגללם יש לחשוש שעיצור כלשהוא עלול לא ליהגות כראוי. פעולתם של שני גורמים אלה מותנים במבנה התיבה להברותיה, אם הן פתוחות או סגורות, ומה מרחקן מן ההברה המוטעמת.

:לפי זה נוכל לקבוע: אם תיבה באה בתנאים מוסיקליים מסוימים והיא בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''מוסיקלי''', וכך הן רוב הגעיות.

:ואם תיבה יש בה עיצורים מסויימים ויש חשש שלא ייהגו כראוי, והתיבה בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''פוניטי''', והן מיעוט הגעיות.

:יש כמה סוגים, שבהם אין לנו ודאוּת בטיב הגעיה אם פוניטית היא אם מוסיקלית... אמנם, ידיעתה או אי־ידיעתה של מהות הגעיה פירושה אך ורק ידיעה או אי־ידיעה של סיבת הגעיה, אם הוטעמה געיה זו מסיבה מוסיקלית או פוניטית. אין פירושה, כמובן, ידיעה של מהות הגעיה גופה; שכן אין לנו כל יסוד להניח שגעיה מוסיקלית וגעיה פוניטית שונות זו מזו במהותן או בדרך השמעתן. ההבחנה בין הגעיות משמעותה אך ורק בהחנה במקורן ובסיבתן.{{הערה|ייבין, יא.5, עמ' 92-93.}}

הרב ברויאר לא מצא צורך לשחזר את הגעיות הקלות בכתר, כי אין לדעתו שיטה אחת מובהקת לסימון געיות קלות שאותה חייבים לבצע במלואה ע&quot;פ המסורה: אין חובה לסמן געיה קלה בכל תיבה שראויה לכך, וגם אם נטייתו של הסופר היא לסמן אותן בתיבות בעלות מבנה מסויים – תמיד יהיו גם חריגים, בגלל שלא מדובר על חובה אלא על נטייה. ואלה דבריו בהרחבה מתוך מאמר שנכתב בעקבות הוצאתו של הכרך הראשון למקראות גדולות הכתר:

:לאמיתו של דבר, אין כל מחלוקת בין המהדירים של שתי המהדורות האלה, אלא מר אמר חדא ומר אחר חדא ולא פליגי. פרופ' כהן ביקש למסור לציבור את נוסח המקרא על פי הכתר, ואין איש יכול לשלול את הערך למסור ואת החשיבות של מפעל כגון זה, ואילו אני בקישתי למסור לציבור את נוסח המקרא, כפי שהוא ראוי להיות נכתב ונקרא – הלכה למעשה; וגם זו היא משימה שאי אפשר לשלול את חשיבותה. אולם הבדל זה שבין מגמות שתי המהדורות גורר אחריו הבדל של מהות. פרופ' כהן העתיק את נוסח בן-אשר, משום שבן-אשר היה גדול המסרנים והנקדנים והמגיהים, שלא קם כמוהו לפניו ולאחריו. משום כך היה רשאי להעתיק את נוסח הכתר כמות שהוא. ואילו אני העתקתי את נוסח בן-אשר, משום שרק הנוסח הזה ראוי להיות נכתב ונקרא הלכה למעשה; שהרי כל ישראל כבר קיבלו על עצמם את נוסח הנמקרא על פי שיטת בן-אשר. משום כך יכולתי להעתיק את נוסח הכתר רק בתחום הכתיב וכן גם ברוב העניינים הנוגעים לניקוד ולטעמים. כנגד זה לא יכולתי להעתיק מן הכתר את נוסח הגעיות הקלות וגעיות 'היה', 'חיה'. שכן בתחום זה לא היתה לבן אשר שיטה עקיבה וחד משמעית, אלא 'נטיות' בלבד... אכן יש בכתר רבבות תיבות, שנוסח הגעיות הקלות שבהן איננו מביע את דעתו המחייבת של בן אשר; ובן אשר עצמו היה מודה, שמי שסוטה ממנהגו באותן תיבות אינו משתבש, ולא עוד, אלא הוא עצמו היה משנה ממנהגו בתיבות אלה, אילו ניקד טופס נוסף של המקרא. משום כך &quot;שיטה&quot; זו של בן-אשר – שלאמיתו של דבר איננה בגדר שיטה כלל – איננה כדאי לדחות מפניה את השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר. לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר; שכן ישראל קיבלו על עצמם את שיטת בן-אשר במקום שההן שלו הן, והלאו שלו לאו – ולא במקום שהן ולאו רפיא בידיה, ושניהם כאחד טובים.

:וראוי לציין כאן עוד: הכתר לא הגיע לידינו בשלמות, אלא חסרים בו ספרים אחדים, ביניהם כמעט כל התורה. בספרים אלה אין המהדיר יכול להעתיק את נוסח בן-אשר מן הכתר, אלא הוא חייב לשחזר את הנוסח הזה, כפי שהוא עולה מאליו מתוך המסורה ומתוך כתבי היד הקרובים לכתר. אולם דבר זה הוא אפשרי רק באותם התחומים, שבהם היתה לבן-אשר דעה ברורה ומחייבת – לכאן או לכאן. כנגד זה אי אפשר לשחזר את נוסח בן-אשר בתחום הגעיות הקלות; שהרי בן-אשר בעצמו לא היה מסוגל לשחזר את הנוסח שלו בתחום זה – אילו אבד מידיו הכתר, כדרך שהוא אבד מידינו. משום כך זו תהיה דרכו של המהדיר שלנו בספרים, שהכתר לא נשתמר בה: הוא יעתיק את נוסח הגעיות הקלות מתוך כתב-יד לנינגרד, אך יבצע בו שינויים אחדים כדי להתאימו במידת האפשר לשיטת בן-אשר. אולם נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר. ודבר זה לא ישתנה בהרבה גם אחרי שייעשו בו השינויים המוצעים. ואילו קבלתי גם אני את הנוסח הזה, הייתי מורה בזה לכל 'בעלי הקריאה' בבתי כנסיות ובבתי מדרשות: עליהם לקרוא בציבור את נוסח הגעיות הקלות, כפי שעלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד – שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות... ורק הנוסח הזה, שלאמיתו של דבר איננו אלא נוסח כלאיים של סופר קדמון וחוקר בן זמננו – רק הוא הנוסח הנכון, המתאים למסורה. וכדאי הוא הנוסח הזה לדחות מפניו את הנוסח הברור והיציב, שכל ישראל כבר קבלו על עצמם זה דורות רבים. אני לא הייתי מסוגל להורות כך לציבור, וספק בעיניי אם פרופ' כהן עצמו היה מסוגל לכך.{{הערה|מרדכי ברויאר, &quot;מהדורה חדשה של מקראות גדולות&quot;, '''עמודים''' מא,ב (תשנ&quot;ג), עמ' 72-77. המובאה כאן מתוך עמ' 74-75, בדיוק באותו היקף שכבר צוטט ע&quot;י מנחם כהן בראש פרקי המבוא למלכים (עמ' *1-*2). לאחר הציטוט העיר כהן: &quot;עד כאן לשונו של הרב ברויאר, והיא אמנם משקפת בצורה תמציתית את עיקרי תפישתו בנושא שלפנינו, כפי שהביעה במקומות שונים.&quot;}}

לכן העתיק הרב ברויאר את הגעיות בכתר כפי שהן (ובמקומות שהכתר חסר העתיק מכתי&quot;ל), ואחר כך הוסיף עליהן געיות קלות נוספות בעקביוּת בכל תיבה שראויה לכך (וכמו שמקובל בדפוסים). את התוספות ציין על ידי קו קצר במיוחד, כדי להבחין בינן לבין הגעיות שמקורן בכתבי־היד עצמם. מטרתה של הוספת הגעיות בכל תיבה הראויה לכך בידי הרב ברויאר הייתה כמובן לעזור לקורא לבצע &quot;נחץ משני&quot; כראוי ובעקביות.

===הביקורת על שיטת ברויאר===

ב&quot;מקראות גדולות הכתר&quot; מתחו ביקורת מפורטת על שיטתו של הרב ברויאר בעניין הגעיות. בפרקי המבוא שהקדיש לנושא זה בסוף כרך מלכים, ביקש מנחם כהן להוכיח חמש נקודות חשובות המכוונות מול יסודות שיטתו של הרב ברויאר, וכך סיכם אותן:

:א. שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו.
:ב. שלא זו בלבד שאין ריבוי הגעיות דהאידנא הולם את שיטתו של בן-אשר, אלא שהוא זר גם למעגל המסירה של 'נוסח המסורה' בכללותו, כפי שעולה מכתבי היד שנכתבו במעגל זה במשך מאות שנות מסירה בימי הביניים.
:ג. ששיטת ריבוי הגעיות נולדה ונתקיימה במשך מאות שנים במרחב מחיה של נוסחים הרחוקים מ'נוסח המסורה' גם מבחינות אחרות: בנוסח האותיות ובנוסח הניקוד והטעמים.
:ד. שהרכבת שיטת ריבוי הגעיות על 'נוסח המסורה' היא הרכבה מלאכותית, שנעשתה לראשונה בעידן הדפוס ע&quot;י יעקב בן חיים, מהדיר מהדורת היסוד הראשונה של 'מקראות גדולות', מתוך אי-הכרה מספקת של הנושא.
:ה. שבעידן הדפוסים עברה השיטה שינויים בעניינים מהותיים ע&quot;י מהדירים בעלי השפעה בתקופות שונות, ואין כל הצדקה להגדיר את סימון הגעיות שבדפוסים &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה עידן ועידנים&quot; כלשונו של הרב ברויאר.

הניתוח המרשים שעשה כהן אח&quot;כ (על בסיס דגם של ממצאי הגעיות בחלק מספר מלכים בכתר) מאושש את חמשת הטיעונים שלו, ולגבי ההוכחות שלו לנקודות ב'-ד' אין מה להוסיף, כי ברור שמדובר על עובדות היסטוריות. אמנם הנקודות הרלוונטיות ביותר בשביל מהדורת מקרא הן דווקא הראשונה והחמישית. ולמרות שכהן אכן הצליח להוכיח את נקודות א' וה' כפי שהוא ניסחן, אין בניסוחן כדי לעשות צדק מלא בנושא שלנו, וניתן להסתייג בכל אחת מהן במידה ניכרת.

בנקודה הראשונה כתב כהן: &quot;שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו&quot;. לגבי החלק האחרון של המשפט ברור לגמרי שכהן צודק: בן-אשר עצמו לא היה מסמן געיות כמו דפוסי ימינו. ולגבי החלק הראשון של המשפט, הביא כהן ממצאים מרשימים על סימון הגעיות בכתר כדי להוכיח שבן-אשר אכן פעל לפי שיטה.

אמנם לגבי &quot;השיטה&quot; שלפיה פעל בן-אשר לפי כהן, כדי לגלות את נקודת התורפה שבקביעה זו יש להצביע קודם כל על העובדה שביקורתו של כהן התמקדה על שיטת הרב ברויאר באופן ישיר, ואילו רק בהערה אחת הזכיר כהן שגם ישראל ייבין אחז באותה עמדה זו בדיוק: &quot;הרב ברויאר איננו בודד בהנחה זו. למרבה הפליאה נוקט בה גם פרופ' ישראל ייבין (ראה ייבין, כא&quot;צ, ע' 139). ייבין עצמו בדק את כל הממצא ב'כתר' (ראה שם, ע' 140) וספר בכל המקרא רק כ-35 תיבות המסומנות בגעיה קלה בטעמים מחברים, מתוך אלפי תיבות בטעמים כאלה במבנה של געיה קלה. תמוה הדבר, כיצד אפשר ליישב ממצא כזה עם ההנחה בדבר חוסר שיטתיות&quot;.{{הערה|כהן, שם, הערה 8.}}

כל &quot;פליאה&quot; ו&quot;תמיהה&quot; אומרת דרשני, ובמיוחד כשמדובר בספר כמו זה של ייבין, שבו הקדיש שני חלקים מלאים ומפורטים (מתוך חמישה חלקים בספר כולו) הכוללים ניתוח קפדני של אלפי נתונים לגבי תופעת הגעיות בכתר (חלק שני על הגעיה בכ&quot;א הספרים, וחלק רביעי על הגעיה בספרי אמ&quot;ת). ולכן ראוי להביא את דברי ההסבר הכלליים של ייבין לשיטתו, שנכתבו מיד לאחר שהתייחס אל כללי הגעיה הקלה שנוסחו בדורות האחרונים (ובמיוחד ע&quot;י יצחק בער):

:מכל זה מסתבר, שאין להניח קיום שיטה מיוחדת של ב&quot;א בהטעמת הגעיה הקלה. רק זה בלבד נכון: בעוד שבער דורש לסמן את הגעיה הקלה בכל מקום לפי כללים מסוימים, כתבי־היד העתיקים, ו''א'' והקרובים לו בכללם, מסמנים אותה אמנם לפי אותם כללים, אבל לא בכל מקום, אלא לפרקים בלבד, ומידת סימונה שונה בכתבי־היד השונים.

:אם נבדוק את שיטת הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' נראה, מצד אחד, חוסר כל עקיבות, כלומר: נוכל למצוא עשרות דוגמות זהות במבנן ובהטעמתן, שבאחת מהן יש געיה ובחברתה אין. מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה; אך כנראה שבשום מקום לא היתה ארוכה עד כדי כך, שיראו המנקדים '''חובה''' לעצמם לסמנה (כמו בסוגי הגעיות הכבדות), ומשום כך היה סימונה ענין של '''רשות'''...

:ההבדל בין שיטת סימון הגעיות הקלות בכתבי־היד העיתיקים ו''א'' בכללם ובין שיטתו של בער אינו אפוא הבדל בעקרון אלא הבדל בדרגה, ושיטת בער אינה אלא התפתחות וסימון מלא של השיטה הנוהגת בכתבי־היד העתיקים.

:אך הדברים אמורים בכללים: בתיבות ובסוגי ההברות הראויות לגעיה קלה; בפרטים יש דברים בשיטת בער שאינם נוהגים ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים. בייחוד כך הדבר בתיבות ראויות לשתי געיות. ב''א'' והקרובים לו נוהגת בדרך כלל שיטת ההעדפה של געיה אחת מן השתיים, ואילו בער קובע שיש לסמן את שתיהן.{{הערה|ייבין, טו.5,7, עמ' 140-141.}}

אם כן, ייבין כבר התייחס כבר מזמן לאותה תופעה בדיוק שהציג כהן בבהירות רבה בפרקי המבוא שכתב על הגעיות, דהיינו לתלוּת הסטטיסטית החזקה הקיימת בין סימון הגעיה לבין מבנֶה התיבה וטעמה. אכן יש צירופים של צורות וטעמים שבהם הנטייה לסימון געיה או לאי-סימונה חזקה מאוד, ולפעמים אפילו מתקרבת או מגיעה לעקביות גמורה. ולגבי הטעמים, ברור שהסביבה המוסיקלית משפיעה מאוד על נטייתו של הסופר, ולכן ההבדל הבולט לעין בין סימון הגעיה בטעמים מפסיקים ואי-סימונה בטעמים מחברים.

אבל בסופו של דבר, ניתן תמיד להגדיר קטגוריות של מלים במבנה מסוים ובטעמים מסוימים ולקבוע להם כלל, ואז לחפש מכנה משותף לחריגים וליוצאים מן הכלל כדי לקבוע חוק מיוחד גם בשבילם, עד שרק נשארים חריגים בודדים ומעטים. השאלה האמתית היא לא לגבי הנתונים עצמם אלא עניין של הגדרה: האם לראות במציאות זו &quot;נטיות&quot; או &quot;שיטה&quot;? זוהי המחלוקת האמתית בין ייבין וברויאר מצד אחד, לבין כהן בצד השני.

אור נוסף על מחלוקת זו באה משלושה כיוונים שנידונו בפרקי המבוא של כהן: הסביבה המוסיקלית, דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל, ואחוזי הדיוק האפשריים בשחזור החלקים החסרים בכתר.

===הסביבה המוסיקלית===

לגבי הסביבה המוסיקלית, כהן טרח לדחות את עמדתו של ברויאר לגבי העדר ביצוע המוסיקלי של הגעיה:

:הסימון, התלוי בסוג הטעם, מלמד על הגורמים העומדים באחרי השיטה: הסימון משקף ביצוע מוסיקלי. ומשמעות הדברים היא: בן-אשר סימן רק את אותם המקומות שמסורת ההגייה והנגינה, שאותה הוא בא להנציח, הצדיקה סימון מוסיקלי. הביצוע המוסיקלי במקומות אלו לא עמד בפני עצמו, אלא תלוי היה בטעם העיקרי, ושימש לו מעין הוכחה או קישוט. הרב ברויאר בספרו 'טעמי המקרא', קובע, כי &quot;הגעיה מורה על נחץ משני שאינו מבוצע על ידי ניגון&quot;. קביעה זו אמנם נכונה היא לשיטת סימון הגעיות המבוצעת במהדורת ברויאר, שאין בה שום הבחנה בין טעמים... אבל בשום פנים אין לומר את הדברים על שיטה כשיטתו של בן אשר, שתלותו של הסימון בסוג הטעמים היא קו יסוד שבה.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *8.}}

ביקורת זו אמנם נכונה, אבל דווקא בנושא הביצוע המוסיקלי חרג ברויאר משיטתו של ייבין, חריגה שגם התאים לאופי המהדורה שלו (כמו שכתב כהן ובצדק). נביא שוב את דבריו של ייבין (אבל הפעם נתמקד רק בהסבר אחד מסויים):

:מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה...

לסיכום, כהן כרך ביחד את דחיית התפקיד המוסיקלי של הגעיה, ואת הטענה שסימונן של געיות במקומות מסויימים היה עניין של נטייה ורשות, ולא חובה. את שני הטיעונים שקשר ביחד גם דחה ביחד, ובמקומם טען שלגעיה יש תפקיד מוסיקלי ולכן סימונה בגדר חובה תמיד. אמנם אין ההגיון מחייב שתפקיד מוסיקלי פירושו גם חובת ציון מוחלט, כי ככל שהביצוע המוסיקלי קצר יותר ופחות מובהק, גם הנטייה לסמנו תהיה פחות. וזוהי בדיוק עמדתו של ייבין. כל עוד שתי העמדות מצליחות להסביר את הנתונים – אין דרך להכריע ביניהן, וכל הכרעה תהיה בעצמה בגדר &quot;נטייה&quot;.

===דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל===

לגבי דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות, ברויאר טען ש&quot;נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר&quot;. הוא אף הוסיף וטען על נקדנו של כתי&quot;ל ש&quot;נוסח הגעיות הקלות... עלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד, שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות&quot;. לעומתו הוכיח כהן באופן מאלף שכל נטיותיו של הכתר בסימונן של געיות בטעמים מסויימים – משותפות הן לכתי&quot;ל, רק במידה שונה: בטעמים המפסיקים, יש בכתי&quot;ל בדרך כלל יותר מלים מכל סוג עם געיה, ופחות מלים מכל סוג בלי געיה. בטעמים המחברים שני כתבי־היד הם בעצם זהים לגמרי: אין בהם כמעט געיות בכלל. וכך מסביר כהן את הדמיון הרב הזה:

:סופרו נקדנו של כ&quot;י '''ל'''... פעל בסביבת ספרי מקרא הקרובים לנוסח בן-אשר, ויש לראותו כאחת החוליות הראשונות בשלשלת המעתיקים, שפעלו במעגל המסירה של נוסח המסורה הטברני לאחר תקופת בעלי המסורה. מעתיקים אלו הם שהעבירו לדורות הבאים את דמות דיוקנו של 'נוסח המסורה', ולפיכך מן הראוי שנשים לב לתוצאות עבודתם.

:אשר למעתיקו-נקדנו של כ&quot;י '''ל''', הרי הרב ברויאר עצמו מודה, שתוצאות עבודתו של נקדן זה בתחום הניקוד והטעמים הן טובות עד כדי כך, שהיה ראוי לשמש מקור מרכזי בשיחזור נוסח ה'כתר' במקומות החסרים. להלן נראה, שיש להתיחס ביתר רצינות גם לנוסח הגעיות שלו, העומד, בעיקרו של דבר, על אותו בסיס שיטתי כנוסח ה'כתר', ובשום פנים אין לומר שמקורו בסימונים שרירותיים של נקדנו. כבר הזכרנו במבואנו למהדורת הכתר, שניקודו של כ&quot;י '''ל''' נעשה בשני שלבים, שלב ההעתקה ושלב ההגהות, ורק בשלב השני היה לפניו ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו. לפי ספר זה הגיה את הניקוד והטעמים, ובעיקר את הגעיות. עצם ההגהה של הגעיות מלמדת, שהנקדן ייחס חשיבות לנוסח הגעיות, וקבעוֹ סופית לפי ספר שסמך עליו, ולא לפי שרירות לב. ואף שיש להניח, כי תהליכי תיקון, שאינם נעשים ע&quot;י מומחה, עלולים להותיר רישומן על התוצאה הסופית, אין הדבר נובע משרירות ליבו של המתקן, אלא משגגתו, והתמונה הכוללת תשקף בדרך כלל את מצע הטקסט שלפיו נעשו התיקונים.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *9-*10.}}

ביקורת זו על הרב ברויאר צודקת לגמרי, כפי שהנתונים שהביא כהן מכתי&quot;ל מוכיחים היטב. אמנם אינו דומה המגיה של כתי&quot;ל לבעלי המסורה בכבודם ובעצמם לגבי &quot;נטיות&quot; מול &quot;שיטה&quot;: תפקידו של מגיה הוא להשוות ולתקן, ולא לכתוב נוסח משלו. וגם אין בדמיון בין כתי&quot;ל לכתר חידוש גמור לגבי הנטיות או השיטות המשותפות לשני כתבי־היד, שהרי ישראל ייבין כבר נקט בעמדה דומה לגבי כלל כתבי־היד הקרובים לכתר:

:כל סוגי הגעיה הקלה, בכל סוגי ההברות ובתיבות מוטעמות בכל הטעמים (או כמעט כולם), מצויים ב''א'' (ובכתבי־היד הקרובים). אמנם אין הגעיות הללו מסומנות תמיד; בטעמים מסויימים כמעט שאינן מסומנות כלל ובטעמים אחרים הן אמנם מסומנות הרבה, אך לא בכל מקום...

:שנית, קשה לומר שב''א'' (או בכתבי־היד הקרובים) מצויה '''שיטה''' בהטעמת הגעיה הקלה. אמנם יוצאים הן הכלל יש גם בסוגים אחרים של געיות, אבל הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' חורגת עד כדי כך מכל כלל, שאין לתארהּ אלא תיאור סטאטיסטי.{{הערה|ייבין, טו.4, עמ' 139. יצויין שאף אמירתו של הרב ברויאר על בן-אשר, שאילו כתב טופס נוסף של המקרא לא היה מסמן תמיד את אותן הגעיות באותן המקומות, מבוססת לגמרי על הערה מפורשת של ייבין (חלק ב הערה 3, עמ' 140-141.}}

כלומר: אפשר בהחלט להצביע על הנטיות הדומות בסימון הגעיה בין כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בתוכם, בלי לקבוע שיש בכתר או בכתבי־היד האחרים שיטה מובהקת של סימון געיות כחובה מוחלטת.

===רמת הדיוק האפשרי בשחזור הגעיות===

לגבי אחוזי הדיוק האפשריים בשחזור הכתר, כהן הביא נתון כללי: &quot;ניסויי שיחזור מבוקרים שערכתי בחלקים השלמים לימדו אותי, שניתן להגיע לדיוק ממוצע של כ-95% בשיחזור נוסח הגעיות ב'כתר', הכל לפי אופי הטקסט המשוחזר. שיעור דיוק שכזה מצדיק הצדקה שאין למעלה ממנה את מעשה השיחזור כפתרון המדעי הנכון ביותר שראוי לנקוט בעניין זה.&quot;{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *21.}} בקטע שבחר כהן כדגם מספר מלכים, הייתה מלכתחילה זהות של כ-94% בין כתי&quot;א לכתי&quot;ל בגעיות הקלות והכבדות, ולאחר שנעשו תיקונים בנוסח כתי&quot;ל ע&quot;פ שיטת הכתר, עלה הדיוק לכדי 98%.

אין ספק אם כן שכתי&quot;ל מייצג היטב את אופי סימון הגעיות הכללי של כתבי־היד העתיקים, ושניתן להשתמש בו כבסיס לשחזור הגעיות בחלקים החסרים של הכתר ברמת דיוק גבוהה. וגם אין ספק שיש הצדקה מוחלטת למעשה שחזור כזה במהדורת מקרא ע&quot;פ הכתר, וכל מהדורה כזו (כגון &quot;מקראות גדולות הכתר&quot;) תהיה לברכה.

אבל בו בזמן צריך לקחת בחשבון את הפער המשמעותי בין רמת הדיוק בשחזור הגעיות לבין רמת הדיוק בשחזור הניקוד והטעמים ע&quot;פ כתי&quot;ל. כי אפילו אם תגיע רמת הדיוק בשחזור הגעיות בכתר ל-98%, עדיין מדובר על טעות סטטיסטית של לא פחות מגעיה אחת בכל 50 (וברמה של 95% על טעות של געיה אחת מכל 20). השחזור כשלעצמו מוצדק וחשוב, אבל הוא עדיין ברמה נמוכה בהרבה מרמת השחזור בניקוד ובטעמים. כל מי שבודק את הסטיות בניקוד ובטעמים בכתי&quot;ל מול החלקים הקיימים בכתר מתרשם מיד שמדובר על ניקוד או טעם אחד בלבד מתוך מאות ואלפים! ואת רובן של הסטיות (המעטות ממילא) בניקוד ובטעמים ניתן להסביר לפי מנהגים אופייניים לכתי&quot;ל.

הפער הגדול הזה בין תחום הניקוד והטעמים מצד אחד, לבין תחום הגעיות הקלות מצד שני, בולט כל כך, עד שקשה לדבר על שיטה מובהקת של חובה המשותפת לשני כתבי־היד. קשה להבין איך, אם בשלב ההגהות בכתי&quot;ל היה לפני המגיה &quot;ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו&quot;, שהוא הצליח לתקן את הניקוד והטעמים עד כדי כך שהם זהים לכתר כמעט לגמרי, ואילו לגבי הגעיות אחת מכל 10-20 תהיה שונה. סביר יותר להניח שסימון הגעיות בכתר עצמו, וכן בספר שהיה מונח לפני המגיה של כתי&quot;ל, הוא עניין של נטיות חזקות ומובהקות ע&quot;פ מסורת מוסיקלית שבעל פה ולא שיטה פורמלית של חובה.

על הקושי לתאר את שיטת בן-אשר באופן מדוייק עמד כהן בעצמו, כאשר כתב במסקנתו שאי-אפשר לשחזר את הגעיות באופן מושלם: &quot;לכל כלל יש יוצאים, ולכל רוב יש מיעוט, ובסעיפים מסוימים הכוחות שקולים, ולא תמיד יכולים אנו לעמוד על גורמי התופעות.&quot;{{הערה|שם, *24.}}

כדי להמחיש עוד יותר את הנקודה הזו, נביא שתי דוגמאות (אחת בטעם פשטא ואחת בזקף קטן). אין בדוגמאות אלו כל משמעות חדשה לגבי הנתונים הסטטיסטיים היבשים של כהן, שהם נכונים כשלעצמם ואין בהם כל דופי. אולם הן ממחישות עד כמה חוסר העקביות בסימון הגעיות בולט לעין עבור כל מי שקורא את כתבי־היד ושם לב לסימון הגעיות. הדוגמאות נלקטו תוך כדי עבודת ההגהה של ספר יחזקאל, אמנם שמנו לב גם בספרים קודמים לעשרות דוגמאות דומות ואף יותר מרשימות (אולם עד העבודה על יחזקאל לא רשמנו אותן וחבל):
*ז,ד: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֛י עָלַ֖יִךְ וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּ֣י דְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
*ז,ט: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּדְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מַכֶּֽה׃
*יח,ו: '''אֶל־הֶֽהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֵ֤שֶׁת רֵעֵ֙הוּ֙ לֹ֣א טִמֵּ֔א וְאֶל־אִשָּׁ֥ה נִדָּ֖ה לֹ֥א יִקְרָֽב׃
*יח,יא: וְה֕וּא אֶת־כׇּל־אֵ֖לֶּה לֹ֣א עָשָׂ֑ה כִּ֣י גַ֤ם '''אֶל־הֶהָרִים֙''' אָכַ֔ל וְאֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּֽא׃
*יח,טו: '''עַל־הֶהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ לֹ֥א טִמֵּֽא׃

הביטויים המקבילים בפסוקים המקבילים בולטים לעין הקורא. מדובר בהם על תיבות זהות במבנן ובטעמן, אמנם לפעמים בגעיה ולפעמים בלי געיה. וכמו שהם בולטים לעין הקורא, כך סביר שגם המסרן היה מודע לעובדת חוסר העקביות במקומות דומים ואף זהים. אין בכך כדי לגרוע כלל מהסטטיסטיקות של כהן; אבל יש בכך כדי להמחיש ש'''בנסיון להבחין בין {{קו תחתי|נטייה}} לבין {{קו תחתי|שיטה}}, ייתכן שחוויית הקריאה חשובה יותר מהסטטיסטיקות היבשות.''' תחושת הבטן של הקורא הרגיל בגעיות שבכתר היא שבנסיבות מסויימות יש (או אין) סבירות גבוהה למצוא געיה, אולם תמיד תיתכן הפתעה.

===סימון הגעיות בדפוסים===

עכשיו נעבור לנקודה החמישית והאחרונה שביקש כהן להוכיח, דהיינו מצב סימון הגעיות בעידן הדפוס, מאז מקראות גדולות דפוס ונציה. כהן היטיב להציג את השיטות המגוונות והמנוגדות שבדפוסים, שלפעמים אף באו ביחד בערבוביה בתוך אותו דפוס. את המציאות המבולבלת הזאת הִשווה כהן לְמה שכתב ברויאר על &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר&quot;. ביקורת זו מוצדקת, ותיאורו של ברויאר איננו נכון באופן כללי.

אמנם כדי לעשות צדק מלא בנושא זה, יש גם להצביע על מרכיב אחד חשוב ויציב, שעובר כחוט השני בכל הדפוסים מאז מקראות גדולות דפוס ונציה, דהיינו סימון הגעיה הקלה בעקביות, בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ. סימון עקבי זה משותף לכל השיטות שבאו לידי ביצוע בדפוסים השונים (כגון מצד אחד געיות קלות ולא כבדות ורק אחת בתיבה, או מצד שני געיות קלות וכבדות כאחד וייתכנו שתי געיות בתיבה אחת), וזה בדיוק המרכיב שהוסיף ברויאר במהדורתו.{{הערה|במג&quot;ה הוסיפו על חוסר השיטתיות שבדפוסים ביקורת נוספת על שיטת ברויאר בכך ש&quot;היא מצרפת, מחד, סימון שיטתי של געיות כבדות עם סימון שיטתי של געיות קלות כהיידנהיים, אבל מאידך איננה מקבלת סימון של שתי געיות בתיבה אחת, ובזה צועדת בדרכו של רש&quot;ד. נמצא, שמהדורת ברויאר לא זו בלבד שהיא מצרפת לנוסח בן אשר שיטת געיות זרה לו, אלא שהיא גם מציעה דמות כוללת של נוסח געיות, שלא היתה קיימת מעולם, לא בספר מספרי הדפוס ולא בכתבי היד...&quot; (כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *15). ביקורת זו נראית מוגזמת קודם כל בגלל שאי־סימון שתי געיות בתיבה אחת הוא סימן מובהק של המסורה: &quot;תיבה אפשר שתהיה ראויה לשתי געיות, בין מסוגים שונים... ובין מסוג אחד... כשבתיבה שתי הברות רצופות הראויות לגעיות מאותו סוג... באה געה אחת בלבד, בין ב''א'' בין במהדורות המקרא המקובלות. אבל אם הברות רצופות ראויות לגעיות מסוגים שונים... ''א'' והקרובים לו נוהגים גם כאן בשיטת ההעדפה ומטעימים געיה אחת בלבד... רק לעתים רחוקות ובסוגים מעטים של תיבות מטעימים הם שתי געיות בתיבה אחת... מצויות כמה דוגמות נדירות, בחינת יוצאות מן הכלל, שבהן שתי געיות בתיבה אחת... פרט לדוגמות המעטות שנזכרו, שבהן מוטעמות ב''א'' שתי געיות בתיבה אחת, בשאר התיבות, והן רוב המקרא, שלטת שיטת ההעדפה ורק געיה אחת מוטעמת...&quot; (ייבין, כ.1-4, עמ' 192-193). שנית, שיטת ברויאר היא לסמן את הגעיות שבכתר ובכתי&quot;ל במתגים רגילים, ולהוסיף את הגעיות הקלות בשיטתיות רק במתג קצר ושונה (כדי להבחין בינם לבין אלה שסימונם בא מכתבי־היד). בכך הבחין ברויאר כבר מלכתחילה הבחנה ברורה בין שיטת הדפוסים לבין שיטת כתבי־היד. ורק אז, לאחר שכבר הוסיף את הגעיות הקלות בעקביות בסימן שונה כדי להבחינן, עוד מיעט לסמנן פעמיים בתיבה אחת ע&quot;פ שיטת המסורה המשתקפת בכתבי־היד. נראה שאם יש כאן חידוש, אז מדובר על חידוש שמבחין היטב בין השיטות השונות, וגם חידוש שמקפיד לשמור על מנהגי הכתר ע&quot;י הבחנתם הברורה ממרכיבים אחרים.}} המקור לסימון העקבי בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, בלי להתחשב כלל בטעמהּ, הוא כתבי־היד באשכנז, שם לא התייחסה המסורת המוזיקלית המקומית לגעיות, ואם כן נשאר בשבילן תפקיד פונטי בלבד. במציאות כזו היה נכון לסמן געיה בעקביות בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, כדי לכוון את הקורא שיבטא היטב את כל מרכיבי המילה ולא יטעה.

ואמנם המציאות הזאת היא לא רק של אז, אלא משתקפת בדפוסים כבר במשך 500 שנה, והיא מתאימה גם היום בקרב הרוב המכריע של קהילות ישראל. אמנם לא צדק הרב ברויאר לגמרי לגבי בן-אשר עצמו, שבוודאי היו לו נטיות חזקות בסימון הגעיות הקלות, ולא עשה את מלאכתו בשרירות אפילו בתחום הזה; ואילו היה כותב טופס נוסף של המקרא ברור לגמרי שלא היה מסמן געיות בעבקיות בכל תיבה ראויה, ולא היה מרבה בהן בטעמים המחברים. אבל גם אם זה לא נכון לגמרי ש&quot;הן ולאו רפיא בידיה&quot; בתחום הזה, עדיין צודק הרב ברויאר ש&quot;לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר&quot;. המסורת המוסיקלית החיה בקרב הקוראים בטעמי המקרא בישראל קיבלה על עצמה בפועל את הסימון העקבי של הגעיות הקלות.

לסיכום, נראה שהחלטת הרב ברויאר בעניין הגעיות דומה להחלטותיו בנושאים אחרים, ובמיוחד לגבי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|סימון החטפים באותיות לא גרוניות]]. בשני הנושאים מדובר על נטייה מובהקת בכתר שאמנם לא באה לידי ביטוי מלא אף בתוך הכתר עצמו, וגם לא מבוצעת באותה רמה סטטיסטית בכתבי־היד הקרובים לכתר (למרות שהנטיות הכלליות דומות). לכן הסיק הרב ברויאר, בעקבות ממצאיו של ייבין, שמדובר בסופו של דבר על עניין של רשות בכל געיה ספציפית, למרות שניתן להצביע באופן ברור על נטיות חזקות ומובהקות של מסרן הכתר בסוגים מסוימים של געיות קלות, ואף על ביצוע מוחלט באחדים מהם. ואם כן החליט לסמן געיות באופן המתאים ביותר לקורא בימינו, שהוא הסימון העקבי והמלא.

===נוסח הגעיות במהדורתנו===

'''נוסח הגעיות לפי כתי&quot;ל:''' אין במהדורתנו שיחזור של כל הגעיות במקומות החסרים בכתר (בניגוד למקראות גדולות הכתר), ואין בה הוספת געיה בכל תיבה הראויה לכך (בניגוד לסימון הגעיות '''הקצרות''' במהדורות ברויאר). אלא העתקנו את הגעיות כמות שהן בכתר (במקומות שהוא קיים){{הערה|סימנו געיות שהיו בכתר במקומות החסרים בו, והם ידועים לנו מתוך צילומים של אחדים מהדפים החסרים, או מתוך עדויות שנכתבו בזמן שכתב־היד עדיין היה שלם.}} ובכתי&quot;ל (ברוב התורה שהכתר חסר). כתוצאה מכך, סימון הגעיות במהדורתנו מקביל בדרך כלל לסימון הגעיות '''הארוכות''' בתוך מהדורות ברויאר (כך הוא סימן את הגעיות הכתובות בכתבי־‏היד כדי לעשות הבחנה).

'''היוצאים מן הכלל:''' יש מקומות בתורה שבהם נכתבה געיה בכתי&quot;ל, אך היא בלתי צפויה או מופיעה בניגוד לכללים, או שהיא נכתבה באות הלא-נכונה לפי הכללים, או שיש שתי געיות בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות); לחלופין יש מקומות שבהם נדרשת געית חובה והיא איננה, או שהגעיה צפויה ברמת סבירות גבוהה בהתאם למקבילות (כגון געית פשטא) והיא איננה. הרב ברויאר כבר רשם את הגעיות החריגות הללו בתורה בכ-40 מקומות,{{הערה|ראו במאמרו &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;, '''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה (1994), עמ' 283-296; וברשימת &quot;נוסח כתב היד&quot; ב'''כתר ירושלים'''.}} ואת חלקם תיקן במהדורותיו האחרונות (חורב ו&quot;כתר ירושלים&quot;), כל עוד מצא לכך תימוכין בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}.{{הערה|מדובר על כתב־יד שנכתב על ידי הסופר שמואל בן יעקב, הסופר שכתב את נוסח האותיות בכתי&quot;ל. כתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}} קרוב לשיטתם של כתי&quot;א וכתי&quot;ל בסימון סוגים שונים של געיות, אך בחלק ניכר מהמקומות שטעה בהם בכתי&quot;ל, הוא כתב את הגעיות כהלכתן בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}; ראו ברויאר, שם (הערה הקודמת).}}. במהדורתנו בצענו תיקון '''בכל''' הגעיות החריגות שרשם ברויאר בתורה, אפילו במיעוט המקומות שבהם הנוסח החריג נמצא גם בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}, ובעוד עשרות מקומות שאותם לא ציין ברויאר. בכל מקום כזה ציינו את גרסתו של כתי&quot;ל בתיעוד הנוסח, ועוד השתדלנו לתעד את נוסח הגעיות בכתבי־היד טברנים מובהקים נוספים (ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו).

'''רשימה של היוצאים מן הכלל:''' להלן רשימה של המקומות בתורה שבהם '''לא''' קיבלנו את נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בתורה. למידע נוסף לגבי כל פריט, כולל מידע על הנוסח בכתבי־יד טברנים נוספים, ראו בתיעוד הנוסח (בדפי העריכה של הפרקים).{{הערה|מידע על געיות חריגות בכתי&quot;ל בנביאים וכתובים, במקומות החסרים בכתר, משולב בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|רשימת החריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל]].}}

{{מ:טעמי המקרא|12}}
'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (37 פריטים): [[בראשית ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה י|ה,י]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה כו|ה,כו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ו/טעמים#ו טז|ו,טז]] (ל?=תַּֽעֲשֶׂ֣ה); [[בראשית ז/טעמים#ז י|ז,י]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית ז/טעמים#ז יב|ז,יב]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (ל=וַֽ֠יְהִי); [[בראשית י/טעמים#י יט|י,יט]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית י/טעמים#י ל|י,ל]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא א|יא,א]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית יח/טעמים#יח טו|יח,טו]] (ל=וַיֹּ֥אמֶר{{מ:פסק}}לֹ֖א); [[בראשית יט/טעמים#יט יג|יט,יג]] (ל=כִּֽי־גָֽדְלָ֤ה); [[בראשית כה/טעמים#כה לא|כה,לא]] (ל=אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖); [[בראשית כז/טעמים#כז א|כז,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לא/טעמים#לא מג|לא,מג]] (ל=מָֽה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה); [[בראשית לא/טעמים#לא נב|לא,נב]] (ל?=לֹֽא־אֶֽעֱבֹ֤ר); [[בראשית לב/טעמים#לב כו|לב,כו]] (ל=בְּהֵֽאָבְק֖וֹ); [[בראשית לה/טעמים#לה ג|לה,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לו/טעמים#לו יח|לו,יח]] (ל=אָֽהֳלִיבָמָ֛ה [2]); [[בראשית לז/טעמים#לז כג|לז,כג]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (ל=הָֽעֵרָבוֹן֮); [[בראשית לח/טעמים#לח כד|לח,כד]] (ל=לֵֽאמֹר֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יא|לט,יא]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מג/טעמים#מג כא|מג,כא]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית מד/טעמים#מד כד|מד,כד]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (ל?=בִנְיָמִֽן־אָחִ֖יו); [[בראשית מו/טעמים#מו יט|מו,יט]] (ל?=יַֽעֲקֹ֔ב); [[בראשית מט/טעמים#מט יח|מט,יח]] (ל=לִֽישׁוּעָתְךָ֖).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (14 פריטים): [[שמות א/טעמים#א כא|א,כא]] (ל=כִּֽי־יָֽרְא֥וּ); [[שמות ה/טעמים#ה ד|ה,ד]] (ל=מִמַּֽעֲשָׂ֑יו); [[שמות ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וַיֶּחֱזַק֙); [[שמות ח/טעמים#ח כא|ח,כא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶ֖ם); [[שמות ט/טעמים#ט לה|ט,לה]] (ל=וַֽיֶּחֱזַק֙); [[שמות יג/טעמים#יג ה|יג,ה]] (ל=כִֽי־יְבִֽיאֲךָ֣); [[שמות יג/טעמים#יג יא|יג,יא]] (ל=כִּֽי־יְבִֽאֲךָ֤); [[שמות טו/טעמים#טו כו|טו,כו]] (ל=כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה); [[שמות כ/טעמים#כ ג|כ,ג]] (ל=תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣); [[שמות כא/טעמים#כא יד|כא,יד]] (ל?=וְכִי־יָזִ֥ד); [[שמות כד/טעמים#כד יא|כד,יא]] (ל=וַֽיֶּחֱזוּ֙); [[שמות ל/טעמים#ל י|ל,י]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים); [[שמות לב/טעמים#לב ל|לב,ל]] (ל=וַיְהִי֙); [[שמות לו/טעמים#לו יג|לו,יג]] (ל=וַֽיְהִ֥י).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (10 פריטים): [[ויקרא א/טעמים#א ה|א,ה]] (ל=הַֽכֹּֽהֲנִים֙); [[ויקרא ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם); [[ויקרא ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (ל=עַֽל־הַמִּזְבֵּ֖חַ); [[ויקרא ט/טעמים#ט א|ט,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[ויקרא כ/טעמים#כ כז|כ,כז]] (ל?=כִּֽי־יִהְיֶ֨ה); [[ויקרא כג/טעמים#כג ג|כג,ג]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג לא|כג,לא]] (ל=מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג מד|כג,מד]] (ל=אֶת־מֹעֲדֵ֖י); [[ויקרא כה/טעמים#כה כח|כה,כח]] (ל=לֹֽא־מָֽצְאָ֜ה); [[ויקרא כז/טעמים#כז כח|כז,כח]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קׇֽדָשִׁ֥ים).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (19 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל=וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ או וְֽהַעֲמַדְתָּ֣);{{הערה|יש געיה בכתי&quot;ל אך לא ברור אם היא שייכת לאות וי&quot;ו או לאות ה&quot;א, והשמטנו אותה ע&quot;פ הרוב המכריע של כתבי־היד הקרובים לכתר.}} [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (ל=הָֽעָזִּיאֵלִ֑י); [[במדבר ד/טעמים#ד לב|ד,לב]] (ל=וִֽיתֵדֹתָם֙); [[במדבר ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] (ל=אֶֽת־הָֽאִשָּׁה֮); [[במדבר י/טעמים#י ח|י,ח]] (ל=בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת); [[במדבר יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=וַֽיַּעֲמֵ֥ד); [[במדבר יד/טעמים#יד כה|יד,כה]] (ל=וְהָֽעֲמָלֵקִ֥י וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י); [[במדבר יד/טעמים#יד לח|יד,לח]] (ל=הַֽהֹלְכִ֖ים); [[במדבר טו/טעמים#טו יד|טו,יד]] (ל=אֲשֶֽׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙); [[במדבר טו/טעמים#טו מ|טו,מ]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז יח|טז,יח]] (ל?=וַֽיַּעַמְד֗וּ); [[במדבר טז/טעמים#טז לא|טז,לא]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר יז/טעמים#יז כא|יז,כא]] (ל=כָּֽל־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם); [[במדבר יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (ל=וִֽישָׁרְת֑וּךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה ב|כה,ב]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽן); [[במדבר כו/טעמים#כו לא|כו,לא]] (ל=הָֽאַשְׂרִֽאֵלִ֑י); [[במדבר לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (ל?=הָֽרִאשׁ֔וֹן); [[במדבר לה/טעמים#לה לג|לה,לג]] (ל?=וְלֹא־תַחֲנִ֣יפוּ).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (18 פריטים): [[דברים א/טעמים#א ג|א,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[דברים א/טעמים#א כט|א,כט]] (ל=לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן); [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג]] (ל=לַֽחֲנֹֽתְכֶ֑ם); [[דברים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (ל=מֵֽאַהֲבַ֨ת); [[דברים ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (ל=וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤); [[דברים ח/טעמים#ח טז|ח,טז]] (ל=הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥); [[דברים יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֖); [[דברים יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=הָֽאַחֲר֔וֹן); [[דברים יא/טעמים#יא כה|יא,כה]] (ל=וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב יז|יב,יז]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יב/טעמים#יב כ|יב,כ]] (ל=אֶֽת־גְּבֽוּלְךָ֮); [[דברים יב/טעמים#יב ל|יב,ל]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב לא|יב,לא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽם); [[דברים יד/טעמים#יד כג|יד,כג]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יח/טעמים#יח ד|יח,ד]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים כ/טעמים#כ יח|כ,יח]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֑ם); [[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל?=וְהוֹתִֽרְךָ֤).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

למרות כל היוצאים מן הכלל (98 פריטים ברשימה), השארנו את נוסח הגעיות שבכתי&quot;ל ברוב המכריע של התורה ובשאר המקומות החסרים בכתר, ולא ניסינו לקרב אותו יותר אל נוסח הגעיות שהיה בכתר (ע&quot;י שחזור מלא לפי כל נטיותיו של כתר בכתיבת הגעיות). יש שתי סיבות מעשיות להחלטתנו להביא רק את הגעיות הרשומות בכתבי־היד (חוץ מהמקומות החריגים):
#שחזור הגעיות ו/או הוספתן בכל תיבה הראויה לכך במקרא דורשת עבודה רבה, וזה כרגע מעבר ליכולתנו מבחינת התורמים לפרויקט. ואולם תמיד יהיה ניתן לשדרג את מהדורתנו בעתיד באחת מהדרכים הללו או לבצע אותן במהדורות נגזרות.
#הוספת הגעיות באופן מלא ועקבי בדומה למהדורת ברויאר איננה אפשרית כעת גם מסיבה טכנית, כי אין היום תווים מיוחדים ביוניקוד בשביל געיות שונות (ארוכות וקצרות) כדי לתעד איזו געיה מקורה בכתב־היד שהוא היסוד למהדורה ואיזו נוספה על ידינו.

לכן מסומנות הגעיות במהדורתנו לפי שני כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל). אמנם בעתיד היד נטויה לסימון געיות ע&quot;פ שיטות נוספות. על ידי השימוש בתבניות אוטומטיות המיועדות לכך, יתאפשר למשתמש לבחור את השיטה המועדפת עליו. בין השיטות שראוי לבצע אותן ולאפשר את בחירתן על ידי המשתמש:
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל), אמנם בתיקונים קלים לגבי געיות חריגות בכתי&quot;ל. זוהי השיטה המתבצעת כעת בספרי התורה.
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל), עם תיקונים לעתים רחוקות בלבד. זוהי השיטה המבוצעת כעת בספרי הנביאים והכתובים. בשיטה זו יש כבר ערך רב (כמו שקבע כהן בבהירות רבה), כי היא מייצגת באופן נאמן את המסורת הכללית המשתקפת בכתבי־היד העתיקים, והוא גם יכול להיות בסיס מצוין עבור פיתוח נוסף או יצירה נגזרת בעתיד (כגון בשיטות הבאות ברשימה זו).
#סימון געיות ע&quot;פ הכתר, וע&quot;פ שחזור הכתר במקומות החסרים בו.{{הערה|לשיטה משוכללת לשחזור הגעיות בכתר, מעבר לשיטת כהן שכבר בא לידי ביצוע מלא ב'''מקראות גדולות הכתר''', ראו את מאמרו של רפאל זר על שחזור הגעיות בכרך תרי עשר במפעל המקרא של האונ' עברית: Rafael Isaac (Singer) Zer, &quot;The Preparation of the Base Text of the Hebrew University Bible Where It Is Missing in the Aleppo Codex&quot;, ''Textus'' 25 (2010), pp. 49-71.}}
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, שמקורה במנהג אשכנז והייתה מקובלת לרוב בדפוסים. שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot;, שהרי ברוב העדות היום אין כבר ביצוע מוזיקלי לגעיה ונשאר לה רק תפקיד פונטי, ולכן ראוי לסמן אותה בכל תיבה הראויה לכך. אפשר לבסס סימון כזה (באופן כללי ובזהירות) על מהדורות [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] (תורה) ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n117/mode/2up?view=theater בֶּר] (נ&quot;ך), תוך כדי ניסוח כללים מתאימים שאינם בהכרח זהים לגמרי למדיניות שלהם.
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, אמנם בדרך מתונה: אין לסמן יותר מגעיה אחת בלבד בתיבה אחת (בדומה למנהג כתבי־היד הטברנים). יישום זה יהיה דומה לשיטת ברויאר, אמנם יהיה צורך לבצע אותה מחדש. גם שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot; מאותה סיבה בדיוק כמו השיטה הקודמת.

===אחרית דבר===

בעת כתיבתה של חטיבה זו בנושא הגעיות נעלם ממנו מאמרו של הרב ברויאר &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;.{{הערה|'''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה  (1994), עמ' 283-296.}} בחלקו הראשון של אותו מאמר{{הערה|עמ' 283-288.}} יש תגובה לדבריו של מנחם כהן (בנספח שכתב על הגעיות בסוף כרך מלכים של מקראות גדולות הכתר). ברוך שכיוונו, כי גם בלי לראות את מאמרו של ברויאר הגענו לאותה מסקנה: דרכו של הכתר בסימון הגעיות ראוי יותר להיקרא &quot;נטייה&quot; (בלשונו של ייבין) ולא &quot;שיטה&quot; (בלשונו של כהן), כי הוא לא הגיע מעולם לאותה רמה של שיטתיות גמורה שיש במערכת הניקוד והטעמים. ובלשונו של ברויאר: &quot;כהן... לא עמד או לא העמיד על ההבדל העקרוני שבין שיטת בן אשר בסימון הגעיות הקלות ובין שיטתו בסימון שאר כל פריטי הניקוד והטעמים. הבדל זה הוא המציב בפני המהדיר בעיה שאין לה, לדעתי, כל פתרון משביע רצון... רוב סימני הניקוד והטעמים המצויים בכתר נקבעו שם על פי מסורת ברורה, שהיה נקדן חייב לתת לה ביטוי... אולם דברים אלו אינם אמורים בסוגיית הגעיות הקלות: יש בכתר אלפי תיבות שבן אשר שם בהן או השמיט בהן געיה קלה בלא דין ולא דיין, בלא כלל ובלא מסורת...&quot;. כלומר: רמת העקביות החסרה בולטת בתוך הכתר עצמו (בתיבות מקבילות הזהות במבנן ובטעמן שלפעמים מקבלות געיה ולפעמים לא), ועל אחת כמה וכמה בכתבי־היד הקרובים לו.

בנוסף לכך כתב ברויאר ששיטתו משקפת יסוד קבוע בסימון הגעיות בדפוסים, ואילו אנחנו ציינו אותה עובדה בדיוק. בלשונו של ברויאר: &quot;כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה יותר ממאה שנה (לפחות) נוהגות לסמן געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך מצד מבניה – בלא כל התחשבות בטעמה, וכל קורא ותיק הבקי בקריאתו מקפיד להטעים את המקרא על פי הנוסח הזה.&quot;{{הערה|עמ' 286.}} וגם העיר: &quot;כהן מסביר באריכות מהיכן הגיע המנהג הזה אל המהדורות שלנו. דבריו בעניין זה מעניינים ומאלפים מאוד, אך אין הם סותרים את דבריי, שהרי גם אני מודה שהשיטה הזאת – בכללותה – מנוגדת לשיטת בן אשר. השאלה איך נתקבלה במהדורות שלנו לא מעלה ולא מורידה בדיון הזה.&quot;{{הערה|שם.}}

בהערה בסוף הדיון על הגעיות במאמרו התייחס ברויאר גם לשאלת תפקידם המוזיקלי: &quot;בספרי על הטעמים כתבתי שהגעיה מורה על נחץ משני, שאיננו מבוצע בניגון. כהן טוען שהגדרה זו אמורה רק בשיטת המהדורה שלי, שהגעיה הקלה בה איננה תלויה בניגון כלל. אך דומני שזו טעות, שהרי גם במהדורה שלי יש געיות רבות התלויות בניגון דווקא – געיות כבדות וגעיות שווא – ואף על פי כן כתבתי את ההגדרה הזאת, שכן היה נראה לי שתלות הגעיה בניגון עדיין איננה מוכיחה שהיא גם מבוצעת בניגון; שהרי אפשר שרק ניגון מסויים דורש הטעמה משנית לפניו. גם אפשר שניגונו של הטעם מתחיל תמיד כבר בנחץ המשני של הגעיה – גם במקרה שלכל הדעות, הגעיה איננה תלויה בטעם, כדוגמת הגעיה של וְיִֽצְק֥וּ. לפי זה צריכים לשנות במקצת את הגדרת הגעיה: היא מורה על נחץ משני ולא על ניגון.&quot;{{הערה|הערה 12 עמ' 288-289.}} אמנם נראים יותר דבריהם של ייבין וכהן בעניין זה.

לגבי סימון הגעיות ע&quot;י שמואל בן יעקב, נקדנו של כתי&quot;ל, כתב כהן שיש בו בכללותו השתקפות נאמנה למנהגם של כתבי־היד הטברנים ודמיון רב לכתר. ואילו ברויאר הדגיש את הגעיות בכתי&quot;ל שלעיתים חורגות לגמרי מהכללים: &quot;בן אשר היה משנה את הניקוד רק באותם העניינים שלא הייתה לו בהם כל מסורת ושכללי הדקדוק לא קבעו בהם מסמרות, ואילו שמואל בן יעקב החליף את שיטתו בעניינים שחוקי ההטעמה ומסורת הקריאה קבעו בהם נוסח מחייב שאין לשום נקדן רשות לסטות מהם&quot;.{{הערה|שם, עמ' 288.}} למעשה, לפי ברויאר קיימים כ-10 חריגים בלבד בכתר ארם צובה בכל המקרא (געיות שלא לפי הכללים), ואילו בכתי&quot;ל יש כ-45 בתורה בלבד (!).{{הערה|ברויאר רשם אותם שם, עמ' 287. אחרי שהביא 5 סתירות פנימיות בכתי&quot;ל, שבהן נכתבו געיות כהלכה בתיבה אחת, ובמקום אחר נכתבו געיות שלא כהלכה באותן תיבות (בראשית לו,יח [&quot;אהליבמה&quot; פעמיים באותו פסוק]; ויקרא ג,יז ו-כג,ג ו-כג,לא מול כג,יד [&quot;משבתיכם&quot;]; במדבר י,ח מול י,י [בחצצרות/בחצצרת]), ברויאר כתב: &quot;על אלה יש להוסיף עוד כארבעים תיבות בתורה שהגעיה מסומנת בהן שלא כדין: געיה קלה בצד געיה אחרת – וכן געיה בראשונה מבין שתי הברות הראויות לגעיה קלה. נמצא שהטעמות תמוהות אלו מצויות בכ&quot;י לנינגרד ביותר מארבעים וחמישה מקומות '''בתורה בלבד''', ואילו בכתר הן מצויות '''בכל המקרא''' רק בקרוב לעשרה מקומות.&quot; ושם בהערה (8) על &quot;בתורה בלבד&quot; כתב: &quot;אלה המקומות שמצאתי: בר' יט,יג; כה,לא; לא,מג; לב,כו; לו,יח; לח,יח; מט,יח; שמ' א,כא; '''ח,כא'''; '''יג,ה''',יא; טו,כו; '''ל,י'''; וי' א,ה; ג,יז; כג,ג,לא; כה,כח; '''כז,כח'''; במ' ג,כז; ד,לב; ה,כא; י,ח; '''יד,כה,לח'''; טו,יד,מ; '''יז,כא'''; יח,ב; כה,ב; כו,לא; דב' '''א,כט''',לג; ז,ח,'''יג'''; ח,ג; '''יא,יד''',כד,'''כה'''; יב,יז,כ,ל,לא; '''יד,כג; יח,ד; כ,יח'''. במקומות המודגשים ההדגשה התמוהה מצויה גם ב'''ל{{כתב עילי|מ}}'''.&quot; תיקון לפי רשימה זו בוצע במהדורתנו עד חשון תש&quot;פ: בתיבות שיש בהן געיה בכתי&quot;ל, אבל הגעיה לא במקום הנכון בתיבה לפי הכללים, סימנו אותו במקום הנכון במהדורתנו ופירטנו את הנתונים בתיעוד הנוסח (ברוב המקרים נבדקו גם כתבי יד ומהדורות אחרות). וכמו כן בכל מקום שיש שתי געיות או יותר בכתי&quot;ל בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות), סימנו במהדורתנו רק געיה אחת במקום המתאים לה לפי הכללים (יש יוצא מן הכלל אחד ב[[במדבר טו/טעמים|במדבר טו,יד]] [אֲשֶׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙], שם יש שתי געיות בכתי&quot;ל, אך קיימת עדות מובהקת שבנוסח בן אשר אין געיה כבדה בשי&quot;ן ולכן השארנו את הגעיה הקלה בתי&quot;ו; וראו שם בהערת הנוסח). רשימה מלאה של התיקונים נמצאת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#געיות (מתגים) בתורה|כאן]].}} אמנם בכל זאת נראה שאין מחלוקת אמיתית בין ברויאר לכהן בנושא זה (למרות דבריו של ברויאר &quot;אולם כהן חולק עליי גם בעניין זה&quot;), אלא שכל אחד מדגיש צד אחר המשתקף בנתונים: כהן מדבר על המצב הכללי למרות החריגים לעתים בכתי&quot;ל, ואילו ברויאר מדגיש את הסטיות הלא-מעטות. קצת מפתיעה מסקנתו של ברויאר בעניין זה: &quot;אם נעתיק את נוסח הגעיות של כ&quot;י לנינגרד בכל מקום שלא נשתמר בו הכתר, נסטה מנוסח הכתר ביותר מאלפיים תיבות. די היה בכך להרתיע אותי מללכת בדרך הזאת&quot;.{{הערה|שם.}} אמנם זו בדיוק הדרך שבחר ברויאר ללכת בה בסימון הגעיות הארוכות בכל מהדורותיו! וכך גם במהדורתנו מסומנות הגעיות כעת בעקביות ע&quot;פ כתי&quot;ל בלי תיקונים, אבל כאמור התקווה היא [[#סימון הגעיות במהדורתנו|לבצע בעתיד תיעוד ותצוגה של כמה שיטות במקביל, ולאפשר למשתמש לבחור ביניהם כרצונו]]. בינתיים נחכה לגואלים שיהיו מוכנים לבצע את השיטות השונות לטובת הכלל.{{הערה|לתיעוד מלא של נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בכל המקרא בתוך מהדורה דיגיטלית שימושית, ראו ב[http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].}}

{{קו תחתי|'''התלבטות קשה של המהדיר אבל לא של הקורא:'''}} לסיום חשוב להדגיש שכל ההתלבטות הרבה בעניין הגעיות היא בעיקר התלבטות מצדו של המהדיר, והרבה פחות מצדו של הקורא והלומד. ברויאר ציין בצדק במאמר זה שיש '''אלפי''' תיבות בתוך הכתר עצמו שבהן אין געיה, למרות שלפי הכללים והנטיות החזקות של כתב־היד הייתה אמורה להיות בהן געיה; וכן להיפך. ואותו דבר נכון על אחת כמה וכמה בכתבי־יד אחרים. עובדה זו מעלה שאלה קשה בשביל המהדיר, אבל לא בשביל הקורא. שהרי המהדיר חייב לפעול באופן עקבי ומתוך שקיפות, ו'''אסור''' לו לקבל החלטה שרירותית או בלתי-מתועדת באף תיבה. ואילו לקורא זה הרבה פחות חשוב אם הגעיה קיימת או חסרה בתיבה מסוימת, כי זו דרכן של געיות (אלא אם כן נשען הקורא לחלוטין על שיטת ריבוי הגעיות שבדפוסים). לכן הקורא יכול לבחור לעצמו כל מהדורה מדויקת של המקרא, ולהשתמש בה בביטחון ללא קשר לשיטת הגעיות שבה, ואף אם השיטה אינה מושלמת (כי אין שיטה מושלמת). רוב ההתלבטות שמדובר עליה בחטיבה זו על נושא הגעיות שמורה אם כן למהדיר ולא לקורא.

===געיה ימנית===

בעשרות מקומות בכתי&quot;ל נכתבת הגעיה בצד הימני של הסימן הניקוד במקום לשמאלו{{הערה|על מיקומה של כתיבת הגעיה ראו ייבין, יא.3, עמ' 90-91.}} (התופעה נפוצה במיוחד בחלק הראשון של ספר בראשית). אין בתופעה זו כל משמעות, אבל בהקלדת וסטמינסטר הקפידו בכל זאת להקליד געיה ימנית לפי כתי&quot;ל, בהתאם למטרתם להציג את נוסח כתב־היד בדיוק מלא. מובן מאליו שבמהדורתנו תופיע הגעיה בשמאלו של סימן הניקוד.{{הערה|ראוי לציין את העובדה הטכנית שגם אם לא היינו עושים שום דבר, תוכנת מדיה-ויקי מזיזה את הגעיה לצד שמאל בכל מקרה באופן אוטומטי. תופעה זו קשורה כנראה ליישום מדוייק של הגדרות ביוניקוד. באופן דומה, תוכנת מדיה-ויקי תמיד מזיזה את הנקודות של דגש, או של שי&quot;ן ימנית או שמאלית, '''לאחר''' הניקוד של האות, למרות שלפי ההגיון נקודות אלו צריכות לבוא לפני הניקוד. כתוצאה מכך, אם שמים את סמן העכבר לאחר האות ולוחצים על &quot;backspace&quot;, הנקודה תימחק ראשונה ורק לאחריה יימחק הניקוד שבאות. אמנם תו של הטעם יבוא אחרון (גם לאחר הנקודה).}} אבל בגלל שמגמתנו לתעד כמה שיותר במהדורתנו את השינויים שנעשו מהקלדת וסטמינסטר (במקומות שכתי&quot;א חסר), רשמנו בכל זאת בתיעוד הנוסח שהתיבה נכתבה &quot;בגעיה ימנית&quot; בכתי&quot;ל.

==מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות==

===הטעם התחתון והטעם העליון===
[[File:Aleppo Codex, The Ten Commandments in Deuteronomy.tif|thumb|left||250px|צילום של שני עמודים מפרשת &quot;ואתחנן&quot;, כולל עשרת הדברות, מהחלק החסר בכתר ארם צובה. בצילום אפשר לראות את הפסוקים החל מ&quot;גְּדֹלִ֧ים וַעֲצֻמִ֛ים מִמְּךָ֖ מִפָּנֶ֑יךָ&quot; ([[דברים ד לח]]) ועד &quot;אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥[ר]&quot; ([[דברים ו ג]]).]]
בעשרת הדברות שבספר שמות ([[פרשת יתרו/טעמים|פרשת יתרו]]) ובספר דברים ([[פרשת ואתחנן/טעמים|פרשת ואתחנן]]) אנחנו מוצאים שתי מערכות טעמים הכתובות ביחד בתוך רצף הפסוקים. כך מופיע בכתבי־היד בכל התקופות מאז בעלי המסורה, וכך היה מקובל גם בדפוסים עד הדור האחרון. את שתי המערכות כבר נהוג לכנות בשמות &quot;הטעם התחתון&quot; ו&quot;הטעם העליון&quot;:
*'''הטעם התחתון''' מבוסס על חלוקה של עשרת הדברות לפי מתכונת של פסוקים באורך רגיל, ובו יש לפעמים כמה פסוקים בתוך דיבר אחד ארוך, או לחלופין כמה דברות קצרים בתוך פסוק אחד. גם הטעמתם של הפסוקים היא בהתאם למתכונת זו של פסוקים באורך רגיל. בטעם התחתון שבכתבי־היד יש סה&quot;כ 12 פסוקים.
*'''הטעם העליון''' מבוסס על חלוקה לעשרה דברות, כאשר כל דיבר הוא &quot;פסוק&quot; אחד בדיוק, ולכן אנחנו מוצאים שבטעם העליון בכתבי־היד יש עשרה פסוקים בדיוק כמספר הדברות. אמנם חלק מה&quot;פסוקים&quot; האלה ארוכים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הארוכים), וחלק מהם קצרים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הקצרים). ואף הטעמתם של ה&quot;פסוקים&quot; החריגים היא בהתאם לאורכם החריג.

בהטעמה הכפולה שבכתבי־היד יש ניסיון כללי להקפיד על כך שאם וכאשר יש שני טעמים שונים הבאים זה אחר זה באות אחת (אחד לטעם התחתון ואחד לטעם העליון), שהטעם התחתון יהיה כתוב ראשון והטעם העליון אחריו.{{הערה|בכתי&quot;ש מכונה הטעם התחתון &quot;טעמא קדמא&quot;, ובו יש ציון מיוחד ועקבי בהערות המסורה הקטנה ל&quot;טעמא קדמא&quot; בראש כל פסוק בחמשת הדיברות הראשונים (כי רק בהם יש יותר מפסוק אחד בתוך &quot;דיבר&quot; אחד ולא בחמשת האחרונים), הן בשמות והן בדברים. ראו ברויאר, כתר, ב.10 (עמ' 59).}} הכלל הזה ברור ומובהק למרות מעידות אחדות של כתב־יד אחד מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר.{{הערה|אותן מעידות מתועדות בדפי העריכה של הפרקים הרלוונטיים ([[שמות כ/טעמים|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים|דברים ה']]). להצגה בהירה של הנתונים המלאים והסקת המסקנה מהם, ראו ברויאר, כתר, ב.18 (עמ' 58-59).}}

הטעם הראשון שהוא &quot;הטעם התחתון&quot;, המחלק כאמור את המקרא לפי מתכונת של פסוקים רגילים אף בעשרת הדברות, משקף את מסורת קריאתם בהטעמה של חכמי המקרא בטבריה. ואילו הטעם השני שהוא &quot;הטעם העליון&quot;, משקף את מסורת הקריאה הבבלית, המגדירה את עשרת הדברות לפי '''המסורת המדרשית שהייתה בידם'''. על דרשתו של רבי שמלאי המובאת בגמרא {{מקור|מכות כד א|מכות כ&quot;ד ע&quot;א}} נאמר בתלמוד הבבלי:
:'''&quot;אנכי&quot; ו&quot;לא יהיה לך&quot; מפי הגבורה שמענום.'''
לפי מסורת זו יוצא שהדיבר הראשון מתחיל ב&quot;אנכי&quot; ואילו הדיבר השני מתחיל ב&quot;לא יהיה לך&quot;, ואכן כך הוא בטעם העליון שבכתבי־היד. ולכן '''הדיבר הראשון''' בטעם העליון (שאינו &quot;פסוק&quot; במתכונת הרגילה) הוא באמירה הישירה והחיובית: &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;. ואילו '''הדיבר השני''' כולל את כל האמירות של &quot;לאו&quot; ביחד: &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י, לֹ֣א תַֽעֲשֶׂה־לְךָ֣ פֶ֣סֶל ׀ וְכׇל־תְּמוּנָ֡ה... לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣ה לָהֶם֮ וְלֹ֣א תָעׇבְדֵם֒...לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;. ברור שגם דיבר ארוך זה אינו &quot;פסוק&quot; אחד לפי המתכונת הרגילה.

יש לשים לב שמסורת זו לחלוקתם של שני הדברות הראשונים לא הייתה נחלתם של חכמי בבל בלבד, כי היא עולה באופן ברור גם מהתרגום הירושלמי המדרשי (&quot;יונתן&quot;), המגדיר במפורש את גבולותיהם של שני הדברות הראשונים: &quot;אנכי ה' אלהיך&quot; הוא &quot;דבירא קדמאה&quot;, ואילו &quot;לא תעשה לך&quot; הוא &quot;דבירא תנינא&quot;.{{הערה|גם בחלוקת הפסוקים המשתקפת בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, נקראים עשרת הדברות כך: מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון דווקא.}} מסורת זו של קריאה הייתה קיימת אם כן לא רק בבבל אלא גם גם בארץ ישראל. לכן בכתיבת &quot;הטעם העליון&quot;, נתנו חכמי המסורה ביטוי למסורת שהייתה גם במקומם אע&quot;פ שלא זו הייתה מסורת הקריאה וההטעמה המקובלת בידיהם.

בניגוד לחלוקה זו, בטעם התחתון הפסוק הראשון הוא כך: &quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot;, כאשר שני חלקי הפסוק הם בדרך הניגוד במישור של הנאמנות האישית כלפי ה'. ואילו שאר העניין מבטא את האיסורים המעשיים ואת האזהרות הנובעים מתוך אותה נאמנות (והם מהווים שלושה פסוקים נוספים במתכונת הרגילה). חלוקה זו של הפסוקים קרובה יותר לפשוטו של מקרא.

חכמי המקרא הטברנים שילבו, אם כן, את מסורת הקריאה המקומית שלהם ביחד עם מסורת קריאה נוספת, כל אחת לפי הטעמתה, וכך נוצרה על ידם מערכת ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. שילוב מיוחד זה מתבטא גם ברשימות סכומי הפסוקים בכתבי־היד הטברנים: סכומי הפסוקים לפרשות השבוע בספרים שמות ודברים הם לפי הטעם העליון ומסורת הקריאה הבבלית (החלוקה לפרשות השבוע היא כידוע מנהג בבלי במקורה). ואילו סכומי הפסוקים לספרים שמות ודברים בשלמותם הם לפי הטעם התחתון ומסורת הקריאה של ארץ ישראל.{{הערה|לכן סכום הפסוקים הכולל בספרים שמות ודברים קטן (בשני פסוקים) מאשר הסכום הכולל של הפסוקים בפרשות השבוע. ראו ברויאר, כתר, ב.20 (עמ' 60).}}

===השיבוש שחל בדפוסים===

בדפוסים המוכרים עד לדור האחרון, האמירה &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;, שהוא ה'''דיבר''' הראשון בטעם ה'''עליון''' שבכתבי־היד, הפך להיות ה'''פסוק''' הראשון בטעם התחתון, וכן האמירה &quot;לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot; מהווה פסוק '''שני''' בטעם התחתון. ואילו בטעם העליון כל הפרשה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&quot; ועד &quot;לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;) נקראת כפסוק '''אחד''' ולא שניים! יוצא אם כן שבטעם התחתון שבדפוסים יש סה&quot;כ '''13''' פסוקים ולא רק '''12''' (בגלל חלוקת הפסוק &quot;אנכי... על פני&quot; לשניים). ואילו בטעם העליון שבדפוסים יש רק '''9''' &quot;פסוקים&quot; לעשרת הדברות!

הרב מרדכי ברויאר כבר דן באריכות ובאופן משכנע בהשתלשלות הנוסחים בעשרת הדברות מכתבי־היד ועד לדפוסים האחרונים. פרטי ההסבר שלו אינם מענייננו כאן, והרוצה לדעתם יראה בספרו.{{הערה|ראו ברויאר, כתר, ב.15-22 (עמ' 56-66).}} כדאי להזכיר רק את '''משמעות''' הדברים בטעם העליון שבדפוסים לפי הצעתו: קריאת הפרשה הראשונה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ...&quot; עד &quot;...וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;), כאילו שהיא מהווה &quot;פסוק&quot; או &quot;דיבר&quot; אחד, באה ללמדנו שהדברות שנאמרו &quot;מפי הגבורה&quot; נחשבים ל&quot;דיבור אחד&quot;.{{הערה|ראו שם עמ' 63 הערה 1 פסוק על דברי החזקוני.}}

===עשרת הדברות במהדורתנו===

'''נספחים של טבלאות להשוואה:''' במהדורתנו הבאנו ברצף הפסוקים את שתי מערכות הטעמים המשולבות ביחד, כנהוג בכתבי־היד ובדפוסים מדורי דורות. אמנם בסוף כל הדפים השייכים לעשרת הדברות (דף הפרק, דף הפרשה, ודף הספר המלא) מופיע נספח מיוחד שיש בו הבחנה בהירה בין הטעם התחתון והטעם העליון ע&quot;י הצגתם זה מול זה בתוך טבלה.{{הערה|מבחינה טכנית, הבסיס לטבלאות המופיעות בנספחים שבכל הדפים הרלוונטיים נמצא בדף '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים]]'''. בגליון הנתונים בגוגל-דוקס, שעליו מבוסס כל הטקסט של המקרא, הנספחים הללו נמצאים בשורה אחת נוספת לאחר הספרים שמות ודברים.}} באותם נספחים יש גם השוואה נוספת בין עשרת הדברות שבספר שמות לבין עשרת הדברות שבספר דברים, כלומר: טבלה אחת להשוואת הטעם התחתון בשני הספרים, וטבלה שנייה להשוואת הטעם העליון בשני הספרים. הקישור בין רצף הפסוקים (שבהם שתי המערכות משולבות ביחד) לבין הנספחים (שבהם מבחינים בין שתי המערכות בעזרת טבלה) מתבצע ע&quot;י לחיצה על הסימן הזה: &quot;'''↓↑'''&quot; (שמופיע מיד בתחילת העשרת הדברות בתוך רצף הפסוקים). לחיצה זו מביאה את הקורא אל הטבלאות הבאות:{{הערה|כל הטבלאות מבוססות על המקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}}
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|עשרת הדברות בספר שמות]]'''
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|עשרת הדברות בספר דברים]]'''

'''גירסת כתבי־היד מול הדפוסים:''' לגבי [[#השיבוש שחל בדפוסים|ההבדל בין נוסח כתבי־היד לנוסח הדפוסים]], הגירסה העיקרית במהדורתנו תהיה כמובן נוסח כתבי־היד. נוסח זה בלבד יופיע בתוך רצף הפסוקים (בהטעמה הכפולה). אמנם בנספחים, לאחר טבלאות השוואה המבוססות על נוסח כתבי־היד, יופיעו לתועלת הקורא גם טבלאות המבוססות על נוסח הדפוסים. תהיה שם אף השוואה ישירה בין נוסח כתבי־היד לבין נוסח הדפוסים כדי להבהיר את ההבדלים החשובים ביניהם.

===רשימת הדפים לעשרת הדברות===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|טבלה לדפים של עשרת הדברות}}

===ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות===

יש מבוכה רבה בדפוסים של התנ&quot;ך לגבי ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות. האם לציין מספר פסוק עבור כל פסוק בטעם התחתון? או בטעם העליון? או אולי עבור כל התחלה של פסוק חדש בשניהם כאחד? והמבוכה רבה עוד יותר בגלל [[#השיבוש שחל בדפוסים|השיבוש שחל בדפוסים]]: בכתבי־היד הטברנים יש רק 12 פסוקים בטעם התחתון, ואילו בדפוסים המקובלים יש 13.

ברוב הדפוסים מדפיסים, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], מערכת טעמים כפולה בעשרת הדברות, כלומר הטעם התחתון והטעם העליון ביחד. אבל מספרי הפסוקים שבהם רשומים לפי הפסוקים של הטעם התחתון דווקא, וכך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''13''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות פרק כ',2-14; דברים פרק ה',6-18). כך מופיע גם בדפוס קורן, שבו הדפיסו בפנים ברצף הטקסט את הטעמים של הטעם התחתון בלבד, והמספרים שבו הם בהתאם לכך (שמות כ,ב-יד; דברים ה,ו-יח).

יש גם דפוסים (כגון לטריס ו-BHS) שבהם נותנים מספר של פסוק חדש לאחר '''כל''' סימן של סוף פסוק, בין אם הוא שייך לטעם התחתון ובין אם הוא שייך לטעם העליון. כלומר: יש בהם מספר עצמאי ל&quot;לא יהיה לך&quot;, וכן מספר עצמאי ל&quot;לא תנאף&quot; ו&quot;לא תגנב&quot; ו&quot;לא תענה&quot;. כך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''16''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות כ,2-17; דברים ה,6-21).

אבל בנוסח כתבי־היד יש, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], 12 פסוקים בלבד בטעם התחתון, כי המלים &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; הן סופו של הפסוק הראשון. לכן ברוב המהדורות החדשות יחסית כגון דותן וברויאר ומג&quot;ה, המבוססות באופן ישיר על נוסח כתבי־היד הטברנים, יש מספרים ל-'''12''' פסוקים בלבד בעשרת הדברות (שמות כ,ב-יג; דברים ה,ו-יז). אמנם במקראות גדולות הכתר, שאף הוא מבוסס לגמרי על נוסח כתבי־היד, יש מספרים ל-13 פסוקים בעשרת הדברות (כי גם &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; מקבל בו מספר של פסוק). נראה שבמקראות גדולות הכתר ויתרו קצת על העקביות (מספר לכל פסוק בטעם התחתון בלבד) כדי לשמור על המספרים מהדפוסים הישנים וכך למנוע בלבול.

המהדורות הדיגיטליות האחרות באינטרנט מבוססות אף הן על נוסח כתבי־היד. במהדורת ממון ממרא יש [http://mechon-mamre.org/c/ct/c0220.htm מספרים ל-12 פסוקים בעשרת הדברות], בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד ובעקבות מהדורת ברויאר. ואילו ב-WLC יש [http://tanach.us/Tanach.xml?Ex20:1-20:26 מספרים ל-16 פסוקים], כלומר מספר עצמאי לאחר כל סימן של סוף פסוק בכתבי־היד, בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד.

מספרי הפסוקים במהודרתנו יהיו בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד, בדומה למהדורות דותן, ברויאר, וממכון ממרא. לכן בשני הפרקים שבהם נמצאים עשרת הדברות ([[שמות כ/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|דברים ה']]), המספרים יהיו שונים מדפוס קורן ומכל הדפוסים הישנים.

===פסוק מעשה ראובן===

[[קובץ:Damascus Codex (Torah) 1Genesis.djvu|thumb|פסוק מעשה ראובן בכתי&quot;ש (ובו ציון ל&quot;טעמא קדמא&quot;)|page=61]]

חוץ מעשרת הדברות, יש עוד פסוק אחד במקרא שבו אנחנו מוצאים מערכת טעמים כפולה. מדובר על הפסוק של מעשה ראובן ב[[פרשת וישלח/טעמים|פרשת וישלח]] ([[בראשית לה כב|בראשית לה,כב]]):{{הערה|סעיף זה מבוסס על ברויאר, כתר, נספח ב: שתי ההטעמות של מעשה ראובן (עמ' 289-292).}}
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ {{נוסח|רְאוּבֵ{{שני טעמים באות אחת|֗|֔}}ן|=ש ומ&quot;ש (רביע וזקף קטן)|ל=רְאוּבֵ{{שנין טעמים באות אחת|֔|֗}}ן (זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים)|ברויאר היה בספק אם הרביע קיים בכתי&quot;ל, אבל מעיון בכתב־היד מתברר שכן (וכך קבע גם דותן).}} וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ{{שני טעמים באות אחת|֑|ֽ}}ל{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

(א) לפי מערכת הטעמים הנכתבת שנייה בכתבי־היד, המסתיימת בסילוק (סוף פסוק), יחידה זו היא פסוק עצמאי, ואין לו קשר ישיר לפסוק הבא (שמופיע לאחר רווח של פרשה פתוחה):
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב אֶת־בִּלְהָ֖ה פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
(ב) ואילו לפי מערכת הטעמים הנכתבת ראשונה בכתבי־היד, ומסתיימת באתנחתא, הפסוק של מעשה ראובן ממשיך אף לאחר הרווח של הפרשה הפתוחה:
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֗ן וַיִּשְׁכַּב֙ אֶת־בִּלְהָה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

השיטה האחרונה מחברת את שני הפסוקים מלפני הרווח של הפרשה ולאחריה בעקבות האמירה המדרשית שכל בני יעקב &quot;שקולים כאחד&quot;, כולל ראובן ולמרות מעשהו ([[שבת נה ב|שבת נ&quot;ה ע&quot;ב]]):

:אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: &quot;ויהיו בני יעקב שנים עשר&quot; – מלמד שכולן שקולים כאחת. אלא מה אני מקיים &quot;וישכב את בלהה פילגש אביו&quot;? מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה.

ברור שהשיטה הראשונה (א) היא זו שמחלקת את עניין לפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם התחתון&quot; בעשרת הדברות. ואילו בשיטה השנייה (ב) יש הטעמה לפסוק אחד שכולל בתוכו שני פסוקים לפי המתכונת הרגילה, ובניגוד לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם העליון&quot; בעשרת הדברות. אמנם יש ייחוד בהטעמה הכפולה בפסוק מעשה ראובן, כי בו ההטעמה המדרשית (ב) נכתבת '''ראשונה''' וההטעמה ה&quot;רגילה&quot; (א) נכתבת '''שנייה'''. וזה ההיפך מעשרת הדברות, שבהם &quot;הטעם התחתון&quot; נכתב ראשון ו&quot;הטעם העליון&quot; לאחריו.

יש עדות נאמנה ומובהקת שהשיטה הראשונה (א) היא אכן המקבילה לטעם התחתון בעשרת הדברות, למרות שהיא כתובה אחרונה בפסוק מעשה ראובן. מדובר על הערת מסורה מיוחדת במסורה הקטנה בכתי&quot;ש: 
:{{מ:טעמי המקרא|16}}&quot;זה הפסוק יש לו שני טעמים טעמ' קדמ{{צבע גופן|אפור|' וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ ראו}}ב֔{{צבע גופן|אפור|ן}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}כַ֕{{צבע גופן|אפור|ב}} {{צבע גופן|אפור|את־בל}}הָ֖ה {{צבע גופן|אפור|פי}}לֶ֣{{צבע גופן|אפור|גש}} {{צבע גופן|אפור|א}}בִ֑{{צבע גופן|אפור|יו}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}מ֖{{צבע גופן|אפור|ע}} {{צבע גופן|אפור|ישר}}אֵֽל׃&quot;{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

כלומר, המסורה בכתי&quot;ש מקפידה לציין במפורש את הטעמים השייכים לשיטה הראשונה (א) בשם &quot;טעמא קדמא&quot;. ובעשרת הדברות בכתי&quot;ש היא עושה בדיוק אותו הדבר '''לטעם התחתון דווקא'''. הרי לנו עדות מפורשת ששתיהן שייכות לאותה מסורת של הטעמה (וגם ההגיון מורה כך), למרות ששתי השיטות כתובות בסדר הפוך בפסוק שלנו.

לגבי עשרת הדברות [[#הטעם התחתון והטעם העליון|ראינו]] שסכומי הפסוקים '''לפרשות''' הם לפי קריאת הטעם העליון שהייתה נהוגה בבבל (10 פסוקים בעשרת הדברות), ואילו סכומי הפסוקים '''לספרים''' המלאים הם לפי קריאת הטעם התחתון שהייתה נהוגה בארץ ישראל (12 פסוקים בעשרת הדברות), כולל אצל בעלי המסורה הטברנים. אבל לגבי סכומי הפסוקים בפרשת וישלח ולספר בראשית כולו הסכומים זהים, כלומר אין בהם הפרש של פסוק אחד בגלל החיבור או אי-החיבור של פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו. אצל שניהם מדובר על שני פסוקים, ועובדה זו דורשת הסבר.

הרב מרדכי ברויאר הציע שסכומי הפסוקים לפרשות ולספרים אכן מציגים את מנהגי הקריאה הקדומים של בבל וארץ ישראל, כאשר שניהם כאחד נהגו שלא לחבר את פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו, אלא לקרוא במתכונת של פסוקים רגילים בהתאם לפשוטו של מקרא (כלומר בשיטה המקבילה לטעם התחתון). &quot;טעמא קדמא&quot; הוא אם כן מנהג הקריאה מקדמת דנא. אבל נראה שבעלי המסורה הטברנים עצמם לא נהגו כמנהג ארץ ישראל הקדום, אלא דווקא נהגו לחבר את שני הפסוקים בקריאתם ולחבר אותם לפסוק אחד בהטעמה, באופן שמביע את כבודו של ראובן בהתאם למדרש ולתרגומי ארץ ישראל.{{הערה|'''בתרגום הירושלמי (&quot;יונתן&quot;):''' &quot;והוה כד שרא ישראל בארעא ההוא, ואזל ראובן ובלבל ית מצעא דבלהה פלקתיה דאבוי, דהוה מסדרא כל קביל מצעא דלאה אמי, '''ואתחשיב עילוי כאלו שימש עמה'''. ושמע ישראל ובאיש ליה, ואמר: ווי דלמא נפק מיני פיסולא, היכמא דנפק מן אברהם ישמעאל, ומן אבא נפק עשו? מתיבא רוחא דקודשא, וכן אמר ליה: '''לא תדחל דכלהון צדיקין ולית בהון פיסולא, דמבתר דאתיליד בנימין הוו בני יעקב תריסר'''.&quot; הפרשנות המדרשית הזאת משתקפת לא רק בתרגומים הירושלמים אלא אף בחלוקת הפסוקים בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, שבהם לא רק עשרת הדברות נקראים מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון, אלא גם פסוק מעשה ראובן נקרא כך (אמנם כך הוא החלוקה של מקרא ותרגום בכתבי־היד, אבל בפועל לא מתרגמים כלל את מעשה ראובן בציבור אלא רק את המלים &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot; בלבד, בהתאם ל[[משנה מגילה ד י|דברי המשנה]] ש&quot;מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם&quot;.).&lt;br&gt;דברי המדרש מסוכמים יפה בפירוש רש&quot;י: '''ויהיו בני יעקב שנים עשר''' – מתחיל לעניין ראשון, משנולד בנימן נשלמה המיטה, ומעתה ראויין להימנות ומנאן. '''ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולם שוים, וכולן צדיקים, שלא חטא ראובן.'''}} ולכן הקדימו הנקדנים/מסרנים את טעמי &quot;הטעם העליון&quot; בפסוק מעשה ראובן, כי זה היה מנהג קריאתם בפועל, אבל הם גם שמרו על המנהג המשותף למנהג ארץ ישראל הקדום ולמנהג בבל (המשתקף כאמור בסכומי הפסוקים) וכתבו את &quot;הטעם התחתון&quot; לאחריו.

לפי הרב מרדכי ברויאר, יוצא מזה שמנהג ארץ ישראל הקדום היה לקרוא את פסוק מעשה ראובן לפי מתכונת רגילה של פסוקים, בדומה לטעם התחתון בעשרת הדברות, וכך היה גם מנהג בבל לגבי פסוק מעשה ראובן. ואילו בעשרת הדברות לא היה להם מנהג משותף, כי בארץ ישראל קראו בטעם התחתון ובבבל קראו בטעם העליון.

יוצא גם שמנהג הקריאה המשתקף בתרגומים של ארץ ישראל שייך תמיד לטעם העליון, כלומר שלפי התרגומים לא מחלקים את הפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, אלא מחלקים אותם לפסוקים ארוכים מאוד וקצרים מאוד בהתאם להבנה מדרשית. דבר זה נכון הן לגבי פסוק מעשה ראובן בבראשית, והן לגבי עשרת הדברות בשמות ובדברים. לפי זה מייצגים התרגומים של ארץ ישראל מסורת קריאה שונה מזו של בעלי המסורה הטברנים בעשרת הדברות: לפי התרגומים קוראים את עשרת הדברות בטעם העליון, ולפי בעלי המסורה קוראים אותם בטעם התחתון. אבל לגבי פסוק מעשה ראובן המנהג משותף: קוראים אותו בטעם העליון, הן לפי התרגומים והן לפי בעלי המסורה הטברנים.

ואולי ייתכן שניתן להציע הסבר נוסף לזה של הרב ברויאר. אמנם נראה ברור לגמרי שבעשרת הדברות, הקדימו בעלי המסורה הטברנים בכוונה את הטעמים של מסורת הקריאה שלהם עצמם לטעמים של המסורת האחרת. אבל בפסוק מעשה ראובן מדובר על אותיות מעטות שנכתבים בהן שני טעמים זה אחר זה, כאשר הכי בולטת והחשובה ביותר היא האות אל&quot;ף בתיבה &quot;ישראל&quot;, שבה נכתבים אתנחתא וסילוק ביחד. טעם האתנחתא הזה עומד מיד לפני רווח של פרשה פתוחה כדי לחבר בין שני הפסוקים (למרות הרווח ובניגוד לפשוטו של מקרא), ושאר הטעמים המתאימיםם לו באים רק בעקבותיו. בניגוד לטעם העליון בעשרת הדברות, שבא כדי '''להבליט''' את כל אחד מהדברות וכך לפארו, ההטעמה המקבילה בפסוק מעשה ראובן קיימת אך ורק כדי '''להצניע''' את המעשה ע&quot;י חיבורו לפסוק הבא.

ואם כן אולי היה ראוי במקרה כזה להקדים את האתנחתא לסילוק, כי כך ניתן להדגיש דווקא את האתנחתא, ואת החיבור בין הפסוקים למרות הרווח, וכך להצניע את מעשה ראובן. כלומר: אולי גם במעשה ראובן ייצג הטעם התחתון את מסורת קריאתם של בעלי המסורה הטברנים, אבל מתוך כבוד לעצם העניין המובע במסורת האחרת הקדימו לכתוב אותה ראשונה (ולא בגלל שהיא הייתה מנהגם בפועל). הערות המסורה המפורטות בכתי&quot;ש לגבי &quot;טעמא קדמא&quot; באות אם כן למנוע טעויות, ע&quot;י ציון מדויק למנהגו של המסרן עצמו, כדי שהקורא לא יטעה בגלל '''הסדר''' של הטעמים בפסוק מעשה ראובן או בגלל '''המורכבות''' של ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות.

'''במהדורתנו:''' מכיוון שמדובר בסך הכל על פסוק אחד בלבד, ועוד שמערכת הטעמים הכפולה במעשה ראובן נובעת דווקא מהרצון להצניע את העניין, לכן לא נקדיש לו נספח מיוחד בדף עצמאי. במקום זה נסתפק בטבלה קצרה בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]'''.{{הערה|הטבלה המובאת בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]''' מועתקת מהמקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|כאן]]'''.}} הנוסח של ההטעמה הכפולה יישאר בתוך הרצף של הפרשה יחד עם הקישור הישיר בסימן המיוחד ('''&quot;↓↑&quot;''').

'''מספרי הפסוקים:''' כבר ראינו [[#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|לעיל]] שיש חוסר עקביות בין הדפוסים השונים לגבי ציון מספרי הפסוקים בשמות פרק כ' ובדברים פרק ה' בגלל ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. אך בעיה זו אינה קיימת לגבי מעשה ראובן, כי משום מה '''בכל''' הדפוסים מציינים את הכל (כולל &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot;) במספר של פסוק אחד (דהיינו פרק ל&quot;ה פסוק כ&quot;ב). ולכן כך נעשה גם במהדורתנו.

==סדרי הקריאה בתורה==

===חלוקת הסדרים בתורה===

חלוקת הסדרים בתורה היא חלוקה עניינית לרוב, המשקפת את מחזור הקריאה התלת־שנתי שהיה נהוגה בארץ ישראל. במהדורתנו שילבנו את חלוקת הסדרים לפי שתי שיטות מקבילות:
*סימנו את חלוקתה של התורה ל-154 סדרים המקובלת בדפוסים והמוכרת, כולל המרכיב של המספר הרצוף לכל סדר וסדר  מתחילת כל ספר (המספרים מצויינים באותיות עבריות כמו שמוכר היטב מדפוס קורן).{{הערה|למספרים הרצופים באותיות עבריות (בנוסף לציון האות &quot;ס&quot; בשוליים) יש בסיס כבר בכתבי־היד הקרובים לכתר והמאוחרים יותר, אמנם אין בהם ביצוע מלא תמיד.}}
*סימנו את חלוקת הסדרים על פי שני מקורות עתיקים המתעדים את נוסח המסורה הטברנית: רשימת הסדרים ב'''ספר החילופים''' למישאל בן עוזיאל{{הערה|1=מהדורת אליעזר ליפשיץ (ירושלים: מאגנס, תשכ&quot;ה; טקסט מלא ב-PDF ניתן להוריד [http://www.hum.huji.ac.il/units.php?cat=5040&amp;incat=4972 באתר האוניברסיטה העברית]). הרב ברויאר כבר סימן את הסדרים במהדורותיו על פי רשימה זו. ספר החילופים מתעד רשימה של הבדלים (זעירים) בנוסח המקרא בין שיטת בן אשר לבין שיטת בן נפתלי (וגם מספר הסכמות בין שתי השיטות). כך מאפשרות רשימת החילופים וההסכמות קיטלוג של כתבי־יד לפי קרבתם לשיטת בן-אשר, וזהו עיקר חשיבותן במחקר בימינו: ספר החילופים מאשר את חשיבותו של כתר ארם צובה כמייצג נאמן ומדוייק לשיטת בן-אשר, וגם מאפשר את שחזור נוסחו של בן-אשר במקומות מסויימים החסרים בכתר. אמנם בנוסף לרשימת החילופים עצמה, יש בספר החילופים גם תיעוד קפדני לראשי הסדרים במקרא (בתחילת הדיון על כל פרשה בתורה וכל ספר בנביאים וכתובים).}} ו[https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up רשימת הסדרים בכתי&quot;ל] (בנוסף לסימון ראשי הסדרים שבגוף התורה עצמה באותו כתב־יד). שני המקורות העתיקים האלה כמעט זהים אחד לשני בחלוקת הסדרים,{{הערה|יצוין שספר החילופים וכתי&quot;ל גם זהים לסימון הסדרים הקיים בסוף ספר דברים בכתר ארם צובה. שלושת המקורות ביחד עוד זהים בכך שפרשת &quot;נִצבים&quot; כוללת בתוכה גם את פרשת &quot;וילך&quot; (והן נחשבות לפרשה אחת ביחד).}} והם מדווחים על כ-167 סדרים בתורה.{{הערה|בשני המקורות העתיקים מדווח על סך של קס&quot;ז (167) סדרים בדיוק בחמישה חומשי תורה. אמנם רק ברשימה שבכתי&quot;ל יש באמת קס&quot;ז סדרים, ואילו בספר החילופים, למרות המספר המובא בסוף, נזכרים 168 ראשי סדרים. הסדר הנוסף מתחיל לקראת סוף פרשת וירא (&quot;וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר&quot;, [[בראשית כב כ]]); סדר זה חסר לגמרי בכתי&quot;ל בסימון הפנימי וברשימה (וגם בחלוקה המקובלת), וזה ההבדל היחיד בין ראשי הסדרים שבשני המקורות.}}

לגבי השיטות השונות בסימון הסדרים (ובמיוחד בין החלוקה המקובלת לבין החלוקה ל-167 סדרים), יש אומרים שאין כאן מחלוקת אלא שהסדרים הנוספים בתורה שבספר החילופים ובכתי&quot;ל משקפים תת־חלוקה אפשרית בתוך הסדרים המקובלים. ויש אומרים שחלוקת הקריאה למחזור התלת־שנתי לא הגיעה לידי שיטה מובהקת של חובה, והיו מנהגים שונים כיצד לחלק את הקריאה בדרכים שונות.

ציונם של ראשי הסדרים הנוספים בספר החילופים ובכתי&quot;ל ישולב בתוך המספרים הרצופים של החלוקה המקובלת. לדוגמה: יש סדר שמתחיל בתחילת פרשת &quot;וָאֶתְחַנַּן&quot; (דברים ג כג), והוא הסדר הרביעי בספר (&quot;ד&quot; במספרים הרצופים) לפי החלוקה המקובלת של 154 סדרים בתורה. מאוחר יותר יש ציון של תחילת סדר במקורות העתיקים  בפסוק &quot;כִּי־תוֹלִיד בָּנִים&quot; (ד כה), וסדר זה אינו קיים בחלוקה המקובלת. הוא יסומן אם כן לפי המספר הרצוף &quot;ד*&quot;. להלן רשימה של כל הפרשות שבהן יש סדר נוסף על החלוקה המקובלת (קנ&quot;ד סדרים):
*בספר בראשית (בנוסף על מ&quot;ג סדרים): וירא=(יט*),{{הערה|אין כאן סדר בכתי&quot;ל (ברשימה ובגוף התורה) אבל יש סדר בספר החילופים, ובגלל הסדר הנוסף מגיע מספר הסדרים בספר החילופים ל-46 בספר בראשית ול-168 בתורה כולה (למרות הסך המובא בסוף של קס&quot;ז סדרים). יצויין שסדר זה קיים גם בתוך המספרים הרצופים שבכתי&quot;ש (כ'), אמנם שם הוא מתחיל בתחילת פרשת &quot;חיי שרה&quot; ולא בבראשית כב,ב; ובכלל יש הבדלים רבים בין סימון הסדרים בכתי&quot;ש לבין המסורת של קס&quot;ז סדרים בתורה (בכתי&quot;ש לדוגמה יש מ&quot;ב סדרים סה&quot;כ בספר בראשית).}} וישב=לה*, ויחי=מג*.
*בספר שמות (בנוסף על כ&quot;ט סדרים): שמות=א*,{{הערה|כאן חסר סימון הסדר בגוף כתי&quot;ל, אבל הוא קיים ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל (וגם דותן השלים אותו ע&quot;פ הרשימה).}} משפטים=יז*, כי-תשא=כה*, ויקהל=כו*.
*בספר ויקרא (בנוסף על כ&quot;ג סדרים): ויקרא=ב*, אמֹר=יט*.
*בספר במדבר (בנוסף על ל&quot;ב סדרים): נשֹא=ה*.
*בספר דברים (בנוסף על כ&quot;ז סדרים): ואתחנן=ד*, ראה=יא*, שֹפטים=טו*,{{הערה|יש לסמן עוד מקום בפרשת שֹפטים בכתי&quot;ל, דהיינו [[דברים כ א]], בו מסומן סדר נוסף בכתב היד (לכאורה &quot;טו**&quot;). אבל סימון זה כנראה בטעות הוא, שהרי אינו מובא ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל עצמו וגם לא בספר החילופים (דותן ציין אותו כטעות {ס}). במהדורתנו לא תייגנו אותו ב[[תבנית:מ:סדר]] אבל הערנו עליו בהערת נוסח.}} כי־תצא=טז*.

יש גם שני מקומות שבהם תחילת הסדר שונה במקצת בחלוקה המקובלת ובמקורות העתיקים:
*בפרשת אמֹר מתחיל סדר [יט] בויקרא כג,ט (&quot;כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ&quot;) במקורות העתיקים, אבל בחלוקה המקובלת מתחיל הסדר (יט) בויקרא כג,טו (&quot;וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙&quot;), הפרש קל של 6 פסוקים שהם פרשה אחת.
*בסוף פרשת קֹרח מתחיל סדר (יז) בבמדבר יח,כה (&quot;וְאֶל־הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר&quot;), אבל במקורות העתיקים מתחיל הסדר [יז] בתחילת פרשת &quot;זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה&quot; (במדבר יט,א), הפרש קל של 8 פסוקים שהם פרשה אחת.

למידע על חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים|כאן]]'''.

===החלוקה לפרשות השבוע===

[[מקרא על פי המסורה/תורה|התורה מחולקת במהדורתנו]] לפי יחידות של &quot;פרשת השבוע&quot;. חלוקה זו משקפת את המנהג המקובל כבר אלף שנה של מחזור לקריאת התורה בשנה אחת (מקור המנהג הוא [[:W:פרשת השבוע#מקור המנהג בעדות ישראל|בבלי]]). בתחילת כל יחידה של &quot;פרשת השבוע&quot; יש גם תמונות וקישורים לעמודים המתאימים לדף הראשון של אותה פרשה (צילומים של כתבי־היד החשובים ושל ספרי תורה הכתובים על קלף).

ראוי לציין שבכתבי־היד הטברנים וברשימות המסורה שבהן (וכן ב&quot;ספר החילופים&quot;) אין פרשה חדשה שמתחילה בפסוק [[פרשת וילך/טעמים#פרשת וילך (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|&quot;וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה&quot; (דברים לא,א)]], ויחידה זו הייתה נחשבת אם כן לחלק האחרון של [[פרשת ניצבים/טעמים#פרשת ניצבים (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|פרשת &quot;נִצבים&quot;]] (שהיו בה 70 פסוקים סה&quot;כ).{{הערה|עניין זה צויין גם בתיעוד הנוסח (בדף העריכה בתחילת פרשת &quot;וילך&quot; ([[דברים לא/טעמים|פרק ל&quot;א]]).}}

===החלוקה לעולים בתורה===

פרשות השבוע מחולקות במהדורתנו בהתאם לקריאה עבור שבעה עולים לתורה בשבת (ומפטיר). חלוקה זו יציבה לרוב מאז המאה הי&quot;ח.{{הערה|למידע היסטורי על החלוקה לעולים בתורה, ראו את [https://jewish-faculty.biu.ac.il/files/jewish-faculty/shared/JSIJ4/stulberg.pdf מאמרו] של אפרים סטולברג, &quot;תורה שבעל פה האחרונה: חלוקת התורה לעליות&quot; ב-JSIJ גליון 8 (2009).}} היא נעשתה כאן לפי החלוקה המקובלת בדפוסים הנפוצים של המקראות הגדולות (השתמשנו במקראות גדולות לתורה ב[[:COMMONS:Category:MG1859-Vienna-Torah|מהדורתו של שלמה נעטטער]] [ווין תרי&quot;ט]), והמשתקפת היטב בדפוס קורן.{{הערה|במקרים של אי־התאמה הכרענו לפי [https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Tikkun-Koreim-HB50656.pdf תיקון הקוראים הזה]. בעתיד ראוי שיהיה סימון לפי שיטות נוספות של חלוקת הפרשה לעולים, ובמיוחד מנהג תימן, וכן להוסיף אפשרות למשתמש לבחור את שיטת הסימון הרצויה לו.}} לשבתות שקוראים בהן שתי פרשות מחוברות, הקריאה לכל אחד משבעת העולים צוין כנהוג בתוך סוגריים לאחר החלוקה לעולים של הפרשה היחידה, כגון: &quot;חמישי (שלישי)&quot;.

החלוקה במהדורתנו לשלושה עולים במשך השבוע (מנחה בשבת, שני וחמישי) מבוססת על '''סדר עבודת ישראל''' לר' יצחק (זליגמן) בער, רעדעלהיים תרכ&quot;ח, מתוך מהדורת צילום של הוצאת שוקן תרצ&quot;ז.{{הערה|ראו שם עמ' 451-494, &quot;סדר הפרשיות למנחה בשבת ולשני וחמישי לתעניות ולחה&quot;מ וחנוכה ופורים&quot;. חטיבת הקריאה הזאת צולמה בתוך '''סדור רנת ישראל''', מהדורה שניה (הוצאת מורשת: ירושלים תשל&quot;ד), עמ' 447-485. מהדורת צילום אחר של &quot;סדר עבודת ישראל&quot; לזליגמן בער נמצאת '''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-1.pdf|כאן]]''' ו'''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-2.pdf|כאן]]'''.}} הציון לתחילת הקריאה ל&quot;לוי&quot; ול&quot;ישראל&quot; מופיע בסוגריים מרובעים, וסוף הקריאה ל&quot;ישראל&quot; הוא בדרך כלל לפני עליית &quot;שני&quot; בשבת.{{הערה|במקומות חריגים שבהם עליית &quot;ראשון&quot; ארוכה ולא נהוג שישראל ביום חול יקרא עד סופה (בפרשות &quot;בראשית&quot;, &quot;כי תשא&quot;, &quot;נשא&quot;), צוין &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; בסוף הקריאה לעולה השלישי. וכן במקומות שנהוג להמשיך לקרוא אחרי סוף עליית &quot;שני&quot;, צוין בסוף העלייה השלישית &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; (בפרשות &quot;בחקתי&quot;, &quot;דברים&quot;, &quot;ואתחנן&quot;', &quot;כי תבוא&quot;, &quot;נצבים&quot;, &quot;וילך&quot;, &quot;האזינו&quot;, &quot;וזאת הברכה&quot;).}}

לא הוספנו סימון לקריאת התורה במועדים בתוך מהדורת המקרא בוויקיטקסט. סימון כזה יוצר מעמסה כבדה בשוליים של הטקסט, ולא נהוג לסמן אותו &quot;בפנים&quot; במהדורות של המקרא, אלא רק בנספחים. במקום זה יצרנו מדור מיוחד בשם '''[[מקראי מועד|&quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot;]]''', שם תופיע קריאת התורה לכל המועדים לפי החלוקה הנפוצה במחזורים (וגם הפטרות). תוכן הקריאות במדור &quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot; מבוסס על &quot;מקרא על פי המסורה&quot;.

==הערות==
&lt;references/&gt;

[[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 3]]</text>
      <sha1>aak0z8r5hn3zdch9trt26prdz7brer4</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087566</id>
      <parentid>3087565</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T12:25:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* מסורת הקוראים בתורה: כתי&quot;ל כבסיס לניקוד ולטעמים */</comment>
      <origin>3087566</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="319413" sha1="7b8fozfbw88l6sltahyfg7zpy747epm" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ג. קביעת הנוסח בתורה}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח בתורה==

'''נוסח האותיות וחלוקת הפרשות במהדורה זו נקבעו לפי ספרי התורה. נוסח הכתיב הוא לפי ספרי תימן. הבדלים בין ספרי התורה של העדות השונות, ובין ספרי התורה לבין מה שידוע לנו על כתר ארם צובה (מתוך עדויות), מובאים ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].'''

'''הבסיס לנוסח הניקוד והטעמים והגעיות הוא כתי&quot;ל, ועל גבי הבסיס הזה נעשו תיקונים ושינויים, כדי להתאים את המקומות החריגים שבו לנוסח המסורה לפי שיטתו של כתר ארם צובה. במקומות שהכתר קיים בהם או שיש עדויות לגביו, הנוסח מיוסד עליו. לאחר קביעת הנוסח בוצעו עוד התאמות קלות בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על השיטה לקביעת הנוסח בתורה ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הבא]]''' לגבי המקומות החסרים בכתר, ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|בפרק החמישי]]''' לגבי המקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.

==יסודות הנוסח==

'''כתר ארם צובה:''' כתר ארם צובה נשאר לנו בסוף התורה (החל מהתיבה &quot;וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ&quot; ב[[דברים כח/טעמים#כח יז|דברים כח,יז]]). בנוסף יש שני צילומים של דפים שאבדו ממנו, ועדויות רבות וחשובות על נוסח התורה שהיה בו. הנוסח במקומות האלה מיוסד על הכתר.

'''כתי&quot;ל וקבוצת כתבי־היד העיקרית:''' בשאר כל התורה הנוסח מיוסד על כתי&quot;ל, אבל רק בתור נקודת התחלה. בכל מקום שלא הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל, או שיש ספק או תמיהה לגביו, או נקודה בו הראויה לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), השתדלנו לבדוק את הנוסח המקביל בעוד 6 כתבי־יד מזרחיים של התורה הקרובים לכתר ארם צובה, ולתעד את הממצאים במלואם. כך יוצא שהנוסח ברוב התורה מיוסד על '''7 כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה''', והם: '''ל, ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו''';  למידע נוסף על שבעת כתבי־היד וקישורים אליהם ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|כאן]]'''.

'''כתבי־יד נוספים:''' לא כל כתבי־היד שבקבוצה העיקרית שלמים. חלקים משמעותיים של ספר בראשית (במיוחד מתחילתו) חסרים או פגומים ברובם (ל1,{{הערה|חוץ מהדפים החסרים בתחילת ספר בראשית, ראשי הדפים פגומים בכתי&quot;ל1 בכל התורה; הנזק יותר חמור בתחילת התורה ובסופה.}} ב, ש, ש1, ו), וכמו כן באחדים מהם בסוף ספר במדבר (ו) ובספר דברים (ל1, ב) ובעוד מקומות.{{הערה|כתי&quot;ו המקורי חסר בסוף ספר במדבר (כו,סג-לה,ו). הוא גם חסר בסוף ספר דברים (נכרכו עמו דפים כדי להשלים את הטקסט החסר), אבל רק במקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.}} בספר בראשית השתמשנו בעת הצורך במבחר של כתבי־היד נוספים (מזרחים, תימנים וספרדים). בשאר התורה (בעיקר בסוף ספר במדבר מפרק כ&quot;ז ובספר דברים, אך גם בעוד קצת מקומות שחסר בהם כתב־יד אחד או יותר) הסתפקנו בשני כתבי־יד מזרחים הקרובים לכתר: ב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571880205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-10] ('''ל3'''); וב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571690205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94%20EVR%20II%20B%2059 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-59] ('''ל9'''). בשלב מאוחר יותר, לאחר שהערות הנוסח כבר נכתבו לפי כתבי־היד שהזכרנו עד כה, התחלנו להוסיף תיעוד נוסף לעתים גם מתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|עוד כתבי־יד]] בעת הצורך, ובמיוחד מתוך [https://archive.org/details/torah-tbilisi-3-lailashi-images/mode/1up כתב־יד טביליסי 3] (&quot;כתר לאילאשי&quot; או '''ט3''').

'''הכרעת הכתיב, הניקוד והטעמים:''' הקבוצה העיקרית של 7 כתבי־יד טברנים, הקרובים לכתר ארם צובה, מאפשרת הכרעה ברורה ומובהקת בענייני הכתיב, הניקוד והטעמים בתורה בכמעט כל מקום.{{הערה|היוצאים מן הכלל הזה נדירים ביותר. הדוגמה היחידה לגבי '''נוסח הכתיב''' שמצאנו עד כה היא התיבה &quot;בָּמוֹתָ֖ם&quot; ([[במדבר לג/טעמים#לג נב|במדבר לג,נב]]), הנכתבת מלא וי&quot;ו בספרי התורה של כל העדות. אך כתבי־היד הטברנים חלוקים לגבי כתיבתו; אין בהם רוב מובהק לכתיב מלא או חסר, ואין הערת מסורה התומכת באחת משתי האפשרויות. תיבה זו נמצאת בין 6 המקומות המוטלים בספק לפי שיטת ברויאר (כתר, עמ' 84 [פרק ג סעיף 1.ד]). אך שאר המקומות שהיו מוטלים בספק אצלו מקבלים מענה ע&quot;י קבוצת 7 כתבי־היד שלנו, וכבר אינם מוטלים בספק; רק המקום הזה נשאר. בכל אופן הכתיב במהדורתנו נקבע כאן, כמו בכל התורה, ע&quot;פ ספרי התורה. גם לגבי '''נוסח הניקוד והטעמים''' מצאנו דוגמה אחת בלבד: ב[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|כו,מג]] התיבה &quot;בׇּהְשַׁמָּהֿ֙&quot; מנוקדת בלי מפיק באות ה&quot;א הראשונה בארבעה כתבי־יד (ל1,ב,ש1,ק3), לעומת שלושה כתבי־יד (ל,ש,ו) שבהם יש מפיק (&quot;בָּהְּשַׁמָּהֿ֙&quot;), כך שאין רוב מובהק ויש צורך לבדוק מקורות נוספים (ראו שם בתיעוד הנוסח). וראו גם [[דברים טז/טעמים#טז ב|דברים טז,ב]], שם אין רוב מובהק לגבי התיבה &quot;אֲשֶׁר&quot; אם היא מוקפת או בטעם מונח, אך יכולנו להכריע לפי שיטת בן־אשר בספר החילופים.}}

'''עניינים משניים במערכות הניקוד והטעמים:''' לגבי ניואנסים שהיו רשות ולא חובה אצל בעלי המסורה הטברנים, והם לא סומנו בעקביות בכל כתב־יד, קבוצת כתבי־היד מספקת לנו תמונה מייצגת של הגיוון שהיה קיים אצל בעלי המסורה וגבולותיו. מדובר על נושאים משניים כגון חטפים באותיות לא גרוניות ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|הסבר כללי]], [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|רשימה בתורה]]), געיות חריגות ([[#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|הסבר כללי]], [[#נוסח הגעיות במהדורתנו|רשימה בתורה]]), [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|מרכא בתיבת תביר]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#נקודה בוי&quot;ו עיצורית|נקודה בוי&quot;ו עיצורית]], ועוד. לא הכרענו בנושאים אלה לפי רוב מובהק של כתבי־היד (רוב שבדרך כלל לא קיים), אלא לפי מדיניות העיצוב במהדורתנו (לגבי חטפים באותיות לא-גרונית) או לפי דרכו העקבית של כתר ארם צובה (לגבי מתיגת הזקף, מרכא בתיבת תביר, ולגבי געיות בכתי&quot;ל שחורגות באופן ברור מדרכו). בעזרת תיעוד הנוסח אפשר לראות את האופן שבו הכרעת הנוסח משתלבת עם הנתונים הנמצאים בכתבי־היד, וגם לזהות את כתבי־יד הקרובים יותר לשיטת הכתר לגבי כל תופעה ספציפית.

==תיעוד הנוסח==

כל הנתונים לגבי הנוסח ב[[#יסודות הנוסח|קבוצת כתבי־היד]], בכל מקום שנוסח כתי&quot;ל ראוי לדיון, נמצאים בדפי העריכה של '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#חמישה חומשי תורה|דפי הפרקים בתורה]]'''. אי אפשר לראות את הנתונים בדף של הפרק עצמו, המציג רק את נוסח המקרא לפי הקביעה הסופית. כדי לקרוא את הערות הנוסח בפרק מסוים, יש ללחוץ על '''&quot;הצג הערות נוסח&quot;''' בתחילת הדף של הפרק בצד ימין, מתחת לסרגל הניווט. לחלופין, הן גם מופיעות באתר מיוחד שנקרא '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ &quot;מקרא על פי המסורה עם הערות הנוסח&quot;]''', שם ניתן לקרוא אותן ברציפות ולעיין בהן בנחת.

כאמור, הנתונים בהערות הנוסח כתובים בפועל בדף העריכה של הפרק. כדי לראותם שם יש ללחוץ הלשונית &quot;'''עריכה'''&quot;, שנמצאת בראש הדף של הפרק (באמצע בין הלשוניות &quot;קריאה&quot; ו&quot;גרסאות קודמות&quot;). אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; יופיע חלון עריכה, שבו נמצא הטקסט המקודד של הפרק. בחלק מהפסוקים, בתוך הטקסט המקודד, אפשר לראות מילים בתוך תבניות &quot;נוסח&quot;. לדוגמה, ב'''[[שמות יד/טעמים|דף הפרק של שמות י&quot;ד]]''', אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; רואים שבתוך חלון העריכה, בפסוק ה', התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; נמצאת בתוך תבנית נוסח. הקוד נראה כך:

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|וַיֹּֽאמְרוּ֙|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים{{ש}}ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙ (חסר שווא באות מ&quot;ם){{ש}}הערת המקליד}}&lt;/nowiki&gt;

&quot;נוסח&quot; הוא השם של [[תבנית:נוסח|התבנית]] בתוך הסוגריים המתולתלים; תקפידהּ של תבנית זו לרכז נתונים לגבי נוסח המקרא. אחר כך רואים את התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; כמו שהיא מופיעה לפי קביעת הנוסח במהדורתנו, ולאחריה את רשימת המקורות התומכים בקביעה זו (אחרי &quot;2==&quot; שהוא קוד טכני). במקרה הזה מתברר שזהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וגם של הדפוסים הנפוצים של המקרא. אבל אחרי קוד לשבירה (&quot;&lt;nowiki&gt;{{ש}}&lt;/nowiki&gt;&quot;), כדי לחלק את ההערה לחלקים שונים, רואים שבכתי&quot;ל יש טעות מובהקת: בתיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; חסרות שתי הנקודות של שווא מתחת לאות מ&quot;ם (&quot;וַיֹּֽא'''מ'''רוּ֙&quot;)! בסוף כתוב &quot;הערת המקליד&quot;, כלומר: [https://hcanat.us/Tanach.xml?Ex14:5-14:5 בהקלדה הדיגיטלית UXLC], שהיא תִּעֲתוּק של כתי&quot;ל שהיה נקודת ההתחלה למהדורתנו, כבר עמדו על הטעות הזאת והעירו לגביה.

לדוגמה נוספת, הפעם בעניין של כתיב (נוסח האותיות), ראו בדף העריכה של '''[[שמות יד/טעמים|אותו פרק]]''' בפסוק י&quot;ג (&quot;תֹסִ֛פוּ&quot;):

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|תֹסִ֛פוּ|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ&quot;ה (כתיב חסר יו&quot;ד){{ש}}ל!=תֹסִ֛יפוּ (כתיב מלא יו&quot;ד){{ש}}הערת ברויאר}}&lt;/nowiki&gt;

אחרי &quot;נוסח&quot; (שמהּ של התבנית), רואים שהתיבה &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; מופיעה במהדורתנו בכתיב חסר יו&quot;ד (כלומר &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; ולא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot;). זהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וכך קובעות גם הערות מסורה, כולל הערת מסורה בתוך כתי&quot;ל עצמו; וכך קבע הרמ&quot;ה להלכה (בעקבותיו כותבים &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; חסר יו&quot;ד בספרי תורה ספרדים ואשכנזים).{{הערה|ראו ב[[:COMMONS:File:Masoret-Seyag-Ramah-1750-HB7152.pdf|מסורת סייג לתורה]], עמ' 70.}} אבל אחר כך רואים בהערה שהנוסח הכתוב בכתי&quot;ל הוא דווקא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot; (כתיב מלא יו&quot;ד). כתיב זה סותר את הערת המסורה בתוך אותו כתב־יד. בסוף  התבנית כתוב &quot;הערת ברויאר&quot;, כלומר: הרב מרדכי ברויאר כבר עמד על הכתיב החריג כאן בכתי&quot;ל במהדורות המקרא שלו.

שימו לב שנוסח הכתיב במהדורתנו נקבע לפי ספרי התורה של עדת תימן, ולא לפי רוב כתבי־היד שבקבוצה. הדוגמה האחרונה מראה שרוב מובהק של כתבי־היד הקרובים לכתר תומך כאן בכתיב של ספרי תימן.

==מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות==

===נוסח האותיות בתורה===

'''נוסח האותיות בעידן המסורה:''' נוסח האותיות לפי המסורה משתקף היטב בתור '''אידאל מדויק''' מתוך הערות המסורה. אבל האידיאל הזה לא התגשם בביצוע מושלם באף אחד מכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר ארם צובה. כתבי־היד האלה עברו תהליכים של הגהה ותיקונים בכיוון זה, אמנם בכל אחד מהם נשארו טעויות בנוסח הכתיב. טעויות מהסוג הזה מתגלות ברוב המקומות בכתב־יד אחד חריג, כאשר הכתיב שבו שונה בתיבה מסוימת משאר חבריו, ובדרך כלל יש גם הערת מסורה שתומכת בגרסת הרוב. מתוך כך אפשר לקבוע את הכתיב של נוסח המסורה בכמעט כל מקום על פי '''הערות המסורה''' או על פי הנוסח של '''רוב כתבי־היד''', או על פי '''שניהם ביחד'''. וזה מפליא שהכתיב האקלקטי מתוך רוב כתבי־היד זהה לכתיב המתועד בהערות המסורה כמעט לגמרי. את כל זה הוכיח הרב מרדכי ברויאר לראשונה בספרו החשוב '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא'''.{{הערה|ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל&quot;ז; עמ' 68-86.}}

'''לאחר תקופת המסורה בספרד ואשכנז:''' ברויאר עוד הוכיח שאותו נוסח העולה מתוך השילוב של הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות בכתבי־היד הקרובים לכתר מתאים בכמעט כל המקומות לנוסח ספרי התורה שנקבע בספרד ובאשכנז. נוסח הכתיב בספרי התורה (מחוץ לתימן) נקבע לאחר תקופת בעלי המסורה הטברנים ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ספרות המסורה וחומר נוסף|חיבוריהם של חכמי מסורה מאוחרים]]: בספרים &quot;מסורת סייג לתורה&quot; ל[[:W:מאיר הלוי אבולעפיה|ר' מאיר הלוי אבולעפיה]]), &quot;אור תורה&quot; (ל[[:W:מנחם די לונזאנו|ר' מנחם די לונזאנו]]), ו&quot;מנחת שי&quot; (ל[[:W:ידידיה שלמה רפאל נורצי|ר' ידידיה שלמה רפאל נורצי]]). חכמי המסורה בדורות הללו פעלו לפי '''שיטה אקלקטית מובהקת''', והשתמשו כמיטב יכולתם באותן הערות מסורה שהיו בידיהם, ובאותם כתבי־יד שנראו מדויקים בעיניהם.{{הערה|ספר מוגדר כ&quot;מדויק&quot; לפי מידת התאמתו לכתיב בספרים מקבילים ולהערות המסורה. חשוב לציין ששיטת הפעילות בתחום זה ע&quot;י בעלי ההלכה הייתה לדבוק בכללי המסורה הטברנית ובשיטה האקלקטית אפילו בניגוד לחז&quot;ל בתלמוד ובמדרשים (במקומות שדרשו את הכתיב). חכמי התלמוד מעידים על עצמם שלא היו בקיאים בחסרות וביתרות {{מקור|קידושין ל א|קידושין דף ל' ע&quot;א}}, ובעיניהם של בעלי ההלכה שעסקו בכתיב התורה, נמשך המצב הזה עד זמנם ממש. ולכן החליטו בסופו של דבר (לאחר לבטים רציניים) לקבל את הערות המסורה ועדותם של רוב כתבי־היד המדויקים, במקום הכתיב המובא בתלמוד, ואפילו במקומות שלומדים הלכה מן הכתיב! (ראו את הדוגמאות המובאות בגליון הש&quot;ס לר' עקיבא איגר על [[שבת נה ב|שבת דף נ&quot;ה ע&quot;ב]] לתוספות ד&quot;ה מעבירם כתיב.) לגבי ההתלבטות בנושא זה ראו בברויאר, ג.6 (עמ' 88) והערות 2, 3 שם.}} מתברר שעבודתם עלתה כל כך יפה עד שהיא כמעט מושלמת, וכמעט זהה לנוסח תימן.

'''לאחר תקופת המסורה בתימן:''' בנוסף לכך, הציע ברויאר שנוסח תימן אינו מבוסס על שיטה אקלקטית אלא על '''עבודת העתקה מושלמת''' של כתר ארם צובה.{{הערה|ראו ברויאר, שם, עמ' 87-89.}} ואם כן יוצא שבנוסח תימן יש לנו עדות מובהקת ומדויקת לנוסח הכתיב בתורה שהיה בכתר.{{הערה|ברויאר הביא מספר ראיות לכך שם, עמ' 90. ביניהם: עדותם של סופרי תימן שספריהם נכתבו &quot;על תיקון הספר הידוע במצרים&quot;; נוסח הכתיב המתאים לגמרי למסורה (ולנוסח תימן) בסוף התורה בכתר; נוסח הכתר בנביאים וכתובים (המדויק להפליא לעומת כל שאר כתבי־היד). על ראיות אלו של ברויאר אפשר להוסיף את הכתיב לפרשות התפילין שקבע הרמב&quot;ם ב'''משנה תורה''' ([[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ב#הלכה ג|הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק שני, ג-ז]]; וראו עוד בהרחבה אצל יצחק ש' פנקובר, '''נוסח התורה בכתר ארם צובה: עדות חדשה''', [רמת־גן, הוצאת אונ' בר־אילן, תשנ&quot;ג], עמ' 53-55), וכמו כן את שאר העדויות הקיימות על נוסח הכתיב שהיה בכתר (כגון רפי זר, [https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=278 &quot;מאורות נתן לר' יעקב ספיר&quot;], '''לשוננו''' ל&quot;ה, תשמ&quot;ו, עמ' 151-213).}} ועוד יוצא לנו שכתר ארם צובה עצמו מהווה '''ביצוע מושלם''' יחיד במינו של נוסח האותיות בתורה לפי המסורה (בניגוד לשאר כתבי־היד הקרובים לו). קביעה זו מתבררת גם מתוך נוסח האותיות המדויק בו בספרי הנביאים והכתובים, שיש בו דיוק מפליא שאינו דומה לאף כתב־היד אחר.{{הערה|ראו על כך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|בפרק חמישי]] של המבוא.}}

אמנם יש גם עדויות שב-2 מקומות (ואולי 3), חרג הכתיב בכתר מהנוסח העולה מהערות המסורה ומשאר כתבי־היד, וכמו כן מספרי ספרי התורה של כל העדות כולל תימן:
#שמות, שמות [[שמות א/טעמים#א יט|(א,יט)]]:  [אֲלֵהֶ֛ן]* (=כל ספרי התורה) / א=[אֲלֵיהֶ֛ן];{{הערה|את הכתיב הזה אולי ניתן להצדיק ע&quot;פ הערת מסורה בכתר; וראו עוד בהערת הנוסח על [[שמות א/טעמים#א יט|שמות א,יט]].}}
#ויקרא, קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]] [רֵעֶ֑ךָ]* (=כל ספרי התורה) / א=[רֵעֶ֑יךָ].
ויש עוד עדות שהנוסח המקורי בכתר בפרשת &quot;בהר סיני&quot; ([[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]]) היה &quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''י'''א֙&quot; (כתיב יו&quot;ד נגד המסורה), ואחר כך נראה שהיה ניסיון תיקון ל&quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''ו'''א֙&quot; (כתיב וי&quot;ו לפי המסורה). במקום הזה ייתכן שהתיקון לא צלח לגמרי או שברבות השנים נתקלקל הדיו של התיקון.{{הערה|ראו על כך באריכות בהערת הנוסח על [[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]].}}

על סמך הכתיבים הבודדים האלה נראה שנוסח האותיות בספרי תימן מייצג את נוסח המסורה באופן קצת יותר מדויק מהכתיב שהיה בכתר עצמו (!).{{הערה|לגבי 3 המקומות האלה כתב יוסף עופר שיש בהם &quot;ערעור מהותי על האפשרות שנוסח התימנים מיוסד על הכתר. אם נבקש להטיל שלום בין הכתוב בכתבי־היד התימנים לבין ממצאינו נוכל רק להציע שהכתר היה '''אחד מהמקורות''' לנוסח התימנים.&quot; ראו במאמרו [http://www.daat.ac.il/daat/vl/yosefofer/yosefofer03.pdf &quot;כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ&quot;ד קאסוטו&quot;], '''ספונות''', סדרה חדשה, ספר רביעי (יט) תשמ&quot;ט, עמ' 339 (ההדגשה שלנו); וראו שם עוד עמ' 309-313. ברוח זו ניתן להציע שאמנם נוסח הכתיב בספרי תימן '''נוסד''' על פי הכתר, אך אחר כך בוצעו תיקונים בספרי תימן במקומות נדירים שבהם עצם הנוסח שהועתק מהכתר עמד בסתירה ב-2 או 3 מקומות להערות המסורה שהיו בכתבי־היד. כך שהכתר הוא לא רק &quot;אחד מהמקורות&quot; אלא '''המקור העיקרי''' לנוסח הכתיב בספרי תימן, אך '''לא המקור היחיד'''. בדיקת כתבי־יד תימנים לספרי הנביאים והכתובים מניבה תוצאות דומות: יש כתבי־יד שהם קרובים להפליא לנוסח הכתיב בכתר, אך לא זהים לו; אמנם במקומות שהכתיב שונה מהכתר יש כמעט תמיד הערת מסורה צמודה המורה על הנוסח בכתב־היד. גם יצחק ש' פנקובר הציע אפשרות דומה בניסיון שלו להתמודד עם נתונים סותרים לגבי נוסח הכתר: &quot;לפי האפשרות הראשונה יוצא שיש שניים (או שלושה) מקרים חריגים בכתר, בהם חולק הכתר על כל כתבי־היד הטברניים המדוייקים והמסורה. כמו־כן היה יוצא עקב מקרים אלו שדווקא כתבי־היד התימניים הם המדויקים בתורה, מדויקים אפילו מן הכתר.&quot; והוסיף בהערה: &quot;אפילו נניח את האפשרות הראשונה, אין היא מחייבת את המסקנה שהתימנים לא סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר... בענייני נוסח יהיו בסך הכל שניים (או שלושה) שינויים בין התימנים והכתר; קירבה כה גדולה, שאין כדוגמתה אפילו בין כתבי־היד הטברניים המדויקים, מוסברת בכך שהתימנים סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר ותיקנו.&quot; ראו '''נוסח התורה בכתר ארם־צובה: עדות חדשה''' (רמת־גן: הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, תשנ&quot;ג), עמ' 90, ושם בהערה 267.}}

'''ספרי תימן לעומת ספרי ספרד ואשכנז:''' עבודתם של חכמי ספרד ואשכנז בתחום המסורה, ביחד עם עבודתם של חכמי תימן בתחום המסורה ובהעתקה מדויקת על סמך כתבי־היד המהימנים ביותר, הביאה לזהות כמעט מוחלטת לגבי נוסח הכתיב שבספרי־התורה בכל העדות. בכל התורה כולה נשארו 9 הבדלים ביניהם בלבד:
#בראשית, בראשית [[בראשית ד/טעמים#ד יג|(ד, יג)]]: [מִנְּשֹֽׂא]* (=ספרי תימן) / [מִנְּשֽׂוֹא] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בראשית, נֹח [[בראשית ז/טעמים#ז יא|(ז, יא)]]: [מַעְיְנֹת֙]* (=ספרי תימן) / [מַעְיְנוֹת֙] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בראשית, נֹח [[בראשית ט/טעמים#ו כט|(ט, כט)]]: [וַיִּֽהְיוּ֙]* (=ספרי תימן) / [וַֽיְהִי֙] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#שמות, תרומה [[שמות כה/טעמים#כה לא|(כה, לא)]]: [תֵּעָשֶׂ֤ה]* (=ספרי תימן) / [תֵּיעָשֶׂ֤ה] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כו|(כח, כו)]]: [הָאֵפֹ֖ד]* (=ספרי תימן) / [הָאֵפ֖וֹד] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / [בְּשֵׁמֽוֹת] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן) / [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / [בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#דברים, כי תצא [[דברים כג/טעמים#כג ב|(כג, ב)]]: [דַּכָּ֛א]* (=ספרי תימן) / [דַּכָּ֛ה] (=ספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז)

'''מסקנה:''' אין למצוא עדות מובהקת לנוסח האותיות בתורה לפי המסורה באף אחד מכתבי־היד הקרובים לכתר, ואין ראוי להעמיד את הכתיב במהדורת מקרא על אף כתב־יד כזה.{{הערה|1=לפי החישוב של ברויאר (שם, עמ 86), כתב־היד הכי מדויק לגבי נוסח האותיות בתורה הוא כתי&quot;ש1 (שונה מכתיב המסורה ב-20 מקומות), ואח&quot;כ כתי&quot;ש (25 מקומות), ואח&quot;כ [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n63/mode/2up כתי&quot;ב] (65 מקומות) וכתי&quot;ל (כ-120 מקומות); לגבי כתי&quot;ל ראו ליתר דיוק ופירוט ברשימה הבאה.}} אמנם ב'''שילוב''' של הערות המסורה ביחד עם הנוסח האקלקטי העולה מתוך רוב כתבי־היד המזרחים, או לחלופין על פי נוסח תימן, ניתן להגיע לנוסח מדויק של האותיות בתורה. הכתיב במהדורתנו מבוסס אם כן על נוסח תימן, ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|תוספת הערות לעתים רחוקות]] במקומות שנוסח זה שונה משאר ספרי התורה או מהנוסח שהיה בכתר ע&quot;פ עדויות.

===נוסח האותיות בכתי&quot;ל בתורה (רשימה מלאה)===

'''רמת הדיוק בכתי&quot;ל:''' מהדורתנו מבוססת כאמור על הקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל. הדיוק בנוסח האותיות בכתי&quot;ל מספיק טוב כדי שייחשב לעדות אחת חשובה בין שאר העדויות, אבל רמת דיוקו פחותה משאר כתבי־היד הקרובים לכתר. לפי הערכתו של ייבין: &quot;נוסח האותיות שונה לפרקים מ''א'' במלא וחסר. המסורה של ''ל''... סותרת לעתים את הפְנים.&quot;{{הערה|ייבין, נו.2 עמ' 358.}} ולפי ברויאר יש בו סטייה מנוסח המסורה &quot;בקרוב ל-120 מקומות בתורה&quot;.{{הערה|ברויאר, עמ' 86. לתוצאה מדויקת יותר ראו [[#סיכום התוצאות|להלן]].}} ולכן נוסח האותיות בתורה במהדורתנו יתוקן כאמור על פי ספרי תימן, ולא יישאר לפי כתי&quot;ל (שהוא הבסיס להקלדה).

'''להלן רשימת כל המקומות שבהם הכתיב בכתי&quot;ל (הבסיס להקלדה במהדורתנו) שונה מהכתיב בספרי תימן.''' רשימה זו נחוצה כדי לאפשר הגהה יסודית לנוסח הכתיב במהדורתנו, מול הקלדת וסטמינסטר מצד אחד, ומול נוסח ספרי התורה מצד שני. הפריט הראשון בכל שורה ברשימה הוא הכתיב המופיע בספרי תימן והמתאים למסורה ואחריו כוכבית (*). הפריט השני הוא נוסח כתי&quot;ל, ואחריו סימן קריאה (!) במקרים שבהם הכתיב בכתי&quot;ל סותר את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו.{{הערה|בנוסף לרשימה זו, אפשר תמיד לבצע בדיקה יסודית על ידי מחשב, בהשוואת נוסח האותיות בהקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל מול נוסח האותיות במהדורתנו ונוסח האותיות במהדורת מכון ממרא. התיעוד המלא של הנוסח נמצא בכל מקרה ספציפי בדפי העריכה של דפי הפרקים המקושרים.}}

'''ספר בראשית''' (סה&quot;כ כ-20 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטְּהֹרָ֗ה]* / ל=[הַטְּהוֹרָ֗ה]!
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטָּה֔וֹר]* / ל=[הַטָּהֹ֔ר]!
#לך־לך [[בראשית יג/טעמים#יג ח|(יג,ח)]]: [וּבֵינֶ֔ךָ]* ל=[וּבֵינֶ֔יךָ]
#לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [הֲרִמֹ֨תִי]* / ל=[הֲרִימֹ֨תִי]
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]]: [וַיַּחֲזִ֨יקוּ]* / ל=[וַיַּחֲזִ֨קוּ]!
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט כ|(יט,כ)]]: [וְהִ֣וא]* / ל=[וְהִ֣יא]!
#חיי שרה [[בראשית כה/טעמים#כה ג|(כה,ג)]]: [וּלְטוּשִׁ֖ם]* / ל=[וּלְטוּשִׁ֖ים]
#תולדֹת [[בראשית כו/טעמים#כו ז|(כו,ז2)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז לא|(כז,לא)]]: [בַּעֲבֻ֖ר]* / ל=[בַּעֲב֖וּר]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה ה|(לה,ה)]]: [סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם]* / ל=[סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה כג|(לה,כג)]]: [וּזְבֻלֽוּן]*/ ל=[וּזְבוּלֻֽן]!
#וישב [[בראשית מ/טעמים#מ י|(מ,י)]]: [וְהִ֤וא]* / ל=[וְהִ֤יא]!
#מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא לה|(מא,לה)]]: [הַטֹּב֔וֹת]* / ל=[הַטֹּבֹ֔ת]!
#ויגש [[בראשית מה/טעמים#מה טו|(מה,טו)]]: [עֲלֵהֶ֑ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֑ם]!
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו ט|(מו,ט)]]: [וְחֶצְרֹ֥ן]* / ל=[וְחֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יג|(מו,יג)]]: [וְשִׁמְרֹֽן]* / ל=[וְשִׁמְרֽוֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יד|(מו,יד)]]: [זְבֻל֑וּן]* / ל=[זְבוּלֻ֑ן]!
#ויגש [[בראשית מז/טעמים#מז כד|(מז,כד)]]: [חֲמִישִׁ֖ית]* / ל?=[חֲמִישִׁ֖ת]?!
#ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יג|(מט,יג)]]: [אֳנִיֹּ֔ת]* / ל=[אֳנִיּ֔וֹת]!

'''ספר שמות''' (סה&quot;כ 26 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#שמות [[שמות א/טעמים#א טז|(א,טז)]]: [הִ֖וא]* / ל=[הִ֖יא]!
#שמות [[שמות ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ]* / ל=[וַיַּשְׁלִיכֵ֥הוּ] (=מ&quot;ק-ל [!] מול רוב המסורות וכתבי־היד)
#וארא [[שמות ו/טעמים#ו יד|(ו,יד)]]: [חֶצְרֹ֣ן]* / ל=[חֶצְר֣וֹן]
#וארא [[שמות ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]: [הַֽחַרְטֻמִּם֙]* / ל=[הַֽחַרְטֻמִּים֙]!
#בֹא [[שמות י/טעמים#י כה|(י,כה)]]: [וְעֹלֹ֑ת] / ל=[וְעֹל֑וֹת]!
#בֹא [[שמות יב/טעמים#יב ד|(יב,ד)]]: [מִהְי֣וֹת]* / ל=[מִהְיֹ֣ת]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(יד,יג)]]: [תֹסִ֛פוּ]* / ל=[תֹסִ֛יפוּ]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יד|(יד,יד)]]: [תַּחֲרִשֽׁוּן]* / ל=[תַּחֲרִישֽׁוּן]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* / ל=[חֹמָ֔ה]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יא|(יט,יא2)]]: [הַשְּׁלִשִׁ֗י]* / ל=[הַשְּׁלִישִׁ֗י]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יט|(יט,יט)]]: [הַשֹּׁפָ֔ר]* / ל=[הַשּׁוֹפָ֔ר]!
#משפטים [[שמות כג/טעמים#כג כב|(כג,כב)]]: [שָׁמ֤וֹעַ]* / ל=[שָׁמֹ֤עַ]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב המסורות וכתבי־היד)
#תרומה [[שמות כה/טעמים#כה כב|(כה,כב)]]: [אֲר֣וֹן]* / ל=[אֲרֹ֣ן]!
#תרומה [[שמות כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [תֹֽאֲמִם֮]* / ל=[תֹֽאֲמִים֮]
#תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כח|(כח,כח1)]]: [הָאֵפוֹד֙]* / [הָאֵפֹד֙]!
#תצוה [[שמות כט/טעמים#כט כב|(כט,כב)]]: [עֲלֵיהֶ֔ן]* / ל=[עֲלֵהֶ֔ן]!
#תצוה [[שמות מ/טעמים#כט מ|(כט,מ)]]: [רְבִיעִ֥ת]* / [רְבִעִ֥ית]
#כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [עֲלֵהֶ֖ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֖ם]!
#כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד כד|(לד,כד)]]: [גְּבֻלֶ֑ךָ]* / ל=[גְּבוּלֶ֑ךָ]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יג|(לו,יג)]]: [הַיְרִיעֹ֜ת]* / ל=[הַיְרִעֹ֜ת]
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יט|(לו,יט)]]: [אֵילִ֖ם]* / ל=[אֵלִ֖ים]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו כא|(לו,כא)]]: [אַמֹּ֖ת]* / ל?=[אַמּ֖וֹת]?!
#ויקהל [[שמות לז/טעמים#לז ג|(לז,ג3)]]: [טַבָּעֹ֔ת]* / ל=[טַבָּע֔וֹת]
#ויקהל [[שמות לח/טעמים#לח י|(לח,י)]]: [הָעַמּוּדִ֛ים]* / ל=[הָעַמֻּדִ֛ים]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט יג|(לט,יג)]]: [מִשְׁבְּצֹ֥ת]* / ל=[מִשְׁבְּצ֥וֹת]!
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט לה|(לט,לה)]]: [אֲר֥וֹן]* / ל=[אֲרֹ֥ן]!

'''ספר ויקרא''' (סה&quot;כ 14 תיבות בכתיב חריג):
#ויקרא [[ויקרא ה/טעמים#ה יא|(ה,יא)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י א|(י,א)]]: [וַיַּקְרִ֜יבוּ]* / ל=[וַיַּקְרִ֜בוּ]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י יג|(י,יג)]]: [קָד֔וֹשׁ]* / ל=[קָדֹ֔שׁ]!
#שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ד|(יא,ד)]]: [וּמִמַּפְרִסֵ֖י]* / ל=[וּמִמַּפְרִיסֵ֖י]
#תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג ו|(יג,ו)]]: [הִ֔וא]* / ל=[הִ֔יא]!
#מצֹרע [[ויקרא יד/טעמים#יד י|(יד,י)]]: [תְּמִימִ֔ם]* / ל=[תְּמִימִ֔ים]
#אחרי מות [[ויקרא טז/טעמים#טז ח|(טז,ח)]]: [גֹּרָל֑וֹת]* / ל=[גּוֹרָל֑וֹת]!
#אחרי מות [[ויקרא יח/טעמים#יח כט|(יח,כט)]]: [הַתּוֹעֵבֹ֖ת]* / ל=[הַתּוֹעֵב֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט ד|(יט,ד)]]: [הָ֣אֱלִילִ֔ם]* / ל=[הָ֣אֱלִילִ֔ים]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ ו|(כ,ו)]]: [לִזְנֹ֖ת]* / ל=[לִזְנ֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ יח|(כ,יח)]]: [וְהִ֕וא]* / ל=[וְהִ֕יא]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג כ|(כג,כ)]]: [הַבִּכֻּרִ֤ים]* / ל=[הַבִּכּוּרִ֤ים]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג לח|(כג,לח)]]: [נִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם]* / ל=[נִדְב֣וֹתֵיכֶ֔ם]!
#בחֻקֹתי [[ויקרא כו/טעמים#כו מה|(כו,מה)]]: [לִהְי֥וֹת]* / ל=[לִהְיֹ֥ת]!

'''ספר במדבר''' (סה&quot;כ 30 תיבות בכתיב חריג):
#במדבר [[במדבר א/טעמים#|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג ב|(ג,ב)]]: [הַבְּכֹ֣ר]* / ל=[הַבְּכ֣וֹר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מב|(ג,מב)]]: [בְּכ֖וֹר]* / ל=[בְּכֹ֖ר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מג|(ג,מג)]]: [שֵׁמֹ֛ת]* / ל=[שֵׁמ֛וֹת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ז|(ז,ז)]]: [הָעֲגָל֗וֹת]* / ל=[הָעֲגָלֹ֗ת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז כג|(ז,כג)]]: [עַתֻּדִ֣ים]* / ל=[עַתּוּדִ֣ים]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ג|(ט,ג)]]: [בְּמֹעֲד֑וֹ]* / ל=[בְּמוֹעֲד֑וֹ]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ז|(ט,ז)]]: [הַקְרִ֜יב]* / ל=[הַקְרִ֜ב]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט יז|(ט,יז)]]: [הֵעָל֤וֹת]* / ל=הֵעָלֹ֤ת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י ט|(י,ט)]]: [בַּחֲצֹצְרֹ֑ת]* / ל=[בַּחֲצֹצְר֑וֹת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י טז|(י,טז)]]: [חֵלֹֽן]* / ל=[חֵלֽוֹן]
#בהעלֹתך [[במדבר יא/טעמים#יא כו|(יא,כו)]]: [עֲלֵהֶ֣ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֣ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כו|(יג,כו)]]: [אֹתָ֤ם]* / ל=[אוֹתָ֤ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כט|(יג,כט3)]]: [יוֹשֵׁ֣ב]* / ל=[יֹשֵׁ֣ב]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג לב|(יג,לב)]]: [וַיֹּצִ֜יאוּ]* / ל=[וַיּוֹצִ֜יאוּ]!
#שלח [[במדבר טו/טעמים#טו לט|(טו,לט)]]: [תָת֜וּרוּ]* / [תָתֻ֜רוּ]
#חֻקת [[במדבר יט/טעמים#יט ז|(יט,ז)]]: [יָבֹ֣א]* / ל=[יָב֣וֹא]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#חֻקת [[במדבר כ/טעמים#כ יז|(כ,יז)]]: [גְּבֻלֶֽךָ]* / ל=[גְּבוּלֶֽךָ]!
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא יג|(כא,יג)]]: [מִגְּבֻ֣ל]* / ל=[מִגְּב֣וּל]
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [דִּיבֹ֑ן]* / ל=[דִּיב֑וֹן]!
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]*  (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב לח|(כב,לח)]]: [הֲיָכֹ֥ל]* / ל=[הֲיָכ֥וֹל]!
#בלק [[במדבר כג/טעמים#כג כט|(כג,כט)]]: [אֵילִֽם]* / ל=[אֵילִֽים]!
#פינחס [[במדבר כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [הַיָּשֻׁבִ֑י]* / ל=[הַיָּשׁוּבִ֑י]!
#מטות [[במדבר לב/טעמים#לב כב|(לב,כב)]]: [נְקִיִּ֛ם]* / ל=[נְקִיִּ֛ים]!
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לה|(לג,לה)]]: [בְּעֶצְיֹ֥ן]* / ל=[בְּעֶצְי֥וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לו|(לג,לו)]]: [מֵעֶצְיֹ֣ן]* / ל=[מֵעֶצְי֣וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי התורה של כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה)
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לד יא|(לד,יא2)]]: [הַגְּבֻ֔ל]* / ל=[הַגְּב֔וּל]
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לה יט|(לה,יט)]]: [יְמִתֶֽנּוּ]* / ל=[יְמִיתֶֽנּוּ]!

'''ספר דברים''' (סה&quot;כ 38 תיבות בכתיב חריג):
#דברים [[דברים א/טעמים#א טו|(א,טו)]]: [אוֹתָ֛ם]* / ל=[אֹתָ֛ם]!
#דברים [[דברים ב/טעמים#ב כג|(ב,כג)]]: [מִכַּפְתֹּ֔ר]* / ל=[מִכַּפְתּ֔וֹר]
#דברים [[דברים ג/טעמים#ג ה|(ג,ה)]]: [בְּצֻרֹ֛ת]* / ל=[בְּצֻר֛וֹת]!
#ואתחנן [[דברים ג/טעמים#ג כה|(ג,כה):]] [וְהַלְּבָנֹֽן]* / ל=[וְהַלְּבָנֽוֹן]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [הָֽרֹא֔וֹת]* / ל=[הָֽרֹאֹ֔ת]
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [מִתְּמֹ֣ל]* / ל=[מִתְּמ֣וֹל]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [שִׁלְשֹׁ֑ם]* / ל=[שִׁלְשׁ֑וֹם]!
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ט|(ו,ט)]]: [מְזֻז֥וֹת]* / ל=[מְזוּזֹ֥ת]
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו כא|(ו,כא)]]: [וַיֹּצִיאֵ֧נוּ]* / ל=[וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ]!
#עקב [[דברים ז/טעמים#ז טז|(ז,טז)]]: [תָח֥וֹס]* / ל=[תָחֹ֥ס]!
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ב|(ח,ב)]]: [הוֹלִֽיכְךָ֜]* / ל=[הֹלִֽיכֲךָ֜]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ג|(ח,ג)]]: [הוֹדִֽיעֲךָ֗]* / ל=[הוֹדִֽעֲךָ֗]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח יב|(ח,יב)]]: [טֹבִ֛ים]* / ל=[טוֹבִ֛ים]!
#עקב [[דברים ט/טעמים#ט טו|(ט,טו)]]: [לוּחֹ֣ת]* / ל=[לֻחֹ֣ת]
#עקב [[דברים י/טעמים#י יא|(י,יא)]]: [וְיִֽירְשׁ֣וּ]* / ל=[וְיִֽרְשׁ֣וּ]!
#ראה [[דברים יב/טעמים#יב כ|(יב,כ)]]: [גְּבֻֽלְךָ֮]* / ל=[גְּבֽוּלְךָ֮]!
#שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח כב|(יח,כב)]]: [יָבֹ֔א]* / ל=[יָב֔וֹא]!
#שֹפטים [[דברים כ/טעמים#כ א|(כ,א)]]: [אֹיְבֶ֗ךָ]* / ל=אֹיְבֶ֗יךָ]!
#כי־תצא [[דברים כא/טעמים#כא טו|(כא,טו)]]: [הַבְּכֹ֖ר]* / ל=[הַבְּכ֖וֹר]!
#כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב יד|(כב,יד)]]: [וְהוֹצִ֥א]* / ל=[וְהוֹצִ֥יא]!
#כי־תצא [[דברים כד/טעמים#כד יג|(כד,יג)]]: [כְּב֣וֹא]* / ל=[כְּבֹ֣א]!
#כי־תצא [[דברים כה/טעמים#כה ז|(כה,ז)]]: [מֵאֵ֨ן]* / ל=[מֵאֵ֨ין]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח יח|(כח,יח)]]: [וְעַשְׁתְּרֹ֥ת]* / ל=[וְעַשְׁתְּר֥וֹת]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח מט|(כח,מט)]]: [מֵרָחֹק֙]* / ל=[מֵרָחוֹק֙]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נב|(כח,נב)]]: [הַגְּבֹהֹ֣ת]* / ל=[הַגְּבֹה֣וֹת]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נח|(כח,נח)]]: [הַכְּתֻבִ֖ים]* / ל=[הַכְּתוּבִ֖ים]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נט|(כח,נט)]]: [גְּדֹלֹת֙]* / ל=[גְּדֹלוֹת֙]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל ט|(ל,ט)]]: [לְטֹבָ֑ה]* / ל=[לְטוֹבָ֑ה]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יח|(ל,יח)]]: [לָב֥וֹא]* / ל=[לָבֹ֥א]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יט|(ל,יט)]]: [הַעִדֹ֨תִי]* / ל=[הַעִידֹ֨תִי]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ז|(לב,ז)]]: [דֹּר־וָדֹ֑ר]* / ל=[דּוֹר־וָד֑וֹר]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כד|(לב,כד)]]: [בְּהֵמֹת֙]* / ל=[בְּהֵמוֹת֙]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כז|(לב,כז)]]: [יָדֵ֣נוּ]* / ל=[יָדֵ֣ינוּ]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [חָת֖וּם]* / ל=[חָתֻ֖ם]!
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יב|(לג,יב)]]: [כְּתֵפָ֖יו]* / ל=[כְּתֵיפָ֖יו]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יט|(לג,יט)]]: [וּשְׂפֻנֵ֖י]* / ל=[וּשְׂפוּנֵ֖י]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כה|(לג,כה)]]: [מִנְעָלֶ֑ךָ]* / ל=[מִנְעָלֶ֑יךָ]
#וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [הָ֨אֹתֹ֜ת]* / ל=[הָ֨אֹת֜וֹת]!

===סיכום התוצאות===

'''נוסח הפנים בכתי&quot;ל מול המסורות והמסירות:''' יש כ-128 מקומות בתורה (שניים מהם בספק) שבהם הכתיב בכתי&quot;ל מנוגד לספרי תימן (המשקפים באותיותיהם את הערות המסורה ואת רוב המסירות). ברוב המכריע של המקומות, סותר הכתיב בפנים כתי&quot;ל אף את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו (כל הפריטים שיש בהם סימן קריאה [!]). ב-4 מקומות יש תמיכה בנוסח הכתיב החריג של כתי&quot;ל מתוך המסורה הקטנה שבו, כאשר ב-3 מהם יש סתירה פנימית בתוך כתי&quot;ל עצמו בין המסורה הקטנה לבין המסורה הגדולה. מתברר שמעבר לטעויות הרבות בנוסח האותיות של כתי&quot;ל, יש גם טעויות אחדות אף במסורה הקטנה שבו. אמנם ככלל מהווה מערכת המסורה בכתי&quot;ל (הגדולה והקטנה כאחת) עדות חשובה ביותר לנוסח המסורה, והיא הרבה יותר מדויקת לרוב מאשר נוסח הפנים שבאותו כתב־יד.

'''כתי&quot;ל מול ספרי ספרד ואשכנז ומול ספרי תימן:''' ב-2 מקומות מתוך 9 ([[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א,יז]]; [[במדבר כב/טעמים#כב ה|כב,ה]]) מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של ספרד ואשכנז, לעומת נוסח תימן. ואילו ב-7 מקומות מתוך 9 ([[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]; [[בראשית ז/טעמים#ז יא|ז, יא]]; [[בראשית ט/טעמים#ו כט|ט, כט]]; [[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]; [[שמות כח/טעמים#כח כו|כח, כו]]; [[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]; [[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]) מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של תימן, לעומת נוסח ספרד ואשכנז.

'''כתי&quot;ל במקומות אחדים המוטלים בספק:''' לפי שיטת ברויאר בספרו (שיטת הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות), נשארו רק שש אותיות בכל התורה שבהן השיטה הכללית אינה יכולה להכריע, וכתיב המסורה מוטל בספק (אם לא לוקחים בחשבון את ספרי תימן):{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 84 (פרק ג סעיף 1.ד). הנתונים נכונים לעת כתיבת ספרו, אמנם מאז נבדקו כתבי־יד נוספים, ובמיוחד נתגלו עדויות חדשות על נוסחו של כתר ארם צובה בתורה, ועל פיהם כבר ניתן לקבוע בוודאות את הנוסח בחלק מהמקומות, כך שהם כבר לא מהווים ספקות.}}
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#שמות, בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֹמָ֔ה]!
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז) / ל=[חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה)

לפי זה יוצא ש-3 משינויי הכתיב בין ספרי התורה (#3, #4, #5), הם גם ברשימת המקומות המוטלים בספק על פי שיטת ברויאר (בששת שינויי הכתיב הנשארים יש יתרון מוחלט לנוסח תימן).{{הערה|ברויאר, עמ' 87.}} בשנים משלושת המקומות הללו (#3, #5) מביא כתי&quot;ל את הנוסח שנמצא בספרי אשכנז וספרד, ואילו במקום אחד (#4) נתמך הנוסח בכתי&quot;ל על ידי נוסח תימן. נראה שב-3 התיבות הללו, ואף בכל ששת המקומות המוטלים בספק, לא מדובר בסתם טעות סופר מתוך חוסר תשומת לב, אלא בתיבות שבהן הסופרים התקשו להחליט באופן מודע. כלומר: אין כאן מחלוקת בין מסירות אלא במחלוקת בין מסורות.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ' 86 (ג.2).}}

===תיבות מחוברות בתורה===

'''ברשימה הבאה ציינו את כל התיבות המחוברות בתורה (סה&quot;כ 11 תיבות), שלגבי כתיבתן יש הבדלים במקורות הבאים: ספרי ספרד ואשכנז, ספרי תימן, כתר ארם צובה (או עדויות לגביו), כתי&quot;ל.'''
#בראשית, לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד יז|(יד,יז)]]: [כְּדׇרְלָעֹ֔מֶר]* / ל=[כְּדָר־לָעֹ֔מֶר]
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא מה|(מא,מה)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֛רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא נ|(מא,נ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו כ|(מו,כ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#שמות, בשלח [[שמות יז/טעמים#יז טז|(יז,טז)]]: [כֵּ֣ס יָ֔הּ]*=ל (=ספרי תימן וספרד ואשכנז) / [כֵּ֣סְיָ֔הּ] (=א(ס); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א י|(א,י)]]: [פְּדָהצֽוּר]*=ל? / ל=[פְּדָה צֽוּר]?
#במדבר, במדבר [[במדבר ב/טעמים#ב יב|(ב,יב)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]* / ל=[צוּרִֽי־שַׁדָּֽי]
#במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז נד|(ז,נד)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י יט|(י,יט)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]*=ל? / ל=[צוּרִֽי שַׁדָּֽי]?
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י כג|(י,כג)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙]* / א=[{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙] / ל=[הֲ־לַיהוָה֙] / ספרי תימן=[{{מ:אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙] (וראו גם ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] וב[[#ה לה'|רשימת האותיות הגדולות]])

משתי התיבות &quot;כס[ ]יה&quot; ו&quot;ה[ ]ליהוה&quot; מתברר שאין בספרי תימן עדות מוחלטת לגבי נוסח הכתר בתחום המסוים של התיבות המחוברות. נראה אם כן שאותו דבר נכון גם לגבי תיבת &quot;פוטי[ ]פרע&quot; (ב-3 מקומות). בכל המקומות הללו הבאנו את הנוסח המקובל בספרי ספרד ואשכנז בפנים של המהדורה, ואילו את הנוסח בספרי תימן (&quot;פוטיפרע&quot; ו&quot;{{מ:אות-ג|ה}}ליהוה&quot;), או של כתר ארם צובה מול ספרי התורה בכל העדות (&quot;כסיה&quot;), ציינו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].

בשאר כל המקומות, שבהם שונה הנוסח בכתי&quot;ל מספרי התורה בכל העדות ומכתר ארם צובה (ואפילו בספק), תיעדנו את הנתונים לגבי אותה תיבה בתוך הערות הנוסח שבדפי העריכה.

==מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות==

הרווחים של חלוקת הפרשות בולטים בנוסח המסורה, וחלוקה זו מהווה מרכיב מהותי ממנו. אמנם לא כל רווח הבא לציין את תחילתה של פרשה חדשה מופיע באופן אחיד בכל כתבי־היד הטברנים, ונראה שלא הייתה קביעה סמכותית בעניין זה.{{הערה|יש להשוות את המציאות הזאת המשתקפת במסורה הטברנית אל המצב השורר במסורה הבבלית: באחרונה אנחנו מוצאים רשימות של פרשות.}} האפיון המשותף הוא רק בקווים כלליים: רוב הזמן יש רווח של פרשה באותם מקומות בכתבי־היד השונים ובאותה צורה, אמנם יש עשרות רבות של שינויים בחלוקת הפרשות בתורה בין כתבי־היד הקרובים לכתר ובכתי&quot;ל בפרט.{{הערה|המחקר בתחום זה מועט באופן יחסי, ולא קיים אפילו רשימת תיעוד מלא להבדלים בחלוקת הפרשות בין כתבי־היד. תיעוד לחלק מהספרים (או לחלק מכתבי־היד) ניתן למצוא בכרכים שכבר יצאו לאור משתי סדרות: מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית (יחזקאל ותרי-עשר), ו-Biblia Hebraica Quinta. מספר חוקרים נגעו מעט במשמעותה הפרשנית של חלוקת הפרשות. אולם נראה שהדבר החשוב ביותר ברווחים של חלוקת הפרשות הוא לא בהיסטוריה של מסירתם, וגם לא בפרשנות המקומית הגלומה בהם, אלא במשמעותם החווייתית בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#מהו &quot;מִקְרָא&quot;?|הקריאה בתנ&quot;ך]], וכדברי המדרש בתחילת תורת כהנים: &quot;‫וכי מה היו הפסקות משמשות?‬ ‫ליתן רווח למשה להתבונן‬ ‫בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין עניין לעניין‪.‬‬ ‫והרי דברים קל וחומר‪:‬‬ ‫ומה אם אדם שהוא שומע‬ ‫מפי הקדוש ברוך הוא‬ ‫ומדבר ברוח הקודש‬ ‫צריך להתבונן בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין ענין לענין‪,‬‬ על אחת כמה וכמה‬ ‫הדיוט שהוא שומע מן הדיוט&quot; (‬מתוך הפתיחה ל&quot;תורת כהנים&quot; ב&quot;דבורא דנדבה&quot;).}}

המצב מאז סוף ימי הביניים שונה לחלוטין: שוררת מאז ועד היום אחידות כמעט-מוחלטת בחלוקת הפרשות בספרי התורה מכל העדות. אחדות זו היא תוצאה ישירה של מפעל הפסיקה לרמב&quot;ם ב[[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ח|הלכות ספר תורה (פרק ח')]]. בגלל שהרמב&quot;ם קבע את חלוקת הפרשות ע&quot;פ כתר ארם צובה, הביאה פסיקתו לקרבתם של כמעט כל ספרי התורה לכתר בחלוקה זו.{{הערה|לסיכום של הנושא ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''' (עמ' *50-*52), שם ציינו שבתקופת בעלי המסורה עדיין לא נקבע נוסח מחייב לפרשות הפתוחות והסתומות, וכך הייתה המציאות עד שבעלי ההלכה החלו לעסוק בעניין זה באינטנסיביות (ובראשם הרמב&quot;ם שקבע את הפרשות לפי כתר ארם צובה). יש להשוות את התופעה ל[[#מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות|אותיות הגדולות והקטנות]], שלגביהן לא היה יישום לרוב בכתבי־היד הטברנים, אבל בעקבות העיסוק הרב בעניין הזה על ידי חכמי המסורה המאוחרים הן הפכו להיות מרכיב בולט של נוסח המסורה.}}

חלוקת הפרשות ב[http://tanach.us/ODTFiles/ הקלדת וסטמינסטר] היא על פי כתב־יד לנינגרד, וכאמור שונה חלוקה זו בעשרות מקומות ממה שמקובל בספרי התורה, וממה שנפסק להלכה ברמב&quot;ם ע&quot;פ כתר ארם צובה. לכן חלוקת הפרשות בכתי&quot;ל עברה הגהה קפדנית במהדורתנו כדי שתתאים לחלוקה מקובלת בספרי התורה, ורשמנו את כל השינויים בתיעוד הנוסח.

בנוסף, יש פרשה אחת שבספרי התורה מסמנים אותה בשני מקומות שונים (תימנים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז,כב]] וספרדים ואשכנזים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ז,כח]]), ובכתר ארם צובה היה כנראה רווח בשניהם לפי עדויות ומקבילות. ובמקום אחד חריג יש פרשה פתוחה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות שבכתר הפרשה היתה סתומה ([[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]]). ויש שני מקומות חריגים שבהם אין פרשה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות ו/או מקבילות שבכתר היתה פרשה ([[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו,ז]]; [[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז,כ]]). בכל אחד מהמקומות האלה תהיה הערה מיוחדת במהדורתנו, והם:
#בספר שמות, פרשת תרומה [[שמות כו/טעמים#כו ז|(כו,ז)]], בפסוק &quot;וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).
#בספר שמות, פרשת כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד א|(לד,א)]], בפסוק &quot;וַיֹּ֤אמֶר... פְּסׇל־לְךָ֛&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (בספרי התורה יש פרשה פתוחה לפי רשימת הרמב&quot;ם).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כב|(ז,כב)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... כׇּל־חֵ֜לֶב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז&quot; (בספרי תימן יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, וכנראה שבכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כח|(ז,כח)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... הַמַּקְרִ֞יב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי תימן&quot; (בספרי אשכנז וספרד יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, ובכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר דברים, פרשת כי תבוא [[דברים כז/טעמים#כז כ|(כז,כ)]], בפסוק &quot;אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).

למידע נוסף על החלוקה לפרשות בכל המקרא ראו [[:w:en:Parashah|כאן]] (באנגלית); מידע זה ישמש בסיס למהדורתנו.

למידע על חלוקת הפרשות במהדורתנו בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|כאן]]''' (למקומות החסרים בכתר) ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כאן]]''' (למקומות הקיימים בכתר).

==מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות==
{{תצוגת כתי&quot;ל|רשימת האותיות הגדולות והקטנות במסורה הסופית (מ&quot;ס-ל)|File:Leningrad-codex-25-mesorah.pdf|5}}
[[קובץ:Ochlah-W'ochlah-1864-HB36175.pdf|thumb|רשימת האותיות הגדולות והקטנות בספר &quot;אכלה ואכלה&quot;, מהדורת פרנסדורף (הנובר, תרכ&quot;ד).|page=90]]
[[קובץ:MG1525D.djvu|thumb|רשימת האותיות הגדולות במסורה הגדולה על תחילת ספר דברי הימים שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=401]]

===אותיות גדולות וקטנות===

תופעת האותיות הגדולות והקטנות נפוצה יותר בחמישה חומשי תורה מאשר [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#אותיות גדולות וקטנות|בספרי הנביאים והכתובים]].{{הערה|לפי המקובל בפועל בספרי התורה בימינו (שאינו מכיל את כל האותיות הגדולות והקטנות שיש לגביהן עדויות במנהגים שונים), יש כ-23 אותיות גדולות וקטנות בכל המנהגים השונים ביחד, לעומת כ-36 אותיות (ב-34 תיבות) בכל ספרי הנביאים והכתובים (בספירה מקסימלית), כאשר ספרי הנביאים והכתובים הם גדולים יותר מפי ארבע בתוכנם (!) מאשר התורה. ולפי מנהגים נוספים, יש למעלה מ-20 אותיות נוספות בתורה בלבד (ולא בנביאים וכתובים).}} אבל רוב האותיות הגדולות בתורה ובשאר המקרא, וגם חלק ניכר מהקטנות – אינן באות לידי ביטוי כלל בנוסח המקרא שבכתבי־היד הטברנים, ורק חלקם מצוינים ברשימות המסורה הקדומים. וזה למרות שבדורות האחרונים נחשב סימונם הכללי למרכיב בולט של &quot;נוסח המסורה&quot; (אף אם היו מנהגים שונים לגבי איזו אות נחשבת לגדולה או קטנה). בכך דומה עצם '''כתיבתם''' הקפדנית של האותיות הגדולות והקטנות ל'''קביעתם''' הקפדנית והאחידה של [[#מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות|רווחי הפרשות]]: הביצוע המוחלט של שתי התופעות הוא תוצאה לפעילותם של חכמי מסורה ופוסקי הלכה שחיו לאחר תקופת המסורה הטברנית.{{הערה|ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''', כרך יהושע-שפטים, עמ' 47*-49*, ובמיוחד המסקנה שם: &quot;השתרשרותן של האותיות הגדולות והקטנות כסימן מובהק של 'נוסח המסורה' היא מאוחרת לתקופת המסורה... ועד אז היתה כתיבת אותיות כאלה נתונה למעשה לרשותם של סופרים בהתאם למסורת הכתיבה המקובלת עליהם, ולא בהתאם לרשימה מוסכמת כלשהי... יש אפוא צד שווה לסוגיית הפרשיות ולסוגיית האותיות, ששתיהן נעשו סימן מובהק לנוסח המסורה (הטברני) רק לאחר תקופתם של בעלי המסורה. אלא שבעוד שבתחום האותיות המיוחדות היה כוון ההתפתחות מנוגד למנהגו של בן־אשר, כהשתקפותו ב'כתר', הרי בתחום הפרשיות נעשה הכתר דווקא דוגמה ומופת לסופרים הדווקנים של 'נוסח המסורה' בדורות הבאים.&quot; יצויין שב'''מקראות גדולות הכתר''' לא הבליטו לרוב את האותיות המיוחדות (כמו שהן נעדרות לרוב בכתר).}}

במהדורתנו – המיועדת להיות &quot;תיקון קוראים&quot;, ונכון אם כן שהיא תציג את מסורת הסופרים הנהוגה בימינו – נציין את האותיות הגדולות והקטנות לפי המנהג המרבי המקובל ברוב ספרי התורה ובדפוסים של המקרא (והוא בדרך כלל ע&quot;פ מנחת שי). במקרים של ספק נכריע ע&quot;פ דפוס קורן, המשקף כמעט תמיד את המנהג המקובל בדפוסים. בתיעוד הנוסח נציין את המקורות התומכים בסימון האות המיוחדת.

בחמישה חומשי תורה עוד נוסיף הערות לגבי הבדלים הקיימים בין ספרי התורה בימינו (ע&quot;פ מנהגי ספרד ואשכנז ותימן) ונוסח הכתר (ע&quot;פ עדויות) לגבי האותיות הגדולות והקטנות. לרשימת ההערות בנושא זה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|ראו כאן (בצבע ירוק)]]'''.

'''להלן רשימה של כל האותיות הגדולות והקטנות שמופיעים בגוף הטקסט במהדורתנו (או ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]]):
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית א/טעמים#א א|(א,א)]]: [{{אות-ג|בְּ}}רֵאשִׁ֖ית]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּרֵאשִׁ֖ית]
#'''(ק)''' בראשית, בראשית [[בראשית ב/טעמים#ב ד|(ב,ד)]]: [בְּ{{אות-ק|הִ}}בָּֽרְאָ֑ם]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּהִבָּֽרְאָ֑ם]
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה א|(ה,א)]]: [סֵ֔פֶר]*=ל / [{{אות-ג|סֵ֔}}פֶר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#'''(ק)''' בראשית, חיי שרה [[בראשית כג/טעמים#כג ב|(כג,ב)]]: [וְלִבְ{{אות-ק|כֹּ}}תָֽהּ]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְלִבְכֹּתָֽהּ]
#'''(ק)''' בראשית, תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז מו|(כז,מו)]]: [{{אות-ק|קַ֣}}צְתִּי]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[קַ֣צְתִּי]
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד ז|(לד,ז)]]: [{{אות-ג|נֹ}}צֵ֥ר]* / ל=[נֹצֵ֥ר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יד|(לד,יד)]]: [אַחֵ֑{{אות-ג|ר}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[אַחֵ֑ר]
#'''(ק)''' ויקרא, ויקרא [[ויקרא א/טעמים#א א|(א,א)]]: [וַיִּקְרָ֖{{ק|א}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וַיִּקְרָ֖א]
#'''(ק)''' ויקרא, צו [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|(ו,ב)]]: [{{אות-ק|מ}}וֹקְדָ֨ה]* / ל=[מוֹקְדָ֨ה] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא מב|(יא,מב)]]: [עַל־גָּח֜{{אות-ג|וֹ}}ן]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' ויקרא, תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג לג|(יג,לג)]]: [וְהִ֨תְ{{אות-ג|גַּ}}לָּ֔ח]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח]
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יד/טעמים#יד עז|(יד,יז)]]: [{{אות-ג|יִ}}גְדַּל]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[יִגְדַּל]
#'''(ק)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יא|(כה,יא)]]: [פִּֽינְחָ֨ס]*=ל / [פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס] (מנהג שהתקבל בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק או וי&quot;ו קטיעא)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יב|(כה,יב)]]: [שָׁלֽוֹם]*=ל / [שָׁלֽ{{אות-ק|וֹ}}ם] (וי&quot;ו קטנה, או קטיעא בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' במדבר, פינחס [[במדבר כז/טעמים#כז ה|(כז,ה)]]: [מִשְׁפָּטָ֖{{אות-ג|ן|}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [שְׁמַ֖{{אות-ג|ע}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [אֶחָֽ{{אות-ג|ד}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, עקב [[דברים יא/טעמים#יא כא|(יא,כא)]]: [עַל־הָאָֽרֶץ]*=ל / [עַל־הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}}] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב ו|(כב,ו)]]: [קַן־צִפּ֣וֹר]*=ל / [{{אות-ג|קַ}}ן־צִפּ֣וֹר] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כז|(כט,כז)]]: [וַיַּשְׁ{{אות-ג|לִ}}כֵ֛ם]* (=מ&quot;ס-ל) / א,ל=[וַיַּשְׁלִכֵ֛ם]
#'''(ג)''' {{עוגן בשורה|ה לה'}}דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙]* (=א,ק3[מ&quot;ק-ק3]) / ל=[הֲ־לַיהוָה֙]; ספרי תימן=[{{אות-ג|הַֽ}}לְיהוָה֙] (=מ&quot;ס-ל, אין רווח אחרי אות ה&quot;א ברשימה; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, האזינו [[דברים לג/טעמים#לג יח|(לב,יח)]]: [תֶּ֑שִׁ{{אות-ק|י}}]* (=מ&quot;ס-ל) / אל=[תֶּ֑שִׁי]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כט|(לג,כט)]]: [אַשְׁרֶ֨יךָ]*=אל / [{{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])

'''להלן רשימה של אותיות מיוחדות נוספות בתורה:'''{{הערה|רשימת האותיות הנוספות מבוססת בעיקרה על על הטבלה המופיעה [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית], ובנוסף על הרשימות [http://www.sofer.co.uk/html/large_letters.html כאן] ו[http://www.win.tue.nl/~aeb/natlang/hebrew/hebrew_bible.html כאן].}}
#'''(ג)''' בראשית, ויצא [[בראשית ל/טעמים#ל מב|(ל, מב)]]: [וּבְהַעֲטִ֥י{{מ:אות-ג|ף}}]
#'''(ג)''' בראשית, וישלח [[בראשית לד/טעמים#לד לא|(לד,לא)]]: [הַכְ{{מ:אות-ג|ז}}וֹנָ֕ה]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יב|(מט,יב)]]: [{{מ:אות-ג|חַ}}כְלִילִ֥י]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית נ/טעמים#נ כג|(נ,כג)]]: [שִׁלֵּשִׁ֑י{{מ:אות-ג|ם}}]
#'''(ג)''' שמות, שמות [[שמות ב/טעמים#ב ב|(ב,ב)]]: [כִּי־{{מ:אות-ג|ט֣}}וֹב]
#'''(ג)''' שמות, בֹא [[שמות יא/טעמים#יא ח|(יא,ח)]]: [{{מ:אות-ג|צֵ֤}}א]
#'''(ג)''' שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח לו|(כח,לו)]]: [צִּ֖י{{מ:אות-ג|ץ}}]
#'''(ק או קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 1}}שמות, כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב כה|(לב,כה)]] [בְּ{{מ:אות-ק|קָ}}מֵיהֶֽם] (בקו&quot;ף קטנה או דבוקה; וראו להלן ב[[#קו&quot;ף דבוקה 2|פרשת נשֹא]] [במדבר ז,ב])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [{{מ:אות-ג|שְׁ}}מׇ֨ר־לְךָ֔]
#'''(ג)''' ויקרא, צו (ח,טו '''או''' ח,כג):
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֗}}ט] [[ויקרא ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֗ט}}] (כל האותיות)
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֓}}ט{{מ:לגרמיה}}] [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|(ח,כג)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֓ט{{מ:לגרמיה}}}}] (כל האותיות)
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ל|(יא,ל)]]: [וְהַ{{מ:אות-ג|לְּ}}טָאָ֑ה]
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יח|(א,יח)]]: [לְ{{מ:אות-ג|גֻ}}לְגְּלֹתָֽם] (=ל?מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג טז|(ג,טז)]]: [עַל־{{מ:אות-ג|פִּ֣}}י]
#'''(קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 2}}במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ב|(ז,ב)]]: [עַל־הַפְּקֻדִֽים׃] (קו&quot;ף דבוקה, וראו לעיל [[#קו&quot;ף דבוקה 1|בפרשת כי תשא]] [לב,כה])
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יג/טעמים#יג ל|(יג,ל)]]: [וַיַּ֧הַ{{מ:אות-ג|ס}}]
#'''(ג)''' במדבר, בלק [[במדבר כד/טעמים#כד ה|(כד,ה)]]: [{{מ:אות-ג|מַ}}ה־טֹּ֥בוּ]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ב/טעמים#ב לג|(ב,לג)]]: [וַנַּ֥{{מ:אות-ג|ךְ}}]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ג/טעמים#ג יא|(ג,יא)]]: [עֶ֣רֶ{{מ:אות-ג|שׂ}}]
#'''(ק)''' דברים, עקב [[דברים ט/טעמים#ט כד|(ט,כד)]]: [{{מ:אות-ק|מַ}}מְרִ֥ים]
#'''(ג)''' דברים, שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח יג|(יח,יג)]]: [{{מ:אות-ג|תָּ}}מִ֣ים]
#'''(ג)''' דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח סח|(כח,סח)]]: [וְהִתְמַ{{מ:אות-ג|כַּ}}רְתֶּ֨ם]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ד|(לב,ד)]]: [הַ{{מ:אות-ג|צּ}}וּר֙]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ה|(לב,ה)]]: [וּ{{מ:אות-ג|פְ}}תַלְתֹּֽל׃]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יב|(לד,יב)]]: [כׇּל־יִשְׂרָאֵֽ{{מ:אות-ג|ל}}׃]

===אותיות מנוקדות===
[[קובץ:MG1525A.djvu|thumb|רשימת האותיות המנוקדות במסורה הגדולה על פרשת במדבר (ג, לט &quot;וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ&quot;) שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=313]]

בניגוד ל[[#אותיות גדולות וקטנות|אותיות הגדולות והקטנות]], לסימון האותיות המנוקדות יש ביצוע עקבי בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה. אמנם יש בכל זאת אי הסכמה לגבי פרטים מסויימים. להלן רשימה של האותיות המנוקדות בתורה במהדורתנו ובכתבי־היד העיקריים:
#בראשית, לך־לך [[בראשית טז/טעמים#טז ה|(טז,ה)]]: [וּבֵינֶֽיׄךָ]*=ל
#בראשית, וירא [[בראשית יח/טעמים#יח ט|(יח,ט)]]: [אֵׄלָ֔יׄוׄ]* / ל=[אֵׄלָׄ֔יׄוׄ] (=מ&quot;ס-ל &lt;ד' [נקודות]&gt;)
#בראשית, וירא [[בראשית יט/טעמים#יט לג|(יט,לג)]]: [וּבְקוּׄמָֽהּ]*=ל
#בראשית, וישלח [[בראשית לג/טעמים#לג ד|(לג,ד)]]: [וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ]*=ל
#בראשית, וישב [[בראשית לז/טעמים#לז יב|(לז,יב)]]: [אֶׄתׄ־צֹ֥אן]*=ל
#במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג לט|(ג,לט)]]: [וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ]*=ל
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט י|(ט,י)]]: [רְחֹקָ֜הׄ]*=ל
#במדבר, חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [אֲשֶׁ֖רׄ]*=ל
#במדבר, פינחס [[במדבר כט/טעמים#כט טו|(כט,טו)]]: [וְעִשָּׂרוֹׄן֙]* / ל=[וְעִשָּׂרׄוֹן֙] (הנקודה ברי&quot;ש!)
#דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כח|(כט,כח)]]: [לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַׄד־עוֹלָ֔ם]*=א / ל=[לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַד־עוֹלָ֔ם] (=מ&quot;ס-ל)

===נו&quot;ן הפוכה===

תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת סביב פרשה אחת בתורה (בהתחלה ובסוף סה&quot;כ פעמיים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נו&quot;ן הפוכה|בנביאים כתובים]] היא נמצאת 7 פעמים ב[[תהלים קז/טעמים#קז כג|מזמור ק&quot;ז]] (כ&quot;ג-כ&quot;ח, מ) בתהלים. מקומן וצורתן בתורה נקבעה במהדורתנו לפי מה שידוע לנו על התופעה בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו.{{הערה|לתיעוד מלא של נתונים ראו בתיעוד הנוסח בדף העריכה.}}

'''תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:'''
#'''[[במדבר י/טעמים#י לה|במהדורתנו: במדבר, בהעלֹתך (י,לה-לו)]]'''
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Leningrad-codex-04-numbers.pdf&amp;page=17 בכתי&quot;ל] ([http://tanach.us/Tanach.xml?Num10:1-10:36 הקלדת וסטמינסטר])
#בכתי&quot;ש: [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=33 עמוד ראשון] | [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=34 עמוד שני]
#[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=or_4445_f115r בכתי&quot;ב] (ראו שם דף 129 ע&quot;א וע&quot;ב)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Tanakh-Sassoon1053-04-Numbers.pdf&amp;page=12 בכתי&quot;ש1]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:MG1525A.djvu&amp;page=332 במ&quot;ג דפוס ונציה] (&quot;ב׆סע&quot;, &quot;כמתא׆נים&quot;!)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Sefer-Torah-Elihu-Shannon-2.djvu&amp;page=165 בספר תורה טיפוסי הכתוב על קלף]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:David-kokhav-sefer-torah.pdf&amp;page=155 בספר תורה מיוחד הכתוב על קלף]

==מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות==

מהדורתנו מיועדת כאמור להציג את מסורת הסופרים בתורה על־פי המסורה הטברנית ולפי ספרי התורה בימינו. ניתן להגיע אל נוסח האותיות בתורה שהיה בכתר ארם צובה על ידי שחזור אמין (לפי שיטת ברויאר ועל פי עדויות מובהקות), ומתברר שהוא זהה לחלוטין לנוסח האותיות בספרי התורה התימנים (המייצגים לגמרי את שיטת המסורה). אבל לעתים רחוקות (8-9 אותיות בלבד בכל התורה) יש הבדלים בין ספרי תימן מצד אחד, לבין ספרי אשכנז וספרד מצד שני, בנוסח הכתיב המובהק. וב-2 מקומות יש הבדל בין הכתיב אצלנו בספרי התורה למה שהיה כתוב בכתר (על־פי עדויות). במהדורתנו תבוא הערה מיוחדת בכל המקומות האלה.{{הערה|נוסח ההערה הקצרה יציין קודם כל את ספרי &quot;ספרד&quot; לפני &quot;אשכנז&quot; (&quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;), כי במקומות המעטים שיש בהם שינויים מהסוג הזה (סה&quot;כ 8-9 מקומות בכל התורה כולה), המקור לכולם הוא בפסקי הרמ&quot;ה על־פי &quot;ספרי ספרד המדויקים&quot;. בתקופה יותר מאוחרת הושלם היישום של פסקי הרמ&quot;ה גם בספרי התורה האשכנזים. היום גם רוב ספרי אשכנז כמעט זהים לספרי ספרד (חוץ מאות אחת בתיבת דַּכָּ֛א/דַּכָּ֛ה), ושניהם יחד שונים מספרי תימן באותם 8 מקומות (ספרד) או 9 מקומות (אשכנז), כאשר רק ספרי תימן מתאימים לגמרי למסורה. אבל יש מקומות שבמשך שנים רבות עדיין ציינו בדפוסים הישנים את הנוסח המתאים למסורה בתור &quot;נוסח אשכנז&quot;, ובמיוחד ב[[דברים כג ב]] ציינו &quot;דכא&quot; באל&quot;ף במקום &quot;דכה&quot; בה&quot;א (הראשון בתור נוסח אשכנז והשני על פי ספרי ספרד בעקבות קביעת הרמ&quot;ה למרות שאין היישום כך היום בספרי תורה ספרדים). ועד עצם היום הזה עדיין כותבים &quot;דכא&quot; באל&quot;ף בספרי התורה של חב&quot;ד. לכן נוסח ההערה ב[[דברים כג ב]] יהיה: &quot;ברוב ספרי אשכנז...&quot;, ואילו בשאר המקומות: &quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;. לפרטים נוספים על נוסח אשכנז הישן והתאמתו למסורה, ראו את מאמרו של מרדכי גלצר, [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_92.7(1).pdf &quot;המסורה בין המזרח למערב&quot;].}}

חוץ מנוסח הכתיב המובהק, דהיינו נוסח האותיות, תבוא הערה מיוחדת בכל מקרה של אי־הסכמה לגבי '''תיבות מחוברות''' ועל '''אותיות מיוחדות''' (כגון אותיות גדולות וקטנות וקטועות), וכמו כן על כל הבדל ב'''חלוקת הפרשות'''. גם במקומות הללו, אפוא שיש הבדל בין ספרי התורה, או בין ספרי התורה לכתר, נציין את השינוי באופן ניכר על־ידי הערה בגוף הטקסט (ולא רק בתיעוד הנוסח הבלתי־נראה שבדף העריכה).{{הערה|1=כאמור, בביטוי &quot;ספרי ספרד ואשכנז&quot; הכוונה בעיקר לספרים הנפוצים בימינו, שכל ענייני הכתיב שבהם כבר הותאמו להכרעתם של הרמ&quot;ה ו/או אור תורה ומנחת שי. למקור זמין ברשת כדי לאשר תופעות מיוחדות בספרי תורה תימניים, ראו '''[http://www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=583 כאן]'''.}}

'''בטבלה הבאה מובאים כל המקומות שבהם מופיעה הערה מיוחדת בתורה במהדורתנו.{{הערה|לגבי מגילת אסתר ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הסופרים במגילת אסתר: הערות מיוחדות|פרק הבא של המבוא]].}} סוגי השינויים מובלטים על ידי צבעים:'''
*{{צבע גופן|אדום|אדום}}=שינויים מובהקים בנוסח האותיות (11 מקומות בתורה; 9 הבדלים בין ספרי התורה, ו-2 הבדלים בין ספרי התורה לכתר ארם צובה ע&quot;פ עדויות)
*{{צבע גופן|כתום|כתום}}=תיבות מחוברות (3 תופעות בתורה, אחת מהן ב-3 מקומות){{הערה|שם=ה ליי|ההערה המיוחדת על &quot;{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙&quot; ([[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב,ו]]) מופיעה בכתום בטבלה. היא מתייחסת רק לשאלת הרווח אחרי האות ה&quot;א, ולא לנושא של האות הגדולה (המשותף לספרי התורה ולכתר).}}
*{{צבע גופן|צהוב|צהוב}}=שינויים בחלוקת הפרשות: סוג הפרשה (פתוחה או סתומה) או העדר פרשה (5 מקומות בתורה)
*{{צבע גופן|ירוק|ירוק}}=אותיות מיוחדות: גדולות או קטנות או קטועות (8 מקומות בתורה){{הערה|לגבי האותיות המיוחדות, הערנו על הבדלים בין ספרי התורה של העדות. אך לא הערנו על הביצוע (או חוסר הביצוע) של אותיות מיוחדות בכתר ארם צובה, בגלל שברוב המקומות ממילא אין ביצוע בכתר.}}

יש 27 שינויים מכל הסוגים האלה בתורה (נוסח האותיות המובהק, תיבות מחוברות, אותיות מובהקות, חלוקת הפרשות). שינוי אחד (&quot;פוטי[ ]פרע&quot;) נמצא ב-3 מקומות, ובכל מקום יש הערה, ולכן יש סה&quot;כ 29 הערות בנוסח התורה. אפשר לראות את כל ההערות במקום אחד, ביחד עם קישורים ישירים לתוך גוף הטקסט, בדף המציג את [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב#הערות|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

{| width=100% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=8 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''הערות מיוחדות בנוסח התורה'''}}}}&lt;br&gt;ציון ההבדלים בין ספרי התורה במסורת תימן, ספרד ואשכנז, ובין ספרי התורה לכתר ארם צובה
|- align=center
!פסוק
!פרשת השבוע
!מילה או הקשר
!כתר ארם צובה{{הערה|לפי עדויות או מקבילות במקומות שהוא לא קיים.}}
!ספרי תימן
!ספרי ספרד ואשכנז
!נוסח הפנים&lt;br&gt;במהדורתנו
!הערה במהדורתנו
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ד יג|בראשית]]
|מִנְּשֽׂ(וֹ)א
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֽׂוֹא
|מִנְּשֹֽׂא‏
|בספרי ספרד ואשכנז מִנְּשֽׂוֹא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[בראשית ה/טעמים#ה א|בראשית ה, א]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ה א|בראשית]]
|סמ&quot;ך של סֵ֔פֶר
|
|סמ&quot;ך גדולה
|סמ&quot;ך רגילה
|סמ&quot;ך רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|סֵ֔}}פֶר בסמ&quot;ך גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ז/טעמים#ז יא|בראשית ז, יא]]
|[[פרשת נח/טעמים#ז יא|נֹח]]
|מַעְיְנ(וֹ)ת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנוֹת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|בספרי ספרד ואשכנז מַעְיְנוֹת֙
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ט/טעמים#ט כט|בראשית ט, כט]]
|[[פרשת נח/טעמים#ט כט|נֹח]]
|וַיִּֽהְיוּ֙ / וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|בספרי ספרד ואשכנז וַֽיְהִי֙
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[בראשית מא/טעמים#מא מה|בר' מא, מה]];&lt;br&gt;[[בראשית מא/טעמים#מא נ|מא, נ]];&lt;br&gt;[[בראשית מו/טעמים#מו כ|מו, כ]].
|[[פרשת מקץ/טעמים#מא מה|מקץ (1)]]&lt;br&gt;[[פרשת מקץ/טעמים#מא נ|מקץ (2)]]&lt;br&gt;[[פרשת ויגש/טעמים#מו כ|ויגש (3)]]
|פוטי[ ]פרע
|פוטי פרע
|פוטיפרע&lt;br&gt;(תיבה אחת)
|פוטי פרע&lt;br&gt;(שתי תיבות)
|פוטי פרע
|בספרי תימן&lt;br&gt;פּֽוֹטִיפֶ֛רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע&lt;br&gt;בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות א/טעמים#א יט|שמות א, יט]]
|[[פרשת שמות/טעמים#א יט|שמות]]
|אֲלֵ(י)הֶ֛ן
|אֲלֵיהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|בכתר ארם צובה היה כתוב אֲלֵיהֶ֛ן
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[שמות יז/טעמים#יז טז|שמות יז, טז]]
|[[פרשת בשלח/טעמים#יז טז|בשלח]]
|כֵּ֣ס[ ]יָ֔הּ
|כֵּ֣סְיָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|בכתר ארם צובה היה כתוב כֵּ֣סְיָ֔הּ בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כה לא|תרומה]]
|תֵּ(י)עָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּיעָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|בספרי ספרד ואשכנז תֵּיעָשֶׂ֤ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו, ז]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כו ז|תרומה]]
|וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים
|פרשה פתוחה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כח/טעמים#כח כו|שמות כח, כו]]
|[[פרשת תצוה/טעמים#כח כו|תצוה]]
|הָאֵפ֖(וֹ)ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפ֖וֹד
|הָאֵפֹ֖ד‏
|בספרי ספרד ואשכנז הָאֵפ֖וֹד
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד, א]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד א|כי תשא]]
|וַיֹּ֤אמֶר...&lt;br&gt;פְּסָל־לְךָ֛
|פרשה סתומה?
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד ז|שמות לד, ז]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד ז|כי תשא]]
|נו&quot;ן של נֹצֵ֥ר‏
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן גדולה
|נו&quot;ן גדולה
|בספרי תימן נֹצֵ֥ר בנו&quot;ן רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו, ב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ו ב|צו]]
|מ&quot;ם של מוֹקְדָ֨הֿ
|
|מ&quot;ם רגילה
|מ&quot;ם קטנה
|מ&quot;ם קטנה
|בספרי תימן מוֹקְדָ֨הֿ במ&quot;ם רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז, כב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כב|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;כָּל־חֵ֜לֶב
|פרשה פתוחה&lt;br&gt;(כנראה)
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ויקרא ז כח]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כח|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר...דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;הַמַּקְרִ֞יב
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי תימן
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[ויקרא יט/טעמים#יט טז|ויקרא יט, טז]]
|[[פרשת קדושים/טעמים#יט טז|קְדֹשִׁים]]
|רֵעֶ֑(י)ךָ
|רֵעֶ֑יךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|בכתר ארם צובה היה כתוב רֵעֶ֑יךָ
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א, יז]]
|[[פרשת במדבר/טעמים#א יז|במדבר]]
|בְּשֵׁמֽ(וֹ)ת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֽוֹת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בספרי ספרד ואשכנז בְּשֵׁמֽוֹת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]
|[[פרשת בהעלותך/טעמים#י י|בהעלֹתך]]
|חָדְשֵׁ[י]כֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|בספרי ספרד ואשכנז חָדְשֵׁכֶם֒
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר כב/טעמים#כב ה|במדבר כב, ה]]
|[[פרשת בלק/טעמים#כב ה|בלק]]
|בְּע֗(וֹ)ר
|בְּעֹ֗ר?{{הערה|1=יש כאן עדויות חולקות, ואולם נראה שעדיפה העדות המפורשת המגובה בעדות המושלמת (בכל מקום אחר) של ספרי תימן=בְּעֹ֗ר, לעומת העדות שבשתיקה של א(ס)=בְּע֗וֹר. למידע מלא והפניות, ראו בהערת הנוסח על [[במדבר כב/הערות נוסח#כב ה|במדבר כב,ה]].}}
|בְּעֹ֗ר
|בְּע֗וֹר
|בְּעֹ֗ר
|בספרי ספרד ואשכנז בְּע֗וֹר
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה י|במדבר כה, י]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה י|פינחס]]
|יו&quot;ד של פִּֽינְחָ֨ס
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|נהוג לכתוב ביו&quot;ד זעירא&lt;ref&gt;מקור המנהג בספר הזוהר, ואין לו שום תימוכין בספרות המסורה. חכמי המסורה האחרונים הזכירו אותו אבל לא קיבלו אותו, כגון המנחת שי שכתב: '''פינחס.''' פרשה פתוחה. אמרו בזוהר כאן וגם בפרשת &quot;אחרי מות&quot; כי &quot;פינחס&quot; זה ביו&quot;ד זעירא, ושהיא מאלפ&quot;א בית&quot;א דאתוון זעירן. אך בכל הספרים והמסרות ובאלפ&quot;א בית&quot;א שלנו מאותיות זעירות, לא נמצא רק י' ד&quot;צור ילדך תשי&quot;. עוד משמע מהזוהר כי פה בלבד פינחס מלא יו&quot;ד. והרמ&quot;ה ז&quot;ל כתב: &quot;ותלד לו את פינחס&quot; מלא יו&quot;ד, וכל אוריתא דכותיה מלא. עד כאן לשונו. וכן נמצא בכל הספרים והמסרות. ובעל אור תורה האריך לבאר הזוהר שלא יהיה נגד ספרינו. ואנכי לא ידעתי בנסתרות ממני. '''עד כאן לשון המנחת שי.''' אבל היו&quot;ד הזעירא נמצאת בפועל ברוב ספרי התורה הנפוצים בימינו, וברבים מהחומשים המודפסים אף מציינים שהיו&quot;ד הזעירא היא &quot;על פי המסורה&quot;. וראו עוד גם בהערה 45 [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=18503 במאמר זה] מאת פרופ' ישעיהו מאורי.&lt;/ref&gt;
|פִּֽינְחָ֨ס (אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז נהוג לכתוב פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס ביו&quot;ד זעירא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה יב|במדבר כה, יב]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה יב|פינחס]]
|וי&quot;ו של שָׁלֽוֹם
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|וי&quot;ו קטיעא
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז וי&quot;ו קטיעא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים יא/טעמים#יא כא|דברים יא, כא]]
|[[פרשת עקב/טעמים#יא כא|עקב]]
|צד&quot;י של הָאָֽרֶץ
|
|צד&quot;י גדולה
|צד&quot;י רגילה
|צד&quot;י רגילה
|בספרי תימן הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}} בצד&quot;י גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים כב/טעמים#כב ו|דברים כב, ו]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כב ו|כי תצא]]
|קו&quot;ף של קַן־צִפּ֣וֹר
|
|קו&quot;ף גדולה
|קו&quot;ף רגילה
|קו&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|קַ}}ן בקו&quot;ף גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כג ב|כי תצא]]
|דַּכָּ֛א / דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|בספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז דַּכָּ֛ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז, כ]]
|[[פרשת כי תבוא/טעמים#כז כ|כי תבוא]]
|אָר֗וּר שֹׁכֵב֙&lt;br&gt;עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו
|פרשה סתומה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב, ו]]
|[[פרשת האזינו/טעמים#לב ו|האזינו]]
|{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙
|{{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|בספרי תימן {{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙ בתיבה אחת{{הערה|שם=ה ליי}}
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים לג/טעמים#לג כט|דברים לג, כט]]
|[[פרשת וזאת הברכה/טעמים#לג כט|וזאת הברכה]]
|אל&quot;ף של אַשְׁרֶ֨יךָ
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף גדולה
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ באל&quot;ף גדולה
|}

==מסורת הסופרים בתורה: מהדורת כתיב (אותיות בלבד)==

ראו: [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

==מסורת הסופרים בתורה לעומת מסורת הקוראים: ההבדל ברמת הדיוק==

יש הבדל עקרוני בין מסורת '''הכתיבה''' המשתקפת בכתבי־היד לבין מסורת '''הקריאה''' (דהיינו ההגייה והנגינה) הנמצאת בהם: נוסח '''האותיות''' בכתבי־היד איננו אחיד כלל, אבל '''ניקוד התיבות והטעמתן''' אחיד בכמעט כל מקום. ממצאיו של ברויאר מראים שנוסח הטעמים היוצא מכתבי־היד יציב להפליא, ואף בנוסח המקובל שבדפוסים איננו מוצאים שינויים רבים בעלי חשיבות; נוסח הדפוסים עולה בדיוקו אפילו על חלק מכתבי־היד בטעמיו. ודבר דומה נכון גם לגבי הניקוד: הנוסח בכתבי־היד יציב ואחיד, ואין בו מחלוקות עקרוניות; ואילו בנוסח המקובל שבדפוסים מספר השינויים אמנם ניכר, אבל הוא לא גדול במיוחד.

כך תיאר והסביר הרב ברויאר את ההתפתחות ההיסטורית שיוצאת מתוך השוואה בין שני התחומים השונים (האותיות מול הניקוד והטעמים), בסיכום הנפלא (והמהפכני בשעתו) שכתב ע&quot;פ ממצאיו:{{הערה|'''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''', עמ' 91-94. הבאנו את דברי ברויאר בהרחבה בגלל חשיבותם החינוכית הרבה, ותרומתם הגדולה להבנת הנושא. אמנם מאותה סיבה קיצרנו אותם באופן חלקי, הוספנו בהם הדגשים, בצענו בהם שינויים קלים ליתר בהירות (בעיקר בפיסוק), וגם השמטנו חלק מהערותיו של ברויאר. לגבי שינוי התפיסה המהפכני שבדבריו הבאים של ברויאר, השוו את דעתו אל הגישה שהייתה מקובלת עד זמנו בין חוקרי המסורה. הללו חשבו אז ש&quot;נוסח המסורה&quot; לא היה ולא נברא בתור נוסח אחד ואחיד בכל פרטיו. גישה זו מתבטאת באריכות ובחריפות ב[https://archive.org/details/introductiontoma0000unse_b9a7/page/n3/mode/2up הקדמתו של אורלינסקי להוצאה מחדש של מהדורת גינצבורג] (עמ' xvi-xxxvii); הקדמה זו נדפסה שוב בתוך: ''The Canon and Masorah of the Hebrew Bible: An Introductory Reader'', ed. Sid Z. Leiman (New York: Ktav, 1974).}}

:נמצא, שכך יש לתאר את נוסח התורה בתקופה שלפני המסורה. קריאת התיבות היתה ברורה ונהירה לכל. ואילו טקסט האותיות – מבחינת חסירות ויתירות – היה עדיין בבחינת בקעה פרוצה. חכמי המסורה מצאו בקעה זו וגדרו בה גדר. וזה היה איפוא תפקידם ביחס לכתיב האותיות וקריאתן: הם לא פסקו איך '''לקרוא''' את האותיות המקובלות – אלא היפוכו של דבר: הם פסקו איך '''לכתוב''' את הקריאה המקובלת.

:'''מבחינה זו קדמה איפוא תורה שבעל פה לתורה שבכתב. חכמי המסורה קיבלו מקודמיהם את הקריאה כתורה שבעל פה – וקבעו לה סימני ניקוד וטעמים. לטקסט זה של התורה שבעל פה קבעו אחר כך את הנוסח הסופי של התורה שבכתב.'''

:משום כך אתה מוצא, שהרוב המכריע של קביעות המסורה מתייחס למלים הגויות – ולא לתיבות כתובות.{{הערה|הערת ברויאר: דבר זה בא לידי ביטוי בין השאר בהתייחסות לתיבה, שיש בה קרי וכתיב: לעולם התיבה נידונה במסורה על פי הקרי, ולא על פי הכתיב.}} '''אין המסורה מתייחסת לצירוף מסויים של אותיות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של קריאתן; אלא היא מתייחסת לצירוף של הגאים ותנועות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של כתיבתם.''' שכן המלים ההגויות של המקרא הן היסוד שקדם לאנשי המסורה; ליסוד זה נתנו את התיבות הכתובות וקבעו את נוסחן הסופי.{{הערה|הערת ברויאר: אין צריך לומר, שחכמי המסורה לא בדו את הנוסח מלבם, אלא קבעוהו על יסוד הספרים שלפניהם. אולם בדורות שלפני המסורה היה כל סופר מעתיק מן הספר שלפניו, ולא היתה כל הכרעה בין הנוסחות; ואילו חכמי המסורה פסקו הלכה סופית באותה סוגיה.}}

:אין זה איפוא אלא טבעי, שהניקוד הוא אחיד בכתבי היד, ואילו כתיב התיבות שנוי במחלוקת. שתי התופעות האלה אינן אלא המשך למצב שקדם למסורה. עדיין לא נשתכחה התורה שבעל פה המקובלת; ואילו ההורה שבכתב &quot;המחודשת&quot;{{הערה|הערת ברויאר: השוה את לשון השואל בשו&quot;ת הרשב&quot;א סי' רלב: ואין אנחנו חוששין לספרי התלמוד לתקן הספרים לשנותם... ואיך נחוש לספרי המסורה '''חדשים מקרוב באו'''.}} עדיין לא פשטה בכל ישראל. וגם בתקופה הסמוכה לאנשי המסורה עדיין לא היו בקיאים בחסירות וביתירות – ממש כבתקופת התלמוד.{{הערה|הערת ברויאר: ספרים אחדים היוצאים מכלל זה – כגון 'הספר הידוע במצרים' – אינם משנים את התמונה הכללית. הללו לא היד אלא בבחינת מיעוט, והשפעתם לא היתה ניכרת ברוב ישראל. עדים לכך הם דברי רמ&quot;ה בהקדמה לספרו. וראה עוד בהמשך כאן.}}

:על רקע זה יש להעריך את המפעל ההיסטורי של הרמ&quot;ה. מצב הספרים שבימיו מתואר בבהירות בהקדמה לספרו... אך כאן יש להבליט בייחוד את ההשוואה לחכמי התלמוד. וכך הוא טוען: חכמי התלמוד לא היו בקיאים בחסרות ויתרות; &quot;וכל שכן שנתקיים בנו בעונותינו: 'לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר'...&quot; (מהקדמת הרמ&quot;ה לספר מסורת סייג לתורה).

:אכן עד שלא בא הרמ&quot;ה היה כתיב המסורה בבחינת הלכה ואין עושין כן. '''הסופרים''' המשיכו להעתיק מן הספרים שלפניהם – כדרך שעשו בתקופה שלפני המסורה; נמצא, שעדיין לא היו &quot;בקיאין בחסירות וביתירות&quot;. ואילו '''המסרנים''' רשמו את המסורות – על פי הנוסח שנקבע בידי חכמי המסורה. אך אלה לא נגעו במלאכתם של אלה אלא במקרים נדירים בלבד; כביכול, &quot;אנן בדידן ואינהו בדידהו&quot;.

:'''זו היתה איפוא חשיבות מפעלו של הרמ&quot;ה. הוא קבע את נוסח התורה על פי המסורה – לא כהלכה עיונית – אלא בהוראה מעשית. באותה שעה הוא השלים, לאמיתו של דבר, את מפעל המסורה. בבית מדרשו של הרמ&quot;ה יצא נוסח המסורה מן הכח אל הפעל – ומשם הוא פשט בכל ישראל.'''

:וכך יפה כוחם של הדורות האחרונים אפילו מכוח חכמי התלמוד; שכן &quot;בזמן הזה אנן בקיאין בחסירות ויתירות, אף שבזמן הש&quot;ס לא היו בקיאים, שכבר ישב על מדוכה זו הרמ&quot;ה ז&quot;ל ובירר הכל כשמלה&quot; (אבני נזר, יורה דעה, סימן שנו, סעיף ה). תיאור זה, המובא כאן בשם אחד מגדולי חכמי ההלכה, הוא ציור מדויק של התהליך ההיסטורי. נוסח הכתיב של התורה עדיין לא היה קבוע סופית בתקופת התלמוד. הוא נקבע במשנה עיונית רק על ידי חכמי המסורה. והוא נתקבל למעשה בכל ישראל רק בכוח ההוראה של הרמ&quot;ה.

:'''תהליך הפוך עבר באותו זמן על נוסח הקריאה. נוסח זה היה בתחילה בבחינת תורה שבעל פה, וזו עלולה להשתכח מן הלב. שבטי ישראל התרחקו זה מזה ונדדו מגולה לגולה. הריחוק המקומי הביא בעקבותיו פילוג לשוני. הבדלי המבטאים שבין הארצות השונות הן אות לפילוג הזה.'''

:נדודי ישראל בגלויות אינן הסיבה היחידה להשכחת נוסח הקריאה. שכן ככלי ההתפתחות של כל הלשונות חלים גם על לשון הקודש. וקריאה הנמסרת רק כתורה שבעל פה עלולה להשתנות במרוצת הדורות.{{הערה|הערת ברויאר: המסורות השונות של קריאת המשנה והתלמוד יכולות לשמש דוגמה לכל זה.}}

:'''צדקה עשה הקב&quot;ה עם ישראל, שהעמיד את חכמי הניקוד על אֵם הדרך של היציאה לגלות. הללו הפכו את תורת הקריאה שבעל פה לתורת הניקוד שבכתב. ודרכו של נוסח כתוב לשמור על טהרתו המקורית – יותר מקריאה הנמסרת בעל פה.'''

:'''בהמשך הדורות נתהפך איפוא היחס שבין קריאה לניקוד. חכמי המסורה היו מנקדים על פי הקריאה שבעל פה; הדורות המאוחרים היו קוראים על פי הניקוד שבכתב.'''

:אולם גם הניקוד הכתוב לא היה מובטח מפני תהפוכות ושינויים. שכן דרכי הניקוד – בניגוד לדרכי הכתיב – תלויות בכללי הדקדוק. והללו פועלים לעתים קרובות בכיוון להשכחת מסורת הקריאה. זאת ועוד: סימנים הדומים זה לזה מבחינה גרפית עלולים להתחלף זה בזה; ויש להביא בחשבון גם את האפשרות של טעויות סופר גרידא. אף זו: יש להניח, שגם בתקופות מאוחרות לא נשתכח טיבם המקורי של הנקדנים – המנקדים על פי מסורת הקריאה שבעל פה. וכך נוצרה זיקת גומלין בין קריאה לניקוד: משהתפתחה והשתנתה מסורת הקריאה, נשתנו גם סימני הניקוד; והשינויים שחלו בניקוד הביאו לידי שינויים בדרכי הקריאה.

:עבודתם השקודה של חכמי האחרונים – מאו&quot;ת ומ&quot;ש ועד רש&quot;ד ורוו&quot;ה – עצרה בסופו של דבר גם את התהליך הזה. נקבעו נוסחות של ניקוד, כדרך שנקבע בשעתו נוסח הכתיב. נוסחות אלה אינן זהות בכל מקום עם הנוסח המקורי של המסורה. מהן לומד הקורא את תורת הקריאה.

:'''וכך נתהפך עתה היחס שבין מקרא למסורת. לשעבר היו המלים ההגויות בחזקת נתון קבוע; על פיהן ניקד הנקדן, והמסרן קבע להן את כתיב המסורה; אלא שכתיב זה עדין לא פשט בכל ישראל. עתה כבר נתהפכה הקערה על פיה. כתיב המסורה הוא בחזקת נתון קבוע, והוא פשט בכל ישראל; לכתיב זה מוסיף הנקדן את הניקוד על פי מסורת הניקוד שנקבעה לאחרונה; והתיבות המנוקדות הופכות בפי הקורא למלים הגויות. אך הללו אינן זהות בכל מקום עם מסורת הקריאה המקורית.'''

:זו משמעות התופעות, שעמדנו עליהן כאן. ויש לכך לא רק חשיבות עיונית, – אלא גם תוצאה מעשית. שכן בדורנו נעשים ניסיונות שונים להחזיר למקרא את נוסח המסורה – על יסוד כתבי היד שנתגלו לאחרונה; זאת מתוך הנחה, שנוסח המקרא התפתח ונשתנה מאז תקופת המסורה. אולם בעניין זה יש להסיק שתי מסקנות מן הדברים שנתבארו כאן.

:בנוסח הניקוד חלו באמת שינויים מסוימים; הללו טעונים הגהה – אם מבקשים לחזור אל הנוסח המקורי על פי המסורה. אולם שינויים אלה הם מועטים יחסית...

:גם בנוסח הכתיב חלו שינויים – בהשוואה אל כתבי היד. אך הללו אינם טעונים הגהה, אם מבקשים לחזור אל הנוסח על פי המסורה. שכן הנוסח המקובל בישראל – נוסח רמ&quot;ה-או&quot;ת ובייחוד נוסח יהודי תימן – הוא הוא הנוסח המקורי על פי המסורה. כל חזרה אל נוסח אחד מכתבי היד יש בה משום נסיגה, המתעלמת מן ההישגים שהושגו על ידי חכמי ישראל. דבר אין לה ולהחזרת כתיב המסורה לקדמתו.

נראה אם כן ש'''מסורת הקריאה''' של בעלי המסורה הטברנים, המתועדת במערכות הניקוד והטעמים שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, הייתה ידועה וקבועה להם כבר מראש, עוד לפני שרשמו את סימני הניקוד והטעמים. בעלי המסורה לא ניקדו והטעימו על פי טופס מקרא שלפניהם, אלא על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה על פיהם. הנקדנים היו בקיאים בהגיית המלים ובנגינתן, ועל פיהן ניקדו והטעימו את התיבות שלפניהם. משום כך אין כמעט מחלוקות משמעותיות וקשות להכרעה ביניהם ביחס לטעמים ולעיקרי הניקוד.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ’ 67. קביעה זאת מתבררת לא רק מתוך האחידות הכללית השוררת בין כתבי היד בנוגע לניקוד ולטעמים, אלא אף מהסוגים המסוימים של הטעויות בכתבי־היד הפחות מדויקים. ממצאיו של ברויאר מראים שהסטיות בהטעמתם של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש כמעט ולא קיימות בתורה, לעומת כתי&quot;ב וכתי&quot;ש1, שבהם הן יחסית מרובות: &quot;ב'''ב''' מרובים המקרים שבהם הנקדן החליף בהם טעמיהם של פסוקים דומים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות ב'''ש1'''. כנגד זה ב'''ש1''' יש מקרים לא מועטים, שהנקדן נמשך בהם אחרי שיגרת נגינת הטעמים – או צירף טעמים בניגוד לכללי היסוד של סמיכות הטעמים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות מאוד ב'''ב'''&quot; (ברויאר, שם). נראים הדברים אם כן שגם דיוקם הרבה של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש בתחום הנגינה מצד אחד, וגם סוג הסטיות בטעמים בכתי&quot;ב ובכתי&quot;ש1 מצד שני, מעידים כאחד שנקדני כתבי־היד ניקדו על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה בפיהם. אותו דבר מתברר היטב גם בתחום של הניקוד, שבו ארבעת כתבי־היד '''ל, ב, ש, ש1''' אחידים כמעט בכל מקום (ראו בסיכום שם, עמ' 45).}}

לכן מהדורת מקרא המבוססת על הכתר וכתבי־היד הקרובים לו תהיה נציגה נאמנה למסורת הקוראים הטברנית, בכללה ופרטיה.

==מסורת הקוראים בתורה: השימוש בכתי&quot;ל כבסיס לניקוד ולטעמים==

בספרו '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו''' השווה פרופ’ ישראל ייבין את הניקוד והטעמים שבכתר אל כתבי־היד הקרובים לו והרחוקים ממנו (ואף למנהגי הדפוסים). בסוף ספרו סיכם:

:מכל זה מסתבר, שיש להעדיף את '''ל''' מכל כתבי־היד האחרים הקרובים ל'''א''', הן במקום ש'''א''' חסר, הן במקום שרצויה עדות מסייעת, הן להשוואת שיטתו לשיטת '''א'''.{{הערה|ייבין, נו.3 עמ' 358.}}

גם הרב ברויאר, בעקבות ייבין, הגיע לאותה מסקנה בממצאיו, דהיינו שלהעתיק את הניקוד והטעמים מתוך כתי&quot;ל זה כמעט כמו להעתיק את הניקוד והטעמים מתוך הכתר עצמו. ואף מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' אימצו את מסקנותיהם הקודמות של ייבין וברויאר, ובחרו בכתי&quot;ל בתור הכלי הראשון במעלה לשחזור נוסח הניקוד והטעמים בכתר בחלקיו החסרים: &quot;...כ&quot;י '''ל''', שנוסח הניקוד והטעמים שלו במקרא כולו הוא הקרוב ביותר לנוסח ה'כתר' מכל כתבי היד הידועים לנו&quot;.{{הערה|עמ' 69*.}} ואף העירו ש&quot;בדיקותינו בקטגוריות שונות של ניקוד וטעמים בעשרות כתבי יד של ימי הביניים חוזרות ומאשרות מסקנה זו.&quot;{{הערה|הערה 227 (עמ' 97*). אמנם חובה לציין כאן שמסקנה זו תקפה לגבי מערכת הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל באופן כללי, אבל לא לגבי שני פרטים ספציפיים שיוצאים מן הכלל, ולא הגיעו לידי קביעה עקבית וסופית בכתבי־היד הקרובים לכתר ואף לא בתוך הכתר עצמו: חטפים באותיות לא גרוניות (במערכת הניקוד) ונוסח הגעיות (במערכת הטעמים). למדיניות במהדורתנו לגבי חטפים באותיות לא גרוניות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|בפרק השני של המבוא]], ולגבי נוסח הגעיות במהדורתנו ראו [[#סימון הגעיה (המתג)|להלן בפרק זה]].}}

כתי&quot;ל יהיה אם כן הבסיס העיקרי במהדורתנו לניקוד ולטעמים בתורה (ובשאר החלקים החסרים בכתר), ע&quot;פ שיטת ייבין שכבר בוצעה למעשה במהדורות ברויאר{{הערה|ועל פיהן גם במהדורה הדיגיטלית של &quot;מכון ממרא&quot;.}} וב'''מקראות גדולות הכתר'''. אמנם גם יש בכל זאת תופעות חריגות בניקוד ובטעמים שבכתי&quot;ל שיש לתקן אותן על ידי מקורות נוספים או לעצב אותן לפי שיטת מהדורתנו, ואלה יפורטו בשני תתי-הסעיפים הבאים.

===הערכת הדיוק בנוסח הניקוד בכתי&quot;ל===

לפי ייבין, שיטת הניקוד בכתי&quot;ל דומה להפליא לניקוד שבכתר, ואולם רמת דיוקו פחות מושלמת: &quot;'''ל''' נכתב בקפדנות והוא מדויק למדי, אך נופל קצת מבחינה זו מ'''אק'''. יש בו טעויות־סופר קצת יותר מאשר ב'''א'''... בניקוד הוא דומה ברוב ענייניו ל'''א''', אלא שמעטים בו חטפים באותיות לא־גרוניות וכן שונה דרכו בניקוד כתיב וקרי...&quot;.{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}} על פי זה קבע שיש להעדיף את כתי&quot;ל לשחזור הניקוד והטעמים שבכתר. ובכל זאת יש לעמוד על המיעוט הקטן של שינויים מובהקים בניקוד, שבהם שונה שונה כתי&quot;ל מהכתר ושאר כתבי־היד הקרובים לו, וכן על טעויות הסופר בו שהם &quot;קצת יותר מאשר ב'''א'''&quot;.

'''שינויים מובהקים בניקוד:''' מתוך מאות האלפים של סימני הניקוד בתורה,{{הערה|לפי נתוני [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#CharacterTypes הסטטיסטיקה במהדורת וסטמינסטר] יש 257,838 סימני ניקוד בתורה, ו-1,000,912 בכל התנ&quot;ך. כשמדובר בכמות כזאת, מתברר שהדוגמאות של השינויים המובהקים שנביא כאן, ואפילו כמה מאות של טעויות סופר, אינן גורעות כלל מהתיאור של כתי&quot;ל ככתב־יד מדויק מאוד. ובכל זאת רמת דיוקו אינה מגיעה לדיוק הכמעט מושלם שבכתר ארם צובה.}} בכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר יש הבדלים מובהקים, המבטאים עדות לקריאה שונה, במקומות אחדים בלבד בתורה. ובכמעט כל מקום (חוץ מאחד), שונה גרסתו של כתב־יד חריג אחד מחבריו. ברויאר הביא את הדוגמאות הבאות:{{הערה|א.1-3 (עמ' 35). במשך עבודת ההגהה על התורה מצאנו מעט דוגמאות נוספים, וציינו אותן בתיעוד הנוסח. במשך הזמן כשנעבור על התיעוד, נוסיף אותן לרשימה זו.}}
*בשני מקומות ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]; [[דברים לא/טעמים#לא כא|דברים לא,כא]]) יש מחלוקת בין כתבי־היד לגבי קמץ ופתח, ושתיהן תלויות במחלוקת בן־אשר ובן־נפתלי. במקרה הראשון ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]) מביא כתי&quot;ל את נוסח בן־אשר בדומה לרוב כתבי־היד (מלבד ש). במקרה השני ([[דברים לא/טעמים#לא נ|דברים לא,כא]]) תומכים שני כתבי־היד (ל, ש1) בנוסח בן־נפתלי, ושני כתבי־יד (א, ש) בנוסח בן־אשר. בשני המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*יש בכתי&quot;ל ניקוד חריג, באופן מודע וכנראה לפי מסורת הגייה מיוחדת (ולא טעות סופר), בעוד שלוש תיבות בתורה, בניגוד לשאר כתבי־היד: [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]]; [[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]]. בשלושת המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*בנוסף לכך ציין ברויאר מספר תופעות לגבי דגשים בכתי&quot;ל ו/או בכתי&quot;ש, שנראה שיש בהן עניין של נטייה או שיטה.{{הערה|שם, א.4-9 (עמ' 35-37).}} הערנו עליהן במקומן בתיעוד הנוסח, וראוי להזכיר אחת מהן: סימון כפול של קובוץ ושורוק בתיבה שיש בה א' נחה (הרֻאוּבני/לרֻאוּבני/ולרֻאוּבני). תופעה זאת נמצאת בחמש מקומות בכתי&quot;ל בתורה ובספר יהושע ([[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|ד,מג]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]), ולכן ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר, אבל גם אין בה שיטה גמורה כי במקומות אחרים (כגון [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]) הניקוד כמקובל בשורוק בלבד (הראוּבני).

'''ניקוד חריג וטעויות סופר:''' חוץ מעניינים של נטייה או של שיטה, שיש בהם ביטוי של מסורת הגייה מובהקת או של מנהג סופרים מודע, יש גם דוגמאות רבות של ניקוד חריג בכתי&quot;ל שמקורן בטעות סופר גרידא, או שיש בהן כנראה שריד של ניקוד לפי מסורת הגייה שונה (שלא השתרשה לגמרי תוך כדי מלאכת ההגהה בכתב־היד). לפי ייבין, רמת דיוקו הכללית של כתי&quot;ל &quot;נופלת קצת&quot; מזו של כתר ארם צובה, למרות הדמיון המובהק ביניהם בשיטת הניקוד. אבל נראה שהיא נופלת יותר מ&quot;קצת&quot;, למרות שעדיין מדובר על כתב־יד מדויק מאוד. שהרי בכתי&quot;ל יש מאות רבות של טעויות, למרות שהוא עדיין מדויק מאוד; ואילו כתר ארם צובה מהווה יצירה כמעט־מושלמת.
*פתח וסגול (שריד של מסורת ההגייה הבבלית)
*דוגמאות רבות של השמטת דגשים (גם כאן טען דותן שמדובר על שריד של מסורת ההגייה הבבלית) ולפעמים הוספתם, וכך גם לגבי מפיק.{{הערה|במיוחד יש לציין את התופעה של דגש בלתי-צפוי באותיות גרוניות, כגון וְנָהָרּ֙ ([[בראשית א/טעמים#א י|בראשית א,י]]), רַּבִּֽים ([[קהלת ז/טעמים#ז כט|קהלת ז,כט]]), הַהּֽוּא ([[קהלת ט/טעמים#ט טו|קהלת ט,טו]]), רַּבָּ֣תִי ([[איכה א/טעמים#א א|איכה א,א]]).}}
*השמטתן של נקודות חטף או הוספתן (לעתים).
*טעויות סופר מובהקות אחרות (רבות). בדוגמאות מהסוג הזה בדרך כלל הוספנו סימן קריאה (!) בתיעוד הנוסח לאחר שהבאנו את נוסח כתי&quot;ל. לעומת זאת אין סימן קריאה בסוגים טיפוסיים של ניקוד חריג בכתי&quot;ל (כגון השמטת דגש).

רשימות שונות של חריגות הניקוד בכתי&quot;ל חוברו במשך הזמן על ידי דותן,{{הערה|במהדורת &quot;עדי&quot; וב-BHL.}} ברויאר,{{הערה|במבואות לכרכי &quot;דעת מקרא&quot; ובנספחים לשלושת מהדורותיו.}} וברשימת ההערות שבתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].{{הערה|אפשר למצוא תיעוד חלקי נוסף באפרט שינויי הנוסחאות במהדורות BHS ועוד יותר ב-BHQ.}} רשימות אלו משלימות אחת את השנייה,{{הערה|חובה להדגיש שאוסף הנתונים המלא והמדויק ביותר נמצא דווקא ברשימותיו של ברויאר, וכל השאר בעצם משלימים אותו. אמנם גם ברשימותיו של ברויאר חסרות דוגמאות שנעלמו מעינו הבוחנת.}} ואיסוף של הנתונים מכולן ביחד מראה באופן ברור שכתי&quot;ל מייצג שיטת ניקוד מובהקת וברורה, אבל הביצוע שלה למעשה אינו מושלם כלל. מבט קל על ההערות במבחר פרקים מתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר] מראה שיש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב הפרקים בתנ&quot;ך, ובפרקים רבים יש כמה.{{הערה|כדי לתאר את גודל התופעה אפשר להסתמך בגסות על [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#Chapters הנתונים הסטטיסטיים] של מהדורת וסטמינסר: בתורה יש בה 262 הערות מיוחדות, ורובן מציינות ניקוד חריג בכתי&quot;ל. בתנ&quot;ך כולו יש 1078 הערות מהסוג הזה. ויש לקחת בחשבון שבמהדורת וסטמינסטר דיווחו רק על חלק מהדוגמאות.}}

כמעט בכל המקומות מדובר על ניקוד חריג בכתי&quot;ל בלבד מול שאר כל חבריו, ולכן אין כל בעיה לזהות בכתי&quot;ל את הטעות המובהקת, או את השריד שנשאר בו מתוך מסורת הגייה אחרת. וכך אפשר לקבוע את הנוסח לפי שאר כתבי־היד (ואף להתחשב לעת הצורך בניקוד שבדפוסים המאוחרים שהוא פחות מדויק מכתבי־היד רק במעט),{{הערה|על מידת הדיוק בניקוד המקובל שבדפוסים, ראו ברויאר, א.10-16 (עמ' 37-42). על השיבושים שנגרמו בנוסח המקובל על ידי המדקדקים מתוך שימוש מוטעה במסורה, ראו שם א.18-21 (עמ' 42-45).}} וכך להגיע אל שחזור מהימן לניקוד שהיה בכתר ארם צובה.

במהדורתנו תיעדנו ניקוד חריג בכתי&quot;ל במאות מקומות בעקבות הרשימות הקיימות. בדקנו את הנתונים מחדש בכל מקום על ידי עיון בצילום כתב־היד, ולפעמים הגענו למסקנה שונה. ואף הוספנו על הנתונים הקיימים ברשימות דוגמאות חדשות אחדות. כל הנתונים לגבי ניקוד חריג בכתי&quot;ל מובאים במלואם בתוך תיעוד הנוסח.

'''הנוסח המקובל בדפוסים:''' הנוסח המוכר בדפוסים הרבים של התנ&quot;ך (עד דפוס קורן ועד בכלל) מבוסס בעיקר על מקראות גדולות דפוס ונציה, ובנוסף על התיקונים שנעשו בנוסח זה בחיבורים &quot;אור תורה&quot; ו&quot;מנחת שי&quot; וגם על ידי מדקדקים מאוחרים יותר. נוסח זה משקף היטב את נוסח המסורה ברוב המכריע של התורה, אמנם יש בו כמה עשרות הבדלים משמעותיים מהנוסח המשותף של כתבי־היד הטברנים. רובם הגדול הם עניינים של פתח וקמץ או של צירה וסגול.{{הערה|לרשימה מלאה והסברים מפורטים לסיבת השינויים, ראו ברויאר, א.10-21 (עמ' 37-45).}}

בגלל שהתורה נקראת בציבור במחזור שנתי, וכל שינוי קטן מהנוסח המקובל בולט למי שמכיר היטב את הקריאה, לכן ציינו את השינויים בניקוד המקובל בתוך תיעוד הנוסח.{{הערה|בתוך הערות הנוסח ציינו את הנוסח המקובל בכינוי &quot;דפוסים&quot;.}}

===הערכת הדיוק בנוסח הטעמים בכתי&quot;ל===

קפדנותו ודיוקו של כתי&quot;ל באים לידי ביטוי מובהק בתחום הטעמים עוד יותר מאשר בתחום הניקוד. לגבי הניקוד, כאמור, יש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב פרקי התנ&quot;ך ולעתים קרובות אף יותר, ואילו בתחום הטעמים איננו מוצאים טעויות או הטעמה חריגה בפרקים רבים. ורוב הטעויות בטעמים (המעטות ממילא) הן בסימון מקום הטעם או בטעם חסר, כך שניתן לזהות אותן בקלות ולתקנן לפי שיטת הכתר וכתבי־היד הקרובים לו. כך תיאר ייבין את מערכת הטעמים בכתי&quot;ל:{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}}

:בטעמי כ&quot;א הספרים דומה הוא ל'''א''' כמעט בכל, הן בהטעמה בכללותה הן בפרטי כלליה. שינויים מ'''א''' בהטעמה בכללותה נדירים מאוד. מצאתי, למשל: ואמרת֣י אליכ֔ם ('''ל''' [[שמואל ב יג/טעמים#יג כח|שמ&quot;ב יג,כח]]; '''אקש1''' בקדמא ואזלא).

:הטעמת המשרתים בטעמי אמ&quot;ת כמעט תמיד כב'''א''' וכנמסר בשם ב&quot;א בחילופים. לפעמים מצויים תיקונים בהטעמת המשרתים, בייחוד מנוסח ב&quot;נ לנוסח ב&quot;א, כגון במשרתי הפזר (נ.6) ועוד.

:המרכא מסומן ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א'''; משום כך נסיגת טעם לראש תיבה או הטעמת שני משרתים, שהראשון בהם מרכא, בתיבה אחת – מסומנת ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א''', ולעתים קרובות הברה שבה מרכא ברור ב'''א''', הסימן שבה ב'''ל''' נראה כגעיה ברורה. לפעמים נמחקה ב'''ל''' געיה ונכתב מרכא – מה שמסייע בזיהוי הטעמים. הקפה מן הסוג המתואר מא.6 אינה מצויה ב'''ל''' יותר משב'''א'''.{{הערה|הכוונה לנסיגת טעם לראש תיבה בטעמי אמ&quot;ת, כאשר בחלק מהמקרים מוקפת התיבה לתיבה שאחריה.}}

דיוקם של כל כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בראשם – כל כך גדול, עד שבכל החריגות המעטות ממילא יש רק כתב־יד אחד חריג השונה מכל שאר חבריו (וכמעט תמיד שונה גם מהנוסח המקובל בדפוסים). ברויאר מצא רק יוצא מן הכלל אחד בכל התורה, שבו יש מחלוקת בין שני כתבי־יד לשנים אחרים:
*במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ח/טעמים#ח יח|(ח,יח)]]: [וָאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃] (ל, ב).
גם בבדיקה שלנו של כתי&quot;ל והקלדת וסטמינסטר מול כתבי־יד ומהדורות אחרות, לא מצאנו דוגמה נוספת לכך. ברויאר גם מצא שלושה מקומות בלבד בכל התורה של חריגות בעלות משמעות בכתי&quot;ל, כאשר הוא ניצב לבדו מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר:
#בראשית, וירא [[בראשית כ/טעמים#כ ז|(כ,ז)]]: [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃] (ל). הטעמת כתי&quot;ל אפשרית, אבל גם ייתכן שמדובר על החלפת זקף קטן ברביע (נקודה אחת במקום שתיים). חשוב לציין שההבדל הכי נפוץ והמשמעותי ביותר בין חריגות ההטעמה המעטות בכתי&quot;ל בתנ&quot;ך, ובתוך מסורת כתבי־היד בכלל (שהיא בדרך כלל אחידה), הוא דווקא השינוי בין נקודה אחת לשתיים, לרביע או לזקף קטן (ראו לדוגמה בהערת הנוסח על [[יהושע א/טעמים#א ז|יהושע א,ז]]).
#בראשית, ויגש [[בראשית מד/טעמים#מד כ|(מד,כ)]]: וְאָחִ֣יו מֵ֔ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃]* (ב, ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃] (ל). הטעמה זו מוזרה, ונראה שיש כאן טעות בכתי&quot;ל בהשפעת הטעמים בפסוק אחר הדומה לו [[בראשית מב/טעמים#מב לח|(מב,לח)]].
#דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים|(כח,נט)]]: [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וׇחֳלָיִ֖ם רָעִ֥ים וְנֶאֱמָנִֽים׃]* (א, ש, ש1) / [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וָחֳלָיִ֥ם רָעִ֖ים וְנֶאֱמָנִֽים׃] (ל ובדפוסים). מכיוון שהמסורת המשתקפת בדפוסים תומכת בגירסת כתי&quot;ל, ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר אלא על שיטה תחבירית אחרת.

בנוסף לשלוש הדוגמאות הללו מצאנו עוד אחדות במשך ההגהה של כתי&quot;ל בתורה ובשאר המקומות בתנ&quot;ך החסרים בכתר, וכולם מצויינים במקומם בתיעוד הנוסח. בכוונתנו להוסיף אותם לרשימה זו תוך כדי בדיקה מחדש של תבניות הנוסח.

'''כתי&quot;ש:''' ברויאר מצא שגם כתי&quot;ש מדוייק להפליא בנוסח הטעמים בתורה, כמו כתי&quot;ל או אף יותר, וגם בו אין כמעט חריגות בכלל מול המסורת המשותפת הבאה לידי ביטוי בשאר כתבי־היד. במקום אחד בלבד יש טעות סופר ברורה:{{הערה|1=ראו ברויאר, כתר, ב.3 (עמ' 46). ברויאר כתב שם שיש עוד חריג אחד בכתי&quot;ש בפרשת בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(שמות יד,יג)]], ולפי מה שכתב כתי&quot;ש=הִֽתְיַצְּב֔וּ בשתי נקודות לזקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע בשאר כתבי־היד ובדפוסים). אבל מעיון בצילום כתי&quot;ש ברור לגמרי שיש רק נקודה אחת לרביע. וגם ברויאר עצמו לא ציין את השינוי המשמעותי הזה ברשימתו בדעת מקרא (כרך שמות).}}
*במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א כח|(א,כח)]]: [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה]* (ל, ש1 ובדפוסים) / [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָ֤ה וָמַ֙עְלָה֙] (ש)

'''הסכמת כתי&quot;ל וכתי&quot;ש:''' דוגמה יחידה זו יוצאת מן הכלל, והיא מוכיחה את הכלל: נוסח כתי&quot;ל וכתי&quot;ש מדוייקים להפליא לגבי נוסח הטעמים בתורה, וכמעט שאין ביניהם שום הבדלים בעלי משמעות בכל התורה כולה. לכן ניתן לקבוע את נוסח הטעמים בתורה בביטחון מלא ע&quot;פ הסכמת שניהם.

כמו שכבר הסברנו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|בפרק השני של המבוא]], רכיבים מסויימים בשיטת הטעמים בכתי&quot;ל שונים מנוסח הכתר ו/או ממדיניות העיצוב במהדורתנו; לא מדובר על ספק לגבי עצם קביעת הנוסח אלא על שיטות ידועות מראש. כל שינוי מנוסח כתי&quot;ל בגלל הרכיבים האלה יקבל תיעוד מלא בדפי העריכה של המהדורה. ביניהם:
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]] (מקומה של המתיגה או עצם קיומה של המתיגה)
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עקביות במקפים|מקף בתיבת משרת]]
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|פשטא מלעיל וטעם כפול בהברה המוטעמת]]

==מסורת הקוראים בתורה: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל==

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים}} שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי התורה.{{הערה|לגבי נוסח הגעיות בתורה, ראו להלן [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נוסח הגעיות במהדורתנו|&quot;נוסח הגעיות במהדורתנו&quot;]].}}

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים}} לסוג אחד נפוץ יש רשימה עצמאית: [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות בתורה]].

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים}}

ו. לרשימות דומות על ספרי הנביאים והכתובים, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה|פרק החמישי]]''' של המבוא למהדורה.

===ספר בראשית===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[בראשית ב/טעמים#ב ו|בראשית ב,ו]] (ל=אֶֽת־כָּל־פְּנֵֽי־הָֽאֲדָמָֽה): &quot;פני&quot; מוקפת ובגעיה, במקום מרכא
#[[בראשית ב/טעמים#ב יח|בראשית ב,יח]] (ל!=אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ): נקודה באות ה&quot;א
#[[בראשית ד/טעמים#ד יח|בראשית ד,יח]] (ל!=וּמְחִיּיָאֵ֗ל): מקום הקמץ
#[[בראשית ה/טעמים#ה כט|בראשית ה,כט]] (ל*=זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה): גרשיים ותלישא גדולה בראש התיבה כשיטת הכתר
#[[בראשית ו/טעמים#ו טז|בראשית ו,טז]] (ל?!=תְּכַלֶ֣נָּה): חסר דגש באות למ&quot;ד?
#[[בראשית ז/טעמים#ז כג|בראשית ז,כג]] (ל!=וַיִשָּׁ֧אֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית ט/טעמים#ט כד|בראשית ט,כד]] (ל=אֲשֶׁר־עָֽשָׂה־ל֖וֹ): &quot;עשה&quot; בגעיה ומוקפת, במקום טעם מרכא
#[[בראשית יד/טעמים#יד י|בראשית יד,י]] (ל!=הַשִׂדִּ֗ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית יד/טעמים#יד יז|בראשית יד,יז]] (ל!=אַחַרֵ֣י): חסרות נקודות החטף בחי&quot;ת
#[[בראשית טו/טעמים#טו ב|בראשית טו,ב]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶּר): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית טו/טעמים#טו י|בראשית טו,י]] (ל!=וְאֶת־הַצִפֹּ֖ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית יח/טעמים#יח יח|בראשית יח,יח]] (ל!=וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ): חסר מקף
#[[בראשית יח/טעמים#יח כא|בראשית יח,כא]] (ל!=כַצַדִּ֖יק): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית כ/טעמים#כ ז|בראשית כ,ז]] (ל=מֵשִׁ֗יב): נקודה אחת לרביע, במקום שתי נקודות לזקף קטן
#[[בראשית כב/טעמים#כב ג|בראשית כב,ג]] (ל?!=וַֽיַחֲבֹשׁ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד?
#[[בראשית כב/טעמים#כב יב|בראשית כב,יב]] (ל!=מְא֑וּמָּה): אות מ&quot;ם השניה דגושה
#[[בראשית כג/טעמים#כג ט|בראשית כג,ט]] (ל=יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י): אין דגש באות למ&quot;ד
#[[בראשית כד/טעמים#כד לו|בראשית כד,לו]] (ל=וַיִּתֶּן־לּ֖וֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית כד/טעמים#כד נג|בראשית כד,נג]] (ל!=וַיִתֵּ֖ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ה|בראשית כה,ה]] (ל!=וַיִתֵּ֧ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ו|בראשית כה,ו]] (ל!=בּנוֹ֙): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[בראשית כו/טעמים#כו א|בראשית כו,א]] (ל!=אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית כו/טעמים#כו טז|בראשית כו,טז]] (ל?=כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ או כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ): מקף בתיבת משרת (במקום כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ מִמֶּ֖נּוּ) או ששתי התיבות &quot;כי עצמת&quot; מוקפות ובגעיות?
#[[בראשית כז/טעמים#כז כט|בראשית כז,כט]] (ל=וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית ל/טעמים#ל יח|בראשית ל,יח]] (ל?!=יִשָׂשּכָֽר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה? דגש באות שי&quot;ן השניה?
#[[בראשית ל/טעמים#ל יט|בראשית ל,יט]] (ל!=לְּיַעֲקֹֽב): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית ל/טעמים#ל לז|בראשית ל,לז]] (ל!=וְעֶרְמ֑וֹן): סגול במקום פתח באות עי&quot;ן
#[[בראשית לא/טעמים#לא נא|בראשית לא,נא]] (ל!=הַמַצֵּבָ֔ה): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=יִֽפְגָּֿשְׁךָ֞): דגש וסימן רפה באות גימ&quot;ל, במקום גימ&quot;ל רפה
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=וִשְׁאֵֽלְךָ֙): נקודה אחת של חיריק באות וי&quot;ו
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל!=אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ): חסר סילוק באות למ&quot;ד
#[[בראשית לד/טעמים#לד יא|בראשית לד,יא]] (ל!=אֶל־אָבִ֣יה): חסר קמץ באות ה&quot;א
#[[בראשית לד/טעמים#לד כח|בראשית לד,כח]] (ל?!=וְאֶת־חֲמֹרֵיהֶּ֑ם): ה&quot;א מנוקדת?
#[[בראשית לה/טעמים#לה כב|בראשית לה,כב]] (ל!=רְאוּבֵ֔֗ן): זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים
#[[בראשית לו/טעמים#לו יג|בראשית לו,יג]] (ל!=אֵ֣לֶּ֣ה): טעם מרכא פעמיים באותיות אל&quot;ף ולמ&quot;ד
#[[בראשית לח/טעמים#לח יא|בראשית לח,יא]] (ל!=בְנְ֔י): שתי נקודות של שווא באות נו&quot;ן
#[[בראשית לח/טעמים#לח טז|בראשית לח,טז]] (ל=מַה־תִּתֶּן־לִּ֔י): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=אֶתֶּן־לָּךְ֒): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=וַיִּתֶּן־לָּ֛הּ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח כו|בראשית לח,כו]] (ל!=לְדַעְתָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[בראשית לט/טעמים#לט יט|בראשית לט,יט]] (ל?!=עָ֥שָׂהּ): נקודת מפיק בה&quot;א?
#[[בראשית לט/טעמים#לט כג|בראשית לט,כג]] (ל!=בֵּית־הַסֹּהַ֗ר): מקום הטעם
#[[בראשית מ/טעמים#מ ג|בראשית מ,ג]] (ל!=הַטַבָּחִ֖ים): חסר דגש באות טי&quot;ת
#[[בראשית מ/טעמים#מ יז|בראשית מ,יז]] (ל=הָֽעֶלְי֔וֹן): שתי נקודות לטעם זקף קטן, במקום נקודה אחת לרביע
#[[בראשית מא/טעמים#מא ז|בראשית מא,ז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל!=הָשִׁבֳּלִ֣ים): קמץ באות ה&quot;א וחסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל?=הַֽשִׁבֳּלִ֖ים): חסר דגש באות שי&quot;ן?
#[[בראשית מא/טעמים#מא כז|בראשית מא,כז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִים֙): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא מו|בראשית מא,מו]] (ל!=וַֽיַּעְבֹ֖ר): שווא במקום חטף באות עי&quot;ן
#[[בראשית מב/טעמים#מב ו|בראשית מב,ו]] (ל?=וַיִּשְׁתַּֽחֲוּוּ־ל֥וֹ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית?
#[[בראשית מב/טעמים#מב לו|בראשית מב,לו]] (ל!=אֵינֶּ֙נּוּ֙): אות נו&quot;ן הראשונה דגושה
#[[בראשית מג/טעמים#מג ז|בראשית מג,ז]] (ל!=וַנַ֨גֶּד־ל֔וֹ): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם להלן, רשימה ג.}}
#[[בראשית מד/טעמים#מד כ|בראשית מד,כ]] (ל!=וְאָחִ֨יו מֵ֜ת): בטעמים קדמא ואזלא, במקום מונח זקף קטן
#[[בראשית מה/טעמים#מה ו|בראשית מה,ו]] (ל!=וְקָצִּֽיר): אות צד&quot;י דגושה
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): אין דגש
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=וּפֻוָּ֖ה): וי&quot;ו דגושה
#[[בראשית מט/טעמים#מט ח|בראשית מט,ח]] (ל=יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית מט/טעמים#מט כו|בראשית מט,כו]] (ל!=תִּֽהְיֶ֙ין֙): חסר קמץ באות נו&quot;ן סופית
#[[בראשית נ/טעמים#נ א|בראשית נ,א]] (ל!=וַיִפֹּ֥ל): חסר דגש באות יו&quot;ד

ב. מתיגת הזקף
#[[בראשית ז/טעמים#ז ח|בראשית ז,ח]] (ל=וּמִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית יג/טעמים#יג ה|בראשית יג,ה]] (ל=וְגַם־לְל֔וֹט): אין מתיגה
#[[בראשית יט/טעמים#יט כז|בראשית יט,כז]] (ל=אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם): מקום המתיגה
#[[בראשית כב/טעמים#כב ב|בראשית כב,ב]] (ל=וְלֶךְ־לְךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית כז/טעמים#כז מא|בראשית כז,מא]] (ל=עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל=וַיִּקָּחֵ֔ם): אין מתיגה
#[[בראשית לה/טעמים#לה א|בראשית לה,א]] (ל=בְּבָרְחֲךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית מא/טעמים#מא יב|בראשית מא,יב]] (ל=וַנְּ֨סַפֶּר־ל֔וֹ): מקום המתיגה
#[[בראשית מה/טעמים#מה יד|בראשית מה,יד]] (ל=וּבִנְיָמִ֔ן): אין מתיגה
#[[בראשית מט/טעמים#מט כט|בראשית מט,כט]] (ל=אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה): מקום המתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]] (ל-כתיב=צְבֹיִי֔ם): מקום הטעם
#[[בראשית יד/טעמים#יד ח|בראשית יד,ח]] (ל-כתיב=צְבֹייִ֔ם): מקום החיריק והטעם
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם לעיל, רשימה א.}}

===ספר שמות===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שמות א/טעמים#א ג|שמות א,ג]] (ל!=וּבְנְיָמִֽן): בי&quot;ת שווּאה
#[[שמות א/טעמים#א טו|שמות א,טו]] (ל!=מֶ֣לֶך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[שמות ב/טעמים#ב י|שמות ב,י]] (ל!=וַיִגְדַּ֣ל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות ד/טעמים#ד י|שמות ד,י]] (ל!=דַּבֶּרְךָ): חסר טעם הטפחא
#[[שמות ד/טעמים#ד לא|שמות ד,לא]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות ה/טעמים#ה יח|שמות ה,יח]] (ל!=תִּתֵּֽנּוּ): נו&quot;ן דגושה
#[[שמות ו/טעמים#ו כז|שמות ו,כז]] (ל!=מֶֽלֶך־מִצְרַ֔יִם): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות ז/טעמים#ז ד|שמות ז,ד]] (ל?!=וְנָתַתִּ֛י): בנקודת תביר?
#[[שמות ז/טעמים#ז י|שמות ז,י]] (ל!=&lt;וַיַּ֣עַשׂוּ כֵ֔ן&gt;): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמות ז/טעמים#ז כ|שמות ז,כ]] (ל?=וַיֵּהָֽפְכ֛וּ): געיה ומרכא במקום מרכא בתיבת תביר?
#[[שמות ח/טעמים#ח ג|שמות ח,ג]] (ל!=הַֽחֲרְטֻמִּ֖ים): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ח/טעמים#ח ה|שמות ח,ה]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶר): בטעם מונח במקום קדמא
#[[שמות ט/טעמים#ט יא|שמות ט,יא]] (ל!=בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ט/טעמים#ט כב|שמות ט,כב]] (ל!=אֶל־מֹשֶׁה): חסרה נקודת הרביע
#[[שמות י/טעמים#י כד|שמות י,כד]] (ל!=יֵלֵ֥ך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות י/טעמים#י כח|שמות י,כח]] (ל=אֶל־תֹּ֙סֶף֙): אל&quot;ף בסגול
#[[שמות יא/טעמים#יא ו|שמות יא,ו]] (ל=וְהָֽיְתָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יא/טעמים#יא ח|שמות יא,ח]] (ל=וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יא/טעמים#יא י|שמות יא,י]] (ל=וַיְּחַזֵּ֤ק): יו&quot;ד דגושה
#[[שמות יב/טעמים#יב ז|שמות יב,ז]] (ל,ו=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב כז|שמות יב,כז]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יב/טעמים#יב מא|שמות יב,מא]] (ל=יָֽצְא֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב מה|שמות יב,מה]] (ל=לֹא־יֹ֥אכַל־בּֽוֹ): המקף השני בתיבת משרת
#[[שמות יד/טעמים#יד ה|שמות יד,ה]] (ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙): חסר שווא באות מ&quot;ם
#[[שמות יד/טעמים#יד ט|שמות יד,ט]] (ל!=וַיַּשִׂ֤יגוּ): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יד/טעמים#יד יא|שמות יד,יא]] (ל!=הַֽמִבְּלִ֤י): חסרות נקודות החטף בה&quot;א הַתֵּמַהּ
#[[שמות יד/טעמים#יד יג|שמות יד,יג]] (ל!=הִֽתְיַצְב֗וּ): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[שמות טז/טעמים#טז ט|שמות טז,ט]] (ל!=וַיֹ֤אמֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות טז/טעמים#טז כט|שמות טז,כט]] (ל!=הַשַׁבָּת֒): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יח/טעמים#יח כה|שמות יח,כה]] (ל!=וַיִתֵּ֥ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות כ/טעמים#כ ב|שמות כ,ב]] (ל!=לֹֽ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון, ויש קו אחד בלבד באות יו&quot;ד השניה הנוטה כמרכא; אך סביר שהקו באות יו&quot;ד מתפקד בתור מרכא של הטעם התחתון וגעיה של הטעם העליון כאחד.
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=&lt;לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וְכׇל־תְּמוּנָ֡֔ה): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=מִמַּ֡֔עַל): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וַאֲשֶׁ֥֣ר): מרכא ומונח באות שי&quot;ן, למרות שיש מרכא בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד
#[[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]] (ל!=לֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה): אות חי&quot;ת שווּאה במקום חטף פתח
#[[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֜ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=אֱלֹהֶ֑֑֗יךָ): טעם האתנח נכתב פעמיים מתחת לאות ה&quot;א, לפני הסגול ולאחריו (!)
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=כָל־מְלָאכָ֡֜ה): פזר לטעם העליון לפני אזלא לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ): געיה לטעם העליון לפני מונח לטעם התחתון (באות כ&quot;ף סופית)
#[[שמות כ/טעמים#כ י|שמות כ,י]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כא/טעמים#כא ט|שמות כא,ט]] (ל!=יַעֲשֶׂה־לָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל!=לָ֑ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כב/טעמים#כב כא|שמות כב,כא]] (ל?=לֹּ֥א תְעַנּֽוּן): למ&quot;ד דגושה?
#[[שמות כב/טעמים#כב כח|שמות כב,כח]] (ל=תִּתֶּן־לִּֽי): למ&quot;ד דגושה
#[[שמות כו/טעמים#כו ג|שמות כו,ג]] (ל?!=תִּֽהְיֶ֙יּןָ֙): יו&quot;ד דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז ה|שמות כז,ה]] (ל?!=כַּרְכֹּ֥בּ): בי&quot;ת דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז טו|שמות כז,טו]] (ל!=חְמֵ֥שׁ): שווא באות חי&quot;ת
#[[שמות כח/טעמים#כח א|שמות כח,א]] (ל?=אִתּ֔וֹ): שתי נקודות לטעם זקן קטן?
#[[שמות כח/טעמים#כח י|שמות כח,י]] (ל!=הַשִׁשָּׁ֧ה): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[שמות כח/טעמים#כח כז|שמות כח,כז]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם
#[[שמות כט/טעמים#כט כב|שמות כט,כב]] (ל!=וְאֶת־הֲחֵ֙לֶב֙): חטף פתח באות ה&quot;א
#[[שמות כט/טעמים#כט כג|שמות כט,כג]] (ל!=וַֽחַלַּ֨ת): פתח באות וי&quot;ו
#[[שמות ל/טעמים#ל ח|שמות ל,ח]] (ל!=הָעֲרְבַּ֖יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[שמות ל/טעמים#ל לו|שמות ל,לו]] (ל?=מִמֶ֜נָּה [2]): חסר דגש באות מ&quot;ם השניה?
#[[שמות לא/טעמים#לא טו|שמות לא,טו]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לב/טעמים#לב יז|שמות לב,יז]] (ל!=בַּֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[שמות לב/טעמים#לב יט|שמות לב,יט]] (ל!=וַיְּשַׁבֵּ֥ר): דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות לג/טעמים#לג י|שמות לג,י]] (ל=וְהִֽשְׁתַּחֲוּ֔וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לג/טעמים#לג טז|שמות לג,טז]] (ל!=וְנִפְלֵ֙ינוּ֙): צירה באות למ&quot;ד (במקום חיריק)
#[[שמות לד/טעמים#לד יט|שמות לד,יט]] (ל!=וָשֶֽׁה): נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[שמות לה/טעמים#לה ג|שמות לה,ג]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לה/טעמים#לה ז|שמות לה,ז]] (ל!=שִׂטִּֽים): נקודת שי&quot;ן שמאלית
#[[שמות לה/טעמים#לה כ|שמות לה,כ]] (ל=וַיֵּֽצְא֛וּ):  געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=טָוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לה/טעמים#לה לב|שמות לה,לב]] (ל!=מַֽחַשָׁבֹ֑ת): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[שמות לח/טעמים#לח יב|שמות לח,יב]] (ל?!=עַמּוּדֵיהֶ֥ם): בקו של טעם מרכא במקום מונח?{{הערה|ייתכן שרק נשמט הקו התחתון של טעם המונח.}}
#[[שמות לח/טעמים#לח כ|שמות לח,כ]] (ל!=וְֽכׇל הַיְתֵדֹ֞ת): חסר מקף
#[[שמות לח/טעמים#לח כא|שמות לח,כא]] (ל=הַלְוִּיִּ֔ם): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מִלְמַ֙טָּה֙): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[שמות לז/טעמים#לז כה|שמות לז,כה]] (ל=רֳחְבּ֜וֹ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. מתיגת הזקף
#[[שמות ח/טעמים#ח א|שמות ח,א]] (ל=עַל־הַ֨נְּהָרֹ֔ת): מקום המתיגה
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל=וְאִם־שְׁלָ֨שׁ־אֵ֔לֶּה): מקום המתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה כ|שמות כה,כ]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה לד|שמות כה,לד]] (ל=מְשֻׁקָּדִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות כו/טעמים#כו יז|שמות כו,יז]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות ל/טעמים#ל לב|שמות ל,לב]] (ל=וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ): מקום המתיגה
#[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה יא|שמות לה,יא]] (ל=אֶת־הַ֨מִּשְׁכָּ֔ן): מקום המתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=וְכׇל־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[שמות לו/טעמים#לו כב|שמות לו,כב]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז ט|שמות לז,ט]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז טז|שמות לז,טז]] (ל=וְאֶת־הַקְּשָׂוֺ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לט/טעמים#לט י|שמות לט,י]] (ל=וַיְמַלְאוּ־ב֔וֹ): אין מתיגה

===ספר ויקרא===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ויקרא ד/טעמים#ד לה|ויקרא ד,לה]] (ל!=וְאֶת־כׇּל־חֶלְבָּ֣ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ה/טעמים#ה ז|ויקרא ה,ז]] (ל!=תַגִּ֣יע): חסר פתח גנוב באות עי&quot;ן
#[[ויקרא ה/טעמים#ה יב|ויקרא ה,יב]] (ל!=אֶת־אַזְכָּרָתָה֙): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ג|ויקרא ו,ג]] (ל!=אֶת־הַדֶּ֗שׁן): חסר סגול באות שי&quot;ן
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ו|ויקרא ו,ו]] (ל!=תִכְבֶֽה): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ז/טעמים#ז יב|ויקרא ז,יב]] (ל!=בַשָּֽׁמֶן): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ח/טעמים#ח טז|ויקרא ח,טז]] (ל!=&lt;וְאֶֽת חֶלְבְּהֶ֑ן&gt;): חסר מקף
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כד|ויקרא ח,כד]] (ל!=וַיִתֵּ֨ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כח|ויקרא ח,כח]] (ל!=וַיִקַּ֨ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כט|ויקרא ח,כט]] (ל!=וַיִקַּ֤ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]] (ל!=וַיִתְּנ֤וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]] (ל=קִ֠רְב֞וּ): תלישא וגרשיים כשיטת רוב כתבי־היד, כל טעם באות הראויה לו.{{הערה|במהדורתנו &quot;קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ&quot;, לפי שיטת הכתר באות הראשונה (גרשיים ואחר כך תלישא גדולה), ובתוספת טעם כפול בהברה המוטעמת.}}
#[[ויקרא יג/טעמים#יג ג|ויקרא יג,ג]] (ל!=הַנֶּ֙גֶע֙): סגול באות גימ&quot;ל
#[[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו]] (ל!=אֵֽין־בַּבֶּהֶ֙רֶת֙): סגול באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יג/טעמים#יג נ|ויקרא יג,נ]] (ל!=אֶת־הַנָ֑גַע): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כא|ויקרא יד,כא]] (ל!=בָּ֥לוּל): טעם המרכא באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כה|ויקרא יד,כה]] (ל!=אֹֽזֶן־הַמִטַּהֵ֖ר): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[ויקרא יד/טעמים#יד נג|ויקרא יד,נג]] (ל!=אֶת־הַצִפֹּ֧ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[ויקרא טו/טעמים#טו ח|ויקרא טו,ח]] (ל!=וְכִֽי־יָרֹ֛ק): בנקודת תביר (במקום מרכא)
#[[ויקרא טז/טעמים#טז כא|ויקרא טז,כא]] (ל=עַ֨ל): קדמא במקום מונח
#[[ויקרא כד/טעמים#כד י|ויקרא כד,י]] (ל!=הַיִּשְׁרְאֵלִ֔ית): בנקודת שי”ן ימנית
#[[ויקרא כה/טעמים#כה כ|ויקרא כה,כ]] (ל?!=מַה־נֹּאכַ֤֖ל): מהפך וטפחא ביחד באות כ&quot;ף?
#[[ויקרא כה/טעמים#כה מו|ויקרא כה,מו]] (ל!=וְהִתְנַחֲלְתֶּ֨ם): חטף פתח באות חי&quot;ת
#[[ויקרא כו/טעמים#כו כח|ויקרא כו,כח]] (ל!=עַל־חַטֹּאתֵיכֶם): חסר סילוק
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): חטף קמץ באות ה&quot;א הראשונה, ואין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]] (ל=הָשַׁמָּ֖ה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג]] (ל=בָּהְּשַׁמָּה֙): מפיק באות ה&quot;א הראשונה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז לג|ויקרא כז,לג]] (ל=יִֽהְיֶה־קֹ֖דֶשׁ): חסר דגש באות קו&quot;ף לעומת הפסוק הקודם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): קמץ קטן במהדורתנו (וראו גם לעיל א. 26, 27, 28 ונוסח הכתר ב[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כא|דה&quot;ב לו,כא]])

ג. מתיגת הזקף:
#[[ויקרא ז/טעמים#ז כה|ויקרא ז,כה]] (ל=מִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כ|ויקרא ח,כ]] (ל=וְאֶת־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא ט/טעמים#ט יט|ויקרא ט,יט]] (ל=וּמִן־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא יד|ויקרא יא,יד]] (ל=וְאֶת־הַ֨דָּאָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא לג|ויקרא יא,לג]] (ל=וְכָל־כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו יב|ויקרא טו,יב]] (ל=וְכָל־כְּלִי־עֵ֔ץ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו כב|ויקרא טו,כב]] (ל=וְכָל־הַנֹּגֵ֔עַ): אין מתיגה
#[[ויקרא כ/טעמים#כ יז|ויקרא כ,יז]] (ל=וְנִכְרְת֔וּ): אין מתיגה
#[[ויקרא כא/טעמים#כא ח|ויקרא כא,ח]] (ל=וְקִדַּשְׁתּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[ויקרא כב/טעמים#כב יב|ויקרא כב,יב]] (ל=וּבַת־כֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[ויקרא כה/טעמים#כה יב|ויקרא כה,יב]] (ל=מִן־הַ֨שָּׂדֶ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז ט|ויקרא כז,ט]] (ל=וְאִם־בְּהֵמָ֔ה): אין מתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז כה|ויקרא כז,כה]] (ל=וְכָל־עֶרְכְּךָ֔): אין מתיגה

===ספר במדבר===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[במדבר ב/טעמים#ב יד|במדבר ב,יד]] (ל!=וְמַטֵּ֖ה): שווא באות וי&quot;ו
#[[במדבר ב/טעמים#ב טו|במדבר ב,טו]] (ל!=חֲמִשָׁ֤ה): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[במדבר ג/טעמים#ג ל|במדבר ג,ל]] (ל!=אֶלִיצָפָ֖ן): נקודות החטף חסרות באות אל&quot;ף
#[[במדבר ד/טעמים#ד מט|במדבר ד,מט]] (ל!=בְּיַד מֹשֶׁ֔ה): חסר מקף
#[[במדבר ז/טעמים#ז יח|במדבר ז,יח]]: מכאן ואילך אין ניקוד ברוב התיבות בכתי&quot;ל (וכך הוא בעוד כתבי־יד ובחלק מהדפוסים), עד סוף היום השנים עשר ([[במדבר ז/טעמים#ז פג|פסוק פ&quot;ג]]); הטעמים והגעיות מסומנים.
#[[במדבר ז/טעמים#ז ס|במדבר ז,ס]] (ל!=בִנְיָמ֑͏ִן): האתנח מימין החיריק באות מ&quot;ם
#[[במדבר ז/טעמים#ז עב|במדבר ז,עב]] (ל!=בָּן־עׇכְרָֽן): קמץ באות בי&quot;ת
#[[במדבר ח/טעמים#ח יח|במדבר ח,יח]] (ל=וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם): פשטא וזקף קטן במקום טפחא ואתנח
#[[במדבר ט/טעמים#ט ג|במדבר ט,ג]] (ל!=הָֽעֲרְבַּ֛יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[במדבר י/טעמים#י ט|במדבר י,ט]] (ל!=וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם): חטף פתח באות וי&quot;ו
#[[במדבר י/טעמים#י טו|במדבר י,טו]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר יא/טעמים#יא כו|במדבר יא,כו]] (ל!=וַיִשָּׁאֲר֣וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר יב/טעמים#יב ט|במדבר יב,ט]] (ל!=וַיִּֽחַרְאַ֧ף): שתי התיבות חוברו ללא רווח ביניהן (במקום מקף), ואף נכתב שווא באות רי&quot;ש!
#[[במדבר טו/טעמים#טו לח|במדבר טו,לח]] (ל?=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר טז/טעמים#טז כא|במדבר טז,כא]] (ל!=וַאַכַלֶּ֥ה): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[במדבר טז/טעמים#טז כז|במדבר טז,כז]] (ל!=מִשְׁכַּן־קֹ֛רֶח): סגול באות קו&quot;ף
#[[במדבר יז/טעמים#יז יב|במדבר יז,יב]] (ל!=אֶל־תּ֣וֹך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[במדבר יז/טעמים#יז כז|במדבר יז,כז]] (ל?!=אָבָֽדְנּוּ): נקודת דגש באות נו&quot;ן?
#[[במדבר יט/טעמים#יט כא|במדבר יט,כא]] (ל?!=לָּהֶ֖ם): למ&quot;ד דגושה?
#[[במדבר כא/טעמים#כא א|במדבר כא,א]] (ל?=הָאֳתָרִ֑ים): קמץ חטוף באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב ט|במדבר כב,ט]] (ל?!=הָאֶ֖לֶּה): סגול באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב כג|במדבר כב,כג]] (ל!=מִן־הַדֶ֔רֶךְ): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[במדבר כד/טעמים#כד יג|במדבר כד,יג]] (ל!=מִלִבִּ֑י): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[במדבר כה/טעמים#כה ב|במדבר כה,ב]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]] (ל=הָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[במדבר כו/טעמים#כו ס|במדבר כו,ס]] (ל!=וַיִוָּלֵ֣ד): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר כז/טעמים#כז ט|במדבר כז,ט]] (ל!=לְאֶחָיו): חסר סילוק
#[[במדבר לא/טעמים#לא לב|במדבר לא,לב]] (ל?=וַחֲמֵֽשֶׁת־אֲלָפִֽים או וַחֲמֵ֥שֶׁת־אֲלָפִֽים): &quot;וחמשת&quot; מוקפת ובגעיה, או מקף בתיבת משרת (במקום &quot;וַחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִֽים&quot;)?
#[[במדבר לב/טעמים#לב כ|במדבר לב,כ]] (ל?=אִם־תֵּחָֽלְצ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר לג/טעמים#לג יד|במדבר לג יד]] (ל?!=וַיַֽחֲנוּ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד, וספק געיה ימנית באותה אות יו&quot;ד (במקום באות וי&quot;ו)
#[[במדבר לד/טעמים#לד כו|במדבר לד,כו]] (ל=בְנֵֽי־יִשָׂשכָ֖ר): אין דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר לד/טעמים#לד כח|במדבר לד,כח]] (ל?=פְּדַהְּאֵ֖ל): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[במדבר לה/טעמים#לה כ|במדבר לה,כ]] (ל!=יֶהְדָּפֶ֑נּוּ): חסרות נקודות החטף קמץ באות דל&quot;ת
#[[במדבר לו/טעמים#לו א|במדבר לו,א]] (ל?=וַֽיִקְרְב֞וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד?

ב. מתיגת הזקף: 
#[[במדבר ג/טעמים#ג לו|במדבר ג,לו]] (ל=וְכָל־כֵּלָ֔יו): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד כז|במדבר ד,כז]] (ל=לְכָל־מַשָּׂאָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד לב|במדבר ד,לב]] (ל=לְכָל־כְּלֵיהֶ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ו/טעמים#ו י|במדבר ו,י]] (ל=אֶל־הַכֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[במדבר ח/טעמים#ח ח|במדבר ח,ח]] (ל=וּמִנְחָת֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יד|במדבר י,יד]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יח|במדבר י,יח]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כב|במדבר י,כב]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כה|במדבר י,כה]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כו|במדבר י,כו]] (ל=וְעַל־צְבָ֔א): אין מתיגה
#[[במדבר יח/טעמים#יח כט|במדבר יח,כט]] (ל=מִכָּל־חֶלְבּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר כח/טעמים#כח כח|במדבר כח,כח]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ג|במדבר כט,ג]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ט|במדבר כט,ט]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט יד|במדבר כט,יד]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר לא/טעמים#לא לה|במדבר לא,לה]] (ל=מִן־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[במדבר לב/טעמים#לב לג|במדבר לב,לג]] (ל=וְאֶת־מַמְלֶ֔כֶת): אין מתיגה
#[[במדבר לה/טעמים#לה ל|במדבר לה,ל]] (ל=כָּל־מַ֨כֵּה־נֶ֔פֶשׁ): מקום המתיגה

===ספר דברים===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברים א/טעמים#א לא|דברים א,לא]] (ל?!=יִשָׂא־אִ֖ישׁ): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה?
#[[דברים א/טעמים#א לח|דברים א,לח]] (ל=בִּן נוּן֙): חסר מקף
#[[דברים א/טעמים#א לט|דברים א,לט]] (ל?!=יִירָשֽׁוּהָּ): נקודת מפיק מיותרת באות ה&quot;א?
#[[דברים ב/טעמים#ב ט|דברים ב,ט]] (ל!=אֶל־תָּ֙צַר֙): &quot;אל&quot; בסגול
#[[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֖י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]] (ל=וְלָרֻאוּבֵנִ֨י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג כב|דברים ג,כב]] (ל?!=תְִּירָא֑וּם): חטף-חיריק באות תי&quot;ו?
#[[דברים ג/טעמים#ג כד|דברים ג,כד]] (ל=יְהֹוִ֗ה): נקודת חולם בשם הוי&quot;ה בתוך כתב־היד?
#[[דברים ד/טעמים#ד ז|דברים ד,ז]] (ל?!=בְּכָּל־קׇרְאֵ֖נוּ): דגש מיותר באות כ&quot;ף?
#[[דברים ד/טעמים#ד כא|דברים ד,כא]] (ל!=הִתְאַנֶּף־בִּ֖י): סגול באות נו&quot;ן
#[[דברים ד/טעמים#ד לה|דברים ד,לה]] (ל!=מִלְבַדּֽוֹ): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ד/טעמים#ד מ|דברים ד,מ]] (ל!=עַל־הַ֣אֲדָמָ֔ה): פתח (במקום קמץ) באות ה&quot;א הראשונה
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&gt;): חסרים המרכא ב&quot;אנכי&quot; והאתנח ב&quot;אלהיך&quot; לטעם העליון
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה ז|דברים ה,ז]] (ל!=לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂה־לְךָ֥֣): חסר קדמא באות שי&quot;ן לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יא|דברים ה,יא]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֨ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=שֵׁ֣֤שֶׁת): מונח לטעם העליון לפני מהפך לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=יָמִ֣ים): חסר פשטא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יג|דברים ה,יג]] ל!=(לַיהֹוָ֣֥ה): מונח לטעם העליון לפני מרכא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יד|דברים ה,יד]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל=תִּֿרְצָֽח): חסר טפחא לטעם התחתון{{הערה|ברויאר הציע שהקו המאונך תחת האות צד&quot;י משמש בכתי&quot;ל כטפחא וסילוק כאחד.}}
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל!=תִּֿנְאָֽ֑ף): סילוק לטעם העליון לפני אתנח לטעם התחתון
#[[דברים ו/טעמים#ו ג|דברים ו,ג]] (ל!=אֲבֹ֙תֶיךָ֙): הפשטא מלעיל נכתבה באות בי&quot;ת (במקום באות תי&quot;ו)
#[[דברים ז/טעמים#ז ח|דברים ז,ח]] (ל!=וּמִשָּׁמְר֤וּ): נקודת שורוק באות וי&quot;ו האחרונה (במקום חולם)
#[[דברים ח/טעמים#ח ג|דברים ח,ג]] (ל!=אֶת הַמָּן֙): חסר מקף
#[[דברים ט/טעמים#ט ג|דברים ט,ג]] (ל!=וְהַֽאַבַדְתָּם֙): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[דברים י/טעמים#י א|דברים י,א]] (ל!=שְׁנֵֽי־לֻוחֹ֤ת): בנקודות שורוק למרות הכתיב המלא וי”ו
#[[דברים י/טעמים#י ו|דברים י,ו]] (ל=נָֽסְע֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים י/טעמים#י טו|דברים י,טו]] (ל!=הַזֶּה): חסר סילוק
#[[דברים י/טעמים#י כב|דברים י,כב]] (ל!=מִצְרָ֑יְמָהּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[דברים יב/טעמים#יב ב|דברים יב,ב]] (ל!=רַעֲנָן): חסר סילוק
#[[דברים יב/טעמים#יב ג|דברים יב,ג]] (ל!=אֶת־מִזְבּחֹתָ֗ם): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[דברים יב/טעמים#יב ה|דברים יב,ה]] (ל=שָֽׁמָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים יב/טעמים#יב ל|דברים יב,ל]] (ל?=לֵאמֹ֗ר* או לֵאמֹ֨ר): טעם רביע או טעם קדמא?{{הערה|נראה שנקודת החולם התחברה לאות מ&quot;ם ולכן נראית כמו קדמא.}}
#[[דברים יב/טעמים#יב לא|דברים יב,לא]] (ל?!=כָּל־תּוֹעֲבַ֨ת): כ&quot;ף דגושה?
#[[דברים יג/טעמים#יג י|דברים יג,י]] (ל?=יָֽדְךָ֛): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים יג/טעמים#יג טו|דברים יג,טו]] (ל!=וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֧): &quot;וְחָקַרְתָּ֧&quot; בטעם דרגה (במקום תביר)!
#[[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]] (ל?=אֶת־יֹֽשְׁבֵ֛י): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים טו/טעמים#טו ט|דברים טו,ט]] (ל!=עִם לְבָבְךָ֨): חסר מקף
#[[דברים טז/טעמים#טז ג|דברים טז,ג]] (ל?=תִּזְכֹּר֔): בטעם זקף קטן (במקום רביע)?
#[[דברים יז/טעמים#יז ז|דברים יז,ז]] (ל!=מִּקִּרְבֶּֽךָ): מ&quot;ם דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח ד|דברים יח,ד]] (ל=תִּתֶּן־לּֽוֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח יד|דברים יח,יד]] (ל?!=נָ֛תַן): בנקודת תביר (במקום מרכא)?
#[[דברים כ/טעמים#כ יב|דברים כ,יב]] (ל?!=עָלֶֽיהָּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א?
#[[דברים כא/טעמים#כא יא|דברים כא,יא]] (ל!=וְרָאִיתָ֙): חסר פשטא מלעיל
#[[דברים כא/טעמים#כא יג|דברים כא,יג]] (ל=וְהֵסִ֩ירָה֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[דברים כא/טעמים#כא יח|דברים כא,יח]] (ל!=וְיסְּר֣וּ): חסר חיריק באות יו&quot;ד
#[[דברים כב/טעמים#כב יח|דברים כב,יח]] (ל=וְלָֽקְח֛וּ): געיה ובתיר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים כב/טעמים#כב יט|דברים כב,יט]] (ל!=לְשַּׁלְּחָ֖הּ): שי&quot;ן דגושה
#[[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]] (ל!=שַׁלְּחָ֖הֿ): סימן רפה באות ה&quot;א (במקום מפיק)
#[[דברים כג/טעמים#כג יב|דברים כג,יב]] (ל!=הַֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[דברים כג/טעמים#כג יג|דברים כג,יג]] (ל=שָׁ֖מָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים כג/טעמים#כג יח|דברים כג,יח]] (ל!=יִשְׂרָאֵל): חסר סילוק
#[[דברים כד/טעמים#כד י|דברים כד,י]] (ל!=בְרֵֽעֲךָ): חסר טעם הטפחא
#[[דברים כד/טעמים#כד טז|דברים כד,טז]] (ל!=אִ֥יש): חסרה נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברים כה/טעמים#כה יח|דברים כה,יח]] (ל!=אַֽחַרֶ֔יךָ): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[דברים כה/טעמים#כה יא|דברים כה,יא]] (ל?!=וִקָֽרְבָה֙): חסרה נקודה שנייה לשווא באות וי&quot;ו?
#[[דברים כז/טעמים#כז יד|דברים כז,יד]] (ל?=וְאָֽמְר֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים כח/טעמים#כח א|דברים כח,א]] (ל?!=תִּשְׁמַּע֙): מ&quot;ם דגושה?
#[[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל!=בְהַמְתְּךָ֖): פתח באות ה&quot;א
#[[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

ב. מתיגת הזקף
#[[דברים י/טעמים#י ב|דברים י,ב]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יב/טעמים#יב א|דברים יב,א]] (ל=כָּל־הַיָּמִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יג/טעמים#יג יב|דברים יג,יב]] (ל=וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ח|דברים יז,ח]] (ל=אֶל־הַמָּק֔וֹם): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ט|דברים יז,ט]] (ל=וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט): אין מתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[דברים כב/טעמים#כב טז|דברים כב,טז]] (ל-כתיב!=הַֽנַּעַרָ֖): חסרות נקודות החטף באות עי&quot;ן
#[[דברים כח/טעמים#כח כז|דברים כח,כז]] (א-כתיב!=וּבַעְפֹלִ֔ים): אין דגש באות עי&quot;ן, כך שחסר דגש באות טי&quot;ת בקרי &quot;וּבַטְחֹרִ֔ים&quot;
#[[דברים כח/טעמים#כח ל|דברים כח,ל]] (א-כתיב!=יִשְׁגָלֶ֔נָּה): אין דגש באות גימ&quot;ל, כך שחסר דגש באות כ&quot;ף בקרי &quot;יִשְׁכָבֶ֔נָּה&quot;
#[[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]] (א=וּצְבֹיִי֔ם): מקום החיריק לעומת הטעם (אין הערת כתיב)

==מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בתורה''' בכתי&quot;ל או בכתר ארם צובה. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בספרי הנביאים וכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבראשית}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (33 פריטים): [[בראשית א/טעמים#א יח|א,יח]] (א[ס],ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל); [[בראשית ב/טעמים#ב יב|א,יב]] (א[ס],ל=וּֽזֲהַ֛ב); [[בראשית ב/טעמים#ב כג|א,כג]] (ל=לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (א[ס],ל=תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה); [[בראשית י/טעמים#י ג|י,ג]] (ל=אַשְׁכֲּנַ֥ז); [[בראשית יב/טעמים#יב ג|יב,ג]] (ל=וַאֲבָֽרֲכָה֙); [[בראשית יח/טעמים#יח כא|יח,כא]] (א[ס],ל=אֵֽרֲדָה־נָּ֣א); [[בראשית כב/טעמים#כב יח|כב,יח]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כד/טעמים#כד ס|כד,ס]] (ל=וַיְבָרֲכ֤וּ); [[בראשית כה/טעמים#כה כב|כה,כב]] (ל=וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו ד|כו,ד]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז יט|כז,יט]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כז/טעמים#כז כט|כז,כט]] (ל=וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ); [[בראשית כז/טעמים#כז לא|כז,לא]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז לג|כז,לג]] (ל=וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (א[ס]=הַֽבֲרָכָ֨ה); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז מא|כז,מא]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח ו|כח,ו]] (א[ס],ל=בְּבָרֲכ֣וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח יד|כח,יד]] (ל=וְנִבְרֲכ֥וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ג|כט,ג]] (א[ס],ל=וְגָלֲל֤וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ח|כט,ח]] (ל=וְגָֽלֲלוּ֙); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (ל=בָּרֳהָטִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (א[ס],ל=בְּשִֽׁקֲת֣וֹת); [[בראשית ל/טעמים#ל מא|ל,מא]] (ל=בָּרֳהָטִ֑ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (ל=עַל־גֹּֽזֲזֵ֤י); [[בראשית מח/טעמים#מח ט|מח,ט]] (ל=וַאֲבָרֲכֵֽם); [[בראשית מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (ל=וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם); [[בראשית מט/טעמים#מט כג|מט,כג]] (ל=וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמות}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (16 פריטים): [[שמות ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (ל=נֵֽלֲכָה־נָּ֞א); [[שמות ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=אֵ֣לֲכָה); [[שמות ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=נֵ֣לֲכָה); [[שמות ז/טעמים#ז כז|ז,כז]] (א[ס]=בַּֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ז/טעמים#ז כט|ז,כט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ח/טעמים#ח א|ח,א]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ד|ח,ד]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א[ס],ל=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֗ים); [[שמות ח/טעמים#ח ח|ח,ח]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ט|ח,ט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (א[ס]=הָֽרֲוָחָ֔ה); [[שמות טו/טעמים#טו י|טו,י]] (ל=צָֽלֲלוּ֙); [[שמות כג/טעמים#כג כט|כג,כט]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֛נּוּ); [[שמות כג/טעמים#כג ל|כג,ל]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֖נּוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בויקרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (4 פריטים): [[ויקרא ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֔נָּה); [[ויקרא ו/טעמים#ו יט|ו,יט]] (ל=יֹאכֲלֶ֑נָּה); [[ויקרא ט/טעמים#ט כג|ט,כג]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[ויקרא י/טעמים#י י|י,י]] (ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבמדבר}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (18 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (א[ס]=הַקֳּהָתִֽי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א[ס]=אֶת־הַקֳּעָרֹ֤ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ה/טעמים#ה יח|ה,יח]] (ל=הַמְאָֽרֲרִֽים); [[במדבר ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַמְאָֽרֲרִ֑ים [1]); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים [2]); [[במדבר ה/טעמים#ה כז|ה,כז]] (ל=הַמְאָֽרֲרִים֙); [[במדבר ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=תְבָרֲכ֖וּ); [[במדבר ו/טעמים#ו כז|ו,כז]] (ל=אֲבָרֲכֵֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז לב|טז,לב]] (ל=כׇּל־הָרֲכֽוּשׁ); [[במדבר יח/טעמים#יח י|יח,י]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[במדבר יח/טעמים#יח יג|יח,יג]] (ל=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[במדבר כג/טעמים#כג יח|כג,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[במדבר כג/טעמים#כג כה|כג,כה]] (ל=תְבָרֲכֶֽנּוּ); [[במדבר כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (ל=מְבָרֲכֶ֣יךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה יח|כה,יח]] (א[ס]=כִּ֣י צֹרֲרִ֥ים); [[במדבר לב/טעמים#לב לה|לב,לה]] (ל=וְיָגְבֳּהָֽה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר לג/טעמים#לג נה|לג,נה]] (ל=וְצָרֲר֣וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברים}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (9 פריטים): [[דברים ה/טעמים#ה כג|ה,כג]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[דברים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=הֹלִֽיכֲךָ֜); [[דברים ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (ל=הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜); [[דברים טו/טעמים#טו כ|טו,כ]] (ל=תֹאכֲלֶ֙נּוּ֙); [[דברים טו/טעמים#טו כב|טו,כב]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[דברים כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (ל=וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ); [[דברים כח/טעמים#כח לט|כח,לט]] (א=תֹאכֲלֶ֖נּוּ); [[דברים כט/טעמים#כט ז|כט,ז]] (א=הַֽמֲנַשִּֽׁי); [[דברים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסֹבֲבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנֲנֵ֔הוּ); [[דברים לב/טעמים#לב יח|לב,יח]] (א=מְחֹלֲלֶֽךָ); [[דברים לב/טעמים#לב לו|לב,לו]] (א=כִּֽי־אָ֣זֲלַת).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)==

===הגדרות יסוד ושיטת ברויאר===

הַגַּעְיָה (שנקרא גם &quot;מאריך&quot; או &quot;מעמיד&quot; או &quot;מתג&quot;), קו מאונך קטן מתחת לאות, הנכתב בדרך כלל בשמאלו של הניקוד – הוא הסימן היחיד שאי-אפשר לשחזר אותו בוודאות כמעט-מוחלטת בכל מקום בחלקים החסרים בכתר ארם צובה. קושי זה שייך בעיקר בגעיה הקלה,{{הערה|המצב שונה בסוגים אחרים של געיות, כגון הגעיות הכבדות בהברות סגורות, שבשבילן יש כללי מסורה מובהקים וסימונן בכתבי־היד הטברנים כמעט זהה. לגבי סימון הגעיות בכתי&quot;ל סיכם ייבין: &quot;בגעיות דומה הוא ל'''א''' בכעט בשלמות בכל סוגי הגעיה הכבדה וגעית־שוא, ועל פי רוב גם בגעיה לתיקון הקריאה, אך מרבה הוא מ'''א''' בסימון הגעיות הקלות לסוגיהן&quot; (נו.3, עמ' 358).}} שלפי הכללים מנוקדת בתנועה פתוחה גדולה או קטנה שאינה סמוכה לטעם.{{הערה|ראו ייבין, טו.1 עמ' 138; כהן, פרקי מבוא מלכים, הערה 7.}}

על פי שיטת הרב ברויאר, הגעיה באה &quot;לציין נחץ משני הנוסף על ההטעמה העיקרית. נחץ הוא הטעמה שאיננה מבוצעת על ידי נגינה, להבדיל מן ההטעמה המסומנת בטעמים, המבוצעת על ידי נגינה... בעל הקריאה צריך להטעים את ההברה הזו בהטעמה משנית, וההטעמה העיקרית במילה היא בהברה המוטעמת.&quot;{{הערה|מתוך &quot;הנחיות לקורא&quot; בראש תיקון קוראים חורב בשיטת ברויאר, עמ' יז; הדברים מבוססים על מה שכתב ברויאר ב'''טעמי המקרא''', עמ' 173.}} ואולם ישראל ייבין הציע תיאור רחב ועשיר יותר לתפקידן של כלל הגעיות, והדגיש את מקומן במערכת הנגינה של הטעמים:

:בדרך כלל מציאותה של געיה מן הגעיות בתיבה קשורה בשני סוגי גורמים: א. התנאים '''המוסיקליים''' של התיבה, היינו: באיזה טעם התיבה מוטעמת, מן המשרתים או מן המפסיקים, מה הם הטעמים שלפניה ושלאחריה; ב. התנאים '''הפונטיים''' של התיבה, היינו: אם יש בה עיצורים חלשים מאיזו בחינה שהיא, כגון עיצורים גרוניים, עיצורים דומים, וכיוצא באלו, וכן אם יש תנאים פוניטיים כאלה, בגללם יש לחשוש שעיצור כלשהוא עלול לא ליהגות כראוי. פעולתם של שני גורמים אלה מותנים במבנה התיבה להברותיה, אם הן פתוחות או סגורות, ומה מרחקן מן ההברה המוטעמת.

:לפי זה נוכל לקבוע: אם תיבה באה בתנאים מוסיקליים מסוימים והיא בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''מוסיקלי''', וכך הן רוב הגעיות.

:ואם תיבה יש בה עיצורים מסויימים ויש חשש שלא ייהגו כראוי, והתיבה בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''פוניטי''', והן מיעוט הגעיות.

:יש כמה סוגים, שבהם אין לנו ודאוּת בטיב הגעיה אם פוניטית היא אם מוסיקלית... אמנם, ידיעתה או אי־ידיעתה של מהות הגעיה פירושה אך ורק ידיעה או אי־ידיעה של סיבת הגעיה, אם הוטעמה געיה זו מסיבה מוסיקלית או פוניטית. אין פירושה, כמובן, ידיעה של מהות הגעיה גופה; שכן אין לנו כל יסוד להניח שגעיה מוסיקלית וגעיה פוניטית שונות זו מזו במהותן או בדרך השמעתן. ההבחנה בין הגעיות משמעותה אך ורק בהחנה במקורן ובסיבתן.{{הערה|ייבין, יא.5, עמ' 92-93.}}

הרב ברויאר לא מצא צורך לשחזר את הגעיות הקלות בכתר, כי אין לדעתו שיטה אחת מובהקת לסימון געיות קלות שאותה חייבים לבצע במלואה ע&quot;פ המסורה: אין חובה לסמן געיה קלה בכל תיבה שראויה לכך, וגם אם נטייתו של הסופר היא לסמן אותן בתיבות בעלות מבנה מסויים – תמיד יהיו גם חריגים, בגלל שלא מדובר על חובה אלא על נטייה. ואלה דבריו בהרחבה מתוך מאמר שנכתב בעקבות הוצאתו של הכרך הראשון למקראות גדולות הכתר:

:לאמיתו של דבר, אין כל מחלוקת בין המהדירים של שתי המהדורות האלה, אלא מר אמר חדא ומר אחר חדא ולא פליגי. פרופ' כהן ביקש למסור לציבור את נוסח המקרא על פי הכתר, ואין איש יכול לשלול את הערך למסור ואת החשיבות של מפעל כגון זה, ואילו אני בקישתי למסור לציבור את נוסח המקרא, כפי שהוא ראוי להיות נכתב ונקרא – הלכה למעשה; וגם זו היא משימה שאי אפשר לשלול את חשיבותה. אולם הבדל זה שבין מגמות שתי המהדורות גורר אחריו הבדל של מהות. פרופ' כהן העתיק את נוסח בן-אשר, משום שבן-אשר היה גדול המסרנים והנקדנים והמגיהים, שלא קם כמוהו לפניו ולאחריו. משום כך היה רשאי להעתיק את נוסח הכתר כמות שהוא. ואילו אני העתקתי את נוסח בן-אשר, משום שרק הנוסח הזה ראוי להיות נכתב ונקרא הלכה למעשה; שהרי כל ישראל כבר קיבלו על עצמם את נוסח הנמקרא על פי שיטת בן-אשר. משום כך יכולתי להעתיק את נוסח הכתר רק בתחום הכתיב וכן גם ברוב העניינים הנוגעים לניקוד ולטעמים. כנגד זה לא יכולתי להעתיק מן הכתר את נוסח הגעיות הקלות וגעיות 'היה', 'חיה'. שכן בתחום זה לא היתה לבן אשר שיטה עקיבה וחד משמעית, אלא 'נטיות' בלבד... אכן יש בכתר רבבות תיבות, שנוסח הגעיות הקלות שבהן איננו מביע את דעתו המחייבת של בן אשר; ובן אשר עצמו היה מודה, שמי שסוטה ממנהגו באותן תיבות אינו משתבש, ולא עוד, אלא הוא עצמו היה משנה ממנהגו בתיבות אלה, אילו ניקד טופס נוסף של המקרא. משום כך &quot;שיטה&quot; זו של בן-אשר – שלאמיתו של דבר איננה בגדר שיטה כלל – איננה כדאי לדחות מפניה את השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר. לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר; שכן ישראל קיבלו על עצמם את שיטת בן-אשר במקום שההן שלו הן, והלאו שלו לאו – ולא במקום שהן ולאו רפיא בידיה, ושניהם כאחד טובים.

:וראוי לציין כאן עוד: הכתר לא הגיע לידינו בשלמות, אלא חסרים בו ספרים אחדים, ביניהם כמעט כל התורה. בספרים אלה אין המהדיר יכול להעתיק את נוסח בן-אשר מן הכתר, אלא הוא חייב לשחזר את הנוסח הזה, כפי שהוא עולה מאליו מתוך המסורה ומתוך כתבי היד הקרובים לכתר. אולם דבר זה הוא אפשרי רק באותם התחומים, שבהם היתה לבן-אשר דעה ברורה ומחייבת – לכאן או לכאן. כנגד זה אי אפשר לשחזר את נוסח בן-אשר בתחום הגעיות הקלות; שהרי בן-אשר בעצמו לא היה מסוגל לשחזר את הנוסח שלו בתחום זה – אילו אבד מידיו הכתר, כדרך שהוא אבד מידינו. משום כך זו תהיה דרכו של המהדיר שלנו בספרים, שהכתר לא נשתמר בה: הוא יעתיק את נוסח הגעיות הקלות מתוך כתב-יד לנינגרד, אך יבצע בו שינויים אחדים כדי להתאימו במידת האפשר לשיטת בן-אשר. אולם נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר. ודבר זה לא ישתנה בהרבה גם אחרי שייעשו בו השינויים המוצעים. ואילו קבלתי גם אני את הנוסח הזה, הייתי מורה בזה לכל 'בעלי הקריאה' בבתי כנסיות ובבתי מדרשות: עליהם לקרוא בציבור את נוסח הגעיות הקלות, כפי שעלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד – שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות... ורק הנוסח הזה, שלאמיתו של דבר איננו אלא נוסח כלאיים של סופר קדמון וחוקר בן זמננו – רק הוא הנוסח הנכון, המתאים למסורה. וכדאי הוא הנוסח הזה לדחות מפניו את הנוסח הברור והיציב, שכל ישראל כבר קבלו על עצמם זה דורות רבים. אני לא הייתי מסוגל להורות כך לציבור, וספק בעיניי אם פרופ' כהן עצמו היה מסוגל לכך.{{הערה|מרדכי ברויאר, &quot;מהדורה חדשה של מקראות גדולות&quot;, '''עמודים''' מא,ב (תשנ&quot;ג), עמ' 72-77. המובאה כאן מתוך עמ' 74-75, בדיוק באותו היקף שכבר צוטט ע&quot;י מנחם כהן בראש פרקי המבוא למלכים (עמ' *1-*2). לאחר הציטוט העיר כהן: &quot;עד כאן לשונו של הרב ברויאר, והיא אמנם משקפת בצורה תמציתית את עיקרי תפישתו בנושא שלפנינו, כפי שהביעה במקומות שונים.&quot;}}

לכן העתיק הרב ברויאר את הגעיות בכתר כפי שהן (ובמקומות שהכתר חסר העתיק מכתי&quot;ל), ואחר כך הוסיף עליהן געיות קלות נוספות בעקביוּת בכל תיבה שראויה לכך (וכמו שמקובל בדפוסים). את התוספות ציין על ידי קו קצר במיוחד, כדי להבחין בינן לבין הגעיות שמקורן בכתבי־היד עצמם. מטרתה של הוספת הגעיות בכל תיבה הראויה לכך בידי הרב ברויאר הייתה כמובן לעזור לקורא לבצע &quot;נחץ משני&quot; כראוי ובעקביות.

===הביקורת על שיטת ברויאר===

ב&quot;מקראות גדולות הכתר&quot; מתחו ביקורת מפורטת על שיטתו של הרב ברויאר בעניין הגעיות. בפרקי המבוא שהקדיש לנושא זה בסוף כרך מלכים, ביקש מנחם כהן להוכיח חמש נקודות חשובות המכוונות מול יסודות שיטתו של הרב ברויאר, וכך סיכם אותן:

:א. שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו.
:ב. שלא זו בלבד שאין ריבוי הגעיות דהאידנא הולם את שיטתו של בן-אשר, אלא שהוא זר גם למעגל המסירה של 'נוסח המסורה' בכללותו, כפי שעולה מכתבי היד שנכתבו במעגל זה במשך מאות שנות מסירה בימי הביניים.
:ג. ששיטת ריבוי הגעיות נולדה ונתקיימה במשך מאות שנים במרחב מחיה של נוסחים הרחוקים מ'נוסח המסורה' גם מבחינות אחרות: בנוסח האותיות ובנוסח הניקוד והטעמים.
:ד. שהרכבת שיטת ריבוי הגעיות על 'נוסח המסורה' היא הרכבה מלאכותית, שנעשתה לראשונה בעידן הדפוס ע&quot;י יעקב בן חיים, מהדיר מהדורת היסוד הראשונה של 'מקראות גדולות', מתוך אי-הכרה מספקת של הנושא.
:ה. שבעידן הדפוסים עברה השיטה שינויים בעניינים מהותיים ע&quot;י מהדירים בעלי השפעה בתקופות שונות, ואין כל הצדקה להגדיר את סימון הגעיות שבדפוסים &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה עידן ועידנים&quot; כלשונו של הרב ברויאר.

הניתוח המרשים שעשה כהן אח&quot;כ (על בסיס דגם של ממצאי הגעיות בחלק מספר מלכים בכתר) מאושש את חמשת הטיעונים שלו, ולגבי ההוכחות שלו לנקודות ב'-ד' אין מה להוסיף, כי ברור שמדובר על עובדות היסטוריות. אמנם הנקודות הרלוונטיות ביותר בשביל מהדורת מקרא הן דווקא הראשונה והחמישית. ולמרות שכהן אכן הצליח להוכיח את נקודות א' וה' כפי שהוא ניסחן, אין בניסוחן כדי לעשות צדק מלא בנושא שלנו, וניתן להסתייג בכל אחת מהן במידה ניכרת.

בנקודה הראשונה כתב כהן: &quot;שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו&quot;. לגבי החלק האחרון של המשפט ברור לגמרי שכהן צודק: בן-אשר עצמו לא היה מסמן געיות כמו דפוסי ימינו. ולגבי החלק הראשון של המשפט, הביא כהן ממצאים מרשימים על סימון הגעיות בכתר כדי להוכיח שבן-אשר אכן פעל לפי שיטה.

אמנם לגבי &quot;השיטה&quot; שלפיה פעל בן-אשר לפי כהן, כדי לגלות את נקודת התורפה שבקביעה זו יש להצביע קודם כל על העובדה שביקורתו של כהן התמקדה על שיטת הרב ברויאר באופן ישיר, ואילו רק בהערה אחת הזכיר כהן שגם ישראל ייבין אחז באותה עמדה זו בדיוק: &quot;הרב ברויאר איננו בודד בהנחה זו. למרבה הפליאה נוקט בה גם פרופ' ישראל ייבין (ראה ייבין, כא&quot;צ, ע' 139). ייבין עצמו בדק את כל הממצא ב'כתר' (ראה שם, ע' 140) וספר בכל המקרא רק כ-35 תיבות המסומנות בגעיה קלה בטעמים מחברים, מתוך אלפי תיבות בטעמים כאלה במבנה של געיה קלה. תמוה הדבר, כיצד אפשר ליישב ממצא כזה עם ההנחה בדבר חוסר שיטתיות&quot;.{{הערה|כהן, שם, הערה 8.}}

כל &quot;פליאה&quot; ו&quot;תמיהה&quot; אומרת דרשני, ובמיוחד כשמדובר בספר כמו זה של ייבין, שבו הקדיש שני חלקים מלאים ומפורטים (מתוך חמישה חלקים בספר כולו) הכוללים ניתוח קפדני של אלפי נתונים לגבי תופעת הגעיות בכתר (חלק שני על הגעיה בכ&quot;א הספרים, וחלק רביעי על הגעיה בספרי אמ&quot;ת). ולכן ראוי להביא את דברי ההסבר הכלליים של ייבין לשיטתו, שנכתבו מיד לאחר שהתייחס אל כללי הגעיה הקלה שנוסחו בדורות האחרונים (ובמיוחד ע&quot;י יצחק בער):

:מכל זה מסתבר, שאין להניח קיום שיטה מיוחדת של ב&quot;א בהטעמת הגעיה הקלה. רק זה בלבד נכון: בעוד שבער דורש לסמן את הגעיה הקלה בכל מקום לפי כללים מסוימים, כתבי־היד העתיקים, ו''א'' והקרובים לו בכללם, מסמנים אותה אמנם לפי אותם כללים, אבל לא בכל מקום, אלא לפרקים בלבד, ומידת סימונה שונה בכתבי־היד השונים.

:אם נבדוק את שיטת הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' נראה, מצד אחד, חוסר כל עקיבות, כלומר: נוכל למצוא עשרות דוגמות זהות במבנן ובהטעמתן, שבאחת מהן יש געיה ובחברתה אין. מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה; אך כנראה שבשום מקום לא היתה ארוכה עד כדי כך, שיראו המנקדים '''חובה''' לעצמם לסמנה (כמו בסוגי הגעיות הכבדות), ומשום כך היה סימונה ענין של '''רשות'''...

:ההבדל בין שיטת סימון הגעיות הקלות בכתבי־היד העיתיקים ו''א'' בכללם ובין שיטתו של בער אינו אפוא הבדל בעקרון אלא הבדל בדרגה, ושיטת בער אינה אלא התפתחות וסימון מלא של השיטה הנוהגת בכתבי־היד העתיקים.

:אך הדברים אמורים בכללים: בתיבות ובסוגי ההברות הראויות לגעיה קלה; בפרטים יש דברים בשיטת בער שאינם נוהגים ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים. בייחוד כך הדבר בתיבות ראויות לשתי געיות. ב''א'' והקרובים לו נוהגת בדרך כלל שיטת ההעדפה של געיה אחת מן השתיים, ואילו בער קובע שיש לסמן את שתיהן.{{הערה|ייבין, טו.5,7, עמ' 140-141.}}

אם כן, ייבין כבר התייחס כבר מזמן לאותה תופעה בדיוק שהציג כהן בבהירות רבה בפרקי המבוא שכתב על הגעיות, דהיינו לתלוּת הסטטיסטית החזקה הקיימת בין סימון הגעיה לבין מבנֶה התיבה וטעמה. אכן יש צירופים של צורות וטעמים שבהם הנטייה לסימון געיה או לאי-סימונה חזקה מאוד, ולפעמים אפילו מתקרבת או מגיעה לעקביות גמורה. ולגבי הטעמים, ברור שהסביבה המוסיקלית משפיעה מאוד על נטייתו של הסופר, ולכן ההבדל הבולט לעין בין סימון הגעיה בטעמים מפסיקים ואי-סימונה בטעמים מחברים.

אבל בסופו של דבר, ניתן תמיד להגדיר קטגוריות של מלים במבנה מסוים ובטעמים מסוימים ולקבוע להם כלל, ואז לחפש מכנה משותף לחריגים וליוצאים מן הכלל כדי לקבוע חוק מיוחד גם בשבילם, עד שרק נשארים חריגים בודדים ומעטים. השאלה האמתית היא לא לגבי הנתונים עצמם אלא עניין של הגדרה: האם לראות במציאות זו &quot;נטיות&quot; או &quot;שיטה&quot;? זוהי המחלוקת האמתית בין ייבין וברויאר מצד אחד, לבין כהן בצד השני.

אור נוסף על מחלוקת זו באה משלושה כיוונים שנידונו בפרקי המבוא של כהן: הסביבה המוסיקלית, דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל, ואחוזי הדיוק האפשריים בשחזור החלקים החסרים בכתר.

===הסביבה המוסיקלית===

לגבי הסביבה המוסיקלית, כהן טרח לדחות את עמדתו של ברויאר לגבי העדר ביצוע המוסיקלי של הגעיה:

:הסימון, התלוי בסוג הטעם, מלמד על הגורמים העומדים באחרי השיטה: הסימון משקף ביצוע מוסיקלי. ומשמעות הדברים היא: בן-אשר סימן רק את אותם המקומות שמסורת ההגייה והנגינה, שאותה הוא בא להנציח, הצדיקה סימון מוסיקלי. הביצוע המוסיקלי במקומות אלו לא עמד בפני עצמו, אלא תלוי היה בטעם העיקרי, ושימש לו מעין הוכחה או קישוט. הרב ברויאר בספרו 'טעמי המקרא', קובע, כי &quot;הגעיה מורה על נחץ משני שאינו מבוצע על ידי ניגון&quot;. קביעה זו אמנם נכונה היא לשיטת סימון הגעיות המבוצעת במהדורת ברויאר, שאין בה שום הבחנה בין טעמים... אבל בשום פנים אין לומר את הדברים על שיטה כשיטתו של בן אשר, שתלותו של הסימון בסוג הטעמים היא קו יסוד שבה.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *8.}}

ביקורת זו אמנם נכונה, אבל דווקא בנושא הביצוע המוסיקלי חרג ברויאר משיטתו של ייבין, חריגה שגם התאים לאופי המהדורה שלו (כמו שכתב כהן ובצדק). נביא שוב את דבריו של ייבין (אבל הפעם נתמקד רק בהסבר אחד מסויים):

:מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה...

לסיכום, כהן כרך ביחד את דחיית התפקיד המוסיקלי של הגעיה, ואת הטענה שסימונן של געיות במקומות מסויימים היה עניין של נטייה ורשות, ולא חובה. את שני הטיעונים שקשר ביחד גם דחה ביחד, ובמקומם טען שלגעיה יש תפקיד מוסיקלי ולכן סימונה בגדר חובה תמיד. אמנם אין ההגיון מחייב שתפקיד מוסיקלי פירושו גם חובת ציון מוחלט, כי ככל שהביצוע המוסיקלי קצר יותר ופחות מובהק, גם הנטייה לסמנו תהיה פחות. וזוהי בדיוק עמדתו של ייבין. כל עוד שתי העמדות מצליחות להסביר את הנתונים – אין דרך להכריע ביניהן, וכל הכרעה תהיה בעצמה בגדר &quot;נטייה&quot;.

===דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל===

לגבי דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות, ברויאר טען ש&quot;נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר&quot;. הוא אף הוסיף וטען על נקדנו של כתי&quot;ל ש&quot;נוסח הגעיות הקלות... עלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד, שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות&quot;. לעומתו הוכיח כהן באופן מאלף שכל נטיותיו של הכתר בסימונן של געיות בטעמים מסויימים – משותפות הן לכתי&quot;ל, רק במידה שונה: בטעמים המפסיקים, יש בכתי&quot;ל בדרך כלל יותר מלים מכל סוג עם געיה, ופחות מלים מכל סוג בלי געיה. בטעמים המחברים שני כתבי־היד הם בעצם זהים לגמרי: אין בהם כמעט געיות בכלל. וכך מסביר כהן את הדמיון הרב הזה:

:סופרו נקדנו של כ&quot;י '''ל'''... פעל בסביבת ספרי מקרא הקרובים לנוסח בן-אשר, ויש לראותו כאחת החוליות הראשונות בשלשלת המעתיקים, שפעלו במעגל המסירה של נוסח המסורה הטברני לאחר תקופת בעלי המסורה. מעתיקים אלו הם שהעבירו לדורות הבאים את דמות דיוקנו של 'נוסח המסורה', ולפיכך מן הראוי שנשים לב לתוצאות עבודתם.

:אשר למעתיקו-נקדנו של כ&quot;י '''ל''', הרי הרב ברויאר עצמו מודה, שתוצאות עבודתו של נקדן זה בתחום הניקוד והטעמים הן טובות עד כדי כך, שהיה ראוי לשמש מקור מרכזי בשיחזור נוסח ה'כתר' במקומות החסרים. להלן נראה, שיש להתיחס ביתר רצינות גם לנוסח הגעיות שלו, העומד, בעיקרו של דבר, על אותו בסיס שיטתי כנוסח ה'כתר', ובשום פנים אין לומר שמקורו בסימונים שרירותיים של נקדנו. כבר הזכרנו במבואנו למהדורת הכתר, שניקודו של כ&quot;י '''ל''' נעשה בשני שלבים, שלב ההעתקה ושלב ההגהות, ורק בשלב השני היה לפניו ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו. לפי ספר זה הגיה את הניקוד והטעמים, ובעיקר את הגעיות. עצם ההגהה של הגעיות מלמדת, שהנקדן ייחס חשיבות לנוסח הגעיות, וקבעוֹ סופית לפי ספר שסמך עליו, ולא לפי שרירות לב. ואף שיש להניח, כי תהליכי תיקון, שאינם נעשים ע&quot;י מומחה, עלולים להותיר רישומן על התוצאה הסופית, אין הדבר נובע משרירות ליבו של המתקן, אלא משגגתו, והתמונה הכוללת תשקף בדרך כלל את מצע הטקסט שלפיו נעשו התיקונים.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *9-*10.}}

ביקורת זו על הרב ברויאר צודקת לגמרי, כפי שהנתונים שהביא כהן מכתי&quot;ל מוכיחים היטב. אמנם אינו דומה המגיה של כתי&quot;ל לבעלי המסורה בכבודם ובעצמם לגבי &quot;נטיות&quot; מול &quot;שיטה&quot;: תפקידו של מגיה הוא להשוות ולתקן, ולא לכתוב נוסח משלו. וגם אין בדמיון בין כתי&quot;ל לכתר חידוש גמור לגבי הנטיות או השיטות המשותפות לשני כתבי־היד, שהרי ישראל ייבין כבר נקט בעמדה דומה לגבי כלל כתבי־היד הקרובים לכתר:

:כל סוגי הגעיה הקלה, בכל סוגי ההברות ובתיבות מוטעמות בכל הטעמים (או כמעט כולם), מצויים ב''א'' (ובכתבי־היד הקרובים). אמנם אין הגעיות הללו מסומנות תמיד; בטעמים מסויימים כמעט שאינן מסומנות כלל ובטעמים אחרים הן אמנם מסומנות הרבה, אך לא בכל מקום...

:שנית, קשה לומר שב''א'' (או בכתבי־היד הקרובים) מצויה '''שיטה''' בהטעמת הגעיה הקלה. אמנם יוצאים הן הכלל יש גם בסוגים אחרים של געיות, אבל הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' חורגת עד כדי כך מכל כלל, שאין לתארהּ אלא תיאור סטאטיסטי.{{הערה|ייבין, טו.4, עמ' 139. יצויין שאף אמירתו של הרב ברויאר על בן-אשר, שאילו כתב טופס נוסף של המקרא לא היה מסמן תמיד את אותן הגעיות באותן המקומות, מבוססת לגמרי על הערה מפורשת של ייבין (חלק ב הערה 3, עמ' 140-141.}}

כלומר: אפשר בהחלט להצביע על הנטיות הדומות בסימון הגעיה בין כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בתוכם, בלי לקבוע שיש בכתר או בכתבי־היד האחרים שיטה מובהקת של סימון געיות כחובה מוחלטת.

===רמת הדיוק האפשרי בשחזור הגעיות===

לגבי אחוזי הדיוק האפשריים בשחזור הכתר, כהן הביא נתון כללי: &quot;ניסויי שיחזור מבוקרים שערכתי בחלקים השלמים לימדו אותי, שניתן להגיע לדיוק ממוצע של כ-95% בשיחזור נוסח הגעיות ב'כתר', הכל לפי אופי הטקסט המשוחזר. שיעור דיוק שכזה מצדיק הצדקה שאין למעלה ממנה את מעשה השיחזור כפתרון המדעי הנכון ביותר שראוי לנקוט בעניין זה.&quot;{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *21.}} בקטע שבחר כהן כדגם מספר מלכים, הייתה מלכתחילה זהות של כ-94% בין כתי&quot;א לכתי&quot;ל בגעיות הקלות והכבדות, ולאחר שנעשו תיקונים בנוסח כתי&quot;ל ע&quot;פ שיטת הכתר, עלה הדיוק לכדי 98%.

אין ספק אם כן שכתי&quot;ל מייצג היטב את אופי סימון הגעיות הכללי של כתבי־היד העתיקים, ושניתן להשתמש בו כבסיס לשחזור הגעיות בחלקים החסרים של הכתר ברמת דיוק גבוהה. וגם אין ספק שיש הצדקה מוחלטת למעשה שחזור כזה במהדורת מקרא ע&quot;פ הכתר, וכל מהדורה כזו (כגון &quot;מקראות גדולות הכתר&quot;) תהיה לברכה.

אבל בו בזמן צריך לקחת בחשבון את הפער המשמעותי בין רמת הדיוק בשחזור הגעיות לבין רמת הדיוק בשחזור הניקוד והטעמים ע&quot;פ כתי&quot;ל. כי אפילו אם תגיע רמת הדיוק בשחזור הגעיות בכתר ל-98%, עדיין מדובר על טעות סטטיסטית של לא פחות מגעיה אחת בכל 50 (וברמה של 95% על טעות של געיה אחת מכל 20). השחזור כשלעצמו מוצדק וחשוב, אבל הוא עדיין ברמה נמוכה בהרבה מרמת השחזור בניקוד ובטעמים. כל מי שבודק את הסטיות בניקוד ובטעמים בכתי&quot;ל מול החלקים הקיימים בכתר מתרשם מיד שמדובר על ניקוד או טעם אחד בלבד מתוך מאות ואלפים! ואת רובן של הסטיות (המעטות ממילא) בניקוד ובטעמים ניתן להסביר לפי מנהגים אופייניים לכתי&quot;ל.

הפער הגדול הזה בין תחום הניקוד והטעמים מצד אחד, לבין תחום הגעיות הקלות מצד שני, בולט כל כך, עד שקשה לדבר על שיטה מובהקת של חובה המשותפת לשני כתבי־היד. קשה להבין איך, אם בשלב ההגהות בכתי&quot;ל היה לפני המגיה &quot;ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו&quot;, שהוא הצליח לתקן את הניקוד והטעמים עד כדי כך שהם זהים לכתר כמעט לגמרי, ואילו לגבי הגעיות אחת מכל 10-20 תהיה שונה. סביר יותר להניח שסימון הגעיות בכתר עצמו, וכן בספר שהיה מונח לפני המגיה של כתי&quot;ל, הוא עניין של נטיות חזקות ומובהקות ע&quot;פ מסורת מוסיקלית שבעל פה ולא שיטה פורמלית של חובה.

על הקושי לתאר את שיטת בן-אשר באופן מדוייק עמד כהן בעצמו, כאשר כתב במסקנתו שאי-אפשר לשחזר את הגעיות באופן מושלם: &quot;לכל כלל יש יוצאים, ולכל רוב יש מיעוט, ובסעיפים מסוימים הכוחות שקולים, ולא תמיד יכולים אנו לעמוד על גורמי התופעות.&quot;{{הערה|שם, *24.}}

כדי להמחיש עוד יותר את הנקודה הזו, נביא שתי דוגמאות (אחת בטעם פשטא ואחת בזקף קטן). אין בדוגמאות אלו כל משמעות חדשה לגבי הנתונים הסטטיסטיים היבשים של כהן, שהם נכונים כשלעצמם ואין בהם כל דופי. אולם הן ממחישות עד כמה חוסר העקביות בסימון הגעיות בולט לעין עבור כל מי שקורא את כתבי־היד ושם לב לסימון הגעיות. הדוגמאות נלקטו תוך כדי עבודת ההגהה של ספר יחזקאל, אמנם שמנו לב גם בספרים קודמים לעשרות דוגמאות דומות ואף יותר מרשימות (אולם עד העבודה על יחזקאל לא רשמנו אותן וחבל):
*ז,ד: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֛י עָלַ֖יִךְ וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּ֣י דְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
*ז,ט: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּדְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מַכֶּֽה׃
*יח,ו: '''אֶל־הֶֽהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֵ֤שֶׁת רֵעֵ֙הוּ֙ לֹ֣א טִמֵּ֔א וְאֶל־אִשָּׁ֥ה נִדָּ֖ה לֹ֥א יִקְרָֽב׃
*יח,יא: וְה֕וּא אֶת־כׇּל־אֵ֖לֶּה לֹ֣א עָשָׂ֑ה כִּ֣י גַ֤ם '''אֶל־הֶהָרִים֙''' אָכַ֔ל וְאֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּֽא׃
*יח,טו: '''עַל־הֶהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ לֹ֥א טִמֵּֽא׃

הביטויים המקבילים בפסוקים המקבילים בולטים לעין הקורא. מדובר בהם על תיבות זהות במבנן ובטעמן, אמנם לפעמים בגעיה ולפעמים בלי געיה. וכמו שהם בולטים לעין הקורא, כך סביר שגם המסרן היה מודע לעובדת חוסר העקביות במקומות דומים ואף זהים. אין בכך כדי לגרוע כלל מהסטטיסטיקות של כהן; אבל יש בכך כדי להמחיש ש'''בנסיון להבחין בין {{קו תחתי|נטייה}} לבין {{קו תחתי|שיטה}}, ייתכן שחוויית הקריאה חשובה יותר מהסטטיסטיקות היבשות.''' תחושת הבטן של הקורא הרגיל בגעיות שבכתר היא שבנסיבות מסויימות יש (או אין) סבירות גבוהה למצוא געיה, אולם תמיד תיתכן הפתעה.

===סימון הגעיות בדפוסים===

עכשיו נעבור לנקודה החמישית והאחרונה שביקש כהן להוכיח, דהיינו מצב סימון הגעיות בעידן הדפוס, מאז מקראות גדולות דפוס ונציה. כהן היטיב להציג את השיטות המגוונות והמנוגדות שבדפוסים, שלפעמים אף באו ביחד בערבוביה בתוך אותו דפוס. את המציאות המבולבלת הזאת הִשווה כהן לְמה שכתב ברויאר על &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר&quot;. ביקורת זו מוצדקת, ותיאורו של ברויאר איננו נכון באופן כללי.

אמנם כדי לעשות צדק מלא בנושא זה, יש גם להצביע על מרכיב אחד חשוב ויציב, שעובר כחוט השני בכל הדפוסים מאז מקראות גדולות דפוס ונציה, דהיינו סימון הגעיה הקלה בעקביות, בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ. סימון עקבי זה משותף לכל השיטות שבאו לידי ביצוע בדפוסים השונים (כגון מצד אחד געיות קלות ולא כבדות ורק אחת בתיבה, או מצד שני געיות קלות וכבדות כאחד וייתכנו שתי געיות בתיבה אחת), וזה בדיוק המרכיב שהוסיף ברויאר במהדורתו.{{הערה|במג&quot;ה הוסיפו על חוסר השיטתיות שבדפוסים ביקורת נוספת על שיטת ברויאר בכך ש&quot;היא מצרפת, מחד, סימון שיטתי של געיות כבדות עם סימון שיטתי של געיות קלות כהיידנהיים, אבל מאידך איננה מקבלת סימון של שתי געיות בתיבה אחת, ובזה צועדת בדרכו של רש&quot;ד. נמצא, שמהדורת ברויאר לא זו בלבד שהיא מצרפת לנוסח בן אשר שיטת געיות זרה לו, אלא שהיא גם מציעה דמות כוללת של נוסח געיות, שלא היתה קיימת מעולם, לא בספר מספרי הדפוס ולא בכתבי היד...&quot; (כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *15). ביקורת זו נראית מוגזמת קודם כל בגלל שאי־סימון שתי געיות בתיבה אחת הוא סימן מובהק של המסורה: &quot;תיבה אפשר שתהיה ראויה לשתי געיות, בין מסוגים שונים... ובין מסוג אחד... כשבתיבה שתי הברות רצופות הראויות לגעיות מאותו סוג... באה געה אחת בלבד, בין ב''א'' בין במהדורות המקרא המקובלות. אבל אם הברות רצופות ראויות לגעיות מסוגים שונים... ''א'' והקרובים לו נוהגים גם כאן בשיטת ההעדפה ומטעימים געיה אחת בלבד... רק לעתים רחוקות ובסוגים מעטים של תיבות מטעימים הם שתי געיות בתיבה אחת... מצויות כמה דוגמות נדירות, בחינת יוצאות מן הכלל, שבהן שתי געיות בתיבה אחת... פרט לדוגמות המעטות שנזכרו, שבהן מוטעמות ב''א'' שתי געיות בתיבה אחת, בשאר התיבות, והן רוב המקרא, שלטת שיטת ההעדפה ורק געיה אחת מוטעמת...&quot; (ייבין, כ.1-4, עמ' 192-193). שנית, שיטת ברויאר היא לסמן את הגעיות שבכתר ובכתי&quot;ל במתגים רגילים, ולהוסיף את הגעיות הקלות בשיטתיות רק במתג קצר ושונה (כדי להבחין בינם לבין אלה שסימונם בא מכתבי־היד). בכך הבחין ברויאר כבר מלכתחילה הבחנה ברורה בין שיטת הדפוסים לבין שיטת כתבי־היד. ורק אז, לאחר שכבר הוסיף את הגעיות הקלות בעקביות בסימן שונה כדי להבחינן, עוד מיעט לסמנן פעמיים בתיבה אחת ע&quot;פ שיטת המסורה המשתקפת בכתבי־היד. נראה שאם יש כאן חידוש, אז מדובר על חידוש שמבחין היטב בין השיטות השונות, וגם חידוש שמקפיד לשמור על מנהגי הכתר ע&quot;י הבחנתם הברורה ממרכיבים אחרים.}} המקור לסימון העקבי בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, בלי להתחשב כלל בטעמהּ, הוא כתבי־היד באשכנז, שם לא התייחסה המסורת המוזיקלית המקומית לגעיות, ואם כן נשאר בשבילן תפקיד פונטי בלבד. במציאות כזו היה נכון לסמן געיה בעקביות בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, כדי לכוון את הקורא שיבטא היטב את כל מרכיבי המילה ולא יטעה.

ואמנם המציאות הזאת היא לא רק של אז, אלא משתקפת בדפוסים כבר במשך 500 שנה, והיא מתאימה גם היום בקרב הרוב המכריע של קהילות ישראל. אמנם לא צדק הרב ברויאר לגמרי לגבי בן-אשר עצמו, שבוודאי היו לו נטיות חזקות בסימון הגעיות הקלות, ולא עשה את מלאכתו בשרירות אפילו בתחום הזה; ואילו היה כותב טופס נוסף של המקרא ברור לגמרי שלא היה מסמן געיות בעבקיות בכל תיבה ראויה, ולא היה מרבה בהן בטעמים המחברים. אבל גם אם זה לא נכון לגמרי ש&quot;הן ולאו רפיא בידיה&quot; בתחום הזה, עדיין צודק הרב ברויאר ש&quot;לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר&quot;. המסורת המוסיקלית החיה בקרב הקוראים בטעמי המקרא בישראל קיבלה על עצמה בפועל את הסימון העקבי של הגעיות הקלות.

לסיכום, נראה שהחלטת הרב ברויאר בעניין הגעיות דומה להחלטותיו בנושאים אחרים, ובמיוחד לגבי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|סימון החטפים באותיות לא גרוניות]]. בשני הנושאים מדובר על נטייה מובהקת בכתר שאמנם לא באה לידי ביטוי מלא אף בתוך הכתר עצמו, וגם לא מבוצעת באותה רמה סטטיסטית בכתבי־היד הקרובים לכתר (למרות שהנטיות הכלליות דומות). לכן הסיק הרב ברויאר, בעקבות ממצאיו של ייבין, שמדובר בסופו של דבר על עניין של רשות בכל געיה ספציפית, למרות שניתן להצביע באופן ברור על נטיות חזקות ומובהקות של מסרן הכתר בסוגים מסוימים של געיות קלות, ואף על ביצוע מוחלט באחדים מהם. ואם כן החליט לסמן געיות באופן המתאים ביותר לקורא בימינו, שהוא הסימון העקבי והמלא.

===נוסח הגעיות במהדורתנו===

'''נוסח הגעיות לפי כתי&quot;ל:''' אין במהדורתנו שיחזור של כל הגעיות במקומות החסרים בכתר (בניגוד למקראות גדולות הכתר), ואין בה הוספת געיה בכל תיבה הראויה לכך (בניגוד לסימון הגעיות '''הקצרות''' במהדורות ברויאר). אלא העתקנו את הגעיות כמות שהן בכתר (במקומות שהוא קיים){{הערה|סימנו געיות שהיו בכתר במקומות החסרים בו, והם ידועים לנו מתוך צילומים של אחדים מהדפים החסרים, או מתוך עדויות שנכתבו בזמן שכתב־היד עדיין היה שלם.}} ובכתי&quot;ל (ברוב התורה שהכתר חסר). כתוצאה מכך, סימון הגעיות במהדורתנו מקביל בדרך כלל לסימון הגעיות '''הארוכות''' בתוך מהדורות ברויאר (כך הוא סימן את הגעיות הכתובות בכתבי־‏היד כדי לעשות הבחנה).

'''היוצאים מן הכלל:''' יש מקומות בתורה שבהם נכתבה געיה בכתי&quot;ל, אך היא בלתי צפויה או מופיעה בניגוד לכללים, או שהיא נכתבה באות הלא-נכונה לפי הכללים, או שיש שתי געיות בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות); לחלופין יש מקומות שבהם נדרשת געית חובה והיא איננה, או שהגעיה צפויה ברמת סבירות גבוהה בהתאם למקבילות (כגון געית פשטא) והיא איננה. הרב ברויאר כבר רשם את הגעיות החריגות הללו בתורה בכ-40 מקומות,{{הערה|ראו במאמרו &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;, '''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה (1994), עמ' 283-296; וברשימת &quot;נוסח כתב היד&quot; ב'''כתר ירושלים'''.}} ואת חלקם תיקן במהדורותיו האחרונות (חורב ו&quot;כתר ירושלים&quot;), כל עוד מצא לכך תימוכין בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}.{{הערה|מדובר על כתב־יד שנכתב על ידי הסופר שמואל בן יעקב, הסופר שכתב את נוסח האותיות בכתי&quot;ל. כתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}} קרוב לשיטתם של כתי&quot;א וכתי&quot;ל בסימון סוגים שונים של געיות, אך בחלק ניכר מהמקומות שטעה בהם בכתי&quot;ל, הוא כתב את הגעיות כהלכתן בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}; ראו ברויאר, שם (הערה הקודמת).}}. במהדורתנו בצענו תיקון '''בכל''' הגעיות החריגות שרשם ברויאר בתורה, אפילו במיעוט המקומות שבהם הנוסח החריג נמצא גם בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}, ובעוד עשרות מקומות שאותם לא ציין ברויאר. בכל מקום כזה ציינו את גרסתו של כתי&quot;ל בתיעוד הנוסח, ועוד השתדלנו לתעד את נוסח הגעיות בכתבי־היד טברנים מובהקים נוספים (ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו).

'''רשימה של היוצאים מן הכלל:''' להלן רשימה של המקומות בתורה שבהם '''לא''' קיבלנו את נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בתורה. למידע נוסף לגבי כל פריט, כולל מידע על הנוסח בכתבי־יד טברנים נוספים, ראו בתיעוד הנוסח (בדפי העריכה של הפרקים).{{הערה|מידע על געיות חריגות בכתי&quot;ל בנביאים וכתובים, במקומות החסרים בכתר, משולב בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|רשימת החריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל]].}}

{{מ:טעמי המקרא|12}}
'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (37 פריטים): [[בראשית ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה י|ה,י]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה כו|ה,כו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ו/טעמים#ו טז|ו,טז]] (ל?=תַּֽעֲשֶׂ֣ה); [[בראשית ז/טעמים#ז י|ז,י]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית ז/טעמים#ז יב|ז,יב]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (ל=וַֽ֠יְהִי); [[בראשית י/טעמים#י יט|י,יט]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית י/טעמים#י ל|י,ל]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא א|יא,א]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית יח/טעמים#יח טו|יח,טו]] (ל=וַיֹּ֥אמֶר{{מ:פסק}}לֹ֖א); [[בראשית יט/טעמים#יט יג|יט,יג]] (ל=כִּֽי־גָֽדְלָ֤ה); [[בראשית כה/טעמים#כה לא|כה,לא]] (ל=אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖); [[בראשית כז/טעמים#כז א|כז,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לא/טעמים#לא מג|לא,מג]] (ל=מָֽה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה); [[בראשית לא/טעמים#לא נב|לא,נב]] (ל?=לֹֽא־אֶֽעֱבֹ֤ר); [[בראשית לב/טעמים#לב כו|לב,כו]] (ל=בְּהֵֽאָבְק֖וֹ); [[בראשית לה/טעמים#לה ג|לה,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לו/טעמים#לו יח|לו,יח]] (ל=אָֽהֳלִיבָמָ֛ה [2]); [[בראשית לז/טעמים#לז כג|לז,כג]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (ל=הָֽעֵרָבוֹן֮); [[בראשית לח/טעמים#לח כד|לח,כד]] (ל=לֵֽאמֹר֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יא|לט,יא]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מג/טעמים#מג כא|מג,כא]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית מד/טעמים#מד כד|מד,כד]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (ל?=בִנְיָמִֽן־אָחִ֖יו); [[בראשית מו/טעמים#מו יט|מו,יט]] (ל?=יַֽעֲקֹ֔ב); [[בראשית מט/טעמים#מט יח|מט,יח]] (ל=לִֽישׁוּעָתְךָ֖).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (14 פריטים): [[שמות א/טעמים#א כא|א,כא]] (ל=כִּֽי־יָֽרְא֥וּ); [[שמות ה/טעמים#ה ד|ה,ד]] (ל=מִמַּֽעֲשָׂ֑יו); [[שמות ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וַיֶּחֱזַק֙); [[שמות ח/טעמים#ח כא|ח,כא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶ֖ם); [[שמות ט/טעמים#ט לה|ט,לה]] (ל=וַֽיֶּחֱזַק֙); [[שמות יג/טעמים#יג ה|יג,ה]] (ל=כִֽי־יְבִֽיאֲךָ֣); [[שמות יג/טעמים#יג יא|יג,יא]] (ל=כִּֽי־יְבִֽאֲךָ֤); [[שמות טו/טעמים#טו כו|טו,כו]] (ל=כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה); [[שמות כ/טעמים#כ ג|כ,ג]] (ל=תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣); [[שמות כא/טעמים#כא יד|כא,יד]] (ל?=וְכִי־יָזִ֥ד); [[שמות כד/טעמים#כד יא|כד,יא]] (ל=וַֽיֶּחֱזוּ֙); [[שמות ל/טעמים#ל י|ל,י]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים); [[שמות לב/טעמים#לב ל|לב,ל]] (ל=וַיְהִי֙); [[שמות לו/טעמים#לו יג|לו,יג]] (ל=וַֽיְהִ֥י).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (10 פריטים): [[ויקרא א/טעמים#א ה|א,ה]] (ל=הַֽכֹּֽהֲנִים֙); [[ויקרא ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם); [[ויקרא ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (ל=עַֽל־הַמִּזְבֵּ֖חַ); [[ויקרא ט/טעמים#ט א|ט,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[ויקרא כ/טעמים#כ כז|כ,כז]] (ל?=כִּֽי־יִהְיֶ֨ה); [[ויקרא כג/טעמים#כג ג|כג,ג]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג לא|כג,לא]] (ל=מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג מד|כג,מד]] (ל=אֶת־מֹעֲדֵ֖י); [[ויקרא כה/טעמים#כה כח|כה,כח]] (ל=לֹֽא־מָֽצְאָ֜ה); [[ויקרא כז/טעמים#כז כח|כז,כח]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קׇֽדָשִׁ֥ים).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (19 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל=וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ או וְֽהַעֲמַדְתָּ֣);{{הערה|יש געיה בכתי&quot;ל אך לא ברור אם היא שייכת לאות וי&quot;ו או לאות ה&quot;א, והשמטנו אותה ע&quot;פ הרוב המכריע של כתבי־היד הקרובים לכתר.}} [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (ל=הָֽעָזִּיאֵלִ֑י); [[במדבר ד/טעמים#ד לב|ד,לב]] (ל=וִֽיתֵדֹתָם֙); [[במדבר ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] (ל=אֶֽת־הָֽאִשָּׁה֮); [[במדבר י/טעמים#י ח|י,ח]] (ל=בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת); [[במדבר יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=וַֽיַּעֲמֵ֥ד); [[במדבר יד/טעמים#יד כה|יד,כה]] (ל=וְהָֽעֲמָלֵקִ֥י וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י); [[במדבר יד/טעמים#יד לח|יד,לח]] (ל=הַֽהֹלְכִ֖ים); [[במדבר טו/טעמים#טו יד|טו,יד]] (ל=אֲשֶֽׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙); [[במדבר טו/טעמים#טו מ|טו,מ]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז יח|טז,יח]] (ל?=וַֽיַּעַמְד֗וּ); [[במדבר טז/טעמים#טז לא|טז,לא]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר יז/טעמים#יז כא|יז,כא]] (ל=כָּֽל־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם); [[במדבר יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (ל=וִֽישָׁרְת֑וּךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה ב|כה,ב]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽן); [[במדבר כו/טעמים#כו לא|כו,לא]] (ל=הָֽאַשְׂרִֽאֵלִ֑י); [[במדבר לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (ל?=הָֽרִאשׁ֔וֹן); [[במדבר לה/טעמים#לה לג|לה,לג]] (ל?=וְלֹא־תַחֲנִ֣יפוּ).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (18 פריטים): [[דברים א/טעמים#א ג|א,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[דברים א/טעמים#א כט|א,כט]] (ל=לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן); [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג]] (ל=לַֽחֲנֹֽתְכֶ֑ם); [[דברים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (ל=מֵֽאַהֲבַ֨ת); [[דברים ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (ל=וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤); [[דברים ח/טעמים#ח טז|ח,טז]] (ל=הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥); [[דברים יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֖); [[דברים יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=הָֽאַחֲר֔וֹן); [[דברים יא/טעמים#יא כה|יא,כה]] (ל=וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב יז|יב,יז]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יב/טעמים#יב כ|יב,כ]] (ל=אֶֽת־גְּבֽוּלְךָ֮); [[דברים יב/טעמים#יב ל|יב,ל]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב לא|יב,לא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽם); [[דברים יד/טעמים#יד כג|יד,כג]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יח/טעמים#יח ד|יח,ד]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים כ/טעמים#כ יח|כ,יח]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֑ם); [[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל?=וְהוֹתִֽרְךָ֤).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

למרות כל היוצאים מן הכלל (98 פריטים ברשימה), השארנו את נוסח הגעיות שבכתי&quot;ל ברוב המכריע של התורה ובשאר המקומות החסרים בכתר, ולא ניסינו לקרב אותו יותר אל נוסח הגעיות שהיה בכתר (ע&quot;י שחזור מלא לפי כל נטיותיו של כתר בכתיבת הגעיות). יש שתי סיבות מעשיות להחלטתנו להביא רק את הגעיות הרשומות בכתבי־היד (חוץ מהמקומות החריגים):
#שחזור הגעיות ו/או הוספתן בכל תיבה הראויה לכך במקרא דורשת עבודה רבה, וזה כרגע מעבר ליכולתנו מבחינת התורמים לפרויקט. ואולם תמיד יהיה ניתן לשדרג את מהדורתנו בעתיד באחת מהדרכים הללו או לבצע אותן במהדורות נגזרות.
#הוספת הגעיות באופן מלא ועקבי בדומה למהדורת ברויאר איננה אפשרית כעת גם מסיבה טכנית, כי אין היום תווים מיוחדים ביוניקוד בשביל געיות שונות (ארוכות וקצרות) כדי לתעד איזו געיה מקורה בכתב־היד שהוא היסוד למהדורה ואיזו נוספה על ידינו.

לכן מסומנות הגעיות במהדורתנו לפי שני כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל). אמנם בעתיד היד נטויה לסימון געיות ע&quot;פ שיטות נוספות. על ידי השימוש בתבניות אוטומטיות המיועדות לכך, יתאפשר למשתמש לבחור את השיטה המועדפת עליו. בין השיטות שראוי לבצע אותן ולאפשר את בחירתן על ידי המשתמש:
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל), אמנם בתיקונים קלים לגבי געיות חריגות בכתי&quot;ל. זוהי השיטה המתבצעת כעת בספרי התורה.
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל), עם תיקונים לעתים רחוקות בלבד. זוהי השיטה המבוצעת כעת בספרי הנביאים והכתובים. בשיטה זו יש כבר ערך רב (כמו שקבע כהן בבהירות רבה), כי היא מייצגת באופן נאמן את המסורת הכללית המשתקפת בכתבי־היד העתיקים, והוא גם יכול להיות בסיס מצוין עבור פיתוח נוסף או יצירה נגזרת בעתיד (כגון בשיטות הבאות ברשימה זו).
#סימון געיות ע&quot;פ הכתר, וע&quot;פ שחזור הכתר במקומות החסרים בו.{{הערה|לשיטה משוכללת לשחזור הגעיות בכתר, מעבר לשיטת כהן שכבר בא לידי ביצוע מלא ב'''מקראות גדולות הכתר''', ראו את מאמרו של רפאל זר על שחזור הגעיות בכרך תרי עשר במפעל המקרא של האונ' עברית: Rafael Isaac (Singer) Zer, &quot;The Preparation of the Base Text of the Hebrew University Bible Where It Is Missing in the Aleppo Codex&quot;, ''Textus'' 25 (2010), pp. 49-71.}}
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, שמקורה במנהג אשכנז והייתה מקובלת לרוב בדפוסים. שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot;, שהרי ברוב העדות היום אין כבר ביצוע מוזיקלי לגעיה ונשאר לה רק תפקיד פונטי, ולכן ראוי לסמן אותה בכל תיבה הראויה לכך. אפשר לבסס סימון כזה (באופן כללי ובזהירות) על מהדורות [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] (תורה) ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n117/mode/2up?view=theater בֶּר] (נ&quot;ך), תוך כדי ניסוח כללים מתאימים שאינם בהכרח זהים לגמרי למדיניות שלהם.
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, אמנם בדרך מתונה: אין לסמן יותר מגעיה אחת בלבד בתיבה אחת (בדומה למנהג כתבי־היד הטברנים). יישום זה יהיה דומה לשיטת ברויאר, אמנם יהיה צורך לבצע אותה מחדש. גם שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot; מאותה סיבה בדיוק כמו השיטה הקודמת.

===אחרית דבר===

בעת כתיבתה של חטיבה זו בנושא הגעיות נעלם ממנו מאמרו של הרב ברויאר &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;.{{הערה|'''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה  (1994), עמ' 283-296.}} בחלקו הראשון של אותו מאמר{{הערה|עמ' 283-288.}} יש תגובה לדבריו של מנחם כהן (בנספח שכתב על הגעיות בסוף כרך מלכים של מקראות גדולות הכתר). ברוך שכיוונו, כי גם בלי לראות את מאמרו של ברויאר הגענו לאותה מסקנה: דרכו של הכתר בסימון הגעיות ראוי יותר להיקרא &quot;נטייה&quot; (בלשונו של ייבין) ולא &quot;שיטה&quot; (בלשונו של כהן), כי הוא לא הגיע מעולם לאותה רמה של שיטתיות גמורה שיש במערכת הניקוד והטעמים. ובלשונו של ברויאר: &quot;כהן... לא עמד או לא העמיד על ההבדל העקרוני שבין שיטת בן אשר בסימון הגעיות הקלות ובין שיטתו בסימון שאר כל פריטי הניקוד והטעמים. הבדל זה הוא המציב בפני המהדיר בעיה שאין לה, לדעתי, כל פתרון משביע רצון... רוב סימני הניקוד והטעמים המצויים בכתר נקבעו שם על פי מסורת ברורה, שהיה נקדן חייב לתת לה ביטוי... אולם דברים אלו אינם אמורים בסוגיית הגעיות הקלות: יש בכתר אלפי תיבות שבן אשר שם בהן או השמיט בהן געיה קלה בלא דין ולא דיין, בלא כלל ובלא מסורת...&quot;. כלומר: רמת העקביות החסרה בולטת בתוך הכתר עצמו (בתיבות מקבילות הזהות במבנן ובטעמן שלפעמים מקבלות געיה ולפעמים לא), ועל אחת כמה וכמה בכתבי־היד הקרובים לו.

בנוסף לכך כתב ברויאר ששיטתו משקפת יסוד קבוע בסימון הגעיות בדפוסים, ואילו אנחנו ציינו אותה עובדה בדיוק. בלשונו של ברויאר: &quot;כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה יותר ממאה שנה (לפחות) נוהגות לסמן געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך מצד מבניה – בלא כל התחשבות בטעמה, וכל קורא ותיק הבקי בקריאתו מקפיד להטעים את המקרא על פי הנוסח הזה.&quot;{{הערה|עמ' 286.}} וגם העיר: &quot;כהן מסביר באריכות מהיכן הגיע המנהג הזה אל המהדורות שלנו. דבריו בעניין זה מעניינים ומאלפים מאוד, אך אין הם סותרים את דבריי, שהרי גם אני מודה שהשיטה הזאת – בכללותה – מנוגדת לשיטת בן אשר. השאלה איך נתקבלה במהדורות שלנו לא מעלה ולא מורידה בדיון הזה.&quot;{{הערה|שם.}}

בהערה בסוף הדיון על הגעיות במאמרו התייחס ברויאר גם לשאלת תפקידם המוזיקלי: &quot;בספרי על הטעמים כתבתי שהגעיה מורה על נחץ משני, שאיננו מבוצע בניגון. כהן טוען שהגדרה זו אמורה רק בשיטת המהדורה שלי, שהגעיה הקלה בה איננה תלויה בניגון כלל. אך דומני שזו טעות, שהרי גם במהדורה שלי יש געיות רבות התלויות בניגון דווקא – געיות כבדות וגעיות שווא – ואף על פי כן כתבתי את ההגדרה הזאת, שכן היה נראה לי שתלות הגעיה בניגון עדיין איננה מוכיחה שהיא גם מבוצעת בניגון; שהרי אפשר שרק ניגון מסויים דורש הטעמה משנית לפניו. גם אפשר שניגונו של הטעם מתחיל תמיד כבר בנחץ המשני של הגעיה – גם במקרה שלכל הדעות, הגעיה איננה תלויה בטעם, כדוגמת הגעיה של וְיִֽצְק֥וּ. לפי זה צריכים לשנות במקצת את הגדרת הגעיה: היא מורה על נחץ משני ולא על ניגון.&quot;{{הערה|הערה 12 עמ' 288-289.}} אמנם נראים יותר דבריהם של ייבין וכהן בעניין זה.

לגבי סימון הגעיות ע&quot;י שמואל בן יעקב, נקדנו של כתי&quot;ל, כתב כהן שיש בו בכללותו השתקפות נאמנה למנהגם של כתבי־היד הטברנים ודמיון רב לכתר. ואילו ברויאר הדגיש את הגעיות בכתי&quot;ל שלעיתים חורגות לגמרי מהכללים: &quot;בן אשר היה משנה את הניקוד רק באותם העניינים שלא הייתה לו בהם כל מסורת ושכללי הדקדוק לא קבעו בהם מסמרות, ואילו שמואל בן יעקב החליף את שיטתו בעניינים שחוקי ההטעמה ומסורת הקריאה קבעו בהם נוסח מחייב שאין לשום נקדן רשות לסטות מהם&quot;.{{הערה|שם, עמ' 288.}} למעשה, לפי ברויאר קיימים כ-10 חריגים בלבד בכתר ארם צובה בכל המקרא (געיות שלא לפי הכללים), ואילו בכתי&quot;ל יש כ-45 בתורה בלבד (!).{{הערה|ברויאר רשם אותם שם, עמ' 287. אחרי שהביא 5 סתירות פנימיות בכתי&quot;ל, שבהן נכתבו געיות כהלכה בתיבה אחת, ובמקום אחר נכתבו געיות שלא כהלכה באותן תיבות (בראשית לו,יח [&quot;אהליבמה&quot; פעמיים באותו פסוק]; ויקרא ג,יז ו-כג,ג ו-כג,לא מול כג,יד [&quot;משבתיכם&quot;]; במדבר י,ח מול י,י [בחצצרות/בחצצרת]), ברויאר כתב: &quot;על אלה יש להוסיף עוד כארבעים תיבות בתורה שהגעיה מסומנת בהן שלא כדין: געיה קלה בצד געיה אחרת – וכן געיה בראשונה מבין שתי הברות הראויות לגעיה קלה. נמצא שהטעמות תמוהות אלו מצויות בכ&quot;י לנינגרד ביותר מארבעים וחמישה מקומות '''בתורה בלבד''', ואילו בכתר הן מצויות '''בכל המקרא''' רק בקרוב לעשרה מקומות.&quot; ושם בהערה (8) על &quot;בתורה בלבד&quot; כתב: &quot;אלה המקומות שמצאתי: בר' יט,יג; כה,לא; לא,מג; לב,כו; לו,יח; לח,יח; מט,יח; שמ' א,כא; '''ח,כא'''; '''יג,ה''',יא; טו,כו; '''ל,י'''; וי' א,ה; ג,יז; כג,ג,לא; כה,כח; '''כז,כח'''; במ' ג,כז; ד,לב; ה,כא; י,ח; '''יד,כה,לח'''; טו,יד,מ; '''יז,כא'''; יח,ב; כה,ב; כו,לא; דב' '''א,כט''',לג; ז,ח,'''יג'''; ח,ג; '''יא,יד''',כד,'''כה'''; יב,יז,כ,ל,לא; '''יד,כג; יח,ד; כ,יח'''. במקומות המודגשים ההדגשה התמוהה מצויה גם ב'''ל{{כתב עילי|מ}}'''.&quot; תיקון לפי רשימה זו בוצע במהדורתנו עד חשון תש&quot;פ: בתיבות שיש בהן געיה בכתי&quot;ל, אבל הגעיה לא במקום הנכון בתיבה לפי הכללים, סימנו אותו במקום הנכון במהדורתנו ופירטנו את הנתונים בתיעוד הנוסח (ברוב המקרים נבדקו גם כתבי יד ומהדורות אחרות). וכמו כן בכל מקום שיש שתי געיות או יותר בכתי&quot;ל בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות), סימנו במהדורתנו רק געיה אחת במקום המתאים לה לפי הכללים (יש יוצא מן הכלל אחד ב[[במדבר טו/טעמים|במדבר טו,יד]] [אֲשֶׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙], שם יש שתי געיות בכתי&quot;ל, אך קיימת עדות מובהקת שבנוסח בן אשר אין געיה כבדה בשי&quot;ן ולכן השארנו את הגעיה הקלה בתי&quot;ו; וראו שם בהערת הנוסח). רשימה מלאה של התיקונים נמצאת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#געיות (מתגים) בתורה|כאן]].}} אמנם בכל זאת נראה שאין מחלוקת אמיתית בין ברויאר לכהן בנושא זה (למרות דבריו של ברויאר &quot;אולם כהן חולק עליי גם בעניין זה&quot;), אלא שכל אחד מדגיש צד אחר המשתקף בנתונים: כהן מדבר על המצב הכללי למרות החריגים לעתים בכתי&quot;ל, ואילו ברויאר מדגיש את הסטיות הלא-מעטות. קצת מפתיעה מסקנתו של ברויאר בעניין זה: &quot;אם נעתיק את נוסח הגעיות של כ&quot;י לנינגרד בכל מקום שלא נשתמר בו הכתר, נסטה מנוסח הכתר ביותר מאלפיים תיבות. די היה בכך להרתיע אותי מללכת בדרך הזאת&quot;.{{הערה|שם.}} אמנם זו בדיוק הדרך שבחר ברויאר ללכת בה בסימון הגעיות הארוכות בכל מהדורותיו! וכך גם במהדורתנו מסומנות הגעיות כעת בעקביות ע&quot;פ כתי&quot;ל בלי תיקונים, אבל כאמור התקווה היא [[#סימון הגעיות במהדורתנו|לבצע בעתיד תיעוד ותצוגה של כמה שיטות במקביל, ולאפשר למשתמש לבחור ביניהם כרצונו]]. בינתיים נחכה לגואלים שיהיו מוכנים לבצע את השיטות השונות לטובת הכלל.{{הערה|לתיעוד מלא של נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בכל המקרא בתוך מהדורה דיגיטלית שימושית, ראו ב[http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].}}

{{קו תחתי|'''התלבטות קשה של המהדיר אבל לא של הקורא:'''}} לסיום חשוב להדגיש שכל ההתלבטות הרבה בעניין הגעיות היא בעיקר התלבטות מצדו של המהדיר, והרבה פחות מצדו של הקורא והלומד. ברויאר ציין בצדק במאמר זה שיש '''אלפי''' תיבות בתוך הכתר עצמו שבהן אין געיה, למרות שלפי הכללים והנטיות החזקות של כתב־היד הייתה אמורה להיות בהן געיה; וכן להיפך. ואותו דבר נכון על אחת כמה וכמה בכתבי־יד אחרים. עובדה זו מעלה שאלה קשה בשביל המהדיר, אבל לא בשביל הקורא. שהרי המהדיר חייב לפעול באופן עקבי ומתוך שקיפות, ו'''אסור''' לו לקבל החלטה שרירותית או בלתי-מתועדת באף תיבה. ואילו לקורא זה הרבה פחות חשוב אם הגעיה קיימת או חסרה בתיבה מסוימת, כי זו דרכן של געיות (אלא אם כן נשען הקורא לחלוטין על שיטת ריבוי הגעיות שבדפוסים). לכן הקורא יכול לבחור לעצמו כל מהדורה מדויקת של המקרא, ולהשתמש בה בביטחון ללא קשר לשיטת הגעיות שבה, ואף אם השיטה אינה מושלמת (כי אין שיטה מושלמת). רוב ההתלבטות שמדובר עליה בחטיבה זו על נושא הגעיות שמורה אם כן למהדיר ולא לקורא.

===געיה ימנית===

בעשרות מקומות בכתי&quot;ל נכתבת הגעיה בצד הימני של הסימן הניקוד במקום לשמאלו{{הערה|על מיקומה של כתיבת הגעיה ראו ייבין, יא.3, עמ' 90-91.}} (התופעה נפוצה במיוחד בחלק הראשון של ספר בראשית). אין בתופעה זו כל משמעות, אבל בהקלדת וסטמינסטר הקפידו בכל זאת להקליד געיה ימנית לפי כתי&quot;ל, בהתאם למטרתם להציג את נוסח כתב־היד בדיוק מלא. מובן מאליו שבמהדורתנו תופיע הגעיה בשמאלו של סימן הניקוד.{{הערה|ראוי לציין את העובדה הטכנית שגם אם לא היינו עושים שום דבר, תוכנת מדיה-ויקי מזיזה את הגעיה לצד שמאל בכל מקרה באופן אוטומטי. תופעה זו קשורה כנראה ליישום מדוייק של הגדרות ביוניקוד. באופן דומה, תוכנת מדיה-ויקי תמיד מזיזה את הנקודות של דגש, או של שי&quot;ן ימנית או שמאלית, '''לאחר''' הניקוד של האות, למרות שלפי ההגיון נקודות אלו צריכות לבוא לפני הניקוד. כתוצאה מכך, אם שמים את סמן העכבר לאחר האות ולוחצים על &quot;backspace&quot;, הנקודה תימחק ראשונה ורק לאחריה יימחק הניקוד שבאות. אמנם תו של הטעם יבוא אחרון (גם לאחר הנקודה).}} אבל בגלל שמגמתנו לתעד כמה שיותר במהדורתנו את השינויים שנעשו מהקלדת וסטמינסטר (במקומות שכתי&quot;א חסר), רשמנו בכל זאת בתיעוד הנוסח שהתיבה נכתבה &quot;בגעיה ימנית&quot; בכתי&quot;ל.

==מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות==

===הטעם התחתון והטעם העליון===
[[File:Aleppo Codex, The Ten Commandments in Deuteronomy.tif|thumb|left||250px|צילום של שני עמודים מפרשת &quot;ואתחנן&quot;, כולל עשרת הדברות, מהחלק החסר בכתר ארם צובה. בצילום אפשר לראות את הפסוקים החל מ&quot;גְּדֹלִ֧ים וַעֲצֻמִ֛ים מִמְּךָ֖ מִפָּנֶ֑יךָ&quot; ([[דברים ד לח]]) ועד &quot;אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥[ר]&quot; ([[דברים ו ג]]).]]
בעשרת הדברות שבספר שמות ([[פרשת יתרו/טעמים|פרשת יתרו]]) ובספר דברים ([[פרשת ואתחנן/טעמים|פרשת ואתחנן]]) אנחנו מוצאים שתי מערכות טעמים הכתובות ביחד בתוך רצף הפסוקים. כך מופיע בכתבי־היד בכל התקופות מאז בעלי המסורה, וכך היה מקובל גם בדפוסים עד הדור האחרון. את שתי המערכות כבר נהוג לכנות בשמות &quot;הטעם התחתון&quot; ו&quot;הטעם העליון&quot;:
*'''הטעם התחתון''' מבוסס על חלוקה של עשרת הדברות לפי מתכונת של פסוקים באורך רגיל, ובו יש לפעמים כמה פסוקים בתוך דיבר אחד ארוך, או לחלופין כמה דברות קצרים בתוך פסוק אחד. גם הטעמתם של הפסוקים היא בהתאם למתכונת זו של פסוקים באורך רגיל. בטעם התחתון שבכתבי־היד יש סה&quot;כ 12 פסוקים.
*'''הטעם העליון''' מבוסס על חלוקה לעשרה דברות, כאשר כל דיבר הוא &quot;פסוק&quot; אחד בדיוק, ולכן אנחנו מוצאים שבטעם העליון בכתבי־היד יש עשרה פסוקים בדיוק כמספר הדברות. אמנם חלק מה&quot;פסוקים&quot; האלה ארוכים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הארוכים), וחלק מהם קצרים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הקצרים). ואף הטעמתם של ה&quot;פסוקים&quot; החריגים היא בהתאם לאורכם החריג.

בהטעמה הכפולה שבכתבי־היד יש ניסיון כללי להקפיד על כך שאם וכאשר יש שני טעמים שונים הבאים זה אחר זה באות אחת (אחד לטעם התחתון ואחד לטעם העליון), שהטעם התחתון יהיה כתוב ראשון והטעם העליון אחריו.{{הערה|בכתי&quot;ש מכונה הטעם התחתון &quot;טעמא קדמא&quot;, ובו יש ציון מיוחד ועקבי בהערות המסורה הקטנה ל&quot;טעמא קדמא&quot; בראש כל פסוק בחמשת הדיברות הראשונים (כי רק בהם יש יותר מפסוק אחד בתוך &quot;דיבר&quot; אחד ולא בחמשת האחרונים), הן בשמות והן בדברים. ראו ברויאר, כתר, ב.10 (עמ' 59).}} הכלל הזה ברור ומובהק למרות מעידות אחדות של כתב־יד אחד מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר.{{הערה|אותן מעידות מתועדות בדפי העריכה של הפרקים הרלוונטיים ([[שמות כ/טעמים|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים|דברים ה']]). להצגה בהירה של הנתונים המלאים והסקת המסקנה מהם, ראו ברויאר, כתר, ב.18 (עמ' 58-59).}}

הטעם הראשון שהוא &quot;הטעם התחתון&quot;, המחלק כאמור את המקרא לפי מתכונת של פסוקים רגילים אף בעשרת הדברות, משקף את מסורת קריאתם בהטעמה של חכמי המקרא בטבריה. ואילו הטעם השני שהוא &quot;הטעם העליון&quot;, משקף את מסורת הקריאה הבבלית, המגדירה את עשרת הדברות לפי '''המסורת המדרשית שהייתה בידם'''. על דרשתו של רבי שמלאי המובאת בגמרא {{מקור|מכות כד א|מכות כ&quot;ד ע&quot;א}} נאמר בתלמוד הבבלי:
:'''&quot;אנכי&quot; ו&quot;לא יהיה לך&quot; מפי הגבורה שמענום.'''
לפי מסורת זו יוצא שהדיבר הראשון מתחיל ב&quot;אנכי&quot; ואילו הדיבר השני מתחיל ב&quot;לא יהיה לך&quot;, ואכן כך הוא בטעם העליון שבכתבי־היד. ולכן '''הדיבר הראשון''' בטעם העליון (שאינו &quot;פסוק&quot; במתכונת הרגילה) הוא באמירה הישירה והחיובית: &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;. ואילו '''הדיבר השני''' כולל את כל האמירות של &quot;לאו&quot; ביחד: &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י, לֹ֣א תַֽעֲשֶׂה־לְךָ֣ פֶ֣סֶל ׀ וְכׇל־תְּמוּנָ֡ה... לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣ה לָהֶם֮ וְלֹ֣א תָעׇבְדֵם֒...לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;. ברור שגם דיבר ארוך זה אינו &quot;פסוק&quot; אחד לפי המתכונת הרגילה.

יש לשים לב שמסורת זו לחלוקתם של שני הדברות הראשונים לא הייתה נחלתם של חכמי בבל בלבד, כי היא עולה באופן ברור גם מהתרגום הירושלמי המדרשי (&quot;יונתן&quot;), המגדיר במפורש את גבולותיהם של שני הדברות הראשונים: &quot;אנכי ה' אלהיך&quot; הוא &quot;דבירא קדמאה&quot;, ואילו &quot;לא תעשה לך&quot; הוא &quot;דבירא תנינא&quot;.{{הערה|גם בחלוקת הפסוקים המשתקפת בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, נקראים עשרת הדברות כך: מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון דווקא.}} מסורת זו של קריאה הייתה קיימת אם כן לא רק בבבל אלא גם גם בארץ ישראל. לכן בכתיבת &quot;הטעם העליון&quot;, נתנו חכמי המסורה ביטוי למסורת שהייתה גם במקומם אע&quot;פ שלא זו הייתה מסורת הקריאה וההטעמה המקובלת בידיהם.

בניגוד לחלוקה זו, בטעם התחתון הפסוק הראשון הוא כך: &quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot;, כאשר שני חלקי הפסוק הם בדרך הניגוד במישור של הנאמנות האישית כלפי ה'. ואילו שאר העניין מבטא את האיסורים המעשיים ואת האזהרות הנובעים מתוך אותה נאמנות (והם מהווים שלושה פסוקים נוספים במתכונת הרגילה). חלוקה זו של הפסוקים קרובה יותר לפשוטו של מקרא.

חכמי המקרא הטברנים שילבו, אם כן, את מסורת הקריאה המקומית שלהם ביחד עם מסורת קריאה נוספת, כל אחת לפי הטעמתה, וכך נוצרה על ידם מערכת ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. שילוב מיוחד זה מתבטא גם ברשימות סכומי הפסוקים בכתבי־היד הטברנים: סכומי הפסוקים לפרשות השבוע בספרים שמות ודברים הם לפי הטעם העליון ומסורת הקריאה הבבלית (החלוקה לפרשות השבוע היא כידוע מנהג בבלי במקורה). ואילו סכומי הפסוקים לספרים שמות ודברים בשלמותם הם לפי הטעם התחתון ומסורת הקריאה של ארץ ישראל.{{הערה|לכן סכום הפסוקים הכולל בספרים שמות ודברים קטן (בשני פסוקים) מאשר הסכום הכולל של הפסוקים בפרשות השבוע. ראו ברויאר, כתר, ב.20 (עמ' 60).}}

===השיבוש שחל בדפוסים===

בדפוסים המוכרים עד לדור האחרון, האמירה &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;, שהוא ה'''דיבר''' הראשון בטעם ה'''עליון''' שבכתבי־היד, הפך להיות ה'''פסוק''' הראשון בטעם התחתון, וכן האמירה &quot;לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot; מהווה פסוק '''שני''' בטעם התחתון. ואילו בטעם העליון כל הפרשה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&quot; ועד &quot;לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;) נקראת כפסוק '''אחד''' ולא שניים! יוצא אם כן שבטעם התחתון שבדפוסים יש סה&quot;כ '''13''' פסוקים ולא רק '''12''' (בגלל חלוקת הפסוק &quot;אנכי... על פני&quot; לשניים). ואילו בטעם העליון שבדפוסים יש רק '''9''' &quot;פסוקים&quot; לעשרת הדברות!

הרב מרדכי ברויאר כבר דן באריכות ובאופן משכנע בהשתלשלות הנוסחים בעשרת הדברות מכתבי־היד ועד לדפוסים האחרונים. פרטי ההסבר שלו אינם מענייננו כאן, והרוצה לדעתם יראה בספרו.{{הערה|ראו ברויאר, כתר, ב.15-22 (עמ' 56-66).}} כדאי להזכיר רק את '''משמעות''' הדברים בטעם העליון שבדפוסים לפי הצעתו: קריאת הפרשה הראשונה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ...&quot; עד &quot;...וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;), כאילו שהיא מהווה &quot;פסוק&quot; או &quot;דיבר&quot; אחד, באה ללמדנו שהדברות שנאמרו &quot;מפי הגבורה&quot; נחשבים ל&quot;דיבור אחד&quot;.{{הערה|ראו שם עמ' 63 הערה 1 פסוק על דברי החזקוני.}}

===עשרת הדברות במהדורתנו===

'''נספחים של טבלאות להשוואה:''' במהדורתנו הבאנו ברצף הפסוקים את שתי מערכות הטעמים המשולבות ביחד, כנהוג בכתבי־היד ובדפוסים מדורי דורות. אמנם בסוף כל הדפים השייכים לעשרת הדברות (דף הפרק, דף הפרשה, ודף הספר המלא) מופיע נספח מיוחד שיש בו הבחנה בהירה בין הטעם התחתון והטעם העליון ע&quot;י הצגתם זה מול זה בתוך טבלה.{{הערה|מבחינה טכנית, הבסיס לטבלאות המופיעות בנספחים שבכל הדפים הרלוונטיים נמצא בדף '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים]]'''. בגליון הנתונים בגוגל-דוקס, שעליו מבוסס כל הטקסט של המקרא, הנספחים הללו נמצאים בשורה אחת נוספת לאחר הספרים שמות ודברים.}} באותם נספחים יש גם השוואה נוספת בין עשרת הדברות שבספר שמות לבין עשרת הדברות שבספר דברים, כלומר: טבלה אחת להשוואת הטעם התחתון בשני הספרים, וטבלה שנייה להשוואת הטעם העליון בשני הספרים. הקישור בין רצף הפסוקים (שבהם שתי המערכות משולבות ביחד) לבין הנספחים (שבהם מבחינים בין שתי המערכות בעזרת טבלה) מתבצע ע&quot;י לחיצה על הסימן הזה: &quot;'''↓↑'''&quot; (שמופיע מיד בתחילת העשרת הדברות בתוך רצף הפסוקים). לחיצה זו מביאה את הקורא אל הטבלאות הבאות:{{הערה|כל הטבלאות מבוססות על המקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}}
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|עשרת הדברות בספר שמות]]'''
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|עשרת הדברות בספר דברים]]'''

'''גירסת כתבי־היד מול הדפוסים:''' לגבי [[#השיבוש שחל בדפוסים|ההבדל בין נוסח כתבי־היד לנוסח הדפוסים]], הגירסה העיקרית במהדורתנו תהיה כמובן נוסח כתבי־היד. נוסח זה בלבד יופיע בתוך רצף הפסוקים (בהטעמה הכפולה). אמנם בנספחים, לאחר טבלאות השוואה המבוססות על נוסח כתבי־היד, יופיעו לתועלת הקורא גם טבלאות המבוססות על נוסח הדפוסים. תהיה שם אף השוואה ישירה בין נוסח כתבי־היד לבין נוסח הדפוסים כדי להבהיר את ההבדלים החשובים ביניהם.

===רשימת הדפים לעשרת הדברות===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|טבלה לדפים של עשרת הדברות}}

===ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות===

יש מבוכה רבה בדפוסים של התנ&quot;ך לגבי ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות. האם לציין מספר פסוק עבור כל פסוק בטעם התחתון? או בטעם העליון? או אולי עבור כל התחלה של פסוק חדש בשניהם כאחד? והמבוכה רבה עוד יותר בגלל [[#השיבוש שחל בדפוסים|השיבוש שחל בדפוסים]]: בכתבי־היד הטברנים יש רק 12 פסוקים בטעם התחתון, ואילו בדפוסים המקובלים יש 13.

ברוב הדפוסים מדפיסים, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], מערכת טעמים כפולה בעשרת הדברות, כלומר הטעם התחתון והטעם העליון ביחד. אבל מספרי הפסוקים שבהם רשומים לפי הפסוקים של הטעם התחתון דווקא, וכך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''13''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות פרק כ',2-14; דברים פרק ה',6-18). כך מופיע גם בדפוס קורן, שבו הדפיסו בפנים ברצף הטקסט את הטעמים של הטעם התחתון בלבד, והמספרים שבו הם בהתאם לכך (שמות כ,ב-יד; דברים ה,ו-יח).

יש גם דפוסים (כגון לטריס ו-BHS) שבהם נותנים מספר של פסוק חדש לאחר '''כל''' סימן של סוף פסוק, בין אם הוא שייך לטעם התחתון ובין אם הוא שייך לטעם העליון. כלומר: יש בהם מספר עצמאי ל&quot;לא יהיה לך&quot;, וכן מספר עצמאי ל&quot;לא תנאף&quot; ו&quot;לא תגנב&quot; ו&quot;לא תענה&quot;. כך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''16''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות כ,2-17; דברים ה,6-21).

אבל בנוסח כתבי־היד יש, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], 12 פסוקים בלבד בטעם התחתון, כי המלים &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; הן סופו של הפסוק הראשון. לכן ברוב המהדורות החדשות יחסית כגון דותן וברויאר ומג&quot;ה, המבוססות באופן ישיר על נוסח כתבי־היד הטברנים, יש מספרים ל-'''12''' פסוקים בלבד בעשרת הדברות (שמות כ,ב-יג; דברים ה,ו-יז). אמנם במקראות גדולות הכתר, שאף הוא מבוסס לגמרי על נוסח כתבי־היד, יש מספרים ל-13 פסוקים בעשרת הדברות (כי גם &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; מקבל בו מספר של פסוק). נראה שבמקראות גדולות הכתר ויתרו קצת על העקביות (מספר לכל פסוק בטעם התחתון בלבד) כדי לשמור על המספרים מהדפוסים הישנים וכך למנוע בלבול.

המהדורות הדיגיטליות האחרות באינטרנט מבוססות אף הן על נוסח כתבי־היד. במהדורת ממון ממרא יש [http://mechon-mamre.org/c/ct/c0220.htm מספרים ל-12 פסוקים בעשרת הדברות], בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד ובעקבות מהדורת ברויאר. ואילו ב-WLC יש [http://tanach.us/Tanach.xml?Ex20:1-20:26 מספרים ל-16 פסוקים], כלומר מספר עצמאי לאחר כל סימן של סוף פסוק בכתבי־היד, בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד.

מספרי הפסוקים במהודרתנו יהיו בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד, בדומה למהדורות דותן, ברויאר, וממכון ממרא. לכן בשני הפרקים שבהם נמצאים עשרת הדברות ([[שמות כ/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|דברים ה']]), המספרים יהיו שונים מדפוס קורן ומכל הדפוסים הישנים.

===פסוק מעשה ראובן===

[[קובץ:Damascus Codex (Torah) 1Genesis.djvu|thumb|פסוק מעשה ראובן בכתי&quot;ש (ובו ציון ל&quot;טעמא קדמא&quot;)|page=61]]

חוץ מעשרת הדברות, יש עוד פסוק אחד במקרא שבו אנחנו מוצאים מערכת טעמים כפולה. מדובר על הפסוק של מעשה ראובן ב[[פרשת וישלח/טעמים|פרשת וישלח]] ([[בראשית לה כב|בראשית לה,כב]]):{{הערה|סעיף זה מבוסס על ברויאר, כתר, נספח ב: שתי ההטעמות של מעשה ראובן (עמ' 289-292).}}
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ {{נוסח|רְאוּבֵ{{שני טעמים באות אחת|֗|֔}}ן|=ש ומ&quot;ש (רביע וזקף קטן)|ל=רְאוּבֵ{{שנין טעמים באות אחת|֔|֗}}ן (זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים)|ברויאר היה בספק אם הרביע קיים בכתי&quot;ל, אבל מעיון בכתב־היד מתברר שכן (וכך קבע גם דותן).}} וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ{{שני טעמים באות אחת|֑|ֽ}}ל{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

(א) לפי מערכת הטעמים הנכתבת שנייה בכתבי־היד, המסתיימת בסילוק (סוף פסוק), יחידה זו היא פסוק עצמאי, ואין לו קשר ישיר לפסוק הבא (שמופיע לאחר רווח של פרשה פתוחה):
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב אֶת־בִּלְהָ֖ה פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
(ב) ואילו לפי מערכת הטעמים הנכתבת ראשונה בכתבי־היד, ומסתיימת באתנחתא, הפסוק של מעשה ראובן ממשיך אף לאחר הרווח של הפרשה הפתוחה:
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֗ן וַיִּשְׁכַּב֙ אֶת־בִּלְהָה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

השיטה האחרונה מחברת את שני הפסוקים מלפני הרווח של הפרשה ולאחריה בעקבות האמירה המדרשית שכל בני יעקב &quot;שקולים כאחד&quot;, כולל ראובן ולמרות מעשהו ([[שבת נה ב|שבת נ&quot;ה ע&quot;ב]]):

:אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: &quot;ויהיו בני יעקב שנים עשר&quot; – מלמד שכולן שקולים כאחת. אלא מה אני מקיים &quot;וישכב את בלהה פילגש אביו&quot;? מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה.

ברור שהשיטה הראשונה (א) היא זו שמחלקת את עניין לפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם התחתון&quot; בעשרת הדברות. ואילו בשיטה השנייה (ב) יש הטעמה לפסוק אחד שכולל בתוכו שני פסוקים לפי המתכונת הרגילה, ובניגוד לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם העליון&quot; בעשרת הדברות. אמנם יש ייחוד בהטעמה הכפולה בפסוק מעשה ראובן, כי בו ההטעמה המדרשית (ב) נכתבת '''ראשונה''' וההטעמה ה&quot;רגילה&quot; (א) נכתבת '''שנייה'''. וזה ההיפך מעשרת הדברות, שבהם &quot;הטעם התחתון&quot; נכתב ראשון ו&quot;הטעם העליון&quot; לאחריו.

יש עדות נאמנה ומובהקת שהשיטה הראשונה (א) היא אכן המקבילה לטעם התחתון בעשרת הדברות, למרות שהיא כתובה אחרונה בפסוק מעשה ראובן. מדובר על הערת מסורה מיוחדת במסורה הקטנה בכתי&quot;ש: 
:{{מ:טעמי המקרא|16}}&quot;זה הפסוק יש לו שני טעמים טעמ' קדמ{{צבע גופן|אפור|' וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ ראו}}ב֔{{צבע גופן|אפור|ן}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}כַ֕{{צבע גופן|אפור|ב}} {{צבע גופן|אפור|את־בל}}הָ֖ה {{צבע גופן|אפור|פי}}לֶ֣{{צבע גופן|אפור|גש}} {{צבע גופן|אפור|א}}בִ֑{{צבע גופן|אפור|יו}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}מ֖{{צבע גופן|אפור|ע}} {{צבע גופן|אפור|ישר}}אֵֽל׃&quot;{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

כלומר, המסורה בכתי&quot;ש מקפידה לציין במפורש את הטעמים השייכים לשיטה הראשונה (א) בשם &quot;טעמא קדמא&quot;. ובעשרת הדברות בכתי&quot;ש היא עושה בדיוק אותו הדבר '''לטעם התחתון דווקא'''. הרי לנו עדות מפורשת ששתיהן שייכות לאותה מסורת של הטעמה (וגם ההגיון מורה כך), למרות ששתי השיטות כתובות בסדר הפוך בפסוק שלנו.

לגבי עשרת הדברות [[#הטעם התחתון והטעם העליון|ראינו]] שסכומי הפסוקים '''לפרשות''' הם לפי קריאת הטעם העליון שהייתה נהוגה בבבל (10 פסוקים בעשרת הדברות), ואילו סכומי הפסוקים '''לספרים''' המלאים הם לפי קריאת הטעם התחתון שהייתה נהוגה בארץ ישראל (12 פסוקים בעשרת הדברות), כולל אצל בעלי המסורה הטברנים. אבל לגבי סכומי הפסוקים בפרשת וישלח ולספר בראשית כולו הסכומים זהים, כלומר אין בהם הפרש של פסוק אחד בגלל החיבור או אי-החיבור של פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו. אצל שניהם מדובר על שני פסוקים, ועובדה זו דורשת הסבר.

הרב מרדכי ברויאר הציע שסכומי הפסוקים לפרשות ולספרים אכן מציגים את מנהגי הקריאה הקדומים של בבל וארץ ישראל, כאשר שניהם כאחד נהגו שלא לחבר את פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו, אלא לקרוא במתכונת של פסוקים רגילים בהתאם לפשוטו של מקרא (כלומר בשיטה המקבילה לטעם התחתון). &quot;טעמא קדמא&quot; הוא אם כן מנהג הקריאה מקדמת דנא. אבל נראה שבעלי המסורה הטברנים עצמם לא נהגו כמנהג ארץ ישראל הקדום, אלא דווקא נהגו לחבר את שני הפסוקים בקריאתם ולחבר אותם לפסוק אחד בהטעמה, באופן שמביע את כבודו של ראובן בהתאם למדרש ולתרגומי ארץ ישראל.{{הערה|'''בתרגום הירושלמי (&quot;יונתן&quot;):''' &quot;והוה כד שרא ישראל בארעא ההוא, ואזל ראובן ובלבל ית מצעא דבלהה פלקתיה דאבוי, דהוה מסדרא כל קביל מצעא דלאה אמי, '''ואתחשיב עילוי כאלו שימש עמה'''. ושמע ישראל ובאיש ליה, ואמר: ווי דלמא נפק מיני פיסולא, היכמא דנפק מן אברהם ישמעאל, ומן אבא נפק עשו? מתיבא רוחא דקודשא, וכן אמר ליה: '''לא תדחל דכלהון צדיקין ולית בהון פיסולא, דמבתר דאתיליד בנימין הוו בני יעקב תריסר'''.&quot; הפרשנות המדרשית הזאת משתקפת לא רק בתרגומים הירושלמים אלא אף בחלוקת הפסוקים בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, שבהם לא רק עשרת הדברות נקראים מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון, אלא גם פסוק מעשה ראובן נקרא כך (אמנם כך הוא החלוקה של מקרא ותרגום בכתבי־היד, אבל בפועל לא מתרגמים כלל את מעשה ראובן בציבור אלא רק את המלים &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot; בלבד, בהתאם ל[[משנה מגילה ד י|דברי המשנה]] ש&quot;מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם&quot;.).&lt;br&gt;דברי המדרש מסוכמים יפה בפירוש רש&quot;י: '''ויהיו בני יעקב שנים עשר''' – מתחיל לעניין ראשון, משנולד בנימן נשלמה המיטה, ומעתה ראויין להימנות ומנאן. '''ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולם שוים, וכולן צדיקים, שלא חטא ראובן.'''}} ולכן הקדימו הנקדנים/מסרנים את טעמי &quot;הטעם העליון&quot; בפסוק מעשה ראובן, כי זה היה מנהג קריאתם בפועל, אבל הם גם שמרו על המנהג המשותף למנהג ארץ ישראל הקדום ולמנהג בבל (המשתקף כאמור בסכומי הפסוקים) וכתבו את &quot;הטעם התחתון&quot; לאחריו.

לפי הרב מרדכי ברויאר, יוצא מזה שמנהג ארץ ישראל הקדום היה לקרוא את פסוק מעשה ראובן לפי מתכונת רגילה של פסוקים, בדומה לטעם התחתון בעשרת הדברות, וכך היה גם מנהג בבל לגבי פסוק מעשה ראובן. ואילו בעשרת הדברות לא היה להם מנהג משותף, כי בארץ ישראל קראו בטעם התחתון ובבבל קראו בטעם העליון.

יוצא גם שמנהג הקריאה המשתקף בתרגומים של ארץ ישראל שייך תמיד לטעם העליון, כלומר שלפי התרגומים לא מחלקים את הפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, אלא מחלקים אותם לפסוקים ארוכים מאוד וקצרים מאוד בהתאם להבנה מדרשית. דבר זה נכון הן לגבי פסוק מעשה ראובן בבראשית, והן לגבי עשרת הדברות בשמות ובדברים. לפי זה מייצגים התרגומים של ארץ ישראל מסורת קריאה שונה מזו של בעלי המסורה הטברנים בעשרת הדברות: לפי התרגומים קוראים את עשרת הדברות בטעם העליון, ולפי בעלי המסורה קוראים אותם בטעם התחתון. אבל לגבי פסוק מעשה ראובן המנהג משותף: קוראים אותו בטעם העליון, הן לפי התרגומים והן לפי בעלי המסורה הטברנים.

ואולי ייתכן שניתן להציע הסבר נוסף לזה של הרב ברויאר. אמנם נראה ברור לגמרי שבעשרת הדברות, הקדימו בעלי המסורה הטברנים בכוונה את הטעמים של מסורת הקריאה שלהם עצמם לטעמים של המסורת האחרת. אבל בפסוק מעשה ראובן מדובר על אותיות מעטות שנכתבים בהן שני טעמים זה אחר זה, כאשר הכי בולטת והחשובה ביותר היא האות אל&quot;ף בתיבה &quot;ישראל&quot;, שבה נכתבים אתנחתא וסילוק ביחד. טעם האתנחתא הזה עומד מיד לפני רווח של פרשה פתוחה כדי לחבר בין שני הפסוקים (למרות הרווח ובניגוד לפשוטו של מקרא), ושאר הטעמים המתאימיםם לו באים רק בעקבותיו. בניגוד לטעם העליון בעשרת הדברות, שבא כדי '''להבליט''' את כל אחד מהדברות וכך לפארו, ההטעמה המקבילה בפסוק מעשה ראובן קיימת אך ורק כדי '''להצניע''' את המעשה ע&quot;י חיבורו לפסוק הבא.

ואם כן אולי היה ראוי במקרה כזה להקדים את האתנחתא לסילוק, כי כך ניתן להדגיש דווקא את האתנחתא, ואת החיבור בין הפסוקים למרות הרווח, וכך להצניע את מעשה ראובן. כלומר: אולי גם במעשה ראובן ייצג הטעם התחתון את מסורת קריאתם של בעלי המסורה הטברנים, אבל מתוך כבוד לעצם העניין המובע במסורת האחרת הקדימו לכתוב אותה ראשונה (ולא בגלל שהיא הייתה מנהגם בפועל). הערות המסורה המפורטות בכתי&quot;ש לגבי &quot;טעמא קדמא&quot; באות אם כן למנוע טעויות, ע&quot;י ציון מדויק למנהגו של המסרן עצמו, כדי שהקורא לא יטעה בגלל '''הסדר''' של הטעמים בפסוק מעשה ראובן או בגלל '''המורכבות''' של ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות.

'''במהדורתנו:''' מכיוון שמדובר בסך הכל על פסוק אחד בלבד, ועוד שמערכת הטעמים הכפולה במעשה ראובן נובעת דווקא מהרצון להצניע את העניין, לכן לא נקדיש לו נספח מיוחד בדף עצמאי. במקום זה נסתפק בטבלה קצרה בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]'''.{{הערה|הטבלה המובאת בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]''' מועתקת מהמקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|כאן]]'''.}} הנוסח של ההטעמה הכפולה יישאר בתוך הרצף של הפרשה יחד עם הקישור הישיר בסימן המיוחד ('''&quot;↓↑&quot;''').

'''מספרי הפסוקים:''' כבר ראינו [[#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|לעיל]] שיש חוסר עקביות בין הדפוסים השונים לגבי ציון מספרי הפסוקים בשמות פרק כ' ובדברים פרק ה' בגלל ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. אך בעיה זו אינה קיימת לגבי מעשה ראובן, כי משום מה '''בכל''' הדפוסים מציינים את הכל (כולל &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot;) במספר של פסוק אחד (דהיינו פרק ל&quot;ה פסוק כ&quot;ב). ולכן כך נעשה גם במהדורתנו.

==סדרי הקריאה בתורה==

===חלוקת הסדרים בתורה===

חלוקת הסדרים בתורה היא חלוקה עניינית לרוב, המשקפת את מחזור הקריאה התלת־שנתי שהיה נהוגה בארץ ישראל. במהדורתנו שילבנו את חלוקת הסדרים לפי שתי שיטות מקבילות:
*סימנו את חלוקתה של התורה ל-154 סדרים המקובלת בדפוסים והמוכרת, כולל המרכיב של המספר הרצוף לכל סדר וסדר  מתחילת כל ספר (המספרים מצויינים באותיות עבריות כמו שמוכר היטב מדפוס קורן).{{הערה|למספרים הרצופים באותיות עבריות (בנוסף לציון האות &quot;ס&quot; בשוליים) יש בסיס כבר בכתבי־היד הקרובים לכתר והמאוחרים יותר, אמנם אין בהם ביצוע מלא תמיד.}}
*סימנו את חלוקת הסדרים על פי שני מקורות עתיקים המתעדים את נוסח המסורה הטברנית: רשימת הסדרים ב'''ספר החילופים''' למישאל בן עוזיאל{{הערה|1=מהדורת אליעזר ליפשיץ (ירושלים: מאגנס, תשכ&quot;ה; טקסט מלא ב-PDF ניתן להוריד [http://www.hum.huji.ac.il/units.php?cat=5040&amp;incat=4972 באתר האוניברסיטה העברית]). הרב ברויאר כבר סימן את הסדרים במהדורותיו על פי רשימה זו. ספר החילופים מתעד רשימה של הבדלים (זעירים) בנוסח המקרא בין שיטת בן אשר לבין שיטת בן נפתלי (וגם מספר הסכמות בין שתי השיטות). כך מאפשרות רשימת החילופים וההסכמות קיטלוג של כתבי־יד לפי קרבתם לשיטת בן-אשר, וזהו עיקר חשיבותן במחקר בימינו: ספר החילופים מאשר את חשיבותו של כתר ארם צובה כמייצג נאמן ומדוייק לשיטת בן-אשר, וגם מאפשר את שחזור נוסחו של בן-אשר במקומות מסויימים החסרים בכתר. אמנם בנוסף לרשימת החילופים עצמה, יש בספר החילופים גם תיעוד קפדני לראשי הסדרים במקרא (בתחילת הדיון על כל פרשה בתורה וכל ספר בנביאים וכתובים).}} ו[https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up רשימת הסדרים בכתי&quot;ל] (בנוסף לסימון ראשי הסדרים שבגוף התורה עצמה באותו כתב־יד). שני המקורות העתיקים האלה כמעט זהים אחד לשני בחלוקת הסדרים,{{הערה|יצוין שספר החילופים וכתי&quot;ל גם זהים לסימון הסדרים הקיים בסוף ספר דברים בכתר ארם צובה. שלושת המקורות ביחד עוד זהים בכך שפרשת &quot;נִצבים&quot; כוללת בתוכה גם את פרשת &quot;וילך&quot; (והן נחשבות לפרשה אחת ביחד).}} והם מדווחים על כ-167 סדרים בתורה.{{הערה|בשני המקורות העתיקים מדווח על סך של קס&quot;ז (167) סדרים בדיוק בחמישה חומשי תורה. אמנם רק ברשימה שבכתי&quot;ל יש באמת קס&quot;ז סדרים, ואילו בספר החילופים, למרות המספר המובא בסוף, נזכרים 168 ראשי סדרים. הסדר הנוסף מתחיל לקראת סוף פרשת וירא (&quot;וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר&quot;, [[בראשית כב כ]]); סדר זה חסר לגמרי בכתי&quot;ל בסימון הפנימי וברשימה (וגם בחלוקה המקובלת), וזה ההבדל היחיד בין ראשי הסדרים שבשני המקורות.}}

לגבי השיטות השונות בסימון הסדרים (ובמיוחד בין החלוקה המקובלת לבין החלוקה ל-167 סדרים), יש אומרים שאין כאן מחלוקת אלא שהסדרים הנוספים בתורה שבספר החילופים ובכתי&quot;ל משקפים תת־חלוקה אפשרית בתוך הסדרים המקובלים. ויש אומרים שחלוקת הקריאה למחזור התלת־שנתי לא הגיעה לידי שיטה מובהקת של חובה, והיו מנהגים שונים כיצד לחלק את הקריאה בדרכים שונות.

ציונם של ראשי הסדרים הנוספים בספר החילופים ובכתי&quot;ל ישולב בתוך המספרים הרצופים של החלוקה המקובלת. לדוגמה: יש סדר שמתחיל בתחילת פרשת &quot;וָאֶתְחַנַּן&quot; (דברים ג כג), והוא הסדר הרביעי בספר (&quot;ד&quot; במספרים הרצופים) לפי החלוקה המקובלת של 154 סדרים בתורה. מאוחר יותר יש ציון של תחילת סדר במקורות העתיקים  בפסוק &quot;כִּי־תוֹלִיד בָּנִים&quot; (ד כה), וסדר זה אינו קיים בחלוקה המקובלת. הוא יסומן אם כן לפי המספר הרצוף &quot;ד*&quot;. להלן רשימה של כל הפרשות שבהן יש סדר נוסף על החלוקה המקובלת (קנ&quot;ד סדרים):
*בספר בראשית (בנוסף על מ&quot;ג סדרים): וירא=(יט*),{{הערה|אין כאן סדר בכתי&quot;ל (ברשימה ובגוף התורה) אבל יש סדר בספר החילופים, ובגלל הסדר הנוסף מגיע מספר הסדרים בספר החילופים ל-46 בספר בראשית ול-168 בתורה כולה (למרות הסך המובא בסוף של קס&quot;ז סדרים). יצויין שסדר זה קיים גם בתוך המספרים הרצופים שבכתי&quot;ש (כ'), אמנם שם הוא מתחיל בתחילת פרשת &quot;חיי שרה&quot; ולא בבראשית כב,ב; ובכלל יש הבדלים רבים בין סימון הסדרים בכתי&quot;ש לבין המסורת של קס&quot;ז סדרים בתורה (בכתי&quot;ש לדוגמה יש מ&quot;ב סדרים סה&quot;כ בספר בראשית).}} וישב=לה*, ויחי=מג*.
*בספר שמות (בנוסף על כ&quot;ט סדרים): שמות=א*,{{הערה|כאן חסר סימון הסדר בגוף כתי&quot;ל, אבל הוא קיים ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל (וגם דותן השלים אותו ע&quot;פ הרשימה).}} משפטים=יז*, כי-תשא=כה*, ויקהל=כו*.
*בספר ויקרא (בנוסף על כ&quot;ג סדרים): ויקרא=ב*, אמֹר=יט*.
*בספר במדבר (בנוסף על ל&quot;ב סדרים): נשֹא=ה*.
*בספר דברים (בנוסף על כ&quot;ז סדרים): ואתחנן=ד*, ראה=יא*, שֹפטים=טו*,{{הערה|יש לסמן עוד מקום בפרשת שֹפטים בכתי&quot;ל, דהיינו [[דברים כ א]], בו מסומן סדר נוסף בכתב היד (לכאורה &quot;טו**&quot;). אבל סימון זה כנראה בטעות הוא, שהרי אינו מובא ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל עצמו וגם לא בספר החילופים (דותן ציין אותו כטעות {ס}). במהדורתנו לא תייגנו אותו ב[[תבנית:מ:סדר]] אבל הערנו עליו בהערת נוסח.}} כי־תצא=טז*.

יש גם שני מקומות שבהם תחילת הסדר שונה במקצת בחלוקה המקובלת ובמקורות העתיקים:
*בפרשת אמֹר מתחיל סדר [יט] בויקרא כג,ט (&quot;כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ&quot;) במקורות העתיקים, אבל בחלוקה המקובלת מתחיל הסדר (יט) בויקרא כג,טו (&quot;וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙&quot;), הפרש קל של 6 פסוקים שהם פרשה אחת.
*בסוף פרשת קֹרח מתחיל סדר (יז) בבמדבר יח,כה (&quot;וְאֶל־הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר&quot;), אבל במקורות העתיקים מתחיל הסדר [יז] בתחילת פרשת &quot;זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה&quot; (במדבר יט,א), הפרש קל של 8 פסוקים שהם פרשה אחת.

למידע על חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים|כאן]]'''.

===החלוקה לפרשות השבוע===

[[מקרא על פי המסורה/תורה|התורה מחולקת במהדורתנו]] לפי יחידות של &quot;פרשת השבוע&quot;. חלוקה זו משקפת את המנהג המקובל כבר אלף שנה של מחזור לקריאת התורה בשנה אחת (מקור המנהג הוא [[:W:פרשת השבוע#מקור המנהג בעדות ישראל|בבלי]]). בתחילת כל יחידה של &quot;פרשת השבוע&quot; יש גם תמונות וקישורים לעמודים המתאימים לדף הראשון של אותה פרשה (צילומים של כתבי־היד החשובים ושל ספרי תורה הכתובים על קלף).

ראוי לציין שבכתבי־היד הטברנים וברשימות המסורה שבהן (וכן ב&quot;ספר החילופים&quot;) אין פרשה חדשה שמתחילה בפסוק [[פרשת וילך/טעמים#פרשת וילך (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|&quot;וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה&quot; (דברים לא,א)]], ויחידה זו הייתה נחשבת אם כן לחלק האחרון של [[פרשת ניצבים/טעמים#פרשת ניצבים (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|פרשת &quot;נִצבים&quot;]] (שהיו בה 70 פסוקים סה&quot;כ).{{הערה|עניין זה צויין גם בתיעוד הנוסח (בדף העריכה בתחילת פרשת &quot;וילך&quot; ([[דברים לא/טעמים|פרק ל&quot;א]]).}}

===החלוקה לעולים בתורה===

פרשות השבוע מחולקות במהדורתנו בהתאם לקריאה עבור שבעה עולים לתורה בשבת (ומפטיר). חלוקה זו יציבה לרוב מאז המאה הי&quot;ח.{{הערה|למידע היסטורי על החלוקה לעולים בתורה, ראו את [https://jewish-faculty.biu.ac.il/files/jewish-faculty/shared/JSIJ4/stulberg.pdf מאמרו] של אפרים סטולברג, &quot;תורה שבעל פה האחרונה: חלוקת התורה לעליות&quot; ב-JSIJ גליון 8 (2009).}} היא נעשתה כאן לפי החלוקה המקובלת בדפוסים הנפוצים של המקראות הגדולות (השתמשנו במקראות גדולות לתורה ב[[:COMMONS:Category:MG1859-Vienna-Torah|מהדורתו של שלמה נעטטער]] [ווין תרי&quot;ט]), והמשתקפת היטב בדפוס קורן.{{הערה|במקרים של אי־התאמה הכרענו לפי [https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Tikkun-Koreim-HB50656.pdf תיקון הקוראים הזה]. בעתיד ראוי שיהיה סימון לפי שיטות נוספות של חלוקת הפרשה לעולים, ובמיוחד מנהג תימן, וכן להוסיף אפשרות למשתמש לבחור את שיטת הסימון הרצויה לו.}} לשבתות שקוראים בהן שתי פרשות מחוברות, הקריאה לכל אחד משבעת העולים צוין כנהוג בתוך סוגריים לאחר החלוקה לעולים של הפרשה היחידה, כגון: &quot;חמישי (שלישי)&quot;.

החלוקה במהדורתנו לשלושה עולים במשך השבוע (מנחה בשבת, שני וחמישי) מבוססת על '''סדר עבודת ישראל''' לר' יצחק (זליגמן) בער, רעדעלהיים תרכ&quot;ח, מתוך מהדורת צילום של הוצאת שוקן תרצ&quot;ז.{{הערה|ראו שם עמ' 451-494, &quot;סדר הפרשיות למנחה בשבת ולשני וחמישי לתעניות ולחה&quot;מ וחנוכה ופורים&quot;. חטיבת הקריאה הזאת צולמה בתוך '''סדור רנת ישראל''', מהדורה שניה (הוצאת מורשת: ירושלים תשל&quot;ד), עמ' 447-485. מהדורת צילום אחר של &quot;סדר עבודת ישראל&quot; לזליגמן בער נמצאת '''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-1.pdf|כאן]]''' ו'''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-2.pdf|כאן]]'''.}} הציון לתחילת הקריאה ל&quot;לוי&quot; ול&quot;ישראל&quot; מופיע בסוגריים מרובעים, וסוף הקריאה ל&quot;ישראל&quot; הוא בדרך כלל לפני עליית &quot;שני&quot; בשבת.{{הערה|במקומות חריגים שבהם עליית &quot;ראשון&quot; ארוכה ולא נהוג שישראל ביום חול יקרא עד סופה (בפרשות &quot;בראשית&quot;, &quot;כי תשא&quot;, &quot;נשא&quot;), צוין &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; בסוף הקריאה לעולה השלישי. וכן במקומות שנהוג להמשיך לקרוא אחרי סוף עליית &quot;שני&quot;, צוין בסוף העלייה השלישית &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; (בפרשות &quot;בחקתי&quot;, &quot;דברים&quot;, &quot;ואתחנן&quot;', &quot;כי תבוא&quot;, &quot;נצבים&quot;, &quot;וילך&quot;, &quot;האזינו&quot;, &quot;וזאת הברכה&quot;).}}

לא הוספנו סימון לקריאת התורה במועדים בתוך מהדורת המקרא בוויקיטקסט. סימון כזה יוצר מעמסה כבדה בשוליים של הטקסט, ולא נהוג לסמן אותו &quot;בפנים&quot; במהדורות של המקרא, אלא רק בנספחים. במקום זה יצרנו מדור מיוחד בשם '''[[מקראי מועד|&quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot;]]''', שם תופיע קריאת התורה לכל המועדים לפי החלוקה הנפוצה במחזורים (וגם הפטרות). תוכן הקריאות במדור &quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot; מבוסס על &quot;מקרא על פי המסורה&quot;.

==הערות==
&lt;references/&gt;

[[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 3]]</text>
      <sha1>7b8fozfbw88l6sltahyfg7zpy747epm</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087567</id>
      <parentid>3087566</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T12:26:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* מסורת הקוראים בתורה: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל */</comment>
      <origin>3087567</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="319441" sha1="36dvvagzp92ow46fmif3ja4p8e85yar" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ג. קביעת הנוסח בתורה}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח בתורה==

'''נוסח האותיות וחלוקת הפרשות במהדורה זו נקבעו לפי ספרי התורה. נוסח הכתיב הוא לפי ספרי תימן. הבדלים בין ספרי התורה של העדות השונות, ובין ספרי התורה לבין מה שידוע לנו על כתר ארם צובה (מתוך עדויות), מובאים ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].'''

'''הבסיס לנוסח הניקוד והטעמים והגעיות הוא כתי&quot;ל, ועל גבי הבסיס הזה נעשו תיקונים ושינויים, כדי להתאים את המקומות החריגים שבו לנוסח המסורה לפי שיטתו של כתר ארם צובה. במקומות שהכתר קיים בהם או שיש עדויות לגביו, הנוסח מיוסד עליו. לאחר קביעת הנוסח בוצעו עוד התאמות קלות בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על השיטה לקביעת הנוסח בתורה ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הבא]]''' לגבי המקומות החסרים בכתר, ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|בפרק החמישי]]''' לגבי המקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.

==יסודות הנוסח==

'''כתר ארם צובה:''' כתר ארם צובה נשאר לנו בסוף התורה (החל מהתיבה &quot;וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ&quot; ב[[דברים כח/טעמים#כח יז|דברים כח,יז]]). בנוסף יש שני צילומים של דפים שאבדו ממנו, ועדויות רבות וחשובות על נוסח התורה שהיה בו. הנוסח במקומות האלה מיוסד על הכתר.

'''כתי&quot;ל וקבוצת כתבי־היד העיקרית:''' בשאר כל התורה הנוסח מיוסד על כתי&quot;ל, אבל רק בתור נקודת התחלה. בכל מקום שלא הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל, או שיש ספק או תמיהה לגביו, או נקודה בו הראויה לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), השתדלנו לבדוק את הנוסח המקביל בעוד 6 כתבי־יד מזרחיים של התורה הקרובים לכתר ארם צובה, ולתעד את הממצאים במלואם. כך יוצא שהנוסח ברוב התורה מיוסד על '''7 כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה''', והם: '''ל, ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו''';  למידע נוסף על שבעת כתבי־היד וקישורים אליהם ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|כאן]]'''.

'''כתבי־יד נוספים:''' לא כל כתבי־היד שבקבוצה העיקרית שלמים. חלקים משמעותיים של ספר בראשית (במיוחד מתחילתו) חסרים או פגומים ברובם (ל1,{{הערה|חוץ מהדפים החסרים בתחילת ספר בראשית, ראשי הדפים פגומים בכתי&quot;ל1 בכל התורה; הנזק יותר חמור בתחילת התורה ובסופה.}} ב, ש, ש1, ו), וכמו כן באחדים מהם בסוף ספר במדבר (ו) ובספר דברים (ל1, ב) ובעוד מקומות.{{הערה|כתי&quot;ו המקורי חסר בסוף ספר במדבר (כו,סג-לה,ו). הוא גם חסר בסוף ספר דברים (נכרכו עמו דפים כדי להשלים את הטקסט החסר), אבל רק במקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.}} בספר בראשית השתמשנו בעת הצורך במבחר של כתבי־היד נוספים (מזרחים, תימנים וספרדים). בשאר התורה (בעיקר בסוף ספר במדבר מפרק כ&quot;ז ובספר דברים, אך גם בעוד קצת מקומות שחסר בהם כתב־יד אחד או יותר) הסתפקנו בשני כתבי־יד מזרחים הקרובים לכתר: ב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571880205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-10] ('''ל3'''); וב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571690205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94%20EVR%20II%20B%2059 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-59] ('''ל9'''). בשלב מאוחר יותר, לאחר שהערות הנוסח כבר נכתבו לפי כתבי־היד שהזכרנו עד כה, התחלנו להוסיף תיעוד נוסף לעתים גם מתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|עוד כתבי־יד]] בעת הצורך, ובמיוחד מתוך [https://archive.org/details/torah-tbilisi-3-lailashi-images/mode/1up כתב־יד טביליסי 3] (&quot;כתר לאילאשי&quot; או '''ט3''').

'''הכרעת הכתיב, הניקוד והטעמים:''' הקבוצה העיקרית של 7 כתבי־יד טברנים, הקרובים לכתר ארם צובה, מאפשרת הכרעה ברורה ומובהקת בענייני הכתיב, הניקוד והטעמים בתורה בכמעט כל מקום.{{הערה|היוצאים מן הכלל הזה נדירים ביותר. הדוגמה היחידה לגבי '''נוסח הכתיב''' שמצאנו עד כה היא התיבה &quot;בָּמוֹתָ֖ם&quot; ([[במדבר לג/טעמים#לג נב|במדבר לג,נב]]), הנכתבת מלא וי&quot;ו בספרי התורה של כל העדות. אך כתבי־היד הטברנים חלוקים לגבי כתיבתו; אין בהם רוב מובהק לכתיב מלא או חסר, ואין הערת מסורה התומכת באחת משתי האפשרויות. תיבה זו נמצאת בין 6 המקומות המוטלים בספק לפי שיטת ברויאר (כתר, עמ' 84 [פרק ג סעיף 1.ד]). אך שאר המקומות שהיו מוטלים בספק אצלו מקבלים מענה ע&quot;י קבוצת 7 כתבי־היד שלנו, וכבר אינם מוטלים בספק; רק המקום הזה נשאר. בכל אופן הכתיב במהדורתנו נקבע כאן, כמו בכל התורה, ע&quot;פ ספרי התורה. גם לגבי '''נוסח הניקוד והטעמים''' מצאנו דוגמה אחת בלבד: ב[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|כו,מג]] התיבה &quot;בׇּהְשַׁמָּהֿ֙&quot; מנוקדת בלי מפיק באות ה&quot;א הראשונה בארבעה כתבי־יד (ל1,ב,ש1,ק3), לעומת שלושה כתבי־יד (ל,ש,ו) שבהם יש מפיק (&quot;בָּהְּשַׁמָּהֿ֙&quot;), כך שאין רוב מובהק ויש צורך לבדוק מקורות נוספים (ראו שם בתיעוד הנוסח). וראו גם [[דברים טז/טעמים#טז ב|דברים טז,ב]], שם אין רוב מובהק לגבי התיבה &quot;אֲשֶׁר&quot; אם היא מוקפת או בטעם מונח, אך יכולנו להכריע לפי שיטת בן־אשר בספר החילופים.}}

'''עניינים משניים במערכות הניקוד והטעמים:''' לגבי ניואנסים שהיו רשות ולא חובה אצל בעלי המסורה הטברנים, והם לא סומנו בעקביות בכל כתב־יד, קבוצת כתבי־היד מספקת לנו תמונה מייצגת של הגיוון שהיה קיים אצל בעלי המסורה וגבולותיו. מדובר על נושאים משניים כגון חטפים באותיות לא גרוניות ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|הסבר כללי]], [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|רשימה בתורה]]), געיות חריגות ([[#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|הסבר כללי]], [[#נוסח הגעיות במהדורתנו|רשימה בתורה]]), [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|מרכא בתיבת תביר]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#נקודה בוי&quot;ו עיצורית|נקודה בוי&quot;ו עיצורית]], ועוד. לא הכרענו בנושאים אלה לפי רוב מובהק של כתבי־היד (רוב שבדרך כלל לא קיים), אלא לפי מדיניות העיצוב במהדורתנו (לגבי חטפים באותיות לא-גרונית) או לפי דרכו העקבית של כתר ארם צובה (לגבי מתיגת הזקף, מרכא בתיבת תביר, ולגבי געיות בכתי&quot;ל שחורגות באופן ברור מדרכו). בעזרת תיעוד הנוסח אפשר לראות את האופן שבו הכרעת הנוסח משתלבת עם הנתונים הנמצאים בכתבי־היד, וגם לזהות את כתבי־יד הקרובים יותר לשיטת הכתר לגבי כל תופעה ספציפית.

==תיעוד הנוסח==

כל הנתונים לגבי הנוסח ב[[#יסודות הנוסח|קבוצת כתבי־היד]], בכל מקום שנוסח כתי&quot;ל ראוי לדיון, נמצאים בדפי העריכה של '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#חמישה חומשי תורה|דפי הפרקים בתורה]]'''. אי אפשר לראות את הנתונים בדף של הפרק עצמו, המציג רק את נוסח המקרא לפי הקביעה הסופית. כדי לקרוא את הערות הנוסח בפרק מסוים, יש ללחוץ על '''&quot;הצג הערות נוסח&quot;''' בתחילת הדף של הפרק בצד ימין, מתחת לסרגל הניווט. לחלופין, הן גם מופיעות באתר מיוחד שנקרא '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ &quot;מקרא על פי המסורה עם הערות הנוסח&quot;]''', שם ניתן לקרוא אותן ברציפות ולעיין בהן בנחת.

כאמור, הנתונים בהערות הנוסח כתובים בפועל בדף העריכה של הפרק. כדי לראותם שם יש ללחוץ הלשונית &quot;'''עריכה'''&quot;, שנמצאת בראש הדף של הפרק (באמצע בין הלשוניות &quot;קריאה&quot; ו&quot;גרסאות קודמות&quot;). אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; יופיע חלון עריכה, שבו נמצא הטקסט המקודד של הפרק. בחלק מהפסוקים, בתוך הטקסט המקודד, אפשר לראות מילים בתוך תבניות &quot;נוסח&quot;. לדוגמה, ב'''[[שמות יד/טעמים|דף הפרק של שמות י&quot;ד]]''', אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; רואים שבתוך חלון העריכה, בפסוק ה', התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; נמצאת בתוך תבנית נוסח. הקוד נראה כך:

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|וַיֹּֽאמְרוּ֙|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים{{ש}}ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙ (חסר שווא באות מ&quot;ם){{ש}}הערת המקליד}}&lt;/nowiki&gt;

&quot;נוסח&quot; הוא השם של [[תבנית:נוסח|התבנית]] בתוך הסוגריים המתולתלים; תקפידהּ של תבנית זו לרכז נתונים לגבי נוסח המקרא. אחר כך רואים את התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; כמו שהיא מופיעה לפי קביעת הנוסח במהדורתנו, ולאחריה את רשימת המקורות התומכים בקביעה זו (אחרי &quot;2==&quot; שהוא קוד טכני). במקרה הזה מתברר שזהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וגם של הדפוסים הנפוצים של המקרא. אבל אחרי קוד לשבירה (&quot;&lt;nowiki&gt;{{ש}}&lt;/nowiki&gt;&quot;), כדי לחלק את ההערה לחלקים שונים, רואים שבכתי&quot;ל יש טעות מובהקת: בתיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; חסרות שתי הנקודות של שווא מתחת לאות מ&quot;ם (&quot;וַיֹּֽא'''מ'''רוּ֙&quot;)! בסוף כתוב &quot;הערת המקליד&quot;, כלומר: [https://hcanat.us/Tanach.xml?Ex14:5-14:5 בהקלדה הדיגיטלית UXLC], שהיא תִּעֲתוּק של כתי&quot;ל שהיה נקודת ההתחלה למהדורתנו, כבר עמדו על הטעות הזאת והעירו לגביה.

לדוגמה נוספת, הפעם בעניין של כתיב (נוסח האותיות), ראו בדף העריכה של '''[[שמות יד/טעמים|אותו פרק]]''' בפסוק י&quot;ג (&quot;תֹסִ֛פוּ&quot;):

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|תֹסִ֛פוּ|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ&quot;ה (כתיב חסר יו&quot;ד){{ש}}ל!=תֹסִ֛יפוּ (כתיב מלא יו&quot;ד){{ש}}הערת ברויאר}}&lt;/nowiki&gt;

אחרי &quot;נוסח&quot; (שמהּ של התבנית), רואים שהתיבה &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; מופיעה במהדורתנו בכתיב חסר יו&quot;ד (כלומר &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; ולא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot;). זהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וכך קובעות גם הערות מסורה, כולל הערת מסורה בתוך כתי&quot;ל עצמו; וכך קבע הרמ&quot;ה להלכה (בעקבותיו כותבים &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; חסר יו&quot;ד בספרי תורה ספרדים ואשכנזים).{{הערה|ראו ב[[:COMMONS:File:Masoret-Seyag-Ramah-1750-HB7152.pdf|מסורת סייג לתורה]], עמ' 70.}} אבל אחר כך רואים בהערה שהנוסח הכתוב בכתי&quot;ל הוא דווקא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot; (כתיב מלא יו&quot;ד). כתיב זה סותר את הערת המסורה בתוך אותו כתב־יד. בסוף  התבנית כתוב &quot;הערת ברויאר&quot;, כלומר: הרב מרדכי ברויאר כבר עמד על הכתיב החריג כאן בכתי&quot;ל במהדורות המקרא שלו.

שימו לב שנוסח הכתיב במהדורתנו נקבע לפי ספרי התורה של עדת תימן, ולא לפי רוב כתבי־היד שבקבוצה. הדוגמה האחרונה מראה שרוב מובהק של כתבי־היד הקרובים לכתר תומך כאן בכתיב של ספרי תימן.

==מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות==

===נוסח האותיות בתורה===

'''נוסח האותיות בעידן המסורה:''' נוסח האותיות לפי המסורה משתקף היטב בתור '''אידאל מדויק''' מתוך הערות המסורה. אבל האידיאל הזה לא התגשם בביצוע מושלם באף אחד מכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר ארם צובה. כתבי־היד האלה עברו תהליכים של הגהה ותיקונים בכיוון זה, אמנם בכל אחד מהם נשארו טעויות בנוסח הכתיב. טעויות מהסוג הזה מתגלות ברוב המקומות בכתב־יד אחד חריג, כאשר הכתיב שבו שונה בתיבה מסוימת משאר חבריו, ובדרך כלל יש גם הערת מסורה שתומכת בגרסת הרוב. מתוך כך אפשר לקבוע את הכתיב של נוסח המסורה בכמעט כל מקום על פי '''הערות המסורה''' או על פי הנוסח של '''רוב כתבי־היד''', או על פי '''שניהם ביחד'''. וזה מפליא שהכתיב האקלקטי מתוך רוב כתבי־היד זהה לכתיב המתועד בהערות המסורה כמעט לגמרי. את כל זה הוכיח הרב מרדכי ברויאר לראשונה בספרו החשוב '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא'''.{{הערה|ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל&quot;ז; עמ' 68-86.}}

'''לאחר תקופת המסורה בספרד ואשכנז:''' ברויאר עוד הוכיח שאותו נוסח העולה מתוך השילוב של הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות בכתבי־היד הקרובים לכתר מתאים בכמעט כל המקומות לנוסח ספרי התורה שנקבע בספרד ובאשכנז. נוסח הכתיב בספרי התורה (מחוץ לתימן) נקבע לאחר תקופת בעלי המסורה הטברנים ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ספרות המסורה וחומר נוסף|חיבוריהם של חכמי מסורה מאוחרים]]: בספרים &quot;מסורת סייג לתורה&quot; ל[[:W:מאיר הלוי אבולעפיה|ר' מאיר הלוי אבולעפיה]]), &quot;אור תורה&quot; (ל[[:W:מנחם די לונזאנו|ר' מנחם די לונזאנו]]), ו&quot;מנחת שי&quot; (ל[[:W:ידידיה שלמה רפאל נורצי|ר' ידידיה שלמה רפאל נורצי]]). חכמי המסורה בדורות הללו פעלו לפי '''שיטה אקלקטית מובהקת''', והשתמשו כמיטב יכולתם באותן הערות מסורה שהיו בידיהם, ובאותם כתבי־יד שנראו מדויקים בעיניהם.{{הערה|ספר מוגדר כ&quot;מדויק&quot; לפי מידת התאמתו לכתיב בספרים מקבילים ולהערות המסורה. חשוב לציין ששיטת הפעילות בתחום זה ע&quot;י בעלי ההלכה הייתה לדבוק בכללי המסורה הטברנית ובשיטה האקלקטית אפילו בניגוד לחז&quot;ל בתלמוד ובמדרשים (במקומות שדרשו את הכתיב). חכמי התלמוד מעידים על עצמם שלא היו בקיאים בחסרות וביתרות {{מקור|קידושין ל א|קידושין דף ל' ע&quot;א}}, ובעיניהם של בעלי ההלכה שעסקו בכתיב התורה, נמשך המצב הזה עד זמנם ממש. ולכן החליטו בסופו של דבר (לאחר לבטים רציניים) לקבל את הערות המסורה ועדותם של רוב כתבי־היד המדויקים, במקום הכתיב המובא בתלמוד, ואפילו במקומות שלומדים הלכה מן הכתיב! (ראו את הדוגמאות המובאות בגליון הש&quot;ס לר' עקיבא איגר על [[שבת נה ב|שבת דף נ&quot;ה ע&quot;ב]] לתוספות ד&quot;ה מעבירם כתיב.) לגבי ההתלבטות בנושא זה ראו בברויאר, ג.6 (עמ' 88) והערות 2, 3 שם.}} מתברר שעבודתם עלתה כל כך יפה עד שהיא כמעט מושלמת, וכמעט זהה לנוסח תימן.

'''לאחר תקופת המסורה בתימן:''' בנוסף לכך, הציע ברויאר שנוסח תימן אינו מבוסס על שיטה אקלקטית אלא על '''עבודת העתקה מושלמת''' של כתר ארם צובה.{{הערה|ראו ברויאר, שם, עמ' 87-89.}} ואם כן יוצא שבנוסח תימן יש לנו עדות מובהקת ומדויקת לנוסח הכתיב בתורה שהיה בכתר.{{הערה|ברויאר הביא מספר ראיות לכך שם, עמ' 90. ביניהם: עדותם של סופרי תימן שספריהם נכתבו &quot;על תיקון הספר הידוע במצרים&quot;; נוסח הכתיב המתאים לגמרי למסורה (ולנוסח תימן) בסוף התורה בכתר; נוסח הכתר בנביאים וכתובים (המדויק להפליא לעומת כל שאר כתבי־היד). על ראיות אלו של ברויאר אפשר להוסיף את הכתיב לפרשות התפילין שקבע הרמב&quot;ם ב'''משנה תורה''' ([[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ב#הלכה ג|הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק שני, ג-ז]]; וראו עוד בהרחבה אצל יצחק ש' פנקובר, '''נוסח התורה בכתר ארם צובה: עדות חדשה''', [רמת־גן, הוצאת אונ' בר־אילן, תשנ&quot;ג], עמ' 53-55), וכמו כן את שאר העדויות הקיימות על נוסח הכתיב שהיה בכתר (כגון רפי זר, [https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=278 &quot;מאורות נתן לר' יעקב ספיר&quot;], '''לשוננו''' ל&quot;ה, תשמ&quot;ו, עמ' 151-213).}} ועוד יוצא לנו שכתר ארם צובה עצמו מהווה '''ביצוע מושלם''' יחיד במינו של נוסח האותיות בתורה לפי המסורה (בניגוד לשאר כתבי־היד הקרובים לו). קביעה זו מתבררת גם מתוך נוסח האותיות המדויק בו בספרי הנביאים והכתובים, שיש בו דיוק מפליא שאינו דומה לאף כתב־היד אחר.{{הערה|ראו על כך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|בפרק חמישי]] של המבוא.}}

אמנם יש גם עדויות שב-2 מקומות (ואולי 3), חרג הכתיב בכתר מהנוסח העולה מהערות המסורה ומשאר כתבי־היד, וכמו כן מספרי ספרי התורה של כל העדות כולל תימן:
#שמות, שמות [[שמות א/טעמים#א יט|(א,יט)]]:  [אֲלֵהֶ֛ן]* (=כל ספרי התורה) / א=[אֲלֵיהֶ֛ן];{{הערה|את הכתיב הזה אולי ניתן להצדיק ע&quot;פ הערת מסורה בכתר; וראו עוד בהערת הנוסח על [[שמות א/טעמים#א יט|שמות א,יט]].}}
#ויקרא, קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]] [רֵעֶ֑ךָ]* (=כל ספרי התורה) / א=[רֵעֶ֑יךָ].
ויש עוד עדות שהנוסח המקורי בכתר בפרשת &quot;בהר סיני&quot; ([[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]]) היה &quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''י'''א֙&quot; (כתיב יו&quot;ד נגד המסורה), ואחר כך נראה שהיה ניסיון תיקון ל&quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''ו'''א֙&quot; (כתיב וי&quot;ו לפי המסורה). במקום הזה ייתכן שהתיקון לא צלח לגמרי או שברבות השנים נתקלקל הדיו של התיקון.{{הערה|ראו על כך באריכות בהערת הנוסח על [[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]].}}

על סמך הכתיבים הבודדים האלה נראה שנוסח האותיות בספרי תימן מייצג את נוסח המסורה באופן קצת יותר מדויק מהכתיב שהיה בכתר עצמו (!).{{הערה|לגבי 3 המקומות האלה כתב יוסף עופר שיש בהם &quot;ערעור מהותי על האפשרות שנוסח התימנים מיוסד על הכתר. אם נבקש להטיל שלום בין הכתוב בכתבי־היד התימנים לבין ממצאינו נוכל רק להציע שהכתר היה '''אחד מהמקורות''' לנוסח התימנים.&quot; ראו במאמרו [http://www.daat.ac.il/daat/vl/yosefofer/yosefofer03.pdf &quot;כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ&quot;ד קאסוטו&quot;], '''ספונות''', סדרה חדשה, ספר רביעי (יט) תשמ&quot;ט, עמ' 339 (ההדגשה שלנו); וראו שם עוד עמ' 309-313. ברוח זו ניתן להציע שאמנם נוסח הכתיב בספרי תימן '''נוסד''' על פי הכתר, אך אחר כך בוצעו תיקונים בספרי תימן במקומות נדירים שבהם עצם הנוסח שהועתק מהכתר עמד בסתירה ב-2 או 3 מקומות להערות המסורה שהיו בכתבי־היד. כך שהכתר הוא לא רק &quot;אחד מהמקורות&quot; אלא '''המקור העיקרי''' לנוסח הכתיב בספרי תימן, אך '''לא המקור היחיד'''. בדיקת כתבי־יד תימנים לספרי הנביאים והכתובים מניבה תוצאות דומות: יש כתבי־יד שהם קרובים להפליא לנוסח הכתיב בכתר, אך לא זהים לו; אמנם במקומות שהכתיב שונה מהכתר יש כמעט תמיד הערת מסורה צמודה המורה על הנוסח בכתב־היד. גם יצחק ש' פנקובר הציע אפשרות דומה בניסיון שלו להתמודד עם נתונים סותרים לגבי נוסח הכתר: &quot;לפי האפשרות הראשונה יוצא שיש שניים (או שלושה) מקרים חריגים בכתר, בהם חולק הכתר על כל כתבי־היד הטברניים המדוייקים והמסורה. כמו־כן היה יוצא עקב מקרים אלו שדווקא כתבי־היד התימניים הם המדויקים בתורה, מדויקים אפילו מן הכתר.&quot; והוסיף בהערה: &quot;אפילו נניח את האפשרות הראשונה, אין היא מחייבת את המסקנה שהתימנים לא סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר... בענייני נוסח יהיו בסך הכל שניים (או שלושה) שינויים בין התימנים והכתר; קירבה כה גדולה, שאין כדוגמתה אפילו בין כתבי־היד הטברניים המדויקים, מוסברת בכך שהתימנים סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר ותיקנו.&quot; ראו '''נוסח התורה בכתר ארם־צובה: עדות חדשה''' (רמת־גן: הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, תשנ&quot;ג), עמ' 90, ושם בהערה 267.}}

'''ספרי תימן לעומת ספרי ספרד ואשכנז:''' עבודתם של חכמי ספרד ואשכנז בתחום המסורה, ביחד עם עבודתם של חכמי תימן בתחום המסורה ובהעתקה מדויקת על סמך כתבי־היד המהימנים ביותר, הביאה לזהות כמעט מוחלטת לגבי נוסח הכתיב שבספרי־התורה בכל העדות. בכל התורה כולה נשארו 9 הבדלים ביניהם בלבד:
#בראשית, בראשית [[בראשית ד/טעמים#ד יג|(ד, יג)]]: [מִנְּשֹֽׂא]* (=ספרי תימן) / [מִנְּשֽׂוֹא] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בראשית, נֹח [[בראשית ז/טעמים#ז יא|(ז, יא)]]: [מַעְיְנֹת֙]* (=ספרי תימן) / [מַעְיְנוֹת֙] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בראשית, נֹח [[בראשית ט/טעמים#ו כט|(ט, כט)]]: [וַיִּֽהְיוּ֙]* (=ספרי תימן) / [וַֽיְהִי֙] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#שמות, תרומה [[שמות כה/טעמים#כה לא|(כה, לא)]]: [תֵּעָשֶׂ֤ה]* (=ספרי תימן) / [תֵּיעָשֶׂ֤ה] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כו|(כח, כו)]]: [הָאֵפֹ֖ד]* (=ספרי תימן) / [הָאֵפ֖וֹד] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / [בְּשֵׁמֽוֹת] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן) / [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / [בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#דברים, כי תצא [[דברים כג/טעמים#כג ב|(כג, ב)]]: [דַּכָּ֛א]* (=ספרי תימן) / [דַּכָּ֛ה] (=ספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז)

'''מסקנה:''' אין למצוא עדות מובהקת לנוסח האותיות בתורה לפי המסורה באף אחד מכתבי־היד הקרובים לכתר, ואין ראוי להעמיד את הכתיב במהדורת מקרא על אף כתב־יד כזה.{{הערה|1=לפי החישוב של ברויאר (שם, עמ 86), כתב־היד הכי מדויק לגבי נוסח האותיות בתורה הוא כתי&quot;ש1 (שונה מכתיב המסורה ב-20 מקומות), ואח&quot;כ כתי&quot;ש (25 מקומות), ואח&quot;כ [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n63/mode/2up כתי&quot;ב] (65 מקומות) וכתי&quot;ל (כ-120 מקומות); לגבי כתי&quot;ל ראו ליתר דיוק ופירוט ברשימה הבאה.}} אמנם ב'''שילוב''' של הערות המסורה ביחד עם הנוסח האקלקטי העולה מתוך רוב כתבי־היד המזרחים, או לחלופין על פי נוסח תימן, ניתן להגיע לנוסח מדויק של האותיות בתורה. הכתיב במהדורתנו מבוסס אם כן על נוסח תימן, ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|תוספת הערות לעתים רחוקות]] במקומות שנוסח זה שונה משאר ספרי התורה או מהנוסח שהיה בכתר ע&quot;פ עדויות.

===נוסח האותיות בכתי&quot;ל בתורה (רשימה מלאה)===

'''רמת הדיוק בכתי&quot;ל:''' מהדורתנו מבוססת כאמור על הקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל. הדיוק בנוסח האותיות בכתי&quot;ל מספיק טוב כדי שייחשב לעדות אחת חשובה בין שאר העדויות, אבל רמת דיוקו פחותה משאר כתבי־היד הקרובים לכתר. לפי הערכתו של ייבין: &quot;נוסח האותיות שונה לפרקים מ''א'' במלא וחסר. המסורה של ''ל''... סותרת לעתים את הפְנים.&quot;{{הערה|ייבין, נו.2 עמ' 358.}} ולפי ברויאר יש בו סטייה מנוסח המסורה &quot;בקרוב ל-120 מקומות בתורה&quot;.{{הערה|ברויאר, עמ' 86. לתוצאה מדויקת יותר ראו [[#סיכום התוצאות|להלן]].}} ולכן נוסח האותיות בתורה במהדורתנו יתוקן כאמור על פי ספרי תימן, ולא יישאר לפי כתי&quot;ל (שהוא הבסיס להקלדה).

'''להלן רשימת כל המקומות שבהם הכתיב בכתי&quot;ל (הבסיס להקלדה במהדורתנו) שונה מהכתיב בספרי תימן.''' רשימה זו נחוצה כדי לאפשר הגהה יסודית לנוסח הכתיב במהדורתנו, מול הקלדת וסטמינסטר מצד אחד, ומול נוסח ספרי התורה מצד שני. הפריט הראשון בכל שורה ברשימה הוא הכתיב המופיע בספרי תימן והמתאים למסורה ואחריו כוכבית (*). הפריט השני הוא נוסח כתי&quot;ל, ואחריו סימן קריאה (!) במקרים שבהם הכתיב בכתי&quot;ל סותר את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו.{{הערה|בנוסף לרשימה זו, אפשר תמיד לבצע בדיקה יסודית על ידי מחשב, בהשוואת נוסח האותיות בהקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל מול נוסח האותיות במהדורתנו ונוסח האותיות במהדורת מכון ממרא. התיעוד המלא של הנוסח נמצא בכל מקרה ספציפי בדפי העריכה של דפי הפרקים המקושרים.}}

'''ספר בראשית''' (סה&quot;כ כ-20 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטְּהֹרָ֗ה]* / ל=[הַטְּהוֹרָ֗ה]!
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטָּה֔וֹר]* / ל=[הַטָּהֹ֔ר]!
#לך־לך [[בראשית יג/טעמים#יג ח|(יג,ח)]]: [וּבֵינֶ֔ךָ]* ל=[וּבֵינֶ֔יךָ]
#לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [הֲרִמֹ֨תִי]* / ל=[הֲרִימֹ֨תִי]
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]]: [וַיַּחֲזִ֨יקוּ]* / ל=[וַיַּחֲזִ֨קוּ]!
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט כ|(יט,כ)]]: [וְהִ֣וא]* / ל=[וְהִ֣יא]!
#חיי שרה [[בראשית כה/טעמים#כה ג|(כה,ג)]]: [וּלְטוּשִׁ֖ם]* / ל=[וּלְטוּשִׁ֖ים]
#תולדֹת [[בראשית כו/טעמים#כו ז|(כו,ז2)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז לא|(כז,לא)]]: [בַּעֲבֻ֖ר]* / ל=[בַּעֲב֖וּר]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה ה|(לה,ה)]]: [סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם]* / ל=[סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה כג|(לה,כג)]]: [וּזְבֻלֽוּן]*/ ל=[וּזְבוּלֻֽן]!
#וישב [[בראשית מ/טעמים#מ י|(מ,י)]]: [וְהִ֤וא]* / ל=[וְהִ֤יא]!
#מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא לה|(מא,לה)]]: [הַטֹּב֔וֹת]* / ל=[הַטֹּבֹ֔ת]!
#ויגש [[בראשית מה/טעמים#מה טו|(מה,טו)]]: [עֲלֵהֶ֑ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֑ם]!
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו ט|(מו,ט)]]: [וְחֶצְרֹ֥ן]* / ל=[וְחֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יג|(מו,יג)]]: [וְשִׁמְרֹֽן]* / ל=[וְשִׁמְרֽוֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יד|(מו,יד)]]: [זְבֻל֑וּן]* / ל=[זְבוּלֻ֑ן]!
#ויגש [[בראשית מז/טעמים#מז כד|(מז,כד)]]: [חֲמִישִׁ֖ית]* / ל?=[חֲמִישִׁ֖ת]?!
#ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יג|(מט,יג)]]: [אֳנִיֹּ֔ת]* / ל=[אֳנִיּ֔וֹת]!

'''ספר שמות''' (סה&quot;כ 26 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#שמות [[שמות א/טעמים#א טז|(א,טז)]]: [הִ֖וא]* / ל=[הִ֖יא]!
#שמות [[שמות ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ]* / ל=[וַיַּשְׁלִיכֵ֥הוּ] (=מ&quot;ק-ל [!] מול רוב המסורות וכתבי־היד)
#וארא [[שמות ו/טעמים#ו יד|(ו,יד)]]: [חֶצְרֹ֣ן]* / ל=[חֶצְר֣וֹן]
#וארא [[שמות ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]: [הַֽחַרְטֻמִּם֙]* / ל=[הַֽחַרְטֻמִּים֙]!
#בֹא [[שמות י/טעמים#י כה|(י,כה)]]: [וְעֹלֹ֑ת] / ל=[וְעֹל֑וֹת]!
#בֹא [[שמות יב/טעמים#יב ד|(יב,ד)]]: [מִהְי֣וֹת]* / ל=[מִהְיֹ֣ת]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(יד,יג)]]: [תֹסִ֛פוּ]* / ל=[תֹסִ֛יפוּ]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יד|(יד,יד)]]: [תַּחֲרִשֽׁוּן]* / ל=[תַּחֲרִישֽׁוּן]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* / ל=[חֹמָ֔ה]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יא|(יט,יא2)]]: [הַשְּׁלִשִׁ֗י]* / ל=[הַשְּׁלִישִׁ֗י]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יט|(יט,יט)]]: [הַשֹּׁפָ֔ר]* / ל=[הַשּׁוֹפָ֔ר]!
#משפטים [[שמות כג/טעמים#כג כב|(כג,כב)]]: [שָׁמ֤וֹעַ]* / ל=[שָׁמֹ֤עַ]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב המסורות וכתבי־היד)
#תרומה [[שמות כה/טעמים#כה כב|(כה,כב)]]: [אֲר֣וֹן]* / ל=[אֲרֹ֣ן]!
#תרומה [[שמות כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [תֹֽאֲמִם֮]* / ל=[תֹֽאֲמִים֮]
#תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כח|(כח,כח1)]]: [הָאֵפוֹד֙]* / [הָאֵפֹד֙]!
#תצוה [[שמות כט/טעמים#כט כב|(כט,כב)]]: [עֲלֵיהֶ֔ן]* / ל=[עֲלֵהֶ֔ן]!
#תצוה [[שמות מ/טעמים#כט מ|(כט,מ)]]: [רְבִיעִ֥ת]* / [רְבִעִ֥ית]
#כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [עֲלֵהֶ֖ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֖ם]!
#כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד כד|(לד,כד)]]: [גְּבֻלֶ֑ךָ]* / ל=[גְּבוּלֶ֑ךָ]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יג|(לו,יג)]]: [הַיְרִיעֹ֜ת]* / ל=[הַיְרִעֹ֜ת]
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יט|(לו,יט)]]: [אֵילִ֖ם]* / ל=[אֵלִ֖ים]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו כא|(לו,כא)]]: [אַמֹּ֖ת]* / ל?=[אַמּ֖וֹת]?!
#ויקהל [[שמות לז/טעמים#לז ג|(לז,ג3)]]: [טַבָּעֹ֔ת]* / ל=[טַבָּע֔וֹת]
#ויקהל [[שמות לח/טעמים#לח י|(לח,י)]]: [הָעַמּוּדִ֛ים]* / ל=[הָעַמֻּדִ֛ים]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט יג|(לט,יג)]]: [מִשְׁבְּצֹ֥ת]* / ל=[מִשְׁבְּצ֥וֹת]!
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט לה|(לט,לה)]]: [אֲר֥וֹן]* / ל=[אֲרֹ֥ן]!

'''ספר ויקרא''' (סה&quot;כ 14 תיבות בכתיב חריג):
#ויקרא [[ויקרא ה/טעמים#ה יא|(ה,יא)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י א|(י,א)]]: [וַיַּקְרִ֜יבוּ]* / ל=[וַיַּקְרִ֜בוּ]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י יג|(י,יג)]]: [קָד֔וֹשׁ]* / ל=[קָדֹ֔שׁ]!
#שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ד|(יא,ד)]]: [וּמִמַּפְרִסֵ֖י]* / ל=[וּמִמַּפְרִיסֵ֖י]
#תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג ו|(יג,ו)]]: [הִ֔וא]* / ל=[הִ֔יא]!
#מצֹרע [[ויקרא יד/טעמים#יד י|(יד,י)]]: [תְּמִימִ֔ם]* / ל=[תְּמִימִ֔ים]
#אחרי מות [[ויקרא טז/טעמים#טז ח|(טז,ח)]]: [גֹּרָל֑וֹת]* / ל=[גּוֹרָל֑וֹת]!
#אחרי מות [[ויקרא יח/טעמים#יח כט|(יח,כט)]]: [הַתּוֹעֵבֹ֖ת]* / ל=[הַתּוֹעֵב֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט ד|(יט,ד)]]: [הָ֣אֱלִילִ֔ם]* / ל=[הָ֣אֱלִילִ֔ים]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ ו|(כ,ו)]]: [לִזְנֹ֖ת]* / ל=[לִזְנ֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ יח|(כ,יח)]]: [וְהִ֕וא]* / ל=[וְהִ֕יא]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג כ|(כג,כ)]]: [הַבִּכֻּרִ֤ים]* / ל=[הַבִּכּוּרִ֤ים]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג לח|(כג,לח)]]: [נִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם]* / ל=[נִדְב֣וֹתֵיכֶ֔ם]!
#בחֻקֹתי [[ויקרא כו/טעמים#כו מה|(כו,מה)]]: [לִהְי֥וֹת]* / ל=[לִהְיֹ֥ת]!

'''ספר במדבר''' (סה&quot;כ 30 תיבות בכתיב חריג):
#במדבר [[במדבר א/טעמים#|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג ב|(ג,ב)]]: [הַבְּכֹ֣ר]* / ל=[הַבְּכ֣וֹר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מב|(ג,מב)]]: [בְּכ֖וֹר]* / ל=[בְּכֹ֖ר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מג|(ג,מג)]]: [שֵׁמֹ֛ת]* / ל=[שֵׁמ֛וֹת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ז|(ז,ז)]]: [הָעֲגָל֗וֹת]* / ל=[הָעֲגָלֹ֗ת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז כג|(ז,כג)]]: [עַתֻּדִ֣ים]* / ל=[עַתּוּדִ֣ים]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ג|(ט,ג)]]: [בְּמֹעֲד֑וֹ]* / ל=[בְּמוֹעֲד֑וֹ]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ז|(ט,ז)]]: [הַקְרִ֜יב]* / ל=[הַקְרִ֜ב]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט יז|(ט,יז)]]: [הֵעָל֤וֹת]* / ל=הֵעָלֹ֤ת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י ט|(י,ט)]]: [בַּחֲצֹצְרֹ֑ת]* / ל=[בַּחֲצֹצְר֑וֹת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י טז|(י,טז)]]: [חֵלֹֽן]* / ל=[חֵלֽוֹן]
#בהעלֹתך [[במדבר יא/טעמים#יא כו|(יא,כו)]]: [עֲלֵהֶ֣ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֣ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כו|(יג,כו)]]: [אֹתָ֤ם]* / ל=[אוֹתָ֤ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כט|(יג,כט3)]]: [יוֹשֵׁ֣ב]* / ל=[יֹשֵׁ֣ב]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג לב|(יג,לב)]]: [וַיֹּצִ֜יאוּ]* / ל=[וַיּוֹצִ֜יאוּ]!
#שלח [[במדבר טו/טעמים#טו לט|(טו,לט)]]: [תָת֜וּרוּ]* / [תָתֻ֜רוּ]
#חֻקת [[במדבר יט/טעמים#יט ז|(יט,ז)]]: [יָבֹ֣א]* / ל=[יָב֣וֹא]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#חֻקת [[במדבר כ/טעמים#כ יז|(כ,יז)]]: [גְּבֻלֶֽךָ]* / ל=[גְּבוּלֶֽךָ]!
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא יג|(כא,יג)]]: [מִגְּבֻ֣ל]* / ל=[מִגְּב֣וּל]
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [דִּיבֹ֑ן]* / ל=[דִּיב֑וֹן]!
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]*  (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב לח|(כב,לח)]]: [הֲיָכֹ֥ל]* / ל=[הֲיָכ֥וֹל]!
#בלק [[במדבר כג/טעמים#כג כט|(כג,כט)]]: [אֵילִֽם]* / ל=[אֵילִֽים]!
#פינחס [[במדבר כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [הַיָּשֻׁבִ֑י]* / ל=[הַיָּשׁוּבִ֑י]!
#מטות [[במדבר לב/טעמים#לב כב|(לב,כב)]]: [נְקִיִּ֛ם]* / ל=[נְקִיִּ֛ים]!
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לה|(לג,לה)]]: [בְּעֶצְיֹ֥ן]* / ל=[בְּעֶצְי֥וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לו|(לג,לו)]]: [מֵעֶצְיֹ֣ן]* / ל=[מֵעֶצְי֣וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי התורה של כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה)
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לד יא|(לד,יא2)]]: [הַגְּבֻ֔ל]* / ל=[הַגְּב֔וּל]
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לה יט|(לה,יט)]]: [יְמִתֶֽנּוּ]* / ל=[יְמִיתֶֽנּוּ]!

'''ספר דברים''' (סה&quot;כ 38 תיבות בכתיב חריג):
#דברים [[דברים א/טעמים#א טו|(א,טו)]]: [אוֹתָ֛ם]* / ל=[אֹתָ֛ם]!
#דברים [[דברים ב/טעמים#ב כג|(ב,כג)]]: [מִכַּפְתֹּ֔ר]* / ל=[מִכַּפְתּ֔וֹר]
#דברים [[דברים ג/טעמים#ג ה|(ג,ה)]]: [בְּצֻרֹ֛ת]* / ל=[בְּצֻר֛וֹת]!
#ואתחנן [[דברים ג/טעמים#ג כה|(ג,כה):]] [וְהַלְּבָנֹֽן]* / ל=[וְהַלְּבָנֽוֹן]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [הָֽרֹא֔וֹת]* / ל=[הָֽרֹאֹ֔ת]
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [מִתְּמֹ֣ל]* / ל=[מִתְּמ֣וֹל]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [שִׁלְשֹׁ֑ם]* / ל=[שִׁלְשׁ֑וֹם]!
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ט|(ו,ט)]]: [מְזֻז֥וֹת]* / ל=[מְזוּזֹ֥ת]
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו כא|(ו,כא)]]: [וַיֹּצִיאֵ֧נוּ]* / ל=[וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ]!
#עקב [[דברים ז/טעמים#ז טז|(ז,טז)]]: [תָח֥וֹס]* / ל=[תָחֹ֥ס]!
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ב|(ח,ב)]]: [הוֹלִֽיכְךָ֜]* / ל=[הֹלִֽיכֲךָ֜]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ג|(ח,ג)]]: [הוֹדִֽיעֲךָ֗]* / ל=[הוֹדִֽעֲךָ֗]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח יב|(ח,יב)]]: [טֹבִ֛ים]* / ל=[טוֹבִ֛ים]!
#עקב [[דברים ט/טעמים#ט טו|(ט,טו)]]: [לוּחֹ֣ת]* / ל=[לֻחֹ֣ת]
#עקב [[דברים י/טעמים#י יא|(י,יא)]]: [וְיִֽירְשׁ֣וּ]* / ל=[וְיִֽרְשׁ֣וּ]!
#ראה [[דברים יב/טעמים#יב כ|(יב,כ)]]: [גְּבֻֽלְךָ֮]* / ל=[גְּבֽוּלְךָ֮]!
#שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח כב|(יח,כב)]]: [יָבֹ֔א]* / ל=[יָב֔וֹא]!
#שֹפטים [[דברים כ/טעמים#כ א|(כ,א)]]: [אֹיְבֶ֗ךָ]* / ל=אֹיְבֶ֗יךָ]!
#כי־תצא [[דברים כא/טעמים#כא טו|(כא,טו)]]: [הַבְּכֹ֖ר]* / ל=[הַבְּכ֖וֹר]!
#כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב יד|(כב,יד)]]: [וְהוֹצִ֥א]* / ל=[וְהוֹצִ֥יא]!
#כי־תצא [[דברים כד/טעמים#כד יג|(כד,יג)]]: [כְּב֣וֹא]* / ל=[כְּבֹ֣א]!
#כי־תצא [[דברים כה/טעמים#כה ז|(כה,ז)]]: [מֵאֵ֨ן]* / ל=[מֵאֵ֨ין]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח יח|(כח,יח)]]: [וְעַשְׁתְּרֹ֥ת]* / ל=[וְעַשְׁתְּר֥וֹת]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח מט|(כח,מט)]]: [מֵרָחֹק֙]* / ל=[מֵרָחוֹק֙]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נב|(כח,נב)]]: [הַגְּבֹהֹ֣ת]* / ל=[הַגְּבֹה֣וֹת]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נח|(כח,נח)]]: [הַכְּתֻבִ֖ים]* / ל=[הַכְּתוּבִ֖ים]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נט|(כח,נט)]]: [גְּדֹלֹת֙]* / ל=[גְּדֹלוֹת֙]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל ט|(ל,ט)]]: [לְטֹבָ֑ה]* / ל=[לְטוֹבָ֑ה]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יח|(ל,יח)]]: [לָב֥וֹא]* / ל=[לָבֹ֥א]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יט|(ל,יט)]]: [הַעִדֹ֨תִי]* / ל=[הַעִידֹ֨תִי]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ז|(לב,ז)]]: [דֹּר־וָדֹ֑ר]* / ל=[דּוֹר־וָד֑וֹר]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כד|(לב,כד)]]: [בְּהֵמֹת֙]* / ל=[בְּהֵמוֹת֙]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כז|(לב,כז)]]: [יָדֵ֣נוּ]* / ל=[יָדֵ֣ינוּ]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [חָת֖וּם]* / ל=[חָתֻ֖ם]!
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יב|(לג,יב)]]: [כְּתֵפָ֖יו]* / ל=[כְּתֵיפָ֖יו]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יט|(לג,יט)]]: [וּשְׂפֻנֵ֖י]* / ל=[וּשְׂפוּנֵ֖י]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כה|(לג,כה)]]: [מִנְעָלֶ֑ךָ]* / ל=[מִנְעָלֶ֑יךָ]
#וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [הָ֨אֹתֹ֜ת]* / ל=[הָ֨אֹת֜וֹת]!

===סיכום התוצאות===

'''נוסח הפנים בכתי&quot;ל מול המסורות והמסירות:''' יש כ-128 מקומות בתורה (שניים מהם בספק) שבהם הכתיב בכתי&quot;ל מנוגד לספרי תימן (המשקפים באותיותיהם את הערות המסורה ואת רוב המסירות). ברוב המכריע של המקומות, סותר הכתיב בפנים כתי&quot;ל אף את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו (כל הפריטים שיש בהם סימן קריאה [!]). ב-4 מקומות יש תמיכה בנוסח הכתיב החריג של כתי&quot;ל מתוך המסורה הקטנה שבו, כאשר ב-3 מהם יש סתירה פנימית בתוך כתי&quot;ל עצמו בין המסורה הקטנה לבין המסורה הגדולה. מתברר שמעבר לטעויות הרבות בנוסח האותיות של כתי&quot;ל, יש גם טעויות אחדות אף במסורה הקטנה שבו. אמנם ככלל מהווה מערכת המסורה בכתי&quot;ל (הגדולה והקטנה כאחת) עדות חשובה ביותר לנוסח המסורה, והיא הרבה יותר מדויקת לרוב מאשר נוסח הפנים שבאותו כתב־יד.

'''כתי&quot;ל מול ספרי ספרד ואשכנז ומול ספרי תימן:''' ב-2 מקומות מתוך 9 ([[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א,יז]]; [[במדבר כב/טעמים#כב ה|כב,ה]]) מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של ספרד ואשכנז, לעומת נוסח תימן. ואילו ב-7 מקומות מתוך 9 ([[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]; [[בראשית ז/טעמים#ז יא|ז, יא]]; [[בראשית ט/טעמים#ו כט|ט, כט]]; [[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]; [[שמות כח/טעמים#כח כו|כח, כו]]; [[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]; [[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]) מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של תימן, לעומת נוסח ספרד ואשכנז.

'''כתי&quot;ל במקומות אחדים המוטלים בספק:''' לפי שיטת ברויאר בספרו (שיטת הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות), נשארו רק שש אותיות בכל התורה שבהן השיטה הכללית אינה יכולה להכריע, וכתיב המסורה מוטל בספק (אם לא לוקחים בחשבון את ספרי תימן):{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 84 (פרק ג סעיף 1.ד). הנתונים נכונים לעת כתיבת ספרו, אמנם מאז נבדקו כתבי־יד נוספים, ובמיוחד נתגלו עדויות חדשות על נוסחו של כתר ארם צובה בתורה, ועל פיהם כבר ניתן לקבוע בוודאות את הנוסח בחלק מהמקומות, כך שהם כבר לא מהווים ספקות.}}
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#שמות, בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֹמָ֔ה]!
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז) / ל=[חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה)

לפי זה יוצא ש-3 משינויי הכתיב בין ספרי התורה (#3, #4, #5), הם גם ברשימת המקומות המוטלים בספק על פי שיטת ברויאר (בששת שינויי הכתיב הנשארים יש יתרון מוחלט לנוסח תימן).{{הערה|ברויאר, עמ' 87.}} בשנים משלושת המקומות הללו (#3, #5) מביא כתי&quot;ל את הנוסח שנמצא בספרי אשכנז וספרד, ואילו במקום אחד (#4) נתמך הנוסח בכתי&quot;ל על ידי נוסח תימן. נראה שב-3 התיבות הללו, ואף בכל ששת המקומות המוטלים בספק, לא מדובר בסתם טעות סופר מתוך חוסר תשומת לב, אלא בתיבות שבהן הסופרים התקשו להחליט באופן מודע. כלומר: אין כאן מחלוקת בין מסירות אלא במחלוקת בין מסורות.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ' 86 (ג.2).}}

===תיבות מחוברות בתורה===

'''ברשימה הבאה ציינו את כל התיבות המחוברות בתורה (סה&quot;כ 11 תיבות), שלגבי כתיבתן יש הבדלים במקורות הבאים: ספרי ספרד ואשכנז, ספרי תימן, כתר ארם צובה (או עדויות לגביו), כתי&quot;ל.'''
#בראשית, לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד יז|(יד,יז)]]: [כְּדׇרְלָעֹ֔מֶר]* / ל=[כְּדָר־לָעֹ֔מֶר]
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא מה|(מא,מה)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֛רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא נ|(מא,נ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו כ|(מו,כ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#שמות, בשלח [[שמות יז/טעמים#יז טז|(יז,טז)]]: [כֵּ֣ס יָ֔הּ]*=ל (=ספרי תימן וספרד ואשכנז) / [כֵּ֣סְיָ֔הּ] (=א(ס); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א י|(א,י)]]: [פְּדָהצֽוּר]*=ל? / ל=[פְּדָה צֽוּר]?
#במדבר, במדבר [[במדבר ב/טעמים#ב יב|(ב,יב)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]* / ל=[צוּרִֽי־שַׁדָּֽי]
#במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז נד|(ז,נד)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י יט|(י,יט)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]*=ל? / ל=[צוּרִֽי שַׁדָּֽי]?
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י כג|(י,כג)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙]* / א=[{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙] / ל=[הֲ־לַיהוָה֙] / ספרי תימן=[{{מ:אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙] (וראו גם ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] וב[[#ה לה'|רשימת האותיות הגדולות]])

משתי התיבות &quot;כס[ ]יה&quot; ו&quot;ה[ ]ליהוה&quot; מתברר שאין בספרי תימן עדות מוחלטת לגבי נוסח הכתר בתחום המסוים של התיבות המחוברות. נראה אם כן שאותו דבר נכון גם לגבי תיבת &quot;פוטי[ ]פרע&quot; (ב-3 מקומות). בכל המקומות הללו הבאנו את הנוסח המקובל בספרי ספרד ואשכנז בפנים של המהדורה, ואילו את הנוסח בספרי תימן (&quot;פוטיפרע&quot; ו&quot;{{מ:אות-ג|ה}}ליהוה&quot;), או של כתר ארם צובה מול ספרי התורה בכל העדות (&quot;כסיה&quot;), ציינו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].

בשאר כל המקומות, שבהם שונה הנוסח בכתי&quot;ל מספרי התורה בכל העדות ומכתר ארם צובה (ואפילו בספק), תיעדנו את הנתונים לגבי אותה תיבה בתוך הערות הנוסח שבדפי העריכה.

==מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות==

הרווחים של חלוקת הפרשות בולטים בנוסח המסורה, וחלוקה זו מהווה מרכיב מהותי ממנו. אמנם לא כל רווח הבא לציין את תחילתה של פרשה חדשה מופיע באופן אחיד בכל כתבי־היד הטברנים, ונראה שלא הייתה קביעה סמכותית בעניין זה.{{הערה|יש להשוות את המציאות הזאת המשתקפת במסורה הטברנית אל המצב השורר במסורה הבבלית: באחרונה אנחנו מוצאים רשימות של פרשות.}} האפיון המשותף הוא רק בקווים כלליים: רוב הזמן יש רווח של פרשה באותם מקומות בכתבי־היד השונים ובאותה צורה, אמנם יש עשרות רבות של שינויים בחלוקת הפרשות בתורה בין כתבי־היד הקרובים לכתר ובכתי&quot;ל בפרט.{{הערה|המחקר בתחום זה מועט באופן יחסי, ולא קיים אפילו רשימת תיעוד מלא להבדלים בחלוקת הפרשות בין כתבי־היד. תיעוד לחלק מהספרים (או לחלק מכתבי־היד) ניתן למצוא בכרכים שכבר יצאו לאור משתי סדרות: מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית (יחזקאל ותרי-עשר), ו-Biblia Hebraica Quinta. מספר חוקרים נגעו מעט במשמעותה הפרשנית של חלוקת הפרשות. אולם נראה שהדבר החשוב ביותר ברווחים של חלוקת הפרשות הוא לא בהיסטוריה של מסירתם, וגם לא בפרשנות המקומית הגלומה בהם, אלא במשמעותם החווייתית בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#מהו &quot;מִקְרָא&quot;?|הקריאה בתנ&quot;ך]], וכדברי המדרש בתחילת תורת כהנים: &quot;‫וכי מה היו הפסקות משמשות?‬ ‫ליתן רווח למשה להתבונן‬ ‫בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין עניין לעניין‪.‬‬ ‫והרי דברים קל וחומר‪:‬‬ ‫ומה אם אדם שהוא שומע‬ ‫מפי הקדוש ברוך הוא‬ ‫ומדבר ברוח הקודש‬ ‫צריך להתבונן בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין ענין לענין‪,‬‬ על אחת כמה וכמה‬ ‫הדיוט שהוא שומע מן הדיוט&quot; (‬מתוך הפתיחה ל&quot;תורת כהנים&quot; ב&quot;דבורא דנדבה&quot;).}}

המצב מאז סוף ימי הביניים שונה לחלוטין: שוררת מאז ועד היום אחידות כמעט-מוחלטת בחלוקת הפרשות בספרי התורה מכל העדות. אחדות זו היא תוצאה ישירה של מפעל הפסיקה לרמב&quot;ם ב[[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ח|הלכות ספר תורה (פרק ח')]]. בגלל שהרמב&quot;ם קבע את חלוקת הפרשות ע&quot;פ כתר ארם צובה, הביאה פסיקתו לקרבתם של כמעט כל ספרי התורה לכתר בחלוקה זו.{{הערה|לסיכום של הנושא ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''' (עמ' *50-*52), שם ציינו שבתקופת בעלי המסורה עדיין לא נקבע נוסח מחייב לפרשות הפתוחות והסתומות, וכך הייתה המציאות עד שבעלי ההלכה החלו לעסוק בעניין זה באינטנסיביות (ובראשם הרמב&quot;ם שקבע את הפרשות לפי כתר ארם צובה). יש להשוות את התופעה ל[[#מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות|אותיות הגדולות והקטנות]], שלגביהן לא היה יישום לרוב בכתבי־היד הטברנים, אבל בעקבות העיסוק הרב בעניין הזה על ידי חכמי המסורה המאוחרים הן הפכו להיות מרכיב בולט של נוסח המסורה.}}

חלוקת הפרשות ב[http://tanach.us/ODTFiles/ הקלדת וסטמינסטר] היא על פי כתב־יד לנינגרד, וכאמור שונה חלוקה זו בעשרות מקומות ממה שמקובל בספרי התורה, וממה שנפסק להלכה ברמב&quot;ם ע&quot;פ כתר ארם צובה. לכן חלוקת הפרשות בכתי&quot;ל עברה הגהה קפדנית במהדורתנו כדי שתתאים לחלוקה מקובלת בספרי התורה, ורשמנו את כל השינויים בתיעוד הנוסח.

בנוסף, יש פרשה אחת שבספרי התורה מסמנים אותה בשני מקומות שונים (תימנים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז,כב]] וספרדים ואשכנזים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ז,כח]]), ובכתר ארם צובה היה כנראה רווח בשניהם לפי עדויות ומקבילות. ובמקום אחד חריג יש פרשה פתוחה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות שבכתר הפרשה היתה סתומה ([[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]]). ויש שני מקומות חריגים שבהם אין פרשה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות ו/או מקבילות שבכתר היתה פרשה ([[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו,ז]]; [[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז,כ]]). בכל אחד מהמקומות האלה תהיה הערה מיוחדת במהדורתנו, והם:
#בספר שמות, פרשת תרומה [[שמות כו/טעמים#כו ז|(כו,ז)]], בפסוק &quot;וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).
#בספר שמות, פרשת כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד א|(לד,א)]], בפסוק &quot;וַיֹּ֤אמֶר... פְּסׇל־לְךָ֛&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (בספרי התורה יש פרשה פתוחה לפי רשימת הרמב&quot;ם).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כב|(ז,כב)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... כׇּל־חֵ֜לֶב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז&quot; (בספרי תימן יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, וכנראה שבכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כח|(ז,כח)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... הַמַּקְרִ֞יב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי תימן&quot; (בספרי אשכנז וספרד יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, ובכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר דברים, פרשת כי תבוא [[דברים כז/טעמים#כז כ|(כז,כ)]], בפסוק &quot;אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).

למידע נוסף על החלוקה לפרשות בכל המקרא ראו [[:w:en:Parashah|כאן]] (באנגלית); מידע זה ישמש בסיס למהדורתנו.

למידע על חלוקת הפרשות במהדורתנו בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|כאן]]''' (למקומות החסרים בכתר) ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כאן]]''' (למקומות הקיימים בכתר).

==מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות==
{{תצוגת כתי&quot;ל|רשימת האותיות הגדולות והקטנות במסורה הסופית (מ&quot;ס-ל)|File:Leningrad-codex-25-mesorah.pdf|5}}
[[קובץ:Ochlah-W'ochlah-1864-HB36175.pdf|thumb|רשימת האותיות הגדולות והקטנות בספר &quot;אכלה ואכלה&quot;, מהדורת פרנסדורף (הנובר, תרכ&quot;ד).|page=90]]
[[קובץ:MG1525D.djvu|thumb|רשימת האותיות הגדולות במסורה הגדולה על תחילת ספר דברי הימים שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=401]]

===אותיות גדולות וקטנות===

תופעת האותיות הגדולות והקטנות נפוצה יותר בחמישה חומשי תורה מאשר [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#אותיות גדולות וקטנות|בספרי הנביאים והכתובים]].{{הערה|לפי המקובל בפועל בספרי התורה בימינו (שאינו מכיל את כל האותיות הגדולות והקטנות שיש לגביהן עדויות במנהגים שונים), יש כ-23 אותיות גדולות וקטנות בכל המנהגים השונים ביחד, לעומת כ-36 אותיות (ב-34 תיבות) בכל ספרי הנביאים והכתובים (בספירה מקסימלית), כאשר ספרי הנביאים והכתובים הם גדולים יותר מפי ארבע בתוכנם (!) מאשר התורה. ולפי מנהגים נוספים, יש למעלה מ-20 אותיות נוספות בתורה בלבד (ולא בנביאים וכתובים).}} אבל רוב האותיות הגדולות בתורה ובשאר המקרא, וגם חלק ניכר מהקטנות – אינן באות לידי ביטוי כלל בנוסח המקרא שבכתבי־היד הטברנים, ורק חלקם מצוינים ברשימות המסורה הקדומים. וזה למרות שבדורות האחרונים נחשב סימונם הכללי למרכיב בולט של &quot;נוסח המסורה&quot; (אף אם היו מנהגים שונים לגבי איזו אות נחשבת לגדולה או קטנה). בכך דומה עצם '''כתיבתם''' הקפדנית של האותיות הגדולות והקטנות ל'''קביעתם''' הקפדנית והאחידה של [[#מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות|רווחי הפרשות]]: הביצוע המוחלט של שתי התופעות הוא תוצאה לפעילותם של חכמי מסורה ופוסקי הלכה שחיו לאחר תקופת המסורה הטברנית.{{הערה|ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''', כרך יהושע-שפטים, עמ' 47*-49*, ובמיוחד המסקנה שם: &quot;השתרשרותן של האותיות הגדולות והקטנות כסימן מובהק של 'נוסח המסורה' היא מאוחרת לתקופת המסורה... ועד אז היתה כתיבת אותיות כאלה נתונה למעשה לרשותם של סופרים בהתאם למסורת הכתיבה המקובלת עליהם, ולא בהתאם לרשימה מוסכמת כלשהי... יש אפוא צד שווה לסוגיית הפרשיות ולסוגיית האותיות, ששתיהן נעשו סימן מובהק לנוסח המסורה (הטברני) רק לאחר תקופתם של בעלי המסורה. אלא שבעוד שבתחום האותיות המיוחדות היה כוון ההתפתחות מנוגד למנהגו של בן־אשר, כהשתקפותו ב'כתר', הרי בתחום הפרשיות נעשה הכתר דווקא דוגמה ומופת לסופרים הדווקנים של 'נוסח המסורה' בדורות הבאים.&quot; יצויין שב'''מקראות גדולות הכתר''' לא הבליטו לרוב את האותיות המיוחדות (כמו שהן נעדרות לרוב בכתר).}}

במהדורתנו – המיועדת להיות &quot;תיקון קוראים&quot;, ונכון אם כן שהיא תציג את מסורת הסופרים הנהוגה בימינו – נציין את האותיות הגדולות והקטנות לפי המנהג המרבי המקובל ברוב ספרי התורה ובדפוסים של המקרא (והוא בדרך כלל ע&quot;פ מנחת שי). במקרים של ספק נכריע ע&quot;פ דפוס קורן, המשקף כמעט תמיד את המנהג המקובל בדפוסים. בתיעוד הנוסח נציין את המקורות התומכים בסימון האות המיוחדת.

בחמישה חומשי תורה עוד נוסיף הערות לגבי הבדלים הקיימים בין ספרי התורה בימינו (ע&quot;פ מנהגי ספרד ואשכנז ותימן) ונוסח הכתר (ע&quot;פ עדויות) לגבי האותיות הגדולות והקטנות. לרשימת ההערות בנושא זה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|ראו כאן (בצבע ירוק)]]'''.

'''להלן רשימה של כל האותיות הגדולות והקטנות שמופיעים בגוף הטקסט במהדורתנו (או ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]]):
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית א/טעמים#א א|(א,א)]]: [{{אות-ג|בְּ}}רֵאשִׁ֖ית]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּרֵאשִׁ֖ית]
#'''(ק)''' בראשית, בראשית [[בראשית ב/טעמים#ב ד|(ב,ד)]]: [בְּ{{אות-ק|הִ}}בָּֽרְאָ֑ם]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּהִבָּֽרְאָ֑ם]
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה א|(ה,א)]]: [סֵ֔פֶר]*=ל / [{{אות-ג|סֵ֔}}פֶר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#'''(ק)''' בראשית, חיי שרה [[בראשית כג/טעמים#כג ב|(כג,ב)]]: [וְלִבְ{{אות-ק|כֹּ}}תָֽהּ]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְלִבְכֹּתָֽהּ]
#'''(ק)''' בראשית, תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז מו|(כז,מו)]]: [{{אות-ק|קַ֣}}צְתִּי]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[קַ֣צְתִּי]
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד ז|(לד,ז)]]: [{{אות-ג|נֹ}}צֵ֥ר]* / ל=[נֹצֵ֥ר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יד|(לד,יד)]]: [אַחֵ֑{{אות-ג|ר}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[אַחֵ֑ר]
#'''(ק)''' ויקרא, ויקרא [[ויקרא א/טעמים#א א|(א,א)]]: [וַיִּקְרָ֖{{ק|א}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וַיִּקְרָ֖א]
#'''(ק)''' ויקרא, צו [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|(ו,ב)]]: [{{אות-ק|מ}}וֹקְדָ֨ה]* / ל=[מוֹקְדָ֨ה] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא מב|(יא,מב)]]: [עַל־גָּח֜{{אות-ג|וֹ}}ן]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' ויקרא, תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג לג|(יג,לג)]]: [וְהִ֨תְ{{אות-ג|גַּ}}לָּ֔ח]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח]
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יד/טעמים#יד עז|(יד,יז)]]: [{{אות-ג|יִ}}גְדַּל]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[יִגְדַּל]
#'''(ק)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יא|(כה,יא)]]: [פִּֽינְחָ֨ס]*=ל / [פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס] (מנהג שהתקבל בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק או וי&quot;ו קטיעא)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יב|(כה,יב)]]: [שָׁלֽוֹם]*=ל / [שָׁלֽ{{אות-ק|וֹ}}ם] (וי&quot;ו קטנה, או קטיעא בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' במדבר, פינחס [[במדבר כז/טעמים#כז ה|(כז,ה)]]: [מִשְׁפָּטָ֖{{אות-ג|ן|}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [שְׁמַ֖{{אות-ג|ע}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [אֶחָֽ{{אות-ג|ד}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, עקב [[דברים יא/טעמים#יא כא|(יא,כא)]]: [עַל־הָאָֽרֶץ]*=ל / [עַל־הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}}] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב ו|(כב,ו)]]: [קַן־צִפּ֣וֹר]*=ל / [{{אות-ג|קַ}}ן־צִפּ֣וֹר] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כז|(כט,כז)]]: [וַיַּשְׁ{{אות-ג|לִ}}כֵ֛ם]* (=מ&quot;ס-ל) / א,ל=[וַיַּשְׁלִכֵ֛ם]
#'''(ג)''' {{עוגן בשורה|ה לה'}}דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙]* (=א,ק3[מ&quot;ק-ק3]) / ל=[הֲ־לַיהוָה֙]; ספרי תימן=[{{אות-ג|הַֽ}}לְיהוָה֙] (=מ&quot;ס-ל, אין רווח אחרי אות ה&quot;א ברשימה; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, האזינו [[דברים לג/טעמים#לג יח|(לב,יח)]]: [תֶּ֑שִׁ{{אות-ק|י}}]* (=מ&quot;ס-ל) / אל=[תֶּ֑שִׁי]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כט|(לג,כט)]]: [אַשְׁרֶ֨יךָ]*=אל / [{{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])

'''להלן רשימה של אותיות מיוחדות נוספות בתורה:'''{{הערה|רשימת האותיות הנוספות מבוססת בעיקרה על על הטבלה המופיעה [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית], ובנוסף על הרשימות [http://www.sofer.co.uk/html/large_letters.html כאן] ו[http://www.win.tue.nl/~aeb/natlang/hebrew/hebrew_bible.html כאן].}}
#'''(ג)''' בראשית, ויצא [[בראשית ל/טעמים#ל מב|(ל, מב)]]: [וּבְהַעֲטִ֥י{{מ:אות-ג|ף}}]
#'''(ג)''' בראשית, וישלח [[בראשית לד/טעמים#לד לא|(לד,לא)]]: [הַכְ{{מ:אות-ג|ז}}וֹנָ֕ה]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יב|(מט,יב)]]: [{{מ:אות-ג|חַ}}כְלִילִ֥י]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית נ/טעמים#נ כג|(נ,כג)]]: [שִׁלֵּשִׁ֑י{{מ:אות-ג|ם}}]
#'''(ג)''' שמות, שמות [[שמות ב/טעמים#ב ב|(ב,ב)]]: [כִּי־{{מ:אות-ג|ט֣}}וֹב]
#'''(ג)''' שמות, בֹא [[שמות יא/טעמים#יא ח|(יא,ח)]]: [{{מ:אות-ג|צֵ֤}}א]
#'''(ג)''' שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח לו|(כח,לו)]]: [צִּ֖י{{מ:אות-ג|ץ}}]
#'''(ק או קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 1}}שמות, כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב כה|(לב,כה)]] [בְּ{{מ:אות-ק|קָ}}מֵיהֶֽם] (בקו&quot;ף קטנה או דבוקה; וראו להלן ב[[#קו&quot;ף דבוקה 2|פרשת נשֹא]] [במדבר ז,ב])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [{{מ:אות-ג|שְׁ}}מׇ֨ר־לְךָ֔]
#'''(ג)''' ויקרא, צו (ח,טו '''או''' ח,כג):
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֗}}ט] [[ויקרא ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֗ט}}] (כל האותיות)
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֓}}ט{{מ:לגרמיה}}] [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|(ח,כג)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֓ט{{מ:לגרמיה}}}}] (כל האותיות)
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ל|(יא,ל)]]: [וְהַ{{מ:אות-ג|לְּ}}טָאָ֑ה]
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יח|(א,יח)]]: [לְ{{מ:אות-ג|גֻ}}לְגְּלֹתָֽם] (=ל?מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג טז|(ג,טז)]]: [עַל־{{מ:אות-ג|פִּ֣}}י]
#'''(קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 2}}במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ב|(ז,ב)]]: [עַל־הַפְּקֻדִֽים׃] (קו&quot;ף דבוקה, וראו לעיל [[#קו&quot;ף דבוקה 1|בפרשת כי תשא]] [לב,כה])
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יג/טעמים#יג ל|(יג,ל)]]: [וַיַּ֧הַ{{מ:אות-ג|ס}}]
#'''(ג)''' במדבר, בלק [[במדבר כד/טעמים#כד ה|(כד,ה)]]: [{{מ:אות-ג|מַ}}ה־טֹּ֥בוּ]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ב/טעמים#ב לג|(ב,לג)]]: [וַנַּ֥{{מ:אות-ג|ךְ}}]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ג/טעמים#ג יא|(ג,יא)]]: [עֶ֣רֶ{{מ:אות-ג|שׂ}}]
#'''(ק)''' דברים, עקב [[דברים ט/טעמים#ט כד|(ט,כד)]]: [{{מ:אות-ק|מַ}}מְרִ֥ים]
#'''(ג)''' דברים, שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח יג|(יח,יג)]]: [{{מ:אות-ג|תָּ}}מִ֣ים]
#'''(ג)''' דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח סח|(כח,סח)]]: [וְהִתְמַ{{מ:אות-ג|כַּ}}רְתֶּ֨ם]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ד|(לב,ד)]]: [הַ{{מ:אות-ג|צּ}}וּר֙]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ה|(לב,ה)]]: [וּ{{מ:אות-ג|פְ}}תַלְתֹּֽל׃]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יב|(לד,יב)]]: [כׇּל־יִשְׂרָאֵֽ{{מ:אות-ג|ל}}׃]

===אותיות מנוקדות===
[[קובץ:MG1525A.djvu|thumb|רשימת האותיות המנוקדות במסורה הגדולה על פרשת במדבר (ג, לט &quot;וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ&quot;) שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=313]]

בניגוד ל[[#אותיות גדולות וקטנות|אותיות הגדולות והקטנות]], לסימון האותיות המנוקדות יש ביצוע עקבי בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה. אמנם יש בכל זאת אי הסכמה לגבי פרטים מסויימים. להלן רשימה של האותיות המנוקדות בתורה במהדורתנו ובכתבי־היד העיקריים:
#בראשית, לך־לך [[בראשית טז/טעמים#טז ה|(טז,ה)]]: [וּבֵינֶֽיׄךָ]*=ל
#בראשית, וירא [[בראשית יח/טעמים#יח ט|(יח,ט)]]: [אֵׄלָ֔יׄוׄ]* / ל=[אֵׄלָׄ֔יׄוׄ] (=מ&quot;ס-ל &lt;ד' [נקודות]&gt;)
#בראשית, וירא [[בראשית יט/טעמים#יט לג|(יט,לג)]]: [וּבְקוּׄמָֽהּ]*=ל
#בראשית, וישלח [[בראשית לג/טעמים#לג ד|(לג,ד)]]: [וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ]*=ל
#בראשית, וישב [[בראשית לז/טעמים#לז יב|(לז,יב)]]: [אֶׄתׄ־צֹ֥אן]*=ל
#במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג לט|(ג,לט)]]: [וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ]*=ל
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט י|(ט,י)]]: [רְחֹקָ֜הׄ]*=ל
#במדבר, חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [אֲשֶׁ֖רׄ]*=ל
#במדבר, פינחס [[במדבר כט/טעמים#כט טו|(כט,טו)]]: [וְעִשָּׂרוֹׄן֙]* / ל=[וְעִשָּׂרׄוֹן֙] (הנקודה ברי&quot;ש!)
#דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כח|(כט,כח)]]: [לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַׄד־עוֹלָ֔ם]*=א / ל=[לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַד־עוֹלָ֔ם] (=מ&quot;ס-ל)

===נו&quot;ן הפוכה===

תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת סביב פרשה אחת בתורה (בהתחלה ובסוף סה&quot;כ פעמיים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נו&quot;ן הפוכה|בנביאים כתובים]] היא נמצאת 7 פעמים ב[[תהלים קז/טעמים#קז כג|מזמור ק&quot;ז]] (כ&quot;ג-כ&quot;ח, מ) בתהלים. מקומן וצורתן בתורה נקבעה במהדורתנו לפי מה שידוע לנו על התופעה בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו.{{הערה|לתיעוד מלא של נתונים ראו בתיעוד הנוסח בדף העריכה.}}

'''תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:'''
#'''[[במדבר י/טעמים#י לה|במהדורתנו: במדבר, בהעלֹתך (י,לה-לו)]]'''
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Leningrad-codex-04-numbers.pdf&amp;page=17 בכתי&quot;ל] ([http://tanach.us/Tanach.xml?Num10:1-10:36 הקלדת וסטמינסטר])
#בכתי&quot;ש: [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=33 עמוד ראשון] | [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=34 עמוד שני]
#[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=or_4445_f115r בכתי&quot;ב] (ראו שם דף 129 ע&quot;א וע&quot;ב)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Tanakh-Sassoon1053-04-Numbers.pdf&amp;page=12 בכתי&quot;ש1]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:MG1525A.djvu&amp;page=332 במ&quot;ג דפוס ונציה] (&quot;ב׆סע&quot;, &quot;כמתא׆נים&quot;!)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Sefer-Torah-Elihu-Shannon-2.djvu&amp;page=165 בספר תורה טיפוסי הכתוב על קלף]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:David-kokhav-sefer-torah.pdf&amp;page=155 בספר תורה מיוחד הכתוב על קלף]

==מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות==

מהדורתנו מיועדת כאמור להציג את מסורת הסופרים בתורה על־פי המסורה הטברנית ולפי ספרי התורה בימינו. ניתן להגיע אל נוסח האותיות בתורה שהיה בכתר ארם צובה על ידי שחזור אמין (לפי שיטת ברויאר ועל פי עדויות מובהקות), ומתברר שהוא זהה לחלוטין לנוסח האותיות בספרי התורה התימנים (המייצגים לגמרי את שיטת המסורה). אבל לעתים רחוקות (8-9 אותיות בלבד בכל התורה) יש הבדלים בין ספרי תימן מצד אחד, לבין ספרי אשכנז וספרד מצד שני, בנוסח הכתיב המובהק. וב-2 מקומות יש הבדל בין הכתיב אצלנו בספרי התורה למה שהיה כתוב בכתר (על־פי עדויות). במהדורתנו תבוא הערה מיוחדת בכל המקומות האלה.{{הערה|נוסח ההערה הקצרה יציין קודם כל את ספרי &quot;ספרד&quot; לפני &quot;אשכנז&quot; (&quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;), כי במקומות המעטים שיש בהם שינויים מהסוג הזה (סה&quot;כ 8-9 מקומות בכל התורה כולה), המקור לכולם הוא בפסקי הרמ&quot;ה על־פי &quot;ספרי ספרד המדויקים&quot;. בתקופה יותר מאוחרת הושלם היישום של פסקי הרמ&quot;ה גם בספרי התורה האשכנזים. היום גם רוב ספרי אשכנז כמעט זהים לספרי ספרד (חוץ מאות אחת בתיבת דַּכָּ֛א/דַּכָּ֛ה), ושניהם יחד שונים מספרי תימן באותם 8 מקומות (ספרד) או 9 מקומות (אשכנז), כאשר רק ספרי תימן מתאימים לגמרי למסורה. אבל יש מקומות שבמשך שנים רבות עדיין ציינו בדפוסים הישנים את הנוסח המתאים למסורה בתור &quot;נוסח אשכנז&quot;, ובמיוחד ב[[דברים כג ב]] ציינו &quot;דכא&quot; באל&quot;ף במקום &quot;דכה&quot; בה&quot;א (הראשון בתור נוסח אשכנז והשני על פי ספרי ספרד בעקבות קביעת הרמ&quot;ה למרות שאין היישום כך היום בספרי תורה ספרדים). ועד עצם היום הזה עדיין כותבים &quot;דכא&quot; באל&quot;ף בספרי התורה של חב&quot;ד. לכן נוסח ההערה ב[[דברים כג ב]] יהיה: &quot;ברוב ספרי אשכנז...&quot;, ואילו בשאר המקומות: &quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;. לפרטים נוספים על נוסח אשכנז הישן והתאמתו למסורה, ראו את מאמרו של מרדכי גלצר, [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_92.7(1).pdf &quot;המסורה בין המזרח למערב&quot;].}}

חוץ מנוסח הכתיב המובהק, דהיינו נוסח האותיות, תבוא הערה מיוחדת בכל מקרה של אי־הסכמה לגבי '''תיבות מחוברות''' ועל '''אותיות מיוחדות''' (כגון אותיות גדולות וקטנות וקטועות), וכמו כן על כל הבדל ב'''חלוקת הפרשות'''. גם במקומות הללו, אפוא שיש הבדל בין ספרי התורה, או בין ספרי התורה לכתר, נציין את השינוי באופן ניכר על־ידי הערה בגוף הטקסט (ולא רק בתיעוד הנוסח הבלתי־נראה שבדף העריכה).{{הערה|1=כאמור, בביטוי &quot;ספרי ספרד ואשכנז&quot; הכוונה בעיקר לספרים הנפוצים בימינו, שכל ענייני הכתיב שבהם כבר הותאמו להכרעתם של הרמ&quot;ה ו/או אור תורה ומנחת שי. למקור זמין ברשת כדי לאשר תופעות מיוחדות בספרי תורה תימניים, ראו '''[http://www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=583 כאן]'''.}}

'''בטבלה הבאה מובאים כל המקומות שבהם מופיעה הערה מיוחדת בתורה במהדורתנו.{{הערה|לגבי מגילת אסתר ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הסופרים במגילת אסתר: הערות מיוחדות|פרק הבא של המבוא]].}} סוגי השינויים מובלטים על ידי צבעים:'''
*{{צבע גופן|אדום|אדום}}=שינויים מובהקים בנוסח האותיות (11 מקומות בתורה; 9 הבדלים בין ספרי התורה, ו-2 הבדלים בין ספרי התורה לכתר ארם צובה ע&quot;פ עדויות)
*{{צבע גופן|כתום|כתום}}=תיבות מחוברות (3 תופעות בתורה, אחת מהן ב-3 מקומות){{הערה|שם=ה ליי|ההערה המיוחדת על &quot;{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙&quot; ([[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב,ו]]) מופיעה בכתום בטבלה. היא מתייחסת רק לשאלת הרווח אחרי האות ה&quot;א, ולא לנושא של האות הגדולה (המשותף לספרי התורה ולכתר).}}
*{{צבע גופן|צהוב|צהוב}}=שינויים בחלוקת הפרשות: סוג הפרשה (פתוחה או סתומה) או העדר פרשה (5 מקומות בתורה)
*{{צבע גופן|ירוק|ירוק}}=אותיות מיוחדות: גדולות או קטנות או קטועות (8 מקומות בתורה){{הערה|לגבי האותיות המיוחדות, הערנו על הבדלים בין ספרי התורה של העדות. אך לא הערנו על הביצוע (או חוסר הביצוע) של אותיות מיוחדות בכתר ארם צובה, בגלל שברוב המקומות ממילא אין ביצוע בכתר.}}

יש 27 שינויים מכל הסוגים האלה בתורה (נוסח האותיות המובהק, תיבות מחוברות, אותיות מובהקות, חלוקת הפרשות). שינוי אחד (&quot;פוטי[ ]פרע&quot;) נמצא ב-3 מקומות, ובכל מקום יש הערה, ולכן יש סה&quot;כ 29 הערות בנוסח התורה. אפשר לראות את כל ההערות במקום אחד, ביחד עם קישורים ישירים לתוך גוף הטקסט, בדף המציג את [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב#הערות|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

{| width=100% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=8 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''הערות מיוחדות בנוסח התורה'''}}}}&lt;br&gt;ציון ההבדלים בין ספרי התורה במסורת תימן, ספרד ואשכנז, ובין ספרי התורה לכתר ארם צובה
|- align=center
!פסוק
!פרשת השבוע
!מילה או הקשר
!כתר ארם צובה{{הערה|לפי עדויות או מקבילות במקומות שהוא לא קיים.}}
!ספרי תימן
!ספרי ספרד ואשכנז
!נוסח הפנים&lt;br&gt;במהדורתנו
!הערה במהדורתנו
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ד יג|בראשית]]
|מִנְּשֽׂ(וֹ)א
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֽׂוֹא
|מִנְּשֹֽׂא‏
|בספרי ספרד ואשכנז מִנְּשֽׂוֹא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[בראשית ה/טעמים#ה א|בראשית ה, א]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ה א|בראשית]]
|סמ&quot;ך של סֵ֔פֶר
|
|סמ&quot;ך גדולה
|סמ&quot;ך רגילה
|סמ&quot;ך רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|סֵ֔}}פֶר בסמ&quot;ך גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ז/טעמים#ז יא|בראשית ז, יא]]
|[[פרשת נח/טעמים#ז יא|נֹח]]
|מַעְיְנ(וֹ)ת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנוֹת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|בספרי ספרד ואשכנז מַעְיְנוֹת֙
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ט/טעמים#ט כט|בראשית ט, כט]]
|[[פרשת נח/טעמים#ט כט|נֹח]]
|וַיִּֽהְיוּ֙ / וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|בספרי ספרד ואשכנז וַֽיְהִי֙
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[בראשית מא/טעמים#מא מה|בר' מא, מה]];&lt;br&gt;[[בראשית מא/טעמים#מא נ|מא, נ]];&lt;br&gt;[[בראשית מו/טעמים#מו כ|מו, כ]].
|[[פרשת מקץ/טעמים#מא מה|מקץ (1)]]&lt;br&gt;[[פרשת מקץ/טעמים#מא נ|מקץ (2)]]&lt;br&gt;[[פרשת ויגש/טעמים#מו כ|ויגש (3)]]
|פוטי[ ]פרע
|פוטי פרע
|פוטיפרע&lt;br&gt;(תיבה אחת)
|פוטי פרע&lt;br&gt;(שתי תיבות)
|פוטי פרע
|בספרי תימן&lt;br&gt;פּֽוֹטִיפֶ֛רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע&lt;br&gt;בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות א/טעמים#א יט|שמות א, יט]]
|[[פרשת שמות/טעמים#א יט|שמות]]
|אֲלֵ(י)הֶ֛ן
|אֲלֵיהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|בכתר ארם צובה היה כתוב אֲלֵיהֶ֛ן
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[שמות יז/טעמים#יז טז|שמות יז, טז]]
|[[פרשת בשלח/טעמים#יז טז|בשלח]]
|כֵּ֣ס[ ]יָ֔הּ
|כֵּ֣סְיָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|בכתר ארם צובה היה כתוב כֵּ֣סְיָ֔הּ בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כה לא|תרומה]]
|תֵּ(י)עָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּיעָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|בספרי ספרד ואשכנז תֵּיעָשֶׂ֤ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו, ז]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כו ז|תרומה]]
|וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים
|פרשה פתוחה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כח/טעמים#כח כו|שמות כח, כו]]
|[[פרשת תצוה/טעמים#כח כו|תצוה]]
|הָאֵפ֖(וֹ)ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפ֖וֹד
|הָאֵפֹ֖ד‏
|בספרי ספרד ואשכנז הָאֵפ֖וֹד
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד, א]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד א|כי תשא]]
|וַיֹּ֤אמֶר...&lt;br&gt;פְּסָל־לְךָ֛
|פרשה סתומה?
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד ז|שמות לד, ז]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד ז|כי תשא]]
|נו&quot;ן של נֹצֵ֥ר‏
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן גדולה
|נו&quot;ן גדולה
|בספרי תימן נֹצֵ֥ר בנו&quot;ן רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו, ב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ו ב|צו]]
|מ&quot;ם של מוֹקְדָ֨הֿ
|
|מ&quot;ם רגילה
|מ&quot;ם קטנה
|מ&quot;ם קטנה
|בספרי תימן מוֹקְדָ֨הֿ במ&quot;ם רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז, כב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כב|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;כָּל־חֵ֜לֶב
|פרשה פתוחה&lt;br&gt;(כנראה)
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ויקרא ז כח]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כח|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר...דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;הַמַּקְרִ֞יב
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי תימן
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[ויקרא יט/טעמים#יט טז|ויקרא יט, טז]]
|[[פרשת קדושים/טעמים#יט טז|קְדֹשִׁים]]
|רֵעֶ֑(י)ךָ
|רֵעֶ֑יךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|בכתר ארם צובה היה כתוב רֵעֶ֑יךָ
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א, יז]]
|[[פרשת במדבר/טעמים#א יז|במדבר]]
|בְּשֵׁמֽ(וֹ)ת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֽוֹת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בספרי ספרד ואשכנז בְּשֵׁמֽוֹת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]
|[[פרשת בהעלותך/טעמים#י י|בהעלֹתך]]
|חָדְשֵׁ[י]כֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|בספרי ספרד ואשכנז חָדְשֵׁכֶם֒
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר כב/טעמים#כב ה|במדבר כב, ה]]
|[[פרשת בלק/טעמים#כב ה|בלק]]
|בְּע֗(וֹ)ר
|בְּעֹ֗ר?{{הערה|1=יש כאן עדויות חולקות, ואולם נראה שעדיפה העדות המפורשת המגובה בעדות המושלמת (בכל מקום אחר) של ספרי תימן=בְּעֹ֗ר, לעומת העדות שבשתיקה של א(ס)=בְּע֗וֹר. למידע מלא והפניות, ראו בהערת הנוסח על [[במדבר כב/הערות נוסח#כב ה|במדבר כב,ה]].}}
|בְּעֹ֗ר
|בְּע֗וֹר
|בְּעֹ֗ר
|בספרי ספרד ואשכנז בְּע֗וֹר
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה י|במדבר כה, י]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה י|פינחס]]
|יו&quot;ד של פִּֽינְחָ֨ס
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|נהוג לכתוב ביו&quot;ד זעירא&lt;ref&gt;מקור המנהג בספר הזוהר, ואין לו שום תימוכין בספרות המסורה. חכמי המסורה האחרונים הזכירו אותו אבל לא קיבלו אותו, כגון המנחת שי שכתב: '''פינחס.''' פרשה פתוחה. אמרו בזוהר כאן וגם בפרשת &quot;אחרי מות&quot; כי &quot;פינחס&quot; זה ביו&quot;ד זעירא, ושהיא מאלפ&quot;א בית&quot;א דאתוון זעירן. אך בכל הספרים והמסרות ובאלפ&quot;א בית&quot;א שלנו מאותיות זעירות, לא נמצא רק י' ד&quot;צור ילדך תשי&quot;. עוד משמע מהזוהר כי פה בלבד פינחס מלא יו&quot;ד. והרמ&quot;ה ז&quot;ל כתב: &quot;ותלד לו את פינחס&quot; מלא יו&quot;ד, וכל אוריתא דכותיה מלא. עד כאן לשונו. וכן נמצא בכל הספרים והמסרות. ובעל אור תורה האריך לבאר הזוהר שלא יהיה נגד ספרינו. ואנכי לא ידעתי בנסתרות ממני. '''עד כאן לשון המנחת שי.''' אבל היו&quot;ד הזעירא נמצאת בפועל ברוב ספרי התורה הנפוצים בימינו, וברבים מהחומשים המודפסים אף מציינים שהיו&quot;ד הזעירא היא &quot;על פי המסורה&quot;. וראו עוד גם בהערה 45 [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=18503 במאמר זה] מאת פרופ' ישעיהו מאורי.&lt;/ref&gt;
|פִּֽינְחָ֨ס (אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז נהוג לכתוב פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס ביו&quot;ד זעירא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה יב|במדבר כה, יב]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה יב|פינחס]]
|וי&quot;ו של שָׁלֽוֹם
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|וי&quot;ו קטיעא
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז וי&quot;ו קטיעא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים יא/טעמים#יא כא|דברים יא, כא]]
|[[פרשת עקב/טעמים#יא כא|עקב]]
|צד&quot;י של הָאָֽרֶץ
|
|צד&quot;י גדולה
|צד&quot;י רגילה
|צד&quot;י רגילה
|בספרי תימן הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}} בצד&quot;י גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים כב/טעמים#כב ו|דברים כב, ו]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כב ו|כי תצא]]
|קו&quot;ף של קַן־צִפּ֣וֹר
|
|קו&quot;ף גדולה
|קו&quot;ף רגילה
|קו&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|קַ}}ן בקו&quot;ף גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כג ב|כי תצא]]
|דַּכָּ֛א / דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|בספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז דַּכָּ֛ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז, כ]]
|[[פרשת כי תבוא/טעמים#כז כ|כי תבוא]]
|אָר֗וּר שֹׁכֵב֙&lt;br&gt;עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו
|פרשה סתומה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב, ו]]
|[[פרשת האזינו/טעמים#לב ו|האזינו]]
|{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙
|{{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|בספרי תימן {{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙ בתיבה אחת{{הערה|שם=ה ליי}}
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים לג/טעמים#לג כט|דברים לג, כט]]
|[[פרשת וזאת הברכה/טעמים#לג כט|וזאת הברכה]]
|אל&quot;ף של אַשְׁרֶ֨יךָ
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף גדולה
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ באל&quot;ף גדולה
|}

==מסורת הסופרים בתורה: מהדורת כתיב (אותיות בלבד)==

ראו: [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

==מסורת הסופרים בתורה לעומת מסורת הקוראים: ההבדל ברמת הדיוק==

יש הבדל עקרוני בין מסורת '''הכתיבה''' המשתקפת בכתבי־היד לבין מסורת '''הקריאה''' (דהיינו ההגייה והנגינה) הנמצאת בהם: נוסח '''האותיות''' בכתבי־היד איננו אחיד כלל, אבל '''ניקוד התיבות והטעמתן''' אחיד בכמעט כל מקום. ממצאיו של ברויאר מראים שנוסח הטעמים היוצא מכתבי־היד יציב להפליא, ואף בנוסח המקובל שבדפוסים איננו מוצאים שינויים רבים בעלי חשיבות; נוסח הדפוסים עולה בדיוקו אפילו על חלק מכתבי־היד בטעמיו. ודבר דומה נכון גם לגבי הניקוד: הנוסח בכתבי־היד יציב ואחיד, ואין בו מחלוקות עקרוניות; ואילו בנוסח המקובל שבדפוסים מספר השינויים אמנם ניכר, אבל הוא לא גדול במיוחד.

כך תיאר והסביר הרב ברויאר את ההתפתחות ההיסטורית שיוצאת מתוך השוואה בין שני התחומים השונים (האותיות מול הניקוד והטעמים), בסיכום הנפלא (והמהפכני בשעתו) שכתב ע&quot;פ ממצאיו:{{הערה|'''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''', עמ' 91-94. הבאנו את דברי ברויאר בהרחבה בגלל חשיבותם החינוכית הרבה, ותרומתם הגדולה להבנת הנושא. אמנם מאותה סיבה קיצרנו אותם באופן חלקי, הוספנו בהם הדגשים, בצענו בהם שינויים קלים ליתר בהירות (בעיקר בפיסוק), וגם השמטנו חלק מהערותיו של ברויאר. לגבי שינוי התפיסה המהפכני שבדבריו הבאים של ברויאר, השוו את דעתו אל הגישה שהייתה מקובלת עד זמנו בין חוקרי המסורה. הללו חשבו אז ש&quot;נוסח המסורה&quot; לא היה ולא נברא בתור נוסח אחד ואחיד בכל פרטיו. גישה זו מתבטאת באריכות ובחריפות ב[https://archive.org/details/introductiontoma0000unse_b9a7/page/n3/mode/2up הקדמתו של אורלינסקי להוצאה מחדש של מהדורת גינצבורג] (עמ' xvi-xxxvii); הקדמה זו נדפסה שוב בתוך: ''The Canon and Masorah of the Hebrew Bible: An Introductory Reader'', ed. Sid Z. Leiman (New York: Ktav, 1974).}}

:נמצא, שכך יש לתאר את נוסח התורה בתקופה שלפני המסורה. קריאת התיבות היתה ברורה ונהירה לכל. ואילו טקסט האותיות – מבחינת חסירות ויתירות – היה עדיין בבחינת בקעה פרוצה. חכמי המסורה מצאו בקעה זו וגדרו בה גדר. וזה היה איפוא תפקידם ביחס לכתיב האותיות וקריאתן: הם לא פסקו איך '''לקרוא''' את האותיות המקובלות – אלא היפוכו של דבר: הם פסקו איך '''לכתוב''' את הקריאה המקובלת.

:'''מבחינה זו קדמה איפוא תורה שבעל פה לתורה שבכתב. חכמי המסורה קיבלו מקודמיהם את הקריאה כתורה שבעל פה – וקבעו לה סימני ניקוד וטעמים. לטקסט זה של התורה שבעל פה קבעו אחר כך את הנוסח הסופי של התורה שבכתב.'''

:משום כך אתה מוצא, שהרוב המכריע של קביעות המסורה מתייחס למלים הגויות – ולא לתיבות כתובות.{{הערה|הערת ברויאר: דבר זה בא לידי ביטוי בין השאר בהתייחסות לתיבה, שיש בה קרי וכתיב: לעולם התיבה נידונה במסורה על פי הקרי, ולא על פי הכתיב.}} '''אין המסורה מתייחסת לצירוף מסויים של אותיות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של קריאתן; אלא היא מתייחסת לצירוף של הגאים ותנועות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של כתיבתם.''' שכן המלים ההגויות של המקרא הן היסוד שקדם לאנשי המסורה; ליסוד זה נתנו את התיבות הכתובות וקבעו את נוסחן הסופי.{{הערה|הערת ברויאר: אין צריך לומר, שחכמי המסורה לא בדו את הנוסח מלבם, אלא קבעוהו על יסוד הספרים שלפניהם. אולם בדורות שלפני המסורה היה כל סופר מעתיק מן הספר שלפניו, ולא היתה כל הכרעה בין הנוסחות; ואילו חכמי המסורה פסקו הלכה סופית באותה סוגיה.}}

:אין זה איפוא אלא טבעי, שהניקוד הוא אחיד בכתבי היד, ואילו כתיב התיבות שנוי במחלוקת. שתי התופעות האלה אינן אלא המשך למצב שקדם למסורה. עדיין לא נשתכחה התורה שבעל פה המקובלת; ואילו ההורה שבכתב &quot;המחודשת&quot;{{הערה|הערת ברויאר: השוה את לשון השואל בשו&quot;ת הרשב&quot;א סי' רלב: ואין אנחנו חוששין לספרי התלמוד לתקן הספרים לשנותם... ואיך נחוש לספרי המסורה '''חדשים מקרוב באו'''.}} עדיין לא פשטה בכל ישראל. וגם בתקופה הסמוכה לאנשי המסורה עדיין לא היו בקיאים בחסירות וביתירות – ממש כבתקופת התלמוד.{{הערה|הערת ברויאר: ספרים אחדים היוצאים מכלל זה – כגון 'הספר הידוע במצרים' – אינם משנים את התמונה הכללית. הללו לא היד אלא בבחינת מיעוט, והשפעתם לא היתה ניכרת ברוב ישראל. עדים לכך הם דברי רמ&quot;ה בהקדמה לספרו. וראה עוד בהמשך כאן.}}

:על רקע זה יש להעריך את המפעל ההיסטורי של הרמ&quot;ה. מצב הספרים שבימיו מתואר בבהירות בהקדמה לספרו... אך כאן יש להבליט בייחוד את ההשוואה לחכמי התלמוד. וכך הוא טוען: חכמי התלמוד לא היו בקיאים בחסרות ויתרות; &quot;וכל שכן שנתקיים בנו בעונותינו: 'לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר'...&quot; (מהקדמת הרמ&quot;ה לספר מסורת סייג לתורה).

:אכן עד שלא בא הרמ&quot;ה היה כתיב המסורה בבחינת הלכה ואין עושין כן. '''הסופרים''' המשיכו להעתיק מן הספרים שלפניהם – כדרך שעשו בתקופה שלפני המסורה; נמצא, שעדיין לא היו &quot;בקיאין בחסירות וביתירות&quot;. ואילו '''המסרנים''' רשמו את המסורות – על פי הנוסח שנקבע בידי חכמי המסורה. אך אלה לא נגעו במלאכתם של אלה אלא במקרים נדירים בלבד; כביכול, &quot;אנן בדידן ואינהו בדידהו&quot;.

:'''זו היתה איפוא חשיבות מפעלו של הרמ&quot;ה. הוא קבע את נוסח התורה על פי המסורה – לא כהלכה עיונית – אלא בהוראה מעשית. באותה שעה הוא השלים, לאמיתו של דבר, את מפעל המסורה. בבית מדרשו של הרמ&quot;ה יצא נוסח המסורה מן הכח אל הפעל – ומשם הוא פשט בכל ישראל.'''

:וכך יפה כוחם של הדורות האחרונים אפילו מכוח חכמי התלמוד; שכן &quot;בזמן הזה אנן בקיאין בחסירות ויתירות, אף שבזמן הש&quot;ס לא היו בקיאים, שכבר ישב על מדוכה זו הרמ&quot;ה ז&quot;ל ובירר הכל כשמלה&quot; (אבני נזר, יורה דעה, סימן שנו, סעיף ה). תיאור זה, המובא כאן בשם אחד מגדולי חכמי ההלכה, הוא ציור מדויק של התהליך ההיסטורי. נוסח הכתיב של התורה עדיין לא היה קבוע סופית בתקופת התלמוד. הוא נקבע במשנה עיונית רק על ידי חכמי המסורה. והוא נתקבל למעשה בכל ישראל רק בכוח ההוראה של הרמ&quot;ה.

:'''תהליך הפוך עבר באותו זמן על נוסח הקריאה. נוסח זה היה בתחילה בבחינת תורה שבעל פה, וזו עלולה להשתכח מן הלב. שבטי ישראל התרחקו זה מזה ונדדו מגולה לגולה. הריחוק המקומי הביא בעקבותיו פילוג לשוני. הבדלי המבטאים שבין הארצות השונות הן אות לפילוג הזה.'''

:נדודי ישראל בגלויות אינן הסיבה היחידה להשכחת נוסח הקריאה. שכן ככלי ההתפתחות של כל הלשונות חלים גם על לשון הקודש. וקריאה הנמסרת רק כתורה שבעל פה עלולה להשתנות במרוצת הדורות.{{הערה|הערת ברויאר: המסורות השונות של קריאת המשנה והתלמוד יכולות לשמש דוגמה לכל זה.}}

:'''צדקה עשה הקב&quot;ה עם ישראל, שהעמיד את חכמי הניקוד על אֵם הדרך של היציאה לגלות. הללו הפכו את תורת הקריאה שבעל פה לתורת הניקוד שבכתב. ודרכו של נוסח כתוב לשמור על טהרתו המקורית – יותר מקריאה הנמסרת בעל פה.'''

:'''בהמשך הדורות נתהפך איפוא היחס שבין קריאה לניקוד. חכמי המסורה היו מנקדים על פי הקריאה שבעל פה; הדורות המאוחרים היו קוראים על פי הניקוד שבכתב.'''

:אולם גם הניקוד הכתוב לא היה מובטח מפני תהפוכות ושינויים. שכן דרכי הניקוד – בניגוד לדרכי הכתיב – תלויות בכללי הדקדוק. והללו פועלים לעתים קרובות בכיוון להשכחת מסורת הקריאה. זאת ועוד: סימנים הדומים זה לזה מבחינה גרפית עלולים להתחלף זה בזה; ויש להביא בחשבון גם את האפשרות של טעויות סופר גרידא. אף זו: יש להניח, שגם בתקופות מאוחרות לא נשתכח טיבם המקורי של הנקדנים – המנקדים על פי מסורת הקריאה שבעל פה. וכך נוצרה זיקת גומלין בין קריאה לניקוד: משהתפתחה והשתנתה מסורת הקריאה, נשתנו גם סימני הניקוד; והשינויים שחלו בניקוד הביאו לידי שינויים בדרכי הקריאה.

:עבודתם השקודה של חכמי האחרונים – מאו&quot;ת ומ&quot;ש ועד רש&quot;ד ורוו&quot;ה – עצרה בסופו של דבר גם את התהליך הזה. נקבעו נוסחות של ניקוד, כדרך שנקבע בשעתו נוסח הכתיב. נוסחות אלה אינן זהות בכל מקום עם הנוסח המקורי של המסורה. מהן לומד הקורא את תורת הקריאה.

:'''וכך נתהפך עתה היחס שבין מקרא למסורת. לשעבר היו המלים ההגויות בחזקת נתון קבוע; על פיהן ניקד הנקדן, והמסרן קבע להן את כתיב המסורה; אלא שכתיב זה עדין לא פשט בכל ישראל. עתה כבר נתהפכה הקערה על פיה. כתיב המסורה הוא בחזקת נתון קבוע, והוא פשט בכל ישראל; לכתיב זה מוסיף הנקדן את הניקוד על פי מסורת הניקוד שנקבעה לאחרונה; והתיבות המנוקדות הופכות בפי הקורא למלים הגויות. אך הללו אינן זהות בכל מקום עם מסורת הקריאה המקורית.'''

:זו משמעות התופעות, שעמדנו עליהן כאן. ויש לכך לא רק חשיבות עיונית, – אלא גם תוצאה מעשית. שכן בדורנו נעשים ניסיונות שונים להחזיר למקרא את נוסח המסורה – על יסוד כתבי היד שנתגלו לאחרונה; זאת מתוך הנחה, שנוסח המקרא התפתח ונשתנה מאז תקופת המסורה. אולם בעניין זה יש להסיק שתי מסקנות מן הדברים שנתבארו כאן.

:בנוסח הניקוד חלו באמת שינויים מסוימים; הללו טעונים הגהה – אם מבקשים לחזור אל הנוסח המקורי על פי המסורה. אולם שינויים אלה הם מועטים יחסית...

:גם בנוסח הכתיב חלו שינויים – בהשוואה אל כתבי היד. אך הללו אינם טעונים הגהה, אם מבקשים לחזור אל הנוסח על פי המסורה. שכן הנוסח המקובל בישראל – נוסח רמ&quot;ה-או&quot;ת ובייחוד נוסח יהודי תימן – הוא הוא הנוסח המקורי על פי המסורה. כל חזרה אל נוסח אחד מכתבי היד יש בה משום נסיגה, המתעלמת מן ההישגים שהושגו על ידי חכמי ישראל. דבר אין לה ולהחזרת כתיב המסורה לקדמתו.

נראה אם כן ש'''מסורת הקריאה''' של בעלי המסורה הטברנים, המתועדת במערכות הניקוד והטעמים שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, הייתה ידועה וקבועה להם כבר מראש, עוד לפני שרשמו את סימני הניקוד והטעמים. בעלי המסורה לא ניקדו והטעימו על פי טופס מקרא שלפניהם, אלא על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה על פיהם. הנקדנים היו בקיאים בהגיית המלים ובנגינתן, ועל פיהן ניקדו והטעימו את התיבות שלפניהם. משום כך אין כמעט מחלוקות משמעותיות וקשות להכרעה ביניהם ביחס לטעמים ולעיקרי הניקוד.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ’ 67. קביעה זאת מתבררת לא רק מתוך האחידות הכללית השוררת בין כתבי היד בנוגע לניקוד ולטעמים, אלא אף מהסוגים המסוימים של הטעויות בכתבי־היד הפחות מדויקים. ממצאיו של ברויאר מראים שהסטיות בהטעמתם של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש כמעט ולא קיימות בתורה, לעומת כתי&quot;ב וכתי&quot;ש1, שבהם הן יחסית מרובות: &quot;ב'''ב''' מרובים המקרים שבהם הנקדן החליף בהם טעמיהם של פסוקים דומים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות ב'''ש1'''. כנגד זה ב'''ש1''' יש מקרים לא מועטים, שהנקדן נמשך בהם אחרי שיגרת נגינת הטעמים – או צירף טעמים בניגוד לכללי היסוד של סמיכות הטעמים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות מאוד ב'''ב'''&quot; (ברויאר, שם). נראים הדברים אם כן שגם דיוקם הרבה של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש בתחום הנגינה מצד אחד, וגם סוג הסטיות בטעמים בכתי&quot;ב ובכתי&quot;ש1 מצד שני, מעידים כאחד שנקדני כתבי־היד ניקדו על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה בפיהם. אותו דבר מתברר היטב גם בתחום של הניקוד, שבו ארבעת כתבי־היד '''ל, ב, ש, ש1''' אחידים כמעט בכל מקום (ראו בסיכום שם, עמ' 45).}}

לכן מהדורת מקרא המבוססת על הכתר וכתבי־היד הקרובים לו תהיה נציגה נאמנה למסורת הקוראים הטברנית, בכללה ופרטיה.

==מסורת הקוראים בתורה: השימוש בכתי&quot;ל כבסיס לניקוד ולטעמים==

בספרו '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו''' השווה פרופ’ ישראל ייבין את הניקוד והטעמים שבכתר אל כתבי־היד הקרובים לו והרחוקים ממנו (ואף למנהגי הדפוסים). בסוף ספרו סיכם:

:מכל זה מסתבר, שיש להעדיף את '''ל''' מכל כתבי־היד האחרים הקרובים ל'''א''', הן במקום ש'''א''' חסר, הן במקום שרצויה עדות מסייעת, הן להשוואת שיטתו לשיטת '''א'''.{{הערה|ייבין, נו.3 עמ' 358.}}

גם הרב ברויאר, בעקבות ייבין, הגיע לאותה מסקנה בממצאיו, דהיינו שלהעתיק את הניקוד והטעמים מתוך כתי&quot;ל זה כמעט כמו להעתיק את הניקוד והטעמים מתוך הכתר עצמו. ואף מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' אימצו את מסקנותיהם הקודמות של ייבין וברויאר, ובחרו בכתי&quot;ל בתור הכלי הראשון במעלה לשחזור נוסח הניקוד והטעמים בכתר בחלקיו החסרים: &quot;...כ&quot;י '''ל''', שנוסח הניקוד והטעמים שלו במקרא כולו הוא הקרוב ביותר לנוסח ה'כתר' מכל כתבי היד הידועים לנו&quot;.{{הערה|עמ' 69*.}} ואף העירו ש&quot;בדיקותינו בקטגוריות שונות של ניקוד וטעמים בעשרות כתבי יד של ימי הביניים חוזרות ומאשרות מסקנה זו.&quot;{{הערה|הערה 227 (עמ' 97*). אמנם חובה לציין כאן שמסקנה זו תקפה לגבי מערכת הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל באופן כללי, אבל לא לגבי שני פרטים ספציפיים שיוצאים מן הכלל, ולא הגיעו לידי קביעה עקבית וסופית בכתבי־היד הקרובים לכתר ואף לא בתוך הכתר עצמו: חטפים באותיות לא גרוניות (במערכת הניקוד) ונוסח הגעיות (במערכת הטעמים). למדיניות במהדורתנו לגבי חטפים באותיות לא גרוניות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|בפרק השני של המבוא]], ולגבי נוסח הגעיות במהדורתנו ראו [[#סימון הגעיה (המתג)|להלן בפרק זה]].}}

כתי&quot;ל יהיה אם כן הבסיס העיקרי במהדורתנו לניקוד ולטעמים בתורה (ובשאר החלקים החסרים בכתר), ע&quot;פ שיטת ייבין שכבר בוצעה למעשה במהדורות ברויאר{{הערה|ועל פיהן גם במהדורה הדיגיטלית של &quot;מכון ממרא&quot;.}} וב'''מקראות גדולות הכתר'''. אמנם גם יש בכל זאת תופעות חריגות בניקוד ובטעמים שבכתי&quot;ל שיש לתקן אותן על ידי מקורות נוספים או לעצב אותן לפי שיטת מהדורתנו, ואלה יפורטו בשני תתי-הסעיפים הבאים.

===הערכת הדיוק בנוסח הניקוד בכתי&quot;ל===

לפי ייבין, שיטת הניקוד בכתי&quot;ל דומה להפליא לניקוד שבכתר, ואולם רמת דיוקו פחות מושלמת: &quot;'''ל''' נכתב בקפדנות והוא מדויק למדי, אך נופל קצת מבחינה זו מ'''אק'''. יש בו טעויות־סופר קצת יותר מאשר ב'''א'''... בניקוד הוא דומה ברוב ענייניו ל'''א''', אלא שמעטים בו חטפים באותיות לא־גרוניות וכן שונה דרכו בניקוד כתיב וקרי...&quot;.{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}} על פי זה קבע שיש להעדיף את כתי&quot;ל לשחזור הניקוד והטעמים שבכתר. ובכל זאת יש לעמוד על המיעוט הקטן של שינויים מובהקים בניקוד, שבהם שונה שונה כתי&quot;ל מהכתר ושאר כתבי־היד הקרובים לו, וכן על טעויות הסופר בו שהם &quot;קצת יותר מאשר ב'''א'''&quot;.

'''שינויים מובהקים בניקוד:''' מתוך מאות האלפים של סימני הניקוד בתורה,{{הערה|לפי נתוני [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#CharacterTypes הסטטיסטיקה במהדורת וסטמינסטר] יש 257,838 סימני ניקוד בתורה, ו-1,000,912 בכל התנ&quot;ך. כשמדובר בכמות כזאת, מתברר שהדוגמאות של השינויים המובהקים שנביא כאן, ואפילו כמה מאות של טעויות סופר, אינן גורעות כלל מהתיאור של כתי&quot;ל ככתב־יד מדויק מאוד. ובכל זאת רמת דיוקו אינה מגיעה לדיוק הכמעט מושלם שבכתר ארם צובה.}} בכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר יש הבדלים מובהקים, המבטאים עדות לקריאה שונה, במקומות אחדים בלבד בתורה. ובכמעט כל מקום (חוץ מאחד), שונה גרסתו של כתב־יד חריג אחד מחבריו. ברויאר הביא את הדוגמאות הבאות:{{הערה|א.1-3 (עמ' 35). במשך עבודת ההגהה על התורה מצאנו מעט דוגמאות נוספים, וציינו אותן בתיעוד הנוסח. במשך הזמן כשנעבור על התיעוד, נוסיף אותן לרשימה זו.}}
*בשני מקומות ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]; [[דברים לא/טעמים#לא כא|דברים לא,כא]]) יש מחלוקת בין כתבי־היד לגבי קמץ ופתח, ושתיהן תלויות במחלוקת בן־אשר ובן־נפתלי. במקרה הראשון ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]) מביא כתי&quot;ל את נוסח בן־אשר בדומה לרוב כתבי־היד (מלבד ש). במקרה השני ([[דברים לא/טעמים#לא נ|דברים לא,כא]]) תומכים שני כתבי־היד (ל, ש1) בנוסח בן־נפתלי, ושני כתבי־יד (א, ש) בנוסח בן־אשר. בשני המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*יש בכתי&quot;ל ניקוד חריג, באופן מודע וכנראה לפי מסורת הגייה מיוחדת (ולא טעות סופר), בעוד שלוש תיבות בתורה, בניגוד לשאר כתבי־היד: [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]]; [[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]]. בשלושת המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*בנוסף לכך ציין ברויאר מספר תופעות לגבי דגשים בכתי&quot;ל ו/או בכתי&quot;ש, שנראה שיש בהן עניין של נטייה או שיטה.{{הערה|שם, א.4-9 (עמ' 35-37).}} הערנו עליהן במקומן בתיעוד הנוסח, וראוי להזכיר אחת מהן: סימון כפול של קובוץ ושורוק בתיבה שיש בה א' נחה (הרֻאוּבני/לרֻאוּבני/ולרֻאוּבני). תופעה זאת נמצאת בחמש מקומות בכתי&quot;ל בתורה ובספר יהושע ([[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|ד,מג]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]), ולכן ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר, אבל גם אין בה שיטה גמורה כי במקומות אחרים (כגון [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]) הניקוד כמקובל בשורוק בלבד (הראוּבני).

'''ניקוד חריג וטעויות סופר:''' חוץ מעניינים של נטייה או של שיטה, שיש בהם ביטוי של מסורת הגייה מובהקת או של מנהג סופרים מודע, יש גם דוגמאות רבות של ניקוד חריג בכתי&quot;ל שמקורן בטעות סופר גרידא, או שיש בהן כנראה שריד של ניקוד לפי מסורת הגייה שונה (שלא השתרשה לגמרי תוך כדי מלאכת ההגהה בכתב־היד). לפי ייבין, רמת דיוקו הכללית של כתי&quot;ל &quot;נופלת קצת&quot; מזו של כתר ארם צובה, למרות הדמיון המובהק ביניהם בשיטת הניקוד. אבל נראה שהיא נופלת יותר מ&quot;קצת&quot;, למרות שעדיין מדובר על כתב־יד מדויק מאוד. שהרי בכתי&quot;ל יש מאות רבות של טעויות, למרות שהוא עדיין מדויק מאוד; ואילו כתר ארם צובה מהווה יצירה כמעט־מושלמת.
*פתח וסגול (שריד של מסורת ההגייה הבבלית)
*דוגמאות רבות של השמטת דגשים (גם כאן טען דותן שמדובר על שריד של מסורת ההגייה הבבלית) ולפעמים הוספתם, וכך גם לגבי מפיק.{{הערה|במיוחד יש לציין את התופעה של דגש בלתי-צפוי באותיות גרוניות, כגון וְנָהָרּ֙ ([[בראשית א/טעמים#א י|בראשית א,י]]), רַּבִּֽים ([[קהלת ז/טעמים#ז כט|קהלת ז,כט]]), הַהּֽוּא ([[קהלת ט/טעמים#ט טו|קהלת ט,טו]]), רַּבָּ֣תִי ([[איכה א/טעמים#א א|איכה א,א]]).}}
*השמטתן של נקודות חטף או הוספתן (לעתים).
*טעויות סופר מובהקות אחרות (רבות). בדוגמאות מהסוג הזה בדרך כלל הוספנו סימן קריאה (!) בתיעוד הנוסח לאחר שהבאנו את נוסח כתי&quot;ל. לעומת זאת אין סימן קריאה בסוגים טיפוסיים של ניקוד חריג בכתי&quot;ל (כגון השמטת דגש).

רשימות שונות של חריגות הניקוד בכתי&quot;ל חוברו במשך הזמן על ידי דותן,{{הערה|במהדורת &quot;עדי&quot; וב-BHL.}} ברויאר,{{הערה|במבואות לכרכי &quot;דעת מקרא&quot; ובנספחים לשלושת מהדורותיו.}} וברשימת ההערות שבתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].{{הערה|אפשר למצוא תיעוד חלקי נוסף באפרט שינויי הנוסחאות במהדורות BHS ועוד יותר ב-BHQ.}} רשימות אלו משלימות אחת את השנייה,{{הערה|חובה להדגיש שאוסף הנתונים המלא והמדויק ביותר נמצא דווקא ברשימותיו של ברויאר, וכל השאר בעצם משלימים אותו. אמנם גם ברשימותיו של ברויאר חסרות דוגמאות שנעלמו מעינו הבוחנת.}} ואיסוף של הנתונים מכולן ביחד מראה באופן ברור שכתי&quot;ל מייצג שיטת ניקוד מובהקת וברורה, אבל הביצוע שלה למעשה אינו מושלם כלל. מבט קל על ההערות במבחר פרקים מתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר] מראה שיש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב הפרקים בתנ&quot;ך, ובפרקים רבים יש כמה.{{הערה|כדי לתאר את גודל התופעה אפשר להסתמך בגסות על [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#Chapters הנתונים הסטטיסטיים] של מהדורת וסטמינסר: בתורה יש בה 262 הערות מיוחדות, ורובן מציינות ניקוד חריג בכתי&quot;ל. בתנ&quot;ך כולו יש 1078 הערות מהסוג הזה. ויש לקחת בחשבון שבמהדורת וסטמינסטר דיווחו רק על חלק מהדוגמאות.}}

כמעט בכל המקומות מדובר על ניקוד חריג בכתי&quot;ל בלבד מול שאר כל חבריו, ולכן אין כל בעיה לזהות בכתי&quot;ל את הטעות המובהקת, או את השריד שנשאר בו מתוך מסורת הגייה אחרת. וכך אפשר לקבוע את הנוסח לפי שאר כתבי־היד (ואף להתחשב לעת הצורך בניקוד שבדפוסים המאוחרים שהוא פחות מדויק מכתבי־היד רק במעט),{{הערה|על מידת הדיוק בניקוד המקובל שבדפוסים, ראו ברויאר, א.10-16 (עמ' 37-42). על השיבושים שנגרמו בנוסח המקובל על ידי המדקדקים מתוך שימוש מוטעה במסורה, ראו שם א.18-21 (עמ' 42-45).}} וכך להגיע אל שחזור מהימן לניקוד שהיה בכתר ארם צובה.

במהדורתנו תיעדנו ניקוד חריג בכתי&quot;ל במאות מקומות בעקבות הרשימות הקיימות. בדקנו את הנתונים מחדש בכל מקום על ידי עיון בצילום כתב־היד, ולפעמים הגענו למסקנה שונה. ואף הוספנו על הנתונים הקיימים ברשימות דוגמאות חדשות אחדות. כל הנתונים לגבי ניקוד חריג בכתי&quot;ל מובאים במלואם בתוך תיעוד הנוסח.

'''הנוסח המקובל בדפוסים:''' הנוסח המוכר בדפוסים הרבים של התנ&quot;ך (עד דפוס קורן ועד בכלל) מבוסס בעיקר על מקראות גדולות דפוס ונציה, ובנוסף על התיקונים שנעשו בנוסח זה בחיבורים &quot;אור תורה&quot; ו&quot;מנחת שי&quot; וגם על ידי מדקדקים מאוחרים יותר. נוסח זה משקף היטב את נוסח המסורה ברוב המכריע של התורה, אמנם יש בו כמה עשרות הבדלים משמעותיים מהנוסח המשותף של כתבי־היד הטברנים. רובם הגדול הם עניינים של פתח וקמץ או של צירה וסגול.{{הערה|לרשימה מלאה והסברים מפורטים לסיבת השינויים, ראו ברויאר, א.10-21 (עמ' 37-45).}}

בגלל שהתורה נקראת בציבור במחזור שנתי, וכל שינוי קטן מהנוסח המקובל בולט למי שמכיר היטב את הקריאה, לכן ציינו את השינויים בניקוד המקובל בתוך תיעוד הנוסח.{{הערה|בתוך הערות הנוסח ציינו את הנוסח המקובל בכינוי &quot;דפוסים&quot;.}}

===הערכת הדיוק בנוסח הטעמים בכתי&quot;ל===

קפדנותו ודיוקו של כתי&quot;ל באים לידי ביטוי מובהק בתחום הטעמים עוד יותר מאשר בתחום הניקוד. לגבי הניקוד, כאמור, יש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב פרקי התנ&quot;ך ולעתים קרובות אף יותר, ואילו בתחום הטעמים איננו מוצאים טעויות או הטעמה חריגה בפרקים רבים. ורוב הטעויות בטעמים (המעטות ממילא) הן בסימון מקום הטעם או בטעם חסר, כך שניתן לזהות אותן בקלות ולתקנן לפי שיטת הכתר וכתבי־היד הקרובים לו. כך תיאר ייבין את מערכת הטעמים בכתי&quot;ל:{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}}

:בטעמי כ&quot;א הספרים דומה הוא ל'''א''' כמעט בכל, הן בהטעמה בכללותה הן בפרטי כלליה. שינויים מ'''א''' בהטעמה בכללותה נדירים מאוד. מצאתי, למשל: ואמרת֣י אליכ֔ם ('''ל''' [[שמואל ב יג/טעמים#יג כח|שמ&quot;ב יג,כח]]; '''אקש1''' בקדמא ואזלא).

:הטעמת המשרתים בטעמי אמ&quot;ת כמעט תמיד כב'''א''' וכנמסר בשם ב&quot;א בחילופים. לפעמים מצויים תיקונים בהטעמת המשרתים, בייחוד מנוסח ב&quot;נ לנוסח ב&quot;א, כגון במשרתי הפזר (נ.6) ועוד.

:המרכא מסומן ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א'''; משום כך נסיגת טעם לראש תיבה או הטעמת שני משרתים, שהראשון בהם מרכא, בתיבה אחת – מסומנת ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א''', ולעתים קרובות הברה שבה מרכא ברור ב'''א''', הסימן שבה ב'''ל''' נראה כגעיה ברורה. לפעמים נמחקה ב'''ל''' געיה ונכתב מרכא – מה שמסייע בזיהוי הטעמים. הקפה מן הסוג המתואר מא.6 אינה מצויה ב'''ל''' יותר משב'''א'''.{{הערה|הכוונה לנסיגת טעם לראש תיבה בטעמי אמ&quot;ת, כאשר בחלק מהמקרים מוקפת התיבה לתיבה שאחריה.}}

דיוקם של כל כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בראשם – כל כך גדול, עד שבכל החריגות המעטות ממילא יש רק כתב־יד אחד חריג השונה מכל שאר חבריו (וכמעט תמיד שונה גם מהנוסח המקובל בדפוסים). ברויאר מצא רק יוצא מן הכלל אחד בכל התורה, שבו יש מחלוקת בין שני כתבי־יד לשנים אחרים:
*במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ח/טעמים#ח יח|(ח,יח)]]: [וָאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃] (ל, ב).
גם בבדיקה שלנו של כתי&quot;ל והקלדת וסטמינסטר מול כתבי־יד ומהדורות אחרות, לא מצאנו דוגמה נוספת לכך. ברויאר גם מצא שלושה מקומות בלבד בכל התורה של חריגות בעלות משמעות בכתי&quot;ל, כאשר הוא ניצב לבדו מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר:
#בראשית, וירא [[בראשית כ/טעמים#כ ז|(כ,ז)]]: [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃] (ל). הטעמת כתי&quot;ל אפשרית, אבל גם ייתכן שמדובר על החלפת זקף קטן ברביע (נקודה אחת במקום שתיים). חשוב לציין שההבדל הכי נפוץ והמשמעותי ביותר בין חריגות ההטעמה המעטות בכתי&quot;ל בתנ&quot;ך, ובתוך מסורת כתבי־היד בכלל (שהיא בדרך כלל אחידה), הוא דווקא השינוי בין נקודה אחת לשתיים, לרביע או לזקף קטן (ראו לדוגמה בהערת הנוסח על [[יהושע א/טעמים#א ז|יהושע א,ז]]).
#בראשית, ויגש [[בראשית מד/טעמים#מד כ|(מד,כ)]]: וְאָחִ֣יו מֵ֔ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃]* (ב, ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃] (ל). הטעמה זו מוזרה, ונראה שיש כאן טעות בכתי&quot;ל בהשפעת הטעמים בפסוק אחר הדומה לו [[בראשית מב/טעמים#מב לח|(מב,לח)]].
#דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים|(כח,נט)]]: [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וׇחֳלָיִ֖ם רָעִ֥ים וְנֶאֱמָנִֽים׃]* (א, ש, ש1) / [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וָחֳלָיִ֥ם רָעִ֖ים וְנֶאֱמָנִֽים׃] (ל ובדפוסים). מכיוון שהמסורת המשתקפת בדפוסים תומכת בגירסת כתי&quot;ל, ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר אלא על שיטה תחבירית אחרת.

בנוסף לשלוש הדוגמאות הללו מצאנו עוד אחדות במשך ההגהה של כתי&quot;ל בתורה ובשאר המקומות בתנ&quot;ך החסרים בכתר, וכולם מצויינים במקומם בתיעוד הנוסח. בכוונתנו להוסיף אותם לרשימה זו תוך כדי בדיקה מחדש של תבניות הנוסח.

'''כתי&quot;ש:''' ברויאר מצא שגם כתי&quot;ש מדוייק להפליא בנוסח הטעמים בתורה, כמו כתי&quot;ל או אף יותר, וגם בו אין כמעט חריגות בכלל מול המסורת המשותפת הבאה לידי ביטוי בשאר כתבי־היד. במקום אחד בלבד יש טעות סופר ברורה:{{הערה|1=ראו ברויאר, כתר, ב.3 (עמ' 46). ברויאר כתב שם שיש עוד חריג אחד בכתי&quot;ש בפרשת בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(שמות יד,יג)]], ולפי מה שכתב כתי&quot;ש=הִֽתְיַצְּב֔וּ בשתי נקודות לזקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע בשאר כתבי־היד ובדפוסים). אבל מעיון בצילום כתי&quot;ש ברור לגמרי שיש רק נקודה אחת לרביע. וגם ברויאר עצמו לא ציין את השינוי המשמעותי הזה ברשימתו בדעת מקרא (כרך שמות).}}
*במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א כח|(א,כח)]]: [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה]* (ל, ש1 ובדפוסים) / [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָ֤ה וָמַ֙עְלָה֙] (ש)

'''הסכמת כתי&quot;ל וכתי&quot;ש:''' דוגמה יחידה זו יוצאת מן הכלל, והיא מוכיחה את הכלל: נוסח כתי&quot;ל וכתי&quot;ש מדוייקים להפליא לגבי נוסח הטעמים בתורה, וכמעט שאין ביניהם שום הבדלים בעלי משמעות בכל התורה כולה. לכן ניתן לקבוע את נוסח הטעמים בתורה בביטחון מלא ע&quot;פ הסכמת שניהם.

כמו שכבר הסברנו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|בפרק השני של המבוא]], רכיבים מסויימים בשיטת הטעמים בכתי&quot;ל שונים מנוסח הכתר ו/או ממדיניות העיצוב במהדורתנו; לא מדובר על ספק לגבי עצם קביעת הנוסח אלא על שיטות ידועות מראש. כל שינוי מנוסח כתי&quot;ל בגלל הרכיבים האלה יקבל תיעוד מלא בדפי העריכה של המהדורה. ביניהם:
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]] (מקומה של המתיגה או עצם קיומה של המתיגה)
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עקביות במקפים|מקף בתיבת משרת]]
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|פשטא מלעיל וטעם כפול בהברה המוטעמת]]

==מסורת הקוראים בתורה: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל==

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים}} שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי התורה.{{הערה|לגבי נוסח הגעיות בתורה, ראו להלן [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נוסח הגעיות במהדורתנו|&quot;נוסח הגעיות במהדורתנו&quot;]].}}

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים}} לסוג אחד נפוץ יש רשימה עצמאית: [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות בתורה]].

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים}}

ו. לרשימות דומות על ספרי הנביאים והכתובים, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה|פרק החמישי]]''' של המבוא למהדורה.

===ספר בראשית===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[בראשית ב/טעמים#ב ו|בראשית ב,ו]] (ל=אֶֽת־כָּל־פְּנֵֽי־הָֽאֲדָמָֽה): &quot;פני&quot; מוקפת ובגעיה, במקום מרכא
#[[בראשית ב/טעמים#ב יח|בראשית ב,יח]] (ל!=אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ): נקודה באות ה&quot;א
#[[בראשית ד/טעמים#ד יח|בראשית ד,יח]] (ל!=וּמְחִיּיָאֵ֗ל): מקום הקמץ
#[[בראשית ה/טעמים#ה כט|בראשית ה,כט]] (ל*=זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה): גרשיים ותלישא גדולה בראש התיבה כשיטת הכתר
#[[בראשית ו/טעמים#ו טז|בראשית ו,טז]] (ל?!=תְּכַלֶ֣נָּה): חסר דגש באות למ&quot;ד?
#[[בראשית ז/טעמים#ז כג|בראשית ז,כג]] (ל!=וַיִשָּׁ֧אֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית ט/טעמים#ט כד|בראשית ט,כד]] (ל=אֲשֶׁר־עָֽשָׂה־ל֖וֹ): &quot;עשה&quot; בגעיה ומוקפת, במקום טעם מרכא
#[[בראשית יד/טעמים#יד י|בראשית יד,י]] (ל!=הַשִׂדִּ֗ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית יד/טעמים#יד יז|בראשית יד,יז]] (ל!=אַחַרֵ֣י): חסרות נקודות החטף בחי&quot;ת
#[[בראשית טו/טעמים#טו ב|בראשית טו,ב]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶּר): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית טו/טעמים#טו י|בראשית טו,י]] (ל!=וְאֶת־הַצִפֹּ֖ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית יח/טעמים#יח יח|בראשית יח,יח]] (ל!=וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ): חסר מקף
#[[בראשית יח/טעמים#יח כא|בראשית יח,כא]] (ל!=כַצַדִּ֖יק): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית כ/טעמים#כ ז|בראשית כ,ז]] (ל=מֵשִׁ֗יב): נקודה אחת לרביע, במקום שתי נקודות לזקף קטן
#[[בראשית כב/טעמים#כב ג|בראשית כב,ג]] (ל?!=וַֽיַחֲבֹשׁ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד?
#[[בראשית כב/טעמים#כב יב|בראשית כב,יב]] (ל!=מְא֑וּמָּה): אות מ&quot;ם השניה דגושה
#[[בראשית כג/טעמים#כג ט|בראשית כג,ט]] (ל=יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י): אין דגש באות למ&quot;ד
#[[בראשית כד/טעמים#כד לו|בראשית כד,לו]] (ל=וַיִּתֶּן־לּ֖וֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית כד/טעמים#כד נג|בראשית כד,נג]] (ל!=וַיִתֵּ֖ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ה|בראשית כה,ה]] (ל!=וַיִתֵּ֧ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ו|בראשית כה,ו]] (ל!=בּנוֹ֙): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[בראשית כו/טעמים#כו א|בראשית כו,א]] (ל!=אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית כו/טעמים#כו טז|בראשית כו,טז]] (ל?=כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ או כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ): מקף בתיבת משרת (במקום כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ מִמֶּ֖נּוּ) או ששתי התיבות &quot;כי עצמת&quot; מוקפות ובגעיות?
#[[בראשית כז/טעמים#כז כט|בראשית כז,כט]] (ל=וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית ל/טעמים#ל יח|בראשית ל,יח]] (ל?!=יִשָׂשּכָֽר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה? דגש באות שי&quot;ן השניה?
#[[בראשית ל/טעמים#ל יט|בראשית ל,יט]] (ל!=לְּיַעֲקֹֽב): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית ל/טעמים#ל לז|בראשית ל,לז]] (ל!=וְעֶרְמ֑וֹן): סגול במקום פתח באות עי&quot;ן
#[[בראשית לא/טעמים#לא נא|בראשית לא,נא]] (ל!=הַמַצֵּבָ֔ה): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=יִֽפְגָּֿשְׁךָ֞): דגש וסימן רפה באות גימ&quot;ל, במקום גימ&quot;ל רפה
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=וִשְׁאֵֽלְךָ֙): נקודה אחת של חיריק באות וי&quot;ו
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל!=אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ): חסר סילוק באות למ&quot;ד
#[[בראשית לד/טעמים#לד יא|בראשית לד,יא]] (ל!=אֶל־אָבִ֣יה): חסר קמץ באות ה&quot;א
#[[בראשית לד/טעמים#לד כח|בראשית לד,כח]] (ל?!=וְאֶת־חֲמֹרֵיהֶּ֑ם): ה&quot;א מנוקדת?
#[[בראשית לה/טעמים#לה כב|בראשית לה,כב]] (ל!=רְאוּבֵ֔֗ן): זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים
#[[בראשית לו/טעמים#לו יג|בראשית לו,יג]] (ל!=אֵ֣לֶּ֣ה): טעם מרכא פעמיים באותיות אל&quot;ף ולמ&quot;ד
#[[בראשית לח/טעמים#לח יא|בראשית לח,יא]] (ל!=בְנְ֔י): שתי נקודות של שווא באות נו&quot;ן
#[[בראשית לח/טעמים#לח טז|בראשית לח,טז]] (ל=מַה־תִּתֶּן־לִּ֔י): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=אֶתֶּן־לָּךְ֒): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=וַיִּתֶּן־לָּ֛הּ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח כו|בראשית לח,כו]] (ל!=לְדַעְתָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[בראשית לט/טעמים#לט יט|בראשית לט,יט]] (ל?!=עָ֥שָׂהּ): נקודת מפיק בה&quot;א?
#[[בראשית לט/טעמים#לט כג|בראשית לט,כג]] (ל!=בֵּית־הַסֹּהַ֗ר): מקום הטעם
#[[בראשית מ/טעמים#מ ג|בראשית מ,ג]] (ל!=הַטַבָּחִ֖ים): חסר דגש באות טי&quot;ת
#[[בראשית מ/טעמים#מ יז|בראשית מ,יז]] (ל=הָֽעֶלְי֔וֹן): שתי נקודות לטעם זקף קטן, במקום נקודה אחת לרביע
#[[בראשית מא/טעמים#מא ז|בראשית מא,ז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל!=הָשִׁבֳּלִ֣ים): קמץ באות ה&quot;א וחסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל?=הַֽשִׁבֳּלִ֖ים): חסר דגש באות שי&quot;ן?
#[[בראשית מא/טעמים#מא כז|בראשית מא,כז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִים֙): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא מו|בראשית מא,מו]] (ל!=וַֽיַּעְבֹ֖ר): שווא במקום חטף באות עי&quot;ן
#[[בראשית מב/טעמים#מב ו|בראשית מב,ו]] (ל?=וַיִּשְׁתַּֽחֲוּוּ־ל֥וֹ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית?
#[[בראשית מב/טעמים#מב לו|בראשית מב,לו]] (ל!=אֵינֶּ֙נּוּ֙): אות נו&quot;ן הראשונה דגושה
#[[בראשית מג/טעמים#מג ז|בראשית מג,ז]] (ל!=וַנַ֨גֶּד־ל֔וֹ): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם להלן, רשימה ג.}}
#[[בראשית מד/טעמים#מד כ|בראשית מד,כ]] (ל!=וְאָחִ֨יו מֵ֜ת): בטעמים קדמא ואזלא, במקום מונח זקף קטן
#[[בראשית מה/טעמים#מה ו|בראשית מה,ו]] (ל!=וְקָצִּֽיר): אות צד&quot;י דגושה
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): אין דגש
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=וּפֻוָּ֖ה): וי&quot;ו דגושה
#[[בראשית מט/טעמים#מט ח|בראשית מט,ח]] (ל=יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית מט/טעמים#מט כו|בראשית מט,כו]] (ל!=תִּֽהְיֶ֙ין֙): חסר קמץ באות נו&quot;ן סופית
#[[בראשית נ/טעמים#נ א|בראשית נ,א]] (ל!=וַיִפֹּ֥ל): חסר דגש באות יו&quot;ד

ב. מתיגת הזקף
#[[בראשית ז/טעמים#ז ח|בראשית ז,ח]] (ל=וּמִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית יג/טעמים#יג ה|בראשית יג,ה]] (ל=וְגַם־לְל֔וֹט): אין מתיגה
#[[בראשית יט/טעמים#יט כז|בראשית יט,כז]] (ל=אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם): מקום המתיגה
#[[בראשית כב/טעמים#כב ב|בראשית כב,ב]] (ל=וְלֶךְ־לְךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית כז/טעמים#כז מא|בראשית כז,מא]] (ל=עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל=וַיִּקָּחֵ֔ם): אין מתיגה
#[[בראשית לה/טעמים#לה א|בראשית לה,א]] (ל=בְּבָרְחֲךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית מא/טעמים#מא יב|בראשית מא,יב]] (ל=וַנְּ֨סַפֶּר־ל֔וֹ): מקום המתיגה
#[[בראשית מה/טעמים#מה יד|בראשית מה,יד]] (ל=וּבִנְיָמִ֔ן): אין מתיגה
#[[בראשית מט/טעמים#מט כט|בראשית מט,כט]] (ל=אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה): מקום המתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]] (ל-כתיב=צְבֹיִי֔ם): מקום הטעם
#[[בראשית יד/טעמים#יד ח|בראשית יד,ח]] (ל-כתיב=צְבֹייִ֔ם): מקום החיריק והטעם
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם לעיל, רשימה א.}}

===ספר שמות===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שמות א/טעמים#א ג|שמות א,ג]] (ל!=וּבְנְיָמִֽן): בי&quot;ת שווּאה
#[[שמות א/טעמים#א טו|שמות א,טו]] (ל!=מֶ֣לֶך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[שמות ב/טעמים#ב י|שמות ב,י]] (ל!=וַיִגְדַּ֣ל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות ד/טעמים#ד י|שמות ד,י]] (ל!=דַּבֶּרְךָ): חסר טעם הטפחא
#[[שמות ד/טעמים#ד לא|שמות ד,לא]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות ה/טעמים#ה יח|שמות ה,יח]] (ל!=תִּתֵּֽנּוּ): נו&quot;ן דגושה
#[[שמות ו/טעמים#ו כז|שמות ו,כז]] (ל!=מֶֽלֶך־מִצְרַ֔יִם): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות ז/טעמים#ז ד|שמות ז,ד]] (ל?!=וְנָתַתִּ֛י): בנקודת תביר?
#[[שמות ז/טעמים#ז י|שמות ז,י]] (ל!=&lt;וַיַּ֣עַשׂוּ כֵ֔ן&gt;): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמות ז/טעמים#ז כ|שמות ז,כ]] (ל?=וַיֵּהָֽפְכ֛וּ): געיה ומרכא במקום מרכא בתיבת תביר?
#[[שמות ח/טעמים#ח ג|שמות ח,ג]] (ל!=הַֽחֲרְטֻמִּ֖ים): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ח/טעמים#ח ה|שמות ח,ה]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶר): בטעם מונח במקום קדמא
#[[שמות ט/טעמים#ט יא|שמות ט,יא]] (ל!=בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ט/טעמים#ט כב|שמות ט,כב]] (ל!=אֶל־מֹשֶׁה): חסרה נקודת הרביע
#[[שמות י/טעמים#י כד|שמות י,כד]] (ל!=יֵלֵ֥ך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות י/טעמים#י כח|שמות י,כח]] (ל=אֶל־תֹּ֙סֶף֙): אל&quot;ף בסגול
#[[שמות יא/טעמים#יא ו|שמות יא,ו]] (ל=וְהָֽיְתָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יא/טעמים#יא ח|שמות יא,ח]] (ל=וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יא/טעמים#יא י|שמות יא,י]] (ל=וַיְּחַזֵּ֤ק): יו&quot;ד דגושה
#[[שמות יב/טעמים#יב ז|שמות יב,ז]] (ל,ו=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב כז|שמות יב,כז]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יב/טעמים#יב מא|שמות יב,מא]] (ל=יָֽצְא֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב מה|שמות יב,מה]] (ל=לֹא־יֹ֥אכַל־בּֽוֹ): המקף השני בתיבת משרת
#[[שמות יד/טעמים#יד ה|שמות יד,ה]] (ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙): חסר שווא באות מ&quot;ם
#[[שמות יד/טעמים#יד ט|שמות יד,ט]] (ל!=וַיַּשִׂ֤יגוּ): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יד/טעמים#יד יא|שמות יד,יא]] (ל!=הַֽמִבְּלִ֤י): חסרות נקודות החטף בה&quot;א הַתֵּמַהּ
#[[שמות יד/טעמים#יד יג|שמות יד,יג]] (ל!=הִֽתְיַצְב֗וּ): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[שמות טז/טעמים#טז ט|שמות טז,ט]] (ל!=וַיֹ֤אמֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות טז/טעמים#טז כט|שמות טז,כט]] (ל!=הַשַׁבָּת֒): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יח/טעמים#יח כה|שמות יח,כה]] (ל!=וַיִתֵּ֥ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות כ/טעמים#כ ב|שמות כ,ב]] (ל!=לֹֽ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון, ויש קו אחד בלבד באות יו&quot;ד השניה הנוטה כמרכא; אך סביר שהקו באות יו&quot;ד מתפקד בתור מרכא של הטעם התחתון וגעיה של הטעם העליון כאחד.
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=&lt;לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וְכׇל־תְּמוּנָ֡֔ה): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=מִמַּ֡֔עַל): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וַאֲשֶׁ֥֣ר): מרכא ומונח באות שי&quot;ן, למרות שיש מרכא בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד
#[[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]] (ל!=לֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה): אות חי&quot;ת שווּאה במקום חטף פתח
#[[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֜ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=אֱלֹהֶ֑֑֗יךָ): טעם האתנח נכתב פעמיים מתחת לאות ה&quot;א, לפני הסגול ולאחריו (!)
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=כָל־מְלָאכָ֡֜ה): פזר לטעם העליון לפני אזלא לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ): געיה לטעם העליון לפני מונח לטעם התחתון (באות כ&quot;ף סופית)
#[[שמות כ/טעמים#כ י|שמות כ,י]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כא/טעמים#כא ט|שמות כא,ט]] (ל!=יַעֲשֶׂה־לָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל!=לָ֑ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כב/טעמים#כב כא|שמות כב,כא]] (ל?=לֹּ֥א תְעַנּֽוּן): למ&quot;ד דגושה?
#[[שמות כב/טעמים#כב כח|שמות כב,כח]] (ל=תִּתֶּן־לִּֽי): למ&quot;ד דגושה
#[[שמות כו/טעמים#כו ג|שמות כו,ג]] (ל?!=תִּֽהְיֶ֙יּןָ֙): יו&quot;ד דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז ה|שמות כז,ה]] (ל?!=כַּרְכֹּ֥בּ): בי&quot;ת דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז טו|שמות כז,טו]] (ל!=חְמֵ֥שׁ): שווא באות חי&quot;ת
#[[שמות כח/טעמים#כח א|שמות כח,א]] (ל?=אִתּ֔וֹ): שתי נקודות לטעם זקן קטן?
#[[שמות כח/טעמים#כח י|שמות כח,י]] (ל!=הַשִׁשָּׁ֧ה): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[שמות כח/טעמים#כח כז|שמות כח,כז]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם
#[[שמות כט/טעמים#כט כב|שמות כט,כב]] (ל!=וְאֶת־הֲחֵ֙לֶב֙): חטף פתח באות ה&quot;א
#[[שמות כט/טעמים#כט כג|שמות כט,כג]] (ל!=וַֽחַלַּ֨ת): פתח באות וי&quot;ו
#[[שמות ל/טעמים#ל ח|שמות ל,ח]] (ל!=הָעֲרְבַּ֖יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[שמות ל/טעמים#ל לו|שמות ל,לו]] (ל?=מִמֶ֜נָּה [2]): חסר דגש באות מ&quot;ם השניה?
#[[שמות לא/טעמים#לא טו|שמות לא,טו]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לב/טעמים#לב יז|שמות לב,יז]] (ל!=בַּֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[שמות לב/טעמים#לב יט|שמות לב,יט]] (ל!=וַיְּשַׁבֵּ֥ר): דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות לג/טעמים#לג י|שמות לג,י]] (ל=וְהִֽשְׁתַּחֲוּ֔וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לג/טעמים#לג טז|שמות לג,טז]] (ל!=וְנִפְלֵ֙ינוּ֙): צירה באות למ&quot;ד (במקום חיריק)
#[[שמות לד/טעמים#לד יט|שמות לד,יט]] (ל!=וָשֶֽׁה): נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[שמות לה/טעמים#לה ג|שמות לה,ג]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לה/טעמים#לה ז|שמות לה,ז]] (ל!=שִׂטִּֽים): נקודת שי&quot;ן שמאלית
#[[שמות לה/טעמים#לה כ|שמות לה,כ]] (ל=וַיֵּֽצְא֛וּ):  געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=טָוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לה/טעמים#לה לב|שמות לה,לב]] (ל!=מַֽחַשָׁבֹ֑ת): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[שמות לח/טעמים#לח יב|שמות לח,יב]] (ל?!=עַמּוּדֵיהֶ֥ם): בקו של טעם מרכא במקום מונח?{{הערה|ייתכן שרק נשמט הקו התחתון של טעם המונח.}}
#[[שמות לח/טעמים#לח כ|שמות לח,כ]] (ל!=וְֽכׇל הַיְתֵדֹ֞ת): חסר מקף
#[[שמות לח/טעמים#לח כא|שמות לח,כא]] (ל=הַלְוִּיִּ֔ם): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מִלְמַ֙טָּה֙): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[שמות לז/טעמים#לז כה|שמות לז,כה]] (ל=רֳחְבּ֜וֹ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. מתיגת הזקף
#[[שמות ח/טעמים#ח א|שמות ח,א]] (ל=עַל־הַ֨נְּהָרֹ֔ת): מקום המתיגה
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל=וְאִם־שְׁלָ֨שׁ־אֵ֔לֶּה): מקום המתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה כ|שמות כה,כ]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה לד|שמות כה,לד]] (ל=מְשֻׁקָּדִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות כו/טעמים#כו יז|שמות כו,יז]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות ל/טעמים#ל לב|שמות ל,לב]] (ל=וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ): מקום המתיגה
#[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה יא|שמות לה,יא]] (ל=אֶת־הַ֨מִּשְׁכָּ֔ן): מקום המתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=וְכׇל־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[שמות לו/טעמים#לו כב|שמות לו,כב]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז ט|שמות לז,ט]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז טז|שמות לז,טז]] (ל=וְאֶת־הַקְּשָׂוֺ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לט/טעמים#לט י|שמות לט,י]] (ל=וַיְמַלְאוּ־ב֔וֹ): אין מתיגה

===ספר ויקרא===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ויקרא ד/טעמים#ד לה|ויקרא ד,לה]] (ל!=וְאֶת־כׇּל־חֶלְבָּ֣ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ה/טעמים#ה ז|ויקרא ה,ז]] (ל!=תַגִּ֣יע): חסר פתח גנוב באות עי&quot;ן
#[[ויקרא ה/טעמים#ה יב|ויקרא ה,יב]] (ל!=אֶת־אַזְכָּרָתָה֙): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ג|ויקרא ו,ג]] (ל!=אֶת־הַדֶּ֗שׁן): חסר סגול באות שי&quot;ן
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ו|ויקרא ו,ו]] (ל!=תִכְבֶֽה): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ז/טעמים#ז יב|ויקרא ז,יב]] (ל!=בַשָּֽׁמֶן): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ח/טעמים#ח טז|ויקרא ח,טז]] (ל!=&lt;וְאֶֽת חֶלְבְּהֶ֑ן&gt;): חסר מקף
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כד|ויקרא ח,כד]] (ל!=וַיִתֵּ֨ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כח|ויקרא ח,כח]] (ל!=וַיִקַּ֨ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כט|ויקרא ח,כט]] (ל!=וַיִקַּ֤ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]] (ל!=וַיִתְּנ֤וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]] (ל=קִ֠רְב֞וּ): תלישא וגרשיים כשיטת רוב כתבי־היד, כל טעם באות הראויה לו.{{הערה|במהדורתנו &quot;קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ&quot;, לפי שיטת הכתר באות הראשונה (גרשיים ואחר כך תלישא גדולה), ובתוספת טעם כפול בהברה המוטעמת.}}
#[[ויקרא יג/טעמים#יג ג|ויקרא יג,ג]] (ל!=הַנֶּ֙גֶע֙): סגול באות גימ&quot;ל
#[[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו]] (ל!=אֵֽין־בַּבֶּהֶ֙רֶת֙): סגול באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יג/טעמים#יג נ|ויקרא יג,נ]] (ל!=אֶת־הַנָ֑גַע): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כא|ויקרא יד,כא]] (ל!=בָּ֥לוּל): טעם המרכא באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כה|ויקרא יד,כה]] (ל!=אֹֽזֶן־הַמִטַּהֵ֖ר): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[ויקרא יד/טעמים#יד נג|ויקרא יד,נג]] (ל!=אֶת־הַצִפֹּ֧ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[ויקרא טו/טעמים#טו ח|ויקרא טו,ח]] (ל!=וְכִֽי־יָרֹ֛ק): בנקודת תביר (במקום מרכא)
#[[ויקרא טז/טעמים#טז כא|ויקרא טז,כא]] (ל=עַ֨ל): קדמא במקום מונח
#[[ויקרא כד/טעמים#כד י|ויקרא כד,י]] (ל!=הַיִּשְׁרְאֵלִ֔ית): בנקודת שי”ן ימנית
#[[ויקרא כה/טעמים#כה כ|ויקרא כה,כ]] (ל?!=מַה־נֹּאכַ֤֖ל): מהפך וטפחא ביחד באות כ&quot;ף?
#[[ויקרא כה/טעמים#כה מו|ויקרא כה,מו]] (ל!=וְהִתְנַחֲלְתֶּ֨ם): חטף פתח באות חי&quot;ת
#[[ויקרא כו/טעמים#כו כח|ויקרא כו,כח]] (ל!=עַל־חַטֹּאתֵיכֶם): חסר סילוק
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): חטף קמץ באות ה&quot;א הראשונה, ואין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]] (ל=הָשַׁמָּ֖ה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג]] (ל=בָּהְּשַׁמָּה֙): מפיק באות ה&quot;א הראשונה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז לג|ויקרא כז,לג]] (ל=יִֽהְיֶה־קֹ֖דֶשׁ): חסר דגש באות קו&quot;ף לעומת הפסוק הקודם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): קמץ קטן במהדורתנו (וראו גם לעיל א. 26, 27, 28 ונוסח הכתר ב[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כא|דה&quot;ב לו,כא]])

ג. מתיגת הזקף:
#[[ויקרא ז/טעמים#ז כה|ויקרא ז,כה]] (ל=מִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כ|ויקרא ח,כ]] (ל=וְאֶת־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא ט/טעמים#ט יט|ויקרא ט,יט]] (ל=וּמִן־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא יד|ויקרא יא,יד]] (ל=וְאֶת־הַ֨דָּאָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא לג|ויקרא יא,לג]] (ל=וְכָל־כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו יב|ויקרא טו,יב]] (ל=וְכָל־כְּלִי־עֵ֔ץ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו כב|ויקרא טו,כב]] (ל=וְכָל־הַנֹּגֵ֔עַ): אין מתיגה
#[[ויקרא כ/טעמים#כ יז|ויקרא כ,יז]] (ל=וְנִכְרְת֔וּ): אין מתיגה
#[[ויקרא כא/טעמים#כא ח|ויקרא כא,ח]] (ל=וְקִדַּשְׁתּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[ויקרא כב/טעמים#כב יב|ויקרא כב,יב]] (ל=וּבַת־כֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[ויקרא כה/טעמים#כה יב|ויקרא כה,יב]] (ל=מִן־הַ֨שָּׂדֶ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז ט|ויקרא כז,ט]] (ל=וְאִם־בְּהֵמָ֔ה): אין מתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז כה|ויקרא כז,כה]] (ל=וְכָל־עֶרְכְּךָ֔): אין מתיגה

===ספר במדבר===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[במדבר ב/טעמים#ב יד|במדבר ב,יד]] (ל!=וְמַטֵּ֖ה): שווא באות וי&quot;ו
#[[במדבר ב/טעמים#ב טו|במדבר ב,טו]] (ל!=חֲמִשָׁ֤ה): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[במדבר ג/טעמים#ג ל|במדבר ג,ל]] (ל!=אֶלִיצָפָ֖ן): נקודות החטף חסרות באות אל&quot;ף
#[[במדבר ד/טעמים#ד מט|במדבר ד,מט]] (ל!=בְּיַד מֹשֶׁ֔ה): חסר מקף
#[[במדבר ז/טעמים#ז יח|במדבר ז,יח]]: מכאן ואילך אין ניקוד ברוב התיבות בכתי&quot;ל (וכך הוא בעוד כתבי־יד ובחלק מהדפוסים), עד סוף היום השנים עשר ([[במדבר ז/טעמים#ז פג|פסוק פ&quot;ג]]); הטעמים והגעיות מסומנים.
#[[במדבר ז/טעמים#ז ס|במדבר ז,ס]] (ל!=בִנְיָמ֑͏ִן): האתנח מימין החיריק באות מ&quot;ם
#[[במדבר ז/טעמים#ז עב|במדבר ז,עב]] (ל!=בָּן־עׇכְרָֽן): קמץ באות בי&quot;ת
#[[במדבר ח/טעמים#ח יח|במדבר ח,יח]] (ל=וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם): פשטא וזקף קטן במקום טפחא ואתנח
#[[במדבר ט/טעמים#ט ג|במדבר ט,ג]] (ל!=הָֽעֲרְבַּ֛יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[במדבר י/טעמים#י ט|במדבר י,ט]] (ל!=וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם): חטף פתח באות וי&quot;ו
#[[במדבר י/טעמים#י טו|במדבר י,טו]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר יא/טעמים#יא כו|במדבר יא,כו]] (ל!=וַיִשָּׁאֲר֣וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר יב/טעמים#יב ט|במדבר יב,ט]] (ל!=וַיִּֽחַרְאַ֧ף): שתי התיבות חוברו ללא רווח ביניהן (במקום מקף), ואף נכתב שווא באות רי&quot;ש!
#[[במדבר טו/טעמים#טו לח|במדבר טו,לח]] (ל?=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר טז/טעמים#טז כא|במדבר טז,כא]] (ל!=וַאַכַלֶּ֥ה): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[במדבר טז/טעמים#טז כז|במדבר טז,כז]] (ל!=מִשְׁכַּן־קֹ֛רֶח): סגול באות קו&quot;ף
#[[במדבר יז/טעמים#יז יב|במדבר יז,יב]] (ל!=אֶל־תּ֣וֹך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[במדבר יז/טעמים#יז כז|במדבר יז,כז]] (ל?!=אָבָֽדְנּוּ): נקודת דגש באות נו&quot;ן?
#[[במדבר יט/טעמים#יט כא|במדבר יט,כא]] (ל?!=לָּהֶ֖ם): למ&quot;ד דגושה?
#[[במדבר כא/טעמים#כא א|במדבר כא,א]] (ל?=הָאֳתָרִ֑ים): קמץ חטוף באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב ט|במדבר כב,ט]] (ל?!=הָאֶ֖לֶּה): סגול באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב כג|במדבר כב,כג]] (ל!=מִן־הַדֶ֔רֶךְ): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[במדבר כד/טעמים#כד יג|במדבר כד,יג]] (ל!=מִלִבִּ֑י): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[במדבר כה/טעמים#כה ב|במדבר כה,ב]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]] (ל=הָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[במדבר כו/טעמים#כו ס|במדבר כו,ס]] (ל!=וַיִוָּלֵ֣ד): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר כז/טעמים#כז ט|במדבר כז,ט]] (ל!=לְאֶחָיו): חסר סילוק
#[[במדבר לא/טעמים#לא לב|במדבר לא,לב]] (ל?=וַחֲמֵֽשֶׁת־אֲלָפִֽים או וַחֲמֵ֥שֶׁת־אֲלָפִֽים): &quot;וחמשת&quot; מוקפת ובגעיה, או מקף בתיבת משרת (במקום &quot;וַחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִֽים&quot;)?
#[[במדבר לב/טעמים#לב כ|במדבר לב,כ]] (ל?=אִם־תֵּחָֽלְצ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר לג/טעמים#לג יד|במדבר לג יד]] (ל?!=וַיַֽחֲנוּ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד, וספק געיה ימנית באותה אות יו&quot;ד (במקום באות וי&quot;ו)
#[[במדבר לד/טעמים#לד כו|במדבר לד,כו]] (ל=בְנֵֽי־יִשָׂשכָ֖ר): אין דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר לד/טעמים#לד כח|במדבר לד,כח]] (ל?=פְּדַהְּאֵ֖ל): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[במדבר לה/טעמים#לה כ|במדבר לה,כ]] (ל!=יֶהְדָּפֶ֑נּוּ): חסרות נקודות החטף קמץ באות דל&quot;ת
#[[במדבר לו/טעמים#לו א|במדבר לו,א]] (ל?=וַֽיִקְרְב֞וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד?

ב. מתיגת הזקף: 
#[[במדבר ג/טעמים#ג לו|במדבר ג,לו]] (ל=וְכָל־כֵּלָ֔יו): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד כז|במדבר ד,כז]] (ל=לְכָל־מַשָּׂאָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד לב|במדבר ד,לב]] (ל=לְכָל־כְּלֵיהֶ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ו/טעמים#ו י|במדבר ו,י]] (ל=אֶל־הַכֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[במדבר ח/טעמים#ח ח|במדבר ח,ח]] (ל=וּמִנְחָת֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יד|במדבר י,יד]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יח|במדבר י,יח]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כב|במדבר י,כב]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כה|במדבר י,כה]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כו|במדבר י,כו]] (ל=וְעַל־צְבָ֔א): אין מתיגה
#[[במדבר יח/טעמים#יח כט|במדבר יח,כט]] (ל=מִכָּל־חֶלְבּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר כח/טעמים#כח כח|במדבר כח,כח]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ג|במדבר כט,ג]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ט|במדבר כט,ט]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט יד|במדבר כט,יד]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר לא/טעמים#לא לה|במדבר לא,לה]] (ל=מִן־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[במדבר לב/טעמים#לב לג|במדבר לב,לג]] (ל=וְאֶת־מַמְלֶ֔כֶת): אין מתיגה
#[[במדבר לה/טעמים#לה ל|במדבר לה,ל]] (ל=כָּל־מַ֨כֵּה־נֶ֔פֶשׁ): מקום המתיגה

===ספר דברים===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברים א/טעמים#א לא|דברים א,לא]] (ל?!=יִשָׂא־אִ֖ישׁ): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה?
#[[דברים א/טעמים#א לח|דברים א,לח]] (ל=בִּן נוּן֙): חסר מקף
#[[דברים א/טעמים#א לט|דברים א,לט]] (ל?!=יִירָשֽׁוּהָּ): נקודת מפיק מיותרת באות ה&quot;א?
#[[דברים ב/טעמים#ב ט|דברים ב,ט]] (ל!=אֶל־תָּ֙צַר֙): &quot;אל&quot; בסגול
#[[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֖י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]] (ל=וְלָרֻאוּבֵנִ֨י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג כב|דברים ג,כב]] (ל?!=תְִּירָא֑וּם): חטף-חיריק באות תי&quot;ו?
#[[דברים ג/טעמים#ג כד|דברים ג,כד]] (ל=יְהֹוִ֗ה): נקודת חולם בשם הוי&quot;ה בתוך כתב־היד?
#[[דברים ד/טעמים#ד ז|דברים ד,ז]] (ל?!=בְּכָּל־קׇרְאֵ֖נוּ): דגש מיותר באות כ&quot;ף?
#[[דברים ד/טעמים#ד כא|דברים ד,כא]] (ל!=הִתְאַנֶּף־בִּ֖י): סגול באות נו&quot;ן
#[[דברים ד/טעמים#ד לה|דברים ד,לה]] (ל!=מִלְבַדּֽוֹ): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ד/טעמים#ד מ|דברים ד,מ]] (ל!=עַל־הַ֣אֲדָמָ֔ה): פתח (במקום קמץ) באות ה&quot;א הראשונה
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&gt;): חסרים המרכא ב&quot;אנכי&quot; והאתנח ב&quot;אלהיך&quot; לטעם העליון
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה ז|דברים ה,ז]] (ל!=לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂה־לְךָ֥֣): חסר קדמא באות שי&quot;ן לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יא|דברים ה,יא]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֨ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=שֵׁ֣֤שֶׁת): מונח לטעם העליון לפני מהפך לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=יָמִ֣ים): חסר פשטא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יג|דברים ה,יג]] ל!=(לַיהֹוָ֣֥ה): מונח לטעם העליון לפני מרכא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יד|דברים ה,יד]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל=תִּֿרְצָֽח): חסר טפחא לטעם התחתון{{הערה|ברויאר הציע שהקו המאונך תחת האות צד&quot;י משמש בכתי&quot;ל כטפחא וסילוק כאחד.}}
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל!=תִּֿנְאָֽ֑ף): סילוק לטעם העליון לפני אתנח לטעם התחתון
#[[דברים ו/טעמים#ו ג|דברים ו,ג]] (ל!=אֲבֹ֙תֶיךָ֙): הפשטא מלעיל נכתבה באות בי&quot;ת (במקום באות תי&quot;ו)
#[[דברים ז/טעמים#ז ח|דברים ז,ח]] (ל!=וּמִשָּׁמְר֤וּ): נקודת שורוק באות וי&quot;ו האחרונה (במקום חולם)
#[[דברים ח/טעמים#ח ג|דברים ח,ג]] (ל!=אֶת הַמָּן֙): חסר מקף
#[[דברים ט/טעמים#ט ג|דברים ט,ג]] (ל!=וְהַֽאַבַדְתָּם֙): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[דברים י/טעמים#י א|דברים י,א]] (ל!=שְׁנֵֽי־לֻוחֹ֤ת): בנקודות שורוק למרות הכתיב המלא וי”ו
#[[דברים י/טעמים#י ו|דברים י,ו]] (ל=נָֽסְע֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים י/טעמים#י טו|דברים י,טו]] (ל!=הַזֶּה): חסר סילוק
#[[דברים י/טעמים#י כב|דברים י,כב]] (ל!=מִצְרָ֑יְמָהּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[דברים יב/טעמים#יב ב|דברים יב,ב]] (ל!=רַעֲנָן): חסר סילוק
#[[דברים יב/טעמים#יב ג|דברים יב,ג]] (ל!=אֶת־מִזְבּחֹתָ֗ם): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[דברים יב/טעמים#יב ה|דברים יב,ה]] (ל=שָֽׁמָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים יב/טעמים#יב ל|דברים יב,ל]] (ל?=לֵאמֹ֗ר* או לֵאמֹ֨ר): טעם רביע או טעם קדמא?{{הערה|נראה שנקודת החולם התחברה לאות מ&quot;ם ולכן נראית כמו קדמא.}}
#[[דברים יב/טעמים#יב לא|דברים יב,לא]] (ל?!=כָּל־תּוֹעֲבַ֨ת): כ&quot;ף דגושה?
#[[דברים יג/טעמים#יג י|דברים יג,י]] (ל?=יָֽדְךָ֛): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים יג/טעמים#יג טו|דברים יג,טו]] (ל!=וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֧): &quot;וְחָקַרְתָּ֧&quot; בטעם דרגה (במקום תביר)!
#[[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]] (ל?=אֶת־יֹֽשְׁבֵ֛י): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים טו/טעמים#טו ט|דברים טו,ט]] (ל!=עִם לְבָבְךָ֨): חסר מקף
#[[דברים טז/טעמים#טז ג|דברים טז,ג]] (ל?=תִּזְכֹּר֔): בטעם זקף קטן (במקום רביע)?
#[[דברים יז/טעמים#יז ז|דברים יז,ז]] (ל!=מִּקִּרְבֶּֽךָ): מ&quot;ם דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח ד|דברים יח,ד]] (ל=תִּתֶּן־לּֽוֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח יד|דברים יח,יד]] (ל?!=נָ֛תַן): בנקודת תביר (במקום מרכא)?
#[[דברים כ/טעמים#כ יב|דברים כ,יב]] (ל?!=עָלֶֽיהָּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א?
#[[דברים כא/טעמים#כא יא|דברים כא,יא]] (ל!=וְרָאִיתָ֙): חסר פשטא מלעיל
#[[דברים כא/טעמים#כא יג|דברים כא,יג]] (ל=וְהֵסִ֩ירָה֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[דברים כא/טעמים#כא יח|דברים כא,יח]] (ל!=וְיסְּר֣וּ): חסר חיריק באות יו&quot;ד
#[[דברים כב/טעמים#כב יח|דברים כב,יח]] (ל=וְלָֽקְח֛וּ): געיה ובתיר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים כב/טעמים#כב יט|דברים כב,יט]] (ל!=לְשַּׁלְּחָ֖הּ): שי&quot;ן דגושה
#[[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]] (ל!=שַׁלְּחָ֖הֿ): סימן רפה באות ה&quot;א (במקום מפיק)
#[[דברים כג/טעמים#כג יב|דברים כג,יב]] (ל!=הַֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[דברים כג/טעמים#כג יג|דברים כג,יג]] (ל=שָׁ֖מָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים כג/טעמים#כג יח|דברים כג,יח]] (ל!=יִשְׂרָאֵל): חסר סילוק
#[[דברים כד/טעמים#כד י|דברים כד,י]] (ל!=בְרֵֽעֲךָ): חסר טעם הטפחא
#[[דברים כד/טעמים#כד טז|דברים כד,טז]] (ל!=אִ֥יש): חסרה נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברים כה/טעמים#כה יח|דברים כה,יח]] (ל!=אַֽחַרֶ֔יךָ): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[דברים כה/טעמים#כה יא|דברים כה,יא]] (ל?!=וִקָֽרְבָה֙): חסרה נקודה שנייה לשווא באות וי&quot;ו?
#[[דברים כז/טעמים#כז יד|דברים כז,יד]] (ל?=וְאָֽמְר֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים כח/טעמים#כח א|דברים כח,א]] (ל?!=תִּשְׁמַּע֙): מ&quot;ם דגושה?
#[[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל!=בְהַמְתְּךָ֖): פתח באות ה&quot;א
#[[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

ב. מתיגת הזקף
#[[דברים י/טעמים#י ב|דברים י,ב]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יב/טעמים#יב א|דברים יב,א]] (ל=כָּל־הַיָּמִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יג/טעמים#יג יב|דברים יג,יב]] (ל=וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ח|דברים יז,ח]] (ל=אֶל־הַמָּק֔וֹם): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ט|דברים יז,ט]] (ל=וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט): אין מתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[דברים כב/טעמים#כב טז|דברים כב,טז]] (ל-כתיב!=הַֽנַּעַרָ֖): חסרות נקודות החטף באות עי&quot;ן
#[[דברים כח/טעמים#כח כז|דברים כח,כז]] (א-כתיב!=וּבַעְפֹלִ֔ים): אין דגש באות עי&quot;ן, כך שחסר דגש באות טי&quot;ת בקרי &quot;וּבַטְחֹרִ֔ים&quot;
#[[דברים כח/טעמים#כח ל|דברים כח,ל]] (א-כתיב!=יִשְׁגָלֶ֔נָּה): אין דגש באות גימ&quot;ל, כך שחסר דגש באות כ&quot;ף בקרי &quot;יִשְׁכָבֶ֔נָּה&quot;
#[[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]] (א=וּצְבֹיִי֔ם): מקום החיריק לעומת הטעם (אין הערת כתיב)

==מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בתורה''' בכתי&quot;ל או בכתר ארם צובה. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בספרי הנביאים וכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבראשית}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (33 פריטים): [[בראשית א/טעמים#א יח|א,יח]] (א[ס],ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל); [[בראשית ב/טעמים#ב יב|א,יב]] (א[ס],ל=וּֽזֲהַ֛ב); [[בראשית ב/טעמים#ב כג|א,כג]] (ל=לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (א[ס],ל=תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה); [[בראשית י/טעמים#י ג|י,ג]] (ל=אַשְׁכֲּנַ֥ז); [[בראשית יב/טעמים#יב ג|יב,ג]] (ל=וַאֲבָֽרֲכָה֙); [[בראשית יח/טעמים#יח כא|יח,כא]] (א[ס],ל=אֵֽרֲדָה־נָּ֣א); [[בראשית כב/טעמים#כב יח|כב,יח]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כד/טעמים#כד ס|כד,ס]] (ל=וַיְבָרֲכ֤וּ); [[בראשית כה/טעמים#כה כב|כה,כב]] (ל=וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו ד|כו,ד]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז יט|כז,יט]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כז/טעמים#כז כט|כז,כט]] (ל=וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ); [[בראשית כז/טעמים#כז לא|כז,לא]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז לג|כז,לג]] (ל=וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (א[ס]=הַֽבֲרָכָ֨ה); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז מא|כז,מא]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח ו|כח,ו]] (א[ס],ל=בְּבָרֲכ֣וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח יד|כח,יד]] (ל=וְנִבְרֲכ֥וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ג|כט,ג]] (א[ס],ל=וְגָלֲל֤וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ח|כט,ח]] (ל=וְגָֽלֲלוּ֙); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (ל=בָּרֳהָטִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (א[ס],ל=בְּשִֽׁקֲת֣וֹת); [[בראשית ל/טעמים#ל מא|ל,מא]] (ל=בָּרֳהָטִ֑ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (ל=עַל־גֹּֽזֲזֵ֤י); [[בראשית מח/טעמים#מח ט|מח,ט]] (ל=וַאֲבָרֲכֵֽם); [[בראשית מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (ל=וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם); [[בראשית מט/טעמים#מט כג|מט,כג]] (ל=וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמות}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (16 פריטים): [[שמות ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (ל=נֵֽלֲכָה־נָּ֞א); [[שמות ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=אֵ֣לֲכָה); [[שמות ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=נֵ֣לֲכָה); [[שמות ז/טעמים#ז כז|ז,כז]] (א[ס]=בַּֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ז/טעמים#ז כט|ז,כט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ח/טעמים#ח א|ח,א]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ד|ח,ד]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א[ס],ל=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֗ים); [[שמות ח/טעמים#ח ח|ח,ח]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ט|ח,ט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (א[ס]=הָֽרֲוָחָ֔ה); [[שמות טו/טעמים#טו י|טו,י]] (ל=צָֽלֲלוּ֙); [[שמות כג/טעמים#כג כט|כג,כט]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֛נּוּ); [[שמות כג/טעמים#כג ל|כג,ל]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֖נּוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בויקרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (4 פריטים): [[ויקרא ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֔נָּה); [[ויקרא ו/טעמים#ו יט|ו,יט]] (ל=יֹאכֲלֶ֑נָּה); [[ויקרא ט/טעמים#ט כג|ט,כג]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[ויקרא י/טעמים#י י|י,י]] (ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבמדבר}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (18 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (א[ס]=הַקֳּהָתִֽי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א[ס]=אֶת־הַקֳּעָרֹ֤ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ה/טעמים#ה יח|ה,יח]] (ל=הַמְאָֽרֲרִֽים); [[במדבר ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַמְאָֽרֲרִ֑ים [1]); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים [2]); [[במדבר ה/טעמים#ה כז|ה,כז]] (ל=הַמְאָֽרֲרִים֙); [[במדבר ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=תְבָרֲכ֖וּ); [[במדבר ו/טעמים#ו כז|ו,כז]] (ל=אֲבָרֲכֵֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז לב|טז,לב]] (ל=כׇּל־הָרֲכֽוּשׁ); [[במדבר יח/טעמים#יח י|יח,י]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[במדבר יח/טעמים#יח יג|יח,יג]] (ל=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[במדבר כג/טעמים#כג יח|כג,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[במדבר כג/טעמים#כג כה|כג,כה]] (ל=תְבָרֲכֶֽנּוּ); [[במדבר כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (ל=מְבָרֲכֶ֣יךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה יח|כה,יח]] (א[ס]=כִּ֣י צֹרֲרִ֥ים); [[במדבר לב/טעמים#לב לה|לב,לה]] (ל=וְיָגְבֳּהָֽה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר לג/טעמים#לג נה|לג,נה]] (ל=וְצָרֲר֣וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברים}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (9 פריטים): [[דברים ה/טעמים#ה כג|ה,כג]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[דברים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=הֹלִֽיכֲךָ֜); [[דברים ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (ל=הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜); [[דברים טו/טעמים#טו כ|טו,כ]] (ל=תֹאכֲלֶ֙נּוּ֙); [[דברים טו/טעמים#טו כב|טו,כב]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[דברים כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (ל=וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ); [[דברים כח/טעמים#כח לט|כח,לט]] (א=תֹאכֲלֶ֖נּוּ); [[דברים כט/טעמים#כט ז|כט,ז]] (א=הַֽמֲנַשִּֽׁי); [[דברים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסֹבֲבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנֲנֵ֔הוּ); [[דברים לב/טעמים#לב יח|לב,יח]] (א=מְחֹלֲלֶֽךָ); [[דברים לב/טעמים#לב לו|לב,לו]] (א=כִּֽי־אָ֣זֲלַת).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)==

===הגדרות יסוד ושיטת ברויאר===

הַגַּעְיָה (שנקרא גם &quot;מאריך&quot; או &quot;מעמיד&quot; או &quot;מתג&quot;), קו מאונך קטן מתחת לאות, הנכתב בדרך כלל בשמאלו של הניקוד – הוא הסימן היחיד שאי-אפשר לשחזר אותו בוודאות כמעט-מוחלטת בכל מקום בחלקים החסרים בכתר ארם צובה. קושי זה שייך בעיקר בגעיה הקלה,{{הערה|המצב שונה בסוגים אחרים של געיות, כגון הגעיות הכבדות בהברות סגורות, שבשבילן יש כללי מסורה מובהקים וסימונן בכתבי־היד הטברנים כמעט זהה. לגבי סימון הגעיות בכתי&quot;ל סיכם ייבין: &quot;בגעיות דומה הוא ל'''א''' בכעט בשלמות בכל סוגי הגעיה הכבדה וגעית־שוא, ועל פי רוב גם בגעיה לתיקון הקריאה, אך מרבה הוא מ'''א''' בסימון הגעיות הקלות לסוגיהן&quot; (נו.3, עמ' 358).}} שלפי הכללים מנוקדת בתנועה פתוחה גדולה או קטנה שאינה סמוכה לטעם.{{הערה|ראו ייבין, טו.1 עמ' 138; כהן, פרקי מבוא מלכים, הערה 7.}}

על פי שיטת הרב ברויאר, הגעיה באה &quot;לציין נחץ משני הנוסף על ההטעמה העיקרית. נחץ הוא הטעמה שאיננה מבוצעת על ידי נגינה, להבדיל מן ההטעמה המסומנת בטעמים, המבוצעת על ידי נגינה... בעל הקריאה צריך להטעים את ההברה הזו בהטעמה משנית, וההטעמה העיקרית במילה היא בהברה המוטעמת.&quot;{{הערה|מתוך &quot;הנחיות לקורא&quot; בראש תיקון קוראים חורב בשיטת ברויאר, עמ' יז; הדברים מבוססים על מה שכתב ברויאר ב'''טעמי המקרא''', עמ' 173.}} ואולם ישראל ייבין הציע תיאור רחב ועשיר יותר לתפקידן של כלל הגעיות, והדגיש את מקומן במערכת הנגינה של הטעמים:

:בדרך כלל מציאותה של געיה מן הגעיות בתיבה קשורה בשני סוגי גורמים: א. התנאים '''המוסיקליים''' של התיבה, היינו: באיזה טעם התיבה מוטעמת, מן המשרתים או מן המפסיקים, מה הם הטעמים שלפניה ושלאחריה; ב. התנאים '''הפונטיים''' של התיבה, היינו: אם יש בה עיצורים חלשים מאיזו בחינה שהיא, כגון עיצורים גרוניים, עיצורים דומים, וכיוצא באלו, וכן אם יש תנאים פוניטיים כאלה, בגללם יש לחשוש שעיצור כלשהוא עלול לא ליהגות כראוי. פעולתם של שני גורמים אלה מותנים במבנה התיבה להברותיה, אם הן פתוחות או סגורות, ומה מרחקן מן ההברה המוטעמת.

:לפי זה נוכל לקבוע: אם תיבה באה בתנאים מוסיקליים מסוימים והיא בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''מוסיקלי''', וכך הן רוב הגעיות.

:ואם תיבה יש בה עיצורים מסויימים ויש חשש שלא ייהגו כראוי, והתיבה בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''פוניטי''', והן מיעוט הגעיות.

:יש כמה סוגים, שבהם אין לנו ודאוּת בטיב הגעיה אם פוניטית היא אם מוסיקלית... אמנם, ידיעתה או אי־ידיעתה של מהות הגעיה פירושה אך ורק ידיעה או אי־ידיעה של סיבת הגעיה, אם הוטעמה געיה זו מסיבה מוסיקלית או פוניטית. אין פירושה, כמובן, ידיעה של מהות הגעיה גופה; שכן אין לנו כל יסוד להניח שגעיה מוסיקלית וגעיה פוניטית שונות זו מזו במהותן או בדרך השמעתן. ההבחנה בין הגעיות משמעותה אך ורק בהחנה במקורן ובסיבתן.{{הערה|ייבין, יא.5, עמ' 92-93.}}

הרב ברויאר לא מצא צורך לשחזר את הגעיות הקלות בכתר, כי אין לדעתו שיטה אחת מובהקת לסימון געיות קלות שאותה חייבים לבצע במלואה ע&quot;פ המסורה: אין חובה לסמן געיה קלה בכל תיבה שראויה לכך, וגם אם נטייתו של הסופר היא לסמן אותן בתיבות בעלות מבנה מסויים – תמיד יהיו גם חריגים, בגלל שלא מדובר על חובה אלא על נטייה. ואלה דבריו בהרחבה מתוך מאמר שנכתב בעקבות הוצאתו של הכרך הראשון למקראות גדולות הכתר:

:לאמיתו של דבר, אין כל מחלוקת בין המהדירים של שתי המהדורות האלה, אלא מר אמר חדא ומר אחר חדא ולא פליגי. פרופ' כהן ביקש למסור לציבור את נוסח המקרא על פי הכתר, ואין איש יכול לשלול את הערך למסור ואת החשיבות של מפעל כגון זה, ואילו אני בקישתי למסור לציבור את נוסח המקרא, כפי שהוא ראוי להיות נכתב ונקרא – הלכה למעשה; וגם זו היא משימה שאי אפשר לשלול את חשיבותה. אולם הבדל זה שבין מגמות שתי המהדורות גורר אחריו הבדל של מהות. פרופ' כהן העתיק את נוסח בן-אשר, משום שבן-אשר היה גדול המסרנים והנקדנים והמגיהים, שלא קם כמוהו לפניו ולאחריו. משום כך היה רשאי להעתיק את נוסח הכתר כמות שהוא. ואילו אני העתקתי את נוסח בן-אשר, משום שרק הנוסח הזה ראוי להיות נכתב ונקרא הלכה למעשה; שהרי כל ישראל כבר קיבלו על עצמם את נוסח הנמקרא על פי שיטת בן-אשר. משום כך יכולתי להעתיק את נוסח הכתר רק בתחום הכתיב וכן גם ברוב העניינים הנוגעים לניקוד ולטעמים. כנגד זה לא יכולתי להעתיק מן הכתר את נוסח הגעיות הקלות וגעיות 'היה', 'חיה'. שכן בתחום זה לא היתה לבן אשר שיטה עקיבה וחד משמעית, אלא 'נטיות' בלבד... אכן יש בכתר רבבות תיבות, שנוסח הגעיות הקלות שבהן איננו מביע את דעתו המחייבת של בן אשר; ובן אשר עצמו היה מודה, שמי שסוטה ממנהגו באותן תיבות אינו משתבש, ולא עוד, אלא הוא עצמו היה משנה ממנהגו בתיבות אלה, אילו ניקד טופס נוסף של המקרא. משום כך &quot;שיטה&quot; זו של בן-אשר – שלאמיתו של דבר איננה בגדר שיטה כלל – איננה כדאי לדחות מפניה את השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר. לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר; שכן ישראל קיבלו על עצמם את שיטת בן-אשר במקום שההן שלו הן, והלאו שלו לאו – ולא במקום שהן ולאו רפיא בידיה, ושניהם כאחד טובים.

:וראוי לציין כאן עוד: הכתר לא הגיע לידינו בשלמות, אלא חסרים בו ספרים אחדים, ביניהם כמעט כל התורה. בספרים אלה אין המהדיר יכול להעתיק את נוסח בן-אשר מן הכתר, אלא הוא חייב לשחזר את הנוסח הזה, כפי שהוא עולה מאליו מתוך המסורה ומתוך כתבי היד הקרובים לכתר. אולם דבר זה הוא אפשרי רק באותם התחומים, שבהם היתה לבן-אשר דעה ברורה ומחייבת – לכאן או לכאן. כנגד זה אי אפשר לשחזר את נוסח בן-אשר בתחום הגעיות הקלות; שהרי בן-אשר בעצמו לא היה מסוגל לשחזר את הנוסח שלו בתחום זה – אילו אבד מידיו הכתר, כדרך שהוא אבד מידינו. משום כך זו תהיה דרכו של המהדיר שלנו בספרים, שהכתר לא נשתמר בה: הוא יעתיק את נוסח הגעיות הקלות מתוך כתב-יד לנינגרד, אך יבצע בו שינויים אחדים כדי להתאימו במידת האפשר לשיטת בן-אשר. אולם נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר. ודבר זה לא ישתנה בהרבה גם אחרי שייעשו בו השינויים המוצעים. ואילו קבלתי גם אני את הנוסח הזה, הייתי מורה בזה לכל 'בעלי הקריאה' בבתי כנסיות ובבתי מדרשות: עליהם לקרוא בציבור את נוסח הגעיות הקלות, כפי שעלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד – שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות... ורק הנוסח הזה, שלאמיתו של דבר איננו אלא נוסח כלאיים של סופר קדמון וחוקר בן זמננו – רק הוא הנוסח הנכון, המתאים למסורה. וכדאי הוא הנוסח הזה לדחות מפניו את הנוסח הברור והיציב, שכל ישראל כבר קבלו על עצמם זה דורות רבים. אני לא הייתי מסוגל להורות כך לציבור, וספק בעיניי אם פרופ' כהן עצמו היה מסוגל לכך.{{הערה|מרדכי ברויאר, &quot;מהדורה חדשה של מקראות גדולות&quot;, '''עמודים''' מא,ב (תשנ&quot;ג), עמ' 72-77. המובאה כאן מתוך עמ' 74-75, בדיוק באותו היקף שכבר צוטט ע&quot;י מנחם כהן בראש פרקי המבוא למלכים (עמ' *1-*2). לאחר הציטוט העיר כהן: &quot;עד כאן לשונו של הרב ברויאר, והיא אמנם משקפת בצורה תמציתית את עיקרי תפישתו בנושא שלפנינו, כפי שהביעה במקומות שונים.&quot;}}

לכן העתיק הרב ברויאר את הגעיות בכתר כפי שהן (ובמקומות שהכתר חסר העתיק מכתי&quot;ל), ואחר כך הוסיף עליהן געיות קלות נוספות בעקביוּת בכל תיבה שראויה לכך (וכמו שמקובל בדפוסים). את התוספות ציין על ידי קו קצר במיוחד, כדי להבחין בינן לבין הגעיות שמקורן בכתבי־היד עצמם. מטרתה של הוספת הגעיות בכל תיבה הראויה לכך בידי הרב ברויאר הייתה כמובן לעזור לקורא לבצע &quot;נחץ משני&quot; כראוי ובעקביות.

===הביקורת על שיטת ברויאר===

ב&quot;מקראות גדולות הכתר&quot; מתחו ביקורת מפורטת על שיטתו של הרב ברויאר בעניין הגעיות. בפרקי המבוא שהקדיש לנושא זה בסוף כרך מלכים, ביקש מנחם כהן להוכיח חמש נקודות חשובות המכוונות מול יסודות שיטתו של הרב ברויאר, וכך סיכם אותן:

:א. שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו.
:ב. שלא זו בלבד שאין ריבוי הגעיות דהאידנא הולם את שיטתו של בן-אשר, אלא שהוא זר גם למעגל המסירה של 'נוסח המסורה' בכללותו, כפי שעולה מכתבי היד שנכתבו במעגל זה במשך מאות שנות מסירה בימי הביניים.
:ג. ששיטת ריבוי הגעיות נולדה ונתקיימה במשך מאות שנים במרחב מחיה של נוסחים הרחוקים מ'נוסח המסורה' גם מבחינות אחרות: בנוסח האותיות ובנוסח הניקוד והטעמים.
:ד. שהרכבת שיטת ריבוי הגעיות על 'נוסח המסורה' היא הרכבה מלאכותית, שנעשתה לראשונה בעידן הדפוס ע&quot;י יעקב בן חיים, מהדיר מהדורת היסוד הראשונה של 'מקראות גדולות', מתוך אי-הכרה מספקת של הנושא.
:ה. שבעידן הדפוסים עברה השיטה שינויים בעניינים מהותיים ע&quot;י מהדירים בעלי השפעה בתקופות שונות, ואין כל הצדקה להגדיר את סימון הגעיות שבדפוסים &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה עידן ועידנים&quot; כלשונו של הרב ברויאר.

הניתוח המרשים שעשה כהן אח&quot;כ (על בסיס דגם של ממצאי הגעיות בחלק מספר מלכים בכתר) מאושש את חמשת הטיעונים שלו, ולגבי ההוכחות שלו לנקודות ב'-ד' אין מה להוסיף, כי ברור שמדובר על עובדות היסטוריות. אמנם הנקודות הרלוונטיות ביותר בשביל מהדורת מקרא הן דווקא הראשונה והחמישית. ולמרות שכהן אכן הצליח להוכיח את נקודות א' וה' כפי שהוא ניסחן, אין בניסוחן כדי לעשות צדק מלא בנושא שלנו, וניתן להסתייג בכל אחת מהן במידה ניכרת.

בנקודה הראשונה כתב כהן: &quot;שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו&quot;. לגבי החלק האחרון של המשפט ברור לגמרי שכהן צודק: בן-אשר עצמו לא היה מסמן געיות כמו דפוסי ימינו. ולגבי החלק הראשון של המשפט, הביא כהן ממצאים מרשימים על סימון הגעיות בכתר כדי להוכיח שבן-אשר אכן פעל לפי שיטה.

אמנם לגבי &quot;השיטה&quot; שלפיה פעל בן-אשר לפי כהן, כדי לגלות את נקודת התורפה שבקביעה זו יש להצביע קודם כל על העובדה שביקורתו של כהן התמקדה על שיטת הרב ברויאר באופן ישיר, ואילו רק בהערה אחת הזכיר כהן שגם ישראל ייבין אחז באותה עמדה זו בדיוק: &quot;הרב ברויאר איננו בודד בהנחה זו. למרבה הפליאה נוקט בה גם פרופ' ישראל ייבין (ראה ייבין, כא&quot;צ, ע' 139). ייבין עצמו בדק את כל הממצא ב'כתר' (ראה שם, ע' 140) וספר בכל המקרא רק כ-35 תיבות המסומנות בגעיה קלה בטעמים מחברים, מתוך אלפי תיבות בטעמים כאלה במבנה של געיה קלה. תמוה הדבר, כיצד אפשר ליישב ממצא כזה עם ההנחה בדבר חוסר שיטתיות&quot;.{{הערה|כהן, שם, הערה 8.}}

כל &quot;פליאה&quot; ו&quot;תמיהה&quot; אומרת דרשני, ובמיוחד כשמדובר בספר כמו זה של ייבין, שבו הקדיש שני חלקים מלאים ומפורטים (מתוך חמישה חלקים בספר כולו) הכוללים ניתוח קפדני של אלפי נתונים לגבי תופעת הגעיות בכתר (חלק שני על הגעיה בכ&quot;א הספרים, וחלק רביעי על הגעיה בספרי אמ&quot;ת). ולכן ראוי להביא את דברי ההסבר הכלליים של ייבין לשיטתו, שנכתבו מיד לאחר שהתייחס אל כללי הגעיה הקלה שנוסחו בדורות האחרונים (ובמיוחד ע&quot;י יצחק בער):

:מכל זה מסתבר, שאין להניח קיום שיטה מיוחדת של ב&quot;א בהטעמת הגעיה הקלה. רק זה בלבד נכון: בעוד שבער דורש לסמן את הגעיה הקלה בכל מקום לפי כללים מסוימים, כתבי־היד העתיקים, ו''א'' והקרובים לו בכללם, מסמנים אותה אמנם לפי אותם כללים, אבל לא בכל מקום, אלא לפרקים בלבד, ומידת סימונה שונה בכתבי־היד השונים.

:אם נבדוק את שיטת הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' נראה, מצד אחד, חוסר כל עקיבות, כלומר: נוכל למצוא עשרות דוגמות זהות במבנן ובהטעמתן, שבאחת מהן יש געיה ובחברתה אין. מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה; אך כנראה שבשום מקום לא היתה ארוכה עד כדי כך, שיראו המנקדים '''חובה''' לעצמם לסמנה (כמו בסוגי הגעיות הכבדות), ומשום כך היה סימונה ענין של '''רשות'''...

:ההבדל בין שיטת סימון הגעיות הקלות בכתבי־היד העיתיקים ו''א'' בכללם ובין שיטתו של בער אינו אפוא הבדל בעקרון אלא הבדל בדרגה, ושיטת בער אינה אלא התפתחות וסימון מלא של השיטה הנוהגת בכתבי־היד העתיקים.

:אך הדברים אמורים בכללים: בתיבות ובסוגי ההברות הראויות לגעיה קלה; בפרטים יש דברים בשיטת בער שאינם נוהגים ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים. בייחוד כך הדבר בתיבות ראויות לשתי געיות. ב''א'' והקרובים לו נוהגת בדרך כלל שיטת ההעדפה של געיה אחת מן השתיים, ואילו בער קובע שיש לסמן את שתיהן.{{הערה|ייבין, טו.5,7, עמ' 140-141.}}

אם כן, ייבין כבר התייחס כבר מזמן לאותה תופעה בדיוק שהציג כהן בבהירות רבה בפרקי המבוא שכתב על הגעיות, דהיינו לתלוּת הסטטיסטית החזקה הקיימת בין סימון הגעיה לבין מבנֶה התיבה וטעמה. אכן יש צירופים של צורות וטעמים שבהם הנטייה לסימון געיה או לאי-סימונה חזקה מאוד, ולפעמים אפילו מתקרבת או מגיעה לעקביות גמורה. ולגבי הטעמים, ברור שהסביבה המוסיקלית משפיעה מאוד על נטייתו של הסופר, ולכן ההבדל הבולט לעין בין סימון הגעיה בטעמים מפסיקים ואי-סימונה בטעמים מחברים.

אבל בסופו של דבר, ניתן תמיד להגדיר קטגוריות של מלים במבנה מסוים ובטעמים מסוימים ולקבוע להם כלל, ואז לחפש מכנה משותף לחריגים וליוצאים מן הכלל כדי לקבוע חוק מיוחד גם בשבילם, עד שרק נשארים חריגים בודדים ומעטים. השאלה האמתית היא לא לגבי הנתונים עצמם אלא עניין של הגדרה: האם לראות במציאות זו &quot;נטיות&quot; או &quot;שיטה&quot;? זוהי המחלוקת האמתית בין ייבין וברויאר מצד אחד, לבין כהן בצד השני.

אור נוסף על מחלוקת זו באה משלושה כיוונים שנידונו בפרקי המבוא של כהן: הסביבה המוסיקלית, דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל, ואחוזי הדיוק האפשריים בשחזור החלקים החסרים בכתר.

===הסביבה המוסיקלית===

לגבי הסביבה המוסיקלית, כהן טרח לדחות את עמדתו של ברויאר לגבי העדר ביצוע המוסיקלי של הגעיה:

:הסימון, התלוי בסוג הטעם, מלמד על הגורמים העומדים באחרי השיטה: הסימון משקף ביצוע מוסיקלי. ומשמעות הדברים היא: בן-אשר סימן רק את אותם המקומות שמסורת ההגייה והנגינה, שאותה הוא בא להנציח, הצדיקה סימון מוסיקלי. הביצוע המוסיקלי במקומות אלו לא עמד בפני עצמו, אלא תלוי היה בטעם העיקרי, ושימש לו מעין הוכחה או קישוט. הרב ברויאר בספרו 'טעמי המקרא', קובע, כי &quot;הגעיה מורה על נחץ משני שאינו מבוצע על ידי ניגון&quot;. קביעה זו אמנם נכונה היא לשיטת סימון הגעיות המבוצעת במהדורת ברויאר, שאין בה שום הבחנה בין טעמים... אבל בשום פנים אין לומר את הדברים על שיטה כשיטתו של בן אשר, שתלותו של הסימון בסוג הטעמים היא קו יסוד שבה.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *8.}}

ביקורת זו אמנם נכונה, אבל דווקא בנושא הביצוע המוסיקלי חרג ברויאר משיטתו של ייבין, חריגה שגם התאים לאופי המהדורה שלו (כמו שכתב כהן ובצדק). נביא שוב את דבריו של ייבין (אבל הפעם נתמקד רק בהסבר אחד מסויים):

:מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה...

לסיכום, כהן כרך ביחד את דחיית התפקיד המוסיקלי של הגעיה, ואת הטענה שסימונן של געיות במקומות מסויימים היה עניין של נטייה ורשות, ולא חובה. את שני הטיעונים שקשר ביחד גם דחה ביחד, ובמקומם טען שלגעיה יש תפקיד מוסיקלי ולכן סימונה בגדר חובה תמיד. אמנם אין ההגיון מחייב שתפקיד מוסיקלי פירושו גם חובת ציון מוחלט, כי ככל שהביצוע המוסיקלי קצר יותר ופחות מובהק, גם הנטייה לסמנו תהיה פחות. וזוהי בדיוק עמדתו של ייבין. כל עוד שתי העמדות מצליחות להסביר את הנתונים – אין דרך להכריע ביניהן, וכל הכרעה תהיה בעצמה בגדר &quot;נטייה&quot;.

===דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל===

לגבי דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות, ברויאר טען ש&quot;נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר&quot;. הוא אף הוסיף וטען על נקדנו של כתי&quot;ל ש&quot;נוסח הגעיות הקלות... עלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד, שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות&quot;. לעומתו הוכיח כהן באופן מאלף שכל נטיותיו של הכתר בסימונן של געיות בטעמים מסויימים – משותפות הן לכתי&quot;ל, רק במידה שונה: בטעמים המפסיקים, יש בכתי&quot;ל בדרך כלל יותר מלים מכל סוג עם געיה, ופחות מלים מכל סוג בלי געיה. בטעמים המחברים שני כתבי־היד הם בעצם זהים לגמרי: אין בהם כמעט געיות בכלל. וכך מסביר כהן את הדמיון הרב הזה:

:סופרו נקדנו של כ&quot;י '''ל'''... פעל בסביבת ספרי מקרא הקרובים לנוסח בן-אשר, ויש לראותו כאחת החוליות הראשונות בשלשלת המעתיקים, שפעלו במעגל המסירה של נוסח המסורה הטברני לאחר תקופת בעלי המסורה. מעתיקים אלו הם שהעבירו לדורות הבאים את דמות דיוקנו של 'נוסח המסורה', ולפיכך מן הראוי שנשים לב לתוצאות עבודתם.

:אשר למעתיקו-נקדנו של כ&quot;י '''ל''', הרי הרב ברויאר עצמו מודה, שתוצאות עבודתו של נקדן זה בתחום הניקוד והטעמים הן טובות עד כדי כך, שהיה ראוי לשמש מקור מרכזי בשיחזור נוסח ה'כתר' במקומות החסרים. להלן נראה, שיש להתיחס ביתר רצינות גם לנוסח הגעיות שלו, העומד, בעיקרו של דבר, על אותו בסיס שיטתי כנוסח ה'כתר', ובשום פנים אין לומר שמקורו בסימונים שרירותיים של נקדנו. כבר הזכרנו במבואנו למהדורת הכתר, שניקודו של כ&quot;י '''ל''' נעשה בשני שלבים, שלב ההעתקה ושלב ההגהות, ורק בשלב השני היה לפניו ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו. לפי ספר זה הגיה את הניקוד והטעמים, ובעיקר את הגעיות. עצם ההגהה של הגעיות מלמדת, שהנקדן ייחס חשיבות לנוסח הגעיות, וקבעוֹ סופית לפי ספר שסמך עליו, ולא לפי שרירות לב. ואף שיש להניח, כי תהליכי תיקון, שאינם נעשים ע&quot;י מומחה, עלולים להותיר רישומן על התוצאה הסופית, אין הדבר נובע משרירות ליבו של המתקן, אלא משגגתו, והתמונה הכוללת תשקף בדרך כלל את מצע הטקסט שלפיו נעשו התיקונים.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *9-*10.}}

ביקורת זו על הרב ברויאר צודקת לגמרי, כפי שהנתונים שהביא כהן מכתי&quot;ל מוכיחים היטב. אמנם אינו דומה המגיה של כתי&quot;ל לבעלי המסורה בכבודם ובעצמם לגבי &quot;נטיות&quot; מול &quot;שיטה&quot;: תפקידו של מגיה הוא להשוות ולתקן, ולא לכתוב נוסח משלו. וגם אין בדמיון בין כתי&quot;ל לכתר חידוש גמור לגבי הנטיות או השיטות המשותפות לשני כתבי־היד, שהרי ישראל ייבין כבר נקט בעמדה דומה לגבי כלל כתבי־היד הקרובים לכתר:

:כל סוגי הגעיה הקלה, בכל סוגי ההברות ובתיבות מוטעמות בכל הטעמים (או כמעט כולם), מצויים ב''א'' (ובכתבי־היד הקרובים). אמנם אין הגעיות הללו מסומנות תמיד; בטעמים מסויימים כמעט שאינן מסומנות כלל ובטעמים אחרים הן אמנם מסומנות הרבה, אך לא בכל מקום...

:שנית, קשה לומר שב''א'' (או בכתבי־היד הקרובים) מצויה '''שיטה''' בהטעמת הגעיה הקלה. אמנם יוצאים הן הכלל יש גם בסוגים אחרים של געיות, אבל הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' חורגת עד כדי כך מכל כלל, שאין לתארהּ אלא תיאור סטאטיסטי.{{הערה|ייבין, טו.4, עמ' 139. יצויין שאף אמירתו של הרב ברויאר על בן-אשר, שאילו כתב טופס נוסף של המקרא לא היה מסמן תמיד את אותן הגעיות באותן המקומות, מבוססת לגמרי על הערה מפורשת של ייבין (חלק ב הערה 3, עמ' 140-141.}}

כלומר: אפשר בהחלט להצביע על הנטיות הדומות בסימון הגעיה בין כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בתוכם, בלי לקבוע שיש בכתר או בכתבי־היד האחרים שיטה מובהקת של סימון געיות כחובה מוחלטת.

===רמת הדיוק האפשרי בשחזור הגעיות===

לגבי אחוזי הדיוק האפשריים בשחזור הכתר, כהן הביא נתון כללי: &quot;ניסויי שיחזור מבוקרים שערכתי בחלקים השלמים לימדו אותי, שניתן להגיע לדיוק ממוצע של כ-95% בשיחזור נוסח הגעיות ב'כתר', הכל לפי אופי הטקסט המשוחזר. שיעור דיוק שכזה מצדיק הצדקה שאין למעלה ממנה את מעשה השיחזור כפתרון המדעי הנכון ביותר שראוי לנקוט בעניין זה.&quot;{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *21.}} בקטע שבחר כהן כדגם מספר מלכים, הייתה מלכתחילה זהות של כ-94% בין כתי&quot;א לכתי&quot;ל בגעיות הקלות והכבדות, ולאחר שנעשו תיקונים בנוסח כתי&quot;ל ע&quot;פ שיטת הכתר, עלה הדיוק לכדי 98%.

אין ספק אם כן שכתי&quot;ל מייצג היטב את אופי סימון הגעיות הכללי של כתבי־היד העתיקים, ושניתן להשתמש בו כבסיס לשחזור הגעיות בחלקים החסרים של הכתר ברמת דיוק גבוהה. וגם אין ספק שיש הצדקה מוחלטת למעשה שחזור כזה במהדורת מקרא ע&quot;פ הכתר, וכל מהדורה כזו (כגון &quot;מקראות גדולות הכתר&quot;) תהיה לברכה.

אבל בו בזמן צריך לקחת בחשבון את הפער המשמעותי בין רמת הדיוק בשחזור הגעיות לבין רמת הדיוק בשחזור הניקוד והטעמים ע&quot;פ כתי&quot;ל. כי אפילו אם תגיע רמת הדיוק בשחזור הגעיות בכתר ל-98%, עדיין מדובר על טעות סטטיסטית של לא פחות מגעיה אחת בכל 50 (וברמה של 95% על טעות של געיה אחת מכל 20). השחזור כשלעצמו מוצדק וחשוב, אבל הוא עדיין ברמה נמוכה בהרבה מרמת השחזור בניקוד ובטעמים. כל מי שבודק את הסטיות בניקוד ובטעמים בכתי&quot;ל מול החלקים הקיימים בכתר מתרשם מיד שמדובר על ניקוד או טעם אחד בלבד מתוך מאות ואלפים! ואת רובן של הסטיות (המעטות ממילא) בניקוד ובטעמים ניתן להסביר לפי מנהגים אופייניים לכתי&quot;ל.

הפער הגדול הזה בין תחום הניקוד והטעמים מצד אחד, לבין תחום הגעיות הקלות מצד שני, בולט כל כך, עד שקשה לדבר על שיטה מובהקת של חובה המשותפת לשני כתבי־היד. קשה להבין איך, אם בשלב ההגהות בכתי&quot;ל היה לפני המגיה &quot;ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו&quot;, שהוא הצליח לתקן את הניקוד והטעמים עד כדי כך שהם זהים לכתר כמעט לגמרי, ואילו לגבי הגעיות אחת מכל 10-20 תהיה שונה. סביר יותר להניח שסימון הגעיות בכתר עצמו, וכן בספר שהיה מונח לפני המגיה של כתי&quot;ל, הוא עניין של נטיות חזקות ומובהקות ע&quot;פ מסורת מוסיקלית שבעל פה ולא שיטה פורמלית של חובה.

על הקושי לתאר את שיטת בן-אשר באופן מדוייק עמד כהן בעצמו, כאשר כתב במסקנתו שאי-אפשר לשחזר את הגעיות באופן מושלם: &quot;לכל כלל יש יוצאים, ולכל רוב יש מיעוט, ובסעיפים מסוימים הכוחות שקולים, ולא תמיד יכולים אנו לעמוד על גורמי התופעות.&quot;{{הערה|שם, *24.}}

כדי להמחיש עוד יותר את הנקודה הזו, נביא שתי דוגמאות (אחת בטעם פשטא ואחת בזקף קטן). אין בדוגמאות אלו כל משמעות חדשה לגבי הנתונים הסטטיסטיים היבשים של כהן, שהם נכונים כשלעצמם ואין בהם כל דופי. אולם הן ממחישות עד כמה חוסר העקביות בסימון הגעיות בולט לעין עבור כל מי שקורא את כתבי־היד ושם לב לסימון הגעיות. הדוגמאות נלקטו תוך כדי עבודת ההגהה של ספר יחזקאל, אמנם שמנו לב גם בספרים קודמים לעשרות דוגמאות דומות ואף יותר מרשימות (אולם עד העבודה על יחזקאל לא רשמנו אותן וחבל):
*ז,ד: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֛י עָלַ֖יִךְ וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּ֣י דְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
*ז,ט: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּדְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מַכֶּֽה׃
*יח,ו: '''אֶל־הֶֽהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֵ֤שֶׁת רֵעֵ֙הוּ֙ לֹ֣א טִמֵּ֔א וְאֶל־אִשָּׁ֥ה נִדָּ֖ה לֹ֥א יִקְרָֽב׃
*יח,יא: וְה֕וּא אֶת־כׇּל־אֵ֖לֶּה לֹ֣א עָשָׂ֑ה כִּ֣י גַ֤ם '''אֶל־הֶהָרִים֙''' אָכַ֔ל וְאֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּֽא׃
*יח,טו: '''עַל־הֶהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ לֹ֥א טִמֵּֽא׃

הביטויים המקבילים בפסוקים המקבילים בולטים לעין הקורא. מדובר בהם על תיבות זהות במבנן ובטעמן, אמנם לפעמים בגעיה ולפעמים בלי געיה. וכמו שהם בולטים לעין הקורא, כך סביר שגם המסרן היה מודע לעובדת חוסר העקביות במקומות דומים ואף זהים. אין בכך כדי לגרוע כלל מהסטטיסטיקות של כהן; אבל יש בכך כדי להמחיש ש'''בנסיון להבחין בין {{קו תחתי|נטייה}} לבין {{קו תחתי|שיטה}}, ייתכן שחוויית הקריאה חשובה יותר מהסטטיסטיקות היבשות.''' תחושת הבטן של הקורא הרגיל בגעיות שבכתר היא שבנסיבות מסויימות יש (או אין) סבירות גבוהה למצוא געיה, אולם תמיד תיתכן הפתעה.

===סימון הגעיות בדפוסים===

עכשיו נעבור לנקודה החמישית והאחרונה שביקש כהן להוכיח, דהיינו מצב סימון הגעיות בעידן הדפוס, מאז מקראות גדולות דפוס ונציה. כהן היטיב להציג את השיטות המגוונות והמנוגדות שבדפוסים, שלפעמים אף באו ביחד בערבוביה בתוך אותו דפוס. את המציאות המבולבלת הזאת הִשווה כהן לְמה שכתב ברויאר על &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר&quot;. ביקורת זו מוצדקת, ותיאורו של ברויאר איננו נכון באופן כללי.

אמנם כדי לעשות צדק מלא בנושא זה, יש גם להצביע על מרכיב אחד חשוב ויציב, שעובר כחוט השני בכל הדפוסים מאז מקראות גדולות דפוס ונציה, דהיינו סימון הגעיה הקלה בעקביות, בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ. סימון עקבי זה משותף לכל השיטות שבאו לידי ביצוע בדפוסים השונים (כגון מצד אחד געיות קלות ולא כבדות ורק אחת בתיבה, או מצד שני געיות קלות וכבדות כאחד וייתכנו שתי געיות בתיבה אחת), וזה בדיוק המרכיב שהוסיף ברויאר במהדורתו.{{הערה|במג&quot;ה הוסיפו על חוסר השיטתיות שבדפוסים ביקורת נוספת על שיטת ברויאר בכך ש&quot;היא מצרפת, מחד, סימון שיטתי של געיות כבדות עם סימון שיטתי של געיות קלות כהיידנהיים, אבל מאידך איננה מקבלת סימון של שתי געיות בתיבה אחת, ובזה צועדת בדרכו של רש&quot;ד. נמצא, שמהדורת ברויאר לא זו בלבד שהיא מצרפת לנוסח בן אשר שיטת געיות זרה לו, אלא שהיא גם מציעה דמות כוללת של נוסח געיות, שלא היתה קיימת מעולם, לא בספר מספרי הדפוס ולא בכתבי היד...&quot; (כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *15). ביקורת זו נראית מוגזמת קודם כל בגלל שאי־סימון שתי געיות בתיבה אחת הוא סימן מובהק של המסורה: &quot;תיבה אפשר שתהיה ראויה לשתי געיות, בין מסוגים שונים... ובין מסוג אחד... כשבתיבה שתי הברות רצופות הראויות לגעיות מאותו סוג... באה געה אחת בלבד, בין ב''א'' בין במהדורות המקרא המקובלות. אבל אם הברות רצופות ראויות לגעיות מסוגים שונים... ''א'' והקרובים לו נוהגים גם כאן בשיטת ההעדפה ומטעימים געיה אחת בלבד... רק לעתים רחוקות ובסוגים מעטים של תיבות מטעימים הם שתי געיות בתיבה אחת... מצויות כמה דוגמות נדירות, בחינת יוצאות מן הכלל, שבהן שתי געיות בתיבה אחת... פרט לדוגמות המעטות שנזכרו, שבהן מוטעמות ב''א'' שתי געיות בתיבה אחת, בשאר התיבות, והן רוב המקרא, שלטת שיטת ההעדפה ורק געיה אחת מוטעמת...&quot; (ייבין, כ.1-4, עמ' 192-193). שנית, שיטת ברויאר היא לסמן את הגעיות שבכתר ובכתי&quot;ל במתגים רגילים, ולהוסיף את הגעיות הקלות בשיטתיות רק במתג קצר ושונה (כדי להבחין בינם לבין אלה שסימונם בא מכתבי־היד). בכך הבחין ברויאר כבר מלכתחילה הבחנה ברורה בין שיטת הדפוסים לבין שיטת כתבי־היד. ורק אז, לאחר שכבר הוסיף את הגעיות הקלות בעקביות בסימן שונה כדי להבחינן, עוד מיעט לסמנן פעמיים בתיבה אחת ע&quot;פ שיטת המסורה המשתקפת בכתבי־היד. נראה שאם יש כאן חידוש, אז מדובר על חידוש שמבחין היטב בין השיטות השונות, וגם חידוש שמקפיד לשמור על מנהגי הכתר ע&quot;י הבחנתם הברורה ממרכיבים אחרים.}} המקור לסימון העקבי בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, בלי להתחשב כלל בטעמהּ, הוא כתבי־היד באשכנז, שם לא התייחסה המסורת המוזיקלית המקומית לגעיות, ואם כן נשאר בשבילן תפקיד פונטי בלבד. במציאות כזו היה נכון לסמן געיה בעקביות בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, כדי לכוון את הקורא שיבטא היטב את כל מרכיבי המילה ולא יטעה.

ואמנם המציאות הזאת היא לא רק של אז, אלא משתקפת בדפוסים כבר במשך 500 שנה, והיא מתאימה גם היום בקרב הרוב המכריע של קהילות ישראל. אמנם לא צדק הרב ברויאר לגמרי לגבי בן-אשר עצמו, שבוודאי היו לו נטיות חזקות בסימון הגעיות הקלות, ולא עשה את מלאכתו בשרירות אפילו בתחום הזה; ואילו היה כותב טופס נוסף של המקרא ברור לגמרי שלא היה מסמן געיות בעבקיות בכל תיבה ראויה, ולא היה מרבה בהן בטעמים המחברים. אבל גם אם זה לא נכון לגמרי ש&quot;הן ולאו רפיא בידיה&quot; בתחום הזה, עדיין צודק הרב ברויאר ש&quot;לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר&quot;. המסורת המוסיקלית החיה בקרב הקוראים בטעמי המקרא בישראל קיבלה על עצמה בפועל את הסימון העקבי של הגעיות הקלות.

לסיכום, נראה שהחלטת הרב ברויאר בעניין הגעיות דומה להחלטותיו בנושאים אחרים, ובמיוחד לגבי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|סימון החטפים באותיות לא גרוניות]]. בשני הנושאים מדובר על נטייה מובהקת בכתר שאמנם לא באה לידי ביטוי מלא אף בתוך הכתר עצמו, וגם לא מבוצעת באותה רמה סטטיסטית בכתבי־היד הקרובים לכתר (למרות שהנטיות הכלליות דומות). לכן הסיק הרב ברויאר, בעקבות ממצאיו של ייבין, שמדובר בסופו של דבר על עניין של רשות בכל געיה ספציפית, למרות שניתן להצביע באופן ברור על נטיות חזקות ומובהקות של מסרן הכתר בסוגים מסוימים של געיות קלות, ואף על ביצוע מוחלט באחדים מהם. ואם כן החליט לסמן געיות באופן המתאים ביותר לקורא בימינו, שהוא הסימון העקבי והמלא.

===נוסח הגעיות במהדורתנו===

'''נוסח הגעיות לפי כתי&quot;ל:''' אין במהדורתנו שיחזור של כל הגעיות במקומות החסרים בכתר (בניגוד למקראות גדולות הכתר), ואין בה הוספת געיה בכל תיבה הראויה לכך (בניגוד לסימון הגעיות '''הקצרות''' במהדורות ברויאר). אלא העתקנו את הגעיות כמות שהן בכתר (במקומות שהוא קיים){{הערה|סימנו געיות שהיו בכתר במקומות החסרים בו, והם ידועים לנו מתוך צילומים של אחדים מהדפים החסרים, או מתוך עדויות שנכתבו בזמן שכתב־היד עדיין היה שלם.}} ובכתי&quot;ל (ברוב התורה שהכתר חסר). כתוצאה מכך, סימון הגעיות במהדורתנו מקביל בדרך כלל לסימון הגעיות '''הארוכות''' בתוך מהדורות ברויאר (כך הוא סימן את הגעיות הכתובות בכתבי־‏היד כדי לעשות הבחנה).

'''היוצאים מן הכלל:''' יש מקומות בתורה שבהם נכתבה געיה בכתי&quot;ל, אך היא בלתי צפויה או מופיעה בניגוד לכללים, או שהיא נכתבה באות הלא-נכונה לפי הכללים, או שיש שתי געיות בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות); לחלופין יש מקומות שבהם נדרשת געית חובה והיא איננה, או שהגעיה צפויה ברמת סבירות גבוהה בהתאם למקבילות (כגון געית פשטא) והיא איננה. הרב ברויאר כבר רשם את הגעיות החריגות הללו בתורה בכ-40 מקומות,{{הערה|ראו במאמרו &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;, '''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה (1994), עמ' 283-296; וברשימת &quot;נוסח כתב היד&quot; ב'''כתר ירושלים'''.}} ואת חלקם תיקן במהדורותיו האחרונות (חורב ו&quot;כתר ירושלים&quot;), כל עוד מצא לכך תימוכין בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}.{{הערה|מדובר על כתב־יד שנכתב על ידי הסופר שמואל בן יעקב, הסופר שכתב את נוסח האותיות בכתי&quot;ל. כתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}} קרוב לשיטתם של כתי&quot;א וכתי&quot;ל בסימון סוגים שונים של געיות, אך בחלק ניכר מהמקומות שטעה בהם בכתי&quot;ל, הוא כתב את הגעיות כהלכתן בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}; ראו ברויאר, שם (הערה הקודמת).}}. במהדורתנו בצענו תיקון '''בכל''' הגעיות החריגות שרשם ברויאר בתורה, אפילו במיעוט המקומות שבהם הנוסח החריג נמצא גם בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}, ובעוד עשרות מקומות שאותם לא ציין ברויאר. בכל מקום כזה ציינו את גרסתו של כתי&quot;ל בתיעוד הנוסח, ועוד השתדלנו לתעד את נוסח הגעיות בכתבי־היד טברנים מובהקים נוספים (ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו).

'''רשימה של היוצאים מן הכלל:''' להלן רשימה של המקומות בתורה שבהם '''לא''' קיבלנו את נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בתורה. למידע נוסף לגבי כל פריט, כולל מידע על הנוסח בכתבי־יד טברנים נוספים, ראו בתיעוד הנוסח (בדפי העריכה של הפרקים).{{הערה|מידע על געיות חריגות בכתי&quot;ל בנביאים וכתובים, במקומות החסרים בכתר, משולב בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|רשימת החריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל]].}}

{{מ:טעמי המקרא|12}}
'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (37 פריטים): [[בראשית ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה י|ה,י]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה כו|ה,כו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ו/טעמים#ו טז|ו,טז]] (ל?=תַּֽעֲשֶׂ֣ה); [[בראשית ז/טעמים#ז י|ז,י]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית ז/טעמים#ז יב|ז,יב]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (ל=וַֽ֠יְהִי); [[בראשית י/טעמים#י יט|י,יט]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית י/טעמים#י ל|י,ל]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא א|יא,א]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית יח/טעמים#יח טו|יח,טו]] (ל=וַיֹּ֥אמֶר{{מ:פסק}}לֹ֖א); [[בראשית יט/טעמים#יט יג|יט,יג]] (ל=כִּֽי־גָֽדְלָ֤ה); [[בראשית כה/טעמים#כה לא|כה,לא]] (ל=אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖); [[בראשית כז/טעמים#כז א|כז,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לא/טעמים#לא מג|לא,מג]] (ל=מָֽה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה); [[בראשית לא/טעמים#לא נב|לא,נב]] (ל?=לֹֽא־אֶֽעֱבֹ֤ר); [[בראשית לב/טעמים#לב כו|לב,כו]] (ל=בְּהֵֽאָבְק֖וֹ); [[בראשית לה/טעמים#לה ג|לה,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לו/טעמים#לו יח|לו,יח]] (ל=אָֽהֳלִיבָמָ֛ה [2]); [[בראשית לז/טעמים#לז כג|לז,כג]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (ל=הָֽעֵרָבוֹן֮); [[בראשית לח/טעמים#לח כד|לח,כד]] (ל=לֵֽאמֹר֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יא|לט,יא]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מג/טעמים#מג כא|מג,כא]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית מד/טעמים#מד כד|מד,כד]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (ל?=בִנְיָמִֽן־אָחִ֖יו); [[בראשית מו/טעמים#מו יט|מו,יט]] (ל?=יַֽעֲקֹ֔ב); [[בראשית מט/טעמים#מט יח|מט,יח]] (ל=לִֽישׁוּעָתְךָ֖).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (14 פריטים): [[שמות א/טעמים#א כא|א,כא]] (ל=כִּֽי־יָֽרְא֥וּ); [[שמות ה/טעמים#ה ד|ה,ד]] (ל=מִמַּֽעֲשָׂ֑יו); [[שמות ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וַיֶּחֱזַק֙); [[שמות ח/טעמים#ח כא|ח,כא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶ֖ם); [[שמות ט/טעמים#ט לה|ט,לה]] (ל=וַֽיֶּחֱזַק֙); [[שמות יג/טעמים#יג ה|יג,ה]] (ל=כִֽי־יְבִֽיאֲךָ֣); [[שמות יג/טעמים#יג יא|יג,יא]] (ל=כִּֽי־יְבִֽאֲךָ֤); [[שמות טו/טעמים#טו כו|טו,כו]] (ל=כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה); [[שמות כ/טעמים#כ ג|כ,ג]] (ל=תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣); [[שמות כא/טעמים#כא יד|כא,יד]] (ל?=וְכִי־יָזִ֥ד); [[שמות כד/טעמים#כד יא|כד,יא]] (ל=וַֽיֶּחֱזוּ֙); [[שמות ל/טעמים#ל י|ל,י]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים); [[שמות לב/טעמים#לב ל|לב,ל]] (ל=וַיְהִי֙); [[שמות לו/טעמים#לו יג|לו,יג]] (ל=וַֽיְהִ֥י).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (10 פריטים): [[ויקרא א/טעמים#א ה|א,ה]] (ל=הַֽכֹּֽהֲנִים֙); [[ויקרא ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם); [[ויקרא ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (ל=עַֽל־הַמִּזְבֵּ֖חַ); [[ויקרא ט/טעמים#ט א|ט,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[ויקרא כ/טעמים#כ כז|כ,כז]] (ל?=כִּֽי־יִהְיֶ֨ה); [[ויקרא כג/טעמים#כג ג|כג,ג]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג לא|כג,לא]] (ל=מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג מד|כג,מד]] (ל=אֶת־מֹעֲדֵ֖י); [[ויקרא כה/טעמים#כה כח|כה,כח]] (ל=לֹֽא־מָֽצְאָ֜ה); [[ויקרא כז/טעמים#כז כח|כז,כח]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קׇֽדָשִׁ֥ים).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (19 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל=וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ או וְֽהַעֲמַדְתָּ֣);{{הערה|יש געיה בכתי&quot;ל אך לא ברור אם היא שייכת לאות וי&quot;ו או לאות ה&quot;א, והשמטנו אותה ע&quot;פ הרוב המכריע של כתבי־היד הקרובים לכתר.}} [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (ל=הָֽעָזִּיאֵלִ֑י); [[במדבר ד/טעמים#ד לב|ד,לב]] (ל=וִֽיתֵדֹתָם֙); [[במדבר ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] (ל=אֶֽת־הָֽאִשָּׁה֮); [[במדבר י/טעמים#י ח|י,ח]] (ל=בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת); [[במדבר יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=וַֽיַּעֲמֵ֥ד); [[במדבר יד/טעמים#יד כה|יד,כה]] (ל=וְהָֽעֲמָלֵקִ֥י וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י); [[במדבר יד/טעמים#יד לח|יד,לח]] (ל=הַֽהֹלְכִ֖ים); [[במדבר טו/טעמים#טו יד|טו,יד]] (ל=אֲשֶֽׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙); [[במדבר טו/טעמים#טו מ|טו,מ]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז יח|טז,יח]] (ל?=וַֽיַּעַמְד֗וּ); [[במדבר טז/טעמים#טז לא|טז,לא]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר יז/טעמים#יז כא|יז,כא]] (ל=כָּֽל־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם); [[במדבר יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (ל=וִֽישָׁרְת֑וּךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה ב|כה,ב]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽן); [[במדבר כו/טעמים#כו לא|כו,לא]] (ל=הָֽאַשְׂרִֽאֵלִ֑י); [[במדבר לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (ל?=הָֽרִאשׁ֔וֹן); [[במדבר לה/טעמים#לה לג|לה,לג]] (ל?=וְלֹא־תַחֲנִ֣יפוּ).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (18 פריטים): [[דברים א/טעמים#א ג|א,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[דברים א/טעמים#א כט|א,כט]] (ל=לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן); [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג]] (ל=לַֽחֲנֹֽתְכֶ֑ם); [[דברים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (ל=מֵֽאַהֲבַ֨ת); [[דברים ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (ל=וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤); [[דברים ח/טעמים#ח טז|ח,טז]] (ל=הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥); [[דברים יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֖); [[דברים יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=הָֽאַחֲר֔וֹן); [[דברים יא/טעמים#יא כה|יא,כה]] (ל=וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב יז|יב,יז]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יב/טעמים#יב כ|יב,כ]] (ל=אֶֽת־גְּבֽוּלְךָ֮); [[דברים יב/טעמים#יב ל|יב,ל]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב לא|יב,לא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽם); [[דברים יד/טעמים#יד כג|יד,כג]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יח/טעמים#יח ד|יח,ד]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים כ/טעמים#כ יח|כ,יח]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֑ם); [[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל?=וְהוֹתִֽרְךָ֤).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

למרות כל היוצאים מן הכלל (98 פריטים ברשימה), השארנו את נוסח הגעיות שבכתי&quot;ל ברוב המכריע של התורה ובשאר המקומות החסרים בכתר, ולא ניסינו לקרב אותו יותר אל נוסח הגעיות שהיה בכתר (ע&quot;י שחזור מלא לפי כל נטיותיו של כתר בכתיבת הגעיות). יש שתי סיבות מעשיות להחלטתנו להביא רק את הגעיות הרשומות בכתבי־היד (חוץ מהמקומות החריגים):
#שחזור הגעיות ו/או הוספתן בכל תיבה הראויה לכך במקרא דורשת עבודה רבה, וזה כרגע מעבר ליכולתנו מבחינת התורמים לפרויקט. ואולם תמיד יהיה ניתן לשדרג את מהדורתנו בעתיד באחת מהדרכים הללו או לבצע אותן במהדורות נגזרות.
#הוספת הגעיות באופן מלא ועקבי בדומה למהדורת ברויאר איננה אפשרית כעת גם מסיבה טכנית, כי אין היום תווים מיוחדים ביוניקוד בשביל געיות שונות (ארוכות וקצרות) כדי לתעד איזו געיה מקורה בכתב־היד שהוא היסוד למהדורה ואיזו נוספה על ידינו.

לכן מסומנות הגעיות במהדורתנו לפי שני כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל). אמנם בעתיד היד נטויה לסימון געיות ע&quot;פ שיטות נוספות. על ידי השימוש בתבניות אוטומטיות המיועדות לכך, יתאפשר למשתמש לבחור את השיטה המועדפת עליו. בין השיטות שראוי לבצע אותן ולאפשר את בחירתן על ידי המשתמש:
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל), אמנם בתיקונים קלים לגבי געיות חריגות בכתי&quot;ל. זוהי השיטה המתבצעת כעת בספרי התורה.
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל), עם תיקונים לעתים רחוקות בלבד. זוהי השיטה המבוצעת כעת בספרי הנביאים והכתובים. בשיטה זו יש כבר ערך רב (כמו שקבע כהן בבהירות רבה), כי היא מייצגת באופן נאמן את המסורת הכללית המשתקפת בכתבי־היד העתיקים, והוא גם יכול להיות בסיס מצוין עבור פיתוח נוסף או יצירה נגזרת בעתיד (כגון בשיטות הבאות ברשימה זו).
#סימון געיות ע&quot;פ הכתר, וע&quot;פ שחזור הכתר במקומות החסרים בו.{{הערה|לשיטה משוכללת לשחזור הגעיות בכתר, מעבר לשיטת כהן שכבר בא לידי ביצוע מלא ב'''מקראות גדולות הכתר''', ראו את מאמרו של רפאל זר על שחזור הגעיות בכרך תרי עשר במפעל המקרא של האונ' עברית: Rafael Isaac (Singer) Zer, &quot;The Preparation of the Base Text of the Hebrew University Bible Where It Is Missing in the Aleppo Codex&quot;, ''Textus'' 25 (2010), pp. 49-71.}}
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, שמקורה במנהג אשכנז והייתה מקובלת לרוב בדפוסים. שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot;, שהרי ברוב העדות היום אין כבר ביצוע מוזיקלי לגעיה ונשאר לה רק תפקיד פונטי, ולכן ראוי לסמן אותה בכל תיבה הראויה לכך. אפשר לבסס סימון כזה (באופן כללי ובזהירות) על מהדורות [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] (תורה) ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n117/mode/2up?view=theater בֶּר] (נ&quot;ך), תוך כדי ניסוח כללים מתאימים שאינם בהכרח זהים לגמרי למדיניות שלהם.
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, אמנם בדרך מתונה: אין לסמן יותר מגעיה אחת בלבד בתיבה אחת (בדומה למנהג כתבי־היד הטברנים). יישום זה יהיה דומה לשיטת ברויאר, אמנם יהיה צורך לבצע אותה מחדש. גם שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot; מאותה סיבה בדיוק כמו השיטה הקודמת.

===אחרית דבר===

בעת כתיבתה של חטיבה זו בנושא הגעיות נעלם ממנו מאמרו של הרב ברויאר &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;.{{הערה|'''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה  (1994), עמ' 283-296.}} בחלקו הראשון של אותו מאמר{{הערה|עמ' 283-288.}} יש תגובה לדבריו של מנחם כהן (בנספח שכתב על הגעיות בסוף כרך מלכים של מקראות גדולות הכתר). ברוך שכיוונו, כי גם בלי לראות את מאמרו של ברויאר הגענו לאותה מסקנה: דרכו של הכתר בסימון הגעיות ראוי יותר להיקרא &quot;נטייה&quot; (בלשונו של ייבין) ולא &quot;שיטה&quot; (בלשונו של כהן), כי הוא לא הגיע מעולם לאותה רמה של שיטתיות גמורה שיש במערכת הניקוד והטעמים. ובלשונו של ברויאר: &quot;כהן... לא עמד או לא העמיד על ההבדל העקרוני שבין שיטת בן אשר בסימון הגעיות הקלות ובין שיטתו בסימון שאר כל פריטי הניקוד והטעמים. הבדל זה הוא המציב בפני המהדיר בעיה שאין לה, לדעתי, כל פתרון משביע רצון... רוב סימני הניקוד והטעמים המצויים בכתר נקבעו שם על פי מסורת ברורה, שהיה נקדן חייב לתת לה ביטוי... אולם דברים אלו אינם אמורים בסוגיית הגעיות הקלות: יש בכתר אלפי תיבות שבן אשר שם בהן או השמיט בהן געיה קלה בלא דין ולא דיין, בלא כלל ובלא מסורת...&quot;. כלומר: רמת העקביות החסרה בולטת בתוך הכתר עצמו (בתיבות מקבילות הזהות במבנן ובטעמן שלפעמים מקבלות געיה ולפעמים לא), ועל אחת כמה וכמה בכתבי־היד הקרובים לו.

בנוסף לכך כתב ברויאר ששיטתו משקפת יסוד קבוע בסימון הגעיות בדפוסים, ואילו אנחנו ציינו אותה עובדה בדיוק. בלשונו של ברויאר: &quot;כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה יותר ממאה שנה (לפחות) נוהגות לסמן געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך מצד מבניה – בלא כל התחשבות בטעמה, וכל קורא ותיק הבקי בקריאתו מקפיד להטעים את המקרא על פי הנוסח הזה.&quot;{{הערה|עמ' 286.}} וגם העיר: &quot;כהן מסביר באריכות מהיכן הגיע המנהג הזה אל המהדורות שלנו. דבריו בעניין זה מעניינים ומאלפים מאוד, אך אין הם סותרים את דבריי, שהרי גם אני מודה שהשיטה הזאת – בכללותה – מנוגדת לשיטת בן אשר. השאלה איך נתקבלה במהדורות שלנו לא מעלה ולא מורידה בדיון הזה.&quot;{{הערה|שם.}}

בהערה בסוף הדיון על הגעיות במאמרו התייחס ברויאר גם לשאלת תפקידם המוזיקלי: &quot;בספרי על הטעמים כתבתי שהגעיה מורה על נחץ משני, שאיננו מבוצע בניגון. כהן טוען שהגדרה זו אמורה רק בשיטת המהדורה שלי, שהגעיה הקלה בה איננה תלויה בניגון כלל. אך דומני שזו טעות, שהרי גם במהדורה שלי יש געיות רבות התלויות בניגון דווקא – געיות כבדות וגעיות שווא – ואף על פי כן כתבתי את ההגדרה הזאת, שכן היה נראה לי שתלות הגעיה בניגון עדיין איננה מוכיחה שהיא גם מבוצעת בניגון; שהרי אפשר שרק ניגון מסויים דורש הטעמה משנית לפניו. גם אפשר שניגונו של הטעם מתחיל תמיד כבר בנחץ המשני של הגעיה – גם במקרה שלכל הדעות, הגעיה איננה תלויה בטעם, כדוגמת הגעיה של וְיִֽצְק֥וּ. לפי זה צריכים לשנות במקצת את הגדרת הגעיה: היא מורה על נחץ משני ולא על ניגון.&quot;{{הערה|הערה 12 עמ' 288-289.}} אמנם נראים יותר דבריהם של ייבין וכהן בעניין זה.

לגבי סימון הגעיות ע&quot;י שמואל בן יעקב, נקדנו של כתי&quot;ל, כתב כהן שיש בו בכללותו השתקפות נאמנה למנהגם של כתבי־היד הטברנים ודמיון רב לכתר. ואילו ברויאר הדגיש את הגעיות בכתי&quot;ל שלעיתים חורגות לגמרי מהכללים: &quot;בן אשר היה משנה את הניקוד רק באותם העניינים שלא הייתה לו בהם כל מסורת ושכללי הדקדוק לא קבעו בהם מסמרות, ואילו שמואל בן יעקב החליף את שיטתו בעניינים שחוקי ההטעמה ומסורת הקריאה קבעו בהם נוסח מחייב שאין לשום נקדן רשות לסטות מהם&quot;.{{הערה|שם, עמ' 288.}} למעשה, לפי ברויאר קיימים כ-10 חריגים בלבד בכתר ארם צובה בכל המקרא (געיות שלא לפי הכללים), ואילו בכתי&quot;ל יש כ-45 בתורה בלבד (!).{{הערה|ברויאר רשם אותם שם, עמ' 287. אחרי שהביא 5 סתירות פנימיות בכתי&quot;ל, שבהן נכתבו געיות כהלכה בתיבה אחת, ובמקום אחר נכתבו געיות שלא כהלכה באותן תיבות (בראשית לו,יח [&quot;אהליבמה&quot; פעמיים באותו פסוק]; ויקרא ג,יז ו-כג,ג ו-כג,לא מול כג,יד [&quot;משבתיכם&quot;]; במדבר י,ח מול י,י [בחצצרות/בחצצרת]), ברויאר כתב: &quot;על אלה יש להוסיף עוד כארבעים תיבות בתורה שהגעיה מסומנת בהן שלא כדין: געיה קלה בצד געיה אחרת – וכן געיה בראשונה מבין שתי הברות הראויות לגעיה קלה. נמצא שהטעמות תמוהות אלו מצויות בכ&quot;י לנינגרד ביותר מארבעים וחמישה מקומות '''בתורה בלבד''', ואילו בכתר הן מצויות '''בכל המקרא''' רק בקרוב לעשרה מקומות.&quot; ושם בהערה (8) על &quot;בתורה בלבד&quot; כתב: &quot;אלה המקומות שמצאתי: בר' יט,יג; כה,לא; לא,מג; לב,כו; לו,יח; לח,יח; מט,יח; שמ' א,כא; '''ח,כא'''; '''יג,ה''',יא; טו,כו; '''ל,י'''; וי' א,ה; ג,יז; כג,ג,לא; כה,כח; '''כז,כח'''; במ' ג,כז; ד,לב; ה,כא; י,ח; '''יד,כה,לח'''; טו,יד,מ; '''יז,כא'''; יח,ב; כה,ב; כו,לא; דב' '''א,כט''',לג; ז,ח,'''יג'''; ח,ג; '''יא,יד''',כד,'''כה'''; יב,יז,כ,ל,לא; '''יד,כג; יח,ד; כ,יח'''. במקומות המודגשים ההדגשה התמוהה מצויה גם ב'''ל{{כתב עילי|מ}}'''.&quot; תיקון לפי רשימה זו בוצע במהדורתנו עד חשון תש&quot;פ: בתיבות שיש בהן געיה בכתי&quot;ל, אבל הגעיה לא במקום הנכון בתיבה לפי הכללים, סימנו אותו במקום הנכון במהדורתנו ופירטנו את הנתונים בתיעוד הנוסח (ברוב המקרים נבדקו גם כתבי יד ומהדורות אחרות). וכמו כן בכל מקום שיש שתי געיות או יותר בכתי&quot;ל בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות), סימנו במהדורתנו רק געיה אחת במקום המתאים לה לפי הכללים (יש יוצא מן הכלל אחד ב[[במדבר טו/טעמים|במדבר טו,יד]] [אֲשֶׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙], שם יש שתי געיות בכתי&quot;ל, אך קיימת עדות מובהקת שבנוסח בן אשר אין געיה כבדה בשי&quot;ן ולכן השארנו את הגעיה הקלה בתי&quot;ו; וראו שם בהערת הנוסח). רשימה מלאה של התיקונים נמצאת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#געיות (מתגים) בתורה|כאן]].}} אמנם בכל זאת נראה שאין מחלוקת אמיתית בין ברויאר לכהן בנושא זה (למרות דבריו של ברויאר &quot;אולם כהן חולק עליי גם בעניין זה&quot;), אלא שכל אחד מדגיש צד אחר המשתקף בנתונים: כהן מדבר על המצב הכללי למרות החריגים לעתים בכתי&quot;ל, ואילו ברויאר מדגיש את הסטיות הלא-מעטות. קצת מפתיעה מסקנתו של ברויאר בעניין זה: &quot;אם נעתיק את נוסח הגעיות של כ&quot;י לנינגרד בכל מקום שלא נשתמר בו הכתר, נסטה מנוסח הכתר ביותר מאלפיים תיבות. די היה בכך להרתיע אותי מללכת בדרך הזאת&quot;.{{הערה|שם.}} אמנם זו בדיוק הדרך שבחר ברויאר ללכת בה בסימון הגעיות הארוכות בכל מהדורותיו! וכך גם במהדורתנו מסומנות הגעיות כעת בעקביות ע&quot;פ כתי&quot;ל בלי תיקונים, אבל כאמור התקווה היא [[#סימון הגעיות במהדורתנו|לבצע בעתיד תיעוד ותצוגה של כמה שיטות במקביל, ולאפשר למשתמש לבחור ביניהם כרצונו]]. בינתיים נחכה לגואלים שיהיו מוכנים לבצע את השיטות השונות לטובת הכלל.{{הערה|לתיעוד מלא של נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בכל המקרא בתוך מהדורה דיגיטלית שימושית, ראו ב[http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].}}

{{קו תחתי|'''התלבטות קשה של המהדיר אבל לא של הקורא:'''}} לסיום חשוב להדגיש שכל ההתלבטות הרבה בעניין הגעיות היא בעיקר התלבטות מצדו של המהדיר, והרבה פחות מצדו של הקורא והלומד. ברויאר ציין בצדק במאמר זה שיש '''אלפי''' תיבות בתוך הכתר עצמו שבהן אין געיה, למרות שלפי הכללים והנטיות החזקות של כתב־היד הייתה אמורה להיות בהן געיה; וכן להיפך. ואותו דבר נכון על אחת כמה וכמה בכתבי־יד אחרים. עובדה זו מעלה שאלה קשה בשביל המהדיר, אבל לא בשביל הקורא. שהרי המהדיר חייב לפעול באופן עקבי ומתוך שקיפות, ו'''אסור''' לו לקבל החלטה שרירותית או בלתי-מתועדת באף תיבה. ואילו לקורא זה הרבה פחות חשוב אם הגעיה קיימת או חסרה בתיבה מסוימת, כי זו דרכן של געיות (אלא אם כן נשען הקורא לחלוטין על שיטת ריבוי הגעיות שבדפוסים). לכן הקורא יכול לבחור לעצמו כל מהדורה מדויקת של המקרא, ולהשתמש בה בביטחון ללא קשר לשיטת הגעיות שבה, ואף אם השיטה אינה מושלמת (כי אין שיטה מושלמת). רוב ההתלבטות שמדובר עליה בחטיבה זו על נושא הגעיות שמורה אם כן למהדיר ולא לקורא.

===געיה ימנית===

בעשרות מקומות בכתי&quot;ל נכתבת הגעיה בצד הימני של הסימן הניקוד במקום לשמאלו{{הערה|על מיקומה של כתיבת הגעיה ראו ייבין, יא.3, עמ' 90-91.}} (התופעה נפוצה במיוחד בחלק הראשון של ספר בראשית). אין בתופעה זו כל משמעות, אבל בהקלדת וסטמינסטר הקפידו בכל זאת להקליד געיה ימנית לפי כתי&quot;ל, בהתאם למטרתם להציג את נוסח כתב־היד בדיוק מלא. מובן מאליו שבמהדורתנו תופיע הגעיה בשמאלו של סימן הניקוד.{{הערה|ראוי לציין את העובדה הטכנית שגם אם לא היינו עושים שום דבר, תוכנת מדיה-ויקי מזיזה את הגעיה לצד שמאל בכל מקרה באופן אוטומטי. תופעה זו קשורה כנראה ליישום מדוייק של הגדרות ביוניקוד. באופן דומה, תוכנת מדיה-ויקי תמיד מזיזה את הנקודות של דגש, או של שי&quot;ן ימנית או שמאלית, '''לאחר''' הניקוד של האות, למרות שלפי ההגיון נקודות אלו צריכות לבוא לפני הניקוד. כתוצאה מכך, אם שמים את סמן העכבר לאחר האות ולוחצים על &quot;backspace&quot;, הנקודה תימחק ראשונה ורק לאחריה יימחק הניקוד שבאות. אמנם תו של הטעם יבוא אחרון (גם לאחר הנקודה).}} אבל בגלל שמגמתנו לתעד כמה שיותר במהדורתנו את השינויים שנעשו מהקלדת וסטמינסטר (במקומות שכתי&quot;א חסר), רשמנו בכל זאת בתיעוד הנוסח שהתיבה נכתבה &quot;בגעיה ימנית&quot; בכתי&quot;ל.

==מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות==

===הטעם התחתון והטעם העליון===
[[File:Aleppo Codex, The Ten Commandments in Deuteronomy.tif|thumb|left||250px|צילום של שני עמודים מפרשת &quot;ואתחנן&quot;, כולל עשרת הדברות, מהחלק החסר בכתר ארם צובה. בצילום אפשר לראות את הפסוקים החל מ&quot;גְּדֹלִ֧ים וַעֲצֻמִ֛ים מִמְּךָ֖ מִפָּנֶ֑יךָ&quot; ([[דברים ד לח]]) ועד &quot;אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥[ר]&quot; ([[דברים ו ג]]).]]
בעשרת הדברות שבספר שמות ([[פרשת יתרו/טעמים|פרשת יתרו]]) ובספר דברים ([[פרשת ואתחנן/טעמים|פרשת ואתחנן]]) אנחנו מוצאים שתי מערכות טעמים הכתובות ביחד בתוך רצף הפסוקים. כך מופיע בכתבי־היד בכל התקופות מאז בעלי המסורה, וכך היה מקובל גם בדפוסים עד הדור האחרון. את שתי המערכות כבר נהוג לכנות בשמות &quot;הטעם התחתון&quot; ו&quot;הטעם העליון&quot;:
*'''הטעם התחתון''' מבוסס על חלוקה של עשרת הדברות לפי מתכונת של פסוקים באורך רגיל, ובו יש לפעמים כמה פסוקים בתוך דיבר אחד ארוך, או לחלופין כמה דברות קצרים בתוך פסוק אחד. גם הטעמתם של הפסוקים היא בהתאם למתכונת זו של פסוקים באורך רגיל. בטעם התחתון שבכתבי־היד יש סה&quot;כ 12 פסוקים.
*'''הטעם העליון''' מבוסס על חלוקה לעשרה דברות, כאשר כל דיבר הוא &quot;פסוק&quot; אחד בדיוק, ולכן אנחנו מוצאים שבטעם העליון בכתבי־היד יש עשרה פסוקים בדיוק כמספר הדברות. אמנם חלק מה&quot;פסוקים&quot; האלה ארוכים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הארוכים), וחלק מהם קצרים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הקצרים). ואף הטעמתם של ה&quot;פסוקים&quot; החריגים היא בהתאם לאורכם החריג.

בהטעמה הכפולה שבכתבי־היד יש ניסיון כללי להקפיד על כך שאם וכאשר יש שני טעמים שונים הבאים זה אחר זה באות אחת (אחד לטעם התחתון ואחד לטעם העליון), שהטעם התחתון יהיה כתוב ראשון והטעם העליון אחריו.{{הערה|בכתי&quot;ש מכונה הטעם התחתון &quot;טעמא קדמא&quot;, ובו יש ציון מיוחד ועקבי בהערות המסורה הקטנה ל&quot;טעמא קדמא&quot; בראש כל פסוק בחמשת הדיברות הראשונים (כי רק בהם יש יותר מפסוק אחד בתוך &quot;דיבר&quot; אחד ולא בחמשת האחרונים), הן בשמות והן בדברים. ראו ברויאר, כתר, ב.10 (עמ' 59).}} הכלל הזה ברור ומובהק למרות מעידות אחדות של כתב־יד אחד מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר.{{הערה|אותן מעידות מתועדות בדפי העריכה של הפרקים הרלוונטיים ([[שמות כ/טעמים|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים|דברים ה']]). להצגה בהירה של הנתונים המלאים והסקת המסקנה מהם, ראו ברויאר, כתר, ב.18 (עמ' 58-59).}}

הטעם הראשון שהוא &quot;הטעם התחתון&quot;, המחלק כאמור את המקרא לפי מתכונת של פסוקים רגילים אף בעשרת הדברות, משקף את מסורת קריאתם בהטעמה של חכמי המקרא בטבריה. ואילו הטעם השני שהוא &quot;הטעם העליון&quot;, משקף את מסורת הקריאה הבבלית, המגדירה את עשרת הדברות לפי '''המסורת המדרשית שהייתה בידם'''. על דרשתו של רבי שמלאי המובאת בגמרא {{מקור|מכות כד א|מכות כ&quot;ד ע&quot;א}} נאמר בתלמוד הבבלי:
:'''&quot;אנכי&quot; ו&quot;לא יהיה לך&quot; מפי הגבורה שמענום.'''
לפי מסורת זו יוצא שהדיבר הראשון מתחיל ב&quot;אנכי&quot; ואילו הדיבר השני מתחיל ב&quot;לא יהיה לך&quot;, ואכן כך הוא בטעם העליון שבכתבי־היד. ולכן '''הדיבר הראשון''' בטעם העליון (שאינו &quot;פסוק&quot; במתכונת הרגילה) הוא באמירה הישירה והחיובית: &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;. ואילו '''הדיבר השני''' כולל את כל האמירות של &quot;לאו&quot; ביחד: &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י, לֹ֣א תַֽעֲשֶׂה־לְךָ֣ פֶ֣סֶל ׀ וְכׇל־תְּמוּנָ֡ה... לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣ה לָהֶם֮ וְלֹ֣א תָעׇבְדֵם֒...לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;. ברור שגם דיבר ארוך זה אינו &quot;פסוק&quot; אחד לפי המתכונת הרגילה.

יש לשים לב שמסורת זו לחלוקתם של שני הדברות הראשונים לא הייתה נחלתם של חכמי בבל בלבד, כי היא עולה באופן ברור גם מהתרגום הירושלמי המדרשי (&quot;יונתן&quot;), המגדיר במפורש את גבולותיהם של שני הדברות הראשונים: &quot;אנכי ה' אלהיך&quot; הוא &quot;דבירא קדמאה&quot;, ואילו &quot;לא תעשה לך&quot; הוא &quot;דבירא תנינא&quot;.{{הערה|גם בחלוקת הפסוקים המשתקפת בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, נקראים עשרת הדברות כך: מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון דווקא.}} מסורת זו של קריאה הייתה קיימת אם כן לא רק בבבל אלא גם גם בארץ ישראל. לכן בכתיבת &quot;הטעם העליון&quot;, נתנו חכמי המסורה ביטוי למסורת שהייתה גם במקומם אע&quot;פ שלא זו הייתה מסורת הקריאה וההטעמה המקובלת בידיהם.

בניגוד לחלוקה זו, בטעם התחתון הפסוק הראשון הוא כך: &quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot;, כאשר שני חלקי הפסוק הם בדרך הניגוד במישור של הנאמנות האישית כלפי ה'. ואילו שאר העניין מבטא את האיסורים המעשיים ואת האזהרות הנובעים מתוך אותה נאמנות (והם מהווים שלושה פסוקים נוספים במתכונת הרגילה). חלוקה זו של הפסוקים קרובה יותר לפשוטו של מקרא.

חכמי המקרא הטברנים שילבו, אם כן, את מסורת הקריאה המקומית שלהם ביחד עם מסורת קריאה נוספת, כל אחת לפי הטעמתה, וכך נוצרה על ידם מערכת ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. שילוב מיוחד זה מתבטא גם ברשימות סכומי הפסוקים בכתבי־היד הטברנים: סכומי הפסוקים לפרשות השבוע בספרים שמות ודברים הם לפי הטעם העליון ומסורת הקריאה הבבלית (החלוקה לפרשות השבוע היא כידוע מנהג בבלי במקורה). ואילו סכומי הפסוקים לספרים שמות ודברים בשלמותם הם לפי הטעם התחתון ומסורת הקריאה של ארץ ישראל.{{הערה|לכן סכום הפסוקים הכולל בספרים שמות ודברים קטן (בשני פסוקים) מאשר הסכום הכולל של הפסוקים בפרשות השבוע. ראו ברויאר, כתר, ב.20 (עמ' 60).}}

===השיבוש שחל בדפוסים===

בדפוסים המוכרים עד לדור האחרון, האמירה &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;, שהוא ה'''דיבר''' הראשון בטעם ה'''עליון''' שבכתבי־היד, הפך להיות ה'''פסוק''' הראשון בטעם התחתון, וכן האמירה &quot;לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot; מהווה פסוק '''שני''' בטעם התחתון. ואילו בטעם העליון כל הפרשה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&quot; ועד &quot;לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;) נקראת כפסוק '''אחד''' ולא שניים! יוצא אם כן שבטעם התחתון שבדפוסים יש סה&quot;כ '''13''' פסוקים ולא רק '''12''' (בגלל חלוקת הפסוק &quot;אנכי... על פני&quot; לשניים). ואילו בטעם העליון שבדפוסים יש רק '''9''' &quot;פסוקים&quot; לעשרת הדברות!

הרב מרדכי ברויאר כבר דן באריכות ובאופן משכנע בהשתלשלות הנוסחים בעשרת הדברות מכתבי־היד ועד לדפוסים האחרונים. פרטי ההסבר שלו אינם מענייננו כאן, והרוצה לדעתם יראה בספרו.{{הערה|ראו ברויאר, כתר, ב.15-22 (עמ' 56-66).}} כדאי להזכיר רק את '''משמעות''' הדברים בטעם העליון שבדפוסים לפי הצעתו: קריאת הפרשה הראשונה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ...&quot; עד &quot;...וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;), כאילו שהיא מהווה &quot;פסוק&quot; או &quot;דיבר&quot; אחד, באה ללמדנו שהדברות שנאמרו &quot;מפי הגבורה&quot; נחשבים ל&quot;דיבור אחד&quot;.{{הערה|ראו שם עמ' 63 הערה 1 פסוק על דברי החזקוני.}}

===עשרת הדברות במהדורתנו===

'''נספחים של טבלאות להשוואה:''' במהדורתנו הבאנו ברצף הפסוקים את שתי מערכות הטעמים המשולבות ביחד, כנהוג בכתבי־היד ובדפוסים מדורי דורות. אמנם בסוף כל הדפים השייכים לעשרת הדברות (דף הפרק, דף הפרשה, ודף הספר המלא) מופיע נספח מיוחד שיש בו הבחנה בהירה בין הטעם התחתון והטעם העליון ע&quot;י הצגתם זה מול זה בתוך טבלה.{{הערה|מבחינה טכנית, הבסיס לטבלאות המופיעות בנספחים שבכל הדפים הרלוונטיים נמצא בדף '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים]]'''. בגליון הנתונים בגוגל-דוקס, שעליו מבוסס כל הטקסט של המקרא, הנספחים הללו נמצאים בשורה אחת נוספת לאחר הספרים שמות ודברים.}} באותם נספחים יש גם השוואה נוספת בין עשרת הדברות שבספר שמות לבין עשרת הדברות שבספר דברים, כלומר: טבלה אחת להשוואת הטעם התחתון בשני הספרים, וטבלה שנייה להשוואת הטעם העליון בשני הספרים. הקישור בין רצף הפסוקים (שבהם שתי המערכות משולבות ביחד) לבין הנספחים (שבהם מבחינים בין שתי המערכות בעזרת טבלה) מתבצע ע&quot;י לחיצה על הסימן הזה: &quot;'''↓↑'''&quot; (שמופיע מיד בתחילת העשרת הדברות בתוך רצף הפסוקים). לחיצה זו מביאה את הקורא אל הטבלאות הבאות:{{הערה|כל הטבלאות מבוססות על המקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}}
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|עשרת הדברות בספר שמות]]'''
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|עשרת הדברות בספר דברים]]'''

'''גירסת כתבי־היד מול הדפוסים:''' לגבי [[#השיבוש שחל בדפוסים|ההבדל בין נוסח כתבי־היד לנוסח הדפוסים]], הגירסה העיקרית במהדורתנו תהיה כמובן נוסח כתבי־היד. נוסח זה בלבד יופיע בתוך רצף הפסוקים (בהטעמה הכפולה). אמנם בנספחים, לאחר טבלאות השוואה המבוססות על נוסח כתבי־היד, יופיעו לתועלת הקורא גם טבלאות המבוססות על נוסח הדפוסים. תהיה שם אף השוואה ישירה בין נוסח כתבי־היד לבין נוסח הדפוסים כדי להבהיר את ההבדלים החשובים ביניהם.

===רשימת הדפים לעשרת הדברות===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|טבלה לדפים של עשרת הדברות}}

===ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות===

יש מבוכה רבה בדפוסים של התנ&quot;ך לגבי ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות. האם לציין מספר פסוק עבור כל פסוק בטעם התחתון? או בטעם העליון? או אולי עבור כל התחלה של פסוק חדש בשניהם כאחד? והמבוכה רבה עוד יותר בגלל [[#השיבוש שחל בדפוסים|השיבוש שחל בדפוסים]]: בכתבי־היד הטברנים יש רק 12 פסוקים בטעם התחתון, ואילו בדפוסים המקובלים יש 13.

ברוב הדפוסים מדפיסים, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], מערכת טעמים כפולה בעשרת הדברות, כלומר הטעם התחתון והטעם העליון ביחד. אבל מספרי הפסוקים שבהם רשומים לפי הפסוקים של הטעם התחתון דווקא, וכך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''13''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות פרק כ',2-14; דברים פרק ה',6-18). כך מופיע גם בדפוס קורן, שבו הדפיסו בפנים ברצף הטקסט את הטעמים של הטעם התחתון בלבד, והמספרים שבו הם בהתאם לכך (שמות כ,ב-יד; דברים ה,ו-יח).

יש גם דפוסים (כגון לטריס ו-BHS) שבהם נותנים מספר של פסוק חדש לאחר '''כל''' סימן של סוף פסוק, בין אם הוא שייך לטעם התחתון ובין אם הוא שייך לטעם העליון. כלומר: יש בהם מספר עצמאי ל&quot;לא יהיה לך&quot;, וכן מספר עצמאי ל&quot;לא תנאף&quot; ו&quot;לא תגנב&quot; ו&quot;לא תענה&quot;. כך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''16''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות כ,2-17; דברים ה,6-21).

אבל בנוסח כתבי־היד יש, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], 12 פסוקים בלבד בטעם התחתון, כי המלים &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; הן סופו של הפסוק הראשון. לכן ברוב המהדורות החדשות יחסית כגון דותן וברויאר ומג&quot;ה, המבוססות באופן ישיר על נוסח כתבי־היד הטברנים, יש מספרים ל-'''12''' פסוקים בלבד בעשרת הדברות (שמות כ,ב-יג; דברים ה,ו-יז). אמנם במקראות גדולות הכתר, שאף הוא מבוסס לגמרי על נוסח כתבי־היד, יש מספרים ל-13 פסוקים בעשרת הדברות (כי גם &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; מקבל בו מספר של פסוק). נראה שבמקראות גדולות הכתר ויתרו קצת על העקביות (מספר לכל פסוק בטעם התחתון בלבד) כדי לשמור על המספרים מהדפוסים הישנים וכך למנוע בלבול.

המהדורות הדיגיטליות האחרות באינטרנט מבוססות אף הן על נוסח כתבי־היד. במהדורת ממון ממרא יש [http://mechon-mamre.org/c/ct/c0220.htm מספרים ל-12 פסוקים בעשרת הדברות], בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד ובעקבות מהדורת ברויאר. ואילו ב-WLC יש [http://tanach.us/Tanach.xml?Ex20:1-20:26 מספרים ל-16 פסוקים], כלומר מספר עצמאי לאחר כל סימן של סוף פסוק בכתבי־היד, בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד.

מספרי הפסוקים במהודרתנו יהיו בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד, בדומה למהדורות דותן, ברויאר, וממכון ממרא. לכן בשני הפרקים שבהם נמצאים עשרת הדברות ([[שמות כ/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|דברים ה']]), המספרים יהיו שונים מדפוס קורן ומכל הדפוסים הישנים.

===פסוק מעשה ראובן===

[[קובץ:Damascus Codex (Torah) 1Genesis.djvu|thumb|פסוק מעשה ראובן בכתי&quot;ש (ובו ציון ל&quot;טעמא קדמא&quot;)|page=61]]

חוץ מעשרת הדברות, יש עוד פסוק אחד במקרא שבו אנחנו מוצאים מערכת טעמים כפולה. מדובר על הפסוק של מעשה ראובן ב[[פרשת וישלח/טעמים|פרשת וישלח]] ([[בראשית לה כב|בראשית לה,כב]]):{{הערה|סעיף זה מבוסס על ברויאר, כתר, נספח ב: שתי ההטעמות של מעשה ראובן (עמ' 289-292).}}
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ {{נוסח|רְאוּבֵ{{שני טעמים באות אחת|֗|֔}}ן|=ש ומ&quot;ש (רביע וזקף קטן)|ל=רְאוּבֵ{{שנין טעמים באות אחת|֔|֗}}ן (זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים)|ברויאר היה בספק אם הרביע קיים בכתי&quot;ל, אבל מעיון בכתב־היד מתברר שכן (וכך קבע גם דותן).}} וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ{{שני טעמים באות אחת|֑|ֽ}}ל{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

(א) לפי מערכת הטעמים הנכתבת שנייה בכתבי־היד, המסתיימת בסילוק (סוף פסוק), יחידה זו היא פסוק עצמאי, ואין לו קשר ישיר לפסוק הבא (שמופיע לאחר רווח של פרשה פתוחה):
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב אֶת־בִּלְהָ֖ה פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
(ב) ואילו לפי מערכת הטעמים הנכתבת ראשונה בכתבי־היד, ומסתיימת באתנחתא, הפסוק של מעשה ראובן ממשיך אף לאחר הרווח של הפרשה הפתוחה:
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֗ן וַיִּשְׁכַּב֙ אֶת־בִּלְהָה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

השיטה האחרונה מחברת את שני הפסוקים מלפני הרווח של הפרשה ולאחריה בעקבות האמירה המדרשית שכל בני יעקב &quot;שקולים כאחד&quot;, כולל ראובן ולמרות מעשהו ([[שבת נה ב|שבת נ&quot;ה ע&quot;ב]]):

:אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: &quot;ויהיו בני יעקב שנים עשר&quot; – מלמד שכולן שקולים כאחת. אלא מה אני מקיים &quot;וישכב את בלהה פילגש אביו&quot;? מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה.

ברור שהשיטה הראשונה (א) היא זו שמחלקת את עניין לפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם התחתון&quot; בעשרת הדברות. ואילו בשיטה השנייה (ב) יש הטעמה לפסוק אחד שכולל בתוכו שני פסוקים לפי המתכונת הרגילה, ובניגוד לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם העליון&quot; בעשרת הדברות. אמנם יש ייחוד בהטעמה הכפולה בפסוק מעשה ראובן, כי בו ההטעמה המדרשית (ב) נכתבת '''ראשונה''' וההטעמה ה&quot;רגילה&quot; (א) נכתבת '''שנייה'''. וזה ההיפך מעשרת הדברות, שבהם &quot;הטעם התחתון&quot; נכתב ראשון ו&quot;הטעם העליון&quot; לאחריו.

יש עדות נאמנה ומובהקת שהשיטה הראשונה (א) היא אכן המקבילה לטעם התחתון בעשרת הדברות, למרות שהיא כתובה אחרונה בפסוק מעשה ראובן. מדובר על הערת מסורה מיוחדת במסורה הקטנה בכתי&quot;ש: 
:{{מ:טעמי המקרא|16}}&quot;זה הפסוק יש לו שני טעמים טעמ' קדמ{{צבע גופן|אפור|' וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ ראו}}ב֔{{צבע גופן|אפור|ן}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}כַ֕{{צבע גופן|אפור|ב}} {{צבע גופן|אפור|את־בל}}הָ֖ה {{צבע גופן|אפור|פי}}לֶ֣{{צבע גופן|אפור|גש}} {{צבע גופן|אפור|א}}בִ֑{{צבע גופן|אפור|יו}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}מ֖{{צבע גופן|אפור|ע}} {{צבע גופן|אפור|ישר}}אֵֽל׃&quot;{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

כלומר, המסורה בכתי&quot;ש מקפידה לציין במפורש את הטעמים השייכים לשיטה הראשונה (א) בשם &quot;טעמא קדמא&quot;. ובעשרת הדברות בכתי&quot;ש היא עושה בדיוק אותו הדבר '''לטעם התחתון דווקא'''. הרי לנו עדות מפורשת ששתיהן שייכות לאותה מסורת של הטעמה (וגם ההגיון מורה כך), למרות ששתי השיטות כתובות בסדר הפוך בפסוק שלנו.

לגבי עשרת הדברות [[#הטעם התחתון והטעם העליון|ראינו]] שסכומי הפסוקים '''לפרשות''' הם לפי קריאת הטעם העליון שהייתה נהוגה בבבל (10 פסוקים בעשרת הדברות), ואילו סכומי הפסוקים '''לספרים''' המלאים הם לפי קריאת הטעם התחתון שהייתה נהוגה בארץ ישראל (12 פסוקים בעשרת הדברות), כולל אצל בעלי המסורה הטברנים. אבל לגבי סכומי הפסוקים בפרשת וישלח ולספר בראשית כולו הסכומים זהים, כלומר אין בהם הפרש של פסוק אחד בגלל החיבור או אי-החיבור של פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו. אצל שניהם מדובר על שני פסוקים, ועובדה זו דורשת הסבר.

הרב מרדכי ברויאר הציע שסכומי הפסוקים לפרשות ולספרים אכן מציגים את מנהגי הקריאה הקדומים של בבל וארץ ישראל, כאשר שניהם כאחד נהגו שלא לחבר את פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו, אלא לקרוא במתכונת של פסוקים רגילים בהתאם לפשוטו של מקרא (כלומר בשיטה המקבילה לטעם התחתון). &quot;טעמא קדמא&quot; הוא אם כן מנהג הקריאה מקדמת דנא. אבל נראה שבעלי המסורה הטברנים עצמם לא נהגו כמנהג ארץ ישראל הקדום, אלא דווקא נהגו לחבר את שני הפסוקים בקריאתם ולחבר אותם לפסוק אחד בהטעמה, באופן שמביע את כבודו של ראובן בהתאם למדרש ולתרגומי ארץ ישראל.{{הערה|'''בתרגום הירושלמי (&quot;יונתן&quot;):''' &quot;והוה כד שרא ישראל בארעא ההוא, ואזל ראובן ובלבל ית מצעא דבלהה פלקתיה דאבוי, דהוה מסדרא כל קביל מצעא דלאה אמי, '''ואתחשיב עילוי כאלו שימש עמה'''. ושמע ישראל ובאיש ליה, ואמר: ווי דלמא נפק מיני פיסולא, היכמא דנפק מן אברהם ישמעאל, ומן אבא נפק עשו? מתיבא רוחא דקודשא, וכן אמר ליה: '''לא תדחל דכלהון צדיקין ולית בהון פיסולא, דמבתר דאתיליד בנימין הוו בני יעקב תריסר'''.&quot; הפרשנות המדרשית הזאת משתקפת לא רק בתרגומים הירושלמים אלא אף בחלוקת הפסוקים בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, שבהם לא רק עשרת הדברות נקראים מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון, אלא גם פסוק מעשה ראובן נקרא כך (אמנם כך הוא החלוקה של מקרא ותרגום בכתבי־היד, אבל בפועל לא מתרגמים כלל את מעשה ראובן בציבור אלא רק את המלים &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot; בלבד, בהתאם ל[[משנה מגילה ד י|דברי המשנה]] ש&quot;מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם&quot;.).&lt;br&gt;דברי המדרש מסוכמים יפה בפירוש רש&quot;י: '''ויהיו בני יעקב שנים עשר''' – מתחיל לעניין ראשון, משנולד בנימן נשלמה המיטה, ומעתה ראויין להימנות ומנאן. '''ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולם שוים, וכולן צדיקים, שלא חטא ראובן.'''}} ולכן הקדימו הנקדנים/מסרנים את טעמי &quot;הטעם העליון&quot; בפסוק מעשה ראובן, כי זה היה מנהג קריאתם בפועל, אבל הם גם שמרו על המנהג המשותף למנהג ארץ ישראל הקדום ולמנהג בבל (המשתקף כאמור בסכומי הפסוקים) וכתבו את &quot;הטעם התחתון&quot; לאחריו.

לפי הרב מרדכי ברויאר, יוצא מזה שמנהג ארץ ישראל הקדום היה לקרוא את פסוק מעשה ראובן לפי מתכונת רגילה של פסוקים, בדומה לטעם התחתון בעשרת הדברות, וכך היה גם מנהג בבל לגבי פסוק מעשה ראובן. ואילו בעשרת הדברות לא היה להם מנהג משותף, כי בארץ ישראל קראו בטעם התחתון ובבבל קראו בטעם העליון.

יוצא גם שמנהג הקריאה המשתקף בתרגומים של ארץ ישראל שייך תמיד לטעם העליון, כלומר שלפי התרגומים לא מחלקים את הפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, אלא מחלקים אותם לפסוקים ארוכים מאוד וקצרים מאוד בהתאם להבנה מדרשית. דבר זה נכון הן לגבי פסוק מעשה ראובן בבראשית, והן לגבי עשרת הדברות בשמות ובדברים. לפי זה מייצגים התרגומים של ארץ ישראל מסורת קריאה שונה מזו של בעלי המסורה הטברנים בעשרת הדברות: לפי התרגומים קוראים את עשרת הדברות בטעם העליון, ולפי בעלי המסורה קוראים אותם בטעם התחתון. אבל לגבי פסוק מעשה ראובן המנהג משותף: קוראים אותו בטעם העליון, הן לפי התרגומים והן לפי בעלי המסורה הטברנים.

ואולי ייתכן שניתן להציע הסבר נוסף לזה של הרב ברויאר. אמנם נראה ברור לגמרי שבעשרת הדברות, הקדימו בעלי המסורה הטברנים בכוונה את הטעמים של מסורת הקריאה שלהם עצמם לטעמים של המסורת האחרת. אבל בפסוק מעשה ראובן מדובר על אותיות מעטות שנכתבים בהן שני טעמים זה אחר זה, כאשר הכי בולטת והחשובה ביותר היא האות אל&quot;ף בתיבה &quot;ישראל&quot;, שבה נכתבים אתנחתא וסילוק ביחד. טעם האתנחתא הזה עומד מיד לפני רווח של פרשה פתוחה כדי לחבר בין שני הפסוקים (למרות הרווח ובניגוד לפשוטו של מקרא), ושאר הטעמים המתאימיםם לו באים רק בעקבותיו. בניגוד לטעם העליון בעשרת הדברות, שבא כדי '''להבליט''' את כל אחד מהדברות וכך לפארו, ההטעמה המקבילה בפסוק מעשה ראובן קיימת אך ורק כדי '''להצניע''' את המעשה ע&quot;י חיבורו לפסוק הבא.

ואם כן אולי היה ראוי במקרה כזה להקדים את האתנחתא לסילוק, כי כך ניתן להדגיש דווקא את האתנחתא, ואת החיבור בין הפסוקים למרות הרווח, וכך להצניע את מעשה ראובן. כלומר: אולי גם במעשה ראובן ייצג הטעם התחתון את מסורת קריאתם של בעלי המסורה הטברנים, אבל מתוך כבוד לעצם העניין המובע במסורת האחרת הקדימו לכתוב אותה ראשונה (ולא בגלל שהיא הייתה מנהגם בפועל). הערות המסורה המפורטות בכתי&quot;ש לגבי &quot;טעמא קדמא&quot; באות אם כן למנוע טעויות, ע&quot;י ציון מדויק למנהגו של המסרן עצמו, כדי שהקורא לא יטעה בגלל '''הסדר''' של הטעמים בפסוק מעשה ראובן או בגלל '''המורכבות''' של ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות.

'''במהדורתנו:''' מכיוון שמדובר בסך הכל על פסוק אחד בלבד, ועוד שמערכת הטעמים הכפולה במעשה ראובן נובעת דווקא מהרצון להצניע את העניין, לכן לא נקדיש לו נספח מיוחד בדף עצמאי. במקום זה נסתפק בטבלה קצרה בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]'''.{{הערה|הטבלה המובאת בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]''' מועתקת מהמקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|כאן]]'''.}} הנוסח של ההטעמה הכפולה יישאר בתוך הרצף של הפרשה יחד עם הקישור הישיר בסימן המיוחד ('''&quot;↓↑&quot;''').

'''מספרי הפסוקים:''' כבר ראינו [[#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|לעיל]] שיש חוסר עקביות בין הדפוסים השונים לגבי ציון מספרי הפסוקים בשמות פרק כ' ובדברים פרק ה' בגלל ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. אך בעיה זו אינה קיימת לגבי מעשה ראובן, כי משום מה '''בכל''' הדפוסים מציינים את הכל (כולל &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot;) במספר של פסוק אחד (דהיינו פרק ל&quot;ה פסוק כ&quot;ב). ולכן כך נעשה גם במהדורתנו.

==סדרי הקריאה בתורה==

===חלוקת הסדרים בתורה===

חלוקת הסדרים בתורה היא חלוקה עניינית לרוב, המשקפת את מחזור הקריאה התלת־שנתי שהיה נהוגה בארץ ישראל. במהדורתנו שילבנו את חלוקת הסדרים לפי שתי שיטות מקבילות:
*סימנו את חלוקתה של התורה ל-154 סדרים המקובלת בדפוסים והמוכרת, כולל המרכיב של המספר הרצוף לכל סדר וסדר  מתחילת כל ספר (המספרים מצויינים באותיות עבריות כמו שמוכר היטב מדפוס קורן).{{הערה|למספרים הרצופים באותיות עבריות (בנוסף לציון האות &quot;ס&quot; בשוליים) יש בסיס כבר בכתבי־היד הקרובים לכתר והמאוחרים יותר, אמנם אין בהם ביצוע מלא תמיד.}}
*סימנו את חלוקת הסדרים על פי שני מקורות עתיקים המתעדים את נוסח המסורה הטברנית: רשימת הסדרים ב'''ספר החילופים''' למישאל בן עוזיאל{{הערה|1=מהדורת אליעזר ליפשיץ (ירושלים: מאגנס, תשכ&quot;ה; טקסט מלא ב-PDF ניתן להוריד [http://www.hum.huji.ac.il/units.php?cat=5040&amp;incat=4972 באתר האוניברסיטה העברית]). הרב ברויאר כבר סימן את הסדרים במהדורותיו על פי רשימה זו. ספר החילופים מתעד רשימה של הבדלים (זעירים) בנוסח המקרא בין שיטת בן אשר לבין שיטת בן נפתלי (וגם מספר הסכמות בין שתי השיטות). כך מאפשרות רשימת החילופים וההסכמות קיטלוג של כתבי־יד לפי קרבתם לשיטת בן-אשר, וזהו עיקר חשיבותן במחקר בימינו: ספר החילופים מאשר את חשיבותו של כתר ארם צובה כמייצג נאמן ומדוייק לשיטת בן-אשר, וגם מאפשר את שחזור נוסחו של בן-אשר במקומות מסויימים החסרים בכתר. אמנם בנוסף לרשימת החילופים עצמה, יש בספר החילופים גם תיעוד קפדני לראשי הסדרים במקרא (בתחילת הדיון על כל פרשה בתורה וכל ספר בנביאים וכתובים).}} ו[https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up רשימת הסדרים בכתי&quot;ל] (בנוסף לסימון ראשי הסדרים שבגוף התורה עצמה באותו כתב־יד). שני המקורות העתיקים האלה כמעט זהים אחד לשני בחלוקת הסדרים,{{הערה|יצוין שספר החילופים וכתי&quot;ל גם זהים לסימון הסדרים הקיים בסוף ספר דברים בכתר ארם צובה. שלושת המקורות ביחד עוד זהים בכך שפרשת &quot;נִצבים&quot; כוללת בתוכה גם את פרשת &quot;וילך&quot; (והן נחשבות לפרשה אחת ביחד).}} והם מדווחים על כ-167 סדרים בתורה.{{הערה|בשני המקורות העתיקים מדווח על סך של קס&quot;ז (167) סדרים בדיוק בחמישה חומשי תורה. אמנם רק ברשימה שבכתי&quot;ל יש באמת קס&quot;ז סדרים, ואילו בספר החילופים, למרות המספר המובא בסוף, נזכרים 168 ראשי סדרים. הסדר הנוסף מתחיל לקראת סוף פרשת וירא (&quot;וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר&quot;, [[בראשית כב כ]]); סדר זה חסר לגמרי בכתי&quot;ל בסימון הפנימי וברשימה (וגם בחלוקה המקובלת), וזה ההבדל היחיד בין ראשי הסדרים שבשני המקורות.}}

לגבי השיטות השונות בסימון הסדרים (ובמיוחד בין החלוקה המקובלת לבין החלוקה ל-167 סדרים), יש אומרים שאין כאן מחלוקת אלא שהסדרים הנוספים בתורה שבספר החילופים ובכתי&quot;ל משקפים תת־חלוקה אפשרית בתוך הסדרים המקובלים. ויש אומרים שחלוקת הקריאה למחזור התלת־שנתי לא הגיעה לידי שיטה מובהקת של חובה, והיו מנהגים שונים כיצד לחלק את הקריאה בדרכים שונות.

ציונם של ראשי הסדרים הנוספים בספר החילופים ובכתי&quot;ל ישולב בתוך המספרים הרצופים של החלוקה המקובלת. לדוגמה: יש סדר שמתחיל בתחילת פרשת &quot;וָאֶתְחַנַּן&quot; (דברים ג כג), והוא הסדר הרביעי בספר (&quot;ד&quot; במספרים הרצופים) לפי החלוקה המקובלת של 154 סדרים בתורה. מאוחר יותר יש ציון של תחילת סדר במקורות העתיקים  בפסוק &quot;כִּי־תוֹלִיד בָּנִים&quot; (ד כה), וסדר זה אינו קיים בחלוקה המקובלת. הוא יסומן אם כן לפי המספר הרצוף &quot;ד*&quot;. להלן רשימה של כל הפרשות שבהן יש סדר נוסף על החלוקה המקובלת (קנ&quot;ד סדרים):
*בספר בראשית (בנוסף על מ&quot;ג סדרים): וירא=(יט*),{{הערה|אין כאן סדר בכתי&quot;ל (ברשימה ובגוף התורה) אבל יש סדר בספר החילופים, ובגלל הסדר הנוסף מגיע מספר הסדרים בספר החילופים ל-46 בספר בראשית ול-168 בתורה כולה (למרות הסך המובא בסוף של קס&quot;ז סדרים). יצויין שסדר זה קיים גם בתוך המספרים הרצופים שבכתי&quot;ש (כ'), אמנם שם הוא מתחיל בתחילת פרשת &quot;חיי שרה&quot; ולא בבראשית כב,ב; ובכלל יש הבדלים רבים בין סימון הסדרים בכתי&quot;ש לבין המסורת של קס&quot;ז סדרים בתורה (בכתי&quot;ש לדוגמה יש מ&quot;ב סדרים סה&quot;כ בספר בראשית).}} וישב=לה*, ויחי=מג*.
*בספר שמות (בנוסף על כ&quot;ט סדרים): שמות=א*,{{הערה|כאן חסר סימון הסדר בגוף כתי&quot;ל, אבל הוא קיים ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל (וגם דותן השלים אותו ע&quot;פ הרשימה).}} משפטים=יז*, כי-תשא=כה*, ויקהל=כו*.
*בספר ויקרא (בנוסף על כ&quot;ג סדרים): ויקרא=ב*, אמֹר=יט*.
*בספר במדבר (בנוסף על ל&quot;ב סדרים): נשֹא=ה*.
*בספר דברים (בנוסף על כ&quot;ז סדרים): ואתחנן=ד*, ראה=יא*, שֹפטים=טו*,{{הערה|יש לסמן עוד מקום בפרשת שֹפטים בכתי&quot;ל, דהיינו [[דברים כ א]], בו מסומן סדר נוסף בכתב היד (לכאורה &quot;טו**&quot;). אבל סימון זה כנראה בטעות הוא, שהרי אינו מובא ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל עצמו וגם לא בספר החילופים (דותן ציין אותו כטעות {ס}). במהדורתנו לא תייגנו אותו ב[[תבנית:מ:סדר]] אבל הערנו עליו בהערת נוסח.}} כי־תצא=טז*.

יש גם שני מקומות שבהם תחילת הסדר שונה במקצת בחלוקה המקובלת ובמקורות העתיקים:
*בפרשת אמֹר מתחיל סדר [יט] בויקרא כג,ט (&quot;כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ&quot;) במקורות העתיקים, אבל בחלוקה המקובלת מתחיל הסדר (יט) בויקרא כג,טו (&quot;וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙&quot;), הפרש קל של 6 פסוקים שהם פרשה אחת.
*בסוף פרשת קֹרח מתחיל סדר (יז) בבמדבר יח,כה (&quot;וְאֶל־הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר&quot;), אבל במקורות העתיקים מתחיל הסדר [יז] בתחילת פרשת &quot;זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה&quot; (במדבר יט,א), הפרש קל של 8 פסוקים שהם פרשה אחת.

למידע על חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים|כאן]]'''.

===החלוקה לפרשות השבוע===

[[מקרא על פי המסורה/תורה|התורה מחולקת במהדורתנו]] לפי יחידות של &quot;פרשת השבוע&quot;. חלוקה זו משקפת את המנהג המקובל כבר אלף שנה של מחזור לקריאת התורה בשנה אחת (מקור המנהג הוא [[:W:פרשת השבוע#מקור המנהג בעדות ישראל|בבלי]]). בתחילת כל יחידה של &quot;פרשת השבוע&quot; יש גם תמונות וקישורים לעמודים המתאימים לדף הראשון של אותה פרשה (צילומים של כתבי־היד החשובים ושל ספרי תורה הכתובים על קלף).

ראוי לציין שבכתבי־היד הטברנים וברשימות המסורה שבהן (וכן ב&quot;ספר החילופים&quot;) אין פרשה חדשה שמתחילה בפסוק [[פרשת וילך/טעמים#פרשת וילך (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|&quot;וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה&quot; (דברים לא,א)]], ויחידה זו הייתה נחשבת אם כן לחלק האחרון של [[פרשת ניצבים/טעמים#פרשת ניצבים (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|פרשת &quot;נִצבים&quot;]] (שהיו בה 70 פסוקים סה&quot;כ).{{הערה|עניין זה צויין גם בתיעוד הנוסח (בדף העריכה בתחילת פרשת &quot;וילך&quot; ([[דברים לא/טעמים|פרק ל&quot;א]]).}}

===החלוקה לעולים בתורה===

פרשות השבוע מחולקות במהדורתנו בהתאם לקריאה עבור שבעה עולים לתורה בשבת (ומפטיר). חלוקה זו יציבה לרוב מאז המאה הי&quot;ח.{{הערה|למידע היסטורי על החלוקה לעולים בתורה, ראו את [https://jewish-faculty.biu.ac.il/files/jewish-faculty/shared/JSIJ4/stulberg.pdf מאמרו] של אפרים סטולברג, &quot;תורה שבעל פה האחרונה: חלוקת התורה לעליות&quot; ב-JSIJ גליון 8 (2009).}} היא נעשתה כאן לפי החלוקה המקובלת בדפוסים הנפוצים של המקראות הגדולות (השתמשנו במקראות גדולות לתורה ב[[:COMMONS:Category:MG1859-Vienna-Torah|מהדורתו של שלמה נעטטער]] [ווין תרי&quot;ט]), והמשתקפת היטב בדפוס קורן.{{הערה|במקרים של אי־התאמה הכרענו לפי [https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Tikkun-Koreim-HB50656.pdf תיקון הקוראים הזה]. בעתיד ראוי שיהיה סימון לפי שיטות נוספות של חלוקת הפרשה לעולים, ובמיוחד מנהג תימן, וכן להוסיף אפשרות למשתמש לבחור את שיטת הסימון הרצויה לו.}} לשבתות שקוראים בהן שתי פרשות מחוברות, הקריאה לכל אחד משבעת העולים צוין כנהוג בתוך סוגריים לאחר החלוקה לעולים של הפרשה היחידה, כגון: &quot;חמישי (שלישי)&quot;.

החלוקה במהדורתנו לשלושה עולים במשך השבוע (מנחה בשבת, שני וחמישי) מבוססת על '''סדר עבודת ישראל''' לר' יצחק (זליגמן) בער, רעדעלהיים תרכ&quot;ח, מתוך מהדורת צילום של הוצאת שוקן תרצ&quot;ז.{{הערה|ראו שם עמ' 451-494, &quot;סדר הפרשיות למנחה בשבת ולשני וחמישי לתעניות ולחה&quot;מ וחנוכה ופורים&quot;. חטיבת הקריאה הזאת צולמה בתוך '''סדור רנת ישראל''', מהדורה שניה (הוצאת מורשת: ירושלים תשל&quot;ד), עמ' 447-485. מהדורת צילום אחר של &quot;סדר עבודת ישראל&quot; לזליגמן בער נמצאת '''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-1.pdf|כאן]]''' ו'''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-2.pdf|כאן]]'''.}} הציון לתחילת הקריאה ל&quot;לוי&quot; ול&quot;ישראל&quot; מופיע בסוגריים מרובעים, וסוף הקריאה ל&quot;ישראל&quot; הוא בדרך כלל לפני עליית &quot;שני&quot; בשבת.{{הערה|במקומות חריגים שבהם עליית &quot;ראשון&quot; ארוכה ולא נהוג שישראל ביום חול יקרא עד סופה (בפרשות &quot;בראשית&quot;, &quot;כי תשא&quot;, &quot;נשא&quot;), צוין &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; בסוף הקריאה לעולה השלישי. וכן במקומות שנהוג להמשיך לקרוא אחרי סוף עליית &quot;שני&quot;, צוין בסוף העלייה השלישית &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; (בפרשות &quot;בחקתי&quot;, &quot;דברים&quot;, &quot;ואתחנן&quot;', &quot;כי תבוא&quot;, &quot;נצבים&quot;, &quot;וילך&quot;, &quot;האזינו&quot;, &quot;וזאת הברכה&quot;).}}

לא הוספנו סימון לקריאת התורה במועדים בתוך מהדורת המקרא בוויקיטקסט. סימון כזה יוצר מעמסה כבדה בשוליים של הטקסט, ולא נהוג לסמן אותו &quot;בפנים&quot; במהדורות של המקרא, אלא רק בנספחים. במקום זה יצרנו מדור מיוחד בשם '''[[מקראי מועד|&quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot;]]''', שם תופיע קריאת התורה לכל המועדים לפי החלוקה הנפוצה במחזורים (וגם הפטרות). תוכן הקריאות במדור &quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot; מבוסס על &quot;מקרא על פי המסורה&quot;.

==הערות==
&lt;references/&gt;

[[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 3]]</text>
      <sha1>36dvvagzp92ow46fmif3ja4p8e85yar</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087570</id>
      <parentid>3087567</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T12:30:36Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* החלוקה לעולים בתורה */</comment>
      <origin>3087570</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="319456" sha1="42lqf3w4ixxxjhlhie9uf8y51ua85sb" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ג. קביעת הנוסח בתורה}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח בתורה==

'''נוסח האותיות וחלוקת הפרשות במהדורה זו נקבעו לפי ספרי התורה. נוסח הכתיב הוא לפי ספרי תימן. הבדלים בין ספרי התורה של העדות השונות, ובין ספרי התורה לבין מה שידוע לנו על כתר ארם צובה (מתוך עדויות), מובאים ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].'''

'''הבסיס לנוסח הניקוד והטעמים והגעיות הוא כתי&quot;ל, ועל גבי הבסיס הזה נעשו תיקונים ושינויים, כדי להתאים את המקומות החריגים שבו לנוסח המסורה לפי שיטתו של כתר ארם צובה. במקומות שהכתר קיים בהם או שיש עדויות לגביו, הנוסח מיוסד עליו. לאחר קביעת הנוסח בוצעו עוד התאמות קלות בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על השיטה לקביעת הנוסח בתורה ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הבא]]''' לגבי המקומות החסרים בכתר, ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|בפרק החמישי]]''' לגבי המקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.

==יסודות הנוסח==

'''כתר ארם צובה:''' כתר ארם צובה נשאר לנו בסוף התורה (החל מהתיבה &quot;וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ&quot; ב[[דברים כח/טעמים#כח יז|דברים כח,יז]]). בנוסף יש שני צילומים של דפים שאבדו ממנו, ועדויות רבות וחשובות על נוסח התורה שהיה בו. הנוסח במקומות האלה מיוסד על הכתר.

'''כתי&quot;ל וקבוצת כתבי־היד העיקרית:''' בשאר כל התורה הנוסח מיוסד על כתי&quot;ל, אבל רק בתור נקודת התחלה. בכל מקום שלא הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל, או שיש ספק או תמיהה לגביו, או נקודה בו הראויה לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), השתדלנו לבדוק את הנוסח המקביל בעוד 6 כתבי־יד מזרחיים של התורה הקרובים לכתר ארם צובה, ולתעד את הממצאים במלואם. כך יוצא שהנוסח ברוב התורה מיוסד על '''7 כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה''', והם: '''ל, ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו''';  למידע נוסף על שבעת כתבי־היד וקישורים אליהם ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|כאן]]'''.

'''כתבי־יד נוספים:''' לא כל כתבי־היד שבקבוצה העיקרית שלמים. חלקים משמעותיים של ספר בראשית (במיוחד מתחילתו) חסרים או פגומים ברובם (ל1,{{הערה|חוץ מהדפים החסרים בתחילת ספר בראשית, ראשי הדפים פגומים בכתי&quot;ל1 בכל התורה; הנזק יותר חמור בתחילת התורה ובסופה.}} ב, ש, ש1, ו), וכמו כן באחדים מהם בסוף ספר במדבר (ו) ובספר דברים (ל1, ב) ובעוד מקומות.{{הערה|כתי&quot;ו המקורי חסר בסוף ספר במדבר (כו,סג-לה,ו). הוא גם חסר בסוף ספר דברים (נכרכו עמו דפים כדי להשלים את הטקסט החסר), אבל רק במקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.}} בספר בראשית השתמשנו בעת הצורך במבחר של כתבי־היד נוספים (מזרחים, תימנים וספרדים). בשאר התורה (בעיקר בסוף ספר במדבר מפרק כ&quot;ז ובספר דברים, אך גם בעוד קצת מקומות שחסר בהם כתב־יד אחד או יותר) הסתפקנו בשני כתבי־יד מזרחים הקרובים לכתר: ב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571880205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-10] ('''ל3'''); וב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571690205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94%20EVR%20II%20B%2059 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-59] ('''ל9'''). בשלב מאוחר יותר, לאחר שהערות הנוסח כבר נכתבו לפי כתבי־היד שהזכרנו עד כה, התחלנו להוסיף תיעוד נוסף לעתים גם מתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|עוד כתבי־יד]] בעת הצורך, ובמיוחד מתוך [https://archive.org/details/torah-tbilisi-3-lailashi-images/mode/1up כתב־יד טביליסי 3] (&quot;כתר לאילאשי&quot; או '''ט3''').

'''הכרעת הכתיב, הניקוד והטעמים:''' הקבוצה העיקרית של 7 כתבי־יד טברנים, הקרובים לכתר ארם צובה, מאפשרת הכרעה ברורה ומובהקת בענייני הכתיב, הניקוד והטעמים בתורה בכמעט כל מקום.{{הערה|היוצאים מן הכלל הזה נדירים ביותר. הדוגמה היחידה לגבי '''נוסח הכתיב''' שמצאנו עד כה היא התיבה &quot;בָּמוֹתָ֖ם&quot; ([[במדבר לג/טעמים#לג נב|במדבר לג,נב]]), הנכתבת מלא וי&quot;ו בספרי התורה של כל העדות. אך כתבי־היד הטברנים חלוקים לגבי כתיבתו; אין בהם רוב מובהק לכתיב מלא או חסר, ואין הערת מסורה התומכת באחת משתי האפשרויות. תיבה זו נמצאת בין 6 המקומות המוטלים בספק לפי שיטת ברויאר (כתר, עמ' 84 [פרק ג סעיף 1.ד]). אך שאר המקומות שהיו מוטלים בספק אצלו מקבלים מענה ע&quot;י קבוצת 7 כתבי־היד שלנו, וכבר אינם מוטלים בספק; רק המקום הזה נשאר. בכל אופן הכתיב במהדורתנו נקבע כאן, כמו בכל התורה, ע&quot;פ ספרי התורה. גם לגבי '''נוסח הניקוד והטעמים''' מצאנו דוגמה אחת בלבד: ב[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|כו,מג]] התיבה &quot;בׇּהְשַׁמָּהֿ֙&quot; מנוקדת בלי מפיק באות ה&quot;א הראשונה בארבעה כתבי־יד (ל1,ב,ש1,ק3), לעומת שלושה כתבי־יד (ל,ש,ו) שבהם יש מפיק (&quot;בָּהְּשַׁמָּהֿ֙&quot;), כך שאין רוב מובהק ויש צורך לבדוק מקורות נוספים (ראו שם בתיעוד הנוסח). וראו גם [[דברים טז/טעמים#טז ב|דברים טז,ב]], שם אין רוב מובהק לגבי התיבה &quot;אֲשֶׁר&quot; אם היא מוקפת או בטעם מונח, אך יכולנו להכריע לפי שיטת בן־אשר בספר החילופים.}}

'''עניינים משניים במערכות הניקוד והטעמים:''' לגבי ניואנסים שהיו רשות ולא חובה אצל בעלי המסורה הטברנים, והם לא סומנו בעקביות בכל כתב־יד, קבוצת כתבי־היד מספקת לנו תמונה מייצגת של הגיוון שהיה קיים אצל בעלי המסורה וגבולותיו. מדובר על נושאים משניים כגון חטפים באותיות לא גרוניות ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|הסבר כללי]], [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|רשימה בתורה]]), געיות חריגות ([[#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|הסבר כללי]], [[#נוסח הגעיות במהדורתנו|רשימה בתורה]]), [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|מרכא בתיבת תביר]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#נקודה בוי&quot;ו עיצורית|נקודה בוי&quot;ו עיצורית]], ועוד. לא הכרענו בנושאים אלה לפי רוב מובהק של כתבי־היד (רוב שבדרך כלל לא קיים), אלא לפי מדיניות העיצוב במהדורתנו (לגבי חטפים באותיות לא-גרונית) או לפי דרכו העקבית של כתר ארם צובה (לגבי מתיגת הזקף, מרכא בתיבת תביר, ולגבי געיות בכתי&quot;ל שחורגות באופן ברור מדרכו). בעזרת תיעוד הנוסח אפשר לראות את האופן שבו הכרעת הנוסח משתלבת עם הנתונים הנמצאים בכתבי־היד, וגם לזהות את כתבי־יד הקרובים יותר לשיטת הכתר לגבי כל תופעה ספציפית.

==תיעוד הנוסח==

כל הנתונים לגבי הנוסח ב[[#יסודות הנוסח|קבוצת כתבי־היד]], בכל מקום שנוסח כתי&quot;ל ראוי לדיון, נמצאים בדפי העריכה של '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#חמישה חומשי תורה|דפי הפרקים בתורה]]'''. אי אפשר לראות את הנתונים בדף של הפרק עצמו, המציג רק את נוסח המקרא לפי הקביעה הסופית. כדי לקרוא את הערות הנוסח בפרק מסוים, יש ללחוץ על '''&quot;הצג הערות נוסח&quot;''' בתחילת הדף של הפרק בצד ימין, מתחת לסרגל הניווט. לחלופין, הן גם מופיעות באתר מיוחד שנקרא '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ &quot;מקרא על פי המסורה עם הערות הנוסח&quot;]''', שם ניתן לקרוא אותן ברציפות ולעיין בהן בנחת.

כאמור, הנתונים בהערות הנוסח כתובים בפועל בדף העריכה של הפרק. כדי לראותם שם יש ללחוץ הלשונית &quot;'''עריכה'''&quot;, שנמצאת בראש הדף של הפרק (באמצע בין הלשוניות &quot;קריאה&quot; ו&quot;גרסאות קודמות&quot;). אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; יופיע חלון עריכה, שבו נמצא הטקסט המקודד של הפרק. בחלק מהפסוקים, בתוך הטקסט המקודד, אפשר לראות מילים בתוך תבניות &quot;נוסח&quot;. לדוגמה, ב'''[[שמות יד/טעמים|דף הפרק של שמות י&quot;ד]]''', אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; רואים שבתוך חלון העריכה, בפסוק ה', התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; נמצאת בתוך תבנית נוסח. הקוד נראה כך:

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|וַיֹּֽאמְרוּ֙|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים{{ש}}ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙ (חסר שווא באות מ&quot;ם){{ש}}הערת המקליד}}&lt;/nowiki&gt;

&quot;נוסח&quot; הוא השם של [[תבנית:נוסח|התבנית]] בתוך הסוגריים המתולתלים; תקפידהּ של תבנית זו לרכז נתונים לגבי נוסח המקרא. אחר כך רואים את התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; כמו שהיא מופיעה לפי קביעת הנוסח במהדורתנו, ולאחריה את רשימת המקורות התומכים בקביעה זו (אחרי &quot;2==&quot; שהוא קוד טכני). במקרה הזה מתברר שזהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וגם של הדפוסים הנפוצים של המקרא. אבל אחרי קוד לשבירה (&quot;&lt;nowiki&gt;{{ש}}&lt;/nowiki&gt;&quot;), כדי לחלק את ההערה לחלקים שונים, רואים שבכתי&quot;ל יש טעות מובהקת: בתיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; חסרות שתי הנקודות של שווא מתחת לאות מ&quot;ם (&quot;וַיֹּֽא'''מ'''רוּ֙&quot;)! בסוף כתוב &quot;הערת המקליד&quot;, כלומר: [https://hcanat.us/Tanach.xml?Ex14:5-14:5 בהקלדה הדיגיטלית UXLC], שהיא תִּעֲתוּק של כתי&quot;ל שהיה נקודת ההתחלה למהדורתנו, כבר עמדו על הטעות הזאת והעירו לגביה.

לדוגמה נוספת, הפעם בעניין של כתיב (נוסח האותיות), ראו בדף העריכה של '''[[שמות יד/טעמים|אותו פרק]]''' בפסוק י&quot;ג (&quot;תֹסִ֛פוּ&quot;):

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|תֹסִ֛פוּ|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ&quot;ה (כתיב חסר יו&quot;ד){{ש}}ל!=תֹסִ֛יפוּ (כתיב מלא יו&quot;ד){{ש}}הערת ברויאר}}&lt;/nowiki&gt;

אחרי &quot;נוסח&quot; (שמהּ של התבנית), רואים שהתיבה &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; מופיעה במהדורתנו בכתיב חסר יו&quot;ד (כלומר &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; ולא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot;). זהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וכך קובעות גם הערות מסורה, כולל הערת מסורה בתוך כתי&quot;ל עצמו; וכך קבע הרמ&quot;ה להלכה (בעקבותיו כותבים &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; חסר יו&quot;ד בספרי תורה ספרדים ואשכנזים).{{הערה|ראו ב[[:COMMONS:File:Masoret-Seyag-Ramah-1750-HB7152.pdf|מסורת סייג לתורה]], עמ' 70.}} אבל אחר כך רואים בהערה שהנוסח הכתוב בכתי&quot;ל הוא דווקא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot; (כתיב מלא יו&quot;ד). כתיב זה סותר את הערת המסורה בתוך אותו כתב־יד. בסוף  התבנית כתוב &quot;הערת ברויאר&quot;, כלומר: הרב מרדכי ברויאר כבר עמד על הכתיב החריג כאן בכתי&quot;ל במהדורות המקרא שלו.

שימו לב שנוסח הכתיב במהדורתנו נקבע לפי ספרי התורה של עדת תימן, ולא לפי רוב כתבי־היד שבקבוצה. הדוגמה האחרונה מראה שרוב מובהק של כתבי־היד הקרובים לכתר תומך כאן בכתיב של ספרי תימן.

==מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות==

===נוסח האותיות בתורה===

'''נוסח האותיות בעידן המסורה:''' נוסח האותיות לפי המסורה משתקף היטב בתור '''אידאל מדויק''' מתוך הערות המסורה. אבל האידיאל הזה לא התגשם בביצוע מושלם באף אחד מכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר ארם צובה. כתבי־היד האלה עברו תהליכים של הגהה ותיקונים בכיוון זה, אמנם בכל אחד מהם נשארו טעויות בנוסח הכתיב. טעויות מהסוג הזה מתגלות ברוב המקומות בכתב־יד אחד חריג, כאשר הכתיב שבו שונה בתיבה מסוימת משאר חבריו, ובדרך כלל יש גם הערת מסורה שתומכת בגרסת הרוב. מתוך כך אפשר לקבוע את הכתיב של נוסח המסורה בכמעט כל מקום על פי '''הערות המסורה''' או על פי הנוסח של '''רוב כתבי־היד''', או על פי '''שניהם ביחד'''. וזה מפליא שהכתיב האקלקטי מתוך רוב כתבי־היד זהה לכתיב המתועד בהערות המסורה כמעט לגמרי. את כל זה הוכיח הרב מרדכי ברויאר לראשונה בספרו החשוב '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא'''.{{הערה|ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל&quot;ז; עמ' 68-86.}}

'''לאחר תקופת המסורה בספרד ואשכנז:''' ברויאר עוד הוכיח שאותו נוסח העולה מתוך השילוב של הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות בכתבי־היד הקרובים לכתר מתאים בכמעט כל המקומות לנוסח ספרי התורה שנקבע בספרד ובאשכנז. נוסח הכתיב בספרי התורה (מחוץ לתימן) נקבע לאחר תקופת בעלי המסורה הטברנים ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ספרות המסורה וחומר נוסף|חיבוריהם של חכמי מסורה מאוחרים]]: בספרים &quot;מסורת סייג לתורה&quot; ל[[:W:מאיר הלוי אבולעפיה|ר' מאיר הלוי אבולעפיה]]), &quot;אור תורה&quot; (ל[[:W:מנחם די לונזאנו|ר' מנחם די לונזאנו]]), ו&quot;מנחת שי&quot; (ל[[:W:ידידיה שלמה רפאל נורצי|ר' ידידיה שלמה רפאל נורצי]]). חכמי המסורה בדורות הללו פעלו לפי '''שיטה אקלקטית מובהקת''', והשתמשו כמיטב יכולתם באותן הערות מסורה שהיו בידיהם, ובאותם כתבי־יד שנראו מדויקים בעיניהם.{{הערה|ספר מוגדר כ&quot;מדויק&quot; לפי מידת התאמתו לכתיב בספרים מקבילים ולהערות המסורה. חשוב לציין ששיטת הפעילות בתחום זה ע&quot;י בעלי ההלכה הייתה לדבוק בכללי המסורה הטברנית ובשיטה האקלקטית אפילו בניגוד לחז&quot;ל בתלמוד ובמדרשים (במקומות שדרשו את הכתיב). חכמי התלמוד מעידים על עצמם שלא היו בקיאים בחסרות וביתרות {{מקור|קידושין ל א|קידושין דף ל' ע&quot;א}}, ובעיניהם של בעלי ההלכה שעסקו בכתיב התורה, נמשך המצב הזה עד זמנם ממש. ולכן החליטו בסופו של דבר (לאחר לבטים רציניים) לקבל את הערות המסורה ועדותם של רוב כתבי־היד המדויקים, במקום הכתיב המובא בתלמוד, ואפילו במקומות שלומדים הלכה מן הכתיב! (ראו את הדוגמאות המובאות בגליון הש&quot;ס לר' עקיבא איגר על [[שבת נה ב|שבת דף נ&quot;ה ע&quot;ב]] לתוספות ד&quot;ה מעבירם כתיב.) לגבי ההתלבטות בנושא זה ראו בברויאר, ג.6 (עמ' 88) והערות 2, 3 שם.}} מתברר שעבודתם עלתה כל כך יפה עד שהיא כמעט מושלמת, וכמעט זהה לנוסח תימן.

'''לאחר תקופת המסורה בתימן:''' בנוסף לכך, הציע ברויאר שנוסח תימן אינו מבוסס על שיטה אקלקטית אלא על '''עבודת העתקה מושלמת''' של כתר ארם צובה.{{הערה|ראו ברויאר, שם, עמ' 87-89.}} ואם כן יוצא שבנוסח תימן יש לנו עדות מובהקת ומדויקת לנוסח הכתיב בתורה שהיה בכתר.{{הערה|ברויאר הביא מספר ראיות לכך שם, עמ' 90. ביניהם: עדותם של סופרי תימן שספריהם נכתבו &quot;על תיקון הספר הידוע במצרים&quot;; נוסח הכתיב המתאים לגמרי למסורה (ולנוסח תימן) בסוף התורה בכתר; נוסח הכתר בנביאים וכתובים (המדויק להפליא לעומת כל שאר כתבי־היד). על ראיות אלו של ברויאר אפשר להוסיף את הכתיב לפרשות התפילין שקבע הרמב&quot;ם ב'''משנה תורה''' ([[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ב#הלכה ג|הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק שני, ג-ז]]; וראו עוד בהרחבה אצל יצחק ש' פנקובר, '''נוסח התורה בכתר ארם צובה: עדות חדשה''', [רמת־גן, הוצאת אונ' בר־אילן, תשנ&quot;ג], עמ' 53-55), וכמו כן את שאר העדויות הקיימות על נוסח הכתיב שהיה בכתר (כגון רפי זר, [https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=278 &quot;מאורות נתן לר' יעקב ספיר&quot;], '''לשוננו''' ל&quot;ה, תשמ&quot;ו, עמ' 151-213).}} ועוד יוצא לנו שכתר ארם צובה עצמו מהווה '''ביצוע מושלם''' יחיד במינו של נוסח האותיות בתורה לפי המסורה (בניגוד לשאר כתבי־היד הקרובים לו). קביעה זו מתבררת גם מתוך נוסח האותיות המדויק בו בספרי הנביאים והכתובים, שיש בו דיוק מפליא שאינו דומה לאף כתב־היד אחר.{{הערה|ראו על כך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|בפרק חמישי]] של המבוא.}}

אמנם יש גם עדויות שב-2 מקומות (ואולי 3), חרג הכתיב בכתר מהנוסח העולה מהערות המסורה ומשאר כתבי־היד, וכמו כן מספרי ספרי התורה של כל העדות כולל תימן:
#שמות, שמות [[שמות א/טעמים#א יט|(א,יט)]]:  [אֲלֵהֶ֛ן]* (=כל ספרי התורה) / א=[אֲלֵיהֶ֛ן];{{הערה|את הכתיב הזה אולי ניתן להצדיק ע&quot;פ הערת מסורה בכתר; וראו עוד בהערת הנוסח על [[שמות א/טעמים#א יט|שמות א,יט]].}}
#ויקרא, קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]] [רֵעֶ֑ךָ]* (=כל ספרי התורה) / א=[רֵעֶ֑יךָ].
ויש עוד עדות שהנוסח המקורי בכתר בפרשת &quot;בהר סיני&quot; ([[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]]) היה &quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''י'''א֙&quot; (כתיב יו&quot;ד נגד המסורה), ואחר כך נראה שהיה ניסיון תיקון ל&quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''ו'''א֙&quot; (כתיב וי&quot;ו לפי המסורה). במקום הזה ייתכן שהתיקון לא צלח לגמרי או שברבות השנים נתקלקל הדיו של התיקון.{{הערה|ראו על כך באריכות בהערת הנוסח על [[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]].}}

על סמך הכתיבים הבודדים האלה נראה שנוסח האותיות בספרי תימן מייצג את נוסח המסורה באופן קצת יותר מדויק מהכתיב שהיה בכתר עצמו (!).{{הערה|לגבי 3 המקומות האלה כתב יוסף עופר שיש בהם &quot;ערעור מהותי על האפשרות שנוסח התימנים מיוסד על הכתר. אם נבקש להטיל שלום בין הכתוב בכתבי־היד התימנים לבין ממצאינו נוכל רק להציע שהכתר היה '''אחד מהמקורות''' לנוסח התימנים.&quot; ראו במאמרו [http://www.daat.ac.il/daat/vl/yosefofer/yosefofer03.pdf &quot;כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ&quot;ד קאסוטו&quot;], '''ספונות''', סדרה חדשה, ספר רביעי (יט) תשמ&quot;ט, עמ' 339 (ההדגשה שלנו); וראו שם עוד עמ' 309-313. ברוח זו ניתן להציע שאמנם נוסח הכתיב בספרי תימן '''נוסד''' על פי הכתר, אך אחר כך בוצעו תיקונים בספרי תימן במקומות נדירים שבהם עצם הנוסח שהועתק מהכתר עמד בסתירה ב-2 או 3 מקומות להערות המסורה שהיו בכתבי־היד. כך שהכתר הוא לא רק &quot;אחד מהמקורות&quot; אלא '''המקור העיקרי''' לנוסח הכתיב בספרי תימן, אך '''לא המקור היחיד'''. בדיקת כתבי־יד תימנים לספרי הנביאים והכתובים מניבה תוצאות דומות: יש כתבי־יד שהם קרובים להפליא לנוסח הכתיב בכתר, אך לא זהים לו; אמנם במקומות שהכתיב שונה מהכתר יש כמעט תמיד הערת מסורה צמודה המורה על הנוסח בכתב־היד. גם יצחק ש' פנקובר הציע אפשרות דומה בניסיון שלו להתמודד עם נתונים סותרים לגבי נוסח הכתר: &quot;לפי האפשרות הראשונה יוצא שיש שניים (או שלושה) מקרים חריגים בכתר, בהם חולק הכתר על כל כתבי־היד הטברניים המדוייקים והמסורה. כמו־כן היה יוצא עקב מקרים אלו שדווקא כתבי־היד התימניים הם המדויקים בתורה, מדויקים אפילו מן הכתר.&quot; והוסיף בהערה: &quot;אפילו נניח את האפשרות הראשונה, אין היא מחייבת את המסקנה שהתימנים לא סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר... בענייני נוסח יהיו בסך הכל שניים (או שלושה) שינויים בין התימנים והכתר; קירבה כה גדולה, שאין כדוגמתה אפילו בין כתבי־היד הטברניים המדויקים, מוסברת בכך שהתימנים סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר ותיקנו.&quot; ראו '''נוסח התורה בכתר ארם־צובה: עדות חדשה''' (רמת־גן: הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, תשנ&quot;ג), עמ' 90, ושם בהערה 267.}}

'''ספרי תימן לעומת ספרי ספרד ואשכנז:''' עבודתם של חכמי ספרד ואשכנז בתחום המסורה, ביחד עם עבודתם של חכמי תימן בתחום המסורה ובהעתקה מדויקת על סמך כתבי־היד המהימנים ביותר, הביאה לזהות כמעט מוחלטת לגבי נוסח הכתיב שבספרי־התורה בכל העדות. בכל התורה כולה נשארו 9 הבדלים ביניהם בלבד:
#בראשית, בראשית [[בראשית ד/טעמים#ד יג|(ד, יג)]]: [מִנְּשֹֽׂא]* (=ספרי תימן) / [מִנְּשֽׂוֹא] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בראשית, נֹח [[בראשית ז/טעמים#ז יא|(ז, יא)]]: [מַעְיְנֹת֙]* (=ספרי תימן) / [מַעְיְנוֹת֙] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בראשית, נֹח [[בראשית ט/טעמים#ו כט|(ט, כט)]]: [וַיִּֽהְיוּ֙]* (=ספרי תימן) / [וַֽיְהִי֙] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#שמות, תרומה [[שמות כה/טעמים#כה לא|(כה, לא)]]: [תֵּעָשֶׂ֤ה]* (=ספרי תימן) / [תֵּיעָשֶׂ֤ה] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כו|(כח, כו)]]: [הָאֵפֹ֖ד]* (=ספרי תימן) / [הָאֵפ֖וֹד] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / [בְּשֵׁמֽוֹת] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן) / [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / [בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#דברים, כי תצא [[דברים כג/טעמים#כג ב|(כג, ב)]]: [דַּכָּ֛א]* (=ספרי תימן) / [דַּכָּ֛ה] (=ספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז)

'''מסקנה:''' אין למצוא עדות מובהקת לנוסח האותיות בתורה לפי המסורה באף אחד מכתבי־היד הקרובים לכתר, ואין ראוי להעמיד את הכתיב במהדורת מקרא על אף כתב־יד כזה.{{הערה|1=לפי החישוב של ברויאר (שם, עמ 86), כתב־היד הכי מדויק לגבי נוסח האותיות בתורה הוא כתי&quot;ש1 (שונה מכתיב המסורה ב-20 מקומות), ואח&quot;כ כתי&quot;ש (25 מקומות), ואח&quot;כ [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n63/mode/2up כתי&quot;ב] (65 מקומות) וכתי&quot;ל (כ-120 מקומות); לגבי כתי&quot;ל ראו ליתר דיוק ופירוט ברשימה הבאה.}} אמנם ב'''שילוב''' של הערות המסורה ביחד עם הנוסח האקלקטי העולה מתוך רוב כתבי־היד המזרחים, או לחלופין על פי נוסח תימן, ניתן להגיע לנוסח מדויק של האותיות בתורה. הכתיב במהדורתנו מבוסס אם כן על נוסח תימן, ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|תוספת הערות לעתים רחוקות]] במקומות שנוסח זה שונה משאר ספרי התורה או מהנוסח שהיה בכתר ע&quot;פ עדויות.

===נוסח האותיות בכתי&quot;ל בתורה (רשימה מלאה)===

'''רמת הדיוק בכתי&quot;ל:''' מהדורתנו מבוססת כאמור על הקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל. הדיוק בנוסח האותיות בכתי&quot;ל מספיק טוב כדי שייחשב לעדות אחת חשובה בין שאר העדויות, אבל רמת דיוקו פחותה משאר כתבי־היד הקרובים לכתר. לפי הערכתו של ייבין: &quot;נוסח האותיות שונה לפרקים מ''א'' במלא וחסר. המסורה של ''ל''... סותרת לעתים את הפְנים.&quot;{{הערה|ייבין, נו.2 עמ' 358.}} ולפי ברויאר יש בו סטייה מנוסח המסורה &quot;בקרוב ל-120 מקומות בתורה&quot;.{{הערה|ברויאר, עמ' 86. לתוצאה מדויקת יותר ראו [[#סיכום התוצאות|להלן]].}} ולכן נוסח האותיות בתורה במהדורתנו יתוקן כאמור על פי ספרי תימן, ולא יישאר לפי כתי&quot;ל (שהוא הבסיס להקלדה).

'''להלן רשימת כל המקומות שבהם הכתיב בכתי&quot;ל (הבסיס להקלדה במהדורתנו) שונה מהכתיב בספרי תימן.''' רשימה זו נחוצה כדי לאפשר הגהה יסודית לנוסח הכתיב במהדורתנו, מול הקלדת וסטמינסטר מצד אחד, ומול נוסח ספרי התורה מצד שני. הפריט הראשון בכל שורה ברשימה הוא הכתיב המופיע בספרי תימן והמתאים למסורה ואחריו כוכבית (*). הפריט השני הוא נוסח כתי&quot;ל, ואחריו סימן קריאה (!) במקרים שבהם הכתיב בכתי&quot;ל סותר את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו.{{הערה|בנוסף לרשימה זו, אפשר תמיד לבצע בדיקה יסודית על ידי מחשב, בהשוואת נוסח האותיות בהקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל מול נוסח האותיות במהדורתנו ונוסח האותיות במהדורת מכון ממרא. התיעוד המלא של הנוסח נמצא בכל מקרה ספציפי בדפי העריכה של דפי הפרקים המקושרים.}}

'''ספר בראשית''' (סה&quot;כ כ-20 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטְּהֹרָ֗ה]* / ל=[הַטְּהוֹרָ֗ה]!
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטָּה֔וֹר]* / ל=[הַטָּהֹ֔ר]!
#לך־לך [[בראשית יג/טעמים#יג ח|(יג,ח)]]: [וּבֵינֶ֔ךָ]* ל=[וּבֵינֶ֔יךָ]
#לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [הֲרִמֹ֨תִי]* / ל=[הֲרִימֹ֨תִי]
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]]: [וַיַּחֲזִ֨יקוּ]* / ל=[וַיַּחֲזִ֨קוּ]!
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט כ|(יט,כ)]]: [וְהִ֣וא]* / ל=[וְהִ֣יא]!
#חיי שרה [[בראשית כה/טעמים#כה ג|(כה,ג)]]: [וּלְטוּשִׁ֖ם]* / ל=[וּלְטוּשִׁ֖ים]
#תולדֹת [[בראשית כו/טעמים#כו ז|(כו,ז2)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז לא|(כז,לא)]]: [בַּעֲבֻ֖ר]* / ל=[בַּעֲב֖וּר]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה ה|(לה,ה)]]: [סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם]* / ל=[סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה כג|(לה,כג)]]: [וּזְבֻלֽוּן]*/ ל=[וּזְבוּלֻֽן]!
#וישב [[בראשית מ/טעמים#מ י|(מ,י)]]: [וְהִ֤וא]* / ל=[וְהִ֤יא]!
#מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא לה|(מא,לה)]]: [הַטֹּב֔וֹת]* / ל=[הַטֹּבֹ֔ת]!
#ויגש [[בראשית מה/טעמים#מה טו|(מה,טו)]]: [עֲלֵהֶ֑ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֑ם]!
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו ט|(מו,ט)]]: [וְחֶצְרֹ֥ן]* / ל=[וְחֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יג|(מו,יג)]]: [וְשִׁמְרֹֽן]* / ל=[וְשִׁמְרֽוֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יד|(מו,יד)]]: [זְבֻל֑וּן]* / ל=[זְבוּלֻ֑ן]!
#ויגש [[בראשית מז/טעמים#מז כד|(מז,כד)]]: [חֲמִישִׁ֖ית]* / ל?=[חֲמִישִׁ֖ת]?!
#ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יג|(מט,יג)]]: [אֳנִיֹּ֔ת]* / ל=[אֳנִיּ֔וֹת]!

'''ספר שמות''' (סה&quot;כ 26 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#שמות [[שמות א/טעמים#א טז|(א,טז)]]: [הִ֖וא]* / ל=[הִ֖יא]!
#שמות [[שמות ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ]* / ל=[וַיַּשְׁלִיכֵ֥הוּ] (=מ&quot;ק-ל [!] מול רוב המסורות וכתבי־היד)
#וארא [[שמות ו/טעמים#ו יד|(ו,יד)]]: [חֶצְרֹ֣ן]* / ל=[חֶצְר֣וֹן]
#וארא [[שמות ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]: [הַֽחַרְטֻמִּם֙]* / ל=[הַֽחַרְטֻמִּים֙]!
#בֹא [[שמות י/טעמים#י כה|(י,כה)]]: [וְעֹלֹ֑ת] / ל=[וְעֹל֑וֹת]!
#בֹא [[שמות יב/טעמים#יב ד|(יב,ד)]]: [מִהְי֣וֹת]* / ל=[מִהְיֹ֣ת]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(יד,יג)]]: [תֹסִ֛פוּ]* / ל=[תֹסִ֛יפוּ]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יד|(יד,יד)]]: [תַּחֲרִשֽׁוּן]* / ל=[תַּחֲרִישֽׁוּן]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* / ל=[חֹמָ֔ה]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יא|(יט,יא2)]]: [הַשְּׁלִשִׁ֗י]* / ל=[הַשְּׁלִישִׁ֗י]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יט|(יט,יט)]]: [הַשֹּׁפָ֔ר]* / ל=[הַשּׁוֹפָ֔ר]!
#משפטים [[שמות כג/טעמים#כג כב|(כג,כב)]]: [שָׁמ֤וֹעַ]* / ל=[שָׁמֹ֤עַ]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב המסורות וכתבי־היד)
#תרומה [[שמות כה/טעמים#כה כב|(כה,כב)]]: [אֲר֣וֹן]* / ל=[אֲרֹ֣ן]!
#תרומה [[שמות כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [תֹֽאֲמִם֮]* / ל=[תֹֽאֲמִים֮]
#תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כח|(כח,כח1)]]: [הָאֵפוֹד֙]* / [הָאֵפֹד֙]!
#תצוה [[שמות כט/טעמים#כט כב|(כט,כב)]]: [עֲלֵיהֶ֔ן]* / ל=[עֲלֵהֶ֔ן]!
#תצוה [[שמות מ/טעמים#כט מ|(כט,מ)]]: [רְבִיעִ֥ת]* / [רְבִעִ֥ית]
#כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [עֲלֵהֶ֖ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֖ם]!
#כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד כד|(לד,כד)]]: [גְּבֻלֶ֑ךָ]* / ל=[גְּבוּלֶ֑ךָ]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יג|(לו,יג)]]: [הַיְרִיעֹ֜ת]* / ל=[הַיְרִעֹ֜ת]
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יט|(לו,יט)]]: [אֵילִ֖ם]* / ל=[אֵלִ֖ים]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו כא|(לו,כא)]]: [אַמֹּ֖ת]* / ל?=[אַמּ֖וֹת]?!
#ויקהל [[שמות לז/טעמים#לז ג|(לז,ג3)]]: [טַבָּעֹ֔ת]* / ל=[טַבָּע֔וֹת]
#ויקהל [[שמות לח/טעמים#לח י|(לח,י)]]: [הָעַמּוּדִ֛ים]* / ל=[הָעַמֻּדִ֛ים]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט יג|(לט,יג)]]: [מִשְׁבְּצֹ֥ת]* / ל=[מִשְׁבְּצ֥וֹת]!
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט לה|(לט,לה)]]: [אֲר֥וֹן]* / ל=[אֲרֹ֥ן]!

'''ספר ויקרא''' (סה&quot;כ 14 תיבות בכתיב חריג):
#ויקרא [[ויקרא ה/טעמים#ה יא|(ה,יא)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י א|(י,א)]]: [וַיַּקְרִ֜יבוּ]* / ל=[וַיַּקְרִ֜בוּ]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י יג|(י,יג)]]: [קָד֔וֹשׁ]* / ל=[קָדֹ֔שׁ]!
#שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ד|(יא,ד)]]: [וּמִמַּפְרִסֵ֖י]* / ל=[וּמִמַּפְרִיסֵ֖י]
#תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג ו|(יג,ו)]]: [הִ֔וא]* / ל=[הִ֔יא]!
#מצֹרע [[ויקרא יד/טעמים#יד י|(יד,י)]]: [תְּמִימִ֔ם]* / ל=[תְּמִימִ֔ים]
#אחרי מות [[ויקרא טז/טעמים#טז ח|(טז,ח)]]: [גֹּרָל֑וֹת]* / ל=[גּוֹרָל֑וֹת]!
#אחרי מות [[ויקרא יח/טעמים#יח כט|(יח,כט)]]: [הַתּוֹעֵבֹ֖ת]* / ל=[הַתּוֹעֵב֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט ד|(יט,ד)]]: [הָ֣אֱלִילִ֔ם]* / ל=[הָ֣אֱלִילִ֔ים]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ ו|(כ,ו)]]: [לִזְנֹ֖ת]* / ל=[לִזְנ֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ יח|(כ,יח)]]: [וְהִ֕וא]* / ל=[וְהִ֕יא]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג כ|(כג,כ)]]: [הַבִּכֻּרִ֤ים]* / ל=[הַבִּכּוּרִ֤ים]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג לח|(כג,לח)]]: [נִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם]* / ל=[נִדְב֣וֹתֵיכֶ֔ם]!
#בחֻקֹתי [[ויקרא כו/טעמים#כו מה|(כו,מה)]]: [לִהְי֥וֹת]* / ל=[לִהְיֹ֥ת]!

'''ספר במדבר''' (סה&quot;כ 30 תיבות בכתיב חריג):
#במדבר [[במדבר א/טעמים#|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג ב|(ג,ב)]]: [הַבְּכֹ֣ר]* / ל=[הַבְּכ֣וֹר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מב|(ג,מב)]]: [בְּכ֖וֹר]* / ל=[בְּכֹ֖ר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מג|(ג,מג)]]: [שֵׁמֹ֛ת]* / ל=[שֵׁמ֛וֹת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ז|(ז,ז)]]: [הָעֲגָל֗וֹת]* / ל=[הָעֲגָלֹ֗ת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז כג|(ז,כג)]]: [עַתֻּדִ֣ים]* / ל=[עַתּוּדִ֣ים]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ג|(ט,ג)]]: [בְּמֹעֲד֑וֹ]* / ל=[בְּמוֹעֲד֑וֹ]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ז|(ט,ז)]]: [הַקְרִ֜יב]* / ל=[הַקְרִ֜ב]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט יז|(ט,יז)]]: [הֵעָל֤וֹת]* / ל=הֵעָלֹ֤ת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י ט|(י,ט)]]: [בַּחֲצֹצְרֹ֑ת]* / ל=[בַּחֲצֹצְר֑וֹת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י טז|(י,טז)]]: [חֵלֹֽן]* / ל=[חֵלֽוֹן]
#בהעלֹתך [[במדבר יא/טעמים#יא כו|(יא,כו)]]: [עֲלֵהֶ֣ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֣ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כו|(יג,כו)]]: [אֹתָ֤ם]* / ל=[אוֹתָ֤ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כט|(יג,כט3)]]: [יוֹשֵׁ֣ב]* / ל=[יֹשֵׁ֣ב]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג לב|(יג,לב)]]: [וַיֹּצִ֜יאוּ]* / ל=[וַיּוֹצִ֜יאוּ]!
#שלח [[במדבר טו/טעמים#טו לט|(טו,לט)]]: [תָת֜וּרוּ]* / [תָתֻ֜רוּ]
#חֻקת [[במדבר יט/טעמים#יט ז|(יט,ז)]]: [יָבֹ֣א]* / ל=[יָב֣וֹא]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#חֻקת [[במדבר כ/טעמים#כ יז|(כ,יז)]]: [גְּבֻלֶֽךָ]* / ל=[גְּבוּלֶֽךָ]!
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא יג|(כא,יג)]]: [מִגְּבֻ֣ל]* / ל=[מִגְּב֣וּל]
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [דִּיבֹ֑ן]* / ל=[דִּיב֑וֹן]!
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]*  (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב לח|(כב,לח)]]: [הֲיָכֹ֥ל]* / ל=[הֲיָכ֥וֹל]!
#בלק [[במדבר כג/טעמים#כג כט|(כג,כט)]]: [אֵילִֽם]* / ל=[אֵילִֽים]!
#פינחס [[במדבר כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [הַיָּשֻׁבִ֑י]* / ל=[הַיָּשׁוּבִ֑י]!
#מטות [[במדבר לב/טעמים#לב כב|(לב,כב)]]: [נְקִיִּ֛ם]* / ל=[נְקִיִּ֛ים]!
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לה|(לג,לה)]]: [בְּעֶצְיֹ֥ן]* / ל=[בְּעֶצְי֥וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לו|(לג,לו)]]: [מֵעֶצְיֹ֣ן]* / ל=[מֵעֶצְי֣וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי התורה של כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה)
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לד יא|(לד,יא2)]]: [הַגְּבֻ֔ל]* / ל=[הַגְּב֔וּל]
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לה יט|(לה,יט)]]: [יְמִתֶֽנּוּ]* / ל=[יְמִיתֶֽנּוּ]!

'''ספר דברים''' (סה&quot;כ 38 תיבות בכתיב חריג):
#דברים [[דברים א/טעמים#א טו|(א,טו)]]: [אוֹתָ֛ם]* / ל=[אֹתָ֛ם]!
#דברים [[דברים ב/טעמים#ב כג|(ב,כג)]]: [מִכַּפְתֹּ֔ר]* / ל=[מִכַּפְתּ֔וֹר]
#דברים [[דברים ג/טעמים#ג ה|(ג,ה)]]: [בְּצֻרֹ֛ת]* / ל=[בְּצֻר֛וֹת]!
#ואתחנן [[דברים ג/טעמים#ג כה|(ג,כה):]] [וְהַלְּבָנֹֽן]* / ל=[וְהַלְּבָנֽוֹן]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [הָֽרֹא֔וֹת]* / ל=[הָֽרֹאֹ֔ת]
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [מִתְּמֹ֣ל]* / ל=[מִתְּמ֣וֹל]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [שִׁלְשֹׁ֑ם]* / ל=[שִׁלְשׁ֑וֹם]!
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ט|(ו,ט)]]: [מְזֻז֥וֹת]* / ל=[מְזוּזֹ֥ת]
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו כא|(ו,כא)]]: [וַיֹּצִיאֵ֧נוּ]* / ל=[וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ]!
#עקב [[דברים ז/טעמים#ז טז|(ז,טז)]]: [תָח֥וֹס]* / ל=[תָחֹ֥ס]!
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ב|(ח,ב)]]: [הוֹלִֽיכְךָ֜]* / ל=[הֹלִֽיכֲךָ֜]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ג|(ח,ג)]]: [הוֹדִֽיעֲךָ֗]* / ל=[הוֹדִֽעֲךָ֗]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח יב|(ח,יב)]]: [טֹבִ֛ים]* / ל=[טוֹבִ֛ים]!
#עקב [[דברים ט/טעמים#ט טו|(ט,טו)]]: [לוּחֹ֣ת]* / ל=[לֻחֹ֣ת]
#עקב [[דברים י/טעמים#י יא|(י,יא)]]: [וְיִֽירְשׁ֣וּ]* / ל=[וְיִֽרְשׁ֣וּ]!
#ראה [[דברים יב/טעמים#יב כ|(יב,כ)]]: [גְּבֻֽלְךָ֮]* / ל=[גְּבֽוּלְךָ֮]!
#שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח כב|(יח,כב)]]: [יָבֹ֔א]* / ל=[יָב֔וֹא]!
#שֹפטים [[דברים כ/טעמים#כ א|(כ,א)]]: [אֹיְבֶ֗ךָ]* / ל=אֹיְבֶ֗יךָ]!
#כי־תצא [[דברים כא/טעמים#כא טו|(כא,טו)]]: [הַבְּכֹ֖ר]* / ל=[הַבְּכ֖וֹר]!
#כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב יד|(כב,יד)]]: [וְהוֹצִ֥א]* / ל=[וְהוֹצִ֥יא]!
#כי־תצא [[דברים כד/טעמים#כד יג|(כד,יג)]]: [כְּב֣וֹא]* / ל=[כְּבֹ֣א]!
#כי־תצא [[דברים כה/טעמים#כה ז|(כה,ז)]]: [מֵאֵ֨ן]* / ל=[מֵאֵ֨ין]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח יח|(כח,יח)]]: [וְעַשְׁתְּרֹ֥ת]* / ל=[וְעַשְׁתְּר֥וֹת]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח מט|(כח,מט)]]: [מֵרָחֹק֙]* / ל=[מֵרָחוֹק֙]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נב|(כח,נב)]]: [הַגְּבֹהֹ֣ת]* / ל=[הַגְּבֹה֣וֹת]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נח|(כח,נח)]]: [הַכְּתֻבִ֖ים]* / ל=[הַכְּתוּבִ֖ים]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נט|(כח,נט)]]: [גְּדֹלֹת֙]* / ל=[גְּדֹלוֹת֙]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל ט|(ל,ט)]]: [לְטֹבָ֑ה]* / ל=[לְטוֹבָ֑ה]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יח|(ל,יח)]]: [לָב֥וֹא]* / ל=[לָבֹ֥א]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יט|(ל,יט)]]: [הַעִדֹ֨תִי]* / ל=[הַעִידֹ֨תִי]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ז|(לב,ז)]]: [דֹּר־וָדֹ֑ר]* / ל=[דּוֹר־וָד֑וֹר]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כד|(לב,כד)]]: [בְּהֵמֹת֙]* / ל=[בְּהֵמוֹת֙]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כז|(לב,כז)]]: [יָדֵ֣נוּ]* / ל=[יָדֵ֣ינוּ]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [חָת֖וּם]* / ל=[חָתֻ֖ם]!
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יב|(לג,יב)]]: [כְּתֵפָ֖יו]* / ל=[כְּתֵיפָ֖יו]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יט|(לג,יט)]]: [וּשְׂפֻנֵ֖י]* / ל=[וּשְׂפוּנֵ֖י]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כה|(לג,כה)]]: [מִנְעָלֶ֑ךָ]* / ל=[מִנְעָלֶ֑יךָ]
#וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [הָ֨אֹתֹ֜ת]* / ל=[הָ֨אֹת֜וֹת]!

===סיכום התוצאות===

'''נוסח הפנים בכתי&quot;ל מול המסורות והמסירות:''' יש כ-128 מקומות בתורה (שניים מהם בספק) שבהם הכתיב בכתי&quot;ל מנוגד לספרי תימן (המשקפים באותיותיהם את הערות המסורה ואת רוב המסירות). ברוב המכריע של המקומות, סותר הכתיב בפנים כתי&quot;ל אף את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו (כל הפריטים שיש בהם סימן קריאה [!]). ב-4 מקומות יש תמיכה בנוסח הכתיב החריג של כתי&quot;ל מתוך המסורה הקטנה שבו, כאשר ב-3 מהם יש סתירה פנימית בתוך כתי&quot;ל עצמו בין המסורה הקטנה לבין המסורה הגדולה. מתברר שמעבר לטעויות הרבות בנוסח האותיות של כתי&quot;ל, יש גם טעויות אחדות אף במסורה הקטנה שבו. אמנם ככלל מהווה מערכת המסורה בכתי&quot;ל (הגדולה והקטנה כאחת) עדות חשובה ביותר לנוסח המסורה, והיא הרבה יותר מדויקת לרוב מאשר נוסח הפנים שבאותו כתב־יד.

'''כתי&quot;ל מול ספרי ספרד ואשכנז ומול ספרי תימן:''' ב-2 מקומות מתוך 9 ([[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א,יז]]; [[במדבר כב/טעמים#כב ה|כב,ה]]) מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של ספרד ואשכנז, לעומת נוסח תימן. ואילו ב-7 מקומות מתוך 9 ([[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]; [[בראשית ז/טעמים#ז יא|ז, יא]]; [[בראשית ט/טעמים#ו כט|ט, כט]]; [[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]; [[שמות כח/טעמים#כח כו|כח, כו]]; [[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]; [[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]) מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של תימן, לעומת נוסח ספרד ואשכנז.

'''כתי&quot;ל במקומות אחדים המוטלים בספק:''' לפי שיטת ברויאר בספרו (שיטת הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות), נשארו רק שש אותיות בכל התורה שבהן השיטה הכללית אינה יכולה להכריע, וכתיב המסורה מוטל בספק (אם לא לוקחים בחשבון את ספרי תימן):{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 84 (פרק ג סעיף 1.ד). הנתונים נכונים לעת כתיבת ספרו, אמנם מאז נבדקו כתבי־יד נוספים, ובמיוחד נתגלו עדויות חדשות על נוסחו של כתר ארם צובה בתורה, ועל פיהם כבר ניתן לקבוע בוודאות את הנוסח בחלק מהמקומות, כך שהם כבר לא מהווים ספקות.}}
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#שמות, בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֹמָ֔ה]!
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז) / ל=[חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה)

לפי זה יוצא ש-3 משינויי הכתיב בין ספרי התורה (#3, #4, #5), הם גם ברשימת המקומות המוטלים בספק על פי שיטת ברויאר (בששת שינויי הכתיב הנשארים יש יתרון מוחלט לנוסח תימן).{{הערה|ברויאר, עמ' 87.}} בשנים משלושת המקומות הללו (#3, #5) מביא כתי&quot;ל את הנוסח שנמצא בספרי אשכנז וספרד, ואילו במקום אחד (#4) נתמך הנוסח בכתי&quot;ל על ידי נוסח תימן. נראה שב-3 התיבות הללו, ואף בכל ששת המקומות המוטלים בספק, לא מדובר בסתם טעות סופר מתוך חוסר תשומת לב, אלא בתיבות שבהן הסופרים התקשו להחליט באופן מודע. כלומר: אין כאן מחלוקת בין מסירות אלא במחלוקת בין מסורות.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ' 86 (ג.2).}}

===תיבות מחוברות בתורה===

'''ברשימה הבאה ציינו את כל התיבות המחוברות בתורה (סה&quot;כ 11 תיבות), שלגבי כתיבתן יש הבדלים במקורות הבאים: ספרי ספרד ואשכנז, ספרי תימן, כתר ארם צובה (או עדויות לגביו), כתי&quot;ל.'''
#בראשית, לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד יז|(יד,יז)]]: [כְּדׇרְלָעֹ֔מֶר]* / ל=[כְּדָר־לָעֹ֔מֶר]
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא מה|(מא,מה)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֛רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא נ|(מא,נ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו כ|(מו,כ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#שמות, בשלח [[שמות יז/טעמים#יז טז|(יז,טז)]]: [כֵּ֣ס יָ֔הּ]*=ל (=ספרי תימן וספרד ואשכנז) / [כֵּ֣סְיָ֔הּ] (=א(ס); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א י|(א,י)]]: [פְּדָהצֽוּר]*=ל? / ל=[פְּדָה צֽוּר]?
#במדבר, במדבר [[במדבר ב/טעמים#ב יב|(ב,יב)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]* / ל=[צוּרִֽי־שַׁדָּֽי]
#במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז נד|(ז,נד)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י יט|(י,יט)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]*=ל? / ל=[צוּרִֽי שַׁדָּֽי]?
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י כג|(י,כג)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙]* / א=[{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙] / ל=[הֲ־לַיהוָה֙] / ספרי תימן=[{{מ:אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙] (וראו גם ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] וב[[#ה לה'|רשימת האותיות הגדולות]])

משתי התיבות &quot;כס[ ]יה&quot; ו&quot;ה[ ]ליהוה&quot; מתברר שאין בספרי תימן עדות מוחלטת לגבי נוסח הכתר בתחום המסוים של התיבות המחוברות. נראה אם כן שאותו דבר נכון גם לגבי תיבת &quot;פוטי[ ]פרע&quot; (ב-3 מקומות). בכל המקומות הללו הבאנו את הנוסח המקובל בספרי ספרד ואשכנז בפנים של המהדורה, ואילו את הנוסח בספרי תימן (&quot;פוטיפרע&quot; ו&quot;{{מ:אות-ג|ה}}ליהוה&quot;), או של כתר ארם צובה מול ספרי התורה בכל העדות (&quot;כסיה&quot;), ציינו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].

בשאר כל המקומות, שבהם שונה הנוסח בכתי&quot;ל מספרי התורה בכל העדות ומכתר ארם צובה (ואפילו בספק), תיעדנו את הנתונים לגבי אותה תיבה בתוך הערות הנוסח שבדפי העריכה.

==מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות==

הרווחים של חלוקת הפרשות בולטים בנוסח המסורה, וחלוקה זו מהווה מרכיב מהותי ממנו. אמנם לא כל רווח הבא לציין את תחילתה של פרשה חדשה מופיע באופן אחיד בכל כתבי־היד הטברנים, ונראה שלא הייתה קביעה סמכותית בעניין זה.{{הערה|יש להשוות את המציאות הזאת המשתקפת במסורה הטברנית אל המצב השורר במסורה הבבלית: באחרונה אנחנו מוצאים רשימות של פרשות.}} האפיון המשותף הוא רק בקווים כלליים: רוב הזמן יש רווח של פרשה באותם מקומות בכתבי־היד השונים ובאותה צורה, אמנם יש עשרות רבות של שינויים בחלוקת הפרשות בתורה בין כתבי־היד הקרובים לכתר ובכתי&quot;ל בפרט.{{הערה|המחקר בתחום זה מועט באופן יחסי, ולא קיים אפילו רשימת תיעוד מלא להבדלים בחלוקת הפרשות בין כתבי־היד. תיעוד לחלק מהספרים (או לחלק מכתבי־היד) ניתן למצוא בכרכים שכבר יצאו לאור משתי סדרות: מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית (יחזקאל ותרי-עשר), ו-Biblia Hebraica Quinta. מספר חוקרים נגעו מעט במשמעותה הפרשנית של חלוקת הפרשות. אולם נראה שהדבר החשוב ביותר ברווחים של חלוקת הפרשות הוא לא בהיסטוריה של מסירתם, וגם לא בפרשנות המקומית הגלומה בהם, אלא במשמעותם החווייתית בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#מהו &quot;מִקְרָא&quot;?|הקריאה בתנ&quot;ך]], וכדברי המדרש בתחילת תורת כהנים: &quot;‫וכי מה היו הפסקות משמשות?‬ ‫ליתן רווח למשה להתבונן‬ ‫בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין עניין לעניין‪.‬‬ ‫והרי דברים קל וחומר‪:‬‬ ‫ומה אם אדם שהוא שומע‬ ‫מפי הקדוש ברוך הוא‬ ‫ומדבר ברוח הקודש‬ ‫צריך להתבונן בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין ענין לענין‪,‬‬ על אחת כמה וכמה‬ ‫הדיוט שהוא שומע מן הדיוט&quot; (‬מתוך הפתיחה ל&quot;תורת כהנים&quot; ב&quot;דבורא דנדבה&quot;).}}

המצב מאז סוף ימי הביניים שונה לחלוטין: שוררת מאז ועד היום אחידות כמעט-מוחלטת בחלוקת הפרשות בספרי התורה מכל העדות. אחדות זו היא תוצאה ישירה של מפעל הפסיקה לרמב&quot;ם ב[[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ח|הלכות ספר תורה (פרק ח')]]. בגלל שהרמב&quot;ם קבע את חלוקת הפרשות ע&quot;פ כתר ארם צובה, הביאה פסיקתו לקרבתם של כמעט כל ספרי התורה לכתר בחלוקה זו.{{הערה|לסיכום של הנושא ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''' (עמ' *50-*52), שם ציינו שבתקופת בעלי המסורה עדיין לא נקבע נוסח מחייב לפרשות הפתוחות והסתומות, וכך הייתה המציאות עד שבעלי ההלכה החלו לעסוק בעניין זה באינטנסיביות (ובראשם הרמב&quot;ם שקבע את הפרשות לפי כתר ארם צובה). יש להשוות את התופעה ל[[#מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות|אותיות הגדולות והקטנות]], שלגביהן לא היה יישום לרוב בכתבי־היד הטברנים, אבל בעקבות העיסוק הרב בעניין הזה על ידי חכמי המסורה המאוחרים הן הפכו להיות מרכיב בולט של נוסח המסורה.}}

חלוקת הפרשות ב[http://tanach.us/ODTFiles/ הקלדת וסטמינסטר] היא על פי כתב־יד לנינגרד, וכאמור שונה חלוקה זו בעשרות מקומות ממה שמקובל בספרי התורה, וממה שנפסק להלכה ברמב&quot;ם ע&quot;פ כתר ארם צובה. לכן חלוקת הפרשות בכתי&quot;ל עברה הגהה קפדנית במהדורתנו כדי שתתאים לחלוקה מקובלת בספרי התורה, ורשמנו את כל השינויים בתיעוד הנוסח.

בנוסף, יש פרשה אחת שבספרי התורה מסמנים אותה בשני מקומות שונים (תימנים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז,כב]] וספרדים ואשכנזים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ז,כח]]), ובכתר ארם צובה היה כנראה רווח בשניהם לפי עדויות ומקבילות. ובמקום אחד חריג יש פרשה פתוחה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות שבכתר הפרשה היתה סתומה ([[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]]). ויש שני מקומות חריגים שבהם אין פרשה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות ו/או מקבילות שבכתר היתה פרשה ([[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו,ז]]; [[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז,כ]]). בכל אחד מהמקומות האלה תהיה הערה מיוחדת במהדורתנו, והם:
#בספר שמות, פרשת תרומה [[שמות כו/טעמים#כו ז|(כו,ז)]], בפסוק &quot;וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).
#בספר שמות, פרשת כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד א|(לד,א)]], בפסוק &quot;וַיֹּ֤אמֶר... פְּסׇל־לְךָ֛&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (בספרי התורה יש פרשה פתוחה לפי רשימת הרמב&quot;ם).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כב|(ז,כב)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... כׇּל־חֵ֜לֶב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז&quot; (בספרי תימן יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, וכנראה שבכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כח|(ז,כח)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... הַמַּקְרִ֞יב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי תימן&quot; (בספרי אשכנז וספרד יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, ובכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר דברים, פרשת כי תבוא [[דברים כז/טעמים#כז כ|(כז,כ)]], בפסוק &quot;אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).

למידע נוסף על החלוקה לפרשות בכל המקרא ראו [[:w:en:Parashah|כאן]] (באנגלית); מידע זה ישמש בסיס למהדורתנו.

למידע על חלוקת הפרשות במהדורתנו בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|כאן]]''' (למקומות החסרים בכתר) ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כאן]]''' (למקומות הקיימים בכתר).

==מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות==
{{תצוגת כתי&quot;ל|רשימת האותיות הגדולות והקטנות במסורה הסופית (מ&quot;ס-ל)|File:Leningrad-codex-25-mesorah.pdf|5}}
[[קובץ:Ochlah-W'ochlah-1864-HB36175.pdf|thumb|רשימת האותיות הגדולות והקטנות בספר &quot;אכלה ואכלה&quot;, מהדורת פרנסדורף (הנובר, תרכ&quot;ד).|page=90]]
[[קובץ:MG1525D.djvu|thumb|רשימת האותיות הגדולות במסורה הגדולה על תחילת ספר דברי הימים שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=401]]

===אותיות גדולות וקטנות===

תופעת האותיות הגדולות והקטנות נפוצה יותר בחמישה חומשי תורה מאשר [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#אותיות גדולות וקטנות|בספרי הנביאים והכתובים]].{{הערה|לפי המקובל בפועל בספרי התורה בימינו (שאינו מכיל את כל האותיות הגדולות והקטנות שיש לגביהן עדויות במנהגים שונים), יש כ-23 אותיות גדולות וקטנות בכל המנהגים השונים ביחד, לעומת כ-36 אותיות (ב-34 תיבות) בכל ספרי הנביאים והכתובים (בספירה מקסימלית), כאשר ספרי הנביאים והכתובים הם גדולים יותר מפי ארבע בתוכנם (!) מאשר התורה. ולפי מנהגים נוספים, יש למעלה מ-20 אותיות נוספות בתורה בלבד (ולא בנביאים וכתובים).}} אבל רוב האותיות הגדולות בתורה ובשאר המקרא, וגם חלק ניכר מהקטנות – אינן באות לידי ביטוי כלל בנוסח המקרא שבכתבי־היד הטברנים, ורק חלקם מצוינים ברשימות המסורה הקדומים. וזה למרות שבדורות האחרונים נחשב סימונם הכללי למרכיב בולט של &quot;נוסח המסורה&quot; (אף אם היו מנהגים שונים לגבי איזו אות נחשבת לגדולה או קטנה). בכך דומה עצם '''כתיבתם''' הקפדנית של האותיות הגדולות והקטנות ל'''קביעתם''' הקפדנית והאחידה של [[#מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות|רווחי הפרשות]]: הביצוע המוחלט של שתי התופעות הוא תוצאה לפעילותם של חכמי מסורה ופוסקי הלכה שחיו לאחר תקופת המסורה הטברנית.{{הערה|ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''', כרך יהושע-שפטים, עמ' 47*-49*, ובמיוחד המסקנה שם: &quot;השתרשרותן של האותיות הגדולות והקטנות כסימן מובהק של 'נוסח המסורה' היא מאוחרת לתקופת המסורה... ועד אז היתה כתיבת אותיות כאלה נתונה למעשה לרשותם של סופרים בהתאם למסורת הכתיבה המקובלת עליהם, ולא בהתאם לרשימה מוסכמת כלשהי... יש אפוא צד שווה לסוגיית הפרשיות ולסוגיית האותיות, ששתיהן נעשו סימן מובהק לנוסח המסורה (הטברני) רק לאחר תקופתם של בעלי המסורה. אלא שבעוד שבתחום האותיות המיוחדות היה כוון ההתפתחות מנוגד למנהגו של בן־אשר, כהשתקפותו ב'כתר', הרי בתחום הפרשיות נעשה הכתר דווקא דוגמה ומופת לסופרים הדווקנים של 'נוסח המסורה' בדורות הבאים.&quot; יצויין שב'''מקראות גדולות הכתר''' לא הבליטו לרוב את האותיות המיוחדות (כמו שהן נעדרות לרוב בכתר).}}

במהדורתנו – המיועדת להיות &quot;תיקון קוראים&quot;, ונכון אם כן שהיא תציג את מסורת הסופרים הנהוגה בימינו – נציין את האותיות הגדולות והקטנות לפי המנהג המרבי המקובל ברוב ספרי התורה ובדפוסים של המקרא (והוא בדרך כלל ע&quot;פ מנחת שי). במקרים של ספק נכריע ע&quot;פ דפוס קורן, המשקף כמעט תמיד את המנהג המקובל בדפוסים. בתיעוד הנוסח נציין את המקורות התומכים בסימון האות המיוחדת.

בחמישה חומשי תורה עוד נוסיף הערות לגבי הבדלים הקיימים בין ספרי התורה בימינו (ע&quot;פ מנהגי ספרד ואשכנז ותימן) ונוסח הכתר (ע&quot;פ עדויות) לגבי האותיות הגדולות והקטנות. לרשימת ההערות בנושא זה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|ראו כאן (בצבע ירוק)]]'''.

'''להלן רשימה של כל האותיות הגדולות והקטנות שמופיעים בגוף הטקסט במהדורתנו (או ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]]):
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית א/טעמים#א א|(א,א)]]: [{{אות-ג|בְּ}}רֵאשִׁ֖ית]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּרֵאשִׁ֖ית]
#'''(ק)''' בראשית, בראשית [[בראשית ב/טעמים#ב ד|(ב,ד)]]: [בְּ{{אות-ק|הִ}}בָּֽרְאָ֑ם]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּהִבָּֽרְאָ֑ם]
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה א|(ה,א)]]: [סֵ֔פֶר]*=ל / [{{אות-ג|סֵ֔}}פֶר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#'''(ק)''' בראשית, חיי שרה [[בראשית כג/טעמים#כג ב|(כג,ב)]]: [וְלִבְ{{אות-ק|כֹּ}}תָֽהּ]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְלִבְכֹּתָֽהּ]
#'''(ק)''' בראשית, תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז מו|(כז,מו)]]: [{{אות-ק|קַ֣}}צְתִּי]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[קַ֣צְתִּי]
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד ז|(לד,ז)]]: [{{אות-ג|נֹ}}צֵ֥ר]* / ל=[נֹצֵ֥ר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יד|(לד,יד)]]: [אַחֵ֑{{אות-ג|ר}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[אַחֵ֑ר]
#'''(ק)''' ויקרא, ויקרא [[ויקרא א/טעמים#א א|(א,א)]]: [וַיִּקְרָ֖{{ק|א}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וַיִּקְרָ֖א]
#'''(ק)''' ויקרא, צו [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|(ו,ב)]]: [{{אות-ק|מ}}וֹקְדָ֨ה]* / ל=[מוֹקְדָ֨ה] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא מב|(יא,מב)]]: [עַל־גָּח֜{{אות-ג|וֹ}}ן]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' ויקרא, תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג לג|(יג,לג)]]: [וְהִ֨תְ{{אות-ג|גַּ}}לָּ֔ח]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח]
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יד/טעמים#יד עז|(יד,יז)]]: [{{אות-ג|יִ}}גְדַּל]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[יִגְדַּל]
#'''(ק)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יא|(כה,יא)]]: [פִּֽינְחָ֨ס]*=ל / [פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס] (מנהג שהתקבל בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק או וי&quot;ו קטיעא)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יב|(כה,יב)]]: [שָׁלֽוֹם]*=ל / [שָׁלֽ{{אות-ק|וֹ}}ם] (וי&quot;ו קטנה, או קטיעא בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' במדבר, פינחס [[במדבר כז/טעמים#כז ה|(כז,ה)]]: [מִשְׁפָּטָ֖{{אות-ג|ן|}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [שְׁמַ֖{{אות-ג|ע}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [אֶחָֽ{{אות-ג|ד}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, עקב [[דברים יא/טעמים#יא כא|(יא,כא)]]: [עַל־הָאָֽרֶץ]*=ל / [עַל־הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}}] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב ו|(כב,ו)]]: [קַן־צִפּ֣וֹר]*=ל / [{{אות-ג|קַ}}ן־צִפּ֣וֹר] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כז|(כט,כז)]]: [וַיַּשְׁ{{אות-ג|לִ}}כֵ֛ם]* (=מ&quot;ס-ל) / א,ל=[וַיַּשְׁלִכֵ֛ם]
#'''(ג)''' {{עוגן בשורה|ה לה'}}דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙]* (=א,ק3[מ&quot;ק-ק3]) / ל=[הֲ־לַיהוָה֙]; ספרי תימן=[{{אות-ג|הַֽ}}לְיהוָה֙] (=מ&quot;ס-ל, אין רווח אחרי אות ה&quot;א ברשימה; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, האזינו [[דברים לג/טעמים#לג יח|(לב,יח)]]: [תֶּ֑שִׁ{{אות-ק|י}}]* (=מ&quot;ס-ל) / אל=[תֶּ֑שִׁי]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כט|(לג,כט)]]: [אַשְׁרֶ֨יךָ]*=אל / [{{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])

'''להלן רשימה של אותיות מיוחדות נוספות בתורה:'''{{הערה|רשימת האותיות הנוספות מבוססת בעיקרה על על הטבלה המופיעה [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית], ובנוסף על הרשימות [http://www.sofer.co.uk/html/large_letters.html כאן] ו[http://www.win.tue.nl/~aeb/natlang/hebrew/hebrew_bible.html כאן].}}
#'''(ג)''' בראשית, ויצא [[בראשית ל/טעמים#ל מב|(ל, מב)]]: [וּבְהַעֲטִ֥י{{מ:אות-ג|ף}}]
#'''(ג)''' בראשית, וישלח [[בראשית לד/טעמים#לד לא|(לד,לא)]]: [הַכְ{{מ:אות-ג|ז}}וֹנָ֕ה]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יב|(מט,יב)]]: [{{מ:אות-ג|חַ}}כְלִילִ֥י]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית נ/טעמים#נ כג|(נ,כג)]]: [שִׁלֵּשִׁ֑י{{מ:אות-ג|ם}}]
#'''(ג)''' שמות, שמות [[שמות ב/טעמים#ב ב|(ב,ב)]]: [כִּי־{{מ:אות-ג|ט֣}}וֹב]
#'''(ג)''' שמות, בֹא [[שמות יא/טעמים#יא ח|(יא,ח)]]: [{{מ:אות-ג|צֵ֤}}א]
#'''(ג)''' שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח לו|(כח,לו)]]: [צִּ֖י{{מ:אות-ג|ץ}}]
#'''(ק או קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 1}}שמות, כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב כה|(לב,כה)]] [בְּ{{מ:אות-ק|קָ}}מֵיהֶֽם] (בקו&quot;ף קטנה או דבוקה; וראו להלן ב[[#קו&quot;ף דבוקה 2|פרשת נשֹא]] [במדבר ז,ב])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [{{מ:אות-ג|שְׁ}}מׇ֨ר־לְךָ֔]
#'''(ג)''' ויקרא, צו (ח,טו '''או''' ח,כג):
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֗}}ט] [[ויקרא ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֗ט}}] (כל האותיות)
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֓}}ט{{מ:לגרמיה}}] [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|(ח,כג)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֓ט{{מ:לגרמיה}}}}] (כל האותיות)
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ל|(יא,ל)]]: [וְהַ{{מ:אות-ג|לְּ}}טָאָ֑ה]
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יח|(א,יח)]]: [לְ{{מ:אות-ג|גֻ}}לְגְּלֹתָֽם] (=ל?מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג טז|(ג,טז)]]: [עַל־{{מ:אות-ג|פִּ֣}}י]
#'''(קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 2}}במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ב|(ז,ב)]]: [עַל־הַפְּקֻדִֽים׃] (קו&quot;ף דבוקה, וראו לעיל [[#קו&quot;ף דבוקה 1|בפרשת כי תשא]] [לב,כה])
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יג/טעמים#יג ל|(יג,ל)]]: [וַיַּ֧הַ{{מ:אות-ג|ס}}]
#'''(ג)''' במדבר, בלק [[במדבר כד/טעמים#כד ה|(כד,ה)]]: [{{מ:אות-ג|מַ}}ה־טֹּ֥בוּ]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ב/טעמים#ב לג|(ב,לג)]]: [וַנַּ֥{{מ:אות-ג|ךְ}}]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ג/טעמים#ג יא|(ג,יא)]]: [עֶ֣רֶ{{מ:אות-ג|שׂ}}]
#'''(ק)''' דברים, עקב [[דברים ט/טעמים#ט כד|(ט,כד)]]: [{{מ:אות-ק|מַ}}מְרִ֥ים]
#'''(ג)''' דברים, שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח יג|(יח,יג)]]: [{{מ:אות-ג|תָּ}}מִ֣ים]
#'''(ג)''' דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח סח|(כח,סח)]]: [וְהִתְמַ{{מ:אות-ג|כַּ}}רְתֶּ֨ם]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ד|(לב,ד)]]: [הַ{{מ:אות-ג|צּ}}וּר֙]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ה|(לב,ה)]]: [וּ{{מ:אות-ג|פְ}}תַלְתֹּֽל׃]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יב|(לד,יב)]]: [כׇּל־יִשְׂרָאֵֽ{{מ:אות-ג|ל}}׃]

===אותיות מנוקדות===
[[קובץ:MG1525A.djvu|thumb|רשימת האותיות המנוקדות במסורה הגדולה על פרשת במדבר (ג, לט &quot;וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ&quot;) שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=313]]

בניגוד ל[[#אותיות גדולות וקטנות|אותיות הגדולות והקטנות]], לסימון האותיות המנוקדות יש ביצוע עקבי בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה. אמנם יש בכל זאת אי הסכמה לגבי פרטים מסויימים. להלן רשימה של האותיות המנוקדות בתורה במהדורתנו ובכתבי־היד העיקריים:
#בראשית, לך־לך [[בראשית טז/טעמים#טז ה|(טז,ה)]]: [וּבֵינֶֽיׄךָ]*=ל
#בראשית, וירא [[בראשית יח/טעמים#יח ט|(יח,ט)]]: [אֵׄלָ֔יׄוׄ]* / ל=[אֵׄלָׄ֔יׄוׄ] (=מ&quot;ס-ל &lt;ד' [נקודות]&gt;)
#בראשית, וירא [[בראשית יט/טעמים#יט לג|(יט,לג)]]: [וּבְקוּׄמָֽהּ]*=ל
#בראשית, וישלח [[בראשית לג/טעמים#לג ד|(לג,ד)]]: [וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ]*=ל
#בראשית, וישב [[בראשית לז/טעמים#לז יב|(לז,יב)]]: [אֶׄתׄ־צֹ֥אן]*=ל
#במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג לט|(ג,לט)]]: [וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ]*=ל
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט י|(ט,י)]]: [רְחֹקָ֜הׄ]*=ל
#במדבר, חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [אֲשֶׁ֖רׄ]*=ל
#במדבר, פינחס [[במדבר כט/טעמים#כט טו|(כט,טו)]]: [וְעִשָּׂרוֹׄן֙]* / ל=[וְעִשָּׂרׄוֹן֙] (הנקודה ברי&quot;ש!)
#דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כח|(כט,כח)]]: [לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַׄד־עוֹלָ֔ם]*=א / ל=[לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַד־עוֹלָ֔ם] (=מ&quot;ס-ל)

===נו&quot;ן הפוכה===

תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת סביב פרשה אחת בתורה (בהתחלה ובסוף סה&quot;כ פעמיים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נו&quot;ן הפוכה|בנביאים כתובים]] היא נמצאת 7 פעמים ב[[תהלים קז/טעמים#קז כג|מזמור ק&quot;ז]] (כ&quot;ג-כ&quot;ח, מ) בתהלים. מקומן וצורתן בתורה נקבעה במהדורתנו לפי מה שידוע לנו על התופעה בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו.{{הערה|לתיעוד מלא של נתונים ראו בתיעוד הנוסח בדף העריכה.}}

'''תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:'''
#'''[[במדבר י/טעמים#י לה|במהדורתנו: במדבר, בהעלֹתך (י,לה-לו)]]'''
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Leningrad-codex-04-numbers.pdf&amp;page=17 בכתי&quot;ל] ([http://tanach.us/Tanach.xml?Num10:1-10:36 הקלדת וסטמינסטר])
#בכתי&quot;ש: [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=33 עמוד ראשון] | [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=34 עמוד שני]
#[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=or_4445_f115r בכתי&quot;ב] (ראו שם דף 129 ע&quot;א וע&quot;ב)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Tanakh-Sassoon1053-04-Numbers.pdf&amp;page=12 בכתי&quot;ש1]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:MG1525A.djvu&amp;page=332 במ&quot;ג דפוס ונציה] (&quot;ב׆סע&quot;, &quot;כמתא׆נים&quot;!)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Sefer-Torah-Elihu-Shannon-2.djvu&amp;page=165 בספר תורה טיפוסי הכתוב על קלף]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:David-kokhav-sefer-torah.pdf&amp;page=155 בספר תורה מיוחד הכתוב על קלף]

==מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות==

מהדורתנו מיועדת כאמור להציג את מסורת הסופרים בתורה על־פי המסורה הטברנית ולפי ספרי התורה בימינו. ניתן להגיע אל נוסח האותיות בתורה שהיה בכתר ארם צובה על ידי שחזור אמין (לפי שיטת ברויאר ועל פי עדויות מובהקות), ומתברר שהוא זהה לחלוטין לנוסח האותיות בספרי התורה התימנים (המייצגים לגמרי את שיטת המסורה). אבל לעתים רחוקות (8-9 אותיות בלבד בכל התורה) יש הבדלים בין ספרי תימן מצד אחד, לבין ספרי אשכנז וספרד מצד שני, בנוסח הכתיב המובהק. וב-2 מקומות יש הבדל בין הכתיב אצלנו בספרי התורה למה שהיה כתוב בכתר (על־פי עדויות). במהדורתנו תבוא הערה מיוחדת בכל המקומות האלה.{{הערה|נוסח ההערה הקצרה יציין קודם כל את ספרי &quot;ספרד&quot; לפני &quot;אשכנז&quot; (&quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;), כי במקומות המעטים שיש בהם שינויים מהסוג הזה (סה&quot;כ 8-9 מקומות בכל התורה כולה), המקור לכולם הוא בפסקי הרמ&quot;ה על־פי &quot;ספרי ספרד המדויקים&quot;. בתקופה יותר מאוחרת הושלם היישום של פסקי הרמ&quot;ה גם בספרי התורה האשכנזים. היום גם רוב ספרי אשכנז כמעט זהים לספרי ספרד (חוץ מאות אחת בתיבת דַּכָּ֛א/דַּכָּ֛ה), ושניהם יחד שונים מספרי תימן באותם 8 מקומות (ספרד) או 9 מקומות (אשכנז), כאשר רק ספרי תימן מתאימים לגמרי למסורה. אבל יש מקומות שבמשך שנים רבות עדיין ציינו בדפוסים הישנים את הנוסח המתאים למסורה בתור &quot;נוסח אשכנז&quot;, ובמיוחד ב[[דברים כג ב]] ציינו &quot;דכא&quot; באל&quot;ף במקום &quot;דכה&quot; בה&quot;א (הראשון בתור נוסח אשכנז והשני על פי ספרי ספרד בעקבות קביעת הרמ&quot;ה למרות שאין היישום כך היום בספרי תורה ספרדים). ועד עצם היום הזה עדיין כותבים &quot;דכא&quot; באל&quot;ף בספרי התורה של חב&quot;ד. לכן נוסח ההערה ב[[דברים כג ב]] יהיה: &quot;ברוב ספרי אשכנז...&quot;, ואילו בשאר המקומות: &quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;. לפרטים נוספים על נוסח אשכנז הישן והתאמתו למסורה, ראו את מאמרו של מרדכי גלצר, [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_92.7(1).pdf &quot;המסורה בין המזרח למערב&quot;].}}

חוץ מנוסח הכתיב המובהק, דהיינו נוסח האותיות, תבוא הערה מיוחדת בכל מקרה של אי־הסכמה לגבי '''תיבות מחוברות''' ועל '''אותיות מיוחדות''' (כגון אותיות גדולות וקטנות וקטועות), וכמו כן על כל הבדל ב'''חלוקת הפרשות'''. גם במקומות הללו, אפוא שיש הבדל בין ספרי התורה, או בין ספרי התורה לכתר, נציין את השינוי באופן ניכר על־ידי הערה בגוף הטקסט (ולא רק בתיעוד הנוסח הבלתי־נראה שבדף העריכה).{{הערה|1=כאמור, בביטוי &quot;ספרי ספרד ואשכנז&quot; הכוונה בעיקר לספרים הנפוצים בימינו, שכל ענייני הכתיב שבהם כבר הותאמו להכרעתם של הרמ&quot;ה ו/או אור תורה ומנחת שי. למקור זמין ברשת כדי לאשר תופעות מיוחדות בספרי תורה תימניים, ראו '''[http://www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=583 כאן]'''.}}

'''בטבלה הבאה מובאים כל המקומות שבהם מופיעה הערה מיוחדת בתורה במהדורתנו.{{הערה|לגבי מגילת אסתר ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הסופרים במגילת אסתר: הערות מיוחדות|פרק הבא של המבוא]].}} סוגי השינויים מובלטים על ידי צבעים:'''
*{{צבע גופן|אדום|אדום}}=שינויים מובהקים בנוסח האותיות (11 מקומות בתורה; 9 הבדלים בין ספרי התורה, ו-2 הבדלים בין ספרי התורה לכתר ארם צובה ע&quot;פ עדויות)
*{{צבע גופן|כתום|כתום}}=תיבות מחוברות (3 תופעות בתורה, אחת מהן ב-3 מקומות){{הערה|שם=ה ליי|ההערה המיוחדת על &quot;{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙&quot; ([[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב,ו]]) מופיעה בכתום בטבלה. היא מתייחסת רק לשאלת הרווח אחרי האות ה&quot;א, ולא לנושא של האות הגדולה (המשותף לספרי התורה ולכתר).}}
*{{צבע גופן|צהוב|צהוב}}=שינויים בחלוקת הפרשות: סוג הפרשה (פתוחה או סתומה) או העדר פרשה (5 מקומות בתורה)
*{{צבע גופן|ירוק|ירוק}}=אותיות מיוחדות: גדולות או קטנות או קטועות (8 מקומות בתורה){{הערה|לגבי האותיות המיוחדות, הערנו על הבדלים בין ספרי התורה של העדות. אך לא הערנו על הביצוע (או חוסר הביצוע) של אותיות מיוחדות בכתר ארם צובה, בגלל שברוב המקומות ממילא אין ביצוע בכתר.}}

יש 27 שינויים מכל הסוגים האלה בתורה (נוסח האותיות המובהק, תיבות מחוברות, אותיות מובהקות, חלוקת הפרשות). שינוי אחד (&quot;פוטי[ ]פרע&quot;) נמצא ב-3 מקומות, ובכל מקום יש הערה, ולכן יש סה&quot;כ 29 הערות בנוסח התורה. אפשר לראות את כל ההערות במקום אחד, ביחד עם קישורים ישירים לתוך גוף הטקסט, בדף המציג את [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב#הערות|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

{| width=100% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=8 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''הערות מיוחדות בנוסח התורה'''}}}}&lt;br&gt;ציון ההבדלים בין ספרי התורה במסורת תימן, ספרד ואשכנז, ובין ספרי התורה לכתר ארם צובה
|- align=center
!פסוק
!פרשת השבוע
!מילה או הקשר
!כתר ארם צובה{{הערה|לפי עדויות או מקבילות במקומות שהוא לא קיים.}}
!ספרי תימן
!ספרי ספרד ואשכנז
!נוסח הפנים&lt;br&gt;במהדורתנו
!הערה במהדורתנו
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ד יג|בראשית]]
|מִנְּשֽׂ(וֹ)א
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֽׂוֹא
|מִנְּשֹֽׂא‏
|בספרי ספרד ואשכנז מִנְּשֽׂוֹא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[בראשית ה/טעמים#ה א|בראשית ה, א]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ה א|בראשית]]
|סמ&quot;ך של סֵ֔פֶר
|
|סמ&quot;ך גדולה
|סמ&quot;ך רגילה
|סמ&quot;ך רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|סֵ֔}}פֶר בסמ&quot;ך גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ז/טעמים#ז יא|בראשית ז, יא]]
|[[פרשת נח/טעמים#ז יא|נֹח]]
|מַעְיְנ(וֹ)ת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנוֹת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|בספרי ספרד ואשכנז מַעְיְנוֹת֙
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ט/טעמים#ט כט|בראשית ט, כט]]
|[[פרשת נח/טעמים#ט כט|נֹח]]
|וַיִּֽהְיוּ֙ / וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|בספרי ספרד ואשכנז וַֽיְהִי֙
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[בראשית מא/טעמים#מא מה|בר' מא, מה]];&lt;br&gt;[[בראשית מא/טעמים#מא נ|מא, נ]];&lt;br&gt;[[בראשית מו/טעמים#מו כ|מו, כ]].
|[[פרשת מקץ/טעמים#מא מה|מקץ (1)]]&lt;br&gt;[[פרשת מקץ/טעמים#מא נ|מקץ (2)]]&lt;br&gt;[[פרשת ויגש/טעמים#מו כ|ויגש (3)]]
|פוטי[ ]פרע
|פוטי פרע
|פוטיפרע&lt;br&gt;(תיבה אחת)
|פוטי פרע&lt;br&gt;(שתי תיבות)
|פוטי פרע
|בספרי תימן&lt;br&gt;פּֽוֹטִיפֶ֛רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע&lt;br&gt;בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות א/טעמים#א יט|שמות א, יט]]
|[[פרשת שמות/טעמים#א יט|שמות]]
|אֲלֵ(י)הֶ֛ן
|אֲלֵיהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|בכתר ארם צובה היה כתוב אֲלֵיהֶ֛ן
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[שמות יז/טעמים#יז טז|שמות יז, טז]]
|[[פרשת בשלח/טעמים#יז טז|בשלח]]
|כֵּ֣ס[ ]יָ֔הּ
|כֵּ֣סְיָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|בכתר ארם צובה היה כתוב כֵּ֣סְיָ֔הּ בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כה לא|תרומה]]
|תֵּ(י)עָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּיעָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|בספרי ספרד ואשכנז תֵּיעָשֶׂ֤ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו, ז]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כו ז|תרומה]]
|וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים
|פרשה פתוחה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כח/טעמים#כח כו|שמות כח, כו]]
|[[פרשת תצוה/טעמים#כח כו|תצוה]]
|הָאֵפ֖(וֹ)ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפ֖וֹד
|הָאֵפֹ֖ד‏
|בספרי ספרד ואשכנז הָאֵפ֖וֹד
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד, א]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד א|כי תשא]]
|וַיֹּ֤אמֶר...&lt;br&gt;פְּסָל־לְךָ֛
|פרשה סתומה?
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד ז|שמות לד, ז]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד ז|כי תשא]]
|נו&quot;ן של נֹצֵ֥ר‏
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן גדולה
|נו&quot;ן גדולה
|בספרי תימן נֹצֵ֥ר בנו&quot;ן רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו, ב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ו ב|צו]]
|מ&quot;ם של מוֹקְדָ֨הֿ
|
|מ&quot;ם רגילה
|מ&quot;ם קטנה
|מ&quot;ם קטנה
|בספרי תימן מוֹקְדָ֨הֿ במ&quot;ם רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז, כב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כב|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;כָּל־חֵ֜לֶב
|פרשה פתוחה&lt;br&gt;(כנראה)
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ויקרא ז כח]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כח|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר...דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;הַמַּקְרִ֞יב
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי תימן
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[ויקרא יט/טעמים#יט טז|ויקרא יט, טז]]
|[[פרשת קדושים/טעמים#יט טז|קְדֹשִׁים]]
|רֵעֶ֑(י)ךָ
|רֵעֶ֑יךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|בכתר ארם צובה היה כתוב רֵעֶ֑יךָ
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א, יז]]
|[[פרשת במדבר/טעמים#א יז|במדבר]]
|בְּשֵׁמֽ(וֹ)ת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֽוֹת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בספרי ספרד ואשכנז בְּשֵׁמֽוֹת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]
|[[פרשת בהעלותך/טעמים#י י|בהעלֹתך]]
|חָדְשֵׁ[י]כֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|בספרי ספרד ואשכנז חָדְשֵׁכֶם֒
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר כב/טעמים#כב ה|במדבר כב, ה]]
|[[פרשת בלק/טעמים#כב ה|בלק]]
|בְּע֗(וֹ)ר
|בְּעֹ֗ר?{{הערה|1=יש כאן עדויות חולקות, ואולם נראה שעדיפה העדות המפורשת המגובה בעדות המושלמת (בכל מקום אחר) של ספרי תימן=בְּעֹ֗ר, לעומת העדות שבשתיקה של א(ס)=בְּע֗וֹר. למידע מלא והפניות, ראו בהערת הנוסח על [[במדבר כב/הערות נוסח#כב ה|במדבר כב,ה]].}}
|בְּעֹ֗ר
|בְּע֗וֹר
|בְּעֹ֗ר
|בספרי ספרד ואשכנז בְּע֗וֹר
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה י|במדבר כה, י]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה י|פינחס]]
|יו&quot;ד של פִּֽינְחָ֨ס
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|נהוג לכתוב ביו&quot;ד זעירא&lt;ref&gt;מקור המנהג בספר הזוהר, ואין לו שום תימוכין בספרות המסורה. חכמי המסורה האחרונים הזכירו אותו אבל לא קיבלו אותו, כגון המנחת שי שכתב: '''פינחס.''' פרשה פתוחה. אמרו בזוהר כאן וגם בפרשת &quot;אחרי מות&quot; כי &quot;פינחס&quot; זה ביו&quot;ד זעירא, ושהיא מאלפ&quot;א בית&quot;א דאתוון זעירן. אך בכל הספרים והמסרות ובאלפ&quot;א בית&quot;א שלנו מאותיות זעירות, לא נמצא רק י' ד&quot;צור ילדך תשי&quot;. עוד משמע מהזוהר כי פה בלבד פינחס מלא יו&quot;ד. והרמ&quot;ה ז&quot;ל כתב: &quot;ותלד לו את פינחס&quot; מלא יו&quot;ד, וכל אוריתא דכותיה מלא. עד כאן לשונו. וכן נמצא בכל הספרים והמסרות. ובעל אור תורה האריך לבאר הזוהר שלא יהיה נגד ספרינו. ואנכי לא ידעתי בנסתרות ממני. '''עד כאן לשון המנחת שי.''' אבל היו&quot;ד הזעירא נמצאת בפועל ברוב ספרי התורה הנפוצים בימינו, וברבים מהחומשים המודפסים אף מציינים שהיו&quot;ד הזעירא היא &quot;על פי המסורה&quot;. וראו עוד גם בהערה 45 [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=18503 במאמר זה] מאת פרופ' ישעיהו מאורי.&lt;/ref&gt;
|פִּֽינְחָ֨ס (אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז נהוג לכתוב פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס ביו&quot;ד זעירא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה יב|במדבר כה, יב]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה יב|פינחס]]
|וי&quot;ו של שָׁלֽוֹם
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|וי&quot;ו קטיעא
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז וי&quot;ו קטיעא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים יא/טעמים#יא כא|דברים יא, כא]]
|[[פרשת עקב/טעמים#יא כא|עקב]]
|צד&quot;י של הָאָֽרֶץ
|
|צד&quot;י גדולה
|צד&quot;י רגילה
|צד&quot;י רגילה
|בספרי תימן הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}} בצד&quot;י גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים כב/טעמים#כב ו|דברים כב, ו]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כב ו|כי תצא]]
|קו&quot;ף של קַן־צִפּ֣וֹר
|
|קו&quot;ף גדולה
|קו&quot;ף רגילה
|קו&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|קַ}}ן בקו&quot;ף גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כג ב|כי תצא]]
|דַּכָּ֛א / דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|בספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז דַּכָּ֛ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז, כ]]
|[[פרשת כי תבוא/טעמים#כז כ|כי תבוא]]
|אָר֗וּר שֹׁכֵב֙&lt;br&gt;עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו
|פרשה סתומה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב, ו]]
|[[פרשת האזינו/טעמים#לב ו|האזינו]]
|{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙
|{{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|בספרי תימן {{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙ בתיבה אחת{{הערה|שם=ה ליי}}
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים לג/טעמים#לג כט|דברים לג, כט]]
|[[פרשת וזאת הברכה/טעמים#לג כט|וזאת הברכה]]
|אל&quot;ף של אַשְׁרֶ֨יךָ
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף גדולה
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ באל&quot;ף גדולה
|}

==מסורת הסופרים בתורה: מהדורת כתיב (אותיות בלבד)==

ראו: [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

==מסורת הסופרים בתורה לעומת מסורת הקוראים: ההבדל ברמת הדיוק==

יש הבדל עקרוני בין מסורת '''הכתיבה''' המשתקפת בכתבי־היד לבין מסורת '''הקריאה''' (דהיינו ההגייה והנגינה) הנמצאת בהם: נוסח '''האותיות''' בכתבי־היד איננו אחיד כלל, אבל '''ניקוד התיבות והטעמתן''' אחיד בכמעט כל מקום. ממצאיו של ברויאר מראים שנוסח הטעמים היוצא מכתבי־היד יציב להפליא, ואף בנוסח המקובל שבדפוסים איננו מוצאים שינויים רבים בעלי חשיבות; נוסח הדפוסים עולה בדיוקו אפילו על חלק מכתבי־היד בטעמיו. ודבר דומה נכון גם לגבי הניקוד: הנוסח בכתבי־היד יציב ואחיד, ואין בו מחלוקות עקרוניות; ואילו בנוסח המקובל שבדפוסים מספר השינויים אמנם ניכר, אבל הוא לא גדול במיוחד.

כך תיאר והסביר הרב ברויאר את ההתפתחות ההיסטורית שיוצאת מתוך השוואה בין שני התחומים השונים (האותיות מול הניקוד והטעמים), בסיכום הנפלא (והמהפכני בשעתו) שכתב ע&quot;פ ממצאיו:{{הערה|'''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''', עמ' 91-94. הבאנו את דברי ברויאר בהרחבה בגלל חשיבותם החינוכית הרבה, ותרומתם הגדולה להבנת הנושא. אמנם מאותה סיבה קיצרנו אותם באופן חלקי, הוספנו בהם הדגשים, בצענו בהם שינויים קלים ליתר בהירות (בעיקר בפיסוק), וגם השמטנו חלק מהערותיו של ברויאר. לגבי שינוי התפיסה המהפכני שבדבריו הבאים של ברויאר, השוו את דעתו אל הגישה שהייתה מקובלת עד זמנו בין חוקרי המסורה. הללו חשבו אז ש&quot;נוסח המסורה&quot; לא היה ולא נברא בתור נוסח אחד ואחיד בכל פרטיו. גישה זו מתבטאת באריכות ובחריפות ב[https://archive.org/details/introductiontoma0000unse_b9a7/page/n3/mode/2up הקדמתו של אורלינסקי להוצאה מחדש של מהדורת גינצבורג] (עמ' xvi-xxxvii); הקדמה זו נדפסה שוב בתוך: ''The Canon and Masorah of the Hebrew Bible: An Introductory Reader'', ed. Sid Z. Leiman (New York: Ktav, 1974).}}

:נמצא, שכך יש לתאר את נוסח התורה בתקופה שלפני המסורה. קריאת התיבות היתה ברורה ונהירה לכל. ואילו טקסט האותיות – מבחינת חסירות ויתירות – היה עדיין בבחינת בקעה פרוצה. חכמי המסורה מצאו בקעה זו וגדרו בה גדר. וזה היה איפוא תפקידם ביחס לכתיב האותיות וקריאתן: הם לא פסקו איך '''לקרוא''' את האותיות המקובלות – אלא היפוכו של דבר: הם פסקו איך '''לכתוב''' את הקריאה המקובלת.

:'''מבחינה זו קדמה איפוא תורה שבעל פה לתורה שבכתב. חכמי המסורה קיבלו מקודמיהם את הקריאה כתורה שבעל פה – וקבעו לה סימני ניקוד וטעמים. לטקסט זה של התורה שבעל פה קבעו אחר כך את הנוסח הסופי של התורה שבכתב.'''

:משום כך אתה מוצא, שהרוב המכריע של קביעות המסורה מתייחס למלים הגויות – ולא לתיבות כתובות.{{הערה|הערת ברויאר: דבר זה בא לידי ביטוי בין השאר בהתייחסות לתיבה, שיש בה קרי וכתיב: לעולם התיבה נידונה במסורה על פי הקרי, ולא על פי הכתיב.}} '''אין המסורה מתייחסת לצירוף מסויים של אותיות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של קריאתן; אלא היא מתייחסת לצירוף של הגאים ותנועות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של כתיבתם.''' שכן המלים ההגויות של המקרא הן היסוד שקדם לאנשי המסורה; ליסוד זה נתנו את התיבות הכתובות וקבעו את נוסחן הסופי.{{הערה|הערת ברויאר: אין צריך לומר, שחכמי המסורה לא בדו את הנוסח מלבם, אלא קבעוהו על יסוד הספרים שלפניהם. אולם בדורות שלפני המסורה היה כל סופר מעתיק מן הספר שלפניו, ולא היתה כל הכרעה בין הנוסחות; ואילו חכמי המסורה פסקו הלכה סופית באותה סוגיה.}}

:אין זה איפוא אלא טבעי, שהניקוד הוא אחיד בכתבי היד, ואילו כתיב התיבות שנוי במחלוקת. שתי התופעות האלה אינן אלא המשך למצב שקדם למסורה. עדיין לא נשתכחה התורה שבעל פה המקובלת; ואילו ההורה שבכתב &quot;המחודשת&quot;{{הערה|הערת ברויאר: השוה את לשון השואל בשו&quot;ת הרשב&quot;א סי' רלב: ואין אנחנו חוששין לספרי התלמוד לתקן הספרים לשנותם... ואיך נחוש לספרי המסורה '''חדשים מקרוב באו'''.}} עדיין לא פשטה בכל ישראל. וגם בתקופה הסמוכה לאנשי המסורה עדיין לא היו בקיאים בחסירות וביתירות – ממש כבתקופת התלמוד.{{הערה|הערת ברויאר: ספרים אחדים היוצאים מכלל זה – כגון 'הספר הידוע במצרים' – אינם משנים את התמונה הכללית. הללו לא היד אלא בבחינת מיעוט, והשפעתם לא היתה ניכרת ברוב ישראל. עדים לכך הם דברי רמ&quot;ה בהקדמה לספרו. וראה עוד בהמשך כאן.}}

:על רקע זה יש להעריך את המפעל ההיסטורי של הרמ&quot;ה. מצב הספרים שבימיו מתואר בבהירות בהקדמה לספרו... אך כאן יש להבליט בייחוד את ההשוואה לחכמי התלמוד. וכך הוא טוען: חכמי התלמוד לא היו בקיאים בחסרות ויתרות; &quot;וכל שכן שנתקיים בנו בעונותינו: 'לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר'...&quot; (מהקדמת הרמ&quot;ה לספר מסורת סייג לתורה).

:אכן עד שלא בא הרמ&quot;ה היה כתיב המסורה בבחינת הלכה ואין עושין כן. '''הסופרים''' המשיכו להעתיק מן הספרים שלפניהם – כדרך שעשו בתקופה שלפני המסורה; נמצא, שעדיין לא היו &quot;בקיאין בחסירות וביתירות&quot;. ואילו '''המסרנים''' רשמו את המסורות – על פי הנוסח שנקבע בידי חכמי המסורה. אך אלה לא נגעו במלאכתם של אלה אלא במקרים נדירים בלבד; כביכול, &quot;אנן בדידן ואינהו בדידהו&quot;.

:'''זו היתה איפוא חשיבות מפעלו של הרמ&quot;ה. הוא קבע את נוסח התורה על פי המסורה – לא כהלכה עיונית – אלא בהוראה מעשית. באותה שעה הוא השלים, לאמיתו של דבר, את מפעל המסורה. בבית מדרשו של הרמ&quot;ה יצא נוסח המסורה מן הכח אל הפעל – ומשם הוא פשט בכל ישראל.'''

:וכך יפה כוחם של הדורות האחרונים אפילו מכוח חכמי התלמוד; שכן &quot;בזמן הזה אנן בקיאין בחסירות ויתירות, אף שבזמן הש&quot;ס לא היו בקיאים, שכבר ישב על מדוכה זו הרמ&quot;ה ז&quot;ל ובירר הכל כשמלה&quot; (אבני נזר, יורה דעה, סימן שנו, סעיף ה). תיאור זה, המובא כאן בשם אחד מגדולי חכמי ההלכה, הוא ציור מדויק של התהליך ההיסטורי. נוסח הכתיב של התורה עדיין לא היה קבוע סופית בתקופת התלמוד. הוא נקבע במשנה עיונית רק על ידי חכמי המסורה. והוא נתקבל למעשה בכל ישראל רק בכוח ההוראה של הרמ&quot;ה.

:'''תהליך הפוך עבר באותו זמן על נוסח הקריאה. נוסח זה היה בתחילה בבחינת תורה שבעל פה, וזו עלולה להשתכח מן הלב. שבטי ישראל התרחקו זה מזה ונדדו מגולה לגולה. הריחוק המקומי הביא בעקבותיו פילוג לשוני. הבדלי המבטאים שבין הארצות השונות הן אות לפילוג הזה.'''

:נדודי ישראל בגלויות אינן הסיבה היחידה להשכחת נוסח הקריאה. שכן ככלי ההתפתחות של כל הלשונות חלים גם על לשון הקודש. וקריאה הנמסרת רק כתורה שבעל פה עלולה להשתנות במרוצת הדורות.{{הערה|הערת ברויאר: המסורות השונות של קריאת המשנה והתלמוד יכולות לשמש דוגמה לכל זה.}}

:'''צדקה עשה הקב&quot;ה עם ישראל, שהעמיד את חכמי הניקוד על אֵם הדרך של היציאה לגלות. הללו הפכו את תורת הקריאה שבעל פה לתורת הניקוד שבכתב. ודרכו של נוסח כתוב לשמור על טהרתו המקורית – יותר מקריאה הנמסרת בעל פה.'''

:'''בהמשך הדורות נתהפך איפוא היחס שבין קריאה לניקוד. חכמי המסורה היו מנקדים על פי הקריאה שבעל פה; הדורות המאוחרים היו קוראים על פי הניקוד שבכתב.'''

:אולם גם הניקוד הכתוב לא היה מובטח מפני תהפוכות ושינויים. שכן דרכי הניקוד – בניגוד לדרכי הכתיב – תלויות בכללי הדקדוק. והללו פועלים לעתים קרובות בכיוון להשכחת מסורת הקריאה. זאת ועוד: סימנים הדומים זה לזה מבחינה גרפית עלולים להתחלף זה בזה; ויש להביא בחשבון גם את האפשרות של טעויות סופר גרידא. אף זו: יש להניח, שגם בתקופות מאוחרות לא נשתכח טיבם המקורי של הנקדנים – המנקדים על פי מסורת הקריאה שבעל פה. וכך נוצרה זיקת גומלין בין קריאה לניקוד: משהתפתחה והשתנתה מסורת הקריאה, נשתנו גם סימני הניקוד; והשינויים שחלו בניקוד הביאו לידי שינויים בדרכי הקריאה.

:עבודתם השקודה של חכמי האחרונים – מאו&quot;ת ומ&quot;ש ועד רש&quot;ד ורוו&quot;ה – עצרה בסופו של דבר גם את התהליך הזה. נקבעו נוסחות של ניקוד, כדרך שנקבע בשעתו נוסח הכתיב. נוסחות אלה אינן זהות בכל מקום עם הנוסח המקורי של המסורה. מהן לומד הקורא את תורת הקריאה.

:'''וכך נתהפך עתה היחס שבין מקרא למסורת. לשעבר היו המלים ההגויות בחזקת נתון קבוע; על פיהן ניקד הנקדן, והמסרן קבע להן את כתיב המסורה; אלא שכתיב זה עדין לא פשט בכל ישראל. עתה כבר נתהפכה הקערה על פיה. כתיב המסורה הוא בחזקת נתון קבוע, והוא פשט בכל ישראל; לכתיב זה מוסיף הנקדן את הניקוד על פי מסורת הניקוד שנקבעה לאחרונה; והתיבות המנוקדות הופכות בפי הקורא למלים הגויות. אך הללו אינן זהות בכל מקום עם מסורת הקריאה המקורית.'''

:זו משמעות התופעות, שעמדנו עליהן כאן. ויש לכך לא רק חשיבות עיונית, – אלא גם תוצאה מעשית. שכן בדורנו נעשים ניסיונות שונים להחזיר למקרא את נוסח המסורה – על יסוד כתבי היד שנתגלו לאחרונה; זאת מתוך הנחה, שנוסח המקרא התפתח ונשתנה מאז תקופת המסורה. אולם בעניין זה יש להסיק שתי מסקנות מן הדברים שנתבארו כאן.

:בנוסח הניקוד חלו באמת שינויים מסוימים; הללו טעונים הגהה – אם מבקשים לחזור אל הנוסח המקורי על פי המסורה. אולם שינויים אלה הם מועטים יחסית...

:גם בנוסח הכתיב חלו שינויים – בהשוואה אל כתבי היד. אך הללו אינם טעונים הגהה, אם מבקשים לחזור אל הנוסח על פי המסורה. שכן הנוסח המקובל בישראל – נוסח רמ&quot;ה-או&quot;ת ובייחוד נוסח יהודי תימן – הוא הוא הנוסח המקורי על פי המסורה. כל חזרה אל נוסח אחד מכתבי היד יש בה משום נסיגה, המתעלמת מן ההישגים שהושגו על ידי חכמי ישראל. דבר אין לה ולהחזרת כתיב המסורה לקדמתו.

נראה אם כן ש'''מסורת הקריאה''' של בעלי המסורה הטברנים, המתועדת במערכות הניקוד והטעמים שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, הייתה ידועה וקבועה להם כבר מראש, עוד לפני שרשמו את סימני הניקוד והטעמים. בעלי המסורה לא ניקדו והטעימו על פי טופס מקרא שלפניהם, אלא על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה על פיהם. הנקדנים היו בקיאים בהגיית המלים ובנגינתן, ועל פיהן ניקדו והטעימו את התיבות שלפניהם. משום כך אין כמעט מחלוקות משמעותיות וקשות להכרעה ביניהם ביחס לטעמים ולעיקרי הניקוד.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ’ 67. קביעה זאת מתבררת לא רק מתוך האחידות הכללית השוררת בין כתבי היד בנוגע לניקוד ולטעמים, אלא אף מהסוגים המסוימים של הטעויות בכתבי־היד הפחות מדויקים. ממצאיו של ברויאר מראים שהסטיות בהטעמתם של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש כמעט ולא קיימות בתורה, לעומת כתי&quot;ב וכתי&quot;ש1, שבהם הן יחסית מרובות: &quot;ב'''ב''' מרובים המקרים שבהם הנקדן החליף בהם טעמיהם של פסוקים דומים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות ב'''ש1'''. כנגד זה ב'''ש1''' יש מקרים לא מועטים, שהנקדן נמשך בהם אחרי שיגרת נגינת הטעמים – או צירף טעמים בניגוד לכללי היסוד של סמיכות הטעמים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות מאוד ב'''ב'''&quot; (ברויאר, שם). נראים הדברים אם כן שגם דיוקם הרבה של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש בתחום הנגינה מצד אחד, וגם סוג הסטיות בטעמים בכתי&quot;ב ובכתי&quot;ש1 מצד שני, מעידים כאחד שנקדני כתבי־היד ניקדו על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה בפיהם. אותו דבר מתברר היטב גם בתחום של הניקוד, שבו ארבעת כתבי־היד '''ל, ב, ש, ש1''' אחידים כמעט בכל מקום (ראו בסיכום שם, עמ' 45).}}

לכן מהדורת מקרא המבוססת על הכתר וכתבי־היד הקרובים לו תהיה נציגה נאמנה למסורת הקוראים הטברנית, בכללה ופרטיה.

==מסורת הקוראים בתורה: השימוש בכתי&quot;ל כבסיס לניקוד ולטעמים==

בספרו '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו''' השווה פרופ’ ישראל ייבין את הניקוד והטעמים שבכתר אל כתבי־היד הקרובים לו והרחוקים ממנו (ואף למנהגי הדפוסים). בסוף ספרו סיכם:

:מכל זה מסתבר, שיש להעדיף את '''ל''' מכל כתבי־היד האחרים הקרובים ל'''א''', הן במקום ש'''א''' חסר, הן במקום שרצויה עדות מסייעת, הן להשוואת שיטתו לשיטת '''א'''.{{הערה|ייבין, נו.3 עמ' 358.}}

גם הרב ברויאר, בעקבות ייבין, הגיע לאותה מסקנה בממצאיו, דהיינו שלהעתיק את הניקוד והטעמים מתוך כתי&quot;ל זה כמעט כמו להעתיק את הניקוד והטעמים מתוך הכתר עצמו. ואף מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' אימצו את מסקנותיהם הקודמות של ייבין וברויאר, ובחרו בכתי&quot;ל בתור הכלי הראשון במעלה לשחזור נוסח הניקוד והטעמים בכתר בחלקיו החסרים: &quot;...כ&quot;י '''ל''', שנוסח הניקוד והטעמים שלו במקרא כולו הוא הקרוב ביותר לנוסח ה'כתר' מכל כתבי היד הידועים לנו&quot;.{{הערה|עמ' 69*.}} ואף העירו ש&quot;בדיקותינו בקטגוריות שונות של ניקוד וטעמים בעשרות כתבי יד של ימי הביניים חוזרות ומאשרות מסקנה זו.&quot;{{הערה|הערה 227 (עמ' 97*). אמנם חובה לציין כאן שמסקנה זו תקפה לגבי מערכת הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל באופן כללי, אבל לא לגבי שני פרטים ספציפיים שיוצאים מן הכלל, ולא הגיעו לידי קביעה עקבית וסופית בכתבי־היד הקרובים לכתר ואף לא בתוך הכתר עצמו: חטפים באותיות לא גרוניות (במערכת הניקוד) ונוסח הגעיות (במערכת הטעמים). למדיניות במהדורתנו לגבי חטפים באותיות לא גרוניות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|בפרק השני של המבוא]], ולגבי נוסח הגעיות במהדורתנו ראו [[#סימון הגעיה (המתג)|להלן בפרק זה]].}}

כתי&quot;ל יהיה אם כן הבסיס העיקרי במהדורתנו לניקוד ולטעמים בתורה (ובשאר החלקים החסרים בכתר), ע&quot;פ שיטת ייבין שכבר בוצעה למעשה במהדורות ברויאר{{הערה|ועל פיהן גם במהדורה הדיגיטלית של &quot;מכון ממרא&quot;.}} וב'''מקראות גדולות הכתר'''. אמנם גם יש בכל זאת תופעות חריגות בניקוד ובטעמים שבכתי&quot;ל שיש לתקן אותן על ידי מקורות נוספים או לעצב אותן לפי שיטת מהדורתנו, ואלה יפורטו בשני תתי-הסעיפים הבאים.

===הערכת הדיוק בנוסח הניקוד בכתי&quot;ל===

לפי ייבין, שיטת הניקוד בכתי&quot;ל דומה להפליא לניקוד שבכתר, ואולם רמת דיוקו פחות מושלמת: &quot;'''ל''' נכתב בקפדנות והוא מדויק למדי, אך נופל קצת מבחינה זו מ'''אק'''. יש בו טעויות־סופר קצת יותר מאשר ב'''א'''... בניקוד הוא דומה ברוב ענייניו ל'''א''', אלא שמעטים בו חטפים באותיות לא־גרוניות וכן שונה דרכו בניקוד כתיב וקרי...&quot;.{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}} על פי זה קבע שיש להעדיף את כתי&quot;ל לשחזור הניקוד והטעמים שבכתר. ובכל זאת יש לעמוד על המיעוט הקטן של שינויים מובהקים בניקוד, שבהם שונה שונה כתי&quot;ל מהכתר ושאר כתבי־היד הקרובים לו, וכן על טעויות הסופר בו שהם &quot;קצת יותר מאשר ב'''א'''&quot;.

'''שינויים מובהקים בניקוד:''' מתוך מאות האלפים של סימני הניקוד בתורה,{{הערה|לפי נתוני [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#CharacterTypes הסטטיסטיקה במהדורת וסטמינסטר] יש 257,838 סימני ניקוד בתורה, ו-1,000,912 בכל התנ&quot;ך. כשמדובר בכמות כזאת, מתברר שהדוגמאות של השינויים המובהקים שנביא כאן, ואפילו כמה מאות של טעויות סופר, אינן גורעות כלל מהתיאור של כתי&quot;ל ככתב־יד מדויק מאוד. ובכל זאת רמת דיוקו אינה מגיעה לדיוק הכמעט מושלם שבכתר ארם צובה.}} בכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר יש הבדלים מובהקים, המבטאים עדות לקריאה שונה, במקומות אחדים בלבד בתורה. ובכמעט כל מקום (חוץ מאחד), שונה גרסתו של כתב־יד חריג אחד מחבריו. ברויאר הביא את הדוגמאות הבאות:{{הערה|א.1-3 (עמ' 35). במשך עבודת ההגהה על התורה מצאנו מעט דוגמאות נוספים, וציינו אותן בתיעוד הנוסח. במשך הזמן כשנעבור על התיעוד, נוסיף אותן לרשימה זו.}}
*בשני מקומות ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]; [[דברים לא/טעמים#לא כא|דברים לא,כא]]) יש מחלוקת בין כתבי־היד לגבי קמץ ופתח, ושתיהן תלויות במחלוקת בן־אשר ובן־נפתלי. במקרה הראשון ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]) מביא כתי&quot;ל את נוסח בן־אשר בדומה לרוב כתבי־היד (מלבד ש). במקרה השני ([[דברים לא/טעמים#לא נ|דברים לא,כא]]) תומכים שני כתבי־היד (ל, ש1) בנוסח בן־נפתלי, ושני כתבי־יד (א, ש) בנוסח בן־אשר. בשני המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*יש בכתי&quot;ל ניקוד חריג, באופן מודע וכנראה לפי מסורת הגייה מיוחדת (ולא טעות סופר), בעוד שלוש תיבות בתורה, בניגוד לשאר כתבי־היד: [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]]; [[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]]. בשלושת המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*בנוסף לכך ציין ברויאר מספר תופעות לגבי דגשים בכתי&quot;ל ו/או בכתי&quot;ש, שנראה שיש בהן עניין של נטייה או שיטה.{{הערה|שם, א.4-9 (עמ' 35-37).}} הערנו עליהן במקומן בתיעוד הנוסח, וראוי להזכיר אחת מהן: סימון כפול של קובוץ ושורוק בתיבה שיש בה א' נחה (הרֻאוּבני/לרֻאוּבני/ולרֻאוּבני). תופעה זאת נמצאת בחמש מקומות בכתי&quot;ל בתורה ובספר יהושע ([[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|ד,מג]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]), ולכן ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר, אבל גם אין בה שיטה גמורה כי במקומות אחרים (כגון [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]) הניקוד כמקובל בשורוק בלבד (הראוּבני).

'''ניקוד חריג וטעויות סופר:''' חוץ מעניינים של נטייה או של שיטה, שיש בהם ביטוי של מסורת הגייה מובהקת או של מנהג סופרים מודע, יש גם דוגמאות רבות של ניקוד חריג בכתי&quot;ל שמקורן בטעות סופר גרידא, או שיש בהן כנראה שריד של ניקוד לפי מסורת הגייה שונה (שלא השתרשה לגמרי תוך כדי מלאכת ההגהה בכתב־היד). לפי ייבין, רמת דיוקו הכללית של כתי&quot;ל &quot;נופלת קצת&quot; מזו של כתר ארם צובה, למרות הדמיון המובהק ביניהם בשיטת הניקוד. אבל נראה שהיא נופלת יותר מ&quot;קצת&quot;, למרות שעדיין מדובר על כתב־יד מדויק מאוד. שהרי בכתי&quot;ל יש מאות רבות של טעויות, למרות שהוא עדיין מדויק מאוד; ואילו כתר ארם צובה מהווה יצירה כמעט־מושלמת.
*פתח וסגול (שריד של מסורת ההגייה הבבלית)
*דוגמאות רבות של השמטת דגשים (גם כאן טען דותן שמדובר על שריד של מסורת ההגייה הבבלית) ולפעמים הוספתם, וכך גם לגבי מפיק.{{הערה|במיוחד יש לציין את התופעה של דגש בלתי-צפוי באותיות גרוניות, כגון וְנָהָרּ֙ ([[בראשית א/טעמים#א י|בראשית א,י]]), רַּבִּֽים ([[קהלת ז/טעמים#ז כט|קהלת ז,כט]]), הַהּֽוּא ([[קהלת ט/טעמים#ט טו|קהלת ט,טו]]), רַּבָּ֣תִי ([[איכה א/טעמים#א א|איכה א,א]]).}}
*השמטתן של נקודות חטף או הוספתן (לעתים).
*טעויות סופר מובהקות אחרות (רבות). בדוגמאות מהסוג הזה בדרך כלל הוספנו סימן קריאה (!) בתיעוד הנוסח לאחר שהבאנו את נוסח כתי&quot;ל. לעומת זאת אין סימן קריאה בסוגים טיפוסיים של ניקוד חריג בכתי&quot;ל (כגון השמטת דגש).

רשימות שונות של חריגות הניקוד בכתי&quot;ל חוברו במשך הזמן על ידי דותן,{{הערה|במהדורת &quot;עדי&quot; וב-BHL.}} ברויאר,{{הערה|במבואות לכרכי &quot;דעת מקרא&quot; ובנספחים לשלושת מהדורותיו.}} וברשימת ההערות שבתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].{{הערה|אפשר למצוא תיעוד חלקי נוסף באפרט שינויי הנוסחאות במהדורות BHS ועוד יותר ב-BHQ.}} רשימות אלו משלימות אחת את השנייה,{{הערה|חובה להדגיש שאוסף הנתונים המלא והמדויק ביותר נמצא דווקא ברשימותיו של ברויאר, וכל השאר בעצם משלימים אותו. אמנם גם ברשימותיו של ברויאר חסרות דוגמאות שנעלמו מעינו הבוחנת.}} ואיסוף של הנתונים מכולן ביחד מראה באופן ברור שכתי&quot;ל מייצג שיטת ניקוד מובהקת וברורה, אבל הביצוע שלה למעשה אינו מושלם כלל. מבט קל על ההערות במבחר פרקים מתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר] מראה שיש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב הפרקים בתנ&quot;ך, ובפרקים רבים יש כמה.{{הערה|כדי לתאר את גודל התופעה אפשר להסתמך בגסות על [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#Chapters הנתונים הסטטיסטיים] של מהדורת וסטמינסר: בתורה יש בה 262 הערות מיוחדות, ורובן מציינות ניקוד חריג בכתי&quot;ל. בתנ&quot;ך כולו יש 1078 הערות מהסוג הזה. ויש לקחת בחשבון שבמהדורת וסטמינסטר דיווחו רק על חלק מהדוגמאות.}}

כמעט בכל המקומות מדובר על ניקוד חריג בכתי&quot;ל בלבד מול שאר כל חבריו, ולכן אין כל בעיה לזהות בכתי&quot;ל את הטעות המובהקת, או את השריד שנשאר בו מתוך מסורת הגייה אחרת. וכך אפשר לקבוע את הנוסח לפי שאר כתבי־היד (ואף להתחשב לעת הצורך בניקוד שבדפוסים המאוחרים שהוא פחות מדויק מכתבי־היד רק במעט),{{הערה|על מידת הדיוק בניקוד המקובל שבדפוסים, ראו ברויאר, א.10-16 (עמ' 37-42). על השיבושים שנגרמו בנוסח המקובל על ידי המדקדקים מתוך שימוש מוטעה במסורה, ראו שם א.18-21 (עמ' 42-45).}} וכך להגיע אל שחזור מהימן לניקוד שהיה בכתר ארם צובה.

במהדורתנו תיעדנו ניקוד חריג בכתי&quot;ל במאות מקומות בעקבות הרשימות הקיימות. בדקנו את הנתונים מחדש בכל מקום על ידי עיון בצילום כתב־היד, ולפעמים הגענו למסקנה שונה. ואף הוספנו על הנתונים הקיימים ברשימות דוגמאות חדשות אחדות. כל הנתונים לגבי ניקוד חריג בכתי&quot;ל מובאים במלואם בתוך תיעוד הנוסח.

'''הנוסח המקובל בדפוסים:''' הנוסח המוכר בדפוסים הרבים של התנ&quot;ך (עד דפוס קורן ועד בכלל) מבוסס בעיקר על מקראות גדולות דפוס ונציה, ובנוסף על התיקונים שנעשו בנוסח זה בחיבורים &quot;אור תורה&quot; ו&quot;מנחת שי&quot; וגם על ידי מדקדקים מאוחרים יותר. נוסח זה משקף היטב את נוסח המסורה ברוב המכריע של התורה, אמנם יש בו כמה עשרות הבדלים משמעותיים מהנוסח המשותף של כתבי־היד הטברנים. רובם הגדול הם עניינים של פתח וקמץ או של צירה וסגול.{{הערה|לרשימה מלאה והסברים מפורטים לסיבת השינויים, ראו ברויאר, א.10-21 (עמ' 37-45).}}

בגלל שהתורה נקראת בציבור במחזור שנתי, וכל שינוי קטן מהנוסח המקובל בולט למי שמכיר היטב את הקריאה, לכן ציינו את השינויים בניקוד המקובל בתוך תיעוד הנוסח.{{הערה|בתוך הערות הנוסח ציינו את הנוסח המקובל בכינוי &quot;דפוסים&quot;.}}

===הערכת הדיוק בנוסח הטעמים בכתי&quot;ל===

קפדנותו ודיוקו של כתי&quot;ל באים לידי ביטוי מובהק בתחום הטעמים עוד יותר מאשר בתחום הניקוד. לגבי הניקוד, כאמור, יש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב פרקי התנ&quot;ך ולעתים קרובות אף יותר, ואילו בתחום הטעמים איננו מוצאים טעויות או הטעמה חריגה בפרקים רבים. ורוב הטעויות בטעמים (המעטות ממילא) הן בסימון מקום הטעם או בטעם חסר, כך שניתן לזהות אותן בקלות ולתקנן לפי שיטת הכתר וכתבי־היד הקרובים לו. כך תיאר ייבין את מערכת הטעמים בכתי&quot;ל:{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}}

:בטעמי כ&quot;א הספרים דומה הוא ל'''א''' כמעט בכל, הן בהטעמה בכללותה הן בפרטי כלליה. שינויים מ'''א''' בהטעמה בכללותה נדירים מאוד. מצאתי, למשל: ואמרת֣י אליכ֔ם ('''ל''' [[שמואל ב יג/טעמים#יג כח|שמ&quot;ב יג,כח]]; '''אקש1''' בקדמא ואזלא).

:הטעמת המשרתים בטעמי אמ&quot;ת כמעט תמיד כב'''א''' וכנמסר בשם ב&quot;א בחילופים. לפעמים מצויים תיקונים בהטעמת המשרתים, בייחוד מנוסח ב&quot;נ לנוסח ב&quot;א, כגון במשרתי הפזר (נ.6) ועוד.

:המרכא מסומן ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א'''; משום כך נסיגת טעם לראש תיבה או הטעמת שני משרתים, שהראשון בהם מרכא, בתיבה אחת – מסומנת ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א''', ולעתים קרובות הברה שבה מרכא ברור ב'''א''', הסימן שבה ב'''ל''' נראה כגעיה ברורה. לפעמים נמחקה ב'''ל''' געיה ונכתב מרכא – מה שמסייע בזיהוי הטעמים. הקפה מן הסוג המתואר מא.6 אינה מצויה ב'''ל''' יותר משב'''א'''.{{הערה|הכוונה לנסיגת טעם לראש תיבה בטעמי אמ&quot;ת, כאשר בחלק מהמקרים מוקפת התיבה לתיבה שאחריה.}}

דיוקם של כל כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בראשם – כל כך גדול, עד שבכל החריגות המעטות ממילא יש רק כתב־יד אחד חריג השונה מכל שאר חבריו (וכמעט תמיד שונה גם מהנוסח המקובל בדפוסים). ברויאר מצא רק יוצא מן הכלל אחד בכל התורה, שבו יש מחלוקת בין שני כתבי־יד לשנים אחרים:
*במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ח/טעמים#ח יח|(ח,יח)]]: [וָאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃] (ל, ב).
גם בבדיקה שלנו של כתי&quot;ל והקלדת וסטמינסטר מול כתבי־יד ומהדורות אחרות, לא מצאנו דוגמה נוספת לכך. ברויאר גם מצא שלושה מקומות בלבד בכל התורה של חריגות בעלות משמעות בכתי&quot;ל, כאשר הוא ניצב לבדו מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר:
#בראשית, וירא [[בראשית כ/טעמים#כ ז|(כ,ז)]]: [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃] (ל). הטעמת כתי&quot;ל אפשרית, אבל גם ייתכן שמדובר על החלפת זקף קטן ברביע (נקודה אחת במקום שתיים). חשוב לציין שההבדל הכי נפוץ והמשמעותי ביותר בין חריגות ההטעמה המעטות בכתי&quot;ל בתנ&quot;ך, ובתוך מסורת כתבי־היד בכלל (שהיא בדרך כלל אחידה), הוא דווקא השינוי בין נקודה אחת לשתיים, לרביע או לזקף קטן (ראו לדוגמה בהערת הנוסח על [[יהושע א/טעמים#א ז|יהושע א,ז]]).
#בראשית, ויגש [[בראשית מד/טעמים#מד כ|(מד,כ)]]: וְאָחִ֣יו מֵ֔ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃]* (ב, ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃] (ל). הטעמה זו מוזרה, ונראה שיש כאן טעות בכתי&quot;ל בהשפעת הטעמים בפסוק אחר הדומה לו [[בראשית מב/טעמים#מב לח|(מב,לח)]].
#דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים|(כח,נט)]]: [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וׇחֳלָיִ֖ם רָעִ֥ים וְנֶאֱמָנִֽים׃]* (א, ש, ש1) / [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וָחֳלָיִ֥ם רָעִ֖ים וְנֶאֱמָנִֽים׃] (ל ובדפוסים). מכיוון שהמסורת המשתקפת בדפוסים תומכת בגירסת כתי&quot;ל, ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר אלא על שיטה תחבירית אחרת.

בנוסף לשלוש הדוגמאות הללו מצאנו עוד אחדות במשך ההגהה של כתי&quot;ל בתורה ובשאר המקומות בתנ&quot;ך החסרים בכתר, וכולם מצויינים במקומם בתיעוד הנוסח. בכוונתנו להוסיף אותם לרשימה זו תוך כדי בדיקה מחדש של תבניות הנוסח.

'''כתי&quot;ש:''' ברויאר מצא שגם כתי&quot;ש מדוייק להפליא בנוסח הטעמים בתורה, כמו כתי&quot;ל או אף יותר, וגם בו אין כמעט חריגות בכלל מול המסורת המשותפת הבאה לידי ביטוי בשאר כתבי־היד. במקום אחד בלבד יש טעות סופר ברורה:{{הערה|1=ראו ברויאר, כתר, ב.3 (עמ' 46). ברויאר כתב שם שיש עוד חריג אחד בכתי&quot;ש בפרשת בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(שמות יד,יג)]], ולפי מה שכתב כתי&quot;ש=הִֽתְיַצְּב֔וּ בשתי נקודות לזקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע בשאר כתבי־היד ובדפוסים). אבל מעיון בצילום כתי&quot;ש ברור לגמרי שיש רק נקודה אחת לרביע. וגם ברויאר עצמו לא ציין את השינוי המשמעותי הזה ברשימתו בדעת מקרא (כרך שמות).}}
*במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א כח|(א,כח)]]: [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה]* (ל, ש1 ובדפוסים) / [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָ֤ה וָמַ֙עְלָה֙] (ש)

'''הסכמת כתי&quot;ל וכתי&quot;ש:''' דוגמה יחידה זו יוצאת מן הכלל, והיא מוכיחה את הכלל: נוסח כתי&quot;ל וכתי&quot;ש מדוייקים להפליא לגבי נוסח הטעמים בתורה, וכמעט שאין ביניהם שום הבדלים בעלי משמעות בכל התורה כולה. לכן ניתן לקבוע את נוסח הטעמים בתורה בביטחון מלא ע&quot;פ הסכמת שניהם.

כמו שכבר הסברנו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|בפרק השני של המבוא]], רכיבים מסויימים בשיטת הטעמים בכתי&quot;ל שונים מנוסח הכתר ו/או ממדיניות העיצוב במהדורתנו; לא מדובר על ספק לגבי עצם קביעת הנוסח אלא על שיטות ידועות מראש. כל שינוי מנוסח כתי&quot;ל בגלל הרכיבים האלה יקבל תיעוד מלא בדפי העריכה של המהדורה. ביניהם:
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]] (מקומה של המתיגה או עצם קיומה של המתיגה)
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עקביות במקפים|מקף בתיבת משרת]]
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|פשטא מלעיל וטעם כפול בהברה המוטעמת]]

==מסורת הקוראים בתורה: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל==

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים}} שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי התורה.{{הערה|לגבי נוסח הגעיות בתורה, ראו להלן [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נוסח הגעיות במהדורתנו|&quot;נוסח הגעיות במהדורתנו&quot;]].}}

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים}} לסוג אחד נפוץ יש רשימה עצמאית: [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות בתורה]].

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים}}

ו. לרשימות דומות על ספרי הנביאים והכתובים, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה|פרק החמישי]]''' של המבוא למהדורה.

===ספר בראשית===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[בראשית ב/טעמים#ב ו|בראשית ב,ו]] (ל=אֶֽת־כָּל־פְּנֵֽי־הָֽאֲדָמָֽה): &quot;פני&quot; מוקפת ובגעיה, במקום מרכא
#[[בראשית ב/טעמים#ב יח|בראשית ב,יח]] (ל!=אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ): נקודה באות ה&quot;א
#[[בראשית ד/טעמים#ד יח|בראשית ד,יח]] (ל!=וּמְחִיּיָאֵ֗ל): מקום הקמץ
#[[בראשית ה/טעמים#ה כט|בראשית ה,כט]] (ל*=זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה): גרשיים ותלישא גדולה בראש התיבה כשיטת הכתר
#[[בראשית ו/טעמים#ו טז|בראשית ו,טז]] (ל?!=תְּכַלֶ֣נָּה): חסר דגש באות למ&quot;ד?
#[[בראשית ז/טעמים#ז כג|בראשית ז,כג]] (ל!=וַיִשָּׁ֧אֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית ט/טעמים#ט כד|בראשית ט,כד]] (ל=אֲשֶׁר־עָֽשָׂה־ל֖וֹ): &quot;עשה&quot; בגעיה ומוקפת, במקום טעם מרכא
#[[בראשית יד/טעמים#יד י|בראשית יד,י]] (ל!=הַשִׂדִּ֗ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית יד/טעמים#יד יז|בראשית יד,יז]] (ל!=אַחַרֵ֣י): חסרות נקודות החטף בחי&quot;ת
#[[בראשית טו/טעמים#טו ב|בראשית טו,ב]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶּר): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית טו/טעמים#טו י|בראשית טו,י]] (ל!=וְאֶת־הַצִפֹּ֖ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית יח/טעמים#יח יח|בראשית יח,יח]] (ל!=וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ): חסר מקף
#[[בראשית יח/טעמים#יח כא|בראשית יח,כא]] (ל!=כַצַדִּ֖יק): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית כ/טעמים#כ ז|בראשית כ,ז]] (ל=מֵשִׁ֗יב): נקודה אחת לרביע, במקום שתי נקודות לזקף קטן
#[[בראשית כב/טעמים#כב ג|בראשית כב,ג]] (ל?!=וַֽיַחֲבֹשׁ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד?
#[[בראשית כב/טעמים#כב יב|בראשית כב,יב]] (ל!=מְא֑וּמָּה): אות מ&quot;ם השניה דגושה
#[[בראשית כג/טעמים#כג ט|בראשית כג,ט]] (ל=יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י): אין דגש באות למ&quot;ד
#[[בראשית כד/טעמים#כד לו|בראשית כד,לו]] (ל=וַיִּתֶּן־לּ֖וֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית כד/טעמים#כד נג|בראשית כד,נג]] (ל!=וַיִתֵּ֖ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ה|בראשית כה,ה]] (ל!=וַיִתֵּ֧ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ו|בראשית כה,ו]] (ל!=בּנוֹ֙): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[בראשית כו/טעמים#כו א|בראשית כו,א]] (ל!=אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית כו/טעמים#כו טז|בראשית כו,טז]] (ל?=כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ או כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ): מקף בתיבת משרת (במקום כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ מִמֶּ֖נּוּ) או ששתי התיבות &quot;כי עצמת&quot; מוקפות ובגעיות?
#[[בראשית כז/טעמים#כז כט|בראשית כז,כט]] (ל=וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית ל/טעמים#ל יח|בראשית ל,יח]] (ל?!=יִשָׂשּכָֽר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה? דגש באות שי&quot;ן השניה?
#[[בראשית ל/טעמים#ל יט|בראשית ל,יט]] (ל!=לְּיַעֲקֹֽב): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית ל/טעמים#ל לז|בראשית ל,לז]] (ל!=וְעֶרְמ֑וֹן): סגול במקום פתח באות עי&quot;ן
#[[בראשית לא/טעמים#לא נא|בראשית לא,נא]] (ל!=הַמַצֵּבָ֔ה): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=יִֽפְגָּֿשְׁךָ֞): דגש וסימן רפה באות גימ&quot;ל, במקום גימ&quot;ל רפה
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=וִשְׁאֵֽלְךָ֙): נקודה אחת של חיריק באות וי&quot;ו
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל!=אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ): חסר סילוק באות למ&quot;ד
#[[בראשית לד/טעמים#לד יא|בראשית לד,יא]] (ל!=אֶל־אָבִ֣יה): חסר קמץ באות ה&quot;א
#[[בראשית לד/טעמים#לד כח|בראשית לד,כח]] (ל?!=וְאֶת־חֲמֹרֵיהֶּ֑ם): ה&quot;א מנוקדת?
#[[בראשית לה/טעמים#לה כב|בראשית לה,כב]] (ל!=רְאוּבֵ֔֗ן): זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים
#[[בראשית לו/טעמים#לו יג|בראשית לו,יג]] (ל!=אֵ֣לֶּ֣ה): טעם מרכא פעמיים באותיות אל&quot;ף ולמ&quot;ד
#[[בראשית לח/טעמים#לח יא|בראשית לח,יא]] (ל!=בְנְ֔י): שתי נקודות של שווא באות נו&quot;ן
#[[בראשית לח/טעמים#לח טז|בראשית לח,טז]] (ל=מַה־תִּתֶּן־לִּ֔י): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=אֶתֶּן־לָּךְ֒): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=וַיִּתֶּן־לָּ֛הּ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח כו|בראשית לח,כו]] (ל!=לְדַעְתָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[בראשית לט/טעמים#לט יט|בראשית לט,יט]] (ל?!=עָ֥שָׂהּ): נקודת מפיק בה&quot;א?
#[[בראשית לט/טעמים#לט כג|בראשית לט,כג]] (ל!=בֵּית־הַסֹּהַ֗ר): מקום הטעם
#[[בראשית מ/טעמים#מ ג|בראשית מ,ג]] (ל!=הַטַבָּחִ֖ים): חסר דגש באות טי&quot;ת
#[[בראשית מ/טעמים#מ יז|בראשית מ,יז]] (ל=הָֽעֶלְי֔וֹן): שתי נקודות לטעם זקף קטן, במקום נקודה אחת לרביע
#[[בראשית מא/טעמים#מא ז|בראשית מא,ז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל!=הָשִׁבֳּלִ֣ים): קמץ באות ה&quot;א וחסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל?=הַֽשִׁבֳּלִ֖ים): חסר דגש באות שי&quot;ן?
#[[בראשית מא/טעמים#מא כז|בראשית מא,כז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִים֙): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא מו|בראשית מא,מו]] (ל!=וַֽיַּעְבֹ֖ר): שווא במקום חטף באות עי&quot;ן
#[[בראשית מב/טעמים#מב ו|בראשית מב,ו]] (ל?=וַיִּשְׁתַּֽחֲוּוּ־ל֥וֹ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית?
#[[בראשית מב/טעמים#מב לו|בראשית מב,לו]] (ל!=אֵינֶּ֙נּוּ֙): אות נו&quot;ן הראשונה דגושה
#[[בראשית מג/טעמים#מג ז|בראשית מג,ז]] (ל!=וַנַ֨גֶּד־ל֔וֹ): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם להלן, רשימה ג.}}
#[[בראשית מד/טעמים#מד כ|בראשית מד,כ]] (ל!=וְאָחִ֨יו מֵ֜ת): בטעמים קדמא ואזלא, במקום מונח זקף קטן
#[[בראשית מה/טעמים#מה ו|בראשית מה,ו]] (ל!=וְקָצִּֽיר): אות צד&quot;י דגושה
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): אין דגש
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=וּפֻוָּ֖ה): וי&quot;ו דגושה
#[[בראשית מט/טעמים#מט ח|בראשית מט,ח]] (ל=יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית מט/טעמים#מט כו|בראשית מט,כו]] (ל!=תִּֽהְיֶ֙ין֙): חסר קמץ באות נו&quot;ן סופית
#[[בראשית נ/טעמים#נ א|בראשית נ,א]] (ל!=וַיִפֹּ֥ל): חסר דגש באות יו&quot;ד

ב. מתיגת הזקף
#[[בראשית ז/טעמים#ז ח|בראשית ז,ח]] (ל=וּמִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית יג/טעמים#יג ה|בראשית יג,ה]] (ל=וְגַם־לְל֔וֹט): אין מתיגה
#[[בראשית יט/טעמים#יט כז|בראשית יט,כז]] (ל=אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם): מקום המתיגה
#[[בראשית כב/טעמים#כב ב|בראשית כב,ב]] (ל=וְלֶךְ־לְךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית כז/טעמים#כז מא|בראשית כז,מא]] (ל=עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל=וַיִּקָּחֵ֔ם): אין מתיגה
#[[בראשית לה/טעמים#לה א|בראשית לה,א]] (ל=בְּבָרְחֲךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית מא/טעמים#מא יב|בראשית מא,יב]] (ל=וַנְּ֨סַפֶּר־ל֔וֹ): מקום המתיגה
#[[בראשית מה/טעמים#מה יד|בראשית מה,יד]] (ל=וּבִנְיָמִ֔ן): אין מתיגה
#[[בראשית מט/טעמים#מט כט|בראשית מט,כט]] (ל=אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה): מקום המתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]] (ל-כתיב=צְבֹיִי֔ם): מקום הטעם
#[[בראשית יד/טעמים#יד ח|בראשית יד,ח]] (ל-כתיב=צְבֹייִ֔ם): מקום החיריק והטעם
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם לעיל, רשימה א.}}

===ספר שמות===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שמות א/טעמים#א ג|שמות א,ג]] (ל!=וּבְנְיָמִֽן): בי&quot;ת שווּאה
#[[שמות א/טעמים#א טו|שמות א,טו]] (ל!=מֶ֣לֶך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[שמות ב/טעמים#ב י|שמות ב,י]] (ל!=וַיִגְדַּ֣ל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות ד/טעמים#ד י|שמות ד,י]] (ל!=דַּבֶּרְךָ): חסר טעם הטפחא
#[[שמות ד/טעמים#ד לא|שמות ד,לא]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות ה/טעמים#ה יח|שמות ה,יח]] (ל!=תִּתֵּֽנּוּ): נו&quot;ן דגושה
#[[שמות ו/טעמים#ו כז|שמות ו,כז]] (ל!=מֶֽלֶך־מִצְרַ֔יִם): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות ז/טעמים#ז ד|שמות ז,ד]] (ל?!=וְנָתַתִּ֛י): בנקודת תביר?
#[[שמות ז/טעמים#ז י|שמות ז,י]] (ל!=&lt;וַיַּ֣עַשׂוּ כֵ֔ן&gt;): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמות ז/טעמים#ז כ|שמות ז,כ]] (ל?=וַיֵּהָֽפְכ֛וּ): געיה ומרכא במקום מרכא בתיבת תביר?
#[[שמות ח/טעמים#ח ג|שמות ח,ג]] (ל!=הַֽחֲרְטֻמִּ֖ים): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ח/טעמים#ח ה|שמות ח,ה]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶר): בטעם מונח במקום קדמא
#[[שמות ט/טעמים#ט יא|שמות ט,יא]] (ל!=בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ט/טעמים#ט כב|שמות ט,כב]] (ל!=אֶל־מֹשֶׁה): חסרה נקודת הרביע
#[[שמות י/טעמים#י כד|שמות י,כד]] (ל!=יֵלֵ֥ך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות י/טעמים#י כח|שמות י,כח]] (ל=אֶל־תֹּ֙סֶף֙): אל&quot;ף בסגול
#[[שמות יא/טעמים#יא ו|שמות יא,ו]] (ל=וְהָֽיְתָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יא/טעמים#יא ח|שמות יא,ח]] (ל=וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יא/טעמים#יא י|שמות יא,י]] (ל=וַיְּחַזֵּ֤ק): יו&quot;ד דגושה
#[[שמות יב/טעמים#יב ז|שמות יב,ז]] (ל,ו=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב כז|שמות יב,כז]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יב/טעמים#יב מא|שמות יב,מא]] (ל=יָֽצְא֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב מה|שמות יב,מה]] (ל=לֹא־יֹ֥אכַל־בּֽוֹ): המקף השני בתיבת משרת
#[[שמות יד/טעמים#יד ה|שמות יד,ה]] (ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙): חסר שווא באות מ&quot;ם
#[[שמות יד/טעמים#יד ט|שמות יד,ט]] (ל!=וַיַּשִׂ֤יגוּ): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יד/טעמים#יד יא|שמות יד,יא]] (ל!=הַֽמִבְּלִ֤י): חסרות נקודות החטף בה&quot;א הַתֵּמַהּ
#[[שמות יד/טעמים#יד יג|שמות יד,יג]] (ל!=הִֽתְיַצְב֗וּ): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[שמות טז/טעמים#טז ט|שמות טז,ט]] (ל!=וַיֹ֤אמֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות טז/טעמים#טז כט|שמות טז,כט]] (ל!=הַשַׁבָּת֒): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יח/טעמים#יח כה|שמות יח,כה]] (ל!=וַיִתֵּ֥ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות כ/טעמים#כ ב|שמות כ,ב]] (ל!=לֹֽ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון, ויש קו אחד בלבד באות יו&quot;ד השניה הנוטה כמרכא; אך סביר שהקו באות יו&quot;ד מתפקד בתור מרכא של הטעם התחתון וגעיה של הטעם העליון כאחד.
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=&lt;לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וְכׇל־תְּמוּנָ֡֔ה): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=מִמַּ֡֔עַל): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וַאֲשֶׁ֥֣ר): מרכא ומונח באות שי&quot;ן, למרות שיש מרכא בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד
#[[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]] (ל!=לֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה): אות חי&quot;ת שווּאה במקום חטף פתח
#[[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֜ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=אֱלֹהֶ֑֑֗יךָ): טעם האתנח נכתב פעמיים מתחת לאות ה&quot;א, לפני הסגול ולאחריו (!)
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=כָל־מְלָאכָ֡֜ה): פזר לטעם העליון לפני אזלא לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ): געיה לטעם העליון לפני מונח לטעם התחתון (באות כ&quot;ף סופית)
#[[שמות כ/טעמים#כ י|שמות כ,י]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כא/טעמים#כא ט|שמות כא,ט]] (ל!=יַעֲשֶׂה־לָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל!=לָ֑ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כב/טעמים#כב כא|שמות כב,כא]] (ל?=לֹּ֥א תְעַנּֽוּן): למ&quot;ד דגושה?
#[[שמות כב/טעמים#כב כח|שמות כב,כח]] (ל=תִּתֶּן־לִּֽי): למ&quot;ד דגושה
#[[שמות כו/טעמים#כו ג|שמות כו,ג]] (ל?!=תִּֽהְיֶ֙יּןָ֙): יו&quot;ד דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז ה|שמות כז,ה]] (ל?!=כַּרְכֹּ֥בּ): בי&quot;ת דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז טו|שמות כז,טו]] (ל!=חְמֵ֥שׁ): שווא באות חי&quot;ת
#[[שמות כח/טעמים#כח א|שמות כח,א]] (ל?=אִתּ֔וֹ): שתי נקודות לטעם זקן קטן?
#[[שמות כח/טעמים#כח י|שמות כח,י]] (ל!=הַשִׁשָּׁ֧ה): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[שמות כח/טעמים#כח כז|שמות כח,כז]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם
#[[שמות כט/טעמים#כט כב|שמות כט,כב]] (ל!=וְאֶת־הֲחֵ֙לֶב֙): חטף פתח באות ה&quot;א
#[[שמות כט/טעמים#כט כג|שמות כט,כג]] (ל!=וַֽחַלַּ֨ת): פתח באות וי&quot;ו
#[[שמות ל/טעמים#ל ח|שמות ל,ח]] (ל!=הָעֲרְבַּ֖יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[שמות ל/טעמים#ל לו|שמות ל,לו]] (ל?=מִמֶ֜נָּה [2]): חסר דגש באות מ&quot;ם השניה?
#[[שמות לא/טעמים#לא טו|שמות לא,טו]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לב/טעמים#לב יז|שמות לב,יז]] (ל!=בַּֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[שמות לב/טעמים#לב יט|שמות לב,יט]] (ל!=וַיְּשַׁבֵּ֥ר): דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות לג/טעמים#לג י|שמות לג,י]] (ל=וְהִֽשְׁתַּחֲוּ֔וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לג/טעמים#לג טז|שמות לג,טז]] (ל!=וְנִפְלֵ֙ינוּ֙): צירה באות למ&quot;ד (במקום חיריק)
#[[שמות לד/טעמים#לד יט|שמות לד,יט]] (ל!=וָשֶֽׁה): נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[שמות לה/טעמים#לה ג|שמות לה,ג]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לה/טעמים#לה ז|שמות לה,ז]] (ל!=שִׂטִּֽים): נקודת שי&quot;ן שמאלית
#[[שמות לה/טעמים#לה כ|שמות לה,כ]] (ל=וַיֵּֽצְא֛וּ):  געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=טָוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לה/טעמים#לה לב|שמות לה,לב]] (ל!=מַֽחַשָׁבֹ֑ת): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[שמות לח/טעמים#לח יב|שמות לח,יב]] (ל?!=עַמּוּדֵיהֶ֥ם): בקו של טעם מרכא במקום מונח?{{הערה|ייתכן שרק נשמט הקו התחתון של טעם המונח.}}
#[[שמות לח/טעמים#לח כ|שמות לח,כ]] (ל!=וְֽכׇל הַיְתֵדֹ֞ת): חסר מקף
#[[שמות לח/טעמים#לח כא|שמות לח,כא]] (ל=הַלְוִּיִּ֔ם): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מִלְמַ֙טָּה֙): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[שמות לז/טעמים#לז כה|שמות לז,כה]] (ל=רֳחְבּ֜וֹ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. מתיגת הזקף
#[[שמות ח/טעמים#ח א|שמות ח,א]] (ל=עַל־הַ֨נְּהָרֹ֔ת): מקום המתיגה
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל=וְאִם־שְׁלָ֨שׁ־אֵ֔לֶּה): מקום המתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה כ|שמות כה,כ]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה לד|שמות כה,לד]] (ל=מְשֻׁקָּדִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות כו/טעמים#כו יז|שמות כו,יז]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות ל/טעמים#ל לב|שמות ל,לב]] (ל=וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ): מקום המתיגה
#[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה יא|שמות לה,יא]] (ל=אֶת־הַ֨מִּשְׁכָּ֔ן): מקום המתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=וְכׇל־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[שמות לו/טעמים#לו כב|שמות לו,כב]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז ט|שמות לז,ט]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז טז|שמות לז,טז]] (ל=וְאֶת־הַקְּשָׂוֺ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לט/טעמים#לט י|שמות לט,י]] (ל=וַיְמַלְאוּ־ב֔וֹ): אין מתיגה

===ספר ויקרא===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ויקרא ד/טעמים#ד לה|ויקרא ד,לה]] (ל!=וְאֶת־כׇּל־חֶלְבָּ֣ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ה/טעמים#ה ז|ויקרא ה,ז]] (ל!=תַגִּ֣יע): חסר פתח גנוב באות עי&quot;ן
#[[ויקרא ה/טעמים#ה יב|ויקרא ה,יב]] (ל!=אֶת־אַזְכָּרָתָה֙): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ג|ויקרא ו,ג]] (ל!=אֶת־הַדֶּ֗שׁן): חסר סגול באות שי&quot;ן
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ו|ויקרא ו,ו]] (ל!=תִכְבֶֽה): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ז/טעמים#ז יב|ויקרא ז,יב]] (ל!=בַשָּֽׁמֶן): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ח/טעמים#ח טז|ויקרא ח,טז]] (ל!=&lt;וְאֶֽת חֶלְבְּהֶ֑ן&gt;): חסר מקף
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כד|ויקרא ח,כד]] (ל!=וַיִתֵּ֨ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כח|ויקרא ח,כח]] (ל!=וַיִקַּ֨ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כט|ויקרא ח,כט]] (ל!=וַיִקַּ֤ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]] (ל!=וַיִתְּנ֤וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]] (ל=קִ֠רְב֞וּ): תלישא וגרשיים כשיטת רוב כתבי־היד, כל טעם באות הראויה לו.{{הערה|במהדורתנו &quot;קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ&quot;, לפי שיטת הכתר באות הראשונה (גרשיים ואחר כך תלישא גדולה), ובתוספת טעם כפול בהברה המוטעמת.}}
#[[ויקרא יג/טעמים#יג ג|ויקרא יג,ג]] (ל!=הַנֶּ֙גֶע֙): סגול באות גימ&quot;ל
#[[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו]] (ל!=אֵֽין־בַּבֶּהֶ֙רֶת֙): סגול באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יג/טעמים#יג נ|ויקרא יג,נ]] (ל!=אֶת־הַנָ֑גַע): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כא|ויקרא יד,כא]] (ל!=בָּ֥לוּל): טעם המרכא באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כה|ויקרא יד,כה]] (ל!=אֹֽזֶן־הַמִטַּהֵ֖ר): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[ויקרא יד/טעמים#יד נג|ויקרא יד,נג]] (ל!=אֶת־הַצִפֹּ֧ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[ויקרא טו/טעמים#טו ח|ויקרא טו,ח]] (ל!=וְכִֽי־יָרֹ֛ק): בנקודת תביר (במקום מרכא)
#[[ויקרא טז/טעמים#טז כא|ויקרא טז,כא]] (ל=עַ֨ל): קדמא במקום מונח
#[[ויקרא כד/טעמים#כד י|ויקרא כד,י]] (ל!=הַיִּשְׁרְאֵלִ֔ית): בנקודת שי”ן ימנית
#[[ויקרא כה/טעמים#כה כ|ויקרא כה,כ]] (ל?!=מַה־נֹּאכַ֤֖ל): מהפך וטפחא ביחד באות כ&quot;ף?
#[[ויקרא כה/טעמים#כה מו|ויקרא כה,מו]] (ל!=וְהִתְנַחֲלְתֶּ֨ם): חטף פתח באות חי&quot;ת
#[[ויקרא כו/טעמים#כו כח|ויקרא כו,כח]] (ל!=עַל־חַטֹּאתֵיכֶם): חסר סילוק
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): חטף קמץ באות ה&quot;א הראשונה, ואין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]] (ל=הָשַׁמָּ֖ה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג]] (ל=בָּהְּשַׁמָּה֙): מפיק באות ה&quot;א הראשונה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז לג|ויקרא כז,לג]] (ל=יִֽהְיֶה־קֹ֖דֶשׁ): חסר דגש באות קו&quot;ף לעומת הפסוק הקודם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): קמץ קטן במהדורתנו (וראו גם לעיל א. 26, 27, 28 ונוסח הכתר ב[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כא|דה&quot;ב לו,כא]])

ג. מתיגת הזקף:
#[[ויקרא ז/טעמים#ז כה|ויקרא ז,כה]] (ל=מִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כ|ויקרא ח,כ]] (ל=וְאֶת־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא ט/טעמים#ט יט|ויקרא ט,יט]] (ל=וּמִן־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא יד|ויקרא יא,יד]] (ל=וְאֶת־הַ֨דָּאָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא לג|ויקרא יא,לג]] (ל=וְכָל־כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו יב|ויקרא טו,יב]] (ל=וְכָל־כְּלִי־עֵ֔ץ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו כב|ויקרא טו,כב]] (ל=וְכָל־הַנֹּגֵ֔עַ): אין מתיגה
#[[ויקרא כ/טעמים#כ יז|ויקרא כ,יז]] (ל=וְנִכְרְת֔וּ): אין מתיגה
#[[ויקרא כא/טעמים#כא ח|ויקרא כא,ח]] (ל=וְקִדַּשְׁתּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[ויקרא כב/טעמים#כב יב|ויקרא כב,יב]] (ל=וּבַת־כֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[ויקרא כה/טעמים#כה יב|ויקרא כה,יב]] (ל=מִן־הַ֨שָּׂדֶ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז ט|ויקרא כז,ט]] (ל=וְאִם־בְּהֵמָ֔ה): אין מתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז כה|ויקרא כז,כה]] (ל=וְכָל־עֶרְכְּךָ֔): אין מתיגה

===ספר במדבר===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[במדבר ב/טעמים#ב יד|במדבר ב,יד]] (ל!=וְמַטֵּ֖ה): שווא באות וי&quot;ו
#[[במדבר ב/טעמים#ב טו|במדבר ב,טו]] (ל!=חֲמִשָׁ֤ה): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[במדבר ג/טעמים#ג ל|במדבר ג,ל]] (ל!=אֶלִיצָפָ֖ן): נקודות החטף חסרות באות אל&quot;ף
#[[במדבר ד/טעמים#ד מט|במדבר ד,מט]] (ל!=בְּיַד מֹשֶׁ֔ה): חסר מקף
#[[במדבר ז/טעמים#ז יח|במדבר ז,יח]]: מכאן ואילך אין ניקוד ברוב התיבות בכתי&quot;ל (וכך הוא בעוד כתבי־יד ובחלק מהדפוסים), עד סוף היום השנים עשר ([[במדבר ז/טעמים#ז פג|פסוק פ&quot;ג]]); הטעמים והגעיות מסומנים.
#[[במדבר ז/טעמים#ז ס|במדבר ז,ס]] (ל!=בִנְיָמ֑͏ִן): האתנח מימין החיריק באות מ&quot;ם
#[[במדבר ז/טעמים#ז עב|במדבר ז,עב]] (ל!=בָּן־עׇכְרָֽן): קמץ באות בי&quot;ת
#[[במדבר ח/טעמים#ח יח|במדבר ח,יח]] (ל=וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם): פשטא וזקף קטן במקום טפחא ואתנח
#[[במדבר ט/טעמים#ט ג|במדבר ט,ג]] (ל!=הָֽעֲרְבַּ֛יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[במדבר י/טעמים#י ט|במדבר י,ט]] (ל!=וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם): חטף פתח באות וי&quot;ו
#[[במדבר י/טעמים#י טו|במדבר י,טו]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר יא/טעמים#יא כו|במדבר יא,כו]] (ל!=וַיִשָּׁאֲר֣וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר יב/טעמים#יב ט|במדבר יב,ט]] (ל!=וַיִּֽחַרְאַ֧ף): שתי התיבות חוברו ללא רווח ביניהן (במקום מקף), ואף נכתב שווא באות רי&quot;ש!
#[[במדבר טו/טעמים#טו לח|במדבר טו,לח]] (ל?=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר טז/טעמים#טז כא|במדבר טז,כא]] (ל!=וַאַכַלֶּ֥ה): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[במדבר טז/טעמים#טז כז|במדבר טז,כז]] (ל!=מִשְׁכַּן־קֹ֛רֶח): סגול באות קו&quot;ף
#[[במדבר יז/טעמים#יז יב|במדבר יז,יב]] (ל!=אֶל־תּ֣וֹך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[במדבר יז/טעמים#יז כז|במדבר יז,כז]] (ל?!=אָבָֽדְנּוּ): נקודת דגש באות נו&quot;ן?
#[[במדבר יט/טעמים#יט כא|במדבר יט,כא]] (ל?!=לָּהֶ֖ם): למ&quot;ד דגושה?
#[[במדבר כא/טעמים#כא א|במדבר כא,א]] (ל?=הָאֳתָרִ֑ים): קמץ חטוף באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב ט|במדבר כב,ט]] (ל?!=הָאֶ֖לֶּה): סגול באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב כג|במדבר כב,כג]] (ל!=מִן־הַדֶ֔רֶךְ): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[במדבר כד/טעמים#כד יג|במדבר כד,יג]] (ל!=מִלִבִּ֑י): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[במדבר כה/טעמים#כה ב|במדבר כה,ב]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]] (ל=הָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[במדבר כו/טעמים#כו ס|במדבר כו,ס]] (ל!=וַיִוָּלֵ֣ד): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר כז/טעמים#כז ט|במדבר כז,ט]] (ל!=לְאֶחָיו): חסר סילוק
#[[במדבר לא/טעמים#לא לב|במדבר לא,לב]] (ל?=וַחֲמֵֽשֶׁת־אֲלָפִֽים או וַחֲמֵ֥שֶׁת־אֲלָפִֽים): &quot;וחמשת&quot; מוקפת ובגעיה, או מקף בתיבת משרת (במקום &quot;וַחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִֽים&quot;)?
#[[במדבר לב/טעמים#לב כ|במדבר לב,כ]] (ל?=אִם־תֵּחָֽלְצ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר לג/טעמים#לג יד|במדבר לג יד]] (ל?!=וַיַֽחֲנוּ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד, וספק געיה ימנית באותה אות יו&quot;ד (במקום באות וי&quot;ו)
#[[במדבר לד/טעמים#לד כו|במדבר לד,כו]] (ל=בְנֵֽי־יִשָׂשכָ֖ר): אין דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר לד/טעמים#לד כח|במדבר לד,כח]] (ל?=פְּדַהְּאֵ֖ל): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[במדבר לה/טעמים#לה כ|במדבר לה,כ]] (ל!=יֶהְדָּפֶ֑נּוּ): חסרות נקודות החטף קמץ באות דל&quot;ת
#[[במדבר לו/טעמים#לו א|במדבר לו,א]] (ל?=וַֽיִקְרְב֞וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד?

ב. מתיגת הזקף: 
#[[במדבר ג/טעמים#ג לו|במדבר ג,לו]] (ל=וְכָל־כֵּלָ֔יו): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד כז|במדבר ד,כז]] (ל=לְכָל־מַשָּׂאָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד לב|במדבר ד,לב]] (ל=לְכָל־כְּלֵיהֶ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ו/טעמים#ו י|במדבר ו,י]] (ל=אֶל־הַכֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[במדבר ח/טעמים#ח ח|במדבר ח,ח]] (ל=וּמִנְחָת֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יד|במדבר י,יד]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יח|במדבר י,יח]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כב|במדבר י,כב]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כה|במדבר י,כה]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כו|במדבר י,כו]] (ל=וְעַל־צְבָ֔א): אין מתיגה
#[[במדבר יח/טעמים#יח כט|במדבר יח,כט]] (ל=מִכָּל־חֶלְבּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר כח/טעמים#כח כח|במדבר כח,כח]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ג|במדבר כט,ג]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ט|במדבר כט,ט]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט יד|במדבר כט,יד]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר לא/טעמים#לא לה|במדבר לא,לה]] (ל=מִן־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[במדבר לב/טעמים#לב לג|במדבר לב,לג]] (ל=וְאֶת־מַמְלֶ֔כֶת): אין מתיגה
#[[במדבר לה/טעמים#לה ל|במדבר לה,ל]] (ל=כָּל־מַ֨כֵּה־נֶ֔פֶשׁ): מקום המתיגה

===ספר דברים===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברים א/טעמים#א לא|דברים א,לא]] (ל?!=יִשָׂא־אִ֖ישׁ): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה?
#[[דברים א/טעמים#א לח|דברים א,לח]] (ל=בִּן נוּן֙): חסר מקף
#[[דברים א/טעמים#א לט|דברים א,לט]] (ל?!=יִירָשֽׁוּהָּ): נקודת מפיק מיותרת באות ה&quot;א?
#[[דברים ב/טעמים#ב ט|דברים ב,ט]] (ל!=אֶל־תָּ֙צַר֙): &quot;אל&quot; בסגול
#[[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֖י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]] (ל=וְלָרֻאוּבֵנִ֨י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג כב|דברים ג,כב]] (ל?!=תְִּירָא֑וּם): חטף-חיריק באות תי&quot;ו?
#[[דברים ג/טעמים#ג כד|דברים ג,כד]] (ל=יְהֹוִ֗ה): נקודת חולם בשם הוי&quot;ה בתוך כתב־היד?
#[[דברים ד/טעמים#ד ז|דברים ד,ז]] (ל?!=בְּכָּל־קׇרְאֵ֖נוּ): דגש מיותר באות כ&quot;ף?
#[[דברים ד/טעמים#ד כא|דברים ד,כא]] (ל!=הִתְאַנֶּף־בִּ֖י): סגול באות נו&quot;ן
#[[דברים ד/טעמים#ד לה|דברים ד,לה]] (ל!=מִלְבַדּֽוֹ): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ד/טעמים#ד מ|דברים ד,מ]] (ל!=עַל־הַ֣אֲדָמָ֔ה): פתח (במקום קמץ) באות ה&quot;א הראשונה
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&gt;): חסרים המרכא ב&quot;אנכי&quot; והאתנח ב&quot;אלהיך&quot; לטעם העליון
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה ז|דברים ה,ז]] (ל!=לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂה־לְךָ֥֣): חסר קדמא באות שי&quot;ן לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יא|דברים ה,יא]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֨ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=שֵׁ֣֤שֶׁת): מונח לטעם העליון לפני מהפך לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=יָמִ֣ים): חסר פשטא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יג|דברים ה,יג]] ל!=(לַיהֹוָ֣֥ה): מונח לטעם העליון לפני מרכא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יד|דברים ה,יד]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל=תִּֿרְצָֽח): חסר טפחא לטעם התחתון{{הערה|ברויאר הציע שהקו המאונך תחת האות צד&quot;י משמש בכתי&quot;ל כטפחא וסילוק כאחד.}}
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל!=תִּֿנְאָֽ֑ף): סילוק לטעם העליון לפני אתנח לטעם התחתון
#[[דברים ו/טעמים#ו ג|דברים ו,ג]] (ל!=אֲבֹ֙תֶיךָ֙): הפשטא מלעיל נכתבה באות בי&quot;ת (במקום באות תי&quot;ו)
#[[דברים ז/טעמים#ז ח|דברים ז,ח]] (ל!=וּמִשָּׁמְר֤וּ): נקודת שורוק באות וי&quot;ו האחרונה (במקום חולם)
#[[דברים ח/טעמים#ח ג|דברים ח,ג]] (ל!=אֶת הַמָּן֙): חסר מקף
#[[דברים ט/טעמים#ט ג|דברים ט,ג]] (ל!=וְהַֽאַבַדְתָּם֙): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[דברים י/טעמים#י א|דברים י,א]] (ל!=שְׁנֵֽי־לֻוחֹ֤ת): בנקודות שורוק למרות הכתיב המלא וי”ו
#[[דברים י/טעמים#י ו|דברים י,ו]] (ל=נָֽסְע֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים י/טעמים#י טו|דברים י,טו]] (ל!=הַזֶּה): חסר סילוק
#[[דברים י/טעמים#י כב|דברים י,כב]] (ל!=מִצְרָ֑יְמָהּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[דברים יב/טעמים#יב ב|דברים יב,ב]] (ל!=רַעֲנָן): חסר סילוק
#[[דברים יב/טעמים#יב ג|דברים יב,ג]] (ל!=אֶת־מִזְבּחֹתָ֗ם): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[דברים יב/טעמים#יב ה|דברים יב,ה]] (ל=שָֽׁמָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים יב/טעמים#יב ל|דברים יב,ל]] (ל?=לֵאמֹ֗ר* או לֵאמֹ֨ר): טעם רביע או טעם קדמא?{{הערה|נראה שנקודת החולם התחברה לאות מ&quot;ם ולכן נראית כמו קדמא.}}
#[[דברים יב/טעמים#יב לא|דברים יב,לא]] (ל?!=כָּל־תּוֹעֲבַ֨ת): כ&quot;ף דגושה?
#[[דברים יג/טעמים#יג י|דברים יג,י]] (ל?=יָֽדְךָ֛): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים יג/טעמים#יג טו|דברים יג,טו]] (ל!=וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֧): &quot;וְחָקַרְתָּ֧&quot; בטעם דרגה (במקום תביר)!
#[[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]] (ל?=אֶת־יֹֽשְׁבֵ֛י): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים טו/טעמים#טו ט|דברים טו,ט]] (ל!=עִם לְבָבְךָ֨): חסר מקף
#[[דברים טז/טעמים#טז ג|דברים טז,ג]] (ל?=תִּזְכֹּר֔): בטעם זקף קטן (במקום רביע)?
#[[דברים יז/טעמים#יז ז|דברים יז,ז]] (ל!=מִּקִּרְבֶּֽךָ): מ&quot;ם דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח ד|דברים יח,ד]] (ל=תִּתֶּן־לּֽוֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח יד|דברים יח,יד]] (ל?!=נָ֛תַן): בנקודת תביר (במקום מרכא)?
#[[דברים כ/טעמים#כ יב|דברים כ,יב]] (ל?!=עָלֶֽיהָּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א?
#[[דברים כא/טעמים#כא יא|דברים כא,יא]] (ל!=וְרָאִיתָ֙): חסר פשטא מלעיל
#[[דברים כא/טעמים#כא יג|דברים כא,יג]] (ל=וְהֵסִ֩ירָה֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[דברים כא/טעמים#כא יח|דברים כא,יח]] (ל!=וְיסְּר֣וּ): חסר חיריק באות יו&quot;ד
#[[דברים כב/טעמים#כב יח|דברים כב,יח]] (ל=וְלָֽקְח֛וּ): געיה ובתיר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים כב/טעמים#כב יט|דברים כב,יט]] (ל!=לְשַּׁלְּחָ֖הּ): שי&quot;ן דגושה
#[[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]] (ל!=שַׁלְּחָ֖הֿ): סימן רפה באות ה&quot;א (במקום מפיק)
#[[דברים כג/טעמים#כג יב|דברים כג,יב]] (ל!=הַֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[דברים כג/טעמים#כג יג|דברים כג,יג]] (ל=שָׁ֖מָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים כג/טעמים#כג יח|דברים כג,יח]] (ל!=יִשְׂרָאֵל): חסר סילוק
#[[דברים כד/טעמים#כד י|דברים כד,י]] (ל!=בְרֵֽעֲךָ): חסר טעם הטפחא
#[[דברים כד/טעמים#כד טז|דברים כד,טז]] (ל!=אִ֥יש): חסרה נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברים כה/טעמים#כה יח|דברים כה,יח]] (ל!=אַֽחַרֶ֔יךָ): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[דברים כה/טעמים#כה יא|דברים כה,יא]] (ל?!=וִקָֽרְבָה֙): חסרה נקודה שנייה לשווא באות וי&quot;ו?
#[[דברים כז/טעמים#כז יד|דברים כז,יד]] (ל?=וְאָֽמְר֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים כח/טעמים#כח א|דברים כח,א]] (ל?!=תִּשְׁמַּע֙): מ&quot;ם דגושה?
#[[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל!=בְהַמְתְּךָ֖): פתח באות ה&quot;א
#[[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

ב. מתיגת הזקף
#[[דברים י/טעמים#י ב|דברים י,ב]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יב/טעמים#יב א|דברים יב,א]] (ל=כָּל־הַיָּמִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יג/טעמים#יג יב|דברים יג,יב]] (ל=וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ח|דברים יז,ח]] (ל=אֶל־הַמָּק֔וֹם): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ט|דברים יז,ט]] (ל=וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט): אין מתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[דברים כב/טעמים#כב טז|דברים כב,טז]] (ל-כתיב!=הַֽנַּעַרָ֖): חסרות נקודות החטף באות עי&quot;ן
#[[דברים כח/טעמים#כח כז|דברים כח,כז]] (א-כתיב!=וּבַעְפֹלִ֔ים): אין דגש באות עי&quot;ן, כך שחסר דגש באות טי&quot;ת בקרי &quot;וּבַטְחֹרִ֔ים&quot;
#[[דברים כח/טעמים#כח ל|דברים כח,ל]] (א-כתיב!=יִשְׁגָלֶ֔נָּה): אין דגש באות גימ&quot;ל, כך שחסר דגש באות כ&quot;ף בקרי &quot;יִשְׁכָבֶ֔נָּה&quot;
#[[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]] (א=וּצְבֹיִי֔ם): מקום החיריק לעומת הטעם (אין הערת כתיב)

==מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בתורה''' בכתי&quot;ל או בכתר ארם צובה. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בספרי הנביאים וכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבראשית}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (33 פריטים): [[בראשית א/טעמים#א יח|א,יח]] (א[ס],ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל); [[בראשית ב/טעמים#ב יב|א,יב]] (א[ס],ל=וּֽזֲהַ֛ב); [[בראשית ב/טעמים#ב כג|א,כג]] (ל=לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (א[ס],ל=תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה); [[בראשית י/טעמים#י ג|י,ג]] (ל=אַשְׁכֲּנַ֥ז); [[בראשית יב/טעמים#יב ג|יב,ג]] (ל=וַאֲבָֽרֲכָה֙); [[בראשית יח/טעמים#יח כא|יח,כא]] (א[ס],ל=אֵֽרֲדָה־נָּ֣א); [[בראשית כב/טעמים#כב יח|כב,יח]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כד/טעמים#כד ס|כד,ס]] (ל=וַיְבָרֲכ֤וּ); [[בראשית כה/טעמים#כה כב|כה,כב]] (ל=וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו ד|כו,ד]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז יט|כז,יט]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כז/טעמים#כז כט|כז,כט]] (ל=וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ); [[בראשית כז/טעמים#כז לא|כז,לא]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז לג|כז,לג]] (ל=וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (א[ס]=הַֽבֲרָכָ֨ה); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז מא|כז,מא]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח ו|כח,ו]] (א[ס],ל=בְּבָרֲכ֣וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח יד|כח,יד]] (ל=וְנִבְרֲכ֥וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ג|כט,ג]] (א[ס],ל=וְגָלֲל֤וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ח|כט,ח]] (ל=וְגָֽלֲלוּ֙); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (ל=בָּרֳהָטִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (א[ס],ל=בְּשִֽׁקֲת֣וֹת); [[בראשית ל/טעמים#ל מא|ל,מא]] (ל=בָּרֳהָטִ֑ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (ל=עַל־גֹּֽזֲזֵ֤י); [[בראשית מח/טעמים#מח ט|מח,ט]] (ל=וַאֲבָרֲכֵֽם); [[בראשית מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (ל=וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם); [[בראשית מט/טעמים#מט כג|מט,כג]] (ל=וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמות}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (16 פריטים): [[שמות ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (ל=נֵֽלֲכָה־נָּ֞א); [[שמות ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=אֵ֣לֲכָה); [[שמות ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=נֵ֣לֲכָה); [[שמות ז/טעמים#ז כז|ז,כז]] (א[ס]=בַּֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ז/טעמים#ז כט|ז,כט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ח/טעמים#ח א|ח,א]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ד|ח,ד]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א[ס],ל=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֗ים); [[שמות ח/טעמים#ח ח|ח,ח]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ט|ח,ט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (א[ס]=הָֽרֲוָחָ֔ה); [[שמות טו/טעמים#טו י|טו,י]] (ל=צָֽלֲלוּ֙); [[שמות כג/טעמים#כג כט|כג,כט]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֛נּוּ); [[שמות כג/טעמים#כג ל|כג,ל]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֖נּוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בויקרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (4 פריטים): [[ויקרא ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֔נָּה); [[ויקרא ו/טעמים#ו יט|ו,יט]] (ל=יֹאכֲלֶ֑נָּה); [[ויקרא ט/טעמים#ט כג|ט,כג]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[ויקרא י/טעמים#י י|י,י]] (ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבמדבר}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (18 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (א[ס]=הַקֳּהָתִֽי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א[ס]=אֶת־הַקֳּעָרֹ֤ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ה/טעמים#ה יח|ה,יח]] (ל=הַמְאָֽרֲרִֽים); [[במדבר ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַמְאָֽרֲרִ֑ים [1]); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים [2]); [[במדבר ה/טעמים#ה כז|ה,כז]] (ל=הַמְאָֽרֲרִים֙); [[במדבר ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=תְבָרֲכ֖וּ); [[במדבר ו/טעמים#ו כז|ו,כז]] (ל=אֲבָרֲכֵֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז לב|טז,לב]] (ל=כׇּל־הָרֲכֽוּשׁ); [[במדבר יח/טעמים#יח י|יח,י]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[במדבר יח/טעמים#יח יג|יח,יג]] (ל=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[במדבר כג/טעמים#כג יח|כג,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[במדבר כג/טעמים#כג כה|כג,כה]] (ל=תְבָרֲכֶֽנּוּ); [[במדבר כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (ל=מְבָרֲכֶ֣יךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה יח|כה,יח]] (א[ס]=כִּ֣י צֹרֲרִ֥ים); [[במדבר לב/טעמים#לב לה|לב,לה]] (ל=וְיָגְבֳּהָֽה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר לג/טעמים#לג נה|לג,נה]] (ל=וְצָרֲר֣וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברים}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (9 פריטים): [[דברים ה/טעמים#ה כג|ה,כג]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[דברים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=הֹלִֽיכֲךָ֜); [[דברים ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (ל=הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜); [[דברים טו/טעמים#טו כ|טו,כ]] (ל=תֹאכֲלֶ֙נּוּ֙); [[דברים טו/טעמים#טו כב|טו,כב]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[דברים כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (ל=וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ); [[דברים כח/טעמים#כח לט|כח,לט]] (א=תֹאכֲלֶ֖נּוּ); [[דברים כט/טעמים#כט ז|כט,ז]] (א=הַֽמֲנַשִּֽׁי); [[דברים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסֹבֲבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנֲנֵ֔הוּ); [[דברים לב/טעמים#לב יח|לב,יח]] (א=מְחֹלֲלֶֽךָ); [[דברים לב/טעמים#לב לו|לב,לו]] (א=כִּֽי־אָ֣זֲלַת).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)==

===הגדרות יסוד ושיטת ברויאר===

הַגַּעְיָה (שנקרא גם &quot;מאריך&quot; או &quot;מעמיד&quot; או &quot;מתג&quot;), קו מאונך קטן מתחת לאות, הנכתב בדרך כלל בשמאלו של הניקוד – הוא הסימן היחיד שאי-אפשר לשחזר אותו בוודאות כמעט-מוחלטת בכל מקום בחלקים החסרים בכתר ארם צובה. קושי זה שייך בעיקר בגעיה הקלה,{{הערה|המצב שונה בסוגים אחרים של געיות, כגון הגעיות הכבדות בהברות סגורות, שבשבילן יש כללי מסורה מובהקים וסימונן בכתבי־היד הטברנים כמעט זהה. לגבי סימון הגעיות בכתי&quot;ל סיכם ייבין: &quot;בגעיות דומה הוא ל'''א''' בכעט בשלמות בכל סוגי הגעיה הכבדה וגעית־שוא, ועל פי רוב גם בגעיה לתיקון הקריאה, אך מרבה הוא מ'''א''' בסימון הגעיות הקלות לסוגיהן&quot; (נו.3, עמ' 358).}} שלפי הכללים מנוקדת בתנועה פתוחה גדולה או קטנה שאינה סמוכה לטעם.{{הערה|ראו ייבין, טו.1 עמ' 138; כהן, פרקי מבוא מלכים, הערה 7.}}

על פי שיטת הרב ברויאר, הגעיה באה &quot;לציין נחץ משני הנוסף על ההטעמה העיקרית. נחץ הוא הטעמה שאיננה מבוצעת על ידי נגינה, להבדיל מן ההטעמה המסומנת בטעמים, המבוצעת על ידי נגינה... בעל הקריאה צריך להטעים את ההברה הזו בהטעמה משנית, וההטעמה העיקרית במילה היא בהברה המוטעמת.&quot;{{הערה|מתוך &quot;הנחיות לקורא&quot; בראש תיקון קוראים חורב בשיטת ברויאר, עמ' יז; הדברים מבוססים על מה שכתב ברויאר ב'''טעמי המקרא''', עמ' 173.}} ואולם ישראל ייבין הציע תיאור רחב ועשיר יותר לתפקידן של כלל הגעיות, והדגיש את מקומן במערכת הנגינה של הטעמים:

:בדרך כלל מציאותה של געיה מן הגעיות בתיבה קשורה בשני סוגי גורמים: א. התנאים '''המוסיקליים''' של התיבה, היינו: באיזה טעם התיבה מוטעמת, מן המשרתים או מן המפסיקים, מה הם הטעמים שלפניה ושלאחריה; ב. התנאים '''הפונטיים''' של התיבה, היינו: אם יש בה עיצורים חלשים מאיזו בחינה שהיא, כגון עיצורים גרוניים, עיצורים דומים, וכיוצא באלו, וכן אם יש תנאים פוניטיים כאלה, בגללם יש לחשוש שעיצור כלשהוא עלול לא ליהגות כראוי. פעולתם של שני גורמים אלה מותנים במבנה התיבה להברותיה, אם הן פתוחות או סגורות, ומה מרחקן מן ההברה המוטעמת.

:לפי זה נוכל לקבוע: אם תיבה באה בתנאים מוסיקליים מסוימים והיא בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''מוסיקלי''', וכך הן רוב הגעיות.

:ואם תיבה יש בה עיצורים מסויימים ויש חשש שלא ייהגו כראוי, והתיבה בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''פוניטי''', והן מיעוט הגעיות.

:יש כמה סוגים, שבהם אין לנו ודאוּת בטיב הגעיה אם פוניטית היא אם מוסיקלית... אמנם, ידיעתה או אי־ידיעתה של מהות הגעיה פירושה אך ורק ידיעה או אי־ידיעה של סיבת הגעיה, אם הוטעמה געיה זו מסיבה מוסיקלית או פוניטית. אין פירושה, כמובן, ידיעה של מהות הגעיה גופה; שכן אין לנו כל יסוד להניח שגעיה מוסיקלית וגעיה פוניטית שונות זו מזו במהותן או בדרך השמעתן. ההבחנה בין הגעיות משמעותה אך ורק בהחנה במקורן ובסיבתן.{{הערה|ייבין, יא.5, עמ' 92-93.}}

הרב ברויאר לא מצא צורך לשחזר את הגעיות הקלות בכתר, כי אין לדעתו שיטה אחת מובהקת לסימון געיות קלות שאותה חייבים לבצע במלואה ע&quot;פ המסורה: אין חובה לסמן געיה קלה בכל תיבה שראויה לכך, וגם אם נטייתו של הסופר היא לסמן אותן בתיבות בעלות מבנה מסויים – תמיד יהיו גם חריגים, בגלל שלא מדובר על חובה אלא על נטייה. ואלה דבריו בהרחבה מתוך מאמר שנכתב בעקבות הוצאתו של הכרך הראשון למקראות גדולות הכתר:

:לאמיתו של דבר, אין כל מחלוקת בין המהדירים של שתי המהדורות האלה, אלא מר אמר חדא ומר אחר חדא ולא פליגי. פרופ' כהן ביקש למסור לציבור את נוסח המקרא על פי הכתר, ואין איש יכול לשלול את הערך למסור ואת החשיבות של מפעל כגון זה, ואילו אני בקישתי למסור לציבור את נוסח המקרא, כפי שהוא ראוי להיות נכתב ונקרא – הלכה למעשה; וגם זו היא משימה שאי אפשר לשלול את חשיבותה. אולם הבדל זה שבין מגמות שתי המהדורות גורר אחריו הבדל של מהות. פרופ' כהן העתיק את נוסח בן-אשר, משום שבן-אשר היה גדול המסרנים והנקדנים והמגיהים, שלא קם כמוהו לפניו ולאחריו. משום כך היה רשאי להעתיק את נוסח הכתר כמות שהוא. ואילו אני העתקתי את נוסח בן-אשר, משום שרק הנוסח הזה ראוי להיות נכתב ונקרא הלכה למעשה; שהרי כל ישראל כבר קיבלו על עצמם את נוסח הנמקרא על פי שיטת בן-אשר. משום כך יכולתי להעתיק את נוסח הכתר רק בתחום הכתיב וכן גם ברוב העניינים הנוגעים לניקוד ולטעמים. כנגד זה לא יכולתי להעתיק מן הכתר את נוסח הגעיות הקלות וגעיות 'היה', 'חיה'. שכן בתחום זה לא היתה לבן אשר שיטה עקיבה וחד משמעית, אלא 'נטיות' בלבד... אכן יש בכתר רבבות תיבות, שנוסח הגעיות הקלות שבהן איננו מביע את דעתו המחייבת של בן אשר; ובן אשר עצמו היה מודה, שמי שסוטה ממנהגו באותן תיבות אינו משתבש, ולא עוד, אלא הוא עצמו היה משנה ממנהגו בתיבות אלה, אילו ניקד טופס נוסף של המקרא. משום כך &quot;שיטה&quot; זו של בן-אשר – שלאמיתו של דבר איננה בגדר שיטה כלל – איננה כדאי לדחות מפניה את השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר. לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר; שכן ישראל קיבלו על עצמם את שיטת בן-אשר במקום שההן שלו הן, והלאו שלו לאו – ולא במקום שהן ולאו רפיא בידיה, ושניהם כאחד טובים.

:וראוי לציין כאן עוד: הכתר לא הגיע לידינו בשלמות, אלא חסרים בו ספרים אחדים, ביניהם כמעט כל התורה. בספרים אלה אין המהדיר יכול להעתיק את נוסח בן-אשר מן הכתר, אלא הוא חייב לשחזר את הנוסח הזה, כפי שהוא עולה מאליו מתוך המסורה ומתוך כתבי היד הקרובים לכתר. אולם דבר זה הוא אפשרי רק באותם התחומים, שבהם היתה לבן-אשר דעה ברורה ומחייבת – לכאן או לכאן. כנגד זה אי אפשר לשחזר את נוסח בן-אשר בתחום הגעיות הקלות; שהרי בן-אשר בעצמו לא היה מסוגל לשחזר את הנוסח שלו בתחום זה – אילו אבד מידיו הכתר, כדרך שהוא אבד מידינו. משום כך זו תהיה דרכו של המהדיר שלנו בספרים, שהכתר לא נשתמר בה: הוא יעתיק את נוסח הגעיות הקלות מתוך כתב-יד לנינגרד, אך יבצע בו שינויים אחדים כדי להתאימו במידת האפשר לשיטת בן-אשר. אולם נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר. ודבר זה לא ישתנה בהרבה גם אחרי שייעשו בו השינויים המוצעים. ואילו קבלתי גם אני את הנוסח הזה, הייתי מורה בזה לכל 'בעלי הקריאה' בבתי כנסיות ובבתי מדרשות: עליהם לקרוא בציבור את נוסח הגעיות הקלות, כפי שעלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד – שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות... ורק הנוסח הזה, שלאמיתו של דבר איננו אלא נוסח כלאיים של סופר קדמון וחוקר בן זמננו – רק הוא הנוסח הנכון, המתאים למסורה. וכדאי הוא הנוסח הזה לדחות מפניו את הנוסח הברור והיציב, שכל ישראל כבר קבלו על עצמם זה דורות רבים. אני לא הייתי מסוגל להורות כך לציבור, וספק בעיניי אם פרופ' כהן עצמו היה מסוגל לכך.{{הערה|מרדכי ברויאר, &quot;מהדורה חדשה של מקראות גדולות&quot;, '''עמודים''' מא,ב (תשנ&quot;ג), עמ' 72-77. המובאה כאן מתוך עמ' 74-75, בדיוק באותו היקף שכבר צוטט ע&quot;י מנחם כהן בראש פרקי המבוא למלכים (עמ' *1-*2). לאחר הציטוט העיר כהן: &quot;עד כאן לשונו של הרב ברויאר, והיא אמנם משקפת בצורה תמציתית את עיקרי תפישתו בנושא שלפנינו, כפי שהביעה במקומות שונים.&quot;}}

לכן העתיק הרב ברויאר את הגעיות בכתר כפי שהן (ובמקומות שהכתר חסר העתיק מכתי&quot;ל), ואחר כך הוסיף עליהן געיות קלות נוספות בעקביוּת בכל תיבה שראויה לכך (וכמו שמקובל בדפוסים). את התוספות ציין על ידי קו קצר במיוחד, כדי להבחין בינן לבין הגעיות שמקורן בכתבי־היד עצמם. מטרתה של הוספת הגעיות בכל תיבה הראויה לכך בידי הרב ברויאר הייתה כמובן לעזור לקורא לבצע &quot;נחץ משני&quot; כראוי ובעקביות.

===הביקורת על שיטת ברויאר===

ב&quot;מקראות גדולות הכתר&quot; מתחו ביקורת מפורטת על שיטתו של הרב ברויאר בעניין הגעיות. בפרקי המבוא שהקדיש לנושא זה בסוף כרך מלכים, ביקש מנחם כהן להוכיח חמש נקודות חשובות המכוונות מול יסודות שיטתו של הרב ברויאר, וכך סיכם אותן:

:א. שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו.
:ב. שלא זו בלבד שאין ריבוי הגעיות דהאידנא הולם את שיטתו של בן-אשר, אלא שהוא זר גם למעגל המסירה של 'נוסח המסורה' בכללותו, כפי שעולה מכתבי היד שנכתבו במעגל זה במשך מאות שנות מסירה בימי הביניים.
:ג. ששיטת ריבוי הגעיות נולדה ונתקיימה במשך מאות שנים במרחב מחיה של נוסחים הרחוקים מ'נוסח המסורה' גם מבחינות אחרות: בנוסח האותיות ובנוסח הניקוד והטעמים.
:ד. שהרכבת שיטת ריבוי הגעיות על 'נוסח המסורה' היא הרכבה מלאכותית, שנעשתה לראשונה בעידן הדפוס ע&quot;י יעקב בן חיים, מהדיר מהדורת היסוד הראשונה של 'מקראות גדולות', מתוך אי-הכרה מספקת של הנושא.
:ה. שבעידן הדפוסים עברה השיטה שינויים בעניינים מהותיים ע&quot;י מהדירים בעלי השפעה בתקופות שונות, ואין כל הצדקה להגדיר את סימון הגעיות שבדפוסים &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה עידן ועידנים&quot; כלשונו של הרב ברויאר.

הניתוח המרשים שעשה כהן אח&quot;כ (על בסיס דגם של ממצאי הגעיות בחלק מספר מלכים בכתר) מאושש את חמשת הטיעונים שלו, ולגבי ההוכחות שלו לנקודות ב'-ד' אין מה להוסיף, כי ברור שמדובר על עובדות היסטוריות. אמנם הנקודות הרלוונטיות ביותר בשביל מהדורת מקרא הן דווקא הראשונה והחמישית. ולמרות שכהן אכן הצליח להוכיח את נקודות א' וה' כפי שהוא ניסחן, אין בניסוחן כדי לעשות צדק מלא בנושא שלנו, וניתן להסתייג בכל אחת מהן במידה ניכרת.

בנקודה הראשונה כתב כהן: &quot;שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו&quot;. לגבי החלק האחרון של המשפט ברור לגמרי שכהן צודק: בן-אשר עצמו לא היה מסמן געיות כמו דפוסי ימינו. ולגבי החלק הראשון של המשפט, הביא כהן ממצאים מרשימים על סימון הגעיות בכתר כדי להוכיח שבן-אשר אכן פעל לפי שיטה.

אמנם לגבי &quot;השיטה&quot; שלפיה פעל בן-אשר לפי כהן, כדי לגלות את נקודת התורפה שבקביעה זו יש להצביע קודם כל על העובדה שביקורתו של כהן התמקדה על שיטת הרב ברויאר באופן ישיר, ואילו רק בהערה אחת הזכיר כהן שגם ישראל ייבין אחז באותה עמדה זו בדיוק: &quot;הרב ברויאר איננו בודד בהנחה זו. למרבה הפליאה נוקט בה גם פרופ' ישראל ייבין (ראה ייבין, כא&quot;צ, ע' 139). ייבין עצמו בדק את כל הממצא ב'כתר' (ראה שם, ע' 140) וספר בכל המקרא רק כ-35 תיבות המסומנות בגעיה קלה בטעמים מחברים, מתוך אלפי תיבות בטעמים כאלה במבנה של געיה קלה. תמוה הדבר, כיצד אפשר ליישב ממצא כזה עם ההנחה בדבר חוסר שיטתיות&quot;.{{הערה|כהן, שם, הערה 8.}}

כל &quot;פליאה&quot; ו&quot;תמיהה&quot; אומרת דרשני, ובמיוחד כשמדובר בספר כמו זה של ייבין, שבו הקדיש שני חלקים מלאים ומפורטים (מתוך חמישה חלקים בספר כולו) הכוללים ניתוח קפדני של אלפי נתונים לגבי תופעת הגעיות בכתר (חלק שני על הגעיה בכ&quot;א הספרים, וחלק רביעי על הגעיה בספרי אמ&quot;ת). ולכן ראוי להביא את דברי ההסבר הכלליים של ייבין לשיטתו, שנכתבו מיד לאחר שהתייחס אל כללי הגעיה הקלה שנוסחו בדורות האחרונים (ובמיוחד ע&quot;י יצחק בער):

:מכל זה מסתבר, שאין להניח קיום שיטה מיוחדת של ב&quot;א בהטעמת הגעיה הקלה. רק זה בלבד נכון: בעוד שבער דורש לסמן את הגעיה הקלה בכל מקום לפי כללים מסוימים, כתבי־היד העתיקים, ו''א'' והקרובים לו בכללם, מסמנים אותה אמנם לפי אותם כללים, אבל לא בכל מקום, אלא לפרקים בלבד, ומידת סימונה שונה בכתבי־היד השונים.

:אם נבדוק את שיטת הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' נראה, מצד אחד, חוסר כל עקיבות, כלומר: נוכל למצוא עשרות דוגמות זהות במבנן ובהטעמתן, שבאחת מהן יש געיה ובחברתה אין. מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה; אך כנראה שבשום מקום לא היתה ארוכה עד כדי כך, שיראו המנקדים '''חובה''' לעצמם לסמנה (כמו בסוגי הגעיות הכבדות), ומשום כך היה סימונה ענין של '''רשות'''...

:ההבדל בין שיטת סימון הגעיות הקלות בכתבי־היד העיתיקים ו''א'' בכללם ובין שיטתו של בער אינו אפוא הבדל בעקרון אלא הבדל בדרגה, ושיטת בער אינה אלא התפתחות וסימון מלא של השיטה הנוהגת בכתבי־היד העתיקים.

:אך הדברים אמורים בכללים: בתיבות ובסוגי ההברות הראויות לגעיה קלה; בפרטים יש דברים בשיטת בער שאינם נוהגים ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים. בייחוד כך הדבר בתיבות ראויות לשתי געיות. ב''א'' והקרובים לו נוהגת בדרך כלל שיטת ההעדפה של געיה אחת מן השתיים, ואילו בער קובע שיש לסמן את שתיהן.{{הערה|ייבין, טו.5,7, עמ' 140-141.}}

אם כן, ייבין כבר התייחס כבר מזמן לאותה תופעה בדיוק שהציג כהן בבהירות רבה בפרקי המבוא שכתב על הגעיות, דהיינו לתלוּת הסטטיסטית החזקה הקיימת בין סימון הגעיה לבין מבנֶה התיבה וטעמה. אכן יש צירופים של צורות וטעמים שבהם הנטייה לסימון געיה או לאי-סימונה חזקה מאוד, ולפעמים אפילו מתקרבת או מגיעה לעקביות גמורה. ולגבי הטעמים, ברור שהסביבה המוסיקלית משפיעה מאוד על נטייתו של הסופר, ולכן ההבדל הבולט לעין בין סימון הגעיה בטעמים מפסיקים ואי-סימונה בטעמים מחברים.

אבל בסופו של דבר, ניתן תמיד להגדיר קטגוריות של מלים במבנה מסוים ובטעמים מסוימים ולקבוע להם כלל, ואז לחפש מכנה משותף לחריגים וליוצאים מן הכלל כדי לקבוע חוק מיוחד גם בשבילם, עד שרק נשארים חריגים בודדים ומעטים. השאלה האמתית היא לא לגבי הנתונים עצמם אלא עניין של הגדרה: האם לראות במציאות זו &quot;נטיות&quot; או &quot;שיטה&quot;? זוהי המחלוקת האמתית בין ייבין וברויאר מצד אחד, לבין כהן בצד השני.

אור נוסף על מחלוקת זו באה משלושה כיוונים שנידונו בפרקי המבוא של כהן: הסביבה המוסיקלית, דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל, ואחוזי הדיוק האפשריים בשחזור החלקים החסרים בכתר.

===הסביבה המוסיקלית===

לגבי הסביבה המוסיקלית, כהן טרח לדחות את עמדתו של ברויאר לגבי העדר ביצוע המוסיקלי של הגעיה:

:הסימון, התלוי בסוג הטעם, מלמד על הגורמים העומדים באחרי השיטה: הסימון משקף ביצוע מוסיקלי. ומשמעות הדברים היא: בן-אשר סימן רק את אותם המקומות שמסורת ההגייה והנגינה, שאותה הוא בא להנציח, הצדיקה סימון מוסיקלי. הביצוע המוסיקלי במקומות אלו לא עמד בפני עצמו, אלא תלוי היה בטעם העיקרי, ושימש לו מעין הוכחה או קישוט. הרב ברויאר בספרו 'טעמי המקרא', קובע, כי &quot;הגעיה מורה על נחץ משני שאינו מבוצע על ידי ניגון&quot;. קביעה זו אמנם נכונה היא לשיטת סימון הגעיות המבוצעת במהדורת ברויאר, שאין בה שום הבחנה בין טעמים... אבל בשום פנים אין לומר את הדברים על שיטה כשיטתו של בן אשר, שתלותו של הסימון בסוג הטעמים היא קו יסוד שבה.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *8.}}

ביקורת זו אמנם נכונה, אבל דווקא בנושא הביצוע המוסיקלי חרג ברויאר משיטתו של ייבין, חריגה שגם התאים לאופי המהדורה שלו (כמו שכתב כהן ובצדק). נביא שוב את דבריו של ייבין (אבל הפעם נתמקד רק בהסבר אחד מסויים):

:מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה...

לסיכום, כהן כרך ביחד את דחיית התפקיד המוסיקלי של הגעיה, ואת הטענה שסימונן של געיות במקומות מסויימים היה עניין של נטייה ורשות, ולא חובה. את שני הטיעונים שקשר ביחד גם דחה ביחד, ובמקומם טען שלגעיה יש תפקיד מוסיקלי ולכן סימונה בגדר חובה תמיד. אמנם אין ההגיון מחייב שתפקיד מוסיקלי פירושו גם חובת ציון מוחלט, כי ככל שהביצוע המוסיקלי קצר יותר ופחות מובהק, גם הנטייה לסמנו תהיה פחות. וזוהי בדיוק עמדתו של ייבין. כל עוד שתי העמדות מצליחות להסביר את הנתונים – אין דרך להכריע ביניהן, וכל הכרעה תהיה בעצמה בגדר &quot;נטייה&quot;.

===דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל===

לגבי דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות, ברויאר טען ש&quot;נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר&quot;. הוא אף הוסיף וטען על נקדנו של כתי&quot;ל ש&quot;נוסח הגעיות הקלות... עלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד, שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות&quot;. לעומתו הוכיח כהן באופן מאלף שכל נטיותיו של הכתר בסימונן של געיות בטעמים מסויימים – משותפות הן לכתי&quot;ל, רק במידה שונה: בטעמים המפסיקים, יש בכתי&quot;ל בדרך כלל יותר מלים מכל סוג עם געיה, ופחות מלים מכל סוג בלי געיה. בטעמים המחברים שני כתבי־היד הם בעצם זהים לגמרי: אין בהם כמעט געיות בכלל. וכך מסביר כהן את הדמיון הרב הזה:

:סופרו נקדנו של כ&quot;י '''ל'''... פעל בסביבת ספרי מקרא הקרובים לנוסח בן-אשר, ויש לראותו כאחת החוליות הראשונות בשלשלת המעתיקים, שפעלו במעגל המסירה של נוסח המסורה הטברני לאחר תקופת בעלי המסורה. מעתיקים אלו הם שהעבירו לדורות הבאים את דמות דיוקנו של 'נוסח המסורה', ולפיכך מן הראוי שנשים לב לתוצאות עבודתם.

:אשר למעתיקו-נקדנו של כ&quot;י '''ל''', הרי הרב ברויאר עצמו מודה, שתוצאות עבודתו של נקדן זה בתחום הניקוד והטעמים הן טובות עד כדי כך, שהיה ראוי לשמש מקור מרכזי בשיחזור נוסח ה'כתר' במקומות החסרים. להלן נראה, שיש להתיחס ביתר רצינות גם לנוסח הגעיות שלו, העומד, בעיקרו של דבר, על אותו בסיס שיטתי כנוסח ה'כתר', ובשום פנים אין לומר שמקורו בסימונים שרירותיים של נקדנו. כבר הזכרנו במבואנו למהדורת הכתר, שניקודו של כ&quot;י '''ל''' נעשה בשני שלבים, שלב ההעתקה ושלב ההגהות, ורק בשלב השני היה לפניו ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו. לפי ספר זה הגיה את הניקוד והטעמים, ובעיקר את הגעיות. עצם ההגהה של הגעיות מלמדת, שהנקדן ייחס חשיבות לנוסח הגעיות, וקבעוֹ סופית לפי ספר שסמך עליו, ולא לפי שרירות לב. ואף שיש להניח, כי תהליכי תיקון, שאינם נעשים ע&quot;י מומחה, עלולים להותיר רישומן על התוצאה הסופית, אין הדבר נובע משרירות ליבו של המתקן, אלא משגגתו, והתמונה הכוללת תשקף בדרך כלל את מצע הטקסט שלפיו נעשו התיקונים.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *9-*10.}}

ביקורת זו על הרב ברויאר צודקת לגמרי, כפי שהנתונים שהביא כהן מכתי&quot;ל מוכיחים היטב. אמנם אינו דומה המגיה של כתי&quot;ל לבעלי המסורה בכבודם ובעצמם לגבי &quot;נטיות&quot; מול &quot;שיטה&quot;: תפקידו של מגיה הוא להשוות ולתקן, ולא לכתוב נוסח משלו. וגם אין בדמיון בין כתי&quot;ל לכתר חידוש גמור לגבי הנטיות או השיטות המשותפות לשני כתבי־היד, שהרי ישראל ייבין כבר נקט בעמדה דומה לגבי כלל כתבי־היד הקרובים לכתר:

:כל סוגי הגעיה הקלה, בכל סוגי ההברות ובתיבות מוטעמות בכל הטעמים (או כמעט כולם), מצויים ב''א'' (ובכתבי־היד הקרובים). אמנם אין הגעיות הללו מסומנות תמיד; בטעמים מסויימים כמעט שאינן מסומנות כלל ובטעמים אחרים הן אמנם מסומנות הרבה, אך לא בכל מקום...

:שנית, קשה לומר שב''א'' (או בכתבי־היד הקרובים) מצויה '''שיטה''' בהטעמת הגעיה הקלה. אמנם יוצאים הן הכלל יש גם בסוגים אחרים של געיות, אבל הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' חורגת עד כדי כך מכל כלל, שאין לתארהּ אלא תיאור סטאטיסטי.{{הערה|ייבין, טו.4, עמ' 139. יצויין שאף אמירתו של הרב ברויאר על בן-אשר, שאילו כתב טופס נוסף של המקרא לא היה מסמן תמיד את אותן הגעיות באותן המקומות, מבוססת לגמרי על הערה מפורשת של ייבין (חלק ב הערה 3, עמ' 140-141.}}

כלומר: אפשר בהחלט להצביע על הנטיות הדומות בסימון הגעיה בין כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בתוכם, בלי לקבוע שיש בכתר או בכתבי־היד האחרים שיטה מובהקת של סימון געיות כחובה מוחלטת.

===רמת הדיוק האפשרי בשחזור הגעיות===

לגבי אחוזי הדיוק האפשריים בשחזור הכתר, כהן הביא נתון כללי: &quot;ניסויי שיחזור מבוקרים שערכתי בחלקים השלמים לימדו אותי, שניתן להגיע לדיוק ממוצע של כ-95% בשיחזור נוסח הגעיות ב'כתר', הכל לפי אופי הטקסט המשוחזר. שיעור דיוק שכזה מצדיק הצדקה שאין למעלה ממנה את מעשה השיחזור כפתרון המדעי הנכון ביותר שראוי לנקוט בעניין זה.&quot;{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *21.}} בקטע שבחר כהן כדגם מספר מלכים, הייתה מלכתחילה זהות של כ-94% בין כתי&quot;א לכתי&quot;ל בגעיות הקלות והכבדות, ולאחר שנעשו תיקונים בנוסח כתי&quot;ל ע&quot;פ שיטת הכתר, עלה הדיוק לכדי 98%.

אין ספק אם כן שכתי&quot;ל מייצג היטב את אופי סימון הגעיות הכללי של כתבי־היד העתיקים, ושניתן להשתמש בו כבסיס לשחזור הגעיות בחלקים החסרים של הכתר ברמת דיוק גבוהה. וגם אין ספק שיש הצדקה מוחלטת למעשה שחזור כזה במהדורת מקרא ע&quot;פ הכתר, וכל מהדורה כזו (כגון &quot;מקראות גדולות הכתר&quot;) תהיה לברכה.

אבל בו בזמן צריך לקחת בחשבון את הפער המשמעותי בין רמת הדיוק בשחזור הגעיות לבין רמת הדיוק בשחזור הניקוד והטעמים ע&quot;פ כתי&quot;ל. כי אפילו אם תגיע רמת הדיוק בשחזור הגעיות בכתר ל-98%, עדיין מדובר על טעות סטטיסטית של לא פחות מגעיה אחת בכל 50 (וברמה של 95% על טעות של געיה אחת מכל 20). השחזור כשלעצמו מוצדק וחשוב, אבל הוא עדיין ברמה נמוכה בהרבה מרמת השחזור בניקוד ובטעמים. כל מי שבודק את הסטיות בניקוד ובטעמים בכתי&quot;ל מול החלקים הקיימים בכתר מתרשם מיד שמדובר על ניקוד או טעם אחד בלבד מתוך מאות ואלפים! ואת רובן של הסטיות (המעטות ממילא) בניקוד ובטעמים ניתן להסביר לפי מנהגים אופייניים לכתי&quot;ל.

הפער הגדול הזה בין תחום הניקוד והטעמים מצד אחד, לבין תחום הגעיות הקלות מצד שני, בולט כל כך, עד שקשה לדבר על שיטה מובהקת של חובה המשותפת לשני כתבי־היד. קשה להבין איך, אם בשלב ההגהות בכתי&quot;ל היה לפני המגיה &quot;ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו&quot;, שהוא הצליח לתקן את הניקוד והטעמים עד כדי כך שהם זהים לכתר כמעט לגמרי, ואילו לגבי הגעיות אחת מכל 10-20 תהיה שונה. סביר יותר להניח שסימון הגעיות בכתר עצמו, וכן בספר שהיה מונח לפני המגיה של כתי&quot;ל, הוא עניין של נטיות חזקות ומובהקות ע&quot;פ מסורת מוסיקלית שבעל פה ולא שיטה פורמלית של חובה.

על הקושי לתאר את שיטת בן-אשר באופן מדוייק עמד כהן בעצמו, כאשר כתב במסקנתו שאי-אפשר לשחזר את הגעיות באופן מושלם: &quot;לכל כלל יש יוצאים, ולכל רוב יש מיעוט, ובסעיפים מסוימים הכוחות שקולים, ולא תמיד יכולים אנו לעמוד על גורמי התופעות.&quot;{{הערה|שם, *24.}}

כדי להמחיש עוד יותר את הנקודה הזו, נביא שתי דוגמאות (אחת בטעם פשטא ואחת בזקף קטן). אין בדוגמאות אלו כל משמעות חדשה לגבי הנתונים הסטטיסטיים היבשים של כהן, שהם נכונים כשלעצמם ואין בהם כל דופי. אולם הן ממחישות עד כמה חוסר העקביות בסימון הגעיות בולט לעין עבור כל מי שקורא את כתבי־היד ושם לב לסימון הגעיות. הדוגמאות נלקטו תוך כדי עבודת ההגהה של ספר יחזקאל, אמנם שמנו לב גם בספרים קודמים לעשרות דוגמאות דומות ואף יותר מרשימות (אולם עד העבודה על יחזקאל לא רשמנו אותן וחבל):
*ז,ד: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֛י עָלַ֖יִךְ וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּ֣י דְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
*ז,ט: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּדְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מַכֶּֽה׃
*יח,ו: '''אֶל־הֶֽהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֵ֤שֶׁת רֵעֵ֙הוּ֙ לֹ֣א טִמֵּ֔א וְאֶל־אִשָּׁ֥ה נִדָּ֖ה לֹ֥א יִקְרָֽב׃
*יח,יא: וְה֕וּא אֶת־כׇּל־אֵ֖לֶּה לֹ֣א עָשָׂ֑ה כִּ֣י גַ֤ם '''אֶל־הֶהָרִים֙''' אָכַ֔ל וְאֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּֽא׃
*יח,טו: '''עַל־הֶהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ לֹ֥א טִמֵּֽא׃

הביטויים המקבילים בפסוקים המקבילים בולטים לעין הקורא. מדובר בהם על תיבות זהות במבנן ובטעמן, אמנם לפעמים בגעיה ולפעמים בלי געיה. וכמו שהם בולטים לעין הקורא, כך סביר שגם המסרן היה מודע לעובדת חוסר העקביות במקומות דומים ואף זהים. אין בכך כדי לגרוע כלל מהסטטיסטיקות של כהן; אבל יש בכך כדי להמחיש ש'''בנסיון להבחין בין {{קו תחתי|נטייה}} לבין {{קו תחתי|שיטה}}, ייתכן שחוויית הקריאה חשובה יותר מהסטטיסטיקות היבשות.''' תחושת הבטן של הקורא הרגיל בגעיות שבכתר היא שבנסיבות מסויימות יש (או אין) סבירות גבוהה למצוא געיה, אולם תמיד תיתכן הפתעה.

===סימון הגעיות בדפוסים===

עכשיו נעבור לנקודה החמישית והאחרונה שביקש כהן להוכיח, דהיינו מצב סימון הגעיות בעידן הדפוס, מאז מקראות גדולות דפוס ונציה. כהן היטיב להציג את השיטות המגוונות והמנוגדות שבדפוסים, שלפעמים אף באו ביחד בערבוביה בתוך אותו דפוס. את המציאות המבולבלת הזאת הִשווה כהן לְמה שכתב ברויאר על &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר&quot;. ביקורת זו מוצדקת, ותיאורו של ברויאר איננו נכון באופן כללי.

אמנם כדי לעשות צדק מלא בנושא זה, יש גם להצביע על מרכיב אחד חשוב ויציב, שעובר כחוט השני בכל הדפוסים מאז מקראות גדולות דפוס ונציה, דהיינו סימון הגעיה הקלה בעקביות, בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ. סימון עקבי זה משותף לכל השיטות שבאו לידי ביצוע בדפוסים השונים (כגון מצד אחד געיות קלות ולא כבדות ורק אחת בתיבה, או מצד שני געיות קלות וכבדות כאחד וייתכנו שתי געיות בתיבה אחת), וזה בדיוק המרכיב שהוסיף ברויאר במהדורתו.{{הערה|במג&quot;ה הוסיפו על חוסר השיטתיות שבדפוסים ביקורת נוספת על שיטת ברויאר בכך ש&quot;היא מצרפת, מחד, סימון שיטתי של געיות כבדות עם סימון שיטתי של געיות קלות כהיידנהיים, אבל מאידך איננה מקבלת סימון של שתי געיות בתיבה אחת, ובזה צועדת בדרכו של רש&quot;ד. נמצא, שמהדורת ברויאר לא זו בלבד שהיא מצרפת לנוסח בן אשר שיטת געיות זרה לו, אלא שהיא גם מציעה דמות כוללת של נוסח געיות, שלא היתה קיימת מעולם, לא בספר מספרי הדפוס ולא בכתבי היד...&quot; (כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *15). ביקורת זו נראית מוגזמת קודם כל בגלל שאי־סימון שתי געיות בתיבה אחת הוא סימן מובהק של המסורה: &quot;תיבה אפשר שתהיה ראויה לשתי געיות, בין מסוגים שונים... ובין מסוג אחד... כשבתיבה שתי הברות רצופות הראויות לגעיות מאותו סוג... באה געה אחת בלבד, בין ב''א'' בין במהדורות המקרא המקובלות. אבל אם הברות רצופות ראויות לגעיות מסוגים שונים... ''א'' והקרובים לו נוהגים גם כאן בשיטת ההעדפה ומטעימים געיה אחת בלבד... רק לעתים רחוקות ובסוגים מעטים של תיבות מטעימים הם שתי געיות בתיבה אחת... מצויות כמה דוגמות נדירות, בחינת יוצאות מן הכלל, שבהן שתי געיות בתיבה אחת... פרט לדוגמות המעטות שנזכרו, שבהן מוטעמות ב''א'' שתי געיות בתיבה אחת, בשאר התיבות, והן רוב המקרא, שלטת שיטת ההעדפה ורק געיה אחת מוטעמת...&quot; (ייבין, כ.1-4, עמ' 192-193). שנית, שיטת ברויאר היא לסמן את הגעיות שבכתר ובכתי&quot;ל במתגים רגילים, ולהוסיף את הגעיות הקלות בשיטתיות רק במתג קצר ושונה (כדי להבחין בינם לבין אלה שסימונם בא מכתבי־היד). בכך הבחין ברויאר כבר מלכתחילה הבחנה ברורה בין שיטת הדפוסים לבין שיטת כתבי־היד. ורק אז, לאחר שכבר הוסיף את הגעיות הקלות בעקביות בסימן שונה כדי להבחינן, עוד מיעט לסמנן פעמיים בתיבה אחת ע&quot;פ שיטת המסורה המשתקפת בכתבי־היד. נראה שאם יש כאן חידוש, אז מדובר על חידוש שמבחין היטב בין השיטות השונות, וגם חידוש שמקפיד לשמור על מנהגי הכתר ע&quot;י הבחנתם הברורה ממרכיבים אחרים.}} המקור לסימון העקבי בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, בלי להתחשב כלל בטעמהּ, הוא כתבי־היד באשכנז, שם לא התייחסה המסורת המוזיקלית המקומית לגעיות, ואם כן נשאר בשבילן תפקיד פונטי בלבד. במציאות כזו היה נכון לסמן געיה בעקביות בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, כדי לכוון את הקורא שיבטא היטב את כל מרכיבי המילה ולא יטעה.

ואמנם המציאות הזאת היא לא רק של אז, אלא משתקפת בדפוסים כבר במשך 500 שנה, והיא מתאימה גם היום בקרב הרוב המכריע של קהילות ישראל. אמנם לא צדק הרב ברויאר לגמרי לגבי בן-אשר עצמו, שבוודאי היו לו נטיות חזקות בסימון הגעיות הקלות, ולא עשה את מלאכתו בשרירות אפילו בתחום הזה; ואילו היה כותב טופס נוסף של המקרא ברור לגמרי שלא היה מסמן געיות בעבקיות בכל תיבה ראויה, ולא היה מרבה בהן בטעמים המחברים. אבל גם אם זה לא נכון לגמרי ש&quot;הן ולאו רפיא בידיה&quot; בתחום הזה, עדיין צודק הרב ברויאר ש&quot;לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר&quot;. המסורת המוסיקלית החיה בקרב הקוראים בטעמי המקרא בישראל קיבלה על עצמה בפועל את הסימון העקבי של הגעיות הקלות.

לסיכום, נראה שהחלטת הרב ברויאר בעניין הגעיות דומה להחלטותיו בנושאים אחרים, ובמיוחד לגבי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|סימון החטפים באותיות לא גרוניות]]. בשני הנושאים מדובר על נטייה מובהקת בכתר שאמנם לא באה לידי ביטוי מלא אף בתוך הכתר עצמו, וגם לא מבוצעת באותה רמה סטטיסטית בכתבי־היד הקרובים לכתר (למרות שהנטיות הכלליות דומות). לכן הסיק הרב ברויאר, בעקבות ממצאיו של ייבין, שמדובר בסופו של דבר על עניין של רשות בכל געיה ספציפית, למרות שניתן להצביע באופן ברור על נטיות חזקות ומובהקות של מסרן הכתר בסוגים מסוימים של געיות קלות, ואף על ביצוע מוחלט באחדים מהם. ואם כן החליט לסמן געיות באופן המתאים ביותר לקורא בימינו, שהוא הסימון העקבי והמלא.

===נוסח הגעיות במהדורתנו===

'''נוסח הגעיות לפי כתי&quot;ל:''' אין במהדורתנו שיחזור של כל הגעיות במקומות החסרים בכתר (בניגוד למקראות גדולות הכתר), ואין בה הוספת געיה בכל תיבה הראויה לכך (בניגוד לסימון הגעיות '''הקצרות''' במהדורות ברויאר). אלא העתקנו את הגעיות כמות שהן בכתר (במקומות שהוא קיים){{הערה|סימנו געיות שהיו בכתר במקומות החסרים בו, והם ידועים לנו מתוך צילומים של אחדים מהדפים החסרים, או מתוך עדויות שנכתבו בזמן שכתב־היד עדיין היה שלם.}} ובכתי&quot;ל (ברוב התורה שהכתר חסר). כתוצאה מכך, סימון הגעיות במהדורתנו מקביל בדרך כלל לסימון הגעיות '''הארוכות''' בתוך מהדורות ברויאר (כך הוא סימן את הגעיות הכתובות בכתבי־‏היד כדי לעשות הבחנה).

'''היוצאים מן הכלל:''' יש מקומות בתורה שבהם נכתבה געיה בכתי&quot;ל, אך היא בלתי צפויה או מופיעה בניגוד לכללים, או שהיא נכתבה באות הלא-נכונה לפי הכללים, או שיש שתי געיות בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות); לחלופין יש מקומות שבהם נדרשת געית חובה והיא איננה, או שהגעיה צפויה ברמת סבירות גבוהה בהתאם למקבילות (כגון געית פשטא) והיא איננה. הרב ברויאר כבר רשם את הגעיות החריגות הללו בתורה בכ-40 מקומות,{{הערה|ראו במאמרו &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;, '''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה (1994), עמ' 283-296; וברשימת &quot;נוסח כתב היד&quot; ב'''כתר ירושלים'''.}} ואת חלקם תיקן במהדורותיו האחרונות (חורב ו&quot;כתר ירושלים&quot;), כל עוד מצא לכך תימוכין בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}.{{הערה|מדובר על כתב־יד שנכתב על ידי הסופר שמואל בן יעקב, הסופר שכתב את נוסח האותיות בכתי&quot;ל. כתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}} קרוב לשיטתם של כתי&quot;א וכתי&quot;ל בסימון סוגים שונים של געיות, אך בחלק ניכר מהמקומות שטעה בהם בכתי&quot;ל, הוא כתב את הגעיות כהלכתן בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}; ראו ברויאר, שם (הערה הקודמת).}}. במהדורתנו בצענו תיקון '''בכל''' הגעיות החריגות שרשם ברויאר בתורה, אפילו במיעוט המקומות שבהם הנוסח החריג נמצא גם בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}, ובעוד עשרות מקומות שאותם לא ציין ברויאר. בכל מקום כזה ציינו את גרסתו של כתי&quot;ל בתיעוד הנוסח, ועוד השתדלנו לתעד את נוסח הגעיות בכתבי־היד טברנים מובהקים נוספים (ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו).

'''רשימה של היוצאים מן הכלל:''' להלן רשימה של המקומות בתורה שבהם '''לא''' קיבלנו את נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בתורה. למידע נוסף לגבי כל פריט, כולל מידע על הנוסח בכתבי־יד טברנים נוספים, ראו בתיעוד הנוסח (בדפי העריכה של הפרקים).{{הערה|מידע על געיות חריגות בכתי&quot;ל בנביאים וכתובים, במקומות החסרים בכתר, משולב בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|רשימת החריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל]].}}

{{מ:טעמי המקרא|12}}
'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (37 פריטים): [[בראשית ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה י|ה,י]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה כו|ה,כו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ו/טעמים#ו טז|ו,טז]] (ל?=תַּֽעֲשֶׂ֣ה); [[בראשית ז/טעמים#ז י|ז,י]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית ז/טעמים#ז יב|ז,יב]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (ל=וַֽ֠יְהִי); [[בראשית י/טעמים#י יט|י,יט]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית י/טעמים#י ל|י,ל]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא א|יא,א]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית יח/טעמים#יח טו|יח,טו]] (ל=וַיֹּ֥אמֶר{{מ:פסק}}לֹ֖א); [[בראשית יט/טעמים#יט יג|יט,יג]] (ל=כִּֽי־גָֽדְלָ֤ה); [[בראשית כה/טעמים#כה לא|כה,לא]] (ל=אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖); [[בראשית כז/טעמים#כז א|כז,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לא/טעמים#לא מג|לא,מג]] (ל=מָֽה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה); [[בראשית לא/טעמים#לא נב|לא,נב]] (ל?=לֹֽא־אֶֽעֱבֹ֤ר); [[בראשית לב/טעמים#לב כו|לב,כו]] (ל=בְּהֵֽאָבְק֖וֹ); [[בראשית לה/טעמים#לה ג|לה,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לו/טעמים#לו יח|לו,יח]] (ל=אָֽהֳלִיבָמָ֛ה [2]); [[בראשית לז/טעמים#לז כג|לז,כג]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (ל=הָֽעֵרָבוֹן֮); [[בראשית לח/טעמים#לח כד|לח,כד]] (ל=לֵֽאמֹר֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יא|לט,יא]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מג/טעמים#מג כא|מג,כא]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית מד/טעמים#מד כד|מד,כד]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (ל?=בִנְיָמִֽן־אָחִ֖יו); [[בראשית מו/טעמים#מו יט|מו,יט]] (ל?=יַֽעֲקֹ֔ב); [[בראשית מט/טעמים#מט יח|מט,יח]] (ל=לִֽישׁוּעָתְךָ֖).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (14 פריטים): [[שמות א/טעמים#א כא|א,כא]] (ל=כִּֽי־יָֽרְא֥וּ); [[שמות ה/טעמים#ה ד|ה,ד]] (ל=מִמַּֽעֲשָׂ֑יו); [[שמות ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וַיֶּחֱזַק֙); [[שמות ח/טעמים#ח כא|ח,כא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶ֖ם); [[שמות ט/טעמים#ט לה|ט,לה]] (ל=וַֽיֶּחֱזַק֙); [[שמות יג/טעמים#יג ה|יג,ה]] (ל=כִֽי־יְבִֽיאֲךָ֣); [[שמות יג/טעמים#יג יא|יג,יא]] (ל=כִּֽי־יְבִֽאֲךָ֤); [[שמות טו/טעמים#טו כו|טו,כו]] (ל=כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה); [[שמות כ/טעמים#כ ג|כ,ג]] (ל=תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣); [[שמות כא/טעמים#כא יד|כא,יד]] (ל?=וְכִי־יָזִ֥ד); [[שמות כד/טעמים#כד יא|כד,יא]] (ל=וַֽיֶּחֱזוּ֙); [[שמות ל/טעמים#ל י|ל,י]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים); [[שמות לב/טעמים#לב ל|לב,ל]] (ל=וַיְהִי֙); [[שמות לו/טעמים#לו יג|לו,יג]] (ל=וַֽיְהִ֥י).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (10 פריטים): [[ויקרא א/טעמים#א ה|א,ה]] (ל=הַֽכֹּֽהֲנִים֙); [[ויקרא ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם); [[ויקרא ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (ל=עַֽל־הַמִּזְבֵּ֖חַ); [[ויקרא ט/טעמים#ט א|ט,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[ויקרא כ/טעמים#כ כז|כ,כז]] (ל?=כִּֽי־יִהְיֶ֨ה); [[ויקרא כג/טעמים#כג ג|כג,ג]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג לא|כג,לא]] (ל=מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג מד|כג,מד]] (ל=אֶת־מֹעֲדֵ֖י); [[ויקרא כה/טעמים#כה כח|כה,כח]] (ל=לֹֽא־מָֽצְאָ֜ה); [[ויקרא כז/טעמים#כז כח|כז,כח]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קׇֽדָשִׁ֥ים).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (19 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל=וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ או וְֽהַעֲמַדְתָּ֣);{{הערה|יש געיה בכתי&quot;ל אך לא ברור אם היא שייכת לאות וי&quot;ו או לאות ה&quot;א, והשמטנו אותה ע&quot;פ הרוב המכריע של כתבי־היד הקרובים לכתר.}} [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (ל=הָֽעָזִּיאֵלִ֑י); [[במדבר ד/טעמים#ד לב|ד,לב]] (ל=וִֽיתֵדֹתָם֙); [[במדבר ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] (ל=אֶֽת־הָֽאִשָּׁה֮); [[במדבר י/טעמים#י ח|י,ח]] (ל=בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת); [[במדבר יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=וַֽיַּעֲמֵ֥ד); [[במדבר יד/טעמים#יד כה|יד,כה]] (ל=וְהָֽעֲמָלֵקִ֥י וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י); [[במדבר יד/טעמים#יד לח|יד,לח]] (ל=הַֽהֹלְכִ֖ים); [[במדבר טו/טעמים#טו יד|טו,יד]] (ל=אֲשֶֽׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙); [[במדבר טו/טעמים#טו מ|טו,מ]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז יח|טז,יח]] (ל?=וַֽיַּעַמְד֗וּ); [[במדבר טז/טעמים#טז לא|טז,לא]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר יז/טעמים#יז כא|יז,כא]] (ל=כָּֽל־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם); [[במדבר יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (ל=וִֽישָׁרְת֑וּךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה ב|כה,ב]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽן); [[במדבר כו/טעמים#כו לא|כו,לא]] (ל=הָֽאַשְׂרִֽאֵלִ֑י); [[במדבר לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (ל?=הָֽרִאשׁ֔וֹן); [[במדבר לה/טעמים#לה לג|לה,לג]] (ל?=וְלֹא־תַחֲנִ֣יפוּ).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (18 פריטים): [[דברים א/טעמים#א ג|א,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[דברים א/טעמים#א כט|א,כט]] (ל=לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן); [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג]] (ל=לַֽחֲנֹֽתְכֶ֑ם); [[דברים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (ל=מֵֽאַהֲבַ֨ת); [[דברים ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (ל=וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤); [[דברים ח/טעמים#ח טז|ח,טז]] (ל=הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥); [[דברים יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֖); [[דברים יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=הָֽאַחֲר֔וֹן); [[דברים יא/טעמים#יא כה|יא,כה]] (ל=וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב יז|יב,יז]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יב/טעמים#יב כ|יב,כ]] (ל=אֶֽת־גְּבֽוּלְךָ֮); [[דברים יב/טעמים#יב ל|יב,ל]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב לא|יב,לא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽם); [[דברים יד/טעמים#יד כג|יד,כג]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יח/טעמים#יח ד|יח,ד]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים כ/טעמים#כ יח|כ,יח]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֑ם); [[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל?=וְהוֹתִֽרְךָ֤).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

למרות כל היוצאים מן הכלל (98 פריטים ברשימה), השארנו את נוסח הגעיות שבכתי&quot;ל ברוב המכריע של התורה ובשאר המקומות החסרים בכתר, ולא ניסינו לקרב אותו יותר אל נוסח הגעיות שהיה בכתר (ע&quot;י שחזור מלא לפי כל נטיותיו של כתר בכתיבת הגעיות). יש שתי סיבות מעשיות להחלטתנו להביא רק את הגעיות הרשומות בכתבי־היד (חוץ מהמקומות החריגים):
#שחזור הגעיות ו/או הוספתן בכל תיבה הראויה לכך במקרא דורשת עבודה רבה, וזה כרגע מעבר ליכולתנו מבחינת התורמים לפרויקט. ואולם תמיד יהיה ניתן לשדרג את מהדורתנו בעתיד באחת מהדרכים הללו או לבצע אותן במהדורות נגזרות.
#הוספת הגעיות באופן מלא ועקבי בדומה למהדורת ברויאר איננה אפשרית כעת גם מסיבה טכנית, כי אין היום תווים מיוחדים ביוניקוד בשביל געיות שונות (ארוכות וקצרות) כדי לתעד איזו געיה מקורה בכתב־היד שהוא היסוד למהדורה ואיזו נוספה על ידינו.

לכן מסומנות הגעיות במהדורתנו לפי שני כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל). אמנם בעתיד היד נטויה לסימון געיות ע&quot;פ שיטות נוספות. על ידי השימוש בתבניות אוטומטיות המיועדות לכך, יתאפשר למשתמש לבחור את השיטה המועדפת עליו. בין השיטות שראוי לבצע אותן ולאפשר את בחירתן על ידי המשתמש:
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל), אמנם בתיקונים קלים לגבי געיות חריגות בכתי&quot;ל. זוהי השיטה המתבצעת כעת בספרי התורה.
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל), עם תיקונים לעתים רחוקות בלבד. זוהי השיטה המבוצעת כעת בספרי הנביאים והכתובים. בשיטה זו יש כבר ערך רב (כמו שקבע כהן בבהירות רבה), כי היא מייצגת באופן נאמן את המסורת הכללית המשתקפת בכתבי־היד העתיקים, והוא גם יכול להיות בסיס מצוין עבור פיתוח נוסף או יצירה נגזרת בעתיד (כגון בשיטות הבאות ברשימה זו).
#סימון געיות ע&quot;פ הכתר, וע&quot;פ שחזור הכתר במקומות החסרים בו.{{הערה|לשיטה משוכללת לשחזור הגעיות בכתר, מעבר לשיטת כהן שכבר בא לידי ביצוע מלא ב'''מקראות גדולות הכתר''', ראו את מאמרו של רפאל זר על שחזור הגעיות בכרך תרי עשר במפעל המקרא של האונ' עברית: Rafael Isaac (Singer) Zer, &quot;The Preparation of the Base Text of the Hebrew University Bible Where It Is Missing in the Aleppo Codex&quot;, ''Textus'' 25 (2010), pp. 49-71.}}
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, שמקורה במנהג אשכנז והייתה מקובלת לרוב בדפוסים. שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot;, שהרי ברוב העדות היום אין כבר ביצוע מוזיקלי לגעיה ונשאר לה רק תפקיד פונטי, ולכן ראוי לסמן אותה בכל תיבה הראויה לכך. אפשר לבסס סימון כזה (באופן כללי ובזהירות) על מהדורות [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] (תורה) ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n117/mode/2up?view=theater בֶּר] (נ&quot;ך), תוך כדי ניסוח כללים מתאימים שאינם בהכרח זהים לגמרי למדיניות שלהם.
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, אמנם בדרך מתונה: אין לסמן יותר מגעיה אחת בלבד בתיבה אחת (בדומה למנהג כתבי־היד הטברנים). יישום זה יהיה דומה לשיטת ברויאר, אמנם יהיה צורך לבצע אותה מחדש. גם שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot; מאותה סיבה בדיוק כמו השיטה הקודמת.

===אחרית דבר===

בעת כתיבתה של חטיבה זו בנושא הגעיות נעלם ממנו מאמרו של הרב ברויאר &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;.{{הערה|'''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה  (1994), עמ' 283-296.}} בחלקו הראשון של אותו מאמר{{הערה|עמ' 283-288.}} יש תגובה לדבריו של מנחם כהן (בנספח שכתב על הגעיות בסוף כרך מלכים של מקראות גדולות הכתר). ברוך שכיוונו, כי גם בלי לראות את מאמרו של ברויאר הגענו לאותה מסקנה: דרכו של הכתר בסימון הגעיות ראוי יותר להיקרא &quot;נטייה&quot; (בלשונו של ייבין) ולא &quot;שיטה&quot; (בלשונו של כהן), כי הוא לא הגיע מעולם לאותה רמה של שיטתיות גמורה שיש במערכת הניקוד והטעמים. ובלשונו של ברויאר: &quot;כהן... לא עמד או לא העמיד על ההבדל העקרוני שבין שיטת בן אשר בסימון הגעיות הקלות ובין שיטתו בסימון שאר כל פריטי הניקוד והטעמים. הבדל זה הוא המציב בפני המהדיר בעיה שאין לה, לדעתי, כל פתרון משביע רצון... רוב סימני הניקוד והטעמים המצויים בכתר נקבעו שם על פי מסורת ברורה, שהיה נקדן חייב לתת לה ביטוי... אולם דברים אלו אינם אמורים בסוגיית הגעיות הקלות: יש בכתר אלפי תיבות שבן אשר שם בהן או השמיט בהן געיה קלה בלא דין ולא דיין, בלא כלל ובלא מסורת...&quot;. כלומר: רמת העקביות החסרה בולטת בתוך הכתר עצמו (בתיבות מקבילות הזהות במבנן ובטעמן שלפעמים מקבלות געיה ולפעמים לא), ועל אחת כמה וכמה בכתבי־היד הקרובים לו.

בנוסף לכך כתב ברויאר ששיטתו משקפת יסוד קבוע בסימון הגעיות בדפוסים, ואילו אנחנו ציינו אותה עובדה בדיוק. בלשונו של ברויאר: &quot;כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה יותר ממאה שנה (לפחות) נוהגות לסמן געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך מצד מבניה – בלא כל התחשבות בטעמה, וכל קורא ותיק הבקי בקריאתו מקפיד להטעים את המקרא על פי הנוסח הזה.&quot;{{הערה|עמ' 286.}} וגם העיר: &quot;כהן מסביר באריכות מהיכן הגיע המנהג הזה אל המהדורות שלנו. דבריו בעניין זה מעניינים ומאלפים מאוד, אך אין הם סותרים את דבריי, שהרי גם אני מודה שהשיטה הזאת – בכללותה – מנוגדת לשיטת בן אשר. השאלה איך נתקבלה במהדורות שלנו לא מעלה ולא מורידה בדיון הזה.&quot;{{הערה|שם.}}

בהערה בסוף הדיון על הגעיות במאמרו התייחס ברויאר גם לשאלת תפקידם המוזיקלי: &quot;בספרי על הטעמים כתבתי שהגעיה מורה על נחץ משני, שאיננו מבוצע בניגון. כהן טוען שהגדרה זו אמורה רק בשיטת המהדורה שלי, שהגעיה הקלה בה איננה תלויה בניגון כלל. אך דומני שזו טעות, שהרי גם במהדורה שלי יש געיות רבות התלויות בניגון דווקא – געיות כבדות וגעיות שווא – ואף על פי כן כתבתי את ההגדרה הזאת, שכן היה נראה לי שתלות הגעיה בניגון עדיין איננה מוכיחה שהיא גם מבוצעת בניגון; שהרי אפשר שרק ניגון מסויים דורש הטעמה משנית לפניו. גם אפשר שניגונו של הטעם מתחיל תמיד כבר בנחץ המשני של הגעיה – גם במקרה שלכל הדעות, הגעיה איננה תלויה בטעם, כדוגמת הגעיה של וְיִֽצְק֥וּ. לפי זה צריכים לשנות במקצת את הגדרת הגעיה: היא מורה על נחץ משני ולא על ניגון.&quot;{{הערה|הערה 12 עמ' 288-289.}} אמנם נראים יותר דבריהם של ייבין וכהן בעניין זה.

לגבי סימון הגעיות ע&quot;י שמואל בן יעקב, נקדנו של כתי&quot;ל, כתב כהן שיש בו בכללותו השתקפות נאמנה למנהגם של כתבי־היד הטברנים ודמיון רב לכתר. ואילו ברויאר הדגיש את הגעיות בכתי&quot;ל שלעיתים חורגות לגמרי מהכללים: &quot;בן אשר היה משנה את הניקוד רק באותם העניינים שלא הייתה לו בהם כל מסורת ושכללי הדקדוק לא קבעו בהם מסמרות, ואילו שמואל בן יעקב החליף את שיטתו בעניינים שחוקי ההטעמה ומסורת הקריאה קבעו בהם נוסח מחייב שאין לשום נקדן רשות לסטות מהם&quot;.{{הערה|שם, עמ' 288.}} למעשה, לפי ברויאר קיימים כ-10 חריגים בלבד בכתר ארם צובה בכל המקרא (געיות שלא לפי הכללים), ואילו בכתי&quot;ל יש כ-45 בתורה בלבד (!).{{הערה|ברויאר רשם אותם שם, עמ' 287. אחרי שהביא 5 סתירות פנימיות בכתי&quot;ל, שבהן נכתבו געיות כהלכה בתיבה אחת, ובמקום אחר נכתבו געיות שלא כהלכה באותן תיבות (בראשית לו,יח [&quot;אהליבמה&quot; פעמיים באותו פסוק]; ויקרא ג,יז ו-כג,ג ו-כג,לא מול כג,יד [&quot;משבתיכם&quot;]; במדבר י,ח מול י,י [בחצצרות/בחצצרת]), ברויאר כתב: &quot;על אלה יש להוסיף עוד כארבעים תיבות בתורה שהגעיה מסומנת בהן שלא כדין: געיה קלה בצד געיה אחרת – וכן געיה בראשונה מבין שתי הברות הראויות לגעיה קלה. נמצא שהטעמות תמוהות אלו מצויות בכ&quot;י לנינגרד ביותר מארבעים וחמישה מקומות '''בתורה בלבד''', ואילו בכתר הן מצויות '''בכל המקרא''' רק בקרוב לעשרה מקומות.&quot; ושם בהערה (8) על &quot;בתורה בלבד&quot; כתב: &quot;אלה המקומות שמצאתי: בר' יט,יג; כה,לא; לא,מג; לב,כו; לו,יח; לח,יח; מט,יח; שמ' א,כא; '''ח,כא'''; '''יג,ה''',יא; טו,כו; '''ל,י'''; וי' א,ה; ג,יז; כג,ג,לא; כה,כח; '''כז,כח'''; במ' ג,כז; ד,לב; ה,כא; י,ח; '''יד,כה,לח'''; טו,יד,מ; '''יז,כא'''; יח,ב; כה,ב; כו,לא; דב' '''א,כט''',לג; ז,ח,'''יג'''; ח,ג; '''יא,יד''',כד,'''כה'''; יב,יז,כ,ל,לא; '''יד,כג; יח,ד; כ,יח'''. במקומות המודגשים ההדגשה התמוהה מצויה גם ב'''ל{{כתב עילי|מ}}'''.&quot; תיקון לפי רשימה זו בוצע במהדורתנו עד חשון תש&quot;פ: בתיבות שיש בהן געיה בכתי&quot;ל, אבל הגעיה לא במקום הנכון בתיבה לפי הכללים, סימנו אותו במקום הנכון במהדורתנו ופירטנו את הנתונים בתיעוד הנוסח (ברוב המקרים נבדקו גם כתבי יד ומהדורות אחרות). וכמו כן בכל מקום שיש שתי געיות או יותר בכתי&quot;ל בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות), סימנו במהדורתנו רק געיה אחת במקום המתאים לה לפי הכללים (יש יוצא מן הכלל אחד ב[[במדבר טו/טעמים|במדבר טו,יד]] [אֲשֶׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙], שם יש שתי געיות בכתי&quot;ל, אך קיימת עדות מובהקת שבנוסח בן אשר אין געיה כבדה בשי&quot;ן ולכן השארנו את הגעיה הקלה בתי&quot;ו; וראו שם בהערת הנוסח). רשימה מלאה של התיקונים נמצאת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#געיות (מתגים) בתורה|כאן]].}} אמנם בכל זאת נראה שאין מחלוקת אמיתית בין ברויאר לכהן בנושא זה (למרות דבריו של ברויאר &quot;אולם כהן חולק עליי גם בעניין זה&quot;), אלא שכל אחד מדגיש צד אחר המשתקף בנתונים: כהן מדבר על המצב הכללי למרות החריגים לעתים בכתי&quot;ל, ואילו ברויאר מדגיש את הסטיות הלא-מעטות. קצת מפתיעה מסקנתו של ברויאר בעניין זה: &quot;אם נעתיק את נוסח הגעיות של כ&quot;י לנינגרד בכל מקום שלא נשתמר בו הכתר, נסטה מנוסח הכתר ביותר מאלפיים תיבות. די היה בכך להרתיע אותי מללכת בדרך הזאת&quot;.{{הערה|שם.}} אמנם זו בדיוק הדרך שבחר ברויאר ללכת בה בסימון הגעיות הארוכות בכל מהדורותיו! וכך גם במהדורתנו מסומנות הגעיות כעת בעקביות ע&quot;פ כתי&quot;ל בלי תיקונים, אבל כאמור התקווה היא [[#סימון הגעיות במהדורתנו|לבצע בעתיד תיעוד ותצוגה של כמה שיטות במקביל, ולאפשר למשתמש לבחור ביניהם כרצונו]]. בינתיים נחכה לגואלים שיהיו מוכנים לבצע את השיטות השונות לטובת הכלל.{{הערה|לתיעוד מלא של נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בכל המקרא בתוך מהדורה דיגיטלית שימושית, ראו ב[http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].}}

{{קו תחתי|'''התלבטות קשה של המהדיר אבל לא של הקורא:'''}} לסיום חשוב להדגיש שכל ההתלבטות הרבה בעניין הגעיות היא בעיקר התלבטות מצדו של המהדיר, והרבה פחות מצדו של הקורא והלומד. ברויאר ציין בצדק במאמר זה שיש '''אלפי''' תיבות בתוך הכתר עצמו שבהן אין געיה, למרות שלפי הכללים והנטיות החזקות של כתב־היד הייתה אמורה להיות בהן געיה; וכן להיפך. ואותו דבר נכון על אחת כמה וכמה בכתבי־יד אחרים. עובדה זו מעלה שאלה קשה בשביל המהדיר, אבל לא בשביל הקורא. שהרי המהדיר חייב לפעול באופן עקבי ומתוך שקיפות, ו'''אסור''' לו לקבל החלטה שרירותית או בלתי-מתועדת באף תיבה. ואילו לקורא זה הרבה פחות חשוב אם הגעיה קיימת או חסרה בתיבה מסוימת, כי זו דרכן של געיות (אלא אם כן נשען הקורא לחלוטין על שיטת ריבוי הגעיות שבדפוסים). לכן הקורא יכול לבחור לעצמו כל מהדורה מדויקת של המקרא, ולהשתמש בה בביטחון ללא קשר לשיטת הגעיות שבה, ואף אם השיטה אינה מושלמת (כי אין שיטה מושלמת). רוב ההתלבטות שמדובר עליה בחטיבה זו על נושא הגעיות שמורה אם כן למהדיר ולא לקורא.

===געיה ימנית===

בעשרות מקומות בכתי&quot;ל נכתבת הגעיה בצד הימני של הסימן הניקוד במקום לשמאלו{{הערה|על מיקומה של כתיבת הגעיה ראו ייבין, יא.3, עמ' 90-91.}} (התופעה נפוצה במיוחד בחלק הראשון של ספר בראשית). אין בתופעה זו כל משמעות, אבל בהקלדת וסטמינסטר הקפידו בכל זאת להקליד געיה ימנית לפי כתי&quot;ל, בהתאם למטרתם להציג את נוסח כתב־היד בדיוק מלא. מובן מאליו שבמהדורתנו תופיע הגעיה בשמאלו של סימן הניקוד.{{הערה|ראוי לציין את העובדה הטכנית שגם אם לא היינו עושים שום דבר, תוכנת מדיה-ויקי מזיזה את הגעיה לצד שמאל בכל מקרה באופן אוטומטי. תופעה זו קשורה כנראה ליישום מדוייק של הגדרות ביוניקוד. באופן דומה, תוכנת מדיה-ויקי תמיד מזיזה את הנקודות של דגש, או של שי&quot;ן ימנית או שמאלית, '''לאחר''' הניקוד של האות, למרות שלפי ההגיון נקודות אלו צריכות לבוא לפני הניקוד. כתוצאה מכך, אם שמים את סמן העכבר לאחר האות ולוחצים על &quot;backspace&quot;, הנקודה תימחק ראשונה ורק לאחריה יימחק הניקוד שבאות. אמנם תו של הטעם יבוא אחרון (גם לאחר הנקודה).}} אבל בגלל שמגמתנו לתעד כמה שיותר במהדורתנו את השינויים שנעשו מהקלדת וסטמינסטר (במקומות שכתי&quot;א חסר), רשמנו בכל זאת בתיעוד הנוסח שהתיבה נכתבה &quot;בגעיה ימנית&quot; בכתי&quot;ל.

==מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות==

===הטעם התחתון והטעם העליון===
[[File:Aleppo Codex, The Ten Commandments in Deuteronomy.tif|thumb|left||250px|צילום של שני עמודים מפרשת &quot;ואתחנן&quot;, כולל עשרת הדברות, מהחלק החסר בכתר ארם צובה. בצילום אפשר לראות את הפסוקים החל מ&quot;גְּדֹלִ֧ים וַעֲצֻמִ֛ים מִמְּךָ֖ מִפָּנֶ֑יךָ&quot; ([[דברים ד לח]]) ועד &quot;אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥[ר]&quot; ([[דברים ו ג]]).]]
בעשרת הדברות שבספר שמות ([[פרשת יתרו/טעמים|פרשת יתרו]]) ובספר דברים ([[פרשת ואתחנן/טעמים|פרשת ואתחנן]]) אנחנו מוצאים שתי מערכות טעמים הכתובות ביחד בתוך רצף הפסוקים. כך מופיע בכתבי־היד בכל התקופות מאז בעלי המסורה, וכך היה מקובל גם בדפוסים עד הדור האחרון. את שתי המערכות כבר נהוג לכנות בשמות &quot;הטעם התחתון&quot; ו&quot;הטעם העליון&quot;:
*'''הטעם התחתון''' מבוסס על חלוקה של עשרת הדברות לפי מתכונת של פסוקים באורך רגיל, ובו יש לפעמים כמה פסוקים בתוך דיבר אחד ארוך, או לחלופין כמה דברות קצרים בתוך פסוק אחד. גם הטעמתם של הפסוקים היא בהתאם למתכונת זו של פסוקים באורך רגיל. בטעם התחתון שבכתבי־היד יש סה&quot;כ 12 פסוקים.
*'''הטעם העליון''' מבוסס על חלוקה לעשרה דברות, כאשר כל דיבר הוא &quot;פסוק&quot; אחד בדיוק, ולכן אנחנו מוצאים שבטעם העליון בכתבי־היד יש עשרה פסוקים בדיוק כמספר הדברות. אמנם חלק מה&quot;פסוקים&quot; האלה ארוכים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הארוכים), וחלק מהם קצרים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הקצרים). ואף הטעמתם של ה&quot;פסוקים&quot; החריגים היא בהתאם לאורכם החריג.

בהטעמה הכפולה שבכתבי־היד יש ניסיון כללי להקפיד על כך שאם וכאשר יש שני טעמים שונים הבאים זה אחר זה באות אחת (אחד לטעם התחתון ואחד לטעם העליון), שהטעם התחתון יהיה כתוב ראשון והטעם העליון אחריו.{{הערה|בכתי&quot;ש מכונה הטעם התחתון &quot;טעמא קדמא&quot;, ובו יש ציון מיוחד ועקבי בהערות המסורה הקטנה ל&quot;טעמא קדמא&quot; בראש כל פסוק בחמשת הדיברות הראשונים (כי רק בהם יש יותר מפסוק אחד בתוך &quot;דיבר&quot; אחד ולא בחמשת האחרונים), הן בשמות והן בדברים. ראו ברויאר, כתר, ב.10 (עמ' 59).}} הכלל הזה ברור ומובהק למרות מעידות אחדות של כתב־יד אחד מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר.{{הערה|אותן מעידות מתועדות בדפי העריכה של הפרקים הרלוונטיים ([[שמות כ/טעמים|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים|דברים ה']]). להצגה בהירה של הנתונים המלאים והסקת המסקנה מהם, ראו ברויאר, כתר, ב.18 (עמ' 58-59).}}

הטעם הראשון שהוא &quot;הטעם התחתון&quot;, המחלק כאמור את המקרא לפי מתכונת של פסוקים רגילים אף בעשרת הדברות, משקף את מסורת קריאתם בהטעמה של חכמי המקרא בטבריה. ואילו הטעם השני שהוא &quot;הטעם העליון&quot;, משקף את מסורת הקריאה הבבלית, המגדירה את עשרת הדברות לפי '''המסורת המדרשית שהייתה בידם'''. על דרשתו של רבי שמלאי המובאת בגמרא {{מקור|מכות כד א|מכות כ&quot;ד ע&quot;א}} נאמר בתלמוד הבבלי:
:'''&quot;אנכי&quot; ו&quot;לא יהיה לך&quot; מפי הגבורה שמענום.'''
לפי מסורת זו יוצא שהדיבר הראשון מתחיל ב&quot;אנכי&quot; ואילו הדיבר השני מתחיל ב&quot;לא יהיה לך&quot;, ואכן כך הוא בטעם העליון שבכתבי־היד. ולכן '''הדיבר הראשון''' בטעם העליון (שאינו &quot;פסוק&quot; במתכונת הרגילה) הוא באמירה הישירה והחיובית: &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;. ואילו '''הדיבר השני''' כולל את כל האמירות של &quot;לאו&quot; ביחד: &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י, לֹ֣א תַֽעֲשֶׂה־לְךָ֣ פֶ֣סֶל ׀ וְכׇל־תְּמוּנָ֡ה... לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣ה לָהֶם֮ וְלֹ֣א תָעׇבְדֵם֒...לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;. ברור שגם דיבר ארוך זה אינו &quot;פסוק&quot; אחד לפי המתכונת הרגילה.

יש לשים לב שמסורת זו לחלוקתם של שני הדברות הראשונים לא הייתה נחלתם של חכמי בבל בלבד, כי היא עולה באופן ברור גם מהתרגום הירושלמי המדרשי (&quot;יונתן&quot;), המגדיר במפורש את גבולותיהם של שני הדברות הראשונים: &quot;אנכי ה' אלהיך&quot; הוא &quot;דבירא קדמאה&quot;, ואילו &quot;לא תעשה לך&quot; הוא &quot;דבירא תנינא&quot;.{{הערה|גם בחלוקת הפסוקים המשתקפת בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, נקראים עשרת הדברות כך: מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון דווקא.}} מסורת זו של קריאה הייתה קיימת אם כן לא רק בבבל אלא גם גם בארץ ישראל. לכן בכתיבת &quot;הטעם העליון&quot;, נתנו חכמי המסורה ביטוי למסורת שהייתה גם במקומם אע&quot;פ שלא זו הייתה מסורת הקריאה וההטעמה המקובלת בידיהם.

בניגוד לחלוקה זו, בטעם התחתון הפסוק הראשון הוא כך: &quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot;, כאשר שני חלקי הפסוק הם בדרך הניגוד במישור של הנאמנות האישית כלפי ה'. ואילו שאר העניין מבטא את האיסורים המעשיים ואת האזהרות הנובעים מתוך אותה נאמנות (והם מהווים שלושה פסוקים נוספים במתכונת הרגילה). חלוקה זו של הפסוקים קרובה יותר לפשוטו של מקרא.

חכמי המקרא הטברנים שילבו, אם כן, את מסורת הקריאה המקומית שלהם ביחד עם מסורת קריאה נוספת, כל אחת לפי הטעמתה, וכך נוצרה על ידם מערכת ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. שילוב מיוחד זה מתבטא גם ברשימות סכומי הפסוקים בכתבי־היד הטברנים: סכומי הפסוקים לפרשות השבוע בספרים שמות ודברים הם לפי הטעם העליון ומסורת הקריאה הבבלית (החלוקה לפרשות השבוע היא כידוע מנהג בבלי במקורה). ואילו סכומי הפסוקים לספרים שמות ודברים בשלמותם הם לפי הטעם התחתון ומסורת הקריאה של ארץ ישראל.{{הערה|לכן סכום הפסוקים הכולל בספרים שמות ודברים קטן (בשני פסוקים) מאשר הסכום הכולל של הפסוקים בפרשות השבוע. ראו ברויאר, כתר, ב.20 (עמ' 60).}}

===השיבוש שחל בדפוסים===

בדפוסים המוכרים עד לדור האחרון, האמירה &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;, שהוא ה'''דיבר''' הראשון בטעם ה'''עליון''' שבכתבי־היד, הפך להיות ה'''פסוק''' הראשון בטעם התחתון, וכן האמירה &quot;לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot; מהווה פסוק '''שני''' בטעם התחתון. ואילו בטעם העליון כל הפרשה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&quot; ועד &quot;לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;) נקראת כפסוק '''אחד''' ולא שניים! יוצא אם כן שבטעם התחתון שבדפוסים יש סה&quot;כ '''13''' פסוקים ולא רק '''12''' (בגלל חלוקת הפסוק &quot;אנכי... על פני&quot; לשניים). ואילו בטעם העליון שבדפוסים יש רק '''9''' &quot;פסוקים&quot; לעשרת הדברות!

הרב מרדכי ברויאר כבר דן באריכות ובאופן משכנע בהשתלשלות הנוסחים בעשרת הדברות מכתבי־היד ועד לדפוסים האחרונים. פרטי ההסבר שלו אינם מענייננו כאן, והרוצה לדעתם יראה בספרו.{{הערה|ראו ברויאר, כתר, ב.15-22 (עמ' 56-66).}} כדאי להזכיר רק את '''משמעות''' הדברים בטעם העליון שבדפוסים לפי הצעתו: קריאת הפרשה הראשונה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ...&quot; עד &quot;...וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;), כאילו שהיא מהווה &quot;פסוק&quot; או &quot;דיבר&quot; אחד, באה ללמדנו שהדברות שנאמרו &quot;מפי הגבורה&quot; נחשבים ל&quot;דיבור אחד&quot;.{{הערה|ראו שם עמ' 63 הערה 1 פסוק על דברי החזקוני.}}

===עשרת הדברות במהדורתנו===

'''נספחים של טבלאות להשוואה:''' במהדורתנו הבאנו ברצף הפסוקים את שתי מערכות הטעמים המשולבות ביחד, כנהוג בכתבי־היד ובדפוסים מדורי דורות. אמנם בסוף כל הדפים השייכים לעשרת הדברות (דף הפרק, דף הפרשה, ודף הספר המלא) מופיע נספח מיוחד שיש בו הבחנה בהירה בין הטעם התחתון והטעם העליון ע&quot;י הצגתם זה מול זה בתוך טבלה.{{הערה|מבחינה טכנית, הבסיס לטבלאות המופיעות בנספחים שבכל הדפים הרלוונטיים נמצא בדף '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים]]'''. בגליון הנתונים בגוגל-דוקס, שעליו מבוסס כל הטקסט של המקרא, הנספחים הללו נמצאים בשורה אחת נוספת לאחר הספרים שמות ודברים.}} באותם נספחים יש גם השוואה נוספת בין עשרת הדברות שבספר שמות לבין עשרת הדברות שבספר דברים, כלומר: טבלה אחת להשוואת הטעם התחתון בשני הספרים, וטבלה שנייה להשוואת הטעם העליון בשני הספרים. הקישור בין רצף הפסוקים (שבהם שתי המערכות משולבות ביחד) לבין הנספחים (שבהם מבחינים בין שתי המערכות בעזרת טבלה) מתבצע ע&quot;י לחיצה על הסימן הזה: &quot;'''↓↑'''&quot; (שמופיע מיד בתחילת העשרת הדברות בתוך רצף הפסוקים). לחיצה זו מביאה את הקורא אל הטבלאות הבאות:{{הערה|כל הטבלאות מבוססות על המקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}}
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|עשרת הדברות בספר שמות]]'''
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|עשרת הדברות בספר דברים]]'''

'''גירסת כתבי־היד מול הדפוסים:''' לגבי [[#השיבוש שחל בדפוסים|ההבדל בין נוסח כתבי־היד לנוסח הדפוסים]], הגירסה העיקרית במהדורתנו תהיה כמובן נוסח כתבי־היד. נוסח זה בלבד יופיע בתוך רצף הפסוקים (בהטעמה הכפולה). אמנם בנספחים, לאחר טבלאות השוואה המבוססות על נוסח כתבי־היד, יופיעו לתועלת הקורא גם טבלאות המבוססות על נוסח הדפוסים. תהיה שם אף השוואה ישירה בין נוסח כתבי־היד לבין נוסח הדפוסים כדי להבהיר את ההבדלים החשובים ביניהם.

===רשימת הדפים לעשרת הדברות===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|טבלה לדפים של עשרת הדברות}}

===ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות===

יש מבוכה רבה בדפוסים של התנ&quot;ך לגבי ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות. האם לציין מספר פסוק עבור כל פסוק בטעם התחתון? או בטעם העליון? או אולי עבור כל התחלה של פסוק חדש בשניהם כאחד? והמבוכה רבה עוד יותר בגלל [[#השיבוש שחל בדפוסים|השיבוש שחל בדפוסים]]: בכתבי־היד הטברנים יש רק 12 פסוקים בטעם התחתון, ואילו בדפוסים המקובלים יש 13.

ברוב הדפוסים מדפיסים, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], מערכת טעמים כפולה בעשרת הדברות, כלומר הטעם התחתון והטעם העליון ביחד. אבל מספרי הפסוקים שבהם רשומים לפי הפסוקים של הטעם התחתון דווקא, וכך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''13''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות פרק כ',2-14; דברים פרק ה',6-18). כך מופיע גם בדפוס קורן, שבו הדפיסו בפנים ברצף הטקסט את הטעמים של הטעם התחתון בלבד, והמספרים שבו הם בהתאם לכך (שמות כ,ב-יד; דברים ה,ו-יח).

יש גם דפוסים (כגון לטריס ו-BHS) שבהם נותנים מספר של פסוק חדש לאחר '''כל''' סימן של סוף פסוק, בין אם הוא שייך לטעם התחתון ובין אם הוא שייך לטעם העליון. כלומר: יש בהם מספר עצמאי ל&quot;לא יהיה לך&quot;, וכן מספר עצמאי ל&quot;לא תנאף&quot; ו&quot;לא תגנב&quot; ו&quot;לא תענה&quot;. כך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''16''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות כ,2-17; דברים ה,6-21).

אבל בנוסח כתבי־היד יש, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], 12 פסוקים בלבד בטעם התחתון, כי המלים &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; הן סופו של הפסוק הראשון. לכן ברוב המהדורות החדשות יחסית כגון דותן וברויאר ומג&quot;ה, המבוססות באופן ישיר על נוסח כתבי־היד הטברנים, יש מספרים ל-'''12''' פסוקים בלבד בעשרת הדברות (שמות כ,ב-יג; דברים ה,ו-יז). אמנם במקראות גדולות הכתר, שאף הוא מבוסס לגמרי על נוסח כתבי־היד, יש מספרים ל-13 פסוקים בעשרת הדברות (כי גם &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; מקבל בו מספר של פסוק). נראה שבמקראות גדולות הכתר ויתרו קצת על העקביות (מספר לכל פסוק בטעם התחתון בלבד) כדי לשמור על המספרים מהדפוסים הישנים וכך למנוע בלבול.

המהדורות הדיגיטליות האחרות באינטרנט מבוססות אף הן על נוסח כתבי־היד. במהדורת ממון ממרא יש [http://mechon-mamre.org/c/ct/c0220.htm מספרים ל-12 פסוקים בעשרת הדברות], בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד ובעקבות מהדורת ברויאר. ואילו ב-WLC יש [http://tanach.us/Tanach.xml?Ex20:1-20:26 מספרים ל-16 פסוקים], כלומר מספר עצמאי לאחר כל סימן של סוף פסוק בכתבי־היד, בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד.

מספרי הפסוקים במהודרתנו יהיו בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד, בדומה למהדורות דותן, ברויאר, וממכון ממרא. לכן בשני הפרקים שבהם נמצאים עשרת הדברות ([[שמות כ/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|דברים ה']]), המספרים יהיו שונים מדפוס קורן ומכל הדפוסים הישנים.

===פסוק מעשה ראובן===

[[קובץ:Damascus Codex (Torah) 1Genesis.djvu|thumb|פסוק מעשה ראובן בכתי&quot;ש (ובו ציון ל&quot;טעמא קדמא&quot;)|page=61]]

חוץ מעשרת הדברות, יש עוד פסוק אחד במקרא שבו אנחנו מוצאים מערכת טעמים כפולה. מדובר על הפסוק של מעשה ראובן ב[[פרשת וישלח/טעמים|פרשת וישלח]] ([[בראשית לה כב|בראשית לה,כב]]):{{הערה|סעיף זה מבוסס על ברויאר, כתר, נספח ב: שתי ההטעמות של מעשה ראובן (עמ' 289-292).}}
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ {{נוסח|רְאוּבֵ{{שני טעמים באות אחת|֗|֔}}ן|=ש ומ&quot;ש (רביע וזקף קטן)|ל=רְאוּבֵ{{שנין טעמים באות אחת|֔|֗}}ן (זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים)|ברויאר היה בספק אם הרביע קיים בכתי&quot;ל, אבל מעיון בכתב־היד מתברר שכן (וכך קבע גם דותן).}} וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ{{שני טעמים באות אחת|֑|ֽ}}ל{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

(א) לפי מערכת הטעמים הנכתבת שנייה בכתבי־היד, המסתיימת בסילוק (סוף פסוק), יחידה זו היא פסוק עצמאי, ואין לו קשר ישיר לפסוק הבא (שמופיע לאחר רווח של פרשה פתוחה):
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב אֶת־בִּלְהָ֖ה פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
(ב) ואילו לפי מערכת הטעמים הנכתבת ראשונה בכתבי־היד, ומסתיימת באתנחתא, הפסוק של מעשה ראובן ממשיך אף לאחר הרווח של הפרשה הפתוחה:
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֗ן וַיִּשְׁכַּב֙ אֶת־בִּלְהָה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

השיטה האחרונה מחברת את שני הפסוקים מלפני הרווח של הפרשה ולאחריה בעקבות האמירה המדרשית שכל בני יעקב &quot;שקולים כאחד&quot;, כולל ראובן ולמרות מעשהו ([[שבת נה ב|שבת נ&quot;ה ע&quot;ב]]):

:אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: &quot;ויהיו בני יעקב שנים עשר&quot; – מלמד שכולן שקולים כאחת. אלא מה אני מקיים &quot;וישכב את בלהה פילגש אביו&quot;? מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה.

ברור שהשיטה הראשונה (א) היא זו שמחלקת את עניין לפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם התחתון&quot; בעשרת הדברות. ואילו בשיטה השנייה (ב) יש הטעמה לפסוק אחד שכולל בתוכו שני פסוקים לפי המתכונת הרגילה, ובניגוד לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם העליון&quot; בעשרת הדברות. אמנם יש ייחוד בהטעמה הכפולה בפסוק מעשה ראובן, כי בו ההטעמה המדרשית (ב) נכתבת '''ראשונה''' וההטעמה ה&quot;רגילה&quot; (א) נכתבת '''שנייה'''. וזה ההיפך מעשרת הדברות, שבהם &quot;הטעם התחתון&quot; נכתב ראשון ו&quot;הטעם העליון&quot; לאחריו.

יש עדות נאמנה ומובהקת שהשיטה הראשונה (א) היא אכן המקבילה לטעם התחתון בעשרת הדברות, למרות שהיא כתובה אחרונה בפסוק מעשה ראובן. מדובר על הערת מסורה מיוחדת במסורה הקטנה בכתי&quot;ש: 
:{{מ:טעמי המקרא|16}}&quot;זה הפסוק יש לו שני טעמים טעמ' קדמ{{צבע גופן|אפור|' וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ ראו}}ב֔{{צבע גופן|אפור|ן}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}כַ֕{{צבע גופן|אפור|ב}} {{צבע גופן|אפור|את־בל}}הָ֖ה {{צבע גופן|אפור|פי}}לֶ֣{{צבע גופן|אפור|גש}} {{צבע גופן|אפור|א}}בִ֑{{צבע גופן|אפור|יו}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}מ֖{{צבע גופן|אפור|ע}} {{צבע גופן|אפור|ישר}}אֵֽל׃&quot;{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

כלומר, המסורה בכתי&quot;ש מקפידה לציין במפורש את הטעמים השייכים לשיטה הראשונה (א) בשם &quot;טעמא קדמא&quot;. ובעשרת הדברות בכתי&quot;ש היא עושה בדיוק אותו הדבר '''לטעם התחתון דווקא'''. הרי לנו עדות מפורשת ששתיהן שייכות לאותה מסורת של הטעמה (וגם ההגיון מורה כך), למרות ששתי השיטות כתובות בסדר הפוך בפסוק שלנו.

לגבי עשרת הדברות [[#הטעם התחתון והטעם העליון|ראינו]] שסכומי הפסוקים '''לפרשות''' הם לפי קריאת הטעם העליון שהייתה נהוגה בבבל (10 פסוקים בעשרת הדברות), ואילו סכומי הפסוקים '''לספרים''' המלאים הם לפי קריאת הטעם התחתון שהייתה נהוגה בארץ ישראל (12 פסוקים בעשרת הדברות), כולל אצל בעלי המסורה הטברנים. אבל לגבי סכומי הפסוקים בפרשת וישלח ולספר בראשית כולו הסכומים זהים, כלומר אין בהם הפרש של פסוק אחד בגלל החיבור או אי-החיבור של פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו. אצל שניהם מדובר על שני פסוקים, ועובדה זו דורשת הסבר.

הרב מרדכי ברויאר הציע שסכומי הפסוקים לפרשות ולספרים אכן מציגים את מנהגי הקריאה הקדומים של בבל וארץ ישראל, כאשר שניהם כאחד נהגו שלא לחבר את פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו, אלא לקרוא במתכונת של פסוקים רגילים בהתאם לפשוטו של מקרא (כלומר בשיטה המקבילה לטעם התחתון). &quot;טעמא קדמא&quot; הוא אם כן מנהג הקריאה מקדמת דנא. אבל נראה שבעלי המסורה הטברנים עצמם לא נהגו כמנהג ארץ ישראל הקדום, אלא דווקא נהגו לחבר את שני הפסוקים בקריאתם ולחבר אותם לפסוק אחד בהטעמה, באופן שמביע את כבודו של ראובן בהתאם למדרש ולתרגומי ארץ ישראל.{{הערה|'''בתרגום הירושלמי (&quot;יונתן&quot;):''' &quot;והוה כד שרא ישראל בארעא ההוא, ואזל ראובן ובלבל ית מצעא דבלהה פלקתיה דאבוי, דהוה מסדרא כל קביל מצעא דלאה אמי, '''ואתחשיב עילוי כאלו שימש עמה'''. ושמע ישראל ובאיש ליה, ואמר: ווי דלמא נפק מיני פיסולא, היכמא דנפק מן אברהם ישמעאל, ומן אבא נפק עשו? מתיבא רוחא דקודשא, וכן אמר ליה: '''לא תדחל דכלהון צדיקין ולית בהון פיסולא, דמבתר דאתיליד בנימין הוו בני יעקב תריסר'''.&quot; הפרשנות המדרשית הזאת משתקפת לא רק בתרגומים הירושלמים אלא אף בחלוקת הפסוקים בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, שבהם לא רק עשרת הדברות נקראים מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון, אלא גם פסוק מעשה ראובן נקרא כך (אמנם כך הוא החלוקה של מקרא ותרגום בכתבי־היד, אבל בפועל לא מתרגמים כלל את מעשה ראובן בציבור אלא רק את המלים &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot; בלבד, בהתאם ל[[משנה מגילה ד י|דברי המשנה]] ש&quot;מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם&quot;.).&lt;br&gt;דברי המדרש מסוכמים יפה בפירוש רש&quot;י: '''ויהיו בני יעקב שנים עשר''' – מתחיל לעניין ראשון, משנולד בנימן נשלמה המיטה, ומעתה ראויין להימנות ומנאן. '''ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולם שוים, וכולן צדיקים, שלא חטא ראובן.'''}} ולכן הקדימו הנקדנים/מסרנים את טעמי &quot;הטעם העליון&quot; בפסוק מעשה ראובן, כי זה היה מנהג קריאתם בפועל, אבל הם גם שמרו על המנהג המשותף למנהג ארץ ישראל הקדום ולמנהג בבל (המשתקף כאמור בסכומי הפסוקים) וכתבו את &quot;הטעם התחתון&quot; לאחריו.

לפי הרב מרדכי ברויאר, יוצא מזה שמנהג ארץ ישראל הקדום היה לקרוא את פסוק מעשה ראובן לפי מתכונת רגילה של פסוקים, בדומה לטעם התחתון בעשרת הדברות, וכך היה גם מנהג בבל לגבי פסוק מעשה ראובן. ואילו בעשרת הדברות לא היה להם מנהג משותף, כי בארץ ישראל קראו בטעם התחתון ובבבל קראו בטעם העליון.

יוצא גם שמנהג הקריאה המשתקף בתרגומים של ארץ ישראל שייך תמיד לטעם העליון, כלומר שלפי התרגומים לא מחלקים את הפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, אלא מחלקים אותם לפסוקים ארוכים מאוד וקצרים מאוד בהתאם להבנה מדרשית. דבר זה נכון הן לגבי פסוק מעשה ראובן בבראשית, והן לגבי עשרת הדברות בשמות ובדברים. לפי זה מייצגים התרגומים של ארץ ישראל מסורת קריאה שונה מזו של בעלי המסורה הטברנים בעשרת הדברות: לפי התרגומים קוראים את עשרת הדברות בטעם העליון, ולפי בעלי המסורה קוראים אותם בטעם התחתון. אבל לגבי פסוק מעשה ראובן המנהג משותף: קוראים אותו בטעם העליון, הן לפי התרגומים והן לפי בעלי המסורה הטברנים.

ואולי ייתכן שניתן להציע הסבר נוסף לזה של הרב ברויאר. אמנם נראה ברור לגמרי שבעשרת הדברות, הקדימו בעלי המסורה הטברנים בכוונה את הטעמים של מסורת הקריאה שלהם עצמם לטעמים של המסורת האחרת. אבל בפסוק מעשה ראובן מדובר על אותיות מעטות שנכתבים בהן שני טעמים זה אחר זה, כאשר הכי בולטת והחשובה ביותר היא האות אל&quot;ף בתיבה &quot;ישראל&quot;, שבה נכתבים אתנחתא וסילוק ביחד. טעם האתנחתא הזה עומד מיד לפני רווח של פרשה פתוחה כדי לחבר בין שני הפסוקים (למרות הרווח ובניגוד לפשוטו של מקרא), ושאר הטעמים המתאימיםם לו באים רק בעקבותיו. בניגוד לטעם העליון בעשרת הדברות, שבא כדי '''להבליט''' את כל אחד מהדברות וכך לפארו, ההטעמה המקבילה בפסוק מעשה ראובן קיימת אך ורק כדי '''להצניע''' את המעשה ע&quot;י חיבורו לפסוק הבא.

ואם כן אולי היה ראוי במקרה כזה להקדים את האתנחתא לסילוק, כי כך ניתן להדגיש דווקא את האתנחתא, ואת החיבור בין הפסוקים למרות הרווח, וכך להצניע את מעשה ראובן. כלומר: אולי גם במעשה ראובן ייצג הטעם התחתון את מסורת קריאתם של בעלי המסורה הטברנים, אבל מתוך כבוד לעצם העניין המובע במסורת האחרת הקדימו לכתוב אותה ראשונה (ולא בגלל שהיא הייתה מנהגם בפועל). הערות המסורה המפורטות בכתי&quot;ש לגבי &quot;טעמא קדמא&quot; באות אם כן למנוע טעויות, ע&quot;י ציון מדויק למנהגו של המסרן עצמו, כדי שהקורא לא יטעה בגלל '''הסדר''' של הטעמים בפסוק מעשה ראובן או בגלל '''המורכבות''' של ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות.

'''במהדורתנו:''' מכיוון שמדובר בסך הכל על פסוק אחד בלבד, ועוד שמערכת הטעמים הכפולה במעשה ראובן נובעת דווקא מהרצון להצניע את העניין, לכן לא נקדיש לו נספח מיוחד בדף עצמאי. במקום זה נסתפק בטבלה קצרה בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]'''.{{הערה|הטבלה המובאת בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]''' מועתקת מהמקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|כאן]]'''.}} הנוסח של ההטעמה הכפולה יישאר בתוך הרצף של הפרשה יחד עם הקישור הישיר בסימן המיוחד ('''&quot;↓↑&quot;''').

'''מספרי הפסוקים:''' כבר ראינו [[#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|לעיל]] שיש חוסר עקביות בין הדפוסים השונים לגבי ציון מספרי הפסוקים בשמות פרק כ' ובדברים פרק ה' בגלל ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. אך בעיה זו אינה קיימת לגבי מעשה ראובן, כי משום מה '''בכל''' הדפוסים מציינים את הכל (כולל &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot;) במספר של פסוק אחד (דהיינו פרק ל&quot;ה פסוק כ&quot;ב). ולכן כך נעשה גם במהדורתנו.

==סדרי הקריאה בתורה==

===חלוקת הסדרים בתורה===

חלוקת הסדרים בתורה היא חלוקה עניינית לרוב, המשקפת את מחזור הקריאה התלת־שנתי שהיה נהוגה בארץ ישראל. במהדורתנו שילבנו את חלוקת הסדרים לפי שתי שיטות מקבילות:
*סימנו את חלוקתה של התורה ל-154 סדרים המקובלת בדפוסים והמוכרת, כולל המרכיב של המספר הרצוף לכל סדר וסדר  מתחילת כל ספר (המספרים מצויינים באותיות עבריות כמו שמוכר היטב מדפוס קורן).{{הערה|למספרים הרצופים באותיות עבריות (בנוסף לציון האות &quot;ס&quot; בשוליים) יש בסיס כבר בכתבי־היד הקרובים לכתר והמאוחרים יותר, אמנם אין בהם ביצוע מלא תמיד.}}
*סימנו את חלוקת הסדרים על פי שני מקורות עתיקים המתעדים את נוסח המסורה הטברנית: רשימת הסדרים ב'''ספר החילופים''' למישאל בן עוזיאל{{הערה|1=מהדורת אליעזר ליפשיץ (ירושלים: מאגנס, תשכ&quot;ה; טקסט מלא ב-PDF ניתן להוריד [http://www.hum.huji.ac.il/units.php?cat=5040&amp;incat=4972 באתר האוניברסיטה העברית]). הרב ברויאר כבר סימן את הסדרים במהדורותיו על פי רשימה זו. ספר החילופים מתעד רשימה של הבדלים (זעירים) בנוסח המקרא בין שיטת בן אשר לבין שיטת בן נפתלי (וגם מספר הסכמות בין שתי השיטות). כך מאפשרות רשימת החילופים וההסכמות קיטלוג של כתבי־יד לפי קרבתם לשיטת בן-אשר, וזהו עיקר חשיבותן במחקר בימינו: ספר החילופים מאשר את חשיבותו של כתר ארם צובה כמייצג נאמן ומדוייק לשיטת בן-אשר, וגם מאפשר את שחזור נוסחו של בן-אשר במקומות מסויימים החסרים בכתר. אמנם בנוסף לרשימת החילופים עצמה, יש בספר החילופים גם תיעוד קפדני לראשי הסדרים במקרא (בתחילת הדיון על כל פרשה בתורה וכל ספר בנביאים וכתובים).}} ו[https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up רשימת הסדרים בכתי&quot;ל] (בנוסף לסימון ראשי הסדרים שבגוף התורה עצמה באותו כתב־יד). שני המקורות העתיקים האלה כמעט זהים אחד לשני בחלוקת הסדרים,{{הערה|יצוין שספר החילופים וכתי&quot;ל גם זהים לסימון הסדרים הקיים בסוף ספר דברים בכתר ארם צובה. שלושת המקורות ביחד עוד זהים בכך שפרשת &quot;נִצבים&quot; כוללת בתוכה גם את פרשת &quot;וילך&quot; (והן נחשבות לפרשה אחת ביחד).}} והם מדווחים על כ-167 סדרים בתורה.{{הערה|בשני המקורות העתיקים מדווח על סך של קס&quot;ז (167) סדרים בדיוק בחמישה חומשי תורה. אמנם רק ברשימה שבכתי&quot;ל יש באמת קס&quot;ז סדרים, ואילו בספר החילופים, למרות המספר המובא בסוף, נזכרים 168 ראשי סדרים. הסדר הנוסף מתחיל לקראת סוף פרשת וירא (&quot;וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר&quot;, [[בראשית כב כ]]); סדר זה חסר לגמרי בכתי&quot;ל בסימון הפנימי וברשימה (וגם בחלוקה המקובלת), וזה ההבדל היחיד בין ראשי הסדרים שבשני המקורות.}}

לגבי השיטות השונות בסימון הסדרים (ובמיוחד בין החלוקה המקובלת לבין החלוקה ל-167 סדרים), יש אומרים שאין כאן מחלוקת אלא שהסדרים הנוספים בתורה שבספר החילופים ובכתי&quot;ל משקפים תת־חלוקה אפשרית בתוך הסדרים המקובלים. ויש אומרים שחלוקת הקריאה למחזור התלת־שנתי לא הגיעה לידי שיטה מובהקת של חובה, והיו מנהגים שונים כיצד לחלק את הקריאה בדרכים שונות.

ציונם של ראשי הסדרים הנוספים בספר החילופים ובכתי&quot;ל ישולב בתוך המספרים הרצופים של החלוקה המקובלת. לדוגמה: יש סדר שמתחיל בתחילת פרשת &quot;וָאֶתְחַנַּן&quot; (דברים ג כג), והוא הסדר הרביעי בספר (&quot;ד&quot; במספרים הרצופים) לפי החלוקה המקובלת של 154 סדרים בתורה. מאוחר יותר יש ציון של תחילת סדר במקורות העתיקים  בפסוק &quot;כִּי־תוֹלִיד בָּנִים&quot; (ד כה), וסדר זה אינו קיים בחלוקה המקובלת. הוא יסומן אם כן לפי המספר הרצוף &quot;ד*&quot;. להלן רשימה של כל הפרשות שבהן יש סדר נוסף על החלוקה המקובלת (קנ&quot;ד סדרים):
*בספר בראשית (בנוסף על מ&quot;ג סדרים): וירא=(יט*),{{הערה|אין כאן סדר בכתי&quot;ל (ברשימה ובגוף התורה) אבל יש סדר בספר החילופים, ובגלל הסדר הנוסף מגיע מספר הסדרים בספר החילופים ל-46 בספר בראשית ול-168 בתורה כולה (למרות הסך המובא בסוף של קס&quot;ז סדרים). יצויין שסדר זה קיים גם בתוך המספרים הרצופים שבכתי&quot;ש (כ'), אמנם שם הוא מתחיל בתחילת פרשת &quot;חיי שרה&quot; ולא בבראשית כב,ב; ובכלל יש הבדלים רבים בין סימון הסדרים בכתי&quot;ש לבין המסורת של קס&quot;ז סדרים בתורה (בכתי&quot;ש לדוגמה יש מ&quot;ב סדרים סה&quot;כ בספר בראשית).}} וישב=לה*, ויחי=מג*.
*בספר שמות (בנוסף על כ&quot;ט סדרים): שמות=א*,{{הערה|כאן חסר סימון הסדר בגוף כתי&quot;ל, אבל הוא קיים ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל (וגם דותן השלים אותו ע&quot;פ הרשימה).}} משפטים=יז*, כי-תשא=כה*, ויקהל=כו*.
*בספר ויקרא (בנוסף על כ&quot;ג סדרים): ויקרא=ב*, אמֹר=יט*.
*בספר במדבר (בנוסף על ל&quot;ב סדרים): נשֹא=ה*.
*בספר דברים (בנוסף על כ&quot;ז סדרים): ואתחנן=ד*, ראה=יא*, שֹפטים=טו*,{{הערה|יש לסמן עוד מקום בפרשת שֹפטים בכתי&quot;ל, דהיינו [[דברים כ א]], בו מסומן סדר נוסף בכתב היד (לכאורה &quot;טו**&quot;). אבל סימון זה כנראה בטעות הוא, שהרי אינו מובא ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל עצמו וגם לא בספר החילופים (דותן ציין אותו כטעות {ס}). במהדורתנו לא תייגנו אותו ב[[תבנית:מ:סדר]] אבל הערנו עליו בהערת נוסח.}} כי־תצא=טז*.

יש גם שני מקומות שבהם תחילת הסדר שונה במקצת בחלוקה המקובלת ובמקורות העתיקים:
*בפרשת אמֹר מתחיל סדר [יט] בויקרא כג,ט (&quot;כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ&quot;) במקורות העתיקים, אבל בחלוקה המקובלת מתחיל הסדר (יט) בויקרא כג,טו (&quot;וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙&quot;), הפרש קל של 6 פסוקים שהם פרשה אחת.
*בסוף פרשת קֹרח מתחיל סדר (יז) בבמדבר יח,כה (&quot;וְאֶל־הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר&quot;), אבל במקורות העתיקים מתחיל הסדר [יז] בתחילת פרשת &quot;זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה&quot; (במדבר יט,א), הפרש קל של 8 פסוקים שהם פרשה אחת.

למידע על חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים|כאן]]'''.

===החלוקה לפרשות השבוע===

[[מקרא על פי המסורה/תורה|התורה מחולקת במהדורתנו]] לפי יחידות של &quot;פרשת השבוע&quot;. חלוקה זו משקפת את המנהג המקובל כבר אלף שנה של מחזור לקריאת התורה בשנה אחת (מקור המנהג הוא [[:W:פרשת השבוע#מקור המנהג בעדות ישראל|בבלי]]). בתחילת כל יחידה של &quot;פרשת השבוע&quot; יש גם תמונות וקישורים לעמודים המתאימים לדף הראשון של אותה פרשה (צילומים של כתבי־היד החשובים ושל ספרי תורה הכתובים על קלף).

ראוי לציין שבכתבי־היד הטברנים וברשימות המסורה שבהן (וכן ב&quot;ספר החילופים&quot;) אין פרשה חדשה שמתחילה בפסוק [[פרשת וילך/טעמים#פרשת וילך (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|&quot;וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה&quot; (דברים לא,א)]], ויחידה זו הייתה נחשבת אם כן לחלק האחרון של [[פרשת ניצבים/טעמים#פרשת ניצבים (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|פרשת &quot;נִצבים&quot;]] (שהיו בה 70 פסוקים סה&quot;כ).{{הערה|עניין זה צויין גם בתיעוד הנוסח (בדף העריכה בתחילת פרשת &quot;וילך&quot; ([[דברים לא/טעמים|פרק ל&quot;א]]).}}

===החלוקה לעולים בתורה===

פרשות השבוע מחולקות במהדורתנו בהתאם לקריאה עבור שבעה עולים לתורה בשבת (ומפטיר). חלוקה זו יציבה לרוב בדפוסים מאז המאה הי&quot;ח.{{הערה|למידע היסטורי על החלוקה לעולים בתורה, ראו את [https://jewish-faculty.biu.ac.il/files/jewish-faculty/shared/JSIJ4/stulberg.pdf מאמרו] של אפרים סטולברג, &quot;תורה שבעל פה האחרונה: חלוקת התורה לעליות&quot; ב-JSIJ גליון 8 (2009).}} היא נעשתה כאן לפי החלוקה המקובלת בדפוסים הנפוצים של המקראות הגדולות (השתמשנו במקראות גדולות לתורה ב[[:COMMONS:Category:MG1859-Vienna-Torah|מהדורתו של שלמה נעטטער]] [ווין תרי&quot;ט]), והמשתקפת היטב בדפוס קורן.{{הערה|במקרים של אי־התאמה הכרענו לפי [https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Tikkun-Koreim-HB50656.pdf תיקון הקוראים הזה]. בעתיד ראוי שיהיה סימון לפי שיטות נוספות של חלוקת הפרשה לעולים, ובמיוחד מנהג תימן, וכן להוסיף אפשרות למשתמש לבחור את שיטת הסימון הרצויה לו.}} לשבתות שקוראים בהן שתי פרשות מחוברות, הקריאה לכל אחד משבעת העולים צוין כנהוג בתוך סוגריים לאחר החלוקה לעולים של הפרשה היחידה, כגון: &quot;חמישי (שלישי)&quot;.

החלוקה במהדורתנו לשלושה עולים במשך השבוע (מנחה בשבת, שני וחמישי) מבוססת על '''סדר עבודת ישראל''' לר' יצחק (זליגמן) בער, רעדעלהיים תרכ&quot;ח, מתוך מהדורת צילום של הוצאת שוקן תרצ&quot;ז.{{הערה|ראו שם עמ' 451-494, &quot;סדר הפרשיות למנחה בשבת ולשני וחמישי לתעניות ולחה&quot;מ וחנוכה ופורים&quot;. חטיבת הקריאה הזאת צולמה בתוך '''סדור רנת ישראל''', מהדורה שניה (הוצאת מורשת: ירושלים תשל&quot;ד), עמ' 447-485. מהדורת צילום אחר של &quot;סדר עבודת ישראל&quot; לזליגמן בער נמצאת '''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-1.pdf|כאן]]''' ו'''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-2.pdf|כאן]]'''.}} הציון לתחילת הקריאה ל&quot;לוי&quot; ול&quot;ישראל&quot; מופיע בסוגריים מרובעים, וסוף הקריאה ל&quot;ישראל&quot; הוא בדרך כלל לפני עליית &quot;שני&quot; בשבת.{{הערה|במקומות חריגים שבהם עליית &quot;ראשון&quot; ארוכה ולא נהוג שישראל ביום חול יקרא עד סופה (בפרשות &quot;בראשית&quot;, &quot;כי תשא&quot;, &quot;נשא&quot;), צוין &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; בסוף הקריאה לעולה השלישי. וכן במקומות שנהוג להמשיך לקרוא אחרי סוף עליית &quot;שני&quot;, צוין בסוף העלייה השלישית &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; (בפרשות &quot;בחקתי&quot;, &quot;דברים&quot;, &quot;ואתחנן&quot;', &quot;כי תבוא&quot;, &quot;נצבים&quot;, &quot;וילך&quot;, &quot;האזינו&quot;, &quot;וזאת הברכה&quot;).}}

לא הוספנו סימון לקריאת התורה במועדים בתוך מהדורת המקרא בוויקיטקסט. סימון כזה יוצר מעמסה כבדה בשוליים של הטקסט, ולא נהוג לסמן אותו &quot;בפנים&quot; במהדורות של המקרא, אלא רק בנספחים. במקום זה יצרנו מדור מיוחד בשם '''[[מקראי מועד|&quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot;]]''', שם תופיע קריאת התורה לכל המועדים לפי החלוקה הנפוצה במחזורים (וגם הפטרות). תוכן הקריאות במדור &quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot; מבוסס על &quot;מקרא על פי המסורה&quot;.

==הערות==
&lt;references/&gt;

[[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 3]]</text>
      <sha1>42lqf3w4ixxxjhlhie9uf8y51ua85sb</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087571</id>
      <parentid>3087570</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T12:32:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* החלוקה לעולים בתורה */</comment>
      <origin>3087571</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="319458" sha1="tcg0hnnloi9zbu9w83mili3971ug8rp" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ג. קביעת הנוסח בתורה}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח בתורה==

'''נוסח האותיות וחלוקת הפרשות במהדורה זו נקבעו לפי ספרי התורה. נוסח הכתיב הוא לפי ספרי תימן. הבדלים בין ספרי התורה של העדות השונות, ובין ספרי התורה לבין מה שידוע לנו על כתר ארם צובה (מתוך עדויות), מובאים ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].'''

'''הבסיס לנוסח הניקוד והטעמים והגעיות הוא כתי&quot;ל, ועל גבי הבסיס הזה נעשו תיקונים ושינויים, כדי להתאים את המקומות החריגים שבו לנוסח המסורה לפי שיטתו של כתר ארם צובה. במקומות שהכתר קיים בהם או שיש עדויות לגביו, הנוסח מיוסד עליו. לאחר קביעת הנוסח בוצעו עוד התאמות קלות בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על השיטה לקביעת הנוסח בתורה ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הבא]]''' לגבי המקומות החסרים בכתר, ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|בפרק החמישי]]''' לגבי המקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.

==יסודות הנוסח==

'''כתר ארם צובה:''' כתר ארם צובה נשאר לנו בסוף התורה (החל מהתיבה &quot;וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ&quot; ב[[דברים כח/טעמים#כח יז|דברים כח,יז]]). בנוסף יש שני צילומים של דפים שאבדו ממנו, ועדויות רבות וחשובות על נוסח התורה שהיה בו. הנוסח במקומות האלה מיוסד על הכתר.

'''כתי&quot;ל וקבוצת כתבי־היד העיקרית:''' בשאר כל התורה הנוסח מיוסד על כתי&quot;ל, אבל רק בתור נקודת התחלה. בכל מקום שלא הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל, או שיש ספק או תמיהה לגביו, או נקודה בו הראויה לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), השתדלנו לבדוק את הנוסח המקביל בעוד 6 כתבי־יד מזרחיים של התורה הקרובים לכתר ארם צובה, ולתעד את הממצאים במלואם. כך יוצא שהנוסח ברוב התורה מיוסד על '''7 כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה''', והם: '''ל, ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו''';  למידע נוסף על שבעת כתבי־היד וקישורים אליהם ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|כאן]]'''.

'''כתבי־יד נוספים:''' לא כל כתבי־היד שבקבוצה העיקרית שלמים. חלקים משמעותיים של ספר בראשית (במיוחד מתחילתו) חסרים או פגומים ברובם (ל1,{{הערה|חוץ מהדפים החסרים בתחילת ספר בראשית, ראשי הדפים פגומים בכתי&quot;ל1 בכל התורה; הנזק יותר חמור בתחילת התורה ובסופה.}} ב, ש, ש1, ו), וכמו כן באחדים מהם בסוף ספר במדבר (ו) ובספר דברים (ל1, ב) ובעוד מקומות.{{הערה|כתי&quot;ו המקורי חסר בסוף ספר במדבר (כו,סג-לה,ו). הוא גם חסר בסוף ספר דברים (נכרכו עמו דפים כדי להשלים את הטקסט החסר), אבל רק במקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.}} בספר בראשית השתמשנו בעת הצורך במבחר של כתבי־היד נוספים (מזרחים, תימנים וספרדים). בשאר התורה (בעיקר בסוף ספר במדבר מפרק כ&quot;ז ובספר דברים, אך גם בעוד קצת מקומות שחסר בהם כתב־יד אחד או יותר) הסתפקנו בשני כתבי־יד מזרחים הקרובים לכתר: ב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571880205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-10] ('''ל3'''); וב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571690205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94%20EVR%20II%20B%2059 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-59] ('''ל9'''). בשלב מאוחר יותר, לאחר שהערות הנוסח כבר נכתבו לפי כתבי־היד שהזכרנו עד כה, התחלנו להוסיף תיעוד נוסף לעתים גם מתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|עוד כתבי־יד]] בעת הצורך, ובמיוחד מתוך [https://archive.org/details/torah-tbilisi-3-lailashi-images/mode/1up כתב־יד טביליסי 3] (&quot;כתר לאילאשי&quot; או '''ט3''').

'''הכרעת הכתיב, הניקוד והטעמים:''' הקבוצה העיקרית של 7 כתבי־יד טברנים, הקרובים לכתר ארם צובה, מאפשרת הכרעה ברורה ומובהקת בענייני הכתיב, הניקוד והטעמים בתורה בכמעט כל מקום.{{הערה|היוצאים מן הכלל הזה נדירים ביותר. הדוגמה היחידה לגבי '''נוסח הכתיב''' שמצאנו עד כה היא התיבה &quot;בָּמוֹתָ֖ם&quot; ([[במדבר לג/טעמים#לג נב|במדבר לג,נב]]), הנכתבת מלא וי&quot;ו בספרי התורה של כל העדות. אך כתבי־היד הטברנים חלוקים לגבי כתיבתו; אין בהם רוב מובהק לכתיב מלא או חסר, ואין הערת מסורה התומכת באחת משתי האפשרויות. תיבה זו נמצאת בין 6 המקומות המוטלים בספק לפי שיטת ברויאר (כתר, עמ' 84 [פרק ג סעיף 1.ד]). אך שאר המקומות שהיו מוטלים בספק אצלו מקבלים מענה ע&quot;י קבוצת 7 כתבי־היד שלנו, וכבר אינם מוטלים בספק; רק המקום הזה נשאר. בכל אופן הכתיב במהדורתנו נקבע כאן, כמו בכל התורה, ע&quot;פ ספרי התורה. גם לגבי '''נוסח הניקוד והטעמים''' מצאנו דוגמה אחת בלבד: ב[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|כו,מג]] התיבה &quot;בׇּהְשַׁמָּהֿ֙&quot; מנוקדת בלי מפיק באות ה&quot;א הראשונה בארבעה כתבי־יד (ל1,ב,ש1,ק3), לעומת שלושה כתבי־יד (ל,ש,ו) שבהם יש מפיק (&quot;בָּהְּשַׁמָּהֿ֙&quot;), כך שאין רוב מובהק ויש צורך לבדוק מקורות נוספים (ראו שם בתיעוד הנוסח). וראו גם [[דברים טז/טעמים#טז ב|דברים טז,ב]], שם אין רוב מובהק לגבי התיבה &quot;אֲשֶׁר&quot; אם היא מוקפת או בטעם מונח, אך יכולנו להכריע לפי שיטת בן־אשר בספר החילופים.}}

'''עניינים משניים במערכות הניקוד והטעמים:''' לגבי ניואנסים שהיו רשות ולא חובה אצל בעלי המסורה הטברנים, והם לא סומנו בעקביות בכל כתב־יד, קבוצת כתבי־היד מספקת לנו תמונה מייצגת של הגיוון שהיה קיים אצל בעלי המסורה וגבולותיו. מדובר על נושאים משניים כגון חטפים באותיות לא גרוניות ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|הסבר כללי]], [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|רשימה בתורה]]), געיות חריגות ([[#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|הסבר כללי]], [[#נוסח הגעיות במהדורתנו|רשימה בתורה]]), [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|מרכא בתיבת תביר]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#נקודה בוי&quot;ו עיצורית|נקודה בוי&quot;ו עיצורית]], ועוד. לא הכרענו בנושאים אלה לפי רוב מובהק של כתבי־היד (רוב שבדרך כלל לא קיים), אלא לפי מדיניות העיצוב במהדורתנו (לגבי חטפים באותיות לא-גרונית) או לפי דרכו העקבית של כתר ארם צובה (לגבי מתיגת הזקף, מרכא בתיבת תביר, ולגבי געיות בכתי&quot;ל שחורגות באופן ברור מדרכו). בעזרת תיעוד הנוסח אפשר לראות את האופן שבו הכרעת הנוסח משתלבת עם הנתונים הנמצאים בכתבי־היד, וגם לזהות את כתבי־יד הקרובים יותר לשיטת הכתר לגבי כל תופעה ספציפית.

==תיעוד הנוסח==

כל הנתונים לגבי הנוסח ב[[#יסודות הנוסח|קבוצת כתבי־היד]], בכל מקום שנוסח כתי&quot;ל ראוי לדיון, נמצאים בדפי העריכה של '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#חמישה חומשי תורה|דפי הפרקים בתורה]]'''. אי אפשר לראות את הנתונים בדף של הפרק עצמו, המציג רק את נוסח המקרא לפי הקביעה הסופית. כדי לקרוא את הערות הנוסח בפרק מסוים, יש ללחוץ על '''&quot;הצג הערות נוסח&quot;''' בתחילת הדף של הפרק בצד ימין, מתחת לסרגל הניווט. לחלופין, הן גם מופיעות באתר מיוחד שנקרא '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ &quot;מקרא על פי המסורה עם הערות הנוסח&quot;]''', שם ניתן לקרוא אותן ברציפות ולעיין בהן בנחת.

כאמור, הנתונים בהערות הנוסח כתובים בפועל בדף העריכה של הפרק. כדי לראותם שם יש ללחוץ הלשונית &quot;'''עריכה'''&quot;, שנמצאת בראש הדף של הפרק (באמצע בין הלשוניות &quot;קריאה&quot; ו&quot;גרסאות קודמות&quot;). אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; יופיע חלון עריכה, שבו נמצא הטקסט המקודד של הפרק. בחלק מהפסוקים, בתוך הטקסט המקודד, אפשר לראות מילים בתוך תבניות &quot;נוסח&quot;. לדוגמה, ב'''[[שמות יד/טעמים|דף הפרק של שמות י&quot;ד]]''', אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; רואים שבתוך חלון העריכה, בפסוק ה', התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; נמצאת בתוך תבנית נוסח. הקוד נראה כך:

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|וַיֹּֽאמְרוּ֙|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים{{ש}}ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙ (חסר שווא באות מ&quot;ם){{ש}}הערת המקליד}}&lt;/nowiki&gt;

&quot;נוסח&quot; הוא השם של [[תבנית:נוסח|התבנית]] בתוך הסוגריים המתולתלים; תקפידהּ של תבנית זו לרכז נתונים לגבי נוסח המקרא. אחר כך רואים את התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; כמו שהיא מופיעה לפי קביעת הנוסח במהדורתנו, ולאחריה את רשימת המקורות התומכים בקביעה זו (אחרי &quot;2==&quot; שהוא קוד טכני). במקרה הזה מתברר שזהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וגם של הדפוסים הנפוצים של המקרא. אבל אחרי קוד לשבירה (&quot;&lt;nowiki&gt;{{ש}}&lt;/nowiki&gt;&quot;), כדי לחלק את ההערה לחלקים שונים, רואים שבכתי&quot;ל יש טעות מובהקת: בתיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; חסרות שתי הנקודות של שווא מתחת לאות מ&quot;ם (&quot;וַיֹּֽא'''מ'''רוּ֙&quot;)! בסוף כתוב &quot;הערת המקליד&quot;, כלומר: [https://hcanat.us/Tanach.xml?Ex14:5-14:5 בהקלדה הדיגיטלית UXLC], שהיא תִּעֲתוּק של כתי&quot;ל שהיה נקודת ההתחלה למהדורתנו, כבר עמדו על הטעות הזאת והעירו לגביה.

לדוגמה נוספת, הפעם בעניין של כתיב (נוסח האותיות), ראו בדף העריכה של '''[[שמות יד/טעמים|אותו פרק]]''' בפסוק י&quot;ג (&quot;תֹסִ֛פוּ&quot;):

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|תֹסִ֛פוּ|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ&quot;ה (כתיב חסר יו&quot;ד){{ש}}ל!=תֹסִ֛יפוּ (כתיב מלא יו&quot;ד){{ש}}הערת ברויאר}}&lt;/nowiki&gt;

אחרי &quot;נוסח&quot; (שמהּ של התבנית), רואים שהתיבה &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; מופיעה במהדורתנו בכתיב חסר יו&quot;ד (כלומר &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; ולא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot;). זהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וכך קובעות גם הערות מסורה, כולל הערת מסורה בתוך כתי&quot;ל עצמו; וכך קבע הרמ&quot;ה להלכה (בעקבותיו כותבים &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; חסר יו&quot;ד בספרי תורה ספרדים ואשכנזים).{{הערה|ראו ב[[:COMMONS:File:Masoret-Seyag-Ramah-1750-HB7152.pdf|מסורת סייג לתורה]], עמ' 70.}} אבל אחר כך רואים בהערה שהנוסח הכתוב בכתי&quot;ל הוא דווקא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot; (כתיב מלא יו&quot;ד). כתיב זה סותר את הערת המסורה בתוך אותו כתב־יד. בסוף  התבנית כתוב &quot;הערת ברויאר&quot;, כלומר: הרב מרדכי ברויאר כבר עמד על הכתיב החריג כאן בכתי&quot;ל במהדורות המקרא שלו.

שימו לב שנוסח הכתיב במהדורתנו נקבע לפי ספרי התורה של עדת תימן, ולא לפי רוב כתבי־היד שבקבוצה. הדוגמה האחרונה מראה שרוב מובהק של כתבי־היד הקרובים לכתר תומך כאן בכתיב של ספרי תימן.

==מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות==

===נוסח האותיות בתורה===

'''נוסח האותיות בעידן המסורה:''' נוסח האותיות לפי המסורה משתקף היטב בתור '''אידאל מדויק''' מתוך הערות המסורה. אבל האידיאל הזה לא התגשם בביצוע מושלם באף אחד מכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר ארם צובה. כתבי־היד האלה עברו תהליכים של הגהה ותיקונים בכיוון זה, אמנם בכל אחד מהם נשארו טעויות בנוסח הכתיב. טעויות מהסוג הזה מתגלות ברוב המקומות בכתב־יד אחד חריג, כאשר הכתיב שבו שונה בתיבה מסוימת משאר חבריו, ובדרך כלל יש גם הערת מסורה שתומכת בגרסת הרוב. מתוך כך אפשר לקבוע את הכתיב של נוסח המסורה בכמעט כל מקום על פי '''הערות המסורה''' או על פי הנוסח של '''רוב כתבי־היד''', או על פי '''שניהם ביחד'''. וזה מפליא שהכתיב האקלקטי מתוך רוב כתבי־היד זהה לכתיב המתועד בהערות המסורה כמעט לגמרי. את כל זה הוכיח הרב מרדכי ברויאר לראשונה בספרו החשוב '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא'''.{{הערה|ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל&quot;ז; עמ' 68-86.}}

'''לאחר תקופת המסורה בספרד ואשכנז:''' ברויאר עוד הוכיח שאותו נוסח העולה מתוך השילוב של הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות בכתבי־היד הקרובים לכתר מתאים בכמעט כל המקומות לנוסח ספרי התורה שנקבע בספרד ובאשכנז. נוסח הכתיב בספרי התורה (מחוץ לתימן) נקבע לאחר תקופת בעלי המסורה הטברנים ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ספרות המסורה וחומר נוסף|חיבוריהם של חכמי מסורה מאוחרים]]: בספרים &quot;מסורת סייג לתורה&quot; ל[[:W:מאיר הלוי אבולעפיה|ר' מאיר הלוי אבולעפיה]]), &quot;אור תורה&quot; (ל[[:W:מנחם די לונזאנו|ר' מנחם די לונזאנו]]), ו&quot;מנחת שי&quot; (ל[[:W:ידידיה שלמה רפאל נורצי|ר' ידידיה שלמה רפאל נורצי]]). חכמי המסורה בדורות הללו פעלו לפי '''שיטה אקלקטית מובהקת''', והשתמשו כמיטב יכולתם באותן הערות מסורה שהיו בידיהם, ובאותם כתבי־יד שנראו מדויקים בעיניהם.{{הערה|ספר מוגדר כ&quot;מדויק&quot; לפי מידת התאמתו לכתיב בספרים מקבילים ולהערות המסורה. חשוב לציין ששיטת הפעילות בתחום זה ע&quot;י בעלי ההלכה הייתה לדבוק בכללי המסורה הטברנית ובשיטה האקלקטית אפילו בניגוד לחז&quot;ל בתלמוד ובמדרשים (במקומות שדרשו את הכתיב). חכמי התלמוד מעידים על עצמם שלא היו בקיאים בחסרות וביתרות {{מקור|קידושין ל א|קידושין דף ל' ע&quot;א}}, ובעיניהם של בעלי ההלכה שעסקו בכתיב התורה, נמשך המצב הזה עד זמנם ממש. ולכן החליטו בסופו של דבר (לאחר לבטים רציניים) לקבל את הערות המסורה ועדותם של רוב כתבי־היד המדויקים, במקום הכתיב המובא בתלמוד, ואפילו במקומות שלומדים הלכה מן הכתיב! (ראו את הדוגמאות המובאות בגליון הש&quot;ס לר' עקיבא איגר על [[שבת נה ב|שבת דף נ&quot;ה ע&quot;ב]] לתוספות ד&quot;ה מעבירם כתיב.) לגבי ההתלבטות בנושא זה ראו בברויאר, ג.6 (עמ' 88) והערות 2, 3 שם.}} מתברר שעבודתם עלתה כל כך יפה עד שהיא כמעט מושלמת, וכמעט זהה לנוסח תימן.

'''לאחר תקופת המסורה בתימן:''' בנוסף לכך, הציע ברויאר שנוסח תימן אינו מבוסס על שיטה אקלקטית אלא על '''עבודת העתקה מושלמת''' של כתר ארם צובה.{{הערה|ראו ברויאר, שם, עמ' 87-89.}} ואם כן יוצא שבנוסח תימן יש לנו עדות מובהקת ומדויקת לנוסח הכתיב בתורה שהיה בכתר.{{הערה|ברויאר הביא מספר ראיות לכך שם, עמ' 90. ביניהם: עדותם של סופרי תימן שספריהם נכתבו &quot;על תיקון הספר הידוע במצרים&quot;; נוסח הכתיב המתאים לגמרי למסורה (ולנוסח תימן) בסוף התורה בכתר; נוסח הכתר בנביאים וכתובים (המדויק להפליא לעומת כל שאר כתבי־היד). על ראיות אלו של ברויאר אפשר להוסיף את הכתיב לפרשות התפילין שקבע הרמב&quot;ם ב'''משנה תורה''' ([[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ב#הלכה ג|הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק שני, ג-ז]]; וראו עוד בהרחבה אצל יצחק ש' פנקובר, '''נוסח התורה בכתר ארם צובה: עדות חדשה''', [רמת־גן, הוצאת אונ' בר־אילן, תשנ&quot;ג], עמ' 53-55), וכמו כן את שאר העדויות הקיימות על נוסח הכתיב שהיה בכתר (כגון רפי זר, [https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=278 &quot;מאורות נתן לר' יעקב ספיר&quot;], '''לשוננו''' ל&quot;ה, תשמ&quot;ו, עמ' 151-213).}} ועוד יוצא לנו שכתר ארם צובה עצמו מהווה '''ביצוע מושלם''' יחיד במינו של נוסח האותיות בתורה לפי המסורה (בניגוד לשאר כתבי־היד הקרובים לו). קביעה זו מתבררת גם מתוך נוסח האותיות המדויק בו בספרי הנביאים והכתובים, שיש בו דיוק מפליא שאינו דומה לאף כתב־היד אחר.{{הערה|ראו על כך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|בפרק חמישי]] של המבוא.}}

אמנם יש גם עדויות שב-2 מקומות (ואולי 3), חרג הכתיב בכתר מהנוסח העולה מהערות המסורה ומשאר כתבי־היד, וכמו כן מספרי ספרי התורה של כל העדות כולל תימן:
#שמות, שמות [[שמות א/טעמים#א יט|(א,יט)]]:  [אֲלֵהֶ֛ן]* (=כל ספרי התורה) / א=[אֲלֵיהֶ֛ן];{{הערה|את הכתיב הזה אולי ניתן להצדיק ע&quot;פ הערת מסורה בכתר; וראו עוד בהערת הנוסח על [[שמות א/טעמים#א יט|שמות א,יט]].}}
#ויקרא, קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]] [רֵעֶ֑ךָ]* (=כל ספרי התורה) / א=[רֵעֶ֑יךָ].
ויש עוד עדות שהנוסח המקורי בכתר בפרשת &quot;בהר סיני&quot; ([[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]]) היה &quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''י'''א֙&quot; (כתיב יו&quot;ד נגד המסורה), ואחר כך נראה שהיה ניסיון תיקון ל&quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''ו'''א֙&quot; (כתיב וי&quot;ו לפי המסורה). במקום הזה ייתכן שהתיקון לא צלח לגמרי או שברבות השנים נתקלקל הדיו של התיקון.{{הערה|ראו על כך באריכות בהערת הנוסח על [[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]].}}

על סמך הכתיבים הבודדים האלה נראה שנוסח האותיות בספרי תימן מייצג את נוסח המסורה באופן קצת יותר מדויק מהכתיב שהיה בכתר עצמו (!).{{הערה|לגבי 3 המקומות האלה כתב יוסף עופר שיש בהם &quot;ערעור מהותי על האפשרות שנוסח התימנים מיוסד על הכתר. אם נבקש להטיל שלום בין הכתוב בכתבי־היד התימנים לבין ממצאינו נוכל רק להציע שהכתר היה '''אחד מהמקורות''' לנוסח התימנים.&quot; ראו במאמרו [http://www.daat.ac.il/daat/vl/yosefofer/yosefofer03.pdf &quot;כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ&quot;ד קאסוטו&quot;], '''ספונות''', סדרה חדשה, ספר רביעי (יט) תשמ&quot;ט, עמ' 339 (ההדגשה שלנו); וראו שם עוד עמ' 309-313. ברוח זו ניתן להציע שאמנם נוסח הכתיב בספרי תימן '''נוסד''' על פי הכתר, אך אחר כך בוצעו תיקונים בספרי תימן במקומות נדירים שבהם עצם הנוסח שהועתק מהכתר עמד בסתירה ב-2 או 3 מקומות להערות המסורה שהיו בכתבי־היד. כך שהכתר הוא לא רק &quot;אחד מהמקורות&quot; אלא '''המקור העיקרי''' לנוסח הכתיב בספרי תימן, אך '''לא המקור היחיד'''. בדיקת כתבי־יד תימנים לספרי הנביאים והכתובים מניבה תוצאות דומות: יש כתבי־יד שהם קרובים להפליא לנוסח הכתיב בכתר, אך לא זהים לו; אמנם במקומות שהכתיב שונה מהכתר יש כמעט תמיד הערת מסורה צמודה המורה על הנוסח בכתב־היד. גם יצחק ש' פנקובר הציע אפשרות דומה בניסיון שלו להתמודד עם נתונים סותרים לגבי נוסח הכתר: &quot;לפי האפשרות הראשונה יוצא שיש שניים (או שלושה) מקרים חריגים בכתר, בהם חולק הכתר על כל כתבי־היד הטברניים המדוייקים והמסורה. כמו־כן היה יוצא עקב מקרים אלו שדווקא כתבי־היד התימניים הם המדויקים בתורה, מדויקים אפילו מן הכתר.&quot; והוסיף בהערה: &quot;אפילו נניח את האפשרות הראשונה, אין היא מחייבת את המסקנה שהתימנים לא סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר... בענייני נוסח יהיו בסך הכל שניים (או שלושה) שינויים בין התימנים והכתר; קירבה כה גדולה, שאין כדוגמתה אפילו בין כתבי־היד הטברניים המדויקים, מוסברת בכך שהתימנים סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר ותיקנו.&quot; ראו '''נוסח התורה בכתר ארם־צובה: עדות חדשה''' (רמת־גן: הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, תשנ&quot;ג), עמ' 90, ושם בהערה 267.}}

'''ספרי תימן לעומת ספרי ספרד ואשכנז:''' עבודתם של חכמי ספרד ואשכנז בתחום המסורה, ביחד עם עבודתם של חכמי תימן בתחום המסורה ובהעתקה מדויקת על סמך כתבי־היד המהימנים ביותר, הביאה לזהות כמעט מוחלטת לגבי נוסח הכתיב שבספרי־התורה בכל העדות. בכל התורה כולה נשארו 9 הבדלים ביניהם בלבד:
#בראשית, בראשית [[בראשית ד/טעמים#ד יג|(ד, יג)]]: [מִנְּשֹֽׂא]* (=ספרי תימן) / [מִנְּשֽׂוֹא] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בראשית, נֹח [[בראשית ז/טעמים#ז יא|(ז, יא)]]: [מַעְיְנֹת֙]* (=ספרי תימן) / [מַעְיְנוֹת֙] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בראשית, נֹח [[בראשית ט/טעמים#ו כט|(ט, כט)]]: [וַיִּֽהְיוּ֙]* (=ספרי תימן) / [וַֽיְהִי֙] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#שמות, תרומה [[שמות כה/טעמים#כה לא|(כה, לא)]]: [תֵּעָשֶׂ֤ה]* (=ספרי תימן) / [תֵּיעָשֶׂ֤ה] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כו|(כח, כו)]]: [הָאֵפֹ֖ד]* (=ספרי תימן) / [הָאֵפ֖וֹד] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / [בְּשֵׁמֽוֹת] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן) / [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / [בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#דברים, כי תצא [[דברים כג/טעמים#כג ב|(כג, ב)]]: [דַּכָּ֛א]* (=ספרי תימן) / [דַּכָּ֛ה] (=ספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז)

'''מסקנה:''' אין למצוא עדות מובהקת לנוסח האותיות בתורה לפי המסורה באף אחד מכתבי־היד הקרובים לכתר, ואין ראוי להעמיד את הכתיב במהדורת מקרא על אף כתב־יד כזה.{{הערה|1=לפי החישוב של ברויאר (שם, עמ 86), כתב־היד הכי מדויק לגבי נוסח האותיות בתורה הוא כתי&quot;ש1 (שונה מכתיב המסורה ב-20 מקומות), ואח&quot;כ כתי&quot;ש (25 מקומות), ואח&quot;כ [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n63/mode/2up כתי&quot;ב] (65 מקומות) וכתי&quot;ל (כ-120 מקומות); לגבי כתי&quot;ל ראו ליתר דיוק ופירוט ברשימה הבאה.}} אמנם ב'''שילוב''' של הערות המסורה ביחד עם הנוסח האקלקטי העולה מתוך רוב כתבי־היד המזרחים, או לחלופין על פי נוסח תימן, ניתן להגיע לנוסח מדויק של האותיות בתורה. הכתיב במהדורתנו מבוסס אם כן על נוסח תימן, ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|תוספת הערות לעתים רחוקות]] במקומות שנוסח זה שונה משאר ספרי התורה או מהנוסח שהיה בכתר ע&quot;פ עדויות.

===נוסח האותיות בכתי&quot;ל בתורה (רשימה מלאה)===

'''רמת הדיוק בכתי&quot;ל:''' מהדורתנו מבוססת כאמור על הקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל. הדיוק בנוסח האותיות בכתי&quot;ל מספיק טוב כדי שייחשב לעדות אחת חשובה בין שאר העדויות, אבל רמת דיוקו פחותה משאר כתבי־היד הקרובים לכתר. לפי הערכתו של ייבין: &quot;נוסח האותיות שונה לפרקים מ''א'' במלא וחסר. המסורה של ''ל''... סותרת לעתים את הפְנים.&quot;{{הערה|ייבין, נו.2 עמ' 358.}} ולפי ברויאר יש בו סטייה מנוסח המסורה &quot;בקרוב ל-120 מקומות בתורה&quot;.{{הערה|ברויאר, עמ' 86. לתוצאה מדויקת יותר ראו [[#סיכום התוצאות|להלן]].}} ולכן נוסח האותיות בתורה במהדורתנו יתוקן כאמור על פי ספרי תימן, ולא יישאר לפי כתי&quot;ל (שהוא הבסיס להקלדה).

'''להלן רשימת כל המקומות שבהם הכתיב בכתי&quot;ל (הבסיס להקלדה במהדורתנו) שונה מהכתיב בספרי תימן.''' רשימה זו נחוצה כדי לאפשר הגהה יסודית לנוסח הכתיב במהדורתנו, מול הקלדת וסטמינסטר מצד אחד, ומול נוסח ספרי התורה מצד שני. הפריט הראשון בכל שורה ברשימה הוא הכתיב המופיע בספרי תימן והמתאים למסורה ואחריו כוכבית (*). הפריט השני הוא נוסח כתי&quot;ל, ואחריו סימן קריאה (!) במקרים שבהם הכתיב בכתי&quot;ל סותר את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו.{{הערה|בנוסף לרשימה זו, אפשר תמיד לבצע בדיקה יסודית על ידי מחשב, בהשוואת נוסח האותיות בהקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל מול נוסח האותיות במהדורתנו ונוסח האותיות במהדורת מכון ממרא. התיעוד המלא של הנוסח נמצא בכל מקרה ספציפי בדפי העריכה של דפי הפרקים המקושרים.}}

'''ספר בראשית''' (סה&quot;כ כ-20 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטְּהֹרָ֗ה]* / ל=[הַטְּהוֹרָ֗ה]!
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטָּה֔וֹר]* / ל=[הַטָּהֹ֔ר]!
#לך־לך [[בראשית יג/טעמים#יג ח|(יג,ח)]]: [וּבֵינֶ֔ךָ]* ל=[וּבֵינֶ֔יךָ]
#לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [הֲרִמֹ֨תִי]* / ל=[הֲרִימֹ֨תִי]
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]]: [וַיַּחֲזִ֨יקוּ]* / ל=[וַיַּחֲזִ֨קוּ]!
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט כ|(יט,כ)]]: [וְהִ֣וא]* / ל=[וְהִ֣יא]!
#חיי שרה [[בראשית כה/טעמים#כה ג|(כה,ג)]]: [וּלְטוּשִׁ֖ם]* / ל=[וּלְטוּשִׁ֖ים]
#תולדֹת [[בראשית כו/טעמים#כו ז|(כו,ז2)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז לא|(כז,לא)]]: [בַּעֲבֻ֖ר]* / ל=[בַּעֲב֖וּר]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה ה|(לה,ה)]]: [סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם]* / ל=[סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה כג|(לה,כג)]]: [וּזְבֻלֽוּן]*/ ל=[וּזְבוּלֻֽן]!
#וישב [[בראשית מ/טעמים#מ י|(מ,י)]]: [וְהִ֤וא]* / ל=[וְהִ֤יא]!
#מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא לה|(מא,לה)]]: [הַטֹּב֔וֹת]* / ל=[הַטֹּבֹ֔ת]!
#ויגש [[בראשית מה/טעמים#מה טו|(מה,טו)]]: [עֲלֵהֶ֑ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֑ם]!
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו ט|(מו,ט)]]: [וְחֶצְרֹ֥ן]* / ל=[וְחֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יג|(מו,יג)]]: [וְשִׁמְרֹֽן]* / ל=[וְשִׁמְרֽוֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יד|(מו,יד)]]: [זְבֻל֑וּן]* / ל=[זְבוּלֻ֑ן]!
#ויגש [[בראשית מז/טעמים#מז כד|(מז,כד)]]: [חֲמִישִׁ֖ית]* / ל?=[חֲמִישִׁ֖ת]?!
#ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יג|(מט,יג)]]: [אֳנִיֹּ֔ת]* / ל=[אֳנִיּ֔וֹת]!

'''ספר שמות''' (סה&quot;כ 26 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#שמות [[שמות א/טעמים#א טז|(א,טז)]]: [הִ֖וא]* / ל=[הִ֖יא]!
#שמות [[שמות ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ]* / ל=[וַיַּשְׁלִיכֵ֥הוּ] (=מ&quot;ק-ל [!] מול רוב המסורות וכתבי־היד)
#וארא [[שמות ו/טעמים#ו יד|(ו,יד)]]: [חֶצְרֹ֣ן]* / ל=[חֶצְר֣וֹן]
#וארא [[שמות ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]: [הַֽחַרְטֻמִּם֙]* / ל=[הַֽחַרְטֻמִּים֙]!
#בֹא [[שמות י/טעמים#י כה|(י,כה)]]: [וְעֹלֹ֑ת] / ל=[וְעֹל֑וֹת]!
#בֹא [[שמות יב/טעמים#יב ד|(יב,ד)]]: [מִהְי֣וֹת]* / ל=[מִהְיֹ֣ת]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(יד,יג)]]: [תֹסִ֛פוּ]* / ל=[תֹסִ֛יפוּ]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יד|(יד,יד)]]: [תַּחֲרִשֽׁוּן]* / ל=[תַּחֲרִישֽׁוּן]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* / ל=[חֹמָ֔ה]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יא|(יט,יא2)]]: [הַשְּׁלִשִׁ֗י]* / ל=[הַשְּׁלִישִׁ֗י]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יט|(יט,יט)]]: [הַשֹּׁפָ֔ר]* / ל=[הַשּׁוֹפָ֔ר]!
#משפטים [[שמות כג/טעמים#כג כב|(כג,כב)]]: [שָׁמ֤וֹעַ]* / ל=[שָׁמֹ֤עַ]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב המסורות וכתבי־היד)
#תרומה [[שמות כה/טעמים#כה כב|(כה,כב)]]: [אֲר֣וֹן]* / ל=[אֲרֹ֣ן]!
#תרומה [[שמות כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [תֹֽאֲמִם֮]* / ל=[תֹֽאֲמִים֮]
#תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כח|(כח,כח1)]]: [הָאֵפוֹד֙]* / [הָאֵפֹד֙]!
#תצוה [[שמות כט/טעמים#כט כב|(כט,כב)]]: [עֲלֵיהֶ֔ן]* / ל=[עֲלֵהֶ֔ן]!
#תצוה [[שמות מ/טעמים#כט מ|(כט,מ)]]: [רְבִיעִ֥ת]* / [רְבִעִ֥ית]
#כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [עֲלֵהֶ֖ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֖ם]!
#כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד כד|(לד,כד)]]: [גְּבֻלֶ֑ךָ]* / ל=[גְּבוּלֶ֑ךָ]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יג|(לו,יג)]]: [הַיְרִיעֹ֜ת]* / ל=[הַיְרִעֹ֜ת]
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יט|(לו,יט)]]: [אֵילִ֖ם]* / ל=[אֵלִ֖ים]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו כא|(לו,כא)]]: [אַמֹּ֖ת]* / ל?=[אַמּ֖וֹת]?!
#ויקהל [[שמות לז/טעמים#לז ג|(לז,ג3)]]: [טַבָּעֹ֔ת]* / ל=[טַבָּע֔וֹת]
#ויקהל [[שמות לח/טעמים#לח י|(לח,י)]]: [הָעַמּוּדִ֛ים]* / ל=[הָעַמֻּדִ֛ים]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט יג|(לט,יג)]]: [מִשְׁבְּצֹ֥ת]* / ל=[מִשְׁבְּצ֥וֹת]!
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט לה|(לט,לה)]]: [אֲר֥וֹן]* / ל=[אֲרֹ֥ן]!

'''ספר ויקרא''' (סה&quot;כ 14 תיבות בכתיב חריג):
#ויקרא [[ויקרא ה/טעמים#ה יא|(ה,יא)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י א|(י,א)]]: [וַיַּקְרִ֜יבוּ]* / ל=[וַיַּקְרִ֜בוּ]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י יג|(י,יג)]]: [קָד֔וֹשׁ]* / ל=[קָדֹ֔שׁ]!
#שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ד|(יא,ד)]]: [וּמִמַּפְרִסֵ֖י]* / ל=[וּמִמַּפְרִיסֵ֖י]
#תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג ו|(יג,ו)]]: [הִ֔וא]* / ל=[הִ֔יא]!
#מצֹרע [[ויקרא יד/טעמים#יד י|(יד,י)]]: [תְּמִימִ֔ם]* / ל=[תְּמִימִ֔ים]
#אחרי מות [[ויקרא טז/טעמים#טז ח|(טז,ח)]]: [גֹּרָל֑וֹת]* / ל=[גּוֹרָל֑וֹת]!
#אחרי מות [[ויקרא יח/טעמים#יח כט|(יח,כט)]]: [הַתּוֹעֵבֹ֖ת]* / ל=[הַתּוֹעֵב֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט ד|(יט,ד)]]: [הָ֣אֱלִילִ֔ם]* / ל=[הָ֣אֱלִילִ֔ים]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ ו|(כ,ו)]]: [לִזְנֹ֖ת]* / ל=[לִזְנ֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ יח|(כ,יח)]]: [וְהִ֕וא]* / ל=[וְהִ֕יא]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג כ|(כג,כ)]]: [הַבִּכֻּרִ֤ים]* / ל=[הַבִּכּוּרִ֤ים]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג לח|(כג,לח)]]: [נִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם]* / ל=[נִדְב֣וֹתֵיכֶ֔ם]!
#בחֻקֹתי [[ויקרא כו/טעמים#כו מה|(כו,מה)]]: [לִהְי֥וֹת]* / ל=[לִהְיֹ֥ת]!

'''ספר במדבר''' (סה&quot;כ 30 תיבות בכתיב חריג):
#במדבר [[במדבר א/טעמים#|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג ב|(ג,ב)]]: [הַבְּכֹ֣ר]* / ל=[הַבְּכ֣וֹר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מב|(ג,מב)]]: [בְּכ֖וֹר]* / ל=[בְּכֹ֖ר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מג|(ג,מג)]]: [שֵׁמֹ֛ת]* / ל=[שֵׁמ֛וֹת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ז|(ז,ז)]]: [הָעֲגָל֗וֹת]* / ל=[הָעֲגָלֹ֗ת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז כג|(ז,כג)]]: [עַתֻּדִ֣ים]* / ל=[עַתּוּדִ֣ים]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ג|(ט,ג)]]: [בְּמֹעֲד֑וֹ]* / ל=[בְּמוֹעֲד֑וֹ]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ז|(ט,ז)]]: [הַקְרִ֜יב]* / ל=[הַקְרִ֜ב]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט יז|(ט,יז)]]: [הֵעָל֤וֹת]* / ל=הֵעָלֹ֤ת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י ט|(י,ט)]]: [בַּחֲצֹצְרֹ֑ת]* / ל=[בַּחֲצֹצְר֑וֹת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י טז|(י,טז)]]: [חֵלֹֽן]* / ל=[חֵלֽוֹן]
#בהעלֹתך [[במדבר יא/טעמים#יא כו|(יא,כו)]]: [עֲלֵהֶ֣ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֣ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כו|(יג,כו)]]: [אֹתָ֤ם]* / ל=[אוֹתָ֤ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כט|(יג,כט3)]]: [יוֹשֵׁ֣ב]* / ל=[יֹשֵׁ֣ב]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג לב|(יג,לב)]]: [וַיֹּצִ֜יאוּ]* / ל=[וַיּוֹצִ֜יאוּ]!
#שלח [[במדבר טו/טעמים#טו לט|(טו,לט)]]: [תָת֜וּרוּ]* / [תָתֻ֜רוּ]
#חֻקת [[במדבר יט/טעמים#יט ז|(יט,ז)]]: [יָבֹ֣א]* / ל=[יָב֣וֹא]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#חֻקת [[במדבר כ/טעמים#כ יז|(כ,יז)]]: [גְּבֻלֶֽךָ]* / ל=[גְּבוּלֶֽךָ]!
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא יג|(כא,יג)]]: [מִגְּבֻ֣ל]* / ל=[מִגְּב֣וּל]
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [דִּיבֹ֑ן]* / ל=[דִּיב֑וֹן]!
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]*  (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב לח|(כב,לח)]]: [הֲיָכֹ֥ל]* / ל=[הֲיָכ֥וֹל]!
#בלק [[במדבר כג/טעמים#כג כט|(כג,כט)]]: [אֵילִֽם]* / ל=[אֵילִֽים]!
#פינחס [[במדבר כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [הַיָּשֻׁבִ֑י]* / ל=[הַיָּשׁוּבִ֑י]!
#מטות [[במדבר לב/טעמים#לב כב|(לב,כב)]]: [נְקִיִּ֛ם]* / ל=[נְקִיִּ֛ים]!
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לה|(לג,לה)]]: [בְּעֶצְיֹ֥ן]* / ל=[בְּעֶצְי֥וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לו|(לג,לו)]]: [מֵעֶצְיֹ֣ן]* / ל=[מֵעֶצְי֣וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי התורה של כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה)
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לד יא|(לד,יא2)]]: [הַגְּבֻ֔ל]* / ל=[הַגְּב֔וּל]
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לה יט|(לה,יט)]]: [יְמִתֶֽנּוּ]* / ל=[יְמִיתֶֽנּוּ]!

'''ספר דברים''' (סה&quot;כ 38 תיבות בכתיב חריג):
#דברים [[דברים א/טעמים#א טו|(א,טו)]]: [אוֹתָ֛ם]* / ל=[אֹתָ֛ם]!
#דברים [[דברים ב/טעמים#ב כג|(ב,כג)]]: [מִכַּפְתֹּ֔ר]* / ל=[מִכַּפְתּ֔וֹר]
#דברים [[דברים ג/טעמים#ג ה|(ג,ה)]]: [בְּצֻרֹ֛ת]* / ל=[בְּצֻר֛וֹת]!
#ואתחנן [[דברים ג/טעמים#ג כה|(ג,כה):]] [וְהַלְּבָנֹֽן]* / ל=[וְהַלְּבָנֽוֹן]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [הָֽרֹא֔וֹת]* / ל=[הָֽרֹאֹ֔ת]
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [מִתְּמֹ֣ל]* / ל=[מִתְּמ֣וֹל]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [שִׁלְשֹׁ֑ם]* / ל=[שִׁלְשׁ֑וֹם]!
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ט|(ו,ט)]]: [מְזֻז֥וֹת]* / ל=[מְזוּזֹ֥ת]
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו כא|(ו,כא)]]: [וַיֹּצִיאֵ֧נוּ]* / ל=[וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ]!
#עקב [[דברים ז/טעמים#ז טז|(ז,טז)]]: [תָח֥וֹס]* / ל=[תָחֹ֥ס]!
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ב|(ח,ב)]]: [הוֹלִֽיכְךָ֜]* / ל=[הֹלִֽיכֲךָ֜]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ג|(ח,ג)]]: [הוֹדִֽיעֲךָ֗]* / ל=[הוֹדִֽעֲךָ֗]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח יב|(ח,יב)]]: [טֹבִ֛ים]* / ל=[טוֹבִ֛ים]!
#עקב [[דברים ט/טעמים#ט טו|(ט,טו)]]: [לוּחֹ֣ת]* / ל=[לֻחֹ֣ת]
#עקב [[דברים י/טעמים#י יא|(י,יא)]]: [וְיִֽירְשׁ֣וּ]* / ל=[וְיִֽרְשׁ֣וּ]!
#ראה [[דברים יב/טעמים#יב כ|(יב,כ)]]: [גְּבֻֽלְךָ֮]* / ל=[גְּבֽוּלְךָ֮]!
#שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח כב|(יח,כב)]]: [יָבֹ֔א]* / ל=[יָב֔וֹא]!
#שֹפטים [[דברים כ/טעמים#כ א|(כ,א)]]: [אֹיְבֶ֗ךָ]* / ל=אֹיְבֶ֗יךָ]!
#כי־תצא [[דברים כא/טעמים#כא טו|(כא,טו)]]: [הַבְּכֹ֖ר]* / ל=[הַבְּכ֖וֹר]!
#כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב יד|(כב,יד)]]: [וְהוֹצִ֥א]* / ל=[וְהוֹצִ֥יא]!
#כי־תצא [[דברים כד/טעמים#כד יג|(כד,יג)]]: [כְּב֣וֹא]* / ל=[כְּבֹ֣א]!
#כי־תצא [[דברים כה/טעמים#כה ז|(כה,ז)]]: [מֵאֵ֨ן]* / ל=[מֵאֵ֨ין]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח יח|(כח,יח)]]: [וְעַשְׁתְּרֹ֥ת]* / ל=[וְעַשְׁתְּר֥וֹת]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח מט|(כח,מט)]]: [מֵרָחֹק֙]* / ל=[מֵרָחוֹק֙]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נב|(כח,נב)]]: [הַגְּבֹהֹ֣ת]* / ל=[הַגְּבֹה֣וֹת]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נח|(כח,נח)]]: [הַכְּתֻבִ֖ים]* / ל=[הַכְּתוּבִ֖ים]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נט|(כח,נט)]]: [גְּדֹלֹת֙]* / ל=[גְּדֹלוֹת֙]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל ט|(ל,ט)]]: [לְטֹבָ֑ה]* / ל=[לְטוֹבָ֑ה]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יח|(ל,יח)]]: [לָב֥וֹא]* / ל=[לָבֹ֥א]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יט|(ל,יט)]]: [הַעִדֹ֨תִי]* / ל=[הַעִידֹ֨תִי]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ז|(לב,ז)]]: [דֹּר־וָדֹ֑ר]* / ל=[דּוֹר־וָד֑וֹר]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כד|(לב,כד)]]: [בְּהֵמֹת֙]* / ל=[בְּהֵמוֹת֙]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כז|(לב,כז)]]: [יָדֵ֣נוּ]* / ל=[יָדֵ֣ינוּ]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [חָת֖וּם]* / ל=[חָתֻ֖ם]!
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יב|(לג,יב)]]: [כְּתֵפָ֖יו]* / ל=[כְּתֵיפָ֖יו]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יט|(לג,יט)]]: [וּשְׂפֻנֵ֖י]* / ל=[וּשְׂפוּנֵ֖י]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כה|(לג,כה)]]: [מִנְעָלֶ֑ךָ]* / ל=[מִנְעָלֶ֑יךָ]
#וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [הָ֨אֹתֹ֜ת]* / ל=[הָ֨אֹת֜וֹת]!

===סיכום התוצאות===

'''נוסח הפנים בכתי&quot;ל מול המסורות והמסירות:''' יש כ-128 מקומות בתורה (שניים מהם בספק) שבהם הכתיב בכתי&quot;ל מנוגד לספרי תימן (המשקפים באותיותיהם את הערות המסורה ואת רוב המסירות). ברוב המכריע של המקומות, סותר הכתיב בפנים כתי&quot;ל אף את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו (כל הפריטים שיש בהם סימן קריאה [!]). ב-4 מקומות יש תמיכה בנוסח הכתיב החריג של כתי&quot;ל מתוך המסורה הקטנה שבו, כאשר ב-3 מהם יש סתירה פנימית בתוך כתי&quot;ל עצמו בין המסורה הקטנה לבין המסורה הגדולה. מתברר שמעבר לטעויות הרבות בנוסח האותיות של כתי&quot;ל, יש גם טעויות אחדות אף במסורה הקטנה שבו. אמנם ככלל מהווה מערכת המסורה בכתי&quot;ל (הגדולה והקטנה כאחת) עדות חשובה ביותר לנוסח המסורה, והיא הרבה יותר מדויקת לרוב מאשר נוסח הפנים שבאותו כתב־יד.

'''כתי&quot;ל מול ספרי ספרד ואשכנז ומול ספרי תימן:''' ב-2 מקומות מתוך 9 ([[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א,יז]]; [[במדבר כב/טעמים#כב ה|כב,ה]]) מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של ספרד ואשכנז, לעומת נוסח תימן. ואילו ב-7 מקומות מתוך 9 ([[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]; [[בראשית ז/טעמים#ז יא|ז, יא]]; [[בראשית ט/טעמים#ו כט|ט, כט]]; [[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]; [[שמות כח/טעמים#כח כו|כח, כו]]; [[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]; [[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]) מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של תימן, לעומת נוסח ספרד ואשכנז.

'''כתי&quot;ל במקומות אחדים המוטלים בספק:''' לפי שיטת ברויאר בספרו (שיטת הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות), נשארו רק שש אותיות בכל התורה שבהן השיטה הכללית אינה יכולה להכריע, וכתיב המסורה מוטל בספק (אם לא לוקחים בחשבון את ספרי תימן):{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 84 (פרק ג סעיף 1.ד). הנתונים נכונים לעת כתיבת ספרו, אמנם מאז נבדקו כתבי־יד נוספים, ובמיוחד נתגלו עדויות חדשות על נוסחו של כתר ארם צובה בתורה, ועל פיהם כבר ניתן לקבוע בוודאות את הנוסח בחלק מהמקומות, כך שהם כבר לא מהווים ספקות.}}
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#שמות, בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֹמָ֔ה]!
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז) / ל=[חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה)

לפי זה יוצא ש-3 משינויי הכתיב בין ספרי התורה (#3, #4, #5), הם גם ברשימת המקומות המוטלים בספק על פי שיטת ברויאר (בששת שינויי הכתיב הנשארים יש יתרון מוחלט לנוסח תימן).{{הערה|ברויאר, עמ' 87.}} בשנים משלושת המקומות הללו (#3, #5) מביא כתי&quot;ל את הנוסח שנמצא בספרי אשכנז וספרד, ואילו במקום אחד (#4) נתמך הנוסח בכתי&quot;ל על ידי נוסח תימן. נראה שב-3 התיבות הללו, ואף בכל ששת המקומות המוטלים בספק, לא מדובר בסתם טעות סופר מתוך חוסר תשומת לב, אלא בתיבות שבהן הסופרים התקשו להחליט באופן מודע. כלומר: אין כאן מחלוקת בין מסירות אלא במחלוקת בין מסורות.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ' 86 (ג.2).}}

===תיבות מחוברות בתורה===

'''ברשימה הבאה ציינו את כל התיבות המחוברות בתורה (סה&quot;כ 11 תיבות), שלגבי כתיבתן יש הבדלים במקורות הבאים: ספרי ספרד ואשכנז, ספרי תימן, כתר ארם צובה (או עדויות לגביו), כתי&quot;ל.'''
#בראשית, לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד יז|(יד,יז)]]: [כְּדׇרְלָעֹ֔מֶר]* / ל=[כְּדָר־לָעֹ֔מֶר]
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא מה|(מא,מה)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֛רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא נ|(מא,נ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו כ|(מו,כ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#שמות, בשלח [[שמות יז/טעמים#יז טז|(יז,טז)]]: [כֵּ֣ס יָ֔הּ]*=ל (=ספרי תימן וספרד ואשכנז) / [כֵּ֣סְיָ֔הּ] (=א(ס); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א י|(א,י)]]: [פְּדָהצֽוּר]*=ל? / ל=[פְּדָה צֽוּר]?
#במדבר, במדבר [[במדבר ב/טעמים#ב יב|(ב,יב)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]* / ל=[צוּרִֽי־שַׁדָּֽי]
#במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז נד|(ז,נד)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י יט|(י,יט)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]*=ל? / ל=[צוּרִֽי שַׁדָּֽי]?
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י כג|(י,כג)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙]* / א=[{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙] / ל=[הֲ־לַיהוָה֙] / ספרי תימן=[{{מ:אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙] (וראו גם ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] וב[[#ה לה'|רשימת האותיות הגדולות]])

משתי התיבות &quot;כס[ ]יה&quot; ו&quot;ה[ ]ליהוה&quot; מתברר שאין בספרי תימן עדות מוחלטת לגבי נוסח הכתר בתחום המסוים של התיבות המחוברות. נראה אם כן שאותו דבר נכון גם לגבי תיבת &quot;פוטי[ ]פרע&quot; (ב-3 מקומות). בכל המקומות הללו הבאנו את הנוסח המקובל בספרי ספרד ואשכנז בפנים של המהדורה, ואילו את הנוסח בספרי תימן (&quot;פוטיפרע&quot; ו&quot;{{מ:אות-ג|ה}}ליהוה&quot;), או של כתר ארם צובה מול ספרי התורה בכל העדות (&quot;כסיה&quot;), ציינו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].

בשאר כל המקומות, שבהם שונה הנוסח בכתי&quot;ל מספרי התורה בכל העדות ומכתר ארם צובה (ואפילו בספק), תיעדנו את הנתונים לגבי אותה תיבה בתוך הערות הנוסח שבדפי העריכה.

==מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות==

הרווחים של חלוקת הפרשות בולטים בנוסח המסורה, וחלוקה זו מהווה מרכיב מהותי ממנו. אמנם לא כל רווח הבא לציין את תחילתה של פרשה חדשה מופיע באופן אחיד בכל כתבי־היד הטברנים, ונראה שלא הייתה קביעה סמכותית בעניין זה.{{הערה|יש להשוות את המציאות הזאת המשתקפת במסורה הטברנית אל המצב השורר במסורה הבבלית: באחרונה אנחנו מוצאים רשימות של פרשות.}} האפיון המשותף הוא רק בקווים כלליים: רוב הזמן יש רווח של פרשה באותם מקומות בכתבי־היד השונים ובאותה צורה, אמנם יש עשרות רבות של שינויים בחלוקת הפרשות בתורה בין כתבי־היד הקרובים לכתר ובכתי&quot;ל בפרט.{{הערה|המחקר בתחום זה מועט באופן יחסי, ולא קיים אפילו רשימת תיעוד מלא להבדלים בחלוקת הפרשות בין כתבי־היד. תיעוד לחלק מהספרים (או לחלק מכתבי־היד) ניתן למצוא בכרכים שכבר יצאו לאור משתי סדרות: מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית (יחזקאל ותרי-עשר), ו-Biblia Hebraica Quinta. מספר חוקרים נגעו מעט במשמעותה הפרשנית של חלוקת הפרשות. אולם נראה שהדבר החשוב ביותר ברווחים של חלוקת הפרשות הוא לא בהיסטוריה של מסירתם, וגם לא בפרשנות המקומית הגלומה בהם, אלא במשמעותם החווייתית בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#מהו &quot;מִקְרָא&quot;?|הקריאה בתנ&quot;ך]], וכדברי המדרש בתחילת תורת כהנים: &quot;‫וכי מה היו הפסקות משמשות?‬ ‫ליתן רווח למשה להתבונן‬ ‫בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין עניין לעניין‪.‬‬ ‫והרי דברים קל וחומר‪:‬‬ ‫ומה אם אדם שהוא שומע‬ ‫מפי הקדוש ברוך הוא‬ ‫ומדבר ברוח הקודש‬ ‫צריך להתבונן בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין ענין לענין‪,‬‬ על אחת כמה וכמה‬ ‫הדיוט שהוא שומע מן הדיוט&quot; (‬מתוך הפתיחה ל&quot;תורת כהנים&quot; ב&quot;דבורא דנדבה&quot;).}}

המצב מאז סוף ימי הביניים שונה לחלוטין: שוררת מאז ועד היום אחידות כמעט-מוחלטת בחלוקת הפרשות בספרי התורה מכל העדות. אחדות זו היא תוצאה ישירה של מפעל הפסיקה לרמב&quot;ם ב[[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ח|הלכות ספר תורה (פרק ח')]]. בגלל שהרמב&quot;ם קבע את חלוקת הפרשות ע&quot;פ כתר ארם צובה, הביאה פסיקתו לקרבתם של כמעט כל ספרי התורה לכתר בחלוקה זו.{{הערה|לסיכום של הנושא ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''' (עמ' *50-*52), שם ציינו שבתקופת בעלי המסורה עדיין לא נקבע נוסח מחייב לפרשות הפתוחות והסתומות, וכך הייתה המציאות עד שבעלי ההלכה החלו לעסוק בעניין זה באינטנסיביות (ובראשם הרמב&quot;ם שקבע את הפרשות לפי כתר ארם צובה). יש להשוות את התופעה ל[[#מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות|אותיות הגדולות והקטנות]], שלגביהן לא היה יישום לרוב בכתבי־היד הטברנים, אבל בעקבות העיסוק הרב בעניין הזה על ידי חכמי המסורה המאוחרים הן הפכו להיות מרכיב בולט של נוסח המסורה.}}

חלוקת הפרשות ב[http://tanach.us/ODTFiles/ הקלדת וסטמינסטר] היא על פי כתב־יד לנינגרד, וכאמור שונה חלוקה זו בעשרות מקומות ממה שמקובל בספרי התורה, וממה שנפסק להלכה ברמב&quot;ם ע&quot;פ כתר ארם צובה. לכן חלוקת הפרשות בכתי&quot;ל עברה הגהה קפדנית במהדורתנו כדי שתתאים לחלוקה מקובלת בספרי התורה, ורשמנו את כל השינויים בתיעוד הנוסח.

בנוסף, יש פרשה אחת שבספרי התורה מסמנים אותה בשני מקומות שונים (תימנים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז,כב]] וספרדים ואשכנזים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ז,כח]]), ובכתר ארם צובה היה כנראה רווח בשניהם לפי עדויות ומקבילות. ובמקום אחד חריג יש פרשה פתוחה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות שבכתר הפרשה היתה סתומה ([[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]]). ויש שני מקומות חריגים שבהם אין פרשה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות ו/או מקבילות שבכתר היתה פרשה ([[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו,ז]]; [[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז,כ]]). בכל אחד מהמקומות האלה תהיה הערה מיוחדת במהדורתנו, והם:
#בספר שמות, פרשת תרומה [[שמות כו/טעמים#כו ז|(כו,ז)]], בפסוק &quot;וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).
#בספר שמות, פרשת כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד א|(לד,א)]], בפסוק &quot;וַיֹּ֤אמֶר... פְּסׇל־לְךָ֛&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (בספרי התורה יש פרשה פתוחה לפי רשימת הרמב&quot;ם).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כב|(ז,כב)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... כׇּל־חֵ֜לֶב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז&quot; (בספרי תימן יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, וכנראה שבכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כח|(ז,כח)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... הַמַּקְרִ֞יב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי תימן&quot; (בספרי אשכנז וספרד יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, ובכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר דברים, פרשת כי תבוא [[דברים כז/טעמים#כז כ|(כז,כ)]], בפסוק &quot;אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).

למידע נוסף על החלוקה לפרשות בכל המקרא ראו [[:w:en:Parashah|כאן]] (באנגלית); מידע זה ישמש בסיס למהדורתנו.

למידע על חלוקת הפרשות במהדורתנו בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|כאן]]''' (למקומות החסרים בכתר) ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כאן]]''' (למקומות הקיימים בכתר).

==מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות==
{{תצוגת כתי&quot;ל|רשימת האותיות הגדולות והקטנות במסורה הסופית (מ&quot;ס-ל)|File:Leningrad-codex-25-mesorah.pdf|5}}
[[קובץ:Ochlah-W'ochlah-1864-HB36175.pdf|thumb|רשימת האותיות הגדולות והקטנות בספר &quot;אכלה ואכלה&quot;, מהדורת פרנסדורף (הנובר, תרכ&quot;ד).|page=90]]
[[קובץ:MG1525D.djvu|thumb|רשימת האותיות הגדולות במסורה הגדולה על תחילת ספר דברי הימים שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=401]]

===אותיות גדולות וקטנות===

תופעת האותיות הגדולות והקטנות נפוצה יותר בחמישה חומשי תורה מאשר [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#אותיות גדולות וקטנות|בספרי הנביאים והכתובים]].{{הערה|לפי המקובל בפועל בספרי התורה בימינו (שאינו מכיל את כל האותיות הגדולות והקטנות שיש לגביהן עדויות במנהגים שונים), יש כ-23 אותיות גדולות וקטנות בכל המנהגים השונים ביחד, לעומת כ-36 אותיות (ב-34 תיבות) בכל ספרי הנביאים והכתובים (בספירה מקסימלית), כאשר ספרי הנביאים והכתובים הם גדולים יותר מפי ארבע בתוכנם (!) מאשר התורה. ולפי מנהגים נוספים, יש למעלה מ-20 אותיות נוספות בתורה בלבד (ולא בנביאים וכתובים).}} אבל רוב האותיות הגדולות בתורה ובשאר המקרא, וגם חלק ניכר מהקטנות – אינן באות לידי ביטוי כלל בנוסח המקרא שבכתבי־היד הטברנים, ורק חלקם מצוינים ברשימות המסורה הקדומים. וזה למרות שבדורות האחרונים נחשב סימונם הכללי למרכיב בולט של &quot;נוסח המסורה&quot; (אף אם היו מנהגים שונים לגבי איזו אות נחשבת לגדולה או קטנה). בכך דומה עצם '''כתיבתם''' הקפדנית של האותיות הגדולות והקטנות ל'''קביעתם''' הקפדנית והאחידה של [[#מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות|רווחי הפרשות]]: הביצוע המוחלט של שתי התופעות הוא תוצאה לפעילותם של חכמי מסורה ופוסקי הלכה שחיו לאחר תקופת המסורה הטברנית.{{הערה|ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''', כרך יהושע-שפטים, עמ' 47*-49*, ובמיוחד המסקנה שם: &quot;השתרשרותן של האותיות הגדולות והקטנות כסימן מובהק של 'נוסח המסורה' היא מאוחרת לתקופת המסורה... ועד אז היתה כתיבת אותיות כאלה נתונה למעשה לרשותם של סופרים בהתאם למסורת הכתיבה המקובלת עליהם, ולא בהתאם לרשימה מוסכמת כלשהי... יש אפוא צד שווה לסוגיית הפרשיות ולסוגיית האותיות, ששתיהן נעשו סימן מובהק לנוסח המסורה (הטברני) רק לאחר תקופתם של בעלי המסורה. אלא שבעוד שבתחום האותיות המיוחדות היה כוון ההתפתחות מנוגד למנהגו של בן־אשר, כהשתקפותו ב'כתר', הרי בתחום הפרשיות נעשה הכתר דווקא דוגמה ומופת לסופרים הדווקנים של 'נוסח המסורה' בדורות הבאים.&quot; יצויין שב'''מקראות גדולות הכתר''' לא הבליטו לרוב את האותיות המיוחדות (כמו שהן נעדרות לרוב בכתר).}}

במהדורתנו – המיועדת להיות &quot;תיקון קוראים&quot;, ונכון אם כן שהיא תציג את מסורת הסופרים הנהוגה בימינו – נציין את האותיות הגדולות והקטנות לפי המנהג המרבי המקובל ברוב ספרי התורה ובדפוסים של המקרא (והוא בדרך כלל ע&quot;פ מנחת שי). במקרים של ספק נכריע ע&quot;פ דפוס קורן, המשקף כמעט תמיד את המנהג המקובל בדפוסים. בתיעוד הנוסח נציין את המקורות התומכים בסימון האות המיוחדת.

בחמישה חומשי תורה עוד נוסיף הערות לגבי הבדלים הקיימים בין ספרי התורה בימינו (ע&quot;פ מנהגי ספרד ואשכנז ותימן) ונוסח הכתר (ע&quot;פ עדויות) לגבי האותיות הגדולות והקטנות. לרשימת ההערות בנושא זה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|ראו כאן (בצבע ירוק)]]'''.

'''להלן רשימה של כל האותיות הגדולות והקטנות שמופיעים בגוף הטקסט במהדורתנו (או ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]]):
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית א/טעמים#א א|(א,א)]]: [{{אות-ג|בְּ}}רֵאשִׁ֖ית]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּרֵאשִׁ֖ית]
#'''(ק)''' בראשית, בראשית [[בראשית ב/טעמים#ב ד|(ב,ד)]]: [בְּ{{אות-ק|הִ}}בָּֽרְאָ֑ם]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּהִבָּֽרְאָ֑ם]
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה א|(ה,א)]]: [סֵ֔פֶר]*=ל / [{{אות-ג|סֵ֔}}פֶר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#'''(ק)''' בראשית, חיי שרה [[בראשית כג/טעמים#כג ב|(כג,ב)]]: [וְלִבְ{{אות-ק|כֹּ}}תָֽהּ]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְלִבְכֹּתָֽהּ]
#'''(ק)''' בראשית, תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז מו|(כז,מו)]]: [{{אות-ק|קַ֣}}צְתִּי]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[קַ֣צְתִּי]
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד ז|(לד,ז)]]: [{{אות-ג|נֹ}}צֵ֥ר]* / ל=[נֹצֵ֥ר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יד|(לד,יד)]]: [אַחֵ֑{{אות-ג|ר}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[אַחֵ֑ר]
#'''(ק)''' ויקרא, ויקרא [[ויקרא א/טעמים#א א|(א,א)]]: [וַיִּקְרָ֖{{ק|א}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וַיִּקְרָ֖א]
#'''(ק)''' ויקרא, צו [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|(ו,ב)]]: [{{אות-ק|מ}}וֹקְדָ֨ה]* / ל=[מוֹקְדָ֨ה] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא מב|(יא,מב)]]: [עַל־גָּח֜{{אות-ג|וֹ}}ן]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' ויקרא, תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג לג|(יג,לג)]]: [וְהִ֨תְ{{אות-ג|גַּ}}לָּ֔ח]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח]
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יד/טעמים#יד עז|(יד,יז)]]: [{{אות-ג|יִ}}גְדַּל]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[יִגְדַּל]
#'''(ק)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יא|(כה,יא)]]: [פִּֽינְחָ֨ס]*=ל / [פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס] (מנהג שהתקבל בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק או וי&quot;ו קטיעא)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יב|(כה,יב)]]: [שָׁלֽוֹם]*=ל / [שָׁלֽ{{אות-ק|וֹ}}ם] (וי&quot;ו קטנה, או קטיעא בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' במדבר, פינחס [[במדבר כז/טעמים#כז ה|(כז,ה)]]: [מִשְׁפָּטָ֖{{אות-ג|ן|}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [שְׁמַ֖{{אות-ג|ע}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [אֶחָֽ{{אות-ג|ד}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, עקב [[דברים יא/טעמים#יא כא|(יא,כא)]]: [עַל־הָאָֽרֶץ]*=ל / [עַל־הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}}] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב ו|(כב,ו)]]: [קַן־צִפּ֣וֹר]*=ל / [{{אות-ג|קַ}}ן־צִפּ֣וֹר] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כז|(כט,כז)]]: [וַיַּשְׁ{{אות-ג|לִ}}כֵ֛ם]* (=מ&quot;ס-ל) / א,ל=[וַיַּשְׁלִכֵ֛ם]
#'''(ג)''' {{עוגן בשורה|ה לה'}}דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙]* (=א,ק3[מ&quot;ק-ק3]) / ל=[הֲ־לַיהוָה֙]; ספרי תימן=[{{אות-ג|הַֽ}}לְיהוָה֙] (=מ&quot;ס-ל, אין רווח אחרי אות ה&quot;א ברשימה; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, האזינו [[דברים לג/טעמים#לג יח|(לב,יח)]]: [תֶּ֑שִׁ{{אות-ק|י}}]* (=מ&quot;ס-ל) / אל=[תֶּ֑שִׁי]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כט|(לג,כט)]]: [אַשְׁרֶ֨יךָ]*=אל / [{{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])

'''להלן רשימה של אותיות מיוחדות נוספות בתורה:'''{{הערה|רשימת האותיות הנוספות מבוססת בעיקרה על על הטבלה המופיעה [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית], ובנוסף על הרשימות [http://www.sofer.co.uk/html/large_letters.html כאן] ו[http://www.win.tue.nl/~aeb/natlang/hebrew/hebrew_bible.html כאן].}}
#'''(ג)''' בראשית, ויצא [[בראשית ל/טעמים#ל מב|(ל, מב)]]: [וּבְהַעֲטִ֥י{{מ:אות-ג|ף}}]
#'''(ג)''' בראשית, וישלח [[בראשית לד/טעמים#לד לא|(לד,לא)]]: [הַכְ{{מ:אות-ג|ז}}וֹנָ֕ה]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יב|(מט,יב)]]: [{{מ:אות-ג|חַ}}כְלִילִ֥י]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית נ/טעמים#נ כג|(נ,כג)]]: [שִׁלֵּשִׁ֑י{{מ:אות-ג|ם}}]
#'''(ג)''' שמות, שמות [[שמות ב/טעמים#ב ב|(ב,ב)]]: [כִּי־{{מ:אות-ג|ט֣}}וֹב]
#'''(ג)''' שמות, בֹא [[שמות יא/טעמים#יא ח|(יא,ח)]]: [{{מ:אות-ג|צֵ֤}}א]
#'''(ג)''' שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח לו|(כח,לו)]]: [צִּ֖י{{מ:אות-ג|ץ}}]
#'''(ק או קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 1}}שמות, כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב כה|(לב,כה)]] [בְּ{{מ:אות-ק|קָ}}מֵיהֶֽם] (בקו&quot;ף קטנה או דבוקה; וראו להלן ב[[#קו&quot;ף דבוקה 2|פרשת נשֹא]] [במדבר ז,ב])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [{{מ:אות-ג|שְׁ}}מׇ֨ר־לְךָ֔]
#'''(ג)''' ויקרא, צו (ח,טו '''או''' ח,כג):
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֗}}ט] [[ויקרא ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֗ט}}] (כל האותיות)
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֓}}ט{{מ:לגרמיה}}] [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|(ח,כג)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֓ט{{מ:לגרמיה}}}}] (כל האותיות)
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ל|(יא,ל)]]: [וְהַ{{מ:אות-ג|לְּ}}טָאָ֑ה]
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יח|(א,יח)]]: [לְ{{מ:אות-ג|גֻ}}לְגְּלֹתָֽם] (=ל?מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג טז|(ג,טז)]]: [עַל־{{מ:אות-ג|פִּ֣}}י]
#'''(קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 2}}במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ב|(ז,ב)]]: [עַל־הַפְּקֻדִֽים׃] (קו&quot;ף דבוקה, וראו לעיל [[#קו&quot;ף דבוקה 1|בפרשת כי תשא]] [לב,כה])
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יג/טעמים#יג ל|(יג,ל)]]: [וַיַּ֧הַ{{מ:אות-ג|ס}}]
#'''(ג)''' במדבר, בלק [[במדבר כד/טעמים#כד ה|(כד,ה)]]: [{{מ:אות-ג|מַ}}ה־טֹּ֥בוּ]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ב/טעמים#ב לג|(ב,לג)]]: [וַנַּ֥{{מ:אות-ג|ךְ}}]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ג/טעמים#ג יא|(ג,יא)]]: [עֶ֣רֶ{{מ:אות-ג|שׂ}}]
#'''(ק)''' דברים, עקב [[דברים ט/טעמים#ט כד|(ט,כד)]]: [{{מ:אות-ק|מַ}}מְרִ֥ים]
#'''(ג)''' דברים, שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח יג|(יח,יג)]]: [{{מ:אות-ג|תָּ}}מִ֣ים]
#'''(ג)''' דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח סח|(כח,סח)]]: [וְהִתְמַ{{מ:אות-ג|כַּ}}רְתֶּ֨ם]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ד|(לב,ד)]]: [הַ{{מ:אות-ג|צּ}}וּר֙]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ה|(לב,ה)]]: [וּ{{מ:אות-ג|פְ}}תַלְתֹּֽל׃]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יב|(לד,יב)]]: [כׇּל־יִשְׂרָאֵֽ{{מ:אות-ג|ל}}׃]

===אותיות מנוקדות===
[[קובץ:MG1525A.djvu|thumb|רשימת האותיות המנוקדות במסורה הגדולה על פרשת במדבר (ג, לט &quot;וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ&quot;) שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=313]]

בניגוד ל[[#אותיות גדולות וקטנות|אותיות הגדולות והקטנות]], לסימון האותיות המנוקדות יש ביצוע עקבי בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה. אמנם יש בכל זאת אי הסכמה לגבי פרטים מסויימים. להלן רשימה של האותיות המנוקדות בתורה במהדורתנו ובכתבי־היד העיקריים:
#בראשית, לך־לך [[בראשית טז/טעמים#טז ה|(טז,ה)]]: [וּבֵינֶֽיׄךָ]*=ל
#בראשית, וירא [[בראשית יח/טעמים#יח ט|(יח,ט)]]: [אֵׄלָ֔יׄוׄ]* / ל=[אֵׄלָׄ֔יׄוׄ] (=מ&quot;ס-ל &lt;ד' [נקודות]&gt;)
#בראשית, וירא [[בראשית יט/טעמים#יט לג|(יט,לג)]]: [וּבְקוּׄמָֽהּ]*=ל
#בראשית, וישלח [[בראשית לג/טעמים#לג ד|(לג,ד)]]: [וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ]*=ל
#בראשית, וישב [[בראשית לז/טעמים#לז יב|(לז,יב)]]: [אֶׄתׄ־צֹ֥אן]*=ל
#במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג לט|(ג,לט)]]: [וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ]*=ל
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט י|(ט,י)]]: [רְחֹקָ֜הׄ]*=ל
#במדבר, חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [אֲשֶׁ֖רׄ]*=ל
#במדבר, פינחס [[במדבר כט/טעמים#כט טו|(כט,טו)]]: [וְעִשָּׂרוֹׄן֙]* / ל=[וְעִשָּׂרׄוֹן֙] (הנקודה ברי&quot;ש!)
#דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כח|(כט,כח)]]: [לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַׄד־עוֹלָ֔ם]*=א / ל=[לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַד־עוֹלָ֔ם] (=מ&quot;ס-ל)

===נו&quot;ן הפוכה===

תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת סביב פרשה אחת בתורה (בהתחלה ובסוף סה&quot;כ פעמיים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נו&quot;ן הפוכה|בנביאים כתובים]] היא נמצאת 7 פעמים ב[[תהלים קז/טעמים#קז כג|מזמור ק&quot;ז]] (כ&quot;ג-כ&quot;ח, מ) בתהלים. מקומן וצורתן בתורה נקבעה במהדורתנו לפי מה שידוע לנו על התופעה בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו.{{הערה|לתיעוד מלא של נתונים ראו בתיעוד הנוסח בדף העריכה.}}

'''תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:'''
#'''[[במדבר י/טעמים#י לה|במהדורתנו: במדבר, בהעלֹתך (י,לה-לו)]]'''
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Leningrad-codex-04-numbers.pdf&amp;page=17 בכתי&quot;ל] ([http://tanach.us/Tanach.xml?Num10:1-10:36 הקלדת וסטמינסטר])
#בכתי&quot;ש: [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=33 עמוד ראשון] | [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=34 עמוד שני]
#[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=or_4445_f115r בכתי&quot;ב] (ראו שם דף 129 ע&quot;א וע&quot;ב)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Tanakh-Sassoon1053-04-Numbers.pdf&amp;page=12 בכתי&quot;ש1]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:MG1525A.djvu&amp;page=332 במ&quot;ג דפוס ונציה] (&quot;ב׆סע&quot;, &quot;כמתא׆נים&quot;!)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Sefer-Torah-Elihu-Shannon-2.djvu&amp;page=165 בספר תורה טיפוסי הכתוב על קלף]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:David-kokhav-sefer-torah.pdf&amp;page=155 בספר תורה מיוחד הכתוב על קלף]

==מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות==

מהדורתנו מיועדת כאמור להציג את מסורת הסופרים בתורה על־פי המסורה הטברנית ולפי ספרי התורה בימינו. ניתן להגיע אל נוסח האותיות בתורה שהיה בכתר ארם צובה על ידי שחזור אמין (לפי שיטת ברויאר ועל פי עדויות מובהקות), ומתברר שהוא זהה לחלוטין לנוסח האותיות בספרי התורה התימנים (המייצגים לגמרי את שיטת המסורה). אבל לעתים רחוקות (8-9 אותיות בלבד בכל התורה) יש הבדלים בין ספרי תימן מצד אחד, לבין ספרי אשכנז וספרד מצד שני, בנוסח הכתיב המובהק. וב-2 מקומות יש הבדל בין הכתיב אצלנו בספרי התורה למה שהיה כתוב בכתר (על־פי עדויות). במהדורתנו תבוא הערה מיוחדת בכל המקומות האלה.{{הערה|נוסח ההערה הקצרה יציין קודם כל את ספרי &quot;ספרד&quot; לפני &quot;אשכנז&quot; (&quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;), כי במקומות המעטים שיש בהם שינויים מהסוג הזה (סה&quot;כ 8-9 מקומות בכל התורה כולה), המקור לכולם הוא בפסקי הרמ&quot;ה על־פי &quot;ספרי ספרד המדויקים&quot;. בתקופה יותר מאוחרת הושלם היישום של פסקי הרמ&quot;ה גם בספרי התורה האשכנזים. היום גם רוב ספרי אשכנז כמעט זהים לספרי ספרד (חוץ מאות אחת בתיבת דַּכָּ֛א/דַּכָּ֛ה), ושניהם יחד שונים מספרי תימן באותם 8 מקומות (ספרד) או 9 מקומות (אשכנז), כאשר רק ספרי תימן מתאימים לגמרי למסורה. אבל יש מקומות שבמשך שנים רבות עדיין ציינו בדפוסים הישנים את הנוסח המתאים למסורה בתור &quot;נוסח אשכנז&quot;, ובמיוחד ב[[דברים כג ב]] ציינו &quot;דכא&quot; באל&quot;ף במקום &quot;דכה&quot; בה&quot;א (הראשון בתור נוסח אשכנז והשני על פי ספרי ספרד בעקבות קביעת הרמ&quot;ה למרות שאין היישום כך היום בספרי תורה ספרדים). ועד עצם היום הזה עדיין כותבים &quot;דכא&quot; באל&quot;ף בספרי התורה של חב&quot;ד. לכן נוסח ההערה ב[[דברים כג ב]] יהיה: &quot;ברוב ספרי אשכנז...&quot;, ואילו בשאר המקומות: &quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;. לפרטים נוספים על נוסח אשכנז הישן והתאמתו למסורה, ראו את מאמרו של מרדכי גלצר, [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_92.7(1).pdf &quot;המסורה בין המזרח למערב&quot;].}}

חוץ מנוסח הכתיב המובהק, דהיינו נוסח האותיות, תבוא הערה מיוחדת בכל מקרה של אי־הסכמה לגבי '''תיבות מחוברות''' ועל '''אותיות מיוחדות''' (כגון אותיות גדולות וקטנות וקטועות), וכמו כן על כל הבדל ב'''חלוקת הפרשות'''. גם במקומות הללו, אפוא שיש הבדל בין ספרי התורה, או בין ספרי התורה לכתר, נציין את השינוי באופן ניכר על־ידי הערה בגוף הטקסט (ולא רק בתיעוד הנוסח הבלתי־נראה שבדף העריכה).{{הערה|1=כאמור, בביטוי &quot;ספרי ספרד ואשכנז&quot; הכוונה בעיקר לספרים הנפוצים בימינו, שכל ענייני הכתיב שבהם כבר הותאמו להכרעתם של הרמ&quot;ה ו/או אור תורה ומנחת שי. למקור זמין ברשת כדי לאשר תופעות מיוחדות בספרי תורה תימניים, ראו '''[http://www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=583 כאן]'''.}}

'''בטבלה הבאה מובאים כל המקומות שבהם מופיעה הערה מיוחדת בתורה במהדורתנו.{{הערה|לגבי מגילת אסתר ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הסופרים במגילת אסתר: הערות מיוחדות|פרק הבא של המבוא]].}} סוגי השינויים מובלטים על ידי צבעים:'''
*{{צבע גופן|אדום|אדום}}=שינויים מובהקים בנוסח האותיות (11 מקומות בתורה; 9 הבדלים בין ספרי התורה, ו-2 הבדלים בין ספרי התורה לכתר ארם צובה ע&quot;פ עדויות)
*{{צבע גופן|כתום|כתום}}=תיבות מחוברות (3 תופעות בתורה, אחת מהן ב-3 מקומות){{הערה|שם=ה ליי|ההערה המיוחדת על &quot;{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙&quot; ([[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב,ו]]) מופיעה בכתום בטבלה. היא מתייחסת רק לשאלת הרווח אחרי האות ה&quot;א, ולא לנושא של האות הגדולה (המשותף לספרי התורה ולכתר).}}
*{{צבע גופן|צהוב|צהוב}}=שינויים בחלוקת הפרשות: סוג הפרשה (פתוחה או סתומה) או העדר פרשה (5 מקומות בתורה)
*{{צבע גופן|ירוק|ירוק}}=אותיות מיוחדות: גדולות או קטנות או קטועות (8 מקומות בתורה){{הערה|לגבי האותיות המיוחדות, הערנו על הבדלים בין ספרי התורה של העדות. אך לא הערנו על הביצוע (או חוסר הביצוע) של אותיות מיוחדות בכתר ארם צובה, בגלל שברוב המקומות ממילא אין ביצוע בכתר.}}

יש 27 שינויים מכל הסוגים האלה בתורה (נוסח האותיות המובהק, תיבות מחוברות, אותיות מובהקות, חלוקת הפרשות). שינוי אחד (&quot;פוטי[ ]פרע&quot;) נמצא ב-3 מקומות, ובכל מקום יש הערה, ולכן יש סה&quot;כ 29 הערות בנוסח התורה. אפשר לראות את כל ההערות במקום אחד, ביחד עם קישורים ישירים לתוך גוף הטקסט, בדף המציג את [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב#הערות|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

{| width=100% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=8 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''הערות מיוחדות בנוסח התורה'''}}}}&lt;br&gt;ציון ההבדלים בין ספרי התורה במסורת תימן, ספרד ואשכנז, ובין ספרי התורה לכתר ארם צובה
|- align=center
!פסוק
!פרשת השבוע
!מילה או הקשר
!כתר ארם צובה{{הערה|לפי עדויות או מקבילות במקומות שהוא לא קיים.}}
!ספרי תימן
!ספרי ספרד ואשכנז
!נוסח הפנים&lt;br&gt;במהדורתנו
!הערה במהדורתנו
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ד יג|בראשית]]
|מִנְּשֽׂ(וֹ)א
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֽׂוֹא
|מִנְּשֹֽׂא‏
|בספרי ספרד ואשכנז מִנְּשֽׂוֹא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[בראשית ה/טעמים#ה א|בראשית ה, א]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ה א|בראשית]]
|סמ&quot;ך של סֵ֔פֶר
|
|סמ&quot;ך גדולה
|סמ&quot;ך רגילה
|סמ&quot;ך רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|סֵ֔}}פֶר בסמ&quot;ך גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ז/טעמים#ז יא|בראשית ז, יא]]
|[[פרשת נח/טעמים#ז יא|נֹח]]
|מַעְיְנ(וֹ)ת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנוֹת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|בספרי ספרד ואשכנז מַעְיְנוֹת֙
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ט/טעמים#ט כט|בראשית ט, כט]]
|[[פרשת נח/טעמים#ט כט|נֹח]]
|וַיִּֽהְיוּ֙ / וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|בספרי ספרד ואשכנז וַֽיְהִי֙
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[בראשית מא/טעמים#מא מה|בר' מא, מה]];&lt;br&gt;[[בראשית מא/טעמים#מא נ|מא, נ]];&lt;br&gt;[[בראשית מו/טעמים#מו כ|מו, כ]].
|[[פרשת מקץ/טעמים#מא מה|מקץ (1)]]&lt;br&gt;[[פרשת מקץ/טעמים#מא נ|מקץ (2)]]&lt;br&gt;[[פרשת ויגש/טעמים#מו כ|ויגש (3)]]
|פוטי[ ]פרע
|פוטי פרע
|פוטיפרע&lt;br&gt;(תיבה אחת)
|פוטי פרע&lt;br&gt;(שתי תיבות)
|פוטי פרע
|בספרי תימן&lt;br&gt;פּֽוֹטִיפֶ֛רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע&lt;br&gt;בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות א/טעמים#א יט|שמות א, יט]]
|[[פרשת שמות/טעמים#א יט|שמות]]
|אֲלֵ(י)הֶ֛ן
|אֲלֵיהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|בכתר ארם צובה היה כתוב אֲלֵיהֶ֛ן
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[שמות יז/טעמים#יז טז|שמות יז, טז]]
|[[פרשת בשלח/טעמים#יז טז|בשלח]]
|כֵּ֣ס[ ]יָ֔הּ
|כֵּ֣סְיָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|בכתר ארם צובה היה כתוב כֵּ֣סְיָ֔הּ בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כה לא|תרומה]]
|תֵּ(י)עָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּיעָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|בספרי ספרד ואשכנז תֵּיעָשֶׂ֤ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו, ז]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כו ז|תרומה]]
|וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים
|פרשה פתוחה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כח/טעמים#כח כו|שמות כח, כו]]
|[[פרשת תצוה/טעמים#כח כו|תצוה]]
|הָאֵפ֖(וֹ)ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפ֖וֹד
|הָאֵפֹ֖ד‏
|בספרי ספרד ואשכנז הָאֵפ֖וֹד
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד, א]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד א|כי תשא]]
|וַיֹּ֤אמֶר...&lt;br&gt;פְּסָל־לְךָ֛
|פרשה סתומה?
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד ז|שמות לד, ז]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד ז|כי תשא]]
|נו&quot;ן של נֹצֵ֥ר‏
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן גדולה
|נו&quot;ן גדולה
|בספרי תימן נֹצֵ֥ר בנו&quot;ן רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו, ב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ו ב|צו]]
|מ&quot;ם של מוֹקְדָ֨הֿ
|
|מ&quot;ם רגילה
|מ&quot;ם קטנה
|מ&quot;ם קטנה
|בספרי תימן מוֹקְדָ֨הֿ במ&quot;ם רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז, כב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כב|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;כָּל־חֵ֜לֶב
|פרשה פתוחה&lt;br&gt;(כנראה)
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ויקרא ז כח]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כח|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר...דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;הַמַּקְרִ֞יב
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי תימן
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[ויקרא יט/טעמים#יט טז|ויקרא יט, טז]]
|[[פרשת קדושים/טעמים#יט טז|קְדֹשִׁים]]
|רֵעֶ֑(י)ךָ
|רֵעֶ֑יךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|בכתר ארם צובה היה כתוב רֵעֶ֑יךָ
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א, יז]]
|[[פרשת במדבר/טעמים#א יז|במדבר]]
|בְּשֵׁמֽ(וֹ)ת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֽוֹת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בספרי ספרד ואשכנז בְּשֵׁמֽוֹת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]
|[[פרשת בהעלותך/טעמים#י י|בהעלֹתך]]
|חָדְשֵׁ[י]כֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|בספרי ספרד ואשכנז חָדְשֵׁכֶם֒
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר כב/טעמים#כב ה|במדבר כב, ה]]
|[[פרשת בלק/טעמים#כב ה|בלק]]
|בְּע֗(וֹ)ר
|בְּעֹ֗ר?{{הערה|1=יש כאן עדויות חולקות, ואולם נראה שעדיפה העדות המפורשת המגובה בעדות המושלמת (בכל מקום אחר) של ספרי תימן=בְּעֹ֗ר, לעומת העדות שבשתיקה של א(ס)=בְּע֗וֹר. למידע מלא והפניות, ראו בהערת הנוסח על [[במדבר כב/הערות נוסח#כב ה|במדבר כב,ה]].}}
|בְּעֹ֗ר
|בְּע֗וֹר
|בְּעֹ֗ר
|בספרי ספרד ואשכנז בְּע֗וֹר
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה י|במדבר כה, י]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה י|פינחס]]
|יו&quot;ד של פִּֽינְחָ֨ס
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|נהוג לכתוב ביו&quot;ד זעירא&lt;ref&gt;מקור המנהג בספר הזוהר, ואין לו שום תימוכין בספרות המסורה. חכמי המסורה האחרונים הזכירו אותו אבל לא קיבלו אותו, כגון המנחת שי שכתב: '''פינחס.''' פרשה פתוחה. אמרו בזוהר כאן וגם בפרשת &quot;אחרי מות&quot; כי &quot;פינחס&quot; זה ביו&quot;ד זעירא, ושהיא מאלפ&quot;א בית&quot;א דאתוון זעירן. אך בכל הספרים והמסרות ובאלפ&quot;א בית&quot;א שלנו מאותיות זעירות, לא נמצא רק י' ד&quot;צור ילדך תשי&quot;. עוד משמע מהזוהר כי פה בלבד פינחס מלא יו&quot;ד. והרמ&quot;ה ז&quot;ל כתב: &quot;ותלד לו את פינחס&quot; מלא יו&quot;ד, וכל אוריתא דכותיה מלא. עד כאן לשונו. וכן נמצא בכל הספרים והמסרות. ובעל אור תורה האריך לבאר הזוהר שלא יהיה נגד ספרינו. ואנכי לא ידעתי בנסתרות ממני. '''עד כאן לשון המנחת שי.''' אבל היו&quot;ד הזעירא נמצאת בפועל ברוב ספרי התורה הנפוצים בימינו, וברבים מהחומשים המודפסים אף מציינים שהיו&quot;ד הזעירא היא &quot;על פי המסורה&quot;. וראו עוד גם בהערה 45 [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=18503 במאמר זה] מאת פרופ' ישעיהו מאורי.&lt;/ref&gt;
|פִּֽינְחָ֨ס (אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז נהוג לכתוב פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס ביו&quot;ד זעירא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה יב|במדבר כה, יב]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה יב|פינחס]]
|וי&quot;ו של שָׁלֽוֹם
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|וי&quot;ו קטיעא
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז וי&quot;ו קטיעא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים יא/טעמים#יא כא|דברים יא, כא]]
|[[פרשת עקב/טעמים#יא כא|עקב]]
|צד&quot;י של הָאָֽרֶץ
|
|צד&quot;י גדולה
|צד&quot;י רגילה
|צד&quot;י רגילה
|בספרי תימן הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}} בצד&quot;י גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים כב/טעמים#כב ו|דברים כב, ו]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כב ו|כי תצא]]
|קו&quot;ף של קַן־צִפּ֣וֹר
|
|קו&quot;ף גדולה
|קו&quot;ף רגילה
|קו&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|קַ}}ן בקו&quot;ף גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כג ב|כי תצא]]
|דַּכָּ֛א / דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|בספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז דַּכָּ֛ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז, כ]]
|[[פרשת כי תבוא/טעמים#כז כ|כי תבוא]]
|אָר֗וּר שֹׁכֵב֙&lt;br&gt;עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו
|פרשה סתומה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב, ו]]
|[[פרשת האזינו/טעמים#לב ו|האזינו]]
|{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙
|{{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|בספרי תימן {{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙ בתיבה אחת{{הערה|שם=ה ליי}}
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים לג/טעמים#לג כט|דברים לג, כט]]
|[[פרשת וזאת הברכה/טעמים#לג כט|וזאת הברכה]]
|אל&quot;ף של אַשְׁרֶ֨יךָ
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף גדולה
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ באל&quot;ף גדולה
|}

==מסורת הסופרים בתורה: מהדורת כתיב (אותיות בלבד)==

ראו: [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

==מסורת הסופרים בתורה לעומת מסורת הקוראים: ההבדל ברמת הדיוק==

יש הבדל עקרוני בין מסורת '''הכתיבה''' המשתקפת בכתבי־היד לבין מסורת '''הקריאה''' (דהיינו ההגייה והנגינה) הנמצאת בהם: נוסח '''האותיות''' בכתבי־היד איננו אחיד כלל, אבל '''ניקוד התיבות והטעמתן''' אחיד בכמעט כל מקום. ממצאיו של ברויאר מראים שנוסח הטעמים היוצא מכתבי־היד יציב להפליא, ואף בנוסח המקובל שבדפוסים איננו מוצאים שינויים רבים בעלי חשיבות; נוסח הדפוסים עולה בדיוקו אפילו על חלק מכתבי־היד בטעמיו. ודבר דומה נכון גם לגבי הניקוד: הנוסח בכתבי־היד יציב ואחיד, ואין בו מחלוקות עקרוניות; ואילו בנוסח המקובל שבדפוסים מספר השינויים אמנם ניכר, אבל הוא לא גדול במיוחד.

כך תיאר והסביר הרב ברויאר את ההתפתחות ההיסטורית שיוצאת מתוך השוואה בין שני התחומים השונים (האותיות מול הניקוד והטעמים), בסיכום הנפלא (והמהפכני בשעתו) שכתב ע&quot;פ ממצאיו:{{הערה|'''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''', עמ' 91-94. הבאנו את דברי ברויאר בהרחבה בגלל חשיבותם החינוכית הרבה, ותרומתם הגדולה להבנת הנושא. אמנם מאותה סיבה קיצרנו אותם באופן חלקי, הוספנו בהם הדגשים, בצענו בהם שינויים קלים ליתר בהירות (בעיקר בפיסוק), וגם השמטנו חלק מהערותיו של ברויאר. לגבי שינוי התפיסה המהפכני שבדבריו הבאים של ברויאר, השוו את דעתו אל הגישה שהייתה מקובלת עד זמנו בין חוקרי המסורה. הללו חשבו אז ש&quot;נוסח המסורה&quot; לא היה ולא נברא בתור נוסח אחד ואחיד בכל פרטיו. גישה זו מתבטאת באריכות ובחריפות ב[https://archive.org/details/introductiontoma0000unse_b9a7/page/n3/mode/2up הקדמתו של אורלינסקי להוצאה מחדש של מהדורת גינצבורג] (עמ' xvi-xxxvii); הקדמה זו נדפסה שוב בתוך: ''The Canon and Masorah of the Hebrew Bible: An Introductory Reader'', ed. Sid Z. Leiman (New York: Ktav, 1974).}}

:נמצא, שכך יש לתאר את נוסח התורה בתקופה שלפני המסורה. קריאת התיבות היתה ברורה ונהירה לכל. ואילו טקסט האותיות – מבחינת חסירות ויתירות – היה עדיין בבחינת בקעה פרוצה. חכמי המסורה מצאו בקעה זו וגדרו בה גדר. וזה היה איפוא תפקידם ביחס לכתיב האותיות וקריאתן: הם לא פסקו איך '''לקרוא''' את האותיות המקובלות – אלא היפוכו של דבר: הם פסקו איך '''לכתוב''' את הקריאה המקובלת.

:'''מבחינה זו קדמה איפוא תורה שבעל פה לתורה שבכתב. חכמי המסורה קיבלו מקודמיהם את הקריאה כתורה שבעל פה – וקבעו לה סימני ניקוד וטעמים. לטקסט זה של התורה שבעל פה קבעו אחר כך את הנוסח הסופי של התורה שבכתב.'''

:משום כך אתה מוצא, שהרוב המכריע של קביעות המסורה מתייחס למלים הגויות – ולא לתיבות כתובות.{{הערה|הערת ברויאר: דבר זה בא לידי ביטוי בין השאר בהתייחסות לתיבה, שיש בה קרי וכתיב: לעולם התיבה נידונה במסורה על פי הקרי, ולא על פי הכתיב.}} '''אין המסורה מתייחסת לצירוף מסויים של אותיות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של קריאתן; אלא היא מתייחסת לצירוף של הגאים ותנועות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של כתיבתם.''' שכן המלים ההגויות של המקרא הן היסוד שקדם לאנשי המסורה; ליסוד זה נתנו את התיבות הכתובות וקבעו את נוסחן הסופי.{{הערה|הערת ברויאר: אין צריך לומר, שחכמי המסורה לא בדו את הנוסח מלבם, אלא קבעוהו על יסוד הספרים שלפניהם. אולם בדורות שלפני המסורה היה כל סופר מעתיק מן הספר שלפניו, ולא היתה כל הכרעה בין הנוסחות; ואילו חכמי המסורה פסקו הלכה סופית באותה סוגיה.}}

:אין זה איפוא אלא טבעי, שהניקוד הוא אחיד בכתבי היד, ואילו כתיב התיבות שנוי במחלוקת. שתי התופעות האלה אינן אלא המשך למצב שקדם למסורה. עדיין לא נשתכחה התורה שבעל פה המקובלת; ואילו ההורה שבכתב &quot;המחודשת&quot;{{הערה|הערת ברויאר: השוה את לשון השואל בשו&quot;ת הרשב&quot;א סי' רלב: ואין אנחנו חוששין לספרי התלמוד לתקן הספרים לשנותם... ואיך נחוש לספרי המסורה '''חדשים מקרוב באו'''.}} עדיין לא פשטה בכל ישראל. וגם בתקופה הסמוכה לאנשי המסורה עדיין לא היו בקיאים בחסירות וביתירות – ממש כבתקופת התלמוד.{{הערה|הערת ברויאר: ספרים אחדים היוצאים מכלל זה – כגון 'הספר הידוע במצרים' – אינם משנים את התמונה הכללית. הללו לא היד אלא בבחינת מיעוט, והשפעתם לא היתה ניכרת ברוב ישראל. עדים לכך הם דברי רמ&quot;ה בהקדמה לספרו. וראה עוד בהמשך כאן.}}

:על רקע זה יש להעריך את המפעל ההיסטורי של הרמ&quot;ה. מצב הספרים שבימיו מתואר בבהירות בהקדמה לספרו... אך כאן יש להבליט בייחוד את ההשוואה לחכמי התלמוד. וכך הוא טוען: חכמי התלמוד לא היו בקיאים בחסרות ויתרות; &quot;וכל שכן שנתקיים בנו בעונותינו: 'לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר'...&quot; (מהקדמת הרמ&quot;ה לספר מסורת סייג לתורה).

:אכן עד שלא בא הרמ&quot;ה היה כתיב המסורה בבחינת הלכה ואין עושין כן. '''הסופרים''' המשיכו להעתיק מן הספרים שלפניהם – כדרך שעשו בתקופה שלפני המסורה; נמצא, שעדיין לא היו &quot;בקיאין בחסירות וביתירות&quot;. ואילו '''המסרנים''' רשמו את המסורות – על פי הנוסח שנקבע בידי חכמי המסורה. אך אלה לא נגעו במלאכתם של אלה אלא במקרים נדירים בלבד; כביכול, &quot;אנן בדידן ואינהו בדידהו&quot;.

:'''זו היתה איפוא חשיבות מפעלו של הרמ&quot;ה. הוא קבע את נוסח התורה על פי המסורה – לא כהלכה עיונית – אלא בהוראה מעשית. באותה שעה הוא השלים, לאמיתו של דבר, את מפעל המסורה. בבית מדרשו של הרמ&quot;ה יצא נוסח המסורה מן הכח אל הפעל – ומשם הוא פשט בכל ישראל.'''

:וכך יפה כוחם של הדורות האחרונים אפילו מכוח חכמי התלמוד; שכן &quot;בזמן הזה אנן בקיאין בחסירות ויתירות, אף שבזמן הש&quot;ס לא היו בקיאים, שכבר ישב על מדוכה זו הרמ&quot;ה ז&quot;ל ובירר הכל כשמלה&quot; (אבני נזר, יורה דעה, סימן שנו, סעיף ה). תיאור זה, המובא כאן בשם אחד מגדולי חכמי ההלכה, הוא ציור מדויק של התהליך ההיסטורי. נוסח הכתיב של התורה עדיין לא היה קבוע סופית בתקופת התלמוד. הוא נקבע במשנה עיונית רק על ידי חכמי המסורה. והוא נתקבל למעשה בכל ישראל רק בכוח ההוראה של הרמ&quot;ה.

:'''תהליך הפוך עבר באותו זמן על נוסח הקריאה. נוסח זה היה בתחילה בבחינת תורה שבעל פה, וזו עלולה להשתכח מן הלב. שבטי ישראל התרחקו זה מזה ונדדו מגולה לגולה. הריחוק המקומי הביא בעקבותיו פילוג לשוני. הבדלי המבטאים שבין הארצות השונות הן אות לפילוג הזה.'''

:נדודי ישראל בגלויות אינן הסיבה היחידה להשכחת נוסח הקריאה. שכן ככלי ההתפתחות של כל הלשונות חלים גם על לשון הקודש. וקריאה הנמסרת רק כתורה שבעל פה עלולה להשתנות במרוצת הדורות.{{הערה|הערת ברויאר: המסורות השונות של קריאת המשנה והתלמוד יכולות לשמש דוגמה לכל זה.}}

:'''צדקה עשה הקב&quot;ה עם ישראל, שהעמיד את חכמי הניקוד על אֵם הדרך של היציאה לגלות. הללו הפכו את תורת הקריאה שבעל פה לתורת הניקוד שבכתב. ודרכו של נוסח כתוב לשמור על טהרתו המקורית – יותר מקריאה הנמסרת בעל פה.'''

:'''בהמשך הדורות נתהפך איפוא היחס שבין קריאה לניקוד. חכמי המסורה היו מנקדים על פי הקריאה שבעל פה; הדורות המאוחרים היו קוראים על פי הניקוד שבכתב.'''

:אולם גם הניקוד הכתוב לא היה מובטח מפני תהפוכות ושינויים. שכן דרכי הניקוד – בניגוד לדרכי הכתיב – תלויות בכללי הדקדוק. והללו פועלים לעתים קרובות בכיוון להשכחת מסורת הקריאה. זאת ועוד: סימנים הדומים זה לזה מבחינה גרפית עלולים להתחלף זה בזה; ויש להביא בחשבון גם את האפשרות של טעויות סופר גרידא. אף זו: יש להניח, שגם בתקופות מאוחרות לא נשתכח טיבם המקורי של הנקדנים – המנקדים על פי מסורת הקריאה שבעל פה. וכך נוצרה זיקת גומלין בין קריאה לניקוד: משהתפתחה והשתנתה מסורת הקריאה, נשתנו גם סימני הניקוד; והשינויים שחלו בניקוד הביאו לידי שינויים בדרכי הקריאה.

:עבודתם השקודה של חכמי האחרונים – מאו&quot;ת ומ&quot;ש ועד רש&quot;ד ורוו&quot;ה – עצרה בסופו של דבר גם את התהליך הזה. נקבעו נוסחות של ניקוד, כדרך שנקבע בשעתו נוסח הכתיב. נוסחות אלה אינן זהות בכל מקום עם הנוסח המקורי של המסורה. מהן לומד הקורא את תורת הקריאה.

:'''וכך נתהפך עתה היחס שבין מקרא למסורת. לשעבר היו המלים ההגויות בחזקת נתון קבוע; על פיהן ניקד הנקדן, והמסרן קבע להן את כתיב המסורה; אלא שכתיב זה עדין לא פשט בכל ישראל. עתה כבר נתהפכה הקערה על פיה. כתיב המסורה הוא בחזקת נתון קבוע, והוא פשט בכל ישראל; לכתיב זה מוסיף הנקדן את הניקוד על פי מסורת הניקוד שנקבעה לאחרונה; והתיבות המנוקדות הופכות בפי הקורא למלים הגויות. אך הללו אינן זהות בכל מקום עם מסורת הקריאה המקורית.'''

:זו משמעות התופעות, שעמדנו עליהן כאן. ויש לכך לא רק חשיבות עיונית, – אלא גם תוצאה מעשית. שכן בדורנו נעשים ניסיונות שונים להחזיר למקרא את נוסח המסורה – על יסוד כתבי היד שנתגלו לאחרונה; זאת מתוך הנחה, שנוסח המקרא התפתח ונשתנה מאז תקופת המסורה. אולם בעניין זה יש להסיק שתי מסקנות מן הדברים שנתבארו כאן.

:בנוסח הניקוד חלו באמת שינויים מסוימים; הללו טעונים הגהה – אם מבקשים לחזור אל הנוסח המקורי על פי המסורה. אולם שינויים אלה הם מועטים יחסית...

:גם בנוסח הכתיב חלו שינויים – בהשוואה אל כתבי היד. אך הללו אינם טעונים הגהה, אם מבקשים לחזור אל הנוסח על פי המסורה. שכן הנוסח המקובל בישראל – נוסח רמ&quot;ה-או&quot;ת ובייחוד נוסח יהודי תימן – הוא הוא הנוסח המקורי על פי המסורה. כל חזרה אל נוסח אחד מכתבי היד יש בה משום נסיגה, המתעלמת מן ההישגים שהושגו על ידי חכמי ישראל. דבר אין לה ולהחזרת כתיב המסורה לקדמתו.

נראה אם כן ש'''מסורת הקריאה''' של בעלי המסורה הטברנים, המתועדת במערכות הניקוד והטעמים שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, הייתה ידועה וקבועה להם כבר מראש, עוד לפני שרשמו את סימני הניקוד והטעמים. בעלי המסורה לא ניקדו והטעימו על פי טופס מקרא שלפניהם, אלא על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה על פיהם. הנקדנים היו בקיאים בהגיית המלים ובנגינתן, ועל פיהן ניקדו והטעימו את התיבות שלפניהם. משום כך אין כמעט מחלוקות משמעותיות וקשות להכרעה ביניהם ביחס לטעמים ולעיקרי הניקוד.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ’ 67. קביעה זאת מתבררת לא רק מתוך האחידות הכללית השוררת בין כתבי היד בנוגע לניקוד ולטעמים, אלא אף מהסוגים המסוימים של הטעויות בכתבי־היד הפחות מדויקים. ממצאיו של ברויאר מראים שהסטיות בהטעמתם של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש כמעט ולא קיימות בתורה, לעומת כתי&quot;ב וכתי&quot;ש1, שבהם הן יחסית מרובות: &quot;ב'''ב''' מרובים המקרים שבהם הנקדן החליף בהם טעמיהם של פסוקים דומים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות ב'''ש1'''. כנגד זה ב'''ש1''' יש מקרים לא מועטים, שהנקדן נמשך בהם אחרי שיגרת נגינת הטעמים – או צירף טעמים בניגוד לכללי היסוד של סמיכות הטעמים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות מאוד ב'''ב'''&quot; (ברויאר, שם). נראים הדברים אם כן שגם דיוקם הרבה של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש בתחום הנגינה מצד אחד, וגם סוג הסטיות בטעמים בכתי&quot;ב ובכתי&quot;ש1 מצד שני, מעידים כאחד שנקדני כתבי־היד ניקדו על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה בפיהם. אותו דבר מתברר היטב גם בתחום של הניקוד, שבו ארבעת כתבי־היד '''ל, ב, ש, ש1''' אחידים כמעט בכל מקום (ראו בסיכום שם, עמ' 45).}}

לכן מהדורת מקרא המבוססת על הכתר וכתבי־היד הקרובים לו תהיה נציגה נאמנה למסורת הקוראים הטברנית, בכללה ופרטיה.

==מסורת הקוראים בתורה: השימוש בכתי&quot;ל כבסיס לניקוד ולטעמים==

בספרו '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו''' השווה פרופ’ ישראל ייבין את הניקוד והטעמים שבכתר אל כתבי־היד הקרובים לו והרחוקים ממנו (ואף למנהגי הדפוסים). בסוף ספרו סיכם:

:מכל זה מסתבר, שיש להעדיף את '''ל''' מכל כתבי־היד האחרים הקרובים ל'''א''', הן במקום ש'''א''' חסר, הן במקום שרצויה עדות מסייעת, הן להשוואת שיטתו לשיטת '''א'''.{{הערה|ייבין, נו.3 עמ' 358.}}

גם הרב ברויאר, בעקבות ייבין, הגיע לאותה מסקנה בממצאיו, דהיינו שלהעתיק את הניקוד והטעמים מתוך כתי&quot;ל זה כמעט כמו להעתיק את הניקוד והטעמים מתוך הכתר עצמו. ואף מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' אימצו את מסקנותיהם הקודמות של ייבין וברויאר, ובחרו בכתי&quot;ל בתור הכלי הראשון במעלה לשחזור נוסח הניקוד והטעמים בכתר בחלקיו החסרים: &quot;...כ&quot;י '''ל''', שנוסח הניקוד והטעמים שלו במקרא כולו הוא הקרוב ביותר לנוסח ה'כתר' מכל כתבי היד הידועים לנו&quot;.{{הערה|עמ' 69*.}} ואף העירו ש&quot;בדיקותינו בקטגוריות שונות של ניקוד וטעמים בעשרות כתבי יד של ימי הביניים חוזרות ומאשרות מסקנה זו.&quot;{{הערה|הערה 227 (עמ' 97*). אמנם חובה לציין כאן שמסקנה זו תקפה לגבי מערכת הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל באופן כללי, אבל לא לגבי שני פרטים ספציפיים שיוצאים מן הכלל, ולא הגיעו לידי קביעה עקבית וסופית בכתבי־היד הקרובים לכתר ואף לא בתוך הכתר עצמו: חטפים באותיות לא גרוניות (במערכת הניקוד) ונוסח הגעיות (במערכת הטעמים). למדיניות במהדורתנו לגבי חטפים באותיות לא גרוניות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|בפרק השני של המבוא]], ולגבי נוסח הגעיות במהדורתנו ראו [[#סימון הגעיה (המתג)|להלן בפרק זה]].}}

כתי&quot;ל יהיה אם כן הבסיס העיקרי במהדורתנו לניקוד ולטעמים בתורה (ובשאר החלקים החסרים בכתר), ע&quot;פ שיטת ייבין שכבר בוצעה למעשה במהדורות ברויאר{{הערה|ועל פיהן גם במהדורה הדיגיטלית של &quot;מכון ממרא&quot;.}} וב'''מקראות גדולות הכתר'''. אמנם גם יש בכל זאת תופעות חריגות בניקוד ובטעמים שבכתי&quot;ל שיש לתקן אותן על ידי מקורות נוספים או לעצב אותן לפי שיטת מהדורתנו, ואלה יפורטו בשני תתי-הסעיפים הבאים.

===הערכת הדיוק בנוסח הניקוד בכתי&quot;ל===

לפי ייבין, שיטת הניקוד בכתי&quot;ל דומה להפליא לניקוד שבכתר, ואולם רמת דיוקו פחות מושלמת: &quot;'''ל''' נכתב בקפדנות והוא מדויק למדי, אך נופל קצת מבחינה זו מ'''אק'''. יש בו טעויות־סופר קצת יותר מאשר ב'''א'''... בניקוד הוא דומה ברוב ענייניו ל'''א''', אלא שמעטים בו חטפים באותיות לא־גרוניות וכן שונה דרכו בניקוד כתיב וקרי...&quot;.{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}} על פי זה קבע שיש להעדיף את כתי&quot;ל לשחזור הניקוד והטעמים שבכתר. ובכל זאת יש לעמוד על המיעוט הקטן של שינויים מובהקים בניקוד, שבהם שונה שונה כתי&quot;ל מהכתר ושאר כתבי־היד הקרובים לו, וכן על טעויות הסופר בו שהם &quot;קצת יותר מאשר ב'''א'''&quot;.

'''שינויים מובהקים בניקוד:''' מתוך מאות האלפים של סימני הניקוד בתורה,{{הערה|לפי נתוני [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#CharacterTypes הסטטיסטיקה במהדורת וסטמינסטר] יש 257,838 סימני ניקוד בתורה, ו-1,000,912 בכל התנ&quot;ך. כשמדובר בכמות כזאת, מתברר שהדוגמאות של השינויים המובהקים שנביא כאן, ואפילו כמה מאות של טעויות סופר, אינן גורעות כלל מהתיאור של כתי&quot;ל ככתב־יד מדויק מאוד. ובכל זאת רמת דיוקו אינה מגיעה לדיוק הכמעט מושלם שבכתר ארם צובה.}} בכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר יש הבדלים מובהקים, המבטאים עדות לקריאה שונה, במקומות אחדים בלבד בתורה. ובכמעט כל מקום (חוץ מאחד), שונה גרסתו של כתב־יד חריג אחד מחבריו. ברויאר הביא את הדוגמאות הבאות:{{הערה|א.1-3 (עמ' 35). במשך עבודת ההגהה על התורה מצאנו מעט דוגמאות נוספים, וציינו אותן בתיעוד הנוסח. במשך הזמן כשנעבור על התיעוד, נוסיף אותן לרשימה זו.}}
*בשני מקומות ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]; [[דברים לא/טעמים#לא כא|דברים לא,כא]]) יש מחלוקת בין כתבי־היד לגבי קמץ ופתח, ושתיהן תלויות במחלוקת בן־אשר ובן־נפתלי. במקרה הראשון ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]) מביא כתי&quot;ל את נוסח בן־אשר בדומה לרוב כתבי־היד (מלבד ש). במקרה השני ([[דברים לא/טעמים#לא נ|דברים לא,כא]]) תומכים שני כתבי־היד (ל, ש1) בנוסח בן־נפתלי, ושני כתבי־יד (א, ש) בנוסח בן־אשר. בשני המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*יש בכתי&quot;ל ניקוד חריג, באופן מודע וכנראה לפי מסורת הגייה מיוחדת (ולא טעות סופר), בעוד שלוש תיבות בתורה, בניגוד לשאר כתבי־היד: [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]]; [[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]]. בשלושת המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*בנוסף לכך ציין ברויאר מספר תופעות לגבי דגשים בכתי&quot;ל ו/או בכתי&quot;ש, שנראה שיש בהן עניין של נטייה או שיטה.{{הערה|שם, א.4-9 (עמ' 35-37).}} הערנו עליהן במקומן בתיעוד הנוסח, וראוי להזכיר אחת מהן: סימון כפול של קובוץ ושורוק בתיבה שיש בה א' נחה (הרֻאוּבני/לרֻאוּבני/ולרֻאוּבני). תופעה זאת נמצאת בחמש מקומות בכתי&quot;ל בתורה ובספר יהושע ([[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|ד,מג]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]), ולכן ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר, אבל גם אין בה שיטה גמורה כי במקומות אחרים (כגון [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]) הניקוד כמקובל בשורוק בלבד (הראוּבני).

'''ניקוד חריג וטעויות סופר:''' חוץ מעניינים של נטייה או של שיטה, שיש בהם ביטוי של מסורת הגייה מובהקת או של מנהג סופרים מודע, יש גם דוגמאות רבות של ניקוד חריג בכתי&quot;ל שמקורן בטעות סופר גרידא, או שיש בהן כנראה שריד של ניקוד לפי מסורת הגייה שונה (שלא השתרשה לגמרי תוך כדי מלאכת ההגהה בכתב־היד). לפי ייבין, רמת דיוקו הכללית של כתי&quot;ל &quot;נופלת קצת&quot; מזו של כתר ארם צובה, למרות הדמיון המובהק ביניהם בשיטת הניקוד. אבל נראה שהיא נופלת יותר מ&quot;קצת&quot;, למרות שעדיין מדובר על כתב־יד מדויק מאוד. שהרי בכתי&quot;ל יש מאות רבות של טעויות, למרות שהוא עדיין מדויק מאוד; ואילו כתר ארם צובה מהווה יצירה כמעט־מושלמת.
*פתח וסגול (שריד של מסורת ההגייה הבבלית)
*דוגמאות רבות של השמטת דגשים (גם כאן טען דותן שמדובר על שריד של מסורת ההגייה הבבלית) ולפעמים הוספתם, וכך גם לגבי מפיק.{{הערה|במיוחד יש לציין את התופעה של דגש בלתי-צפוי באותיות גרוניות, כגון וְנָהָרּ֙ ([[בראשית א/טעמים#א י|בראשית א,י]]), רַּבִּֽים ([[קהלת ז/טעמים#ז כט|קהלת ז,כט]]), הַהּֽוּא ([[קהלת ט/טעמים#ט טו|קהלת ט,טו]]), רַּבָּ֣תִי ([[איכה א/טעמים#א א|איכה א,א]]).}}
*השמטתן של נקודות חטף או הוספתן (לעתים).
*טעויות סופר מובהקות אחרות (רבות). בדוגמאות מהסוג הזה בדרך כלל הוספנו סימן קריאה (!) בתיעוד הנוסח לאחר שהבאנו את נוסח כתי&quot;ל. לעומת זאת אין סימן קריאה בסוגים טיפוסיים של ניקוד חריג בכתי&quot;ל (כגון השמטת דגש).

רשימות שונות של חריגות הניקוד בכתי&quot;ל חוברו במשך הזמן על ידי דותן,{{הערה|במהדורת &quot;עדי&quot; וב-BHL.}} ברויאר,{{הערה|במבואות לכרכי &quot;דעת מקרא&quot; ובנספחים לשלושת מהדורותיו.}} וברשימת ההערות שבתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].{{הערה|אפשר למצוא תיעוד חלקי נוסף באפרט שינויי הנוסחאות במהדורות BHS ועוד יותר ב-BHQ.}} רשימות אלו משלימות אחת את השנייה,{{הערה|חובה להדגיש שאוסף הנתונים המלא והמדויק ביותר נמצא דווקא ברשימותיו של ברויאר, וכל השאר בעצם משלימים אותו. אמנם גם ברשימותיו של ברויאר חסרות דוגמאות שנעלמו מעינו הבוחנת.}} ואיסוף של הנתונים מכולן ביחד מראה באופן ברור שכתי&quot;ל מייצג שיטת ניקוד מובהקת וברורה, אבל הביצוע שלה למעשה אינו מושלם כלל. מבט קל על ההערות במבחר פרקים מתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר] מראה שיש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב הפרקים בתנ&quot;ך, ובפרקים רבים יש כמה.{{הערה|כדי לתאר את גודל התופעה אפשר להסתמך בגסות על [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#Chapters הנתונים הסטטיסטיים] של מהדורת וסטמינסר: בתורה יש בה 262 הערות מיוחדות, ורובן מציינות ניקוד חריג בכתי&quot;ל. בתנ&quot;ך כולו יש 1078 הערות מהסוג הזה. ויש לקחת בחשבון שבמהדורת וסטמינסטר דיווחו רק על חלק מהדוגמאות.}}

כמעט בכל המקומות מדובר על ניקוד חריג בכתי&quot;ל בלבד מול שאר כל חבריו, ולכן אין כל בעיה לזהות בכתי&quot;ל את הטעות המובהקת, או את השריד שנשאר בו מתוך מסורת הגייה אחרת. וכך אפשר לקבוע את הנוסח לפי שאר כתבי־היד (ואף להתחשב לעת הצורך בניקוד שבדפוסים המאוחרים שהוא פחות מדויק מכתבי־היד רק במעט),{{הערה|על מידת הדיוק בניקוד המקובל שבדפוסים, ראו ברויאר, א.10-16 (עמ' 37-42). על השיבושים שנגרמו בנוסח המקובל על ידי המדקדקים מתוך שימוש מוטעה במסורה, ראו שם א.18-21 (עמ' 42-45).}} וכך להגיע אל שחזור מהימן לניקוד שהיה בכתר ארם צובה.

במהדורתנו תיעדנו ניקוד חריג בכתי&quot;ל במאות מקומות בעקבות הרשימות הקיימות. בדקנו את הנתונים מחדש בכל מקום על ידי עיון בצילום כתב־היד, ולפעמים הגענו למסקנה שונה. ואף הוספנו על הנתונים הקיימים ברשימות דוגמאות חדשות אחדות. כל הנתונים לגבי ניקוד חריג בכתי&quot;ל מובאים במלואם בתוך תיעוד הנוסח.

'''הנוסח המקובל בדפוסים:''' הנוסח המוכר בדפוסים הרבים של התנ&quot;ך (עד דפוס קורן ועד בכלל) מבוסס בעיקר על מקראות גדולות דפוס ונציה, ובנוסף על התיקונים שנעשו בנוסח זה בחיבורים &quot;אור תורה&quot; ו&quot;מנחת שי&quot; וגם על ידי מדקדקים מאוחרים יותר. נוסח זה משקף היטב את נוסח המסורה ברוב המכריע של התורה, אמנם יש בו כמה עשרות הבדלים משמעותיים מהנוסח המשותף של כתבי־היד הטברנים. רובם הגדול הם עניינים של פתח וקמץ או של צירה וסגול.{{הערה|לרשימה מלאה והסברים מפורטים לסיבת השינויים, ראו ברויאר, א.10-21 (עמ' 37-45).}}

בגלל שהתורה נקראת בציבור במחזור שנתי, וכל שינוי קטן מהנוסח המקובל בולט למי שמכיר היטב את הקריאה, לכן ציינו את השינויים בניקוד המקובל בתוך תיעוד הנוסח.{{הערה|בתוך הערות הנוסח ציינו את הנוסח המקובל בכינוי &quot;דפוסים&quot;.}}

===הערכת הדיוק בנוסח הטעמים בכתי&quot;ל===

קפדנותו ודיוקו של כתי&quot;ל באים לידי ביטוי מובהק בתחום הטעמים עוד יותר מאשר בתחום הניקוד. לגבי הניקוד, כאמור, יש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב פרקי התנ&quot;ך ולעתים קרובות אף יותר, ואילו בתחום הטעמים איננו מוצאים טעויות או הטעמה חריגה בפרקים רבים. ורוב הטעויות בטעמים (המעטות ממילא) הן בסימון מקום הטעם או בטעם חסר, כך שניתן לזהות אותן בקלות ולתקנן לפי שיטת הכתר וכתבי־היד הקרובים לו. כך תיאר ייבין את מערכת הטעמים בכתי&quot;ל:{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}}

:בטעמי כ&quot;א הספרים דומה הוא ל'''א''' כמעט בכל, הן בהטעמה בכללותה הן בפרטי כלליה. שינויים מ'''א''' בהטעמה בכללותה נדירים מאוד. מצאתי, למשל: ואמרת֣י אליכ֔ם ('''ל''' [[שמואל ב יג/טעמים#יג כח|שמ&quot;ב יג,כח]]; '''אקש1''' בקדמא ואזלא).

:הטעמת המשרתים בטעמי אמ&quot;ת כמעט תמיד כב'''א''' וכנמסר בשם ב&quot;א בחילופים. לפעמים מצויים תיקונים בהטעמת המשרתים, בייחוד מנוסח ב&quot;נ לנוסח ב&quot;א, כגון במשרתי הפזר (נ.6) ועוד.

:המרכא מסומן ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א'''; משום כך נסיגת טעם לראש תיבה או הטעמת שני משרתים, שהראשון בהם מרכא, בתיבה אחת – מסומנת ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א''', ולעתים קרובות הברה שבה מרכא ברור ב'''א''', הסימן שבה ב'''ל''' נראה כגעיה ברורה. לפעמים נמחקה ב'''ל''' געיה ונכתב מרכא – מה שמסייע בזיהוי הטעמים. הקפה מן הסוג המתואר מא.6 אינה מצויה ב'''ל''' יותר משב'''א'''.{{הערה|הכוונה לנסיגת טעם לראש תיבה בטעמי אמ&quot;ת, כאשר בחלק מהמקרים מוקפת התיבה לתיבה שאחריה.}}

דיוקם של כל כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בראשם – כל כך גדול, עד שבכל החריגות המעטות ממילא יש רק כתב־יד אחד חריג השונה מכל שאר חבריו (וכמעט תמיד שונה גם מהנוסח המקובל בדפוסים). ברויאר מצא רק יוצא מן הכלל אחד בכל התורה, שבו יש מחלוקת בין שני כתבי־יד לשנים אחרים:
*במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ח/טעמים#ח יח|(ח,יח)]]: [וָאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃] (ל, ב).
גם בבדיקה שלנו של כתי&quot;ל והקלדת וסטמינסטר מול כתבי־יד ומהדורות אחרות, לא מצאנו דוגמה נוספת לכך. ברויאר גם מצא שלושה מקומות בלבד בכל התורה של חריגות בעלות משמעות בכתי&quot;ל, כאשר הוא ניצב לבדו מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר:
#בראשית, וירא [[בראשית כ/טעמים#כ ז|(כ,ז)]]: [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃] (ל). הטעמת כתי&quot;ל אפשרית, אבל גם ייתכן שמדובר על החלפת זקף קטן ברביע (נקודה אחת במקום שתיים). חשוב לציין שההבדל הכי נפוץ והמשמעותי ביותר בין חריגות ההטעמה המעטות בכתי&quot;ל בתנ&quot;ך, ובתוך מסורת כתבי־היד בכלל (שהיא בדרך כלל אחידה), הוא דווקא השינוי בין נקודה אחת לשתיים, לרביע או לזקף קטן (ראו לדוגמה בהערת הנוסח על [[יהושע א/טעמים#א ז|יהושע א,ז]]).
#בראשית, ויגש [[בראשית מד/טעמים#מד כ|(מד,כ)]]: וְאָחִ֣יו מֵ֔ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃]* (ב, ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃] (ל). הטעמה זו מוזרה, ונראה שיש כאן טעות בכתי&quot;ל בהשפעת הטעמים בפסוק אחר הדומה לו [[בראשית מב/טעמים#מב לח|(מב,לח)]].
#דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים|(כח,נט)]]: [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וׇחֳלָיִ֖ם רָעִ֥ים וְנֶאֱמָנִֽים׃]* (א, ש, ש1) / [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וָחֳלָיִ֥ם רָעִ֖ים וְנֶאֱמָנִֽים׃] (ל ובדפוסים). מכיוון שהמסורת המשתקפת בדפוסים תומכת בגירסת כתי&quot;ל, ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר אלא על שיטה תחבירית אחרת.

בנוסף לשלוש הדוגמאות הללו מצאנו עוד אחדות במשך ההגהה של כתי&quot;ל בתורה ובשאר המקומות בתנ&quot;ך החסרים בכתר, וכולם מצויינים במקומם בתיעוד הנוסח. בכוונתנו להוסיף אותם לרשימה זו תוך כדי בדיקה מחדש של תבניות הנוסח.

'''כתי&quot;ש:''' ברויאר מצא שגם כתי&quot;ש מדוייק להפליא בנוסח הטעמים בתורה, כמו כתי&quot;ל או אף יותר, וגם בו אין כמעט חריגות בכלל מול המסורת המשותפת הבאה לידי ביטוי בשאר כתבי־היד. במקום אחד בלבד יש טעות סופר ברורה:{{הערה|1=ראו ברויאר, כתר, ב.3 (עמ' 46). ברויאר כתב שם שיש עוד חריג אחד בכתי&quot;ש בפרשת בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(שמות יד,יג)]], ולפי מה שכתב כתי&quot;ש=הִֽתְיַצְּב֔וּ בשתי נקודות לזקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע בשאר כתבי־היד ובדפוסים). אבל מעיון בצילום כתי&quot;ש ברור לגמרי שיש רק נקודה אחת לרביע. וגם ברויאר עצמו לא ציין את השינוי המשמעותי הזה ברשימתו בדעת מקרא (כרך שמות).}}
*במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א כח|(א,כח)]]: [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה]* (ל, ש1 ובדפוסים) / [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָ֤ה וָמַ֙עְלָה֙] (ש)

'''הסכמת כתי&quot;ל וכתי&quot;ש:''' דוגמה יחידה זו יוצאת מן הכלל, והיא מוכיחה את הכלל: נוסח כתי&quot;ל וכתי&quot;ש מדוייקים להפליא לגבי נוסח הטעמים בתורה, וכמעט שאין ביניהם שום הבדלים בעלי משמעות בכל התורה כולה. לכן ניתן לקבוע את נוסח הטעמים בתורה בביטחון מלא ע&quot;פ הסכמת שניהם.

כמו שכבר הסברנו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|בפרק השני של המבוא]], רכיבים מסויימים בשיטת הטעמים בכתי&quot;ל שונים מנוסח הכתר ו/או ממדיניות העיצוב במהדורתנו; לא מדובר על ספק לגבי עצם קביעת הנוסח אלא על שיטות ידועות מראש. כל שינוי מנוסח כתי&quot;ל בגלל הרכיבים האלה יקבל תיעוד מלא בדפי העריכה של המהדורה. ביניהם:
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]] (מקומה של המתיגה או עצם קיומה של המתיגה)
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עקביות במקפים|מקף בתיבת משרת]]
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|פשטא מלעיל וטעם כפול בהברה המוטעמת]]

==מסורת הקוראים בתורה: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל==

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים}} שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי התורה.{{הערה|לגבי נוסח הגעיות בתורה, ראו להלן [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נוסח הגעיות במהדורתנו|&quot;נוסח הגעיות במהדורתנו&quot;]].}}

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים}} לסוג אחד נפוץ יש רשימה עצמאית: [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות בתורה]].

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים}}

ו. לרשימות דומות על ספרי הנביאים והכתובים, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה|פרק החמישי]]''' של המבוא למהדורה.

===ספר בראשית===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[בראשית ב/טעמים#ב ו|בראשית ב,ו]] (ל=אֶֽת־כָּל־פְּנֵֽי־הָֽאֲדָמָֽה): &quot;פני&quot; מוקפת ובגעיה, במקום מרכא
#[[בראשית ב/טעמים#ב יח|בראשית ב,יח]] (ל!=אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ): נקודה באות ה&quot;א
#[[בראשית ד/טעמים#ד יח|בראשית ד,יח]] (ל!=וּמְחִיּיָאֵ֗ל): מקום הקמץ
#[[בראשית ה/טעמים#ה כט|בראשית ה,כט]] (ל*=זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה): גרשיים ותלישא גדולה בראש התיבה כשיטת הכתר
#[[בראשית ו/טעמים#ו טז|בראשית ו,טז]] (ל?!=תְּכַלֶ֣נָּה): חסר דגש באות למ&quot;ד?
#[[בראשית ז/טעמים#ז כג|בראשית ז,כג]] (ל!=וַיִשָּׁ֧אֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית ט/טעמים#ט כד|בראשית ט,כד]] (ל=אֲשֶׁר־עָֽשָׂה־ל֖וֹ): &quot;עשה&quot; בגעיה ומוקפת, במקום טעם מרכא
#[[בראשית יד/טעמים#יד י|בראשית יד,י]] (ל!=הַשִׂדִּ֗ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית יד/טעמים#יד יז|בראשית יד,יז]] (ל!=אַחַרֵ֣י): חסרות נקודות החטף בחי&quot;ת
#[[בראשית טו/טעמים#טו ב|בראשית טו,ב]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶּר): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית טו/טעמים#טו י|בראשית טו,י]] (ל!=וְאֶת־הַצִפֹּ֖ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית יח/טעמים#יח יח|בראשית יח,יח]] (ל!=וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ): חסר מקף
#[[בראשית יח/טעמים#יח כא|בראשית יח,כא]] (ל!=כַצַדִּ֖יק): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית כ/טעמים#כ ז|בראשית כ,ז]] (ל=מֵשִׁ֗יב): נקודה אחת לרביע, במקום שתי נקודות לזקף קטן
#[[בראשית כב/טעמים#כב ג|בראשית כב,ג]] (ל?!=וַֽיַחֲבֹשׁ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד?
#[[בראשית כב/טעמים#כב יב|בראשית כב,יב]] (ל!=מְא֑וּמָּה): אות מ&quot;ם השניה דגושה
#[[בראשית כג/טעמים#כג ט|בראשית כג,ט]] (ל=יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י): אין דגש באות למ&quot;ד
#[[בראשית כד/טעמים#כד לו|בראשית כד,לו]] (ל=וַיִּתֶּן־לּ֖וֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית כד/טעמים#כד נג|בראשית כד,נג]] (ל!=וַיִתֵּ֖ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ה|בראשית כה,ה]] (ל!=וַיִתֵּ֧ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ו|בראשית כה,ו]] (ל!=בּנוֹ֙): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[בראשית כו/טעמים#כו א|בראשית כו,א]] (ל!=אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית כו/טעמים#כו טז|בראשית כו,טז]] (ל?=כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ או כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ): מקף בתיבת משרת (במקום כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ מִמֶּ֖נּוּ) או ששתי התיבות &quot;כי עצמת&quot; מוקפות ובגעיות?
#[[בראשית כז/טעמים#כז כט|בראשית כז,כט]] (ל=וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית ל/טעמים#ל יח|בראשית ל,יח]] (ל?!=יִשָׂשּכָֽר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה? דגש באות שי&quot;ן השניה?
#[[בראשית ל/טעמים#ל יט|בראשית ל,יט]] (ל!=לְּיַעֲקֹֽב): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית ל/טעמים#ל לז|בראשית ל,לז]] (ל!=וְעֶרְמ֑וֹן): סגול במקום פתח באות עי&quot;ן
#[[בראשית לא/טעמים#לא נא|בראשית לא,נא]] (ל!=הַמַצֵּבָ֔ה): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=יִֽפְגָּֿשְׁךָ֞): דגש וסימן רפה באות גימ&quot;ל, במקום גימ&quot;ל רפה
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=וִשְׁאֵֽלְךָ֙): נקודה אחת של חיריק באות וי&quot;ו
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל!=אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ): חסר סילוק באות למ&quot;ד
#[[בראשית לד/טעמים#לד יא|בראשית לד,יא]] (ל!=אֶל־אָבִ֣יה): חסר קמץ באות ה&quot;א
#[[בראשית לד/טעמים#לד כח|בראשית לד,כח]] (ל?!=וְאֶת־חֲמֹרֵיהֶּ֑ם): ה&quot;א מנוקדת?
#[[בראשית לה/טעמים#לה כב|בראשית לה,כב]] (ל!=רְאוּבֵ֔֗ן): זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים
#[[בראשית לו/טעמים#לו יג|בראשית לו,יג]] (ל!=אֵ֣לֶּ֣ה): טעם מרכא פעמיים באותיות אל&quot;ף ולמ&quot;ד
#[[בראשית לח/טעמים#לח יא|בראשית לח,יא]] (ל!=בְנְ֔י): שתי נקודות של שווא באות נו&quot;ן
#[[בראשית לח/טעמים#לח טז|בראשית לח,טז]] (ל=מַה־תִּתֶּן־לִּ֔י): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=אֶתֶּן־לָּךְ֒): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=וַיִּתֶּן־לָּ֛הּ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח כו|בראשית לח,כו]] (ל!=לְדַעְתָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[בראשית לט/טעמים#לט יט|בראשית לט,יט]] (ל?!=עָ֥שָׂהּ): נקודת מפיק בה&quot;א?
#[[בראשית לט/טעמים#לט כג|בראשית לט,כג]] (ל!=בֵּית־הַסֹּהַ֗ר): מקום הטעם
#[[בראשית מ/טעמים#מ ג|בראשית מ,ג]] (ל!=הַטַבָּחִ֖ים): חסר דגש באות טי&quot;ת
#[[בראשית מ/טעמים#מ יז|בראשית מ,יז]] (ל=הָֽעֶלְי֔וֹן): שתי נקודות לטעם זקף קטן, במקום נקודה אחת לרביע
#[[בראשית מא/טעמים#מא ז|בראשית מא,ז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל!=הָשִׁבֳּלִ֣ים): קמץ באות ה&quot;א וחסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל?=הַֽשִׁבֳּלִ֖ים): חסר דגש באות שי&quot;ן?
#[[בראשית מא/טעמים#מא כז|בראשית מא,כז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִים֙): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא מו|בראשית מא,מו]] (ל!=וַֽיַּעְבֹ֖ר): שווא במקום חטף באות עי&quot;ן
#[[בראשית מב/טעמים#מב ו|בראשית מב,ו]] (ל?=וַיִּשְׁתַּֽחֲוּוּ־ל֥וֹ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית?
#[[בראשית מב/טעמים#מב לו|בראשית מב,לו]] (ל!=אֵינֶּ֙נּוּ֙): אות נו&quot;ן הראשונה דגושה
#[[בראשית מג/טעמים#מג ז|בראשית מג,ז]] (ל!=וַנַ֨גֶּד־ל֔וֹ): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם להלן, רשימה ג.}}
#[[בראשית מד/טעמים#מד כ|בראשית מד,כ]] (ל!=וְאָחִ֨יו מֵ֜ת): בטעמים קדמא ואזלא, במקום מונח זקף קטן
#[[בראשית מה/טעמים#מה ו|בראשית מה,ו]] (ל!=וְקָצִּֽיר): אות צד&quot;י דגושה
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): אין דגש
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=וּפֻוָּ֖ה): וי&quot;ו דגושה
#[[בראשית מט/טעמים#מט ח|בראשית מט,ח]] (ל=יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית מט/טעמים#מט כו|בראשית מט,כו]] (ל!=תִּֽהְיֶ֙ין֙): חסר קמץ באות נו&quot;ן סופית
#[[בראשית נ/טעמים#נ א|בראשית נ,א]] (ל!=וַיִפֹּ֥ל): חסר דגש באות יו&quot;ד

ב. מתיגת הזקף
#[[בראשית ז/טעמים#ז ח|בראשית ז,ח]] (ל=וּמִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית יג/טעמים#יג ה|בראשית יג,ה]] (ל=וְגַם־לְל֔וֹט): אין מתיגה
#[[בראשית יט/טעמים#יט כז|בראשית יט,כז]] (ל=אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם): מקום המתיגה
#[[בראשית כב/טעמים#כב ב|בראשית כב,ב]] (ל=וְלֶךְ־לְךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית כז/טעמים#כז מא|בראשית כז,מא]] (ל=עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל=וַיִּקָּחֵ֔ם): אין מתיגה
#[[בראשית לה/טעמים#לה א|בראשית לה,א]] (ל=בְּבָרְחֲךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית מא/טעמים#מא יב|בראשית מא,יב]] (ל=וַנְּ֨סַפֶּר־ל֔וֹ): מקום המתיגה
#[[בראשית מה/טעמים#מה יד|בראשית מה,יד]] (ל=וּבִנְיָמִ֔ן): אין מתיגה
#[[בראשית מט/טעמים#מט כט|בראשית מט,כט]] (ל=אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה): מקום המתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]] (ל-כתיב=צְבֹיִי֔ם): מקום הטעם
#[[בראשית יד/טעמים#יד ח|בראשית יד,ח]] (ל-כתיב=צְבֹייִ֔ם): מקום החיריק והטעם
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם לעיל, רשימה א.}}

===ספר שמות===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שמות א/טעמים#א ג|שמות א,ג]] (ל!=וּבְנְיָמִֽן): בי&quot;ת שווּאה
#[[שמות א/טעמים#א טו|שמות א,טו]] (ל!=מֶ֣לֶך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[שמות ב/טעמים#ב י|שמות ב,י]] (ל!=וַיִגְדַּ֣ל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות ד/טעמים#ד י|שמות ד,י]] (ל!=דַּבֶּרְךָ): חסר טעם הטפחא
#[[שמות ד/טעמים#ד לא|שמות ד,לא]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות ה/טעמים#ה יח|שמות ה,יח]] (ל!=תִּתֵּֽנּוּ): נו&quot;ן דגושה
#[[שמות ו/טעמים#ו כז|שמות ו,כז]] (ל!=מֶֽלֶך־מִצְרַ֔יִם): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות ז/טעמים#ז ד|שמות ז,ד]] (ל?!=וְנָתַתִּ֛י): בנקודת תביר?
#[[שמות ז/טעמים#ז י|שמות ז,י]] (ל!=&lt;וַיַּ֣עַשׂוּ כֵ֔ן&gt;): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמות ז/טעמים#ז כ|שמות ז,כ]] (ל?=וַיֵּהָֽפְכ֛וּ): געיה ומרכא במקום מרכא בתיבת תביר?
#[[שמות ח/טעמים#ח ג|שמות ח,ג]] (ל!=הַֽחֲרְטֻמִּ֖ים): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ח/טעמים#ח ה|שמות ח,ה]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶר): בטעם מונח במקום קדמא
#[[שמות ט/טעמים#ט יא|שמות ט,יא]] (ל!=בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ט/טעמים#ט כב|שמות ט,כב]] (ל!=אֶל־מֹשֶׁה): חסרה נקודת הרביע
#[[שמות י/טעמים#י כד|שמות י,כד]] (ל!=יֵלֵ֥ך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות י/טעמים#י כח|שמות י,כח]] (ל=אֶל־תֹּ֙סֶף֙): אל&quot;ף בסגול
#[[שמות יא/טעמים#יא ו|שמות יא,ו]] (ל=וְהָֽיְתָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יא/טעמים#יא ח|שמות יא,ח]] (ל=וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יא/טעמים#יא י|שמות יא,י]] (ל=וַיְּחַזֵּ֤ק): יו&quot;ד דגושה
#[[שמות יב/טעמים#יב ז|שמות יב,ז]] (ל,ו=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב כז|שמות יב,כז]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יב/טעמים#יב מא|שמות יב,מא]] (ל=יָֽצְא֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב מה|שמות יב,מה]] (ל=לֹא־יֹ֥אכַל־בּֽוֹ): המקף השני בתיבת משרת
#[[שמות יד/טעמים#יד ה|שמות יד,ה]] (ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙): חסר שווא באות מ&quot;ם
#[[שמות יד/טעמים#יד ט|שמות יד,ט]] (ל!=וַיַּשִׂ֤יגוּ): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יד/טעמים#יד יא|שמות יד,יא]] (ל!=הַֽמִבְּלִ֤י): חסרות נקודות החטף בה&quot;א הַתֵּמַהּ
#[[שמות יד/טעמים#יד יג|שמות יד,יג]] (ל!=הִֽתְיַצְב֗וּ): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[שמות טז/טעמים#טז ט|שמות טז,ט]] (ל!=וַיֹ֤אמֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות טז/טעמים#טז כט|שמות טז,כט]] (ל!=הַשַׁבָּת֒): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יח/טעמים#יח כה|שמות יח,כה]] (ל!=וַיִתֵּ֥ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות כ/טעמים#כ ב|שמות כ,ב]] (ל!=לֹֽ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון, ויש קו אחד בלבד באות יו&quot;ד השניה הנוטה כמרכא; אך סביר שהקו באות יו&quot;ד מתפקד בתור מרכא של הטעם התחתון וגעיה של הטעם העליון כאחד.
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=&lt;לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וְכׇל־תְּמוּנָ֡֔ה): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=מִמַּ֡֔עַל): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וַאֲשֶׁ֥֣ר): מרכא ומונח באות שי&quot;ן, למרות שיש מרכא בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד
#[[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]] (ל!=לֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה): אות חי&quot;ת שווּאה במקום חטף פתח
#[[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֜ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=אֱלֹהֶ֑֑֗יךָ): טעם האתנח נכתב פעמיים מתחת לאות ה&quot;א, לפני הסגול ולאחריו (!)
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=כָל־מְלָאכָ֡֜ה): פזר לטעם העליון לפני אזלא לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ): געיה לטעם העליון לפני מונח לטעם התחתון (באות כ&quot;ף סופית)
#[[שמות כ/טעמים#כ י|שמות כ,י]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כא/טעמים#כא ט|שמות כא,ט]] (ל!=יַעֲשֶׂה־לָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל!=לָ֑ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כב/טעמים#כב כא|שמות כב,כא]] (ל?=לֹּ֥א תְעַנּֽוּן): למ&quot;ד דגושה?
#[[שמות כב/טעמים#כב כח|שמות כב,כח]] (ל=תִּתֶּן־לִּֽי): למ&quot;ד דגושה
#[[שמות כו/טעמים#כו ג|שמות כו,ג]] (ל?!=תִּֽהְיֶ֙יּןָ֙): יו&quot;ד דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז ה|שמות כז,ה]] (ל?!=כַּרְכֹּ֥בּ): בי&quot;ת דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז טו|שמות כז,טו]] (ל!=חְמֵ֥שׁ): שווא באות חי&quot;ת
#[[שמות כח/טעמים#כח א|שמות כח,א]] (ל?=אִתּ֔וֹ): שתי נקודות לטעם זקן קטן?
#[[שמות כח/טעמים#כח י|שמות כח,י]] (ל!=הַשִׁשָּׁ֧ה): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[שמות כח/טעמים#כח כז|שמות כח,כז]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם
#[[שמות כט/טעמים#כט כב|שמות כט,כב]] (ל!=וְאֶת־הֲחֵ֙לֶב֙): חטף פתח באות ה&quot;א
#[[שמות כט/טעמים#כט כג|שמות כט,כג]] (ל!=וַֽחַלַּ֨ת): פתח באות וי&quot;ו
#[[שמות ל/טעמים#ל ח|שמות ל,ח]] (ל!=הָעֲרְבַּ֖יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[שמות ל/טעמים#ל לו|שמות ל,לו]] (ל?=מִמֶ֜נָּה [2]): חסר דגש באות מ&quot;ם השניה?
#[[שמות לא/טעמים#לא טו|שמות לא,טו]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לב/טעמים#לב יז|שמות לב,יז]] (ל!=בַּֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[שמות לב/טעמים#לב יט|שמות לב,יט]] (ל!=וַיְּשַׁבֵּ֥ר): דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות לג/טעמים#לג י|שמות לג,י]] (ל=וְהִֽשְׁתַּחֲוּ֔וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לג/טעמים#לג טז|שמות לג,טז]] (ל!=וְנִפְלֵ֙ינוּ֙): צירה באות למ&quot;ד (במקום חיריק)
#[[שמות לד/טעמים#לד יט|שמות לד,יט]] (ל!=וָשֶֽׁה): נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[שמות לה/טעמים#לה ג|שמות לה,ג]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לה/טעמים#לה ז|שמות לה,ז]] (ל!=שִׂטִּֽים): נקודת שי&quot;ן שמאלית
#[[שמות לה/טעמים#לה כ|שמות לה,כ]] (ל=וַיֵּֽצְא֛וּ):  געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=טָוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לה/טעמים#לה לב|שמות לה,לב]] (ל!=מַֽחַשָׁבֹ֑ת): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[שמות לח/טעמים#לח יב|שמות לח,יב]] (ל?!=עַמּוּדֵיהֶ֥ם): בקו של טעם מרכא במקום מונח?{{הערה|ייתכן שרק נשמט הקו התחתון של טעם המונח.}}
#[[שמות לח/טעמים#לח כ|שמות לח,כ]] (ל!=וְֽכׇל הַיְתֵדֹ֞ת): חסר מקף
#[[שמות לח/טעמים#לח כא|שמות לח,כא]] (ל=הַלְוִּיִּ֔ם): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מִלְמַ֙טָּה֙): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[שמות לז/טעמים#לז כה|שמות לז,כה]] (ל=רֳחְבּ֜וֹ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. מתיגת הזקף
#[[שמות ח/טעמים#ח א|שמות ח,א]] (ל=עַל־הַ֨נְּהָרֹ֔ת): מקום המתיגה
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל=וְאִם־שְׁלָ֨שׁ־אֵ֔לֶּה): מקום המתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה כ|שמות כה,כ]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה לד|שמות כה,לד]] (ל=מְשֻׁקָּדִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות כו/טעמים#כו יז|שמות כו,יז]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות ל/טעמים#ל לב|שמות ל,לב]] (ל=וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ): מקום המתיגה
#[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה יא|שמות לה,יא]] (ל=אֶת־הַ֨מִּשְׁכָּ֔ן): מקום המתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=וְכׇל־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[שמות לו/טעמים#לו כב|שמות לו,כב]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז ט|שמות לז,ט]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז טז|שמות לז,טז]] (ל=וְאֶת־הַקְּשָׂוֺ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לט/טעמים#לט י|שמות לט,י]] (ל=וַיְמַלְאוּ־ב֔וֹ): אין מתיגה

===ספר ויקרא===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ויקרא ד/טעמים#ד לה|ויקרא ד,לה]] (ל!=וְאֶת־כׇּל־חֶלְבָּ֣ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ה/טעמים#ה ז|ויקרא ה,ז]] (ל!=תַגִּ֣יע): חסר פתח גנוב באות עי&quot;ן
#[[ויקרא ה/טעמים#ה יב|ויקרא ה,יב]] (ל!=אֶת־אַזְכָּרָתָה֙): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ג|ויקרא ו,ג]] (ל!=אֶת־הַדֶּ֗שׁן): חסר סגול באות שי&quot;ן
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ו|ויקרא ו,ו]] (ל!=תִכְבֶֽה): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ז/טעמים#ז יב|ויקרא ז,יב]] (ל!=בַשָּֽׁמֶן): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ח/טעמים#ח טז|ויקרא ח,טז]] (ל!=&lt;וְאֶֽת חֶלְבְּהֶ֑ן&gt;): חסר מקף
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כד|ויקרא ח,כד]] (ל!=וַיִתֵּ֨ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כח|ויקרא ח,כח]] (ל!=וַיִקַּ֨ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כט|ויקרא ח,כט]] (ל!=וַיִקַּ֤ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]] (ל!=וַיִתְּנ֤וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]] (ל=קִ֠רְב֞וּ): תלישא וגרשיים כשיטת רוב כתבי־היד, כל טעם באות הראויה לו.{{הערה|במהדורתנו &quot;קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ&quot;, לפי שיטת הכתר באות הראשונה (גרשיים ואחר כך תלישא גדולה), ובתוספת טעם כפול בהברה המוטעמת.}}
#[[ויקרא יג/טעמים#יג ג|ויקרא יג,ג]] (ל!=הַנֶּ֙גֶע֙): סגול באות גימ&quot;ל
#[[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו]] (ל!=אֵֽין־בַּבֶּהֶ֙רֶת֙): סגול באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יג/טעמים#יג נ|ויקרא יג,נ]] (ל!=אֶת־הַנָ֑גַע): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כא|ויקרא יד,כא]] (ל!=בָּ֥לוּל): טעם המרכא באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כה|ויקרא יד,כה]] (ל!=אֹֽזֶן־הַמִטַּהֵ֖ר): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[ויקרא יד/טעמים#יד נג|ויקרא יד,נג]] (ל!=אֶת־הַצִפֹּ֧ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[ויקרא טו/טעמים#טו ח|ויקרא טו,ח]] (ל!=וְכִֽי־יָרֹ֛ק): בנקודת תביר (במקום מרכא)
#[[ויקרא טז/טעמים#טז כא|ויקרא טז,כא]] (ל=עַ֨ל): קדמא במקום מונח
#[[ויקרא כד/טעמים#כד י|ויקרא כד,י]] (ל!=הַיִּשְׁרְאֵלִ֔ית): בנקודת שי”ן ימנית
#[[ויקרא כה/טעמים#כה כ|ויקרא כה,כ]] (ל?!=מַה־נֹּאכַ֤֖ל): מהפך וטפחא ביחד באות כ&quot;ף?
#[[ויקרא כה/טעמים#כה מו|ויקרא כה,מו]] (ל!=וְהִתְנַחֲלְתֶּ֨ם): חטף פתח באות חי&quot;ת
#[[ויקרא כו/טעמים#כו כח|ויקרא כו,כח]] (ל!=עַל־חַטֹּאתֵיכֶם): חסר סילוק
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): חטף קמץ באות ה&quot;א הראשונה, ואין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]] (ל=הָשַׁמָּ֖ה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג]] (ל=בָּהְּשַׁמָּה֙): מפיק באות ה&quot;א הראשונה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז לג|ויקרא כז,לג]] (ל=יִֽהְיֶה־קֹ֖דֶשׁ): חסר דגש באות קו&quot;ף לעומת הפסוק הקודם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): קמץ קטן במהדורתנו (וראו גם לעיל א. 26, 27, 28 ונוסח הכתר ב[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כא|דה&quot;ב לו,כא]])

ג. מתיגת הזקף:
#[[ויקרא ז/טעמים#ז כה|ויקרא ז,כה]] (ל=מִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כ|ויקרא ח,כ]] (ל=וְאֶת־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא ט/טעמים#ט יט|ויקרא ט,יט]] (ל=וּמִן־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא יד|ויקרא יא,יד]] (ל=וְאֶת־הַ֨דָּאָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא לג|ויקרא יא,לג]] (ל=וְכָל־כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו יב|ויקרא טו,יב]] (ל=וְכָל־כְּלִי־עֵ֔ץ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו כב|ויקרא טו,כב]] (ל=וְכָל־הַנֹּגֵ֔עַ): אין מתיגה
#[[ויקרא כ/טעמים#כ יז|ויקרא כ,יז]] (ל=וְנִכְרְת֔וּ): אין מתיגה
#[[ויקרא כא/טעמים#כא ח|ויקרא כא,ח]] (ל=וְקִדַּשְׁתּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[ויקרא כב/טעמים#כב יב|ויקרא כב,יב]] (ל=וּבַת־כֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[ויקרא כה/טעמים#כה יב|ויקרא כה,יב]] (ל=מִן־הַ֨שָּׂדֶ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז ט|ויקרא כז,ט]] (ל=וְאִם־בְּהֵמָ֔ה): אין מתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז כה|ויקרא כז,כה]] (ל=וְכָל־עֶרְכְּךָ֔): אין מתיגה

===ספר במדבר===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[במדבר ב/טעמים#ב יד|במדבר ב,יד]] (ל!=וְמַטֵּ֖ה): שווא באות וי&quot;ו
#[[במדבר ב/טעמים#ב טו|במדבר ב,טו]] (ל!=חֲמִשָׁ֤ה): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[במדבר ג/טעמים#ג ל|במדבר ג,ל]] (ל!=אֶלִיצָפָ֖ן): נקודות החטף חסרות באות אל&quot;ף
#[[במדבר ד/טעמים#ד מט|במדבר ד,מט]] (ל!=בְּיַד מֹשֶׁ֔ה): חסר מקף
#[[במדבר ז/טעמים#ז יח|במדבר ז,יח]]: מכאן ואילך אין ניקוד ברוב התיבות בכתי&quot;ל (וכך הוא בעוד כתבי־יד ובחלק מהדפוסים), עד סוף היום השנים עשר ([[במדבר ז/טעמים#ז פג|פסוק פ&quot;ג]]); הטעמים והגעיות מסומנים.
#[[במדבר ז/טעמים#ז ס|במדבר ז,ס]] (ל!=בִנְיָמ֑͏ִן): האתנח מימין החיריק באות מ&quot;ם
#[[במדבר ז/טעמים#ז עב|במדבר ז,עב]] (ל!=בָּן־עׇכְרָֽן): קמץ באות בי&quot;ת
#[[במדבר ח/טעמים#ח יח|במדבר ח,יח]] (ל=וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם): פשטא וזקף קטן במקום טפחא ואתנח
#[[במדבר ט/טעמים#ט ג|במדבר ט,ג]] (ל!=הָֽעֲרְבַּ֛יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[במדבר י/טעמים#י ט|במדבר י,ט]] (ל!=וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם): חטף פתח באות וי&quot;ו
#[[במדבר י/טעמים#י טו|במדבר י,טו]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר יא/טעמים#יא כו|במדבר יא,כו]] (ל!=וַיִשָּׁאֲר֣וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר יב/טעמים#יב ט|במדבר יב,ט]] (ל!=וַיִּֽחַרְאַ֧ף): שתי התיבות חוברו ללא רווח ביניהן (במקום מקף), ואף נכתב שווא באות רי&quot;ש!
#[[במדבר טו/טעמים#טו לח|במדבר טו,לח]] (ל?=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר טז/טעמים#טז כא|במדבר טז,כא]] (ל!=וַאַכַלֶּ֥ה): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[במדבר טז/טעמים#טז כז|במדבר טז,כז]] (ל!=מִשְׁכַּן־קֹ֛רֶח): סגול באות קו&quot;ף
#[[במדבר יז/טעמים#יז יב|במדבר יז,יב]] (ל!=אֶל־תּ֣וֹך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[במדבר יז/טעמים#יז כז|במדבר יז,כז]] (ל?!=אָבָֽדְנּוּ): נקודת דגש באות נו&quot;ן?
#[[במדבר יט/טעמים#יט כא|במדבר יט,כא]] (ל?!=לָּהֶ֖ם): למ&quot;ד דגושה?
#[[במדבר כא/טעמים#כא א|במדבר כא,א]] (ל?=הָאֳתָרִ֑ים): קמץ חטוף באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב ט|במדבר כב,ט]] (ל?!=הָאֶ֖לֶּה): סגול באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב כג|במדבר כב,כג]] (ל!=מִן־הַדֶ֔רֶךְ): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[במדבר כד/טעמים#כד יג|במדבר כד,יג]] (ל!=מִלִבִּ֑י): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[במדבר כה/טעמים#כה ב|במדבר כה,ב]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]] (ל=הָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[במדבר כו/טעמים#כו ס|במדבר כו,ס]] (ל!=וַיִוָּלֵ֣ד): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר כז/טעמים#כז ט|במדבר כז,ט]] (ל!=לְאֶחָיו): חסר סילוק
#[[במדבר לא/טעמים#לא לב|במדבר לא,לב]] (ל?=וַחֲמֵֽשֶׁת־אֲלָפִֽים או וַחֲמֵ֥שֶׁת־אֲלָפִֽים): &quot;וחמשת&quot; מוקפת ובגעיה, או מקף בתיבת משרת (במקום &quot;וַחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִֽים&quot;)?
#[[במדבר לב/טעמים#לב כ|במדבר לב,כ]] (ל?=אִם־תֵּחָֽלְצ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר לג/טעמים#לג יד|במדבר לג יד]] (ל?!=וַיַֽחֲנוּ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד, וספק געיה ימנית באותה אות יו&quot;ד (במקום באות וי&quot;ו)
#[[במדבר לד/טעמים#לד כו|במדבר לד,כו]] (ל=בְנֵֽי־יִשָׂשכָ֖ר): אין דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר לד/טעמים#לד כח|במדבר לד,כח]] (ל?=פְּדַהְּאֵ֖ל): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[במדבר לה/טעמים#לה כ|במדבר לה,כ]] (ל!=יֶהְדָּפֶ֑נּוּ): חסרות נקודות החטף קמץ באות דל&quot;ת
#[[במדבר לו/טעמים#לו א|במדבר לו,א]] (ל?=וַֽיִקְרְב֞וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד?

ב. מתיגת הזקף: 
#[[במדבר ג/טעמים#ג לו|במדבר ג,לו]] (ל=וְכָל־כֵּלָ֔יו): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד כז|במדבר ד,כז]] (ל=לְכָל־מַשָּׂאָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד לב|במדבר ד,לב]] (ל=לְכָל־כְּלֵיהֶ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ו/טעמים#ו י|במדבר ו,י]] (ל=אֶל־הַכֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[במדבר ח/טעמים#ח ח|במדבר ח,ח]] (ל=וּמִנְחָת֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יד|במדבר י,יד]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יח|במדבר י,יח]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כב|במדבר י,כב]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כה|במדבר י,כה]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כו|במדבר י,כו]] (ל=וְעַל־צְבָ֔א): אין מתיגה
#[[במדבר יח/טעמים#יח כט|במדבר יח,כט]] (ל=מִכָּל־חֶלְבּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר כח/טעמים#כח כח|במדבר כח,כח]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ג|במדבר כט,ג]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ט|במדבר כט,ט]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט יד|במדבר כט,יד]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר לא/טעמים#לא לה|במדבר לא,לה]] (ל=מִן־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[במדבר לב/טעמים#לב לג|במדבר לב,לג]] (ל=וְאֶת־מַמְלֶ֔כֶת): אין מתיגה
#[[במדבר לה/טעמים#לה ל|במדבר לה,ל]] (ל=כָּל־מַ֨כֵּה־נֶ֔פֶשׁ): מקום המתיגה

===ספר דברים===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברים א/טעמים#א לא|דברים א,לא]] (ל?!=יִשָׂא־אִ֖ישׁ): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה?
#[[דברים א/טעמים#א לח|דברים א,לח]] (ל=בִּן נוּן֙): חסר מקף
#[[דברים א/טעמים#א לט|דברים א,לט]] (ל?!=יִירָשֽׁוּהָּ): נקודת מפיק מיותרת באות ה&quot;א?
#[[דברים ב/טעמים#ב ט|דברים ב,ט]] (ל!=אֶל־תָּ֙צַר֙): &quot;אל&quot; בסגול
#[[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֖י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]] (ל=וְלָרֻאוּבֵנִ֨י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג כב|דברים ג,כב]] (ל?!=תְִּירָא֑וּם): חטף-חיריק באות תי&quot;ו?
#[[דברים ג/טעמים#ג כד|דברים ג,כד]] (ל=יְהֹוִ֗ה): נקודת חולם בשם הוי&quot;ה בתוך כתב־היד?
#[[דברים ד/טעמים#ד ז|דברים ד,ז]] (ל?!=בְּכָּל־קׇרְאֵ֖נוּ): דגש מיותר באות כ&quot;ף?
#[[דברים ד/טעמים#ד כא|דברים ד,כא]] (ל!=הִתְאַנֶּף־בִּ֖י): סגול באות נו&quot;ן
#[[דברים ד/טעמים#ד לה|דברים ד,לה]] (ל!=מִלְבַדּֽוֹ): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ד/טעמים#ד מ|דברים ד,מ]] (ל!=עַל־הַ֣אֲדָמָ֔ה): פתח (במקום קמץ) באות ה&quot;א הראשונה
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&gt;): חסרים המרכא ב&quot;אנכי&quot; והאתנח ב&quot;אלהיך&quot; לטעם העליון
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה ז|דברים ה,ז]] (ל!=לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂה־לְךָ֥֣): חסר קדמא באות שי&quot;ן לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יא|דברים ה,יא]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֨ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=שֵׁ֣֤שֶׁת): מונח לטעם העליון לפני מהפך לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=יָמִ֣ים): חסר פשטא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יג|דברים ה,יג]] ל!=(לַיהֹוָ֣֥ה): מונח לטעם העליון לפני מרכא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יד|דברים ה,יד]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל=תִּֿרְצָֽח): חסר טפחא לטעם התחתון{{הערה|ברויאר הציע שהקו המאונך תחת האות צד&quot;י משמש בכתי&quot;ל כטפחא וסילוק כאחד.}}
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל!=תִּֿנְאָֽ֑ף): סילוק לטעם העליון לפני אתנח לטעם התחתון
#[[דברים ו/טעמים#ו ג|דברים ו,ג]] (ל!=אֲבֹ֙תֶיךָ֙): הפשטא מלעיל נכתבה באות בי&quot;ת (במקום באות תי&quot;ו)
#[[דברים ז/טעמים#ז ח|דברים ז,ח]] (ל!=וּמִשָּׁמְר֤וּ): נקודת שורוק באות וי&quot;ו האחרונה (במקום חולם)
#[[דברים ח/טעמים#ח ג|דברים ח,ג]] (ל!=אֶת הַמָּן֙): חסר מקף
#[[דברים ט/טעמים#ט ג|דברים ט,ג]] (ל!=וְהַֽאַבַדְתָּם֙): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[דברים י/טעמים#י א|דברים י,א]] (ל!=שְׁנֵֽי־לֻוחֹ֤ת): בנקודות שורוק למרות הכתיב המלא וי”ו
#[[דברים י/טעמים#י ו|דברים י,ו]] (ל=נָֽסְע֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים י/טעמים#י טו|דברים י,טו]] (ל!=הַזֶּה): חסר סילוק
#[[דברים י/טעמים#י כב|דברים י,כב]] (ל!=מִצְרָ֑יְמָהּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[דברים יב/טעמים#יב ב|דברים יב,ב]] (ל!=רַעֲנָן): חסר סילוק
#[[דברים יב/טעמים#יב ג|דברים יב,ג]] (ל!=אֶת־מִזְבּחֹתָ֗ם): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[דברים יב/טעמים#יב ה|דברים יב,ה]] (ל=שָֽׁמָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים יב/טעמים#יב ל|דברים יב,ל]] (ל?=לֵאמֹ֗ר* או לֵאמֹ֨ר): טעם רביע או טעם קדמא?{{הערה|נראה שנקודת החולם התחברה לאות מ&quot;ם ולכן נראית כמו קדמא.}}
#[[דברים יב/טעמים#יב לא|דברים יב,לא]] (ל?!=כָּל־תּוֹעֲבַ֨ת): כ&quot;ף דגושה?
#[[דברים יג/טעמים#יג י|דברים יג,י]] (ל?=יָֽדְךָ֛): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים יג/טעמים#יג טו|דברים יג,טו]] (ל!=וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֧): &quot;וְחָקַרְתָּ֧&quot; בטעם דרגה (במקום תביר)!
#[[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]] (ל?=אֶת־יֹֽשְׁבֵ֛י): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים טו/טעמים#טו ט|דברים טו,ט]] (ל!=עִם לְבָבְךָ֨): חסר מקף
#[[דברים טז/טעמים#טז ג|דברים טז,ג]] (ל?=תִּזְכֹּר֔): בטעם זקף קטן (במקום רביע)?
#[[דברים יז/טעמים#יז ז|דברים יז,ז]] (ל!=מִּקִּרְבֶּֽךָ): מ&quot;ם דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח ד|דברים יח,ד]] (ל=תִּתֶּן־לּֽוֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח יד|דברים יח,יד]] (ל?!=נָ֛תַן): בנקודת תביר (במקום מרכא)?
#[[דברים כ/טעמים#כ יב|דברים כ,יב]] (ל?!=עָלֶֽיהָּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א?
#[[דברים כא/טעמים#כא יא|דברים כא,יא]] (ל!=וְרָאִיתָ֙): חסר פשטא מלעיל
#[[דברים כא/טעמים#כא יג|דברים כא,יג]] (ל=וְהֵסִ֩ירָה֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[דברים כא/טעמים#כא יח|דברים כא,יח]] (ל!=וְיסְּר֣וּ): חסר חיריק באות יו&quot;ד
#[[דברים כב/טעמים#כב יח|דברים כב,יח]] (ל=וְלָֽקְח֛וּ): געיה ובתיר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים כב/טעמים#כב יט|דברים כב,יט]] (ל!=לְשַּׁלְּחָ֖הּ): שי&quot;ן דגושה
#[[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]] (ל!=שַׁלְּחָ֖הֿ): סימן רפה באות ה&quot;א (במקום מפיק)
#[[דברים כג/טעמים#כג יב|דברים כג,יב]] (ל!=הַֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[דברים כג/טעמים#כג יג|דברים כג,יג]] (ל=שָׁ֖מָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים כג/טעמים#כג יח|דברים כג,יח]] (ל!=יִשְׂרָאֵל): חסר סילוק
#[[דברים כד/טעמים#כד י|דברים כד,י]] (ל!=בְרֵֽעֲךָ): חסר טעם הטפחא
#[[דברים כד/טעמים#כד טז|דברים כד,טז]] (ל!=אִ֥יש): חסרה נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברים כה/טעמים#כה יח|דברים כה,יח]] (ל!=אַֽחַרֶ֔יךָ): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[דברים כה/טעמים#כה יא|דברים כה,יא]] (ל?!=וִקָֽרְבָה֙): חסרה נקודה שנייה לשווא באות וי&quot;ו?
#[[דברים כז/טעמים#כז יד|דברים כז,יד]] (ל?=וְאָֽמְר֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים כח/טעמים#כח א|דברים כח,א]] (ל?!=תִּשְׁמַּע֙): מ&quot;ם דגושה?
#[[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל!=בְהַמְתְּךָ֖): פתח באות ה&quot;א
#[[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

ב. מתיגת הזקף
#[[דברים י/טעמים#י ב|דברים י,ב]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יב/טעמים#יב א|דברים יב,א]] (ל=כָּל־הַיָּמִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יג/טעמים#יג יב|דברים יג,יב]] (ל=וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ח|דברים יז,ח]] (ל=אֶל־הַמָּק֔וֹם): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ט|דברים יז,ט]] (ל=וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט): אין מתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[דברים כב/טעמים#כב טז|דברים כב,טז]] (ל-כתיב!=הַֽנַּעַרָ֖): חסרות נקודות החטף באות עי&quot;ן
#[[דברים כח/טעמים#כח כז|דברים כח,כז]] (א-כתיב!=וּבַעְפֹלִ֔ים): אין דגש באות עי&quot;ן, כך שחסר דגש באות טי&quot;ת בקרי &quot;וּבַטְחֹרִ֔ים&quot;
#[[דברים כח/טעמים#כח ל|דברים כח,ל]] (א-כתיב!=יִשְׁגָלֶ֔נָּה): אין דגש באות גימ&quot;ל, כך שחסר דגש באות כ&quot;ף בקרי &quot;יִשְׁכָבֶ֔נָּה&quot;
#[[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]] (א=וּצְבֹיִי֔ם): מקום החיריק לעומת הטעם (אין הערת כתיב)

==מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בתורה''' בכתי&quot;ל או בכתר ארם צובה. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בספרי הנביאים וכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבראשית}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (33 פריטים): [[בראשית א/טעמים#א יח|א,יח]] (א[ס],ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל); [[בראשית ב/טעמים#ב יב|א,יב]] (א[ס],ל=וּֽזֲהַ֛ב); [[בראשית ב/טעמים#ב כג|א,כג]] (ל=לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (א[ס],ל=תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה); [[בראשית י/טעמים#י ג|י,ג]] (ל=אַשְׁכֲּנַ֥ז); [[בראשית יב/טעמים#יב ג|יב,ג]] (ל=וַאֲבָֽרֲכָה֙); [[בראשית יח/טעמים#יח כא|יח,כא]] (א[ס],ל=אֵֽרֲדָה־נָּ֣א); [[בראשית כב/טעמים#כב יח|כב,יח]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כד/טעמים#כד ס|כד,ס]] (ל=וַיְבָרֲכ֤וּ); [[בראשית כה/טעמים#כה כב|כה,כב]] (ל=וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו ד|כו,ד]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז יט|כז,יט]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כז/טעמים#כז כט|כז,כט]] (ל=וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ); [[בראשית כז/טעמים#כז לא|כז,לא]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז לג|כז,לג]] (ל=וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (א[ס]=הַֽבֲרָכָ֨ה); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז מא|כז,מא]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח ו|כח,ו]] (א[ס],ל=בְּבָרֲכ֣וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח יד|כח,יד]] (ל=וְנִבְרֲכ֥וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ג|כט,ג]] (א[ס],ל=וְגָלֲל֤וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ח|כט,ח]] (ל=וְגָֽלֲלוּ֙); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (ל=בָּרֳהָטִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (א[ס],ל=בְּשִֽׁקֲת֣וֹת); [[בראשית ל/טעמים#ל מא|ל,מא]] (ל=בָּרֳהָטִ֑ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (ל=עַל־גֹּֽזֲזֵ֤י); [[בראשית מח/טעמים#מח ט|מח,ט]] (ל=וַאֲבָרֲכֵֽם); [[בראשית מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (ל=וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם); [[בראשית מט/טעמים#מט כג|מט,כג]] (ל=וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמות}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (16 פריטים): [[שמות ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (ל=נֵֽלֲכָה־נָּ֞א); [[שמות ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=אֵ֣לֲכָה); [[שמות ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=נֵ֣לֲכָה); [[שמות ז/טעמים#ז כז|ז,כז]] (א[ס]=בַּֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ז/טעמים#ז כט|ז,כט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ח/טעמים#ח א|ח,א]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ד|ח,ד]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א[ס],ל=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֗ים); [[שמות ח/טעמים#ח ח|ח,ח]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ט|ח,ט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (א[ס]=הָֽרֲוָחָ֔ה); [[שמות טו/טעמים#טו י|טו,י]] (ל=צָֽלֲלוּ֙); [[שמות כג/טעמים#כג כט|כג,כט]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֛נּוּ); [[שמות כג/טעמים#כג ל|כג,ל]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֖נּוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בויקרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (4 פריטים): [[ויקרא ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֔נָּה); [[ויקרא ו/טעמים#ו יט|ו,יט]] (ל=יֹאכֲלֶ֑נָּה); [[ויקרא ט/טעמים#ט כג|ט,כג]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[ויקרא י/טעמים#י י|י,י]] (ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבמדבר}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (18 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (א[ס]=הַקֳּהָתִֽי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א[ס]=אֶת־הַקֳּעָרֹ֤ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ה/טעמים#ה יח|ה,יח]] (ל=הַמְאָֽרֲרִֽים); [[במדבר ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַמְאָֽרֲרִ֑ים [1]); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים [2]); [[במדבר ה/טעמים#ה כז|ה,כז]] (ל=הַמְאָֽרֲרִים֙); [[במדבר ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=תְבָרֲכ֖וּ); [[במדבר ו/טעמים#ו כז|ו,כז]] (ל=אֲבָרֲכֵֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז לב|טז,לב]] (ל=כׇּל־הָרֲכֽוּשׁ); [[במדבר יח/טעמים#יח י|יח,י]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[במדבר יח/טעמים#יח יג|יח,יג]] (ל=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[במדבר כג/טעמים#כג יח|כג,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[במדבר כג/טעמים#כג כה|כג,כה]] (ל=תְבָרֲכֶֽנּוּ); [[במדבר כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (ל=מְבָרֲכֶ֣יךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה יח|כה,יח]] (א[ס]=כִּ֣י צֹרֲרִ֥ים); [[במדבר לב/טעמים#לב לה|לב,לה]] (ל=וְיָגְבֳּהָֽה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר לג/טעמים#לג נה|לג,נה]] (ל=וְצָרֲר֣וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברים}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (9 פריטים): [[דברים ה/טעמים#ה כג|ה,כג]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[דברים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=הֹלִֽיכֲךָ֜); [[דברים ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (ל=הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜); [[דברים טו/טעמים#טו כ|טו,כ]] (ל=תֹאכֲלֶ֙נּוּ֙); [[דברים טו/טעמים#טו כב|טו,כב]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[דברים כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (ל=וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ); [[דברים כח/טעמים#כח לט|כח,לט]] (א=תֹאכֲלֶ֖נּוּ); [[דברים כט/טעמים#כט ז|כט,ז]] (א=הַֽמֲנַשִּֽׁי); [[דברים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסֹבֲבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנֲנֵ֔הוּ); [[דברים לב/טעמים#לב יח|לב,יח]] (א=מְחֹלֲלֶֽךָ); [[דברים לב/טעמים#לב לו|לב,לו]] (א=כִּֽי־אָ֣זֲלַת).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)==

===הגדרות יסוד ושיטת ברויאר===

הַגַּעְיָה (שנקרא גם &quot;מאריך&quot; או &quot;מעמיד&quot; או &quot;מתג&quot;), קו מאונך קטן מתחת לאות, הנכתב בדרך כלל בשמאלו של הניקוד – הוא הסימן היחיד שאי-אפשר לשחזר אותו בוודאות כמעט-מוחלטת בכל מקום בחלקים החסרים בכתר ארם צובה. קושי זה שייך בעיקר בגעיה הקלה,{{הערה|המצב שונה בסוגים אחרים של געיות, כגון הגעיות הכבדות בהברות סגורות, שבשבילן יש כללי מסורה מובהקים וסימונן בכתבי־היד הטברנים כמעט זהה. לגבי סימון הגעיות בכתי&quot;ל סיכם ייבין: &quot;בגעיות דומה הוא ל'''א''' בכעט בשלמות בכל סוגי הגעיה הכבדה וגעית־שוא, ועל פי רוב גם בגעיה לתיקון הקריאה, אך מרבה הוא מ'''א''' בסימון הגעיות הקלות לסוגיהן&quot; (נו.3, עמ' 358).}} שלפי הכללים מנוקדת בתנועה פתוחה גדולה או קטנה שאינה סמוכה לטעם.{{הערה|ראו ייבין, טו.1 עמ' 138; כהן, פרקי מבוא מלכים, הערה 7.}}

על פי שיטת הרב ברויאר, הגעיה באה &quot;לציין נחץ משני הנוסף על ההטעמה העיקרית. נחץ הוא הטעמה שאיננה מבוצעת על ידי נגינה, להבדיל מן ההטעמה המסומנת בטעמים, המבוצעת על ידי נגינה... בעל הקריאה צריך להטעים את ההברה הזו בהטעמה משנית, וההטעמה העיקרית במילה היא בהברה המוטעמת.&quot;{{הערה|מתוך &quot;הנחיות לקורא&quot; בראש תיקון קוראים חורב בשיטת ברויאר, עמ' יז; הדברים מבוססים על מה שכתב ברויאר ב'''טעמי המקרא''', עמ' 173.}} ואולם ישראל ייבין הציע תיאור רחב ועשיר יותר לתפקידן של כלל הגעיות, והדגיש את מקומן במערכת הנגינה של הטעמים:

:בדרך כלל מציאותה של געיה מן הגעיות בתיבה קשורה בשני סוגי גורמים: א. התנאים '''המוסיקליים''' של התיבה, היינו: באיזה טעם התיבה מוטעמת, מן המשרתים או מן המפסיקים, מה הם הטעמים שלפניה ושלאחריה; ב. התנאים '''הפונטיים''' של התיבה, היינו: אם יש בה עיצורים חלשים מאיזו בחינה שהיא, כגון עיצורים גרוניים, עיצורים דומים, וכיוצא באלו, וכן אם יש תנאים פוניטיים כאלה, בגללם יש לחשוש שעיצור כלשהוא עלול לא ליהגות כראוי. פעולתם של שני גורמים אלה מותנים במבנה התיבה להברותיה, אם הן פתוחות או סגורות, ומה מרחקן מן ההברה המוטעמת.

:לפי זה נוכל לקבוע: אם תיבה באה בתנאים מוסיקליים מסוימים והיא בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''מוסיקלי''', וכך הן רוב הגעיות.

:ואם תיבה יש בה עיצורים מסויימים ויש חשש שלא ייהגו כראוי, והתיבה בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''פוניטי''', והן מיעוט הגעיות.

:יש כמה סוגים, שבהם אין לנו ודאוּת בטיב הגעיה אם פוניטית היא אם מוסיקלית... אמנם, ידיעתה או אי־ידיעתה של מהות הגעיה פירושה אך ורק ידיעה או אי־ידיעה של סיבת הגעיה, אם הוטעמה געיה זו מסיבה מוסיקלית או פוניטית. אין פירושה, כמובן, ידיעה של מהות הגעיה גופה; שכן אין לנו כל יסוד להניח שגעיה מוסיקלית וגעיה פוניטית שונות זו מזו במהותן או בדרך השמעתן. ההבחנה בין הגעיות משמעותה אך ורק בהחנה במקורן ובסיבתן.{{הערה|ייבין, יא.5, עמ' 92-93.}}

הרב ברויאר לא מצא צורך לשחזר את הגעיות הקלות בכתר, כי אין לדעתו שיטה אחת מובהקת לסימון געיות קלות שאותה חייבים לבצע במלואה ע&quot;פ המסורה: אין חובה לסמן געיה קלה בכל תיבה שראויה לכך, וגם אם נטייתו של הסופר היא לסמן אותן בתיבות בעלות מבנה מסויים – תמיד יהיו גם חריגים, בגלל שלא מדובר על חובה אלא על נטייה. ואלה דבריו בהרחבה מתוך מאמר שנכתב בעקבות הוצאתו של הכרך הראשון למקראות גדולות הכתר:

:לאמיתו של דבר, אין כל מחלוקת בין המהדירים של שתי המהדורות האלה, אלא מר אמר חדא ומר אחר חדא ולא פליגי. פרופ' כהן ביקש למסור לציבור את נוסח המקרא על פי הכתר, ואין איש יכול לשלול את הערך למסור ואת החשיבות של מפעל כגון זה, ואילו אני בקישתי למסור לציבור את נוסח המקרא, כפי שהוא ראוי להיות נכתב ונקרא – הלכה למעשה; וגם זו היא משימה שאי אפשר לשלול את חשיבותה. אולם הבדל זה שבין מגמות שתי המהדורות גורר אחריו הבדל של מהות. פרופ' כהן העתיק את נוסח בן-אשר, משום שבן-אשר היה גדול המסרנים והנקדנים והמגיהים, שלא קם כמוהו לפניו ולאחריו. משום כך היה רשאי להעתיק את נוסח הכתר כמות שהוא. ואילו אני העתקתי את נוסח בן-אשר, משום שרק הנוסח הזה ראוי להיות נכתב ונקרא הלכה למעשה; שהרי כל ישראל כבר קיבלו על עצמם את נוסח הנמקרא על פי שיטת בן-אשר. משום כך יכולתי להעתיק את נוסח הכתר רק בתחום הכתיב וכן גם ברוב העניינים הנוגעים לניקוד ולטעמים. כנגד זה לא יכולתי להעתיק מן הכתר את נוסח הגעיות הקלות וגעיות 'היה', 'חיה'. שכן בתחום זה לא היתה לבן אשר שיטה עקיבה וחד משמעית, אלא 'נטיות' בלבד... אכן יש בכתר רבבות תיבות, שנוסח הגעיות הקלות שבהן איננו מביע את דעתו המחייבת של בן אשר; ובן אשר עצמו היה מודה, שמי שסוטה ממנהגו באותן תיבות אינו משתבש, ולא עוד, אלא הוא עצמו היה משנה ממנהגו בתיבות אלה, אילו ניקד טופס נוסף של המקרא. משום כך &quot;שיטה&quot; זו של בן-אשר – שלאמיתו של דבר איננה בגדר שיטה כלל – איננה כדאי לדחות מפניה את השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר. לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר; שכן ישראל קיבלו על עצמם את שיטת בן-אשר במקום שההן שלו הן, והלאו שלו לאו – ולא במקום שהן ולאו רפיא בידיה, ושניהם כאחד טובים.

:וראוי לציין כאן עוד: הכתר לא הגיע לידינו בשלמות, אלא חסרים בו ספרים אחדים, ביניהם כמעט כל התורה. בספרים אלה אין המהדיר יכול להעתיק את נוסח בן-אשר מן הכתר, אלא הוא חייב לשחזר את הנוסח הזה, כפי שהוא עולה מאליו מתוך המסורה ומתוך כתבי היד הקרובים לכתר. אולם דבר זה הוא אפשרי רק באותם התחומים, שבהם היתה לבן-אשר דעה ברורה ומחייבת – לכאן או לכאן. כנגד זה אי אפשר לשחזר את נוסח בן-אשר בתחום הגעיות הקלות; שהרי בן-אשר בעצמו לא היה מסוגל לשחזר את הנוסח שלו בתחום זה – אילו אבד מידיו הכתר, כדרך שהוא אבד מידינו. משום כך זו תהיה דרכו של המהדיר שלנו בספרים, שהכתר לא נשתמר בה: הוא יעתיק את נוסח הגעיות הקלות מתוך כתב-יד לנינגרד, אך יבצע בו שינויים אחדים כדי להתאימו במידת האפשר לשיטת בן-אשר. אולם נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר. ודבר זה לא ישתנה בהרבה גם אחרי שייעשו בו השינויים המוצעים. ואילו קבלתי גם אני את הנוסח הזה, הייתי מורה בזה לכל 'בעלי הקריאה' בבתי כנסיות ובבתי מדרשות: עליהם לקרוא בציבור את נוסח הגעיות הקלות, כפי שעלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד – שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות... ורק הנוסח הזה, שלאמיתו של דבר איננו אלא נוסח כלאיים של סופר קדמון וחוקר בן זמננו – רק הוא הנוסח הנכון, המתאים למסורה. וכדאי הוא הנוסח הזה לדחות מפניו את הנוסח הברור והיציב, שכל ישראל כבר קבלו על עצמם זה דורות רבים. אני לא הייתי מסוגל להורות כך לציבור, וספק בעיניי אם פרופ' כהן עצמו היה מסוגל לכך.{{הערה|מרדכי ברויאר, &quot;מהדורה חדשה של מקראות גדולות&quot;, '''עמודים''' מא,ב (תשנ&quot;ג), עמ' 72-77. המובאה כאן מתוך עמ' 74-75, בדיוק באותו היקף שכבר צוטט ע&quot;י מנחם כהן בראש פרקי המבוא למלכים (עמ' *1-*2). לאחר הציטוט העיר כהן: &quot;עד כאן לשונו של הרב ברויאר, והיא אמנם משקפת בצורה תמציתית את עיקרי תפישתו בנושא שלפנינו, כפי שהביעה במקומות שונים.&quot;}}

לכן העתיק הרב ברויאר את הגעיות בכתר כפי שהן (ובמקומות שהכתר חסר העתיק מכתי&quot;ל), ואחר כך הוסיף עליהן געיות קלות נוספות בעקביוּת בכל תיבה שראויה לכך (וכמו שמקובל בדפוסים). את התוספות ציין על ידי קו קצר במיוחד, כדי להבחין בינן לבין הגעיות שמקורן בכתבי־היד עצמם. מטרתה של הוספת הגעיות בכל תיבה הראויה לכך בידי הרב ברויאר הייתה כמובן לעזור לקורא לבצע &quot;נחץ משני&quot; כראוי ובעקביות.

===הביקורת על שיטת ברויאר===

ב&quot;מקראות גדולות הכתר&quot; מתחו ביקורת מפורטת על שיטתו של הרב ברויאר בעניין הגעיות. בפרקי המבוא שהקדיש לנושא זה בסוף כרך מלכים, ביקש מנחם כהן להוכיח חמש נקודות חשובות המכוונות מול יסודות שיטתו של הרב ברויאר, וכך סיכם אותן:

:א. שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו.
:ב. שלא זו בלבד שאין ריבוי הגעיות דהאידנא הולם את שיטתו של בן-אשר, אלא שהוא זר גם למעגל המסירה של 'נוסח המסורה' בכללותו, כפי שעולה מכתבי היד שנכתבו במעגל זה במשך מאות שנות מסירה בימי הביניים.
:ג. ששיטת ריבוי הגעיות נולדה ונתקיימה במשך מאות שנים במרחב מחיה של נוסחים הרחוקים מ'נוסח המסורה' גם מבחינות אחרות: בנוסח האותיות ובנוסח הניקוד והטעמים.
:ד. שהרכבת שיטת ריבוי הגעיות על 'נוסח המסורה' היא הרכבה מלאכותית, שנעשתה לראשונה בעידן הדפוס ע&quot;י יעקב בן חיים, מהדיר מהדורת היסוד הראשונה של 'מקראות גדולות', מתוך אי-הכרה מספקת של הנושא.
:ה. שבעידן הדפוסים עברה השיטה שינויים בעניינים מהותיים ע&quot;י מהדירים בעלי השפעה בתקופות שונות, ואין כל הצדקה להגדיר את סימון הגעיות שבדפוסים &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה עידן ועידנים&quot; כלשונו של הרב ברויאר.

הניתוח המרשים שעשה כהן אח&quot;כ (על בסיס דגם של ממצאי הגעיות בחלק מספר מלכים בכתר) מאושש את חמשת הטיעונים שלו, ולגבי ההוכחות שלו לנקודות ב'-ד' אין מה להוסיף, כי ברור שמדובר על עובדות היסטוריות. אמנם הנקודות הרלוונטיות ביותר בשביל מהדורת מקרא הן דווקא הראשונה והחמישית. ולמרות שכהן אכן הצליח להוכיח את נקודות א' וה' כפי שהוא ניסחן, אין בניסוחן כדי לעשות צדק מלא בנושא שלנו, וניתן להסתייג בכל אחת מהן במידה ניכרת.

בנקודה הראשונה כתב כהן: &quot;שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו&quot;. לגבי החלק האחרון של המשפט ברור לגמרי שכהן צודק: בן-אשר עצמו לא היה מסמן געיות כמו דפוסי ימינו. ולגבי החלק הראשון של המשפט, הביא כהן ממצאים מרשימים על סימון הגעיות בכתר כדי להוכיח שבן-אשר אכן פעל לפי שיטה.

אמנם לגבי &quot;השיטה&quot; שלפיה פעל בן-אשר לפי כהן, כדי לגלות את נקודת התורפה שבקביעה זו יש להצביע קודם כל על העובדה שביקורתו של כהן התמקדה על שיטת הרב ברויאר באופן ישיר, ואילו רק בהערה אחת הזכיר כהן שגם ישראל ייבין אחז באותה עמדה זו בדיוק: &quot;הרב ברויאר איננו בודד בהנחה זו. למרבה הפליאה נוקט בה גם פרופ' ישראל ייבין (ראה ייבין, כא&quot;צ, ע' 139). ייבין עצמו בדק את כל הממצא ב'כתר' (ראה שם, ע' 140) וספר בכל המקרא רק כ-35 תיבות המסומנות בגעיה קלה בטעמים מחברים, מתוך אלפי תיבות בטעמים כאלה במבנה של געיה קלה. תמוה הדבר, כיצד אפשר ליישב ממצא כזה עם ההנחה בדבר חוסר שיטתיות&quot;.{{הערה|כהן, שם, הערה 8.}}

כל &quot;פליאה&quot; ו&quot;תמיהה&quot; אומרת דרשני, ובמיוחד כשמדובר בספר כמו זה של ייבין, שבו הקדיש שני חלקים מלאים ומפורטים (מתוך חמישה חלקים בספר כולו) הכוללים ניתוח קפדני של אלפי נתונים לגבי תופעת הגעיות בכתר (חלק שני על הגעיה בכ&quot;א הספרים, וחלק רביעי על הגעיה בספרי אמ&quot;ת). ולכן ראוי להביא את דברי ההסבר הכלליים של ייבין לשיטתו, שנכתבו מיד לאחר שהתייחס אל כללי הגעיה הקלה שנוסחו בדורות האחרונים (ובמיוחד ע&quot;י יצחק בער):

:מכל זה מסתבר, שאין להניח קיום שיטה מיוחדת של ב&quot;א בהטעמת הגעיה הקלה. רק זה בלבד נכון: בעוד שבער דורש לסמן את הגעיה הקלה בכל מקום לפי כללים מסוימים, כתבי־היד העתיקים, ו''א'' והקרובים לו בכללם, מסמנים אותה אמנם לפי אותם כללים, אבל לא בכל מקום, אלא לפרקים בלבד, ומידת סימונה שונה בכתבי־היד השונים.

:אם נבדוק את שיטת הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' נראה, מצד אחד, חוסר כל עקיבות, כלומר: נוכל למצוא עשרות דוגמות זהות במבנן ובהטעמתן, שבאחת מהן יש געיה ובחברתה אין. מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה; אך כנראה שבשום מקום לא היתה ארוכה עד כדי כך, שיראו המנקדים '''חובה''' לעצמם לסמנה (כמו בסוגי הגעיות הכבדות), ומשום כך היה סימונה ענין של '''רשות'''...

:ההבדל בין שיטת סימון הגעיות הקלות בכתבי־היד העיתיקים ו''א'' בכללם ובין שיטתו של בער אינו אפוא הבדל בעקרון אלא הבדל בדרגה, ושיטת בער אינה אלא התפתחות וסימון מלא של השיטה הנוהגת בכתבי־היד העתיקים.

:אך הדברים אמורים בכללים: בתיבות ובסוגי ההברות הראויות לגעיה קלה; בפרטים יש דברים בשיטת בער שאינם נוהגים ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים. בייחוד כך הדבר בתיבות ראויות לשתי געיות. ב''א'' והקרובים לו נוהגת בדרך כלל שיטת ההעדפה של געיה אחת מן השתיים, ואילו בער קובע שיש לסמן את שתיהן.{{הערה|ייבין, טו.5,7, עמ' 140-141.}}

אם כן, ייבין כבר התייחס כבר מזמן לאותה תופעה בדיוק שהציג כהן בבהירות רבה בפרקי המבוא שכתב על הגעיות, דהיינו לתלוּת הסטטיסטית החזקה הקיימת בין סימון הגעיה לבין מבנֶה התיבה וטעמה. אכן יש צירופים של צורות וטעמים שבהם הנטייה לסימון געיה או לאי-סימונה חזקה מאוד, ולפעמים אפילו מתקרבת או מגיעה לעקביות גמורה. ולגבי הטעמים, ברור שהסביבה המוסיקלית משפיעה מאוד על נטייתו של הסופר, ולכן ההבדל הבולט לעין בין סימון הגעיה בטעמים מפסיקים ואי-סימונה בטעמים מחברים.

אבל בסופו של דבר, ניתן תמיד להגדיר קטגוריות של מלים במבנה מסוים ובטעמים מסוימים ולקבוע להם כלל, ואז לחפש מכנה משותף לחריגים וליוצאים מן הכלל כדי לקבוע חוק מיוחד גם בשבילם, עד שרק נשארים חריגים בודדים ומעטים. השאלה האמתית היא לא לגבי הנתונים עצמם אלא עניין של הגדרה: האם לראות במציאות זו &quot;נטיות&quot; או &quot;שיטה&quot;? זוהי המחלוקת האמתית בין ייבין וברויאר מצד אחד, לבין כהן בצד השני.

אור נוסף על מחלוקת זו באה משלושה כיוונים שנידונו בפרקי המבוא של כהן: הסביבה המוסיקלית, דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל, ואחוזי הדיוק האפשריים בשחזור החלקים החסרים בכתר.

===הסביבה המוסיקלית===

לגבי הסביבה המוסיקלית, כהן טרח לדחות את עמדתו של ברויאר לגבי העדר ביצוע המוסיקלי של הגעיה:

:הסימון, התלוי בסוג הטעם, מלמד על הגורמים העומדים באחרי השיטה: הסימון משקף ביצוע מוסיקלי. ומשמעות הדברים היא: בן-אשר סימן רק את אותם המקומות שמסורת ההגייה והנגינה, שאותה הוא בא להנציח, הצדיקה סימון מוסיקלי. הביצוע המוסיקלי במקומות אלו לא עמד בפני עצמו, אלא תלוי היה בטעם העיקרי, ושימש לו מעין הוכחה או קישוט. הרב ברויאר בספרו 'טעמי המקרא', קובע, כי &quot;הגעיה מורה על נחץ משני שאינו מבוצע על ידי ניגון&quot;. קביעה זו אמנם נכונה היא לשיטת סימון הגעיות המבוצעת במהדורת ברויאר, שאין בה שום הבחנה בין טעמים... אבל בשום פנים אין לומר את הדברים על שיטה כשיטתו של בן אשר, שתלותו של הסימון בסוג הטעמים היא קו יסוד שבה.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *8.}}

ביקורת זו אמנם נכונה, אבל דווקא בנושא הביצוע המוסיקלי חרג ברויאר משיטתו של ייבין, חריגה שגם התאים לאופי המהדורה שלו (כמו שכתב כהן ובצדק). נביא שוב את דבריו של ייבין (אבל הפעם נתמקד רק בהסבר אחד מסויים):

:מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה...

לסיכום, כהן כרך ביחד את דחיית התפקיד המוסיקלי של הגעיה, ואת הטענה שסימונן של געיות במקומות מסויימים היה עניין של נטייה ורשות, ולא חובה. את שני הטיעונים שקשר ביחד גם דחה ביחד, ובמקומם טען שלגעיה יש תפקיד מוסיקלי ולכן סימונה בגדר חובה תמיד. אמנם אין ההגיון מחייב שתפקיד מוסיקלי פירושו גם חובת ציון מוחלט, כי ככל שהביצוע המוסיקלי קצר יותר ופחות מובהק, גם הנטייה לסמנו תהיה פחות. וזוהי בדיוק עמדתו של ייבין. כל עוד שתי העמדות מצליחות להסביר את הנתונים – אין דרך להכריע ביניהן, וכל הכרעה תהיה בעצמה בגדר &quot;נטייה&quot;.

===דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל===

לגבי דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות, ברויאר טען ש&quot;נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר&quot;. הוא אף הוסיף וטען על נקדנו של כתי&quot;ל ש&quot;נוסח הגעיות הקלות... עלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד, שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות&quot;. לעומתו הוכיח כהן באופן מאלף שכל נטיותיו של הכתר בסימונן של געיות בטעמים מסויימים – משותפות הן לכתי&quot;ל, רק במידה שונה: בטעמים המפסיקים, יש בכתי&quot;ל בדרך כלל יותר מלים מכל סוג עם געיה, ופחות מלים מכל סוג בלי געיה. בטעמים המחברים שני כתבי־היד הם בעצם זהים לגמרי: אין בהם כמעט געיות בכלל. וכך מסביר כהן את הדמיון הרב הזה:

:סופרו נקדנו של כ&quot;י '''ל'''... פעל בסביבת ספרי מקרא הקרובים לנוסח בן-אשר, ויש לראותו כאחת החוליות הראשונות בשלשלת המעתיקים, שפעלו במעגל המסירה של נוסח המסורה הטברני לאחר תקופת בעלי המסורה. מעתיקים אלו הם שהעבירו לדורות הבאים את דמות דיוקנו של 'נוסח המסורה', ולפיכך מן הראוי שנשים לב לתוצאות עבודתם.

:אשר למעתיקו-נקדנו של כ&quot;י '''ל''', הרי הרב ברויאר עצמו מודה, שתוצאות עבודתו של נקדן זה בתחום הניקוד והטעמים הן טובות עד כדי כך, שהיה ראוי לשמש מקור מרכזי בשיחזור נוסח ה'כתר' במקומות החסרים. להלן נראה, שיש להתיחס ביתר רצינות גם לנוסח הגעיות שלו, העומד, בעיקרו של דבר, על אותו בסיס שיטתי כנוסח ה'כתר', ובשום פנים אין לומר שמקורו בסימונים שרירותיים של נקדנו. כבר הזכרנו במבואנו למהדורת הכתר, שניקודו של כ&quot;י '''ל''' נעשה בשני שלבים, שלב ההעתקה ושלב ההגהות, ורק בשלב השני היה לפניו ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו. לפי ספר זה הגיה את הניקוד והטעמים, ובעיקר את הגעיות. עצם ההגהה של הגעיות מלמדת, שהנקדן ייחס חשיבות לנוסח הגעיות, וקבעוֹ סופית לפי ספר שסמך עליו, ולא לפי שרירות לב. ואף שיש להניח, כי תהליכי תיקון, שאינם נעשים ע&quot;י מומחה, עלולים להותיר רישומן על התוצאה הסופית, אין הדבר נובע משרירות ליבו של המתקן, אלא משגגתו, והתמונה הכוללת תשקף בדרך כלל את מצע הטקסט שלפיו נעשו התיקונים.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *9-*10.}}

ביקורת זו על הרב ברויאר צודקת לגמרי, כפי שהנתונים שהביא כהן מכתי&quot;ל מוכיחים היטב. אמנם אינו דומה המגיה של כתי&quot;ל לבעלי המסורה בכבודם ובעצמם לגבי &quot;נטיות&quot; מול &quot;שיטה&quot;: תפקידו של מגיה הוא להשוות ולתקן, ולא לכתוב נוסח משלו. וגם אין בדמיון בין כתי&quot;ל לכתר חידוש גמור לגבי הנטיות או השיטות המשותפות לשני כתבי־היד, שהרי ישראל ייבין כבר נקט בעמדה דומה לגבי כלל כתבי־היד הקרובים לכתר:

:כל סוגי הגעיה הקלה, בכל סוגי ההברות ובתיבות מוטעמות בכל הטעמים (או כמעט כולם), מצויים ב''א'' (ובכתבי־היד הקרובים). אמנם אין הגעיות הללו מסומנות תמיד; בטעמים מסויימים כמעט שאינן מסומנות כלל ובטעמים אחרים הן אמנם מסומנות הרבה, אך לא בכל מקום...

:שנית, קשה לומר שב''א'' (או בכתבי־היד הקרובים) מצויה '''שיטה''' בהטעמת הגעיה הקלה. אמנם יוצאים הן הכלל יש גם בסוגים אחרים של געיות, אבל הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' חורגת עד כדי כך מכל כלל, שאין לתארהּ אלא תיאור סטאטיסטי.{{הערה|ייבין, טו.4, עמ' 139. יצויין שאף אמירתו של הרב ברויאר על בן-אשר, שאילו כתב טופס נוסף של המקרא לא היה מסמן תמיד את אותן הגעיות באותן המקומות, מבוססת לגמרי על הערה מפורשת של ייבין (חלק ב הערה 3, עמ' 140-141.}}

כלומר: אפשר בהחלט להצביע על הנטיות הדומות בסימון הגעיה בין כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בתוכם, בלי לקבוע שיש בכתר או בכתבי־היד האחרים שיטה מובהקת של סימון געיות כחובה מוחלטת.

===רמת הדיוק האפשרי בשחזור הגעיות===

לגבי אחוזי הדיוק האפשריים בשחזור הכתר, כהן הביא נתון כללי: &quot;ניסויי שיחזור מבוקרים שערכתי בחלקים השלמים לימדו אותי, שניתן להגיע לדיוק ממוצע של כ-95% בשיחזור נוסח הגעיות ב'כתר', הכל לפי אופי הטקסט המשוחזר. שיעור דיוק שכזה מצדיק הצדקה שאין למעלה ממנה את מעשה השיחזור כפתרון המדעי הנכון ביותר שראוי לנקוט בעניין זה.&quot;{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *21.}} בקטע שבחר כהן כדגם מספר מלכים, הייתה מלכתחילה זהות של כ-94% בין כתי&quot;א לכתי&quot;ל בגעיות הקלות והכבדות, ולאחר שנעשו תיקונים בנוסח כתי&quot;ל ע&quot;פ שיטת הכתר, עלה הדיוק לכדי 98%.

אין ספק אם כן שכתי&quot;ל מייצג היטב את אופי סימון הגעיות הכללי של כתבי־היד העתיקים, ושניתן להשתמש בו כבסיס לשחזור הגעיות בחלקים החסרים של הכתר ברמת דיוק גבוהה. וגם אין ספק שיש הצדקה מוחלטת למעשה שחזור כזה במהדורת מקרא ע&quot;פ הכתר, וכל מהדורה כזו (כגון &quot;מקראות גדולות הכתר&quot;) תהיה לברכה.

אבל בו בזמן צריך לקחת בחשבון את הפער המשמעותי בין רמת הדיוק בשחזור הגעיות לבין רמת הדיוק בשחזור הניקוד והטעמים ע&quot;פ כתי&quot;ל. כי אפילו אם תגיע רמת הדיוק בשחזור הגעיות בכתר ל-98%, עדיין מדובר על טעות סטטיסטית של לא פחות מגעיה אחת בכל 50 (וברמה של 95% על טעות של געיה אחת מכל 20). השחזור כשלעצמו מוצדק וחשוב, אבל הוא עדיין ברמה נמוכה בהרבה מרמת השחזור בניקוד ובטעמים. כל מי שבודק את הסטיות בניקוד ובטעמים בכתי&quot;ל מול החלקים הקיימים בכתר מתרשם מיד שמדובר על ניקוד או טעם אחד בלבד מתוך מאות ואלפים! ואת רובן של הסטיות (המעטות ממילא) בניקוד ובטעמים ניתן להסביר לפי מנהגים אופייניים לכתי&quot;ל.

הפער הגדול הזה בין תחום הניקוד והטעמים מצד אחד, לבין תחום הגעיות הקלות מצד שני, בולט כל כך, עד שקשה לדבר על שיטה מובהקת של חובה המשותפת לשני כתבי־היד. קשה להבין איך, אם בשלב ההגהות בכתי&quot;ל היה לפני המגיה &quot;ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו&quot;, שהוא הצליח לתקן את הניקוד והטעמים עד כדי כך שהם זהים לכתר כמעט לגמרי, ואילו לגבי הגעיות אחת מכל 10-20 תהיה שונה. סביר יותר להניח שסימון הגעיות בכתר עצמו, וכן בספר שהיה מונח לפני המגיה של כתי&quot;ל, הוא עניין של נטיות חזקות ומובהקות ע&quot;פ מסורת מוסיקלית שבעל פה ולא שיטה פורמלית של חובה.

על הקושי לתאר את שיטת בן-אשר באופן מדוייק עמד כהן בעצמו, כאשר כתב במסקנתו שאי-אפשר לשחזר את הגעיות באופן מושלם: &quot;לכל כלל יש יוצאים, ולכל רוב יש מיעוט, ובסעיפים מסוימים הכוחות שקולים, ולא תמיד יכולים אנו לעמוד על גורמי התופעות.&quot;{{הערה|שם, *24.}}

כדי להמחיש עוד יותר את הנקודה הזו, נביא שתי דוגמאות (אחת בטעם פשטא ואחת בזקף קטן). אין בדוגמאות אלו כל משמעות חדשה לגבי הנתונים הסטטיסטיים היבשים של כהן, שהם נכונים כשלעצמם ואין בהם כל דופי. אולם הן ממחישות עד כמה חוסר העקביות בסימון הגעיות בולט לעין עבור כל מי שקורא את כתבי־היד ושם לב לסימון הגעיות. הדוגמאות נלקטו תוך כדי עבודת ההגהה של ספר יחזקאל, אמנם שמנו לב גם בספרים קודמים לעשרות דוגמאות דומות ואף יותר מרשימות (אולם עד העבודה על יחזקאל לא רשמנו אותן וחבל):
*ז,ד: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֛י עָלַ֖יִךְ וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּ֣י דְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
*ז,ט: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּדְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מַכֶּֽה׃
*יח,ו: '''אֶל־הֶֽהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֵ֤שֶׁת רֵעֵ֙הוּ֙ לֹ֣א טִמֵּ֔א וְאֶל־אִשָּׁ֥ה נִדָּ֖ה לֹ֥א יִקְרָֽב׃
*יח,יא: וְה֕וּא אֶת־כׇּל־אֵ֖לֶּה לֹ֣א עָשָׂ֑ה כִּ֣י גַ֤ם '''אֶל־הֶהָרִים֙''' אָכַ֔ל וְאֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּֽא׃
*יח,טו: '''עַל־הֶהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ לֹ֥א טִמֵּֽא׃

הביטויים המקבילים בפסוקים המקבילים בולטים לעין הקורא. מדובר בהם על תיבות זהות במבנן ובטעמן, אמנם לפעמים בגעיה ולפעמים בלי געיה. וכמו שהם בולטים לעין הקורא, כך סביר שגם המסרן היה מודע לעובדת חוסר העקביות במקומות דומים ואף זהים. אין בכך כדי לגרוע כלל מהסטטיסטיקות של כהן; אבל יש בכך כדי להמחיש ש'''בנסיון להבחין בין {{קו תחתי|נטייה}} לבין {{קו תחתי|שיטה}}, ייתכן שחוויית הקריאה חשובה יותר מהסטטיסטיקות היבשות.''' תחושת הבטן של הקורא הרגיל בגעיות שבכתר היא שבנסיבות מסויימות יש (או אין) סבירות גבוהה למצוא געיה, אולם תמיד תיתכן הפתעה.

===סימון הגעיות בדפוסים===

עכשיו נעבור לנקודה החמישית והאחרונה שביקש כהן להוכיח, דהיינו מצב סימון הגעיות בעידן הדפוס, מאז מקראות גדולות דפוס ונציה. כהן היטיב להציג את השיטות המגוונות והמנוגדות שבדפוסים, שלפעמים אף באו ביחד בערבוביה בתוך אותו דפוס. את המציאות המבולבלת הזאת הִשווה כהן לְמה שכתב ברויאר על &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר&quot;. ביקורת זו מוצדקת, ותיאורו של ברויאר איננו נכון באופן כללי.

אמנם כדי לעשות צדק מלא בנושא זה, יש גם להצביע על מרכיב אחד חשוב ויציב, שעובר כחוט השני בכל הדפוסים מאז מקראות גדולות דפוס ונציה, דהיינו סימון הגעיה הקלה בעקביות, בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ. סימון עקבי זה משותף לכל השיטות שבאו לידי ביצוע בדפוסים השונים (כגון מצד אחד געיות קלות ולא כבדות ורק אחת בתיבה, או מצד שני געיות קלות וכבדות כאחד וייתכנו שתי געיות בתיבה אחת), וזה בדיוק המרכיב שהוסיף ברויאר במהדורתו.{{הערה|במג&quot;ה הוסיפו על חוסר השיטתיות שבדפוסים ביקורת נוספת על שיטת ברויאר בכך ש&quot;היא מצרפת, מחד, סימון שיטתי של געיות כבדות עם סימון שיטתי של געיות קלות כהיידנהיים, אבל מאידך איננה מקבלת סימון של שתי געיות בתיבה אחת, ובזה צועדת בדרכו של רש&quot;ד. נמצא, שמהדורת ברויאר לא זו בלבד שהיא מצרפת לנוסח בן אשר שיטת געיות זרה לו, אלא שהיא גם מציעה דמות כוללת של נוסח געיות, שלא היתה קיימת מעולם, לא בספר מספרי הדפוס ולא בכתבי היד...&quot; (כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *15). ביקורת זו נראית מוגזמת קודם כל בגלל שאי־סימון שתי געיות בתיבה אחת הוא סימן מובהק של המסורה: &quot;תיבה אפשר שתהיה ראויה לשתי געיות, בין מסוגים שונים... ובין מסוג אחד... כשבתיבה שתי הברות רצופות הראויות לגעיות מאותו סוג... באה געה אחת בלבד, בין ב''א'' בין במהדורות המקרא המקובלות. אבל אם הברות רצופות ראויות לגעיות מסוגים שונים... ''א'' והקרובים לו נוהגים גם כאן בשיטת ההעדפה ומטעימים געיה אחת בלבד... רק לעתים רחוקות ובסוגים מעטים של תיבות מטעימים הם שתי געיות בתיבה אחת... מצויות כמה דוגמות נדירות, בחינת יוצאות מן הכלל, שבהן שתי געיות בתיבה אחת... פרט לדוגמות המעטות שנזכרו, שבהן מוטעמות ב''א'' שתי געיות בתיבה אחת, בשאר התיבות, והן רוב המקרא, שלטת שיטת ההעדפה ורק געיה אחת מוטעמת...&quot; (ייבין, כ.1-4, עמ' 192-193). שנית, שיטת ברויאר היא לסמן את הגעיות שבכתר ובכתי&quot;ל במתגים רגילים, ולהוסיף את הגעיות הקלות בשיטתיות רק במתג קצר ושונה (כדי להבחין בינם לבין אלה שסימונם בא מכתבי־היד). בכך הבחין ברויאר כבר מלכתחילה הבחנה ברורה בין שיטת הדפוסים לבין שיטת כתבי־היד. ורק אז, לאחר שכבר הוסיף את הגעיות הקלות בעקביות בסימן שונה כדי להבחינן, עוד מיעט לסמנן פעמיים בתיבה אחת ע&quot;פ שיטת המסורה המשתקפת בכתבי־היד. נראה שאם יש כאן חידוש, אז מדובר על חידוש שמבחין היטב בין השיטות השונות, וגם חידוש שמקפיד לשמור על מנהגי הכתר ע&quot;י הבחנתם הברורה ממרכיבים אחרים.}} המקור לסימון העקבי בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, בלי להתחשב כלל בטעמהּ, הוא כתבי־היד באשכנז, שם לא התייחסה המסורת המוזיקלית המקומית לגעיות, ואם כן נשאר בשבילן תפקיד פונטי בלבד. במציאות כזו היה נכון לסמן געיה בעקביות בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, כדי לכוון את הקורא שיבטא היטב את כל מרכיבי המילה ולא יטעה.

ואמנם המציאות הזאת היא לא רק של אז, אלא משתקפת בדפוסים כבר במשך 500 שנה, והיא מתאימה גם היום בקרב הרוב המכריע של קהילות ישראל. אמנם לא צדק הרב ברויאר לגמרי לגבי בן-אשר עצמו, שבוודאי היו לו נטיות חזקות בסימון הגעיות הקלות, ולא עשה את מלאכתו בשרירות אפילו בתחום הזה; ואילו היה כותב טופס נוסף של המקרא ברור לגמרי שלא היה מסמן געיות בעבקיות בכל תיבה ראויה, ולא היה מרבה בהן בטעמים המחברים. אבל גם אם זה לא נכון לגמרי ש&quot;הן ולאו רפיא בידיה&quot; בתחום הזה, עדיין צודק הרב ברויאר ש&quot;לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר&quot;. המסורת המוסיקלית החיה בקרב הקוראים בטעמי המקרא בישראל קיבלה על עצמה בפועל את הסימון העקבי של הגעיות הקלות.

לסיכום, נראה שהחלטת הרב ברויאר בעניין הגעיות דומה להחלטותיו בנושאים אחרים, ובמיוחד לגבי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|סימון החטפים באותיות לא גרוניות]]. בשני הנושאים מדובר על נטייה מובהקת בכתר שאמנם לא באה לידי ביטוי מלא אף בתוך הכתר עצמו, וגם לא מבוצעת באותה רמה סטטיסטית בכתבי־היד הקרובים לכתר (למרות שהנטיות הכלליות דומות). לכן הסיק הרב ברויאר, בעקבות ממצאיו של ייבין, שמדובר בסופו של דבר על עניין של רשות בכל געיה ספציפית, למרות שניתן להצביע באופן ברור על נטיות חזקות ומובהקות של מסרן הכתר בסוגים מסוימים של געיות קלות, ואף על ביצוע מוחלט באחדים מהם. ואם כן החליט לסמן געיות באופן המתאים ביותר לקורא בימינו, שהוא הסימון העקבי והמלא.

===נוסח הגעיות במהדורתנו===

'''נוסח הגעיות לפי כתי&quot;ל:''' אין במהדורתנו שיחזור של כל הגעיות במקומות החסרים בכתר (בניגוד למקראות גדולות הכתר), ואין בה הוספת געיה בכל תיבה הראויה לכך (בניגוד לסימון הגעיות '''הקצרות''' במהדורות ברויאר). אלא העתקנו את הגעיות כמות שהן בכתר (במקומות שהוא קיים){{הערה|סימנו געיות שהיו בכתר במקומות החסרים בו, והם ידועים לנו מתוך צילומים של אחדים מהדפים החסרים, או מתוך עדויות שנכתבו בזמן שכתב־היד עדיין היה שלם.}} ובכתי&quot;ל (ברוב התורה שהכתר חסר). כתוצאה מכך, סימון הגעיות במהדורתנו מקביל בדרך כלל לסימון הגעיות '''הארוכות''' בתוך מהדורות ברויאר (כך הוא סימן את הגעיות הכתובות בכתבי־‏היד כדי לעשות הבחנה).

'''היוצאים מן הכלל:''' יש מקומות בתורה שבהם נכתבה געיה בכתי&quot;ל, אך היא בלתי צפויה או מופיעה בניגוד לכללים, או שהיא נכתבה באות הלא-נכונה לפי הכללים, או שיש שתי געיות בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות); לחלופין יש מקומות שבהם נדרשת געית חובה והיא איננה, או שהגעיה צפויה ברמת סבירות גבוהה בהתאם למקבילות (כגון געית פשטא) והיא איננה. הרב ברויאר כבר רשם את הגעיות החריגות הללו בתורה בכ-40 מקומות,{{הערה|ראו במאמרו &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;, '''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה (1994), עמ' 283-296; וברשימת &quot;נוסח כתב היד&quot; ב'''כתר ירושלים'''.}} ואת חלקם תיקן במהדורותיו האחרונות (חורב ו&quot;כתר ירושלים&quot;), כל עוד מצא לכך תימוכין בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}.{{הערה|מדובר על כתב־יד שנכתב על ידי הסופר שמואל בן יעקב, הסופר שכתב את נוסח האותיות בכתי&quot;ל. כתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}} קרוב לשיטתם של כתי&quot;א וכתי&quot;ל בסימון סוגים שונים של געיות, אך בחלק ניכר מהמקומות שטעה בהם בכתי&quot;ל, הוא כתב את הגעיות כהלכתן בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}; ראו ברויאר, שם (הערה הקודמת).}}. במהדורתנו בצענו תיקון '''בכל''' הגעיות החריגות שרשם ברויאר בתורה, אפילו במיעוט המקומות שבהם הנוסח החריג נמצא גם בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}, ובעוד עשרות מקומות שאותם לא ציין ברויאר. בכל מקום כזה ציינו את גרסתו של כתי&quot;ל בתיעוד הנוסח, ועוד השתדלנו לתעד את נוסח הגעיות בכתבי־היד טברנים מובהקים נוספים (ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו).

'''רשימה של היוצאים מן הכלל:''' להלן רשימה של המקומות בתורה שבהם '''לא''' קיבלנו את נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בתורה. למידע נוסף לגבי כל פריט, כולל מידע על הנוסח בכתבי־יד טברנים נוספים, ראו בתיעוד הנוסח (בדפי העריכה של הפרקים).{{הערה|מידע על געיות חריגות בכתי&quot;ל בנביאים וכתובים, במקומות החסרים בכתר, משולב בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|רשימת החריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל]].}}

{{מ:טעמי המקרא|12}}
'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (37 פריטים): [[בראשית ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה י|ה,י]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה כו|ה,כו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ו/טעמים#ו טז|ו,טז]] (ל?=תַּֽעֲשֶׂ֣ה); [[בראשית ז/טעמים#ז י|ז,י]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית ז/טעמים#ז יב|ז,יב]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (ל=וַֽ֠יְהִי); [[בראשית י/טעמים#י יט|י,יט]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית י/טעמים#י ל|י,ל]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא א|יא,א]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית יח/טעמים#יח טו|יח,טו]] (ל=וַיֹּ֥אמֶר{{מ:פסק}}לֹ֖א); [[בראשית יט/טעמים#יט יג|יט,יג]] (ל=כִּֽי־גָֽדְלָ֤ה); [[בראשית כה/טעמים#כה לא|כה,לא]] (ל=אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖); [[בראשית כז/טעמים#כז א|כז,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לא/טעמים#לא מג|לא,מג]] (ל=מָֽה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה); [[בראשית לא/טעמים#לא נב|לא,נב]] (ל?=לֹֽא־אֶֽעֱבֹ֤ר); [[בראשית לב/טעמים#לב כו|לב,כו]] (ל=בְּהֵֽאָבְק֖וֹ); [[בראשית לה/טעמים#לה ג|לה,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לו/טעמים#לו יח|לו,יח]] (ל=אָֽהֳלִיבָמָ֛ה [2]); [[בראשית לז/טעמים#לז כג|לז,כג]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (ל=הָֽעֵרָבוֹן֮); [[בראשית לח/טעמים#לח כד|לח,כד]] (ל=לֵֽאמֹר֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יא|לט,יא]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מג/טעמים#מג כא|מג,כא]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית מד/טעמים#מד כד|מד,כד]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (ל?=בִנְיָמִֽן־אָחִ֖יו); [[בראשית מו/טעמים#מו יט|מו,יט]] (ל?=יַֽעֲקֹ֔ב); [[בראשית מט/טעמים#מט יח|מט,יח]] (ל=לִֽישׁוּעָתְךָ֖).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (14 פריטים): [[שמות א/טעמים#א כא|א,כא]] (ל=כִּֽי־יָֽרְא֥וּ); [[שמות ה/טעמים#ה ד|ה,ד]] (ל=מִמַּֽעֲשָׂ֑יו); [[שמות ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וַיֶּחֱזַק֙); [[שמות ח/טעמים#ח כא|ח,כא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶ֖ם); [[שמות ט/טעמים#ט לה|ט,לה]] (ל=וַֽיֶּחֱזַק֙); [[שמות יג/טעמים#יג ה|יג,ה]] (ל=כִֽי־יְבִֽיאֲךָ֣); [[שמות יג/טעמים#יג יא|יג,יא]] (ל=כִּֽי־יְבִֽאֲךָ֤); [[שמות טו/טעמים#טו כו|טו,כו]] (ל=כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה); [[שמות כ/טעמים#כ ג|כ,ג]] (ל=תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣); [[שמות כא/טעמים#כא יד|כא,יד]] (ל?=וְכִי־יָזִ֥ד); [[שמות כד/טעמים#כד יא|כד,יא]] (ל=וַֽיֶּחֱזוּ֙); [[שמות ל/טעמים#ל י|ל,י]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים); [[שמות לב/טעמים#לב ל|לב,ל]] (ל=וַיְהִי֙); [[שמות לו/טעמים#לו יג|לו,יג]] (ל=וַֽיְהִ֥י).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (10 פריטים): [[ויקרא א/טעמים#א ה|א,ה]] (ל=הַֽכֹּֽהֲנִים֙); [[ויקרא ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם); [[ויקרא ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (ל=עַֽל־הַמִּזְבֵּ֖חַ); [[ויקרא ט/טעמים#ט א|ט,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[ויקרא כ/טעמים#כ כז|כ,כז]] (ל?=כִּֽי־יִהְיֶ֨ה); [[ויקרא כג/טעמים#כג ג|כג,ג]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג לא|כג,לא]] (ל=מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג מד|כג,מד]] (ל=אֶת־מֹעֲדֵ֖י); [[ויקרא כה/טעמים#כה כח|כה,כח]] (ל=לֹֽא־מָֽצְאָ֜ה); [[ויקרא כז/טעמים#כז כח|כז,כח]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קׇֽדָשִׁ֥ים).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (19 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל=וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ או וְֽהַעֲמַדְתָּ֣);{{הערה|יש געיה בכתי&quot;ל אך לא ברור אם היא שייכת לאות וי&quot;ו או לאות ה&quot;א, והשמטנו אותה ע&quot;פ הרוב המכריע של כתבי־היד הקרובים לכתר.}} [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (ל=הָֽעָזִּיאֵלִ֑י); [[במדבר ד/טעמים#ד לב|ד,לב]] (ל=וִֽיתֵדֹתָם֙); [[במדבר ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] (ל=אֶֽת־הָֽאִשָּׁה֮); [[במדבר י/טעמים#י ח|י,ח]] (ל=בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת); [[במדבר יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=וַֽיַּעֲמֵ֥ד); [[במדבר יד/טעמים#יד כה|יד,כה]] (ל=וְהָֽעֲמָלֵקִ֥י וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י); [[במדבר יד/טעמים#יד לח|יד,לח]] (ל=הַֽהֹלְכִ֖ים); [[במדבר טו/טעמים#טו יד|טו,יד]] (ל=אֲשֶֽׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙); [[במדבר טו/טעמים#טו מ|טו,מ]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז יח|טז,יח]] (ל?=וַֽיַּעַמְד֗וּ); [[במדבר טז/טעמים#טז לא|טז,לא]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר יז/טעמים#יז כא|יז,כא]] (ל=כָּֽל־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם); [[במדבר יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (ל=וִֽישָׁרְת֑וּךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה ב|כה,ב]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽן); [[במדבר כו/טעמים#כו לא|כו,לא]] (ל=הָֽאַשְׂרִֽאֵלִ֑י); [[במדבר לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (ל?=הָֽרִאשׁ֔וֹן); [[במדבר לה/טעמים#לה לג|לה,לג]] (ל?=וְלֹא־תַחֲנִ֣יפוּ).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (18 פריטים): [[דברים א/טעמים#א ג|א,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[דברים א/טעמים#א כט|א,כט]] (ל=לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן); [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג]] (ל=לַֽחֲנֹֽתְכֶ֑ם); [[דברים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (ל=מֵֽאַהֲבַ֨ת); [[דברים ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (ל=וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤); [[דברים ח/טעמים#ח טז|ח,טז]] (ל=הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥); [[דברים יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֖); [[דברים יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=הָֽאַחֲר֔וֹן); [[דברים יא/טעמים#יא כה|יא,כה]] (ל=וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב יז|יב,יז]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יב/טעמים#יב כ|יב,כ]] (ל=אֶֽת־גְּבֽוּלְךָ֮); [[דברים יב/טעמים#יב ל|יב,ל]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב לא|יב,לא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽם); [[דברים יד/טעמים#יד כג|יד,כג]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יח/טעמים#יח ד|יח,ד]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים כ/טעמים#כ יח|כ,יח]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֑ם); [[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל?=וְהוֹתִֽרְךָ֤).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

למרות כל היוצאים מן הכלל (98 פריטים ברשימה), השארנו את נוסח הגעיות שבכתי&quot;ל ברוב המכריע של התורה ובשאר המקומות החסרים בכתר, ולא ניסינו לקרב אותו יותר אל נוסח הגעיות שהיה בכתר (ע&quot;י שחזור מלא לפי כל נטיותיו של כתר בכתיבת הגעיות). יש שתי סיבות מעשיות להחלטתנו להביא רק את הגעיות הרשומות בכתבי־היד (חוץ מהמקומות החריגים):
#שחזור הגעיות ו/או הוספתן בכל תיבה הראויה לכך במקרא דורשת עבודה רבה, וזה כרגע מעבר ליכולתנו מבחינת התורמים לפרויקט. ואולם תמיד יהיה ניתן לשדרג את מהדורתנו בעתיד באחת מהדרכים הללו או לבצע אותן במהדורות נגזרות.
#הוספת הגעיות באופן מלא ועקבי בדומה למהדורת ברויאר איננה אפשרית כעת גם מסיבה טכנית, כי אין היום תווים מיוחדים ביוניקוד בשביל געיות שונות (ארוכות וקצרות) כדי לתעד איזו געיה מקורה בכתב־היד שהוא היסוד למהדורה ואיזו נוספה על ידינו.

לכן מסומנות הגעיות במהדורתנו לפי שני כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל). אמנם בעתיד היד נטויה לסימון געיות ע&quot;פ שיטות נוספות. על ידי השימוש בתבניות אוטומטיות המיועדות לכך, יתאפשר למשתמש לבחור את השיטה המועדפת עליו. בין השיטות שראוי לבצע אותן ולאפשר את בחירתן על ידי המשתמש:
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל), אמנם בתיקונים קלים לגבי געיות חריגות בכתי&quot;ל. זוהי השיטה המתבצעת כעת בספרי התורה.
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל), עם תיקונים לעתים רחוקות בלבד. זוהי השיטה המבוצעת כעת בספרי הנביאים והכתובים. בשיטה זו יש כבר ערך רב (כמו שקבע כהן בבהירות רבה), כי היא מייצגת באופן נאמן את המסורת הכללית המשתקפת בכתבי־היד העתיקים, והוא גם יכול להיות בסיס מצוין עבור פיתוח נוסף או יצירה נגזרת בעתיד (כגון בשיטות הבאות ברשימה זו).
#סימון געיות ע&quot;פ הכתר, וע&quot;פ שחזור הכתר במקומות החסרים בו.{{הערה|לשיטה משוכללת לשחזור הגעיות בכתר, מעבר לשיטת כהן שכבר בא לידי ביצוע מלא ב'''מקראות גדולות הכתר''', ראו את מאמרו של רפאל זר על שחזור הגעיות בכרך תרי עשר במפעל המקרא של האונ' עברית: Rafael Isaac (Singer) Zer, &quot;The Preparation of the Base Text of the Hebrew University Bible Where It Is Missing in the Aleppo Codex&quot;, ''Textus'' 25 (2010), pp. 49-71.}}
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, שמקורה במנהג אשכנז והייתה מקובלת לרוב בדפוסים. שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot;, שהרי ברוב העדות היום אין כבר ביצוע מוזיקלי לגעיה ונשאר לה רק תפקיד פונטי, ולכן ראוי לסמן אותה בכל תיבה הראויה לכך. אפשר לבסס סימון כזה (באופן כללי ובזהירות) על מהדורות [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] (תורה) ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n117/mode/2up?view=theater בֶּר] (נ&quot;ך), תוך כדי ניסוח כללים מתאימים שאינם בהכרח זהים לגמרי למדיניות שלהם.
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, אמנם בדרך מתונה: אין לסמן יותר מגעיה אחת בלבד בתיבה אחת (בדומה למנהג כתבי־היד הטברנים). יישום זה יהיה דומה לשיטת ברויאר, אמנם יהיה צורך לבצע אותה מחדש. גם שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot; מאותה סיבה בדיוק כמו השיטה הקודמת.

===אחרית דבר===

בעת כתיבתה של חטיבה זו בנושא הגעיות נעלם ממנו מאמרו של הרב ברויאר &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;.{{הערה|'''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה  (1994), עמ' 283-296.}} בחלקו הראשון של אותו מאמר{{הערה|עמ' 283-288.}} יש תגובה לדבריו של מנחם כהן (בנספח שכתב על הגעיות בסוף כרך מלכים של מקראות גדולות הכתר). ברוך שכיוונו, כי גם בלי לראות את מאמרו של ברויאר הגענו לאותה מסקנה: דרכו של הכתר בסימון הגעיות ראוי יותר להיקרא &quot;נטייה&quot; (בלשונו של ייבין) ולא &quot;שיטה&quot; (בלשונו של כהן), כי הוא לא הגיע מעולם לאותה רמה של שיטתיות גמורה שיש במערכת הניקוד והטעמים. ובלשונו של ברויאר: &quot;כהן... לא עמד או לא העמיד על ההבדל העקרוני שבין שיטת בן אשר בסימון הגעיות הקלות ובין שיטתו בסימון שאר כל פריטי הניקוד והטעמים. הבדל זה הוא המציב בפני המהדיר בעיה שאין לה, לדעתי, כל פתרון משביע רצון... רוב סימני הניקוד והטעמים המצויים בכתר נקבעו שם על פי מסורת ברורה, שהיה נקדן חייב לתת לה ביטוי... אולם דברים אלו אינם אמורים בסוגיית הגעיות הקלות: יש בכתר אלפי תיבות שבן אשר שם בהן או השמיט בהן געיה קלה בלא דין ולא דיין, בלא כלל ובלא מסורת...&quot;. כלומר: רמת העקביות החסרה בולטת בתוך הכתר עצמו (בתיבות מקבילות הזהות במבנן ובטעמן שלפעמים מקבלות געיה ולפעמים לא), ועל אחת כמה וכמה בכתבי־היד הקרובים לו.

בנוסף לכך כתב ברויאר ששיטתו משקפת יסוד קבוע בסימון הגעיות בדפוסים, ואילו אנחנו ציינו אותה עובדה בדיוק. בלשונו של ברויאר: &quot;כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה יותר ממאה שנה (לפחות) נוהגות לסמן געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך מצד מבניה – בלא כל התחשבות בטעמה, וכל קורא ותיק הבקי בקריאתו מקפיד להטעים את המקרא על פי הנוסח הזה.&quot;{{הערה|עמ' 286.}} וגם העיר: &quot;כהן מסביר באריכות מהיכן הגיע המנהג הזה אל המהדורות שלנו. דבריו בעניין זה מעניינים ומאלפים מאוד, אך אין הם סותרים את דבריי, שהרי גם אני מודה שהשיטה הזאת – בכללותה – מנוגדת לשיטת בן אשר. השאלה איך נתקבלה במהדורות שלנו לא מעלה ולא מורידה בדיון הזה.&quot;{{הערה|שם.}}

בהערה בסוף הדיון על הגעיות במאמרו התייחס ברויאר גם לשאלת תפקידם המוזיקלי: &quot;בספרי על הטעמים כתבתי שהגעיה מורה על נחץ משני, שאיננו מבוצע בניגון. כהן טוען שהגדרה זו אמורה רק בשיטת המהדורה שלי, שהגעיה הקלה בה איננה תלויה בניגון כלל. אך דומני שזו טעות, שהרי גם במהדורה שלי יש געיות רבות התלויות בניגון דווקא – געיות כבדות וגעיות שווא – ואף על פי כן כתבתי את ההגדרה הזאת, שכן היה נראה לי שתלות הגעיה בניגון עדיין איננה מוכיחה שהיא גם מבוצעת בניגון; שהרי אפשר שרק ניגון מסויים דורש הטעמה משנית לפניו. גם אפשר שניגונו של הטעם מתחיל תמיד כבר בנחץ המשני של הגעיה – גם במקרה שלכל הדעות, הגעיה איננה תלויה בטעם, כדוגמת הגעיה של וְיִֽצְק֥וּ. לפי זה צריכים לשנות במקצת את הגדרת הגעיה: היא מורה על נחץ משני ולא על ניגון.&quot;{{הערה|הערה 12 עמ' 288-289.}} אמנם נראים יותר דבריהם של ייבין וכהן בעניין זה.

לגבי סימון הגעיות ע&quot;י שמואל בן יעקב, נקדנו של כתי&quot;ל, כתב כהן שיש בו בכללותו השתקפות נאמנה למנהגם של כתבי־היד הטברנים ודמיון רב לכתר. ואילו ברויאר הדגיש את הגעיות בכתי&quot;ל שלעיתים חורגות לגמרי מהכללים: &quot;בן אשר היה משנה את הניקוד רק באותם העניינים שלא הייתה לו בהם כל מסורת ושכללי הדקדוק לא קבעו בהם מסמרות, ואילו שמואל בן יעקב החליף את שיטתו בעניינים שחוקי ההטעמה ומסורת הקריאה קבעו בהם נוסח מחייב שאין לשום נקדן רשות לסטות מהם&quot;.{{הערה|שם, עמ' 288.}} למעשה, לפי ברויאר קיימים כ-10 חריגים בלבד בכתר ארם צובה בכל המקרא (געיות שלא לפי הכללים), ואילו בכתי&quot;ל יש כ-45 בתורה בלבד (!).{{הערה|ברויאר רשם אותם שם, עמ' 287. אחרי שהביא 5 סתירות פנימיות בכתי&quot;ל, שבהן נכתבו געיות כהלכה בתיבה אחת, ובמקום אחר נכתבו געיות שלא כהלכה באותן תיבות (בראשית לו,יח [&quot;אהליבמה&quot; פעמיים באותו פסוק]; ויקרא ג,יז ו-כג,ג ו-כג,לא מול כג,יד [&quot;משבתיכם&quot;]; במדבר י,ח מול י,י [בחצצרות/בחצצרת]), ברויאר כתב: &quot;על אלה יש להוסיף עוד כארבעים תיבות בתורה שהגעיה מסומנת בהן שלא כדין: געיה קלה בצד געיה אחרת – וכן געיה בראשונה מבין שתי הברות הראויות לגעיה קלה. נמצא שהטעמות תמוהות אלו מצויות בכ&quot;י לנינגרד ביותר מארבעים וחמישה מקומות '''בתורה בלבד''', ואילו בכתר הן מצויות '''בכל המקרא''' רק בקרוב לעשרה מקומות.&quot; ושם בהערה (8) על &quot;בתורה בלבד&quot; כתב: &quot;אלה המקומות שמצאתי: בר' יט,יג; כה,לא; לא,מג; לב,כו; לו,יח; לח,יח; מט,יח; שמ' א,כא; '''ח,כא'''; '''יג,ה''',יא; טו,כו; '''ל,י'''; וי' א,ה; ג,יז; כג,ג,לא; כה,כח; '''כז,כח'''; במ' ג,כז; ד,לב; ה,כא; י,ח; '''יד,כה,לח'''; טו,יד,מ; '''יז,כא'''; יח,ב; כה,ב; כו,לא; דב' '''א,כט''',לג; ז,ח,'''יג'''; ח,ג; '''יא,יד''',כד,'''כה'''; יב,יז,כ,ל,לא; '''יד,כג; יח,ד; כ,יח'''. במקומות המודגשים ההדגשה התמוהה מצויה גם ב'''ל{{כתב עילי|מ}}'''.&quot; תיקון לפי רשימה זו בוצע במהדורתנו עד חשון תש&quot;פ: בתיבות שיש בהן געיה בכתי&quot;ל, אבל הגעיה לא במקום הנכון בתיבה לפי הכללים, סימנו אותו במקום הנכון במהדורתנו ופירטנו את הנתונים בתיעוד הנוסח (ברוב המקרים נבדקו גם כתבי יד ומהדורות אחרות). וכמו כן בכל מקום שיש שתי געיות או יותר בכתי&quot;ל בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות), סימנו במהדורתנו רק געיה אחת במקום המתאים לה לפי הכללים (יש יוצא מן הכלל אחד ב[[במדבר טו/טעמים|במדבר טו,יד]] [אֲשֶׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙], שם יש שתי געיות בכתי&quot;ל, אך קיימת עדות מובהקת שבנוסח בן אשר אין געיה כבדה בשי&quot;ן ולכן השארנו את הגעיה הקלה בתי&quot;ו; וראו שם בהערת הנוסח). רשימה מלאה של התיקונים נמצאת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#געיות (מתגים) בתורה|כאן]].}} אמנם בכל זאת נראה שאין מחלוקת אמיתית בין ברויאר לכהן בנושא זה (למרות דבריו של ברויאר &quot;אולם כהן חולק עליי גם בעניין זה&quot;), אלא שכל אחד מדגיש צד אחר המשתקף בנתונים: כהן מדבר על המצב הכללי למרות החריגים לעתים בכתי&quot;ל, ואילו ברויאר מדגיש את הסטיות הלא-מעטות. קצת מפתיעה מסקנתו של ברויאר בעניין זה: &quot;אם נעתיק את נוסח הגעיות של כ&quot;י לנינגרד בכל מקום שלא נשתמר בו הכתר, נסטה מנוסח הכתר ביותר מאלפיים תיבות. די היה בכך להרתיע אותי מללכת בדרך הזאת&quot;.{{הערה|שם.}} אמנם זו בדיוק הדרך שבחר ברויאר ללכת בה בסימון הגעיות הארוכות בכל מהדורותיו! וכך גם במהדורתנו מסומנות הגעיות כעת בעקביות ע&quot;פ כתי&quot;ל בלי תיקונים, אבל כאמור התקווה היא [[#סימון הגעיות במהדורתנו|לבצע בעתיד תיעוד ותצוגה של כמה שיטות במקביל, ולאפשר למשתמש לבחור ביניהם כרצונו]]. בינתיים נחכה לגואלים שיהיו מוכנים לבצע את השיטות השונות לטובת הכלל.{{הערה|לתיעוד מלא של נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בכל המקרא בתוך מהדורה דיגיטלית שימושית, ראו ב[http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].}}

{{קו תחתי|'''התלבטות קשה של המהדיר אבל לא של הקורא:'''}} לסיום חשוב להדגיש שכל ההתלבטות הרבה בעניין הגעיות היא בעיקר התלבטות מצדו של המהדיר, והרבה פחות מצדו של הקורא והלומד. ברויאר ציין בצדק במאמר זה שיש '''אלפי''' תיבות בתוך הכתר עצמו שבהן אין געיה, למרות שלפי הכללים והנטיות החזקות של כתב־היד הייתה אמורה להיות בהן געיה; וכן להיפך. ואותו דבר נכון על אחת כמה וכמה בכתבי־יד אחרים. עובדה זו מעלה שאלה קשה בשביל המהדיר, אבל לא בשביל הקורא. שהרי המהדיר חייב לפעול באופן עקבי ומתוך שקיפות, ו'''אסור''' לו לקבל החלטה שרירותית או בלתי-מתועדת באף תיבה. ואילו לקורא זה הרבה פחות חשוב אם הגעיה קיימת או חסרה בתיבה מסוימת, כי זו דרכן של געיות (אלא אם כן נשען הקורא לחלוטין על שיטת ריבוי הגעיות שבדפוסים). לכן הקורא יכול לבחור לעצמו כל מהדורה מדויקת של המקרא, ולהשתמש בה בביטחון ללא קשר לשיטת הגעיות שבה, ואף אם השיטה אינה מושלמת (כי אין שיטה מושלמת). רוב ההתלבטות שמדובר עליה בחטיבה זו על נושא הגעיות שמורה אם כן למהדיר ולא לקורא.

===געיה ימנית===

בעשרות מקומות בכתי&quot;ל נכתבת הגעיה בצד הימני של הסימן הניקוד במקום לשמאלו{{הערה|על מיקומה של כתיבת הגעיה ראו ייבין, יא.3, עמ' 90-91.}} (התופעה נפוצה במיוחד בחלק הראשון של ספר בראשית). אין בתופעה זו כל משמעות, אבל בהקלדת וסטמינסטר הקפידו בכל זאת להקליד געיה ימנית לפי כתי&quot;ל, בהתאם למטרתם להציג את נוסח כתב־היד בדיוק מלא. מובן מאליו שבמהדורתנו תופיע הגעיה בשמאלו של סימן הניקוד.{{הערה|ראוי לציין את העובדה הטכנית שגם אם לא היינו עושים שום דבר, תוכנת מדיה-ויקי מזיזה את הגעיה לצד שמאל בכל מקרה באופן אוטומטי. תופעה זו קשורה כנראה ליישום מדוייק של הגדרות ביוניקוד. באופן דומה, תוכנת מדיה-ויקי תמיד מזיזה את הנקודות של דגש, או של שי&quot;ן ימנית או שמאלית, '''לאחר''' הניקוד של האות, למרות שלפי ההגיון נקודות אלו צריכות לבוא לפני הניקוד. כתוצאה מכך, אם שמים את סמן העכבר לאחר האות ולוחצים על &quot;backspace&quot;, הנקודה תימחק ראשונה ורק לאחריה יימחק הניקוד שבאות. אמנם תו של הטעם יבוא אחרון (גם לאחר הנקודה).}} אבל בגלל שמגמתנו לתעד כמה שיותר במהדורתנו את השינויים שנעשו מהקלדת וסטמינסטר (במקומות שכתי&quot;א חסר), רשמנו בכל זאת בתיעוד הנוסח שהתיבה נכתבה &quot;בגעיה ימנית&quot; בכתי&quot;ל.

==מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות==

===הטעם התחתון והטעם העליון===
[[File:Aleppo Codex, The Ten Commandments in Deuteronomy.tif|thumb|left||250px|צילום של שני עמודים מפרשת &quot;ואתחנן&quot;, כולל עשרת הדברות, מהחלק החסר בכתר ארם צובה. בצילום אפשר לראות את הפסוקים החל מ&quot;גְּדֹלִ֧ים וַעֲצֻמִ֛ים מִמְּךָ֖ מִפָּנֶ֑יךָ&quot; ([[דברים ד לח]]) ועד &quot;אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥[ר]&quot; ([[דברים ו ג]]).]]
בעשרת הדברות שבספר שמות ([[פרשת יתרו/טעמים|פרשת יתרו]]) ובספר דברים ([[פרשת ואתחנן/טעמים|פרשת ואתחנן]]) אנחנו מוצאים שתי מערכות טעמים הכתובות ביחד בתוך רצף הפסוקים. כך מופיע בכתבי־היד בכל התקופות מאז בעלי המסורה, וכך היה מקובל גם בדפוסים עד הדור האחרון. את שתי המערכות כבר נהוג לכנות בשמות &quot;הטעם התחתון&quot; ו&quot;הטעם העליון&quot;:
*'''הטעם התחתון''' מבוסס על חלוקה של עשרת הדברות לפי מתכונת של פסוקים באורך רגיל, ובו יש לפעמים כמה פסוקים בתוך דיבר אחד ארוך, או לחלופין כמה דברות קצרים בתוך פסוק אחד. גם הטעמתם של הפסוקים היא בהתאם למתכונת זו של פסוקים באורך רגיל. בטעם התחתון שבכתבי־היד יש סה&quot;כ 12 פסוקים.
*'''הטעם העליון''' מבוסס על חלוקה לעשרה דברות, כאשר כל דיבר הוא &quot;פסוק&quot; אחד בדיוק, ולכן אנחנו מוצאים שבטעם העליון בכתבי־היד יש עשרה פסוקים בדיוק כמספר הדברות. אמנם חלק מה&quot;פסוקים&quot; האלה ארוכים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הארוכים), וחלק מהם קצרים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הקצרים). ואף הטעמתם של ה&quot;פסוקים&quot; החריגים היא בהתאם לאורכם החריג.

בהטעמה הכפולה שבכתבי־היד יש ניסיון כללי להקפיד על כך שאם וכאשר יש שני טעמים שונים הבאים זה אחר זה באות אחת (אחד לטעם התחתון ואחד לטעם העליון), שהטעם התחתון יהיה כתוב ראשון והטעם העליון אחריו.{{הערה|בכתי&quot;ש מכונה הטעם התחתון &quot;טעמא קדמא&quot;, ובו יש ציון מיוחד ועקבי בהערות המסורה הקטנה ל&quot;טעמא קדמא&quot; בראש כל פסוק בחמשת הדיברות הראשונים (כי רק בהם יש יותר מפסוק אחד בתוך &quot;דיבר&quot; אחד ולא בחמשת האחרונים), הן בשמות והן בדברים. ראו ברויאר, כתר, ב.10 (עמ' 59).}} הכלל הזה ברור ומובהק למרות מעידות אחדות של כתב־יד אחד מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר.{{הערה|אותן מעידות מתועדות בדפי העריכה של הפרקים הרלוונטיים ([[שמות כ/טעמים|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים|דברים ה']]). להצגה בהירה של הנתונים המלאים והסקת המסקנה מהם, ראו ברויאר, כתר, ב.18 (עמ' 58-59).}}

הטעם הראשון שהוא &quot;הטעם התחתון&quot;, המחלק כאמור את המקרא לפי מתכונת של פסוקים רגילים אף בעשרת הדברות, משקף את מסורת קריאתם בהטעמה של חכמי המקרא בטבריה. ואילו הטעם השני שהוא &quot;הטעם העליון&quot;, משקף את מסורת הקריאה הבבלית, המגדירה את עשרת הדברות לפי '''המסורת המדרשית שהייתה בידם'''. על דרשתו של רבי שמלאי המובאת בגמרא {{מקור|מכות כד א|מכות כ&quot;ד ע&quot;א}} נאמר בתלמוד הבבלי:
:'''&quot;אנכי&quot; ו&quot;לא יהיה לך&quot; מפי הגבורה שמענום.'''
לפי מסורת זו יוצא שהדיבר הראשון מתחיל ב&quot;אנכי&quot; ואילו הדיבר השני מתחיל ב&quot;לא יהיה לך&quot;, ואכן כך הוא בטעם העליון שבכתבי־היד. ולכן '''הדיבר הראשון''' בטעם העליון (שאינו &quot;פסוק&quot; במתכונת הרגילה) הוא באמירה הישירה והחיובית: &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;. ואילו '''הדיבר השני''' כולל את כל האמירות של &quot;לאו&quot; ביחד: &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י, לֹ֣א תַֽעֲשֶׂה־לְךָ֣ פֶ֣סֶל ׀ וְכׇל־תְּמוּנָ֡ה... לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣ה לָהֶם֮ וְלֹ֣א תָעׇבְדֵם֒...לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;. ברור שגם דיבר ארוך זה אינו &quot;פסוק&quot; אחד לפי המתכונת הרגילה.

יש לשים לב שמסורת זו לחלוקתם של שני הדברות הראשונים לא הייתה נחלתם של חכמי בבל בלבד, כי היא עולה באופן ברור גם מהתרגום הירושלמי המדרשי (&quot;יונתן&quot;), המגדיר במפורש את גבולותיהם של שני הדברות הראשונים: &quot;אנכי ה' אלהיך&quot; הוא &quot;דבירא קדמאה&quot;, ואילו &quot;לא תעשה לך&quot; הוא &quot;דבירא תנינא&quot;.{{הערה|גם בחלוקת הפסוקים המשתקפת בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, נקראים עשרת הדברות כך: מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון דווקא.}} מסורת זו של קריאה הייתה קיימת אם כן לא רק בבבל אלא גם גם בארץ ישראל. לכן בכתיבת &quot;הטעם העליון&quot;, נתנו חכמי המסורה ביטוי למסורת שהייתה גם במקומם אע&quot;פ שלא זו הייתה מסורת הקריאה וההטעמה המקובלת בידיהם.

בניגוד לחלוקה זו, בטעם התחתון הפסוק הראשון הוא כך: &quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot;, כאשר שני חלקי הפסוק הם בדרך הניגוד במישור של הנאמנות האישית כלפי ה'. ואילו שאר העניין מבטא את האיסורים המעשיים ואת האזהרות הנובעים מתוך אותה נאמנות (והם מהווים שלושה פסוקים נוספים במתכונת הרגילה). חלוקה זו של הפסוקים קרובה יותר לפשוטו של מקרא.

חכמי המקרא הטברנים שילבו, אם כן, את מסורת הקריאה המקומית שלהם ביחד עם מסורת קריאה נוספת, כל אחת לפי הטעמתה, וכך נוצרה על ידם מערכת ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. שילוב מיוחד זה מתבטא גם ברשימות סכומי הפסוקים בכתבי־היד הטברנים: סכומי הפסוקים לפרשות השבוע בספרים שמות ודברים הם לפי הטעם העליון ומסורת הקריאה הבבלית (החלוקה לפרשות השבוע היא כידוע מנהג בבלי במקורה). ואילו סכומי הפסוקים לספרים שמות ודברים בשלמותם הם לפי הטעם התחתון ומסורת הקריאה של ארץ ישראל.{{הערה|לכן סכום הפסוקים הכולל בספרים שמות ודברים קטן (בשני פסוקים) מאשר הסכום הכולל של הפסוקים בפרשות השבוע. ראו ברויאר, כתר, ב.20 (עמ' 60).}}

===השיבוש שחל בדפוסים===

בדפוסים המוכרים עד לדור האחרון, האמירה &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;, שהוא ה'''דיבר''' הראשון בטעם ה'''עליון''' שבכתבי־היד, הפך להיות ה'''פסוק''' הראשון בטעם התחתון, וכן האמירה &quot;לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot; מהווה פסוק '''שני''' בטעם התחתון. ואילו בטעם העליון כל הפרשה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&quot; ועד &quot;לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;) נקראת כפסוק '''אחד''' ולא שניים! יוצא אם כן שבטעם התחתון שבדפוסים יש סה&quot;כ '''13''' פסוקים ולא רק '''12''' (בגלל חלוקת הפסוק &quot;אנכי... על פני&quot; לשניים). ואילו בטעם העליון שבדפוסים יש רק '''9''' &quot;פסוקים&quot; לעשרת הדברות!

הרב מרדכי ברויאר כבר דן באריכות ובאופן משכנע בהשתלשלות הנוסחים בעשרת הדברות מכתבי־היד ועד לדפוסים האחרונים. פרטי ההסבר שלו אינם מענייננו כאן, והרוצה לדעתם יראה בספרו.{{הערה|ראו ברויאר, כתר, ב.15-22 (עמ' 56-66).}} כדאי להזכיר רק את '''משמעות''' הדברים בטעם העליון שבדפוסים לפי הצעתו: קריאת הפרשה הראשונה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ...&quot; עד &quot;...וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;), כאילו שהיא מהווה &quot;פסוק&quot; או &quot;דיבר&quot; אחד, באה ללמדנו שהדברות שנאמרו &quot;מפי הגבורה&quot; נחשבים ל&quot;דיבור אחד&quot;.{{הערה|ראו שם עמ' 63 הערה 1 פסוק על דברי החזקוני.}}

===עשרת הדברות במהדורתנו===

'''נספחים של טבלאות להשוואה:''' במהדורתנו הבאנו ברצף הפסוקים את שתי מערכות הטעמים המשולבות ביחד, כנהוג בכתבי־היד ובדפוסים מדורי דורות. אמנם בסוף כל הדפים השייכים לעשרת הדברות (דף הפרק, דף הפרשה, ודף הספר המלא) מופיע נספח מיוחד שיש בו הבחנה בהירה בין הטעם התחתון והטעם העליון ע&quot;י הצגתם זה מול זה בתוך טבלה.{{הערה|מבחינה טכנית, הבסיס לטבלאות המופיעות בנספחים שבכל הדפים הרלוונטיים נמצא בדף '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים]]'''. בגליון הנתונים בגוגל-דוקס, שעליו מבוסס כל הטקסט של המקרא, הנספחים הללו נמצאים בשורה אחת נוספת לאחר הספרים שמות ודברים.}} באותם נספחים יש גם השוואה נוספת בין עשרת הדברות שבספר שמות לבין עשרת הדברות שבספר דברים, כלומר: טבלה אחת להשוואת הטעם התחתון בשני הספרים, וטבלה שנייה להשוואת הטעם העליון בשני הספרים. הקישור בין רצף הפסוקים (שבהם שתי המערכות משולבות ביחד) לבין הנספחים (שבהם מבחינים בין שתי המערכות בעזרת טבלה) מתבצע ע&quot;י לחיצה על הסימן הזה: &quot;'''↓↑'''&quot; (שמופיע מיד בתחילת העשרת הדברות בתוך רצף הפסוקים). לחיצה זו מביאה את הקורא אל הטבלאות הבאות:{{הערה|כל הטבלאות מבוססות על המקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}}
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|עשרת הדברות בספר שמות]]'''
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|עשרת הדברות בספר דברים]]'''

'''גירסת כתבי־היד מול הדפוסים:''' לגבי [[#השיבוש שחל בדפוסים|ההבדל בין נוסח כתבי־היד לנוסח הדפוסים]], הגירסה העיקרית במהדורתנו תהיה כמובן נוסח כתבי־היד. נוסח זה בלבד יופיע בתוך רצף הפסוקים (בהטעמה הכפולה). אמנם בנספחים, לאחר טבלאות השוואה המבוססות על נוסח כתבי־היד, יופיעו לתועלת הקורא גם טבלאות המבוססות על נוסח הדפוסים. תהיה שם אף השוואה ישירה בין נוסח כתבי־היד לבין נוסח הדפוסים כדי להבהיר את ההבדלים החשובים ביניהם.

===רשימת הדפים לעשרת הדברות===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|טבלה לדפים של עשרת הדברות}}

===ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות===

יש מבוכה רבה בדפוסים של התנ&quot;ך לגבי ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות. האם לציין מספר פסוק עבור כל פסוק בטעם התחתון? או בטעם העליון? או אולי עבור כל התחלה של פסוק חדש בשניהם כאחד? והמבוכה רבה עוד יותר בגלל [[#השיבוש שחל בדפוסים|השיבוש שחל בדפוסים]]: בכתבי־היד הטברנים יש רק 12 פסוקים בטעם התחתון, ואילו בדפוסים המקובלים יש 13.

ברוב הדפוסים מדפיסים, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], מערכת טעמים כפולה בעשרת הדברות, כלומר הטעם התחתון והטעם העליון ביחד. אבל מספרי הפסוקים שבהם רשומים לפי הפסוקים של הטעם התחתון דווקא, וכך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''13''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות פרק כ',2-14; דברים פרק ה',6-18). כך מופיע גם בדפוס קורן, שבו הדפיסו בפנים ברצף הטקסט את הטעמים של הטעם התחתון בלבד, והמספרים שבו הם בהתאם לכך (שמות כ,ב-יד; דברים ה,ו-יח).

יש גם דפוסים (כגון לטריס ו-BHS) שבהם נותנים מספר של פסוק חדש לאחר '''כל''' סימן של סוף פסוק, בין אם הוא שייך לטעם התחתון ובין אם הוא שייך לטעם העליון. כלומר: יש בהם מספר עצמאי ל&quot;לא יהיה לך&quot;, וכן מספר עצמאי ל&quot;לא תנאף&quot; ו&quot;לא תגנב&quot; ו&quot;לא תענה&quot;. כך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''16''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות כ,2-17; דברים ה,6-21).

אבל בנוסח כתבי־היד יש, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], 12 פסוקים בלבד בטעם התחתון, כי המלים &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; הן סופו של הפסוק הראשון. לכן ברוב המהדורות החדשות יחסית כגון דותן וברויאר ומג&quot;ה, המבוססות באופן ישיר על נוסח כתבי־היד הטברנים, יש מספרים ל-'''12''' פסוקים בלבד בעשרת הדברות (שמות כ,ב-יג; דברים ה,ו-יז). אמנם במקראות גדולות הכתר, שאף הוא מבוסס לגמרי על נוסח כתבי־היד, יש מספרים ל-13 פסוקים בעשרת הדברות (כי גם &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; מקבל בו מספר של פסוק). נראה שבמקראות גדולות הכתר ויתרו קצת על העקביות (מספר לכל פסוק בטעם התחתון בלבד) כדי לשמור על המספרים מהדפוסים הישנים וכך למנוע בלבול.

המהדורות הדיגיטליות האחרות באינטרנט מבוססות אף הן על נוסח כתבי־היד. במהדורת ממון ממרא יש [http://mechon-mamre.org/c/ct/c0220.htm מספרים ל-12 פסוקים בעשרת הדברות], בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד ובעקבות מהדורת ברויאר. ואילו ב-WLC יש [http://tanach.us/Tanach.xml?Ex20:1-20:26 מספרים ל-16 פסוקים], כלומר מספר עצמאי לאחר כל סימן של סוף פסוק בכתבי־היד, בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד.

מספרי הפסוקים במהודרתנו יהיו בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד, בדומה למהדורות דותן, ברויאר, וממכון ממרא. לכן בשני הפרקים שבהם נמצאים עשרת הדברות ([[שמות כ/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|דברים ה']]), המספרים יהיו שונים מדפוס קורן ומכל הדפוסים הישנים.

===פסוק מעשה ראובן===

[[קובץ:Damascus Codex (Torah) 1Genesis.djvu|thumb|פסוק מעשה ראובן בכתי&quot;ש (ובו ציון ל&quot;טעמא קדמא&quot;)|page=61]]

חוץ מעשרת הדברות, יש עוד פסוק אחד במקרא שבו אנחנו מוצאים מערכת טעמים כפולה. מדובר על הפסוק של מעשה ראובן ב[[פרשת וישלח/טעמים|פרשת וישלח]] ([[בראשית לה כב|בראשית לה,כב]]):{{הערה|סעיף זה מבוסס על ברויאר, כתר, נספח ב: שתי ההטעמות של מעשה ראובן (עמ' 289-292).}}
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ {{נוסח|רְאוּבֵ{{שני טעמים באות אחת|֗|֔}}ן|=ש ומ&quot;ש (רביע וזקף קטן)|ל=רְאוּבֵ{{שנין טעמים באות אחת|֔|֗}}ן (זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים)|ברויאר היה בספק אם הרביע קיים בכתי&quot;ל, אבל מעיון בכתב־היד מתברר שכן (וכך קבע גם דותן).}} וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ{{שני טעמים באות אחת|֑|ֽ}}ל{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

(א) לפי מערכת הטעמים הנכתבת שנייה בכתבי־היד, המסתיימת בסילוק (סוף פסוק), יחידה זו היא פסוק עצמאי, ואין לו קשר ישיר לפסוק הבא (שמופיע לאחר רווח של פרשה פתוחה):
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב אֶת־בִּלְהָ֖ה פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
(ב) ואילו לפי מערכת הטעמים הנכתבת ראשונה בכתבי־היד, ומסתיימת באתנחתא, הפסוק של מעשה ראובן ממשיך אף לאחר הרווח של הפרשה הפתוחה:
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֗ן וַיִּשְׁכַּב֙ אֶת־בִּלְהָה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

השיטה האחרונה מחברת את שני הפסוקים מלפני הרווח של הפרשה ולאחריה בעקבות האמירה המדרשית שכל בני יעקב &quot;שקולים כאחד&quot;, כולל ראובן ולמרות מעשהו ([[שבת נה ב|שבת נ&quot;ה ע&quot;ב]]):

:אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: &quot;ויהיו בני יעקב שנים עשר&quot; – מלמד שכולן שקולים כאחת. אלא מה אני מקיים &quot;וישכב את בלהה פילגש אביו&quot;? מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה.

ברור שהשיטה הראשונה (א) היא זו שמחלקת את עניין לפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם התחתון&quot; בעשרת הדברות. ואילו בשיטה השנייה (ב) יש הטעמה לפסוק אחד שכולל בתוכו שני פסוקים לפי המתכונת הרגילה, ובניגוד לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם העליון&quot; בעשרת הדברות. אמנם יש ייחוד בהטעמה הכפולה בפסוק מעשה ראובן, כי בו ההטעמה המדרשית (ב) נכתבת '''ראשונה''' וההטעמה ה&quot;רגילה&quot; (א) נכתבת '''שנייה'''. וזה ההיפך מעשרת הדברות, שבהם &quot;הטעם התחתון&quot; נכתב ראשון ו&quot;הטעם העליון&quot; לאחריו.

יש עדות נאמנה ומובהקת שהשיטה הראשונה (א) היא אכן המקבילה לטעם התחתון בעשרת הדברות, למרות שהיא כתובה אחרונה בפסוק מעשה ראובן. מדובר על הערת מסורה מיוחדת במסורה הקטנה בכתי&quot;ש: 
:{{מ:טעמי המקרא|16}}&quot;זה הפסוק יש לו שני טעמים טעמ' קדמ{{צבע גופן|אפור|' וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ ראו}}ב֔{{צבע גופן|אפור|ן}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}כַ֕{{צבע גופן|אפור|ב}} {{צבע גופן|אפור|את־בל}}הָ֖ה {{צבע גופן|אפור|פי}}לֶ֣{{צבע גופן|אפור|גש}} {{צבע גופן|אפור|א}}בִ֑{{צבע גופן|אפור|יו}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}מ֖{{צבע גופן|אפור|ע}} {{צבע גופן|אפור|ישר}}אֵֽל׃&quot;{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

כלומר, המסורה בכתי&quot;ש מקפידה לציין במפורש את הטעמים השייכים לשיטה הראשונה (א) בשם &quot;טעמא קדמא&quot;. ובעשרת הדברות בכתי&quot;ש היא עושה בדיוק אותו הדבר '''לטעם התחתון דווקא'''. הרי לנו עדות מפורשת ששתיהן שייכות לאותה מסורת של הטעמה (וגם ההגיון מורה כך), למרות ששתי השיטות כתובות בסדר הפוך בפסוק שלנו.

לגבי עשרת הדברות [[#הטעם התחתון והטעם העליון|ראינו]] שסכומי הפסוקים '''לפרשות''' הם לפי קריאת הטעם העליון שהייתה נהוגה בבבל (10 פסוקים בעשרת הדברות), ואילו סכומי הפסוקים '''לספרים''' המלאים הם לפי קריאת הטעם התחתון שהייתה נהוגה בארץ ישראל (12 פסוקים בעשרת הדברות), כולל אצל בעלי המסורה הטברנים. אבל לגבי סכומי הפסוקים בפרשת וישלח ולספר בראשית כולו הסכומים זהים, כלומר אין בהם הפרש של פסוק אחד בגלל החיבור או אי-החיבור של פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו. אצל שניהם מדובר על שני פסוקים, ועובדה זו דורשת הסבר.

הרב מרדכי ברויאר הציע שסכומי הפסוקים לפרשות ולספרים אכן מציגים את מנהגי הקריאה הקדומים של בבל וארץ ישראל, כאשר שניהם כאחד נהגו שלא לחבר את פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו, אלא לקרוא במתכונת של פסוקים רגילים בהתאם לפשוטו של מקרא (כלומר בשיטה המקבילה לטעם התחתון). &quot;טעמא קדמא&quot; הוא אם כן מנהג הקריאה מקדמת דנא. אבל נראה שבעלי המסורה הטברנים עצמם לא נהגו כמנהג ארץ ישראל הקדום, אלא דווקא נהגו לחבר את שני הפסוקים בקריאתם ולחבר אותם לפסוק אחד בהטעמה, באופן שמביע את כבודו של ראובן בהתאם למדרש ולתרגומי ארץ ישראל.{{הערה|'''בתרגום הירושלמי (&quot;יונתן&quot;):''' &quot;והוה כד שרא ישראל בארעא ההוא, ואזל ראובן ובלבל ית מצעא דבלהה פלקתיה דאבוי, דהוה מסדרא כל קביל מצעא דלאה אמי, '''ואתחשיב עילוי כאלו שימש עמה'''. ושמע ישראל ובאיש ליה, ואמר: ווי דלמא נפק מיני פיסולא, היכמא דנפק מן אברהם ישמעאל, ומן אבא נפק עשו? מתיבא רוחא דקודשא, וכן אמר ליה: '''לא תדחל דכלהון צדיקין ולית בהון פיסולא, דמבתר דאתיליד בנימין הוו בני יעקב תריסר'''.&quot; הפרשנות המדרשית הזאת משתקפת לא רק בתרגומים הירושלמים אלא אף בחלוקת הפסוקים בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, שבהם לא רק עשרת הדברות נקראים מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון, אלא גם פסוק מעשה ראובן נקרא כך (אמנם כך הוא החלוקה של מקרא ותרגום בכתבי־היד, אבל בפועל לא מתרגמים כלל את מעשה ראובן בציבור אלא רק את המלים &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot; בלבד, בהתאם ל[[משנה מגילה ד י|דברי המשנה]] ש&quot;מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם&quot;.).&lt;br&gt;דברי המדרש מסוכמים יפה בפירוש רש&quot;י: '''ויהיו בני יעקב שנים עשר''' – מתחיל לעניין ראשון, משנולד בנימן נשלמה המיטה, ומעתה ראויין להימנות ומנאן. '''ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולם שוים, וכולן צדיקים, שלא חטא ראובן.'''}} ולכן הקדימו הנקדנים/מסרנים את טעמי &quot;הטעם העליון&quot; בפסוק מעשה ראובן, כי זה היה מנהג קריאתם בפועל, אבל הם גם שמרו על המנהג המשותף למנהג ארץ ישראל הקדום ולמנהג בבל (המשתקף כאמור בסכומי הפסוקים) וכתבו את &quot;הטעם התחתון&quot; לאחריו.

לפי הרב מרדכי ברויאר, יוצא מזה שמנהג ארץ ישראל הקדום היה לקרוא את פסוק מעשה ראובן לפי מתכונת רגילה של פסוקים, בדומה לטעם התחתון בעשרת הדברות, וכך היה גם מנהג בבל לגבי פסוק מעשה ראובן. ואילו בעשרת הדברות לא היה להם מנהג משותף, כי בארץ ישראל קראו בטעם התחתון ובבבל קראו בטעם העליון.

יוצא גם שמנהג הקריאה המשתקף בתרגומים של ארץ ישראל שייך תמיד לטעם העליון, כלומר שלפי התרגומים לא מחלקים את הפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, אלא מחלקים אותם לפסוקים ארוכים מאוד וקצרים מאוד בהתאם להבנה מדרשית. דבר זה נכון הן לגבי פסוק מעשה ראובן בבראשית, והן לגבי עשרת הדברות בשמות ובדברים. לפי זה מייצגים התרגומים של ארץ ישראל מסורת קריאה שונה מזו של בעלי המסורה הטברנים בעשרת הדברות: לפי התרגומים קוראים את עשרת הדברות בטעם העליון, ולפי בעלי המסורה קוראים אותם בטעם התחתון. אבל לגבי פסוק מעשה ראובן המנהג משותף: קוראים אותו בטעם העליון, הן לפי התרגומים והן לפי בעלי המסורה הטברנים.

ואולי ייתכן שניתן להציע הסבר נוסף לזה של הרב ברויאר. אמנם נראה ברור לגמרי שבעשרת הדברות, הקדימו בעלי המסורה הטברנים בכוונה את הטעמים של מסורת הקריאה שלהם עצמם לטעמים של המסורת האחרת. אבל בפסוק מעשה ראובן מדובר על אותיות מעטות שנכתבים בהן שני טעמים זה אחר זה, כאשר הכי בולטת והחשובה ביותר היא האות אל&quot;ף בתיבה &quot;ישראל&quot;, שבה נכתבים אתנחתא וסילוק ביחד. טעם האתנחתא הזה עומד מיד לפני רווח של פרשה פתוחה כדי לחבר בין שני הפסוקים (למרות הרווח ובניגוד לפשוטו של מקרא), ושאר הטעמים המתאימיםם לו באים רק בעקבותיו. בניגוד לטעם העליון בעשרת הדברות, שבא כדי '''להבליט''' את כל אחד מהדברות וכך לפארו, ההטעמה המקבילה בפסוק מעשה ראובן קיימת אך ורק כדי '''להצניע''' את המעשה ע&quot;י חיבורו לפסוק הבא.

ואם כן אולי היה ראוי במקרה כזה להקדים את האתנחתא לסילוק, כי כך ניתן להדגיש דווקא את האתנחתא, ואת החיבור בין הפסוקים למרות הרווח, וכך להצניע את מעשה ראובן. כלומר: אולי גם במעשה ראובן ייצג הטעם התחתון את מסורת קריאתם של בעלי המסורה הטברנים, אבל מתוך כבוד לעצם העניין המובע במסורת האחרת הקדימו לכתוב אותה ראשונה (ולא בגלל שהיא הייתה מנהגם בפועל). הערות המסורה המפורטות בכתי&quot;ש לגבי &quot;טעמא קדמא&quot; באות אם כן למנוע טעויות, ע&quot;י ציון מדויק למנהגו של המסרן עצמו, כדי שהקורא לא יטעה בגלל '''הסדר''' של הטעמים בפסוק מעשה ראובן או בגלל '''המורכבות''' של ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות.

'''במהדורתנו:''' מכיוון שמדובר בסך הכל על פסוק אחד בלבד, ועוד שמערכת הטעמים הכפולה במעשה ראובן נובעת דווקא מהרצון להצניע את העניין, לכן לא נקדיש לו נספח מיוחד בדף עצמאי. במקום זה נסתפק בטבלה קצרה בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]'''.{{הערה|הטבלה המובאת בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]''' מועתקת מהמקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|כאן]]'''.}} הנוסח של ההטעמה הכפולה יישאר בתוך הרצף של הפרשה יחד עם הקישור הישיר בסימן המיוחד ('''&quot;↓↑&quot;''').

'''מספרי הפסוקים:''' כבר ראינו [[#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|לעיל]] שיש חוסר עקביות בין הדפוסים השונים לגבי ציון מספרי הפסוקים בשמות פרק כ' ובדברים פרק ה' בגלל ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. אך בעיה זו אינה קיימת לגבי מעשה ראובן, כי משום מה '''בכל''' הדפוסים מציינים את הכל (כולל &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot;) במספר של פסוק אחד (דהיינו פרק ל&quot;ה פסוק כ&quot;ב). ולכן כך נעשה גם במהדורתנו.

==סדרי הקריאה בתורה==

===חלוקת הסדרים בתורה===

חלוקת הסדרים בתורה היא חלוקה עניינית לרוב, המשקפת את מחזור הקריאה התלת־שנתי שהיה נהוגה בארץ ישראל. במהדורתנו שילבנו את חלוקת הסדרים לפי שתי שיטות מקבילות:
*סימנו את חלוקתה של התורה ל-154 סדרים המקובלת בדפוסים והמוכרת, כולל המרכיב של המספר הרצוף לכל סדר וסדר  מתחילת כל ספר (המספרים מצויינים באותיות עבריות כמו שמוכר היטב מדפוס קורן).{{הערה|למספרים הרצופים באותיות עבריות (בנוסף לציון האות &quot;ס&quot; בשוליים) יש בסיס כבר בכתבי־היד הקרובים לכתר והמאוחרים יותר, אמנם אין בהם ביצוע מלא תמיד.}}
*סימנו את חלוקת הסדרים על פי שני מקורות עתיקים המתעדים את נוסח המסורה הטברנית: רשימת הסדרים ב'''ספר החילופים''' למישאל בן עוזיאל{{הערה|1=מהדורת אליעזר ליפשיץ (ירושלים: מאגנס, תשכ&quot;ה; טקסט מלא ב-PDF ניתן להוריד [http://www.hum.huji.ac.il/units.php?cat=5040&amp;incat=4972 באתר האוניברסיטה העברית]). הרב ברויאר כבר סימן את הסדרים במהדורותיו על פי רשימה זו. ספר החילופים מתעד רשימה של הבדלים (זעירים) בנוסח המקרא בין שיטת בן אשר לבין שיטת בן נפתלי (וגם מספר הסכמות בין שתי השיטות). כך מאפשרות רשימת החילופים וההסכמות קיטלוג של כתבי־יד לפי קרבתם לשיטת בן-אשר, וזהו עיקר חשיבותן במחקר בימינו: ספר החילופים מאשר את חשיבותו של כתר ארם צובה כמייצג נאמן ומדוייק לשיטת בן-אשר, וגם מאפשר את שחזור נוסחו של בן-אשר במקומות מסויימים החסרים בכתר. אמנם בנוסף לרשימת החילופים עצמה, יש בספר החילופים גם תיעוד קפדני לראשי הסדרים במקרא (בתחילת הדיון על כל פרשה בתורה וכל ספר בנביאים וכתובים).}} ו[https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up רשימת הסדרים בכתי&quot;ל] (בנוסף לסימון ראשי הסדרים שבגוף התורה עצמה באותו כתב־יד). שני המקורות העתיקים האלה כמעט זהים אחד לשני בחלוקת הסדרים,{{הערה|יצוין שספר החילופים וכתי&quot;ל גם זהים לסימון הסדרים הקיים בסוף ספר דברים בכתר ארם צובה. שלושת המקורות ביחד עוד זהים בכך שפרשת &quot;נִצבים&quot; כוללת בתוכה גם את פרשת &quot;וילך&quot; (והן נחשבות לפרשה אחת ביחד).}} והם מדווחים על כ-167 סדרים בתורה.{{הערה|בשני המקורות העתיקים מדווח על סך של קס&quot;ז (167) סדרים בדיוק בחמישה חומשי תורה. אמנם רק ברשימה שבכתי&quot;ל יש באמת קס&quot;ז סדרים, ואילו בספר החילופים, למרות המספר המובא בסוף, נזכרים 168 ראשי סדרים. הסדר הנוסף מתחיל לקראת סוף פרשת וירא (&quot;וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר&quot;, [[בראשית כב כ]]); סדר זה חסר לגמרי בכתי&quot;ל בסימון הפנימי וברשימה (וגם בחלוקה המקובלת), וזה ההבדל היחיד בין ראשי הסדרים שבשני המקורות.}}

לגבי השיטות השונות בסימון הסדרים (ובמיוחד בין החלוקה המקובלת לבין החלוקה ל-167 סדרים), יש אומרים שאין כאן מחלוקת אלא שהסדרים הנוספים בתורה שבספר החילופים ובכתי&quot;ל משקפים תת־חלוקה אפשרית בתוך הסדרים המקובלים. ויש אומרים שחלוקת הקריאה למחזור התלת־שנתי לא הגיעה לידי שיטה מובהקת של חובה, והיו מנהגים שונים כיצד לחלק את הקריאה בדרכים שונות.

ציונם של ראשי הסדרים הנוספים בספר החילופים ובכתי&quot;ל ישולב בתוך המספרים הרצופים של החלוקה המקובלת. לדוגמה: יש סדר שמתחיל בתחילת פרשת &quot;וָאֶתְחַנַּן&quot; (דברים ג כג), והוא הסדר הרביעי בספר (&quot;ד&quot; במספרים הרצופים) לפי החלוקה המקובלת של 154 סדרים בתורה. מאוחר יותר יש ציון של תחילת סדר במקורות העתיקים  בפסוק &quot;כִּי־תוֹלִיד בָּנִים&quot; (ד כה), וסדר זה אינו קיים בחלוקה המקובלת. הוא יסומן אם כן לפי המספר הרצוף &quot;ד*&quot;. להלן רשימה של כל הפרשות שבהן יש סדר נוסף על החלוקה המקובלת (קנ&quot;ד סדרים):
*בספר בראשית (בנוסף על מ&quot;ג סדרים): וירא=(יט*),{{הערה|אין כאן סדר בכתי&quot;ל (ברשימה ובגוף התורה) אבל יש סדר בספר החילופים, ובגלל הסדר הנוסף מגיע מספר הסדרים בספר החילופים ל-46 בספר בראשית ול-168 בתורה כולה (למרות הסך המובא בסוף של קס&quot;ז סדרים). יצויין שסדר זה קיים גם בתוך המספרים הרצופים שבכתי&quot;ש (כ'), אמנם שם הוא מתחיל בתחילת פרשת &quot;חיי שרה&quot; ולא בבראשית כב,ב; ובכלל יש הבדלים רבים בין סימון הסדרים בכתי&quot;ש לבין המסורת של קס&quot;ז סדרים בתורה (בכתי&quot;ש לדוגמה יש מ&quot;ב סדרים סה&quot;כ בספר בראשית).}} וישב=לה*, ויחי=מג*.
*בספר שמות (בנוסף על כ&quot;ט סדרים): שמות=א*,{{הערה|כאן חסר סימון הסדר בגוף כתי&quot;ל, אבל הוא קיים ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל (וגם דותן השלים אותו ע&quot;פ הרשימה).}} משפטים=יז*, כי-תשא=כה*, ויקהל=כו*.
*בספר ויקרא (בנוסף על כ&quot;ג סדרים): ויקרא=ב*, אמֹר=יט*.
*בספר במדבר (בנוסף על ל&quot;ב סדרים): נשֹא=ה*.
*בספר דברים (בנוסף על כ&quot;ז סדרים): ואתחנן=ד*, ראה=יא*, שֹפטים=טו*,{{הערה|יש לסמן עוד מקום בפרשת שֹפטים בכתי&quot;ל, דהיינו [[דברים כ א]], בו מסומן סדר נוסף בכתב היד (לכאורה &quot;טו**&quot;). אבל סימון זה כנראה בטעות הוא, שהרי אינו מובא ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל עצמו וגם לא בספר החילופים (דותן ציין אותו כטעות {ס}). במהדורתנו לא תייגנו אותו ב[[תבנית:מ:סדר]] אבל הערנו עליו בהערת נוסח.}} כי־תצא=טז*.

יש גם שני מקומות שבהם תחילת הסדר שונה במקצת בחלוקה המקובלת ובמקורות העתיקים:
*בפרשת אמֹר מתחיל סדר [יט] בויקרא כג,ט (&quot;כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ&quot;) במקורות העתיקים, אבל בחלוקה המקובלת מתחיל הסדר (יט) בויקרא כג,טו (&quot;וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙&quot;), הפרש קל של 6 פסוקים שהם פרשה אחת.
*בסוף פרשת קֹרח מתחיל סדר (יז) בבמדבר יח,כה (&quot;וְאֶל־הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר&quot;), אבל במקורות העתיקים מתחיל הסדר [יז] בתחילת פרשת &quot;זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה&quot; (במדבר יט,א), הפרש קל של 8 פסוקים שהם פרשה אחת.

למידע על חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים|כאן]]'''.

===החלוקה לפרשות השבוע===

[[מקרא על פי המסורה/תורה|התורה מחולקת במהדורתנו]] לפי יחידות של &quot;פרשת השבוע&quot;. חלוקה זו משקפת את המנהג המקובל כבר אלף שנה של מחזור לקריאת התורה בשנה אחת (מקור המנהג הוא [[:W:פרשת השבוע#מקור המנהג בעדות ישראל|בבלי]]). בתחילת כל יחידה של &quot;פרשת השבוע&quot; יש גם תמונות וקישורים לעמודים המתאימים לדף הראשון של אותה פרשה (צילומים של כתבי־היד החשובים ושל ספרי תורה הכתובים על קלף).

ראוי לציין שבכתבי־היד הטברנים וברשימות המסורה שבהן (וכן ב&quot;ספר החילופים&quot;) אין פרשה חדשה שמתחילה בפסוק [[פרשת וילך/טעמים#פרשת וילך (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|&quot;וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה&quot; (דברים לא,א)]], ויחידה זו הייתה נחשבת אם כן לחלק האחרון של [[פרשת ניצבים/טעמים#פרשת ניצבים (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|פרשת &quot;נִצבים&quot;]] (שהיו בה 70 פסוקים סה&quot;כ).{{הערה|עניין זה צויין גם בתיעוד הנוסח (בדף העריכה בתחילת פרשת &quot;וילך&quot; ([[דברים לא/טעמים|פרק ל&quot;א]]).}}

===החלוקה לעולים בתורה===

פרשות השבוע מחולקות במהדורתנו בהתאם לקריאה עבור שבעה עולים לתורה בשבת (ומפטיר). חלוקה זו יציבה לרוב בדפוסים מאז המאה הי&quot;ח.{{הערה|למידע היסטורי על החלוקה לעולים בתורה, ראו את [https://jewish-faculty.biu.ac.il/files/jewish-faculty/shared/JSIJ4/stulberg.pdf מאמרו] של אפרים סטולברג, &quot;תורה שבעל פה האחרונה: חלוקת התורה לעליות&quot; ב-JSIJ גליון 8 (2009).}} היא נעשתה כאן לפי החלוקה המקובלת בדפוסים הנפוצים של המקראות הגדולות (השתמשנו במקראות גדולות לתורה ב[[:COMMONS:Category:MG1859-Vienna-Torah|מהדורתו של שלמה נעטטער]] [ווין תרי&quot;ט]), והמשתקפת היטב בדפוס קורן.{{הערה|במקרים של אי־התאמה הכרענו לפי [https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Tikkun-Koreim-HB50656.pdf תיקון הקוראים הזה]. בעתיד ראוי שיהיה סימון לפי שיטות נוספות של חלוקת הפרשה לעולים, ובמיוחד מנהג תימן, וכן להוסיף אפשרות למשתמש לבחור את שיטת הסימון הרצויה לו.}} לשבתות שקוראים בהן שתי פרשות מחוברות, הקריאה לכל אחד משבעת העולים צוין כנהוג בתוך סוגריים לאחר החלוקה לעולים של הפרשה היחידה, כגון: &quot;חמישי (שלישי)&quot;.

החלוקה במהדורתנו לשלושה עולים במשך השבוע (מנחה בשבת, שני וחמישי) מבוססת על '''סדר עבודת ישראל''' לר' יצחק (זליגמן) בער, רעדעלהיים תרכ&quot;ח, מתוך מהדורת צילום של הוצאת שוקן תרצ&quot;ז.{{הערה|ראו שם עמ' 451-494, &quot;סדר הפרשיות למנחה בשבת ולשני וחמישי לתעניות ולחה&quot;מ וחנוכה ופורים&quot;. חטיבת הקריאה הזאת צולמה בתוך '''סדור רנת ישראל''', מהדורה שניה (הוצאת מורשת: ירושלים תשל&quot;ד), עמ' 447-485. מהדורת צילום אחר של &quot;סדר עבודת ישראל&quot; לזליגמן בער נמצאת '''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-1.pdf|כאן]]''' ו'''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-2.pdf|כאן]]'''.}} הציון לתחילת הקריאה ל&quot;לוי&quot; ול&quot;ישראל&quot; מופיע בסוגריים מרובעים, וסוף הקריאה ל&quot;ישראל&quot; הוא בדרך כלל לפני עליית &quot;שני&quot; בשבת.{{הערה|במקומות חריגים שבהם עליית &quot;ראשון&quot; ארוכה ולא נהוג שישראל ביום חול יקרא עד סופה (בפרשות &quot;בראשית&quot;, &quot;כי תשא&quot;, &quot;נשא&quot;), צוין &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; בסוף הקריאה לעולה השלישי. וכן במקומות שנהוג להמשיך לקרוא אחרי סוף עליית &quot;שני&quot;, צוין בסוף העלייה השלישית &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; (בפרשות &quot;בחקתי&quot;, &quot;דברים&quot;, &quot;ואתחנן&quot;', &quot;כי תבוא&quot;, &quot;נצבים&quot;, &quot;וילך&quot;, &quot;האזינו&quot;, &quot;וזאת הברכה&quot;).}}

לא הוספנו סימון לקריאת התורה במועדים בתוך מהדורת המקרא בוויקיטקסט. סימון כזה יוצר מעמסה כבדה בשוליים של הטקסט, ולא נהוג לסמן אותו &quot;בפנים&quot; במהדורות של המקרא, אלא רק בנספחים. במקום זה יצרנו מדור מיוחד בשם '''[[מקראי מועד|&quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot;]]''', שם מופיעה קריאת התורה לכל המועדים לפי החלוקה הנפוצה במחזורים (וגם הפטרות). תוכן הקריאות במדור &quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot; מבוסס על &quot;מקרא על פי המסורה&quot;.

==הערות==
&lt;references/&gt;

[[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 3]]</text>
      <sha1>tcg0hnnloi9zbu9w83mili3971ug8rp</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד</title>
    <ns>4</ns>
    <id>265102</id>
    <revision>
      <id>3087568</id>
      <parentid>3085354</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T12:27:21Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל */</comment>
      <origin>3087568</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="101162" sha1="47g4hr49yp39rzglqq3evfms7r5ickf" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ד. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות החסרים בכתר}}

{{בעבודה}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות בנ&quot;ך החסרים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורתנו, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, מבוסס על כתי&quot;ל. על גבי הבסיס הזה נעשו תיקונים ושינויים, כדי להתאים את המקומות החריגים שבו (בחלוקת הפרשות, בכתיב, בניקוד ובטעמים) לנוסח המסורה לפי שיטת הכתר, בדומה למה שנעשה ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג|תורה]]. לאחר קביעת הנוסח בוצעו עוד התאמות קלות בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על השיטה לקביעת הנוסח בנביאים וכתובים (במקומות החסרים בכתר) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|בפרק הבא]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

נוסח הכתיב והניקוד והטעמים בספרי הנביאים והכתובים, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, נקבע ותועד באופן דומה לתורה (ראו בפרק הקודם, [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#יסודות הנוסח|&quot;יסודות הנוסח&quot;]] ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|&quot;תיעוד הנוסח&quot;]]).

כמו בתורה, הנוסח בנביאים וכתובים מיוסד על כתי&quot;ל, אבל רק בתור נקודת התחלה. בכל מקום שלא הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל, או שיש ספק או תמיהה לגביו, או נקודה בו הראויה לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), השתדלנו לבדוק את הנוסח המקביל בכתבי־יד נוספים ולתעד את הנתונים. כמו לתורה, יש קבוצה של כתבי־יד נבחרים לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

שימו לב: קביעת נוסח הכתיב בנ&quot;ך, במקומות החסרים בכתר, מיוסדת על קבוצת כתבי־היד ועל הערות המסורה, בשונה מהתורה (שם הכתיב נקבע ישירות לפי ספרי תימן, וקבוצת כתבי־היד רק באה כדי לתמוך בקביעה זו).

==המקומות החסרים בכתר בנביאים וכתובים==

'''חמישה מספרי הנביאים והכתובים אבדו בחלקם בכתר ארם צובה, ועוד חמישה ספרים (בסוף הכתובים) אבדו במלואם:'''

1. מלכים (קטע חסר): &lt;קטע התחלה=חלק חסר במלכים/&gt;'''ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]] חסרים שלושה דפים בכתר ארם צובה.''' החלק החסר מתחיל במילים &quot;אֶת־עֲזַרְיָ֔ה וְה֕וּא בֶּן־שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה...&quot; ([[מלכים ב יד/טעמים#יד כא|מל&quot;ב יד,כא]]) ומסתיים במילים &quot;...וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה&quot; ([[מלכים ב יח/טעמים#יח יג|מל&quot;ב יח,יג]]).&lt;קטע סוף=חלק חסר במלכים/&gt;

2. ירמיהו (קטע חסר): &lt;קטע התחלה=חלק חסר בירמיהו/&gt;'''ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]] חסרים שני דפים בכתר ארם צובה, והדף השלישי קרוע בחלקו.''' החלק החסר לגמרי (שני הדפים האבודים) מתחיל במילה &quot;יְהֹוָֽה׃...&quot; (סוף [[ירמיהו כט/טעמים#כט ט|כט,ט]]) ומסתיים במילים &quot;...כֹּ֣ה{{מ:לגרמיה}}אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה נֹתֵ֥ן&quot; ([[ירמיהו לא/טעמים#לא לד|לא,לד]]). החלק החסר באופן חלקי (הדף הקרוע) מתחיל במילה &quot;לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּֽר׃...&quot; (סוף [[ירמיהו לב/טעמים#לב א|לב,א]]) ומסתיים במילים &quot;...וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ אֵלַי֙ אֲדֹנָ֣י&quot; ([[ירמיהו לב/טעמים#לב כה|לב,כה]]), והפסוקים החסרים בחלקם או במלואם הם: לב,א-ד; ט-יא; יד-יט; כא-כה.&lt;קטע סוף=חלק חסר בירמיהו/&gt;

3. תרי עשר (שני קטעים חסרים): &lt;קטע התחלה=חלק חסר בתרי עשר/&gt;'''ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]] חסרים דפים {{קו תחתי|בשני מקומות}} בכתר ארם צובה:
*{{קו תחתי|במקום הראשון}} חסרים שלושה דפים; החלק החסר מתחיל במילים &quot;בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּ֠פְנָה...&quot; ([[עמוס ח/טעמים#ח יג|עמוס ח,יג]]), [[מקרא על פי המסורה/נביאים#עֹבדיה|עֹבדיה]] ו[[מקרא על פי המסורה/נביאים#יונה|יונה]] חסרים בו לגמרי, והוא מסתיים במילים &quot;...וּמוֹצָאֹתָ֥יו מִקֶּ֖דֶם&quot; ([[מיכה ה/טעמים#ה א|מיכה ה,א]]).
*{{קו תחתי|במקום השני}} חסרים ארבעה דפים; החלק החסר מתחיל במילים &quot;הָאָ֔רֶץ בְּשׁוּבִ֧י אֶת־שְׁבוּתֵיכֶ֛ם...&quot; ([[צפניה ג/טעמים#ג כ|צפניה ג,כ]]), [[מקרא על פי המסורה/נביאים#חגי|חגי]] חסר בו לגמרי, והוא מסתיים במילים &quot;...וּמַה־יׇּפְי֑וֹ דָּגָן֙&quot; ([[זכריה ט/טעמים#ט יז|זכריה ט,יז]]).&lt;קטע סוף=חלק חסר בתרי עשר/&gt;

4. תהלים (קטע חסר): &lt;קטע התחלה=חלק חסר בתהלים/&gt;'''ב[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]] חסרים שני דפים בכתר ארם צובה, שהיו בהם כ-10 מזמורים.''' החלק החסר מתחיל במילים &quot;מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד מִי־יָג֣וּר בְּאָהֳלֶ֑ךָ...&quot; ([[תהלים טו/טעמים#טו א|טו,א]]) ומסתיים במילים &quot;...לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝הֹוָ֗ה נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא׃&quot; ([[תהלים כה/טעמים#כה א|כה,א]]).&lt;קטע סוף=חלק חסר בתהלים/&gt;

5. שיר השירים אחרי &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot;: &lt;קטע התחלה=חלק חסר בשיר השירים/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]] קיימת בכתר ארם צובה עד המילים &quot;בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן&quot; ([[שיר השירים ג/טעמים#ג יא|ג,יא]]), וחסרה בהמשך מהמילים &quot;בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה&quot;; זוהי תחילת ספרי סוף הכתובים שאבדו לגמרי מהכתר.'''&lt;קטע סוף=חלק חסר בשיר השירים/&gt;

6. קֹהלת (הכל): '''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]] חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''

7. איכה (הכל): &lt;קטע התחלה=הכל חסר באיכה/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]] חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''&lt;קטע סוף=הכל חסר באיכה/&gt;

8. אסתר (הכל): &lt;קטע התחלה=הכל חסר באסתר/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]] חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''&lt;קטע סוף=הכל חסר באסתר/&gt;

9. דניאל (הכל): &lt;קטע התחלה=הכל חסר בדניאל/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]] חסר לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''&lt;קטע סוף=הכל חסר בדניאל/&gt;

10. עזרא (הכל): &lt;קטע התחלה=הכל חסר בעזרא/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]] חסר לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''&lt;קטע סוף=הכל חסר בעזרא/&gt;

==שחזור מסורת הסופרים בנביאים וכתובים על יסוד כתב־יד לנינגרד (כתי&quot;ל)==

===דיוקם היחסי של כתבי־היד בנוסח הכתיב===
{{בעבודה}}

השיטה לקביעת נוסח הכתיב בספרי הנביאים והכתובים, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, מהווה המשך ישיר ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|אותה שיטה שהשתמשנו בה בתורה]]: קביעה ע&quot;פ המסורה וע&quot;פ רוב כתבי־היד הטברנים.{{הערה|הגהתם של ספרי הנביאים והכתובים במהדורתנו, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, התחילה בתור המשך ישיר להכנת נוסח התורה. הצעד הראשון נבע מתוך הרצון להציע נוסח מדויק וחופשי ל'''חמש מגילות''' בנוסף לחמישה חומשי תורה, אמנם המגילות חסרות ברובן בכתר ארם צובה בדומה לתורה עצמה. לאחר מכן התרחבה המגמה להציע גם את '''שאר כל הטקסט החסר בכתר ארם צובה''': את הדפים הבודדים החסרים בספרים מלכים, ירמיהו, תרי עשר ותהלים; ואת שני הספרים החסרים במלואם בסוף כתובים (בנוסף למגילות), דהיינו דניאל ועזרא. בגרסה המקורית והמיושנת, כל הטקסט ל'''ספר אחד''' הוצג כולו ב'''דף אחד''', בין אם היה מדובר על דפים בודדים החסרים בכתר שהכילו כמה פרקים (מלכים, ירמיהו, תרי עשר, תהלים), ובין אם היה מדובר על ספר שחסר במלואו (קֹהלת, איכה, אסתר, דניאל, עזרא). הכותרת של לגרסה המקורית היתה '''[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה|תורה על פי המסורה]]'''. לאחר מכן נחלק כל החומר ל'''פרקים בודדים''' והועתק לתוך הגרסה השניה, תחת הכותרת '''[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה|נביאים וכתובים על פי המסורה]]'''. העתקת הפרקים לגרסה השניה הסתיימה ביום ב' חשון תשע&quot;ג. הדפים המקוריים והמיושנים ב'''[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה|תורה על פי המסורה]]''' וב'''[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה|נביאים וכתובים על פי המסורה]]''' עדיין קיימים אבל אינם מתעדכנים, ושמרנו עליהם כדי שיהיה תיעוד מלא להתפתחות הפרויקט. כל פיתוח נוסף יימצא '''אך רק''' בדפים העדכניים, שנמצאים כעת בתוך '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]]'''.}} גם שיטת התיעוד המקומי (בדפי העריכה של הפרקים) היא כמו בתורה.{{הערה|אמנם יש לשים לב לפרט טכני לגבי התיעוד בספרי הנביאים והכתובים: בספרים החסרים רק '''בחלקם''', תמיד נעשתה הגהה ל'''פרקים שלמים'''. לדוגמה: בספר מלכים חסרים שלושה דפים שהכילו כ-5 פרקים בחלקם או במלואם, דהיינו מל&quot;ב פרקים י&quot;ד-י&quot;ח, כאשר החלק החסר מתחיל באמצע פרק י&quot;ד ומסתיים באמצע י&quot;ח, כלומר שתחילת פרק י&quot;ד וסוף פרק י&quot;ח עדיין קיימים בכתר ארם צובה. במקרה הזה והדומים לו יש במהדורתנו '''תיעוד כפול מלא''' של כתי&quot;א וכתי&quot;ל ביחד, לפני החלק החסר ולאחריו. בתיעוד הכפול מצוינים כל ההבדלים בין שני כתבי־היד (כולל געיות). תיעוד הנוסח מציין במדויק גם את המקומות שבהם כתר ארם צובה חסר ואת המקומות שבהם הוא קיים (ע&quot;י תיוג של התיבה הראשונה החסרה ושל התיבה הראשונה הקיימת לאחר החלק החסר). יש תיעוד כפול גם בתחילת חמש מגילות עד המקום שבו כתר ארם צובה חסר (כלומר במגילת רות כולה ובתחילת שיר השירים). אותו דבר נכון גם לגבי סוף התורה, שם קיים כתר ארם צובה מאמצע פרשת &quot;כי תבוא&quot; והלאה.}}

אמנם יש הבדל אחד חשוב ביניהן: בתורה הוכיח הרב ברויאר את זהותו המוחלט של נוסח תימן עם נוסח המסורה. כלומר היתה אפשרות לעשות קביעה סופית לכל אות בתורה, כולל לאותיות שיש עליהן עדויות סותרות או מחלוקות מסורה, ע&quot;פ נוסח תימן. אפשרות זו לא קיימת בספרי הנביאים והכתובים, ולכן נשארו אותיות בודדות שבהן היה צורך להפעיל שיקול דעת ללא ראיה מוחלטת.

בנוסף לכך, רמת דיוקם של כתבי־היד בנ&quot;ך נמוכה מאשר בתורה. כתר ארם צובה עדיין מצטיין בדיוקו הנפלא והכמעט מושלם, אבל אי־אפשר לסמוך עליו במקומות שהוא חסר בהם. הטבלה הבאה מדגימה את הדברים:

{| width=60% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=3 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''רמת הדיוק בכתיב של התורה והנביאים'''}}}}&lt;br&gt;השוואת מספר המקומות שבהם שונה נוסח כתב־היד או דפוס מנוסח המסורה{{הערה|טבלה זו מבוססת על ברויאר, כתר, עמ' 139, אמנם בצענו בו כמה שינויים חשובים: עדכנו חלק מהנתונים, הוספנו נתונים חדשים, ועשינו שינוי בסדר הדברים. מקורות הנוסח בטבלה מובאים גם בסדר יורד לפי רמת הדקדוק בספרי הנביאים, ואח&quot;כ בתורה, ובסוף מ&quot;ג דפוס ונציה.}}
|- align=center
!כתב־היד או הדפוס
!מספר שינויי הכתיב בתורה
!מספר שינויי הכתיב בנביאים
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|'''כתי&quot;א'''
|[0-3]{{הערה|לגבי נוסח האותיות של התורה שהיה בכתר ארם צובה ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נוסח האותיות בתורה|בפרק הקודם]].}}
|פחות מ-10 (חלקם רק בגדר ספק)
|- align=center
|'''כתי&quot;ק''' (נביאים)
|–
|כ-150
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|'''כתי&quot;ל'''
|כ-127{{הערה|רשימה מפורטת למספר זה נמצאת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סיכום התוצאות|פרק ג'.]]}}
|כ-280
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|'''כתי&quot;ש1'''
|כ-20
|כ-500
|- align=center
|'''כתי&quot;ש''' (תורה)
|כ-25
|–
|- align=center
|'''כתי&quot;ב''' (תורה)
|כ-65
|–
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|'''מ&quot;ג דפוס ונציה'''
| 7 ודאי&lt;br&gt;ו-2 מוטלים בספק
|מאות רבות מאוד&lt;br&gt;וכנראה אלפים{{הערה|הרב ברויאר בדק את ספר יהושע בתור דוגמה, ומצא בספר קצר זה בלבד כבר 84 שינויים מובהקים מנוסח המסורה, ועוד מקום אחד שבו נוסח מ&quot;ג מתאים למסורה אמנם הכתיב שונה ע&quot;י מ&quot;ש. ראו ברויאר, כתר, עמ' 141-145. בדפוסים המאוחרים יותר חל שיפור ברמת הדיוק, אבל היא רחוקה מלהיות מושלמת, כי לגבי כל 85 הסטיות ביהושע &quot;אפשר להוכיח בנקל, שנוסח '''ד''' הוא מנוגד למסורה; ואף על פי כן כ-40 מהן לא תוקנו ע&quot;י מ&quot;ש; 36 מהן לא תוקנו במהדורת לטריס; 30 מהן לא תוקנו במהדורת קורן&quot; (שם, עמ' 145).}}
|}

לכן יש במהדורתנו הערות רבות על הנוסח, בכל מקום שיש ספק כלשהו לגבי הכתיב בכתי&quot;ל. ברוב המכריע של המקומות אפשר להחליט באופן ברור וחד־משמעי לפי רוב המסורות ורוב המסירות, כמו בתורה. אך יש מקומות אחדים שבהם ההכרעה אינה ברורה לגמרי, ועל כך ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|להלן]].

===נוסח האותיות בכתי&quot;ל בנ&quot;ך (רשימה מלאה)===
{{בעבודה}}

'''נוסח הכתיב בכתי&quot;ל:''' מובאות כאן התיבות בכתי&quot;ל שהכתיב שלהן ראוי לציון. הפריט הראשון בכל שורה ברשימה הוא נוסח הכתיב המתאים למסורה והמופיע במהדורתנו ואחריו כוכבית (*). הפריט השני הוא נוסח אחר של הכתיב שנדחה במהדורתנו – בדרך כלל זה נוסחו של כתי&quot;ל – ואחריו סימן קריאה (!) במקרים שבהם הכתיב בכתי&quot;ל סותר את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו.

רשימה זו כוללת את כל המקומות שבהם שונה הכתיב בכתי&quot;ל ממהדורתנו, וגם את כל התיבות שהכרעת הכתיב לגביהן בהתאים למסורה איננה חד-משמעית (אף אם בסופו של דבר קיבלנו את נוסח כתי&quot;ל). הפריטים מהסוג האחרון &lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;צויינו בצבע רקע של כתום&lt;/span&gt;, ולאחריהן הפניה אל '''[[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|רשימת הספקות בנוסח האותיות והתיבות]]'''.

{{עוגן|ספר מלכים כתיב}}'''ספר מלכים (קטע חסר):'''
#[[מלכים ב טו/טעמים#|מל&quot;ב טו,טו:]] [כְּתוּבִ֗ים]* / ל=[כְּתֻבִ֗ים]!
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו כה|מל&quot;ב טו,כה:]] [וַיְמִתֵ֖הוּ]* / ל=[וַיְמִיתֵ֖הוּ]!{{הערה|מ&quot;ק-ל תומכת בגירסת המסורה הברורה, אמנם במ&quot;ג-ל יש הערה משובשת התומכת בגירסת כתי&quot;ל.}}
#[[מלכים ב טז/טעמים#טז יז|מל&quot;ב טז,יז:]] [הַמְּכוֹנֹ֗ת]* / ל=[הַמְּכֹנ֗וֹת]!
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז ו|מל&quot;ב יז,ו:]] [הַתְּשִׁעִ֜ית]* / ל=[הַתְּשִׁיעִ֜ית]!
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז ו|מל&quot;ב יז,ו:]] [אוֹתָ֜ם]* / ל=[אֹתָ֜ם]!
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל&quot;ב יז,לא:]] ל?=[נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*{{הערה|יש עדות ברורה שהאות בכתר לא הייתה הייתה נו&quot;ן אלא זי&quot;ן (רגילה ולא גדולה); ראו עופר, ילין, עמ' 340. דעתנו שאי-אפשר לקבוע את זהות האות בכתי&quot;ל; ראו בהערת הנוסח בהרחבה, וכדאי גם לעיין במקום בהגדלה [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F214A.jpg בצילום כתי&quot;ל] (4 שורות לפני הסוף). הערה זו מתייחסת לעצם האות ולא לגודלה; וראו עוד [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#אותיות גדולות וקטנות|ברשימת האותיות הגדולות והקטנות]].}} / ל?=[נִבְחַ֖ן]

'''ספר ירמיהו (קטע חסר):'''
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא יז|ירמיהו לא,יז:]] [הֲשִׁבֵ֣נִי]* / ל=[הֲשִׁיבֵ֣נִי]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[ירמיהו לא/טעמים#לא כז|ירמיהו לא,כז:]] [וְלִנְטֹ֖עַ]*=מ&quot;ק-א / [וְלִנְט֖וֹעַ]=ל&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])

'''ספר תרי עשר (שני קטעים חסרים):'''
#[[מיכה ב/טעמים#ב ז|מיכה ב,ז:]] [הֹלֵֽךְ]* / ל=[הוֹלֵֽךְ]!
#[[זכריה א/טעמים#א יז|זכריה א,יז:]] [תְּפוּצֶ֥נָה]* / ל=[תְּפוּצֶ֥ינָה]!
#[[זכריה ה/טעמים#ה ח|זכריה ה,ח:]] [הָעוֹפֶ֖רֶת]* / ל=[הָעֹפֶ֖רֶת]!
#[[זכריה ו/טעמים#ו ה|זכריה ו,ה:]] [רוּח֣וֹת]* / ל=[רֻח֣וֹת]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[זכריה ז/טעמים#ז ב|זכריה ז,ב (תיבה מורכבת):]] [שַׂרְאֶ֕צֶר]* / ל=[שַׂר־אֶ֕צֶר]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[זכריה ח/טעמים#ו כא|זכריה ח,כא:]] [יוֹשְׁבֵי֩]* / ל=[יֹשְׁבֵי֩]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[זכריה ט/טעמים#ט טו|זכריה ט,טו:]] ל=[כְּזָוִיּ֖וֹת]* / [כְּזָוִיֹּ֖ת]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])

'''ספר תהלים (קטע חסר):'''
#[[תהלים יז/טעמים#יז יב|יז,יב:]] [לִטְרֹ֑ף]* / ל=[לִטְר֑וֹף]
#[[תהלים כב/טעמים#כב ג|כב,ג:]] [דֻֽמִיָּ֥ה]* / ל=[דֽוּמִיָּ֥ה]

'''מגילת שיר השירים (חסר אחרי &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; [ג,יא]):'''
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[שיר השירים ד/טעמים#ד ג|ד,ג]]: [שִׂפְתוֹתַ֔יִךְ]* / ל=[שִׂפְתֹתַ֔יִךְ]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[שיר השירים ד/טעמים#ד ג|ד,ג]]: [וּמִדְבָּרֵ֖ךְ]* / ל=[וּמִדְבָּרֵ֖יךְ]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[שיר השירים ד/טעמים#ד ד|ד,ד]]: [הַגִּבֹּרִֽים]* / ל=[הַגִּבּוֹרִֽים]!
#[[שיר השירים ד/טעמים#ד ט|ד,ט2]]: [לִבַּבְתִּ֙נִי֙]* / ל=[לִבַּבְתִּ֙ינִי֙]!
#[[שיר השירים ו/טעמים#ו ב|ו,ב]]: [לַעֲרֻג֖וֹת]* / ל=[לַעֲרוּג֖וֹת]
#[[שיר השירים ח/טעמים#ח א|ח,א]]: [יָבֻ֥זוּ]* / ל=[יָב֥וּזוּ]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[שיר השירים ח/טעמים#ח יג|ח,יג]]: [הַשְׁמִיעִֽנִי]* / ל=[הַשְׁמִיעִֽינִי]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])

'''מגילת קֹהלת (חסר לגמרי):'''
#[[קהלת א/טעמים#א יז|א,יז]]: [הוֹלֵלֹ֖ת]* / ל=[הוֹלֵל֖וֹת]!{{הערה|נוסח כתי&quot;ל לתיבה הובא ברשימות ברויאר כזהה לרוב כתבי־היד, כנראה בטעות. וראו בתיעוד הנוסח על תיבה זו.}} / דפוסים=[הֹֽלֵל֖וֹת]
#[[קהלת ב/טעמים#ב ח|ב,ח]]: [וְתַעֲנֻג֛וֹת]* / ל=[וְתַעֲנוּגֹ֛ת]!
#[[קהלת ב/טעמים#ב טו|ב,טו]]: [יֹתֵ֑ר]* / ל=[יוֹתֵ֑ר]!
#[[קהלת ב/טעמים#ב כו|ב,כו]]: [לֶאֱסֹ֣ף] / ל=[לֶאֱס֣וֹף]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[קהלת ו/טעמים#ו י|ו,י]]: ל=[כתיב=שהתקיף, קרי=שֶׁתַּקִּ֖יף]* / [כתיב=שֶׁתַּקִּ֖יף, אין קרי]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[קהלת ז/טעמים#ז ג|ז,ג]]: [מִשְּׂח֑וֹק]* / ל=[מִשְּׂחֹ֑ק]!
#[[קהלת ח/טעמים#ח ב|ח,ב]]: [שְׁמֹ֔ר]* / ל=[שְׁמ֔וֹר]
#[[קהלת ח/טעמים#ח טו|ח,טו]]: [לֶאֱכֹ֥ל]* / ל=[לֶאֱכ֥וֹל]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[קהלת ט/טעמים#ט יא|ט,יא]]: [לַגִּבּוֹרִ֣ים]* [לַגִּבֹּרִ֣ים]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[קהלת יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]: [בְחוּרוֹתֶ֔יךָ]* / ל=[בְחוּרוֹתֶ֔ךָ]!
#[[קהלת יב/טעמים#יב ה|יב,ה]]: [הַסּוֹפְדִֽים]* / ל=[הַסֹּפְדִֽים]
#[[קהלת יב/טעמים#יב ו|יב,ו]]: [וְתָר֖וּץ]* / ל=[וְתָרֻ֖ץ]

'''מגילת איכה (חסר לגמרי):'''
#[[איכה א/טעמים#א כא|א,כא]]: [כָמֹֽנִי]* / ל=[כָמֽוֹנִי]!
#[[איכה ב/טעמים#ב ו|ב,ו]]: [מֹעֲד֑וֹ]* / ל=[מוֹעֲד֑וֹ]!
#[[איכה ב/טעמים#ב טז|ב,טז]]: [אֹ֣יְבַ֔יִךְ]* / ל=[א֣וֹיְבַ֔יִךְ]
#[[איכה ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]: [בְּכִלְיֹתָ֔י]* / ל=[בְּכִלְיוֹתָ֔י]!
#[[איכה ג/טעמים#ג לב|ג,לב]]: [חֲסָדָֽיו׃]* / ל=[חֲסָדָֽו׃ כתיב, חֲסָדָֽיו׃ קרי]!
#[[איכה ג/טעמים#ג מג|ג,מג]]: [סַכּ֤וֹתָה]* / ל=[סַכֹּ֤תָה]!
#[[איכה ד/טעמים#ד ט|ד,ט]]: [יָזֻ֙בוּ֙]* / ל=[יָז֙וּבוּ֙]!
#[[איכה ד/טעמים#ד יא|ד,יא]]: [יְסֹדֹתֶֽיהָ] / ל=[יְסוֹדֹתֶֽיהָ]!
#[[איכה ד/טעמים#ד יג|ד,יג]]: [מֵֽחַטֹּ֣אות]* / ל=[מֵֽחַטֹּ֣את]!
#[[איכה ד/טעמים#ד יג|ד,יג]]: [עֲוֺנֹ֖ת]* / ל=[עֲוֺנ֖וֹת]!
#[[איכה ד/טעמים#ד טו|ד,טו]]: [יוֹסִ֖פוּ]* / ל=[יוֹסִ֖יפוּ]!
#[[איכה ד/טעמים#ד יח|ד,יח1]]: [קִצֵּ֛נוּ]* / ל=[קִצֵּ֛ינוּ]
#[[איכה ד/טעמים#ד יח|ד,יח2]]: [קִצֵּֽנוּ]* / ל=[קִצֵּֽינוּ]
#[[איכה ה/טעמים#ה יט|ה,יט]]: [לְד֥וֹר וָדֽוֹר]* / ל=[לְדֹ֥ר וָדֽוֹר]!

'''מגילת אסתר (חסר לגמרי):'''
#[[אסתר ב/טעמים#ב ג|ב,ג]]: [תַּמְרֻקֵיהֶֽן]* / ל=[תַּמְרוּקֵיהֶֽן]!
#[[אסתר ב/טעמים#ב ו|ב,ו]]: [נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר]* / ל=[נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר]
#[[אסתר ב/טעמים#ב יז|ב,יז]]: [הַבְּתוּל֑וֹת]* / ל=[הַבְּתוּלֹ֑ת]!
#[[אסתר ב/טעמים#ב כא|ב,כא]]: [יוֹשֵׁ֣ב]* / ל=[יֹשֵׁ֣ב]!
#[[אסתר ד/טעמים#ד א|ד,א]]: [גְדוֹלָ֖ה]* / ל=[גְדֹלָ֖ה]!
#[[אסתר ד/טעמים#ד יא|ד,יא]]: [יֹֽדְעִ֗ים]* / ל=[יֽוֹדְעִ֗ים]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[אסתר ט/טעמים#ט ט|ט,ט]]: ל=[אֲרִדַ֖י]* / [אֲרִידַ֖י] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[אסתר ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]: [וְהָרוֹג֙]* / ל=[וְהָרֹג֙] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[אסתר ט/טעמים#ט יז|ט,יז]]: [שְׁלוֹשָׁ֥ה]* / [שְׁלֹשָׁ֥ה]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט יח|ט,יח]]: [בִּשְׁלוֹשָׁ֤ה]* / ל=[בִּשְׁלֹשָׁ֤ה]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט יח|ט,יט]]: [וּמִשְׁלֹ֥חַ]* / ל=[וּמִשְׁל֥וֹחַ]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כב|ט,כב]]: [מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם]* / ל=[מֵא֣וֹיְבֵיהֶ֔ם]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כב|ט,כב]]: [וּמִשְׁלֹ֤חַ]* / ל=[וּמִשְׁל֤וֹחַ]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כב|ט,כב]]: [לָֽאֶבְיֹנִֽים] / ל=[לָֽאֶבְיוֹנִֽים]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כד|ט,כד]]: [וְהִפִּ֥ל]* / ל=[וְהִפִּ֥יל]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כט|ט,כט]]: [הַפֻּרִ֛ים]* / ל=[הַפּוּרִ֛ים]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט לא|ט,לא]]: [הַצּוֹמ֖וֹת]* / ל=[הַצֹּמ֖וֹת]

'''ספר דניאל (חסר לגמרי):'''
#[[דניאל א/טעמים#א ד|א,ד]] [וּמַשְׂכִּלִ֣ים]* / ל=[וּמַשְׂכִּילִ֣ים]
#[[דניאל ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] [מִלְּתָ֖ה]* / ל=[מִלְּתָ֖א] 
#[[דניאל ב/טעמים#ב יח|ב,יח]] [רָזָ֖א]* / ל=[רָזָ֖ה]
#[[דניאל ב/טעמים#ב יח|ב,יח]] [יְהֽוֹבְדוּן֙]* / ל=[יְהֹֽבְדוּן֙]
#[[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] [רָזָ֣א]* / ל=[רָזָ֣ה]
#[[דניאל ב/טעמים#ב כז|ב,כז]] [רָזָא֙]* / ל=[רָזָה֙]
#[[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] [וּמְלָ֥את]* / ל=[וּמְלָ֥ת]!
#[[דניאל ב/טעמים#ב מ|ב,מ]] [אִלֵּ֖ן]* / [ל=[אִלֵּ֖ין]
#[[דניאל ב/טעמים#ב מב|ב,מב2]] ([תֶּהֱוֵ֥א]* / ל=[תֶּהֱוֵ֥ה]!
#[[דניאל ב/טעמים#ב מז|ב,מז]] [רָזָ֥א]* / ל=[רָזָ֥ה]
#[[דניאל ג/טעמים#ג ג|ג,ג2]] [נְבֻכַדְנֶצַּֽר]* / ל=[נְבוּכַדְנֶצַּֽר]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] [קַיתְרֹ֨ס כתיב, קַתְר֨וֹס קרי]* / ל=[קַיתְר֨וֹס כתיב, קַתְר֨וֹס קרי]{{הערה|1=הכתיב כאן מלא וי&quot;ו בכתי&quot;ל, לעומת הכתיב החסר וי&quot;ו בשלושת הפסוקים המקבילים הבאים: ג,ו ל=[קַיתְרֹ֤ס כתיב, קַתְרֹ֤ס קרי]*; ג,י ל=[קַיתְרֹ֨ס כתיב, קַתְרֹ֨ס קרי]*; ג,טו ל=[קַיתְרֹ֣ס כתיב, קַתְרֹ֣ס קרי]*}} (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] [שַׂבְּכָ֤א]* / ל=[סַבְּכָ֤א]
#[[דניאל ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] [סוּמְפֹּ֣נְיָ֔א]* / ל=[סוּמְפֹּ֣נְיָ֔ה]!
#[[דניאל ג/טעמים#ג יג|ג,יג]] [וַחֲמָ֔א]* / ל=[וַחֲמָ֔ה]
#[[דניאל ג/טעמים#ג יד|ג,יד]] [נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙]* / ל=[נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙]
#[[דניאל ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] [שַׁעֲתָ֣א]* / ל=[שַׁעֲתָ֣ה]!
#[[דניאל ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] [אֲנַ֧חְנָא]* / ל=[אֲנַ֧חְנָה]!
#[[דניאל ג/טעמים#ג כב|ג,כב]] [יַתִּ֑ירָה]* / ל=[יַתִּ֑ירָא]
#[[דניאל ג/טעמים#ג כד|ג,כד]] [תְּלָתָ֜ה]* / ל=[תְּלָתָ֜א]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] ל=[בְּגֽוֹא־]* / [בְּגֽוֹ־] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] ל=[בְּג֥וֹא]* / [בְּג֥וֹ] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] [לְהוֹדָ֣עוּתַ֔נִי]* / ל=[לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי]!
#[[דניאל ד/טעמים#ד כג|ד,כג]] [קַיָּמָ֑א]* / ל=[קַיָּמָ֑ה]
#[[דניאל ד/טעמים#ד כד|ד,כד]] [תֶּהֱוֵ֥ה]* / ל=[תֶּהֱוֵ֥א]!
#[[דניאל ד/טעמים#ד כח|ד,כח]] [מַלְכוּתָ֖א]* / ל=[מַלְכוּתָ֖ה]
#[[דניאל ד/טעמים#ד לא|ד,לא]] [יֽוֹמַיָּא֩]* / ל=[יֽוֹמַיָּה֩]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ד/טעמים#ד לג|ד,לג]] [וְזִיוִי֙]* / ל=[וְזִוִי֙] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ד/טעמים#ד לד|ד,לד]] [נְבֻכַדְנֶצַּ֗ר]* / ל=[נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר]
#[[דניאל ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] [יְדָ֖א]* / ל=[יְדָ֖ה]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ה/טעמים#ה ז|ה,ז]] [וְהַֽמְנִוכָ֤א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֤א קרי]* / ל=[וְהַֽמְונִיכָ֤א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֤א קרי]! (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] [לְהוֹדָ֣עוּתַ֔נִי]* / ל=[לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] ל=[וְהַֽמְונִכָ֤א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֤א קרי]* (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ה/טעמים#ה יח|ה,יח]] [וְהַדְרָ֔א]* / ל=[וְהַדְרָ֔ה]
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט1]] [־הֲוָ֨א]* / ל=[־הֲוָ֨ה]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט2]] [הֲוָ֣ה]* / ל=[הֲוָ֣א]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט7]] [הֲוָ֥א]* / ל=[הֲוָ֥ה]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט8]] [הֲוָ֥א]* / ל=[הֲוָ֥ה]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] [מַשְׁפִּֽל]* / ל=[מַשְׁפִּֽיל]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] [מְדֹרֵ֔הּ]* / ל=[מְדוֹרֵ֔הּ]
#[[דניאל ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] [יִצְבֵּ֖א]* / ל=[יִצְבֵּ֖ה]
#[[דניאל ה/טעמים#ה כז|ה,כז]] [תְּקִ֥ילְתָּ]* / ל=[תְּקִ֥ילְתָּה]
#[[דניאל ה/טעמים#ה כט|ה,כט]] [וְהַלְבִּ֤שׁוּ]* / ל=[וְהַלְבִּ֤ישׁוּ]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה כט|ה,כט]] [וְהַלְבִּ֤שׁוּ]* / ל=[וְהַלְבִּ֤ישׁוּ]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ה/טעמים#ה כט|ה,כט]] [וְהַֽמְנִוכָ֥א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֥א קרי]* / ל=[וְהַֽמְונִכָ֥א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֥א קרי]! (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] [תְּלָתָ֔ה]* / ל=[תְּלָתָ֔א]
#[[דניאל ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] [־עִלָּ֑ה]* / ל=[־עִלָּ֑א]
#[[דניאל ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] [הַשְׁכַּ֥חְנָֽא]* / ל=[הַשְׁכַּ֥חְנָֽה]
#[[דניאל ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] [־יִבְעֵ֣א]* / ל=[־יִבְעֵ֣ה]
#[[דניאל ו/טעמים#ו יב|ו,יב]] [בָּעֵ֥ה]* / ל=[בָּעֵ֥א]!
#[[דניאל ו/טעמים#ו יג|ו,יג]] [קְרִ֨בוּ]* / ל=[קְרִ֨יבוּ]!
#[[דניאל ו/טעמים#ו יג|ו,יג]] [יִבְעֵא֩]* / ל=[יִבְעֵה֩]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ו/טעמים#ו כה|ו,כה]] [וּלְג֤וֹב]* / ל=[וּלְגֹ֤ב]! (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] [שֵׁיזִ֣ב]* / ל=[שֵׁיזִ֣יב] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] [יַתִּ֗ירָה]* / ל=[יַתִּ֗ירָא]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ז/טעמים#ז ט|ז,ט]] [שְׁבִבִ֣ין]* / ל=[שְׁבִיבִ֣ין] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] [הֲוָ֑א]* / ל=[הֲוָ֑ה]!
#[[דניאל ז/טעמים#ז יד|ז,יד]] [יְהִ֤ב]* / ל=[יְהִ֤יב]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] ל=[בְּג֣וֹא]* / [בְּג֣וֹ] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ז/טעמים#ז כא|ז,כא]] ל=[עָבְדָ֥ה]* / [עָבְדָ֥א] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ז/טעמים#ז כא|ז,כא]] [לְהֹֽן]* / ל=[לְהֽוֹן]!
#[[דניאל ז/טעמים#ז כג|ז,כג]] [רְבִיעָיָה֙ כתיב, רְבִיעָאָה֙ קרי]* / ל=[רְבִיעָיאָ֙ כתיב, רְבִיעָאָה֙ קרי]
#[[דניאל ז/טעמים#ז כד|ז,כד]] [מַלְכוּתָ֔א]* / ל=[מַלְכוּתָ֔ה]
#[[דניאל ז/טעמים#ז כד|ז,כד]] [אַחֲרֵיהֹ֗ן]* / ל=[אַחֲרֵיה֗וֹן]
#[[דניאל ז/טעמים#ז כז|ז,כז]] [וּמַלְכוּתָ֨א]* / ל=[וּמַלְכוּתָ֨ה]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ח/טעמים#ח ח|ח,ח]] [הַגְּדֹלָ֔ה]* / ל=[הַגְּדוֹלָ֔ה]! (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] [וּלְיֹשְׁבֵ֣י]* / ל=[וּלְיוֹשְׁבֵ֣י]!
#[[דניאל י/טעמים#י א|י,א]] [בֵּלְטְאשַׁצַּ֑ר]* / ל=[בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר]
#[[דניאל י/טעמים#י יט|י,יט]] [וּֽ'''כְ'''דַבְּר֤וֹ]* / ל=[וּֽ'''בְ'''דַבְּר֤וֹ]!
#[[דניאל יא/טעמים#יא כט|יא,כט]] [וְכָאַחֲרוֹנָֽה]* / ל=[וְכָאַחֲרֹנָֽה]!
#[[דניאל יא/טעמים#יא לא|יא,לא]] [מְשֹׁמֵֽם]* / ל=[מְשׁוֹמֵֽם]!
#[[דניאל יא/טעמים#יא לו|יא,לו]] [כִרְצֹנ֜וֹ]* / ל=[כִרְצוֹנ֜וֹ]!

'''ספר עזרא (חסר לגמרי):'''
#[[עזרא ב/טעמים#ב מב|עזרא ב,מב]]: [טַלְמֹ֣ן]* / ל=[טַלְמ֣וֹן]?!
#[[עזרא ב/טעמים#ב נ|עזרא ב,נ]]: [מְעוּנִ֖ים]* / ל=[כתיב: מְעיּנִ֖ים, קרי: מְעוּנִ֖ים]
#[[עזרא ד/טעמים#ד יג|עזרא ד,יג]]: [וְשׁוּרַיָּ֖א]* / ל=[וְשׁוּרַיָּ֖ה]
#[[עזרא ה/טעמים#ה ג|עזרא ה,ג]]: [אֲתָ֨ה]* / ל=[אֲתָ֨א]!
#[[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב]]: [מְדִינְתָּ֖א]* / ל=[מְדִינְתָּ֖ה]
#[[עזרא ז/טעמים#ז י|עזרא ז,י]] [לִדְרֹ֛שׁ]* / ל=[לִדְר֛וֹשׁ]!
#[[עזרא ז/טעמים#ז יג|עזרא ז,יג]] [עַמָּ֨א]* / ל=[עַמָּ֨ה]!
#[[עזרא ז/טעמים#ז יד|עזרא ז,יד]] [לְבַקָּרָ֥ה]* / ל=[לְבַקָּרָ֥א]
#[[עזרא ז/טעמים#ז כא|עזרא ז,כא]] [כָהֲנָ֜א]* / [כָהֲנָ֜ה]
#[[עזרא ז/טעמים#ז כב|עזרא ז,כב]] [כּוֹרִ֣ין]* / ל=[כֹּרִ֣ין]
#[[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]] [עַמָּא֙]* / ל[=עַמָּה֙]!
#[[עזרא ז/טעמים#ז כז|עזרא ז,כז]] [אֲבֹתֵ֑ינוּ]* / ל=[אֲבוֹתֵ֑ינוּ]!
#[[עזרא ט/טעמים#ט א|עזרא ט,א]] [כְּ֠תֹעֲבֹֽתֵיהֶ֠ם]* / ל=[כְּ֠תוֹעֲבֹֽתֵיהֶם]
#[[עזרא י/טעמים#י לה|עזרא י,לה]] [כְּלֽוּהיּ כתיב, כְּלֽוּהוּ קרי]* / ל=[כְּלֻֽהיּ כתיב, כְּלֽוּהוּ קרי]
#[[עזרא י/טעמים#י מד|עזרא י,מד]] [נָשְׂא֖יּ כתיב, נָשְׂא֖וּ קרי]* / ל?=[נָשְׂא֖וּ]{{הערה|בכתי&quot;ל יש כאן ניסיון לבצע תיקון, אולי ע&quot;י יד מאוחרת.}}
#[[נחמיה ה/טעמים#ה יד|נחמיה ה,יד]] [אוֹתִ֗י]* / ל=[אֹתִ֗י]!
#[[נחמיה ו/טעמים#ו יא|נחמיה ו,יא]] [יָבֹ֥א]* / ל=[יָב֥וֹא]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז ד|נחמיה ז,ד]] [וּגְדֹלָ֔ה]* / ל=[וּגְדוֹלָ֔ה]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז לז|נחמיה ז,לז]] [וְאֹנ֔וֹ]* / ל=[וְאוֹנ֔וֹ]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז מה|נחמיה ז,מה]] [שַׁלֻּ֤ם]* / ל=[שַׁלּ֤וּם]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז מח|נחמיה ז,מח]] [חֲגָבָ֖א]* / ל=[חֲגָבָ֖ה]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[נחמיה ז/טעמים#ז נז|נחמיה ז,נז]] [סֹפֶ֖רֶת]* / ל=[סוֹפֶ֖רֶת]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[נחמיה ז/טעמים#ז סא|נחמיה ז,סא]] [אֲבֹתָם֙]* / ל=[אֲבוֹתָם֙]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז סה|נחמיה ז,סה]] [וְתֻמִּֽים]* / ל=[וְתוּמִּֽים]
#[[נחמיה ז/טעמים#ז עא|נחמיה ז,עא]] [דַּרְכְּמֹנִים֙]* / ל=[דַּרְכְּמוֹנִים֙]!
#[[נחמיה ח/טעמים#ח ו|נחמיה ח,ו]] [וַיִּֽשְׁתַּחֲו֛וּ]* / ל=[וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּ֛]{{הערה|אות וי&quot;ו האחרונה הושמטה בכתב־היד, בלי שום הערה.}}
#[[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] [כְּבֹדֶ֔ךָ]* / ל=[כְּבוֹדֶ֔ךָ]!
#[[נחמיה ט/טעמים#ט כה|נחמיה ט,כה]] [בְּצוּרֹת֮]* / ל=[בְּצֻרוֹת֮]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[נחמיה ט/טעמים#ט לב|נחמיה ט,לב]] [וְלִנְבִיאֵ֥ינוּ]* / ל=[וְלִנְבִיאֵ֥נוּ]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[נחמיה ט/טעמים#ט לז|נחמיה ט,לז]] ל=[גְּ֠וִיֹּתֵינוּ]* / [גְּ֠וִיָּתֵנוּ]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[נחמיה ט/טעמים#ט לז|נחמיה ט,לז]] [גְדֹלָ֖ה]* / ל=[גְדוֹלָ֖ה]!
#[[נחמיה י/טעמים#י יג|נחמיה י,יג]] ל?=[שְׁ'''בַ'''נְיָֽה]* / ל?=[שְׁ'''כַ'''נְיָֽה]
#[[נחמיה י/טעמים#י לג|נחמיה י,לג]] [שְׁלִישִׁ֥ית]* / ל=[שְׁלִשִׁ֥ית]!
#[[נחמיה י/טעמים#י לז|נחמיה י,לז]] [וּבְהֶמְתֵּ֔נוּ]* / ל=[וּבְהֶמְתֵּ֔ינוּ]
#[[נחמיה יא/טעמים#יא יב|נחמיה יא,יב]] [[עֹשֵׂ֤ה]* / ל=[עֹשֵׂ֤י]!
#[[נחמיה יא/טעמים#יא יד|נחמיה יא,יד]] [גִּבֹּ֣רֵי]* / ל=[גִּבּ֣וֹרֵי]
#[[נחמיה יא/טעמים#יא יז|נחמיה יא,יז]] [מִ֠יכָ֠א]* / ל=[מִ֠יכָה]
#[[נחמיה יא/טעמים#יא כו|נחמיה יא,כו]] [וּבְמֹלָדָ֖ה]* / ל=[וּבְמוֹלָדָ֖ה]
#[[נחמיה יג/טעמים#יג א|נחמיה יג,א]] [וּמוֹאָבִ֛י]* / ל=[וּמֹאָבִ֛י]
#[[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,ה]] [וְהַשּׁוֹעֲרִ֑ים]* / ל=[וְהַשֹּׁעֲרִ֑ים]!
#[[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,טז]] [וּמוֹכְרִ֧ים]* / ל=[וּמֹכְרִ֧ים]

===ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות===

{{בעבודה}}

'''בסעיף זה הבאנו רשימה של המקומות שבהם קביעת נוסח הכתיב בספרי הנביאים והכתובים לא הייתה חד-משמעית ע&quot;פ הנתונים הבסיסיים {{קו תחתי|בלבד}}:
*אם יש כתיב חריג בכתב־יד אחד, העומד מול שאר כל כתבי־היד, לא הבאנו אותו ברשימה.
*אם יש כתיב חריג בשני כתבי־יד, אך יש הכרעה ברורה וחד-משמעית לפי הערות המסורה, לא הבאנו אותו ברשימה.
*אם יש כתיב חריג בשני כתבי־יד,{{הערה|שם=כתיב חריג שונה|אפילו אם יש ביניהם כתיב חריג שונה.}} אך '''אין''' הכרעה ברורה וחד-משמעית לפי הערות המסורה, אז הבאנו אותו ברשימה.
*אם יש כתיב חריג שנמצא בשלושה כתבי־יד או יותר,{{הערה|שם=כתיב חריג שונה}} אז הבאנו אותו ברשימה אפילו אם יש הכרעה חד-משמעית לפי הערות המסורה.

'''ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות:'''
#'''[[ירמיהו לא/טעמים#לא כז|ירמיהו לא,כז:]]''' ל=[וְלִנְט֖וֹעַ] / [וְלִנְטֹ֖עַ]*
#'''[[זכריה ז/טעמים#ז ב|זכריה ז,ב:]]''' ל=[שַׂר־אֶ֕צֶר] / [שַׂרְאֶ֕צֶר]* (תיבה מורכבת)
#'''[[זכריה ט/טעמים#ט טו|זכריה ט,טו:]]''' ל=[כְּזָוִיּ֖וֹת]* / [כְּזָוִיֹּ֖ת]
#'''[[שיר השירים ד/טעמים#ד ג|שיר השירים ד,ג:]]''' ל=[שִׂפְתֹתַ֔יִךְ] / [שִׂפְתוֹתַ֔יִךְ]*
#'''[[שיר השירים ד/טעמים#ד ג|שיר השירים ד,ג:]]''' ל=[וּמִדְבָּרֵ֖יךְ] / [וּמִדְבָּרֵ֖ךְ]*
#'''[[שיר השירים ח/טעמים#ח יג|שיר השירים ח,יג:]]''' ל=[הַשְׁמִיעִֽינִי] / [הַשְׁמִיעִֽנִי]*
#'''[[קהלת ו/טעמים#ו י|קהלת ו,י:]]''' ל=[כתיב=שהתקיף, קרי=שֶׁתַּקִּ֖יף]* / [כתיב=שֶׁתַּקִּ֖יף, אין קרי] '''(מחלוקת מסורה!)'''
#'''[[קהלת ט/טעמים#ט יא|קהלת ט,יא:]]''' ל=[לַגִּבּוֹרִ֣ים]* / [לַגִּבֹּרִ֣ים]
#'''[[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר ט,ט:]]''' ל=[אֲרִדַ֖י]* / [אֲרִידַ֖י]
#'''[[אסתר ט/טעמים#ט טז|אסתר ט,טז:]]''' ל=[וְהָרֹג֙] / [וְהָרוֹג֙]*
#'''מחלוקת מסורה בספר דניאל:'''{{הערה|אחרי שהחלטנו מזמן לקבוע את הנוסח לפי המסורה בכתי&quot;ל (ונגד דעתו של הרב ברויאר), מצאנו שבמהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר גם הכריעו באותו כיוון. לפרטים מלאים ראו בהערת הנוסח על [[דניאל ג/טעמים#ג כה|דניאל ג,כה]].}}
##'''[[דניאל ג/טעמים#כ כה|דניאל ג,כה:]]''' ל=[בְּגֽוֹא]* / [בְּגֽוֹ]
##'''[[דניאל ד/טעמים#ד ז|דניאל ד,ז:]]''' ל=[בְּג֥וֹא]* / [בְּג֥וֹ]
##'''[[דניאל ז/טעמים#ז טו|דניאל ז,טו:]]''' ל=[בְּג֣וֹא]* / [בְּג֥וֹ]
#'''[[דניאל ז/טעמים#ז ט|דניאל ז,ט:]]''' ל=[שְׁבִיבִ֣ין]* / [שְׁבִבִ֣ין]
#'''[[נחמיה ז/טעמים#ז נז|נחמיה ז,נז]]''' ל=[סוֹפֶ֖רֶת] / [סֹפֶ֖רֶת]*
#'''[[נחמיה ט/טעמים#ט לב|נחמיה ט,לב:]]''' ל=[וְלִנְבִיאֵ֥נוּ] / [וְלִנְבִיאֵ֥ינוּ]*
#'''[[נחמיה ט/טעמים#ט לז|נחמיה ט,לז]]''' ל=[גְּ֠וִיֹּתֵינוּ]* / [גְּ֠וִיָּתֵנוּ]{{הערה|כאן יש ניקוד שונה, והכתיב השונה בהתאם לניקוד.}}

===קונטרסי המסורה של כתר ארם צובה===

בכתר ארם צובה היו, מלבד נוסח המקרא והערות המסורה עליו, גם קונטרסי מסורה שנכרכו עמו בתחילתו ובסופו. שבעה דפי מסורה באו לפני התורה, ועשרים דפים בסוף ספרי הכתובים (אחרי דניאל ועזרא). בדפי המסורה גם הוסיפו לכתוב הקדשות חשובות. בדפים האחרונים היו איורים בצבעים ובזהב. יש עדויות לכך שהקונטרסים היו חלק מהכתר מאז המאה ה-11 לכל המאוחר. אבל למרבה הצער הלכו כל דפי המסורה של הכתר לאיבוד ביחד עם רוב התורה בתחילת הכתר, וביחד עם ספרי סוף הכתובים שהיו בחלקו האחרון.

רוב המידע שנמצא בידינו על קונטרסי המסורה שנכרכו ביחד עם כתר ארם צובה פורסם במאמרים שונים ע&quot;י יוסף עופר.{{הערה|1=יש תיאור מפורט של קונטרסי המסורה בתוך [http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובה – לאור רשימותיו של מ&quot;ד קאסוטו&quot;], '''ספונות''', סדרה חדשה ספר רביעי (יט) תשמ&quot;ט, עמ' 277-344. יש העתק וניתוח מלא של שני סיעיפים מבוך קונטרסי המסורה, בנוסף למידע רב על ההעתקים הקיימים בתוכם, בשני מאמרים: &quot;A Masoretic Note in the Aleppo Codex Concerning the Composite Words&quot;, 
''Textus'' 21, עמ' 209-233 (על כתיב השמות המורכבים במקרא בתיבה אחת או שתיים); &quot;קונטרסי המסורה של כתר ארם צובה על פי העתק בארכיונו של יצחק זליגמן בר&quot;, '''עיוני מקרא ופרשות''' ז (בר-אילן תשס&quot;ה), עמ' 137-162 (על כתיב המלים בארמית המקראית באל&quot;ף או בה&quot;א בסופם).}} במשך הדורות נכתבו ממנו העתקים ותיאורים מפורטים, ועופר זכה לגלות את העתקתו המלאה של זליגמן בער (יצחק בֵּר).{{הערה|ארכיונו של בֵּר נמצא בתוך אוסף גינצבורג במוסקבה (כ&quot;י מוסקבה 1550). צילומו במכון לתצלומי כתבי יד עבריים שבספרייה הלאומית בירושלים 
נמצא ב[{{NNL|000146980}} סרט מספר F 48538].}} על פיו ועל פי שאר העדויות אפשר לשחזר את התוכן בדפי המסורה כמעט בשלמותו. אמנם לפי מחקריו של עופר יש מקום להטיל ספק בכך שחומר המסורה שהיה בקונטרסים אכן נכתב ע&quot;י אהרן בן אשר, הן בגלל פרטים מסוימים בתוכנם שאינם משקפים את נוסח הכתר, והן בגלל סימנים חיצוניים (כגון עדויות לגבי אופן הכריכה). אמנם בכל זאת ברור שהקונטרסים מהווים יצירה של בעלי המסורה הטברנים, והם קרובים מאוד במקום ובזמן לכתר עצמו, ואף היוו חלק מהותי ממנו במשך אלף שנה בערך.

ברשימות המסורה שבקונטרסים יש גם מידע שיכול להאיר על ספקות מסוימים בנוסח הכתר בחלקיו החסרים. עופר ניתח מידע מהסוג הזה בסעיף הדן בכתיב של מלים בארמית המקראית, והוא רלוונטי לגבי קביעת הנוסח בספרים דניאל ועזרא (שהיו בסוף הכתר והיום חסרים). להלן שלושת המקומות שבהם יש עדות מסורה המסייעת לקביעת הנוסח בתוך קונטרסי המסורה שהיו בכתר (למידע שלם על שלל הנתונים בכל מקום ראו בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה):{{הערה|ע&quot;פ מסקנותיו של עופר, קונטרסי המסורה, עמ' 160.}}
*[[דניאל ו/טעמים#ו ו|דניאל ו ו:]] ל=[עִלָּ֑א] / [עִלָּ֑ה]*
*[[דניאל ו/טעמים#ו ח|דניאל ו ח:]] ל=[יִבְעֵ֣ה] / [יִבְעֵ֣א]*
*[[דניאל ז/טעמים#ז כא|דניאל ז כא:]] ל=[עָבְדָ֥ה]* / [עָבְדָ֥א]

מלבד קביעת הנוסח במקומות מסוימים, יש גם ערך היסטורי ותרבותי רב בקונטרסי המסורה שהיו חלק בלתי-נפרד מהכתר במשך כמעט כל תקופת קיומו. מפעל המסורה של חכמי טבריה הוא מאוצרות הרוח של עם ישראל, על אחת כמה וכמה קונטרסי מסורה בני אלף שנה שהיו חלק מכתר ארם צובה, ואף היו מיוחסים במשך הזמן לאהרן בן אשר בכבודו ובעצמו. עופר מראה במאמריו שעכשיו, ע&quot;פ העדויות הקיימות ולמרות ליקויים מסוימים, כבר &quot;נחשף... בשלמותו נוסחם של קונטרסי המסורה שצורפו אל כתב היד החשוב ביותר של המקרא מבית מדרשם של בעלי המסורה.&quot;{{הערה|עופר, קונטרסי המסורה, עמ' 161.}} הוא גם מזכיר העקתה שלמה ממקור ראשון שנכתב בשביל אברהם פירקוביץ' (העתק בער הוא רק העתק ממנו), שאולי קיים עדיין באוסף פירקוביץ'.{{הערה|אוסף פירקוביץ' נמצא היום בספרייה הלאומית של רוסיה בעיר סנקט פטרבורג. עופר העיר: &quot;ייתכן שההעתק המקורי (העתק חלב) יימצא באוסף פירקוביץ' ויפתור כמה מן הספקות המוצגים בדברינו. אולם איתור כתב היד באוספי פירקוביץ' – וכל שכן קביעה ודאית שאינו נמצא שם – אינם משימות קלות&quot; (עופר, שם, עמ' 141 הערה 13).}} חשוב לעשות את המאמצים כדי לאתר אותו אם הוא בכלל קיים, ואח&quot;כ להוציא לאור מהדורה מבוארת של הקונטרסים במלואם ע&quot;פ כל העדויות הקיימות, כמו שהיה רצונו של פירקוביץ' עצמו בדיוק:

:ואף שבכל השתדלותו לא הצליח לראות התנ&quot;ך הזה בעיניו, אבל בפיזור כסף והתאמצות העתיקו לו את כל הכתוב מלפניו ומאחריו. וראיתי הכל בית ידידי החכם הזה, והם מר' אהרן בן אשר, והוא ברוב טובו אל הכלל ישתדל להדפיסם ולהפיצם בישראל עם פירוש מספיק כיד ה' הטובה עליו. כי הדברים האלה הם קשה הבנה כדרך הראשונים {{נוסח|אשר|במקור אתר וצ&quot;ל אשר}} הסתירו בחידות והטמינו ברמז.{{הערה|מדברי יעקב ספיר, '''אבן ספיר''', ח&quot;א (ליק 1866) דף י&quot;ב ע&quot;ב הערה 1; מובאים בעופר, קונטרסי המסורה, עמ' 140.}}

במאמץ כזה יש לראות הידור מצווה כחלק מהשלמת החסר בכתר, וגם כן דרך לפתוח את אוצרות המסורה לקהל.

===שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים===

{{בעבודה}}

במסורה הטברנית לא הייתה קביעה מדויקת וסמכותית לגבי הרווחים של הפרשות הפתוחות והסתומות, כמו שראינו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות|בפרק הקודם]]'''. בסופו של דבר קבע הרמב&quot;ם את הפרשות בתורה ע&quot;פ כתר ארם צובה, ומאז הביאה פסיקתו לאחידות כמעט-מושלמת בחלוקת הפרשות בתוך ספרי התורה. אך במשך הדורות לא הייתה שום קביעה כזו לגבי חלוקת הפרשות בספרי הנביאים והכתובים (למעט נסיונות של פסיקה לגבי מגילת אסתר שלא התקבלו על ידי כל העדות בישראל). רק במאה ה-19 היה ניסיון לקבוע את כל רווחי הפרשות בנ&quot;ך לפי כתר ארם צובה, וניסיון זה השפיע על כתיבתן של ספרי הנביאים והכתובים בתוך מגילות של קלף בכמה בתי כנסת (לשימוש בקריאת ההפטרה וחמש מגילות בציבור). בימינו יצאו כמה מהדורות של התנ&quot;ך המבוססות על חלוקה זו של הפרשות, ביניהן: מהדורות ברויאר (החל מדפוס חורב), מקראות גדולות הכתר (בדפוס וב[https://www.mgketer.org/ מהדורה המקוונת]), מהדורת &quot;סימנים&quot; (מבית פלדהיים), והמהדורה הדיגיטלית של [https://mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm מכון ממרא].

הפרשות הפתוחות והסתומות בנביאים וכתובים במהדורתנו, אף במקומות החסרים בכתר ארם צובה, הן לפי נוסח הכתר ע&quot;פ עדותו של יהושע קמחי. קמחי נסע לארם צובה במאה ה-19, בשליחותם של רבני ירושלים, כדי לבדוק פרטים רבים בכתר ובמיוחד את כל רווחי הפרשות שבו. הוא תיעד את הפרשות הפתוחות והסתומות בכתר ע&quot;י הערות שרשם בתוך [https://archive.org/details/YellinTanakh/mode/1up התנ&quot;ך של ר' שלום שכנא ילין]. לנתונים המלאים וניתוח מפורט של עדות זו ראו יוסף עופר, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובא והתנ&quot;ך של ר' שלום שכנא ילין&quot;].{{הערה|ראו גם את סיכום המידע על חלוקת הפרשות הפתוחות והסתומות בכתר ארם צובה שנמצא [[:w:en:Parashah|כאן]] (באנגלית).}}

רשימתו של קמחי אינה נקייה לגמרי מטעויות, כמו שניתן להיווכח מהשוואה לכתר במקומות הקיימים בו,{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של עופר, עמ' 311-312; 329-331.}} ולכן יש מעט מקומות שבהם חייב המהדיר להפעיל את שיקול דעתו. ברשימה הבאה הובאו כל המקומות שיש בהם ספק כלשהו לגבי חלוקת הפרשות שהייתה בכתר ארם צובה. לעתים רחוקות ציינו גם תופעות בעלות משמעות בחלוקת הפרשות בכתי&quot;ל.

'''ספר מלכים:'''
#בפסוק &quot;אָ֣ז יַכֶּֽה־מְ֠נַחֵ֠ם...&quot; ([[מלכים ב טו/טעמים#טו טז|מל&quot;ב טו,טז]]) אין פרשה במהדורתנו.
#בפסוק &quot;וַיִּשְׁלַ֨ח אָחָ֜ז מַלְאָכִ֗ים...&quot; ([[מלכים ב טז/טעמים#טז ז|מל&quot;ב טז,ז]]) אין פרשה במהדורתנו.

'''מגילת שיר השירים:'''
'''חלוקת הפרשות:''' בשלושה מקומות בשיר השירים יש במהדורתנו רווח של פרשה ע&quot;פ כתי&quot;ל, למרות שלא סומן כלל פרשה בכתר ברשימת קמחי. ראו בהערות הנוסח למידע מלא על כל אחד מהמקומות.
#בפסוק &quot;יָפָ֨ה אַ֤תְּ רַעְיָתִי֙ כְּתִרְצָ֔ה&quot; ([[שיר השירים ו/טעמים#ו,ד|ו,ד]]) יש פרשה סתומה במהדורתנו.
#בפסוק &quot;מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר&quot; ([[שיר השירים ח/טעמים#ח ה|ח,ה]]) יש פרשה סתומה במהדורתנו.
#בפסוק &quot;כֶּ֣רֶם הָיָ֤ה לִשְׁלֹמֹה֙ בְּבַ֣עַל הָמ֔וֹן&quot; ([[שיר השירים ח/טעמים#ח יא|ח,יא]]) יש פרשה פתוחה במהדורתנו.

===מסורת הסופרים במגילת אסתר: הערות מיוחדות===
{{בעבודה}}
{| width=100% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=8 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''הערות מיוחדות במגילת אסתר'''}}}}&lt;br&gt;ציון ההבדלים בין המגילות במסורת תימן, ספרד ואשכנז, ובין המגילות לכתר ארם צובה
|- align=center
!פסוק
!מילה או הקשר
!כתר ארם צובה{{הערה|לפי עדויות או מקבילות.}}
!מגילות תימן
!מגילות ספרד
!מגילות אשכנז
!נוסח הפנים&lt;br&gt;במהדורתנו
!הערה במהדורתנו
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[אסתר ח/טעמים#ח יא|אסתר ח, יא]]
|'''וְ'''לַהֲרֹ֨ג‏
|'''וְ'''לַהֲרֹ֨ג‏
|'''וְ'''לַהֲרֹ֨ג‏
|
|לַהֲרֹ֨ג
|'''וְ'''לַהֲרֹ֨ג‏
|במגילות אשכנז כתוב לַהֲרֹ֨ג
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[אסתר ט/טעמים#ט ג|אסתר ט, ג]]
|'''לִ'''פְנֵיהֶ֔ם
|'''לִ'''פְנֵיהֶ֔ם
|'''לִ'''פְנֵיהֶ֔ם
|
|'''בִּ'''פְנֵיהֶ֔ם
|'''לִ'''פְנֵיהֶ֔ם
|במגילות אשכנז כתוב בִּפְנֵיהֶ֔ם
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר ט, ט]]
|אֲרִ(י)דַ֖י‏
|אֲרִדַ֖י‏ (כנראה)
|אֲרִדַ֖י‏ (?)
|
|אֲרִ'''י'''דַ֖י‏
|אֲרִדַ֖י‏
|בספרים אחרים אֲרִידַ֖י וכך כתוב במגילות רבות
|}

==שחזור מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: נוסח הניקוד והטעמים==

קביעת הניקוד והטעמים בספרי הנביאים והכתובים, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, תהיה לפי אותם עקרונות כמו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: נוסח הניקוד והטעמים|בתורה]]'''. הבסיס של השחזור הוא כתי&quot;ל, שברוב המקומות מהווה העתק מדויק לכתר ארם צובה. אך לגבי המקומות החריגים בניקוד ובטעמים בכתי&quot;ל וספקות שעולים לעתים מתוך השוואה למקורות אחרים, וגם לגבי השיקולים המקומיים שעל פיהם הכרענו בכל מקום כזה, יש לעיין בתיעוד הנוסח שבדף העריכה לכל פרק.

לגבי נוסח הגעיות בנ&quot;ך (במקומות החסרים בכתר), הן מופיעות כמעט תמיד לפי כתי&quot;ל, ויש בהן תיקונים רק לעתים רחוקות.{{הערה|1=היוצאים מן הכלל הם: [[מלכים ב יח/טעמים#יח ט|מל&quot;ב יח,ט]] (ל=וַֽיְהִ֞י), ו[[דניאל ח/טעמים#ח ב|דניאל ח,ב]] (ל=וַיְהִי֙).}} להסבר מלא ומידע נוסף על הגעיות במהדורתנו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|כאן]]'''.

==מסורת הקוראים בנ&quot;ך: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל==

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא לרשימת הניקוד והטעמים}}

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''הקיימים בכתר ארם צובה''', ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה|פרק החמישי של המבוא]]'''.

===ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על רוב הספר, הקיים בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)|כאן]].'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=ב[[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל&quot;ב יז,לא]] ציין ברויאר &quot;וְהַסְפַרְוִ֗ים (ל)&quot;, אבל לא ברור מדוע ציין תיבה זו.}}
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל&quot;ב טו,י]] (ל!=קָֽבָלְ־עָ֖ם): למ&quot;ד שווּאה ומוקפת
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו יג|מל&quot;ב טו,יג]] (ל=לְעֻזִיָּ֖ה): חסר דגש בזי&quot;ן
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו ל|מל&quot;ב טו,ל]] (ל=בֶּן־עֻזִיָּֽה): חסר דגש בזי&quot;ן
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו לב|מל&quot;ב טו,לב]] (ל=בֶּן־עֻזִיָּ֖הוּ): חסר דגש בזי&quot;ן
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו לד|מל&quot;ב טו,לד]] (ל=עֻזִיָּ֥הוּ): חסר דגש בזי&quot;ן
#[[מלכים ב טז/טעמים#טז ו|מל&quot;ב טז,ו]] (ל=אֶת־הַיְהוּדִ֖ים): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|ברשימת ברויאר בכתר ירושלים צוין מספר הפסוק בטעות &quot;טו,ו&quot;.}}
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|מל&quot;ב יז,יג]] (ל*=שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה כשיטת הכתר
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז טו|מל&quot;ב יז,טו]] (ל?!=וַיֵּ֨לְכוּ): (חסר טעם האזלא [גרש] באות כ&quot;ף?){{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז כא|מל&quot;ב יז,כא]] (ל!=וְהֶחֱטֵיאָ֖ם): טי&quot;ת בצירה
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז כד|מל&quot;ב יז,כד]] (ל*=וּ֠מִכּ֠וּתָה): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח ט|מל&quot;ב יח,ט]] (ל=וַֽיְהִ֞י): בגעיה

ב. מתיגת הזקף
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז ל|מל&quot;ב יז,ל]] (ל=וְאַנְשֵׁי־כ֔וּת): אין מתיגה

===ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על רוב הספר, הקיים בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)|כאן]].'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט כא|כט,כא]] (ל!=הַֽנִבְּאִ֥ים): חסר דגש בנו&quot;ן
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט כז|כט,כז]] (ל!=הָֽעֲנְּתֹתִ֑י): חטף פתח בעי&quot;ן במקום פתח
#[[ירמיהו ל/טעמים#ל י|ל,י:]] (ל*=נְאֻם־יְהֹוָה֙): נקודת חולם בשם הוי&quot;ה בתוך כתב־היד
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא ג|לא,ג]] (ל!=וְֽנִבְנֵי֔ת): מקום הטעם{{הערה|הערת דותן; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לג|לא,לג]] (ל!=לְמִקְטַנָּ֤ם): חסר דגש בקו&quot;ף

ב. מתיגת הזקף:
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט יד|כט,יד]] (ל=אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם): מקום המתיגה
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (ל=וְאֶל־כָּל־הָעָ֔ם): אין מתיגה
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט כ|כט,כ]] (ל=כָּל־הַ֨גּוֹלָ֔ה): מקום המתיגה

===ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על רוב הספר, הקיים בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)|כאן]].'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[עמוס ט/טעמים#ט ד|עמוס ט,ד]] (ל!=אֹֽיבֵיהֶ֔ם): חסר שווא ביו&quot;ד{{הערה|שם=חסר ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[עובדיה א/טעמים#א א|עֹבדיה א,א]] (ל!=עָלֶיהָ): חסר טעם המרכא{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[עובדיה א/טעמים#א ג|עֹבדיה א,ג]] (ל?=בְחַגְוֵי־סֶּ֖לַע): סמ&quot;ך דגושה?
#[[עובדיה א/טעמים#א ח|עֹבדיה א,ח]] (ל?=נְאֻם יְהֹוָ֑ה): חסר מקף?{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[עובדיה א/טעמים#א יב|עֹבדיה א,יב]] (ל!=לִבְנֵֽי יְהוּדָ֖ה): חסר מקף{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[עובדיה א/טעמים#א טז|עֹבדיה א,טז]] (ל!=הָֽיוּ): מקום הסילוק
#[[עובדיה א/טעמים#א יז|עֹבדיה א,יז]] (ל!=מוֹרָֽשֵׁיהֶם): חסר סילוק{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[יונה א/טעמים#א ג|יונה א,ג]] (ל!=אָנִיָּ֣ה{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}): חסרות הנקודות של חטף קמץ באל&quot;ף
#[[יונה ג/טעמים#ג ב|יונה ג,ב]] (ל?!=וִּקְרָ֤א): נקודת חיריק מתחת לאות וי&quot;ו?
#[[יונה ג/טעמים#ג ג|יונה ג,ג]] (ל!=אֶל־נִֽינְוֶ֖ה): סגול בוי&quot;ו במקום צירה
#[[יונה ג/טעמים#ג ו|יונה ג,ו]] (ל!=אֶל־מֶ֣לֶך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[יונה ג/טעמים#ג י|יונה ג,י]] (ל?!=אֶֽת־מַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם): געיה באות אל&quot;ף?{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[מיכה א/טעמים#א יד|מיכה א,יד]] (ל=לְמַלְכֵ֥י): בטעם מרכא במקום טפחא
#[[מיכה א/טעמים#א טו|מיכה א,טו]] (ל!=עַד־עֲדֻּֿלָּ֥ם): דל&quot;ת דגושה למרות סימן הרפה{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[מיכה ג/טעמים#ג ג|מיכה ג,ג]] (ל=וּפָרְשׂוּ֙): אין געיה קלה בתיבת פשטא
#[[מיכה ג/טעמים#ג ה|מיכה ג,ה]] (ל=וַאֲשֶׁר֙): אין געיה קלה בתיבת פשטא
#[[זכריה א/טעמים#א ד|זכריה א,ד]] (ל-כתיב!=וּמַֽעֲלְילֵיכֶ֖ם): נקודות של חטף פתח בעי&quot;ן
#[[זכריה א/טעמים#א י|זכריה א,י]] (ל!=בֵּין־הַהַדַסִּ֖ים): חסרות נקודות לחטף פתח בה&quot;א השנייה
#[[זכריה ב/טעמים#ב ב|זכריה ב,ב]] (ל!=וִירוּשָׁלָֽם): חסרה נקודת החיריק בלמ&quot;ד
#[[זכריה ד/טעמים#ד יא|זכריה ד,יא]] (ל!=הָאֵ֔לֶה): חסר דגש בלמ&quot;ד
#[[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא]] (ל*=לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ): במהדורתנו השארנו כאן את סימן הרפה
#[[זכריה ו/טעמים#ו ז|זכריה ו,ז]] (ל!=לְהִתְהַלֵּ֣ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[זכריה ו/טעמים#ו יב|זכריה ו,יב]] (ל!=יְהֹוָֽהּ): נקודה באות ה&quot;א השנייה של שם הוי&quot;ה
#[[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת): מקף בתיבת משרת
#[[זכריה ח/טעמים#ח יד|זכריה ח,יד]] (ל!=זָמַמְ֜תִּי): מקום הטעם
#[[זכריה ט/טעמים#ט יז|זכריה ט,יז]] (ל=וּמַה־יָפְי֑וֹ): אין דגש ביו&quot;ד

ב. מתיגת הזקף:
#[[זכריה ה/טעמים#ה ג|זכריה ה,ג]] (ל=וְכָל־הַנִּ֨שְׁבָּ֔ע): מקום המתיגה
#[[זכריה ו/טעמים#ו ו|זכריה ו,ו]] (ל=וְהַלְּבָנִ֔ים): אין מתיגה

ג. קרי וכתיב של אֵם קריאה:
#[[עמוס ט/טעמים#ט ו|עמוס ט,ו]] (ל-קרי=מַעֲלוֹתָ֔יו): אין ציון במהדורתנו
#[[עובדיה א/טעמים#א יא|עֹבדיה א,יא]] (ל-קרי=שְׁעָרָ֗יו): אין ציון במהדורתנו

===ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על רוב הספר, הקיים בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)|כאן]].'''

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים טו/טעמים#טו א|טו,א]] (ל!=י֭הֹוָה): חסר שווא באות יו&quot;ד, ונכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה.
#[[תהלים טו/טעמים#טו ב|טו,ב]] (ל!=בִּלְבָֽבוֹ): מקום הסילוק
#[[תהלים טו/טעמים#טו ג|טו,ג]] (ל!=עַל־קְרֹֽבוֹ): מקום הסילוק
#[[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ל?=&lt;מִ֥מְתִֽים־יָדְךָ֨ ׀&gt;* או &lt;מִֽמְתִ֥ים־יָדְךָ֨ ׀&gt; או &lt;מִֽמְתִֽים־יָדְךָ֨ ׀&gt;): מרכא וגעיה ומקף בתיבת משרת*, או געיה ומרכא ומקף בתיבת משרת, או שתי געיות בתיבה המוקפת?
#[[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ל!=יִשְׂבּ֥עוּ): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ל!=לְעוֹלְלֵֽיהֶם): מקום הסילוק
#[[תהלים יח/טעמים#יח ג|יח,ג]] (ל?=סַ֥לְעִ֥י* או סַֽלְעִ֥י): מרכא ומרכא* או געיה ומרכא?
#[[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל?=אֶ֥קֲרָ֣א* או אֶֽקֲרָ֣א): מרכא ומונח* או געיה ומונח?
#[[תהלים יח/טעמים#יח,כ|יח,כ]] (ל?=כִ֘י): חסר דגש בכ&quot;ף?
#[[תהלים יח/טעמים#יח,לח|יח,לח]] (ל!=וְלֹֽא־אָ֝שׁוּב): חסרה נקודת הרביע בשי&quot;ן
#[[תהלים יט/טעמים#יט ז|יט,ז]] (ל!=מֵֽחַמָּתוֹ): מקום הסילוק, או געיה וחסר סילוק לאחריה
#[[תהלים יט/טעמים#יט טו|יט,טו]] (ל?=&lt;יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן ׀&gt;*  או &lt;יִֽהְי֥וּ־לְרָצ֨וֹן ׀&gt; או &lt;יִֽהְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן ׀&gt;): מרכא וגעיה ומקף בתיבת משרת*, או געיה ומרכא ומקף בתיבת משרת, או שתי געיות בתיבה המוקפת?
#[[תהלים כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (ל!=וְ֝הָדָר): חסרה נקודת הרביע באות דל&quot;ת
#[[תהלים כא/טעמים#כא ט|כא,ט]] (ל!=יְ֝מִֽינְךָ): חסרה נקודת הרביע באות כ&quot;ף סופית
#[[תהלים כא/טעמים#כא יד|כא,יד]] (ל!=וּֽ֝נְזַמְּרָה): חסרה נקודת הרביע באות רי&quot;ש
#[[תהלים כב/טעמים#כב ל|כב,ל]] (ל=&lt;וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֨וּ ׀&gt;): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (ל=דִּשַּׁ֖נְתָּ): בטעם טפחא לעומת מרכא
#[[תהלים כד/טעמים#כד ג|כד,ג]] (ל!=וּמִי־יָ֝קוּם): חסרה נקודת הרביע באות קו&quot;ף
#[[תהלים כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (ל!=וְ֝יָבֹא): חסרה נקודת הרביע באות בי&quot;ת

===מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על תחילת הספר, הקיימת בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|כאן]].'''

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|תעוררו}}
#[[שיר השירים ד/טעמים#ד טז|שיר השירים ד,טז]] (ל=יִזְל֣וּ): אין דגש בלמד
#[[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה,ב]] (ל!=קְוֻּצּוֹתַ֖י): נקודת שורוק בנוסף לקובוץ בוי&quot;ו
#[[שיר השירים ה/טעמים#ה יא|שיר השירים ה,יא]] (ל!=קְוּצּוֹתָיו֙): נקודת שורוק במקום קובוץ בוי&quot;ו
#[[שיר השירים ה/טעמים#ה טז|שיר השירים ה,טז]] (ל?!=מַחֲּמַדִּ֑ים): חי&quot;ת דגושה?!
#[[שיר השירים ו/טעמים#ו ג|שיר השירים ו,ג]] (ל!=בַּשׁוֹשַׁנִּֽים): חסר דגש בשי&quot;ן הראשונה
#[[שיר השירים ו/טעמים#ו ח|שיר השירים ו,ח]] (ל!=מְּלָכ֔וֹת): מ&quot;ם דגושה
#[[שיר השירים ו/טעמים#ו יב|שיר השירים ו,יב]] (ל=עַמִּי־נָדִֽיב): &quot;עמי&quot; מוקפת במקום טעם עצמאי של מרכא
#[[שיר השירים ז/טעמים#ז יג|שיר השירים ז,יג]] (ל?=אִם פָּֽרְחָ֤ה): חסר מקף?
#[[שיר השירים ח/טעמים#ח א|שיר השירים ח,א]] (ל!=אֶשָׁ֣קְךָ֔): חסר דגש בשי&quot;ן
#[[שיר השירים ח/טעמים#ח יב|שיר השירים ח,יב]] (ל?!=כָּרְמִ֥י): קמץ בכ&quot;ף במקום פתח?
#[[שיר השירים ח/טעמים#ח יג|שיר השירים ח,יג]] (ל!=הַיוֹשֶׁ֣בֶת): חסר דגש ביו&quot;ד

===מגילת קֹהלת===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[קהלת א/טעמים#א ט|א,ט]] (ל=וּמַה־שֶׁנַּֽעֲשָׂ֔ה): אין דגש בשי&quot;ן
#[[קהלת ב/טעמים#ב א|ב,א]] (ל?=&lt;לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֛ה&gt;): נקודת תביר גם בתיבה השנייה (תביר ותביר)?
#[[קהלת ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל?=וְסַבּ֥וֹתִֽי־אֲנִ֖י): מקף בתיבת משרת?
#[[קהלת ב/טעמים#ב כב|ב,כב]] (ל?!=לִבּ֑ו): חסרה נקודת החולם?
#[[קהלת ג/טעמים#ג י|ג,י]] (ל?!=אֶת־הָֽעִנְיַ֗ן): קו של פתח וחסרה נקודת הקמץ?
#[[קהלת ד/טעמים#ד ח|ד,ח]] (ל?=&lt;גַּם־זֶ֛ה הֶ֛בֶל&gt;): נקודת תביר בתיבה הראשונה (תביר ותביר)?
#[[קהלת ד/טעמים#ד י|ד,י]] (ל!=שֶׁיִפּ֔וֹל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[קהלת ה/טעמים#ה א|ה,א]] (ל?=עַֽל־כֵּ֛ן או עַ֥ל־כֵּ֛ן או עַל־כֵּ֛ן*): געיה ותביר, מרכא בתיבת תביר, או תביר בלבד?
#[[קהלת ה/טעמים#ה ד|ה,ד]] (ל!=מִשֶׁתִּדּ֖וֹר): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[קהלת ה/טעמים#ה ז|ה,ז]] (ל!=גָּבֹ֙הַ֙): חסר מפיק באות ה&quot;א
#[[קהלת ד/טעמים#ד ז|ה,יז]] (ל!=לֶֽאֶכוֹל־וְ֠לִשְׁתּ֠וֹת): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[קהלת ו/טעמים#ו ב|ו,ב]] (ל*=זֶ֥ה הֶ֛בֶל): מרכא ותביר (במקום תביר ותביר)
#[[קהלת ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (ל=מַה־יוֹתֵ֥ר): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[קהלת ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (ל?!=הַחַיִֽים): חסר דגש באות יו&quot;ד הראשונה
#[[קהלת ז/טעמים#ז כט|ז,כט]] (ל!=רַּבִּֽים): רי&quot;ש דגושה
#[[קהלת ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (ל=מַה־שֶׁיִּֽהְיֶ֑ה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[קהלת ח/טעמים#ח יד|ח,יד]] (ל!=הַצַדִּיקִ֑ים): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[קהלת ח/טעמים#ח טז|ח,טז]] (ל?!=אֵינֶ֥נוּ): חסר דגש באות נו&quot;ן השניה?
#[[קהלת ט/טעמים#ט טו|ט,טו]] (ל!=הַהּֽוּא): ה&quot;א מנוקדת
#[[קהלת ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל!=יְאַבֵּ֥ד טוֹבָ֖ה): מרכא וטפחא (במקום טפחא ומרכא)
#[[קהלת י/טעמים#י יד|י,יד]] (ל=מַה־שֶׁיִּֽהְיֶ֔ה): אין דגש בשי&quot;ן
#[[קהלת יא/טעמים#יא ג|יא,ג]] (ל!=שֶׁיִפּ֥וֹל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[קהלת יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (ל!=יוֹדֵ֜ע): חסר פתח גנוב
#[[קהלת יא/טעמים#יא ט|יא,ט]] (ל?!=וִֽיטִּֽיבְךָ֤): טי&quot;ת דגושה?
#[[קהלת יב/טעמים#יב ה|יב,ה]] (ל!=בָשּׁ֖וּק): נקודת קמץ תחת הקו באות בי&quot;ת (במקום פתח)

ב. מתיגת הזקף
#[[קהלת א/טעמים#א ג|א,ג]] (ל=בְּכָל־עֲמָל֔וֹ): אין מתיגה
#[[קהלת ט/טעמים#ט ב|ט,ב]] (ל=וְלַזֹּבֵ֔חַ): אין מתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[קהלת ד/טעמים#ד טז|ד,טז]] (ל-כתיב!=זְקֵנִ֖ים): חסרות שלושת הנקודות של שורוק לפני האות זי&quot;ן (&lt; ֻזְקֵנִ֖ים&gt; בשביל הקרי '''וּ'''זְקֵנִ֖ים)
#[[קהלת ט/טעמים#ט ד|ט,ד]] (ל-כתיב?!=יְבֻחָ֔ר): קמץ באות חי&quot;ת?

===מגילת איכה===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איכה א/טעמים#א א|א,א]] (ל!=רַּבָּ֣תִי): רי&quot;ש דגושה
#[[איכה א/טעמים#א ד|א,ד]] (ל?=נּוּג֖וֹת): נו&quot;ן דגושה?
#[[איכה א/טעמים#א יא|א,יא]] (ל?=מְבַקְּשִׁ֣ים): קו&quot;ף דגושה?
#[[איכה א/טעמים#א יב|א,יב]] (ל?=וּרְא֔וּ* או וּרְא֗וּ): בשתי נקודות של זקף קטן או בנקודה אחת של רביע?
#[[איכה א/טעמים#א יד|א,יד]] (ל=יִשְׂתָּֽרְג֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[איכה ב/טעמים#ב ג|ב,ג]] (ל!=בָּֽחֳרִי אַ֗ף): חסר מקף
#[[איכה ב/טעמים#ב כא|ב,כא]] (ל!=הָרַגְ֙תָּ֙): הפשטא מלעיל נכתב באות גימ&quot;ל במקום באות רי&quot;ש
#[[איכה ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל?!=בְּמַחְשַׁכִּ֥ים): חי&quot;ת שווּאה במקום חטף פתח?
#[[איכה ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (ל!=קַשְׁתוֹ֙): חסר דגש באות תי&quot;ו
#[[איכה ג/טעמים#ג לג|ג,לג]] (ל!=מִלִבּ֔וֹ): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[איכה ג/טעמים#ג לג|ג,לג]] (ל!=בְנֵי־אִֽישׁ): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[איכה ד/טעמים#ד ד|ד,ד]] (ל?!=אֶל־חכּ֖וֹ): חסר חיריק?
#[[איכה ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (ל?!=מִשֶּׁ֔לֶג): קמץ באות שי&quot;ן
#[[איכה ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (ל=&lt;הֽוּנַֽח לָֽנוּ&gt;): חסר מקף

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איכה ד/טעמים#ד טז|ד,טז]] (ל-כתיב!=זְקֵנִ֖ים): חסרות שלושת הנקודות של שורוק לפני האות זי&quot;ן (&lt; ֻזְקֵנִ֖ים&gt; בשביל הקרי '''וּ'''זְקֵנִ֖ים)

===מגילת אסתר===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[אסתר ב/טעמים#ב יד|ב,יד]] (ל!=שַֽׁעֲשְׁגַ֛ז): בנקודות של חטף פתח בעי&quot;ן
#[[אסתר ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל!=לִשְׁלֹ֤ח): חסר פתח גנוב באות חי&quot;ת{{הערה|שם=ייבין|פריט זה מובא אצל ייבין וחסר ברשימת ברויאר.}}
#[[אסתר ד/טעמים#ד יא|ד,יא]] (ל!=נִקְרֵ֙אתי֙): חסר חיריק באות תי&quot;ו
#[[אסתר ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (ל!=&lt;אֶל הַמִּשְׁתֶּ֖ה&gt;): חסר מקף
#[[אסתר ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (ל=מַה־לַעֲשׂ֕וֹת): אין דגש באות למ&quot;ד
#[[אסתר ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל!=וַיִקַּ֤ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[אסתר ו/טעמים#ו יג|ו,יג]] (ל=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[אסתר ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (ל=וַתֹּ֣אמֶר־אֶסְתֵּ֔ר): מקף בתיבת משרת
#[[אסתר ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (ל?=נֹפֵ֗ל* או נֹפֵ֔ל): בנקודת רביע או בשתי נקודות של זקף קטן?
#[[אסתר ח/טעמים#ח ט|ח,ט]] (ל!=וַיִקָּרְא֣וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[אסתר ח/טעמים#ח יד|ח,יד]] (ל=יָֽצְא֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[אסתר ט/טעמים#ט ב|ט,ב]] (ל?!=אֳחַשְׁוֵר֔וֹשׁ): חטף קמץ באות אל&quot;ף?

===ספר דניאל===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' חסר לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דניאל א/טעמים#א ח|א,ח]] (ל=בְּפַתְבַּ֥ג): תיבה אחת
#[[דניאל א/טעמים#א יג|א,יג]] (ל=פַּתְבַּ֣ג): 
#[[דניאל א/טעמים#א טו|א,טו]] (ל=פַּתְבַּ֥ג): 
#[[דניאל א/טעמים#א טז|א,טז]] (ל=-פַּתְבָּגָ֔ם): 
#[[דניאל ב/טעמים#ב,ט|ב,ט]] (ל?=וְֽאֶנְדַּ֕ע): סגול באות אל&quot;ף (במקום חיריק)?
#[[דניאל ב/טעמים#ב י|ב,י]] (ל=ל=אֲנָשׁ֙): אל&quot;ף בחטף פתח (במקום חטף סגול)
#[[דניאל ב/טעמים#ב י|ב,י]] (ל!=לְכָל־חַרְטֹּ֖ם): טי&quot;ת דגושה
#[[דניאל ב/טעמים#ב טז|ב,טז]] (ל=יִנְתֵּן־לֵ֔הּ): צירה באות תי&quot;ו (במקום חיריק)
#[[דניאל ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (ל!=דָּֽנִיֵ֖אל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[דניאל ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל!=דִּֽי־אֱלָּהָא֙): למ&quot;ד דגושה
#[[דניאל ב/טעמים#ב כז|ב,כז]] (ל?!=חַרְטֻּמִּין֙): טי&quot;ת דגושה?
#[[דניאל ב/טעמים#ב מא|ב,מא]] (ל?!=&lt;דִֽי פַרְזְלָ֖א&gt; או &lt;דִ֥י פַרְזְלָ֖א&gt;): חסר מקף או מרכא וטפחא (במקום דִֽי־פַרְזְלָ֖א*)?
#[[דניאל ב/טעמים#ב מה|ב,מה]] (ל?=וְ֠הַדֶּקֶת): סגול באות דל&quot;ת (במקום צירה)?
#[[דניאל ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (ל!=פְּסַנְתֵּרִין֙): פ&quot;א דגושה
#[[דניאל ג/טעמים#ג ז|ג,ז]] (ל!=אֻמַיָּ֣א): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (ל!=דֵּ֥י): דל&quot;ת בצירה (במקום חיריק)
#[[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (ל!=וְסָרְבָּלֵיה֖וֹן): קמץ באות סמ&quot;ך
#[[דניאל ג/טעמים#ג כט|ג,כט]] (ל?!=אֱלָ֣ה): (חסר מפיק באות ה&quot;א?)
#[[דניאל ג/טעמים#ג לא|ג,לא]] (ל!=אֻמַיָּ֧א): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ד/טעמים#ד ד|ד,ד]] (ל!=חַרְטֻמַיָּא֙): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ד/טעמים#ד ה|ד,ה]] (ל!=בֵּלְטְּשַׁאצַּר֙): טי&quot;ת דגושה
#[[דניאל ד/טעמים#ד ו|ד,ו]] (ל!=חַרְטֻמַיָּא֒): חסר דגש במ&quot;ם
#[[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (ל!=בֵּלְטְּשַׁאצַּ֜ר): טי&quot;ת דגושה
#[[דניאל ד/טעמים#ד טז|ד,טז]] (ל!=בֵּלְטְּשַׁאצַּר֙ [2]): טי&quot;ת דגושה
#[[דניאל ד/טעמים#ד טז|ד,טז]] (ל!=וּפְשְׁרֵא֙): פ&quot;א שווּאה
#[[דניאל ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל?=מִן־הֵֽיכְלָ֛א): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דניאל ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (ל!=וְרַעיֹנֹ֖הִי): חסר שווא באות עי&quot;ן
#[[דניאל ה/טעמים#ה ז|ה,ז]] (ל!=יְחַוִנַּ֔נִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דניאל ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (ל!=וַֽאַֽחֲוָיַ֨ת): וי&quot;ו פתוחה במקום שווא
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] (ל!=אֻמַיָּא֙): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ה/טעמים#ה כ|ה,כ]] (ל?!=הֶעְדִּ֥יוּ): בנקודת שורוק בוי&quot;ו?
#[[דניאל ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל!=שְׁלִ֖יַחַ): פתח באות יו&quot;ד
#[[דניאל ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל!=דְּנָֽהּ): נקודה (מפיק?) באות ה&quot;א
#[[דניאל ו/טעמים#ו יג|ו,יג]] (ל!=אַרְיָותָ֑א): חסר קמץ באות וי&quot;ו
#[[דניאל ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (ל?!=דָּנִיֶּ֔אל): היו&quot;ד בסגול?
#[[דניאל ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (ל!=אֻמַיָּ֧א): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ו/טעמים#ו כז|ו,כז]] (ל?!=תִתְחַבֵּ֔ל): בי&quot;ת צרויה?
#[[דניאל ז/טעמים#ז יד|ז,יד]] (ל!=וְלֵ֨ה): חסרה נקודת מפיק בה&quot;א
#[[דניאל ז/טעמים#ז יד|ז,יד]] (ל!=אֻמַיָּ֛א): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ז/טעמים#ז יח|ז,יח]] (ל!=עַֽד־עָ֣לְמָ֔א): געיה חריגה ב&quot;עַֽד־&quot;
#[[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=לְיַצָּבָ֔א): שתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום רביע)
#[[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל!=&lt;דִּֽי פַרְזֶל֙&gt;): חסר מקף
#[[דניאל ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (ל!=וְפֻם֙): וי&quot;ו שווּאה במקום נקודת שורוק
#[[דניאל ז/טעמים#ז כה|ז,כה]] (ל!=עֶלְיוֹנִּ֖ין): נו&quot;ן דגושה
#[[דניאל ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=וַיְהִי֙): אין געיה
#[[דניאל ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (ל!=הָאַ֗יְל [1]): יו&quot;ד שווּאה (במקום חיריק)
#[[דניאל ט/טעמים#ט ב|ט,ב]] (ל!=אֶל־יִרְמִיָ֣ה): מ&quot;ם בחיריק (במקום שווא)
#[[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל!=לְמַֽעֲנְךָ֣): חטף פתח בעי&quot;ן
#[[דניאל י/טעמים#י ח|י,ח]] (ל!=כֹּ֑ח [1]): חסר פתח גנוב
#[[דניאל יא/טעמים#יא יב|יא,יב]] (ל=וְהִפִּ֛יל): בנקודת תביר (במקום מרכא)
#[[דניאל יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (ל?=וּבְנֵ֣י): חסר קו הלגרמיה?
#[[דניאל יא/טעמים#יא מה|יא,מה]] (ל!=אָהֳלֶ֣י): סגול באות למ&quot;ד
#[[דניאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (ל?=מִיֲּשֵׁנֵ֥י): בחטף פתח?

ב. מתיגת הזקף
#[[דניאל א/טעמים#א טו|א,טו]] (ל=מִן־כָּל־הַיְלָדִ֔ים): אין מתיגה
#[[דניאל ב/טעמים#ב לח|ב,לח]] (ל-קרי=אַנְתְּ־ה֔וּא): אין מתיגה
#[[דניאל ב/טעמים#ב מח|ב,מח]] (ל=וְרַב־סִגְנִ֔ין): אין מתיגה
#[[דניאל ו/טעמים#ו כ|ו,כ]] (ל=וּבְהִ֨תְבְּהָלָ֔ה): מקום המתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דניאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (ל-כתיב=מֻאֿוּם֩)
#[[דניאל ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] (ל-כתיב!=שַׁוִּ֗יְ): אות יו&quot;ד שווּאה

===ספר עזרא===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' חסר לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[עזרא ג/טעמים#ג ה|עזרא ג,ה]] (ל!=וְאַחֲרֵיכֵ֞ן): אין רווח בין התיבות ובלי מקף
#[[עזרא ג/טעמים#ג יא|עזרא ג,יא]] (ל=תְרוּעָ֨ה): הטעם נראה כמו פשטא
#[[עזרא ד/טעמים#ד ב|עזרא ד,ב]] (ל?=לָהֵם֙): חסרה הנקודה השלישית לסגול באות ה&quot;א?
#[[עזרא ד/טעמים#ד ד|עזרא ד,ד]] (ל*=וַיְהִי֙): אין געיה
#[[עזרא ד/טעמים#ד יד|עזרא ד,יד]] (ל=&lt;אֲֽרִֽיךְ לַ֖נָא&gt;): חסר מקף
#[[עזרא ה/טעמים#ה יב|עזרא ה,יב]] (ל=אֲבָהֳתַ֙נָא֙): נקודות של חטף קמץ באות ה&quot;א
#[[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב]] (ל=בְּבִֽירְתָ֛א): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב]] (ל!=וְּכֵן־כְּתִ֥יב): האות וי&quot;ו מנוקדת בנוסף לשווא
#[[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]] (ל?=&lt;י֥וֹם בְּי֖וֹם&gt;): חסר קו של פסק?
#[[עזרא ז/טעמים#ז יח|עזרא ז,יח]] (ל?=יִיטַ֗ב): בחיריק (במקום צירה)?
#[[עזרא ז/טעמים#ז כ|עזרא ז,כ]] (ל?=יִפָּל־לָ֖ךְ או יִפֵּל־לָ֖ךְ או יִפֶּל־לָ֖ךְ*): פ&quot;א בקמץ או בצירה או בסגול*?
#[[עזרא ח/טעמים#ח יח|עזרא ח,יח]] (ל?=וְשֵׁרֵֽבְיָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל!=וַחֲמִשִׁ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[עזרא ח/טעמים#ח לא|עזרא ח,לא]] (ל?!=וַֽנִּסְעָ֞ה): חסר דגש באות סמ&quot;ך?
#[[עזרא ח/טעמים#ח לו|עזרא ח,לו]] (ל?=וְאֶת־בֵּֽית־הָאֱלֹהִֽים): געיה בתיבה המוקפת &quot;בית&quot; (במקום מרכא בתיבה בלתי-מוקפת)
#[[עזרא ט/טעמים#ט ב|עזרא ט,ב]] (ל?=הָֽיְתָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[עזרא ט/טעמים#ט ט|עזרא ט,ט]] (ל!=וּבְעַבְדֻ֔תֵנוּ): מקום הטעם באות דל&quot;ת במקום תי&quot;ו (וראו להלן לגבי המתיגה)
#[[עזרא י/טעמים#י יב|עזרא י,יב]] (ל!=וַיַּֽעְנ֧וּ): חסר קו של פתח בעי&quot;ן
#[[עזרא י/טעמים#י יד|עזרא י,יד]] (ל!=יַֽעֲמְדוּ־נָ֣א): עי&quot;ן בשתי נקודות של חטף
#[[עזרא י/טעמים#י כא|עזרא י,כא]] (ל=וְעֻזִיָּֽה): אין דגש באות זי&quot;ן
#[[עזרא י/טעמים#י כד|עזרא י,כד]] (ל?!=וּמִן־הַשֹׁ֣עֲרִ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן?
#[[עזרא י/טעמים#י לב|עזרא י,לב]] (ל!=בְּנְיָמִ֥ן): בי&quot;ת בשתי נקודות של שווא
#[[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]] (ל!=פְתֻוּח֟וֹת): קובוץ ושורוק
#[[נחמיה ב/טעמים#ב ה|נחמיה ב,ה]] (ל!=&lt;וְאִם יִיטַ֥ב&gt;): חסר מקף
#[[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]] (ל!=בְשַֽׁעַר־הַגַּ֜יא): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[נחמיה ו/טעמים#ו יט|נחמיה ו,יט]] (ל?=לְיָֽרֲאֵֽנִי);  פתח באות רי&quot;ש?
#[[נחמיה ז/טעמים#ז מג|נחמיה ז,מג]] (ל!=בְּנֵֽי־יֵשׁ֧וּע): חסר פתח גנוב באות עי&quot;ן
#[[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל!=הוֹדַ֣עַתָּ): עי&quot;ן פתוחה במקום שווּאה
#[[נחמיה יא/טעמים#יא כד|נחמיה יא,כד]] (ל!=וּפְתַֽחְיָ֨ה בֶּן־מְשֵֽׁיזַבְאֵ֜ל): בי&quot;ת דגושה
#[[נחמיה יא/טעמים#יא ל|נחמיה יא,ל]] (ל=עַד־גֵּֽיא־הִנֹּֽם): תיבת &quot;גיא&quot; בגעיה ומוקפת (במקום מרכא ובלתי-מוקפת)
#[[נחמיה יב/טעמים#יב ל|נחמיה יב,ל]] (ל?=וְאֶֽת־הַחוֹמָֽה): געיה באות אל&quot;ף?
#[[נחמיה יב/טעמים#יב מז|נחמיה יב,מז]] (ל?=נֹֽתְנִ֛ים): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[נחמיה יג/טעמים#יג ג|נחמיה יג,ג]] (ל!=מִיּשְׂרָאֵֽל): חסר חיריק באות יו&quot;ד
#[[נחמיה יג/טעמים#יג יז|נחמיה יג,יז]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג יט|נחמיה יג,יט]] (ל!=הַשַׁבָּ֗ת [1]): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג יט|נחמיה יג,יט]] (ל!=הַשַׁבָּֽת [3]): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג כא|נחמיה יג,כא]] (ל!=בַּשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג כב|נחמיה יג,כב]] (ל!=הַשַׁבָּ֑ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג כז|נחמיה יג,כז]] (ל!=הזֹּ֔את): חסר פתח באות ה&quot;א

ב. מתיגת הזקף
#[[עזרא א/טעמים#א ד|עזרא א,ד]] (ל=עִם־הַ֨נְּדָבָ֔ה): מקום המתיגה
#[[עזרא ו/טעמים#ו ו|עזרא ו,ו]] (ל=אֲפַרְסְכָיֵ֔א): אין מתיגה
#[[עזרא ח/טעמים#ח יט|עזרא ח,יט]] (ל=וְאֶת־חֲשַׁבְיָ֔ה): אין מתיגה
#[[עזרא ט/טעמים#ט ט|עזרא ט,ט]] (ל=וּבְעַבְדֻ֔תֵנוּ): אין מתיגה (וראו לעיל לגבי מקום הטעם)
#[[עזרא י/טעמים#י א|עזרא י,א]] (ל=וּכְ֨הִתְוַדֹּת֔וֹ): מתיגה אחרי פשטא ובאות שווּאה
#[[נחמיה ג/טעמים#ג כ|נחמיה ג,כ]] (ל=מִן־הַ֨מִּקְצ֔וֹעַ): מקום המתיגה
#[[נחמיה ה/טעמים#ה טז|נחמיה ה,טז]] (ל=וְכָל־נְעָרַ֔י): אין מתיגה
#[[נחמיה א/טעמים#ז ס|נחמיה ז,ס]] (ל=כָּל־הַ֨נְּתִינִ֔ים): מקום המתיגה
#[[נחמיה א/טעמים#יא לו|נחמיה יא,לו]] (ל=וּמִן־הַלְוִיִּ֔ם): אין מתיגה
#[[נחמיה יב/טעמים#יב מז|נחמיה יב,מז]] (ל=וְהַלְוִיִּ֔ם): אין מתיגה
#[[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יא]] (ל?!=וָֽאֶ֨קְבְּצֵ֔ם): געיה ומתיגה?{{הערה|ייתכן שיש ניסיון לבצע תיקון בכתי&quot;ל, וראו עוד בהערת הנוסח.}}
#[[נחמיה יג/טעמים#יג יג|נחמיה יג,יג]] (ל=וְעַל־יָדָ֔ם): אין מתיגה

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>47g4hr49yp39rzglqq3evfms7r5ickf</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087572</id>
      <parentid>3087568</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T13:03:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות בנ&quot;ך החסרים בכתר */</comment>
      <origin>3087572</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="101201" sha1="h5ughty7bxabje9y6xngh5u6vajo462" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ד. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות החסרים בכתר}}

{{בעבודה}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות בנ&quot;ך החסרים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורתנו, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, מבוסס על כתי&quot;ל. על גבי הבסיס הזה נעשו תיקונים ושינויים, כדי להתאים את המקומות החריגים שבו (בחלוקת הפרשות, בכתיב, בניקוד ובטעמים) לנוסח המסורה לפי שיטת הכתר, בדומה למה שנעשה ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג|תורה]]. לאחר קביעת הנוסח בוצעו עוד התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על השיטה לקביעת הנוסח בנביאים וכתובים (במקומות החסרים בכתר) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|בפרק הבא]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

נוסח הכתיב והניקוד והטעמים בספרי הנביאים והכתובים, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, נקבע ותועד באופן דומה לתורה (ראו בפרק הקודם, [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#יסודות הנוסח|&quot;יסודות הנוסח&quot;]] ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|&quot;תיעוד הנוסח&quot;]]).

כמו בתורה, הנוסח בנביאים וכתובים מיוסד על כתי&quot;ל, אבל רק בתור נקודת התחלה. בכל מקום שלא הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל, או שיש ספק או תמיהה לגביו, או נקודה בו הראויה לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), השתדלנו לבדוק את הנוסח המקביל בכתבי־יד נוספים ולתעד את הנתונים. כמו לתורה, יש קבוצה של כתבי־יד נבחרים לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

שימו לב: קביעת נוסח הכתיב בנ&quot;ך, במקומות החסרים בכתר, מיוסדת על קבוצת כתבי־היד ועל הערות המסורה, בשונה מהתורה (שם הכתיב נקבע ישירות לפי ספרי תימן, וקבוצת כתבי־היד רק באה כדי לתמוך בקביעה זו).

==המקומות החסרים בכתר בנביאים וכתובים==

'''חמישה מספרי הנביאים והכתובים אבדו בחלקם בכתר ארם צובה, ועוד חמישה ספרים (בסוף הכתובים) אבדו במלואם:'''

1. מלכים (קטע חסר): &lt;קטע התחלה=חלק חסר במלכים/&gt;'''ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]] חסרים שלושה דפים בכתר ארם צובה.''' החלק החסר מתחיל במילים &quot;אֶת־עֲזַרְיָ֔ה וְה֕וּא בֶּן־שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה...&quot; ([[מלכים ב יד/טעמים#יד כא|מל&quot;ב יד,כא]]) ומסתיים במילים &quot;...וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה&quot; ([[מלכים ב יח/טעמים#יח יג|מל&quot;ב יח,יג]]).&lt;קטע סוף=חלק חסר במלכים/&gt;

2. ירמיהו (קטע חסר): &lt;קטע התחלה=חלק חסר בירמיהו/&gt;'''ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]] חסרים שני דפים בכתר ארם צובה, והדף השלישי קרוע בחלקו.''' החלק החסר לגמרי (שני הדפים האבודים) מתחיל במילה &quot;יְהֹוָֽה׃...&quot; (סוף [[ירמיהו כט/טעמים#כט ט|כט,ט]]) ומסתיים במילים &quot;...כֹּ֣ה{{מ:לגרמיה}}אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה נֹתֵ֥ן&quot; ([[ירמיהו לא/טעמים#לא לד|לא,לד]]). החלק החסר באופן חלקי (הדף הקרוע) מתחיל במילה &quot;לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּֽר׃...&quot; (סוף [[ירמיהו לב/טעמים#לב א|לב,א]]) ומסתיים במילים &quot;...וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ אֵלַי֙ אֲדֹנָ֣י&quot; ([[ירמיהו לב/טעמים#לב כה|לב,כה]]), והפסוקים החסרים בחלקם או במלואם הם: לב,א-ד; ט-יא; יד-יט; כא-כה.&lt;קטע סוף=חלק חסר בירמיהו/&gt;

3. תרי עשר (שני קטעים חסרים): &lt;קטע התחלה=חלק חסר בתרי עשר/&gt;'''ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]] חסרים דפים {{קו תחתי|בשני מקומות}} בכתר ארם צובה:
*{{קו תחתי|במקום הראשון}} חסרים שלושה דפים; החלק החסר מתחיל במילים &quot;בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּ֠פְנָה...&quot; ([[עמוס ח/טעמים#ח יג|עמוס ח,יג]]), [[מקרא על פי המסורה/נביאים#עֹבדיה|עֹבדיה]] ו[[מקרא על פי המסורה/נביאים#יונה|יונה]] חסרים בו לגמרי, והוא מסתיים במילים &quot;...וּמוֹצָאֹתָ֥יו מִקֶּ֖דֶם&quot; ([[מיכה ה/טעמים#ה א|מיכה ה,א]]).
*{{קו תחתי|במקום השני}} חסרים ארבעה דפים; החלק החסר מתחיל במילים &quot;הָאָ֔רֶץ בְּשׁוּבִ֧י אֶת־שְׁבוּתֵיכֶ֛ם...&quot; ([[צפניה ג/טעמים#ג כ|צפניה ג,כ]]), [[מקרא על פי המסורה/נביאים#חגי|חגי]] חסר בו לגמרי, והוא מסתיים במילים &quot;...וּמַה־יׇּפְי֑וֹ דָּגָן֙&quot; ([[זכריה ט/טעמים#ט יז|זכריה ט,יז]]).&lt;קטע סוף=חלק חסר בתרי עשר/&gt;

4. תהלים (קטע חסר): &lt;קטע התחלה=חלק חסר בתהלים/&gt;'''ב[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]] חסרים שני דפים בכתר ארם צובה, שהיו בהם כ-10 מזמורים.''' החלק החסר מתחיל במילים &quot;מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד מִי־יָג֣וּר בְּאָהֳלֶ֑ךָ...&quot; ([[תהלים טו/טעמים#טו א|טו,א]]) ומסתיים במילים &quot;...לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝הֹוָ֗ה נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא׃&quot; ([[תהלים כה/טעמים#כה א|כה,א]]).&lt;קטע סוף=חלק חסר בתהלים/&gt;

5. שיר השירים אחרי &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot;: &lt;קטע התחלה=חלק חסר בשיר השירים/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]] קיימת בכתר ארם צובה עד המילים &quot;בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן&quot; ([[שיר השירים ג/טעמים#ג יא|ג,יא]]), וחסרה בהמשך מהמילים &quot;בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה&quot;; זוהי תחילת ספרי סוף הכתובים שאבדו לגמרי מהכתר.'''&lt;קטע סוף=חלק חסר בשיר השירים/&gt;

6. קֹהלת (הכל): '''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]] חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''

7. איכה (הכל): &lt;קטע התחלה=הכל חסר באיכה/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]] חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''&lt;קטע סוף=הכל חסר באיכה/&gt;

8. אסתר (הכל): &lt;קטע התחלה=הכל חסר באסתר/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]] חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''&lt;קטע סוף=הכל חסר באסתר/&gt;

9. דניאל (הכל): &lt;קטע התחלה=הכל חסר בדניאל/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]] חסר לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''&lt;קטע סוף=הכל חסר בדניאל/&gt;

10. עזרא (הכל): &lt;קטע התחלה=הכל חסר בעזרא/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]] חסר לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''&lt;קטע סוף=הכל חסר בעזרא/&gt;

==שחזור מסורת הסופרים בנביאים וכתובים על יסוד כתב־יד לנינגרד (כתי&quot;ל)==

===דיוקם היחסי של כתבי־היד בנוסח הכתיב===
{{בעבודה}}

השיטה לקביעת נוסח הכתיב בספרי הנביאים והכתובים, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, מהווה המשך ישיר ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|אותה שיטה שהשתמשנו בה בתורה]]: קביעה ע&quot;פ המסורה וע&quot;פ רוב כתבי־היד הטברנים.{{הערה|הגהתם של ספרי הנביאים והכתובים במהדורתנו, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, התחילה בתור המשך ישיר להכנת נוסח התורה. הצעד הראשון נבע מתוך הרצון להציע נוסח מדויק וחופשי ל'''חמש מגילות''' בנוסף לחמישה חומשי תורה, אמנם המגילות חסרות ברובן בכתר ארם צובה בדומה לתורה עצמה. לאחר מכן התרחבה המגמה להציע גם את '''שאר כל הטקסט החסר בכתר ארם צובה''': את הדפים הבודדים החסרים בספרים מלכים, ירמיהו, תרי עשר ותהלים; ואת שני הספרים החסרים במלואם בסוף כתובים (בנוסף למגילות), דהיינו דניאל ועזרא. בגרסה המקורית והמיושנת, כל הטקסט ל'''ספר אחד''' הוצג כולו ב'''דף אחד''', בין אם היה מדובר על דפים בודדים החסרים בכתר שהכילו כמה פרקים (מלכים, ירמיהו, תרי עשר, תהלים), ובין אם היה מדובר על ספר שחסר במלואו (קֹהלת, איכה, אסתר, דניאל, עזרא). הכותרת של לגרסה המקורית היתה '''[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה|תורה על פי המסורה]]'''. לאחר מכן נחלק כל החומר ל'''פרקים בודדים''' והועתק לתוך הגרסה השניה, תחת הכותרת '''[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה|נביאים וכתובים על פי המסורה]]'''. העתקת הפרקים לגרסה השניה הסתיימה ביום ב' חשון תשע&quot;ג. הדפים המקוריים והמיושנים ב'''[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה|תורה על פי המסורה]]''' וב'''[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה|נביאים וכתובים על פי המסורה]]''' עדיין קיימים אבל אינם מתעדכנים, ושמרנו עליהם כדי שיהיה תיעוד מלא להתפתחות הפרויקט. כל פיתוח נוסף יימצא '''אך רק''' בדפים העדכניים, שנמצאים כעת בתוך '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]]'''.}} גם שיטת התיעוד המקומי (בדפי העריכה של הפרקים) היא כמו בתורה.{{הערה|אמנם יש לשים לב לפרט טכני לגבי התיעוד בספרי הנביאים והכתובים: בספרים החסרים רק '''בחלקם''', תמיד נעשתה הגהה ל'''פרקים שלמים'''. לדוגמה: בספר מלכים חסרים שלושה דפים שהכילו כ-5 פרקים בחלקם או במלואם, דהיינו מל&quot;ב פרקים י&quot;ד-י&quot;ח, כאשר החלק החסר מתחיל באמצע פרק י&quot;ד ומסתיים באמצע י&quot;ח, כלומר שתחילת פרק י&quot;ד וסוף פרק י&quot;ח עדיין קיימים בכתר ארם צובה. במקרה הזה והדומים לו יש במהדורתנו '''תיעוד כפול מלא''' של כתי&quot;א וכתי&quot;ל ביחד, לפני החלק החסר ולאחריו. בתיעוד הכפול מצוינים כל ההבדלים בין שני כתבי־היד (כולל געיות). תיעוד הנוסח מציין במדויק גם את המקומות שבהם כתר ארם צובה חסר ואת המקומות שבהם הוא קיים (ע&quot;י תיוג של התיבה הראשונה החסרה ושל התיבה הראשונה הקיימת לאחר החלק החסר). יש תיעוד כפול גם בתחילת חמש מגילות עד המקום שבו כתר ארם צובה חסר (כלומר במגילת רות כולה ובתחילת שיר השירים). אותו דבר נכון גם לגבי סוף התורה, שם קיים כתר ארם צובה מאמצע פרשת &quot;כי תבוא&quot; והלאה.}}

אמנם יש הבדל אחד חשוב ביניהן: בתורה הוכיח הרב ברויאר את זהותו המוחלט של נוסח תימן עם נוסח המסורה. כלומר היתה אפשרות לעשות קביעה סופית לכל אות בתורה, כולל לאותיות שיש עליהן עדויות סותרות או מחלוקות מסורה, ע&quot;פ נוסח תימן. אפשרות זו לא קיימת בספרי הנביאים והכתובים, ולכן נשארו אותיות בודדות שבהן היה צורך להפעיל שיקול דעת ללא ראיה מוחלטת.

בנוסף לכך, רמת דיוקם של כתבי־היד בנ&quot;ך נמוכה מאשר בתורה. כתר ארם צובה עדיין מצטיין בדיוקו הנפלא והכמעט מושלם, אבל אי־אפשר לסמוך עליו במקומות שהוא חסר בהם. הטבלה הבאה מדגימה את הדברים:

{| width=60% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=3 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''רמת הדיוק בכתיב של התורה והנביאים'''}}}}&lt;br&gt;השוואת מספר המקומות שבהם שונה נוסח כתב־היד או דפוס מנוסח המסורה{{הערה|טבלה זו מבוססת על ברויאר, כתר, עמ' 139, אמנם בצענו בו כמה שינויים חשובים: עדכנו חלק מהנתונים, הוספנו נתונים חדשים, ועשינו שינוי בסדר הדברים. מקורות הנוסח בטבלה מובאים גם בסדר יורד לפי רמת הדקדוק בספרי הנביאים, ואח&quot;כ בתורה, ובסוף מ&quot;ג דפוס ונציה.}}
|- align=center
!כתב־היד או הדפוס
!מספר שינויי הכתיב בתורה
!מספר שינויי הכתיב בנביאים
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|'''כתי&quot;א'''
|[0-3]{{הערה|לגבי נוסח האותיות של התורה שהיה בכתר ארם צובה ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נוסח האותיות בתורה|בפרק הקודם]].}}
|פחות מ-10 (חלקם רק בגדר ספק)
|- align=center
|'''כתי&quot;ק''' (נביאים)
|–
|כ-150
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|'''כתי&quot;ל'''
|כ-127{{הערה|רשימה מפורטת למספר זה נמצאת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סיכום התוצאות|פרק ג'.]]}}
|כ-280
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|'''כתי&quot;ש1'''
|כ-20
|כ-500
|- align=center
|'''כתי&quot;ש''' (תורה)
|כ-25
|–
|- align=center
|'''כתי&quot;ב''' (תורה)
|כ-65
|–
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|'''מ&quot;ג דפוס ונציה'''
| 7 ודאי&lt;br&gt;ו-2 מוטלים בספק
|מאות רבות מאוד&lt;br&gt;וכנראה אלפים{{הערה|הרב ברויאר בדק את ספר יהושע בתור דוגמה, ומצא בספר קצר זה בלבד כבר 84 שינויים מובהקים מנוסח המסורה, ועוד מקום אחד שבו נוסח מ&quot;ג מתאים למסורה אמנם הכתיב שונה ע&quot;י מ&quot;ש. ראו ברויאר, כתר, עמ' 141-145. בדפוסים המאוחרים יותר חל שיפור ברמת הדיוק, אבל היא רחוקה מלהיות מושלמת, כי לגבי כל 85 הסטיות ביהושע &quot;אפשר להוכיח בנקל, שנוסח '''ד''' הוא מנוגד למסורה; ואף על פי כן כ-40 מהן לא תוקנו ע&quot;י מ&quot;ש; 36 מהן לא תוקנו במהדורת לטריס; 30 מהן לא תוקנו במהדורת קורן&quot; (שם, עמ' 145).}}
|}

לכן יש במהדורתנו הערות רבות על הנוסח, בכל מקום שיש ספק כלשהו לגבי הכתיב בכתי&quot;ל. ברוב המכריע של המקומות אפשר להחליט באופן ברור וחד־משמעי לפי רוב המסורות ורוב המסירות, כמו בתורה. אך יש מקומות אחדים שבהם ההכרעה אינה ברורה לגמרי, ועל כך ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|להלן]].

===נוסח האותיות בכתי&quot;ל בנ&quot;ך (רשימה מלאה)===
{{בעבודה}}

'''נוסח הכתיב בכתי&quot;ל:''' מובאות כאן התיבות בכתי&quot;ל שהכתיב שלהן ראוי לציון. הפריט הראשון בכל שורה ברשימה הוא נוסח הכתיב המתאים למסורה והמופיע במהדורתנו ואחריו כוכבית (*). הפריט השני הוא נוסח אחר של הכתיב שנדחה במהדורתנו – בדרך כלל זה נוסחו של כתי&quot;ל – ואחריו סימן קריאה (!) במקרים שבהם הכתיב בכתי&quot;ל סותר את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו.

רשימה זו כוללת את כל המקומות שבהם שונה הכתיב בכתי&quot;ל ממהדורתנו, וגם את כל התיבות שהכרעת הכתיב לגביהן בהתאים למסורה איננה חד-משמעית (אף אם בסופו של דבר קיבלנו את נוסח כתי&quot;ל). הפריטים מהסוג האחרון &lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;צויינו בצבע רקע של כתום&lt;/span&gt;, ולאחריהן הפניה אל '''[[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|רשימת הספקות בנוסח האותיות והתיבות]]'''.

{{עוגן|ספר מלכים כתיב}}'''ספר מלכים (קטע חסר):'''
#[[מלכים ב טו/טעמים#|מל&quot;ב טו,טו:]] [כְּתוּבִ֗ים]* / ל=[כְּתֻבִ֗ים]!
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו כה|מל&quot;ב טו,כה:]] [וַיְמִתֵ֖הוּ]* / ל=[וַיְמִיתֵ֖הוּ]!{{הערה|מ&quot;ק-ל תומכת בגירסת המסורה הברורה, אמנם במ&quot;ג-ל יש הערה משובשת התומכת בגירסת כתי&quot;ל.}}
#[[מלכים ב טז/טעמים#טז יז|מל&quot;ב טז,יז:]] [הַמְּכוֹנֹ֗ת]* / ל=[הַמְּכֹנ֗וֹת]!
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז ו|מל&quot;ב יז,ו:]] [הַתְּשִׁעִ֜ית]* / ל=[הַתְּשִׁיעִ֜ית]!
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז ו|מל&quot;ב יז,ו:]] [אוֹתָ֜ם]* / ל=[אֹתָ֜ם]!
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל&quot;ב יז,לא:]] ל?=[נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*{{הערה|יש עדות ברורה שהאות בכתר לא הייתה הייתה נו&quot;ן אלא זי&quot;ן (רגילה ולא גדולה); ראו עופר, ילין, עמ' 340. דעתנו שאי-אפשר לקבוע את זהות האות בכתי&quot;ל; ראו בהערת הנוסח בהרחבה, וכדאי גם לעיין במקום בהגדלה [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F214A.jpg בצילום כתי&quot;ל] (4 שורות לפני הסוף). הערה זו מתייחסת לעצם האות ולא לגודלה; וראו עוד [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#אותיות גדולות וקטנות|ברשימת האותיות הגדולות והקטנות]].}} / ל?=[נִבְחַ֖ן]

'''ספר ירמיהו (קטע חסר):'''
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא יז|ירמיהו לא,יז:]] [הֲשִׁבֵ֣נִי]* / ל=[הֲשִׁיבֵ֣נִי]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[ירמיהו לא/טעמים#לא כז|ירמיהו לא,כז:]] [וְלִנְטֹ֖עַ]*=מ&quot;ק-א / [וְלִנְט֖וֹעַ]=ל&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])

'''ספר תרי עשר (שני קטעים חסרים):'''
#[[מיכה ב/טעמים#ב ז|מיכה ב,ז:]] [הֹלֵֽךְ]* / ל=[הוֹלֵֽךְ]!
#[[זכריה א/טעמים#א יז|זכריה א,יז:]] [תְּפוּצֶ֥נָה]* / ל=[תְּפוּצֶ֥ינָה]!
#[[זכריה ה/טעמים#ה ח|זכריה ה,ח:]] [הָעוֹפֶ֖רֶת]* / ל=[הָעֹפֶ֖רֶת]!
#[[זכריה ו/טעמים#ו ה|זכריה ו,ה:]] [רוּח֣וֹת]* / ל=[רֻח֣וֹת]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[זכריה ז/טעמים#ז ב|זכריה ז,ב (תיבה מורכבת):]] [שַׂרְאֶ֕צֶר]* / ל=[שַׂר־אֶ֕צֶר]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[זכריה ח/טעמים#ו כא|זכריה ח,כא:]] [יוֹשְׁבֵי֩]* / ל=[יֹשְׁבֵי֩]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[זכריה ט/טעמים#ט טו|זכריה ט,טו:]] ל=[כְּזָוִיּ֖וֹת]* / [כְּזָוִיֹּ֖ת]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])

'''ספר תהלים (קטע חסר):'''
#[[תהלים יז/טעמים#יז יב|יז,יב:]] [לִטְרֹ֑ף]* / ל=[לִטְר֑וֹף]
#[[תהלים כב/טעמים#כב ג|כב,ג:]] [דֻֽמִיָּ֥ה]* / ל=[דֽוּמִיָּ֥ה]

'''מגילת שיר השירים (חסר אחרי &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; [ג,יא]):'''
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[שיר השירים ד/טעמים#ד ג|ד,ג]]: [שִׂפְתוֹתַ֔יִךְ]* / ל=[שִׂפְתֹתַ֔יִךְ]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[שיר השירים ד/טעמים#ד ג|ד,ג]]: [וּמִדְבָּרֵ֖ךְ]* / ל=[וּמִדְבָּרֵ֖יךְ]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[שיר השירים ד/טעמים#ד ד|ד,ד]]: [הַגִּבֹּרִֽים]* / ל=[הַגִּבּוֹרִֽים]!
#[[שיר השירים ד/טעמים#ד ט|ד,ט2]]: [לִבַּבְתִּ֙נִי֙]* / ל=[לִבַּבְתִּ֙ינִי֙]!
#[[שיר השירים ו/טעמים#ו ב|ו,ב]]: [לַעֲרֻג֖וֹת]* / ל=[לַעֲרוּג֖וֹת]
#[[שיר השירים ח/טעמים#ח א|ח,א]]: [יָבֻ֥זוּ]* / ל=[יָב֥וּזוּ]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[שיר השירים ח/טעמים#ח יג|ח,יג]]: [הַשְׁמִיעִֽנִי]* / ל=[הַשְׁמִיעִֽינִי]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])

'''מגילת קֹהלת (חסר לגמרי):'''
#[[קהלת א/טעמים#א יז|א,יז]]: [הוֹלֵלֹ֖ת]* / ל=[הוֹלֵל֖וֹת]!{{הערה|נוסח כתי&quot;ל לתיבה הובא ברשימות ברויאר כזהה לרוב כתבי־היד, כנראה בטעות. וראו בתיעוד הנוסח על תיבה זו.}} / דפוסים=[הֹֽלֵל֖וֹת]
#[[קהלת ב/טעמים#ב ח|ב,ח]]: [וְתַעֲנֻג֛וֹת]* / ל=[וְתַעֲנוּגֹ֛ת]!
#[[קהלת ב/טעמים#ב טו|ב,טו]]: [יֹתֵ֑ר]* / ל=[יוֹתֵ֑ר]!
#[[קהלת ב/טעמים#ב כו|ב,כו]]: [לֶאֱסֹ֣ף] / ל=[לֶאֱס֣וֹף]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[קהלת ו/טעמים#ו י|ו,י]]: ל=[כתיב=שהתקיף, קרי=שֶׁתַּקִּ֖יף]* / [כתיב=שֶׁתַּקִּ֖יף, אין קרי]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[קהלת ז/טעמים#ז ג|ז,ג]]: [מִשְּׂח֑וֹק]* / ל=[מִשְּׂחֹ֑ק]!
#[[קהלת ח/טעמים#ח ב|ח,ב]]: [שְׁמֹ֔ר]* / ל=[שְׁמ֔וֹר]
#[[קהלת ח/טעמים#ח טו|ח,טו]]: [לֶאֱכֹ֥ל]* / ל=[לֶאֱכ֥וֹל]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[קהלת ט/טעמים#ט יא|ט,יא]]: [לַגִּבּוֹרִ֣ים]* [לַגִּבֹּרִ֣ים]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[קהלת יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]: [בְחוּרוֹתֶ֔יךָ]* / ל=[בְחוּרוֹתֶ֔ךָ]!
#[[קהלת יב/טעמים#יב ה|יב,ה]]: [הַסּוֹפְדִֽים]* / ל=[הַסֹּפְדִֽים]
#[[קהלת יב/טעמים#יב ו|יב,ו]]: [וְתָר֖וּץ]* / ל=[וְתָרֻ֖ץ]

'''מגילת איכה (חסר לגמרי):'''
#[[איכה א/טעמים#א כא|א,כא]]: [כָמֹֽנִי]* / ל=[כָמֽוֹנִי]!
#[[איכה ב/טעמים#ב ו|ב,ו]]: [מֹעֲד֑וֹ]* / ל=[מוֹעֲד֑וֹ]!
#[[איכה ב/טעמים#ב טז|ב,טז]]: [אֹ֣יְבַ֔יִךְ]* / ל=[א֣וֹיְבַ֔יִךְ]
#[[איכה ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]: [בְּכִלְיֹתָ֔י]* / ל=[בְּכִלְיוֹתָ֔י]!
#[[איכה ג/טעמים#ג לב|ג,לב]]: [חֲסָדָֽיו׃]* / ל=[חֲסָדָֽו׃ כתיב, חֲסָדָֽיו׃ קרי]!
#[[איכה ג/טעמים#ג מג|ג,מג]]: [סַכּ֤וֹתָה]* / ל=[סַכֹּ֤תָה]!
#[[איכה ד/טעמים#ד ט|ד,ט]]: [יָזֻ֙בוּ֙]* / ל=[יָז֙וּבוּ֙]!
#[[איכה ד/טעמים#ד יא|ד,יא]]: [יְסֹדֹתֶֽיהָ] / ל=[יְסוֹדֹתֶֽיהָ]!
#[[איכה ד/טעמים#ד יג|ד,יג]]: [מֵֽחַטֹּ֣אות]* / ל=[מֵֽחַטֹּ֣את]!
#[[איכה ד/טעמים#ד יג|ד,יג]]: [עֲוֺנֹ֖ת]* / ל=[עֲוֺנ֖וֹת]!
#[[איכה ד/טעמים#ד טו|ד,טו]]: [יוֹסִ֖פוּ]* / ל=[יוֹסִ֖יפוּ]!
#[[איכה ד/טעמים#ד יח|ד,יח1]]: [קִצֵּ֛נוּ]* / ל=[קִצֵּ֛ינוּ]
#[[איכה ד/טעמים#ד יח|ד,יח2]]: [קִצֵּֽנוּ]* / ל=[קִצֵּֽינוּ]
#[[איכה ה/טעמים#ה יט|ה,יט]]: [לְד֥וֹר וָדֽוֹר]* / ל=[לְדֹ֥ר וָדֽוֹר]!

'''מגילת אסתר (חסר לגמרי):'''
#[[אסתר ב/טעמים#ב ג|ב,ג]]: [תַּמְרֻקֵיהֶֽן]* / ל=[תַּמְרוּקֵיהֶֽן]!
#[[אסתר ב/טעמים#ב ו|ב,ו]]: [נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר]* / ל=[נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר]
#[[אסתר ב/טעמים#ב יז|ב,יז]]: [הַבְּתוּל֑וֹת]* / ל=[הַבְּתוּלֹ֑ת]!
#[[אסתר ב/טעמים#ב כא|ב,כא]]: [יוֹשֵׁ֣ב]* / ל=[יֹשֵׁ֣ב]!
#[[אסתר ד/טעמים#ד א|ד,א]]: [גְדוֹלָ֖ה]* / ל=[גְדֹלָ֖ה]!
#[[אסתר ד/טעמים#ד יא|ד,יא]]: [יֹֽדְעִ֗ים]* / ל=[יֽוֹדְעִ֗ים]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[אסתר ט/טעמים#ט ט|ט,ט]]: ל=[אֲרִדַ֖י]* / [אֲרִידַ֖י] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[אסתר ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]: [וְהָרוֹג֙]* / ל=[וְהָרֹג֙] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[אסתר ט/טעמים#ט יז|ט,יז]]: [שְׁלוֹשָׁ֥ה]* / [שְׁלֹשָׁ֥ה]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט יח|ט,יח]]: [בִּשְׁלוֹשָׁ֤ה]* / ל=[בִּשְׁלֹשָׁ֤ה]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט יח|ט,יט]]: [וּמִשְׁלֹ֥חַ]* / ל=[וּמִשְׁל֥וֹחַ]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כב|ט,כב]]: [מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם]* / ל=[מֵא֣וֹיְבֵיהֶ֔ם]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כב|ט,כב]]: [וּמִשְׁלֹ֤חַ]* / ל=[וּמִשְׁל֤וֹחַ]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כב|ט,כב]]: [לָֽאֶבְיֹנִֽים] / ל=[לָֽאֶבְיוֹנִֽים]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כד|ט,כד]]: [וְהִפִּ֥ל]* / ל=[וְהִפִּ֥יל]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כט|ט,כט]]: [הַפֻּרִ֛ים]* / ל=[הַפּוּרִ֛ים]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט לא|ט,לא]]: [הַצּוֹמ֖וֹת]* / ל=[הַצֹּמ֖וֹת]

'''ספר דניאל (חסר לגמרי):'''
#[[דניאל א/טעמים#א ד|א,ד]] [וּמַשְׂכִּלִ֣ים]* / ל=[וּמַשְׂכִּילִ֣ים]
#[[דניאל ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] [מִלְּתָ֖ה]* / ל=[מִלְּתָ֖א] 
#[[דניאל ב/טעמים#ב יח|ב,יח]] [רָזָ֖א]* / ל=[רָזָ֖ה]
#[[דניאל ב/טעמים#ב יח|ב,יח]] [יְהֽוֹבְדוּן֙]* / ל=[יְהֹֽבְדוּן֙]
#[[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] [רָזָ֣א]* / ל=[רָזָ֣ה]
#[[דניאל ב/טעמים#ב כז|ב,כז]] [רָזָא֙]* / ל=[רָזָה֙]
#[[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] [וּמְלָ֥את]* / ל=[וּמְלָ֥ת]!
#[[דניאל ב/טעמים#ב מ|ב,מ]] [אִלֵּ֖ן]* / [ל=[אִלֵּ֖ין]
#[[דניאל ב/טעמים#ב מב|ב,מב2]] ([תֶּהֱוֵ֥א]* / ל=[תֶּהֱוֵ֥ה]!
#[[דניאל ב/טעמים#ב מז|ב,מז]] [רָזָ֥א]* / ל=[רָזָ֥ה]
#[[דניאל ג/טעמים#ג ג|ג,ג2]] [נְבֻכַדְנֶצַּֽר]* / ל=[נְבוּכַדְנֶצַּֽר]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] [קַיתְרֹ֨ס כתיב, קַתְר֨וֹס קרי]* / ל=[קַיתְר֨וֹס כתיב, קַתְר֨וֹס קרי]{{הערה|1=הכתיב כאן מלא וי&quot;ו בכתי&quot;ל, לעומת הכתיב החסר וי&quot;ו בשלושת הפסוקים המקבילים הבאים: ג,ו ל=[קַיתְרֹ֤ס כתיב, קַתְרֹ֤ס קרי]*; ג,י ל=[קַיתְרֹ֨ס כתיב, קַתְרֹ֨ס קרי]*; ג,טו ל=[קַיתְרֹ֣ס כתיב, קַתְרֹ֣ס קרי]*}} (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] [שַׂבְּכָ֤א]* / ל=[סַבְּכָ֤א]
#[[דניאל ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] [סוּמְפֹּ֣נְיָ֔א]* / ל=[סוּמְפֹּ֣נְיָ֔ה]!
#[[דניאל ג/טעמים#ג יג|ג,יג]] [וַחֲמָ֔א]* / ל=[וַחֲמָ֔ה]
#[[דניאל ג/טעמים#ג יד|ג,יד]] [נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙]* / ל=[נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙]
#[[דניאל ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] [שַׁעֲתָ֣א]* / ל=[שַׁעֲתָ֣ה]!
#[[דניאל ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] [אֲנַ֧חְנָא]* / ל=[אֲנַ֧חְנָה]!
#[[דניאל ג/טעמים#ג כב|ג,כב]] [יַתִּ֑ירָה]* / ל=[יַתִּ֑ירָא]
#[[דניאל ג/טעמים#ג כד|ג,כד]] [תְּלָתָ֜ה]* / ל=[תְּלָתָ֜א]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] ל=[בְּגֽוֹא־]* / [בְּגֽוֹ־] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] ל=[בְּג֥וֹא]* / [בְּג֥וֹ] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] [לְהוֹדָ֣עוּתַ֔נִי]* / ל=[לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי]!
#[[דניאל ד/טעמים#ד כג|ד,כג]] [קַיָּמָ֑א]* / ל=[קַיָּמָ֑ה]
#[[דניאל ד/טעמים#ד כד|ד,כד]] [תֶּהֱוֵ֥ה]* / ל=[תֶּהֱוֵ֥א]!
#[[דניאל ד/טעמים#ד כח|ד,כח]] [מַלְכוּתָ֖א]* / ל=[מַלְכוּתָ֖ה]
#[[דניאל ד/טעמים#ד לא|ד,לא]] [יֽוֹמַיָּא֩]* / ל=[יֽוֹמַיָּה֩]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ד/טעמים#ד לג|ד,לג]] [וְזִיוִי֙]* / ל=[וְזִוִי֙] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ד/טעמים#ד לד|ד,לד]] [נְבֻכַדְנֶצַּ֗ר]* / ל=[נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר]
#[[דניאל ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] [יְדָ֖א]* / ל=[יְדָ֖ה]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ה/טעמים#ה ז|ה,ז]] [וְהַֽמְנִוכָ֤א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֤א קרי]* / ל=[וְהַֽמְונִיכָ֤א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֤א קרי]! (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] [לְהוֹדָ֣עוּתַ֔נִי]* / ל=[לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] ל=[וְהַֽמְונִכָ֤א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֤א קרי]* (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ה/טעמים#ה יח|ה,יח]] [וְהַדְרָ֔א]* / ל=[וְהַדְרָ֔ה]
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט1]] [־הֲוָ֨א]* / ל=[־הֲוָ֨ה]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט2]] [הֲוָ֣ה]* / ל=[הֲוָ֣א]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט7]] [הֲוָ֥א]* / ל=[הֲוָ֥ה]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט8]] [הֲוָ֥א]* / ל=[הֲוָ֥ה]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] [מַשְׁפִּֽל]* / ל=[מַשְׁפִּֽיל]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] [מְדֹרֵ֔הּ]* / ל=[מְדוֹרֵ֔הּ]
#[[דניאל ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] [יִצְבֵּ֖א]* / ל=[יִצְבֵּ֖ה]
#[[דניאל ה/טעמים#ה כז|ה,כז]] [תְּקִ֥ילְתָּ]* / ל=[תְּקִ֥ילְתָּה]
#[[דניאל ה/טעמים#ה כט|ה,כט]] [וְהַלְבִּ֤שׁוּ]* / ל=[וְהַלְבִּ֤ישׁוּ]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה כט|ה,כט]] [וְהַלְבִּ֤שׁוּ]* / ל=[וְהַלְבִּ֤ישׁוּ]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ה/טעמים#ה כט|ה,כט]] [וְהַֽמְנִוכָ֥א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֥א קרי]* / ל=[וְהַֽמְונִכָ֥א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֥א קרי]! (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] [תְּלָתָ֔ה]* / ל=[תְּלָתָ֔א]
#[[דניאל ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] [־עִלָּ֑ה]* / ל=[־עִלָּ֑א]
#[[דניאל ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] [הַשְׁכַּ֥חְנָֽא]* / ל=[הַשְׁכַּ֥חְנָֽה]
#[[דניאל ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] [־יִבְעֵ֣א]* / ל=[־יִבְעֵ֣ה]
#[[דניאל ו/טעמים#ו יב|ו,יב]] [בָּעֵ֥ה]* / ל=[בָּעֵ֥א]!
#[[דניאל ו/טעמים#ו יג|ו,יג]] [קְרִ֨בוּ]* / ל=[קְרִ֨יבוּ]!
#[[דניאל ו/טעמים#ו יג|ו,יג]] [יִבְעֵא֩]* / ל=[יִבְעֵה֩]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ו/טעמים#ו כה|ו,כה]] [וּלְג֤וֹב]* / ל=[וּלְגֹ֤ב]! (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] [שֵׁיזִ֣ב]* / ל=[שֵׁיזִ֣יב] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] [יַתִּ֗ירָה]* / ל=[יַתִּ֗ירָא]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ז/טעמים#ז ט|ז,ט]] [שְׁבִבִ֣ין]* / ל=[שְׁבִיבִ֣ין] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] [הֲוָ֑א]* / ל=[הֲוָ֑ה]!
#[[דניאל ז/טעמים#ז יד|ז,יד]] [יְהִ֤ב]* / ל=[יְהִ֤יב]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] ל=[בְּג֣וֹא]* / [בְּג֣וֹ] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ז/טעמים#ז כא|ז,כא]] ל=[עָבְדָ֥ה]* / [עָבְדָ֥א] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ז/טעמים#ז כא|ז,כא]] [לְהֹֽן]* / ל=[לְהֽוֹן]!
#[[דניאל ז/טעמים#ז כג|ז,כג]] [רְבִיעָיָה֙ כתיב, רְבִיעָאָה֙ קרי]* / ל=[רְבִיעָיאָ֙ כתיב, רְבִיעָאָה֙ קרי]
#[[דניאל ז/טעמים#ז כד|ז,כד]] [מַלְכוּתָ֔א]* / ל=[מַלְכוּתָ֔ה]
#[[דניאל ז/טעמים#ז כד|ז,כד]] [אַחֲרֵיהֹ֗ן]* / ל=[אַחֲרֵיה֗וֹן]
#[[דניאל ז/טעמים#ז כז|ז,כז]] [וּמַלְכוּתָ֨א]* / ל=[וּמַלְכוּתָ֨ה]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ח/טעמים#ח ח|ח,ח]] [הַגְּדֹלָ֔ה]* / ל=[הַגְּדוֹלָ֔ה]! (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] [וּלְיֹשְׁבֵ֣י]* / ל=[וּלְיוֹשְׁבֵ֣י]!
#[[דניאל י/טעמים#י א|י,א]] [בֵּלְטְאשַׁצַּ֑ר]* / ל=[בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר]
#[[דניאל י/טעמים#י יט|י,יט]] [וּֽ'''כְ'''דַבְּר֤וֹ]* / ל=[וּֽ'''בְ'''דַבְּר֤וֹ]!
#[[דניאל יא/טעמים#יא כט|יא,כט]] [וְכָאַחֲרוֹנָֽה]* / ל=[וְכָאַחֲרֹנָֽה]!
#[[דניאל יא/טעמים#יא לא|יא,לא]] [מְשֹׁמֵֽם]* / ל=[מְשׁוֹמֵֽם]!
#[[דניאל יא/טעמים#יא לו|יא,לו]] [כִרְצֹנ֜וֹ]* / ל=[כִרְצוֹנ֜וֹ]!

'''ספר עזרא (חסר לגמרי):'''
#[[עזרא ב/טעמים#ב מב|עזרא ב,מב]]: [טַלְמֹ֣ן]* / ל=[טַלְמ֣וֹן]?!
#[[עזרא ב/טעמים#ב נ|עזרא ב,נ]]: [מְעוּנִ֖ים]* / ל=[כתיב: מְעיּנִ֖ים, קרי: מְעוּנִ֖ים]
#[[עזרא ד/טעמים#ד יג|עזרא ד,יג]]: [וְשׁוּרַיָּ֖א]* / ל=[וְשׁוּרַיָּ֖ה]
#[[עזרא ה/טעמים#ה ג|עזרא ה,ג]]: [אֲתָ֨ה]* / ל=[אֲתָ֨א]!
#[[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב]]: [מְדִינְתָּ֖א]* / ל=[מְדִינְתָּ֖ה]
#[[עזרא ז/טעמים#ז י|עזרא ז,י]] [לִדְרֹ֛שׁ]* / ל=[לִדְר֛וֹשׁ]!
#[[עזרא ז/טעמים#ז יג|עזרא ז,יג]] [עַמָּ֨א]* / ל=[עַמָּ֨ה]!
#[[עזרא ז/טעמים#ז יד|עזרא ז,יד]] [לְבַקָּרָ֥ה]* / ל=[לְבַקָּרָ֥א]
#[[עזרא ז/טעמים#ז כא|עזרא ז,כא]] [כָהֲנָ֜א]* / [כָהֲנָ֜ה]
#[[עזרא ז/טעמים#ז כב|עזרא ז,כב]] [כּוֹרִ֣ין]* / ל=[כֹּרִ֣ין]
#[[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]] [עַמָּא֙]* / ל[=עַמָּה֙]!
#[[עזרא ז/טעמים#ז כז|עזרא ז,כז]] [אֲבֹתֵ֑ינוּ]* / ל=[אֲבוֹתֵ֑ינוּ]!
#[[עזרא ט/טעמים#ט א|עזרא ט,א]] [כְּ֠תֹעֲבֹֽתֵיהֶ֠ם]* / ל=[כְּ֠תוֹעֲבֹֽתֵיהֶם]
#[[עזרא י/טעמים#י לה|עזרא י,לה]] [כְּלֽוּהיּ כתיב, כְּלֽוּהוּ קרי]* / ל=[כְּלֻֽהיּ כתיב, כְּלֽוּהוּ קרי]
#[[עזרא י/טעמים#י מד|עזרא י,מד]] [נָשְׂא֖יּ כתיב, נָשְׂא֖וּ קרי]* / ל?=[נָשְׂא֖וּ]{{הערה|בכתי&quot;ל יש כאן ניסיון לבצע תיקון, אולי ע&quot;י יד מאוחרת.}}
#[[נחמיה ה/טעמים#ה יד|נחמיה ה,יד]] [אוֹתִ֗י]* / ל=[אֹתִ֗י]!
#[[נחמיה ו/טעמים#ו יא|נחמיה ו,יא]] [יָבֹ֥א]* / ל=[יָב֥וֹא]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז ד|נחמיה ז,ד]] [וּגְדֹלָ֔ה]* / ל=[וּגְדוֹלָ֔ה]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז לז|נחמיה ז,לז]] [וְאֹנ֔וֹ]* / ל=[וְאוֹנ֔וֹ]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז מה|נחמיה ז,מה]] [שַׁלֻּ֤ם]* / ל=[שַׁלּ֤וּם]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז מח|נחמיה ז,מח]] [חֲגָבָ֖א]* / ל=[חֲגָבָ֖ה]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[נחמיה ז/טעמים#ז נז|נחמיה ז,נז]] [סֹפֶ֖רֶת]* / ל=[סוֹפֶ֖רֶת]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[נחמיה ז/טעמים#ז סא|נחמיה ז,סא]] [אֲבֹתָם֙]* / ל=[אֲבוֹתָם֙]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז סה|נחמיה ז,סה]] [וְתֻמִּֽים]* / ל=[וְתוּמִּֽים]
#[[נחמיה ז/טעמים#ז עא|נחמיה ז,עא]] [דַּרְכְּמֹנִים֙]* / ל=[דַּרְכְּמוֹנִים֙]!
#[[נחמיה ח/טעמים#ח ו|נחמיה ח,ו]] [וַיִּֽשְׁתַּחֲו֛וּ]* / ל=[וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּ֛]{{הערה|אות וי&quot;ו האחרונה הושמטה בכתב־היד, בלי שום הערה.}}
#[[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] [כְּבֹדֶ֔ךָ]* / ל=[כְּבוֹדֶ֔ךָ]!
#[[נחמיה ט/טעמים#ט כה|נחמיה ט,כה]] [בְּצוּרֹת֮]* / ל=[בְּצֻרוֹת֮]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[נחמיה ט/טעמים#ט לב|נחמיה ט,לב]] [וְלִנְבִיאֵ֥ינוּ]* / ל=[וְלִנְבִיאֵ֥נוּ]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[נחמיה ט/טעמים#ט לז|נחמיה ט,לז]] ל=[גְּ֠וִיֹּתֵינוּ]* / [גְּ֠וִיָּתֵנוּ]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[נחמיה ט/טעמים#ט לז|נחמיה ט,לז]] [גְדֹלָ֖ה]* / ל=[גְדוֹלָ֖ה]!
#[[נחמיה י/טעמים#י יג|נחמיה י,יג]] ל?=[שְׁ'''בַ'''נְיָֽה]* / ל?=[שְׁ'''כַ'''נְיָֽה]
#[[נחמיה י/טעמים#י לג|נחמיה י,לג]] [שְׁלִישִׁ֥ית]* / ל=[שְׁלִשִׁ֥ית]!
#[[נחמיה י/טעמים#י לז|נחמיה י,לז]] [וּבְהֶמְתֵּ֔נוּ]* / ל=[וּבְהֶמְתֵּ֔ינוּ]
#[[נחמיה יא/טעמים#יא יב|נחמיה יא,יב]] [[עֹשֵׂ֤ה]* / ל=[עֹשֵׂ֤י]!
#[[נחמיה יא/טעמים#יא יד|נחמיה יא,יד]] [גִּבֹּ֣רֵי]* / ל=[גִּבּ֣וֹרֵי]
#[[נחמיה יא/טעמים#יא יז|נחמיה יא,יז]] [מִ֠יכָ֠א]* / ל=[מִ֠יכָה]
#[[נחמיה יא/טעמים#יא כו|נחמיה יא,כו]] [וּבְמֹלָדָ֖ה]* / ל=[וּבְמוֹלָדָ֖ה]
#[[נחמיה יג/טעמים#יג א|נחמיה יג,א]] [וּמוֹאָבִ֛י]* / ל=[וּמֹאָבִ֛י]
#[[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,ה]] [וְהַשּׁוֹעֲרִ֑ים]* / ל=[וְהַשֹּׁעֲרִ֑ים]!
#[[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,טז]] [וּמוֹכְרִ֧ים]* / ל=[וּמֹכְרִ֧ים]

===ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות===

{{בעבודה}}

'''בסעיף זה הבאנו רשימה של המקומות שבהם קביעת נוסח הכתיב בספרי הנביאים והכתובים לא הייתה חד-משמעית ע&quot;פ הנתונים הבסיסיים {{קו תחתי|בלבד}}:
*אם יש כתיב חריג בכתב־יד אחד, העומד מול שאר כל כתבי־היד, לא הבאנו אותו ברשימה.
*אם יש כתיב חריג בשני כתבי־יד, אך יש הכרעה ברורה וחד-משמעית לפי הערות המסורה, לא הבאנו אותו ברשימה.
*אם יש כתיב חריג בשני כתבי־יד,{{הערה|שם=כתיב חריג שונה|אפילו אם יש ביניהם כתיב חריג שונה.}} אך '''אין''' הכרעה ברורה וחד-משמעית לפי הערות המסורה, אז הבאנו אותו ברשימה.
*אם יש כתיב חריג שנמצא בשלושה כתבי־יד או יותר,{{הערה|שם=כתיב חריג שונה}} אז הבאנו אותו ברשימה אפילו אם יש הכרעה חד-משמעית לפי הערות המסורה.

'''ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות:'''
#'''[[ירמיהו לא/טעמים#לא כז|ירמיהו לא,כז:]]''' ל=[וְלִנְט֖וֹעַ] / [וְלִנְטֹ֖עַ]*
#'''[[זכריה ז/טעמים#ז ב|זכריה ז,ב:]]''' ל=[שַׂר־אֶ֕צֶר] / [שַׂרְאֶ֕צֶר]* (תיבה מורכבת)
#'''[[זכריה ט/טעמים#ט טו|זכריה ט,טו:]]''' ל=[כְּזָוִיּ֖וֹת]* / [כְּזָוִיֹּ֖ת]
#'''[[שיר השירים ד/טעמים#ד ג|שיר השירים ד,ג:]]''' ל=[שִׂפְתֹתַ֔יִךְ] / [שִׂפְתוֹתַ֔יִךְ]*
#'''[[שיר השירים ד/טעמים#ד ג|שיר השירים ד,ג:]]''' ל=[וּמִדְבָּרֵ֖יךְ] / [וּמִדְבָּרֵ֖ךְ]*
#'''[[שיר השירים ח/טעמים#ח יג|שיר השירים ח,יג:]]''' ל=[הַשְׁמִיעִֽינִי] / [הַשְׁמִיעִֽנִי]*
#'''[[קהלת ו/טעמים#ו י|קהלת ו,י:]]''' ל=[כתיב=שהתקיף, קרי=שֶׁתַּקִּ֖יף]* / [כתיב=שֶׁתַּקִּ֖יף, אין קרי] '''(מחלוקת מסורה!)'''
#'''[[קהלת ט/טעמים#ט יא|קהלת ט,יא:]]''' ל=[לַגִּבּוֹרִ֣ים]* / [לַגִּבֹּרִ֣ים]
#'''[[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר ט,ט:]]''' ל=[אֲרִדַ֖י]* / [אֲרִידַ֖י]
#'''[[אסתר ט/טעמים#ט טז|אסתר ט,טז:]]''' ל=[וְהָרֹג֙] / [וְהָרוֹג֙]*
#'''מחלוקת מסורה בספר דניאל:'''{{הערה|אחרי שהחלטנו מזמן לקבוע את הנוסח לפי המסורה בכתי&quot;ל (ונגד דעתו של הרב ברויאר), מצאנו שבמהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר גם הכריעו באותו כיוון. לפרטים מלאים ראו בהערת הנוסח על [[דניאל ג/טעמים#ג כה|דניאל ג,כה]].}}
##'''[[דניאל ג/טעמים#כ כה|דניאל ג,כה:]]''' ל=[בְּגֽוֹא]* / [בְּגֽוֹ]
##'''[[דניאל ד/טעמים#ד ז|דניאל ד,ז:]]''' ל=[בְּג֥וֹא]* / [בְּג֥וֹ]
##'''[[דניאל ז/טעמים#ז טו|דניאל ז,טו:]]''' ל=[בְּג֣וֹא]* / [בְּג֥וֹ]
#'''[[דניאל ז/טעמים#ז ט|דניאל ז,ט:]]''' ל=[שְׁבִיבִ֣ין]* / [שְׁבִבִ֣ין]
#'''[[נחמיה ז/טעמים#ז נז|נחמיה ז,נז]]''' ל=[סוֹפֶ֖רֶת] / [סֹפֶ֖רֶת]*
#'''[[נחמיה ט/טעמים#ט לב|נחמיה ט,לב:]]''' ל=[וְלִנְבִיאֵ֥נוּ] / [וְלִנְבִיאֵ֥ינוּ]*
#'''[[נחמיה ט/טעמים#ט לז|נחמיה ט,לז]]''' ל=[גְּ֠וִיֹּתֵינוּ]* / [גְּ֠וִיָּתֵנוּ]{{הערה|כאן יש ניקוד שונה, והכתיב השונה בהתאם לניקוד.}}

===קונטרסי המסורה של כתר ארם צובה===

בכתר ארם צובה היו, מלבד נוסח המקרא והערות המסורה עליו, גם קונטרסי מסורה שנכרכו עמו בתחילתו ובסופו. שבעה דפי מסורה באו לפני התורה, ועשרים דפים בסוף ספרי הכתובים (אחרי דניאל ועזרא). בדפי המסורה גם הוסיפו לכתוב הקדשות חשובות. בדפים האחרונים היו איורים בצבעים ובזהב. יש עדויות לכך שהקונטרסים היו חלק מהכתר מאז המאה ה-11 לכל המאוחר. אבל למרבה הצער הלכו כל דפי המסורה של הכתר לאיבוד ביחד עם רוב התורה בתחילת הכתר, וביחד עם ספרי סוף הכתובים שהיו בחלקו האחרון.

רוב המידע שנמצא בידינו על קונטרסי המסורה שנכרכו ביחד עם כתר ארם צובה פורסם במאמרים שונים ע&quot;י יוסף עופר.{{הערה|1=יש תיאור מפורט של קונטרסי המסורה בתוך [http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובה – לאור רשימותיו של מ&quot;ד קאסוטו&quot;], '''ספונות''', סדרה חדשה ספר רביעי (יט) תשמ&quot;ט, עמ' 277-344. יש העתק וניתוח מלא של שני סיעיפים מבוך קונטרסי המסורה, בנוסף למידע רב על ההעתקים הקיימים בתוכם, בשני מאמרים: &quot;A Masoretic Note in the Aleppo Codex Concerning the Composite Words&quot;, 
''Textus'' 21, עמ' 209-233 (על כתיב השמות המורכבים במקרא בתיבה אחת או שתיים); &quot;קונטרסי המסורה של כתר ארם צובה על פי העתק בארכיונו של יצחק זליגמן בר&quot;, '''עיוני מקרא ופרשות''' ז (בר-אילן תשס&quot;ה), עמ' 137-162 (על כתיב המלים בארמית המקראית באל&quot;ף או בה&quot;א בסופם).}} במשך הדורות נכתבו ממנו העתקים ותיאורים מפורטים, ועופר זכה לגלות את העתקתו המלאה של זליגמן בער (יצחק בֵּר).{{הערה|ארכיונו של בֵּר נמצא בתוך אוסף גינצבורג במוסקבה (כ&quot;י מוסקבה 1550). צילומו במכון לתצלומי כתבי יד עבריים שבספרייה הלאומית בירושלים 
נמצא ב[{{NNL|000146980}} סרט מספר F 48538].}} על פיו ועל פי שאר העדויות אפשר לשחזר את התוכן בדפי המסורה כמעט בשלמותו. אמנם לפי מחקריו של עופר יש מקום להטיל ספק בכך שחומר המסורה שהיה בקונטרסים אכן נכתב ע&quot;י אהרן בן אשר, הן בגלל פרטים מסוימים בתוכנם שאינם משקפים את נוסח הכתר, והן בגלל סימנים חיצוניים (כגון עדויות לגבי אופן הכריכה). אמנם בכל זאת ברור שהקונטרסים מהווים יצירה של בעלי המסורה הטברנים, והם קרובים מאוד במקום ובזמן לכתר עצמו, ואף היוו חלק מהותי ממנו במשך אלף שנה בערך.

ברשימות המסורה שבקונטרסים יש גם מידע שיכול להאיר על ספקות מסוימים בנוסח הכתר בחלקיו החסרים. עופר ניתח מידע מהסוג הזה בסעיף הדן בכתיב של מלים בארמית המקראית, והוא רלוונטי לגבי קביעת הנוסח בספרים דניאל ועזרא (שהיו בסוף הכתר והיום חסרים). להלן שלושת המקומות שבהם יש עדות מסורה המסייעת לקביעת הנוסח בתוך קונטרסי המסורה שהיו בכתר (למידע שלם על שלל הנתונים בכל מקום ראו בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה):{{הערה|ע&quot;פ מסקנותיו של עופר, קונטרסי המסורה, עמ' 160.}}
*[[דניאל ו/טעמים#ו ו|דניאל ו ו:]] ל=[עִלָּ֑א] / [עִלָּ֑ה]*
*[[דניאל ו/טעמים#ו ח|דניאל ו ח:]] ל=[יִבְעֵ֣ה] / [יִבְעֵ֣א]*
*[[דניאל ז/טעמים#ז כא|דניאל ז כא:]] ל=[עָבְדָ֥ה]* / [עָבְדָ֥א]

מלבד קביעת הנוסח במקומות מסוימים, יש גם ערך היסטורי ותרבותי רב בקונטרסי המסורה שהיו חלק בלתי-נפרד מהכתר במשך כמעט כל תקופת קיומו. מפעל המסורה של חכמי טבריה הוא מאוצרות הרוח של עם ישראל, על אחת כמה וכמה קונטרסי מסורה בני אלף שנה שהיו חלק מכתר ארם צובה, ואף היו מיוחסים במשך הזמן לאהרן בן אשר בכבודו ובעצמו. עופר מראה במאמריו שעכשיו, ע&quot;פ העדויות הקיימות ולמרות ליקויים מסוימים, כבר &quot;נחשף... בשלמותו נוסחם של קונטרסי המסורה שצורפו אל כתב היד החשוב ביותר של המקרא מבית מדרשם של בעלי המסורה.&quot;{{הערה|עופר, קונטרסי המסורה, עמ' 161.}} הוא גם מזכיר העקתה שלמה ממקור ראשון שנכתב בשביל אברהם פירקוביץ' (העתק בער הוא רק העתק ממנו), שאולי קיים עדיין באוסף פירקוביץ'.{{הערה|אוסף פירקוביץ' נמצא היום בספרייה הלאומית של רוסיה בעיר סנקט פטרבורג. עופר העיר: &quot;ייתכן שההעתק המקורי (העתק חלב) יימצא באוסף פירקוביץ' ויפתור כמה מן הספקות המוצגים בדברינו. אולם איתור כתב היד באוספי פירקוביץ' – וכל שכן קביעה ודאית שאינו נמצא שם – אינם משימות קלות&quot; (עופר, שם, עמ' 141 הערה 13).}} חשוב לעשות את המאמצים כדי לאתר אותו אם הוא בכלל קיים, ואח&quot;כ להוציא לאור מהדורה מבוארת של הקונטרסים במלואם ע&quot;פ כל העדויות הקיימות, כמו שהיה רצונו של פירקוביץ' עצמו בדיוק:

:ואף שבכל השתדלותו לא הצליח לראות התנ&quot;ך הזה בעיניו, אבל בפיזור כסף והתאמצות העתיקו לו את כל הכתוב מלפניו ומאחריו. וראיתי הכל בית ידידי החכם הזה, והם מר' אהרן בן אשר, והוא ברוב טובו אל הכלל ישתדל להדפיסם ולהפיצם בישראל עם פירוש מספיק כיד ה' הטובה עליו. כי הדברים האלה הם קשה הבנה כדרך הראשונים {{נוסח|אשר|במקור אתר וצ&quot;ל אשר}} הסתירו בחידות והטמינו ברמז.{{הערה|מדברי יעקב ספיר, '''אבן ספיר''', ח&quot;א (ליק 1866) דף י&quot;ב ע&quot;ב הערה 1; מובאים בעופר, קונטרסי המסורה, עמ' 140.}}

במאמץ כזה יש לראות הידור מצווה כחלק מהשלמת החסר בכתר, וגם כן דרך לפתוח את אוצרות המסורה לקהל.

===שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים===

{{בעבודה}}

במסורה הטברנית לא הייתה קביעה מדויקת וסמכותית לגבי הרווחים של הפרשות הפתוחות והסתומות, כמו שראינו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות|בפרק הקודם]]'''. בסופו של דבר קבע הרמב&quot;ם את הפרשות בתורה ע&quot;פ כתר ארם צובה, ומאז הביאה פסיקתו לאחידות כמעט-מושלמת בחלוקת הפרשות בתוך ספרי התורה. אך במשך הדורות לא הייתה שום קביעה כזו לגבי חלוקת הפרשות בספרי הנביאים והכתובים (למעט נסיונות של פסיקה לגבי מגילת אסתר שלא התקבלו על ידי כל העדות בישראל). רק במאה ה-19 היה ניסיון לקבוע את כל רווחי הפרשות בנ&quot;ך לפי כתר ארם צובה, וניסיון זה השפיע על כתיבתן של ספרי הנביאים והכתובים בתוך מגילות של קלף בכמה בתי כנסת (לשימוש בקריאת ההפטרה וחמש מגילות בציבור). בימינו יצאו כמה מהדורות של התנ&quot;ך המבוססות על חלוקה זו של הפרשות, ביניהן: מהדורות ברויאר (החל מדפוס חורב), מקראות גדולות הכתר (בדפוס וב[https://www.mgketer.org/ מהדורה המקוונת]), מהדורת &quot;סימנים&quot; (מבית פלדהיים), והמהדורה הדיגיטלית של [https://mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm מכון ממרא].

הפרשות הפתוחות והסתומות בנביאים וכתובים במהדורתנו, אף במקומות החסרים בכתר ארם צובה, הן לפי נוסח הכתר ע&quot;פ עדותו של יהושע קמחי. קמחי נסע לארם צובה במאה ה-19, בשליחותם של רבני ירושלים, כדי לבדוק פרטים רבים בכתר ובמיוחד את כל רווחי הפרשות שבו. הוא תיעד את הפרשות הפתוחות והסתומות בכתר ע&quot;י הערות שרשם בתוך [https://archive.org/details/YellinTanakh/mode/1up התנ&quot;ך של ר' שלום שכנא ילין]. לנתונים המלאים וניתוח מפורט של עדות זו ראו יוסף עופר, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובא והתנ&quot;ך של ר' שלום שכנא ילין&quot;].{{הערה|ראו גם את סיכום המידע על חלוקת הפרשות הפתוחות והסתומות בכתר ארם צובה שנמצא [[:w:en:Parashah|כאן]] (באנגלית).}}

רשימתו של קמחי אינה נקייה לגמרי מטעויות, כמו שניתן להיווכח מהשוואה לכתר במקומות הקיימים בו,{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של עופר, עמ' 311-312; 329-331.}} ולכן יש מעט מקומות שבהם חייב המהדיר להפעיל את שיקול דעתו. ברשימה הבאה הובאו כל המקומות שיש בהם ספק כלשהו לגבי חלוקת הפרשות שהייתה בכתר ארם צובה. לעתים רחוקות ציינו גם תופעות בעלות משמעות בחלוקת הפרשות בכתי&quot;ל.

'''ספר מלכים:'''
#בפסוק &quot;אָ֣ז יַכֶּֽה־מְ֠נַחֵ֠ם...&quot; ([[מלכים ב טו/טעמים#טו טז|מל&quot;ב טו,טז]]) אין פרשה במהדורתנו.
#בפסוק &quot;וַיִּשְׁלַ֨ח אָחָ֜ז מַלְאָכִ֗ים...&quot; ([[מלכים ב טז/טעמים#טז ז|מל&quot;ב טז,ז]]) אין פרשה במהדורתנו.

'''מגילת שיר השירים:'''
'''חלוקת הפרשות:''' בשלושה מקומות בשיר השירים יש במהדורתנו רווח של פרשה ע&quot;פ כתי&quot;ל, למרות שלא סומן כלל פרשה בכתר ברשימת קמחי. ראו בהערות הנוסח למידע מלא על כל אחד מהמקומות.
#בפסוק &quot;יָפָ֨ה אַ֤תְּ רַעְיָתִי֙ כְּתִרְצָ֔ה&quot; ([[שיר השירים ו/טעמים#ו,ד|ו,ד]]) יש פרשה סתומה במהדורתנו.
#בפסוק &quot;מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר&quot; ([[שיר השירים ח/טעמים#ח ה|ח,ה]]) יש פרשה סתומה במהדורתנו.
#בפסוק &quot;כֶּ֣רֶם הָיָ֤ה לִשְׁלֹמֹה֙ בְּבַ֣עַל הָמ֔וֹן&quot; ([[שיר השירים ח/טעמים#ח יא|ח,יא]]) יש פרשה פתוחה במהדורתנו.

===מסורת הסופרים במגילת אסתר: הערות מיוחדות===
{{בעבודה}}
{| width=100% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=8 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''הערות מיוחדות במגילת אסתר'''}}}}&lt;br&gt;ציון ההבדלים בין המגילות במסורת תימן, ספרד ואשכנז, ובין המגילות לכתר ארם צובה
|- align=center
!פסוק
!מילה או הקשר
!כתר ארם צובה{{הערה|לפי עדויות או מקבילות.}}
!מגילות תימן
!מגילות ספרד
!מגילות אשכנז
!נוסח הפנים&lt;br&gt;במהדורתנו
!הערה במהדורתנו
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[אסתר ח/טעמים#ח יא|אסתר ח, יא]]
|'''וְ'''לַהֲרֹ֨ג‏
|'''וְ'''לַהֲרֹ֨ג‏
|'''וְ'''לַהֲרֹ֨ג‏
|
|לַהֲרֹ֨ג
|'''וְ'''לַהֲרֹ֨ג‏
|במגילות אשכנז כתוב לַהֲרֹ֨ג
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[אסתר ט/טעמים#ט ג|אסתר ט, ג]]
|'''לִ'''פְנֵיהֶ֔ם
|'''לִ'''פְנֵיהֶ֔ם
|'''לִ'''פְנֵיהֶ֔ם
|
|'''בִּ'''פְנֵיהֶ֔ם
|'''לִ'''פְנֵיהֶ֔ם
|במגילות אשכנז כתוב בִּפְנֵיהֶ֔ם
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר ט, ט]]
|אֲרִ(י)דַ֖י‏
|אֲרִדַ֖י‏ (כנראה)
|אֲרִדַ֖י‏ (?)
|
|אֲרִ'''י'''דַ֖י‏
|אֲרִדַ֖י‏
|בספרים אחרים אֲרִידַ֖י וכך כתוב במגילות רבות
|}

==שחזור מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: נוסח הניקוד והטעמים==

קביעת הניקוד והטעמים בספרי הנביאים והכתובים, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, תהיה לפי אותם עקרונות כמו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: נוסח הניקוד והטעמים|בתורה]]'''. הבסיס של השחזור הוא כתי&quot;ל, שברוב המקומות מהווה העתק מדויק לכתר ארם צובה. אך לגבי המקומות החריגים בניקוד ובטעמים בכתי&quot;ל וספקות שעולים לעתים מתוך השוואה למקורות אחרים, וגם לגבי השיקולים המקומיים שעל פיהם הכרענו בכל מקום כזה, יש לעיין בתיעוד הנוסח שבדף העריכה לכל פרק.

לגבי נוסח הגעיות בנ&quot;ך (במקומות החסרים בכתר), הן מופיעות כמעט תמיד לפי כתי&quot;ל, ויש בהן תיקונים רק לעתים רחוקות.{{הערה|1=היוצאים מן הכלל הם: [[מלכים ב יח/טעמים#יח ט|מל&quot;ב יח,ט]] (ל=וַֽיְהִ֞י), ו[[דניאל ח/טעמים#ח ב|דניאל ח,ב]] (ל=וַיְהִי֙).}} להסבר מלא ומידע נוסף על הגעיות במהדורתנו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|כאן]]'''.

==מסורת הקוראים בנ&quot;ך: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל==

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא לרשימת הניקוד והטעמים}}

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''הקיימים בכתר ארם צובה''', ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה|פרק החמישי של המבוא]]'''.

===ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על רוב הספר, הקיים בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)|כאן]].'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=ב[[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל&quot;ב יז,לא]] ציין ברויאר &quot;וְהַסְפַרְוִ֗ים (ל)&quot;, אבל לא ברור מדוע ציין תיבה זו.}}
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל&quot;ב טו,י]] (ל!=קָֽבָלְ־עָ֖ם): למ&quot;ד שווּאה ומוקפת
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו יג|מל&quot;ב טו,יג]] (ל=לְעֻזִיָּ֖ה): חסר דגש בזי&quot;ן
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו ל|מל&quot;ב טו,ל]] (ל=בֶּן־עֻזִיָּֽה): חסר דגש בזי&quot;ן
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו לב|מל&quot;ב טו,לב]] (ל=בֶּן־עֻזִיָּ֖הוּ): חסר דגש בזי&quot;ן
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו לד|מל&quot;ב טו,לד]] (ל=עֻזִיָּ֥הוּ): חסר דגש בזי&quot;ן
#[[מלכים ב טז/טעמים#טז ו|מל&quot;ב טז,ו]] (ל=אֶת־הַיְהוּדִ֖ים): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|ברשימת ברויאר בכתר ירושלים צוין מספר הפסוק בטעות &quot;טו,ו&quot;.}}
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|מל&quot;ב יז,יג]] (ל*=שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה כשיטת הכתר
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז טו|מל&quot;ב יז,טו]] (ל?!=וַיֵּ֨לְכוּ): (חסר טעם האזלא [גרש] באות כ&quot;ף?){{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז כא|מל&quot;ב יז,כא]] (ל!=וְהֶחֱטֵיאָ֖ם): טי&quot;ת בצירה
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז כד|מל&quot;ב יז,כד]] (ל*=וּ֠מִכּ֠וּתָה): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח ט|מל&quot;ב יח,ט]] (ל=וַֽיְהִ֞י): בגעיה

ב. מתיגת הזקף
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז ל|מל&quot;ב יז,ל]] (ל=וְאַנְשֵׁי־כ֔וּת): אין מתיגה

===ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על רוב הספר, הקיים בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)|כאן]].'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט כא|כט,כא]] (ל!=הַֽנִבְּאִ֥ים): חסר דגש בנו&quot;ן
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט כז|כט,כז]] (ל!=הָֽעֲנְּתֹתִ֑י): חטף פתח בעי&quot;ן במקום פתח
#[[ירמיהו ל/טעמים#ל י|ל,י:]] (ל*=נְאֻם־יְהֹוָה֙): נקודת חולם בשם הוי&quot;ה בתוך כתב־היד
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא ג|לא,ג]] (ל!=וְֽנִבְנֵי֔ת): מקום הטעם{{הערה|הערת דותן; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לג|לא,לג]] (ל!=לְמִקְטַנָּ֤ם): חסר דגש בקו&quot;ף

ב. מתיגת הזקף:
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט יד|כט,יד]] (ל=אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם): מקום המתיגה
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (ל=וְאֶל־כָּל־הָעָ֔ם): אין מתיגה
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט כ|כט,כ]] (ל=כָּל־הַ֨גּוֹלָ֔ה): מקום המתיגה

===ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על רוב הספר, הקיים בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)|כאן]].'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[עמוס ט/טעמים#ט ד|עמוס ט,ד]] (ל!=אֹֽיבֵיהֶ֔ם): חסר שווא ביו&quot;ד{{הערה|שם=חסר ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[עובדיה א/טעמים#א א|עֹבדיה א,א]] (ל!=עָלֶיהָ): חסר טעם המרכא{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[עובדיה א/טעמים#א ג|עֹבדיה א,ג]] (ל?=בְחַגְוֵי־סֶּ֖לַע): סמ&quot;ך דגושה?
#[[עובדיה א/טעמים#א ח|עֹבדיה א,ח]] (ל?=נְאֻם יְהֹוָ֑ה): חסר מקף?{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[עובדיה א/טעמים#א יב|עֹבדיה א,יב]] (ל!=לִבְנֵֽי יְהוּדָ֖ה): חסר מקף{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[עובדיה א/טעמים#א טז|עֹבדיה א,טז]] (ל!=הָֽיוּ): מקום הסילוק
#[[עובדיה א/טעמים#א יז|עֹבדיה א,יז]] (ל!=מוֹרָֽשֵׁיהֶם): חסר סילוק{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[יונה א/טעמים#א ג|יונה א,ג]] (ל!=אָנִיָּ֣ה{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}): חסרות הנקודות של חטף קמץ באל&quot;ף
#[[יונה ג/טעמים#ג ב|יונה ג,ב]] (ל?!=וִּקְרָ֤א): נקודת חיריק מתחת לאות וי&quot;ו?
#[[יונה ג/טעמים#ג ג|יונה ג,ג]] (ל!=אֶל־נִֽינְוֶ֖ה): סגול בוי&quot;ו במקום צירה
#[[יונה ג/טעמים#ג ו|יונה ג,ו]] (ל!=אֶל־מֶ֣לֶך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[יונה ג/טעמים#ג י|יונה ג,י]] (ל?!=אֶֽת־מַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם): געיה באות אל&quot;ף?{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[מיכה א/טעמים#א יד|מיכה א,יד]] (ל=לְמַלְכֵ֥י): בטעם מרכא במקום טפחא
#[[מיכה א/טעמים#א טו|מיכה א,טו]] (ל!=עַד־עֲדֻּֿלָּ֥ם): דל&quot;ת דגושה למרות סימן הרפה{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[מיכה ג/טעמים#ג ג|מיכה ג,ג]] (ל=וּפָרְשׂוּ֙): אין געיה קלה בתיבת פשטא
#[[מיכה ג/טעמים#ג ה|מיכה ג,ה]] (ל=וַאֲשֶׁר֙): אין געיה קלה בתיבת פשטא
#[[זכריה א/טעמים#א ד|זכריה א,ד]] (ל-כתיב!=וּמַֽעֲלְילֵיכֶ֖ם): נקודות של חטף פתח בעי&quot;ן
#[[זכריה א/טעמים#א י|זכריה א,י]] (ל!=בֵּין־הַהַדַסִּ֖ים): חסרות נקודות לחטף פתח בה&quot;א השנייה
#[[זכריה ב/טעמים#ב ב|זכריה ב,ב]] (ל!=וִירוּשָׁלָֽם): חסרה נקודת החיריק בלמ&quot;ד
#[[זכריה ד/טעמים#ד יא|זכריה ד,יא]] (ל!=הָאֵ֔לֶה): חסר דגש בלמ&quot;ד
#[[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא]] (ל*=לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ): במהדורתנו השארנו כאן את סימן הרפה
#[[זכריה ו/טעמים#ו ז|זכריה ו,ז]] (ל!=לְהִתְהַלֵּ֣ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[זכריה ו/טעמים#ו יב|זכריה ו,יב]] (ל!=יְהֹוָֽהּ): נקודה באות ה&quot;א השנייה של שם הוי&quot;ה
#[[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת): מקף בתיבת משרת
#[[זכריה ח/טעמים#ח יד|זכריה ח,יד]] (ל!=זָמַמְ֜תִּי): מקום הטעם
#[[זכריה ט/טעמים#ט יז|זכריה ט,יז]] (ל=וּמַה־יָפְי֑וֹ): אין דגש ביו&quot;ד

ב. מתיגת הזקף:
#[[זכריה ה/טעמים#ה ג|זכריה ה,ג]] (ל=וְכָל־הַנִּ֨שְׁבָּ֔ע): מקום המתיגה
#[[זכריה ו/טעמים#ו ו|זכריה ו,ו]] (ל=וְהַלְּבָנִ֔ים): אין מתיגה

ג. קרי וכתיב של אֵם קריאה:
#[[עמוס ט/טעמים#ט ו|עמוס ט,ו]] (ל-קרי=מַעֲלוֹתָ֔יו): אין ציון במהדורתנו
#[[עובדיה א/טעמים#א יא|עֹבדיה א,יא]] (ל-קרי=שְׁעָרָ֗יו): אין ציון במהדורתנו

===ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על רוב הספר, הקיים בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)|כאן]].'''

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים טו/טעמים#טו א|טו,א]] (ל!=י֭הֹוָה): חסר שווא באות יו&quot;ד, ונכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה.
#[[תהלים טו/טעמים#טו ב|טו,ב]] (ל!=בִּלְבָֽבוֹ): מקום הסילוק
#[[תהלים טו/טעמים#טו ג|טו,ג]] (ל!=עַל־קְרֹֽבוֹ): מקום הסילוק
#[[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ל?=&lt;מִ֥מְתִֽים־יָדְךָ֨ ׀&gt;* או &lt;מִֽמְתִ֥ים־יָדְךָ֨ ׀&gt; או &lt;מִֽמְתִֽים־יָדְךָ֨ ׀&gt;): מרכא וגעיה ומקף בתיבת משרת*, או געיה ומרכא ומקף בתיבת משרת, או שתי געיות בתיבה המוקפת?
#[[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ל!=יִשְׂבּ֥עוּ): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ל!=לְעוֹלְלֵֽיהֶם): מקום הסילוק
#[[תהלים יח/טעמים#יח ג|יח,ג]] (ל?=סַ֥לְעִ֥י* או סַֽלְעִ֥י): מרכא ומרכא* או געיה ומרכא?
#[[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל?=אֶ֥קֲרָ֣א* או אֶֽקֲרָ֣א): מרכא ומונח* או געיה ומונח?
#[[תהלים יח/טעמים#יח,כ|יח,כ]] (ל?=כִ֘י): חסר דגש בכ&quot;ף?
#[[תהלים יח/טעמים#יח,לח|יח,לח]] (ל!=וְלֹֽא־אָ֝שׁוּב): חסרה נקודת הרביע בשי&quot;ן
#[[תהלים יט/טעמים#יט ז|יט,ז]] (ל!=מֵֽחַמָּתוֹ): מקום הסילוק, או געיה וחסר סילוק לאחריה
#[[תהלים יט/טעמים#יט טו|יט,טו]] (ל?=&lt;יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן ׀&gt;*  או &lt;יִֽהְי֥וּ־לְרָצ֨וֹן ׀&gt; או &lt;יִֽהְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן ׀&gt;): מרכא וגעיה ומקף בתיבת משרת*, או געיה ומרכא ומקף בתיבת משרת, או שתי געיות בתיבה המוקפת?
#[[תהלים כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (ל!=וְ֝הָדָר): חסרה נקודת הרביע באות דל&quot;ת
#[[תהלים כא/טעמים#כא ט|כא,ט]] (ל!=יְ֝מִֽינְךָ): חסרה נקודת הרביע באות כ&quot;ף סופית
#[[תהלים כא/טעמים#כא יד|כא,יד]] (ל!=וּֽ֝נְזַמְּרָה): חסרה נקודת הרביע באות רי&quot;ש
#[[תהלים כב/טעמים#כב ל|כב,ל]] (ל=&lt;וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֨וּ ׀&gt;): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (ל=דִּשַּׁ֖נְתָּ): בטעם טפחא לעומת מרכא
#[[תהלים כד/טעמים#כד ג|כד,ג]] (ל!=וּמִי־יָ֝קוּם): חסרה נקודת הרביע באות קו&quot;ף
#[[תהלים כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (ל!=וְ֝יָבֹא): חסרה נקודת הרביע באות בי&quot;ת

===מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על תחילת הספר, הקיימת בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|כאן]].'''

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|תעוררו}}
#[[שיר השירים ד/טעמים#ד טז|שיר השירים ד,טז]] (ל=יִזְל֣וּ): אין דגש בלמד
#[[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה,ב]] (ל!=קְוֻּצּוֹתַ֖י): נקודת שורוק בנוסף לקובוץ בוי&quot;ו
#[[שיר השירים ה/טעמים#ה יא|שיר השירים ה,יא]] (ל!=קְוּצּוֹתָיו֙): נקודת שורוק במקום קובוץ בוי&quot;ו
#[[שיר השירים ה/טעמים#ה טז|שיר השירים ה,טז]] (ל?!=מַחֲּמַדִּ֑ים): חי&quot;ת דגושה?!
#[[שיר השירים ו/טעמים#ו ג|שיר השירים ו,ג]] (ל!=בַּשׁוֹשַׁנִּֽים): חסר דגש בשי&quot;ן הראשונה
#[[שיר השירים ו/טעמים#ו ח|שיר השירים ו,ח]] (ל!=מְּלָכ֔וֹת): מ&quot;ם דגושה
#[[שיר השירים ו/טעמים#ו יב|שיר השירים ו,יב]] (ל=עַמִּי־נָדִֽיב): &quot;עמי&quot; מוקפת במקום טעם עצמאי של מרכא
#[[שיר השירים ז/טעמים#ז יג|שיר השירים ז,יג]] (ל?=אִם פָּֽרְחָ֤ה): חסר מקף?
#[[שיר השירים ח/טעמים#ח א|שיר השירים ח,א]] (ל!=אֶשָׁ֣קְךָ֔): חסר דגש בשי&quot;ן
#[[שיר השירים ח/טעמים#ח יב|שיר השירים ח,יב]] (ל?!=כָּרְמִ֥י): קמץ בכ&quot;ף במקום פתח?
#[[שיר השירים ח/טעמים#ח יג|שיר השירים ח,יג]] (ל!=הַיוֹשֶׁ֣בֶת): חסר דגש ביו&quot;ד

===מגילת קֹהלת===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[קהלת א/טעמים#א ט|א,ט]] (ל=וּמַה־שֶׁנַּֽעֲשָׂ֔ה): אין דגש בשי&quot;ן
#[[קהלת ב/טעמים#ב א|ב,א]] (ל?=&lt;לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֛ה&gt;): נקודת תביר גם בתיבה השנייה (תביר ותביר)?
#[[קהלת ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל?=וְסַבּ֥וֹתִֽי־אֲנִ֖י): מקף בתיבת משרת?
#[[קהלת ב/טעמים#ב כב|ב,כב]] (ל?!=לִבּ֑ו): חסרה נקודת החולם?
#[[קהלת ג/טעמים#ג י|ג,י]] (ל?!=אֶת־הָֽעִנְיַ֗ן): קו של פתח וחסרה נקודת הקמץ?
#[[קהלת ד/טעמים#ד ח|ד,ח]] (ל?=&lt;גַּם־זֶ֛ה הֶ֛בֶל&gt;): נקודת תביר בתיבה הראשונה (תביר ותביר)?
#[[קהלת ד/טעמים#ד י|ד,י]] (ל!=שֶׁיִפּ֔וֹל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[קהלת ה/טעמים#ה א|ה,א]] (ל?=עַֽל־כֵּ֛ן או עַ֥ל־כֵּ֛ן או עַל־כֵּ֛ן*): געיה ותביר, מרכא בתיבת תביר, או תביר בלבד?
#[[קהלת ה/טעמים#ה ד|ה,ד]] (ל!=מִשֶׁתִּדּ֖וֹר): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[קהלת ה/טעמים#ה ז|ה,ז]] (ל!=גָּבֹ֙הַ֙): חסר מפיק באות ה&quot;א
#[[קהלת ד/טעמים#ד ז|ה,יז]] (ל!=לֶֽאֶכוֹל־וְ֠לִשְׁתּ֠וֹת): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[קהלת ו/טעמים#ו ב|ו,ב]] (ל*=זֶ֥ה הֶ֛בֶל): מרכא ותביר (במקום תביר ותביר)
#[[קהלת ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (ל=מַה־יוֹתֵ֥ר): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[קהלת ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (ל?!=הַחַיִֽים): חסר דגש באות יו&quot;ד הראשונה
#[[קהלת ז/טעמים#ז כט|ז,כט]] (ל!=רַּבִּֽים): רי&quot;ש דגושה
#[[קהלת ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (ל=מַה־שֶׁיִּֽהְיֶ֑ה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[קהלת ח/טעמים#ח יד|ח,יד]] (ל!=הַצַדִּיקִ֑ים): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[קהלת ח/טעמים#ח טז|ח,טז]] (ל?!=אֵינֶ֥נוּ): חסר דגש באות נו&quot;ן השניה?
#[[קהלת ט/טעמים#ט טו|ט,טו]] (ל!=הַהּֽוּא): ה&quot;א מנוקדת
#[[קהלת ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל!=יְאַבֵּ֥ד טוֹבָ֖ה): מרכא וטפחא (במקום טפחא ומרכא)
#[[קהלת י/טעמים#י יד|י,יד]] (ל=מַה־שֶׁיִּֽהְיֶ֔ה): אין דגש בשי&quot;ן
#[[קהלת יא/טעמים#יא ג|יא,ג]] (ל!=שֶׁיִפּ֥וֹל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[קהלת יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (ל!=יוֹדֵ֜ע): חסר פתח גנוב
#[[קהלת יא/טעמים#יא ט|יא,ט]] (ל?!=וִֽיטִּֽיבְךָ֤): טי&quot;ת דגושה?
#[[קהלת יב/טעמים#יב ה|יב,ה]] (ל!=בָשּׁ֖וּק): נקודת קמץ תחת הקו באות בי&quot;ת (במקום פתח)

ב. מתיגת הזקף
#[[קהלת א/טעמים#א ג|א,ג]] (ל=בְּכָל־עֲמָל֔וֹ): אין מתיגה
#[[קהלת ט/טעמים#ט ב|ט,ב]] (ל=וְלַזֹּבֵ֔חַ): אין מתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[קהלת ד/טעמים#ד טז|ד,טז]] (ל-כתיב!=זְקֵנִ֖ים): חסרות שלושת הנקודות של שורוק לפני האות זי&quot;ן (&lt; ֻזְקֵנִ֖ים&gt; בשביל הקרי '''וּ'''זְקֵנִ֖ים)
#[[קהלת ט/טעמים#ט ד|ט,ד]] (ל-כתיב?!=יְבֻחָ֔ר): קמץ באות חי&quot;ת?

===מגילת איכה===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איכה א/טעמים#א א|א,א]] (ל!=רַּבָּ֣תִי): רי&quot;ש דגושה
#[[איכה א/טעמים#א ד|א,ד]] (ל?=נּוּג֖וֹת): נו&quot;ן דגושה?
#[[איכה א/טעמים#א יא|א,יא]] (ל?=מְבַקְּשִׁ֣ים): קו&quot;ף דגושה?
#[[איכה א/טעמים#א יב|א,יב]] (ל?=וּרְא֔וּ* או וּרְא֗וּ): בשתי נקודות של זקף קטן או בנקודה אחת של רביע?
#[[איכה א/טעמים#א יד|א,יד]] (ל=יִשְׂתָּֽרְג֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[איכה ב/טעמים#ב ג|ב,ג]] (ל!=בָּֽחֳרִי אַ֗ף): חסר מקף
#[[איכה ב/טעמים#ב כא|ב,כא]] (ל!=הָרַגְ֙תָּ֙): הפשטא מלעיל נכתב באות גימ&quot;ל במקום באות רי&quot;ש
#[[איכה ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל?!=בְּמַחְשַׁכִּ֥ים): חי&quot;ת שווּאה במקום חטף פתח?
#[[איכה ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (ל!=קַשְׁתוֹ֙): חסר דגש באות תי&quot;ו
#[[איכה ג/טעמים#ג לג|ג,לג]] (ל!=מִלִבּ֔וֹ): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[איכה ג/טעמים#ג לג|ג,לג]] (ל!=בְנֵי־אִֽישׁ): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[איכה ד/טעמים#ד ד|ד,ד]] (ל?!=אֶל־חכּ֖וֹ): חסר חיריק?
#[[איכה ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (ל?!=מִשֶּׁ֔לֶג): קמץ באות שי&quot;ן
#[[איכה ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (ל=&lt;הֽוּנַֽח לָֽנוּ&gt;): חסר מקף

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איכה ד/טעמים#ד טז|ד,טז]] (ל-כתיב!=זְקֵנִ֖ים): חסרות שלושת הנקודות של שורוק לפני האות זי&quot;ן (&lt; ֻזְקֵנִ֖ים&gt; בשביל הקרי '''וּ'''זְקֵנִ֖ים)

===מגילת אסתר===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[אסתר ב/טעמים#ב יד|ב,יד]] (ל!=שַֽׁעֲשְׁגַ֛ז): בנקודות של חטף פתח בעי&quot;ן
#[[אסתר ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל!=לִשְׁלֹ֤ח): חסר פתח גנוב באות חי&quot;ת{{הערה|שם=ייבין|פריט זה מובא אצל ייבין וחסר ברשימת ברויאר.}}
#[[אסתר ד/טעמים#ד יא|ד,יא]] (ל!=נִקְרֵ֙אתי֙): חסר חיריק באות תי&quot;ו
#[[אסתר ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (ל!=&lt;אֶל הַמִּשְׁתֶּ֖ה&gt;): חסר מקף
#[[אסתר ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (ל=מַה־לַעֲשׂ֕וֹת): אין דגש באות למ&quot;ד
#[[אסתר ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל!=וַיִקַּ֤ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[אסתר ו/טעמים#ו יג|ו,יג]] (ל=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[אסתר ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (ל=וַתֹּ֣אמֶר־אֶסְתֵּ֔ר): מקף בתיבת משרת
#[[אסתר ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (ל?=נֹפֵ֗ל* או נֹפֵ֔ל): בנקודת רביע או בשתי נקודות של זקף קטן?
#[[אסתר ח/טעמים#ח ט|ח,ט]] (ל!=וַיִקָּרְא֣וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[אסתר ח/טעמים#ח יד|ח,יד]] (ל=יָֽצְא֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[אסתר ט/טעמים#ט ב|ט,ב]] (ל?!=אֳחַשְׁוֵר֔וֹשׁ): חטף קמץ באות אל&quot;ף?

===ספר דניאל===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' חסר לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דניאל א/טעמים#א ח|א,ח]] (ל=בְּפַתְבַּ֥ג): תיבה אחת
#[[דניאל א/טעמים#א יג|א,יג]] (ל=פַּתְבַּ֣ג): 
#[[דניאל א/טעמים#א טו|א,טו]] (ל=פַּתְבַּ֥ג): 
#[[דניאל א/טעמים#א טז|א,טז]] (ל=-פַּתְבָּגָ֔ם): 
#[[דניאל ב/טעמים#ב,ט|ב,ט]] (ל?=וְֽאֶנְדַּ֕ע): סגול באות אל&quot;ף (במקום חיריק)?
#[[דניאל ב/טעמים#ב י|ב,י]] (ל=ל=אֲנָשׁ֙): אל&quot;ף בחטף פתח (במקום חטף סגול)
#[[דניאל ב/טעמים#ב י|ב,י]] (ל!=לְכָל־חַרְטֹּ֖ם): טי&quot;ת דגושה
#[[דניאל ב/טעמים#ב טז|ב,טז]] (ל=יִנְתֵּן־לֵ֔הּ): צירה באות תי&quot;ו (במקום חיריק)
#[[דניאל ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (ל!=דָּֽנִיֵ֖אל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[דניאל ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל!=דִּֽי־אֱלָּהָא֙): למ&quot;ד דגושה
#[[דניאל ב/טעמים#ב כז|ב,כז]] (ל?!=חַרְטֻּמִּין֙): טי&quot;ת דגושה?
#[[דניאל ב/טעמים#ב מא|ב,מא]] (ל?!=&lt;דִֽי פַרְזְלָ֖א&gt; או &lt;דִ֥י פַרְזְלָ֖א&gt;): חסר מקף או מרכא וטפחא (במקום דִֽי־פַרְזְלָ֖א*)?
#[[דניאל ב/טעמים#ב מה|ב,מה]] (ל?=וְ֠הַדֶּקֶת): סגול באות דל&quot;ת (במקום צירה)?
#[[דניאל ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (ל!=פְּסַנְתֵּרִין֙): פ&quot;א דגושה
#[[דניאל ג/טעמים#ג ז|ג,ז]] (ל!=אֻמַיָּ֣א): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (ל!=דֵּ֥י): דל&quot;ת בצירה (במקום חיריק)
#[[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (ל!=וְסָרְבָּלֵיה֖וֹן): קמץ באות סמ&quot;ך
#[[דניאל ג/טעמים#ג כט|ג,כט]] (ל?!=אֱלָ֣ה): (חסר מפיק באות ה&quot;א?)
#[[דניאל ג/טעמים#ג לא|ג,לא]] (ל!=אֻמַיָּ֧א): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ד/טעמים#ד ד|ד,ד]] (ל!=חַרְטֻמַיָּא֙): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ד/טעמים#ד ה|ד,ה]] (ל!=בֵּלְטְּשַׁאצַּר֙): טי&quot;ת דגושה
#[[דניאל ד/טעמים#ד ו|ד,ו]] (ל!=חַרְטֻמַיָּא֒): חסר דגש במ&quot;ם
#[[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (ל!=בֵּלְטְּשַׁאצַּ֜ר): טי&quot;ת דגושה
#[[דניאל ד/טעמים#ד טז|ד,טז]] (ל!=בֵּלְטְּשַׁאצַּר֙ [2]): טי&quot;ת דגושה
#[[דניאל ד/טעמים#ד טז|ד,טז]] (ל!=וּפְשְׁרֵא֙): פ&quot;א שווּאה
#[[דניאל ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל?=מִן־הֵֽיכְלָ֛א): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דניאל ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (ל!=וְרַעיֹנֹ֖הִי): חסר שווא באות עי&quot;ן
#[[דניאל ה/טעמים#ה ז|ה,ז]] (ל!=יְחַוִנַּ֔נִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דניאל ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (ל!=וַֽאַֽחֲוָיַ֨ת): וי&quot;ו פתוחה במקום שווא
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] (ל!=אֻמַיָּא֙): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ה/טעמים#ה כ|ה,כ]] (ל?!=הֶעְדִּ֥יוּ): בנקודת שורוק בוי&quot;ו?
#[[דניאל ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל!=שְׁלִ֖יַחַ): פתח באות יו&quot;ד
#[[דניאל ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל!=דְּנָֽהּ): נקודה (מפיק?) באות ה&quot;א
#[[דניאל ו/טעמים#ו יג|ו,יג]] (ל!=אַרְיָותָ֑א): חסר קמץ באות וי&quot;ו
#[[דניאל ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (ל?!=דָּנִיֶּ֔אל): היו&quot;ד בסגול?
#[[דניאל ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (ל!=אֻמַיָּ֧א): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ו/טעמים#ו כז|ו,כז]] (ל?!=תִתְחַבֵּ֔ל): בי&quot;ת צרויה?
#[[דניאל ז/טעמים#ז יד|ז,יד]] (ל!=וְלֵ֨ה): חסרה נקודת מפיק בה&quot;א
#[[דניאל ז/טעמים#ז יד|ז,יד]] (ל!=אֻמַיָּ֛א): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ז/טעמים#ז יח|ז,יח]] (ל!=עַֽד־עָ֣לְמָ֔א): געיה חריגה ב&quot;עַֽד־&quot;
#[[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=לְיַצָּבָ֔א): שתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום רביע)
#[[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל!=&lt;דִּֽי פַרְזֶל֙&gt;): חסר מקף
#[[דניאל ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (ל!=וְפֻם֙): וי&quot;ו שווּאה במקום נקודת שורוק
#[[דניאל ז/טעמים#ז כה|ז,כה]] (ל!=עֶלְיוֹנִּ֖ין): נו&quot;ן דגושה
#[[דניאל ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=וַיְהִי֙): אין געיה
#[[דניאל ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (ל!=הָאַ֗יְל [1]): יו&quot;ד שווּאה (במקום חיריק)
#[[דניאל ט/טעמים#ט ב|ט,ב]] (ל!=אֶל־יִרְמִיָ֣ה): מ&quot;ם בחיריק (במקום שווא)
#[[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל!=לְמַֽעֲנְךָ֣): חטף פתח בעי&quot;ן
#[[דניאל י/טעמים#י ח|י,ח]] (ל!=כֹּ֑ח [1]): חסר פתח גנוב
#[[דניאל יא/טעמים#יא יב|יא,יב]] (ל=וְהִפִּ֛יל): בנקודת תביר (במקום מרכא)
#[[דניאל יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (ל?=וּבְנֵ֣י): חסר קו הלגרמיה?
#[[דניאל יא/טעמים#יא מה|יא,מה]] (ל!=אָהֳלֶ֣י): סגול באות למ&quot;ד
#[[דניאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (ל?=מִיֲּשֵׁנֵ֥י): בחטף פתח?

ב. מתיגת הזקף
#[[דניאל א/טעמים#א טו|א,טו]] (ל=מִן־כָּל־הַיְלָדִ֔ים): אין מתיגה
#[[דניאל ב/טעמים#ב לח|ב,לח]] (ל-קרי=אַנְתְּ־ה֔וּא): אין מתיגה
#[[דניאל ב/טעמים#ב מח|ב,מח]] (ל=וְרַב־סִגְנִ֔ין): אין מתיגה
#[[דניאל ו/טעמים#ו כ|ו,כ]] (ל=וּבְהִ֨תְבְּהָלָ֔ה): מקום המתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דניאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (ל-כתיב=מֻאֿוּם֩)
#[[דניאל ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] (ל-כתיב!=שַׁוִּ֗יְ): אות יו&quot;ד שווּאה

===ספר עזרא===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' חסר לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[עזרא ג/טעמים#ג ה|עזרא ג,ה]] (ל!=וְאַחֲרֵיכֵ֞ן): אין רווח בין התיבות ובלי מקף
#[[עזרא ג/טעמים#ג יא|עזרא ג,יא]] (ל=תְרוּעָ֨ה): הטעם נראה כמו פשטא
#[[עזרא ד/טעמים#ד ב|עזרא ד,ב]] (ל?=לָהֵם֙): חסרה הנקודה השלישית לסגול באות ה&quot;א?
#[[עזרא ד/טעמים#ד ד|עזרא ד,ד]] (ל*=וַיְהִי֙): אין געיה
#[[עזרא ד/טעמים#ד יד|עזרא ד,יד]] (ל=&lt;אֲֽרִֽיךְ לַ֖נָא&gt;): חסר מקף
#[[עזרא ה/טעמים#ה יב|עזרא ה,יב]] (ל=אֲבָהֳתַ֙נָא֙): נקודות של חטף קמץ באות ה&quot;א
#[[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב]] (ל=בְּבִֽירְתָ֛א): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב]] (ל!=וְּכֵן־כְּתִ֥יב): האות וי&quot;ו מנוקדת בנוסף לשווא
#[[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]] (ל?=&lt;י֥וֹם בְּי֖וֹם&gt;): חסר קו של פסק?
#[[עזרא ז/טעמים#ז יח|עזרא ז,יח]] (ל?=יִיטַ֗ב): בחיריק (במקום צירה)?
#[[עזרא ז/טעמים#ז כ|עזרא ז,כ]] (ל?=יִפָּל־לָ֖ךְ או יִפֵּל־לָ֖ךְ או יִפֶּל־לָ֖ךְ*): פ&quot;א בקמץ או בצירה או בסגול*?
#[[עזרא ח/טעמים#ח יח|עזרא ח,יח]] (ל?=וְשֵׁרֵֽבְיָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל!=וַחֲמִשִׁ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[עזרא ח/טעמים#ח לא|עזרא ח,לא]] (ל?!=וַֽנִּסְעָ֞ה): חסר דגש באות סמ&quot;ך?
#[[עזרא ח/טעמים#ח לו|עזרא ח,לו]] (ל?=וְאֶת־בֵּֽית־הָאֱלֹהִֽים): געיה בתיבה המוקפת &quot;בית&quot; (במקום מרכא בתיבה בלתי-מוקפת)
#[[עזרא ט/טעמים#ט ב|עזרא ט,ב]] (ל?=הָֽיְתָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[עזרא ט/טעמים#ט ט|עזרא ט,ט]] (ל!=וּבְעַבְדֻ֔תֵנוּ): מקום הטעם באות דל&quot;ת במקום תי&quot;ו (וראו להלן לגבי המתיגה)
#[[עזרא י/טעמים#י יב|עזרא י,יב]] (ל!=וַיַּֽעְנ֧וּ): חסר קו של פתח בעי&quot;ן
#[[עזרא י/טעמים#י יד|עזרא י,יד]] (ל!=יַֽעֲמְדוּ־נָ֣א): עי&quot;ן בשתי נקודות של חטף
#[[עזרא י/טעמים#י כא|עזרא י,כא]] (ל=וְעֻזִיָּֽה): אין דגש באות זי&quot;ן
#[[עזרא י/טעמים#י כד|עזרא י,כד]] (ל?!=וּמִן־הַשֹׁ֣עֲרִ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן?
#[[עזרא י/טעמים#י לב|עזרא י,לב]] (ל!=בְּנְיָמִ֥ן): בי&quot;ת בשתי נקודות של שווא
#[[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]] (ל!=פְתֻוּח֟וֹת): קובוץ ושורוק
#[[נחמיה ב/טעמים#ב ה|נחמיה ב,ה]] (ל!=&lt;וְאִם יִיטַ֥ב&gt;): חסר מקף
#[[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]] (ל!=בְשַֽׁעַר־הַגַּ֜יא): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[נחמיה ו/טעמים#ו יט|נחמיה ו,יט]] (ל?=לְיָֽרֲאֵֽנִי);  פתח באות רי&quot;ש?
#[[נחמיה ז/טעמים#ז מג|נחמיה ז,מג]] (ל!=בְּנֵֽי־יֵשׁ֧וּע): חסר פתח גנוב באות עי&quot;ן
#[[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל!=הוֹדַ֣עַתָּ): עי&quot;ן פתוחה במקום שווּאה
#[[נחמיה יא/טעמים#יא כד|נחמיה יא,כד]] (ל!=וּפְתַֽחְיָ֨ה בֶּן־מְשֵֽׁיזַבְאֵ֜ל): בי&quot;ת דגושה
#[[נחמיה יא/טעמים#יא ל|נחמיה יא,ל]] (ל=עַד־גֵּֽיא־הִנֹּֽם): תיבת &quot;גיא&quot; בגעיה ומוקפת (במקום מרכא ובלתי-מוקפת)
#[[נחמיה יב/טעמים#יב ל|נחמיה יב,ל]] (ל?=וְאֶֽת־הַחוֹמָֽה): געיה באות אל&quot;ף?
#[[נחמיה יב/טעמים#יב מז|נחמיה יב,מז]] (ל?=נֹֽתְנִ֛ים): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[נחמיה יג/טעמים#יג ג|נחמיה יג,ג]] (ל!=מִיּשְׂרָאֵֽל): חסר חיריק באות יו&quot;ד
#[[נחמיה יג/טעמים#יג יז|נחמיה יג,יז]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג יט|נחמיה יג,יט]] (ל!=הַשַׁבָּ֗ת [1]): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג יט|נחמיה יג,יט]] (ל!=הַשַׁבָּֽת [3]): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג כא|נחמיה יג,כא]] (ל!=בַּשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג כב|נחמיה יג,כב]] (ל!=הַשַׁבָּ֑ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג כז|נחמיה יג,כז]] (ל!=הזֹּ֔את): חסר פתח באות ה&quot;א

ב. מתיגת הזקף
#[[עזרא א/טעמים#א ד|עזרא א,ד]] (ל=עִם־הַ֨נְּדָבָ֔ה): מקום המתיגה
#[[עזרא ו/טעמים#ו ו|עזרא ו,ו]] (ל=אֲפַרְסְכָיֵ֔א): אין מתיגה
#[[עזרא ח/טעמים#ח יט|עזרא ח,יט]] (ל=וְאֶת־חֲשַׁבְיָ֔ה): אין מתיגה
#[[עזרא ט/טעמים#ט ט|עזרא ט,ט]] (ל=וּבְעַבְדֻ֔תֵנוּ): אין מתיגה (וראו לעיל לגבי מקום הטעם)
#[[עזרא י/טעמים#י א|עזרא י,א]] (ל=וּכְ֨הִתְוַדֹּת֔וֹ): מתיגה אחרי פשטא ובאות שווּאה
#[[נחמיה ג/טעמים#ג כ|נחמיה ג,כ]] (ל=מִן־הַ֨מִּקְצ֔וֹעַ): מקום המתיגה
#[[נחמיה ה/טעמים#ה טז|נחמיה ה,טז]] (ל=וְכָל־נְעָרַ֔י): אין מתיגה
#[[נחמיה א/טעמים#ז ס|נחמיה ז,ס]] (ל=כָּל־הַ֨נְּתִינִ֔ים): מקום המתיגה
#[[נחמיה א/טעמים#יא לו|נחמיה יא,לו]] (ל=וּמִן־הַלְוִיִּ֔ם): אין מתיגה
#[[נחמיה יב/טעמים#יב מז|נחמיה יב,מז]] (ל=וְהַלְוִיִּ֔ם): אין מתיגה
#[[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יא]] (ל?!=וָֽאֶ֨קְבְּצֵ֔ם): געיה ומתיגה?{{הערה|ייתכן שיש ניסיון לבצע תיקון בכתי&quot;ל, וראו עוד בהערת הנוסח.}}
#[[נחמיה יג/טעמים#יג יג|נחמיה יג,יג]] (ל=וְעַל־יָדָ֔ם): אין מתיגה

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>h5ughty7bxabje9y6xngh5u6vajo462</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087574</id>
      <parentid>3087572</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T13:26:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* יסודות הנוסח ותיעודו */</comment>
      <origin>3087574</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="101201" sha1="c8rl1o5vjmj2n4tjgju938qz6zg23yf" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ד. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות החסרים בכתר}}

{{בעבודה}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות בנ&quot;ך החסרים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורתנו, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, מבוסס על כתי&quot;ל. על גבי הבסיס הזה נעשו תיקונים ושינויים, כדי להתאים את המקומות החריגים שבו (בחלוקת הפרשות, בכתיב, בניקוד ובטעמים) לנוסח המסורה לפי שיטת הכתר, בדומה למה שנעשה ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג|תורה]]. לאחר קביעת הנוסח בוצעו עוד התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על השיטה לקביעת הנוסח בנביאים וכתובים (במקומות החסרים בכתר) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|בפרק הבא]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

נוסח הכתיב והניקוד והטעמים בספרי הנביאים והכתובים, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, נקבע ותועד באופן דומה לתורה (ראו בפרק הקודם, [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#יסודות הנוסח|&quot;יסודות הנוסח&quot;]] ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|&quot;תיעוד הנוסח&quot;]]).

כמו בתורה, הנוסח בנביאים וכתובים מיוסד על כתי&quot;ל, אבל רק בתור נקודת התחלה. בכל מקום שלא הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל, או שיש ספק או תמיהה לגביו, או נקודה בו הראויה לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), השתדלנו לבדוק את הנוסח המקביל בכתבי־יד נוספים ולתעד את הנתונים. כמו לתורה, יש קבוצה של כתבי־יד נבחרים לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

שימו לב: קביעת נוסח הכתיב בנ&quot;ך, במקומות החסרים בכתר, מיוסדת על קבוצת כתבי־היד ועל הערות המסורה, בשונה מהתורה (שם הכתיב נקבע ישירות לפי ספרי תימן, וקבוצת כתבי־היד באה רק כדי לתמוך בקביעה זו).

==המקומות החסרים בכתר בנביאים וכתובים==

'''חמישה מספרי הנביאים והכתובים אבדו בחלקם בכתר ארם צובה, ועוד חמישה ספרים (בסוף הכתובים) אבדו במלואם:'''

1. מלכים (קטע חסר): &lt;קטע התחלה=חלק חסר במלכים/&gt;'''ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]] חסרים שלושה דפים בכתר ארם צובה.''' החלק החסר מתחיל במילים &quot;אֶת־עֲזַרְיָ֔ה וְה֕וּא בֶּן־שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה...&quot; ([[מלכים ב יד/טעמים#יד כא|מל&quot;ב יד,כא]]) ומסתיים במילים &quot;...וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה&quot; ([[מלכים ב יח/טעמים#יח יג|מל&quot;ב יח,יג]]).&lt;קטע סוף=חלק חסר במלכים/&gt;

2. ירמיהו (קטע חסר): &lt;קטע התחלה=חלק חסר בירמיהו/&gt;'''ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]] חסרים שני דפים בכתר ארם צובה, והדף השלישי קרוע בחלקו.''' החלק החסר לגמרי (שני הדפים האבודים) מתחיל במילה &quot;יְהֹוָֽה׃...&quot; (סוף [[ירמיהו כט/טעמים#כט ט|כט,ט]]) ומסתיים במילים &quot;...כֹּ֣ה{{מ:לגרמיה}}אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה נֹתֵ֥ן&quot; ([[ירמיהו לא/טעמים#לא לד|לא,לד]]). החלק החסר באופן חלקי (הדף הקרוע) מתחיל במילה &quot;לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּֽר׃...&quot; (סוף [[ירמיהו לב/טעמים#לב א|לב,א]]) ומסתיים במילים &quot;...וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ אֵלַי֙ אֲדֹנָ֣י&quot; ([[ירמיהו לב/טעמים#לב כה|לב,כה]]), והפסוקים החסרים בחלקם או במלואם הם: לב,א-ד; ט-יא; יד-יט; כא-כה.&lt;קטע סוף=חלק חסר בירמיהו/&gt;

3. תרי עשר (שני קטעים חסרים): &lt;קטע התחלה=חלק חסר בתרי עשר/&gt;'''ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]] חסרים דפים {{קו תחתי|בשני מקומות}} בכתר ארם צובה:
*{{קו תחתי|במקום הראשון}} חסרים שלושה דפים; החלק החסר מתחיל במילים &quot;בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּ֠פְנָה...&quot; ([[עמוס ח/טעמים#ח יג|עמוס ח,יג]]), [[מקרא על פי המסורה/נביאים#עֹבדיה|עֹבדיה]] ו[[מקרא על פי המסורה/נביאים#יונה|יונה]] חסרים בו לגמרי, והוא מסתיים במילים &quot;...וּמוֹצָאֹתָ֥יו מִקֶּ֖דֶם&quot; ([[מיכה ה/טעמים#ה א|מיכה ה,א]]).
*{{קו תחתי|במקום השני}} חסרים ארבעה דפים; החלק החסר מתחיל במילים &quot;הָאָ֔רֶץ בְּשׁוּבִ֧י אֶת־שְׁבוּתֵיכֶ֛ם...&quot; ([[צפניה ג/טעמים#ג כ|צפניה ג,כ]]), [[מקרא על פי המסורה/נביאים#חגי|חגי]] חסר בו לגמרי, והוא מסתיים במילים &quot;...וּמַה־יׇּפְי֑וֹ דָּגָן֙&quot; ([[זכריה ט/טעמים#ט יז|זכריה ט,יז]]).&lt;קטע סוף=חלק חסר בתרי עשר/&gt;

4. תהלים (קטע חסר): &lt;קטע התחלה=חלק חסר בתהלים/&gt;'''ב[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]] חסרים שני דפים בכתר ארם צובה, שהיו בהם כ-10 מזמורים.''' החלק החסר מתחיל במילים &quot;מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד מִי־יָג֣וּר בְּאָהֳלֶ֑ךָ...&quot; ([[תהלים טו/טעמים#טו א|טו,א]]) ומסתיים במילים &quot;...לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝הֹוָ֗ה נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא׃&quot; ([[תהלים כה/טעמים#כה א|כה,א]]).&lt;קטע סוף=חלק חסר בתהלים/&gt;

5. שיר השירים אחרי &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot;: &lt;קטע התחלה=חלק חסר בשיר השירים/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]] קיימת בכתר ארם צובה עד המילים &quot;בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן&quot; ([[שיר השירים ג/טעמים#ג יא|ג,יא]]), וחסרה בהמשך מהמילים &quot;בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה&quot;; זוהי תחילת ספרי סוף הכתובים שאבדו לגמרי מהכתר.'''&lt;קטע סוף=חלק חסר בשיר השירים/&gt;

6. קֹהלת (הכל): '''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]] חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''

7. איכה (הכל): &lt;קטע התחלה=הכל חסר באיכה/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]] חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''&lt;קטע סוף=הכל חסר באיכה/&gt;

8. אסתר (הכל): &lt;קטע התחלה=הכל חסר באסתר/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]] חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''&lt;קטע סוף=הכל חסר באסתר/&gt;

9. דניאל (הכל): &lt;קטע התחלה=הכל חסר בדניאל/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]] חסר לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''&lt;קטע סוף=הכל חסר בדניאל/&gt;

10. עזרא (הכל): &lt;קטע התחלה=הכל חסר בעזרא/&gt;'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]] חסר לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).'''&lt;קטע סוף=הכל חסר בעזרא/&gt;

==שחזור מסורת הסופרים בנביאים וכתובים על יסוד כתב־יד לנינגרד (כתי&quot;ל)==

===דיוקם היחסי של כתבי־היד בנוסח הכתיב===
{{בעבודה}}

השיטה לקביעת נוסח הכתיב בספרי הנביאים והכתובים, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, מהווה המשך ישיר ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|אותה שיטה שהשתמשנו בה בתורה]]: קביעה ע&quot;פ המסורה וע&quot;פ רוב כתבי־היד הטברנים.{{הערה|הגהתם של ספרי הנביאים והכתובים במהדורתנו, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, התחילה בתור המשך ישיר להכנת נוסח התורה. הצעד הראשון נבע מתוך הרצון להציע נוסח מדויק וחופשי ל'''חמש מגילות''' בנוסף לחמישה חומשי תורה, אמנם המגילות חסרות ברובן בכתר ארם צובה בדומה לתורה עצמה. לאחר מכן התרחבה המגמה להציע גם את '''שאר כל הטקסט החסר בכתר ארם צובה''': את הדפים הבודדים החסרים בספרים מלכים, ירמיהו, תרי עשר ותהלים; ואת שני הספרים החסרים במלואם בסוף כתובים (בנוסף למגילות), דהיינו דניאל ועזרא. בגרסה המקורית והמיושנת, כל הטקסט ל'''ספר אחד''' הוצג כולו ב'''דף אחד''', בין אם היה מדובר על דפים בודדים החסרים בכתר שהכילו כמה פרקים (מלכים, ירמיהו, תרי עשר, תהלים), ובין אם היה מדובר על ספר שחסר במלואו (קֹהלת, איכה, אסתר, דניאל, עזרא). הכותרת של לגרסה המקורית היתה '''[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה|תורה על פי המסורה]]'''. לאחר מכן נחלק כל החומר ל'''פרקים בודדים''' והועתק לתוך הגרסה השניה, תחת הכותרת '''[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה|נביאים וכתובים על פי המסורה]]'''. העתקת הפרקים לגרסה השניה הסתיימה ביום ב' חשון תשע&quot;ג. הדפים המקוריים והמיושנים ב'''[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה|תורה על פי המסורה]]''' וב'''[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה|נביאים וכתובים על פי המסורה]]''' עדיין קיימים אבל אינם מתעדכנים, ושמרנו עליהם כדי שיהיה תיעוד מלא להתפתחות הפרויקט. כל פיתוח נוסף יימצא '''אך רק''' בדפים העדכניים, שנמצאים כעת בתוך '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]]'''.}} גם שיטת התיעוד המקומי (בדפי העריכה של הפרקים) היא כמו בתורה.{{הערה|אמנם יש לשים לב לפרט טכני לגבי התיעוד בספרי הנביאים והכתובים: בספרים החסרים רק '''בחלקם''', תמיד נעשתה הגהה ל'''פרקים שלמים'''. לדוגמה: בספר מלכים חסרים שלושה דפים שהכילו כ-5 פרקים בחלקם או במלואם, דהיינו מל&quot;ב פרקים י&quot;ד-י&quot;ח, כאשר החלק החסר מתחיל באמצע פרק י&quot;ד ומסתיים באמצע י&quot;ח, כלומר שתחילת פרק י&quot;ד וסוף פרק י&quot;ח עדיין קיימים בכתר ארם צובה. במקרה הזה והדומים לו יש במהדורתנו '''תיעוד כפול מלא''' של כתי&quot;א וכתי&quot;ל ביחד, לפני החלק החסר ולאחריו. בתיעוד הכפול מצוינים כל ההבדלים בין שני כתבי־היד (כולל געיות). תיעוד הנוסח מציין במדויק גם את המקומות שבהם כתר ארם צובה חסר ואת המקומות שבהם הוא קיים (ע&quot;י תיוג של התיבה הראשונה החסרה ושל התיבה הראשונה הקיימת לאחר החלק החסר). יש תיעוד כפול גם בתחילת חמש מגילות עד המקום שבו כתר ארם צובה חסר (כלומר במגילת רות כולה ובתחילת שיר השירים). אותו דבר נכון גם לגבי סוף התורה, שם קיים כתר ארם צובה מאמצע פרשת &quot;כי תבוא&quot; והלאה.}}

אמנם יש הבדל אחד חשוב ביניהן: בתורה הוכיח הרב ברויאר את זהותו המוחלט של נוסח תימן עם נוסח המסורה. כלומר היתה אפשרות לעשות קביעה סופית לכל אות בתורה, כולל לאותיות שיש עליהן עדויות סותרות או מחלוקות מסורה, ע&quot;פ נוסח תימן. אפשרות זו לא קיימת בספרי הנביאים והכתובים, ולכן נשארו אותיות בודדות שבהן היה צורך להפעיל שיקול דעת ללא ראיה מוחלטת.

בנוסף לכך, רמת דיוקם של כתבי־היד בנ&quot;ך נמוכה מאשר בתורה. כתר ארם צובה עדיין מצטיין בדיוקו הנפלא והכמעט מושלם, אבל אי־אפשר לסמוך עליו במקומות שהוא חסר בהם. הטבלה הבאה מדגימה את הדברים:

{| width=60% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=3 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''רמת הדיוק בכתיב של התורה והנביאים'''}}}}&lt;br&gt;השוואת מספר המקומות שבהם שונה נוסח כתב־היד או דפוס מנוסח המסורה{{הערה|טבלה זו מבוססת על ברויאר, כתר, עמ' 139, אמנם בצענו בו כמה שינויים חשובים: עדכנו חלק מהנתונים, הוספנו נתונים חדשים, ועשינו שינוי בסדר הדברים. מקורות הנוסח בטבלה מובאים גם בסדר יורד לפי רמת הדקדוק בספרי הנביאים, ואח&quot;כ בתורה, ובסוף מ&quot;ג דפוס ונציה.}}
|- align=center
!כתב־היד או הדפוס
!מספר שינויי הכתיב בתורה
!מספר שינויי הכתיב בנביאים
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|'''כתי&quot;א'''
|[0-3]{{הערה|לגבי נוסח האותיות של התורה שהיה בכתר ארם צובה ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נוסח האותיות בתורה|בפרק הקודם]].}}
|פחות מ-10 (חלקם רק בגדר ספק)
|- align=center
|'''כתי&quot;ק''' (נביאים)
|–
|כ-150
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|'''כתי&quot;ל'''
|כ-127{{הערה|רשימה מפורטת למספר זה נמצאת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סיכום התוצאות|פרק ג'.]]}}
|כ-280
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|'''כתי&quot;ש1'''
|כ-20
|כ-500
|- align=center
|'''כתי&quot;ש''' (תורה)
|כ-25
|–
|- align=center
|'''כתי&quot;ב''' (תורה)
|כ-65
|–
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|'''מ&quot;ג דפוס ונציה'''
| 7 ודאי&lt;br&gt;ו-2 מוטלים בספק
|מאות רבות מאוד&lt;br&gt;וכנראה אלפים{{הערה|הרב ברויאר בדק את ספר יהושע בתור דוגמה, ומצא בספר קצר זה בלבד כבר 84 שינויים מובהקים מנוסח המסורה, ועוד מקום אחד שבו נוסח מ&quot;ג מתאים למסורה אמנם הכתיב שונה ע&quot;י מ&quot;ש. ראו ברויאר, כתר, עמ' 141-145. בדפוסים המאוחרים יותר חל שיפור ברמת הדיוק, אבל היא רחוקה מלהיות מושלמת, כי לגבי כל 85 הסטיות ביהושע &quot;אפשר להוכיח בנקל, שנוסח '''ד''' הוא מנוגד למסורה; ואף על פי כן כ-40 מהן לא תוקנו ע&quot;י מ&quot;ש; 36 מהן לא תוקנו במהדורת לטריס; 30 מהן לא תוקנו במהדורת קורן&quot; (שם, עמ' 145).}}
|}

לכן יש במהדורתנו הערות רבות על הנוסח, בכל מקום שיש ספק כלשהו לגבי הכתיב בכתי&quot;ל. ברוב המכריע של המקומות אפשר להחליט באופן ברור וחד־משמעי לפי רוב המסורות ורוב המסירות, כמו בתורה. אך יש מקומות אחדים שבהם ההכרעה אינה ברורה לגמרי, ועל כך ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|להלן]].

===נוסח האותיות בכתי&quot;ל בנ&quot;ך (רשימה מלאה)===
{{בעבודה}}

'''נוסח הכתיב בכתי&quot;ל:''' מובאות כאן התיבות בכתי&quot;ל שהכתיב שלהן ראוי לציון. הפריט הראשון בכל שורה ברשימה הוא נוסח הכתיב המתאים למסורה והמופיע במהדורתנו ואחריו כוכבית (*). הפריט השני הוא נוסח אחר של הכתיב שנדחה במהדורתנו – בדרך כלל זה נוסחו של כתי&quot;ל – ואחריו סימן קריאה (!) במקרים שבהם הכתיב בכתי&quot;ל סותר את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו.

רשימה זו כוללת את כל המקומות שבהם שונה הכתיב בכתי&quot;ל ממהדורתנו, וגם את כל התיבות שהכרעת הכתיב לגביהן בהתאים למסורה איננה חד-משמעית (אף אם בסופו של דבר קיבלנו את נוסח כתי&quot;ל). הפריטים מהסוג האחרון &lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;צויינו בצבע רקע של כתום&lt;/span&gt;, ולאחריהן הפניה אל '''[[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|רשימת הספקות בנוסח האותיות והתיבות]]'''.

{{עוגן|ספר מלכים כתיב}}'''ספר מלכים (קטע חסר):'''
#[[מלכים ב טו/טעמים#|מל&quot;ב טו,טו:]] [כְּתוּבִ֗ים]* / ל=[כְּתֻבִ֗ים]!
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו כה|מל&quot;ב טו,כה:]] [וַיְמִתֵ֖הוּ]* / ל=[וַיְמִיתֵ֖הוּ]!{{הערה|מ&quot;ק-ל תומכת בגירסת המסורה הברורה, אמנם במ&quot;ג-ל יש הערה משובשת התומכת בגירסת כתי&quot;ל.}}
#[[מלכים ב טז/טעמים#טז יז|מל&quot;ב טז,יז:]] [הַמְּכוֹנֹ֗ת]* / ל=[הַמְּכֹנ֗וֹת]!
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז ו|מל&quot;ב יז,ו:]] [הַתְּשִׁעִ֜ית]* / ל=[הַתְּשִׁיעִ֜ית]!
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז ו|מל&quot;ב יז,ו:]] [אוֹתָ֜ם]* / ל=[אֹתָ֜ם]!
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל&quot;ב יז,לא:]] ל?=[נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*{{הערה|יש עדות ברורה שהאות בכתר לא הייתה הייתה נו&quot;ן אלא זי&quot;ן (רגילה ולא גדולה); ראו עופר, ילין, עמ' 340. דעתנו שאי-אפשר לקבוע את זהות האות בכתי&quot;ל; ראו בהערת הנוסח בהרחבה, וכדאי גם לעיין במקום בהגדלה [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F214A.jpg בצילום כתי&quot;ל] (4 שורות לפני הסוף). הערה זו מתייחסת לעצם האות ולא לגודלה; וראו עוד [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#אותיות גדולות וקטנות|ברשימת האותיות הגדולות והקטנות]].}} / ל?=[נִבְחַ֖ן]

'''ספר ירמיהו (קטע חסר):'''
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא יז|ירמיהו לא,יז:]] [הֲשִׁבֵ֣נִי]* / ל=[הֲשִׁיבֵ֣נִי]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[ירמיהו לא/טעמים#לא כז|ירמיהו לא,כז:]] [וְלִנְטֹ֖עַ]*=מ&quot;ק-א / [וְלִנְט֖וֹעַ]=ל&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])

'''ספר תרי עשר (שני קטעים חסרים):'''
#[[מיכה ב/טעמים#ב ז|מיכה ב,ז:]] [הֹלֵֽךְ]* / ל=[הוֹלֵֽךְ]!
#[[זכריה א/טעמים#א יז|זכריה א,יז:]] [תְּפוּצֶ֥נָה]* / ל=[תְּפוּצֶ֥ינָה]!
#[[זכריה ה/טעמים#ה ח|זכריה ה,ח:]] [הָעוֹפֶ֖רֶת]* / ל=[הָעֹפֶ֖רֶת]!
#[[זכריה ו/טעמים#ו ה|זכריה ו,ה:]] [רוּח֣וֹת]* / ל=[רֻח֣וֹת]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[זכריה ז/טעמים#ז ב|זכריה ז,ב (תיבה מורכבת):]] [שַׂרְאֶ֕צֶר]* / ל=[שַׂר־אֶ֕צֶר]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[זכריה ח/טעמים#ו כא|זכריה ח,כא:]] [יוֹשְׁבֵי֩]* / ל=[יֹשְׁבֵי֩]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[זכריה ט/טעמים#ט טו|זכריה ט,טו:]] ל=[כְּזָוִיּ֖וֹת]* / [כְּזָוִיֹּ֖ת]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])

'''ספר תהלים (קטע חסר):'''
#[[תהלים יז/טעמים#יז יב|יז,יב:]] [לִטְרֹ֑ף]* / ל=[לִטְר֑וֹף]
#[[תהלים כב/טעמים#כב ג|כב,ג:]] [דֻֽמִיָּ֥ה]* / ל=[דֽוּמִיָּ֥ה]

'''מגילת שיר השירים (חסר אחרי &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; [ג,יא]):'''
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[שיר השירים ד/טעמים#ד ג|ד,ג]]: [שִׂפְתוֹתַ֔יִךְ]* / ל=[שִׂפְתֹתַ֔יִךְ]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[שיר השירים ד/טעמים#ד ג|ד,ג]]: [וּמִדְבָּרֵ֖ךְ]* / ל=[וּמִדְבָּרֵ֖יךְ]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[שיר השירים ד/טעמים#ד ד|ד,ד]]: [הַגִּבֹּרִֽים]* / ל=[הַגִּבּוֹרִֽים]!
#[[שיר השירים ד/טעמים#ד ט|ד,ט2]]: [לִבַּבְתִּ֙נִי֙]* / ל=[לִבַּבְתִּ֙ינִי֙]!
#[[שיר השירים ו/טעמים#ו ב|ו,ב]]: [לַעֲרֻג֖וֹת]* / ל=[לַעֲרוּג֖וֹת]
#[[שיר השירים ח/טעמים#ח א|ח,א]]: [יָבֻ֥זוּ]* / ל=[יָב֥וּזוּ]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[שיר השירים ח/טעמים#ח יג|ח,יג]]: [הַשְׁמִיעִֽנִי]* / ל=[הַשְׁמִיעִֽינִי]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])

'''מגילת קֹהלת (חסר לגמרי):'''
#[[קהלת א/טעמים#א יז|א,יז]]: [הוֹלֵלֹ֖ת]* / ל=[הוֹלֵל֖וֹת]!{{הערה|נוסח כתי&quot;ל לתיבה הובא ברשימות ברויאר כזהה לרוב כתבי־היד, כנראה בטעות. וראו בתיעוד הנוסח על תיבה זו.}} / דפוסים=[הֹֽלֵל֖וֹת]
#[[קהלת ב/טעמים#ב ח|ב,ח]]: [וְתַעֲנֻג֛וֹת]* / ל=[וְתַעֲנוּגֹ֛ת]!
#[[קהלת ב/טעמים#ב טו|ב,טו]]: [יֹתֵ֑ר]* / ל=[יוֹתֵ֑ר]!
#[[קהלת ב/טעמים#ב כו|ב,כו]]: [לֶאֱסֹ֣ף] / ל=[לֶאֱס֣וֹף]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[קהלת ו/טעמים#ו י|ו,י]]: ל=[כתיב=שהתקיף, קרי=שֶׁתַּקִּ֖יף]* / [כתיב=שֶׁתַּקִּ֖יף, אין קרי]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[קהלת ז/טעמים#ז ג|ז,ג]]: [מִשְּׂח֑וֹק]* / ל=[מִשְּׂחֹ֑ק]!
#[[קהלת ח/טעמים#ח ב|ח,ב]]: [שְׁמֹ֔ר]* / ל=[שְׁמ֔וֹר]
#[[קהלת ח/טעמים#ח טו|ח,טו]]: [לֶאֱכֹ֥ל]* / ל=[לֶאֱכ֥וֹל]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[קהלת ט/טעמים#ט יא|ט,יא]]: [לַגִּבּוֹרִ֣ים]* [לַגִּבֹּרִ֣ים]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[קהלת יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]: [בְחוּרוֹתֶ֔יךָ]* / ל=[בְחוּרוֹתֶ֔ךָ]!
#[[קהלת יב/טעמים#יב ה|יב,ה]]: [הַסּוֹפְדִֽים]* / ל=[הַסֹּפְדִֽים]
#[[קהלת יב/טעמים#יב ו|יב,ו]]: [וְתָר֖וּץ]* / ל=[וְתָרֻ֖ץ]

'''מגילת איכה (חסר לגמרי):'''
#[[איכה א/טעמים#א כא|א,כא]]: [כָמֹֽנִי]* / ל=[כָמֽוֹנִי]!
#[[איכה ב/טעמים#ב ו|ב,ו]]: [מֹעֲד֑וֹ]* / ל=[מוֹעֲד֑וֹ]!
#[[איכה ב/טעמים#ב טז|ב,טז]]: [אֹ֣יְבַ֔יִךְ]* / ל=[א֣וֹיְבַ֔יִךְ]
#[[איכה ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]: [בְּכִלְיֹתָ֔י]* / ל=[בְּכִלְיוֹתָ֔י]!
#[[איכה ג/טעמים#ג לב|ג,לב]]: [חֲסָדָֽיו׃]* / ל=[חֲסָדָֽו׃ כתיב, חֲסָדָֽיו׃ קרי]!
#[[איכה ג/טעמים#ג מג|ג,מג]]: [סַכּ֤וֹתָה]* / ל=[סַכֹּ֤תָה]!
#[[איכה ד/טעמים#ד ט|ד,ט]]: [יָזֻ֙בוּ֙]* / ל=[יָז֙וּבוּ֙]!
#[[איכה ד/טעמים#ד יא|ד,יא]]: [יְסֹדֹתֶֽיהָ] / ל=[יְסוֹדֹתֶֽיהָ]!
#[[איכה ד/טעמים#ד יג|ד,יג]]: [מֵֽחַטֹּ֣אות]* / ל=[מֵֽחַטֹּ֣את]!
#[[איכה ד/טעמים#ד יג|ד,יג]]: [עֲוֺנֹ֖ת]* / ל=[עֲוֺנ֖וֹת]!
#[[איכה ד/טעמים#ד טו|ד,טו]]: [יוֹסִ֖פוּ]* / ל=[יוֹסִ֖יפוּ]!
#[[איכה ד/טעמים#ד יח|ד,יח1]]: [קִצֵּ֛נוּ]* / ל=[קִצֵּ֛ינוּ]
#[[איכה ד/טעמים#ד יח|ד,יח2]]: [קִצֵּֽנוּ]* / ל=[קִצֵּֽינוּ]
#[[איכה ה/טעמים#ה יט|ה,יט]]: [לְד֥וֹר וָדֽוֹר]* / ל=[לְדֹ֥ר וָדֽוֹר]!

'''מגילת אסתר (חסר לגמרי):'''
#[[אסתר ב/טעמים#ב ג|ב,ג]]: [תַּמְרֻקֵיהֶֽן]* / ל=[תַּמְרוּקֵיהֶֽן]!
#[[אסתר ב/טעמים#ב ו|ב,ו]]: [נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר]* / ל=[נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר]
#[[אסתר ב/טעמים#ב יז|ב,יז]]: [הַבְּתוּל֑וֹת]* / ל=[הַבְּתוּלֹ֑ת]!
#[[אסתר ב/טעמים#ב כא|ב,כא]]: [יוֹשֵׁ֣ב]* / ל=[יֹשֵׁ֣ב]!
#[[אסתר ד/טעמים#ד א|ד,א]]: [גְדוֹלָ֖ה]* / ל=[גְדֹלָ֖ה]!
#[[אסתר ד/טעמים#ד יא|ד,יא]]: [יֹֽדְעִ֗ים]* / ל=[יֽוֹדְעִ֗ים]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[אסתר ט/טעמים#ט ט|ט,ט]]: ל=[אֲרִדַ֖י]* / [אֲרִידַ֖י] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[אסתר ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]: [וְהָרוֹג֙]* / ל=[וְהָרֹג֙] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[אסתר ט/טעמים#ט יז|ט,יז]]: [שְׁלוֹשָׁ֥ה]* / [שְׁלֹשָׁ֥ה]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט יח|ט,יח]]: [בִּשְׁלוֹשָׁ֤ה]* / ל=[בִּשְׁלֹשָׁ֤ה]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט יח|ט,יט]]: [וּמִשְׁלֹ֥חַ]* / ל=[וּמִשְׁל֥וֹחַ]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כב|ט,כב]]: [מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם]* / ל=[מֵא֣וֹיְבֵיהֶ֔ם]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כב|ט,כב]]: [וּמִשְׁלֹ֤חַ]* / ל=[וּמִשְׁל֤וֹחַ]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כב|ט,כב]]: [לָֽאֶבְיֹנִֽים] / ל=[לָֽאֶבְיוֹנִֽים]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כד|ט,כד]]: [וְהִפִּ֥ל]* / ל=[וְהִפִּ֥יל]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט כט|ט,כט]]: [הַפֻּרִ֛ים]* / ל=[הַפּוּרִ֛ים]!
#[[אסתר ט/טעמים#ט לא|ט,לא]]: [הַצּוֹמ֖וֹת]* / ל=[הַצֹּמ֖וֹת]

'''ספר דניאל (חסר לגמרי):'''
#[[דניאל א/טעמים#א ד|א,ד]] [וּמַשְׂכִּלִ֣ים]* / ל=[וּמַשְׂכִּילִ֣ים]
#[[דניאל ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] [מִלְּתָ֖ה]* / ל=[מִלְּתָ֖א] 
#[[דניאל ב/טעמים#ב יח|ב,יח]] [רָזָ֖א]* / ל=[רָזָ֖ה]
#[[דניאל ב/טעמים#ב יח|ב,יח]] [יְהֽוֹבְדוּן֙]* / ל=[יְהֹֽבְדוּן֙]
#[[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] [רָזָ֣א]* / ל=[רָזָ֣ה]
#[[דניאל ב/טעמים#ב כז|ב,כז]] [רָזָא֙]* / ל=[רָזָה֙]
#[[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] [וּמְלָ֥את]* / ל=[וּמְלָ֥ת]!
#[[דניאל ב/טעמים#ב מ|ב,מ]] [אִלֵּ֖ן]* / [ל=[אִלֵּ֖ין]
#[[דניאל ב/טעמים#ב מב|ב,מב2]] ([תֶּהֱוֵ֥א]* / ל=[תֶּהֱוֵ֥ה]!
#[[דניאל ב/טעמים#ב מז|ב,מז]] [רָזָ֥א]* / ל=[רָזָ֥ה]
#[[דניאל ג/טעמים#ג ג|ג,ג2]] [נְבֻכַדְנֶצַּֽר]* / ל=[נְבוּכַדְנֶצַּֽר]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] [קַיתְרֹ֨ס כתיב, קַתְר֨וֹס קרי]* / ל=[קַיתְר֨וֹס כתיב, קַתְר֨וֹס קרי]{{הערה|1=הכתיב כאן מלא וי&quot;ו בכתי&quot;ל, לעומת הכתיב החסר וי&quot;ו בשלושת הפסוקים המקבילים הבאים: ג,ו ל=[קַיתְרֹ֤ס כתיב, קַתְרֹ֤ס קרי]*; ג,י ל=[קַיתְרֹ֨ס כתיב, קַתְרֹ֨ס קרי]*; ג,טו ל=[קַיתְרֹ֣ס כתיב, קַתְרֹ֣ס קרי]*}} (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] [שַׂבְּכָ֤א]* / ל=[סַבְּכָ֤א]
#[[דניאל ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] [סוּמְפֹּ֣נְיָ֔א]* / ל=[סוּמְפֹּ֣נְיָ֔ה]!
#[[דניאל ג/טעמים#ג יג|ג,יג]] [וַחֲמָ֔א]* / ל=[וַחֲמָ֔ה]
#[[דניאל ג/טעמים#ג יד|ג,יד]] [נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙]* / ל=[נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙]
#[[דניאל ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] [שַׁעֲתָ֣א]* / ל=[שַׁעֲתָ֣ה]!
#[[דניאל ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] [אֲנַ֧חְנָא]* / ל=[אֲנַ֧חְנָה]!
#[[דניאל ג/טעמים#ג כב|ג,כב]] [יַתִּ֑ירָה]* / ל=[יַתִּ֑ירָא]
#[[דניאל ג/טעמים#ג כד|ג,כד]] [תְּלָתָ֜ה]* / ל=[תְּלָתָ֜א]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] ל=[בְּגֽוֹא־]* / [בְּגֽוֹ־] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] ל=[בְּג֥וֹא]* / [בְּג֥וֹ] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] [לְהוֹדָ֣עוּתַ֔נִי]* / ל=[לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי]!
#[[דניאל ד/טעמים#ד כג|ד,כג]] [קַיָּמָ֑א]* / ל=[קַיָּמָ֑ה]
#[[דניאל ד/טעמים#ד כד|ד,כד]] [תֶּהֱוֵ֥ה]* / ל=[תֶּהֱוֵ֥א]!
#[[דניאל ד/טעמים#ד כח|ד,כח]] [מַלְכוּתָ֖א]* / ל=[מַלְכוּתָ֖ה]
#[[דניאל ד/טעמים#ד לא|ד,לא]] [יֽוֹמַיָּא֩]* / ל=[יֽוֹמַיָּה֩]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ד/טעמים#ד לג|ד,לג]] [וְזִיוִי֙]* / ל=[וְזִוִי֙] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ד/טעמים#ד לד|ד,לד]] [נְבֻכַדְנֶצַּ֗ר]* / ל=[נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר]
#[[דניאל ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] [יְדָ֖א]* / ל=[יְדָ֖ה]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ה/טעמים#ה ז|ה,ז]] [וְהַֽמְנִוכָ֤א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֤א קרי]* / ל=[וְהַֽמְונִיכָ֤א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֤א קרי]! (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] [לְהוֹדָ֣עוּתַ֔נִי]* / ל=[לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] ל=[וְהַֽמְונִכָ֤א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֤א קרי]* (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ה/טעמים#ה יח|ה,יח]] [וְהַדְרָ֔א]* / ל=[וְהַדְרָ֔ה]
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט1]] [־הֲוָ֨א]* / ל=[־הֲוָ֨ה]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט2]] [הֲוָ֣ה]* / ל=[הֲוָ֣א]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט7]] [הֲוָ֥א]* / ל=[הֲוָ֥ה]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט8]] [הֲוָ֥א]* / ל=[הֲוָ֥ה]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] [מַשְׁפִּֽל]* / ל=[מַשְׁפִּֽיל]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] [מְדֹרֵ֔הּ]* / ל=[מְדוֹרֵ֔הּ]
#[[דניאל ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] [יִצְבֵּ֖א]* / ל=[יִצְבֵּ֖ה]
#[[דניאל ה/טעמים#ה כז|ה,כז]] [תְּקִ֥ילְתָּ]* / ל=[תְּקִ֥ילְתָּה]
#[[דניאל ה/טעמים#ה כט|ה,כט]] [וְהַלְבִּ֤שׁוּ]* / ל=[וְהַלְבִּ֤ישׁוּ]!
#[[דניאל ה/טעמים#ה כט|ה,כט]] [וְהַלְבִּ֤שׁוּ]* / ל=[וְהַלְבִּ֤ישׁוּ]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ה/טעמים#ה כט|ה,כט]] [וְהַֽמְנִוכָ֥א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֥א קרי]* / ל=[וְהַֽמְונִכָ֥א כתיב, וְהַֽמְנִיכָ֥א קרי]! (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] [תְּלָתָ֔ה]* / ל=[תְּלָתָ֔א]
#[[דניאל ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] [־עִלָּ֑ה]* / ל=[־עִלָּ֑א]
#[[דניאל ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] [הַשְׁכַּ֥חְנָֽא]* / ל=[הַשְׁכַּ֥חְנָֽה]
#[[דניאל ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] [־יִבְעֵ֣א]* / ל=[־יִבְעֵ֣ה]
#[[דניאל ו/טעמים#ו יב|ו,יב]] [בָּעֵ֥ה]* / ל=[בָּעֵ֥א]!
#[[דניאל ו/טעמים#ו יג|ו,יג]] [קְרִ֨בוּ]* / ל=[קְרִ֨יבוּ]!
#[[דניאל ו/טעמים#ו יג|ו,יג]] [יִבְעֵא֩]* / ל=[יִבְעֵה֩]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ו/טעמים#ו כה|ו,כה]] [וּלְג֤וֹב]* / ל=[וּלְגֹ֤ב]! (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] [שֵׁיזִ֣ב]* / ל=[שֵׁיזִ֣יב] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] [יַתִּ֗ירָה]* / ל=[יַתִּ֗ירָא]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ז/טעמים#ז ט|ז,ט]] [שְׁבִבִ֣ין]* / ל=[שְׁבִיבִ֣ין] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] [הֲוָ֑א]* / ל=[הֲוָ֑ה]!
#[[דניאל ז/טעמים#ז יד|ז,יד]] [יְהִ֤ב]* / ל=[יְהִ֤יב]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] ל=[בְּג֣וֹא]* / [בְּג֣וֹ] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ז/טעמים#ז כא|ז,כא]] ל=[עָבְדָ֥ה]* / [עָבְדָ֥א] (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ז/טעמים#ז כא|ז,כא]] [לְהֹֽן]* / ל=[לְהֽוֹן]!
#[[דניאל ז/טעמים#ז כג|ז,כג]] [רְבִיעָיָה֙ כתיב, רְבִיעָאָה֙ קרי]* / ל=[רְבִיעָיאָ֙ כתיב, רְבִיעָאָה֙ קרי]
#[[דניאל ז/טעמים#ז כד|ז,כד]] [מַלְכוּתָ֔א]* / ל=[מַלְכוּתָ֔ה]
#[[דניאל ז/טעמים#ז כד|ז,כד]] [אַחֲרֵיהֹ֗ן]* / ל=[אַחֲרֵיה֗וֹן]
#[[דניאל ז/טעמים#ז כז|ז,כז]] [וּמַלְכוּתָ֨א]* / ל=[וּמַלְכוּתָ֨ה]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[דניאל ח/טעמים#ח ח|ח,ח]] [הַגְּדֹלָ֔ה]* / ל=[הַגְּדוֹלָ֔ה]! (ראו [[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ברשימת הספקות]])&lt;/span&gt;
#[[דניאל ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] [וּלְיֹשְׁבֵ֣י]* / ל=[וּלְיוֹשְׁבֵ֣י]!
#[[דניאל י/טעמים#י א|י,א]] [בֵּלְטְאשַׁצַּ֑ר]* / ל=[בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר]
#[[דניאל י/טעמים#י יט|י,יט]] [וּֽ'''כְ'''דַבְּר֤וֹ]* / ל=[וּֽ'''בְ'''דַבְּר֤וֹ]!
#[[דניאל יא/טעמים#יא כט|יא,כט]] [וְכָאַחֲרוֹנָֽה]* / ל=[וְכָאַחֲרֹנָֽה]!
#[[דניאל יא/טעמים#יא לא|יא,לא]] [מְשֹׁמֵֽם]* / ל=[מְשׁוֹמֵֽם]!
#[[דניאל יא/טעמים#יא לו|יא,לו]] [כִרְצֹנ֜וֹ]* / ל=[כִרְצוֹנ֜וֹ]!

'''ספר עזרא (חסר לגמרי):'''
#[[עזרא ב/טעמים#ב מב|עזרא ב,מב]]: [טַלְמֹ֣ן]* / ל=[טַלְמ֣וֹן]?!
#[[עזרא ב/טעמים#ב נ|עזרא ב,נ]]: [מְעוּנִ֖ים]* / ל=[כתיב: מְעיּנִ֖ים, קרי: מְעוּנִ֖ים]
#[[עזרא ד/טעמים#ד יג|עזרא ד,יג]]: [וְשׁוּרַיָּ֖א]* / ל=[וְשׁוּרַיָּ֖ה]
#[[עזרא ה/טעמים#ה ג|עזרא ה,ג]]: [אֲתָ֨ה]* / ל=[אֲתָ֨א]!
#[[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב]]: [מְדִינְתָּ֖א]* / ל=[מְדִינְתָּ֖ה]
#[[עזרא ז/טעמים#ז י|עזרא ז,י]] [לִדְרֹ֛שׁ]* / ל=[לִדְר֛וֹשׁ]!
#[[עזרא ז/טעמים#ז יג|עזרא ז,יג]] [עַמָּ֨א]* / ל=[עַמָּ֨ה]!
#[[עזרא ז/טעמים#ז יד|עזרא ז,יד]] [לְבַקָּרָ֥ה]* / ל=[לְבַקָּרָ֥א]
#[[עזרא ז/טעמים#ז כא|עזרא ז,כא]] [כָהֲנָ֜א]* / [כָהֲנָ֜ה]
#[[עזרא ז/טעמים#ז כב|עזרא ז,כב]] [כּוֹרִ֣ין]* / ל=[כֹּרִ֣ין]
#[[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]] [עַמָּא֙]* / ל[=עַמָּה֙]!
#[[עזרא ז/טעמים#ז כז|עזרא ז,כז]] [אֲבֹתֵ֑ינוּ]* / ל=[אֲבוֹתֵ֑ינוּ]!
#[[עזרא ט/טעמים#ט א|עזרא ט,א]] [כְּ֠תֹעֲבֹֽתֵיהֶ֠ם]* / ל=[כְּ֠תוֹעֲבֹֽתֵיהֶם]
#[[עזרא י/טעמים#י לה|עזרא י,לה]] [כְּלֽוּהיּ כתיב, כְּלֽוּהוּ קרי]* / ל=[כְּלֻֽהיּ כתיב, כְּלֽוּהוּ קרי]
#[[עזרא י/טעמים#י מד|עזרא י,מד]] [נָשְׂא֖יּ כתיב, נָשְׂא֖וּ קרי]* / ל?=[נָשְׂא֖וּ]{{הערה|בכתי&quot;ל יש כאן ניסיון לבצע תיקון, אולי ע&quot;י יד מאוחרת.}}
#[[נחמיה ה/טעמים#ה יד|נחמיה ה,יד]] [אוֹתִ֗י]* / ל=[אֹתִ֗י]!
#[[נחמיה ו/טעמים#ו יא|נחמיה ו,יא]] [יָבֹ֥א]* / ל=[יָב֥וֹא]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז ד|נחמיה ז,ד]] [וּגְדֹלָ֔ה]* / ל=[וּגְדוֹלָ֔ה]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז לז|נחמיה ז,לז]] [וְאֹנ֔וֹ]* / ל=[וְאוֹנ֔וֹ]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז מה|נחמיה ז,מה]] [שַׁלֻּ֤ם]* / ל=[שַׁלּ֤וּם]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז מח|נחמיה ז,מח]] [חֲגָבָ֖א]* / ל=[חֲגָבָ֖ה]
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[נחמיה ז/טעמים#ז נז|נחמיה ז,נז]] [סֹפֶ֖רֶת]* / ל=[סוֹפֶ֖רֶת]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[נחמיה ז/טעמים#ז סא|נחמיה ז,סא]] [אֲבֹתָם֙]* / ל=[אֲבוֹתָם֙]!
#[[נחמיה ז/טעמים#ז סה|נחמיה ז,סה]] [וְתֻמִּֽים]* / ל=[וְתוּמִּֽים]
#[[נחמיה ז/טעמים#ז עא|נחמיה ז,עא]] [דַּרְכְּמֹנִים֙]* / ל=[דַּרְכְּמוֹנִים֙]!
#[[נחמיה ח/טעמים#ח ו|נחמיה ח,ו]] [וַיִּֽשְׁתַּחֲו֛וּ]* / ל=[וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּ֛]{{הערה|אות וי&quot;ו האחרונה הושמטה בכתב־היד, בלי שום הערה.}}
#[[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] [כְּבֹדֶ֔ךָ]* / ל=[כְּבוֹדֶ֔ךָ]!
#[[נחמיה ט/טעמים#ט כה|נחמיה ט,כה]] [בְּצוּרֹת֮]* / ל=[בְּצֻרוֹת֮]!
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[נחמיה ט/טעמים#ט לב|נחמיה ט,לב]] [וְלִנְבִיאֵ֥ינוּ]* / ל=[וְלִנְבִיאֵ֥נוּ]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#&lt;span style=&quot;background-color: orange&quot;&gt;[[נחמיה ט/טעמים#ט לז|נחמיה ט,לז]] ל=[גְּ֠וִיֹּתֵינוּ]* / [גְּ֠וִיָּתֵנוּ]&lt;/span&gt; ([[#ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות|ראו ברשימת הספקות]])
#[[נחמיה ט/טעמים#ט לז|נחמיה ט,לז]] [גְדֹלָ֖ה]* / ל=[גְדוֹלָ֖ה]!
#[[נחמיה י/טעמים#י יג|נחמיה י,יג]] ל?=[שְׁ'''בַ'''נְיָֽה]* / ל?=[שְׁ'''כַ'''נְיָֽה]
#[[נחמיה י/טעמים#י לג|נחמיה י,לג]] [שְׁלִישִׁ֥ית]* / ל=[שְׁלִשִׁ֥ית]!
#[[נחמיה י/טעמים#י לז|נחמיה י,לז]] [וּבְהֶמְתֵּ֔נוּ]* / ל=[וּבְהֶמְתֵּ֔ינוּ]
#[[נחמיה יא/טעמים#יא יב|נחמיה יא,יב]] [[עֹשֵׂ֤ה]* / ל=[עֹשֵׂ֤י]!
#[[נחמיה יא/טעמים#יא יד|נחמיה יא,יד]] [גִּבֹּ֣רֵי]* / ל=[גִּבּ֣וֹרֵי]
#[[נחמיה יא/טעמים#יא יז|נחמיה יא,יז]] [מִ֠יכָ֠א]* / ל=[מִ֠יכָה]
#[[נחמיה יא/טעמים#יא כו|נחמיה יא,כו]] [וּבְמֹלָדָ֖ה]* / ל=[וּבְמוֹלָדָ֖ה]
#[[נחמיה יג/טעמים#יג א|נחמיה יג,א]] [וּמוֹאָבִ֛י]* / ל=[וּמֹאָבִ֛י]
#[[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,ה]] [וְהַשּׁוֹעֲרִ֑ים]* / ל=[וְהַשֹּׁעֲרִ֑ים]!
#[[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,טז]] [וּמוֹכְרִ֧ים]* / ל=[וּמֹכְרִ֧ים]

===ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות===

{{בעבודה}}

'''בסעיף זה הבאנו רשימה של המקומות שבהם קביעת נוסח הכתיב בספרי הנביאים והכתובים לא הייתה חד-משמעית ע&quot;פ הנתונים הבסיסיים {{קו תחתי|בלבד}}:
*אם יש כתיב חריג בכתב־יד אחד, העומד מול שאר כל כתבי־היד, לא הבאנו אותו ברשימה.
*אם יש כתיב חריג בשני כתבי־יד, אך יש הכרעה ברורה וחד-משמעית לפי הערות המסורה, לא הבאנו אותו ברשימה.
*אם יש כתיב חריג בשני כתבי־יד,{{הערה|שם=כתיב חריג שונה|אפילו אם יש ביניהם כתיב חריג שונה.}} אך '''אין''' הכרעה ברורה וחד-משמעית לפי הערות המסורה, אז הבאנו אותו ברשימה.
*אם יש כתיב חריג שנמצא בשלושה כתבי־יד או יותר,{{הערה|שם=כתיב חריג שונה}} אז הבאנו אותו ברשימה אפילו אם יש הכרעה חד-משמעית לפי הערות המסורה.

'''ספקות והכרעות קשות בקביעת נוסח האותיות והתיבות:'''
#'''[[ירמיהו לא/טעמים#לא כז|ירמיהו לא,כז:]]''' ל=[וְלִנְט֖וֹעַ] / [וְלִנְטֹ֖עַ]*
#'''[[זכריה ז/טעמים#ז ב|זכריה ז,ב:]]''' ל=[שַׂר־אֶ֕צֶר] / [שַׂרְאֶ֕צֶר]* (תיבה מורכבת)
#'''[[זכריה ט/טעמים#ט טו|זכריה ט,טו:]]''' ל=[כְּזָוִיּ֖וֹת]* / [כְּזָוִיֹּ֖ת]
#'''[[שיר השירים ד/טעמים#ד ג|שיר השירים ד,ג:]]''' ל=[שִׂפְתֹתַ֔יִךְ] / [שִׂפְתוֹתַ֔יִךְ]*
#'''[[שיר השירים ד/טעמים#ד ג|שיר השירים ד,ג:]]''' ל=[וּמִדְבָּרֵ֖יךְ] / [וּמִדְבָּרֵ֖ךְ]*
#'''[[שיר השירים ח/טעמים#ח יג|שיר השירים ח,יג:]]''' ל=[הַשְׁמִיעִֽינִי] / [הַשְׁמִיעִֽנִי]*
#'''[[קהלת ו/טעמים#ו י|קהלת ו,י:]]''' ל=[כתיב=שהתקיף, קרי=שֶׁתַּקִּ֖יף]* / [כתיב=שֶׁתַּקִּ֖יף, אין קרי] '''(מחלוקת מסורה!)'''
#'''[[קהלת ט/טעמים#ט יא|קהלת ט,יא:]]''' ל=[לַגִּבּוֹרִ֣ים]* / [לַגִּבֹּרִ֣ים]
#'''[[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר ט,ט:]]''' ל=[אֲרִדַ֖י]* / [אֲרִידַ֖י]
#'''[[אסתר ט/טעמים#ט טז|אסתר ט,טז:]]''' ל=[וְהָרֹג֙] / [וְהָרוֹג֙]*
#'''מחלוקת מסורה בספר דניאל:'''{{הערה|אחרי שהחלטנו מזמן לקבוע את הנוסח לפי המסורה בכתי&quot;ל (ונגד דעתו של הרב ברויאר), מצאנו שבמהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר גם הכריעו באותו כיוון. לפרטים מלאים ראו בהערת הנוסח על [[דניאל ג/טעמים#ג כה|דניאל ג,כה]].}}
##'''[[דניאל ג/טעמים#כ כה|דניאל ג,כה:]]''' ל=[בְּגֽוֹא]* / [בְּגֽוֹ]
##'''[[דניאל ד/טעמים#ד ז|דניאל ד,ז:]]''' ל=[בְּג֥וֹא]* / [בְּג֥וֹ]
##'''[[דניאל ז/טעמים#ז טו|דניאל ז,טו:]]''' ל=[בְּג֣וֹא]* / [בְּג֥וֹ]
#'''[[דניאל ז/טעמים#ז ט|דניאל ז,ט:]]''' ל=[שְׁבִיבִ֣ין]* / [שְׁבִבִ֣ין]
#'''[[נחמיה ז/טעמים#ז נז|נחמיה ז,נז]]''' ל=[סוֹפֶ֖רֶת] / [סֹפֶ֖רֶת]*
#'''[[נחמיה ט/טעמים#ט לב|נחמיה ט,לב:]]''' ל=[וְלִנְבִיאֵ֥נוּ] / [וְלִנְבִיאֵ֥ינוּ]*
#'''[[נחמיה ט/טעמים#ט לז|נחמיה ט,לז]]''' ל=[גְּ֠וִיֹּתֵינוּ]* / [גְּ֠וִיָּתֵנוּ]{{הערה|כאן יש ניקוד שונה, והכתיב השונה בהתאם לניקוד.}}

===קונטרסי המסורה של כתר ארם צובה===

בכתר ארם צובה היו, מלבד נוסח המקרא והערות המסורה עליו, גם קונטרסי מסורה שנכרכו עמו בתחילתו ובסופו. שבעה דפי מסורה באו לפני התורה, ועשרים דפים בסוף ספרי הכתובים (אחרי דניאל ועזרא). בדפי המסורה גם הוסיפו לכתוב הקדשות חשובות. בדפים האחרונים היו איורים בצבעים ובזהב. יש עדויות לכך שהקונטרסים היו חלק מהכתר מאז המאה ה-11 לכל המאוחר. אבל למרבה הצער הלכו כל דפי המסורה של הכתר לאיבוד ביחד עם רוב התורה בתחילת הכתר, וביחד עם ספרי סוף הכתובים שהיו בחלקו האחרון.

רוב המידע שנמצא בידינו על קונטרסי המסורה שנכרכו ביחד עם כתר ארם צובה פורסם במאמרים שונים ע&quot;י יוסף עופר.{{הערה|1=יש תיאור מפורט של קונטרסי המסורה בתוך [http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובה – לאור רשימותיו של מ&quot;ד קאסוטו&quot;], '''ספונות''', סדרה חדשה ספר רביעי (יט) תשמ&quot;ט, עמ' 277-344. יש העתק וניתוח מלא של שני סיעיפים מבוך קונטרסי המסורה, בנוסף למידע רב על ההעתקים הקיימים בתוכם, בשני מאמרים: &quot;A Masoretic Note in the Aleppo Codex Concerning the Composite Words&quot;, 
''Textus'' 21, עמ' 209-233 (על כתיב השמות המורכבים במקרא בתיבה אחת או שתיים); &quot;קונטרסי המסורה של כתר ארם צובה על פי העתק בארכיונו של יצחק זליגמן בר&quot;, '''עיוני מקרא ופרשות''' ז (בר-אילן תשס&quot;ה), עמ' 137-162 (על כתיב המלים בארמית המקראית באל&quot;ף או בה&quot;א בסופם).}} במשך הדורות נכתבו ממנו העתקים ותיאורים מפורטים, ועופר זכה לגלות את העתקתו המלאה של זליגמן בער (יצחק בֵּר).{{הערה|ארכיונו של בֵּר נמצא בתוך אוסף גינצבורג במוסקבה (כ&quot;י מוסקבה 1550). צילומו במכון לתצלומי כתבי יד עבריים שבספרייה הלאומית בירושלים 
נמצא ב[{{NNL|000146980}} סרט מספר F 48538].}} על פיו ועל פי שאר העדויות אפשר לשחזר את התוכן בדפי המסורה כמעט בשלמותו. אמנם לפי מחקריו של עופר יש מקום להטיל ספק בכך שחומר המסורה שהיה בקונטרסים אכן נכתב ע&quot;י אהרן בן אשר, הן בגלל פרטים מסוימים בתוכנם שאינם משקפים את נוסח הכתר, והן בגלל סימנים חיצוניים (כגון עדויות לגבי אופן הכריכה). אמנם בכל זאת ברור שהקונטרסים מהווים יצירה של בעלי המסורה הטברנים, והם קרובים מאוד במקום ובזמן לכתר עצמו, ואף היוו חלק מהותי ממנו במשך אלף שנה בערך.

ברשימות המסורה שבקונטרסים יש גם מידע שיכול להאיר על ספקות מסוימים בנוסח הכתר בחלקיו החסרים. עופר ניתח מידע מהסוג הזה בסעיף הדן בכתיב של מלים בארמית המקראית, והוא רלוונטי לגבי קביעת הנוסח בספרים דניאל ועזרא (שהיו בסוף הכתר והיום חסרים). להלן שלושת המקומות שבהם יש עדות מסורה המסייעת לקביעת הנוסח בתוך קונטרסי המסורה שהיו בכתר (למידע שלם על שלל הנתונים בכל מקום ראו בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה):{{הערה|ע&quot;פ מסקנותיו של עופר, קונטרסי המסורה, עמ' 160.}}
*[[דניאל ו/טעמים#ו ו|דניאל ו ו:]] ל=[עִלָּ֑א] / [עִלָּ֑ה]*
*[[דניאל ו/טעמים#ו ח|דניאל ו ח:]] ל=[יִבְעֵ֣ה] / [יִבְעֵ֣א]*
*[[דניאל ז/טעמים#ז כא|דניאל ז כא:]] ל=[עָבְדָ֥ה]* / [עָבְדָ֥א]

מלבד קביעת הנוסח במקומות מסוימים, יש גם ערך היסטורי ותרבותי רב בקונטרסי המסורה שהיו חלק בלתי-נפרד מהכתר במשך כמעט כל תקופת קיומו. מפעל המסורה של חכמי טבריה הוא מאוצרות הרוח של עם ישראל, על אחת כמה וכמה קונטרסי מסורה בני אלף שנה שהיו חלק מכתר ארם צובה, ואף היו מיוחסים במשך הזמן לאהרן בן אשר בכבודו ובעצמו. עופר מראה במאמריו שעכשיו, ע&quot;פ העדויות הקיימות ולמרות ליקויים מסוימים, כבר &quot;נחשף... בשלמותו נוסחם של קונטרסי המסורה שצורפו אל כתב היד החשוב ביותר של המקרא מבית מדרשם של בעלי המסורה.&quot;{{הערה|עופר, קונטרסי המסורה, עמ' 161.}} הוא גם מזכיר העקתה שלמה ממקור ראשון שנכתב בשביל אברהם פירקוביץ' (העתק בער הוא רק העתק ממנו), שאולי קיים עדיין באוסף פירקוביץ'.{{הערה|אוסף פירקוביץ' נמצא היום בספרייה הלאומית של רוסיה בעיר סנקט פטרבורג. עופר העיר: &quot;ייתכן שההעתק המקורי (העתק חלב) יימצא באוסף פירקוביץ' ויפתור כמה מן הספקות המוצגים בדברינו. אולם איתור כתב היד באוספי פירקוביץ' – וכל שכן קביעה ודאית שאינו נמצא שם – אינם משימות קלות&quot; (עופר, שם, עמ' 141 הערה 13).}} חשוב לעשות את המאמצים כדי לאתר אותו אם הוא בכלל קיים, ואח&quot;כ להוציא לאור מהדורה מבוארת של הקונטרסים במלואם ע&quot;פ כל העדויות הקיימות, כמו שהיה רצונו של פירקוביץ' עצמו בדיוק:

:ואף שבכל השתדלותו לא הצליח לראות התנ&quot;ך הזה בעיניו, אבל בפיזור כסף והתאמצות העתיקו לו את כל הכתוב מלפניו ומאחריו. וראיתי הכל בית ידידי החכם הזה, והם מר' אהרן בן אשר, והוא ברוב טובו אל הכלל ישתדל להדפיסם ולהפיצם בישראל עם פירוש מספיק כיד ה' הטובה עליו. כי הדברים האלה הם קשה הבנה כדרך הראשונים {{נוסח|אשר|במקור אתר וצ&quot;ל אשר}} הסתירו בחידות והטמינו ברמז.{{הערה|מדברי יעקב ספיר, '''אבן ספיר''', ח&quot;א (ליק 1866) דף י&quot;ב ע&quot;ב הערה 1; מובאים בעופר, קונטרסי המסורה, עמ' 140.}}

במאמץ כזה יש לראות הידור מצווה כחלק מהשלמת החסר בכתר, וגם כן דרך לפתוח את אוצרות המסורה לקהל.

===שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים===

{{בעבודה}}

במסורה הטברנית לא הייתה קביעה מדויקת וסמכותית לגבי הרווחים של הפרשות הפתוחות והסתומות, כמו שראינו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות|בפרק הקודם]]'''. בסופו של דבר קבע הרמב&quot;ם את הפרשות בתורה ע&quot;פ כתר ארם צובה, ומאז הביאה פסיקתו לאחידות כמעט-מושלמת בחלוקת הפרשות בתוך ספרי התורה. אך במשך הדורות לא הייתה שום קביעה כזו לגבי חלוקת הפרשות בספרי הנביאים והכתובים (למעט נסיונות של פסיקה לגבי מגילת אסתר שלא התקבלו על ידי כל העדות בישראל). רק במאה ה-19 היה ניסיון לקבוע את כל רווחי הפרשות בנ&quot;ך לפי כתר ארם צובה, וניסיון זה השפיע על כתיבתן של ספרי הנביאים והכתובים בתוך מגילות של קלף בכמה בתי כנסת (לשימוש בקריאת ההפטרה וחמש מגילות בציבור). בימינו יצאו כמה מהדורות של התנ&quot;ך המבוססות על חלוקה זו של הפרשות, ביניהן: מהדורות ברויאר (החל מדפוס חורב), מקראות גדולות הכתר (בדפוס וב[https://www.mgketer.org/ מהדורה המקוונת]), מהדורת &quot;סימנים&quot; (מבית פלדהיים), והמהדורה הדיגיטלית של [https://mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm מכון ממרא].

הפרשות הפתוחות והסתומות בנביאים וכתובים במהדורתנו, אף במקומות החסרים בכתר ארם צובה, הן לפי נוסח הכתר ע&quot;פ עדותו של יהושע קמחי. קמחי נסע לארם צובה במאה ה-19, בשליחותם של רבני ירושלים, כדי לבדוק פרטים רבים בכתר ובמיוחד את כל רווחי הפרשות שבו. הוא תיעד את הפרשות הפתוחות והסתומות בכתר ע&quot;י הערות שרשם בתוך [https://archive.org/details/YellinTanakh/mode/1up התנ&quot;ך של ר' שלום שכנא ילין]. לנתונים המלאים וניתוח מפורט של עדות זו ראו יוסף עופר, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובא והתנ&quot;ך של ר' שלום שכנא ילין&quot;].{{הערה|ראו גם את סיכום המידע על חלוקת הפרשות הפתוחות והסתומות בכתר ארם צובה שנמצא [[:w:en:Parashah|כאן]] (באנגלית).}}

רשימתו של קמחי אינה נקייה לגמרי מטעויות, כמו שניתן להיווכח מהשוואה לכתר במקומות הקיימים בו,{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של עופר, עמ' 311-312; 329-331.}} ולכן יש מעט מקומות שבהם חייב המהדיר להפעיל את שיקול דעתו. ברשימה הבאה הובאו כל המקומות שיש בהם ספק כלשהו לגבי חלוקת הפרשות שהייתה בכתר ארם צובה. לעתים רחוקות ציינו גם תופעות בעלות משמעות בחלוקת הפרשות בכתי&quot;ל.

'''ספר מלכים:'''
#בפסוק &quot;אָ֣ז יַכֶּֽה־מְ֠נַחֵ֠ם...&quot; ([[מלכים ב טו/טעמים#טו טז|מל&quot;ב טו,טז]]) אין פרשה במהדורתנו.
#בפסוק &quot;וַיִּשְׁלַ֨ח אָחָ֜ז מַלְאָכִ֗ים...&quot; ([[מלכים ב טז/טעמים#טז ז|מל&quot;ב טז,ז]]) אין פרשה במהדורתנו.

'''מגילת שיר השירים:'''
'''חלוקת הפרשות:''' בשלושה מקומות בשיר השירים יש במהדורתנו רווח של פרשה ע&quot;פ כתי&quot;ל, למרות שלא סומן כלל פרשה בכתר ברשימת קמחי. ראו בהערות הנוסח למידע מלא על כל אחד מהמקומות.
#בפסוק &quot;יָפָ֨ה אַ֤תְּ רַעְיָתִי֙ כְּתִרְצָ֔ה&quot; ([[שיר השירים ו/טעמים#ו,ד|ו,ד]]) יש פרשה סתומה במהדורתנו.
#בפסוק &quot;מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר&quot; ([[שיר השירים ח/טעמים#ח ה|ח,ה]]) יש פרשה סתומה במהדורתנו.
#בפסוק &quot;כֶּ֣רֶם הָיָ֤ה לִשְׁלֹמֹה֙ בְּבַ֣עַל הָמ֔וֹן&quot; ([[שיר השירים ח/טעמים#ח יא|ח,יא]]) יש פרשה פתוחה במהדורתנו.

===מסורת הסופרים במגילת אסתר: הערות מיוחדות===
{{בעבודה}}
{| width=100% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=8 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''הערות מיוחדות במגילת אסתר'''}}}}&lt;br&gt;ציון ההבדלים בין המגילות במסורת תימן, ספרד ואשכנז, ובין המגילות לכתר ארם צובה
|- align=center
!פסוק
!מילה או הקשר
!כתר ארם צובה{{הערה|לפי עדויות או מקבילות.}}
!מגילות תימן
!מגילות ספרד
!מגילות אשכנז
!נוסח הפנים&lt;br&gt;במהדורתנו
!הערה במהדורתנו
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[אסתר ח/טעמים#ח יא|אסתר ח, יא]]
|'''וְ'''לַהֲרֹ֨ג‏
|'''וְ'''לַהֲרֹ֨ג‏
|'''וְ'''לַהֲרֹ֨ג‏
|
|לַהֲרֹ֨ג
|'''וְ'''לַהֲרֹ֨ג‏
|במגילות אשכנז כתוב לַהֲרֹ֨ג
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[אסתר ט/טעמים#ט ג|אסתר ט, ג]]
|'''לִ'''פְנֵיהֶ֔ם
|'''לִ'''פְנֵיהֶ֔ם
|'''לִ'''פְנֵיהֶ֔ם
|
|'''בִּ'''פְנֵיהֶ֔ם
|'''לִ'''פְנֵיהֶ֔ם
|במגילות אשכנז כתוב בִּפְנֵיהֶ֔ם
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר ט, ט]]
|אֲרִ(י)דַ֖י‏
|אֲרִדַ֖י‏ (כנראה)
|אֲרִדַ֖י‏ (?)
|
|אֲרִ'''י'''דַ֖י‏
|אֲרִדַ֖י‏
|בספרים אחרים אֲרִידַ֖י וכך כתוב במגילות רבות
|}

==שחזור מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: נוסח הניקוד והטעמים==

קביעת הניקוד והטעמים בספרי הנביאים והכתובים, במקומות החסרים בכתר ארם צובה, תהיה לפי אותם עקרונות כמו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: נוסח הניקוד והטעמים|בתורה]]'''. הבסיס של השחזור הוא כתי&quot;ל, שברוב המקומות מהווה העתק מדויק לכתר ארם צובה. אך לגבי המקומות החריגים בניקוד ובטעמים בכתי&quot;ל וספקות שעולים לעתים מתוך השוואה למקורות אחרים, וגם לגבי השיקולים המקומיים שעל פיהם הכרענו בכל מקום כזה, יש לעיין בתיעוד הנוסח שבדף העריכה לכל פרק.

לגבי נוסח הגעיות בנ&quot;ך (במקומות החסרים בכתר), הן מופיעות כמעט תמיד לפי כתי&quot;ל, ויש בהן תיקונים רק לעתים רחוקות.{{הערה|1=היוצאים מן הכלל הם: [[מלכים ב יח/טעמים#יח ט|מל&quot;ב יח,ט]] (ל=וַֽיְהִ֞י), ו[[דניאל ח/טעמים#ח ב|דניאל ח,ב]] (ל=וַיְהִי֙).}} להסבר מלא ומידע נוסף על הגעיות במהדורתנו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|כאן]]'''.

==מסורת הקוראים בנ&quot;ך: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל==

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא לרשימת הניקוד והטעמים}}

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''הקיימים בכתר ארם צובה''', ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה|פרק החמישי של המבוא]]'''.

===ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על רוב הספר, הקיים בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)|כאן]].'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=ב[[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל&quot;ב יז,לא]] ציין ברויאר &quot;וְהַסְפַרְוִ֗ים (ל)&quot;, אבל לא ברור מדוע ציין תיבה זו.}}
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל&quot;ב טו,י]] (ל!=קָֽבָלְ־עָ֖ם): למ&quot;ד שווּאה ומוקפת
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו יג|מל&quot;ב טו,יג]] (ל=לְעֻזִיָּ֖ה): חסר דגש בזי&quot;ן
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו ל|מל&quot;ב טו,ל]] (ל=בֶּן־עֻזִיָּֽה): חסר דגש בזי&quot;ן
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו לב|מל&quot;ב טו,לב]] (ל=בֶּן־עֻזִיָּ֖הוּ): חסר דגש בזי&quot;ן
#[[מלכים ב טו/טעמים#טו לד|מל&quot;ב טו,לד]] (ל=עֻזִיָּ֥הוּ): חסר דגש בזי&quot;ן
#[[מלכים ב טז/טעמים#טז ו|מל&quot;ב טז,ו]] (ל=אֶת־הַיְהוּדִ֖ים): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|ברשימת ברויאר בכתר ירושלים צוין מספר הפסוק בטעות &quot;טו,ו&quot;.}}
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|מל&quot;ב יז,יג]] (ל*=שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה כשיטת הכתר
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז טו|מל&quot;ב יז,טו]] (ל?!=וַיֵּ֨לְכוּ): (חסר טעם האזלא [גרש] באות כ&quot;ף?){{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז כא|מל&quot;ב יז,כא]] (ל!=וְהֶחֱטֵיאָ֖ם): טי&quot;ת בצירה
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז כד|מל&quot;ב יז,כד]] (ל*=וּ֠מִכּ֠וּתָה): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח ט|מל&quot;ב יח,ט]] (ל=וַֽיְהִ֞י): בגעיה

ב. מתיגת הזקף
#[[מלכים ב יז/טעמים#יז ל|מל&quot;ב יז,ל]] (ל=וְאַנְשֵׁי־כ֔וּת): אין מתיגה

===ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על רוב הספר, הקיים בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)|כאן]].'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט כא|כט,כא]] (ל!=הַֽנִבְּאִ֥ים): חסר דגש בנו&quot;ן
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט כז|כט,כז]] (ל!=הָֽעֲנְּתֹתִ֑י): חטף פתח בעי&quot;ן במקום פתח
#[[ירמיהו ל/טעמים#ל י|ל,י:]] (ל*=נְאֻם־יְהֹוָה֙): נקודת חולם בשם הוי&quot;ה בתוך כתב־היד
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא ג|לא,ג]] (ל!=וְֽנִבְנֵי֔ת): מקום הטעם{{הערה|הערת דותן; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לג|לא,לג]] (ל!=לְמִקְטַנָּ֤ם): חסר דגש בקו&quot;ף

ב. מתיגת הזקף:
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט יד|כט,יד]] (ל=אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם): מקום המתיגה
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (ל=וְאֶל־כָּל־הָעָ֔ם): אין מתיגה
#[[ירמיהו כט/טעמים#כט כ|כט,כ]] (ל=כָּל־הַ֨גּוֹלָ֔ה): מקום המתיגה

===ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על רוב הספר, הקיים בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)|כאן]].'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[עמוס ט/טעמים#ט ד|עמוס ט,ד]] (ל!=אֹֽיבֵיהֶ֔ם): חסר שווא ביו&quot;ד{{הערה|שם=חסר ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[עובדיה א/טעמים#א א|עֹבדיה א,א]] (ל!=עָלֶיהָ): חסר טעם המרכא{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[עובדיה א/טעמים#א ג|עֹבדיה א,ג]] (ל?=בְחַגְוֵי־סֶּ֖לַע): סמ&quot;ך דגושה?
#[[עובדיה א/טעמים#א ח|עֹבדיה א,ח]] (ל?=נְאֻם יְהֹוָ֑ה): חסר מקף?{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[עובדיה א/טעמים#א יב|עֹבדיה א,יב]] (ל!=לִבְנֵֽי יְהוּדָ֖ה): חסר מקף{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[עובדיה א/טעמים#א טז|עֹבדיה א,טז]] (ל!=הָֽיוּ): מקום הסילוק
#[[עובדיה א/טעמים#א יז|עֹבדיה א,יז]] (ל!=מוֹרָֽשֵׁיהֶם): חסר סילוק{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[יונה א/טעמים#א ג|יונה א,ג]] (ל!=אָנִיָּ֣ה{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}): חסרות הנקודות של חטף קמץ באל&quot;ף
#[[יונה ג/טעמים#ג ב|יונה ג,ב]] (ל?!=וִּקְרָ֤א): נקודת חיריק מתחת לאות וי&quot;ו?
#[[יונה ג/טעמים#ג ג|יונה ג,ג]] (ל!=אֶל־נִֽינְוֶ֖ה): סגול בוי&quot;ו במקום צירה
#[[יונה ג/טעמים#ג ו|יונה ג,ו]] (ל!=אֶל־מֶ֣לֶך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[יונה ג/טעמים#ג י|יונה ג,י]] (ל?!=אֶֽת־מַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם): געיה באות אל&quot;ף?{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[מיכה א/טעמים#א יד|מיכה א,יד]] (ל=לְמַלְכֵ֥י): בטעם מרכא במקום טפחא
#[[מיכה א/טעמים#א טו|מיכה א,טו]] (ל!=עַד־עֲדֻּֿלָּ֥ם): דל&quot;ת דגושה למרות סימן הרפה{{הערה|שם=חסר ברויאר}}
#[[מיכה ג/טעמים#ג ג|מיכה ג,ג]] (ל=וּפָרְשׂוּ֙): אין געיה קלה בתיבת פשטא
#[[מיכה ג/טעמים#ג ה|מיכה ג,ה]] (ל=וַאֲשֶׁר֙): אין געיה קלה בתיבת פשטא
#[[זכריה א/טעמים#א ד|זכריה א,ד]] (ל-כתיב!=וּמַֽעֲלְילֵיכֶ֖ם): נקודות של חטף פתח בעי&quot;ן
#[[זכריה א/טעמים#א י|זכריה א,י]] (ל!=בֵּין־הַהַדַסִּ֖ים): חסרות נקודות לחטף פתח בה&quot;א השנייה
#[[זכריה ב/טעמים#ב ב|זכריה ב,ב]] (ל!=וִירוּשָׁלָֽם): חסרה נקודת החיריק בלמ&quot;ד
#[[זכריה ד/טעמים#ד יא|זכריה ד,יא]] (ל!=הָאֵ֔לֶה): חסר דגש בלמ&quot;ד
#[[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא]] (ל*=לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ): במהדורתנו השארנו כאן את סימן הרפה
#[[זכריה ו/טעמים#ו ז|זכריה ו,ז]] (ל!=לְהִתְהַלֵּ֣ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[זכריה ו/טעמים#ו יב|זכריה ו,יב]] (ל!=יְהֹוָֽהּ): נקודה באות ה&quot;א השנייה של שם הוי&quot;ה
#[[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת): מקף בתיבת משרת
#[[זכריה ח/טעמים#ח יד|זכריה ח,יד]] (ל!=זָמַמְ֜תִּי): מקום הטעם
#[[זכריה ט/טעמים#ט יז|זכריה ט,יז]] (ל=וּמַה־יָפְי֑וֹ): אין דגש ביו&quot;ד

ב. מתיגת הזקף:
#[[זכריה ה/טעמים#ה ג|זכריה ה,ג]] (ל=וְכָל־הַנִּ֨שְׁבָּ֔ע): מקום המתיגה
#[[זכריה ו/טעמים#ו ו|זכריה ו,ו]] (ל=וְהַלְּבָנִ֔ים): אין מתיגה

ג. קרי וכתיב של אֵם קריאה:
#[[עמוס ט/טעמים#ט ו|עמוס ט,ו]] (ל-קרי=מַעֲלוֹתָ֔יו): אין ציון במהדורתנו
#[[עובדיה א/טעמים#א יא|עֹבדיה א,יא]] (ל-קרי=שְׁעָרָ֗יו): אין ציון במהדורתנו

===ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על רוב הספר, הקיים בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)|כאן]].'''

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים טו/טעמים#טו א|טו,א]] (ל!=י֭הֹוָה): חסר שווא באות יו&quot;ד, ונכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה.
#[[תהלים טו/טעמים#טו ב|טו,ב]] (ל!=בִּלְבָֽבוֹ): מקום הסילוק
#[[תהלים טו/טעמים#טו ג|טו,ג]] (ל!=עַל־קְרֹֽבוֹ): מקום הסילוק
#[[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ל?=&lt;מִ֥מְתִֽים־יָדְךָ֨ ׀&gt;* או &lt;מִֽמְתִ֥ים־יָדְךָ֨ ׀&gt; או &lt;מִֽמְתִֽים־יָדְךָ֨ ׀&gt;): מרכא וגעיה ומקף בתיבת משרת*, או געיה ומרכא ומקף בתיבת משרת, או שתי געיות בתיבה המוקפת?
#[[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ל!=יִשְׂבּ֥עוּ): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ל!=לְעוֹלְלֵֽיהֶם): מקום הסילוק
#[[תהלים יח/טעמים#יח ג|יח,ג]] (ל?=סַ֥לְעִ֥י* או סַֽלְעִ֥י): מרכא ומרכא* או געיה ומרכא?
#[[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל?=אֶ֥קֲרָ֣א* או אֶֽקֲרָ֣א): מרכא ומונח* או געיה ומונח?
#[[תהלים יח/טעמים#יח,כ|יח,כ]] (ל?=כִ֘י): חסר דגש בכ&quot;ף?
#[[תהלים יח/טעמים#יח,לח|יח,לח]] (ל!=וְלֹֽא־אָ֝שׁוּב): חסרה נקודת הרביע בשי&quot;ן
#[[תהלים יט/טעמים#יט ז|יט,ז]] (ל!=מֵֽחַמָּתוֹ): מקום הסילוק, או געיה וחסר סילוק לאחריה
#[[תהלים יט/טעמים#יט טו|יט,טו]] (ל?=&lt;יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן ׀&gt;*  או &lt;יִֽהְי֥וּ־לְרָצ֨וֹן ׀&gt; או &lt;יִֽהְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן ׀&gt;): מרכא וגעיה ומקף בתיבת משרת*, או געיה ומרכא ומקף בתיבת משרת, או שתי געיות בתיבה המוקפת?
#[[תהלים כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (ל!=וְ֝הָדָר): חסרה נקודת הרביע באות דל&quot;ת
#[[תהלים כא/טעמים#כא ט|כא,ט]] (ל!=יְ֝מִֽינְךָ): חסרה נקודת הרביע באות כ&quot;ף סופית
#[[תהלים כא/טעמים#כא יד|כא,יד]] (ל!=וּֽ֝נְזַמְּרָה): חסרה נקודת הרביע באות רי&quot;ש
#[[תהלים כב/טעמים#כב ל|כב,ל]] (ל=&lt;וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֨וּ ׀&gt;): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (ל=דִּשַּׁ֖נְתָּ): בטעם טפחא לעומת מרכא
#[[תהלים כד/טעמים#כד ג|כד,ג]] (ל!=וּמִי־יָ֝קוּם): חסרה נקודת הרביע באות קו&quot;ף
#[[תהלים כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (ל!=וְ֝יָבֹא): חסרה נקודת הרביע באות בי&quot;ת

===מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על תחילת הספר, הקיימת בכתר, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|כאן]].'''

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|תעוררו}}
#[[שיר השירים ד/טעמים#ד טז|שיר השירים ד,טז]] (ל=יִזְל֣וּ): אין דגש בלמד
#[[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה,ב]] (ל!=קְוֻּצּוֹתַ֖י): נקודת שורוק בנוסף לקובוץ בוי&quot;ו
#[[שיר השירים ה/טעמים#ה יא|שיר השירים ה,יא]] (ל!=קְוּצּוֹתָיו֙): נקודת שורוק במקום קובוץ בוי&quot;ו
#[[שיר השירים ה/טעמים#ה טז|שיר השירים ה,טז]] (ל?!=מַחֲּמַדִּ֑ים): חי&quot;ת דגושה?!
#[[שיר השירים ו/טעמים#ו ג|שיר השירים ו,ג]] (ל!=בַּשׁוֹשַׁנִּֽים): חסר דגש בשי&quot;ן הראשונה
#[[שיר השירים ו/טעמים#ו ח|שיר השירים ו,ח]] (ל!=מְּלָכ֔וֹת): מ&quot;ם דגושה
#[[שיר השירים ו/טעמים#ו יב|שיר השירים ו,יב]] (ל=עַמִּי־נָדִֽיב): &quot;עמי&quot; מוקפת במקום טעם עצמאי של מרכא
#[[שיר השירים ז/טעמים#ז יג|שיר השירים ז,יג]] (ל?=אִם פָּֽרְחָ֤ה): חסר מקף?
#[[שיר השירים ח/טעמים#ח א|שיר השירים ח,א]] (ל!=אֶשָׁ֣קְךָ֔): חסר דגש בשי&quot;ן
#[[שיר השירים ח/טעמים#ח יב|שיר השירים ח,יב]] (ל?!=כָּרְמִ֥י): קמץ בכ&quot;ף במקום פתח?
#[[שיר השירים ח/טעמים#ח יג|שיר השירים ח,יג]] (ל!=הַיוֹשֶׁ֣בֶת): חסר דגש ביו&quot;ד

===מגילת קֹהלת===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[קהלת א/טעמים#א ט|א,ט]] (ל=וּמַה־שֶׁנַּֽעֲשָׂ֔ה): אין דגש בשי&quot;ן
#[[קהלת ב/טעמים#ב א|ב,א]] (ל?=&lt;לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֛ה&gt;): נקודת תביר גם בתיבה השנייה (תביר ותביר)?
#[[קהלת ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל?=וְסַבּ֥וֹתִֽי־אֲנִ֖י): מקף בתיבת משרת?
#[[קהלת ב/טעמים#ב כב|ב,כב]] (ל?!=לִבּ֑ו): חסרה נקודת החולם?
#[[קהלת ג/טעמים#ג י|ג,י]] (ל?!=אֶת־הָֽעִנְיַ֗ן): קו של פתח וחסרה נקודת הקמץ?
#[[קהלת ד/טעמים#ד ח|ד,ח]] (ל?=&lt;גַּם־זֶ֛ה הֶ֛בֶל&gt;): נקודת תביר בתיבה הראשונה (תביר ותביר)?
#[[קהלת ד/טעמים#ד י|ד,י]] (ל!=שֶׁיִפּ֔וֹל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[קהלת ה/טעמים#ה א|ה,א]] (ל?=עַֽל־כֵּ֛ן או עַ֥ל־כֵּ֛ן או עַל־כֵּ֛ן*): געיה ותביר, מרכא בתיבת תביר, או תביר בלבד?
#[[קהלת ה/טעמים#ה ד|ה,ד]] (ל!=מִשֶׁתִּדּ֖וֹר): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[קהלת ה/טעמים#ה ז|ה,ז]] (ל!=גָּבֹ֙הַ֙): חסר מפיק באות ה&quot;א
#[[קהלת ד/טעמים#ד ז|ה,יז]] (ל!=לֶֽאֶכוֹל־וְ֠לִשְׁתּ֠וֹת): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[קהלת ו/טעמים#ו ב|ו,ב]] (ל*=זֶ֥ה הֶ֛בֶל): מרכא ותביר (במקום תביר ותביר)
#[[קהלת ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (ל=מַה־יוֹתֵ֥ר): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[קהלת ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (ל?!=הַחַיִֽים): חסר דגש באות יו&quot;ד הראשונה
#[[קהלת ז/טעמים#ז כט|ז,כט]] (ל!=רַּבִּֽים): רי&quot;ש דגושה
#[[קהלת ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (ל=מַה־שֶׁיִּֽהְיֶ֑ה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[קהלת ח/טעמים#ח יד|ח,יד]] (ל!=הַצַדִּיקִ֑ים): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[קהלת ח/טעמים#ח טז|ח,טז]] (ל?!=אֵינֶ֥נוּ): חסר דגש באות נו&quot;ן השניה?
#[[קהלת ט/טעמים#ט טו|ט,טו]] (ל!=הַהּֽוּא): ה&quot;א מנוקדת
#[[קהלת ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל!=יְאַבֵּ֥ד טוֹבָ֖ה): מרכא וטפחא (במקום טפחא ומרכא)
#[[קהלת י/טעמים#י יד|י,יד]] (ל=מַה־שֶׁיִּֽהְיֶ֔ה): אין דגש בשי&quot;ן
#[[קהלת יא/טעמים#יא ג|יא,ג]] (ל!=שֶׁיִפּ֥וֹל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[קהלת יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (ל!=יוֹדֵ֜ע): חסר פתח גנוב
#[[קהלת יא/טעמים#יא ט|יא,ט]] (ל?!=וִֽיטִּֽיבְךָ֤): טי&quot;ת דגושה?
#[[קהלת יב/טעמים#יב ה|יב,ה]] (ל!=בָשּׁ֖וּק): נקודת קמץ תחת הקו באות בי&quot;ת (במקום פתח)

ב. מתיגת הזקף
#[[קהלת א/טעמים#א ג|א,ג]] (ל=בְּכָל־עֲמָל֔וֹ): אין מתיגה
#[[קהלת ט/טעמים#ט ב|ט,ב]] (ל=וְלַזֹּבֵ֔חַ): אין מתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[קהלת ד/טעמים#ד טז|ד,טז]] (ל-כתיב!=זְקֵנִ֖ים): חסרות שלושת הנקודות של שורוק לפני האות זי&quot;ן (&lt; ֻזְקֵנִ֖ים&gt; בשביל הקרי '''וּ'''זְקֵנִ֖ים)
#[[קהלת ט/טעמים#ט ד|ט,ד]] (ל-כתיב?!=יְבֻחָ֔ר): קמץ באות חי&quot;ת?

===מגילת איכה===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איכה א/טעמים#א א|א,א]] (ל!=רַּבָּ֣תִי): רי&quot;ש דגושה
#[[איכה א/טעמים#א ד|א,ד]] (ל?=נּוּג֖וֹת): נו&quot;ן דגושה?
#[[איכה א/טעמים#א יא|א,יא]] (ל?=מְבַקְּשִׁ֣ים): קו&quot;ף דגושה?
#[[איכה א/טעמים#א יב|א,יב]] (ל?=וּרְא֔וּ* או וּרְא֗וּ): בשתי נקודות של זקף קטן או בנקודה אחת של רביע?
#[[איכה א/טעמים#א יד|א,יד]] (ל=יִשְׂתָּֽרְג֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[איכה ב/טעמים#ב ג|ב,ג]] (ל!=בָּֽחֳרִי אַ֗ף): חסר מקף
#[[איכה ב/טעמים#ב כא|ב,כא]] (ל!=הָרַגְ֙תָּ֙): הפשטא מלעיל נכתב באות גימ&quot;ל במקום באות רי&quot;ש
#[[איכה ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל?!=בְּמַחְשַׁכִּ֥ים): חי&quot;ת שווּאה במקום חטף פתח?
#[[איכה ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (ל!=קַשְׁתוֹ֙): חסר דגש באות תי&quot;ו
#[[איכה ג/טעמים#ג לג|ג,לג]] (ל!=מִלִבּ֔וֹ): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[איכה ג/טעמים#ג לג|ג,לג]] (ל!=בְנֵי־אִֽישׁ): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[איכה ד/טעמים#ד ד|ד,ד]] (ל?!=אֶל־חכּ֖וֹ): חסר חיריק?
#[[איכה ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (ל?!=מִשֶּׁ֔לֶג): קמץ באות שי&quot;ן
#[[איכה ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (ל=&lt;הֽוּנַֽח לָֽנוּ&gt;): חסר מקף

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איכה ד/טעמים#ד טז|ד,טז]] (ל-כתיב!=זְקֵנִ֖ים): חסרות שלושת הנקודות של שורוק לפני האות זי&quot;ן (&lt; ֻזְקֵנִ֖ים&gt; בשביל הקרי '''וּ'''זְקֵנִ֖ים)

===מגילת אסתר===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' חסרה לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[אסתר ב/טעמים#ב יד|ב,יד]] (ל!=שַֽׁעֲשְׁגַ֛ז): בנקודות של חטף פתח בעי&quot;ן
#[[אסתר ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל!=לִשְׁלֹ֤ח): חסר פתח גנוב באות חי&quot;ת{{הערה|שם=ייבין|פריט זה מובא אצל ייבין וחסר ברשימת ברויאר.}}
#[[אסתר ד/טעמים#ד יא|ד,יא]] (ל!=נִקְרֵ֙אתי֙): חסר חיריק באות תי&quot;ו
#[[אסתר ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (ל!=&lt;אֶל הַמִּשְׁתֶּ֖ה&gt;): חסר מקף
#[[אסתר ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (ל=מַה־לַעֲשׂ֕וֹת): אין דגש באות למ&quot;ד
#[[אסתר ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל!=וַיִקַּ֤ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[אסתר ו/טעמים#ו יג|ו,יג]] (ל=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[אסתר ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (ל=וַתֹּ֣אמֶר־אֶסְתֵּ֔ר): מקף בתיבת משרת
#[[אסתר ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (ל?=נֹפֵ֗ל* או נֹפֵ֔ל): בנקודת רביע או בשתי נקודות של זקף קטן?
#[[אסתר ח/טעמים#ח ט|ח,ט]] (ל!=וַיִקָּרְא֣וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[אסתר ח/טעמים#ח יד|ח,יד]] (ל=יָֽצְא֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[אסתר ט/טעמים#ט ב|ט,ב]] (ל?!=אֳחַשְׁוֵר֔וֹשׁ): חטף קמץ באות אל&quot;ף?

===ספר דניאל===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' חסר לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דניאל א/טעמים#א ח|א,ח]] (ל=בְּפַתְבַּ֥ג): תיבה אחת
#[[דניאל א/טעמים#א יג|א,יג]] (ל=פַּתְבַּ֣ג): 
#[[דניאל א/טעמים#א טו|א,טו]] (ל=פַּתְבַּ֥ג): 
#[[דניאל א/טעמים#א טז|א,טז]] (ל=-פַּתְבָּגָ֔ם): 
#[[דניאל ב/טעמים#ב,ט|ב,ט]] (ל?=וְֽאֶנְדַּ֕ע): סגול באות אל&quot;ף (במקום חיריק)?
#[[דניאל ב/טעמים#ב י|ב,י]] (ל=ל=אֲנָשׁ֙): אל&quot;ף בחטף פתח (במקום חטף סגול)
#[[דניאל ב/טעמים#ב י|ב,י]] (ל!=לְכָל־חַרְטֹּ֖ם): טי&quot;ת דגושה
#[[דניאל ב/טעמים#ב טז|ב,טז]] (ל=יִנְתֵּן־לֵ֔הּ): צירה באות תי&quot;ו (במקום חיריק)
#[[דניאל ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (ל!=דָּֽנִיֵ֖אל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[דניאל ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל!=דִּֽי־אֱלָּהָא֙): למ&quot;ד דגושה
#[[דניאל ב/טעמים#ב כז|ב,כז]] (ל?!=חַרְטֻּמִּין֙): טי&quot;ת דגושה?
#[[דניאל ב/טעמים#ב מא|ב,מא]] (ל?!=&lt;דִֽי פַרְזְלָ֖א&gt; או &lt;דִ֥י פַרְזְלָ֖א&gt;): חסר מקף או מרכא וטפחא (במקום דִֽי־פַרְזְלָ֖א*)?
#[[דניאל ב/טעמים#ב מה|ב,מה]] (ל?=וְ֠הַדֶּקֶת): סגול באות דל&quot;ת (במקום צירה)?
#[[דניאל ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (ל!=פְּסַנְתֵּרִין֙): פ&quot;א דגושה
#[[דניאל ג/טעמים#ג ז|ג,ז]] (ל!=אֻמַיָּ֣א): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (ל!=דֵּ֥י): דל&quot;ת בצירה (במקום חיריק)
#[[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (ל!=וְסָרְבָּלֵיה֖וֹן): קמץ באות סמ&quot;ך
#[[דניאל ג/טעמים#ג כט|ג,כט]] (ל?!=אֱלָ֣ה): (חסר מפיק באות ה&quot;א?)
#[[דניאל ג/טעמים#ג לא|ג,לא]] (ל!=אֻמַיָּ֧א): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ד/טעמים#ד ד|ד,ד]] (ל!=חַרְטֻמַיָּא֙): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ד/טעמים#ד ה|ד,ה]] (ל!=בֵּלְטְּשַׁאצַּר֙): טי&quot;ת דגושה
#[[דניאל ד/טעמים#ד ו|ד,ו]] (ל!=חַרְטֻמַיָּא֒): חסר דגש במ&quot;ם
#[[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (ל!=בֵּלְטְּשַׁאצַּ֜ר): טי&quot;ת דגושה
#[[דניאל ד/טעמים#ד טז|ד,טז]] (ל!=בֵּלְטְּשַׁאצַּר֙ [2]): טי&quot;ת דגושה
#[[דניאל ד/טעמים#ד טז|ד,טז]] (ל!=וּפְשְׁרֵא֙): פ&quot;א שווּאה
#[[דניאל ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל?=מִן־הֵֽיכְלָ֛א): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דניאל ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (ל!=וְרַעיֹנֹ֖הִי): חסר שווא באות עי&quot;ן
#[[דניאל ה/טעמים#ה ז|ה,ז]] (ל!=יְחַוִנַּ֔נִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דניאל ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (ל!=וַֽאַֽחֲוָיַ֨ת): וי&quot;ו פתוחה במקום שווא
#[[דניאל ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] (ל!=אֻמַיָּא֙): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ה/טעמים#ה כ|ה,כ]] (ל?!=הֶעְדִּ֥יוּ): בנקודת שורוק בוי&quot;ו?
#[[דניאל ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל!=שְׁלִ֖יַחַ): פתח באות יו&quot;ד
#[[דניאל ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל!=דְּנָֽהּ): נקודה (מפיק?) באות ה&quot;א
#[[דניאל ו/טעמים#ו יג|ו,יג]] (ל!=אַרְיָותָ֑א): חסר קמץ באות וי&quot;ו
#[[דניאל ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (ל?!=דָּנִיֶּ֔אל): היו&quot;ד בסגול?
#[[דניאל ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (ל!=אֻמַיָּ֧א): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ו/טעמים#ו כז|ו,כז]] (ל?!=תִתְחַבֵּ֔ל): בי&quot;ת צרויה?
#[[דניאל ז/טעמים#ז יד|ז,יד]] (ל!=וְלֵ֨ה): חסרה נקודת מפיק בה&quot;א
#[[דניאל ז/טעמים#ז יד|ז,יד]] (ל!=אֻמַיָּ֛א): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[דניאל ז/טעמים#ז יח|ז,יח]] (ל!=עַֽד־עָ֣לְמָ֔א): געיה חריגה ב&quot;עַֽד־&quot;
#[[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=לְיַצָּבָ֔א): שתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום רביע)
#[[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל!=&lt;דִּֽי פַרְזֶל֙&gt;): חסר מקף
#[[דניאל ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (ל!=וְפֻם֙): וי&quot;ו שווּאה במקום נקודת שורוק
#[[דניאל ז/טעמים#ז כה|ז,כה]] (ל!=עֶלְיוֹנִּ֖ין): נו&quot;ן דגושה
#[[דניאל ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=וַיְהִי֙): אין געיה
#[[דניאל ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (ל!=הָאַ֗יְל [1]): יו&quot;ד שווּאה (במקום חיריק)
#[[דניאל ט/טעמים#ט ב|ט,ב]] (ל!=אֶל־יִרְמִיָ֣ה): מ&quot;ם בחיריק (במקום שווא)
#[[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל!=לְמַֽעֲנְךָ֣): חטף פתח בעי&quot;ן
#[[דניאל י/טעמים#י ח|י,ח]] (ל!=כֹּ֑ח [1]): חסר פתח גנוב
#[[דניאל יא/טעמים#יא יב|יא,יב]] (ל=וְהִפִּ֛יל): בנקודת תביר (במקום מרכא)
#[[דניאל יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (ל?=וּבְנֵ֣י): חסר קו הלגרמיה?
#[[דניאל יא/טעמים#יא מה|יא,מה]] (ל!=אָהֳלֶ֣י): סגול באות למ&quot;ד
#[[דניאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (ל?=מִיֲּשֵׁנֵ֥י): בחטף פתח?

ב. מתיגת הזקף
#[[דניאל א/טעמים#א טו|א,טו]] (ל=מִן־כָּל־הַיְלָדִ֔ים): אין מתיגה
#[[דניאל ב/טעמים#ב לח|ב,לח]] (ל-קרי=אַנְתְּ־ה֔וּא): אין מתיגה
#[[דניאל ב/טעמים#ב מח|ב,מח]] (ל=וְרַב־סִגְנִ֔ין): אין מתיגה
#[[דניאל ו/טעמים#ו כ|ו,כ]] (ל=וּבְהִ֨תְבְּהָלָ֔ה): מקום המתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דניאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (ל-כתיב=מֻאֿוּם֩)
#[[דניאל ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] (ל-כתיב!=שַׁוִּ֗יְ): אות יו&quot;ד שווּאה

===ספר עזרא===

'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' חסר לגמרי בכתר ארם צובה (בתוך ספרי סוף הכתובים שאבדו).

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[עזרא ג/טעמים#ג ה|עזרא ג,ה]] (ל!=וְאַחֲרֵיכֵ֞ן): אין רווח בין התיבות ובלי מקף
#[[עזרא ג/טעמים#ג יא|עזרא ג,יא]] (ל=תְרוּעָ֨ה): הטעם נראה כמו פשטא
#[[עזרא ד/טעמים#ד ב|עזרא ד,ב]] (ל?=לָהֵם֙): חסרה הנקודה השלישית לסגול באות ה&quot;א?
#[[עזרא ד/טעמים#ד ד|עזרא ד,ד]] (ל*=וַיְהִי֙): אין געיה
#[[עזרא ד/טעמים#ד יד|עזרא ד,יד]] (ל=&lt;אֲֽרִֽיךְ לַ֖נָא&gt;): חסר מקף
#[[עזרא ה/טעמים#ה יב|עזרא ה,יב]] (ל=אֲבָהֳתַ֙נָא֙): נקודות של חטף קמץ באות ה&quot;א
#[[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב]] (ל=בְּבִֽירְתָ֛א): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב]] (ל!=וְּכֵן־כְּתִ֥יב): האות וי&quot;ו מנוקדת בנוסף לשווא
#[[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]] (ל?=&lt;י֥וֹם בְּי֖וֹם&gt;): חסר קו של פסק?
#[[עזרא ז/טעמים#ז יח|עזרא ז,יח]] (ל?=יִיטַ֗ב): בחיריק (במקום צירה)?
#[[עזרא ז/טעמים#ז כ|עזרא ז,כ]] (ל?=יִפָּל־לָ֖ךְ או יִפֵּל־לָ֖ךְ או יִפֶּל־לָ֖ךְ*): פ&quot;א בקמץ או בצירה או בסגול*?
#[[עזרא ח/טעמים#ח יח|עזרא ח,יח]] (ל?=וְשֵׁרֵֽבְיָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל!=וַחֲמִשִׁ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[עזרא ח/טעמים#ח לא|עזרא ח,לא]] (ל?!=וַֽנִּסְעָ֞ה): חסר דגש באות סמ&quot;ך?
#[[עזרא ח/טעמים#ח לו|עזרא ח,לו]] (ל?=וְאֶת־בֵּֽית־הָאֱלֹהִֽים): געיה בתיבה המוקפת &quot;בית&quot; (במקום מרכא בתיבה בלתי-מוקפת)
#[[עזרא ט/טעמים#ט ב|עזרא ט,ב]] (ל?=הָֽיְתָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[עזרא ט/טעמים#ט ט|עזרא ט,ט]] (ל!=וּבְעַבְדֻ֔תֵנוּ): מקום הטעם באות דל&quot;ת במקום תי&quot;ו (וראו להלן לגבי המתיגה)
#[[עזרא י/טעמים#י יב|עזרא י,יב]] (ל!=וַיַּֽעְנ֧וּ): חסר קו של פתח בעי&quot;ן
#[[עזרא י/טעמים#י יד|עזרא י,יד]] (ל!=יַֽעֲמְדוּ־נָ֣א): עי&quot;ן בשתי נקודות של חטף
#[[עזרא י/טעמים#י כא|עזרא י,כא]] (ל=וְעֻזִיָּֽה): אין דגש באות זי&quot;ן
#[[עזרא י/טעמים#י כד|עזרא י,כד]] (ל?!=וּמִן־הַשֹׁ֣עֲרִ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן?
#[[עזרא י/טעמים#י לב|עזרא י,לב]] (ל!=בְּנְיָמִ֥ן): בי&quot;ת בשתי נקודות של שווא
#[[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]] (ל!=פְתֻוּח֟וֹת): קובוץ ושורוק
#[[נחמיה ב/טעמים#ב ה|נחמיה ב,ה]] (ל!=&lt;וְאִם יִיטַ֥ב&gt;): חסר מקף
#[[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]] (ל!=בְשַֽׁעַר־הַגַּ֜יא): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[נחמיה ו/טעמים#ו יט|נחמיה ו,יט]] (ל?=לְיָֽרֲאֵֽנִי);  פתח באות רי&quot;ש?
#[[נחמיה ז/טעמים#ז מג|נחמיה ז,מג]] (ל!=בְּנֵֽי־יֵשׁ֧וּע): חסר פתח גנוב באות עי&quot;ן
#[[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל!=הוֹדַ֣עַתָּ): עי&quot;ן פתוחה במקום שווּאה
#[[נחמיה יא/טעמים#יא כד|נחמיה יא,כד]] (ל!=וּפְתַֽחְיָ֨ה בֶּן־מְשֵֽׁיזַבְאֵ֜ל): בי&quot;ת דגושה
#[[נחמיה יא/טעמים#יא ל|נחמיה יא,ל]] (ל=עַד־גֵּֽיא־הִנֹּֽם): תיבת &quot;גיא&quot; בגעיה ומוקפת (במקום מרכא ובלתי-מוקפת)
#[[נחמיה יב/טעמים#יב ל|נחמיה יב,ל]] (ל?=וְאֶֽת־הַחוֹמָֽה): געיה באות אל&quot;ף?
#[[נחמיה יב/טעמים#יב מז|נחמיה יב,מז]] (ל?=נֹֽתְנִ֛ים): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[נחמיה יג/טעמים#יג ג|נחמיה יג,ג]] (ל!=מִיּשְׂרָאֵֽל): חסר חיריק באות יו&quot;ד
#[[נחמיה יג/טעמים#יג יז|נחמיה יג,יז]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג יט|נחמיה יג,יט]] (ל!=הַשַׁבָּ֗ת [1]): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג יט|נחמיה יג,יט]] (ל!=הַשַׁבָּֽת [3]): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג כא|נחמיה יג,כא]] (ל!=בַּשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג כב|נחמיה יג,כב]] (ל!=הַשַׁבָּ֑ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[נחמיה יג/טעמים#יג כז|נחמיה יג,כז]] (ל!=הזֹּ֔את): חסר פתח באות ה&quot;א

ב. מתיגת הזקף
#[[עזרא א/טעמים#א ד|עזרא א,ד]] (ל=עִם־הַ֨נְּדָבָ֔ה): מקום המתיגה
#[[עזרא ו/טעמים#ו ו|עזרא ו,ו]] (ל=אֲפַרְסְכָיֵ֔א): אין מתיגה
#[[עזרא ח/טעמים#ח יט|עזרא ח,יט]] (ל=וְאֶת־חֲשַׁבְיָ֔ה): אין מתיגה
#[[עזרא ט/טעמים#ט ט|עזרא ט,ט]] (ל=וּבְעַבְדֻ֔תֵנוּ): אין מתיגה (וראו לעיל לגבי מקום הטעם)
#[[עזרא י/טעמים#י א|עזרא י,א]] (ל=וּכְ֨הִתְוַדֹּת֔וֹ): מתיגה אחרי פשטא ובאות שווּאה
#[[נחמיה ג/טעמים#ג כ|נחמיה ג,כ]] (ל=מִן־הַ֨מִּקְצ֔וֹעַ): מקום המתיגה
#[[נחמיה ה/טעמים#ה טז|נחמיה ה,טז]] (ל=וְכָל־נְעָרַ֔י): אין מתיגה
#[[נחמיה א/טעמים#ז ס|נחמיה ז,ס]] (ל=כָּל־הַ֨נְּתִינִ֔ים): מקום המתיגה
#[[נחמיה א/טעמים#יא לו|נחמיה יא,לו]] (ל=וּמִן־הַלְוִיִּ֔ם): אין מתיגה
#[[נחמיה יב/טעמים#יב מז|נחמיה יב,מז]] (ל=וְהַלְוִיִּ֔ם): אין מתיגה
#[[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יא]] (ל?!=וָֽאֶ֨קְבְּצֵ֔ם): געיה ומתיגה?{{הערה|ייתכן שיש ניסיון לבצע תיקון בכתי&quot;ל, וראו עוד בהערת הנוסח.}}
#[[נחמיה יג/טעמים#יג יג|נחמיה יג,יג]] (ל=וְעַל־יָדָ֔ם): אין מתיגה

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>c8rl1o5vjmj2n4tjgju938qz6zg23yf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה</title>
    <ns>4</ns>
    <id>265103</id>
    <revision>
      <id>3087569</id>
      <parentid>3084903</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T12:27:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה */</comment>
      <origin>3087569</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="202558" sha1="2kmgkdrmmyzs5pk21jd2hq9foqrxm7v" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ה. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות הקיימים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורה זו (חלוקת הפרשות וצורת השירות, האותיות והתיבות, הניקוד והטעמים והגעיות) מיוסד על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים. במקומות מעטים וחריגים שבהם נוסח הכתר אינו חד משמעי, או ייתכן שנפלה בו טעות, הבאנו את הנתונים בשלמותם בתיעוד הנוסח והכרענו ע&quot;פ שיקול הדעת. לאחר קביעת הנוסח נעשו התאמות קלות בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על שיטת ההגהה והעריכה לנוסח הכתר (במקומות שהוא קיים) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה אינו קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הקודם]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

במקומות שכתר אדם צובה קיים, נוסח המקרא במהדורתנו מיוסד ישירות עליו. מכיוון שמדובר על כתב־יד אחד בלבד, שהוא מדויק ובהיר ועקבי להפליא, יש הרבה פחות צורך לדון בנוסחו של הכתר ולהשוות אותו אל כתבי־יד מקבילים, מאשר במקומות המיוסדים על כתי&quot;ל. בכל זאת, לעתים יש בו אות, ניקוד, טעם או עניין אחר הראוי לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), וזה דורש תיעוד של הנתונים לגביו, ולפעמים אף דיון והשוואה אל מקורות מקבילים.{{הערה|ברוב פרקי הנביאים והכתובים, במקומות המיוסדים על הכתר, יש ממוצע של 1-2 הערות נוסח בלבד בפרק אחד, וברוב ההערות הללו יש רק תיעוד קצר של זוטות. בספרי אמ&quot;ת יש יותר הערות נוסח בממוצע, אך רובן עוסקות בפרטים הקטנים של טעמי אמ&quot;ת.}} במקומות האלה השתמשנו באותה שיטה טכנית לתיעוד הנוסח כמו במקומות החסרים בכתר; ראו בהסבר המפורט בתוך '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|פרק המבוא לנוסח התורה]]'''.

במקרים המעטים יחסית שבהם היה צורך להשוות את הכתר לכתבי־יד אחרים, השתמשנו באותם כתבי־יד נבחרים שהוזכרו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#יסודות הנוסח ותיעודו|פרק הקודם]], לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

==המהדורות האחרות לפי כתר ארם צובה==

כתר ארם צובה הוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי. מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בספרי הנביאים והכתובים (במקומות שהכתר קיים), יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) שצריך בכלל להעיר בהם מבחינת קביעת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים. ורק בחלק מהמקומות האלה חייב העורך להפעיל את שיקול דעתו לגבי כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג את הממצאים במהדורה של המקרא.

עובדה מספרית פשוטה זו היא הסיבה לכך שכל המהדורות היפות של התנ&quot;ך שיצאו לאור עד היום ע&quot;פ כתר ארם צובה – כמעט זהות אחת לשנייה, אות באות ותָו בתָו (לגבי קביעת הנוסח, ולמעט עניינים התלויים בשיטות העיצוב של המהדירים). מדובר בעיקר על שלושת מהדורותיו של הרב ברויאר ומהדורת מכון ממרא, ועל מקראות גדולות הכתר.{{הערה|אפשר גם להוסיף את הכרכים הבודדים שיצאו לאור במסגרת &quot;מפעל המקרא&quot; של האוניברסיטה העברית (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל). ועם קצת הסתייגות אפשר עוד להוסיף גם את מהדורת &quot;סימנים&quot; של פלדהיים.}} כל אחת מהמהדורות הללו זהה לכל חברותיה כמעט לגמרי לגבי קביעת הנוסח (אבל לא לגמרי מבחינת עיצוב הטקסט).

'''אך בכל אחת מהמהדורות היפות הנ&quot;ל יש שני מרכיבים מקוריים וחשובים:'''
#'''קביעת עצם הנוסח ע&quot;פ שיקול הדעת במקומות חריגים.''' יש מקומות שבהם משמעותו של כתב־היד אינה ברורה לגמרי, כגון: אות שאולי סותרת את כתיב המסורה (וייתכן שנפלה טעות נדירה); ניקוד או טעם חריג שסותר את דרכו של הכתר במקומות אחרים (וייתכן שמדובר על טעות); נקודה או קו קטן של ניקוד או טעם שכתוב באופן בהיר ובלי סימני מחיקה, אך ניתן לפרש אותו ביותר מדרך אחת; מקום מטושטש או שיש בו סימני מחיקה (ולכן לא ברור לגמרי מה הייתה כוונתו של המסרן). כל מהדיר חייב להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה. כאמור, מדובר על פחות מ-200 סימנים אורתוגראפיים בלבד (אותיות, ניקוד וטעמים) בכתב־היד כולו.
#'''עיצוב המהדורה בשביל הקורא.''' כלומר: עד כמה מעתיקים את כל איפיוני כתב־היד לפרטי פרטיהם, גם כשהם אולי לא מתאימים לצרכיו של הקורא? כמה דוגמאות: האם חובה להביא בפני הקורא את נוסח סימן ה&quot;רפה&quot; שבכתר או שניתן לוותר עליו? האם צריך למסור רק את קביעת '''סוג''' חלוקת הפרשות שבכתב־היד (פרשה פתוחה או סגורה), או אף את '''צורת''' חלוקתן לפי השורות והרווחים? בתיבה שטעמה מלעיל, האם חובה לסמן את טעם הפשטא הכפולה בדיוק לפי שיטת הכתר, או שניתן לסמן אותו בכל תיבה כזו בעקביות (כמו שנעשה במהדורות ברויאר)?

לגבי ה'''עיצוב''' במהדורתנו (2), הוא יהיה לפי השיטה המנומקת היטב לעיל ב'''[[../פרק ב|פרק השני של המבוא]]'''. שיטה עצמאית זו שונה במידה ניכרת משיטותיהן של שאר המהדורות, לפחות באותה מידה שגם הן בעצמן שונות אחת מהשנייה (ואף יותר).

אמנם לגבי '''קביעת הנוסח''' במהדורתנו, במקומות המועטים יחסית בכתר שצריך להפעיל בהם את שיקול הדעת, נבחן כל מקום מחדש ונגיע להחלטה עצמאית לאחר הבאת כל הנתונים. בין המקומות האלה:
#כ־25 אותיות וצירופי תיבות בכתיב של כתר ארם צובה, שיש ספק כלשהו לגבי קביעתם, וייתכן (אפילו בספק) שלפי קביעה מסוימת הכתיב יהיה מנוגד למסורה הטברנית.
#טעויות קלות נדירות יחסית בכתב־היד בענייני ניקוד וטעמים, מהסוגים שפירט ישראל ייבין בפרק הראשון של ספרו, ועוד כמה צורות חריגות שיש לדון בהן (גם אם אינן טעויות מובהקות).{{הערה|ייבין, א.5 עמ' 16 דווח על &quot;למעלה מ-50 טעויות סופר&quot;, אבל ראו גם בסוגים הנוספים שמנה ב-א.6.}}
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שניתן לפרש אותם ביותר מדרך אחת, ו/או שהם מטושטשים ו/או לא ברורים ו/או שיש בהם סימני מחיקה (נדירים יחסית).
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שלא ברור לגמרי עד כמה הם מסכימים בעקביוּת לשיטת המסורה והכתר עצמו (כגון מרכא בתיבת תביר).
#אותיות גדולות וקטנות המוזכרות בספרות המסורה הקדומה או המאוחרת, שבדרך כלל אינן באות לידי ביטוי בנוסח הפנים של הכתר (ואף לא בנוסח הפנים של כתבי־היד הקרובים לו). כאן מדובר על חלק משיטת העיצוב במהדורתנו, שהרי בעידן כתבי־היד לא היו אותיות אלו עניין של חובה.

'''למרות נדירותם, מוכרח כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה.''' במהדורתנו נדון בכל אחד מהם במקומו (בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה על ידי השימוש ב[[תבנית:נוסח]]). בגלל שהמקומות האלה מעטים יחסית, יהיו הרבה פחות הערות נוסח בדפי העריכה בספרים שהכתר קיים בהם, מאשר בספרים המבוססים על כתב־יד לנינגרד (כיוון שהכתר חסר בהם).

לסיום צריך להוסיף ולומר, שעצם העובדה הברוכה שקיימות כל כך הרבה מהדורות משובחות ומדויקות על פי כתר ארם צובה מאפשרת לנו את השוואתן אחת לשנייה, ואת כולן ביחד לצילום כתב־היד. ניתן ללמוד מהשוואה כזו המון על אופייה של כל אחת מהמהדורות האחרות, וגם להפיק ממנה תובנות חשובות על הכתר עצמו ובשביל מהדורתנו, וכך עשינו.

==ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה==

הספר הראשון בנביאים וכתובים שבוצעה בו עריכה מלאה במהדורתנו, כולל הגהה ע&quot;פ כתר ארם צובה ו[[../פרק ב|עיצוב לפי שיטתנו]], היה [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]. ספר זה נבחר בגלל שהוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#ספר ישעיהו|נשתמר בשלמותו בכתר ארם צובה]], ובגלל שהוא ספר גדול מבחינה כמותית (כך שהיו בו מספיק דוגמאות למקומות חריגים כדי להמחיש את השיטה, והוא היווה מקרה בוחן ראוי לשיטת העבודה). כדי לבצע את הגהת הנוסח באופן מיטבי השתמשנו בכמה מקורות ביחד: בצילום הכתר, במהדורותיו של הרב ברויאר, במהדורת מכון ממרא (שהיא כמעט זהה למהדורות ברויאר{{הערה|הבדל קטן בין קביעת הנוסח במהדורת מכון ממרא לבין מהדורות ברויאר נמצא בתחום הגעיות. בעבודתנו על עשרת הפרקים הראשונים בספר ישעיהו מצאנו שני מקומות שבהם חסרה געיה במכון ממרא שקיים בכתר (ועל פיו במהדורות ברויאר): &quot;מִֽי־בִקֵּ֥שׁ&quot; ([[ישעיהו א/טעמים#א ט|א ט]]), &quot;וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים&quot; ([[ישעיהו ט/טעמים#ט יד|ט יד]]). לא ברור אם מדובר על טעות או על עניין שבשיטה. החל מפרק י&quot;א הפסקנו לתעד את הגעיות החסרות (למרות שמידי פעם מצאנו עוד), אבל מחשבון פשוט לפי התדירות בעשרת הפרקים הראשונים נראה שיש כתריסר געיות חסרות במהדורת מכון ממרא לספר ישעיהו. יש גם מקומות מעטים במהדורת מכון ממרא שהגעיה נמצאת באות אחרת מאשר בכתר, וגם במקומות האלה לא תיעדנו את התופעה אלא פשוט סימנו את הגעיה כמו שהיא בכתר.}}), ובמקראות גדולות הכתר. השימוש בצילום כתב־היד עצמו לצידן של כמה מהדורות מדויקות המבוססות עליו עזר לנו להעלות את דיוקה של ההקלדה, ואף תרם להבנתנו את שיטתה המיוחדת של כל אחת מהמהדורות האחרות.

כדי להמחיש את העבודה על קביעת הנוסח בספר ישעיהו צריך להביא סטיסטיקות של ממש, ונתחיל עם רשימת המילים החריגות של הרב ברויאר במהדורת '''כתר ירושלים''' (מתוך &quot;נוסח כתב היד&quot; בסוף הכרך). ברשימה זו הביא ברויאר את כל המקומות שבהם הוא נמנע מלהביא את נוסח הכתר במהדורתו, או שיש בהם ספק מסוים לגבי נוסח כתב־היד. כאשר מסתכלים על הפריטים ברשימתו לפי סוגיהם השונים, רואים קודם כל ש-[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו|53 מילים]] מתוך 68 בספר ישעיהו הן כולן מקרים של חטף באות לא גרונית (כ-78%).{{הערה|למרות שלעתים רחוקות מצאנו מקום שבו ברויאר לא ציין חטף באות לא גרונית, רשימותיו בדרך כלל מהווֹת תיעוד שלם ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. להסבר כללי של התופעה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.}} לגבי שאר המקומות החריגים (רק 15 במספר בספר ישעיהו), נמצא שהם מ-5 סוגים שונים:
#ספק קל לגבי קביעת אות אחת בכתר: &quot;מְרִימָ֔[י]ו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]).
#ספקות בקביעת הניקוד והטעמים והגעיות בכתר (3 מקומות, שאחד מהם ספק מקף בתיבת משרת [ראו סוג 5 דוגמה ג.]).
#מקומות חריגים בשיטת הניקוד בכתר (2 מקומות). ב[[ישעיהו יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] א=&quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום ק=מָעוּזּ֗וֹ וכן בדפוסים [ל=מָעֻזּ֗וֹ]); ב[[ישעיהו כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] א=&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; במקום ל,ק=בְּמָעוּזִּ֔י [דפוסים=בְּמָֽעֻזִּ֔י]). מצד אחד דגש חסר הוא אחד מהסוגים של הטעויות הקלות שנפלו בכתר לעתים רחוקות למרות דייקנותו{{הערה|ראו ייבין א.5, עמ' 16-17.}}, אבל חסרונו באותה תיבה פעמיים אולי רומז על עיקרון כלשהו. מצד שני גם אם הדבר נעשה בכוונה – עדיין אין עקביות בעניין זה בכתר. והשוו: &quot;מָעוּזִּ֖י&quot; ([[שמואל ב כב/טעמים#כב לג|שמ&quot;ב כב לג]]), &quot;מָעוּזִּֽי׃&quot; ([[תהלים לא/טעמים#לא ה|תהלים לא,ה]]), &quot;מָ֝עוּזָּ֗ם&quot; ([[תהלים לז/טעמים#לז לט|תהלים לז,לט]]), &quot;מָעוּזִּי֮&quot; ([[תהלים מג/טעמים#מג ב|תהלים מג,ב]]), &quot;מָע֫וּזּ֥וֹ&quot; ([[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]]).
#חריגים בניקודו של ה&quot;כתיב&quot; (4 מקומות): &quot;עֲנִוִים֙&quot; (עֲנִיִּים֙ קרי; [[ישעיהו לב/טעמים#לב ז|לב,ז]]), &quot;חֹראָיהָ֗ם&quot; (צוֹאָתָ֗ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;אֵאֵ֥ שַׁיְנֵיהֶ֖ם&quot; ([מֵימֵ֥י] רַגְלֵיהֶ֖ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;מֵי־אִתִּֽי׃&quot; (מֵאִתִּֽי׃ קרי; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|מד,כד]]).
#מקף בתיבת משרת (4-5 מקומות): א. &quot;נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ&quot; ([[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|מ,ז]]); ב. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙&quot; ([[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|נט,טז]]); ג. &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot;? ([[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] לפי ברויאר, וכך נראה יותר מעיון בכתב־היד, וכן הוא גם בכתבי־היד הקרובים לכתר [ל,ש1,ק,ל-א,ק25] ובדפוסים; אבל אולי צריך לקרוא רֽוּחַ־יְהוָ֖ה כמו שקבעו במקראות גדולות הכתר); ד. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙&quot; ([[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|סג,ה]]); ה. &quot;אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי&quot; ([[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|סו,ח]]).

לגבי שלושת הסוגים האחרונים (10-11 מקומות), נוסח הכתר ברור לגמרי בכמעט כולם (למעט &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot; ב[[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] כספק מקף בתיבת משרת), ובכולם מדובר על נטייה רווחת בכתר (ולא בטעות סופר) או לפחות על חוסר עקביות בשיטת הניקוד. נטיות אלו אינן עניין של חובה (כי אף הכתר עצמו אינו עקבי לגמרי לגביהן). ולכן לגבי מקף בתיבת משרת ולגבי ניקודו של תיבת הכתיב, במהדורתנו נעצב את המקומות האלה לפי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו|שיטתנו]], ונציין את השינויים בתיעוד הנוסח. ולגבי שתי המילים &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום מָעוּזּ֗וֹ) ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; (במקום &quot;בְּמָעוּזִּ֔י&quot;), בשתיהן אות הזי&quot;ן תהיה דגושה, כמקובל לא רק בכתבי־היד הקרובים לכתר ובדפוסים, אלא גם בכתר עצמו במקומות אחרים, וכך נשמור על עקביות למען הקורא ובהתאם למטרת העיצוב במהדורתנו.{{הערה|גם הרב ברויאר במהדורותיו החליט כך, וכנראה מאותן סיבות. אך במקראות גדולות הכתר קבעו &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; כדי להעביר את נוסח הכתר בדיוק למרות חריגותו וחוסר העקביות שבו.}}

אמנם לגבי שלושת הסוגים הראשונים (כלומר ארבעת המקומות בספר ישעיהו שבהם יש ספק כלשהו לגבי קריאת כתב־היד או לגבי כוונתו של המנקד, ואם כן יש קושי מסוים בקביעת עצם הנוסח), נצטרכנו להכריע בעצמנו על פי עיון חוזר בכתב־היד ועל פי שיקול הדעת. בארבעת המקומות האלה בספר ישעיהו החלטנו כך:
#ספק קל לגבי אות אחת: בתיבת &quot;מְרִימָ֔יו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]) נמחק החלק התחתון ביו&quot;ד הראשונה, אבל האות קיימת ברובה. גם בכתבי־יד אחרים הקרובים לכתר (ל,ק,ש1) נכתבה התיבה מלאה עם יו&quot;ד פעמיים. ייתכן שהמוחק ויתר על המחיקה באמצע, אבל לא שב כדי להשלים את החלק המחוק. ובכל מקרה האות קיימת בפועל בכתר כמו בכתבי־היד ובדפוסים (וכך גם במהדורות ברויאר, במקראות גדולות הכתר, ובמכון ממרא). לכן תופיעה במהדורתנו &quot;מְרִימָ֔יו&quot; בכתיב מלא בלי שום ציון; שאר המידע לגבי האות המסופקת יהיה בתיעוד הנוסח, והמילה תופיעה ב[[#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|רשימת המקומות החריגים בנוסח הכתיב בכתר]].
#ספק לגבי טעם ([[ישעיהו נה/טעמים#נה ה|נה,ה]]): &quot;וְלִקְד֛וֹשׁ&quot; או &quot;וְלִקְד֥וֹשׁ&quot;? הצורה השנייה מתאימה יותר לכללי הטעמים: &quot;לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃&quot;, וכך מופיע בכתבי־היד האחרים הקרובים לכתר (ל,ק) ובדפוסים; וכן הכריעו ברויאר ומג&quot;ה.{{הערה|כמעט שאין טעויות בכלל במערכת הטעמים בכתר; ראו על כך בייבין, כא.2 (עמ' 197), וייתכן שיש להוסיף את התיבה הזו בתור ספק לשני המקומות שכבר ציין (גם בהם מדובר על נקודת תביר בטעם שצפוי להיות מרכא). אך מהצבע והצורה של הנקודה ייתכן שיש כאן כתם דיו ולא נקודה שהסופר כתב אותה בכוונה, ואם כן מדובר על מרכא ואין טעות.}}
#טעמים לא ברורים ([[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|מה,ו]]): &quot;אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot; או &quot;אֲנִֽי־יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot;? במהדורתנו קיבלנו את הגרסה הראשונה לאחר עיון בכתב־היד (בדומה למקראות גדולות הכתר, ולפי זה אין צורך לתיקון בספק של ברויאר).
#ספק געיה ([[ישעיהו יד/טעמים#יד ב|יד,ב]]): &quot;בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot; או &quot;בֵּית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot;? הגעיה מטושטשת ואף ייתכן שהיא לא קיימת, אבל מעיון בצילום כתב־היד נראה לנו יותר שהסימן קיים; ולכן במהדורתנו באה הגעיה בהתאם לדעתו של ברויאר ובניגוד למקראות גדולות הכתר.

כל המקומות הנ&quot;ל מצויינים ברשימת השינויים של ברויאר. אבל יש עוד מספר מקומות בספר ישעיהו הדורשים הסבר או תיעוד (והם אינם מובאים כלל ברשימת ברויאר אלא תוקנו או שונו במהדורתו בלי שום הערה):
#טעויות סופר מובהקות בניקוד (ע&quot;פ ייבין):
##ב[[ישעיהו יד/טעמים#יד יא|יד,יא]] בתיבת &quot;וּמְכַסֶּ֖יךָ&quot; חסרה נקודת השורוק (א=ומְכַסֶּ֖יךָ).
##ב[[ישעיהו יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] בתיבת &quot;ר֧וּחַ&quot; (השנייה) חסרה פתח גנובה (א=ר֧וּח).
#תופעות של &quot;קרי וכתיב&quot; הקיימים בכתבי־היד הקרובים לכתר, וכן בדפוסים ובמהדורות ברויאר, אבל אינם מצוינים בכתר עצמו; ברובם מדובר על כתיב מלא בוי&quot;ו במקום שיש קמץ (קטן): &quot;אֶשְׁקֳוטָ֖ה&quot; ([[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|יח,ד]]); &quot;עַד־יַֽעֲבָור־זָֽעַם׃&quot; ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]]); &quot;יִסְגָּוד־ל֤וֹ&quot; ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]). בשלושת המקומות האלה ציין ברויאר קרי וכתיב אע&quot;פ שאין ציון כזה בכתר, ולמרות שמדובר על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#&quot;קרי וכתיב&quot; של אֵם קריאה|קרי וכתיב של אֵם קריאה]] (ו'). והשוו גם: &quot;הֹבִ֔אישׁ&quot; ([[ישעיהו ל/טעמים#ל ה|ל,ה]]).
#אותיות גדולות וקטנות: &quot;אֹ֖רֶ{{אות-ק|ן}}&quot; בנו&quot;ן זעירא ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|מד,יד]]), &quot;{{אות-ג|צֹ}}פָ֞ו&quot; בצד&quot;י גדולה ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]). במהדורתנו נביא את שתי האותיות המיוחדות בהתאם לשיטתנו ע&quot;פ המנהג.{{הערה|בניגוד למקראות גדולות הכתר, בו ויתרו על הצד&quot;י הגדולה ב&quot;צֹפָ֞ו&quot; ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]) שאין לה סימוכין במסורת הכתר.}}
#שם הוי&quot;ה: ב[[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ישעיהו ל,א]] נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה (א*=נְאֻם־יְהֹוָ֔ה)

עוד נקודות טכניות לגבי התצוגה של ספר ישעיהו:
*לגבי תצוגת הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot; (חסרת-יו&quot;ד), ולגבי צורות חריגות שלה כגון &quot;יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה&quot; ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|לו,ב]]), ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot;|כאן]]'''.
*יש מנהג יפה בדפוסים לסיים ספר במקרא בדבר טוב, על ידי חזרה על פסוק טוב שבא קצת לפני הפסוק האחרון (בסוף הספרים ישעיהו, מלאכי, איכה, קהלת). במהדורות ימינו המנהג קיים בדפוס קורן ואף במהדורת דותן (למרות שהמנהג אינו קיים בכתי&quot;ל). שמרנו על המנהג היפה הזה במהדורתנו, ואת הפסוק הנוסף הדפסנו כמקובל באותיותיו בלבד (בלי ניקוד וטעמים) כדי להמחיש שהוא לא חלק מנוסח המסורה. בתיעוד הנוסח שבדף המסורה ציינו שהמנהג אינו קיים בכתבי־היד.

'''תהליך העריכה של ספר ישעיהו, כמו שהוא מתואר כאן, שימש בתור מודל גם עבור עריכתם של שאר ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים==

===נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה===

נוסח האותיות בכתר ארם צובה מדויק להפליא. אך אפילו בו יש – לעתים רחוקות – כתיב מסוים שלא ברור לחלוטין אם הוא מתאים לנוסח המסורה. ברוב המקומות מדובר רק בספק, ואפילו בספק קלוש, לגבי זהותה של אות מסוימת בכתר. אבל יש גם מקומות אחדים ונדירים שבהם הכתיב בכתר חורג מהמסורה בסבירות גבוהה.

המבחן עבור &quot;התאמה למסורה&quot; נשען על השיטה שעסקנו בה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|בפרק השלישי]]''' של המבוא למהדורתנו (על נוסח הכתיב בתורה): אם לוקחים בחשבון את הערות המסורה מצד אחד, ואת הכתיב הנמצא ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר מצד שני, אז ניתן להגיע אל נוסח מוסכם כמעט בכל האותיות בתנ&quot;ך. נוסח זה מסכים בפועל לנוסח האותיות בכתר ארם צובה (במקומות שהוא קיים) כמעט בכל מקום, והיוצאים מן הכלל נדירים ביותר.

להלן רשימה של כל המקומות האפשריים בכתר שיש בהם ספק, ואפילו ספק קל עד קלוש, לגבי התאמה למסורה. הטבלה מציגה שני סוגים שונים של ספקות בנוסח הכתיב:
#ספק לגבי אות אחת בכתר (24 מקומות);
#ספק לגבי צירוף בין שתי תיבות בכתר, כגון &quot;מַלְכִּישׁ֔וּעַ&quot; או &quot;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&quot; (3 שמות ב-7 מקומות).

בעמודה הימנית בטבלה מצוין מספר הפסוק ביחד עם קישור לדף של הפרק. בעמודה האמצעית מופיע הנוסח הבעיתי בכתר (אפילו בספק), ובצד שמאל נוסח אחר שאולי מתאים יותר למסורה. הנוסח המופיע במהדורתנו לגבי כל פריט מסומן בכוכבית (*).{{הערה|למידע מלא לגבי כל פריט יש לראות את תיעוד הנוסח הנמצא בתוך דף העריכה של הפרק (יש קישור ישיר לפרק בעמודה הימנית של הטבלה). לא הבאנו ברשימה זו את [[#אותיות גדולות וקטנות|האותיות הגדולות והקטנות במהדורתנו]], השונות ברובן ממה שמופיע בכתר.}}

{| border=&quot;1&quot; align=center
|+ '''מקומות חריגים בנוסח הכתיב בכתר ארם צובה'''
|-
|colspan=3 align=center|'''נוסח האותיות'''
|-
!פסוק
!הנוסח בכתר
!נוסח אחר
|-
|[[יהושע ח/טעמים#ח ח|יהושע ח,ח]]
|'''בְּ'''תָפְשְׂכֶ֣ם?
|'''כְּ'''תׇפְשְׂכֶ֣ם*
|-
|[[יהושע י/טעמים#י יד|יהושע י,יד]]
|'''בַּ'''יּ֤וֹם?
|'''כַּ'''יּ֤וֹם*
|-
|[[יהושע טו/טעמים#טו סא|יהושע טו,סא]]
|וּסְ'''בָ'''כָֽה?
|וּסְ'''כָ'''כָֽה*
|-
|[[שופטים ז/טעמים#ז יז|שופטים ז,יז]]
|'''בַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה?
|'''כַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה*
|-
|[[שמואל א ח/טעמים#ח כ|שמ&quot;א ח,כ]]
|מַלְכֵּ֙'''י'''נוּ֙?
|מַלְכֵּ֙נוּ֙*
|-
|[[שמואל ב ז/טעמים#ז כב|שמ&quot;ב ז,כב]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[מלכים א ג/טעמים#ג כ|מל&quot;א ג,כ]]
|יְשֵׁ'''י'''נָ֔ה?
|יְשֵׁנָ֔ה*
|-
|[[מלכים א ו/טעמים#ו כט|מל&quot;א ו,כט]]
|וְתִמֹר֔'''וֹ'''ת!
|וְתִמֹרֹ֔ת*
|-
|[[ישעיהו י/טעמים#י טו|ישעיהו י,טו]]
|מְרִימָ֔ו?
|מְרִימָ֔'''י'''ו*
|-
|[[ירמיהו לג/טעמים#לג כו|ירמיהו לג,כו]]
|כתיב=אָשִׁ֥'''י'''ב?&lt;br&gt;(אין קרי)
|כתיב=אָשִׁ֥'''ו'''ב*&lt;br&gt;(קרי=אָשִׁ֥יב)*
|-
|[[ירמיהו מט/טעמים#מט ח|ירמיהו מט,ח]]
|הֶעְמִ֣'''י'''קוּ*
|הֶעְמִ֣קוּ
|-
|[[יחזקאל כד/טעמים#כד כד|יחזקאל כד,כד]]
|בְּב'''וֹ'''אָ֕הּ*
|בְּבֹאָ֕הּ
|-
|[[יחזקאל כט/טעמים#כט ז|יחזקאל כט,ז]]
|'''כְּ'''תָפְשָׂ֨ם?
|'''בְּ'''תׇפְשָׂ֨ם*
|-
|[[יחזקאל לא/טעמים#לא יא|יחזקאל לא,יא]]
|'''בְּ'''רִשְׁע֖וֹ?
|'''כְּ'''רִשְׁע֖וֹ*
|-
|[[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|יחזקאל לה,ט]]
|כתיב=תָ'''ו'''שֹׁ֑בְנָה?
|כתיב=תָ'''י'''שֹׁ֑בְנָה*
|-
|[[יחזקאל לז/טעמים#לז י|יחזקאל לז,י]]
|וַיִּֽ'''הְ'''י֗וּ?
|וַיִּֽ'''חְ'''י֗וּ*
|-
|[[הושע ו/טעמים#ו יא|הושע ו,יא]]
|'''כְּ'''שׁוּבִ֖י?
|'''בְּ'''שׁוּבִ֖י*
|-
|[[עמוס ה/טעמים#ה כז|עמוס ה,כז]]
|וְהִגְלֵ'''י'''תִ֥י*
|וְהִגְלֵתִ֥י
|-
|[[מיכה ו/טעמים#ו ב|מיכה ו,ב]]
|מ֣'''וֹ'''סְדֵי*
|מֹ֣סְדֵי
|-
|[[נחום ג/טעמים#ג יז|נחום ג,יז]]
|וְנֹדַ֔ד
|וְנ'''וֹ'''דַ֔ד*
|-
|[[דברי הימים א ח/טעמים#ח ו|דה&quot;א ח,ו]]
|אֵ'''ה֑'''וּד?
|אֵ'''ח֑'''וּד*
|-
|[[דברי הימים א יז/טעמים#יז כ|דה&quot;א יז,כ]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]
|לַבֵּ֣נ'''י'''׀יְמִינִי כתיב (!)&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|לַבֵּ֣נ׀יְמִינִי כתיב*&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|-
|[[דברי הימים ב כח/טעמים#כח יח|דה&quot;ב כח,יח]]
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ (וְאֶת־)[וּ]בְּנֹתֶ֑יהָ (!)
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ*
|-
|colspan=3 align=center|'''שמות מורכבים / תיבות מחוברות'''{{הערה|1=לגבי תיבות מורכבות במקרא, יש רשימה [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n119/mode/1up?view=theater במסורה הגדולה של כתי&quot;ש1 על במדבר א'], אותה העתיקו מתוך כתר ארם צובה: &quot;[מלין] דכתב' חדה וכן קורין '''ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג''''...&quot;. קבענו את הנוסח לפי רשימה זו גם אם יש מקף בין שתי התיבות בכתר.}}
|-
|[[שמואל א יד/טעמים#יד מט|שמ&quot;א יד,מט]]&lt;br&gt;[[שמואל א לא/טעמים#לא ב|שמ&quot;א לא,ב]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ח/טעמים#ח לג|דה&quot;א ח,לג]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ט/טעמים#ט לט|דה&quot;א ט,לט]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א י/טעמים#י ב|דה&quot;א י,ב]]
|וּמַלְכִּי'''־'''שׁ֑וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ
|וּמַלְכִּישׁ֑וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*
|-
|[[זכריה יב/טעמים#יב יא|זכריה יב,יא]]
|הֲדַד'''־'''רִמּ֖וֹן*
|הֲדַדְרִמּ֖וֹן
|-
|[[איוב יח/טעמים#יח טו|איוב יח,טו]]
|מִבְּלִי־ל֑וֹ
|מִבְּלִיל֑וֹ*
|}

===אותיות מיוחדות במהדורתנו===

{{עוגן|אותיות גדולות וקטנות}}'''א. אותיות גדולות וקטנות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות גדולות וקטנות|כמו בתורה]], לרוב אין ביצוע של אותיות גדולות וקטנות בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, אפילו במקומות שהאות המיוחדת מוזכרת במפורש ברשימות המסורה והערותיה. האזכורים בספרות המסורה והביצוע בכתבי־היד נראים קצת יותר מובהקים לגבי האותיות הקטנות מאשר לגבי האותיות הגדולות. כתיבת האותיות (הקטנות לפני הגדולות בדרך כלל כנראה) התקבלה באופן הדרגתי בכתבי־היד ובדפוסים, ובמשך הזמן הפכה להיות אחד מסימני ההיכר של &quot;נוסח המסורה&quot;, למרות שהיא לא הייתה כך בהתחלה.

הרשימה הבאה מכילה אוסף מקסימלי של האותיות הגדולות והקטנות בספרי הנביאים והכתובים.{{הערה|היא מבוססת בעיקר על הרשימה המובאת [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית] (1906), וכוללת כמעט כל אות אפשרית.}} רוב האותיות ברשימה זו מופיעות גם בדפוס קורן, ולכן הן מופיעות בפועל גם במהדורתנו (ברשימה זו הן מסומנות בכוכבית).{{הערה|אותיות גדולות וקטנות שאין להן ביצוע בדפוס קורן, אבל מופיעות בכתבי־יד או בדפוסים אחרים, צוינו בתיעוד הנוסח בתור &quot;יש דפוסים&quot;.}} אותיות שבאות לידי ביטוי של ממש בתוך כתבי־היד מצוינות ברשימה.

#'''(ג)''' [[יהושע יד/טעמים#יד יא|יהושע (יד,יא)]]: [כְּכֹ֥חִי]* / [{{מ:אות-ג|כְּ}}כֹ֥חִי]
#'''(ק)''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יט|שמואל (שמ&quot;ב כא,יט)]]: [בֶּן־יַעְ{{מ:אות-ק|רֵ֨}}י]*
#'''(ג)''' [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מלכים (מל&quot;ב יז,לא)]]: [נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*=ל?,ש1{{הערה|ראו עוד בתיעוד הנוסח וב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים כתיב|הערות על נוסח האותיות בספר מלכים בכתי&quot;ל]].}}
#'''(ק)''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|ישעיהו (מד,יד)]]: [אֹ֖רֶ{{מ:אות-ק|ן}}]*=מ&quot;ק-א
#'''(ג)''' [[ישעיהו נו/טעמים#נו י|ישעיהו (נו,י)]]: [{{מ:אות-ג|צֹ}}פָ֞ו]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו יד/טעמים#יד ב|ירמיהו (יד,ב)]]: [וְ{{מ:אות-ק|צִ}}וְחַ֥ת]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו לט/טעמים#לט יג|ירמיהו (לט,יג)]]: [וּנְבֽוּשַׁזְבָּ{{מ:אות-ק|ן֙}}]*
#'''(ק)''' [[נחום א/טעמים#א ג|נחום (א,ג)]]: [בְּ{{מ:אות-ק|ס}}וּפָ֤ה]*
#'''(ג)''' [[מלאכי ג/טעמים#ג כב|מלאכי (ג,כב)]]: [{{מ:אות-ג|זִ}}כְר֕וּ]*
#'''(ק)''' [[תהלים כד/טעמים#כד ד|תהלים (כד,ד)]]: [לַשָּׁ֣וְא]* / [לַשָּׁ֣{{מ:אות-ק|וְ}}א]
#'''(ג)''' [[תהלים עז/טעמים#עז ח|תהלים (עז,ח)]]: [הַ֭לְעוֹלָמִים]* / [{{מ:אות-ג|הַ֭}}לְעוֹלָמִים]
#'''(ג)''' [[תהלים פ/טעמים#פ טז|תהלים (פ,טז)]]: [וְ֭{{מ:אות-ג|כַ}}נָּה]*
#'''(ג)''' [[תהלים פד/טעמים#פד ד|תהלים (פד,ד)]]: [{{מ:אות-ג|קֵ֥}}ן]*
#'''(ג)''' [[משלי א/טעמים#א א|משלי (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|מִ֭}}שְׁלֵי]*
#'''(ק)''' [[משלי כח/טעמים#כח יז|משלי (כח,יז)]]: [אָ֭{{מ:אות-ק|דָ}}ם]*
#'''(ק)''' [[משלי ל/טעמים#ל טו|משלי (ל,טו)]]: [הַ֤{{מ:אות-ק|ב}}]*
#'''(ק)''' [[איוב ז/טעמים#ז ה|איוב (ז,ה)]]: [ו{{מ:אות-ק|ג}}יש (כתיב) וְג֣וּשׁ (קרי)]*
#'''(ג)''' [[איוב ט/טעמים#ט לד|איוב (ט,לד)]]: [שִׁבְ{{מ:אות-ג|ט֑}}וֹ]*
#'''(ק)''' [[איוב טז/טעמים#טז יד|איוב (טז,יד)]]: [עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶ{{מ:אות-ק|ץ}}]* (פרץ [2])
#'''(ק)''' [[איוב לג/טעמים#לג ט|איוב (לג,ט)]]: [{{מ:אות-ק|חַ֥}}ף]*
#'''(ג)''' [[שיר השירים א/טעמים#א א|שיר השירים (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|שִׁ֥}}יר]*
#'''(ג)''' [[רות ג/טעמים#ג יג|רות (ג,יג)]]: [לִ֣י{{מ:אות-ג|נִ}}י]*
#'''(ק)''' [[איכה א/טעמים#א יב|איכה (א,יב)]]: [{{מ:אות-ק|ל֣}}וֹא]*
#'''(ק)''' [[איכה ב/טעמים#ב ט|איכה (ב,ט)]]: [{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ]*
#'''(ק)''' [[איכה ג/טעמים#ג לו|איכה (ג,לו)]]: [לְ{{מ:אות-ק|עַ}}וֵּ֤ת]*
#'''(ג)''' [[קהלת ז/טעמים#ז א|קהלת (ז,א)]]: [{{מ:אות-ג|ט֥}}וֹב]*
#'''(ג)''' [[קהלת יב/טעמים#יב יג|קהלת (יב,יג)]]: [{{מ:אות-ג|ס֥}}וֹף]*
#'''(ג)''' [[אסתר א/טעמים#א ו|אסתר (א,ו)]]: [{{מ:אות-ג|ח֣}}וּר]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ז|אסתר (ט,ז)]]: [פַּרְשַׁנְדָּ֛{{מ:אות-ק|תָ}}א]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [פַּרְמַ֙{{מ:אות-ק|שְׁ}}תָּא֙]*
#'''(ג,ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [{{מ:אות-ג|וַ}}יְ{{מ:אות-ק|זָֽ}}תָא]*
#'''(ג)''' [[אסתר ט/טעמים#ט כט|אסתר (ט,כט)]]: [וַ֠{{מ:אות-ג|תִּ}}כְתֹּ֠ב]*
#'''(ק,ג)''' [[דניאל ו/טעמים#ו כ|דניאל (ו,כ)]]: [בִּשְׁ{{מ:אות-ק|פַּ}}רְ{{מ:אות-ג|פָּ}}רָ֖א]*
#'''(ג)''' [[דברי הימים א א/טעמים#א א|דברי הימים (דה&quot;א א,א)]]: [{{מ:אות-ג|אָ}}דָ֥ם]*

{{עוגן|אותיות מנוקדות}}'''ב. אותיות מנוקדות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות מנוקדות|כמו בתורה]], יש ביצוע מובהק לאותיות המנוקדות בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה והערותיה. מתוך 15 תיבות סה&quot;כ בתנ&quot;ך (שיש בהן אות מנוקדת אחת או כמה אותיות מנוקדות), 5 מהן נמצאות בספרי הנביאים והכתובים. לפעמים יש אי־הסכמה מודעת לגבי פרטים מסוימים בכתבי־היד העיקריים שעליהם מבוססת מהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל), והם מתועדים ברשימה זו.

#[[שמואל ב יט/טעמים#יט כ|שמואל (שמ&quot;ב יט,כ)]]: [יָׄצָ֥אׄ]*=א / ל=יָׄצָ֥ׄאׄ (=מ&quot;ס-ל)
#[[ישעיהו מד/טעמים#מד ט|ישעיהו (מד,ט)]]: [הֵ֗ׄמָּׄהׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מא/טעמים#מא כ|יחזקאל (מא,כ)]]: [הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו כב|יחזקאל (מו,כב)]]: [מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ]*=א,ל
#[[תהלים כז/טעמים#כז יג|תהלים (כז,יג)]]: [לׅׄוּׅׄלֵׅׄ֗אׅׄ]*=א / ל=[לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ] (=מ&quot;ק-ל) / מ&quot;ס-ל=[לׅׄוּׄלֵׅׄ֗אׅׄ]

{{עוגן|נו&quot;ן הפוכה}}'''ג. נו&quot;ן הפוכה:''' תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת בנביאים וכתובים ב[[תהלים קז/טעמים|מזמור ק&quot;ז שבספר תהלים]] (שבע פעמים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נו&quot;ן הפוכה|בתורה]] היא נמצאת סביב [[במדבר י/טעמים#י לד|פרשה אחת]] (סה&quot;כ פעמיים בהתחלה ובסוף הפרשה). מקומן וצורתן בתהלים נקבעה במהדורתנו על בסיס כתר ארם צובה, בהתאמה קלה לעיצוב שבמהדורתנו.

תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:
#'''[[תהלים קז/טעמים#קז כג|במהדורתנו]] (מזמור ק&quot;ז, בשבעת הפסוקים הבאים: כג, כד, כה, כו, כז, כח; מ)'''
#'''[https://archive.org/details/Aleppo_Codex/page/n524/mode/1up בכתר ארם צובה]'''
#[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F389A.jpg בכתי&quot;ל] [http://tanach.us/Tanach.xml?Ps107:1-107:43 (הקלדת וסטמינסטר)]
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n679/mode/1up בכתי&quot;ש1]
#[https://archive.org/details/BL_Or2375_02Psalms/page/n118/mode/1up בכתי&quot;ב1]
#במ&quot;ג דפוס ונציה: [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1437/mode/1up עמוד ראשון] | [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1438/mode/1up עמוד שני]

{{עוגן|אותיות תלויות}}'''ד. אותיות תלויות:''' תופעת האותיות התלויות נמצאת בארבעה מקומות בספרי הנביאים והכתובים, ואינה קיימת כלל בתורה.

#[[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים (יח,ל)]]: [בֶּן־מְ{{אות תלויה במקרא|נַ|שופטים יח ל}}שֶּׁ֜ה]*=א,ל
#[[תהלים פ/טעמים#פ יד|תהלים (פ,יד)]]: [מִיָּ֑{{מ:אות תלויה|עַ|תהלים פ יד}}ר]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח יג|איוב (לח,יג)]]: [רְשָׁ{{מ:אות תלויה|עִ֣}}ים]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח טו|איוב (לח,טו)]]: [מֵרְשָׁ{{אות תלויה במקרא|עִ֣|איוב לח טו}}ים]*=א,ל

===תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים===

לעתים רחוקות יש תוספת פסוקים בנ&quot;ך, בכתבי־היד המאוחרים (אך לא בכתבי־היד הטברנים והקרובים לכתר) ובדפוסים הנפוצים. יש בתוספות הללו מילוי של פרטים בקטסט לפי פסוקים מקבילים.

'''א.''' ב[[יהושע כא/טעמים|יהושע פרק כ&quot;א]] יש תוספת של שני פסוקים (אחרי פסוק ל&quot;ה) שנדפסה בדפוסים רבים. התוספת מבוססת על הפסוקים המקבילים בספר דברי הימים ([[דברי הימים א ו/טעמים#ו סג|דה&quot;א ו,סג2-סד]]), והיא נמצאת בחלק מכתבי־היד מימי הביניים.{{הערה|1=כך במספר כתבי־יד ספרדים, לדוגמה: [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n247/mode/1up?view=theater כת&quot;י פריז Heb 25] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני פסוקים לא נכתבו בספר הלל&quot;); ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n267/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה] ובהערה לצדו (&quot;אלו שנים פסוקים אינם בהללי ואין ראוי לכתבם&quot;); ב[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images/page/n254/mode/1up תנ&quot;ך קטלוניה] ובהערה לצדו (&quot;במקרא מדוייקת לא מצאנו אלו השני פסוקים וכן כתב גם הקמחי&quot;); ב[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n428/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני הפסוקים אינם כתובי' בהללי&quot;). אמנם ב[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n103/mode/1up?view=theater כתר שם טוב] התוספת לא נכתבה, ובהערה צוין: &quot;ויש ספ'[רים] שכתו'[ב] כאן וממטה ראובן, ואת קדמות, הכתו'[בים] בד'[ברי] הי'[מים] ורבנו האיי גאון ז&quot;ל כ[ת]'[ב] שאין נכתבי'[ם] כאן וכן בהללי ובס'[פר] הבבלי ובש' שתי אחיות.&quot; בכתי&quot;ב1 מתימן [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n51/mode/1up?view=theater התוספת לא נמצאת], אך יד מאוחרת הוסיפה אותה בשוליים בשני תיגאן נוספים: [https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n58/mode/1up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n170/mode/1up?view=theater כאן]; ובעוד אחד הוא [https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n112/mode/1up?view=theater כתוב בסוגריים].}} אך היא לא נמצאת כלל בכתבי־יד טברניים מובהקים כגון א,ל,ק,ש1 (בהם הטקסט הזה נמצא בדברי הימים בלבד), והיא גם לא משתקפת בסכומי הפסוקים בספר יהושע; '''לכן התוספת לא מופיעה במהדורתנו''' (וראו עוד ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yehoshua/21.35#m6e0nf מנחת שי]).

ברוב הדפוסים שבהם מופיעה התוספת, יש קיצור לעומת הפסוקים בדברי הימים, ולעומת האזכורים האחרים של ערי המקלט ביהושע. אך יש גם נוסח מורחב יותר שכולל את המלים &quot;את עיר מקלט הרצח&quot; (כמו ביהושע) ו&quot;את בצר '''במדבר'''&quot; (כמו בדברי הימים). להלן הנוסח של התוספת (הנוסח המורחב מובא בסוגריים עגולים):

{{מ:טעמי המקרא}}
:&lt;קטע התחלה=תוספת של שני פסוקים/&gt;וּמִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן (אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ) [אֶת־בֶּ֖צֶר / (אֶת־בֶּ֥צֶר בַּמִּדְבָּ֖ר)] וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ (וְ)אֶת־יַ֖הְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃ (וְ)אֶת־קְדֵמוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ (וְ)אֶת־מֵיפַ֖עַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃&lt;קטע סוף=תוספת של שני פסוקים/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

תוספת זו נדפסה בתחתית הדף מחוץ לרצף הפסוקים (בלי מספרים) במהדורותיהם של [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/33/mode/1up בֶּר], [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n394/mode/1up לטריס], דותן וקורן. בכולן נדפס הנוסח '''הקצר''', חוץ מבער שהדפיס '''שילוב בין שני הנוסחים''' (בדומה למה שעשינו למעלה). במהדורות גינצבורג התוספת הקצרה נדפסה בתוך רצף הפסוקים, ושני הפסוקים שבתוספת ממוספרים. בהערותיו ציין גינצבורג את כתבי־היד שבהם התוספת קיימת או לא קיימת, והצביע על הבדלים בין הנוסח הארוך לנוסח הקצר; ראו ב[https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/433/mode/2up מהדורתו הראשונה] וב[https://archive.org/details/prophetaepriores00gins/page/55/mode/1up מהדורתו השניה]. בדפוסים כגון [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/386/mode/1up ליסֶר], המיוסדים על דפוס ון דר הוט (אמסטרדם, 1705) לא נדפסה התוספת. הם מציינים בהערה:

:בקצת ספרים יש כאן ב' פסוקים וממטה ראובן וגומר וטעות הוא ואינם ראויים להיות עיין בפירוש הרד&quot;ק ובמסרה וכן נמצא בג' ספרים ישנים מדויקים כתיבת יד.

למרות שהתוספת לא קיימת בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ובכתי&quot;ל בפרט, היא מובאת בדפוסים המבוססים ישירות על כתי&quot;ל. במהדורות דותן היא מובאת בתחתית העמוד. ב-BHS היא מובאת בפנים הטקסט (בתור פסוקים 36-37), אך באותיות קטנות, ויש הערה שמסבירה את המקורות של הטקסט. גם בהקלדה הדיגיטלית של כתי&quot;ל (UXCL) היא [https://tanach.us/Tanach.xml?Josh21:1-21:45 מובאת בפנים הטקסט] (בתור פסוקים 36-37), אך בגופן אפור, ויש הערת &quot;X&quot; אדומה לפני כל אחד משני הפסוקים המסביר שהטקסט אינו קיים בכתי&quot;ל. הנימוק להשאיר את התוספת בפנים הטקסט הוא כדי לשמור על המספור הקיים הפסוקים, וגם פרויקטים נוספים שנעשה בהם שימוש ב-UXLC מנסים לשמור על המספור הקיים (ביניהם [https://www.sefaria.org.il/Joshua.21.35?lang=he ספריא]). התוספת מובאת באתר &quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Yehoshua/21.35#m7e0n6 על התורה]&quot; אחרי פסוק ל&quot;ה בסוגריים מרובעים (&quot;במקצת נוסחאות&quot;).

'''ב.''' ב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']] יש תוספת של פסוק אחד (אחרי פסוק ס&quot;ז), הנמצאת בכתבי־יד מסוימים{{הערה|1=ראו לדוגמה בכתב יד פריס Heb 25, בו היא [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n796/mode/1up?view=theater נכתבה ואח&quot;כ נמחקה], וכמו כן ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n797/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה].}} ובדפוסים רבים. יש דיון לגבי התוספת הזאת ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Nechemyah/7.67#m7e0n6 מנחת שי], ולגבי דיוקם של כתבי־היד שבהם היא מופיעה. התוספת נמצאת בדפוסים רבים, לדוגמה: [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/1258/mode/1up?view=theater ליסֶר] (פסוק 68), [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n1265/mode/1up?view=theater לטריס] (פסוק 68), [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n90/mode/1up?view=theater בֶּר] (עיגול מסורה אחרי פסוק 67 מפנה אל התוספת המובאת בהערת שוליים בתחתית העמוד); במהדורות גינצבורג הפסוק הנוסף מובא רק בהערה המציינת כתבי־יד ודפוסים שבהם הוא נמצא ([https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה שנייה]).

מדובר על פריט מתוך רשימת העולים לציון, המופיע ב[[עזרא ב/טעמים|עזרא ב]] וב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה ז]] במקביל. הפסוק הנוסף ברשימה השנייה (נחמיה ז') לקוח מהרשימה הראשונה ('''[[עזרא ב/טעמים#ב סו|עזרא ב,סו]]'''):

{{מ:טעמי המקרא}}
:{{#קטע:עזרא ב/טעמים|סו}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

בחלק מהדפוסים אף מציינים גרסה אחרת של סוף הפסוק בתוספת האות ו':

{{מ:טעמי המקרא}}
:מָאתַ֖יִם (וְ)אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

התוספת נמצאת גם במהדורות קורן ודותן (בתחתית הדף). לעומת התוספת בספר יהושע, היא לא נמצאת בגוף הטקסט ב-BHS (רק הערת נוסח מפנה אל עזרא ב,סו), ולא באתרים [https://hcanat.us/Tanach.xml?Neh7:1-7:72 UXLC], ב[https://www.sefaria.org.il/Nehemiah.7.67?lang=he ספריא], ו&quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Nechemyah/7.67#m7e0n6 על התורה]&quot;.

==מסורת הקוראים בנ&quot;ך: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה==

&lt;קטע התחלה=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע התחלה=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;'''להלן רשימות של המקומות שבהם חרגנו מנוסח הניקוד והטעמים&lt;קטע סוף=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt; והגעיות שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי הנביאים והכתובים שבו.'''

&lt;קטע התחלה=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;א. בחלק מהמקומות מדובר על '''טעות ודאית''' בכתב־היד, ובחלק מדובר על '''ניקוד חריג'''{{הערה|ניקוד חריג יכול להיות שריד של שיטת ניקוד אחרת, ויש דוגמאות רבות לכך בכתי&quot;ל (לדוגמה חילופי סגול-פתח, או השמטת דגש באות יו&quot;ד אחרי וי&quot;ו ההיפוך). בכל זאת ניקוד כזה אינו מתאים לשיטת הניקוד שבוצעה ע&quot;י המסרן בעקביות ברוב המכריע של אותו כתב־היד, ולכן הוא נחשב לחריג.}} או ב'''הטעמה חריגה'''. ציינו פריטים כאלה בסימן קריאה ('''!''').

ב. בחלק מהמקומות החריגה בנוסח כתב־היד היא '''רק בספק''', בגלל שכתב־היד מטושטש, או בגלל שכוונתו של המסרן בסימון הניקוד או הטעם אינה חד-משמעית, או בגלל שבוצע תיקון בתוך כתב־היד (ע&quot;י המסרן עצמו או ע&quot;י יד מאוחרת). ציינו פריטים כאלה בסימן שאלה ('''?''').

ג. ברשימות הללו מובאות '''גם''' תופעות מיוחדות או ראויות לציון בנוסח הניקוד והטעמים בכתב־היד, אף אם '''לא''' חרגנו מנוסחו. אם הבאנו את נוסח כתב־היד במהדורתנו אז הפריט מסומן בכוכבית ('''*''').

ד. הרשימות '''אינן כוללות''' שינויים מנוסח כתב־היד בעקבות '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב הכללית במהדורתנו]]'''. &lt;קטע סוף=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;יש רשימות עצמאיות לחלק מהשינויים האלה משני סוגים, שהם נפוצים במיוחד ונמצאים במאות מקומות בתנ&quot;ך: ראו את רשימת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות]], ואת הרשימה ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת|עיצוב טעמי אמ&quot;ת]].

&lt;קטע התחלה=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;ה. בסוף כל פריט ציינו בקצרה את הסוג של הטעות או של התופעה המסוימת המופיעה בו, אך לא הבאנו את הנתונים המלאים לגביו. למידע מלא לגבי כל פריט המובא ברשימות, כולל השוואה לכתבי־יד נוספים, יש לעיין בהערת הנוסח הרלוונטית. הערות הנוסח ניתנות לצפייה '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ בקישור הזה]''', או על־ידי לחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (המופיע בפינה הימנית העליונה של כל דף פרק). לכל פריט ברשימה יש קישור ישיר אל הפסוק בהקשרו בתוך דף הפרק המלא, ובראש הדף אפשר למצוא &quot;הצג הערות נוסח&quot;.&lt;קטע סוף=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע סוף=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''שאינם קיימים בכתר ארם צובה''', ראו '''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי של המבוא]]'''.

===ספר יהושע===

'''[[ספר יהושע/טעמים|ספר יהושע]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

&lt;קטע התחלה=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;טעויות מובהקות וספקות בנוסח הניקוד והטעמים, ניקוד חריג או הטעמה חריגה, ועוד מקומות מיוחדים או ראויים לציון:&lt;קטע סוף=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;
#[[יהושע א/טעמים#א ז|א,ז]] (א?=כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה): בשתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע)?
#[[יהושע ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=קֻ֤ם): טעם מהפך במקום יתיב?
#[[יהושע ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א?=וַיָּנֻס֖וּ): מקום הטעם באות סמ&quot;ך?
#[[יהושע יד/טעמים#יד ז|יד,ז]] (א*=עִם־לְֽבָבִֽי): געיה בלמ&quot;ד
#[[יהושע טו/טעמים#טו נד|טו,נד]] (א?=וְחֻמְטָּ֗ה): טי&quot;ת דגושה?
#[[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א!=וּֽמִּמַּטֵּה־דָ֞ן): דגש מיותר באות מ&quot;ם הראשונה
#[[יהושע כא/טעמים#כא כב|כא,כב]] (א!=עָר֖ים): חסרה נקודת החיריק באות רי&quot;ש{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יהושע כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (א=תִֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

===ספר שופטים===

'''[[ספר שופטים/טעמים|ספר שופטים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שופטים ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א*=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙): שתי געיות בתיבה אחת{{הערה|הגעיה הראשונה פונטית והשניה געיה קלה; השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם. בתיבה זו יש גם שני חטפים להורות על התנעת השווא, וראו להלן ב[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים|רשימת החטפים]].}}
#[[שופטים ח/טעמים#ח י|ח,י]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים ט/טעמים#ט מח|ט,מח]] (א!=אֶת־הַקַּרְּדֻּמּ֜וֹת): רי&quot;ש דגושה
#[[שופטים יח/טעמים#יח יט|יח,יט]] (א*=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[שופטים יח/טעמים#יח כב|יח,כב]] (א!=הִרְחִ֖יקו): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שופטים כ/טעמים#כ ב|כ,ב]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים כ/טעמים#כ לה|כ,לה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שופטים יט/טעמים#יט ג|יט,ג]] (א-כתיב=לַהֲשִׁיבָ֔ו [א-קרי=לַהֲשִׁיבָ֔הּ]): חסרה נקודה במקביל למפיק בה&quot;א

===ספר שמואל===

'''[[ספר שמואל/טעמים|ספר שמואל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=רשימה זו לא כוללת את [[שמואל ב ז/טעמים#ז י|שמ&quot;ב ז,י]] (א=וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ); ברויאר ציין שם ספק געיה ביו&quot;ד בכתר, אבל לא נראה כך כלל.}}
#[[שמואל א א/טעמים#א ג|שמ&quot;א א,ג]] (א?=מִיָּמִ֣ים יָמִ֔ימָה): חסר פסק?
#[[שמואל א ז/טעמים#ז יא|שמ&quot;א ז,יא]] (א?=וַיִּרְדְּפ֖וּ): אין געיה באות וי&quot;ו?
#[[שמואל א יא/טעמים#יא ג|שמ&quot;א יא,ג]] (א=יָמִ֗ים): נקודה אחת לטעם רביע, ולא שתי נקודות לטעם זקף קטן
#[[שמואל א יד/טעמים#יד נב|שמ&quot;א יד,נב]] (א?=וְרָאָ֨ה שָׁא֗וּל): הטעמה חריגה של קדמא ורביע (במקום קדמא ואזלא)?
#[[שמואל א טו/טעמים#טו א|שמ&quot;א טו,א]] (א*=יְהֹוָה֙ [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[שמואל א טו/טעמים#טו יא|שמ&quot;א טו,יא]] (א!=כׇּל־הַלָּֽילָה): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[שמואל א יז/טעמים#יז לד|שמ&quot;א יז,לד]] (א!=לאָבִ֖יו): חסר שווא באות למ&quot;ד
#[[שמואל א יח/טעמים#יח ח|שמ&quot;א יח,ח]] (א!=נָ֤תְנוּ [1]): מקום הטעם באות נו&quot;ן הראשונה
#[[שמואל א יח/טעמים#יח יט|שמ&quot;א יח,יט]]: (א*=בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת): תביר ותביר
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יז|שמ&quot;א יט,יז]] (א!=שַׁלְּחֵ֖נִי): צירה באות חי&quot;ת במקום חיריק
#[[שמואל א כא/טעמים#כא ב|שמ&quot;א כא,ב]] (א!=נ֔בֶה): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל א כג/טעמים#כג יז|שמ&quot;א כג,יז]] (א=אֶהְיֶה־לְּךָ֣): אין געיה
#[[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א?=לְֽגֹזֲזָ֑י): געיה באות למ&quot;ד במקום גימ&quot;ל?
#[[שמואל א כט/טעמים#כט ו|שמ&quot;א כט,ו]] (א!=וַיֹּ֤אמֶר): בטעם מהפך
#[[שמואל ב א/טעמים#א יט|שמ&quot;ב א,יט]] (א!=גִּבּוֹרִֽים): גימ&quot;ל דגושה
#[[שמואל ב ג/טעמים#ג ז|שמ&quot;ב ג,ז]] (א?!=פִּלֶּ֔גֶשׁ): דגש באות למ&quot;ד?
#[[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ&quot;ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח טז|שמ&quot;ב ח,טז]] (א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט): שווא באות וי&quot;ו
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח יח|שמ&quot;ב ח,יח]] (א?!=וְהַכְּרַתִ֖י): פתח באות רי&quot;ש?
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא יא|שמ&quot;ב יא,יא]] (א!=וַאֲדֹנִ֨י): חטף פתח באות אל&quot;ף
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כה|שמ&quot;ב יא,כה]] (א=בְּעֵינֶיךָ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כו|שמ&quot;ב יא,כו]] (א!=ותִּסְפֹּ֖ד): חסר פתח באות וי&quot;ו{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב א|שמ&quot;ב יב,א]] (א!=אֶל דָּוִ֑ד): חסר מקף
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב יא|שמ&quot;ב יב,יא]] (א=לְּרֵעֶ֑יךָ): למ&quot;ד דגושה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט מב|שמ&quot;ב יט,מב]] (א!=וְאֵת־בֵּיתוֹ֙): אל&quot;ף בצירה
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב ז|שמ&quot;ב כב,ז]] (א!=מֵהֵֽיכָלו֙): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב מ|שמ&quot;ב כב,מ]] (א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי): זי&quot;ן דגושה?
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג יג|שמ&quot;ב כג,יג]] (א!=עַדֻלָּ֑ם): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ&quot;ב כג,כד]] (א!=אֶלְחָנָן): חסר טעם המרכא
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ב|שמ&quot;ב כד,ב]] (א!=אַשֶׁר־אִתּ֗וֹ): חסרות נקודות החטף באל&quot;ף
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ג|שמ&quot;ב כד,ג]] כד,ג (א!=המֶּ֔לֶךְ): חסר פתח בה&quot;א{{הערה|שם=ייבין}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שמואל א ה/טעמים#ה ו|שמ&quot;א ה,ו]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֔ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א ה/טעמים#ה יב|שמ&quot;א ה,יב]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֑ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א י/טעמים#י ז|שמ&quot;א י,ז]] י,ז (א=תָבֹ֛אינָה): אין הערת קרי
#[[שמואל א יד/טעמים#יד כז|שמ&quot;א יד,כז]] (א-כתיב=וַתָּרְאֹ֖נָה)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יח|שמ&quot;א יט,יח]] (א-כתיב=בְּנָויֹֽת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יט|שמ&quot;א יט,יט]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כב|שמ&quot;א יט,כב]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=אֶל־נָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א כז/טעמים#כז ח|שמ&quot;א כז,ח]] (א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי)
#[[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]] (א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא)
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (א-כתיב=בִּֽנְהַר־֯ ): חסרים המקף לתיבה &quot;בנהר&quot;, והרווח והניקוד לתיבה &quot;פְּרָֽת&quot; הנקראת ואינה נכתבת.
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב כד|שמ&quot;ב יב,כד]] (א-כתיב=וַיִקְרָ֤א [א-קרי=וַתִּקְרָ֤א]): חסר דגש במקביל לתי&quot;ו של הקרי
#[[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]] (א-כתיב=יִשְׁאַל־֯ ): יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה &quot;אִ֖ישׁ&quot; הנקראת ולא נכתבת
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח יב|שמ&quot;ב יח,יב]] (א-כתיב=וְלֻ֨א [א-קרי=וְל֨וּ])
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]] (א-כתיב=כִּֽי־עַל־֯ ): אין רווח לתיבה &quot;כֵּ֥ן&quot; הנקראת ולא נכתבת, אבל נכתבו הניקוד והטעם בין התיבות למטה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט ז|שמ&quot;ב יט,ז]] (א-כתיב=לֻ֣א [א-קרי=ל֣וּ])
#[[שמואל ב כ/טעמים#כ יד|שמ&quot;ב כ,יד]] (א-כתיב=וַיִּקָּ֣ל֔הֲוּ)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=תְּלָוֻ֥ם)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שָׁםָּ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים): הערת קרי אחת לשתי התיבות
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד טז|שמ&quot;ב כד,טז]] (א-כתיב=הָאֲוְרֲ֥נָה)
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד יח|שמ&quot;ב כד,יח]] (א-כתיב=אֲרַ֥נֳיה)

===ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על החלק החסר בספר מלכים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כא|מל&quot;א ב,כא]] (א!=לַאֲדֹנִיָ֥הוּ): חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כח|מל&quot;א ב,כח]] (א?!=וַיָ֤נָס): כנראה חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ד/טעמים#ד ז|מל&quot;א ד,ז]] (א!=וְכִלְּכְּל֥וּ): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ו/טעמים#ו ח|מל&quot;א ו,ח]] (א=הַיְּמָנִ֑ית): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לג|מל&quot;א ז,לג]] (א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם): קו&quot;ף דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לז|מל&quot;א ז,לז]] (א=לְכֻלָּֽהְנָֽה): קווים לסילוק וגעיה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח ז|מל&quot;א ח,ז]] (א=מִלְּמָֽעְלָה): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח יא|מל&quot;א ח,יא]] (א*=כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים א י/טעמים#י כד|מל&quot;א י,כד]] (א!=וְכָל־הָאָ֔רֶץ): אין מתיגה
#[[מלכים א יד/טעמים#יד ג|מל&quot;א יד,ג]] (א!=עֲשָׁרָ֨ה): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יב|מל&quot;א יז,יב]] (א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יג|מל&quot;א יז,יג]] (א=עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים א יח/טעמים#יח לג|מל&quot;א יח,לג]] (א=וַיְּנַתַּח֙): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יח/טעמים#יח מג|מל&quot;א יח,מג]] (א=שֻׁ֭ב): מקום הטעם לימין (כמו דחי בטעמי אמ&quot;ת)
#[[מלכים א כ/טעמים#כ כט|מל&quot;א כ,כט]] (א?=&lt;נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה&gt;* או &lt;נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה&gt;): &quot;נֹכַח&quot; מוקפת ובגעיה או בטעם מרכא?
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יב|מל&quot;ב ה,יב]] (א!=דַּמֶּ֗שֶׂקּ): נקודה באות קו&quot;ף
#[[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל&quot;ב ח,ו]] (א=מִיּ֛וֹם עָזְבָ֛הֿ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר|לדעתו של ייבין יש כאן ובעוד מקום טעות נדירה ואף ייחודית בנוסח הטעמים בכתר (כתר, כא.2, עמ' 197) של נקודת תביר בטעם מרכא. אמנם יש להשוות את [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#תביר ומרכא|אותה התופעה בדיוק במגילת קֹהלת בכתי&quot;ש1]]. לכן ייתכן שיש כאן שיטה מודעת של הטעמה שאין כדוגמתה בכתבי־היד האחרים וגם לא בנוסח המקובל, ושיטה זו חריגה משיטת ההטעמה בשאר המקרא אף בכתר. אמנם יש עוד לשים לב ש'''אין''' פעמיים תביר בכתי&quot;ש1 בשני הפסוקים כאן בספר מלכים (כלומר גם אם הסופר של כתי&quot;ש1 בחר במודעות לאמץ את השיטה הזו ולא מדובר על טעות, אז הוא לא הצליח ליישם אותה במלואה). במהדורתנו בחרנו להטעים את התיבות במלכים ובקֹהלת בתביר ומרכא בעקביות, בהתאם למגמתה של המהדורה ובעקבות דרך ההטעמה המקובלת בשאר המקרא. כך עשה גם הרב ברויאר, בניגוד למג&quot;ה שבו הטעימו פעמיים תביר במלכים ואף בקֹהלת.}} (ובעניין נוסף: השארנו כאן את סימן הרפה במהדורתנו)
#[[מלכים ב י/טעמים#י י|מל&quot;ב י,י]] (א!=אֶלִיָּֽהוּ): אל&quot;ף בסגול
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע)
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ ט|מל&quot;ב כ,ט]] (א*=יְהֹוָ֔ה [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ יא|מל&quot;ב כ,יא]] (א!=וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֛הוּ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[מלכים א ז/טעמים#ז מה|מל&quot;א ז,מה]] (א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ)
#[[מלכים א ט/טעמים#ט ט|מל&quot;א ט,ט]] (א-כתיב=וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֥)
#[[מלכים ב ב/טעמים#ב טז|מל&quot;ב ב,טז]] (א-כתיב=הַגֵּיאָוֺ֑ת)
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ב|מל&quot;ב ד,ב]] (א-כתיב=לָ֖כי [א-קרי=לָ֖ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ג|מל&quot;ב ד,ג]] (א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי [א-קרי=שְׁכֵנָ֑יִךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי [א-קרי=נִשְׁיֵ֑ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=בֻ͏ָנַ֔יִכי [א-קרי=וּבָנַ֔יִךְ]): נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי&quot;ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]] (א-כתיב=יִסְלַח־נא יְהוָ֥ה): &quot;נא&quot; כתיב ולא קרי, ו&quot;יִסְלַח־&quot; מוקפת בקריאתה אל ה'
#[[מלכים ב י/טעמים#י כז|מל&quot;ב י,כז]] (א-כתיב=לְמֹחָרא֖וֹת)
#[[מלכים ב יא/טעמים#יא ב|מל&quot;ב יא,ב]] (א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים)
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=-המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=חֹרָיהָ֗ם [א-קרי=צוֹאָתָ֗ם]): השוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=&lt;ֵשֵׁ֥נַיְֵהֶ֖ם&gt; [א-קרי=מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם]): שתי נקודות הצֵרי הראשונות של &quot;קרי ולא כתיב&quot; דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב כא/טעמים#כא כ|מל&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו)

===ספר ישעיהו===

'''[[#ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה|ראו לעיל.]]'''

===ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על הקטע החסר בספר ירמיהו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו יב/טעמים#יב טז|יב,טז]] (א?=לְֽהִשָּׁבֵ֖עַ [2]): ספק געית שווא
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א!=וְלִקְלָ֔לָה): מקום הטעם באות למ&quot;ד הראשונה
#[[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה?
#[[ירמיהו מח/טעמים#מח כב|מח,כב]] (א?=דִּבְלָתָ֛יִם׃): קו ונקודת תביר במקום סילוק?
#[[ירמיהו נב/טעמים#נב כב|נב,כב]] (א!=נְחֹשֶׁת [1]): חסרה נקודת הטעם לרביע

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=חֳרְב֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו
#[[ירמיהו מט/טעמים#מט כח|מט,כח]] (א=וְשֳׁדְד֖וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב כד|ב,כד]] (א-כתיב=נַפְשָׁו֙): בלי נקודה מקבילה למפיק בה&quot;א בקרי &quot;נַפְשָׁהּ֙&quot;
#[[ירמיהו ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ): בלי דגש בגימ&quot;ל במקביל לכ&quot;ף  בקרי &quot;שֻׁכַּ֔בְתְּ&quot;
#[[ירמיהו טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה)
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א-כתיב=לְזַוָ֣עֲה)
#[[ירמיהו לד/טעמים#לד יז|לד,יז]] (א-כתיב=לְזַוָ֔עֲה)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א-כתיב=יָמִ֥ים [֯] נְאֻם־יְהוָ֑ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;בָּאִ֖ים&quot; (קרי ולא כתיב)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|לא,לח]] (א!=קָ֤וְה): הכתיב מנוקד בשווא למרות שהקרי הוא &quot;קָ֤ו&quot;
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ טו|נ,טו]] (א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ)
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|נ,כט]] (א-כתיב=אַל־יְהִי־[֯] פְּלֵיטָ֔ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;לָהּ֙&quot; (קרי ולא כתיב)

===ספר יחזקאל===

'''[[ספר יחזקאל/טעמים|ספר יחזקאל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[יחזקאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (א*=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (א*=כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[יחזקאל ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (א*=בַּעֲשׂ֩וֹתִי֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[יחזקאל י/טעמים#י יא|י,יא]] (א!=הָרֹ֙אשׁ֙): במעין טעם פשטא מלעיל
#[[יחזקאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א?=לַעָ֛יִן): נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|טז,יב]] (א*=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז לג|טז,לג]] (א=וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְ'''כׇ֨'''ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ): מתיגה חריגה לאחר פשטא
#[[יחזקאל כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א*=נִטְמְאִ֤֨ים): המקום היחיד בכל המקרא שיש בה שני טעמים מחברים בהברה אחת (הקדמא קודמת למהפך בקריאה)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח יז|כח,יז]] (א!=גָּ֤בַהּ): מקום הטעם באות גימ&quot;ל{{הערה|ראו גם ייבין, כתר, עמ' 16.}}
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=אֲדֹנָ֣י יְהֹוָ֔ה): שם הוי&quot;ה בניקוד של שם אדנות בשווא וקמץ, במקום ניקוד של אֱלֹהִים בשווא וחיריק, ובתוספת של נקודת חולם באות ה&quot;א הראשונה בדומה לניקוד הרגיל של אֱלֹהִים בשם הוי&quot;ה בכתר
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=בַּעֲשׂ֥ותִי): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין|הערת ייבין; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[יחזקאל לה/טעמים#לה טו|לה,טו]] (א!=וְכׇל־אֶד֣וֹם): חסרות שתי הנקודות של חטף סגול
#[[יחזקאל לט/טעמים#לט ה|לט,ה]] (א!=הַשָׂדֶ֖ה): חסר דגש בשׂי&quot;ן
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ח|מו,ח]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה גם כאן נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מח/טעמים#מח י|מח,י]] (א=וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵלֶּה): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[יחזקאל טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א?=לְאֳכְלָ֑ה): קמץ קטן במהדורתנו
#[[יחזקאל לב/טעמים#לב כ|לב,כ]] (א=מֳשְׁכ֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב: 
#[[יחזקאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת)
#[[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|ט,יא]] (א-כתיב=כְ֖אֲשֶׁ֥ר)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד יד|יד,יד]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד כ|יד,כ]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|כא,כח]] (א-כתיב=כִּקְסׇום־שָׁוְא֙)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א-כתיב=מִדָּֽנִֵּ֑אל)
#[[יחזקאל לו/טעמים#לו יד|לו,יד]] (א-כתיב=תְּכְּשַׁלִי־ע֑וֹד)
#[[יחזקאל מב/טעמים#מב טז|מב,טז]] (א-כתיב=חֲמֵשׁ־אֹ֥מֵות)

===ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על הקטעים החסרים בספר תרי עשר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[הושע ד/טעמים#ד יח|הושע ד,יח]] (א?!=הַזְנֵה): טעם המונח מטושטש בכתב־היד (אבל ניתן להבחין בו)
#[[יואל ב/טעמים#ב כה|הושע ב,כה]] (א!=אֶת הַשָּׁנִ֔ים): חסר מקף
#[[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל): המקף השני בתיבת משרת
#[[חבקוק ב/טעמים#ב ז|חבקוק ב,ז]] (א?=וְיִקְּצ֖וּ): קו&quot;ף דגושה?
#[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] (א*=זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)
#[[זכריה יב/טעמים#יב יג|זכריה יב,יג2]] (א!=וּנְשֵׁיהֵ֖ם [2]): ה&quot;א בצירה במקום סגול
#[[מלאכי ב/טעמים#ב ז|מלאכי ב,ז]] (א!=יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת): געיה באות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖)
#[[נחום ב/טעמים#א ג|נחום א,ג]] (א=וּגְדׇול־כֹּ֔חַ): אין הערת קרי
#[[נחום ב/טעמים#ב א|נחום ב,א]] (א=לַעֲבׇור־בָּ֥ךְ): אין הערת קרי

===ספר דברי הימים===

'''[[ספר דברי הימים/טעמים|ספר דברי הימים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ח|דה&quot;א ד,ח]] (א?!=וַיָּ֣עַשׂ): קמץ באות יו&quot;ד?
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ט|דה&quot;א ד,ט]] (א!=נִכְּבָֿ֖דֿ): כ&quot;ף דגושה במקום בי&quot;ת וגם סימן הרפה נכתב מעל שתי האותיות בי&quot;ת-דל&quot;ת באמצע
#[[דברי הימים א ה/טעמים#ה מא|דה&quot;א ה,מא]] (א!=נְבֻכַדְנֶאצַֽר): חסר דגש בצד&quot;י
#[[דברי הימים א ו/טעמים#ו מה|דה&quot;א ו,מה]] (א!=וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ֙ [1]): חסר פשטא מלעיל
#[[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה&quot;א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים א יז/טעמים#יז ו|דה&quot;א יז,ו]] (א!=צִוִ֛יתִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח ד|דה&quot;א יח,ד]] (א?=וְעֶשְׂרִֽים־אֶ֖לֶף): &quot;וְעֶשְׂרִֽים־&quot; מוקפת ובגעיה (במקום טעם עצמאי של מרכא)?
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה&quot;א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ): מקף בתיבת משרת
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה&quot;א כא,ה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב [2]): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא יב|דה&quot;א כא,יב]] (א!=וְדֶבֶר֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא כט|דה&quot;א כא,כט]] (א!=בַּבָּמָּ֖ה): מ&quot;ם דגושה
#[[דברי הימים א כב/טעמים#כב י|דה&quot;א כב,י]] (א!=וְהַכִ֨ינוֹתִ֜י): שווא באות וי&quot;ו ופתח באות ה&quot;א, ואולי ייתכן שהנקודות בוי&quot;ו נחשבות לחטף בה&quot;א וחסר כל ניקוד בוי&quot;ו.
#[[דברי הימים א כה/טעמים#כה לא|דה&quot;א כה,לא]] (א!=שְׂנֵ֥ים): בנקודת שי&quot;ן שמאלית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח י|דה&quot;א כח,י]] (א!=לִבְנֽוֹת־בַּ֥ית): חסרה נקודת חיריק ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח יז|דה&quot;א כח,יז]] (א!=וְהַקְשָׂוֺ֖ת): חסר דגש בקו&quot;ף
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו טז|דה&quot;ב ו,טז]] (א!=לְעַבְדְּ֨ךָ): טעם הקדמא באות דל&quot;ת במקום בכ&quot;ף סופית
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כ|דה&quot;ב ו,כ]] (א!=לִשְׁמוֹעַ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה&quot;ב ח,יא]] (א*=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם): המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב ט/טעמים#ט כד|דה&quot;ב ט,כד]] (א!=וּבְשָׁמִ֔ים): בנקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברי הימים ב י/טעמים#י י|דה&quot;ב י,י]] (א!=אֵלֶ֜יךְ): שווא במקום קמץ בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה&quot;ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה&quot;ב יד,ו]] (א*=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב כה/טעמים#כה א|דה&quot;ב כה,א]] (א!=מִירושָׁלָֽיִם): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כא|דה&quot;ב ל,כא]] (א!=הַלְוִיִ֧ם): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב לג/טעמים#לג כה|דה&quot;ב לג,כה]] (א!=תַֿחְתָּֽיו): תי&quot;ו רפויה בסימן רפה אחרי טעם מפסיק
#[[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ט|דה&quot;ב לה,ט]] (א?=וּשְׁמַעְיָ֨הוּ): בלי געיה במ&quot;ם?
#[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כג|דה&quot;ב לו,כג]] (א!=כּֽה־אָמַ֞ר): חסרה נקודת החולם בכ&quot;ף{{הערה|שם=ייבין}}

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב ו,מב]] (א=זֳכְרָ֕ה): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דברי הימים א א/טעמים#א מו|דה&quot;א א,מו]] (א-כתיב=עֲיוִֽת)
#[[דברי הימים א ג/טעמים#ג כד|דה&quot;א ג,כד]] (א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ)
#[[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]] (א-כתיב=־בָּנִ֔ימִן־ [א-קרי=&lt;־בָּנִ֔י מִן־&gt;]): &quot;כתב מלה חדה וקר' תרת' מלין&quot; (בין שני מקפים)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז כט|דה&quot;א כז,כט]] (א-כתיב=שִׁטַ֖רְי)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]] (א-כתיב?!=לַבֵּ֣ני{{מ:פסק}}יְמִינִי [א-קרי=&lt;לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י&gt;]): &quot;כתיב מלה חדה וקרי תרת' מילין&quot;{{הערה|ראו גם ב[[#מסורת הסופרים בנ&quot;ך: נוסח האותיות והתיבות|רשימת הכתיב בכתר]] לגבי אות יו&quot;ד הראשונה.}}
#[[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ח|דה&quot;ב כט,ח]] (א-כתיב=לְזַוָעֲה֙)
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב לד,כב]] (א-כתיב=בֶּן־תׇּוקְהַ֗ת): אין הערת קרי

===ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על הקטע החסר בספר תהלים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א!=יְהוָ֑֗ה): רביע ואתנח ביחד באות וי&quot;ו
#[[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א=אֻמְלָ֫ל): נקודת קמץ בלמ&quot;ד, במקום פתח
#[[תהלים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א*=יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים יא/טעמים#יא א|יא,א]] (א!=לְדָ֥֫וִד): טעם ה&quot;יורד&quot; נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל&quot;ת ביחד עם ה&quot;עולה&quot;
#[[תהלים יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א*=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א*=יְהֹוָֽה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי): דגש מיותר באות נו&quot;ן
#[[תהלים לז/טעמים#לז יד|לז,יד]] (א?=פָּ֥תְח֣וּ* או פָּֽתְח֣וּ): מרכא ומונח או געיה ומונח?
#[[תהלים לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א!=וְסוֹמֵ֖ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[תהלים לט/טעמים#לט ו|לט,ו]] (א?=אַ֥ךְ* או אַ֖ךְ): בטעם מרכא או בטעם טרחא?
#[[תהלים מד/טעמים#מד ז|מד,ז]] (א?=וְחַרְבִּ֗י): חסר גרש בוי&quot;ו?
#[[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]] (א?=ק֭וּמָֽה* או ק֭וּמָ֥ה) דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים נו/טעמים#נו ה|נו,ה]] (א!=דְּבָר֥֫וֹ): ה&quot;עולה&quot; מסומן באות רי&quot;ש במקום באות בי&quot;ת
#[[תהלים נו/טעמים#נו יב|נו,יב]] (א=לֹּ֣א): למ&quot;ד דגושה
#[[תהלים נז/טעמים#נז ה|נז,ה]] (א!=וּלְשׁוֹנָ֗ם): חסר גרש
#[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים ס/טעמים#ס יד|ס,יד]] (א*=בֵּאלֹהִ֥ים): בלי דחי{{הערה|ולא כספיקת ברויאר.}}
#[[תהלים סד/טעמים#סד ח|סד,ח]] (א!=אֱ֫לֹהִ֥ים): סימון ה&quot;עולה&quot; באות אל&quot;ף במקום באות למ&quot;ד
#[[תהלים סט/טעמים#סט,כט|סט,כט]] (א?=יִ֭מָּחֽוּ* או יִ֭מָּח֥וּ): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים עה/טעמים#עה ד|עה,ד]] (א!=נְֽמֹגִ֗ים־אֶ֥רֶץ): מקף בתיבת רביע
#[[תהלים עח/טעמים#עח ז|עח,ז]] (א*=מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]] (א?=צָ֭רָתִֽי* או צָ֭רָתִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ): הצינורית מסומנת באות וי&quot;ו השווּאה
#[[תהלים פט/טעמים#פט כ|פט,כ]] (א*=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צב/טעמים#צב ח|צב,ח]] (א*=כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צד/טעמים#צד יב|צד,יב]] (א=יָ֑הּ): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[תהלים צח/טעמים#צח ז|צח,ז]] (א!=וְיֹ֣שְׁבֵיּ): נקודה באות יו&quot;ד האחרונה{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[תהלים צח/טעמים#צח ח|צח,ח]] (א!=יְרַנֵּנֽוּ): מקום הסילוק
#[[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו יט|קו,יט]] (א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו מג|קו,מג]] (א!=וַ֝יָּמֹכּוּ): חסרה נקודת הרביע
#[[תהלים קו/טעמים#קו מח|קו,מח]] (א!=&lt;מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀&gt;): חסר מקף
#[[תהלים קז/טעמים#קז ה|קז,ה]] (א!=תִתְעַטָּֽף): חסר דגש באות תי&quot;ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי&quot;ו.
#[[תהלים קז/טעמים#קז יז|קז,יז]] (א?!=יִתְעַנּֽו׃): חסרה נקודת השורוק באות וי&quot;ו?
#[[תהלים קז/טעמים#קז יח|קז,יח]] (א!=עַד שַׁ֥עֲרֵי): חסר מקף
#[[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קח/טעמים#קח ז|קח,ז]] (א!=וַעֲנֵֽניִ): יש הזזה שמאלה של נקודת החיריק באופן חריג, את שהיא ממוקמת מתחת לאות יו&quot;ד.
#[[תהלים קח/טעמים#קח יא|קח,יא]] (א?=יֹ֖בִלֵנִּי): נו&quot;ן דגושה?{{הערה|יש גם לציין הזזה שמאלה באופן חריג של נקודת החיריק תחת האות נו&quot;ן, אך זה נגרם בגלל הראש של הלמ&quot;ד מהשורה למטה.}}
#[[תהלים קי/טעמים#קי ה|קי,ה]] (א?=אֲדֹנָ֥י): נקודת חולם בכתב־היד?
#[[תהלים קיח/טעמים#קיח י|קיח,י]] (א!=בְּ֭שֵׁ֥ם): קו מיותר של דחי באות בי&quot;ת
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט יד|קיט,יד]] (א?*=שַּׂ֗שְׂתִּי): שי&quot;ן דגושה?
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט קלח|קיט,קלח]] (וֶֽאֱמוּנָ֥֗ה): נקודת רביע מיותרת באות נו&quot;ן בנוסף למרכא
#[[תהלים קכד/טעמים#קכד ו|קכד,ו]] (א?=שֶׁלֹּ֥א* או שֶׁלֹּ֖א): טעם מרכא או טעם טרחא?
#[[תהלים קכז/טעמים#קכז ב|קכז,ב]] (א*=לָכֶ֨ם): אין קו של לגרמיה
#[[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]] (א?=קָ֭רָֽאתִי* או קָ֭רָ֥אתִי): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]] (א?=אָ֭נָֽה* או אָ֭נָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|קמ,ו]] (א*=טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים קמד/טעמים#קמד טו|קמד,טו]] (א*=שֱׁיְהֹוָ֥ה): חטף סגול באות שי&quot;ן ושווא באות יו&quot;ד

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[תהלים ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם)
#[[תהלים עג/טעמים#עג ב|עג,ב]] (א-כתיב=נָטָ֣וּי)
#[[תהלים עט/טעמים#עט י|עט,י]] (א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם)
#[[תהלים פט/טעמים#פט כט|פט,כט]] (א-כתיב=אֶשְׁמָור־ל֣וֹ): אין הערת קרי
#[[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|קמה,ו]] (א-כתיב=וּגְדֻלָּותְיךָ֥; א-קרי=וגדולתיך)

ג. קמץ קטן:{{הערה|במקומות רבים במקרא יש קמץ שהוא קמץ קטן (חטוף) לפי המדקדקים המודרנים, ואילו לפי המסורת הספרדית הוא קמץ רחב (רגיל). תיעדנו את המקומות האלה במהדורתנו ע&quot;י [[תבנית:מ:קמץ]]. אך בספר תהלים ב-3 מקומות יש מצב הפוך: לפי כללי הדקדוק מדובר לכאורה על קמץ רחב, או שיש ספק בכך, ואילו במסורת הספרדית מדובר על קמץ קטן.}}
#[[תהלים יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (א=אֶרְחָמְךָ֖): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף
#[[תהלים מה/טעמים#מה ג|מה,ג]] (א=יָפְיָפִ֡יתָ): ספק לגבי קמץ קטן ביו&quot;ד הראשונה אצל המדקדקים המודרנים, והקמץ קטן לפי המסורת הספרדית
#[[תהלים פא/טעמים#פא ב|פא,ח]] (א=אֶבְחָנְךָ֨): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף

===ספר איוב===

'''[[ספר איוב/טעמים|ספר איוב]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איוב יב/טעמים#יב כד|יב,כד]] (א?!=וַ֝יַּתִעֵ֗ם): חסרה נקודה אחת של שווא באות תי&quot;ו?{{הערה|ברויאר ציין א=וַ֝יַּתְעֵם (חסרה נקודת הרביע באות עי&quot;ן), אך ניתן להבחין בנקודת הרביע בצילום למרות שהיא מטושטשת, וייתכן שנפלה טעות בהערתו.}}
#[[איוב טז/טעמים#טז ח|טז,ח]] (א?=וַיָּ֥קׇם* או וַיָּ֖קָם): בטעם מרכא* או טרחא?
#[[איוב יט/טעמים#יט טז|יט,טז]] (א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י): גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו
#[[איוב כא/טעמים#כא טו|כג,טו]] (א!=מַה שַּׁדַּ֥י): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[איוב כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי* או מַה־יֹּֽאמַר־לִֽי): המקף השני בתיבת מרכא* או שהקו מתחת לאות יו&quot;ד געיה?
#[[איוב כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (א?=אָ֭נֹכִֽי* או אָ֭נֹכִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[איוב לא/טעמים#לא ב|לא,ב]] (א*=וּמֶ֤ה): אין קו של לגרמיה
#[[איוב מא/טעמים#מא כב|מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ): מקף בתיבת משרת?

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איוב לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (א-כתיב=יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר)

===ספר משלי===

'''[[ספר משלי/טעמים|ספר משלי]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[משלי ב/טעמים#ב יא|ב,יא]] (א!=תְּבוּּנָ֥ה): בכתר נכתבה נקודת השורוק באות וי&quot;ו פעמיים{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[משלי ג/טעמים#ג ל|ג,ל]] (א!=אַל {{קו&quot;כ|תרוב|תָּרִ֣יב}}): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ): אות כ&quot;ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו כד|ו,כד]] (א?!=לֶָשׁ֥וֹן): קמץ וסגול באות למ&quot;ד?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=בּ֖וֹ): בטעם טרחא (במקום דחי)?
#[[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א?=שֹׁמֵ֢עַֽ֫ לִ֥י* או שֹׁמֵ֢֫עַֽ לִ֥י): סימן ה&quot;עולה&quot; תלוי בין האותיות מ&quot;ם ועי&quot;ן
#[[משלי י/טעמים#י יג|י,יג]] (א!=בְּשִׁפְתֵ֣י): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[משלי יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א?!=הוֹלֵ֣ך): חסרות נקודות שווא באות כ&quot;ף סופית?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי יב/טעמים#יב כג|יב,כג]] (א!=כְּ֝סִילִים): חסרה נקודת הרביע באות למ&quot;ד
#[[משלי יג/טעמים#יג כה|יג,כה]] (א?=אֹ֭כֵֽל* או אֹ֭כֵ֥ל): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[משלי כא/טעמים#כא ל|כא,ל]] (א!=עֵ֝צָה): חסרה נקודת הרביע באות צד&quot;י
#[[משלי כ/טעמים#כ כה|כה,כ]] (א*=מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[משלי כב/טעמים#כב ח|כב,ח]] (א=יִקְצׇור־אָ֑וֶן): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב,יא|כב,יא]] (א=טְהׇור־לֵ֑ב): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]] (א=יִפׇּול־שָֽׁם): אין הערת קרי
#[[משלי כג/טעמים#כג כו|כג,כו]] (א-כתיב=תִּרְצֹּֽנָה)

===מגילת רות===

'''[[מגילת רות/טעמים|מגילת רות]] קיימת במלואה בכתר ארם צובה.'''

הניקוד בתוך הכתיב:
#[[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
#[[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי ולא כתב&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.

===מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על החלק האחרון של המגילה שאינו קיים בכתר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)|כאן]]'''.

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
&lt;קטע התחלה=תעוררו/&gt;#ספק מרכא בתיבת תביר (בשלושה מקומות מקבילים):{{הערה|שם=תעוררו|1=ההתייחסות כאן היא רק לעניין הטעם בתיבה האחרונה (מרכא בתיבת תביר או געיה) ולא לשאלת החטף (&quot;וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ&quot;, &quot;וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ&quot;). למידע מלא על הניקוד והטעמים בשלושת המקומות המקבילים (ב,ז; ג,ה; ח,ד) ראו בהערת הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב,ז|שה&quot;ש ב,ז]]. למידע נוסף על &quot;מרכא בתיבת תביר&quot; בכתר ומקורות נוספים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|בהפניות כאן]].}}
##[[שיר השירים ב/טעמים|ב,ז]]: א?,ש1,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / א?,ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ג/טעמים|ג,ה]]: א,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ח/טעמים|ח,ד]]: ק13,ל-א,ק-מ=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ]* / ל?=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ]&lt;קטע סוף=תעוררו/&gt;
#[[שיר השירים ב/טעמים#ב יז|שיר השירים ב,יז]] (א!=דְּמֵה־לְךָ): חסר טעם הקדמא

==מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בספרי הנביאים והכתובים''' בכתר ארם צובה או בכתי&quot;ל. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה  (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בתורה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביהושע}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע|ספר יהושע]]''' (26 פריטים): [[יהושע א/טעמים#א יב|א,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,יג]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו טו|ו,טו]] (א=סָבֲב֥וּ); [[יהושע ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים); [[יהושע ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים); [[יהושע ח/טעמים#ח כז|ח,כז]] (א=בָּֽזֲז֥וּ); [[יהושע יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כִּֽנֲר֖וֹת); [[יהושע יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (א=בָּזֲז֥וּ); [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יג/טעמים#יג ז|יג,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יד/טעמים#יד יג|יד,יג]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[יהושע יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=בֵּרֲכַ֥נִי); [[יהושע יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֜ה); [[יהושע כא/טעמים#כא ד|כא,ד]] (א=הַקֳּהָתִ֑י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא י|כא,י]] (א=הַקֳּהָתִ֖י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=בְּנֵֽי־קֳהָת֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כו|כא,כו]] (א=בְּנֵי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא לד|כא,לד]] (א=אֶֽת־יָקְנֳעָ֖ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כב/טעמים#כב ו|כב,ו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם); [[יהושע כב/טעמים#כב ז|כב,ז]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽם); [[יהושע כב/טעמים#כב כא|כב,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע כב/טעמים#כב לג|כב,לג]] (א=וַיְבָרֲכ֥וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שופטים|ספר שופטים]]''' (24 פריטים): [[שופטים ב/טעמים#ג כו|ג,כו]] (א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[שופטים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א=בָּֽרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=לְחוֹקֲקֵ֣י); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה יא|ה,יא]] (א=מְחַֽצֲצִ֗ים); [[שופטים ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (א=וּֽשֲׁבֵ֥ה); [[שופטים ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙ [{{קו תחתי|שני חטפים}}]);{{הערה|השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם; וראו לעיל ב[[#ספר שופטים|רשימת החריגים]] לגבי שתי הגעיות.}} [[שופטים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (א=עֹלֲל֥וֹת); [[שופטים ט/טעמים#ט יג|ט,יג]] (א=הַֽמֲשַׂמֵּ֥חַ); [[שופטים ט/טעמים#ט לז|ט,לז]] (א=מְעוֹנֲנִֽים); [[שופטים ט/טעמים#ט נד|ט,נד]] (א=וּמ֣וֹתֲתֵ֔נִי); [[שופטים ט/טעמים#ט נז|ט,נז]] (א=קִֽלֲלַ֖ת); [[שופטים י/טעמים#י ח|י,ח]] (א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙); [[שופטים יג/טעמים#יג כד|יג,כד]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז טז|טז,טז]] (א=וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז כד|טז,כד]] (א=וַֽיְהַלֲל֖וּ); [[שופטים כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙); [[שופטים כ/טעמים#כ לב|כ,לב]] (א=אֶל־הַֽמֲסִלּֽוֹת); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת); [[שופטים כא/טעמים#כא כג|כא,כג]] (א=מִן־הַמְּחֹלֲל֖וֹת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמואל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]]''' (30 פריטים): [[שמואל א ב/טעמים#ב כה|שמ&quot;א ב,כה]] (א=וּפִֽלֲל֣וֹ); [[שמואל א ג/טעמים#ג יג|שמ&quot;א ג,יג]] (א=כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים); [[שמואל א ד/טעמים#ד יז|שמ&quot;א ד,יז]] (א=הַֽמֲבַשֵּׂ֜ר); [[שמואל א ז/טעמים#ז ג|שמ&quot;א ז,ג]] (א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם); [[שמואל א ט/טעמים#ט ו|שמ&quot;א ט,ו]] (א=נֵ֣לֲכָה); [[שמואל א יג/טעמים#יג י|שמ&quot;א יג,י]] (א=לְבָרֲכֽוֹ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נא|שמ&quot;א יז,נא]] (א=וַיְמֹ֣תֲתֵ֔הוּ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נב|שמ&quot;א יז,נב]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[שמואל א יח/טעמים#יח כג|שמ&quot;א יח,כג]] (א=הַֽנֲקַלָּ֤ה); [[שמואל א כד/טעמים#כד י|שמ&quot;א כד,י]] (א=לַהֲרָגֲךָ֖); [[שמואל א כה/טעמים#כה ז|שמ&quot;א כה,ז]] (א=גֹזֲזִ֖ים); [[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א=לְגֹזֲזָ֑י); [[שמואל א כה/טעמים#כה כו|שמ&quot;א כה,כו]] (א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[שמואל א כו/טעמים#כו יא|שמ&quot;א כו,יא]] (א=וְנֵלֲכָה־לָּֽנוּ); [[שמואל א ל/טעמים#ל טז|שמ&quot;א ל,טז]] (א=וְחֹ֣גֲגִ֔ים); [[שמואל ב א/טעמים#א ט|שמ&quot;ב א,ט]] (א=וּמֹ֣תֲתֵ֔נִי); [[שמואל ב י/טעמים#י ג|שמ&quot;ב י,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כג|שמ&quot;ב יג,כג]] (א=גֹֽזֲזִים֙); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כה|שמ&quot;ב יג,כה]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ); [[שמואל ב יד/טעמים#יד י|שמ&quot;ב יד,י]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֤ר); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טו,ז]] (א=אֵ֣לֲכָה); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טז,ז]] (א=בְּקַֽלֲל֑וֹ); [[שמואל ב יט/טעמים#יט ו|שמ&quot;ב יט,ו]] (א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים); [[שמואל ב יט/טעמים#יט מ|שמ&quot;ב יט,מ]] (א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=הַֽמֲסִלָּ֑ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֤ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יג|שמ&quot;ב כ,יג]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֑ה);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[שמואל ב כ/טעמים#כ טו|שמ&quot;ב כ,טו]] (א=סֹֽלֲלָה֙); [[שמואל ב כא/טעמים#כא ג|שמ&quot;ב כא,ג]] (א=וּבָרֲכ֖וּ); [[שמואל ב כב/טעמים#כב יב|שמ&quot;ב כב,יב]] (א=חַֽשֲׁרַת־מַ֖יִם).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במלכים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]]''' (29 פריטים): [[מלכים א ד/טעמים#ד יב|מל&quot;א ד,יב]] (א=לְיָקְמֳעָֽם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א ו/טעמים#ו לז|מל&quot;א ו,לז]] (א=הָרֲבִיעִ֔ית); [[מלכים א ז/טעמים#ז כד|מל&quot;א ז,כד]] (א=סֹבֲבִ֣ים); [[מלכים א ח/טעמים#ח לה|מל&quot;א ח,לה]] (א=וְהִֽתְפַּלֲל֞וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מד|מל&quot;א ח,מד]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מח|מל&quot;א ח,מח]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ);{{הערה|פריט זה נשמט מרשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[מלכים א ח/טעמים#ח סו|מל&quot;א ח,סו]] (א=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[מלכים א יג/טעמים#יג ז|מל&quot;א יג,ז]] (א=וּֽסֳעָ֑דָה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א יד/טעמים#יד כא|מל&quot;א יד,כא]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל&quot;א יז,יא]] (א=לִֽקְִחִי־נָ֥א [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[מלכים א יח/טעמים#יח כח|מל&quot;א יח,כח]] (א=וַיִּתְגֹּֽדֲדוּ֙); [[מלכים א כא/טעמים#כא יט|מל&quot;א כא,יט]] (א=לָקֲק֤וּ); [[מלכים א כא/טעמים#כא כ|מל&quot;א כא,כ]] (א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי); [[מלכים ב ב/טעמים#ב א|מל&quot;ב ב,א]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב יא|מל&quot;ב ב,יא]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב כד|מל&quot;ב ב,כד]] (א=וַֽיְקַלֲלֵ֖ם); [[מלכים ב ג/טעמים#ג טו|מל&quot;ב ג,טו]] (א=הַֽמֲנַגֵּ֔ן); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כט|מל&quot;ב ד,כט]] (א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו ב|מל&quot;ב ו,ב]] (א=נֵלֲכָה־נָּ֣א); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כח|מל&quot;ב ו,כח]] (א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כט|מל&quot;ב ו,כט]] (א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו לב|מל&quot;ב ו,לב]] (א=בֶּן־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ); [[מלכים ב ז/טעמים#ז ח|מל&quot;ב ז,ח]] (א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים); [[מלכים ב ח/טעמים#ח יב|מל&quot;ב ח,יב]] (א=וְעֹלֲלֵיהֶ֣ם); [[מלכים ב ט/טעמים#ט יז|מל&quot;ב ט,יז]] (א=וּֽשֲׁלַ֥ח); [[מלכים ב י/טעמים#י טו|מל&quot;ב י,טו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֗הוּ); [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל&quot;ב י,לג]] (א=וְהַֽמֲנַשִּׁ֑י); [[מלכים ב יב/טעמים#יב יב|מל&quot;ב יב,יב]] (א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן); [[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' (53 פריטים): [[ישעיהו א/טעמים#א כג|א,כג]] (א=סוֹרֲרִ֗ים); [[ישעיהו א/טעמים#א ל|א,ל]] (א=וּֽכֲגַנָּ֔ה); [[ישעיהו ב/טעמים#ב ו|ב,ו]] (א=וְעֹנֲנִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י א|י,א]] (א=הַחֹֽקֲקִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י לא|י,לא]] (א=נָֽדֲדָ֖ה); [[ישעיהו יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א=וְצֹרֲרֵ֥י); [[ישעיהו יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=לְבֹזֲזֵֽינוּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט ו|יט,ו]] (א=דָּלֲל֥וּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט כה|יט,כה]] (א=בֵּרֲכ֛וֹ);{{הערה|בטעות &quot;יט,כו&quot; ברשימת ברויאר בסוף תנ&quot;ך כתר ירושלים.}} [[ישעיהו כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (א=הַֽמֲצַפֶּ֔ה); [[ישעיהו כב/טעמים#כב ג|כב,ג]] (א=נָֽדֲדוּ־יַ֖חַד); [[ישעיהו כב/טעמים#כב טז|כב,טז]] (א=חֹקֲקִ֥י); [[ישעיהו כג/טעמים#כג יג|כג,יג]] (א=עֽוֹרֲרוּ֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְפּוֹרֲרָה֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְמוֹטֲטָ֖ה); [[ישעיהו כד/טעמים#כד כ|כד,כ]] (א=וְהִֽתְנוֹדֲדָ֖ה); [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]] (א=וּֽסֲגֹ֥ר); [[ישעיהו כז/טעמים#כז ח|כז,ח]] (א=בְּסַאסֳּאָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ל,א]] (א=סֽוֹרֲרִים֙); [[ישעיהו לא/טעמים#לא ח|לא,ח]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=מְחֹקֲקֵ֑נוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כג|לג,כג]] (א=בָּ֥זֲזוּ); [[ישעיהו לד/טעמים#לד טז|לד,טז]] (א=וּֽקֲרָ֔אוּ); [[ישעיהו לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[ישעיהו לז/טעמים#לז לג|לז,לג]] (א=סֹלֲלָֽה); [[ישעיהו לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (א=יְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ד|מ,ד]] (א=וְהָרֲכָסִ֖ים); [[ישעיהו מ/טעמים#מ כ|מ,כ]] (א=הַֽמֲסֻכָּ֣ן); [[ישעיהו מב/טעמים#מב כד|מב,כד]] (א=לְבֹזֲזִ֖ים); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (א=וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֮); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יח|מה,יח]] (א=כֽוֹנֲנָ֔הּ); [[ישעיהו מה/טעמים#מה כ|מה,כ]] (א=וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים); [[ישעיהו מז/טעמים#מז י|מז,י]] (א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יד|מח,יד]] (א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יז|מח,יז]] (א=מַדְרִֽיכֲךָ֖); [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וַאֲבָרֲכֵ֖הוּ); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִתְעוֹרֲרִ֣י [1]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִֽתְעוֹרֲרִ֗י [2]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא כ|נא,כ]] (א=הַֽמֲלֵאִ֥ים); [[ישעיהו נב/טעמים#נב ו|נב,ו]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֖ר); [[ישעיהו נג/טעמים#נג ז|נג,ז]] (א=גֹזֲזֶ֖יהָ); [[ישעיהו נז/טעמים#נז ג|נז,ג]] (א=עֹנֲנָ֑ה); [[ישעיהו נז/טעמים#נז כ|נז,כ]] (א=וְהָרֲשָׁעִ֖ים); [[ישעיהו נח/טעמים#נח ט|נח,ט]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[ישעיהו נט/טעמים#נט י|נט,י]] (א=נְגַשֲׁשָׁ֤ה); [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] (א=נֹ֥סֲסָה); [[ישעיהו סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (א=וְהִֽלֲל֖וּ); [[ישעיהו סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א=הַֽמֲסִלָּה֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג יח|סג,יח]] (א=בּוֹסֲס֖וּ); [[ישעיהו סד/טעמים#סד י|סד,י]] (א=הִֽלֲל֙וּךָ֙); [[ישעיהו סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[ישעיהו סו/טעמים#סו טז|סו,טז]] (א=חַֽלֲלֵ֥י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בירמיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]]''' (37 פריטים):{{הערה|1=רשימה זו אינה כוללת את הפריט [[ירמיהו מח/טעמים#מח לב|מח,לב]] (א=מִבֲּכִ֨י), המובא ברשימות ברויאר. נראה יותר שבכתר יש כאן שווא בלבד (&quot;מִבְּכִ֨י&quot;), או שהקו של הפתח נמחק; וכך הכריעו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/13/48/1/mg/106 מג&quot;ה].}} [[ירמיהו ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] (א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮); [[ירמיהו ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א=מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה א|ה,א]] (א=שׁוֹטֲט֞וּ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (א=אֵֽלֲכָה־לִּ֤י); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (א=סֹֽלֲלָ֑ה); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=יְעוֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] (א=סוֹרֲרִ֔ים); [[ירמיהו ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א=הַֽמֳעָרַ֣ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א=שׁוֹבֲבָ֜ה); [[ירמיהו ח/טעמים#ח כג|ח,כג]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו ט/טעמים#ט ט|ט,ט]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ירמיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]] (א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת); [[ירמיהו יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (א=הַֽמֲזִמָּ֙תָה֙); [[ירמיהו יא/טעמים#יא כא|יא,כא]] (א=הַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[ירמיהו יב/טעמים#יב י|יב,י]] (א=בֹּסֲס֖וּ); [[ירמיהו יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א=שֹֽׁדֲדִ֔ים); [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|כ,יז]] (א=לֹא־מוֹתֲתַ֖נִי); [[ירמיהו כב/טעמים#כב טו|כב,טו]] (א=הֲתִֽמֲלֹ֔ךְ); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כ|כב,כ]] (א=וּֽצֳעָ֔קִי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כח|כב,כח]] (א=הֽוּטֲלוּ֙); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לג|כה,לג]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לו|כה,לו]] (א=וִֽילֲלַ֖ת); [[ירמיהו לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה);{{הערה|1=בן־נפתלי,'''ל''',ב1=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (חטף פתח); בן־אשר,מ&quot;ש,דפוסים=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (חטף קמץ); ק=אֶכְתְּבֶ֑נָּה (שווא). הפריט אינו מופיע בספר החילופים מהדורת ליפשיץ; החילוף מוזכר ברד&quot;ק, ודבריו הובאו במ&quot;ש.}} [[ירמיהו לב/טעמים#לב ט|לב,ט]] (ל=וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙); [[ירמיהו לג/טעמים#לג י|לג,י]] (א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת); [[ירמיהו מ/טעמים#מ טו|מ,טו]] (א=אֵ֤לֲכָה); [[ירמיהו מא/טעמים#מא ה|מא,ה]] (א=וּמִתְגֹּֽדֲדִ֑ים); [[ירמיהו מד/טעמים#מד ט|מד,ט]] (א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩); [[ירמיהו מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ); [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (א-קרי=וּֽזֳעָ֑קוּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);  [[ירמיהו מט/טעמים#מט ד|מט,ד]] (א=מַה־תִּתְהַֽלֲלִי֙); [[ירמיהו נ/טעמים#נ ו|נ,ו]] (א-קרי=שׁוֹבֲב֑וּם); [[ירמיהו נ/טעמים#נ י|נ,י]] (א=כָּל־שֹׁלֲלֶ֥יהָ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וִיבֹקֲק֖וּ);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[ירמיהו נא/טעמים#נא ז|נא,ז]] (א=יִתְהֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא מט|נא,מט2]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו נא/טעמים#נא נג|נא,נג]] (א=שֹׁדֲדִ֛ים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביחזקאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יחזקאל|ספר יחזקאל]]''' (55 פריטים): [[יחזקאל א/טעמים#א ז|א,ז]] (א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (א=הָרֲשָׁעָ֖ה); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יט|ג,יט]] (א=הָרֲשָׁעָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ב|ד,ב]] (א=סֹלֲלָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ד/טעמים#ד י|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶ֔נּוּ [1]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ [2]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נָּה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=בְּגֶֽלֲלֵי֙); [[יחזקאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (א=גֶּֽלֲלֵ֣י); [[יחזקאל ו/טעמים#ו ז|ו,ז]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם); [[יחזקאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] (א=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ט/טעמים#ט ח|ט,ח]] (א=וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֨וֹת [1]); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֥וֹת [2]); [[יחזקאל טז/טעמים#טז נא|טז,נא]] (וַתְּצַדֲּקִי֙); [[יחזקאל יז/טעמים#יז יז|יז,יז]] (ל=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כא/טעמים#כא כז|כא,כז]] (א=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו ח|כו,ח]] (א=סֹֽלֲלָ֔ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל כו/טעמים#כו טז|כו,טז]] (א=וְשָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|כו,כא]] (א=וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י); [[יחזקאל כז/טעמים#כז ד|כז,ד]] (א=כָּלֲל֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (א=וּבְכׇל־קֳהָלֵךְ֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לב|כז,לב]] (א=וְקוֹנֲנ֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (א=וְכׇל־קֳהָלֵ֖ךְ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לה|כז,לה]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח ט|כח,ט]] (א=מְחַלֲלֶֽיךָ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח טז|כח,טז]] (א=תוֹכֲךָ֛); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יח|כח,יח]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יט|כח,יט]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=רֹמֲמָ֑תְהוּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ו|לא,ו]] (א=קִֽנֲנוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=בְּעוֹפֲפִ֥י); [[יחזקאל לב/טעמים#לב יב|לב,יב]] (א=וְשָֽׁדֲדוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב טז|לב,טז]] (א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ); [[יחזקאל לב/טעמים#לב כב|לב,כב]] (א=וְכָל־קֳהָלָ֔הּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל לג/טעמים#לג כח|לג,כח]] (א=וְשָׁ֥מֲמ֛וּ); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ [1]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶֽךָ [2]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ז|לה,ז]] (א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|לה,ט]] (א=שִֽׁמֲמ֤וֹת); [[יחזקאל לה/טעמים#לה יא|לה,יא]] (א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ); [[יחזקאל לו/טעמים#לו ד|לו,ד]] (א=הַשֹּֽׁמֲמוֹת֙); [[יחזקאל לו/טעמים#לו לה|לו,לה]] (א=וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־שֹׁלֲלֵיהֶ֗ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־בֹּ֣זֲזֵיהֶ֔ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט כז|לט,כז]] (א=בְּשׁוֹבֲבִ֤י); [[יחזקאל מ/טעמים#מ מג|מ,מג]] (א=וְהַֽשֲׁפַתַּ֗יִם); [[יחזקאל מג/טעמים#מג י|מג,י]] (א=וּמָדֲד֖וּ); [[יחזקאל מז/טעמים#מז כב|מז,כב]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם [1]); [[יחזקאל מח/טעמים#מח יא|מח,יא]] (א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בתרי עשר}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]]''' (25 פריטים): [[הושע ז/טעמים#ז ה|הושע ז,ה]] (א=אֶת־לֹצֲצִֽים); [[הושע ז/טעמים#ז יג|הושע ז,יג]] (א=כִּֽי־נָדֲד֣וּ); [[הושע ט/טעמים#ט טו|הושע ט,טו]] (א=סֹרֲרִֽים); [[הושע ט/טעמים#ט יז|הושע ט,יז]] (א=נֹדֲדִ֖ים); [[יואל ג/טעמים#ג ג|יואל ג,ג]] (א=וְתִֽימֲר֖וֹת); [[עמוס ב/טעמים#ב יג|עמוס ב,יג]] (א=הַֽמֲלֵאָ֥ה); [[עמוס ד/טעמים#ד א|עמוס ד,א]] (א=הָרֹצֲצ֖וֹת); [[עמוס ה/טעמים#ה יב|עמוס ה,יב]] (א=צֹרֲרֵ֤י); [[עמוס ו/טעמים#ו ג|עמוס ו,ג]] (א=הַֽמֲנַדִּ֖ים); [[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מיכה ג/טעמים#ג ט|מיכה ג,ט]] (ל=הַֽמֲתַעֲבִ֣ים); [[מיכה ה/טעמים#ה יא|מיכה ה,יא]] (א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים); [[מיכה ו/טעמים#ו ז|מיכה ו,ז]] (א=בְּרִֽבֲב֖וֹת); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=אַ֣לֲלַי); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=כְּעֹלֲלֹ֖ת); [[נחום ב/טעמים#ב ג|נחום ב,ג]] (א=בֹּֽקֲקִ֔ים); [[נחום ב/טעמים#ב ה|נחום ב,ה]] (א=יִתְהוֹלֲל֣וּ); [[נחום ב/טעמים#ב ח|נחום ב,ח]] (א=מְתֹפֲפֹ֖ת); [[חבקוק ג/טעמים#ג ו|חבקוק ג,ו]] (א=וַיִּתְפֹּֽצֲצוּ֙); [[חבקוק ג/טעמים#ג טז|חבקוק ג,טז]] (א=צָלֲל֣וּ); [[צפניה א/טעמים#א ט|צפניה א,ט]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֛ים); [[צפניה ב/טעמים#ב א|צפניה ב,א]] (א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ); [[צפניה ב/טעמים#ב יב|צפניה ב,יב]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[זכריה ד/טעמים#ד יב|זכריה ד,יב]] (ל=שִׁבֲּלֵ֣י); [[זכריה יא/טעמים#יא ג|זכריה יא,ג]] (א=יִֽלֲלַ֣ת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]]''' (171 פריטים): [[תהלים ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (א=ה֭וֹלֲלִים); [[תהלים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=שׁוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=עָשֲׁשָׁ֣ה); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=בְּכׇל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים ז/טעמים#ז ה|ז,ה]] (א=צֽוֹרֲרִ֣י); [[תהלים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=צוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=עוֹלֲלִ֨ים ׀); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=צוֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=חָֽנֲנֵ֬נִי); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י); [[תהלים י/טעמים#י ה|י,ה]] (א=כׇּל־צ֝וֹרֲרָ֗יו); [[תהלים יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כּוֹנֲנ֣וּ); [[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]] (א=אִ֥מֲר֣וֹת); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽשְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ש1=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨ ׀); [[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל=אֶ֥קֲרָ֣א); [[תהלים כו/טעמים#כו ו|כו,ו]] (א=וַאֲסֹבֲבָ֖ה); [[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי); [[תהלים כז/טעמים#כז יא|כז,יא]] (א=שֽׁוֹרֲרָֽי); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א=עָשֲׁשָׁ֖ה); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=מִכׇּל־צֹרֲרַ֨י); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=וְלִ֥שֲׁכֵנַ֨י ׀); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=נָדֲד֥וּ); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד א|לד,א]] (א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד ב|לד,ב]] (א=אֲבָרֲכָ֣ה); [[תהלים לד/טעמים#לד ד|לד,ד]] (א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה); [[תהלים לה/טעמים#לה יח|לה,יח]] (א=אֲהַלֲלֶֽךָּ); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א?=&lt;שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; [{{קו תחתי|חטף קמץ}}] או &lt;שִׁ֥מֲעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; בחטף קמץ); [[תהלים מ/טעמים#מ יג|מ,יג]] (א=אָפֲפֽוּ־עָלַ֨י); [[תהלים מב/טעמים#מב יא|מב,יא]] (א=צוֹרֲרָ֑י);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=וְהִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נה/טעמים#נה,יא|נה,יא]] (א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ); [[תהלים נה/טעמים#נה,כב|נה,כב]] (א=וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ); [[תהלים נו/טעמים#נו ג|נו,ג]] (א=שׁ֭וֹרֲרַי); [[תהלים נט/טעמים#נט ז|נט,ז]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים נט/טעמים#נט טו|נט,טו]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים ס/טעמים#ס ט|ס,ט]] (א=מְחֹֽקֲקִֽי); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ); [[תהלים סב/טעמים#סב ה|סב,ה]] (א=יְקַֽלֲלוּ־סֶֽלָה); [[תהלים סד/טעמים#סד ט|סד,ט]] (א=יִ֝תְנֹדֲד֗וּ); [[תהלים סד/טעמים#סד יא|סד,יא]] (א=וְ֝יִתְהַלֲל֗וּ); [[תהלים סה/טעמים#סה ה|סה,ה]] (א=תִּ֥בֲחַ֣ר); [[תהלים סה/טעמים#סה י|סה,י]] (א=וַתְּשֹׁ{{גלגל}}קֲקֶ֡הָ); [[תהלים סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=תְּ֝מֹגֲגֶ֗נָּה); [[תהלים סו/טעמים#סו ז|סו,ז]] (א=הַסּוֹרֲרִ֓ים ׀); [[תהלים סו/טעמים#סו ח|סו,ח]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[תהלים סו/טעמים#סו יב|סו,יב]] (א=לָרֲוָיָֽה); [[תהלים סז/טעמים#סז ב|סז,ב]] (א=וִיבָרֲכֵ֑נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ז|סז,ז]] (א=יְ֝בָרֲכֵ֗נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ח|סז,ח]] (א=יְבָרֲכֵ֥נוּ); [[תהלים סח/טעמים#סח ז|סח,ז]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח יט|סח,יט]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]] (א=תִּ֥מֲחַ֥ץ); [[תהלים סח/טעמים#סח כז|סח,כז]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים סט/טעמים#סט כ|סט,כ]] (א=כׇּל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים סט/טעמים#סט לא|סט,לא]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים סט/טעמים#סט לה|סט,לה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ); [[תהלים עב/טעמים#עב טו|עב,טו]] (א=יְבָרֲכֶֽנְהוּ); [[תהלים עג/טעמים#עג ג|עג,ג]] (א=בַּהוֹלֲלִ֑ים); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א=קִ֥רֲבַ֥ת); [[תהלים עד/טעמים#עד ד|עד,ד]] (א=צֹ֭רֲרֶיךָ); [[תהלים עד/טעמים#עד ה|עד,ה]] (א=בִּסֲבָךְ־עֵ֝ץ); [[תהלים עד/טעמים#עד כא|עד,כא]] (א=יְֽהַלֲל֥וּ); [[תהלים עד/טעמים#עד כג|עד,כג]] (א=צֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים עה/טעמים#עה ה|עה,ה]] (א=לַ֭הוֹלֲלִים); [[תהלים עו/טעמים#עו ו|עו,ו]] (א=אֶשְׁתּֽוֹלֲל֨וּ |);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר, אולי בגלל שהמקום מטושטש.}} [[תהלים עו/טעמים#עו יב|עו,יב]] (א=נִ֥דֲר֣וּ); [[תהלים פ/טעמים#פ ג|פ,ג]] (א=עוֹרֲרָ֥ה); [[תהלים פ/טעמים#פ יא|פ,יא]] (א=אַֽרֲזֵי); [[תהלים פג/טעמים#פג יג|פג,יג]] (נִ֣ירֲשָׁה); [[תהלים פד/טעמים#פד ה|פד,ה]] (יְֽהַלֲל֥וּךָ); [[תהלים פז/טעמים#פז ה|פז,ה]] (א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀); [[תהלים פז/טעמים#פז ז|פז,ז]] (א=כְּחֹלֲלִ֑ים); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנָ֥ה); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנֵֽהוּ); [[תהלים צד/טעמים#צד י|צד,י]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֖ד); [[תהלים צו/טעמים#צו ב|צו,ב]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים צז/טעמים#צז ז|צז,ז]] (א=הַמִּֽתְהַלֲלִ֥ים); [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים ק/טעמים#ק ד|ק,ד]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג א|קג,א]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג ב|קג,ב]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג כ|קג,כ]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כא|קג,כא]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכ֤וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד א|קד,א]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ); [[תהלים קד/טעמים#קד י|קד,י]] (א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ); [[תהלים קד/טעמים#קד יח|קד,יח]] (א=לַֽשֲׁפַנִּֽים); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קה/טעמים#קה ג|קה,ג]] (א=הִֽ֭תְהַלֲלוּ); [[תהלים קה/טעמים#קה מה|קה,מה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קו/טעמים#קו א|קו,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קז/טעמים#קז לו|קז,לו]] (א=וַ֝יְכוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קז/טעמים#קז לח|קז,לח]] (א=וַיְבָרֲכֵ֣ם); [[תהלים קז/טעמים#קז מג|קז,מג]] (א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קח/טעמים#קח ט|קח,ט]] (א=מְחֹקֲקִֽי); [[תהלים קט/טעמים#קט כח|קט,כח]] (א=יְקַֽלֲלוּ־הֵמָּה֮); [[תהלים קט/טעמים#קט ל|קט,ל]] (א=אֲהַלֲלֶֽנּוּ); [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַ֭לֲלוּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג ט|קיג,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קטו/טעמים#קטו יח|קטו,יח]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כח|קיח,כח]] (א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קטו|קיט,קטו]] (א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קעה|קיט,קעה]] (א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד א|קלד,א]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד ב|קלד,ב]] (א=וּ֝בָרֲכ֗וּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֭לֲלוּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה,ג]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כא|קלה,כא]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קלט/טעמים#קלט כא|קלט,כא]] (א=וּ֝בִתְקוֹמֲמֶ֗יךָ); [[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|קמ,ד]] (א=שָׁ֥נֲנ֣וּ); [[תהלים קמג/טעמים#קמג יב|קמג,יב]] (א=כׇּל־צֹרֲרֵ֣י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד א|קמד,א]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד); [[תהלים קמה/טעמים#קמה א|קמה,א]] (א=וַאֲבָרֲכָ֥ה); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (א=אֲבָרֲכֶ֑ךָּ [1]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (וַאֲהַלֲלָ֥ה [2]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה י|קמה,י]] (א=יְבָרֲכֽוּכָה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלִ֥י); [[תהלים קמו/טעמים#קמו ב|קמו,ב]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו י|קמו,י]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמז/טעמים#קמז ח|קמז,ח]] (א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה); [[תהלים קמז/טעמים#קמז יב|קמז,יב]] (א=הַֽלֲלִ֖י); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ב|קמח,ב]] (א=הַֽלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ד|קמח,ד]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ה|קמח,ה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ז|קמח,ז]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יג|קמח,יג]] (א=&lt;יְהַלֲל֤וּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יד|קמח,יד]] (הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ג|קמט,ג]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ו|קמט,ו]] (א=רוֹמֲמ֣וֹת); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ט|קמט,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֭לְלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ו|קנ,ו]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|ספר משלי]]''' (12 פריטים): [[משלי ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א=יְחֹ֣קֲקוּ); [[משלי כג/טעמים#כג כ|כג,כ]] (א=בְּזֹלֲלֵ֖י); [[משלי כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=בָּֽרֲשָׁעִֽים); [[משלי כו/טעמים#כו ב|כו,ב]] (א=קִֽלֲלַ֥ת); [[משלי כח/טעמים#כח ד|כח,ד]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[משלי כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א=ז֝וֹלֲלִ֗ים); [[משלי כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א=נִ֥בֳהָֽל); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (א=תִּ֥לֲעַ֣ג); [[משלי לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=לַֽמֲלָכִ֣ים [2]); [[משלי לא/טעמים#לא טז|לא,טז]] (א=זָֽמֲמָ֣ה); [[משלי לא/טעמים#לא כח|לא,כח]] (א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ); [[משלי לא/טעמים#לא לא|לא,לא]] (א=וִיהַלֲל֖וּהָ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיוב}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]''' (28 פריטים): [[איוב א/טעמים#א ה|א,ה]] (א=וּבֵרֲכ֥וּ); [[איוב א/טעמים#א יא|א,יא]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם); [[איוב ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[איוב ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] (א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים); [[איוב ג/טעמים#ג כא|ג,כא]] (א=הַֽמֲחַכִּ֣ים); [[איוב ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ); [[איוב י/טעמים#י יא|י,יא]] (א=תְּשֹׂכֲכֵֽנִי); [[איוב יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים); [[איוב יב/טעמים#יב כה|יב,כה]] (א=יְמַֽשֲׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] (א=וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[איוב כ/טעמים#כ ז|כ,ז]] (א=כְּֽ֭גֶלֲלוֹ); [[איוב כו/טעמים#כו יג|כו,יג]] (א=חֹלֲלָ֥ה); [[איוב כז/טעמים#כז ז|כז,ז]] (א=וּמִתְקוֹמֲמִ֥י); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=אֶ֥בֲחַ֣ר); [[איוב ל/טעמים#ל כב|ל,כב]] (א=וּ֝תְמֹגֲגֵ֗נִי); [[איוב לא/טעמים#לא כ|לא,כ]] (א=בֵרֲכ֣וּנִי); [[איוב לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ); [[איוב לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=לַֽמֲמִתִֽים); [[איוב לג/טעמים#לג כה|לג,כה]] (א=רֻֽטֲפַ֣שׁ); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א=אַ֥נֲשֵׁ֥י); [[איוב לו/טעמים#לו כד|לו,כד]] (א=שֹׁרֲר֣וּ); [[איוב לח/טעמים#לח לא|לח,לא]] (א=הַֽ֭תֲקַשֵּׁר); [[איוב לח/טעמים#לח לה|לח,לה]] (א=הַֽתֲשַׁלַּ֣ח); [[איוב מ/טעמים#מ כב|מ,כב]] (א=צִֽלֲל֑וֹ); [[איוב מ/טעמים#מ לא|מ,לא]] (א=הַֽתֲמַלֵּ֣א); [[איוב מב/טעמים#מב י|מב,י]] (א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשיר השירים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]]''' (6 פריטים): [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שיר השירים ב,ז]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ או  וְֽאִם־תְּעֽוֹרֲר֛וּ);{{הערה|ראו אותו פריט ב[[#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|רשימת הניקוד והטעמים]].}} [[שיר השירים ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א=וַאֲסוֹבֲבָ֣ה); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]] (א=הַסֹּבֲבִ֖ים); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א=כְּתִֽימֲר֖וֹת); [[שיר השירים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗).{{הערה|וכמו כן לפי הסכמת בן־אשר ובן־נפתלי בספר החילופים.}}

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ברות}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת רות|מגילת רות]]''' (פריט אחד): [[רות ב/טעמים#ב ב|ב,ב]] (א=אֵֽלֲכָה־נָּ֤א).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיכה}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' (פריט אחד): [[איכה ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל=עֹלֲלֵ֣י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בקהלת}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' (2 פריטים): [[קהלת ה/טעמים#ה ה|ו,ב]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ); [[קהלת ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] (ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באסתר}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' (אין פריטים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדניאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' (11 פריטים): [[דניאל א/טעמים#א ו|א,ח]] (ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם); [[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] (ל=גֲלִ֑י); [[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] (ל=לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח); [[דניאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (ל=צִפֲּרֵ֣י); [[דניאל ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=צִפֲּרֵ֥י); [[דניאל ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=וּֽסֲגַ֛ר); [[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=מַדֲּקָ֔ה); [[דניאל ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָע֒); [[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה); [[דניאל יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (ל=סֽוֹלֲלָ֔ה); [[דניאל יב/טעמים#יב י|יב,י]] (ל=יִ֠תְבָּֽרֲרוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בעזרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' (11 פריטים): [[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה); [[נחמיה ב/טעמים#ב ו|נחמיה ב,ו]] (ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖); [[נחמיה ג/טעמים#ג יג|נחמיה ג,יג]] (ל=הָשֲׁפֽוֹת); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת); [[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל=בָּרֲכוּ֙); [[נחמיה יא/טעמים#יא ב|נחמיה יא,ב]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[נחמיה יב/טעמים#יב כט|נחמיה יב,כט]] (ל=הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=מִֽלֲלַ֡י); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=גִּֽלֲלַ֡י); [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יט]] (ל=צָֽלֲלוּ֩).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברי הימים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דברי הימים|ספר דברי הימים]]''' (61 פריטים): [[דברי הימים א ב/טעמים#ב מד|דה&quot;א ב,מד]] (א=יָרְקֳעָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ד/טעמים#ד י|דה&quot;א ד,י]] (א=תְּבָרֲכֵ֜נִי); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה טז|דה&quot;א ה,טז]] (א=וּבְכׇֽל־מִגְרֲשֵׁ֥י); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כז|דה&quot;א ה,כז]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כח|דה&quot;א ה,כח]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו א|דה&quot;א ו,א]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ג|דה&quot;א ו,ג]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ז|דה&quot;א ו,ז]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו יח|דה&quot;א ו,יח]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו כג|דה&quot;א ו,כג]] (א=בֶּן־קֳהָ֔ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו לט|דה&quot;א ו,לט]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו מו|דה&quot;א ו,מו]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נא|דה&quot;א ו,נא]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נג|דה&quot;א ו,נג]] (א=וְאֶֽת־יָקְמֳעָם֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נה|דה&quot;א ו,נה]] (א=לִבְנֵֽי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ט/טעמים#ט לב|דה&quot;א ט,לב]] (א=הַקֳּהָתִ֛י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו ה|דה&quot;א טו,ה]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים. בכתר נכתב הקמץ מתחת לשווא, אך המשמעות ברורה.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יח|דה&quot;א טו,יח]] (א=וֶאֱלִ֨יפֲלֵ֜הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יט|דה&quot;א טו,יט]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כא|דה&quot;א טו,כא]] (א=וֶאֱלִֽיפֲלֵ֗הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֑ים); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ה|דה&quot;א טז,ה]] (א=בַּֽמֲצִלְתַּ֥יִם); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז י|דה&quot;א טז,י]] (א=הִֽתְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה&quot;א יח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[דברי הימים א יט/טעמים#יט ג|דה&quot;א יט,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג ו|דה&quot;א כג,ו]] (א=קֳהָ֥ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג יב|דה&quot;א כג,יב]] (א=קֳהָ֗ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו ה|דה&quot;א כו,ה]] (א=בֵרֲכ֖וֹ); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו טז|דה&quot;א כו,טז]] (א=בַּֽמֲסִלָּ֖ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו יח|דה&quot;א כו,יח]] (א=לַֽמֲסִלָּ֔ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה&quot;א כו,לב]] (א=הַֽמֲנַשִּׁ֔י); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז כא|דה&quot;א כז,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז לא|דה&quot;א כז,לא]] (א=הָרֲכ֔וּשׁ); [[דברי הימים א כח/טעמים#כח יח|דה&quot;א כח,יח]] (א=וְסֹכֲכִ֖ים); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט ב|דה&quot;א כט,ב]] (א=וּֽכֲכָל־כֹּחִ֞י); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט כ|דה&quot;א כט,כ]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יב|דה&quot;ב ה,יב]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֣ים); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יג|דה&quot;ב ה,יג]] (א=וְלַמְשֹׁרֲרִ֜ים); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כא|דה&quot;ב ו,כא]] (א=יִֽתְפַּלֲל֖וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כד|דה&quot;ב ו,כד]] (א=וְהִתְפַּֽלֲל֧וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו לח|דה&quot;ב ו,לח]] (א=וְהִֽתְפַּֽלֲל֗וּ); [[דברי הימים ב ז/טעמים#ז יד|דה&quot;ב ז,יד]] (א=וְיִֽתְפַּֽלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב יב/טעמים#יב יג|דה&quot;ב יב,יג]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[דברי הימים ב טז/טעמים#טז ט|דה&quot;ב טז,ט]] (א=מְשֹׁטֲט֤וֹת); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ יט|דה&quot;ב כ,יט]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=וּֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כה|דה&quot;ב כ,כה]] (א=בֹּזֲזִ֥ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כו|דה&quot;ב כ,כו]] (א=בֵּרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יז|דה&quot;ב כא,יז]] (א=כׇּל־הָרֲכוּשׁ֙); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יב|דה&quot;ב כג,יב]] (א=וְהַֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יג|דה&quot;ב כג,יג]] (א=וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד יד|דה&quot;ב כד,יד]] (א=וּֽכֲכַלּוֹתָ֡ם); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט יב|דה&quot;ב כט,יב]] (א=הַקֳּהָתִי֒ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ל|דה&quot;ב כט,ל]] (א=וַֽיְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כז|דה&quot;ב ל,כז]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב לא/טעמים#לא ח|דה&quot;ב לא,ח]] (א=וַֽיְבָרֲכוּ֙); [[דברי הימים ב לב/טעמים#לב לא|דה&quot;ב לב,לא]] (א=הַֽמֲשַׁלְּחִ֤ים); [[דברי הימים ב לג/טעמים#לג יח|דה&quot;ב לג,יח]] (א=הַֽמֲדַבְּרִ֣ים); [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד יב|דה&quot;ב לד,יב]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר בכתר ירושלים, אך קיים ברשימה בדעת מקרא.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|דה&quot;ב לה,ז]] (א=מֵרֲכ֥וּשׁ);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה טו|דה&quot;ב לה,טו]] (א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת==

להסבר מפורט על עיצוב טעמי אמ&quot;ת, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו.

===עולה ויורד===

להסבר מפורט על המדיניות כלפי &quot;עולה ויורד&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot; באות אחת:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 13) שבהם סימנו &quot;עולה ויורד&quot; באופן מלא (=תו של &quot;עולה&quot; ותו של &quot;יורד&quot;) באות אחת, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שמשמיט בעקביות את ה&quot;עולה&quot; בתיבות הללו (ייתכן מסיבות הקשורות לנגינתן). בעתיד נסמן את ה&quot;עולה&quot; בתיבות אלו ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} אם תהיה אפשרות טכנית לעשות כך.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים ל/טעמים#ל יב|ל,יב]] (א=לְמָח֢וֹל לִ֥י); [[תהלים מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א=לְאֵ֢ל חָ֥י); [[תהלים נה/טעמים#נה כ|נה,כ]] (א=קֶ֗דֶם סֶ֥לָה); [[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]] (א=י֤וֹם{{מ:לגרמיה}}י֥וֹם); [[תהלים פו/טעמים#פו ב|פו,ב]] (א=כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥נִי); [[תהלים קט/טעמים#קט טז|קט,טז]] (א=עֲשׂ֢וֹת חָ֥סֶד); [[תהלים קכה/טעמים#קכה ב|קכה,ב]] (א=סָבִ֢יב לָ֥הּ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי כד/טעמים#כד כד|כד,כד]] (א=צַדִּ֢יק אָ֥תָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טו|ל,טו]] (א=הַ֤ב{{מ:פסק}}הַ֥ב).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (א=וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה); [[איוב ט/טעמים#ט כב|ט,כב]] (א=אַחַ֗ת הִ֥יא); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ);{{הערה|יושם לב שיש סימן למחיקה מעל האות רי&quot;ש, ושמא נמחק ה&quot;עולה&quot; (ראו ייבין, מט.1, עמ' 330).}} [[איוב לד/טעמים#לד כ|לד,כ]] (א=וַחֲצ֢וֹת לָ֥יְלָה).

'''ב. מקף בין שתי תיבות של &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot;:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 55) שבהם ה&quot;עולה&quot; וה&quot;יורד&quot; באות בשתי תיבות סמוכות. אם אין בתיבת ה&quot;עולה&quot; טעם עצמאי, אז סימנו מקף בין תיבת ה&quot;עולה&quot; לתיבת ה&quot;יורד&quot;, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ואם יש טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot;, והיא לא ראויה אם כן להיות מוקפת, אז מהדורתנו זהה לנוסח הכתר (בלי מקף) וסימנו את הדוגמה בכוכבית. ברשימה מובא נוסחו של כתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את המקף;{{הערה| במקום אחד שבו הכתר לא קיים (תהלים יח,מד) הבאנו ברשימה את נוסחו של כתי&quot;ל, שגם בו המקף מושמט בדרך כלל.}} דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן המקף מסומן בכתר '''מודגשות''', והן מופיעות במהדורתנו כמקפים רגילים. ואילו בשאר המקומות (שבהם אין טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot; אך המקף מושמט בכתר ארם צובה) סימנו את המקף ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} במהדורתנו.{{הערה|השתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:מקף אפור]].}}

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]] (א{{=}}עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם); [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (א{{=}}אֶֽ֫ל חֹ֥ק); [[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א*{{=}}מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב); [[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א{{=}}אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א*{{=}}יִסַּ֢דְתָּ֫ עֹ֥ז); [[תהלים יד/טעמים#יד ד|יד,ד]] (א*{{=}}כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים יח/טעמים#יח מד|יח,מד]] (ל*{{=}}מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם); [[תהלים כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א*{{=}}וְעִם־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים ל/טעמים#ל ח|ל,ח]] (א{{=}}לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז); [[תהלים ל/טעמים#ל י|ל,י]] (א{{=}}אֶ֫ל שָׁ֥חַת); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים לא/טעמים#לא יט|לא,יט]] (א{{=}}שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר); [[תהלים לא/טעמים#לא כא|לא,כא]] (א{{=}}מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]] (א*{{=}}וְהִתְח֢וֹלֵֽ֫ל ל֥וֹ); [[תהלים מ/טעמים#מ יח|מ,יח]] (א{{=}}יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] (א*{{=}}לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ); [[תהלים מה/טעמים#מה ח|מה,ח]] (א{{=}}וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע); [[תהלים נג/טעמים#נג ה|נג,ה]] (א*{{=}}פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] (א*{{=}}לֹא־הָ֢יָה֫ פָ֥חַד); [[תהלים נו/טעמים#נו ט|נו,ט]] (א*{{=}}סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה); [[תהלים סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א{{=}}בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|ע,ו]] ('''א{{=}}ח֫וּשָׁה־לִּ֥י'''); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א{{=}}לִ֫י ט֥וֹב); [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]] (א{{=}}שֽׁ֫וּב נָ֥א); [[תהלים פח/טעמים#פח א|פח,א]] (א{{=}}לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח); [[תהלים פח/טעמים#פח י|פח,י]] (א{{=}}מִנִּ֫י עֹ֥נִי); [[תהלים צז/טעמים#צז י|צז,י]] (א{{=}}שִׂנְא֫וּ רָ֥ע); [[תהלים קב/טעמים#קב ג|קב,ג]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] ('''א=לֹ֫א־לָ֥נוּ'''); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כז|קיח,כז]] (א*{{=}}וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ז|קמב,ז]] (א*{{=}}כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ב|תהלים קמד,ב]] (א{{=}}וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|תהלים קמד,יג]] (א{{=}}אֶ֫ל זַ֥ן); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א{{=}}יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי א/טעמים#א כב|א,כב]] (א{{=}}תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי); [[משלי ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] ('''א=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן'''); [[משלי ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (א{{=}}עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם); [[משלי ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (א{{=}}שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע); [[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א*{{=}}שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] ('''א=כֶּ֫ן־ה֥וּא'''); [[משלי כד/טעמים#כד יב|כד,יב]] (א*{{=}}לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה); [[משלי כה/טעמים#כה ז|כה,ז]] (א{{=}}עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טז|ל,טז]] (א*{{=}}וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] ('''א=לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם'''); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] ('''א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר''').

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ג/טעמים#ג ד|ג,ד]] (א{{=}}יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א*{{=}}יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל); [[איוב ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א{{=}}אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י); [[איוב כא/טעמים#כא לג|כא,לג]] (א{{=}}רִגְבֵ֫י נָ֥חַל); [[איוב כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (א{{=}}בְּֽמֹרְדֵ֫י א֥וֹר); [[איוב לב/טעמים#לב ב|לב,ב]] (א*{{=}}מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם); [[איוב לג/טעמים#לג ט|לג,ט]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א{{=}}שִׁמְע֫וּ לִ֥י); [[איוב לז/טעמים#לז ו|לז,ו]] (א{{=}}הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ); [[איוב מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י דָ֥עַת).

{{עוגן|מקום העולה}}'''ג. מקום כתיבת ה&quot;עולה&quot; בתוך התיבה:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;, ועוד רשימה של הפסוקים שיש בהם &quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה. דרכו של כתר ארם צובה על פי רוב לכתוב את ה&quot;עולה&quot; באות הראשונה של הברה הראויה לגעיה קלה (אם בתיבה יש הברה כזאת), ובאות יו&quot;ד של שם הוי&quot;ה (אותה שיטה בשם הוי&quot;ה נמצאת בכתר לגבי כתיבתו של הטעם המחבר צינורית,  וראו ב[[#צינורית|סעיף הבא]]). אך נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן ה&quot;עולה&quot; בקביעות בהברה שלפני הטעם, ובאות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה (וכמו כן במהדורות ברויאר). בהתאם למדיניות שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]], סימן ה&quot;עולה&quot; מופיע בה בעקביות בהברה הראויה לגעיה ובאות יו&quot;ד בשם הוי&quot;ה.

:'''הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;:''' [[תהלים כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א*=וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א*=תִּ֫צְּרֵ֥נִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב י|תהלים לב,י]] (א!=לָרָ֫שָׁ֥ע); [[תהלים לז/טעמים#לז מ|לז,מ]] (א*=וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א*=אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים נ/טעמים#נ ג|נ,ג]] (א*=וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ); [[תהלים נ/טעמים#נ כג|תהלים נ,כג]] (א!=יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי [תיקון בכתב־היד שלא הושלם]); [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (א!=מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים נה/טעמים#נה כג|נה,כג]] (א*=יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א*=כֻ֫לְּכֶ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|תהלים סח,כא]] (א!=לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים סח/טעמים#סח כב|סח,כב]] (א*=אֹ֫יְבָ֥יו); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (א*=ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים עא/טעמים#עא יח|תהלים עא,יח]] (א*=אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי); [[תהלים קכ/טעמים#קכ א|קכ,א]] (א*=הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת [לאחר תיקון בכתב־היד]);{{הערה|וכמו כן בכל מקום שתיבה זו מוטעמת ב&quot;עולה ויורד&quot;.}} [[תהלים קכד/טעמים#קכד ז|קכד,ז]] (א*=י֫וֹקְשִׁ֥ים); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|קלז,ו]] (א*=אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|תהלים קלז,ז]] (א!=יְֽרוּשָׁ֫ל{{מ:ירושלם|ָ|֥}}ם); [[תהלים קלח/טעמים#קלח ח|תהלים קלח,ח]] (א*=בַּ֫עֲדִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|קמד ז]] (א!=מִמָּ֫ר֥וֹם [לאחר תיקון הפוך בכתב־היד]); [[משלי א/טעמים#א כג|משלי א,כג]] (א*=לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י); [[משלי ג/טעמים#ג ג|משלי ג,ג]] (א*=אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (א!=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן);{{הערה|יש התחלה של כתיבת ה&quot;עולה&quot; גם מעל האות עי&quot;ן; הסופר כנראה התחיל לסמן אותו שם, התחרט באמצע וסימנו מעל האות למ&quot;ד, ולא מחק את הראשון.}} [[איוב ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (א*=הָ֫אָדָ֥ם); [[איוב יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (א*=לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה).

:'''&quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה:''' [[תהלים כז/טעמים#כז יד|תהלים כז,יד]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (א!=הָאֵ{{אתנח הפוך}}ל{{מ:פסק}}יְה֫וָ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (א*=אֶת־יְ֫הוָ֥ה [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (א!=יְה֫וָ֥ה).

===צינורית===

להסבר על המדיניות כלפי &quot;צינורית&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צינורית|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. מקף אפור אחרי צינורית שהיא לבד בתיבתה.''' להלן רשימה מלאה של התיבות שבהן הוספנו מקף אפור אחרי צינורית הנכתבת לבד בתיבתה (15 מקומות):

:[[תהלים ב/טעמים#ב ז|'''תהלים''' ב,ז]] (אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י); [[תהלים ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (כִּ֤י{{מ:לגרמיה}}לֹ֤א{{מ:מקף אפור}}אֵֽל־חָפֵ֘ץ{{מ:מקף אפור}}רֶ֥שַׁע{{מ:פסק}}אָ֑תָּה); [[תהלים יח/טעמים#יח א|יח,א]] (הִֽצִּיל־יְהֹוָ֘ה{{מ:מקף אפור}}אוֹת֥וֹ); [[תהלים יח/טעמים#יח כ|יח,כ]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בִּֽי); [[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בּֽוֹ); [[תהלים לא/טעמים#לא כב|לא,כב]] (הִפְלִ֘יא{{מ:מקף אפור}}חַסְדּ֥וֹ); [[תהלים מט/טעמים#מט טו|מט,טו]] (וַיִּרְדּ֘וּ{{מ:מקף אפור}}בָ֤ם); [[תהלים סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (בִּטְח֘וּ{{מ:מקף אפור}}ב֤וֹ); [[תהלים סו/טעמים#סו כ|סו,כ]] (לֹֽא־הֵסִ֘יר{{מ:מקף אפור}}תְּפִלָּתִ֥י); [[תהלים צה/טעמים#צה ז|צה,ז]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}עָ֤שָׂה); [[משלי ו/טעמים#ו ג|'''משלי''' ו,ג]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ); [[איוב יח/טעמים#יח יט|'''איוב''' יח,יט]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}נִ֤ין); [[איוב לב/טעמים#לב ה|לב,ה]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}אֵ֤ין); [[איוב לז/טעמים#לז כא|לז,כא]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}רָ֤אוּ).

'''ב. צינורית בשם הוי&quot;ה.''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם צינורית בשם הוי&quot;ה (א*=יְ֘הוָ֤ה ב-7 מקומות, ובניקוד אֱלֹהִים במקום האחרון [א*=יְ֘הֹוִ֤ה]):

:[[תהלים פ/טעמים#פ כ|'''תהלים''' פ,כ]]; [[תהלים פא/טעמים#פא יא|פא,יא]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ט|פד,ט]]; [[תהלים צו/טעמים#צו י|צו,י]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]]; [[תהלים קו/טעמים#קו מז|קו,מז]]; [[תהלים קט/טעמים#קט כא|קט,כא]].

'''ג. חריגים:''' יש תיקון אחד בכתר בתוך תיבה שמשקלה דומה לשם הוי&quot;ה: [[תהלים קלח/טעמים#קלח ב|קלח,ב]] (וְ֘אוֹדֶ֤ה [לפני תיקון], וְא֘וֹדֶ֤ה* [לאחר תיקון]). ובעוד תיבה שמשקלה דומה יש צינורית במקום חריג: [[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ). במהדורתנו: וְא֘וֹדֶ֤ה, וְי֘וֹד֤וּ, כשיטתו העקבית של הכתר בשאר כל המקומות.

===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל===

להסבר על ההבחנה בין &quot;אתנח הפוך&quot; ל&quot;גלגל&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|פרק השני]]''' של המבוא.

===רביע מוגרש===

להסבר על המדיניות כלפי &quot;רביע מוגרש&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|פרק השני]]''' של המבוא.

להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 260) שבהם סימנו &quot;רביע מוגרש&quot; באופן מלא (=תו של &quot;גרש מוקדם&quot; ותו של &quot;רביע&quot;) באות אחת בעקביות, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את נקודת הרביע. דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן נקודת הרביע מסומנת '''מודגשות'''. במקומות שהכתר לא קיים (תהלים טו,א-כה,א) הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}; נקודת הרביע מסומנת בו בדרך כלל, והדגשנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שבה היא מושמטת.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' ז,א ('''א{{=}}עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ'''); ח,ז (א{{=}}כֹּ֝ל); יא,א (א{{=}}נודו נ֝וּדִי); יא,ב (א{{=}}בְּמוֹ־אֹ֝פֶל); יד,ג (א{{=}}אֵ֝ין); {{צבע גופן|אפור|טז,א (ל{{=}}אֵ֝֗ל); יז,ו (ל{{=}}לִ֝֗י); יז,י (ל{{=}}פִּ֝֗ימוֹ); יח,יב (ל{{=}}חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם); יח,טו ('''ל{{=}}רָ֝ב'''); יח,לא (ל{{=}}ה֝֗וּא); יח,לב (ל{{=}}צ֝֗וּר); כ,ט (ל{{=}}קַּ֝֗מְנוּ); כב,כא (ל{{=}}מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב); כג,ג (ל{{=}}בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק);}} כה,כא ('''א{{=}}כִּ֝֗י'''); כז,יב ('''א{{=}}עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר'''); לא,כ (א{{=}}נֶ֝גֶד); לא,כב (א{{=}}לִ֝י); לא,כד (א{{=}}עַל־יֶ֝תֶר); לב,ט (א{{=}}בַּ֝ל); לב,י (א{{=}}חֶ֝סֶד); לג,ו (א{{=}}פִּ֝יו); לה,יד ('''א{{=}}כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם'''); לו,ה (א{{=}}רָ֝ע); לז,ב (א{{=}}דֶּ֝שֶׁא); לז,ג (א{{=}}שְׁכׇן־אֶ֝רֶץ); לח,יא (א{{=}}גַּם־הֵ֝ם); מ,ח (א{{=}}בִּמְגִלַּת־סֵ֝פֶר); מ,טז (א{{=}}לִ֝י); מד,טו (א{{=}}מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ); מה,ט (א{{=}}שֵׁ֝ן); מח,ז (א{{=}}חִ֝יל); מח,יא (א{{=}}צֶ֝דֶק); מט,ג (א{{=}}יַ֝חַד); מט,כ (א{{=}}עַד־נֵ֝צַח); נ,א (א{{=}}מִמִּזְרַח־שֶׁ֝מֶשׁ); נא,ב (א{{=}}כַּאֲשֶׁר־בָּ֝א); נב,ג (א{{=}}אֵ֝ל); נב,יא (א{{=}}כִי־ט֝וֹב); נג,ב (א{{=}}עָ֝וֶל); נג,ד (א{{=}}אֵ֝ין); נה,ד (א{{=}}אָ֝וֶן); נה,ה (א{{=}}מָ֝וֶת); נז,ב (א{{=}}עַ֝ד); נח,ט (א{{=}}אֵ֝שֶׁת); סא,ד (א{{=}}מִגְדַּל־עֹ֝ז); סב,י (א{{=}}הֵ֝מָּה); סב,יב (א{{=}}עֹ֝ז); סג,ט (א{{=}}בִּ֝י); סד,ז (א{{=}}אִ֝ישׁ); סה,ו (א{{=}}כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֝רֶץ); סו,ו (א{{=}}שָׁ֝ם); סו,יד (א{{=}}וְדִבֶּר־פִּ֝י); סח,יג (א{{=}}בַּ֝יִת); סח,יח (א{{=}}בָ֝ם); סח,כט (א{{=}}ז֝וּ); סט,ג (א{{=}}בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝יִם); סט,יח (א{{=}}כִּי־צַר־לִ֝י); סט,לו (א{{=}}שָׁ֝ם); עא,יז (א{{=}}וְעַד־הֵ֝נָּה); עג,ו (א{{=}}יַעֲטָף־שִׁ֝ית); עג,יט (א{{=}}תַ֝מּוּ); עד,ה (א{{=}}בִּסְבׇךְ־עֵ֝ץ); עד,כ (א{{=}}מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ); עה,ט (א{{=}}כֹּ֝ל); עו,יב (א{{=}}שַׁ֝י); עז,ט (א{{=}}אֹ֝מֶר); עז,יז ('''א{{=}}אַ֝֗ף'''); עח,כא (א{{=}}וְגַם־אַ֝ף); עח,ל (א{{=}}ע֝וֹד); עח,מב (א{{=}}י֝וֹם); עח,נד (א{{=}}הַר־זֶ֝ה); עח,ס (א{{=}}אֹ֝הֶל); עט,ה (א{{=}}כְּמוֹ־אֵ֝שׁ); פ,טז (א{{=}}וְעַל־בֵּ֝ן); פא,יא (א{{=}}הַרְחֶב־פִּ֝יךָ); פג,יא (א{{=}}דֹּ֝מֶן); פג,יג (א{{=}}אֵ֝ת); פד,ה (א{{=}}ע֝וֹד); פד,יב (א{{=}}יִמְנַע־ט֝וֹב); פה,ב (א{{=}}שַׁ֝בְתָּ); פו,ה (א{{=}}וְרַב־חֶ֝סֶד); פז,ד (א{{=}}זֶ֝ה); פט,מח (א{{=}}עַל־מַה־שָּׁ֝וְא); צ,י (א{{=}}חִ֝ישׁ); צד,ט (א{{=}}עַ֝יִן); צד,טז (א{{=}}לִ֝י); צו,ד (א{{=}}ה֝וּא); צז,ז (א{{=}}הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ); צח,ג (א{{=}}אֵ֝ת); צח,ח (א{{=}}יַ֝חַד); צט,ב (א{{=}}ה֝וּא); ק,ד (א{{=}}הוֹדוּ־ל֝וֹ); קא,ד (א{{=}}רָ֝ע); קא,ו (א{{=}}ה֝וּא); קד,יד (א{{=}}לֶ֝חֶם); קד,יט (א{{=}}שֶׁ֝מֶשׁ); קה,ב ('''א{{=}}שִׂ֝֗יחוּ'''); קה,יא (א{{=}}חֶ֝בֶל); קו,יד (א{{=}}וַיְנַסּוּ־אֵ֝ל); קו,כ (א{{=}}שׁ֝וֹר); קו,כט (א{{=}}וַתִּפְרׇץ־בָּ֝ם); קז,לג (א{{=}}מַ֝יִם); קט,כ (א{{=}}רָ֝ע); קי,ו (א{{=}}רֹ֝אשׁ); קי,ז (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיג,ח (א{{=}}עִ֝ם); קטו,ב (א{{=}}אַיֵּה־נָ֝א); קטז,יד (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קטז,יח (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קיח,יד (א{{=}}וַֽיְהִי־לִ֝י); קיח,יט (א{{=}}אָבֹא־בָ֝ם); קיח,כא (א{{=}}וַתְּהִי־לִ֝י); קיט,יג (א{{=}}כֹּ֝ל); קיט,מט (א{{=}}עַ֝ל); קיט,סב (א{{=}}עַ֝ל); קיט,צ (א{{=}}אֶ֝רֶץ); קיט,צב (א{{=}}אָ֝ז); קיט,צג (א{{=}}בָ֝ם); קיט,קד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קיח (א{{=}}כִּי־שֶׁ֝קֶר); קיט,קכט (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קלו (א{{=}}עַ֝ל); קיט,קסד (א{{=}}עַ֝ל); קכ,ד (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ו (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); קכג,ב (א{{=}}עַ֝ד); קכג,ג (א{{=}}כִּי־רַ֝ב); קכד,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכד,ד (א{{=}}נַ֝חְלָה); קכד,ו (א{{=}}טֶ֝רֶף); קכז,א (א{{=}}לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝יר); קכז,ד (א{{=}}כֵּ֝ן); קכח,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קכט,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכט,ב (א{{=}}גַּ֝ם); קכט,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קלב,א (א{{=}}אֵ֝ת); קלב,יז (א{{=}}נֵ֝ר); קלה,ז (א{{=}}מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ); קלה,יז (א{{=}}אַ֝ף); קלז,ג (א{{=}}לָ֝נוּ); קלז,ד (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ו (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ז (א{{=}}עַ֝ד); קמ,ג (א{{=}}כׇּל־י֝וֹם); קמג,יב (א{{=}}כִּ֝י); קמח,י (א{{=}}רֶ֝מֶשׂ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' א,א (א{{=}}מֶ֝לֶךְ); ד,ה (א{{=}}וְאַל־תֵּ֝ט); ז,ט (א{{=}}לַ֝יְלָה); ז,כה (א{{=}}אַל־תֵּ֝תַע); ח,כז (א{{=}}ח֝וּג); ט,ב (א{{=}}אַ֝ף); ט,ד (א{{=}}חֲסַר־לֵ֝ב); ט,טז (א{{=}}וַחֲסַר־לֵ֝ב); יא,יג (א{{=}}וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ); יא,לא (א{{=}}אַ֝ף); יב,ח (א{{=}}וְנַעֲוֵה־לֵ֝ב); יד,כט (א{{=}}וּקְצַר־ר֝וּחַ); טו,א (א{{=}}וּדְבַר־עֶ֝צֶב); טו,ד (א{{=}}בָּ֝הּ); טו,יא (א{{=}}אַ֝ף); טו,יג (א{{=}}וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב); טו,טו (א{{=}}וְטֽוֹב־לֵ֝ב); טו,טז (א{{=}}רָ֝ב); טו,כד (א{{=}}ס֝וּר); יז,ז (א{{=}}אַ֝ף); יז,כז (א{{=}}וקר יְקַר־ר֝וּחַ); יח,ב (א{{=}}כִּ֝י); יח,ט (א{{=}}ה֝וּא); יח,יג (א{{=}}הִיא־ל֝וֹ); יט,י (א{{=}}אַ֝ף); יט,כב (א{{=}}וְטֽוֹב־רָ֝שׁ); יט,כד (א{{=}}גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ); יט,כו ('''א?{{=}}בֵּ֗֝ן'''); כ,א (א{{=}}בּ֝וֹ); כ,יד (א{{=}}ל֝וֹ); כא,ה (א{{=}}וְכׇל־אָ֝ץ); כא,כז (א{{=}}אַ֝ף); כד,ה (א{{=}}וְאִֽישׁ־דַּ֝עַת); כד,ח (א{{=}}ל֝וֹ); כד,ל (א{{=}}וְעַל־כֶּ֝רֶם); כה,כח (א{{=}}אִ֝ישׁ); כו,כז (א{{=}}אֶ֝בֶן); כז,ח (א{{=}}כֵּֽן־אִ֝ישׁ); כז,כד (א{{=}}וְאִם־נֵ֝זֶר); כח,טז (א{{=}}בֶ֝צַע); כח,כא (א{{=}}וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם); כח,כד (א{{=}}ה֝וּא); כט,ה (א{{=}}רֶ֝שֶׁת); כט,כג (א{{=}}וּשְׁפַל־ר֝וּחַ); ל,ה (א{{=}}ה֝וּא); לא,ח (א{{=}}אֶל־דִּ֝ין); לא,יב (א{{=}}כֹּ֝ל); לא,כו (א{{=}}חֶ֝סֶד).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' ה,ז (א{{=}}וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף); ה,י (א{{=}}מַ֝יִם); ו,ג (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); ו,ה (א{{=}}יִגְעֶה־שּׁ֝וֹר); ו,ו (א{{=}}אִם־יֶשׁ־טַ֝עַם); ו,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); ו,כט (א{{=}}ע֝וֹד); ז,טו (א{{=}}מָ֝וֶת); ח,טו (א{{=}}בּ֝וֹ); ח,יח (א{{=}}בּ֝וֹ); ט,כ (א{{=}}תׇּֽם־אָ֝נִי); ט,כט (א{{=}}לָמָּה־זֶּ֝ה); יא,יא (א{{=}}וַיַּרְא־אָ֝וֶן); יא,יב (א{{=}}פֶּ֝רֶא); יב,יג (א{{=}}ל֝וֹ); יב,יד (א{{=}}עַל־אִ֝ישׁ); יב,טז (א{{=}}ל֝וֹ); יג,יב (א{{=}}לְגַבֵּי־חֹ֝מֶר); יד,יד (א{{=}}עַד־בּ֝וֹא); טו,לא (א{{=}}כִּי־שָׁ֝וְא); טז,י (א{{=}}יַ֝חַד); טז,יב (א{{=}}ל֝וֹ); יז,ג (א{{=}}ה֝וּא); יז,ד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); יז,יב (א{{=}}א֝וֹר); יח,ד (א{{=}}וְיֶעְתַּק־צ֝וּר); יח,יז (א{{=}}ל֝וֹ); יט,טז ('''א!{{=}}בְּ֝מוֹ־פִ֗י''');{{הערה|ראו גם ב[[#איוב|רשימת החריגים בספר איוב]].}} כ,ט (א{{=}}וְלֹֽא־ע֝וֹד); כ,כא (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); כא,ב (א{{=}}וּתְהִי־זֹ֝את); כב,ג (א{{=}}וְאִם־בֶּ֝צַע); כב,ה (א{{=}}וְאֵֽין־קֵ֝ץ); כג,ו (א{{=}}אַךְ־ה֝וּא); כד,ה (א{{=}}לֶ֝חֶם); כה,ג (א{{=}}וְעַל־מִ֝י); כו,ד (א{{=}}וְנִשְׁמַת־מִ֝י); כו,ה (א{{=}}מַ֝יִם); כו,ז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); כז,יב (א{{=}}וְלָמָּה־זֶּ֝ה); כז,כ (א{{=}}לַ֝יְלָה); כח,יב (א{{=}}זֶ֝ה); כח,כ (א{{=}}זֶ֝ה); ל,ג (א{{=}}אֶ֝מֶשׁ); ל,ל (א{{=}}וְעַצְמִי־חָ֝רָה); לא,מ (א{{=}}תַּ֝מּוּ); לד,יא (א{{=}}אִ֝ישׁ); לד,יג (א{{=}}שָׂ֝ם); לד,כב (א{{=}}שָׁ֝ם); לד,כג (א{{=}}אֶל־אֵ֝ל); לד,כה (א{{=}}לַ֝יְלָה); לה,טז (א{{=}}בִּבְלִי־דַ֝עַת); לו,יח (א{{=}}וְרׇב־כֹּ֝פֶר); לו,כא (א{{=}}כִּֽי־עַל־זֶ֝ה); לז,יז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); לז,כ (א{{=}}אִ֝ישׁ); לט,יז (א{{=}}לָ֝הּ); לט,כח (א{{=}}שֶׁן־סֶ֝לַע); מא,ב (א{{=}}ה֝וּא); מא,יא (א{{=}}אֵ֝שׁ); מא,כג (א{{=}}יָ֝ם); מא,כו (א{{=}}ה֝וּא).

===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת===

למידע מפורט על התיבות הראויות להיות מוקפות בספרי אמ&quot;ת, והוספנו להן מקף אפור, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|פרק השני]]''' של המבוא.

==חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים==

בניגוד ל'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הסדרים בתורה|חלוקת הסדרים בתורה]]''', חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים איננה עניינית אלא בעיקר כמותית. הסדרים אינם מתחילים בתחילת עניין בדרך כלל, וגם לא מסתיימים בסוף עניין, אלא במקומות שיש בהם דברי ברכה או נחמה או שבח לה'. הסיבה לחלוקתם של ספרי הנביאים והכתובים לסדרים אינה ידועה לנו; אמנם לפי הסבר רווח, תפקידה לסמן יחידות בשביל קריאה יומית כדי לסיים את כל המקרא בשנה אחת, כי לפי חישוב פשוט יוצא שמספר הסדרים קרוב או זהה למספר ימי החול בשנה עברית רגילה (למעט שבתות ומועדים).{{הערה|הסבר זה לחלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים התפרסם במיוחד בדברי הפתיחה למהדורת קורן: &quot;על משמעותה של החלוקה לסדרים בספרי נביאים וכתובים אין לנו ידיעות ממקורותת קדמונים. הציון הבולט של הסדרים העסיק חכמים מחכמי ישראל בימינו, ובכללם ר' שאול קוסובסקי ז&quot;ל. הוא התעמק בבעיה זו והציע פתרון מסתבר. הוא חישב את כמות הסדרים של כל הספרים ביחד והגיע למספר 293; זהו מספרם של ימות החול בשנה רגילה. סיכומם של ימות החול (293) וימי שבת וחג (71) הוא 364, כלומר, מנין ימיה של שנת השמש חסר יום אחד, כנגד תשעה באב, שהוא יום אסור בתלמוד תורה (קוראים בו ספר &quot;איכה&quot;); ויום זה אף הוא נקרא &quot;מועד&quot;, ואין למנותו כאן בחשבון ימות החול. יוצא איפה שנקבע &quot;סדר&quot; קריאה מן התורה, הנביאים והכתובים, לכל יחיד ויחיד, לכל יום ויום מ-365 ימי השנה. וכך, כנראה, נהגו קדמונינו.&quot; לדיון מפורט בסדרים ראו פסח פינפער, '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו) עמ' 39-45.}}

חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים יציבה בדרך כלל במקורות (יותר מחלוקת הסדרים בתורה). בחלוקה המקובלת שבדפוסים מוצאים 293 סדרים סה&quot;כ, ויש רק כ-4 מקומות שבהם רשום סדר נוסף במקורות העתיקים:{{הערה|כל ארבעת הסדרים הנוספים מופיעים במהדורות ברויאר ע&quot;פ ספר החילופים, וגם במקראות גדולות הכתר. אמנם לא כולם מסומנים בתוך כתר ארם צובה, ולא ברור מהם הנימוקים לסימונם במקראות גדולות הכתר.}}
#&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת&quot; ([[יהושע ח/טעמים#ח א|יהושע ח א]]) = ד* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בכתר ובגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).
#&quot;וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה&quot; ([[ירמיהו יז/טעמים#יז כו|ירמיהו יז כו]]) = (ט*) (חסר בכתר ובגוף כתי&quot;ל ובחלוקה המקובלת, אך קיים בספר החילופים ומחוק ברשימת כתי&quot;ל).
#&quot;אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר&quot; ([[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה ב]]) = א* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים; המקום של הפרשה חסר בכתר).
#&quot;יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ&quot; ([[רות ב/טעמים#ב יב|רות ב יב]]) = [א*] (חסר בחלוקה המקובלת ובכתר ובגוף כתי&quot;ל, אבל קיים ברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).

מספרי הסדרים בספרי הנביאים והכתובים כדלהלן (המספרים לפי החלוקה המקובלת, והכוכביות מציינות סדר נוסף ע&quot;פ המקורות העתיקים):
*יהושע 14* | ד*
*שופטים 14
*שמואל 34
*מלכים 35
*ישעיהו 26
*ירמיהו 31* | (ט*)
*יחזקאל 29
*תרי עשר 21
**סה&quot;כ נביאים 204 (206*)
*תהלים 19
*משלי 8
*איוב 8
*שיר השירים 1* | א*
*רות 1* | [א*]
*איכה 1
*קהלת 4
*אסתר 5
*דניאל 7
*עזרא 10
*דברי הימים 25
**סה&quot;כ כתובים 89 (91*)
**סה&quot;כ נביאים וכתובים 293 (297*)

'''תחילת ספר:''' ציינו תחילת סדר גם בראש כל אחד מכ&quot;ד ספרי המקרא (במספר הרצוף &quot;א&quot;), למרות שסימון כזה אינו מופיע בתחילת ספרי המקרא בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. הסדר הראשון בתחילת כל אחד מכ&quot;ד ספרי מקרא צוין במפורש בספר החילופים וברשימות הסדרים בכתי&quot;ל ([https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up תורה], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n655/mode/1up נביאים], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n930/mode/1up כתובים]).

'''התבנית:''' תחילת כל &quot;סדר&quot; מתוייגת בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה בתוך '''[[תבנית:מ:פסוק]]''', ע&quot;י השימוש בפרמטר &quot;סדר=&quot;. תבנית זו נמצאת מיד לפני כל פסוק במקרא (בלי שום רווח ביניהם). כשיש בה פרמטר של &quot;סדר=&quot;, מופיע מספר הסדר כחלק מסימני הניווט בשוליים הצדדיים של התנ&quot;ך.

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>2kmgkdrmmyzs5pk21jd2hq9foqrxm7v</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087573</id>
      <parentid>3087569</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T13:04:03Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות הקיימים בכתר */</comment>
      <origin>3087573</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="202597" sha1="m5w27y6f4zdvlnaemwv9osrra5vdfy3" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ה. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות הקיימים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורה זו (חלוקת הפרשות וצורת השירות, האותיות והתיבות, הניקוד והטעמים והגעיות) מיוסד על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים. במקומות מעטים וחריגים שבהם נוסח הכתר אינו חד משמעי, או ייתכן שנפלה בו טעות, הבאנו את הנתונים בשלמותם בתיעוד הנוסח והכרענו ע&quot;פ שיקול הדעת. לאחר קביעת הנוסח נעשו התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על שיטת ההגהה והעריכה לנוסח הכתר (במקומות שהוא קיים) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה אינו קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הקודם]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

במקומות שכתר אדם צובה קיים, נוסח המקרא במהדורתנו מיוסד ישירות עליו. מכיוון שמדובר על כתב־יד אחד בלבד, שהוא מדויק ובהיר ועקבי להפליא, יש הרבה פחות צורך לדון בנוסחו של הכתר ולהשוות אותו אל כתבי־יד מקבילים, מאשר במקומות המיוסדים על כתי&quot;ל. בכל זאת, לעתים יש בו אות, ניקוד, טעם או עניין אחר הראוי לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), וזה דורש תיעוד של הנתונים לגביו, ולפעמים אף דיון והשוואה אל מקורות מקבילים.{{הערה|ברוב פרקי הנביאים והכתובים, במקומות המיוסדים על הכתר, יש ממוצע של 1-2 הערות נוסח בלבד בפרק אחד, וברוב ההערות הללו יש רק תיעוד קצר של זוטות. בספרי אמ&quot;ת יש יותר הערות נוסח בממוצע, אך רובן עוסקות בפרטים הקטנים של טעמי אמ&quot;ת.}} במקומות האלה השתמשנו באותה שיטה טכנית לתיעוד הנוסח כמו במקומות החסרים בכתר; ראו בהסבר המפורט בתוך '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|פרק המבוא לנוסח התורה]]'''.

במקרים המעטים יחסית שבהם היה צורך להשוות את הכתר לכתבי־יד אחרים, השתמשנו באותם כתבי־יד נבחרים שהוזכרו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#יסודות הנוסח ותיעודו|פרק הקודם]], לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

==המהדורות האחרות לפי כתר ארם צובה==

כתר ארם צובה הוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי. מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בספרי הנביאים והכתובים (במקומות שהכתר קיים), יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) שצריך בכלל להעיר בהם מבחינת קביעת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים. ורק בחלק מהמקומות האלה חייב העורך להפעיל את שיקול דעתו לגבי כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג את הממצאים במהדורה של המקרא.

עובדה מספרית פשוטה זו היא הסיבה לכך שכל המהדורות היפות של התנ&quot;ך שיצאו לאור עד היום ע&quot;פ כתר ארם צובה – כמעט זהות אחת לשנייה, אות באות ותָו בתָו (לגבי קביעת הנוסח, ולמעט עניינים התלויים בשיטות העיצוב של המהדירים). מדובר בעיקר על שלושת מהדורותיו של הרב ברויאר ומהדורת מכון ממרא, ועל מקראות גדולות הכתר.{{הערה|אפשר גם להוסיף את הכרכים הבודדים שיצאו לאור במסגרת &quot;מפעל המקרא&quot; של האוניברסיטה העברית (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל). ועם קצת הסתייגות אפשר עוד להוסיף גם את מהדורת &quot;סימנים&quot; של פלדהיים.}} כל אחת מהמהדורות הללו זהה לכל חברותיה כמעט לגמרי לגבי קביעת הנוסח (אבל לא לגמרי מבחינת עיצוב הטקסט).

'''אך בכל אחת מהמהדורות היפות הנ&quot;ל יש שני מרכיבים מקוריים וחשובים:'''
#'''קביעת עצם הנוסח ע&quot;פ שיקול הדעת במקומות חריגים.''' יש מקומות שבהם משמעותו של כתב־היד אינה ברורה לגמרי, כגון: אות שאולי סותרת את כתיב המסורה (וייתכן שנפלה טעות נדירה); ניקוד או טעם חריג שסותר את דרכו של הכתר במקומות אחרים (וייתכן שמדובר על טעות); נקודה או קו קטן של ניקוד או טעם שכתוב באופן בהיר ובלי סימני מחיקה, אך ניתן לפרש אותו ביותר מדרך אחת; מקום מטושטש או שיש בו סימני מחיקה (ולכן לא ברור לגמרי מה הייתה כוונתו של המסרן). כל מהדיר חייב להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה. כאמור, מדובר על פחות מ-200 סימנים אורתוגראפיים בלבד (אותיות, ניקוד וטעמים) בכתב־היד כולו.
#'''עיצוב המהדורה בשביל הקורא.''' כלומר: עד כמה מעתיקים את כל איפיוני כתב־היד לפרטי פרטיהם, גם כשהם אולי לא מתאימים לצרכיו של הקורא? כמה דוגמאות: האם חובה להביא בפני הקורא את נוסח סימן ה&quot;רפה&quot; שבכתר או שניתן לוותר עליו? האם צריך למסור רק את קביעת '''סוג''' חלוקת הפרשות שבכתב־היד (פרשה פתוחה או סגורה), או אף את '''צורת''' חלוקתן לפי השורות והרווחים? בתיבה שטעמה מלעיל, האם חובה לסמן את טעם הפשטא הכפולה בדיוק לפי שיטת הכתר, או שניתן לסמן אותו בכל תיבה כזו בעקביות (כמו שנעשה במהדורות ברויאר)?

לגבי ה'''עיצוב''' במהדורתנו (2), הוא יהיה לפי השיטה המנומקת היטב לעיל ב'''[[../פרק ב|פרק השני של המבוא]]'''. שיטה עצמאית זו שונה במידה ניכרת משיטותיהן של שאר המהדורות, לפחות באותה מידה שגם הן בעצמן שונות אחת מהשנייה (ואף יותר).

אמנם לגבי '''קביעת הנוסח''' במהדורתנו, במקומות המועטים יחסית בכתר שצריך להפעיל בהם את שיקול הדעת, נבחן כל מקום מחדש ונגיע להחלטה עצמאית לאחר הבאת כל הנתונים. בין המקומות האלה:
#כ־25 אותיות וצירופי תיבות בכתיב של כתר ארם צובה, שיש ספק כלשהו לגבי קביעתם, וייתכן (אפילו בספק) שלפי קביעה מסוימת הכתיב יהיה מנוגד למסורה הטברנית.
#טעויות קלות נדירות יחסית בכתב־היד בענייני ניקוד וטעמים, מהסוגים שפירט ישראל ייבין בפרק הראשון של ספרו, ועוד כמה צורות חריגות שיש לדון בהן (גם אם אינן טעויות מובהקות).{{הערה|ייבין, א.5 עמ' 16 דווח על &quot;למעלה מ-50 טעויות סופר&quot;, אבל ראו גם בסוגים הנוספים שמנה ב-א.6.}}
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שניתן לפרש אותם ביותר מדרך אחת, ו/או שהם מטושטשים ו/או לא ברורים ו/או שיש בהם סימני מחיקה (נדירים יחסית).
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שלא ברור לגמרי עד כמה הם מסכימים בעקביוּת לשיטת המסורה והכתר עצמו (כגון מרכא בתיבת תביר).
#אותיות גדולות וקטנות המוזכרות בספרות המסורה הקדומה או המאוחרת, שבדרך כלל אינן באות לידי ביטוי בנוסח הפנים של הכתר (ואף לא בנוסח הפנים של כתבי־היד הקרובים לו). כאן מדובר על חלק משיטת העיצוב במהדורתנו, שהרי בעידן כתבי־היד לא היו אותיות אלו עניין של חובה.

'''למרות נדירותם, מוכרח כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה.''' במהדורתנו נדון בכל אחד מהם במקומו (בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה על ידי השימוש ב[[תבנית:נוסח]]). בגלל שהמקומות האלה מעטים יחסית, יהיו הרבה פחות הערות נוסח בדפי העריכה בספרים שהכתר קיים בהם, מאשר בספרים המבוססים על כתב־יד לנינגרד (כיוון שהכתר חסר בהם).

לסיום צריך להוסיף ולומר, שעצם העובדה הברוכה שקיימות כל כך הרבה מהדורות משובחות ומדויקות על פי כתר ארם צובה מאפשרת לנו את השוואתן אחת לשנייה, ואת כולן ביחד לצילום כתב־היד. ניתן ללמוד מהשוואה כזו המון על אופייה של כל אחת מהמהדורות האחרות, וגם להפיק ממנה תובנות חשובות על הכתר עצמו ובשביל מהדורתנו, וכך עשינו.

==ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה==

הספר הראשון בנביאים וכתובים שבוצעה בו עריכה מלאה במהדורתנו, כולל הגהה ע&quot;פ כתר ארם צובה ו[[../פרק ב|עיצוב לפי שיטתנו]], היה [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]. ספר זה נבחר בגלל שהוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#ספר ישעיהו|נשתמר בשלמותו בכתר ארם צובה]], ובגלל שהוא ספר גדול מבחינה כמותית (כך שהיו בו מספיק דוגמאות למקומות חריגים כדי להמחיש את השיטה, והוא היווה מקרה בוחן ראוי לשיטת העבודה). כדי לבצע את הגהת הנוסח באופן מיטבי השתמשנו בכמה מקורות ביחד: בצילום הכתר, במהדורותיו של הרב ברויאר, במהדורת מכון ממרא (שהיא כמעט זהה למהדורות ברויאר{{הערה|הבדל קטן בין קביעת הנוסח במהדורת מכון ממרא לבין מהדורות ברויאר נמצא בתחום הגעיות. בעבודתנו על עשרת הפרקים הראשונים בספר ישעיהו מצאנו שני מקומות שבהם חסרה געיה במכון ממרא שקיים בכתר (ועל פיו במהדורות ברויאר): &quot;מִֽי־בִקֵּ֥שׁ&quot; ([[ישעיהו א/טעמים#א ט|א ט]]), &quot;וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים&quot; ([[ישעיהו ט/טעמים#ט יד|ט יד]]). לא ברור אם מדובר על טעות או על עניין שבשיטה. החל מפרק י&quot;א הפסקנו לתעד את הגעיות החסרות (למרות שמידי פעם מצאנו עוד), אבל מחשבון פשוט לפי התדירות בעשרת הפרקים הראשונים נראה שיש כתריסר געיות חסרות במהדורת מכון ממרא לספר ישעיהו. יש גם מקומות מעטים במהדורת מכון ממרא שהגעיה נמצאת באות אחרת מאשר בכתר, וגם במקומות האלה לא תיעדנו את התופעה אלא פשוט סימנו את הגעיה כמו שהיא בכתר.}}), ובמקראות גדולות הכתר. השימוש בצילום כתב־היד עצמו לצידן של כמה מהדורות מדויקות המבוססות עליו עזר לנו להעלות את דיוקה של ההקלדה, ואף תרם להבנתנו את שיטתה המיוחדת של כל אחת מהמהדורות האחרות.

כדי להמחיש את העבודה על קביעת הנוסח בספר ישעיהו צריך להביא סטיסטיקות של ממש, ונתחיל עם רשימת המילים החריגות של הרב ברויאר במהדורת '''כתר ירושלים''' (מתוך &quot;נוסח כתב היד&quot; בסוף הכרך). ברשימה זו הביא ברויאר את כל המקומות שבהם הוא נמנע מלהביא את נוסח הכתר במהדורתו, או שיש בהם ספק מסוים לגבי נוסח כתב־היד. כאשר מסתכלים על הפריטים ברשימתו לפי סוגיהם השונים, רואים קודם כל ש-[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו|53 מילים]] מתוך 68 בספר ישעיהו הן כולן מקרים של חטף באות לא גרונית (כ-78%).{{הערה|למרות שלעתים רחוקות מצאנו מקום שבו ברויאר לא ציין חטף באות לא גרונית, רשימותיו בדרך כלל מהווֹת תיעוד שלם ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. להסבר כללי של התופעה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.}} לגבי שאר המקומות החריגים (רק 15 במספר בספר ישעיהו), נמצא שהם מ-5 סוגים שונים:
#ספק קל לגבי קביעת אות אחת בכתר: &quot;מְרִימָ֔[י]ו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]).
#ספקות בקביעת הניקוד והטעמים והגעיות בכתר (3 מקומות, שאחד מהם ספק מקף בתיבת משרת [ראו סוג 5 דוגמה ג.]).
#מקומות חריגים בשיטת הניקוד בכתר (2 מקומות). ב[[ישעיהו יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] א=&quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום ק=מָעוּזּ֗וֹ וכן בדפוסים [ל=מָעֻזּ֗וֹ]); ב[[ישעיהו כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] א=&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; במקום ל,ק=בְּמָעוּזִּ֔י [דפוסים=בְּמָֽעֻזִּ֔י]). מצד אחד דגש חסר הוא אחד מהסוגים של הטעויות הקלות שנפלו בכתר לעתים רחוקות למרות דייקנותו{{הערה|ראו ייבין א.5, עמ' 16-17.}}, אבל חסרונו באותה תיבה פעמיים אולי רומז על עיקרון כלשהו. מצד שני גם אם הדבר נעשה בכוונה – עדיין אין עקביות בעניין זה בכתר. והשוו: &quot;מָעוּזִּ֖י&quot; ([[שמואל ב כב/טעמים#כב לג|שמ&quot;ב כב לג]]), &quot;מָעוּזִּֽי׃&quot; ([[תהלים לא/טעמים#לא ה|תהלים לא,ה]]), &quot;מָ֝עוּזָּ֗ם&quot; ([[תהלים לז/טעמים#לז לט|תהלים לז,לט]]), &quot;מָעוּזִּי֮&quot; ([[תהלים מג/טעמים#מג ב|תהלים מג,ב]]), &quot;מָע֫וּזּ֥וֹ&quot; ([[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]]).
#חריגים בניקודו של ה&quot;כתיב&quot; (4 מקומות): &quot;עֲנִוִים֙&quot; (עֲנִיִּים֙ קרי; [[ישעיהו לב/טעמים#לב ז|לב,ז]]), &quot;חֹראָיהָ֗ם&quot; (צוֹאָתָ֗ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;אֵאֵ֥ שַׁיְנֵיהֶ֖ם&quot; ([מֵימֵ֥י] רַגְלֵיהֶ֖ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;מֵי־אִתִּֽי׃&quot; (מֵאִתִּֽי׃ קרי; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|מד,כד]]).
#מקף בתיבת משרת (4-5 מקומות): א. &quot;נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ&quot; ([[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|מ,ז]]); ב. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙&quot; ([[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|נט,טז]]); ג. &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot;? ([[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] לפי ברויאר, וכך נראה יותר מעיון בכתב־היד, וכן הוא גם בכתבי־היד הקרובים לכתר [ל,ש1,ק,ל-א,ק25] ובדפוסים; אבל אולי צריך לקרוא רֽוּחַ־יְהוָ֖ה כמו שקבעו במקראות גדולות הכתר); ד. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙&quot; ([[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|סג,ה]]); ה. &quot;אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי&quot; ([[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|סו,ח]]).

לגבי שלושת הסוגים האחרונים (10-11 מקומות), נוסח הכתר ברור לגמרי בכמעט כולם (למעט &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot; ב[[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] כספק מקף בתיבת משרת), ובכולם מדובר על נטייה רווחת בכתר (ולא בטעות סופר) או לפחות על חוסר עקביות בשיטת הניקוד. נטיות אלו אינן עניין של חובה (כי אף הכתר עצמו אינו עקבי לגמרי לגביהן). ולכן לגבי מקף בתיבת משרת ולגבי ניקודו של תיבת הכתיב, במהדורתנו נעצב את המקומות האלה לפי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו|שיטתנו]], ונציין את השינויים בתיעוד הנוסח. ולגבי שתי המילים &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום מָעוּזּ֗וֹ) ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; (במקום &quot;בְּמָעוּזִּ֔י&quot;), בשתיהן אות הזי&quot;ן תהיה דגושה, כמקובל לא רק בכתבי־היד הקרובים לכתר ובדפוסים, אלא גם בכתר עצמו במקומות אחרים, וכך נשמור על עקביות למען הקורא ובהתאם למטרת העיצוב במהדורתנו.{{הערה|גם הרב ברויאר במהדורותיו החליט כך, וכנראה מאותן סיבות. אך במקראות גדולות הכתר קבעו &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; כדי להעביר את נוסח הכתר בדיוק למרות חריגותו וחוסר העקביות שבו.}}

אמנם לגבי שלושת הסוגים הראשונים (כלומר ארבעת המקומות בספר ישעיהו שבהם יש ספק כלשהו לגבי קריאת כתב־היד או לגבי כוונתו של המנקד, ואם כן יש קושי מסוים בקביעת עצם הנוסח), נצטרכנו להכריע בעצמנו על פי עיון חוזר בכתב־היד ועל פי שיקול הדעת. בארבעת המקומות האלה בספר ישעיהו החלטנו כך:
#ספק קל לגבי אות אחת: בתיבת &quot;מְרִימָ֔יו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]) נמחק החלק התחתון ביו&quot;ד הראשונה, אבל האות קיימת ברובה. גם בכתבי־יד אחרים הקרובים לכתר (ל,ק,ש1) נכתבה התיבה מלאה עם יו&quot;ד פעמיים. ייתכן שהמוחק ויתר על המחיקה באמצע, אבל לא שב כדי להשלים את החלק המחוק. ובכל מקרה האות קיימת בפועל בכתר כמו בכתבי־היד ובדפוסים (וכך גם במהדורות ברויאר, במקראות גדולות הכתר, ובמכון ממרא). לכן תופיעה במהדורתנו &quot;מְרִימָ֔יו&quot; בכתיב מלא בלי שום ציון; שאר המידע לגבי האות המסופקת יהיה בתיעוד הנוסח, והמילה תופיעה ב[[#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|רשימת המקומות החריגים בנוסח הכתיב בכתר]].
#ספק לגבי טעם ([[ישעיהו נה/טעמים#נה ה|נה,ה]]): &quot;וְלִקְד֛וֹשׁ&quot; או &quot;וְלִקְד֥וֹשׁ&quot;? הצורה השנייה מתאימה יותר לכללי הטעמים: &quot;לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃&quot;, וכך מופיע בכתבי־היד האחרים הקרובים לכתר (ל,ק) ובדפוסים; וכן הכריעו ברויאר ומג&quot;ה.{{הערה|כמעט שאין טעויות בכלל במערכת הטעמים בכתר; ראו על כך בייבין, כא.2 (עמ' 197), וייתכן שיש להוסיף את התיבה הזו בתור ספק לשני המקומות שכבר ציין (גם בהם מדובר על נקודת תביר בטעם שצפוי להיות מרכא). אך מהצבע והצורה של הנקודה ייתכן שיש כאן כתם דיו ולא נקודה שהסופר כתב אותה בכוונה, ואם כן מדובר על מרכא ואין טעות.}}
#טעמים לא ברורים ([[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|מה,ו]]): &quot;אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot; או &quot;אֲנִֽי־יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot;? במהדורתנו קיבלנו את הגרסה הראשונה לאחר עיון בכתב־היד (בדומה למקראות גדולות הכתר, ולפי זה אין צורך לתיקון בספק של ברויאר).
#ספק געיה ([[ישעיהו יד/טעמים#יד ב|יד,ב]]): &quot;בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot; או &quot;בֵּית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot;? הגעיה מטושטשת ואף ייתכן שהיא לא קיימת, אבל מעיון בצילום כתב־היד נראה לנו יותר שהסימן קיים; ולכן במהדורתנו באה הגעיה בהתאם לדעתו של ברויאר ובניגוד למקראות גדולות הכתר.

כל המקומות הנ&quot;ל מצויינים ברשימת השינויים של ברויאר. אבל יש עוד מספר מקומות בספר ישעיהו הדורשים הסבר או תיעוד (והם אינם מובאים כלל ברשימת ברויאר אלא תוקנו או שונו במהדורתו בלי שום הערה):
#טעויות סופר מובהקות בניקוד (ע&quot;פ ייבין):
##ב[[ישעיהו יד/טעמים#יד יא|יד,יא]] בתיבת &quot;וּמְכַסֶּ֖יךָ&quot; חסרה נקודת השורוק (א=ומְכַסֶּ֖יךָ).
##ב[[ישעיהו יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] בתיבת &quot;ר֧וּחַ&quot; (השנייה) חסרה פתח גנובה (א=ר֧וּח).
#תופעות של &quot;קרי וכתיב&quot; הקיימים בכתבי־היד הקרובים לכתר, וכן בדפוסים ובמהדורות ברויאר, אבל אינם מצוינים בכתר עצמו; ברובם מדובר על כתיב מלא בוי&quot;ו במקום שיש קמץ (קטן): &quot;אֶשְׁקֳוטָ֖ה&quot; ([[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|יח,ד]]); &quot;עַד־יַֽעֲבָור־זָֽעַם׃&quot; ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]]); &quot;יִסְגָּוד־ל֤וֹ&quot; ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]). בשלושת המקומות האלה ציין ברויאר קרי וכתיב אע&quot;פ שאין ציון כזה בכתר, ולמרות שמדובר על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#&quot;קרי וכתיב&quot; של אֵם קריאה|קרי וכתיב של אֵם קריאה]] (ו'). והשוו גם: &quot;הֹבִ֔אישׁ&quot; ([[ישעיהו ל/טעמים#ל ה|ל,ה]]).
#אותיות גדולות וקטנות: &quot;אֹ֖רֶ{{אות-ק|ן}}&quot; בנו&quot;ן זעירא ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|מד,יד]]), &quot;{{אות-ג|צֹ}}פָ֞ו&quot; בצד&quot;י גדולה ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]). במהדורתנו נביא את שתי האותיות המיוחדות בהתאם לשיטתנו ע&quot;פ המנהג.{{הערה|בניגוד למקראות גדולות הכתר, בו ויתרו על הצד&quot;י הגדולה ב&quot;צֹפָ֞ו&quot; ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]) שאין לה סימוכין במסורת הכתר.}}
#שם הוי&quot;ה: ב[[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ישעיהו ל,א]] נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה (א*=נְאֻם־יְהֹוָ֔ה)

עוד נקודות טכניות לגבי התצוגה של ספר ישעיהו:
*לגבי תצוגת הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot; (חסרת-יו&quot;ד), ולגבי צורות חריגות שלה כגון &quot;יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה&quot; ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|לו,ב]]), ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot;|כאן]]'''.
*יש מנהג יפה בדפוסים לסיים ספר במקרא בדבר טוב, על ידי חזרה על פסוק טוב שבא קצת לפני הפסוק האחרון (בסוף הספרים ישעיהו, מלאכי, איכה, קהלת). במהדורות ימינו המנהג קיים בדפוס קורן ואף במהדורת דותן (למרות שהמנהג אינו קיים בכתי&quot;ל). שמרנו על המנהג היפה הזה במהדורתנו, ואת הפסוק הנוסף הדפסנו כמקובל באותיותיו בלבד (בלי ניקוד וטעמים) כדי להמחיש שהוא לא חלק מנוסח המסורה. בתיעוד הנוסח שבדף המסורה ציינו שהמנהג אינו קיים בכתבי־היד.

'''תהליך העריכה של ספר ישעיהו, כמו שהוא מתואר כאן, שימש בתור מודל גם עבור עריכתם של שאר ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים==

===נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה===

נוסח האותיות בכתר ארם צובה מדויק להפליא. אך אפילו בו יש – לעתים רחוקות – כתיב מסוים שלא ברור לחלוטין אם הוא מתאים לנוסח המסורה. ברוב המקומות מדובר רק בספק, ואפילו בספק קלוש, לגבי זהותה של אות מסוימת בכתר. אבל יש גם מקומות אחדים ונדירים שבהם הכתיב בכתר חורג מהמסורה בסבירות גבוהה.

המבחן עבור &quot;התאמה למסורה&quot; נשען על השיטה שעסקנו בה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|בפרק השלישי]]''' של המבוא למהדורתנו (על נוסח הכתיב בתורה): אם לוקחים בחשבון את הערות המסורה מצד אחד, ואת הכתיב הנמצא ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר מצד שני, אז ניתן להגיע אל נוסח מוסכם כמעט בכל האותיות בתנ&quot;ך. נוסח זה מסכים בפועל לנוסח האותיות בכתר ארם צובה (במקומות שהוא קיים) כמעט בכל מקום, והיוצאים מן הכלל נדירים ביותר.

להלן רשימה של כל המקומות האפשריים בכתר שיש בהם ספק, ואפילו ספק קל עד קלוש, לגבי התאמה למסורה. הטבלה מציגה שני סוגים שונים של ספקות בנוסח הכתיב:
#ספק לגבי אות אחת בכתר (24 מקומות);
#ספק לגבי צירוף בין שתי תיבות בכתר, כגון &quot;מַלְכִּישׁ֔וּעַ&quot; או &quot;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&quot; (3 שמות ב-7 מקומות).

בעמודה הימנית בטבלה מצוין מספר הפסוק ביחד עם קישור לדף של הפרק. בעמודה האמצעית מופיע הנוסח הבעיתי בכתר (אפילו בספק), ובצד שמאל נוסח אחר שאולי מתאים יותר למסורה. הנוסח המופיע במהדורתנו לגבי כל פריט מסומן בכוכבית (*).{{הערה|למידע מלא לגבי כל פריט יש לראות את תיעוד הנוסח הנמצא בתוך דף העריכה של הפרק (יש קישור ישיר לפרק בעמודה הימנית של הטבלה). לא הבאנו ברשימה זו את [[#אותיות גדולות וקטנות|האותיות הגדולות והקטנות במהדורתנו]], השונות ברובן ממה שמופיע בכתר.}}

{| border=&quot;1&quot; align=center
|+ '''מקומות חריגים בנוסח הכתיב בכתר ארם צובה'''
|-
|colspan=3 align=center|'''נוסח האותיות'''
|-
!פסוק
!הנוסח בכתר
!נוסח אחר
|-
|[[יהושע ח/טעמים#ח ח|יהושע ח,ח]]
|'''בְּ'''תָפְשְׂכֶ֣ם?
|'''כְּ'''תׇפְשְׂכֶ֣ם*
|-
|[[יהושע י/טעמים#י יד|יהושע י,יד]]
|'''בַּ'''יּ֤וֹם?
|'''כַּ'''יּ֤וֹם*
|-
|[[יהושע טו/טעמים#טו סא|יהושע טו,סא]]
|וּסְ'''בָ'''כָֽה?
|וּסְ'''כָ'''כָֽה*
|-
|[[שופטים ז/טעמים#ז יז|שופטים ז,יז]]
|'''בַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה?
|'''כַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה*
|-
|[[שמואל א ח/טעמים#ח כ|שמ&quot;א ח,כ]]
|מַלְכֵּ֙'''י'''נוּ֙?
|מַלְכֵּ֙נוּ֙*
|-
|[[שמואל ב ז/טעמים#ז כב|שמ&quot;ב ז,כב]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[מלכים א ג/טעמים#ג כ|מל&quot;א ג,כ]]
|יְשֵׁ'''י'''נָ֔ה?
|יְשֵׁנָ֔ה*
|-
|[[מלכים א ו/טעמים#ו כט|מל&quot;א ו,כט]]
|וְתִמֹר֔'''וֹ'''ת!
|וְתִמֹרֹ֔ת*
|-
|[[ישעיהו י/טעמים#י טו|ישעיהו י,טו]]
|מְרִימָ֔ו?
|מְרִימָ֔'''י'''ו*
|-
|[[ירמיהו לג/טעמים#לג כו|ירמיהו לג,כו]]
|כתיב=אָשִׁ֥'''י'''ב?&lt;br&gt;(אין קרי)
|כתיב=אָשִׁ֥'''ו'''ב*&lt;br&gt;(קרי=אָשִׁ֥יב)*
|-
|[[ירמיהו מט/טעמים#מט ח|ירמיהו מט,ח]]
|הֶעְמִ֣'''י'''קוּ*
|הֶעְמִ֣קוּ
|-
|[[יחזקאל כד/טעמים#כד כד|יחזקאל כד,כד]]
|בְּב'''וֹ'''אָ֕הּ*
|בְּבֹאָ֕הּ
|-
|[[יחזקאל כט/טעמים#כט ז|יחזקאל כט,ז]]
|'''כְּ'''תָפְשָׂ֨ם?
|'''בְּ'''תׇפְשָׂ֨ם*
|-
|[[יחזקאל לא/טעמים#לא יא|יחזקאל לא,יא]]
|'''בְּ'''רִשְׁע֖וֹ?
|'''כְּ'''רִשְׁע֖וֹ*
|-
|[[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|יחזקאל לה,ט]]
|כתיב=תָ'''ו'''שֹׁ֑בְנָה?
|כתיב=תָ'''י'''שֹׁ֑בְנָה*
|-
|[[יחזקאל לז/טעמים#לז י|יחזקאל לז,י]]
|וַיִּֽ'''הְ'''י֗וּ?
|וַיִּֽ'''חְ'''י֗וּ*
|-
|[[הושע ו/טעמים#ו יא|הושע ו,יא]]
|'''כְּ'''שׁוּבִ֖י?
|'''בְּ'''שׁוּבִ֖י*
|-
|[[עמוס ה/טעמים#ה כז|עמוס ה,כז]]
|וְהִגְלֵ'''י'''תִ֥י*
|וְהִגְלֵתִ֥י
|-
|[[מיכה ו/טעמים#ו ב|מיכה ו,ב]]
|מ֣'''וֹ'''סְדֵי*
|מֹ֣סְדֵי
|-
|[[נחום ג/טעמים#ג יז|נחום ג,יז]]
|וְנֹדַ֔ד
|וְנ'''וֹ'''דַ֔ד*
|-
|[[דברי הימים א ח/טעמים#ח ו|דה&quot;א ח,ו]]
|אֵ'''ה֑'''וּד?
|אֵ'''ח֑'''וּד*
|-
|[[דברי הימים א יז/טעמים#יז כ|דה&quot;א יז,כ]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]
|לַבֵּ֣נ'''י'''׀יְמִינִי כתיב (!)&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|לַבֵּ֣נ׀יְמִינִי כתיב*&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|-
|[[דברי הימים ב כח/טעמים#כח יח|דה&quot;ב כח,יח]]
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ (וְאֶת־)[וּ]בְּנֹתֶ֑יהָ (!)
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ*
|-
|colspan=3 align=center|'''שמות מורכבים / תיבות מחוברות'''{{הערה|1=לגבי תיבות מורכבות במקרא, יש רשימה [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n119/mode/1up?view=theater במסורה הגדולה של כתי&quot;ש1 על במדבר א'], אותה העתיקו מתוך כתר ארם צובה: &quot;[מלין] דכתב' חדה וכן קורין '''ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג''''...&quot;. קבענו את הנוסח לפי רשימה זו גם אם יש מקף בין שתי התיבות בכתר.}}
|-
|[[שמואל א יד/טעמים#יד מט|שמ&quot;א יד,מט]]&lt;br&gt;[[שמואל א לא/טעמים#לא ב|שמ&quot;א לא,ב]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ח/טעמים#ח לג|דה&quot;א ח,לג]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ט/טעמים#ט לט|דה&quot;א ט,לט]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א י/טעמים#י ב|דה&quot;א י,ב]]
|וּמַלְכִּי'''־'''שׁ֑וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ
|וּמַלְכִּישׁ֑וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*
|-
|[[זכריה יב/טעמים#יב יא|זכריה יב,יא]]
|הֲדַד'''־'''רִמּ֖וֹן*
|הֲדַדְרִמּ֖וֹן
|-
|[[איוב יח/טעמים#יח טו|איוב יח,טו]]
|מִבְּלִי־ל֑וֹ
|מִבְּלִיל֑וֹ*
|}

===אותיות מיוחדות במהדורתנו===

{{עוגן|אותיות גדולות וקטנות}}'''א. אותיות גדולות וקטנות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות גדולות וקטנות|כמו בתורה]], לרוב אין ביצוע של אותיות גדולות וקטנות בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, אפילו במקומות שהאות המיוחדת מוזכרת במפורש ברשימות המסורה והערותיה. האזכורים בספרות המסורה והביצוע בכתבי־היד נראים קצת יותר מובהקים לגבי האותיות הקטנות מאשר לגבי האותיות הגדולות. כתיבת האותיות (הקטנות לפני הגדולות בדרך כלל כנראה) התקבלה באופן הדרגתי בכתבי־היד ובדפוסים, ובמשך הזמן הפכה להיות אחד מסימני ההיכר של &quot;נוסח המסורה&quot;, למרות שהיא לא הייתה כך בהתחלה.

הרשימה הבאה מכילה אוסף מקסימלי של האותיות הגדולות והקטנות בספרי הנביאים והכתובים.{{הערה|היא מבוססת בעיקר על הרשימה המובאת [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית] (1906), וכוללת כמעט כל אות אפשרית.}} רוב האותיות ברשימה זו מופיעות גם בדפוס קורן, ולכן הן מופיעות בפועל גם במהדורתנו (ברשימה זו הן מסומנות בכוכבית).{{הערה|אותיות גדולות וקטנות שאין להן ביצוע בדפוס קורן, אבל מופיעות בכתבי־יד או בדפוסים אחרים, צוינו בתיעוד הנוסח בתור &quot;יש דפוסים&quot;.}} אותיות שבאות לידי ביטוי של ממש בתוך כתבי־היד מצוינות ברשימה.

#'''(ג)''' [[יהושע יד/טעמים#יד יא|יהושע (יד,יא)]]: [כְּכֹ֥חִי]* / [{{מ:אות-ג|כְּ}}כֹ֥חִי]
#'''(ק)''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יט|שמואל (שמ&quot;ב כא,יט)]]: [בֶּן־יַעְ{{מ:אות-ק|רֵ֨}}י]*
#'''(ג)''' [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מלכים (מל&quot;ב יז,לא)]]: [נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*=ל?,ש1{{הערה|ראו עוד בתיעוד הנוסח וב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים כתיב|הערות על נוסח האותיות בספר מלכים בכתי&quot;ל]].}}
#'''(ק)''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|ישעיהו (מד,יד)]]: [אֹ֖רֶ{{מ:אות-ק|ן}}]*=מ&quot;ק-א
#'''(ג)''' [[ישעיהו נו/טעמים#נו י|ישעיהו (נו,י)]]: [{{מ:אות-ג|צֹ}}פָ֞ו]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו יד/טעמים#יד ב|ירמיהו (יד,ב)]]: [וְ{{מ:אות-ק|צִ}}וְחַ֥ת]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו לט/טעמים#לט יג|ירמיהו (לט,יג)]]: [וּנְבֽוּשַׁזְבָּ{{מ:אות-ק|ן֙}}]*
#'''(ק)''' [[נחום א/טעמים#א ג|נחום (א,ג)]]: [בְּ{{מ:אות-ק|ס}}וּפָ֤ה]*
#'''(ג)''' [[מלאכי ג/טעמים#ג כב|מלאכי (ג,כב)]]: [{{מ:אות-ג|זִ}}כְר֕וּ]*
#'''(ק)''' [[תהלים כד/טעמים#כד ד|תהלים (כד,ד)]]: [לַשָּׁ֣וְא]* / [לַשָּׁ֣{{מ:אות-ק|וְ}}א]
#'''(ג)''' [[תהלים עז/טעמים#עז ח|תהלים (עז,ח)]]: [הַ֭לְעוֹלָמִים]* / [{{מ:אות-ג|הַ֭}}לְעוֹלָמִים]
#'''(ג)''' [[תהלים פ/טעמים#פ טז|תהלים (פ,טז)]]: [וְ֭{{מ:אות-ג|כַ}}נָּה]*
#'''(ג)''' [[תהלים פד/טעמים#פד ד|תהלים (פד,ד)]]: [{{מ:אות-ג|קֵ֥}}ן]*
#'''(ג)''' [[משלי א/טעמים#א א|משלי (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|מִ֭}}שְׁלֵי]*
#'''(ק)''' [[משלי כח/טעמים#כח יז|משלי (כח,יז)]]: [אָ֭{{מ:אות-ק|דָ}}ם]*
#'''(ק)''' [[משלי ל/טעמים#ל טו|משלי (ל,טו)]]: [הַ֤{{מ:אות-ק|ב}}]*
#'''(ק)''' [[איוב ז/טעמים#ז ה|איוב (ז,ה)]]: [ו{{מ:אות-ק|ג}}יש (כתיב) וְג֣וּשׁ (קרי)]*
#'''(ג)''' [[איוב ט/טעמים#ט לד|איוב (ט,לד)]]: [שִׁבְ{{מ:אות-ג|ט֑}}וֹ]*
#'''(ק)''' [[איוב טז/טעמים#טז יד|איוב (טז,יד)]]: [עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶ{{מ:אות-ק|ץ}}]* (פרץ [2])
#'''(ק)''' [[איוב לג/טעמים#לג ט|איוב (לג,ט)]]: [{{מ:אות-ק|חַ֥}}ף]*
#'''(ג)''' [[שיר השירים א/טעמים#א א|שיר השירים (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|שִׁ֥}}יר]*
#'''(ג)''' [[רות ג/טעמים#ג יג|רות (ג,יג)]]: [לִ֣י{{מ:אות-ג|נִ}}י]*
#'''(ק)''' [[איכה א/טעמים#א יב|איכה (א,יב)]]: [{{מ:אות-ק|ל֣}}וֹא]*
#'''(ק)''' [[איכה ב/טעמים#ב ט|איכה (ב,ט)]]: [{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ]*
#'''(ק)''' [[איכה ג/טעמים#ג לו|איכה (ג,לו)]]: [לְ{{מ:אות-ק|עַ}}וֵּ֤ת]*
#'''(ג)''' [[קהלת ז/טעמים#ז א|קהלת (ז,א)]]: [{{מ:אות-ג|ט֥}}וֹב]*
#'''(ג)''' [[קהלת יב/טעמים#יב יג|קהלת (יב,יג)]]: [{{מ:אות-ג|ס֥}}וֹף]*
#'''(ג)''' [[אסתר א/טעמים#א ו|אסתר (א,ו)]]: [{{מ:אות-ג|ח֣}}וּר]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ז|אסתר (ט,ז)]]: [פַּרְשַׁנְדָּ֛{{מ:אות-ק|תָ}}א]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [פַּרְמַ֙{{מ:אות-ק|שְׁ}}תָּא֙]*
#'''(ג,ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [{{מ:אות-ג|וַ}}יְ{{מ:אות-ק|זָֽ}}תָא]*
#'''(ג)''' [[אסתר ט/טעמים#ט כט|אסתר (ט,כט)]]: [וַ֠{{מ:אות-ג|תִּ}}כְתֹּ֠ב]*
#'''(ק,ג)''' [[דניאל ו/טעמים#ו כ|דניאל (ו,כ)]]: [בִּשְׁ{{מ:אות-ק|פַּ}}רְ{{מ:אות-ג|פָּ}}רָ֖א]*
#'''(ג)''' [[דברי הימים א א/טעמים#א א|דברי הימים (דה&quot;א א,א)]]: [{{מ:אות-ג|אָ}}דָ֥ם]*

{{עוגן|אותיות מנוקדות}}'''ב. אותיות מנוקדות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות מנוקדות|כמו בתורה]], יש ביצוע מובהק לאותיות המנוקדות בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה והערותיה. מתוך 15 תיבות סה&quot;כ בתנ&quot;ך (שיש בהן אות מנוקדת אחת או כמה אותיות מנוקדות), 5 מהן נמצאות בספרי הנביאים והכתובים. לפעמים יש אי־הסכמה מודעת לגבי פרטים מסוימים בכתבי־היד העיקריים שעליהם מבוססת מהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל), והם מתועדים ברשימה זו.

#[[שמואל ב יט/טעמים#יט כ|שמואל (שמ&quot;ב יט,כ)]]: [יָׄצָ֥אׄ]*=א / ל=יָׄצָ֥ׄאׄ (=מ&quot;ס-ל)
#[[ישעיהו מד/טעמים#מד ט|ישעיהו (מד,ט)]]: [הֵ֗ׄמָּׄהׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מא/טעמים#מא כ|יחזקאל (מא,כ)]]: [הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו כב|יחזקאל (מו,כב)]]: [מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ]*=א,ל
#[[תהלים כז/טעמים#כז יג|תהלים (כז,יג)]]: [לׅׄוּׅׄלֵׅׄ֗אׅׄ]*=א / ל=[לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ] (=מ&quot;ק-ל) / מ&quot;ס-ל=[לׅׄוּׄלֵׅׄ֗אׅׄ]

{{עוגן|נו&quot;ן הפוכה}}'''ג. נו&quot;ן הפוכה:''' תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת בנביאים וכתובים ב[[תהלים קז/טעמים|מזמור ק&quot;ז שבספר תהלים]] (שבע פעמים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נו&quot;ן הפוכה|בתורה]] היא נמצאת סביב [[במדבר י/טעמים#י לד|פרשה אחת]] (סה&quot;כ פעמיים בהתחלה ובסוף הפרשה). מקומן וצורתן בתהלים נקבעה במהדורתנו על בסיס כתר ארם צובה, בהתאמה קלה לעיצוב שבמהדורתנו.

תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:
#'''[[תהלים קז/טעמים#קז כג|במהדורתנו]] (מזמור ק&quot;ז, בשבעת הפסוקים הבאים: כג, כד, כה, כו, כז, כח; מ)'''
#'''[https://archive.org/details/Aleppo_Codex/page/n524/mode/1up בכתר ארם צובה]'''
#[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F389A.jpg בכתי&quot;ל] [http://tanach.us/Tanach.xml?Ps107:1-107:43 (הקלדת וסטמינסטר)]
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n679/mode/1up בכתי&quot;ש1]
#[https://archive.org/details/BL_Or2375_02Psalms/page/n118/mode/1up בכתי&quot;ב1]
#במ&quot;ג דפוס ונציה: [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1437/mode/1up עמוד ראשון] | [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1438/mode/1up עמוד שני]

{{עוגן|אותיות תלויות}}'''ד. אותיות תלויות:''' תופעת האותיות התלויות נמצאת בארבעה מקומות בספרי הנביאים והכתובים, ואינה קיימת כלל בתורה.

#[[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים (יח,ל)]]: [בֶּן־מְ{{אות תלויה במקרא|נַ|שופטים יח ל}}שֶּׁ֜ה]*=א,ל
#[[תהלים פ/טעמים#פ יד|תהלים (פ,יד)]]: [מִיָּ֑{{מ:אות תלויה|עַ|תהלים פ יד}}ר]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח יג|איוב (לח,יג)]]: [רְשָׁ{{מ:אות תלויה|עִ֣}}ים]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח טו|איוב (לח,טו)]]: [מֵרְשָׁ{{אות תלויה במקרא|עִ֣|איוב לח טו}}ים]*=א,ל

===תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים===

לעתים רחוקות יש תוספת פסוקים בנ&quot;ך, בכתבי־היד המאוחרים (אך לא בכתבי־היד הטברנים והקרובים לכתר) ובדפוסים הנפוצים. יש בתוספות הללו מילוי של פרטים בקטסט לפי פסוקים מקבילים.

'''א.''' ב[[יהושע כא/טעמים|יהושע פרק כ&quot;א]] יש תוספת של שני פסוקים (אחרי פסוק ל&quot;ה) שנדפסה בדפוסים רבים. התוספת מבוססת על הפסוקים המקבילים בספר דברי הימים ([[דברי הימים א ו/טעמים#ו סג|דה&quot;א ו,סג2-סד]]), והיא נמצאת בחלק מכתבי־היד מימי הביניים.{{הערה|1=כך במספר כתבי־יד ספרדים, לדוגמה: [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n247/mode/1up?view=theater כת&quot;י פריז Heb 25] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני פסוקים לא נכתבו בספר הלל&quot;); ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n267/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה] ובהערה לצדו (&quot;אלו שנים פסוקים אינם בהללי ואין ראוי לכתבם&quot;); ב[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images/page/n254/mode/1up תנ&quot;ך קטלוניה] ובהערה לצדו (&quot;במקרא מדוייקת לא מצאנו אלו השני פסוקים וכן כתב גם הקמחי&quot;); ב[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n428/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני הפסוקים אינם כתובי' בהללי&quot;). אמנם ב[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n103/mode/1up?view=theater כתר שם טוב] התוספת לא נכתבה, ובהערה צוין: &quot;ויש ספ'[רים] שכתו'[ב] כאן וממטה ראובן, ואת קדמות, הכתו'[בים] בד'[ברי] הי'[מים] ורבנו האיי גאון ז&quot;ל כ[ת]'[ב] שאין נכתבי'[ם] כאן וכן בהללי ובס'[פר] הבבלי ובש' שתי אחיות.&quot; בכתי&quot;ב1 מתימן [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n51/mode/1up?view=theater התוספת לא נמצאת], אך יד מאוחרת הוסיפה אותה בשוליים בשני תיגאן נוספים: [https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n58/mode/1up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n170/mode/1up?view=theater כאן]; ובעוד אחד הוא [https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n112/mode/1up?view=theater כתוב בסוגריים].}} אך היא לא נמצאת כלל בכתבי־יד טברניים מובהקים כגון א,ל,ק,ש1 (בהם הטקסט הזה נמצא בדברי הימים בלבד), והיא גם לא משתקפת בסכומי הפסוקים בספר יהושע; '''לכן התוספת לא מופיעה במהדורתנו''' (וראו עוד ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yehoshua/21.35#m6e0nf מנחת שי]).

ברוב הדפוסים שבהם מופיעה התוספת, יש קיצור לעומת הפסוקים בדברי הימים, ולעומת האזכורים האחרים של ערי המקלט ביהושע. אך יש גם נוסח מורחב יותר שכולל את המלים &quot;את עיר מקלט הרצח&quot; (כמו ביהושע) ו&quot;את בצר '''במדבר'''&quot; (כמו בדברי הימים). להלן הנוסח של התוספת (הנוסח המורחב מובא בסוגריים עגולים):

{{מ:טעמי המקרא}}
:&lt;קטע התחלה=תוספת של שני פסוקים/&gt;וּמִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן (אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ) [אֶת־בֶּ֖צֶר / (אֶת־בֶּ֥צֶר בַּמִּדְבָּ֖ר)] וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ (וְ)אֶת־יַ֖הְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃ (וְ)אֶת־קְדֵמוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ (וְ)אֶת־מֵיפַ֖עַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃&lt;קטע סוף=תוספת של שני פסוקים/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

תוספת זו נדפסה בתחתית הדף מחוץ לרצף הפסוקים (בלי מספרים) במהדורותיהם של [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/33/mode/1up בֶּר], [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n394/mode/1up לטריס], דותן וקורן. בכולן נדפס הנוסח '''הקצר''', חוץ מבער שהדפיס '''שילוב בין שני הנוסחים''' (בדומה למה שעשינו למעלה). במהדורות גינצבורג התוספת הקצרה נדפסה בתוך רצף הפסוקים, ושני הפסוקים שבתוספת ממוספרים. בהערותיו ציין גינצבורג את כתבי־היד שבהם התוספת קיימת או לא קיימת, והצביע על הבדלים בין הנוסח הארוך לנוסח הקצר; ראו ב[https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/433/mode/2up מהדורתו הראשונה] וב[https://archive.org/details/prophetaepriores00gins/page/55/mode/1up מהדורתו השניה]. בדפוסים כגון [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/386/mode/1up ליסֶר], המיוסדים על דפוס ון דר הוט (אמסטרדם, 1705) לא נדפסה התוספת. הם מציינים בהערה:

:בקצת ספרים יש כאן ב' פסוקים וממטה ראובן וגומר וטעות הוא ואינם ראויים להיות עיין בפירוש הרד&quot;ק ובמסרה וכן נמצא בג' ספרים ישנים מדויקים כתיבת יד.

למרות שהתוספת לא קיימת בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ובכתי&quot;ל בפרט, היא מובאת בדפוסים המבוססים ישירות על כתי&quot;ל. במהדורות דותן היא מובאת בתחתית העמוד. ב-BHS היא מובאת בפנים הטקסט (בתור פסוקים 36-37), אך באותיות קטנות, ויש הערה שמסבירה את המקורות של הטקסט. גם בהקלדה הדיגיטלית של כתי&quot;ל (UXCL) היא [https://tanach.us/Tanach.xml?Josh21:1-21:45 מובאת בפנים הטקסט] (בתור פסוקים 36-37), אך בגופן אפור, ויש הערת &quot;X&quot; אדומה לפני כל אחד משני הפסוקים המסביר שהטקסט אינו קיים בכתי&quot;ל. הנימוק להשאיר את התוספת בפנים הטקסט הוא כדי לשמור על המספור הקיים הפסוקים, וגם פרויקטים נוספים שנעשה בהם שימוש ב-UXLC מנסים לשמור על המספור הקיים (ביניהם [https://www.sefaria.org.il/Joshua.21.35?lang=he ספריא]). התוספת מובאת באתר &quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Yehoshua/21.35#m7e0n6 על התורה]&quot; אחרי פסוק ל&quot;ה בסוגריים מרובעים (&quot;במקצת נוסחאות&quot;).

'''ב.''' ב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']] יש תוספת של פסוק אחד (אחרי פסוק ס&quot;ז), הנמצאת בכתבי־יד מסוימים{{הערה|1=ראו לדוגמה בכתב יד פריס Heb 25, בו היא [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n796/mode/1up?view=theater נכתבה ואח&quot;כ נמחקה], וכמו כן ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n797/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה].}} ובדפוסים רבים. יש דיון לגבי התוספת הזאת ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Nechemyah/7.67#m7e0n6 מנחת שי], ולגבי דיוקם של כתבי־היד שבהם היא מופיעה. התוספת נמצאת בדפוסים רבים, לדוגמה: [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/1258/mode/1up?view=theater ליסֶר] (פסוק 68), [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n1265/mode/1up?view=theater לטריס] (פסוק 68), [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n90/mode/1up?view=theater בֶּר] (עיגול מסורה אחרי פסוק 67 מפנה אל התוספת המובאת בהערת שוליים בתחתית העמוד); במהדורות גינצבורג הפסוק הנוסף מובא רק בהערה המציינת כתבי־יד ודפוסים שבהם הוא נמצא ([https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה שנייה]).

מדובר על פריט מתוך רשימת העולים לציון, המופיע ב[[עזרא ב/טעמים|עזרא ב]] וב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה ז]] במקביל. הפסוק הנוסף ברשימה השנייה (נחמיה ז') לקוח מהרשימה הראשונה ('''[[עזרא ב/טעמים#ב סו|עזרא ב,סו]]'''):

{{מ:טעמי המקרא}}
:{{#קטע:עזרא ב/טעמים|סו}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

בחלק מהדפוסים אף מציינים גרסה אחרת של סוף הפסוק בתוספת האות ו':

{{מ:טעמי המקרא}}
:מָאתַ֖יִם (וְ)אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

התוספת נמצאת גם במהדורות קורן ודותן (בתחתית הדף). לעומת התוספת בספר יהושע, היא לא נמצאת בגוף הטקסט ב-BHS (רק הערת נוסח מפנה אל עזרא ב,סו), ולא באתרים [https://hcanat.us/Tanach.xml?Neh7:1-7:72 UXLC], ב[https://www.sefaria.org.il/Nehemiah.7.67?lang=he ספריא], ו&quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Nechemyah/7.67#m7e0n6 על התורה]&quot;.

==מסורת הקוראים בנ&quot;ך: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה==

&lt;קטע התחלה=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע התחלה=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;'''להלן רשימות של המקומות שבהם חרגנו מנוסח הניקוד והטעמים&lt;קטע סוף=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt; והגעיות שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי הנביאים והכתובים שבו.'''

&lt;קטע התחלה=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;א. בחלק מהמקומות מדובר על '''טעות ודאית''' בכתב־היד, ובחלק מדובר על '''ניקוד חריג'''{{הערה|ניקוד חריג יכול להיות שריד של שיטת ניקוד אחרת, ויש דוגמאות רבות לכך בכתי&quot;ל (לדוגמה חילופי סגול-פתח, או השמטת דגש באות יו&quot;ד אחרי וי&quot;ו ההיפוך). בכל זאת ניקוד כזה אינו מתאים לשיטת הניקוד שבוצעה ע&quot;י המסרן בעקביות ברוב המכריע של אותו כתב־היד, ולכן הוא נחשב לחריג.}} או ב'''הטעמה חריגה'''. ציינו פריטים כאלה בסימן קריאה ('''!''').

ב. בחלק מהמקומות החריגה בנוסח כתב־היד היא '''רק בספק''', בגלל שכתב־היד מטושטש, או בגלל שכוונתו של המסרן בסימון הניקוד או הטעם אינה חד-משמעית, או בגלל שבוצע תיקון בתוך כתב־היד (ע&quot;י המסרן עצמו או ע&quot;י יד מאוחרת). ציינו פריטים כאלה בסימן שאלה ('''?''').

ג. ברשימות הללו מובאות '''גם''' תופעות מיוחדות או ראויות לציון בנוסח הניקוד והטעמים בכתב־היד, אף אם '''לא''' חרגנו מנוסחו. אם הבאנו את נוסח כתב־היד במהדורתנו אז הפריט מסומן בכוכבית ('''*''').

ד. הרשימות '''אינן כוללות''' שינויים מנוסח כתב־היד בעקבות '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב הכללית במהדורתנו]]'''. &lt;קטע סוף=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;יש רשימות עצמאיות לחלק מהשינויים האלה משני סוגים, שהם נפוצים במיוחד ונמצאים במאות מקומות בתנ&quot;ך: ראו את רשימת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות]], ואת הרשימה ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת|עיצוב טעמי אמ&quot;ת]].

&lt;קטע התחלה=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;ה. בסוף כל פריט ציינו בקצרה את הסוג של הטעות או של התופעה המסוימת המופיעה בו, אך לא הבאנו את הנתונים המלאים לגביו. למידע מלא לגבי כל פריט המובא ברשימות, כולל השוואה לכתבי־יד נוספים, יש לעיין בהערת הנוסח הרלוונטית. הערות הנוסח ניתנות לצפייה '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ בקישור הזה]''', או על־ידי לחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (המופיע בפינה הימנית העליונה של כל דף פרק). לכל פריט ברשימה יש קישור ישיר אל הפסוק בהקשרו בתוך דף הפרק המלא, ובראש הדף אפשר למצוא &quot;הצג הערות נוסח&quot;.&lt;קטע סוף=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע סוף=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''שאינם קיימים בכתר ארם צובה''', ראו '''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי של המבוא]]'''.

===ספר יהושע===

'''[[ספר יהושע/טעמים|ספר יהושע]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

&lt;קטע התחלה=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;טעויות מובהקות וספקות בנוסח הניקוד והטעמים, ניקוד חריג או הטעמה חריגה, ועוד מקומות מיוחדים או ראויים לציון:&lt;קטע סוף=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;
#[[יהושע א/טעמים#א ז|א,ז]] (א?=כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה): בשתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע)?
#[[יהושע ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=קֻ֤ם): טעם מהפך במקום יתיב?
#[[יהושע ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א?=וַיָּנֻס֖וּ): מקום הטעם באות סמ&quot;ך?
#[[יהושע יד/טעמים#יד ז|יד,ז]] (א*=עִם־לְֽבָבִֽי): געיה בלמ&quot;ד
#[[יהושע טו/טעמים#טו נד|טו,נד]] (א?=וְחֻמְטָּ֗ה): טי&quot;ת דגושה?
#[[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א!=וּֽמִּמַּטֵּה־דָ֞ן): דגש מיותר באות מ&quot;ם הראשונה
#[[יהושע כא/טעמים#כא כב|כא,כב]] (א!=עָר֖ים): חסרה נקודת החיריק באות רי&quot;ש{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יהושע כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (א=תִֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

===ספר שופטים===

'''[[ספר שופטים/טעמים|ספר שופטים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שופטים ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א*=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙): שתי געיות בתיבה אחת{{הערה|הגעיה הראשונה פונטית והשניה געיה קלה; השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם. בתיבה זו יש גם שני חטפים להורות על התנעת השווא, וראו להלן ב[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים|רשימת החטפים]].}}
#[[שופטים ח/טעמים#ח י|ח,י]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים ט/טעמים#ט מח|ט,מח]] (א!=אֶת־הַקַּרְּדֻּמּ֜וֹת): רי&quot;ש דגושה
#[[שופטים יח/טעמים#יח יט|יח,יט]] (א*=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[שופטים יח/טעמים#יח כב|יח,כב]] (א!=הִרְחִ֖יקו): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שופטים כ/טעמים#כ ב|כ,ב]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים כ/טעמים#כ לה|כ,לה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שופטים יט/טעמים#יט ג|יט,ג]] (א-כתיב=לַהֲשִׁיבָ֔ו [א-קרי=לַהֲשִׁיבָ֔הּ]): חסרה נקודה במקביל למפיק בה&quot;א

===ספר שמואל===

'''[[ספר שמואל/טעמים|ספר שמואל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=רשימה זו לא כוללת את [[שמואל ב ז/טעמים#ז י|שמ&quot;ב ז,י]] (א=וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ); ברויאר ציין שם ספק געיה ביו&quot;ד בכתר, אבל לא נראה כך כלל.}}
#[[שמואל א א/טעמים#א ג|שמ&quot;א א,ג]] (א?=מִיָּמִ֣ים יָמִ֔ימָה): חסר פסק?
#[[שמואל א ז/טעמים#ז יא|שמ&quot;א ז,יא]] (א?=וַיִּרְדְּפ֖וּ): אין געיה באות וי&quot;ו?
#[[שמואל א יא/טעמים#יא ג|שמ&quot;א יא,ג]] (א=יָמִ֗ים): נקודה אחת לטעם רביע, ולא שתי נקודות לטעם זקף קטן
#[[שמואל א יד/טעמים#יד נב|שמ&quot;א יד,נב]] (א?=וְרָאָ֨ה שָׁא֗וּל): הטעמה חריגה של קדמא ורביע (במקום קדמא ואזלא)?
#[[שמואל א טו/טעמים#טו א|שמ&quot;א טו,א]] (א*=יְהֹוָה֙ [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[שמואל א טו/טעמים#טו יא|שמ&quot;א טו,יא]] (א!=כׇּל־הַלָּֽילָה): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[שמואל א יז/טעמים#יז לד|שמ&quot;א יז,לד]] (א!=לאָבִ֖יו): חסר שווא באות למ&quot;ד
#[[שמואל א יח/טעמים#יח ח|שמ&quot;א יח,ח]] (א!=נָ֤תְנוּ [1]): מקום הטעם באות נו&quot;ן הראשונה
#[[שמואל א יח/טעמים#יח יט|שמ&quot;א יח,יט]]: (א*=בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת): תביר ותביר
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יז|שמ&quot;א יט,יז]] (א!=שַׁלְּחֵ֖נִי): צירה באות חי&quot;ת במקום חיריק
#[[שמואל א כא/טעמים#כא ב|שמ&quot;א כא,ב]] (א!=נ֔בֶה): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל א כג/טעמים#כג יז|שמ&quot;א כג,יז]] (א=אֶהְיֶה־לְּךָ֣): אין געיה
#[[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א?=לְֽגֹזֲזָ֑י): געיה באות למ&quot;ד במקום גימ&quot;ל?
#[[שמואל א כט/טעמים#כט ו|שמ&quot;א כט,ו]] (א!=וַיֹּ֤אמֶר): בטעם מהפך
#[[שמואל ב א/טעמים#א יט|שמ&quot;ב א,יט]] (א!=גִּבּוֹרִֽים): גימ&quot;ל דגושה
#[[שמואל ב ג/טעמים#ג ז|שמ&quot;ב ג,ז]] (א?!=פִּלֶּ֔גֶשׁ): דגש באות למ&quot;ד?
#[[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ&quot;ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח טז|שמ&quot;ב ח,טז]] (א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט): שווא באות וי&quot;ו
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח יח|שמ&quot;ב ח,יח]] (א?!=וְהַכְּרַתִ֖י): פתח באות רי&quot;ש?
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא יא|שמ&quot;ב יא,יא]] (א!=וַאֲדֹנִ֨י): חטף פתח באות אל&quot;ף
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כה|שמ&quot;ב יא,כה]] (א=בְּעֵינֶיךָ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כו|שמ&quot;ב יא,כו]] (א!=ותִּסְפֹּ֖ד): חסר פתח באות וי&quot;ו{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב א|שמ&quot;ב יב,א]] (א!=אֶל דָּוִ֑ד): חסר מקף
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב יא|שמ&quot;ב יב,יא]] (א=לְּרֵעֶ֑יךָ): למ&quot;ד דגושה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט מב|שמ&quot;ב יט,מב]] (א!=וְאֵת־בֵּיתוֹ֙): אל&quot;ף בצירה
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב ז|שמ&quot;ב כב,ז]] (א!=מֵהֵֽיכָלו֙): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב מ|שמ&quot;ב כב,מ]] (א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי): זי&quot;ן דגושה?
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג יג|שמ&quot;ב כג,יג]] (א!=עַדֻלָּ֑ם): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ&quot;ב כג,כד]] (א!=אֶלְחָנָן): חסר טעם המרכא
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ב|שמ&quot;ב כד,ב]] (א!=אַשֶׁר־אִתּ֗וֹ): חסרות נקודות החטף באל&quot;ף
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ג|שמ&quot;ב כד,ג]] כד,ג (א!=המֶּ֔לֶךְ): חסר פתח בה&quot;א{{הערה|שם=ייבין}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שמואל א ה/טעמים#ה ו|שמ&quot;א ה,ו]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֔ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א ה/טעמים#ה יב|שמ&quot;א ה,יב]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֑ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א י/טעמים#י ז|שמ&quot;א י,ז]] י,ז (א=תָבֹ֛אינָה): אין הערת קרי
#[[שמואל א יד/טעמים#יד כז|שמ&quot;א יד,כז]] (א-כתיב=וַתָּרְאֹ֖נָה)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יח|שמ&quot;א יט,יח]] (א-כתיב=בְּנָויֹֽת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יט|שמ&quot;א יט,יט]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כב|שמ&quot;א יט,כב]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=אֶל־נָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א כז/טעמים#כז ח|שמ&quot;א כז,ח]] (א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי)
#[[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]] (א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא)
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (א-כתיב=בִּֽנְהַר־֯ ): חסרים המקף לתיבה &quot;בנהר&quot;, והרווח והניקוד לתיבה &quot;פְּרָֽת&quot; הנקראת ואינה נכתבת.
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב כד|שמ&quot;ב יב,כד]] (א-כתיב=וַיִקְרָ֤א [א-קרי=וַתִּקְרָ֤א]): חסר דגש במקביל לתי&quot;ו של הקרי
#[[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]] (א-כתיב=יִשְׁאַל־֯ ): יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה &quot;אִ֖ישׁ&quot; הנקראת ולא נכתבת
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח יב|שמ&quot;ב יח,יב]] (א-כתיב=וְלֻ֨א [א-קרי=וְל֨וּ])
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]] (א-כתיב=כִּֽי־עַל־֯ ): אין רווח לתיבה &quot;כֵּ֥ן&quot; הנקראת ולא נכתבת, אבל נכתבו הניקוד והטעם בין התיבות למטה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט ז|שמ&quot;ב יט,ז]] (א-כתיב=לֻ֣א [א-קרי=ל֣וּ])
#[[שמואל ב כ/טעמים#כ יד|שמ&quot;ב כ,יד]] (א-כתיב=וַיִּקָּ֣ל֔הֲוּ)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=תְּלָוֻ֥ם)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שָׁםָּ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים): הערת קרי אחת לשתי התיבות
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד טז|שמ&quot;ב כד,טז]] (א-כתיב=הָאֲוְרֲ֥נָה)
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד יח|שמ&quot;ב כד,יח]] (א-כתיב=אֲרַ֥נֳיה)

===ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על החלק החסר בספר מלכים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כא|מל&quot;א ב,כא]] (א!=לַאֲדֹנִיָ֥הוּ): חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כח|מל&quot;א ב,כח]] (א?!=וַיָ֤נָס): כנראה חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ד/טעמים#ד ז|מל&quot;א ד,ז]] (א!=וְכִלְּכְּל֥וּ): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ו/טעמים#ו ח|מל&quot;א ו,ח]] (א=הַיְּמָנִ֑ית): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לג|מל&quot;א ז,לג]] (א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם): קו&quot;ף דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לז|מל&quot;א ז,לז]] (א=לְכֻלָּֽהְנָֽה): קווים לסילוק וגעיה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח ז|מל&quot;א ח,ז]] (א=מִלְּמָֽעְלָה): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח יא|מל&quot;א ח,יא]] (א*=כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים א י/טעמים#י כד|מל&quot;א י,כד]] (א!=וְכָל־הָאָ֔רֶץ): אין מתיגה
#[[מלכים א יד/טעמים#יד ג|מל&quot;א יד,ג]] (א!=עֲשָׁרָ֨ה): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יב|מל&quot;א יז,יב]] (א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יג|מל&quot;א יז,יג]] (א=עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים א יח/טעמים#יח לג|מל&quot;א יח,לג]] (א=וַיְּנַתַּח֙): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יח/טעמים#יח מג|מל&quot;א יח,מג]] (א=שֻׁ֭ב): מקום הטעם לימין (כמו דחי בטעמי אמ&quot;ת)
#[[מלכים א כ/טעמים#כ כט|מל&quot;א כ,כט]] (א?=&lt;נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה&gt;* או &lt;נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה&gt;): &quot;נֹכַח&quot; מוקפת ובגעיה או בטעם מרכא?
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יב|מל&quot;ב ה,יב]] (א!=דַּמֶּ֗שֶׂקּ): נקודה באות קו&quot;ף
#[[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל&quot;ב ח,ו]] (א=מִיּ֛וֹם עָזְבָ֛הֿ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר|לדעתו של ייבין יש כאן ובעוד מקום טעות נדירה ואף ייחודית בנוסח הטעמים בכתר (כתר, כא.2, עמ' 197) של נקודת תביר בטעם מרכא. אמנם יש להשוות את [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#תביר ומרכא|אותה התופעה בדיוק במגילת קֹהלת בכתי&quot;ש1]]. לכן ייתכן שיש כאן שיטה מודעת של הטעמה שאין כדוגמתה בכתבי־היד האחרים וגם לא בנוסח המקובל, ושיטה זו חריגה משיטת ההטעמה בשאר המקרא אף בכתר. אמנם יש עוד לשים לב ש'''אין''' פעמיים תביר בכתי&quot;ש1 בשני הפסוקים כאן בספר מלכים (כלומר גם אם הסופר של כתי&quot;ש1 בחר במודעות לאמץ את השיטה הזו ולא מדובר על טעות, אז הוא לא הצליח ליישם אותה במלואה). במהדורתנו בחרנו להטעים את התיבות במלכים ובקֹהלת בתביר ומרכא בעקביות, בהתאם למגמתה של המהדורה ובעקבות דרך ההטעמה המקובלת בשאר המקרא. כך עשה גם הרב ברויאר, בניגוד למג&quot;ה שבו הטעימו פעמיים תביר במלכים ואף בקֹהלת.}} (ובעניין נוסף: השארנו כאן את סימן הרפה במהדורתנו)
#[[מלכים ב י/טעמים#י י|מל&quot;ב י,י]] (א!=אֶלִיָּֽהוּ): אל&quot;ף בסגול
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע)
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ ט|מל&quot;ב כ,ט]] (א*=יְהֹוָ֔ה [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ יא|מל&quot;ב כ,יא]] (א!=וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֛הוּ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[מלכים א ז/טעמים#ז מה|מל&quot;א ז,מה]] (א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ)
#[[מלכים א ט/טעמים#ט ט|מל&quot;א ט,ט]] (א-כתיב=וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֥)
#[[מלכים ב ב/טעמים#ב טז|מל&quot;ב ב,טז]] (א-כתיב=הַגֵּיאָוֺ֑ת)
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ב|מל&quot;ב ד,ב]] (א-כתיב=לָ֖כי [א-קרי=לָ֖ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ג|מל&quot;ב ד,ג]] (א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי [א-קרי=שְׁכֵנָ֑יִךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי [א-קרי=נִשְׁיֵ֑ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=בֻ͏ָנַ֔יִכי [א-קרי=וּבָנַ֔יִךְ]): נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי&quot;ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]] (א-כתיב=יִסְלַח־נא יְהוָ֥ה): &quot;נא&quot; כתיב ולא קרי, ו&quot;יִסְלַח־&quot; מוקפת בקריאתה אל ה'
#[[מלכים ב י/טעמים#י כז|מל&quot;ב י,כז]] (א-כתיב=לְמֹחָרא֖וֹת)
#[[מלכים ב יא/טעמים#יא ב|מל&quot;ב יא,ב]] (א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים)
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=-המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=חֹרָיהָ֗ם [א-קרי=צוֹאָתָ֗ם]): השוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=&lt;ֵשֵׁ֥נַיְֵהֶ֖ם&gt; [א-קרי=מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם]): שתי נקודות הצֵרי הראשונות של &quot;קרי ולא כתיב&quot; דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב כא/טעמים#כא כ|מל&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו)

===ספר ישעיהו===

'''[[#ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה|ראו לעיל.]]'''

===ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על הקטע החסר בספר ירמיהו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו יב/טעמים#יב טז|יב,טז]] (א?=לְֽהִשָּׁבֵ֖עַ [2]): ספק געית שווא
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א!=וְלִקְלָ֔לָה): מקום הטעם באות למ&quot;ד הראשונה
#[[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה?
#[[ירמיהו מח/טעמים#מח כב|מח,כב]] (א?=דִּבְלָתָ֛יִם׃): קו ונקודת תביר במקום סילוק?
#[[ירמיהו נב/טעמים#נב כב|נב,כב]] (א!=נְחֹשֶׁת [1]): חסרה נקודת הטעם לרביע

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=חֳרְב֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו
#[[ירמיהו מט/טעמים#מט כח|מט,כח]] (א=וְשֳׁדְד֖וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב כד|ב,כד]] (א-כתיב=נַפְשָׁו֙): בלי נקודה מקבילה למפיק בה&quot;א בקרי &quot;נַפְשָׁהּ֙&quot;
#[[ירמיהו ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ): בלי דגש בגימ&quot;ל במקביל לכ&quot;ף  בקרי &quot;שֻׁכַּ֔בְתְּ&quot;
#[[ירמיהו טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה)
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א-כתיב=לְזַוָ֣עֲה)
#[[ירמיהו לד/טעמים#לד יז|לד,יז]] (א-כתיב=לְזַוָ֔עֲה)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א-כתיב=יָמִ֥ים [֯] נְאֻם־יְהוָ֑ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;בָּאִ֖ים&quot; (קרי ולא כתיב)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|לא,לח]] (א!=קָ֤וְה): הכתיב מנוקד בשווא למרות שהקרי הוא &quot;קָ֤ו&quot;
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ טו|נ,טו]] (א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ)
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|נ,כט]] (א-כתיב=אַל־יְהִי־[֯] פְּלֵיטָ֔ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;לָהּ֙&quot; (קרי ולא כתיב)

===ספר יחזקאל===

'''[[ספר יחזקאל/טעמים|ספר יחזקאל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[יחזקאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (א*=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (א*=כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[יחזקאל ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (א*=בַּעֲשׂ֩וֹתִי֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[יחזקאל י/טעמים#י יא|י,יא]] (א!=הָרֹ֙אשׁ֙): במעין טעם פשטא מלעיל
#[[יחזקאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א?=לַעָ֛יִן): נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|טז,יב]] (א*=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז לג|טז,לג]] (א=וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְ'''כׇ֨'''ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ): מתיגה חריגה לאחר פשטא
#[[יחזקאל כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א*=נִטְמְאִ֤֨ים): המקום היחיד בכל המקרא שיש בה שני טעמים מחברים בהברה אחת (הקדמא קודמת למהפך בקריאה)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח יז|כח,יז]] (א!=גָּ֤בַהּ): מקום הטעם באות גימ&quot;ל{{הערה|ראו גם ייבין, כתר, עמ' 16.}}
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=אֲדֹנָ֣י יְהֹוָ֔ה): שם הוי&quot;ה בניקוד של שם אדנות בשווא וקמץ, במקום ניקוד של אֱלֹהִים בשווא וחיריק, ובתוספת של נקודת חולם באות ה&quot;א הראשונה בדומה לניקוד הרגיל של אֱלֹהִים בשם הוי&quot;ה בכתר
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=בַּעֲשׂ֥ותִי): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין|הערת ייבין; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[יחזקאל לה/טעמים#לה טו|לה,טו]] (א!=וְכׇל־אֶד֣וֹם): חסרות שתי הנקודות של חטף סגול
#[[יחזקאל לט/טעמים#לט ה|לט,ה]] (א!=הַשָׂדֶ֖ה): חסר דגש בשׂי&quot;ן
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ח|מו,ח]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה גם כאן נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מח/טעמים#מח י|מח,י]] (א=וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵלֶּה): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[יחזקאל טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א?=לְאֳכְלָ֑ה): קמץ קטן במהדורתנו
#[[יחזקאל לב/טעמים#לב כ|לב,כ]] (א=מֳשְׁכ֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב: 
#[[יחזקאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת)
#[[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|ט,יא]] (א-כתיב=כְ֖אֲשֶׁ֥ר)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד יד|יד,יד]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד כ|יד,כ]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|כא,כח]] (א-כתיב=כִּקְסׇום־שָׁוְא֙)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א-כתיב=מִדָּֽנִֵּ֑אל)
#[[יחזקאל לו/טעמים#לו יד|לו,יד]] (א-כתיב=תְּכְּשַׁלִי־ע֑וֹד)
#[[יחזקאל מב/טעמים#מב טז|מב,טז]] (א-כתיב=חֲמֵשׁ־אֹ֥מֵות)

===ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על הקטעים החסרים בספר תרי עשר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[הושע ד/טעמים#ד יח|הושע ד,יח]] (א?!=הַזְנֵה): טעם המונח מטושטש בכתב־היד (אבל ניתן להבחין בו)
#[[יואל ב/טעמים#ב כה|הושע ב,כה]] (א!=אֶת הַשָּׁנִ֔ים): חסר מקף
#[[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל): המקף השני בתיבת משרת
#[[חבקוק ב/טעמים#ב ז|חבקוק ב,ז]] (א?=וְיִקְּצ֖וּ): קו&quot;ף דגושה?
#[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] (א*=זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)
#[[זכריה יב/טעמים#יב יג|זכריה יב,יג2]] (א!=וּנְשֵׁיהֵ֖ם [2]): ה&quot;א בצירה במקום סגול
#[[מלאכי ב/טעמים#ב ז|מלאכי ב,ז]] (א!=יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת): געיה באות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖)
#[[נחום ב/טעמים#א ג|נחום א,ג]] (א=וּגְדׇול־כֹּ֔חַ): אין הערת קרי
#[[נחום ב/טעמים#ב א|נחום ב,א]] (א=לַעֲבׇור־בָּ֥ךְ): אין הערת קרי

===ספר דברי הימים===

'''[[ספר דברי הימים/טעמים|ספר דברי הימים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ח|דה&quot;א ד,ח]] (א?!=וַיָּ֣עַשׂ): קמץ באות יו&quot;ד?
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ט|דה&quot;א ד,ט]] (א!=נִכְּבָֿ֖דֿ): כ&quot;ף דגושה במקום בי&quot;ת וגם סימן הרפה נכתב מעל שתי האותיות בי&quot;ת-דל&quot;ת באמצע
#[[דברי הימים א ה/טעמים#ה מא|דה&quot;א ה,מא]] (א!=נְבֻכַדְנֶאצַֽר): חסר דגש בצד&quot;י
#[[דברי הימים א ו/טעמים#ו מה|דה&quot;א ו,מה]] (א!=וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ֙ [1]): חסר פשטא מלעיל
#[[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה&quot;א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים א יז/טעמים#יז ו|דה&quot;א יז,ו]] (א!=צִוִ֛יתִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח ד|דה&quot;א יח,ד]] (א?=וְעֶשְׂרִֽים־אֶ֖לֶף): &quot;וְעֶשְׂרִֽים־&quot; מוקפת ובגעיה (במקום טעם עצמאי של מרכא)?
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה&quot;א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ): מקף בתיבת משרת
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה&quot;א כא,ה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב [2]): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא יב|דה&quot;א כא,יב]] (א!=וְדֶבֶר֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא כט|דה&quot;א כא,כט]] (א!=בַּבָּמָּ֖ה): מ&quot;ם דגושה
#[[דברי הימים א כב/טעמים#כב י|דה&quot;א כב,י]] (א!=וְהַכִ֨ינוֹתִ֜י): שווא באות וי&quot;ו ופתח באות ה&quot;א, ואולי ייתכן שהנקודות בוי&quot;ו נחשבות לחטף בה&quot;א וחסר כל ניקוד בוי&quot;ו.
#[[דברי הימים א כה/טעמים#כה לא|דה&quot;א כה,לא]] (א!=שְׂנֵ֥ים): בנקודת שי&quot;ן שמאלית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח י|דה&quot;א כח,י]] (א!=לִבְנֽוֹת־בַּ֥ית): חסרה נקודת חיריק ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח יז|דה&quot;א כח,יז]] (א!=וְהַקְשָׂוֺ֖ת): חסר דגש בקו&quot;ף
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו טז|דה&quot;ב ו,טז]] (א!=לְעַבְדְּ֨ךָ): טעם הקדמא באות דל&quot;ת במקום בכ&quot;ף סופית
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כ|דה&quot;ב ו,כ]] (א!=לִשְׁמוֹעַ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה&quot;ב ח,יא]] (א*=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם): המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב ט/טעמים#ט כד|דה&quot;ב ט,כד]] (א!=וּבְשָׁמִ֔ים): בנקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברי הימים ב י/טעמים#י י|דה&quot;ב י,י]] (א!=אֵלֶ֜יךְ): שווא במקום קמץ בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה&quot;ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה&quot;ב יד,ו]] (א*=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב כה/טעמים#כה א|דה&quot;ב כה,א]] (א!=מִירושָׁלָֽיִם): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כא|דה&quot;ב ל,כא]] (א!=הַלְוִיִ֧ם): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב לג/טעמים#לג כה|דה&quot;ב לג,כה]] (א!=תַֿחְתָּֽיו): תי&quot;ו רפויה בסימן רפה אחרי טעם מפסיק
#[[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ט|דה&quot;ב לה,ט]] (א?=וּשְׁמַעְיָ֨הוּ): בלי געיה במ&quot;ם?
#[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כג|דה&quot;ב לו,כג]] (א!=כּֽה־אָמַ֞ר): חסרה נקודת החולם בכ&quot;ף{{הערה|שם=ייבין}}

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב ו,מב]] (א=זֳכְרָ֕ה): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דברי הימים א א/טעמים#א מו|דה&quot;א א,מו]] (א-כתיב=עֲיוִֽת)
#[[דברי הימים א ג/טעמים#ג כד|דה&quot;א ג,כד]] (א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ)
#[[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]] (א-כתיב=־בָּנִ֔ימִן־ [א-קרי=&lt;־בָּנִ֔י מִן־&gt;]): &quot;כתב מלה חדה וקר' תרת' מלין&quot; (בין שני מקפים)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז כט|דה&quot;א כז,כט]] (א-כתיב=שִׁטַ֖רְי)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]] (א-כתיב?!=לַבֵּ֣ני{{מ:פסק}}יְמִינִי [א-קרי=&lt;לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י&gt;]): &quot;כתיב מלה חדה וקרי תרת' מילין&quot;{{הערה|ראו גם ב[[#מסורת הסופרים בנ&quot;ך: נוסח האותיות והתיבות|רשימת הכתיב בכתר]] לגבי אות יו&quot;ד הראשונה.}}
#[[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ח|דה&quot;ב כט,ח]] (א-כתיב=לְזַוָעֲה֙)
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב לד,כב]] (א-כתיב=בֶּן־תׇּוקְהַ֗ת): אין הערת קרי

===ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על הקטע החסר בספר תהלים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א!=יְהוָ֑֗ה): רביע ואתנח ביחד באות וי&quot;ו
#[[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א=אֻמְלָ֫ל): נקודת קמץ בלמ&quot;ד, במקום פתח
#[[תהלים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א*=יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים יא/טעמים#יא א|יא,א]] (א!=לְדָ֥֫וִד): טעם ה&quot;יורד&quot; נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל&quot;ת ביחד עם ה&quot;עולה&quot;
#[[תהלים יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א*=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א*=יְהֹוָֽה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי): דגש מיותר באות נו&quot;ן
#[[תהלים לז/טעמים#לז יד|לז,יד]] (א?=פָּ֥תְח֣וּ* או פָּֽתְח֣וּ): מרכא ומונח או געיה ומונח?
#[[תהלים לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א!=וְסוֹמֵ֖ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[תהלים לט/טעמים#לט ו|לט,ו]] (א?=אַ֥ךְ* או אַ֖ךְ): בטעם מרכא או בטעם טרחא?
#[[תהלים מד/טעמים#מד ז|מד,ז]] (א?=וְחַרְבִּ֗י): חסר גרש בוי&quot;ו?
#[[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]] (א?=ק֭וּמָֽה* או ק֭וּמָ֥ה) דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים נו/טעמים#נו ה|נו,ה]] (א!=דְּבָר֥֫וֹ): ה&quot;עולה&quot; מסומן באות רי&quot;ש במקום באות בי&quot;ת
#[[תהלים נו/טעמים#נו יב|נו,יב]] (א=לֹּ֣א): למ&quot;ד דגושה
#[[תהלים נז/טעמים#נז ה|נז,ה]] (א!=וּלְשׁוֹנָ֗ם): חסר גרש
#[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים ס/טעמים#ס יד|ס,יד]] (א*=בֵּאלֹהִ֥ים): בלי דחי{{הערה|ולא כספיקת ברויאר.}}
#[[תהלים סד/טעמים#סד ח|סד,ח]] (א!=אֱ֫לֹהִ֥ים): סימון ה&quot;עולה&quot; באות אל&quot;ף במקום באות למ&quot;ד
#[[תהלים סט/טעמים#סט,כט|סט,כט]] (א?=יִ֭מָּחֽוּ* או יִ֭מָּח֥וּ): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים עה/טעמים#עה ד|עה,ד]] (א!=נְֽמֹגִ֗ים־אֶ֥רֶץ): מקף בתיבת רביע
#[[תהלים עח/טעמים#עח ז|עח,ז]] (א*=מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]] (א?=צָ֭רָתִֽי* או צָ֭רָתִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ): הצינורית מסומנת באות וי&quot;ו השווּאה
#[[תהלים פט/טעמים#פט כ|פט,כ]] (א*=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צב/טעמים#צב ח|צב,ח]] (א*=כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צד/טעמים#צד יב|צד,יב]] (א=יָ֑הּ): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[תהלים צח/טעמים#צח ז|צח,ז]] (א!=וְיֹ֣שְׁבֵיּ): נקודה באות יו&quot;ד האחרונה{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[תהלים צח/טעמים#צח ח|צח,ח]] (א!=יְרַנֵּנֽוּ): מקום הסילוק
#[[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו יט|קו,יט]] (א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו מג|קו,מג]] (א!=וַ֝יָּמֹכּוּ): חסרה נקודת הרביע
#[[תהלים קו/טעמים#קו מח|קו,מח]] (א!=&lt;מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀&gt;): חסר מקף
#[[תהלים קז/טעמים#קז ה|קז,ה]] (א!=תִתְעַטָּֽף): חסר דגש באות תי&quot;ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי&quot;ו.
#[[תהלים קז/טעמים#קז יז|קז,יז]] (א?!=יִתְעַנּֽו׃): חסרה נקודת השורוק באות וי&quot;ו?
#[[תהלים קז/טעמים#קז יח|קז,יח]] (א!=עַד שַׁ֥עֲרֵי): חסר מקף
#[[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קח/טעמים#קח ז|קח,ז]] (א!=וַעֲנֵֽניִ): יש הזזה שמאלה של נקודת החיריק באופן חריג, את שהיא ממוקמת מתחת לאות יו&quot;ד.
#[[תהלים קח/טעמים#קח יא|קח,יא]] (א?=יֹ֖בִלֵנִּי): נו&quot;ן דגושה?{{הערה|יש גם לציין הזזה שמאלה באופן חריג של נקודת החיריק תחת האות נו&quot;ן, אך זה נגרם בגלל הראש של הלמ&quot;ד מהשורה למטה.}}
#[[תהלים קי/טעמים#קי ה|קי,ה]] (א?=אֲדֹנָ֥י): נקודת חולם בכתב־היד?
#[[תהלים קיח/טעמים#קיח י|קיח,י]] (א!=בְּ֭שֵׁ֥ם): קו מיותר של דחי באות בי&quot;ת
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט יד|קיט,יד]] (א?*=שַּׂ֗שְׂתִּי): שי&quot;ן דגושה?
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט קלח|קיט,קלח]] (וֶֽאֱמוּנָ֥֗ה): נקודת רביע מיותרת באות נו&quot;ן בנוסף למרכא
#[[תהלים קכד/טעמים#קכד ו|קכד,ו]] (א?=שֶׁלֹּ֥א* או שֶׁלֹּ֖א): טעם מרכא או טעם טרחא?
#[[תהלים קכז/טעמים#קכז ב|קכז,ב]] (א*=לָכֶ֨ם): אין קו של לגרמיה
#[[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]] (א?=קָ֭רָֽאתִי* או קָ֭רָ֥אתִי): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]] (א?=אָ֭נָֽה* או אָ֭נָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|קמ,ו]] (א*=טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים קמד/טעמים#קמד טו|קמד,טו]] (א*=שֱׁיְהֹוָ֥ה): חטף סגול באות שי&quot;ן ושווא באות יו&quot;ד

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[תהלים ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם)
#[[תהלים עג/טעמים#עג ב|עג,ב]] (א-כתיב=נָטָ֣וּי)
#[[תהלים עט/טעמים#עט י|עט,י]] (א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם)
#[[תהלים פט/טעמים#פט כט|פט,כט]] (א-כתיב=אֶשְׁמָור־ל֣וֹ): אין הערת קרי
#[[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|קמה,ו]] (א-כתיב=וּגְדֻלָּותְיךָ֥; א-קרי=וגדולתיך)

ג. קמץ קטן:{{הערה|במקומות רבים במקרא יש קמץ שהוא קמץ קטן (חטוף) לפי המדקדקים המודרנים, ואילו לפי המסורת הספרדית הוא קמץ רחב (רגיל). תיעדנו את המקומות האלה במהדורתנו ע&quot;י [[תבנית:מ:קמץ]]. אך בספר תהלים ב-3 מקומות יש מצב הפוך: לפי כללי הדקדוק מדובר לכאורה על קמץ רחב, או שיש ספק בכך, ואילו במסורת הספרדית מדובר על קמץ קטן.}}
#[[תהלים יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (א=אֶרְחָמְךָ֖): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף
#[[תהלים מה/טעמים#מה ג|מה,ג]] (א=יָפְיָפִ֡יתָ): ספק לגבי קמץ קטן ביו&quot;ד הראשונה אצל המדקדקים המודרנים, והקמץ קטן לפי המסורת הספרדית
#[[תהלים פא/טעמים#פא ב|פא,ח]] (א=אֶבְחָנְךָ֨): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף

===ספר איוב===

'''[[ספר איוב/טעמים|ספר איוב]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איוב יב/טעמים#יב כד|יב,כד]] (א?!=וַ֝יַּתִעֵ֗ם): חסרה נקודה אחת של שווא באות תי&quot;ו?{{הערה|ברויאר ציין א=וַ֝יַּתְעֵם (חסרה נקודת הרביע באות עי&quot;ן), אך ניתן להבחין בנקודת הרביע בצילום למרות שהיא מטושטשת, וייתכן שנפלה טעות בהערתו.}}
#[[איוב טז/טעמים#טז ח|טז,ח]] (א?=וַיָּ֥קׇם* או וַיָּ֖קָם): בטעם מרכא* או טרחא?
#[[איוב יט/טעמים#יט טז|יט,טז]] (א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י): גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו
#[[איוב כא/טעמים#כא טו|כג,טו]] (א!=מַה שַּׁדַּ֥י): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[איוב כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי* או מַה־יֹּֽאמַר־לִֽי): המקף השני בתיבת מרכא* או שהקו מתחת לאות יו&quot;ד געיה?
#[[איוב כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (א?=אָ֭נֹכִֽי* או אָ֭נֹכִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[איוב לא/טעמים#לא ב|לא,ב]] (א*=וּמֶ֤ה): אין קו של לגרמיה
#[[איוב מא/טעמים#מא כב|מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ): מקף בתיבת משרת?

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איוב לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (א-כתיב=יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר)

===ספר משלי===

'''[[ספר משלי/טעמים|ספר משלי]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[משלי ב/טעמים#ב יא|ב,יא]] (א!=תְּבוּּנָ֥ה): בכתר נכתבה נקודת השורוק באות וי&quot;ו פעמיים{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[משלי ג/טעמים#ג ל|ג,ל]] (א!=אַל {{קו&quot;כ|תרוב|תָּרִ֣יב}}): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ): אות כ&quot;ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו כד|ו,כד]] (א?!=לֶָשׁ֥וֹן): קמץ וסגול באות למ&quot;ד?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=בּ֖וֹ): בטעם טרחא (במקום דחי)?
#[[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א?=שֹׁמֵ֢עַֽ֫ לִ֥י* או שֹׁמֵ֢֫עַֽ לִ֥י): סימן ה&quot;עולה&quot; תלוי בין האותיות מ&quot;ם ועי&quot;ן
#[[משלי י/טעמים#י יג|י,יג]] (א!=בְּשִׁפְתֵ֣י): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[משלי יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א?!=הוֹלֵ֣ך): חסרות נקודות שווא באות כ&quot;ף סופית?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי יב/טעמים#יב כג|יב,כג]] (א!=כְּ֝סִילִים): חסרה נקודת הרביע באות למ&quot;ד
#[[משלי יג/טעמים#יג כה|יג,כה]] (א?=אֹ֭כֵֽל* או אֹ֭כֵ֥ל): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[משלי כא/טעמים#כא ל|כא,ל]] (א!=עֵ֝צָה): חסרה נקודת הרביע באות צד&quot;י
#[[משלי כ/טעמים#כ כה|כה,כ]] (א*=מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[משלי כב/טעמים#כב ח|כב,ח]] (א=יִקְצׇור־אָ֑וֶן): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב,יא|כב,יא]] (א=טְהׇור־לֵ֑ב): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]] (א=יִפׇּול־שָֽׁם): אין הערת קרי
#[[משלי כג/טעמים#כג כו|כג,כו]] (א-כתיב=תִּרְצֹּֽנָה)

===מגילת רות===

'''[[מגילת רות/טעמים|מגילת רות]] קיימת במלואה בכתר ארם צובה.'''

הניקוד בתוך הכתיב:
#[[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
#[[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי ולא כתב&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.

===מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על החלק האחרון של המגילה שאינו קיים בכתר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)|כאן]]'''.

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
&lt;קטע התחלה=תעוררו/&gt;#ספק מרכא בתיבת תביר (בשלושה מקומות מקבילים):{{הערה|שם=תעוררו|1=ההתייחסות כאן היא רק לעניין הטעם בתיבה האחרונה (מרכא בתיבת תביר או געיה) ולא לשאלת החטף (&quot;וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ&quot;, &quot;וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ&quot;). למידע מלא על הניקוד והטעמים בשלושת המקומות המקבילים (ב,ז; ג,ה; ח,ד) ראו בהערת הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב,ז|שה&quot;ש ב,ז]]. למידע נוסף על &quot;מרכא בתיבת תביר&quot; בכתר ומקורות נוספים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|בהפניות כאן]].}}
##[[שיר השירים ב/טעמים|ב,ז]]: א?,ש1,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / א?,ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ג/טעמים|ג,ה]]: א,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ח/טעמים|ח,ד]]: ק13,ל-א,ק-מ=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ]* / ל?=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ]&lt;קטע סוף=תעוררו/&gt;
#[[שיר השירים ב/טעמים#ב יז|שיר השירים ב,יז]] (א!=דְּמֵה־לְךָ): חסר טעם הקדמא

==מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בספרי הנביאים והכתובים''' בכתר ארם צובה או בכתי&quot;ל. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה  (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בתורה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביהושע}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע|ספר יהושע]]''' (26 פריטים): [[יהושע א/טעמים#א יב|א,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,יג]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו טו|ו,טו]] (א=סָבֲב֥וּ); [[יהושע ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים); [[יהושע ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים); [[יהושע ח/טעמים#ח כז|ח,כז]] (א=בָּֽזֲז֥וּ); [[יהושע יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כִּֽנֲר֖וֹת); [[יהושע יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (א=בָּזֲז֥וּ); [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יג/טעמים#יג ז|יג,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יד/טעמים#יד יג|יד,יג]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[יהושע יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=בֵּרֲכַ֥נִי); [[יהושע יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֜ה); [[יהושע כא/טעמים#כא ד|כא,ד]] (א=הַקֳּהָתִ֑י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא י|כא,י]] (א=הַקֳּהָתִ֖י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=בְּנֵֽי־קֳהָת֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כו|כא,כו]] (א=בְּנֵי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא לד|כא,לד]] (א=אֶֽת־יָקְנֳעָ֖ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כב/טעמים#כב ו|כב,ו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם); [[יהושע כב/טעמים#כב ז|כב,ז]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽם); [[יהושע כב/טעמים#כב כא|כב,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע כב/טעמים#כב לג|כב,לג]] (א=וַיְבָרֲכ֥וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שופטים|ספר שופטים]]''' (24 פריטים): [[שופטים ב/טעמים#ג כו|ג,כו]] (א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[שופטים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א=בָּֽרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=לְחוֹקֲקֵ֣י); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה יא|ה,יא]] (א=מְחַֽצֲצִ֗ים); [[שופטים ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (א=וּֽשֲׁבֵ֥ה); [[שופטים ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙ [{{קו תחתי|שני חטפים}}]);{{הערה|השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם; וראו לעיל ב[[#ספר שופטים|רשימת החריגים]] לגבי שתי הגעיות.}} [[שופטים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (א=עֹלֲל֥וֹת); [[שופטים ט/טעמים#ט יג|ט,יג]] (א=הַֽמֲשַׂמֵּ֥חַ); [[שופטים ט/טעמים#ט לז|ט,לז]] (א=מְעוֹנֲנִֽים); [[שופטים ט/טעמים#ט נד|ט,נד]] (א=וּמ֣וֹתֲתֵ֔נִי); [[שופטים ט/טעמים#ט נז|ט,נז]] (א=קִֽלֲלַ֖ת); [[שופטים י/טעמים#י ח|י,ח]] (א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙); [[שופטים יג/טעמים#יג כד|יג,כד]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז טז|טז,טז]] (א=וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז כד|טז,כד]] (א=וַֽיְהַלֲל֖וּ); [[שופטים כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙); [[שופטים כ/טעמים#כ לב|כ,לב]] (א=אֶל־הַֽמֲסִלּֽוֹת); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת); [[שופטים כא/טעמים#כא כג|כא,כג]] (א=מִן־הַמְּחֹלֲל֖וֹת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמואל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]]''' (30 פריטים): [[שמואל א ב/טעמים#ב כה|שמ&quot;א ב,כה]] (א=וּפִֽלֲל֣וֹ); [[שמואל א ג/טעמים#ג יג|שמ&quot;א ג,יג]] (א=כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים); [[שמואל א ד/טעמים#ד יז|שמ&quot;א ד,יז]] (א=הַֽמֲבַשֵּׂ֜ר); [[שמואל א ז/טעמים#ז ג|שמ&quot;א ז,ג]] (א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם); [[שמואל א ט/טעמים#ט ו|שמ&quot;א ט,ו]] (א=נֵ֣לֲכָה); [[שמואל א יג/טעמים#יג י|שמ&quot;א יג,י]] (א=לְבָרֲכֽוֹ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נא|שמ&quot;א יז,נא]] (א=וַיְמֹ֣תֲתֵ֔הוּ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נב|שמ&quot;א יז,נב]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[שמואל א יח/טעמים#יח כג|שמ&quot;א יח,כג]] (א=הַֽנֲקַלָּ֤ה); [[שמואל א כד/טעמים#כד י|שמ&quot;א כד,י]] (א=לַהֲרָגֲךָ֖); [[שמואל א כה/טעמים#כה ז|שמ&quot;א כה,ז]] (א=גֹזֲזִ֖ים); [[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א=לְגֹזֲזָ֑י); [[שמואל א כה/טעמים#כה כו|שמ&quot;א כה,כו]] (א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[שמואל א כו/טעמים#כו יא|שמ&quot;א כו,יא]] (א=וְנֵלֲכָה־לָּֽנוּ); [[שמואל א ל/טעמים#ל טז|שמ&quot;א ל,טז]] (א=וְחֹ֣גֲגִ֔ים); [[שמואל ב א/טעמים#א ט|שמ&quot;ב א,ט]] (א=וּמֹ֣תֲתֵ֔נִי); [[שמואל ב י/טעמים#י ג|שמ&quot;ב י,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כג|שמ&quot;ב יג,כג]] (א=גֹֽזֲזִים֙); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כה|שמ&quot;ב יג,כה]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ); [[שמואל ב יד/טעמים#יד י|שמ&quot;ב יד,י]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֤ר); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טו,ז]] (א=אֵ֣לֲכָה); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טז,ז]] (א=בְּקַֽלֲל֑וֹ); [[שמואל ב יט/טעמים#יט ו|שמ&quot;ב יט,ו]] (א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים); [[שמואל ב יט/טעמים#יט מ|שמ&quot;ב יט,מ]] (א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=הַֽמֲסִלָּ֑ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֤ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יג|שמ&quot;ב כ,יג]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֑ה);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[שמואל ב כ/טעמים#כ טו|שמ&quot;ב כ,טו]] (א=סֹֽלֲלָה֙); [[שמואל ב כא/טעמים#כא ג|שמ&quot;ב כא,ג]] (א=וּבָרֲכ֖וּ); [[שמואל ב כב/טעמים#כב יב|שמ&quot;ב כב,יב]] (א=חַֽשֲׁרַת־מַ֖יִם).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במלכים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]]''' (29 פריטים): [[מלכים א ד/טעמים#ד יב|מל&quot;א ד,יב]] (א=לְיָקְמֳעָֽם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א ו/טעמים#ו לז|מל&quot;א ו,לז]] (א=הָרֲבִיעִ֔ית); [[מלכים א ז/טעמים#ז כד|מל&quot;א ז,כד]] (א=סֹבֲבִ֣ים); [[מלכים א ח/טעמים#ח לה|מל&quot;א ח,לה]] (א=וְהִֽתְפַּלֲל֞וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מד|מל&quot;א ח,מד]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מח|מל&quot;א ח,מח]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ);{{הערה|פריט זה נשמט מרשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[מלכים א ח/טעמים#ח סו|מל&quot;א ח,סו]] (א=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[מלכים א יג/טעמים#יג ז|מל&quot;א יג,ז]] (א=וּֽסֳעָ֑דָה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א יד/טעמים#יד כא|מל&quot;א יד,כא]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל&quot;א יז,יא]] (א=לִֽקְִחִי־נָ֥א [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[מלכים א יח/טעמים#יח כח|מל&quot;א יח,כח]] (א=וַיִּתְגֹּֽדֲדוּ֙); [[מלכים א כא/טעמים#כא יט|מל&quot;א כא,יט]] (א=לָקֲק֤וּ); [[מלכים א כא/טעמים#כא כ|מל&quot;א כא,כ]] (א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי); [[מלכים ב ב/טעמים#ב א|מל&quot;ב ב,א]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב יא|מל&quot;ב ב,יא]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב כד|מל&quot;ב ב,כד]] (א=וַֽיְקַלֲלֵ֖ם); [[מלכים ב ג/טעמים#ג טו|מל&quot;ב ג,טו]] (א=הַֽמֲנַגֵּ֔ן); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כט|מל&quot;ב ד,כט]] (א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו ב|מל&quot;ב ו,ב]] (א=נֵלֲכָה־נָּ֣א); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כח|מל&quot;ב ו,כח]] (א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כט|מל&quot;ב ו,כט]] (א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו לב|מל&quot;ב ו,לב]] (א=בֶּן־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ); [[מלכים ב ז/טעמים#ז ח|מל&quot;ב ז,ח]] (א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים); [[מלכים ב ח/טעמים#ח יב|מל&quot;ב ח,יב]] (א=וְעֹלֲלֵיהֶ֣ם); [[מלכים ב ט/טעמים#ט יז|מל&quot;ב ט,יז]] (א=וּֽשֲׁלַ֥ח); [[מלכים ב י/טעמים#י טו|מל&quot;ב י,טו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֗הוּ); [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל&quot;ב י,לג]] (א=וְהַֽמֲנַשִּׁ֑י); [[מלכים ב יב/טעמים#יב יב|מל&quot;ב יב,יב]] (א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן); [[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' (53 פריטים): [[ישעיהו א/טעמים#א כג|א,כג]] (א=סוֹרֲרִ֗ים); [[ישעיהו א/טעמים#א ל|א,ל]] (א=וּֽכֲגַנָּ֔ה); [[ישעיהו ב/טעמים#ב ו|ב,ו]] (א=וְעֹנֲנִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י א|י,א]] (א=הַחֹֽקֲקִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י לא|י,לא]] (א=נָֽדֲדָ֖ה); [[ישעיהו יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א=וְצֹרֲרֵ֥י); [[ישעיהו יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=לְבֹזֲזֵֽינוּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט ו|יט,ו]] (א=דָּלֲל֥וּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט כה|יט,כה]] (א=בֵּרֲכ֛וֹ);{{הערה|בטעות &quot;יט,כו&quot; ברשימת ברויאר בסוף תנ&quot;ך כתר ירושלים.}} [[ישעיהו כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (א=הַֽמֲצַפֶּ֔ה); [[ישעיהו כב/טעמים#כב ג|כב,ג]] (א=נָֽדֲדוּ־יַ֖חַד); [[ישעיהו כב/טעמים#כב טז|כב,טז]] (א=חֹקֲקִ֥י); [[ישעיהו כג/טעמים#כג יג|כג,יג]] (א=עֽוֹרֲרוּ֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְפּוֹרֲרָה֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְמוֹטֲטָ֖ה); [[ישעיהו כד/טעמים#כד כ|כד,כ]] (א=וְהִֽתְנוֹדֲדָ֖ה); [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]] (א=וּֽסֲגֹ֥ר); [[ישעיהו כז/טעמים#כז ח|כז,ח]] (א=בְּסַאסֳּאָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ל,א]] (א=סֽוֹרֲרִים֙); [[ישעיהו לא/טעמים#לא ח|לא,ח]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=מְחֹקֲקֵ֑נוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כג|לג,כג]] (א=בָּ֥זֲזוּ); [[ישעיהו לד/טעמים#לד טז|לד,טז]] (א=וּֽקֲרָ֔אוּ); [[ישעיהו לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[ישעיהו לז/טעמים#לז לג|לז,לג]] (א=סֹלֲלָֽה); [[ישעיהו לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (א=יְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ד|מ,ד]] (א=וְהָרֲכָסִ֖ים); [[ישעיהו מ/טעמים#מ כ|מ,כ]] (א=הַֽמֲסֻכָּ֣ן); [[ישעיהו מב/טעמים#מב כד|מב,כד]] (א=לְבֹזֲזִ֖ים); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (א=וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֮); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יח|מה,יח]] (א=כֽוֹנֲנָ֔הּ); [[ישעיהו מה/טעמים#מה כ|מה,כ]] (א=וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים); [[ישעיהו מז/טעמים#מז י|מז,י]] (א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יד|מח,יד]] (א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יז|מח,יז]] (א=מַדְרִֽיכֲךָ֖); [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וַאֲבָרֲכֵ֖הוּ); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִתְעוֹרֲרִ֣י [1]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִֽתְעוֹרֲרִ֗י [2]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא כ|נא,כ]] (א=הַֽמֲלֵאִ֥ים); [[ישעיהו נב/טעמים#נב ו|נב,ו]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֖ר); [[ישעיהו נג/טעמים#נג ז|נג,ז]] (א=גֹזֲזֶ֖יהָ); [[ישעיהו נז/טעמים#נז ג|נז,ג]] (א=עֹנֲנָ֑ה); [[ישעיהו נז/טעמים#נז כ|נז,כ]] (א=וְהָרֲשָׁעִ֖ים); [[ישעיהו נח/טעמים#נח ט|נח,ט]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[ישעיהו נט/טעמים#נט י|נט,י]] (א=נְגַשֲׁשָׁ֤ה); [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] (א=נֹ֥סֲסָה); [[ישעיהו סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (א=וְהִֽלֲל֖וּ); [[ישעיהו סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א=הַֽמֲסִלָּה֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג יח|סג,יח]] (א=בּוֹסֲס֖וּ); [[ישעיהו סד/טעמים#סד י|סד,י]] (א=הִֽלֲל֙וּךָ֙); [[ישעיהו סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[ישעיהו סו/טעמים#סו טז|סו,טז]] (א=חַֽלֲלֵ֥י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בירמיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]]''' (37 פריטים):{{הערה|1=רשימה זו אינה כוללת את הפריט [[ירמיהו מח/טעמים#מח לב|מח,לב]] (א=מִבֲּכִ֨י), המובא ברשימות ברויאר. נראה יותר שבכתר יש כאן שווא בלבד (&quot;מִבְּכִ֨י&quot;), או שהקו של הפתח נמחק; וכך הכריעו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/13/48/1/mg/106 מג&quot;ה].}} [[ירמיהו ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] (א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮); [[ירמיהו ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א=מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה א|ה,א]] (א=שׁוֹטֲט֞וּ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (א=אֵֽלֲכָה־לִּ֤י); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (א=סֹֽלֲלָ֑ה); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=יְעוֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] (א=סוֹרֲרִ֔ים); [[ירמיהו ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א=הַֽמֳעָרַ֣ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א=שׁוֹבֲבָ֜ה); [[ירמיהו ח/טעמים#ח כג|ח,כג]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו ט/טעמים#ט ט|ט,ט]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ירמיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]] (א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת); [[ירמיהו יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (א=הַֽמֲזִמָּ֙תָה֙); [[ירמיהו יא/טעמים#יא כא|יא,כא]] (א=הַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[ירמיהו יב/טעמים#יב י|יב,י]] (א=בֹּסֲס֖וּ); [[ירמיהו יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א=שֹֽׁדֲדִ֔ים); [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|כ,יז]] (א=לֹא־מוֹתֲתַ֖נִי); [[ירמיהו כב/טעמים#כב טו|כב,טו]] (א=הֲתִֽמֲלֹ֔ךְ); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כ|כב,כ]] (א=וּֽצֳעָ֔קִי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כח|כב,כח]] (א=הֽוּטֲלוּ֙); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לג|כה,לג]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לו|כה,לו]] (א=וִֽילֲלַ֖ת); [[ירמיהו לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה);{{הערה|1=בן־נפתלי,'''ל''',ב1=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (חטף פתח); בן־אשר,מ&quot;ש,דפוסים=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (חטף קמץ); ק=אֶכְתְּבֶ֑נָּה (שווא). הפריט אינו מופיע בספר החילופים מהדורת ליפשיץ; החילוף מוזכר ברד&quot;ק, ודבריו הובאו במ&quot;ש.}} [[ירמיהו לב/טעמים#לב ט|לב,ט]] (ל=וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙); [[ירמיהו לג/טעמים#לג י|לג,י]] (א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת); [[ירמיהו מ/טעמים#מ טו|מ,טו]] (א=אֵ֤לֲכָה); [[ירמיהו מא/טעמים#מא ה|מא,ה]] (א=וּמִתְגֹּֽדֲדִ֑ים); [[ירמיהו מד/טעמים#מד ט|מד,ט]] (א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩); [[ירמיהו מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ); [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (א-קרי=וּֽזֳעָ֑קוּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);  [[ירמיהו מט/טעמים#מט ד|מט,ד]] (א=מַה־תִּתְהַֽלֲלִי֙); [[ירמיהו נ/טעמים#נ ו|נ,ו]] (א-קרי=שׁוֹבֲב֑וּם); [[ירמיהו נ/טעמים#נ י|נ,י]] (א=כָּל־שֹׁלֲלֶ֥יהָ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וִיבֹקֲק֖וּ);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[ירמיהו נא/טעמים#נא ז|נא,ז]] (א=יִתְהֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא מט|נא,מט2]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו נא/טעמים#נא נג|נא,נג]] (א=שֹׁדֲדִ֛ים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביחזקאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יחזקאל|ספר יחזקאל]]''' (55 פריטים): [[יחזקאל א/טעמים#א ז|א,ז]] (א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (א=הָרֲשָׁעָ֖ה); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יט|ג,יט]] (א=הָרֲשָׁעָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ב|ד,ב]] (א=סֹלֲלָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ד/טעמים#ד י|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶ֔נּוּ [1]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ [2]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נָּה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=בְּגֶֽלֲלֵי֙); [[יחזקאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (א=גֶּֽלֲלֵ֣י); [[יחזקאל ו/טעמים#ו ז|ו,ז]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם); [[יחזקאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] (א=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ט/טעמים#ט ח|ט,ח]] (א=וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֨וֹת [1]); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֥וֹת [2]); [[יחזקאל טז/טעמים#טז נא|טז,נא]] (וַתְּצַדֲּקִי֙); [[יחזקאל יז/טעמים#יז יז|יז,יז]] (ל=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כא/טעמים#כא כז|כא,כז]] (א=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו ח|כו,ח]] (א=סֹֽלֲלָ֔ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל כו/טעמים#כו טז|כו,טז]] (א=וְשָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|כו,כא]] (א=וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י); [[יחזקאל כז/טעמים#כז ד|כז,ד]] (א=כָּלֲל֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (א=וּבְכׇל־קֳהָלֵךְ֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לב|כז,לב]] (א=וְקוֹנֲנ֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (א=וְכׇל־קֳהָלֵ֖ךְ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לה|כז,לה]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח ט|כח,ט]] (א=מְחַלֲלֶֽיךָ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח טז|כח,טז]] (א=תוֹכֲךָ֛); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יח|כח,יח]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יט|כח,יט]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=רֹמֲמָ֑תְהוּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ו|לא,ו]] (א=קִֽנֲנוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=בְּעוֹפֲפִ֥י); [[יחזקאל לב/טעמים#לב יב|לב,יב]] (א=וְשָֽׁדֲדוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב טז|לב,טז]] (א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ); [[יחזקאל לב/טעמים#לב כב|לב,כב]] (א=וְכָל־קֳהָלָ֔הּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל לג/טעמים#לג כח|לג,כח]] (א=וְשָׁ֥מֲמ֛וּ); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ [1]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶֽךָ [2]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ז|לה,ז]] (א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|לה,ט]] (א=שִֽׁמֲמ֤וֹת); [[יחזקאל לה/טעמים#לה יא|לה,יא]] (א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ); [[יחזקאל לו/טעמים#לו ד|לו,ד]] (א=הַשֹּֽׁמֲמוֹת֙); [[יחזקאל לו/טעמים#לו לה|לו,לה]] (א=וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־שֹׁלֲלֵיהֶ֗ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־בֹּ֣זֲזֵיהֶ֔ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט כז|לט,כז]] (א=בְּשׁוֹבֲבִ֤י); [[יחזקאל מ/טעמים#מ מג|מ,מג]] (א=וְהַֽשֲׁפַתַּ֗יִם); [[יחזקאל מג/טעמים#מג י|מג,י]] (א=וּמָדֲד֖וּ); [[יחזקאל מז/טעמים#מז כב|מז,כב]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם [1]); [[יחזקאל מח/טעמים#מח יא|מח,יא]] (א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בתרי עשר}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]]''' (25 פריטים): [[הושע ז/טעמים#ז ה|הושע ז,ה]] (א=אֶת־לֹצֲצִֽים); [[הושע ז/טעמים#ז יג|הושע ז,יג]] (א=כִּֽי־נָדֲד֣וּ); [[הושע ט/טעמים#ט טו|הושע ט,טו]] (א=סֹרֲרִֽים); [[הושע ט/טעמים#ט יז|הושע ט,יז]] (א=נֹדֲדִ֖ים); [[יואל ג/טעמים#ג ג|יואל ג,ג]] (א=וְתִֽימֲר֖וֹת); [[עמוס ב/טעמים#ב יג|עמוס ב,יג]] (א=הַֽמֲלֵאָ֥ה); [[עמוס ד/טעמים#ד א|עמוס ד,א]] (א=הָרֹצֲצ֖וֹת); [[עמוס ה/טעמים#ה יב|עמוס ה,יב]] (א=צֹרֲרֵ֤י); [[עמוס ו/טעמים#ו ג|עמוס ו,ג]] (א=הַֽמֲנַדִּ֖ים); [[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מיכה ג/טעמים#ג ט|מיכה ג,ט]] (ל=הַֽמֲתַעֲבִ֣ים); [[מיכה ה/טעמים#ה יא|מיכה ה,יא]] (א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים); [[מיכה ו/טעמים#ו ז|מיכה ו,ז]] (א=בְּרִֽבֲב֖וֹת); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=אַ֣לֲלַי); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=כְּעֹלֲלֹ֖ת); [[נחום ב/טעמים#ב ג|נחום ב,ג]] (א=בֹּֽקֲקִ֔ים); [[נחום ב/טעמים#ב ה|נחום ב,ה]] (א=יִתְהוֹלֲל֣וּ); [[נחום ב/טעמים#ב ח|נחום ב,ח]] (א=מְתֹפֲפֹ֖ת); [[חבקוק ג/טעמים#ג ו|חבקוק ג,ו]] (א=וַיִּתְפֹּֽצֲצוּ֙); [[חבקוק ג/טעמים#ג טז|חבקוק ג,טז]] (א=צָלֲל֣וּ); [[צפניה א/טעמים#א ט|צפניה א,ט]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֛ים); [[צפניה ב/טעמים#ב א|צפניה ב,א]] (א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ); [[צפניה ב/טעמים#ב יב|צפניה ב,יב]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[זכריה ד/טעמים#ד יב|זכריה ד,יב]] (ל=שִׁבֲּלֵ֣י); [[זכריה יא/טעמים#יא ג|זכריה יא,ג]] (א=יִֽלֲלַ֣ת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]]''' (171 פריטים): [[תהלים ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (א=ה֭וֹלֲלִים); [[תהלים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=שׁוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=עָשֲׁשָׁ֣ה); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=בְּכׇל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים ז/טעמים#ז ה|ז,ה]] (א=צֽוֹרֲרִ֣י); [[תהלים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=צוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=עוֹלֲלִ֨ים ׀); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=צוֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=חָֽנֲנֵ֬נִי); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י); [[תהלים י/טעמים#י ה|י,ה]] (א=כׇּל־צ֝וֹרֲרָ֗יו); [[תהלים יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כּוֹנֲנ֣וּ); [[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]] (א=אִ֥מֲר֣וֹת); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽשְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ש1=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨ ׀); [[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל=אֶ֥קֲרָ֣א); [[תהלים כו/טעמים#כו ו|כו,ו]] (א=וַאֲסֹבֲבָ֖ה); [[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי); [[תהלים כז/טעמים#כז יא|כז,יא]] (א=שֽׁוֹרֲרָֽי); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א=עָשֲׁשָׁ֖ה); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=מִכׇּל־צֹרֲרַ֨י); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=וְלִ֥שֲׁכֵנַ֨י ׀); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=נָדֲד֥וּ); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד א|לד,א]] (א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד ב|לד,ב]] (א=אֲבָרֲכָ֣ה); [[תהלים לד/טעמים#לד ד|לד,ד]] (א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה); [[תהלים לה/טעמים#לה יח|לה,יח]] (א=אֲהַלֲלֶֽךָּ); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א?=&lt;שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; [{{קו תחתי|חטף קמץ}}] או &lt;שִׁ֥מֲעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; בחטף קמץ); [[תהלים מ/טעמים#מ יג|מ,יג]] (א=אָפֲפֽוּ־עָלַ֨י); [[תהלים מב/טעמים#מב יא|מב,יא]] (א=צוֹרֲרָ֑י);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=וְהִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נה/טעמים#נה,יא|נה,יא]] (א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ); [[תהלים נה/טעמים#נה,כב|נה,כב]] (א=וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ); [[תהלים נו/טעמים#נו ג|נו,ג]] (א=שׁ֭וֹרֲרַי); [[תהלים נט/טעמים#נט ז|נט,ז]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים נט/טעמים#נט טו|נט,טו]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים ס/טעמים#ס ט|ס,ט]] (א=מְחֹֽקֲקִֽי); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ); [[תהלים סב/טעמים#סב ה|סב,ה]] (א=יְקַֽלֲלוּ־סֶֽלָה); [[תהלים סד/טעמים#סד ט|סד,ט]] (א=יִ֝תְנֹדֲד֗וּ); [[תהלים סד/טעמים#סד יא|סד,יא]] (א=וְ֝יִתְהַלֲל֗וּ); [[תהלים סה/טעמים#סה ה|סה,ה]] (א=תִּ֥בֲחַ֣ר); [[תהלים סה/טעמים#סה י|סה,י]] (א=וַתְּשֹׁ{{גלגל}}קֲקֶ֡הָ); [[תהלים סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=תְּ֝מֹגֲגֶ֗נָּה); [[תהלים סו/טעמים#סו ז|סו,ז]] (א=הַסּוֹרֲרִ֓ים ׀); [[תהלים סו/טעמים#סו ח|סו,ח]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[תהלים סו/טעמים#סו יב|סו,יב]] (א=לָרֲוָיָֽה); [[תהלים סז/טעמים#סז ב|סז,ב]] (א=וִיבָרֲכֵ֑נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ז|סז,ז]] (א=יְ֝בָרֲכֵ֗נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ח|סז,ח]] (א=יְבָרֲכֵ֥נוּ); [[תהלים סח/טעמים#סח ז|סח,ז]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח יט|סח,יט]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]] (א=תִּ֥מֲחַ֥ץ); [[תהלים סח/טעמים#סח כז|סח,כז]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים סט/טעמים#סט כ|סט,כ]] (א=כׇּל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים סט/טעמים#סט לא|סט,לא]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים סט/טעמים#סט לה|סט,לה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ); [[תהלים עב/טעמים#עב טו|עב,טו]] (א=יְבָרֲכֶֽנְהוּ); [[תהלים עג/טעמים#עג ג|עג,ג]] (א=בַּהוֹלֲלִ֑ים); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א=קִ֥רֲבַ֥ת); [[תהלים עד/טעמים#עד ד|עד,ד]] (א=צֹ֭רֲרֶיךָ); [[תהלים עד/טעמים#עד ה|עד,ה]] (א=בִּסֲבָךְ־עֵ֝ץ); [[תהלים עד/טעמים#עד כא|עד,כא]] (א=יְֽהַלֲל֥וּ); [[תהלים עד/טעמים#עד כג|עד,כג]] (א=צֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים עה/טעמים#עה ה|עה,ה]] (א=לַ֭הוֹלֲלִים); [[תהלים עו/טעמים#עו ו|עו,ו]] (א=אֶשְׁתּֽוֹלֲל֨וּ |);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר, אולי בגלל שהמקום מטושטש.}} [[תהלים עו/טעמים#עו יב|עו,יב]] (א=נִ֥דֲר֣וּ); [[תהלים פ/טעמים#פ ג|פ,ג]] (א=עוֹרֲרָ֥ה); [[תהלים פ/טעמים#פ יא|פ,יא]] (א=אַֽרֲזֵי); [[תהלים פג/טעמים#פג יג|פג,יג]] (נִ֣ירֲשָׁה); [[תהלים פד/טעמים#פד ה|פד,ה]] (יְֽהַלֲל֥וּךָ); [[תהלים פז/טעמים#פז ה|פז,ה]] (א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀); [[תהלים פז/טעמים#פז ז|פז,ז]] (א=כְּחֹלֲלִ֑ים); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנָ֥ה); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנֵֽהוּ); [[תהלים צד/טעמים#צד י|צד,י]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֖ד); [[תהלים צו/טעמים#צו ב|צו,ב]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים צז/טעמים#צז ז|צז,ז]] (א=הַמִּֽתְהַלֲלִ֥ים); [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים ק/טעמים#ק ד|ק,ד]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג א|קג,א]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג ב|קג,ב]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג כ|קג,כ]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כא|קג,כא]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכ֤וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד א|קד,א]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ); [[תהלים קד/טעמים#קד י|קד,י]] (א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ); [[תהלים קד/טעמים#קד יח|קד,יח]] (א=לַֽשֲׁפַנִּֽים); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קה/טעמים#קה ג|קה,ג]] (א=הִֽ֭תְהַלֲלוּ); [[תהלים קה/טעמים#קה מה|קה,מה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קו/טעמים#קו א|קו,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קז/טעמים#קז לו|קז,לו]] (א=וַ֝יְכוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קז/טעמים#קז לח|קז,לח]] (א=וַיְבָרֲכֵ֣ם); [[תהלים קז/טעמים#קז מג|קז,מג]] (א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קח/טעמים#קח ט|קח,ט]] (א=מְחֹקֲקִֽי); [[תהלים קט/טעמים#קט כח|קט,כח]] (א=יְקַֽלֲלוּ־הֵמָּה֮); [[תהלים קט/טעמים#קט ל|קט,ל]] (א=אֲהַלֲלֶֽנּוּ); [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַ֭לֲלוּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג ט|קיג,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קטו/טעמים#קטו יח|קטו,יח]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כח|קיח,כח]] (א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קטו|קיט,קטו]] (א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קעה|קיט,קעה]] (א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד א|קלד,א]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד ב|קלד,ב]] (א=וּ֝בָרֲכ֗וּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֭לֲלוּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה,ג]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כא|קלה,כא]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קלט/טעמים#קלט כא|קלט,כא]] (א=וּ֝בִתְקוֹמֲמֶ֗יךָ); [[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|קמ,ד]] (א=שָׁ֥נֲנ֣וּ); [[תהלים קמג/טעמים#קמג יב|קמג,יב]] (א=כׇּל־צֹרֲרֵ֣י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד א|קמד,א]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד); [[תהלים קמה/טעמים#קמה א|קמה,א]] (א=וַאֲבָרֲכָ֥ה); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (א=אֲבָרֲכֶ֑ךָּ [1]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (וַאֲהַלֲלָ֥ה [2]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה י|קמה,י]] (א=יְבָרֲכֽוּכָה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלִ֥י); [[תהלים קמו/טעמים#קמו ב|קמו,ב]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו י|קמו,י]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמז/טעמים#קמז ח|קמז,ח]] (א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה); [[תהלים קמז/טעמים#קמז יב|קמז,יב]] (א=הַֽלֲלִ֖י); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ב|קמח,ב]] (א=הַֽלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ד|קמח,ד]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ה|קמח,ה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ז|קמח,ז]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יג|קמח,יג]] (א=&lt;יְהַלֲל֤וּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יד|קמח,יד]] (הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ג|קמט,ג]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ו|קמט,ו]] (א=רוֹמֲמ֣וֹת); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ט|קמט,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֭לְלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ו|קנ,ו]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|ספר משלי]]''' (12 פריטים): [[משלי ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א=יְחֹ֣קֲקוּ); [[משלי כג/טעמים#כג כ|כג,כ]] (א=בְּזֹלֲלֵ֖י); [[משלי כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=בָּֽרֲשָׁעִֽים); [[משלי כו/טעמים#כו ב|כו,ב]] (א=קִֽלֲלַ֥ת); [[משלי כח/טעמים#כח ד|כח,ד]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[משלי כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א=ז֝וֹלֲלִ֗ים); [[משלי כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א=נִ֥בֳהָֽל); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (א=תִּ֥לֲעַ֣ג); [[משלי לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=לַֽמֲלָכִ֣ים [2]); [[משלי לא/טעמים#לא טז|לא,טז]] (א=זָֽמֲמָ֣ה); [[משלי לא/טעמים#לא כח|לא,כח]] (א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ); [[משלי לא/טעמים#לא לא|לא,לא]] (א=וִיהַלֲל֖וּהָ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיוב}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]''' (28 פריטים): [[איוב א/טעמים#א ה|א,ה]] (א=וּבֵרֲכ֥וּ); [[איוב א/טעמים#א יא|א,יא]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם); [[איוב ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[איוב ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] (א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים); [[איוב ג/טעמים#ג כא|ג,כא]] (א=הַֽמֲחַכִּ֣ים); [[איוב ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ); [[איוב י/טעמים#י יא|י,יא]] (א=תְּשֹׂכֲכֵֽנִי); [[איוב יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים); [[איוב יב/טעמים#יב כה|יב,כה]] (א=יְמַֽשֲׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] (א=וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[איוב כ/טעמים#כ ז|כ,ז]] (א=כְּֽ֭גֶלֲלוֹ); [[איוב כו/טעמים#כו יג|כו,יג]] (א=חֹלֲלָ֥ה); [[איוב כז/טעמים#כז ז|כז,ז]] (א=וּמִתְקוֹמֲמִ֥י); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=אֶ֥בֲחַ֣ר); [[איוב ל/טעמים#ל כב|ל,כב]] (א=וּ֝תְמֹגֲגֵ֗נִי); [[איוב לא/טעמים#לא כ|לא,כ]] (א=בֵרֲכ֣וּנִי); [[איוב לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ); [[איוב לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=לַֽמֲמִתִֽים); [[איוב לג/טעמים#לג כה|לג,כה]] (א=רֻֽטֲפַ֣שׁ); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א=אַ֥נֲשֵׁ֥י); [[איוב לו/טעמים#לו כד|לו,כד]] (א=שֹׁרֲר֣וּ); [[איוב לח/טעמים#לח לא|לח,לא]] (א=הַֽ֭תֲקַשֵּׁר); [[איוב לח/טעמים#לח לה|לח,לה]] (א=הַֽתֲשַׁלַּ֣ח); [[איוב מ/טעמים#מ כב|מ,כב]] (א=צִֽלֲל֑וֹ); [[איוב מ/טעמים#מ לא|מ,לא]] (א=הַֽתֲמַלֵּ֣א); [[איוב מב/טעמים#מב י|מב,י]] (א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשיר השירים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]]''' (6 פריטים): [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שיר השירים ב,ז]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ או  וְֽאִם־תְּעֽוֹרֲר֛וּ);{{הערה|ראו אותו פריט ב[[#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|רשימת הניקוד והטעמים]].}} [[שיר השירים ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א=וַאֲסוֹבֲבָ֣ה); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]] (א=הַסֹּבֲבִ֖ים); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א=כְּתִֽימֲר֖וֹת); [[שיר השירים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗).{{הערה|וכמו כן לפי הסכמת בן־אשר ובן־נפתלי בספר החילופים.}}

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ברות}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת רות|מגילת רות]]''' (פריט אחד): [[רות ב/טעמים#ב ב|ב,ב]] (א=אֵֽלֲכָה־נָּ֤א).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיכה}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' (פריט אחד): [[איכה ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל=עֹלֲלֵ֣י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בקהלת}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' (2 פריטים): [[קהלת ה/טעמים#ה ה|ו,ב]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ); [[קהלת ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] (ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באסתר}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' (אין פריטים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדניאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' (11 פריטים): [[דניאל א/טעמים#א ו|א,ח]] (ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם); [[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] (ל=גֲלִ֑י); [[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] (ל=לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח); [[דניאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (ל=צִפֲּרֵ֣י); [[דניאל ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=צִפֲּרֵ֥י); [[דניאל ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=וּֽסֲגַ֛ר); [[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=מַדֲּקָ֔ה); [[דניאל ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָע֒); [[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה); [[דניאל יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (ל=סֽוֹלֲלָ֔ה); [[דניאל יב/טעמים#יב י|יב,י]] (ל=יִ֠תְבָּֽרֲרוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בעזרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' (11 פריטים): [[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה); [[נחמיה ב/טעמים#ב ו|נחמיה ב,ו]] (ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖); [[נחמיה ג/טעמים#ג יג|נחמיה ג,יג]] (ל=הָשֲׁפֽוֹת); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת); [[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל=בָּרֲכוּ֙); [[נחמיה יא/טעמים#יא ב|נחמיה יא,ב]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[נחמיה יב/טעמים#יב כט|נחמיה יב,כט]] (ל=הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=מִֽלֲלַ֡י); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=גִּֽלֲלַ֡י); [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יט]] (ל=צָֽלֲלוּ֩).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברי הימים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דברי הימים|ספר דברי הימים]]''' (61 פריטים): [[דברי הימים א ב/טעמים#ב מד|דה&quot;א ב,מד]] (א=יָרְקֳעָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ד/טעמים#ד י|דה&quot;א ד,י]] (א=תְּבָרֲכֵ֜נִי); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה טז|דה&quot;א ה,טז]] (א=וּבְכׇֽל־מִגְרֲשֵׁ֥י); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כז|דה&quot;א ה,כז]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כח|דה&quot;א ה,כח]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו א|דה&quot;א ו,א]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ג|דה&quot;א ו,ג]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ז|דה&quot;א ו,ז]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו יח|דה&quot;א ו,יח]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו כג|דה&quot;א ו,כג]] (א=בֶּן־קֳהָ֔ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו לט|דה&quot;א ו,לט]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו מו|דה&quot;א ו,מו]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נא|דה&quot;א ו,נא]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נג|דה&quot;א ו,נג]] (א=וְאֶֽת־יָקְמֳעָם֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נה|דה&quot;א ו,נה]] (א=לִבְנֵֽי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ט/טעמים#ט לב|דה&quot;א ט,לב]] (א=הַקֳּהָתִ֛י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו ה|דה&quot;א טו,ה]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים. בכתר נכתב הקמץ מתחת לשווא, אך המשמעות ברורה.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יח|דה&quot;א טו,יח]] (א=וֶאֱלִ֨יפֲלֵ֜הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יט|דה&quot;א טו,יט]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כא|דה&quot;א טו,כא]] (א=וֶאֱלִֽיפֲלֵ֗הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֑ים); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ה|דה&quot;א טז,ה]] (א=בַּֽמֲצִלְתַּ֥יִם); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז י|דה&quot;א טז,י]] (א=הִֽתְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה&quot;א יח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[דברי הימים א יט/טעמים#יט ג|דה&quot;א יט,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג ו|דה&quot;א כג,ו]] (א=קֳהָ֥ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג יב|דה&quot;א כג,יב]] (א=קֳהָ֗ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו ה|דה&quot;א כו,ה]] (א=בֵרֲכ֖וֹ); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו טז|דה&quot;א כו,טז]] (א=בַּֽמֲסִלָּ֖ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו יח|דה&quot;א כו,יח]] (א=לַֽמֲסִלָּ֔ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה&quot;א כו,לב]] (א=הַֽמֲנַשִּׁ֔י); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז כא|דה&quot;א כז,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז לא|דה&quot;א כז,לא]] (א=הָרֲכ֔וּשׁ); [[דברי הימים א כח/טעמים#כח יח|דה&quot;א כח,יח]] (א=וְסֹכֲכִ֖ים); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט ב|דה&quot;א כט,ב]] (א=וּֽכֲכָל־כֹּחִ֞י); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט כ|דה&quot;א כט,כ]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יב|דה&quot;ב ה,יב]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֣ים); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יג|דה&quot;ב ה,יג]] (א=וְלַמְשֹׁרֲרִ֜ים); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כא|דה&quot;ב ו,כא]] (א=יִֽתְפַּלֲל֖וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כד|דה&quot;ב ו,כד]] (א=וְהִתְפַּֽלֲל֧וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו לח|דה&quot;ב ו,לח]] (א=וְהִֽתְפַּֽלֲל֗וּ); [[דברי הימים ב ז/טעמים#ז יד|דה&quot;ב ז,יד]] (א=וְיִֽתְפַּֽלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב יב/טעמים#יב יג|דה&quot;ב יב,יג]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[דברי הימים ב טז/טעמים#טז ט|דה&quot;ב טז,ט]] (א=מְשֹׁטֲט֤וֹת); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ יט|דה&quot;ב כ,יט]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=וּֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כה|דה&quot;ב כ,כה]] (א=בֹּזֲזִ֥ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כו|דה&quot;ב כ,כו]] (א=בֵּרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יז|דה&quot;ב כא,יז]] (א=כׇּל־הָרֲכוּשׁ֙); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יב|דה&quot;ב כג,יב]] (א=וְהַֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יג|דה&quot;ב כג,יג]] (א=וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד יד|דה&quot;ב כד,יד]] (א=וּֽכֲכַלּוֹתָ֡ם); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט יב|דה&quot;ב כט,יב]] (א=הַקֳּהָתִי֒ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ל|דה&quot;ב כט,ל]] (א=וַֽיְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כז|דה&quot;ב ל,כז]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב לא/טעמים#לא ח|דה&quot;ב לא,ח]] (א=וַֽיְבָרֲכוּ֙); [[דברי הימים ב לב/טעמים#לב לא|דה&quot;ב לב,לא]] (א=הַֽמֲשַׁלְּחִ֤ים); [[דברי הימים ב לג/טעמים#לג יח|דה&quot;ב לג,יח]] (א=הַֽמֲדַבְּרִ֣ים); [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד יב|דה&quot;ב לד,יב]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר בכתר ירושלים, אך קיים ברשימה בדעת מקרא.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|דה&quot;ב לה,ז]] (א=מֵרֲכ֥וּשׁ);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה טו|דה&quot;ב לה,טו]] (א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת==

להסבר מפורט על עיצוב טעמי אמ&quot;ת, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו.

===עולה ויורד===

להסבר מפורט על המדיניות כלפי &quot;עולה ויורד&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot; באות אחת:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 13) שבהם סימנו &quot;עולה ויורד&quot; באופן מלא (=תו של &quot;עולה&quot; ותו של &quot;יורד&quot;) באות אחת, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שמשמיט בעקביות את ה&quot;עולה&quot; בתיבות הללו (ייתכן מסיבות הקשורות לנגינתן). בעתיד נסמן את ה&quot;עולה&quot; בתיבות אלו ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} אם תהיה אפשרות טכנית לעשות כך.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים ל/טעמים#ל יב|ל,יב]] (א=לְמָח֢וֹל לִ֥י); [[תהלים מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א=לְאֵ֢ל חָ֥י); [[תהלים נה/טעמים#נה כ|נה,כ]] (א=קֶ֗דֶם סֶ֥לָה); [[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]] (א=י֤וֹם{{מ:לגרמיה}}י֥וֹם); [[תהלים פו/טעמים#פו ב|פו,ב]] (א=כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥נִי); [[תהלים קט/טעמים#קט טז|קט,טז]] (א=עֲשׂ֢וֹת חָ֥סֶד); [[תהלים קכה/טעמים#קכה ב|קכה,ב]] (א=סָבִ֢יב לָ֥הּ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי כד/טעמים#כד כד|כד,כד]] (א=צַדִּ֢יק אָ֥תָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טו|ל,טו]] (א=הַ֤ב{{מ:פסק}}הַ֥ב).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (א=וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה); [[איוב ט/טעמים#ט כב|ט,כב]] (א=אַחַ֗ת הִ֥יא); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ);{{הערה|יושם לב שיש סימן למחיקה מעל האות רי&quot;ש, ושמא נמחק ה&quot;עולה&quot; (ראו ייבין, מט.1, עמ' 330).}} [[איוב לד/טעמים#לד כ|לד,כ]] (א=וַחֲצ֢וֹת לָ֥יְלָה).

'''ב. מקף בין שתי תיבות של &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot;:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 55) שבהם ה&quot;עולה&quot; וה&quot;יורד&quot; באות בשתי תיבות סמוכות. אם אין בתיבת ה&quot;עולה&quot; טעם עצמאי, אז סימנו מקף בין תיבת ה&quot;עולה&quot; לתיבת ה&quot;יורד&quot;, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ואם יש טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot;, והיא לא ראויה אם כן להיות מוקפת, אז מהדורתנו זהה לנוסח הכתר (בלי מקף) וסימנו את הדוגמה בכוכבית. ברשימה מובא נוסחו של כתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את המקף;{{הערה| במקום אחד שבו הכתר לא קיים (תהלים יח,מד) הבאנו ברשימה את נוסחו של כתי&quot;ל, שגם בו המקף מושמט בדרך כלל.}} דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן המקף מסומן בכתר '''מודגשות''', והן מופיעות במהדורתנו כמקפים רגילים. ואילו בשאר המקומות (שבהם אין טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot; אך המקף מושמט בכתר ארם צובה) סימנו את המקף ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} במהדורתנו.{{הערה|השתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:מקף אפור]].}}

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]] (א{{=}}עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם); [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (א{{=}}אֶֽ֫ל חֹ֥ק); [[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א*{{=}}מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב); [[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א{{=}}אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א*{{=}}יִסַּ֢דְתָּ֫ עֹ֥ז); [[תהלים יד/טעמים#יד ד|יד,ד]] (א*{{=}}כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים יח/טעמים#יח מד|יח,מד]] (ל*{{=}}מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם); [[תהלים כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א*{{=}}וְעִם־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים ל/טעמים#ל ח|ל,ח]] (א{{=}}לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז); [[תהלים ל/טעמים#ל י|ל,י]] (א{{=}}אֶ֫ל שָׁ֥חַת); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים לא/טעמים#לא יט|לא,יט]] (א{{=}}שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר); [[תהלים לא/טעמים#לא כא|לא,כא]] (א{{=}}מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]] (א*{{=}}וְהִתְח֢וֹלֵֽ֫ל ל֥וֹ); [[תהלים מ/טעמים#מ יח|מ,יח]] (א{{=}}יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] (א*{{=}}לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ); [[תהלים מה/טעמים#מה ח|מה,ח]] (א{{=}}וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע); [[תהלים נג/טעמים#נג ה|נג,ה]] (א*{{=}}פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] (א*{{=}}לֹא־הָ֢יָה֫ פָ֥חַד); [[תהלים נו/טעמים#נו ט|נו,ט]] (א*{{=}}סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה); [[תהלים סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א{{=}}בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|ע,ו]] ('''א{{=}}ח֫וּשָׁה־לִּ֥י'''); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א{{=}}לִ֫י ט֥וֹב); [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]] (א{{=}}שֽׁ֫וּב נָ֥א); [[תהלים פח/טעמים#פח א|פח,א]] (א{{=}}לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח); [[תהלים פח/טעמים#פח י|פח,י]] (א{{=}}מִנִּ֫י עֹ֥נִי); [[תהלים צז/טעמים#צז י|צז,י]] (א{{=}}שִׂנְא֫וּ רָ֥ע); [[תהלים קב/טעמים#קב ג|קב,ג]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] ('''א=לֹ֫א־לָ֥נוּ'''); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כז|קיח,כז]] (א*{{=}}וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ז|קמב,ז]] (א*{{=}}כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ב|תהלים קמד,ב]] (א{{=}}וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|תהלים קמד,יג]] (א{{=}}אֶ֫ל זַ֥ן); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א{{=}}יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי א/טעמים#א כב|א,כב]] (א{{=}}תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי); [[משלי ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] ('''א=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן'''); [[משלי ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (א{{=}}עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם); [[משלי ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (א{{=}}שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע); [[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א*{{=}}שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] ('''א=כֶּ֫ן־ה֥וּא'''); [[משלי כד/טעמים#כד יב|כד,יב]] (א*{{=}}לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה); [[משלי כה/טעמים#כה ז|כה,ז]] (א{{=}}עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טז|ל,טז]] (א*{{=}}וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] ('''א=לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם'''); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] ('''א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר''').

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ג/טעמים#ג ד|ג,ד]] (א{{=}}יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א*{{=}}יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל); [[איוב ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א{{=}}אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י); [[איוב כא/טעמים#כא לג|כא,לג]] (א{{=}}רִגְבֵ֫י נָ֥חַל); [[איוב כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (א{{=}}בְּֽמֹרְדֵ֫י א֥וֹר); [[איוב לב/טעמים#לב ב|לב,ב]] (א*{{=}}מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם); [[איוב לג/טעמים#לג ט|לג,ט]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א{{=}}שִׁמְע֫וּ לִ֥י); [[איוב לז/טעמים#לז ו|לז,ו]] (א{{=}}הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ); [[איוב מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י דָ֥עַת).

{{עוגן|מקום העולה}}'''ג. מקום כתיבת ה&quot;עולה&quot; בתוך התיבה:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;, ועוד רשימה של הפסוקים שיש בהם &quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה. דרכו של כתר ארם צובה על פי רוב לכתוב את ה&quot;עולה&quot; באות הראשונה של הברה הראויה לגעיה קלה (אם בתיבה יש הברה כזאת), ובאות יו&quot;ד של שם הוי&quot;ה (אותה שיטה בשם הוי&quot;ה נמצאת בכתר לגבי כתיבתו של הטעם המחבר צינורית,  וראו ב[[#צינורית|סעיף הבא]]). אך נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן ה&quot;עולה&quot; בקביעות בהברה שלפני הטעם, ובאות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה (וכמו כן במהדורות ברויאר). בהתאם למדיניות שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]], סימן ה&quot;עולה&quot; מופיע בה בעקביות בהברה הראויה לגעיה ובאות יו&quot;ד בשם הוי&quot;ה.

:'''הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;:''' [[תהלים כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א*=וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א*=תִּ֫צְּרֵ֥נִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב י|תהלים לב,י]] (א!=לָרָ֫שָׁ֥ע); [[תהלים לז/טעמים#לז מ|לז,מ]] (א*=וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א*=אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים נ/טעמים#נ ג|נ,ג]] (א*=וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ); [[תהלים נ/טעמים#נ כג|תהלים נ,כג]] (א!=יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי [תיקון בכתב־היד שלא הושלם]); [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (א!=מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים נה/טעמים#נה כג|נה,כג]] (א*=יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א*=כֻ֫לְּכֶ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|תהלים סח,כא]] (א!=לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים סח/טעמים#סח כב|סח,כב]] (א*=אֹ֫יְבָ֥יו); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (א*=ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים עא/טעמים#עא יח|תהלים עא,יח]] (א*=אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי); [[תהלים קכ/טעמים#קכ א|קכ,א]] (א*=הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת [לאחר תיקון בכתב־היד]);{{הערה|וכמו כן בכל מקום שתיבה זו מוטעמת ב&quot;עולה ויורד&quot;.}} [[תהלים קכד/טעמים#קכד ז|קכד,ז]] (א*=י֫וֹקְשִׁ֥ים); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|קלז,ו]] (א*=אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|תהלים קלז,ז]] (א!=יְֽרוּשָׁ֫ל{{מ:ירושלם|ָ|֥}}ם); [[תהלים קלח/טעמים#קלח ח|תהלים קלח,ח]] (א*=בַּ֫עֲדִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|קמד ז]] (א!=מִמָּ֫ר֥וֹם [לאחר תיקון הפוך בכתב־היד]); [[משלי א/טעמים#א כג|משלי א,כג]] (א*=לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י); [[משלי ג/טעמים#ג ג|משלי ג,ג]] (א*=אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (א!=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן);{{הערה|יש התחלה של כתיבת ה&quot;עולה&quot; גם מעל האות עי&quot;ן; הסופר כנראה התחיל לסמן אותו שם, התחרט באמצע וסימנו מעל האות למ&quot;ד, ולא מחק את הראשון.}} [[איוב ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (א*=הָ֫אָדָ֥ם); [[איוב יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (א*=לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה).

:'''&quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה:''' [[תהלים כז/טעמים#כז יד|תהלים כז,יד]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (א!=הָאֵ{{אתנח הפוך}}ל{{מ:פסק}}יְה֫וָ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (א*=אֶת־יְ֫הוָ֥ה [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (א!=יְה֫וָ֥ה).

===צינורית===

להסבר על המדיניות כלפי &quot;צינורית&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צינורית|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. מקף אפור אחרי צינורית שהיא לבד בתיבתה.''' להלן רשימה מלאה של התיבות שבהן הוספנו מקף אפור אחרי צינורית הנכתבת לבד בתיבתה (15 מקומות):

:[[תהלים ב/טעמים#ב ז|'''תהלים''' ב,ז]] (אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י); [[תהלים ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (כִּ֤י{{מ:לגרמיה}}לֹ֤א{{מ:מקף אפור}}אֵֽל־חָפֵ֘ץ{{מ:מקף אפור}}רֶ֥שַׁע{{מ:פסק}}אָ֑תָּה); [[תהלים יח/טעמים#יח א|יח,א]] (הִֽצִּיל־יְהֹוָ֘ה{{מ:מקף אפור}}אוֹת֥וֹ); [[תהלים יח/טעמים#יח כ|יח,כ]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בִּֽי); [[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בּֽוֹ); [[תהלים לא/טעמים#לא כב|לא,כב]] (הִפְלִ֘יא{{מ:מקף אפור}}חַסְדּ֥וֹ); [[תהלים מט/טעמים#מט טו|מט,טו]] (וַיִּרְדּ֘וּ{{מ:מקף אפור}}בָ֤ם); [[תהלים סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (בִּטְח֘וּ{{מ:מקף אפור}}ב֤וֹ); [[תהלים סו/טעמים#סו כ|סו,כ]] (לֹֽא־הֵסִ֘יר{{מ:מקף אפור}}תְּפִלָּתִ֥י); [[תהלים צה/טעמים#צה ז|צה,ז]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}עָ֤שָׂה); [[משלי ו/טעמים#ו ג|'''משלי''' ו,ג]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ); [[איוב יח/טעמים#יח יט|'''איוב''' יח,יט]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}נִ֤ין); [[איוב לב/טעמים#לב ה|לב,ה]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}אֵ֤ין); [[איוב לז/טעמים#לז כא|לז,כא]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}רָ֤אוּ).

'''ב. צינורית בשם הוי&quot;ה.''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם צינורית בשם הוי&quot;ה (א*=יְ֘הוָ֤ה ב-7 מקומות, ובניקוד אֱלֹהִים במקום האחרון [א*=יְ֘הֹוִ֤ה]):

:[[תהלים פ/טעמים#פ כ|'''תהלים''' פ,כ]]; [[תהלים פא/טעמים#פא יא|פא,יא]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ט|פד,ט]]; [[תהלים צו/טעמים#צו י|צו,י]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]]; [[תהלים קו/טעמים#קו מז|קו,מז]]; [[תהלים קט/טעמים#קט כא|קט,כא]].

'''ג. חריגים:''' יש תיקון אחד בכתר בתוך תיבה שמשקלה דומה לשם הוי&quot;ה: [[תהלים קלח/טעמים#קלח ב|קלח,ב]] (וְ֘אוֹדֶ֤ה [לפני תיקון], וְא֘וֹדֶ֤ה* [לאחר תיקון]). ובעוד תיבה שמשקלה דומה יש צינורית במקום חריג: [[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ). במהדורתנו: וְא֘וֹדֶ֤ה, וְי֘וֹד֤וּ, כשיטתו העקבית של הכתר בשאר כל המקומות.

===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל===

להסבר על ההבחנה בין &quot;אתנח הפוך&quot; ל&quot;גלגל&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|פרק השני]]''' של המבוא.

===רביע מוגרש===

להסבר על המדיניות כלפי &quot;רביע מוגרש&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|פרק השני]]''' של המבוא.

להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 260) שבהם סימנו &quot;רביע מוגרש&quot; באופן מלא (=תו של &quot;גרש מוקדם&quot; ותו של &quot;רביע&quot;) באות אחת בעקביות, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את נקודת הרביע. דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן נקודת הרביע מסומנת '''מודגשות'''. במקומות שהכתר לא קיים (תהלים טו,א-כה,א) הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}; נקודת הרביע מסומנת בו בדרך כלל, והדגשנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שבה היא מושמטת.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' ז,א ('''א{{=}}עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ'''); ח,ז (א{{=}}כֹּ֝ל); יא,א (א{{=}}נודו נ֝וּדִי); יא,ב (א{{=}}בְּמוֹ־אֹ֝פֶל); יד,ג (א{{=}}אֵ֝ין); {{צבע גופן|אפור|טז,א (ל{{=}}אֵ֝֗ל); יז,ו (ל{{=}}לִ֝֗י); יז,י (ל{{=}}פִּ֝֗ימוֹ); יח,יב (ל{{=}}חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם); יח,טו ('''ל{{=}}רָ֝ב'''); יח,לא (ל{{=}}ה֝֗וּא); יח,לב (ל{{=}}צ֝֗וּר); כ,ט (ל{{=}}קַּ֝֗מְנוּ); כב,כא (ל{{=}}מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב); כג,ג (ל{{=}}בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק);}} כה,כא ('''א{{=}}כִּ֝֗י'''); כז,יב ('''א{{=}}עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר'''); לא,כ (א{{=}}נֶ֝גֶד); לא,כב (א{{=}}לִ֝י); לא,כד (א{{=}}עַל־יֶ֝תֶר); לב,ט (א{{=}}בַּ֝ל); לב,י (א{{=}}חֶ֝סֶד); לג,ו (א{{=}}פִּ֝יו); לה,יד ('''א{{=}}כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם'''); לו,ה (א{{=}}רָ֝ע); לז,ב (א{{=}}דֶּ֝שֶׁא); לז,ג (א{{=}}שְׁכׇן־אֶ֝רֶץ); לח,יא (א{{=}}גַּם־הֵ֝ם); מ,ח (א{{=}}בִּמְגִלַּת־סֵ֝פֶר); מ,טז (א{{=}}לִ֝י); מד,טו (א{{=}}מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ); מה,ט (א{{=}}שֵׁ֝ן); מח,ז (א{{=}}חִ֝יל); מח,יא (א{{=}}צֶ֝דֶק); מט,ג (א{{=}}יַ֝חַד); מט,כ (א{{=}}עַד־נֵ֝צַח); נ,א (א{{=}}מִמִּזְרַח־שֶׁ֝מֶשׁ); נא,ב (א{{=}}כַּאֲשֶׁר־בָּ֝א); נב,ג (א{{=}}אֵ֝ל); נב,יא (א{{=}}כִי־ט֝וֹב); נג,ב (א{{=}}עָ֝וֶל); נג,ד (א{{=}}אֵ֝ין); נה,ד (א{{=}}אָ֝וֶן); נה,ה (א{{=}}מָ֝וֶת); נז,ב (א{{=}}עַ֝ד); נח,ט (א{{=}}אֵ֝שֶׁת); סא,ד (א{{=}}מִגְדַּל־עֹ֝ז); סב,י (א{{=}}הֵ֝מָּה); סב,יב (א{{=}}עֹ֝ז); סג,ט (א{{=}}בִּ֝י); סד,ז (א{{=}}אִ֝ישׁ); סה,ו (א{{=}}כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֝רֶץ); סו,ו (א{{=}}שָׁ֝ם); סו,יד (א{{=}}וְדִבֶּר־פִּ֝י); סח,יג (א{{=}}בַּ֝יִת); סח,יח (א{{=}}בָ֝ם); סח,כט (א{{=}}ז֝וּ); סט,ג (א{{=}}בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝יִם); סט,יח (א{{=}}כִּי־צַר־לִ֝י); סט,לו (א{{=}}שָׁ֝ם); עא,יז (א{{=}}וְעַד־הֵ֝נָּה); עג,ו (א{{=}}יַעֲטָף־שִׁ֝ית); עג,יט (א{{=}}תַ֝מּוּ); עד,ה (א{{=}}בִּסְבׇךְ־עֵ֝ץ); עד,כ (א{{=}}מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ); עה,ט (א{{=}}כֹּ֝ל); עו,יב (א{{=}}שַׁ֝י); עז,ט (א{{=}}אֹ֝מֶר); עז,יז ('''א{{=}}אַ֝֗ף'''); עח,כא (א{{=}}וְגַם־אַ֝ף); עח,ל (א{{=}}ע֝וֹד); עח,מב (א{{=}}י֝וֹם); עח,נד (א{{=}}הַר־זֶ֝ה); עח,ס (א{{=}}אֹ֝הֶל); עט,ה (א{{=}}כְּמוֹ־אֵ֝שׁ); פ,טז (א{{=}}וְעַל־בֵּ֝ן); פא,יא (א{{=}}הַרְחֶב־פִּ֝יךָ); פג,יא (א{{=}}דֹּ֝מֶן); פג,יג (א{{=}}אֵ֝ת); פד,ה (א{{=}}ע֝וֹד); פד,יב (א{{=}}יִמְנַע־ט֝וֹב); פה,ב (א{{=}}שַׁ֝בְתָּ); פו,ה (א{{=}}וְרַב־חֶ֝סֶד); פז,ד (א{{=}}זֶ֝ה); פט,מח (א{{=}}עַל־מַה־שָּׁ֝וְא); צ,י (א{{=}}חִ֝ישׁ); צד,ט (א{{=}}עַ֝יִן); צד,טז (א{{=}}לִ֝י); צו,ד (א{{=}}ה֝וּא); צז,ז (א{{=}}הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ); צח,ג (א{{=}}אֵ֝ת); צח,ח (א{{=}}יַ֝חַד); צט,ב (א{{=}}ה֝וּא); ק,ד (א{{=}}הוֹדוּ־ל֝וֹ); קא,ד (א{{=}}רָ֝ע); קא,ו (א{{=}}ה֝וּא); קד,יד (א{{=}}לֶ֝חֶם); קד,יט (א{{=}}שֶׁ֝מֶשׁ); קה,ב ('''א{{=}}שִׂ֝֗יחוּ'''); קה,יא (א{{=}}חֶ֝בֶל); קו,יד (א{{=}}וַיְנַסּוּ־אֵ֝ל); קו,כ (א{{=}}שׁ֝וֹר); קו,כט (א{{=}}וַתִּפְרׇץ־בָּ֝ם); קז,לג (א{{=}}מַ֝יִם); קט,כ (א{{=}}רָ֝ע); קי,ו (א{{=}}רֹ֝אשׁ); קי,ז (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיג,ח (א{{=}}עִ֝ם); קטו,ב (א{{=}}אַיֵּה־נָ֝א); קטז,יד (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קטז,יח (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קיח,יד (א{{=}}וַֽיְהִי־לִ֝י); קיח,יט (א{{=}}אָבֹא־בָ֝ם); קיח,כא (א{{=}}וַתְּהִי־לִ֝י); קיט,יג (א{{=}}כֹּ֝ל); קיט,מט (א{{=}}עַ֝ל); קיט,סב (א{{=}}עַ֝ל); קיט,צ (א{{=}}אֶ֝רֶץ); קיט,צב (א{{=}}אָ֝ז); קיט,צג (א{{=}}בָ֝ם); קיט,קד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קיח (א{{=}}כִּי־שֶׁ֝קֶר); קיט,קכט (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קלו (א{{=}}עַ֝ל); קיט,קסד (א{{=}}עַ֝ל); קכ,ד (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ו (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); קכג,ב (א{{=}}עַ֝ד); קכג,ג (א{{=}}כִּי־רַ֝ב); קכד,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכד,ד (א{{=}}נַ֝חְלָה); קכד,ו (א{{=}}טֶ֝רֶף); קכז,א (א{{=}}לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝יר); קכז,ד (א{{=}}כֵּ֝ן); קכח,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קכט,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכט,ב (א{{=}}גַּ֝ם); קכט,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קלב,א (א{{=}}אֵ֝ת); קלב,יז (א{{=}}נֵ֝ר); קלה,ז (א{{=}}מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ); קלה,יז (א{{=}}אַ֝ף); קלז,ג (א{{=}}לָ֝נוּ); קלז,ד (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ו (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ז (א{{=}}עַ֝ד); קמ,ג (א{{=}}כׇּל־י֝וֹם); קמג,יב (א{{=}}כִּ֝י); קמח,י (א{{=}}רֶ֝מֶשׂ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' א,א (א{{=}}מֶ֝לֶךְ); ד,ה (א{{=}}וְאַל־תֵּ֝ט); ז,ט (א{{=}}לַ֝יְלָה); ז,כה (א{{=}}אַל־תֵּ֝תַע); ח,כז (א{{=}}ח֝וּג); ט,ב (א{{=}}אַ֝ף); ט,ד (א{{=}}חֲסַר־לֵ֝ב); ט,טז (א{{=}}וַחֲסַר־לֵ֝ב); יא,יג (א{{=}}וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ); יא,לא (א{{=}}אַ֝ף); יב,ח (א{{=}}וְנַעֲוֵה־לֵ֝ב); יד,כט (א{{=}}וּקְצַר־ר֝וּחַ); טו,א (א{{=}}וּדְבַר־עֶ֝צֶב); טו,ד (א{{=}}בָּ֝הּ); טו,יא (א{{=}}אַ֝ף); טו,יג (א{{=}}וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב); טו,טו (א{{=}}וְטֽוֹב־לֵ֝ב); טו,טז (א{{=}}רָ֝ב); טו,כד (א{{=}}ס֝וּר); יז,ז (א{{=}}אַ֝ף); יז,כז (א{{=}}וקר יְקַר־ר֝וּחַ); יח,ב (א{{=}}כִּ֝י); יח,ט (א{{=}}ה֝וּא); יח,יג (א{{=}}הִיא־ל֝וֹ); יט,י (א{{=}}אַ֝ף); יט,כב (א{{=}}וְטֽוֹב־רָ֝שׁ); יט,כד (א{{=}}גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ); יט,כו ('''א?{{=}}בֵּ֗֝ן'''); כ,א (א{{=}}בּ֝וֹ); כ,יד (א{{=}}ל֝וֹ); כא,ה (א{{=}}וְכׇל־אָ֝ץ); כא,כז (א{{=}}אַ֝ף); כד,ה (א{{=}}וְאִֽישׁ־דַּ֝עַת); כד,ח (א{{=}}ל֝וֹ); כד,ל (א{{=}}וְעַל־כֶּ֝רֶם); כה,כח (א{{=}}אִ֝ישׁ); כו,כז (א{{=}}אֶ֝בֶן); כז,ח (א{{=}}כֵּֽן־אִ֝ישׁ); כז,כד (א{{=}}וְאִם־נֵ֝זֶר); כח,טז (א{{=}}בֶ֝צַע); כח,כא (א{{=}}וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם); כח,כד (א{{=}}ה֝וּא); כט,ה (א{{=}}רֶ֝שֶׁת); כט,כג (א{{=}}וּשְׁפַל־ר֝וּחַ); ל,ה (א{{=}}ה֝וּא); לא,ח (א{{=}}אֶל־דִּ֝ין); לא,יב (א{{=}}כֹּ֝ל); לא,כו (א{{=}}חֶ֝סֶד).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' ה,ז (א{{=}}וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף); ה,י (א{{=}}מַ֝יִם); ו,ג (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); ו,ה (א{{=}}יִגְעֶה־שּׁ֝וֹר); ו,ו (א{{=}}אִם־יֶשׁ־טַ֝עַם); ו,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); ו,כט (א{{=}}ע֝וֹד); ז,טו (א{{=}}מָ֝וֶת); ח,טו (א{{=}}בּ֝וֹ); ח,יח (א{{=}}בּ֝וֹ); ט,כ (א{{=}}תׇּֽם־אָ֝נִי); ט,כט (א{{=}}לָמָּה־זֶּ֝ה); יא,יא (א{{=}}וַיַּרְא־אָ֝וֶן); יא,יב (א{{=}}פֶּ֝רֶא); יב,יג (א{{=}}ל֝וֹ); יב,יד (א{{=}}עַל־אִ֝ישׁ); יב,טז (א{{=}}ל֝וֹ); יג,יב (א{{=}}לְגַבֵּי־חֹ֝מֶר); יד,יד (א{{=}}עַד־בּ֝וֹא); טו,לא (א{{=}}כִּי־שָׁ֝וְא); טז,י (א{{=}}יַ֝חַד); טז,יב (א{{=}}ל֝וֹ); יז,ג (א{{=}}ה֝וּא); יז,ד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); יז,יב (א{{=}}א֝וֹר); יח,ד (א{{=}}וְיֶעְתַּק־צ֝וּר); יח,יז (א{{=}}ל֝וֹ); יט,טז ('''א!{{=}}בְּ֝מוֹ־פִ֗י''');{{הערה|ראו גם ב[[#איוב|רשימת החריגים בספר איוב]].}} כ,ט (א{{=}}וְלֹֽא־ע֝וֹד); כ,כא (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); כא,ב (א{{=}}וּתְהִי־זֹ֝את); כב,ג (א{{=}}וְאִם־בֶּ֝צַע); כב,ה (א{{=}}וְאֵֽין־קֵ֝ץ); כג,ו (א{{=}}אַךְ־ה֝וּא); כד,ה (א{{=}}לֶ֝חֶם); כה,ג (א{{=}}וְעַל־מִ֝י); כו,ד (א{{=}}וְנִשְׁמַת־מִ֝י); כו,ה (א{{=}}מַ֝יִם); כו,ז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); כז,יב (א{{=}}וְלָמָּה־זֶּ֝ה); כז,כ (א{{=}}לַ֝יְלָה); כח,יב (א{{=}}זֶ֝ה); כח,כ (א{{=}}זֶ֝ה); ל,ג (א{{=}}אֶ֝מֶשׁ); ל,ל (א{{=}}וְעַצְמִי־חָ֝רָה); לא,מ (א{{=}}תַּ֝מּוּ); לד,יא (א{{=}}אִ֝ישׁ); לד,יג (א{{=}}שָׂ֝ם); לד,כב (א{{=}}שָׁ֝ם); לד,כג (א{{=}}אֶל־אֵ֝ל); לד,כה (א{{=}}לַ֝יְלָה); לה,טז (א{{=}}בִּבְלִי־דַ֝עַת); לו,יח (א{{=}}וְרׇב־כֹּ֝פֶר); לו,כא (א{{=}}כִּֽי־עַל־זֶ֝ה); לז,יז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); לז,כ (א{{=}}אִ֝ישׁ); לט,יז (א{{=}}לָ֝הּ); לט,כח (א{{=}}שֶׁן־סֶ֝לַע); מא,ב (א{{=}}ה֝וּא); מא,יא (א{{=}}אֵ֝שׁ); מא,כג (א{{=}}יָ֝ם); מא,כו (א{{=}}ה֝וּא).

===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת===

למידע מפורט על התיבות הראויות להיות מוקפות בספרי אמ&quot;ת, והוספנו להן מקף אפור, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|פרק השני]]''' של המבוא.

==חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים==

בניגוד ל'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הסדרים בתורה|חלוקת הסדרים בתורה]]''', חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים איננה עניינית אלא בעיקר כמותית. הסדרים אינם מתחילים בתחילת עניין בדרך כלל, וגם לא מסתיימים בסוף עניין, אלא במקומות שיש בהם דברי ברכה או נחמה או שבח לה'. הסיבה לחלוקתם של ספרי הנביאים והכתובים לסדרים אינה ידועה לנו; אמנם לפי הסבר רווח, תפקידה לסמן יחידות בשביל קריאה יומית כדי לסיים את כל המקרא בשנה אחת, כי לפי חישוב פשוט יוצא שמספר הסדרים קרוב או זהה למספר ימי החול בשנה עברית רגילה (למעט שבתות ומועדים).{{הערה|הסבר זה לחלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים התפרסם במיוחד בדברי הפתיחה למהדורת קורן: &quot;על משמעותה של החלוקה לסדרים בספרי נביאים וכתובים אין לנו ידיעות ממקורותת קדמונים. הציון הבולט של הסדרים העסיק חכמים מחכמי ישראל בימינו, ובכללם ר' שאול קוסובסקי ז&quot;ל. הוא התעמק בבעיה זו והציע פתרון מסתבר. הוא חישב את כמות הסדרים של כל הספרים ביחד והגיע למספר 293; זהו מספרם של ימות החול בשנה רגילה. סיכומם של ימות החול (293) וימי שבת וחג (71) הוא 364, כלומר, מנין ימיה של שנת השמש חסר יום אחד, כנגד תשעה באב, שהוא יום אסור בתלמוד תורה (קוראים בו ספר &quot;איכה&quot;); ויום זה אף הוא נקרא &quot;מועד&quot;, ואין למנותו כאן בחשבון ימות החול. יוצא איפה שנקבע &quot;סדר&quot; קריאה מן התורה, הנביאים והכתובים, לכל יחיד ויחיד, לכל יום ויום מ-365 ימי השנה. וכך, כנראה, נהגו קדמונינו.&quot; לדיון מפורט בסדרים ראו פסח פינפער, '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו) עמ' 39-45.}}

חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים יציבה בדרך כלל במקורות (יותר מחלוקת הסדרים בתורה). בחלוקה המקובלת שבדפוסים מוצאים 293 סדרים סה&quot;כ, ויש רק כ-4 מקומות שבהם רשום סדר נוסף במקורות העתיקים:{{הערה|כל ארבעת הסדרים הנוספים מופיעים במהדורות ברויאר ע&quot;פ ספר החילופים, וגם במקראות גדולות הכתר. אמנם לא כולם מסומנים בתוך כתר ארם צובה, ולא ברור מהם הנימוקים לסימונם במקראות גדולות הכתר.}}
#&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת&quot; ([[יהושע ח/טעמים#ח א|יהושע ח א]]) = ד* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בכתר ובגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).
#&quot;וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה&quot; ([[ירמיהו יז/טעמים#יז כו|ירמיהו יז כו]]) = (ט*) (חסר בכתר ובגוף כתי&quot;ל ובחלוקה המקובלת, אך קיים בספר החילופים ומחוק ברשימת כתי&quot;ל).
#&quot;אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר&quot; ([[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה ב]]) = א* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים; המקום של הפרשה חסר בכתר).
#&quot;יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ&quot; ([[רות ב/טעמים#ב יב|רות ב יב]]) = [א*] (חסר בחלוקה המקובלת ובכתר ובגוף כתי&quot;ל, אבל קיים ברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).

מספרי הסדרים בספרי הנביאים והכתובים כדלהלן (המספרים לפי החלוקה המקובלת, והכוכביות מציינות סדר נוסף ע&quot;פ המקורות העתיקים):
*יהושע 14* | ד*
*שופטים 14
*שמואל 34
*מלכים 35
*ישעיהו 26
*ירמיהו 31* | (ט*)
*יחזקאל 29
*תרי עשר 21
**סה&quot;כ נביאים 204 (206*)
*תהלים 19
*משלי 8
*איוב 8
*שיר השירים 1* | א*
*רות 1* | [א*]
*איכה 1
*קהלת 4
*אסתר 5
*דניאל 7
*עזרא 10
*דברי הימים 25
**סה&quot;כ כתובים 89 (91*)
**סה&quot;כ נביאים וכתובים 293 (297*)

'''תחילת ספר:''' ציינו תחילת סדר גם בראש כל אחד מכ&quot;ד ספרי המקרא (במספר הרצוף &quot;א&quot;), למרות שסימון כזה אינו מופיע בתחילת ספרי המקרא בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. הסדר הראשון בתחילת כל אחד מכ&quot;ד ספרי מקרא צוין במפורש בספר החילופים וברשימות הסדרים בכתי&quot;ל ([https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up תורה], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n655/mode/1up נביאים], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n930/mode/1up כתובים]).

'''התבנית:''' תחילת כל &quot;סדר&quot; מתוייגת בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה בתוך '''[[תבנית:מ:פסוק]]''', ע&quot;י השימוש בפרמטר &quot;סדר=&quot;. תבנית זו נמצאת מיד לפני כל פסוק במקרא (בלי שום רווח ביניהם). כשיש בה פרמטר של &quot;סדר=&quot;, מופיע מספר הסדר כחלק מסימני הניווט בשוליים הצדדיים של התנ&quot;ך.

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>m5w27y6f4zdvlnaemwv9osrra5vdfy3</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087693</id>
      <parentid>3087573</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T10:14:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* מסורת הקוראים בנ&quot;ך: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה */</comment>
      <origin>3087693</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="202619" sha1="8ge65gnvq2hmzs9pmr6sv214e402ifn" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ה. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות הקיימים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורה זו (חלוקת הפרשות וצורת השירות, האותיות והתיבות, הניקוד והטעמים והגעיות) מיוסד על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים. במקומות מעטים וחריגים שבהם נוסח הכתר אינו חד משמעי, או ייתכן שנפלה בו טעות, הבאנו את הנתונים בשלמותם בתיעוד הנוסח והכרענו ע&quot;פ שיקול הדעת. לאחר קביעת הנוסח נעשו התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על שיטת ההגהה והעריכה לנוסח הכתר (במקומות שהוא קיים) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה אינו קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הקודם]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

במקומות שכתר אדם צובה קיים, נוסח המקרא במהדורתנו מיוסד ישירות עליו. מכיוון שמדובר על כתב־יד אחד בלבד, שהוא מדויק ובהיר ועקבי להפליא, יש הרבה פחות צורך לדון בנוסחו של הכתר ולהשוות אותו אל כתבי־יד מקבילים, מאשר במקומות המיוסדים על כתי&quot;ל. בכל זאת, לעתים יש בו אות, ניקוד, טעם או עניין אחר הראוי לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), וזה דורש תיעוד של הנתונים לגביו, ולפעמים אף דיון והשוואה אל מקורות מקבילים.{{הערה|ברוב פרקי הנביאים והכתובים, במקומות המיוסדים על הכתר, יש ממוצע של 1-2 הערות נוסח בלבד בפרק אחד, וברוב ההערות הללו יש רק תיעוד קצר של זוטות. בספרי אמ&quot;ת יש יותר הערות נוסח בממוצע, אך רובן עוסקות בפרטים הקטנים של טעמי אמ&quot;ת.}} במקומות האלה השתמשנו באותה שיטה טכנית לתיעוד הנוסח כמו במקומות החסרים בכתר; ראו בהסבר המפורט בתוך '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|פרק המבוא לנוסח התורה]]'''.

במקרים המעטים יחסית שבהם היה צורך להשוות את הכתר לכתבי־יד אחרים, השתמשנו באותם כתבי־יד נבחרים שהוזכרו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#יסודות הנוסח ותיעודו|פרק הקודם]], לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

==המהדורות האחרות לפי כתר ארם צובה==

כתר ארם צובה הוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי. מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בספרי הנביאים והכתובים (במקומות שהכתר קיים), יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) שצריך בכלל להעיר בהם מבחינת קביעת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים. ורק בחלק מהמקומות האלה חייב העורך להפעיל את שיקול דעתו לגבי כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג את הממצאים במהדורה של המקרא.

עובדה מספרית פשוטה זו היא הסיבה לכך שכל המהדורות היפות של התנ&quot;ך שיצאו לאור עד היום ע&quot;פ כתר ארם צובה – כמעט זהות אחת לשנייה, אות באות ותָו בתָו (לגבי קביעת הנוסח, ולמעט עניינים התלויים בשיטות העיצוב של המהדירים). מדובר בעיקר על שלושת מהדורותיו של הרב ברויאר ומהדורת מכון ממרא, ועל מקראות גדולות הכתר.{{הערה|אפשר גם להוסיף את הכרכים הבודדים שיצאו לאור במסגרת &quot;מפעל המקרא&quot; של האוניברסיטה העברית (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל). ועם קצת הסתייגות אפשר עוד להוסיף גם את מהדורת &quot;סימנים&quot; של פלדהיים.}} כל אחת מהמהדורות הללו זהה לכל חברותיה כמעט לגמרי לגבי קביעת הנוסח (אבל לא לגמרי מבחינת עיצוב הטקסט).

'''אך בכל אחת מהמהדורות היפות הנ&quot;ל יש שני מרכיבים מקוריים וחשובים:'''
#'''קביעת עצם הנוסח ע&quot;פ שיקול הדעת במקומות חריגים.''' יש מקומות שבהם משמעותו של כתב־היד אינה ברורה לגמרי, כגון: אות שאולי סותרת את כתיב המסורה (וייתכן שנפלה טעות נדירה); ניקוד או טעם חריג שסותר את דרכו של הכתר במקומות אחרים (וייתכן שמדובר על טעות); נקודה או קו קטן של ניקוד או טעם שכתוב באופן בהיר ובלי סימני מחיקה, אך ניתן לפרש אותו ביותר מדרך אחת; מקום מטושטש או שיש בו סימני מחיקה (ולכן לא ברור לגמרי מה הייתה כוונתו של המסרן). כל מהדיר חייב להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה. כאמור, מדובר על פחות מ-200 סימנים אורתוגראפיים בלבד (אותיות, ניקוד וטעמים) בכתב־היד כולו.
#'''עיצוב המהדורה בשביל הקורא.''' כלומר: עד כמה מעתיקים את כל איפיוני כתב־היד לפרטי פרטיהם, גם כשהם אולי לא מתאימים לצרכיו של הקורא? כמה דוגמאות: האם חובה להביא בפני הקורא את נוסח סימן ה&quot;רפה&quot; שבכתר או שניתן לוותר עליו? האם צריך למסור רק את קביעת '''סוג''' חלוקת הפרשות שבכתב־היד (פרשה פתוחה או סגורה), או אף את '''צורת''' חלוקתן לפי השורות והרווחים? בתיבה שטעמה מלעיל, האם חובה לסמן את טעם הפשטא הכפולה בדיוק לפי שיטת הכתר, או שניתן לסמן אותו בכל תיבה כזו בעקביות (כמו שנעשה במהדורות ברויאר)?

לגבי ה'''עיצוב''' במהדורתנו (2), הוא יהיה לפי השיטה המנומקת היטב לעיל ב'''[[../פרק ב|פרק השני של המבוא]]'''. שיטה עצמאית זו שונה במידה ניכרת משיטותיהן של שאר המהדורות, לפחות באותה מידה שגם הן בעצמן שונות אחת מהשנייה (ואף יותר).

אמנם לגבי '''קביעת הנוסח''' במהדורתנו, במקומות המועטים יחסית בכתר שצריך להפעיל בהם את שיקול הדעת, נבחן כל מקום מחדש ונגיע להחלטה עצמאית לאחר הבאת כל הנתונים. בין המקומות האלה:
#כ־25 אותיות וצירופי תיבות בכתיב של כתר ארם צובה, שיש ספק כלשהו לגבי קביעתם, וייתכן (אפילו בספק) שלפי קביעה מסוימת הכתיב יהיה מנוגד למסורה הטברנית.
#טעויות קלות נדירות יחסית בכתב־היד בענייני ניקוד וטעמים, מהסוגים שפירט ישראל ייבין בפרק הראשון של ספרו, ועוד כמה צורות חריגות שיש לדון בהן (גם אם אינן טעויות מובהקות).{{הערה|ייבין, א.5 עמ' 16 דווח על &quot;למעלה מ-50 טעויות סופר&quot;, אבל ראו גם בסוגים הנוספים שמנה ב-א.6.}}
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שניתן לפרש אותם ביותר מדרך אחת, ו/או שהם מטושטשים ו/או לא ברורים ו/או שיש בהם סימני מחיקה (נדירים יחסית).
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שלא ברור לגמרי עד כמה הם מסכימים בעקביוּת לשיטת המסורה והכתר עצמו (כגון מרכא בתיבת תביר).
#אותיות גדולות וקטנות המוזכרות בספרות המסורה הקדומה או המאוחרת, שבדרך כלל אינן באות לידי ביטוי בנוסח הפנים של הכתר (ואף לא בנוסח הפנים של כתבי־היד הקרובים לו). כאן מדובר על חלק משיטת העיצוב במהדורתנו, שהרי בעידן כתבי־היד לא היו אותיות אלו עניין של חובה.

'''למרות נדירותם, מוכרח כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה.''' במהדורתנו נדון בכל אחד מהם במקומו (בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה על ידי השימוש ב[[תבנית:נוסח]]). בגלל שהמקומות האלה מעטים יחסית, יהיו הרבה פחות הערות נוסח בדפי העריכה בספרים שהכתר קיים בהם, מאשר בספרים המבוססים על כתב־יד לנינגרד (כיוון שהכתר חסר בהם).

לסיום צריך להוסיף ולומר, שעצם העובדה הברוכה שקיימות כל כך הרבה מהדורות משובחות ומדויקות על פי כתר ארם צובה מאפשרת לנו את השוואתן אחת לשנייה, ואת כולן ביחד לצילום כתב־היד. ניתן ללמוד מהשוואה כזו המון על אופייה של כל אחת מהמהדורות האחרות, וגם להפיק ממנה תובנות חשובות על הכתר עצמו ובשביל מהדורתנו, וכך עשינו.

==ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה==

הספר הראשון בנביאים וכתובים שבוצעה בו עריכה מלאה במהדורתנו, כולל הגהה ע&quot;פ כתר ארם צובה ו[[../פרק ב|עיצוב לפי שיטתנו]], היה [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]. ספר זה נבחר בגלל שהוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#ספר ישעיהו|נשתמר בשלמותו בכתר ארם צובה]], ובגלל שהוא ספר גדול מבחינה כמותית (כך שהיו בו מספיק דוגמאות למקומות חריגים כדי להמחיש את השיטה, והוא היווה מקרה בוחן ראוי לשיטת העבודה). כדי לבצע את הגהת הנוסח באופן מיטבי השתמשנו בכמה מקורות ביחד: בצילום הכתר, במהדורותיו של הרב ברויאר, במהדורת מכון ממרא (שהיא כמעט זהה למהדורות ברויאר{{הערה|הבדל קטן בין קביעת הנוסח במהדורת מכון ממרא לבין מהדורות ברויאר נמצא בתחום הגעיות. בעבודתנו על עשרת הפרקים הראשונים בספר ישעיהו מצאנו שני מקומות שבהם חסרה געיה במכון ממרא שקיים בכתר (ועל פיו במהדורות ברויאר): &quot;מִֽי־בִקֵּ֥שׁ&quot; ([[ישעיהו א/טעמים#א ט|א ט]]), &quot;וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים&quot; ([[ישעיהו ט/טעמים#ט יד|ט יד]]). לא ברור אם מדובר על טעות או על עניין שבשיטה. החל מפרק י&quot;א הפסקנו לתעד את הגעיות החסרות (למרות שמידי פעם מצאנו עוד), אבל מחשבון פשוט לפי התדירות בעשרת הפרקים הראשונים נראה שיש כתריסר געיות חסרות במהדורת מכון ממרא לספר ישעיהו. יש גם מקומות מעטים במהדורת מכון ממרא שהגעיה נמצאת באות אחרת מאשר בכתר, וגם במקומות האלה לא תיעדנו את התופעה אלא פשוט סימנו את הגעיה כמו שהיא בכתר.}}), ובמקראות גדולות הכתר. השימוש בצילום כתב־היד עצמו לצידן של כמה מהדורות מדויקות המבוססות עליו עזר לנו להעלות את דיוקה של ההקלדה, ואף תרם להבנתנו את שיטתה המיוחדת של כל אחת מהמהדורות האחרות.

כדי להמחיש את העבודה על קביעת הנוסח בספר ישעיהו צריך להביא סטיסטיקות של ממש, ונתחיל עם רשימת המילים החריגות של הרב ברויאר במהדורת '''כתר ירושלים''' (מתוך &quot;נוסח כתב היד&quot; בסוף הכרך). ברשימה זו הביא ברויאר את כל המקומות שבהם הוא נמנע מלהביא את נוסח הכתר במהדורתו, או שיש בהם ספק מסוים לגבי נוסח כתב־היד. כאשר מסתכלים על הפריטים ברשימתו לפי סוגיהם השונים, רואים קודם כל ש-[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו|53 מילים]] מתוך 68 בספר ישעיהו הן כולן מקרים של חטף באות לא גרונית (כ-78%).{{הערה|למרות שלעתים רחוקות מצאנו מקום שבו ברויאר לא ציין חטף באות לא גרונית, רשימותיו בדרך כלל מהווֹת תיעוד שלם ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. להסבר כללי של התופעה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.}} לגבי שאר המקומות החריגים (רק 15 במספר בספר ישעיהו), נמצא שהם מ-5 סוגים שונים:
#ספק קל לגבי קביעת אות אחת בכתר: &quot;מְרִימָ֔[י]ו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]).
#ספקות בקביעת הניקוד והטעמים והגעיות בכתר (3 מקומות, שאחד מהם ספק מקף בתיבת משרת [ראו סוג 5 דוגמה ג.]).
#מקומות חריגים בשיטת הניקוד בכתר (2 מקומות). ב[[ישעיהו יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] א=&quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום ק=מָעוּזּ֗וֹ וכן בדפוסים [ל=מָעֻזּ֗וֹ]); ב[[ישעיהו כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] א=&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; במקום ל,ק=בְּמָעוּזִּ֔י [דפוסים=בְּמָֽעֻזִּ֔י]). מצד אחד דגש חסר הוא אחד מהסוגים של הטעויות הקלות שנפלו בכתר לעתים רחוקות למרות דייקנותו{{הערה|ראו ייבין א.5, עמ' 16-17.}}, אבל חסרונו באותה תיבה פעמיים אולי רומז על עיקרון כלשהו. מצד שני גם אם הדבר נעשה בכוונה – עדיין אין עקביות בעניין זה בכתר. והשוו: &quot;מָעוּזִּ֖י&quot; ([[שמואל ב כב/טעמים#כב לג|שמ&quot;ב כב לג]]), &quot;מָעוּזִּֽי׃&quot; ([[תהלים לא/טעמים#לא ה|תהלים לא,ה]]), &quot;מָ֝עוּזָּ֗ם&quot; ([[תהלים לז/טעמים#לז לט|תהלים לז,לט]]), &quot;מָעוּזִּי֮&quot; ([[תהלים מג/טעמים#מג ב|תהלים מג,ב]]), &quot;מָע֫וּזּ֥וֹ&quot; ([[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]]).
#חריגים בניקודו של ה&quot;כתיב&quot; (4 מקומות): &quot;עֲנִוִים֙&quot; (עֲנִיִּים֙ קרי; [[ישעיהו לב/טעמים#לב ז|לב,ז]]), &quot;חֹראָיהָ֗ם&quot; (צוֹאָתָ֗ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;אֵאֵ֥ שַׁיְנֵיהֶ֖ם&quot; ([מֵימֵ֥י] רַגְלֵיהֶ֖ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;מֵי־אִתִּֽי׃&quot; (מֵאִתִּֽי׃ קרי; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|מד,כד]]).
#מקף בתיבת משרת (4-5 מקומות): א. &quot;נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ&quot; ([[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|מ,ז]]); ב. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙&quot; ([[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|נט,טז]]); ג. &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot;? ([[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] לפי ברויאר, וכך נראה יותר מעיון בכתב־היד, וכן הוא גם בכתבי־היד הקרובים לכתר [ל,ש1,ק,ל-א,ק25] ובדפוסים; אבל אולי צריך לקרוא רֽוּחַ־יְהוָ֖ה כמו שקבעו במקראות גדולות הכתר); ד. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙&quot; ([[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|סג,ה]]); ה. &quot;אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי&quot; ([[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|סו,ח]]).

לגבי שלושת הסוגים האחרונים (10-11 מקומות), נוסח הכתר ברור לגמרי בכמעט כולם (למעט &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot; ב[[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] כספק מקף בתיבת משרת), ובכולם מדובר על נטייה רווחת בכתר (ולא בטעות סופר) או לפחות על חוסר עקביות בשיטת הניקוד. נטיות אלו אינן עניין של חובה (כי אף הכתר עצמו אינו עקבי לגמרי לגביהן). ולכן לגבי מקף בתיבת משרת ולגבי ניקודו של תיבת הכתיב, במהדורתנו נעצב את המקומות האלה לפי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו|שיטתנו]], ונציין את השינויים בתיעוד הנוסח. ולגבי שתי המילים &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום מָעוּזּ֗וֹ) ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; (במקום &quot;בְּמָעוּזִּ֔י&quot;), בשתיהן אות הזי&quot;ן תהיה דגושה, כמקובל לא רק בכתבי־היד הקרובים לכתר ובדפוסים, אלא גם בכתר עצמו במקומות אחרים, וכך נשמור על עקביות למען הקורא ובהתאם למטרת העיצוב במהדורתנו.{{הערה|גם הרב ברויאר במהדורותיו החליט כך, וכנראה מאותן סיבות. אך במקראות גדולות הכתר קבעו &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; כדי להעביר את נוסח הכתר בדיוק למרות חריגותו וחוסר העקביות שבו.}}

אמנם לגבי שלושת הסוגים הראשונים (כלומר ארבעת המקומות בספר ישעיהו שבהם יש ספק כלשהו לגבי קריאת כתב־היד או לגבי כוונתו של המנקד, ואם כן יש קושי מסוים בקביעת עצם הנוסח), נצטרכנו להכריע בעצמנו על פי עיון חוזר בכתב־היד ועל פי שיקול הדעת. בארבעת המקומות האלה בספר ישעיהו החלטנו כך:
#ספק קל לגבי אות אחת: בתיבת &quot;מְרִימָ֔יו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]) נמחק החלק התחתון ביו&quot;ד הראשונה, אבל האות קיימת ברובה. גם בכתבי־יד אחרים הקרובים לכתר (ל,ק,ש1) נכתבה התיבה מלאה עם יו&quot;ד פעמיים. ייתכן שהמוחק ויתר על המחיקה באמצע, אבל לא שב כדי להשלים את החלק המחוק. ובכל מקרה האות קיימת בפועל בכתר כמו בכתבי־היד ובדפוסים (וכך גם במהדורות ברויאר, במקראות גדולות הכתר, ובמכון ממרא). לכן תופיעה במהדורתנו &quot;מְרִימָ֔יו&quot; בכתיב מלא בלי שום ציון; שאר המידע לגבי האות המסופקת יהיה בתיעוד הנוסח, והמילה תופיעה ב[[#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|רשימת המקומות החריגים בנוסח הכתיב בכתר]].
#ספק לגבי טעם ([[ישעיהו נה/טעמים#נה ה|נה,ה]]): &quot;וְלִקְד֛וֹשׁ&quot; או &quot;וְלִקְד֥וֹשׁ&quot;? הצורה השנייה מתאימה יותר לכללי הטעמים: &quot;לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃&quot;, וכך מופיע בכתבי־היד האחרים הקרובים לכתר (ל,ק) ובדפוסים; וכן הכריעו ברויאר ומג&quot;ה.{{הערה|כמעט שאין טעויות בכלל במערכת הטעמים בכתר; ראו על כך בייבין, כא.2 (עמ' 197), וייתכן שיש להוסיף את התיבה הזו בתור ספק לשני המקומות שכבר ציין (גם בהם מדובר על נקודת תביר בטעם שצפוי להיות מרכא). אך מהצבע והצורה של הנקודה ייתכן שיש כאן כתם דיו ולא נקודה שהסופר כתב אותה בכוונה, ואם כן מדובר על מרכא ואין טעות.}}
#טעמים לא ברורים ([[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|מה,ו]]): &quot;אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot; או &quot;אֲנִֽי־יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot;? במהדורתנו קיבלנו את הגרסה הראשונה לאחר עיון בכתב־היד (בדומה למקראות גדולות הכתר, ולפי זה אין צורך לתיקון בספק של ברויאר).
#ספק געיה ([[ישעיהו יד/טעמים#יד ב|יד,ב]]): &quot;בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot; או &quot;בֵּית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot;? הגעיה מטושטשת ואף ייתכן שהיא לא קיימת, אבל מעיון בצילום כתב־היד נראה לנו יותר שהסימן קיים; ולכן במהדורתנו באה הגעיה בהתאם לדעתו של ברויאר ובניגוד למקראות גדולות הכתר.

כל המקומות הנ&quot;ל מצויינים ברשימת השינויים של ברויאר. אבל יש עוד מספר מקומות בספר ישעיהו הדורשים הסבר או תיעוד (והם אינם מובאים כלל ברשימת ברויאר אלא תוקנו או שונו במהדורתו בלי שום הערה):
#טעויות סופר מובהקות בניקוד (ע&quot;פ ייבין):
##ב[[ישעיהו יד/טעמים#יד יא|יד,יא]] בתיבת &quot;וּמְכַסֶּ֖יךָ&quot; חסרה נקודת השורוק (א=ומְכַסֶּ֖יךָ).
##ב[[ישעיהו יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] בתיבת &quot;ר֧וּחַ&quot; (השנייה) חסרה פתח גנובה (א=ר֧וּח).
#תופעות של &quot;קרי וכתיב&quot; הקיימים בכתבי־היד הקרובים לכתר, וכן בדפוסים ובמהדורות ברויאר, אבל אינם מצוינים בכתר עצמו; ברובם מדובר על כתיב מלא בוי&quot;ו במקום שיש קמץ (קטן): &quot;אֶשְׁקֳוטָ֖ה&quot; ([[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|יח,ד]]); &quot;עַד־יַֽעֲבָור־זָֽעַם׃&quot; ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]]); &quot;יִסְגָּוד־ל֤וֹ&quot; ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]). בשלושת המקומות האלה ציין ברויאר קרי וכתיב אע&quot;פ שאין ציון כזה בכתר, ולמרות שמדובר על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#&quot;קרי וכתיב&quot; של אֵם קריאה|קרי וכתיב של אֵם קריאה]] (ו'). והשוו גם: &quot;הֹבִ֔אישׁ&quot; ([[ישעיהו ל/טעמים#ל ה|ל,ה]]).
#אותיות גדולות וקטנות: &quot;אֹ֖רֶ{{אות-ק|ן}}&quot; בנו&quot;ן זעירא ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|מד,יד]]), &quot;{{אות-ג|צֹ}}פָ֞ו&quot; בצד&quot;י גדולה ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]). במהדורתנו נביא את שתי האותיות המיוחדות בהתאם לשיטתנו ע&quot;פ המנהג.{{הערה|בניגוד למקראות גדולות הכתר, בו ויתרו על הצד&quot;י הגדולה ב&quot;צֹפָ֞ו&quot; ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]) שאין לה סימוכין במסורת הכתר.}}
#שם הוי&quot;ה: ב[[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ישעיהו ל,א]] נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה (א*=נְאֻם־יְהֹוָ֔ה)

עוד נקודות טכניות לגבי התצוגה של ספר ישעיהו:
*לגבי תצוגת הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot; (חסרת-יו&quot;ד), ולגבי צורות חריגות שלה כגון &quot;יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה&quot; ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|לו,ב]]), ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot;|כאן]]'''.
*יש מנהג יפה בדפוסים לסיים ספר במקרא בדבר טוב, על ידי חזרה על פסוק טוב שבא קצת לפני הפסוק האחרון (בסוף הספרים ישעיהו, מלאכי, איכה, קהלת). במהדורות ימינו המנהג קיים בדפוס קורן ואף במהדורת דותן (למרות שהמנהג אינו קיים בכתי&quot;ל). שמרנו על המנהג היפה הזה במהדורתנו, ואת הפסוק הנוסף הדפסנו כמקובל באותיותיו בלבד (בלי ניקוד וטעמים) כדי להמחיש שהוא לא חלק מנוסח המסורה. בתיעוד הנוסח שבדף המסורה ציינו שהמנהג אינו קיים בכתבי־היד.

'''תהליך העריכה של ספר ישעיהו, כמו שהוא מתואר כאן, שימש בתור מודל גם עבור עריכתם של שאר ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים==

===נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה===

נוסח האותיות בכתר ארם צובה מדויק להפליא. אך אפילו בו יש – לעתים רחוקות – כתיב מסוים שלא ברור לחלוטין אם הוא מתאים לנוסח המסורה. ברוב המקומות מדובר רק בספק, ואפילו בספק קלוש, לגבי זהותה של אות מסוימת בכתר. אבל יש גם מקומות אחדים ונדירים שבהם הכתיב בכתר חורג מהמסורה בסבירות גבוהה.

המבחן עבור &quot;התאמה למסורה&quot; נשען על השיטה שעסקנו בה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|בפרק השלישי]]''' של המבוא למהדורתנו (על נוסח הכתיב בתורה): אם לוקחים בחשבון את הערות המסורה מצד אחד, ואת הכתיב הנמצא ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר מצד שני, אז ניתן להגיע אל נוסח מוסכם כמעט בכל האותיות בתנ&quot;ך. נוסח זה מסכים בפועל לנוסח האותיות בכתר ארם צובה (במקומות שהוא קיים) כמעט בכל מקום, והיוצאים מן הכלל נדירים ביותר.

להלן רשימה של כל המקומות האפשריים בכתר שיש בהם ספק, ואפילו ספק קל עד קלוש, לגבי התאמה למסורה. הטבלה מציגה שני סוגים שונים של ספקות בנוסח הכתיב:
#ספק לגבי אות אחת בכתר (24 מקומות);
#ספק לגבי צירוף בין שתי תיבות בכתר, כגון &quot;מַלְכִּישׁ֔וּעַ&quot; או &quot;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&quot; (3 שמות ב-7 מקומות).

בעמודה הימנית בטבלה מצוין מספר הפסוק ביחד עם קישור לדף של הפרק. בעמודה האמצעית מופיע הנוסח הבעיתי בכתר (אפילו בספק), ובצד שמאל נוסח אחר שאולי מתאים יותר למסורה. הנוסח המופיע במהדורתנו לגבי כל פריט מסומן בכוכבית (*).{{הערה|למידע מלא לגבי כל פריט יש לראות את תיעוד הנוסח הנמצא בתוך דף העריכה של הפרק (יש קישור ישיר לפרק בעמודה הימנית של הטבלה). לא הבאנו ברשימה זו את [[#אותיות גדולות וקטנות|האותיות הגדולות והקטנות במהדורתנו]], השונות ברובן ממה שמופיע בכתר.}}

{| border=&quot;1&quot; align=center
|+ '''מקומות חריגים בנוסח הכתיב בכתר ארם צובה'''
|-
|colspan=3 align=center|'''נוסח האותיות'''
|-
!פסוק
!הנוסח בכתר
!נוסח אחר
|-
|[[יהושע ח/טעמים#ח ח|יהושע ח,ח]]
|'''בְּ'''תָפְשְׂכֶ֣ם?
|'''כְּ'''תׇפְשְׂכֶ֣ם*
|-
|[[יהושע י/טעמים#י יד|יהושע י,יד]]
|'''בַּ'''יּ֤וֹם?
|'''כַּ'''יּ֤וֹם*
|-
|[[יהושע טו/טעמים#טו סא|יהושע טו,סא]]
|וּסְ'''בָ'''כָֽה?
|וּסְ'''כָ'''כָֽה*
|-
|[[שופטים ז/טעמים#ז יז|שופטים ז,יז]]
|'''בַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה?
|'''כַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה*
|-
|[[שמואל א ח/טעמים#ח כ|שמ&quot;א ח,כ]]
|מַלְכֵּ֙'''י'''נוּ֙?
|מַלְכֵּ֙נוּ֙*
|-
|[[שמואל ב ז/טעמים#ז כב|שמ&quot;ב ז,כב]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[מלכים א ג/טעמים#ג כ|מל&quot;א ג,כ]]
|יְשֵׁ'''י'''נָ֔ה?
|יְשֵׁנָ֔ה*
|-
|[[מלכים א ו/טעמים#ו כט|מל&quot;א ו,כט]]
|וְתִמֹר֔'''וֹ'''ת!
|וְתִמֹרֹ֔ת*
|-
|[[ישעיהו י/טעמים#י טו|ישעיהו י,טו]]
|מְרִימָ֔ו?
|מְרִימָ֔'''י'''ו*
|-
|[[ירמיהו לג/טעמים#לג כו|ירמיהו לג,כו]]
|כתיב=אָשִׁ֥'''י'''ב?&lt;br&gt;(אין קרי)
|כתיב=אָשִׁ֥'''ו'''ב*&lt;br&gt;(קרי=אָשִׁ֥יב)*
|-
|[[ירמיהו מט/טעמים#מט ח|ירמיהו מט,ח]]
|הֶעְמִ֣'''י'''קוּ*
|הֶעְמִ֣קוּ
|-
|[[יחזקאל כד/טעמים#כד כד|יחזקאל כד,כד]]
|בְּב'''וֹ'''אָ֕הּ*
|בְּבֹאָ֕הּ
|-
|[[יחזקאל כט/טעמים#כט ז|יחזקאל כט,ז]]
|'''כְּ'''תָפְשָׂ֨ם?
|'''בְּ'''תׇפְשָׂ֨ם*
|-
|[[יחזקאל לא/טעמים#לא יא|יחזקאל לא,יא]]
|'''בְּ'''רִשְׁע֖וֹ?
|'''כְּ'''רִשְׁע֖וֹ*
|-
|[[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|יחזקאל לה,ט]]
|כתיב=תָ'''ו'''שֹׁ֑בְנָה?
|כתיב=תָ'''י'''שֹׁ֑בְנָה*
|-
|[[יחזקאל לז/טעמים#לז י|יחזקאל לז,י]]
|וַיִּֽ'''הְ'''י֗וּ?
|וַיִּֽ'''חְ'''י֗וּ*
|-
|[[הושע ו/טעמים#ו יא|הושע ו,יא]]
|'''כְּ'''שׁוּבִ֖י?
|'''בְּ'''שׁוּבִ֖י*
|-
|[[עמוס ה/טעמים#ה כז|עמוס ה,כז]]
|וְהִגְלֵ'''י'''תִ֥י*
|וְהִגְלֵתִ֥י
|-
|[[מיכה ו/טעמים#ו ב|מיכה ו,ב]]
|מ֣'''וֹ'''סְדֵי*
|מֹ֣סְדֵי
|-
|[[נחום ג/טעמים#ג יז|נחום ג,יז]]
|וְנֹדַ֔ד
|וְנ'''וֹ'''דַ֔ד*
|-
|[[דברי הימים א ח/טעמים#ח ו|דה&quot;א ח,ו]]
|אֵ'''ה֑'''וּד?
|אֵ'''ח֑'''וּד*
|-
|[[דברי הימים א יז/טעמים#יז כ|דה&quot;א יז,כ]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]
|לַבֵּ֣נ'''י'''׀יְמִינִי כתיב (!)&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|לַבֵּ֣נ׀יְמִינִי כתיב*&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|-
|[[דברי הימים ב כח/טעמים#כח יח|דה&quot;ב כח,יח]]
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ (וְאֶת־)[וּ]בְּנֹתֶ֑יהָ (!)
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ*
|-
|colspan=3 align=center|'''שמות מורכבים / תיבות מחוברות'''{{הערה|1=לגבי תיבות מורכבות במקרא, יש רשימה [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n119/mode/1up?view=theater במסורה הגדולה של כתי&quot;ש1 על במדבר א'], אותה העתיקו מתוך כתר ארם צובה: &quot;[מלין] דכתב' חדה וכן קורין '''ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג''''...&quot;. קבענו את הנוסח לפי רשימה זו גם אם יש מקף בין שתי התיבות בכתר.}}
|-
|[[שמואל א יד/טעמים#יד מט|שמ&quot;א יד,מט]]&lt;br&gt;[[שמואל א לא/טעמים#לא ב|שמ&quot;א לא,ב]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ח/טעמים#ח לג|דה&quot;א ח,לג]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ט/טעמים#ט לט|דה&quot;א ט,לט]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א י/טעמים#י ב|דה&quot;א י,ב]]
|וּמַלְכִּי'''־'''שׁ֑וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ
|וּמַלְכִּישׁ֑וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*
|-
|[[זכריה יב/טעמים#יב יא|זכריה יב,יא]]
|הֲדַד'''־'''רִמּ֖וֹן*
|הֲדַדְרִמּ֖וֹן
|-
|[[איוב יח/טעמים#יח טו|איוב יח,טו]]
|מִבְּלִי־ל֑וֹ
|מִבְּלִיל֑וֹ*
|}

===אותיות מיוחדות במהדורתנו===

{{עוגן|אותיות גדולות וקטנות}}'''א. אותיות גדולות וקטנות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות גדולות וקטנות|כמו בתורה]], לרוב אין ביצוע של אותיות גדולות וקטנות בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, אפילו במקומות שהאות המיוחדת מוזכרת במפורש ברשימות המסורה והערותיה. האזכורים בספרות המסורה והביצוע בכתבי־היד נראים קצת יותר מובהקים לגבי האותיות הקטנות מאשר לגבי האותיות הגדולות. כתיבת האותיות (הקטנות לפני הגדולות בדרך כלל כנראה) התקבלה באופן הדרגתי בכתבי־היד ובדפוסים, ובמשך הזמן הפכה להיות אחד מסימני ההיכר של &quot;נוסח המסורה&quot;, למרות שהיא לא הייתה כך בהתחלה.

הרשימה הבאה מכילה אוסף מקסימלי של האותיות הגדולות והקטנות בספרי הנביאים והכתובים.{{הערה|היא מבוססת בעיקר על הרשימה המובאת [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית] (1906), וכוללת כמעט כל אות אפשרית.}} רוב האותיות ברשימה זו מופיעות גם בדפוס קורן, ולכן הן מופיעות בפועל גם במהדורתנו (ברשימה זו הן מסומנות בכוכבית).{{הערה|אותיות גדולות וקטנות שאין להן ביצוע בדפוס קורן, אבל מופיעות בכתבי־יד או בדפוסים אחרים, צוינו בתיעוד הנוסח בתור &quot;יש דפוסים&quot;.}} אותיות שבאות לידי ביטוי של ממש בתוך כתבי־היד מצוינות ברשימה.

#'''(ג)''' [[יהושע יד/טעמים#יד יא|יהושע (יד,יא)]]: [כְּכֹ֥חִי]* / [{{מ:אות-ג|כְּ}}כֹ֥חִי]
#'''(ק)''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יט|שמואל (שמ&quot;ב כא,יט)]]: [בֶּן־יַעְ{{מ:אות-ק|רֵ֨}}י]*
#'''(ג)''' [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מלכים (מל&quot;ב יז,לא)]]: [נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*=ל?,ש1{{הערה|ראו עוד בתיעוד הנוסח וב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים כתיב|הערות על נוסח האותיות בספר מלכים בכתי&quot;ל]].}}
#'''(ק)''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|ישעיהו (מד,יד)]]: [אֹ֖רֶ{{מ:אות-ק|ן}}]*=מ&quot;ק-א
#'''(ג)''' [[ישעיהו נו/טעמים#נו י|ישעיהו (נו,י)]]: [{{מ:אות-ג|צֹ}}פָ֞ו]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו יד/טעמים#יד ב|ירמיהו (יד,ב)]]: [וְ{{מ:אות-ק|צִ}}וְחַ֥ת]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו לט/טעמים#לט יג|ירמיהו (לט,יג)]]: [וּנְבֽוּשַׁזְבָּ{{מ:אות-ק|ן֙}}]*
#'''(ק)''' [[נחום א/טעמים#א ג|נחום (א,ג)]]: [בְּ{{מ:אות-ק|ס}}וּפָ֤ה]*
#'''(ג)''' [[מלאכי ג/טעמים#ג כב|מלאכי (ג,כב)]]: [{{מ:אות-ג|זִ}}כְר֕וּ]*
#'''(ק)''' [[תהלים כד/טעמים#כד ד|תהלים (כד,ד)]]: [לַשָּׁ֣וְא]* / [לַשָּׁ֣{{מ:אות-ק|וְ}}א]
#'''(ג)''' [[תהלים עז/טעמים#עז ח|תהלים (עז,ח)]]: [הַ֭לְעוֹלָמִים]* / [{{מ:אות-ג|הַ֭}}לְעוֹלָמִים]
#'''(ג)''' [[תהלים פ/טעמים#פ טז|תהלים (פ,טז)]]: [וְ֭{{מ:אות-ג|כַ}}נָּה]*
#'''(ג)''' [[תהלים פד/טעמים#פד ד|תהלים (פד,ד)]]: [{{מ:אות-ג|קֵ֥}}ן]*
#'''(ג)''' [[משלי א/טעמים#א א|משלי (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|מִ֭}}שְׁלֵי]*
#'''(ק)''' [[משלי כח/טעמים#כח יז|משלי (כח,יז)]]: [אָ֭{{מ:אות-ק|דָ}}ם]*
#'''(ק)''' [[משלי ל/טעמים#ל טו|משלי (ל,טו)]]: [הַ֤{{מ:אות-ק|ב}}]*
#'''(ק)''' [[איוב ז/טעמים#ז ה|איוב (ז,ה)]]: [ו{{מ:אות-ק|ג}}יש (כתיב) וְג֣וּשׁ (קרי)]*
#'''(ג)''' [[איוב ט/טעמים#ט לד|איוב (ט,לד)]]: [שִׁבְ{{מ:אות-ג|ט֑}}וֹ]*
#'''(ק)''' [[איוב טז/טעמים#טז יד|איוב (טז,יד)]]: [עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶ{{מ:אות-ק|ץ}}]* (פרץ [2])
#'''(ק)''' [[איוב לג/טעמים#לג ט|איוב (לג,ט)]]: [{{מ:אות-ק|חַ֥}}ף]*
#'''(ג)''' [[שיר השירים א/טעמים#א א|שיר השירים (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|שִׁ֥}}יר]*
#'''(ג)''' [[רות ג/טעמים#ג יג|רות (ג,יג)]]: [לִ֣י{{מ:אות-ג|נִ}}י]*
#'''(ק)''' [[איכה א/טעמים#א יב|איכה (א,יב)]]: [{{מ:אות-ק|ל֣}}וֹא]*
#'''(ק)''' [[איכה ב/טעמים#ב ט|איכה (ב,ט)]]: [{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ]*
#'''(ק)''' [[איכה ג/טעמים#ג לו|איכה (ג,לו)]]: [לְ{{מ:אות-ק|עַ}}וֵּ֤ת]*
#'''(ג)''' [[קהלת ז/טעמים#ז א|קהלת (ז,א)]]: [{{מ:אות-ג|ט֥}}וֹב]*
#'''(ג)''' [[קהלת יב/טעמים#יב יג|קהלת (יב,יג)]]: [{{מ:אות-ג|ס֥}}וֹף]*
#'''(ג)''' [[אסתר א/טעמים#א ו|אסתר (א,ו)]]: [{{מ:אות-ג|ח֣}}וּר]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ז|אסתר (ט,ז)]]: [פַּרְשַׁנְדָּ֛{{מ:אות-ק|תָ}}א]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [פַּרְמַ֙{{מ:אות-ק|שְׁ}}תָּא֙]*
#'''(ג,ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [{{מ:אות-ג|וַ}}יְ{{מ:אות-ק|זָֽ}}תָא]*
#'''(ג)''' [[אסתר ט/טעמים#ט כט|אסתר (ט,כט)]]: [וַ֠{{מ:אות-ג|תִּ}}כְתֹּ֠ב]*
#'''(ק,ג)''' [[דניאל ו/טעמים#ו כ|דניאל (ו,כ)]]: [בִּשְׁ{{מ:אות-ק|פַּ}}רְ{{מ:אות-ג|פָּ}}רָ֖א]*
#'''(ג)''' [[דברי הימים א א/טעמים#א א|דברי הימים (דה&quot;א א,א)]]: [{{מ:אות-ג|אָ}}דָ֥ם]*

{{עוגן|אותיות מנוקדות}}'''ב. אותיות מנוקדות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות מנוקדות|כמו בתורה]], יש ביצוע מובהק לאותיות המנוקדות בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה והערותיה. מתוך 15 תיבות סה&quot;כ בתנ&quot;ך (שיש בהן אות מנוקדת אחת או כמה אותיות מנוקדות), 5 מהן נמצאות בספרי הנביאים והכתובים. לפעמים יש אי־הסכמה מודעת לגבי פרטים מסוימים בכתבי־היד העיקריים שעליהם מבוססת מהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל), והם מתועדים ברשימה זו.

#[[שמואל ב יט/טעמים#יט כ|שמואל (שמ&quot;ב יט,כ)]]: [יָׄצָ֥אׄ]*=א / ל=יָׄצָ֥ׄאׄ (=מ&quot;ס-ל)
#[[ישעיהו מד/טעמים#מד ט|ישעיהו (מד,ט)]]: [הֵ֗ׄמָּׄהׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מא/טעמים#מא כ|יחזקאל (מא,כ)]]: [הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו כב|יחזקאל (מו,כב)]]: [מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ]*=א,ל
#[[תהלים כז/טעמים#כז יג|תהלים (כז,יג)]]: [לׅׄוּׅׄלֵׅׄ֗אׅׄ]*=א / ל=[לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ] (=מ&quot;ק-ל) / מ&quot;ס-ל=[לׅׄוּׄלֵׅׄ֗אׅׄ]

{{עוגן|נו&quot;ן הפוכה}}'''ג. נו&quot;ן הפוכה:''' תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת בנביאים וכתובים ב[[תהלים קז/טעמים|מזמור ק&quot;ז שבספר תהלים]] (שבע פעמים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נו&quot;ן הפוכה|בתורה]] היא נמצאת סביב [[במדבר י/טעמים#י לד|פרשה אחת]] (סה&quot;כ פעמיים בהתחלה ובסוף הפרשה). מקומן וצורתן בתהלים נקבעה במהדורתנו על בסיס כתר ארם צובה, בהתאמה קלה לעיצוב שבמהדורתנו.

תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:
#'''[[תהלים קז/טעמים#קז כג|במהדורתנו]] (מזמור ק&quot;ז, בשבעת הפסוקים הבאים: כג, כד, כה, כו, כז, כח; מ)'''
#'''[https://archive.org/details/Aleppo_Codex/page/n524/mode/1up בכתר ארם צובה]'''
#[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F389A.jpg בכתי&quot;ל] [http://tanach.us/Tanach.xml?Ps107:1-107:43 (הקלדת וסטמינסטר)]
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n679/mode/1up בכתי&quot;ש1]
#[https://archive.org/details/BL_Or2375_02Psalms/page/n118/mode/1up בכתי&quot;ב1]
#במ&quot;ג דפוס ונציה: [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1437/mode/1up עמוד ראשון] | [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1438/mode/1up עמוד שני]

{{עוגן|אותיות תלויות}}'''ד. אותיות תלויות:''' תופעת האותיות התלויות נמצאת בארבעה מקומות בספרי הנביאים והכתובים, ואינה קיימת כלל בתורה.

#[[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים (יח,ל)]]: [בֶּן־מְ{{אות תלויה במקרא|נַ|שופטים יח ל}}שֶּׁ֜ה]*=א,ל
#[[תהלים פ/טעמים#פ יד|תהלים (פ,יד)]]: [מִיָּ֑{{מ:אות תלויה|עַ|תהלים פ יד}}ר]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח יג|איוב (לח,יג)]]: [רְשָׁ{{מ:אות תלויה|עִ֣}}ים]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח טו|איוב (לח,טו)]]: [מֵרְשָׁ{{אות תלויה במקרא|עִ֣|איוב לח טו}}ים]*=א,ל

===תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים===

לעתים רחוקות יש תוספת פסוקים בנ&quot;ך, בכתבי־היד המאוחרים (אך לא בכתבי־היד הטברנים והקרובים לכתר) ובדפוסים הנפוצים. יש בתוספות הללו מילוי של פרטים בקטסט לפי פסוקים מקבילים.

'''א.''' ב[[יהושע כא/טעמים|יהושע פרק כ&quot;א]] יש תוספת של שני פסוקים (אחרי פסוק ל&quot;ה) שנדפסה בדפוסים רבים. התוספת מבוססת על הפסוקים המקבילים בספר דברי הימים ([[דברי הימים א ו/טעמים#ו סג|דה&quot;א ו,סג2-סד]]), והיא נמצאת בחלק מכתבי־היד מימי הביניים.{{הערה|1=כך במספר כתבי־יד ספרדים, לדוגמה: [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n247/mode/1up?view=theater כת&quot;י פריז Heb 25] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני פסוקים לא נכתבו בספר הלל&quot;); ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n267/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה] ובהערה לצדו (&quot;אלו שנים פסוקים אינם בהללי ואין ראוי לכתבם&quot;); ב[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images/page/n254/mode/1up תנ&quot;ך קטלוניה] ובהערה לצדו (&quot;במקרא מדוייקת לא מצאנו אלו השני פסוקים וכן כתב גם הקמחי&quot;); ב[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n428/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני הפסוקים אינם כתובי' בהללי&quot;). אמנם ב[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n103/mode/1up?view=theater כתר שם טוב] התוספת לא נכתבה, ובהערה צוין: &quot;ויש ספ'[רים] שכתו'[ב] כאן וממטה ראובן, ואת קדמות, הכתו'[בים] בד'[ברי] הי'[מים] ורבנו האיי גאון ז&quot;ל כ[ת]'[ב] שאין נכתבי'[ם] כאן וכן בהללי ובס'[פר] הבבלי ובש' שתי אחיות.&quot; בכתי&quot;ב1 מתימן [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n51/mode/1up?view=theater התוספת לא נמצאת], אך יד מאוחרת הוסיפה אותה בשוליים בשני תיגאן נוספים: [https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n58/mode/1up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n170/mode/1up?view=theater כאן]; ובעוד אחד הוא [https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n112/mode/1up?view=theater כתוב בסוגריים].}} אך היא לא נמצאת כלל בכתבי־יד טברניים מובהקים כגון א,ל,ק,ש1 (בהם הטקסט הזה נמצא בדברי הימים בלבד), והיא גם לא משתקפת בסכומי הפסוקים בספר יהושע; '''לכן התוספת לא מופיעה במהדורתנו''' (וראו עוד ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yehoshua/21.35#m6e0nf מנחת שי]).

ברוב הדפוסים שבהם מופיעה התוספת, יש קיצור לעומת הפסוקים בדברי הימים, ולעומת האזכורים האחרים של ערי המקלט ביהושע. אך יש גם נוסח מורחב יותר שכולל את המלים &quot;את עיר מקלט הרצח&quot; (כמו ביהושע) ו&quot;את בצר '''במדבר'''&quot; (כמו בדברי הימים). להלן הנוסח של התוספת (הנוסח המורחב מובא בסוגריים עגולים):

{{מ:טעמי המקרא}}
:&lt;קטע התחלה=תוספת של שני פסוקים/&gt;וּמִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן (אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ) [אֶת־בֶּ֖צֶר / (אֶת־בֶּ֥צֶר בַּמִּדְבָּ֖ר)] וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ (וְ)אֶת־יַ֖הְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃ (וְ)אֶת־קְדֵמוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ (וְ)אֶת־מֵיפַ֖עַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃&lt;קטע סוף=תוספת של שני פסוקים/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

תוספת זו נדפסה בתחתית הדף מחוץ לרצף הפסוקים (בלי מספרים) במהדורותיהם של [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/33/mode/1up בֶּר], [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n394/mode/1up לטריס], דותן וקורן. בכולן נדפס הנוסח '''הקצר''', חוץ מבער שהדפיס '''שילוב בין שני הנוסחים''' (בדומה למה שעשינו למעלה). במהדורות גינצבורג התוספת הקצרה נדפסה בתוך רצף הפסוקים, ושני הפסוקים שבתוספת ממוספרים. בהערותיו ציין גינצבורג את כתבי־היד שבהם התוספת קיימת או לא קיימת, והצביע על הבדלים בין הנוסח הארוך לנוסח הקצר; ראו ב[https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/433/mode/2up מהדורתו הראשונה] וב[https://archive.org/details/prophetaepriores00gins/page/55/mode/1up מהדורתו השניה]. בדפוסים כגון [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/386/mode/1up ליסֶר], המיוסדים על דפוס ון דר הוט (אמסטרדם, 1705) לא נדפסה התוספת. הם מציינים בהערה:

:בקצת ספרים יש כאן ב' פסוקים וממטה ראובן וגומר וטעות הוא ואינם ראויים להיות עיין בפירוש הרד&quot;ק ובמסרה וכן נמצא בג' ספרים ישנים מדויקים כתיבת יד.

למרות שהתוספת לא קיימת בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ובכתי&quot;ל בפרט, היא מובאת בדפוסים המבוססים ישירות על כתי&quot;ל. במהדורות דותן היא מובאת בתחתית העמוד. ב-BHS היא מובאת בפנים הטקסט (בתור פסוקים 36-37), אך באותיות קטנות, ויש הערה שמסבירה את המקורות של הטקסט. גם בהקלדה הדיגיטלית של כתי&quot;ל (UXCL) היא [https://tanach.us/Tanach.xml?Josh21:1-21:45 מובאת בפנים הטקסט] (בתור פסוקים 36-37), אך בגופן אפור, ויש הערת &quot;X&quot; אדומה לפני כל אחד משני הפסוקים המסביר שהטקסט אינו קיים בכתי&quot;ל. הנימוק להשאיר את התוספת בפנים הטקסט הוא כדי לשמור על המספור הקיים הפסוקים, וגם פרויקטים נוספים שנעשה בהם שימוש ב-UXLC מנסים לשמור על המספור הקיים (ביניהם [https://www.sefaria.org.il/Joshua.21.35?lang=he ספריא]). התוספת מובאת באתר &quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Yehoshua/21.35#m7e0n6 על התורה]&quot; אחרי פסוק ל&quot;ה בסוגריים מרובעים (&quot;במקצת נוסחאות&quot;).

'''ב.''' ב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']] יש תוספת של פסוק אחד (אחרי פסוק ס&quot;ז), הנמצאת בכתבי־יד מסוימים{{הערה|1=ראו לדוגמה בכתב יד פריס Heb 25, בו היא [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n796/mode/1up?view=theater נכתבה ואח&quot;כ נמחקה], וכמו כן ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n797/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה].}} ובדפוסים רבים. יש דיון לגבי התוספת הזאת ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Nechemyah/7.67#m7e0n6 מנחת שי], ולגבי דיוקם של כתבי־היד שבהם היא מופיעה. התוספת נמצאת בדפוסים רבים, לדוגמה: [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/1258/mode/1up?view=theater ליסֶר] (פסוק 68), [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n1265/mode/1up?view=theater לטריס] (פסוק 68), [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n90/mode/1up?view=theater בֶּר] (עיגול מסורה אחרי פסוק 67 מפנה אל התוספת המובאת בהערת שוליים בתחתית העמוד); במהדורות גינצבורג הפסוק הנוסף מובא רק בהערה המציינת כתבי־יד ודפוסים שבהם הוא נמצא ([https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה שנייה]).

מדובר על פריט מתוך רשימת העולים לציון, המופיע ב[[עזרא ב/טעמים|עזרא ב]] וב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה ז]] במקביל. הפסוק הנוסף ברשימה השנייה (נחמיה ז') לקוח מהרשימה הראשונה ('''[[עזרא ב/טעמים#ב סו|עזרא ב,סו]]'''):

{{מ:טעמי המקרא}}
:{{#קטע:עזרא ב/טעמים|סו}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

בחלק מהדפוסים אף מציינים גרסה אחרת של סוף הפסוק בתוספת האות ו':

{{מ:טעמי המקרא}}
:מָאתַ֖יִם (וְ)אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

התוספת נמצאת גם במהדורות קורן ודותן (בתחתית הדף). לעומת התוספת בספר יהושע, היא לא נמצאת בגוף הטקסט ב-BHS (רק הערת נוסח מפנה אל עזרא ב,סו), ולא באתרים [https://hcanat.us/Tanach.xml?Neh7:1-7:72 UXLC], ב[https://www.sefaria.org.il/Nehemiah.7.67?lang=he ספריא], ו&quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Nechemyah/7.67#m7e0n6 על התורה]&quot;.

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה==

&lt;קטע התחלה=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע התחלה=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;'''להלן רשימות של המקומות שבהם חרגנו מנוסח הניקוד והטעמים&lt;קטע סוף=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt; והגעיות שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי הנביאים והכתובים שבו.'''

&lt;קטע התחלה=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;א. בחלק מהמקומות מדובר על '''טעות ודאית''' בכתב־היד, ובחלק מדובר על '''ניקוד חריג'''{{הערה|ניקוד חריג יכול להיות שריד של שיטת ניקוד אחרת, ויש דוגמאות רבות לכך בכתי&quot;ל (לדוגמה חילופי סגול-פתח, או השמטת דגש באות יו&quot;ד אחרי וי&quot;ו ההיפוך). בכל זאת ניקוד כזה אינו מתאים לשיטת הניקוד שבוצעה ע&quot;י המסרן בעקביות ברוב המכריע של אותו כתב־היד, ולכן הוא נחשב לחריג.}} או ב'''הטעמה חריגה'''. ציינו פריטים כאלה בסימן קריאה ('''!''').

ב. בחלק מהמקומות החריגה בנוסח כתב־היד היא '''רק בספק''', בגלל שכתב־היד מטושטש, או בגלל שכוונתו של המסרן בסימון הניקוד או הטעם אינה חד-משמעית, או בגלל שבוצע תיקון בתוך כתב־היד (ע&quot;י המסרן עצמו או ע&quot;י יד מאוחרת). ציינו פריטים כאלה בסימן שאלה ('''?''').

ג. ברשימות הללו מובאות '''גם''' תופעות מיוחדות או ראויות לציון בנוסח הניקוד והטעמים בכתב־היד, אף אם '''לא''' חרגנו מנוסחו. אם הבאנו את נוסח כתב־היד במהדורתנו אז הפריט מסומן בכוכבית ('''*''').

ד. הרשימות '''אינן כוללות''' שינויים מנוסח כתב־היד בעקבות '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב הכללית במהדורתנו]]'''. &lt;קטע סוף=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;יש רשימות עצמאיות לחלק מהשינויים האלה משני סוגים, שהם נפוצים במיוחד ונמצאים במאות מקומות בתנ&quot;ך: ראו את רשימת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות]], ואת הרשימה ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת|עיצוב טעמי אמ&quot;ת]].

&lt;קטע התחלה=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;ה. בסוף כל פריט ציינו בקצרה את הסוג של הטעות או של התופעה המסוימת המופיעה בו, אך לא הבאנו את הנתונים המלאים לגביו. למידע מלא לגבי כל פריט המובא ברשימות, כולל השוואה לכתבי־יד נוספים, יש לעיין בהערת הנוסח הרלוונטית. הערות הנוסח ניתנות לצפייה '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ בקישור הזה]''', או על־ידי לחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (המופיע בפינה הימנית העליונה של כל דף פרק). לכל פריט ברשימה יש קישור ישיר אל הפסוק בהקשרו בתוך דף הפרק המלא, ובראש הדף אפשר למצוא &quot;הצג הערות נוסח&quot;.&lt;קטע סוף=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע סוף=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''שאינם קיימים בכתר ארם צובה''', ראו '''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי של המבוא]]'''.

===ספר יהושע===

'''[[ספר יהושע/טעמים|ספר יהושע]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

&lt;קטע התחלה=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;טעויות מובהקות וספקות בנוסח הניקוד והטעמים, ניקוד חריג או הטעמה חריגה, ועוד מקומות מיוחדים או ראויים לציון:&lt;קטע סוף=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;
#[[יהושע א/טעמים#א ז|א,ז]] (א?=כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה): בשתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע)?
#[[יהושע ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=קֻ֤ם): טעם מהפך במקום יתיב?
#[[יהושע ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א?=וַיָּנֻס֖וּ): מקום הטעם באות סמ&quot;ך?
#[[יהושע יד/טעמים#יד ז|יד,ז]] (א*=עִם־לְֽבָבִֽי): געיה בלמ&quot;ד
#[[יהושע טו/טעמים#טו נד|טו,נד]] (א?=וְחֻמְטָּ֗ה): טי&quot;ת דגושה?
#[[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א!=וּֽמִּמַּטֵּה־דָ֞ן): דגש מיותר באות מ&quot;ם הראשונה
#[[יהושע כא/טעמים#כא כב|כא,כב]] (א!=עָר֖ים): חסרה נקודת החיריק באות רי&quot;ש{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יהושע כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (א=תִֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

===ספר שופטים===

'''[[ספר שופטים/טעמים|ספר שופטים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שופטים ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א*=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙): שתי געיות בתיבה אחת{{הערה|הגעיה הראשונה פונטית והשניה געיה קלה; השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם. בתיבה זו יש גם שני חטפים להורות על התנעת השווא, וראו להלן ב[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים|רשימת החטפים]].}}
#[[שופטים ח/טעמים#ח י|ח,י]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים ט/טעמים#ט מח|ט,מח]] (א!=אֶת־הַקַּרְּדֻּמּ֜וֹת): רי&quot;ש דגושה
#[[שופטים יח/טעמים#יח יט|יח,יט]] (א*=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[שופטים יח/טעמים#יח כב|יח,כב]] (א!=הִרְחִ֖יקו): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שופטים כ/טעמים#כ ב|כ,ב]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים כ/טעמים#כ לה|כ,לה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שופטים יט/טעמים#יט ג|יט,ג]] (א-כתיב=לַהֲשִׁיבָ֔ו [א-קרי=לַהֲשִׁיבָ֔הּ]): חסרה נקודה במקביל למפיק בה&quot;א

===ספר שמואל===

'''[[ספר שמואל/טעמים|ספר שמואל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=רשימה זו לא כוללת את [[שמואל ב ז/טעמים#ז י|שמ&quot;ב ז,י]] (א=וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ); ברויאר ציין שם ספק געיה ביו&quot;ד בכתר, אבל לא נראה כך כלל.}}
#[[שמואל א א/טעמים#א ג|שמ&quot;א א,ג]] (א?=מִיָּמִ֣ים יָמִ֔ימָה): חסר פסק?
#[[שמואל א ז/טעמים#ז יא|שמ&quot;א ז,יא]] (א?=וַיִּרְדְּפ֖וּ): אין געיה באות וי&quot;ו?
#[[שמואל א יא/טעמים#יא ג|שמ&quot;א יא,ג]] (א=יָמִ֗ים): נקודה אחת לטעם רביע, ולא שתי נקודות לטעם זקף קטן
#[[שמואל א יד/טעמים#יד נב|שמ&quot;א יד,נב]] (א?=וְרָאָ֨ה שָׁא֗וּל): הטעמה חריגה של קדמא ורביע (במקום קדמא ואזלא)?
#[[שמואל א טו/טעמים#טו א|שמ&quot;א טו,א]] (א*=יְהֹוָה֙ [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[שמואל א טו/טעמים#טו יא|שמ&quot;א טו,יא]] (א!=כׇּל־הַלָּֽילָה): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[שמואל א יז/טעמים#יז לד|שמ&quot;א יז,לד]] (א!=לאָבִ֖יו): חסר שווא באות למ&quot;ד
#[[שמואל א יח/טעמים#יח ח|שמ&quot;א יח,ח]] (א!=נָ֤תְנוּ [1]): מקום הטעם באות נו&quot;ן הראשונה
#[[שמואל א יח/טעמים#יח יט|שמ&quot;א יח,יט]]: (א*=בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת): תביר ותביר
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יז|שמ&quot;א יט,יז]] (א!=שַׁלְּחֵ֖נִי): צירה באות חי&quot;ת במקום חיריק
#[[שמואל א כא/טעמים#כא ב|שמ&quot;א כא,ב]] (א!=נ֔בֶה): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל א כג/טעמים#כג יז|שמ&quot;א כג,יז]] (א=אֶהְיֶה־לְּךָ֣): אין געיה
#[[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א?=לְֽגֹזֲזָ֑י): געיה באות למ&quot;ד במקום גימ&quot;ל?
#[[שמואל א כט/טעמים#כט ו|שמ&quot;א כט,ו]] (א!=וַיֹּ֤אמֶר): בטעם מהפך
#[[שמואל ב א/טעמים#א יט|שמ&quot;ב א,יט]] (א!=גִּבּוֹרִֽים): גימ&quot;ל דגושה
#[[שמואל ב ג/טעמים#ג ז|שמ&quot;ב ג,ז]] (א?!=פִּלֶּ֔גֶשׁ): דגש באות למ&quot;ד?
#[[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ&quot;ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח טז|שמ&quot;ב ח,טז]] (א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט): שווא באות וי&quot;ו
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח יח|שמ&quot;ב ח,יח]] (א?!=וְהַכְּרַתִ֖י): פתח באות רי&quot;ש?
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא יא|שמ&quot;ב יא,יא]] (א!=וַאֲדֹנִ֨י): חטף פתח באות אל&quot;ף
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כה|שמ&quot;ב יא,כה]] (א=בְּעֵינֶיךָ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כו|שמ&quot;ב יא,כו]] (א!=ותִּסְפֹּ֖ד): חסר פתח באות וי&quot;ו{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב א|שמ&quot;ב יב,א]] (א!=אֶל דָּוִ֑ד): חסר מקף
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב יא|שמ&quot;ב יב,יא]] (א=לְּרֵעֶ֑יךָ): למ&quot;ד דגושה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט מב|שמ&quot;ב יט,מב]] (א!=וְאֵת־בֵּיתוֹ֙): אל&quot;ף בצירה
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב ז|שמ&quot;ב כב,ז]] (א!=מֵהֵֽיכָלו֙): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב מ|שמ&quot;ב כב,מ]] (א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי): זי&quot;ן דגושה?
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג יג|שמ&quot;ב כג,יג]] (א!=עַדֻלָּ֑ם): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ&quot;ב כג,כד]] (א!=אֶלְחָנָן): חסר טעם המרכא
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ב|שמ&quot;ב כד,ב]] (א!=אַשֶׁר־אִתּ֗וֹ): חסרות נקודות החטף באל&quot;ף
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ג|שמ&quot;ב כד,ג]] כד,ג (א!=המֶּ֔לֶךְ): חסר פתח בה&quot;א{{הערה|שם=ייבין}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שמואל א ה/טעמים#ה ו|שמ&quot;א ה,ו]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֔ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א ה/טעמים#ה יב|שמ&quot;א ה,יב]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֑ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א י/טעמים#י ז|שמ&quot;א י,ז]] י,ז (א=תָבֹ֛אינָה): אין הערת קרי
#[[שמואל א יד/טעמים#יד כז|שמ&quot;א יד,כז]] (א-כתיב=וַתָּרְאֹ֖נָה)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יח|שמ&quot;א יט,יח]] (א-כתיב=בְּנָויֹֽת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יט|שמ&quot;א יט,יט]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כב|שמ&quot;א יט,כב]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=אֶל־נָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א כז/טעמים#כז ח|שמ&quot;א כז,ח]] (א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי)
#[[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]] (א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא)
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (א-כתיב=בִּֽנְהַר־֯ ): חסרים המקף לתיבה &quot;בנהר&quot;, והרווח והניקוד לתיבה &quot;פְּרָֽת&quot; הנקראת ואינה נכתבת.
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב כד|שמ&quot;ב יב,כד]] (א-כתיב=וַיִקְרָ֤א [א-קרי=וַתִּקְרָ֤א]): חסר דגש במקביל לתי&quot;ו של הקרי
#[[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]] (א-כתיב=יִשְׁאַל־֯ ): יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה &quot;אִ֖ישׁ&quot; הנקראת ולא נכתבת
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח יב|שמ&quot;ב יח,יב]] (א-כתיב=וְלֻ֨א [א-קרי=וְל֨וּ])
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]] (א-כתיב=כִּֽי־עַל־֯ ): אין רווח לתיבה &quot;כֵּ֥ן&quot; הנקראת ולא נכתבת, אבל נכתבו הניקוד והטעם בין התיבות למטה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט ז|שמ&quot;ב יט,ז]] (א-כתיב=לֻ֣א [א-קרי=ל֣וּ])
#[[שמואל ב כ/טעמים#כ יד|שמ&quot;ב כ,יד]] (א-כתיב=וַיִּקָּ֣ל֔הֲוּ)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=תְּלָוֻ֥ם)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שָׁםָּ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים): הערת קרי אחת לשתי התיבות
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד טז|שמ&quot;ב כד,טז]] (א-כתיב=הָאֲוְרֲ֥נָה)
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד יח|שמ&quot;ב כד,יח]] (א-כתיב=אֲרַ֥נֳיה)

===ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על החלק החסר בספר מלכים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כא|מל&quot;א ב,כא]] (א!=לַאֲדֹנִיָ֥הוּ): חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כח|מל&quot;א ב,כח]] (א?!=וַיָ֤נָס): כנראה חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ד/טעמים#ד ז|מל&quot;א ד,ז]] (א!=וְכִלְּכְּל֥וּ): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ו/טעמים#ו ח|מל&quot;א ו,ח]] (א=הַיְּמָנִ֑ית): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לג|מל&quot;א ז,לג]] (א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם): קו&quot;ף דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לז|מל&quot;א ז,לז]] (א=לְכֻלָּֽהְנָֽה): קווים לסילוק וגעיה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח ז|מל&quot;א ח,ז]] (א=מִלְּמָֽעְלָה): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח יא|מל&quot;א ח,יא]] (א*=כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים א י/טעמים#י כד|מל&quot;א י,כד]] (א!=וְכָל־הָאָ֔רֶץ): אין מתיגה
#[[מלכים א יד/טעמים#יד ג|מל&quot;א יד,ג]] (א!=עֲשָׁרָ֨ה): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יב|מל&quot;א יז,יב]] (א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יג|מל&quot;א יז,יג]] (א=עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים א יח/טעמים#יח לג|מל&quot;א יח,לג]] (א=וַיְּנַתַּח֙): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יח/טעמים#יח מג|מל&quot;א יח,מג]] (א=שֻׁ֭ב): מקום הטעם לימין (כמו דחי בטעמי אמ&quot;ת)
#[[מלכים א כ/טעמים#כ כט|מל&quot;א כ,כט]] (א?=&lt;נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה&gt;* או &lt;נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה&gt;): &quot;נֹכַח&quot; מוקפת ובגעיה או בטעם מרכא?
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יב|מל&quot;ב ה,יב]] (א!=דַּמֶּ֗שֶׂקּ): נקודה באות קו&quot;ף
#[[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל&quot;ב ח,ו]] (א=מִיּ֛וֹם עָזְבָ֛הֿ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר|לדעתו של ייבין יש כאן ובעוד מקום טעות נדירה ואף ייחודית בנוסח הטעמים בכתר (כתר, כא.2, עמ' 197) של נקודת תביר בטעם מרכא. אמנם יש להשוות את [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#תביר ומרכא|אותה התופעה בדיוק במגילת קֹהלת בכתי&quot;ש1]]. לכן ייתכן שיש כאן שיטה מודעת של הטעמה שאין כדוגמתה בכתבי־היד האחרים וגם לא בנוסח המקובל, ושיטה זו חריגה משיטת ההטעמה בשאר המקרא אף בכתר. אמנם יש עוד לשים לב ש'''אין''' פעמיים תביר בכתי&quot;ש1 בשני הפסוקים כאן בספר מלכים (כלומר גם אם הסופר של כתי&quot;ש1 בחר במודעות לאמץ את השיטה הזו ולא מדובר על טעות, אז הוא לא הצליח ליישם אותה במלואה). במהדורתנו בחרנו להטעים את התיבות במלכים ובקֹהלת בתביר ומרכא בעקביות, בהתאם למגמתה של המהדורה ובעקבות דרך ההטעמה המקובלת בשאר המקרא. כך עשה גם הרב ברויאר, בניגוד למג&quot;ה שבו הטעימו פעמיים תביר במלכים ואף בקֹהלת.}} (ובעניין נוסף: השארנו כאן את סימן הרפה במהדורתנו)
#[[מלכים ב י/טעמים#י י|מל&quot;ב י,י]] (א!=אֶלִיָּֽהוּ): אל&quot;ף בסגול
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע)
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ ט|מל&quot;ב כ,ט]] (א*=יְהֹוָ֔ה [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ יא|מל&quot;ב כ,יא]] (א!=וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֛הוּ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[מלכים א ז/טעמים#ז מה|מל&quot;א ז,מה]] (א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ)
#[[מלכים א ט/טעמים#ט ט|מל&quot;א ט,ט]] (א-כתיב=וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֥)
#[[מלכים ב ב/טעמים#ב טז|מל&quot;ב ב,טז]] (א-כתיב=הַגֵּיאָוֺ֑ת)
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ב|מל&quot;ב ד,ב]] (א-כתיב=לָ֖כי [א-קרי=לָ֖ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ג|מל&quot;ב ד,ג]] (א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי [א-קרי=שְׁכֵנָ֑יִךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי [א-קרי=נִשְׁיֵ֑ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=בֻ͏ָנַ֔יִכי [א-קרי=וּבָנַ֔יִךְ]): נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי&quot;ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]] (א-כתיב=יִסְלַח־נא יְהוָ֥ה): &quot;נא&quot; כתיב ולא קרי, ו&quot;יִסְלַח־&quot; מוקפת בקריאתה אל ה'
#[[מלכים ב י/טעמים#י כז|מל&quot;ב י,כז]] (א-כתיב=לְמֹחָרא֖וֹת)
#[[מלכים ב יא/טעמים#יא ב|מל&quot;ב יא,ב]] (א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים)
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=-המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=חֹרָיהָ֗ם [א-קרי=צוֹאָתָ֗ם]): השוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=&lt;ֵשֵׁ֥נַיְֵהֶ֖ם&gt; [א-קרי=מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם]): שתי נקודות הצֵרי הראשונות של &quot;קרי ולא כתיב&quot; דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב כא/טעמים#כא כ|מל&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו)

===ספר ישעיהו===

'''[[#ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה|ראו לעיל.]]'''

===ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על הקטע החסר בספר ירמיהו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו יב/טעמים#יב טז|יב,טז]] (א?=לְֽהִשָּׁבֵ֖עַ [2]): ספק געית שווא
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א!=וְלִקְלָ֔לָה): מקום הטעם באות למ&quot;ד הראשונה
#[[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה?
#[[ירמיהו מח/טעמים#מח כב|מח,כב]] (א?=דִּבְלָתָ֛יִם׃): קו ונקודת תביר במקום סילוק?
#[[ירמיהו נב/טעמים#נב כב|נב,כב]] (א!=נְחֹשֶׁת [1]): חסרה נקודת הטעם לרביע

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=חֳרְב֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו
#[[ירמיהו מט/טעמים#מט כח|מט,כח]] (א=וְשֳׁדְד֖וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב כד|ב,כד]] (א-כתיב=נַפְשָׁו֙): בלי נקודה מקבילה למפיק בה&quot;א בקרי &quot;נַפְשָׁהּ֙&quot;
#[[ירמיהו ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ): בלי דגש בגימ&quot;ל במקביל לכ&quot;ף  בקרי &quot;שֻׁכַּ֔בְתְּ&quot;
#[[ירמיהו טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה)
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א-כתיב=לְזַוָ֣עֲה)
#[[ירמיהו לד/טעמים#לד יז|לד,יז]] (א-כתיב=לְזַוָ֔עֲה)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א-כתיב=יָמִ֥ים [֯] נְאֻם־יְהוָ֑ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;בָּאִ֖ים&quot; (קרי ולא כתיב)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|לא,לח]] (א!=קָ֤וְה): הכתיב מנוקד בשווא למרות שהקרי הוא &quot;קָ֤ו&quot;
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ טו|נ,טו]] (א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ)
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|נ,כט]] (א-כתיב=אַל־יְהִי־[֯] פְּלֵיטָ֔ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;לָהּ֙&quot; (קרי ולא כתיב)

===ספר יחזקאל===

'''[[ספר יחזקאל/טעמים|ספר יחזקאל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[יחזקאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (א*=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (א*=כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[יחזקאל ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (א*=בַּעֲשׂ֩וֹתִי֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[יחזקאל י/טעמים#י יא|י,יא]] (א!=הָרֹ֙אשׁ֙): במעין טעם פשטא מלעיל
#[[יחזקאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א?=לַעָ֛יִן): נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|טז,יב]] (א*=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז לג|טז,לג]] (א=וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְ'''כׇ֨'''ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ): מתיגה חריגה לאחר פשטא
#[[יחזקאל כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א*=נִטְמְאִ֤֨ים): המקום היחיד בכל המקרא שיש בה שני טעמים מחברים בהברה אחת (הקדמא קודמת למהפך בקריאה)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח יז|כח,יז]] (א!=גָּ֤בַהּ): מקום הטעם באות גימ&quot;ל{{הערה|ראו גם ייבין, כתר, עמ' 16.}}
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=אֲדֹנָ֣י יְהֹוָ֔ה): שם הוי&quot;ה בניקוד של שם אדנות בשווא וקמץ, במקום ניקוד של אֱלֹהִים בשווא וחיריק, ובתוספת של נקודת חולם באות ה&quot;א הראשונה בדומה לניקוד הרגיל של אֱלֹהִים בשם הוי&quot;ה בכתר
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=בַּעֲשׂ֥ותִי): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין|הערת ייבין; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[יחזקאל לה/טעמים#לה טו|לה,טו]] (א!=וְכׇל־אֶד֣וֹם): חסרות שתי הנקודות של חטף סגול
#[[יחזקאל לט/טעמים#לט ה|לט,ה]] (א!=הַשָׂדֶ֖ה): חסר דגש בשׂי&quot;ן
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ח|מו,ח]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה גם כאן נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מח/טעמים#מח י|מח,י]] (א=וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵלֶּה): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[יחזקאל טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א?=לְאֳכְלָ֑ה): קמץ קטן במהדורתנו
#[[יחזקאל לב/טעמים#לב כ|לב,כ]] (א=מֳשְׁכ֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב: 
#[[יחזקאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת)
#[[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|ט,יא]] (א-כתיב=כְ֖אֲשֶׁ֥ר)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד יד|יד,יד]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד כ|יד,כ]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|כא,כח]] (א-כתיב=כִּקְסׇום־שָׁוְא֙)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א-כתיב=מִדָּֽנִֵּ֑אל)
#[[יחזקאל לו/טעמים#לו יד|לו,יד]] (א-כתיב=תְּכְּשַׁלִי־ע֑וֹד)
#[[יחזקאל מב/טעמים#מב טז|מב,טז]] (א-כתיב=חֲמֵשׁ־אֹ֥מֵות)

===ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על הקטעים החסרים בספר תרי עשר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[הושע ד/טעמים#ד יח|הושע ד,יח]] (א?!=הַזְנֵה): טעם המונח מטושטש בכתב־היד (אבל ניתן להבחין בו)
#[[יואל ב/טעמים#ב כה|הושע ב,כה]] (א!=אֶת הַשָּׁנִ֔ים): חסר מקף
#[[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל): המקף השני בתיבת משרת
#[[חבקוק ב/טעמים#ב ז|חבקוק ב,ז]] (א?=וְיִקְּצ֖וּ): קו&quot;ף דגושה?
#[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] (א*=זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)
#[[זכריה יב/טעמים#יב יג|זכריה יב,יג2]] (א!=וּנְשֵׁיהֵ֖ם [2]): ה&quot;א בצירה במקום סגול
#[[מלאכי ב/טעמים#ב ז|מלאכי ב,ז]] (א!=יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת): געיה באות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖)
#[[נחום ב/טעמים#א ג|נחום א,ג]] (א=וּגְדׇול־כֹּ֔חַ): אין הערת קרי
#[[נחום ב/טעמים#ב א|נחום ב,א]] (א=לַעֲבׇור־בָּ֥ךְ): אין הערת קרי

===ספר דברי הימים===

'''[[ספר דברי הימים/טעמים|ספר דברי הימים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ח|דה&quot;א ד,ח]] (א?!=וַיָּ֣עַשׂ): קמץ באות יו&quot;ד?
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ט|דה&quot;א ד,ט]] (א!=נִכְּבָֿ֖דֿ): כ&quot;ף דגושה במקום בי&quot;ת וגם סימן הרפה נכתב מעל שתי האותיות בי&quot;ת-דל&quot;ת באמצע
#[[דברי הימים א ה/טעמים#ה מא|דה&quot;א ה,מא]] (א!=נְבֻכַדְנֶאצַֽר): חסר דגש בצד&quot;י
#[[דברי הימים א ו/טעמים#ו מה|דה&quot;א ו,מה]] (א!=וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ֙ [1]): חסר פשטא מלעיל
#[[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה&quot;א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים א יז/טעמים#יז ו|דה&quot;א יז,ו]] (א!=צִוִ֛יתִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח ד|דה&quot;א יח,ד]] (א?=וְעֶשְׂרִֽים־אֶ֖לֶף): &quot;וְעֶשְׂרִֽים־&quot; מוקפת ובגעיה (במקום טעם עצמאי של מרכא)?
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה&quot;א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ): מקף בתיבת משרת
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה&quot;א כא,ה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב [2]): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא יב|דה&quot;א כא,יב]] (א!=וְדֶבֶר֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא כט|דה&quot;א כא,כט]] (א!=בַּבָּמָּ֖ה): מ&quot;ם דגושה
#[[דברי הימים א כב/טעמים#כב י|דה&quot;א כב,י]] (א!=וְהַכִ֨ינוֹתִ֜י): שווא באות וי&quot;ו ופתח באות ה&quot;א, ואולי ייתכן שהנקודות בוי&quot;ו נחשבות לחטף בה&quot;א וחסר כל ניקוד בוי&quot;ו.
#[[דברי הימים א כה/טעמים#כה לא|דה&quot;א כה,לא]] (א!=שְׂנֵ֥ים): בנקודת שי&quot;ן שמאלית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח י|דה&quot;א כח,י]] (א!=לִבְנֽוֹת־בַּ֥ית): חסרה נקודת חיריק ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח יז|דה&quot;א כח,יז]] (א!=וְהַקְשָׂוֺ֖ת): חסר דגש בקו&quot;ף
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו טז|דה&quot;ב ו,טז]] (א!=לְעַבְדְּ֨ךָ): טעם הקדמא באות דל&quot;ת במקום בכ&quot;ף סופית
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כ|דה&quot;ב ו,כ]] (א!=לִשְׁמוֹעַ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה&quot;ב ח,יא]] (א*=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם): המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב ט/טעמים#ט כד|דה&quot;ב ט,כד]] (א!=וּבְשָׁמִ֔ים): בנקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברי הימים ב י/טעמים#י י|דה&quot;ב י,י]] (א!=אֵלֶ֜יךְ): שווא במקום קמץ בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה&quot;ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה&quot;ב יד,ו]] (א*=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב כה/טעמים#כה א|דה&quot;ב כה,א]] (א!=מִירושָׁלָֽיִם): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כא|דה&quot;ב ל,כא]] (א!=הַלְוִיִ֧ם): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב לג/טעמים#לג כה|דה&quot;ב לג,כה]] (א!=תַֿחְתָּֽיו): תי&quot;ו רפויה בסימן רפה אחרי טעם מפסיק
#[[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ט|דה&quot;ב לה,ט]] (א?=וּשְׁמַעְיָ֨הוּ): בלי געיה במ&quot;ם?
#[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כג|דה&quot;ב לו,כג]] (א!=כּֽה־אָמַ֞ר): חסרה נקודת החולם בכ&quot;ף{{הערה|שם=ייבין}}

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב ו,מב]] (א=זֳכְרָ֕ה): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דברי הימים א א/טעמים#א מו|דה&quot;א א,מו]] (א-כתיב=עֲיוִֽת)
#[[דברי הימים א ג/טעמים#ג כד|דה&quot;א ג,כד]] (א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ)
#[[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]] (א-כתיב=־בָּנִ֔ימִן־ [א-קרי=&lt;־בָּנִ֔י מִן־&gt;]): &quot;כתב מלה חדה וקר' תרת' מלין&quot; (בין שני מקפים)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז כט|דה&quot;א כז,כט]] (א-כתיב=שִׁטַ֖רְי)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]] (א-כתיב?!=לַבֵּ֣ני{{מ:פסק}}יְמִינִי [א-קרי=&lt;לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י&gt;]): &quot;כתיב מלה חדה וקרי תרת' מילין&quot;{{הערה|ראו גם ב[[#מסורת הסופרים בנ&quot;ך: נוסח האותיות והתיבות|רשימת הכתיב בכתר]] לגבי אות יו&quot;ד הראשונה.}}
#[[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ח|דה&quot;ב כט,ח]] (א-כתיב=לְזַוָעֲה֙)
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב לד,כב]] (א-כתיב=בֶּן־תׇּוקְהַ֗ת): אין הערת קרי

===ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על הקטע החסר בספר תהלים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א!=יְהוָ֑֗ה): רביע ואתנח ביחד באות וי&quot;ו
#[[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א=אֻמְלָ֫ל): נקודת קמץ בלמ&quot;ד, במקום פתח
#[[תהלים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א*=יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים יא/טעמים#יא א|יא,א]] (א!=לְדָ֥֫וִד): טעם ה&quot;יורד&quot; נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל&quot;ת ביחד עם ה&quot;עולה&quot;
#[[תהלים יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א*=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א*=יְהֹוָֽה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי): דגש מיותר באות נו&quot;ן
#[[תהלים לז/טעמים#לז יד|לז,יד]] (א?=פָּ֥תְח֣וּ* או פָּֽתְח֣וּ): מרכא ומונח או געיה ומונח?
#[[תהלים לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א!=וְסוֹמֵ֖ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[תהלים לט/טעמים#לט ו|לט,ו]] (א?=אַ֥ךְ* או אַ֖ךְ): בטעם מרכא או בטעם טרחא?
#[[תהלים מד/טעמים#מד ז|מד,ז]] (א?=וְחַרְבִּ֗י): חסר גרש בוי&quot;ו?
#[[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]] (א?=ק֭וּמָֽה* או ק֭וּמָ֥ה) דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים נו/טעמים#נו ה|נו,ה]] (א!=דְּבָר֥֫וֹ): ה&quot;עולה&quot; מסומן באות רי&quot;ש במקום באות בי&quot;ת
#[[תהלים נו/טעמים#נו יב|נו,יב]] (א=לֹּ֣א): למ&quot;ד דגושה
#[[תהלים נז/טעמים#נז ה|נז,ה]] (א!=וּלְשׁוֹנָ֗ם): חסר גרש
#[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים ס/טעמים#ס יד|ס,יד]] (א*=בֵּאלֹהִ֥ים): בלי דחי{{הערה|ולא כספיקת ברויאר.}}
#[[תהלים סד/טעמים#סד ח|סד,ח]] (א!=אֱ֫לֹהִ֥ים): סימון ה&quot;עולה&quot; באות אל&quot;ף במקום באות למ&quot;ד
#[[תהלים סט/טעמים#סט,כט|סט,כט]] (א?=יִ֭מָּחֽוּ* או יִ֭מָּח֥וּ): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים עה/טעמים#עה ד|עה,ד]] (א!=נְֽמֹגִ֗ים־אֶ֥רֶץ): מקף בתיבת רביע
#[[תהלים עח/טעמים#עח ז|עח,ז]] (א*=מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]] (א?=צָ֭רָתִֽי* או צָ֭רָתִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ): הצינורית מסומנת באות וי&quot;ו השווּאה
#[[תהלים פט/טעמים#פט כ|פט,כ]] (א*=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צב/טעמים#צב ח|צב,ח]] (א*=כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צד/טעמים#צד יב|צד,יב]] (א=יָ֑הּ): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[תהלים צח/טעמים#צח ז|צח,ז]] (א!=וְיֹ֣שְׁבֵיּ): נקודה באות יו&quot;ד האחרונה{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[תהלים צח/טעמים#צח ח|צח,ח]] (א!=יְרַנֵּנֽוּ): מקום הסילוק
#[[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו יט|קו,יט]] (א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו מג|קו,מג]] (א!=וַ֝יָּמֹכּוּ): חסרה נקודת הרביע
#[[תהלים קו/טעמים#קו מח|קו,מח]] (א!=&lt;מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀&gt;): חסר מקף
#[[תהלים קז/טעמים#קז ה|קז,ה]] (א!=תִתְעַטָּֽף): חסר דגש באות תי&quot;ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי&quot;ו.
#[[תהלים קז/טעמים#קז יז|קז,יז]] (א?!=יִתְעַנּֽו׃): חסרה נקודת השורוק באות וי&quot;ו?
#[[תהלים קז/טעמים#קז יח|קז,יח]] (א!=עַד שַׁ֥עֲרֵי): חסר מקף
#[[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קח/טעמים#קח ז|קח,ז]] (א!=וַעֲנֵֽניִ): יש הזזה שמאלה של נקודת החיריק באופן חריג, את שהיא ממוקמת מתחת לאות יו&quot;ד.
#[[תהלים קח/טעמים#קח יא|קח,יא]] (א?=יֹ֖בִלֵנִּי): נו&quot;ן דגושה?{{הערה|יש גם לציין הזזה שמאלה באופן חריג של נקודת החיריק תחת האות נו&quot;ן, אך זה נגרם בגלל הראש של הלמ&quot;ד מהשורה למטה.}}
#[[תהלים קי/טעמים#קי ה|קי,ה]] (א?=אֲדֹנָ֥י): נקודת חולם בכתב־היד?
#[[תהלים קיח/טעמים#קיח י|קיח,י]] (א!=בְּ֭שֵׁ֥ם): קו מיותר של דחי באות בי&quot;ת
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט יד|קיט,יד]] (א?*=שַּׂ֗שְׂתִּי): שי&quot;ן דגושה?
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט קלח|קיט,קלח]] (וֶֽאֱמוּנָ֥֗ה): נקודת רביע מיותרת באות נו&quot;ן בנוסף למרכא
#[[תהלים קכד/טעמים#קכד ו|קכד,ו]] (א?=שֶׁלֹּ֥א* או שֶׁלֹּ֖א): טעם מרכא או טעם טרחא?
#[[תהלים קכז/טעמים#קכז ב|קכז,ב]] (א*=לָכֶ֨ם): אין קו של לגרמיה
#[[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]] (א?=קָ֭רָֽאתִי* או קָ֭רָ֥אתִי): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]] (א?=אָ֭נָֽה* או אָ֭נָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|קמ,ו]] (א*=טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים קמד/טעמים#קמד טו|קמד,טו]] (א*=שֱׁיְהֹוָ֥ה): חטף סגול באות שי&quot;ן ושווא באות יו&quot;ד

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[תהלים ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם)
#[[תהלים עג/טעמים#עג ב|עג,ב]] (א-כתיב=נָטָ֣וּי)
#[[תהלים עט/טעמים#עט י|עט,י]] (א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם)
#[[תהלים פט/טעמים#פט כט|פט,כט]] (א-כתיב=אֶשְׁמָור־ל֣וֹ): אין הערת קרי
#[[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|קמה,ו]] (א-כתיב=וּגְדֻלָּותְיךָ֥; א-קרי=וגדולתיך)

ג. קמץ קטן:{{הערה|במקומות רבים במקרא יש קמץ שהוא קמץ קטן (חטוף) לפי המדקדקים המודרנים, ואילו לפי המסורת הספרדית הוא קמץ רחב (רגיל). תיעדנו את המקומות האלה במהדורתנו ע&quot;י [[תבנית:מ:קמץ]]. אך בספר תהלים ב-3 מקומות יש מצב הפוך: לפי כללי הדקדוק מדובר לכאורה על קמץ רחב, או שיש ספק בכך, ואילו במסורת הספרדית מדובר על קמץ קטן.}}
#[[תהלים יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (א=אֶרְחָמְךָ֖): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף
#[[תהלים מה/טעמים#מה ג|מה,ג]] (א=יָפְיָפִ֡יתָ): ספק לגבי קמץ קטן ביו&quot;ד הראשונה אצל המדקדקים המודרנים, והקמץ קטן לפי המסורת הספרדית
#[[תהלים פא/טעמים#פא ב|פא,ח]] (א=אֶבְחָנְךָ֨): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף

===ספר איוב===

'''[[ספר איוב/טעמים|ספר איוב]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איוב יב/טעמים#יב כד|יב,כד]] (א?!=וַ֝יַּתִעֵ֗ם): חסרה נקודה אחת של שווא באות תי&quot;ו?{{הערה|ברויאר ציין א=וַ֝יַּתְעֵם (חסרה נקודת הרביע באות עי&quot;ן), אך ניתן להבחין בנקודת הרביע בצילום למרות שהיא מטושטשת, וייתכן שנפלה טעות בהערתו.}}
#[[איוב טז/טעמים#טז ח|טז,ח]] (א?=וַיָּ֥קׇם* או וַיָּ֖קָם): בטעם מרכא* או טרחא?
#[[איוב יט/טעמים#יט טז|יט,טז]] (א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י): גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו
#[[איוב כא/טעמים#כא טו|כג,טו]] (א!=מַה שַּׁדַּ֥י): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[איוב כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי* או מַה־יֹּֽאמַר־לִֽי): המקף השני בתיבת מרכא* או שהקו מתחת לאות יו&quot;ד געיה?
#[[איוב כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (א?=אָ֭נֹכִֽי* או אָ֭נֹכִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[איוב לא/טעמים#לא ב|לא,ב]] (א*=וּמֶ֤ה): אין קו של לגרמיה
#[[איוב מא/טעמים#מא כב|מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ): מקף בתיבת משרת?

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איוב לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (א-כתיב=יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר)

===ספר משלי===

'''[[ספר משלי/טעמים|ספר משלי]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[משלי ב/טעמים#ב יא|ב,יא]] (א!=תְּבוּּנָ֥ה): בכתר נכתבה נקודת השורוק באות וי&quot;ו פעמיים{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[משלי ג/טעמים#ג ל|ג,ל]] (א!=אַל {{קו&quot;כ|תרוב|תָּרִ֣יב}}): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ): אות כ&quot;ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו כד|ו,כד]] (א?!=לֶָשׁ֥וֹן): קמץ וסגול באות למ&quot;ד?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=בּ֖וֹ): בטעם טרחא (במקום דחי)?
#[[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א?=שֹׁמֵ֢עַֽ֫ לִ֥י* או שֹׁמֵ֢֫עַֽ לִ֥י): סימן ה&quot;עולה&quot; תלוי בין האותיות מ&quot;ם ועי&quot;ן
#[[משלי י/טעמים#י יג|י,יג]] (א!=בְּשִׁפְתֵ֣י): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[משלי יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א?!=הוֹלֵ֣ך): חסרות נקודות שווא באות כ&quot;ף סופית?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי יב/טעמים#יב כג|יב,כג]] (א!=כְּ֝סִילִים): חסרה נקודת הרביע באות למ&quot;ד
#[[משלי יג/טעמים#יג כה|יג,כה]] (א?=אֹ֭כֵֽל* או אֹ֭כֵ֥ל): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[משלי כא/טעמים#כא ל|כא,ל]] (א!=עֵ֝צָה): חסרה נקודת הרביע באות צד&quot;י
#[[משלי כ/טעמים#כ כה|כה,כ]] (א*=מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[משלי כב/טעמים#כב ח|כב,ח]] (א=יִקְצׇור־אָ֑וֶן): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב,יא|כב,יא]] (א=טְהׇור־לֵ֑ב): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]] (א=יִפׇּול־שָֽׁם): אין הערת קרי
#[[משלי כג/טעמים#כג כו|כג,כו]] (א-כתיב=תִּרְצֹּֽנָה)

===מגילת רות===

'''[[מגילת רות/טעמים|מגילת רות]] קיימת במלואה בכתר ארם צובה.'''

הניקוד בתוך הכתיב:
#[[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
#[[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי ולא כתב&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.

===מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על החלק האחרון של המגילה שאינו קיים בכתר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)|כאן]]'''.

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
&lt;קטע התחלה=תעוררו/&gt;#ספק מרכא בתיבת תביר (בשלושה מקומות מקבילים):{{הערה|שם=תעוררו|1=ההתייחסות כאן היא רק לעניין הטעם בתיבה האחרונה (מרכא בתיבת תביר או געיה) ולא לשאלת החטף (&quot;וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ&quot;, &quot;וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ&quot;). למידע מלא על הניקוד והטעמים בשלושת המקומות המקבילים (ב,ז; ג,ה; ח,ד) ראו בהערת הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב,ז|שה&quot;ש ב,ז]]. למידע נוסף על &quot;מרכא בתיבת תביר&quot; בכתר ומקורות נוספים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|בהפניות כאן]].}}
##[[שיר השירים ב/טעמים|ב,ז]]: א?,ש1,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / א?,ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ג/טעמים|ג,ה]]: א,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ח/טעמים|ח,ד]]: ק13,ל-א,ק-מ=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ]* / ל?=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ]&lt;קטע סוף=תעוררו/&gt;
#[[שיר השירים ב/טעמים#ב יז|שיר השירים ב,יז]] (א!=דְּמֵה־לְךָ): חסר טעם הקדמא

==מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בספרי הנביאים והכתובים''' בכתר ארם צובה או בכתי&quot;ל. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה  (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בתורה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביהושע}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע|ספר יהושע]]''' (26 פריטים): [[יהושע א/טעמים#א יב|א,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,יג]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו טו|ו,טו]] (א=סָבֲב֥וּ); [[יהושע ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים); [[יהושע ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים); [[יהושע ח/טעמים#ח כז|ח,כז]] (א=בָּֽזֲז֥וּ); [[יהושע יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כִּֽנֲר֖וֹת); [[יהושע יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (א=בָּזֲז֥וּ); [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יג/טעמים#יג ז|יג,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יד/טעמים#יד יג|יד,יג]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[יהושע יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=בֵּרֲכַ֥נִי); [[יהושע יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֜ה); [[יהושע כא/טעמים#כא ד|כא,ד]] (א=הַקֳּהָתִ֑י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא י|כא,י]] (א=הַקֳּהָתִ֖י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=בְּנֵֽי־קֳהָת֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כו|כא,כו]] (א=בְּנֵי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא לד|כא,לד]] (א=אֶֽת־יָקְנֳעָ֖ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כב/טעמים#כב ו|כב,ו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם); [[יהושע כב/טעמים#כב ז|כב,ז]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽם); [[יהושע כב/טעמים#כב כא|כב,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע כב/טעמים#כב לג|כב,לג]] (א=וַיְבָרֲכ֥וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שופטים|ספר שופטים]]''' (24 פריטים): [[שופטים ב/טעמים#ג כו|ג,כו]] (א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[שופטים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א=בָּֽרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=לְחוֹקֲקֵ֣י); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה יא|ה,יא]] (א=מְחַֽצֲצִ֗ים); [[שופטים ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (א=וּֽשֲׁבֵ֥ה); [[שופטים ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙ [{{קו תחתי|שני חטפים}}]);{{הערה|השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם; וראו לעיל ב[[#ספר שופטים|רשימת החריגים]] לגבי שתי הגעיות.}} [[שופטים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (א=עֹלֲל֥וֹת); [[שופטים ט/טעמים#ט יג|ט,יג]] (א=הַֽמֲשַׂמֵּ֥חַ); [[שופטים ט/טעמים#ט לז|ט,לז]] (א=מְעוֹנֲנִֽים); [[שופטים ט/טעמים#ט נד|ט,נד]] (א=וּמ֣וֹתֲתֵ֔נִי); [[שופטים ט/טעמים#ט נז|ט,נז]] (א=קִֽלֲלַ֖ת); [[שופטים י/טעמים#י ח|י,ח]] (א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙); [[שופטים יג/טעמים#יג כד|יג,כד]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז טז|טז,טז]] (א=וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז כד|טז,כד]] (א=וַֽיְהַלֲל֖וּ); [[שופטים כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙); [[שופטים כ/טעמים#כ לב|כ,לב]] (א=אֶל־הַֽמֲסִלּֽוֹת); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת); [[שופטים כא/טעמים#כא כג|כא,כג]] (א=מִן־הַמְּחֹלֲל֖וֹת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמואל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]]''' (30 פריטים): [[שמואל א ב/טעמים#ב כה|שמ&quot;א ב,כה]] (א=וּפִֽלֲל֣וֹ); [[שמואל א ג/טעמים#ג יג|שמ&quot;א ג,יג]] (א=כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים); [[שמואל א ד/טעמים#ד יז|שמ&quot;א ד,יז]] (א=הַֽמֲבַשֵּׂ֜ר); [[שמואל א ז/טעמים#ז ג|שמ&quot;א ז,ג]] (א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם); [[שמואל א ט/טעמים#ט ו|שמ&quot;א ט,ו]] (א=נֵ֣לֲכָה); [[שמואל א יג/טעמים#יג י|שמ&quot;א יג,י]] (א=לְבָרֲכֽוֹ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נא|שמ&quot;א יז,נא]] (א=וַיְמֹ֣תֲתֵ֔הוּ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נב|שמ&quot;א יז,נב]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[שמואל א יח/טעמים#יח כג|שמ&quot;א יח,כג]] (א=הַֽנֲקַלָּ֤ה); [[שמואל א כד/טעמים#כד י|שמ&quot;א כד,י]] (א=לַהֲרָגֲךָ֖); [[שמואל א כה/טעמים#כה ז|שמ&quot;א כה,ז]] (א=גֹזֲזִ֖ים); [[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א=לְגֹזֲזָ֑י); [[שמואל א כה/טעמים#כה כו|שמ&quot;א כה,כו]] (א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[שמואל א כו/טעמים#כו יא|שמ&quot;א כו,יא]] (א=וְנֵלֲכָה־לָּֽנוּ); [[שמואל א ל/טעמים#ל טז|שמ&quot;א ל,טז]] (א=וְחֹ֣גֲגִ֔ים); [[שמואל ב א/טעמים#א ט|שמ&quot;ב א,ט]] (א=וּמֹ֣תֲתֵ֔נִי); [[שמואל ב י/טעמים#י ג|שמ&quot;ב י,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כג|שמ&quot;ב יג,כג]] (א=גֹֽזֲזִים֙); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כה|שמ&quot;ב יג,כה]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ); [[שמואל ב יד/טעמים#יד י|שמ&quot;ב יד,י]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֤ר); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טו,ז]] (א=אֵ֣לֲכָה); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טז,ז]] (א=בְּקַֽלֲל֑וֹ); [[שמואל ב יט/טעמים#יט ו|שמ&quot;ב יט,ו]] (א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים); [[שמואל ב יט/טעמים#יט מ|שמ&quot;ב יט,מ]] (א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=הַֽמֲסִלָּ֑ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֤ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יג|שמ&quot;ב כ,יג]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֑ה);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[שמואל ב כ/טעמים#כ טו|שמ&quot;ב כ,טו]] (א=סֹֽלֲלָה֙); [[שמואל ב כא/טעמים#כא ג|שמ&quot;ב כא,ג]] (א=וּבָרֲכ֖וּ); [[שמואל ב כב/טעמים#כב יב|שמ&quot;ב כב,יב]] (א=חַֽשֲׁרַת־מַ֖יִם).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במלכים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]]''' (29 פריטים): [[מלכים א ד/טעמים#ד יב|מל&quot;א ד,יב]] (א=לְיָקְמֳעָֽם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א ו/טעמים#ו לז|מל&quot;א ו,לז]] (א=הָרֲבִיעִ֔ית); [[מלכים א ז/טעמים#ז כד|מל&quot;א ז,כד]] (א=סֹבֲבִ֣ים); [[מלכים א ח/טעמים#ח לה|מל&quot;א ח,לה]] (א=וְהִֽתְפַּלֲל֞וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מד|מל&quot;א ח,מד]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מח|מל&quot;א ח,מח]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ);{{הערה|פריט זה נשמט מרשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[מלכים א ח/טעמים#ח סו|מל&quot;א ח,סו]] (א=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[מלכים א יג/טעמים#יג ז|מל&quot;א יג,ז]] (א=וּֽסֳעָ֑דָה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א יד/טעמים#יד כא|מל&quot;א יד,כא]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל&quot;א יז,יא]] (א=לִֽקְִחִי־נָ֥א [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[מלכים א יח/טעמים#יח כח|מל&quot;א יח,כח]] (א=וַיִּתְגֹּֽדֲדוּ֙); [[מלכים א כא/טעמים#כא יט|מל&quot;א כא,יט]] (א=לָקֲק֤וּ); [[מלכים א כא/טעמים#כא כ|מל&quot;א כא,כ]] (א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי); [[מלכים ב ב/טעמים#ב א|מל&quot;ב ב,א]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב יא|מל&quot;ב ב,יא]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב כד|מל&quot;ב ב,כד]] (א=וַֽיְקַלֲלֵ֖ם); [[מלכים ב ג/טעמים#ג טו|מל&quot;ב ג,טו]] (א=הַֽמֲנַגֵּ֔ן); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כט|מל&quot;ב ד,כט]] (א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו ב|מל&quot;ב ו,ב]] (א=נֵלֲכָה־נָּ֣א); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כח|מל&quot;ב ו,כח]] (א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כט|מל&quot;ב ו,כט]] (א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו לב|מל&quot;ב ו,לב]] (א=בֶּן־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ); [[מלכים ב ז/טעמים#ז ח|מל&quot;ב ז,ח]] (א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים); [[מלכים ב ח/טעמים#ח יב|מל&quot;ב ח,יב]] (א=וְעֹלֲלֵיהֶ֣ם); [[מלכים ב ט/טעמים#ט יז|מל&quot;ב ט,יז]] (א=וּֽשֲׁלַ֥ח); [[מלכים ב י/טעמים#י טו|מל&quot;ב י,טו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֗הוּ); [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל&quot;ב י,לג]] (א=וְהַֽמֲנַשִּׁ֑י); [[מלכים ב יב/טעמים#יב יב|מל&quot;ב יב,יב]] (א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן); [[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' (53 פריטים): [[ישעיהו א/טעמים#א כג|א,כג]] (א=סוֹרֲרִ֗ים); [[ישעיהו א/טעמים#א ל|א,ל]] (א=וּֽכֲגַנָּ֔ה); [[ישעיהו ב/טעמים#ב ו|ב,ו]] (א=וְעֹנֲנִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י א|י,א]] (א=הַחֹֽקֲקִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י לא|י,לא]] (א=נָֽדֲדָ֖ה); [[ישעיהו יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א=וְצֹרֲרֵ֥י); [[ישעיהו יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=לְבֹזֲזֵֽינוּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט ו|יט,ו]] (א=דָּלֲל֥וּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט כה|יט,כה]] (א=בֵּרֲכ֛וֹ);{{הערה|בטעות &quot;יט,כו&quot; ברשימת ברויאר בסוף תנ&quot;ך כתר ירושלים.}} [[ישעיהו כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (א=הַֽמֲצַפֶּ֔ה); [[ישעיהו כב/טעמים#כב ג|כב,ג]] (א=נָֽדֲדוּ־יַ֖חַד); [[ישעיהו כב/טעמים#כב טז|כב,טז]] (א=חֹקֲקִ֥י); [[ישעיהו כג/טעמים#כג יג|כג,יג]] (א=עֽוֹרֲרוּ֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְפּוֹרֲרָה֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְמוֹטֲטָ֖ה); [[ישעיהו כד/טעמים#כד כ|כד,כ]] (א=וְהִֽתְנוֹדֲדָ֖ה); [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]] (א=וּֽסֲגֹ֥ר); [[ישעיהו כז/טעמים#כז ח|כז,ח]] (א=בְּסַאסֳּאָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ל,א]] (א=סֽוֹרֲרִים֙); [[ישעיהו לא/טעמים#לא ח|לא,ח]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=מְחֹקֲקֵ֑נוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כג|לג,כג]] (א=בָּ֥זֲזוּ); [[ישעיהו לד/טעמים#לד טז|לד,טז]] (א=וּֽקֲרָ֔אוּ); [[ישעיהו לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[ישעיהו לז/טעמים#לז לג|לז,לג]] (א=סֹלֲלָֽה); [[ישעיהו לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (א=יְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ד|מ,ד]] (א=וְהָרֲכָסִ֖ים); [[ישעיהו מ/טעמים#מ כ|מ,כ]] (א=הַֽמֲסֻכָּ֣ן); [[ישעיהו מב/טעמים#מב כד|מב,כד]] (א=לְבֹזֲזִ֖ים); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (א=וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֮); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יח|מה,יח]] (א=כֽוֹנֲנָ֔הּ); [[ישעיהו מה/טעמים#מה כ|מה,כ]] (א=וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים); [[ישעיהו מז/טעמים#מז י|מז,י]] (א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יד|מח,יד]] (א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יז|מח,יז]] (א=מַדְרִֽיכֲךָ֖); [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וַאֲבָרֲכֵ֖הוּ); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִתְעוֹרֲרִ֣י [1]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִֽתְעוֹרֲרִ֗י [2]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא כ|נא,כ]] (א=הַֽמֲלֵאִ֥ים); [[ישעיהו נב/טעמים#נב ו|נב,ו]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֖ר); [[ישעיהו נג/טעמים#נג ז|נג,ז]] (א=גֹזֲזֶ֖יהָ); [[ישעיהו נז/טעמים#נז ג|נז,ג]] (א=עֹנֲנָ֑ה); [[ישעיהו נז/טעמים#נז כ|נז,כ]] (א=וְהָרֲשָׁעִ֖ים); [[ישעיהו נח/טעמים#נח ט|נח,ט]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[ישעיהו נט/טעמים#נט י|נט,י]] (א=נְגַשֲׁשָׁ֤ה); [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] (א=נֹ֥סֲסָה); [[ישעיהו סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (א=וְהִֽלֲל֖וּ); [[ישעיהו סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א=הַֽמֲסִלָּה֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג יח|סג,יח]] (א=בּוֹסֲס֖וּ); [[ישעיהו סד/טעמים#סד י|סד,י]] (א=הִֽלֲל֙וּךָ֙); [[ישעיהו סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[ישעיהו סו/טעמים#סו טז|סו,טז]] (א=חַֽלֲלֵ֥י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בירמיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]]''' (37 פריטים):{{הערה|1=רשימה זו אינה כוללת את הפריט [[ירמיהו מח/טעמים#מח לב|מח,לב]] (א=מִבֲּכִ֨י), המובא ברשימות ברויאר. נראה יותר שבכתר יש כאן שווא בלבד (&quot;מִבְּכִ֨י&quot;), או שהקו של הפתח נמחק; וכך הכריעו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/13/48/1/mg/106 מג&quot;ה].}} [[ירמיהו ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] (א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮); [[ירמיהו ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א=מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה א|ה,א]] (א=שׁוֹטֲט֞וּ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (א=אֵֽלֲכָה־לִּ֤י); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (א=סֹֽלֲלָ֑ה); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=יְעוֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] (א=סוֹרֲרִ֔ים); [[ירמיהו ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א=הַֽמֳעָרַ֣ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א=שׁוֹבֲבָ֜ה); [[ירמיהו ח/טעמים#ח כג|ח,כג]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו ט/טעמים#ט ט|ט,ט]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ירמיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]] (א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת); [[ירמיהו יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (א=הַֽמֲזִמָּ֙תָה֙); [[ירמיהו יא/טעמים#יא כא|יא,כא]] (א=הַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[ירמיהו יב/טעמים#יב י|יב,י]] (א=בֹּסֲס֖וּ); [[ירמיהו יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א=שֹֽׁדֲדִ֔ים); [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|כ,יז]] (א=לֹא־מוֹתֲתַ֖נִי); [[ירמיהו כב/טעמים#כב טו|כב,טו]] (א=הֲתִֽמֲלֹ֔ךְ); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כ|כב,כ]] (א=וּֽצֳעָ֔קִי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כח|כב,כח]] (א=הֽוּטֲלוּ֙); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לג|כה,לג]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לו|כה,לו]] (א=וִֽילֲלַ֖ת); [[ירמיהו לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה);{{הערה|1=בן־נפתלי,'''ל''',ב1=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (חטף פתח); בן־אשר,מ&quot;ש,דפוסים=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (חטף קמץ); ק=אֶכְתְּבֶ֑נָּה (שווא). הפריט אינו מופיע בספר החילופים מהדורת ליפשיץ; החילוף מוזכר ברד&quot;ק, ודבריו הובאו במ&quot;ש.}} [[ירמיהו לב/טעמים#לב ט|לב,ט]] (ל=וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙); [[ירמיהו לג/טעמים#לג י|לג,י]] (א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת); [[ירמיהו מ/טעמים#מ טו|מ,טו]] (א=אֵ֤לֲכָה); [[ירמיהו מא/טעמים#מא ה|מא,ה]] (א=וּמִתְגֹּֽדֲדִ֑ים); [[ירמיהו מד/טעמים#מד ט|מד,ט]] (א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩); [[ירמיהו מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ); [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (א-קרי=וּֽזֳעָ֑קוּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);  [[ירמיהו מט/טעמים#מט ד|מט,ד]] (א=מַה־תִּתְהַֽלֲלִי֙); [[ירמיהו נ/טעמים#נ ו|נ,ו]] (א-קרי=שׁוֹבֲב֑וּם); [[ירמיהו נ/טעמים#נ י|נ,י]] (א=כָּל־שֹׁלֲלֶ֥יהָ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וִיבֹקֲק֖וּ);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[ירמיהו נא/טעמים#נא ז|נא,ז]] (א=יִתְהֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא מט|נא,מט2]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו נא/טעמים#נא נג|נא,נג]] (א=שֹׁדֲדִ֛ים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביחזקאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יחזקאל|ספר יחזקאל]]''' (55 פריטים): [[יחזקאל א/טעמים#א ז|א,ז]] (א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (א=הָרֲשָׁעָ֖ה); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יט|ג,יט]] (א=הָרֲשָׁעָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ב|ד,ב]] (א=סֹלֲלָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ד/טעמים#ד י|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶ֔נּוּ [1]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ [2]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נָּה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=בְּגֶֽלֲלֵי֙); [[יחזקאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (א=גֶּֽלֲלֵ֣י); [[יחזקאל ו/טעמים#ו ז|ו,ז]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם); [[יחזקאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] (א=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ט/טעמים#ט ח|ט,ח]] (א=וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֨וֹת [1]); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֥וֹת [2]); [[יחזקאל טז/טעמים#טז נא|טז,נא]] (וַתְּצַדֲּקִי֙); [[יחזקאל יז/טעמים#יז יז|יז,יז]] (ל=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כא/טעמים#כא כז|כא,כז]] (א=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו ח|כו,ח]] (א=סֹֽלֲלָ֔ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל כו/טעמים#כו טז|כו,טז]] (א=וְשָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|כו,כא]] (א=וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י); [[יחזקאל כז/טעמים#כז ד|כז,ד]] (א=כָּלֲל֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (א=וּבְכׇל־קֳהָלֵךְ֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לב|כז,לב]] (א=וְקוֹנֲנ֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (א=וְכׇל־קֳהָלֵ֖ךְ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לה|כז,לה]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח ט|כח,ט]] (א=מְחַלֲלֶֽיךָ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח טז|כח,טז]] (א=תוֹכֲךָ֛); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יח|כח,יח]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יט|כח,יט]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=רֹמֲמָ֑תְהוּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ו|לא,ו]] (א=קִֽנֲנוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=בְּעוֹפֲפִ֥י); [[יחזקאל לב/טעמים#לב יב|לב,יב]] (א=וְשָֽׁדֲדוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב טז|לב,טז]] (א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ); [[יחזקאל לב/טעמים#לב כב|לב,כב]] (א=וְכָל־קֳהָלָ֔הּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל לג/טעמים#לג כח|לג,כח]] (א=וְשָׁ֥מֲמ֛וּ); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ [1]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶֽךָ [2]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ז|לה,ז]] (א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|לה,ט]] (א=שִֽׁמֲמ֤וֹת); [[יחזקאל לה/טעמים#לה יא|לה,יא]] (א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ); [[יחזקאל לו/טעמים#לו ד|לו,ד]] (א=הַשֹּֽׁמֲמוֹת֙); [[יחזקאל לו/טעמים#לו לה|לו,לה]] (א=וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־שֹׁלֲלֵיהֶ֗ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־בֹּ֣זֲזֵיהֶ֔ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט כז|לט,כז]] (א=בְּשׁוֹבֲבִ֤י); [[יחזקאל מ/טעמים#מ מג|מ,מג]] (א=וְהַֽשֲׁפַתַּ֗יִם); [[יחזקאל מג/טעמים#מג י|מג,י]] (א=וּמָדֲד֖וּ); [[יחזקאל מז/טעמים#מז כב|מז,כב]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם [1]); [[יחזקאל מח/טעמים#מח יא|מח,יא]] (א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בתרי עשר}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]]''' (25 פריטים): [[הושע ז/טעמים#ז ה|הושע ז,ה]] (א=אֶת־לֹצֲצִֽים); [[הושע ז/טעמים#ז יג|הושע ז,יג]] (א=כִּֽי־נָדֲד֣וּ); [[הושע ט/טעמים#ט טו|הושע ט,טו]] (א=סֹרֲרִֽים); [[הושע ט/טעמים#ט יז|הושע ט,יז]] (א=נֹדֲדִ֖ים); [[יואל ג/טעמים#ג ג|יואל ג,ג]] (א=וְתִֽימֲר֖וֹת); [[עמוס ב/טעמים#ב יג|עמוס ב,יג]] (א=הַֽמֲלֵאָ֥ה); [[עמוס ד/טעמים#ד א|עמוס ד,א]] (א=הָרֹצֲצ֖וֹת); [[עמוס ה/טעמים#ה יב|עמוס ה,יב]] (א=צֹרֲרֵ֤י); [[עמוס ו/טעמים#ו ג|עמוס ו,ג]] (א=הַֽמֲנַדִּ֖ים); [[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מיכה ג/טעמים#ג ט|מיכה ג,ט]] (ל=הַֽמֲתַעֲבִ֣ים); [[מיכה ה/טעמים#ה יא|מיכה ה,יא]] (א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים); [[מיכה ו/טעמים#ו ז|מיכה ו,ז]] (א=בְּרִֽבֲב֖וֹת); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=אַ֣לֲלַי); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=כְּעֹלֲלֹ֖ת); [[נחום ב/טעמים#ב ג|נחום ב,ג]] (א=בֹּֽקֲקִ֔ים); [[נחום ב/טעמים#ב ה|נחום ב,ה]] (א=יִתְהוֹלֲל֣וּ); [[נחום ב/טעמים#ב ח|נחום ב,ח]] (א=מְתֹפֲפֹ֖ת); [[חבקוק ג/טעמים#ג ו|חבקוק ג,ו]] (א=וַיִּתְפֹּֽצֲצוּ֙); [[חבקוק ג/טעמים#ג טז|חבקוק ג,טז]] (א=צָלֲל֣וּ); [[צפניה א/טעמים#א ט|צפניה א,ט]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֛ים); [[צפניה ב/טעמים#ב א|צפניה ב,א]] (א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ); [[צפניה ב/טעמים#ב יב|צפניה ב,יב]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[זכריה ד/טעמים#ד יב|זכריה ד,יב]] (ל=שִׁבֲּלֵ֣י); [[זכריה יא/טעמים#יא ג|זכריה יא,ג]] (א=יִֽלֲלַ֣ת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]]''' (171 פריטים): [[תהלים ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (א=ה֭וֹלֲלִים); [[תהלים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=שׁוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=עָשֲׁשָׁ֣ה); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=בְּכׇל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים ז/טעמים#ז ה|ז,ה]] (א=צֽוֹרֲרִ֣י); [[תהלים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=צוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=עוֹלֲלִ֨ים ׀); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=צוֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=חָֽנֲנֵ֬נִי); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י); [[תהלים י/טעמים#י ה|י,ה]] (א=כׇּל־צ֝וֹרֲרָ֗יו); [[תהלים יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כּוֹנֲנ֣וּ); [[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]] (א=אִ֥מֲר֣וֹת); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽשְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ש1=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨ ׀); [[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל=אֶ֥קֲרָ֣א); [[תהלים כו/טעמים#כו ו|כו,ו]] (א=וַאֲסֹבֲבָ֖ה); [[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי); [[תהלים כז/טעמים#כז יא|כז,יא]] (א=שֽׁוֹרֲרָֽי); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א=עָשֲׁשָׁ֖ה); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=מִכׇּל־צֹרֲרַ֨י); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=וְלִ֥שֲׁכֵנַ֨י ׀); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=נָדֲד֥וּ); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד א|לד,א]] (א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד ב|לד,ב]] (א=אֲבָרֲכָ֣ה); [[תהלים לד/טעמים#לד ד|לד,ד]] (א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה); [[תהלים לה/טעמים#לה יח|לה,יח]] (א=אֲהַלֲלֶֽךָּ); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א?=&lt;שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; [{{קו תחתי|חטף קמץ}}] או &lt;שִׁ֥מֲעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; בחטף קמץ); [[תהלים מ/טעמים#מ יג|מ,יג]] (א=אָפֲפֽוּ־עָלַ֨י); [[תהלים מב/טעמים#מב יא|מב,יא]] (א=צוֹרֲרָ֑י);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=וְהִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נה/טעמים#נה,יא|נה,יא]] (א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ); [[תהלים נה/טעמים#נה,כב|נה,כב]] (א=וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ); [[תהלים נו/טעמים#נו ג|נו,ג]] (א=שׁ֭וֹרֲרַי); [[תהלים נט/טעמים#נט ז|נט,ז]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים נט/טעמים#נט טו|נט,טו]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים ס/טעמים#ס ט|ס,ט]] (א=מְחֹֽקֲקִֽי); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ); [[תהלים סב/טעמים#סב ה|סב,ה]] (א=יְקַֽלֲלוּ־סֶֽלָה); [[תהלים סד/טעמים#סד ט|סד,ט]] (א=יִ֝תְנֹדֲד֗וּ); [[תהלים סד/טעמים#סד יא|סד,יא]] (א=וְ֝יִתְהַלֲל֗וּ); [[תהלים סה/טעמים#סה ה|סה,ה]] (א=תִּ֥בֲחַ֣ר); [[תהלים סה/טעמים#סה י|סה,י]] (א=וַתְּשֹׁ{{גלגל}}קֲקֶ֡הָ); [[תהלים סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=תְּ֝מֹגֲגֶ֗נָּה); [[תהלים סו/טעמים#סו ז|סו,ז]] (א=הַסּוֹרֲרִ֓ים ׀); [[תהלים סו/טעמים#סו ח|סו,ח]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[תהלים סו/טעמים#סו יב|סו,יב]] (א=לָרֲוָיָֽה); [[תהלים סז/טעמים#סז ב|סז,ב]] (א=וִיבָרֲכֵ֑נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ז|סז,ז]] (א=יְ֝בָרֲכֵ֗נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ח|סז,ח]] (א=יְבָרֲכֵ֥נוּ); [[תהלים סח/טעמים#סח ז|סח,ז]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח יט|סח,יט]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]] (א=תִּ֥מֲחַ֥ץ); [[תהלים סח/טעמים#סח כז|סח,כז]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים סט/טעמים#סט כ|סט,כ]] (א=כׇּל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים סט/טעמים#סט לא|סט,לא]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים סט/טעמים#סט לה|סט,לה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ); [[תהלים עב/טעמים#עב טו|עב,טו]] (א=יְבָרֲכֶֽנְהוּ); [[תהלים עג/טעמים#עג ג|עג,ג]] (א=בַּהוֹלֲלִ֑ים); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א=קִ֥רֲבַ֥ת); [[תהלים עד/טעמים#עד ד|עד,ד]] (א=צֹ֭רֲרֶיךָ); [[תהלים עד/טעמים#עד ה|עד,ה]] (א=בִּסֲבָךְ־עֵ֝ץ); [[תהלים עד/טעמים#עד כא|עד,כא]] (א=יְֽהַלֲל֥וּ); [[תהלים עד/טעמים#עד כג|עד,כג]] (א=צֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים עה/טעמים#עה ה|עה,ה]] (א=לַ֭הוֹלֲלִים); [[תהלים עו/טעמים#עו ו|עו,ו]] (א=אֶשְׁתּֽוֹלֲל֨וּ |);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר, אולי בגלל שהמקום מטושטש.}} [[תהלים עו/טעמים#עו יב|עו,יב]] (א=נִ֥דֲר֣וּ); [[תהלים פ/טעמים#פ ג|פ,ג]] (א=עוֹרֲרָ֥ה); [[תהלים פ/טעמים#פ יא|פ,יא]] (א=אַֽרֲזֵי); [[תהלים פג/טעמים#פג יג|פג,יג]] (נִ֣ירֲשָׁה); [[תהלים פד/טעמים#פד ה|פד,ה]] (יְֽהַלֲל֥וּךָ); [[תהלים פז/טעמים#פז ה|פז,ה]] (א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀); [[תהלים פז/טעמים#פז ז|פז,ז]] (א=כְּחֹלֲלִ֑ים); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנָ֥ה); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנֵֽהוּ); [[תהלים צד/טעמים#צד י|צד,י]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֖ד); [[תהלים צו/טעמים#צו ב|צו,ב]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים צז/טעמים#צז ז|צז,ז]] (א=הַמִּֽתְהַלֲלִ֥ים); [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים ק/טעמים#ק ד|ק,ד]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג א|קג,א]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג ב|קג,ב]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג כ|קג,כ]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כא|קג,כא]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכ֤וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד א|קד,א]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ); [[תהלים קד/טעמים#קד י|קד,י]] (א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ); [[תהלים קד/טעמים#קד יח|קד,יח]] (א=לַֽשֲׁפַנִּֽים); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קה/טעמים#קה ג|קה,ג]] (א=הִֽ֭תְהַלֲלוּ); [[תהלים קה/טעמים#קה מה|קה,מה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קו/טעמים#קו א|קו,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קז/טעמים#קז לו|קז,לו]] (א=וַ֝יְכוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קז/טעמים#קז לח|קז,לח]] (א=וַיְבָרֲכֵ֣ם); [[תהלים קז/טעמים#קז מג|קז,מג]] (א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קח/טעמים#קח ט|קח,ט]] (א=מְחֹקֲקִֽי); [[תהלים קט/טעמים#קט כח|קט,כח]] (א=יְקַֽלֲלוּ־הֵמָּה֮); [[תהלים קט/טעמים#קט ל|קט,ל]] (א=אֲהַלֲלֶֽנּוּ); [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַ֭לֲלוּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג ט|קיג,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קטו/טעמים#קטו יח|קטו,יח]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כח|קיח,כח]] (א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קטו|קיט,קטו]] (א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קעה|קיט,קעה]] (א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד א|קלד,א]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד ב|קלד,ב]] (א=וּ֝בָרֲכ֗וּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֭לֲלוּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה,ג]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כא|קלה,כא]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קלט/טעמים#קלט כא|קלט,כא]] (א=וּ֝בִתְקוֹמֲמֶ֗יךָ); [[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|קמ,ד]] (א=שָׁ֥נֲנ֣וּ); [[תהלים קמג/טעמים#קמג יב|קמג,יב]] (א=כׇּל־צֹרֲרֵ֣י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד א|קמד,א]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד); [[תהלים קמה/טעמים#קמה א|קמה,א]] (א=וַאֲבָרֲכָ֥ה); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (א=אֲבָרֲכֶ֑ךָּ [1]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (וַאֲהַלֲלָ֥ה [2]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה י|קמה,י]] (א=יְבָרֲכֽוּכָה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלִ֥י); [[תהלים קמו/טעמים#קמו ב|קמו,ב]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו י|קמו,י]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמז/טעמים#קמז ח|קמז,ח]] (א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה); [[תהלים קמז/טעמים#קמז יב|קמז,יב]] (א=הַֽלֲלִ֖י); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ב|קמח,ב]] (א=הַֽלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ד|קמח,ד]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ה|קמח,ה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ז|קמח,ז]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יג|קמח,יג]] (א=&lt;יְהַלֲל֤וּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יד|קמח,יד]] (הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ג|קמט,ג]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ו|קמט,ו]] (א=רוֹמֲמ֣וֹת); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ט|קמט,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֭לְלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ו|קנ,ו]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|ספר משלי]]''' (12 פריטים): [[משלי ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א=יְחֹ֣קֲקוּ); [[משלי כג/טעמים#כג כ|כג,כ]] (א=בְּזֹלֲלֵ֖י); [[משלי כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=בָּֽרֲשָׁעִֽים); [[משלי כו/טעמים#כו ב|כו,ב]] (א=קִֽלֲלַ֥ת); [[משלי כח/טעמים#כח ד|כח,ד]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[משלי כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א=ז֝וֹלֲלִ֗ים); [[משלי כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א=נִ֥בֳהָֽל); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (א=תִּ֥לֲעַ֣ג); [[משלי לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=לַֽמֲלָכִ֣ים [2]); [[משלי לא/טעמים#לא טז|לא,טז]] (א=זָֽמֲמָ֣ה); [[משלי לא/טעמים#לא כח|לא,כח]] (א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ); [[משלי לא/טעמים#לא לא|לא,לא]] (א=וִיהַלֲל֖וּהָ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיוב}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]''' (28 פריטים): [[איוב א/טעמים#א ה|א,ה]] (א=וּבֵרֲכ֥וּ); [[איוב א/טעמים#א יא|א,יא]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם); [[איוב ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[איוב ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] (א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים); [[איוב ג/טעמים#ג כא|ג,כא]] (א=הַֽמֲחַכִּ֣ים); [[איוב ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ); [[איוב י/טעמים#י יא|י,יא]] (א=תְּשֹׂכֲכֵֽנִי); [[איוב יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים); [[איוב יב/טעמים#יב כה|יב,כה]] (א=יְמַֽשֲׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] (א=וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[איוב כ/טעמים#כ ז|כ,ז]] (א=כְּֽ֭גֶלֲלוֹ); [[איוב כו/טעמים#כו יג|כו,יג]] (א=חֹלֲלָ֥ה); [[איוב כז/טעמים#כז ז|כז,ז]] (א=וּמִתְקוֹמֲמִ֥י); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=אֶ֥בֲחַ֣ר); [[איוב ל/טעמים#ל כב|ל,כב]] (א=וּ֝תְמֹגֲגֵ֗נִי); [[איוב לא/טעמים#לא כ|לא,כ]] (א=בֵרֲכ֣וּנִי); [[איוב לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ); [[איוב לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=לַֽמֲמִתִֽים); [[איוב לג/טעמים#לג כה|לג,כה]] (א=רֻֽטֲפַ֣שׁ); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א=אַ֥נֲשֵׁ֥י); [[איוב לו/טעמים#לו כד|לו,כד]] (א=שֹׁרֲר֣וּ); [[איוב לח/טעמים#לח לא|לח,לא]] (א=הַֽ֭תֲקַשֵּׁר); [[איוב לח/טעמים#לח לה|לח,לה]] (א=הַֽתֲשַׁלַּ֣ח); [[איוב מ/טעמים#מ כב|מ,כב]] (א=צִֽלֲל֑וֹ); [[איוב מ/טעמים#מ לא|מ,לא]] (א=הַֽתֲמַלֵּ֣א); [[איוב מב/טעמים#מב י|מב,י]] (א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשיר השירים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]]''' (6 פריטים): [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שיר השירים ב,ז]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ או  וְֽאִם־תְּעֽוֹרֲר֛וּ);{{הערה|ראו אותו פריט ב[[#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|רשימת הניקוד והטעמים]].}} [[שיר השירים ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א=וַאֲסוֹבֲבָ֣ה); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]] (א=הַסֹּבֲבִ֖ים); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א=כְּתִֽימֲר֖וֹת); [[שיר השירים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗).{{הערה|וכמו כן לפי הסכמת בן־אשר ובן־נפתלי בספר החילופים.}}

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ברות}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת רות|מגילת רות]]''' (פריט אחד): [[רות ב/טעמים#ב ב|ב,ב]] (א=אֵֽלֲכָה־נָּ֤א).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיכה}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' (פריט אחד): [[איכה ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל=עֹלֲלֵ֣י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בקהלת}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' (2 פריטים): [[קהלת ה/טעמים#ה ה|ו,ב]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ); [[קהלת ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] (ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באסתר}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' (אין פריטים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדניאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' (11 פריטים): [[דניאל א/טעמים#א ו|א,ח]] (ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם); [[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] (ל=גֲלִ֑י); [[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] (ל=לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח); [[דניאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (ל=צִפֲּרֵ֣י); [[דניאל ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=צִפֲּרֵ֥י); [[דניאל ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=וּֽסֲגַ֛ר); [[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=מַדֲּקָ֔ה); [[דניאל ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָע֒); [[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה); [[דניאל יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (ל=סֽוֹלֲלָ֔ה); [[דניאל יב/טעמים#יב י|יב,י]] (ל=יִ֠תְבָּֽרֲרוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בעזרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' (11 פריטים): [[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה); [[נחמיה ב/טעמים#ב ו|נחמיה ב,ו]] (ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖); [[נחמיה ג/טעמים#ג יג|נחמיה ג,יג]] (ל=הָשֲׁפֽוֹת); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת); [[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל=בָּרֲכוּ֙); [[נחמיה יא/טעמים#יא ב|נחמיה יא,ב]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[נחמיה יב/טעמים#יב כט|נחמיה יב,כט]] (ל=הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=מִֽלֲלַ֡י); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=גִּֽלֲלַ֡י); [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יט]] (ל=צָֽלֲלוּ֩).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברי הימים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דברי הימים|ספר דברי הימים]]''' (61 פריטים): [[דברי הימים א ב/טעמים#ב מד|דה&quot;א ב,מד]] (א=יָרְקֳעָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ד/טעמים#ד י|דה&quot;א ד,י]] (א=תְּבָרֲכֵ֜נִי); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה טז|דה&quot;א ה,טז]] (א=וּבְכׇֽל־מִגְרֲשֵׁ֥י); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כז|דה&quot;א ה,כז]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כח|דה&quot;א ה,כח]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו א|דה&quot;א ו,א]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ג|דה&quot;א ו,ג]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ז|דה&quot;א ו,ז]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו יח|דה&quot;א ו,יח]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו כג|דה&quot;א ו,כג]] (א=בֶּן־קֳהָ֔ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו לט|דה&quot;א ו,לט]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו מו|דה&quot;א ו,מו]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נא|דה&quot;א ו,נא]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נג|דה&quot;א ו,נג]] (א=וְאֶֽת־יָקְמֳעָם֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נה|דה&quot;א ו,נה]] (א=לִבְנֵֽי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ט/טעמים#ט לב|דה&quot;א ט,לב]] (א=הַקֳּהָתִ֛י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו ה|דה&quot;א טו,ה]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים. בכתר נכתב הקמץ מתחת לשווא, אך המשמעות ברורה.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יח|דה&quot;א טו,יח]] (א=וֶאֱלִ֨יפֲלֵ֜הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יט|דה&quot;א טו,יט]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כא|דה&quot;א טו,כא]] (א=וֶאֱלִֽיפֲלֵ֗הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֑ים); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ה|דה&quot;א טז,ה]] (א=בַּֽמֲצִלְתַּ֥יִם); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז י|דה&quot;א טז,י]] (א=הִֽתְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה&quot;א יח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[דברי הימים א יט/טעמים#יט ג|דה&quot;א יט,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג ו|דה&quot;א כג,ו]] (א=קֳהָ֥ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג יב|דה&quot;א כג,יב]] (א=קֳהָ֗ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו ה|דה&quot;א כו,ה]] (א=בֵרֲכ֖וֹ); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו טז|דה&quot;א כו,טז]] (א=בַּֽמֲסִלָּ֖ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו יח|דה&quot;א כו,יח]] (א=לַֽמֲסִלָּ֔ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה&quot;א כו,לב]] (א=הַֽמֲנַשִּׁ֔י); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז כא|דה&quot;א כז,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז לא|דה&quot;א כז,לא]] (א=הָרֲכ֔וּשׁ); [[דברי הימים א כח/טעמים#כח יח|דה&quot;א כח,יח]] (א=וְסֹכֲכִ֖ים); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט ב|דה&quot;א כט,ב]] (א=וּֽכֲכָל־כֹּחִ֞י); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט כ|דה&quot;א כט,כ]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יב|דה&quot;ב ה,יב]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֣ים); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יג|דה&quot;ב ה,יג]] (א=וְלַמְשֹׁרֲרִ֜ים); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כא|דה&quot;ב ו,כא]] (א=יִֽתְפַּלֲל֖וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כד|דה&quot;ב ו,כד]] (א=וְהִתְפַּֽלֲל֧וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו לח|דה&quot;ב ו,לח]] (א=וְהִֽתְפַּֽלֲל֗וּ); [[דברי הימים ב ז/טעמים#ז יד|דה&quot;ב ז,יד]] (א=וְיִֽתְפַּֽלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב יב/טעמים#יב יג|דה&quot;ב יב,יג]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[דברי הימים ב טז/טעמים#טז ט|דה&quot;ב טז,ט]] (א=מְשֹׁטֲט֤וֹת); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ יט|דה&quot;ב כ,יט]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=וּֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כה|דה&quot;ב כ,כה]] (א=בֹּזֲזִ֥ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כו|דה&quot;ב כ,כו]] (א=בֵּרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יז|דה&quot;ב כא,יז]] (א=כׇּל־הָרֲכוּשׁ֙); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יב|דה&quot;ב כג,יב]] (א=וְהַֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יג|דה&quot;ב כג,יג]] (א=וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד יד|דה&quot;ב כד,יד]] (א=וּֽכֲכַלּוֹתָ֡ם); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט יב|דה&quot;ב כט,יב]] (א=הַקֳּהָתִי֒ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ל|דה&quot;ב כט,ל]] (א=וַֽיְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כז|דה&quot;ב ל,כז]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב לא/טעמים#לא ח|דה&quot;ב לא,ח]] (א=וַֽיְבָרֲכוּ֙); [[דברי הימים ב לב/טעמים#לב לא|דה&quot;ב לב,לא]] (א=הַֽמֲשַׁלְּחִ֤ים); [[דברי הימים ב לג/טעמים#לג יח|דה&quot;ב לג,יח]] (א=הַֽמֲדַבְּרִ֣ים); [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד יב|דה&quot;ב לד,יב]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר בכתר ירושלים, אך קיים ברשימה בדעת מקרא.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|דה&quot;ב לה,ז]] (א=מֵרֲכ֥וּשׁ);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה טו|דה&quot;ב לה,טו]] (א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת==

להסבר מפורט על עיצוב טעמי אמ&quot;ת, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו.

===עולה ויורד===

להסבר מפורט על המדיניות כלפי &quot;עולה ויורד&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot; באות אחת:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 13) שבהם סימנו &quot;עולה ויורד&quot; באופן מלא (=תו של &quot;עולה&quot; ותו של &quot;יורד&quot;) באות אחת, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שמשמיט בעקביות את ה&quot;עולה&quot; בתיבות הללו (ייתכן מסיבות הקשורות לנגינתן). בעתיד נסמן את ה&quot;עולה&quot; בתיבות אלו ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} אם תהיה אפשרות טכנית לעשות כך.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים ל/טעמים#ל יב|ל,יב]] (א=לְמָח֢וֹל לִ֥י); [[תהלים מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א=לְאֵ֢ל חָ֥י); [[תהלים נה/טעמים#נה כ|נה,כ]] (א=קֶ֗דֶם סֶ֥לָה); [[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]] (א=י֤וֹם{{מ:לגרמיה}}י֥וֹם); [[תהלים פו/טעמים#פו ב|פו,ב]] (א=כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥נִי); [[תהלים קט/טעמים#קט טז|קט,טז]] (א=עֲשׂ֢וֹת חָ֥סֶד); [[תהלים קכה/טעמים#קכה ב|קכה,ב]] (א=סָבִ֢יב לָ֥הּ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי כד/טעמים#כד כד|כד,כד]] (א=צַדִּ֢יק אָ֥תָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טו|ל,טו]] (א=הַ֤ב{{מ:פסק}}הַ֥ב).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (א=וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה); [[איוב ט/טעמים#ט כב|ט,כב]] (א=אַחַ֗ת הִ֥יא); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ);{{הערה|יושם לב שיש סימן למחיקה מעל האות רי&quot;ש, ושמא נמחק ה&quot;עולה&quot; (ראו ייבין, מט.1, עמ' 330).}} [[איוב לד/טעמים#לד כ|לד,כ]] (א=וַחֲצ֢וֹת לָ֥יְלָה).

'''ב. מקף בין שתי תיבות של &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot;:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 55) שבהם ה&quot;עולה&quot; וה&quot;יורד&quot; באות בשתי תיבות סמוכות. אם אין בתיבת ה&quot;עולה&quot; טעם עצמאי, אז סימנו מקף בין תיבת ה&quot;עולה&quot; לתיבת ה&quot;יורד&quot;, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ואם יש טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot;, והיא לא ראויה אם כן להיות מוקפת, אז מהדורתנו זהה לנוסח הכתר (בלי מקף) וסימנו את הדוגמה בכוכבית. ברשימה מובא נוסחו של כתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את המקף;{{הערה| במקום אחד שבו הכתר לא קיים (תהלים יח,מד) הבאנו ברשימה את נוסחו של כתי&quot;ל, שגם בו המקף מושמט בדרך כלל.}} דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן המקף מסומן בכתר '''מודגשות''', והן מופיעות במהדורתנו כמקפים רגילים. ואילו בשאר המקומות (שבהם אין טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot; אך המקף מושמט בכתר ארם צובה) סימנו את המקף ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} במהדורתנו.{{הערה|השתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:מקף אפור]].}}

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]] (א{{=}}עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם); [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (א{{=}}אֶֽ֫ל חֹ֥ק); [[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א*{{=}}מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב); [[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א{{=}}אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א*{{=}}יִסַּ֢דְתָּ֫ עֹ֥ז); [[תהלים יד/טעמים#יד ד|יד,ד]] (א*{{=}}כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים יח/טעמים#יח מד|יח,מד]] (ל*{{=}}מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם); [[תהלים כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א*{{=}}וְעִם־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים ל/טעמים#ל ח|ל,ח]] (א{{=}}לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז); [[תהלים ל/טעמים#ל י|ל,י]] (א{{=}}אֶ֫ל שָׁ֥חַת); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים לא/טעמים#לא יט|לא,יט]] (א{{=}}שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר); [[תהלים לא/טעמים#לא כא|לא,כא]] (א{{=}}מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]] (א*{{=}}וְהִתְח֢וֹלֵֽ֫ל ל֥וֹ); [[תהלים מ/טעמים#מ יח|מ,יח]] (א{{=}}יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] (א*{{=}}לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ); [[תהלים מה/טעמים#מה ח|מה,ח]] (א{{=}}וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע); [[תהלים נג/טעמים#נג ה|נג,ה]] (א*{{=}}פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] (א*{{=}}לֹא־הָ֢יָה֫ פָ֥חַד); [[תהלים נו/טעמים#נו ט|נו,ט]] (א*{{=}}סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה); [[תהלים סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א{{=}}בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|ע,ו]] ('''א{{=}}ח֫וּשָׁה־לִּ֥י'''); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א{{=}}לִ֫י ט֥וֹב); [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]] (א{{=}}שֽׁ֫וּב נָ֥א); [[תהלים פח/טעמים#פח א|פח,א]] (א{{=}}לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח); [[תהלים פח/טעמים#פח י|פח,י]] (א{{=}}מִנִּ֫י עֹ֥נִי); [[תהלים צז/טעמים#צז י|צז,י]] (א{{=}}שִׂנְא֫וּ רָ֥ע); [[תהלים קב/טעמים#קב ג|קב,ג]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] ('''א=לֹ֫א־לָ֥נוּ'''); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כז|קיח,כז]] (א*{{=}}וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ז|קמב,ז]] (א*{{=}}כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ב|תהלים קמד,ב]] (א{{=}}וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|תהלים קמד,יג]] (א{{=}}אֶ֫ל זַ֥ן); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א{{=}}יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי א/טעמים#א כב|א,כב]] (א{{=}}תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי); [[משלי ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] ('''א=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן'''); [[משלי ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (א{{=}}עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם); [[משלי ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (א{{=}}שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע); [[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א*{{=}}שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] ('''א=כֶּ֫ן־ה֥וּא'''); [[משלי כד/טעמים#כד יב|כד,יב]] (א*{{=}}לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה); [[משלי כה/טעמים#כה ז|כה,ז]] (א{{=}}עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טז|ל,טז]] (א*{{=}}וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] ('''א=לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם'''); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] ('''א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר''').

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ג/טעמים#ג ד|ג,ד]] (א{{=}}יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א*{{=}}יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל); [[איוב ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א{{=}}אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י); [[איוב כא/טעמים#כא לג|כא,לג]] (א{{=}}רִגְבֵ֫י נָ֥חַל); [[איוב כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (א{{=}}בְּֽמֹרְדֵ֫י א֥וֹר); [[איוב לב/טעמים#לב ב|לב,ב]] (א*{{=}}מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם); [[איוב לג/טעמים#לג ט|לג,ט]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א{{=}}שִׁמְע֫וּ לִ֥י); [[איוב לז/טעמים#לז ו|לז,ו]] (א{{=}}הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ); [[איוב מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י דָ֥עַת).

{{עוגן|מקום העולה}}'''ג. מקום כתיבת ה&quot;עולה&quot; בתוך התיבה:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;, ועוד רשימה של הפסוקים שיש בהם &quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה. דרכו של כתר ארם צובה על פי רוב לכתוב את ה&quot;עולה&quot; באות הראשונה של הברה הראויה לגעיה קלה (אם בתיבה יש הברה כזאת), ובאות יו&quot;ד של שם הוי&quot;ה (אותה שיטה בשם הוי&quot;ה נמצאת בכתר לגבי כתיבתו של הטעם המחבר צינורית,  וראו ב[[#צינורית|סעיף הבא]]). אך נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן ה&quot;עולה&quot; בקביעות בהברה שלפני הטעם, ובאות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה (וכמו כן במהדורות ברויאר). בהתאם למדיניות שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]], סימן ה&quot;עולה&quot; מופיע בה בעקביות בהברה הראויה לגעיה ובאות יו&quot;ד בשם הוי&quot;ה.

:'''הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;:''' [[תהלים כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א*=וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א*=תִּ֫צְּרֵ֥נִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב י|תהלים לב,י]] (א!=לָרָ֫שָׁ֥ע); [[תהלים לז/טעמים#לז מ|לז,מ]] (א*=וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א*=אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים נ/טעמים#נ ג|נ,ג]] (א*=וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ); [[תהלים נ/טעמים#נ כג|תהלים נ,כג]] (א!=יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי [תיקון בכתב־היד שלא הושלם]); [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (א!=מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים נה/טעמים#נה כג|נה,כג]] (א*=יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א*=כֻ֫לְּכֶ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|תהלים סח,כא]] (א!=לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים סח/טעמים#סח כב|סח,כב]] (א*=אֹ֫יְבָ֥יו); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (א*=ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים עא/טעמים#עא יח|תהלים עא,יח]] (א*=אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי); [[תהלים קכ/טעמים#קכ א|קכ,א]] (א*=הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת [לאחר תיקון בכתב־היד]);{{הערה|וכמו כן בכל מקום שתיבה זו מוטעמת ב&quot;עולה ויורד&quot;.}} [[תהלים קכד/טעמים#קכד ז|קכד,ז]] (א*=י֫וֹקְשִׁ֥ים); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|קלז,ו]] (א*=אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|תהלים קלז,ז]] (א!=יְֽרוּשָׁ֫ל{{מ:ירושלם|ָ|֥}}ם); [[תהלים קלח/טעמים#קלח ח|תהלים קלח,ח]] (א*=בַּ֫עֲדִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|קמד ז]] (א!=מִמָּ֫ר֥וֹם [לאחר תיקון הפוך בכתב־היד]); [[משלי א/טעמים#א כג|משלי א,כג]] (א*=לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י); [[משלי ג/טעמים#ג ג|משלי ג,ג]] (א*=אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (א!=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן);{{הערה|יש התחלה של כתיבת ה&quot;עולה&quot; גם מעל האות עי&quot;ן; הסופר כנראה התחיל לסמן אותו שם, התחרט באמצע וסימנו מעל האות למ&quot;ד, ולא מחק את הראשון.}} [[איוב ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (א*=הָ֫אָדָ֥ם); [[איוב יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (א*=לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה).

:'''&quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה:''' [[תהלים כז/טעמים#כז יד|תהלים כז,יד]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (א!=הָאֵ{{אתנח הפוך}}ל{{מ:פסק}}יְה֫וָ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (א*=אֶת־יְ֫הוָ֥ה [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (א!=יְה֫וָ֥ה).

===צינורית===

להסבר על המדיניות כלפי &quot;צינורית&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צינורית|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. מקף אפור אחרי צינורית שהיא לבד בתיבתה.''' להלן רשימה מלאה של התיבות שבהן הוספנו מקף אפור אחרי צינורית הנכתבת לבד בתיבתה (15 מקומות):

:[[תהלים ב/טעמים#ב ז|'''תהלים''' ב,ז]] (אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י); [[תהלים ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (כִּ֤י{{מ:לגרמיה}}לֹ֤א{{מ:מקף אפור}}אֵֽל־חָפֵ֘ץ{{מ:מקף אפור}}רֶ֥שַׁע{{מ:פסק}}אָ֑תָּה); [[תהלים יח/טעמים#יח א|יח,א]] (הִֽצִּיל־יְהֹוָ֘ה{{מ:מקף אפור}}אוֹת֥וֹ); [[תהלים יח/טעמים#יח כ|יח,כ]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בִּֽי); [[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בּֽוֹ); [[תהלים לא/טעמים#לא כב|לא,כב]] (הִפְלִ֘יא{{מ:מקף אפור}}חַסְדּ֥וֹ); [[תהלים מט/טעמים#מט טו|מט,טו]] (וַיִּרְדּ֘וּ{{מ:מקף אפור}}בָ֤ם); [[תהלים סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (בִּטְח֘וּ{{מ:מקף אפור}}ב֤וֹ); [[תהלים סו/טעמים#סו כ|סו,כ]] (לֹֽא־הֵסִ֘יר{{מ:מקף אפור}}תְּפִלָּתִ֥י); [[תהלים צה/טעמים#צה ז|צה,ז]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}עָ֤שָׂה); [[משלי ו/טעמים#ו ג|'''משלי''' ו,ג]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ); [[איוב יח/טעמים#יח יט|'''איוב''' יח,יט]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}נִ֤ין); [[איוב לב/טעמים#לב ה|לב,ה]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}אֵ֤ין); [[איוב לז/טעמים#לז כא|לז,כא]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}רָ֤אוּ).

'''ב. צינורית בשם הוי&quot;ה.''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם צינורית בשם הוי&quot;ה (א*=יְ֘הוָ֤ה ב-7 מקומות, ובניקוד אֱלֹהִים במקום האחרון [א*=יְ֘הֹוִ֤ה]):

:[[תהלים פ/טעמים#פ כ|'''תהלים''' פ,כ]]; [[תהלים פא/טעמים#פא יא|פא,יא]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ט|פד,ט]]; [[תהלים צו/טעמים#צו י|צו,י]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]]; [[תהלים קו/טעמים#קו מז|קו,מז]]; [[תהלים קט/טעמים#קט כא|קט,כא]].

'''ג. חריגים:''' יש תיקון אחד בכתר בתוך תיבה שמשקלה דומה לשם הוי&quot;ה: [[תהלים קלח/טעמים#קלח ב|קלח,ב]] (וְ֘אוֹדֶ֤ה [לפני תיקון], וְא֘וֹדֶ֤ה* [לאחר תיקון]). ובעוד תיבה שמשקלה דומה יש צינורית במקום חריג: [[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ). במהדורתנו: וְא֘וֹדֶ֤ה, וְי֘וֹד֤וּ, כשיטתו העקבית של הכתר בשאר כל המקומות.

===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל===

להסבר על ההבחנה בין &quot;אתנח הפוך&quot; ל&quot;גלגל&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|פרק השני]]''' של המבוא.

===רביע מוגרש===

להסבר על המדיניות כלפי &quot;רביע מוגרש&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|פרק השני]]''' של המבוא.

להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 260) שבהם סימנו &quot;רביע מוגרש&quot; באופן מלא (=תו של &quot;גרש מוקדם&quot; ותו של &quot;רביע&quot;) באות אחת בעקביות, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את נקודת הרביע. דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן נקודת הרביע מסומנת '''מודגשות'''. במקומות שהכתר לא קיים (תהלים טו,א-כה,א) הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}; נקודת הרביע מסומנת בו בדרך כלל, והדגשנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שבה היא מושמטת.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' ז,א ('''א{{=}}עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ'''); ח,ז (א{{=}}כֹּ֝ל); יא,א (א{{=}}נודו נ֝וּדִי); יא,ב (א{{=}}בְּמוֹ־אֹ֝פֶל); יד,ג (א{{=}}אֵ֝ין); {{צבע גופן|אפור|טז,א (ל{{=}}אֵ֝֗ל); יז,ו (ל{{=}}לִ֝֗י); יז,י (ל{{=}}פִּ֝֗ימוֹ); יח,יב (ל{{=}}חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם); יח,טו ('''ל{{=}}רָ֝ב'''); יח,לא (ל{{=}}ה֝֗וּא); יח,לב (ל{{=}}צ֝֗וּר); כ,ט (ל{{=}}קַּ֝֗מְנוּ); כב,כא (ל{{=}}מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב); כג,ג (ל{{=}}בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק);}} כה,כא ('''א{{=}}כִּ֝֗י'''); כז,יב ('''א{{=}}עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר'''); לא,כ (א{{=}}נֶ֝גֶד); לא,כב (א{{=}}לִ֝י); לא,כד (א{{=}}עַל־יֶ֝תֶר); לב,ט (א{{=}}בַּ֝ל); לב,י (א{{=}}חֶ֝סֶד); לג,ו (א{{=}}פִּ֝יו); לה,יד ('''א{{=}}כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם'''); לו,ה (א{{=}}רָ֝ע); לז,ב (א{{=}}דֶּ֝שֶׁא); לז,ג (א{{=}}שְׁכׇן־אֶ֝רֶץ); לח,יא (א{{=}}גַּם־הֵ֝ם); מ,ח (א{{=}}בִּמְגִלַּת־סֵ֝פֶר); מ,טז (א{{=}}לִ֝י); מד,טו (א{{=}}מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ); מה,ט (א{{=}}שֵׁ֝ן); מח,ז (א{{=}}חִ֝יל); מח,יא (א{{=}}צֶ֝דֶק); מט,ג (א{{=}}יַ֝חַד); מט,כ (א{{=}}עַד־נֵ֝צַח); נ,א (א{{=}}מִמִּזְרַח־שֶׁ֝מֶשׁ); נא,ב (א{{=}}כַּאֲשֶׁר־בָּ֝א); נב,ג (א{{=}}אֵ֝ל); נב,יא (א{{=}}כִי־ט֝וֹב); נג,ב (א{{=}}עָ֝וֶל); נג,ד (א{{=}}אֵ֝ין); נה,ד (א{{=}}אָ֝וֶן); נה,ה (א{{=}}מָ֝וֶת); נז,ב (א{{=}}עַ֝ד); נח,ט (א{{=}}אֵ֝שֶׁת); סא,ד (א{{=}}מִגְדַּל־עֹ֝ז); סב,י (א{{=}}הֵ֝מָּה); סב,יב (א{{=}}עֹ֝ז); סג,ט (א{{=}}בִּ֝י); סד,ז (א{{=}}אִ֝ישׁ); סה,ו (א{{=}}כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֝רֶץ); סו,ו (א{{=}}שָׁ֝ם); סו,יד (א{{=}}וְדִבֶּר־פִּ֝י); סח,יג (א{{=}}בַּ֝יִת); סח,יח (א{{=}}בָ֝ם); סח,כט (א{{=}}ז֝וּ); סט,ג (א{{=}}בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝יִם); סט,יח (א{{=}}כִּי־צַר־לִ֝י); סט,לו (א{{=}}שָׁ֝ם); עא,יז (א{{=}}וְעַד־הֵ֝נָּה); עג,ו (א{{=}}יַעֲטָף־שִׁ֝ית); עג,יט (א{{=}}תַ֝מּוּ); עד,ה (א{{=}}בִּסְבׇךְ־עֵ֝ץ); עד,כ (א{{=}}מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ); עה,ט (א{{=}}כֹּ֝ל); עו,יב (א{{=}}שַׁ֝י); עז,ט (א{{=}}אֹ֝מֶר); עז,יז ('''א{{=}}אַ֝֗ף'''); עח,כא (א{{=}}וְגַם־אַ֝ף); עח,ל (א{{=}}ע֝וֹד); עח,מב (א{{=}}י֝וֹם); עח,נד (א{{=}}הַר־זֶ֝ה); עח,ס (א{{=}}אֹ֝הֶל); עט,ה (א{{=}}כְּמוֹ־אֵ֝שׁ); פ,טז (א{{=}}וְעַל־בֵּ֝ן); פא,יא (א{{=}}הַרְחֶב־פִּ֝יךָ); פג,יא (א{{=}}דֹּ֝מֶן); פג,יג (א{{=}}אֵ֝ת); פד,ה (א{{=}}ע֝וֹד); פד,יב (א{{=}}יִמְנַע־ט֝וֹב); פה,ב (א{{=}}שַׁ֝בְתָּ); פו,ה (א{{=}}וְרַב־חֶ֝סֶד); פז,ד (א{{=}}זֶ֝ה); פט,מח (א{{=}}עַל־מַה־שָּׁ֝וְא); צ,י (א{{=}}חִ֝ישׁ); צד,ט (א{{=}}עַ֝יִן); צד,טז (א{{=}}לִ֝י); צו,ד (א{{=}}ה֝וּא); צז,ז (א{{=}}הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ); צח,ג (א{{=}}אֵ֝ת); צח,ח (א{{=}}יַ֝חַד); צט,ב (א{{=}}ה֝וּא); ק,ד (א{{=}}הוֹדוּ־ל֝וֹ); קא,ד (א{{=}}רָ֝ע); קא,ו (א{{=}}ה֝וּא); קד,יד (א{{=}}לֶ֝חֶם); קד,יט (א{{=}}שֶׁ֝מֶשׁ); קה,ב ('''א{{=}}שִׂ֝֗יחוּ'''); קה,יא (א{{=}}חֶ֝בֶל); קו,יד (א{{=}}וַיְנַסּוּ־אֵ֝ל); קו,כ (א{{=}}שׁ֝וֹר); קו,כט (א{{=}}וַתִּפְרׇץ־בָּ֝ם); קז,לג (א{{=}}מַ֝יִם); קט,כ (א{{=}}רָ֝ע); קי,ו (א{{=}}רֹ֝אשׁ); קי,ז (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיג,ח (א{{=}}עִ֝ם); קטו,ב (א{{=}}אַיֵּה־נָ֝א); קטז,יד (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קטז,יח (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קיח,יד (א{{=}}וַֽיְהִי־לִ֝י); קיח,יט (א{{=}}אָבֹא־בָ֝ם); קיח,כא (א{{=}}וַתְּהִי־לִ֝י); קיט,יג (א{{=}}כֹּ֝ל); קיט,מט (א{{=}}עַ֝ל); קיט,סב (א{{=}}עַ֝ל); קיט,צ (א{{=}}אֶ֝רֶץ); קיט,צב (א{{=}}אָ֝ז); קיט,צג (א{{=}}בָ֝ם); קיט,קד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קיח (א{{=}}כִּי־שֶׁ֝קֶר); קיט,קכט (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קלו (א{{=}}עַ֝ל); קיט,קסד (א{{=}}עַ֝ל); קכ,ד (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ו (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); קכג,ב (א{{=}}עַ֝ד); קכג,ג (א{{=}}כִּי־רַ֝ב); קכד,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכד,ד (א{{=}}נַ֝חְלָה); קכד,ו (א{{=}}טֶ֝רֶף); קכז,א (א{{=}}לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝יר); קכז,ד (א{{=}}כֵּ֝ן); קכח,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קכט,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכט,ב (א{{=}}גַּ֝ם); קכט,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קלב,א (א{{=}}אֵ֝ת); קלב,יז (א{{=}}נֵ֝ר); קלה,ז (א{{=}}מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ); קלה,יז (א{{=}}אַ֝ף); קלז,ג (א{{=}}לָ֝נוּ); קלז,ד (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ו (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ז (א{{=}}עַ֝ד); קמ,ג (א{{=}}כׇּל־י֝וֹם); קמג,יב (א{{=}}כִּ֝י); קמח,י (א{{=}}רֶ֝מֶשׂ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' א,א (א{{=}}מֶ֝לֶךְ); ד,ה (א{{=}}וְאַל־תֵּ֝ט); ז,ט (א{{=}}לַ֝יְלָה); ז,כה (א{{=}}אַל־תֵּ֝תַע); ח,כז (א{{=}}ח֝וּג); ט,ב (א{{=}}אַ֝ף); ט,ד (א{{=}}חֲסַר־לֵ֝ב); ט,טז (א{{=}}וַחֲסַר־לֵ֝ב); יא,יג (א{{=}}וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ); יא,לא (א{{=}}אַ֝ף); יב,ח (א{{=}}וְנַעֲוֵה־לֵ֝ב); יד,כט (א{{=}}וּקְצַר־ר֝וּחַ); טו,א (א{{=}}וּדְבַר־עֶ֝צֶב); טו,ד (א{{=}}בָּ֝הּ); טו,יא (א{{=}}אַ֝ף); טו,יג (א{{=}}וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב); טו,טו (א{{=}}וְטֽוֹב־לֵ֝ב); טו,טז (א{{=}}רָ֝ב); טו,כד (א{{=}}ס֝וּר); יז,ז (א{{=}}אַ֝ף); יז,כז (א{{=}}וקר יְקַר־ר֝וּחַ); יח,ב (א{{=}}כִּ֝י); יח,ט (א{{=}}ה֝וּא); יח,יג (א{{=}}הִיא־ל֝וֹ); יט,י (א{{=}}אַ֝ף); יט,כב (א{{=}}וְטֽוֹב־רָ֝שׁ); יט,כד (א{{=}}גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ); יט,כו ('''א?{{=}}בֵּ֗֝ן'''); כ,א (א{{=}}בּ֝וֹ); כ,יד (א{{=}}ל֝וֹ); כא,ה (א{{=}}וְכׇל־אָ֝ץ); כא,כז (א{{=}}אַ֝ף); כד,ה (א{{=}}וְאִֽישׁ־דַּ֝עַת); כד,ח (א{{=}}ל֝וֹ); כד,ל (א{{=}}וְעַל־כֶּ֝רֶם); כה,כח (א{{=}}אִ֝ישׁ); כו,כז (א{{=}}אֶ֝בֶן); כז,ח (א{{=}}כֵּֽן־אִ֝ישׁ); כז,כד (א{{=}}וְאִם־נֵ֝זֶר); כח,טז (א{{=}}בֶ֝צַע); כח,כא (א{{=}}וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם); כח,כד (א{{=}}ה֝וּא); כט,ה (א{{=}}רֶ֝שֶׁת); כט,כג (א{{=}}וּשְׁפַל־ר֝וּחַ); ל,ה (א{{=}}ה֝וּא); לא,ח (א{{=}}אֶל־דִּ֝ין); לא,יב (א{{=}}כֹּ֝ל); לא,כו (א{{=}}חֶ֝סֶד).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' ה,ז (א{{=}}וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף); ה,י (א{{=}}מַ֝יִם); ו,ג (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); ו,ה (א{{=}}יִגְעֶה־שּׁ֝וֹר); ו,ו (א{{=}}אִם־יֶשׁ־טַ֝עַם); ו,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); ו,כט (א{{=}}ע֝וֹד); ז,טו (א{{=}}מָ֝וֶת); ח,טו (א{{=}}בּ֝וֹ); ח,יח (א{{=}}בּ֝וֹ); ט,כ (א{{=}}תׇּֽם־אָ֝נִי); ט,כט (א{{=}}לָמָּה־זֶּ֝ה); יא,יא (א{{=}}וַיַּרְא־אָ֝וֶן); יא,יב (א{{=}}פֶּ֝רֶא); יב,יג (א{{=}}ל֝וֹ); יב,יד (א{{=}}עַל־אִ֝ישׁ); יב,טז (א{{=}}ל֝וֹ); יג,יב (א{{=}}לְגַבֵּי־חֹ֝מֶר); יד,יד (א{{=}}עַד־בּ֝וֹא); טו,לא (א{{=}}כִּי־שָׁ֝וְא); טז,י (א{{=}}יַ֝חַד); טז,יב (א{{=}}ל֝וֹ); יז,ג (א{{=}}ה֝וּא); יז,ד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); יז,יב (א{{=}}א֝וֹר); יח,ד (א{{=}}וְיֶעְתַּק־צ֝וּר); יח,יז (א{{=}}ל֝וֹ); יט,טז ('''א!{{=}}בְּ֝מוֹ־פִ֗י''');{{הערה|ראו גם ב[[#איוב|רשימת החריגים בספר איוב]].}} כ,ט (א{{=}}וְלֹֽא־ע֝וֹד); כ,כא (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); כא,ב (א{{=}}וּתְהִי־זֹ֝את); כב,ג (א{{=}}וְאִם־בֶּ֝צַע); כב,ה (א{{=}}וְאֵֽין־קֵ֝ץ); כג,ו (א{{=}}אַךְ־ה֝וּא); כד,ה (א{{=}}לֶ֝חֶם); כה,ג (א{{=}}וְעַל־מִ֝י); כו,ד (א{{=}}וְנִשְׁמַת־מִ֝י); כו,ה (א{{=}}מַ֝יִם); כו,ז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); כז,יב (א{{=}}וְלָמָּה־זֶּ֝ה); כז,כ (א{{=}}לַ֝יְלָה); כח,יב (א{{=}}זֶ֝ה); כח,כ (א{{=}}זֶ֝ה); ל,ג (א{{=}}אֶ֝מֶשׁ); ל,ל (א{{=}}וְעַצְמִי־חָ֝רָה); לא,מ (א{{=}}תַּ֝מּוּ); לד,יא (א{{=}}אִ֝ישׁ); לד,יג (א{{=}}שָׂ֝ם); לד,כב (א{{=}}שָׁ֝ם); לד,כג (א{{=}}אֶל־אֵ֝ל); לד,כה (א{{=}}לַ֝יְלָה); לה,טז (א{{=}}בִּבְלִי־דַ֝עַת); לו,יח (א{{=}}וְרׇב־כֹּ֝פֶר); לו,כא (א{{=}}כִּֽי־עַל־זֶ֝ה); לז,יז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); לז,כ (א{{=}}אִ֝ישׁ); לט,יז (א{{=}}לָ֝הּ); לט,כח (א{{=}}שֶׁן־סֶ֝לַע); מא,ב (א{{=}}ה֝וּא); מא,יא (א{{=}}אֵ֝שׁ); מא,כג (א{{=}}יָ֝ם); מא,כו (א{{=}}ה֝וּא).

===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת===

למידע מפורט על התיבות הראויות להיות מוקפות בספרי אמ&quot;ת, והוספנו להן מקף אפור, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|פרק השני]]''' של המבוא.

==חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים==

בניגוד ל'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הסדרים בתורה|חלוקת הסדרים בתורה]]''', חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים איננה עניינית אלא בעיקר כמותית. הסדרים אינם מתחילים בתחילת עניין בדרך כלל, וגם לא מסתיימים בסוף עניין, אלא במקומות שיש בהם דברי ברכה או נחמה או שבח לה'. הסיבה לחלוקתם של ספרי הנביאים והכתובים לסדרים אינה ידועה לנו; אמנם לפי הסבר רווח, תפקידה לסמן יחידות בשביל קריאה יומית כדי לסיים את כל המקרא בשנה אחת, כי לפי חישוב פשוט יוצא שמספר הסדרים קרוב או זהה למספר ימי החול בשנה עברית רגילה (למעט שבתות ומועדים).{{הערה|הסבר זה לחלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים התפרסם במיוחד בדברי הפתיחה למהדורת קורן: &quot;על משמעותה של החלוקה לסדרים בספרי נביאים וכתובים אין לנו ידיעות ממקורותת קדמונים. הציון הבולט של הסדרים העסיק חכמים מחכמי ישראל בימינו, ובכללם ר' שאול קוסובסקי ז&quot;ל. הוא התעמק בבעיה זו והציע פתרון מסתבר. הוא חישב את כמות הסדרים של כל הספרים ביחד והגיע למספר 293; זהו מספרם של ימות החול בשנה רגילה. סיכומם של ימות החול (293) וימי שבת וחג (71) הוא 364, כלומר, מנין ימיה של שנת השמש חסר יום אחד, כנגד תשעה באב, שהוא יום אסור בתלמוד תורה (קוראים בו ספר &quot;איכה&quot;); ויום זה אף הוא נקרא &quot;מועד&quot;, ואין למנותו כאן בחשבון ימות החול. יוצא איפה שנקבע &quot;סדר&quot; קריאה מן התורה, הנביאים והכתובים, לכל יחיד ויחיד, לכל יום ויום מ-365 ימי השנה. וכך, כנראה, נהגו קדמונינו.&quot; לדיון מפורט בסדרים ראו פסח פינפער, '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו) עמ' 39-45.}}

חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים יציבה בדרך כלל במקורות (יותר מחלוקת הסדרים בתורה). בחלוקה המקובלת שבדפוסים מוצאים 293 סדרים סה&quot;כ, ויש רק כ-4 מקומות שבהם רשום סדר נוסף במקורות העתיקים:{{הערה|כל ארבעת הסדרים הנוספים מופיעים במהדורות ברויאר ע&quot;פ ספר החילופים, וגם במקראות גדולות הכתר. אמנם לא כולם מסומנים בתוך כתר ארם צובה, ולא ברור מהם הנימוקים לסימונם במקראות גדולות הכתר.}}
#&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת&quot; ([[יהושע ח/טעמים#ח א|יהושע ח א]]) = ד* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בכתר ובגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).
#&quot;וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה&quot; ([[ירמיהו יז/טעמים#יז כו|ירמיהו יז כו]]) = (ט*) (חסר בכתר ובגוף כתי&quot;ל ובחלוקה המקובלת, אך קיים בספר החילופים ומחוק ברשימת כתי&quot;ל).
#&quot;אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר&quot; ([[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה ב]]) = א* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים; המקום של הפרשה חסר בכתר).
#&quot;יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ&quot; ([[רות ב/טעמים#ב יב|רות ב יב]]) = [א*] (חסר בחלוקה המקובלת ובכתר ובגוף כתי&quot;ל, אבל קיים ברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).

מספרי הסדרים בספרי הנביאים והכתובים כדלהלן (המספרים לפי החלוקה המקובלת, והכוכביות מציינות סדר נוסף ע&quot;פ המקורות העתיקים):
*יהושע 14* | ד*
*שופטים 14
*שמואל 34
*מלכים 35
*ישעיהו 26
*ירמיהו 31* | (ט*)
*יחזקאל 29
*תרי עשר 21
**סה&quot;כ נביאים 204 (206*)
*תהלים 19
*משלי 8
*איוב 8
*שיר השירים 1* | א*
*רות 1* | [א*]
*איכה 1
*קהלת 4
*אסתר 5
*דניאל 7
*עזרא 10
*דברי הימים 25
**סה&quot;כ כתובים 89 (91*)
**סה&quot;כ נביאים וכתובים 293 (297*)

'''תחילת ספר:''' ציינו תחילת סדר גם בראש כל אחד מכ&quot;ד ספרי המקרא (במספר הרצוף &quot;א&quot;), למרות שסימון כזה אינו מופיע בתחילת ספרי המקרא בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. הסדר הראשון בתחילת כל אחד מכ&quot;ד ספרי מקרא צוין במפורש בספר החילופים וברשימות הסדרים בכתי&quot;ל ([https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up תורה], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n655/mode/1up נביאים], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n930/mode/1up כתובים]).

'''התבנית:''' תחילת כל &quot;סדר&quot; מתוייגת בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה בתוך '''[[תבנית:מ:פסוק]]''', ע&quot;י השימוש בפרמטר &quot;סדר=&quot;. תבנית זו נמצאת מיד לפני כל פסוק במקרא (בלי שום רווח ביניהם). כשיש בה פרמטר של &quot;סדר=&quot;, מופיע מספר הסדר כחלק מסימני הניווט בשוליים הצדדיים של התנ&quot;ך.

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>8ge65gnvq2hmzs9pmr6sv214e402ifn</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087694</id>
      <parentid>3087693</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T10:14:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות */</comment>
      <origin>3087694</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="202641" sha1="b0e5zdejrjo5w3jaj7iykol0qh979pz" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ה. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות הקיימים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורה זו (חלוקת הפרשות וצורת השירות, האותיות והתיבות, הניקוד והטעמים והגעיות) מיוסד על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים. במקומות מעטים וחריגים שבהם נוסח הכתר אינו חד משמעי, או ייתכן שנפלה בו טעות, הבאנו את הנתונים בשלמותם בתיעוד הנוסח והכרענו ע&quot;פ שיקול הדעת. לאחר קביעת הנוסח נעשו התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על שיטת ההגהה והעריכה לנוסח הכתר (במקומות שהוא קיים) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה אינו קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הקודם]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

במקומות שכתר אדם צובה קיים, נוסח המקרא במהדורתנו מיוסד ישירות עליו. מכיוון שמדובר על כתב־יד אחד בלבד, שהוא מדויק ובהיר ועקבי להפליא, יש הרבה פחות צורך לדון בנוסחו של הכתר ולהשוות אותו אל כתבי־יד מקבילים, מאשר במקומות המיוסדים על כתי&quot;ל. בכל זאת, לעתים יש בו אות, ניקוד, טעם או עניין אחר הראוי לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), וזה דורש תיעוד של הנתונים לגביו, ולפעמים אף דיון והשוואה אל מקורות מקבילים.{{הערה|ברוב פרקי הנביאים והכתובים, במקומות המיוסדים על הכתר, יש ממוצע של 1-2 הערות נוסח בלבד בפרק אחד, וברוב ההערות הללו יש רק תיעוד קצר של זוטות. בספרי אמ&quot;ת יש יותר הערות נוסח בממוצע, אך רובן עוסקות בפרטים הקטנים של טעמי אמ&quot;ת.}} במקומות האלה השתמשנו באותה שיטה טכנית לתיעוד הנוסח כמו במקומות החסרים בכתר; ראו בהסבר המפורט בתוך '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|פרק המבוא לנוסח התורה]]'''.

במקרים המעטים יחסית שבהם היה צורך להשוות את הכתר לכתבי־יד אחרים, השתמשנו באותם כתבי־יד נבחרים שהוזכרו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#יסודות הנוסח ותיעודו|פרק הקודם]], לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

==המהדורות האחרות לפי כתר ארם צובה==

כתר ארם צובה הוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי. מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בספרי הנביאים והכתובים (במקומות שהכתר קיים), יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) שצריך בכלל להעיר בהם מבחינת קביעת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים. ורק בחלק מהמקומות האלה חייב העורך להפעיל את שיקול דעתו לגבי כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג את הממצאים במהדורה של המקרא.

עובדה מספרית פשוטה זו היא הסיבה לכך שכל המהדורות היפות של התנ&quot;ך שיצאו לאור עד היום ע&quot;פ כתר ארם צובה – כמעט זהות אחת לשנייה, אות באות ותָו בתָו (לגבי קביעת הנוסח, ולמעט עניינים התלויים בשיטות העיצוב של המהדירים). מדובר בעיקר על שלושת מהדורותיו של הרב ברויאר ומהדורת מכון ממרא, ועל מקראות גדולות הכתר.{{הערה|אפשר גם להוסיף את הכרכים הבודדים שיצאו לאור במסגרת &quot;מפעל המקרא&quot; של האוניברסיטה העברית (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל). ועם קצת הסתייגות אפשר עוד להוסיף גם את מהדורת &quot;סימנים&quot; של פלדהיים.}} כל אחת מהמהדורות הללו זהה לכל חברותיה כמעט לגמרי לגבי קביעת הנוסח (אבל לא לגמרי מבחינת עיצוב הטקסט).

'''אך בכל אחת מהמהדורות היפות הנ&quot;ל יש שני מרכיבים מקוריים וחשובים:'''
#'''קביעת עצם הנוסח ע&quot;פ שיקול הדעת במקומות חריגים.''' יש מקומות שבהם משמעותו של כתב־היד אינה ברורה לגמרי, כגון: אות שאולי סותרת את כתיב המסורה (וייתכן שנפלה טעות נדירה); ניקוד או טעם חריג שסותר את דרכו של הכתר במקומות אחרים (וייתכן שמדובר על טעות); נקודה או קו קטן של ניקוד או טעם שכתוב באופן בהיר ובלי סימני מחיקה, אך ניתן לפרש אותו ביותר מדרך אחת; מקום מטושטש או שיש בו סימני מחיקה (ולכן לא ברור לגמרי מה הייתה כוונתו של המסרן). כל מהדיר חייב להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה. כאמור, מדובר על פחות מ-200 סימנים אורתוגראפיים בלבד (אותיות, ניקוד וטעמים) בכתב־היד כולו.
#'''עיצוב המהדורה בשביל הקורא.''' כלומר: עד כמה מעתיקים את כל איפיוני כתב־היד לפרטי פרטיהם, גם כשהם אולי לא מתאימים לצרכיו של הקורא? כמה דוגמאות: האם חובה להביא בפני הקורא את נוסח סימן ה&quot;רפה&quot; שבכתר או שניתן לוותר עליו? האם צריך למסור רק את קביעת '''סוג''' חלוקת הפרשות שבכתב־היד (פרשה פתוחה או סגורה), או אף את '''צורת''' חלוקתן לפי השורות והרווחים? בתיבה שטעמה מלעיל, האם חובה לסמן את טעם הפשטא הכפולה בדיוק לפי שיטת הכתר, או שניתן לסמן אותו בכל תיבה כזו בעקביות (כמו שנעשה במהדורות ברויאר)?

לגבי ה'''עיצוב''' במהדורתנו (2), הוא יהיה לפי השיטה המנומקת היטב לעיל ב'''[[../פרק ב|פרק השני של המבוא]]'''. שיטה עצמאית זו שונה במידה ניכרת משיטותיהן של שאר המהדורות, לפחות באותה מידה שגם הן בעצמן שונות אחת מהשנייה (ואף יותר).

אמנם לגבי '''קביעת הנוסח''' במהדורתנו, במקומות המועטים יחסית בכתר שצריך להפעיל בהם את שיקול הדעת, נבחן כל מקום מחדש ונגיע להחלטה עצמאית לאחר הבאת כל הנתונים. בין המקומות האלה:
#כ־25 אותיות וצירופי תיבות בכתיב של כתר ארם צובה, שיש ספק כלשהו לגבי קביעתם, וייתכן (אפילו בספק) שלפי קביעה מסוימת הכתיב יהיה מנוגד למסורה הטברנית.
#טעויות קלות נדירות יחסית בכתב־היד בענייני ניקוד וטעמים, מהסוגים שפירט ישראל ייבין בפרק הראשון של ספרו, ועוד כמה צורות חריגות שיש לדון בהן (גם אם אינן טעויות מובהקות).{{הערה|ייבין, א.5 עמ' 16 דווח על &quot;למעלה מ-50 טעויות סופר&quot;, אבל ראו גם בסוגים הנוספים שמנה ב-א.6.}}
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שניתן לפרש אותם ביותר מדרך אחת, ו/או שהם מטושטשים ו/או לא ברורים ו/או שיש בהם סימני מחיקה (נדירים יחסית).
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שלא ברור לגמרי עד כמה הם מסכימים בעקביוּת לשיטת המסורה והכתר עצמו (כגון מרכא בתיבת תביר).
#אותיות גדולות וקטנות המוזכרות בספרות המסורה הקדומה או המאוחרת, שבדרך כלל אינן באות לידי ביטוי בנוסח הפנים של הכתר (ואף לא בנוסח הפנים של כתבי־היד הקרובים לו). כאן מדובר על חלק משיטת העיצוב במהדורתנו, שהרי בעידן כתבי־היד לא היו אותיות אלו עניין של חובה.

'''למרות נדירותם, מוכרח כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה.''' במהדורתנו נדון בכל אחד מהם במקומו (בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה על ידי השימוש ב[[תבנית:נוסח]]). בגלל שהמקומות האלה מעטים יחסית, יהיו הרבה פחות הערות נוסח בדפי העריכה בספרים שהכתר קיים בהם, מאשר בספרים המבוססים על כתב־יד לנינגרד (כיוון שהכתר חסר בהם).

לסיום צריך להוסיף ולומר, שעצם העובדה הברוכה שקיימות כל כך הרבה מהדורות משובחות ומדויקות על פי כתר ארם צובה מאפשרת לנו את השוואתן אחת לשנייה, ואת כולן ביחד לצילום כתב־היד. ניתן ללמוד מהשוואה כזו המון על אופייה של כל אחת מהמהדורות האחרות, וגם להפיק ממנה תובנות חשובות על הכתר עצמו ובשביל מהדורתנו, וכך עשינו.

==ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה==

הספר הראשון בנביאים וכתובים שבוצעה בו עריכה מלאה במהדורתנו, כולל הגהה ע&quot;פ כתר ארם צובה ו[[../פרק ב|עיצוב לפי שיטתנו]], היה [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]. ספר זה נבחר בגלל שהוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#ספר ישעיהו|נשתמר בשלמותו בכתר ארם צובה]], ובגלל שהוא ספר גדול מבחינה כמותית (כך שהיו בו מספיק דוגמאות למקומות חריגים כדי להמחיש את השיטה, והוא היווה מקרה בוחן ראוי לשיטת העבודה). כדי לבצע את הגהת הנוסח באופן מיטבי השתמשנו בכמה מקורות ביחד: בצילום הכתר, במהדורותיו של הרב ברויאר, במהדורת מכון ממרא (שהיא כמעט זהה למהדורות ברויאר{{הערה|הבדל קטן בין קביעת הנוסח במהדורת מכון ממרא לבין מהדורות ברויאר נמצא בתחום הגעיות. בעבודתנו על עשרת הפרקים הראשונים בספר ישעיהו מצאנו שני מקומות שבהם חסרה געיה במכון ממרא שקיים בכתר (ועל פיו במהדורות ברויאר): &quot;מִֽי־בִקֵּ֥שׁ&quot; ([[ישעיהו א/טעמים#א ט|א ט]]), &quot;וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים&quot; ([[ישעיהו ט/טעמים#ט יד|ט יד]]). לא ברור אם מדובר על טעות או על עניין שבשיטה. החל מפרק י&quot;א הפסקנו לתעד את הגעיות החסרות (למרות שמידי פעם מצאנו עוד), אבל מחשבון פשוט לפי התדירות בעשרת הפרקים הראשונים נראה שיש כתריסר געיות חסרות במהדורת מכון ממרא לספר ישעיהו. יש גם מקומות מעטים במהדורת מכון ממרא שהגעיה נמצאת באות אחרת מאשר בכתר, וגם במקומות האלה לא תיעדנו את התופעה אלא פשוט סימנו את הגעיה כמו שהיא בכתר.}}), ובמקראות גדולות הכתר. השימוש בצילום כתב־היד עצמו לצידן של כמה מהדורות מדויקות המבוססות עליו עזר לנו להעלות את דיוקה של ההקלדה, ואף תרם להבנתנו את שיטתה המיוחדת של כל אחת מהמהדורות האחרות.

כדי להמחיש את העבודה על קביעת הנוסח בספר ישעיהו צריך להביא סטיסטיקות של ממש, ונתחיל עם רשימת המילים החריגות של הרב ברויאר במהדורת '''כתר ירושלים''' (מתוך &quot;נוסח כתב היד&quot; בסוף הכרך). ברשימה זו הביא ברויאר את כל המקומות שבהם הוא נמנע מלהביא את נוסח הכתר במהדורתו, או שיש בהם ספק מסוים לגבי נוסח כתב־היד. כאשר מסתכלים על הפריטים ברשימתו לפי סוגיהם השונים, רואים קודם כל ש-[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו|53 מילים]] מתוך 68 בספר ישעיהו הן כולן מקרים של חטף באות לא גרונית (כ-78%).{{הערה|למרות שלעתים רחוקות מצאנו מקום שבו ברויאר לא ציין חטף באות לא גרונית, רשימותיו בדרך כלל מהווֹת תיעוד שלם ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. להסבר כללי של התופעה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.}} לגבי שאר המקומות החריגים (רק 15 במספר בספר ישעיהו), נמצא שהם מ-5 סוגים שונים:
#ספק קל לגבי קביעת אות אחת בכתר: &quot;מְרִימָ֔[י]ו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]).
#ספקות בקביעת הניקוד והטעמים והגעיות בכתר (3 מקומות, שאחד מהם ספק מקף בתיבת משרת [ראו סוג 5 דוגמה ג.]).
#מקומות חריגים בשיטת הניקוד בכתר (2 מקומות). ב[[ישעיהו יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] א=&quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום ק=מָעוּזּ֗וֹ וכן בדפוסים [ל=מָעֻזּ֗וֹ]); ב[[ישעיהו כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] א=&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; במקום ל,ק=בְּמָעוּזִּ֔י [דפוסים=בְּמָֽעֻזִּ֔י]). מצד אחד דגש חסר הוא אחד מהסוגים של הטעויות הקלות שנפלו בכתר לעתים רחוקות למרות דייקנותו{{הערה|ראו ייבין א.5, עמ' 16-17.}}, אבל חסרונו באותה תיבה פעמיים אולי רומז על עיקרון כלשהו. מצד שני גם אם הדבר נעשה בכוונה – עדיין אין עקביות בעניין זה בכתר. והשוו: &quot;מָעוּזִּ֖י&quot; ([[שמואל ב כב/טעמים#כב לג|שמ&quot;ב כב לג]]), &quot;מָעוּזִּֽי׃&quot; ([[תהלים לא/טעמים#לא ה|תהלים לא,ה]]), &quot;מָ֝עוּזָּ֗ם&quot; ([[תהלים לז/טעמים#לז לט|תהלים לז,לט]]), &quot;מָעוּזִּי֮&quot; ([[תהלים מג/טעמים#מג ב|תהלים מג,ב]]), &quot;מָע֫וּזּ֥וֹ&quot; ([[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]]).
#חריגים בניקודו של ה&quot;כתיב&quot; (4 מקומות): &quot;עֲנִוִים֙&quot; (עֲנִיִּים֙ קרי; [[ישעיהו לב/טעמים#לב ז|לב,ז]]), &quot;חֹראָיהָ֗ם&quot; (צוֹאָתָ֗ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;אֵאֵ֥ שַׁיְנֵיהֶ֖ם&quot; ([מֵימֵ֥י] רַגְלֵיהֶ֖ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;מֵי־אִתִּֽי׃&quot; (מֵאִתִּֽי׃ קרי; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|מד,כד]]).
#מקף בתיבת משרת (4-5 מקומות): א. &quot;נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ&quot; ([[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|מ,ז]]); ב. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙&quot; ([[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|נט,טז]]); ג. &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot;? ([[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] לפי ברויאר, וכך נראה יותר מעיון בכתב־היד, וכן הוא גם בכתבי־היד הקרובים לכתר [ל,ש1,ק,ל-א,ק25] ובדפוסים; אבל אולי צריך לקרוא רֽוּחַ־יְהוָ֖ה כמו שקבעו במקראות גדולות הכתר); ד. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙&quot; ([[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|סג,ה]]); ה. &quot;אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי&quot; ([[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|סו,ח]]).

לגבי שלושת הסוגים האחרונים (10-11 מקומות), נוסח הכתר ברור לגמרי בכמעט כולם (למעט &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot; ב[[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] כספק מקף בתיבת משרת), ובכולם מדובר על נטייה רווחת בכתר (ולא בטעות סופר) או לפחות על חוסר עקביות בשיטת הניקוד. נטיות אלו אינן עניין של חובה (כי אף הכתר עצמו אינו עקבי לגמרי לגביהן). ולכן לגבי מקף בתיבת משרת ולגבי ניקודו של תיבת הכתיב, במהדורתנו נעצב את המקומות האלה לפי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו|שיטתנו]], ונציין את השינויים בתיעוד הנוסח. ולגבי שתי המילים &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום מָעוּזּ֗וֹ) ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; (במקום &quot;בְּמָעוּזִּ֔י&quot;), בשתיהן אות הזי&quot;ן תהיה דגושה, כמקובל לא רק בכתבי־היד הקרובים לכתר ובדפוסים, אלא גם בכתר עצמו במקומות אחרים, וכך נשמור על עקביות למען הקורא ובהתאם למטרת העיצוב במהדורתנו.{{הערה|גם הרב ברויאר במהדורותיו החליט כך, וכנראה מאותן סיבות. אך במקראות גדולות הכתר קבעו &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; כדי להעביר את נוסח הכתר בדיוק למרות חריגותו וחוסר העקביות שבו.}}

אמנם לגבי שלושת הסוגים הראשונים (כלומר ארבעת המקומות בספר ישעיהו שבהם יש ספק כלשהו לגבי קריאת כתב־היד או לגבי כוונתו של המנקד, ואם כן יש קושי מסוים בקביעת עצם הנוסח), נצטרכנו להכריע בעצמנו על פי עיון חוזר בכתב־היד ועל פי שיקול הדעת. בארבעת המקומות האלה בספר ישעיהו החלטנו כך:
#ספק קל לגבי אות אחת: בתיבת &quot;מְרִימָ֔יו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]) נמחק החלק התחתון ביו&quot;ד הראשונה, אבל האות קיימת ברובה. גם בכתבי־יד אחרים הקרובים לכתר (ל,ק,ש1) נכתבה התיבה מלאה עם יו&quot;ד פעמיים. ייתכן שהמוחק ויתר על המחיקה באמצע, אבל לא שב כדי להשלים את החלק המחוק. ובכל מקרה האות קיימת בפועל בכתר כמו בכתבי־היד ובדפוסים (וכך גם במהדורות ברויאר, במקראות גדולות הכתר, ובמכון ממרא). לכן תופיעה במהדורתנו &quot;מְרִימָ֔יו&quot; בכתיב מלא בלי שום ציון; שאר המידע לגבי האות המסופקת יהיה בתיעוד הנוסח, והמילה תופיעה ב[[#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|רשימת המקומות החריגים בנוסח הכתיב בכתר]].
#ספק לגבי טעם ([[ישעיהו נה/טעמים#נה ה|נה,ה]]): &quot;וְלִקְד֛וֹשׁ&quot; או &quot;וְלִקְד֥וֹשׁ&quot;? הצורה השנייה מתאימה יותר לכללי הטעמים: &quot;לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃&quot;, וכך מופיע בכתבי־היד האחרים הקרובים לכתר (ל,ק) ובדפוסים; וכן הכריעו ברויאר ומג&quot;ה.{{הערה|כמעט שאין טעויות בכלל במערכת הטעמים בכתר; ראו על כך בייבין, כא.2 (עמ' 197), וייתכן שיש להוסיף את התיבה הזו בתור ספק לשני המקומות שכבר ציין (גם בהם מדובר על נקודת תביר בטעם שצפוי להיות מרכא). אך מהצבע והצורה של הנקודה ייתכן שיש כאן כתם דיו ולא נקודה שהסופר כתב אותה בכוונה, ואם כן מדובר על מרכא ואין טעות.}}
#טעמים לא ברורים ([[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|מה,ו]]): &quot;אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot; או &quot;אֲנִֽי־יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot;? במהדורתנו קיבלנו את הגרסה הראשונה לאחר עיון בכתב־היד (בדומה למקראות גדולות הכתר, ולפי זה אין צורך לתיקון בספק של ברויאר).
#ספק געיה ([[ישעיהו יד/טעמים#יד ב|יד,ב]]): &quot;בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot; או &quot;בֵּית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot;? הגעיה מטושטשת ואף ייתכן שהיא לא קיימת, אבל מעיון בצילום כתב־היד נראה לנו יותר שהסימן קיים; ולכן במהדורתנו באה הגעיה בהתאם לדעתו של ברויאר ובניגוד למקראות גדולות הכתר.

כל המקומות הנ&quot;ל מצויינים ברשימת השינויים של ברויאר. אבל יש עוד מספר מקומות בספר ישעיהו הדורשים הסבר או תיעוד (והם אינם מובאים כלל ברשימת ברויאר אלא תוקנו או שונו במהדורתו בלי שום הערה):
#טעויות סופר מובהקות בניקוד (ע&quot;פ ייבין):
##ב[[ישעיהו יד/טעמים#יד יא|יד,יא]] בתיבת &quot;וּמְכַסֶּ֖יךָ&quot; חסרה נקודת השורוק (א=ומְכַסֶּ֖יךָ).
##ב[[ישעיהו יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] בתיבת &quot;ר֧וּחַ&quot; (השנייה) חסרה פתח גנובה (א=ר֧וּח).
#תופעות של &quot;קרי וכתיב&quot; הקיימים בכתבי־היד הקרובים לכתר, וכן בדפוסים ובמהדורות ברויאר, אבל אינם מצוינים בכתר עצמו; ברובם מדובר על כתיב מלא בוי&quot;ו במקום שיש קמץ (קטן): &quot;אֶשְׁקֳוטָ֖ה&quot; ([[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|יח,ד]]); &quot;עַד־יַֽעֲבָור־זָֽעַם׃&quot; ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]]); &quot;יִסְגָּוד־ל֤וֹ&quot; ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]). בשלושת המקומות האלה ציין ברויאר קרי וכתיב אע&quot;פ שאין ציון כזה בכתר, ולמרות שמדובר על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#&quot;קרי וכתיב&quot; של אֵם קריאה|קרי וכתיב של אֵם קריאה]] (ו'). והשוו גם: &quot;הֹבִ֔אישׁ&quot; ([[ישעיהו ל/טעמים#ל ה|ל,ה]]).
#אותיות גדולות וקטנות: &quot;אֹ֖רֶ{{אות-ק|ן}}&quot; בנו&quot;ן זעירא ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|מד,יד]]), &quot;{{אות-ג|צֹ}}פָ֞ו&quot; בצד&quot;י גדולה ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]). במהדורתנו נביא את שתי האותיות המיוחדות בהתאם לשיטתנו ע&quot;פ המנהג.{{הערה|בניגוד למקראות גדולות הכתר, בו ויתרו על הצד&quot;י הגדולה ב&quot;צֹפָ֞ו&quot; ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]) שאין לה סימוכין במסורת הכתר.}}
#שם הוי&quot;ה: ב[[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ישעיהו ל,א]] נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה (א*=נְאֻם־יְהֹוָ֔ה)

עוד נקודות טכניות לגבי התצוגה של ספר ישעיהו:
*לגבי תצוגת הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot; (חסרת-יו&quot;ד), ולגבי צורות חריגות שלה כגון &quot;יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה&quot; ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|לו,ב]]), ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot;|כאן]]'''.
*יש מנהג יפה בדפוסים לסיים ספר במקרא בדבר טוב, על ידי חזרה על פסוק טוב שבא קצת לפני הפסוק האחרון (בסוף הספרים ישעיהו, מלאכי, איכה, קהלת). במהדורות ימינו המנהג קיים בדפוס קורן ואף במהדורת דותן (למרות שהמנהג אינו קיים בכתי&quot;ל). שמרנו על המנהג היפה הזה במהדורתנו, ואת הפסוק הנוסף הדפסנו כמקובל באותיותיו בלבד (בלי ניקוד וטעמים) כדי להמחיש שהוא לא חלק מנוסח המסורה. בתיעוד הנוסח שבדף המסורה ציינו שהמנהג אינו קיים בכתבי־היד.

'''תהליך העריכה של ספר ישעיהו, כמו שהוא מתואר כאן, שימש בתור מודל גם עבור עריכתם של שאר ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים==

===נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה===

נוסח האותיות בכתר ארם צובה מדויק להפליא. אך אפילו בו יש – לעתים רחוקות – כתיב מסוים שלא ברור לחלוטין אם הוא מתאים לנוסח המסורה. ברוב המקומות מדובר רק בספק, ואפילו בספק קלוש, לגבי זהותה של אות מסוימת בכתר. אבל יש גם מקומות אחדים ונדירים שבהם הכתיב בכתר חורג מהמסורה בסבירות גבוהה.

המבחן עבור &quot;התאמה למסורה&quot; נשען על השיטה שעסקנו בה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|בפרק השלישי]]''' של המבוא למהדורתנו (על נוסח הכתיב בתורה): אם לוקחים בחשבון את הערות המסורה מצד אחד, ואת הכתיב הנמצא ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר מצד שני, אז ניתן להגיע אל נוסח מוסכם כמעט בכל האותיות בתנ&quot;ך. נוסח זה מסכים בפועל לנוסח האותיות בכתר ארם צובה (במקומות שהוא קיים) כמעט בכל מקום, והיוצאים מן הכלל נדירים ביותר.

להלן רשימה של כל המקומות האפשריים בכתר שיש בהם ספק, ואפילו ספק קל עד קלוש, לגבי התאמה למסורה. הטבלה מציגה שני סוגים שונים של ספקות בנוסח הכתיב:
#ספק לגבי אות אחת בכתר (24 מקומות);
#ספק לגבי צירוף בין שתי תיבות בכתר, כגון &quot;מַלְכִּישׁ֔וּעַ&quot; או &quot;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&quot; (3 שמות ב-7 מקומות).

בעמודה הימנית בטבלה מצוין מספר הפסוק ביחד עם קישור לדף של הפרק. בעמודה האמצעית מופיע הנוסח הבעיתי בכתר (אפילו בספק), ובצד שמאל נוסח אחר שאולי מתאים יותר למסורה. הנוסח המופיע במהדורתנו לגבי כל פריט מסומן בכוכבית (*).{{הערה|למידע מלא לגבי כל פריט יש לראות את תיעוד הנוסח הנמצא בתוך דף העריכה של הפרק (יש קישור ישיר לפרק בעמודה הימנית של הטבלה). לא הבאנו ברשימה זו את [[#אותיות גדולות וקטנות|האותיות הגדולות והקטנות במהדורתנו]], השונות ברובן ממה שמופיע בכתר.}}

{| border=&quot;1&quot; align=center
|+ '''מקומות חריגים בנוסח הכתיב בכתר ארם צובה'''
|-
|colspan=3 align=center|'''נוסח האותיות'''
|-
!פסוק
!הנוסח בכתר
!נוסח אחר
|-
|[[יהושע ח/טעמים#ח ח|יהושע ח,ח]]
|'''בְּ'''תָפְשְׂכֶ֣ם?
|'''כְּ'''תׇפְשְׂכֶ֣ם*
|-
|[[יהושע י/טעמים#י יד|יהושע י,יד]]
|'''בַּ'''יּ֤וֹם?
|'''כַּ'''יּ֤וֹם*
|-
|[[יהושע טו/טעמים#טו סא|יהושע טו,סא]]
|וּסְ'''בָ'''כָֽה?
|וּסְ'''כָ'''כָֽה*
|-
|[[שופטים ז/טעמים#ז יז|שופטים ז,יז]]
|'''בַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה?
|'''כַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה*
|-
|[[שמואל א ח/טעמים#ח כ|שמ&quot;א ח,כ]]
|מַלְכֵּ֙'''י'''נוּ֙?
|מַלְכֵּ֙נוּ֙*
|-
|[[שמואל ב ז/טעמים#ז כב|שמ&quot;ב ז,כב]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[מלכים א ג/טעמים#ג כ|מל&quot;א ג,כ]]
|יְשֵׁ'''י'''נָ֔ה?
|יְשֵׁנָ֔ה*
|-
|[[מלכים א ו/טעמים#ו כט|מל&quot;א ו,כט]]
|וְתִמֹר֔'''וֹ'''ת!
|וְתִמֹרֹ֔ת*
|-
|[[ישעיהו י/טעמים#י טו|ישעיהו י,טו]]
|מְרִימָ֔ו?
|מְרִימָ֔'''י'''ו*
|-
|[[ירמיהו לג/טעמים#לג כו|ירמיהו לג,כו]]
|כתיב=אָשִׁ֥'''י'''ב?&lt;br&gt;(אין קרי)
|כתיב=אָשִׁ֥'''ו'''ב*&lt;br&gt;(קרי=אָשִׁ֥יב)*
|-
|[[ירמיהו מט/טעמים#מט ח|ירמיהו מט,ח]]
|הֶעְמִ֣'''י'''קוּ*
|הֶעְמִ֣קוּ
|-
|[[יחזקאל כד/טעמים#כד כד|יחזקאל כד,כד]]
|בְּב'''וֹ'''אָ֕הּ*
|בְּבֹאָ֕הּ
|-
|[[יחזקאל כט/טעמים#כט ז|יחזקאל כט,ז]]
|'''כְּ'''תָפְשָׂ֨ם?
|'''בְּ'''תׇפְשָׂ֨ם*
|-
|[[יחזקאל לא/טעמים#לא יא|יחזקאל לא,יא]]
|'''בְּ'''רִשְׁע֖וֹ?
|'''כְּ'''רִשְׁע֖וֹ*
|-
|[[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|יחזקאל לה,ט]]
|כתיב=תָ'''ו'''שֹׁ֑בְנָה?
|כתיב=תָ'''י'''שֹׁ֑בְנָה*
|-
|[[יחזקאל לז/טעמים#לז י|יחזקאל לז,י]]
|וַיִּֽ'''הְ'''י֗וּ?
|וַיִּֽ'''חְ'''י֗וּ*
|-
|[[הושע ו/טעמים#ו יא|הושע ו,יא]]
|'''כְּ'''שׁוּבִ֖י?
|'''בְּ'''שׁוּבִ֖י*
|-
|[[עמוס ה/טעמים#ה כז|עמוס ה,כז]]
|וְהִגְלֵ'''י'''תִ֥י*
|וְהִגְלֵתִ֥י
|-
|[[מיכה ו/טעמים#ו ב|מיכה ו,ב]]
|מ֣'''וֹ'''סְדֵי*
|מֹ֣סְדֵי
|-
|[[נחום ג/טעמים#ג יז|נחום ג,יז]]
|וְנֹדַ֔ד
|וְנ'''וֹ'''דַ֔ד*
|-
|[[דברי הימים א ח/טעמים#ח ו|דה&quot;א ח,ו]]
|אֵ'''ה֑'''וּד?
|אֵ'''ח֑'''וּד*
|-
|[[דברי הימים א יז/טעמים#יז כ|דה&quot;א יז,כ]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]
|לַבֵּ֣נ'''י'''׀יְמִינִי כתיב (!)&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|לַבֵּ֣נ׀יְמִינִי כתיב*&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|-
|[[דברי הימים ב כח/טעמים#כח יח|דה&quot;ב כח,יח]]
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ (וְאֶת־)[וּ]בְּנֹתֶ֑יהָ (!)
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ*
|-
|colspan=3 align=center|'''שמות מורכבים / תיבות מחוברות'''{{הערה|1=לגבי תיבות מורכבות במקרא, יש רשימה [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n119/mode/1up?view=theater במסורה הגדולה של כתי&quot;ש1 על במדבר א'], אותה העתיקו מתוך כתר ארם צובה: &quot;[מלין] דכתב' חדה וכן קורין '''ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג''''...&quot;. קבענו את הנוסח לפי רשימה זו גם אם יש מקף בין שתי התיבות בכתר.}}
|-
|[[שמואל א יד/טעמים#יד מט|שמ&quot;א יד,מט]]&lt;br&gt;[[שמואל א לא/טעמים#לא ב|שמ&quot;א לא,ב]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ח/טעמים#ח לג|דה&quot;א ח,לג]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ט/טעמים#ט לט|דה&quot;א ט,לט]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א י/טעמים#י ב|דה&quot;א י,ב]]
|וּמַלְכִּי'''־'''שׁ֑וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ
|וּמַלְכִּישׁ֑וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*
|-
|[[זכריה יב/טעמים#יב יא|זכריה יב,יא]]
|הֲדַד'''־'''רִמּ֖וֹן*
|הֲדַדְרִמּ֖וֹן
|-
|[[איוב יח/טעמים#יח טו|איוב יח,טו]]
|מִבְּלִי־ל֑וֹ
|מִבְּלִיל֑וֹ*
|}

===אותיות מיוחדות במהדורתנו===

{{עוגן|אותיות גדולות וקטנות}}'''א. אותיות גדולות וקטנות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות גדולות וקטנות|כמו בתורה]], לרוב אין ביצוע של אותיות גדולות וקטנות בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, אפילו במקומות שהאות המיוחדת מוזכרת במפורש ברשימות המסורה והערותיה. האזכורים בספרות המסורה והביצוע בכתבי־היד נראים קצת יותר מובהקים לגבי האותיות הקטנות מאשר לגבי האותיות הגדולות. כתיבת האותיות (הקטנות לפני הגדולות בדרך כלל כנראה) התקבלה באופן הדרגתי בכתבי־היד ובדפוסים, ובמשך הזמן הפכה להיות אחד מסימני ההיכר של &quot;נוסח המסורה&quot;, למרות שהיא לא הייתה כך בהתחלה.

הרשימה הבאה מכילה אוסף מקסימלי של האותיות הגדולות והקטנות בספרי הנביאים והכתובים.{{הערה|היא מבוססת בעיקר על הרשימה המובאת [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית] (1906), וכוללת כמעט כל אות אפשרית.}} רוב האותיות ברשימה זו מופיעות גם בדפוס קורן, ולכן הן מופיעות בפועל גם במהדורתנו (ברשימה זו הן מסומנות בכוכבית).{{הערה|אותיות גדולות וקטנות שאין להן ביצוע בדפוס קורן, אבל מופיעות בכתבי־יד או בדפוסים אחרים, צוינו בתיעוד הנוסח בתור &quot;יש דפוסים&quot;.}} אותיות שבאות לידי ביטוי של ממש בתוך כתבי־היד מצוינות ברשימה.

#'''(ג)''' [[יהושע יד/טעמים#יד יא|יהושע (יד,יא)]]: [כְּכֹ֥חִי]* / [{{מ:אות-ג|כְּ}}כֹ֥חִי]
#'''(ק)''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יט|שמואל (שמ&quot;ב כא,יט)]]: [בֶּן־יַעְ{{מ:אות-ק|רֵ֨}}י]*
#'''(ג)''' [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מלכים (מל&quot;ב יז,לא)]]: [נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*=ל?,ש1{{הערה|ראו עוד בתיעוד הנוסח וב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים כתיב|הערות על נוסח האותיות בספר מלכים בכתי&quot;ל]].}}
#'''(ק)''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|ישעיהו (מד,יד)]]: [אֹ֖רֶ{{מ:אות-ק|ן}}]*=מ&quot;ק-א
#'''(ג)''' [[ישעיהו נו/טעמים#נו י|ישעיהו (נו,י)]]: [{{מ:אות-ג|צֹ}}פָ֞ו]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו יד/טעמים#יד ב|ירמיהו (יד,ב)]]: [וְ{{מ:אות-ק|צִ}}וְחַ֥ת]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו לט/טעמים#לט יג|ירמיהו (לט,יג)]]: [וּנְבֽוּשַׁזְבָּ{{מ:אות-ק|ן֙}}]*
#'''(ק)''' [[נחום א/טעמים#א ג|נחום (א,ג)]]: [בְּ{{מ:אות-ק|ס}}וּפָ֤ה]*
#'''(ג)''' [[מלאכי ג/טעמים#ג כב|מלאכי (ג,כב)]]: [{{מ:אות-ג|זִ}}כְר֕וּ]*
#'''(ק)''' [[תהלים כד/טעמים#כד ד|תהלים (כד,ד)]]: [לַשָּׁ֣וְא]* / [לַשָּׁ֣{{מ:אות-ק|וְ}}א]
#'''(ג)''' [[תהלים עז/טעמים#עז ח|תהלים (עז,ח)]]: [הַ֭לְעוֹלָמִים]* / [{{מ:אות-ג|הַ֭}}לְעוֹלָמִים]
#'''(ג)''' [[תהלים פ/טעמים#פ טז|תהלים (פ,טז)]]: [וְ֭{{מ:אות-ג|כַ}}נָּה]*
#'''(ג)''' [[תהלים פד/טעמים#פד ד|תהלים (פד,ד)]]: [{{מ:אות-ג|קֵ֥}}ן]*
#'''(ג)''' [[משלי א/טעמים#א א|משלי (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|מִ֭}}שְׁלֵי]*
#'''(ק)''' [[משלי כח/טעמים#כח יז|משלי (כח,יז)]]: [אָ֭{{מ:אות-ק|דָ}}ם]*
#'''(ק)''' [[משלי ל/טעמים#ל טו|משלי (ל,טו)]]: [הַ֤{{מ:אות-ק|ב}}]*
#'''(ק)''' [[איוב ז/טעמים#ז ה|איוב (ז,ה)]]: [ו{{מ:אות-ק|ג}}יש (כתיב) וְג֣וּשׁ (קרי)]*
#'''(ג)''' [[איוב ט/טעמים#ט לד|איוב (ט,לד)]]: [שִׁבְ{{מ:אות-ג|ט֑}}וֹ]*
#'''(ק)''' [[איוב טז/טעמים#טז יד|איוב (טז,יד)]]: [עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶ{{מ:אות-ק|ץ}}]* (פרץ [2])
#'''(ק)''' [[איוב לג/טעמים#לג ט|איוב (לג,ט)]]: [{{מ:אות-ק|חַ֥}}ף]*
#'''(ג)''' [[שיר השירים א/טעמים#א א|שיר השירים (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|שִׁ֥}}יר]*
#'''(ג)''' [[רות ג/טעמים#ג יג|רות (ג,יג)]]: [לִ֣י{{מ:אות-ג|נִ}}י]*
#'''(ק)''' [[איכה א/טעמים#א יב|איכה (א,יב)]]: [{{מ:אות-ק|ל֣}}וֹא]*
#'''(ק)''' [[איכה ב/טעמים#ב ט|איכה (ב,ט)]]: [{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ]*
#'''(ק)''' [[איכה ג/טעמים#ג לו|איכה (ג,לו)]]: [לְ{{מ:אות-ק|עַ}}וֵּ֤ת]*
#'''(ג)''' [[קהלת ז/טעמים#ז א|קהלת (ז,א)]]: [{{מ:אות-ג|ט֥}}וֹב]*
#'''(ג)''' [[קהלת יב/טעמים#יב יג|קהלת (יב,יג)]]: [{{מ:אות-ג|ס֥}}וֹף]*
#'''(ג)''' [[אסתר א/טעמים#א ו|אסתר (א,ו)]]: [{{מ:אות-ג|ח֣}}וּר]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ז|אסתר (ט,ז)]]: [פַּרְשַׁנְדָּ֛{{מ:אות-ק|תָ}}א]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [פַּרְמַ֙{{מ:אות-ק|שְׁ}}תָּא֙]*
#'''(ג,ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [{{מ:אות-ג|וַ}}יְ{{מ:אות-ק|זָֽ}}תָא]*
#'''(ג)''' [[אסתר ט/טעמים#ט כט|אסתר (ט,כט)]]: [וַ֠{{מ:אות-ג|תִּ}}כְתֹּ֠ב]*
#'''(ק,ג)''' [[דניאל ו/טעמים#ו כ|דניאל (ו,כ)]]: [בִּשְׁ{{מ:אות-ק|פַּ}}רְ{{מ:אות-ג|פָּ}}רָ֖א]*
#'''(ג)''' [[דברי הימים א א/טעמים#א א|דברי הימים (דה&quot;א א,א)]]: [{{מ:אות-ג|אָ}}דָ֥ם]*

{{עוגן|אותיות מנוקדות}}'''ב. אותיות מנוקדות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות מנוקדות|כמו בתורה]], יש ביצוע מובהק לאותיות המנוקדות בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה והערותיה. מתוך 15 תיבות סה&quot;כ בתנ&quot;ך (שיש בהן אות מנוקדת אחת או כמה אותיות מנוקדות), 5 מהן נמצאות בספרי הנביאים והכתובים. לפעמים יש אי־הסכמה מודעת לגבי פרטים מסוימים בכתבי־היד העיקריים שעליהם מבוססת מהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל), והם מתועדים ברשימה זו.

#[[שמואל ב יט/טעמים#יט כ|שמואל (שמ&quot;ב יט,כ)]]: [יָׄצָ֥אׄ]*=א / ל=יָׄצָ֥ׄאׄ (=מ&quot;ס-ל)
#[[ישעיהו מד/טעמים#מד ט|ישעיהו (מד,ט)]]: [הֵ֗ׄמָּׄהׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מא/טעמים#מא כ|יחזקאל (מא,כ)]]: [הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו כב|יחזקאל (מו,כב)]]: [מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ]*=א,ל
#[[תהלים כז/טעמים#כז יג|תהלים (כז,יג)]]: [לׅׄוּׅׄלֵׅׄ֗אׅׄ]*=א / ל=[לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ] (=מ&quot;ק-ל) / מ&quot;ס-ל=[לׅׄוּׄלֵׅׄ֗אׅׄ]

{{עוגן|נו&quot;ן הפוכה}}'''ג. נו&quot;ן הפוכה:''' תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת בנביאים וכתובים ב[[תהלים קז/טעמים|מזמור ק&quot;ז שבספר תהלים]] (שבע פעמים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נו&quot;ן הפוכה|בתורה]] היא נמצאת סביב [[במדבר י/טעמים#י לד|פרשה אחת]] (סה&quot;כ פעמיים בהתחלה ובסוף הפרשה). מקומן וצורתן בתהלים נקבעה במהדורתנו על בסיס כתר ארם צובה, בהתאמה קלה לעיצוב שבמהדורתנו.

תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:
#'''[[תהלים קז/טעמים#קז כג|במהדורתנו]] (מזמור ק&quot;ז, בשבעת הפסוקים הבאים: כג, כד, כה, כו, כז, כח; מ)'''
#'''[https://archive.org/details/Aleppo_Codex/page/n524/mode/1up בכתר ארם צובה]'''
#[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F389A.jpg בכתי&quot;ל] [http://tanach.us/Tanach.xml?Ps107:1-107:43 (הקלדת וסטמינסטר)]
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n679/mode/1up בכתי&quot;ש1]
#[https://archive.org/details/BL_Or2375_02Psalms/page/n118/mode/1up בכתי&quot;ב1]
#במ&quot;ג דפוס ונציה: [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1437/mode/1up עמוד ראשון] | [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1438/mode/1up עמוד שני]

{{עוגן|אותיות תלויות}}'''ד. אותיות תלויות:''' תופעת האותיות התלויות נמצאת בארבעה מקומות בספרי הנביאים והכתובים, ואינה קיימת כלל בתורה.

#[[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים (יח,ל)]]: [בֶּן־מְ{{אות תלויה במקרא|נַ|שופטים יח ל}}שֶּׁ֜ה]*=א,ל
#[[תהלים פ/טעמים#פ יד|תהלים (פ,יד)]]: [מִיָּ֑{{מ:אות תלויה|עַ|תהלים פ יד}}ר]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח יג|איוב (לח,יג)]]: [רְשָׁ{{מ:אות תלויה|עִ֣}}ים]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח טו|איוב (לח,טו)]]: [מֵרְשָׁ{{אות תלויה במקרא|עִ֣|איוב לח טו}}ים]*=א,ל

===תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים===

לעתים רחוקות יש תוספת פסוקים בנ&quot;ך, בכתבי־היד המאוחרים (אך לא בכתבי־היד הטברנים והקרובים לכתר) ובדפוסים הנפוצים. יש בתוספות הללו מילוי של פרטים בקטסט לפי פסוקים מקבילים.

'''א.''' ב[[יהושע כא/טעמים|יהושע פרק כ&quot;א]] יש תוספת של שני פסוקים (אחרי פסוק ל&quot;ה) שנדפסה בדפוסים רבים. התוספת מבוססת על הפסוקים המקבילים בספר דברי הימים ([[דברי הימים א ו/טעמים#ו סג|דה&quot;א ו,סג2-סד]]), והיא נמצאת בחלק מכתבי־היד מימי הביניים.{{הערה|1=כך במספר כתבי־יד ספרדים, לדוגמה: [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n247/mode/1up?view=theater כת&quot;י פריז Heb 25] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני פסוקים לא נכתבו בספר הלל&quot;); ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n267/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה] ובהערה לצדו (&quot;אלו שנים פסוקים אינם בהללי ואין ראוי לכתבם&quot;); ב[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images/page/n254/mode/1up תנ&quot;ך קטלוניה] ובהערה לצדו (&quot;במקרא מדוייקת לא מצאנו אלו השני פסוקים וכן כתב גם הקמחי&quot;); ב[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n428/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני הפסוקים אינם כתובי' בהללי&quot;). אמנם ב[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n103/mode/1up?view=theater כתר שם טוב] התוספת לא נכתבה, ובהערה צוין: &quot;ויש ספ'[רים] שכתו'[ב] כאן וממטה ראובן, ואת קדמות, הכתו'[בים] בד'[ברי] הי'[מים] ורבנו האיי גאון ז&quot;ל כ[ת]'[ב] שאין נכתבי'[ם] כאן וכן בהללי ובס'[פר] הבבלי ובש' שתי אחיות.&quot; בכתי&quot;ב1 מתימן [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n51/mode/1up?view=theater התוספת לא נמצאת], אך יד מאוחרת הוסיפה אותה בשוליים בשני תיגאן נוספים: [https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n58/mode/1up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n170/mode/1up?view=theater כאן]; ובעוד אחד הוא [https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n112/mode/1up?view=theater כתוב בסוגריים].}} אך היא לא נמצאת כלל בכתבי־יד טברניים מובהקים כגון א,ל,ק,ש1 (בהם הטקסט הזה נמצא בדברי הימים בלבד), והיא גם לא משתקפת בסכומי הפסוקים בספר יהושע; '''לכן התוספת לא מופיעה במהדורתנו''' (וראו עוד ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yehoshua/21.35#m6e0nf מנחת שי]).

ברוב הדפוסים שבהם מופיעה התוספת, יש קיצור לעומת הפסוקים בדברי הימים, ולעומת האזכורים האחרים של ערי המקלט ביהושע. אך יש גם נוסח מורחב יותר שכולל את המלים &quot;את עיר מקלט הרצח&quot; (כמו ביהושע) ו&quot;את בצר '''במדבר'''&quot; (כמו בדברי הימים). להלן הנוסח של התוספת (הנוסח המורחב מובא בסוגריים עגולים):

{{מ:טעמי המקרא}}
:&lt;קטע התחלה=תוספת של שני פסוקים/&gt;וּמִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן (אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ) [אֶת־בֶּ֖צֶר / (אֶת־בֶּ֥צֶר בַּמִּדְבָּ֖ר)] וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ (וְ)אֶת־יַ֖הְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃ (וְ)אֶת־קְדֵמוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ (וְ)אֶת־מֵיפַ֖עַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃&lt;קטע סוף=תוספת של שני פסוקים/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

תוספת זו נדפסה בתחתית הדף מחוץ לרצף הפסוקים (בלי מספרים) במהדורותיהם של [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/33/mode/1up בֶּר], [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n394/mode/1up לטריס], דותן וקורן. בכולן נדפס הנוסח '''הקצר''', חוץ מבער שהדפיס '''שילוב בין שני הנוסחים''' (בדומה למה שעשינו למעלה). במהדורות גינצבורג התוספת הקצרה נדפסה בתוך רצף הפסוקים, ושני הפסוקים שבתוספת ממוספרים. בהערותיו ציין גינצבורג את כתבי־היד שבהם התוספת קיימת או לא קיימת, והצביע על הבדלים בין הנוסח הארוך לנוסח הקצר; ראו ב[https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/433/mode/2up מהדורתו הראשונה] וב[https://archive.org/details/prophetaepriores00gins/page/55/mode/1up מהדורתו השניה]. בדפוסים כגון [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/386/mode/1up ליסֶר], המיוסדים על דפוס ון דר הוט (אמסטרדם, 1705) לא נדפסה התוספת. הם מציינים בהערה:

:בקצת ספרים יש כאן ב' פסוקים וממטה ראובן וגומר וטעות הוא ואינם ראויים להיות עיין בפירוש הרד&quot;ק ובמסרה וכן נמצא בג' ספרים ישנים מדויקים כתיבת יד.

למרות שהתוספת לא קיימת בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ובכתי&quot;ל בפרט, היא מובאת בדפוסים המבוססים ישירות על כתי&quot;ל. במהדורות דותן היא מובאת בתחתית העמוד. ב-BHS היא מובאת בפנים הטקסט (בתור פסוקים 36-37), אך באותיות קטנות, ויש הערה שמסבירה את המקורות של הטקסט. גם בהקלדה הדיגיטלית של כתי&quot;ל (UXCL) היא [https://tanach.us/Tanach.xml?Josh21:1-21:45 מובאת בפנים הטקסט] (בתור פסוקים 36-37), אך בגופן אפור, ויש הערת &quot;X&quot; אדומה לפני כל אחד משני הפסוקים המסביר שהטקסט אינו קיים בכתי&quot;ל. הנימוק להשאיר את התוספת בפנים הטקסט הוא כדי לשמור על המספור הקיים הפסוקים, וגם פרויקטים נוספים שנעשה בהם שימוש ב-UXLC מנסים לשמור על המספור הקיים (ביניהם [https://www.sefaria.org.il/Joshua.21.35?lang=he ספריא]). התוספת מובאת באתר &quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Yehoshua/21.35#m7e0n6 על התורה]&quot; אחרי פסוק ל&quot;ה בסוגריים מרובעים (&quot;במקצת נוסחאות&quot;).

'''ב.''' ב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']] יש תוספת של פסוק אחד (אחרי פסוק ס&quot;ז), הנמצאת בכתבי־יד מסוימים{{הערה|1=ראו לדוגמה בכתב יד פריס Heb 25, בו היא [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n796/mode/1up?view=theater נכתבה ואח&quot;כ נמחקה], וכמו כן ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n797/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה].}} ובדפוסים רבים. יש דיון לגבי התוספת הזאת ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Nechemyah/7.67#m7e0n6 מנחת שי], ולגבי דיוקם של כתבי־היד שבהם היא מופיעה. התוספת נמצאת בדפוסים רבים, לדוגמה: [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/1258/mode/1up?view=theater ליסֶר] (פסוק 68), [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n1265/mode/1up?view=theater לטריס] (פסוק 68), [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n90/mode/1up?view=theater בֶּר] (עיגול מסורה אחרי פסוק 67 מפנה אל התוספת המובאת בהערת שוליים בתחתית העמוד); במהדורות גינצבורג הפסוק הנוסף מובא רק בהערה המציינת כתבי־יד ודפוסים שבהם הוא נמצא ([https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה שנייה]).

מדובר על פריט מתוך רשימת העולים לציון, המופיע ב[[עזרא ב/טעמים|עזרא ב]] וב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה ז]] במקביל. הפסוק הנוסף ברשימה השנייה (נחמיה ז') לקוח מהרשימה הראשונה ('''[[עזרא ב/טעמים#ב סו|עזרא ב,סו]]'''):

{{מ:טעמי המקרא}}
:{{#קטע:עזרא ב/טעמים|סו}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

בחלק מהדפוסים אף מציינים גרסה אחרת של סוף הפסוק בתוספת האות ו':

{{מ:טעמי המקרא}}
:מָאתַ֖יִם (וְ)אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

התוספת נמצאת גם במהדורות קורן ודותן (בתחתית הדף). לעומת התוספת בספר יהושע, היא לא נמצאת בגוף הטקסט ב-BHS (רק הערת נוסח מפנה אל עזרא ב,סו), ולא באתרים [https://hcanat.us/Tanach.xml?Neh7:1-7:72 UXLC], ב[https://www.sefaria.org.il/Nehemiah.7.67?lang=he ספריא], ו&quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Nechemyah/7.67#m7e0n6 על התורה]&quot;.

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה==

&lt;קטע התחלה=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע התחלה=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;'''להלן רשימות של המקומות שבהם חרגנו מנוסח הניקוד והטעמים&lt;קטע סוף=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt; והגעיות שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי הנביאים והכתובים שבו.'''

&lt;קטע התחלה=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;א. בחלק מהמקומות מדובר על '''טעות ודאית''' בכתב־היד, ובחלק מדובר על '''ניקוד חריג'''{{הערה|ניקוד חריג יכול להיות שריד של שיטת ניקוד אחרת, ויש דוגמאות רבות לכך בכתי&quot;ל (לדוגמה חילופי סגול-פתח, או השמטת דגש באות יו&quot;ד אחרי וי&quot;ו ההיפוך). בכל זאת ניקוד כזה אינו מתאים לשיטת הניקוד שבוצעה ע&quot;י המסרן בעקביות ברוב המכריע של אותו כתב־היד, ולכן הוא נחשב לחריג.}} או ב'''הטעמה חריגה'''. ציינו פריטים כאלה בסימן קריאה ('''!''').

ב. בחלק מהמקומות החריגה בנוסח כתב־היד היא '''רק בספק''', בגלל שכתב־היד מטושטש, או בגלל שכוונתו של המסרן בסימון הניקוד או הטעם אינה חד-משמעית, או בגלל שבוצע תיקון בתוך כתב־היד (ע&quot;י המסרן עצמו או ע&quot;י יד מאוחרת). ציינו פריטים כאלה בסימן שאלה ('''?''').

ג. ברשימות הללו מובאות '''גם''' תופעות מיוחדות או ראויות לציון בנוסח הניקוד והטעמים בכתב־היד, אף אם '''לא''' חרגנו מנוסחו. אם הבאנו את נוסח כתב־היד במהדורתנו אז הפריט מסומן בכוכבית ('''*''').

ד. הרשימות '''אינן כוללות''' שינויים מנוסח כתב־היד בעקבות '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב הכללית במהדורתנו]]'''. &lt;קטע סוף=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;יש רשימות עצמאיות לחלק מהשינויים האלה משני סוגים, שהם נפוצים במיוחד ונמצאים במאות מקומות בתנ&quot;ך: ראו את רשימת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות]], ואת הרשימה ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת|עיצוב טעמי אמ&quot;ת]].

&lt;קטע התחלה=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;ה. בסוף כל פריט ציינו בקצרה את הסוג של הטעות או של התופעה המסוימת המופיעה בו, אך לא הבאנו את הנתונים המלאים לגביו. למידע מלא לגבי כל פריט המובא ברשימות, כולל השוואה לכתבי־יד נוספים, יש לעיין בהערת הנוסח הרלוונטית. הערות הנוסח ניתנות לצפייה '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ בקישור הזה]''', או על־ידי לחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (המופיע בפינה הימנית העליונה של כל דף פרק). לכל פריט ברשימה יש קישור ישיר אל הפסוק בהקשרו בתוך דף הפרק המלא, ובראש הדף אפשר למצוא &quot;הצג הערות נוסח&quot;.&lt;קטע סוף=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע סוף=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''שאינם קיימים בכתר ארם צובה''', ראו '''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי של המבוא]]'''.

===ספר יהושע===

'''[[ספר יהושע/טעמים|ספר יהושע]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

&lt;קטע התחלה=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;טעויות מובהקות וספקות בנוסח הניקוד והטעמים, ניקוד חריג או הטעמה חריגה, ועוד מקומות מיוחדים או ראויים לציון:&lt;קטע סוף=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;
#[[יהושע א/טעמים#א ז|א,ז]] (א?=כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה): בשתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע)?
#[[יהושע ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=קֻ֤ם): טעם מהפך במקום יתיב?
#[[יהושע ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א?=וַיָּנֻס֖וּ): מקום הטעם באות סמ&quot;ך?
#[[יהושע יד/טעמים#יד ז|יד,ז]] (א*=עִם־לְֽבָבִֽי): געיה בלמ&quot;ד
#[[יהושע טו/טעמים#טו נד|טו,נד]] (א?=וְחֻמְטָּ֗ה): טי&quot;ת דגושה?
#[[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א!=וּֽמִּמַּטֵּה־דָ֞ן): דגש מיותר באות מ&quot;ם הראשונה
#[[יהושע כא/טעמים#כא כב|כא,כב]] (א!=עָר֖ים): חסרה נקודת החיריק באות רי&quot;ש{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יהושע כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (א=תִֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

===ספר שופטים===

'''[[ספר שופטים/טעמים|ספר שופטים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שופטים ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א*=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙): שתי געיות בתיבה אחת{{הערה|הגעיה הראשונה פונטית והשניה געיה קלה; השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם. בתיבה זו יש גם שני חטפים להורות על התנעת השווא, וראו להלן ב[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים|רשימת החטפים]].}}
#[[שופטים ח/טעמים#ח י|ח,י]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים ט/טעמים#ט מח|ט,מח]] (א!=אֶת־הַקַּרְּדֻּמּ֜וֹת): רי&quot;ש דגושה
#[[שופטים יח/טעמים#יח יט|יח,יט]] (א*=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[שופטים יח/טעמים#יח כב|יח,כב]] (א!=הִרְחִ֖יקו): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שופטים כ/טעמים#כ ב|כ,ב]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים כ/טעמים#כ לה|כ,לה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שופטים יט/טעמים#יט ג|יט,ג]] (א-כתיב=לַהֲשִׁיבָ֔ו [א-קרי=לַהֲשִׁיבָ֔הּ]): חסרה נקודה במקביל למפיק בה&quot;א

===ספר שמואל===

'''[[ספר שמואל/טעמים|ספר שמואל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=רשימה זו לא כוללת את [[שמואל ב ז/טעמים#ז י|שמ&quot;ב ז,י]] (א=וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ); ברויאר ציין שם ספק געיה ביו&quot;ד בכתר, אבל לא נראה כך כלל.}}
#[[שמואל א א/טעמים#א ג|שמ&quot;א א,ג]] (א?=מִיָּמִ֣ים יָמִ֔ימָה): חסר פסק?
#[[שמואל א ז/טעמים#ז יא|שמ&quot;א ז,יא]] (א?=וַיִּרְדְּפ֖וּ): אין געיה באות וי&quot;ו?
#[[שמואל א יא/טעמים#יא ג|שמ&quot;א יא,ג]] (א=יָמִ֗ים): נקודה אחת לטעם רביע, ולא שתי נקודות לטעם זקף קטן
#[[שמואל א יד/טעמים#יד נב|שמ&quot;א יד,נב]] (א?=וְרָאָ֨ה שָׁא֗וּל): הטעמה חריגה של קדמא ורביע (במקום קדמא ואזלא)?
#[[שמואל א טו/טעמים#טו א|שמ&quot;א טו,א]] (א*=יְהֹוָה֙ [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[שמואל א טו/טעמים#טו יא|שמ&quot;א טו,יא]] (א!=כׇּל־הַלָּֽילָה): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[שמואל א יז/טעמים#יז לד|שמ&quot;א יז,לד]] (א!=לאָבִ֖יו): חסר שווא באות למ&quot;ד
#[[שמואל א יח/טעמים#יח ח|שמ&quot;א יח,ח]] (א!=נָ֤תְנוּ [1]): מקום הטעם באות נו&quot;ן הראשונה
#[[שמואל א יח/טעמים#יח יט|שמ&quot;א יח,יט]]: (א*=בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת): תביר ותביר
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יז|שמ&quot;א יט,יז]] (א!=שַׁלְּחֵ֖נִי): צירה באות חי&quot;ת במקום חיריק
#[[שמואל א כא/טעמים#כא ב|שמ&quot;א כא,ב]] (א!=נ֔בֶה): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל א כג/טעמים#כג יז|שמ&quot;א כג,יז]] (א=אֶהְיֶה־לְּךָ֣): אין געיה
#[[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א?=לְֽגֹזֲזָ֑י): געיה באות למ&quot;ד במקום גימ&quot;ל?
#[[שמואל א כט/טעמים#כט ו|שמ&quot;א כט,ו]] (א!=וַיֹּ֤אמֶר): בטעם מהפך
#[[שמואל ב א/טעמים#א יט|שמ&quot;ב א,יט]] (א!=גִּבּוֹרִֽים): גימ&quot;ל דגושה
#[[שמואל ב ג/טעמים#ג ז|שמ&quot;ב ג,ז]] (א?!=פִּלֶּ֔גֶשׁ): דגש באות למ&quot;ד?
#[[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ&quot;ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח טז|שמ&quot;ב ח,טז]] (א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט): שווא באות וי&quot;ו
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח יח|שמ&quot;ב ח,יח]] (א?!=וְהַכְּרַתִ֖י): פתח באות רי&quot;ש?
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא יא|שמ&quot;ב יא,יא]] (א!=וַאֲדֹנִ֨י): חטף פתח באות אל&quot;ף
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כה|שמ&quot;ב יא,כה]] (א=בְּעֵינֶיךָ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כו|שמ&quot;ב יא,כו]] (א!=ותִּסְפֹּ֖ד): חסר פתח באות וי&quot;ו{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב א|שמ&quot;ב יב,א]] (א!=אֶל דָּוִ֑ד): חסר מקף
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב יא|שמ&quot;ב יב,יא]] (א=לְּרֵעֶ֑יךָ): למ&quot;ד דגושה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט מב|שמ&quot;ב יט,מב]] (א!=וְאֵת־בֵּיתוֹ֙): אל&quot;ף בצירה
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב ז|שמ&quot;ב כב,ז]] (א!=מֵהֵֽיכָלו֙): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב מ|שמ&quot;ב כב,מ]] (א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי): זי&quot;ן דגושה?
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג יג|שמ&quot;ב כג,יג]] (א!=עַדֻלָּ֑ם): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ&quot;ב כג,כד]] (א!=אֶלְחָנָן): חסר טעם המרכא
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ב|שמ&quot;ב כד,ב]] (א!=אַשֶׁר־אִתּ֗וֹ): חסרות נקודות החטף באל&quot;ף
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ג|שמ&quot;ב כד,ג]] כד,ג (א!=המֶּ֔לֶךְ): חסר פתח בה&quot;א{{הערה|שם=ייבין}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שמואל א ה/טעמים#ה ו|שמ&quot;א ה,ו]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֔ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א ה/טעמים#ה יב|שמ&quot;א ה,יב]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֑ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א י/טעמים#י ז|שמ&quot;א י,ז]] י,ז (א=תָבֹ֛אינָה): אין הערת קרי
#[[שמואל א יד/טעמים#יד כז|שמ&quot;א יד,כז]] (א-כתיב=וַתָּרְאֹ֖נָה)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יח|שמ&quot;א יט,יח]] (א-כתיב=בְּנָויֹֽת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יט|שמ&quot;א יט,יט]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כב|שמ&quot;א יט,כב]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=אֶל־נָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א כז/טעמים#כז ח|שמ&quot;א כז,ח]] (א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי)
#[[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]] (א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא)
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (א-כתיב=בִּֽנְהַר־֯ ): חסרים המקף לתיבה &quot;בנהר&quot;, והרווח והניקוד לתיבה &quot;פְּרָֽת&quot; הנקראת ואינה נכתבת.
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב כד|שמ&quot;ב יב,כד]] (א-כתיב=וַיִקְרָ֤א [א-קרי=וַתִּקְרָ֤א]): חסר דגש במקביל לתי&quot;ו של הקרי
#[[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]] (א-כתיב=יִשְׁאַל־֯ ): יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה &quot;אִ֖ישׁ&quot; הנקראת ולא נכתבת
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח יב|שמ&quot;ב יח,יב]] (א-כתיב=וְלֻ֨א [א-קרי=וְל֨וּ])
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]] (א-כתיב=כִּֽי־עַל־֯ ): אין רווח לתיבה &quot;כֵּ֥ן&quot; הנקראת ולא נכתבת, אבל נכתבו הניקוד והטעם בין התיבות למטה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט ז|שמ&quot;ב יט,ז]] (א-כתיב=לֻ֣א [א-קרי=ל֣וּ])
#[[שמואל ב כ/טעמים#כ יד|שמ&quot;ב כ,יד]] (א-כתיב=וַיִּקָּ֣ל֔הֲוּ)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=תְּלָוֻ֥ם)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שָׁםָּ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים): הערת קרי אחת לשתי התיבות
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד טז|שמ&quot;ב כד,טז]] (א-כתיב=הָאֲוְרֲ֥נָה)
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד יח|שמ&quot;ב כד,יח]] (א-כתיב=אֲרַ֥נֳיה)

===ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על החלק החסר בספר מלכים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כא|מל&quot;א ב,כא]] (א!=לַאֲדֹנִיָ֥הוּ): חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כח|מל&quot;א ב,כח]] (א?!=וַיָ֤נָס): כנראה חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ד/טעמים#ד ז|מל&quot;א ד,ז]] (א!=וְכִלְּכְּל֥וּ): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ו/טעמים#ו ח|מל&quot;א ו,ח]] (א=הַיְּמָנִ֑ית): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לג|מל&quot;א ז,לג]] (א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם): קו&quot;ף דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לז|מל&quot;א ז,לז]] (א=לְכֻלָּֽהְנָֽה): קווים לסילוק וגעיה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח ז|מל&quot;א ח,ז]] (א=מִלְּמָֽעְלָה): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח יא|מל&quot;א ח,יא]] (א*=כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים א י/טעמים#י כד|מל&quot;א י,כד]] (א!=וְכָל־הָאָ֔רֶץ): אין מתיגה
#[[מלכים א יד/טעמים#יד ג|מל&quot;א יד,ג]] (א!=עֲשָׁרָ֨ה): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יב|מל&quot;א יז,יב]] (א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יג|מל&quot;א יז,יג]] (א=עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים א יח/טעמים#יח לג|מל&quot;א יח,לג]] (א=וַיְּנַתַּח֙): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יח/טעמים#יח מג|מל&quot;א יח,מג]] (א=שֻׁ֭ב): מקום הטעם לימין (כמו דחי בטעמי אמ&quot;ת)
#[[מלכים א כ/טעמים#כ כט|מל&quot;א כ,כט]] (א?=&lt;נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה&gt;* או &lt;נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה&gt;): &quot;נֹכַח&quot; מוקפת ובגעיה או בטעם מרכא?
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יב|מל&quot;ב ה,יב]] (א!=דַּמֶּ֗שֶׂקּ): נקודה באות קו&quot;ף
#[[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל&quot;ב ח,ו]] (א=מִיּ֛וֹם עָזְבָ֛הֿ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר|לדעתו של ייבין יש כאן ובעוד מקום טעות נדירה ואף ייחודית בנוסח הטעמים בכתר (כתר, כא.2, עמ' 197) של נקודת תביר בטעם מרכא. אמנם יש להשוות את [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#תביר ומרכא|אותה התופעה בדיוק במגילת קֹהלת בכתי&quot;ש1]]. לכן ייתכן שיש כאן שיטה מודעת של הטעמה שאין כדוגמתה בכתבי־היד האחרים וגם לא בנוסח המקובל, ושיטה זו חריגה משיטת ההטעמה בשאר המקרא אף בכתר. אמנם יש עוד לשים לב ש'''אין''' פעמיים תביר בכתי&quot;ש1 בשני הפסוקים כאן בספר מלכים (כלומר גם אם הסופר של כתי&quot;ש1 בחר במודעות לאמץ את השיטה הזו ולא מדובר על טעות, אז הוא לא הצליח ליישם אותה במלואה). במהדורתנו בחרנו להטעים את התיבות במלכים ובקֹהלת בתביר ומרכא בעקביות, בהתאם למגמתה של המהדורה ובעקבות דרך ההטעמה המקובלת בשאר המקרא. כך עשה גם הרב ברויאר, בניגוד למג&quot;ה שבו הטעימו פעמיים תביר במלכים ואף בקֹהלת.}} (ובעניין נוסף: השארנו כאן את סימן הרפה במהדורתנו)
#[[מלכים ב י/טעמים#י י|מל&quot;ב י,י]] (א!=אֶלִיָּֽהוּ): אל&quot;ף בסגול
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע)
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ ט|מל&quot;ב כ,ט]] (א*=יְהֹוָ֔ה [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ יא|מל&quot;ב כ,יא]] (א!=וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֛הוּ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[מלכים א ז/טעמים#ז מה|מל&quot;א ז,מה]] (א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ)
#[[מלכים א ט/טעמים#ט ט|מל&quot;א ט,ט]] (א-כתיב=וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֥)
#[[מלכים ב ב/טעמים#ב טז|מל&quot;ב ב,טז]] (א-כתיב=הַגֵּיאָוֺ֑ת)
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ב|מל&quot;ב ד,ב]] (א-כתיב=לָ֖כי [א-קרי=לָ֖ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ג|מל&quot;ב ד,ג]] (א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי [א-קרי=שְׁכֵנָ֑יִךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי [א-קרי=נִשְׁיֵ֑ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=בֻ͏ָנַ֔יִכי [א-קרי=וּבָנַ֔יִךְ]): נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי&quot;ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]] (א-כתיב=יִסְלַח־נא יְהוָ֥ה): &quot;נא&quot; כתיב ולא קרי, ו&quot;יִסְלַח־&quot; מוקפת בקריאתה אל ה'
#[[מלכים ב י/טעמים#י כז|מל&quot;ב י,כז]] (א-כתיב=לְמֹחָרא֖וֹת)
#[[מלכים ב יא/טעמים#יא ב|מל&quot;ב יא,ב]] (א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים)
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=-המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=חֹרָיהָ֗ם [א-קרי=צוֹאָתָ֗ם]): השוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=&lt;ֵשֵׁ֥נַיְֵהֶ֖ם&gt; [א-קרי=מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם]): שתי נקודות הצֵרי הראשונות של &quot;קרי ולא כתיב&quot; דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב כא/טעמים#כא כ|מל&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו)

===ספר ישעיהו===

'''[[#ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה|ראו לעיל.]]'''

===ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על הקטע החסר בספר ירמיהו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו יב/טעמים#יב טז|יב,טז]] (א?=לְֽהִשָּׁבֵ֖עַ [2]): ספק געית שווא
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א!=וְלִקְלָ֔לָה): מקום הטעם באות למ&quot;ד הראשונה
#[[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה?
#[[ירמיהו מח/טעמים#מח כב|מח,כב]] (א?=דִּבְלָתָ֛יִם׃): קו ונקודת תביר במקום סילוק?
#[[ירמיהו נב/טעמים#נב כב|נב,כב]] (א!=נְחֹשֶׁת [1]): חסרה נקודת הטעם לרביע

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=חֳרְב֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו
#[[ירמיהו מט/טעמים#מט כח|מט,כח]] (א=וְשֳׁדְד֖וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב כד|ב,כד]] (א-כתיב=נַפְשָׁו֙): בלי נקודה מקבילה למפיק בה&quot;א בקרי &quot;נַפְשָׁהּ֙&quot;
#[[ירמיהו ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ): בלי דגש בגימ&quot;ל במקביל לכ&quot;ף  בקרי &quot;שֻׁכַּ֔בְתְּ&quot;
#[[ירמיהו טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה)
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א-כתיב=לְזַוָ֣עֲה)
#[[ירמיהו לד/טעמים#לד יז|לד,יז]] (א-כתיב=לְזַוָ֔עֲה)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א-כתיב=יָמִ֥ים [֯] נְאֻם־יְהוָ֑ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;בָּאִ֖ים&quot; (קרי ולא כתיב)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|לא,לח]] (א!=קָ֤וְה): הכתיב מנוקד בשווא למרות שהקרי הוא &quot;קָ֤ו&quot;
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ טו|נ,טו]] (א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ)
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|נ,כט]] (א-כתיב=אַל־יְהִי־[֯] פְּלֵיטָ֔ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;לָהּ֙&quot; (קרי ולא כתיב)

===ספר יחזקאל===

'''[[ספר יחזקאל/טעמים|ספר יחזקאל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[יחזקאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (א*=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (א*=כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[יחזקאל ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (א*=בַּעֲשׂ֩וֹתִי֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[יחזקאל י/טעמים#י יא|י,יא]] (א!=הָרֹ֙אשׁ֙): במעין טעם פשטא מלעיל
#[[יחזקאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א?=לַעָ֛יִן): נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|טז,יב]] (א*=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז לג|טז,לג]] (א=וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְ'''כׇ֨'''ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ): מתיגה חריגה לאחר פשטא
#[[יחזקאל כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א*=נִטְמְאִ֤֨ים): המקום היחיד בכל המקרא שיש בה שני טעמים מחברים בהברה אחת (הקדמא קודמת למהפך בקריאה)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח יז|כח,יז]] (א!=גָּ֤בַהּ): מקום הטעם באות גימ&quot;ל{{הערה|ראו גם ייבין, כתר, עמ' 16.}}
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=אֲדֹנָ֣י יְהֹוָ֔ה): שם הוי&quot;ה בניקוד של שם אדנות בשווא וקמץ, במקום ניקוד של אֱלֹהִים בשווא וחיריק, ובתוספת של נקודת חולם באות ה&quot;א הראשונה בדומה לניקוד הרגיל של אֱלֹהִים בשם הוי&quot;ה בכתר
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=בַּעֲשׂ֥ותִי): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין|הערת ייבין; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[יחזקאל לה/טעמים#לה טו|לה,טו]] (א!=וְכׇל־אֶד֣וֹם): חסרות שתי הנקודות של חטף סגול
#[[יחזקאל לט/טעמים#לט ה|לט,ה]] (א!=הַשָׂדֶ֖ה): חסר דגש בשׂי&quot;ן
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ח|מו,ח]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה גם כאן נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מח/טעמים#מח י|מח,י]] (א=וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵלֶּה): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[יחזקאל טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א?=לְאֳכְלָ֑ה): קמץ קטן במהדורתנו
#[[יחזקאל לב/טעמים#לב כ|לב,כ]] (א=מֳשְׁכ֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב: 
#[[יחזקאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת)
#[[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|ט,יא]] (א-כתיב=כְ֖אֲשֶׁ֥ר)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד יד|יד,יד]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד כ|יד,כ]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|כא,כח]] (א-כתיב=כִּקְסׇום־שָׁוְא֙)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א-כתיב=מִדָּֽנִֵּ֑אל)
#[[יחזקאל לו/טעמים#לו יד|לו,יד]] (א-כתיב=תְּכְּשַׁלִי־ע֑וֹד)
#[[יחזקאל מב/טעמים#מב טז|מב,טז]] (א-כתיב=חֲמֵשׁ־אֹ֥מֵות)

===ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על הקטעים החסרים בספר תרי עשר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[הושע ד/טעמים#ד יח|הושע ד,יח]] (א?!=הַזְנֵה): טעם המונח מטושטש בכתב־היד (אבל ניתן להבחין בו)
#[[יואל ב/טעמים#ב כה|הושע ב,כה]] (א!=אֶת הַשָּׁנִ֔ים): חסר מקף
#[[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל): המקף השני בתיבת משרת
#[[חבקוק ב/טעמים#ב ז|חבקוק ב,ז]] (א?=וְיִקְּצ֖וּ): קו&quot;ף דגושה?
#[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] (א*=זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)
#[[זכריה יב/טעמים#יב יג|זכריה יב,יג2]] (א!=וּנְשֵׁיהֵ֖ם [2]): ה&quot;א בצירה במקום סגול
#[[מלאכי ב/טעמים#ב ז|מלאכי ב,ז]] (א!=יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת): געיה באות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖)
#[[נחום ב/טעמים#א ג|נחום א,ג]] (א=וּגְדׇול־כֹּ֔חַ): אין הערת קרי
#[[נחום ב/טעמים#ב א|נחום ב,א]] (א=לַעֲבׇור־בָּ֥ךְ): אין הערת קרי

===ספר דברי הימים===

'''[[ספר דברי הימים/טעמים|ספר דברי הימים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ח|דה&quot;א ד,ח]] (א?!=וַיָּ֣עַשׂ): קמץ באות יו&quot;ד?
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ט|דה&quot;א ד,ט]] (א!=נִכְּבָֿ֖דֿ): כ&quot;ף דגושה במקום בי&quot;ת וגם סימן הרפה נכתב מעל שתי האותיות בי&quot;ת-דל&quot;ת באמצע
#[[דברי הימים א ה/טעמים#ה מא|דה&quot;א ה,מא]] (א!=נְבֻכַדְנֶאצַֽר): חסר דגש בצד&quot;י
#[[דברי הימים א ו/טעמים#ו מה|דה&quot;א ו,מה]] (א!=וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ֙ [1]): חסר פשטא מלעיל
#[[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה&quot;א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים א יז/טעמים#יז ו|דה&quot;א יז,ו]] (א!=צִוִ֛יתִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח ד|דה&quot;א יח,ד]] (א?=וְעֶשְׂרִֽים־אֶ֖לֶף): &quot;וְעֶשְׂרִֽים־&quot; מוקפת ובגעיה (במקום טעם עצמאי של מרכא)?
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה&quot;א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ): מקף בתיבת משרת
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה&quot;א כא,ה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב [2]): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא יב|דה&quot;א כא,יב]] (א!=וְדֶבֶר֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא כט|דה&quot;א כא,כט]] (א!=בַּבָּמָּ֖ה): מ&quot;ם דגושה
#[[דברי הימים א כב/טעמים#כב י|דה&quot;א כב,י]] (א!=וְהַכִ֨ינוֹתִ֜י): שווא באות וי&quot;ו ופתח באות ה&quot;א, ואולי ייתכן שהנקודות בוי&quot;ו נחשבות לחטף בה&quot;א וחסר כל ניקוד בוי&quot;ו.
#[[דברי הימים א כה/טעמים#כה לא|דה&quot;א כה,לא]] (א!=שְׂנֵ֥ים): בנקודת שי&quot;ן שמאלית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח י|דה&quot;א כח,י]] (א!=לִבְנֽוֹת־בַּ֥ית): חסרה נקודת חיריק ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח יז|דה&quot;א כח,יז]] (א!=וְהַקְשָׂוֺ֖ת): חסר דגש בקו&quot;ף
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו טז|דה&quot;ב ו,טז]] (א!=לְעַבְדְּ֨ךָ): טעם הקדמא באות דל&quot;ת במקום בכ&quot;ף סופית
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כ|דה&quot;ב ו,כ]] (א!=לִשְׁמוֹעַ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה&quot;ב ח,יא]] (א*=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם): המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב ט/טעמים#ט כד|דה&quot;ב ט,כד]] (א!=וּבְשָׁמִ֔ים): בנקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברי הימים ב י/טעמים#י י|דה&quot;ב י,י]] (א!=אֵלֶ֜יךְ): שווא במקום קמץ בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה&quot;ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה&quot;ב יד,ו]] (א*=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב כה/טעמים#כה א|דה&quot;ב כה,א]] (א!=מִירושָׁלָֽיִם): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כא|דה&quot;ב ל,כא]] (א!=הַלְוִיִ֧ם): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב לג/טעמים#לג כה|דה&quot;ב לג,כה]] (א!=תַֿחְתָּֽיו): תי&quot;ו רפויה בסימן רפה אחרי טעם מפסיק
#[[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ט|דה&quot;ב לה,ט]] (א?=וּשְׁמַעְיָ֨הוּ): בלי געיה במ&quot;ם?
#[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כג|דה&quot;ב לו,כג]] (א!=כּֽה־אָמַ֞ר): חסרה נקודת החולם בכ&quot;ף{{הערה|שם=ייבין}}

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב ו,מב]] (א=זֳכְרָ֕ה): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דברי הימים א א/טעמים#א מו|דה&quot;א א,מו]] (א-כתיב=עֲיוִֽת)
#[[דברי הימים א ג/טעמים#ג כד|דה&quot;א ג,כד]] (א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ)
#[[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]] (א-כתיב=־בָּנִ֔ימִן־ [א-קרי=&lt;־בָּנִ֔י מִן־&gt;]): &quot;כתב מלה חדה וקר' תרת' מלין&quot; (בין שני מקפים)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז כט|דה&quot;א כז,כט]] (א-כתיב=שִׁטַ֖רְי)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]] (א-כתיב?!=לַבֵּ֣ני{{מ:פסק}}יְמִינִי [א-קרי=&lt;לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י&gt;]): &quot;כתיב מלה חדה וקרי תרת' מילין&quot;{{הערה|ראו גם ב[[#מסורת הסופרים בנ&quot;ך: נוסח האותיות והתיבות|רשימת הכתיב בכתר]] לגבי אות יו&quot;ד הראשונה.}}
#[[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ח|דה&quot;ב כט,ח]] (א-כתיב=לְזַוָעֲה֙)
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב לד,כב]] (א-כתיב=בֶּן־תׇּוקְהַ֗ת): אין הערת קרי

===ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על הקטע החסר בספר תהלים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א!=יְהוָ֑֗ה): רביע ואתנח ביחד באות וי&quot;ו
#[[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א=אֻמְלָ֫ל): נקודת קמץ בלמ&quot;ד, במקום פתח
#[[תהלים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א*=יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים יא/טעמים#יא א|יא,א]] (א!=לְדָ֥֫וִד): טעם ה&quot;יורד&quot; נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל&quot;ת ביחד עם ה&quot;עולה&quot;
#[[תהלים יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א*=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א*=יְהֹוָֽה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי): דגש מיותר באות נו&quot;ן
#[[תהלים לז/טעמים#לז יד|לז,יד]] (א?=פָּ֥תְח֣וּ* או פָּֽתְח֣וּ): מרכא ומונח או געיה ומונח?
#[[תהלים לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א!=וְסוֹמֵ֖ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[תהלים לט/טעמים#לט ו|לט,ו]] (א?=אַ֥ךְ* או אַ֖ךְ): בטעם מרכא או בטעם טרחא?
#[[תהלים מד/טעמים#מד ז|מד,ז]] (א?=וְחַרְבִּ֗י): חסר גרש בוי&quot;ו?
#[[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]] (א?=ק֭וּמָֽה* או ק֭וּמָ֥ה) דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים נו/טעמים#נו ה|נו,ה]] (א!=דְּבָר֥֫וֹ): ה&quot;עולה&quot; מסומן באות רי&quot;ש במקום באות בי&quot;ת
#[[תהלים נו/טעמים#נו יב|נו,יב]] (א=לֹּ֣א): למ&quot;ד דגושה
#[[תהלים נז/טעמים#נז ה|נז,ה]] (א!=וּלְשׁוֹנָ֗ם): חסר גרש
#[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים ס/טעמים#ס יד|ס,יד]] (א*=בֵּאלֹהִ֥ים): בלי דחי{{הערה|ולא כספיקת ברויאר.}}
#[[תהלים סד/טעמים#סד ח|סד,ח]] (א!=אֱ֫לֹהִ֥ים): סימון ה&quot;עולה&quot; באות אל&quot;ף במקום באות למ&quot;ד
#[[תהלים סט/טעמים#סט,כט|סט,כט]] (א?=יִ֭מָּחֽוּ* או יִ֭מָּח֥וּ): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים עה/טעמים#עה ד|עה,ד]] (א!=נְֽמֹגִ֗ים־אֶ֥רֶץ): מקף בתיבת רביע
#[[תהלים עח/טעמים#עח ז|עח,ז]] (א*=מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]] (א?=צָ֭רָתִֽי* או צָ֭רָתִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ): הצינורית מסומנת באות וי&quot;ו השווּאה
#[[תהלים פט/טעמים#פט כ|פט,כ]] (א*=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צב/טעמים#צב ח|צב,ח]] (א*=כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צד/טעמים#צד יב|צד,יב]] (א=יָ֑הּ): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[תהלים צח/טעמים#צח ז|צח,ז]] (א!=וְיֹ֣שְׁבֵיּ): נקודה באות יו&quot;ד האחרונה{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[תהלים צח/טעמים#צח ח|צח,ח]] (א!=יְרַנֵּנֽוּ): מקום הסילוק
#[[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו יט|קו,יט]] (א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו מג|קו,מג]] (א!=וַ֝יָּמֹכּוּ): חסרה נקודת הרביע
#[[תהלים קו/טעמים#קו מח|קו,מח]] (א!=&lt;מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀&gt;): חסר מקף
#[[תהלים קז/טעמים#קז ה|קז,ה]] (א!=תִתְעַטָּֽף): חסר דגש באות תי&quot;ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי&quot;ו.
#[[תהלים קז/טעמים#קז יז|קז,יז]] (א?!=יִתְעַנּֽו׃): חסרה נקודת השורוק באות וי&quot;ו?
#[[תהלים קז/טעמים#קז יח|קז,יח]] (א!=עַד שַׁ֥עֲרֵי): חסר מקף
#[[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קח/טעמים#קח ז|קח,ז]] (א!=וַעֲנֵֽניִ): יש הזזה שמאלה של נקודת החיריק באופן חריג, את שהיא ממוקמת מתחת לאות יו&quot;ד.
#[[תהלים קח/טעמים#קח יא|קח,יא]] (א?=יֹ֖בִלֵנִּי): נו&quot;ן דגושה?{{הערה|יש גם לציין הזזה שמאלה באופן חריג של נקודת החיריק תחת האות נו&quot;ן, אך זה נגרם בגלל הראש של הלמ&quot;ד מהשורה למטה.}}
#[[תהלים קי/טעמים#קי ה|קי,ה]] (א?=אֲדֹנָ֥י): נקודת חולם בכתב־היד?
#[[תהלים קיח/טעמים#קיח י|קיח,י]] (א!=בְּ֭שֵׁ֥ם): קו מיותר של דחי באות בי&quot;ת
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט יד|קיט,יד]] (א?*=שַּׂ֗שְׂתִּי): שי&quot;ן דגושה?
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט קלח|קיט,קלח]] (וֶֽאֱמוּנָ֥֗ה): נקודת רביע מיותרת באות נו&quot;ן בנוסף למרכא
#[[תהלים קכד/טעמים#קכד ו|קכד,ו]] (א?=שֶׁלֹּ֥א* או שֶׁלֹּ֖א): טעם מרכא או טעם טרחא?
#[[תהלים קכז/טעמים#קכז ב|קכז,ב]] (א*=לָכֶ֨ם): אין קו של לגרמיה
#[[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]] (א?=קָ֭רָֽאתִי* או קָ֭רָ֥אתִי): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]] (א?=אָ֭נָֽה* או אָ֭נָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|קמ,ו]] (א*=טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים קמד/טעמים#קמד טו|קמד,טו]] (א*=שֱׁיְהֹוָ֥ה): חטף סגול באות שי&quot;ן ושווא באות יו&quot;ד

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[תהלים ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם)
#[[תהלים עג/טעמים#עג ב|עג,ב]] (א-כתיב=נָטָ֣וּי)
#[[תהלים עט/טעמים#עט י|עט,י]] (א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם)
#[[תהלים פט/טעמים#פט כט|פט,כט]] (א-כתיב=אֶשְׁמָור־ל֣וֹ): אין הערת קרי
#[[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|קמה,ו]] (א-כתיב=וּגְדֻלָּותְיךָ֥; א-קרי=וגדולתיך)

ג. קמץ קטן:{{הערה|במקומות רבים במקרא יש קמץ שהוא קמץ קטן (חטוף) לפי המדקדקים המודרנים, ואילו לפי המסורת הספרדית הוא קמץ רחב (רגיל). תיעדנו את המקומות האלה במהדורתנו ע&quot;י [[תבנית:מ:קמץ]]. אך בספר תהלים ב-3 מקומות יש מצב הפוך: לפי כללי הדקדוק מדובר לכאורה על קמץ רחב, או שיש ספק בכך, ואילו במסורת הספרדית מדובר על קמץ קטן.}}
#[[תהלים יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (א=אֶרְחָמְךָ֖): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף
#[[תהלים מה/טעמים#מה ג|מה,ג]] (א=יָפְיָפִ֡יתָ): ספק לגבי קמץ קטן ביו&quot;ד הראשונה אצל המדקדקים המודרנים, והקמץ קטן לפי המסורת הספרדית
#[[תהלים פא/טעמים#פא ב|פא,ח]] (א=אֶבְחָנְךָ֨): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף

===ספר איוב===

'''[[ספר איוב/טעמים|ספר איוב]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איוב יב/טעמים#יב כד|יב,כד]] (א?!=וַ֝יַּתִעֵ֗ם): חסרה נקודה אחת של שווא באות תי&quot;ו?{{הערה|ברויאר ציין א=וַ֝יַּתְעֵם (חסרה נקודת הרביע באות עי&quot;ן), אך ניתן להבחין בנקודת הרביע בצילום למרות שהיא מטושטשת, וייתכן שנפלה טעות בהערתו.}}
#[[איוב טז/טעמים#טז ח|טז,ח]] (א?=וַיָּ֥קׇם* או וַיָּ֖קָם): בטעם מרכא* או טרחא?
#[[איוב יט/טעמים#יט טז|יט,טז]] (א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י): גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו
#[[איוב כא/טעמים#כא טו|כג,טו]] (א!=מַה שַּׁדַּ֥י): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[איוב כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי* או מַה־יֹּֽאמַר־לִֽי): המקף השני בתיבת מרכא* או שהקו מתחת לאות יו&quot;ד געיה?
#[[איוב כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (א?=אָ֭נֹכִֽי* או אָ֭נֹכִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[איוב לא/טעמים#לא ב|לא,ב]] (א*=וּמֶ֤ה): אין קו של לגרמיה
#[[איוב מא/טעמים#מא כב|מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ): מקף בתיבת משרת?

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איוב לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (א-כתיב=יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר)

===ספר משלי===

'''[[ספר משלי/טעמים|ספר משלי]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[משלי ב/טעמים#ב יא|ב,יא]] (א!=תְּבוּּנָ֥ה): בכתר נכתבה נקודת השורוק באות וי&quot;ו פעמיים{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[משלי ג/טעמים#ג ל|ג,ל]] (א!=אַל {{קו&quot;כ|תרוב|תָּרִ֣יב}}): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ): אות כ&quot;ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו כד|ו,כד]] (א?!=לֶָשׁ֥וֹן): קמץ וסגול באות למ&quot;ד?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=בּ֖וֹ): בטעם טרחא (במקום דחי)?
#[[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א?=שֹׁמֵ֢עַֽ֫ לִ֥י* או שֹׁמֵ֢֫עַֽ לִ֥י): סימן ה&quot;עולה&quot; תלוי בין האותיות מ&quot;ם ועי&quot;ן
#[[משלי י/טעמים#י יג|י,יג]] (א!=בְּשִׁפְתֵ֣י): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[משלי יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א?!=הוֹלֵ֣ך): חסרות נקודות שווא באות כ&quot;ף סופית?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי יב/טעמים#יב כג|יב,כג]] (א!=כְּ֝סִילִים): חסרה נקודת הרביע באות למ&quot;ד
#[[משלי יג/טעמים#יג כה|יג,כה]] (א?=אֹ֭כֵֽל* או אֹ֭כֵ֥ל): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[משלי כא/טעמים#כא ל|כא,ל]] (א!=עֵ֝צָה): חסרה נקודת הרביע באות צד&quot;י
#[[משלי כ/טעמים#כ כה|כה,כ]] (א*=מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[משלי כב/טעמים#כב ח|כב,ח]] (א=יִקְצׇור־אָ֑וֶן): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב,יא|כב,יא]] (א=טְהׇור־לֵ֑ב): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]] (א=יִפׇּול־שָֽׁם): אין הערת קרי
#[[משלי כג/טעמים#כג כו|כג,כו]] (א-כתיב=תִּרְצֹּֽנָה)

===מגילת רות===

'''[[מגילת רות/טעמים|מגילת רות]] קיימת במלואה בכתר ארם צובה.'''

הניקוד בתוך הכתיב:
#[[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
#[[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי ולא כתב&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.

===מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על החלק האחרון של המגילה שאינו קיים בכתר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)|כאן]]'''.

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
&lt;קטע התחלה=תעוררו/&gt;#ספק מרכא בתיבת תביר (בשלושה מקומות מקבילים):{{הערה|שם=תעוררו|1=ההתייחסות כאן היא רק לעניין הטעם בתיבה האחרונה (מרכא בתיבת תביר או געיה) ולא לשאלת החטף (&quot;וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ&quot;, &quot;וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ&quot;). למידע מלא על הניקוד והטעמים בשלושת המקומות המקבילים (ב,ז; ג,ה; ח,ד) ראו בהערת הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב,ז|שה&quot;ש ב,ז]]. למידע נוסף על &quot;מרכא בתיבת תביר&quot; בכתר ומקורות נוספים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|בהפניות כאן]].}}
##[[שיר השירים ב/טעמים|ב,ז]]: א?,ש1,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / א?,ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ג/טעמים|ג,ה]]: א,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ח/טעמים|ח,ד]]: ק13,ל-א,ק-מ=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ]* / ל?=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ]&lt;קטע סוף=תעוררו/&gt;
#[[שיר השירים ב/טעמים#ב יז|שיר השירים ב,יז]] (א!=דְּמֵה־לְךָ): חסר טעם הקדמא

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בספרי הנביאים והכתובים''' בכתר ארם צובה או בכתי&quot;ל. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה  (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בתורה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביהושע}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע|ספר יהושע]]''' (26 פריטים): [[יהושע א/טעמים#א יב|א,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,יג]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו טו|ו,טו]] (א=סָבֲב֥וּ); [[יהושע ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים); [[יהושע ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים); [[יהושע ח/טעמים#ח כז|ח,כז]] (א=בָּֽזֲז֥וּ); [[יהושע יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כִּֽנֲר֖וֹת); [[יהושע יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (א=בָּזֲז֥וּ); [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יג/טעמים#יג ז|יג,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יד/טעמים#יד יג|יד,יג]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[יהושע יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=בֵּרֲכַ֥נִי); [[יהושע יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֜ה); [[יהושע כא/טעמים#כא ד|כא,ד]] (א=הַקֳּהָתִ֑י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא י|כא,י]] (א=הַקֳּהָתִ֖י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=בְּנֵֽי־קֳהָת֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כו|כא,כו]] (א=בְּנֵי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא לד|כא,לד]] (א=אֶֽת־יָקְנֳעָ֖ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כב/טעמים#כב ו|כב,ו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם); [[יהושע כב/טעמים#כב ז|כב,ז]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽם); [[יהושע כב/טעמים#כב כא|כב,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע כב/טעמים#כב לג|כב,לג]] (א=וַיְבָרֲכ֥וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שופטים|ספר שופטים]]''' (24 פריטים): [[שופטים ב/טעמים#ג כו|ג,כו]] (א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[שופטים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א=בָּֽרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=לְחוֹקֲקֵ֣י); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה יא|ה,יא]] (א=מְחַֽצֲצִ֗ים); [[שופטים ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (א=וּֽשֲׁבֵ֥ה); [[שופטים ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙ [{{קו תחתי|שני חטפים}}]);{{הערה|השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם; וראו לעיל ב[[#ספר שופטים|רשימת החריגים]] לגבי שתי הגעיות.}} [[שופטים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (א=עֹלֲל֥וֹת); [[שופטים ט/טעמים#ט יג|ט,יג]] (א=הַֽמֲשַׂמֵּ֥חַ); [[שופטים ט/טעמים#ט לז|ט,לז]] (א=מְעוֹנֲנִֽים); [[שופטים ט/טעמים#ט נד|ט,נד]] (א=וּמ֣וֹתֲתֵ֔נִי); [[שופטים ט/טעמים#ט נז|ט,נז]] (א=קִֽלֲלַ֖ת); [[שופטים י/טעמים#י ח|י,ח]] (א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙); [[שופטים יג/טעמים#יג כד|יג,כד]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז טז|טז,טז]] (א=וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז כד|טז,כד]] (א=וַֽיְהַלֲל֖וּ); [[שופטים כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙); [[שופטים כ/טעמים#כ לב|כ,לב]] (א=אֶל־הַֽמֲסִלּֽוֹת); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת); [[שופטים כא/טעמים#כא כג|כא,כג]] (א=מִן־הַמְּחֹלֲל֖וֹת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמואל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]]''' (30 פריטים): [[שמואל א ב/טעמים#ב כה|שמ&quot;א ב,כה]] (א=וּפִֽלֲל֣וֹ); [[שמואל א ג/טעמים#ג יג|שמ&quot;א ג,יג]] (א=כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים); [[שמואל א ד/טעמים#ד יז|שמ&quot;א ד,יז]] (א=הַֽמֲבַשֵּׂ֜ר); [[שמואל א ז/טעמים#ז ג|שמ&quot;א ז,ג]] (א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם); [[שמואל א ט/טעמים#ט ו|שמ&quot;א ט,ו]] (א=נֵ֣לֲכָה); [[שמואל א יג/טעמים#יג י|שמ&quot;א יג,י]] (א=לְבָרֲכֽוֹ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נא|שמ&quot;א יז,נא]] (א=וַיְמֹ֣תֲתֵ֔הוּ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נב|שמ&quot;א יז,נב]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[שמואל א יח/טעמים#יח כג|שמ&quot;א יח,כג]] (א=הַֽנֲקַלָּ֤ה); [[שמואל א כד/טעמים#כד י|שמ&quot;א כד,י]] (א=לַהֲרָגֲךָ֖); [[שמואל א כה/טעמים#כה ז|שמ&quot;א כה,ז]] (א=גֹזֲזִ֖ים); [[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א=לְגֹזֲזָ֑י); [[שמואל א כה/טעמים#כה כו|שמ&quot;א כה,כו]] (א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[שמואל א כו/טעמים#כו יא|שמ&quot;א כו,יא]] (א=וְנֵלֲכָה־לָּֽנוּ); [[שמואל א ל/טעמים#ל טז|שמ&quot;א ל,טז]] (א=וְחֹ֣גֲגִ֔ים); [[שמואל ב א/טעמים#א ט|שמ&quot;ב א,ט]] (א=וּמֹ֣תֲתֵ֔נִי); [[שמואל ב י/טעמים#י ג|שמ&quot;ב י,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כג|שמ&quot;ב יג,כג]] (א=גֹֽזֲזִים֙); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כה|שמ&quot;ב יג,כה]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ); [[שמואל ב יד/טעמים#יד י|שמ&quot;ב יד,י]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֤ר); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טו,ז]] (א=אֵ֣לֲכָה); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טז,ז]] (א=בְּקַֽלֲל֑וֹ); [[שמואל ב יט/טעמים#יט ו|שמ&quot;ב יט,ו]] (א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים); [[שמואל ב יט/טעמים#יט מ|שמ&quot;ב יט,מ]] (א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=הַֽמֲסִלָּ֑ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֤ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יג|שמ&quot;ב כ,יג]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֑ה);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[שמואל ב כ/טעמים#כ טו|שמ&quot;ב כ,טו]] (א=סֹֽלֲלָה֙); [[שמואל ב כא/טעמים#כא ג|שמ&quot;ב כא,ג]] (א=וּבָרֲכ֖וּ); [[שמואל ב כב/טעמים#כב יב|שמ&quot;ב כב,יב]] (א=חַֽשֲׁרַת־מַ֖יִם).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במלכים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]]''' (29 פריטים): [[מלכים א ד/טעמים#ד יב|מל&quot;א ד,יב]] (א=לְיָקְמֳעָֽם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א ו/טעמים#ו לז|מל&quot;א ו,לז]] (א=הָרֲבִיעִ֔ית); [[מלכים א ז/טעמים#ז כד|מל&quot;א ז,כד]] (א=סֹבֲבִ֣ים); [[מלכים א ח/טעמים#ח לה|מל&quot;א ח,לה]] (א=וְהִֽתְפַּלֲל֞וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מד|מל&quot;א ח,מד]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מח|מל&quot;א ח,מח]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ);{{הערה|פריט זה נשמט מרשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[מלכים א ח/טעמים#ח סו|מל&quot;א ח,סו]] (א=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[מלכים א יג/טעמים#יג ז|מל&quot;א יג,ז]] (א=וּֽסֳעָ֑דָה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א יד/טעמים#יד כא|מל&quot;א יד,כא]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל&quot;א יז,יא]] (א=לִֽקְִחִי־נָ֥א [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[מלכים א יח/טעמים#יח כח|מל&quot;א יח,כח]] (א=וַיִּתְגֹּֽדֲדוּ֙); [[מלכים א כא/טעמים#כא יט|מל&quot;א כא,יט]] (א=לָקֲק֤וּ); [[מלכים א כא/טעמים#כא כ|מל&quot;א כא,כ]] (א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי); [[מלכים ב ב/טעמים#ב א|מל&quot;ב ב,א]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב יא|מל&quot;ב ב,יא]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב כד|מל&quot;ב ב,כד]] (א=וַֽיְקַלֲלֵ֖ם); [[מלכים ב ג/טעמים#ג טו|מל&quot;ב ג,טו]] (א=הַֽמֲנַגֵּ֔ן); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כט|מל&quot;ב ד,כט]] (א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו ב|מל&quot;ב ו,ב]] (א=נֵלֲכָה־נָּ֣א); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כח|מל&quot;ב ו,כח]] (א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כט|מל&quot;ב ו,כט]] (א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו לב|מל&quot;ב ו,לב]] (א=בֶּן־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ); [[מלכים ב ז/טעמים#ז ח|מל&quot;ב ז,ח]] (א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים); [[מלכים ב ח/טעמים#ח יב|מל&quot;ב ח,יב]] (א=וְעֹלֲלֵיהֶ֣ם); [[מלכים ב ט/טעמים#ט יז|מל&quot;ב ט,יז]] (א=וּֽשֲׁלַ֥ח); [[מלכים ב י/טעמים#י טו|מל&quot;ב י,טו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֗הוּ); [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל&quot;ב י,לג]] (א=וְהַֽמֲנַשִּׁ֑י); [[מלכים ב יב/טעמים#יב יב|מל&quot;ב יב,יב]] (א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן); [[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' (53 פריטים): [[ישעיהו א/טעמים#א כג|א,כג]] (א=סוֹרֲרִ֗ים); [[ישעיהו א/טעמים#א ל|א,ל]] (א=וּֽכֲגַנָּ֔ה); [[ישעיהו ב/טעמים#ב ו|ב,ו]] (א=וְעֹנֲנִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י א|י,א]] (א=הַחֹֽקֲקִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י לא|י,לא]] (א=נָֽדֲדָ֖ה); [[ישעיהו יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א=וְצֹרֲרֵ֥י); [[ישעיהו יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=לְבֹזֲזֵֽינוּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט ו|יט,ו]] (א=דָּלֲל֥וּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט כה|יט,כה]] (א=בֵּרֲכ֛וֹ);{{הערה|בטעות &quot;יט,כו&quot; ברשימת ברויאר בסוף תנ&quot;ך כתר ירושלים.}} [[ישעיהו כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (א=הַֽמֲצַפֶּ֔ה); [[ישעיהו כב/טעמים#כב ג|כב,ג]] (א=נָֽדֲדוּ־יַ֖חַד); [[ישעיהו כב/טעמים#כב טז|כב,טז]] (א=חֹקֲקִ֥י); [[ישעיהו כג/טעמים#כג יג|כג,יג]] (א=עֽוֹרֲרוּ֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְפּוֹרֲרָה֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְמוֹטֲטָ֖ה); [[ישעיהו כד/טעמים#כד כ|כד,כ]] (א=וְהִֽתְנוֹדֲדָ֖ה); [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]] (א=וּֽסֲגֹ֥ר); [[ישעיהו כז/טעמים#כז ח|כז,ח]] (א=בְּסַאסֳּאָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ל,א]] (א=סֽוֹרֲרִים֙); [[ישעיהו לא/טעמים#לא ח|לא,ח]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=מְחֹקֲקֵ֑נוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כג|לג,כג]] (א=בָּ֥זֲזוּ); [[ישעיהו לד/טעמים#לד טז|לד,טז]] (א=וּֽקֲרָ֔אוּ); [[ישעיהו לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[ישעיהו לז/טעמים#לז לג|לז,לג]] (א=סֹלֲלָֽה); [[ישעיהו לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (א=יְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ד|מ,ד]] (א=וְהָרֲכָסִ֖ים); [[ישעיהו מ/טעמים#מ כ|מ,כ]] (א=הַֽמֲסֻכָּ֣ן); [[ישעיהו מב/טעמים#מב כד|מב,כד]] (א=לְבֹזֲזִ֖ים); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (א=וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֮); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יח|מה,יח]] (א=כֽוֹנֲנָ֔הּ); [[ישעיהו מה/טעמים#מה כ|מה,כ]] (א=וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים); [[ישעיהו מז/טעמים#מז י|מז,י]] (א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יד|מח,יד]] (א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יז|מח,יז]] (א=מַדְרִֽיכֲךָ֖); [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וַאֲבָרֲכֵ֖הוּ); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִתְעוֹרֲרִ֣י [1]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִֽתְעוֹרֲרִ֗י [2]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא כ|נא,כ]] (א=הַֽמֲלֵאִ֥ים); [[ישעיהו נב/טעמים#נב ו|נב,ו]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֖ר); [[ישעיהו נג/טעמים#נג ז|נג,ז]] (א=גֹזֲזֶ֖יהָ); [[ישעיהו נז/טעמים#נז ג|נז,ג]] (א=עֹנֲנָ֑ה); [[ישעיהו נז/טעמים#נז כ|נז,כ]] (א=וְהָרֲשָׁעִ֖ים); [[ישעיהו נח/טעמים#נח ט|נח,ט]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[ישעיהו נט/טעמים#נט י|נט,י]] (א=נְגַשֲׁשָׁ֤ה); [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] (א=נֹ֥סֲסָה); [[ישעיהו סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (א=וְהִֽלֲל֖וּ); [[ישעיהו סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א=הַֽמֲסִלָּה֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג יח|סג,יח]] (א=בּוֹסֲס֖וּ); [[ישעיהו סד/טעמים#סד י|סד,י]] (א=הִֽלֲל֙וּךָ֙); [[ישעיהו סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[ישעיהו סו/טעמים#סו טז|סו,טז]] (א=חַֽלֲלֵ֥י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בירמיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]]''' (37 פריטים):{{הערה|1=רשימה זו אינה כוללת את הפריט [[ירמיהו מח/טעמים#מח לב|מח,לב]] (א=מִבֲּכִ֨י), המובא ברשימות ברויאר. נראה יותר שבכתר יש כאן שווא בלבד (&quot;מִבְּכִ֨י&quot;), או שהקו של הפתח נמחק; וכך הכריעו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/13/48/1/mg/106 מג&quot;ה].}} [[ירמיהו ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] (א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮); [[ירמיהו ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א=מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה א|ה,א]] (א=שׁוֹטֲט֞וּ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (א=אֵֽלֲכָה־לִּ֤י); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (א=סֹֽלֲלָ֑ה); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=יְעוֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] (א=סוֹרֲרִ֔ים); [[ירמיהו ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א=הַֽמֳעָרַ֣ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א=שׁוֹבֲבָ֜ה); [[ירמיהו ח/טעמים#ח כג|ח,כג]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו ט/טעמים#ט ט|ט,ט]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ירמיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]] (א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת); [[ירמיהו יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (א=הַֽמֲזִמָּ֙תָה֙); [[ירמיהו יא/טעמים#יא כא|יא,כא]] (א=הַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[ירמיהו יב/טעמים#יב י|יב,י]] (א=בֹּסֲס֖וּ); [[ירמיהו יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א=שֹֽׁדֲדִ֔ים); [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|כ,יז]] (א=לֹא־מוֹתֲתַ֖נִי); [[ירמיהו כב/טעמים#כב טו|כב,טו]] (א=הֲתִֽמֲלֹ֔ךְ); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כ|כב,כ]] (א=וּֽצֳעָ֔קִי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כח|כב,כח]] (א=הֽוּטֲלוּ֙); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לג|כה,לג]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לו|כה,לו]] (א=וִֽילֲלַ֖ת); [[ירמיהו לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה);{{הערה|1=בן־נפתלי,'''ל''',ב1=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (חטף פתח); בן־אשר,מ&quot;ש,דפוסים=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (חטף קמץ); ק=אֶכְתְּבֶ֑נָּה (שווא). הפריט אינו מופיע בספר החילופים מהדורת ליפשיץ; החילוף מוזכר ברד&quot;ק, ודבריו הובאו במ&quot;ש.}} [[ירמיהו לב/טעמים#לב ט|לב,ט]] (ל=וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙); [[ירמיהו לג/טעמים#לג י|לג,י]] (א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת); [[ירמיהו מ/טעמים#מ טו|מ,טו]] (א=אֵ֤לֲכָה); [[ירמיהו מא/טעמים#מא ה|מא,ה]] (א=וּמִתְגֹּֽדֲדִ֑ים); [[ירמיהו מד/טעמים#מד ט|מד,ט]] (א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩); [[ירמיהו מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ); [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (א-קרי=וּֽזֳעָ֑קוּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);  [[ירמיהו מט/טעמים#מט ד|מט,ד]] (א=מַה־תִּתְהַֽלֲלִי֙); [[ירמיהו נ/טעמים#נ ו|נ,ו]] (א-קרי=שׁוֹבֲב֑וּם); [[ירמיהו נ/טעמים#נ י|נ,י]] (א=כָּל־שֹׁלֲלֶ֥יהָ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וִיבֹקֲק֖וּ);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[ירמיהו נא/טעמים#נא ז|נא,ז]] (א=יִתְהֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא מט|נא,מט2]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו נא/טעמים#נא נג|נא,נג]] (א=שֹׁדֲדִ֛ים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביחזקאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יחזקאל|ספר יחזקאל]]''' (55 פריטים): [[יחזקאל א/טעמים#א ז|א,ז]] (א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (א=הָרֲשָׁעָ֖ה); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יט|ג,יט]] (א=הָרֲשָׁעָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ב|ד,ב]] (א=סֹלֲלָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ד/טעמים#ד י|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶ֔נּוּ [1]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ [2]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נָּה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=בְּגֶֽלֲלֵי֙); [[יחזקאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (א=גֶּֽלֲלֵ֣י); [[יחזקאל ו/טעמים#ו ז|ו,ז]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם); [[יחזקאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] (א=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ט/טעמים#ט ח|ט,ח]] (א=וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֨וֹת [1]); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֥וֹת [2]); [[יחזקאל טז/טעמים#טז נא|טז,נא]] (וַתְּצַדֲּקִי֙); [[יחזקאל יז/טעמים#יז יז|יז,יז]] (ל=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כא/טעמים#כא כז|כא,כז]] (א=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו ח|כו,ח]] (א=סֹֽלֲלָ֔ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל כו/טעמים#כו טז|כו,טז]] (א=וְשָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|כו,כא]] (א=וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י); [[יחזקאל כז/טעמים#כז ד|כז,ד]] (א=כָּלֲל֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (א=וּבְכׇל־קֳהָלֵךְ֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לב|כז,לב]] (א=וְקוֹנֲנ֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (א=וְכׇל־קֳהָלֵ֖ךְ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לה|כז,לה]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח ט|כח,ט]] (א=מְחַלֲלֶֽיךָ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח טז|כח,טז]] (א=תוֹכֲךָ֛); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יח|כח,יח]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יט|כח,יט]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=רֹמֲמָ֑תְהוּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ו|לא,ו]] (א=קִֽנֲנוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=בְּעוֹפֲפִ֥י); [[יחזקאל לב/טעמים#לב יב|לב,יב]] (א=וְשָֽׁדֲדוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב טז|לב,טז]] (א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ); [[יחזקאל לב/טעמים#לב כב|לב,כב]] (א=וְכָל־קֳהָלָ֔הּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל לג/טעמים#לג כח|לג,כח]] (א=וְשָׁ֥מֲמ֛וּ); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ [1]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶֽךָ [2]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ז|לה,ז]] (א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|לה,ט]] (א=שִֽׁמֲמ֤וֹת); [[יחזקאל לה/טעמים#לה יא|לה,יא]] (א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ); [[יחזקאל לו/טעמים#לו ד|לו,ד]] (א=הַשֹּֽׁמֲמוֹת֙); [[יחזקאל לו/טעמים#לו לה|לו,לה]] (א=וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־שֹׁלֲלֵיהֶ֗ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־בֹּ֣זֲזֵיהֶ֔ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט כז|לט,כז]] (א=בְּשׁוֹבֲבִ֤י); [[יחזקאל מ/טעמים#מ מג|מ,מג]] (א=וְהַֽשֲׁפַתַּ֗יִם); [[יחזקאל מג/טעמים#מג י|מג,י]] (א=וּמָדֲד֖וּ); [[יחזקאל מז/טעמים#מז כב|מז,כב]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם [1]); [[יחזקאל מח/טעמים#מח יא|מח,יא]] (א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בתרי עשר}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]]''' (25 פריטים): [[הושע ז/טעמים#ז ה|הושע ז,ה]] (א=אֶת־לֹצֲצִֽים); [[הושע ז/טעמים#ז יג|הושע ז,יג]] (א=כִּֽי־נָדֲד֣וּ); [[הושע ט/טעמים#ט טו|הושע ט,טו]] (א=סֹרֲרִֽים); [[הושע ט/טעמים#ט יז|הושע ט,יז]] (א=נֹדֲדִ֖ים); [[יואל ג/טעמים#ג ג|יואל ג,ג]] (א=וְתִֽימֲר֖וֹת); [[עמוס ב/טעמים#ב יג|עמוס ב,יג]] (א=הַֽמֲלֵאָ֥ה); [[עמוס ד/טעמים#ד א|עמוס ד,א]] (א=הָרֹצֲצ֖וֹת); [[עמוס ה/טעמים#ה יב|עמוס ה,יב]] (א=צֹרֲרֵ֤י); [[עמוס ו/טעמים#ו ג|עמוס ו,ג]] (א=הַֽמֲנַדִּ֖ים); [[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מיכה ג/טעמים#ג ט|מיכה ג,ט]] (ל=הַֽמֲתַעֲבִ֣ים); [[מיכה ה/טעמים#ה יא|מיכה ה,יא]] (א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים); [[מיכה ו/טעמים#ו ז|מיכה ו,ז]] (א=בְּרִֽבֲב֖וֹת); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=אַ֣לֲלַי); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=כְּעֹלֲלֹ֖ת); [[נחום ב/טעמים#ב ג|נחום ב,ג]] (א=בֹּֽקֲקִ֔ים); [[נחום ב/טעמים#ב ה|נחום ב,ה]] (א=יִתְהוֹלֲל֣וּ); [[נחום ב/טעמים#ב ח|נחום ב,ח]] (א=מְתֹפֲפֹ֖ת); [[חבקוק ג/טעמים#ג ו|חבקוק ג,ו]] (א=וַיִּתְפֹּֽצֲצוּ֙); [[חבקוק ג/טעמים#ג טז|חבקוק ג,טז]] (א=צָלֲל֣וּ); [[צפניה א/טעמים#א ט|צפניה א,ט]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֛ים); [[צפניה ב/טעמים#ב א|צפניה ב,א]] (א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ); [[צפניה ב/טעמים#ב יב|צפניה ב,יב]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[זכריה ד/טעמים#ד יב|זכריה ד,יב]] (ל=שִׁבֲּלֵ֣י); [[זכריה יא/טעמים#יא ג|זכריה יא,ג]] (א=יִֽלֲלַ֣ת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]]''' (171 פריטים): [[תהלים ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (א=ה֭וֹלֲלִים); [[תהלים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=שׁוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=עָשֲׁשָׁ֣ה); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=בְּכׇל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים ז/טעמים#ז ה|ז,ה]] (א=צֽוֹרֲרִ֣י); [[תהלים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=צוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=עוֹלֲלִ֨ים ׀); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=צוֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=חָֽנֲנֵ֬נִי); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י); [[תהלים י/טעמים#י ה|י,ה]] (א=כׇּל־צ֝וֹרֲרָ֗יו); [[תהלים יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כּוֹנֲנ֣וּ); [[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]] (א=אִ֥מֲר֣וֹת); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽשְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ש1=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨ ׀); [[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל=אֶ֥קֲרָ֣א); [[תהלים כו/טעמים#כו ו|כו,ו]] (א=וַאֲסֹבֲבָ֖ה); [[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי); [[תהלים כז/טעמים#כז יא|כז,יא]] (א=שֽׁוֹרֲרָֽי); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א=עָשֲׁשָׁ֖ה); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=מִכׇּל־צֹרֲרַ֨י); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=וְלִ֥שֲׁכֵנַ֨י ׀); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=נָדֲד֥וּ); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד א|לד,א]] (א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד ב|לד,ב]] (א=אֲבָרֲכָ֣ה); [[תהלים לד/טעמים#לד ד|לד,ד]] (א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה); [[תהלים לה/טעמים#לה יח|לה,יח]] (א=אֲהַלֲלֶֽךָּ); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א?=&lt;שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; [{{קו תחתי|חטף קמץ}}] או &lt;שִׁ֥מֲעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; בחטף קמץ); [[תהלים מ/טעמים#מ יג|מ,יג]] (א=אָפֲפֽוּ־עָלַ֨י); [[תהלים מב/טעמים#מב יא|מב,יא]] (א=צוֹרֲרָ֑י);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=וְהִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נה/טעמים#נה,יא|נה,יא]] (א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ); [[תהלים נה/טעמים#נה,כב|נה,כב]] (א=וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ); [[תהלים נו/טעמים#נו ג|נו,ג]] (א=שׁ֭וֹרֲרַי); [[תהלים נט/טעמים#נט ז|נט,ז]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים נט/טעמים#נט טו|נט,טו]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים ס/טעמים#ס ט|ס,ט]] (א=מְחֹֽקֲקִֽי); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ); [[תהלים סב/טעמים#סב ה|סב,ה]] (א=יְקַֽלֲלוּ־סֶֽלָה); [[תהלים סד/טעמים#סד ט|סד,ט]] (א=יִ֝תְנֹדֲד֗וּ); [[תהלים סד/טעמים#סד יא|סד,יא]] (א=וְ֝יִתְהַלֲל֗וּ); [[תהלים סה/טעמים#סה ה|סה,ה]] (א=תִּ֥בֲחַ֣ר); [[תהלים סה/טעמים#סה י|סה,י]] (א=וַתְּשֹׁ{{גלגל}}קֲקֶ֡הָ); [[תהלים סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=תְּ֝מֹגֲגֶ֗נָּה); [[תהלים סו/טעמים#סו ז|סו,ז]] (א=הַסּוֹרֲרִ֓ים ׀); [[תהלים סו/טעמים#סו ח|סו,ח]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[תהלים סו/טעמים#סו יב|סו,יב]] (א=לָרֲוָיָֽה); [[תהלים סז/טעמים#סז ב|סז,ב]] (א=וִיבָרֲכֵ֑נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ז|סז,ז]] (א=יְ֝בָרֲכֵ֗נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ח|סז,ח]] (א=יְבָרֲכֵ֥נוּ); [[תהלים סח/טעמים#סח ז|סח,ז]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח יט|סח,יט]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]] (א=תִּ֥מֲחַ֥ץ); [[תהלים סח/טעמים#סח כז|סח,כז]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים סט/טעמים#סט כ|סט,כ]] (א=כׇּל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים סט/טעמים#סט לא|סט,לא]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים סט/טעמים#סט לה|סט,לה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ); [[תהלים עב/טעמים#עב טו|עב,טו]] (א=יְבָרֲכֶֽנְהוּ); [[תהלים עג/טעמים#עג ג|עג,ג]] (א=בַּהוֹלֲלִ֑ים); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א=קִ֥רֲבַ֥ת); [[תהלים עד/טעמים#עד ד|עד,ד]] (א=צֹ֭רֲרֶיךָ); [[תהלים עד/טעמים#עד ה|עד,ה]] (א=בִּסֲבָךְ־עֵ֝ץ); [[תהלים עד/טעמים#עד כא|עד,כא]] (א=יְֽהַלֲל֥וּ); [[תהלים עד/טעמים#עד כג|עד,כג]] (א=צֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים עה/טעמים#עה ה|עה,ה]] (א=לַ֭הוֹלֲלִים); [[תהלים עו/טעמים#עו ו|עו,ו]] (א=אֶשְׁתּֽוֹלֲל֨וּ |);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר, אולי בגלל שהמקום מטושטש.}} [[תהלים עו/טעמים#עו יב|עו,יב]] (א=נִ֥דֲר֣וּ); [[תהלים פ/טעמים#פ ג|פ,ג]] (א=עוֹרֲרָ֥ה); [[תהלים פ/טעמים#פ יא|פ,יא]] (א=אַֽרֲזֵי); [[תהלים פג/טעמים#פג יג|פג,יג]] (נִ֣ירֲשָׁה); [[תהלים פד/טעמים#פד ה|פד,ה]] (יְֽהַלֲל֥וּךָ); [[תהלים פז/טעמים#פז ה|פז,ה]] (א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀); [[תהלים פז/טעמים#פז ז|פז,ז]] (א=כְּחֹלֲלִ֑ים); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנָ֥ה); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנֵֽהוּ); [[תהלים צד/טעמים#צד י|צד,י]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֖ד); [[תהלים צו/טעמים#צו ב|צו,ב]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים צז/טעמים#צז ז|צז,ז]] (א=הַמִּֽתְהַלֲלִ֥ים); [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים ק/טעמים#ק ד|ק,ד]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג א|קג,א]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג ב|קג,ב]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג כ|קג,כ]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כא|קג,כא]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכ֤וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד א|קד,א]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ); [[תהלים קד/טעמים#קד י|קד,י]] (א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ); [[תהלים קד/טעמים#קד יח|קד,יח]] (א=לַֽשֲׁפַנִּֽים); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קה/טעמים#קה ג|קה,ג]] (א=הִֽ֭תְהַלֲלוּ); [[תהלים קה/טעמים#קה מה|קה,מה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קו/טעמים#קו א|קו,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קז/טעמים#קז לו|קז,לו]] (א=וַ֝יְכוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קז/טעמים#קז לח|קז,לח]] (א=וַיְבָרֲכֵ֣ם); [[תהלים קז/טעמים#קז מג|קז,מג]] (א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קח/טעמים#קח ט|קח,ט]] (א=מְחֹקֲקִֽי); [[תהלים קט/טעמים#קט כח|קט,כח]] (א=יְקַֽלֲלוּ־הֵמָּה֮); [[תהלים קט/טעמים#קט ל|קט,ל]] (א=אֲהַלֲלֶֽנּוּ); [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַ֭לֲלוּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג ט|קיג,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קטו/טעמים#קטו יח|קטו,יח]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כח|קיח,כח]] (א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קטו|קיט,קטו]] (א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קעה|קיט,קעה]] (א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד א|קלד,א]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד ב|קלד,ב]] (א=וּ֝בָרֲכ֗וּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֭לֲלוּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה,ג]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כא|קלה,כא]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קלט/טעמים#קלט כא|קלט,כא]] (א=וּ֝בִתְקוֹמֲמֶ֗יךָ); [[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|קמ,ד]] (א=שָׁ֥נֲנ֣וּ); [[תהלים קמג/טעמים#קמג יב|קמג,יב]] (א=כׇּל־צֹרֲרֵ֣י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד א|קמד,א]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד); [[תהלים קמה/טעמים#קמה א|קמה,א]] (א=וַאֲבָרֲכָ֥ה); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (א=אֲבָרֲכֶ֑ךָּ [1]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (וַאֲהַלֲלָ֥ה [2]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה י|קמה,י]] (א=יְבָרֲכֽוּכָה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלִ֥י); [[תהלים קמו/טעמים#קמו ב|קמו,ב]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו י|קמו,י]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמז/טעמים#קמז ח|קמז,ח]] (א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה); [[תהלים קמז/טעמים#קמז יב|קמז,יב]] (א=הַֽלֲלִ֖י); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ב|קמח,ב]] (א=הַֽלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ד|קמח,ד]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ה|קמח,ה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ז|קמח,ז]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יג|קמח,יג]] (א=&lt;יְהַלֲל֤וּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יד|קמח,יד]] (הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ג|קמט,ג]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ו|קמט,ו]] (א=רוֹמֲמ֣וֹת); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ט|קמט,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֭לְלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ו|קנ,ו]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|ספר משלי]]''' (12 פריטים): [[משלי ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א=יְחֹ֣קֲקוּ); [[משלי כג/טעמים#כג כ|כג,כ]] (א=בְּזֹלֲלֵ֖י); [[משלי כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=בָּֽרֲשָׁעִֽים); [[משלי כו/טעמים#כו ב|כו,ב]] (א=קִֽלֲלַ֥ת); [[משלי כח/טעמים#כח ד|כח,ד]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[משלי כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א=ז֝וֹלֲלִ֗ים); [[משלי כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א=נִ֥בֳהָֽל); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (א=תִּ֥לֲעַ֣ג); [[משלי לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=לַֽמֲלָכִ֣ים [2]); [[משלי לא/טעמים#לא טז|לא,טז]] (א=זָֽמֲמָ֣ה); [[משלי לא/טעמים#לא כח|לא,כח]] (א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ); [[משלי לא/טעמים#לא לא|לא,לא]] (א=וִיהַלֲל֖וּהָ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיוב}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]''' (28 פריטים): [[איוב א/טעמים#א ה|א,ה]] (א=וּבֵרֲכ֥וּ); [[איוב א/טעמים#א יא|א,יא]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם); [[איוב ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[איוב ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] (א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים); [[איוב ג/טעמים#ג כא|ג,כא]] (א=הַֽמֲחַכִּ֣ים); [[איוב ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ); [[איוב י/טעמים#י יא|י,יא]] (א=תְּשֹׂכֲכֵֽנִי); [[איוב יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים); [[איוב יב/טעמים#יב כה|יב,כה]] (א=יְמַֽשֲׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] (א=וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[איוב כ/טעמים#כ ז|כ,ז]] (א=כְּֽ֭גֶלֲלוֹ); [[איוב כו/טעמים#כו יג|כו,יג]] (א=חֹלֲלָ֥ה); [[איוב כז/טעמים#כז ז|כז,ז]] (א=וּמִתְקוֹמֲמִ֥י); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=אֶ֥בֲחַ֣ר); [[איוב ל/טעמים#ל כב|ל,כב]] (א=וּ֝תְמֹגֲגֵ֗נִי); [[איוב לא/טעמים#לא כ|לא,כ]] (א=בֵרֲכ֣וּנִי); [[איוב לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ); [[איוב לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=לַֽמֲמִתִֽים); [[איוב לג/טעמים#לג כה|לג,כה]] (א=רֻֽטֲפַ֣שׁ); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א=אַ֥נֲשֵׁ֥י); [[איוב לו/טעמים#לו כד|לו,כד]] (א=שֹׁרֲר֣וּ); [[איוב לח/טעמים#לח לא|לח,לא]] (א=הַֽ֭תֲקַשֵּׁר); [[איוב לח/טעמים#לח לה|לח,לה]] (א=הַֽתֲשַׁלַּ֣ח); [[איוב מ/טעמים#מ כב|מ,כב]] (א=צִֽלֲל֑וֹ); [[איוב מ/טעמים#מ לא|מ,לא]] (א=הַֽתֲמַלֵּ֣א); [[איוב מב/טעמים#מב י|מב,י]] (א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשיר השירים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]]''' (6 פריטים): [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שיר השירים ב,ז]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ או  וְֽאִם־תְּעֽוֹרֲר֛וּ);{{הערה|ראו אותו פריט ב[[#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|רשימת הניקוד והטעמים]].}} [[שיר השירים ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א=וַאֲסוֹבֲבָ֣ה); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]] (א=הַסֹּבֲבִ֖ים); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א=כְּתִֽימֲר֖וֹת); [[שיר השירים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗).{{הערה|וכמו כן לפי הסכמת בן־אשר ובן־נפתלי בספר החילופים.}}

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ברות}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת רות|מגילת רות]]''' (פריט אחד): [[רות ב/טעמים#ב ב|ב,ב]] (א=אֵֽלֲכָה־נָּ֤א).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיכה}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' (פריט אחד): [[איכה ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל=עֹלֲלֵ֣י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בקהלת}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' (2 פריטים): [[קהלת ה/טעמים#ה ה|ו,ב]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ); [[קהלת ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] (ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באסתר}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' (אין פריטים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדניאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' (11 פריטים): [[דניאל א/טעמים#א ו|א,ח]] (ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם); [[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] (ל=גֲלִ֑י); [[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] (ל=לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח); [[דניאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (ל=צִפֲּרֵ֣י); [[דניאל ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=צִפֲּרֵ֥י); [[דניאל ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=וּֽסֲגַ֛ר); [[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=מַדֲּקָ֔ה); [[דניאל ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָע֒); [[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה); [[דניאל יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (ל=סֽוֹלֲלָ֔ה); [[דניאל יב/טעמים#יב י|יב,י]] (ל=יִ֠תְבָּֽרֲרוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בעזרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' (11 פריטים): [[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה); [[נחמיה ב/טעמים#ב ו|נחמיה ב,ו]] (ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖); [[נחמיה ג/טעמים#ג יג|נחמיה ג,יג]] (ל=הָשֲׁפֽוֹת); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת); [[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל=בָּרֲכוּ֙); [[נחמיה יא/טעמים#יא ב|נחמיה יא,ב]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[נחמיה יב/טעמים#יב כט|נחמיה יב,כט]] (ל=הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=מִֽלֲלַ֡י); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=גִּֽלֲלַ֡י); [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יט]] (ל=צָֽלֲלוּ֩).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברי הימים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דברי הימים|ספר דברי הימים]]''' (61 פריטים): [[דברי הימים א ב/טעמים#ב מד|דה&quot;א ב,מד]] (א=יָרְקֳעָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ד/טעמים#ד י|דה&quot;א ד,י]] (א=תְּבָרֲכֵ֜נִי); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה טז|דה&quot;א ה,טז]] (א=וּבְכׇֽל־מִגְרֲשֵׁ֥י); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כז|דה&quot;א ה,כז]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כח|דה&quot;א ה,כח]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו א|דה&quot;א ו,א]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ג|דה&quot;א ו,ג]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ז|דה&quot;א ו,ז]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו יח|דה&quot;א ו,יח]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו כג|דה&quot;א ו,כג]] (א=בֶּן־קֳהָ֔ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו לט|דה&quot;א ו,לט]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו מו|דה&quot;א ו,מו]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נא|דה&quot;א ו,נא]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נג|דה&quot;א ו,נג]] (א=וְאֶֽת־יָקְמֳעָם֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נה|דה&quot;א ו,נה]] (א=לִבְנֵֽי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ט/טעמים#ט לב|דה&quot;א ט,לב]] (א=הַקֳּהָתִ֛י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו ה|דה&quot;א טו,ה]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים. בכתר נכתב הקמץ מתחת לשווא, אך המשמעות ברורה.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יח|דה&quot;א טו,יח]] (א=וֶאֱלִ֨יפֲלֵ֜הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יט|דה&quot;א טו,יט]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כא|דה&quot;א טו,כא]] (א=וֶאֱלִֽיפֲלֵ֗הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֑ים); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ה|דה&quot;א טז,ה]] (א=בַּֽמֲצִלְתַּ֥יִם); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז י|דה&quot;א טז,י]] (א=הִֽתְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה&quot;א יח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[דברי הימים א יט/טעמים#יט ג|דה&quot;א יט,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג ו|דה&quot;א כג,ו]] (א=קֳהָ֥ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג יב|דה&quot;א כג,יב]] (א=קֳהָ֗ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו ה|דה&quot;א כו,ה]] (א=בֵרֲכ֖וֹ); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו טז|דה&quot;א כו,טז]] (א=בַּֽמֲסִלָּ֖ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו יח|דה&quot;א כו,יח]] (א=לַֽמֲסִלָּ֔ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה&quot;א כו,לב]] (א=הַֽמֲנַשִּׁ֔י); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז כא|דה&quot;א כז,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז לא|דה&quot;א כז,לא]] (א=הָרֲכ֔וּשׁ); [[דברי הימים א כח/טעמים#כח יח|דה&quot;א כח,יח]] (א=וְסֹכֲכִ֖ים); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט ב|דה&quot;א כט,ב]] (א=וּֽכֲכָל־כֹּחִ֞י); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט כ|דה&quot;א כט,כ]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יב|דה&quot;ב ה,יב]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֣ים); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יג|דה&quot;ב ה,יג]] (א=וְלַמְשֹׁרֲרִ֜ים); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כא|דה&quot;ב ו,כא]] (א=יִֽתְפַּלֲל֖וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כד|דה&quot;ב ו,כד]] (א=וְהִתְפַּֽלֲל֧וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו לח|דה&quot;ב ו,לח]] (א=וְהִֽתְפַּֽלֲל֗וּ); [[דברי הימים ב ז/טעמים#ז יד|דה&quot;ב ז,יד]] (א=וְיִֽתְפַּֽלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב יב/טעמים#יב יג|דה&quot;ב יב,יג]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[דברי הימים ב טז/טעמים#טז ט|דה&quot;ב טז,ט]] (א=מְשֹׁטֲט֤וֹת); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ יט|דה&quot;ב כ,יט]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=וּֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כה|דה&quot;ב כ,כה]] (א=בֹּזֲזִ֥ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כו|דה&quot;ב כ,כו]] (א=בֵּרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יז|דה&quot;ב כא,יז]] (א=כׇּל־הָרֲכוּשׁ֙); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יב|דה&quot;ב כג,יב]] (א=וְהַֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יג|דה&quot;ב כג,יג]] (א=וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד יד|דה&quot;ב כד,יד]] (א=וּֽכֲכַלּוֹתָ֡ם); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט יב|דה&quot;ב כט,יב]] (א=הַקֳּהָתִי֒ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ל|דה&quot;ב כט,ל]] (א=וַֽיְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כז|דה&quot;ב ל,כז]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב לא/טעמים#לא ח|דה&quot;ב לא,ח]] (א=וַֽיְבָרֲכוּ֙); [[דברי הימים ב לב/טעמים#לב לא|דה&quot;ב לב,לא]] (א=הַֽמֲשַׁלְּחִ֤ים); [[דברי הימים ב לג/טעמים#לג יח|דה&quot;ב לג,יח]] (א=הַֽמֲדַבְּרִ֣ים); [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד יב|דה&quot;ב לד,יב]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר בכתר ירושלים, אך קיים ברשימה בדעת מקרא.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|דה&quot;ב לה,ז]] (א=מֵרֲכ֥וּשׁ);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה טו|דה&quot;ב לה,טו]] (א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת==

להסבר מפורט על עיצוב טעמי אמ&quot;ת, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו.

===עולה ויורד===

להסבר מפורט על המדיניות כלפי &quot;עולה ויורד&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot; באות אחת:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 13) שבהם סימנו &quot;עולה ויורד&quot; באופן מלא (=תו של &quot;עולה&quot; ותו של &quot;יורד&quot;) באות אחת, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שמשמיט בעקביות את ה&quot;עולה&quot; בתיבות הללו (ייתכן מסיבות הקשורות לנגינתן). בעתיד נסמן את ה&quot;עולה&quot; בתיבות אלו ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} אם תהיה אפשרות טכנית לעשות כך.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים ל/טעמים#ל יב|ל,יב]] (א=לְמָח֢וֹל לִ֥י); [[תהלים מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א=לְאֵ֢ל חָ֥י); [[תהלים נה/טעמים#נה כ|נה,כ]] (א=קֶ֗דֶם סֶ֥לָה); [[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]] (א=י֤וֹם{{מ:לגרמיה}}י֥וֹם); [[תהלים פו/טעמים#פו ב|פו,ב]] (א=כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥נִי); [[תהלים קט/טעמים#קט טז|קט,טז]] (א=עֲשׂ֢וֹת חָ֥סֶד); [[תהלים קכה/טעמים#קכה ב|קכה,ב]] (א=סָבִ֢יב לָ֥הּ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי כד/טעמים#כד כד|כד,כד]] (א=צַדִּ֢יק אָ֥תָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טו|ל,טו]] (א=הַ֤ב{{מ:פסק}}הַ֥ב).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (א=וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה); [[איוב ט/טעמים#ט כב|ט,כב]] (א=אַחַ֗ת הִ֥יא); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ);{{הערה|יושם לב שיש סימן למחיקה מעל האות רי&quot;ש, ושמא נמחק ה&quot;עולה&quot; (ראו ייבין, מט.1, עמ' 330).}} [[איוב לד/טעמים#לד כ|לד,כ]] (א=וַחֲצ֢וֹת לָ֥יְלָה).

'''ב. מקף בין שתי תיבות של &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot;:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 55) שבהם ה&quot;עולה&quot; וה&quot;יורד&quot; באות בשתי תיבות סמוכות. אם אין בתיבת ה&quot;עולה&quot; טעם עצמאי, אז סימנו מקף בין תיבת ה&quot;עולה&quot; לתיבת ה&quot;יורד&quot;, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ואם יש טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot;, והיא לא ראויה אם כן להיות מוקפת, אז מהדורתנו זהה לנוסח הכתר (בלי מקף) וסימנו את הדוגמה בכוכבית. ברשימה מובא נוסחו של כתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את המקף;{{הערה| במקום אחד שבו הכתר לא קיים (תהלים יח,מד) הבאנו ברשימה את נוסחו של כתי&quot;ל, שגם בו המקף מושמט בדרך כלל.}} דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן המקף מסומן בכתר '''מודגשות''', והן מופיעות במהדורתנו כמקפים רגילים. ואילו בשאר המקומות (שבהם אין טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot; אך המקף מושמט בכתר ארם צובה) סימנו את המקף ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} במהדורתנו.{{הערה|השתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:מקף אפור]].}}

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]] (א{{=}}עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם); [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (א{{=}}אֶֽ֫ל חֹ֥ק); [[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א*{{=}}מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב); [[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א{{=}}אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א*{{=}}יִסַּ֢דְתָּ֫ עֹ֥ז); [[תהלים יד/טעמים#יד ד|יד,ד]] (א*{{=}}כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים יח/טעמים#יח מד|יח,מד]] (ל*{{=}}מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם); [[תהלים כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א*{{=}}וְעִם־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים ל/טעמים#ל ח|ל,ח]] (א{{=}}לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז); [[תהלים ל/טעמים#ל י|ל,י]] (א{{=}}אֶ֫ל שָׁ֥חַת); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים לא/טעמים#לא יט|לא,יט]] (א{{=}}שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר); [[תהלים לא/טעמים#לא כא|לא,כא]] (א{{=}}מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]] (א*{{=}}וְהִתְח֢וֹלֵֽ֫ל ל֥וֹ); [[תהלים מ/טעמים#מ יח|מ,יח]] (א{{=}}יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] (א*{{=}}לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ); [[תהלים מה/טעמים#מה ח|מה,ח]] (א{{=}}וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע); [[תהלים נג/טעמים#נג ה|נג,ה]] (א*{{=}}פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] (א*{{=}}לֹא־הָ֢יָה֫ פָ֥חַד); [[תהלים נו/טעמים#נו ט|נו,ט]] (א*{{=}}סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה); [[תהלים סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א{{=}}בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|ע,ו]] ('''א{{=}}ח֫וּשָׁה־לִּ֥י'''); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א{{=}}לִ֫י ט֥וֹב); [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]] (א{{=}}שֽׁ֫וּב נָ֥א); [[תהלים פח/טעמים#פח א|פח,א]] (א{{=}}לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח); [[תהלים פח/טעמים#פח י|פח,י]] (א{{=}}מִנִּ֫י עֹ֥נִי); [[תהלים צז/טעמים#צז י|צז,י]] (א{{=}}שִׂנְא֫וּ רָ֥ע); [[תהלים קב/טעמים#קב ג|קב,ג]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] ('''א=לֹ֫א־לָ֥נוּ'''); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כז|קיח,כז]] (א*{{=}}וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ז|קמב,ז]] (א*{{=}}כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ב|תהלים קמד,ב]] (א{{=}}וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|תהלים קמד,יג]] (א{{=}}אֶ֫ל זַ֥ן); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א{{=}}יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי א/טעמים#א כב|א,כב]] (א{{=}}תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי); [[משלי ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] ('''א=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן'''); [[משלי ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (א{{=}}עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם); [[משלי ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (א{{=}}שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע); [[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א*{{=}}שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] ('''א=כֶּ֫ן־ה֥וּא'''); [[משלי כד/טעמים#כד יב|כד,יב]] (א*{{=}}לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה); [[משלי כה/טעמים#כה ז|כה,ז]] (א{{=}}עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טז|ל,טז]] (א*{{=}}וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] ('''א=לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם'''); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] ('''א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר''').

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ג/טעמים#ג ד|ג,ד]] (א{{=}}יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א*{{=}}יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל); [[איוב ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א{{=}}אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י); [[איוב כא/טעמים#כא לג|כא,לג]] (א{{=}}רִגְבֵ֫י נָ֥חַל); [[איוב כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (א{{=}}בְּֽמֹרְדֵ֫י א֥וֹר); [[איוב לב/טעמים#לב ב|לב,ב]] (א*{{=}}מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם); [[איוב לג/טעמים#לג ט|לג,ט]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א{{=}}שִׁמְע֫וּ לִ֥י); [[איוב לז/טעמים#לז ו|לז,ו]] (א{{=}}הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ); [[איוב מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י דָ֥עַת).

{{עוגן|מקום העולה}}'''ג. מקום כתיבת ה&quot;עולה&quot; בתוך התיבה:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;, ועוד רשימה של הפסוקים שיש בהם &quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה. דרכו של כתר ארם צובה על פי רוב לכתוב את ה&quot;עולה&quot; באות הראשונה של הברה הראויה לגעיה קלה (אם בתיבה יש הברה כזאת), ובאות יו&quot;ד של שם הוי&quot;ה (אותה שיטה בשם הוי&quot;ה נמצאת בכתר לגבי כתיבתו של הטעם המחבר צינורית,  וראו ב[[#צינורית|סעיף הבא]]). אך נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן ה&quot;עולה&quot; בקביעות בהברה שלפני הטעם, ובאות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה (וכמו כן במהדורות ברויאר). בהתאם למדיניות שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]], סימן ה&quot;עולה&quot; מופיע בה בעקביות בהברה הראויה לגעיה ובאות יו&quot;ד בשם הוי&quot;ה.

:'''הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;:''' [[תהלים כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א*=וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א*=תִּ֫צְּרֵ֥נִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב י|תהלים לב,י]] (א!=לָרָ֫שָׁ֥ע); [[תהלים לז/טעמים#לז מ|לז,מ]] (א*=וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א*=אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים נ/טעמים#נ ג|נ,ג]] (א*=וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ); [[תהלים נ/טעמים#נ כג|תהלים נ,כג]] (א!=יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי [תיקון בכתב־היד שלא הושלם]); [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (א!=מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים נה/טעמים#נה כג|נה,כג]] (א*=יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א*=כֻ֫לְּכֶ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|תהלים סח,כא]] (א!=לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים סח/טעמים#סח כב|סח,כב]] (א*=אֹ֫יְבָ֥יו); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (א*=ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים עא/טעמים#עא יח|תהלים עא,יח]] (א*=אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי); [[תהלים קכ/טעמים#קכ א|קכ,א]] (א*=הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת [לאחר תיקון בכתב־היד]);{{הערה|וכמו כן בכל מקום שתיבה זו מוטעמת ב&quot;עולה ויורד&quot;.}} [[תהלים קכד/טעמים#קכד ז|קכד,ז]] (א*=י֫וֹקְשִׁ֥ים); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|קלז,ו]] (א*=אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|תהלים קלז,ז]] (א!=יְֽרוּשָׁ֫ל{{מ:ירושלם|ָ|֥}}ם); [[תהלים קלח/טעמים#קלח ח|תהלים קלח,ח]] (א*=בַּ֫עֲדִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|קמד ז]] (א!=מִמָּ֫ר֥וֹם [לאחר תיקון הפוך בכתב־היד]); [[משלי א/טעמים#א כג|משלי א,כג]] (א*=לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י); [[משלי ג/טעמים#ג ג|משלי ג,ג]] (א*=אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (א!=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן);{{הערה|יש התחלה של כתיבת ה&quot;עולה&quot; גם מעל האות עי&quot;ן; הסופר כנראה התחיל לסמן אותו שם, התחרט באמצע וסימנו מעל האות למ&quot;ד, ולא מחק את הראשון.}} [[איוב ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (א*=הָ֫אָדָ֥ם); [[איוב יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (א*=לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה).

:'''&quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה:''' [[תהלים כז/טעמים#כז יד|תהלים כז,יד]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (א!=הָאֵ{{אתנח הפוך}}ל{{מ:פסק}}יְה֫וָ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (א*=אֶת־יְ֫הוָ֥ה [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (א!=יְה֫וָ֥ה).

===צינורית===

להסבר על המדיניות כלפי &quot;צינורית&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צינורית|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. מקף אפור אחרי צינורית שהיא לבד בתיבתה.''' להלן רשימה מלאה של התיבות שבהן הוספנו מקף אפור אחרי צינורית הנכתבת לבד בתיבתה (15 מקומות):

:[[תהלים ב/טעמים#ב ז|'''תהלים''' ב,ז]] (אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י); [[תהלים ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (כִּ֤י{{מ:לגרמיה}}לֹ֤א{{מ:מקף אפור}}אֵֽל־חָפֵ֘ץ{{מ:מקף אפור}}רֶ֥שַׁע{{מ:פסק}}אָ֑תָּה); [[תהלים יח/טעמים#יח א|יח,א]] (הִֽצִּיל־יְהֹוָ֘ה{{מ:מקף אפור}}אוֹת֥וֹ); [[תהלים יח/טעמים#יח כ|יח,כ]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בִּֽי); [[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בּֽוֹ); [[תהלים לא/טעמים#לא כב|לא,כב]] (הִפְלִ֘יא{{מ:מקף אפור}}חַסְדּ֥וֹ); [[תהלים מט/טעמים#מט טו|מט,טו]] (וַיִּרְדּ֘וּ{{מ:מקף אפור}}בָ֤ם); [[תהלים סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (בִּטְח֘וּ{{מ:מקף אפור}}ב֤וֹ); [[תהלים סו/טעמים#סו כ|סו,כ]] (לֹֽא־הֵסִ֘יר{{מ:מקף אפור}}תְּפִלָּתִ֥י); [[תהלים צה/טעמים#צה ז|צה,ז]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}עָ֤שָׂה); [[משלי ו/טעמים#ו ג|'''משלי''' ו,ג]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ); [[איוב יח/טעמים#יח יט|'''איוב''' יח,יט]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}נִ֤ין); [[איוב לב/טעמים#לב ה|לב,ה]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}אֵ֤ין); [[איוב לז/טעמים#לז כא|לז,כא]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}רָ֤אוּ).

'''ב. צינורית בשם הוי&quot;ה.''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם צינורית בשם הוי&quot;ה (א*=יְ֘הוָ֤ה ב-7 מקומות, ובניקוד אֱלֹהִים במקום האחרון [א*=יְ֘הֹוִ֤ה]):

:[[תהלים פ/טעמים#פ כ|'''תהלים''' פ,כ]]; [[תהלים פא/טעמים#פא יא|פא,יא]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ט|פד,ט]]; [[תהלים צו/טעמים#צו י|צו,י]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]]; [[תהלים קו/טעמים#קו מז|קו,מז]]; [[תהלים קט/טעמים#קט כא|קט,כא]].

'''ג. חריגים:''' יש תיקון אחד בכתר בתוך תיבה שמשקלה דומה לשם הוי&quot;ה: [[תהלים קלח/טעמים#קלח ב|קלח,ב]] (וְ֘אוֹדֶ֤ה [לפני תיקון], וְא֘וֹדֶ֤ה* [לאחר תיקון]). ובעוד תיבה שמשקלה דומה יש צינורית במקום חריג: [[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ). במהדורתנו: וְא֘וֹדֶ֤ה, וְי֘וֹד֤וּ, כשיטתו העקבית של הכתר בשאר כל המקומות.

===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל===

להסבר על ההבחנה בין &quot;אתנח הפוך&quot; ל&quot;גלגל&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|פרק השני]]''' של המבוא.

===רביע מוגרש===

להסבר על המדיניות כלפי &quot;רביע מוגרש&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|פרק השני]]''' של המבוא.

להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 260) שבהם סימנו &quot;רביע מוגרש&quot; באופן מלא (=תו של &quot;גרש מוקדם&quot; ותו של &quot;רביע&quot;) באות אחת בעקביות, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את נקודת הרביע. דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן נקודת הרביע מסומנת '''מודגשות'''. במקומות שהכתר לא קיים (תהלים טו,א-כה,א) הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}; נקודת הרביע מסומנת בו בדרך כלל, והדגשנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שבה היא מושמטת.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' ז,א ('''א{{=}}עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ'''); ח,ז (א{{=}}כֹּ֝ל); יא,א (א{{=}}נודו נ֝וּדִי); יא,ב (א{{=}}בְּמוֹ־אֹ֝פֶל); יד,ג (א{{=}}אֵ֝ין); {{צבע גופן|אפור|טז,א (ל{{=}}אֵ֝֗ל); יז,ו (ל{{=}}לִ֝֗י); יז,י (ל{{=}}פִּ֝֗ימוֹ); יח,יב (ל{{=}}חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם); יח,טו ('''ל{{=}}רָ֝ב'''); יח,לא (ל{{=}}ה֝֗וּא); יח,לב (ל{{=}}צ֝֗וּר); כ,ט (ל{{=}}קַּ֝֗מְנוּ); כב,כא (ל{{=}}מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב); כג,ג (ל{{=}}בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק);}} כה,כא ('''א{{=}}כִּ֝֗י'''); כז,יב ('''א{{=}}עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר'''); לא,כ (א{{=}}נֶ֝גֶד); לא,כב (א{{=}}לִ֝י); לא,כד (א{{=}}עַל־יֶ֝תֶר); לב,ט (א{{=}}בַּ֝ל); לב,י (א{{=}}חֶ֝סֶד); לג,ו (א{{=}}פִּ֝יו); לה,יד ('''א{{=}}כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם'''); לו,ה (א{{=}}רָ֝ע); לז,ב (א{{=}}דֶּ֝שֶׁא); לז,ג (א{{=}}שְׁכׇן־אֶ֝רֶץ); לח,יא (א{{=}}גַּם־הֵ֝ם); מ,ח (א{{=}}בִּמְגִלַּת־סֵ֝פֶר); מ,טז (א{{=}}לִ֝י); מד,טו (א{{=}}מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ); מה,ט (א{{=}}שֵׁ֝ן); מח,ז (א{{=}}חִ֝יל); מח,יא (א{{=}}צֶ֝דֶק); מט,ג (א{{=}}יַ֝חַד); מט,כ (א{{=}}עַד־נֵ֝צַח); נ,א (א{{=}}מִמִּזְרַח־שֶׁ֝מֶשׁ); נא,ב (א{{=}}כַּאֲשֶׁר־בָּ֝א); נב,ג (א{{=}}אֵ֝ל); נב,יא (א{{=}}כִי־ט֝וֹב); נג,ב (א{{=}}עָ֝וֶל); נג,ד (א{{=}}אֵ֝ין); נה,ד (א{{=}}אָ֝וֶן); נה,ה (א{{=}}מָ֝וֶת); נז,ב (א{{=}}עַ֝ד); נח,ט (א{{=}}אֵ֝שֶׁת); סא,ד (א{{=}}מִגְדַּל־עֹ֝ז); סב,י (א{{=}}הֵ֝מָּה); סב,יב (א{{=}}עֹ֝ז); סג,ט (א{{=}}בִּ֝י); סד,ז (א{{=}}אִ֝ישׁ); סה,ו (א{{=}}כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֝רֶץ); סו,ו (א{{=}}שָׁ֝ם); סו,יד (א{{=}}וְדִבֶּר־פִּ֝י); סח,יג (א{{=}}בַּ֝יִת); סח,יח (א{{=}}בָ֝ם); סח,כט (א{{=}}ז֝וּ); סט,ג (א{{=}}בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝יִם); סט,יח (א{{=}}כִּי־צַר־לִ֝י); סט,לו (א{{=}}שָׁ֝ם); עא,יז (א{{=}}וְעַד־הֵ֝נָּה); עג,ו (א{{=}}יַעֲטָף־שִׁ֝ית); עג,יט (א{{=}}תַ֝מּוּ); עד,ה (א{{=}}בִּסְבׇךְ־עֵ֝ץ); עד,כ (א{{=}}מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ); עה,ט (א{{=}}כֹּ֝ל); עו,יב (א{{=}}שַׁ֝י); עז,ט (א{{=}}אֹ֝מֶר); עז,יז ('''א{{=}}אַ֝֗ף'''); עח,כא (א{{=}}וְגַם־אַ֝ף); עח,ל (א{{=}}ע֝וֹד); עח,מב (א{{=}}י֝וֹם); עח,נד (א{{=}}הַר־זֶ֝ה); עח,ס (א{{=}}אֹ֝הֶל); עט,ה (א{{=}}כְּמוֹ־אֵ֝שׁ); פ,טז (א{{=}}וְעַל־בֵּ֝ן); פא,יא (א{{=}}הַרְחֶב־פִּ֝יךָ); פג,יא (א{{=}}דֹּ֝מֶן); פג,יג (א{{=}}אֵ֝ת); פד,ה (א{{=}}ע֝וֹד); פד,יב (א{{=}}יִמְנַע־ט֝וֹב); פה,ב (א{{=}}שַׁ֝בְתָּ); פו,ה (א{{=}}וְרַב־חֶ֝סֶד); פז,ד (א{{=}}זֶ֝ה); פט,מח (א{{=}}עַל־מַה־שָּׁ֝וְא); צ,י (א{{=}}חִ֝ישׁ); צד,ט (א{{=}}עַ֝יִן); צד,טז (א{{=}}לִ֝י); צו,ד (א{{=}}ה֝וּא); צז,ז (א{{=}}הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ); צח,ג (א{{=}}אֵ֝ת); צח,ח (א{{=}}יַ֝חַד); צט,ב (א{{=}}ה֝וּא); ק,ד (א{{=}}הוֹדוּ־ל֝וֹ); קא,ד (א{{=}}רָ֝ע); קא,ו (א{{=}}ה֝וּא); קד,יד (א{{=}}לֶ֝חֶם); קד,יט (א{{=}}שֶׁ֝מֶשׁ); קה,ב ('''א{{=}}שִׂ֝֗יחוּ'''); קה,יא (א{{=}}חֶ֝בֶל); קו,יד (א{{=}}וַיְנַסּוּ־אֵ֝ל); קו,כ (א{{=}}שׁ֝וֹר); קו,כט (א{{=}}וַתִּפְרׇץ־בָּ֝ם); קז,לג (א{{=}}מַ֝יִם); קט,כ (א{{=}}רָ֝ע); קי,ו (א{{=}}רֹ֝אשׁ); קי,ז (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיג,ח (א{{=}}עִ֝ם); קטו,ב (א{{=}}אַיֵּה־נָ֝א); קטז,יד (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קטז,יח (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קיח,יד (א{{=}}וַֽיְהִי־לִ֝י); קיח,יט (א{{=}}אָבֹא־בָ֝ם); קיח,כא (א{{=}}וַתְּהִי־לִ֝י); קיט,יג (א{{=}}כֹּ֝ל); קיט,מט (א{{=}}עַ֝ל); קיט,סב (א{{=}}עַ֝ל); קיט,צ (א{{=}}אֶ֝רֶץ); קיט,צב (א{{=}}אָ֝ז); קיט,צג (א{{=}}בָ֝ם); קיט,קד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קיח (א{{=}}כִּי־שֶׁ֝קֶר); קיט,קכט (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קלו (א{{=}}עַ֝ל); קיט,קסד (א{{=}}עַ֝ל); קכ,ד (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ו (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); קכג,ב (א{{=}}עַ֝ד); קכג,ג (א{{=}}כִּי־רַ֝ב); קכד,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכד,ד (א{{=}}נַ֝חְלָה); קכד,ו (א{{=}}טֶ֝רֶף); קכז,א (א{{=}}לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝יר); קכז,ד (א{{=}}כֵּ֝ן); קכח,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קכט,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכט,ב (א{{=}}גַּ֝ם); קכט,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קלב,א (א{{=}}אֵ֝ת); קלב,יז (א{{=}}נֵ֝ר); קלה,ז (א{{=}}מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ); קלה,יז (א{{=}}אַ֝ף); קלז,ג (א{{=}}לָ֝נוּ); קלז,ד (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ו (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ז (א{{=}}עַ֝ד); קמ,ג (א{{=}}כׇּל־י֝וֹם); קמג,יב (א{{=}}כִּ֝י); קמח,י (א{{=}}רֶ֝מֶשׂ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' א,א (א{{=}}מֶ֝לֶךְ); ד,ה (א{{=}}וְאַל־תֵּ֝ט); ז,ט (א{{=}}לַ֝יְלָה); ז,כה (א{{=}}אַל־תֵּ֝תַע); ח,כז (א{{=}}ח֝וּג); ט,ב (א{{=}}אַ֝ף); ט,ד (א{{=}}חֲסַר־לֵ֝ב); ט,טז (א{{=}}וַחֲסַר־לֵ֝ב); יא,יג (א{{=}}וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ); יא,לא (א{{=}}אַ֝ף); יב,ח (א{{=}}וְנַעֲוֵה־לֵ֝ב); יד,כט (א{{=}}וּקְצַר־ר֝וּחַ); טו,א (א{{=}}וּדְבַר־עֶ֝צֶב); טו,ד (א{{=}}בָּ֝הּ); טו,יא (א{{=}}אַ֝ף); טו,יג (א{{=}}וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב); טו,טו (א{{=}}וְטֽוֹב־לֵ֝ב); טו,טז (א{{=}}רָ֝ב); טו,כד (א{{=}}ס֝וּר); יז,ז (א{{=}}אַ֝ף); יז,כז (א{{=}}וקר יְקַר־ר֝וּחַ); יח,ב (א{{=}}כִּ֝י); יח,ט (א{{=}}ה֝וּא); יח,יג (א{{=}}הִיא־ל֝וֹ); יט,י (א{{=}}אַ֝ף); יט,כב (א{{=}}וְטֽוֹב־רָ֝שׁ); יט,כד (א{{=}}גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ); יט,כו ('''א?{{=}}בֵּ֗֝ן'''); כ,א (א{{=}}בּ֝וֹ); כ,יד (א{{=}}ל֝וֹ); כא,ה (א{{=}}וְכׇל־אָ֝ץ); כא,כז (א{{=}}אַ֝ף); כד,ה (א{{=}}וְאִֽישׁ־דַּ֝עַת); כד,ח (א{{=}}ל֝וֹ); כד,ל (א{{=}}וְעַל־כֶּ֝רֶם); כה,כח (א{{=}}אִ֝ישׁ); כו,כז (א{{=}}אֶ֝בֶן); כז,ח (א{{=}}כֵּֽן־אִ֝ישׁ); כז,כד (א{{=}}וְאִם־נֵ֝זֶר); כח,טז (א{{=}}בֶ֝צַע); כח,כא (א{{=}}וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם); כח,כד (א{{=}}ה֝וּא); כט,ה (א{{=}}רֶ֝שֶׁת); כט,כג (א{{=}}וּשְׁפַל־ר֝וּחַ); ל,ה (א{{=}}ה֝וּא); לא,ח (א{{=}}אֶל־דִּ֝ין); לא,יב (א{{=}}כֹּ֝ל); לא,כו (א{{=}}חֶ֝סֶד).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' ה,ז (א{{=}}וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף); ה,י (א{{=}}מַ֝יִם); ו,ג (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); ו,ה (א{{=}}יִגְעֶה־שּׁ֝וֹר); ו,ו (א{{=}}אִם־יֶשׁ־טַ֝עַם); ו,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); ו,כט (א{{=}}ע֝וֹד); ז,טו (א{{=}}מָ֝וֶת); ח,טו (א{{=}}בּ֝וֹ); ח,יח (א{{=}}בּ֝וֹ); ט,כ (א{{=}}תׇּֽם־אָ֝נִי); ט,כט (א{{=}}לָמָּה־זֶּ֝ה); יא,יא (א{{=}}וַיַּרְא־אָ֝וֶן); יא,יב (א{{=}}פֶּ֝רֶא); יב,יג (א{{=}}ל֝וֹ); יב,יד (א{{=}}עַל־אִ֝ישׁ); יב,טז (א{{=}}ל֝וֹ); יג,יב (א{{=}}לְגַבֵּי־חֹ֝מֶר); יד,יד (א{{=}}עַד־בּ֝וֹא); טו,לא (א{{=}}כִּי־שָׁ֝וְא); טז,י (א{{=}}יַ֝חַד); טז,יב (א{{=}}ל֝וֹ); יז,ג (א{{=}}ה֝וּא); יז,ד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); יז,יב (א{{=}}א֝וֹר); יח,ד (א{{=}}וְיֶעְתַּק־צ֝וּר); יח,יז (א{{=}}ל֝וֹ); יט,טז ('''א!{{=}}בְּ֝מוֹ־פִ֗י''');{{הערה|ראו גם ב[[#איוב|רשימת החריגים בספר איוב]].}} כ,ט (א{{=}}וְלֹֽא־ע֝וֹד); כ,כא (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); כא,ב (א{{=}}וּתְהִי־זֹ֝את); כב,ג (א{{=}}וְאִם־בֶּ֝צַע); כב,ה (א{{=}}וְאֵֽין־קֵ֝ץ); כג,ו (א{{=}}אַךְ־ה֝וּא); כד,ה (א{{=}}לֶ֝חֶם); כה,ג (א{{=}}וְעַל־מִ֝י); כו,ד (א{{=}}וְנִשְׁמַת־מִ֝י); כו,ה (א{{=}}מַ֝יִם); כו,ז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); כז,יב (א{{=}}וְלָמָּה־זֶּ֝ה); כז,כ (א{{=}}לַ֝יְלָה); כח,יב (א{{=}}זֶ֝ה); כח,כ (א{{=}}זֶ֝ה); ל,ג (א{{=}}אֶ֝מֶשׁ); ל,ל (א{{=}}וְעַצְמִי־חָ֝רָה); לא,מ (א{{=}}תַּ֝מּוּ); לד,יא (א{{=}}אִ֝ישׁ); לד,יג (א{{=}}שָׂ֝ם); לד,כב (א{{=}}שָׁ֝ם); לד,כג (א{{=}}אֶל־אֵ֝ל); לד,כה (א{{=}}לַ֝יְלָה); לה,טז (א{{=}}בִּבְלִי־דַ֝עַת); לו,יח (א{{=}}וְרׇב־כֹּ֝פֶר); לו,כא (א{{=}}כִּֽי־עַל־זֶ֝ה); לז,יז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); לז,כ (א{{=}}אִ֝ישׁ); לט,יז (א{{=}}לָ֝הּ); לט,כח (א{{=}}שֶׁן־סֶ֝לַע); מא,ב (א{{=}}ה֝וּא); מא,יא (א{{=}}אֵ֝שׁ); מא,כג (א{{=}}יָ֝ם); מא,כו (א{{=}}ה֝וּא).

===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת===

למידע מפורט על התיבות הראויות להיות מוקפות בספרי אמ&quot;ת, והוספנו להן מקף אפור, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|פרק השני]]''' של המבוא.

==חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים==

בניגוד ל'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הסדרים בתורה|חלוקת הסדרים בתורה]]''', חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים איננה עניינית אלא בעיקר כמותית. הסדרים אינם מתחילים בתחילת עניין בדרך כלל, וגם לא מסתיימים בסוף עניין, אלא במקומות שיש בהם דברי ברכה או נחמה או שבח לה'. הסיבה לחלוקתם של ספרי הנביאים והכתובים לסדרים אינה ידועה לנו; אמנם לפי הסבר רווח, תפקידה לסמן יחידות בשביל קריאה יומית כדי לסיים את כל המקרא בשנה אחת, כי לפי חישוב פשוט יוצא שמספר הסדרים קרוב או זהה למספר ימי החול בשנה עברית רגילה (למעט שבתות ומועדים).{{הערה|הסבר זה לחלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים התפרסם במיוחד בדברי הפתיחה למהדורת קורן: &quot;על משמעותה של החלוקה לסדרים בספרי נביאים וכתובים אין לנו ידיעות ממקורותת קדמונים. הציון הבולט של הסדרים העסיק חכמים מחכמי ישראל בימינו, ובכללם ר' שאול קוסובסקי ז&quot;ל. הוא התעמק בבעיה זו והציע פתרון מסתבר. הוא חישב את כמות הסדרים של כל הספרים ביחד והגיע למספר 293; זהו מספרם של ימות החול בשנה רגילה. סיכומם של ימות החול (293) וימי שבת וחג (71) הוא 364, כלומר, מנין ימיה של שנת השמש חסר יום אחד, כנגד תשעה באב, שהוא יום אסור בתלמוד תורה (קוראים בו ספר &quot;איכה&quot;); ויום זה אף הוא נקרא &quot;מועד&quot;, ואין למנותו כאן בחשבון ימות החול. יוצא איפה שנקבע &quot;סדר&quot; קריאה מן התורה, הנביאים והכתובים, לכל יחיד ויחיד, לכל יום ויום מ-365 ימי השנה. וכך, כנראה, נהגו קדמונינו.&quot; לדיון מפורט בסדרים ראו פסח פינפער, '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו) עמ' 39-45.}}

חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים יציבה בדרך כלל במקורות (יותר מחלוקת הסדרים בתורה). בחלוקה המקובלת שבדפוסים מוצאים 293 סדרים סה&quot;כ, ויש רק כ-4 מקומות שבהם רשום סדר נוסף במקורות העתיקים:{{הערה|כל ארבעת הסדרים הנוספים מופיעים במהדורות ברויאר ע&quot;פ ספר החילופים, וגם במקראות גדולות הכתר. אמנם לא כולם מסומנים בתוך כתר ארם צובה, ולא ברור מהם הנימוקים לסימונם במקראות גדולות הכתר.}}
#&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת&quot; ([[יהושע ח/טעמים#ח א|יהושע ח א]]) = ד* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בכתר ובגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).
#&quot;וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה&quot; ([[ירמיהו יז/טעמים#יז כו|ירמיהו יז כו]]) = (ט*) (חסר בכתר ובגוף כתי&quot;ל ובחלוקה המקובלת, אך קיים בספר החילופים ומחוק ברשימת כתי&quot;ל).
#&quot;אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר&quot; ([[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה ב]]) = א* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים; המקום של הפרשה חסר בכתר).
#&quot;יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ&quot; ([[רות ב/טעמים#ב יב|רות ב יב]]) = [א*] (חסר בחלוקה המקובלת ובכתר ובגוף כתי&quot;ל, אבל קיים ברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).

מספרי הסדרים בספרי הנביאים והכתובים כדלהלן (המספרים לפי החלוקה המקובלת, והכוכביות מציינות סדר נוסף ע&quot;פ המקורות העתיקים):
*יהושע 14* | ד*
*שופטים 14
*שמואל 34
*מלכים 35
*ישעיהו 26
*ירמיהו 31* | (ט*)
*יחזקאל 29
*תרי עשר 21
**סה&quot;כ נביאים 204 (206*)
*תהלים 19
*משלי 8
*איוב 8
*שיר השירים 1* | א*
*רות 1* | [א*]
*איכה 1
*קהלת 4
*אסתר 5
*דניאל 7
*עזרא 10
*דברי הימים 25
**סה&quot;כ כתובים 89 (91*)
**סה&quot;כ נביאים וכתובים 293 (297*)

'''תחילת ספר:''' ציינו תחילת סדר גם בראש כל אחד מכ&quot;ד ספרי המקרא (במספר הרצוף &quot;א&quot;), למרות שסימון כזה אינו מופיע בתחילת ספרי המקרא בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. הסדר הראשון בתחילת כל אחד מכ&quot;ד ספרי מקרא צוין במפורש בספר החילופים וברשימות הסדרים בכתי&quot;ל ([https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up תורה], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n655/mode/1up נביאים], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n930/mode/1up כתובים]).

'''התבנית:''' תחילת כל &quot;סדר&quot; מתוייגת בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה בתוך '''[[תבנית:מ:פסוק]]''', ע&quot;י השימוש בפרמטר &quot;סדר=&quot;. תבנית זו נמצאת מיד לפני כל פסוק במקרא (בלי שום רווח ביניהם). כשיש בה פרמטר של &quot;סדר=&quot;, מופיע מספר הסדר כחלק מסימני הניווט בשוליים הצדדיים של התנ&quot;ך.

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>b0e5zdejrjo5w3jaj7iykol0qh979pz</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087695</id>
      <parentid>3087694</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T10:17:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת */</comment>
      <origin>3087695</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="202772" sha1="mahuwck3w4a8siaisrdbcbmt7e510b3" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ה. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות הקיימים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורה זו (חלוקת הפרשות וצורת השירות, האותיות והתיבות, הניקוד והטעמים והגעיות) מיוסד על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים. במקומות מעטים וחריגים שבהם נוסח הכתר אינו חד משמעי, או ייתכן שנפלה בו טעות, הבאנו את הנתונים בשלמותם בתיעוד הנוסח והכרענו ע&quot;פ שיקול הדעת. לאחר קביעת הנוסח נעשו התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על שיטת ההגהה והעריכה לנוסח הכתר (במקומות שהוא קיים) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה אינו קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הקודם]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

במקומות שכתר אדם צובה קיים, נוסח המקרא במהדורתנו מיוסד ישירות עליו. מכיוון שמדובר על כתב־יד אחד בלבד, שהוא מדויק ובהיר ועקבי להפליא, יש הרבה פחות צורך לדון בנוסחו של הכתר ולהשוות אותו אל כתבי־יד מקבילים, מאשר במקומות המיוסדים על כתי&quot;ל. בכל זאת, לעתים יש בו אות, ניקוד, טעם או עניין אחר הראוי לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), וזה דורש תיעוד של הנתונים לגביו, ולפעמים אף דיון והשוואה אל מקורות מקבילים.{{הערה|ברוב פרקי הנביאים והכתובים, במקומות המיוסדים על הכתר, יש ממוצע של 1-2 הערות נוסח בלבד בפרק אחד, וברוב ההערות הללו יש רק תיעוד קצר של זוטות. בספרי אמ&quot;ת יש יותר הערות נוסח בממוצע, אך רובן עוסקות בפרטים הקטנים של טעמי אמ&quot;ת.}} במקומות האלה השתמשנו באותה שיטה טכנית לתיעוד הנוסח כמו במקומות החסרים בכתר; ראו בהסבר המפורט בתוך '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|פרק המבוא לנוסח התורה]]'''.

במקרים המעטים יחסית שבהם היה צורך להשוות את הכתר לכתבי־יד אחרים, השתמשנו באותם כתבי־יד נבחרים שהוזכרו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#יסודות הנוסח ותיעודו|פרק הקודם]], לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

==המהדורות האחרות לפי כתר ארם צובה==

כתר ארם צובה הוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי. מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בספרי הנביאים והכתובים (במקומות שהכתר קיים), יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) שצריך בכלל להעיר בהם מבחינת קביעת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים. ורק בחלק מהמקומות האלה חייב העורך להפעיל את שיקול דעתו לגבי כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג את הממצאים במהדורה של המקרא.

עובדה מספרית פשוטה זו היא הסיבה לכך שכל המהדורות היפות של התנ&quot;ך שיצאו לאור עד היום ע&quot;פ כתר ארם צובה – כמעט זהות אחת לשנייה, אות באות ותָו בתָו (לגבי קביעת הנוסח, ולמעט עניינים התלויים בשיטות העיצוב של המהדירים). מדובר בעיקר על שלושת מהדורותיו של הרב ברויאר ומהדורת מכון ממרא, ועל מקראות גדולות הכתר.{{הערה|אפשר גם להוסיף את הכרכים הבודדים שיצאו לאור במסגרת &quot;מפעל המקרא&quot; של האוניברסיטה העברית (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל). ועם קצת הסתייגות אפשר עוד להוסיף גם את מהדורת &quot;סימנים&quot; של פלדהיים.}} כל אחת מהמהדורות הללו זהה לכל חברותיה כמעט לגמרי לגבי קביעת הנוסח (אבל לא לגמרי מבחינת עיצוב הטקסט).

'''אך בכל אחת מהמהדורות היפות הנ&quot;ל יש שני מרכיבים מקוריים וחשובים:'''
#'''קביעת עצם הנוסח ע&quot;פ שיקול הדעת במקומות חריגים.''' יש מקומות שבהם משמעותו של כתב־היד אינה ברורה לגמרי, כגון: אות שאולי סותרת את כתיב המסורה (וייתכן שנפלה טעות נדירה); ניקוד או טעם חריג שסותר את דרכו של הכתר במקומות אחרים (וייתכן שמדובר על טעות); נקודה או קו קטן של ניקוד או טעם שכתוב באופן בהיר ובלי סימני מחיקה, אך ניתן לפרש אותו ביותר מדרך אחת; מקום מטושטש או שיש בו סימני מחיקה (ולכן לא ברור לגמרי מה הייתה כוונתו של המסרן). כל מהדיר חייב להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה. כאמור, מדובר על פחות מ-200 סימנים אורתוגראפיים בלבד (אותיות, ניקוד וטעמים) בכתב־היד כולו.
#'''עיצוב המהדורה בשביל הקורא.''' כלומר: עד כמה מעתיקים את כל איפיוני כתב־היד לפרטי פרטיהם, גם כשהם אולי לא מתאימים לצרכיו של הקורא? כמה דוגמאות: האם חובה להביא בפני הקורא את נוסח סימן ה&quot;רפה&quot; שבכתר או שניתן לוותר עליו? האם צריך למסור רק את קביעת '''סוג''' חלוקת הפרשות שבכתב־היד (פרשה פתוחה או סגורה), או אף את '''צורת''' חלוקתן לפי השורות והרווחים? בתיבה שטעמה מלעיל, האם חובה לסמן את טעם הפשטא הכפולה בדיוק לפי שיטת הכתר, או שניתן לסמן אותו בכל תיבה כזו בעקביות (כמו שנעשה במהדורות ברויאר)?

לגבי ה'''עיצוב''' במהדורתנו (2), הוא יהיה לפי השיטה המנומקת היטב לעיל ב'''[[../פרק ב|פרק השני של המבוא]]'''. שיטה עצמאית זו שונה במידה ניכרת משיטותיהן של שאר המהדורות, לפחות באותה מידה שגם הן בעצמן שונות אחת מהשנייה (ואף יותר).

אמנם לגבי '''קביעת הנוסח''' במהדורתנו, במקומות המועטים יחסית בכתר שצריך להפעיל בהם את שיקול הדעת, נבחן כל מקום מחדש ונגיע להחלטה עצמאית לאחר הבאת כל הנתונים. בין המקומות האלה:
#כ־25 אותיות וצירופי תיבות בכתיב של כתר ארם צובה, שיש ספק כלשהו לגבי קביעתם, וייתכן (אפילו בספק) שלפי קביעה מסוימת הכתיב יהיה מנוגד למסורה הטברנית.
#טעויות קלות נדירות יחסית בכתב־היד בענייני ניקוד וטעמים, מהסוגים שפירט ישראל ייבין בפרק הראשון של ספרו, ועוד כמה צורות חריגות שיש לדון בהן (גם אם אינן טעויות מובהקות).{{הערה|ייבין, א.5 עמ' 16 דווח על &quot;למעלה מ-50 טעויות סופר&quot;, אבל ראו גם בסוגים הנוספים שמנה ב-א.6.}}
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שניתן לפרש אותם ביותר מדרך אחת, ו/או שהם מטושטשים ו/או לא ברורים ו/או שיש בהם סימני מחיקה (נדירים יחסית).
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שלא ברור לגמרי עד כמה הם מסכימים בעקביוּת לשיטת המסורה והכתר עצמו (כגון מרכא בתיבת תביר).
#אותיות גדולות וקטנות המוזכרות בספרות המסורה הקדומה או המאוחרת, שבדרך כלל אינן באות לידי ביטוי בנוסח הפנים של הכתר (ואף לא בנוסח הפנים של כתבי־היד הקרובים לו). כאן מדובר על חלק משיטת העיצוב במהדורתנו, שהרי בעידן כתבי־היד לא היו אותיות אלו עניין של חובה.

'''למרות נדירותם, מוכרח כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה.''' במהדורתנו נדון בכל אחד מהם במקומו (בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה על ידי השימוש ב[[תבנית:נוסח]]). בגלל שהמקומות האלה מעטים יחסית, יהיו הרבה פחות הערות נוסח בדפי העריכה בספרים שהכתר קיים בהם, מאשר בספרים המבוססים על כתב־יד לנינגרד (כיוון שהכתר חסר בהם).

לסיום צריך להוסיף ולומר, שעצם העובדה הברוכה שקיימות כל כך הרבה מהדורות משובחות ומדויקות על פי כתר ארם צובה מאפשרת לנו את השוואתן אחת לשנייה, ואת כולן ביחד לצילום כתב־היד. ניתן ללמוד מהשוואה כזו המון על אופייה של כל אחת מהמהדורות האחרות, וגם להפיק ממנה תובנות חשובות על הכתר עצמו ובשביל מהדורתנו, וכך עשינו.

==ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה==

הספר הראשון בנביאים וכתובים שבוצעה בו עריכה מלאה במהדורתנו, כולל הגהה ע&quot;פ כתר ארם צובה ו[[../פרק ב|עיצוב לפי שיטתנו]], היה [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]. ספר זה נבחר בגלל שהוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#ספר ישעיהו|נשתמר בשלמותו בכתר ארם צובה]], ובגלל שהוא ספר גדול מבחינה כמותית (כך שהיו בו מספיק דוגמאות למקומות חריגים כדי להמחיש את השיטה, והוא היווה מקרה בוחן ראוי לשיטת העבודה). כדי לבצע את הגהת הנוסח באופן מיטבי השתמשנו בכמה מקורות ביחד: בצילום הכתר, במהדורותיו של הרב ברויאר, במהדורת מכון ממרא (שהיא כמעט זהה למהדורות ברויאר{{הערה|הבדל קטן בין קביעת הנוסח במהדורת מכון ממרא לבין מהדורות ברויאר נמצא בתחום הגעיות. בעבודתנו על עשרת הפרקים הראשונים בספר ישעיהו מצאנו שני מקומות שבהם חסרה געיה במכון ממרא שקיים בכתר (ועל פיו במהדורות ברויאר): &quot;מִֽי־בִקֵּ֥שׁ&quot; ([[ישעיהו א/טעמים#א ט|א ט]]), &quot;וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים&quot; ([[ישעיהו ט/טעמים#ט יד|ט יד]]). לא ברור אם מדובר על טעות או על עניין שבשיטה. החל מפרק י&quot;א הפסקנו לתעד את הגעיות החסרות (למרות שמידי פעם מצאנו עוד), אבל מחשבון פשוט לפי התדירות בעשרת הפרקים הראשונים נראה שיש כתריסר געיות חסרות במהדורת מכון ממרא לספר ישעיהו. יש גם מקומות מעטים במהדורת מכון ממרא שהגעיה נמצאת באות אחרת מאשר בכתר, וגם במקומות האלה לא תיעדנו את התופעה אלא פשוט סימנו את הגעיה כמו שהיא בכתר.}}), ובמקראות גדולות הכתר. השימוש בצילום כתב־היד עצמו לצידן של כמה מהדורות מדויקות המבוססות עליו עזר לנו להעלות את דיוקה של ההקלדה, ואף תרם להבנתנו את שיטתה המיוחדת של כל אחת מהמהדורות האחרות.

כדי להמחיש את העבודה על קביעת הנוסח בספר ישעיהו צריך להביא סטיסטיקות של ממש, ונתחיל עם רשימת המילים החריגות של הרב ברויאר במהדורת '''כתר ירושלים''' (מתוך &quot;נוסח כתב היד&quot; בסוף הכרך). ברשימה זו הביא ברויאר את כל המקומות שבהם הוא נמנע מלהביא את נוסח הכתר במהדורתו, או שיש בהם ספק מסוים לגבי נוסח כתב־היד. כאשר מסתכלים על הפריטים ברשימתו לפי סוגיהם השונים, רואים קודם כל ש-[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו|53 מילים]] מתוך 68 בספר ישעיהו הן כולן מקרים של חטף באות לא גרונית (כ-78%).{{הערה|למרות שלעתים רחוקות מצאנו מקום שבו ברויאר לא ציין חטף באות לא גרונית, רשימותיו בדרך כלל מהווֹת תיעוד שלם ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. להסבר כללי של התופעה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.}} לגבי שאר המקומות החריגים (רק 15 במספר בספר ישעיהו), נמצא שהם מ-5 סוגים שונים:
#ספק קל לגבי קביעת אות אחת בכתר: &quot;מְרִימָ֔[י]ו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]).
#ספקות בקביעת הניקוד והטעמים והגעיות בכתר (3 מקומות, שאחד מהם ספק מקף בתיבת משרת [ראו סוג 5 דוגמה ג.]).
#מקומות חריגים בשיטת הניקוד בכתר (2 מקומות). ב[[ישעיהו יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] א=&quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום ק=מָעוּזּ֗וֹ וכן בדפוסים [ל=מָעֻזּ֗וֹ]); ב[[ישעיהו כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] א=&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; במקום ל,ק=בְּמָעוּזִּ֔י [דפוסים=בְּמָֽעֻזִּ֔י]). מצד אחד דגש חסר הוא אחד מהסוגים של הטעויות הקלות שנפלו בכתר לעתים רחוקות למרות דייקנותו{{הערה|ראו ייבין א.5, עמ' 16-17.}}, אבל חסרונו באותה תיבה פעמיים אולי רומז על עיקרון כלשהו. מצד שני גם אם הדבר נעשה בכוונה – עדיין אין עקביות בעניין זה בכתר. והשוו: &quot;מָעוּזִּ֖י&quot; ([[שמואל ב כב/טעמים#כב לג|שמ&quot;ב כב לג]]), &quot;מָעוּזִּֽי׃&quot; ([[תהלים לא/טעמים#לא ה|תהלים לא,ה]]), &quot;מָ֝עוּזָּ֗ם&quot; ([[תהלים לז/טעמים#לז לט|תהלים לז,לט]]), &quot;מָעוּזִּי֮&quot; ([[תהלים מג/טעמים#מג ב|תהלים מג,ב]]), &quot;מָע֫וּזּ֥וֹ&quot; ([[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]]).
#חריגים בניקודו של ה&quot;כתיב&quot; (4 מקומות): &quot;עֲנִוִים֙&quot; (עֲנִיִּים֙ קרי; [[ישעיהו לב/טעמים#לב ז|לב,ז]]), &quot;חֹראָיהָ֗ם&quot; (צוֹאָתָ֗ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;אֵאֵ֥ שַׁיְנֵיהֶ֖ם&quot; ([מֵימֵ֥י] רַגְלֵיהֶ֖ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;מֵי־אִתִּֽי׃&quot; (מֵאִתִּֽי׃ קרי; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|מד,כד]]).
#מקף בתיבת משרת (4-5 מקומות): א. &quot;נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ&quot; ([[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|מ,ז]]); ב. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙&quot; ([[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|נט,טז]]); ג. &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot;? ([[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] לפי ברויאר, וכך נראה יותר מעיון בכתב־היד, וכן הוא גם בכתבי־היד הקרובים לכתר [ל,ש1,ק,ל-א,ק25] ובדפוסים; אבל אולי צריך לקרוא רֽוּחַ־יְהוָ֖ה כמו שקבעו במקראות גדולות הכתר); ד. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙&quot; ([[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|סג,ה]]); ה. &quot;אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי&quot; ([[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|סו,ח]]).

לגבי שלושת הסוגים האחרונים (10-11 מקומות), נוסח הכתר ברור לגמרי בכמעט כולם (למעט &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot; ב[[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] כספק מקף בתיבת משרת), ובכולם מדובר על נטייה רווחת בכתר (ולא בטעות סופר) או לפחות על חוסר עקביות בשיטת הניקוד. נטיות אלו אינן עניין של חובה (כי אף הכתר עצמו אינו עקבי לגמרי לגביהן). ולכן לגבי מקף בתיבת משרת ולגבי ניקודו של תיבת הכתיב, במהדורתנו נעצב את המקומות האלה לפי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו|שיטתנו]], ונציין את השינויים בתיעוד הנוסח. ולגבי שתי המילים &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום מָעוּזּ֗וֹ) ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; (במקום &quot;בְּמָעוּזִּ֔י&quot;), בשתיהן אות הזי&quot;ן תהיה דגושה, כמקובל לא רק בכתבי־היד הקרובים לכתר ובדפוסים, אלא גם בכתר עצמו במקומות אחרים, וכך נשמור על עקביות למען הקורא ובהתאם למטרת העיצוב במהדורתנו.{{הערה|גם הרב ברויאר במהדורותיו החליט כך, וכנראה מאותן סיבות. אך במקראות גדולות הכתר קבעו &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; כדי להעביר את נוסח הכתר בדיוק למרות חריגותו וחוסר העקביות שבו.}}

אמנם לגבי שלושת הסוגים הראשונים (כלומר ארבעת המקומות בספר ישעיהו שבהם יש ספק כלשהו לגבי קריאת כתב־היד או לגבי כוונתו של המנקד, ואם כן יש קושי מסוים בקביעת עצם הנוסח), נצטרכנו להכריע בעצמנו על פי עיון חוזר בכתב־היד ועל פי שיקול הדעת. בארבעת המקומות האלה בספר ישעיהו החלטנו כך:
#ספק קל לגבי אות אחת: בתיבת &quot;מְרִימָ֔יו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]) נמחק החלק התחתון ביו&quot;ד הראשונה, אבל האות קיימת ברובה. גם בכתבי־יד אחרים הקרובים לכתר (ל,ק,ש1) נכתבה התיבה מלאה עם יו&quot;ד פעמיים. ייתכן שהמוחק ויתר על המחיקה באמצע, אבל לא שב כדי להשלים את החלק המחוק. ובכל מקרה האות קיימת בפועל בכתר כמו בכתבי־היד ובדפוסים (וכך גם במהדורות ברויאר, במקראות גדולות הכתר, ובמכון ממרא). לכן תופיעה במהדורתנו &quot;מְרִימָ֔יו&quot; בכתיב מלא בלי שום ציון; שאר המידע לגבי האות המסופקת יהיה בתיעוד הנוסח, והמילה תופיעה ב[[#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|רשימת המקומות החריגים בנוסח הכתיב בכתר]].
#ספק לגבי טעם ([[ישעיהו נה/טעמים#נה ה|נה,ה]]): &quot;וְלִקְד֛וֹשׁ&quot; או &quot;וְלִקְד֥וֹשׁ&quot;? הצורה השנייה מתאימה יותר לכללי הטעמים: &quot;לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃&quot;, וכך מופיע בכתבי־היד האחרים הקרובים לכתר (ל,ק) ובדפוסים; וכן הכריעו ברויאר ומג&quot;ה.{{הערה|כמעט שאין טעויות בכלל במערכת הטעמים בכתר; ראו על כך בייבין, כא.2 (עמ' 197), וייתכן שיש להוסיף את התיבה הזו בתור ספק לשני המקומות שכבר ציין (גם בהם מדובר על נקודת תביר בטעם שצפוי להיות מרכא). אך מהצבע והצורה של הנקודה ייתכן שיש כאן כתם דיו ולא נקודה שהסופר כתב אותה בכוונה, ואם כן מדובר על מרכא ואין טעות.}}
#טעמים לא ברורים ([[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|מה,ו]]): &quot;אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot; או &quot;אֲנִֽי־יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot;? במהדורתנו קיבלנו את הגרסה הראשונה לאחר עיון בכתב־היד (בדומה למקראות גדולות הכתר, ולפי זה אין צורך לתיקון בספק של ברויאר).
#ספק געיה ([[ישעיהו יד/טעמים#יד ב|יד,ב]]): &quot;בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot; או &quot;בֵּית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot;? הגעיה מטושטשת ואף ייתכן שהיא לא קיימת, אבל מעיון בצילום כתב־היד נראה לנו יותר שהסימן קיים; ולכן במהדורתנו באה הגעיה בהתאם לדעתו של ברויאר ובניגוד למקראות גדולות הכתר.

כל המקומות הנ&quot;ל מצויינים ברשימת השינויים של ברויאר. אבל יש עוד מספר מקומות בספר ישעיהו הדורשים הסבר או תיעוד (והם אינם מובאים כלל ברשימת ברויאר אלא תוקנו או שונו במהדורתו בלי שום הערה):
#טעויות סופר מובהקות בניקוד (ע&quot;פ ייבין):
##ב[[ישעיהו יד/טעמים#יד יא|יד,יא]] בתיבת &quot;וּמְכַסֶּ֖יךָ&quot; חסרה נקודת השורוק (א=ומְכַסֶּ֖יךָ).
##ב[[ישעיהו יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] בתיבת &quot;ר֧וּחַ&quot; (השנייה) חסרה פתח גנובה (א=ר֧וּח).
#תופעות של &quot;קרי וכתיב&quot; הקיימים בכתבי־היד הקרובים לכתר, וכן בדפוסים ובמהדורות ברויאר, אבל אינם מצוינים בכתר עצמו; ברובם מדובר על כתיב מלא בוי&quot;ו במקום שיש קמץ (קטן): &quot;אֶשְׁקֳוטָ֖ה&quot; ([[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|יח,ד]]); &quot;עַד־יַֽעֲבָור־זָֽעַם׃&quot; ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]]); &quot;יִסְגָּוד־ל֤וֹ&quot; ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]). בשלושת המקומות האלה ציין ברויאר קרי וכתיב אע&quot;פ שאין ציון כזה בכתר, ולמרות שמדובר על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#&quot;קרי וכתיב&quot; של אֵם קריאה|קרי וכתיב של אֵם קריאה]] (ו'). והשוו גם: &quot;הֹבִ֔אישׁ&quot; ([[ישעיהו ל/טעמים#ל ה|ל,ה]]).
#אותיות גדולות וקטנות: &quot;אֹ֖רֶ{{אות-ק|ן}}&quot; בנו&quot;ן זעירא ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|מד,יד]]), &quot;{{אות-ג|צֹ}}פָ֞ו&quot; בצד&quot;י גדולה ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]). במהדורתנו נביא את שתי האותיות המיוחדות בהתאם לשיטתנו ע&quot;פ המנהג.{{הערה|בניגוד למקראות גדולות הכתר, בו ויתרו על הצד&quot;י הגדולה ב&quot;צֹפָ֞ו&quot; ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]) שאין לה סימוכין במסורת הכתר.}}
#שם הוי&quot;ה: ב[[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ישעיהו ל,א]] נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה (א*=נְאֻם־יְהֹוָ֔ה)

עוד נקודות טכניות לגבי התצוגה של ספר ישעיהו:
*לגבי תצוגת הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot; (חסרת-יו&quot;ד), ולגבי צורות חריגות שלה כגון &quot;יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה&quot; ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|לו,ב]]), ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot;|כאן]]'''.
*יש מנהג יפה בדפוסים לסיים ספר במקרא בדבר טוב, על ידי חזרה על פסוק טוב שבא קצת לפני הפסוק האחרון (בסוף הספרים ישעיהו, מלאכי, איכה, קהלת). במהדורות ימינו המנהג קיים בדפוס קורן ואף במהדורת דותן (למרות שהמנהג אינו קיים בכתי&quot;ל). שמרנו על המנהג היפה הזה במהדורתנו, ואת הפסוק הנוסף הדפסנו כמקובל באותיותיו בלבד (בלי ניקוד וטעמים) כדי להמחיש שהוא לא חלק מנוסח המסורה. בתיעוד הנוסח שבדף המסורה ציינו שהמנהג אינו קיים בכתבי־היד.

'''תהליך העריכה של ספר ישעיהו, כמו שהוא מתואר כאן, שימש בתור מודל גם עבור עריכתם של שאר ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים==

===נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה===

נוסח האותיות בכתר ארם צובה מדויק להפליא. אך אפילו בו יש – לעתים רחוקות – כתיב מסוים שלא ברור לחלוטין אם הוא מתאים לנוסח המסורה. ברוב המקומות מדובר רק בספק, ואפילו בספק קלוש, לגבי זהותה של אות מסוימת בכתר. אבל יש גם מקומות אחדים ונדירים שבהם הכתיב בכתר חורג מהמסורה בסבירות גבוהה.

המבחן עבור &quot;התאמה למסורה&quot; נשען על השיטה שעסקנו בה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|בפרק השלישי]]''' של המבוא למהדורתנו (על נוסח הכתיב בתורה): אם לוקחים בחשבון את הערות המסורה מצד אחד, ואת הכתיב הנמצא ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר מצד שני, אז ניתן להגיע אל נוסח מוסכם כמעט בכל האותיות בתנ&quot;ך. נוסח זה מסכים בפועל לנוסח האותיות בכתר ארם צובה (במקומות שהוא קיים) כמעט בכל מקום, והיוצאים מן הכלל נדירים ביותר.

להלן רשימה של כל המקומות האפשריים בכתר שיש בהם ספק, ואפילו ספק קל עד קלוש, לגבי התאמה למסורה. הטבלה מציגה שני סוגים שונים של ספקות בנוסח הכתיב:
#ספק לגבי אות אחת בכתר (24 מקומות);
#ספק לגבי צירוף בין שתי תיבות בכתר, כגון &quot;מַלְכִּישׁ֔וּעַ&quot; או &quot;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&quot; (3 שמות ב-7 מקומות).

בעמודה הימנית בטבלה מצוין מספר הפסוק ביחד עם קישור לדף של הפרק. בעמודה האמצעית מופיע הנוסח הבעיתי בכתר (אפילו בספק), ובצד שמאל נוסח אחר שאולי מתאים יותר למסורה. הנוסח המופיע במהדורתנו לגבי כל פריט מסומן בכוכבית (*).{{הערה|למידע מלא לגבי כל פריט יש לראות את תיעוד הנוסח הנמצא בתוך דף העריכה של הפרק (יש קישור ישיר לפרק בעמודה הימנית של הטבלה). לא הבאנו ברשימה זו את [[#אותיות גדולות וקטנות|האותיות הגדולות והקטנות במהדורתנו]], השונות ברובן ממה שמופיע בכתר.}}

{| border=&quot;1&quot; align=center
|+ '''מקומות חריגים בנוסח הכתיב בכתר ארם צובה'''
|-
|colspan=3 align=center|'''נוסח האותיות'''
|-
!פסוק
!הנוסח בכתר
!נוסח אחר
|-
|[[יהושע ח/טעמים#ח ח|יהושע ח,ח]]
|'''בְּ'''תָפְשְׂכֶ֣ם?
|'''כְּ'''תׇפְשְׂכֶ֣ם*
|-
|[[יהושע י/טעמים#י יד|יהושע י,יד]]
|'''בַּ'''יּ֤וֹם?
|'''כַּ'''יּ֤וֹם*
|-
|[[יהושע טו/טעמים#טו סא|יהושע טו,סא]]
|וּסְ'''בָ'''כָֽה?
|וּסְ'''כָ'''כָֽה*
|-
|[[שופטים ז/טעמים#ז יז|שופטים ז,יז]]
|'''בַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה?
|'''כַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה*
|-
|[[שמואל א ח/טעמים#ח כ|שמ&quot;א ח,כ]]
|מַלְכֵּ֙'''י'''נוּ֙?
|מַלְכֵּ֙נוּ֙*
|-
|[[שמואל ב ז/טעמים#ז כב|שמ&quot;ב ז,כב]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[מלכים א ג/טעמים#ג כ|מל&quot;א ג,כ]]
|יְשֵׁ'''י'''נָ֔ה?
|יְשֵׁנָ֔ה*
|-
|[[מלכים א ו/טעמים#ו כט|מל&quot;א ו,כט]]
|וְתִמֹר֔'''וֹ'''ת!
|וְתִמֹרֹ֔ת*
|-
|[[ישעיהו י/טעמים#י טו|ישעיהו י,טו]]
|מְרִימָ֔ו?
|מְרִימָ֔'''י'''ו*
|-
|[[ירמיהו לג/טעמים#לג כו|ירמיהו לג,כו]]
|כתיב=אָשִׁ֥'''י'''ב?&lt;br&gt;(אין קרי)
|כתיב=אָשִׁ֥'''ו'''ב*&lt;br&gt;(קרי=אָשִׁ֥יב)*
|-
|[[ירמיהו מט/טעמים#מט ח|ירמיהו מט,ח]]
|הֶעְמִ֣'''י'''קוּ*
|הֶעְמִ֣קוּ
|-
|[[יחזקאל כד/טעמים#כד כד|יחזקאל כד,כד]]
|בְּב'''וֹ'''אָ֕הּ*
|בְּבֹאָ֕הּ
|-
|[[יחזקאל כט/טעמים#כט ז|יחזקאל כט,ז]]
|'''כְּ'''תָפְשָׂ֨ם?
|'''בְּ'''תׇפְשָׂ֨ם*
|-
|[[יחזקאל לא/טעמים#לא יא|יחזקאל לא,יא]]
|'''בְּ'''רִשְׁע֖וֹ?
|'''כְּ'''רִשְׁע֖וֹ*
|-
|[[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|יחזקאל לה,ט]]
|כתיב=תָ'''ו'''שֹׁ֑בְנָה?
|כתיב=תָ'''י'''שֹׁ֑בְנָה*
|-
|[[יחזקאל לז/טעמים#לז י|יחזקאל לז,י]]
|וַיִּֽ'''הְ'''י֗וּ?
|וַיִּֽ'''חְ'''י֗וּ*
|-
|[[הושע ו/טעמים#ו יא|הושע ו,יא]]
|'''כְּ'''שׁוּבִ֖י?
|'''בְּ'''שׁוּבִ֖י*
|-
|[[עמוס ה/טעמים#ה כז|עמוס ה,כז]]
|וְהִגְלֵ'''י'''תִ֥י*
|וְהִגְלֵתִ֥י
|-
|[[מיכה ו/טעמים#ו ב|מיכה ו,ב]]
|מ֣'''וֹ'''סְדֵי*
|מֹ֣סְדֵי
|-
|[[נחום ג/טעמים#ג יז|נחום ג,יז]]
|וְנֹדַ֔ד
|וְנ'''וֹ'''דַ֔ד*
|-
|[[דברי הימים א ח/טעמים#ח ו|דה&quot;א ח,ו]]
|אֵ'''ה֑'''וּד?
|אֵ'''ח֑'''וּד*
|-
|[[דברי הימים א יז/טעמים#יז כ|דה&quot;א יז,כ]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]
|לַבֵּ֣נ'''י'''׀יְמִינִי כתיב (!)&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|לַבֵּ֣נ׀יְמִינִי כתיב*&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|-
|[[דברי הימים ב כח/טעמים#כח יח|דה&quot;ב כח,יח]]
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ (וְאֶת־)[וּ]בְּנֹתֶ֑יהָ (!)
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ*
|-
|colspan=3 align=center|'''שמות מורכבים / תיבות מחוברות'''{{הערה|1=לגבי תיבות מורכבות במקרא, יש רשימה [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n119/mode/1up?view=theater במסורה הגדולה של כתי&quot;ש1 על במדבר א'], אותה העתיקו מתוך כתר ארם צובה: &quot;[מלין] דכתב' חדה וכן קורין '''ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג''''...&quot;. קבענו את הנוסח לפי רשימה זו גם אם יש מקף בין שתי התיבות בכתר.}}
|-
|[[שמואל א יד/טעמים#יד מט|שמ&quot;א יד,מט]]&lt;br&gt;[[שמואל א לא/טעמים#לא ב|שמ&quot;א לא,ב]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ח/טעמים#ח לג|דה&quot;א ח,לג]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ט/טעמים#ט לט|דה&quot;א ט,לט]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א י/טעמים#י ב|דה&quot;א י,ב]]
|וּמַלְכִּי'''־'''שׁ֑וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ
|וּמַלְכִּישׁ֑וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*
|-
|[[זכריה יב/טעמים#יב יא|זכריה יב,יא]]
|הֲדַד'''־'''רִמּ֖וֹן*
|הֲדַדְרִמּ֖וֹן
|-
|[[איוב יח/טעמים#יח טו|איוב יח,טו]]
|מִבְּלִי־ל֑וֹ
|מִבְּלִיל֑וֹ*
|}

===אותיות מיוחדות במהדורתנו===

{{עוגן|אותיות גדולות וקטנות}}'''א. אותיות גדולות וקטנות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות גדולות וקטנות|כמו בתורה]], לרוב אין ביצוע של אותיות גדולות וקטנות בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, אפילו במקומות שהאות המיוחדת מוזכרת במפורש ברשימות המסורה והערותיה. האזכורים בספרות המסורה והביצוע בכתבי־היד נראים קצת יותר מובהקים לגבי האותיות הקטנות מאשר לגבי האותיות הגדולות. כתיבת האותיות (הקטנות לפני הגדולות בדרך כלל כנראה) התקבלה באופן הדרגתי בכתבי־היד ובדפוסים, ובמשך הזמן הפכה להיות אחד מסימני ההיכר של &quot;נוסח המסורה&quot;, למרות שהיא לא הייתה כך בהתחלה.

הרשימה הבאה מכילה אוסף מקסימלי של האותיות הגדולות והקטנות בספרי הנביאים והכתובים.{{הערה|היא מבוססת בעיקר על הרשימה המובאת [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית] (1906), וכוללת כמעט כל אות אפשרית.}} רוב האותיות ברשימה זו מופיעות גם בדפוס קורן, ולכן הן מופיעות בפועל גם במהדורתנו (ברשימה זו הן מסומנות בכוכבית).{{הערה|אותיות גדולות וקטנות שאין להן ביצוע בדפוס קורן, אבל מופיעות בכתבי־יד או בדפוסים אחרים, צוינו בתיעוד הנוסח בתור &quot;יש דפוסים&quot;.}} אותיות שבאות לידי ביטוי של ממש בתוך כתבי־היד מצוינות ברשימה.

#'''(ג)''' [[יהושע יד/טעמים#יד יא|יהושע (יד,יא)]]: [כְּכֹ֥חִי]* / [{{מ:אות-ג|כְּ}}כֹ֥חִי]
#'''(ק)''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יט|שמואל (שמ&quot;ב כא,יט)]]: [בֶּן־יַעְ{{מ:אות-ק|רֵ֨}}י]*
#'''(ג)''' [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מלכים (מל&quot;ב יז,לא)]]: [נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*=ל?,ש1{{הערה|ראו עוד בתיעוד הנוסח וב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים כתיב|הערות על נוסח האותיות בספר מלכים בכתי&quot;ל]].}}
#'''(ק)''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|ישעיהו (מד,יד)]]: [אֹ֖רֶ{{מ:אות-ק|ן}}]*=מ&quot;ק-א
#'''(ג)''' [[ישעיהו נו/טעמים#נו י|ישעיהו (נו,י)]]: [{{מ:אות-ג|צֹ}}פָ֞ו]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו יד/טעמים#יד ב|ירמיהו (יד,ב)]]: [וְ{{מ:אות-ק|צִ}}וְחַ֥ת]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו לט/טעמים#לט יג|ירמיהו (לט,יג)]]: [וּנְבֽוּשַׁזְבָּ{{מ:אות-ק|ן֙}}]*
#'''(ק)''' [[נחום א/טעמים#א ג|נחום (א,ג)]]: [בְּ{{מ:אות-ק|ס}}וּפָ֤ה]*
#'''(ג)''' [[מלאכי ג/טעמים#ג כב|מלאכי (ג,כב)]]: [{{מ:אות-ג|זִ}}כְר֕וּ]*
#'''(ק)''' [[תהלים כד/טעמים#כד ד|תהלים (כד,ד)]]: [לַשָּׁ֣וְא]* / [לַשָּׁ֣{{מ:אות-ק|וְ}}א]
#'''(ג)''' [[תהלים עז/טעמים#עז ח|תהלים (עז,ח)]]: [הַ֭לְעוֹלָמִים]* / [{{מ:אות-ג|הַ֭}}לְעוֹלָמִים]
#'''(ג)''' [[תהלים פ/טעמים#פ טז|תהלים (פ,טז)]]: [וְ֭{{מ:אות-ג|כַ}}נָּה]*
#'''(ג)''' [[תהלים פד/טעמים#פד ד|תהלים (פד,ד)]]: [{{מ:אות-ג|קֵ֥}}ן]*
#'''(ג)''' [[משלי א/טעמים#א א|משלי (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|מִ֭}}שְׁלֵי]*
#'''(ק)''' [[משלי כח/טעמים#כח יז|משלי (כח,יז)]]: [אָ֭{{מ:אות-ק|דָ}}ם]*
#'''(ק)''' [[משלי ל/טעמים#ל טו|משלי (ל,טו)]]: [הַ֤{{מ:אות-ק|ב}}]*
#'''(ק)''' [[איוב ז/טעמים#ז ה|איוב (ז,ה)]]: [ו{{מ:אות-ק|ג}}יש (כתיב) וְג֣וּשׁ (קרי)]*
#'''(ג)''' [[איוב ט/טעמים#ט לד|איוב (ט,לד)]]: [שִׁבְ{{מ:אות-ג|ט֑}}וֹ]*
#'''(ק)''' [[איוב טז/טעמים#טז יד|איוב (טז,יד)]]: [עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶ{{מ:אות-ק|ץ}}]* (פרץ [2])
#'''(ק)''' [[איוב לג/טעמים#לג ט|איוב (לג,ט)]]: [{{מ:אות-ק|חַ֥}}ף]*
#'''(ג)''' [[שיר השירים א/טעמים#א א|שיר השירים (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|שִׁ֥}}יר]*
#'''(ג)''' [[רות ג/טעמים#ג יג|רות (ג,יג)]]: [לִ֣י{{מ:אות-ג|נִ}}י]*
#'''(ק)''' [[איכה א/טעמים#א יב|איכה (א,יב)]]: [{{מ:אות-ק|ל֣}}וֹא]*
#'''(ק)''' [[איכה ב/טעמים#ב ט|איכה (ב,ט)]]: [{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ]*
#'''(ק)''' [[איכה ג/טעמים#ג לו|איכה (ג,לו)]]: [לְ{{מ:אות-ק|עַ}}וֵּ֤ת]*
#'''(ג)''' [[קהלת ז/טעמים#ז א|קהלת (ז,א)]]: [{{מ:אות-ג|ט֥}}וֹב]*
#'''(ג)''' [[קהלת יב/טעמים#יב יג|קהלת (יב,יג)]]: [{{מ:אות-ג|ס֥}}וֹף]*
#'''(ג)''' [[אסתר א/טעמים#א ו|אסתר (א,ו)]]: [{{מ:אות-ג|ח֣}}וּר]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ז|אסתר (ט,ז)]]: [פַּרְשַׁנְדָּ֛{{מ:אות-ק|תָ}}א]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [פַּרְמַ֙{{מ:אות-ק|שְׁ}}תָּא֙]*
#'''(ג,ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [{{מ:אות-ג|וַ}}יְ{{מ:אות-ק|זָֽ}}תָא]*
#'''(ג)''' [[אסתר ט/טעמים#ט כט|אסתר (ט,כט)]]: [וַ֠{{מ:אות-ג|תִּ}}כְתֹּ֠ב]*
#'''(ק,ג)''' [[דניאל ו/טעמים#ו כ|דניאל (ו,כ)]]: [בִּשְׁ{{מ:אות-ק|פַּ}}רְ{{מ:אות-ג|פָּ}}רָ֖א]*
#'''(ג)''' [[דברי הימים א א/טעמים#א א|דברי הימים (דה&quot;א א,א)]]: [{{מ:אות-ג|אָ}}דָ֥ם]*

{{עוגן|אותיות מנוקדות}}'''ב. אותיות מנוקדות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות מנוקדות|כמו בתורה]], יש ביצוע מובהק לאותיות המנוקדות בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה והערותיה. מתוך 15 תיבות סה&quot;כ בתנ&quot;ך (שיש בהן אות מנוקדת אחת או כמה אותיות מנוקדות), 5 מהן נמצאות בספרי הנביאים והכתובים. לפעמים יש אי־הסכמה מודעת לגבי פרטים מסוימים בכתבי־היד העיקריים שעליהם מבוססת מהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל), והם מתועדים ברשימה זו.

#[[שמואל ב יט/טעמים#יט כ|שמואל (שמ&quot;ב יט,כ)]]: [יָׄצָ֥אׄ]*=א / ל=יָׄצָ֥ׄאׄ (=מ&quot;ס-ל)
#[[ישעיהו מד/טעמים#מד ט|ישעיהו (מד,ט)]]: [הֵ֗ׄמָּׄהׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מא/טעמים#מא כ|יחזקאל (מא,כ)]]: [הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו כב|יחזקאל (מו,כב)]]: [מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ]*=א,ל
#[[תהלים כז/טעמים#כז יג|תהלים (כז,יג)]]: [לׅׄוּׅׄלֵׅׄ֗אׅׄ]*=א / ל=[לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ] (=מ&quot;ק-ל) / מ&quot;ס-ל=[לׅׄוּׄלֵׅׄ֗אׅׄ]

{{עוגן|נו&quot;ן הפוכה}}'''ג. נו&quot;ן הפוכה:''' תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת בנביאים וכתובים ב[[תהלים קז/טעמים|מזמור ק&quot;ז שבספר תהלים]] (שבע פעמים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נו&quot;ן הפוכה|בתורה]] היא נמצאת סביב [[במדבר י/טעמים#י לד|פרשה אחת]] (סה&quot;כ פעמיים בהתחלה ובסוף הפרשה). מקומן וצורתן בתהלים נקבעה במהדורתנו על בסיס כתר ארם צובה, בהתאמה קלה לעיצוב שבמהדורתנו.

תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:
#'''[[תהלים קז/טעמים#קז כג|במהדורתנו]] (מזמור ק&quot;ז, בשבעת הפסוקים הבאים: כג, כד, כה, כו, כז, כח; מ)'''
#'''[https://archive.org/details/Aleppo_Codex/page/n524/mode/1up בכתר ארם צובה]'''
#[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F389A.jpg בכתי&quot;ל] [http://tanach.us/Tanach.xml?Ps107:1-107:43 (הקלדת וסטמינסטר)]
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n679/mode/1up בכתי&quot;ש1]
#[https://archive.org/details/BL_Or2375_02Psalms/page/n118/mode/1up בכתי&quot;ב1]
#במ&quot;ג דפוס ונציה: [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1437/mode/1up עמוד ראשון] | [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1438/mode/1up עמוד שני]

{{עוגן|אותיות תלויות}}'''ד. אותיות תלויות:''' תופעת האותיות התלויות נמצאת בארבעה מקומות בספרי הנביאים והכתובים, ואינה קיימת כלל בתורה.

#[[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים (יח,ל)]]: [בֶּן־מְ{{אות תלויה במקרא|נַ|שופטים יח ל}}שֶּׁ֜ה]*=א,ל
#[[תהלים פ/טעמים#פ יד|תהלים (פ,יד)]]: [מִיָּ֑{{מ:אות תלויה|עַ|תהלים פ יד}}ר]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח יג|איוב (לח,יג)]]: [רְשָׁ{{מ:אות תלויה|עִ֣}}ים]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח טו|איוב (לח,טו)]]: [מֵרְשָׁ{{אות תלויה במקרא|עִ֣|איוב לח טו}}ים]*=א,ל

===תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים===

לעתים רחוקות יש תוספת פסוקים בנ&quot;ך, בכתבי־היד המאוחרים (אך לא בכתבי־היד הטברנים והקרובים לכתר) ובדפוסים הנפוצים. יש בתוספות הללו מילוי של פרטים בקטסט לפי פסוקים מקבילים.

'''א.''' ב[[יהושע כא/טעמים|יהושע פרק כ&quot;א]] יש תוספת של שני פסוקים (אחרי פסוק ל&quot;ה) שנדפסה בדפוסים רבים. התוספת מבוססת על הפסוקים המקבילים בספר דברי הימים ([[דברי הימים א ו/טעמים#ו סג|דה&quot;א ו,סג2-סד]]), והיא נמצאת בחלק מכתבי־היד מימי הביניים.{{הערה|1=כך במספר כתבי־יד ספרדים, לדוגמה: [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n247/mode/1up?view=theater כת&quot;י פריז Heb 25] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני פסוקים לא נכתבו בספר הלל&quot;); ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n267/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה] ובהערה לצדו (&quot;אלו שנים פסוקים אינם בהללי ואין ראוי לכתבם&quot;); ב[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images/page/n254/mode/1up תנ&quot;ך קטלוניה] ובהערה לצדו (&quot;במקרא מדוייקת לא מצאנו אלו השני פסוקים וכן כתב גם הקמחי&quot;); ב[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n428/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני הפסוקים אינם כתובי' בהללי&quot;). אמנם ב[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n103/mode/1up?view=theater כתר שם טוב] התוספת לא נכתבה, ובהערה צוין: &quot;ויש ספ'[רים] שכתו'[ב] כאן וממטה ראובן, ואת קדמות, הכתו'[בים] בד'[ברי] הי'[מים] ורבנו האיי גאון ז&quot;ל כ[ת]'[ב] שאין נכתבי'[ם] כאן וכן בהללי ובס'[פר] הבבלי ובש' שתי אחיות.&quot; בכתי&quot;ב1 מתימן [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n51/mode/1up?view=theater התוספת לא נמצאת], אך יד מאוחרת הוסיפה אותה בשוליים בשני תיגאן נוספים: [https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n58/mode/1up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n170/mode/1up?view=theater כאן]; ובעוד אחד הוא [https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n112/mode/1up?view=theater כתוב בסוגריים].}} אך היא לא נמצאת כלל בכתבי־יד טברניים מובהקים כגון א,ל,ק,ש1 (בהם הטקסט הזה נמצא בדברי הימים בלבד), והיא גם לא משתקפת בסכומי הפסוקים בספר יהושע; '''לכן התוספת לא מופיעה במהדורתנו''' (וראו עוד ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yehoshua/21.35#m6e0nf מנחת שי]).

ברוב הדפוסים שבהם מופיעה התוספת, יש קיצור לעומת הפסוקים בדברי הימים, ולעומת האזכורים האחרים של ערי המקלט ביהושע. אך יש גם נוסח מורחב יותר שכולל את המלים &quot;את עיר מקלט הרצח&quot; (כמו ביהושע) ו&quot;את בצר '''במדבר'''&quot; (כמו בדברי הימים). להלן הנוסח של התוספת (הנוסח המורחב מובא בסוגריים עגולים):

{{מ:טעמי המקרא}}
:&lt;קטע התחלה=תוספת של שני פסוקים/&gt;וּמִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן (אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ) [אֶת־בֶּ֖צֶר / (אֶת־בֶּ֥צֶר בַּמִּדְבָּ֖ר)] וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ (וְ)אֶת־יַ֖הְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃ (וְ)אֶת־קְדֵמוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ (וְ)אֶת־מֵיפַ֖עַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃&lt;קטע סוף=תוספת של שני פסוקים/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

תוספת זו נדפסה בתחתית הדף מחוץ לרצף הפסוקים (בלי מספרים) במהדורותיהם של [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/33/mode/1up בֶּר], [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n394/mode/1up לטריס], דותן וקורן. בכולן נדפס הנוסח '''הקצר''', חוץ מבער שהדפיס '''שילוב בין שני הנוסחים''' (בדומה למה שעשינו למעלה). במהדורות גינצבורג התוספת הקצרה נדפסה בתוך רצף הפסוקים, ושני הפסוקים שבתוספת ממוספרים. בהערותיו ציין גינצבורג את כתבי־היד שבהם התוספת קיימת או לא קיימת, והצביע על הבדלים בין הנוסח הארוך לנוסח הקצר; ראו ב[https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/433/mode/2up מהדורתו הראשונה] וב[https://archive.org/details/prophetaepriores00gins/page/55/mode/1up מהדורתו השניה]. בדפוסים כגון [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/386/mode/1up ליסֶר], המיוסדים על דפוס ון דר הוט (אמסטרדם, 1705) לא נדפסה התוספת. הם מציינים בהערה:

:בקצת ספרים יש כאן ב' פסוקים וממטה ראובן וגומר וטעות הוא ואינם ראויים להיות עיין בפירוש הרד&quot;ק ובמסרה וכן נמצא בג' ספרים ישנים מדויקים כתיבת יד.

למרות שהתוספת לא קיימת בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ובכתי&quot;ל בפרט, היא מובאת בדפוסים המבוססים ישירות על כתי&quot;ל. במהדורות דותן היא מובאת בתחתית העמוד. ב-BHS היא מובאת בפנים הטקסט (בתור פסוקים 36-37), אך באותיות קטנות, ויש הערה שמסבירה את המקורות של הטקסט. גם בהקלדה הדיגיטלית של כתי&quot;ל (UXCL) היא [https://tanach.us/Tanach.xml?Josh21:1-21:45 מובאת בפנים הטקסט] (בתור פסוקים 36-37), אך בגופן אפור, ויש הערת &quot;X&quot; אדומה לפני כל אחד משני הפסוקים המסביר שהטקסט אינו קיים בכתי&quot;ל. הנימוק להשאיר את התוספת בפנים הטקסט הוא כדי לשמור על המספור הקיים הפסוקים, וגם פרויקטים נוספים שנעשה בהם שימוש ב-UXLC מנסים לשמור על המספור הקיים (ביניהם [https://www.sefaria.org.il/Joshua.21.35?lang=he ספריא]). התוספת מובאת באתר &quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Yehoshua/21.35#m7e0n6 על התורה]&quot; אחרי פסוק ל&quot;ה בסוגריים מרובעים (&quot;במקצת נוסחאות&quot;).

'''ב.''' ב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']] יש תוספת של פסוק אחד (אחרי פסוק ס&quot;ז), הנמצאת בכתבי־יד מסוימים{{הערה|1=ראו לדוגמה בכתב יד פריס Heb 25, בו היא [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n796/mode/1up?view=theater נכתבה ואח&quot;כ נמחקה], וכמו כן ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n797/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה].}} ובדפוסים רבים. יש דיון לגבי התוספת הזאת ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Nechemyah/7.67#m7e0n6 מנחת שי], ולגבי דיוקם של כתבי־היד שבהם היא מופיעה. התוספת נמצאת בדפוסים רבים, לדוגמה: [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/1258/mode/1up?view=theater ליסֶר] (פסוק 68), [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n1265/mode/1up?view=theater לטריס] (פסוק 68), [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n90/mode/1up?view=theater בֶּר] (עיגול מסורה אחרי פסוק 67 מפנה אל התוספת המובאת בהערת שוליים בתחתית העמוד); במהדורות גינצבורג הפסוק הנוסף מובא רק בהערה המציינת כתבי־יד ודפוסים שבהם הוא נמצא ([https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה שנייה]).

מדובר על פריט מתוך רשימת העולים לציון, המופיע ב[[עזרא ב/טעמים|עזרא ב]] וב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה ז]] במקביל. הפסוק הנוסף ברשימה השנייה (נחמיה ז') לקוח מהרשימה הראשונה ('''[[עזרא ב/טעמים#ב סו|עזרא ב,סו]]'''):

{{מ:טעמי המקרא}}
:{{#קטע:עזרא ב/טעמים|סו}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

בחלק מהדפוסים אף מציינים גרסה אחרת של סוף הפסוק בתוספת האות ו':

{{מ:טעמי המקרא}}
:מָאתַ֖יִם (וְ)אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

התוספת נמצאת גם במהדורות קורן ודותן (בתחתית הדף). לעומת התוספת בספר יהושע, היא לא נמצאת בגוף הטקסט ב-BHS (רק הערת נוסח מפנה אל עזרא ב,סו), ולא באתרים [https://hcanat.us/Tanach.xml?Neh7:1-7:72 UXLC], ב[https://www.sefaria.org.il/Nehemiah.7.67?lang=he ספריא], ו&quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Nechemyah/7.67#m7e0n6 על התורה]&quot;.

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה==

&lt;קטע התחלה=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע התחלה=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;'''להלן רשימות של המקומות שבהם חרגנו מנוסח הניקוד והטעמים&lt;קטע סוף=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt; והגעיות שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי הנביאים והכתובים שבו.'''

&lt;קטע התחלה=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;א. בחלק מהמקומות מדובר על '''טעות ודאית''' בכתב־היד, ובחלק מדובר על '''ניקוד חריג'''{{הערה|ניקוד חריג יכול להיות שריד של שיטת ניקוד אחרת, ויש דוגמאות רבות לכך בכתי&quot;ל (לדוגמה חילופי סגול-פתח, או השמטת דגש באות יו&quot;ד אחרי וי&quot;ו ההיפוך). בכל זאת ניקוד כזה אינו מתאים לשיטת הניקוד שבוצעה ע&quot;י המסרן בעקביות ברוב המכריע של אותו כתב־היד, ולכן הוא נחשב לחריג.}} או ב'''הטעמה חריגה'''. ציינו פריטים כאלה בסימן קריאה ('''!''').

ב. בחלק מהמקומות החריגה בנוסח כתב־היד היא '''רק בספק''', בגלל שכתב־היד מטושטש, או בגלל שכוונתו של המסרן בסימון הניקוד או הטעם אינה חד-משמעית, או בגלל שבוצע תיקון בתוך כתב־היד (ע&quot;י המסרן עצמו או ע&quot;י יד מאוחרת). ציינו פריטים כאלה בסימן שאלה ('''?''').

ג. ברשימות הללו מובאות '''גם''' תופעות מיוחדות או ראויות לציון בנוסח הניקוד והטעמים בכתב־היד, אף אם '''לא''' חרגנו מנוסחו. אם הבאנו את נוסח כתב־היד במהדורתנו אז הפריט מסומן בכוכבית ('''*''').

ד. הרשימות '''אינן כוללות''' שינויים מנוסח כתב־היד בעקבות '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב הכללית במהדורתנו]]'''. &lt;קטע סוף=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;יש רשימות עצמאיות לחלק מהשינויים האלה משני סוגים, שהם נפוצים במיוחד ונמצאים במאות מקומות בתנ&quot;ך: ראו את רשימת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות]], ואת הרשימה ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת|עיצוב טעמי אמ&quot;ת]].

&lt;קטע התחלה=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;ה. בסוף כל פריט ציינו בקצרה את הסוג של הטעות או של התופעה המסוימת המופיעה בו, אך לא הבאנו את הנתונים המלאים לגביו. למידע מלא לגבי כל פריט המובא ברשימות, כולל השוואה לכתבי־יד נוספים, יש לעיין בהערת הנוסח הרלוונטית. הערות הנוסח ניתנות לצפייה '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ בקישור הזה]''', או על־ידי לחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (המופיע בפינה הימנית העליונה של כל דף פרק). לכל פריט ברשימה יש קישור ישיר אל הפסוק בהקשרו בתוך דף הפרק המלא, ובראש הדף אפשר למצוא &quot;הצג הערות נוסח&quot;.&lt;קטע סוף=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע סוף=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''שאינם קיימים בכתר ארם צובה''', ראו '''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי של המבוא]]'''.

===ספר יהושע===

'''[[ספר יהושע/טעמים|ספר יהושע]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

&lt;קטע התחלה=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;טעויות מובהקות וספקות בנוסח הניקוד והטעמים, ניקוד חריג או הטעמה חריגה, ועוד מקומות מיוחדים או ראויים לציון:&lt;קטע סוף=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;
#[[יהושע א/טעמים#א ז|א,ז]] (א?=כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה): בשתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע)?
#[[יהושע ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=קֻ֤ם): טעם מהפך במקום יתיב?
#[[יהושע ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א?=וַיָּנֻס֖וּ): מקום הטעם באות סמ&quot;ך?
#[[יהושע יד/טעמים#יד ז|יד,ז]] (א*=עִם־לְֽבָבִֽי): געיה בלמ&quot;ד
#[[יהושע טו/טעמים#טו נד|טו,נד]] (א?=וְחֻמְטָּ֗ה): טי&quot;ת דגושה?
#[[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א!=וּֽמִּמַּטֵּה־דָ֞ן): דגש מיותר באות מ&quot;ם הראשונה
#[[יהושע כא/טעמים#כא כב|כא,כב]] (א!=עָר֖ים): חסרה נקודת החיריק באות רי&quot;ש{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יהושע כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (א=תִֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

===ספר שופטים===

'''[[ספר שופטים/טעמים|ספר שופטים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שופטים ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א*=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙): שתי געיות בתיבה אחת{{הערה|הגעיה הראשונה פונטית והשניה געיה קלה; השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם. בתיבה זו יש גם שני חטפים להורות על התנעת השווא, וראו להלן ב[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים|רשימת החטפים]].}}
#[[שופטים ח/טעמים#ח י|ח,י]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים ט/טעמים#ט מח|ט,מח]] (א!=אֶת־הַקַּרְּדֻּמּ֜וֹת): רי&quot;ש דגושה
#[[שופטים יח/טעמים#יח יט|יח,יט]] (א*=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[שופטים יח/טעמים#יח כב|יח,כב]] (א!=הִרְחִ֖יקו): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שופטים כ/טעמים#כ ב|כ,ב]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים כ/טעמים#כ לה|כ,לה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שופטים יט/טעמים#יט ג|יט,ג]] (א-כתיב=לַהֲשִׁיבָ֔ו [א-קרי=לַהֲשִׁיבָ֔הּ]): חסרה נקודה במקביל למפיק בה&quot;א

===ספר שמואל===

'''[[ספר שמואל/טעמים|ספר שמואל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=רשימה זו לא כוללת את [[שמואל ב ז/טעמים#ז י|שמ&quot;ב ז,י]] (א=וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ); ברויאר ציין שם ספק געיה ביו&quot;ד בכתר, אבל לא נראה כך כלל.}}
#[[שמואל א א/טעמים#א ג|שמ&quot;א א,ג]] (א?=מִיָּמִ֣ים יָמִ֔ימָה): חסר פסק?
#[[שמואל א ז/טעמים#ז יא|שמ&quot;א ז,יא]] (א?=וַיִּרְדְּפ֖וּ): אין געיה באות וי&quot;ו?
#[[שמואל א יא/טעמים#יא ג|שמ&quot;א יא,ג]] (א=יָמִ֗ים): נקודה אחת לטעם רביע, ולא שתי נקודות לטעם זקף קטן
#[[שמואל א יד/טעמים#יד נב|שמ&quot;א יד,נב]] (א?=וְרָאָ֨ה שָׁא֗וּל): הטעמה חריגה של קדמא ורביע (במקום קדמא ואזלא)?
#[[שמואל א טו/טעמים#טו א|שמ&quot;א טו,א]] (א*=יְהֹוָה֙ [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[שמואל א טו/טעמים#טו יא|שמ&quot;א טו,יא]] (א!=כׇּל־הַלָּֽילָה): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[שמואל א יז/טעמים#יז לד|שמ&quot;א יז,לד]] (א!=לאָבִ֖יו): חסר שווא באות למ&quot;ד
#[[שמואל א יח/טעמים#יח ח|שמ&quot;א יח,ח]] (א!=נָ֤תְנוּ [1]): מקום הטעם באות נו&quot;ן הראשונה
#[[שמואל א יח/טעמים#יח יט|שמ&quot;א יח,יט]]: (א*=בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת): תביר ותביר
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יז|שמ&quot;א יט,יז]] (א!=שַׁלְּחֵ֖נִי): צירה באות חי&quot;ת במקום חיריק
#[[שמואל א כא/טעמים#כא ב|שמ&quot;א כא,ב]] (א!=נ֔בֶה): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל א כג/טעמים#כג יז|שמ&quot;א כג,יז]] (א=אֶהְיֶה־לְּךָ֣): אין געיה
#[[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א?=לְֽגֹזֲזָ֑י): געיה באות למ&quot;ד במקום גימ&quot;ל?
#[[שמואל א כט/טעמים#כט ו|שמ&quot;א כט,ו]] (א!=וַיֹּ֤אמֶר): בטעם מהפך
#[[שמואל ב א/טעמים#א יט|שמ&quot;ב א,יט]] (א!=גִּבּוֹרִֽים): גימ&quot;ל דגושה
#[[שמואל ב ג/טעמים#ג ז|שמ&quot;ב ג,ז]] (א?!=פִּלֶּ֔גֶשׁ): דגש באות למ&quot;ד?
#[[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ&quot;ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח טז|שמ&quot;ב ח,טז]] (א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט): שווא באות וי&quot;ו
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח יח|שמ&quot;ב ח,יח]] (א?!=וְהַכְּרַתִ֖י): פתח באות רי&quot;ש?
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא יא|שמ&quot;ב יא,יא]] (א!=וַאֲדֹנִ֨י): חטף פתח באות אל&quot;ף
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כה|שמ&quot;ב יא,כה]] (א=בְּעֵינֶיךָ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כו|שמ&quot;ב יא,כו]] (א!=ותִּסְפֹּ֖ד): חסר פתח באות וי&quot;ו{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב א|שמ&quot;ב יב,א]] (א!=אֶל דָּוִ֑ד): חסר מקף
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב יא|שמ&quot;ב יב,יא]] (א=לְּרֵעֶ֑יךָ): למ&quot;ד דגושה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט מב|שמ&quot;ב יט,מב]] (א!=וְאֵת־בֵּיתוֹ֙): אל&quot;ף בצירה
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב ז|שמ&quot;ב כב,ז]] (א!=מֵהֵֽיכָלו֙): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב מ|שמ&quot;ב כב,מ]] (א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי): זי&quot;ן דגושה?
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג יג|שמ&quot;ב כג,יג]] (א!=עַדֻלָּ֑ם): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ&quot;ב כג,כד]] (א!=אֶלְחָנָן): חסר טעם המרכא
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ב|שמ&quot;ב כד,ב]] (א!=אַשֶׁר־אִתּ֗וֹ): חסרות נקודות החטף באל&quot;ף
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ג|שמ&quot;ב כד,ג]] כד,ג (א!=המֶּ֔לֶךְ): חסר פתח בה&quot;א{{הערה|שם=ייבין}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שמואל א ה/טעמים#ה ו|שמ&quot;א ה,ו]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֔ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א ה/טעמים#ה יב|שמ&quot;א ה,יב]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֑ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א י/טעמים#י ז|שמ&quot;א י,ז]] י,ז (א=תָבֹ֛אינָה): אין הערת קרי
#[[שמואל א יד/טעמים#יד כז|שמ&quot;א יד,כז]] (א-כתיב=וַתָּרְאֹ֖נָה)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יח|שמ&quot;א יט,יח]] (א-כתיב=בְּנָויֹֽת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יט|שמ&quot;א יט,יט]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כב|שמ&quot;א יט,כב]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=אֶל־נָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א כז/טעמים#כז ח|שמ&quot;א כז,ח]] (א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי)
#[[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]] (א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא)
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (א-כתיב=בִּֽנְהַר־֯ ): חסרים המקף לתיבה &quot;בנהר&quot;, והרווח והניקוד לתיבה &quot;פְּרָֽת&quot; הנקראת ואינה נכתבת.
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב כד|שמ&quot;ב יב,כד]] (א-כתיב=וַיִקְרָ֤א [א-קרי=וַתִּקְרָ֤א]): חסר דגש במקביל לתי&quot;ו של הקרי
#[[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]] (א-כתיב=יִשְׁאַל־֯ ): יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה &quot;אִ֖ישׁ&quot; הנקראת ולא נכתבת
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח יב|שמ&quot;ב יח,יב]] (א-כתיב=וְלֻ֨א [א-קרי=וְל֨וּ])
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]] (א-כתיב=כִּֽי־עַל־֯ ): אין רווח לתיבה &quot;כֵּ֥ן&quot; הנקראת ולא נכתבת, אבל נכתבו הניקוד והטעם בין התיבות למטה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט ז|שמ&quot;ב יט,ז]] (א-כתיב=לֻ֣א [א-קרי=ל֣וּ])
#[[שמואל ב כ/טעמים#כ יד|שמ&quot;ב כ,יד]] (א-כתיב=וַיִּקָּ֣ל֔הֲוּ)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=תְּלָוֻ֥ם)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שָׁםָּ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים): הערת קרי אחת לשתי התיבות
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד טז|שמ&quot;ב כד,טז]] (א-כתיב=הָאֲוְרֲ֥נָה)
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד יח|שמ&quot;ב כד,יח]] (א-כתיב=אֲרַ֥נֳיה)

===ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על החלק החסר בספר מלכים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כא|מל&quot;א ב,כא]] (א!=לַאֲדֹנִיָ֥הוּ): חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כח|מל&quot;א ב,כח]] (א?!=וַיָ֤נָס): כנראה חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ד/טעמים#ד ז|מל&quot;א ד,ז]] (א!=וְכִלְּכְּל֥וּ): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ו/טעמים#ו ח|מל&quot;א ו,ח]] (א=הַיְּמָנִ֑ית): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לג|מל&quot;א ז,לג]] (א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם): קו&quot;ף דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לז|מל&quot;א ז,לז]] (א=לְכֻלָּֽהְנָֽה): קווים לסילוק וגעיה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח ז|מל&quot;א ח,ז]] (א=מִלְּמָֽעְלָה): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח יא|מל&quot;א ח,יא]] (א*=כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים א י/טעמים#י כד|מל&quot;א י,כד]] (א!=וְכָל־הָאָ֔רֶץ): אין מתיגה
#[[מלכים א יד/טעמים#יד ג|מל&quot;א יד,ג]] (א!=עֲשָׁרָ֨ה): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יב|מל&quot;א יז,יב]] (א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יג|מל&quot;א יז,יג]] (א=עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים א יח/טעמים#יח לג|מל&quot;א יח,לג]] (א=וַיְּנַתַּח֙): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יח/טעמים#יח מג|מל&quot;א יח,מג]] (א=שֻׁ֭ב): מקום הטעם לימין (כמו דחי בטעמי אמ&quot;ת)
#[[מלכים א כ/טעמים#כ כט|מל&quot;א כ,כט]] (א?=&lt;נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה&gt;* או &lt;נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה&gt;): &quot;נֹכַח&quot; מוקפת ובגעיה או בטעם מרכא?
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יב|מל&quot;ב ה,יב]] (א!=דַּמֶּ֗שֶׂקּ): נקודה באות קו&quot;ף
#[[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל&quot;ב ח,ו]] (א=מִיּ֛וֹם עָזְבָ֛הֿ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר|לדעתו של ייבין יש כאן ובעוד מקום טעות נדירה ואף ייחודית בנוסח הטעמים בכתר (כתר, כא.2, עמ' 197) של נקודת תביר בטעם מרכא. אמנם יש להשוות את [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#תביר ומרכא|אותה התופעה בדיוק במגילת קֹהלת בכתי&quot;ש1]]. לכן ייתכן שיש כאן שיטה מודעת של הטעמה שאין כדוגמתה בכתבי־היד האחרים וגם לא בנוסח המקובל, ושיטה זו חריגה משיטת ההטעמה בשאר המקרא אף בכתר. אמנם יש עוד לשים לב ש'''אין''' פעמיים תביר בכתי&quot;ש1 בשני הפסוקים כאן בספר מלכים (כלומר גם אם הסופר של כתי&quot;ש1 בחר במודעות לאמץ את השיטה הזו ולא מדובר על טעות, אז הוא לא הצליח ליישם אותה במלואה). במהדורתנו בחרנו להטעים את התיבות במלכים ובקֹהלת בתביר ומרכא בעקביות, בהתאם למגמתה של המהדורה ובעקבות דרך ההטעמה המקובלת בשאר המקרא. כך עשה גם הרב ברויאר, בניגוד למג&quot;ה שבו הטעימו פעמיים תביר במלכים ואף בקֹהלת.}} (ובעניין נוסף: השארנו כאן את סימן הרפה במהדורתנו)
#[[מלכים ב י/טעמים#י י|מל&quot;ב י,י]] (א!=אֶלִיָּֽהוּ): אל&quot;ף בסגול
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע)
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ ט|מל&quot;ב כ,ט]] (א*=יְהֹוָ֔ה [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ יא|מל&quot;ב כ,יא]] (א!=וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֛הוּ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[מלכים א ז/טעמים#ז מה|מל&quot;א ז,מה]] (א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ)
#[[מלכים א ט/טעמים#ט ט|מל&quot;א ט,ט]] (א-כתיב=וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֥)
#[[מלכים ב ב/טעמים#ב טז|מל&quot;ב ב,טז]] (א-כתיב=הַגֵּיאָוֺ֑ת)
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ב|מל&quot;ב ד,ב]] (א-כתיב=לָ֖כי [א-קרי=לָ֖ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ג|מל&quot;ב ד,ג]] (א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי [א-קרי=שְׁכֵנָ֑יִךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי [א-קרי=נִשְׁיֵ֑ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=בֻ͏ָנַ֔יִכי [א-קרי=וּבָנַ֔יִךְ]): נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי&quot;ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]] (א-כתיב=יִסְלַח־נא יְהוָ֥ה): &quot;נא&quot; כתיב ולא קרי, ו&quot;יִסְלַח־&quot; מוקפת בקריאתה אל ה'
#[[מלכים ב י/טעמים#י כז|מל&quot;ב י,כז]] (א-כתיב=לְמֹחָרא֖וֹת)
#[[מלכים ב יא/טעמים#יא ב|מל&quot;ב יא,ב]] (א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים)
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=-המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=חֹרָיהָ֗ם [א-קרי=צוֹאָתָ֗ם]): השוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=&lt;ֵשֵׁ֥נַיְֵהֶ֖ם&gt; [א-קרי=מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם]): שתי נקודות הצֵרי הראשונות של &quot;קרי ולא כתיב&quot; דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב כא/טעמים#כא כ|מל&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו)

===ספר ישעיהו===

'''[[#ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה|ראו לעיל.]]'''

===ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על הקטע החסר בספר ירמיהו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו יב/טעמים#יב טז|יב,טז]] (א?=לְֽהִשָּׁבֵ֖עַ [2]): ספק געית שווא
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א!=וְלִקְלָ֔לָה): מקום הטעם באות למ&quot;ד הראשונה
#[[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה?
#[[ירמיהו מח/טעמים#מח כב|מח,כב]] (א?=דִּבְלָתָ֛יִם׃): קו ונקודת תביר במקום סילוק?
#[[ירמיהו נב/טעמים#נב כב|נב,כב]] (א!=נְחֹשֶׁת [1]): חסרה נקודת הטעם לרביע

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=חֳרְב֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו
#[[ירמיהו מט/טעמים#מט כח|מט,כח]] (א=וְשֳׁדְד֖וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב כד|ב,כד]] (א-כתיב=נַפְשָׁו֙): בלי נקודה מקבילה למפיק בה&quot;א בקרי &quot;נַפְשָׁהּ֙&quot;
#[[ירמיהו ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ): בלי דגש בגימ&quot;ל במקביל לכ&quot;ף  בקרי &quot;שֻׁכַּ֔בְתְּ&quot;
#[[ירמיהו טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה)
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א-כתיב=לְזַוָ֣עֲה)
#[[ירמיהו לד/טעמים#לד יז|לד,יז]] (א-כתיב=לְזַוָ֔עֲה)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א-כתיב=יָמִ֥ים [֯] נְאֻם־יְהוָ֑ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;בָּאִ֖ים&quot; (קרי ולא כתיב)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|לא,לח]] (א!=קָ֤וְה): הכתיב מנוקד בשווא למרות שהקרי הוא &quot;קָ֤ו&quot;
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ טו|נ,טו]] (א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ)
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|נ,כט]] (א-כתיב=אַל־יְהִי־[֯] פְּלֵיטָ֔ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;לָהּ֙&quot; (קרי ולא כתיב)

===ספר יחזקאל===

'''[[ספר יחזקאל/טעמים|ספר יחזקאל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[יחזקאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (א*=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (א*=כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[יחזקאל ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (א*=בַּעֲשׂ֩וֹתִי֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[יחזקאל י/טעמים#י יא|י,יא]] (א!=הָרֹ֙אשׁ֙): במעין טעם פשטא מלעיל
#[[יחזקאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א?=לַעָ֛יִן): נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|טז,יב]] (א*=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז לג|טז,לג]] (א=וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְ'''כׇ֨'''ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ): מתיגה חריגה לאחר פשטא
#[[יחזקאל כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א*=נִטְמְאִ֤֨ים): המקום היחיד בכל המקרא שיש בה שני טעמים מחברים בהברה אחת (הקדמא קודמת למהפך בקריאה)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח יז|כח,יז]] (א!=גָּ֤בַהּ): מקום הטעם באות גימ&quot;ל{{הערה|ראו גם ייבין, כתר, עמ' 16.}}
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=אֲדֹנָ֣י יְהֹוָ֔ה): שם הוי&quot;ה בניקוד של שם אדנות בשווא וקמץ, במקום ניקוד של אֱלֹהִים בשווא וחיריק, ובתוספת של נקודת חולם באות ה&quot;א הראשונה בדומה לניקוד הרגיל של אֱלֹהִים בשם הוי&quot;ה בכתר
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=בַּעֲשׂ֥ותִי): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין|הערת ייבין; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[יחזקאל לה/טעמים#לה טו|לה,טו]] (א!=וְכׇל־אֶד֣וֹם): חסרות שתי הנקודות של חטף סגול
#[[יחזקאל לט/טעמים#לט ה|לט,ה]] (א!=הַשָׂדֶ֖ה): חסר דגש בשׂי&quot;ן
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ח|מו,ח]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה גם כאן נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מח/טעמים#מח י|מח,י]] (א=וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵלֶּה): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[יחזקאל טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א?=לְאֳכְלָ֑ה): קמץ קטן במהדורתנו
#[[יחזקאל לב/טעמים#לב כ|לב,כ]] (א=מֳשְׁכ֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב: 
#[[יחזקאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת)
#[[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|ט,יא]] (א-כתיב=כְ֖אֲשֶׁ֥ר)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד יד|יד,יד]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד כ|יד,כ]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|כא,כח]] (א-כתיב=כִּקְסׇום־שָׁוְא֙)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א-כתיב=מִדָּֽנִֵּ֑אל)
#[[יחזקאל לו/טעמים#לו יד|לו,יד]] (א-כתיב=תְּכְּשַׁלִי־ע֑וֹד)
#[[יחזקאל מב/טעמים#מב טז|מב,טז]] (א-כתיב=חֲמֵשׁ־אֹ֥מֵות)

===ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על הקטעים החסרים בספר תרי עשר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[הושע ד/טעמים#ד יח|הושע ד,יח]] (א?!=הַזְנֵה): טעם המונח מטושטש בכתב־היד (אבל ניתן להבחין בו)
#[[יואל ב/טעמים#ב כה|הושע ב,כה]] (א!=אֶת הַשָּׁנִ֔ים): חסר מקף
#[[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל): המקף השני בתיבת משרת
#[[חבקוק ב/טעמים#ב ז|חבקוק ב,ז]] (א?=וְיִקְּצ֖וּ): קו&quot;ף דגושה?
#[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] (א*=זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)
#[[זכריה יב/טעמים#יב יג|זכריה יב,יג2]] (א!=וּנְשֵׁיהֵ֖ם [2]): ה&quot;א בצירה במקום סגול
#[[מלאכי ב/טעמים#ב ז|מלאכי ב,ז]] (א!=יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת): געיה באות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖)
#[[נחום ב/טעמים#א ג|נחום א,ג]] (א=וּגְדׇול־כֹּ֔חַ): אין הערת קרי
#[[נחום ב/טעמים#ב א|נחום ב,א]] (א=לַעֲבׇור־בָּ֥ךְ): אין הערת קרי

===ספר דברי הימים===

'''[[ספר דברי הימים/טעמים|ספר דברי הימים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ח|דה&quot;א ד,ח]] (א?!=וַיָּ֣עַשׂ): קמץ באות יו&quot;ד?
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ט|דה&quot;א ד,ט]] (א!=נִכְּבָֿ֖דֿ): כ&quot;ף דגושה במקום בי&quot;ת וגם סימן הרפה נכתב מעל שתי האותיות בי&quot;ת-דל&quot;ת באמצע
#[[דברי הימים א ה/טעמים#ה מא|דה&quot;א ה,מא]] (א!=נְבֻכַדְנֶאצַֽר): חסר דגש בצד&quot;י
#[[דברי הימים א ו/טעמים#ו מה|דה&quot;א ו,מה]] (א!=וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ֙ [1]): חסר פשטא מלעיל
#[[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה&quot;א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים א יז/טעמים#יז ו|דה&quot;א יז,ו]] (א!=צִוִ֛יתִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח ד|דה&quot;א יח,ד]] (א?=וְעֶשְׂרִֽים־אֶ֖לֶף): &quot;וְעֶשְׂרִֽים־&quot; מוקפת ובגעיה (במקום טעם עצמאי של מרכא)?
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה&quot;א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ): מקף בתיבת משרת
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה&quot;א כא,ה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב [2]): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא יב|דה&quot;א כא,יב]] (א!=וְדֶבֶר֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא כט|דה&quot;א כא,כט]] (א!=בַּבָּמָּ֖ה): מ&quot;ם דגושה
#[[דברי הימים א כב/טעמים#כב י|דה&quot;א כב,י]] (א!=וְהַכִ֨ינוֹתִ֜י): שווא באות וי&quot;ו ופתח באות ה&quot;א, ואולי ייתכן שהנקודות בוי&quot;ו נחשבות לחטף בה&quot;א וחסר כל ניקוד בוי&quot;ו.
#[[דברי הימים א כה/טעמים#כה לא|דה&quot;א כה,לא]] (א!=שְׂנֵ֥ים): בנקודת שי&quot;ן שמאלית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח י|דה&quot;א כח,י]] (א!=לִבְנֽוֹת־בַּ֥ית): חסרה נקודת חיריק ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח יז|דה&quot;א כח,יז]] (א!=וְהַקְשָׂוֺ֖ת): חסר דגש בקו&quot;ף
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו טז|דה&quot;ב ו,טז]] (א!=לְעַבְדְּ֨ךָ): טעם הקדמא באות דל&quot;ת במקום בכ&quot;ף סופית
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כ|דה&quot;ב ו,כ]] (א!=לִשְׁמוֹעַ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה&quot;ב ח,יא]] (א*=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם): המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב ט/טעמים#ט כד|דה&quot;ב ט,כד]] (א!=וּבְשָׁמִ֔ים): בנקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברי הימים ב י/טעמים#י י|דה&quot;ב י,י]] (א!=אֵלֶ֜יךְ): שווא במקום קמץ בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה&quot;ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה&quot;ב יד,ו]] (א*=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב כה/טעמים#כה א|דה&quot;ב כה,א]] (א!=מִירושָׁלָֽיִם): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כא|דה&quot;ב ל,כא]] (א!=הַלְוִיִ֧ם): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב לג/טעמים#לג כה|דה&quot;ב לג,כה]] (א!=תַֿחְתָּֽיו): תי&quot;ו רפויה בסימן רפה אחרי טעם מפסיק
#[[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ט|דה&quot;ב לה,ט]] (א?=וּשְׁמַעְיָ֨הוּ): בלי געיה במ&quot;ם?
#[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כג|דה&quot;ב לו,כג]] (א!=כּֽה־אָמַ֞ר): חסרה נקודת החולם בכ&quot;ף{{הערה|שם=ייבין}}

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב ו,מב]] (א=זֳכְרָ֕ה): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דברי הימים א א/טעמים#א מו|דה&quot;א א,מו]] (א-כתיב=עֲיוִֽת)
#[[דברי הימים א ג/טעמים#ג כד|דה&quot;א ג,כד]] (א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ)
#[[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]] (א-כתיב=־בָּנִ֔ימִן־ [א-קרי=&lt;־בָּנִ֔י מִן־&gt;]): &quot;כתב מלה חדה וקר' תרת' מלין&quot; (בין שני מקפים)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז כט|דה&quot;א כז,כט]] (א-כתיב=שִׁטַ֖רְי)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]] (א-כתיב?!=לַבֵּ֣ני{{מ:פסק}}יְמִינִי [א-קרי=&lt;לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י&gt;]): &quot;כתיב מלה חדה וקרי תרת' מילין&quot;{{הערה|ראו גם ב[[#מסורת הסופרים בנ&quot;ך: נוסח האותיות והתיבות|רשימת הכתיב בכתר]] לגבי אות יו&quot;ד הראשונה.}}
#[[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ח|דה&quot;ב כט,ח]] (א-כתיב=לְזַוָעֲה֙)
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב לד,כב]] (א-כתיב=בֶּן־תׇּוקְהַ֗ת): אין הערת קרי

===ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על הקטע החסר בספר תהלים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א!=יְהוָ֑֗ה): רביע ואתנח ביחד באות וי&quot;ו
#[[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א=אֻמְלָ֫ל): נקודת קמץ בלמ&quot;ד, במקום פתח
#[[תהלים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א*=יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים יא/טעמים#יא א|יא,א]] (א!=לְדָ֥֫וִד): טעם ה&quot;יורד&quot; נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל&quot;ת ביחד עם ה&quot;עולה&quot;
#[[תהלים יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א*=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א*=יְהֹוָֽה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי): דגש מיותר באות נו&quot;ן
#[[תהלים לז/טעמים#לז יד|לז,יד]] (א?=פָּ֥תְח֣וּ* או פָּֽתְח֣וּ): מרכא ומונח או געיה ומונח?
#[[תהלים לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א!=וְסוֹמֵ֖ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[תהלים לט/טעמים#לט ו|לט,ו]] (א?=אַ֥ךְ* או אַ֖ךְ): בטעם מרכא או בטעם טרחא?
#[[תהלים מד/טעמים#מד ז|מד,ז]] (א?=וְחַרְבִּ֗י): חסר גרש בוי&quot;ו?
#[[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]] (א?=ק֭וּמָֽה* או ק֭וּמָ֥ה) דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים נו/טעמים#נו ה|נו,ה]] (א!=דְּבָר֥֫וֹ): ה&quot;עולה&quot; מסומן באות רי&quot;ש במקום באות בי&quot;ת
#[[תהלים נו/טעמים#נו יב|נו,יב]] (א=לֹּ֣א): למ&quot;ד דגושה
#[[תהלים נז/טעמים#נז ה|נז,ה]] (א!=וּלְשׁוֹנָ֗ם): חסר גרש
#[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים ס/טעמים#ס יד|ס,יד]] (א*=בֵּאלֹהִ֥ים): בלי דחי{{הערה|ולא כספיקת ברויאר.}}
#[[תהלים סד/טעמים#סד ח|סד,ח]] (א!=אֱ֫לֹהִ֥ים): סימון ה&quot;עולה&quot; באות אל&quot;ף במקום באות למ&quot;ד
#[[תהלים סט/טעמים#סט,כט|סט,כט]] (א?=יִ֭מָּחֽוּ* או יִ֭מָּח֥וּ): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים עה/טעמים#עה ד|עה,ד]] (א!=נְֽמֹגִ֗ים־אֶ֥רֶץ): מקף בתיבת רביע
#[[תהלים עח/טעמים#עח ז|עח,ז]] (א*=מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]] (א?=צָ֭רָתִֽי* או צָ֭רָתִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ): הצינורית מסומנת באות וי&quot;ו השווּאה
#[[תהלים פט/טעמים#פט כ|פט,כ]] (א*=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צב/טעמים#צב ח|צב,ח]] (א*=כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צד/טעמים#צד יב|צד,יב]] (א=יָ֑הּ): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[תהלים צח/טעמים#צח ז|צח,ז]] (א!=וְיֹ֣שְׁבֵיּ): נקודה באות יו&quot;ד האחרונה{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[תהלים צח/טעמים#צח ח|צח,ח]] (א!=יְרַנֵּנֽוּ): מקום הסילוק
#[[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו יט|קו,יט]] (א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו מג|קו,מג]] (א!=וַ֝יָּמֹכּוּ): חסרה נקודת הרביע
#[[תהלים קו/טעמים#קו מח|קו,מח]] (א!=&lt;מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀&gt;): חסר מקף
#[[תהלים קז/טעמים#קז ה|קז,ה]] (א!=תִתְעַטָּֽף): חסר דגש באות תי&quot;ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי&quot;ו.
#[[תהלים קז/טעמים#קז יז|קז,יז]] (א?!=יִתְעַנּֽו׃): חסרה נקודת השורוק באות וי&quot;ו?
#[[תהלים קז/טעמים#קז יח|קז,יח]] (א!=עַד שַׁ֥עֲרֵי): חסר מקף
#[[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קח/טעמים#קח ז|קח,ז]] (א!=וַעֲנֵֽניִ): יש הזזה שמאלה של נקודת החיריק באופן חריג, את שהיא ממוקמת מתחת לאות יו&quot;ד.
#[[תהלים קח/טעמים#קח יא|קח,יא]] (א?=יֹ֖בִלֵנִּי): נו&quot;ן דגושה?{{הערה|יש גם לציין הזזה שמאלה באופן חריג של נקודת החיריק תחת האות נו&quot;ן, אך זה נגרם בגלל הראש של הלמ&quot;ד מהשורה למטה.}}
#[[תהלים קי/טעמים#קי ה|קי,ה]] (א?=אֲדֹנָ֥י): נקודת חולם בכתב־היד?
#[[תהלים קיח/טעמים#קיח י|קיח,י]] (א!=בְּ֭שֵׁ֥ם): קו מיותר של דחי באות בי&quot;ת
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט יד|קיט,יד]] (א?*=שַּׂ֗שְׂתִּי): שי&quot;ן דגושה?
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט קלח|קיט,קלח]] (וֶֽאֱמוּנָ֥֗ה): נקודת רביע מיותרת באות נו&quot;ן בנוסף למרכא
#[[תהלים קכד/טעמים#קכד ו|קכד,ו]] (א?=שֶׁלֹּ֥א* או שֶׁלֹּ֖א): טעם מרכא או טעם טרחא?
#[[תהלים קכז/טעמים#קכז ב|קכז,ב]] (א*=לָכֶ֨ם): אין קו של לגרמיה
#[[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]] (א?=קָ֭רָֽאתִי* או קָ֭רָ֥אתִי): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]] (א?=אָ֭נָֽה* או אָ֭נָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|קמ,ו]] (א*=טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים קמד/טעמים#קמד טו|קמד,טו]] (א*=שֱׁיְהֹוָ֥ה): חטף סגול באות שי&quot;ן ושווא באות יו&quot;ד

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[תהלים ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם)
#[[תהלים עג/טעמים#עג ב|עג,ב]] (א-כתיב=נָטָ֣וּי)
#[[תהלים עט/טעמים#עט י|עט,י]] (א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם)
#[[תהלים פט/טעמים#פט כט|פט,כט]] (א-כתיב=אֶשְׁמָור־ל֣וֹ): אין הערת קרי
#[[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|קמה,ו]] (א-כתיב=וּגְדֻלָּותְיךָ֥; א-קרי=וגדולתיך)

ג. קמץ קטן:{{הערה|במקומות רבים במקרא יש קמץ שהוא קמץ קטן (חטוף) לפי המדקדקים המודרנים, ואילו לפי המסורת הספרדית הוא קמץ רחב (רגיל). תיעדנו את המקומות האלה במהדורתנו ע&quot;י [[תבנית:מ:קמץ]]. אך בספר תהלים ב-3 מקומות יש מצב הפוך: לפי כללי הדקדוק מדובר לכאורה על קמץ רחב, או שיש ספק בכך, ואילו במסורת הספרדית מדובר על קמץ קטן.}}
#[[תהלים יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (א=אֶרְחָמְךָ֖): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף
#[[תהלים מה/טעמים#מה ג|מה,ג]] (א=יָפְיָפִ֡יתָ): ספק לגבי קמץ קטן ביו&quot;ד הראשונה אצל המדקדקים המודרנים, והקמץ קטן לפי המסורת הספרדית
#[[תהלים פא/טעמים#פא ב|פא,ח]] (א=אֶבְחָנְךָ֨): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף

===ספר איוב===

'''[[ספר איוב/טעמים|ספר איוב]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איוב יב/טעמים#יב כד|יב,כד]] (א?!=וַ֝יַּתִעֵ֗ם): חסרה נקודה אחת של שווא באות תי&quot;ו?{{הערה|ברויאר ציין א=וַ֝יַּתְעֵם (חסרה נקודת הרביע באות עי&quot;ן), אך ניתן להבחין בנקודת הרביע בצילום למרות שהיא מטושטשת, וייתכן שנפלה טעות בהערתו.}}
#[[איוב טז/טעמים#טז ח|טז,ח]] (א?=וַיָּ֥קׇם* או וַיָּ֖קָם): בטעם מרכא* או טרחא?
#[[איוב יט/טעמים#יט טז|יט,טז]] (א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י): גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו
#[[איוב כא/טעמים#כא טו|כג,טו]] (א!=מַה שַּׁדַּ֥י): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[איוב כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי* או מַה־יֹּֽאמַר־לִֽי): המקף השני בתיבת מרכא* או שהקו מתחת לאות יו&quot;ד געיה?
#[[איוב כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (א?=אָ֭נֹכִֽי* או אָ֭נֹכִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[איוב לא/טעמים#לא ב|לא,ב]] (א*=וּמֶ֤ה): אין קו של לגרמיה
#[[איוב מא/טעמים#מא כב|מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ): מקף בתיבת משרת?

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איוב לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (א-כתיב=יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר)

===ספר משלי===

'''[[ספר משלי/טעמים|ספר משלי]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[משלי ב/טעמים#ב יא|ב,יא]] (א!=תְּבוּּנָ֥ה): בכתר נכתבה נקודת השורוק באות וי&quot;ו פעמיים{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[משלי ג/טעמים#ג ל|ג,ל]] (א!=אַל {{קו&quot;כ|תרוב|תָּרִ֣יב}}): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ): אות כ&quot;ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו כד|ו,כד]] (א?!=לֶָשׁ֥וֹן): קמץ וסגול באות למ&quot;ד?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=בּ֖וֹ): בטעם טרחא (במקום דחי)?
#[[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א?=שֹׁמֵ֢עַֽ֫ לִ֥י* או שֹׁמֵ֢֫עַֽ לִ֥י): סימן ה&quot;עולה&quot; תלוי בין האותיות מ&quot;ם ועי&quot;ן
#[[משלי י/טעמים#י יג|י,יג]] (א!=בְּשִׁפְתֵ֣י): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[משלי יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א?!=הוֹלֵ֣ך): חסרות נקודות שווא באות כ&quot;ף סופית?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי יב/טעמים#יב כג|יב,כג]] (א!=כְּ֝סִילִים): חסרה נקודת הרביע באות למ&quot;ד
#[[משלי יג/טעמים#יג כה|יג,כה]] (א?=אֹ֭כֵֽל* או אֹ֭כֵ֥ל): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[משלי כא/טעמים#כא ל|כא,ל]] (א!=עֵ֝צָה): חסרה נקודת הרביע באות צד&quot;י
#[[משלי כ/טעמים#כ כה|כה,כ]] (א*=מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[משלי כב/טעמים#כב ח|כב,ח]] (א=יִקְצׇור־אָ֑וֶן): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב,יא|כב,יא]] (א=טְהׇור־לֵ֑ב): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]] (א=יִפׇּול־שָֽׁם): אין הערת קרי
#[[משלי כג/טעמים#כג כו|כג,כו]] (א-כתיב=תִּרְצֹּֽנָה)

===מגילת רות===

'''[[מגילת רות/טעמים|מגילת רות]] קיימת במלואה בכתר ארם צובה.'''

הניקוד בתוך הכתיב:
#[[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
#[[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי ולא כתב&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.

===מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על החלק האחרון של המגילה שאינו קיים בכתר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)|כאן]]'''.

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
&lt;קטע התחלה=תעוררו/&gt;#ספק מרכא בתיבת תביר (בשלושה מקומות מקבילים):{{הערה|שם=תעוררו|1=ההתייחסות כאן היא רק לעניין הטעם בתיבה האחרונה (מרכא בתיבת תביר או געיה) ולא לשאלת החטף (&quot;וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ&quot;, &quot;וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ&quot;). למידע מלא על הניקוד והטעמים בשלושת המקומות המקבילים (ב,ז; ג,ה; ח,ד) ראו בהערת הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב,ז|שה&quot;ש ב,ז]]. למידע נוסף על &quot;מרכא בתיבת תביר&quot; בכתר ומקורות נוספים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|בהפניות כאן]].}}
##[[שיר השירים ב/טעמים|ב,ז]]: א?,ש1,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / א?,ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ג/טעמים|ג,ה]]: א,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ח/טעמים|ח,ד]]: ק13,ל-א,ק-מ=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ]* / ל?=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ]&lt;קטע סוף=תעוררו/&gt;
#[[שיר השירים ב/טעמים#ב יז|שיר השירים ב,יז]] (א!=דְּמֵה־לְךָ): חסר טעם הקדמא

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בספרי הנביאים והכתובים''' בכתר ארם צובה או בכתי&quot;ל. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה  (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בתורה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביהושע}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע|ספר יהושע]]''' (26 פריטים): [[יהושע א/טעמים#א יב|א,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,יג]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו טו|ו,טו]] (א=סָבֲב֥וּ); [[יהושע ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים); [[יהושע ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים); [[יהושע ח/טעמים#ח כז|ח,כז]] (א=בָּֽזֲז֥וּ); [[יהושע יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כִּֽנֲר֖וֹת); [[יהושע יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (א=בָּזֲז֥וּ); [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יג/טעמים#יג ז|יג,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יד/טעמים#יד יג|יד,יג]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[יהושע יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=בֵּרֲכַ֥נִי); [[יהושע יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֜ה); [[יהושע כא/טעמים#כא ד|כא,ד]] (א=הַקֳּהָתִ֑י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא י|כא,י]] (א=הַקֳּהָתִ֖י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=בְּנֵֽי־קֳהָת֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כו|כא,כו]] (א=בְּנֵי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא לד|כא,לד]] (א=אֶֽת־יָקְנֳעָ֖ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כב/טעמים#כב ו|כב,ו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם); [[יהושע כב/טעמים#כב ז|כב,ז]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽם); [[יהושע כב/טעמים#כב כא|כב,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע כב/טעמים#כב לג|כב,לג]] (א=וַיְבָרֲכ֥וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שופטים|ספר שופטים]]''' (24 פריטים): [[שופטים ב/טעמים#ג כו|ג,כו]] (א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[שופטים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א=בָּֽרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=לְחוֹקֲקֵ֣י); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה יא|ה,יא]] (א=מְחַֽצֲצִ֗ים); [[שופטים ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (א=וּֽשֲׁבֵ֥ה); [[שופטים ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙ [{{קו תחתי|שני חטפים}}]);{{הערה|השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם; וראו לעיל ב[[#ספר שופטים|רשימת החריגים]] לגבי שתי הגעיות.}} [[שופטים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (א=עֹלֲל֥וֹת); [[שופטים ט/טעמים#ט יג|ט,יג]] (א=הַֽמֲשַׂמֵּ֥חַ); [[שופטים ט/טעמים#ט לז|ט,לז]] (א=מְעוֹנֲנִֽים); [[שופטים ט/טעמים#ט נד|ט,נד]] (א=וּמ֣וֹתֲתֵ֔נִי); [[שופטים ט/טעמים#ט נז|ט,נז]] (א=קִֽלֲלַ֖ת); [[שופטים י/טעמים#י ח|י,ח]] (א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙); [[שופטים יג/טעמים#יג כד|יג,כד]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז טז|טז,טז]] (א=וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז כד|טז,כד]] (א=וַֽיְהַלֲל֖וּ); [[שופטים כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙); [[שופטים כ/טעמים#כ לב|כ,לב]] (א=אֶל־הַֽמֲסִלּֽוֹת); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת); [[שופטים כא/טעמים#כא כג|כא,כג]] (א=מִן־הַמְּחֹלֲל֖וֹת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמואל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]]''' (30 פריטים): [[שמואל א ב/טעמים#ב כה|שמ&quot;א ב,כה]] (א=וּפִֽלֲל֣וֹ); [[שמואל א ג/טעמים#ג יג|שמ&quot;א ג,יג]] (א=כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים); [[שמואל א ד/טעמים#ד יז|שמ&quot;א ד,יז]] (א=הַֽמֲבַשֵּׂ֜ר); [[שמואל א ז/טעמים#ז ג|שמ&quot;א ז,ג]] (א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם); [[שמואל א ט/טעמים#ט ו|שמ&quot;א ט,ו]] (א=נֵ֣לֲכָה); [[שמואל א יג/טעמים#יג י|שמ&quot;א יג,י]] (א=לְבָרֲכֽוֹ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נא|שמ&quot;א יז,נא]] (א=וַיְמֹ֣תֲתֵ֔הוּ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נב|שמ&quot;א יז,נב]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[שמואל א יח/טעמים#יח כג|שמ&quot;א יח,כג]] (א=הַֽנֲקַלָּ֤ה); [[שמואל א כד/טעמים#כד י|שמ&quot;א כד,י]] (א=לַהֲרָגֲךָ֖); [[שמואל א כה/טעמים#כה ז|שמ&quot;א כה,ז]] (א=גֹזֲזִ֖ים); [[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א=לְגֹזֲזָ֑י); [[שמואל א כה/טעמים#כה כו|שמ&quot;א כה,כו]] (א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[שמואל א כו/טעמים#כו יא|שמ&quot;א כו,יא]] (א=וְנֵלֲכָה־לָּֽנוּ); [[שמואל א ל/טעמים#ל טז|שמ&quot;א ל,טז]] (א=וְחֹ֣גֲגִ֔ים); [[שמואל ב א/טעמים#א ט|שמ&quot;ב א,ט]] (א=וּמֹ֣תֲתֵ֔נִי); [[שמואל ב י/טעמים#י ג|שמ&quot;ב י,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כג|שמ&quot;ב יג,כג]] (א=גֹֽזֲזִים֙); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כה|שמ&quot;ב יג,כה]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ); [[שמואל ב יד/טעמים#יד י|שמ&quot;ב יד,י]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֤ר); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טו,ז]] (א=אֵ֣לֲכָה); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טז,ז]] (א=בְּקַֽלֲל֑וֹ); [[שמואל ב יט/טעמים#יט ו|שמ&quot;ב יט,ו]] (א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים); [[שמואל ב יט/טעמים#יט מ|שמ&quot;ב יט,מ]] (א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=הַֽמֲסִלָּ֑ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֤ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יג|שמ&quot;ב כ,יג]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֑ה);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[שמואל ב כ/טעמים#כ טו|שמ&quot;ב כ,טו]] (א=סֹֽלֲלָה֙); [[שמואל ב כא/טעמים#כא ג|שמ&quot;ב כא,ג]] (א=וּבָרֲכ֖וּ); [[שמואל ב כב/טעמים#כב יב|שמ&quot;ב כב,יב]] (א=חַֽשֲׁרַת־מַ֖יִם).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במלכים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]]''' (29 פריטים): [[מלכים א ד/טעמים#ד יב|מל&quot;א ד,יב]] (א=לְיָקְמֳעָֽם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א ו/טעמים#ו לז|מל&quot;א ו,לז]] (א=הָרֲבִיעִ֔ית); [[מלכים א ז/טעמים#ז כד|מל&quot;א ז,כד]] (א=סֹבֲבִ֣ים); [[מלכים א ח/טעמים#ח לה|מל&quot;א ח,לה]] (א=וְהִֽתְפַּלֲל֞וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מד|מל&quot;א ח,מד]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מח|מל&quot;א ח,מח]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ);{{הערה|פריט זה נשמט מרשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[מלכים א ח/טעמים#ח סו|מל&quot;א ח,סו]] (א=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[מלכים א יג/טעמים#יג ז|מל&quot;א יג,ז]] (א=וּֽסֳעָ֑דָה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א יד/טעמים#יד כא|מל&quot;א יד,כא]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל&quot;א יז,יא]] (א=לִֽקְִחִי־נָ֥א [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[מלכים א יח/טעמים#יח כח|מל&quot;א יח,כח]] (א=וַיִּתְגֹּֽדֲדוּ֙); [[מלכים א כא/טעמים#כא יט|מל&quot;א כא,יט]] (א=לָקֲק֤וּ); [[מלכים א כא/טעמים#כא כ|מל&quot;א כא,כ]] (א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי); [[מלכים ב ב/טעמים#ב א|מל&quot;ב ב,א]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב יא|מל&quot;ב ב,יא]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב כד|מל&quot;ב ב,כד]] (א=וַֽיְקַלֲלֵ֖ם); [[מלכים ב ג/טעמים#ג טו|מל&quot;ב ג,טו]] (א=הַֽמֲנַגֵּ֔ן); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כט|מל&quot;ב ד,כט]] (א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו ב|מל&quot;ב ו,ב]] (א=נֵלֲכָה־נָּ֣א); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כח|מל&quot;ב ו,כח]] (א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כט|מל&quot;ב ו,כט]] (א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו לב|מל&quot;ב ו,לב]] (א=בֶּן־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ); [[מלכים ב ז/טעמים#ז ח|מל&quot;ב ז,ח]] (א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים); [[מלכים ב ח/טעמים#ח יב|מל&quot;ב ח,יב]] (א=וְעֹלֲלֵיהֶ֣ם); [[מלכים ב ט/טעמים#ט יז|מל&quot;ב ט,יז]] (א=וּֽשֲׁלַ֥ח); [[מלכים ב י/טעמים#י טו|מל&quot;ב י,טו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֗הוּ); [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל&quot;ב י,לג]] (א=וְהַֽמֲנַשִּׁ֑י); [[מלכים ב יב/טעמים#יב יב|מל&quot;ב יב,יב]] (א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן); [[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' (53 פריטים): [[ישעיהו א/טעמים#א כג|א,כג]] (א=סוֹרֲרִ֗ים); [[ישעיהו א/טעמים#א ל|א,ל]] (א=וּֽכֲגַנָּ֔ה); [[ישעיהו ב/טעמים#ב ו|ב,ו]] (א=וְעֹנֲנִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י א|י,א]] (א=הַחֹֽקֲקִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י לא|י,לא]] (א=נָֽדֲדָ֖ה); [[ישעיהו יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א=וְצֹרֲרֵ֥י); [[ישעיהו יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=לְבֹזֲזֵֽינוּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט ו|יט,ו]] (א=דָּלֲל֥וּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט כה|יט,כה]] (א=בֵּרֲכ֛וֹ);{{הערה|בטעות &quot;יט,כו&quot; ברשימת ברויאר בסוף תנ&quot;ך כתר ירושלים.}} [[ישעיהו כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (א=הַֽמֲצַפֶּ֔ה); [[ישעיהו כב/טעמים#כב ג|כב,ג]] (א=נָֽדֲדוּ־יַ֖חַד); [[ישעיהו כב/טעמים#כב טז|כב,טז]] (א=חֹקֲקִ֥י); [[ישעיהו כג/טעמים#כג יג|כג,יג]] (א=עֽוֹרֲרוּ֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְפּוֹרֲרָה֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְמוֹטֲטָ֖ה); [[ישעיהו כד/טעמים#כד כ|כד,כ]] (א=וְהִֽתְנוֹדֲדָ֖ה); [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]] (א=וּֽסֲגֹ֥ר); [[ישעיהו כז/טעמים#כז ח|כז,ח]] (א=בְּסַאסֳּאָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ל,א]] (א=סֽוֹרֲרִים֙); [[ישעיהו לא/טעמים#לא ח|לא,ח]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=מְחֹקֲקֵ֑נוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כג|לג,כג]] (א=בָּ֥זֲזוּ); [[ישעיהו לד/טעמים#לד טז|לד,טז]] (א=וּֽקֲרָ֔אוּ); [[ישעיהו לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[ישעיהו לז/טעמים#לז לג|לז,לג]] (א=סֹלֲלָֽה); [[ישעיהו לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (א=יְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ד|מ,ד]] (א=וְהָרֲכָסִ֖ים); [[ישעיהו מ/טעמים#מ כ|מ,כ]] (א=הַֽמֲסֻכָּ֣ן); [[ישעיהו מב/טעמים#מב כד|מב,כד]] (א=לְבֹזֲזִ֖ים); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (א=וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֮); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יח|מה,יח]] (א=כֽוֹנֲנָ֔הּ); [[ישעיהו מה/טעמים#מה כ|מה,כ]] (א=וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים); [[ישעיהו מז/טעמים#מז י|מז,י]] (א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יד|מח,יד]] (א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יז|מח,יז]] (א=מַדְרִֽיכֲךָ֖); [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וַאֲבָרֲכֵ֖הוּ); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִתְעוֹרֲרִ֣י [1]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִֽתְעוֹרֲרִ֗י [2]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא כ|נא,כ]] (א=הַֽמֲלֵאִ֥ים); [[ישעיהו נב/טעמים#נב ו|נב,ו]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֖ר); [[ישעיהו נג/טעמים#נג ז|נג,ז]] (א=גֹזֲזֶ֖יהָ); [[ישעיהו נז/טעמים#נז ג|נז,ג]] (א=עֹנֲנָ֑ה); [[ישעיהו נז/טעמים#נז כ|נז,כ]] (א=וְהָרֲשָׁעִ֖ים); [[ישעיהו נח/טעמים#נח ט|נח,ט]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[ישעיהו נט/טעמים#נט י|נט,י]] (א=נְגַשֲׁשָׁ֤ה); [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] (א=נֹ֥סֲסָה); [[ישעיהו סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (א=וְהִֽלֲל֖וּ); [[ישעיהו סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א=הַֽמֲסִלָּה֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג יח|סג,יח]] (א=בּוֹסֲס֖וּ); [[ישעיהו סד/טעמים#סד י|סד,י]] (א=הִֽלֲל֙וּךָ֙); [[ישעיהו סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[ישעיהו סו/טעמים#סו טז|סו,טז]] (א=חַֽלֲלֵ֥י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בירמיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]]''' (37 פריטים):{{הערה|1=רשימה זו אינה כוללת את הפריט [[ירמיהו מח/טעמים#מח לב|מח,לב]] (א=מִבֲּכִ֨י), המובא ברשימות ברויאר. נראה יותר שבכתר יש כאן שווא בלבד (&quot;מִבְּכִ֨י&quot;), או שהקו של הפתח נמחק; וכך הכריעו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/13/48/1/mg/106 מג&quot;ה].}} [[ירמיהו ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] (א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮); [[ירמיהו ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א=מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה א|ה,א]] (א=שׁוֹטֲט֞וּ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (א=אֵֽלֲכָה־לִּ֤י); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (א=סֹֽלֲלָ֑ה); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=יְעוֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] (א=סוֹרֲרִ֔ים); [[ירמיהו ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א=הַֽמֳעָרַ֣ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א=שׁוֹבֲבָ֜ה); [[ירמיהו ח/טעמים#ח כג|ח,כג]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו ט/טעמים#ט ט|ט,ט]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ירמיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]] (א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת); [[ירמיהו יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (א=הַֽמֲזִמָּ֙תָה֙); [[ירמיהו יא/טעמים#יא כא|יא,כא]] (א=הַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[ירמיהו יב/טעמים#יב י|יב,י]] (א=בֹּסֲס֖וּ); [[ירמיהו יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א=שֹֽׁדֲדִ֔ים); [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|כ,יז]] (א=לֹא־מוֹתֲתַ֖נִי); [[ירמיהו כב/טעמים#כב טו|כב,טו]] (א=הֲתִֽמֲלֹ֔ךְ); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כ|כב,כ]] (א=וּֽצֳעָ֔קִי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כח|כב,כח]] (א=הֽוּטֲלוּ֙); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לג|כה,לג]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לו|כה,לו]] (א=וִֽילֲלַ֖ת); [[ירמיהו לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה);{{הערה|1=בן־נפתלי,'''ל''',ב1=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (חטף פתח); בן־אשר,מ&quot;ש,דפוסים=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (חטף קמץ); ק=אֶכְתְּבֶ֑נָּה (שווא). הפריט אינו מופיע בספר החילופים מהדורת ליפשיץ; החילוף מוזכר ברד&quot;ק, ודבריו הובאו במ&quot;ש.}} [[ירמיהו לב/טעמים#לב ט|לב,ט]] (ל=וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙); [[ירמיהו לג/טעמים#לג י|לג,י]] (א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת); [[ירמיהו מ/טעמים#מ טו|מ,טו]] (א=אֵ֤לֲכָה); [[ירמיהו מא/טעמים#מא ה|מא,ה]] (א=וּמִתְגֹּֽדֲדִ֑ים); [[ירמיהו מד/טעמים#מד ט|מד,ט]] (א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩); [[ירמיהו מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ); [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (א-קרי=וּֽזֳעָ֑קוּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);  [[ירמיהו מט/טעמים#מט ד|מט,ד]] (א=מַה־תִּתְהַֽלֲלִי֙); [[ירמיהו נ/טעמים#נ ו|נ,ו]] (א-קרי=שׁוֹבֲב֑וּם); [[ירמיהו נ/טעמים#נ י|נ,י]] (א=כָּל־שֹׁלֲלֶ֥יהָ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וִיבֹקֲק֖וּ);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[ירמיהו נא/טעמים#נא ז|נא,ז]] (א=יִתְהֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא מט|נא,מט2]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו נא/טעמים#נא נג|נא,נג]] (א=שֹׁדֲדִ֛ים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביחזקאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יחזקאל|ספר יחזקאל]]''' (55 פריטים): [[יחזקאל א/טעמים#א ז|א,ז]] (א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (א=הָרֲשָׁעָ֖ה); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יט|ג,יט]] (א=הָרֲשָׁעָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ב|ד,ב]] (א=סֹלֲלָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ד/טעמים#ד י|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶ֔נּוּ [1]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ [2]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נָּה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=בְּגֶֽלֲלֵי֙); [[יחזקאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (א=גֶּֽלֲלֵ֣י); [[יחזקאל ו/טעמים#ו ז|ו,ז]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם); [[יחזקאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] (א=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ט/טעמים#ט ח|ט,ח]] (א=וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֨וֹת [1]); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֥וֹת [2]); [[יחזקאל טז/טעמים#טז נא|טז,נא]] (וַתְּצַדֲּקִי֙); [[יחזקאל יז/טעמים#יז יז|יז,יז]] (ל=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כא/טעמים#כא כז|כא,כז]] (א=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו ח|כו,ח]] (א=סֹֽלֲלָ֔ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל כו/טעמים#כו טז|כו,טז]] (א=וְשָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|כו,כא]] (א=וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י); [[יחזקאל כז/טעמים#כז ד|כז,ד]] (א=כָּלֲל֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (א=וּבְכׇל־קֳהָלֵךְ֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לב|כז,לב]] (א=וְקוֹנֲנ֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (א=וְכׇל־קֳהָלֵ֖ךְ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לה|כז,לה]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח ט|כח,ט]] (א=מְחַלֲלֶֽיךָ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח טז|כח,טז]] (א=תוֹכֲךָ֛); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יח|כח,יח]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יט|כח,יט]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=רֹמֲמָ֑תְהוּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ו|לא,ו]] (א=קִֽנֲנוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=בְּעוֹפֲפִ֥י); [[יחזקאל לב/טעמים#לב יב|לב,יב]] (א=וְשָֽׁדֲדוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב טז|לב,טז]] (א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ); [[יחזקאל לב/טעמים#לב כב|לב,כב]] (א=וְכָל־קֳהָלָ֔הּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל לג/טעמים#לג כח|לג,כח]] (א=וְשָׁ֥מֲמ֛וּ); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ [1]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶֽךָ [2]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ז|לה,ז]] (א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|לה,ט]] (א=שִֽׁמֲמ֤וֹת); [[יחזקאל לה/טעמים#לה יא|לה,יא]] (א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ); [[יחזקאל לו/טעמים#לו ד|לו,ד]] (א=הַשֹּֽׁמֲמוֹת֙); [[יחזקאל לו/טעמים#לו לה|לו,לה]] (א=וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־שֹׁלֲלֵיהֶ֗ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־בֹּ֣זֲזֵיהֶ֔ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט כז|לט,כז]] (א=בְּשׁוֹבֲבִ֤י); [[יחזקאל מ/טעמים#מ מג|מ,מג]] (א=וְהַֽשֲׁפַתַּ֗יִם); [[יחזקאל מג/טעמים#מג י|מג,י]] (א=וּמָדֲד֖וּ); [[יחזקאל מז/טעמים#מז כב|מז,כב]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם [1]); [[יחזקאל מח/טעמים#מח יא|מח,יא]] (א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בתרי עשר}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]]''' (25 פריטים): [[הושע ז/טעמים#ז ה|הושע ז,ה]] (א=אֶת־לֹצֲצִֽים); [[הושע ז/טעמים#ז יג|הושע ז,יג]] (א=כִּֽי־נָדֲד֣וּ); [[הושע ט/טעמים#ט טו|הושע ט,טו]] (א=סֹרֲרִֽים); [[הושע ט/טעמים#ט יז|הושע ט,יז]] (א=נֹדֲדִ֖ים); [[יואל ג/טעמים#ג ג|יואל ג,ג]] (א=וְתִֽימֲר֖וֹת); [[עמוס ב/טעמים#ב יג|עמוס ב,יג]] (א=הַֽמֲלֵאָ֥ה); [[עמוס ד/טעמים#ד א|עמוס ד,א]] (א=הָרֹצֲצ֖וֹת); [[עמוס ה/טעמים#ה יב|עמוס ה,יב]] (א=צֹרֲרֵ֤י); [[עמוס ו/טעמים#ו ג|עמוס ו,ג]] (א=הַֽמֲנַדִּ֖ים); [[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מיכה ג/טעמים#ג ט|מיכה ג,ט]] (ל=הַֽמֲתַעֲבִ֣ים); [[מיכה ה/טעמים#ה יא|מיכה ה,יא]] (א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים); [[מיכה ו/טעמים#ו ז|מיכה ו,ז]] (א=בְּרִֽבֲב֖וֹת); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=אַ֣לֲלַי); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=כְּעֹלֲלֹ֖ת); [[נחום ב/טעמים#ב ג|נחום ב,ג]] (א=בֹּֽקֲקִ֔ים); [[נחום ב/טעמים#ב ה|נחום ב,ה]] (א=יִתְהוֹלֲל֣וּ); [[נחום ב/טעמים#ב ח|נחום ב,ח]] (א=מְתֹפֲפֹ֖ת); [[חבקוק ג/טעמים#ג ו|חבקוק ג,ו]] (א=וַיִּתְפֹּֽצֲצוּ֙); [[חבקוק ג/טעמים#ג טז|חבקוק ג,טז]] (א=צָלֲל֣וּ); [[צפניה א/טעמים#א ט|צפניה א,ט]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֛ים); [[צפניה ב/טעמים#ב א|צפניה ב,א]] (א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ); [[צפניה ב/טעמים#ב יב|צפניה ב,יב]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[זכריה ד/טעמים#ד יב|זכריה ד,יב]] (ל=שִׁבֲּלֵ֣י); [[זכריה יא/טעמים#יא ג|זכריה יא,ג]] (א=יִֽלֲלַ֣ת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]]''' (171 פריטים): [[תהלים ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (א=ה֭וֹלֲלִים); [[תהלים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=שׁוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=עָשֲׁשָׁ֣ה); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=בְּכׇל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים ז/טעמים#ז ה|ז,ה]] (א=צֽוֹרֲרִ֣י); [[תהלים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=צוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=עוֹלֲלִ֨ים ׀); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=צוֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=חָֽנֲנֵ֬נִי); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י); [[תהלים י/טעמים#י ה|י,ה]] (א=כׇּל־צ֝וֹרֲרָ֗יו); [[תהלים יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כּוֹנֲנ֣וּ); [[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]] (א=אִ֥מֲר֣וֹת); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽשְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ש1=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨ ׀); [[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל=אֶ֥קֲרָ֣א); [[תהלים כו/טעמים#כו ו|כו,ו]] (א=וַאֲסֹבֲבָ֖ה); [[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי); [[תהלים כז/טעמים#כז יא|כז,יא]] (א=שֽׁוֹרֲרָֽי); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א=עָשֲׁשָׁ֖ה); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=מִכׇּל־צֹרֲרַ֨י); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=וְלִ֥שֲׁכֵנַ֨י ׀); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=נָדֲד֥וּ); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד א|לד,א]] (א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד ב|לד,ב]] (א=אֲבָרֲכָ֣ה); [[תהלים לד/טעמים#לד ד|לד,ד]] (א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה); [[תהלים לה/טעמים#לה יח|לה,יח]] (א=אֲהַלֲלֶֽךָּ); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א?=&lt;שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; [{{קו תחתי|חטף קמץ}}] או &lt;שִׁ֥מֲעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; בחטף קמץ); [[תהלים מ/טעמים#מ יג|מ,יג]] (א=אָפֲפֽוּ־עָלַ֨י); [[תהלים מב/טעמים#מב יא|מב,יא]] (א=צוֹרֲרָ֑י);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=וְהִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נה/טעמים#נה,יא|נה,יא]] (א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ); [[תהלים נה/טעמים#נה,כב|נה,כב]] (א=וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ); [[תהלים נו/טעמים#נו ג|נו,ג]] (א=שׁ֭וֹרֲרַי); [[תהלים נט/טעמים#נט ז|נט,ז]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים נט/טעמים#נט טו|נט,טו]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים ס/טעמים#ס ט|ס,ט]] (א=מְחֹֽקֲקִֽי); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ); [[תהלים סב/טעמים#סב ה|סב,ה]] (א=יְקַֽלֲלוּ־סֶֽלָה); [[תהלים סד/טעמים#סד ט|סד,ט]] (א=יִ֝תְנֹדֲד֗וּ); [[תהלים סד/טעמים#סד יא|סד,יא]] (א=וְ֝יִתְהַלֲל֗וּ); [[תהלים סה/טעמים#סה ה|סה,ה]] (א=תִּ֥בֲחַ֣ר); [[תהלים סה/טעמים#סה י|סה,י]] (א=וַתְּשֹׁ{{גלגל}}קֲקֶ֡הָ); [[תהלים סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=תְּ֝מֹגֲגֶ֗נָּה); [[תהלים סו/טעמים#סו ז|סו,ז]] (א=הַסּוֹרֲרִ֓ים ׀); [[תהלים סו/טעמים#סו ח|סו,ח]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[תהלים סו/טעמים#סו יב|סו,יב]] (א=לָרֲוָיָֽה); [[תהלים סז/טעמים#סז ב|סז,ב]] (א=וִיבָרֲכֵ֑נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ז|סז,ז]] (א=יְ֝בָרֲכֵ֗נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ח|סז,ח]] (א=יְבָרֲכֵ֥נוּ); [[תהלים סח/טעמים#סח ז|סח,ז]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח יט|סח,יט]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]] (א=תִּ֥מֲחַ֥ץ); [[תהלים סח/טעמים#סח כז|סח,כז]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים סט/טעמים#סט כ|סט,כ]] (א=כׇּל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים סט/טעמים#סט לא|סט,לא]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים סט/טעמים#סט לה|סט,לה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ); [[תהלים עב/טעמים#עב טו|עב,טו]] (א=יְבָרֲכֶֽנְהוּ); [[תהלים עג/טעמים#עג ג|עג,ג]] (א=בַּהוֹלֲלִ֑ים); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א=קִ֥רֲבַ֥ת); [[תהלים עד/טעמים#עד ד|עד,ד]] (א=צֹ֭רֲרֶיךָ); [[תהלים עד/טעמים#עד ה|עד,ה]] (א=בִּסֲבָךְ־עֵ֝ץ); [[תהלים עד/טעמים#עד כא|עד,כא]] (א=יְֽהַלֲל֥וּ); [[תהלים עד/טעמים#עד כג|עד,כג]] (א=צֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים עה/טעמים#עה ה|עה,ה]] (א=לַ֭הוֹלֲלִים); [[תהלים עו/טעמים#עו ו|עו,ו]] (א=אֶשְׁתּֽוֹלֲל֨וּ |);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר, אולי בגלל שהמקום מטושטש.}} [[תהלים עו/טעמים#עו יב|עו,יב]] (א=נִ֥דֲר֣וּ); [[תהלים פ/טעמים#פ ג|פ,ג]] (א=עוֹרֲרָ֥ה); [[תהלים פ/טעמים#פ יא|פ,יא]] (א=אַֽרֲזֵי); [[תהלים פג/טעמים#פג יג|פג,יג]] (נִ֣ירֲשָׁה); [[תהלים פד/טעמים#פד ה|פד,ה]] (יְֽהַלֲל֥וּךָ); [[תהלים פז/טעמים#פז ה|פז,ה]] (א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀); [[תהלים פז/טעמים#פז ז|פז,ז]] (א=כְּחֹלֲלִ֑ים); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנָ֥ה); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנֵֽהוּ); [[תהלים צד/טעמים#צד י|צד,י]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֖ד); [[תהלים צו/טעמים#צו ב|צו,ב]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים צז/טעמים#צז ז|צז,ז]] (א=הַמִּֽתְהַלֲלִ֥ים); [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים ק/טעמים#ק ד|ק,ד]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג א|קג,א]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג ב|קג,ב]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג כ|קג,כ]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כא|קג,כא]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכ֤וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד א|קד,א]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ); [[תהלים קד/טעמים#קד י|קד,י]] (א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ); [[תהלים קד/טעמים#קד יח|קד,יח]] (א=לַֽשֲׁפַנִּֽים); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קה/טעמים#קה ג|קה,ג]] (א=הִֽ֭תְהַלֲלוּ); [[תהלים קה/טעמים#קה מה|קה,מה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קו/טעמים#קו א|קו,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קז/טעמים#קז לו|קז,לו]] (א=וַ֝יְכוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קז/טעמים#קז לח|קז,לח]] (א=וַיְבָרֲכֵ֣ם); [[תהלים קז/טעמים#קז מג|קז,מג]] (א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קח/טעמים#קח ט|קח,ט]] (א=מְחֹקֲקִֽי); [[תהלים קט/טעמים#קט כח|קט,כח]] (א=יְקַֽלֲלוּ־הֵמָּה֮); [[תהלים קט/טעמים#קט ל|קט,ל]] (א=אֲהַלֲלֶֽנּוּ); [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַ֭לֲלוּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג ט|קיג,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קטו/טעמים#קטו יח|קטו,יח]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כח|קיח,כח]] (א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קטו|קיט,קטו]] (א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קעה|קיט,קעה]] (א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד א|קלד,א]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד ב|קלד,ב]] (א=וּ֝בָרֲכ֗וּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֭לֲלוּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה,ג]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כא|קלה,כא]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קלט/טעמים#קלט כא|קלט,כא]] (א=וּ֝בִתְקוֹמֲמֶ֗יךָ); [[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|קמ,ד]] (א=שָׁ֥נֲנ֣וּ); [[תהלים קמג/טעמים#קמג יב|קמג,יב]] (א=כׇּל־צֹרֲרֵ֣י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד א|קמד,א]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד); [[תהלים קמה/טעמים#קמה א|קמה,א]] (א=וַאֲבָרֲכָ֥ה); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (א=אֲבָרֲכֶ֑ךָּ [1]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (וַאֲהַלֲלָ֥ה [2]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה י|קמה,י]] (א=יְבָרֲכֽוּכָה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלִ֥י); [[תהלים קמו/טעמים#קמו ב|קמו,ב]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו י|קמו,י]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמז/טעמים#קמז ח|קמז,ח]] (א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה); [[תהלים קמז/טעמים#קמז יב|קמז,יב]] (א=הַֽלֲלִ֖י); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ב|קמח,ב]] (א=הַֽלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ד|קמח,ד]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ה|קמח,ה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ז|קמח,ז]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יג|קמח,יג]] (א=&lt;יְהַלֲל֤וּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יד|קמח,יד]] (הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ג|קמט,ג]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ו|קמט,ו]] (א=רוֹמֲמ֣וֹת); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ט|קמט,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֭לְלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ו|קנ,ו]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|ספר משלי]]''' (12 פריטים): [[משלי ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א=יְחֹ֣קֲקוּ); [[משלי כג/טעמים#כג כ|כג,כ]] (א=בְּזֹלֲלֵ֖י); [[משלי כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=בָּֽרֲשָׁעִֽים); [[משלי כו/טעמים#כו ב|כו,ב]] (א=קִֽלֲלַ֥ת); [[משלי כח/טעמים#כח ד|כח,ד]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[משלי כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א=ז֝וֹלֲלִ֗ים); [[משלי כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א=נִ֥בֳהָֽל); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (א=תִּ֥לֲעַ֣ג); [[משלי לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=לַֽמֲלָכִ֣ים [2]); [[משלי לא/טעמים#לא טז|לא,טז]] (א=זָֽמֲמָ֣ה); [[משלי לא/טעמים#לא כח|לא,כח]] (א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ); [[משלי לא/טעמים#לא לא|לא,לא]] (א=וִיהַלֲל֖וּהָ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיוב}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]''' (28 פריטים): [[איוב א/טעמים#א ה|א,ה]] (א=וּבֵרֲכ֥וּ); [[איוב א/טעמים#א יא|א,יא]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם); [[איוב ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[איוב ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] (א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים); [[איוב ג/טעמים#ג כא|ג,כא]] (א=הַֽמֲחַכִּ֣ים); [[איוב ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ); [[איוב י/טעמים#י יא|י,יא]] (א=תְּשֹׂכֲכֵֽנִי); [[איוב יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים); [[איוב יב/טעמים#יב כה|יב,כה]] (א=יְמַֽשֲׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] (א=וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[איוב כ/טעמים#כ ז|כ,ז]] (א=כְּֽ֭גֶלֲלוֹ); [[איוב כו/טעמים#כו יג|כו,יג]] (א=חֹלֲלָ֥ה); [[איוב כז/טעמים#כז ז|כז,ז]] (א=וּמִתְקוֹמֲמִ֥י); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=אֶ֥בֲחַ֣ר); [[איוב ל/טעמים#ל כב|ל,כב]] (א=וּ֝תְמֹגֲגֵ֗נִי); [[איוב לא/טעמים#לא כ|לא,כ]] (א=בֵרֲכ֣וּנִי); [[איוב לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ); [[איוב לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=לַֽמֲמִתִֽים); [[איוב לג/טעמים#לג כה|לג,כה]] (א=רֻֽטֲפַ֣שׁ); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א=אַ֥נֲשֵׁ֥י); [[איוב לו/טעמים#לו כד|לו,כד]] (א=שֹׁרֲר֣וּ); [[איוב לח/טעמים#לח לא|לח,לא]] (א=הַֽ֭תֲקַשֵּׁר); [[איוב לח/טעמים#לח לה|לח,לה]] (א=הַֽתֲשַׁלַּ֣ח); [[איוב מ/טעמים#מ כב|מ,כב]] (א=צִֽלֲל֑וֹ); [[איוב מ/טעמים#מ לא|מ,לא]] (א=הַֽתֲמַלֵּ֣א); [[איוב מב/טעמים#מב י|מב,י]] (א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשיר השירים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]]''' (6 פריטים): [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שיר השירים ב,ז]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ או  וְֽאִם־תְּעֽוֹרֲר֛וּ);{{הערה|ראו אותו פריט ב[[#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|רשימת הניקוד והטעמים]].}} [[שיר השירים ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א=וַאֲסוֹבֲבָ֣ה); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]] (א=הַסֹּבֲבִ֖ים); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א=כְּתִֽימֲר֖וֹת); [[שיר השירים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗).{{הערה|וכמו כן לפי הסכמת בן־אשר ובן־נפתלי בספר החילופים.}}

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ברות}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת רות|מגילת רות]]''' (פריט אחד): [[רות ב/טעמים#ב ב|ב,ב]] (א=אֵֽלֲכָה־נָּ֤א).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיכה}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' (פריט אחד): [[איכה ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל=עֹלֲלֵ֣י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בקהלת}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' (2 פריטים): [[קהלת ה/טעמים#ה ה|ו,ב]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ); [[קהלת ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] (ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באסתר}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' (אין פריטים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדניאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' (11 פריטים): [[דניאל א/טעמים#א ו|א,ח]] (ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם); [[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] (ל=גֲלִ֑י); [[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] (ל=לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח); [[דניאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (ל=צִפֲּרֵ֣י); [[דניאל ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=צִפֲּרֵ֥י); [[דניאל ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=וּֽסֲגַ֛ר); [[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=מַדֲּקָ֔ה); [[דניאל ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָע֒); [[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה); [[דניאל יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (ל=סֽוֹלֲלָ֔ה); [[דניאל יב/טעמים#יב י|יב,י]] (ל=יִ֠תְבָּֽרֲרוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בעזרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' (11 פריטים): [[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה); [[נחמיה ב/טעמים#ב ו|נחמיה ב,ו]] (ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖); [[נחמיה ג/טעמים#ג יג|נחמיה ג,יג]] (ל=הָשֲׁפֽוֹת); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת); [[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל=בָּרֲכוּ֙); [[נחמיה יא/טעמים#יא ב|נחמיה יא,ב]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[נחמיה יב/טעמים#יב כט|נחמיה יב,כט]] (ל=הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=מִֽלֲלַ֡י); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=גִּֽלֲלַ֡י); [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יט]] (ל=צָֽלֲלוּ֩).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברי הימים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דברי הימים|ספר דברי הימים]]''' (61 פריטים): [[דברי הימים א ב/טעמים#ב מד|דה&quot;א ב,מד]] (א=יָרְקֳעָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ד/טעמים#ד י|דה&quot;א ד,י]] (א=תְּבָרֲכֵ֜נִי); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה טז|דה&quot;א ה,טז]] (א=וּבְכׇֽל־מִגְרֲשֵׁ֥י); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כז|דה&quot;א ה,כז]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כח|דה&quot;א ה,כח]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו א|דה&quot;א ו,א]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ג|דה&quot;א ו,ג]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ז|דה&quot;א ו,ז]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו יח|דה&quot;א ו,יח]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו כג|דה&quot;א ו,כג]] (א=בֶּן־קֳהָ֔ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו לט|דה&quot;א ו,לט]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו מו|דה&quot;א ו,מו]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נא|דה&quot;א ו,נא]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נג|דה&quot;א ו,נג]] (א=וְאֶֽת־יָקְמֳעָם֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נה|דה&quot;א ו,נה]] (א=לִבְנֵֽי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ט/טעמים#ט לב|דה&quot;א ט,לב]] (א=הַקֳּהָתִ֛י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו ה|דה&quot;א טו,ה]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים. בכתר נכתב הקמץ מתחת לשווא, אך המשמעות ברורה.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יח|דה&quot;א טו,יח]] (א=וֶאֱלִ֨יפֲלֵ֜הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יט|דה&quot;א טו,יט]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כא|דה&quot;א טו,כא]] (א=וֶאֱלִֽיפֲלֵ֗הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֑ים); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ה|דה&quot;א טז,ה]] (א=בַּֽמֲצִלְתַּ֥יִם); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז י|דה&quot;א טז,י]] (א=הִֽתְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה&quot;א יח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[דברי הימים א יט/טעמים#יט ג|דה&quot;א יט,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג ו|דה&quot;א כג,ו]] (א=קֳהָ֥ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג יב|דה&quot;א כג,יב]] (א=קֳהָ֗ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו ה|דה&quot;א כו,ה]] (א=בֵרֲכ֖וֹ); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו טז|דה&quot;א כו,טז]] (א=בַּֽמֲסִלָּ֖ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו יח|דה&quot;א כו,יח]] (א=לַֽמֲסִלָּ֔ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה&quot;א כו,לב]] (א=הַֽמֲנַשִּׁ֔י); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז כא|דה&quot;א כז,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז לא|דה&quot;א כז,לא]] (א=הָרֲכ֔וּשׁ); [[דברי הימים א כח/טעמים#כח יח|דה&quot;א כח,יח]] (א=וְסֹכֲכִ֖ים); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט ב|דה&quot;א כט,ב]] (א=וּֽכֲכָל־כֹּחִ֞י); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט כ|דה&quot;א כט,כ]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יב|דה&quot;ב ה,יב]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֣ים); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יג|דה&quot;ב ה,יג]] (א=וְלַמְשֹׁרֲרִ֜ים); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כא|דה&quot;ב ו,כא]] (א=יִֽתְפַּלֲל֖וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כד|דה&quot;ב ו,כד]] (א=וְהִתְפַּֽלֲל֧וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו לח|דה&quot;ב ו,לח]] (א=וְהִֽתְפַּֽלֲל֗וּ); [[דברי הימים ב ז/טעמים#ז יד|דה&quot;ב ז,יד]] (א=וְיִֽתְפַּֽלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב יב/טעמים#יב יג|דה&quot;ב יב,יג]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[דברי הימים ב טז/טעמים#טז ט|דה&quot;ב טז,ט]] (א=מְשֹׁטֲט֤וֹת); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ יט|דה&quot;ב כ,יט]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=וּֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כה|דה&quot;ב כ,כה]] (א=בֹּזֲזִ֥ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כו|דה&quot;ב כ,כו]] (א=בֵּרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יז|דה&quot;ב כא,יז]] (א=כׇּל־הָרֲכוּשׁ֙); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יב|דה&quot;ב כג,יב]] (א=וְהַֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יג|דה&quot;ב כג,יג]] (א=וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד יד|דה&quot;ב כד,יד]] (א=וּֽכֲכַלּוֹתָ֡ם); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט יב|דה&quot;ב כט,יב]] (א=הַקֳּהָתִי֒ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ל|דה&quot;ב כט,ל]] (א=וַֽיְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כז|דה&quot;ב ל,כז]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב לא/טעמים#לא ח|דה&quot;ב לא,ח]] (א=וַֽיְבָרֲכוּ֙); [[דברי הימים ב לב/טעמים#לב לא|דה&quot;ב לב,לא]] (א=הַֽמֲשַׁלְּחִ֤ים); [[דברי הימים ב לג/טעמים#לג יח|דה&quot;ב לג,יח]] (א=הַֽמֲדַבְּרִ֣ים); [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד יב|דה&quot;ב לד,יב]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר בכתר ירושלים, אך קיים ברשימה בדעת מקרא.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|דה&quot;ב לה,ז]] (א=מֵרֲכ֥וּשׁ);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה טו|דה&quot;ב לה,טו]] (א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: עיצוב טעמי אמ&quot;ת==

להסבר מפורט על המדיניות במהדורתנו לעיצוב טעמי אמ&quot;ת, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו. כאן נפרט את כל המקומות שבהם יושמה מדיניות זו.

===עולה ויורד===

להסבר מפורט על המדיניות כלפי &quot;עולה ויורד&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot; באות אחת:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 13) שבהם סימנו &quot;עולה ויורד&quot; באופן מלא (=תו של &quot;עולה&quot; ותו של &quot;יורד&quot;) באות אחת, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שמשמיט בעקביות את ה&quot;עולה&quot; בתיבות הללו (ייתכן מסיבות הקשורות לנגינתן). בעתיד נסמן את ה&quot;עולה&quot; בתיבות אלו ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} אם תהיה אפשרות טכנית לעשות כך.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים ל/טעמים#ל יב|ל,יב]] (א=לְמָח֢וֹל לִ֥י); [[תהלים מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א=לְאֵ֢ל חָ֥י); [[תהלים נה/טעמים#נה כ|נה,כ]] (א=קֶ֗דֶם סֶ֥לָה); [[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]] (א=י֤וֹם{{מ:לגרמיה}}י֥וֹם); [[תהלים פו/טעמים#פו ב|פו,ב]] (א=כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥נִי); [[תהלים קט/טעמים#קט טז|קט,טז]] (א=עֲשׂ֢וֹת חָ֥סֶד); [[תהלים קכה/טעמים#קכה ב|קכה,ב]] (א=סָבִ֢יב לָ֥הּ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי כד/טעמים#כד כד|כד,כד]] (א=צַדִּ֢יק אָ֥תָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טו|ל,טו]] (א=הַ֤ב{{מ:פסק}}הַ֥ב).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (א=וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה); [[איוב ט/טעמים#ט כב|ט,כב]] (א=אַחַ֗ת הִ֥יא); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ);{{הערה|יושם לב שיש סימן למחיקה מעל האות רי&quot;ש, ושמא נמחק ה&quot;עולה&quot; (ראו ייבין, מט.1, עמ' 330).}} [[איוב לד/טעמים#לד כ|לד,כ]] (א=וַחֲצ֢וֹת לָ֥יְלָה).

'''ב. מקף בין שתי תיבות של &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot;:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 55) שבהם ה&quot;עולה&quot; וה&quot;יורד&quot; באות בשתי תיבות סמוכות. אם אין בתיבת ה&quot;עולה&quot; טעם עצמאי, אז סימנו מקף בין תיבת ה&quot;עולה&quot; לתיבת ה&quot;יורד&quot;, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ואם יש טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot;, והיא לא ראויה אם כן להיות מוקפת, אז מהדורתנו זהה לנוסח הכתר (בלי מקף) וסימנו את הדוגמה בכוכבית. ברשימה מובא נוסחו של כתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את המקף;{{הערה| במקום אחד שבו הכתר לא קיים (תהלים יח,מד) הבאנו ברשימה את נוסחו של כתי&quot;ל, שגם בו המקף מושמט בדרך כלל.}} דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן המקף מסומן בכתר '''מודגשות''', והן מופיעות במהדורתנו כמקפים רגילים. ואילו בשאר המקומות (שבהם אין טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot; אך המקף מושמט בכתר ארם צובה) סימנו את המקף ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} במהדורתנו.{{הערה|השתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:מקף אפור]].}}

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]] (א{{=}}עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם); [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (א{{=}}אֶֽ֫ל חֹ֥ק); [[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א*{{=}}מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב); [[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א{{=}}אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א*{{=}}יִסַּ֢דְתָּ֫ עֹ֥ז); [[תהלים יד/טעמים#יד ד|יד,ד]] (א*{{=}}כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים יח/טעמים#יח מד|יח,מד]] (ל*{{=}}מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם); [[תהלים כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א*{{=}}וְעִם־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים ל/טעמים#ל ח|ל,ח]] (א{{=}}לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז); [[תהלים ל/טעמים#ל י|ל,י]] (א{{=}}אֶ֫ל שָׁ֥חַת); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים לא/טעמים#לא יט|לא,יט]] (א{{=}}שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר); [[תהלים לא/טעמים#לא כא|לא,כא]] (א{{=}}מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]] (א*{{=}}וְהִתְח֢וֹלֵֽ֫ל ל֥וֹ); [[תהלים מ/טעמים#מ יח|מ,יח]] (א{{=}}יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] (א*{{=}}לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ); [[תהלים מה/טעמים#מה ח|מה,ח]] (א{{=}}וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע); [[תהלים נג/טעמים#נג ה|נג,ה]] (א*{{=}}פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] (א*{{=}}לֹא־הָ֢יָה֫ פָ֥חַד); [[תהלים נו/טעמים#נו ט|נו,ט]] (א*{{=}}סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה); [[תהלים סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א{{=}}בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|ע,ו]] ('''א{{=}}ח֫וּשָׁה־לִּ֥י'''); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א{{=}}לִ֫י ט֥וֹב); [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]] (א{{=}}שֽׁ֫וּב נָ֥א); [[תהלים פח/טעמים#פח א|פח,א]] (א{{=}}לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח); [[תהלים פח/טעמים#פח י|פח,י]] (א{{=}}מִנִּ֫י עֹ֥נִי); [[תהלים צז/טעמים#צז י|צז,י]] (א{{=}}שִׂנְא֫וּ רָ֥ע); [[תהלים קב/טעמים#קב ג|קב,ג]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] ('''א=לֹ֫א־לָ֥נוּ'''); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כז|קיח,כז]] (א*{{=}}וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ז|קמב,ז]] (א*{{=}}כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ב|תהלים קמד,ב]] (א{{=}}וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|תהלים קמד,יג]] (א{{=}}אֶ֫ל זַ֥ן); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א{{=}}יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי א/טעמים#א כב|א,כב]] (א{{=}}תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי); [[משלי ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] ('''א=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן'''); [[משלי ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (א{{=}}עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם); [[משלי ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (א{{=}}שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע); [[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א*{{=}}שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] ('''א=כֶּ֫ן־ה֥וּא'''); [[משלי כד/טעמים#כד יב|כד,יב]] (א*{{=}}לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה); [[משלי כה/טעמים#כה ז|כה,ז]] (א{{=}}עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טז|ל,טז]] (א*{{=}}וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] ('''א=לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם'''); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] ('''א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר''').

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ג/טעמים#ג ד|ג,ד]] (א{{=}}יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א*{{=}}יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל); [[איוב ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א{{=}}אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י); [[איוב כא/טעמים#כא לג|כא,לג]] (א{{=}}רִגְבֵ֫י נָ֥חַל); [[איוב כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (א{{=}}בְּֽמֹרְדֵ֫י א֥וֹר); [[איוב לב/טעמים#לב ב|לב,ב]] (א*{{=}}מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם); [[איוב לג/טעמים#לג ט|לג,ט]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א{{=}}שִׁמְע֫וּ לִ֥י); [[איוב לז/טעמים#לז ו|לז,ו]] (א{{=}}הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ); [[איוב מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י דָ֥עַת).

{{עוגן|מקום העולה}}'''ג. מקום כתיבת ה&quot;עולה&quot; בתוך התיבה:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;, ועוד רשימה של הפסוקים שיש בהם &quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה. דרכו של כתר ארם צובה על פי רוב לכתוב את ה&quot;עולה&quot; באות הראשונה של הברה הראויה לגעיה קלה (אם בתיבה יש הברה כזאת), ובאות יו&quot;ד של שם הוי&quot;ה (אותה שיטה בשם הוי&quot;ה נמצאת בכתר לגבי כתיבתו של הטעם המחבר צינורית,  וראו ב[[#צינורית|סעיף הבא]]). אך נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן ה&quot;עולה&quot; בקביעות בהברה שלפני הטעם, ובאות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה (וכמו כן במהדורות ברויאר). בהתאם למדיניות שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]], סימן ה&quot;עולה&quot; מופיע בה בעקביות בהברה הראויה לגעיה ובאות יו&quot;ד בשם הוי&quot;ה.

:'''הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;:''' [[תהלים כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א*=וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א*=תִּ֫צְּרֵ֥נִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב י|תהלים לב,י]] (א!=לָרָ֫שָׁ֥ע); [[תהלים לז/טעמים#לז מ|לז,מ]] (א*=וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א*=אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים נ/טעמים#נ ג|נ,ג]] (א*=וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ); [[תהלים נ/טעמים#נ כג|תהלים נ,כג]] (א!=יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי [תיקון בכתב־היד שלא הושלם]); [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (א!=מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים נה/טעמים#נה כג|נה,כג]] (א*=יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א*=כֻ֫לְּכֶ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|תהלים סח,כא]] (א!=לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים סח/טעמים#סח כב|סח,כב]] (א*=אֹ֫יְבָ֥יו); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (א*=ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים עא/טעמים#עא יח|תהלים עא,יח]] (א*=אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי); [[תהלים קכ/טעמים#קכ א|קכ,א]] (א*=הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת [לאחר תיקון בכתב־היד]);{{הערה|וכמו כן בכל מקום שתיבה זו מוטעמת ב&quot;עולה ויורד&quot;.}} [[תהלים קכד/טעמים#קכד ז|קכד,ז]] (א*=י֫וֹקְשִׁ֥ים); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|קלז,ו]] (א*=אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|תהלים קלז,ז]] (א!=יְֽרוּשָׁ֫ל{{מ:ירושלם|ָ|֥}}ם); [[תהלים קלח/טעמים#קלח ח|תהלים קלח,ח]] (א*=בַּ֫עֲדִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|קמד ז]] (א!=מִמָּ֫ר֥וֹם [לאחר תיקון הפוך בכתב־היד]); [[משלי א/טעמים#א כג|משלי א,כג]] (א*=לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י); [[משלי ג/טעמים#ג ג|משלי ג,ג]] (א*=אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (א!=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן);{{הערה|יש התחלה של כתיבת ה&quot;עולה&quot; גם מעל האות עי&quot;ן; הסופר כנראה התחיל לסמן אותו שם, התחרט באמצע וסימנו מעל האות למ&quot;ד, ולא מחק את הראשון.}} [[איוב ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (א*=הָ֫אָדָ֥ם); [[איוב יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (א*=לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה).

:'''&quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה:''' [[תהלים כז/טעמים#כז יד|תהלים כז,יד]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (א!=הָאֵ{{אתנח הפוך}}ל{{מ:פסק}}יְה֫וָ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (א*=אֶת־יְ֫הוָ֥ה [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (א!=יְה֫וָ֥ה).

===צינורית===

להסבר על המדיניות כלפי &quot;צינורית&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צינורית|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. מקף אפור אחרי צינורית שהיא לבד בתיבתה.''' להלן רשימה מלאה של התיבות שבהן הוספנו מקף אפור אחרי צינורית הנכתבת לבד בתיבתה (15 מקומות):

:[[תהלים ב/טעמים#ב ז|'''תהלים''' ב,ז]] (אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י); [[תהלים ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (כִּ֤י{{מ:לגרמיה}}לֹ֤א{{מ:מקף אפור}}אֵֽל־חָפֵ֘ץ{{מ:מקף אפור}}רֶ֥שַׁע{{מ:פסק}}אָ֑תָּה); [[תהלים יח/טעמים#יח א|יח,א]] (הִֽצִּיל־יְהֹוָ֘ה{{מ:מקף אפור}}אוֹת֥וֹ); [[תהלים יח/טעמים#יח כ|יח,כ]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בִּֽי); [[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בּֽוֹ); [[תהלים לא/טעמים#לא כב|לא,כב]] (הִפְלִ֘יא{{מ:מקף אפור}}חַסְדּ֥וֹ); [[תהלים מט/טעמים#מט טו|מט,טו]] (וַיִּרְדּ֘וּ{{מ:מקף אפור}}בָ֤ם); [[תהלים סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (בִּטְח֘וּ{{מ:מקף אפור}}ב֤וֹ); [[תהלים סו/טעמים#סו כ|סו,כ]] (לֹֽא־הֵסִ֘יר{{מ:מקף אפור}}תְּפִלָּתִ֥י); [[תהלים צה/טעמים#צה ז|צה,ז]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}עָ֤שָׂה); [[משלי ו/טעמים#ו ג|'''משלי''' ו,ג]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ); [[איוב יח/טעמים#יח יט|'''איוב''' יח,יט]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}נִ֤ין); [[איוב לב/טעמים#לב ה|לב,ה]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}אֵ֤ין); [[איוב לז/טעמים#לז כא|לז,כא]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}רָ֤אוּ).

'''ב. צינורית בשם הוי&quot;ה.''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם צינורית בשם הוי&quot;ה (א*=יְ֘הוָ֤ה ב-7 מקומות, ובניקוד אֱלֹהִים במקום האחרון [א*=יְ֘הֹוִ֤ה]):

:[[תהלים פ/טעמים#פ כ|'''תהלים''' פ,כ]]; [[תהלים פא/טעמים#פא יא|פא,יא]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ט|פד,ט]]; [[תהלים צו/טעמים#צו י|צו,י]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]]; [[תהלים קו/טעמים#קו מז|קו,מז]]; [[תהלים קט/טעמים#קט כא|קט,כא]].

'''ג. חריגים:''' יש תיקון אחד בכתר בתוך תיבה שמשקלה דומה לשם הוי&quot;ה: [[תהלים קלח/טעמים#קלח ב|קלח,ב]] (וְ֘אוֹדֶ֤ה [לפני תיקון], וְא֘וֹדֶ֤ה* [לאחר תיקון]). ובעוד תיבה שמשקלה דומה יש צינורית במקום חריג: [[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ). במהדורתנו: וְא֘וֹדֶ֤ה, וְי֘וֹד֤וּ, כשיטתו העקבית של הכתר בשאר כל המקומות.

===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל===

להסבר על ההבחנה בין &quot;אתנח הפוך&quot; ל&quot;גלגל&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|פרק השני]]''' של המבוא.

===רביע מוגרש===

להסבר על המדיניות כלפי &quot;רביע מוגרש&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|פרק השני]]''' של המבוא.

להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 260) שבהם סימנו &quot;רביע מוגרש&quot; באופן מלא (=תו של &quot;גרש מוקדם&quot; ותו של &quot;רביע&quot;) באות אחת בעקביות, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את נקודת הרביע. דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן נקודת הרביע מסומנת '''מודגשות'''. במקומות שהכתר לא קיים (תהלים טו,א-כה,א) הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}; נקודת הרביע מסומנת בו בדרך כלל, והדגשנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שבה היא מושמטת.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' ז,א ('''א{{=}}עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ'''); ח,ז (א{{=}}כֹּ֝ל); יא,א (א{{=}}נודו נ֝וּדִי); יא,ב (א{{=}}בְּמוֹ־אֹ֝פֶל); יד,ג (א{{=}}אֵ֝ין); {{צבע גופן|אפור|טז,א (ל{{=}}אֵ֝֗ל); יז,ו (ל{{=}}לִ֝֗י); יז,י (ל{{=}}פִּ֝֗ימוֹ); יח,יב (ל{{=}}חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם); יח,טו ('''ל{{=}}רָ֝ב'''); יח,לא (ל{{=}}ה֝֗וּא); יח,לב (ל{{=}}צ֝֗וּר); כ,ט (ל{{=}}קַּ֝֗מְנוּ); כב,כא (ל{{=}}מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב); כג,ג (ל{{=}}בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק);}} כה,כא ('''א{{=}}כִּ֝֗י'''); כז,יב ('''א{{=}}עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר'''); לא,כ (א{{=}}נֶ֝גֶד); לא,כב (א{{=}}לִ֝י); לא,כד (א{{=}}עַל־יֶ֝תֶר); לב,ט (א{{=}}בַּ֝ל); לב,י (א{{=}}חֶ֝סֶד); לג,ו (א{{=}}פִּ֝יו); לה,יד ('''א{{=}}כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם'''); לו,ה (א{{=}}רָ֝ע); לז,ב (א{{=}}דֶּ֝שֶׁא); לז,ג (א{{=}}שְׁכׇן־אֶ֝רֶץ); לח,יא (א{{=}}גַּם־הֵ֝ם); מ,ח (א{{=}}בִּמְגִלַּת־סֵ֝פֶר); מ,טז (א{{=}}לִ֝י); מד,טו (א{{=}}מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ); מה,ט (א{{=}}שֵׁ֝ן); מח,ז (א{{=}}חִ֝יל); מח,יא (א{{=}}צֶ֝דֶק); מט,ג (א{{=}}יַ֝חַד); מט,כ (א{{=}}עַד־נֵ֝צַח); נ,א (א{{=}}מִמִּזְרַח־שֶׁ֝מֶשׁ); נא,ב (א{{=}}כַּאֲשֶׁר־בָּ֝א); נב,ג (א{{=}}אֵ֝ל); נב,יא (א{{=}}כִי־ט֝וֹב); נג,ב (א{{=}}עָ֝וֶל); נג,ד (א{{=}}אֵ֝ין); נה,ד (א{{=}}אָ֝וֶן); נה,ה (א{{=}}מָ֝וֶת); נז,ב (א{{=}}עַ֝ד); נח,ט (א{{=}}אֵ֝שֶׁת); סא,ד (א{{=}}מִגְדַּל־עֹ֝ז); סב,י (א{{=}}הֵ֝מָּה); סב,יב (א{{=}}עֹ֝ז); סג,ט (א{{=}}בִּ֝י); סד,ז (א{{=}}אִ֝ישׁ); סה,ו (א{{=}}כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֝רֶץ); סו,ו (א{{=}}שָׁ֝ם); סו,יד (א{{=}}וְדִבֶּר־פִּ֝י); סח,יג (א{{=}}בַּ֝יִת); סח,יח (א{{=}}בָ֝ם); סח,כט (א{{=}}ז֝וּ); סט,ג (א{{=}}בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝יִם); סט,יח (א{{=}}כִּי־צַר־לִ֝י); סט,לו (א{{=}}שָׁ֝ם); עא,יז (א{{=}}וְעַד־הֵ֝נָּה); עג,ו (א{{=}}יַעֲטָף־שִׁ֝ית); עג,יט (א{{=}}תַ֝מּוּ); עד,ה (א{{=}}בִּסְבׇךְ־עֵ֝ץ); עד,כ (א{{=}}מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ); עה,ט (א{{=}}כֹּ֝ל); עו,יב (א{{=}}שַׁ֝י); עז,ט (א{{=}}אֹ֝מֶר); עז,יז ('''א{{=}}אַ֝֗ף'''); עח,כא (א{{=}}וְגַם־אַ֝ף); עח,ל (א{{=}}ע֝וֹד); עח,מב (א{{=}}י֝וֹם); עח,נד (א{{=}}הַר־זֶ֝ה); עח,ס (א{{=}}אֹ֝הֶל); עט,ה (א{{=}}כְּמוֹ־אֵ֝שׁ); פ,טז (א{{=}}וְעַל־בֵּ֝ן); פא,יא (א{{=}}הַרְחֶב־פִּ֝יךָ); פג,יא (א{{=}}דֹּ֝מֶן); פג,יג (א{{=}}אֵ֝ת); פד,ה (א{{=}}ע֝וֹד); פד,יב (א{{=}}יִמְנַע־ט֝וֹב); פה,ב (א{{=}}שַׁ֝בְתָּ); פו,ה (א{{=}}וְרַב־חֶ֝סֶד); פז,ד (א{{=}}זֶ֝ה); פט,מח (א{{=}}עַל־מַה־שָּׁ֝וְא); צ,י (א{{=}}חִ֝ישׁ); צד,ט (א{{=}}עַ֝יִן); צד,טז (א{{=}}לִ֝י); צו,ד (א{{=}}ה֝וּא); צז,ז (א{{=}}הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ); צח,ג (א{{=}}אֵ֝ת); צח,ח (א{{=}}יַ֝חַד); צט,ב (א{{=}}ה֝וּא); ק,ד (א{{=}}הוֹדוּ־ל֝וֹ); קא,ד (א{{=}}רָ֝ע); קא,ו (א{{=}}ה֝וּא); קד,יד (א{{=}}לֶ֝חֶם); קד,יט (א{{=}}שֶׁ֝מֶשׁ); קה,ב ('''א{{=}}שִׂ֝֗יחוּ'''); קה,יא (א{{=}}חֶ֝בֶל); קו,יד (א{{=}}וַיְנַסּוּ־אֵ֝ל); קו,כ (א{{=}}שׁ֝וֹר); קו,כט (א{{=}}וַתִּפְרׇץ־בָּ֝ם); קז,לג (א{{=}}מַ֝יִם); קט,כ (א{{=}}רָ֝ע); קי,ו (א{{=}}רֹ֝אשׁ); קי,ז (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיג,ח (א{{=}}עִ֝ם); קטו,ב (א{{=}}אַיֵּה־נָ֝א); קטז,יד (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קטז,יח (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קיח,יד (א{{=}}וַֽיְהִי־לִ֝י); קיח,יט (א{{=}}אָבֹא־בָ֝ם); קיח,כא (א{{=}}וַתְּהִי־לִ֝י); קיט,יג (א{{=}}כֹּ֝ל); קיט,מט (א{{=}}עַ֝ל); קיט,סב (א{{=}}עַ֝ל); קיט,צ (א{{=}}אֶ֝רֶץ); קיט,צב (א{{=}}אָ֝ז); קיט,צג (א{{=}}בָ֝ם); קיט,קד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קיח (א{{=}}כִּי־שֶׁ֝קֶר); קיט,קכט (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קלו (א{{=}}עַ֝ל); קיט,קסד (א{{=}}עַ֝ל); קכ,ד (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ו (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); קכג,ב (א{{=}}עַ֝ד); קכג,ג (א{{=}}כִּי־רַ֝ב); קכד,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכד,ד (א{{=}}נַ֝חְלָה); קכד,ו (א{{=}}טֶ֝רֶף); קכז,א (א{{=}}לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝יר); קכז,ד (א{{=}}כֵּ֝ן); קכח,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קכט,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכט,ב (א{{=}}גַּ֝ם); קכט,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קלב,א (א{{=}}אֵ֝ת); קלב,יז (א{{=}}נֵ֝ר); קלה,ז (א{{=}}מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ); קלה,יז (א{{=}}אַ֝ף); קלז,ג (א{{=}}לָ֝נוּ); קלז,ד (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ו (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ז (א{{=}}עַ֝ד); קמ,ג (א{{=}}כׇּל־י֝וֹם); קמג,יב (א{{=}}כִּ֝י); קמח,י (א{{=}}רֶ֝מֶשׂ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' א,א (א{{=}}מֶ֝לֶךְ); ד,ה (א{{=}}וְאַל־תֵּ֝ט); ז,ט (א{{=}}לַ֝יְלָה); ז,כה (א{{=}}אַל־תֵּ֝תַע); ח,כז (א{{=}}ח֝וּג); ט,ב (א{{=}}אַ֝ף); ט,ד (א{{=}}חֲסַר־לֵ֝ב); ט,טז (א{{=}}וַחֲסַר־לֵ֝ב); יא,יג (א{{=}}וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ); יא,לא (א{{=}}אַ֝ף); יב,ח (א{{=}}וְנַעֲוֵה־לֵ֝ב); יד,כט (א{{=}}וּקְצַר־ר֝וּחַ); טו,א (א{{=}}וּדְבַר־עֶ֝צֶב); טו,ד (א{{=}}בָּ֝הּ); טו,יא (א{{=}}אַ֝ף); טו,יג (א{{=}}וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב); טו,טו (א{{=}}וְטֽוֹב־לֵ֝ב); טו,טז (א{{=}}רָ֝ב); טו,כד (א{{=}}ס֝וּר); יז,ז (א{{=}}אַ֝ף); יז,כז (א{{=}}וקר יְקַר־ר֝וּחַ); יח,ב (א{{=}}כִּ֝י); יח,ט (א{{=}}ה֝וּא); יח,יג (א{{=}}הִיא־ל֝וֹ); יט,י (א{{=}}אַ֝ף); יט,כב (א{{=}}וְטֽוֹב־רָ֝שׁ); יט,כד (א{{=}}גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ); יט,כו ('''א?{{=}}בֵּ֗֝ן'''); כ,א (א{{=}}בּ֝וֹ); כ,יד (א{{=}}ל֝וֹ); כא,ה (א{{=}}וְכׇל־אָ֝ץ); כא,כז (א{{=}}אַ֝ף); כד,ה (א{{=}}וְאִֽישׁ־דַּ֝עַת); כד,ח (א{{=}}ל֝וֹ); כד,ל (א{{=}}וְעַל־כֶּ֝רֶם); כה,כח (א{{=}}אִ֝ישׁ); כו,כז (א{{=}}אֶ֝בֶן); כז,ח (א{{=}}כֵּֽן־אִ֝ישׁ); כז,כד (א{{=}}וְאִם־נֵ֝זֶר); כח,טז (א{{=}}בֶ֝צַע); כח,כא (א{{=}}וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם); כח,כד (א{{=}}ה֝וּא); כט,ה (א{{=}}רֶ֝שֶׁת); כט,כג (א{{=}}וּשְׁפַל־ר֝וּחַ); ל,ה (א{{=}}ה֝וּא); לא,ח (א{{=}}אֶל־דִּ֝ין); לא,יב (א{{=}}כֹּ֝ל); לא,כו (א{{=}}חֶ֝סֶד).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' ה,ז (א{{=}}וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף); ה,י (א{{=}}מַ֝יִם); ו,ג (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); ו,ה (א{{=}}יִגְעֶה־שּׁ֝וֹר); ו,ו (א{{=}}אִם־יֶשׁ־טַ֝עַם); ו,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); ו,כט (א{{=}}ע֝וֹד); ז,טו (א{{=}}מָ֝וֶת); ח,טו (א{{=}}בּ֝וֹ); ח,יח (א{{=}}בּ֝וֹ); ט,כ (א{{=}}תׇּֽם־אָ֝נִי); ט,כט (א{{=}}לָמָּה־זֶּ֝ה); יא,יא (א{{=}}וַיַּרְא־אָ֝וֶן); יא,יב (א{{=}}פֶּ֝רֶא); יב,יג (א{{=}}ל֝וֹ); יב,יד (א{{=}}עַל־אִ֝ישׁ); יב,טז (א{{=}}ל֝וֹ); יג,יב (א{{=}}לְגַבֵּי־חֹ֝מֶר); יד,יד (א{{=}}עַד־בּ֝וֹא); טו,לא (א{{=}}כִּי־שָׁ֝וְא); טז,י (א{{=}}יַ֝חַד); טז,יב (א{{=}}ל֝וֹ); יז,ג (א{{=}}ה֝וּא); יז,ד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); יז,יב (א{{=}}א֝וֹר); יח,ד (א{{=}}וְיֶעְתַּק־צ֝וּר); יח,יז (א{{=}}ל֝וֹ); יט,טז ('''א!{{=}}בְּ֝מוֹ־פִ֗י''');{{הערה|ראו גם ב[[#איוב|רשימת החריגים בספר איוב]].}} כ,ט (א{{=}}וְלֹֽא־ע֝וֹד); כ,כא (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); כא,ב (א{{=}}וּתְהִי־זֹ֝את); כב,ג (א{{=}}וְאִם־בֶּ֝צַע); כב,ה (א{{=}}וְאֵֽין־קֵ֝ץ); כג,ו (א{{=}}אַךְ־ה֝וּא); כד,ה (א{{=}}לֶ֝חֶם); כה,ג (א{{=}}וְעַל־מִ֝י); כו,ד (א{{=}}וְנִשְׁמַת־מִ֝י); כו,ה (א{{=}}מַ֝יִם); כו,ז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); כז,יב (א{{=}}וְלָמָּה־זֶּ֝ה); כז,כ (א{{=}}לַ֝יְלָה); כח,יב (א{{=}}זֶ֝ה); כח,כ (א{{=}}זֶ֝ה); ל,ג (א{{=}}אֶ֝מֶשׁ); ל,ל (א{{=}}וְעַצְמִי־חָ֝רָה); לא,מ (א{{=}}תַּ֝מּוּ); לד,יא (א{{=}}אִ֝ישׁ); לד,יג (א{{=}}שָׂ֝ם); לד,כב (א{{=}}שָׁ֝ם); לד,כג (א{{=}}אֶל־אֵ֝ל); לד,כה (א{{=}}לַ֝יְלָה); לה,טז (א{{=}}בִּבְלִי־דַ֝עַת); לו,יח (א{{=}}וְרׇב־כֹּ֝פֶר); לו,כא (א{{=}}כִּֽי־עַל־זֶ֝ה); לז,יז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); לז,כ (א{{=}}אִ֝ישׁ); לט,יז (א{{=}}לָ֝הּ); לט,כח (א{{=}}שֶׁן־סֶ֝לַע); מא,ב (א{{=}}ה֝וּא); מא,יא (א{{=}}אֵ֝שׁ); מא,כג (א{{=}}יָ֝ם); מא,כו (א{{=}}ה֝וּא).

===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת===

למידע מפורט על התיבות הראויות להיות מוקפות בספרי אמ&quot;ת, והוספנו להן מקף אפור, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|פרק השני]]''' של המבוא.

==חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים==

בניגוד ל'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הסדרים בתורה|חלוקת הסדרים בתורה]]''', חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים איננה עניינית אלא בעיקר כמותית. הסדרים אינם מתחילים בתחילת עניין בדרך כלל, וגם לא מסתיימים בסוף עניין, אלא במקומות שיש בהם דברי ברכה או נחמה או שבח לה'. הסיבה לחלוקתם של ספרי הנביאים והכתובים לסדרים אינה ידועה לנו; אמנם לפי הסבר רווח, תפקידה לסמן יחידות בשביל קריאה יומית כדי לסיים את כל המקרא בשנה אחת, כי לפי חישוב פשוט יוצא שמספר הסדרים קרוב או זהה למספר ימי החול בשנה עברית רגילה (למעט שבתות ומועדים).{{הערה|הסבר זה לחלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים התפרסם במיוחד בדברי הפתיחה למהדורת קורן: &quot;על משמעותה של החלוקה לסדרים בספרי נביאים וכתובים אין לנו ידיעות ממקורותת קדמונים. הציון הבולט של הסדרים העסיק חכמים מחכמי ישראל בימינו, ובכללם ר' שאול קוסובסקי ז&quot;ל. הוא התעמק בבעיה זו והציע פתרון מסתבר. הוא חישב את כמות הסדרים של כל הספרים ביחד והגיע למספר 293; זהו מספרם של ימות החול בשנה רגילה. סיכומם של ימות החול (293) וימי שבת וחג (71) הוא 364, כלומר, מנין ימיה של שנת השמש חסר יום אחד, כנגד תשעה באב, שהוא יום אסור בתלמוד תורה (קוראים בו ספר &quot;איכה&quot;); ויום זה אף הוא נקרא &quot;מועד&quot;, ואין למנותו כאן בחשבון ימות החול. יוצא איפה שנקבע &quot;סדר&quot; קריאה מן התורה, הנביאים והכתובים, לכל יחיד ויחיד, לכל יום ויום מ-365 ימי השנה. וכך, כנראה, נהגו קדמונינו.&quot; לדיון מפורט בסדרים ראו פסח פינפער, '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו) עמ' 39-45.}}

חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים יציבה בדרך כלל במקורות (יותר מחלוקת הסדרים בתורה). בחלוקה המקובלת שבדפוסים מוצאים 293 סדרים סה&quot;כ, ויש רק כ-4 מקומות שבהם רשום סדר נוסף במקורות העתיקים:{{הערה|כל ארבעת הסדרים הנוספים מופיעים במהדורות ברויאר ע&quot;פ ספר החילופים, וגם במקראות גדולות הכתר. אמנם לא כולם מסומנים בתוך כתר ארם צובה, ולא ברור מהם הנימוקים לסימונם במקראות גדולות הכתר.}}
#&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת&quot; ([[יהושע ח/טעמים#ח א|יהושע ח א]]) = ד* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בכתר ובגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).
#&quot;וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה&quot; ([[ירמיהו יז/טעמים#יז כו|ירמיהו יז כו]]) = (ט*) (חסר בכתר ובגוף כתי&quot;ל ובחלוקה המקובלת, אך קיים בספר החילופים ומחוק ברשימת כתי&quot;ל).
#&quot;אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר&quot; ([[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה ב]]) = א* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים; המקום של הפרשה חסר בכתר).
#&quot;יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ&quot; ([[רות ב/טעמים#ב יב|רות ב יב]]) = [א*] (חסר בחלוקה המקובלת ובכתר ובגוף כתי&quot;ל, אבל קיים ברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).

מספרי הסדרים בספרי הנביאים והכתובים כדלהלן (המספרים לפי החלוקה המקובלת, והכוכביות מציינות סדר נוסף ע&quot;פ המקורות העתיקים):
*יהושע 14* | ד*
*שופטים 14
*שמואל 34
*מלכים 35
*ישעיהו 26
*ירמיהו 31* | (ט*)
*יחזקאל 29
*תרי עשר 21
**סה&quot;כ נביאים 204 (206*)
*תהלים 19
*משלי 8
*איוב 8
*שיר השירים 1* | א*
*רות 1* | [א*]
*איכה 1
*קהלת 4
*אסתר 5
*דניאל 7
*עזרא 10
*דברי הימים 25
**סה&quot;כ כתובים 89 (91*)
**סה&quot;כ נביאים וכתובים 293 (297*)

'''תחילת ספר:''' ציינו תחילת סדר גם בראש כל אחד מכ&quot;ד ספרי המקרא (במספר הרצוף &quot;א&quot;), למרות שסימון כזה אינו מופיע בתחילת ספרי המקרא בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. הסדר הראשון בתחילת כל אחד מכ&quot;ד ספרי מקרא צוין במפורש בספר החילופים וברשימות הסדרים בכתי&quot;ל ([https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up תורה], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n655/mode/1up נביאים], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n930/mode/1up כתובים]).

'''התבנית:''' תחילת כל &quot;סדר&quot; מתוייגת בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה בתוך '''[[תבנית:מ:פסוק]]''', ע&quot;י השימוש בפרמטר &quot;סדר=&quot;. תבנית זו נמצאת מיד לפני כל פסוק במקרא (בלי שום רווח ביניהם). כשיש בה פרמטר של &quot;סדר=&quot;, מופיע מספר הסדר כחלק מסימני הניווט בשוליים הצדדיים של התנ&quot;ך.

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>mahuwck3w4a8siaisrdbcbmt7e510b3</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087696</id>
      <parentid>3087695</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T10:17:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* עולה ויורד */</comment>
      <origin>3087696</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="202781" sha1="dz2hcuiun4rhyn7clvyrsagczbsmdpw" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ה. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות הקיימים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורה זו (חלוקת הפרשות וצורת השירות, האותיות והתיבות, הניקוד והטעמים והגעיות) מיוסד על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים. במקומות מעטים וחריגים שבהם נוסח הכתר אינו חד משמעי, או ייתכן שנפלה בו טעות, הבאנו את הנתונים בשלמותם בתיעוד הנוסח והכרענו ע&quot;פ שיקול הדעת. לאחר קביעת הנוסח נעשו התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על שיטת ההגהה והעריכה לנוסח הכתר (במקומות שהוא קיים) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה אינו קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הקודם]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

במקומות שכתר אדם צובה קיים, נוסח המקרא במהדורתנו מיוסד ישירות עליו. מכיוון שמדובר על כתב־יד אחד בלבד, שהוא מדויק ובהיר ועקבי להפליא, יש הרבה פחות צורך לדון בנוסחו של הכתר ולהשוות אותו אל כתבי־יד מקבילים, מאשר במקומות המיוסדים על כתי&quot;ל. בכל זאת, לעתים יש בו אות, ניקוד, טעם או עניין אחר הראוי לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), וזה דורש תיעוד של הנתונים לגביו, ולפעמים אף דיון והשוואה אל מקורות מקבילים.{{הערה|ברוב פרקי הנביאים והכתובים, במקומות המיוסדים על הכתר, יש ממוצע של 1-2 הערות נוסח בלבד בפרק אחד, וברוב ההערות הללו יש רק תיעוד קצר של זוטות. בספרי אמ&quot;ת יש יותר הערות נוסח בממוצע, אך רובן עוסקות בפרטים הקטנים של טעמי אמ&quot;ת.}} במקומות האלה השתמשנו באותה שיטה טכנית לתיעוד הנוסח כמו במקומות החסרים בכתר; ראו בהסבר המפורט בתוך '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|פרק המבוא לנוסח התורה]]'''.

במקרים המעטים יחסית שבהם היה צורך להשוות את הכתר לכתבי־יד אחרים, השתמשנו באותם כתבי־יד נבחרים שהוזכרו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#יסודות הנוסח ותיעודו|פרק הקודם]], לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

==המהדורות האחרות לפי כתר ארם צובה==

כתר ארם צובה הוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי. מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בספרי הנביאים והכתובים (במקומות שהכתר קיים), יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) שצריך בכלל להעיר בהם מבחינת קביעת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים. ורק בחלק מהמקומות האלה חייב העורך להפעיל את שיקול דעתו לגבי כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג את הממצאים במהדורה של המקרא.

עובדה מספרית פשוטה זו היא הסיבה לכך שכל המהדורות היפות של התנ&quot;ך שיצאו לאור עד היום ע&quot;פ כתר ארם צובה – כמעט זהות אחת לשנייה, אות באות ותָו בתָו (לגבי קביעת הנוסח, ולמעט עניינים התלויים בשיטות העיצוב של המהדירים). מדובר בעיקר על שלושת מהדורותיו של הרב ברויאר ומהדורת מכון ממרא, ועל מקראות גדולות הכתר.{{הערה|אפשר גם להוסיף את הכרכים הבודדים שיצאו לאור במסגרת &quot;מפעל המקרא&quot; של האוניברסיטה העברית (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל). ועם קצת הסתייגות אפשר עוד להוסיף גם את מהדורת &quot;סימנים&quot; של פלדהיים.}} כל אחת מהמהדורות הללו זהה לכל חברותיה כמעט לגמרי לגבי קביעת הנוסח (אבל לא לגמרי מבחינת עיצוב הטקסט).

'''אך בכל אחת מהמהדורות היפות הנ&quot;ל יש שני מרכיבים מקוריים וחשובים:'''
#'''קביעת עצם הנוסח ע&quot;פ שיקול הדעת במקומות חריגים.''' יש מקומות שבהם משמעותו של כתב־היד אינה ברורה לגמרי, כגון: אות שאולי סותרת את כתיב המסורה (וייתכן שנפלה טעות נדירה); ניקוד או טעם חריג שסותר את דרכו של הכתר במקומות אחרים (וייתכן שמדובר על טעות); נקודה או קו קטן של ניקוד או טעם שכתוב באופן בהיר ובלי סימני מחיקה, אך ניתן לפרש אותו ביותר מדרך אחת; מקום מטושטש או שיש בו סימני מחיקה (ולכן לא ברור לגמרי מה הייתה כוונתו של המסרן). כל מהדיר חייב להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה. כאמור, מדובר על פחות מ-200 סימנים אורתוגראפיים בלבד (אותיות, ניקוד וטעמים) בכתב־היד כולו.
#'''עיצוב המהדורה בשביל הקורא.''' כלומר: עד כמה מעתיקים את כל איפיוני כתב־היד לפרטי פרטיהם, גם כשהם אולי לא מתאימים לצרכיו של הקורא? כמה דוגמאות: האם חובה להביא בפני הקורא את נוסח סימן ה&quot;רפה&quot; שבכתר או שניתן לוותר עליו? האם צריך למסור רק את קביעת '''סוג''' חלוקת הפרשות שבכתב־היד (פרשה פתוחה או סגורה), או אף את '''צורת''' חלוקתן לפי השורות והרווחים? בתיבה שטעמה מלעיל, האם חובה לסמן את טעם הפשטא הכפולה בדיוק לפי שיטת הכתר, או שניתן לסמן אותו בכל תיבה כזו בעקביות (כמו שנעשה במהדורות ברויאר)?

לגבי ה'''עיצוב''' במהדורתנו (2), הוא יהיה לפי השיטה המנומקת היטב לעיל ב'''[[../פרק ב|פרק השני של המבוא]]'''. שיטה עצמאית זו שונה במידה ניכרת משיטותיהן של שאר המהדורות, לפחות באותה מידה שגם הן בעצמן שונות אחת מהשנייה (ואף יותר).

אמנם לגבי '''קביעת הנוסח''' במהדורתנו, במקומות המועטים יחסית בכתר שצריך להפעיל בהם את שיקול הדעת, נבחן כל מקום מחדש ונגיע להחלטה עצמאית לאחר הבאת כל הנתונים. בין המקומות האלה:
#כ־25 אותיות וצירופי תיבות בכתיב של כתר ארם צובה, שיש ספק כלשהו לגבי קביעתם, וייתכן (אפילו בספק) שלפי קביעה מסוימת הכתיב יהיה מנוגד למסורה הטברנית.
#טעויות קלות נדירות יחסית בכתב־היד בענייני ניקוד וטעמים, מהסוגים שפירט ישראל ייבין בפרק הראשון של ספרו, ועוד כמה צורות חריגות שיש לדון בהן (גם אם אינן טעויות מובהקות).{{הערה|ייבין, א.5 עמ' 16 דווח על &quot;למעלה מ-50 טעויות סופר&quot;, אבל ראו גם בסוגים הנוספים שמנה ב-א.6.}}
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שניתן לפרש אותם ביותר מדרך אחת, ו/או שהם מטושטשים ו/או לא ברורים ו/או שיש בהם סימני מחיקה (נדירים יחסית).
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שלא ברור לגמרי עד כמה הם מסכימים בעקביוּת לשיטת המסורה והכתר עצמו (כגון מרכא בתיבת תביר).
#אותיות גדולות וקטנות המוזכרות בספרות המסורה הקדומה או המאוחרת, שבדרך כלל אינן באות לידי ביטוי בנוסח הפנים של הכתר (ואף לא בנוסח הפנים של כתבי־היד הקרובים לו). כאן מדובר על חלק משיטת העיצוב במהדורתנו, שהרי בעידן כתבי־היד לא היו אותיות אלו עניין של חובה.

'''למרות נדירותם, מוכרח כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה.''' במהדורתנו נדון בכל אחד מהם במקומו (בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה על ידי השימוש ב[[תבנית:נוסח]]). בגלל שהמקומות האלה מעטים יחסית, יהיו הרבה פחות הערות נוסח בדפי העריכה בספרים שהכתר קיים בהם, מאשר בספרים המבוססים על כתב־יד לנינגרד (כיוון שהכתר חסר בהם).

לסיום צריך להוסיף ולומר, שעצם העובדה הברוכה שקיימות כל כך הרבה מהדורות משובחות ומדויקות על פי כתר ארם צובה מאפשרת לנו את השוואתן אחת לשנייה, ואת כולן ביחד לצילום כתב־היד. ניתן ללמוד מהשוואה כזו המון על אופייה של כל אחת מהמהדורות האחרות, וגם להפיק ממנה תובנות חשובות על הכתר עצמו ובשביל מהדורתנו, וכך עשינו.

==ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה==

הספר הראשון בנביאים וכתובים שבוצעה בו עריכה מלאה במהדורתנו, כולל הגהה ע&quot;פ כתר ארם צובה ו[[../פרק ב|עיצוב לפי שיטתנו]], היה [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]. ספר זה נבחר בגלל שהוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#ספר ישעיהו|נשתמר בשלמותו בכתר ארם צובה]], ובגלל שהוא ספר גדול מבחינה כמותית (כך שהיו בו מספיק דוגמאות למקומות חריגים כדי להמחיש את השיטה, והוא היווה מקרה בוחן ראוי לשיטת העבודה). כדי לבצע את הגהת הנוסח באופן מיטבי השתמשנו בכמה מקורות ביחד: בצילום הכתר, במהדורותיו של הרב ברויאר, במהדורת מכון ממרא (שהיא כמעט זהה למהדורות ברויאר{{הערה|הבדל קטן בין קביעת הנוסח במהדורת מכון ממרא לבין מהדורות ברויאר נמצא בתחום הגעיות. בעבודתנו על עשרת הפרקים הראשונים בספר ישעיהו מצאנו שני מקומות שבהם חסרה געיה במכון ממרא שקיים בכתר (ועל פיו במהדורות ברויאר): &quot;מִֽי־בִקֵּ֥שׁ&quot; ([[ישעיהו א/טעמים#א ט|א ט]]), &quot;וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים&quot; ([[ישעיהו ט/טעמים#ט יד|ט יד]]). לא ברור אם מדובר על טעות או על עניין שבשיטה. החל מפרק י&quot;א הפסקנו לתעד את הגעיות החסרות (למרות שמידי פעם מצאנו עוד), אבל מחשבון פשוט לפי התדירות בעשרת הפרקים הראשונים נראה שיש כתריסר געיות חסרות במהדורת מכון ממרא לספר ישעיהו. יש גם מקומות מעטים במהדורת מכון ממרא שהגעיה נמצאת באות אחרת מאשר בכתר, וגם במקומות האלה לא תיעדנו את התופעה אלא פשוט סימנו את הגעיה כמו שהיא בכתר.}}), ובמקראות גדולות הכתר. השימוש בצילום כתב־היד עצמו לצידן של כמה מהדורות מדויקות המבוססות עליו עזר לנו להעלות את דיוקה של ההקלדה, ואף תרם להבנתנו את שיטתה המיוחדת של כל אחת מהמהדורות האחרות.

כדי להמחיש את העבודה על קביעת הנוסח בספר ישעיהו צריך להביא סטיסטיקות של ממש, ונתחיל עם רשימת המילים החריגות של הרב ברויאר במהדורת '''כתר ירושלים''' (מתוך &quot;נוסח כתב היד&quot; בסוף הכרך). ברשימה זו הביא ברויאר את כל המקומות שבהם הוא נמנע מלהביא את נוסח הכתר במהדורתו, או שיש בהם ספק מסוים לגבי נוסח כתב־היד. כאשר מסתכלים על הפריטים ברשימתו לפי סוגיהם השונים, רואים קודם כל ש-[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו|53 מילים]] מתוך 68 בספר ישעיהו הן כולן מקרים של חטף באות לא גרונית (כ-78%).{{הערה|למרות שלעתים רחוקות מצאנו מקום שבו ברויאר לא ציין חטף באות לא גרונית, רשימותיו בדרך כלל מהווֹת תיעוד שלם ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. להסבר כללי של התופעה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.}} לגבי שאר המקומות החריגים (רק 15 במספר בספר ישעיהו), נמצא שהם מ-5 סוגים שונים:
#ספק קל לגבי קביעת אות אחת בכתר: &quot;מְרִימָ֔[י]ו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]).
#ספקות בקביעת הניקוד והטעמים והגעיות בכתר (3 מקומות, שאחד מהם ספק מקף בתיבת משרת [ראו סוג 5 דוגמה ג.]).
#מקומות חריגים בשיטת הניקוד בכתר (2 מקומות). ב[[ישעיהו יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] א=&quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום ק=מָעוּזּ֗וֹ וכן בדפוסים [ל=מָעֻזּ֗וֹ]); ב[[ישעיהו כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] א=&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; במקום ל,ק=בְּמָעוּזִּ֔י [דפוסים=בְּמָֽעֻזִּ֔י]). מצד אחד דגש חסר הוא אחד מהסוגים של הטעויות הקלות שנפלו בכתר לעתים רחוקות למרות דייקנותו{{הערה|ראו ייבין א.5, עמ' 16-17.}}, אבל חסרונו באותה תיבה פעמיים אולי רומז על עיקרון כלשהו. מצד שני גם אם הדבר נעשה בכוונה – עדיין אין עקביות בעניין זה בכתר. והשוו: &quot;מָעוּזִּ֖י&quot; ([[שמואל ב כב/טעמים#כב לג|שמ&quot;ב כב לג]]), &quot;מָעוּזִּֽי׃&quot; ([[תהלים לא/טעמים#לא ה|תהלים לא,ה]]), &quot;מָ֝עוּזָּ֗ם&quot; ([[תהלים לז/טעמים#לז לט|תהלים לז,לט]]), &quot;מָעוּזִּי֮&quot; ([[תהלים מג/טעמים#מג ב|תהלים מג,ב]]), &quot;מָע֫וּזּ֥וֹ&quot; ([[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]]).
#חריגים בניקודו של ה&quot;כתיב&quot; (4 מקומות): &quot;עֲנִוִים֙&quot; (עֲנִיִּים֙ קרי; [[ישעיהו לב/טעמים#לב ז|לב,ז]]), &quot;חֹראָיהָ֗ם&quot; (צוֹאָתָ֗ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;אֵאֵ֥ שַׁיְנֵיהֶ֖ם&quot; ([מֵימֵ֥י] רַגְלֵיהֶ֖ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;מֵי־אִתִּֽי׃&quot; (מֵאִתִּֽי׃ קרי; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|מד,כד]]).
#מקף בתיבת משרת (4-5 מקומות): א. &quot;נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ&quot; ([[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|מ,ז]]); ב. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙&quot; ([[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|נט,טז]]); ג. &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot;? ([[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] לפי ברויאר, וכך נראה יותר מעיון בכתב־היד, וכן הוא גם בכתבי־היד הקרובים לכתר [ל,ש1,ק,ל-א,ק25] ובדפוסים; אבל אולי צריך לקרוא רֽוּחַ־יְהוָ֖ה כמו שקבעו במקראות גדולות הכתר); ד. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙&quot; ([[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|סג,ה]]); ה. &quot;אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי&quot; ([[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|סו,ח]]).

לגבי שלושת הסוגים האחרונים (10-11 מקומות), נוסח הכתר ברור לגמרי בכמעט כולם (למעט &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot; ב[[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] כספק מקף בתיבת משרת), ובכולם מדובר על נטייה רווחת בכתר (ולא בטעות סופר) או לפחות על חוסר עקביות בשיטת הניקוד. נטיות אלו אינן עניין של חובה (כי אף הכתר עצמו אינו עקבי לגמרי לגביהן). ולכן לגבי מקף בתיבת משרת ולגבי ניקודו של תיבת הכתיב, במהדורתנו נעצב את המקומות האלה לפי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו|שיטתנו]], ונציין את השינויים בתיעוד הנוסח. ולגבי שתי המילים &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום מָעוּזּ֗וֹ) ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; (במקום &quot;בְּמָעוּזִּ֔י&quot;), בשתיהן אות הזי&quot;ן תהיה דגושה, כמקובל לא רק בכתבי־היד הקרובים לכתר ובדפוסים, אלא גם בכתר עצמו במקומות אחרים, וכך נשמור על עקביות למען הקורא ובהתאם למטרת העיצוב במהדורתנו.{{הערה|גם הרב ברויאר במהדורותיו החליט כך, וכנראה מאותן סיבות. אך במקראות גדולות הכתר קבעו &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; כדי להעביר את נוסח הכתר בדיוק למרות חריגותו וחוסר העקביות שבו.}}

אמנם לגבי שלושת הסוגים הראשונים (כלומר ארבעת המקומות בספר ישעיהו שבהם יש ספק כלשהו לגבי קריאת כתב־היד או לגבי כוונתו של המנקד, ואם כן יש קושי מסוים בקביעת עצם הנוסח), נצטרכנו להכריע בעצמנו על פי עיון חוזר בכתב־היד ועל פי שיקול הדעת. בארבעת המקומות האלה בספר ישעיהו החלטנו כך:
#ספק קל לגבי אות אחת: בתיבת &quot;מְרִימָ֔יו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]) נמחק החלק התחתון ביו&quot;ד הראשונה, אבל האות קיימת ברובה. גם בכתבי־יד אחרים הקרובים לכתר (ל,ק,ש1) נכתבה התיבה מלאה עם יו&quot;ד פעמיים. ייתכן שהמוחק ויתר על המחיקה באמצע, אבל לא שב כדי להשלים את החלק המחוק. ובכל מקרה האות קיימת בפועל בכתר כמו בכתבי־היד ובדפוסים (וכך גם במהדורות ברויאר, במקראות גדולות הכתר, ובמכון ממרא). לכן תופיעה במהדורתנו &quot;מְרִימָ֔יו&quot; בכתיב מלא בלי שום ציון; שאר המידע לגבי האות המסופקת יהיה בתיעוד הנוסח, והמילה תופיעה ב[[#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|רשימת המקומות החריגים בנוסח הכתיב בכתר]].
#ספק לגבי טעם ([[ישעיהו נה/טעמים#נה ה|נה,ה]]): &quot;וְלִקְד֛וֹשׁ&quot; או &quot;וְלִקְד֥וֹשׁ&quot;? הצורה השנייה מתאימה יותר לכללי הטעמים: &quot;לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃&quot;, וכך מופיע בכתבי־היד האחרים הקרובים לכתר (ל,ק) ובדפוסים; וכן הכריעו ברויאר ומג&quot;ה.{{הערה|כמעט שאין טעויות בכלל במערכת הטעמים בכתר; ראו על כך בייבין, כא.2 (עמ' 197), וייתכן שיש להוסיף את התיבה הזו בתור ספק לשני המקומות שכבר ציין (גם בהם מדובר על נקודת תביר בטעם שצפוי להיות מרכא). אך מהצבע והצורה של הנקודה ייתכן שיש כאן כתם דיו ולא נקודה שהסופר כתב אותה בכוונה, ואם כן מדובר על מרכא ואין טעות.}}
#טעמים לא ברורים ([[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|מה,ו]]): &quot;אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot; או &quot;אֲנִֽי־יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot;? במהדורתנו קיבלנו את הגרסה הראשונה לאחר עיון בכתב־היד (בדומה למקראות גדולות הכתר, ולפי זה אין צורך לתיקון בספק של ברויאר).
#ספק געיה ([[ישעיהו יד/טעמים#יד ב|יד,ב]]): &quot;בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot; או &quot;בֵּית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot;? הגעיה מטושטשת ואף ייתכן שהיא לא קיימת, אבל מעיון בצילום כתב־היד נראה לנו יותר שהסימן קיים; ולכן במהדורתנו באה הגעיה בהתאם לדעתו של ברויאר ובניגוד למקראות גדולות הכתר.

כל המקומות הנ&quot;ל מצויינים ברשימת השינויים של ברויאר. אבל יש עוד מספר מקומות בספר ישעיהו הדורשים הסבר או תיעוד (והם אינם מובאים כלל ברשימת ברויאר אלא תוקנו או שונו במהדורתו בלי שום הערה):
#טעויות סופר מובהקות בניקוד (ע&quot;פ ייבין):
##ב[[ישעיהו יד/טעמים#יד יא|יד,יא]] בתיבת &quot;וּמְכַסֶּ֖יךָ&quot; חסרה נקודת השורוק (א=ומְכַסֶּ֖יךָ).
##ב[[ישעיהו יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] בתיבת &quot;ר֧וּחַ&quot; (השנייה) חסרה פתח גנובה (א=ר֧וּח).
#תופעות של &quot;קרי וכתיב&quot; הקיימים בכתבי־היד הקרובים לכתר, וכן בדפוסים ובמהדורות ברויאר, אבל אינם מצוינים בכתר עצמו; ברובם מדובר על כתיב מלא בוי&quot;ו במקום שיש קמץ (קטן): &quot;אֶשְׁקֳוטָ֖ה&quot; ([[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|יח,ד]]); &quot;עַד־יַֽעֲבָור־זָֽעַם׃&quot; ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]]); &quot;יִסְגָּוד־ל֤וֹ&quot; ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]). בשלושת המקומות האלה ציין ברויאר קרי וכתיב אע&quot;פ שאין ציון כזה בכתר, ולמרות שמדובר על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#&quot;קרי וכתיב&quot; של אֵם קריאה|קרי וכתיב של אֵם קריאה]] (ו'). והשוו גם: &quot;הֹבִ֔אישׁ&quot; ([[ישעיהו ל/טעמים#ל ה|ל,ה]]).
#אותיות גדולות וקטנות: &quot;אֹ֖רֶ{{אות-ק|ן}}&quot; בנו&quot;ן זעירא ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|מד,יד]]), &quot;{{אות-ג|צֹ}}פָ֞ו&quot; בצד&quot;י גדולה ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]). במהדורתנו נביא את שתי האותיות המיוחדות בהתאם לשיטתנו ע&quot;פ המנהג.{{הערה|בניגוד למקראות גדולות הכתר, בו ויתרו על הצד&quot;י הגדולה ב&quot;צֹפָ֞ו&quot; ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]) שאין לה סימוכין במסורת הכתר.}}
#שם הוי&quot;ה: ב[[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ישעיהו ל,א]] נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה (א*=נְאֻם־יְהֹוָ֔ה)

עוד נקודות טכניות לגבי התצוגה של ספר ישעיהו:
*לגבי תצוגת הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot; (חסרת-יו&quot;ד), ולגבי צורות חריגות שלה כגון &quot;יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה&quot; ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|לו,ב]]), ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot;|כאן]]'''.
*יש מנהג יפה בדפוסים לסיים ספר במקרא בדבר טוב, על ידי חזרה על פסוק טוב שבא קצת לפני הפסוק האחרון (בסוף הספרים ישעיהו, מלאכי, איכה, קהלת). במהדורות ימינו המנהג קיים בדפוס קורן ואף במהדורת דותן (למרות שהמנהג אינו קיים בכתי&quot;ל). שמרנו על המנהג היפה הזה במהדורתנו, ואת הפסוק הנוסף הדפסנו כמקובל באותיותיו בלבד (בלי ניקוד וטעמים) כדי להמחיש שהוא לא חלק מנוסח המסורה. בתיעוד הנוסח שבדף המסורה ציינו שהמנהג אינו קיים בכתבי־היד.

'''תהליך העריכה של ספר ישעיהו, כמו שהוא מתואר כאן, שימש בתור מודל גם עבור עריכתם של שאר ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים==

===נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה===

נוסח האותיות בכתר ארם צובה מדויק להפליא. אך אפילו בו יש – לעתים רחוקות – כתיב מסוים שלא ברור לחלוטין אם הוא מתאים לנוסח המסורה. ברוב המקומות מדובר רק בספק, ואפילו בספק קלוש, לגבי זהותה של אות מסוימת בכתר. אבל יש גם מקומות אחדים ונדירים שבהם הכתיב בכתר חורג מהמסורה בסבירות גבוהה.

המבחן עבור &quot;התאמה למסורה&quot; נשען על השיטה שעסקנו בה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|בפרק השלישי]]''' של המבוא למהדורתנו (על נוסח הכתיב בתורה): אם לוקחים בחשבון את הערות המסורה מצד אחד, ואת הכתיב הנמצא ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר מצד שני, אז ניתן להגיע אל נוסח מוסכם כמעט בכל האותיות בתנ&quot;ך. נוסח זה מסכים בפועל לנוסח האותיות בכתר ארם צובה (במקומות שהוא קיים) כמעט בכל מקום, והיוצאים מן הכלל נדירים ביותר.

להלן רשימה של כל המקומות האפשריים בכתר שיש בהם ספק, ואפילו ספק קל עד קלוש, לגבי התאמה למסורה. הטבלה מציגה שני סוגים שונים של ספקות בנוסח הכתיב:
#ספק לגבי אות אחת בכתר (24 מקומות);
#ספק לגבי צירוף בין שתי תיבות בכתר, כגון &quot;מַלְכִּישׁ֔וּעַ&quot; או &quot;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&quot; (3 שמות ב-7 מקומות).

בעמודה הימנית בטבלה מצוין מספר הפסוק ביחד עם קישור לדף של הפרק. בעמודה האמצעית מופיע הנוסח הבעיתי בכתר (אפילו בספק), ובצד שמאל נוסח אחר שאולי מתאים יותר למסורה. הנוסח המופיע במהדורתנו לגבי כל פריט מסומן בכוכבית (*).{{הערה|למידע מלא לגבי כל פריט יש לראות את תיעוד הנוסח הנמצא בתוך דף העריכה של הפרק (יש קישור ישיר לפרק בעמודה הימנית של הטבלה). לא הבאנו ברשימה זו את [[#אותיות גדולות וקטנות|האותיות הגדולות והקטנות במהדורתנו]], השונות ברובן ממה שמופיע בכתר.}}

{| border=&quot;1&quot; align=center
|+ '''מקומות חריגים בנוסח הכתיב בכתר ארם צובה'''
|-
|colspan=3 align=center|'''נוסח האותיות'''
|-
!פסוק
!הנוסח בכתר
!נוסח אחר
|-
|[[יהושע ח/טעמים#ח ח|יהושע ח,ח]]
|'''בְּ'''תָפְשְׂכֶ֣ם?
|'''כְּ'''תׇפְשְׂכֶ֣ם*
|-
|[[יהושע י/טעמים#י יד|יהושע י,יד]]
|'''בַּ'''יּ֤וֹם?
|'''כַּ'''יּ֤וֹם*
|-
|[[יהושע טו/טעמים#טו סא|יהושע טו,סא]]
|וּסְ'''בָ'''כָֽה?
|וּסְ'''כָ'''כָֽה*
|-
|[[שופטים ז/טעמים#ז יז|שופטים ז,יז]]
|'''בַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה?
|'''כַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה*
|-
|[[שמואל א ח/טעמים#ח כ|שמ&quot;א ח,כ]]
|מַלְכֵּ֙'''י'''נוּ֙?
|מַלְכֵּ֙נוּ֙*
|-
|[[שמואל ב ז/טעמים#ז כב|שמ&quot;ב ז,כב]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[מלכים א ג/טעמים#ג כ|מל&quot;א ג,כ]]
|יְשֵׁ'''י'''נָ֔ה?
|יְשֵׁנָ֔ה*
|-
|[[מלכים א ו/טעמים#ו כט|מל&quot;א ו,כט]]
|וְתִמֹר֔'''וֹ'''ת!
|וְתִמֹרֹ֔ת*
|-
|[[ישעיהו י/טעמים#י טו|ישעיהו י,טו]]
|מְרִימָ֔ו?
|מְרִימָ֔'''י'''ו*
|-
|[[ירמיהו לג/טעמים#לג כו|ירמיהו לג,כו]]
|כתיב=אָשִׁ֥'''י'''ב?&lt;br&gt;(אין קרי)
|כתיב=אָשִׁ֥'''ו'''ב*&lt;br&gt;(קרי=אָשִׁ֥יב)*
|-
|[[ירמיהו מט/טעמים#מט ח|ירמיהו מט,ח]]
|הֶעְמִ֣'''י'''קוּ*
|הֶעְמִ֣קוּ
|-
|[[יחזקאל כד/טעמים#כד כד|יחזקאל כד,כד]]
|בְּב'''וֹ'''אָ֕הּ*
|בְּבֹאָ֕הּ
|-
|[[יחזקאל כט/טעמים#כט ז|יחזקאל כט,ז]]
|'''כְּ'''תָפְשָׂ֨ם?
|'''בְּ'''תׇפְשָׂ֨ם*
|-
|[[יחזקאל לא/טעמים#לא יא|יחזקאל לא,יא]]
|'''בְּ'''רִשְׁע֖וֹ?
|'''כְּ'''רִשְׁע֖וֹ*
|-
|[[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|יחזקאל לה,ט]]
|כתיב=תָ'''ו'''שֹׁ֑בְנָה?
|כתיב=תָ'''י'''שֹׁ֑בְנָה*
|-
|[[יחזקאל לז/טעמים#לז י|יחזקאל לז,י]]
|וַיִּֽ'''הְ'''י֗וּ?
|וַיִּֽ'''חְ'''י֗וּ*
|-
|[[הושע ו/טעמים#ו יא|הושע ו,יא]]
|'''כְּ'''שׁוּבִ֖י?
|'''בְּ'''שׁוּבִ֖י*
|-
|[[עמוס ה/טעמים#ה כז|עמוס ה,כז]]
|וְהִגְלֵ'''י'''תִ֥י*
|וְהִגְלֵתִ֥י
|-
|[[מיכה ו/טעמים#ו ב|מיכה ו,ב]]
|מ֣'''וֹ'''סְדֵי*
|מֹ֣סְדֵי
|-
|[[נחום ג/טעמים#ג יז|נחום ג,יז]]
|וְנֹדַ֔ד
|וְנ'''וֹ'''דַ֔ד*
|-
|[[דברי הימים א ח/טעמים#ח ו|דה&quot;א ח,ו]]
|אֵ'''ה֑'''וּד?
|אֵ'''ח֑'''וּד*
|-
|[[דברי הימים א יז/טעמים#יז כ|דה&quot;א יז,כ]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]
|לַבֵּ֣נ'''י'''׀יְמִינִי כתיב (!)&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|לַבֵּ֣נ׀יְמִינִי כתיב*&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|-
|[[דברי הימים ב כח/טעמים#כח יח|דה&quot;ב כח,יח]]
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ (וְאֶת־)[וּ]בְּנֹתֶ֑יהָ (!)
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ*
|-
|colspan=3 align=center|'''שמות מורכבים / תיבות מחוברות'''{{הערה|1=לגבי תיבות מורכבות במקרא, יש רשימה [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n119/mode/1up?view=theater במסורה הגדולה של כתי&quot;ש1 על במדבר א'], אותה העתיקו מתוך כתר ארם צובה: &quot;[מלין] דכתב' חדה וכן קורין '''ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג''''...&quot;. קבענו את הנוסח לפי רשימה זו גם אם יש מקף בין שתי התיבות בכתר.}}
|-
|[[שמואל א יד/טעמים#יד מט|שמ&quot;א יד,מט]]&lt;br&gt;[[שמואל א לא/טעמים#לא ב|שמ&quot;א לא,ב]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ח/טעמים#ח לג|דה&quot;א ח,לג]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ט/טעמים#ט לט|דה&quot;א ט,לט]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א י/טעמים#י ב|דה&quot;א י,ב]]
|וּמַלְכִּי'''־'''שׁ֑וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ
|וּמַלְכִּישׁ֑וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*
|-
|[[זכריה יב/טעמים#יב יא|זכריה יב,יא]]
|הֲדַד'''־'''רִמּ֖וֹן*
|הֲדַדְרִמּ֖וֹן
|-
|[[איוב יח/טעמים#יח טו|איוב יח,טו]]
|מִבְּלִי־ל֑וֹ
|מִבְּלִיל֑וֹ*
|}

===אותיות מיוחדות במהדורתנו===

{{עוגן|אותיות גדולות וקטנות}}'''א. אותיות גדולות וקטנות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות גדולות וקטנות|כמו בתורה]], לרוב אין ביצוע של אותיות גדולות וקטנות בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, אפילו במקומות שהאות המיוחדת מוזכרת במפורש ברשימות המסורה והערותיה. האזכורים בספרות המסורה והביצוע בכתבי־היד נראים קצת יותר מובהקים לגבי האותיות הקטנות מאשר לגבי האותיות הגדולות. כתיבת האותיות (הקטנות לפני הגדולות בדרך כלל כנראה) התקבלה באופן הדרגתי בכתבי־היד ובדפוסים, ובמשך הזמן הפכה להיות אחד מסימני ההיכר של &quot;נוסח המסורה&quot;, למרות שהיא לא הייתה כך בהתחלה.

הרשימה הבאה מכילה אוסף מקסימלי של האותיות הגדולות והקטנות בספרי הנביאים והכתובים.{{הערה|היא מבוססת בעיקר על הרשימה המובאת [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית] (1906), וכוללת כמעט כל אות אפשרית.}} רוב האותיות ברשימה זו מופיעות גם בדפוס קורן, ולכן הן מופיעות בפועל גם במהדורתנו (ברשימה זו הן מסומנות בכוכבית).{{הערה|אותיות גדולות וקטנות שאין להן ביצוע בדפוס קורן, אבל מופיעות בכתבי־יד או בדפוסים אחרים, צוינו בתיעוד הנוסח בתור &quot;יש דפוסים&quot;.}} אותיות שבאות לידי ביטוי של ממש בתוך כתבי־היד מצוינות ברשימה.

#'''(ג)''' [[יהושע יד/טעמים#יד יא|יהושע (יד,יא)]]: [כְּכֹ֥חִי]* / [{{מ:אות-ג|כְּ}}כֹ֥חִי]
#'''(ק)''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יט|שמואל (שמ&quot;ב כא,יט)]]: [בֶּן־יַעְ{{מ:אות-ק|רֵ֨}}י]*
#'''(ג)''' [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מלכים (מל&quot;ב יז,לא)]]: [נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*=ל?,ש1{{הערה|ראו עוד בתיעוד הנוסח וב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים כתיב|הערות על נוסח האותיות בספר מלכים בכתי&quot;ל]].}}
#'''(ק)''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|ישעיהו (מד,יד)]]: [אֹ֖רֶ{{מ:אות-ק|ן}}]*=מ&quot;ק-א
#'''(ג)''' [[ישעיהו נו/טעמים#נו י|ישעיהו (נו,י)]]: [{{מ:אות-ג|צֹ}}פָ֞ו]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו יד/טעמים#יד ב|ירמיהו (יד,ב)]]: [וְ{{מ:אות-ק|צִ}}וְחַ֥ת]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו לט/טעמים#לט יג|ירמיהו (לט,יג)]]: [וּנְבֽוּשַׁזְבָּ{{מ:אות-ק|ן֙}}]*
#'''(ק)''' [[נחום א/טעמים#א ג|נחום (א,ג)]]: [בְּ{{מ:אות-ק|ס}}וּפָ֤ה]*
#'''(ג)''' [[מלאכי ג/טעמים#ג כב|מלאכי (ג,כב)]]: [{{מ:אות-ג|זִ}}כְר֕וּ]*
#'''(ק)''' [[תהלים כד/טעמים#כד ד|תהלים (כד,ד)]]: [לַשָּׁ֣וְא]* / [לַשָּׁ֣{{מ:אות-ק|וְ}}א]
#'''(ג)''' [[תהלים עז/טעמים#עז ח|תהלים (עז,ח)]]: [הַ֭לְעוֹלָמִים]* / [{{מ:אות-ג|הַ֭}}לְעוֹלָמִים]
#'''(ג)''' [[תהלים פ/טעמים#פ טז|תהלים (פ,טז)]]: [וְ֭{{מ:אות-ג|כַ}}נָּה]*
#'''(ג)''' [[תהלים פד/טעמים#פד ד|תהלים (פד,ד)]]: [{{מ:אות-ג|קֵ֥}}ן]*
#'''(ג)''' [[משלי א/טעמים#א א|משלי (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|מִ֭}}שְׁלֵי]*
#'''(ק)''' [[משלי כח/טעמים#כח יז|משלי (כח,יז)]]: [אָ֭{{מ:אות-ק|דָ}}ם]*
#'''(ק)''' [[משלי ל/טעמים#ל טו|משלי (ל,טו)]]: [הַ֤{{מ:אות-ק|ב}}]*
#'''(ק)''' [[איוב ז/טעמים#ז ה|איוב (ז,ה)]]: [ו{{מ:אות-ק|ג}}יש (כתיב) וְג֣וּשׁ (קרי)]*
#'''(ג)''' [[איוב ט/טעמים#ט לד|איוב (ט,לד)]]: [שִׁבְ{{מ:אות-ג|ט֑}}וֹ]*
#'''(ק)''' [[איוב טז/טעמים#טז יד|איוב (טז,יד)]]: [עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶ{{מ:אות-ק|ץ}}]* (פרץ [2])
#'''(ק)''' [[איוב לג/טעמים#לג ט|איוב (לג,ט)]]: [{{מ:אות-ק|חַ֥}}ף]*
#'''(ג)''' [[שיר השירים א/טעמים#א א|שיר השירים (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|שִׁ֥}}יר]*
#'''(ג)''' [[רות ג/טעמים#ג יג|רות (ג,יג)]]: [לִ֣י{{מ:אות-ג|נִ}}י]*
#'''(ק)''' [[איכה א/טעמים#א יב|איכה (א,יב)]]: [{{מ:אות-ק|ל֣}}וֹא]*
#'''(ק)''' [[איכה ב/טעמים#ב ט|איכה (ב,ט)]]: [{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ]*
#'''(ק)''' [[איכה ג/טעמים#ג לו|איכה (ג,לו)]]: [לְ{{מ:אות-ק|עַ}}וֵּ֤ת]*
#'''(ג)''' [[קהלת ז/טעמים#ז א|קהלת (ז,א)]]: [{{מ:אות-ג|ט֥}}וֹב]*
#'''(ג)''' [[קהלת יב/טעמים#יב יג|קהלת (יב,יג)]]: [{{מ:אות-ג|ס֥}}וֹף]*
#'''(ג)''' [[אסתר א/טעמים#א ו|אסתר (א,ו)]]: [{{מ:אות-ג|ח֣}}וּר]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ז|אסתר (ט,ז)]]: [פַּרְשַׁנְדָּ֛{{מ:אות-ק|תָ}}א]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [פַּרְמַ֙{{מ:אות-ק|שְׁ}}תָּא֙]*
#'''(ג,ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [{{מ:אות-ג|וַ}}יְ{{מ:אות-ק|זָֽ}}תָא]*
#'''(ג)''' [[אסתר ט/טעמים#ט כט|אסתר (ט,כט)]]: [וַ֠{{מ:אות-ג|תִּ}}כְתֹּ֠ב]*
#'''(ק,ג)''' [[דניאל ו/טעמים#ו כ|דניאל (ו,כ)]]: [בִּשְׁ{{מ:אות-ק|פַּ}}רְ{{מ:אות-ג|פָּ}}רָ֖א]*
#'''(ג)''' [[דברי הימים א א/טעמים#א א|דברי הימים (דה&quot;א א,א)]]: [{{מ:אות-ג|אָ}}דָ֥ם]*

{{עוגן|אותיות מנוקדות}}'''ב. אותיות מנוקדות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות מנוקדות|כמו בתורה]], יש ביצוע מובהק לאותיות המנוקדות בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה והערותיה. מתוך 15 תיבות סה&quot;כ בתנ&quot;ך (שיש בהן אות מנוקדת אחת או כמה אותיות מנוקדות), 5 מהן נמצאות בספרי הנביאים והכתובים. לפעמים יש אי־הסכמה מודעת לגבי פרטים מסוימים בכתבי־היד העיקריים שעליהם מבוססת מהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל), והם מתועדים ברשימה זו.

#[[שמואל ב יט/טעמים#יט כ|שמואל (שמ&quot;ב יט,כ)]]: [יָׄצָ֥אׄ]*=א / ל=יָׄצָ֥ׄאׄ (=מ&quot;ס-ל)
#[[ישעיהו מד/טעמים#מד ט|ישעיהו (מד,ט)]]: [הֵ֗ׄמָּׄהׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מא/טעמים#מא כ|יחזקאל (מא,כ)]]: [הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו כב|יחזקאל (מו,כב)]]: [מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ]*=א,ל
#[[תהלים כז/טעמים#כז יג|תהלים (כז,יג)]]: [לׅׄוּׅׄלֵׅׄ֗אׅׄ]*=א / ל=[לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ] (=מ&quot;ק-ל) / מ&quot;ס-ל=[לׅׄוּׄלֵׅׄ֗אׅׄ]

{{עוגן|נו&quot;ן הפוכה}}'''ג. נו&quot;ן הפוכה:''' תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת בנביאים וכתובים ב[[תהלים קז/טעמים|מזמור ק&quot;ז שבספר תהלים]] (שבע פעמים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נו&quot;ן הפוכה|בתורה]] היא נמצאת סביב [[במדבר י/טעמים#י לד|פרשה אחת]] (סה&quot;כ פעמיים בהתחלה ובסוף הפרשה). מקומן וצורתן בתהלים נקבעה במהדורתנו על בסיס כתר ארם צובה, בהתאמה קלה לעיצוב שבמהדורתנו.

תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:
#'''[[תהלים קז/טעמים#קז כג|במהדורתנו]] (מזמור ק&quot;ז, בשבעת הפסוקים הבאים: כג, כד, כה, כו, כז, כח; מ)'''
#'''[https://archive.org/details/Aleppo_Codex/page/n524/mode/1up בכתר ארם צובה]'''
#[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F389A.jpg בכתי&quot;ל] [http://tanach.us/Tanach.xml?Ps107:1-107:43 (הקלדת וסטמינסטר)]
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n679/mode/1up בכתי&quot;ש1]
#[https://archive.org/details/BL_Or2375_02Psalms/page/n118/mode/1up בכתי&quot;ב1]
#במ&quot;ג דפוס ונציה: [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1437/mode/1up עמוד ראשון] | [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1438/mode/1up עמוד שני]

{{עוגן|אותיות תלויות}}'''ד. אותיות תלויות:''' תופעת האותיות התלויות נמצאת בארבעה מקומות בספרי הנביאים והכתובים, ואינה קיימת כלל בתורה.

#[[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים (יח,ל)]]: [בֶּן־מְ{{אות תלויה במקרא|נַ|שופטים יח ל}}שֶּׁ֜ה]*=א,ל
#[[תהלים פ/טעמים#פ יד|תהלים (פ,יד)]]: [מִיָּ֑{{מ:אות תלויה|עַ|תהלים פ יד}}ר]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח יג|איוב (לח,יג)]]: [רְשָׁ{{מ:אות תלויה|עִ֣}}ים]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח טו|איוב (לח,טו)]]: [מֵרְשָׁ{{אות תלויה במקרא|עִ֣|איוב לח טו}}ים]*=א,ל

===תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים===

לעתים רחוקות יש תוספת פסוקים בנ&quot;ך, בכתבי־היד המאוחרים (אך לא בכתבי־היד הטברנים והקרובים לכתר) ובדפוסים הנפוצים. יש בתוספות הללו מילוי של פרטים בקטסט לפי פסוקים מקבילים.

'''א.''' ב[[יהושע כא/טעמים|יהושע פרק כ&quot;א]] יש תוספת של שני פסוקים (אחרי פסוק ל&quot;ה) שנדפסה בדפוסים רבים. התוספת מבוססת על הפסוקים המקבילים בספר דברי הימים ([[דברי הימים א ו/טעמים#ו סג|דה&quot;א ו,סג2-סד]]), והיא נמצאת בחלק מכתבי־היד מימי הביניים.{{הערה|1=כך במספר כתבי־יד ספרדים, לדוגמה: [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n247/mode/1up?view=theater כת&quot;י פריז Heb 25] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני פסוקים לא נכתבו בספר הלל&quot;); ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n267/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה] ובהערה לצדו (&quot;אלו שנים פסוקים אינם בהללי ואין ראוי לכתבם&quot;); ב[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images/page/n254/mode/1up תנ&quot;ך קטלוניה] ובהערה לצדו (&quot;במקרא מדוייקת לא מצאנו אלו השני פסוקים וכן כתב גם הקמחי&quot;); ב[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n428/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני הפסוקים אינם כתובי' בהללי&quot;). אמנם ב[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n103/mode/1up?view=theater כתר שם טוב] התוספת לא נכתבה, ובהערה צוין: &quot;ויש ספ'[רים] שכתו'[ב] כאן וממטה ראובן, ואת קדמות, הכתו'[בים] בד'[ברי] הי'[מים] ורבנו האיי גאון ז&quot;ל כ[ת]'[ב] שאין נכתבי'[ם] כאן וכן בהללי ובס'[פר] הבבלי ובש' שתי אחיות.&quot; בכתי&quot;ב1 מתימן [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n51/mode/1up?view=theater התוספת לא נמצאת], אך יד מאוחרת הוסיפה אותה בשוליים בשני תיגאן נוספים: [https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n58/mode/1up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n170/mode/1up?view=theater כאן]; ובעוד אחד הוא [https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n112/mode/1up?view=theater כתוב בסוגריים].}} אך היא לא נמצאת כלל בכתבי־יד טברניים מובהקים כגון א,ל,ק,ש1 (בהם הטקסט הזה נמצא בדברי הימים בלבד), והיא גם לא משתקפת בסכומי הפסוקים בספר יהושע; '''לכן התוספת לא מופיעה במהדורתנו''' (וראו עוד ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yehoshua/21.35#m6e0nf מנחת שי]).

ברוב הדפוסים שבהם מופיעה התוספת, יש קיצור לעומת הפסוקים בדברי הימים, ולעומת האזכורים האחרים של ערי המקלט ביהושע. אך יש גם נוסח מורחב יותר שכולל את המלים &quot;את עיר מקלט הרצח&quot; (כמו ביהושע) ו&quot;את בצר '''במדבר'''&quot; (כמו בדברי הימים). להלן הנוסח של התוספת (הנוסח המורחב מובא בסוגריים עגולים):

{{מ:טעמי המקרא}}
:&lt;קטע התחלה=תוספת של שני פסוקים/&gt;וּמִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן (אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ) [אֶת־בֶּ֖צֶר / (אֶת־בֶּ֥צֶר בַּמִּדְבָּ֖ר)] וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ (וְ)אֶת־יַ֖הְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃ (וְ)אֶת־קְדֵמוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ (וְ)אֶת־מֵיפַ֖עַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃&lt;קטע סוף=תוספת של שני פסוקים/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

תוספת זו נדפסה בתחתית הדף מחוץ לרצף הפסוקים (בלי מספרים) במהדורותיהם של [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/33/mode/1up בֶּר], [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n394/mode/1up לטריס], דותן וקורן. בכולן נדפס הנוסח '''הקצר''', חוץ מבער שהדפיס '''שילוב בין שני הנוסחים''' (בדומה למה שעשינו למעלה). במהדורות גינצבורג התוספת הקצרה נדפסה בתוך רצף הפסוקים, ושני הפסוקים שבתוספת ממוספרים. בהערותיו ציין גינצבורג את כתבי־היד שבהם התוספת קיימת או לא קיימת, והצביע על הבדלים בין הנוסח הארוך לנוסח הקצר; ראו ב[https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/433/mode/2up מהדורתו הראשונה] וב[https://archive.org/details/prophetaepriores00gins/page/55/mode/1up מהדורתו השניה]. בדפוסים כגון [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/386/mode/1up ליסֶר], המיוסדים על דפוס ון דר הוט (אמסטרדם, 1705) לא נדפסה התוספת. הם מציינים בהערה:

:בקצת ספרים יש כאן ב' פסוקים וממטה ראובן וגומר וטעות הוא ואינם ראויים להיות עיין בפירוש הרד&quot;ק ובמסרה וכן נמצא בג' ספרים ישנים מדויקים כתיבת יד.

למרות שהתוספת לא קיימת בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ובכתי&quot;ל בפרט, היא מובאת בדפוסים המבוססים ישירות על כתי&quot;ל. במהדורות דותן היא מובאת בתחתית העמוד. ב-BHS היא מובאת בפנים הטקסט (בתור פסוקים 36-37), אך באותיות קטנות, ויש הערה שמסבירה את המקורות של הטקסט. גם בהקלדה הדיגיטלית של כתי&quot;ל (UXCL) היא [https://tanach.us/Tanach.xml?Josh21:1-21:45 מובאת בפנים הטקסט] (בתור פסוקים 36-37), אך בגופן אפור, ויש הערת &quot;X&quot; אדומה לפני כל אחד משני הפסוקים המסביר שהטקסט אינו קיים בכתי&quot;ל. הנימוק להשאיר את התוספת בפנים הטקסט הוא כדי לשמור על המספור הקיים הפסוקים, וגם פרויקטים נוספים שנעשה בהם שימוש ב-UXLC מנסים לשמור על המספור הקיים (ביניהם [https://www.sefaria.org.il/Joshua.21.35?lang=he ספריא]). התוספת מובאת באתר &quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Yehoshua/21.35#m7e0n6 על התורה]&quot; אחרי פסוק ל&quot;ה בסוגריים מרובעים (&quot;במקצת נוסחאות&quot;).

'''ב.''' ב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']] יש תוספת של פסוק אחד (אחרי פסוק ס&quot;ז), הנמצאת בכתבי־יד מסוימים{{הערה|1=ראו לדוגמה בכתב יד פריס Heb 25, בו היא [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n796/mode/1up?view=theater נכתבה ואח&quot;כ נמחקה], וכמו כן ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n797/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה].}} ובדפוסים רבים. יש דיון לגבי התוספת הזאת ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Nechemyah/7.67#m7e0n6 מנחת שי], ולגבי דיוקם של כתבי־היד שבהם היא מופיעה. התוספת נמצאת בדפוסים רבים, לדוגמה: [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/1258/mode/1up?view=theater ליסֶר] (פסוק 68), [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n1265/mode/1up?view=theater לטריס] (פסוק 68), [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n90/mode/1up?view=theater בֶּר] (עיגול מסורה אחרי פסוק 67 מפנה אל התוספת המובאת בהערת שוליים בתחתית העמוד); במהדורות גינצבורג הפסוק הנוסף מובא רק בהערה המציינת כתבי־יד ודפוסים שבהם הוא נמצא ([https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה שנייה]).

מדובר על פריט מתוך רשימת העולים לציון, המופיע ב[[עזרא ב/טעמים|עזרא ב]] וב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה ז]] במקביל. הפסוק הנוסף ברשימה השנייה (נחמיה ז') לקוח מהרשימה הראשונה ('''[[עזרא ב/טעמים#ב סו|עזרא ב,סו]]'''):

{{מ:טעמי המקרא}}
:{{#קטע:עזרא ב/טעמים|סו}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

בחלק מהדפוסים אף מציינים גרסה אחרת של סוף הפסוק בתוספת האות ו':

{{מ:טעמי המקרא}}
:מָאתַ֖יִם (וְ)אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

התוספת נמצאת גם במהדורות קורן ודותן (בתחתית הדף). לעומת התוספת בספר יהושע, היא לא נמצאת בגוף הטקסט ב-BHS (רק הערת נוסח מפנה אל עזרא ב,סו), ולא באתרים [https://hcanat.us/Tanach.xml?Neh7:1-7:72 UXLC], ב[https://www.sefaria.org.il/Nehemiah.7.67?lang=he ספריא], ו&quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Nechemyah/7.67#m7e0n6 על התורה]&quot;.

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה==

&lt;קטע התחלה=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע התחלה=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;'''להלן רשימות של המקומות שבהם חרגנו מנוסח הניקוד והטעמים&lt;קטע סוף=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt; והגעיות שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי הנביאים והכתובים שבו.'''

&lt;קטע התחלה=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;א. בחלק מהמקומות מדובר על '''טעות ודאית''' בכתב־היד, ובחלק מדובר על '''ניקוד חריג'''{{הערה|ניקוד חריג יכול להיות שריד של שיטת ניקוד אחרת, ויש דוגמאות רבות לכך בכתי&quot;ל (לדוגמה חילופי סגול-פתח, או השמטת דגש באות יו&quot;ד אחרי וי&quot;ו ההיפוך). בכל זאת ניקוד כזה אינו מתאים לשיטת הניקוד שבוצעה ע&quot;י המסרן בעקביות ברוב המכריע של אותו כתב־היד, ולכן הוא נחשב לחריג.}} או ב'''הטעמה חריגה'''. ציינו פריטים כאלה בסימן קריאה ('''!''').

ב. בחלק מהמקומות החריגה בנוסח כתב־היד היא '''רק בספק''', בגלל שכתב־היד מטושטש, או בגלל שכוונתו של המסרן בסימון הניקוד או הטעם אינה חד-משמעית, או בגלל שבוצע תיקון בתוך כתב־היד (ע&quot;י המסרן עצמו או ע&quot;י יד מאוחרת). ציינו פריטים כאלה בסימן שאלה ('''?''').

ג. ברשימות הללו מובאות '''גם''' תופעות מיוחדות או ראויות לציון בנוסח הניקוד והטעמים בכתב־היד, אף אם '''לא''' חרגנו מנוסחו. אם הבאנו את נוסח כתב־היד במהדורתנו אז הפריט מסומן בכוכבית ('''*''').

ד. הרשימות '''אינן כוללות''' שינויים מנוסח כתב־היד בעקבות '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב הכללית במהדורתנו]]'''. &lt;קטע סוף=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;יש רשימות עצמאיות לחלק מהשינויים האלה משני סוגים, שהם נפוצים במיוחד ונמצאים במאות מקומות בתנ&quot;ך: ראו את רשימת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות]], ואת הרשימה ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת|עיצוב טעמי אמ&quot;ת]].

&lt;קטע התחלה=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;ה. בסוף כל פריט ציינו בקצרה את הסוג של הטעות או של התופעה המסוימת המופיעה בו, אך לא הבאנו את הנתונים המלאים לגביו. למידע מלא לגבי כל פריט המובא ברשימות, כולל השוואה לכתבי־יד נוספים, יש לעיין בהערת הנוסח הרלוונטית. הערות הנוסח ניתנות לצפייה '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ בקישור הזה]''', או על־ידי לחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (המופיע בפינה הימנית העליונה של כל דף פרק). לכל פריט ברשימה יש קישור ישיר אל הפסוק בהקשרו בתוך דף הפרק המלא, ובראש הדף אפשר למצוא &quot;הצג הערות נוסח&quot;.&lt;קטע סוף=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע סוף=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''שאינם קיימים בכתר ארם צובה''', ראו '''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי של המבוא]]'''.

===ספר יהושע===

'''[[ספר יהושע/טעמים|ספר יהושע]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

&lt;קטע התחלה=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;טעויות מובהקות וספקות בנוסח הניקוד והטעמים, ניקוד חריג או הטעמה חריגה, ועוד מקומות מיוחדים או ראויים לציון:&lt;קטע סוף=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;
#[[יהושע א/טעמים#א ז|א,ז]] (א?=כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה): בשתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע)?
#[[יהושע ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=קֻ֤ם): טעם מהפך במקום יתיב?
#[[יהושע ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א?=וַיָּנֻס֖וּ): מקום הטעם באות סמ&quot;ך?
#[[יהושע יד/טעמים#יד ז|יד,ז]] (א*=עִם־לְֽבָבִֽי): געיה בלמ&quot;ד
#[[יהושע טו/טעמים#טו נד|טו,נד]] (א?=וְחֻמְטָּ֗ה): טי&quot;ת דגושה?
#[[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א!=וּֽמִּמַּטֵּה־דָ֞ן): דגש מיותר באות מ&quot;ם הראשונה
#[[יהושע כא/טעמים#כא כב|כא,כב]] (א!=עָר֖ים): חסרה נקודת החיריק באות רי&quot;ש{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יהושע כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (א=תִֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

===ספר שופטים===

'''[[ספר שופטים/טעמים|ספר שופטים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שופטים ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א*=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙): שתי געיות בתיבה אחת{{הערה|הגעיה הראשונה פונטית והשניה געיה קלה; השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם. בתיבה זו יש גם שני חטפים להורות על התנעת השווא, וראו להלן ב[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים|רשימת החטפים]].}}
#[[שופטים ח/טעמים#ח י|ח,י]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים ט/טעמים#ט מח|ט,מח]] (א!=אֶת־הַקַּרְּדֻּמּ֜וֹת): רי&quot;ש דגושה
#[[שופטים יח/טעמים#יח יט|יח,יט]] (א*=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[שופטים יח/טעמים#יח כב|יח,כב]] (א!=הִרְחִ֖יקו): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שופטים כ/טעמים#כ ב|כ,ב]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים כ/טעמים#כ לה|כ,לה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שופטים יט/טעמים#יט ג|יט,ג]] (א-כתיב=לַהֲשִׁיבָ֔ו [א-קרי=לַהֲשִׁיבָ֔הּ]): חסרה נקודה במקביל למפיק בה&quot;א

===ספר שמואל===

'''[[ספר שמואל/טעמים|ספר שמואל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=רשימה זו לא כוללת את [[שמואל ב ז/טעמים#ז י|שמ&quot;ב ז,י]] (א=וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ); ברויאר ציין שם ספק געיה ביו&quot;ד בכתר, אבל לא נראה כך כלל.}}
#[[שמואל א א/טעמים#א ג|שמ&quot;א א,ג]] (א?=מִיָּמִ֣ים יָמִ֔ימָה): חסר פסק?
#[[שמואל א ז/טעמים#ז יא|שמ&quot;א ז,יא]] (א?=וַיִּרְדְּפ֖וּ): אין געיה באות וי&quot;ו?
#[[שמואל א יא/טעמים#יא ג|שמ&quot;א יא,ג]] (א=יָמִ֗ים): נקודה אחת לטעם רביע, ולא שתי נקודות לטעם זקף קטן
#[[שמואל א יד/טעמים#יד נב|שמ&quot;א יד,נב]] (א?=וְרָאָ֨ה שָׁא֗וּל): הטעמה חריגה של קדמא ורביע (במקום קדמא ואזלא)?
#[[שמואל א טו/טעמים#טו א|שמ&quot;א טו,א]] (א*=יְהֹוָה֙ [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[שמואל א טו/טעמים#טו יא|שמ&quot;א טו,יא]] (א!=כׇּל־הַלָּֽילָה): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[שמואל א יז/טעמים#יז לד|שמ&quot;א יז,לד]] (א!=לאָבִ֖יו): חסר שווא באות למ&quot;ד
#[[שמואל א יח/טעמים#יח ח|שמ&quot;א יח,ח]] (א!=נָ֤תְנוּ [1]): מקום הטעם באות נו&quot;ן הראשונה
#[[שמואל א יח/טעמים#יח יט|שמ&quot;א יח,יט]]: (א*=בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת): תביר ותביר
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יז|שמ&quot;א יט,יז]] (א!=שַׁלְּחֵ֖נִי): צירה באות חי&quot;ת במקום חיריק
#[[שמואל א כא/טעמים#כא ב|שמ&quot;א כא,ב]] (א!=נ֔בֶה): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל א כג/טעמים#כג יז|שמ&quot;א כג,יז]] (א=אֶהְיֶה־לְּךָ֣): אין געיה
#[[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א?=לְֽגֹזֲזָ֑י): געיה באות למ&quot;ד במקום גימ&quot;ל?
#[[שמואל א כט/טעמים#כט ו|שמ&quot;א כט,ו]] (א!=וַיֹּ֤אמֶר): בטעם מהפך
#[[שמואל ב א/טעמים#א יט|שמ&quot;ב א,יט]] (א!=גִּבּוֹרִֽים): גימ&quot;ל דגושה
#[[שמואל ב ג/טעמים#ג ז|שמ&quot;ב ג,ז]] (א?!=פִּלֶּ֔גֶשׁ): דגש באות למ&quot;ד?
#[[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ&quot;ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח טז|שמ&quot;ב ח,טז]] (א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט): שווא באות וי&quot;ו
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח יח|שמ&quot;ב ח,יח]] (א?!=וְהַכְּרַתִ֖י): פתח באות רי&quot;ש?
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא יא|שמ&quot;ב יא,יא]] (א!=וַאֲדֹנִ֨י): חטף פתח באות אל&quot;ף
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כה|שמ&quot;ב יא,כה]] (א=בְּעֵינֶיךָ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כו|שמ&quot;ב יא,כו]] (א!=ותִּסְפֹּ֖ד): חסר פתח באות וי&quot;ו{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב א|שמ&quot;ב יב,א]] (א!=אֶל דָּוִ֑ד): חסר מקף
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב יא|שמ&quot;ב יב,יא]] (א=לְּרֵעֶ֑יךָ): למ&quot;ד דגושה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט מב|שמ&quot;ב יט,מב]] (א!=וְאֵת־בֵּיתוֹ֙): אל&quot;ף בצירה
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב ז|שמ&quot;ב כב,ז]] (א!=מֵהֵֽיכָלו֙): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב מ|שמ&quot;ב כב,מ]] (א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי): זי&quot;ן דגושה?
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג יג|שמ&quot;ב כג,יג]] (א!=עַדֻלָּ֑ם): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ&quot;ב כג,כד]] (א!=אֶלְחָנָן): חסר טעם המרכא
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ב|שמ&quot;ב כד,ב]] (א!=אַשֶׁר־אִתּ֗וֹ): חסרות נקודות החטף באל&quot;ף
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ג|שמ&quot;ב כד,ג]] כד,ג (א!=המֶּ֔לֶךְ): חסר פתח בה&quot;א{{הערה|שם=ייבין}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שמואל א ה/טעמים#ה ו|שמ&quot;א ה,ו]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֔ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א ה/טעמים#ה יב|שמ&quot;א ה,יב]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֑ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א י/טעמים#י ז|שמ&quot;א י,ז]] י,ז (א=תָבֹ֛אינָה): אין הערת קרי
#[[שמואל א יד/טעמים#יד כז|שמ&quot;א יד,כז]] (א-כתיב=וַתָּרְאֹ֖נָה)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יח|שמ&quot;א יט,יח]] (א-כתיב=בְּנָויֹֽת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יט|שמ&quot;א יט,יט]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כב|שמ&quot;א יט,כב]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=אֶל־נָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א כז/טעמים#כז ח|שמ&quot;א כז,ח]] (א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי)
#[[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]] (א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא)
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (א-כתיב=בִּֽנְהַר־֯ ): חסרים המקף לתיבה &quot;בנהר&quot;, והרווח והניקוד לתיבה &quot;פְּרָֽת&quot; הנקראת ואינה נכתבת.
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב כד|שמ&quot;ב יב,כד]] (א-כתיב=וַיִקְרָ֤א [א-קרי=וַתִּקְרָ֤א]): חסר דגש במקביל לתי&quot;ו של הקרי
#[[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]] (א-כתיב=יִשְׁאַל־֯ ): יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה &quot;אִ֖ישׁ&quot; הנקראת ולא נכתבת
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח יב|שמ&quot;ב יח,יב]] (א-כתיב=וְלֻ֨א [א-קרי=וְל֨וּ])
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]] (א-כתיב=כִּֽי־עַל־֯ ): אין רווח לתיבה &quot;כֵּ֥ן&quot; הנקראת ולא נכתבת, אבל נכתבו הניקוד והטעם בין התיבות למטה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט ז|שמ&quot;ב יט,ז]] (א-כתיב=לֻ֣א [א-קרי=ל֣וּ])
#[[שמואל ב כ/טעמים#כ יד|שמ&quot;ב כ,יד]] (א-כתיב=וַיִּקָּ֣ל֔הֲוּ)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=תְּלָוֻ֥ם)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שָׁםָּ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים): הערת קרי אחת לשתי התיבות
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד טז|שמ&quot;ב כד,טז]] (א-כתיב=הָאֲוְרֲ֥נָה)
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד יח|שמ&quot;ב כד,יח]] (א-כתיב=אֲרַ֥נֳיה)

===ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על החלק החסר בספר מלכים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כא|מל&quot;א ב,כא]] (א!=לַאֲדֹנִיָ֥הוּ): חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כח|מל&quot;א ב,כח]] (א?!=וַיָ֤נָס): כנראה חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ד/טעמים#ד ז|מל&quot;א ד,ז]] (א!=וְכִלְּכְּל֥וּ): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ו/טעמים#ו ח|מל&quot;א ו,ח]] (א=הַיְּמָנִ֑ית): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לג|מל&quot;א ז,לג]] (א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם): קו&quot;ף דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לז|מל&quot;א ז,לז]] (א=לְכֻלָּֽהְנָֽה): קווים לסילוק וגעיה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח ז|מל&quot;א ח,ז]] (א=מִלְּמָֽעְלָה): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח יא|מל&quot;א ח,יא]] (א*=כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים א י/טעמים#י כד|מל&quot;א י,כד]] (א!=וְכָל־הָאָ֔רֶץ): אין מתיגה
#[[מלכים א יד/טעמים#יד ג|מל&quot;א יד,ג]] (א!=עֲשָׁרָ֨ה): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יב|מל&quot;א יז,יב]] (א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יג|מל&quot;א יז,יג]] (א=עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים א יח/טעמים#יח לג|מל&quot;א יח,לג]] (א=וַיְּנַתַּח֙): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יח/טעמים#יח מג|מל&quot;א יח,מג]] (א=שֻׁ֭ב): מקום הטעם לימין (כמו דחי בטעמי אמ&quot;ת)
#[[מלכים א כ/טעמים#כ כט|מל&quot;א כ,כט]] (א?=&lt;נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה&gt;* או &lt;נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה&gt;): &quot;נֹכַח&quot; מוקפת ובגעיה או בטעם מרכא?
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יב|מל&quot;ב ה,יב]] (א!=דַּמֶּ֗שֶׂקּ): נקודה באות קו&quot;ף
#[[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל&quot;ב ח,ו]] (א=מִיּ֛וֹם עָזְבָ֛הֿ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר|לדעתו של ייבין יש כאן ובעוד מקום טעות נדירה ואף ייחודית בנוסח הטעמים בכתר (כתר, כא.2, עמ' 197) של נקודת תביר בטעם מרכא. אמנם יש להשוות את [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#תביר ומרכא|אותה התופעה בדיוק במגילת קֹהלת בכתי&quot;ש1]]. לכן ייתכן שיש כאן שיטה מודעת של הטעמה שאין כדוגמתה בכתבי־היד האחרים וגם לא בנוסח המקובל, ושיטה זו חריגה משיטת ההטעמה בשאר המקרא אף בכתר. אמנם יש עוד לשים לב ש'''אין''' פעמיים תביר בכתי&quot;ש1 בשני הפסוקים כאן בספר מלכים (כלומר גם אם הסופר של כתי&quot;ש1 בחר במודעות לאמץ את השיטה הזו ולא מדובר על טעות, אז הוא לא הצליח ליישם אותה במלואה). במהדורתנו בחרנו להטעים את התיבות במלכים ובקֹהלת בתביר ומרכא בעקביות, בהתאם למגמתה של המהדורה ובעקבות דרך ההטעמה המקובלת בשאר המקרא. כך עשה גם הרב ברויאר, בניגוד למג&quot;ה שבו הטעימו פעמיים תביר במלכים ואף בקֹהלת.}} (ובעניין נוסף: השארנו כאן את סימן הרפה במהדורתנו)
#[[מלכים ב י/טעמים#י י|מל&quot;ב י,י]] (א!=אֶלִיָּֽהוּ): אל&quot;ף בסגול
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע)
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ ט|מל&quot;ב כ,ט]] (א*=יְהֹוָ֔ה [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ יא|מל&quot;ב כ,יא]] (א!=וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֛הוּ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[מלכים א ז/טעמים#ז מה|מל&quot;א ז,מה]] (א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ)
#[[מלכים א ט/טעמים#ט ט|מל&quot;א ט,ט]] (א-כתיב=וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֥)
#[[מלכים ב ב/טעמים#ב טז|מל&quot;ב ב,טז]] (א-כתיב=הַגֵּיאָוֺ֑ת)
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ב|מל&quot;ב ד,ב]] (א-כתיב=לָ֖כי [א-קרי=לָ֖ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ג|מל&quot;ב ד,ג]] (א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי [א-קרי=שְׁכֵנָ֑יִךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי [א-קרי=נִשְׁיֵ֑ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=בֻ͏ָנַ֔יִכי [א-קרי=וּבָנַ֔יִךְ]): נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי&quot;ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]] (א-כתיב=יִסְלַח־נא יְהוָ֥ה): &quot;נא&quot; כתיב ולא קרי, ו&quot;יִסְלַח־&quot; מוקפת בקריאתה אל ה'
#[[מלכים ב י/טעמים#י כז|מל&quot;ב י,כז]] (א-כתיב=לְמֹחָרא֖וֹת)
#[[מלכים ב יא/טעמים#יא ב|מל&quot;ב יא,ב]] (א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים)
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=-המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=חֹרָיהָ֗ם [א-קרי=צוֹאָתָ֗ם]): השוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=&lt;ֵשֵׁ֥נַיְֵהֶ֖ם&gt; [א-קרי=מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם]): שתי נקודות הצֵרי הראשונות של &quot;קרי ולא כתיב&quot; דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב כא/טעמים#כא כ|מל&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו)

===ספר ישעיהו===

'''[[#ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה|ראו לעיל.]]'''

===ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על הקטע החסר בספר ירמיהו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו יב/טעמים#יב טז|יב,טז]] (א?=לְֽהִשָּׁבֵ֖עַ [2]): ספק געית שווא
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א!=וְלִקְלָ֔לָה): מקום הטעם באות למ&quot;ד הראשונה
#[[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה?
#[[ירמיהו מח/טעמים#מח כב|מח,כב]] (א?=דִּבְלָתָ֛יִם׃): קו ונקודת תביר במקום סילוק?
#[[ירמיהו נב/טעמים#נב כב|נב,כב]] (א!=נְחֹשֶׁת [1]): חסרה נקודת הטעם לרביע

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=חֳרְב֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו
#[[ירמיהו מט/טעמים#מט כח|מט,כח]] (א=וְשֳׁדְד֖וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב כד|ב,כד]] (א-כתיב=נַפְשָׁו֙): בלי נקודה מקבילה למפיק בה&quot;א בקרי &quot;נַפְשָׁהּ֙&quot;
#[[ירמיהו ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ): בלי דגש בגימ&quot;ל במקביל לכ&quot;ף  בקרי &quot;שֻׁכַּ֔בְתְּ&quot;
#[[ירמיהו טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה)
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א-כתיב=לְזַוָ֣עֲה)
#[[ירמיהו לד/טעמים#לד יז|לד,יז]] (א-כתיב=לְזַוָ֔עֲה)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א-כתיב=יָמִ֥ים [֯] נְאֻם־יְהוָ֑ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;בָּאִ֖ים&quot; (קרי ולא כתיב)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|לא,לח]] (א!=קָ֤וְה): הכתיב מנוקד בשווא למרות שהקרי הוא &quot;קָ֤ו&quot;
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ טו|נ,טו]] (א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ)
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|נ,כט]] (א-כתיב=אַל־יְהִי־[֯] פְּלֵיטָ֔ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;לָהּ֙&quot; (קרי ולא כתיב)

===ספר יחזקאל===

'''[[ספר יחזקאל/טעמים|ספר יחזקאל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[יחזקאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (א*=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (א*=כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[יחזקאל ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (א*=בַּעֲשׂ֩וֹתִי֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[יחזקאל י/טעמים#י יא|י,יא]] (א!=הָרֹ֙אשׁ֙): במעין טעם פשטא מלעיל
#[[יחזקאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א?=לַעָ֛יִן): נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|טז,יב]] (א*=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז לג|טז,לג]] (א=וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְ'''כׇ֨'''ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ): מתיגה חריגה לאחר פשטא
#[[יחזקאל כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א*=נִטְמְאִ֤֨ים): המקום היחיד בכל המקרא שיש בה שני טעמים מחברים בהברה אחת (הקדמא קודמת למהפך בקריאה)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח יז|כח,יז]] (א!=גָּ֤בַהּ): מקום הטעם באות גימ&quot;ל{{הערה|ראו גם ייבין, כתר, עמ' 16.}}
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=אֲדֹנָ֣י יְהֹוָ֔ה): שם הוי&quot;ה בניקוד של שם אדנות בשווא וקמץ, במקום ניקוד של אֱלֹהִים בשווא וחיריק, ובתוספת של נקודת חולם באות ה&quot;א הראשונה בדומה לניקוד הרגיל של אֱלֹהִים בשם הוי&quot;ה בכתר
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=בַּעֲשׂ֥ותִי): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין|הערת ייבין; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[יחזקאל לה/טעמים#לה טו|לה,טו]] (א!=וְכׇל־אֶד֣וֹם): חסרות שתי הנקודות של חטף סגול
#[[יחזקאל לט/טעמים#לט ה|לט,ה]] (א!=הַשָׂדֶ֖ה): חסר דגש בשׂי&quot;ן
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ח|מו,ח]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה גם כאן נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מח/טעמים#מח י|מח,י]] (א=וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵלֶּה): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[יחזקאל טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א?=לְאֳכְלָ֑ה): קמץ קטן במהדורתנו
#[[יחזקאל לב/טעמים#לב כ|לב,כ]] (א=מֳשְׁכ֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב: 
#[[יחזקאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת)
#[[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|ט,יא]] (א-כתיב=כְ֖אֲשֶׁ֥ר)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד יד|יד,יד]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד כ|יד,כ]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|כא,כח]] (א-כתיב=כִּקְסׇום־שָׁוְא֙)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א-כתיב=מִדָּֽנִֵּ֑אל)
#[[יחזקאל לו/טעמים#לו יד|לו,יד]] (א-כתיב=תְּכְּשַׁלִי־ע֑וֹד)
#[[יחזקאל מב/טעמים#מב טז|מב,טז]] (א-כתיב=חֲמֵשׁ־אֹ֥מֵות)

===ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על הקטעים החסרים בספר תרי עשר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[הושע ד/טעמים#ד יח|הושע ד,יח]] (א?!=הַזְנֵה): טעם המונח מטושטש בכתב־היד (אבל ניתן להבחין בו)
#[[יואל ב/טעמים#ב כה|הושע ב,כה]] (א!=אֶת הַשָּׁנִ֔ים): חסר מקף
#[[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל): המקף השני בתיבת משרת
#[[חבקוק ב/טעמים#ב ז|חבקוק ב,ז]] (א?=וְיִקְּצ֖וּ): קו&quot;ף דגושה?
#[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] (א*=זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)
#[[זכריה יב/טעמים#יב יג|זכריה יב,יג2]] (א!=וּנְשֵׁיהֵ֖ם [2]): ה&quot;א בצירה במקום סגול
#[[מלאכי ב/טעמים#ב ז|מלאכי ב,ז]] (א!=יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת): געיה באות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖)
#[[נחום ב/טעמים#א ג|נחום א,ג]] (א=וּגְדׇול־כֹּ֔חַ): אין הערת קרי
#[[נחום ב/טעמים#ב א|נחום ב,א]] (א=לַעֲבׇור־בָּ֥ךְ): אין הערת קרי

===ספר דברי הימים===

'''[[ספר דברי הימים/טעמים|ספר דברי הימים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ח|דה&quot;א ד,ח]] (א?!=וַיָּ֣עַשׂ): קמץ באות יו&quot;ד?
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ט|דה&quot;א ד,ט]] (א!=נִכְּבָֿ֖דֿ): כ&quot;ף דגושה במקום בי&quot;ת וגם סימן הרפה נכתב מעל שתי האותיות בי&quot;ת-דל&quot;ת באמצע
#[[דברי הימים א ה/טעמים#ה מא|דה&quot;א ה,מא]] (א!=נְבֻכַדְנֶאצַֽר): חסר דגש בצד&quot;י
#[[דברי הימים א ו/טעמים#ו מה|דה&quot;א ו,מה]] (א!=וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ֙ [1]): חסר פשטא מלעיל
#[[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה&quot;א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים א יז/טעמים#יז ו|דה&quot;א יז,ו]] (א!=צִוִ֛יתִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח ד|דה&quot;א יח,ד]] (א?=וְעֶשְׂרִֽים־אֶ֖לֶף): &quot;וְעֶשְׂרִֽים־&quot; מוקפת ובגעיה (במקום טעם עצמאי של מרכא)?
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה&quot;א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ): מקף בתיבת משרת
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה&quot;א כא,ה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב [2]): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא יב|דה&quot;א כא,יב]] (א!=וְדֶבֶר֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא כט|דה&quot;א כא,כט]] (א!=בַּבָּמָּ֖ה): מ&quot;ם דגושה
#[[דברי הימים א כב/טעמים#כב י|דה&quot;א כב,י]] (א!=וְהַכִ֨ינוֹתִ֜י): שווא באות וי&quot;ו ופתח באות ה&quot;א, ואולי ייתכן שהנקודות בוי&quot;ו נחשבות לחטף בה&quot;א וחסר כל ניקוד בוי&quot;ו.
#[[דברי הימים א כה/טעמים#כה לא|דה&quot;א כה,לא]] (א!=שְׂנֵ֥ים): בנקודת שי&quot;ן שמאלית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח י|דה&quot;א כח,י]] (א!=לִבְנֽוֹת־בַּ֥ית): חסרה נקודת חיריק ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח יז|דה&quot;א כח,יז]] (א!=וְהַקְשָׂוֺ֖ת): חסר דגש בקו&quot;ף
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו טז|דה&quot;ב ו,טז]] (א!=לְעַבְדְּ֨ךָ): טעם הקדמא באות דל&quot;ת במקום בכ&quot;ף סופית
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כ|דה&quot;ב ו,כ]] (א!=לִשְׁמוֹעַ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה&quot;ב ח,יא]] (א*=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם): המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב ט/טעמים#ט כד|דה&quot;ב ט,כד]] (א!=וּבְשָׁמִ֔ים): בנקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברי הימים ב י/טעמים#י י|דה&quot;ב י,י]] (א!=אֵלֶ֜יךְ): שווא במקום קמץ בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה&quot;ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה&quot;ב יד,ו]] (א*=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב כה/טעמים#כה א|דה&quot;ב כה,א]] (א!=מִירושָׁלָֽיִם): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כא|דה&quot;ב ל,כא]] (א!=הַלְוִיִ֧ם): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב לג/טעמים#לג כה|דה&quot;ב לג,כה]] (א!=תַֿחְתָּֽיו): תי&quot;ו רפויה בסימן רפה אחרי טעם מפסיק
#[[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ט|דה&quot;ב לה,ט]] (א?=וּשְׁמַעְיָ֨הוּ): בלי געיה במ&quot;ם?
#[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כג|דה&quot;ב לו,כג]] (א!=כּֽה־אָמַ֞ר): חסרה נקודת החולם בכ&quot;ף{{הערה|שם=ייבין}}

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב ו,מב]] (א=זֳכְרָ֕ה): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דברי הימים א א/טעמים#א מו|דה&quot;א א,מו]] (א-כתיב=עֲיוִֽת)
#[[דברי הימים א ג/טעמים#ג כד|דה&quot;א ג,כד]] (א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ)
#[[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]] (א-כתיב=־בָּנִ֔ימִן־ [א-קרי=&lt;־בָּנִ֔י מִן־&gt;]): &quot;כתב מלה חדה וקר' תרת' מלין&quot; (בין שני מקפים)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז כט|דה&quot;א כז,כט]] (א-כתיב=שִׁטַ֖רְי)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]] (א-כתיב?!=לַבֵּ֣ני{{מ:פסק}}יְמִינִי [א-קרי=&lt;לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י&gt;]): &quot;כתיב מלה חדה וקרי תרת' מילין&quot;{{הערה|ראו גם ב[[#מסורת הסופרים בנ&quot;ך: נוסח האותיות והתיבות|רשימת הכתיב בכתר]] לגבי אות יו&quot;ד הראשונה.}}
#[[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ח|דה&quot;ב כט,ח]] (א-כתיב=לְזַוָעֲה֙)
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב לד,כב]] (א-כתיב=בֶּן־תׇּוקְהַ֗ת): אין הערת קרי

===ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על הקטע החסר בספר תהלים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א!=יְהוָ֑֗ה): רביע ואתנח ביחד באות וי&quot;ו
#[[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א=אֻמְלָ֫ל): נקודת קמץ בלמ&quot;ד, במקום פתח
#[[תהלים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א*=יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים יא/טעמים#יא א|יא,א]] (א!=לְדָ֥֫וִד): טעם ה&quot;יורד&quot; נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל&quot;ת ביחד עם ה&quot;עולה&quot;
#[[תהלים יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א*=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א*=יְהֹוָֽה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי): דגש מיותר באות נו&quot;ן
#[[תהלים לז/טעמים#לז יד|לז,יד]] (א?=פָּ֥תְח֣וּ* או פָּֽתְח֣וּ): מרכא ומונח או געיה ומונח?
#[[תהלים לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א!=וְסוֹמֵ֖ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[תהלים לט/טעמים#לט ו|לט,ו]] (א?=אַ֥ךְ* או אַ֖ךְ): בטעם מרכא או בטעם טרחא?
#[[תהלים מד/טעמים#מד ז|מד,ז]] (א?=וְחַרְבִּ֗י): חסר גרש בוי&quot;ו?
#[[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]] (א?=ק֭וּמָֽה* או ק֭וּמָ֥ה) דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים נו/טעמים#נו ה|נו,ה]] (א!=דְּבָר֥֫וֹ): ה&quot;עולה&quot; מסומן באות רי&quot;ש במקום באות בי&quot;ת
#[[תהלים נו/טעמים#נו יב|נו,יב]] (א=לֹּ֣א): למ&quot;ד דגושה
#[[תהלים נז/טעמים#נז ה|נז,ה]] (א!=וּלְשׁוֹנָ֗ם): חסר גרש
#[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים ס/טעמים#ס יד|ס,יד]] (א*=בֵּאלֹהִ֥ים): בלי דחי{{הערה|ולא כספיקת ברויאר.}}
#[[תהלים סד/טעמים#סד ח|סד,ח]] (א!=אֱ֫לֹהִ֥ים): סימון ה&quot;עולה&quot; באות אל&quot;ף במקום באות למ&quot;ד
#[[תהלים סט/טעמים#סט,כט|סט,כט]] (א?=יִ֭מָּחֽוּ* או יִ֭מָּח֥וּ): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים עה/טעמים#עה ד|עה,ד]] (א!=נְֽמֹגִ֗ים־אֶ֥רֶץ): מקף בתיבת רביע
#[[תהלים עח/טעמים#עח ז|עח,ז]] (א*=מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]] (א?=צָ֭רָתִֽי* או צָ֭רָתִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ): הצינורית מסומנת באות וי&quot;ו השווּאה
#[[תהלים פט/טעמים#פט כ|פט,כ]] (א*=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צב/טעמים#צב ח|צב,ח]] (א*=כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צד/טעמים#צד יב|צד,יב]] (א=יָ֑הּ): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[תהלים צח/טעמים#צח ז|צח,ז]] (א!=וְיֹ֣שְׁבֵיּ): נקודה באות יו&quot;ד האחרונה{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[תהלים צח/טעמים#צח ח|צח,ח]] (א!=יְרַנֵּנֽוּ): מקום הסילוק
#[[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו יט|קו,יט]] (א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו מג|קו,מג]] (א!=וַ֝יָּמֹכּוּ): חסרה נקודת הרביע
#[[תהלים קו/טעמים#קו מח|קו,מח]] (א!=&lt;מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀&gt;): חסר מקף
#[[תהלים קז/טעמים#קז ה|קז,ה]] (א!=תִתְעַטָּֽף): חסר דגש באות תי&quot;ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי&quot;ו.
#[[תהלים קז/טעמים#קז יז|קז,יז]] (א?!=יִתְעַנּֽו׃): חסרה נקודת השורוק באות וי&quot;ו?
#[[תהלים קז/טעמים#קז יח|קז,יח]] (א!=עַד שַׁ֥עֲרֵי): חסר מקף
#[[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קח/טעמים#קח ז|קח,ז]] (א!=וַעֲנֵֽניִ): יש הזזה שמאלה של נקודת החיריק באופן חריג, את שהיא ממוקמת מתחת לאות יו&quot;ד.
#[[תהלים קח/טעמים#קח יא|קח,יא]] (א?=יֹ֖בִלֵנִּי): נו&quot;ן דגושה?{{הערה|יש גם לציין הזזה שמאלה באופן חריג של נקודת החיריק תחת האות נו&quot;ן, אך זה נגרם בגלל הראש של הלמ&quot;ד מהשורה למטה.}}
#[[תהלים קי/טעמים#קי ה|קי,ה]] (א?=אֲדֹנָ֥י): נקודת חולם בכתב־היד?
#[[תהלים קיח/טעמים#קיח י|קיח,י]] (א!=בְּ֭שֵׁ֥ם): קו מיותר של דחי באות בי&quot;ת
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט יד|קיט,יד]] (א?*=שַּׂ֗שְׂתִּי): שי&quot;ן דגושה?
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט קלח|קיט,קלח]] (וֶֽאֱמוּנָ֥֗ה): נקודת רביע מיותרת באות נו&quot;ן בנוסף למרכא
#[[תהלים קכד/טעמים#קכד ו|קכד,ו]] (א?=שֶׁלֹּ֥א* או שֶׁלֹּ֖א): טעם מרכא או טעם טרחא?
#[[תהלים קכז/טעמים#קכז ב|קכז,ב]] (א*=לָכֶ֨ם): אין קו של לגרמיה
#[[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]] (א?=קָ֭רָֽאתִי* או קָ֭רָ֥אתִי): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]] (א?=אָ֭נָֽה* או אָ֭נָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|קמ,ו]] (א*=טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים קמד/טעמים#קמד טו|קמד,טו]] (א*=שֱׁיְהֹוָ֥ה): חטף סגול באות שי&quot;ן ושווא באות יו&quot;ד

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[תהלים ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם)
#[[תהלים עג/טעמים#עג ב|עג,ב]] (א-כתיב=נָטָ֣וּי)
#[[תהלים עט/טעמים#עט י|עט,י]] (א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם)
#[[תהלים פט/טעמים#פט כט|פט,כט]] (א-כתיב=אֶשְׁמָור־ל֣וֹ): אין הערת קרי
#[[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|קמה,ו]] (א-כתיב=וּגְדֻלָּותְיךָ֥; א-קרי=וגדולתיך)

ג. קמץ קטן:{{הערה|במקומות רבים במקרא יש קמץ שהוא קמץ קטן (חטוף) לפי המדקדקים המודרנים, ואילו לפי המסורת הספרדית הוא קמץ רחב (רגיל). תיעדנו את המקומות האלה במהדורתנו ע&quot;י [[תבנית:מ:קמץ]]. אך בספר תהלים ב-3 מקומות יש מצב הפוך: לפי כללי הדקדוק מדובר לכאורה על קמץ רחב, או שיש ספק בכך, ואילו במסורת הספרדית מדובר על קמץ קטן.}}
#[[תהלים יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (א=אֶרְחָמְךָ֖): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף
#[[תהלים מה/טעמים#מה ג|מה,ג]] (א=יָפְיָפִ֡יתָ): ספק לגבי קמץ קטן ביו&quot;ד הראשונה אצל המדקדקים המודרנים, והקמץ קטן לפי המסורת הספרדית
#[[תהלים פא/טעמים#פא ב|פא,ח]] (א=אֶבְחָנְךָ֨): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף

===ספר איוב===

'''[[ספר איוב/טעמים|ספר איוב]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איוב יב/טעמים#יב כד|יב,כד]] (א?!=וַ֝יַּתִעֵ֗ם): חסרה נקודה אחת של שווא באות תי&quot;ו?{{הערה|ברויאר ציין א=וַ֝יַּתְעֵם (חסרה נקודת הרביע באות עי&quot;ן), אך ניתן להבחין בנקודת הרביע בצילום למרות שהיא מטושטשת, וייתכן שנפלה טעות בהערתו.}}
#[[איוב טז/טעמים#טז ח|טז,ח]] (א?=וַיָּ֥קׇם* או וַיָּ֖קָם): בטעם מרכא* או טרחא?
#[[איוב יט/טעמים#יט טז|יט,טז]] (א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י): גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו
#[[איוב כא/טעמים#כא טו|כג,טו]] (א!=מַה שַּׁדַּ֥י): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[איוב כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי* או מַה־יֹּֽאמַר־לִֽי): המקף השני בתיבת מרכא* או שהקו מתחת לאות יו&quot;ד געיה?
#[[איוב כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (א?=אָ֭נֹכִֽי* או אָ֭נֹכִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[איוב לא/טעמים#לא ב|לא,ב]] (א*=וּמֶ֤ה): אין קו של לגרמיה
#[[איוב מא/טעמים#מא כב|מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ): מקף בתיבת משרת?

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איוב לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (א-כתיב=יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר)

===ספר משלי===

'''[[ספר משלי/טעמים|ספר משלי]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[משלי ב/טעמים#ב יא|ב,יא]] (א!=תְּבוּּנָ֥ה): בכתר נכתבה נקודת השורוק באות וי&quot;ו פעמיים{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[משלי ג/טעמים#ג ל|ג,ל]] (א!=אַל {{קו&quot;כ|תרוב|תָּרִ֣יב}}): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ): אות כ&quot;ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו כד|ו,כד]] (א?!=לֶָשׁ֥וֹן): קמץ וסגול באות למ&quot;ד?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=בּ֖וֹ): בטעם טרחא (במקום דחי)?
#[[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א?=שֹׁמֵ֢עַֽ֫ לִ֥י* או שֹׁמֵ֢֫עַֽ לִ֥י): סימן ה&quot;עולה&quot; תלוי בין האותיות מ&quot;ם ועי&quot;ן
#[[משלי י/טעמים#י יג|י,יג]] (א!=בְּשִׁפְתֵ֣י): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[משלי יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א?!=הוֹלֵ֣ך): חסרות נקודות שווא באות כ&quot;ף סופית?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי יב/טעמים#יב כג|יב,כג]] (א!=כְּ֝סִילִים): חסרה נקודת הרביע באות למ&quot;ד
#[[משלי יג/טעמים#יג כה|יג,כה]] (א?=אֹ֭כֵֽל* או אֹ֭כֵ֥ל): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[משלי כא/טעמים#כא ל|כא,ל]] (א!=עֵ֝צָה): חסרה נקודת הרביע באות צד&quot;י
#[[משלי כ/טעמים#כ כה|כה,כ]] (א*=מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[משלי כב/טעמים#כב ח|כב,ח]] (א=יִקְצׇור־אָ֑וֶן): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב,יא|כב,יא]] (א=טְהׇור־לֵ֑ב): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]] (א=יִפׇּול־שָֽׁם): אין הערת קרי
#[[משלי כג/טעמים#כג כו|כג,כו]] (א-כתיב=תִּרְצֹּֽנָה)

===מגילת רות===

'''[[מגילת רות/טעמים|מגילת רות]] קיימת במלואה בכתר ארם צובה.'''

הניקוד בתוך הכתיב:
#[[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
#[[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי ולא כתב&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.

===מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על החלק האחרון של המגילה שאינו קיים בכתר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)|כאן]]'''.

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
&lt;קטע התחלה=תעוררו/&gt;#ספק מרכא בתיבת תביר (בשלושה מקומות מקבילים):{{הערה|שם=תעוררו|1=ההתייחסות כאן היא רק לעניין הטעם בתיבה האחרונה (מרכא בתיבת תביר או געיה) ולא לשאלת החטף (&quot;וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ&quot;, &quot;וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ&quot;). למידע מלא על הניקוד והטעמים בשלושת המקומות המקבילים (ב,ז; ג,ה; ח,ד) ראו בהערת הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב,ז|שה&quot;ש ב,ז]]. למידע נוסף על &quot;מרכא בתיבת תביר&quot; בכתר ומקורות נוספים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|בהפניות כאן]].}}
##[[שיר השירים ב/טעמים|ב,ז]]: א?,ש1,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / א?,ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ג/טעמים|ג,ה]]: א,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ח/טעמים|ח,ד]]: ק13,ל-א,ק-מ=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ]* / ל?=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ]&lt;קטע סוף=תעוררו/&gt;
#[[שיר השירים ב/טעמים#ב יז|שיר השירים ב,יז]] (א!=דְּמֵה־לְךָ): חסר טעם הקדמא

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בספרי הנביאים והכתובים''' בכתר ארם צובה או בכתי&quot;ל. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה  (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בתורה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביהושע}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע|ספר יהושע]]''' (26 פריטים): [[יהושע א/טעמים#א יב|א,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,יג]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו טו|ו,טו]] (א=סָבֲב֥וּ); [[יהושע ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים); [[יהושע ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים); [[יהושע ח/טעמים#ח כז|ח,כז]] (א=בָּֽזֲז֥וּ); [[יהושע יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כִּֽנֲר֖וֹת); [[יהושע יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (א=בָּזֲז֥וּ); [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יג/טעמים#יג ז|יג,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יד/טעמים#יד יג|יד,יג]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[יהושע יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=בֵּרֲכַ֥נִי); [[יהושע יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֜ה); [[יהושע כא/טעמים#כא ד|כא,ד]] (א=הַקֳּהָתִ֑י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא י|כא,י]] (א=הַקֳּהָתִ֖י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=בְּנֵֽי־קֳהָת֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כו|כא,כו]] (א=בְּנֵי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא לד|כא,לד]] (א=אֶֽת־יָקְנֳעָ֖ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כב/טעמים#כב ו|כב,ו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם); [[יהושע כב/טעמים#כב ז|כב,ז]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽם); [[יהושע כב/טעמים#כב כא|כב,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע כב/טעמים#כב לג|כב,לג]] (א=וַיְבָרֲכ֥וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שופטים|ספר שופטים]]''' (24 פריטים): [[שופטים ב/טעמים#ג כו|ג,כו]] (א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[שופטים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א=בָּֽרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=לְחוֹקֲקֵ֣י); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה יא|ה,יא]] (א=מְחַֽצֲצִ֗ים); [[שופטים ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (א=וּֽשֲׁבֵ֥ה); [[שופטים ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙ [{{קו תחתי|שני חטפים}}]);{{הערה|השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם; וראו לעיל ב[[#ספר שופטים|רשימת החריגים]] לגבי שתי הגעיות.}} [[שופטים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (א=עֹלֲל֥וֹת); [[שופטים ט/טעמים#ט יג|ט,יג]] (א=הַֽמֲשַׂמֵּ֥חַ); [[שופטים ט/טעמים#ט לז|ט,לז]] (א=מְעוֹנֲנִֽים); [[שופטים ט/טעמים#ט נד|ט,נד]] (א=וּמ֣וֹתֲתֵ֔נִי); [[שופטים ט/טעמים#ט נז|ט,נז]] (א=קִֽלֲלַ֖ת); [[שופטים י/טעמים#י ח|י,ח]] (א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙); [[שופטים יג/טעמים#יג כד|יג,כד]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז טז|טז,טז]] (א=וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז כד|טז,כד]] (א=וַֽיְהַלֲל֖וּ); [[שופטים כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙); [[שופטים כ/טעמים#כ לב|כ,לב]] (א=אֶל־הַֽמֲסִלּֽוֹת); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת); [[שופטים כא/טעמים#כא כג|כא,כג]] (א=מִן־הַמְּחֹלֲל֖וֹת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמואל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]]''' (30 פריטים): [[שמואל א ב/טעמים#ב כה|שמ&quot;א ב,כה]] (א=וּפִֽלֲל֣וֹ); [[שמואל א ג/טעמים#ג יג|שמ&quot;א ג,יג]] (א=כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים); [[שמואל א ד/טעמים#ד יז|שמ&quot;א ד,יז]] (א=הַֽמֲבַשֵּׂ֜ר); [[שמואל א ז/טעמים#ז ג|שמ&quot;א ז,ג]] (א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם); [[שמואל א ט/טעמים#ט ו|שמ&quot;א ט,ו]] (א=נֵ֣לֲכָה); [[שמואל א יג/טעמים#יג י|שמ&quot;א יג,י]] (א=לְבָרֲכֽוֹ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נא|שמ&quot;א יז,נא]] (א=וַיְמֹ֣תֲתֵ֔הוּ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נב|שמ&quot;א יז,נב]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[שמואל א יח/טעמים#יח כג|שמ&quot;א יח,כג]] (א=הַֽנֲקַלָּ֤ה); [[שמואל א כד/טעמים#כד י|שמ&quot;א כד,י]] (א=לַהֲרָגֲךָ֖); [[שמואל א כה/טעמים#כה ז|שמ&quot;א כה,ז]] (א=גֹזֲזִ֖ים); [[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א=לְגֹזֲזָ֑י); [[שמואל א כה/טעמים#כה כו|שמ&quot;א כה,כו]] (א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[שמואל א כו/טעמים#כו יא|שמ&quot;א כו,יא]] (א=וְנֵלֲכָה־לָּֽנוּ); [[שמואל א ל/טעמים#ל טז|שמ&quot;א ל,טז]] (א=וְחֹ֣גֲגִ֔ים); [[שמואל ב א/טעמים#א ט|שמ&quot;ב א,ט]] (א=וּמֹ֣תֲתֵ֔נִי); [[שמואל ב י/טעמים#י ג|שמ&quot;ב י,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כג|שמ&quot;ב יג,כג]] (א=גֹֽזֲזִים֙); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כה|שמ&quot;ב יג,כה]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ); [[שמואל ב יד/טעמים#יד י|שמ&quot;ב יד,י]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֤ר); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טו,ז]] (א=אֵ֣לֲכָה); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טז,ז]] (א=בְּקַֽלֲל֑וֹ); [[שמואל ב יט/טעמים#יט ו|שמ&quot;ב יט,ו]] (א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים); [[שמואל ב יט/טעמים#יט מ|שמ&quot;ב יט,מ]] (א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=הַֽמֲסִלָּ֑ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֤ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יג|שמ&quot;ב כ,יג]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֑ה);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[שמואל ב כ/טעמים#כ טו|שמ&quot;ב כ,טו]] (א=סֹֽלֲלָה֙); [[שמואל ב כא/טעמים#כא ג|שמ&quot;ב כא,ג]] (א=וּבָרֲכ֖וּ); [[שמואל ב כב/טעמים#כב יב|שמ&quot;ב כב,יב]] (א=חַֽשֲׁרַת־מַ֖יִם).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במלכים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]]''' (29 פריטים): [[מלכים א ד/טעמים#ד יב|מל&quot;א ד,יב]] (א=לְיָקְמֳעָֽם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א ו/טעמים#ו לז|מל&quot;א ו,לז]] (א=הָרֲבִיעִ֔ית); [[מלכים א ז/טעמים#ז כד|מל&quot;א ז,כד]] (א=סֹבֲבִ֣ים); [[מלכים א ח/טעמים#ח לה|מל&quot;א ח,לה]] (א=וְהִֽתְפַּלֲל֞וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מד|מל&quot;א ח,מד]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מח|מל&quot;א ח,מח]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ);{{הערה|פריט זה נשמט מרשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[מלכים א ח/טעמים#ח סו|מל&quot;א ח,סו]] (א=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[מלכים א יג/טעמים#יג ז|מל&quot;א יג,ז]] (א=וּֽסֳעָ֑דָה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א יד/טעמים#יד כא|מל&quot;א יד,כא]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל&quot;א יז,יא]] (א=לִֽקְִחִי־נָ֥א [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[מלכים א יח/טעמים#יח כח|מל&quot;א יח,כח]] (א=וַיִּתְגֹּֽדֲדוּ֙); [[מלכים א כא/טעמים#כא יט|מל&quot;א כא,יט]] (א=לָקֲק֤וּ); [[מלכים א כא/טעמים#כא כ|מל&quot;א כא,כ]] (א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי); [[מלכים ב ב/טעמים#ב א|מל&quot;ב ב,א]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב יא|מל&quot;ב ב,יא]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב כד|מל&quot;ב ב,כד]] (א=וַֽיְקַלֲלֵ֖ם); [[מלכים ב ג/טעמים#ג טו|מל&quot;ב ג,טו]] (א=הַֽמֲנַגֵּ֔ן); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כט|מל&quot;ב ד,כט]] (א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו ב|מל&quot;ב ו,ב]] (א=נֵלֲכָה־נָּ֣א); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כח|מל&quot;ב ו,כח]] (א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כט|מל&quot;ב ו,כט]] (א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו לב|מל&quot;ב ו,לב]] (א=בֶּן־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ); [[מלכים ב ז/טעמים#ז ח|מל&quot;ב ז,ח]] (א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים); [[מלכים ב ח/טעמים#ח יב|מל&quot;ב ח,יב]] (א=וְעֹלֲלֵיהֶ֣ם); [[מלכים ב ט/טעמים#ט יז|מל&quot;ב ט,יז]] (א=וּֽשֲׁלַ֥ח); [[מלכים ב י/טעמים#י טו|מל&quot;ב י,טו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֗הוּ); [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל&quot;ב י,לג]] (א=וְהַֽמֲנַשִּׁ֑י); [[מלכים ב יב/טעמים#יב יב|מל&quot;ב יב,יב]] (א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן); [[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' (53 פריטים): [[ישעיהו א/טעמים#א כג|א,כג]] (א=סוֹרֲרִ֗ים); [[ישעיהו א/טעמים#א ל|א,ל]] (א=וּֽכֲגַנָּ֔ה); [[ישעיהו ב/טעמים#ב ו|ב,ו]] (א=וְעֹנֲנִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י א|י,א]] (א=הַחֹֽקֲקִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י לא|י,לא]] (א=נָֽדֲדָ֖ה); [[ישעיהו יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א=וְצֹרֲרֵ֥י); [[ישעיהו יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=לְבֹזֲזֵֽינוּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט ו|יט,ו]] (א=דָּלֲל֥וּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט כה|יט,כה]] (א=בֵּרֲכ֛וֹ);{{הערה|בטעות &quot;יט,כו&quot; ברשימת ברויאר בסוף תנ&quot;ך כתר ירושלים.}} [[ישעיהו כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (א=הַֽמֲצַפֶּ֔ה); [[ישעיהו כב/טעמים#כב ג|כב,ג]] (א=נָֽדֲדוּ־יַ֖חַד); [[ישעיהו כב/טעמים#כב טז|כב,טז]] (א=חֹקֲקִ֥י); [[ישעיהו כג/טעמים#כג יג|כג,יג]] (א=עֽוֹרֲרוּ֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְפּוֹרֲרָה֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְמוֹטֲטָ֖ה); [[ישעיהו כד/טעמים#כד כ|כד,כ]] (א=וְהִֽתְנוֹדֲדָ֖ה); [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]] (א=וּֽסֲגֹ֥ר); [[ישעיהו כז/טעמים#כז ח|כז,ח]] (א=בְּסַאסֳּאָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ל,א]] (א=סֽוֹרֲרִים֙); [[ישעיהו לא/טעמים#לא ח|לא,ח]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=מְחֹקֲקֵ֑נוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כג|לג,כג]] (א=בָּ֥זֲזוּ); [[ישעיהו לד/טעמים#לד טז|לד,טז]] (א=וּֽקֲרָ֔אוּ); [[ישעיהו לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[ישעיהו לז/טעמים#לז לג|לז,לג]] (א=סֹלֲלָֽה); [[ישעיהו לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (א=יְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ד|מ,ד]] (א=וְהָרֲכָסִ֖ים); [[ישעיהו מ/טעמים#מ כ|מ,כ]] (א=הַֽמֲסֻכָּ֣ן); [[ישעיהו מב/טעמים#מב כד|מב,כד]] (א=לְבֹזֲזִ֖ים); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (א=וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֮); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יח|מה,יח]] (א=כֽוֹנֲנָ֔הּ); [[ישעיהו מה/טעמים#מה כ|מה,כ]] (א=וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים); [[ישעיהו מז/טעמים#מז י|מז,י]] (א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יד|מח,יד]] (א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יז|מח,יז]] (א=מַדְרִֽיכֲךָ֖); [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וַאֲבָרֲכֵ֖הוּ); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִתְעוֹרֲרִ֣י [1]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִֽתְעוֹרֲרִ֗י [2]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא כ|נא,כ]] (א=הַֽמֲלֵאִ֥ים); [[ישעיהו נב/טעמים#נב ו|נב,ו]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֖ר); [[ישעיהו נג/טעמים#נג ז|נג,ז]] (א=גֹזֲזֶ֖יהָ); [[ישעיהו נז/טעמים#נז ג|נז,ג]] (א=עֹנֲנָ֑ה); [[ישעיהו נז/טעמים#נז כ|נז,כ]] (א=וְהָרֲשָׁעִ֖ים); [[ישעיהו נח/טעמים#נח ט|נח,ט]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[ישעיהו נט/טעמים#נט י|נט,י]] (א=נְגַשֲׁשָׁ֤ה); [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] (א=נֹ֥סֲסָה); [[ישעיהו סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (א=וְהִֽלֲל֖וּ); [[ישעיהו סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א=הַֽמֲסִלָּה֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג יח|סג,יח]] (א=בּוֹסֲס֖וּ); [[ישעיהו סד/טעמים#סד י|סד,י]] (א=הִֽלֲל֙וּךָ֙); [[ישעיהו סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[ישעיהו סו/טעמים#סו טז|סו,טז]] (א=חַֽלֲלֵ֥י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בירמיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]]''' (37 פריטים):{{הערה|1=רשימה זו אינה כוללת את הפריט [[ירמיהו מח/טעמים#מח לב|מח,לב]] (א=מִבֲּכִ֨י), המובא ברשימות ברויאר. נראה יותר שבכתר יש כאן שווא בלבד (&quot;מִבְּכִ֨י&quot;), או שהקו של הפתח נמחק; וכך הכריעו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/13/48/1/mg/106 מג&quot;ה].}} [[ירמיהו ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] (א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮); [[ירמיהו ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א=מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה א|ה,א]] (א=שׁוֹטֲט֞וּ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (א=אֵֽלֲכָה־לִּ֤י); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (א=סֹֽלֲלָ֑ה); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=יְעוֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] (א=סוֹרֲרִ֔ים); [[ירמיהו ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א=הַֽמֳעָרַ֣ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א=שׁוֹבֲבָ֜ה); [[ירמיהו ח/טעמים#ח כג|ח,כג]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו ט/טעמים#ט ט|ט,ט]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ירמיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]] (א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת); [[ירמיהו יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (א=הַֽמֲזִמָּ֙תָה֙); [[ירמיהו יא/טעמים#יא כא|יא,כא]] (א=הַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[ירמיהו יב/טעמים#יב י|יב,י]] (א=בֹּסֲס֖וּ); [[ירמיהו יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א=שֹֽׁדֲדִ֔ים); [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|כ,יז]] (א=לֹא־מוֹתֲתַ֖נִי); [[ירמיהו כב/טעמים#כב טו|כב,טו]] (א=הֲתִֽמֲלֹ֔ךְ); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כ|כב,כ]] (א=וּֽצֳעָ֔קִי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כח|כב,כח]] (א=הֽוּטֲלוּ֙); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לג|כה,לג]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לו|כה,לו]] (א=וִֽילֲלַ֖ת); [[ירמיהו לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה);{{הערה|1=בן־נפתלי,'''ל''',ב1=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (חטף פתח); בן־אשר,מ&quot;ש,דפוסים=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (חטף קמץ); ק=אֶכְתְּבֶ֑נָּה (שווא). הפריט אינו מופיע בספר החילופים מהדורת ליפשיץ; החילוף מוזכר ברד&quot;ק, ודבריו הובאו במ&quot;ש.}} [[ירמיהו לב/טעמים#לב ט|לב,ט]] (ל=וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙); [[ירמיהו לג/טעמים#לג י|לג,י]] (א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת); [[ירמיהו מ/טעמים#מ טו|מ,טו]] (א=אֵ֤לֲכָה); [[ירמיהו מא/טעמים#מא ה|מא,ה]] (א=וּמִתְגֹּֽדֲדִ֑ים); [[ירמיהו מד/טעמים#מד ט|מד,ט]] (א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩); [[ירמיהו מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ); [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (א-קרי=וּֽזֳעָ֑קוּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);  [[ירמיהו מט/טעמים#מט ד|מט,ד]] (א=מַה־תִּתְהַֽלֲלִי֙); [[ירמיהו נ/טעמים#נ ו|נ,ו]] (א-קרי=שׁוֹבֲב֑וּם); [[ירמיהו נ/טעמים#נ י|נ,י]] (א=כָּל־שֹׁלֲלֶ֥יהָ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וִיבֹקֲק֖וּ);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[ירמיהו נא/טעמים#נא ז|נא,ז]] (א=יִתְהֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא מט|נא,מט2]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו נא/טעמים#נא נג|נא,נג]] (א=שֹׁדֲדִ֛ים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביחזקאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יחזקאל|ספר יחזקאל]]''' (55 פריטים): [[יחזקאל א/טעמים#א ז|א,ז]] (א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (א=הָרֲשָׁעָ֖ה); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יט|ג,יט]] (א=הָרֲשָׁעָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ב|ד,ב]] (א=סֹלֲלָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ד/טעמים#ד י|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶ֔נּוּ [1]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ [2]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נָּה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=בְּגֶֽלֲלֵי֙); [[יחזקאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (א=גֶּֽלֲלֵ֣י); [[יחזקאל ו/טעמים#ו ז|ו,ז]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם); [[יחזקאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] (א=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ט/טעמים#ט ח|ט,ח]] (א=וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֨וֹת [1]); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֥וֹת [2]); [[יחזקאל טז/טעמים#טז נא|טז,נא]] (וַתְּצַדֲּקִי֙); [[יחזקאל יז/טעמים#יז יז|יז,יז]] (ל=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כא/טעמים#כא כז|כא,כז]] (א=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו ח|כו,ח]] (א=סֹֽלֲלָ֔ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל כו/טעמים#כו טז|כו,טז]] (א=וְשָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|כו,כא]] (א=וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י); [[יחזקאל כז/טעמים#כז ד|כז,ד]] (א=כָּלֲל֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (א=וּבְכׇל־קֳהָלֵךְ֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לב|כז,לב]] (א=וְקוֹנֲנ֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (א=וְכׇל־קֳהָלֵ֖ךְ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לה|כז,לה]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח ט|כח,ט]] (א=מְחַלֲלֶֽיךָ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח טז|כח,טז]] (א=תוֹכֲךָ֛); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יח|כח,יח]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יט|כח,יט]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=רֹמֲמָ֑תְהוּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ו|לא,ו]] (א=קִֽנֲנוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=בְּעוֹפֲפִ֥י); [[יחזקאל לב/טעמים#לב יב|לב,יב]] (א=וְשָֽׁדֲדוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב טז|לב,טז]] (א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ); [[יחזקאל לב/טעמים#לב כב|לב,כב]] (א=וְכָל־קֳהָלָ֔הּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל לג/טעמים#לג כח|לג,כח]] (א=וְשָׁ֥מֲמ֛וּ); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ [1]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶֽךָ [2]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ז|לה,ז]] (א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|לה,ט]] (א=שִֽׁמֲמ֤וֹת); [[יחזקאל לה/טעמים#לה יא|לה,יא]] (א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ); [[יחזקאל לו/טעמים#לו ד|לו,ד]] (א=הַשֹּֽׁמֲמוֹת֙); [[יחזקאל לו/טעמים#לו לה|לו,לה]] (א=וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־שֹׁלֲלֵיהֶ֗ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־בֹּ֣זֲזֵיהֶ֔ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט כז|לט,כז]] (א=בְּשׁוֹבֲבִ֤י); [[יחזקאל מ/טעמים#מ מג|מ,מג]] (א=וְהַֽשֲׁפַתַּ֗יִם); [[יחזקאל מג/טעמים#מג י|מג,י]] (א=וּמָדֲד֖וּ); [[יחזקאל מז/טעמים#מז כב|מז,כב]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם [1]); [[יחזקאל מח/טעמים#מח יא|מח,יא]] (א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בתרי עשר}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]]''' (25 פריטים): [[הושע ז/טעמים#ז ה|הושע ז,ה]] (א=אֶת־לֹצֲצִֽים); [[הושע ז/טעמים#ז יג|הושע ז,יג]] (א=כִּֽי־נָדֲד֣וּ); [[הושע ט/טעמים#ט טו|הושע ט,טו]] (א=סֹרֲרִֽים); [[הושע ט/טעמים#ט יז|הושע ט,יז]] (א=נֹדֲדִ֖ים); [[יואל ג/טעמים#ג ג|יואל ג,ג]] (א=וְתִֽימֲר֖וֹת); [[עמוס ב/טעמים#ב יג|עמוס ב,יג]] (א=הַֽמֲלֵאָ֥ה); [[עמוס ד/טעמים#ד א|עמוס ד,א]] (א=הָרֹצֲצ֖וֹת); [[עמוס ה/טעמים#ה יב|עמוס ה,יב]] (א=צֹרֲרֵ֤י); [[עמוס ו/טעמים#ו ג|עמוס ו,ג]] (א=הַֽמֲנַדִּ֖ים); [[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מיכה ג/טעמים#ג ט|מיכה ג,ט]] (ל=הַֽמֲתַעֲבִ֣ים); [[מיכה ה/טעמים#ה יא|מיכה ה,יא]] (א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים); [[מיכה ו/טעמים#ו ז|מיכה ו,ז]] (א=בְּרִֽבֲב֖וֹת); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=אַ֣לֲלַי); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=כְּעֹלֲלֹ֖ת); [[נחום ב/טעמים#ב ג|נחום ב,ג]] (א=בֹּֽקֲקִ֔ים); [[נחום ב/טעמים#ב ה|נחום ב,ה]] (א=יִתְהוֹלֲל֣וּ); [[נחום ב/טעמים#ב ח|נחום ב,ח]] (א=מְתֹפֲפֹ֖ת); [[חבקוק ג/טעמים#ג ו|חבקוק ג,ו]] (א=וַיִּתְפֹּֽצֲצוּ֙); [[חבקוק ג/טעמים#ג טז|חבקוק ג,טז]] (א=צָלֲל֣וּ); [[צפניה א/טעמים#א ט|צפניה א,ט]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֛ים); [[צפניה ב/טעמים#ב א|צפניה ב,א]] (א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ); [[צפניה ב/טעמים#ב יב|צפניה ב,יב]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[זכריה ד/טעמים#ד יב|זכריה ד,יב]] (ל=שִׁבֲּלֵ֣י); [[זכריה יא/טעמים#יא ג|זכריה יא,ג]] (א=יִֽלֲלַ֣ת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]]''' (171 פריטים): [[תהלים ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (א=ה֭וֹלֲלִים); [[תהלים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=שׁוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=עָשֲׁשָׁ֣ה); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=בְּכׇל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים ז/טעמים#ז ה|ז,ה]] (א=צֽוֹרֲרִ֣י); [[תהלים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=צוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=עוֹלֲלִ֨ים ׀); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=צוֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=חָֽנֲנֵ֬נִי); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י); [[תהלים י/טעמים#י ה|י,ה]] (א=כׇּל־צ֝וֹרֲרָ֗יו); [[תהלים יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כּוֹנֲנ֣וּ); [[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]] (א=אִ֥מֲר֣וֹת); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽשְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ש1=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨ ׀); [[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל=אֶ֥קֲרָ֣א); [[תהלים כו/טעמים#כו ו|כו,ו]] (א=וַאֲסֹבֲבָ֖ה); [[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי); [[תהלים כז/טעמים#כז יא|כז,יא]] (א=שֽׁוֹרֲרָֽי); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א=עָשֲׁשָׁ֖ה); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=מִכׇּל־צֹרֲרַ֨י); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=וְלִ֥שֲׁכֵנַ֨י ׀); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=נָדֲד֥וּ); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד א|לד,א]] (א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד ב|לד,ב]] (א=אֲבָרֲכָ֣ה); [[תהלים לד/טעמים#לד ד|לד,ד]] (א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה); [[תהלים לה/טעמים#לה יח|לה,יח]] (א=אֲהַלֲלֶֽךָּ); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א?=&lt;שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; [{{קו תחתי|חטף קמץ}}] או &lt;שִׁ֥מֲעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; בחטף קמץ); [[תהלים מ/טעמים#מ יג|מ,יג]] (א=אָפֲפֽוּ־עָלַ֨י); [[תהלים מב/טעמים#מב יא|מב,יא]] (א=צוֹרֲרָ֑י);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=וְהִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נה/טעמים#נה,יא|נה,יא]] (א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ); [[תהלים נה/טעמים#נה,כב|נה,כב]] (א=וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ); [[תהלים נו/טעמים#נו ג|נו,ג]] (א=שׁ֭וֹרֲרַי); [[תהלים נט/טעמים#נט ז|נט,ז]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים נט/טעמים#נט טו|נט,טו]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים ס/טעמים#ס ט|ס,ט]] (א=מְחֹֽקֲקִֽי); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ); [[תהלים סב/טעמים#סב ה|סב,ה]] (א=יְקַֽלֲלוּ־סֶֽלָה); [[תהלים סד/טעמים#סד ט|סד,ט]] (א=יִ֝תְנֹדֲד֗וּ); [[תהלים סד/טעמים#סד יא|סד,יא]] (א=וְ֝יִתְהַלֲל֗וּ); [[תהלים סה/טעמים#סה ה|סה,ה]] (א=תִּ֥בֲחַ֣ר); [[תהלים סה/טעמים#סה י|סה,י]] (א=וַתְּשֹׁ{{גלגל}}קֲקֶ֡הָ); [[תהלים סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=תְּ֝מֹגֲגֶ֗נָּה); [[תהלים סו/טעמים#סו ז|סו,ז]] (א=הַסּוֹרֲרִ֓ים ׀); [[תהלים סו/טעמים#סו ח|סו,ח]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[תהלים סו/טעמים#סו יב|סו,יב]] (א=לָרֲוָיָֽה); [[תהלים סז/טעמים#סז ב|סז,ב]] (א=וִיבָרֲכֵ֑נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ז|סז,ז]] (א=יְ֝בָרֲכֵ֗נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ח|סז,ח]] (א=יְבָרֲכֵ֥נוּ); [[תהלים סח/טעמים#סח ז|סח,ז]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח יט|סח,יט]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]] (א=תִּ֥מֲחַ֥ץ); [[תהלים סח/טעמים#סח כז|סח,כז]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים סט/טעמים#סט כ|סט,כ]] (א=כׇּל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים סט/טעמים#סט לא|סט,לא]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים סט/טעמים#סט לה|סט,לה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ); [[תהלים עב/טעמים#עב טו|עב,טו]] (א=יְבָרֲכֶֽנְהוּ); [[תהלים עג/טעמים#עג ג|עג,ג]] (א=בַּהוֹלֲלִ֑ים); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א=קִ֥רֲבַ֥ת); [[תהלים עד/טעמים#עד ד|עד,ד]] (א=צֹ֭רֲרֶיךָ); [[תהלים עד/טעמים#עד ה|עד,ה]] (א=בִּסֲבָךְ־עֵ֝ץ); [[תהלים עד/טעמים#עד כא|עד,כא]] (א=יְֽהַלֲל֥וּ); [[תהלים עד/טעמים#עד כג|עד,כג]] (א=צֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים עה/טעמים#עה ה|עה,ה]] (א=לַ֭הוֹלֲלִים); [[תהלים עו/טעמים#עו ו|עו,ו]] (א=אֶשְׁתּֽוֹלֲל֨וּ |);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר, אולי בגלל שהמקום מטושטש.}} [[תהלים עו/טעמים#עו יב|עו,יב]] (א=נִ֥דֲר֣וּ); [[תהלים פ/טעמים#פ ג|פ,ג]] (א=עוֹרֲרָ֥ה); [[תהלים פ/טעמים#פ יא|פ,יא]] (א=אַֽרֲזֵי); [[תהלים פג/טעמים#פג יג|פג,יג]] (נִ֣ירֲשָׁה); [[תהלים פד/טעמים#פד ה|פד,ה]] (יְֽהַלֲל֥וּךָ); [[תהלים פז/טעמים#פז ה|פז,ה]] (א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀); [[תהלים פז/טעמים#פז ז|פז,ז]] (א=כְּחֹלֲלִ֑ים); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנָ֥ה); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנֵֽהוּ); [[תהלים צד/טעמים#צד י|צד,י]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֖ד); [[תהלים צו/טעמים#צו ב|צו,ב]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים צז/טעמים#צז ז|צז,ז]] (א=הַמִּֽתְהַלֲלִ֥ים); [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים ק/טעמים#ק ד|ק,ד]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג א|קג,א]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג ב|קג,ב]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג כ|קג,כ]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כא|קג,כא]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכ֤וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד א|קד,א]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ); [[תהלים קד/טעמים#קד י|קד,י]] (א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ); [[תהלים קד/טעמים#קד יח|קד,יח]] (א=לַֽשֲׁפַנִּֽים); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קה/טעמים#קה ג|קה,ג]] (א=הִֽ֭תְהַלֲלוּ); [[תהלים קה/טעמים#קה מה|קה,מה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קו/טעמים#קו א|קו,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קז/טעמים#קז לו|קז,לו]] (א=וַ֝יְכוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קז/טעמים#קז לח|קז,לח]] (א=וַיְבָרֲכֵ֣ם); [[תהלים קז/טעמים#קז מג|קז,מג]] (א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קח/טעמים#קח ט|קח,ט]] (א=מְחֹקֲקִֽי); [[תהלים קט/טעמים#קט כח|קט,כח]] (א=יְקַֽלֲלוּ־הֵמָּה֮); [[תהלים קט/טעמים#קט ל|קט,ל]] (א=אֲהַלֲלֶֽנּוּ); [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַ֭לֲלוּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג ט|קיג,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קטו/טעמים#קטו יח|קטו,יח]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כח|קיח,כח]] (א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קטו|קיט,קטו]] (א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קעה|קיט,קעה]] (א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד א|קלד,א]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד ב|קלד,ב]] (א=וּ֝בָרֲכ֗וּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֭לֲלוּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה,ג]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כא|קלה,כא]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קלט/טעמים#קלט כא|קלט,כא]] (א=וּ֝בִתְקוֹמֲמֶ֗יךָ); [[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|קמ,ד]] (א=שָׁ֥נֲנ֣וּ); [[תהלים קמג/טעמים#קמג יב|קמג,יב]] (א=כׇּל־צֹרֲרֵ֣י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד א|קמד,א]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד); [[תהלים קמה/טעמים#קמה א|קמה,א]] (א=וַאֲבָרֲכָ֥ה); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (א=אֲבָרֲכֶ֑ךָּ [1]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (וַאֲהַלֲלָ֥ה [2]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה י|קמה,י]] (א=יְבָרֲכֽוּכָה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלִ֥י); [[תהלים קמו/טעמים#קמו ב|קמו,ב]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו י|קמו,י]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמז/טעמים#קמז ח|קמז,ח]] (א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה); [[תהלים קמז/טעמים#קמז יב|קמז,יב]] (א=הַֽלֲלִ֖י); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ב|קמח,ב]] (א=הַֽלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ד|קמח,ד]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ה|קמח,ה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ז|קמח,ז]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יג|קמח,יג]] (א=&lt;יְהַלֲל֤וּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יד|קמח,יד]] (הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ג|קמט,ג]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ו|קמט,ו]] (א=רוֹמֲמ֣וֹת); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ט|קמט,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֭לְלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ו|קנ,ו]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|ספר משלי]]''' (12 פריטים): [[משלי ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א=יְחֹ֣קֲקוּ); [[משלי כג/טעמים#כג כ|כג,כ]] (א=בְּזֹלֲלֵ֖י); [[משלי כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=בָּֽרֲשָׁעִֽים); [[משלי כו/טעמים#כו ב|כו,ב]] (א=קִֽלֲלַ֥ת); [[משלי כח/טעמים#כח ד|כח,ד]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[משלי כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א=ז֝וֹלֲלִ֗ים); [[משלי כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א=נִ֥בֳהָֽל); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (א=תִּ֥לֲעַ֣ג); [[משלי לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=לַֽמֲלָכִ֣ים [2]); [[משלי לא/טעמים#לא טז|לא,טז]] (א=זָֽמֲמָ֣ה); [[משלי לא/טעמים#לא כח|לא,כח]] (א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ); [[משלי לא/טעמים#לא לא|לא,לא]] (א=וִיהַלֲל֖וּהָ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיוב}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]''' (28 פריטים): [[איוב א/טעמים#א ה|א,ה]] (א=וּבֵרֲכ֥וּ); [[איוב א/טעמים#א יא|א,יא]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם); [[איוב ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[איוב ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] (א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים); [[איוב ג/טעמים#ג כא|ג,כא]] (א=הַֽמֲחַכִּ֣ים); [[איוב ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ); [[איוב י/טעמים#י יא|י,יא]] (א=תְּשֹׂכֲכֵֽנִי); [[איוב יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים); [[איוב יב/טעמים#יב כה|יב,כה]] (א=יְמַֽשֲׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] (א=וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[איוב כ/טעמים#כ ז|כ,ז]] (א=כְּֽ֭גֶלֲלוֹ); [[איוב כו/טעמים#כו יג|כו,יג]] (א=חֹלֲלָ֥ה); [[איוב כז/טעמים#כז ז|כז,ז]] (א=וּמִתְקוֹמֲמִ֥י); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=אֶ֥בֲחַ֣ר); [[איוב ל/טעמים#ל כב|ל,כב]] (א=וּ֝תְמֹגֲגֵ֗נִי); [[איוב לא/טעמים#לא כ|לא,כ]] (א=בֵרֲכ֣וּנִי); [[איוב לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ); [[איוב לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=לַֽמֲמִתִֽים); [[איוב לג/טעמים#לג כה|לג,כה]] (א=רֻֽטֲפַ֣שׁ); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א=אַ֥נֲשֵׁ֥י); [[איוב לו/טעמים#לו כד|לו,כד]] (א=שֹׁרֲר֣וּ); [[איוב לח/טעמים#לח לא|לח,לא]] (א=הַֽ֭תֲקַשֵּׁר); [[איוב לח/טעמים#לח לה|לח,לה]] (א=הַֽתֲשַׁלַּ֣ח); [[איוב מ/טעמים#מ כב|מ,כב]] (א=צִֽלֲל֑וֹ); [[איוב מ/טעמים#מ לא|מ,לא]] (א=הַֽתֲמַלֵּ֣א); [[איוב מב/טעמים#מב י|מב,י]] (א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשיר השירים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]]''' (6 פריטים): [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שיר השירים ב,ז]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ או  וְֽאִם־תְּעֽוֹרֲר֛וּ);{{הערה|ראו אותו פריט ב[[#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|רשימת הניקוד והטעמים]].}} [[שיר השירים ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א=וַאֲסוֹבֲבָ֣ה); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]] (א=הַסֹּבֲבִ֖ים); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א=כְּתִֽימֲר֖וֹת); [[שיר השירים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗).{{הערה|וכמו כן לפי הסכמת בן־אשר ובן־נפתלי בספר החילופים.}}

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ברות}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת רות|מגילת רות]]''' (פריט אחד): [[רות ב/טעמים#ב ב|ב,ב]] (א=אֵֽלֲכָה־נָּ֤א).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיכה}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' (פריט אחד): [[איכה ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל=עֹלֲלֵ֣י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בקהלת}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' (2 פריטים): [[קהלת ה/טעמים#ה ה|ו,ב]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ); [[קהלת ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] (ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באסתר}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' (אין פריטים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדניאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' (11 פריטים): [[דניאל א/טעמים#א ו|א,ח]] (ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם); [[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] (ל=גֲלִ֑י); [[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] (ל=לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח); [[דניאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (ל=צִפֲּרֵ֣י); [[דניאל ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=צִפֲּרֵ֥י); [[דניאל ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=וּֽסֲגַ֛ר); [[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=מַדֲּקָ֔ה); [[דניאל ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָע֒); [[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה); [[דניאל יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (ל=סֽוֹלֲלָ֔ה); [[דניאל יב/טעמים#יב י|יב,י]] (ל=יִ֠תְבָּֽרֲרוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בעזרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' (11 פריטים): [[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה); [[נחמיה ב/טעמים#ב ו|נחמיה ב,ו]] (ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖); [[נחמיה ג/טעמים#ג יג|נחמיה ג,יג]] (ל=הָשֲׁפֽוֹת); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת); [[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל=בָּרֲכוּ֙); [[נחמיה יא/טעמים#יא ב|נחמיה יא,ב]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[נחמיה יב/טעמים#יב כט|נחמיה יב,כט]] (ל=הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=מִֽלֲלַ֡י); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=גִּֽלֲלַ֡י); [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יט]] (ל=צָֽלֲלוּ֩).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברי הימים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דברי הימים|ספר דברי הימים]]''' (61 פריטים): [[דברי הימים א ב/טעמים#ב מד|דה&quot;א ב,מד]] (א=יָרְקֳעָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ד/טעמים#ד י|דה&quot;א ד,י]] (א=תְּבָרֲכֵ֜נִי); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה טז|דה&quot;א ה,טז]] (א=וּבְכׇֽל־מִגְרֲשֵׁ֥י); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כז|דה&quot;א ה,כז]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כח|דה&quot;א ה,כח]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו א|דה&quot;א ו,א]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ג|דה&quot;א ו,ג]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ז|דה&quot;א ו,ז]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו יח|דה&quot;א ו,יח]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו כג|דה&quot;א ו,כג]] (א=בֶּן־קֳהָ֔ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו לט|דה&quot;א ו,לט]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו מו|דה&quot;א ו,מו]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נא|דה&quot;א ו,נא]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נג|דה&quot;א ו,נג]] (א=וְאֶֽת־יָקְמֳעָם֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נה|דה&quot;א ו,נה]] (א=לִבְנֵֽי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ט/טעמים#ט לב|דה&quot;א ט,לב]] (א=הַקֳּהָתִ֛י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו ה|דה&quot;א טו,ה]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים. בכתר נכתב הקמץ מתחת לשווא, אך המשמעות ברורה.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יח|דה&quot;א טו,יח]] (א=וֶאֱלִ֨יפֲלֵ֜הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יט|דה&quot;א טו,יט]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כא|דה&quot;א טו,כא]] (א=וֶאֱלִֽיפֲלֵ֗הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֑ים); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ה|דה&quot;א טז,ה]] (א=בַּֽמֲצִלְתַּ֥יִם); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז י|דה&quot;א טז,י]] (א=הִֽתְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה&quot;א יח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[דברי הימים א יט/טעמים#יט ג|דה&quot;א יט,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג ו|דה&quot;א כג,ו]] (א=קֳהָ֥ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג יב|דה&quot;א כג,יב]] (א=קֳהָ֗ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו ה|דה&quot;א כו,ה]] (א=בֵרֲכ֖וֹ); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו טז|דה&quot;א כו,טז]] (א=בַּֽמֲסִלָּ֖ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו יח|דה&quot;א כו,יח]] (א=לַֽמֲסִלָּ֔ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה&quot;א כו,לב]] (א=הַֽמֲנַשִּׁ֔י); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז כא|דה&quot;א כז,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז לא|דה&quot;א כז,לא]] (א=הָרֲכ֔וּשׁ); [[דברי הימים א כח/טעמים#כח יח|דה&quot;א כח,יח]] (א=וְסֹכֲכִ֖ים); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט ב|דה&quot;א כט,ב]] (א=וּֽכֲכָל־כֹּחִ֞י); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט כ|דה&quot;א כט,כ]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יב|דה&quot;ב ה,יב]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֣ים); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יג|דה&quot;ב ה,יג]] (א=וְלַמְשֹׁרֲרִ֜ים); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כא|דה&quot;ב ו,כא]] (א=יִֽתְפַּלֲל֖וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כד|דה&quot;ב ו,כד]] (א=וְהִתְפַּֽלֲל֧וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו לח|דה&quot;ב ו,לח]] (א=וְהִֽתְפַּֽלֲל֗וּ); [[דברי הימים ב ז/טעמים#ז יד|דה&quot;ב ז,יד]] (א=וְיִֽתְפַּֽלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב יב/טעמים#יב יג|דה&quot;ב יב,יג]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[דברי הימים ב טז/טעמים#טז ט|דה&quot;ב טז,ט]] (א=מְשֹׁטֲט֤וֹת); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ יט|דה&quot;ב כ,יט]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=וּֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כה|דה&quot;ב כ,כה]] (א=בֹּזֲזִ֥ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כו|דה&quot;ב כ,כו]] (א=בֵּרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יז|דה&quot;ב כא,יז]] (א=כׇּל־הָרֲכוּשׁ֙); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יב|דה&quot;ב כג,יב]] (א=וְהַֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יג|דה&quot;ב כג,יג]] (א=וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד יד|דה&quot;ב כד,יד]] (א=וּֽכֲכַלּוֹתָ֡ם); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט יב|דה&quot;ב כט,יב]] (א=הַקֳּהָתִי֒ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ל|דה&quot;ב כט,ל]] (א=וַֽיְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כז|דה&quot;ב ל,כז]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב לא/טעמים#לא ח|דה&quot;ב לא,ח]] (א=וַֽיְבָרֲכוּ֙); [[דברי הימים ב לב/טעמים#לב לא|דה&quot;ב לב,לא]] (א=הַֽמֲשַׁלְּחִ֤ים); [[דברי הימים ב לג/טעמים#לג יח|דה&quot;ב לג,יח]] (א=הַֽמֲדַבְּרִ֣ים); [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד יב|דה&quot;ב לד,יב]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר בכתר ירושלים, אך קיים ברשימה בדעת מקרא.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|דה&quot;ב לה,ז]] (א=מֵרֲכ֥וּשׁ);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה טו|דה&quot;ב לה,טו]] (א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: עיצוב טעמי אמ&quot;ת==

להסבר מפורט על המדיניות במהדורתנו לעיצוב טעמי אמ&quot;ת, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו. כאן נפרט את כל המקומות שבהם יושמה מדיניות זו.

===עולה ויורד===

להסבר מפורט על המדיניות כלפי הטעם &quot;עולה ויורד&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot; באות אחת:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 13) שבהם סימנו &quot;עולה ויורד&quot; באופן מלא (=תו של &quot;עולה&quot; ותו של &quot;יורד&quot;) באות אחת, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שמשמיט בעקביות את ה&quot;עולה&quot; בתיבות הללו (ייתכן מסיבות הקשורות לנגינתן). בעתיד נסמן את ה&quot;עולה&quot; בתיבות אלו ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} אם תהיה אפשרות טכנית לעשות כך.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים ל/טעמים#ל יב|ל,יב]] (א=לְמָח֢וֹל לִ֥י); [[תהלים מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א=לְאֵ֢ל חָ֥י); [[תהלים נה/טעמים#נה כ|נה,כ]] (א=קֶ֗דֶם סֶ֥לָה); [[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]] (א=י֤וֹם{{מ:לגרמיה}}י֥וֹם); [[תהלים פו/טעמים#פו ב|פו,ב]] (א=כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥נִי); [[תהלים קט/טעמים#קט טז|קט,טז]] (א=עֲשׂ֢וֹת חָ֥סֶד); [[תהלים קכה/טעמים#קכה ב|קכה,ב]] (א=סָבִ֢יב לָ֥הּ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי כד/טעמים#כד כד|כד,כד]] (א=צַדִּ֢יק אָ֥תָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טו|ל,טו]] (א=הַ֤ב{{מ:פסק}}הַ֥ב).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (א=וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה); [[איוב ט/טעמים#ט כב|ט,כב]] (א=אַחַ֗ת הִ֥יא); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ);{{הערה|יושם לב שיש סימן למחיקה מעל האות רי&quot;ש, ושמא נמחק ה&quot;עולה&quot; (ראו ייבין, מט.1, עמ' 330).}} [[איוב לד/טעמים#לד כ|לד,כ]] (א=וַחֲצ֢וֹת לָ֥יְלָה).

'''ב. מקף בין שתי תיבות של &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot;:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 55) שבהם ה&quot;עולה&quot; וה&quot;יורד&quot; באות בשתי תיבות סמוכות. אם אין בתיבת ה&quot;עולה&quot; טעם עצמאי, אז סימנו מקף בין תיבת ה&quot;עולה&quot; לתיבת ה&quot;יורד&quot;, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ואם יש טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot;, והיא לא ראויה אם כן להיות מוקפת, אז מהדורתנו זהה לנוסח הכתר (בלי מקף) וסימנו את הדוגמה בכוכבית. ברשימה מובא נוסחו של כתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את המקף;{{הערה| במקום אחד שבו הכתר לא קיים (תהלים יח,מד) הבאנו ברשימה את נוסחו של כתי&quot;ל, שגם בו המקף מושמט בדרך כלל.}} דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן המקף מסומן בכתר '''מודגשות''', והן מופיעות במהדורתנו כמקפים רגילים. ואילו בשאר המקומות (שבהם אין טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot; אך המקף מושמט בכתר ארם צובה) סימנו את המקף ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} במהדורתנו.{{הערה|השתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:מקף אפור]].}}

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]] (א{{=}}עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם); [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (א{{=}}אֶֽ֫ל חֹ֥ק); [[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א*{{=}}מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב); [[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א{{=}}אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א*{{=}}יִסַּ֢דְתָּ֫ עֹ֥ז); [[תהלים יד/טעמים#יד ד|יד,ד]] (א*{{=}}כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים יח/טעמים#יח מד|יח,מד]] (ל*{{=}}מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם); [[תהלים כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א*{{=}}וְעִם־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים ל/טעמים#ל ח|ל,ח]] (א{{=}}לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז); [[תהלים ל/טעמים#ל י|ל,י]] (א{{=}}אֶ֫ל שָׁ֥חַת); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים לא/טעמים#לא יט|לא,יט]] (א{{=}}שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר); [[תהלים לא/טעמים#לא כא|לא,כא]] (א{{=}}מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]] (א*{{=}}וְהִתְח֢וֹלֵֽ֫ל ל֥וֹ); [[תהלים מ/טעמים#מ יח|מ,יח]] (א{{=}}יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] (א*{{=}}לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ); [[תהלים מה/טעמים#מה ח|מה,ח]] (א{{=}}וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע); [[תהלים נג/טעמים#נג ה|נג,ה]] (א*{{=}}פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] (א*{{=}}לֹא־הָ֢יָה֫ פָ֥חַד); [[תהלים נו/טעמים#נו ט|נו,ט]] (א*{{=}}סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה); [[תהלים סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א{{=}}בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|ע,ו]] ('''א{{=}}ח֫וּשָׁה־לִּ֥י'''); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א{{=}}לִ֫י ט֥וֹב); [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]] (א{{=}}שֽׁ֫וּב נָ֥א); [[תהלים פח/טעמים#פח א|פח,א]] (א{{=}}לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח); [[תהלים פח/טעמים#פח י|פח,י]] (א{{=}}מִנִּ֫י עֹ֥נִי); [[תהלים צז/טעמים#צז י|צז,י]] (א{{=}}שִׂנְא֫וּ רָ֥ע); [[תהלים קב/טעמים#קב ג|קב,ג]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] ('''א=לֹ֫א־לָ֥נוּ'''); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כז|קיח,כז]] (א*{{=}}וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ז|קמב,ז]] (א*{{=}}כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ב|תהלים קמד,ב]] (א{{=}}וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|תהלים קמד,יג]] (א{{=}}אֶ֫ל זַ֥ן); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א{{=}}יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי א/טעמים#א כב|א,כב]] (א{{=}}תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי); [[משלי ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] ('''א=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן'''); [[משלי ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (א{{=}}עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם); [[משלי ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (א{{=}}שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע); [[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א*{{=}}שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] ('''א=כֶּ֫ן־ה֥וּא'''); [[משלי כד/טעמים#כד יב|כד,יב]] (א*{{=}}לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה); [[משלי כה/טעמים#כה ז|כה,ז]] (א{{=}}עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טז|ל,טז]] (א*{{=}}וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] ('''א=לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם'''); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] ('''א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר''').

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ג/טעמים#ג ד|ג,ד]] (א{{=}}יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א*{{=}}יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל); [[איוב ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א{{=}}אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י); [[איוב כא/טעמים#כא לג|כא,לג]] (א{{=}}רִגְבֵ֫י נָ֥חַל); [[איוב כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (א{{=}}בְּֽמֹרְדֵ֫י א֥וֹר); [[איוב לב/טעמים#לב ב|לב,ב]] (א*{{=}}מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם); [[איוב לג/טעמים#לג ט|לג,ט]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א{{=}}שִׁמְע֫וּ לִ֥י); [[איוב לז/טעמים#לז ו|לז,ו]] (א{{=}}הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ); [[איוב מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י דָ֥עַת).

{{עוגן|מקום העולה}}'''ג. מקום כתיבת ה&quot;עולה&quot; בתוך התיבה:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;, ועוד רשימה של הפסוקים שיש בהם &quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה. דרכו של כתר ארם צובה על פי רוב לכתוב את ה&quot;עולה&quot; באות הראשונה של הברה הראויה לגעיה קלה (אם בתיבה יש הברה כזאת), ובאות יו&quot;ד של שם הוי&quot;ה (אותה שיטה בשם הוי&quot;ה נמצאת בכתר לגבי כתיבתו של הטעם המחבר צינורית,  וראו ב[[#צינורית|סעיף הבא]]). אך נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן ה&quot;עולה&quot; בקביעות בהברה שלפני הטעם, ובאות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה (וכמו כן במהדורות ברויאר). בהתאם למדיניות שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]], סימן ה&quot;עולה&quot; מופיע בה בעקביות בהברה הראויה לגעיה ובאות יו&quot;ד בשם הוי&quot;ה.

:'''הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;:''' [[תהלים כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א*=וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א*=תִּ֫צְּרֵ֥נִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב י|תהלים לב,י]] (א!=לָרָ֫שָׁ֥ע); [[תהלים לז/טעמים#לז מ|לז,מ]] (א*=וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א*=אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים נ/טעמים#נ ג|נ,ג]] (א*=וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ); [[תהלים נ/טעמים#נ כג|תהלים נ,כג]] (א!=יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי [תיקון בכתב־היד שלא הושלם]); [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (א!=מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים נה/טעמים#נה כג|נה,כג]] (א*=יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א*=כֻ֫לְּכֶ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|תהלים סח,כא]] (א!=לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים סח/טעמים#סח כב|סח,כב]] (א*=אֹ֫יְבָ֥יו); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (א*=ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים עא/טעמים#עא יח|תהלים עא,יח]] (א*=אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי); [[תהלים קכ/טעמים#קכ א|קכ,א]] (א*=הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת [לאחר תיקון בכתב־היד]);{{הערה|וכמו כן בכל מקום שתיבה זו מוטעמת ב&quot;עולה ויורד&quot;.}} [[תהלים קכד/טעמים#קכד ז|קכד,ז]] (א*=י֫וֹקְשִׁ֥ים); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|קלז,ו]] (א*=אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|תהלים קלז,ז]] (א!=יְֽרוּשָׁ֫ל{{מ:ירושלם|ָ|֥}}ם); [[תהלים קלח/טעמים#קלח ח|תהלים קלח,ח]] (א*=בַּ֫עֲדִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|קמד ז]] (א!=מִמָּ֫ר֥וֹם [לאחר תיקון הפוך בכתב־היד]); [[משלי א/טעמים#א כג|משלי א,כג]] (א*=לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י); [[משלי ג/טעמים#ג ג|משלי ג,ג]] (א*=אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (א!=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן);{{הערה|יש התחלה של כתיבת ה&quot;עולה&quot; גם מעל האות עי&quot;ן; הסופר כנראה התחיל לסמן אותו שם, התחרט באמצע וסימנו מעל האות למ&quot;ד, ולא מחק את הראשון.}} [[איוב ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (א*=הָ֫אָדָ֥ם); [[איוב יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (א*=לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה).

:'''&quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה:''' [[תהלים כז/טעמים#כז יד|תהלים כז,יד]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (א!=הָאֵ{{אתנח הפוך}}ל{{מ:פסק}}יְה֫וָ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (א*=אֶת־יְ֫הוָ֥ה [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (א!=יְה֫וָ֥ה).

===צינורית===

להסבר על המדיניות כלפי &quot;צינורית&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צינורית|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. מקף אפור אחרי צינורית שהיא לבד בתיבתה.''' להלן רשימה מלאה של התיבות שבהן הוספנו מקף אפור אחרי צינורית הנכתבת לבד בתיבתה (15 מקומות):

:[[תהלים ב/טעמים#ב ז|'''תהלים''' ב,ז]] (אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י); [[תהלים ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (כִּ֤י{{מ:לגרמיה}}לֹ֤א{{מ:מקף אפור}}אֵֽל־חָפֵ֘ץ{{מ:מקף אפור}}רֶ֥שַׁע{{מ:פסק}}אָ֑תָּה); [[תהלים יח/טעמים#יח א|יח,א]] (הִֽצִּיל־יְהֹוָ֘ה{{מ:מקף אפור}}אוֹת֥וֹ); [[תהלים יח/טעמים#יח כ|יח,כ]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בִּֽי); [[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בּֽוֹ); [[תהלים לא/טעמים#לא כב|לא,כב]] (הִפְלִ֘יא{{מ:מקף אפור}}חַסְדּ֥וֹ); [[תהלים מט/טעמים#מט טו|מט,טו]] (וַיִּרְדּ֘וּ{{מ:מקף אפור}}בָ֤ם); [[תהלים סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (בִּטְח֘וּ{{מ:מקף אפור}}ב֤וֹ); [[תהלים סו/טעמים#סו כ|סו,כ]] (לֹֽא־הֵסִ֘יר{{מ:מקף אפור}}תְּפִלָּתִ֥י); [[תהלים צה/טעמים#צה ז|צה,ז]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}עָ֤שָׂה); [[משלי ו/טעמים#ו ג|'''משלי''' ו,ג]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ); [[איוב יח/טעמים#יח יט|'''איוב''' יח,יט]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}נִ֤ין); [[איוב לב/טעמים#לב ה|לב,ה]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}אֵ֤ין); [[איוב לז/טעמים#לז כא|לז,כא]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}רָ֤אוּ).

'''ב. צינורית בשם הוי&quot;ה.''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם צינורית בשם הוי&quot;ה (א*=יְ֘הוָ֤ה ב-7 מקומות, ובניקוד אֱלֹהִים במקום האחרון [א*=יְ֘הֹוִ֤ה]):

:[[תהלים פ/טעמים#פ כ|'''תהלים''' פ,כ]]; [[תהלים פא/טעמים#פא יא|פא,יא]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ט|פד,ט]]; [[תהלים צו/טעמים#צו י|צו,י]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]]; [[תהלים קו/טעמים#קו מז|קו,מז]]; [[תהלים קט/טעמים#קט כא|קט,כא]].

'''ג. חריגים:''' יש תיקון אחד בכתר בתוך תיבה שמשקלה דומה לשם הוי&quot;ה: [[תהלים קלח/טעמים#קלח ב|קלח,ב]] (וְ֘אוֹדֶ֤ה [לפני תיקון], וְא֘וֹדֶ֤ה* [לאחר תיקון]). ובעוד תיבה שמשקלה דומה יש צינורית במקום חריג: [[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ). במהדורתנו: וְא֘וֹדֶ֤ה, וְי֘וֹד֤וּ, כשיטתו העקבית של הכתר בשאר כל המקומות.

===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל===

להסבר על ההבחנה בין &quot;אתנח הפוך&quot; ל&quot;גלגל&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|פרק השני]]''' של המבוא.

===רביע מוגרש===

להסבר על המדיניות כלפי &quot;רביע מוגרש&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|פרק השני]]''' של המבוא.

להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 260) שבהם סימנו &quot;רביע מוגרש&quot; באופן מלא (=תו של &quot;גרש מוקדם&quot; ותו של &quot;רביע&quot;) באות אחת בעקביות, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את נקודת הרביע. דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן נקודת הרביע מסומנת '''מודגשות'''. במקומות שהכתר לא קיים (תהלים טו,א-כה,א) הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}; נקודת הרביע מסומנת בו בדרך כלל, והדגשנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שבה היא מושמטת.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' ז,א ('''א{{=}}עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ'''); ח,ז (א{{=}}כֹּ֝ל); יא,א (א{{=}}נודו נ֝וּדִי); יא,ב (א{{=}}בְּמוֹ־אֹ֝פֶל); יד,ג (א{{=}}אֵ֝ין); {{צבע גופן|אפור|טז,א (ל{{=}}אֵ֝֗ל); יז,ו (ל{{=}}לִ֝֗י); יז,י (ל{{=}}פִּ֝֗ימוֹ); יח,יב (ל{{=}}חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם); יח,טו ('''ל{{=}}רָ֝ב'''); יח,לא (ל{{=}}ה֝֗וּא); יח,לב (ל{{=}}צ֝֗וּר); כ,ט (ל{{=}}קַּ֝֗מְנוּ); כב,כא (ל{{=}}מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב); כג,ג (ל{{=}}בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק);}} כה,כא ('''א{{=}}כִּ֝֗י'''); כז,יב ('''א{{=}}עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר'''); לא,כ (א{{=}}נֶ֝גֶד); לא,כב (א{{=}}לִ֝י); לא,כד (א{{=}}עַל־יֶ֝תֶר); לב,ט (א{{=}}בַּ֝ל); לב,י (א{{=}}חֶ֝סֶד); לג,ו (א{{=}}פִּ֝יו); לה,יד ('''א{{=}}כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם'''); לו,ה (א{{=}}רָ֝ע); לז,ב (א{{=}}דֶּ֝שֶׁא); לז,ג (א{{=}}שְׁכׇן־אֶ֝רֶץ); לח,יא (א{{=}}גַּם־הֵ֝ם); מ,ח (א{{=}}בִּמְגִלַּת־סֵ֝פֶר); מ,טז (א{{=}}לִ֝י); מד,טו (א{{=}}מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ); מה,ט (א{{=}}שֵׁ֝ן); מח,ז (א{{=}}חִ֝יל); מח,יא (א{{=}}צֶ֝דֶק); מט,ג (א{{=}}יַ֝חַד); מט,כ (א{{=}}עַד־נֵ֝צַח); נ,א (א{{=}}מִמִּזְרַח־שֶׁ֝מֶשׁ); נא,ב (א{{=}}כַּאֲשֶׁר־בָּ֝א); נב,ג (א{{=}}אֵ֝ל); נב,יא (א{{=}}כִי־ט֝וֹב); נג,ב (א{{=}}עָ֝וֶל); נג,ד (א{{=}}אֵ֝ין); נה,ד (א{{=}}אָ֝וֶן); נה,ה (א{{=}}מָ֝וֶת); נז,ב (א{{=}}עַ֝ד); נח,ט (א{{=}}אֵ֝שֶׁת); סא,ד (א{{=}}מִגְדַּל־עֹ֝ז); סב,י (א{{=}}הֵ֝מָּה); סב,יב (א{{=}}עֹ֝ז); סג,ט (א{{=}}בִּ֝י); סד,ז (א{{=}}אִ֝ישׁ); סה,ו (א{{=}}כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֝רֶץ); סו,ו (א{{=}}שָׁ֝ם); סו,יד (א{{=}}וְדִבֶּר־פִּ֝י); סח,יג (א{{=}}בַּ֝יִת); סח,יח (א{{=}}בָ֝ם); סח,כט (א{{=}}ז֝וּ); סט,ג (א{{=}}בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝יִם); סט,יח (א{{=}}כִּי־צַר־לִ֝י); סט,לו (א{{=}}שָׁ֝ם); עא,יז (א{{=}}וְעַד־הֵ֝נָּה); עג,ו (א{{=}}יַעֲטָף־שִׁ֝ית); עג,יט (א{{=}}תַ֝מּוּ); עד,ה (א{{=}}בִּסְבׇךְ־עֵ֝ץ); עד,כ (א{{=}}מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ); עה,ט (א{{=}}כֹּ֝ל); עו,יב (א{{=}}שַׁ֝י); עז,ט (א{{=}}אֹ֝מֶר); עז,יז ('''א{{=}}אַ֝֗ף'''); עח,כא (א{{=}}וְגַם־אַ֝ף); עח,ל (א{{=}}ע֝וֹד); עח,מב (א{{=}}י֝וֹם); עח,נד (א{{=}}הַר־זֶ֝ה); עח,ס (א{{=}}אֹ֝הֶל); עט,ה (א{{=}}כְּמוֹ־אֵ֝שׁ); פ,טז (א{{=}}וְעַל־בֵּ֝ן); פא,יא (א{{=}}הַרְחֶב־פִּ֝יךָ); פג,יא (א{{=}}דֹּ֝מֶן); פג,יג (א{{=}}אֵ֝ת); פד,ה (א{{=}}ע֝וֹד); פד,יב (א{{=}}יִמְנַע־ט֝וֹב); פה,ב (א{{=}}שַׁ֝בְתָּ); פו,ה (א{{=}}וְרַב־חֶ֝סֶד); פז,ד (א{{=}}זֶ֝ה); פט,מח (א{{=}}עַל־מַה־שָּׁ֝וְא); צ,י (א{{=}}חִ֝ישׁ); צד,ט (א{{=}}עַ֝יִן); צד,טז (א{{=}}לִ֝י); צו,ד (א{{=}}ה֝וּא); צז,ז (א{{=}}הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ); צח,ג (א{{=}}אֵ֝ת); צח,ח (א{{=}}יַ֝חַד); צט,ב (א{{=}}ה֝וּא); ק,ד (א{{=}}הוֹדוּ־ל֝וֹ); קא,ד (א{{=}}רָ֝ע); קא,ו (א{{=}}ה֝וּא); קד,יד (א{{=}}לֶ֝חֶם); קד,יט (א{{=}}שֶׁ֝מֶשׁ); קה,ב ('''א{{=}}שִׂ֝֗יחוּ'''); קה,יא (א{{=}}חֶ֝בֶל); קו,יד (א{{=}}וַיְנַסּוּ־אֵ֝ל); קו,כ (א{{=}}שׁ֝וֹר); קו,כט (א{{=}}וַתִּפְרׇץ־בָּ֝ם); קז,לג (א{{=}}מַ֝יִם); קט,כ (א{{=}}רָ֝ע); קי,ו (א{{=}}רֹ֝אשׁ); קי,ז (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיג,ח (א{{=}}עִ֝ם); קטו,ב (א{{=}}אַיֵּה־נָ֝א); קטז,יד (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קטז,יח (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קיח,יד (א{{=}}וַֽיְהִי־לִ֝י); קיח,יט (א{{=}}אָבֹא־בָ֝ם); קיח,כא (א{{=}}וַתְּהִי־לִ֝י); קיט,יג (א{{=}}כֹּ֝ל); קיט,מט (א{{=}}עַ֝ל); קיט,סב (א{{=}}עַ֝ל); קיט,צ (א{{=}}אֶ֝רֶץ); קיט,צב (א{{=}}אָ֝ז); קיט,צג (א{{=}}בָ֝ם); קיט,קד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קיח (א{{=}}כִּי־שֶׁ֝קֶר); קיט,קכט (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קלו (א{{=}}עַ֝ל); קיט,קסד (א{{=}}עַ֝ל); קכ,ד (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ו (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); קכג,ב (א{{=}}עַ֝ד); קכג,ג (א{{=}}כִּי־רַ֝ב); קכד,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכד,ד (א{{=}}נַ֝חְלָה); קכד,ו (א{{=}}טֶ֝רֶף); קכז,א (א{{=}}לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝יר); קכז,ד (א{{=}}כֵּ֝ן); קכח,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קכט,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכט,ב (א{{=}}גַּ֝ם); קכט,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קלב,א (א{{=}}אֵ֝ת); קלב,יז (א{{=}}נֵ֝ר); קלה,ז (א{{=}}מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ); קלה,יז (א{{=}}אַ֝ף); קלז,ג (א{{=}}לָ֝נוּ); קלז,ד (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ו (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ז (א{{=}}עַ֝ד); קמ,ג (א{{=}}כׇּל־י֝וֹם); קמג,יב (א{{=}}כִּ֝י); קמח,י (א{{=}}רֶ֝מֶשׂ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' א,א (א{{=}}מֶ֝לֶךְ); ד,ה (א{{=}}וְאַל־תֵּ֝ט); ז,ט (א{{=}}לַ֝יְלָה); ז,כה (א{{=}}אַל־תֵּ֝תַע); ח,כז (א{{=}}ח֝וּג); ט,ב (א{{=}}אַ֝ף); ט,ד (א{{=}}חֲסַר־לֵ֝ב); ט,טז (א{{=}}וַחֲסַר־לֵ֝ב); יא,יג (א{{=}}וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ); יא,לא (א{{=}}אַ֝ף); יב,ח (א{{=}}וְנַעֲוֵה־לֵ֝ב); יד,כט (א{{=}}וּקְצַר־ר֝וּחַ); טו,א (א{{=}}וּדְבַר־עֶ֝צֶב); טו,ד (א{{=}}בָּ֝הּ); טו,יא (א{{=}}אַ֝ף); טו,יג (א{{=}}וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב); טו,טו (א{{=}}וְטֽוֹב־לֵ֝ב); טו,טז (א{{=}}רָ֝ב); טו,כד (א{{=}}ס֝וּר); יז,ז (א{{=}}אַ֝ף); יז,כז (א{{=}}וקר יְקַר־ר֝וּחַ); יח,ב (א{{=}}כִּ֝י); יח,ט (א{{=}}ה֝וּא); יח,יג (א{{=}}הִיא־ל֝וֹ); יט,י (א{{=}}אַ֝ף); יט,כב (א{{=}}וְטֽוֹב־רָ֝שׁ); יט,כד (א{{=}}גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ); יט,כו ('''א?{{=}}בֵּ֗֝ן'''); כ,א (א{{=}}בּ֝וֹ); כ,יד (א{{=}}ל֝וֹ); כא,ה (א{{=}}וְכׇל־אָ֝ץ); כא,כז (א{{=}}אַ֝ף); כד,ה (א{{=}}וְאִֽישׁ־דַּ֝עַת); כד,ח (א{{=}}ל֝וֹ); כד,ל (א{{=}}וְעַל־כֶּ֝רֶם); כה,כח (א{{=}}אִ֝ישׁ); כו,כז (א{{=}}אֶ֝בֶן); כז,ח (א{{=}}כֵּֽן־אִ֝ישׁ); כז,כד (א{{=}}וְאִם־נֵ֝זֶר); כח,טז (א{{=}}בֶ֝צַע); כח,כא (א{{=}}וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם); כח,כד (א{{=}}ה֝וּא); כט,ה (א{{=}}רֶ֝שֶׁת); כט,כג (א{{=}}וּשְׁפַל־ר֝וּחַ); ל,ה (א{{=}}ה֝וּא); לא,ח (א{{=}}אֶל־דִּ֝ין); לא,יב (א{{=}}כֹּ֝ל); לא,כו (א{{=}}חֶ֝סֶד).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' ה,ז (א{{=}}וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף); ה,י (א{{=}}מַ֝יִם); ו,ג (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); ו,ה (א{{=}}יִגְעֶה־שּׁ֝וֹר); ו,ו (א{{=}}אִם־יֶשׁ־טַ֝עַם); ו,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); ו,כט (א{{=}}ע֝וֹד); ז,טו (א{{=}}מָ֝וֶת); ח,טו (א{{=}}בּ֝וֹ); ח,יח (א{{=}}בּ֝וֹ); ט,כ (א{{=}}תׇּֽם־אָ֝נִי); ט,כט (א{{=}}לָמָּה־זֶּ֝ה); יא,יא (א{{=}}וַיַּרְא־אָ֝וֶן); יא,יב (א{{=}}פֶּ֝רֶא); יב,יג (א{{=}}ל֝וֹ); יב,יד (א{{=}}עַל־אִ֝ישׁ); יב,טז (א{{=}}ל֝וֹ); יג,יב (א{{=}}לְגַבֵּי־חֹ֝מֶר); יד,יד (א{{=}}עַד־בּ֝וֹא); טו,לא (א{{=}}כִּי־שָׁ֝וְא); טז,י (א{{=}}יַ֝חַד); טז,יב (א{{=}}ל֝וֹ); יז,ג (א{{=}}ה֝וּא); יז,ד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); יז,יב (א{{=}}א֝וֹר); יח,ד (א{{=}}וְיֶעְתַּק־צ֝וּר); יח,יז (א{{=}}ל֝וֹ); יט,טז ('''א!{{=}}בְּ֝מוֹ־פִ֗י''');{{הערה|ראו גם ב[[#איוב|רשימת החריגים בספר איוב]].}} כ,ט (א{{=}}וְלֹֽא־ע֝וֹד); כ,כא (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); כא,ב (א{{=}}וּתְהִי־זֹ֝את); כב,ג (א{{=}}וְאִם־בֶּ֝צַע); כב,ה (א{{=}}וְאֵֽין־קֵ֝ץ); כג,ו (א{{=}}אַךְ־ה֝וּא); כד,ה (א{{=}}לֶ֝חֶם); כה,ג (א{{=}}וְעַל־מִ֝י); כו,ד (א{{=}}וְנִשְׁמַת־מִ֝י); כו,ה (א{{=}}מַ֝יִם); כו,ז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); כז,יב (א{{=}}וְלָמָּה־זֶּ֝ה); כז,כ (א{{=}}לַ֝יְלָה); כח,יב (א{{=}}זֶ֝ה); כח,כ (א{{=}}זֶ֝ה); ל,ג (א{{=}}אֶ֝מֶשׁ); ל,ל (א{{=}}וְעַצְמִי־חָ֝רָה); לא,מ (א{{=}}תַּ֝מּוּ); לד,יא (א{{=}}אִ֝ישׁ); לד,יג (א{{=}}שָׂ֝ם); לד,כב (א{{=}}שָׁ֝ם); לד,כג (א{{=}}אֶל־אֵ֝ל); לד,כה (א{{=}}לַ֝יְלָה); לה,טז (א{{=}}בִּבְלִי־דַ֝עַת); לו,יח (א{{=}}וְרׇב־כֹּ֝פֶר); לו,כא (א{{=}}כִּֽי־עַל־זֶ֝ה); לז,יז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); לז,כ (א{{=}}אִ֝ישׁ); לט,יז (א{{=}}לָ֝הּ); לט,כח (א{{=}}שֶׁן־סֶ֝לַע); מא,ב (א{{=}}ה֝וּא); מא,יא (א{{=}}אֵ֝שׁ); מא,כג (א{{=}}יָ֝ם); מא,כו (א{{=}}ה֝וּא).

===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת===

למידע מפורט על התיבות הראויות להיות מוקפות בספרי אמ&quot;ת, והוספנו להן מקף אפור, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|פרק השני]]''' של המבוא.

==חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים==

בניגוד ל'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הסדרים בתורה|חלוקת הסדרים בתורה]]''', חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים איננה עניינית אלא בעיקר כמותית. הסדרים אינם מתחילים בתחילת עניין בדרך כלל, וגם לא מסתיימים בסוף עניין, אלא במקומות שיש בהם דברי ברכה או נחמה או שבח לה'. הסיבה לחלוקתם של ספרי הנביאים והכתובים לסדרים אינה ידועה לנו; אמנם לפי הסבר רווח, תפקידה לסמן יחידות בשביל קריאה יומית כדי לסיים את כל המקרא בשנה אחת, כי לפי חישוב פשוט יוצא שמספר הסדרים קרוב או זהה למספר ימי החול בשנה עברית רגילה (למעט שבתות ומועדים).{{הערה|הסבר זה לחלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים התפרסם במיוחד בדברי הפתיחה למהדורת קורן: &quot;על משמעותה של החלוקה לסדרים בספרי נביאים וכתובים אין לנו ידיעות ממקורותת קדמונים. הציון הבולט של הסדרים העסיק חכמים מחכמי ישראל בימינו, ובכללם ר' שאול קוסובסקי ז&quot;ל. הוא התעמק בבעיה זו והציע פתרון מסתבר. הוא חישב את כמות הסדרים של כל הספרים ביחד והגיע למספר 293; זהו מספרם של ימות החול בשנה רגילה. סיכומם של ימות החול (293) וימי שבת וחג (71) הוא 364, כלומר, מנין ימיה של שנת השמש חסר יום אחד, כנגד תשעה באב, שהוא יום אסור בתלמוד תורה (קוראים בו ספר &quot;איכה&quot;); ויום זה אף הוא נקרא &quot;מועד&quot;, ואין למנותו כאן בחשבון ימות החול. יוצא איפה שנקבע &quot;סדר&quot; קריאה מן התורה, הנביאים והכתובים, לכל יחיד ויחיד, לכל יום ויום מ-365 ימי השנה. וכך, כנראה, נהגו קדמונינו.&quot; לדיון מפורט בסדרים ראו פסח פינפער, '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו) עמ' 39-45.}}

חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים יציבה בדרך כלל במקורות (יותר מחלוקת הסדרים בתורה). בחלוקה המקובלת שבדפוסים מוצאים 293 סדרים סה&quot;כ, ויש רק כ-4 מקומות שבהם רשום סדר נוסף במקורות העתיקים:{{הערה|כל ארבעת הסדרים הנוספים מופיעים במהדורות ברויאר ע&quot;פ ספר החילופים, וגם במקראות גדולות הכתר. אמנם לא כולם מסומנים בתוך כתר ארם צובה, ולא ברור מהם הנימוקים לסימונם במקראות גדולות הכתר.}}
#&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת&quot; ([[יהושע ח/טעמים#ח א|יהושע ח א]]) = ד* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בכתר ובגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).
#&quot;וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה&quot; ([[ירמיהו יז/טעמים#יז כו|ירמיהו יז כו]]) = (ט*) (חסר בכתר ובגוף כתי&quot;ל ובחלוקה המקובלת, אך קיים בספר החילופים ומחוק ברשימת כתי&quot;ל).
#&quot;אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר&quot; ([[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה ב]]) = א* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים; המקום של הפרשה חסר בכתר).
#&quot;יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ&quot; ([[רות ב/טעמים#ב יב|רות ב יב]]) = [א*] (חסר בחלוקה המקובלת ובכתר ובגוף כתי&quot;ל, אבל קיים ברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).

מספרי הסדרים בספרי הנביאים והכתובים כדלהלן (המספרים לפי החלוקה המקובלת, והכוכביות מציינות סדר נוסף ע&quot;פ המקורות העתיקים):
*יהושע 14* | ד*
*שופטים 14
*שמואל 34
*מלכים 35
*ישעיהו 26
*ירמיהו 31* | (ט*)
*יחזקאל 29
*תרי עשר 21
**סה&quot;כ נביאים 204 (206*)
*תהלים 19
*משלי 8
*איוב 8
*שיר השירים 1* | א*
*רות 1* | [א*]
*איכה 1
*קהלת 4
*אסתר 5
*דניאל 7
*עזרא 10
*דברי הימים 25
**סה&quot;כ כתובים 89 (91*)
**סה&quot;כ נביאים וכתובים 293 (297*)

'''תחילת ספר:''' ציינו תחילת סדר גם בראש כל אחד מכ&quot;ד ספרי המקרא (במספר הרצוף &quot;א&quot;), למרות שסימון כזה אינו מופיע בתחילת ספרי המקרא בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. הסדר הראשון בתחילת כל אחד מכ&quot;ד ספרי מקרא צוין במפורש בספר החילופים וברשימות הסדרים בכתי&quot;ל ([https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up תורה], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n655/mode/1up נביאים], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n930/mode/1up כתובים]).

'''התבנית:''' תחילת כל &quot;סדר&quot; מתוייגת בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה בתוך '''[[תבנית:מ:פסוק]]''', ע&quot;י השימוש בפרמטר &quot;סדר=&quot;. תבנית זו נמצאת מיד לפני כל פסוק במקרא (בלי שום רווח ביניהם). כשיש בה פרמטר של &quot;סדר=&quot;, מופיע מספר הסדר כחלק מסימני הניווט בשוליים הצדדיים של התנ&quot;ך.

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>dz2hcuiun4rhyn7clvyrsagczbsmdpw</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087697</id>
      <parentid>3087696</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T10:18:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* צינורית */</comment>
      <origin>3087697</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="202790" sha1="3xndbmkv3fi9nvo7ouq2wm9neiv0jev" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ה. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות הקיימים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורה זו (חלוקת הפרשות וצורת השירות, האותיות והתיבות, הניקוד והטעמים והגעיות) מיוסד על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים. במקומות מעטים וחריגים שבהם נוסח הכתר אינו חד משמעי, או ייתכן שנפלה בו טעות, הבאנו את הנתונים בשלמותם בתיעוד הנוסח והכרענו ע&quot;פ שיקול הדעת. לאחר קביעת הנוסח נעשו התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על שיטת ההגהה והעריכה לנוסח הכתר (במקומות שהוא קיים) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה אינו קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הקודם]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

במקומות שכתר אדם צובה קיים, נוסח המקרא במהדורתנו מיוסד ישירות עליו. מכיוון שמדובר על כתב־יד אחד בלבד, שהוא מדויק ובהיר ועקבי להפליא, יש הרבה פחות צורך לדון בנוסחו של הכתר ולהשוות אותו אל כתבי־יד מקבילים, מאשר במקומות המיוסדים על כתי&quot;ל. בכל זאת, לעתים יש בו אות, ניקוד, טעם או עניין אחר הראוי לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), וזה דורש תיעוד של הנתונים לגביו, ולפעמים אף דיון והשוואה אל מקורות מקבילים.{{הערה|ברוב פרקי הנביאים והכתובים, במקומות המיוסדים על הכתר, יש ממוצע של 1-2 הערות נוסח בלבד בפרק אחד, וברוב ההערות הללו יש רק תיעוד קצר של זוטות. בספרי אמ&quot;ת יש יותר הערות נוסח בממוצע, אך רובן עוסקות בפרטים הקטנים של טעמי אמ&quot;ת.}} במקומות האלה השתמשנו באותה שיטה טכנית לתיעוד הנוסח כמו במקומות החסרים בכתר; ראו בהסבר המפורט בתוך '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|פרק המבוא לנוסח התורה]]'''.

במקרים המעטים יחסית שבהם היה צורך להשוות את הכתר לכתבי־יד אחרים, השתמשנו באותם כתבי־יד נבחרים שהוזכרו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#יסודות הנוסח ותיעודו|פרק הקודם]], לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

==המהדורות האחרות לפי כתר ארם צובה==

כתר ארם צובה הוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי. מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בספרי הנביאים והכתובים (במקומות שהכתר קיים), יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) שצריך בכלל להעיר בהם מבחינת קביעת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים. ורק בחלק מהמקומות האלה חייב העורך להפעיל את שיקול דעתו לגבי כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג את הממצאים במהדורה של המקרא.

עובדה מספרית פשוטה זו היא הסיבה לכך שכל המהדורות היפות של התנ&quot;ך שיצאו לאור עד היום ע&quot;פ כתר ארם צובה – כמעט זהות אחת לשנייה, אות באות ותָו בתָו (לגבי קביעת הנוסח, ולמעט עניינים התלויים בשיטות העיצוב של המהדירים). מדובר בעיקר על שלושת מהדורותיו של הרב ברויאר ומהדורת מכון ממרא, ועל מקראות גדולות הכתר.{{הערה|אפשר גם להוסיף את הכרכים הבודדים שיצאו לאור במסגרת &quot;מפעל המקרא&quot; של האוניברסיטה העברית (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל). ועם קצת הסתייגות אפשר עוד להוסיף גם את מהדורת &quot;סימנים&quot; של פלדהיים.}} כל אחת מהמהדורות הללו זהה לכל חברותיה כמעט לגמרי לגבי קביעת הנוסח (אבל לא לגמרי מבחינת עיצוב הטקסט).

'''אך בכל אחת מהמהדורות היפות הנ&quot;ל יש שני מרכיבים מקוריים וחשובים:'''
#'''קביעת עצם הנוסח ע&quot;פ שיקול הדעת במקומות חריגים.''' יש מקומות שבהם משמעותו של כתב־היד אינה ברורה לגמרי, כגון: אות שאולי סותרת את כתיב המסורה (וייתכן שנפלה טעות נדירה); ניקוד או טעם חריג שסותר את דרכו של הכתר במקומות אחרים (וייתכן שמדובר על טעות); נקודה או קו קטן של ניקוד או טעם שכתוב באופן בהיר ובלי סימני מחיקה, אך ניתן לפרש אותו ביותר מדרך אחת; מקום מטושטש או שיש בו סימני מחיקה (ולכן לא ברור לגמרי מה הייתה כוונתו של המסרן). כל מהדיר חייב להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה. כאמור, מדובר על פחות מ-200 סימנים אורתוגראפיים בלבד (אותיות, ניקוד וטעמים) בכתב־היד כולו.
#'''עיצוב המהדורה בשביל הקורא.''' כלומר: עד כמה מעתיקים את כל איפיוני כתב־היד לפרטי פרטיהם, גם כשהם אולי לא מתאימים לצרכיו של הקורא? כמה דוגמאות: האם חובה להביא בפני הקורא את נוסח סימן ה&quot;רפה&quot; שבכתר או שניתן לוותר עליו? האם צריך למסור רק את קביעת '''סוג''' חלוקת הפרשות שבכתב־היד (פרשה פתוחה או סגורה), או אף את '''צורת''' חלוקתן לפי השורות והרווחים? בתיבה שטעמה מלעיל, האם חובה לסמן את טעם הפשטא הכפולה בדיוק לפי שיטת הכתר, או שניתן לסמן אותו בכל תיבה כזו בעקביות (כמו שנעשה במהדורות ברויאר)?

לגבי ה'''עיצוב''' במהדורתנו (2), הוא יהיה לפי השיטה המנומקת היטב לעיל ב'''[[../פרק ב|פרק השני של המבוא]]'''. שיטה עצמאית זו שונה במידה ניכרת משיטותיהן של שאר המהדורות, לפחות באותה מידה שגם הן בעצמן שונות אחת מהשנייה (ואף יותר).

אמנם לגבי '''קביעת הנוסח''' במהדורתנו, במקומות המועטים יחסית בכתר שצריך להפעיל בהם את שיקול הדעת, נבחן כל מקום מחדש ונגיע להחלטה עצמאית לאחר הבאת כל הנתונים. בין המקומות האלה:
#כ־25 אותיות וצירופי תיבות בכתיב של כתר ארם צובה, שיש ספק כלשהו לגבי קביעתם, וייתכן (אפילו בספק) שלפי קביעה מסוימת הכתיב יהיה מנוגד למסורה הטברנית.
#טעויות קלות נדירות יחסית בכתב־היד בענייני ניקוד וטעמים, מהסוגים שפירט ישראל ייבין בפרק הראשון של ספרו, ועוד כמה צורות חריגות שיש לדון בהן (גם אם אינן טעויות מובהקות).{{הערה|ייבין, א.5 עמ' 16 דווח על &quot;למעלה מ-50 טעויות סופר&quot;, אבל ראו גם בסוגים הנוספים שמנה ב-א.6.}}
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שניתן לפרש אותם ביותר מדרך אחת, ו/או שהם מטושטשים ו/או לא ברורים ו/או שיש בהם סימני מחיקה (נדירים יחסית).
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שלא ברור לגמרי עד כמה הם מסכימים בעקביוּת לשיטת המסורה והכתר עצמו (כגון מרכא בתיבת תביר).
#אותיות גדולות וקטנות המוזכרות בספרות המסורה הקדומה או המאוחרת, שבדרך כלל אינן באות לידי ביטוי בנוסח הפנים של הכתר (ואף לא בנוסח הפנים של כתבי־היד הקרובים לו). כאן מדובר על חלק משיטת העיצוב במהדורתנו, שהרי בעידן כתבי־היד לא היו אותיות אלו עניין של חובה.

'''למרות נדירותם, מוכרח כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה.''' במהדורתנו נדון בכל אחד מהם במקומו (בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה על ידי השימוש ב[[תבנית:נוסח]]). בגלל שהמקומות האלה מעטים יחסית, יהיו הרבה פחות הערות נוסח בדפי העריכה בספרים שהכתר קיים בהם, מאשר בספרים המבוססים על כתב־יד לנינגרד (כיוון שהכתר חסר בהם).

לסיום צריך להוסיף ולומר, שעצם העובדה הברוכה שקיימות כל כך הרבה מהדורות משובחות ומדויקות על פי כתר ארם צובה מאפשרת לנו את השוואתן אחת לשנייה, ואת כולן ביחד לצילום כתב־היד. ניתן ללמוד מהשוואה כזו המון על אופייה של כל אחת מהמהדורות האחרות, וגם להפיק ממנה תובנות חשובות על הכתר עצמו ובשביל מהדורתנו, וכך עשינו.

==ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה==

הספר הראשון בנביאים וכתובים שבוצעה בו עריכה מלאה במהדורתנו, כולל הגהה ע&quot;פ כתר ארם צובה ו[[../פרק ב|עיצוב לפי שיטתנו]], היה [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]. ספר זה נבחר בגלל שהוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#ספר ישעיהו|נשתמר בשלמותו בכתר ארם צובה]], ובגלל שהוא ספר גדול מבחינה כמותית (כך שהיו בו מספיק דוגמאות למקומות חריגים כדי להמחיש את השיטה, והוא היווה מקרה בוחן ראוי לשיטת העבודה). כדי לבצע את הגהת הנוסח באופן מיטבי השתמשנו בכמה מקורות ביחד: בצילום הכתר, במהדורותיו של הרב ברויאר, במהדורת מכון ממרא (שהיא כמעט זהה למהדורות ברויאר{{הערה|הבדל קטן בין קביעת הנוסח במהדורת מכון ממרא לבין מהדורות ברויאר נמצא בתחום הגעיות. בעבודתנו על עשרת הפרקים הראשונים בספר ישעיהו מצאנו שני מקומות שבהם חסרה געיה במכון ממרא שקיים בכתר (ועל פיו במהדורות ברויאר): &quot;מִֽי־בִקֵּ֥שׁ&quot; ([[ישעיהו א/טעמים#א ט|א ט]]), &quot;וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים&quot; ([[ישעיהו ט/טעמים#ט יד|ט יד]]). לא ברור אם מדובר על טעות או על עניין שבשיטה. החל מפרק י&quot;א הפסקנו לתעד את הגעיות החסרות (למרות שמידי פעם מצאנו עוד), אבל מחשבון פשוט לפי התדירות בעשרת הפרקים הראשונים נראה שיש כתריסר געיות חסרות במהדורת מכון ממרא לספר ישעיהו. יש גם מקומות מעטים במהדורת מכון ממרא שהגעיה נמצאת באות אחרת מאשר בכתר, וגם במקומות האלה לא תיעדנו את התופעה אלא פשוט סימנו את הגעיה כמו שהיא בכתר.}}), ובמקראות גדולות הכתר. השימוש בצילום כתב־היד עצמו לצידן של כמה מהדורות מדויקות המבוססות עליו עזר לנו להעלות את דיוקה של ההקלדה, ואף תרם להבנתנו את שיטתה המיוחדת של כל אחת מהמהדורות האחרות.

כדי להמחיש את העבודה על קביעת הנוסח בספר ישעיהו צריך להביא סטיסטיקות של ממש, ונתחיל עם רשימת המילים החריגות של הרב ברויאר במהדורת '''כתר ירושלים''' (מתוך &quot;נוסח כתב היד&quot; בסוף הכרך). ברשימה זו הביא ברויאר את כל המקומות שבהם הוא נמנע מלהביא את נוסח הכתר במהדורתו, או שיש בהם ספק מסוים לגבי נוסח כתב־היד. כאשר מסתכלים על הפריטים ברשימתו לפי סוגיהם השונים, רואים קודם כל ש-[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו|53 מילים]] מתוך 68 בספר ישעיהו הן כולן מקרים של חטף באות לא גרונית (כ-78%).{{הערה|למרות שלעתים רחוקות מצאנו מקום שבו ברויאר לא ציין חטף באות לא גרונית, רשימותיו בדרך כלל מהווֹת תיעוד שלם ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. להסבר כללי של התופעה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.}} לגבי שאר המקומות החריגים (רק 15 במספר בספר ישעיהו), נמצא שהם מ-5 סוגים שונים:
#ספק קל לגבי קביעת אות אחת בכתר: &quot;מְרִימָ֔[י]ו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]).
#ספקות בקביעת הניקוד והטעמים והגעיות בכתר (3 מקומות, שאחד מהם ספק מקף בתיבת משרת [ראו סוג 5 דוגמה ג.]).
#מקומות חריגים בשיטת הניקוד בכתר (2 מקומות). ב[[ישעיהו יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] א=&quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום ק=מָעוּזּ֗וֹ וכן בדפוסים [ל=מָעֻזּ֗וֹ]); ב[[ישעיהו כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] א=&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; במקום ל,ק=בְּמָעוּזִּ֔י [דפוסים=בְּמָֽעֻזִּ֔י]). מצד אחד דגש חסר הוא אחד מהסוגים של הטעויות הקלות שנפלו בכתר לעתים רחוקות למרות דייקנותו{{הערה|ראו ייבין א.5, עמ' 16-17.}}, אבל חסרונו באותה תיבה פעמיים אולי רומז על עיקרון כלשהו. מצד שני גם אם הדבר נעשה בכוונה – עדיין אין עקביות בעניין זה בכתר. והשוו: &quot;מָעוּזִּ֖י&quot; ([[שמואל ב כב/טעמים#כב לג|שמ&quot;ב כב לג]]), &quot;מָעוּזִּֽי׃&quot; ([[תהלים לא/טעמים#לא ה|תהלים לא,ה]]), &quot;מָ֝עוּזָּ֗ם&quot; ([[תהלים לז/טעמים#לז לט|תהלים לז,לט]]), &quot;מָעוּזִּי֮&quot; ([[תהלים מג/טעמים#מג ב|תהלים מג,ב]]), &quot;מָע֫וּזּ֥וֹ&quot; ([[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]]).
#חריגים בניקודו של ה&quot;כתיב&quot; (4 מקומות): &quot;עֲנִוִים֙&quot; (עֲנִיִּים֙ קרי; [[ישעיהו לב/טעמים#לב ז|לב,ז]]), &quot;חֹראָיהָ֗ם&quot; (צוֹאָתָ֗ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;אֵאֵ֥ שַׁיְנֵיהֶ֖ם&quot; ([מֵימֵ֥י] רַגְלֵיהֶ֖ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;מֵי־אִתִּֽי׃&quot; (מֵאִתִּֽי׃ קרי; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|מד,כד]]).
#מקף בתיבת משרת (4-5 מקומות): א. &quot;נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ&quot; ([[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|מ,ז]]); ב. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙&quot; ([[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|נט,טז]]); ג. &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot;? ([[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] לפי ברויאר, וכך נראה יותר מעיון בכתב־היד, וכן הוא גם בכתבי־היד הקרובים לכתר [ל,ש1,ק,ל-א,ק25] ובדפוסים; אבל אולי צריך לקרוא רֽוּחַ־יְהוָ֖ה כמו שקבעו במקראות גדולות הכתר); ד. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙&quot; ([[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|סג,ה]]); ה. &quot;אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי&quot; ([[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|סו,ח]]).

לגבי שלושת הסוגים האחרונים (10-11 מקומות), נוסח הכתר ברור לגמרי בכמעט כולם (למעט &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot; ב[[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] כספק מקף בתיבת משרת), ובכולם מדובר על נטייה רווחת בכתר (ולא בטעות סופר) או לפחות על חוסר עקביות בשיטת הניקוד. נטיות אלו אינן עניין של חובה (כי אף הכתר עצמו אינו עקבי לגמרי לגביהן). ולכן לגבי מקף בתיבת משרת ולגבי ניקודו של תיבת הכתיב, במהדורתנו נעצב את המקומות האלה לפי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו|שיטתנו]], ונציין את השינויים בתיעוד הנוסח. ולגבי שתי המילים &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום מָעוּזּ֗וֹ) ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; (במקום &quot;בְּמָעוּזִּ֔י&quot;), בשתיהן אות הזי&quot;ן תהיה דגושה, כמקובל לא רק בכתבי־היד הקרובים לכתר ובדפוסים, אלא גם בכתר עצמו במקומות אחרים, וכך נשמור על עקביות למען הקורא ובהתאם למטרת העיצוב במהדורתנו.{{הערה|גם הרב ברויאר במהדורותיו החליט כך, וכנראה מאותן סיבות. אך במקראות גדולות הכתר קבעו &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; כדי להעביר את נוסח הכתר בדיוק למרות חריגותו וחוסר העקביות שבו.}}

אמנם לגבי שלושת הסוגים הראשונים (כלומר ארבעת המקומות בספר ישעיהו שבהם יש ספק כלשהו לגבי קריאת כתב־היד או לגבי כוונתו של המנקד, ואם כן יש קושי מסוים בקביעת עצם הנוסח), נצטרכנו להכריע בעצמנו על פי עיון חוזר בכתב־היד ועל פי שיקול הדעת. בארבעת המקומות האלה בספר ישעיהו החלטנו כך:
#ספק קל לגבי אות אחת: בתיבת &quot;מְרִימָ֔יו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]) נמחק החלק התחתון ביו&quot;ד הראשונה, אבל האות קיימת ברובה. גם בכתבי־יד אחרים הקרובים לכתר (ל,ק,ש1) נכתבה התיבה מלאה עם יו&quot;ד פעמיים. ייתכן שהמוחק ויתר על המחיקה באמצע, אבל לא שב כדי להשלים את החלק המחוק. ובכל מקרה האות קיימת בפועל בכתר כמו בכתבי־היד ובדפוסים (וכך גם במהדורות ברויאר, במקראות גדולות הכתר, ובמכון ממרא). לכן תופיעה במהדורתנו &quot;מְרִימָ֔יו&quot; בכתיב מלא בלי שום ציון; שאר המידע לגבי האות המסופקת יהיה בתיעוד הנוסח, והמילה תופיעה ב[[#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|רשימת המקומות החריגים בנוסח הכתיב בכתר]].
#ספק לגבי טעם ([[ישעיהו נה/טעמים#נה ה|נה,ה]]): &quot;וְלִקְד֛וֹשׁ&quot; או &quot;וְלִקְד֥וֹשׁ&quot;? הצורה השנייה מתאימה יותר לכללי הטעמים: &quot;לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃&quot;, וכך מופיע בכתבי־היד האחרים הקרובים לכתר (ל,ק) ובדפוסים; וכן הכריעו ברויאר ומג&quot;ה.{{הערה|כמעט שאין טעויות בכלל במערכת הטעמים בכתר; ראו על כך בייבין, כא.2 (עמ' 197), וייתכן שיש להוסיף את התיבה הזו בתור ספק לשני המקומות שכבר ציין (גם בהם מדובר על נקודת תביר בטעם שצפוי להיות מרכא). אך מהצבע והצורה של הנקודה ייתכן שיש כאן כתם דיו ולא נקודה שהסופר כתב אותה בכוונה, ואם כן מדובר על מרכא ואין טעות.}}
#טעמים לא ברורים ([[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|מה,ו]]): &quot;אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot; או &quot;אֲנִֽי־יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot;? במהדורתנו קיבלנו את הגרסה הראשונה לאחר עיון בכתב־היד (בדומה למקראות גדולות הכתר, ולפי זה אין צורך לתיקון בספק של ברויאר).
#ספק געיה ([[ישעיהו יד/טעמים#יד ב|יד,ב]]): &quot;בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot; או &quot;בֵּית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot;? הגעיה מטושטשת ואף ייתכן שהיא לא קיימת, אבל מעיון בצילום כתב־היד נראה לנו יותר שהסימן קיים; ולכן במהדורתנו באה הגעיה בהתאם לדעתו של ברויאר ובניגוד למקראות גדולות הכתר.

כל המקומות הנ&quot;ל מצויינים ברשימת השינויים של ברויאר. אבל יש עוד מספר מקומות בספר ישעיהו הדורשים הסבר או תיעוד (והם אינם מובאים כלל ברשימת ברויאר אלא תוקנו או שונו במהדורתו בלי שום הערה):
#טעויות סופר מובהקות בניקוד (ע&quot;פ ייבין):
##ב[[ישעיהו יד/טעמים#יד יא|יד,יא]] בתיבת &quot;וּמְכַסֶּ֖יךָ&quot; חסרה נקודת השורוק (א=ומְכַסֶּ֖יךָ).
##ב[[ישעיהו יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] בתיבת &quot;ר֧וּחַ&quot; (השנייה) חסרה פתח גנובה (א=ר֧וּח).
#תופעות של &quot;קרי וכתיב&quot; הקיימים בכתבי־היד הקרובים לכתר, וכן בדפוסים ובמהדורות ברויאר, אבל אינם מצוינים בכתר עצמו; ברובם מדובר על כתיב מלא בוי&quot;ו במקום שיש קמץ (קטן): &quot;אֶשְׁקֳוטָ֖ה&quot; ([[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|יח,ד]]); &quot;עַד־יַֽעֲבָור־זָֽעַם׃&quot; ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]]); &quot;יִסְגָּוד־ל֤וֹ&quot; ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]). בשלושת המקומות האלה ציין ברויאר קרי וכתיב אע&quot;פ שאין ציון כזה בכתר, ולמרות שמדובר על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#&quot;קרי וכתיב&quot; של אֵם קריאה|קרי וכתיב של אֵם קריאה]] (ו'). והשוו גם: &quot;הֹבִ֔אישׁ&quot; ([[ישעיהו ל/טעמים#ל ה|ל,ה]]).
#אותיות גדולות וקטנות: &quot;אֹ֖רֶ{{אות-ק|ן}}&quot; בנו&quot;ן זעירא ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|מד,יד]]), &quot;{{אות-ג|צֹ}}פָ֞ו&quot; בצד&quot;י גדולה ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]). במהדורתנו נביא את שתי האותיות המיוחדות בהתאם לשיטתנו ע&quot;פ המנהג.{{הערה|בניגוד למקראות גדולות הכתר, בו ויתרו על הצד&quot;י הגדולה ב&quot;צֹפָ֞ו&quot; ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]) שאין לה סימוכין במסורת הכתר.}}
#שם הוי&quot;ה: ב[[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ישעיהו ל,א]] נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה (א*=נְאֻם־יְהֹוָ֔ה)

עוד נקודות טכניות לגבי התצוגה של ספר ישעיהו:
*לגבי תצוגת הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot; (חסרת-יו&quot;ד), ולגבי צורות חריגות שלה כגון &quot;יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה&quot; ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|לו,ב]]), ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot;|כאן]]'''.
*יש מנהג יפה בדפוסים לסיים ספר במקרא בדבר טוב, על ידי חזרה על פסוק טוב שבא קצת לפני הפסוק האחרון (בסוף הספרים ישעיהו, מלאכי, איכה, קהלת). במהדורות ימינו המנהג קיים בדפוס קורן ואף במהדורת דותן (למרות שהמנהג אינו קיים בכתי&quot;ל). שמרנו על המנהג היפה הזה במהדורתנו, ואת הפסוק הנוסף הדפסנו כמקובל באותיותיו בלבד (בלי ניקוד וטעמים) כדי להמחיש שהוא לא חלק מנוסח המסורה. בתיעוד הנוסח שבדף המסורה ציינו שהמנהג אינו קיים בכתבי־היד.

'''תהליך העריכה של ספר ישעיהו, כמו שהוא מתואר כאן, שימש בתור מודל גם עבור עריכתם של שאר ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים==

===נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה===

נוסח האותיות בכתר ארם צובה מדויק להפליא. אך אפילו בו יש – לעתים רחוקות – כתיב מסוים שלא ברור לחלוטין אם הוא מתאים לנוסח המסורה. ברוב המקומות מדובר רק בספק, ואפילו בספק קלוש, לגבי זהותה של אות מסוימת בכתר. אבל יש גם מקומות אחדים ונדירים שבהם הכתיב בכתר חורג מהמסורה בסבירות גבוהה.

המבחן עבור &quot;התאמה למסורה&quot; נשען על השיטה שעסקנו בה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|בפרק השלישי]]''' של המבוא למהדורתנו (על נוסח הכתיב בתורה): אם לוקחים בחשבון את הערות המסורה מצד אחד, ואת הכתיב הנמצא ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר מצד שני, אז ניתן להגיע אל נוסח מוסכם כמעט בכל האותיות בתנ&quot;ך. נוסח זה מסכים בפועל לנוסח האותיות בכתר ארם צובה (במקומות שהוא קיים) כמעט בכל מקום, והיוצאים מן הכלל נדירים ביותר.

להלן רשימה של כל המקומות האפשריים בכתר שיש בהם ספק, ואפילו ספק קל עד קלוש, לגבי התאמה למסורה. הטבלה מציגה שני סוגים שונים של ספקות בנוסח הכתיב:
#ספק לגבי אות אחת בכתר (24 מקומות);
#ספק לגבי צירוף בין שתי תיבות בכתר, כגון &quot;מַלְכִּישׁ֔וּעַ&quot; או &quot;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&quot; (3 שמות ב-7 מקומות).

בעמודה הימנית בטבלה מצוין מספר הפסוק ביחד עם קישור לדף של הפרק. בעמודה האמצעית מופיע הנוסח הבעיתי בכתר (אפילו בספק), ובצד שמאל נוסח אחר שאולי מתאים יותר למסורה. הנוסח המופיע במהדורתנו לגבי כל פריט מסומן בכוכבית (*).{{הערה|למידע מלא לגבי כל פריט יש לראות את תיעוד הנוסח הנמצא בתוך דף העריכה של הפרק (יש קישור ישיר לפרק בעמודה הימנית של הטבלה). לא הבאנו ברשימה זו את [[#אותיות גדולות וקטנות|האותיות הגדולות והקטנות במהדורתנו]], השונות ברובן ממה שמופיע בכתר.}}

{| border=&quot;1&quot; align=center
|+ '''מקומות חריגים בנוסח הכתיב בכתר ארם צובה'''
|-
|colspan=3 align=center|'''נוסח האותיות'''
|-
!פסוק
!הנוסח בכתר
!נוסח אחר
|-
|[[יהושע ח/טעמים#ח ח|יהושע ח,ח]]
|'''בְּ'''תָפְשְׂכֶ֣ם?
|'''כְּ'''תׇפְשְׂכֶ֣ם*
|-
|[[יהושע י/טעמים#י יד|יהושע י,יד]]
|'''בַּ'''יּ֤וֹם?
|'''כַּ'''יּ֤וֹם*
|-
|[[יהושע טו/טעמים#טו סא|יהושע טו,סא]]
|וּסְ'''בָ'''כָֽה?
|וּסְ'''כָ'''כָֽה*
|-
|[[שופטים ז/טעמים#ז יז|שופטים ז,יז]]
|'''בַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה?
|'''כַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה*
|-
|[[שמואל א ח/טעמים#ח כ|שמ&quot;א ח,כ]]
|מַלְכֵּ֙'''י'''נוּ֙?
|מַלְכֵּ֙נוּ֙*
|-
|[[שמואל ב ז/טעמים#ז כב|שמ&quot;ב ז,כב]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[מלכים א ג/טעמים#ג כ|מל&quot;א ג,כ]]
|יְשֵׁ'''י'''נָ֔ה?
|יְשֵׁנָ֔ה*
|-
|[[מלכים א ו/טעמים#ו כט|מל&quot;א ו,כט]]
|וְתִמֹר֔'''וֹ'''ת!
|וְתִמֹרֹ֔ת*
|-
|[[ישעיהו י/טעמים#י טו|ישעיהו י,טו]]
|מְרִימָ֔ו?
|מְרִימָ֔'''י'''ו*
|-
|[[ירמיהו לג/טעמים#לג כו|ירמיהו לג,כו]]
|כתיב=אָשִׁ֥'''י'''ב?&lt;br&gt;(אין קרי)
|כתיב=אָשִׁ֥'''ו'''ב*&lt;br&gt;(קרי=אָשִׁ֥יב)*
|-
|[[ירמיהו מט/טעמים#מט ח|ירמיהו מט,ח]]
|הֶעְמִ֣'''י'''קוּ*
|הֶעְמִ֣קוּ
|-
|[[יחזקאל כד/טעמים#כד כד|יחזקאל כד,כד]]
|בְּב'''וֹ'''אָ֕הּ*
|בְּבֹאָ֕הּ
|-
|[[יחזקאל כט/טעמים#כט ז|יחזקאל כט,ז]]
|'''כְּ'''תָפְשָׂ֨ם?
|'''בְּ'''תׇפְשָׂ֨ם*
|-
|[[יחזקאל לא/טעמים#לא יא|יחזקאל לא,יא]]
|'''בְּ'''רִשְׁע֖וֹ?
|'''כְּ'''רִשְׁע֖וֹ*
|-
|[[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|יחזקאל לה,ט]]
|כתיב=תָ'''ו'''שֹׁ֑בְנָה?
|כתיב=תָ'''י'''שֹׁ֑בְנָה*
|-
|[[יחזקאל לז/טעמים#לז י|יחזקאל לז,י]]
|וַיִּֽ'''הְ'''י֗וּ?
|וַיִּֽ'''חְ'''י֗וּ*
|-
|[[הושע ו/טעמים#ו יא|הושע ו,יא]]
|'''כְּ'''שׁוּבִ֖י?
|'''בְּ'''שׁוּבִ֖י*
|-
|[[עמוס ה/טעמים#ה כז|עמוס ה,כז]]
|וְהִגְלֵ'''י'''תִ֥י*
|וְהִגְלֵתִ֥י
|-
|[[מיכה ו/טעמים#ו ב|מיכה ו,ב]]
|מ֣'''וֹ'''סְדֵי*
|מֹ֣סְדֵי
|-
|[[נחום ג/טעמים#ג יז|נחום ג,יז]]
|וְנֹדַ֔ד
|וְנ'''וֹ'''דַ֔ד*
|-
|[[דברי הימים א ח/טעמים#ח ו|דה&quot;א ח,ו]]
|אֵ'''ה֑'''וּד?
|אֵ'''ח֑'''וּד*
|-
|[[דברי הימים א יז/טעמים#יז כ|דה&quot;א יז,כ]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]
|לַבֵּ֣נ'''י'''׀יְמִינִי כתיב (!)&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|לַבֵּ֣נ׀יְמִינִי כתיב*&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|-
|[[דברי הימים ב כח/טעמים#כח יח|דה&quot;ב כח,יח]]
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ (וְאֶת־)[וּ]בְּנֹתֶ֑יהָ (!)
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ*
|-
|colspan=3 align=center|'''שמות מורכבים / תיבות מחוברות'''{{הערה|1=לגבי תיבות מורכבות במקרא, יש רשימה [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n119/mode/1up?view=theater במסורה הגדולה של כתי&quot;ש1 על במדבר א'], אותה העתיקו מתוך כתר ארם צובה: &quot;[מלין] דכתב' חדה וכן קורין '''ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג''''...&quot;. קבענו את הנוסח לפי רשימה זו גם אם יש מקף בין שתי התיבות בכתר.}}
|-
|[[שמואל א יד/טעמים#יד מט|שמ&quot;א יד,מט]]&lt;br&gt;[[שמואל א לא/טעמים#לא ב|שמ&quot;א לא,ב]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ח/טעמים#ח לג|דה&quot;א ח,לג]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ט/טעמים#ט לט|דה&quot;א ט,לט]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א י/טעמים#י ב|דה&quot;א י,ב]]
|וּמַלְכִּי'''־'''שׁ֑וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ
|וּמַלְכִּישׁ֑וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*
|-
|[[זכריה יב/טעמים#יב יא|זכריה יב,יא]]
|הֲדַד'''־'''רִמּ֖וֹן*
|הֲדַדְרִמּ֖וֹן
|-
|[[איוב יח/טעמים#יח טו|איוב יח,טו]]
|מִבְּלִי־ל֑וֹ
|מִבְּלִיל֑וֹ*
|}

===אותיות מיוחדות במהדורתנו===

{{עוגן|אותיות גדולות וקטנות}}'''א. אותיות גדולות וקטנות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות גדולות וקטנות|כמו בתורה]], לרוב אין ביצוע של אותיות גדולות וקטנות בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, אפילו במקומות שהאות המיוחדת מוזכרת במפורש ברשימות המסורה והערותיה. האזכורים בספרות המסורה והביצוע בכתבי־היד נראים קצת יותר מובהקים לגבי האותיות הקטנות מאשר לגבי האותיות הגדולות. כתיבת האותיות (הקטנות לפני הגדולות בדרך כלל כנראה) התקבלה באופן הדרגתי בכתבי־היד ובדפוסים, ובמשך הזמן הפכה להיות אחד מסימני ההיכר של &quot;נוסח המסורה&quot;, למרות שהיא לא הייתה כך בהתחלה.

הרשימה הבאה מכילה אוסף מקסימלי של האותיות הגדולות והקטנות בספרי הנביאים והכתובים.{{הערה|היא מבוססת בעיקר על הרשימה המובאת [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית] (1906), וכוללת כמעט כל אות אפשרית.}} רוב האותיות ברשימה זו מופיעות גם בדפוס קורן, ולכן הן מופיעות בפועל גם במהדורתנו (ברשימה זו הן מסומנות בכוכבית).{{הערה|אותיות גדולות וקטנות שאין להן ביצוע בדפוס קורן, אבל מופיעות בכתבי־יד או בדפוסים אחרים, צוינו בתיעוד הנוסח בתור &quot;יש דפוסים&quot;.}} אותיות שבאות לידי ביטוי של ממש בתוך כתבי־היד מצוינות ברשימה.

#'''(ג)''' [[יהושע יד/טעמים#יד יא|יהושע (יד,יא)]]: [כְּכֹ֥חִי]* / [{{מ:אות-ג|כְּ}}כֹ֥חִי]
#'''(ק)''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יט|שמואל (שמ&quot;ב כא,יט)]]: [בֶּן־יַעְ{{מ:אות-ק|רֵ֨}}י]*
#'''(ג)''' [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מלכים (מל&quot;ב יז,לא)]]: [נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*=ל?,ש1{{הערה|ראו עוד בתיעוד הנוסח וב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים כתיב|הערות על נוסח האותיות בספר מלכים בכתי&quot;ל]].}}
#'''(ק)''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|ישעיהו (מד,יד)]]: [אֹ֖רֶ{{מ:אות-ק|ן}}]*=מ&quot;ק-א
#'''(ג)''' [[ישעיהו נו/טעמים#נו י|ישעיהו (נו,י)]]: [{{מ:אות-ג|צֹ}}פָ֞ו]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו יד/טעמים#יד ב|ירמיהו (יד,ב)]]: [וְ{{מ:אות-ק|צִ}}וְחַ֥ת]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו לט/טעמים#לט יג|ירמיהו (לט,יג)]]: [וּנְבֽוּשַׁזְבָּ{{מ:אות-ק|ן֙}}]*
#'''(ק)''' [[נחום א/טעמים#א ג|נחום (א,ג)]]: [בְּ{{מ:אות-ק|ס}}וּפָ֤ה]*
#'''(ג)''' [[מלאכי ג/טעמים#ג כב|מלאכי (ג,כב)]]: [{{מ:אות-ג|זִ}}כְר֕וּ]*
#'''(ק)''' [[תהלים כד/טעמים#כד ד|תהלים (כד,ד)]]: [לַשָּׁ֣וְא]* / [לַשָּׁ֣{{מ:אות-ק|וְ}}א]
#'''(ג)''' [[תהלים עז/טעמים#עז ח|תהלים (עז,ח)]]: [הַ֭לְעוֹלָמִים]* / [{{מ:אות-ג|הַ֭}}לְעוֹלָמִים]
#'''(ג)''' [[תהלים פ/טעמים#פ טז|תהלים (פ,טז)]]: [וְ֭{{מ:אות-ג|כַ}}נָּה]*
#'''(ג)''' [[תהלים פד/טעמים#פד ד|תהלים (פד,ד)]]: [{{מ:אות-ג|קֵ֥}}ן]*
#'''(ג)''' [[משלי א/טעמים#א א|משלי (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|מִ֭}}שְׁלֵי]*
#'''(ק)''' [[משלי כח/טעמים#כח יז|משלי (כח,יז)]]: [אָ֭{{מ:אות-ק|דָ}}ם]*
#'''(ק)''' [[משלי ל/טעמים#ל טו|משלי (ל,טו)]]: [הַ֤{{מ:אות-ק|ב}}]*
#'''(ק)''' [[איוב ז/טעמים#ז ה|איוב (ז,ה)]]: [ו{{מ:אות-ק|ג}}יש (כתיב) וְג֣וּשׁ (קרי)]*
#'''(ג)''' [[איוב ט/טעמים#ט לד|איוב (ט,לד)]]: [שִׁבְ{{מ:אות-ג|ט֑}}וֹ]*
#'''(ק)''' [[איוב טז/טעמים#טז יד|איוב (טז,יד)]]: [עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶ{{מ:אות-ק|ץ}}]* (פרץ [2])
#'''(ק)''' [[איוב לג/טעמים#לג ט|איוב (לג,ט)]]: [{{מ:אות-ק|חַ֥}}ף]*
#'''(ג)''' [[שיר השירים א/טעמים#א א|שיר השירים (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|שִׁ֥}}יר]*
#'''(ג)''' [[רות ג/טעמים#ג יג|רות (ג,יג)]]: [לִ֣י{{מ:אות-ג|נִ}}י]*
#'''(ק)''' [[איכה א/טעמים#א יב|איכה (א,יב)]]: [{{מ:אות-ק|ל֣}}וֹא]*
#'''(ק)''' [[איכה ב/טעמים#ב ט|איכה (ב,ט)]]: [{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ]*
#'''(ק)''' [[איכה ג/טעמים#ג לו|איכה (ג,לו)]]: [לְ{{מ:אות-ק|עַ}}וֵּ֤ת]*
#'''(ג)''' [[קהלת ז/טעמים#ז א|קהלת (ז,א)]]: [{{מ:אות-ג|ט֥}}וֹב]*
#'''(ג)''' [[קהלת יב/טעמים#יב יג|קהלת (יב,יג)]]: [{{מ:אות-ג|ס֥}}וֹף]*
#'''(ג)''' [[אסתר א/טעמים#א ו|אסתר (א,ו)]]: [{{מ:אות-ג|ח֣}}וּר]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ז|אסתר (ט,ז)]]: [פַּרְשַׁנְדָּ֛{{מ:אות-ק|תָ}}א]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [פַּרְמַ֙{{מ:אות-ק|שְׁ}}תָּא֙]*
#'''(ג,ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [{{מ:אות-ג|וַ}}יְ{{מ:אות-ק|זָֽ}}תָא]*
#'''(ג)''' [[אסתר ט/טעמים#ט כט|אסתר (ט,כט)]]: [וַ֠{{מ:אות-ג|תִּ}}כְתֹּ֠ב]*
#'''(ק,ג)''' [[דניאל ו/טעמים#ו כ|דניאל (ו,כ)]]: [בִּשְׁ{{מ:אות-ק|פַּ}}רְ{{מ:אות-ג|פָּ}}רָ֖א]*
#'''(ג)''' [[דברי הימים א א/טעמים#א א|דברי הימים (דה&quot;א א,א)]]: [{{מ:אות-ג|אָ}}דָ֥ם]*

{{עוגן|אותיות מנוקדות}}'''ב. אותיות מנוקדות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות מנוקדות|כמו בתורה]], יש ביצוע מובהק לאותיות המנוקדות בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה והערותיה. מתוך 15 תיבות סה&quot;כ בתנ&quot;ך (שיש בהן אות מנוקדת אחת או כמה אותיות מנוקדות), 5 מהן נמצאות בספרי הנביאים והכתובים. לפעמים יש אי־הסכמה מודעת לגבי פרטים מסוימים בכתבי־היד העיקריים שעליהם מבוססת מהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל), והם מתועדים ברשימה זו.

#[[שמואל ב יט/טעמים#יט כ|שמואל (שמ&quot;ב יט,כ)]]: [יָׄצָ֥אׄ]*=א / ל=יָׄצָ֥ׄאׄ (=מ&quot;ס-ל)
#[[ישעיהו מד/טעמים#מד ט|ישעיהו (מד,ט)]]: [הֵ֗ׄמָּׄהׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מא/טעמים#מא כ|יחזקאל (מא,כ)]]: [הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו כב|יחזקאל (מו,כב)]]: [מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ]*=א,ל
#[[תהלים כז/טעמים#כז יג|תהלים (כז,יג)]]: [לׅׄוּׅׄלֵׅׄ֗אׅׄ]*=א / ל=[לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ] (=מ&quot;ק-ל) / מ&quot;ס-ל=[לׅׄוּׄלֵׅׄ֗אׅׄ]

{{עוגן|נו&quot;ן הפוכה}}'''ג. נו&quot;ן הפוכה:''' תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת בנביאים וכתובים ב[[תהלים קז/טעמים|מזמור ק&quot;ז שבספר תהלים]] (שבע פעמים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נו&quot;ן הפוכה|בתורה]] היא נמצאת סביב [[במדבר י/טעמים#י לד|פרשה אחת]] (סה&quot;כ פעמיים בהתחלה ובסוף הפרשה). מקומן וצורתן בתהלים נקבעה במהדורתנו על בסיס כתר ארם צובה, בהתאמה קלה לעיצוב שבמהדורתנו.

תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:
#'''[[תהלים קז/טעמים#קז כג|במהדורתנו]] (מזמור ק&quot;ז, בשבעת הפסוקים הבאים: כג, כד, כה, כו, כז, כח; מ)'''
#'''[https://archive.org/details/Aleppo_Codex/page/n524/mode/1up בכתר ארם צובה]'''
#[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F389A.jpg בכתי&quot;ל] [http://tanach.us/Tanach.xml?Ps107:1-107:43 (הקלדת וסטמינסטר)]
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n679/mode/1up בכתי&quot;ש1]
#[https://archive.org/details/BL_Or2375_02Psalms/page/n118/mode/1up בכתי&quot;ב1]
#במ&quot;ג דפוס ונציה: [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1437/mode/1up עמוד ראשון] | [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1438/mode/1up עמוד שני]

{{עוגן|אותיות תלויות}}'''ד. אותיות תלויות:''' תופעת האותיות התלויות נמצאת בארבעה מקומות בספרי הנביאים והכתובים, ואינה קיימת כלל בתורה.

#[[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים (יח,ל)]]: [בֶּן־מְ{{אות תלויה במקרא|נַ|שופטים יח ל}}שֶּׁ֜ה]*=א,ל
#[[תהלים פ/טעמים#פ יד|תהלים (פ,יד)]]: [מִיָּ֑{{מ:אות תלויה|עַ|תהלים פ יד}}ר]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח יג|איוב (לח,יג)]]: [רְשָׁ{{מ:אות תלויה|עִ֣}}ים]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח טו|איוב (לח,טו)]]: [מֵרְשָׁ{{אות תלויה במקרא|עִ֣|איוב לח טו}}ים]*=א,ל

===תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים===

לעתים רחוקות יש תוספת פסוקים בנ&quot;ך, בכתבי־היד המאוחרים (אך לא בכתבי־היד הטברנים והקרובים לכתר) ובדפוסים הנפוצים. יש בתוספות הללו מילוי של פרטים בקטסט לפי פסוקים מקבילים.

'''א.''' ב[[יהושע כא/טעמים|יהושע פרק כ&quot;א]] יש תוספת של שני פסוקים (אחרי פסוק ל&quot;ה) שנדפסה בדפוסים רבים. התוספת מבוססת על הפסוקים המקבילים בספר דברי הימים ([[דברי הימים א ו/טעמים#ו סג|דה&quot;א ו,סג2-סד]]), והיא נמצאת בחלק מכתבי־היד מימי הביניים.{{הערה|1=כך במספר כתבי־יד ספרדים, לדוגמה: [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n247/mode/1up?view=theater כת&quot;י פריז Heb 25] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני פסוקים לא נכתבו בספר הלל&quot;); ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n267/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה] ובהערה לצדו (&quot;אלו שנים פסוקים אינם בהללי ואין ראוי לכתבם&quot;); ב[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images/page/n254/mode/1up תנ&quot;ך קטלוניה] ובהערה לצדו (&quot;במקרא מדוייקת לא מצאנו אלו השני פסוקים וכן כתב גם הקמחי&quot;); ב[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n428/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני הפסוקים אינם כתובי' בהללי&quot;). אמנם ב[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n103/mode/1up?view=theater כתר שם טוב] התוספת לא נכתבה, ובהערה צוין: &quot;ויש ספ'[רים] שכתו'[ב] כאן וממטה ראובן, ואת קדמות, הכתו'[בים] בד'[ברי] הי'[מים] ורבנו האיי גאון ז&quot;ל כ[ת]'[ב] שאין נכתבי'[ם] כאן וכן בהללי ובס'[פר] הבבלי ובש' שתי אחיות.&quot; בכתי&quot;ב1 מתימן [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n51/mode/1up?view=theater התוספת לא נמצאת], אך יד מאוחרת הוסיפה אותה בשוליים בשני תיגאן נוספים: [https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n58/mode/1up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n170/mode/1up?view=theater כאן]; ובעוד אחד הוא [https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n112/mode/1up?view=theater כתוב בסוגריים].}} אך היא לא נמצאת כלל בכתבי־יד טברניים מובהקים כגון א,ל,ק,ש1 (בהם הטקסט הזה נמצא בדברי הימים בלבד), והיא גם לא משתקפת בסכומי הפסוקים בספר יהושע; '''לכן התוספת לא מופיעה במהדורתנו''' (וראו עוד ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yehoshua/21.35#m6e0nf מנחת שי]).

ברוב הדפוסים שבהם מופיעה התוספת, יש קיצור לעומת הפסוקים בדברי הימים, ולעומת האזכורים האחרים של ערי המקלט ביהושע. אך יש גם נוסח מורחב יותר שכולל את המלים &quot;את עיר מקלט הרצח&quot; (כמו ביהושע) ו&quot;את בצר '''במדבר'''&quot; (כמו בדברי הימים). להלן הנוסח של התוספת (הנוסח המורחב מובא בסוגריים עגולים):

{{מ:טעמי המקרא}}
:&lt;קטע התחלה=תוספת של שני פסוקים/&gt;וּמִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן (אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ) [אֶת־בֶּ֖צֶר / (אֶת־בֶּ֥צֶר בַּמִּדְבָּ֖ר)] וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ (וְ)אֶת־יַ֖הְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃ (וְ)אֶת־קְדֵמוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ (וְ)אֶת־מֵיפַ֖עַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃&lt;קטע סוף=תוספת של שני פסוקים/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

תוספת זו נדפסה בתחתית הדף מחוץ לרצף הפסוקים (בלי מספרים) במהדורותיהם של [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/33/mode/1up בֶּר], [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n394/mode/1up לטריס], דותן וקורן. בכולן נדפס הנוסח '''הקצר''', חוץ מבער שהדפיס '''שילוב בין שני הנוסחים''' (בדומה למה שעשינו למעלה). במהדורות גינצבורג התוספת הקצרה נדפסה בתוך רצף הפסוקים, ושני הפסוקים שבתוספת ממוספרים. בהערותיו ציין גינצבורג את כתבי־היד שבהם התוספת קיימת או לא קיימת, והצביע על הבדלים בין הנוסח הארוך לנוסח הקצר; ראו ב[https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/433/mode/2up מהדורתו הראשונה] וב[https://archive.org/details/prophetaepriores00gins/page/55/mode/1up מהדורתו השניה]. בדפוסים כגון [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/386/mode/1up ליסֶר], המיוסדים על דפוס ון דר הוט (אמסטרדם, 1705) לא נדפסה התוספת. הם מציינים בהערה:

:בקצת ספרים יש כאן ב' פסוקים וממטה ראובן וגומר וטעות הוא ואינם ראויים להיות עיין בפירוש הרד&quot;ק ובמסרה וכן נמצא בג' ספרים ישנים מדויקים כתיבת יד.

למרות שהתוספת לא קיימת בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ובכתי&quot;ל בפרט, היא מובאת בדפוסים המבוססים ישירות על כתי&quot;ל. במהדורות דותן היא מובאת בתחתית העמוד. ב-BHS היא מובאת בפנים הטקסט (בתור פסוקים 36-37), אך באותיות קטנות, ויש הערה שמסבירה את המקורות של הטקסט. גם בהקלדה הדיגיטלית של כתי&quot;ל (UXCL) היא [https://tanach.us/Tanach.xml?Josh21:1-21:45 מובאת בפנים הטקסט] (בתור פסוקים 36-37), אך בגופן אפור, ויש הערת &quot;X&quot; אדומה לפני כל אחד משני הפסוקים המסביר שהטקסט אינו קיים בכתי&quot;ל. הנימוק להשאיר את התוספת בפנים הטקסט הוא כדי לשמור על המספור הקיים הפסוקים, וגם פרויקטים נוספים שנעשה בהם שימוש ב-UXLC מנסים לשמור על המספור הקיים (ביניהם [https://www.sefaria.org.il/Joshua.21.35?lang=he ספריא]). התוספת מובאת באתר &quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Yehoshua/21.35#m7e0n6 על התורה]&quot; אחרי פסוק ל&quot;ה בסוגריים מרובעים (&quot;במקצת נוסחאות&quot;).

'''ב.''' ב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']] יש תוספת של פסוק אחד (אחרי פסוק ס&quot;ז), הנמצאת בכתבי־יד מסוימים{{הערה|1=ראו לדוגמה בכתב יד פריס Heb 25, בו היא [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n796/mode/1up?view=theater נכתבה ואח&quot;כ נמחקה], וכמו כן ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n797/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה].}} ובדפוסים רבים. יש דיון לגבי התוספת הזאת ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Nechemyah/7.67#m7e0n6 מנחת שי], ולגבי דיוקם של כתבי־היד שבהם היא מופיעה. התוספת נמצאת בדפוסים רבים, לדוגמה: [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/1258/mode/1up?view=theater ליסֶר] (פסוק 68), [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n1265/mode/1up?view=theater לטריס] (פסוק 68), [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n90/mode/1up?view=theater בֶּר] (עיגול מסורה אחרי פסוק 67 מפנה אל התוספת המובאת בהערת שוליים בתחתית העמוד); במהדורות גינצבורג הפסוק הנוסף מובא רק בהערה המציינת כתבי־יד ודפוסים שבהם הוא נמצא ([https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה שנייה]).

מדובר על פריט מתוך רשימת העולים לציון, המופיע ב[[עזרא ב/טעמים|עזרא ב]] וב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה ז]] במקביל. הפסוק הנוסף ברשימה השנייה (נחמיה ז') לקוח מהרשימה הראשונה ('''[[עזרא ב/טעמים#ב סו|עזרא ב,סו]]'''):

{{מ:טעמי המקרא}}
:{{#קטע:עזרא ב/טעמים|סו}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

בחלק מהדפוסים אף מציינים גרסה אחרת של סוף הפסוק בתוספת האות ו':

{{מ:טעמי המקרא}}
:מָאתַ֖יִם (וְ)אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

התוספת נמצאת גם במהדורות קורן ודותן (בתחתית הדף). לעומת התוספת בספר יהושע, היא לא נמצאת בגוף הטקסט ב-BHS (רק הערת נוסח מפנה אל עזרא ב,סו), ולא באתרים [https://hcanat.us/Tanach.xml?Neh7:1-7:72 UXLC], ב[https://www.sefaria.org.il/Nehemiah.7.67?lang=he ספריא], ו&quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Nechemyah/7.67#m7e0n6 על התורה]&quot;.

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה==

&lt;קטע התחלה=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע התחלה=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;'''להלן רשימות של המקומות שבהם חרגנו מנוסח הניקוד והטעמים&lt;קטע סוף=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt; והגעיות שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי הנביאים והכתובים שבו.'''

&lt;קטע התחלה=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;א. בחלק מהמקומות מדובר על '''טעות ודאית''' בכתב־היד, ובחלק מדובר על '''ניקוד חריג'''{{הערה|ניקוד חריג יכול להיות שריד של שיטת ניקוד אחרת, ויש דוגמאות רבות לכך בכתי&quot;ל (לדוגמה חילופי סגול-פתח, או השמטת דגש באות יו&quot;ד אחרי וי&quot;ו ההיפוך). בכל זאת ניקוד כזה אינו מתאים לשיטת הניקוד שבוצעה ע&quot;י המסרן בעקביות ברוב המכריע של אותו כתב־היד, ולכן הוא נחשב לחריג.}} או ב'''הטעמה חריגה'''. ציינו פריטים כאלה בסימן קריאה ('''!''').

ב. בחלק מהמקומות החריגה בנוסח כתב־היד היא '''רק בספק''', בגלל שכתב־היד מטושטש, או בגלל שכוונתו של המסרן בסימון הניקוד או הטעם אינה חד-משמעית, או בגלל שבוצע תיקון בתוך כתב־היד (ע&quot;י המסרן עצמו או ע&quot;י יד מאוחרת). ציינו פריטים כאלה בסימן שאלה ('''?''').

ג. ברשימות הללו מובאות '''גם''' תופעות מיוחדות או ראויות לציון בנוסח הניקוד והטעמים בכתב־היד, אף אם '''לא''' חרגנו מנוסחו. אם הבאנו את נוסח כתב־היד במהדורתנו אז הפריט מסומן בכוכבית ('''*''').

ד. הרשימות '''אינן כוללות''' שינויים מנוסח כתב־היד בעקבות '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב הכללית במהדורתנו]]'''. &lt;קטע סוף=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;יש רשימות עצמאיות לחלק מהשינויים האלה משני סוגים, שהם נפוצים במיוחד ונמצאים במאות מקומות בתנ&quot;ך: ראו את רשימת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות]], ואת הרשימה ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת|עיצוב טעמי אמ&quot;ת]].

&lt;קטע התחלה=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;ה. בסוף כל פריט ציינו בקצרה את הסוג של הטעות או של התופעה המסוימת המופיעה בו, אך לא הבאנו את הנתונים המלאים לגביו. למידע מלא לגבי כל פריט המובא ברשימות, כולל השוואה לכתבי־יד נוספים, יש לעיין בהערת הנוסח הרלוונטית. הערות הנוסח ניתנות לצפייה '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ בקישור הזה]''', או על־ידי לחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (המופיע בפינה הימנית העליונה של כל דף פרק). לכל פריט ברשימה יש קישור ישיר אל הפסוק בהקשרו בתוך דף הפרק המלא, ובראש הדף אפשר למצוא &quot;הצג הערות נוסח&quot;.&lt;קטע סוף=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע סוף=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''שאינם קיימים בכתר ארם צובה''', ראו '''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי של המבוא]]'''.

===ספר יהושע===

'''[[ספר יהושע/טעמים|ספר יהושע]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

&lt;קטע התחלה=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;טעויות מובהקות וספקות בנוסח הניקוד והטעמים, ניקוד חריג או הטעמה חריגה, ועוד מקומות מיוחדים או ראויים לציון:&lt;קטע סוף=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;
#[[יהושע א/טעמים#א ז|א,ז]] (א?=כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה): בשתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע)?
#[[יהושע ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=קֻ֤ם): טעם מהפך במקום יתיב?
#[[יהושע ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א?=וַיָּנֻס֖וּ): מקום הטעם באות סמ&quot;ך?
#[[יהושע יד/טעמים#יד ז|יד,ז]] (א*=עִם־לְֽבָבִֽי): געיה בלמ&quot;ד
#[[יהושע טו/טעמים#טו נד|טו,נד]] (א?=וְחֻמְטָּ֗ה): טי&quot;ת דגושה?
#[[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א!=וּֽמִּמַּטֵּה־דָ֞ן): דגש מיותר באות מ&quot;ם הראשונה
#[[יהושע כא/טעמים#כא כב|כא,כב]] (א!=עָר֖ים): חסרה נקודת החיריק באות רי&quot;ש{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יהושע כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (א=תִֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

===ספר שופטים===

'''[[ספר שופטים/טעמים|ספר שופטים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שופטים ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א*=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙): שתי געיות בתיבה אחת{{הערה|הגעיה הראשונה פונטית והשניה געיה קלה; השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם. בתיבה זו יש גם שני חטפים להורות על התנעת השווא, וראו להלן ב[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים|רשימת החטפים]].}}
#[[שופטים ח/טעמים#ח י|ח,י]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים ט/טעמים#ט מח|ט,מח]] (א!=אֶת־הַקַּרְּדֻּמּ֜וֹת): רי&quot;ש דגושה
#[[שופטים יח/טעמים#יח יט|יח,יט]] (א*=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[שופטים יח/טעמים#יח כב|יח,כב]] (א!=הִרְחִ֖יקו): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שופטים כ/טעמים#כ ב|כ,ב]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים כ/טעמים#כ לה|כ,לה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שופטים יט/טעמים#יט ג|יט,ג]] (א-כתיב=לַהֲשִׁיבָ֔ו [א-קרי=לַהֲשִׁיבָ֔הּ]): חסרה נקודה במקביל למפיק בה&quot;א

===ספר שמואל===

'''[[ספר שמואל/טעמים|ספר שמואל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=רשימה זו לא כוללת את [[שמואל ב ז/טעמים#ז י|שמ&quot;ב ז,י]] (א=וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ); ברויאר ציין שם ספק געיה ביו&quot;ד בכתר, אבל לא נראה כך כלל.}}
#[[שמואל א א/טעמים#א ג|שמ&quot;א א,ג]] (א?=מִיָּמִ֣ים יָמִ֔ימָה): חסר פסק?
#[[שמואל א ז/טעמים#ז יא|שמ&quot;א ז,יא]] (א?=וַיִּרְדְּפ֖וּ): אין געיה באות וי&quot;ו?
#[[שמואל א יא/טעמים#יא ג|שמ&quot;א יא,ג]] (א=יָמִ֗ים): נקודה אחת לטעם רביע, ולא שתי נקודות לטעם זקף קטן
#[[שמואל א יד/טעמים#יד נב|שמ&quot;א יד,נב]] (א?=וְרָאָ֨ה שָׁא֗וּל): הטעמה חריגה של קדמא ורביע (במקום קדמא ואזלא)?
#[[שמואל א טו/טעמים#טו א|שמ&quot;א טו,א]] (א*=יְהֹוָה֙ [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[שמואל א טו/טעמים#טו יא|שמ&quot;א טו,יא]] (א!=כׇּל־הַלָּֽילָה): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[שמואל א יז/טעמים#יז לד|שמ&quot;א יז,לד]] (א!=לאָבִ֖יו): חסר שווא באות למ&quot;ד
#[[שמואל א יח/טעמים#יח ח|שמ&quot;א יח,ח]] (א!=נָ֤תְנוּ [1]): מקום הטעם באות נו&quot;ן הראשונה
#[[שמואל א יח/טעמים#יח יט|שמ&quot;א יח,יט]]: (א*=בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת): תביר ותביר
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יז|שמ&quot;א יט,יז]] (א!=שַׁלְּחֵ֖נִי): צירה באות חי&quot;ת במקום חיריק
#[[שמואל א כא/טעמים#כא ב|שמ&quot;א כא,ב]] (א!=נ֔בֶה): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל א כג/טעמים#כג יז|שמ&quot;א כג,יז]] (א=אֶהְיֶה־לְּךָ֣): אין געיה
#[[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א?=לְֽגֹזֲזָ֑י): געיה באות למ&quot;ד במקום גימ&quot;ל?
#[[שמואל א כט/טעמים#כט ו|שמ&quot;א כט,ו]] (א!=וַיֹּ֤אמֶר): בטעם מהפך
#[[שמואל ב א/טעמים#א יט|שמ&quot;ב א,יט]] (א!=גִּבּוֹרִֽים): גימ&quot;ל דגושה
#[[שמואל ב ג/טעמים#ג ז|שמ&quot;ב ג,ז]] (א?!=פִּלֶּ֔גֶשׁ): דגש באות למ&quot;ד?
#[[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ&quot;ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח טז|שמ&quot;ב ח,טז]] (א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט): שווא באות וי&quot;ו
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח יח|שמ&quot;ב ח,יח]] (א?!=וְהַכְּרַתִ֖י): פתח באות רי&quot;ש?
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא יא|שמ&quot;ב יא,יא]] (א!=וַאֲדֹנִ֨י): חטף פתח באות אל&quot;ף
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כה|שמ&quot;ב יא,כה]] (א=בְּעֵינֶיךָ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כו|שמ&quot;ב יא,כו]] (א!=ותִּסְפֹּ֖ד): חסר פתח באות וי&quot;ו{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב א|שמ&quot;ב יב,א]] (א!=אֶל דָּוִ֑ד): חסר מקף
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב יא|שמ&quot;ב יב,יא]] (א=לְּרֵעֶ֑יךָ): למ&quot;ד דגושה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט מב|שמ&quot;ב יט,מב]] (א!=וְאֵת־בֵּיתוֹ֙): אל&quot;ף בצירה
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב ז|שמ&quot;ב כב,ז]] (א!=מֵהֵֽיכָלו֙): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב מ|שמ&quot;ב כב,מ]] (א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי): זי&quot;ן דגושה?
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג יג|שמ&quot;ב כג,יג]] (א!=עַדֻלָּ֑ם): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ&quot;ב כג,כד]] (א!=אֶלְחָנָן): חסר טעם המרכא
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ב|שמ&quot;ב כד,ב]] (א!=אַשֶׁר־אִתּ֗וֹ): חסרות נקודות החטף באל&quot;ף
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ג|שמ&quot;ב כד,ג]] כד,ג (א!=המֶּ֔לֶךְ): חסר פתח בה&quot;א{{הערה|שם=ייבין}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שמואל א ה/טעמים#ה ו|שמ&quot;א ה,ו]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֔ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א ה/טעמים#ה יב|שמ&quot;א ה,יב]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֑ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א י/טעמים#י ז|שמ&quot;א י,ז]] י,ז (א=תָבֹ֛אינָה): אין הערת קרי
#[[שמואל א יד/טעמים#יד כז|שמ&quot;א יד,כז]] (א-כתיב=וַתָּרְאֹ֖נָה)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יח|שמ&quot;א יט,יח]] (א-כתיב=בְּנָויֹֽת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יט|שמ&quot;א יט,יט]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כב|שמ&quot;א יט,כב]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=אֶל־נָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א כז/טעמים#כז ח|שמ&quot;א כז,ח]] (א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי)
#[[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]] (א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא)
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (א-כתיב=בִּֽנְהַר־֯ ): חסרים המקף לתיבה &quot;בנהר&quot;, והרווח והניקוד לתיבה &quot;פְּרָֽת&quot; הנקראת ואינה נכתבת.
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב כד|שמ&quot;ב יב,כד]] (א-כתיב=וַיִקְרָ֤א [א-קרי=וַתִּקְרָ֤א]): חסר דגש במקביל לתי&quot;ו של הקרי
#[[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]] (א-כתיב=יִשְׁאַל־֯ ): יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה &quot;אִ֖ישׁ&quot; הנקראת ולא נכתבת
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח יב|שמ&quot;ב יח,יב]] (א-כתיב=וְלֻ֨א [א-קרי=וְל֨וּ])
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]] (א-כתיב=כִּֽי־עַל־֯ ): אין רווח לתיבה &quot;כֵּ֥ן&quot; הנקראת ולא נכתבת, אבל נכתבו הניקוד והטעם בין התיבות למטה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט ז|שמ&quot;ב יט,ז]] (א-כתיב=לֻ֣א [א-קרי=ל֣וּ])
#[[שמואל ב כ/טעמים#כ יד|שמ&quot;ב כ,יד]] (א-כתיב=וַיִּקָּ֣ל֔הֲוּ)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=תְּלָוֻ֥ם)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שָׁםָּ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים): הערת קרי אחת לשתי התיבות
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד טז|שמ&quot;ב כד,טז]] (א-כתיב=הָאֲוְרֲ֥נָה)
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד יח|שמ&quot;ב כד,יח]] (א-כתיב=אֲרַ֥נֳיה)

===ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על החלק החסר בספר מלכים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כא|מל&quot;א ב,כא]] (א!=לַאֲדֹנִיָ֥הוּ): חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כח|מל&quot;א ב,כח]] (א?!=וַיָ֤נָס): כנראה חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ד/טעמים#ד ז|מל&quot;א ד,ז]] (א!=וְכִלְּכְּל֥וּ): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ו/טעמים#ו ח|מל&quot;א ו,ח]] (א=הַיְּמָנִ֑ית): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לג|מל&quot;א ז,לג]] (א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם): קו&quot;ף דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לז|מל&quot;א ז,לז]] (א=לְכֻלָּֽהְנָֽה): קווים לסילוק וגעיה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח ז|מל&quot;א ח,ז]] (א=מִלְּמָֽעְלָה): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח יא|מל&quot;א ח,יא]] (א*=כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים א י/טעמים#י כד|מל&quot;א י,כד]] (א!=וְכָל־הָאָ֔רֶץ): אין מתיגה
#[[מלכים א יד/טעמים#יד ג|מל&quot;א יד,ג]] (א!=עֲשָׁרָ֨ה): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יב|מל&quot;א יז,יב]] (א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יג|מל&quot;א יז,יג]] (א=עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים א יח/טעמים#יח לג|מל&quot;א יח,לג]] (א=וַיְּנַתַּח֙): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יח/טעמים#יח מג|מל&quot;א יח,מג]] (א=שֻׁ֭ב): מקום הטעם לימין (כמו דחי בטעמי אמ&quot;ת)
#[[מלכים א כ/טעמים#כ כט|מל&quot;א כ,כט]] (א?=&lt;נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה&gt;* או &lt;נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה&gt;): &quot;נֹכַח&quot; מוקפת ובגעיה או בטעם מרכא?
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יב|מל&quot;ב ה,יב]] (א!=דַּמֶּ֗שֶׂקּ): נקודה באות קו&quot;ף
#[[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל&quot;ב ח,ו]] (א=מִיּ֛וֹם עָזְבָ֛הֿ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר|לדעתו של ייבין יש כאן ובעוד מקום טעות נדירה ואף ייחודית בנוסח הטעמים בכתר (כתר, כא.2, עמ' 197) של נקודת תביר בטעם מרכא. אמנם יש להשוות את [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#תביר ומרכא|אותה התופעה בדיוק במגילת קֹהלת בכתי&quot;ש1]]. לכן ייתכן שיש כאן שיטה מודעת של הטעמה שאין כדוגמתה בכתבי־היד האחרים וגם לא בנוסח המקובל, ושיטה זו חריגה משיטת ההטעמה בשאר המקרא אף בכתר. אמנם יש עוד לשים לב ש'''אין''' פעמיים תביר בכתי&quot;ש1 בשני הפסוקים כאן בספר מלכים (כלומר גם אם הסופר של כתי&quot;ש1 בחר במודעות לאמץ את השיטה הזו ולא מדובר על טעות, אז הוא לא הצליח ליישם אותה במלואה). במהדורתנו בחרנו להטעים את התיבות במלכים ובקֹהלת בתביר ומרכא בעקביות, בהתאם למגמתה של המהדורה ובעקבות דרך ההטעמה המקובלת בשאר המקרא. כך עשה גם הרב ברויאר, בניגוד למג&quot;ה שבו הטעימו פעמיים תביר במלכים ואף בקֹהלת.}} (ובעניין נוסף: השארנו כאן את סימן הרפה במהדורתנו)
#[[מלכים ב י/טעמים#י י|מל&quot;ב י,י]] (א!=אֶלִיָּֽהוּ): אל&quot;ף בסגול
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע)
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ ט|מל&quot;ב כ,ט]] (א*=יְהֹוָ֔ה [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ יא|מל&quot;ב כ,יא]] (א!=וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֛הוּ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[מלכים א ז/טעמים#ז מה|מל&quot;א ז,מה]] (א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ)
#[[מלכים א ט/טעמים#ט ט|מל&quot;א ט,ט]] (א-כתיב=וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֥)
#[[מלכים ב ב/טעמים#ב טז|מל&quot;ב ב,טז]] (א-כתיב=הַגֵּיאָוֺ֑ת)
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ב|מל&quot;ב ד,ב]] (א-כתיב=לָ֖כי [א-קרי=לָ֖ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ג|מל&quot;ב ד,ג]] (א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי [א-קרי=שְׁכֵנָ֑יִךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי [א-קרי=נִשְׁיֵ֑ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=בֻ͏ָנַ֔יִכי [א-קרי=וּבָנַ֔יִךְ]): נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי&quot;ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]] (א-כתיב=יִסְלַח־נא יְהוָ֥ה): &quot;נא&quot; כתיב ולא קרי, ו&quot;יִסְלַח־&quot; מוקפת בקריאתה אל ה'
#[[מלכים ב י/טעמים#י כז|מל&quot;ב י,כז]] (א-כתיב=לְמֹחָרא֖וֹת)
#[[מלכים ב יא/טעמים#יא ב|מל&quot;ב יא,ב]] (א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים)
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=-המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=חֹרָיהָ֗ם [א-קרי=צוֹאָתָ֗ם]): השוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=&lt;ֵשֵׁ֥נַיְֵהֶ֖ם&gt; [א-קרי=מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם]): שתי נקודות הצֵרי הראשונות של &quot;קרי ולא כתיב&quot; דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב כא/טעמים#כא כ|מל&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו)

===ספר ישעיהו===

'''[[#ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה|ראו לעיל.]]'''

===ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על הקטע החסר בספר ירמיהו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו יב/טעמים#יב טז|יב,טז]] (א?=לְֽהִשָּׁבֵ֖עַ [2]): ספק געית שווא
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א!=וְלִקְלָ֔לָה): מקום הטעם באות למ&quot;ד הראשונה
#[[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה?
#[[ירמיהו מח/טעמים#מח כב|מח,כב]] (א?=דִּבְלָתָ֛יִם׃): קו ונקודת תביר במקום סילוק?
#[[ירמיהו נב/טעמים#נב כב|נב,כב]] (א!=נְחֹשֶׁת [1]): חסרה נקודת הטעם לרביע

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=חֳרְב֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו
#[[ירמיהו מט/טעמים#מט כח|מט,כח]] (א=וְשֳׁדְד֖וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב כד|ב,כד]] (א-כתיב=נַפְשָׁו֙): בלי נקודה מקבילה למפיק בה&quot;א בקרי &quot;נַפְשָׁהּ֙&quot;
#[[ירמיהו ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ): בלי דגש בגימ&quot;ל במקביל לכ&quot;ף  בקרי &quot;שֻׁכַּ֔בְתְּ&quot;
#[[ירמיהו טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה)
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א-כתיב=לְזַוָ֣עֲה)
#[[ירמיהו לד/טעמים#לד יז|לד,יז]] (א-כתיב=לְזַוָ֔עֲה)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א-כתיב=יָמִ֥ים [֯] נְאֻם־יְהוָ֑ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;בָּאִ֖ים&quot; (קרי ולא כתיב)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|לא,לח]] (א!=קָ֤וְה): הכתיב מנוקד בשווא למרות שהקרי הוא &quot;קָ֤ו&quot;
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ טו|נ,טו]] (א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ)
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|נ,כט]] (א-כתיב=אַל־יְהִי־[֯] פְּלֵיטָ֔ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;לָהּ֙&quot; (קרי ולא כתיב)

===ספר יחזקאל===

'''[[ספר יחזקאל/טעמים|ספר יחזקאל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[יחזקאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (א*=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (א*=כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[יחזקאל ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (א*=בַּעֲשׂ֩וֹתִי֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[יחזקאל י/טעמים#י יא|י,יא]] (א!=הָרֹ֙אשׁ֙): במעין טעם פשטא מלעיל
#[[יחזקאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א?=לַעָ֛יִן): נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|טז,יב]] (א*=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז לג|טז,לג]] (א=וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְ'''כׇ֨'''ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ): מתיגה חריגה לאחר פשטא
#[[יחזקאל כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א*=נִטְמְאִ֤֨ים): המקום היחיד בכל המקרא שיש בה שני טעמים מחברים בהברה אחת (הקדמא קודמת למהפך בקריאה)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח יז|כח,יז]] (א!=גָּ֤בַהּ): מקום הטעם באות גימ&quot;ל{{הערה|ראו גם ייבין, כתר, עמ' 16.}}
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=אֲדֹנָ֣י יְהֹוָ֔ה): שם הוי&quot;ה בניקוד של שם אדנות בשווא וקמץ, במקום ניקוד של אֱלֹהִים בשווא וחיריק, ובתוספת של נקודת חולם באות ה&quot;א הראשונה בדומה לניקוד הרגיל של אֱלֹהִים בשם הוי&quot;ה בכתר
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=בַּעֲשׂ֥ותִי): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין|הערת ייבין; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[יחזקאל לה/טעמים#לה טו|לה,טו]] (א!=וְכׇל־אֶד֣וֹם): חסרות שתי הנקודות של חטף סגול
#[[יחזקאל לט/טעמים#לט ה|לט,ה]] (א!=הַשָׂדֶ֖ה): חסר דגש בשׂי&quot;ן
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ח|מו,ח]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה גם כאן נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מח/טעמים#מח י|מח,י]] (א=וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵלֶּה): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[יחזקאל טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א?=לְאֳכְלָ֑ה): קמץ קטן במהדורתנו
#[[יחזקאל לב/טעמים#לב כ|לב,כ]] (א=מֳשְׁכ֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב: 
#[[יחזקאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת)
#[[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|ט,יא]] (א-כתיב=כְ֖אֲשֶׁ֥ר)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד יד|יד,יד]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד כ|יד,כ]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|כא,כח]] (א-כתיב=כִּקְסׇום־שָׁוְא֙)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א-כתיב=מִדָּֽנִֵּ֑אל)
#[[יחזקאל לו/טעמים#לו יד|לו,יד]] (א-כתיב=תְּכְּשַׁלִי־ע֑וֹד)
#[[יחזקאל מב/טעמים#מב טז|מב,טז]] (א-כתיב=חֲמֵשׁ־אֹ֥מֵות)

===ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על הקטעים החסרים בספר תרי עשר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[הושע ד/טעמים#ד יח|הושע ד,יח]] (א?!=הַזְנֵה): טעם המונח מטושטש בכתב־היד (אבל ניתן להבחין בו)
#[[יואל ב/טעמים#ב כה|הושע ב,כה]] (א!=אֶת הַשָּׁנִ֔ים): חסר מקף
#[[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל): המקף השני בתיבת משרת
#[[חבקוק ב/טעמים#ב ז|חבקוק ב,ז]] (א?=וְיִקְּצ֖וּ): קו&quot;ף דגושה?
#[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] (א*=זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)
#[[זכריה יב/טעמים#יב יג|זכריה יב,יג2]] (א!=וּנְשֵׁיהֵ֖ם [2]): ה&quot;א בצירה במקום סגול
#[[מלאכי ב/טעמים#ב ז|מלאכי ב,ז]] (א!=יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת): געיה באות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖)
#[[נחום ב/טעמים#א ג|נחום א,ג]] (א=וּגְדׇול־כֹּ֔חַ): אין הערת קרי
#[[נחום ב/טעמים#ב א|נחום ב,א]] (א=לַעֲבׇור־בָּ֥ךְ): אין הערת קרי

===ספר דברי הימים===

'''[[ספר דברי הימים/טעמים|ספר דברי הימים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ח|דה&quot;א ד,ח]] (א?!=וַיָּ֣עַשׂ): קמץ באות יו&quot;ד?
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ט|דה&quot;א ד,ט]] (א!=נִכְּבָֿ֖דֿ): כ&quot;ף דגושה במקום בי&quot;ת וגם סימן הרפה נכתב מעל שתי האותיות בי&quot;ת-דל&quot;ת באמצע
#[[דברי הימים א ה/טעמים#ה מא|דה&quot;א ה,מא]] (א!=נְבֻכַדְנֶאצַֽר): חסר דגש בצד&quot;י
#[[דברי הימים א ו/טעמים#ו מה|דה&quot;א ו,מה]] (א!=וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ֙ [1]): חסר פשטא מלעיל
#[[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה&quot;א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים א יז/טעמים#יז ו|דה&quot;א יז,ו]] (א!=צִוִ֛יתִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח ד|דה&quot;א יח,ד]] (א?=וְעֶשְׂרִֽים־אֶ֖לֶף): &quot;וְעֶשְׂרִֽים־&quot; מוקפת ובגעיה (במקום טעם עצמאי של מרכא)?
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה&quot;א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ): מקף בתיבת משרת
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה&quot;א כא,ה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב [2]): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא יב|דה&quot;א כא,יב]] (א!=וְדֶבֶר֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא כט|דה&quot;א כא,כט]] (א!=בַּבָּמָּ֖ה): מ&quot;ם דגושה
#[[דברי הימים א כב/טעמים#כב י|דה&quot;א כב,י]] (א!=וְהַכִ֨ינוֹתִ֜י): שווא באות וי&quot;ו ופתח באות ה&quot;א, ואולי ייתכן שהנקודות בוי&quot;ו נחשבות לחטף בה&quot;א וחסר כל ניקוד בוי&quot;ו.
#[[דברי הימים א כה/טעמים#כה לא|דה&quot;א כה,לא]] (א!=שְׂנֵ֥ים): בנקודת שי&quot;ן שמאלית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח י|דה&quot;א כח,י]] (א!=לִבְנֽוֹת־בַּ֥ית): חסרה נקודת חיריק ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח יז|דה&quot;א כח,יז]] (א!=וְהַקְשָׂוֺ֖ת): חסר דגש בקו&quot;ף
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו טז|דה&quot;ב ו,טז]] (א!=לְעַבְדְּ֨ךָ): טעם הקדמא באות דל&quot;ת במקום בכ&quot;ף סופית
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כ|דה&quot;ב ו,כ]] (א!=לִשְׁמוֹעַ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה&quot;ב ח,יא]] (א*=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם): המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב ט/טעמים#ט כד|דה&quot;ב ט,כד]] (א!=וּבְשָׁמִ֔ים): בנקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברי הימים ב י/טעמים#י י|דה&quot;ב י,י]] (א!=אֵלֶ֜יךְ): שווא במקום קמץ בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה&quot;ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה&quot;ב יד,ו]] (א*=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב כה/טעמים#כה א|דה&quot;ב כה,א]] (א!=מִירושָׁלָֽיִם): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כא|דה&quot;ב ל,כא]] (א!=הַלְוִיִ֧ם): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב לג/טעמים#לג כה|דה&quot;ב לג,כה]] (א!=תַֿחְתָּֽיו): תי&quot;ו רפויה בסימן רפה אחרי טעם מפסיק
#[[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ט|דה&quot;ב לה,ט]] (א?=וּשְׁמַעְיָ֨הוּ): בלי געיה במ&quot;ם?
#[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כג|דה&quot;ב לו,כג]] (א!=כּֽה־אָמַ֞ר): חסרה נקודת החולם בכ&quot;ף{{הערה|שם=ייבין}}

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב ו,מב]] (א=זֳכְרָ֕ה): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דברי הימים א א/טעמים#א מו|דה&quot;א א,מו]] (א-כתיב=עֲיוִֽת)
#[[דברי הימים א ג/טעמים#ג כד|דה&quot;א ג,כד]] (א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ)
#[[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]] (א-כתיב=־בָּנִ֔ימִן־ [א-קרי=&lt;־בָּנִ֔י מִן־&gt;]): &quot;כתב מלה חדה וקר' תרת' מלין&quot; (בין שני מקפים)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז כט|דה&quot;א כז,כט]] (א-כתיב=שִׁטַ֖רְי)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]] (א-כתיב?!=לַבֵּ֣ני{{מ:פסק}}יְמִינִי [א-קרי=&lt;לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י&gt;]): &quot;כתיב מלה חדה וקרי תרת' מילין&quot;{{הערה|ראו גם ב[[#מסורת הסופרים בנ&quot;ך: נוסח האותיות והתיבות|רשימת הכתיב בכתר]] לגבי אות יו&quot;ד הראשונה.}}
#[[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ח|דה&quot;ב כט,ח]] (א-כתיב=לְזַוָעֲה֙)
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב לד,כב]] (א-כתיב=בֶּן־תׇּוקְהַ֗ת): אין הערת קרי

===ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על הקטע החסר בספר תהלים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א!=יְהוָ֑֗ה): רביע ואתנח ביחד באות וי&quot;ו
#[[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א=אֻמְלָ֫ל): נקודת קמץ בלמ&quot;ד, במקום פתח
#[[תהלים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א*=יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים יא/טעמים#יא א|יא,א]] (א!=לְדָ֥֫וִד): טעם ה&quot;יורד&quot; נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל&quot;ת ביחד עם ה&quot;עולה&quot;
#[[תהלים יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א*=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א*=יְהֹוָֽה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי): דגש מיותר באות נו&quot;ן
#[[תהלים לז/טעמים#לז יד|לז,יד]] (א?=פָּ֥תְח֣וּ* או פָּֽתְח֣וּ): מרכא ומונח או געיה ומונח?
#[[תהלים לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א!=וְסוֹמֵ֖ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[תהלים לט/טעמים#לט ו|לט,ו]] (א?=אַ֥ךְ* או אַ֖ךְ): בטעם מרכא או בטעם טרחא?
#[[תהלים מד/טעמים#מד ז|מד,ז]] (א?=וְחַרְבִּ֗י): חסר גרש בוי&quot;ו?
#[[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]] (א?=ק֭וּמָֽה* או ק֭וּמָ֥ה) דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים נו/טעמים#נו ה|נו,ה]] (א!=דְּבָר֥֫וֹ): ה&quot;עולה&quot; מסומן באות רי&quot;ש במקום באות בי&quot;ת
#[[תהלים נו/טעמים#נו יב|נו,יב]] (א=לֹּ֣א): למ&quot;ד דגושה
#[[תהלים נז/טעמים#נז ה|נז,ה]] (א!=וּלְשׁוֹנָ֗ם): חסר גרש
#[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים ס/טעמים#ס יד|ס,יד]] (א*=בֵּאלֹהִ֥ים): בלי דחי{{הערה|ולא כספיקת ברויאר.}}
#[[תהלים סד/טעמים#סד ח|סד,ח]] (א!=אֱ֫לֹהִ֥ים): סימון ה&quot;עולה&quot; באות אל&quot;ף במקום באות למ&quot;ד
#[[תהלים סט/טעמים#סט,כט|סט,כט]] (א?=יִ֭מָּחֽוּ* או יִ֭מָּח֥וּ): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים עה/טעמים#עה ד|עה,ד]] (א!=נְֽמֹגִ֗ים־אֶ֥רֶץ): מקף בתיבת רביע
#[[תהלים עח/טעמים#עח ז|עח,ז]] (א*=מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]] (א?=צָ֭רָתִֽי* או צָ֭רָתִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ): הצינורית מסומנת באות וי&quot;ו השווּאה
#[[תהלים פט/טעמים#פט כ|פט,כ]] (א*=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צב/טעמים#צב ח|צב,ח]] (א*=כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צד/טעמים#צד יב|צד,יב]] (א=יָ֑הּ): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[תהלים צח/טעמים#צח ז|צח,ז]] (א!=וְיֹ֣שְׁבֵיּ): נקודה באות יו&quot;ד האחרונה{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[תהלים צח/טעמים#צח ח|צח,ח]] (א!=יְרַנֵּנֽוּ): מקום הסילוק
#[[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו יט|קו,יט]] (א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו מג|קו,מג]] (א!=וַ֝יָּמֹכּוּ): חסרה נקודת הרביע
#[[תהלים קו/טעמים#קו מח|קו,מח]] (א!=&lt;מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀&gt;): חסר מקף
#[[תהלים קז/טעמים#קז ה|קז,ה]] (א!=תִתְעַטָּֽף): חסר דגש באות תי&quot;ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי&quot;ו.
#[[תהלים קז/טעמים#קז יז|קז,יז]] (א?!=יִתְעַנּֽו׃): חסרה נקודת השורוק באות וי&quot;ו?
#[[תהלים קז/טעמים#קז יח|קז,יח]] (א!=עַד שַׁ֥עֲרֵי): חסר מקף
#[[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קח/טעמים#קח ז|קח,ז]] (א!=וַעֲנֵֽניִ): יש הזזה שמאלה של נקודת החיריק באופן חריג, את שהיא ממוקמת מתחת לאות יו&quot;ד.
#[[תהלים קח/טעמים#קח יא|קח,יא]] (א?=יֹ֖בִלֵנִּי): נו&quot;ן דגושה?{{הערה|יש גם לציין הזזה שמאלה באופן חריג של נקודת החיריק תחת האות נו&quot;ן, אך זה נגרם בגלל הראש של הלמ&quot;ד מהשורה למטה.}}
#[[תהלים קי/טעמים#קי ה|קי,ה]] (א?=אֲדֹנָ֥י): נקודת חולם בכתב־היד?
#[[תהלים קיח/טעמים#קיח י|קיח,י]] (א!=בְּ֭שֵׁ֥ם): קו מיותר של דחי באות בי&quot;ת
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט יד|קיט,יד]] (א?*=שַּׂ֗שְׂתִּי): שי&quot;ן דגושה?
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט קלח|קיט,קלח]] (וֶֽאֱמוּנָ֥֗ה): נקודת רביע מיותרת באות נו&quot;ן בנוסף למרכא
#[[תהלים קכד/טעמים#קכד ו|קכד,ו]] (א?=שֶׁלֹּ֥א* או שֶׁלֹּ֖א): טעם מרכא או טעם טרחא?
#[[תהלים קכז/טעמים#קכז ב|קכז,ב]] (א*=לָכֶ֨ם): אין קו של לגרמיה
#[[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]] (א?=קָ֭רָֽאתִי* או קָ֭רָ֥אתִי): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]] (א?=אָ֭נָֽה* או אָ֭נָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|קמ,ו]] (א*=טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים קמד/טעמים#קמד טו|קמד,טו]] (א*=שֱׁיְהֹוָ֥ה): חטף סגול באות שי&quot;ן ושווא באות יו&quot;ד

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[תהלים ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם)
#[[תהלים עג/טעמים#עג ב|עג,ב]] (א-כתיב=נָטָ֣וּי)
#[[תהלים עט/טעמים#עט י|עט,י]] (א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם)
#[[תהלים פט/טעמים#פט כט|פט,כט]] (א-כתיב=אֶשְׁמָור־ל֣וֹ): אין הערת קרי
#[[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|קמה,ו]] (א-כתיב=וּגְדֻלָּותְיךָ֥; א-קרי=וגדולתיך)

ג. קמץ קטן:{{הערה|במקומות רבים במקרא יש קמץ שהוא קמץ קטן (חטוף) לפי המדקדקים המודרנים, ואילו לפי המסורת הספרדית הוא קמץ רחב (רגיל). תיעדנו את המקומות האלה במהדורתנו ע&quot;י [[תבנית:מ:קמץ]]. אך בספר תהלים ב-3 מקומות יש מצב הפוך: לפי כללי הדקדוק מדובר לכאורה על קמץ רחב, או שיש ספק בכך, ואילו במסורת הספרדית מדובר על קמץ קטן.}}
#[[תהלים יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (א=אֶרְחָמְךָ֖): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף
#[[תהלים מה/טעמים#מה ג|מה,ג]] (א=יָפְיָפִ֡יתָ): ספק לגבי קמץ קטן ביו&quot;ד הראשונה אצל המדקדקים המודרנים, והקמץ קטן לפי המסורת הספרדית
#[[תהלים פא/טעמים#פא ב|פא,ח]] (א=אֶבְחָנְךָ֨): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף

===ספר איוב===

'''[[ספר איוב/טעמים|ספר איוב]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איוב יב/טעמים#יב כד|יב,כד]] (א?!=וַ֝יַּתִעֵ֗ם): חסרה נקודה אחת של שווא באות תי&quot;ו?{{הערה|ברויאר ציין א=וַ֝יַּתְעֵם (חסרה נקודת הרביע באות עי&quot;ן), אך ניתן להבחין בנקודת הרביע בצילום למרות שהיא מטושטשת, וייתכן שנפלה טעות בהערתו.}}
#[[איוב טז/טעמים#טז ח|טז,ח]] (א?=וַיָּ֥קׇם* או וַיָּ֖קָם): בטעם מרכא* או טרחא?
#[[איוב יט/טעמים#יט טז|יט,טז]] (א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י): גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו
#[[איוב כא/טעמים#כא טו|כג,טו]] (א!=מַה שַּׁדַּ֥י): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[איוב כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי* או מַה־יֹּֽאמַר־לִֽי): המקף השני בתיבת מרכא* או שהקו מתחת לאות יו&quot;ד געיה?
#[[איוב כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (א?=אָ֭נֹכִֽי* או אָ֭נֹכִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[איוב לא/טעמים#לא ב|לא,ב]] (א*=וּמֶ֤ה): אין קו של לגרמיה
#[[איוב מא/טעמים#מא כב|מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ): מקף בתיבת משרת?

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איוב לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (א-כתיב=יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר)

===ספר משלי===

'''[[ספר משלי/טעמים|ספר משלי]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[משלי ב/טעמים#ב יא|ב,יא]] (א!=תְּבוּּנָ֥ה): בכתר נכתבה נקודת השורוק באות וי&quot;ו פעמיים{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[משלי ג/טעמים#ג ל|ג,ל]] (א!=אַל {{קו&quot;כ|תרוב|תָּרִ֣יב}}): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ): אות כ&quot;ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו כד|ו,כד]] (א?!=לֶָשׁ֥וֹן): קמץ וסגול באות למ&quot;ד?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=בּ֖וֹ): בטעם טרחא (במקום דחי)?
#[[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א?=שֹׁמֵ֢עַֽ֫ לִ֥י* או שֹׁמֵ֢֫עַֽ לִ֥י): סימן ה&quot;עולה&quot; תלוי בין האותיות מ&quot;ם ועי&quot;ן
#[[משלי י/טעמים#י יג|י,יג]] (א!=בְּשִׁפְתֵ֣י): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[משלי יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א?!=הוֹלֵ֣ך): חסרות נקודות שווא באות כ&quot;ף סופית?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי יב/טעמים#יב כג|יב,כג]] (א!=כְּ֝סִילִים): חסרה נקודת הרביע באות למ&quot;ד
#[[משלי יג/טעמים#יג כה|יג,כה]] (א?=אֹ֭כֵֽל* או אֹ֭כֵ֥ל): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[משלי כא/טעמים#כא ל|כא,ל]] (א!=עֵ֝צָה): חסרה נקודת הרביע באות צד&quot;י
#[[משלי כ/טעמים#כ כה|כה,כ]] (א*=מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[משלי כב/טעמים#כב ח|כב,ח]] (א=יִקְצׇור־אָ֑וֶן): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב,יא|כב,יא]] (א=טְהׇור־לֵ֑ב): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]] (א=יִפׇּול־שָֽׁם): אין הערת קרי
#[[משלי כג/טעמים#כג כו|כג,כו]] (א-כתיב=תִּרְצֹּֽנָה)

===מגילת רות===

'''[[מגילת רות/טעמים|מגילת רות]] קיימת במלואה בכתר ארם צובה.'''

הניקוד בתוך הכתיב:
#[[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
#[[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי ולא כתב&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.

===מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על החלק האחרון של המגילה שאינו קיים בכתר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)|כאן]]'''.

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
&lt;קטע התחלה=תעוררו/&gt;#ספק מרכא בתיבת תביר (בשלושה מקומות מקבילים):{{הערה|שם=תעוררו|1=ההתייחסות כאן היא רק לעניין הטעם בתיבה האחרונה (מרכא בתיבת תביר או געיה) ולא לשאלת החטף (&quot;וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ&quot;, &quot;וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ&quot;). למידע מלא על הניקוד והטעמים בשלושת המקומות המקבילים (ב,ז; ג,ה; ח,ד) ראו בהערת הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב,ז|שה&quot;ש ב,ז]]. למידע נוסף על &quot;מרכא בתיבת תביר&quot; בכתר ומקורות נוספים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|בהפניות כאן]].}}
##[[שיר השירים ב/טעמים|ב,ז]]: א?,ש1,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / א?,ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ג/טעמים|ג,ה]]: א,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ח/טעמים|ח,ד]]: ק13,ל-א,ק-מ=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ]* / ל?=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ]&lt;קטע סוף=תעוררו/&gt;
#[[שיר השירים ב/טעמים#ב יז|שיר השירים ב,יז]] (א!=דְּמֵה־לְךָ): חסר טעם הקדמא

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בספרי הנביאים והכתובים''' בכתר ארם צובה או בכתי&quot;ל. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה  (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בתורה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביהושע}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע|ספר יהושע]]''' (26 פריטים): [[יהושע א/טעמים#א יב|א,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,יג]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו טו|ו,טו]] (א=סָבֲב֥וּ); [[יהושע ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים); [[יהושע ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים); [[יהושע ח/טעמים#ח כז|ח,כז]] (א=בָּֽזֲז֥וּ); [[יהושע יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כִּֽנֲר֖וֹת); [[יהושע יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (א=בָּזֲז֥וּ); [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יג/טעמים#יג ז|יג,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יד/טעמים#יד יג|יד,יג]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[יהושע יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=בֵּרֲכַ֥נִי); [[יהושע יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֜ה); [[יהושע כא/טעמים#כא ד|כא,ד]] (א=הַקֳּהָתִ֑י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא י|כא,י]] (א=הַקֳּהָתִ֖י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=בְּנֵֽי־קֳהָת֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כו|כא,כו]] (א=בְּנֵי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא לד|כא,לד]] (א=אֶֽת־יָקְנֳעָ֖ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כב/טעמים#כב ו|כב,ו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם); [[יהושע כב/טעמים#כב ז|כב,ז]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽם); [[יהושע כב/טעמים#כב כא|כב,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע כב/טעמים#כב לג|כב,לג]] (א=וַיְבָרֲכ֥וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שופטים|ספר שופטים]]''' (24 פריטים): [[שופטים ב/טעמים#ג כו|ג,כו]] (א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[שופטים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א=בָּֽרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=לְחוֹקֲקֵ֣י); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה יא|ה,יא]] (א=מְחַֽצֲצִ֗ים); [[שופטים ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (א=וּֽשֲׁבֵ֥ה); [[שופטים ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙ [{{קו תחתי|שני חטפים}}]);{{הערה|השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם; וראו לעיל ב[[#ספר שופטים|רשימת החריגים]] לגבי שתי הגעיות.}} [[שופטים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (א=עֹלֲל֥וֹת); [[שופטים ט/טעמים#ט יג|ט,יג]] (א=הַֽמֲשַׂמֵּ֥חַ); [[שופטים ט/טעמים#ט לז|ט,לז]] (א=מְעוֹנֲנִֽים); [[שופטים ט/טעמים#ט נד|ט,נד]] (א=וּמ֣וֹתֲתֵ֔נִי); [[שופטים ט/טעמים#ט נז|ט,נז]] (א=קִֽלֲלַ֖ת); [[שופטים י/טעמים#י ח|י,ח]] (א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙); [[שופטים יג/טעמים#יג כד|יג,כד]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז טז|טז,טז]] (א=וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז כד|טז,כד]] (א=וַֽיְהַלֲל֖וּ); [[שופטים כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙); [[שופטים כ/טעמים#כ לב|כ,לב]] (א=אֶל־הַֽמֲסִלּֽוֹת); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת); [[שופטים כא/טעמים#כא כג|כא,כג]] (א=מִן־הַמְּחֹלֲל֖וֹת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמואל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]]''' (30 פריטים): [[שמואל א ב/טעמים#ב כה|שמ&quot;א ב,כה]] (א=וּפִֽלֲל֣וֹ); [[שמואל א ג/טעמים#ג יג|שמ&quot;א ג,יג]] (א=כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים); [[שמואל א ד/טעמים#ד יז|שמ&quot;א ד,יז]] (א=הַֽמֲבַשֵּׂ֜ר); [[שמואל א ז/טעמים#ז ג|שמ&quot;א ז,ג]] (א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם); [[שמואל א ט/טעמים#ט ו|שמ&quot;א ט,ו]] (א=נֵ֣לֲכָה); [[שמואל א יג/טעמים#יג י|שמ&quot;א יג,י]] (א=לְבָרֲכֽוֹ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נא|שמ&quot;א יז,נא]] (א=וַיְמֹ֣תֲתֵ֔הוּ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נב|שמ&quot;א יז,נב]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[שמואל א יח/טעמים#יח כג|שמ&quot;א יח,כג]] (א=הַֽנֲקַלָּ֤ה); [[שמואל א כד/טעמים#כד י|שמ&quot;א כד,י]] (א=לַהֲרָגֲךָ֖); [[שמואל א כה/טעמים#כה ז|שמ&quot;א כה,ז]] (א=גֹזֲזִ֖ים); [[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א=לְגֹזֲזָ֑י); [[שמואל א כה/טעמים#כה כו|שמ&quot;א כה,כו]] (א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[שמואל א כו/טעמים#כו יא|שמ&quot;א כו,יא]] (א=וְנֵלֲכָה־לָּֽנוּ); [[שמואל א ל/טעמים#ל טז|שמ&quot;א ל,טז]] (א=וְחֹ֣גֲגִ֔ים); [[שמואל ב א/טעמים#א ט|שמ&quot;ב א,ט]] (א=וּמֹ֣תֲתֵ֔נִי); [[שמואל ב י/טעמים#י ג|שמ&quot;ב י,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כג|שמ&quot;ב יג,כג]] (א=גֹֽזֲזִים֙); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כה|שמ&quot;ב יג,כה]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ); [[שמואל ב יד/טעמים#יד י|שמ&quot;ב יד,י]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֤ר); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טו,ז]] (א=אֵ֣לֲכָה); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טז,ז]] (א=בְּקַֽלֲל֑וֹ); [[שמואל ב יט/טעמים#יט ו|שמ&quot;ב יט,ו]] (א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים); [[שמואל ב יט/טעמים#יט מ|שמ&quot;ב יט,מ]] (א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=הַֽמֲסִלָּ֑ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֤ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יג|שמ&quot;ב כ,יג]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֑ה);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[שמואל ב כ/טעמים#כ טו|שמ&quot;ב כ,טו]] (א=סֹֽלֲלָה֙); [[שמואל ב כא/טעמים#כא ג|שמ&quot;ב כא,ג]] (א=וּבָרֲכ֖וּ); [[שמואל ב כב/טעמים#כב יב|שמ&quot;ב כב,יב]] (א=חַֽשֲׁרַת־מַ֖יִם).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במלכים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]]''' (29 פריטים): [[מלכים א ד/טעמים#ד יב|מל&quot;א ד,יב]] (א=לְיָקְמֳעָֽם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א ו/טעמים#ו לז|מל&quot;א ו,לז]] (א=הָרֲבִיעִ֔ית); [[מלכים א ז/טעמים#ז כד|מל&quot;א ז,כד]] (א=סֹבֲבִ֣ים); [[מלכים א ח/טעמים#ח לה|מל&quot;א ח,לה]] (א=וְהִֽתְפַּלֲל֞וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מד|מל&quot;א ח,מד]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מח|מל&quot;א ח,מח]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ);{{הערה|פריט זה נשמט מרשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[מלכים א ח/טעמים#ח סו|מל&quot;א ח,סו]] (א=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[מלכים א יג/טעמים#יג ז|מל&quot;א יג,ז]] (א=וּֽסֳעָ֑דָה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א יד/טעמים#יד כא|מל&quot;א יד,כא]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל&quot;א יז,יא]] (א=לִֽקְִחִי־נָ֥א [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[מלכים א יח/טעמים#יח כח|מל&quot;א יח,כח]] (א=וַיִּתְגֹּֽדֲדוּ֙); [[מלכים א כא/טעמים#כא יט|מל&quot;א כא,יט]] (א=לָקֲק֤וּ); [[מלכים א כא/טעמים#כא כ|מל&quot;א כא,כ]] (א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי); [[מלכים ב ב/טעמים#ב א|מל&quot;ב ב,א]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב יא|מל&quot;ב ב,יא]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב כד|מל&quot;ב ב,כד]] (א=וַֽיְקַלֲלֵ֖ם); [[מלכים ב ג/טעמים#ג טו|מל&quot;ב ג,טו]] (א=הַֽמֲנַגֵּ֔ן); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כט|מל&quot;ב ד,כט]] (א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו ב|מל&quot;ב ו,ב]] (א=נֵלֲכָה־נָּ֣א); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כח|מל&quot;ב ו,כח]] (א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כט|מל&quot;ב ו,כט]] (א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו לב|מל&quot;ב ו,לב]] (א=בֶּן־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ); [[מלכים ב ז/טעמים#ז ח|מל&quot;ב ז,ח]] (א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים); [[מלכים ב ח/טעמים#ח יב|מל&quot;ב ח,יב]] (א=וְעֹלֲלֵיהֶ֣ם); [[מלכים ב ט/טעמים#ט יז|מל&quot;ב ט,יז]] (א=וּֽשֲׁלַ֥ח); [[מלכים ב י/טעמים#י טו|מל&quot;ב י,טו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֗הוּ); [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל&quot;ב י,לג]] (א=וְהַֽמֲנַשִּׁ֑י); [[מלכים ב יב/טעמים#יב יב|מל&quot;ב יב,יב]] (א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן); [[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' (53 פריטים): [[ישעיהו א/טעמים#א כג|א,כג]] (א=סוֹרֲרִ֗ים); [[ישעיהו א/טעמים#א ל|א,ל]] (א=וּֽכֲגַנָּ֔ה); [[ישעיהו ב/טעמים#ב ו|ב,ו]] (א=וְעֹנֲנִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י א|י,א]] (א=הַחֹֽקֲקִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י לא|י,לא]] (א=נָֽדֲדָ֖ה); [[ישעיהו יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א=וְצֹרֲרֵ֥י); [[ישעיהו יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=לְבֹזֲזֵֽינוּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט ו|יט,ו]] (א=דָּלֲל֥וּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט כה|יט,כה]] (א=בֵּרֲכ֛וֹ);{{הערה|בטעות &quot;יט,כו&quot; ברשימת ברויאר בסוף תנ&quot;ך כתר ירושלים.}} [[ישעיהו כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (א=הַֽמֲצַפֶּ֔ה); [[ישעיהו כב/טעמים#כב ג|כב,ג]] (א=נָֽדֲדוּ־יַ֖חַד); [[ישעיהו כב/טעמים#כב טז|כב,טז]] (א=חֹקֲקִ֥י); [[ישעיהו כג/טעמים#כג יג|כג,יג]] (א=עֽוֹרֲרוּ֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְפּוֹרֲרָה֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְמוֹטֲטָ֖ה); [[ישעיהו כד/טעמים#כד כ|כד,כ]] (א=וְהִֽתְנוֹדֲדָ֖ה); [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]] (א=וּֽסֲגֹ֥ר); [[ישעיהו כז/טעמים#כז ח|כז,ח]] (א=בְּסַאסֳּאָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ל,א]] (א=סֽוֹרֲרִים֙); [[ישעיהו לא/טעמים#לא ח|לא,ח]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=מְחֹקֲקֵ֑נוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כג|לג,כג]] (א=בָּ֥זֲזוּ); [[ישעיהו לד/טעמים#לד טז|לד,טז]] (א=וּֽקֲרָ֔אוּ); [[ישעיהו לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[ישעיהו לז/טעמים#לז לג|לז,לג]] (א=סֹלֲלָֽה); [[ישעיהו לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (א=יְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ד|מ,ד]] (א=וְהָרֲכָסִ֖ים); [[ישעיהו מ/טעמים#מ כ|מ,כ]] (א=הַֽמֲסֻכָּ֣ן); [[ישעיהו מב/טעמים#מב כד|מב,כד]] (א=לְבֹזֲזִ֖ים); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (א=וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֮); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יח|מה,יח]] (א=כֽוֹנֲנָ֔הּ); [[ישעיהו מה/טעמים#מה כ|מה,כ]] (א=וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים); [[ישעיהו מז/טעמים#מז י|מז,י]] (א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יד|מח,יד]] (א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יז|מח,יז]] (א=מַדְרִֽיכֲךָ֖); [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וַאֲבָרֲכֵ֖הוּ); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִתְעוֹרֲרִ֣י [1]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִֽתְעוֹרֲרִ֗י [2]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא כ|נא,כ]] (א=הַֽמֲלֵאִ֥ים); [[ישעיהו נב/טעמים#נב ו|נב,ו]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֖ר); [[ישעיהו נג/טעמים#נג ז|נג,ז]] (א=גֹזֲזֶ֖יהָ); [[ישעיהו נז/טעמים#נז ג|נז,ג]] (א=עֹנֲנָ֑ה); [[ישעיהו נז/טעמים#נז כ|נז,כ]] (א=וְהָרֲשָׁעִ֖ים); [[ישעיהו נח/טעמים#נח ט|נח,ט]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[ישעיהו נט/טעמים#נט י|נט,י]] (א=נְגַשֲׁשָׁ֤ה); [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] (א=נֹ֥סֲסָה); [[ישעיהו סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (א=וְהִֽלֲל֖וּ); [[ישעיהו סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א=הַֽמֲסִלָּה֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג יח|סג,יח]] (א=בּוֹסֲס֖וּ); [[ישעיהו סד/טעמים#סד י|סד,י]] (א=הִֽלֲל֙וּךָ֙); [[ישעיהו סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[ישעיהו סו/טעמים#סו טז|סו,טז]] (א=חַֽלֲלֵ֥י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בירמיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]]''' (37 פריטים):{{הערה|1=רשימה זו אינה כוללת את הפריט [[ירמיהו מח/טעמים#מח לב|מח,לב]] (א=מִבֲּכִ֨י), המובא ברשימות ברויאר. נראה יותר שבכתר יש כאן שווא בלבד (&quot;מִבְּכִ֨י&quot;), או שהקו של הפתח נמחק; וכך הכריעו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/13/48/1/mg/106 מג&quot;ה].}} [[ירמיהו ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] (א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮); [[ירמיהו ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א=מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה א|ה,א]] (א=שׁוֹטֲט֞וּ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (א=אֵֽלֲכָה־לִּ֤י); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (א=סֹֽלֲלָ֑ה); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=יְעוֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] (א=סוֹרֲרִ֔ים); [[ירמיהו ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א=הַֽמֳעָרַ֣ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א=שׁוֹבֲבָ֜ה); [[ירמיהו ח/טעמים#ח כג|ח,כג]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו ט/טעמים#ט ט|ט,ט]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ירמיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]] (א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת); [[ירמיהו יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (א=הַֽמֲזִמָּ֙תָה֙); [[ירמיהו יא/טעמים#יא כא|יא,כא]] (א=הַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[ירמיהו יב/טעמים#יב י|יב,י]] (א=בֹּסֲס֖וּ); [[ירמיהו יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א=שֹֽׁדֲדִ֔ים); [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|כ,יז]] (א=לֹא־מוֹתֲתַ֖נִי); [[ירמיהו כב/טעמים#כב טו|כב,טו]] (א=הֲתִֽמֲלֹ֔ךְ); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כ|כב,כ]] (א=וּֽצֳעָ֔קִי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כח|כב,כח]] (א=הֽוּטֲלוּ֙); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לג|כה,לג]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לו|כה,לו]] (א=וִֽילֲלַ֖ת); [[ירמיהו לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה);{{הערה|1=בן־נפתלי,'''ל''',ב1=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (חטף פתח); בן־אשר,מ&quot;ש,דפוסים=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (חטף קמץ); ק=אֶכְתְּבֶ֑נָּה (שווא). הפריט אינו מופיע בספר החילופים מהדורת ליפשיץ; החילוף מוזכר ברד&quot;ק, ודבריו הובאו במ&quot;ש.}} [[ירמיהו לב/טעמים#לב ט|לב,ט]] (ל=וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙); [[ירמיהו לג/טעמים#לג י|לג,י]] (א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת); [[ירמיהו מ/טעמים#מ טו|מ,טו]] (א=אֵ֤לֲכָה); [[ירמיהו מא/טעמים#מא ה|מא,ה]] (א=וּמִתְגֹּֽדֲדִ֑ים); [[ירמיהו מד/טעמים#מד ט|מד,ט]] (א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩); [[ירמיהו מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ); [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (א-קרי=וּֽזֳעָ֑קוּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);  [[ירמיהו מט/טעמים#מט ד|מט,ד]] (א=מַה־תִּתְהַֽלֲלִי֙); [[ירמיהו נ/טעמים#נ ו|נ,ו]] (א-קרי=שׁוֹבֲב֑וּם); [[ירמיהו נ/טעמים#נ י|נ,י]] (א=כָּל־שֹׁלֲלֶ֥יהָ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וִיבֹקֲק֖וּ);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[ירמיהו נא/טעמים#נא ז|נא,ז]] (א=יִתְהֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא מט|נא,מט2]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו נא/טעמים#נא נג|נא,נג]] (א=שֹׁדֲדִ֛ים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביחזקאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יחזקאל|ספר יחזקאל]]''' (55 פריטים): [[יחזקאל א/טעמים#א ז|א,ז]] (א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (א=הָרֲשָׁעָ֖ה); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יט|ג,יט]] (א=הָרֲשָׁעָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ב|ד,ב]] (א=סֹלֲלָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ד/טעמים#ד י|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶ֔נּוּ [1]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ [2]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נָּה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=בְּגֶֽלֲלֵי֙); [[יחזקאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (א=גֶּֽלֲלֵ֣י); [[יחזקאל ו/טעמים#ו ז|ו,ז]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם); [[יחזקאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] (א=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ט/טעמים#ט ח|ט,ח]] (א=וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֨וֹת [1]); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֥וֹת [2]); [[יחזקאל טז/טעמים#טז נא|טז,נא]] (וַתְּצַדֲּקִי֙); [[יחזקאל יז/טעמים#יז יז|יז,יז]] (ל=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כא/טעמים#כא כז|כא,כז]] (א=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו ח|כו,ח]] (א=סֹֽלֲלָ֔ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל כו/טעמים#כו טז|כו,טז]] (א=וְשָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|כו,כא]] (א=וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י); [[יחזקאל כז/טעמים#כז ד|כז,ד]] (א=כָּלֲל֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (א=וּבְכׇל־קֳהָלֵךְ֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לב|כז,לב]] (א=וְקוֹנֲנ֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (א=וְכׇל־קֳהָלֵ֖ךְ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לה|כז,לה]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח ט|כח,ט]] (א=מְחַלֲלֶֽיךָ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח טז|כח,טז]] (א=תוֹכֲךָ֛); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יח|כח,יח]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יט|כח,יט]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=רֹמֲמָ֑תְהוּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ו|לא,ו]] (א=קִֽנֲנוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=בְּעוֹפֲפִ֥י); [[יחזקאל לב/טעמים#לב יב|לב,יב]] (א=וְשָֽׁדֲדוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב טז|לב,טז]] (א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ); [[יחזקאל לב/טעמים#לב כב|לב,כב]] (א=וְכָל־קֳהָלָ֔הּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל לג/טעמים#לג כח|לג,כח]] (א=וְשָׁ֥מֲמ֛וּ); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ [1]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶֽךָ [2]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ז|לה,ז]] (א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|לה,ט]] (א=שִֽׁמֲמ֤וֹת); [[יחזקאל לה/טעמים#לה יא|לה,יא]] (א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ); [[יחזקאל לו/טעמים#לו ד|לו,ד]] (א=הַשֹּֽׁמֲמוֹת֙); [[יחזקאל לו/טעמים#לו לה|לו,לה]] (א=וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־שֹׁלֲלֵיהֶ֗ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־בֹּ֣זֲזֵיהֶ֔ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט כז|לט,כז]] (א=בְּשׁוֹבֲבִ֤י); [[יחזקאל מ/טעמים#מ מג|מ,מג]] (א=וְהַֽשֲׁפַתַּ֗יִם); [[יחזקאל מג/טעמים#מג י|מג,י]] (א=וּמָדֲד֖וּ); [[יחזקאל מז/טעמים#מז כב|מז,כב]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם [1]); [[יחזקאל מח/טעמים#מח יא|מח,יא]] (א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בתרי עשר}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]]''' (25 פריטים): [[הושע ז/טעמים#ז ה|הושע ז,ה]] (א=אֶת־לֹצֲצִֽים); [[הושע ז/טעמים#ז יג|הושע ז,יג]] (א=כִּֽי־נָדֲד֣וּ); [[הושע ט/טעמים#ט טו|הושע ט,טו]] (א=סֹרֲרִֽים); [[הושע ט/טעמים#ט יז|הושע ט,יז]] (א=נֹדֲדִ֖ים); [[יואל ג/טעמים#ג ג|יואל ג,ג]] (א=וְתִֽימֲר֖וֹת); [[עמוס ב/טעמים#ב יג|עמוס ב,יג]] (א=הַֽמֲלֵאָ֥ה); [[עמוס ד/טעמים#ד א|עמוס ד,א]] (א=הָרֹצֲצ֖וֹת); [[עמוס ה/טעמים#ה יב|עמוס ה,יב]] (א=צֹרֲרֵ֤י); [[עמוס ו/טעמים#ו ג|עמוס ו,ג]] (א=הַֽמֲנַדִּ֖ים); [[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מיכה ג/טעמים#ג ט|מיכה ג,ט]] (ל=הַֽמֲתַעֲבִ֣ים); [[מיכה ה/טעמים#ה יא|מיכה ה,יא]] (א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים); [[מיכה ו/טעמים#ו ז|מיכה ו,ז]] (א=בְּרִֽבֲב֖וֹת); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=אַ֣לֲלַי); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=כְּעֹלֲלֹ֖ת); [[נחום ב/טעמים#ב ג|נחום ב,ג]] (א=בֹּֽקֲקִ֔ים); [[נחום ב/טעמים#ב ה|נחום ב,ה]] (א=יִתְהוֹלֲל֣וּ); [[נחום ב/טעמים#ב ח|נחום ב,ח]] (א=מְתֹפֲפֹ֖ת); [[חבקוק ג/טעמים#ג ו|חבקוק ג,ו]] (א=וַיִּתְפֹּֽצֲצוּ֙); [[חבקוק ג/טעמים#ג טז|חבקוק ג,טז]] (א=צָלֲל֣וּ); [[צפניה א/טעמים#א ט|צפניה א,ט]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֛ים); [[צפניה ב/טעמים#ב א|צפניה ב,א]] (א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ); [[צפניה ב/טעמים#ב יב|צפניה ב,יב]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[זכריה ד/טעמים#ד יב|זכריה ד,יב]] (ל=שִׁבֲּלֵ֣י); [[זכריה יא/טעמים#יא ג|זכריה יא,ג]] (א=יִֽלֲלַ֣ת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]]''' (171 פריטים): [[תהלים ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (א=ה֭וֹלֲלִים); [[תהלים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=שׁוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=עָשֲׁשָׁ֣ה); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=בְּכׇל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים ז/טעמים#ז ה|ז,ה]] (א=צֽוֹרֲרִ֣י); [[תהלים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=צוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=עוֹלֲלִ֨ים ׀); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=צוֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=חָֽנֲנֵ֬נִי); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י); [[תהלים י/טעמים#י ה|י,ה]] (א=כׇּל־צ֝וֹרֲרָ֗יו); [[תהלים יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כּוֹנֲנ֣וּ); [[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]] (א=אִ֥מֲר֣וֹת); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽשְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ש1=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨ ׀); [[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל=אֶ֥קֲרָ֣א); [[תהלים כו/טעמים#כו ו|כו,ו]] (א=וַאֲסֹבֲבָ֖ה); [[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי); [[תהלים כז/טעמים#כז יא|כז,יא]] (א=שֽׁוֹרֲרָֽי); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א=עָשֲׁשָׁ֖ה); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=מִכׇּל־צֹרֲרַ֨י); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=וְלִ֥שֲׁכֵנַ֨י ׀); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=נָדֲד֥וּ); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד א|לד,א]] (א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד ב|לד,ב]] (א=אֲבָרֲכָ֣ה); [[תהלים לד/טעמים#לד ד|לד,ד]] (א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה); [[תהלים לה/טעמים#לה יח|לה,יח]] (א=אֲהַלֲלֶֽךָּ); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א?=&lt;שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; [{{קו תחתי|חטף קמץ}}] או &lt;שִׁ֥מֲעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; בחטף קמץ); [[תהלים מ/טעמים#מ יג|מ,יג]] (א=אָפֲפֽוּ־עָלַ֨י); [[תהלים מב/טעמים#מב יא|מב,יא]] (א=צוֹרֲרָ֑י);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=וְהִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נה/טעמים#נה,יא|נה,יא]] (א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ); [[תהלים נה/טעמים#נה,כב|נה,כב]] (א=וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ); [[תהלים נו/טעמים#נו ג|נו,ג]] (א=שׁ֭וֹרֲרַי); [[תהלים נט/טעמים#נט ז|נט,ז]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים נט/טעמים#נט טו|נט,טו]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים ס/טעמים#ס ט|ס,ט]] (א=מְחֹֽקֲקִֽי); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ); [[תהלים סב/טעמים#סב ה|סב,ה]] (א=יְקַֽלֲלוּ־סֶֽלָה); [[תהלים סד/טעמים#סד ט|סד,ט]] (א=יִ֝תְנֹדֲד֗וּ); [[תהלים סד/טעמים#סד יא|סד,יא]] (א=וְ֝יִתְהַלֲל֗וּ); [[תהלים סה/טעמים#סה ה|סה,ה]] (א=תִּ֥בֲחַ֣ר); [[תהלים סה/טעמים#סה י|סה,י]] (א=וַתְּשֹׁ{{גלגל}}קֲקֶ֡הָ); [[תהלים סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=תְּ֝מֹגֲגֶ֗נָּה); [[תהלים סו/טעמים#סו ז|סו,ז]] (א=הַסּוֹרֲרִ֓ים ׀); [[תהלים סו/טעמים#סו ח|סו,ח]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[תהלים סו/טעמים#סו יב|סו,יב]] (א=לָרֲוָיָֽה); [[תהלים סז/טעמים#סז ב|סז,ב]] (א=וִיבָרֲכֵ֑נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ז|סז,ז]] (א=יְ֝בָרֲכֵ֗נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ח|סז,ח]] (א=יְבָרֲכֵ֥נוּ); [[תהלים סח/טעמים#סח ז|סח,ז]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח יט|סח,יט]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]] (א=תִּ֥מֲחַ֥ץ); [[תהלים סח/טעמים#סח כז|סח,כז]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים סט/טעמים#סט כ|סט,כ]] (א=כׇּל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים סט/טעמים#סט לא|סט,לא]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים סט/טעמים#סט לה|סט,לה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ); [[תהלים עב/טעמים#עב טו|עב,טו]] (א=יְבָרֲכֶֽנְהוּ); [[תהלים עג/טעמים#עג ג|עג,ג]] (א=בַּהוֹלֲלִ֑ים); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א=קִ֥רֲבַ֥ת); [[תהלים עד/טעמים#עד ד|עד,ד]] (א=צֹ֭רֲרֶיךָ); [[תהלים עד/טעמים#עד ה|עד,ה]] (א=בִּסֲבָךְ־עֵ֝ץ); [[תהלים עד/טעמים#עד כא|עד,כא]] (א=יְֽהַלֲל֥וּ); [[תהלים עד/טעמים#עד כג|עד,כג]] (א=צֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים עה/טעמים#עה ה|עה,ה]] (א=לַ֭הוֹלֲלִים); [[תהלים עו/טעמים#עו ו|עו,ו]] (א=אֶשְׁתּֽוֹלֲל֨וּ |);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר, אולי בגלל שהמקום מטושטש.}} [[תהלים עו/טעמים#עו יב|עו,יב]] (א=נִ֥דֲר֣וּ); [[תהלים פ/טעמים#פ ג|פ,ג]] (א=עוֹרֲרָ֥ה); [[תהלים פ/טעמים#פ יא|פ,יא]] (א=אַֽרֲזֵי); [[תהלים פג/טעמים#פג יג|פג,יג]] (נִ֣ירֲשָׁה); [[תהלים פד/טעמים#פד ה|פד,ה]] (יְֽהַלֲל֥וּךָ); [[תהלים פז/טעמים#פז ה|פז,ה]] (א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀); [[תהלים פז/טעמים#פז ז|פז,ז]] (א=כְּחֹלֲלִ֑ים); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנָ֥ה); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנֵֽהוּ); [[תהלים צד/טעמים#צד י|צד,י]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֖ד); [[תהלים צו/טעמים#צו ב|צו,ב]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים צז/טעמים#צז ז|צז,ז]] (א=הַמִּֽתְהַלֲלִ֥ים); [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים ק/טעמים#ק ד|ק,ד]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג א|קג,א]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג ב|קג,ב]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג כ|קג,כ]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כא|קג,כא]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכ֤וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד א|קד,א]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ); [[תהלים קד/טעמים#קד י|קד,י]] (א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ); [[תהלים קד/טעמים#קד יח|קד,יח]] (א=לַֽשֲׁפַנִּֽים); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קה/טעמים#קה ג|קה,ג]] (א=הִֽ֭תְהַלֲלוּ); [[תהלים קה/טעמים#קה מה|קה,מה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קו/טעמים#קו א|קו,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קז/טעמים#קז לו|קז,לו]] (א=וַ֝יְכוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קז/טעמים#קז לח|קז,לח]] (א=וַיְבָרֲכֵ֣ם); [[תהלים קז/טעמים#קז מג|קז,מג]] (א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קח/טעמים#קח ט|קח,ט]] (א=מְחֹקֲקִֽי); [[תהלים קט/טעמים#קט כח|קט,כח]] (א=יְקַֽלֲלוּ־הֵמָּה֮); [[תהלים קט/טעמים#קט ל|קט,ל]] (א=אֲהַלֲלֶֽנּוּ); [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַ֭לֲלוּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג ט|קיג,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קטו/טעמים#קטו יח|קטו,יח]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כח|קיח,כח]] (א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קטו|קיט,קטו]] (א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קעה|קיט,קעה]] (א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד א|קלד,א]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד ב|קלד,ב]] (א=וּ֝בָרֲכ֗וּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֭לֲלוּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה,ג]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כא|קלה,כא]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קלט/טעמים#קלט כא|קלט,כא]] (א=וּ֝בִתְקוֹמֲמֶ֗יךָ); [[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|קמ,ד]] (א=שָׁ֥נֲנ֣וּ); [[תהלים קמג/טעמים#קמג יב|קמג,יב]] (א=כׇּל־צֹרֲרֵ֣י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד א|קמד,א]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד); [[תהלים קמה/טעמים#קמה א|קמה,א]] (א=וַאֲבָרֲכָ֥ה); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (א=אֲבָרֲכֶ֑ךָּ [1]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (וַאֲהַלֲלָ֥ה [2]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה י|קמה,י]] (א=יְבָרֲכֽוּכָה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלִ֥י); [[תהלים קמו/טעמים#קמו ב|קמו,ב]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו י|קמו,י]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמז/טעמים#קמז ח|קמז,ח]] (א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה); [[תהלים קמז/טעמים#קמז יב|קמז,יב]] (א=הַֽלֲלִ֖י); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ב|קמח,ב]] (א=הַֽלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ד|קמח,ד]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ה|קמח,ה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ז|קמח,ז]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יג|קמח,יג]] (א=&lt;יְהַלֲל֤וּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יד|קמח,יד]] (הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ג|קמט,ג]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ו|קמט,ו]] (א=רוֹמֲמ֣וֹת); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ט|קמט,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֭לְלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ו|קנ,ו]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|ספר משלי]]''' (12 פריטים): [[משלי ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א=יְחֹ֣קֲקוּ); [[משלי כג/טעמים#כג כ|כג,כ]] (א=בְּזֹלֲלֵ֖י); [[משלי כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=בָּֽרֲשָׁעִֽים); [[משלי כו/טעמים#כו ב|כו,ב]] (א=קִֽלֲלַ֥ת); [[משלי כח/טעמים#כח ד|כח,ד]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[משלי כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א=ז֝וֹלֲלִ֗ים); [[משלי כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א=נִ֥בֳהָֽל); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (א=תִּ֥לֲעַ֣ג); [[משלי לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=לַֽמֲלָכִ֣ים [2]); [[משלי לא/טעמים#לא טז|לא,טז]] (א=זָֽמֲמָ֣ה); [[משלי לא/טעמים#לא כח|לא,כח]] (א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ); [[משלי לא/טעמים#לא לא|לא,לא]] (א=וִיהַלֲל֖וּהָ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיוב}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]''' (28 פריטים): [[איוב א/טעמים#א ה|א,ה]] (א=וּבֵרֲכ֥וּ); [[איוב א/טעמים#א יא|א,יא]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם); [[איוב ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[איוב ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] (א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים); [[איוב ג/טעמים#ג כא|ג,כא]] (א=הַֽמֲחַכִּ֣ים); [[איוב ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ); [[איוב י/טעמים#י יא|י,יא]] (א=תְּשֹׂכֲכֵֽנִי); [[איוב יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים); [[איוב יב/טעמים#יב כה|יב,כה]] (א=יְמַֽשֲׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] (א=וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[איוב כ/טעמים#כ ז|כ,ז]] (א=כְּֽ֭גֶלֲלוֹ); [[איוב כו/טעמים#כו יג|כו,יג]] (א=חֹלֲלָ֥ה); [[איוב כז/טעמים#כז ז|כז,ז]] (א=וּמִתְקוֹמֲמִ֥י); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=אֶ֥בֲחַ֣ר); [[איוב ל/טעמים#ל כב|ל,כב]] (א=וּ֝תְמֹגֲגֵ֗נִי); [[איוב לא/טעמים#לא כ|לא,כ]] (א=בֵרֲכ֣וּנִי); [[איוב לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ); [[איוב לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=לַֽמֲמִתִֽים); [[איוב לג/טעמים#לג כה|לג,כה]] (א=רֻֽטֲפַ֣שׁ); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א=אַ֥נֲשֵׁ֥י); [[איוב לו/טעמים#לו כד|לו,כד]] (א=שֹׁרֲר֣וּ); [[איוב לח/טעמים#לח לא|לח,לא]] (א=הַֽ֭תֲקַשֵּׁר); [[איוב לח/טעמים#לח לה|לח,לה]] (א=הַֽתֲשַׁלַּ֣ח); [[איוב מ/טעמים#מ כב|מ,כב]] (א=צִֽלֲל֑וֹ); [[איוב מ/טעמים#מ לא|מ,לא]] (א=הַֽתֲמַלֵּ֣א); [[איוב מב/טעמים#מב י|מב,י]] (א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשיר השירים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]]''' (6 פריטים): [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שיר השירים ב,ז]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ או  וְֽאִם־תְּעֽוֹרֲר֛וּ);{{הערה|ראו אותו פריט ב[[#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|רשימת הניקוד והטעמים]].}} [[שיר השירים ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א=וַאֲסוֹבֲבָ֣ה); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]] (א=הַסֹּבֲבִ֖ים); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א=כְּתִֽימֲר֖וֹת); [[שיר השירים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗).{{הערה|וכמו כן לפי הסכמת בן־אשר ובן־נפתלי בספר החילופים.}}

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ברות}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת רות|מגילת רות]]''' (פריט אחד): [[רות ב/טעמים#ב ב|ב,ב]] (א=אֵֽלֲכָה־נָּ֤א).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיכה}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' (פריט אחד): [[איכה ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל=עֹלֲלֵ֣י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בקהלת}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' (2 פריטים): [[קהלת ה/טעמים#ה ה|ו,ב]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ); [[קהלת ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] (ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באסתר}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' (אין פריטים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדניאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' (11 פריטים): [[דניאל א/טעמים#א ו|א,ח]] (ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם); [[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] (ל=גֲלִ֑י); [[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] (ל=לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח); [[דניאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (ל=צִפֲּרֵ֣י); [[דניאל ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=צִפֲּרֵ֥י); [[דניאל ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=וּֽסֲגַ֛ר); [[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=מַדֲּקָ֔ה); [[דניאל ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָע֒); [[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה); [[דניאל יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (ל=סֽוֹלֲלָ֔ה); [[דניאל יב/טעמים#יב י|יב,י]] (ל=יִ֠תְבָּֽרֲרוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בעזרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' (11 פריטים): [[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה); [[נחמיה ב/טעמים#ב ו|נחמיה ב,ו]] (ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖); [[נחמיה ג/טעמים#ג יג|נחמיה ג,יג]] (ל=הָשֲׁפֽוֹת); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת); [[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל=בָּרֲכוּ֙); [[נחמיה יא/טעמים#יא ב|נחמיה יא,ב]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[נחמיה יב/טעמים#יב כט|נחמיה יב,כט]] (ל=הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=מִֽלֲלַ֡י); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=גִּֽלֲלַ֡י); [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יט]] (ל=צָֽלֲלוּ֩).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברי הימים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דברי הימים|ספר דברי הימים]]''' (61 פריטים): [[דברי הימים א ב/טעמים#ב מד|דה&quot;א ב,מד]] (א=יָרְקֳעָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ד/טעמים#ד י|דה&quot;א ד,י]] (א=תְּבָרֲכֵ֜נִי); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה טז|דה&quot;א ה,טז]] (א=וּבְכׇֽל־מִגְרֲשֵׁ֥י); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כז|דה&quot;א ה,כז]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כח|דה&quot;א ה,כח]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו א|דה&quot;א ו,א]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ג|דה&quot;א ו,ג]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ז|דה&quot;א ו,ז]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו יח|דה&quot;א ו,יח]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו כג|דה&quot;א ו,כג]] (א=בֶּן־קֳהָ֔ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו לט|דה&quot;א ו,לט]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו מו|דה&quot;א ו,מו]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נא|דה&quot;א ו,נא]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נג|דה&quot;א ו,נג]] (א=וְאֶֽת־יָקְמֳעָם֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נה|דה&quot;א ו,נה]] (א=לִבְנֵֽי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ט/טעמים#ט לב|דה&quot;א ט,לב]] (א=הַקֳּהָתִ֛י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו ה|דה&quot;א טו,ה]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים. בכתר נכתב הקמץ מתחת לשווא, אך המשמעות ברורה.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יח|דה&quot;א טו,יח]] (א=וֶאֱלִ֨יפֲלֵ֜הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יט|דה&quot;א טו,יט]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כא|דה&quot;א טו,כא]] (א=וֶאֱלִֽיפֲלֵ֗הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֑ים); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ה|דה&quot;א טז,ה]] (א=בַּֽמֲצִלְתַּ֥יִם); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז י|דה&quot;א טז,י]] (א=הִֽתְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה&quot;א יח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[דברי הימים א יט/טעמים#יט ג|דה&quot;א יט,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג ו|דה&quot;א כג,ו]] (א=קֳהָ֥ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג יב|דה&quot;א כג,יב]] (א=קֳהָ֗ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו ה|דה&quot;א כו,ה]] (א=בֵרֲכ֖וֹ); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו טז|דה&quot;א כו,טז]] (א=בַּֽמֲסִלָּ֖ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו יח|דה&quot;א כו,יח]] (א=לַֽמֲסִלָּ֔ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה&quot;א כו,לב]] (א=הַֽמֲנַשִּׁ֔י); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז כא|דה&quot;א כז,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז לא|דה&quot;א כז,לא]] (א=הָרֲכ֔וּשׁ); [[דברי הימים א כח/טעמים#כח יח|דה&quot;א כח,יח]] (א=וְסֹכֲכִ֖ים); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט ב|דה&quot;א כט,ב]] (א=וּֽכֲכָל־כֹּחִ֞י); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט כ|דה&quot;א כט,כ]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יב|דה&quot;ב ה,יב]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֣ים); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יג|דה&quot;ב ה,יג]] (א=וְלַמְשֹׁרֲרִ֜ים); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כא|דה&quot;ב ו,כא]] (א=יִֽתְפַּלֲל֖וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כד|דה&quot;ב ו,כד]] (א=וְהִתְפַּֽלֲל֧וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו לח|דה&quot;ב ו,לח]] (א=וְהִֽתְפַּֽלֲל֗וּ); [[דברי הימים ב ז/טעמים#ז יד|דה&quot;ב ז,יד]] (א=וְיִֽתְפַּֽלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב יב/טעמים#יב יג|דה&quot;ב יב,יג]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[דברי הימים ב טז/טעמים#טז ט|דה&quot;ב טז,ט]] (א=מְשֹׁטֲט֤וֹת); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ יט|דה&quot;ב כ,יט]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=וּֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כה|דה&quot;ב כ,כה]] (א=בֹּזֲזִ֥ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כו|דה&quot;ב כ,כו]] (א=בֵּרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יז|דה&quot;ב כא,יז]] (א=כׇּל־הָרֲכוּשׁ֙); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יב|דה&quot;ב כג,יב]] (א=וְהַֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יג|דה&quot;ב כג,יג]] (א=וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד יד|דה&quot;ב כד,יד]] (א=וּֽכֲכַלּוֹתָ֡ם); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט יב|דה&quot;ב כט,יב]] (א=הַקֳּהָתִי֒ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ל|דה&quot;ב כט,ל]] (א=וַֽיְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כז|דה&quot;ב ל,כז]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב לא/טעמים#לא ח|דה&quot;ב לא,ח]] (א=וַֽיְבָרֲכוּ֙); [[דברי הימים ב לב/טעמים#לב לא|דה&quot;ב לב,לא]] (א=הַֽמֲשַׁלְּחִ֤ים); [[דברי הימים ב לג/טעמים#לג יח|דה&quot;ב לג,יח]] (א=הַֽמֲדַבְּרִ֣ים); [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד יב|דה&quot;ב לד,יב]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר בכתר ירושלים, אך קיים ברשימה בדעת מקרא.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|דה&quot;ב לה,ז]] (א=מֵרֲכ֥וּשׁ);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה טו|דה&quot;ב לה,טו]] (א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: עיצוב טעמי אמ&quot;ת==

להסבר מפורט על המדיניות במהדורתנו לעיצוב טעמי אמ&quot;ת, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו. כאן נפרט את כל המקומות שבהם יושמה מדיניות זו.

===עולה ויורד===

להסבר מפורט על המדיניות כלפי הטעם &quot;עולה ויורד&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot; באות אחת:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 13) שבהם סימנו &quot;עולה ויורד&quot; באופן מלא (=תו של &quot;עולה&quot; ותו של &quot;יורד&quot;) באות אחת, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שמשמיט בעקביות את ה&quot;עולה&quot; בתיבות הללו (ייתכן מסיבות הקשורות לנגינתן). בעתיד נסמן את ה&quot;עולה&quot; בתיבות אלו ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} אם תהיה אפשרות טכנית לעשות כך.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים ל/טעמים#ל יב|ל,יב]] (א=לְמָח֢וֹל לִ֥י); [[תהלים מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א=לְאֵ֢ל חָ֥י); [[תהלים נה/טעמים#נה כ|נה,כ]] (א=קֶ֗דֶם סֶ֥לָה); [[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]] (א=י֤וֹם{{מ:לגרמיה}}י֥וֹם); [[תהלים פו/טעמים#פו ב|פו,ב]] (א=כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥נִי); [[תהלים קט/טעמים#קט טז|קט,טז]] (א=עֲשׂ֢וֹת חָ֥סֶד); [[תהלים קכה/טעמים#קכה ב|קכה,ב]] (א=סָבִ֢יב לָ֥הּ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי כד/טעמים#כד כד|כד,כד]] (א=צַדִּ֢יק אָ֥תָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טו|ל,טו]] (א=הַ֤ב{{מ:פסק}}הַ֥ב).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (א=וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה); [[איוב ט/טעמים#ט כב|ט,כב]] (א=אַחַ֗ת הִ֥יא); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ);{{הערה|יושם לב שיש סימן למחיקה מעל האות רי&quot;ש, ושמא נמחק ה&quot;עולה&quot; (ראו ייבין, מט.1, עמ' 330).}} [[איוב לד/טעמים#לד כ|לד,כ]] (א=וַחֲצ֢וֹת לָ֥יְלָה).

'''ב. מקף בין שתי תיבות של &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot;:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 55) שבהם ה&quot;עולה&quot; וה&quot;יורד&quot; באות בשתי תיבות סמוכות. אם אין בתיבת ה&quot;עולה&quot; טעם עצמאי, אז סימנו מקף בין תיבת ה&quot;עולה&quot; לתיבת ה&quot;יורד&quot;, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ואם יש טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot;, והיא לא ראויה אם כן להיות מוקפת, אז מהדורתנו זהה לנוסח הכתר (בלי מקף) וסימנו את הדוגמה בכוכבית. ברשימה מובא נוסחו של כתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את המקף;{{הערה| במקום אחד שבו הכתר לא קיים (תהלים יח,מד) הבאנו ברשימה את נוסחו של כתי&quot;ל, שגם בו המקף מושמט בדרך כלל.}} דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן המקף מסומן בכתר '''מודגשות''', והן מופיעות במהדורתנו כמקפים רגילים. ואילו בשאר המקומות (שבהם אין טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot; אך המקף מושמט בכתר ארם צובה) סימנו את המקף ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} במהדורתנו.{{הערה|השתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:מקף אפור]].}}

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]] (א{{=}}עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם); [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (א{{=}}אֶֽ֫ל חֹ֥ק); [[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א*{{=}}מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב); [[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א{{=}}אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א*{{=}}יִסַּ֢דְתָּ֫ עֹ֥ז); [[תהלים יד/טעמים#יד ד|יד,ד]] (א*{{=}}כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים יח/טעמים#יח מד|יח,מד]] (ל*{{=}}מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם); [[תהלים כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א*{{=}}וְעִם־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים ל/טעמים#ל ח|ל,ח]] (א{{=}}לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז); [[תהלים ל/טעמים#ל י|ל,י]] (א{{=}}אֶ֫ל שָׁ֥חַת); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים לא/טעמים#לא יט|לא,יט]] (א{{=}}שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר); [[תהלים לא/טעמים#לא כא|לא,כא]] (א{{=}}מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]] (א*{{=}}וְהִתְח֢וֹלֵֽ֫ל ל֥וֹ); [[תהלים מ/טעמים#מ יח|מ,יח]] (א{{=}}יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] (א*{{=}}לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ); [[תהלים מה/טעמים#מה ח|מה,ח]] (א{{=}}וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע); [[תהלים נג/טעמים#נג ה|נג,ה]] (א*{{=}}פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] (א*{{=}}לֹא־הָ֢יָה֫ פָ֥חַד); [[תהלים נו/טעמים#נו ט|נו,ט]] (א*{{=}}סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה); [[תהלים סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א{{=}}בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|ע,ו]] ('''א{{=}}ח֫וּשָׁה־לִּ֥י'''); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א{{=}}לִ֫י ט֥וֹב); [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]] (א{{=}}שֽׁ֫וּב נָ֥א); [[תהלים פח/טעמים#פח א|פח,א]] (א{{=}}לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח); [[תהלים פח/טעמים#פח י|פח,י]] (א{{=}}מִנִּ֫י עֹ֥נִי); [[תהלים צז/טעמים#צז י|צז,י]] (א{{=}}שִׂנְא֫וּ רָ֥ע); [[תהלים קב/טעמים#קב ג|קב,ג]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] ('''א=לֹ֫א־לָ֥נוּ'''); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כז|קיח,כז]] (א*{{=}}וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ז|קמב,ז]] (א*{{=}}כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ב|תהלים קמד,ב]] (א{{=}}וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|תהלים קמד,יג]] (א{{=}}אֶ֫ל זַ֥ן); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א{{=}}יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי א/טעמים#א כב|א,כב]] (א{{=}}תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי); [[משלי ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] ('''א=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן'''); [[משלי ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (א{{=}}עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם); [[משלי ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (א{{=}}שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע); [[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א*{{=}}שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] ('''א=כֶּ֫ן־ה֥וּא'''); [[משלי כד/טעמים#כד יב|כד,יב]] (א*{{=}}לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה); [[משלי כה/טעמים#כה ז|כה,ז]] (א{{=}}עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טז|ל,טז]] (א*{{=}}וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] ('''א=לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם'''); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] ('''א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר''').

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ג/טעמים#ג ד|ג,ד]] (א{{=}}יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א*{{=}}יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל); [[איוב ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א{{=}}אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י); [[איוב כא/טעמים#כא לג|כא,לג]] (א{{=}}רִגְבֵ֫י נָ֥חַל); [[איוב כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (א{{=}}בְּֽמֹרְדֵ֫י א֥וֹר); [[איוב לב/טעמים#לב ב|לב,ב]] (א*{{=}}מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם); [[איוב לג/טעמים#לג ט|לג,ט]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א{{=}}שִׁמְע֫וּ לִ֥י); [[איוב לז/טעמים#לז ו|לז,ו]] (א{{=}}הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ); [[איוב מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י דָ֥עַת).

{{עוגן|מקום העולה}}'''ג. מקום כתיבת ה&quot;עולה&quot; בתוך התיבה:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;, ועוד רשימה של הפסוקים שיש בהם &quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה. דרכו של כתר ארם צובה על פי רוב לכתוב את ה&quot;עולה&quot; באות הראשונה של הברה הראויה לגעיה קלה (אם בתיבה יש הברה כזאת), ובאות יו&quot;ד של שם הוי&quot;ה (אותה שיטה בשם הוי&quot;ה נמצאת בכתר לגבי כתיבתו של הטעם המחבר צינורית,  וראו ב[[#צינורית|סעיף הבא]]). אך נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן ה&quot;עולה&quot; בקביעות בהברה שלפני הטעם, ובאות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה (וכמו כן במהדורות ברויאר). בהתאם למדיניות שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]], סימן ה&quot;עולה&quot; מופיע בה בעקביות בהברה הראויה לגעיה ובאות יו&quot;ד בשם הוי&quot;ה.

:'''הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;:''' [[תהלים כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א*=וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א*=תִּ֫צְּרֵ֥נִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב י|תהלים לב,י]] (א!=לָרָ֫שָׁ֥ע); [[תהלים לז/טעמים#לז מ|לז,מ]] (א*=וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א*=אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים נ/טעמים#נ ג|נ,ג]] (א*=וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ); [[תהלים נ/טעמים#נ כג|תהלים נ,כג]] (א!=יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי [תיקון בכתב־היד שלא הושלם]); [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (א!=מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים נה/טעמים#נה כג|נה,כג]] (א*=יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א*=כֻ֫לְּכֶ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|תהלים סח,כא]] (א!=לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים סח/טעמים#סח כב|סח,כב]] (א*=אֹ֫יְבָ֥יו); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (א*=ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים עא/טעמים#עא יח|תהלים עא,יח]] (א*=אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי); [[תהלים קכ/טעמים#קכ א|קכ,א]] (א*=הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת [לאחר תיקון בכתב־היד]);{{הערה|וכמו כן בכל מקום שתיבה זו מוטעמת ב&quot;עולה ויורד&quot;.}} [[תהלים קכד/טעמים#קכד ז|קכד,ז]] (א*=י֫וֹקְשִׁ֥ים); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|קלז,ו]] (א*=אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|תהלים קלז,ז]] (א!=יְֽרוּשָׁ֫ל{{מ:ירושלם|ָ|֥}}ם); [[תהלים קלח/טעמים#קלח ח|תהלים קלח,ח]] (א*=בַּ֫עֲדִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|קמד ז]] (א!=מִמָּ֫ר֥וֹם [לאחר תיקון הפוך בכתב־היד]); [[משלי א/טעמים#א כג|משלי א,כג]] (א*=לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י); [[משלי ג/טעמים#ג ג|משלי ג,ג]] (א*=אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (א!=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן);{{הערה|יש התחלה של כתיבת ה&quot;עולה&quot; גם מעל האות עי&quot;ן; הסופר כנראה התחיל לסמן אותו שם, התחרט באמצע וסימנו מעל האות למ&quot;ד, ולא מחק את הראשון.}} [[איוב ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (א*=הָ֫אָדָ֥ם); [[איוב יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (א*=לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה).

:'''&quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה:''' [[תהלים כז/טעמים#כז יד|תהלים כז,יד]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (א!=הָאֵ{{אתנח הפוך}}ל{{מ:פסק}}יְה֫וָ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (א*=אֶת־יְ֫הוָ֥ה [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (א!=יְה֫וָ֥ה).

===צינורית===

להסבר על המדיניות כלפי הטעם &quot;צינורית&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צינורית|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. מקף אפור אחרי צינורית שהיא לבד בתיבתה.''' להלן רשימה מלאה של התיבות שבהן הוספנו מקף אפור אחרי צינורית הנכתבת לבד בתיבתה (15 מקומות):

:[[תהלים ב/טעמים#ב ז|'''תהלים''' ב,ז]] (אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י); [[תהלים ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (כִּ֤י{{מ:לגרמיה}}לֹ֤א{{מ:מקף אפור}}אֵֽל־חָפֵ֘ץ{{מ:מקף אפור}}רֶ֥שַׁע{{מ:פסק}}אָ֑תָּה); [[תהלים יח/טעמים#יח א|יח,א]] (הִֽצִּיל־יְהֹוָ֘ה{{מ:מקף אפור}}אוֹת֥וֹ); [[תהלים יח/טעמים#יח כ|יח,כ]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בִּֽי); [[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בּֽוֹ); [[תהלים לא/טעמים#לא כב|לא,כב]] (הִפְלִ֘יא{{מ:מקף אפור}}חַסְדּ֥וֹ); [[תהלים מט/טעמים#מט טו|מט,טו]] (וַיִּרְדּ֘וּ{{מ:מקף אפור}}בָ֤ם); [[תהלים סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (בִּטְח֘וּ{{מ:מקף אפור}}ב֤וֹ); [[תהלים סו/טעמים#סו כ|סו,כ]] (לֹֽא־הֵסִ֘יר{{מ:מקף אפור}}תְּפִלָּתִ֥י); [[תהלים צה/טעמים#צה ז|צה,ז]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}עָ֤שָׂה); [[משלי ו/טעמים#ו ג|'''משלי''' ו,ג]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ); [[איוב יח/טעמים#יח יט|'''איוב''' יח,יט]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}נִ֤ין); [[איוב לב/טעמים#לב ה|לב,ה]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}אֵ֤ין); [[איוב לז/טעמים#לז כא|לז,כא]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}רָ֤אוּ).

'''ב. צינורית בשם הוי&quot;ה.''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם צינורית בשם הוי&quot;ה (א*=יְ֘הוָ֤ה ב-7 מקומות, ובניקוד אֱלֹהִים במקום האחרון [א*=יְ֘הֹוִ֤ה]):

:[[תהלים פ/טעמים#פ כ|'''תהלים''' פ,כ]]; [[תהלים פא/טעמים#פא יא|פא,יא]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ט|פד,ט]]; [[תהלים צו/טעמים#צו י|צו,י]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]]; [[תהלים קו/טעמים#קו מז|קו,מז]]; [[תהלים קט/טעמים#קט כא|קט,כא]].

'''ג. חריגים:''' יש תיקון אחד בכתר בתוך תיבה שמשקלה דומה לשם הוי&quot;ה: [[תהלים קלח/טעמים#קלח ב|קלח,ב]] (וְ֘אוֹדֶ֤ה [לפני תיקון], וְא֘וֹדֶ֤ה* [לאחר תיקון]). ובעוד תיבה שמשקלה דומה יש צינורית במקום חריג: [[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ). במהדורתנו: וְא֘וֹדֶ֤ה, וְי֘וֹד֤וּ, כשיטתו העקבית של הכתר בשאר כל המקומות.

===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל===

להסבר על ההבחנה בין &quot;אתנח הפוך&quot; ל&quot;גלגל&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|פרק השני]]''' של המבוא.

===רביע מוגרש===

להסבר על המדיניות כלפי &quot;רביע מוגרש&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|פרק השני]]''' של המבוא.

להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 260) שבהם סימנו &quot;רביע מוגרש&quot; באופן מלא (=תו של &quot;גרש מוקדם&quot; ותו של &quot;רביע&quot;) באות אחת בעקביות, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את נקודת הרביע. דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן נקודת הרביע מסומנת '''מודגשות'''. במקומות שהכתר לא קיים (תהלים טו,א-כה,א) הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}; נקודת הרביע מסומנת בו בדרך כלל, והדגשנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שבה היא מושמטת.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' ז,א ('''א{{=}}עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ'''); ח,ז (א{{=}}כֹּ֝ל); יא,א (א{{=}}נודו נ֝וּדִי); יא,ב (א{{=}}בְּמוֹ־אֹ֝פֶל); יד,ג (א{{=}}אֵ֝ין); {{צבע גופן|אפור|טז,א (ל{{=}}אֵ֝֗ל); יז,ו (ל{{=}}לִ֝֗י); יז,י (ל{{=}}פִּ֝֗ימוֹ); יח,יב (ל{{=}}חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם); יח,טו ('''ל{{=}}רָ֝ב'''); יח,לא (ל{{=}}ה֝֗וּא); יח,לב (ל{{=}}צ֝֗וּר); כ,ט (ל{{=}}קַּ֝֗מְנוּ); כב,כא (ל{{=}}מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב); כג,ג (ל{{=}}בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק);}} כה,כא ('''א{{=}}כִּ֝֗י'''); כז,יב ('''א{{=}}עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר'''); לא,כ (א{{=}}נֶ֝גֶד); לא,כב (א{{=}}לִ֝י); לא,כד (א{{=}}עַל־יֶ֝תֶר); לב,ט (א{{=}}בַּ֝ל); לב,י (א{{=}}חֶ֝סֶד); לג,ו (א{{=}}פִּ֝יו); לה,יד ('''א{{=}}כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם'''); לו,ה (א{{=}}רָ֝ע); לז,ב (א{{=}}דֶּ֝שֶׁא); לז,ג (א{{=}}שְׁכׇן־אֶ֝רֶץ); לח,יא (א{{=}}גַּם־הֵ֝ם); מ,ח (א{{=}}בִּמְגִלַּת־סֵ֝פֶר); מ,טז (א{{=}}לִ֝י); מד,טו (א{{=}}מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ); מה,ט (א{{=}}שֵׁ֝ן); מח,ז (א{{=}}חִ֝יל); מח,יא (א{{=}}צֶ֝דֶק); מט,ג (א{{=}}יַ֝חַד); מט,כ (א{{=}}עַד־נֵ֝צַח); נ,א (א{{=}}מִמִּזְרַח־שֶׁ֝מֶשׁ); נא,ב (א{{=}}כַּאֲשֶׁר־בָּ֝א); נב,ג (א{{=}}אֵ֝ל); נב,יא (א{{=}}כִי־ט֝וֹב); נג,ב (א{{=}}עָ֝וֶל); נג,ד (א{{=}}אֵ֝ין); נה,ד (א{{=}}אָ֝וֶן); נה,ה (א{{=}}מָ֝וֶת); נז,ב (א{{=}}עַ֝ד); נח,ט (א{{=}}אֵ֝שֶׁת); סא,ד (א{{=}}מִגְדַּל־עֹ֝ז); סב,י (א{{=}}הֵ֝מָּה); סב,יב (א{{=}}עֹ֝ז); סג,ט (א{{=}}בִּ֝י); סד,ז (א{{=}}אִ֝ישׁ); סה,ו (א{{=}}כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֝רֶץ); סו,ו (א{{=}}שָׁ֝ם); סו,יד (א{{=}}וְדִבֶּר־פִּ֝י); סח,יג (א{{=}}בַּ֝יִת); סח,יח (א{{=}}בָ֝ם); סח,כט (א{{=}}ז֝וּ); סט,ג (א{{=}}בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝יִם); סט,יח (א{{=}}כִּי־צַר־לִ֝י); סט,לו (א{{=}}שָׁ֝ם); עא,יז (א{{=}}וְעַד־הֵ֝נָּה); עג,ו (א{{=}}יַעֲטָף־שִׁ֝ית); עג,יט (א{{=}}תַ֝מּוּ); עד,ה (א{{=}}בִּסְבׇךְ־עֵ֝ץ); עד,כ (א{{=}}מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ); עה,ט (א{{=}}כֹּ֝ל); עו,יב (א{{=}}שַׁ֝י); עז,ט (א{{=}}אֹ֝מֶר); עז,יז ('''א{{=}}אַ֝֗ף'''); עח,כא (א{{=}}וְגַם־אַ֝ף); עח,ל (א{{=}}ע֝וֹד); עח,מב (א{{=}}י֝וֹם); עח,נד (א{{=}}הַר־זֶ֝ה); עח,ס (א{{=}}אֹ֝הֶל); עט,ה (א{{=}}כְּמוֹ־אֵ֝שׁ); פ,טז (א{{=}}וְעַל־בֵּ֝ן); פא,יא (א{{=}}הַרְחֶב־פִּ֝יךָ); פג,יא (א{{=}}דֹּ֝מֶן); פג,יג (א{{=}}אֵ֝ת); פד,ה (א{{=}}ע֝וֹד); פד,יב (א{{=}}יִמְנַע־ט֝וֹב); פה,ב (א{{=}}שַׁ֝בְתָּ); פו,ה (א{{=}}וְרַב־חֶ֝סֶד); פז,ד (א{{=}}זֶ֝ה); פט,מח (א{{=}}עַל־מַה־שָּׁ֝וְא); צ,י (א{{=}}חִ֝ישׁ); צד,ט (א{{=}}עַ֝יִן); צד,טז (א{{=}}לִ֝י); צו,ד (א{{=}}ה֝וּא); צז,ז (א{{=}}הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ); צח,ג (א{{=}}אֵ֝ת); צח,ח (א{{=}}יַ֝חַד); צט,ב (א{{=}}ה֝וּא); ק,ד (א{{=}}הוֹדוּ־ל֝וֹ); קא,ד (א{{=}}רָ֝ע); קא,ו (א{{=}}ה֝וּא); קד,יד (א{{=}}לֶ֝חֶם); קד,יט (א{{=}}שֶׁ֝מֶשׁ); קה,ב ('''א{{=}}שִׂ֝֗יחוּ'''); קה,יא (א{{=}}חֶ֝בֶל); קו,יד (א{{=}}וַיְנַסּוּ־אֵ֝ל); קו,כ (א{{=}}שׁ֝וֹר); קו,כט (א{{=}}וַתִּפְרׇץ־בָּ֝ם); קז,לג (א{{=}}מַ֝יִם); קט,כ (א{{=}}רָ֝ע); קי,ו (א{{=}}רֹ֝אשׁ); קי,ז (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיג,ח (א{{=}}עִ֝ם); קטו,ב (א{{=}}אַיֵּה־נָ֝א); קטז,יד (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קטז,יח (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קיח,יד (א{{=}}וַֽיְהִי־לִ֝י); קיח,יט (א{{=}}אָבֹא־בָ֝ם); קיח,כא (א{{=}}וַתְּהִי־לִ֝י); קיט,יג (א{{=}}כֹּ֝ל); קיט,מט (א{{=}}עַ֝ל); קיט,סב (א{{=}}עַ֝ל); קיט,צ (א{{=}}אֶ֝רֶץ); קיט,צב (א{{=}}אָ֝ז); קיט,צג (א{{=}}בָ֝ם); קיט,קד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קיח (א{{=}}כִּי־שֶׁ֝קֶר); קיט,קכט (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קלו (א{{=}}עַ֝ל); קיט,קסד (א{{=}}עַ֝ל); קכ,ד (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ו (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); קכג,ב (א{{=}}עַ֝ד); קכג,ג (א{{=}}כִּי־רַ֝ב); קכד,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכד,ד (א{{=}}נַ֝חְלָה); קכד,ו (א{{=}}טֶ֝רֶף); קכז,א (א{{=}}לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝יר); קכז,ד (א{{=}}כֵּ֝ן); קכח,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קכט,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכט,ב (א{{=}}גַּ֝ם); קכט,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קלב,א (א{{=}}אֵ֝ת); קלב,יז (א{{=}}נֵ֝ר); קלה,ז (א{{=}}מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ); קלה,יז (א{{=}}אַ֝ף); קלז,ג (א{{=}}לָ֝נוּ); קלז,ד (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ו (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ז (א{{=}}עַ֝ד); קמ,ג (א{{=}}כׇּל־י֝וֹם); קמג,יב (א{{=}}כִּ֝י); קמח,י (א{{=}}רֶ֝מֶשׂ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' א,א (א{{=}}מֶ֝לֶךְ); ד,ה (א{{=}}וְאַל־תֵּ֝ט); ז,ט (א{{=}}לַ֝יְלָה); ז,כה (א{{=}}אַל־תֵּ֝תַע); ח,כז (א{{=}}ח֝וּג); ט,ב (א{{=}}אַ֝ף); ט,ד (א{{=}}חֲסַר־לֵ֝ב); ט,טז (א{{=}}וַחֲסַר־לֵ֝ב); יא,יג (א{{=}}וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ); יא,לא (א{{=}}אַ֝ף); יב,ח (א{{=}}וְנַעֲוֵה־לֵ֝ב); יד,כט (א{{=}}וּקְצַר־ר֝וּחַ); טו,א (א{{=}}וּדְבַר־עֶ֝צֶב); טו,ד (א{{=}}בָּ֝הּ); טו,יא (א{{=}}אַ֝ף); טו,יג (א{{=}}וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב); טו,טו (א{{=}}וְטֽוֹב־לֵ֝ב); טו,טז (א{{=}}רָ֝ב); טו,כד (א{{=}}ס֝וּר); יז,ז (א{{=}}אַ֝ף); יז,כז (א{{=}}וקר יְקַר־ר֝וּחַ); יח,ב (א{{=}}כִּ֝י); יח,ט (א{{=}}ה֝וּא); יח,יג (א{{=}}הִיא־ל֝וֹ); יט,י (א{{=}}אַ֝ף); יט,כב (א{{=}}וְטֽוֹב־רָ֝שׁ); יט,כד (א{{=}}גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ); יט,כו ('''א?{{=}}בֵּ֗֝ן'''); כ,א (א{{=}}בּ֝וֹ); כ,יד (א{{=}}ל֝וֹ); כא,ה (א{{=}}וְכׇל־אָ֝ץ); כא,כז (א{{=}}אַ֝ף); כד,ה (א{{=}}וְאִֽישׁ־דַּ֝עַת); כד,ח (א{{=}}ל֝וֹ); כד,ל (א{{=}}וְעַל־כֶּ֝רֶם); כה,כח (א{{=}}אִ֝ישׁ); כו,כז (א{{=}}אֶ֝בֶן); כז,ח (א{{=}}כֵּֽן־אִ֝ישׁ); כז,כד (א{{=}}וְאִם־נֵ֝זֶר); כח,טז (א{{=}}בֶ֝צַע); כח,כא (א{{=}}וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם); כח,כד (א{{=}}ה֝וּא); כט,ה (א{{=}}רֶ֝שֶׁת); כט,כג (א{{=}}וּשְׁפַל־ר֝וּחַ); ל,ה (א{{=}}ה֝וּא); לא,ח (א{{=}}אֶל־דִּ֝ין); לא,יב (א{{=}}כֹּ֝ל); לא,כו (א{{=}}חֶ֝סֶד).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' ה,ז (א{{=}}וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף); ה,י (א{{=}}מַ֝יִם); ו,ג (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); ו,ה (א{{=}}יִגְעֶה־שּׁ֝וֹר); ו,ו (א{{=}}אִם־יֶשׁ־טַ֝עַם); ו,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); ו,כט (א{{=}}ע֝וֹד); ז,טו (א{{=}}מָ֝וֶת); ח,טו (א{{=}}בּ֝וֹ); ח,יח (א{{=}}בּ֝וֹ); ט,כ (א{{=}}תׇּֽם־אָ֝נִי); ט,כט (א{{=}}לָמָּה־זֶּ֝ה); יא,יא (א{{=}}וַיַּרְא־אָ֝וֶן); יא,יב (א{{=}}פֶּ֝רֶא); יב,יג (א{{=}}ל֝וֹ); יב,יד (א{{=}}עַל־אִ֝ישׁ); יב,טז (א{{=}}ל֝וֹ); יג,יב (א{{=}}לְגַבֵּי־חֹ֝מֶר); יד,יד (א{{=}}עַד־בּ֝וֹא); טו,לא (א{{=}}כִּי־שָׁ֝וְא); טז,י (א{{=}}יַ֝חַד); טז,יב (א{{=}}ל֝וֹ); יז,ג (א{{=}}ה֝וּא); יז,ד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); יז,יב (א{{=}}א֝וֹר); יח,ד (א{{=}}וְיֶעְתַּק־צ֝וּר); יח,יז (א{{=}}ל֝וֹ); יט,טז ('''א!{{=}}בְּ֝מוֹ־פִ֗י''');{{הערה|ראו גם ב[[#איוב|רשימת החריגים בספר איוב]].}} כ,ט (א{{=}}וְלֹֽא־ע֝וֹד); כ,כא (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); כא,ב (א{{=}}וּתְהִי־זֹ֝את); כב,ג (א{{=}}וְאִם־בֶּ֝צַע); כב,ה (א{{=}}וְאֵֽין־קֵ֝ץ); כג,ו (א{{=}}אַךְ־ה֝וּא); כד,ה (א{{=}}לֶ֝חֶם); כה,ג (א{{=}}וְעַל־מִ֝י); כו,ד (א{{=}}וְנִשְׁמַת־מִ֝י); כו,ה (א{{=}}מַ֝יִם); כו,ז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); כז,יב (א{{=}}וְלָמָּה־זֶּ֝ה); כז,כ (א{{=}}לַ֝יְלָה); כח,יב (א{{=}}זֶ֝ה); כח,כ (א{{=}}זֶ֝ה); ל,ג (א{{=}}אֶ֝מֶשׁ); ל,ל (א{{=}}וְעַצְמִי־חָ֝רָה); לא,מ (א{{=}}תַּ֝מּוּ); לד,יא (א{{=}}אִ֝ישׁ); לד,יג (א{{=}}שָׂ֝ם); לד,כב (א{{=}}שָׁ֝ם); לד,כג (א{{=}}אֶל־אֵ֝ל); לד,כה (א{{=}}לַ֝יְלָה); לה,טז (א{{=}}בִּבְלִי־דַ֝עַת); לו,יח (א{{=}}וְרׇב־כֹּ֝פֶר); לו,כא (א{{=}}כִּֽי־עַל־זֶ֝ה); לז,יז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); לז,כ (א{{=}}אִ֝ישׁ); לט,יז (א{{=}}לָ֝הּ); לט,כח (א{{=}}שֶׁן־סֶ֝לַע); מא,ב (א{{=}}ה֝וּא); מא,יא (א{{=}}אֵ֝שׁ); מא,כג (א{{=}}יָ֝ם); מא,כו (א{{=}}ה֝וּא).

===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת===

למידע מפורט על התיבות הראויות להיות מוקפות בספרי אמ&quot;ת, והוספנו להן מקף אפור, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|פרק השני]]''' של המבוא.

==חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים==

בניגוד ל'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הסדרים בתורה|חלוקת הסדרים בתורה]]''', חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים איננה עניינית אלא בעיקר כמותית. הסדרים אינם מתחילים בתחילת עניין בדרך כלל, וגם לא מסתיימים בסוף עניין, אלא במקומות שיש בהם דברי ברכה או נחמה או שבח לה'. הסיבה לחלוקתם של ספרי הנביאים והכתובים לסדרים אינה ידועה לנו; אמנם לפי הסבר רווח, תפקידה לסמן יחידות בשביל קריאה יומית כדי לסיים את כל המקרא בשנה אחת, כי לפי חישוב פשוט יוצא שמספר הסדרים קרוב או זהה למספר ימי החול בשנה עברית רגילה (למעט שבתות ומועדים).{{הערה|הסבר זה לחלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים התפרסם במיוחד בדברי הפתיחה למהדורת קורן: &quot;על משמעותה של החלוקה לסדרים בספרי נביאים וכתובים אין לנו ידיעות ממקורותת קדמונים. הציון הבולט של הסדרים העסיק חכמים מחכמי ישראל בימינו, ובכללם ר' שאול קוסובסקי ז&quot;ל. הוא התעמק בבעיה זו והציע פתרון מסתבר. הוא חישב את כמות הסדרים של כל הספרים ביחד והגיע למספר 293; זהו מספרם של ימות החול בשנה רגילה. סיכומם של ימות החול (293) וימי שבת וחג (71) הוא 364, כלומר, מנין ימיה של שנת השמש חסר יום אחד, כנגד תשעה באב, שהוא יום אסור בתלמוד תורה (קוראים בו ספר &quot;איכה&quot;); ויום זה אף הוא נקרא &quot;מועד&quot;, ואין למנותו כאן בחשבון ימות החול. יוצא איפה שנקבע &quot;סדר&quot; קריאה מן התורה, הנביאים והכתובים, לכל יחיד ויחיד, לכל יום ויום מ-365 ימי השנה. וכך, כנראה, נהגו קדמונינו.&quot; לדיון מפורט בסדרים ראו פסח פינפער, '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו) עמ' 39-45.}}

חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים יציבה בדרך כלל במקורות (יותר מחלוקת הסדרים בתורה). בחלוקה המקובלת שבדפוסים מוצאים 293 סדרים סה&quot;כ, ויש רק כ-4 מקומות שבהם רשום סדר נוסף במקורות העתיקים:{{הערה|כל ארבעת הסדרים הנוספים מופיעים במהדורות ברויאר ע&quot;פ ספר החילופים, וגם במקראות גדולות הכתר. אמנם לא כולם מסומנים בתוך כתר ארם צובה, ולא ברור מהם הנימוקים לסימונם במקראות גדולות הכתר.}}
#&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת&quot; ([[יהושע ח/טעמים#ח א|יהושע ח א]]) = ד* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בכתר ובגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).
#&quot;וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה&quot; ([[ירמיהו יז/טעמים#יז כו|ירמיהו יז כו]]) = (ט*) (חסר בכתר ובגוף כתי&quot;ל ובחלוקה המקובלת, אך קיים בספר החילופים ומחוק ברשימת כתי&quot;ל).
#&quot;אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר&quot; ([[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה ב]]) = א* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים; המקום של הפרשה חסר בכתר).
#&quot;יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ&quot; ([[רות ב/טעמים#ב יב|רות ב יב]]) = [א*] (חסר בחלוקה המקובלת ובכתר ובגוף כתי&quot;ל, אבל קיים ברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).

מספרי הסדרים בספרי הנביאים והכתובים כדלהלן (המספרים לפי החלוקה המקובלת, והכוכביות מציינות סדר נוסף ע&quot;פ המקורות העתיקים):
*יהושע 14* | ד*
*שופטים 14
*שמואל 34
*מלכים 35
*ישעיהו 26
*ירמיהו 31* | (ט*)
*יחזקאל 29
*תרי עשר 21
**סה&quot;כ נביאים 204 (206*)
*תהלים 19
*משלי 8
*איוב 8
*שיר השירים 1* | א*
*רות 1* | [א*]
*איכה 1
*קהלת 4
*אסתר 5
*דניאל 7
*עזרא 10
*דברי הימים 25
**סה&quot;כ כתובים 89 (91*)
**סה&quot;כ נביאים וכתובים 293 (297*)

'''תחילת ספר:''' ציינו תחילת סדר גם בראש כל אחד מכ&quot;ד ספרי המקרא (במספר הרצוף &quot;א&quot;), למרות שסימון כזה אינו מופיע בתחילת ספרי המקרא בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. הסדר הראשון בתחילת כל אחד מכ&quot;ד ספרי מקרא צוין במפורש בספר החילופים וברשימות הסדרים בכתי&quot;ל ([https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up תורה], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n655/mode/1up נביאים], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n930/mode/1up כתובים]).

'''התבנית:''' תחילת כל &quot;סדר&quot; מתוייגת בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה בתוך '''[[תבנית:מ:פסוק]]''', ע&quot;י השימוש בפרמטר &quot;סדר=&quot;. תבנית זו נמצאת מיד לפני כל פסוק במקרא (בלי שום רווח ביניהם). כשיש בה פרמטר של &quot;סדר=&quot;, מופיע מספר הסדר כחלק מסימני הניווט בשוליים הצדדיים של התנ&quot;ך.

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>3xndbmkv3fi9nvo7ouq2wm9neiv0jev</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087698</id>
      <parentid>3087697</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T10:18:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל */</comment>
      <origin>3087698</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="202803" sha1="9acjparph1zq338aqsxbh9ecvnz2ych" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ה. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות הקיימים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורה זו (חלוקת הפרשות וצורת השירות, האותיות והתיבות, הניקוד והטעמים והגעיות) מיוסד על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים. במקומות מעטים וחריגים שבהם נוסח הכתר אינו חד משמעי, או ייתכן שנפלה בו טעות, הבאנו את הנתונים בשלמותם בתיעוד הנוסח והכרענו ע&quot;פ שיקול הדעת. לאחר קביעת הנוסח נעשו התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על שיטת ההגהה והעריכה לנוסח הכתר (במקומות שהוא קיים) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה אינו קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הקודם]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

במקומות שכתר אדם צובה קיים, נוסח המקרא במהדורתנו מיוסד ישירות עליו. מכיוון שמדובר על כתב־יד אחד בלבד, שהוא מדויק ובהיר ועקבי להפליא, יש הרבה פחות צורך לדון בנוסחו של הכתר ולהשוות אותו אל כתבי־יד מקבילים, מאשר במקומות המיוסדים על כתי&quot;ל. בכל זאת, לעתים יש בו אות, ניקוד, טעם או עניין אחר הראוי לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), וזה דורש תיעוד של הנתונים לגביו, ולפעמים אף דיון והשוואה אל מקורות מקבילים.{{הערה|ברוב פרקי הנביאים והכתובים, במקומות המיוסדים על הכתר, יש ממוצע של 1-2 הערות נוסח בלבד בפרק אחד, וברוב ההערות הללו יש רק תיעוד קצר של זוטות. בספרי אמ&quot;ת יש יותר הערות נוסח בממוצע, אך רובן עוסקות בפרטים הקטנים של טעמי אמ&quot;ת.}} במקומות האלה השתמשנו באותה שיטה טכנית לתיעוד הנוסח כמו במקומות החסרים בכתר; ראו בהסבר המפורט בתוך '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|פרק המבוא לנוסח התורה]]'''.

במקרים המעטים יחסית שבהם היה צורך להשוות את הכתר לכתבי־יד אחרים, השתמשנו באותם כתבי־יד נבחרים שהוזכרו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#יסודות הנוסח ותיעודו|פרק הקודם]], לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

==המהדורות האחרות לפי כתר ארם צובה==

כתר ארם צובה הוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי. מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בספרי הנביאים והכתובים (במקומות שהכתר קיים), יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) שצריך בכלל להעיר בהם מבחינת קביעת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים. ורק בחלק מהמקומות האלה חייב העורך להפעיל את שיקול דעתו לגבי כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג את הממצאים במהדורה של המקרא.

עובדה מספרית פשוטה זו היא הסיבה לכך שכל המהדורות היפות של התנ&quot;ך שיצאו לאור עד היום ע&quot;פ כתר ארם צובה – כמעט זהות אחת לשנייה, אות באות ותָו בתָו (לגבי קביעת הנוסח, ולמעט עניינים התלויים בשיטות העיצוב של המהדירים). מדובר בעיקר על שלושת מהדורותיו של הרב ברויאר ומהדורת מכון ממרא, ועל מקראות גדולות הכתר.{{הערה|אפשר גם להוסיף את הכרכים הבודדים שיצאו לאור במסגרת &quot;מפעל המקרא&quot; של האוניברסיטה העברית (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל). ועם קצת הסתייגות אפשר עוד להוסיף גם את מהדורת &quot;סימנים&quot; של פלדהיים.}} כל אחת מהמהדורות הללו זהה לכל חברותיה כמעט לגמרי לגבי קביעת הנוסח (אבל לא לגמרי מבחינת עיצוב הטקסט).

'''אך בכל אחת מהמהדורות היפות הנ&quot;ל יש שני מרכיבים מקוריים וחשובים:'''
#'''קביעת עצם הנוסח ע&quot;פ שיקול הדעת במקומות חריגים.''' יש מקומות שבהם משמעותו של כתב־היד אינה ברורה לגמרי, כגון: אות שאולי סותרת את כתיב המסורה (וייתכן שנפלה טעות נדירה); ניקוד או טעם חריג שסותר את דרכו של הכתר במקומות אחרים (וייתכן שמדובר על טעות); נקודה או קו קטן של ניקוד או טעם שכתוב באופן בהיר ובלי סימני מחיקה, אך ניתן לפרש אותו ביותר מדרך אחת; מקום מטושטש או שיש בו סימני מחיקה (ולכן לא ברור לגמרי מה הייתה כוונתו של המסרן). כל מהדיר חייב להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה. כאמור, מדובר על פחות מ-200 סימנים אורתוגראפיים בלבד (אותיות, ניקוד וטעמים) בכתב־היד כולו.
#'''עיצוב המהדורה בשביל הקורא.''' כלומר: עד כמה מעתיקים את כל איפיוני כתב־היד לפרטי פרטיהם, גם כשהם אולי לא מתאימים לצרכיו של הקורא? כמה דוגמאות: האם חובה להביא בפני הקורא את נוסח סימן ה&quot;רפה&quot; שבכתר או שניתן לוותר עליו? האם צריך למסור רק את קביעת '''סוג''' חלוקת הפרשות שבכתב־היד (פרשה פתוחה או סגורה), או אף את '''צורת''' חלוקתן לפי השורות והרווחים? בתיבה שטעמה מלעיל, האם חובה לסמן את טעם הפשטא הכפולה בדיוק לפי שיטת הכתר, או שניתן לסמן אותו בכל תיבה כזו בעקביות (כמו שנעשה במהדורות ברויאר)?

לגבי ה'''עיצוב''' במהדורתנו (2), הוא יהיה לפי השיטה המנומקת היטב לעיל ב'''[[../פרק ב|פרק השני של המבוא]]'''. שיטה עצמאית זו שונה במידה ניכרת משיטותיהן של שאר המהדורות, לפחות באותה מידה שגם הן בעצמן שונות אחת מהשנייה (ואף יותר).

אמנם לגבי '''קביעת הנוסח''' במהדורתנו, במקומות המועטים יחסית בכתר שצריך להפעיל בהם את שיקול הדעת, נבחן כל מקום מחדש ונגיע להחלטה עצמאית לאחר הבאת כל הנתונים. בין המקומות האלה:
#כ־25 אותיות וצירופי תיבות בכתיב של כתר ארם צובה, שיש ספק כלשהו לגבי קביעתם, וייתכן (אפילו בספק) שלפי קביעה מסוימת הכתיב יהיה מנוגד למסורה הטברנית.
#טעויות קלות נדירות יחסית בכתב־היד בענייני ניקוד וטעמים, מהסוגים שפירט ישראל ייבין בפרק הראשון של ספרו, ועוד כמה צורות חריגות שיש לדון בהן (גם אם אינן טעויות מובהקות).{{הערה|ייבין, א.5 עמ' 16 דווח על &quot;למעלה מ-50 טעויות סופר&quot;, אבל ראו גם בסוגים הנוספים שמנה ב-א.6.}}
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שניתן לפרש אותם ביותר מדרך אחת, ו/או שהם מטושטשים ו/או לא ברורים ו/או שיש בהם סימני מחיקה (נדירים יחסית).
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שלא ברור לגמרי עד כמה הם מסכימים בעקביוּת לשיטת המסורה והכתר עצמו (כגון מרכא בתיבת תביר).
#אותיות גדולות וקטנות המוזכרות בספרות המסורה הקדומה או המאוחרת, שבדרך כלל אינן באות לידי ביטוי בנוסח הפנים של הכתר (ואף לא בנוסח הפנים של כתבי־היד הקרובים לו). כאן מדובר על חלק משיטת העיצוב במהדורתנו, שהרי בעידן כתבי־היד לא היו אותיות אלו עניין של חובה.

'''למרות נדירותם, מוכרח כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה.''' במהדורתנו נדון בכל אחד מהם במקומו (בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה על ידי השימוש ב[[תבנית:נוסח]]). בגלל שהמקומות האלה מעטים יחסית, יהיו הרבה פחות הערות נוסח בדפי העריכה בספרים שהכתר קיים בהם, מאשר בספרים המבוססים על כתב־יד לנינגרד (כיוון שהכתר חסר בהם).

לסיום צריך להוסיף ולומר, שעצם העובדה הברוכה שקיימות כל כך הרבה מהדורות משובחות ומדויקות על פי כתר ארם צובה מאפשרת לנו את השוואתן אחת לשנייה, ואת כולן ביחד לצילום כתב־היד. ניתן ללמוד מהשוואה כזו המון על אופייה של כל אחת מהמהדורות האחרות, וגם להפיק ממנה תובנות חשובות על הכתר עצמו ובשביל מהדורתנו, וכך עשינו.

==ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה==

הספר הראשון בנביאים וכתובים שבוצעה בו עריכה מלאה במהדורתנו, כולל הגהה ע&quot;פ כתר ארם צובה ו[[../פרק ב|עיצוב לפי שיטתנו]], היה [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]. ספר זה נבחר בגלל שהוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#ספר ישעיהו|נשתמר בשלמותו בכתר ארם צובה]], ובגלל שהוא ספר גדול מבחינה כמותית (כך שהיו בו מספיק דוגמאות למקומות חריגים כדי להמחיש את השיטה, והוא היווה מקרה בוחן ראוי לשיטת העבודה). כדי לבצע את הגהת הנוסח באופן מיטבי השתמשנו בכמה מקורות ביחד: בצילום הכתר, במהדורותיו של הרב ברויאר, במהדורת מכון ממרא (שהיא כמעט זהה למהדורות ברויאר{{הערה|הבדל קטן בין קביעת הנוסח במהדורת מכון ממרא לבין מהדורות ברויאר נמצא בתחום הגעיות. בעבודתנו על עשרת הפרקים הראשונים בספר ישעיהו מצאנו שני מקומות שבהם חסרה געיה במכון ממרא שקיים בכתר (ועל פיו במהדורות ברויאר): &quot;מִֽי־בִקֵּ֥שׁ&quot; ([[ישעיהו א/טעמים#א ט|א ט]]), &quot;וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים&quot; ([[ישעיהו ט/טעמים#ט יד|ט יד]]). לא ברור אם מדובר על טעות או על עניין שבשיטה. החל מפרק י&quot;א הפסקנו לתעד את הגעיות החסרות (למרות שמידי פעם מצאנו עוד), אבל מחשבון פשוט לפי התדירות בעשרת הפרקים הראשונים נראה שיש כתריסר געיות חסרות במהדורת מכון ממרא לספר ישעיהו. יש גם מקומות מעטים במהדורת מכון ממרא שהגעיה נמצאת באות אחרת מאשר בכתר, וגם במקומות האלה לא תיעדנו את התופעה אלא פשוט סימנו את הגעיה כמו שהיא בכתר.}}), ובמקראות גדולות הכתר. השימוש בצילום כתב־היד עצמו לצידן של כמה מהדורות מדויקות המבוססות עליו עזר לנו להעלות את דיוקה של ההקלדה, ואף תרם להבנתנו את שיטתה המיוחדת של כל אחת מהמהדורות האחרות.

כדי להמחיש את העבודה על קביעת הנוסח בספר ישעיהו צריך להביא סטיסטיקות של ממש, ונתחיל עם רשימת המילים החריגות של הרב ברויאר במהדורת '''כתר ירושלים''' (מתוך &quot;נוסח כתב היד&quot; בסוף הכרך). ברשימה זו הביא ברויאר את כל המקומות שבהם הוא נמנע מלהביא את נוסח הכתר במהדורתו, או שיש בהם ספק מסוים לגבי נוסח כתב־היד. כאשר מסתכלים על הפריטים ברשימתו לפי סוגיהם השונים, רואים קודם כל ש-[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו|53 מילים]] מתוך 68 בספר ישעיהו הן כולן מקרים של חטף באות לא גרונית (כ-78%).{{הערה|למרות שלעתים רחוקות מצאנו מקום שבו ברויאר לא ציין חטף באות לא גרונית, רשימותיו בדרך כלל מהווֹת תיעוד שלם ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. להסבר כללי של התופעה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.}} לגבי שאר המקומות החריגים (רק 15 במספר בספר ישעיהו), נמצא שהם מ-5 סוגים שונים:
#ספק קל לגבי קביעת אות אחת בכתר: &quot;מְרִימָ֔[י]ו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]).
#ספקות בקביעת הניקוד והטעמים והגעיות בכתר (3 מקומות, שאחד מהם ספק מקף בתיבת משרת [ראו סוג 5 דוגמה ג.]).
#מקומות חריגים בשיטת הניקוד בכתר (2 מקומות). ב[[ישעיהו יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] א=&quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום ק=מָעוּזּ֗וֹ וכן בדפוסים [ל=מָעֻזּ֗וֹ]); ב[[ישעיהו כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] א=&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; במקום ל,ק=בְּמָעוּזִּ֔י [דפוסים=בְּמָֽעֻזִּ֔י]). מצד אחד דגש חסר הוא אחד מהסוגים של הטעויות הקלות שנפלו בכתר לעתים רחוקות למרות דייקנותו{{הערה|ראו ייבין א.5, עמ' 16-17.}}, אבל חסרונו באותה תיבה פעמיים אולי רומז על עיקרון כלשהו. מצד שני גם אם הדבר נעשה בכוונה – עדיין אין עקביות בעניין זה בכתר. והשוו: &quot;מָעוּזִּ֖י&quot; ([[שמואל ב כב/טעמים#כב לג|שמ&quot;ב כב לג]]), &quot;מָעוּזִּֽי׃&quot; ([[תהלים לא/טעמים#לא ה|תהלים לא,ה]]), &quot;מָ֝עוּזָּ֗ם&quot; ([[תהלים לז/טעמים#לז לט|תהלים לז,לט]]), &quot;מָעוּזִּי֮&quot; ([[תהלים מג/טעמים#מג ב|תהלים מג,ב]]), &quot;מָע֫וּזּ֥וֹ&quot; ([[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]]).
#חריגים בניקודו של ה&quot;כתיב&quot; (4 מקומות): &quot;עֲנִוִים֙&quot; (עֲנִיִּים֙ קרי; [[ישעיהו לב/טעמים#לב ז|לב,ז]]), &quot;חֹראָיהָ֗ם&quot; (צוֹאָתָ֗ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;אֵאֵ֥ שַׁיְנֵיהֶ֖ם&quot; ([מֵימֵ֥י] רַגְלֵיהֶ֖ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;מֵי־אִתִּֽי׃&quot; (מֵאִתִּֽי׃ קרי; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|מד,כד]]).
#מקף בתיבת משרת (4-5 מקומות): א. &quot;נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ&quot; ([[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|מ,ז]]); ב. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙&quot; ([[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|נט,טז]]); ג. &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot;? ([[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] לפי ברויאר, וכך נראה יותר מעיון בכתב־היד, וכן הוא גם בכתבי־היד הקרובים לכתר [ל,ש1,ק,ל-א,ק25] ובדפוסים; אבל אולי צריך לקרוא רֽוּחַ־יְהוָ֖ה כמו שקבעו במקראות גדולות הכתר); ד. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙&quot; ([[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|סג,ה]]); ה. &quot;אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי&quot; ([[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|סו,ח]]).

לגבי שלושת הסוגים האחרונים (10-11 מקומות), נוסח הכתר ברור לגמרי בכמעט כולם (למעט &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot; ב[[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] כספק מקף בתיבת משרת), ובכולם מדובר על נטייה רווחת בכתר (ולא בטעות סופר) או לפחות על חוסר עקביות בשיטת הניקוד. נטיות אלו אינן עניין של חובה (כי אף הכתר עצמו אינו עקבי לגמרי לגביהן). ולכן לגבי מקף בתיבת משרת ולגבי ניקודו של תיבת הכתיב, במהדורתנו נעצב את המקומות האלה לפי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו|שיטתנו]], ונציין את השינויים בתיעוד הנוסח. ולגבי שתי המילים &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום מָעוּזּ֗וֹ) ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; (במקום &quot;בְּמָעוּזִּ֔י&quot;), בשתיהן אות הזי&quot;ן תהיה דגושה, כמקובל לא רק בכתבי־היד הקרובים לכתר ובדפוסים, אלא גם בכתר עצמו במקומות אחרים, וכך נשמור על עקביות למען הקורא ובהתאם למטרת העיצוב במהדורתנו.{{הערה|גם הרב ברויאר במהדורותיו החליט כך, וכנראה מאותן סיבות. אך במקראות גדולות הכתר קבעו &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; כדי להעביר את נוסח הכתר בדיוק למרות חריגותו וחוסר העקביות שבו.}}

אמנם לגבי שלושת הסוגים הראשונים (כלומר ארבעת המקומות בספר ישעיהו שבהם יש ספק כלשהו לגבי קריאת כתב־היד או לגבי כוונתו של המנקד, ואם כן יש קושי מסוים בקביעת עצם הנוסח), נצטרכנו להכריע בעצמנו על פי עיון חוזר בכתב־היד ועל פי שיקול הדעת. בארבעת המקומות האלה בספר ישעיהו החלטנו כך:
#ספק קל לגבי אות אחת: בתיבת &quot;מְרִימָ֔יו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]) נמחק החלק התחתון ביו&quot;ד הראשונה, אבל האות קיימת ברובה. גם בכתבי־יד אחרים הקרובים לכתר (ל,ק,ש1) נכתבה התיבה מלאה עם יו&quot;ד פעמיים. ייתכן שהמוחק ויתר על המחיקה באמצע, אבל לא שב כדי להשלים את החלק המחוק. ובכל מקרה האות קיימת בפועל בכתר כמו בכתבי־היד ובדפוסים (וכך גם במהדורות ברויאר, במקראות גדולות הכתר, ובמכון ממרא). לכן תופיעה במהדורתנו &quot;מְרִימָ֔יו&quot; בכתיב מלא בלי שום ציון; שאר המידע לגבי האות המסופקת יהיה בתיעוד הנוסח, והמילה תופיעה ב[[#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|רשימת המקומות החריגים בנוסח הכתיב בכתר]].
#ספק לגבי טעם ([[ישעיהו נה/טעמים#נה ה|נה,ה]]): &quot;וְלִקְד֛וֹשׁ&quot; או &quot;וְלִקְד֥וֹשׁ&quot;? הצורה השנייה מתאימה יותר לכללי הטעמים: &quot;לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃&quot;, וכך מופיע בכתבי־היד האחרים הקרובים לכתר (ל,ק) ובדפוסים; וכן הכריעו ברויאר ומג&quot;ה.{{הערה|כמעט שאין טעויות בכלל במערכת הטעמים בכתר; ראו על כך בייבין, כא.2 (עמ' 197), וייתכן שיש להוסיף את התיבה הזו בתור ספק לשני המקומות שכבר ציין (גם בהם מדובר על נקודת תביר בטעם שצפוי להיות מרכא). אך מהצבע והצורה של הנקודה ייתכן שיש כאן כתם דיו ולא נקודה שהסופר כתב אותה בכוונה, ואם כן מדובר על מרכא ואין טעות.}}
#טעמים לא ברורים ([[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|מה,ו]]): &quot;אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot; או &quot;אֲנִֽי־יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot;? במהדורתנו קיבלנו את הגרסה הראשונה לאחר עיון בכתב־היד (בדומה למקראות גדולות הכתר, ולפי זה אין צורך לתיקון בספק של ברויאר).
#ספק געיה ([[ישעיהו יד/טעמים#יד ב|יד,ב]]): &quot;בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot; או &quot;בֵּית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot;? הגעיה מטושטשת ואף ייתכן שהיא לא קיימת, אבל מעיון בצילום כתב־היד נראה לנו יותר שהסימן קיים; ולכן במהדורתנו באה הגעיה בהתאם לדעתו של ברויאר ובניגוד למקראות גדולות הכתר.

כל המקומות הנ&quot;ל מצויינים ברשימת השינויים של ברויאר. אבל יש עוד מספר מקומות בספר ישעיהו הדורשים הסבר או תיעוד (והם אינם מובאים כלל ברשימת ברויאר אלא תוקנו או שונו במהדורתו בלי שום הערה):
#טעויות סופר מובהקות בניקוד (ע&quot;פ ייבין):
##ב[[ישעיהו יד/טעמים#יד יא|יד,יא]] בתיבת &quot;וּמְכַסֶּ֖יךָ&quot; חסרה נקודת השורוק (א=ומְכַסֶּ֖יךָ).
##ב[[ישעיהו יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] בתיבת &quot;ר֧וּחַ&quot; (השנייה) חסרה פתח גנובה (א=ר֧וּח).
#תופעות של &quot;קרי וכתיב&quot; הקיימים בכתבי־היד הקרובים לכתר, וכן בדפוסים ובמהדורות ברויאר, אבל אינם מצוינים בכתר עצמו; ברובם מדובר על כתיב מלא בוי&quot;ו במקום שיש קמץ (קטן): &quot;אֶשְׁקֳוטָ֖ה&quot; ([[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|יח,ד]]); &quot;עַד־יַֽעֲבָור־זָֽעַם׃&quot; ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]]); &quot;יִסְגָּוד־ל֤וֹ&quot; ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]). בשלושת המקומות האלה ציין ברויאר קרי וכתיב אע&quot;פ שאין ציון כזה בכתר, ולמרות שמדובר על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#&quot;קרי וכתיב&quot; של אֵם קריאה|קרי וכתיב של אֵם קריאה]] (ו'). והשוו גם: &quot;הֹבִ֔אישׁ&quot; ([[ישעיהו ל/טעמים#ל ה|ל,ה]]).
#אותיות גדולות וקטנות: &quot;אֹ֖רֶ{{אות-ק|ן}}&quot; בנו&quot;ן זעירא ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|מד,יד]]), &quot;{{אות-ג|צֹ}}פָ֞ו&quot; בצד&quot;י גדולה ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]). במהדורתנו נביא את שתי האותיות המיוחדות בהתאם לשיטתנו ע&quot;פ המנהג.{{הערה|בניגוד למקראות גדולות הכתר, בו ויתרו על הצד&quot;י הגדולה ב&quot;צֹפָ֞ו&quot; ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]) שאין לה סימוכין במסורת הכתר.}}
#שם הוי&quot;ה: ב[[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ישעיהו ל,א]] נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה (א*=נְאֻם־יְהֹוָ֔ה)

עוד נקודות טכניות לגבי התצוגה של ספר ישעיהו:
*לגבי תצוגת הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot; (חסרת-יו&quot;ד), ולגבי צורות חריגות שלה כגון &quot;יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה&quot; ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|לו,ב]]), ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot;|כאן]]'''.
*יש מנהג יפה בדפוסים לסיים ספר במקרא בדבר טוב, על ידי חזרה על פסוק טוב שבא קצת לפני הפסוק האחרון (בסוף הספרים ישעיהו, מלאכי, איכה, קהלת). במהדורות ימינו המנהג קיים בדפוס קורן ואף במהדורת דותן (למרות שהמנהג אינו קיים בכתי&quot;ל). שמרנו על המנהג היפה הזה במהדורתנו, ואת הפסוק הנוסף הדפסנו כמקובל באותיותיו בלבד (בלי ניקוד וטעמים) כדי להמחיש שהוא לא חלק מנוסח המסורה. בתיעוד הנוסח שבדף המסורה ציינו שהמנהג אינו קיים בכתבי־היד.

'''תהליך העריכה של ספר ישעיהו, כמו שהוא מתואר כאן, שימש בתור מודל גם עבור עריכתם של שאר ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים==

===נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה===

נוסח האותיות בכתר ארם צובה מדויק להפליא. אך אפילו בו יש – לעתים רחוקות – כתיב מסוים שלא ברור לחלוטין אם הוא מתאים לנוסח המסורה. ברוב המקומות מדובר רק בספק, ואפילו בספק קלוש, לגבי זהותה של אות מסוימת בכתר. אבל יש גם מקומות אחדים ונדירים שבהם הכתיב בכתר חורג מהמסורה בסבירות גבוהה.

המבחן עבור &quot;התאמה למסורה&quot; נשען על השיטה שעסקנו בה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|בפרק השלישי]]''' של המבוא למהדורתנו (על נוסח הכתיב בתורה): אם לוקחים בחשבון את הערות המסורה מצד אחד, ואת הכתיב הנמצא ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר מצד שני, אז ניתן להגיע אל נוסח מוסכם כמעט בכל האותיות בתנ&quot;ך. נוסח זה מסכים בפועל לנוסח האותיות בכתר ארם צובה (במקומות שהוא קיים) כמעט בכל מקום, והיוצאים מן הכלל נדירים ביותר.

להלן רשימה של כל המקומות האפשריים בכתר שיש בהם ספק, ואפילו ספק קל עד קלוש, לגבי התאמה למסורה. הטבלה מציגה שני סוגים שונים של ספקות בנוסח הכתיב:
#ספק לגבי אות אחת בכתר (24 מקומות);
#ספק לגבי צירוף בין שתי תיבות בכתר, כגון &quot;מַלְכִּישׁ֔וּעַ&quot; או &quot;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&quot; (3 שמות ב-7 מקומות).

בעמודה הימנית בטבלה מצוין מספר הפסוק ביחד עם קישור לדף של הפרק. בעמודה האמצעית מופיע הנוסח הבעיתי בכתר (אפילו בספק), ובצד שמאל נוסח אחר שאולי מתאים יותר למסורה. הנוסח המופיע במהדורתנו לגבי כל פריט מסומן בכוכבית (*).{{הערה|למידע מלא לגבי כל פריט יש לראות את תיעוד הנוסח הנמצא בתוך דף העריכה של הפרק (יש קישור ישיר לפרק בעמודה הימנית של הטבלה). לא הבאנו ברשימה זו את [[#אותיות גדולות וקטנות|האותיות הגדולות והקטנות במהדורתנו]], השונות ברובן ממה שמופיע בכתר.}}

{| border=&quot;1&quot; align=center
|+ '''מקומות חריגים בנוסח הכתיב בכתר ארם צובה'''
|-
|colspan=3 align=center|'''נוסח האותיות'''
|-
!פסוק
!הנוסח בכתר
!נוסח אחר
|-
|[[יהושע ח/טעמים#ח ח|יהושע ח,ח]]
|'''בְּ'''תָפְשְׂכֶ֣ם?
|'''כְּ'''תׇפְשְׂכֶ֣ם*
|-
|[[יהושע י/טעמים#י יד|יהושע י,יד]]
|'''בַּ'''יּ֤וֹם?
|'''כַּ'''יּ֤וֹם*
|-
|[[יהושע טו/טעמים#טו סא|יהושע טו,סא]]
|וּסְ'''בָ'''כָֽה?
|וּסְ'''כָ'''כָֽה*
|-
|[[שופטים ז/טעמים#ז יז|שופטים ז,יז]]
|'''בַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה?
|'''כַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה*
|-
|[[שמואל א ח/טעמים#ח כ|שמ&quot;א ח,כ]]
|מַלְכֵּ֙'''י'''נוּ֙?
|מַלְכֵּ֙נוּ֙*
|-
|[[שמואל ב ז/טעמים#ז כב|שמ&quot;ב ז,כב]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[מלכים א ג/טעמים#ג כ|מל&quot;א ג,כ]]
|יְשֵׁ'''י'''נָ֔ה?
|יְשֵׁנָ֔ה*
|-
|[[מלכים א ו/טעמים#ו כט|מל&quot;א ו,כט]]
|וְתִמֹר֔'''וֹ'''ת!
|וְתִמֹרֹ֔ת*
|-
|[[ישעיהו י/טעמים#י טו|ישעיהו י,טו]]
|מְרִימָ֔ו?
|מְרִימָ֔'''י'''ו*
|-
|[[ירמיהו לג/טעמים#לג כו|ירמיהו לג,כו]]
|כתיב=אָשִׁ֥'''י'''ב?&lt;br&gt;(אין קרי)
|כתיב=אָשִׁ֥'''ו'''ב*&lt;br&gt;(קרי=אָשִׁ֥יב)*
|-
|[[ירמיהו מט/טעמים#מט ח|ירמיהו מט,ח]]
|הֶעְמִ֣'''י'''קוּ*
|הֶעְמִ֣קוּ
|-
|[[יחזקאל כד/טעמים#כד כד|יחזקאל כד,כד]]
|בְּב'''וֹ'''אָ֕הּ*
|בְּבֹאָ֕הּ
|-
|[[יחזקאל כט/טעמים#כט ז|יחזקאל כט,ז]]
|'''כְּ'''תָפְשָׂ֨ם?
|'''בְּ'''תׇפְשָׂ֨ם*
|-
|[[יחזקאל לא/טעמים#לא יא|יחזקאל לא,יא]]
|'''בְּ'''רִשְׁע֖וֹ?
|'''כְּ'''רִשְׁע֖וֹ*
|-
|[[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|יחזקאל לה,ט]]
|כתיב=תָ'''ו'''שֹׁ֑בְנָה?
|כתיב=תָ'''י'''שֹׁ֑בְנָה*
|-
|[[יחזקאל לז/טעמים#לז י|יחזקאל לז,י]]
|וַיִּֽ'''הְ'''י֗וּ?
|וַיִּֽ'''חְ'''י֗וּ*
|-
|[[הושע ו/טעמים#ו יא|הושע ו,יא]]
|'''כְּ'''שׁוּבִ֖י?
|'''בְּ'''שׁוּבִ֖י*
|-
|[[עמוס ה/טעמים#ה כז|עמוס ה,כז]]
|וְהִגְלֵ'''י'''תִ֥י*
|וְהִגְלֵתִ֥י
|-
|[[מיכה ו/טעמים#ו ב|מיכה ו,ב]]
|מ֣'''וֹ'''סְדֵי*
|מֹ֣סְדֵי
|-
|[[נחום ג/טעמים#ג יז|נחום ג,יז]]
|וְנֹדַ֔ד
|וְנ'''וֹ'''דַ֔ד*
|-
|[[דברי הימים א ח/טעמים#ח ו|דה&quot;א ח,ו]]
|אֵ'''ה֑'''וּד?
|אֵ'''ח֑'''וּד*
|-
|[[דברי הימים א יז/טעמים#יז כ|דה&quot;א יז,כ]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]
|לַבֵּ֣נ'''י'''׀יְמִינִי כתיב (!)&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|לַבֵּ֣נ׀יְמִינִי כתיב*&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|-
|[[דברי הימים ב כח/טעמים#כח יח|דה&quot;ב כח,יח]]
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ (וְאֶת־)[וּ]בְּנֹתֶ֑יהָ (!)
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ*
|-
|colspan=3 align=center|'''שמות מורכבים / תיבות מחוברות'''{{הערה|1=לגבי תיבות מורכבות במקרא, יש רשימה [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n119/mode/1up?view=theater במסורה הגדולה של כתי&quot;ש1 על במדבר א'], אותה העתיקו מתוך כתר ארם צובה: &quot;[מלין] דכתב' חדה וכן קורין '''ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג''''...&quot;. קבענו את הנוסח לפי רשימה זו גם אם יש מקף בין שתי התיבות בכתר.}}
|-
|[[שמואל א יד/טעמים#יד מט|שמ&quot;א יד,מט]]&lt;br&gt;[[שמואל א לא/טעמים#לא ב|שמ&quot;א לא,ב]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ח/טעמים#ח לג|דה&quot;א ח,לג]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ט/טעמים#ט לט|דה&quot;א ט,לט]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א י/טעמים#י ב|דה&quot;א י,ב]]
|וּמַלְכִּי'''־'''שׁ֑וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ
|וּמַלְכִּישׁ֑וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*
|-
|[[זכריה יב/טעמים#יב יא|זכריה יב,יא]]
|הֲדַד'''־'''רִמּ֖וֹן*
|הֲדַדְרִמּ֖וֹן
|-
|[[איוב יח/טעמים#יח טו|איוב יח,טו]]
|מִבְּלִי־ל֑וֹ
|מִבְּלִיל֑וֹ*
|}

===אותיות מיוחדות במהדורתנו===

{{עוגן|אותיות גדולות וקטנות}}'''א. אותיות גדולות וקטנות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות גדולות וקטנות|כמו בתורה]], לרוב אין ביצוע של אותיות גדולות וקטנות בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, אפילו במקומות שהאות המיוחדת מוזכרת במפורש ברשימות המסורה והערותיה. האזכורים בספרות המסורה והביצוע בכתבי־היד נראים קצת יותר מובהקים לגבי האותיות הקטנות מאשר לגבי האותיות הגדולות. כתיבת האותיות (הקטנות לפני הגדולות בדרך כלל כנראה) התקבלה באופן הדרגתי בכתבי־היד ובדפוסים, ובמשך הזמן הפכה להיות אחד מסימני ההיכר של &quot;נוסח המסורה&quot;, למרות שהיא לא הייתה כך בהתחלה.

הרשימה הבאה מכילה אוסף מקסימלי של האותיות הגדולות והקטנות בספרי הנביאים והכתובים.{{הערה|היא מבוססת בעיקר על הרשימה המובאת [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית] (1906), וכוללת כמעט כל אות אפשרית.}} רוב האותיות ברשימה זו מופיעות גם בדפוס קורן, ולכן הן מופיעות בפועל גם במהדורתנו (ברשימה זו הן מסומנות בכוכבית).{{הערה|אותיות גדולות וקטנות שאין להן ביצוע בדפוס קורן, אבל מופיעות בכתבי־יד או בדפוסים אחרים, צוינו בתיעוד הנוסח בתור &quot;יש דפוסים&quot;.}} אותיות שבאות לידי ביטוי של ממש בתוך כתבי־היד מצוינות ברשימה.

#'''(ג)''' [[יהושע יד/טעמים#יד יא|יהושע (יד,יא)]]: [כְּכֹ֥חִי]* / [{{מ:אות-ג|כְּ}}כֹ֥חִי]
#'''(ק)''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יט|שמואל (שמ&quot;ב כא,יט)]]: [בֶּן־יַעְ{{מ:אות-ק|רֵ֨}}י]*
#'''(ג)''' [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מלכים (מל&quot;ב יז,לא)]]: [נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*=ל?,ש1{{הערה|ראו עוד בתיעוד הנוסח וב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים כתיב|הערות על נוסח האותיות בספר מלכים בכתי&quot;ל]].}}
#'''(ק)''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|ישעיהו (מד,יד)]]: [אֹ֖רֶ{{מ:אות-ק|ן}}]*=מ&quot;ק-א
#'''(ג)''' [[ישעיהו נו/טעמים#נו י|ישעיהו (נו,י)]]: [{{מ:אות-ג|צֹ}}פָ֞ו]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו יד/טעמים#יד ב|ירמיהו (יד,ב)]]: [וְ{{מ:אות-ק|צִ}}וְחַ֥ת]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו לט/טעמים#לט יג|ירמיהו (לט,יג)]]: [וּנְבֽוּשַׁזְבָּ{{מ:אות-ק|ן֙}}]*
#'''(ק)''' [[נחום א/טעמים#א ג|נחום (א,ג)]]: [בְּ{{מ:אות-ק|ס}}וּפָ֤ה]*
#'''(ג)''' [[מלאכי ג/טעמים#ג כב|מלאכי (ג,כב)]]: [{{מ:אות-ג|זִ}}כְר֕וּ]*
#'''(ק)''' [[תהלים כד/טעמים#כד ד|תהלים (כד,ד)]]: [לַשָּׁ֣וְא]* / [לַשָּׁ֣{{מ:אות-ק|וְ}}א]
#'''(ג)''' [[תהלים עז/טעמים#עז ח|תהלים (עז,ח)]]: [הַ֭לְעוֹלָמִים]* / [{{מ:אות-ג|הַ֭}}לְעוֹלָמִים]
#'''(ג)''' [[תהלים פ/טעמים#פ טז|תהלים (פ,טז)]]: [וְ֭{{מ:אות-ג|כַ}}נָּה]*
#'''(ג)''' [[תהלים פד/טעמים#פד ד|תהלים (פד,ד)]]: [{{מ:אות-ג|קֵ֥}}ן]*
#'''(ג)''' [[משלי א/טעמים#א א|משלי (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|מִ֭}}שְׁלֵי]*
#'''(ק)''' [[משלי כח/טעמים#כח יז|משלי (כח,יז)]]: [אָ֭{{מ:אות-ק|דָ}}ם]*
#'''(ק)''' [[משלי ל/טעמים#ל טו|משלי (ל,טו)]]: [הַ֤{{מ:אות-ק|ב}}]*
#'''(ק)''' [[איוב ז/טעמים#ז ה|איוב (ז,ה)]]: [ו{{מ:אות-ק|ג}}יש (כתיב) וְג֣וּשׁ (קרי)]*
#'''(ג)''' [[איוב ט/טעמים#ט לד|איוב (ט,לד)]]: [שִׁבְ{{מ:אות-ג|ט֑}}וֹ]*
#'''(ק)''' [[איוב טז/טעמים#טז יד|איוב (טז,יד)]]: [עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶ{{מ:אות-ק|ץ}}]* (פרץ [2])
#'''(ק)''' [[איוב לג/טעמים#לג ט|איוב (לג,ט)]]: [{{מ:אות-ק|חַ֥}}ף]*
#'''(ג)''' [[שיר השירים א/טעמים#א א|שיר השירים (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|שִׁ֥}}יר]*
#'''(ג)''' [[רות ג/טעמים#ג יג|רות (ג,יג)]]: [לִ֣י{{מ:אות-ג|נִ}}י]*
#'''(ק)''' [[איכה א/טעמים#א יב|איכה (א,יב)]]: [{{מ:אות-ק|ל֣}}וֹא]*
#'''(ק)''' [[איכה ב/טעמים#ב ט|איכה (ב,ט)]]: [{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ]*
#'''(ק)''' [[איכה ג/טעמים#ג לו|איכה (ג,לו)]]: [לְ{{מ:אות-ק|עַ}}וֵּ֤ת]*
#'''(ג)''' [[קהלת ז/טעמים#ז א|קהלת (ז,א)]]: [{{מ:אות-ג|ט֥}}וֹב]*
#'''(ג)''' [[קהלת יב/טעמים#יב יג|קהלת (יב,יג)]]: [{{מ:אות-ג|ס֥}}וֹף]*
#'''(ג)''' [[אסתר א/טעמים#א ו|אסתר (א,ו)]]: [{{מ:אות-ג|ח֣}}וּר]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ז|אסתר (ט,ז)]]: [פַּרְשַׁנְדָּ֛{{מ:אות-ק|תָ}}א]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [פַּרְמַ֙{{מ:אות-ק|שְׁ}}תָּא֙]*
#'''(ג,ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [{{מ:אות-ג|וַ}}יְ{{מ:אות-ק|זָֽ}}תָא]*
#'''(ג)''' [[אסתר ט/טעמים#ט כט|אסתר (ט,כט)]]: [וַ֠{{מ:אות-ג|תִּ}}כְתֹּ֠ב]*
#'''(ק,ג)''' [[דניאל ו/טעמים#ו כ|דניאל (ו,כ)]]: [בִּשְׁ{{מ:אות-ק|פַּ}}רְ{{מ:אות-ג|פָּ}}רָ֖א]*
#'''(ג)''' [[דברי הימים א א/טעמים#א א|דברי הימים (דה&quot;א א,א)]]: [{{מ:אות-ג|אָ}}דָ֥ם]*

{{עוגן|אותיות מנוקדות}}'''ב. אותיות מנוקדות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות מנוקדות|כמו בתורה]], יש ביצוע מובהק לאותיות המנוקדות בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה והערותיה. מתוך 15 תיבות סה&quot;כ בתנ&quot;ך (שיש בהן אות מנוקדת אחת או כמה אותיות מנוקדות), 5 מהן נמצאות בספרי הנביאים והכתובים. לפעמים יש אי־הסכמה מודעת לגבי פרטים מסוימים בכתבי־היד העיקריים שעליהם מבוססת מהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל), והם מתועדים ברשימה זו.

#[[שמואל ב יט/טעמים#יט כ|שמואל (שמ&quot;ב יט,כ)]]: [יָׄצָ֥אׄ]*=א / ל=יָׄצָ֥ׄאׄ (=מ&quot;ס-ל)
#[[ישעיהו מד/טעמים#מד ט|ישעיהו (מד,ט)]]: [הֵ֗ׄמָּׄהׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מא/טעמים#מא כ|יחזקאל (מא,כ)]]: [הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו כב|יחזקאל (מו,כב)]]: [מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ]*=א,ל
#[[תהלים כז/טעמים#כז יג|תהלים (כז,יג)]]: [לׅׄוּׅׄלֵׅׄ֗אׅׄ]*=א / ל=[לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ] (=מ&quot;ק-ל) / מ&quot;ס-ל=[לׅׄוּׄלֵׅׄ֗אׅׄ]

{{עוגן|נו&quot;ן הפוכה}}'''ג. נו&quot;ן הפוכה:''' תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת בנביאים וכתובים ב[[תהלים קז/טעמים|מזמור ק&quot;ז שבספר תהלים]] (שבע פעמים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נו&quot;ן הפוכה|בתורה]] היא נמצאת סביב [[במדבר י/טעמים#י לד|פרשה אחת]] (סה&quot;כ פעמיים בהתחלה ובסוף הפרשה). מקומן וצורתן בתהלים נקבעה במהדורתנו על בסיס כתר ארם צובה, בהתאמה קלה לעיצוב שבמהדורתנו.

תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:
#'''[[תהלים קז/טעמים#קז כג|במהדורתנו]] (מזמור ק&quot;ז, בשבעת הפסוקים הבאים: כג, כד, כה, כו, כז, כח; מ)'''
#'''[https://archive.org/details/Aleppo_Codex/page/n524/mode/1up בכתר ארם צובה]'''
#[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F389A.jpg בכתי&quot;ל] [http://tanach.us/Tanach.xml?Ps107:1-107:43 (הקלדת וסטמינסטר)]
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n679/mode/1up בכתי&quot;ש1]
#[https://archive.org/details/BL_Or2375_02Psalms/page/n118/mode/1up בכתי&quot;ב1]
#במ&quot;ג דפוס ונציה: [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1437/mode/1up עמוד ראשון] | [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1438/mode/1up עמוד שני]

{{עוגן|אותיות תלויות}}'''ד. אותיות תלויות:''' תופעת האותיות התלויות נמצאת בארבעה מקומות בספרי הנביאים והכתובים, ואינה קיימת כלל בתורה.

#[[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים (יח,ל)]]: [בֶּן־מְ{{אות תלויה במקרא|נַ|שופטים יח ל}}שֶּׁ֜ה]*=א,ל
#[[תהלים פ/טעמים#פ יד|תהלים (פ,יד)]]: [מִיָּ֑{{מ:אות תלויה|עַ|תהלים פ יד}}ר]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח יג|איוב (לח,יג)]]: [רְשָׁ{{מ:אות תלויה|עִ֣}}ים]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח טו|איוב (לח,טו)]]: [מֵרְשָׁ{{אות תלויה במקרא|עִ֣|איוב לח טו}}ים]*=א,ל

===תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים===

לעתים רחוקות יש תוספת פסוקים בנ&quot;ך, בכתבי־היד המאוחרים (אך לא בכתבי־היד הטברנים והקרובים לכתר) ובדפוסים הנפוצים. יש בתוספות הללו מילוי של פרטים בקטסט לפי פסוקים מקבילים.

'''א.''' ב[[יהושע כא/טעמים|יהושע פרק כ&quot;א]] יש תוספת של שני פסוקים (אחרי פסוק ל&quot;ה) שנדפסה בדפוסים רבים. התוספת מבוססת על הפסוקים המקבילים בספר דברי הימים ([[דברי הימים א ו/טעמים#ו סג|דה&quot;א ו,סג2-סד]]), והיא נמצאת בחלק מכתבי־היד מימי הביניים.{{הערה|1=כך במספר כתבי־יד ספרדים, לדוגמה: [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n247/mode/1up?view=theater כת&quot;י פריז Heb 25] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני פסוקים לא נכתבו בספר הלל&quot;); ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n267/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה] ובהערה לצדו (&quot;אלו שנים פסוקים אינם בהללי ואין ראוי לכתבם&quot;); ב[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images/page/n254/mode/1up תנ&quot;ך קטלוניה] ובהערה לצדו (&quot;במקרא מדוייקת לא מצאנו אלו השני פסוקים וכן כתב גם הקמחי&quot;); ב[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n428/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני הפסוקים אינם כתובי' בהללי&quot;). אמנם ב[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n103/mode/1up?view=theater כתר שם טוב] התוספת לא נכתבה, ובהערה צוין: &quot;ויש ספ'[רים] שכתו'[ב] כאן וממטה ראובן, ואת קדמות, הכתו'[בים] בד'[ברי] הי'[מים] ורבנו האיי גאון ז&quot;ל כ[ת]'[ב] שאין נכתבי'[ם] כאן וכן בהללי ובס'[פר] הבבלי ובש' שתי אחיות.&quot; בכתי&quot;ב1 מתימן [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n51/mode/1up?view=theater התוספת לא נמצאת], אך יד מאוחרת הוסיפה אותה בשוליים בשני תיגאן נוספים: [https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n58/mode/1up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n170/mode/1up?view=theater כאן]; ובעוד אחד הוא [https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n112/mode/1up?view=theater כתוב בסוגריים].}} אך היא לא נמצאת כלל בכתבי־יד טברניים מובהקים כגון א,ל,ק,ש1 (בהם הטקסט הזה נמצא בדברי הימים בלבד), והיא גם לא משתקפת בסכומי הפסוקים בספר יהושע; '''לכן התוספת לא מופיעה במהדורתנו''' (וראו עוד ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yehoshua/21.35#m6e0nf מנחת שי]).

ברוב הדפוסים שבהם מופיעה התוספת, יש קיצור לעומת הפסוקים בדברי הימים, ולעומת האזכורים האחרים של ערי המקלט ביהושע. אך יש גם נוסח מורחב יותר שכולל את המלים &quot;את עיר מקלט הרצח&quot; (כמו ביהושע) ו&quot;את בצר '''במדבר'''&quot; (כמו בדברי הימים). להלן הנוסח של התוספת (הנוסח המורחב מובא בסוגריים עגולים):

{{מ:טעמי המקרא}}
:&lt;קטע התחלה=תוספת של שני פסוקים/&gt;וּמִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן (אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ) [אֶת־בֶּ֖צֶר / (אֶת־בֶּ֥צֶר בַּמִּדְבָּ֖ר)] וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ (וְ)אֶת־יַ֖הְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃ (וְ)אֶת־קְדֵמוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ (וְ)אֶת־מֵיפַ֖עַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃&lt;קטע סוף=תוספת של שני פסוקים/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

תוספת זו נדפסה בתחתית הדף מחוץ לרצף הפסוקים (בלי מספרים) במהדורותיהם של [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/33/mode/1up בֶּר], [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n394/mode/1up לטריס], דותן וקורן. בכולן נדפס הנוסח '''הקצר''', חוץ מבער שהדפיס '''שילוב בין שני הנוסחים''' (בדומה למה שעשינו למעלה). במהדורות גינצבורג התוספת הקצרה נדפסה בתוך רצף הפסוקים, ושני הפסוקים שבתוספת ממוספרים. בהערותיו ציין גינצבורג את כתבי־היד שבהם התוספת קיימת או לא קיימת, והצביע על הבדלים בין הנוסח הארוך לנוסח הקצר; ראו ב[https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/433/mode/2up מהדורתו הראשונה] וב[https://archive.org/details/prophetaepriores00gins/page/55/mode/1up מהדורתו השניה]. בדפוסים כגון [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/386/mode/1up ליסֶר], המיוסדים על דפוס ון דר הוט (אמסטרדם, 1705) לא נדפסה התוספת. הם מציינים בהערה:

:בקצת ספרים יש כאן ב' פסוקים וממטה ראובן וגומר וטעות הוא ואינם ראויים להיות עיין בפירוש הרד&quot;ק ובמסרה וכן נמצא בג' ספרים ישנים מדויקים כתיבת יד.

למרות שהתוספת לא קיימת בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ובכתי&quot;ל בפרט, היא מובאת בדפוסים המבוססים ישירות על כתי&quot;ל. במהדורות דותן היא מובאת בתחתית העמוד. ב-BHS היא מובאת בפנים הטקסט (בתור פסוקים 36-37), אך באותיות קטנות, ויש הערה שמסבירה את המקורות של הטקסט. גם בהקלדה הדיגיטלית של כתי&quot;ל (UXCL) היא [https://tanach.us/Tanach.xml?Josh21:1-21:45 מובאת בפנים הטקסט] (בתור פסוקים 36-37), אך בגופן אפור, ויש הערת &quot;X&quot; אדומה לפני כל אחד משני הפסוקים המסביר שהטקסט אינו קיים בכתי&quot;ל. הנימוק להשאיר את התוספת בפנים הטקסט הוא כדי לשמור על המספור הקיים הפסוקים, וגם פרויקטים נוספים שנעשה בהם שימוש ב-UXLC מנסים לשמור על המספור הקיים (ביניהם [https://www.sefaria.org.il/Joshua.21.35?lang=he ספריא]). התוספת מובאת באתר &quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Yehoshua/21.35#m7e0n6 על התורה]&quot; אחרי פסוק ל&quot;ה בסוגריים מרובעים (&quot;במקצת נוסחאות&quot;).

'''ב.''' ב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']] יש תוספת של פסוק אחד (אחרי פסוק ס&quot;ז), הנמצאת בכתבי־יד מסוימים{{הערה|1=ראו לדוגמה בכתב יד פריס Heb 25, בו היא [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n796/mode/1up?view=theater נכתבה ואח&quot;כ נמחקה], וכמו כן ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n797/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה].}} ובדפוסים רבים. יש דיון לגבי התוספת הזאת ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Nechemyah/7.67#m7e0n6 מנחת שי], ולגבי דיוקם של כתבי־היד שבהם היא מופיעה. התוספת נמצאת בדפוסים רבים, לדוגמה: [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/1258/mode/1up?view=theater ליסֶר] (פסוק 68), [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n1265/mode/1up?view=theater לטריס] (פסוק 68), [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n90/mode/1up?view=theater בֶּר] (עיגול מסורה אחרי פסוק 67 מפנה אל התוספת המובאת בהערת שוליים בתחתית העמוד); במהדורות גינצבורג הפסוק הנוסף מובא רק בהערה המציינת כתבי־יד ודפוסים שבהם הוא נמצא ([https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה שנייה]).

מדובר על פריט מתוך רשימת העולים לציון, המופיע ב[[עזרא ב/טעמים|עזרא ב]] וב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה ז]] במקביל. הפסוק הנוסף ברשימה השנייה (נחמיה ז') לקוח מהרשימה הראשונה ('''[[עזרא ב/טעמים#ב סו|עזרא ב,סו]]'''):

{{מ:טעמי המקרא}}
:{{#קטע:עזרא ב/טעמים|סו}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

בחלק מהדפוסים אף מציינים גרסה אחרת של סוף הפסוק בתוספת האות ו':

{{מ:טעמי המקרא}}
:מָאתַ֖יִם (וְ)אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

התוספת נמצאת גם במהדורות קורן ודותן (בתחתית הדף). לעומת התוספת בספר יהושע, היא לא נמצאת בגוף הטקסט ב-BHS (רק הערת נוסח מפנה אל עזרא ב,סו), ולא באתרים [https://hcanat.us/Tanach.xml?Neh7:1-7:72 UXLC], ב[https://www.sefaria.org.il/Nehemiah.7.67?lang=he ספריא], ו&quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Nechemyah/7.67#m7e0n6 על התורה]&quot;.

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה==

&lt;קטע התחלה=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע התחלה=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;'''להלן רשימות של המקומות שבהם חרגנו מנוסח הניקוד והטעמים&lt;קטע סוף=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt; והגעיות שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי הנביאים והכתובים שבו.'''

&lt;קטע התחלה=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;א. בחלק מהמקומות מדובר על '''טעות ודאית''' בכתב־היד, ובחלק מדובר על '''ניקוד חריג'''{{הערה|ניקוד חריג יכול להיות שריד של שיטת ניקוד אחרת, ויש דוגמאות רבות לכך בכתי&quot;ל (לדוגמה חילופי סגול-פתח, או השמטת דגש באות יו&quot;ד אחרי וי&quot;ו ההיפוך). בכל זאת ניקוד כזה אינו מתאים לשיטת הניקוד שבוצעה ע&quot;י המסרן בעקביות ברוב המכריע של אותו כתב־היד, ולכן הוא נחשב לחריג.}} או ב'''הטעמה חריגה'''. ציינו פריטים כאלה בסימן קריאה ('''!''').

ב. בחלק מהמקומות החריגה בנוסח כתב־היד היא '''רק בספק''', בגלל שכתב־היד מטושטש, או בגלל שכוונתו של המסרן בסימון הניקוד או הטעם אינה חד-משמעית, או בגלל שבוצע תיקון בתוך כתב־היד (ע&quot;י המסרן עצמו או ע&quot;י יד מאוחרת). ציינו פריטים כאלה בסימן שאלה ('''?''').

ג. ברשימות הללו מובאות '''גם''' תופעות מיוחדות או ראויות לציון בנוסח הניקוד והטעמים בכתב־היד, אף אם '''לא''' חרגנו מנוסחו. אם הבאנו את נוסח כתב־היד במהדורתנו אז הפריט מסומן בכוכבית ('''*''').

ד. הרשימות '''אינן כוללות''' שינויים מנוסח כתב־היד בעקבות '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב הכללית במהדורתנו]]'''. &lt;קטע סוף=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;יש רשימות עצמאיות לחלק מהשינויים האלה משני סוגים, שהם נפוצים במיוחד ונמצאים במאות מקומות בתנ&quot;ך: ראו את רשימת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות]], ואת הרשימה ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת|עיצוב טעמי אמ&quot;ת]].

&lt;קטע התחלה=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;ה. בסוף כל פריט ציינו בקצרה את הסוג של הטעות או של התופעה המסוימת המופיעה בו, אך לא הבאנו את הנתונים המלאים לגביו. למידע מלא לגבי כל פריט המובא ברשימות, כולל השוואה לכתבי־יד נוספים, יש לעיין בהערת הנוסח הרלוונטית. הערות הנוסח ניתנות לצפייה '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ בקישור הזה]''', או על־ידי לחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (המופיע בפינה הימנית העליונה של כל דף פרק). לכל פריט ברשימה יש קישור ישיר אל הפסוק בהקשרו בתוך דף הפרק המלא, ובראש הדף אפשר למצוא &quot;הצג הערות נוסח&quot;.&lt;קטע סוף=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע סוף=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''שאינם קיימים בכתר ארם צובה''', ראו '''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי של המבוא]]'''.

===ספר יהושע===

'''[[ספר יהושע/טעמים|ספר יהושע]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

&lt;קטע התחלה=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;טעויות מובהקות וספקות בנוסח הניקוד והטעמים, ניקוד חריג או הטעמה חריגה, ועוד מקומות מיוחדים או ראויים לציון:&lt;קטע סוף=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;
#[[יהושע א/טעמים#א ז|א,ז]] (א?=כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה): בשתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע)?
#[[יהושע ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=קֻ֤ם): טעם מהפך במקום יתיב?
#[[יהושע ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א?=וַיָּנֻס֖וּ): מקום הטעם באות סמ&quot;ך?
#[[יהושע יד/טעמים#יד ז|יד,ז]] (א*=עִם־לְֽבָבִֽי): געיה בלמ&quot;ד
#[[יהושע טו/טעמים#טו נד|טו,נד]] (א?=וְחֻמְטָּ֗ה): טי&quot;ת דגושה?
#[[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א!=וּֽמִּמַּטֵּה־דָ֞ן): דגש מיותר באות מ&quot;ם הראשונה
#[[יהושע כא/טעמים#כא כב|כא,כב]] (א!=עָר֖ים): חסרה נקודת החיריק באות רי&quot;ש{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יהושע כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (א=תִֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

===ספר שופטים===

'''[[ספר שופטים/טעמים|ספר שופטים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שופטים ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א*=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙): שתי געיות בתיבה אחת{{הערה|הגעיה הראשונה פונטית והשניה געיה קלה; השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם. בתיבה זו יש גם שני חטפים להורות על התנעת השווא, וראו להלן ב[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים|רשימת החטפים]].}}
#[[שופטים ח/טעמים#ח י|ח,י]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים ט/טעמים#ט מח|ט,מח]] (א!=אֶת־הַקַּרְּדֻּמּ֜וֹת): רי&quot;ש דגושה
#[[שופטים יח/טעמים#יח יט|יח,יט]] (א*=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[שופטים יח/טעמים#יח כב|יח,כב]] (א!=הִרְחִ֖יקו): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שופטים כ/טעמים#כ ב|כ,ב]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים כ/טעמים#כ לה|כ,לה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שופטים יט/טעמים#יט ג|יט,ג]] (א-כתיב=לַהֲשִׁיבָ֔ו [א-קרי=לַהֲשִׁיבָ֔הּ]): חסרה נקודה במקביל למפיק בה&quot;א

===ספר שמואל===

'''[[ספר שמואל/טעמים|ספר שמואל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=רשימה זו לא כוללת את [[שמואל ב ז/טעמים#ז י|שמ&quot;ב ז,י]] (א=וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ); ברויאר ציין שם ספק געיה ביו&quot;ד בכתר, אבל לא נראה כך כלל.}}
#[[שמואל א א/טעמים#א ג|שמ&quot;א א,ג]] (א?=מִיָּמִ֣ים יָמִ֔ימָה): חסר פסק?
#[[שמואל א ז/טעמים#ז יא|שמ&quot;א ז,יא]] (א?=וַיִּרְדְּפ֖וּ): אין געיה באות וי&quot;ו?
#[[שמואל א יא/טעמים#יא ג|שמ&quot;א יא,ג]] (א=יָמִ֗ים): נקודה אחת לטעם רביע, ולא שתי נקודות לטעם זקף קטן
#[[שמואל א יד/טעמים#יד נב|שמ&quot;א יד,נב]] (א?=וְרָאָ֨ה שָׁא֗וּל): הטעמה חריגה של קדמא ורביע (במקום קדמא ואזלא)?
#[[שמואל א טו/טעמים#טו א|שמ&quot;א טו,א]] (א*=יְהֹוָה֙ [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[שמואל א טו/טעמים#טו יא|שמ&quot;א טו,יא]] (א!=כׇּל־הַלָּֽילָה): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[שמואל א יז/טעמים#יז לד|שמ&quot;א יז,לד]] (א!=לאָבִ֖יו): חסר שווא באות למ&quot;ד
#[[שמואל א יח/טעמים#יח ח|שמ&quot;א יח,ח]] (א!=נָ֤תְנוּ [1]): מקום הטעם באות נו&quot;ן הראשונה
#[[שמואל א יח/טעמים#יח יט|שמ&quot;א יח,יט]]: (א*=בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת): תביר ותביר
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יז|שמ&quot;א יט,יז]] (א!=שַׁלְּחֵ֖נִי): צירה באות חי&quot;ת במקום חיריק
#[[שמואל א כא/טעמים#כא ב|שמ&quot;א כא,ב]] (א!=נ֔בֶה): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל א כג/טעמים#כג יז|שמ&quot;א כג,יז]] (א=אֶהְיֶה־לְּךָ֣): אין געיה
#[[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א?=לְֽגֹזֲזָ֑י): געיה באות למ&quot;ד במקום גימ&quot;ל?
#[[שמואל א כט/טעמים#כט ו|שמ&quot;א כט,ו]] (א!=וַיֹּ֤אמֶר): בטעם מהפך
#[[שמואל ב א/טעמים#א יט|שמ&quot;ב א,יט]] (א!=גִּבּוֹרִֽים): גימ&quot;ל דגושה
#[[שמואל ב ג/טעמים#ג ז|שמ&quot;ב ג,ז]] (א?!=פִּלֶּ֔גֶשׁ): דגש באות למ&quot;ד?
#[[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ&quot;ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח טז|שמ&quot;ב ח,טז]] (א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט): שווא באות וי&quot;ו
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח יח|שמ&quot;ב ח,יח]] (א?!=וְהַכְּרַתִ֖י): פתח באות רי&quot;ש?
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא יא|שמ&quot;ב יא,יא]] (א!=וַאֲדֹנִ֨י): חטף פתח באות אל&quot;ף
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כה|שמ&quot;ב יא,כה]] (א=בְּעֵינֶיךָ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כו|שמ&quot;ב יא,כו]] (א!=ותִּסְפֹּ֖ד): חסר פתח באות וי&quot;ו{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב א|שמ&quot;ב יב,א]] (א!=אֶל דָּוִ֑ד): חסר מקף
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב יא|שמ&quot;ב יב,יא]] (א=לְּרֵעֶ֑יךָ): למ&quot;ד דגושה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט מב|שמ&quot;ב יט,מב]] (א!=וְאֵת־בֵּיתוֹ֙): אל&quot;ף בצירה
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב ז|שמ&quot;ב כב,ז]] (א!=מֵהֵֽיכָלו֙): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב מ|שמ&quot;ב כב,מ]] (א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי): זי&quot;ן דגושה?
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג יג|שמ&quot;ב כג,יג]] (א!=עַדֻלָּ֑ם): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ&quot;ב כג,כד]] (א!=אֶלְחָנָן): חסר טעם המרכא
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ב|שמ&quot;ב כד,ב]] (א!=אַשֶׁר־אִתּ֗וֹ): חסרות נקודות החטף באל&quot;ף
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ג|שמ&quot;ב כד,ג]] כד,ג (א!=המֶּ֔לֶךְ): חסר פתח בה&quot;א{{הערה|שם=ייבין}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שמואל א ה/טעמים#ה ו|שמ&quot;א ה,ו]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֔ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א ה/טעמים#ה יב|שמ&quot;א ה,יב]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֑ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א י/טעמים#י ז|שמ&quot;א י,ז]] י,ז (א=תָבֹ֛אינָה): אין הערת קרי
#[[שמואל א יד/טעמים#יד כז|שמ&quot;א יד,כז]] (א-כתיב=וַתָּרְאֹ֖נָה)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יח|שמ&quot;א יט,יח]] (א-כתיב=בְּנָויֹֽת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יט|שמ&quot;א יט,יט]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כב|שמ&quot;א יט,כב]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=אֶל־נָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א כז/טעמים#כז ח|שמ&quot;א כז,ח]] (א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי)
#[[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]] (א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא)
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (א-כתיב=בִּֽנְהַר־֯ ): חסרים המקף לתיבה &quot;בנהר&quot;, והרווח והניקוד לתיבה &quot;פְּרָֽת&quot; הנקראת ואינה נכתבת.
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב כד|שמ&quot;ב יב,כד]] (א-כתיב=וַיִקְרָ֤א [א-קרי=וַתִּקְרָ֤א]): חסר דגש במקביל לתי&quot;ו של הקרי
#[[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]] (א-כתיב=יִשְׁאַל־֯ ): יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה &quot;אִ֖ישׁ&quot; הנקראת ולא נכתבת
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח יב|שמ&quot;ב יח,יב]] (א-כתיב=וְלֻ֨א [א-קרי=וְל֨וּ])
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]] (א-כתיב=כִּֽי־עַל־֯ ): אין רווח לתיבה &quot;כֵּ֥ן&quot; הנקראת ולא נכתבת, אבל נכתבו הניקוד והטעם בין התיבות למטה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט ז|שמ&quot;ב יט,ז]] (א-כתיב=לֻ֣א [א-קרי=ל֣וּ])
#[[שמואל ב כ/טעמים#כ יד|שמ&quot;ב כ,יד]] (א-כתיב=וַיִּקָּ֣ל֔הֲוּ)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=תְּלָוֻ֥ם)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שָׁםָּ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים): הערת קרי אחת לשתי התיבות
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד טז|שמ&quot;ב כד,טז]] (א-כתיב=הָאֲוְרֲ֥נָה)
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד יח|שמ&quot;ב כד,יח]] (א-כתיב=אֲרַ֥נֳיה)

===ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על החלק החסר בספר מלכים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כא|מל&quot;א ב,כא]] (א!=לַאֲדֹנִיָ֥הוּ): חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כח|מל&quot;א ב,כח]] (א?!=וַיָ֤נָס): כנראה חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ד/טעמים#ד ז|מל&quot;א ד,ז]] (א!=וְכִלְּכְּל֥וּ): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ו/טעמים#ו ח|מל&quot;א ו,ח]] (א=הַיְּמָנִ֑ית): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לג|מל&quot;א ז,לג]] (א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם): קו&quot;ף דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לז|מל&quot;א ז,לז]] (א=לְכֻלָּֽהְנָֽה): קווים לסילוק וגעיה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח ז|מל&quot;א ח,ז]] (א=מִלְּמָֽעְלָה): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח יא|מל&quot;א ח,יא]] (א*=כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים א י/טעמים#י כד|מל&quot;א י,כד]] (א!=וְכָל־הָאָ֔רֶץ): אין מתיגה
#[[מלכים א יד/טעמים#יד ג|מל&quot;א יד,ג]] (א!=עֲשָׁרָ֨ה): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יב|מל&quot;א יז,יב]] (א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יג|מל&quot;א יז,יג]] (א=עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים א יח/טעמים#יח לג|מל&quot;א יח,לג]] (א=וַיְּנַתַּח֙): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יח/טעמים#יח מג|מל&quot;א יח,מג]] (א=שֻׁ֭ב): מקום הטעם לימין (כמו דחי בטעמי אמ&quot;ת)
#[[מלכים א כ/טעמים#כ כט|מל&quot;א כ,כט]] (א?=&lt;נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה&gt;* או &lt;נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה&gt;): &quot;נֹכַח&quot; מוקפת ובגעיה או בטעם מרכא?
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יב|מל&quot;ב ה,יב]] (א!=דַּמֶּ֗שֶׂקּ): נקודה באות קו&quot;ף
#[[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל&quot;ב ח,ו]] (א=מִיּ֛וֹם עָזְבָ֛הֿ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר|לדעתו של ייבין יש כאן ובעוד מקום טעות נדירה ואף ייחודית בנוסח הטעמים בכתר (כתר, כא.2, עמ' 197) של נקודת תביר בטעם מרכא. אמנם יש להשוות את [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#תביר ומרכא|אותה התופעה בדיוק במגילת קֹהלת בכתי&quot;ש1]]. לכן ייתכן שיש כאן שיטה מודעת של הטעמה שאין כדוגמתה בכתבי־היד האחרים וגם לא בנוסח המקובל, ושיטה זו חריגה משיטת ההטעמה בשאר המקרא אף בכתר. אמנם יש עוד לשים לב ש'''אין''' פעמיים תביר בכתי&quot;ש1 בשני הפסוקים כאן בספר מלכים (כלומר גם אם הסופר של כתי&quot;ש1 בחר במודעות לאמץ את השיטה הזו ולא מדובר על טעות, אז הוא לא הצליח ליישם אותה במלואה). במהדורתנו בחרנו להטעים את התיבות במלכים ובקֹהלת בתביר ומרכא בעקביות, בהתאם למגמתה של המהדורה ובעקבות דרך ההטעמה המקובלת בשאר המקרא. כך עשה גם הרב ברויאר, בניגוד למג&quot;ה שבו הטעימו פעמיים תביר במלכים ואף בקֹהלת.}} (ובעניין נוסף: השארנו כאן את סימן הרפה במהדורתנו)
#[[מלכים ב י/טעמים#י י|מל&quot;ב י,י]] (א!=אֶלִיָּֽהוּ): אל&quot;ף בסגול
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע)
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ ט|מל&quot;ב כ,ט]] (א*=יְהֹוָ֔ה [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ יא|מל&quot;ב כ,יא]] (א!=וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֛הוּ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[מלכים א ז/טעמים#ז מה|מל&quot;א ז,מה]] (א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ)
#[[מלכים א ט/טעמים#ט ט|מל&quot;א ט,ט]] (א-כתיב=וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֥)
#[[מלכים ב ב/טעמים#ב טז|מל&quot;ב ב,טז]] (א-כתיב=הַגֵּיאָוֺ֑ת)
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ב|מל&quot;ב ד,ב]] (א-כתיב=לָ֖כי [א-קרי=לָ֖ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ג|מל&quot;ב ד,ג]] (א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי [א-קרי=שְׁכֵנָ֑יִךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי [א-קרי=נִשְׁיֵ֑ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=בֻ͏ָנַ֔יִכי [א-קרי=וּבָנַ֔יִךְ]): נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי&quot;ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]] (א-כתיב=יִסְלַח־נא יְהוָ֥ה): &quot;נא&quot; כתיב ולא קרי, ו&quot;יִסְלַח־&quot; מוקפת בקריאתה אל ה'
#[[מלכים ב י/טעמים#י כז|מל&quot;ב י,כז]] (א-כתיב=לְמֹחָרא֖וֹת)
#[[מלכים ב יא/טעמים#יא ב|מל&quot;ב יא,ב]] (א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים)
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=-המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=חֹרָיהָ֗ם [א-קרי=צוֹאָתָ֗ם]): השוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=&lt;ֵשֵׁ֥נַיְֵהֶ֖ם&gt; [א-קרי=מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם]): שתי נקודות הצֵרי הראשונות של &quot;קרי ולא כתיב&quot; דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב כא/טעמים#כא כ|מל&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו)

===ספר ישעיהו===

'''[[#ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה|ראו לעיל.]]'''

===ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על הקטע החסר בספר ירמיהו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו יב/טעמים#יב טז|יב,טז]] (א?=לְֽהִשָּׁבֵ֖עַ [2]): ספק געית שווא
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א!=וְלִקְלָ֔לָה): מקום הטעם באות למ&quot;ד הראשונה
#[[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה?
#[[ירמיהו מח/טעמים#מח כב|מח,כב]] (א?=דִּבְלָתָ֛יִם׃): קו ונקודת תביר במקום סילוק?
#[[ירמיהו נב/טעמים#נב כב|נב,כב]] (א!=נְחֹשֶׁת [1]): חסרה נקודת הטעם לרביע

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=חֳרְב֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו
#[[ירמיהו מט/טעמים#מט כח|מט,כח]] (א=וְשֳׁדְד֖וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב כד|ב,כד]] (א-כתיב=נַפְשָׁו֙): בלי נקודה מקבילה למפיק בה&quot;א בקרי &quot;נַפְשָׁהּ֙&quot;
#[[ירמיהו ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ): בלי דגש בגימ&quot;ל במקביל לכ&quot;ף  בקרי &quot;שֻׁכַּ֔בְתְּ&quot;
#[[ירמיהו טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה)
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א-כתיב=לְזַוָ֣עֲה)
#[[ירמיהו לד/טעמים#לד יז|לד,יז]] (א-כתיב=לְזַוָ֔עֲה)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א-כתיב=יָמִ֥ים [֯] נְאֻם־יְהוָ֑ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;בָּאִ֖ים&quot; (קרי ולא כתיב)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|לא,לח]] (א!=קָ֤וְה): הכתיב מנוקד בשווא למרות שהקרי הוא &quot;קָ֤ו&quot;
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ טו|נ,טו]] (א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ)
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|נ,כט]] (א-כתיב=אַל־יְהִי־[֯] פְּלֵיטָ֔ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;לָהּ֙&quot; (קרי ולא כתיב)

===ספר יחזקאל===

'''[[ספר יחזקאל/טעמים|ספר יחזקאל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[יחזקאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (א*=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (א*=כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[יחזקאל ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (א*=בַּעֲשׂ֩וֹתִי֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[יחזקאל י/טעמים#י יא|י,יא]] (א!=הָרֹ֙אשׁ֙): במעין טעם פשטא מלעיל
#[[יחזקאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א?=לַעָ֛יִן): נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|טז,יב]] (א*=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז לג|טז,לג]] (א=וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְ'''כׇ֨'''ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ): מתיגה חריגה לאחר פשטא
#[[יחזקאל כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א*=נִטְמְאִ֤֨ים): המקום היחיד בכל המקרא שיש בה שני טעמים מחברים בהברה אחת (הקדמא קודמת למהפך בקריאה)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח יז|כח,יז]] (א!=גָּ֤בַהּ): מקום הטעם באות גימ&quot;ל{{הערה|ראו גם ייבין, כתר, עמ' 16.}}
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=אֲדֹנָ֣י יְהֹוָ֔ה): שם הוי&quot;ה בניקוד של שם אדנות בשווא וקמץ, במקום ניקוד של אֱלֹהִים בשווא וחיריק, ובתוספת של נקודת חולם באות ה&quot;א הראשונה בדומה לניקוד הרגיל של אֱלֹהִים בשם הוי&quot;ה בכתר
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=בַּעֲשׂ֥ותִי): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין|הערת ייבין; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[יחזקאל לה/טעמים#לה טו|לה,טו]] (א!=וְכׇל־אֶד֣וֹם): חסרות שתי הנקודות של חטף סגול
#[[יחזקאל לט/טעמים#לט ה|לט,ה]] (א!=הַשָׂדֶ֖ה): חסר דגש בשׂי&quot;ן
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ח|מו,ח]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה גם כאן נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מח/טעמים#מח י|מח,י]] (א=וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵלֶּה): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[יחזקאל טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א?=לְאֳכְלָ֑ה): קמץ קטן במהדורתנו
#[[יחזקאל לב/טעמים#לב כ|לב,כ]] (א=מֳשְׁכ֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב: 
#[[יחזקאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת)
#[[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|ט,יא]] (א-כתיב=כְ֖אֲשֶׁ֥ר)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד יד|יד,יד]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד כ|יד,כ]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|כא,כח]] (א-כתיב=כִּקְסׇום־שָׁוְא֙)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א-כתיב=מִדָּֽנִֵּ֑אל)
#[[יחזקאל לו/טעמים#לו יד|לו,יד]] (א-כתיב=תְּכְּשַׁלִי־ע֑וֹד)
#[[יחזקאל מב/טעמים#מב טז|מב,טז]] (א-כתיב=חֲמֵשׁ־אֹ֥מֵות)

===ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על הקטעים החסרים בספר תרי עשר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[הושע ד/טעמים#ד יח|הושע ד,יח]] (א?!=הַזְנֵה): טעם המונח מטושטש בכתב־היד (אבל ניתן להבחין בו)
#[[יואל ב/טעמים#ב כה|הושע ב,כה]] (א!=אֶת הַשָּׁנִ֔ים): חסר מקף
#[[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל): המקף השני בתיבת משרת
#[[חבקוק ב/טעמים#ב ז|חבקוק ב,ז]] (א?=וְיִקְּצ֖וּ): קו&quot;ף דגושה?
#[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] (א*=זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)
#[[זכריה יב/טעמים#יב יג|זכריה יב,יג2]] (א!=וּנְשֵׁיהֵ֖ם [2]): ה&quot;א בצירה במקום סגול
#[[מלאכי ב/טעמים#ב ז|מלאכי ב,ז]] (א!=יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת): געיה באות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖)
#[[נחום ב/טעמים#א ג|נחום א,ג]] (א=וּגְדׇול־כֹּ֔חַ): אין הערת קרי
#[[נחום ב/טעמים#ב א|נחום ב,א]] (א=לַעֲבׇור־בָּ֥ךְ): אין הערת קרי

===ספר דברי הימים===

'''[[ספר דברי הימים/טעמים|ספר דברי הימים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ח|דה&quot;א ד,ח]] (א?!=וַיָּ֣עַשׂ): קמץ באות יו&quot;ד?
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ט|דה&quot;א ד,ט]] (א!=נִכְּבָֿ֖דֿ): כ&quot;ף דגושה במקום בי&quot;ת וגם סימן הרפה נכתב מעל שתי האותיות בי&quot;ת-דל&quot;ת באמצע
#[[דברי הימים א ה/טעמים#ה מא|דה&quot;א ה,מא]] (א!=נְבֻכַדְנֶאצַֽר): חסר דגש בצד&quot;י
#[[דברי הימים א ו/טעמים#ו מה|דה&quot;א ו,מה]] (א!=וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ֙ [1]): חסר פשטא מלעיל
#[[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה&quot;א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים א יז/טעמים#יז ו|דה&quot;א יז,ו]] (א!=צִוִ֛יתִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח ד|דה&quot;א יח,ד]] (א?=וְעֶשְׂרִֽים־אֶ֖לֶף): &quot;וְעֶשְׂרִֽים־&quot; מוקפת ובגעיה (במקום טעם עצמאי של מרכא)?
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה&quot;א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ): מקף בתיבת משרת
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה&quot;א כא,ה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב [2]): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא יב|דה&quot;א כא,יב]] (א!=וְדֶבֶר֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא כט|דה&quot;א כא,כט]] (א!=בַּבָּמָּ֖ה): מ&quot;ם דגושה
#[[דברי הימים א כב/טעמים#כב י|דה&quot;א כב,י]] (א!=וְהַכִ֨ינוֹתִ֜י): שווא באות וי&quot;ו ופתח באות ה&quot;א, ואולי ייתכן שהנקודות בוי&quot;ו נחשבות לחטף בה&quot;א וחסר כל ניקוד בוי&quot;ו.
#[[דברי הימים א כה/טעמים#כה לא|דה&quot;א כה,לא]] (א!=שְׂנֵ֥ים): בנקודת שי&quot;ן שמאלית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח י|דה&quot;א כח,י]] (א!=לִבְנֽוֹת־בַּ֥ית): חסרה נקודת חיריק ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח יז|דה&quot;א כח,יז]] (א!=וְהַקְשָׂוֺ֖ת): חסר דגש בקו&quot;ף
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו טז|דה&quot;ב ו,טז]] (א!=לְעַבְדְּ֨ךָ): טעם הקדמא באות דל&quot;ת במקום בכ&quot;ף סופית
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כ|דה&quot;ב ו,כ]] (א!=לִשְׁמוֹעַ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה&quot;ב ח,יא]] (א*=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם): המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב ט/טעמים#ט כד|דה&quot;ב ט,כד]] (א!=וּבְשָׁמִ֔ים): בנקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברי הימים ב י/טעמים#י י|דה&quot;ב י,י]] (א!=אֵלֶ֜יךְ): שווא במקום קמץ בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה&quot;ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה&quot;ב יד,ו]] (א*=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב כה/טעמים#כה א|דה&quot;ב כה,א]] (א!=מִירושָׁלָֽיִם): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כא|דה&quot;ב ל,כא]] (א!=הַלְוִיִ֧ם): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב לג/טעמים#לג כה|דה&quot;ב לג,כה]] (א!=תַֿחְתָּֽיו): תי&quot;ו רפויה בסימן רפה אחרי טעם מפסיק
#[[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ט|דה&quot;ב לה,ט]] (א?=וּשְׁמַעְיָ֨הוּ): בלי געיה במ&quot;ם?
#[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כג|דה&quot;ב לו,כג]] (א!=כּֽה־אָמַ֞ר): חסרה נקודת החולם בכ&quot;ף{{הערה|שם=ייבין}}

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב ו,מב]] (א=זֳכְרָ֕ה): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דברי הימים א א/טעמים#א מו|דה&quot;א א,מו]] (א-כתיב=עֲיוִֽת)
#[[דברי הימים א ג/טעמים#ג כד|דה&quot;א ג,כד]] (א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ)
#[[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]] (א-כתיב=־בָּנִ֔ימִן־ [א-קרי=&lt;־בָּנִ֔י מִן־&gt;]): &quot;כתב מלה חדה וקר' תרת' מלין&quot; (בין שני מקפים)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז כט|דה&quot;א כז,כט]] (א-כתיב=שִׁטַ֖רְי)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]] (א-כתיב?!=לַבֵּ֣ני{{מ:פסק}}יְמִינִי [א-קרי=&lt;לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י&gt;]): &quot;כתיב מלה חדה וקרי תרת' מילין&quot;{{הערה|ראו גם ב[[#מסורת הסופרים בנ&quot;ך: נוסח האותיות והתיבות|רשימת הכתיב בכתר]] לגבי אות יו&quot;ד הראשונה.}}
#[[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ח|דה&quot;ב כט,ח]] (א-כתיב=לְזַוָעֲה֙)
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב לד,כב]] (א-כתיב=בֶּן־תׇּוקְהַ֗ת): אין הערת קרי

===ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על הקטע החסר בספר תהלים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א!=יְהוָ֑֗ה): רביע ואתנח ביחד באות וי&quot;ו
#[[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א=אֻמְלָ֫ל): נקודת קמץ בלמ&quot;ד, במקום פתח
#[[תהלים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א*=יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים יא/טעמים#יא א|יא,א]] (א!=לְדָ֥֫וִד): טעם ה&quot;יורד&quot; נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל&quot;ת ביחד עם ה&quot;עולה&quot;
#[[תהלים יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א*=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א*=יְהֹוָֽה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי): דגש מיותר באות נו&quot;ן
#[[תהלים לז/טעמים#לז יד|לז,יד]] (א?=פָּ֥תְח֣וּ* או פָּֽתְח֣וּ): מרכא ומונח או געיה ומונח?
#[[תהלים לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א!=וְסוֹמֵ֖ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[תהלים לט/טעמים#לט ו|לט,ו]] (א?=אַ֥ךְ* או אַ֖ךְ): בטעם מרכא או בטעם טרחא?
#[[תהלים מד/טעמים#מד ז|מד,ז]] (א?=וְחַרְבִּ֗י): חסר גרש בוי&quot;ו?
#[[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]] (א?=ק֭וּמָֽה* או ק֭וּמָ֥ה) דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים נו/טעמים#נו ה|נו,ה]] (א!=דְּבָר֥֫וֹ): ה&quot;עולה&quot; מסומן באות רי&quot;ש במקום באות בי&quot;ת
#[[תהלים נו/טעמים#נו יב|נו,יב]] (א=לֹּ֣א): למ&quot;ד דגושה
#[[תהלים נז/טעמים#נז ה|נז,ה]] (א!=וּלְשׁוֹנָ֗ם): חסר גרש
#[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים ס/טעמים#ס יד|ס,יד]] (א*=בֵּאלֹהִ֥ים): בלי דחי{{הערה|ולא כספיקת ברויאר.}}
#[[תהלים סד/טעמים#סד ח|סד,ח]] (א!=אֱ֫לֹהִ֥ים): סימון ה&quot;עולה&quot; באות אל&quot;ף במקום באות למ&quot;ד
#[[תהלים סט/טעמים#סט,כט|סט,כט]] (א?=יִ֭מָּחֽוּ* או יִ֭מָּח֥וּ): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים עה/טעמים#עה ד|עה,ד]] (א!=נְֽמֹגִ֗ים־אֶ֥רֶץ): מקף בתיבת רביע
#[[תהלים עח/טעמים#עח ז|עח,ז]] (א*=מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]] (א?=צָ֭רָתִֽי* או צָ֭רָתִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ): הצינורית מסומנת באות וי&quot;ו השווּאה
#[[תהלים פט/טעמים#פט כ|פט,כ]] (א*=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צב/טעמים#צב ח|צב,ח]] (א*=כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צד/טעמים#צד יב|צד,יב]] (א=יָ֑הּ): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[תהלים צח/טעמים#צח ז|צח,ז]] (א!=וְיֹ֣שְׁבֵיּ): נקודה באות יו&quot;ד האחרונה{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[תהלים צח/טעמים#צח ח|צח,ח]] (א!=יְרַנֵּנֽוּ): מקום הסילוק
#[[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו יט|קו,יט]] (א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו מג|קו,מג]] (א!=וַ֝יָּמֹכּוּ): חסרה נקודת הרביע
#[[תהלים קו/טעמים#קו מח|קו,מח]] (א!=&lt;מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀&gt;): חסר מקף
#[[תהלים קז/טעמים#קז ה|קז,ה]] (א!=תִתְעַטָּֽף): חסר דגש באות תי&quot;ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי&quot;ו.
#[[תהלים קז/טעמים#קז יז|קז,יז]] (א?!=יִתְעַנּֽו׃): חסרה נקודת השורוק באות וי&quot;ו?
#[[תהלים קז/טעמים#קז יח|קז,יח]] (א!=עַד שַׁ֥עֲרֵי): חסר מקף
#[[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קח/טעמים#קח ז|קח,ז]] (א!=וַעֲנֵֽניִ): יש הזזה שמאלה של נקודת החיריק באופן חריג, את שהיא ממוקמת מתחת לאות יו&quot;ד.
#[[תהלים קח/טעמים#קח יא|קח,יא]] (א?=יֹ֖בִלֵנִּי): נו&quot;ן דגושה?{{הערה|יש גם לציין הזזה שמאלה באופן חריג של נקודת החיריק תחת האות נו&quot;ן, אך זה נגרם בגלל הראש של הלמ&quot;ד מהשורה למטה.}}
#[[תהלים קי/טעמים#קי ה|קי,ה]] (א?=אֲדֹנָ֥י): נקודת חולם בכתב־היד?
#[[תהלים קיח/טעמים#קיח י|קיח,י]] (א!=בְּ֭שֵׁ֥ם): קו מיותר של דחי באות בי&quot;ת
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט יד|קיט,יד]] (א?*=שַּׂ֗שְׂתִּי): שי&quot;ן דגושה?
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט קלח|קיט,קלח]] (וֶֽאֱמוּנָ֥֗ה): נקודת רביע מיותרת באות נו&quot;ן בנוסף למרכא
#[[תהלים קכד/טעמים#קכד ו|קכד,ו]] (א?=שֶׁלֹּ֥א* או שֶׁלֹּ֖א): טעם מרכא או טעם טרחא?
#[[תהלים קכז/טעמים#קכז ב|קכז,ב]] (א*=לָכֶ֨ם): אין קו של לגרמיה
#[[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]] (א?=קָ֭רָֽאתִי* או קָ֭רָ֥אתִי): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]] (א?=אָ֭נָֽה* או אָ֭נָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|קמ,ו]] (א*=טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים קמד/טעמים#קמד טו|קמד,טו]] (א*=שֱׁיְהֹוָ֥ה): חטף סגול באות שי&quot;ן ושווא באות יו&quot;ד

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[תהלים ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם)
#[[תהלים עג/טעמים#עג ב|עג,ב]] (א-כתיב=נָטָ֣וּי)
#[[תהלים עט/טעמים#עט י|עט,י]] (א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם)
#[[תהלים פט/טעמים#פט כט|פט,כט]] (א-כתיב=אֶשְׁמָור־ל֣וֹ): אין הערת קרי
#[[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|קמה,ו]] (א-כתיב=וּגְדֻלָּותְיךָ֥; א-קרי=וגדולתיך)

ג. קמץ קטן:{{הערה|במקומות רבים במקרא יש קמץ שהוא קמץ קטן (חטוף) לפי המדקדקים המודרנים, ואילו לפי המסורת הספרדית הוא קמץ רחב (רגיל). תיעדנו את המקומות האלה במהדורתנו ע&quot;י [[תבנית:מ:קמץ]]. אך בספר תהלים ב-3 מקומות יש מצב הפוך: לפי כללי הדקדוק מדובר לכאורה על קמץ רחב, או שיש ספק בכך, ואילו במסורת הספרדית מדובר על קמץ קטן.}}
#[[תהלים יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (א=אֶרְחָמְךָ֖): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף
#[[תהלים מה/טעמים#מה ג|מה,ג]] (א=יָפְיָפִ֡יתָ): ספק לגבי קמץ קטן ביו&quot;ד הראשונה אצל המדקדקים המודרנים, והקמץ קטן לפי המסורת הספרדית
#[[תהלים פא/טעמים#פא ב|פא,ח]] (א=אֶבְחָנְךָ֨): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף

===ספר איוב===

'''[[ספר איוב/טעמים|ספר איוב]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איוב יב/טעמים#יב כד|יב,כד]] (א?!=וַ֝יַּתִעֵ֗ם): חסרה נקודה אחת של שווא באות תי&quot;ו?{{הערה|ברויאר ציין א=וַ֝יַּתְעֵם (חסרה נקודת הרביע באות עי&quot;ן), אך ניתן להבחין בנקודת הרביע בצילום למרות שהיא מטושטשת, וייתכן שנפלה טעות בהערתו.}}
#[[איוב טז/טעמים#טז ח|טז,ח]] (א?=וַיָּ֥קׇם* או וַיָּ֖קָם): בטעם מרכא* או טרחא?
#[[איוב יט/טעמים#יט טז|יט,טז]] (א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י): גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו
#[[איוב כא/טעמים#כא טו|כג,טו]] (א!=מַה שַּׁדַּ֥י): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[איוב כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי* או מַה־יֹּֽאמַר־לִֽי): המקף השני בתיבת מרכא* או שהקו מתחת לאות יו&quot;ד געיה?
#[[איוב כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (א?=אָ֭נֹכִֽי* או אָ֭נֹכִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[איוב לא/טעמים#לא ב|לא,ב]] (א*=וּמֶ֤ה): אין קו של לגרמיה
#[[איוב מא/טעמים#מא כב|מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ): מקף בתיבת משרת?

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איוב לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (א-כתיב=יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר)

===ספר משלי===

'''[[ספר משלי/טעמים|ספר משלי]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[משלי ב/טעמים#ב יא|ב,יא]] (א!=תְּבוּּנָ֥ה): בכתר נכתבה נקודת השורוק באות וי&quot;ו פעמיים{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[משלי ג/טעמים#ג ל|ג,ל]] (א!=אַל {{קו&quot;כ|תרוב|תָּרִ֣יב}}): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ): אות כ&quot;ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו כד|ו,כד]] (א?!=לֶָשׁ֥וֹן): קמץ וסגול באות למ&quot;ד?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=בּ֖וֹ): בטעם טרחא (במקום דחי)?
#[[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א?=שֹׁמֵ֢עַֽ֫ לִ֥י* או שֹׁמֵ֢֫עַֽ לִ֥י): סימן ה&quot;עולה&quot; תלוי בין האותיות מ&quot;ם ועי&quot;ן
#[[משלי י/טעמים#י יג|י,יג]] (א!=בְּשִׁפְתֵ֣י): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[משלי יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א?!=הוֹלֵ֣ך): חסרות נקודות שווא באות כ&quot;ף סופית?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי יב/טעמים#יב כג|יב,כג]] (א!=כְּ֝סִילִים): חסרה נקודת הרביע באות למ&quot;ד
#[[משלי יג/טעמים#יג כה|יג,כה]] (א?=אֹ֭כֵֽל* או אֹ֭כֵ֥ל): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[משלי כא/טעמים#כא ל|כא,ל]] (א!=עֵ֝צָה): חסרה נקודת הרביע באות צד&quot;י
#[[משלי כ/טעמים#כ כה|כה,כ]] (א*=מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[משלי כב/טעמים#כב ח|כב,ח]] (א=יִקְצׇור־אָ֑וֶן): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב,יא|כב,יא]] (א=טְהׇור־לֵ֑ב): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]] (א=יִפׇּול־שָֽׁם): אין הערת קרי
#[[משלי כג/טעמים#כג כו|כג,כו]] (א-כתיב=תִּרְצֹּֽנָה)

===מגילת רות===

'''[[מגילת רות/טעמים|מגילת רות]] קיימת במלואה בכתר ארם צובה.'''

הניקוד בתוך הכתיב:
#[[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
#[[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי ולא כתב&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.

===מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על החלק האחרון של המגילה שאינו קיים בכתר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)|כאן]]'''.

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
&lt;קטע התחלה=תעוררו/&gt;#ספק מרכא בתיבת תביר (בשלושה מקומות מקבילים):{{הערה|שם=תעוררו|1=ההתייחסות כאן היא רק לעניין הטעם בתיבה האחרונה (מרכא בתיבת תביר או געיה) ולא לשאלת החטף (&quot;וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ&quot;, &quot;וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ&quot;). למידע מלא על הניקוד והטעמים בשלושת המקומות המקבילים (ב,ז; ג,ה; ח,ד) ראו בהערת הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב,ז|שה&quot;ש ב,ז]]. למידע נוסף על &quot;מרכא בתיבת תביר&quot; בכתר ומקורות נוספים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|בהפניות כאן]].}}
##[[שיר השירים ב/טעמים|ב,ז]]: א?,ש1,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / א?,ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ג/טעמים|ג,ה]]: א,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ח/טעמים|ח,ד]]: ק13,ל-א,ק-מ=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ]* / ל?=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ]&lt;קטע סוף=תעוררו/&gt;
#[[שיר השירים ב/טעמים#ב יז|שיר השירים ב,יז]] (א!=דְּמֵה־לְךָ): חסר טעם הקדמא

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בספרי הנביאים והכתובים''' בכתר ארם צובה או בכתי&quot;ל. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה  (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בתורה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביהושע}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע|ספר יהושע]]''' (26 פריטים): [[יהושע א/טעמים#א יב|א,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,יג]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו טו|ו,טו]] (א=סָבֲב֥וּ); [[יהושע ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים); [[יהושע ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים); [[יהושע ח/טעמים#ח כז|ח,כז]] (א=בָּֽזֲז֥וּ); [[יהושע יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כִּֽנֲר֖וֹת); [[יהושע יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (א=בָּזֲז֥וּ); [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יג/טעמים#יג ז|יג,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יד/טעמים#יד יג|יד,יג]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[יהושע יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=בֵּרֲכַ֥נִי); [[יהושע יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֜ה); [[יהושע כא/טעמים#כא ד|כא,ד]] (א=הַקֳּהָתִ֑י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא י|כא,י]] (א=הַקֳּהָתִ֖י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=בְּנֵֽי־קֳהָת֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כו|כא,כו]] (א=בְּנֵי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא לד|כא,לד]] (א=אֶֽת־יָקְנֳעָ֖ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כב/טעמים#כב ו|כב,ו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם); [[יהושע כב/טעמים#כב ז|כב,ז]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽם); [[יהושע כב/טעמים#כב כא|כב,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע כב/טעמים#כב לג|כב,לג]] (א=וַיְבָרֲכ֥וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שופטים|ספר שופטים]]''' (24 פריטים): [[שופטים ב/טעמים#ג כו|ג,כו]] (א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[שופטים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א=בָּֽרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=לְחוֹקֲקֵ֣י); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה יא|ה,יא]] (א=מְחַֽצֲצִ֗ים); [[שופטים ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (א=וּֽשֲׁבֵ֥ה); [[שופטים ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙ [{{קו תחתי|שני חטפים}}]);{{הערה|השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם; וראו לעיל ב[[#ספר שופטים|רשימת החריגים]] לגבי שתי הגעיות.}} [[שופטים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (א=עֹלֲל֥וֹת); [[שופטים ט/טעמים#ט יג|ט,יג]] (א=הַֽמֲשַׂמֵּ֥חַ); [[שופטים ט/טעמים#ט לז|ט,לז]] (א=מְעוֹנֲנִֽים); [[שופטים ט/טעמים#ט נד|ט,נד]] (א=וּמ֣וֹתֲתֵ֔נִי); [[שופטים ט/טעמים#ט נז|ט,נז]] (א=קִֽלֲלַ֖ת); [[שופטים י/טעמים#י ח|י,ח]] (א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙); [[שופטים יג/טעמים#יג כד|יג,כד]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז טז|טז,טז]] (א=וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז כד|טז,כד]] (א=וַֽיְהַלֲל֖וּ); [[שופטים כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙); [[שופטים כ/טעמים#כ לב|כ,לב]] (א=אֶל־הַֽמֲסִלּֽוֹת); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת); [[שופטים כא/טעמים#כא כג|כא,כג]] (א=מִן־הַמְּחֹלֲל֖וֹת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמואל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]]''' (30 פריטים): [[שמואל א ב/טעמים#ב כה|שמ&quot;א ב,כה]] (א=וּפִֽלֲל֣וֹ); [[שמואל א ג/טעמים#ג יג|שמ&quot;א ג,יג]] (א=כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים); [[שמואל א ד/טעמים#ד יז|שמ&quot;א ד,יז]] (א=הַֽמֲבַשֵּׂ֜ר); [[שמואל א ז/טעמים#ז ג|שמ&quot;א ז,ג]] (א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם); [[שמואל א ט/טעמים#ט ו|שמ&quot;א ט,ו]] (א=נֵ֣לֲכָה); [[שמואל א יג/טעמים#יג י|שמ&quot;א יג,י]] (א=לְבָרֲכֽוֹ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נא|שמ&quot;א יז,נא]] (א=וַיְמֹ֣תֲתֵ֔הוּ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נב|שמ&quot;א יז,נב]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[שמואל א יח/טעמים#יח כג|שמ&quot;א יח,כג]] (א=הַֽנֲקַלָּ֤ה); [[שמואל א כד/טעמים#כד י|שמ&quot;א כד,י]] (א=לַהֲרָגֲךָ֖); [[שמואל א כה/טעמים#כה ז|שמ&quot;א כה,ז]] (א=גֹזֲזִ֖ים); [[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א=לְגֹזֲזָ֑י); [[שמואל א כה/טעמים#כה כו|שמ&quot;א כה,כו]] (א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[שמואל א כו/טעמים#כו יא|שמ&quot;א כו,יא]] (א=וְנֵלֲכָה־לָּֽנוּ); [[שמואל א ל/טעמים#ל טז|שמ&quot;א ל,טז]] (א=וְחֹ֣גֲגִ֔ים); [[שמואל ב א/טעמים#א ט|שמ&quot;ב א,ט]] (א=וּמֹ֣תֲתֵ֔נִי); [[שמואל ב י/טעמים#י ג|שמ&quot;ב י,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כג|שמ&quot;ב יג,כג]] (א=גֹֽזֲזִים֙); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כה|שמ&quot;ב יג,כה]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ); [[שמואל ב יד/טעמים#יד י|שמ&quot;ב יד,י]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֤ר); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טו,ז]] (א=אֵ֣לֲכָה); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טז,ז]] (א=בְּקַֽלֲל֑וֹ); [[שמואל ב יט/טעמים#יט ו|שמ&quot;ב יט,ו]] (א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים); [[שמואל ב יט/טעמים#יט מ|שמ&quot;ב יט,מ]] (א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=הַֽמֲסִלָּ֑ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֤ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יג|שמ&quot;ב כ,יג]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֑ה);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[שמואל ב כ/טעמים#כ טו|שמ&quot;ב כ,טו]] (א=סֹֽלֲלָה֙); [[שמואל ב כא/טעמים#כא ג|שמ&quot;ב כא,ג]] (א=וּבָרֲכ֖וּ); [[שמואל ב כב/טעמים#כב יב|שמ&quot;ב כב,יב]] (א=חַֽשֲׁרַת־מַ֖יִם).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במלכים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]]''' (29 פריטים): [[מלכים א ד/טעמים#ד יב|מל&quot;א ד,יב]] (א=לְיָקְמֳעָֽם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א ו/טעמים#ו לז|מל&quot;א ו,לז]] (א=הָרֲבִיעִ֔ית); [[מלכים א ז/טעמים#ז כד|מל&quot;א ז,כד]] (א=סֹבֲבִ֣ים); [[מלכים א ח/טעמים#ח לה|מל&quot;א ח,לה]] (א=וְהִֽתְפַּלֲל֞וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מד|מל&quot;א ח,מד]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מח|מל&quot;א ח,מח]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ);{{הערה|פריט זה נשמט מרשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[מלכים א ח/טעמים#ח סו|מל&quot;א ח,סו]] (א=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[מלכים א יג/טעמים#יג ז|מל&quot;א יג,ז]] (א=וּֽסֳעָ֑דָה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א יד/טעמים#יד כא|מל&quot;א יד,כא]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל&quot;א יז,יא]] (א=לִֽקְִחִי־נָ֥א [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[מלכים א יח/טעמים#יח כח|מל&quot;א יח,כח]] (א=וַיִּתְגֹּֽדֲדוּ֙); [[מלכים א כא/טעמים#כא יט|מל&quot;א כא,יט]] (א=לָקֲק֤וּ); [[מלכים א כא/טעמים#כא כ|מל&quot;א כא,כ]] (א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי); [[מלכים ב ב/טעמים#ב א|מל&quot;ב ב,א]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב יא|מל&quot;ב ב,יא]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב כד|מל&quot;ב ב,כד]] (א=וַֽיְקַלֲלֵ֖ם); [[מלכים ב ג/טעמים#ג טו|מל&quot;ב ג,טו]] (א=הַֽמֲנַגֵּ֔ן); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כט|מל&quot;ב ד,כט]] (א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו ב|מל&quot;ב ו,ב]] (א=נֵלֲכָה־נָּ֣א); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כח|מל&quot;ב ו,כח]] (א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כט|מל&quot;ב ו,כט]] (א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו לב|מל&quot;ב ו,לב]] (א=בֶּן־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ); [[מלכים ב ז/טעמים#ז ח|מל&quot;ב ז,ח]] (א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים); [[מלכים ב ח/טעמים#ח יב|מל&quot;ב ח,יב]] (א=וְעֹלֲלֵיהֶ֣ם); [[מלכים ב ט/טעמים#ט יז|מל&quot;ב ט,יז]] (א=וּֽשֲׁלַ֥ח); [[מלכים ב י/טעמים#י טו|מל&quot;ב י,טו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֗הוּ); [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל&quot;ב י,לג]] (א=וְהַֽמֲנַשִּׁ֑י); [[מלכים ב יב/טעמים#יב יב|מל&quot;ב יב,יב]] (א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן); [[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' (53 פריטים): [[ישעיהו א/טעמים#א כג|א,כג]] (א=סוֹרֲרִ֗ים); [[ישעיהו א/טעמים#א ל|א,ל]] (א=וּֽכֲגַנָּ֔ה); [[ישעיהו ב/טעמים#ב ו|ב,ו]] (א=וְעֹנֲנִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י א|י,א]] (א=הַחֹֽקֲקִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י לא|י,לא]] (א=נָֽדֲדָ֖ה); [[ישעיהו יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א=וְצֹרֲרֵ֥י); [[ישעיהו יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=לְבֹזֲזֵֽינוּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט ו|יט,ו]] (א=דָּלֲל֥וּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט כה|יט,כה]] (א=בֵּרֲכ֛וֹ);{{הערה|בטעות &quot;יט,כו&quot; ברשימת ברויאר בסוף תנ&quot;ך כתר ירושלים.}} [[ישעיהו כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (א=הַֽמֲצַפֶּ֔ה); [[ישעיהו כב/טעמים#כב ג|כב,ג]] (א=נָֽדֲדוּ־יַ֖חַד); [[ישעיהו כב/טעמים#כב טז|כב,טז]] (א=חֹקֲקִ֥י); [[ישעיהו כג/טעמים#כג יג|כג,יג]] (א=עֽוֹרֲרוּ֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְפּוֹרֲרָה֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְמוֹטֲטָ֖ה); [[ישעיהו כד/טעמים#כד כ|כד,כ]] (א=וְהִֽתְנוֹדֲדָ֖ה); [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]] (א=וּֽסֲגֹ֥ר); [[ישעיהו כז/טעמים#כז ח|כז,ח]] (א=בְּסַאסֳּאָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ל,א]] (א=סֽוֹרֲרִים֙); [[ישעיהו לא/טעמים#לא ח|לא,ח]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=מְחֹקֲקֵ֑נוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כג|לג,כג]] (א=בָּ֥זֲזוּ); [[ישעיהו לד/טעמים#לד טז|לד,טז]] (א=וּֽקֲרָ֔אוּ); [[ישעיהו לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[ישעיהו לז/טעמים#לז לג|לז,לג]] (א=סֹלֲלָֽה); [[ישעיהו לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (א=יְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ד|מ,ד]] (א=וְהָרֲכָסִ֖ים); [[ישעיהו מ/טעמים#מ כ|מ,כ]] (א=הַֽמֲסֻכָּ֣ן); [[ישעיהו מב/טעמים#מב כד|מב,כד]] (א=לְבֹזֲזִ֖ים); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (א=וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֮); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יח|מה,יח]] (א=כֽוֹנֲנָ֔הּ); [[ישעיהו מה/טעמים#מה כ|מה,כ]] (א=וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים); [[ישעיהו מז/טעמים#מז י|מז,י]] (א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יד|מח,יד]] (א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יז|מח,יז]] (א=מַדְרִֽיכֲךָ֖); [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וַאֲבָרֲכֵ֖הוּ); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִתְעוֹרֲרִ֣י [1]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִֽתְעוֹרֲרִ֗י [2]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא כ|נא,כ]] (א=הַֽמֲלֵאִ֥ים); [[ישעיהו נב/טעמים#נב ו|נב,ו]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֖ר); [[ישעיהו נג/טעמים#נג ז|נג,ז]] (א=גֹזֲזֶ֖יהָ); [[ישעיהו נז/טעמים#נז ג|נז,ג]] (א=עֹנֲנָ֑ה); [[ישעיהו נז/טעמים#נז כ|נז,כ]] (א=וְהָרֲשָׁעִ֖ים); [[ישעיהו נח/טעמים#נח ט|נח,ט]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[ישעיהו נט/טעמים#נט י|נט,י]] (א=נְגַשֲׁשָׁ֤ה); [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] (א=נֹ֥סֲסָה); [[ישעיהו סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (א=וְהִֽלֲל֖וּ); [[ישעיהו סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א=הַֽמֲסִלָּה֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג יח|סג,יח]] (א=בּוֹסֲס֖וּ); [[ישעיהו סד/טעמים#סד י|סד,י]] (א=הִֽלֲל֙וּךָ֙); [[ישעיהו סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[ישעיהו סו/טעמים#סו טז|סו,טז]] (א=חַֽלֲלֵ֥י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בירמיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]]''' (37 פריטים):{{הערה|1=רשימה זו אינה כוללת את הפריט [[ירמיהו מח/טעמים#מח לב|מח,לב]] (א=מִבֲּכִ֨י), המובא ברשימות ברויאר. נראה יותר שבכתר יש כאן שווא בלבד (&quot;מִבְּכִ֨י&quot;), או שהקו של הפתח נמחק; וכך הכריעו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/13/48/1/mg/106 מג&quot;ה].}} [[ירמיהו ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] (א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮); [[ירמיהו ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א=מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה א|ה,א]] (א=שׁוֹטֲט֞וּ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (א=אֵֽלֲכָה־לִּ֤י); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (א=סֹֽלֲלָ֑ה); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=יְעוֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] (א=סוֹרֲרִ֔ים); [[ירמיהו ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א=הַֽמֳעָרַ֣ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א=שׁוֹבֲבָ֜ה); [[ירמיהו ח/טעמים#ח כג|ח,כג]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו ט/טעמים#ט ט|ט,ט]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ירמיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]] (א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת); [[ירמיהו יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (א=הַֽמֲזִמָּ֙תָה֙); [[ירמיהו יא/טעמים#יא כא|יא,כא]] (א=הַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[ירמיהו יב/טעמים#יב י|יב,י]] (א=בֹּסֲס֖וּ); [[ירמיהו יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א=שֹֽׁדֲדִ֔ים); [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|כ,יז]] (א=לֹא־מוֹתֲתַ֖נִי); [[ירמיהו כב/טעמים#כב טו|כב,טו]] (א=הֲתִֽמֲלֹ֔ךְ); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כ|כב,כ]] (א=וּֽצֳעָ֔קִי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כח|כב,כח]] (א=הֽוּטֲלוּ֙); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לג|כה,לג]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לו|כה,לו]] (א=וִֽילֲלַ֖ת); [[ירמיהו לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה);{{הערה|1=בן־נפתלי,'''ל''',ב1=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (חטף פתח); בן־אשר,מ&quot;ש,דפוסים=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (חטף קמץ); ק=אֶכְתְּבֶ֑נָּה (שווא). הפריט אינו מופיע בספר החילופים מהדורת ליפשיץ; החילוף מוזכר ברד&quot;ק, ודבריו הובאו במ&quot;ש.}} [[ירמיהו לב/טעמים#לב ט|לב,ט]] (ל=וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙); [[ירמיהו לג/טעמים#לג י|לג,י]] (א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת); [[ירמיהו מ/טעמים#מ טו|מ,טו]] (א=אֵ֤לֲכָה); [[ירמיהו מא/טעמים#מא ה|מא,ה]] (א=וּמִתְגֹּֽדֲדִ֑ים); [[ירמיהו מד/טעמים#מד ט|מד,ט]] (א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩); [[ירמיהו מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ); [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (א-קרי=וּֽזֳעָ֑קוּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);  [[ירמיהו מט/טעמים#מט ד|מט,ד]] (א=מַה־תִּתְהַֽלֲלִי֙); [[ירמיהו נ/טעמים#נ ו|נ,ו]] (א-קרי=שׁוֹבֲב֑וּם); [[ירמיהו נ/טעמים#נ י|נ,י]] (א=כָּל־שֹׁלֲלֶ֥יהָ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וִיבֹקֲק֖וּ);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[ירמיהו נא/טעמים#נא ז|נא,ז]] (א=יִתְהֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא מט|נא,מט2]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו נא/טעמים#נא נג|נא,נג]] (א=שֹׁדֲדִ֛ים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביחזקאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יחזקאל|ספר יחזקאל]]''' (55 פריטים): [[יחזקאל א/טעמים#א ז|א,ז]] (א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (א=הָרֲשָׁעָ֖ה); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יט|ג,יט]] (א=הָרֲשָׁעָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ב|ד,ב]] (א=סֹלֲלָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ד/טעמים#ד י|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶ֔נּוּ [1]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ [2]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נָּה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=בְּגֶֽלֲלֵי֙); [[יחזקאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (א=גֶּֽלֲלֵ֣י); [[יחזקאל ו/טעמים#ו ז|ו,ז]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם); [[יחזקאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] (א=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ט/טעמים#ט ח|ט,ח]] (א=וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֨וֹת [1]); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֥וֹת [2]); [[יחזקאל טז/טעמים#טז נא|טז,נא]] (וַתְּצַדֲּקִי֙); [[יחזקאל יז/טעמים#יז יז|יז,יז]] (ל=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כא/טעמים#כא כז|כא,כז]] (א=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו ח|כו,ח]] (א=סֹֽלֲלָ֔ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל כו/טעמים#כו טז|כו,טז]] (א=וְשָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|כו,כא]] (א=וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י); [[יחזקאל כז/טעמים#כז ד|כז,ד]] (א=כָּלֲל֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (א=וּבְכׇל־קֳהָלֵךְ֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לב|כז,לב]] (א=וְקוֹנֲנ֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (א=וְכׇל־קֳהָלֵ֖ךְ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לה|כז,לה]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח ט|כח,ט]] (א=מְחַלֲלֶֽיךָ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח טז|כח,טז]] (א=תוֹכֲךָ֛); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יח|כח,יח]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יט|כח,יט]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=רֹמֲמָ֑תְהוּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ו|לא,ו]] (א=קִֽנֲנוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=בְּעוֹפֲפִ֥י); [[יחזקאל לב/טעמים#לב יב|לב,יב]] (א=וְשָֽׁדֲדוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב טז|לב,טז]] (א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ); [[יחזקאל לב/טעמים#לב כב|לב,כב]] (א=וְכָל־קֳהָלָ֔הּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל לג/טעמים#לג כח|לג,כח]] (א=וְשָׁ֥מֲמ֛וּ); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ [1]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶֽךָ [2]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ז|לה,ז]] (א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|לה,ט]] (א=שִֽׁמֲמ֤וֹת); [[יחזקאל לה/טעמים#לה יא|לה,יא]] (א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ); [[יחזקאל לו/טעמים#לו ד|לו,ד]] (א=הַשֹּֽׁמֲמוֹת֙); [[יחזקאל לו/טעמים#לו לה|לו,לה]] (א=וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־שֹׁלֲלֵיהֶ֗ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־בֹּ֣זֲזֵיהֶ֔ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט כז|לט,כז]] (א=בְּשׁוֹבֲבִ֤י); [[יחזקאל מ/טעמים#מ מג|מ,מג]] (א=וְהַֽשֲׁפַתַּ֗יִם); [[יחזקאל מג/טעמים#מג י|מג,י]] (א=וּמָדֲד֖וּ); [[יחזקאל מז/טעמים#מז כב|מז,כב]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם [1]); [[יחזקאל מח/טעמים#מח יא|מח,יא]] (א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בתרי עשר}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]]''' (25 פריטים): [[הושע ז/טעמים#ז ה|הושע ז,ה]] (א=אֶת־לֹצֲצִֽים); [[הושע ז/טעמים#ז יג|הושע ז,יג]] (א=כִּֽי־נָדֲד֣וּ); [[הושע ט/טעמים#ט טו|הושע ט,טו]] (א=סֹרֲרִֽים); [[הושע ט/טעמים#ט יז|הושע ט,יז]] (א=נֹדֲדִ֖ים); [[יואל ג/טעמים#ג ג|יואל ג,ג]] (א=וְתִֽימֲר֖וֹת); [[עמוס ב/טעמים#ב יג|עמוס ב,יג]] (א=הַֽמֲלֵאָ֥ה); [[עמוס ד/טעמים#ד א|עמוס ד,א]] (א=הָרֹצֲצ֖וֹת); [[עמוס ה/טעמים#ה יב|עמוס ה,יב]] (א=צֹרֲרֵ֤י); [[עמוס ו/טעמים#ו ג|עמוס ו,ג]] (א=הַֽמֲנַדִּ֖ים); [[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מיכה ג/טעמים#ג ט|מיכה ג,ט]] (ל=הַֽמֲתַעֲבִ֣ים); [[מיכה ה/טעמים#ה יא|מיכה ה,יא]] (א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים); [[מיכה ו/טעמים#ו ז|מיכה ו,ז]] (א=בְּרִֽבֲב֖וֹת); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=אַ֣לֲלַי); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=כְּעֹלֲלֹ֖ת); [[נחום ב/טעמים#ב ג|נחום ב,ג]] (א=בֹּֽקֲקִ֔ים); [[נחום ב/טעמים#ב ה|נחום ב,ה]] (א=יִתְהוֹלֲל֣וּ); [[נחום ב/טעמים#ב ח|נחום ב,ח]] (א=מְתֹפֲפֹ֖ת); [[חבקוק ג/טעמים#ג ו|חבקוק ג,ו]] (א=וַיִּתְפֹּֽצֲצוּ֙); [[חבקוק ג/טעמים#ג טז|חבקוק ג,טז]] (א=צָלֲל֣וּ); [[צפניה א/טעמים#א ט|צפניה א,ט]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֛ים); [[צפניה ב/טעמים#ב א|צפניה ב,א]] (א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ); [[צפניה ב/טעמים#ב יב|צפניה ב,יב]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[זכריה ד/טעמים#ד יב|זכריה ד,יב]] (ל=שִׁבֲּלֵ֣י); [[זכריה יא/טעמים#יא ג|זכריה יא,ג]] (א=יִֽלֲלַ֣ת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]]''' (171 פריטים): [[תהלים ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (א=ה֭וֹלֲלִים); [[תהלים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=שׁוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=עָשֲׁשָׁ֣ה); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=בְּכׇל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים ז/טעמים#ז ה|ז,ה]] (א=צֽוֹרֲרִ֣י); [[תהלים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=צוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=עוֹלֲלִ֨ים ׀); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=צוֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=חָֽנֲנֵ֬נִי); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י); [[תהלים י/טעמים#י ה|י,ה]] (א=כׇּל־צ֝וֹרֲרָ֗יו); [[תהלים יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כּוֹנֲנ֣וּ); [[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]] (א=אִ֥מֲר֣וֹת); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽשְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ש1=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨ ׀); [[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל=אֶ֥קֲרָ֣א); [[תהלים כו/טעמים#כו ו|כו,ו]] (א=וַאֲסֹבֲבָ֖ה); [[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי); [[תהלים כז/טעמים#כז יא|כז,יא]] (א=שֽׁוֹרֲרָֽי); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א=עָשֲׁשָׁ֖ה); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=מִכׇּל־צֹרֲרַ֨י); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=וְלִ֥שֲׁכֵנַ֨י ׀); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=נָדֲד֥וּ); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד א|לד,א]] (א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד ב|לד,ב]] (א=אֲבָרֲכָ֣ה); [[תהלים לד/טעמים#לד ד|לד,ד]] (א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה); [[תהלים לה/טעמים#לה יח|לה,יח]] (א=אֲהַלֲלֶֽךָּ); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א?=&lt;שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; [{{קו תחתי|חטף קמץ}}] או &lt;שִׁ֥מֲעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; בחטף קמץ); [[תהלים מ/טעמים#מ יג|מ,יג]] (א=אָפֲפֽוּ־עָלַ֨י); [[תהלים מב/טעמים#מב יא|מב,יא]] (א=צוֹרֲרָ֑י);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=וְהִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נה/טעמים#נה,יא|נה,יא]] (א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ); [[תהלים נה/טעמים#נה,כב|נה,כב]] (א=וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ); [[תהלים נו/טעמים#נו ג|נו,ג]] (א=שׁ֭וֹרֲרַי); [[תהלים נט/טעמים#נט ז|נט,ז]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים נט/טעמים#נט טו|נט,טו]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים ס/טעמים#ס ט|ס,ט]] (א=מְחֹֽקֲקִֽי); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ); [[תהלים סב/טעמים#סב ה|סב,ה]] (א=יְקַֽלֲלוּ־סֶֽלָה); [[תהלים סד/טעמים#סד ט|סד,ט]] (א=יִ֝תְנֹדֲד֗וּ); [[תהלים סד/טעמים#סד יא|סד,יא]] (א=וְ֝יִתְהַלֲל֗וּ); [[תהלים סה/טעמים#סה ה|סה,ה]] (א=תִּ֥בֲחַ֣ר); [[תהלים סה/טעמים#סה י|סה,י]] (א=וַתְּשֹׁ{{גלגל}}קֲקֶ֡הָ); [[תהלים סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=תְּ֝מֹגֲגֶ֗נָּה); [[תהלים סו/טעמים#סו ז|סו,ז]] (א=הַסּוֹרֲרִ֓ים ׀); [[תהלים סו/טעמים#סו ח|סו,ח]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[תהלים סו/טעמים#סו יב|סו,יב]] (א=לָרֲוָיָֽה); [[תהלים סז/טעמים#סז ב|סז,ב]] (א=וִיבָרֲכֵ֑נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ז|סז,ז]] (א=יְ֝בָרֲכֵ֗נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ח|סז,ח]] (א=יְבָרֲכֵ֥נוּ); [[תהלים סח/טעמים#סח ז|סח,ז]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח יט|סח,יט]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]] (א=תִּ֥מֲחַ֥ץ); [[תהלים סח/טעמים#סח כז|סח,כז]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים סט/טעמים#סט כ|סט,כ]] (א=כׇּל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים סט/טעמים#סט לא|סט,לא]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים סט/טעמים#סט לה|סט,לה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ); [[תהלים עב/טעמים#עב טו|עב,טו]] (א=יְבָרֲכֶֽנְהוּ); [[תהלים עג/טעמים#עג ג|עג,ג]] (א=בַּהוֹלֲלִ֑ים); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א=קִ֥רֲבַ֥ת); [[תהלים עד/טעמים#עד ד|עד,ד]] (א=צֹ֭רֲרֶיךָ); [[תהלים עד/טעמים#עד ה|עד,ה]] (א=בִּסֲבָךְ־עֵ֝ץ); [[תהלים עד/טעמים#עד כא|עד,כא]] (א=יְֽהַלֲל֥וּ); [[תהלים עד/טעמים#עד כג|עד,כג]] (א=צֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים עה/טעמים#עה ה|עה,ה]] (א=לַ֭הוֹלֲלִים); [[תהלים עו/טעמים#עו ו|עו,ו]] (א=אֶשְׁתּֽוֹלֲל֨וּ |);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר, אולי בגלל שהמקום מטושטש.}} [[תהלים עו/טעמים#עו יב|עו,יב]] (א=נִ֥דֲר֣וּ); [[תהלים פ/טעמים#פ ג|פ,ג]] (א=עוֹרֲרָ֥ה); [[תהלים פ/טעמים#פ יא|פ,יא]] (א=אַֽרֲזֵי); [[תהלים פג/טעמים#פג יג|פג,יג]] (נִ֣ירֲשָׁה); [[תהלים פד/טעמים#פד ה|פד,ה]] (יְֽהַלֲל֥וּךָ); [[תהלים פז/טעמים#פז ה|פז,ה]] (א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀); [[תהלים פז/טעמים#פז ז|פז,ז]] (א=כְּחֹלֲלִ֑ים); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנָ֥ה); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנֵֽהוּ); [[תהלים צד/טעמים#צד י|צד,י]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֖ד); [[תהלים צו/טעמים#צו ב|צו,ב]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים צז/טעמים#צז ז|צז,ז]] (א=הַמִּֽתְהַלֲלִ֥ים); [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים ק/טעמים#ק ד|ק,ד]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג א|קג,א]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג ב|קג,ב]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג כ|קג,כ]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כא|קג,כא]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכ֤וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד א|קד,א]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ); [[תהלים קד/טעמים#קד י|קד,י]] (א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ); [[תהלים קד/טעמים#קד יח|קד,יח]] (א=לַֽשֲׁפַנִּֽים); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קה/טעמים#קה ג|קה,ג]] (א=הִֽ֭תְהַלֲלוּ); [[תהלים קה/טעמים#קה מה|קה,מה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קו/טעמים#קו א|קו,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קז/טעמים#קז לו|קז,לו]] (א=וַ֝יְכוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קז/טעמים#קז לח|קז,לח]] (א=וַיְבָרֲכֵ֣ם); [[תהלים קז/טעמים#קז מג|קז,מג]] (א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קח/טעמים#קח ט|קח,ט]] (א=מְחֹקֲקִֽי); [[תהלים קט/טעמים#קט כח|קט,כח]] (א=יְקַֽלֲלוּ־הֵמָּה֮); [[תהלים קט/טעמים#קט ל|קט,ל]] (א=אֲהַלֲלֶֽנּוּ); [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַ֭לֲלוּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג ט|קיג,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קטו/טעמים#קטו יח|קטו,יח]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כח|קיח,כח]] (א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קטו|קיט,קטו]] (א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קעה|קיט,קעה]] (א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד א|קלד,א]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד ב|קלד,ב]] (א=וּ֝בָרֲכ֗וּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֭לֲלוּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה,ג]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כא|קלה,כא]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קלט/טעמים#קלט כא|קלט,כא]] (א=וּ֝בִתְקוֹמֲמֶ֗יךָ); [[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|קמ,ד]] (א=שָׁ֥נֲנ֣וּ); [[תהלים קמג/טעמים#קמג יב|קמג,יב]] (א=כׇּל־צֹרֲרֵ֣י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד א|קמד,א]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד); [[תהלים קמה/טעמים#קמה א|קמה,א]] (א=וַאֲבָרֲכָ֥ה); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (א=אֲבָרֲכֶ֑ךָּ [1]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (וַאֲהַלֲלָ֥ה [2]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה י|קמה,י]] (א=יְבָרֲכֽוּכָה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלִ֥י); [[תהלים קמו/טעמים#קמו ב|קמו,ב]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו י|קמו,י]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמז/טעמים#קמז ח|קמז,ח]] (א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה); [[תהלים קמז/טעמים#קמז יב|קמז,יב]] (א=הַֽלֲלִ֖י); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ב|קמח,ב]] (א=הַֽלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ד|קמח,ד]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ה|קמח,ה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ז|קמח,ז]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יג|קמח,יג]] (א=&lt;יְהַלֲל֤וּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יד|קמח,יד]] (הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ג|קמט,ג]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ו|קמט,ו]] (א=רוֹמֲמ֣וֹת); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ט|קמט,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֭לְלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ו|קנ,ו]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|ספר משלי]]''' (12 פריטים): [[משלי ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א=יְחֹ֣קֲקוּ); [[משלי כג/טעמים#כג כ|כג,כ]] (א=בְּזֹלֲלֵ֖י); [[משלי כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=בָּֽרֲשָׁעִֽים); [[משלי כו/טעמים#כו ב|כו,ב]] (א=קִֽלֲלַ֥ת); [[משלי כח/טעמים#כח ד|כח,ד]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[משלי כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א=ז֝וֹלֲלִ֗ים); [[משלי כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א=נִ֥בֳהָֽל); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (א=תִּ֥לֲעַ֣ג); [[משלי לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=לַֽמֲלָכִ֣ים [2]); [[משלי לא/טעמים#לא טז|לא,טז]] (א=זָֽמֲמָ֣ה); [[משלי לא/טעמים#לא כח|לא,כח]] (א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ); [[משלי לא/טעמים#לא לא|לא,לא]] (א=וִיהַלֲל֖וּהָ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיוב}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]''' (28 פריטים): [[איוב א/טעמים#א ה|א,ה]] (א=וּבֵרֲכ֥וּ); [[איוב א/טעמים#א יא|א,יא]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם); [[איוב ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[איוב ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] (א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים); [[איוב ג/טעמים#ג כא|ג,כא]] (א=הַֽמֲחַכִּ֣ים); [[איוב ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ); [[איוב י/טעמים#י יא|י,יא]] (א=תְּשֹׂכֲכֵֽנִי); [[איוב יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים); [[איוב יב/טעמים#יב כה|יב,כה]] (א=יְמַֽשֲׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] (א=וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[איוב כ/טעמים#כ ז|כ,ז]] (א=כְּֽ֭גֶלֲלוֹ); [[איוב כו/טעמים#כו יג|כו,יג]] (א=חֹלֲלָ֥ה); [[איוב כז/טעמים#כז ז|כז,ז]] (א=וּמִתְקוֹמֲמִ֥י); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=אֶ֥בֲחַ֣ר); [[איוב ל/טעמים#ל כב|ל,כב]] (א=וּ֝תְמֹגֲגֵ֗נִי); [[איוב לא/טעמים#לא כ|לא,כ]] (א=בֵרֲכ֣וּנִי); [[איוב לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ); [[איוב לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=לַֽמֲמִתִֽים); [[איוב לג/טעמים#לג כה|לג,כה]] (א=רֻֽטֲפַ֣שׁ); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א=אַ֥נֲשֵׁ֥י); [[איוב לו/טעמים#לו כד|לו,כד]] (א=שֹׁרֲר֣וּ); [[איוב לח/טעמים#לח לא|לח,לא]] (א=הַֽ֭תֲקַשֵּׁר); [[איוב לח/טעמים#לח לה|לח,לה]] (א=הַֽתֲשַׁלַּ֣ח); [[איוב מ/טעמים#מ כב|מ,כב]] (א=צִֽלֲל֑וֹ); [[איוב מ/טעמים#מ לא|מ,לא]] (א=הַֽתֲמַלֵּ֣א); [[איוב מב/טעמים#מב י|מב,י]] (א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשיר השירים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]]''' (6 פריטים): [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שיר השירים ב,ז]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ או  וְֽאִם־תְּעֽוֹרֲר֛וּ);{{הערה|ראו אותו פריט ב[[#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|רשימת הניקוד והטעמים]].}} [[שיר השירים ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א=וַאֲסוֹבֲבָ֣ה); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]] (א=הַסֹּבֲבִ֖ים); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א=כְּתִֽימֲר֖וֹת); [[שיר השירים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗).{{הערה|וכמו כן לפי הסכמת בן־אשר ובן־נפתלי בספר החילופים.}}

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ברות}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת רות|מגילת רות]]''' (פריט אחד): [[רות ב/טעמים#ב ב|ב,ב]] (א=אֵֽלֲכָה־נָּ֤א).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיכה}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' (פריט אחד): [[איכה ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל=עֹלֲלֵ֣י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בקהלת}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' (2 פריטים): [[קהלת ה/טעמים#ה ה|ו,ב]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ); [[קהלת ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] (ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באסתר}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' (אין פריטים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדניאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' (11 פריטים): [[דניאל א/טעמים#א ו|א,ח]] (ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם); [[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] (ל=גֲלִ֑י); [[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] (ל=לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח); [[דניאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (ל=צִפֲּרֵ֣י); [[דניאל ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=צִפֲּרֵ֥י); [[דניאל ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=וּֽסֲגַ֛ר); [[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=מַדֲּקָ֔ה); [[דניאל ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָע֒); [[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה); [[דניאל יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (ל=סֽוֹלֲלָ֔ה); [[דניאל יב/טעמים#יב י|יב,י]] (ל=יִ֠תְבָּֽרֲרוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בעזרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' (11 פריטים): [[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה); [[נחמיה ב/טעמים#ב ו|נחמיה ב,ו]] (ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖); [[נחמיה ג/טעמים#ג יג|נחמיה ג,יג]] (ל=הָשֲׁפֽוֹת); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת); [[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל=בָּרֲכוּ֙); [[נחמיה יא/טעמים#יא ב|נחמיה יא,ב]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[נחמיה יב/טעמים#יב כט|נחמיה יב,כט]] (ל=הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=מִֽלֲלַ֡י); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=גִּֽלֲלַ֡י); [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יט]] (ל=צָֽלֲלוּ֩).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברי הימים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דברי הימים|ספר דברי הימים]]''' (61 פריטים): [[דברי הימים א ב/טעמים#ב מד|דה&quot;א ב,מד]] (א=יָרְקֳעָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ד/טעמים#ד י|דה&quot;א ד,י]] (א=תְּבָרֲכֵ֜נִי); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה טז|דה&quot;א ה,טז]] (א=וּבְכׇֽל־מִגְרֲשֵׁ֥י); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כז|דה&quot;א ה,כז]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כח|דה&quot;א ה,כח]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו א|דה&quot;א ו,א]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ג|דה&quot;א ו,ג]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ז|דה&quot;א ו,ז]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו יח|דה&quot;א ו,יח]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו כג|דה&quot;א ו,כג]] (א=בֶּן־קֳהָ֔ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו לט|דה&quot;א ו,לט]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו מו|דה&quot;א ו,מו]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נא|דה&quot;א ו,נא]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נג|דה&quot;א ו,נג]] (א=וְאֶֽת־יָקְמֳעָם֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נה|דה&quot;א ו,נה]] (א=לִבְנֵֽי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ט/טעמים#ט לב|דה&quot;א ט,לב]] (א=הַקֳּהָתִ֛י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו ה|דה&quot;א טו,ה]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים. בכתר נכתב הקמץ מתחת לשווא, אך המשמעות ברורה.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יח|דה&quot;א טו,יח]] (א=וֶאֱלִ֨יפֲלֵ֜הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יט|דה&quot;א טו,יט]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כא|דה&quot;א טו,כא]] (א=וֶאֱלִֽיפֲלֵ֗הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֑ים); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ה|דה&quot;א טז,ה]] (א=בַּֽמֲצִלְתַּ֥יִם); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז י|דה&quot;א טז,י]] (א=הִֽתְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה&quot;א יח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[דברי הימים א יט/טעמים#יט ג|דה&quot;א יט,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג ו|דה&quot;א כג,ו]] (א=קֳהָ֥ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג יב|דה&quot;א כג,יב]] (א=קֳהָ֗ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו ה|דה&quot;א כו,ה]] (א=בֵרֲכ֖וֹ); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו טז|דה&quot;א כו,טז]] (א=בַּֽמֲסִלָּ֖ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו יח|דה&quot;א כו,יח]] (א=לַֽמֲסִלָּ֔ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה&quot;א כו,לב]] (א=הַֽמֲנַשִּׁ֔י); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז כא|דה&quot;א כז,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז לא|דה&quot;א כז,לא]] (א=הָרֲכ֔וּשׁ); [[דברי הימים א כח/טעמים#כח יח|דה&quot;א כח,יח]] (א=וְסֹכֲכִ֖ים); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט ב|דה&quot;א כט,ב]] (א=וּֽכֲכָל־כֹּחִ֞י); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט כ|דה&quot;א כט,כ]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יב|דה&quot;ב ה,יב]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֣ים); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יג|דה&quot;ב ה,יג]] (א=וְלַמְשֹׁרֲרִ֜ים); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כא|דה&quot;ב ו,כא]] (א=יִֽתְפַּלֲל֖וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כד|דה&quot;ב ו,כד]] (א=וְהִתְפַּֽלֲל֧וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו לח|דה&quot;ב ו,לח]] (א=וְהִֽתְפַּֽלֲל֗וּ); [[דברי הימים ב ז/טעמים#ז יד|דה&quot;ב ז,יד]] (א=וְיִֽתְפַּֽלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב יב/טעמים#יב יג|דה&quot;ב יב,יג]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[דברי הימים ב טז/טעמים#טז ט|דה&quot;ב טז,ט]] (א=מְשֹׁטֲט֤וֹת); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ יט|דה&quot;ב כ,יט]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=וּֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כה|דה&quot;ב כ,כה]] (א=בֹּזֲזִ֥ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כו|דה&quot;ב כ,כו]] (א=בֵּרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יז|דה&quot;ב כא,יז]] (א=כׇּל־הָרֲכוּשׁ֙); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יב|דה&quot;ב כג,יב]] (א=וְהַֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יג|דה&quot;ב כג,יג]] (א=וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד יד|דה&quot;ב כד,יד]] (א=וּֽכֲכַלּוֹתָ֡ם); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט יב|דה&quot;ב כט,יב]] (א=הַקֳּהָתִי֒ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ל|דה&quot;ב כט,ל]] (א=וַֽיְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כז|דה&quot;ב ל,כז]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב לא/טעמים#לא ח|דה&quot;ב לא,ח]] (א=וַֽיְבָרֲכוּ֙); [[דברי הימים ב לב/טעמים#לב לא|דה&quot;ב לב,לא]] (א=הַֽמֲשַׁלְּחִ֤ים); [[דברי הימים ב לג/טעמים#לג יח|דה&quot;ב לג,יח]] (א=הַֽמֲדַבְּרִ֣ים); [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד יב|דה&quot;ב לד,יב]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר בכתר ירושלים, אך קיים ברשימה בדעת מקרא.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|דה&quot;ב לה,ז]] (א=מֵרֲכ֥וּשׁ);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה טו|דה&quot;ב לה,טו]] (א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: עיצוב טעמי אמ&quot;ת==

להסבר מפורט על המדיניות במהדורתנו לעיצוב טעמי אמ&quot;ת, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו. כאן נפרט את כל המקומות שבהם יושמה מדיניות זו.

===עולה ויורד===

להסבר מפורט על המדיניות כלפי הטעם &quot;עולה ויורד&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot; באות אחת:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 13) שבהם סימנו &quot;עולה ויורד&quot; באופן מלא (=תו של &quot;עולה&quot; ותו של &quot;יורד&quot;) באות אחת, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שמשמיט בעקביות את ה&quot;עולה&quot; בתיבות הללו (ייתכן מסיבות הקשורות לנגינתן). בעתיד נסמן את ה&quot;עולה&quot; בתיבות אלו ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} אם תהיה אפשרות טכנית לעשות כך.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים ל/טעמים#ל יב|ל,יב]] (א=לְמָח֢וֹל לִ֥י); [[תהלים מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א=לְאֵ֢ל חָ֥י); [[תהלים נה/טעמים#נה כ|נה,כ]] (א=קֶ֗דֶם סֶ֥לָה); [[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]] (א=י֤וֹם{{מ:לגרמיה}}י֥וֹם); [[תהלים פו/טעמים#פו ב|פו,ב]] (א=כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥נִי); [[תהלים קט/טעמים#קט טז|קט,טז]] (א=עֲשׂ֢וֹת חָ֥סֶד); [[תהלים קכה/טעמים#קכה ב|קכה,ב]] (א=סָבִ֢יב לָ֥הּ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי כד/טעמים#כד כד|כד,כד]] (א=צַדִּ֢יק אָ֥תָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טו|ל,טו]] (א=הַ֤ב{{מ:פסק}}הַ֥ב).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (א=וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה); [[איוב ט/טעמים#ט כב|ט,כב]] (א=אַחַ֗ת הִ֥יא); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ);{{הערה|יושם לב שיש סימן למחיקה מעל האות רי&quot;ש, ושמא נמחק ה&quot;עולה&quot; (ראו ייבין, מט.1, עמ' 330).}} [[איוב לד/טעמים#לד כ|לד,כ]] (א=וַחֲצ֢וֹת לָ֥יְלָה).

'''ב. מקף בין שתי תיבות של &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot;:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 55) שבהם ה&quot;עולה&quot; וה&quot;יורד&quot; באות בשתי תיבות סמוכות. אם אין בתיבת ה&quot;עולה&quot; טעם עצמאי, אז סימנו מקף בין תיבת ה&quot;עולה&quot; לתיבת ה&quot;יורד&quot;, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ואם יש טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot;, והיא לא ראויה אם כן להיות מוקפת, אז מהדורתנו זהה לנוסח הכתר (בלי מקף) וסימנו את הדוגמה בכוכבית. ברשימה מובא נוסחו של כתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את המקף;{{הערה| במקום אחד שבו הכתר לא קיים (תהלים יח,מד) הבאנו ברשימה את נוסחו של כתי&quot;ל, שגם בו המקף מושמט בדרך כלל.}} דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן המקף מסומן בכתר '''מודגשות''', והן מופיעות במהדורתנו כמקפים רגילים. ואילו בשאר המקומות (שבהם אין טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot; אך המקף מושמט בכתר ארם צובה) סימנו את המקף ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} במהדורתנו.{{הערה|השתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:מקף אפור]].}}

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]] (א{{=}}עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם); [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (א{{=}}אֶֽ֫ל חֹ֥ק); [[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א*{{=}}מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב); [[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א{{=}}אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א*{{=}}יִסַּ֢דְתָּ֫ עֹ֥ז); [[תהלים יד/טעמים#יד ד|יד,ד]] (א*{{=}}כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים יח/טעמים#יח מד|יח,מד]] (ל*{{=}}מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם); [[תהלים כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א*{{=}}וְעִם־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים ל/טעמים#ל ח|ל,ח]] (א{{=}}לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז); [[תהלים ל/טעמים#ל י|ל,י]] (א{{=}}אֶ֫ל שָׁ֥חַת); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים לא/טעמים#לא יט|לא,יט]] (א{{=}}שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר); [[תהלים לא/טעמים#לא כא|לא,כא]] (א{{=}}מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]] (א*{{=}}וְהִתְח֢וֹלֵֽ֫ל ל֥וֹ); [[תהלים מ/טעמים#מ יח|מ,יח]] (א{{=}}יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] (א*{{=}}לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ); [[תהלים מה/טעמים#מה ח|מה,ח]] (א{{=}}וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע); [[תהלים נג/טעמים#נג ה|נג,ה]] (א*{{=}}פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] (א*{{=}}לֹא־הָ֢יָה֫ פָ֥חַד); [[תהלים נו/טעמים#נו ט|נו,ט]] (א*{{=}}סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה); [[תהלים סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א{{=}}בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|ע,ו]] ('''א{{=}}ח֫וּשָׁה־לִּ֥י'''); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א{{=}}לִ֫י ט֥וֹב); [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]] (א{{=}}שֽׁ֫וּב נָ֥א); [[תהלים פח/טעמים#פח א|פח,א]] (א{{=}}לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח); [[תהלים פח/טעמים#פח י|פח,י]] (א{{=}}מִנִּ֫י עֹ֥נִי); [[תהלים צז/טעמים#צז י|צז,י]] (א{{=}}שִׂנְא֫וּ רָ֥ע); [[תהלים קב/טעמים#קב ג|קב,ג]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] ('''א=לֹ֫א־לָ֥נוּ'''); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כז|קיח,כז]] (א*{{=}}וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ז|קמב,ז]] (א*{{=}}כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ב|תהלים קמד,ב]] (א{{=}}וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|תהלים קמד,יג]] (א{{=}}אֶ֫ל זַ֥ן); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א{{=}}יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי א/טעמים#א כב|א,כב]] (א{{=}}תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי); [[משלי ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] ('''א=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן'''); [[משלי ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (א{{=}}עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם); [[משלי ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (א{{=}}שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע); [[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א*{{=}}שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] ('''א=כֶּ֫ן־ה֥וּא'''); [[משלי כד/טעמים#כד יב|כד,יב]] (א*{{=}}לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה); [[משלי כה/טעמים#כה ז|כה,ז]] (א{{=}}עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טז|ל,טז]] (א*{{=}}וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] ('''א=לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם'''); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] ('''א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר''').

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ג/טעמים#ג ד|ג,ד]] (א{{=}}יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א*{{=}}יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל); [[איוב ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א{{=}}אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י); [[איוב כא/טעמים#כא לג|כא,לג]] (א{{=}}רִגְבֵ֫י נָ֥חַל); [[איוב כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (א{{=}}בְּֽמֹרְדֵ֫י א֥וֹר); [[איוב לב/טעמים#לב ב|לב,ב]] (א*{{=}}מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם); [[איוב לג/טעמים#לג ט|לג,ט]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א{{=}}שִׁמְע֫וּ לִ֥י); [[איוב לז/טעמים#לז ו|לז,ו]] (א{{=}}הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ); [[איוב מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י דָ֥עַת).

{{עוגן|מקום העולה}}'''ג. מקום כתיבת ה&quot;עולה&quot; בתוך התיבה:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;, ועוד רשימה של הפסוקים שיש בהם &quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה. דרכו של כתר ארם צובה על פי רוב לכתוב את ה&quot;עולה&quot; באות הראשונה של הברה הראויה לגעיה קלה (אם בתיבה יש הברה כזאת), ובאות יו&quot;ד של שם הוי&quot;ה (אותה שיטה בשם הוי&quot;ה נמצאת בכתר לגבי כתיבתו של הטעם המחבר צינורית,  וראו ב[[#צינורית|סעיף הבא]]). אך נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן ה&quot;עולה&quot; בקביעות בהברה שלפני הטעם, ובאות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה (וכמו כן במהדורות ברויאר). בהתאם למדיניות שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]], סימן ה&quot;עולה&quot; מופיע בה בעקביות בהברה הראויה לגעיה ובאות יו&quot;ד בשם הוי&quot;ה.

:'''הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;:''' [[תהלים כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א*=וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א*=תִּ֫צְּרֵ֥נִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב י|תהלים לב,י]] (א!=לָרָ֫שָׁ֥ע); [[תהלים לז/טעמים#לז מ|לז,מ]] (א*=וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א*=אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים נ/טעמים#נ ג|נ,ג]] (א*=וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ); [[תהלים נ/טעמים#נ כג|תהלים נ,כג]] (א!=יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי [תיקון בכתב־היד שלא הושלם]); [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (א!=מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים נה/טעמים#נה כג|נה,כג]] (א*=יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א*=כֻ֫לְּכֶ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|תהלים סח,כא]] (א!=לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים סח/טעמים#סח כב|סח,כב]] (א*=אֹ֫יְבָ֥יו); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (א*=ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים עא/טעמים#עא יח|תהלים עא,יח]] (א*=אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי); [[תהלים קכ/טעמים#קכ א|קכ,א]] (א*=הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת [לאחר תיקון בכתב־היד]);{{הערה|וכמו כן בכל מקום שתיבה זו מוטעמת ב&quot;עולה ויורד&quot;.}} [[תהלים קכד/טעמים#קכד ז|קכד,ז]] (א*=י֫וֹקְשִׁ֥ים); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|קלז,ו]] (א*=אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|תהלים קלז,ז]] (א!=יְֽרוּשָׁ֫ל{{מ:ירושלם|ָ|֥}}ם); [[תהלים קלח/טעמים#קלח ח|תהלים קלח,ח]] (א*=בַּ֫עֲדִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|קמד ז]] (א!=מִמָּ֫ר֥וֹם [לאחר תיקון הפוך בכתב־היד]); [[משלי א/טעמים#א כג|משלי א,כג]] (א*=לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י); [[משלי ג/טעמים#ג ג|משלי ג,ג]] (א*=אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (א!=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן);{{הערה|יש התחלה של כתיבת ה&quot;עולה&quot; גם מעל האות עי&quot;ן; הסופר כנראה התחיל לסמן אותו שם, התחרט באמצע וסימנו מעל האות למ&quot;ד, ולא מחק את הראשון.}} [[איוב ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (א*=הָ֫אָדָ֥ם); [[איוב יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (א*=לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה).

:'''&quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה:''' [[תהלים כז/טעמים#כז יד|תהלים כז,יד]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (א!=הָאֵ{{אתנח הפוך}}ל{{מ:פסק}}יְה֫וָ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (א*=אֶת־יְ֫הוָ֥ה [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (א!=יְה֫וָ֥ה).

===צינורית===

להסבר על המדיניות כלפי הטעם &quot;צינורית&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צינורית|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. מקף אפור אחרי צינורית שהיא לבד בתיבתה.''' להלן רשימה מלאה של התיבות שבהן הוספנו מקף אפור אחרי צינורית הנכתבת לבד בתיבתה (15 מקומות):

:[[תהלים ב/טעמים#ב ז|'''תהלים''' ב,ז]] (אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י); [[תהלים ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (כִּ֤י{{מ:לגרמיה}}לֹ֤א{{מ:מקף אפור}}אֵֽל־חָפֵ֘ץ{{מ:מקף אפור}}רֶ֥שַׁע{{מ:פסק}}אָ֑תָּה); [[תהלים יח/טעמים#יח א|יח,א]] (הִֽצִּיל־יְהֹוָ֘ה{{מ:מקף אפור}}אוֹת֥וֹ); [[תהלים יח/טעמים#יח כ|יח,כ]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בִּֽי); [[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בּֽוֹ); [[תהלים לא/טעמים#לא כב|לא,כב]] (הִפְלִ֘יא{{מ:מקף אפור}}חַסְדּ֥וֹ); [[תהלים מט/טעמים#מט טו|מט,טו]] (וַיִּרְדּ֘וּ{{מ:מקף אפור}}בָ֤ם); [[תהלים סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (בִּטְח֘וּ{{מ:מקף אפור}}ב֤וֹ); [[תהלים סו/טעמים#סו כ|סו,כ]] (לֹֽא־הֵסִ֘יר{{מ:מקף אפור}}תְּפִלָּתִ֥י); [[תהלים צה/טעמים#צה ז|צה,ז]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}עָ֤שָׂה); [[משלי ו/טעמים#ו ג|'''משלי''' ו,ג]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ); [[איוב יח/טעמים#יח יט|'''איוב''' יח,יט]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}נִ֤ין); [[איוב לב/טעמים#לב ה|לב,ה]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}אֵ֤ין); [[איוב לז/טעמים#לז כא|לז,כא]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}רָ֤אוּ).

'''ב. צינורית בשם הוי&quot;ה.''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם צינורית בשם הוי&quot;ה (א*=יְ֘הוָ֤ה ב-7 מקומות, ובניקוד אֱלֹהִים במקום האחרון [א*=יְ֘הֹוִ֤ה]):

:[[תהלים פ/טעמים#פ כ|'''תהלים''' פ,כ]]; [[תהלים פא/טעמים#פא יא|פא,יא]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ט|פד,ט]]; [[תהלים צו/טעמים#צו י|צו,י]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]]; [[תהלים קו/טעמים#קו מז|קו,מז]]; [[תהלים קט/טעמים#קט כא|קט,כא]].

'''ג. חריגים:''' יש תיקון אחד בכתר בתוך תיבה שמשקלה דומה לשם הוי&quot;ה: [[תהלים קלח/טעמים#קלח ב|קלח,ב]] (וְ֘אוֹדֶ֤ה [לפני תיקון], וְא֘וֹדֶ֤ה* [לאחר תיקון]). ובעוד תיבה שמשקלה דומה יש צינורית במקום חריג: [[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ). במהדורתנו: וְא֘וֹדֶ֤ה, וְי֘וֹד֤וּ, כשיטתו העקבית של הכתר בשאר כל המקומות.

===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל===

להסבר על ההבחנה בין הטעמים &quot;אתנח הפוך&quot; ל&quot;גלגל&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|פרק השני]]''' של המבוא.

===רביע מוגרש===

להסבר על המדיניות כלפי &quot;רביע מוגרש&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|פרק השני]]''' של המבוא.

להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 260) שבהם סימנו &quot;רביע מוגרש&quot; באופן מלא (=תו של &quot;גרש מוקדם&quot; ותו של &quot;רביע&quot;) באות אחת בעקביות, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את נקודת הרביע. דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן נקודת הרביע מסומנת '''מודגשות'''. במקומות שהכתר לא קיים (תהלים טו,א-כה,א) הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}; נקודת הרביע מסומנת בו בדרך כלל, והדגשנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שבה היא מושמטת.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' ז,א ('''א{{=}}עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ'''); ח,ז (א{{=}}כֹּ֝ל); יא,א (א{{=}}נודו נ֝וּדִי); יא,ב (א{{=}}בְּמוֹ־אֹ֝פֶל); יד,ג (א{{=}}אֵ֝ין); {{צבע גופן|אפור|טז,א (ל{{=}}אֵ֝֗ל); יז,ו (ל{{=}}לִ֝֗י); יז,י (ל{{=}}פִּ֝֗ימוֹ); יח,יב (ל{{=}}חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם); יח,טו ('''ל{{=}}רָ֝ב'''); יח,לא (ל{{=}}ה֝֗וּא); יח,לב (ל{{=}}צ֝֗וּר); כ,ט (ל{{=}}קַּ֝֗מְנוּ); כב,כא (ל{{=}}מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב); כג,ג (ל{{=}}בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק);}} כה,כא ('''א{{=}}כִּ֝֗י'''); כז,יב ('''א{{=}}עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר'''); לא,כ (א{{=}}נֶ֝גֶד); לא,כב (א{{=}}לִ֝י); לא,כד (א{{=}}עַל־יֶ֝תֶר); לב,ט (א{{=}}בַּ֝ל); לב,י (א{{=}}חֶ֝סֶד); לג,ו (א{{=}}פִּ֝יו); לה,יד ('''א{{=}}כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם'''); לו,ה (א{{=}}רָ֝ע); לז,ב (א{{=}}דֶּ֝שֶׁא); לז,ג (א{{=}}שְׁכׇן־אֶ֝רֶץ); לח,יא (א{{=}}גַּם־הֵ֝ם); מ,ח (א{{=}}בִּמְגִלַּת־סֵ֝פֶר); מ,טז (א{{=}}לִ֝י); מד,טו (א{{=}}מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ); מה,ט (א{{=}}שֵׁ֝ן); מח,ז (א{{=}}חִ֝יל); מח,יא (א{{=}}צֶ֝דֶק); מט,ג (א{{=}}יַ֝חַד); מט,כ (א{{=}}עַד־נֵ֝צַח); נ,א (א{{=}}מִמִּזְרַח־שֶׁ֝מֶשׁ); נא,ב (א{{=}}כַּאֲשֶׁר־בָּ֝א); נב,ג (א{{=}}אֵ֝ל); נב,יא (א{{=}}כִי־ט֝וֹב); נג,ב (א{{=}}עָ֝וֶל); נג,ד (א{{=}}אֵ֝ין); נה,ד (א{{=}}אָ֝וֶן); נה,ה (א{{=}}מָ֝וֶת); נז,ב (א{{=}}עַ֝ד); נח,ט (א{{=}}אֵ֝שֶׁת); סא,ד (א{{=}}מִגְדַּל־עֹ֝ז); סב,י (א{{=}}הֵ֝מָּה); סב,יב (א{{=}}עֹ֝ז); סג,ט (א{{=}}בִּ֝י); סד,ז (א{{=}}אִ֝ישׁ); סה,ו (א{{=}}כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֝רֶץ); סו,ו (א{{=}}שָׁ֝ם); סו,יד (א{{=}}וְדִבֶּר־פִּ֝י); סח,יג (א{{=}}בַּ֝יִת); סח,יח (א{{=}}בָ֝ם); סח,כט (א{{=}}ז֝וּ); סט,ג (א{{=}}בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝יִם); סט,יח (א{{=}}כִּי־צַר־לִ֝י); סט,לו (א{{=}}שָׁ֝ם); עא,יז (א{{=}}וְעַד־הֵ֝נָּה); עג,ו (א{{=}}יַעֲטָף־שִׁ֝ית); עג,יט (א{{=}}תַ֝מּוּ); עד,ה (א{{=}}בִּסְבׇךְ־עֵ֝ץ); עד,כ (א{{=}}מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ); עה,ט (א{{=}}כֹּ֝ל); עו,יב (א{{=}}שַׁ֝י); עז,ט (א{{=}}אֹ֝מֶר); עז,יז ('''א{{=}}אַ֝֗ף'''); עח,כא (א{{=}}וְגַם־אַ֝ף); עח,ל (א{{=}}ע֝וֹד); עח,מב (א{{=}}י֝וֹם); עח,נד (א{{=}}הַר־זֶ֝ה); עח,ס (א{{=}}אֹ֝הֶל); עט,ה (א{{=}}כְּמוֹ־אֵ֝שׁ); פ,טז (א{{=}}וְעַל־בֵּ֝ן); פא,יא (א{{=}}הַרְחֶב־פִּ֝יךָ); פג,יא (א{{=}}דֹּ֝מֶן); פג,יג (א{{=}}אֵ֝ת); פד,ה (א{{=}}ע֝וֹד); פד,יב (א{{=}}יִמְנַע־ט֝וֹב); פה,ב (א{{=}}שַׁ֝בְתָּ); פו,ה (א{{=}}וְרַב־חֶ֝סֶד); פז,ד (א{{=}}זֶ֝ה); פט,מח (א{{=}}עַל־מַה־שָּׁ֝וְא); צ,י (א{{=}}חִ֝ישׁ); צד,ט (א{{=}}עַ֝יִן); צד,טז (א{{=}}לִ֝י); צו,ד (א{{=}}ה֝וּא); צז,ז (א{{=}}הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ); צח,ג (א{{=}}אֵ֝ת); צח,ח (א{{=}}יַ֝חַד); צט,ב (א{{=}}ה֝וּא); ק,ד (א{{=}}הוֹדוּ־ל֝וֹ); קא,ד (א{{=}}רָ֝ע); קא,ו (א{{=}}ה֝וּא); קד,יד (א{{=}}לֶ֝חֶם); קד,יט (א{{=}}שֶׁ֝מֶשׁ); קה,ב ('''א{{=}}שִׂ֝֗יחוּ'''); קה,יא (א{{=}}חֶ֝בֶל); קו,יד (א{{=}}וַיְנַסּוּ־אֵ֝ל); קו,כ (א{{=}}שׁ֝וֹר); קו,כט (א{{=}}וַתִּפְרׇץ־בָּ֝ם); קז,לג (א{{=}}מַ֝יִם); קט,כ (א{{=}}רָ֝ע); קי,ו (א{{=}}רֹ֝אשׁ); קי,ז (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיג,ח (א{{=}}עִ֝ם); קטו,ב (א{{=}}אַיֵּה־נָ֝א); קטז,יד (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קטז,יח (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קיח,יד (א{{=}}וַֽיְהִי־לִ֝י); קיח,יט (א{{=}}אָבֹא־בָ֝ם); קיח,כא (א{{=}}וַתְּהִי־לִ֝י); קיט,יג (א{{=}}כֹּ֝ל); קיט,מט (א{{=}}עַ֝ל); קיט,סב (א{{=}}עַ֝ל); קיט,צ (א{{=}}אֶ֝רֶץ); קיט,צב (א{{=}}אָ֝ז); קיט,צג (א{{=}}בָ֝ם); קיט,קד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קיח (א{{=}}כִּי־שֶׁ֝קֶר); קיט,קכט (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קלו (א{{=}}עַ֝ל); קיט,קסד (א{{=}}עַ֝ל); קכ,ד (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ו (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); קכג,ב (א{{=}}עַ֝ד); קכג,ג (א{{=}}כִּי־רַ֝ב); קכד,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכד,ד (א{{=}}נַ֝חְלָה); קכד,ו (א{{=}}טֶ֝רֶף); קכז,א (א{{=}}לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝יר); קכז,ד (א{{=}}כֵּ֝ן); קכח,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קכט,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכט,ב (א{{=}}גַּ֝ם); קכט,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קלב,א (א{{=}}אֵ֝ת); קלב,יז (א{{=}}נֵ֝ר); קלה,ז (א{{=}}מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ); קלה,יז (א{{=}}אַ֝ף); קלז,ג (א{{=}}לָ֝נוּ); קלז,ד (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ו (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ז (א{{=}}עַ֝ד); קמ,ג (א{{=}}כׇּל־י֝וֹם); קמג,יב (א{{=}}כִּ֝י); קמח,י (א{{=}}רֶ֝מֶשׂ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' א,א (א{{=}}מֶ֝לֶךְ); ד,ה (א{{=}}וְאַל־תֵּ֝ט); ז,ט (א{{=}}לַ֝יְלָה); ז,כה (א{{=}}אַל־תֵּ֝תַע); ח,כז (א{{=}}ח֝וּג); ט,ב (א{{=}}אַ֝ף); ט,ד (א{{=}}חֲסַר־לֵ֝ב); ט,טז (א{{=}}וַחֲסַר־לֵ֝ב); יא,יג (א{{=}}וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ); יא,לא (א{{=}}אַ֝ף); יב,ח (א{{=}}וְנַעֲוֵה־לֵ֝ב); יד,כט (א{{=}}וּקְצַר־ר֝וּחַ); טו,א (א{{=}}וּדְבַר־עֶ֝צֶב); טו,ד (א{{=}}בָּ֝הּ); טו,יא (א{{=}}אַ֝ף); טו,יג (א{{=}}וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב); טו,טו (א{{=}}וְטֽוֹב־לֵ֝ב); טו,טז (א{{=}}רָ֝ב); טו,כד (א{{=}}ס֝וּר); יז,ז (א{{=}}אַ֝ף); יז,כז (א{{=}}וקר יְקַר־ר֝וּחַ); יח,ב (א{{=}}כִּ֝י); יח,ט (א{{=}}ה֝וּא); יח,יג (א{{=}}הִיא־ל֝וֹ); יט,י (א{{=}}אַ֝ף); יט,כב (א{{=}}וְטֽוֹב־רָ֝שׁ); יט,כד (א{{=}}גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ); יט,כו ('''א?{{=}}בֵּ֗֝ן'''); כ,א (א{{=}}בּ֝וֹ); כ,יד (א{{=}}ל֝וֹ); כא,ה (א{{=}}וְכׇל־אָ֝ץ); כא,כז (א{{=}}אַ֝ף); כד,ה (א{{=}}וְאִֽישׁ־דַּ֝עַת); כד,ח (א{{=}}ל֝וֹ); כד,ל (א{{=}}וְעַל־כֶּ֝רֶם); כה,כח (א{{=}}אִ֝ישׁ); כו,כז (א{{=}}אֶ֝בֶן); כז,ח (א{{=}}כֵּֽן־אִ֝ישׁ); כז,כד (א{{=}}וְאִם־נֵ֝זֶר); כח,טז (א{{=}}בֶ֝צַע); כח,כא (א{{=}}וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם); כח,כד (א{{=}}ה֝וּא); כט,ה (א{{=}}רֶ֝שֶׁת); כט,כג (א{{=}}וּשְׁפַל־ר֝וּחַ); ל,ה (א{{=}}ה֝וּא); לא,ח (א{{=}}אֶל־דִּ֝ין); לא,יב (א{{=}}כֹּ֝ל); לא,כו (א{{=}}חֶ֝סֶד).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' ה,ז (א{{=}}וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף); ה,י (א{{=}}מַ֝יִם); ו,ג (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); ו,ה (א{{=}}יִגְעֶה־שּׁ֝וֹר); ו,ו (א{{=}}אִם־יֶשׁ־טַ֝עַם); ו,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); ו,כט (א{{=}}ע֝וֹד); ז,טו (א{{=}}מָ֝וֶת); ח,טו (א{{=}}בּ֝וֹ); ח,יח (א{{=}}בּ֝וֹ); ט,כ (א{{=}}תׇּֽם־אָ֝נִי); ט,כט (א{{=}}לָמָּה־זֶּ֝ה); יא,יא (א{{=}}וַיַּרְא־אָ֝וֶן); יא,יב (א{{=}}פֶּ֝רֶא); יב,יג (א{{=}}ל֝וֹ); יב,יד (א{{=}}עַל־אִ֝ישׁ); יב,טז (א{{=}}ל֝וֹ); יג,יב (א{{=}}לְגַבֵּי־חֹ֝מֶר); יד,יד (א{{=}}עַד־בּ֝וֹא); טו,לא (א{{=}}כִּי־שָׁ֝וְא); טז,י (א{{=}}יַ֝חַד); טז,יב (א{{=}}ל֝וֹ); יז,ג (א{{=}}ה֝וּא); יז,ד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); יז,יב (א{{=}}א֝וֹר); יח,ד (א{{=}}וְיֶעְתַּק־צ֝וּר); יח,יז (א{{=}}ל֝וֹ); יט,טז ('''א!{{=}}בְּ֝מוֹ־פִ֗י''');{{הערה|ראו גם ב[[#איוב|רשימת החריגים בספר איוב]].}} כ,ט (א{{=}}וְלֹֽא־ע֝וֹד); כ,כא (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); כא,ב (א{{=}}וּתְהִי־זֹ֝את); כב,ג (א{{=}}וְאִם־בֶּ֝צַע); כב,ה (א{{=}}וְאֵֽין־קֵ֝ץ); כג,ו (א{{=}}אַךְ־ה֝וּא); כד,ה (א{{=}}לֶ֝חֶם); כה,ג (א{{=}}וְעַל־מִ֝י); כו,ד (א{{=}}וְנִשְׁמַת־מִ֝י); כו,ה (א{{=}}מַ֝יִם); כו,ז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); כז,יב (א{{=}}וְלָמָּה־זֶּ֝ה); כז,כ (א{{=}}לַ֝יְלָה); כח,יב (א{{=}}זֶ֝ה); כח,כ (א{{=}}זֶ֝ה); ל,ג (א{{=}}אֶ֝מֶשׁ); ל,ל (א{{=}}וְעַצְמִי־חָ֝רָה); לא,מ (א{{=}}תַּ֝מּוּ); לד,יא (א{{=}}אִ֝ישׁ); לד,יג (א{{=}}שָׂ֝ם); לד,כב (א{{=}}שָׁ֝ם); לד,כג (א{{=}}אֶל־אֵ֝ל); לד,כה (א{{=}}לַ֝יְלָה); לה,טז (א{{=}}בִּבְלִי־דַ֝עַת); לו,יח (א{{=}}וְרׇב־כֹּ֝פֶר); לו,כא (א{{=}}כִּֽי־עַל־זֶ֝ה); לז,יז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); לז,כ (א{{=}}אִ֝ישׁ); לט,יז (א{{=}}לָ֝הּ); לט,כח (א{{=}}שֶׁן־סֶ֝לַע); מא,ב (א{{=}}ה֝וּא); מא,יא (א{{=}}אֵ֝שׁ); מא,כג (א{{=}}יָ֝ם); מא,כו (א{{=}}ה֝וּא).

===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת===

למידע מפורט על התיבות הראויות להיות מוקפות בספרי אמ&quot;ת, והוספנו להן מקף אפור, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|פרק השני]]''' של המבוא.

==חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים==

בניגוד ל'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הסדרים בתורה|חלוקת הסדרים בתורה]]''', חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים איננה עניינית אלא בעיקר כמותית. הסדרים אינם מתחילים בתחילת עניין בדרך כלל, וגם לא מסתיימים בסוף עניין, אלא במקומות שיש בהם דברי ברכה או נחמה או שבח לה'. הסיבה לחלוקתם של ספרי הנביאים והכתובים לסדרים אינה ידועה לנו; אמנם לפי הסבר רווח, תפקידה לסמן יחידות בשביל קריאה יומית כדי לסיים את כל המקרא בשנה אחת, כי לפי חישוב פשוט יוצא שמספר הסדרים קרוב או זהה למספר ימי החול בשנה עברית רגילה (למעט שבתות ומועדים).{{הערה|הסבר זה לחלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים התפרסם במיוחד בדברי הפתיחה למהדורת קורן: &quot;על משמעותה של החלוקה לסדרים בספרי נביאים וכתובים אין לנו ידיעות ממקורותת קדמונים. הציון הבולט של הסדרים העסיק חכמים מחכמי ישראל בימינו, ובכללם ר' שאול קוסובסקי ז&quot;ל. הוא התעמק בבעיה זו והציע פתרון מסתבר. הוא חישב את כמות הסדרים של כל הספרים ביחד והגיע למספר 293; זהו מספרם של ימות החול בשנה רגילה. סיכומם של ימות החול (293) וימי שבת וחג (71) הוא 364, כלומר, מנין ימיה של שנת השמש חסר יום אחד, כנגד תשעה באב, שהוא יום אסור בתלמוד תורה (קוראים בו ספר &quot;איכה&quot;); ויום זה אף הוא נקרא &quot;מועד&quot;, ואין למנותו כאן בחשבון ימות החול. יוצא איפה שנקבע &quot;סדר&quot; קריאה מן התורה, הנביאים והכתובים, לכל יחיד ויחיד, לכל יום ויום מ-365 ימי השנה. וכך, כנראה, נהגו קדמונינו.&quot; לדיון מפורט בסדרים ראו פסח פינפער, '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו) עמ' 39-45.}}

חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים יציבה בדרך כלל במקורות (יותר מחלוקת הסדרים בתורה). בחלוקה המקובלת שבדפוסים מוצאים 293 סדרים סה&quot;כ, ויש רק כ-4 מקומות שבהם רשום סדר נוסף במקורות העתיקים:{{הערה|כל ארבעת הסדרים הנוספים מופיעים במהדורות ברויאר ע&quot;פ ספר החילופים, וגם במקראות גדולות הכתר. אמנם לא כולם מסומנים בתוך כתר ארם צובה, ולא ברור מהם הנימוקים לסימונם במקראות גדולות הכתר.}}
#&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת&quot; ([[יהושע ח/טעמים#ח א|יהושע ח א]]) = ד* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בכתר ובגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).
#&quot;וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה&quot; ([[ירמיהו יז/טעמים#יז כו|ירמיהו יז כו]]) = (ט*) (חסר בכתר ובגוף כתי&quot;ל ובחלוקה המקובלת, אך קיים בספר החילופים ומחוק ברשימת כתי&quot;ל).
#&quot;אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר&quot; ([[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה ב]]) = א* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים; המקום של הפרשה חסר בכתר).
#&quot;יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ&quot; ([[רות ב/טעמים#ב יב|רות ב יב]]) = [א*] (חסר בחלוקה המקובלת ובכתר ובגוף כתי&quot;ל, אבל קיים ברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).

מספרי הסדרים בספרי הנביאים והכתובים כדלהלן (המספרים לפי החלוקה המקובלת, והכוכביות מציינות סדר נוסף ע&quot;פ המקורות העתיקים):
*יהושע 14* | ד*
*שופטים 14
*שמואל 34
*מלכים 35
*ישעיהו 26
*ירמיהו 31* | (ט*)
*יחזקאל 29
*תרי עשר 21
**סה&quot;כ נביאים 204 (206*)
*תהלים 19
*משלי 8
*איוב 8
*שיר השירים 1* | א*
*רות 1* | [א*]
*איכה 1
*קהלת 4
*אסתר 5
*דניאל 7
*עזרא 10
*דברי הימים 25
**סה&quot;כ כתובים 89 (91*)
**סה&quot;כ נביאים וכתובים 293 (297*)

'''תחילת ספר:''' ציינו תחילת סדר גם בראש כל אחד מכ&quot;ד ספרי המקרא (במספר הרצוף &quot;א&quot;), למרות שסימון כזה אינו מופיע בתחילת ספרי המקרא בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. הסדר הראשון בתחילת כל אחד מכ&quot;ד ספרי מקרא צוין במפורש בספר החילופים וברשימות הסדרים בכתי&quot;ל ([https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up תורה], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n655/mode/1up נביאים], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n930/mode/1up כתובים]).

'''התבנית:''' תחילת כל &quot;סדר&quot; מתוייגת בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה בתוך '''[[תבנית:מ:פסוק]]''', ע&quot;י השימוש בפרמטר &quot;סדר=&quot;. תבנית זו נמצאת מיד לפני כל פסוק במקרא (בלי שום רווח ביניהם). כשיש בה פרמטר של &quot;סדר=&quot;, מופיע מספר הסדר כחלק מסימני הניווט בשוליים הצדדיים של התנ&quot;ך.

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>9acjparph1zq338aqsxbh9ecvnz2ych</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087699</id>
      <parentid>3087698</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T10:18:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* רביע מוגרש */</comment>
      <origin>3087699</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="202812" sha1="h20y2ahdfthnjmtkjmlhhkls1nknn7n" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ה. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות הקיימים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורה זו (חלוקת הפרשות וצורת השירות, האותיות והתיבות, הניקוד והטעמים והגעיות) מיוסד על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים. במקומות מעטים וחריגים שבהם נוסח הכתר אינו חד משמעי, או ייתכן שנפלה בו טעות, הבאנו את הנתונים בשלמותם בתיעוד הנוסח והכרענו ע&quot;פ שיקול הדעת. לאחר קביעת הנוסח נעשו התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על שיטת ההגהה והעריכה לנוסח הכתר (במקומות שהוא קיים) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה אינו קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הקודם]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

במקומות שכתר אדם צובה קיים, נוסח המקרא במהדורתנו מיוסד ישירות עליו. מכיוון שמדובר על כתב־יד אחד בלבד, שהוא מדויק ובהיר ועקבי להפליא, יש הרבה פחות צורך לדון בנוסחו של הכתר ולהשוות אותו אל כתבי־יד מקבילים, מאשר במקומות המיוסדים על כתי&quot;ל. בכל זאת, לעתים יש בו אות, ניקוד, טעם או עניין אחר הראוי לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), וזה דורש תיעוד של הנתונים לגביו, ולפעמים אף דיון והשוואה אל מקורות מקבילים.{{הערה|ברוב פרקי הנביאים והכתובים, במקומות המיוסדים על הכתר, יש ממוצע של 1-2 הערות נוסח בלבד בפרק אחד, וברוב ההערות הללו יש רק תיעוד קצר של זוטות. בספרי אמ&quot;ת יש יותר הערות נוסח בממוצע, אך רובן עוסקות בפרטים הקטנים של טעמי אמ&quot;ת.}} במקומות האלה השתמשנו באותה שיטה טכנית לתיעוד הנוסח כמו במקומות החסרים בכתר; ראו בהסבר המפורט בתוך '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|פרק המבוא לנוסח התורה]]'''.

במקרים המעטים יחסית שבהם היה צורך להשוות את הכתר לכתבי־יד אחרים, השתמשנו באותם כתבי־יד נבחרים שהוזכרו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#יסודות הנוסח ותיעודו|פרק הקודם]], לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

==המהדורות האחרות לפי כתר ארם צובה==

כתר ארם צובה הוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי. מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בספרי הנביאים והכתובים (במקומות שהכתר קיים), יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) שצריך בכלל להעיר בהם מבחינת קביעת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים. ורק בחלק מהמקומות האלה חייב העורך להפעיל את שיקול דעתו לגבי כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג את הממצאים במהדורה של המקרא.

עובדה מספרית פשוטה זו היא הסיבה לכך שכל המהדורות היפות של התנ&quot;ך שיצאו לאור עד היום ע&quot;פ כתר ארם צובה – כמעט זהות אחת לשנייה, אות באות ותָו בתָו (לגבי קביעת הנוסח, ולמעט עניינים התלויים בשיטות העיצוב של המהדירים). מדובר בעיקר על שלושת מהדורותיו של הרב ברויאר ומהדורת מכון ממרא, ועל מקראות גדולות הכתר.{{הערה|אפשר גם להוסיף את הכרכים הבודדים שיצאו לאור במסגרת &quot;מפעל המקרא&quot; של האוניברסיטה העברית (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל). ועם קצת הסתייגות אפשר עוד להוסיף גם את מהדורת &quot;סימנים&quot; של פלדהיים.}} כל אחת מהמהדורות הללו זהה לכל חברותיה כמעט לגמרי לגבי קביעת הנוסח (אבל לא לגמרי מבחינת עיצוב הטקסט).

'''אך בכל אחת מהמהדורות היפות הנ&quot;ל יש שני מרכיבים מקוריים וחשובים:'''
#'''קביעת עצם הנוסח ע&quot;פ שיקול הדעת במקומות חריגים.''' יש מקומות שבהם משמעותו של כתב־היד אינה ברורה לגמרי, כגון: אות שאולי סותרת את כתיב המסורה (וייתכן שנפלה טעות נדירה); ניקוד או טעם חריג שסותר את דרכו של הכתר במקומות אחרים (וייתכן שמדובר על טעות); נקודה או קו קטן של ניקוד או טעם שכתוב באופן בהיר ובלי סימני מחיקה, אך ניתן לפרש אותו ביותר מדרך אחת; מקום מטושטש או שיש בו סימני מחיקה (ולכן לא ברור לגמרי מה הייתה כוונתו של המסרן). כל מהדיר חייב להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה. כאמור, מדובר על פחות מ-200 סימנים אורתוגראפיים בלבד (אותיות, ניקוד וטעמים) בכתב־היד כולו.
#'''עיצוב המהדורה בשביל הקורא.''' כלומר: עד כמה מעתיקים את כל איפיוני כתב־היד לפרטי פרטיהם, גם כשהם אולי לא מתאימים לצרכיו של הקורא? כמה דוגמאות: האם חובה להביא בפני הקורא את נוסח סימן ה&quot;רפה&quot; שבכתר או שניתן לוותר עליו? האם צריך למסור רק את קביעת '''סוג''' חלוקת הפרשות שבכתב־היד (פרשה פתוחה או סגורה), או אף את '''צורת''' חלוקתן לפי השורות והרווחים? בתיבה שטעמה מלעיל, האם חובה לסמן את טעם הפשטא הכפולה בדיוק לפי שיטת הכתר, או שניתן לסמן אותו בכל תיבה כזו בעקביות (כמו שנעשה במהדורות ברויאר)?

לגבי ה'''עיצוב''' במהדורתנו (2), הוא יהיה לפי השיטה המנומקת היטב לעיל ב'''[[../פרק ב|פרק השני של המבוא]]'''. שיטה עצמאית זו שונה במידה ניכרת משיטותיהן של שאר המהדורות, לפחות באותה מידה שגם הן בעצמן שונות אחת מהשנייה (ואף יותר).

אמנם לגבי '''קביעת הנוסח''' במהדורתנו, במקומות המועטים יחסית בכתר שצריך להפעיל בהם את שיקול הדעת, נבחן כל מקום מחדש ונגיע להחלטה עצמאית לאחר הבאת כל הנתונים. בין המקומות האלה:
#כ־25 אותיות וצירופי תיבות בכתיב של כתר ארם צובה, שיש ספק כלשהו לגבי קביעתם, וייתכן (אפילו בספק) שלפי קביעה מסוימת הכתיב יהיה מנוגד למסורה הטברנית.
#טעויות קלות נדירות יחסית בכתב־היד בענייני ניקוד וטעמים, מהסוגים שפירט ישראל ייבין בפרק הראשון של ספרו, ועוד כמה צורות חריגות שיש לדון בהן (גם אם אינן טעויות מובהקות).{{הערה|ייבין, א.5 עמ' 16 דווח על &quot;למעלה מ-50 טעויות סופר&quot;, אבל ראו גם בסוגים הנוספים שמנה ב-א.6.}}
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שניתן לפרש אותם ביותר מדרך אחת, ו/או שהם מטושטשים ו/או לא ברורים ו/או שיש בהם סימני מחיקה (נדירים יחסית).
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שלא ברור לגמרי עד כמה הם מסכימים בעקביוּת לשיטת המסורה והכתר עצמו (כגון מרכא בתיבת תביר).
#אותיות גדולות וקטנות המוזכרות בספרות המסורה הקדומה או המאוחרת, שבדרך כלל אינן באות לידי ביטוי בנוסח הפנים של הכתר (ואף לא בנוסח הפנים של כתבי־היד הקרובים לו). כאן מדובר על חלק משיטת העיצוב במהדורתנו, שהרי בעידן כתבי־היד לא היו אותיות אלו עניין של חובה.

'''למרות נדירותם, מוכרח כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה.''' במהדורתנו נדון בכל אחד מהם במקומו (בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה על ידי השימוש ב[[תבנית:נוסח]]). בגלל שהמקומות האלה מעטים יחסית, יהיו הרבה פחות הערות נוסח בדפי העריכה בספרים שהכתר קיים בהם, מאשר בספרים המבוססים על כתב־יד לנינגרד (כיוון שהכתר חסר בהם).

לסיום צריך להוסיף ולומר, שעצם העובדה הברוכה שקיימות כל כך הרבה מהדורות משובחות ומדויקות על פי כתר ארם צובה מאפשרת לנו את השוואתן אחת לשנייה, ואת כולן ביחד לצילום כתב־היד. ניתן ללמוד מהשוואה כזו המון על אופייה של כל אחת מהמהדורות האחרות, וגם להפיק ממנה תובנות חשובות על הכתר עצמו ובשביל מהדורתנו, וכך עשינו.

==ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה==

הספר הראשון בנביאים וכתובים שבוצעה בו עריכה מלאה במהדורתנו, כולל הגהה ע&quot;פ כתר ארם צובה ו[[../פרק ב|עיצוב לפי שיטתנו]], היה [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]. ספר זה נבחר בגלל שהוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#ספר ישעיהו|נשתמר בשלמותו בכתר ארם צובה]], ובגלל שהוא ספר גדול מבחינה כמותית (כך שהיו בו מספיק דוגמאות למקומות חריגים כדי להמחיש את השיטה, והוא היווה מקרה בוחן ראוי לשיטת העבודה). כדי לבצע את הגהת הנוסח באופן מיטבי השתמשנו בכמה מקורות ביחד: בצילום הכתר, במהדורותיו של הרב ברויאר, במהדורת מכון ממרא (שהיא כמעט זהה למהדורות ברויאר{{הערה|הבדל קטן בין קביעת הנוסח במהדורת מכון ממרא לבין מהדורות ברויאר נמצא בתחום הגעיות. בעבודתנו על עשרת הפרקים הראשונים בספר ישעיהו מצאנו שני מקומות שבהם חסרה געיה במכון ממרא שקיים בכתר (ועל פיו במהדורות ברויאר): &quot;מִֽי־בִקֵּ֥שׁ&quot; ([[ישעיהו א/טעמים#א ט|א ט]]), &quot;וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים&quot; ([[ישעיהו ט/טעמים#ט יד|ט יד]]). לא ברור אם מדובר על טעות או על עניין שבשיטה. החל מפרק י&quot;א הפסקנו לתעד את הגעיות החסרות (למרות שמידי פעם מצאנו עוד), אבל מחשבון פשוט לפי התדירות בעשרת הפרקים הראשונים נראה שיש כתריסר געיות חסרות במהדורת מכון ממרא לספר ישעיהו. יש גם מקומות מעטים במהדורת מכון ממרא שהגעיה נמצאת באות אחרת מאשר בכתר, וגם במקומות האלה לא תיעדנו את התופעה אלא פשוט סימנו את הגעיה כמו שהיא בכתר.}}), ובמקראות גדולות הכתר. השימוש בצילום כתב־היד עצמו לצידן של כמה מהדורות מדויקות המבוססות עליו עזר לנו להעלות את דיוקה של ההקלדה, ואף תרם להבנתנו את שיטתה המיוחדת של כל אחת מהמהדורות האחרות.

כדי להמחיש את העבודה על קביעת הנוסח בספר ישעיהו צריך להביא סטיסטיקות של ממש, ונתחיל עם רשימת המילים החריגות של הרב ברויאר במהדורת '''כתר ירושלים''' (מתוך &quot;נוסח כתב היד&quot; בסוף הכרך). ברשימה זו הביא ברויאר את כל המקומות שבהם הוא נמנע מלהביא את נוסח הכתר במהדורתו, או שיש בהם ספק מסוים לגבי נוסח כתב־היד. כאשר מסתכלים על הפריטים ברשימתו לפי סוגיהם השונים, רואים קודם כל ש-[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו|53 מילים]] מתוך 68 בספר ישעיהו הן כולן מקרים של חטף באות לא גרונית (כ-78%).{{הערה|למרות שלעתים רחוקות מצאנו מקום שבו ברויאר לא ציין חטף באות לא גרונית, רשימותיו בדרך כלל מהווֹת תיעוד שלם ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. להסבר כללי של התופעה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.}} לגבי שאר המקומות החריגים (רק 15 במספר בספר ישעיהו), נמצא שהם מ-5 סוגים שונים:
#ספק קל לגבי קביעת אות אחת בכתר: &quot;מְרִימָ֔[י]ו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]).
#ספקות בקביעת הניקוד והטעמים והגעיות בכתר (3 מקומות, שאחד מהם ספק מקף בתיבת משרת [ראו סוג 5 דוגמה ג.]).
#מקומות חריגים בשיטת הניקוד בכתר (2 מקומות). ב[[ישעיהו יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] א=&quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום ק=מָעוּזּ֗וֹ וכן בדפוסים [ל=מָעֻזּ֗וֹ]); ב[[ישעיהו כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] א=&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; במקום ל,ק=בְּמָעוּזִּ֔י [דפוסים=בְּמָֽעֻזִּ֔י]). מצד אחד דגש חסר הוא אחד מהסוגים של הטעויות הקלות שנפלו בכתר לעתים רחוקות למרות דייקנותו{{הערה|ראו ייבין א.5, עמ' 16-17.}}, אבל חסרונו באותה תיבה פעמיים אולי רומז על עיקרון כלשהו. מצד שני גם אם הדבר נעשה בכוונה – עדיין אין עקביות בעניין זה בכתר. והשוו: &quot;מָעוּזִּ֖י&quot; ([[שמואל ב כב/טעמים#כב לג|שמ&quot;ב כב לג]]), &quot;מָעוּזִּֽי׃&quot; ([[תהלים לא/טעמים#לא ה|תהלים לא,ה]]), &quot;מָ֝עוּזָּ֗ם&quot; ([[תהלים לז/טעמים#לז לט|תהלים לז,לט]]), &quot;מָעוּזִּי֮&quot; ([[תהלים מג/טעמים#מג ב|תהלים מג,ב]]), &quot;מָע֫וּזּ֥וֹ&quot; ([[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]]).
#חריגים בניקודו של ה&quot;כתיב&quot; (4 מקומות): &quot;עֲנִוִים֙&quot; (עֲנִיִּים֙ קרי; [[ישעיהו לב/טעמים#לב ז|לב,ז]]), &quot;חֹראָיהָ֗ם&quot; (צוֹאָתָ֗ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;אֵאֵ֥ שַׁיְנֵיהֶ֖ם&quot; ([מֵימֵ֥י] רַגְלֵיהֶ֖ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;מֵי־אִתִּֽי׃&quot; (מֵאִתִּֽי׃ קרי; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|מד,כד]]).
#מקף בתיבת משרת (4-5 מקומות): א. &quot;נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ&quot; ([[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|מ,ז]]); ב. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙&quot; ([[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|נט,טז]]); ג. &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot;? ([[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] לפי ברויאר, וכך נראה יותר מעיון בכתב־היד, וכן הוא גם בכתבי־היד הקרובים לכתר [ל,ש1,ק,ל-א,ק25] ובדפוסים; אבל אולי צריך לקרוא רֽוּחַ־יְהוָ֖ה כמו שקבעו במקראות גדולות הכתר); ד. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙&quot; ([[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|סג,ה]]); ה. &quot;אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי&quot; ([[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|סו,ח]]).

לגבי שלושת הסוגים האחרונים (10-11 מקומות), נוסח הכתר ברור לגמרי בכמעט כולם (למעט &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot; ב[[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] כספק מקף בתיבת משרת), ובכולם מדובר על נטייה רווחת בכתר (ולא בטעות סופר) או לפחות על חוסר עקביות בשיטת הניקוד. נטיות אלו אינן עניין של חובה (כי אף הכתר עצמו אינו עקבי לגמרי לגביהן). ולכן לגבי מקף בתיבת משרת ולגבי ניקודו של תיבת הכתיב, במהדורתנו נעצב את המקומות האלה לפי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו|שיטתנו]], ונציין את השינויים בתיעוד הנוסח. ולגבי שתי המילים &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום מָעוּזּ֗וֹ) ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; (במקום &quot;בְּמָעוּזִּ֔י&quot;), בשתיהן אות הזי&quot;ן תהיה דגושה, כמקובל לא רק בכתבי־היד הקרובים לכתר ובדפוסים, אלא גם בכתר עצמו במקומות אחרים, וכך נשמור על עקביות למען הקורא ובהתאם למטרת העיצוב במהדורתנו.{{הערה|גם הרב ברויאר במהדורותיו החליט כך, וכנראה מאותן סיבות. אך במקראות גדולות הכתר קבעו &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; כדי להעביר את נוסח הכתר בדיוק למרות חריגותו וחוסר העקביות שבו.}}

אמנם לגבי שלושת הסוגים הראשונים (כלומר ארבעת המקומות בספר ישעיהו שבהם יש ספק כלשהו לגבי קריאת כתב־היד או לגבי כוונתו של המנקד, ואם כן יש קושי מסוים בקביעת עצם הנוסח), נצטרכנו להכריע בעצמנו על פי עיון חוזר בכתב־היד ועל פי שיקול הדעת. בארבעת המקומות האלה בספר ישעיהו החלטנו כך:
#ספק קל לגבי אות אחת: בתיבת &quot;מְרִימָ֔יו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]) נמחק החלק התחתון ביו&quot;ד הראשונה, אבל האות קיימת ברובה. גם בכתבי־יד אחרים הקרובים לכתר (ל,ק,ש1) נכתבה התיבה מלאה עם יו&quot;ד פעמיים. ייתכן שהמוחק ויתר על המחיקה באמצע, אבל לא שב כדי להשלים את החלק המחוק. ובכל מקרה האות קיימת בפועל בכתר כמו בכתבי־היד ובדפוסים (וכך גם במהדורות ברויאר, במקראות גדולות הכתר, ובמכון ממרא). לכן תופיעה במהדורתנו &quot;מְרִימָ֔יו&quot; בכתיב מלא בלי שום ציון; שאר המידע לגבי האות המסופקת יהיה בתיעוד הנוסח, והמילה תופיעה ב[[#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|רשימת המקומות החריגים בנוסח הכתיב בכתר]].
#ספק לגבי טעם ([[ישעיהו נה/טעמים#נה ה|נה,ה]]): &quot;וְלִקְד֛וֹשׁ&quot; או &quot;וְלִקְד֥וֹשׁ&quot;? הצורה השנייה מתאימה יותר לכללי הטעמים: &quot;לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃&quot;, וכך מופיע בכתבי־היד האחרים הקרובים לכתר (ל,ק) ובדפוסים; וכן הכריעו ברויאר ומג&quot;ה.{{הערה|כמעט שאין טעויות בכלל במערכת הטעמים בכתר; ראו על כך בייבין, כא.2 (עמ' 197), וייתכן שיש להוסיף את התיבה הזו בתור ספק לשני המקומות שכבר ציין (גם בהם מדובר על נקודת תביר בטעם שצפוי להיות מרכא). אך מהצבע והצורה של הנקודה ייתכן שיש כאן כתם דיו ולא נקודה שהסופר כתב אותה בכוונה, ואם כן מדובר על מרכא ואין טעות.}}
#טעמים לא ברורים ([[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|מה,ו]]): &quot;אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot; או &quot;אֲנִֽי־יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot;? במהדורתנו קיבלנו את הגרסה הראשונה לאחר עיון בכתב־היד (בדומה למקראות גדולות הכתר, ולפי זה אין צורך לתיקון בספק של ברויאר).
#ספק געיה ([[ישעיהו יד/טעמים#יד ב|יד,ב]]): &quot;בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot; או &quot;בֵּית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot;? הגעיה מטושטשת ואף ייתכן שהיא לא קיימת, אבל מעיון בצילום כתב־היד נראה לנו יותר שהסימן קיים; ולכן במהדורתנו באה הגעיה בהתאם לדעתו של ברויאר ובניגוד למקראות גדולות הכתר.

כל המקומות הנ&quot;ל מצויינים ברשימת השינויים של ברויאר. אבל יש עוד מספר מקומות בספר ישעיהו הדורשים הסבר או תיעוד (והם אינם מובאים כלל ברשימת ברויאר אלא תוקנו או שונו במהדורתו בלי שום הערה):
#טעויות סופר מובהקות בניקוד (ע&quot;פ ייבין):
##ב[[ישעיהו יד/טעמים#יד יא|יד,יא]] בתיבת &quot;וּמְכַסֶּ֖יךָ&quot; חסרה נקודת השורוק (א=ומְכַסֶּ֖יךָ).
##ב[[ישעיהו יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] בתיבת &quot;ר֧וּחַ&quot; (השנייה) חסרה פתח גנובה (א=ר֧וּח).
#תופעות של &quot;קרי וכתיב&quot; הקיימים בכתבי־היד הקרובים לכתר, וכן בדפוסים ובמהדורות ברויאר, אבל אינם מצוינים בכתר עצמו; ברובם מדובר על כתיב מלא בוי&quot;ו במקום שיש קמץ (קטן): &quot;אֶשְׁקֳוטָ֖ה&quot; ([[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|יח,ד]]); &quot;עַד־יַֽעֲבָור־זָֽעַם׃&quot; ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]]); &quot;יִסְגָּוד־ל֤וֹ&quot; ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]). בשלושת המקומות האלה ציין ברויאר קרי וכתיב אע&quot;פ שאין ציון כזה בכתר, ולמרות שמדובר על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#&quot;קרי וכתיב&quot; של אֵם קריאה|קרי וכתיב של אֵם קריאה]] (ו'). והשוו גם: &quot;הֹבִ֔אישׁ&quot; ([[ישעיהו ל/טעמים#ל ה|ל,ה]]).
#אותיות גדולות וקטנות: &quot;אֹ֖רֶ{{אות-ק|ן}}&quot; בנו&quot;ן זעירא ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|מד,יד]]), &quot;{{אות-ג|צֹ}}פָ֞ו&quot; בצד&quot;י גדולה ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]). במהדורתנו נביא את שתי האותיות המיוחדות בהתאם לשיטתנו ע&quot;פ המנהג.{{הערה|בניגוד למקראות גדולות הכתר, בו ויתרו על הצד&quot;י הגדולה ב&quot;צֹפָ֞ו&quot; ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]) שאין לה סימוכין במסורת הכתר.}}
#שם הוי&quot;ה: ב[[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ישעיהו ל,א]] נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה (א*=נְאֻם־יְהֹוָ֔ה)

עוד נקודות טכניות לגבי התצוגה של ספר ישעיהו:
*לגבי תצוגת הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot; (חסרת-יו&quot;ד), ולגבי צורות חריגות שלה כגון &quot;יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה&quot; ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|לו,ב]]), ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot;|כאן]]'''.
*יש מנהג יפה בדפוסים לסיים ספר במקרא בדבר טוב, על ידי חזרה על פסוק טוב שבא קצת לפני הפסוק האחרון (בסוף הספרים ישעיהו, מלאכי, איכה, קהלת). במהדורות ימינו המנהג קיים בדפוס קורן ואף במהדורת דותן (למרות שהמנהג אינו קיים בכתי&quot;ל). שמרנו על המנהג היפה הזה במהדורתנו, ואת הפסוק הנוסף הדפסנו כמקובל באותיותיו בלבד (בלי ניקוד וטעמים) כדי להמחיש שהוא לא חלק מנוסח המסורה. בתיעוד הנוסח שבדף המסורה ציינו שהמנהג אינו קיים בכתבי־היד.

'''תהליך העריכה של ספר ישעיהו, כמו שהוא מתואר כאן, שימש בתור מודל גם עבור עריכתם של שאר ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים==

===נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה===

נוסח האותיות בכתר ארם צובה מדויק להפליא. אך אפילו בו יש – לעתים רחוקות – כתיב מסוים שלא ברור לחלוטין אם הוא מתאים לנוסח המסורה. ברוב המקומות מדובר רק בספק, ואפילו בספק קלוש, לגבי זהותה של אות מסוימת בכתר. אבל יש גם מקומות אחדים ונדירים שבהם הכתיב בכתר חורג מהמסורה בסבירות גבוהה.

המבחן עבור &quot;התאמה למסורה&quot; נשען על השיטה שעסקנו בה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|בפרק השלישי]]''' של המבוא למהדורתנו (על נוסח הכתיב בתורה): אם לוקחים בחשבון את הערות המסורה מצד אחד, ואת הכתיב הנמצא ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר מצד שני, אז ניתן להגיע אל נוסח מוסכם כמעט בכל האותיות בתנ&quot;ך. נוסח זה מסכים בפועל לנוסח האותיות בכתר ארם צובה (במקומות שהוא קיים) כמעט בכל מקום, והיוצאים מן הכלל נדירים ביותר.

להלן רשימה של כל המקומות האפשריים בכתר שיש בהם ספק, ואפילו ספק קל עד קלוש, לגבי התאמה למסורה. הטבלה מציגה שני סוגים שונים של ספקות בנוסח הכתיב:
#ספק לגבי אות אחת בכתר (24 מקומות);
#ספק לגבי צירוף בין שתי תיבות בכתר, כגון &quot;מַלְכִּישׁ֔וּעַ&quot; או &quot;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&quot; (3 שמות ב-7 מקומות).

בעמודה הימנית בטבלה מצוין מספר הפסוק ביחד עם קישור לדף של הפרק. בעמודה האמצעית מופיע הנוסח הבעיתי בכתר (אפילו בספק), ובצד שמאל נוסח אחר שאולי מתאים יותר למסורה. הנוסח המופיע במהדורתנו לגבי כל פריט מסומן בכוכבית (*).{{הערה|למידע מלא לגבי כל פריט יש לראות את תיעוד הנוסח הנמצא בתוך דף העריכה של הפרק (יש קישור ישיר לפרק בעמודה הימנית של הטבלה). לא הבאנו ברשימה זו את [[#אותיות גדולות וקטנות|האותיות הגדולות והקטנות במהדורתנו]], השונות ברובן ממה שמופיע בכתר.}}

{| border=&quot;1&quot; align=center
|+ '''מקומות חריגים בנוסח הכתיב בכתר ארם צובה'''
|-
|colspan=3 align=center|'''נוסח האותיות'''
|-
!פסוק
!הנוסח בכתר
!נוסח אחר
|-
|[[יהושע ח/טעמים#ח ח|יהושע ח,ח]]
|'''בְּ'''תָפְשְׂכֶ֣ם?
|'''כְּ'''תׇפְשְׂכֶ֣ם*
|-
|[[יהושע י/טעמים#י יד|יהושע י,יד]]
|'''בַּ'''יּ֤וֹם?
|'''כַּ'''יּ֤וֹם*
|-
|[[יהושע טו/טעמים#טו סא|יהושע טו,סא]]
|וּסְ'''בָ'''כָֽה?
|וּסְ'''כָ'''כָֽה*
|-
|[[שופטים ז/טעמים#ז יז|שופטים ז,יז]]
|'''בַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה?
|'''כַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה*
|-
|[[שמואל א ח/טעמים#ח כ|שמ&quot;א ח,כ]]
|מַלְכֵּ֙'''י'''נוּ֙?
|מַלְכֵּ֙נוּ֙*
|-
|[[שמואל ב ז/טעמים#ז כב|שמ&quot;ב ז,כב]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[מלכים א ג/טעמים#ג כ|מל&quot;א ג,כ]]
|יְשֵׁ'''י'''נָ֔ה?
|יְשֵׁנָ֔ה*
|-
|[[מלכים א ו/טעמים#ו כט|מל&quot;א ו,כט]]
|וְתִמֹר֔'''וֹ'''ת!
|וְתִמֹרֹ֔ת*
|-
|[[ישעיהו י/טעמים#י טו|ישעיהו י,טו]]
|מְרִימָ֔ו?
|מְרִימָ֔'''י'''ו*
|-
|[[ירמיהו לג/טעמים#לג כו|ירמיהו לג,כו]]
|כתיב=אָשִׁ֥'''י'''ב?&lt;br&gt;(אין קרי)
|כתיב=אָשִׁ֥'''ו'''ב*&lt;br&gt;(קרי=אָשִׁ֥יב)*
|-
|[[ירמיהו מט/טעמים#מט ח|ירמיהו מט,ח]]
|הֶעְמִ֣'''י'''קוּ*
|הֶעְמִ֣קוּ
|-
|[[יחזקאל כד/טעמים#כד כד|יחזקאל כד,כד]]
|בְּב'''וֹ'''אָ֕הּ*
|בְּבֹאָ֕הּ
|-
|[[יחזקאל כט/טעמים#כט ז|יחזקאל כט,ז]]
|'''כְּ'''תָפְשָׂ֨ם?
|'''בְּ'''תׇפְשָׂ֨ם*
|-
|[[יחזקאל לא/טעמים#לא יא|יחזקאל לא,יא]]
|'''בְּ'''רִשְׁע֖וֹ?
|'''כְּ'''רִשְׁע֖וֹ*
|-
|[[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|יחזקאל לה,ט]]
|כתיב=תָ'''ו'''שֹׁ֑בְנָה?
|כתיב=תָ'''י'''שֹׁ֑בְנָה*
|-
|[[יחזקאל לז/טעמים#לז י|יחזקאל לז,י]]
|וַיִּֽ'''הְ'''י֗וּ?
|וַיִּֽ'''חְ'''י֗וּ*
|-
|[[הושע ו/טעמים#ו יא|הושע ו,יא]]
|'''כְּ'''שׁוּבִ֖י?
|'''בְּ'''שׁוּבִ֖י*
|-
|[[עמוס ה/טעמים#ה כז|עמוס ה,כז]]
|וְהִגְלֵ'''י'''תִ֥י*
|וְהִגְלֵתִ֥י
|-
|[[מיכה ו/טעמים#ו ב|מיכה ו,ב]]
|מ֣'''וֹ'''סְדֵי*
|מֹ֣סְדֵי
|-
|[[נחום ג/טעמים#ג יז|נחום ג,יז]]
|וְנֹדַ֔ד
|וְנ'''וֹ'''דַ֔ד*
|-
|[[דברי הימים א ח/טעמים#ח ו|דה&quot;א ח,ו]]
|אֵ'''ה֑'''וּד?
|אֵ'''ח֑'''וּד*
|-
|[[דברי הימים א יז/טעמים#יז כ|דה&quot;א יז,כ]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]
|לַבֵּ֣נ'''י'''׀יְמִינִי כתיב (!)&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|לַבֵּ֣נ׀יְמִינִי כתיב*&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|-
|[[דברי הימים ב כח/טעמים#כח יח|דה&quot;ב כח,יח]]
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ (וְאֶת־)[וּ]בְּנֹתֶ֑יהָ (!)
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ*
|-
|colspan=3 align=center|'''שמות מורכבים / תיבות מחוברות'''{{הערה|1=לגבי תיבות מורכבות במקרא, יש רשימה [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n119/mode/1up?view=theater במסורה הגדולה של כתי&quot;ש1 על במדבר א'], אותה העתיקו מתוך כתר ארם צובה: &quot;[מלין] דכתב' חדה וכן קורין '''ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג''''...&quot;. קבענו את הנוסח לפי רשימה זו גם אם יש מקף בין שתי התיבות בכתר.}}
|-
|[[שמואל א יד/טעמים#יד מט|שמ&quot;א יד,מט]]&lt;br&gt;[[שמואל א לא/טעמים#לא ב|שמ&quot;א לא,ב]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ח/טעמים#ח לג|דה&quot;א ח,לג]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ט/טעמים#ט לט|דה&quot;א ט,לט]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א י/טעמים#י ב|דה&quot;א י,ב]]
|וּמַלְכִּי'''־'''שׁ֑וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ
|וּמַלְכִּישׁ֑וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*
|-
|[[זכריה יב/טעמים#יב יא|זכריה יב,יא]]
|הֲדַד'''־'''רִמּ֖וֹן*
|הֲדַדְרִמּ֖וֹן
|-
|[[איוב יח/טעמים#יח טו|איוב יח,טו]]
|מִבְּלִי־ל֑וֹ
|מִבְּלִיל֑וֹ*
|}

===אותיות מיוחדות במהדורתנו===

{{עוגן|אותיות גדולות וקטנות}}'''א. אותיות גדולות וקטנות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות גדולות וקטנות|כמו בתורה]], לרוב אין ביצוע של אותיות גדולות וקטנות בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, אפילו במקומות שהאות המיוחדת מוזכרת במפורש ברשימות המסורה והערותיה. האזכורים בספרות המסורה והביצוע בכתבי־היד נראים קצת יותר מובהקים לגבי האותיות הקטנות מאשר לגבי האותיות הגדולות. כתיבת האותיות (הקטנות לפני הגדולות בדרך כלל כנראה) התקבלה באופן הדרגתי בכתבי־היד ובדפוסים, ובמשך הזמן הפכה להיות אחד מסימני ההיכר של &quot;נוסח המסורה&quot;, למרות שהיא לא הייתה כך בהתחלה.

הרשימה הבאה מכילה אוסף מקסימלי של האותיות הגדולות והקטנות בספרי הנביאים והכתובים.{{הערה|היא מבוססת בעיקר על הרשימה המובאת [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית] (1906), וכוללת כמעט כל אות אפשרית.}} רוב האותיות ברשימה זו מופיעות גם בדפוס קורן, ולכן הן מופיעות בפועל גם במהדורתנו (ברשימה זו הן מסומנות בכוכבית).{{הערה|אותיות גדולות וקטנות שאין להן ביצוע בדפוס קורן, אבל מופיעות בכתבי־יד או בדפוסים אחרים, צוינו בתיעוד הנוסח בתור &quot;יש דפוסים&quot;.}} אותיות שבאות לידי ביטוי של ממש בתוך כתבי־היד מצוינות ברשימה.

#'''(ג)''' [[יהושע יד/טעמים#יד יא|יהושע (יד,יא)]]: [כְּכֹ֥חִי]* / [{{מ:אות-ג|כְּ}}כֹ֥חִי]
#'''(ק)''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יט|שמואל (שמ&quot;ב כא,יט)]]: [בֶּן־יַעְ{{מ:אות-ק|רֵ֨}}י]*
#'''(ג)''' [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מלכים (מל&quot;ב יז,לא)]]: [נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*=ל?,ש1{{הערה|ראו עוד בתיעוד הנוסח וב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים כתיב|הערות על נוסח האותיות בספר מלכים בכתי&quot;ל]].}}
#'''(ק)''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|ישעיהו (מד,יד)]]: [אֹ֖רֶ{{מ:אות-ק|ן}}]*=מ&quot;ק-א
#'''(ג)''' [[ישעיהו נו/טעמים#נו י|ישעיהו (נו,י)]]: [{{מ:אות-ג|צֹ}}פָ֞ו]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו יד/טעמים#יד ב|ירמיהו (יד,ב)]]: [וְ{{מ:אות-ק|צִ}}וְחַ֥ת]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו לט/טעמים#לט יג|ירמיהו (לט,יג)]]: [וּנְבֽוּשַׁזְבָּ{{מ:אות-ק|ן֙}}]*
#'''(ק)''' [[נחום א/טעמים#א ג|נחום (א,ג)]]: [בְּ{{מ:אות-ק|ס}}וּפָ֤ה]*
#'''(ג)''' [[מלאכי ג/טעמים#ג כב|מלאכי (ג,כב)]]: [{{מ:אות-ג|זִ}}כְר֕וּ]*
#'''(ק)''' [[תהלים כד/טעמים#כד ד|תהלים (כד,ד)]]: [לַשָּׁ֣וְא]* / [לַשָּׁ֣{{מ:אות-ק|וְ}}א]
#'''(ג)''' [[תהלים עז/טעמים#עז ח|תהלים (עז,ח)]]: [הַ֭לְעוֹלָמִים]* / [{{מ:אות-ג|הַ֭}}לְעוֹלָמִים]
#'''(ג)''' [[תהלים פ/טעמים#פ טז|תהלים (פ,טז)]]: [וְ֭{{מ:אות-ג|כַ}}נָּה]*
#'''(ג)''' [[תהלים פד/טעמים#פד ד|תהלים (פד,ד)]]: [{{מ:אות-ג|קֵ֥}}ן]*
#'''(ג)''' [[משלי א/טעמים#א א|משלי (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|מִ֭}}שְׁלֵי]*
#'''(ק)''' [[משלי כח/טעמים#כח יז|משלי (כח,יז)]]: [אָ֭{{מ:אות-ק|דָ}}ם]*
#'''(ק)''' [[משלי ל/טעמים#ל טו|משלי (ל,טו)]]: [הַ֤{{מ:אות-ק|ב}}]*
#'''(ק)''' [[איוב ז/טעמים#ז ה|איוב (ז,ה)]]: [ו{{מ:אות-ק|ג}}יש (כתיב) וְג֣וּשׁ (קרי)]*
#'''(ג)''' [[איוב ט/טעמים#ט לד|איוב (ט,לד)]]: [שִׁבְ{{מ:אות-ג|ט֑}}וֹ]*
#'''(ק)''' [[איוב טז/טעמים#טז יד|איוב (טז,יד)]]: [עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶ{{מ:אות-ק|ץ}}]* (פרץ [2])
#'''(ק)''' [[איוב לג/טעמים#לג ט|איוב (לג,ט)]]: [{{מ:אות-ק|חַ֥}}ף]*
#'''(ג)''' [[שיר השירים א/טעמים#א א|שיר השירים (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|שִׁ֥}}יר]*
#'''(ג)''' [[רות ג/טעמים#ג יג|רות (ג,יג)]]: [לִ֣י{{מ:אות-ג|נִ}}י]*
#'''(ק)''' [[איכה א/טעמים#א יב|איכה (א,יב)]]: [{{מ:אות-ק|ל֣}}וֹא]*
#'''(ק)''' [[איכה ב/טעמים#ב ט|איכה (ב,ט)]]: [{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ]*
#'''(ק)''' [[איכה ג/טעמים#ג לו|איכה (ג,לו)]]: [לְ{{מ:אות-ק|עַ}}וֵּ֤ת]*
#'''(ג)''' [[קהלת ז/טעמים#ז א|קהלת (ז,א)]]: [{{מ:אות-ג|ט֥}}וֹב]*
#'''(ג)''' [[קהלת יב/טעמים#יב יג|קהלת (יב,יג)]]: [{{מ:אות-ג|ס֥}}וֹף]*
#'''(ג)''' [[אסתר א/טעמים#א ו|אסתר (א,ו)]]: [{{מ:אות-ג|ח֣}}וּר]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ז|אסתר (ט,ז)]]: [פַּרְשַׁנְדָּ֛{{מ:אות-ק|תָ}}א]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [פַּרְמַ֙{{מ:אות-ק|שְׁ}}תָּא֙]*
#'''(ג,ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [{{מ:אות-ג|וַ}}יְ{{מ:אות-ק|זָֽ}}תָא]*
#'''(ג)''' [[אסתר ט/טעמים#ט כט|אסתר (ט,כט)]]: [וַ֠{{מ:אות-ג|תִּ}}כְתֹּ֠ב]*
#'''(ק,ג)''' [[דניאל ו/טעמים#ו כ|דניאל (ו,כ)]]: [בִּשְׁ{{מ:אות-ק|פַּ}}רְ{{מ:אות-ג|פָּ}}רָ֖א]*
#'''(ג)''' [[דברי הימים א א/טעמים#א א|דברי הימים (דה&quot;א א,א)]]: [{{מ:אות-ג|אָ}}דָ֥ם]*

{{עוגן|אותיות מנוקדות}}'''ב. אותיות מנוקדות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות מנוקדות|כמו בתורה]], יש ביצוע מובהק לאותיות המנוקדות בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה והערותיה. מתוך 15 תיבות סה&quot;כ בתנ&quot;ך (שיש בהן אות מנוקדת אחת או כמה אותיות מנוקדות), 5 מהן נמצאות בספרי הנביאים והכתובים. לפעמים יש אי־הסכמה מודעת לגבי פרטים מסוימים בכתבי־היד העיקריים שעליהם מבוססת מהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל), והם מתועדים ברשימה זו.

#[[שמואל ב יט/טעמים#יט כ|שמואל (שמ&quot;ב יט,כ)]]: [יָׄצָ֥אׄ]*=א / ל=יָׄצָ֥ׄאׄ (=מ&quot;ס-ל)
#[[ישעיהו מד/טעמים#מד ט|ישעיהו (מד,ט)]]: [הֵ֗ׄמָּׄהׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מא/טעמים#מא כ|יחזקאל (מא,כ)]]: [הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו כב|יחזקאל (מו,כב)]]: [מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ]*=א,ל
#[[תהלים כז/טעמים#כז יג|תהלים (כז,יג)]]: [לׅׄוּׅׄלֵׅׄ֗אׅׄ]*=א / ל=[לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ] (=מ&quot;ק-ל) / מ&quot;ס-ל=[לׅׄוּׄלֵׅׄ֗אׅׄ]

{{עוגן|נו&quot;ן הפוכה}}'''ג. נו&quot;ן הפוכה:''' תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת בנביאים וכתובים ב[[תהלים קז/טעמים|מזמור ק&quot;ז שבספר תהלים]] (שבע פעמים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נו&quot;ן הפוכה|בתורה]] היא נמצאת סביב [[במדבר י/טעמים#י לד|פרשה אחת]] (סה&quot;כ פעמיים בהתחלה ובסוף הפרשה). מקומן וצורתן בתהלים נקבעה במהדורתנו על בסיס כתר ארם צובה, בהתאמה קלה לעיצוב שבמהדורתנו.

תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:
#'''[[תהלים קז/טעמים#קז כג|במהדורתנו]] (מזמור ק&quot;ז, בשבעת הפסוקים הבאים: כג, כד, כה, כו, כז, כח; מ)'''
#'''[https://archive.org/details/Aleppo_Codex/page/n524/mode/1up בכתר ארם צובה]'''
#[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F389A.jpg בכתי&quot;ל] [http://tanach.us/Tanach.xml?Ps107:1-107:43 (הקלדת וסטמינסטר)]
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n679/mode/1up בכתי&quot;ש1]
#[https://archive.org/details/BL_Or2375_02Psalms/page/n118/mode/1up בכתי&quot;ב1]
#במ&quot;ג דפוס ונציה: [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1437/mode/1up עמוד ראשון] | [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1438/mode/1up עמוד שני]

{{עוגן|אותיות תלויות}}'''ד. אותיות תלויות:''' תופעת האותיות התלויות נמצאת בארבעה מקומות בספרי הנביאים והכתובים, ואינה קיימת כלל בתורה.

#[[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים (יח,ל)]]: [בֶּן־מְ{{אות תלויה במקרא|נַ|שופטים יח ל}}שֶּׁ֜ה]*=א,ל
#[[תהלים פ/טעמים#פ יד|תהלים (פ,יד)]]: [מִיָּ֑{{מ:אות תלויה|עַ|תהלים פ יד}}ר]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח יג|איוב (לח,יג)]]: [רְשָׁ{{מ:אות תלויה|עִ֣}}ים]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח טו|איוב (לח,טו)]]: [מֵרְשָׁ{{אות תלויה במקרא|עִ֣|איוב לח טו}}ים]*=א,ל

===תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים===

לעתים רחוקות יש תוספת פסוקים בנ&quot;ך, בכתבי־היד המאוחרים (אך לא בכתבי־היד הטברנים והקרובים לכתר) ובדפוסים הנפוצים. יש בתוספות הללו מילוי של פרטים בקטסט לפי פסוקים מקבילים.

'''א.''' ב[[יהושע כא/טעמים|יהושע פרק כ&quot;א]] יש תוספת של שני פסוקים (אחרי פסוק ל&quot;ה) שנדפסה בדפוסים רבים. התוספת מבוססת על הפסוקים המקבילים בספר דברי הימים ([[דברי הימים א ו/טעמים#ו סג|דה&quot;א ו,סג2-סד]]), והיא נמצאת בחלק מכתבי־היד מימי הביניים.{{הערה|1=כך במספר כתבי־יד ספרדים, לדוגמה: [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n247/mode/1up?view=theater כת&quot;י פריז Heb 25] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני פסוקים לא נכתבו בספר הלל&quot;); ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n267/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה] ובהערה לצדו (&quot;אלו שנים פסוקים אינם בהללי ואין ראוי לכתבם&quot;); ב[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images/page/n254/mode/1up תנ&quot;ך קטלוניה] ובהערה לצדו (&quot;במקרא מדוייקת לא מצאנו אלו השני פסוקים וכן כתב גם הקמחי&quot;); ב[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n428/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני הפסוקים אינם כתובי' בהללי&quot;). אמנם ב[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n103/mode/1up?view=theater כתר שם טוב] התוספת לא נכתבה, ובהערה צוין: &quot;ויש ספ'[רים] שכתו'[ב] כאן וממטה ראובן, ואת קדמות, הכתו'[בים] בד'[ברי] הי'[מים] ורבנו האיי גאון ז&quot;ל כ[ת]'[ב] שאין נכתבי'[ם] כאן וכן בהללי ובס'[פר] הבבלי ובש' שתי אחיות.&quot; בכתי&quot;ב1 מתימן [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n51/mode/1up?view=theater התוספת לא נמצאת], אך יד מאוחרת הוסיפה אותה בשוליים בשני תיגאן נוספים: [https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n58/mode/1up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n170/mode/1up?view=theater כאן]; ובעוד אחד הוא [https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n112/mode/1up?view=theater כתוב בסוגריים].}} אך היא לא נמצאת כלל בכתבי־יד טברניים מובהקים כגון א,ל,ק,ש1 (בהם הטקסט הזה נמצא בדברי הימים בלבד), והיא גם לא משתקפת בסכומי הפסוקים בספר יהושע; '''לכן התוספת לא מופיעה במהדורתנו''' (וראו עוד ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yehoshua/21.35#m6e0nf מנחת שי]).

ברוב הדפוסים שבהם מופיעה התוספת, יש קיצור לעומת הפסוקים בדברי הימים, ולעומת האזכורים האחרים של ערי המקלט ביהושע. אך יש גם נוסח מורחב יותר שכולל את המלים &quot;את עיר מקלט הרצח&quot; (כמו ביהושע) ו&quot;את בצר '''במדבר'''&quot; (כמו בדברי הימים). להלן הנוסח של התוספת (הנוסח המורחב מובא בסוגריים עגולים):

{{מ:טעמי המקרא}}
:&lt;קטע התחלה=תוספת של שני פסוקים/&gt;וּמִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן (אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ) [אֶת־בֶּ֖צֶר / (אֶת־בֶּ֥צֶר בַּמִּדְבָּ֖ר)] וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ (וְ)אֶת־יַ֖הְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃ (וְ)אֶת־קְדֵמוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ (וְ)אֶת־מֵיפַ֖עַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃&lt;קטע סוף=תוספת של שני פסוקים/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

תוספת זו נדפסה בתחתית הדף מחוץ לרצף הפסוקים (בלי מספרים) במהדורותיהם של [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/33/mode/1up בֶּר], [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n394/mode/1up לטריס], דותן וקורן. בכולן נדפס הנוסח '''הקצר''', חוץ מבער שהדפיס '''שילוב בין שני הנוסחים''' (בדומה למה שעשינו למעלה). במהדורות גינצבורג התוספת הקצרה נדפסה בתוך רצף הפסוקים, ושני הפסוקים שבתוספת ממוספרים. בהערותיו ציין גינצבורג את כתבי־היד שבהם התוספת קיימת או לא קיימת, והצביע על הבדלים בין הנוסח הארוך לנוסח הקצר; ראו ב[https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/433/mode/2up מהדורתו הראשונה] וב[https://archive.org/details/prophetaepriores00gins/page/55/mode/1up מהדורתו השניה]. בדפוסים כגון [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/386/mode/1up ליסֶר], המיוסדים על דפוס ון דר הוט (אמסטרדם, 1705) לא נדפסה התוספת. הם מציינים בהערה:

:בקצת ספרים יש כאן ב' פסוקים וממטה ראובן וגומר וטעות הוא ואינם ראויים להיות עיין בפירוש הרד&quot;ק ובמסרה וכן נמצא בג' ספרים ישנים מדויקים כתיבת יד.

למרות שהתוספת לא קיימת בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ובכתי&quot;ל בפרט, היא מובאת בדפוסים המבוססים ישירות על כתי&quot;ל. במהדורות דותן היא מובאת בתחתית העמוד. ב-BHS היא מובאת בפנים הטקסט (בתור פסוקים 36-37), אך באותיות קטנות, ויש הערה שמסבירה את המקורות של הטקסט. גם בהקלדה הדיגיטלית של כתי&quot;ל (UXCL) היא [https://tanach.us/Tanach.xml?Josh21:1-21:45 מובאת בפנים הטקסט] (בתור פסוקים 36-37), אך בגופן אפור, ויש הערת &quot;X&quot; אדומה לפני כל אחד משני הפסוקים המסביר שהטקסט אינו קיים בכתי&quot;ל. הנימוק להשאיר את התוספת בפנים הטקסט הוא כדי לשמור על המספור הקיים הפסוקים, וגם פרויקטים נוספים שנעשה בהם שימוש ב-UXLC מנסים לשמור על המספור הקיים (ביניהם [https://www.sefaria.org.il/Joshua.21.35?lang=he ספריא]). התוספת מובאת באתר &quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Yehoshua/21.35#m7e0n6 על התורה]&quot; אחרי פסוק ל&quot;ה בסוגריים מרובעים (&quot;במקצת נוסחאות&quot;).

'''ב.''' ב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']] יש תוספת של פסוק אחד (אחרי פסוק ס&quot;ז), הנמצאת בכתבי־יד מסוימים{{הערה|1=ראו לדוגמה בכתב יד פריס Heb 25, בו היא [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n796/mode/1up?view=theater נכתבה ואח&quot;כ נמחקה], וכמו כן ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n797/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה].}} ובדפוסים רבים. יש דיון לגבי התוספת הזאת ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Nechemyah/7.67#m7e0n6 מנחת שי], ולגבי דיוקם של כתבי־היד שבהם היא מופיעה. התוספת נמצאת בדפוסים רבים, לדוגמה: [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/1258/mode/1up?view=theater ליסֶר] (פסוק 68), [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n1265/mode/1up?view=theater לטריס] (פסוק 68), [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n90/mode/1up?view=theater בֶּר] (עיגול מסורה אחרי פסוק 67 מפנה אל התוספת המובאת בהערת שוליים בתחתית העמוד); במהדורות גינצבורג הפסוק הנוסף מובא רק בהערה המציינת כתבי־יד ודפוסים שבהם הוא נמצא ([https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה שנייה]).

מדובר על פריט מתוך רשימת העולים לציון, המופיע ב[[עזרא ב/טעמים|עזרא ב]] וב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה ז]] במקביל. הפסוק הנוסף ברשימה השנייה (נחמיה ז') לקוח מהרשימה הראשונה ('''[[עזרא ב/טעמים#ב סו|עזרא ב,סו]]'''):

{{מ:טעמי המקרא}}
:{{#קטע:עזרא ב/טעמים|סו}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

בחלק מהדפוסים אף מציינים גרסה אחרת של סוף הפסוק בתוספת האות ו':

{{מ:טעמי המקרא}}
:מָאתַ֖יִם (וְ)אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

התוספת נמצאת גם במהדורות קורן ודותן (בתחתית הדף). לעומת התוספת בספר יהושע, היא לא נמצאת בגוף הטקסט ב-BHS (רק הערת נוסח מפנה אל עזרא ב,סו), ולא באתרים [https://hcanat.us/Tanach.xml?Neh7:1-7:72 UXLC], ב[https://www.sefaria.org.il/Nehemiah.7.67?lang=he ספריא], ו&quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Nechemyah/7.67#m7e0n6 על התורה]&quot;.

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה==

&lt;קטע התחלה=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע התחלה=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;'''להלן רשימות של המקומות שבהם חרגנו מנוסח הניקוד והטעמים&lt;קטע סוף=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt; והגעיות שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי הנביאים והכתובים שבו.'''

&lt;קטע התחלה=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;א. בחלק מהמקומות מדובר על '''טעות ודאית''' בכתב־היד, ובחלק מדובר על '''ניקוד חריג'''{{הערה|ניקוד חריג יכול להיות שריד של שיטת ניקוד אחרת, ויש דוגמאות רבות לכך בכתי&quot;ל (לדוגמה חילופי סגול-פתח, או השמטת דגש באות יו&quot;ד אחרי וי&quot;ו ההיפוך). בכל זאת ניקוד כזה אינו מתאים לשיטת הניקוד שבוצעה ע&quot;י המסרן בעקביות ברוב המכריע של אותו כתב־היד, ולכן הוא נחשב לחריג.}} או ב'''הטעמה חריגה'''. ציינו פריטים כאלה בסימן קריאה ('''!''').

ב. בחלק מהמקומות החריגה בנוסח כתב־היד היא '''רק בספק''', בגלל שכתב־היד מטושטש, או בגלל שכוונתו של המסרן בסימון הניקוד או הטעם אינה חד-משמעית, או בגלל שבוצע תיקון בתוך כתב־היד (ע&quot;י המסרן עצמו או ע&quot;י יד מאוחרת). ציינו פריטים כאלה בסימן שאלה ('''?''').

ג. ברשימות הללו מובאות '''גם''' תופעות מיוחדות או ראויות לציון בנוסח הניקוד והטעמים בכתב־היד, אף אם '''לא''' חרגנו מנוסחו. אם הבאנו את נוסח כתב־היד במהדורתנו אז הפריט מסומן בכוכבית ('''*''').

ד. הרשימות '''אינן כוללות''' שינויים מנוסח כתב־היד בעקבות '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב הכללית במהדורתנו]]'''. &lt;קטע סוף=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;יש רשימות עצמאיות לחלק מהשינויים האלה משני סוגים, שהם נפוצים במיוחד ונמצאים במאות מקומות בתנ&quot;ך: ראו את רשימת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות]], ואת הרשימה ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת|עיצוב טעמי אמ&quot;ת]].

&lt;קטע התחלה=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;ה. בסוף כל פריט ציינו בקצרה את הסוג של הטעות או של התופעה המסוימת המופיעה בו, אך לא הבאנו את הנתונים המלאים לגביו. למידע מלא לגבי כל פריט המובא ברשימות, כולל השוואה לכתבי־יד נוספים, יש לעיין בהערת הנוסח הרלוונטית. הערות הנוסח ניתנות לצפייה '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ בקישור הזה]''', או על־ידי לחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (המופיע בפינה הימנית העליונה של כל דף פרק). לכל פריט ברשימה יש קישור ישיר אל הפסוק בהקשרו בתוך דף הפרק המלא, ובראש הדף אפשר למצוא &quot;הצג הערות נוסח&quot;.&lt;קטע סוף=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע סוף=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''שאינם קיימים בכתר ארם צובה''', ראו '''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי של המבוא]]'''.

===ספר יהושע===

'''[[ספר יהושע/טעמים|ספר יהושע]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

&lt;קטע התחלה=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;טעויות מובהקות וספקות בנוסח הניקוד והטעמים, ניקוד חריג או הטעמה חריגה, ועוד מקומות מיוחדים או ראויים לציון:&lt;קטע סוף=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;
#[[יהושע א/טעמים#א ז|א,ז]] (א?=כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה): בשתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע)?
#[[יהושע ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=קֻ֤ם): טעם מהפך במקום יתיב?
#[[יהושע ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א?=וַיָּנֻס֖וּ): מקום הטעם באות סמ&quot;ך?
#[[יהושע יד/טעמים#יד ז|יד,ז]] (א*=עִם־לְֽבָבִֽי): געיה בלמ&quot;ד
#[[יהושע טו/טעמים#טו נד|טו,נד]] (א?=וְחֻמְטָּ֗ה): טי&quot;ת דגושה?
#[[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א!=וּֽמִּמַּטֵּה־דָ֞ן): דגש מיותר באות מ&quot;ם הראשונה
#[[יהושע כא/טעמים#כא כב|כא,כב]] (א!=עָר֖ים): חסרה נקודת החיריק באות רי&quot;ש{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יהושע כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (א=תִֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

===ספר שופטים===

'''[[ספר שופטים/טעמים|ספר שופטים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שופטים ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א*=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙): שתי געיות בתיבה אחת{{הערה|הגעיה הראשונה פונטית והשניה געיה קלה; השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם. בתיבה זו יש גם שני חטפים להורות על התנעת השווא, וראו להלן ב[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים|רשימת החטפים]].}}
#[[שופטים ח/טעמים#ח י|ח,י]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים ט/טעמים#ט מח|ט,מח]] (א!=אֶת־הַקַּרְּדֻּמּ֜וֹת): רי&quot;ש דגושה
#[[שופטים יח/טעמים#יח יט|יח,יט]] (א*=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[שופטים יח/טעמים#יח כב|יח,כב]] (א!=הִרְחִ֖יקו): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שופטים כ/טעמים#כ ב|כ,ב]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים כ/טעמים#כ לה|כ,לה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שופטים יט/טעמים#יט ג|יט,ג]] (א-כתיב=לַהֲשִׁיבָ֔ו [א-קרי=לַהֲשִׁיבָ֔הּ]): חסרה נקודה במקביל למפיק בה&quot;א

===ספר שמואל===

'''[[ספר שמואל/טעמים|ספר שמואל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=רשימה זו לא כוללת את [[שמואל ב ז/טעמים#ז י|שמ&quot;ב ז,י]] (א=וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ); ברויאר ציין שם ספק געיה ביו&quot;ד בכתר, אבל לא נראה כך כלל.}}
#[[שמואל א א/טעמים#א ג|שמ&quot;א א,ג]] (א?=מִיָּמִ֣ים יָמִ֔ימָה): חסר פסק?
#[[שמואל א ז/טעמים#ז יא|שמ&quot;א ז,יא]] (א?=וַיִּרְדְּפ֖וּ): אין געיה באות וי&quot;ו?
#[[שמואל א יא/טעמים#יא ג|שמ&quot;א יא,ג]] (א=יָמִ֗ים): נקודה אחת לטעם רביע, ולא שתי נקודות לטעם זקף קטן
#[[שמואל א יד/טעמים#יד נב|שמ&quot;א יד,נב]] (א?=וְרָאָ֨ה שָׁא֗וּל): הטעמה חריגה של קדמא ורביע (במקום קדמא ואזלא)?
#[[שמואל א טו/טעמים#טו א|שמ&quot;א טו,א]] (א*=יְהֹוָה֙ [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[שמואל א טו/טעמים#טו יא|שמ&quot;א טו,יא]] (א!=כׇּל־הַלָּֽילָה): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[שמואל א יז/טעמים#יז לד|שמ&quot;א יז,לד]] (א!=לאָבִ֖יו): חסר שווא באות למ&quot;ד
#[[שמואל א יח/טעמים#יח ח|שמ&quot;א יח,ח]] (א!=נָ֤תְנוּ [1]): מקום הטעם באות נו&quot;ן הראשונה
#[[שמואל א יח/טעמים#יח יט|שמ&quot;א יח,יט]]: (א*=בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת): תביר ותביר
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יז|שמ&quot;א יט,יז]] (א!=שַׁלְּחֵ֖נִי): צירה באות חי&quot;ת במקום חיריק
#[[שמואל א כא/טעמים#כא ב|שמ&quot;א כא,ב]] (א!=נ֔בֶה): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל א כג/טעמים#כג יז|שמ&quot;א כג,יז]] (א=אֶהְיֶה־לְּךָ֣): אין געיה
#[[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א?=לְֽגֹזֲזָ֑י): געיה באות למ&quot;ד במקום גימ&quot;ל?
#[[שמואל א כט/טעמים#כט ו|שמ&quot;א כט,ו]] (א!=וַיֹּ֤אמֶר): בטעם מהפך
#[[שמואל ב א/טעמים#א יט|שמ&quot;ב א,יט]] (א!=גִּבּוֹרִֽים): גימ&quot;ל דגושה
#[[שמואל ב ג/טעמים#ג ז|שמ&quot;ב ג,ז]] (א?!=פִּלֶּ֔גֶשׁ): דגש באות למ&quot;ד?
#[[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ&quot;ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח טז|שמ&quot;ב ח,טז]] (א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט): שווא באות וי&quot;ו
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח יח|שמ&quot;ב ח,יח]] (א?!=וְהַכְּרַתִ֖י): פתח באות רי&quot;ש?
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא יא|שמ&quot;ב יא,יא]] (א!=וַאֲדֹנִ֨י): חטף פתח באות אל&quot;ף
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כה|שמ&quot;ב יא,כה]] (א=בְּעֵינֶיךָ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כו|שמ&quot;ב יא,כו]] (א!=ותִּסְפֹּ֖ד): חסר פתח באות וי&quot;ו{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב א|שמ&quot;ב יב,א]] (א!=אֶל דָּוִ֑ד): חסר מקף
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב יא|שמ&quot;ב יב,יא]] (א=לְּרֵעֶ֑יךָ): למ&quot;ד דגושה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט מב|שמ&quot;ב יט,מב]] (א!=וְאֵת־בֵּיתוֹ֙): אל&quot;ף בצירה
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב ז|שמ&quot;ב כב,ז]] (א!=מֵהֵֽיכָלו֙): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב מ|שמ&quot;ב כב,מ]] (א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי): זי&quot;ן דגושה?
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג יג|שמ&quot;ב כג,יג]] (א!=עַדֻלָּ֑ם): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ&quot;ב כג,כד]] (א!=אֶלְחָנָן): חסר טעם המרכא
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ב|שמ&quot;ב כד,ב]] (א!=אַשֶׁר־אִתּ֗וֹ): חסרות נקודות החטף באל&quot;ף
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ג|שמ&quot;ב כד,ג]] כד,ג (א!=המֶּ֔לֶךְ): חסר פתח בה&quot;א{{הערה|שם=ייבין}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שמואל א ה/טעמים#ה ו|שמ&quot;א ה,ו]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֔ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א ה/טעמים#ה יב|שמ&quot;א ה,יב]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֑ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א י/טעמים#י ז|שמ&quot;א י,ז]] י,ז (א=תָבֹ֛אינָה): אין הערת קרי
#[[שמואל א יד/טעמים#יד כז|שמ&quot;א יד,כז]] (א-כתיב=וַתָּרְאֹ֖נָה)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יח|שמ&quot;א יט,יח]] (א-כתיב=בְּנָויֹֽת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יט|שמ&quot;א יט,יט]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כב|שמ&quot;א יט,כב]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=אֶל־נָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א כז/טעמים#כז ח|שמ&quot;א כז,ח]] (א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי)
#[[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]] (א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא)
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (א-כתיב=בִּֽנְהַר־֯ ): חסרים המקף לתיבה &quot;בנהר&quot;, והרווח והניקוד לתיבה &quot;פְּרָֽת&quot; הנקראת ואינה נכתבת.
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב כד|שמ&quot;ב יב,כד]] (א-כתיב=וַיִקְרָ֤א [א-קרי=וַתִּקְרָ֤א]): חסר דגש במקביל לתי&quot;ו של הקרי
#[[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]] (א-כתיב=יִשְׁאַל־֯ ): יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה &quot;אִ֖ישׁ&quot; הנקראת ולא נכתבת
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח יב|שמ&quot;ב יח,יב]] (א-כתיב=וְלֻ֨א [א-קרי=וְל֨וּ])
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]] (א-כתיב=כִּֽי־עַל־֯ ): אין רווח לתיבה &quot;כֵּ֥ן&quot; הנקראת ולא נכתבת, אבל נכתבו הניקוד והטעם בין התיבות למטה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט ז|שמ&quot;ב יט,ז]] (א-כתיב=לֻ֣א [א-קרי=ל֣וּ])
#[[שמואל ב כ/טעמים#כ יד|שמ&quot;ב כ,יד]] (א-כתיב=וַיִּקָּ֣ל֔הֲוּ)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=תְּלָוֻ֥ם)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שָׁםָּ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים): הערת קרי אחת לשתי התיבות
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד טז|שמ&quot;ב כד,טז]] (א-כתיב=הָאֲוְרֲ֥נָה)
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד יח|שמ&quot;ב כד,יח]] (א-כתיב=אֲרַ֥נֳיה)

===ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על החלק החסר בספר מלכים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כא|מל&quot;א ב,כא]] (א!=לַאֲדֹנִיָ֥הוּ): חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כח|מל&quot;א ב,כח]] (א?!=וַיָ֤נָס): כנראה חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ד/טעמים#ד ז|מל&quot;א ד,ז]] (א!=וְכִלְּכְּל֥וּ): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ו/טעמים#ו ח|מל&quot;א ו,ח]] (א=הַיְּמָנִ֑ית): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לג|מל&quot;א ז,לג]] (א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם): קו&quot;ף דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לז|מל&quot;א ז,לז]] (א=לְכֻלָּֽהְנָֽה): קווים לסילוק וגעיה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח ז|מל&quot;א ח,ז]] (א=מִלְּמָֽעְלָה): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח יא|מל&quot;א ח,יא]] (א*=כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים א י/טעמים#י כד|מל&quot;א י,כד]] (א!=וְכָל־הָאָ֔רֶץ): אין מתיגה
#[[מלכים א יד/טעמים#יד ג|מל&quot;א יד,ג]] (א!=עֲשָׁרָ֨ה): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יב|מל&quot;א יז,יב]] (א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יג|מל&quot;א יז,יג]] (א=עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים א יח/טעמים#יח לג|מל&quot;א יח,לג]] (א=וַיְּנַתַּח֙): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יח/טעמים#יח מג|מל&quot;א יח,מג]] (א=שֻׁ֭ב): מקום הטעם לימין (כמו דחי בטעמי אמ&quot;ת)
#[[מלכים א כ/טעמים#כ כט|מל&quot;א כ,כט]] (א?=&lt;נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה&gt;* או &lt;נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה&gt;): &quot;נֹכַח&quot; מוקפת ובגעיה או בטעם מרכא?
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יב|מל&quot;ב ה,יב]] (א!=דַּמֶּ֗שֶׂקּ): נקודה באות קו&quot;ף
#[[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל&quot;ב ח,ו]] (א=מִיּ֛וֹם עָזְבָ֛הֿ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר|לדעתו של ייבין יש כאן ובעוד מקום טעות נדירה ואף ייחודית בנוסח הטעמים בכתר (כתר, כא.2, עמ' 197) של נקודת תביר בטעם מרכא. אמנם יש להשוות את [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#תביר ומרכא|אותה התופעה בדיוק במגילת קֹהלת בכתי&quot;ש1]]. לכן ייתכן שיש כאן שיטה מודעת של הטעמה שאין כדוגמתה בכתבי־היד האחרים וגם לא בנוסח המקובל, ושיטה זו חריגה משיטת ההטעמה בשאר המקרא אף בכתר. אמנם יש עוד לשים לב ש'''אין''' פעמיים תביר בכתי&quot;ש1 בשני הפסוקים כאן בספר מלכים (כלומר גם אם הסופר של כתי&quot;ש1 בחר במודעות לאמץ את השיטה הזו ולא מדובר על טעות, אז הוא לא הצליח ליישם אותה במלואה). במהדורתנו בחרנו להטעים את התיבות במלכים ובקֹהלת בתביר ומרכא בעקביות, בהתאם למגמתה של המהדורה ובעקבות דרך ההטעמה המקובלת בשאר המקרא. כך עשה גם הרב ברויאר, בניגוד למג&quot;ה שבו הטעימו פעמיים תביר במלכים ואף בקֹהלת.}} (ובעניין נוסף: השארנו כאן את סימן הרפה במהדורתנו)
#[[מלכים ב י/טעמים#י י|מל&quot;ב י,י]] (א!=אֶלִיָּֽהוּ): אל&quot;ף בסגול
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע)
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ ט|מל&quot;ב כ,ט]] (א*=יְהֹוָ֔ה [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ יא|מל&quot;ב כ,יא]] (א!=וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֛הוּ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[מלכים א ז/טעמים#ז מה|מל&quot;א ז,מה]] (א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ)
#[[מלכים א ט/טעמים#ט ט|מל&quot;א ט,ט]] (א-כתיב=וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֥)
#[[מלכים ב ב/טעמים#ב טז|מל&quot;ב ב,טז]] (א-כתיב=הַגֵּיאָוֺ֑ת)
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ב|מל&quot;ב ד,ב]] (א-כתיב=לָ֖כי [א-קרי=לָ֖ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ג|מל&quot;ב ד,ג]] (א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי [א-קרי=שְׁכֵנָ֑יִךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי [א-קרי=נִשְׁיֵ֑ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=בֻ͏ָנַ֔יִכי [א-קרי=וּבָנַ֔יִךְ]): נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי&quot;ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]] (א-כתיב=יִסְלַח־נא יְהוָ֥ה): &quot;נא&quot; כתיב ולא קרי, ו&quot;יִסְלַח־&quot; מוקפת בקריאתה אל ה'
#[[מלכים ב י/טעמים#י כז|מל&quot;ב י,כז]] (א-כתיב=לְמֹחָרא֖וֹת)
#[[מלכים ב יא/טעמים#יא ב|מל&quot;ב יא,ב]] (א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים)
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=-המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=חֹרָיהָ֗ם [א-קרי=צוֹאָתָ֗ם]): השוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=&lt;ֵשֵׁ֥נַיְֵהֶ֖ם&gt; [א-קרי=מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם]): שתי נקודות הצֵרי הראשונות של &quot;קרי ולא כתיב&quot; דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב כא/טעמים#כא כ|מל&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו)

===ספר ישעיהו===

'''[[#ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה|ראו לעיל.]]'''

===ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על הקטע החסר בספר ירמיהו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו יב/טעמים#יב טז|יב,טז]] (א?=לְֽהִשָּׁבֵ֖עַ [2]): ספק געית שווא
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א!=וְלִקְלָ֔לָה): מקום הטעם באות למ&quot;ד הראשונה
#[[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה?
#[[ירמיהו מח/טעמים#מח כב|מח,כב]] (א?=דִּבְלָתָ֛יִם׃): קו ונקודת תביר במקום סילוק?
#[[ירמיהו נב/טעמים#נב כב|נב,כב]] (א!=נְחֹשֶׁת [1]): חסרה נקודת הטעם לרביע

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=חֳרְב֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו
#[[ירמיהו מט/טעמים#מט כח|מט,כח]] (א=וְשֳׁדְד֖וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב כד|ב,כד]] (א-כתיב=נַפְשָׁו֙): בלי נקודה מקבילה למפיק בה&quot;א בקרי &quot;נַפְשָׁהּ֙&quot;
#[[ירמיהו ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ): בלי דגש בגימ&quot;ל במקביל לכ&quot;ף  בקרי &quot;שֻׁכַּ֔בְתְּ&quot;
#[[ירמיהו טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה)
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א-כתיב=לְזַוָ֣עֲה)
#[[ירמיהו לד/טעמים#לד יז|לד,יז]] (א-כתיב=לְזַוָ֔עֲה)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א-כתיב=יָמִ֥ים [֯] נְאֻם־יְהוָ֑ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;בָּאִ֖ים&quot; (קרי ולא כתיב)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|לא,לח]] (א!=קָ֤וְה): הכתיב מנוקד בשווא למרות שהקרי הוא &quot;קָ֤ו&quot;
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ טו|נ,טו]] (א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ)
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|נ,כט]] (א-כתיב=אַל־יְהִי־[֯] פְּלֵיטָ֔ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;לָהּ֙&quot; (קרי ולא כתיב)

===ספר יחזקאל===

'''[[ספר יחזקאל/טעמים|ספר יחזקאל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[יחזקאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (א*=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (א*=כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[יחזקאל ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (א*=בַּעֲשׂ֩וֹתִי֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[יחזקאל י/טעמים#י יא|י,יא]] (א!=הָרֹ֙אשׁ֙): במעין טעם פשטא מלעיל
#[[יחזקאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א?=לַעָ֛יִן): נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|טז,יב]] (א*=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז לג|טז,לג]] (א=וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְ'''כׇ֨'''ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ): מתיגה חריגה לאחר פשטא
#[[יחזקאל כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א*=נִטְמְאִ֤֨ים): המקום היחיד בכל המקרא שיש בה שני טעמים מחברים בהברה אחת (הקדמא קודמת למהפך בקריאה)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח יז|כח,יז]] (א!=גָּ֤בַהּ): מקום הטעם באות גימ&quot;ל{{הערה|ראו גם ייבין, כתר, עמ' 16.}}
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=אֲדֹנָ֣י יְהֹוָ֔ה): שם הוי&quot;ה בניקוד של שם אדנות בשווא וקמץ, במקום ניקוד של אֱלֹהִים בשווא וחיריק, ובתוספת של נקודת חולם באות ה&quot;א הראשונה בדומה לניקוד הרגיל של אֱלֹהִים בשם הוי&quot;ה בכתר
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=בַּעֲשׂ֥ותִי): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין|הערת ייבין; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[יחזקאל לה/טעמים#לה טו|לה,טו]] (א!=וְכׇל־אֶד֣וֹם): חסרות שתי הנקודות של חטף סגול
#[[יחזקאל לט/טעמים#לט ה|לט,ה]] (א!=הַשָׂדֶ֖ה): חסר דגש בשׂי&quot;ן
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ח|מו,ח]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה גם כאן נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מח/טעמים#מח י|מח,י]] (א=וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵלֶּה): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[יחזקאל טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א?=לְאֳכְלָ֑ה): קמץ קטן במהדורתנו
#[[יחזקאל לב/טעמים#לב כ|לב,כ]] (א=מֳשְׁכ֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב: 
#[[יחזקאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת)
#[[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|ט,יא]] (א-כתיב=כְ֖אֲשֶׁ֥ר)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד יד|יד,יד]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד כ|יד,כ]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|כא,כח]] (א-כתיב=כִּקְסׇום־שָׁוְא֙)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א-כתיב=מִדָּֽנִֵּ֑אל)
#[[יחזקאל לו/טעמים#לו יד|לו,יד]] (א-כתיב=תְּכְּשַׁלִי־ע֑וֹד)
#[[יחזקאל מב/טעמים#מב טז|מב,טז]] (א-כתיב=חֲמֵשׁ־אֹ֥מֵות)

===ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על הקטעים החסרים בספר תרי עשר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[הושע ד/טעמים#ד יח|הושע ד,יח]] (א?!=הַזְנֵה): טעם המונח מטושטש בכתב־היד (אבל ניתן להבחין בו)
#[[יואל ב/טעמים#ב כה|הושע ב,כה]] (א!=אֶת הַשָּׁנִ֔ים): חסר מקף
#[[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל): המקף השני בתיבת משרת
#[[חבקוק ב/טעמים#ב ז|חבקוק ב,ז]] (א?=וְיִקְּצ֖וּ): קו&quot;ף דגושה?
#[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] (א*=זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)
#[[זכריה יב/טעמים#יב יג|זכריה יב,יג2]] (א!=וּנְשֵׁיהֵ֖ם [2]): ה&quot;א בצירה במקום סגול
#[[מלאכי ב/טעמים#ב ז|מלאכי ב,ז]] (א!=יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת): געיה באות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖)
#[[נחום ב/טעמים#א ג|נחום א,ג]] (א=וּגְדׇול־כֹּ֔חַ): אין הערת קרי
#[[נחום ב/טעמים#ב א|נחום ב,א]] (א=לַעֲבׇור־בָּ֥ךְ): אין הערת קרי

===ספר דברי הימים===

'''[[ספר דברי הימים/טעמים|ספר דברי הימים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ח|דה&quot;א ד,ח]] (א?!=וַיָּ֣עַשׂ): קמץ באות יו&quot;ד?
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ט|דה&quot;א ד,ט]] (א!=נִכְּבָֿ֖דֿ): כ&quot;ף דגושה במקום בי&quot;ת וגם סימן הרפה נכתב מעל שתי האותיות בי&quot;ת-דל&quot;ת באמצע
#[[דברי הימים א ה/טעמים#ה מא|דה&quot;א ה,מא]] (א!=נְבֻכַדְנֶאצַֽר): חסר דגש בצד&quot;י
#[[דברי הימים א ו/טעמים#ו מה|דה&quot;א ו,מה]] (א!=וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ֙ [1]): חסר פשטא מלעיל
#[[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה&quot;א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים א יז/טעמים#יז ו|דה&quot;א יז,ו]] (א!=צִוִ֛יתִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח ד|דה&quot;א יח,ד]] (א?=וְעֶשְׂרִֽים־אֶ֖לֶף): &quot;וְעֶשְׂרִֽים־&quot; מוקפת ובגעיה (במקום טעם עצמאי של מרכא)?
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה&quot;א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ): מקף בתיבת משרת
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה&quot;א כא,ה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב [2]): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא יב|דה&quot;א כא,יב]] (א!=וְדֶבֶר֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא כט|דה&quot;א כא,כט]] (א!=בַּבָּמָּ֖ה): מ&quot;ם דגושה
#[[דברי הימים א כב/טעמים#כב י|דה&quot;א כב,י]] (א!=וְהַכִ֨ינוֹתִ֜י): שווא באות וי&quot;ו ופתח באות ה&quot;א, ואולי ייתכן שהנקודות בוי&quot;ו נחשבות לחטף בה&quot;א וחסר כל ניקוד בוי&quot;ו.
#[[דברי הימים א כה/טעמים#כה לא|דה&quot;א כה,לא]] (א!=שְׂנֵ֥ים): בנקודת שי&quot;ן שמאלית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח י|דה&quot;א כח,י]] (א!=לִבְנֽוֹת־בַּ֥ית): חסרה נקודת חיריק ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח יז|דה&quot;א כח,יז]] (א!=וְהַקְשָׂוֺ֖ת): חסר דגש בקו&quot;ף
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו טז|דה&quot;ב ו,טז]] (א!=לְעַבְדְּ֨ךָ): טעם הקדמא באות דל&quot;ת במקום בכ&quot;ף סופית
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כ|דה&quot;ב ו,כ]] (א!=לִשְׁמוֹעַ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה&quot;ב ח,יא]] (א*=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם): המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב ט/טעמים#ט כד|דה&quot;ב ט,כד]] (א!=וּבְשָׁמִ֔ים): בנקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברי הימים ב י/טעמים#י י|דה&quot;ב י,י]] (א!=אֵלֶ֜יךְ): שווא במקום קמץ בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה&quot;ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה&quot;ב יד,ו]] (א*=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב כה/טעמים#כה א|דה&quot;ב כה,א]] (א!=מִירושָׁלָֽיִם): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כא|דה&quot;ב ל,כא]] (א!=הַלְוִיִ֧ם): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב לג/טעמים#לג כה|דה&quot;ב לג,כה]] (א!=תַֿחְתָּֽיו): תי&quot;ו רפויה בסימן רפה אחרי טעם מפסיק
#[[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ט|דה&quot;ב לה,ט]] (א?=וּשְׁמַעְיָ֨הוּ): בלי געיה במ&quot;ם?
#[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כג|דה&quot;ב לו,כג]] (א!=כּֽה־אָמַ֞ר): חסרה נקודת החולם בכ&quot;ף{{הערה|שם=ייבין}}

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב ו,מב]] (א=זֳכְרָ֕ה): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דברי הימים א א/טעמים#א מו|דה&quot;א א,מו]] (א-כתיב=עֲיוִֽת)
#[[דברי הימים א ג/טעמים#ג כד|דה&quot;א ג,כד]] (א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ)
#[[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]] (א-כתיב=־בָּנִ֔ימִן־ [א-קרי=&lt;־בָּנִ֔י מִן־&gt;]): &quot;כתב מלה חדה וקר' תרת' מלין&quot; (בין שני מקפים)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז כט|דה&quot;א כז,כט]] (א-כתיב=שִׁטַ֖רְי)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]] (א-כתיב?!=לַבֵּ֣ני{{מ:פסק}}יְמִינִי [א-קרי=&lt;לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י&gt;]): &quot;כתיב מלה חדה וקרי תרת' מילין&quot;{{הערה|ראו גם ב[[#מסורת הסופרים בנ&quot;ך: נוסח האותיות והתיבות|רשימת הכתיב בכתר]] לגבי אות יו&quot;ד הראשונה.}}
#[[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ח|דה&quot;ב כט,ח]] (א-כתיב=לְזַוָעֲה֙)
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב לד,כב]] (א-כתיב=בֶּן־תׇּוקְהַ֗ת): אין הערת קרי

===ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על הקטע החסר בספר תהלים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א!=יְהוָ֑֗ה): רביע ואתנח ביחד באות וי&quot;ו
#[[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א=אֻמְלָ֫ל): נקודת קמץ בלמ&quot;ד, במקום פתח
#[[תהלים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א*=יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים יא/טעמים#יא א|יא,א]] (א!=לְדָ֥֫וִד): טעם ה&quot;יורד&quot; נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל&quot;ת ביחד עם ה&quot;עולה&quot;
#[[תהלים יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א*=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א*=יְהֹוָֽה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי): דגש מיותר באות נו&quot;ן
#[[תהלים לז/טעמים#לז יד|לז,יד]] (א?=פָּ֥תְח֣וּ* או פָּֽתְח֣וּ): מרכא ומונח או געיה ומונח?
#[[תהלים לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א!=וְסוֹמֵ֖ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[תהלים לט/טעמים#לט ו|לט,ו]] (א?=אַ֥ךְ* או אַ֖ךְ): בטעם מרכא או בטעם טרחא?
#[[תהלים מד/טעמים#מד ז|מד,ז]] (א?=וְחַרְבִּ֗י): חסר גרש בוי&quot;ו?
#[[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]] (א?=ק֭וּמָֽה* או ק֭וּמָ֥ה) דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים נו/טעמים#נו ה|נו,ה]] (א!=דְּבָר֥֫וֹ): ה&quot;עולה&quot; מסומן באות רי&quot;ש במקום באות בי&quot;ת
#[[תהלים נו/טעמים#נו יב|נו,יב]] (א=לֹּ֣א): למ&quot;ד דגושה
#[[תהלים נז/טעמים#נז ה|נז,ה]] (א!=וּלְשׁוֹנָ֗ם): חסר גרש
#[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים ס/טעמים#ס יד|ס,יד]] (א*=בֵּאלֹהִ֥ים): בלי דחי{{הערה|ולא כספיקת ברויאר.}}
#[[תהלים סד/טעמים#סד ח|סד,ח]] (א!=אֱ֫לֹהִ֥ים): סימון ה&quot;עולה&quot; באות אל&quot;ף במקום באות למ&quot;ד
#[[תהלים סט/טעמים#סט,כט|סט,כט]] (א?=יִ֭מָּחֽוּ* או יִ֭מָּח֥וּ): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים עה/טעמים#עה ד|עה,ד]] (א!=נְֽמֹגִ֗ים־אֶ֥רֶץ): מקף בתיבת רביע
#[[תהלים עח/טעמים#עח ז|עח,ז]] (א*=מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]] (א?=צָ֭רָתִֽי* או צָ֭רָתִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ): הצינורית מסומנת באות וי&quot;ו השווּאה
#[[תהלים פט/טעמים#פט כ|פט,כ]] (א*=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צב/טעמים#צב ח|צב,ח]] (א*=כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צד/טעמים#צד יב|צד,יב]] (א=יָ֑הּ): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[תהלים צח/טעמים#צח ז|צח,ז]] (א!=וְיֹ֣שְׁבֵיּ): נקודה באות יו&quot;ד האחרונה{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[תהלים צח/טעמים#צח ח|צח,ח]] (א!=יְרַנֵּנֽוּ): מקום הסילוק
#[[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו יט|קו,יט]] (א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו מג|קו,מג]] (א!=וַ֝יָּמֹכּוּ): חסרה נקודת הרביע
#[[תהלים קו/טעמים#קו מח|קו,מח]] (א!=&lt;מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀&gt;): חסר מקף
#[[תהלים קז/טעמים#קז ה|קז,ה]] (א!=תִתְעַטָּֽף): חסר דגש באות תי&quot;ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי&quot;ו.
#[[תהלים קז/טעמים#קז יז|קז,יז]] (א?!=יִתְעַנּֽו׃): חסרה נקודת השורוק באות וי&quot;ו?
#[[תהלים קז/טעמים#קז יח|קז,יח]] (א!=עַד שַׁ֥עֲרֵי): חסר מקף
#[[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קח/טעמים#קח ז|קח,ז]] (א!=וַעֲנֵֽניִ): יש הזזה שמאלה של נקודת החיריק באופן חריג, את שהיא ממוקמת מתחת לאות יו&quot;ד.
#[[תהלים קח/טעמים#קח יא|קח,יא]] (א?=יֹ֖בִלֵנִּי): נו&quot;ן דגושה?{{הערה|יש גם לציין הזזה שמאלה באופן חריג של נקודת החיריק תחת האות נו&quot;ן, אך זה נגרם בגלל הראש של הלמ&quot;ד מהשורה למטה.}}
#[[תהלים קי/טעמים#קי ה|קי,ה]] (א?=אֲדֹנָ֥י): נקודת חולם בכתב־היד?
#[[תהלים קיח/טעמים#קיח י|קיח,י]] (א!=בְּ֭שֵׁ֥ם): קו מיותר של דחי באות בי&quot;ת
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט יד|קיט,יד]] (א?*=שַּׂ֗שְׂתִּי): שי&quot;ן דגושה?
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט קלח|קיט,קלח]] (וֶֽאֱמוּנָ֥֗ה): נקודת רביע מיותרת באות נו&quot;ן בנוסף למרכא
#[[תהלים קכד/טעמים#קכד ו|קכד,ו]] (א?=שֶׁלֹּ֥א* או שֶׁלֹּ֖א): טעם מרכא או טעם טרחא?
#[[תהלים קכז/טעמים#קכז ב|קכז,ב]] (א*=לָכֶ֨ם): אין קו של לגרמיה
#[[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]] (א?=קָ֭רָֽאתִי* או קָ֭רָ֥אתִי): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]] (א?=אָ֭נָֽה* או אָ֭נָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|קמ,ו]] (א*=טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים קמד/טעמים#קמד טו|קמד,טו]] (א*=שֱׁיְהֹוָ֥ה): חטף סגול באות שי&quot;ן ושווא באות יו&quot;ד

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[תהלים ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם)
#[[תהלים עג/טעמים#עג ב|עג,ב]] (א-כתיב=נָטָ֣וּי)
#[[תהלים עט/טעמים#עט י|עט,י]] (א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם)
#[[תהלים פט/טעמים#פט כט|פט,כט]] (א-כתיב=אֶשְׁמָור־ל֣וֹ): אין הערת קרי
#[[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|קמה,ו]] (א-כתיב=וּגְדֻלָּותְיךָ֥; א-קרי=וגדולתיך)

ג. קמץ קטן:{{הערה|במקומות רבים במקרא יש קמץ שהוא קמץ קטן (חטוף) לפי המדקדקים המודרנים, ואילו לפי המסורת הספרדית הוא קמץ רחב (רגיל). תיעדנו את המקומות האלה במהדורתנו ע&quot;י [[תבנית:מ:קמץ]]. אך בספר תהלים ב-3 מקומות יש מצב הפוך: לפי כללי הדקדוק מדובר לכאורה על קמץ רחב, או שיש ספק בכך, ואילו במסורת הספרדית מדובר על קמץ קטן.}}
#[[תהלים יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (א=אֶרְחָמְךָ֖): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף
#[[תהלים מה/טעמים#מה ג|מה,ג]] (א=יָפְיָפִ֡יתָ): ספק לגבי קמץ קטן ביו&quot;ד הראשונה אצל המדקדקים המודרנים, והקמץ קטן לפי המסורת הספרדית
#[[תהלים פא/טעמים#פא ב|פא,ח]] (א=אֶבְחָנְךָ֨): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף

===ספר איוב===

'''[[ספר איוב/טעמים|ספר איוב]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איוב יב/טעמים#יב כד|יב,כד]] (א?!=וַ֝יַּתִעֵ֗ם): חסרה נקודה אחת של שווא באות תי&quot;ו?{{הערה|ברויאר ציין א=וַ֝יַּתְעֵם (חסרה נקודת הרביע באות עי&quot;ן), אך ניתן להבחין בנקודת הרביע בצילום למרות שהיא מטושטשת, וייתכן שנפלה טעות בהערתו.}}
#[[איוב טז/טעמים#טז ח|טז,ח]] (א?=וַיָּ֥קׇם* או וַיָּ֖קָם): בטעם מרכא* או טרחא?
#[[איוב יט/טעמים#יט טז|יט,טז]] (א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י): גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו
#[[איוב כא/טעמים#כא טו|כג,טו]] (א!=מַה שַּׁדַּ֥י): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[איוב כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי* או מַה־יֹּֽאמַר־לִֽי): המקף השני בתיבת מרכא* או שהקו מתחת לאות יו&quot;ד געיה?
#[[איוב כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (א?=אָ֭נֹכִֽי* או אָ֭נֹכִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[איוב לא/טעמים#לא ב|לא,ב]] (א*=וּמֶ֤ה): אין קו של לגרמיה
#[[איוב מא/טעמים#מא כב|מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ): מקף בתיבת משרת?

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איוב לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (א-כתיב=יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר)

===ספר משלי===

'''[[ספר משלי/טעמים|ספר משלי]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[משלי ב/טעמים#ב יא|ב,יא]] (א!=תְּבוּּנָ֥ה): בכתר נכתבה נקודת השורוק באות וי&quot;ו פעמיים{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[משלי ג/טעמים#ג ל|ג,ל]] (א!=אַל {{קו&quot;כ|תרוב|תָּרִ֣יב}}): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ): אות כ&quot;ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו כד|ו,כד]] (א?!=לֶָשׁ֥וֹן): קמץ וסגול באות למ&quot;ד?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=בּ֖וֹ): בטעם טרחא (במקום דחי)?
#[[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א?=שֹׁמֵ֢עַֽ֫ לִ֥י* או שֹׁמֵ֢֫עַֽ לִ֥י): סימן ה&quot;עולה&quot; תלוי בין האותיות מ&quot;ם ועי&quot;ן
#[[משלי י/טעמים#י יג|י,יג]] (א!=בְּשִׁפְתֵ֣י): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[משלי יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א?!=הוֹלֵ֣ך): חסרות נקודות שווא באות כ&quot;ף סופית?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי יב/טעמים#יב כג|יב,כג]] (א!=כְּ֝סִילִים): חסרה נקודת הרביע באות למ&quot;ד
#[[משלי יג/טעמים#יג כה|יג,כה]] (א?=אֹ֭כֵֽל* או אֹ֭כֵ֥ל): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[משלי כא/טעמים#כא ל|כא,ל]] (א!=עֵ֝צָה): חסרה נקודת הרביע באות צד&quot;י
#[[משלי כ/טעמים#כ כה|כה,כ]] (א*=מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[משלי כב/טעמים#כב ח|כב,ח]] (א=יִקְצׇור־אָ֑וֶן): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב,יא|כב,יא]] (א=טְהׇור־לֵ֑ב): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]] (א=יִפׇּול־שָֽׁם): אין הערת קרי
#[[משלי כג/טעמים#כג כו|כג,כו]] (א-כתיב=תִּרְצֹּֽנָה)

===מגילת רות===

'''[[מגילת רות/טעמים|מגילת רות]] קיימת במלואה בכתר ארם צובה.'''

הניקוד בתוך הכתיב:
#[[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
#[[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי ולא כתב&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.

===מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על החלק האחרון של המגילה שאינו קיים בכתר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)|כאן]]'''.

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
&lt;קטע התחלה=תעוררו/&gt;#ספק מרכא בתיבת תביר (בשלושה מקומות מקבילים):{{הערה|שם=תעוררו|1=ההתייחסות כאן היא רק לעניין הטעם בתיבה האחרונה (מרכא בתיבת תביר או געיה) ולא לשאלת החטף (&quot;וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ&quot;, &quot;וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ&quot;). למידע מלא על הניקוד והטעמים בשלושת המקומות המקבילים (ב,ז; ג,ה; ח,ד) ראו בהערת הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב,ז|שה&quot;ש ב,ז]]. למידע נוסף על &quot;מרכא בתיבת תביר&quot; בכתר ומקורות נוספים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|בהפניות כאן]].}}
##[[שיר השירים ב/טעמים|ב,ז]]: א?,ש1,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / א?,ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ג/טעמים|ג,ה]]: א,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ח/טעמים|ח,ד]]: ק13,ל-א,ק-מ=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ]* / ל?=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ]&lt;קטע סוף=תעוררו/&gt;
#[[שיר השירים ב/טעמים#ב יז|שיר השירים ב,יז]] (א!=דְּמֵה־לְךָ): חסר טעם הקדמא

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בספרי הנביאים והכתובים''' בכתר ארם צובה או בכתי&quot;ל. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה  (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בתורה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביהושע}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע|ספר יהושע]]''' (26 פריטים): [[יהושע א/טעמים#א יב|א,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,יג]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו טו|ו,טו]] (א=סָבֲב֥וּ); [[יהושע ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים); [[יהושע ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים); [[יהושע ח/טעמים#ח כז|ח,כז]] (א=בָּֽזֲז֥וּ); [[יהושע יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כִּֽנֲר֖וֹת); [[יהושע יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (א=בָּזֲז֥וּ); [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יג/טעמים#יג ז|יג,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יד/טעמים#יד יג|יד,יג]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[יהושע יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=בֵּרֲכַ֥נִי); [[יהושע יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֜ה); [[יהושע כא/טעמים#כא ד|כא,ד]] (א=הַקֳּהָתִ֑י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא י|כא,י]] (א=הַקֳּהָתִ֖י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=בְּנֵֽי־קֳהָת֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כו|כא,כו]] (א=בְּנֵי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא לד|כא,לד]] (א=אֶֽת־יָקְנֳעָ֖ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כב/טעמים#כב ו|כב,ו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם); [[יהושע כב/טעמים#כב ז|כב,ז]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽם); [[יהושע כב/טעמים#כב כא|כב,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע כב/טעמים#כב לג|כב,לג]] (א=וַיְבָרֲכ֥וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שופטים|ספר שופטים]]''' (24 פריטים): [[שופטים ב/טעמים#ג כו|ג,כו]] (א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[שופטים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א=בָּֽרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=לְחוֹקֲקֵ֣י); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה יא|ה,יא]] (א=מְחַֽצֲצִ֗ים); [[שופטים ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (א=וּֽשֲׁבֵ֥ה); [[שופטים ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙ [{{קו תחתי|שני חטפים}}]);{{הערה|השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם; וראו לעיל ב[[#ספר שופטים|רשימת החריגים]] לגבי שתי הגעיות.}} [[שופטים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (א=עֹלֲל֥וֹת); [[שופטים ט/טעמים#ט יג|ט,יג]] (א=הַֽמֲשַׂמֵּ֥חַ); [[שופטים ט/טעמים#ט לז|ט,לז]] (א=מְעוֹנֲנִֽים); [[שופטים ט/טעמים#ט נד|ט,נד]] (א=וּמ֣וֹתֲתֵ֔נִי); [[שופטים ט/טעמים#ט נז|ט,נז]] (א=קִֽלֲלַ֖ת); [[שופטים י/טעמים#י ח|י,ח]] (א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙); [[שופטים יג/טעמים#יג כד|יג,כד]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז טז|טז,טז]] (א=וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז כד|טז,כד]] (א=וַֽיְהַלֲל֖וּ); [[שופטים כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙); [[שופטים כ/טעמים#כ לב|כ,לב]] (א=אֶל־הַֽמֲסִלּֽוֹת); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת); [[שופטים כא/טעמים#כא כג|כא,כג]] (א=מִן־הַמְּחֹלֲל֖וֹת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמואל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]]''' (30 פריטים): [[שמואל א ב/טעמים#ב כה|שמ&quot;א ב,כה]] (א=וּפִֽלֲל֣וֹ); [[שמואל א ג/טעמים#ג יג|שמ&quot;א ג,יג]] (א=כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים); [[שמואל א ד/טעמים#ד יז|שמ&quot;א ד,יז]] (א=הַֽמֲבַשֵּׂ֜ר); [[שמואל א ז/טעמים#ז ג|שמ&quot;א ז,ג]] (א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם); [[שמואל א ט/טעמים#ט ו|שמ&quot;א ט,ו]] (א=נֵ֣לֲכָה); [[שמואל א יג/טעמים#יג י|שמ&quot;א יג,י]] (א=לְבָרֲכֽוֹ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נא|שמ&quot;א יז,נא]] (א=וַיְמֹ֣תֲתֵ֔הוּ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נב|שמ&quot;א יז,נב]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[שמואל א יח/טעמים#יח כג|שמ&quot;א יח,כג]] (א=הַֽנֲקַלָּ֤ה); [[שמואל א כד/טעמים#כד י|שמ&quot;א כד,י]] (א=לַהֲרָגֲךָ֖); [[שמואל א כה/טעמים#כה ז|שמ&quot;א כה,ז]] (א=גֹזֲזִ֖ים); [[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א=לְגֹזֲזָ֑י); [[שמואל א כה/טעמים#כה כו|שמ&quot;א כה,כו]] (א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[שמואל א כו/טעמים#כו יא|שמ&quot;א כו,יא]] (א=וְנֵלֲכָה־לָּֽנוּ); [[שמואל א ל/טעמים#ל טז|שמ&quot;א ל,טז]] (א=וְחֹ֣גֲגִ֔ים); [[שמואל ב א/טעמים#א ט|שמ&quot;ב א,ט]] (א=וּמֹ֣תֲתֵ֔נִי); [[שמואל ב י/טעמים#י ג|שמ&quot;ב י,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כג|שמ&quot;ב יג,כג]] (א=גֹֽזֲזִים֙); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כה|שמ&quot;ב יג,כה]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ); [[שמואל ב יד/טעמים#יד י|שמ&quot;ב יד,י]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֤ר); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טו,ז]] (א=אֵ֣לֲכָה); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טז,ז]] (א=בְּקַֽלֲל֑וֹ); [[שמואל ב יט/טעמים#יט ו|שמ&quot;ב יט,ו]] (א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים); [[שמואל ב יט/טעמים#יט מ|שמ&quot;ב יט,מ]] (א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=הַֽמֲסִלָּ֑ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֤ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יג|שמ&quot;ב כ,יג]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֑ה);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[שמואל ב כ/טעמים#כ טו|שמ&quot;ב כ,טו]] (א=סֹֽלֲלָה֙); [[שמואל ב כא/טעמים#כא ג|שמ&quot;ב כא,ג]] (א=וּבָרֲכ֖וּ); [[שמואל ב כב/טעמים#כב יב|שמ&quot;ב כב,יב]] (א=חַֽשֲׁרַת־מַ֖יִם).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במלכים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]]''' (29 פריטים): [[מלכים א ד/טעמים#ד יב|מל&quot;א ד,יב]] (א=לְיָקְמֳעָֽם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א ו/טעמים#ו לז|מל&quot;א ו,לז]] (א=הָרֲבִיעִ֔ית); [[מלכים א ז/טעמים#ז כד|מל&quot;א ז,כד]] (א=סֹבֲבִ֣ים); [[מלכים א ח/טעמים#ח לה|מל&quot;א ח,לה]] (א=וְהִֽתְפַּלֲל֞וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מד|מל&quot;א ח,מד]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מח|מל&quot;א ח,מח]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ);{{הערה|פריט זה נשמט מרשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[מלכים א ח/טעמים#ח סו|מל&quot;א ח,סו]] (א=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[מלכים א יג/טעמים#יג ז|מל&quot;א יג,ז]] (א=וּֽסֳעָ֑דָה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א יד/טעמים#יד כא|מל&quot;א יד,כא]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל&quot;א יז,יא]] (א=לִֽקְִחִי־נָ֥א [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[מלכים א יח/טעמים#יח כח|מל&quot;א יח,כח]] (א=וַיִּתְגֹּֽדֲדוּ֙); [[מלכים א כא/טעמים#כא יט|מל&quot;א כא,יט]] (א=לָקֲק֤וּ); [[מלכים א כא/טעמים#כא כ|מל&quot;א כא,כ]] (א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי); [[מלכים ב ב/טעמים#ב א|מל&quot;ב ב,א]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב יא|מל&quot;ב ב,יא]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב כד|מל&quot;ב ב,כד]] (א=וַֽיְקַלֲלֵ֖ם); [[מלכים ב ג/טעמים#ג טו|מל&quot;ב ג,טו]] (א=הַֽמֲנַגֵּ֔ן); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כט|מל&quot;ב ד,כט]] (א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו ב|מל&quot;ב ו,ב]] (א=נֵלֲכָה־נָּ֣א); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כח|מל&quot;ב ו,כח]] (א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כט|מל&quot;ב ו,כט]] (א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו לב|מל&quot;ב ו,לב]] (א=בֶּן־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ); [[מלכים ב ז/טעמים#ז ח|מל&quot;ב ז,ח]] (א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים); [[מלכים ב ח/טעמים#ח יב|מל&quot;ב ח,יב]] (א=וְעֹלֲלֵיהֶ֣ם); [[מלכים ב ט/טעמים#ט יז|מל&quot;ב ט,יז]] (א=וּֽשֲׁלַ֥ח); [[מלכים ב י/טעמים#י טו|מל&quot;ב י,טו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֗הוּ); [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל&quot;ב י,לג]] (א=וְהַֽמֲנַשִּׁ֑י); [[מלכים ב יב/טעמים#יב יב|מל&quot;ב יב,יב]] (א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן); [[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' (53 פריטים): [[ישעיהו א/טעמים#א כג|א,כג]] (א=סוֹרֲרִ֗ים); [[ישעיהו א/טעמים#א ל|א,ל]] (א=וּֽכֲגַנָּ֔ה); [[ישעיהו ב/טעמים#ב ו|ב,ו]] (א=וְעֹנֲנִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י א|י,א]] (א=הַחֹֽקֲקִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י לא|י,לא]] (א=נָֽדֲדָ֖ה); [[ישעיהו יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א=וְצֹרֲרֵ֥י); [[ישעיהו יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=לְבֹזֲזֵֽינוּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט ו|יט,ו]] (א=דָּלֲל֥וּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט כה|יט,כה]] (א=בֵּרֲכ֛וֹ);{{הערה|בטעות &quot;יט,כו&quot; ברשימת ברויאר בסוף תנ&quot;ך כתר ירושלים.}} [[ישעיהו כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (א=הַֽמֲצַפֶּ֔ה); [[ישעיהו כב/טעמים#כב ג|כב,ג]] (א=נָֽדֲדוּ־יַ֖חַד); [[ישעיהו כב/טעמים#כב טז|כב,טז]] (א=חֹקֲקִ֥י); [[ישעיהו כג/טעמים#כג יג|כג,יג]] (א=עֽוֹרֲרוּ֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְפּוֹרֲרָה֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְמוֹטֲטָ֖ה); [[ישעיהו כד/טעמים#כד כ|כד,כ]] (א=וְהִֽתְנוֹדֲדָ֖ה); [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]] (א=וּֽסֲגֹ֥ר); [[ישעיהו כז/טעמים#כז ח|כז,ח]] (א=בְּסַאסֳּאָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ל,א]] (א=סֽוֹרֲרִים֙); [[ישעיהו לא/טעמים#לא ח|לא,ח]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=מְחֹקֲקֵ֑נוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כג|לג,כג]] (א=בָּ֥זֲזוּ); [[ישעיהו לד/טעמים#לד טז|לד,טז]] (א=וּֽקֲרָ֔אוּ); [[ישעיהו לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[ישעיהו לז/טעמים#לז לג|לז,לג]] (א=סֹלֲלָֽה); [[ישעיהו לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (א=יְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ד|מ,ד]] (א=וְהָרֲכָסִ֖ים); [[ישעיהו מ/טעמים#מ כ|מ,כ]] (א=הַֽמֲסֻכָּ֣ן); [[ישעיהו מב/טעמים#מב כד|מב,כד]] (א=לְבֹזֲזִ֖ים); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (א=וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֮); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יח|מה,יח]] (א=כֽוֹנֲנָ֔הּ); [[ישעיהו מה/טעמים#מה כ|מה,כ]] (א=וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים); [[ישעיהו מז/טעמים#מז י|מז,י]] (א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יד|מח,יד]] (א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יז|מח,יז]] (א=מַדְרִֽיכֲךָ֖); [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וַאֲבָרֲכֵ֖הוּ); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִתְעוֹרֲרִ֣י [1]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִֽתְעוֹרֲרִ֗י [2]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא כ|נא,כ]] (א=הַֽמֲלֵאִ֥ים); [[ישעיהו נב/טעמים#נב ו|נב,ו]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֖ר); [[ישעיהו נג/טעמים#נג ז|נג,ז]] (א=גֹזֲזֶ֖יהָ); [[ישעיהו נז/טעמים#נז ג|נז,ג]] (א=עֹנֲנָ֑ה); [[ישעיהו נז/טעמים#נז כ|נז,כ]] (א=וְהָרֲשָׁעִ֖ים); [[ישעיהו נח/טעמים#נח ט|נח,ט]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[ישעיהו נט/טעמים#נט י|נט,י]] (א=נְגַשֲׁשָׁ֤ה); [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] (א=נֹ֥סֲסָה); [[ישעיהו סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (א=וְהִֽלֲל֖וּ); [[ישעיהו סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א=הַֽמֲסִלָּה֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג יח|סג,יח]] (א=בּוֹסֲס֖וּ); [[ישעיהו סד/טעמים#סד י|סד,י]] (א=הִֽלֲל֙וּךָ֙); [[ישעיהו סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[ישעיהו סו/טעמים#סו טז|סו,טז]] (א=חַֽלֲלֵ֥י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בירמיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]]''' (37 פריטים):{{הערה|1=רשימה זו אינה כוללת את הפריט [[ירמיהו מח/טעמים#מח לב|מח,לב]] (א=מִבֲּכִ֨י), המובא ברשימות ברויאר. נראה יותר שבכתר יש כאן שווא בלבד (&quot;מִבְּכִ֨י&quot;), או שהקו של הפתח נמחק; וכך הכריעו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/13/48/1/mg/106 מג&quot;ה].}} [[ירמיהו ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] (א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮); [[ירמיהו ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א=מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה א|ה,א]] (א=שׁוֹטֲט֞וּ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (א=אֵֽלֲכָה־לִּ֤י); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (א=סֹֽלֲלָ֑ה); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=יְעוֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] (א=סוֹרֲרִ֔ים); [[ירמיהו ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א=הַֽמֳעָרַ֣ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א=שׁוֹבֲבָ֜ה); [[ירמיהו ח/טעמים#ח כג|ח,כג]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו ט/טעמים#ט ט|ט,ט]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ירמיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]] (א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת); [[ירמיהו יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (א=הַֽמֲזִמָּ֙תָה֙); [[ירמיהו יא/טעמים#יא כא|יא,כא]] (א=הַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[ירמיהו יב/טעמים#יב י|יב,י]] (א=בֹּסֲס֖וּ); [[ירמיהו יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א=שֹֽׁדֲדִ֔ים); [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|כ,יז]] (א=לֹא־מוֹתֲתַ֖נִי); [[ירמיהו כב/טעמים#כב טו|כב,טו]] (א=הֲתִֽמֲלֹ֔ךְ); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כ|כב,כ]] (א=וּֽצֳעָ֔קִי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כח|כב,כח]] (א=הֽוּטֲלוּ֙); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לג|כה,לג]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לו|כה,לו]] (א=וִֽילֲלַ֖ת); [[ירמיהו לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה);{{הערה|1=בן־נפתלי,'''ל''',ב1=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (חטף פתח); בן־אשר,מ&quot;ש,דפוסים=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (חטף קמץ); ק=אֶכְתְּבֶ֑נָּה (שווא). הפריט אינו מופיע בספר החילופים מהדורת ליפשיץ; החילוף מוזכר ברד&quot;ק, ודבריו הובאו במ&quot;ש.}} [[ירמיהו לב/טעמים#לב ט|לב,ט]] (ל=וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙); [[ירמיהו לג/טעמים#לג י|לג,י]] (א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת); [[ירמיהו מ/טעמים#מ טו|מ,טו]] (א=אֵ֤לֲכָה); [[ירמיהו מא/טעמים#מא ה|מא,ה]] (א=וּמִתְגֹּֽדֲדִ֑ים); [[ירמיהו מד/טעמים#מד ט|מד,ט]] (א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩); [[ירמיהו מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ); [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (א-קרי=וּֽזֳעָ֑קוּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);  [[ירמיהו מט/טעמים#מט ד|מט,ד]] (א=מַה־תִּתְהַֽלֲלִי֙); [[ירמיהו נ/טעמים#נ ו|נ,ו]] (א-קרי=שׁוֹבֲב֑וּם); [[ירמיהו נ/טעמים#נ י|נ,י]] (א=כָּל־שֹׁלֲלֶ֥יהָ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וִיבֹקֲק֖וּ);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[ירמיהו נא/טעמים#נא ז|נא,ז]] (א=יִתְהֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא מט|נא,מט2]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו נא/טעמים#נא נג|נא,נג]] (א=שֹׁדֲדִ֛ים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביחזקאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יחזקאל|ספר יחזקאל]]''' (55 פריטים): [[יחזקאל א/טעמים#א ז|א,ז]] (א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (א=הָרֲשָׁעָ֖ה); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יט|ג,יט]] (א=הָרֲשָׁעָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ב|ד,ב]] (א=סֹלֲלָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ד/טעמים#ד י|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶ֔נּוּ [1]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ [2]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נָּה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=בְּגֶֽלֲלֵי֙); [[יחזקאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (א=גֶּֽלֲלֵ֣י); [[יחזקאל ו/טעמים#ו ז|ו,ז]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם); [[יחזקאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] (א=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ט/טעמים#ט ח|ט,ח]] (א=וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֨וֹת [1]); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֥וֹת [2]); [[יחזקאל טז/טעמים#טז נא|טז,נא]] (וַתְּצַדֲּקִי֙); [[יחזקאל יז/טעמים#יז יז|יז,יז]] (ל=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כא/טעמים#כא כז|כא,כז]] (א=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו ח|כו,ח]] (א=סֹֽלֲלָ֔ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל כו/טעמים#כו טז|כו,טז]] (א=וְשָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|כו,כא]] (א=וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י); [[יחזקאל כז/טעמים#כז ד|כז,ד]] (א=כָּלֲל֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (א=וּבְכׇל־קֳהָלֵךְ֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לב|כז,לב]] (א=וְקוֹנֲנ֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (א=וְכׇל־קֳהָלֵ֖ךְ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לה|כז,לה]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח ט|כח,ט]] (א=מְחַלֲלֶֽיךָ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח טז|כח,טז]] (א=תוֹכֲךָ֛); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יח|כח,יח]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יט|כח,יט]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=רֹמֲמָ֑תְהוּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ו|לא,ו]] (א=קִֽנֲנוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=בְּעוֹפֲפִ֥י); [[יחזקאל לב/טעמים#לב יב|לב,יב]] (א=וְשָֽׁדֲדוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב טז|לב,טז]] (א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ); [[יחזקאל לב/טעמים#לב כב|לב,כב]] (א=וְכָל־קֳהָלָ֔הּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל לג/טעמים#לג כח|לג,כח]] (א=וְשָׁ֥מֲמ֛וּ); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ [1]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶֽךָ [2]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ז|לה,ז]] (א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|לה,ט]] (א=שִֽׁמֲמ֤וֹת); [[יחזקאל לה/טעמים#לה יא|לה,יא]] (א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ); [[יחזקאל לו/טעמים#לו ד|לו,ד]] (א=הַשֹּֽׁמֲמוֹת֙); [[יחזקאל לו/טעמים#לו לה|לו,לה]] (א=וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־שֹׁלֲלֵיהֶ֗ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־בֹּ֣זֲזֵיהֶ֔ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט כז|לט,כז]] (א=בְּשׁוֹבֲבִ֤י); [[יחזקאל מ/טעמים#מ מג|מ,מג]] (א=וְהַֽשֲׁפַתַּ֗יִם); [[יחזקאל מג/טעמים#מג י|מג,י]] (א=וּמָדֲד֖וּ); [[יחזקאל מז/טעמים#מז כב|מז,כב]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם [1]); [[יחזקאל מח/טעמים#מח יא|מח,יא]] (א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בתרי עשר}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]]''' (25 פריטים): [[הושע ז/טעמים#ז ה|הושע ז,ה]] (א=אֶת־לֹצֲצִֽים); [[הושע ז/טעמים#ז יג|הושע ז,יג]] (א=כִּֽי־נָדֲד֣וּ); [[הושע ט/טעמים#ט טו|הושע ט,טו]] (א=סֹרֲרִֽים); [[הושע ט/טעמים#ט יז|הושע ט,יז]] (א=נֹדֲדִ֖ים); [[יואל ג/טעמים#ג ג|יואל ג,ג]] (א=וְתִֽימֲר֖וֹת); [[עמוס ב/טעמים#ב יג|עמוס ב,יג]] (א=הַֽמֲלֵאָ֥ה); [[עמוס ד/טעמים#ד א|עמוס ד,א]] (א=הָרֹצֲצ֖וֹת); [[עמוס ה/טעמים#ה יב|עמוס ה,יב]] (א=צֹרֲרֵ֤י); [[עמוס ו/טעמים#ו ג|עמוס ו,ג]] (א=הַֽמֲנַדִּ֖ים); [[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מיכה ג/טעמים#ג ט|מיכה ג,ט]] (ל=הַֽמֲתַעֲבִ֣ים); [[מיכה ה/טעמים#ה יא|מיכה ה,יא]] (א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים); [[מיכה ו/טעמים#ו ז|מיכה ו,ז]] (א=בְּרִֽבֲב֖וֹת); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=אַ֣לֲלַי); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=כְּעֹלֲלֹ֖ת); [[נחום ב/טעמים#ב ג|נחום ב,ג]] (א=בֹּֽקֲקִ֔ים); [[נחום ב/טעמים#ב ה|נחום ב,ה]] (א=יִתְהוֹלֲל֣וּ); [[נחום ב/טעמים#ב ח|נחום ב,ח]] (א=מְתֹפֲפֹ֖ת); [[חבקוק ג/טעמים#ג ו|חבקוק ג,ו]] (א=וַיִּתְפֹּֽצֲצוּ֙); [[חבקוק ג/טעמים#ג טז|חבקוק ג,טז]] (א=צָלֲל֣וּ); [[צפניה א/טעמים#א ט|צפניה א,ט]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֛ים); [[צפניה ב/טעמים#ב א|צפניה ב,א]] (א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ); [[צפניה ב/טעמים#ב יב|צפניה ב,יב]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[זכריה ד/טעמים#ד יב|זכריה ד,יב]] (ל=שִׁבֲּלֵ֣י); [[זכריה יא/טעמים#יא ג|זכריה יא,ג]] (א=יִֽלֲלַ֣ת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]]''' (171 פריטים): [[תהלים ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (א=ה֭וֹלֲלִים); [[תהלים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=שׁוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=עָשֲׁשָׁ֣ה); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=בְּכׇל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים ז/טעמים#ז ה|ז,ה]] (א=צֽוֹרֲרִ֣י); [[תהלים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=צוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=עוֹלֲלִ֨ים ׀); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=צוֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=חָֽנֲנֵ֬נִי); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י); [[תהלים י/טעמים#י ה|י,ה]] (א=כׇּל־צ֝וֹרֲרָ֗יו); [[תהלים יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כּוֹנֲנ֣וּ); [[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]] (א=אִ֥מֲר֣וֹת); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽשְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ש1=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨ ׀); [[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל=אֶ֥קֲרָ֣א); [[תהלים כו/טעמים#כו ו|כו,ו]] (א=וַאֲסֹבֲבָ֖ה); [[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי); [[תהלים כז/טעמים#כז יא|כז,יא]] (א=שֽׁוֹרֲרָֽי); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א=עָשֲׁשָׁ֖ה); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=מִכׇּל־צֹרֲרַ֨י); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=וְלִ֥שֲׁכֵנַ֨י ׀); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=נָדֲד֥וּ); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד א|לד,א]] (א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד ב|לד,ב]] (א=אֲבָרֲכָ֣ה); [[תהלים לד/טעמים#לד ד|לד,ד]] (א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה); [[תהלים לה/טעמים#לה יח|לה,יח]] (א=אֲהַלֲלֶֽךָּ); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א?=&lt;שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; [{{קו תחתי|חטף קמץ}}] או &lt;שִׁ֥מֲעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; בחטף קמץ); [[תהלים מ/טעמים#מ יג|מ,יג]] (א=אָפֲפֽוּ־עָלַ֨י); [[תהלים מב/טעמים#מב יא|מב,יא]] (א=צוֹרֲרָ֑י);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=וְהִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נה/טעמים#נה,יא|נה,יא]] (א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ); [[תהלים נה/טעמים#נה,כב|נה,כב]] (א=וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ); [[תהלים נו/טעמים#נו ג|נו,ג]] (א=שׁ֭וֹרֲרַי); [[תהלים נט/טעמים#נט ז|נט,ז]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים נט/טעמים#נט טו|נט,טו]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים ס/טעמים#ס ט|ס,ט]] (א=מְחֹֽקֲקִֽי); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ); [[תהלים סב/טעמים#סב ה|סב,ה]] (א=יְקַֽלֲלוּ־סֶֽלָה); [[תהלים סד/טעמים#סד ט|סד,ט]] (א=יִ֝תְנֹדֲד֗וּ); [[תהלים סד/טעמים#סד יא|סד,יא]] (א=וְ֝יִתְהַלֲל֗וּ); [[תהלים סה/טעמים#סה ה|סה,ה]] (א=תִּ֥בֲחַ֣ר); [[תהלים סה/טעמים#סה י|סה,י]] (א=וַתְּשֹׁ{{גלגל}}קֲקֶ֡הָ); [[תהלים סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=תְּ֝מֹגֲגֶ֗נָּה); [[תהלים סו/טעמים#סו ז|סו,ז]] (א=הַסּוֹרֲרִ֓ים ׀); [[תהלים סו/טעמים#סו ח|סו,ח]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[תהלים סו/טעמים#סו יב|סו,יב]] (א=לָרֲוָיָֽה); [[תהלים סז/טעמים#סז ב|סז,ב]] (א=וִיבָרֲכֵ֑נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ז|סז,ז]] (א=יְ֝בָרֲכֵ֗נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ח|סז,ח]] (א=יְבָרֲכֵ֥נוּ); [[תהלים סח/טעמים#סח ז|סח,ז]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח יט|סח,יט]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]] (א=תִּ֥מֲחַ֥ץ); [[תהלים סח/טעמים#סח כז|סח,כז]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים סט/טעמים#סט כ|סט,כ]] (א=כׇּל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים סט/טעמים#סט לא|סט,לא]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים סט/טעמים#סט לה|סט,לה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ); [[תהלים עב/טעמים#עב טו|עב,טו]] (א=יְבָרֲכֶֽנְהוּ); [[תהלים עג/טעמים#עג ג|עג,ג]] (א=בַּהוֹלֲלִ֑ים); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א=קִ֥רֲבַ֥ת); [[תהלים עד/טעמים#עד ד|עד,ד]] (א=צֹ֭רֲרֶיךָ); [[תהלים עד/טעמים#עד ה|עד,ה]] (א=בִּסֲבָךְ־עֵ֝ץ); [[תהלים עד/טעמים#עד כא|עד,כא]] (א=יְֽהַלֲל֥וּ); [[תהלים עד/טעמים#עד כג|עד,כג]] (א=צֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים עה/טעמים#עה ה|עה,ה]] (א=לַ֭הוֹלֲלִים); [[תהלים עו/טעמים#עו ו|עו,ו]] (א=אֶשְׁתּֽוֹלֲל֨וּ |);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר, אולי בגלל שהמקום מטושטש.}} [[תהלים עו/טעמים#עו יב|עו,יב]] (א=נִ֥דֲר֣וּ); [[תהלים פ/טעמים#פ ג|פ,ג]] (א=עוֹרֲרָ֥ה); [[תהלים פ/טעמים#פ יא|פ,יא]] (א=אַֽרֲזֵי); [[תהלים פג/טעמים#פג יג|פג,יג]] (נִ֣ירֲשָׁה); [[תהלים פד/טעמים#פד ה|פד,ה]] (יְֽהַלֲל֥וּךָ); [[תהלים פז/טעמים#פז ה|פז,ה]] (א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀); [[תהלים פז/טעמים#פז ז|פז,ז]] (א=כְּחֹלֲלִ֑ים); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנָ֥ה); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנֵֽהוּ); [[תהלים צד/טעמים#צד י|צד,י]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֖ד); [[תהלים צו/טעמים#צו ב|צו,ב]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים צז/טעמים#צז ז|צז,ז]] (א=הַמִּֽתְהַלֲלִ֥ים); [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים ק/טעמים#ק ד|ק,ד]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג א|קג,א]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג ב|קג,ב]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג כ|קג,כ]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כא|קג,כא]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכ֤וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד א|קד,א]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ); [[תהלים קד/טעמים#קד י|קד,י]] (א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ); [[תהלים קד/טעמים#קד יח|קד,יח]] (א=לַֽשֲׁפַנִּֽים); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קה/טעמים#קה ג|קה,ג]] (א=הִֽ֭תְהַלֲלוּ); [[תהלים קה/טעמים#קה מה|קה,מה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קו/טעמים#קו א|קו,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קז/טעמים#קז לו|קז,לו]] (א=וַ֝יְכוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קז/טעמים#קז לח|קז,לח]] (א=וַיְבָרֲכֵ֣ם); [[תהלים קז/טעמים#קז מג|קז,מג]] (א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קח/טעמים#קח ט|קח,ט]] (א=מְחֹקֲקִֽי); [[תהלים קט/טעמים#קט כח|קט,כח]] (א=יְקַֽלֲלוּ־הֵמָּה֮); [[תהלים קט/טעמים#קט ל|קט,ל]] (א=אֲהַלֲלֶֽנּוּ); [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַ֭לֲלוּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג ט|קיג,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קטו/טעמים#קטו יח|קטו,יח]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כח|קיח,כח]] (א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קטו|קיט,קטו]] (א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קעה|קיט,קעה]] (א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד א|קלד,א]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד ב|קלד,ב]] (א=וּ֝בָרֲכ֗וּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֭לֲלוּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה,ג]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כא|קלה,כא]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קלט/טעמים#קלט כא|קלט,כא]] (א=וּ֝בִתְקוֹמֲמֶ֗יךָ); [[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|קמ,ד]] (א=שָׁ֥נֲנ֣וּ); [[תהלים קמג/טעמים#קמג יב|קמג,יב]] (א=כׇּל־צֹרֲרֵ֣י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד א|קמד,א]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד); [[תהלים קמה/טעמים#קמה א|קמה,א]] (א=וַאֲבָרֲכָ֥ה); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (א=אֲבָרֲכֶ֑ךָּ [1]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (וַאֲהַלֲלָ֥ה [2]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה י|קמה,י]] (א=יְבָרֲכֽוּכָה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלִ֥י); [[תהלים קמו/טעמים#קמו ב|קמו,ב]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו י|קמו,י]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמז/טעמים#קמז ח|קמז,ח]] (א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה); [[תהלים קמז/טעמים#קמז יב|קמז,יב]] (א=הַֽלֲלִ֖י); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ב|קמח,ב]] (א=הַֽלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ד|קמח,ד]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ה|קמח,ה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ז|קמח,ז]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יג|קמח,יג]] (א=&lt;יְהַלֲל֤וּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יד|קמח,יד]] (הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ג|קמט,ג]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ו|קמט,ו]] (א=רוֹמֲמ֣וֹת); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ט|קמט,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֭לְלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ו|קנ,ו]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|ספר משלי]]''' (12 פריטים): [[משלי ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א=יְחֹ֣קֲקוּ); [[משלי כג/טעמים#כג כ|כג,כ]] (א=בְּזֹלֲלֵ֖י); [[משלי כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=בָּֽרֲשָׁעִֽים); [[משלי כו/טעמים#כו ב|כו,ב]] (א=קִֽלֲלַ֥ת); [[משלי כח/טעמים#כח ד|כח,ד]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[משלי כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א=ז֝וֹלֲלִ֗ים); [[משלי כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א=נִ֥בֳהָֽל); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (א=תִּ֥לֲעַ֣ג); [[משלי לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=לַֽמֲלָכִ֣ים [2]); [[משלי לא/טעמים#לא טז|לא,טז]] (א=זָֽמֲמָ֣ה); [[משלי לא/טעמים#לא כח|לא,כח]] (א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ); [[משלי לא/טעמים#לא לא|לא,לא]] (א=וִיהַלֲל֖וּהָ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיוב}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]''' (28 פריטים): [[איוב א/טעמים#א ה|א,ה]] (א=וּבֵרֲכ֥וּ); [[איוב א/טעמים#א יא|א,יא]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם); [[איוב ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[איוב ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] (א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים); [[איוב ג/טעמים#ג כא|ג,כא]] (א=הַֽמֲחַכִּ֣ים); [[איוב ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ); [[איוב י/טעמים#י יא|י,יא]] (א=תְּשֹׂכֲכֵֽנִי); [[איוב יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים); [[איוב יב/טעמים#יב כה|יב,כה]] (א=יְמַֽשֲׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] (א=וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[איוב כ/טעמים#כ ז|כ,ז]] (א=כְּֽ֭גֶלֲלוֹ); [[איוב כו/טעמים#כו יג|כו,יג]] (א=חֹלֲלָ֥ה); [[איוב כז/טעמים#כז ז|כז,ז]] (א=וּמִתְקוֹמֲמִ֥י); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=אֶ֥בֲחַ֣ר); [[איוב ל/טעמים#ל כב|ל,כב]] (א=וּ֝תְמֹגֲגֵ֗נִי); [[איוב לא/טעמים#לא כ|לא,כ]] (א=בֵרֲכ֣וּנִי); [[איוב לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ); [[איוב לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=לַֽמֲמִתִֽים); [[איוב לג/טעמים#לג כה|לג,כה]] (א=רֻֽטֲפַ֣שׁ); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א=אַ֥נֲשֵׁ֥י); [[איוב לו/טעמים#לו כד|לו,כד]] (א=שֹׁרֲר֣וּ); [[איוב לח/טעמים#לח לא|לח,לא]] (א=הַֽ֭תֲקַשֵּׁר); [[איוב לח/טעמים#לח לה|לח,לה]] (א=הַֽתֲשַׁלַּ֣ח); [[איוב מ/טעמים#מ כב|מ,כב]] (א=צִֽלֲל֑וֹ); [[איוב מ/טעמים#מ לא|מ,לא]] (א=הַֽתֲמַלֵּ֣א); [[איוב מב/טעמים#מב י|מב,י]] (א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשיר השירים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]]''' (6 פריטים): [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שיר השירים ב,ז]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ או  וְֽאִם־תְּעֽוֹרֲר֛וּ);{{הערה|ראו אותו פריט ב[[#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|רשימת הניקוד והטעמים]].}} [[שיר השירים ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א=וַאֲסוֹבֲבָ֣ה); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]] (א=הַסֹּבֲבִ֖ים); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א=כְּתִֽימֲר֖וֹת); [[שיר השירים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗).{{הערה|וכמו כן לפי הסכמת בן־אשר ובן־נפתלי בספר החילופים.}}

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ברות}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת רות|מגילת רות]]''' (פריט אחד): [[רות ב/טעמים#ב ב|ב,ב]] (א=אֵֽלֲכָה־נָּ֤א).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיכה}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' (פריט אחד): [[איכה ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל=עֹלֲלֵ֣י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בקהלת}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' (2 פריטים): [[קהלת ה/טעמים#ה ה|ו,ב]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ); [[קהלת ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] (ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באסתר}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' (אין פריטים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדניאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' (11 פריטים): [[דניאל א/טעמים#א ו|א,ח]] (ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם); [[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] (ל=גֲלִ֑י); [[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] (ל=לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח); [[דניאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (ל=צִפֲּרֵ֣י); [[דניאל ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=צִפֲּרֵ֥י); [[דניאל ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=וּֽסֲגַ֛ר); [[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=מַדֲּקָ֔ה); [[דניאל ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָע֒); [[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה); [[דניאל יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (ל=סֽוֹלֲלָ֔ה); [[דניאל יב/טעמים#יב י|יב,י]] (ל=יִ֠תְבָּֽרֲרוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בעזרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' (11 פריטים): [[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה); [[נחמיה ב/טעמים#ב ו|נחמיה ב,ו]] (ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖); [[נחמיה ג/טעמים#ג יג|נחמיה ג,יג]] (ל=הָשֲׁפֽוֹת); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת); [[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל=בָּרֲכוּ֙); [[נחמיה יא/טעמים#יא ב|נחמיה יא,ב]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[נחמיה יב/טעמים#יב כט|נחמיה יב,כט]] (ל=הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=מִֽלֲלַ֡י); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=גִּֽלֲלַ֡י); [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יט]] (ל=צָֽלֲלוּ֩).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברי הימים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דברי הימים|ספר דברי הימים]]''' (61 פריטים): [[דברי הימים א ב/טעמים#ב מד|דה&quot;א ב,מד]] (א=יָרְקֳעָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ד/טעמים#ד י|דה&quot;א ד,י]] (א=תְּבָרֲכֵ֜נִי); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה טז|דה&quot;א ה,טז]] (א=וּבְכׇֽל־מִגְרֲשֵׁ֥י); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כז|דה&quot;א ה,כז]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כח|דה&quot;א ה,כח]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו א|דה&quot;א ו,א]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ג|דה&quot;א ו,ג]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ז|דה&quot;א ו,ז]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו יח|דה&quot;א ו,יח]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו כג|דה&quot;א ו,כג]] (א=בֶּן־קֳהָ֔ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו לט|דה&quot;א ו,לט]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו מו|דה&quot;א ו,מו]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נא|דה&quot;א ו,נא]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נג|דה&quot;א ו,נג]] (א=וְאֶֽת־יָקְמֳעָם֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נה|דה&quot;א ו,נה]] (א=לִבְנֵֽי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ט/טעמים#ט לב|דה&quot;א ט,לב]] (א=הַקֳּהָתִ֛י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו ה|דה&quot;א טו,ה]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים. בכתר נכתב הקמץ מתחת לשווא, אך המשמעות ברורה.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יח|דה&quot;א טו,יח]] (א=וֶאֱלִ֨יפֲלֵ֜הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יט|דה&quot;א טו,יט]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כא|דה&quot;א טו,כא]] (א=וֶאֱלִֽיפֲלֵ֗הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֑ים); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ה|דה&quot;א טז,ה]] (א=בַּֽמֲצִלְתַּ֥יִם); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז י|דה&quot;א טז,י]] (א=הִֽתְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה&quot;א יח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[דברי הימים א יט/טעמים#יט ג|דה&quot;א יט,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג ו|דה&quot;א כג,ו]] (א=קֳהָ֥ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג יב|דה&quot;א כג,יב]] (א=קֳהָ֗ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו ה|דה&quot;א כו,ה]] (א=בֵרֲכ֖וֹ); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו טז|דה&quot;א כו,טז]] (א=בַּֽמֲסִלָּ֖ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו יח|דה&quot;א כו,יח]] (א=לַֽמֲסִלָּ֔ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה&quot;א כו,לב]] (א=הַֽמֲנַשִּׁ֔י); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז כא|דה&quot;א כז,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז לא|דה&quot;א כז,לא]] (א=הָרֲכ֔וּשׁ); [[דברי הימים א כח/טעמים#כח יח|דה&quot;א כח,יח]] (א=וְסֹכֲכִ֖ים); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט ב|דה&quot;א כט,ב]] (א=וּֽכֲכָל־כֹּחִ֞י); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט כ|דה&quot;א כט,כ]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יב|דה&quot;ב ה,יב]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֣ים); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יג|דה&quot;ב ה,יג]] (א=וְלַמְשֹׁרֲרִ֜ים); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כא|דה&quot;ב ו,כא]] (א=יִֽתְפַּלֲל֖וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כד|דה&quot;ב ו,כד]] (א=וְהִתְפַּֽלֲל֧וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו לח|דה&quot;ב ו,לח]] (א=וְהִֽתְפַּֽלֲל֗וּ); [[דברי הימים ב ז/טעמים#ז יד|דה&quot;ב ז,יד]] (א=וְיִֽתְפַּֽלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב יב/טעמים#יב יג|דה&quot;ב יב,יג]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[דברי הימים ב טז/טעמים#טז ט|דה&quot;ב טז,ט]] (א=מְשֹׁטֲט֤וֹת); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ יט|דה&quot;ב כ,יט]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=וּֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כה|דה&quot;ב כ,כה]] (א=בֹּזֲזִ֥ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כו|דה&quot;ב כ,כו]] (א=בֵּרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יז|דה&quot;ב כא,יז]] (א=כׇּל־הָרֲכוּשׁ֙); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יב|דה&quot;ב כג,יב]] (א=וְהַֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יג|דה&quot;ב כג,יג]] (א=וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד יד|דה&quot;ב כד,יד]] (א=וּֽכֲכַלּוֹתָ֡ם); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט יב|דה&quot;ב כט,יב]] (א=הַקֳּהָתִי֒ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ל|דה&quot;ב כט,ל]] (א=וַֽיְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כז|דה&quot;ב ל,כז]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב לא/טעמים#לא ח|דה&quot;ב לא,ח]] (א=וַֽיְבָרֲכוּ֙); [[דברי הימים ב לב/טעמים#לב לא|דה&quot;ב לב,לא]] (א=הַֽמֲשַׁלְּחִ֤ים); [[דברי הימים ב לג/טעמים#לג יח|דה&quot;ב לג,יח]] (א=הַֽמֲדַבְּרִ֣ים); [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד יב|דה&quot;ב לד,יב]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר בכתר ירושלים, אך קיים ברשימה בדעת מקרא.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|דה&quot;ב לה,ז]] (א=מֵרֲכ֥וּשׁ);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה טו|דה&quot;ב לה,טו]] (א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: עיצוב טעמי אמ&quot;ת==

להסבר מפורט על המדיניות במהדורתנו לעיצוב טעמי אמ&quot;ת, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו. כאן נפרט את כל המקומות שבהם יושמה מדיניות זו.

===עולה ויורד===

להסבר מפורט על המדיניות כלפי הטעם &quot;עולה ויורד&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot; באות אחת:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 13) שבהם סימנו &quot;עולה ויורד&quot; באופן מלא (=תו של &quot;עולה&quot; ותו של &quot;יורד&quot;) באות אחת, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שמשמיט בעקביות את ה&quot;עולה&quot; בתיבות הללו (ייתכן מסיבות הקשורות לנגינתן). בעתיד נסמן את ה&quot;עולה&quot; בתיבות אלו ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} אם תהיה אפשרות טכנית לעשות כך.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים ל/טעמים#ל יב|ל,יב]] (א=לְמָח֢וֹל לִ֥י); [[תהלים מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א=לְאֵ֢ל חָ֥י); [[תהלים נה/טעמים#נה כ|נה,כ]] (א=קֶ֗דֶם סֶ֥לָה); [[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]] (א=י֤וֹם{{מ:לגרמיה}}י֥וֹם); [[תהלים פו/טעמים#פו ב|פו,ב]] (א=כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥נִי); [[תהלים קט/טעמים#קט טז|קט,טז]] (א=עֲשׂ֢וֹת חָ֥סֶד); [[תהלים קכה/טעמים#קכה ב|קכה,ב]] (א=סָבִ֢יב לָ֥הּ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי כד/טעמים#כד כד|כד,כד]] (א=צַדִּ֢יק אָ֥תָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טו|ל,טו]] (א=הַ֤ב{{מ:פסק}}הַ֥ב).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (א=וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה); [[איוב ט/טעמים#ט כב|ט,כב]] (א=אַחַ֗ת הִ֥יא); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ);{{הערה|יושם לב שיש סימן למחיקה מעל האות רי&quot;ש, ושמא נמחק ה&quot;עולה&quot; (ראו ייבין, מט.1, עמ' 330).}} [[איוב לד/טעמים#לד כ|לד,כ]] (א=וַחֲצ֢וֹת לָ֥יְלָה).

'''ב. מקף בין שתי תיבות של &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot;:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 55) שבהם ה&quot;עולה&quot; וה&quot;יורד&quot; באות בשתי תיבות סמוכות. אם אין בתיבת ה&quot;עולה&quot; טעם עצמאי, אז סימנו מקף בין תיבת ה&quot;עולה&quot; לתיבת ה&quot;יורד&quot;, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ואם יש טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot;, והיא לא ראויה אם כן להיות מוקפת, אז מהדורתנו זהה לנוסח הכתר (בלי מקף) וסימנו את הדוגמה בכוכבית. ברשימה מובא נוסחו של כתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את המקף;{{הערה| במקום אחד שבו הכתר לא קיים (תהלים יח,מד) הבאנו ברשימה את נוסחו של כתי&quot;ל, שגם בו המקף מושמט בדרך כלל.}} דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן המקף מסומן בכתר '''מודגשות''', והן מופיעות במהדורתנו כמקפים רגילים. ואילו בשאר המקומות (שבהם אין טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot; אך המקף מושמט בכתר ארם צובה) סימנו את המקף ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} במהדורתנו.{{הערה|השתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:מקף אפור]].}}

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]] (א{{=}}עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם); [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (א{{=}}אֶֽ֫ל חֹ֥ק); [[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א*{{=}}מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב); [[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א{{=}}אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א*{{=}}יִסַּ֢דְתָּ֫ עֹ֥ז); [[תהלים יד/טעמים#יד ד|יד,ד]] (א*{{=}}כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים יח/טעמים#יח מד|יח,מד]] (ל*{{=}}מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם); [[תהלים כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א*{{=}}וְעִם־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים ל/טעמים#ל ח|ל,ח]] (א{{=}}לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז); [[תהלים ל/טעמים#ל י|ל,י]] (א{{=}}אֶ֫ל שָׁ֥חַת); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים לא/טעמים#לא יט|לא,יט]] (א{{=}}שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר); [[תהלים לא/טעמים#לא כא|לא,כא]] (א{{=}}מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]] (א*{{=}}וְהִתְח֢וֹלֵֽ֫ל ל֥וֹ); [[תהלים מ/טעמים#מ יח|מ,יח]] (א{{=}}יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] (א*{{=}}לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ); [[תהלים מה/טעמים#מה ח|מה,ח]] (א{{=}}וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע); [[תהלים נג/טעמים#נג ה|נג,ה]] (א*{{=}}פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] (א*{{=}}לֹא־הָ֢יָה֫ פָ֥חַד); [[תהלים נו/טעמים#נו ט|נו,ט]] (א*{{=}}סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה); [[תהלים סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א{{=}}בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|ע,ו]] ('''א{{=}}ח֫וּשָׁה־לִּ֥י'''); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א{{=}}לִ֫י ט֥וֹב); [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]] (א{{=}}שֽׁ֫וּב נָ֥א); [[תהלים פח/טעמים#פח א|פח,א]] (א{{=}}לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח); [[תהלים פח/טעמים#פח י|פח,י]] (א{{=}}מִנִּ֫י עֹ֥נִי); [[תהלים צז/טעמים#צז י|צז,י]] (א{{=}}שִׂנְא֫וּ רָ֥ע); [[תהלים קב/טעמים#קב ג|קב,ג]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] ('''א=לֹ֫א־לָ֥נוּ'''); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כז|קיח,כז]] (א*{{=}}וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ז|קמב,ז]] (א*{{=}}כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ב|תהלים קמד,ב]] (א{{=}}וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|תהלים קמד,יג]] (א{{=}}אֶ֫ל זַ֥ן); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א{{=}}יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי א/טעמים#א כב|א,כב]] (א{{=}}תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי); [[משלי ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] ('''א=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן'''); [[משלי ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (א{{=}}עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם); [[משלי ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (א{{=}}שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע); [[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א*{{=}}שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] ('''א=כֶּ֫ן־ה֥וּא'''); [[משלי כד/טעמים#כד יב|כד,יב]] (א*{{=}}לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה); [[משלי כה/טעמים#כה ז|כה,ז]] (א{{=}}עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טז|ל,טז]] (א*{{=}}וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] ('''א=לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם'''); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] ('''א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר''').

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ג/טעמים#ג ד|ג,ד]] (א{{=}}יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א*{{=}}יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל); [[איוב ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א{{=}}אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י); [[איוב כא/טעמים#כא לג|כא,לג]] (א{{=}}רִגְבֵ֫י נָ֥חַל); [[איוב כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (א{{=}}בְּֽמֹרְדֵ֫י א֥וֹר); [[איוב לב/טעמים#לב ב|לב,ב]] (א*{{=}}מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם); [[איוב לג/טעמים#לג ט|לג,ט]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א{{=}}שִׁמְע֫וּ לִ֥י); [[איוב לז/טעמים#לז ו|לז,ו]] (א{{=}}הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ); [[איוב מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י דָ֥עַת).

{{עוגן|מקום העולה}}'''ג. מקום כתיבת ה&quot;עולה&quot; בתוך התיבה:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;, ועוד רשימה של הפסוקים שיש בהם &quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה. דרכו של כתר ארם צובה על פי רוב לכתוב את ה&quot;עולה&quot; באות הראשונה של הברה הראויה לגעיה קלה (אם בתיבה יש הברה כזאת), ובאות יו&quot;ד של שם הוי&quot;ה (אותה שיטה בשם הוי&quot;ה נמצאת בכתר לגבי כתיבתו של הטעם המחבר צינורית,  וראו ב[[#צינורית|סעיף הבא]]). אך נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן ה&quot;עולה&quot; בקביעות בהברה שלפני הטעם, ובאות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה (וכמו כן במהדורות ברויאר). בהתאם למדיניות שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]], סימן ה&quot;עולה&quot; מופיע בה בעקביות בהברה הראויה לגעיה ובאות יו&quot;ד בשם הוי&quot;ה.

:'''הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;:''' [[תהלים כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א*=וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א*=תִּ֫צְּרֵ֥נִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב י|תהלים לב,י]] (א!=לָרָ֫שָׁ֥ע); [[תהלים לז/טעמים#לז מ|לז,מ]] (א*=וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א*=אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים נ/טעמים#נ ג|נ,ג]] (א*=וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ); [[תהלים נ/טעמים#נ כג|תהלים נ,כג]] (א!=יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי [תיקון בכתב־היד שלא הושלם]); [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (א!=מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים נה/טעמים#נה כג|נה,כג]] (א*=יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א*=כֻ֫לְּכֶ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|תהלים סח,כא]] (א!=לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים סח/טעמים#סח כב|סח,כב]] (א*=אֹ֫יְבָ֥יו); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (א*=ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים עא/טעמים#עא יח|תהלים עא,יח]] (א*=אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי); [[תהלים קכ/טעמים#קכ א|קכ,א]] (א*=הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת [לאחר תיקון בכתב־היד]);{{הערה|וכמו כן בכל מקום שתיבה זו מוטעמת ב&quot;עולה ויורד&quot;.}} [[תהלים קכד/טעמים#קכד ז|קכד,ז]] (א*=י֫וֹקְשִׁ֥ים); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|קלז,ו]] (א*=אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|תהלים קלז,ז]] (א!=יְֽרוּשָׁ֫ל{{מ:ירושלם|ָ|֥}}ם); [[תהלים קלח/טעמים#קלח ח|תהלים קלח,ח]] (א*=בַּ֫עֲדִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|קמד ז]] (א!=מִמָּ֫ר֥וֹם [לאחר תיקון הפוך בכתב־היד]); [[משלי א/טעמים#א כג|משלי א,כג]] (א*=לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י); [[משלי ג/טעמים#ג ג|משלי ג,ג]] (א*=אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (א!=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן);{{הערה|יש התחלה של כתיבת ה&quot;עולה&quot; גם מעל האות עי&quot;ן; הסופר כנראה התחיל לסמן אותו שם, התחרט באמצע וסימנו מעל האות למ&quot;ד, ולא מחק את הראשון.}} [[איוב ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (א*=הָ֫אָדָ֥ם); [[איוב יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (א*=לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה).

:'''&quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה:''' [[תהלים כז/טעמים#כז יד|תהלים כז,יד]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (א!=הָאֵ{{אתנח הפוך}}ל{{מ:פסק}}יְה֫וָ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (א*=אֶת־יְ֫הוָ֥ה [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (א!=יְה֫וָ֥ה).

===צינורית===

להסבר על המדיניות כלפי הטעם &quot;צינורית&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צינורית|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. מקף אפור אחרי צינורית שהיא לבד בתיבתה.''' להלן רשימה מלאה של התיבות שבהן הוספנו מקף אפור אחרי צינורית הנכתבת לבד בתיבתה (15 מקומות):

:[[תהלים ב/טעמים#ב ז|'''תהלים''' ב,ז]] (אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י); [[תהלים ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (כִּ֤י{{מ:לגרמיה}}לֹ֤א{{מ:מקף אפור}}אֵֽל־חָפֵ֘ץ{{מ:מקף אפור}}רֶ֥שַׁע{{מ:פסק}}אָ֑תָּה); [[תהלים יח/טעמים#יח א|יח,א]] (הִֽצִּיל־יְהֹוָ֘ה{{מ:מקף אפור}}אוֹת֥וֹ); [[תהלים יח/טעמים#יח כ|יח,כ]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בִּֽי); [[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בּֽוֹ); [[תהלים לא/טעמים#לא כב|לא,כב]] (הִפְלִ֘יא{{מ:מקף אפור}}חַסְדּ֥וֹ); [[תהלים מט/טעמים#מט טו|מט,טו]] (וַיִּרְדּ֘וּ{{מ:מקף אפור}}בָ֤ם); [[תהלים סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (בִּטְח֘וּ{{מ:מקף אפור}}ב֤וֹ); [[תהלים סו/טעמים#סו כ|סו,כ]] (לֹֽא־הֵסִ֘יר{{מ:מקף אפור}}תְּפִלָּתִ֥י); [[תהלים צה/טעמים#צה ז|צה,ז]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}עָ֤שָׂה); [[משלי ו/טעמים#ו ג|'''משלי''' ו,ג]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ); [[איוב יח/טעמים#יח יט|'''איוב''' יח,יט]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}נִ֤ין); [[איוב לב/טעמים#לב ה|לב,ה]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}אֵ֤ין); [[איוב לז/טעמים#לז כא|לז,כא]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}רָ֤אוּ).

'''ב. צינורית בשם הוי&quot;ה.''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם צינורית בשם הוי&quot;ה (א*=יְ֘הוָ֤ה ב-7 מקומות, ובניקוד אֱלֹהִים במקום האחרון [א*=יְ֘הֹוִ֤ה]):

:[[תהלים פ/טעמים#פ כ|'''תהלים''' פ,כ]]; [[תהלים פא/טעמים#פא יא|פא,יא]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ט|פד,ט]]; [[תהלים צו/טעמים#צו י|צו,י]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]]; [[תהלים קו/טעמים#קו מז|קו,מז]]; [[תהלים קט/טעמים#קט כא|קט,כא]].

'''ג. חריגים:''' יש תיקון אחד בכתר בתוך תיבה שמשקלה דומה לשם הוי&quot;ה: [[תהלים קלח/טעמים#קלח ב|קלח,ב]] (וְ֘אוֹדֶ֤ה [לפני תיקון], וְא֘וֹדֶ֤ה* [לאחר תיקון]). ובעוד תיבה שמשקלה דומה יש צינורית במקום חריג: [[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ). במהדורתנו: וְא֘וֹדֶ֤ה, וְי֘וֹד֤וּ, כשיטתו העקבית של הכתר בשאר כל המקומות.

===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל===

להסבר על ההבחנה בין הטעמים &quot;אתנח הפוך&quot; ל&quot;גלגל&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|פרק השני]]''' של המבוא.

===רביע מוגרש===

להסבר על המדיניות כלפי הטעם &quot;רביע מוגרש&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|פרק השני]]''' של המבוא.

להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 260) שבהם סימנו &quot;רביע מוגרש&quot; באופן מלא (=תו של &quot;גרש מוקדם&quot; ותו של &quot;רביע&quot;) באות אחת בעקביות, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את נקודת הרביע. דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן נקודת הרביע מסומנת '''מודגשות'''. במקומות שהכתר לא קיים (תהלים טו,א-כה,א) הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}; נקודת הרביע מסומנת בו בדרך כלל, והדגשנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שבה היא מושמטת.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' ז,א ('''א{{=}}עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ'''); ח,ז (א{{=}}כֹּ֝ל); יא,א (א{{=}}נודו נ֝וּדִי); יא,ב (א{{=}}בְּמוֹ־אֹ֝פֶל); יד,ג (א{{=}}אֵ֝ין); {{צבע גופן|אפור|טז,א (ל{{=}}אֵ֝֗ל); יז,ו (ל{{=}}לִ֝֗י); יז,י (ל{{=}}פִּ֝֗ימוֹ); יח,יב (ל{{=}}חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם); יח,טו ('''ל{{=}}רָ֝ב'''); יח,לא (ל{{=}}ה֝֗וּא); יח,לב (ל{{=}}צ֝֗וּר); כ,ט (ל{{=}}קַּ֝֗מְנוּ); כב,כא (ל{{=}}מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב); כג,ג (ל{{=}}בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק);}} כה,כא ('''א{{=}}כִּ֝֗י'''); כז,יב ('''א{{=}}עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר'''); לא,כ (א{{=}}נֶ֝גֶד); לא,כב (א{{=}}לִ֝י); לא,כד (א{{=}}עַל־יֶ֝תֶר); לב,ט (א{{=}}בַּ֝ל); לב,י (א{{=}}חֶ֝סֶד); לג,ו (א{{=}}פִּ֝יו); לה,יד ('''א{{=}}כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם'''); לו,ה (א{{=}}רָ֝ע); לז,ב (א{{=}}דֶּ֝שֶׁא); לז,ג (א{{=}}שְׁכׇן־אֶ֝רֶץ); לח,יא (א{{=}}גַּם־הֵ֝ם); מ,ח (א{{=}}בִּמְגִלַּת־סֵ֝פֶר); מ,טז (א{{=}}לִ֝י); מד,טו (א{{=}}מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ); מה,ט (א{{=}}שֵׁ֝ן); מח,ז (א{{=}}חִ֝יל); מח,יא (א{{=}}צֶ֝דֶק); מט,ג (א{{=}}יַ֝חַד); מט,כ (א{{=}}עַד־נֵ֝צַח); נ,א (א{{=}}מִמִּזְרַח־שֶׁ֝מֶשׁ); נא,ב (א{{=}}כַּאֲשֶׁר־בָּ֝א); נב,ג (א{{=}}אֵ֝ל); נב,יא (א{{=}}כִי־ט֝וֹב); נג,ב (א{{=}}עָ֝וֶל); נג,ד (א{{=}}אֵ֝ין); נה,ד (א{{=}}אָ֝וֶן); נה,ה (א{{=}}מָ֝וֶת); נז,ב (א{{=}}עַ֝ד); נח,ט (א{{=}}אֵ֝שֶׁת); סא,ד (א{{=}}מִגְדַּל־עֹ֝ז); סב,י (א{{=}}הֵ֝מָּה); סב,יב (א{{=}}עֹ֝ז); סג,ט (א{{=}}בִּ֝י); סד,ז (א{{=}}אִ֝ישׁ); סה,ו (א{{=}}כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֝רֶץ); סו,ו (א{{=}}שָׁ֝ם); סו,יד (א{{=}}וְדִבֶּר־פִּ֝י); סח,יג (א{{=}}בַּ֝יִת); סח,יח (א{{=}}בָ֝ם); סח,כט (א{{=}}ז֝וּ); סט,ג (א{{=}}בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝יִם); סט,יח (א{{=}}כִּי־צַר־לִ֝י); סט,לו (א{{=}}שָׁ֝ם); עא,יז (א{{=}}וְעַד־הֵ֝נָּה); עג,ו (א{{=}}יַעֲטָף־שִׁ֝ית); עג,יט (א{{=}}תַ֝מּוּ); עד,ה (א{{=}}בִּסְבׇךְ־עֵ֝ץ); עד,כ (א{{=}}מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ); עה,ט (א{{=}}כֹּ֝ל); עו,יב (א{{=}}שַׁ֝י); עז,ט (א{{=}}אֹ֝מֶר); עז,יז ('''א{{=}}אַ֝֗ף'''); עח,כא (א{{=}}וְגַם־אַ֝ף); עח,ל (א{{=}}ע֝וֹד); עח,מב (א{{=}}י֝וֹם); עח,נד (א{{=}}הַר־זֶ֝ה); עח,ס (א{{=}}אֹ֝הֶל); עט,ה (א{{=}}כְּמוֹ־אֵ֝שׁ); פ,טז (א{{=}}וְעַל־בֵּ֝ן); פא,יא (א{{=}}הַרְחֶב־פִּ֝יךָ); פג,יא (א{{=}}דֹּ֝מֶן); פג,יג (א{{=}}אֵ֝ת); פד,ה (א{{=}}ע֝וֹד); פד,יב (א{{=}}יִמְנַע־ט֝וֹב); פה,ב (א{{=}}שַׁ֝בְתָּ); פו,ה (א{{=}}וְרַב־חֶ֝סֶד); פז,ד (א{{=}}זֶ֝ה); פט,מח (א{{=}}עַל־מַה־שָּׁ֝וְא); צ,י (א{{=}}חִ֝ישׁ); צד,ט (א{{=}}עַ֝יִן); צד,טז (א{{=}}לִ֝י); צו,ד (א{{=}}ה֝וּא); צז,ז (א{{=}}הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ); צח,ג (א{{=}}אֵ֝ת); צח,ח (א{{=}}יַ֝חַד); צט,ב (א{{=}}ה֝וּא); ק,ד (א{{=}}הוֹדוּ־ל֝וֹ); קא,ד (א{{=}}רָ֝ע); קא,ו (א{{=}}ה֝וּא); קד,יד (א{{=}}לֶ֝חֶם); קד,יט (א{{=}}שֶׁ֝מֶשׁ); קה,ב ('''א{{=}}שִׂ֝֗יחוּ'''); קה,יא (א{{=}}חֶ֝בֶל); קו,יד (א{{=}}וַיְנַסּוּ־אֵ֝ל); קו,כ (א{{=}}שׁ֝וֹר); קו,כט (א{{=}}וַתִּפְרׇץ־בָּ֝ם); קז,לג (א{{=}}מַ֝יִם); קט,כ (א{{=}}רָ֝ע); קי,ו (א{{=}}רֹ֝אשׁ); קי,ז (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיג,ח (א{{=}}עִ֝ם); קטו,ב (א{{=}}אַיֵּה־נָ֝א); קטז,יד (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קטז,יח (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קיח,יד (א{{=}}וַֽיְהִי־לִ֝י); קיח,יט (א{{=}}אָבֹא־בָ֝ם); קיח,כא (א{{=}}וַתְּהִי־לִ֝י); קיט,יג (א{{=}}כֹּ֝ל); קיט,מט (א{{=}}עַ֝ל); קיט,סב (א{{=}}עַ֝ל); קיט,צ (א{{=}}אֶ֝רֶץ); קיט,צב (א{{=}}אָ֝ז); קיט,צג (א{{=}}בָ֝ם); קיט,קד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קיח (א{{=}}כִּי־שֶׁ֝קֶר); קיט,קכט (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קלו (א{{=}}עַ֝ל); קיט,קסד (א{{=}}עַ֝ל); קכ,ד (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ו (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); קכג,ב (א{{=}}עַ֝ד); קכג,ג (א{{=}}כִּי־רַ֝ב); קכד,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכד,ד (א{{=}}נַ֝חְלָה); קכד,ו (א{{=}}טֶ֝רֶף); קכז,א (א{{=}}לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝יר); קכז,ד (א{{=}}כֵּ֝ן); קכח,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קכט,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכט,ב (א{{=}}גַּ֝ם); קכט,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קלב,א (א{{=}}אֵ֝ת); קלב,יז (א{{=}}נֵ֝ר); קלה,ז (א{{=}}מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ); קלה,יז (א{{=}}אַ֝ף); קלז,ג (א{{=}}לָ֝נוּ); קלז,ד (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ו (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ז (א{{=}}עַ֝ד); קמ,ג (א{{=}}כׇּל־י֝וֹם); קמג,יב (א{{=}}כִּ֝י); קמח,י (א{{=}}רֶ֝מֶשׂ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' א,א (א{{=}}מֶ֝לֶךְ); ד,ה (א{{=}}וְאַל־תֵּ֝ט); ז,ט (א{{=}}לַ֝יְלָה); ז,כה (א{{=}}אַל־תֵּ֝תַע); ח,כז (א{{=}}ח֝וּג); ט,ב (א{{=}}אַ֝ף); ט,ד (א{{=}}חֲסַר־לֵ֝ב); ט,טז (א{{=}}וַחֲסַר־לֵ֝ב); יא,יג (א{{=}}וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ); יא,לא (א{{=}}אַ֝ף); יב,ח (א{{=}}וְנַעֲוֵה־לֵ֝ב); יד,כט (א{{=}}וּקְצַר־ר֝וּחַ); טו,א (א{{=}}וּדְבַר־עֶ֝צֶב); טו,ד (א{{=}}בָּ֝הּ); טו,יא (א{{=}}אַ֝ף); טו,יג (א{{=}}וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב); טו,טו (א{{=}}וְטֽוֹב־לֵ֝ב); טו,טז (א{{=}}רָ֝ב); טו,כד (א{{=}}ס֝וּר); יז,ז (א{{=}}אַ֝ף); יז,כז (א{{=}}וקר יְקַר־ר֝וּחַ); יח,ב (א{{=}}כִּ֝י); יח,ט (א{{=}}ה֝וּא); יח,יג (א{{=}}הִיא־ל֝וֹ); יט,י (א{{=}}אַ֝ף); יט,כב (א{{=}}וְטֽוֹב־רָ֝שׁ); יט,כד (א{{=}}גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ); יט,כו ('''א?{{=}}בֵּ֗֝ן'''); כ,א (א{{=}}בּ֝וֹ); כ,יד (א{{=}}ל֝וֹ); כא,ה (א{{=}}וְכׇל־אָ֝ץ); כא,כז (א{{=}}אַ֝ף); כד,ה (א{{=}}וְאִֽישׁ־דַּ֝עַת); כד,ח (א{{=}}ל֝וֹ); כד,ל (א{{=}}וְעַל־כֶּ֝רֶם); כה,כח (א{{=}}אִ֝ישׁ); כו,כז (א{{=}}אֶ֝בֶן); כז,ח (א{{=}}כֵּֽן־אִ֝ישׁ); כז,כד (א{{=}}וְאִם־נֵ֝זֶר); כח,טז (א{{=}}בֶ֝צַע); כח,כא (א{{=}}וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם); כח,כד (א{{=}}ה֝וּא); כט,ה (א{{=}}רֶ֝שֶׁת); כט,כג (א{{=}}וּשְׁפַל־ר֝וּחַ); ל,ה (א{{=}}ה֝וּא); לא,ח (א{{=}}אֶל־דִּ֝ין); לא,יב (א{{=}}כֹּ֝ל); לא,כו (א{{=}}חֶ֝סֶד).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' ה,ז (א{{=}}וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף); ה,י (א{{=}}מַ֝יִם); ו,ג (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); ו,ה (א{{=}}יִגְעֶה־שּׁ֝וֹר); ו,ו (א{{=}}אִם־יֶשׁ־טַ֝עַם); ו,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); ו,כט (א{{=}}ע֝וֹד); ז,טו (א{{=}}מָ֝וֶת); ח,טו (א{{=}}בּ֝וֹ); ח,יח (א{{=}}בּ֝וֹ); ט,כ (א{{=}}תׇּֽם־אָ֝נִי); ט,כט (א{{=}}לָמָּה־זֶּ֝ה); יא,יא (א{{=}}וַיַּרְא־אָ֝וֶן); יא,יב (א{{=}}פֶּ֝רֶא); יב,יג (א{{=}}ל֝וֹ); יב,יד (א{{=}}עַל־אִ֝ישׁ); יב,טז (א{{=}}ל֝וֹ); יג,יב (א{{=}}לְגַבֵּי־חֹ֝מֶר); יד,יד (א{{=}}עַד־בּ֝וֹא); טו,לא (א{{=}}כִּי־שָׁ֝וְא); טז,י (א{{=}}יַ֝חַד); טז,יב (א{{=}}ל֝וֹ); יז,ג (א{{=}}ה֝וּא); יז,ד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); יז,יב (א{{=}}א֝וֹר); יח,ד (א{{=}}וְיֶעְתַּק־צ֝וּר); יח,יז (א{{=}}ל֝וֹ); יט,טז ('''א!{{=}}בְּ֝מוֹ־פִ֗י''');{{הערה|ראו גם ב[[#איוב|רשימת החריגים בספר איוב]].}} כ,ט (א{{=}}וְלֹֽא־ע֝וֹד); כ,כא (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); כא,ב (א{{=}}וּתְהִי־זֹ֝את); כב,ג (א{{=}}וְאִם־בֶּ֝צַע); כב,ה (א{{=}}וְאֵֽין־קֵ֝ץ); כג,ו (א{{=}}אַךְ־ה֝וּא); כד,ה (א{{=}}לֶ֝חֶם); כה,ג (א{{=}}וְעַל־מִ֝י); כו,ד (א{{=}}וְנִשְׁמַת־מִ֝י); כו,ה (א{{=}}מַ֝יִם); כו,ז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); כז,יב (א{{=}}וְלָמָּה־זֶּ֝ה); כז,כ (א{{=}}לַ֝יְלָה); כח,יב (א{{=}}זֶ֝ה); כח,כ (א{{=}}זֶ֝ה); ל,ג (א{{=}}אֶ֝מֶשׁ); ל,ל (א{{=}}וְעַצְמִי־חָ֝רָה); לא,מ (א{{=}}תַּ֝מּוּ); לד,יא (א{{=}}אִ֝ישׁ); לד,יג (א{{=}}שָׂ֝ם); לד,כב (א{{=}}שָׁ֝ם); לד,כג (א{{=}}אֶל־אֵ֝ל); לד,כה (א{{=}}לַ֝יְלָה); לה,טז (א{{=}}בִּבְלִי־דַ֝עַת); לו,יח (א{{=}}וְרׇב־כֹּ֝פֶר); לו,כא (א{{=}}כִּֽי־עַל־זֶ֝ה); לז,יז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); לז,כ (א{{=}}אִ֝ישׁ); לט,יז (א{{=}}לָ֝הּ); לט,כח (א{{=}}שֶׁן־סֶ֝לַע); מא,ב (א{{=}}ה֝וּא); מא,יא (א{{=}}אֵ֝שׁ); מא,כג (א{{=}}יָ֝ם); מא,כו (א{{=}}ה֝וּא).

===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת===

למידע מפורט על התיבות הראויות להיות מוקפות בספרי אמ&quot;ת, והוספנו להן מקף אפור, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|פרק השני]]''' של המבוא.

==חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים==

בניגוד ל'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הסדרים בתורה|חלוקת הסדרים בתורה]]''', חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים איננה עניינית אלא בעיקר כמותית. הסדרים אינם מתחילים בתחילת עניין בדרך כלל, וגם לא מסתיימים בסוף עניין, אלא במקומות שיש בהם דברי ברכה או נחמה או שבח לה'. הסיבה לחלוקתם של ספרי הנביאים והכתובים לסדרים אינה ידועה לנו; אמנם לפי הסבר רווח, תפקידה לסמן יחידות בשביל קריאה יומית כדי לסיים את כל המקרא בשנה אחת, כי לפי חישוב פשוט יוצא שמספר הסדרים קרוב או זהה למספר ימי החול בשנה עברית רגילה (למעט שבתות ומועדים).{{הערה|הסבר זה לחלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים התפרסם במיוחד בדברי הפתיחה למהדורת קורן: &quot;על משמעותה של החלוקה לסדרים בספרי נביאים וכתובים אין לנו ידיעות ממקורותת קדמונים. הציון הבולט של הסדרים העסיק חכמים מחכמי ישראל בימינו, ובכללם ר' שאול קוסובסקי ז&quot;ל. הוא התעמק בבעיה זו והציע פתרון מסתבר. הוא חישב את כמות הסדרים של כל הספרים ביחד והגיע למספר 293; זהו מספרם של ימות החול בשנה רגילה. סיכומם של ימות החול (293) וימי שבת וחג (71) הוא 364, כלומר, מנין ימיה של שנת השמש חסר יום אחד, כנגד תשעה באב, שהוא יום אסור בתלמוד תורה (קוראים בו ספר &quot;איכה&quot;); ויום זה אף הוא נקרא &quot;מועד&quot;, ואין למנותו כאן בחשבון ימות החול. יוצא איפה שנקבע &quot;סדר&quot; קריאה מן התורה, הנביאים והכתובים, לכל יחיד ויחיד, לכל יום ויום מ-365 ימי השנה. וכך, כנראה, נהגו קדמונינו.&quot; לדיון מפורט בסדרים ראו פסח פינפער, '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו) עמ' 39-45.}}

חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים יציבה בדרך כלל במקורות (יותר מחלוקת הסדרים בתורה). בחלוקה המקובלת שבדפוסים מוצאים 293 סדרים סה&quot;כ, ויש רק כ-4 מקומות שבהם רשום סדר נוסף במקורות העתיקים:{{הערה|כל ארבעת הסדרים הנוספים מופיעים במהדורות ברויאר ע&quot;פ ספר החילופים, וגם במקראות גדולות הכתר. אמנם לא כולם מסומנים בתוך כתר ארם צובה, ולא ברור מהם הנימוקים לסימונם במקראות גדולות הכתר.}}
#&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת&quot; ([[יהושע ח/טעמים#ח א|יהושע ח א]]) = ד* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בכתר ובגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).
#&quot;וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה&quot; ([[ירמיהו יז/טעמים#יז כו|ירמיהו יז כו]]) = (ט*) (חסר בכתר ובגוף כתי&quot;ל ובחלוקה המקובלת, אך קיים בספר החילופים ומחוק ברשימת כתי&quot;ל).
#&quot;אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר&quot; ([[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה ב]]) = א* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים; המקום של הפרשה חסר בכתר).
#&quot;יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ&quot; ([[רות ב/טעמים#ב יב|רות ב יב]]) = [א*] (חסר בחלוקה המקובלת ובכתר ובגוף כתי&quot;ל, אבל קיים ברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).

מספרי הסדרים בספרי הנביאים והכתובים כדלהלן (המספרים לפי החלוקה המקובלת, והכוכביות מציינות סדר נוסף ע&quot;פ המקורות העתיקים):
*יהושע 14* | ד*
*שופטים 14
*שמואל 34
*מלכים 35
*ישעיהו 26
*ירמיהו 31* | (ט*)
*יחזקאל 29
*תרי עשר 21
**סה&quot;כ נביאים 204 (206*)
*תהלים 19
*משלי 8
*איוב 8
*שיר השירים 1* | א*
*רות 1* | [א*]
*איכה 1
*קהלת 4
*אסתר 5
*דניאל 7
*עזרא 10
*דברי הימים 25
**סה&quot;כ כתובים 89 (91*)
**סה&quot;כ נביאים וכתובים 293 (297*)

'''תחילת ספר:''' ציינו תחילת סדר גם בראש כל אחד מכ&quot;ד ספרי המקרא (במספר הרצוף &quot;א&quot;), למרות שסימון כזה אינו מופיע בתחילת ספרי המקרא בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. הסדר הראשון בתחילת כל אחד מכ&quot;ד ספרי מקרא צוין במפורש בספר החילופים וברשימות הסדרים בכתי&quot;ל ([https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up תורה], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n655/mode/1up נביאים], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n930/mode/1up כתובים]).

'''התבנית:''' תחילת כל &quot;סדר&quot; מתוייגת בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה בתוך '''[[תבנית:מ:פסוק]]''', ע&quot;י השימוש בפרמטר &quot;סדר=&quot;. תבנית זו נמצאת מיד לפני כל פסוק במקרא (בלי שום רווח ביניהם). כשיש בה פרמטר של &quot;סדר=&quot;, מופיע מספר הסדר כחלק מסימני הניווט בשוליים הצדדיים של התנ&quot;ך.

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>h20y2ahdfthnjmtkjmlhhkls1nknn7n</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087700</id>
      <parentid>3087699</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T10:21:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* המהדורות האחרות לפי כתר ארם צובה */</comment>
      <origin>3087700</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="202888" sha1="6rvi9luc0njbfil2bxjt0xui9ou914g" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ה. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות הקיימים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורה זו (חלוקת הפרשות וצורת השירות, האותיות והתיבות, הניקוד והטעמים והגעיות) מיוסד על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים. במקומות מעטים וחריגים שבהם נוסח הכתר אינו חד משמעי, או ייתכן שנפלה בו טעות, הבאנו את הנתונים בשלמותם בתיעוד הנוסח והכרענו ע&quot;פ שיקול הדעת. לאחר קביעת הנוסח נעשו התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על שיטת ההגהה והעריכה לנוסח הכתר (במקומות שהוא קיים) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה אינו קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הקודם]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

במקומות שכתר אדם צובה קיים, נוסח המקרא במהדורתנו מיוסד ישירות עליו. מכיוון שמדובר על כתב־יד אחד בלבד, שהוא מדויק ובהיר ועקבי להפליא, יש הרבה פחות צורך לדון בנוסחו של הכתר ולהשוות אותו אל כתבי־יד מקבילים, מאשר במקומות המיוסדים על כתי&quot;ל. בכל זאת, לעתים יש בו אות, ניקוד, טעם או עניין אחר הראוי לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), וזה דורש תיעוד של הנתונים לגביו, ולפעמים אף דיון והשוואה אל מקורות מקבילים.{{הערה|ברוב פרקי הנביאים והכתובים, במקומות המיוסדים על הכתר, יש ממוצע של 1-2 הערות נוסח בלבד בפרק אחד, וברוב ההערות הללו יש רק תיעוד קצר של זוטות. בספרי אמ&quot;ת יש יותר הערות נוסח בממוצע, אך רובן עוסקות בפרטים הקטנים של טעמי אמ&quot;ת.}} במקומות האלה השתמשנו באותה שיטה טכנית לתיעוד הנוסח כמו במקומות החסרים בכתר; ראו בהסבר המפורט בתוך '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|פרק המבוא לנוסח התורה]]'''.

במקרים המעטים יחסית שבהם היה צורך להשוות את הכתר לכתבי־יד אחרים, השתמשנו באותם כתבי־יד נבחרים שהוזכרו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#יסודות הנוסח ותיעודו|פרק הקודם]], לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

==הכנת מהדורת מקרא על־פי כתר ארם צובה==

===המהדורות האחרות על־פי כתר ארם צובה===

כתר ארם צובה הוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי. מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בספרי הנביאים והכתובים (במקומות שהכתר קיים), יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) שצריך בכלל להעיר בהם מבחינת קביעת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים. ורק בחלק מהמקומות האלה חייב העורך להפעיל את שיקול דעתו לגבי כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג את הממצאים במהדורה של המקרא.

עובדה מספרית פשוטה זו היא הסיבה לכך שכל המהדורות היפות של התנ&quot;ך שיצאו לאור עד היום ע&quot;פ כתר ארם צובה – כמעט זהות אחת לשנייה, אות באות ותָו בתָו (לגבי קביעת הנוסח, ולמעט עניינים התלויים בשיטות העיצוב של המהדירים). מדובר בעיקר על שלושת מהדורותיו של הרב ברויאר ומהדורת מכון ממרא, ועל מקראות גדולות הכתר.{{הערה|אפשר גם להוסיף את הכרכים הבודדים שיצאו לאור במסגרת &quot;מפעל המקרא&quot; של האוניברסיטה העברית (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל). ועם קצת הסתייגות אפשר עוד להוסיף גם את מהדורת &quot;סימנים&quot; של פלדהיים.}} כל אחת מהמהדורות הללו זהה לכל חברותיה כמעט לגמרי לגבי קביעת הנוסח (אבל לא לגמרי מבחינת עיצוב הטקסט).

'''אך בכל אחת מהמהדורות היפות הנ&quot;ל יש שני מרכיבים מקוריים וחשובים:'''
#'''קביעת עצם הנוסח ע&quot;פ שיקול הדעת במקומות חריגים.''' יש מקומות שבהם משמעותו של כתב־היד אינה ברורה לגמרי, כגון: אות שאולי סותרת את כתיב המסורה (וייתכן שנפלה טעות נדירה); ניקוד או טעם חריג שסותר את דרכו של הכתר במקומות אחרים (וייתכן שמדובר על טעות); נקודה או קו קטן של ניקוד או טעם שכתוב באופן בהיר ובלי סימני מחיקה, אך ניתן לפרש אותו ביותר מדרך אחת; מקום מטושטש או שיש בו סימני מחיקה (ולכן לא ברור לגמרי מה הייתה כוונתו של המסרן). כל מהדיר חייב להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה. כאמור, מדובר על פחות מ-200 סימנים אורתוגראפיים בלבד (אותיות, ניקוד וטעמים) בכתב־היד כולו.
#'''עיצוב המהדורה בשביל הקורא.''' כלומר: עד כמה מעתיקים את כל איפיוני כתב־היד לפרטי פרטיהם, גם כשהם אולי לא מתאימים לצרכיו של הקורא? כמה דוגמאות: האם חובה להביא בפני הקורא את נוסח סימן ה&quot;רפה&quot; שבכתר או שניתן לוותר עליו? האם צריך למסור רק את קביעת '''סוג''' חלוקת הפרשות שבכתב־היד (פרשה פתוחה או סגורה), או אף את '''צורת''' חלוקתן לפי השורות והרווחים? בתיבה שטעמה מלעיל, האם חובה לסמן את טעם הפשטא הכפולה בדיוק לפי שיטת הכתר, או שניתן לסמן אותו בכל תיבה כזו בעקביות (כמו שנעשה במהדורות ברויאר)?

לגבי ה'''עיצוב''' במהדורתנו (2), הוא יהיה לפי השיטה המנומקת היטב לעיל ב'''[[../פרק ב|פרק השני של המבוא]]'''. שיטה עצמאית זו שונה במידה ניכרת משיטותיהן של שאר המהדורות, לפחות באותה מידה שגם הן בעצמן שונות אחת מהשנייה (ואף יותר).

אמנם לגבי '''קביעת הנוסח''' במהדורתנו, במקומות המועטים יחסית בכתר שצריך להפעיל בהם את שיקול הדעת, נבחן כל מקום מחדש ונגיע להחלטה עצמאית לאחר הבאת כל הנתונים. בין המקומות האלה:
#כ־25 אותיות וצירופי תיבות בכתיב של כתר ארם צובה, שיש ספק כלשהו לגבי קביעתם, וייתכן (אפילו בספק) שלפי קביעה מסוימת הכתיב יהיה מנוגד למסורה הטברנית.
#טעויות קלות נדירות יחסית בכתב־היד בענייני ניקוד וטעמים, מהסוגים שפירט ישראל ייבין בפרק הראשון של ספרו, ועוד כמה צורות חריגות שיש לדון בהן (גם אם אינן טעויות מובהקות).{{הערה|ייבין, א.5 עמ' 16 דווח על &quot;למעלה מ-50 טעויות סופר&quot;, אבל ראו גם בסוגים הנוספים שמנה ב-א.6.}}
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שניתן לפרש אותם ביותר מדרך אחת, ו/או שהם מטושטשים ו/או לא ברורים ו/או שיש בהם סימני מחיקה (נדירים יחסית).
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שלא ברור לגמרי עד כמה הם מסכימים בעקביוּת לשיטת המסורה והכתר עצמו (כגון מרכא בתיבת תביר).
#אותיות גדולות וקטנות המוזכרות בספרות המסורה הקדומה או המאוחרת, שבדרך כלל אינן באות לידי ביטוי בנוסח הפנים של הכתר (ואף לא בנוסח הפנים של כתבי־היד הקרובים לו). כאן מדובר על חלק משיטת העיצוב במהדורתנו, שהרי בעידן כתבי־היד לא היו אותיות אלו עניין של חובה.

'''למרות נדירותם, מוכרח כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה.''' במהדורתנו נדון בכל אחד מהם במקומו (בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה על ידי השימוש ב[[תבנית:נוסח]]). בגלל שהמקומות האלה מעטים יחסית, יהיו הרבה פחות הערות נוסח בדפי העריכה בספרים שהכתר קיים בהם, מאשר בספרים המבוססים על כתב־יד לנינגרד (כיוון שהכתר חסר בהם).

לסיום צריך להוסיף ולומר, שעצם העובדה הברוכה שקיימות כל כך הרבה מהדורות משובחות ומדויקות על פי כתר ארם צובה מאפשרת לנו את השוואתן אחת לשנייה, ואת כולן ביחד לצילום כתב־היד. ניתן ללמוד מהשוואה כזו המון על אופייה של כל אחת מהמהדורות האחרות, וגם להפיק ממנה תובנות חשובות על הכתר עצמו ובשביל מהדורתנו, וכך עשינו.

==ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה==

הספר הראשון בנביאים וכתובים שבוצעה בו עריכה מלאה במהדורתנו, כולל הגהה ע&quot;פ כתר ארם צובה ו[[../פרק ב|עיצוב לפי שיטתנו]], היה [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]. ספר זה נבחר בגלל שהוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#ספר ישעיהו|נשתמר בשלמותו בכתר ארם צובה]], ובגלל שהוא ספר גדול מבחינה כמותית (כך שהיו בו מספיק דוגמאות למקומות חריגים כדי להמחיש את השיטה, והוא היווה מקרה בוחן ראוי לשיטת העבודה). כדי לבצע את הגהת הנוסח באופן מיטבי השתמשנו בכמה מקורות ביחד: בצילום הכתר, במהדורותיו של הרב ברויאר, במהדורת מכון ממרא (שהיא כמעט זהה למהדורות ברויאר{{הערה|הבדל קטן בין קביעת הנוסח במהדורת מכון ממרא לבין מהדורות ברויאר נמצא בתחום הגעיות. בעבודתנו על עשרת הפרקים הראשונים בספר ישעיהו מצאנו שני מקומות שבהם חסרה געיה במכון ממרא שקיים בכתר (ועל פיו במהדורות ברויאר): &quot;מִֽי־בִקֵּ֥שׁ&quot; ([[ישעיהו א/טעמים#א ט|א ט]]), &quot;וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים&quot; ([[ישעיהו ט/טעמים#ט יד|ט יד]]). לא ברור אם מדובר על טעות או על עניין שבשיטה. החל מפרק י&quot;א הפסקנו לתעד את הגעיות החסרות (למרות שמידי פעם מצאנו עוד), אבל מחשבון פשוט לפי התדירות בעשרת הפרקים הראשונים נראה שיש כתריסר געיות חסרות במהדורת מכון ממרא לספר ישעיהו. יש גם מקומות מעטים במהדורת מכון ממרא שהגעיה נמצאת באות אחרת מאשר בכתר, וגם במקומות האלה לא תיעדנו את התופעה אלא פשוט סימנו את הגעיה כמו שהיא בכתר.}}), ובמקראות גדולות הכתר. השימוש בצילום כתב־היד עצמו לצידן של כמה מהדורות מדויקות המבוססות עליו עזר לנו להעלות את דיוקה של ההקלדה, ואף תרם להבנתנו את שיטתה המיוחדת של כל אחת מהמהדורות האחרות.

כדי להמחיש את העבודה על קביעת הנוסח בספר ישעיהו צריך להביא סטיסטיקות של ממש, ונתחיל עם רשימת המילים החריגות של הרב ברויאר במהדורת '''כתר ירושלים''' (מתוך &quot;נוסח כתב היד&quot; בסוף הכרך). ברשימה זו הביא ברויאר את כל המקומות שבהם הוא נמנע מלהביא את נוסח הכתר במהדורתו, או שיש בהם ספק מסוים לגבי נוסח כתב־היד. כאשר מסתכלים על הפריטים ברשימתו לפי סוגיהם השונים, רואים קודם כל ש-[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו|53 מילים]] מתוך 68 בספר ישעיהו הן כולן מקרים של חטף באות לא גרונית (כ-78%).{{הערה|למרות שלעתים רחוקות מצאנו מקום שבו ברויאר לא ציין חטף באות לא גרונית, רשימותיו בדרך כלל מהווֹת תיעוד שלם ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. להסבר כללי של התופעה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.}} לגבי שאר המקומות החריגים (רק 15 במספר בספר ישעיהו), נמצא שהם מ-5 סוגים שונים:
#ספק קל לגבי קביעת אות אחת בכתר: &quot;מְרִימָ֔[י]ו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]).
#ספקות בקביעת הניקוד והטעמים והגעיות בכתר (3 מקומות, שאחד מהם ספק מקף בתיבת משרת [ראו סוג 5 דוגמה ג.]).
#מקומות חריגים בשיטת הניקוד בכתר (2 מקומות). ב[[ישעיהו יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] א=&quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום ק=מָעוּזּ֗וֹ וכן בדפוסים [ל=מָעֻזּ֗וֹ]); ב[[ישעיהו כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] א=&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; במקום ל,ק=בְּמָעוּזִּ֔י [דפוסים=בְּמָֽעֻזִּ֔י]). מצד אחד דגש חסר הוא אחד מהסוגים של הטעויות הקלות שנפלו בכתר לעתים רחוקות למרות דייקנותו{{הערה|ראו ייבין א.5, עמ' 16-17.}}, אבל חסרונו באותה תיבה פעמיים אולי רומז על עיקרון כלשהו. מצד שני גם אם הדבר נעשה בכוונה – עדיין אין עקביות בעניין זה בכתר. והשוו: &quot;מָעוּזִּ֖י&quot; ([[שמואל ב כב/טעמים#כב לג|שמ&quot;ב כב לג]]), &quot;מָעוּזִּֽי׃&quot; ([[תהלים לא/טעמים#לא ה|תהלים לא,ה]]), &quot;מָ֝עוּזָּ֗ם&quot; ([[תהלים לז/טעמים#לז לט|תהלים לז,לט]]), &quot;מָעוּזִּי֮&quot; ([[תהלים מג/טעמים#מג ב|תהלים מג,ב]]), &quot;מָע֫וּזּ֥וֹ&quot; ([[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]]).
#חריגים בניקודו של ה&quot;כתיב&quot; (4 מקומות): &quot;עֲנִוִים֙&quot; (עֲנִיִּים֙ קרי; [[ישעיהו לב/טעמים#לב ז|לב,ז]]), &quot;חֹראָיהָ֗ם&quot; (צוֹאָתָ֗ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;אֵאֵ֥ שַׁיְנֵיהֶ֖ם&quot; ([מֵימֵ֥י] רַגְלֵיהֶ֖ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;מֵי־אִתִּֽי׃&quot; (מֵאִתִּֽי׃ קרי; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|מד,כד]]).
#מקף בתיבת משרת (4-5 מקומות): א. &quot;נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ&quot; ([[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|מ,ז]]); ב. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙&quot; ([[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|נט,טז]]); ג. &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot;? ([[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] לפי ברויאר, וכך נראה יותר מעיון בכתב־היד, וכן הוא גם בכתבי־היד הקרובים לכתר [ל,ש1,ק,ל-א,ק25] ובדפוסים; אבל אולי צריך לקרוא רֽוּחַ־יְהוָ֖ה כמו שקבעו במקראות גדולות הכתר); ד. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙&quot; ([[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|סג,ה]]); ה. &quot;אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי&quot; ([[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|סו,ח]]).

לגבי שלושת הסוגים האחרונים (10-11 מקומות), נוסח הכתר ברור לגמרי בכמעט כולם (למעט &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot; ב[[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] כספק מקף בתיבת משרת), ובכולם מדובר על נטייה רווחת בכתר (ולא בטעות סופר) או לפחות על חוסר עקביות בשיטת הניקוד. נטיות אלו אינן עניין של חובה (כי אף הכתר עצמו אינו עקבי לגמרי לגביהן). ולכן לגבי מקף בתיבת משרת ולגבי ניקודו של תיבת הכתיב, במהדורתנו נעצב את המקומות האלה לפי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו|שיטתנו]], ונציין את השינויים בתיעוד הנוסח. ולגבי שתי המילים &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום מָעוּזּ֗וֹ) ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; (במקום &quot;בְּמָעוּזִּ֔י&quot;), בשתיהן אות הזי&quot;ן תהיה דגושה, כמקובל לא רק בכתבי־היד הקרובים לכתר ובדפוסים, אלא גם בכתר עצמו במקומות אחרים, וכך נשמור על עקביות למען הקורא ובהתאם למטרת העיצוב במהדורתנו.{{הערה|גם הרב ברויאר במהדורותיו החליט כך, וכנראה מאותן סיבות. אך במקראות גדולות הכתר קבעו &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; כדי להעביר את נוסח הכתר בדיוק למרות חריגותו וחוסר העקביות שבו.}}

אמנם לגבי שלושת הסוגים הראשונים (כלומר ארבעת המקומות בספר ישעיהו שבהם יש ספק כלשהו לגבי קריאת כתב־היד או לגבי כוונתו של המנקד, ואם כן יש קושי מסוים בקביעת עצם הנוסח), נצטרכנו להכריע בעצמנו על פי עיון חוזר בכתב־היד ועל פי שיקול הדעת. בארבעת המקומות האלה בספר ישעיהו החלטנו כך:
#ספק קל לגבי אות אחת: בתיבת &quot;מְרִימָ֔יו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]) נמחק החלק התחתון ביו&quot;ד הראשונה, אבל האות קיימת ברובה. גם בכתבי־יד אחרים הקרובים לכתר (ל,ק,ש1) נכתבה התיבה מלאה עם יו&quot;ד פעמיים. ייתכן שהמוחק ויתר על המחיקה באמצע, אבל לא שב כדי להשלים את החלק המחוק. ובכל מקרה האות קיימת בפועל בכתר כמו בכתבי־היד ובדפוסים (וכך גם במהדורות ברויאר, במקראות גדולות הכתר, ובמכון ממרא). לכן תופיעה במהדורתנו &quot;מְרִימָ֔יו&quot; בכתיב מלא בלי שום ציון; שאר המידע לגבי האות המסופקת יהיה בתיעוד הנוסח, והמילה תופיעה ב[[#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|רשימת המקומות החריגים בנוסח הכתיב בכתר]].
#ספק לגבי טעם ([[ישעיהו נה/טעמים#נה ה|נה,ה]]): &quot;וְלִקְד֛וֹשׁ&quot; או &quot;וְלִקְד֥וֹשׁ&quot;? הצורה השנייה מתאימה יותר לכללי הטעמים: &quot;לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃&quot;, וכך מופיע בכתבי־היד האחרים הקרובים לכתר (ל,ק) ובדפוסים; וכן הכריעו ברויאר ומג&quot;ה.{{הערה|כמעט שאין טעויות בכלל במערכת הטעמים בכתר; ראו על כך בייבין, כא.2 (עמ' 197), וייתכן שיש להוסיף את התיבה הזו בתור ספק לשני המקומות שכבר ציין (גם בהם מדובר על נקודת תביר בטעם שצפוי להיות מרכא). אך מהצבע והצורה של הנקודה ייתכן שיש כאן כתם דיו ולא נקודה שהסופר כתב אותה בכוונה, ואם כן מדובר על מרכא ואין טעות.}}
#טעמים לא ברורים ([[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|מה,ו]]): &quot;אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot; או &quot;אֲנִֽי־יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot;? במהדורתנו קיבלנו את הגרסה הראשונה לאחר עיון בכתב־היד (בדומה למקראות גדולות הכתר, ולפי זה אין צורך לתיקון בספק של ברויאר).
#ספק געיה ([[ישעיהו יד/טעמים#יד ב|יד,ב]]): &quot;בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot; או &quot;בֵּית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot;? הגעיה מטושטשת ואף ייתכן שהיא לא קיימת, אבל מעיון בצילום כתב־היד נראה לנו יותר שהסימן קיים; ולכן במהדורתנו באה הגעיה בהתאם לדעתו של ברויאר ובניגוד למקראות גדולות הכתר.

כל המקומות הנ&quot;ל מצויינים ברשימת השינויים של ברויאר. אבל יש עוד מספר מקומות בספר ישעיהו הדורשים הסבר או תיעוד (והם אינם מובאים כלל ברשימת ברויאר אלא תוקנו או שונו במהדורתו בלי שום הערה):
#טעויות סופר מובהקות בניקוד (ע&quot;פ ייבין):
##ב[[ישעיהו יד/טעמים#יד יא|יד,יא]] בתיבת &quot;וּמְכַסֶּ֖יךָ&quot; חסרה נקודת השורוק (א=ומְכַסֶּ֖יךָ).
##ב[[ישעיהו יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] בתיבת &quot;ר֧וּחַ&quot; (השנייה) חסרה פתח גנובה (א=ר֧וּח).
#תופעות של &quot;קרי וכתיב&quot; הקיימים בכתבי־היד הקרובים לכתר, וכן בדפוסים ובמהדורות ברויאר, אבל אינם מצוינים בכתר עצמו; ברובם מדובר על כתיב מלא בוי&quot;ו במקום שיש קמץ (קטן): &quot;אֶשְׁקֳוטָ֖ה&quot; ([[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|יח,ד]]); &quot;עַד־יַֽעֲבָור־זָֽעַם׃&quot; ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]]); &quot;יִסְגָּוד־ל֤וֹ&quot; ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]). בשלושת המקומות האלה ציין ברויאר קרי וכתיב אע&quot;פ שאין ציון כזה בכתר, ולמרות שמדובר על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#&quot;קרי וכתיב&quot; של אֵם קריאה|קרי וכתיב של אֵם קריאה]] (ו'). והשוו גם: &quot;הֹבִ֔אישׁ&quot; ([[ישעיהו ל/טעמים#ל ה|ל,ה]]).
#אותיות גדולות וקטנות: &quot;אֹ֖רֶ{{אות-ק|ן}}&quot; בנו&quot;ן זעירא ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|מד,יד]]), &quot;{{אות-ג|צֹ}}פָ֞ו&quot; בצד&quot;י גדולה ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]). במהדורתנו נביא את שתי האותיות המיוחדות בהתאם לשיטתנו ע&quot;פ המנהג.{{הערה|בניגוד למקראות גדולות הכתר, בו ויתרו על הצד&quot;י הגדולה ב&quot;צֹפָ֞ו&quot; ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]) שאין לה סימוכין במסורת הכתר.}}
#שם הוי&quot;ה: ב[[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ישעיהו ל,א]] נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה (א*=נְאֻם־יְהֹוָ֔ה)

עוד נקודות טכניות לגבי התצוגה של ספר ישעיהו:
*לגבי תצוגת הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot; (חסרת-יו&quot;ד), ולגבי צורות חריגות שלה כגון &quot;יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה&quot; ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|לו,ב]]), ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot;|כאן]]'''.
*יש מנהג יפה בדפוסים לסיים ספר במקרא בדבר טוב, על ידי חזרה על פסוק טוב שבא קצת לפני הפסוק האחרון (בסוף הספרים ישעיהו, מלאכי, איכה, קהלת). במהדורות ימינו המנהג קיים בדפוס קורן ואף במהדורת דותן (למרות שהמנהג אינו קיים בכתי&quot;ל). שמרנו על המנהג היפה הזה במהדורתנו, ואת הפסוק הנוסף הדפסנו כמקובל באותיותיו בלבד (בלי ניקוד וטעמים) כדי להמחיש שהוא לא חלק מנוסח המסורה. בתיעוד הנוסח שבדף המסורה ציינו שהמנהג אינו קיים בכתבי־היד.

'''תהליך העריכה של ספר ישעיהו, כמו שהוא מתואר כאן, שימש בתור מודל גם עבור עריכתם של שאר ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים==

===נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה===

נוסח האותיות בכתר ארם צובה מדויק להפליא. אך אפילו בו יש – לעתים רחוקות – כתיב מסוים שלא ברור לחלוטין אם הוא מתאים לנוסח המסורה. ברוב המקומות מדובר רק בספק, ואפילו בספק קלוש, לגבי זהותה של אות מסוימת בכתר. אבל יש גם מקומות אחדים ונדירים שבהם הכתיב בכתר חורג מהמסורה בסבירות גבוהה.

המבחן עבור &quot;התאמה למסורה&quot; נשען על השיטה שעסקנו בה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|בפרק השלישי]]''' של המבוא למהדורתנו (על נוסח הכתיב בתורה): אם לוקחים בחשבון את הערות המסורה מצד אחד, ואת הכתיב הנמצא ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר מצד שני, אז ניתן להגיע אל נוסח מוסכם כמעט בכל האותיות בתנ&quot;ך. נוסח זה מסכים בפועל לנוסח האותיות בכתר ארם צובה (במקומות שהוא קיים) כמעט בכל מקום, והיוצאים מן הכלל נדירים ביותר.

להלן רשימה של כל המקומות האפשריים בכתר שיש בהם ספק, ואפילו ספק קל עד קלוש, לגבי התאמה למסורה. הטבלה מציגה שני סוגים שונים של ספקות בנוסח הכתיב:
#ספק לגבי אות אחת בכתר (24 מקומות);
#ספק לגבי צירוף בין שתי תיבות בכתר, כגון &quot;מַלְכִּישׁ֔וּעַ&quot; או &quot;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&quot; (3 שמות ב-7 מקומות).

בעמודה הימנית בטבלה מצוין מספר הפסוק ביחד עם קישור לדף של הפרק. בעמודה האמצעית מופיע הנוסח הבעיתי בכתר (אפילו בספק), ובצד שמאל נוסח אחר שאולי מתאים יותר למסורה. הנוסח המופיע במהדורתנו לגבי כל פריט מסומן בכוכבית (*).{{הערה|למידע מלא לגבי כל פריט יש לראות את תיעוד הנוסח הנמצא בתוך דף העריכה של הפרק (יש קישור ישיר לפרק בעמודה הימנית של הטבלה). לא הבאנו ברשימה זו את [[#אותיות גדולות וקטנות|האותיות הגדולות והקטנות במהדורתנו]], השונות ברובן ממה שמופיע בכתר.}}

{| border=&quot;1&quot; align=center
|+ '''מקומות חריגים בנוסח הכתיב בכתר ארם צובה'''
|-
|colspan=3 align=center|'''נוסח האותיות'''
|-
!פסוק
!הנוסח בכתר
!נוסח אחר
|-
|[[יהושע ח/טעמים#ח ח|יהושע ח,ח]]
|'''בְּ'''תָפְשְׂכֶ֣ם?
|'''כְּ'''תׇפְשְׂכֶ֣ם*
|-
|[[יהושע י/טעמים#י יד|יהושע י,יד]]
|'''בַּ'''יּ֤וֹם?
|'''כַּ'''יּ֤וֹם*
|-
|[[יהושע טו/טעמים#טו סא|יהושע טו,סא]]
|וּסְ'''בָ'''כָֽה?
|וּסְ'''כָ'''כָֽה*
|-
|[[שופטים ז/טעמים#ז יז|שופטים ז,יז]]
|'''בַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה?
|'''כַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה*
|-
|[[שמואל א ח/טעמים#ח כ|שמ&quot;א ח,כ]]
|מַלְכֵּ֙'''י'''נוּ֙?
|מַלְכֵּ֙נוּ֙*
|-
|[[שמואל ב ז/טעמים#ז כב|שמ&quot;ב ז,כב]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[מלכים א ג/טעמים#ג כ|מל&quot;א ג,כ]]
|יְשֵׁ'''י'''נָ֔ה?
|יְשֵׁנָ֔ה*
|-
|[[מלכים א ו/טעמים#ו כט|מל&quot;א ו,כט]]
|וְתִמֹר֔'''וֹ'''ת!
|וְתִמֹרֹ֔ת*
|-
|[[ישעיהו י/טעמים#י טו|ישעיהו י,טו]]
|מְרִימָ֔ו?
|מְרִימָ֔'''י'''ו*
|-
|[[ירמיהו לג/טעמים#לג כו|ירמיהו לג,כו]]
|כתיב=אָשִׁ֥'''י'''ב?&lt;br&gt;(אין קרי)
|כתיב=אָשִׁ֥'''ו'''ב*&lt;br&gt;(קרי=אָשִׁ֥יב)*
|-
|[[ירמיהו מט/טעמים#מט ח|ירמיהו מט,ח]]
|הֶעְמִ֣'''י'''קוּ*
|הֶעְמִ֣קוּ
|-
|[[יחזקאל כד/טעמים#כד כד|יחזקאל כד,כד]]
|בְּב'''וֹ'''אָ֕הּ*
|בְּבֹאָ֕הּ
|-
|[[יחזקאל כט/טעמים#כט ז|יחזקאל כט,ז]]
|'''כְּ'''תָפְשָׂ֨ם?
|'''בְּ'''תׇפְשָׂ֨ם*
|-
|[[יחזקאל לא/טעמים#לא יא|יחזקאל לא,יא]]
|'''בְּ'''רִשְׁע֖וֹ?
|'''כְּ'''רִשְׁע֖וֹ*
|-
|[[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|יחזקאל לה,ט]]
|כתיב=תָ'''ו'''שֹׁ֑בְנָה?
|כתיב=תָ'''י'''שֹׁ֑בְנָה*
|-
|[[יחזקאל לז/טעמים#לז י|יחזקאל לז,י]]
|וַיִּֽ'''הְ'''י֗וּ?
|וַיִּֽ'''חְ'''י֗וּ*
|-
|[[הושע ו/טעמים#ו יא|הושע ו,יא]]
|'''כְּ'''שׁוּבִ֖י?
|'''בְּ'''שׁוּבִ֖י*
|-
|[[עמוס ה/טעמים#ה כז|עמוס ה,כז]]
|וְהִגְלֵ'''י'''תִ֥י*
|וְהִגְלֵתִ֥י
|-
|[[מיכה ו/טעמים#ו ב|מיכה ו,ב]]
|מ֣'''וֹ'''סְדֵי*
|מֹ֣סְדֵי
|-
|[[נחום ג/טעמים#ג יז|נחום ג,יז]]
|וְנֹדַ֔ד
|וְנ'''וֹ'''דַ֔ד*
|-
|[[דברי הימים א ח/טעמים#ח ו|דה&quot;א ח,ו]]
|אֵ'''ה֑'''וּד?
|אֵ'''ח֑'''וּד*
|-
|[[דברי הימים א יז/טעמים#יז כ|דה&quot;א יז,כ]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]
|לַבֵּ֣נ'''י'''׀יְמִינִי כתיב (!)&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|לַבֵּ֣נ׀יְמִינִי כתיב*&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|-
|[[דברי הימים ב כח/טעמים#כח יח|דה&quot;ב כח,יח]]
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ (וְאֶת־)[וּ]בְּנֹתֶ֑יהָ (!)
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ*
|-
|colspan=3 align=center|'''שמות מורכבים / תיבות מחוברות'''{{הערה|1=לגבי תיבות מורכבות במקרא, יש רשימה [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n119/mode/1up?view=theater במסורה הגדולה של כתי&quot;ש1 על במדבר א'], אותה העתיקו מתוך כתר ארם צובה: &quot;[מלין] דכתב' חדה וכן קורין '''ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג''''...&quot;. קבענו את הנוסח לפי רשימה זו גם אם יש מקף בין שתי התיבות בכתר.}}
|-
|[[שמואל א יד/טעמים#יד מט|שמ&quot;א יד,מט]]&lt;br&gt;[[שמואל א לא/טעמים#לא ב|שמ&quot;א לא,ב]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ח/טעמים#ח לג|דה&quot;א ח,לג]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ט/טעמים#ט לט|דה&quot;א ט,לט]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א י/טעמים#י ב|דה&quot;א י,ב]]
|וּמַלְכִּי'''־'''שׁ֑וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ
|וּמַלְכִּישׁ֑וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*
|-
|[[זכריה יב/טעמים#יב יא|זכריה יב,יא]]
|הֲדַד'''־'''רִמּ֖וֹן*
|הֲדַדְרִמּ֖וֹן
|-
|[[איוב יח/טעמים#יח טו|איוב יח,טו]]
|מִבְּלִי־ל֑וֹ
|מִבְּלִיל֑וֹ*
|}

===אותיות מיוחדות במהדורתנו===

{{עוגן|אותיות גדולות וקטנות}}'''א. אותיות גדולות וקטנות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות גדולות וקטנות|כמו בתורה]], לרוב אין ביצוע של אותיות גדולות וקטנות בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, אפילו במקומות שהאות המיוחדת מוזכרת במפורש ברשימות המסורה והערותיה. האזכורים בספרות המסורה והביצוע בכתבי־היד נראים קצת יותר מובהקים לגבי האותיות הקטנות מאשר לגבי האותיות הגדולות. כתיבת האותיות (הקטנות לפני הגדולות בדרך כלל כנראה) התקבלה באופן הדרגתי בכתבי־היד ובדפוסים, ובמשך הזמן הפכה להיות אחד מסימני ההיכר של &quot;נוסח המסורה&quot;, למרות שהיא לא הייתה כך בהתחלה.

הרשימה הבאה מכילה אוסף מקסימלי של האותיות הגדולות והקטנות בספרי הנביאים והכתובים.{{הערה|היא מבוססת בעיקר על הרשימה המובאת [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית] (1906), וכוללת כמעט כל אות אפשרית.}} רוב האותיות ברשימה זו מופיעות גם בדפוס קורן, ולכן הן מופיעות בפועל גם במהדורתנו (ברשימה זו הן מסומנות בכוכבית).{{הערה|אותיות גדולות וקטנות שאין להן ביצוע בדפוס קורן, אבל מופיעות בכתבי־יד או בדפוסים אחרים, צוינו בתיעוד הנוסח בתור &quot;יש דפוסים&quot;.}} אותיות שבאות לידי ביטוי של ממש בתוך כתבי־היד מצוינות ברשימה.

#'''(ג)''' [[יהושע יד/טעמים#יד יא|יהושע (יד,יא)]]: [כְּכֹ֥חִי]* / [{{מ:אות-ג|כְּ}}כֹ֥חִי]
#'''(ק)''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יט|שמואל (שמ&quot;ב כא,יט)]]: [בֶּן־יַעְ{{מ:אות-ק|רֵ֨}}י]*
#'''(ג)''' [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מלכים (מל&quot;ב יז,לא)]]: [נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*=ל?,ש1{{הערה|ראו עוד בתיעוד הנוסח וב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים כתיב|הערות על נוסח האותיות בספר מלכים בכתי&quot;ל]].}}
#'''(ק)''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|ישעיהו (מד,יד)]]: [אֹ֖רֶ{{מ:אות-ק|ן}}]*=מ&quot;ק-א
#'''(ג)''' [[ישעיהו נו/טעמים#נו י|ישעיהו (נו,י)]]: [{{מ:אות-ג|צֹ}}פָ֞ו]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו יד/טעמים#יד ב|ירמיהו (יד,ב)]]: [וְ{{מ:אות-ק|צִ}}וְחַ֥ת]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו לט/טעמים#לט יג|ירמיהו (לט,יג)]]: [וּנְבֽוּשַׁזְבָּ{{מ:אות-ק|ן֙}}]*
#'''(ק)''' [[נחום א/טעמים#א ג|נחום (א,ג)]]: [בְּ{{מ:אות-ק|ס}}וּפָ֤ה]*
#'''(ג)''' [[מלאכי ג/טעמים#ג כב|מלאכי (ג,כב)]]: [{{מ:אות-ג|זִ}}כְר֕וּ]*
#'''(ק)''' [[תהלים כד/טעמים#כד ד|תהלים (כד,ד)]]: [לַשָּׁ֣וְא]* / [לַשָּׁ֣{{מ:אות-ק|וְ}}א]
#'''(ג)''' [[תהלים עז/טעמים#עז ח|תהלים (עז,ח)]]: [הַ֭לְעוֹלָמִים]* / [{{מ:אות-ג|הַ֭}}לְעוֹלָמִים]
#'''(ג)''' [[תהלים פ/טעמים#פ טז|תהלים (פ,טז)]]: [וְ֭{{מ:אות-ג|כַ}}נָּה]*
#'''(ג)''' [[תהלים פד/טעמים#פד ד|תהלים (פד,ד)]]: [{{מ:אות-ג|קֵ֥}}ן]*
#'''(ג)''' [[משלי א/טעמים#א א|משלי (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|מִ֭}}שְׁלֵי]*
#'''(ק)''' [[משלי כח/טעמים#כח יז|משלי (כח,יז)]]: [אָ֭{{מ:אות-ק|דָ}}ם]*
#'''(ק)''' [[משלי ל/טעמים#ל טו|משלי (ל,טו)]]: [הַ֤{{מ:אות-ק|ב}}]*
#'''(ק)''' [[איוב ז/טעמים#ז ה|איוב (ז,ה)]]: [ו{{מ:אות-ק|ג}}יש (כתיב) וְג֣וּשׁ (קרי)]*
#'''(ג)''' [[איוב ט/טעמים#ט לד|איוב (ט,לד)]]: [שִׁבְ{{מ:אות-ג|ט֑}}וֹ]*
#'''(ק)''' [[איוב טז/טעמים#טז יד|איוב (טז,יד)]]: [עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶ{{מ:אות-ק|ץ}}]* (פרץ [2])
#'''(ק)''' [[איוב לג/טעמים#לג ט|איוב (לג,ט)]]: [{{מ:אות-ק|חַ֥}}ף]*
#'''(ג)''' [[שיר השירים א/טעמים#א א|שיר השירים (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|שִׁ֥}}יר]*
#'''(ג)''' [[רות ג/טעמים#ג יג|רות (ג,יג)]]: [לִ֣י{{מ:אות-ג|נִ}}י]*
#'''(ק)''' [[איכה א/טעמים#א יב|איכה (א,יב)]]: [{{מ:אות-ק|ל֣}}וֹא]*
#'''(ק)''' [[איכה ב/טעמים#ב ט|איכה (ב,ט)]]: [{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ]*
#'''(ק)''' [[איכה ג/טעמים#ג לו|איכה (ג,לו)]]: [לְ{{מ:אות-ק|עַ}}וֵּ֤ת]*
#'''(ג)''' [[קהלת ז/טעמים#ז א|קהלת (ז,א)]]: [{{מ:אות-ג|ט֥}}וֹב]*
#'''(ג)''' [[קהלת יב/טעמים#יב יג|קהלת (יב,יג)]]: [{{מ:אות-ג|ס֥}}וֹף]*
#'''(ג)''' [[אסתר א/טעמים#א ו|אסתר (א,ו)]]: [{{מ:אות-ג|ח֣}}וּר]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ז|אסתר (ט,ז)]]: [פַּרְשַׁנְדָּ֛{{מ:אות-ק|תָ}}א]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [פַּרְמַ֙{{מ:אות-ק|שְׁ}}תָּא֙]*
#'''(ג,ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [{{מ:אות-ג|וַ}}יְ{{מ:אות-ק|זָֽ}}תָא]*
#'''(ג)''' [[אסתר ט/טעמים#ט כט|אסתר (ט,כט)]]: [וַ֠{{מ:אות-ג|תִּ}}כְתֹּ֠ב]*
#'''(ק,ג)''' [[דניאל ו/טעמים#ו כ|דניאל (ו,כ)]]: [בִּשְׁ{{מ:אות-ק|פַּ}}רְ{{מ:אות-ג|פָּ}}רָ֖א]*
#'''(ג)''' [[דברי הימים א א/טעמים#א א|דברי הימים (דה&quot;א א,א)]]: [{{מ:אות-ג|אָ}}דָ֥ם]*

{{עוגן|אותיות מנוקדות}}'''ב. אותיות מנוקדות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות מנוקדות|כמו בתורה]], יש ביצוע מובהק לאותיות המנוקדות בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה והערותיה. מתוך 15 תיבות סה&quot;כ בתנ&quot;ך (שיש בהן אות מנוקדת אחת או כמה אותיות מנוקדות), 5 מהן נמצאות בספרי הנביאים והכתובים. לפעמים יש אי־הסכמה מודעת לגבי פרטים מסוימים בכתבי־היד העיקריים שעליהם מבוססת מהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל), והם מתועדים ברשימה זו.

#[[שמואל ב יט/טעמים#יט כ|שמואל (שמ&quot;ב יט,כ)]]: [יָׄצָ֥אׄ]*=א / ל=יָׄצָ֥ׄאׄ (=מ&quot;ס-ל)
#[[ישעיהו מד/טעמים#מד ט|ישעיהו (מד,ט)]]: [הֵ֗ׄמָּׄהׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מא/טעמים#מא כ|יחזקאל (מא,כ)]]: [הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו כב|יחזקאל (מו,כב)]]: [מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ]*=א,ל
#[[תהלים כז/טעמים#כז יג|תהלים (כז,יג)]]: [לׅׄוּׅׄלֵׅׄ֗אׅׄ]*=א / ל=[לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ] (=מ&quot;ק-ל) / מ&quot;ס-ל=[לׅׄוּׄלֵׅׄ֗אׅׄ]

{{עוגן|נו&quot;ן הפוכה}}'''ג. נו&quot;ן הפוכה:''' תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת בנביאים וכתובים ב[[תהלים קז/טעמים|מזמור ק&quot;ז שבספר תהלים]] (שבע פעמים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נו&quot;ן הפוכה|בתורה]] היא נמצאת סביב [[במדבר י/טעמים#י לד|פרשה אחת]] (סה&quot;כ פעמיים בהתחלה ובסוף הפרשה). מקומן וצורתן בתהלים נקבעה במהדורתנו על בסיס כתר ארם צובה, בהתאמה קלה לעיצוב שבמהדורתנו.

תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:
#'''[[תהלים קז/טעמים#קז כג|במהדורתנו]] (מזמור ק&quot;ז, בשבעת הפסוקים הבאים: כג, כד, כה, כו, כז, כח; מ)'''
#'''[https://archive.org/details/Aleppo_Codex/page/n524/mode/1up בכתר ארם צובה]'''
#[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F389A.jpg בכתי&quot;ל] [http://tanach.us/Tanach.xml?Ps107:1-107:43 (הקלדת וסטמינסטר)]
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n679/mode/1up בכתי&quot;ש1]
#[https://archive.org/details/BL_Or2375_02Psalms/page/n118/mode/1up בכתי&quot;ב1]
#במ&quot;ג דפוס ונציה: [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1437/mode/1up עמוד ראשון] | [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1438/mode/1up עמוד שני]

{{עוגן|אותיות תלויות}}'''ד. אותיות תלויות:''' תופעת האותיות התלויות נמצאת בארבעה מקומות בספרי הנביאים והכתובים, ואינה קיימת כלל בתורה.

#[[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים (יח,ל)]]: [בֶּן־מְ{{אות תלויה במקרא|נַ|שופטים יח ל}}שֶּׁ֜ה]*=א,ל
#[[תהלים פ/טעמים#פ יד|תהלים (פ,יד)]]: [מִיָּ֑{{מ:אות תלויה|עַ|תהלים פ יד}}ר]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח יג|איוב (לח,יג)]]: [רְשָׁ{{מ:אות תלויה|עִ֣}}ים]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח טו|איוב (לח,טו)]]: [מֵרְשָׁ{{אות תלויה במקרא|עִ֣|איוב לח טו}}ים]*=א,ל

===תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים===

לעתים רחוקות יש תוספת פסוקים בנ&quot;ך, בכתבי־היד המאוחרים (אך לא בכתבי־היד הטברנים והקרובים לכתר) ובדפוסים הנפוצים. יש בתוספות הללו מילוי של פרטים בקטסט לפי פסוקים מקבילים.

'''א.''' ב[[יהושע כא/טעמים|יהושע פרק כ&quot;א]] יש תוספת של שני פסוקים (אחרי פסוק ל&quot;ה) שנדפסה בדפוסים רבים. התוספת מבוססת על הפסוקים המקבילים בספר דברי הימים ([[דברי הימים א ו/טעמים#ו סג|דה&quot;א ו,סג2-סד]]), והיא נמצאת בחלק מכתבי־היד מימי הביניים.{{הערה|1=כך במספר כתבי־יד ספרדים, לדוגמה: [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n247/mode/1up?view=theater כת&quot;י פריז Heb 25] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני פסוקים לא נכתבו בספר הלל&quot;); ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n267/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה] ובהערה לצדו (&quot;אלו שנים פסוקים אינם בהללי ואין ראוי לכתבם&quot;); ב[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images/page/n254/mode/1up תנ&quot;ך קטלוניה] ובהערה לצדו (&quot;במקרא מדוייקת לא מצאנו אלו השני פסוקים וכן כתב גם הקמחי&quot;); ב[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n428/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני הפסוקים אינם כתובי' בהללי&quot;). אמנם ב[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n103/mode/1up?view=theater כתר שם טוב] התוספת לא נכתבה, ובהערה צוין: &quot;ויש ספ'[רים] שכתו'[ב] כאן וממטה ראובן, ואת קדמות, הכתו'[בים] בד'[ברי] הי'[מים] ורבנו האיי גאון ז&quot;ל כ[ת]'[ב] שאין נכתבי'[ם] כאן וכן בהללי ובס'[פר] הבבלי ובש' שתי אחיות.&quot; בכתי&quot;ב1 מתימן [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n51/mode/1up?view=theater התוספת לא נמצאת], אך יד מאוחרת הוסיפה אותה בשוליים בשני תיגאן נוספים: [https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n58/mode/1up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n170/mode/1up?view=theater כאן]; ובעוד אחד הוא [https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n112/mode/1up?view=theater כתוב בסוגריים].}} אך היא לא נמצאת כלל בכתבי־יד טברניים מובהקים כגון א,ל,ק,ש1 (בהם הטקסט הזה נמצא בדברי הימים בלבד), והיא גם לא משתקפת בסכומי הפסוקים בספר יהושע; '''לכן התוספת לא מופיעה במהדורתנו''' (וראו עוד ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yehoshua/21.35#m6e0nf מנחת שי]).

ברוב הדפוסים שבהם מופיעה התוספת, יש קיצור לעומת הפסוקים בדברי הימים, ולעומת האזכורים האחרים של ערי המקלט ביהושע. אך יש גם נוסח מורחב יותר שכולל את המלים &quot;את עיר מקלט הרצח&quot; (כמו ביהושע) ו&quot;את בצר '''במדבר'''&quot; (כמו בדברי הימים). להלן הנוסח של התוספת (הנוסח המורחב מובא בסוגריים עגולים):

{{מ:טעמי המקרא}}
:&lt;קטע התחלה=תוספת של שני פסוקים/&gt;וּמִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן (אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ) [אֶת־בֶּ֖צֶר / (אֶת־בֶּ֥צֶר בַּמִּדְבָּ֖ר)] וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ (וְ)אֶת־יַ֖הְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃ (וְ)אֶת־קְדֵמוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ (וְ)אֶת־מֵיפַ֖עַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃&lt;קטע סוף=תוספת של שני פסוקים/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

תוספת זו נדפסה בתחתית הדף מחוץ לרצף הפסוקים (בלי מספרים) במהדורותיהם של [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/33/mode/1up בֶּר], [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n394/mode/1up לטריס], דותן וקורן. בכולן נדפס הנוסח '''הקצר''', חוץ מבער שהדפיס '''שילוב בין שני הנוסחים''' (בדומה למה שעשינו למעלה). במהדורות גינצבורג התוספת הקצרה נדפסה בתוך רצף הפסוקים, ושני הפסוקים שבתוספת ממוספרים. בהערותיו ציין גינצבורג את כתבי־היד שבהם התוספת קיימת או לא קיימת, והצביע על הבדלים בין הנוסח הארוך לנוסח הקצר; ראו ב[https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/433/mode/2up מהדורתו הראשונה] וב[https://archive.org/details/prophetaepriores00gins/page/55/mode/1up מהדורתו השניה]. בדפוסים כגון [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/386/mode/1up ליסֶר], המיוסדים על דפוס ון דר הוט (אמסטרדם, 1705) לא נדפסה התוספת. הם מציינים בהערה:

:בקצת ספרים יש כאן ב' פסוקים וממטה ראובן וגומר וטעות הוא ואינם ראויים להיות עיין בפירוש הרד&quot;ק ובמסרה וכן נמצא בג' ספרים ישנים מדויקים כתיבת יד.

למרות שהתוספת לא קיימת בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ובכתי&quot;ל בפרט, היא מובאת בדפוסים המבוססים ישירות על כתי&quot;ל. במהדורות דותן היא מובאת בתחתית העמוד. ב-BHS היא מובאת בפנים הטקסט (בתור פסוקים 36-37), אך באותיות קטנות, ויש הערה שמסבירה את המקורות של הטקסט. גם בהקלדה הדיגיטלית של כתי&quot;ל (UXCL) היא [https://tanach.us/Tanach.xml?Josh21:1-21:45 מובאת בפנים הטקסט] (בתור פסוקים 36-37), אך בגופן אפור, ויש הערת &quot;X&quot; אדומה לפני כל אחד משני הפסוקים המסביר שהטקסט אינו קיים בכתי&quot;ל. הנימוק להשאיר את התוספת בפנים הטקסט הוא כדי לשמור על המספור הקיים הפסוקים, וגם פרויקטים נוספים שנעשה בהם שימוש ב-UXLC מנסים לשמור על המספור הקיים (ביניהם [https://www.sefaria.org.il/Joshua.21.35?lang=he ספריא]). התוספת מובאת באתר &quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Yehoshua/21.35#m7e0n6 על התורה]&quot; אחרי פסוק ל&quot;ה בסוגריים מרובעים (&quot;במקצת נוסחאות&quot;).

'''ב.''' ב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']] יש תוספת של פסוק אחד (אחרי פסוק ס&quot;ז), הנמצאת בכתבי־יד מסוימים{{הערה|1=ראו לדוגמה בכתב יד פריס Heb 25, בו היא [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n796/mode/1up?view=theater נכתבה ואח&quot;כ נמחקה], וכמו כן ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n797/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה].}} ובדפוסים רבים. יש דיון לגבי התוספת הזאת ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Nechemyah/7.67#m7e0n6 מנחת שי], ולגבי דיוקם של כתבי־היד שבהם היא מופיעה. התוספת נמצאת בדפוסים רבים, לדוגמה: [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/1258/mode/1up?view=theater ליסֶר] (פסוק 68), [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n1265/mode/1up?view=theater לטריס] (פסוק 68), [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n90/mode/1up?view=theater בֶּר] (עיגול מסורה אחרי פסוק 67 מפנה אל התוספת המובאת בהערת שוליים בתחתית העמוד); במהדורות גינצבורג הפסוק הנוסף מובא רק בהערה המציינת כתבי־יד ודפוסים שבהם הוא נמצא ([https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה שנייה]).

מדובר על פריט מתוך רשימת העולים לציון, המופיע ב[[עזרא ב/טעמים|עזרא ב]] וב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה ז]] במקביל. הפסוק הנוסף ברשימה השנייה (נחמיה ז') לקוח מהרשימה הראשונה ('''[[עזרא ב/טעמים#ב סו|עזרא ב,סו]]'''):

{{מ:טעמי המקרא}}
:{{#קטע:עזרא ב/טעמים|סו}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

בחלק מהדפוסים אף מציינים גרסה אחרת של סוף הפסוק בתוספת האות ו':

{{מ:טעמי המקרא}}
:מָאתַ֖יִם (וְ)אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

התוספת נמצאת גם במהדורות קורן ודותן (בתחתית הדף). לעומת התוספת בספר יהושע, היא לא נמצאת בגוף הטקסט ב-BHS (רק הערת נוסח מפנה אל עזרא ב,סו), ולא באתרים [https://hcanat.us/Tanach.xml?Neh7:1-7:72 UXLC], ב[https://www.sefaria.org.il/Nehemiah.7.67?lang=he ספריא], ו&quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Nechemyah/7.67#m7e0n6 על התורה]&quot;.

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה==

&lt;קטע התחלה=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע התחלה=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;'''להלן רשימות של המקומות שבהם חרגנו מנוסח הניקוד והטעמים&lt;קטע סוף=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt; והגעיות שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי הנביאים והכתובים שבו.'''

&lt;קטע התחלה=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;א. בחלק מהמקומות מדובר על '''טעות ודאית''' בכתב־היד, ובחלק מדובר על '''ניקוד חריג'''{{הערה|ניקוד חריג יכול להיות שריד של שיטת ניקוד אחרת, ויש דוגמאות רבות לכך בכתי&quot;ל (לדוגמה חילופי סגול-פתח, או השמטת דגש באות יו&quot;ד אחרי וי&quot;ו ההיפוך). בכל זאת ניקוד כזה אינו מתאים לשיטת הניקוד שבוצעה ע&quot;י המסרן בעקביות ברוב המכריע של אותו כתב־היד, ולכן הוא נחשב לחריג.}} או ב'''הטעמה חריגה'''. ציינו פריטים כאלה בסימן קריאה ('''!''').

ב. בחלק מהמקומות החריגה בנוסח כתב־היד היא '''רק בספק''', בגלל שכתב־היד מטושטש, או בגלל שכוונתו של המסרן בסימון הניקוד או הטעם אינה חד-משמעית, או בגלל שבוצע תיקון בתוך כתב־היד (ע&quot;י המסרן עצמו או ע&quot;י יד מאוחרת). ציינו פריטים כאלה בסימן שאלה ('''?''').

ג. ברשימות הללו מובאות '''גם''' תופעות מיוחדות או ראויות לציון בנוסח הניקוד והטעמים בכתב־היד, אף אם '''לא''' חרגנו מנוסחו. אם הבאנו את נוסח כתב־היד במהדורתנו אז הפריט מסומן בכוכבית ('''*''').

ד. הרשימות '''אינן כוללות''' שינויים מנוסח כתב־היד בעקבות '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב הכללית במהדורתנו]]'''. &lt;קטע סוף=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;יש רשימות עצמאיות לחלק מהשינויים האלה משני סוגים, שהם נפוצים במיוחד ונמצאים במאות מקומות בתנ&quot;ך: ראו את רשימת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות]], ואת הרשימה ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת|עיצוב טעמי אמ&quot;ת]].

&lt;קטע התחלה=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;ה. בסוף כל פריט ציינו בקצרה את הסוג של הטעות או של התופעה המסוימת המופיעה בו, אך לא הבאנו את הנתונים המלאים לגביו. למידע מלא לגבי כל פריט המובא ברשימות, כולל השוואה לכתבי־יד נוספים, יש לעיין בהערת הנוסח הרלוונטית. הערות הנוסח ניתנות לצפייה '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ בקישור הזה]''', או על־ידי לחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (המופיע בפינה הימנית העליונה של כל דף פרק). לכל פריט ברשימה יש קישור ישיר אל הפסוק בהקשרו בתוך דף הפרק המלא, ובראש הדף אפשר למצוא &quot;הצג הערות נוסח&quot;.&lt;קטע סוף=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע סוף=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''שאינם קיימים בכתר ארם צובה''', ראו '''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי של המבוא]]'''.

===ספר יהושע===

'''[[ספר יהושע/טעמים|ספר יהושע]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

&lt;קטע התחלה=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;טעויות מובהקות וספקות בנוסח הניקוד והטעמים, ניקוד חריג או הטעמה חריגה, ועוד מקומות מיוחדים או ראויים לציון:&lt;קטע סוף=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;
#[[יהושע א/טעמים#א ז|א,ז]] (א?=כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה): בשתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע)?
#[[יהושע ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=קֻ֤ם): טעם מהפך במקום יתיב?
#[[יהושע ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א?=וַיָּנֻס֖וּ): מקום הטעם באות סמ&quot;ך?
#[[יהושע יד/טעמים#יד ז|יד,ז]] (א*=עִם־לְֽבָבִֽי): געיה בלמ&quot;ד
#[[יהושע טו/טעמים#טו נד|טו,נד]] (א?=וְחֻמְטָּ֗ה): טי&quot;ת דגושה?
#[[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א!=וּֽמִּמַּטֵּה־דָ֞ן): דגש מיותר באות מ&quot;ם הראשונה
#[[יהושע כא/טעמים#כא כב|כא,כב]] (א!=עָר֖ים): חסרה נקודת החיריק באות רי&quot;ש{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יהושע כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (א=תִֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

===ספר שופטים===

'''[[ספר שופטים/טעמים|ספר שופטים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שופטים ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א*=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙): שתי געיות בתיבה אחת{{הערה|הגעיה הראשונה פונטית והשניה געיה קלה; השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם. בתיבה זו יש גם שני חטפים להורות על התנעת השווא, וראו להלן ב[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים|רשימת החטפים]].}}
#[[שופטים ח/טעמים#ח י|ח,י]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים ט/טעמים#ט מח|ט,מח]] (א!=אֶת־הַקַּרְּדֻּמּ֜וֹת): רי&quot;ש דגושה
#[[שופטים יח/טעמים#יח יט|יח,יט]] (א*=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[שופטים יח/טעמים#יח כב|יח,כב]] (א!=הִרְחִ֖יקו): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שופטים כ/טעמים#כ ב|כ,ב]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים כ/טעמים#כ לה|כ,לה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שופטים יט/טעמים#יט ג|יט,ג]] (א-כתיב=לַהֲשִׁיבָ֔ו [א-קרי=לַהֲשִׁיבָ֔הּ]): חסרה נקודה במקביל למפיק בה&quot;א

===ספר שמואל===

'''[[ספר שמואל/טעמים|ספר שמואל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=רשימה זו לא כוללת את [[שמואל ב ז/טעמים#ז י|שמ&quot;ב ז,י]] (א=וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ); ברויאר ציין שם ספק געיה ביו&quot;ד בכתר, אבל לא נראה כך כלל.}}
#[[שמואל א א/טעמים#א ג|שמ&quot;א א,ג]] (א?=מִיָּמִ֣ים יָמִ֔ימָה): חסר פסק?
#[[שמואל א ז/טעמים#ז יא|שמ&quot;א ז,יא]] (א?=וַיִּרְדְּפ֖וּ): אין געיה באות וי&quot;ו?
#[[שמואל א יא/טעמים#יא ג|שמ&quot;א יא,ג]] (א=יָמִ֗ים): נקודה אחת לטעם רביע, ולא שתי נקודות לטעם זקף קטן
#[[שמואל א יד/טעמים#יד נב|שמ&quot;א יד,נב]] (א?=וְרָאָ֨ה שָׁא֗וּל): הטעמה חריגה של קדמא ורביע (במקום קדמא ואזלא)?
#[[שמואל א טו/טעמים#טו א|שמ&quot;א טו,א]] (א*=יְהֹוָה֙ [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[שמואל א טו/טעמים#טו יא|שמ&quot;א טו,יא]] (א!=כׇּל־הַלָּֽילָה): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[שמואל א יז/טעמים#יז לד|שמ&quot;א יז,לד]] (א!=לאָבִ֖יו): חסר שווא באות למ&quot;ד
#[[שמואל א יח/טעמים#יח ח|שמ&quot;א יח,ח]] (א!=נָ֤תְנוּ [1]): מקום הטעם באות נו&quot;ן הראשונה
#[[שמואל א יח/טעמים#יח יט|שמ&quot;א יח,יט]]: (א*=בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת): תביר ותביר
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יז|שמ&quot;א יט,יז]] (א!=שַׁלְּחֵ֖נִי): צירה באות חי&quot;ת במקום חיריק
#[[שמואל א כא/טעמים#כא ב|שמ&quot;א כא,ב]] (א!=נ֔בֶה): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל א כג/טעמים#כג יז|שמ&quot;א כג,יז]] (א=אֶהְיֶה־לְּךָ֣): אין געיה
#[[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א?=לְֽגֹזֲזָ֑י): געיה באות למ&quot;ד במקום גימ&quot;ל?
#[[שמואל א כט/טעמים#כט ו|שמ&quot;א כט,ו]] (א!=וַיֹּ֤אמֶר): בטעם מהפך
#[[שמואל ב א/טעמים#א יט|שמ&quot;ב א,יט]] (א!=גִּבּוֹרִֽים): גימ&quot;ל דגושה
#[[שמואל ב ג/טעמים#ג ז|שמ&quot;ב ג,ז]] (א?!=פִּלֶּ֔גֶשׁ): דגש באות למ&quot;ד?
#[[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ&quot;ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח טז|שמ&quot;ב ח,טז]] (א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט): שווא באות וי&quot;ו
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח יח|שמ&quot;ב ח,יח]] (א?!=וְהַכְּרַתִ֖י): פתח באות רי&quot;ש?
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא יא|שמ&quot;ב יא,יא]] (א!=וַאֲדֹנִ֨י): חטף פתח באות אל&quot;ף
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כה|שמ&quot;ב יא,כה]] (א=בְּעֵינֶיךָ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כו|שמ&quot;ב יא,כו]] (א!=ותִּסְפֹּ֖ד): חסר פתח באות וי&quot;ו{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב א|שמ&quot;ב יב,א]] (א!=אֶל דָּוִ֑ד): חסר מקף
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב יא|שמ&quot;ב יב,יא]] (א=לְּרֵעֶ֑יךָ): למ&quot;ד דגושה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט מב|שמ&quot;ב יט,מב]] (א!=וְאֵת־בֵּיתוֹ֙): אל&quot;ף בצירה
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב ז|שמ&quot;ב כב,ז]] (א!=מֵהֵֽיכָלו֙): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב מ|שמ&quot;ב כב,מ]] (א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי): זי&quot;ן דגושה?
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג יג|שמ&quot;ב כג,יג]] (א!=עַדֻלָּ֑ם): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ&quot;ב כג,כד]] (א!=אֶלְחָנָן): חסר טעם המרכא
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ב|שמ&quot;ב כד,ב]] (א!=אַשֶׁר־אִתּ֗וֹ): חסרות נקודות החטף באל&quot;ף
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ג|שמ&quot;ב כד,ג]] כד,ג (א!=המֶּ֔לֶךְ): חסר פתח בה&quot;א{{הערה|שם=ייבין}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שמואל א ה/טעמים#ה ו|שמ&quot;א ה,ו]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֔ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א ה/טעמים#ה יב|שמ&quot;א ה,יב]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֑ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א י/טעמים#י ז|שמ&quot;א י,ז]] י,ז (א=תָבֹ֛אינָה): אין הערת קרי
#[[שמואל א יד/טעמים#יד כז|שמ&quot;א יד,כז]] (א-כתיב=וַתָּרְאֹ֖נָה)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יח|שמ&quot;א יט,יח]] (א-כתיב=בְּנָויֹֽת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יט|שמ&quot;א יט,יט]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כב|שמ&quot;א יט,כב]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=אֶל־נָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א כז/טעמים#כז ח|שמ&quot;א כז,ח]] (א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי)
#[[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]] (א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא)
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (א-כתיב=בִּֽנְהַר־֯ ): חסרים המקף לתיבה &quot;בנהר&quot;, והרווח והניקוד לתיבה &quot;פְּרָֽת&quot; הנקראת ואינה נכתבת.
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב כד|שמ&quot;ב יב,כד]] (א-כתיב=וַיִקְרָ֤א [א-קרי=וַתִּקְרָ֤א]): חסר דגש במקביל לתי&quot;ו של הקרי
#[[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]] (א-כתיב=יִשְׁאַל־֯ ): יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה &quot;אִ֖ישׁ&quot; הנקראת ולא נכתבת
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח יב|שמ&quot;ב יח,יב]] (א-כתיב=וְלֻ֨א [א-קרי=וְל֨וּ])
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]] (א-כתיב=כִּֽי־עַל־֯ ): אין רווח לתיבה &quot;כֵּ֥ן&quot; הנקראת ולא נכתבת, אבל נכתבו הניקוד והטעם בין התיבות למטה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט ז|שמ&quot;ב יט,ז]] (א-כתיב=לֻ֣א [א-קרי=ל֣וּ])
#[[שמואל ב כ/טעמים#כ יד|שמ&quot;ב כ,יד]] (א-כתיב=וַיִּקָּ֣ל֔הֲוּ)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=תְּלָוֻ֥ם)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שָׁםָּ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים): הערת קרי אחת לשתי התיבות
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד טז|שמ&quot;ב כד,טז]] (א-כתיב=הָאֲוְרֲ֥נָה)
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד יח|שמ&quot;ב כד,יח]] (א-כתיב=אֲרַ֥נֳיה)

===ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על החלק החסר בספר מלכים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כא|מל&quot;א ב,כא]] (א!=לַאֲדֹנִיָ֥הוּ): חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כח|מל&quot;א ב,כח]] (א?!=וַיָ֤נָס): כנראה חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ד/טעמים#ד ז|מל&quot;א ד,ז]] (א!=וְכִלְּכְּל֥וּ): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ו/טעמים#ו ח|מל&quot;א ו,ח]] (א=הַיְּמָנִ֑ית): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לג|מל&quot;א ז,לג]] (א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם): קו&quot;ף דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לז|מל&quot;א ז,לז]] (א=לְכֻלָּֽהְנָֽה): קווים לסילוק וגעיה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח ז|מל&quot;א ח,ז]] (א=מִלְּמָֽעְלָה): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח יא|מל&quot;א ח,יא]] (א*=כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים א י/טעמים#י כד|מל&quot;א י,כד]] (א!=וְכָל־הָאָ֔רֶץ): אין מתיגה
#[[מלכים א יד/טעמים#יד ג|מל&quot;א יד,ג]] (א!=עֲשָׁרָ֨ה): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יב|מל&quot;א יז,יב]] (א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יג|מל&quot;א יז,יג]] (א=עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים א יח/טעמים#יח לג|מל&quot;א יח,לג]] (א=וַיְּנַתַּח֙): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יח/טעמים#יח מג|מל&quot;א יח,מג]] (א=שֻׁ֭ב): מקום הטעם לימין (כמו דחי בטעמי אמ&quot;ת)
#[[מלכים א כ/טעמים#כ כט|מל&quot;א כ,כט]] (א?=&lt;נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה&gt;* או &lt;נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה&gt;): &quot;נֹכַח&quot; מוקפת ובגעיה או בטעם מרכא?
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יב|מל&quot;ב ה,יב]] (א!=דַּמֶּ֗שֶׂקּ): נקודה באות קו&quot;ף
#[[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל&quot;ב ח,ו]] (א=מִיּ֛וֹם עָזְבָ֛הֿ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר|לדעתו של ייבין יש כאן ובעוד מקום טעות נדירה ואף ייחודית בנוסח הטעמים בכתר (כתר, כא.2, עמ' 197) של נקודת תביר בטעם מרכא. אמנם יש להשוות את [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#תביר ומרכא|אותה התופעה בדיוק במגילת קֹהלת בכתי&quot;ש1]]. לכן ייתכן שיש כאן שיטה מודעת של הטעמה שאין כדוגמתה בכתבי־היד האחרים וגם לא בנוסח המקובל, ושיטה זו חריגה משיטת ההטעמה בשאר המקרא אף בכתר. אמנם יש עוד לשים לב ש'''אין''' פעמיים תביר בכתי&quot;ש1 בשני הפסוקים כאן בספר מלכים (כלומר גם אם הסופר של כתי&quot;ש1 בחר במודעות לאמץ את השיטה הזו ולא מדובר על טעות, אז הוא לא הצליח ליישם אותה במלואה). במהדורתנו בחרנו להטעים את התיבות במלכים ובקֹהלת בתביר ומרכא בעקביות, בהתאם למגמתה של המהדורה ובעקבות דרך ההטעמה המקובלת בשאר המקרא. כך עשה גם הרב ברויאר, בניגוד למג&quot;ה שבו הטעימו פעמיים תביר במלכים ואף בקֹהלת.}} (ובעניין נוסף: השארנו כאן את סימן הרפה במהדורתנו)
#[[מלכים ב י/טעמים#י י|מל&quot;ב י,י]] (א!=אֶלִיָּֽהוּ): אל&quot;ף בסגול
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע)
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ ט|מל&quot;ב כ,ט]] (א*=יְהֹוָ֔ה [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ יא|מל&quot;ב כ,יא]] (א!=וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֛הוּ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[מלכים א ז/טעמים#ז מה|מל&quot;א ז,מה]] (א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ)
#[[מלכים א ט/טעמים#ט ט|מל&quot;א ט,ט]] (א-כתיב=וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֥)
#[[מלכים ב ב/טעמים#ב טז|מל&quot;ב ב,טז]] (א-כתיב=הַגֵּיאָוֺ֑ת)
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ב|מל&quot;ב ד,ב]] (א-כתיב=לָ֖כי [א-קרי=לָ֖ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ג|מל&quot;ב ד,ג]] (א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי [א-קרי=שְׁכֵנָ֑יִךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי [א-קרי=נִשְׁיֵ֑ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=בֻ͏ָנַ֔יִכי [א-קרי=וּבָנַ֔יִךְ]): נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי&quot;ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]] (א-כתיב=יִסְלַח־נא יְהוָ֥ה): &quot;נא&quot; כתיב ולא קרי, ו&quot;יִסְלַח־&quot; מוקפת בקריאתה אל ה'
#[[מלכים ב י/טעמים#י כז|מל&quot;ב י,כז]] (א-כתיב=לְמֹחָרא֖וֹת)
#[[מלכים ב יא/טעמים#יא ב|מל&quot;ב יא,ב]] (א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים)
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=-המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=חֹרָיהָ֗ם [א-קרי=צוֹאָתָ֗ם]): השוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=&lt;ֵשֵׁ֥נַיְֵהֶ֖ם&gt; [א-קרי=מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם]): שתי נקודות הצֵרי הראשונות של &quot;קרי ולא כתיב&quot; דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב כא/טעמים#כא כ|מל&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו)

===ספר ישעיהו===

'''[[#ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה|ראו לעיל.]]'''

===ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על הקטע החסר בספר ירמיהו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו יב/טעמים#יב טז|יב,טז]] (א?=לְֽהִשָּׁבֵ֖עַ [2]): ספק געית שווא
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א!=וְלִקְלָ֔לָה): מקום הטעם באות למ&quot;ד הראשונה
#[[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה?
#[[ירמיהו מח/טעמים#מח כב|מח,כב]] (א?=דִּבְלָתָ֛יִם׃): קו ונקודת תביר במקום סילוק?
#[[ירמיהו נב/טעמים#נב כב|נב,כב]] (א!=נְחֹשֶׁת [1]): חסרה נקודת הטעם לרביע

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=חֳרְב֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו
#[[ירמיהו מט/טעמים#מט כח|מט,כח]] (א=וְשֳׁדְד֖וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב כד|ב,כד]] (א-כתיב=נַפְשָׁו֙): בלי נקודה מקבילה למפיק בה&quot;א בקרי &quot;נַפְשָׁהּ֙&quot;
#[[ירמיהו ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ): בלי דגש בגימ&quot;ל במקביל לכ&quot;ף  בקרי &quot;שֻׁכַּ֔בְתְּ&quot;
#[[ירמיהו טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה)
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א-כתיב=לְזַוָ֣עֲה)
#[[ירמיהו לד/טעמים#לד יז|לד,יז]] (א-כתיב=לְזַוָ֔עֲה)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א-כתיב=יָמִ֥ים [֯] נְאֻם־יְהוָ֑ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;בָּאִ֖ים&quot; (קרי ולא כתיב)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|לא,לח]] (א!=קָ֤וְה): הכתיב מנוקד בשווא למרות שהקרי הוא &quot;קָ֤ו&quot;
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ טו|נ,טו]] (א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ)
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|נ,כט]] (א-כתיב=אַל־יְהִי־[֯] פְּלֵיטָ֔ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;לָהּ֙&quot; (קרי ולא כתיב)

===ספר יחזקאל===

'''[[ספר יחזקאל/טעמים|ספר יחזקאל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[יחזקאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (א*=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (א*=כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[יחזקאל ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (א*=בַּעֲשׂ֩וֹתִי֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[יחזקאל י/טעמים#י יא|י,יא]] (א!=הָרֹ֙אשׁ֙): במעין טעם פשטא מלעיל
#[[יחזקאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א?=לַעָ֛יִן): נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|טז,יב]] (א*=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז לג|טז,לג]] (א=וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְ'''כׇ֨'''ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ): מתיגה חריגה לאחר פשטא
#[[יחזקאל כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א*=נִטְמְאִ֤֨ים): המקום היחיד בכל המקרא שיש בה שני טעמים מחברים בהברה אחת (הקדמא קודמת למהפך בקריאה)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח יז|כח,יז]] (א!=גָּ֤בַהּ): מקום הטעם באות גימ&quot;ל{{הערה|ראו גם ייבין, כתר, עמ' 16.}}
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=אֲדֹנָ֣י יְהֹוָ֔ה): שם הוי&quot;ה בניקוד של שם אדנות בשווא וקמץ, במקום ניקוד של אֱלֹהִים בשווא וחיריק, ובתוספת של נקודת חולם באות ה&quot;א הראשונה בדומה לניקוד הרגיל של אֱלֹהִים בשם הוי&quot;ה בכתר
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=בַּעֲשׂ֥ותִי): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין|הערת ייבין; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[יחזקאל לה/טעמים#לה טו|לה,טו]] (א!=וְכׇל־אֶד֣וֹם): חסרות שתי הנקודות של חטף סגול
#[[יחזקאל לט/טעמים#לט ה|לט,ה]] (א!=הַשָׂדֶ֖ה): חסר דגש בשׂי&quot;ן
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ח|מו,ח]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה גם כאן נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מח/טעמים#מח י|מח,י]] (א=וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵלֶּה): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[יחזקאל טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א?=לְאֳכְלָ֑ה): קמץ קטן במהדורתנו
#[[יחזקאל לב/טעמים#לב כ|לב,כ]] (א=מֳשְׁכ֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב: 
#[[יחזקאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת)
#[[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|ט,יא]] (א-כתיב=כְ֖אֲשֶׁ֥ר)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד יד|יד,יד]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד כ|יד,כ]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|כא,כח]] (א-כתיב=כִּקְסׇום־שָׁוְא֙)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א-כתיב=מִדָּֽנִֵּ֑אל)
#[[יחזקאל לו/טעמים#לו יד|לו,יד]] (א-כתיב=תְּכְּשַׁלִי־ע֑וֹד)
#[[יחזקאל מב/טעמים#מב טז|מב,טז]] (א-כתיב=חֲמֵשׁ־אֹ֥מֵות)

===ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על הקטעים החסרים בספר תרי עשר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[הושע ד/טעמים#ד יח|הושע ד,יח]] (א?!=הַזְנֵה): טעם המונח מטושטש בכתב־היד (אבל ניתן להבחין בו)
#[[יואל ב/טעמים#ב כה|הושע ב,כה]] (א!=אֶת הַשָּׁנִ֔ים): חסר מקף
#[[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל): המקף השני בתיבת משרת
#[[חבקוק ב/טעמים#ב ז|חבקוק ב,ז]] (א?=וְיִקְּצ֖וּ): קו&quot;ף דגושה?
#[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] (א*=זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)
#[[זכריה יב/טעמים#יב יג|זכריה יב,יג2]] (א!=וּנְשֵׁיהֵ֖ם [2]): ה&quot;א בצירה במקום סגול
#[[מלאכי ב/טעמים#ב ז|מלאכי ב,ז]] (א!=יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת): געיה באות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖)
#[[נחום ב/טעמים#א ג|נחום א,ג]] (א=וּגְדׇול־כֹּ֔חַ): אין הערת קרי
#[[נחום ב/טעמים#ב א|נחום ב,א]] (א=לַעֲבׇור־בָּ֥ךְ): אין הערת קרי

===ספר דברי הימים===

'''[[ספר דברי הימים/טעמים|ספר דברי הימים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ח|דה&quot;א ד,ח]] (א?!=וַיָּ֣עַשׂ): קמץ באות יו&quot;ד?
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ט|דה&quot;א ד,ט]] (א!=נִכְּבָֿ֖דֿ): כ&quot;ף דגושה במקום בי&quot;ת וגם סימן הרפה נכתב מעל שתי האותיות בי&quot;ת-דל&quot;ת באמצע
#[[דברי הימים א ה/טעמים#ה מא|דה&quot;א ה,מא]] (א!=נְבֻכַדְנֶאצַֽר): חסר דגש בצד&quot;י
#[[דברי הימים א ו/טעמים#ו מה|דה&quot;א ו,מה]] (א!=וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ֙ [1]): חסר פשטא מלעיל
#[[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה&quot;א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים א יז/טעמים#יז ו|דה&quot;א יז,ו]] (א!=צִוִ֛יתִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח ד|דה&quot;א יח,ד]] (א?=וְעֶשְׂרִֽים־אֶ֖לֶף): &quot;וְעֶשְׂרִֽים־&quot; מוקפת ובגעיה (במקום טעם עצמאי של מרכא)?
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה&quot;א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ): מקף בתיבת משרת
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה&quot;א כא,ה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב [2]): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא יב|דה&quot;א כא,יב]] (א!=וְדֶבֶר֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא כט|דה&quot;א כא,כט]] (א!=בַּבָּמָּ֖ה): מ&quot;ם דגושה
#[[דברי הימים א כב/טעמים#כב י|דה&quot;א כב,י]] (א!=וְהַכִ֨ינוֹתִ֜י): שווא באות וי&quot;ו ופתח באות ה&quot;א, ואולי ייתכן שהנקודות בוי&quot;ו נחשבות לחטף בה&quot;א וחסר כל ניקוד בוי&quot;ו.
#[[דברי הימים א כה/טעמים#כה לא|דה&quot;א כה,לא]] (א!=שְׂנֵ֥ים): בנקודת שי&quot;ן שמאלית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח י|דה&quot;א כח,י]] (א!=לִבְנֽוֹת־בַּ֥ית): חסרה נקודת חיריק ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח יז|דה&quot;א כח,יז]] (א!=וְהַקְשָׂוֺ֖ת): חסר דגש בקו&quot;ף
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו טז|דה&quot;ב ו,טז]] (א!=לְעַבְדְּ֨ךָ): טעם הקדמא באות דל&quot;ת במקום בכ&quot;ף סופית
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כ|דה&quot;ב ו,כ]] (א!=לִשְׁמוֹעַ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה&quot;ב ח,יא]] (א*=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם): המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב ט/טעמים#ט כד|דה&quot;ב ט,כד]] (א!=וּבְשָׁמִ֔ים): בנקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברי הימים ב י/טעמים#י י|דה&quot;ב י,י]] (א!=אֵלֶ֜יךְ): שווא במקום קמץ בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה&quot;ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה&quot;ב יד,ו]] (א*=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב כה/טעמים#כה א|דה&quot;ב כה,א]] (א!=מִירושָׁלָֽיִם): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כא|דה&quot;ב ל,כא]] (א!=הַלְוִיִ֧ם): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב לג/טעמים#לג כה|דה&quot;ב לג,כה]] (א!=תַֿחְתָּֽיו): תי&quot;ו רפויה בסימן רפה אחרי טעם מפסיק
#[[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ט|דה&quot;ב לה,ט]] (א?=וּשְׁמַעְיָ֨הוּ): בלי געיה במ&quot;ם?
#[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כג|דה&quot;ב לו,כג]] (א!=כּֽה־אָמַ֞ר): חסרה נקודת החולם בכ&quot;ף{{הערה|שם=ייבין}}

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב ו,מב]] (א=זֳכְרָ֕ה): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דברי הימים א א/טעמים#א מו|דה&quot;א א,מו]] (א-כתיב=עֲיוִֽת)
#[[דברי הימים א ג/טעמים#ג כד|דה&quot;א ג,כד]] (א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ)
#[[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]] (א-כתיב=־בָּנִ֔ימִן־ [א-קרי=&lt;־בָּנִ֔י מִן־&gt;]): &quot;כתב מלה חדה וקר' תרת' מלין&quot; (בין שני מקפים)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז כט|דה&quot;א כז,כט]] (א-כתיב=שִׁטַ֖רְי)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]] (א-כתיב?!=לַבֵּ֣ני{{מ:פסק}}יְמִינִי [א-קרי=&lt;לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י&gt;]): &quot;כתיב מלה חדה וקרי תרת' מילין&quot;{{הערה|ראו גם ב[[#מסורת הסופרים בנ&quot;ך: נוסח האותיות והתיבות|רשימת הכתיב בכתר]] לגבי אות יו&quot;ד הראשונה.}}
#[[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ח|דה&quot;ב כט,ח]] (א-כתיב=לְזַוָעֲה֙)
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב לד,כב]] (א-כתיב=בֶּן־תׇּוקְהַ֗ת): אין הערת קרי

===ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על הקטע החסר בספר תהלים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א!=יְהוָ֑֗ה): רביע ואתנח ביחד באות וי&quot;ו
#[[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א=אֻמְלָ֫ל): נקודת קמץ בלמ&quot;ד, במקום פתח
#[[תהלים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א*=יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים יא/טעמים#יא א|יא,א]] (א!=לְדָ֥֫וִד): טעם ה&quot;יורד&quot; נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל&quot;ת ביחד עם ה&quot;עולה&quot;
#[[תהלים יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א*=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א*=יְהֹוָֽה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי): דגש מיותר באות נו&quot;ן
#[[תהלים לז/טעמים#לז יד|לז,יד]] (א?=פָּ֥תְח֣וּ* או פָּֽתְח֣וּ): מרכא ומונח או געיה ומונח?
#[[תהלים לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א!=וְסוֹמֵ֖ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[תהלים לט/טעמים#לט ו|לט,ו]] (א?=אַ֥ךְ* או אַ֖ךְ): בטעם מרכא או בטעם טרחא?
#[[תהלים מד/טעמים#מד ז|מד,ז]] (א?=וְחַרְבִּ֗י): חסר גרש בוי&quot;ו?
#[[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]] (א?=ק֭וּמָֽה* או ק֭וּמָ֥ה) דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים נו/טעמים#נו ה|נו,ה]] (א!=דְּבָר֥֫וֹ): ה&quot;עולה&quot; מסומן באות רי&quot;ש במקום באות בי&quot;ת
#[[תהלים נו/טעמים#נו יב|נו,יב]] (א=לֹּ֣א): למ&quot;ד דגושה
#[[תהלים נז/טעמים#נז ה|נז,ה]] (א!=וּלְשׁוֹנָ֗ם): חסר גרש
#[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים ס/טעמים#ס יד|ס,יד]] (א*=בֵּאלֹהִ֥ים): בלי דחי{{הערה|ולא כספיקת ברויאר.}}
#[[תהלים סד/טעמים#סד ח|סד,ח]] (א!=אֱ֫לֹהִ֥ים): סימון ה&quot;עולה&quot; באות אל&quot;ף במקום באות למ&quot;ד
#[[תהלים סט/טעמים#סט,כט|סט,כט]] (א?=יִ֭מָּחֽוּ* או יִ֭מָּח֥וּ): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים עה/טעמים#עה ד|עה,ד]] (א!=נְֽמֹגִ֗ים־אֶ֥רֶץ): מקף בתיבת רביע
#[[תהלים עח/טעמים#עח ז|עח,ז]] (א*=מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]] (א?=צָ֭רָתִֽי* או צָ֭רָתִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ): הצינורית מסומנת באות וי&quot;ו השווּאה
#[[תהלים פט/טעמים#פט כ|פט,כ]] (א*=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צב/טעמים#צב ח|צב,ח]] (א*=כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צד/טעמים#צד יב|צד,יב]] (א=יָ֑הּ): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[תהלים צח/טעמים#צח ז|צח,ז]] (א!=וְיֹ֣שְׁבֵיּ): נקודה באות יו&quot;ד האחרונה{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[תהלים צח/טעמים#צח ח|צח,ח]] (א!=יְרַנֵּנֽוּ): מקום הסילוק
#[[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו יט|קו,יט]] (א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו מג|קו,מג]] (א!=וַ֝יָּמֹכּוּ): חסרה נקודת הרביע
#[[תהלים קו/טעמים#קו מח|קו,מח]] (א!=&lt;מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀&gt;): חסר מקף
#[[תהלים קז/טעמים#קז ה|קז,ה]] (א!=תִתְעַטָּֽף): חסר דגש באות תי&quot;ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי&quot;ו.
#[[תהלים קז/טעמים#קז יז|קז,יז]] (א?!=יִתְעַנּֽו׃): חסרה נקודת השורוק באות וי&quot;ו?
#[[תהלים קז/טעמים#קז יח|קז,יח]] (א!=עַד שַׁ֥עֲרֵי): חסר מקף
#[[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קח/טעמים#קח ז|קח,ז]] (א!=וַעֲנֵֽניִ): יש הזזה שמאלה של נקודת החיריק באופן חריג, את שהיא ממוקמת מתחת לאות יו&quot;ד.
#[[תהלים קח/טעמים#קח יא|קח,יא]] (א?=יֹ֖בִלֵנִּי): נו&quot;ן דגושה?{{הערה|יש גם לציין הזזה שמאלה באופן חריג של נקודת החיריק תחת האות נו&quot;ן, אך זה נגרם בגלל הראש של הלמ&quot;ד מהשורה למטה.}}
#[[תהלים קי/טעמים#קי ה|קי,ה]] (א?=אֲדֹנָ֥י): נקודת חולם בכתב־היד?
#[[תהלים קיח/טעמים#קיח י|קיח,י]] (א!=בְּ֭שֵׁ֥ם): קו מיותר של דחי באות בי&quot;ת
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט יד|קיט,יד]] (א?*=שַּׂ֗שְׂתִּי): שי&quot;ן דגושה?
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט קלח|קיט,קלח]] (וֶֽאֱמוּנָ֥֗ה): נקודת רביע מיותרת באות נו&quot;ן בנוסף למרכא
#[[תהלים קכד/טעמים#קכד ו|קכד,ו]] (א?=שֶׁלֹּ֥א* או שֶׁלֹּ֖א): טעם מרכא או טעם טרחא?
#[[תהלים קכז/טעמים#קכז ב|קכז,ב]] (א*=לָכֶ֨ם): אין קו של לגרמיה
#[[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]] (א?=קָ֭רָֽאתִי* או קָ֭רָ֥אתִי): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]] (א?=אָ֭נָֽה* או אָ֭נָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|קמ,ו]] (א*=טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים קמד/טעמים#קמד טו|קמד,טו]] (א*=שֱׁיְהֹוָ֥ה): חטף סגול באות שי&quot;ן ושווא באות יו&quot;ד

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[תהלים ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם)
#[[תהלים עג/טעמים#עג ב|עג,ב]] (א-כתיב=נָטָ֣וּי)
#[[תהלים עט/טעמים#עט י|עט,י]] (א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם)
#[[תהלים פט/טעמים#פט כט|פט,כט]] (א-כתיב=אֶשְׁמָור־ל֣וֹ): אין הערת קרי
#[[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|קמה,ו]] (א-כתיב=וּגְדֻלָּותְיךָ֥; א-קרי=וגדולתיך)

ג. קמץ קטן:{{הערה|במקומות רבים במקרא יש קמץ שהוא קמץ קטן (חטוף) לפי המדקדקים המודרנים, ואילו לפי המסורת הספרדית הוא קמץ רחב (רגיל). תיעדנו את המקומות האלה במהדורתנו ע&quot;י [[תבנית:מ:קמץ]]. אך בספר תהלים ב-3 מקומות יש מצב הפוך: לפי כללי הדקדוק מדובר לכאורה על קמץ רחב, או שיש ספק בכך, ואילו במסורת הספרדית מדובר על קמץ קטן.}}
#[[תהלים יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (א=אֶרְחָמְךָ֖): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף
#[[תהלים מה/טעמים#מה ג|מה,ג]] (א=יָפְיָפִ֡יתָ): ספק לגבי קמץ קטן ביו&quot;ד הראשונה אצל המדקדקים המודרנים, והקמץ קטן לפי המסורת הספרדית
#[[תהלים פא/טעמים#פא ב|פא,ח]] (א=אֶבְחָנְךָ֨): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף

===ספר איוב===

'''[[ספר איוב/טעמים|ספר איוב]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איוב יב/טעמים#יב כד|יב,כד]] (א?!=וַ֝יַּתִעֵ֗ם): חסרה נקודה אחת של שווא באות תי&quot;ו?{{הערה|ברויאר ציין א=וַ֝יַּתְעֵם (חסרה נקודת הרביע באות עי&quot;ן), אך ניתן להבחין בנקודת הרביע בצילום למרות שהיא מטושטשת, וייתכן שנפלה טעות בהערתו.}}
#[[איוב טז/טעמים#טז ח|טז,ח]] (א?=וַיָּ֥קׇם* או וַיָּ֖קָם): בטעם מרכא* או טרחא?
#[[איוב יט/טעמים#יט טז|יט,טז]] (א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י): גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו
#[[איוב כא/טעמים#כא טו|כג,טו]] (א!=מַה שַּׁדַּ֥י): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[איוב כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי* או מַה־יֹּֽאמַר־לִֽי): המקף השני בתיבת מרכא* או שהקו מתחת לאות יו&quot;ד געיה?
#[[איוב כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (א?=אָ֭נֹכִֽי* או אָ֭נֹכִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[איוב לא/טעמים#לא ב|לא,ב]] (א*=וּמֶ֤ה): אין קו של לגרמיה
#[[איוב מא/טעמים#מא כב|מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ): מקף בתיבת משרת?

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איוב לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (א-כתיב=יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר)

===ספר משלי===

'''[[ספר משלי/טעמים|ספר משלי]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[משלי ב/טעמים#ב יא|ב,יא]] (א!=תְּבוּּנָ֥ה): בכתר נכתבה נקודת השורוק באות וי&quot;ו פעמיים{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[משלי ג/טעמים#ג ל|ג,ל]] (א!=אַל {{קו&quot;כ|תרוב|תָּרִ֣יב}}): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ): אות כ&quot;ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו כד|ו,כד]] (א?!=לֶָשׁ֥וֹן): קמץ וסגול באות למ&quot;ד?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=בּ֖וֹ): בטעם טרחא (במקום דחי)?
#[[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א?=שֹׁמֵ֢עַֽ֫ לִ֥י* או שֹׁמֵ֢֫עַֽ לִ֥י): סימן ה&quot;עולה&quot; תלוי בין האותיות מ&quot;ם ועי&quot;ן
#[[משלי י/טעמים#י יג|י,יג]] (א!=בְּשִׁפְתֵ֣י): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[משלי יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א?!=הוֹלֵ֣ך): חסרות נקודות שווא באות כ&quot;ף סופית?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי יב/טעמים#יב כג|יב,כג]] (א!=כְּ֝סִילִים): חסרה נקודת הרביע באות למ&quot;ד
#[[משלי יג/טעמים#יג כה|יג,כה]] (א?=אֹ֭כֵֽל* או אֹ֭כֵ֥ל): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[משלי כא/טעמים#כא ל|כא,ל]] (א!=עֵ֝צָה): חסרה נקודת הרביע באות צד&quot;י
#[[משלי כ/טעמים#כ כה|כה,כ]] (א*=מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[משלי כב/טעמים#כב ח|כב,ח]] (א=יִקְצׇור־אָ֑וֶן): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב,יא|כב,יא]] (א=טְהׇור־לֵ֑ב): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]] (א=יִפׇּול־שָֽׁם): אין הערת קרי
#[[משלי כג/טעמים#כג כו|כג,כו]] (א-כתיב=תִּרְצֹּֽנָה)

===מגילת רות===

'''[[מגילת רות/טעמים|מגילת רות]] קיימת במלואה בכתר ארם צובה.'''

הניקוד בתוך הכתיב:
#[[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
#[[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי ולא כתב&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.

===מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על החלק האחרון של המגילה שאינו קיים בכתר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)|כאן]]'''.

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
&lt;קטע התחלה=תעוררו/&gt;#ספק מרכא בתיבת תביר (בשלושה מקומות מקבילים):{{הערה|שם=תעוררו|1=ההתייחסות כאן היא רק לעניין הטעם בתיבה האחרונה (מרכא בתיבת תביר או געיה) ולא לשאלת החטף (&quot;וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ&quot;, &quot;וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ&quot;). למידע מלא על הניקוד והטעמים בשלושת המקומות המקבילים (ב,ז; ג,ה; ח,ד) ראו בהערת הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב,ז|שה&quot;ש ב,ז]]. למידע נוסף על &quot;מרכא בתיבת תביר&quot; בכתר ומקורות נוספים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|בהפניות כאן]].}}
##[[שיר השירים ב/טעמים|ב,ז]]: א?,ש1,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / א?,ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ג/טעמים|ג,ה]]: א,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ח/טעמים|ח,ד]]: ק13,ל-א,ק-מ=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ]* / ל?=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ]&lt;קטע סוף=תעוררו/&gt;
#[[שיר השירים ב/טעמים#ב יז|שיר השירים ב,יז]] (א!=דְּמֵה־לְךָ): חסר טעם הקדמא

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בספרי הנביאים והכתובים''' בכתר ארם צובה או בכתי&quot;ל. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה  (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בתורה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביהושע}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע|ספר יהושע]]''' (26 פריטים): [[יהושע א/טעמים#א יב|א,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,יג]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו טו|ו,טו]] (א=סָבֲב֥וּ); [[יהושע ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים); [[יהושע ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים); [[יהושע ח/טעמים#ח כז|ח,כז]] (א=בָּֽזֲז֥וּ); [[יהושע יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כִּֽנֲר֖וֹת); [[יהושע יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (א=בָּזֲז֥וּ); [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יג/טעמים#יג ז|יג,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יד/טעמים#יד יג|יד,יג]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[יהושע יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=בֵּרֲכַ֥נִי); [[יהושע יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֜ה); [[יהושע כא/טעמים#כא ד|כא,ד]] (א=הַקֳּהָתִ֑י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא י|כא,י]] (א=הַקֳּהָתִ֖י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=בְּנֵֽי־קֳהָת֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כו|כא,כו]] (א=בְּנֵי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא לד|כא,לד]] (א=אֶֽת־יָקְנֳעָ֖ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כב/טעמים#כב ו|כב,ו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם); [[יהושע כב/טעמים#כב ז|כב,ז]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽם); [[יהושע כב/טעמים#כב כא|כב,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע כב/טעמים#כב לג|כב,לג]] (א=וַיְבָרֲכ֥וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שופטים|ספר שופטים]]''' (24 פריטים): [[שופטים ב/טעמים#ג כו|ג,כו]] (א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[שופטים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א=בָּֽרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=לְחוֹקֲקֵ֣י); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה יא|ה,יא]] (א=מְחַֽצֲצִ֗ים); [[שופטים ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (א=וּֽשֲׁבֵ֥ה); [[שופטים ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙ [{{קו תחתי|שני חטפים}}]);{{הערה|השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם; וראו לעיל ב[[#ספר שופטים|רשימת החריגים]] לגבי שתי הגעיות.}} [[שופטים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (א=עֹלֲל֥וֹת); [[שופטים ט/טעמים#ט יג|ט,יג]] (א=הַֽמֲשַׂמֵּ֥חַ); [[שופטים ט/טעמים#ט לז|ט,לז]] (א=מְעוֹנֲנִֽים); [[שופטים ט/טעמים#ט נד|ט,נד]] (א=וּמ֣וֹתֲתֵ֔נִי); [[שופטים ט/טעמים#ט נז|ט,נז]] (א=קִֽלֲלַ֖ת); [[שופטים י/טעמים#י ח|י,ח]] (א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙); [[שופטים יג/טעמים#יג כד|יג,כד]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז טז|טז,טז]] (א=וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז כד|טז,כד]] (א=וַֽיְהַלֲל֖וּ); [[שופטים כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙); [[שופטים כ/טעמים#כ לב|כ,לב]] (א=אֶל־הַֽמֲסִלּֽוֹת); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת); [[שופטים כא/טעמים#כא כג|כא,כג]] (א=מִן־הַמְּחֹלֲל֖וֹת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמואל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]]''' (30 פריטים): [[שמואל א ב/טעמים#ב כה|שמ&quot;א ב,כה]] (א=וּפִֽלֲל֣וֹ); [[שמואל א ג/טעמים#ג יג|שמ&quot;א ג,יג]] (א=כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים); [[שמואל א ד/טעמים#ד יז|שמ&quot;א ד,יז]] (א=הַֽמֲבַשֵּׂ֜ר); [[שמואל א ז/טעמים#ז ג|שמ&quot;א ז,ג]] (א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם); [[שמואל א ט/טעמים#ט ו|שמ&quot;א ט,ו]] (א=נֵ֣לֲכָה); [[שמואל א יג/טעמים#יג י|שמ&quot;א יג,י]] (א=לְבָרֲכֽוֹ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נא|שמ&quot;א יז,נא]] (א=וַיְמֹ֣תֲתֵ֔הוּ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נב|שמ&quot;א יז,נב]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[שמואל א יח/טעמים#יח כג|שמ&quot;א יח,כג]] (א=הַֽנֲקַלָּ֤ה); [[שמואל א כד/טעמים#כד י|שמ&quot;א כד,י]] (א=לַהֲרָגֲךָ֖); [[שמואל א כה/טעמים#כה ז|שמ&quot;א כה,ז]] (א=גֹזֲזִ֖ים); [[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א=לְגֹזֲזָ֑י); [[שמואל א כה/טעמים#כה כו|שמ&quot;א כה,כו]] (א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[שמואל א כו/טעמים#כו יא|שמ&quot;א כו,יא]] (א=וְנֵלֲכָה־לָּֽנוּ); [[שמואל א ל/טעמים#ל טז|שמ&quot;א ל,טז]] (א=וְחֹ֣גֲגִ֔ים); [[שמואל ב א/טעמים#א ט|שמ&quot;ב א,ט]] (א=וּמֹ֣תֲתֵ֔נִי); [[שמואל ב י/טעמים#י ג|שמ&quot;ב י,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כג|שמ&quot;ב יג,כג]] (א=גֹֽזֲזִים֙); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כה|שמ&quot;ב יג,כה]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ); [[שמואל ב יד/טעמים#יד י|שמ&quot;ב יד,י]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֤ר); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טו,ז]] (א=אֵ֣לֲכָה); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טז,ז]] (א=בְּקַֽלֲל֑וֹ); [[שמואל ב יט/טעמים#יט ו|שמ&quot;ב יט,ו]] (א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים); [[שמואל ב יט/טעמים#יט מ|שמ&quot;ב יט,מ]] (א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=הַֽמֲסִלָּ֑ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֤ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יג|שמ&quot;ב כ,יג]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֑ה);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[שמואל ב כ/טעמים#כ טו|שמ&quot;ב כ,טו]] (א=סֹֽלֲלָה֙); [[שמואל ב כא/טעמים#כא ג|שמ&quot;ב כא,ג]] (א=וּבָרֲכ֖וּ); [[שמואל ב כב/טעמים#כב יב|שמ&quot;ב כב,יב]] (א=חַֽשֲׁרַת־מַ֖יִם).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במלכים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]]''' (29 פריטים): [[מלכים א ד/טעמים#ד יב|מל&quot;א ד,יב]] (א=לְיָקְמֳעָֽם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א ו/טעמים#ו לז|מל&quot;א ו,לז]] (א=הָרֲבִיעִ֔ית); [[מלכים א ז/טעמים#ז כד|מל&quot;א ז,כד]] (א=סֹבֲבִ֣ים); [[מלכים א ח/טעמים#ח לה|מל&quot;א ח,לה]] (א=וְהִֽתְפַּלֲל֞וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מד|מל&quot;א ח,מד]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מח|מל&quot;א ח,מח]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ);{{הערה|פריט זה נשמט מרשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[מלכים א ח/טעמים#ח סו|מל&quot;א ח,סו]] (א=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[מלכים א יג/טעמים#יג ז|מל&quot;א יג,ז]] (א=וּֽסֳעָ֑דָה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א יד/טעמים#יד כא|מל&quot;א יד,כא]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל&quot;א יז,יא]] (א=לִֽקְִחִי־נָ֥א [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[מלכים א יח/טעמים#יח כח|מל&quot;א יח,כח]] (א=וַיִּתְגֹּֽדֲדוּ֙); [[מלכים א כא/טעמים#כא יט|מל&quot;א כא,יט]] (א=לָקֲק֤וּ); [[מלכים א כא/טעמים#כא כ|מל&quot;א כא,כ]] (א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי); [[מלכים ב ב/טעמים#ב א|מל&quot;ב ב,א]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב יא|מל&quot;ב ב,יא]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב כד|מל&quot;ב ב,כד]] (א=וַֽיְקַלֲלֵ֖ם); [[מלכים ב ג/טעמים#ג טו|מל&quot;ב ג,טו]] (א=הַֽמֲנַגֵּ֔ן); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כט|מל&quot;ב ד,כט]] (א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו ב|מל&quot;ב ו,ב]] (א=נֵלֲכָה־נָּ֣א); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כח|מל&quot;ב ו,כח]] (א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כט|מל&quot;ב ו,כט]] (א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו לב|מל&quot;ב ו,לב]] (א=בֶּן־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ); [[מלכים ב ז/טעמים#ז ח|מל&quot;ב ז,ח]] (א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים); [[מלכים ב ח/טעמים#ח יב|מל&quot;ב ח,יב]] (א=וְעֹלֲלֵיהֶ֣ם); [[מלכים ב ט/טעמים#ט יז|מל&quot;ב ט,יז]] (א=וּֽשֲׁלַ֥ח); [[מלכים ב י/טעמים#י טו|מל&quot;ב י,טו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֗הוּ); [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל&quot;ב י,לג]] (א=וְהַֽמֲנַשִּׁ֑י); [[מלכים ב יב/טעמים#יב יב|מל&quot;ב יב,יב]] (א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן); [[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' (53 פריטים): [[ישעיהו א/טעמים#א כג|א,כג]] (א=סוֹרֲרִ֗ים); [[ישעיהו א/טעמים#א ל|א,ל]] (א=וּֽכֲגַנָּ֔ה); [[ישעיהו ב/טעמים#ב ו|ב,ו]] (א=וְעֹנֲנִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י א|י,א]] (א=הַחֹֽקֲקִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י לא|י,לא]] (א=נָֽדֲדָ֖ה); [[ישעיהו יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א=וְצֹרֲרֵ֥י); [[ישעיהו יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=לְבֹזֲזֵֽינוּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט ו|יט,ו]] (א=דָּלֲל֥וּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט כה|יט,כה]] (א=בֵּרֲכ֛וֹ);{{הערה|בטעות &quot;יט,כו&quot; ברשימת ברויאר בסוף תנ&quot;ך כתר ירושלים.}} [[ישעיהו כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (א=הַֽמֲצַפֶּ֔ה); [[ישעיהו כב/טעמים#כב ג|כב,ג]] (א=נָֽדֲדוּ־יַ֖חַד); [[ישעיהו כב/טעמים#כב טז|כב,טז]] (א=חֹקֲקִ֥י); [[ישעיהו כג/טעמים#כג יג|כג,יג]] (א=עֽוֹרֲרוּ֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְפּוֹרֲרָה֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְמוֹטֲטָ֖ה); [[ישעיהו כד/טעמים#כד כ|כד,כ]] (א=וְהִֽתְנוֹדֲדָ֖ה); [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]] (א=וּֽסֲגֹ֥ר); [[ישעיהו כז/טעמים#כז ח|כז,ח]] (א=בְּסַאסֳּאָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ל,א]] (א=סֽוֹרֲרִים֙); [[ישעיהו לא/טעמים#לא ח|לא,ח]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=מְחֹקֲקֵ֑נוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כג|לג,כג]] (א=בָּ֥זֲזוּ); [[ישעיהו לד/טעמים#לד טז|לד,טז]] (א=וּֽקֲרָ֔אוּ); [[ישעיהו לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[ישעיהו לז/טעמים#לז לג|לז,לג]] (א=סֹלֲלָֽה); [[ישעיהו לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (א=יְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ד|מ,ד]] (א=וְהָרֲכָסִ֖ים); [[ישעיהו מ/טעמים#מ כ|מ,כ]] (א=הַֽמֲסֻכָּ֣ן); [[ישעיהו מב/טעמים#מב כד|מב,כד]] (א=לְבֹזֲזִ֖ים); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (א=וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֮); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יח|מה,יח]] (א=כֽוֹנֲנָ֔הּ); [[ישעיהו מה/טעמים#מה כ|מה,כ]] (א=וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים); [[ישעיהו מז/טעמים#מז י|מז,י]] (א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יד|מח,יד]] (א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יז|מח,יז]] (א=מַדְרִֽיכֲךָ֖); [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וַאֲבָרֲכֵ֖הוּ); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִתְעוֹרֲרִ֣י [1]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִֽתְעוֹרֲרִ֗י [2]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא כ|נא,כ]] (א=הַֽמֲלֵאִ֥ים); [[ישעיהו נב/טעמים#נב ו|נב,ו]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֖ר); [[ישעיהו נג/טעמים#נג ז|נג,ז]] (א=גֹזֲזֶ֖יהָ); [[ישעיהו נז/טעמים#נז ג|נז,ג]] (א=עֹנֲנָ֑ה); [[ישעיהו נז/טעמים#נז כ|נז,כ]] (א=וְהָרֲשָׁעִ֖ים); [[ישעיהו נח/טעמים#נח ט|נח,ט]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[ישעיהו נט/טעמים#נט י|נט,י]] (א=נְגַשֲׁשָׁ֤ה); [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] (א=נֹ֥סֲסָה); [[ישעיהו סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (א=וְהִֽלֲל֖וּ); [[ישעיהו סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א=הַֽמֲסִלָּה֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג יח|סג,יח]] (א=בּוֹסֲס֖וּ); [[ישעיהו סד/טעמים#סד י|סד,י]] (א=הִֽלֲל֙וּךָ֙); [[ישעיהו סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[ישעיהו סו/טעמים#סו טז|סו,טז]] (א=חַֽלֲלֵ֥י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בירמיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]]''' (37 פריטים):{{הערה|1=רשימה זו אינה כוללת את הפריט [[ירמיהו מח/טעמים#מח לב|מח,לב]] (א=מִבֲּכִ֨י), המובא ברשימות ברויאר. נראה יותר שבכתר יש כאן שווא בלבד (&quot;מִבְּכִ֨י&quot;), או שהקו של הפתח נמחק; וכך הכריעו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/13/48/1/mg/106 מג&quot;ה].}} [[ירמיהו ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] (א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮); [[ירמיהו ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א=מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה א|ה,א]] (א=שׁוֹטֲט֞וּ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (א=אֵֽלֲכָה־לִּ֤י); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (א=סֹֽלֲלָ֑ה); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=יְעוֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] (א=סוֹרֲרִ֔ים); [[ירמיהו ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א=הַֽמֳעָרַ֣ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א=שׁוֹבֲבָ֜ה); [[ירמיהו ח/טעמים#ח כג|ח,כג]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו ט/טעמים#ט ט|ט,ט]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ירמיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]] (א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת); [[ירמיהו יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (א=הַֽמֲזִמָּ֙תָה֙); [[ירמיהו יא/טעמים#יא כא|יא,כא]] (א=הַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[ירמיהו יב/טעמים#יב י|יב,י]] (א=בֹּסֲס֖וּ); [[ירמיהו יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א=שֹֽׁדֲדִ֔ים); [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|כ,יז]] (א=לֹא־מוֹתֲתַ֖נִי); [[ירמיהו כב/טעמים#כב טו|כב,טו]] (א=הֲתִֽמֲלֹ֔ךְ); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כ|כב,כ]] (א=וּֽצֳעָ֔קִי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כח|כב,כח]] (א=הֽוּטֲלוּ֙); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לג|כה,לג]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לו|כה,לו]] (א=וִֽילֲלַ֖ת); [[ירמיהו לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה);{{הערה|1=בן־נפתלי,'''ל''',ב1=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (חטף פתח); בן־אשר,מ&quot;ש,דפוסים=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (חטף קמץ); ק=אֶכְתְּבֶ֑נָּה (שווא). הפריט אינו מופיע בספר החילופים מהדורת ליפשיץ; החילוף מוזכר ברד&quot;ק, ודבריו הובאו במ&quot;ש.}} [[ירמיהו לב/טעמים#לב ט|לב,ט]] (ל=וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙); [[ירמיהו לג/טעמים#לג י|לג,י]] (א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת); [[ירמיהו מ/טעמים#מ טו|מ,טו]] (א=אֵ֤לֲכָה); [[ירמיהו מא/טעמים#מא ה|מא,ה]] (א=וּמִתְגֹּֽדֲדִ֑ים); [[ירמיהו מד/טעמים#מד ט|מד,ט]] (א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩); [[ירמיהו מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ); [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (א-קרי=וּֽזֳעָ֑קוּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);  [[ירמיהו מט/טעמים#מט ד|מט,ד]] (א=מַה־תִּתְהַֽלֲלִי֙); [[ירמיהו נ/טעמים#נ ו|נ,ו]] (א-קרי=שׁוֹבֲב֑וּם); [[ירמיהו נ/טעמים#נ י|נ,י]] (א=כָּל־שֹׁלֲלֶ֥יהָ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וִיבֹקֲק֖וּ);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[ירמיהו נא/טעמים#נא ז|נא,ז]] (א=יִתְהֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא מט|נא,מט2]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו נא/טעמים#נא נג|נא,נג]] (א=שֹׁדֲדִ֛ים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביחזקאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יחזקאל|ספר יחזקאל]]''' (55 פריטים): [[יחזקאל א/טעמים#א ז|א,ז]] (א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (א=הָרֲשָׁעָ֖ה); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יט|ג,יט]] (א=הָרֲשָׁעָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ב|ד,ב]] (א=סֹלֲלָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ד/טעמים#ד י|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶ֔נּוּ [1]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ [2]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נָּה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=בְּגֶֽלֲלֵי֙); [[יחזקאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (א=גֶּֽלֲלֵ֣י); [[יחזקאל ו/טעמים#ו ז|ו,ז]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם); [[יחזקאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] (א=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ט/טעמים#ט ח|ט,ח]] (א=וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֨וֹת [1]); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֥וֹת [2]); [[יחזקאל טז/טעמים#טז נא|טז,נא]] (וַתְּצַדֲּקִי֙); [[יחזקאל יז/טעמים#יז יז|יז,יז]] (ל=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כא/טעמים#כא כז|כא,כז]] (א=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו ח|כו,ח]] (א=סֹֽלֲלָ֔ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל כו/טעמים#כו טז|כו,טז]] (א=וְשָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|כו,כא]] (א=וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י); [[יחזקאל כז/טעמים#כז ד|כז,ד]] (א=כָּלֲל֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (א=וּבְכׇל־קֳהָלֵךְ֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לב|כז,לב]] (א=וְקוֹנֲנ֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (א=וְכׇל־קֳהָלֵ֖ךְ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לה|כז,לה]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח ט|כח,ט]] (א=מְחַלֲלֶֽיךָ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח טז|כח,טז]] (א=תוֹכֲךָ֛); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יח|כח,יח]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יט|כח,יט]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=רֹמֲמָ֑תְהוּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ו|לא,ו]] (א=קִֽנֲנוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=בְּעוֹפֲפִ֥י); [[יחזקאל לב/טעמים#לב יב|לב,יב]] (א=וְשָֽׁדֲדוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב טז|לב,טז]] (א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ); [[יחזקאל לב/טעמים#לב כב|לב,כב]] (א=וְכָל־קֳהָלָ֔הּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל לג/טעמים#לג כח|לג,כח]] (א=וְשָׁ֥מֲמ֛וּ); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ [1]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶֽךָ [2]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ז|לה,ז]] (א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|לה,ט]] (א=שִֽׁמֲמ֤וֹת); [[יחזקאל לה/טעמים#לה יא|לה,יא]] (א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ); [[יחזקאל לו/טעמים#לו ד|לו,ד]] (א=הַשֹּֽׁמֲמוֹת֙); [[יחזקאל לו/טעמים#לו לה|לו,לה]] (א=וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־שֹׁלֲלֵיהֶ֗ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־בֹּ֣זֲזֵיהֶ֔ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט כז|לט,כז]] (א=בְּשׁוֹבֲבִ֤י); [[יחזקאל מ/טעמים#מ מג|מ,מג]] (א=וְהַֽשֲׁפַתַּ֗יִם); [[יחזקאל מג/טעמים#מג י|מג,י]] (א=וּמָדֲד֖וּ); [[יחזקאל מז/טעמים#מז כב|מז,כב]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם [1]); [[יחזקאל מח/טעמים#מח יא|מח,יא]] (א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בתרי עשר}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]]''' (25 פריטים): [[הושע ז/טעמים#ז ה|הושע ז,ה]] (א=אֶת־לֹצֲצִֽים); [[הושע ז/טעמים#ז יג|הושע ז,יג]] (א=כִּֽי־נָדֲד֣וּ); [[הושע ט/טעמים#ט טו|הושע ט,טו]] (א=סֹרֲרִֽים); [[הושע ט/טעמים#ט יז|הושע ט,יז]] (א=נֹדֲדִ֖ים); [[יואל ג/טעמים#ג ג|יואל ג,ג]] (א=וְתִֽימֲר֖וֹת); [[עמוס ב/טעמים#ב יג|עמוס ב,יג]] (א=הַֽמֲלֵאָ֥ה); [[עמוס ד/טעמים#ד א|עמוס ד,א]] (א=הָרֹצֲצ֖וֹת); [[עמוס ה/טעמים#ה יב|עמוס ה,יב]] (א=צֹרֲרֵ֤י); [[עמוס ו/טעמים#ו ג|עמוס ו,ג]] (א=הַֽמֲנַדִּ֖ים); [[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מיכה ג/טעמים#ג ט|מיכה ג,ט]] (ל=הַֽמֲתַעֲבִ֣ים); [[מיכה ה/טעמים#ה יא|מיכה ה,יא]] (א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים); [[מיכה ו/טעמים#ו ז|מיכה ו,ז]] (א=בְּרִֽבֲב֖וֹת); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=אַ֣לֲלַי); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=כְּעֹלֲלֹ֖ת); [[נחום ב/טעמים#ב ג|נחום ב,ג]] (א=בֹּֽקֲקִ֔ים); [[נחום ב/טעמים#ב ה|נחום ב,ה]] (א=יִתְהוֹלֲל֣וּ); [[נחום ב/טעמים#ב ח|נחום ב,ח]] (א=מְתֹפֲפֹ֖ת); [[חבקוק ג/טעמים#ג ו|חבקוק ג,ו]] (א=וַיִּתְפֹּֽצֲצוּ֙); [[חבקוק ג/טעמים#ג טז|חבקוק ג,טז]] (א=צָלֲל֣וּ); [[צפניה א/טעמים#א ט|צפניה א,ט]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֛ים); [[צפניה ב/טעמים#ב א|צפניה ב,א]] (א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ); [[צפניה ב/טעמים#ב יב|צפניה ב,יב]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[זכריה ד/טעמים#ד יב|זכריה ד,יב]] (ל=שִׁבֲּלֵ֣י); [[זכריה יא/טעמים#יא ג|זכריה יא,ג]] (א=יִֽלֲלַ֣ת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]]''' (171 פריטים): [[תהלים ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (א=ה֭וֹלֲלִים); [[תהלים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=שׁוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=עָשֲׁשָׁ֣ה); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=בְּכׇל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים ז/טעמים#ז ה|ז,ה]] (א=צֽוֹרֲרִ֣י); [[תהלים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=צוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=עוֹלֲלִ֨ים ׀); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=צוֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=חָֽנֲנֵ֬נִי); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י); [[תהלים י/טעמים#י ה|י,ה]] (א=כׇּל־צ֝וֹרֲרָ֗יו); [[תהלים יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כּוֹנֲנ֣וּ); [[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]] (א=אִ֥מֲר֣וֹת); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽשְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ש1=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨ ׀); [[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל=אֶ֥קֲרָ֣א); [[תהלים כו/טעמים#כו ו|כו,ו]] (א=וַאֲסֹבֲבָ֖ה); [[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי); [[תהלים כז/טעמים#כז יא|כז,יא]] (א=שֽׁוֹרֲרָֽי); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א=עָשֲׁשָׁ֖ה); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=מִכׇּל־צֹרֲרַ֨י); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=וְלִ֥שֲׁכֵנַ֨י ׀); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=נָדֲד֥וּ); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד א|לד,א]] (א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד ב|לד,ב]] (א=אֲבָרֲכָ֣ה); [[תהלים לד/טעמים#לד ד|לד,ד]] (א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה); [[תהלים לה/טעמים#לה יח|לה,יח]] (א=אֲהַלֲלֶֽךָּ); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א?=&lt;שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; [{{קו תחתי|חטף קמץ}}] או &lt;שִׁ֥מֲעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; בחטף קמץ); [[תהלים מ/טעמים#מ יג|מ,יג]] (א=אָפֲפֽוּ־עָלַ֨י); [[תהלים מב/טעמים#מב יא|מב,יא]] (א=צוֹרֲרָ֑י);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=וְהִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נה/טעמים#נה,יא|נה,יא]] (א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ); [[תהלים נה/טעמים#נה,כב|נה,כב]] (א=וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ); [[תהלים נו/טעמים#נו ג|נו,ג]] (א=שׁ֭וֹרֲרַי); [[תהלים נט/טעמים#נט ז|נט,ז]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים נט/טעמים#נט טו|נט,טו]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים ס/טעמים#ס ט|ס,ט]] (א=מְחֹֽקֲקִֽי); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ); [[תהלים סב/טעמים#סב ה|סב,ה]] (א=יְקַֽלֲלוּ־סֶֽלָה); [[תהלים סד/טעמים#סד ט|סד,ט]] (א=יִ֝תְנֹדֲד֗וּ); [[תהלים סד/טעמים#סד יא|סד,יא]] (א=וְ֝יִתְהַלֲל֗וּ); [[תהלים סה/טעמים#סה ה|סה,ה]] (א=תִּ֥בֲחַ֣ר); [[תהלים סה/טעמים#סה י|סה,י]] (א=וַתְּשֹׁ{{גלגל}}קֲקֶ֡הָ); [[תהלים סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=תְּ֝מֹגֲגֶ֗נָּה); [[תהלים סו/טעמים#סו ז|סו,ז]] (א=הַסּוֹרֲרִ֓ים ׀); [[תהלים סו/טעמים#סו ח|סו,ח]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[תהלים סו/טעמים#סו יב|סו,יב]] (א=לָרֲוָיָֽה); [[תהלים סז/טעמים#סז ב|סז,ב]] (א=וִיבָרֲכֵ֑נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ז|סז,ז]] (א=יְ֝בָרֲכֵ֗נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ח|סז,ח]] (א=יְבָרֲכֵ֥נוּ); [[תהלים סח/טעמים#סח ז|סח,ז]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח יט|סח,יט]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]] (א=תִּ֥מֲחַ֥ץ); [[תהלים סח/טעמים#סח כז|סח,כז]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים סט/טעמים#סט כ|סט,כ]] (א=כׇּל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים סט/טעמים#סט לא|סט,לא]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים סט/טעמים#סט לה|סט,לה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ); [[תהלים עב/טעמים#עב טו|עב,טו]] (א=יְבָרֲכֶֽנְהוּ); [[תהלים עג/טעמים#עג ג|עג,ג]] (א=בַּהוֹלֲלִ֑ים); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א=קִ֥רֲבַ֥ת); [[תהלים עד/טעמים#עד ד|עד,ד]] (א=צֹ֭רֲרֶיךָ); [[תהלים עד/טעמים#עד ה|עד,ה]] (א=בִּסֲבָךְ־עֵ֝ץ); [[תהלים עד/טעמים#עד כא|עד,כא]] (א=יְֽהַלֲל֥וּ); [[תהלים עד/טעמים#עד כג|עד,כג]] (א=צֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים עה/טעמים#עה ה|עה,ה]] (א=לַ֭הוֹלֲלִים); [[תהלים עו/טעמים#עו ו|עו,ו]] (א=אֶשְׁתּֽוֹלֲל֨וּ |);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר, אולי בגלל שהמקום מטושטש.}} [[תהלים עו/טעמים#עו יב|עו,יב]] (א=נִ֥דֲר֣וּ); [[תהלים פ/טעמים#פ ג|פ,ג]] (א=עוֹרֲרָ֥ה); [[תהלים פ/טעמים#פ יא|פ,יא]] (א=אַֽרֲזֵי); [[תהלים פג/טעמים#פג יג|פג,יג]] (נִ֣ירֲשָׁה); [[תהלים פד/טעמים#פד ה|פד,ה]] (יְֽהַלֲל֥וּךָ); [[תהלים פז/טעמים#פז ה|פז,ה]] (א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀); [[תהלים פז/טעמים#פז ז|פז,ז]] (א=כְּחֹלֲלִ֑ים); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנָ֥ה); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנֵֽהוּ); [[תהלים צד/טעמים#צד י|צד,י]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֖ד); [[תהלים צו/טעמים#צו ב|צו,ב]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים צז/טעמים#צז ז|צז,ז]] (א=הַמִּֽתְהַלֲלִ֥ים); [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים ק/טעמים#ק ד|ק,ד]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג א|קג,א]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג ב|קג,ב]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג כ|קג,כ]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כא|קג,כא]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכ֤וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד א|קד,א]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ); [[תהלים קד/טעמים#קד י|קד,י]] (א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ); [[תהלים קד/טעמים#קד יח|קד,יח]] (א=לַֽשֲׁפַנִּֽים); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קה/טעמים#קה ג|קה,ג]] (א=הִֽ֭תְהַלֲלוּ); [[תהלים קה/טעמים#קה מה|קה,מה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קו/טעמים#קו א|קו,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קז/טעמים#קז לו|קז,לו]] (א=וַ֝יְכוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קז/טעמים#קז לח|קז,לח]] (א=וַיְבָרֲכֵ֣ם); [[תהלים קז/טעמים#קז מג|קז,מג]] (א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קח/טעמים#קח ט|קח,ט]] (א=מְחֹקֲקִֽי); [[תהלים קט/טעמים#קט כח|קט,כח]] (א=יְקַֽלֲלוּ־הֵמָּה֮); [[תהלים קט/טעמים#קט ל|קט,ל]] (א=אֲהַלֲלֶֽנּוּ); [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַ֭לֲלוּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג ט|קיג,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קטו/טעמים#קטו יח|קטו,יח]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כח|קיח,כח]] (א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קטו|קיט,קטו]] (א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קעה|קיט,קעה]] (א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד א|קלד,א]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד ב|קלד,ב]] (א=וּ֝בָרֲכ֗וּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֭לֲלוּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה,ג]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כא|קלה,כא]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קלט/טעמים#קלט כא|קלט,כא]] (א=וּ֝בִתְקוֹמֲמֶ֗יךָ); [[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|קמ,ד]] (א=שָׁ֥נֲנ֣וּ); [[תהלים קמג/טעמים#קמג יב|קמג,יב]] (א=כׇּל־צֹרֲרֵ֣י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד א|קמד,א]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד); [[תהלים קמה/טעמים#קמה א|קמה,א]] (א=וַאֲבָרֲכָ֥ה); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (א=אֲבָרֲכֶ֑ךָּ [1]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (וַאֲהַלֲלָ֥ה [2]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה י|קמה,י]] (א=יְבָרֲכֽוּכָה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלִ֥י); [[תהלים קמו/טעמים#קמו ב|קמו,ב]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו י|קמו,י]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמז/טעמים#קמז ח|קמז,ח]] (א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה); [[תהלים קמז/טעמים#קמז יב|קמז,יב]] (א=הַֽלֲלִ֖י); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ב|קמח,ב]] (א=הַֽלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ד|קמח,ד]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ה|קמח,ה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ז|קמח,ז]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יג|קמח,יג]] (א=&lt;יְהַלֲל֤וּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יד|קמח,יד]] (הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ג|קמט,ג]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ו|קמט,ו]] (א=רוֹמֲמ֣וֹת); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ט|קמט,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֭לְלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ו|קנ,ו]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|ספר משלי]]''' (12 פריטים): [[משלי ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א=יְחֹ֣קֲקוּ); [[משלי כג/טעמים#כג כ|כג,כ]] (א=בְּזֹלֲלֵ֖י); [[משלי כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=בָּֽרֲשָׁעִֽים); [[משלי כו/טעמים#כו ב|כו,ב]] (א=קִֽלֲלַ֥ת); [[משלי כח/טעמים#כח ד|כח,ד]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[משלי כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א=ז֝וֹלֲלִ֗ים); [[משלי כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א=נִ֥בֳהָֽל); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (א=תִּ֥לֲעַ֣ג); [[משלי לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=לַֽמֲלָכִ֣ים [2]); [[משלי לא/טעמים#לא טז|לא,טז]] (א=זָֽמֲמָ֣ה); [[משלי לא/טעמים#לא כח|לא,כח]] (א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ); [[משלי לא/טעמים#לא לא|לא,לא]] (א=וִיהַלֲל֖וּהָ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיוב}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]''' (28 פריטים): [[איוב א/טעמים#א ה|א,ה]] (א=וּבֵרֲכ֥וּ); [[איוב א/טעמים#א יא|א,יא]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם); [[איוב ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[איוב ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] (א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים); [[איוב ג/טעמים#ג כא|ג,כא]] (א=הַֽמֲחַכִּ֣ים); [[איוב ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ); [[איוב י/טעמים#י יא|י,יא]] (א=תְּשֹׂכֲכֵֽנִי); [[איוב יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים); [[איוב יב/טעמים#יב כה|יב,כה]] (א=יְמַֽשֲׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] (א=וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[איוב כ/טעמים#כ ז|כ,ז]] (א=כְּֽ֭גֶלֲלוֹ); [[איוב כו/טעמים#כו יג|כו,יג]] (א=חֹלֲלָ֥ה); [[איוב כז/טעמים#כז ז|כז,ז]] (א=וּמִתְקוֹמֲמִ֥י); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=אֶ֥בֲחַ֣ר); [[איוב ל/טעמים#ל כב|ל,כב]] (א=וּ֝תְמֹגֲגֵ֗נִי); [[איוב לא/טעמים#לא כ|לא,כ]] (א=בֵרֲכ֣וּנִי); [[איוב לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ); [[איוב לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=לַֽמֲמִתִֽים); [[איוב לג/טעמים#לג כה|לג,כה]] (א=רֻֽטֲפַ֣שׁ); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א=אַ֥נֲשֵׁ֥י); [[איוב לו/טעמים#לו כד|לו,כד]] (א=שֹׁרֲר֣וּ); [[איוב לח/טעמים#לח לא|לח,לא]] (א=הַֽ֭תֲקַשֵּׁר); [[איוב לח/טעמים#לח לה|לח,לה]] (א=הַֽתֲשַׁלַּ֣ח); [[איוב מ/טעמים#מ כב|מ,כב]] (א=צִֽלֲל֑וֹ); [[איוב מ/טעמים#מ לא|מ,לא]] (א=הַֽתֲמַלֵּ֣א); [[איוב מב/טעמים#מב י|מב,י]] (א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשיר השירים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]]''' (6 פריטים): [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שיר השירים ב,ז]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ או  וְֽאִם־תְּעֽוֹרֲר֛וּ);{{הערה|ראו אותו פריט ב[[#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|רשימת הניקוד והטעמים]].}} [[שיר השירים ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א=וַאֲסוֹבֲבָ֣ה); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]] (א=הַסֹּבֲבִ֖ים); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א=כְּתִֽימֲר֖וֹת); [[שיר השירים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗).{{הערה|וכמו כן לפי הסכמת בן־אשר ובן־נפתלי בספר החילופים.}}

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ברות}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת רות|מגילת רות]]''' (פריט אחד): [[רות ב/טעמים#ב ב|ב,ב]] (א=אֵֽלֲכָה־נָּ֤א).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיכה}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' (פריט אחד): [[איכה ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל=עֹלֲלֵ֣י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בקהלת}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' (2 פריטים): [[קהלת ה/טעמים#ה ה|ו,ב]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ); [[קהלת ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] (ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באסתר}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' (אין פריטים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדניאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' (11 פריטים): [[דניאל א/טעמים#א ו|א,ח]] (ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם); [[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] (ל=גֲלִ֑י); [[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] (ל=לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח); [[דניאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (ל=צִפֲּרֵ֣י); [[דניאל ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=צִפֲּרֵ֥י); [[דניאל ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=וּֽסֲגַ֛ר); [[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=מַדֲּקָ֔ה); [[דניאל ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָע֒); [[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה); [[דניאל יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (ל=סֽוֹלֲלָ֔ה); [[דניאל יב/טעמים#יב י|יב,י]] (ל=יִ֠תְבָּֽרֲרוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בעזרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' (11 פריטים): [[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה); [[נחמיה ב/טעמים#ב ו|נחמיה ב,ו]] (ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖); [[נחמיה ג/טעמים#ג יג|נחמיה ג,יג]] (ל=הָשֲׁפֽוֹת); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת); [[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל=בָּרֲכוּ֙); [[נחמיה יא/טעמים#יא ב|נחמיה יא,ב]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[נחמיה יב/טעמים#יב כט|נחמיה יב,כט]] (ל=הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=מִֽלֲלַ֡י); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=גִּֽלֲלַ֡י); [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יט]] (ל=צָֽלֲלוּ֩).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברי הימים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דברי הימים|ספר דברי הימים]]''' (61 פריטים): [[דברי הימים א ב/טעמים#ב מד|דה&quot;א ב,מד]] (א=יָרְקֳעָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ד/טעמים#ד י|דה&quot;א ד,י]] (א=תְּבָרֲכֵ֜נִי); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה טז|דה&quot;א ה,טז]] (א=וּבְכׇֽל־מִגְרֲשֵׁ֥י); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כז|דה&quot;א ה,כז]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כח|דה&quot;א ה,כח]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו א|דה&quot;א ו,א]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ג|דה&quot;א ו,ג]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ז|דה&quot;א ו,ז]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו יח|דה&quot;א ו,יח]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו כג|דה&quot;א ו,כג]] (א=בֶּן־קֳהָ֔ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו לט|דה&quot;א ו,לט]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו מו|דה&quot;א ו,מו]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נא|דה&quot;א ו,נא]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נג|דה&quot;א ו,נג]] (א=וְאֶֽת־יָקְמֳעָם֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נה|דה&quot;א ו,נה]] (א=לִבְנֵֽי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ט/טעמים#ט לב|דה&quot;א ט,לב]] (א=הַקֳּהָתִ֛י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו ה|דה&quot;א טו,ה]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים. בכתר נכתב הקמץ מתחת לשווא, אך המשמעות ברורה.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יח|דה&quot;א טו,יח]] (א=וֶאֱלִ֨יפֲלֵ֜הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יט|דה&quot;א טו,יט]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כא|דה&quot;א טו,כא]] (א=וֶאֱלִֽיפֲלֵ֗הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֑ים); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ה|דה&quot;א טז,ה]] (א=בַּֽמֲצִלְתַּ֥יִם); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז י|דה&quot;א טז,י]] (א=הִֽתְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה&quot;א יח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[דברי הימים א יט/טעמים#יט ג|דה&quot;א יט,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג ו|דה&quot;א כג,ו]] (א=קֳהָ֥ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג יב|דה&quot;א כג,יב]] (א=קֳהָ֗ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו ה|דה&quot;א כו,ה]] (א=בֵרֲכ֖וֹ); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו טז|דה&quot;א כו,טז]] (א=בַּֽמֲסִלָּ֖ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו יח|דה&quot;א כו,יח]] (א=לַֽמֲסִלָּ֔ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה&quot;א כו,לב]] (א=הַֽמֲנַשִּׁ֔י); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז כא|דה&quot;א כז,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז לא|דה&quot;א כז,לא]] (א=הָרֲכ֔וּשׁ); [[דברי הימים א כח/טעמים#כח יח|דה&quot;א כח,יח]] (א=וְסֹכֲכִ֖ים); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט ב|דה&quot;א כט,ב]] (א=וּֽכֲכָל־כֹּחִ֞י); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט כ|דה&quot;א כט,כ]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יב|דה&quot;ב ה,יב]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֣ים); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יג|דה&quot;ב ה,יג]] (א=וְלַמְשֹׁרֲרִ֜ים); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כא|דה&quot;ב ו,כא]] (א=יִֽתְפַּלֲל֖וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כד|דה&quot;ב ו,כד]] (א=וְהִתְפַּֽלֲל֧וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו לח|דה&quot;ב ו,לח]] (א=וְהִֽתְפַּֽלֲל֗וּ); [[דברי הימים ב ז/טעמים#ז יד|דה&quot;ב ז,יד]] (א=וְיִֽתְפַּֽלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב יב/טעמים#יב יג|דה&quot;ב יב,יג]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[דברי הימים ב טז/טעמים#טז ט|דה&quot;ב טז,ט]] (א=מְשֹׁטֲט֤וֹת); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ יט|דה&quot;ב כ,יט]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=וּֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כה|דה&quot;ב כ,כה]] (א=בֹּזֲזִ֥ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כו|דה&quot;ב כ,כו]] (א=בֵּרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יז|דה&quot;ב כא,יז]] (א=כׇּל־הָרֲכוּשׁ֙); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יב|דה&quot;ב כג,יב]] (א=וְהַֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יג|דה&quot;ב כג,יג]] (א=וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד יד|דה&quot;ב כד,יד]] (א=וּֽכֲכַלּוֹתָ֡ם); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט יב|דה&quot;ב כט,יב]] (א=הַקֳּהָתִי֒ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ל|דה&quot;ב כט,ל]] (א=וַֽיְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כז|דה&quot;ב ל,כז]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב לא/טעמים#לא ח|דה&quot;ב לא,ח]] (א=וַֽיְבָרֲכוּ֙); [[דברי הימים ב לב/טעמים#לב לא|דה&quot;ב לב,לא]] (א=הַֽמֲשַׁלְּחִ֤ים); [[דברי הימים ב לג/טעמים#לג יח|דה&quot;ב לג,יח]] (א=הַֽמֲדַבְּרִ֣ים); [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד יב|דה&quot;ב לד,יב]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר בכתר ירושלים, אך קיים ברשימה בדעת מקרא.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|דה&quot;ב לה,ז]] (א=מֵרֲכ֥וּשׁ);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה טו|דה&quot;ב לה,טו]] (א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: עיצוב טעמי אמ&quot;ת==

להסבר מפורט על המדיניות במהדורתנו לעיצוב טעמי אמ&quot;ת, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו. כאן נפרט את כל המקומות שבהם יושמה מדיניות זו.

===עולה ויורד===

להסבר מפורט על המדיניות כלפי הטעם &quot;עולה ויורד&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot; באות אחת:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 13) שבהם סימנו &quot;עולה ויורד&quot; באופן מלא (=תו של &quot;עולה&quot; ותו של &quot;יורד&quot;) באות אחת, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שמשמיט בעקביות את ה&quot;עולה&quot; בתיבות הללו (ייתכן מסיבות הקשורות לנגינתן). בעתיד נסמן את ה&quot;עולה&quot; בתיבות אלו ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} אם תהיה אפשרות טכנית לעשות כך.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים ל/טעמים#ל יב|ל,יב]] (א=לְמָח֢וֹל לִ֥י); [[תהלים מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א=לְאֵ֢ל חָ֥י); [[תהלים נה/טעמים#נה כ|נה,כ]] (א=קֶ֗דֶם סֶ֥לָה); [[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]] (א=י֤וֹם{{מ:לגרמיה}}י֥וֹם); [[תהלים פו/טעמים#פו ב|פו,ב]] (א=כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥נִי); [[תהלים קט/טעמים#קט טז|קט,טז]] (א=עֲשׂ֢וֹת חָ֥סֶד); [[תהלים קכה/טעמים#קכה ב|קכה,ב]] (א=סָבִ֢יב לָ֥הּ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי כד/טעמים#כד כד|כד,כד]] (א=צַדִּ֢יק אָ֥תָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טו|ל,טו]] (א=הַ֤ב{{מ:פסק}}הַ֥ב).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (א=וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה); [[איוב ט/טעמים#ט כב|ט,כב]] (א=אַחַ֗ת הִ֥יא); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ);{{הערה|יושם לב שיש סימן למחיקה מעל האות רי&quot;ש, ושמא נמחק ה&quot;עולה&quot; (ראו ייבין, מט.1, עמ' 330).}} [[איוב לד/טעמים#לד כ|לד,כ]] (א=וַחֲצ֢וֹת לָ֥יְלָה).

'''ב. מקף בין שתי תיבות של &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot;:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 55) שבהם ה&quot;עולה&quot; וה&quot;יורד&quot; באות בשתי תיבות סמוכות. אם אין בתיבת ה&quot;עולה&quot; טעם עצמאי, אז סימנו מקף בין תיבת ה&quot;עולה&quot; לתיבת ה&quot;יורד&quot;, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ואם יש טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot;, והיא לא ראויה אם כן להיות מוקפת, אז מהדורתנו זהה לנוסח הכתר (בלי מקף) וסימנו את הדוגמה בכוכבית. ברשימה מובא נוסחו של כתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את המקף;{{הערה| במקום אחד שבו הכתר לא קיים (תהלים יח,מד) הבאנו ברשימה את נוסחו של כתי&quot;ל, שגם בו המקף מושמט בדרך כלל.}} דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן המקף מסומן בכתר '''מודגשות''', והן מופיעות במהדורתנו כמקפים רגילים. ואילו בשאר המקומות (שבהם אין טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot; אך המקף מושמט בכתר ארם צובה) סימנו את המקף ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} במהדורתנו.{{הערה|השתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:מקף אפור]].}}

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]] (א{{=}}עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם); [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (א{{=}}אֶֽ֫ל חֹ֥ק); [[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א*{{=}}מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב); [[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א{{=}}אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א*{{=}}יִסַּ֢דְתָּ֫ עֹ֥ז); [[תהלים יד/טעמים#יד ד|יד,ד]] (א*{{=}}כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים יח/טעמים#יח מד|יח,מד]] (ל*{{=}}מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם); [[תהלים כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א*{{=}}וְעִם־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים ל/טעמים#ל ח|ל,ח]] (א{{=}}לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז); [[תהלים ל/טעמים#ל י|ל,י]] (א{{=}}אֶ֫ל שָׁ֥חַת); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים לא/טעמים#לא יט|לא,יט]] (א{{=}}שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר); [[תהלים לא/טעמים#לא כא|לא,כא]] (א{{=}}מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]] (א*{{=}}וְהִתְח֢וֹלֵֽ֫ל ל֥וֹ); [[תהלים מ/טעמים#מ יח|מ,יח]] (א{{=}}יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] (א*{{=}}לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ); [[תהלים מה/טעמים#מה ח|מה,ח]] (א{{=}}וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע); [[תהלים נג/טעמים#נג ה|נג,ה]] (א*{{=}}פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] (א*{{=}}לֹא־הָ֢יָה֫ פָ֥חַד); [[תהלים נו/טעמים#נו ט|נו,ט]] (א*{{=}}סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה); [[תהלים סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א{{=}}בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|ע,ו]] ('''א{{=}}ח֫וּשָׁה־לִּ֥י'''); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א{{=}}לִ֫י ט֥וֹב); [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]] (א{{=}}שֽׁ֫וּב נָ֥א); [[תהלים פח/טעמים#פח א|פח,א]] (א{{=}}לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח); [[תהלים פח/טעמים#פח י|פח,י]] (א{{=}}מִנִּ֫י עֹ֥נִי); [[תהלים צז/טעמים#צז י|צז,י]] (א{{=}}שִׂנְא֫וּ רָ֥ע); [[תהלים קב/טעמים#קב ג|קב,ג]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] ('''א=לֹ֫א־לָ֥נוּ'''); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כז|קיח,כז]] (א*{{=}}וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ז|קמב,ז]] (א*{{=}}כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ב|תהלים קמד,ב]] (א{{=}}וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|תהלים קמד,יג]] (א{{=}}אֶ֫ל זַ֥ן); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א{{=}}יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי א/טעמים#א כב|א,כב]] (א{{=}}תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי); [[משלי ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] ('''א=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן'''); [[משלי ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (א{{=}}עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם); [[משלי ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (א{{=}}שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע); [[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א*{{=}}שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] ('''א=כֶּ֫ן־ה֥וּא'''); [[משלי כד/טעמים#כד יב|כד,יב]] (א*{{=}}לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה); [[משלי כה/טעמים#כה ז|כה,ז]] (א{{=}}עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טז|ל,טז]] (א*{{=}}וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] ('''א=לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם'''); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] ('''א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר''').

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ג/טעמים#ג ד|ג,ד]] (א{{=}}יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א*{{=}}יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל); [[איוב ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א{{=}}אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י); [[איוב כא/טעמים#כא לג|כא,לג]] (א{{=}}רִגְבֵ֫י נָ֥חַל); [[איוב כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (א{{=}}בְּֽמֹרְדֵ֫י א֥וֹר); [[איוב לב/טעמים#לב ב|לב,ב]] (א*{{=}}מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם); [[איוב לג/טעמים#לג ט|לג,ט]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א{{=}}שִׁמְע֫וּ לִ֥י); [[איוב לז/טעמים#לז ו|לז,ו]] (א{{=}}הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ); [[איוב מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י דָ֥עַת).

{{עוגן|מקום העולה}}'''ג. מקום כתיבת ה&quot;עולה&quot; בתוך התיבה:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;, ועוד רשימה של הפסוקים שיש בהם &quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה. דרכו של כתר ארם צובה על פי רוב לכתוב את ה&quot;עולה&quot; באות הראשונה של הברה הראויה לגעיה קלה (אם בתיבה יש הברה כזאת), ובאות יו&quot;ד של שם הוי&quot;ה (אותה שיטה בשם הוי&quot;ה נמצאת בכתר לגבי כתיבתו של הטעם המחבר צינורית,  וראו ב[[#צינורית|סעיף הבא]]). אך נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן ה&quot;עולה&quot; בקביעות בהברה שלפני הטעם, ובאות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה (וכמו כן במהדורות ברויאר). בהתאם למדיניות שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]], סימן ה&quot;עולה&quot; מופיע בה בעקביות בהברה הראויה לגעיה ובאות יו&quot;ד בשם הוי&quot;ה.

:'''הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;:''' [[תהלים כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א*=וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א*=תִּ֫צְּרֵ֥נִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב י|תהלים לב,י]] (א!=לָרָ֫שָׁ֥ע); [[תהלים לז/טעמים#לז מ|לז,מ]] (א*=וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א*=אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים נ/טעמים#נ ג|נ,ג]] (א*=וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ); [[תהלים נ/טעמים#נ כג|תהלים נ,כג]] (א!=יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי [תיקון בכתב־היד שלא הושלם]); [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (א!=מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים נה/טעמים#נה כג|נה,כג]] (א*=יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א*=כֻ֫לְּכֶ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|תהלים סח,כא]] (א!=לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים סח/טעמים#סח כב|סח,כב]] (א*=אֹ֫יְבָ֥יו); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (א*=ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים עא/טעמים#עא יח|תהלים עא,יח]] (א*=אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי); [[תהלים קכ/טעמים#קכ א|קכ,א]] (א*=הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת [לאחר תיקון בכתב־היד]);{{הערה|וכמו כן בכל מקום שתיבה זו מוטעמת ב&quot;עולה ויורד&quot;.}} [[תהלים קכד/טעמים#קכד ז|קכד,ז]] (א*=י֫וֹקְשִׁ֥ים); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|קלז,ו]] (א*=אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|תהלים קלז,ז]] (א!=יְֽרוּשָׁ֫ל{{מ:ירושלם|ָ|֥}}ם); [[תהלים קלח/טעמים#קלח ח|תהלים קלח,ח]] (א*=בַּ֫עֲדִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|קמד ז]] (א!=מִמָּ֫ר֥וֹם [לאחר תיקון הפוך בכתב־היד]); [[משלי א/טעמים#א כג|משלי א,כג]] (א*=לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י); [[משלי ג/טעמים#ג ג|משלי ג,ג]] (א*=אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (א!=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן);{{הערה|יש התחלה של כתיבת ה&quot;עולה&quot; גם מעל האות עי&quot;ן; הסופר כנראה התחיל לסמן אותו שם, התחרט באמצע וסימנו מעל האות למ&quot;ד, ולא מחק את הראשון.}} [[איוב ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (א*=הָ֫אָדָ֥ם); [[איוב יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (א*=לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה).

:'''&quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה:''' [[תהלים כז/טעמים#כז יד|תהלים כז,יד]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (א!=הָאֵ{{אתנח הפוך}}ל{{מ:פסק}}יְה֫וָ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (א*=אֶת־יְ֫הוָ֥ה [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (א!=יְה֫וָ֥ה).

===צינורית===

להסבר על המדיניות כלפי הטעם &quot;צינורית&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צינורית|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. מקף אפור אחרי צינורית שהיא לבד בתיבתה.''' להלן רשימה מלאה של התיבות שבהן הוספנו מקף אפור אחרי צינורית הנכתבת לבד בתיבתה (15 מקומות):

:[[תהלים ב/טעמים#ב ז|'''תהלים''' ב,ז]] (אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י); [[תהלים ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (כִּ֤י{{מ:לגרמיה}}לֹ֤א{{מ:מקף אפור}}אֵֽל־חָפֵ֘ץ{{מ:מקף אפור}}רֶ֥שַׁע{{מ:פסק}}אָ֑תָּה); [[תהלים יח/טעמים#יח א|יח,א]] (הִֽצִּיל־יְהֹוָ֘ה{{מ:מקף אפור}}אוֹת֥וֹ); [[תהלים יח/טעמים#יח כ|יח,כ]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בִּֽי); [[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בּֽוֹ); [[תהלים לא/טעמים#לא כב|לא,כב]] (הִפְלִ֘יא{{מ:מקף אפור}}חַסְדּ֥וֹ); [[תהלים מט/טעמים#מט טו|מט,טו]] (וַיִּרְדּ֘וּ{{מ:מקף אפור}}בָ֤ם); [[תהלים סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (בִּטְח֘וּ{{מ:מקף אפור}}ב֤וֹ); [[תהלים סו/טעמים#סו כ|סו,כ]] (לֹֽא־הֵסִ֘יר{{מ:מקף אפור}}תְּפִלָּתִ֥י); [[תהלים צה/טעמים#צה ז|צה,ז]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}עָ֤שָׂה); [[משלי ו/טעמים#ו ג|'''משלי''' ו,ג]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ); [[איוב יח/טעמים#יח יט|'''איוב''' יח,יט]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}נִ֤ין); [[איוב לב/טעמים#לב ה|לב,ה]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}אֵ֤ין); [[איוב לז/טעמים#לז כא|לז,כא]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}רָ֤אוּ).

'''ב. צינורית בשם הוי&quot;ה.''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם צינורית בשם הוי&quot;ה (א*=יְ֘הוָ֤ה ב-7 מקומות, ובניקוד אֱלֹהִים במקום האחרון [א*=יְ֘הֹוִ֤ה]):

:[[תהלים פ/טעמים#פ כ|'''תהלים''' פ,כ]]; [[תהלים פא/טעמים#פא יא|פא,יא]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ט|פד,ט]]; [[תהלים צו/טעמים#צו י|צו,י]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]]; [[תהלים קו/טעמים#קו מז|קו,מז]]; [[תהלים קט/טעמים#קט כא|קט,כא]].

'''ג. חריגים:''' יש תיקון אחד בכתר בתוך תיבה שמשקלה דומה לשם הוי&quot;ה: [[תהלים קלח/טעמים#קלח ב|קלח,ב]] (וְ֘אוֹדֶ֤ה [לפני תיקון], וְא֘וֹדֶ֤ה* [לאחר תיקון]). ובעוד תיבה שמשקלה דומה יש צינורית במקום חריג: [[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ). במהדורתנו: וְא֘וֹדֶ֤ה, וְי֘וֹד֤וּ, כשיטתו העקבית של הכתר בשאר כל המקומות.

===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל===

להסבר על ההבחנה בין הטעמים &quot;אתנח הפוך&quot; ל&quot;גלגל&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|פרק השני]]''' של המבוא.

===רביע מוגרש===

להסבר על המדיניות כלפי הטעם &quot;רביע מוגרש&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|פרק השני]]''' של המבוא.

להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 260) שבהם סימנו &quot;רביע מוגרש&quot; באופן מלא (=תו של &quot;גרש מוקדם&quot; ותו של &quot;רביע&quot;) באות אחת בעקביות, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את נקודת הרביע. דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן נקודת הרביע מסומנת '''מודגשות'''. במקומות שהכתר לא קיים (תהלים טו,א-כה,א) הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}; נקודת הרביע מסומנת בו בדרך כלל, והדגשנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שבה היא מושמטת.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' ז,א ('''א{{=}}עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ'''); ח,ז (א{{=}}כֹּ֝ל); יא,א (א{{=}}נודו נ֝וּדִי); יא,ב (א{{=}}בְּמוֹ־אֹ֝פֶל); יד,ג (א{{=}}אֵ֝ין); {{צבע גופן|אפור|טז,א (ל{{=}}אֵ֝֗ל); יז,ו (ל{{=}}לִ֝֗י); יז,י (ל{{=}}פִּ֝֗ימוֹ); יח,יב (ל{{=}}חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם); יח,טו ('''ל{{=}}רָ֝ב'''); יח,לא (ל{{=}}ה֝֗וּא); יח,לב (ל{{=}}צ֝֗וּר); כ,ט (ל{{=}}קַּ֝֗מְנוּ); כב,כא (ל{{=}}מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב); כג,ג (ל{{=}}בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק);}} כה,כא ('''א{{=}}כִּ֝֗י'''); כז,יב ('''א{{=}}עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר'''); לא,כ (א{{=}}נֶ֝גֶד); לא,כב (א{{=}}לִ֝י); לא,כד (א{{=}}עַל־יֶ֝תֶר); לב,ט (א{{=}}בַּ֝ל); לב,י (א{{=}}חֶ֝סֶד); לג,ו (א{{=}}פִּ֝יו); לה,יד ('''א{{=}}כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם'''); לו,ה (א{{=}}רָ֝ע); לז,ב (א{{=}}דֶּ֝שֶׁא); לז,ג (א{{=}}שְׁכׇן־אֶ֝רֶץ); לח,יא (א{{=}}גַּם־הֵ֝ם); מ,ח (א{{=}}בִּמְגִלַּת־סֵ֝פֶר); מ,טז (א{{=}}לִ֝י); מד,טו (א{{=}}מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ); מה,ט (א{{=}}שֵׁ֝ן); מח,ז (א{{=}}חִ֝יל); מח,יא (א{{=}}צֶ֝דֶק); מט,ג (א{{=}}יַ֝חַד); מט,כ (א{{=}}עַד־נֵ֝צַח); נ,א (א{{=}}מִמִּזְרַח־שֶׁ֝מֶשׁ); נא,ב (א{{=}}כַּאֲשֶׁר־בָּ֝א); נב,ג (א{{=}}אֵ֝ל); נב,יא (א{{=}}כִי־ט֝וֹב); נג,ב (א{{=}}עָ֝וֶל); נג,ד (א{{=}}אֵ֝ין); נה,ד (א{{=}}אָ֝וֶן); נה,ה (א{{=}}מָ֝וֶת); נז,ב (א{{=}}עַ֝ד); נח,ט (א{{=}}אֵ֝שֶׁת); סא,ד (א{{=}}מִגְדַּל־עֹ֝ז); סב,י (א{{=}}הֵ֝מָּה); סב,יב (א{{=}}עֹ֝ז); סג,ט (א{{=}}בִּ֝י); סד,ז (א{{=}}אִ֝ישׁ); סה,ו (א{{=}}כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֝רֶץ); סו,ו (א{{=}}שָׁ֝ם); סו,יד (א{{=}}וְדִבֶּר־פִּ֝י); סח,יג (א{{=}}בַּ֝יִת); סח,יח (א{{=}}בָ֝ם); סח,כט (א{{=}}ז֝וּ); סט,ג (א{{=}}בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝יִם); סט,יח (א{{=}}כִּי־צַר־לִ֝י); סט,לו (א{{=}}שָׁ֝ם); עא,יז (א{{=}}וְעַד־הֵ֝נָּה); עג,ו (א{{=}}יַעֲטָף־שִׁ֝ית); עג,יט (א{{=}}תַ֝מּוּ); עד,ה (א{{=}}בִּסְבׇךְ־עֵ֝ץ); עד,כ (א{{=}}מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ); עה,ט (א{{=}}כֹּ֝ל); עו,יב (א{{=}}שַׁ֝י); עז,ט (א{{=}}אֹ֝מֶר); עז,יז ('''א{{=}}אַ֝֗ף'''); עח,כא (א{{=}}וְגַם־אַ֝ף); עח,ל (א{{=}}ע֝וֹד); עח,מב (א{{=}}י֝וֹם); עח,נד (א{{=}}הַר־זֶ֝ה); עח,ס (א{{=}}אֹ֝הֶל); עט,ה (א{{=}}כְּמוֹ־אֵ֝שׁ); פ,טז (א{{=}}וְעַל־בֵּ֝ן); פא,יא (א{{=}}הַרְחֶב־פִּ֝יךָ); פג,יא (א{{=}}דֹּ֝מֶן); פג,יג (א{{=}}אֵ֝ת); פד,ה (א{{=}}ע֝וֹד); פד,יב (א{{=}}יִמְנַע־ט֝וֹב); פה,ב (א{{=}}שַׁ֝בְתָּ); פו,ה (א{{=}}וְרַב־חֶ֝סֶד); פז,ד (א{{=}}זֶ֝ה); פט,מח (א{{=}}עַל־מַה־שָּׁ֝וְא); צ,י (א{{=}}חִ֝ישׁ); צד,ט (א{{=}}עַ֝יִן); צד,טז (א{{=}}לִ֝י); צו,ד (א{{=}}ה֝וּא); צז,ז (א{{=}}הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ); צח,ג (א{{=}}אֵ֝ת); צח,ח (א{{=}}יַ֝חַד); צט,ב (א{{=}}ה֝וּא); ק,ד (א{{=}}הוֹדוּ־ל֝וֹ); קא,ד (א{{=}}רָ֝ע); קא,ו (א{{=}}ה֝וּא); קד,יד (א{{=}}לֶ֝חֶם); קד,יט (א{{=}}שֶׁ֝מֶשׁ); קה,ב ('''א{{=}}שִׂ֝֗יחוּ'''); קה,יא (א{{=}}חֶ֝בֶל); קו,יד (א{{=}}וַיְנַסּוּ־אֵ֝ל); קו,כ (א{{=}}שׁ֝וֹר); קו,כט (א{{=}}וַתִּפְרׇץ־בָּ֝ם); קז,לג (א{{=}}מַ֝יִם); קט,כ (א{{=}}רָ֝ע); קי,ו (א{{=}}רֹ֝אשׁ); קי,ז (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיג,ח (א{{=}}עִ֝ם); קטו,ב (א{{=}}אַיֵּה־נָ֝א); קטז,יד (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קטז,יח (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קיח,יד (א{{=}}וַֽיְהִי־לִ֝י); קיח,יט (א{{=}}אָבֹא־בָ֝ם); קיח,כא (א{{=}}וַתְּהִי־לִ֝י); קיט,יג (א{{=}}כֹּ֝ל); קיט,מט (א{{=}}עַ֝ל); קיט,סב (א{{=}}עַ֝ל); קיט,צ (א{{=}}אֶ֝רֶץ); קיט,צב (א{{=}}אָ֝ז); קיט,צג (א{{=}}בָ֝ם); קיט,קד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קיח (א{{=}}כִּי־שֶׁ֝קֶר); קיט,קכט (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קלו (א{{=}}עַ֝ל); קיט,קסד (א{{=}}עַ֝ל); קכ,ד (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ו (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); קכג,ב (א{{=}}עַ֝ד); קכג,ג (א{{=}}כִּי־רַ֝ב); קכד,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכד,ד (א{{=}}נַ֝חְלָה); קכד,ו (א{{=}}טֶ֝רֶף); קכז,א (א{{=}}לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝יר); קכז,ד (א{{=}}כֵּ֝ן); קכח,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קכט,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכט,ב (א{{=}}גַּ֝ם); קכט,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קלב,א (א{{=}}אֵ֝ת); קלב,יז (א{{=}}נֵ֝ר); קלה,ז (א{{=}}מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ); קלה,יז (א{{=}}אַ֝ף); קלז,ג (א{{=}}לָ֝נוּ); קלז,ד (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ו (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ז (א{{=}}עַ֝ד); קמ,ג (א{{=}}כׇּל־י֝וֹם); קמג,יב (א{{=}}כִּ֝י); קמח,י (א{{=}}רֶ֝מֶשׂ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' א,א (א{{=}}מֶ֝לֶךְ); ד,ה (א{{=}}וְאַל־תֵּ֝ט); ז,ט (א{{=}}לַ֝יְלָה); ז,כה (א{{=}}אַל־תֵּ֝תַע); ח,כז (א{{=}}ח֝וּג); ט,ב (א{{=}}אַ֝ף); ט,ד (א{{=}}חֲסַר־לֵ֝ב); ט,טז (א{{=}}וַחֲסַר־לֵ֝ב); יא,יג (א{{=}}וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ); יא,לא (א{{=}}אַ֝ף); יב,ח (א{{=}}וְנַעֲוֵה־לֵ֝ב); יד,כט (א{{=}}וּקְצַר־ר֝וּחַ); טו,א (א{{=}}וּדְבַר־עֶ֝צֶב); טו,ד (א{{=}}בָּ֝הּ); טו,יא (א{{=}}אַ֝ף); טו,יג (א{{=}}וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב); טו,טו (א{{=}}וְטֽוֹב־לֵ֝ב); טו,טז (א{{=}}רָ֝ב); טו,כד (א{{=}}ס֝וּר); יז,ז (א{{=}}אַ֝ף); יז,כז (א{{=}}וקר יְקַר־ר֝וּחַ); יח,ב (א{{=}}כִּ֝י); יח,ט (א{{=}}ה֝וּא); יח,יג (א{{=}}הִיא־ל֝וֹ); יט,י (א{{=}}אַ֝ף); יט,כב (א{{=}}וְטֽוֹב־רָ֝שׁ); יט,כד (א{{=}}גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ); יט,כו ('''א?{{=}}בֵּ֗֝ן'''); כ,א (א{{=}}בּ֝וֹ); כ,יד (א{{=}}ל֝וֹ); כא,ה (א{{=}}וְכׇל־אָ֝ץ); כא,כז (א{{=}}אַ֝ף); כד,ה (א{{=}}וְאִֽישׁ־דַּ֝עַת); כד,ח (א{{=}}ל֝וֹ); כד,ל (א{{=}}וְעַל־כֶּ֝רֶם); כה,כח (א{{=}}אִ֝ישׁ); כו,כז (א{{=}}אֶ֝בֶן); כז,ח (א{{=}}כֵּֽן־אִ֝ישׁ); כז,כד (א{{=}}וְאִם־נֵ֝זֶר); כח,טז (א{{=}}בֶ֝צַע); כח,כא (א{{=}}וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם); כח,כד (א{{=}}ה֝וּא); כט,ה (א{{=}}רֶ֝שֶׁת); כט,כג (א{{=}}וּשְׁפַל־ר֝וּחַ); ל,ה (א{{=}}ה֝וּא); לא,ח (א{{=}}אֶל־דִּ֝ין); לא,יב (א{{=}}כֹּ֝ל); לא,כו (א{{=}}חֶ֝סֶד).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' ה,ז (א{{=}}וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף); ה,י (א{{=}}מַ֝יִם); ו,ג (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); ו,ה (א{{=}}יִגְעֶה־שּׁ֝וֹר); ו,ו (א{{=}}אִם־יֶשׁ־טַ֝עַם); ו,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); ו,כט (א{{=}}ע֝וֹד); ז,טו (א{{=}}מָ֝וֶת); ח,טו (א{{=}}בּ֝וֹ); ח,יח (א{{=}}בּ֝וֹ); ט,כ (א{{=}}תׇּֽם־אָ֝נִי); ט,כט (א{{=}}לָמָּה־זֶּ֝ה); יא,יא (א{{=}}וַיַּרְא־אָ֝וֶן); יא,יב (א{{=}}פֶּ֝רֶא); יב,יג (א{{=}}ל֝וֹ); יב,יד (א{{=}}עַל־אִ֝ישׁ); יב,טז (א{{=}}ל֝וֹ); יג,יב (א{{=}}לְגַבֵּי־חֹ֝מֶר); יד,יד (א{{=}}עַד־בּ֝וֹא); טו,לא (א{{=}}כִּי־שָׁ֝וְא); טז,י (א{{=}}יַ֝חַד); טז,יב (א{{=}}ל֝וֹ); יז,ג (א{{=}}ה֝וּא); יז,ד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); יז,יב (א{{=}}א֝וֹר); יח,ד (א{{=}}וְיֶעְתַּק־צ֝וּר); יח,יז (א{{=}}ל֝וֹ); יט,טז ('''א!{{=}}בְּ֝מוֹ־פִ֗י''');{{הערה|ראו גם ב[[#איוב|רשימת החריגים בספר איוב]].}} כ,ט (א{{=}}וְלֹֽא־ע֝וֹד); כ,כא (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); כא,ב (א{{=}}וּתְהִי־זֹ֝את); כב,ג (א{{=}}וְאִם־בֶּ֝צַע); כב,ה (א{{=}}וְאֵֽין־קֵ֝ץ); כג,ו (א{{=}}אַךְ־ה֝וּא); כד,ה (א{{=}}לֶ֝חֶם); כה,ג (א{{=}}וְעַל־מִ֝י); כו,ד (א{{=}}וְנִשְׁמַת־מִ֝י); כו,ה (א{{=}}מַ֝יִם); כו,ז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); כז,יב (א{{=}}וְלָמָּה־זֶּ֝ה); כז,כ (א{{=}}לַ֝יְלָה); כח,יב (א{{=}}זֶ֝ה); כח,כ (א{{=}}זֶ֝ה); ל,ג (א{{=}}אֶ֝מֶשׁ); ל,ל (א{{=}}וְעַצְמִי־חָ֝רָה); לא,מ (א{{=}}תַּ֝מּוּ); לד,יא (א{{=}}אִ֝ישׁ); לד,יג (א{{=}}שָׂ֝ם); לד,כב (א{{=}}שָׁ֝ם); לד,כג (א{{=}}אֶל־אֵ֝ל); לד,כה (א{{=}}לַ֝יְלָה); לה,טז (א{{=}}בִּבְלִי־דַ֝עַת); לו,יח (א{{=}}וְרׇב־כֹּ֝פֶר); לו,כא (א{{=}}כִּֽי־עַל־זֶ֝ה); לז,יז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); לז,כ (א{{=}}אִ֝ישׁ); לט,יז (א{{=}}לָ֝הּ); לט,כח (א{{=}}שֶׁן־סֶ֝לַע); מא,ב (א{{=}}ה֝וּא); מא,יא (א{{=}}אֵ֝שׁ); מא,כג (א{{=}}יָ֝ם); מא,כו (א{{=}}ה֝וּא).

===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת===

למידע מפורט על התיבות הראויות להיות מוקפות בספרי אמ&quot;ת, והוספנו להן מקף אפור, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|פרק השני]]''' של המבוא.

==חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים==

בניגוד ל'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הסדרים בתורה|חלוקת הסדרים בתורה]]''', חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים איננה עניינית אלא בעיקר כמותית. הסדרים אינם מתחילים בתחילת עניין בדרך כלל, וגם לא מסתיימים בסוף עניין, אלא במקומות שיש בהם דברי ברכה או נחמה או שבח לה'. הסיבה לחלוקתם של ספרי הנביאים והכתובים לסדרים אינה ידועה לנו; אמנם לפי הסבר רווח, תפקידה לסמן יחידות בשביל קריאה יומית כדי לסיים את כל המקרא בשנה אחת, כי לפי חישוב פשוט יוצא שמספר הסדרים קרוב או זהה למספר ימי החול בשנה עברית רגילה (למעט שבתות ומועדים).{{הערה|הסבר זה לחלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים התפרסם במיוחד בדברי הפתיחה למהדורת קורן: &quot;על משמעותה של החלוקה לסדרים בספרי נביאים וכתובים אין לנו ידיעות ממקורותת קדמונים. הציון הבולט של הסדרים העסיק חכמים מחכמי ישראל בימינו, ובכללם ר' שאול קוסובסקי ז&quot;ל. הוא התעמק בבעיה זו והציע פתרון מסתבר. הוא חישב את כמות הסדרים של כל הספרים ביחד והגיע למספר 293; זהו מספרם של ימות החול בשנה רגילה. סיכומם של ימות החול (293) וימי שבת וחג (71) הוא 364, כלומר, מנין ימיה של שנת השמש חסר יום אחד, כנגד תשעה באב, שהוא יום אסור בתלמוד תורה (קוראים בו ספר &quot;איכה&quot;); ויום זה אף הוא נקרא &quot;מועד&quot;, ואין למנותו כאן בחשבון ימות החול. יוצא איפה שנקבע &quot;סדר&quot; קריאה מן התורה, הנביאים והכתובים, לכל יחיד ויחיד, לכל יום ויום מ-365 ימי השנה. וכך, כנראה, נהגו קדמונינו.&quot; לדיון מפורט בסדרים ראו פסח פינפער, '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו) עמ' 39-45.}}

חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים יציבה בדרך כלל במקורות (יותר מחלוקת הסדרים בתורה). בחלוקה המקובלת שבדפוסים מוצאים 293 סדרים סה&quot;כ, ויש רק כ-4 מקומות שבהם רשום סדר נוסף במקורות העתיקים:{{הערה|כל ארבעת הסדרים הנוספים מופיעים במהדורות ברויאר ע&quot;פ ספר החילופים, וגם במקראות גדולות הכתר. אמנם לא כולם מסומנים בתוך כתר ארם צובה, ולא ברור מהם הנימוקים לסימונם במקראות גדולות הכתר.}}
#&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת&quot; ([[יהושע ח/טעמים#ח א|יהושע ח א]]) = ד* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בכתר ובגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).
#&quot;וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה&quot; ([[ירמיהו יז/טעמים#יז כו|ירמיהו יז כו]]) = (ט*) (חסר בכתר ובגוף כתי&quot;ל ובחלוקה המקובלת, אך קיים בספר החילופים ומחוק ברשימת כתי&quot;ל).
#&quot;אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר&quot; ([[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה ב]]) = א* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים; המקום של הפרשה חסר בכתר).
#&quot;יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ&quot; ([[רות ב/טעמים#ב יב|רות ב יב]]) = [א*] (חסר בחלוקה המקובלת ובכתר ובגוף כתי&quot;ל, אבל קיים ברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).

מספרי הסדרים בספרי הנביאים והכתובים כדלהלן (המספרים לפי החלוקה המקובלת, והכוכביות מציינות סדר נוסף ע&quot;פ המקורות העתיקים):
*יהושע 14* | ד*
*שופטים 14
*שמואל 34
*מלכים 35
*ישעיהו 26
*ירמיהו 31* | (ט*)
*יחזקאל 29
*תרי עשר 21
**סה&quot;כ נביאים 204 (206*)
*תהלים 19
*משלי 8
*איוב 8
*שיר השירים 1* | א*
*רות 1* | [א*]
*איכה 1
*קהלת 4
*אסתר 5
*דניאל 7
*עזרא 10
*דברי הימים 25
**סה&quot;כ כתובים 89 (91*)
**סה&quot;כ נביאים וכתובים 293 (297*)

'''תחילת ספר:''' ציינו תחילת סדר גם בראש כל אחד מכ&quot;ד ספרי המקרא (במספר הרצוף &quot;א&quot;), למרות שסימון כזה אינו מופיע בתחילת ספרי המקרא בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. הסדר הראשון בתחילת כל אחד מכ&quot;ד ספרי מקרא צוין במפורש בספר החילופים וברשימות הסדרים בכתי&quot;ל ([https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up תורה], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n655/mode/1up נביאים], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n930/mode/1up כתובים]).

'''התבנית:''' תחילת כל &quot;סדר&quot; מתוייגת בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה בתוך '''[[תבנית:מ:פסוק]]''', ע&quot;י השימוש בפרמטר &quot;סדר=&quot;. תבנית זו נמצאת מיד לפני כל פסוק במקרא (בלי שום רווח ביניהם). כשיש בה פרמטר של &quot;סדר=&quot;, מופיע מספר הסדר כחלק מסימני הניווט בשוליים הצדדיים של התנ&quot;ך.

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>6rvi9luc0njbfil2bxjt0xui9ou914g</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087701</id>
      <parentid>3087700</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T10:21:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* המהדורות האחרות על־פי כתר ארם צובה */</comment>
      <origin>3087701</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="202895" sha1="moyuzrh0hclaywgladd732n7a3sjb18" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ה. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות הקיימים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורה זו (חלוקת הפרשות וצורת השירות, האותיות והתיבות, הניקוד והטעמים והגעיות) מיוסד על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים. במקומות מעטים וחריגים שבהם נוסח הכתר אינו חד משמעי, או ייתכן שנפלה בו טעות, הבאנו את הנתונים בשלמותם בתיעוד הנוסח והכרענו ע&quot;פ שיקול הדעת. לאחר קביעת הנוסח נעשו התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על שיטת ההגהה והעריכה לנוסח הכתר (במקומות שהוא קיים) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה אינו קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הקודם]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

במקומות שכתר אדם צובה קיים, נוסח המקרא במהדורתנו מיוסד ישירות עליו. מכיוון שמדובר על כתב־יד אחד בלבד, שהוא מדויק ובהיר ועקבי להפליא, יש הרבה פחות צורך לדון בנוסחו של הכתר ולהשוות אותו אל כתבי־יד מקבילים, מאשר במקומות המיוסדים על כתי&quot;ל. בכל זאת, לעתים יש בו אות, ניקוד, טעם או עניין אחר הראוי לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), וזה דורש תיעוד של הנתונים לגביו, ולפעמים אף דיון והשוואה אל מקורות מקבילים.{{הערה|ברוב פרקי הנביאים והכתובים, במקומות המיוסדים על הכתר, יש ממוצע של 1-2 הערות נוסח בלבד בפרק אחד, וברוב ההערות הללו יש רק תיעוד קצר של זוטות. בספרי אמ&quot;ת יש יותר הערות נוסח בממוצע, אך רובן עוסקות בפרטים הקטנים של טעמי אמ&quot;ת.}} במקומות האלה השתמשנו באותה שיטה טכנית לתיעוד הנוסח כמו במקומות החסרים בכתר; ראו בהסבר המפורט בתוך '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|פרק המבוא לנוסח התורה]]'''.

במקרים המעטים יחסית שבהם היה צורך להשוות את הכתר לכתבי־יד אחרים, השתמשנו באותם כתבי־יד נבחרים שהוזכרו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#יסודות הנוסח ותיעודו|פרק הקודם]], לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

==הכנת מהדורת מקרא על־פי כתר ארם צובה==

===מהדורות מקרא קודמות על־פי כתר ארם צובה===

כתר ארם צובה הוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי. מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בספרי הנביאים והכתובים (במקומות שהכתר קיים), יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) שצריך בכלל להעיר בהם מבחינת קביעת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים. ורק בחלק מהמקומות האלה חייב העורך להפעיל את שיקול דעתו לגבי כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג את הממצאים במהדורה של המקרא.

עובדה מספרית פשוטה זו היא הסיבה לכך שכל המהדורות היפות של התנ&quot;ך שיצאו לאור עד היום ע&quot;פ כתר ארם צובה – כמעט זהות אחת לשנייה, אות באות ותָו בתָו (לגבי קביעת הנוסח, ולמעט עניינים התלויים בשיטות העיצוב של המהדירים). מדובר בעיקר על שלושת מהדורותיו של הרב ברויאר ומהדורת מכון ממרא, ועל מקראות גדולות הכתר.{{הערה|אפשר גם להוסיף את הכרכים הבודדים שיצאו לאור במסגרת &quot;מפעל המקרא&quot; של האוניברסיטה העברית (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל). ועם קצת הסתייגות אפשר עוד להוסיף גם את מהדורת &quot;סימנים&quot; של פלדהיים.}} כל אחת מהמהדורות הללו זהה לכל חברותיה כמעט לגמרי לגבי קביעת הנוסח (אבל לא לגמרי מבחינת עיצוב הטקסט).

'''אך בכל אחת מהמהדורות היפות הנ&quot;ל יש שני מרכיבים מקוריים וחשובים:'''
#'''קביעת עצם הנוסח ע&quot;פ שיקול הדעת במקומות חריגים.''' יש מקומות שבהם משמעותו של כתב־היד אינה ברורה לגמרי, כגון: אות שאולי סותרת את כתיב המסורה (וייתכן שנפלה טעות נדירה); ניקוד או טעם חריג שסותר את דרכו של הכתר במקומות אחרים (וייתכן שמדובר על טעות); נקודה או קו קטן של ניקוד או טעם שכתוב באופן בהיר ובלי סימני מחיקה, אך ניתן לפרש אותו ביותר מדרך אחת; מקום מטושטש או שיש בו סימני מחיקה (ולכן לא ברור לגמרי מה הייתה כוונתו של המסרן). כל מהדיר חייב להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה. כאמור, מדובר על פחות מ-200 סימנים אורתוגראפיים בלבד (אותיות, ניקוד וטעמים) בכתב־היד כולו.
#'''עיצוב המהדורה בשביל הקורא.''' כלומר: עד כמה מעתיקים את כל איפיוני כתב־היד לפרטי פרטיהם, גם כשהם אולי לא מתאימים לצרכיו של הקורא? כמה דוגמאות: האם חובה להביא בפני הקורא את נוסח סימן ה&quot;רפה&quot; שבכתר או שניתן לוותר עליו? האם צריך למסור רק את קביעת '''סוג''' חלוקת הפרשות שבכתב־היד (פרשה פתוחה או סגורה), או אף את '''צורת''' חלוקתן לפי השורות והרווחים? בתיבה שטעמה מלעיל, האם חובה לסמן את טעם הפשטא הכפולה בדיוק לפי שיטת הכתר, או שניתן לסמן אותו בכל תיבה כזו בעקביות (כמו שנעשה במהדורות ברויאר)?

לגבי ה'''עיצוב''' במהדורתנו (2), הוא יהיה לפי השיטה המנומקת היטב לעיל ב'''[[../פרק ב|פרק השני של המבוא]]'''. שיטה עצמאית זו שונה במידה ניכרת משיטותיהן של שאר המהדורות, לפחות באותה מידה שגם הן בעצמן שונות אחת מהשנייה (ואף יותר).

אמנם לגבי '''קביעת הנוסח''' במהדורתנו, במקומות המועטים יחסית בכתר שצריך להפעיל בהם את שיקול הדעת, נבחן כל מקום מחדש ונגיע להחלטה עצמאית לאחר הבאת כל הנתונים. בין המקומות האלה:
#כ־25 אותיות וצירופי תיבות בכתיב של כתר ארם צובה, שיש ספק כלשהו לגבי קביעתם, וייתכן (אפילו בספק) שלפי קביעה מסוימת הכתיב יהיה מנוגד למסורה הטברנית.
#טעויות קלות נדירות יחסית בכתב־היד בענייני ניקוד וטעמים, מהסוגים שפירט ישראל ייבין בפרק הראשון של ספרו, ועוד כמה צורות חריגות שיש לדון בהן (גם אם אינן טעויות מובהקות).{{הערה|ייבין, א.5 עמ' 16 דווח על &quot;למעלה מ-50 טעויות סופר&quot;, אבל ראו גם בסוגים הנוספים שמנה ב-א.6.}}
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שניתן לפרש אותם ביותר מדרך אחת, ו/או שהם מטושטשים ו/או לא ברורים ו/או שיש בהם סימני מחיקה (נדירים יחסית).
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שלא ברור לגמרי עד כמה הם מסכימים בעקביוּת לשיטת המסורה והכתר עצמו (כגון מרכא בתיבת תביר).
#אותיות גדולות וקטנות המוזכרות בספרות המסורה הקדומה או המאוחרת, שבדרך כלל אינן באות לידי ביטוי בנוסח הפנים של הכתר (ואף לא בנוסח הפנים של כתבי־היד הקרובים לו). כאן מדובר על חלק משיטת העיצוב במהדורתנו, שהרי בעידן כתבי־היד לא היו אותיות אלו עניין של חובה.

'''למרות נדירותם, מוכרח כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה.''' במהדורתנו נדון בכל אחד מהם במקומו (בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה על ידי השימוש ב[[תבנית:נוסח]]). בגלל שהמקומות האלה מעטים יחסית, יהיו הרבה פחות הערות נוסח בדפי העריכה בספרים שהכתר קיים בהם, מאשר בספרים המבוססים על כתב־יד לנינגרד (כיוון שהכתר חסר בהם).

לסיום צריך להוסיף ולומר, שעצם העובדה הברוכה שקיימות כל כך הרבה מהדורות משובחות ומדויקות על פי כתר ארם צובה מאפשרת לנו את השוואתן אחת לשנייה, ואת כולן ביחד לצילום כתב־היד. ניתן ללמוד מהשוואה כזו המון על אופייה של כל אחת מהמהדורות האחרות, וגם להפיק ממנה תובנות חשובות על הכתר עצמו ובשביל מהדורתנו, וכך עשינו.

==ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה==

הספר הראשון בנביאים וכתובים שבוצעה בו עריכה מלאה במהדורתנו, כולל הגהה ע&quot;פ כתר ארם צובה ו[[../פרק ב|עיצוב לפי שיטתנו]], היה [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]. ספר זה נבחר בגלל שהוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#ספר ישעיהו|נשתמר בשלמותו בכתר ארם צובה]], ובגלל שהוא ספר גדול מבחינה כמותית (כך שהיו בו מספיק דוגמאות למקומות חריגים כדי להמחיש את השיטה, והוא היווה מקרה בוחן ראוי לשיטת העבודה). כדי לבצע את הגהת הנוסח באופן מיטבי השתמשנו בכמה מקורות ביחד: בצילום הכתר, במהדורותיו של הרב ברויאר, במהדורת מכון ממרא (שהיא כמעט זהה למהדורות ברויאר{{הערה|הבדל קטן בין קביעת הנוסח במהדורת מכון ממרא לבין מהדורות ברויאר נמצא בתחום הגעיות. בעבודתנו על עשרת הפרקים הראשונים בספר ישעיהו מצאנו שני מקומות שבהם חסרה געיה במכון ממרא שקיים בכתר (ועל פיו במהדורות ברויאר): &quot;מִֽי־בִקֵּ֥שׁ&quot; ([[ישעיהו א/טעמים#א ט|א ט]]), &quot;וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים&quot; ([[ישעיהו ט/טעמים#ט יד|ט יד]]). לא ברור אם מדובר על טעות או על עניין שבשיטה. החל מפרק י&quot;א הפסקנו לתעד את הגעיות החסרות (למרות שמידי פעם מצאנו עוד), אבל מחשבון פשוט לפי התדירות בעשרת הפרקים הראשונים נראה שיש כתריסר געיות חסרות במהדורת מכון ממרא לספר ישעיהו. יש גם מקומות מעטים במהדורת מכון ממרא שהגעיה נמצאת באות אחרת מאשר בכתר, וגם במקומות האלה לא תיעדנו את התופעה אלא פשוט סימנו את הגעיה כמו שהיא בכתר.}}), ובמקראות גדולות הכתר. השימוש בצילום כתב־היד עצמו לצידן של כמה מהדורות מדויקות המבוססות עליו עזר לנו להעלות את דיוקה של ההקלדה, ואף תרם להבנתנו את שיטתה המיוחדת של כל אחת מהמהדורות האחרות.

כדי להמחיש את העבודה על קביעת הנוסח בספר ישעיהו צריך להביא סטיסטיקות של ממש, ונתחיל עם רשימת המילים החריגות של הרב ברויאר במהדורת '''כתר ירושלים''' (מתוך &quot;נוסח כתב היד&quot; בסוף הכרך). ברשימה זו הביא ברויאר את כל המקומות שבהם הוא נמנע מלהביא את נוסח הכתר במהדורתו, או שיש בהם ספק מסוים לגבי נוסח כתב־היד. כאשר מסתכלים על הפריטים ברשימתו לפי סוגיהם השונים, רואים קודם כל ש-[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו|53 מילים]] מתוך 68 בספר ישעיהו הן כולן מקרים של חטף באות לא גרונית (כ-78%).{{הערה|למרות שלעתים רחוקות מצאנו מקום שבו ברויאר לא ציין חטף באות לא גרונית, רשימותיו בדרך כלל מהווֹת תיעוד שלם ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. להסבר כללי של התופעה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.}} לגבי שאר המקומות החריגים (רק 15 במספר בספר ישעיהו), נמצא שהם מ-5 סוגים שונים:
#ספק קל לגבי קביעת אות אחת בכתר: &quot;מְרִימָ֔[י]ו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]).
#ספקות בקביעת הניקוד והטעמים והגעיות בכתר (3 מקומות, שאחד מהם ספק מקף בתיבת משרת [ראו סוג 5 דוגמה ג.]).
#מקומות חריגים בשיטת הניקוד בכתר (2 מקומות). ב[[ישעיהו יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] א=&quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום ק=מָעוּזּ֗וֹ וכן בדפוסים [ל=מָעֻזּ֗וֹ]); ב[[ישעיהו כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] א=&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; במקום ל,ק=בְּמָעוּזִּ֔י [דפוסים=בְּמָֽעֻזִּ֔י]). מצד אחד דגש חסר הוא אחד מהסוגים של הטעויות הקלות שנפלו בכתר לעתים רחוקות למרות דייקנותו{{הערה|ראו ייבין א.5, עמ' 16-17.}}, אבל חסרונו באותה תיבה פעמיים אולי רומז על עיקרון כלשהו. מצד שני גם אם הדבר נעשה בכוונה – עדיין אין עקביות בעניין זה בכתר. והשוו: &quot;מָעוּזִּ֖י&quot; ([[שמואל ב כב/טעמים#כב לג|שמ&quot;ב כב לג]]), &quot;מָעוּזִּֽי׃&quot; ([[תהלים לא/טעמים#לא ה|תהלים לא,ה]]), &quot;מָ֝עוּזָּ֗ם&quot; ([[תהלים לז/טעמים#לז לט|תהלים לז,לט]]), &quot;מָעוּזִּי֮&quot; ([[תהלים מג/טעמים#מג ב|תהלים מג,ב]]), &quot;מָע֫וּזּ֥וֹ&quot; ([[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]]).
#חריגים בניקודו של ה&quot;כתיב&quot; (4 מקומות): &quot;עֲנִוִים֙&quot; (עֲנִיִּים֙ קרי; [[ישעיהו לב/טעמים#לב ז|לב,ז]]), &quot;חֹראָיהָ֗ם&quot; (צוֹאָתָ֗ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;אֵאֵ֥ שַׁיְנֵיהֶ֖ם&quot; ([מֵימֵ֥י] רַגְלֵיהֶ֖ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;מֵי־אִתִּֽי׃&quot; (מֵאִתִּֽי׃ קרי; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|מד,כד]]).
#מקף בתיבת משרת (4-5 מקומות): א. &quot;נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ&quot; ([[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|מ,ז]]); ב. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙&quot; ([[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|נט,טז]]); ג. &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot;? ([[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] לפי ברויאר, וכך נראה יותר מעיון בכתב־היד, וכן הוא גם בכתבי־היד הקרובים לכתר [ל,ש1,ק,ל-א,ק25] ובדפוסים; אבל אולי צריך לקרוא רֽוּחַ־יְהוָ֖ה כמו שקבעו במקראות גדולות הכתר); ד. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙&quot; ([[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|סג,ה]]); ה. &quot;אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי&quot; ([[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|סו,ח]]).

לגבי שלושת הסוגים האחרונים (10-11 מקומות), נוסח הכתר ברור לגמרי בכמעט כולם (למעט &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot; ב[[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] כספק מקף בתיבת משרת), ובכולם מדובר על נטייה רווחת בכתר (ולא בטעות סופר) או לפחות על חוסר עקביות בשיטת הניקוד. נטיות אלו אינן עניין של חובה (כי אף הכתר עצמו אינו עקבי לגמרי לגביהן). ולכן לגבי מקף בתיבת משרת ולגבי ניקודו של תיבת הכתיב, במהדורתנו נעצב את המקומות האלה לפי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו|שיטתנו]], ונציין את השינויים בתיעוד הנוסח. ולגבי שתי המילים &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום מָעוּזּ֗וֹ) ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; (במקום &quot;בְּמָעוּזִּ֔י&quot;), בשתיהן אות הזי&quot;ן תהיה דגושה, כמקובל לא רק בכתבי־היד הקרובים לכתר ובדפוסים, אלא גם בכתר עצמו במקומות אחרים, וכך נשמור על עקביות למען הקורא ובהתאם למטרת העיצוב במהדורתנו.{{הערה|גם הרב ברויאר במהדורותיו החליט כך, וכנראה מאותן סיבות. אך במקראות גדולות הכתר קבעו &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; כדי להעביר את נוסח הכתר בדיוק למרות חריגותו וחוסר העקביות שבו.}}

אמנם לגבי שלושת הסוגים הראשונים (כלומר ארבעת המקומות בספר ישעיהו שבהם יש ספק כלשהו לגבי קריאת כתב־היד או לגבי כוונתו של המנקד, ואם כן יש קושי מסוים בקביעת עצם הנוסח), נצטרכנו להכריע בעצמנו על פי עיון חוזר בכתב־היד ועל פי שיקול הדעת. בארבעת המקומות האלה בספר ישעיהו החלטנו כך:
#ספק קל לגבי אות אחת: בתיבת &quot;מְרִימָ֔יו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]) נמחק החלק התחתון ביו&quot;ד הראשונה, אבל האות קיימת ברובה. גם בכתבי־יד אחרים הקרובים לכתר (ל,ק,ש1) נכתבה התיבה מלאה עם יו&quot;ד פעמיים. ייתכן שהמוחק ויתר על המחיקה באמצע, אבל לא שב כדי להשלים את החלק המחוק. ובכל מקרה האות קיימת בפועל בכתר כמו בכתבי־היד ובדפוסים (וכך גם במהדורות ברויאר, במקראות גדולות הכתר, ובמכון ממרא). לכן תופיעה במהדורתנו &quot;מְרִימָ֔יו&quot; בכתיב מלא בלי שום ציון; שאר המידע לגבי האות המסופקת יהיה בתיעוד הנוסח, והמילה תופיעה ב[[#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|רשימת המקומות החריגים בנוסח הכתיב בכתר]].
#ספק לגבי טעם ([[ישעיהו נה/טעמים#נה ה|נה,ה]]): &quot;וְלִקְד֛וֹשׁ&quot; או &quot;וְלִקְד֥וֹשׁ&quot;? הצורה השנייה מתאימה יותר לכללי הטעמים: &quot;לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃&quot;, וכך מופיע בכתבי־היד האחרים הקרובים לכתר (ל,ק) ובדפוסים; וכן הכריעו ברויאר ומג&quot;ה.{{הערה|כמעט שאין טעויות בכלל במערכת הטעמים בכתר; ראו על כך בייבין, כא.2 (עמ' 197), וייתכן שיש להוסיף את התיבה הזו בתור ספק לשני המקומות שכבר ציין (גם בהם מדובר על נקודת תביר בטעם שצפוי להיות מרכא). אך מהצבע והצורה של הנקודה ייתכן שיש כאן כתם דיו ולא נקודה שהסופר כתב אותה בכוונה, ואם כן מדובר על מרכא ואין טעות.}}
#טעמים לא ברורים ([[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|מה,ו]]): &quot;אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot; או &quot;אֲנִֽי־יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot;? במהדורתנו קיבלנו את הגרסה הראשונה לאחר עיון בכתב־היד (בדומה למקראות גדולות הכתר, ולפי זה אין צורך לתיקון בספק של ברויאר).
#ספק געיה ([[ישעיהו יד/טעמים#יד ב|יד,ב]]): &quot;בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot; או &quot;בֵּית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot;? הגעיה מטושטשת ואף ייתכן שהיא לא קיימת, אבל מעיון בצילום כתב־היד נראה לנו יותר שהסימן קיים; ולכן במהדורתנו באה הגעיה בהתאם לדעתו של ברויאר ובניגוד למקראות גדולות הכתר.

כל המקומות הנ&quot;ל מצויינים ברשימת השינויים של ברויאר. אבל יש עוד מספר מקומות בספר ישעיהו הדורשים הסבר או תיעוד (והם אינם מובאים כלל ברשימת ברויאר אלא תוקנו או שונו במהדורתו בלי שום הערה):
#טעויות סופר מובהקות בניקוד (ע&quot;פ ייבין):
##ב[[ישעיהו יד/טעמים#יד יא|יד,יא]] בתיבת &quot;וּמְכַסֶּ֖יךָ&quot; חסרה נקודת השורוק (א=ומְכַסֶּ֖יךָ).
##ב[[ישעיהו יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] בתיבת &quot;ר֧וּחַ&quot; (השנייה) חסרה פתח גנובה (א=ר֧וּח).
#תופעות של &quot;קרי וכתיב&quot; הקיימים בכתבי־היד הקרובים לכתר, וכן בדפוסים ובמהדורות ברויאר, אבל אינם מצוינים בכתר עצמו; ברובם מדובר על כתיב מלא בוי&quot;ו במקום שיש קמץ (קטן): &quot;אֶשְׁקֳוטָ֖ה&quot; ([[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|יח,ד]]); &quot;עַד־יַֽעֲבָור־זָֽעַם׃&quot; ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]]); &quot;יִסְגָּוד־ל֤וֹ&quot; ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]). בשלושת המקומות האלה ציין ברויאר קרי וכתיב אע&quot;פ שאין ציון כזה בכתר, ולמרות שמדובר על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#&quot;קרי וכתיב&quot; של אֵם קריאה|קרי וכתיב של אֵם קריאה]] (ו'). והשוו גם: &quot;הֹבִ֔אישׁ&quot; ([[ישעיהו ל/טעמים#ל ה|ל,ה]]).
#אותיות גדולות וקטנות: &quot;אֹ֖רֶ{{אות-ק|ן}}&quot; בנו&quot;ן זעירא ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|מד,יד]]), &quot;{{אות-ג|צֹ}}פָ֞ו&quot; בצד&quot;י גדולה ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]). במהדורתנו נביא את שתי האותיות המיוחדות בהתאם לשיטתנו ע&quot;פ המנהג.{{הערה|בניגוד למקראות גדולות הכתר, בו ויתרו על הצד&quot;י הגדולה ב&quot;צֹפָ֞ו&quot; ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]) שאין לה סימוכין במסורת הכתר.}}
#שם הוי&quot;ה: ב[[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ישעיהו ל,א]] נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה (א*=נְאֻם־יְהֹוָ֔ה)

עוד נקודות טכניות לגבי התצוגה של ספר ישעיהו:
*לגבי תצוגת הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot; (חסרת-יו&quot;ד), ולגבי צורות חריגות שלה כגון &quot;יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה&quot; ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|לו,ב]]), ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot;|כאן]]'''.
*יש מנהג יפה בדפוסים לסיים ספר במקרא בדבר טוב, על ידי חזרה על פסוק טוב שבא קצת לפני הפסוק האחרון (בסוף הספרים ישעיהו, מלאכי, איכה, קהלת). במהדורות ימינו המנהג קיים בדפוס קורן ואף במהדורת דותן (למרות שהמנהג אינו קיים בכתי&quot;ל). שמרנו על המנהג היפה הזה במהדורתנו, ואת הפסוק הנוסף הדפסנו כמקובל באותיותיו בלבד (בלי ניקוד וטעמים) כדי להמחיש שהוא לא חלק מנוסח המסורה. בתיעוד הנוסח שבדף המסורה ציינו שהמנהג אינו קיים בכתבי־היד.

'''תהליך העריכה של ספר ישעיהו, כמו שהוא מתואר כאן, שימש בתור מודל גם עבור עריכתם של שאר ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים==

===נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה===

נוסח האותיות בכתר ארם צובה מדויק להפליא. אך אפילו בו יש – לעתים רחוקות – כתיב מסוים שלא ברור לחלוטין אם הוא מתאים לנוסח המסורה. ברוב המקומות מדובר רק בספק, ואפילו בספק קלוש, לגבי זהותה של אות מסוימת בכתר. אבל יש גם מקומות אחדים ונדירים שבהם הכתיב בכתר חורג מהמסורה בסבירות גבוהה.

המבחן עבור &quot;התאמה למסורה&quot; נשען על השיטה שעסקנו בה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|בפרק השלישי]]''' של המבוא למהדורתנו (על נוסח הכתיב בתורה): אם לוקחים בחשבון את הערות המסורה מצד אחד, ואת הכתיב הנמצא ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר מצד שני, אז ניתן להגיע אל נוסח מוסכם כמעט בכל האותיות בתנ&quot;ך. נוסח זה מסכים בפועל לנוסח האותיות בכתר ארם צובה (במקומות שהוא קיים) כמעט בכל מקום, והיוצאים מן הכלל נדירים ביותר.

להלן רשימה של כל המקומות האפשריים בכתר שיש בהם ספק, ואפילו ספק קל עד קלוש, לגבי התאמה למסורה. הטבלה מציגה שני סוגים שונים של ספקות בנוסח הכתיב:
#ספק לגבי אות אחת בכתר (24 מקומות);
#ספק לגבי צירוף בין שתי תיבות בכתר, כגון &quot;מַלְכִּישׁ֔וּעַ&quot; או &quot;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&quot; (3 שמות ב-7 מקומות).

בעמודה הימנית בטבלה מצוין מספר הפסוק ביחד עם קישור לדף של הפרק. בעמודה האמצעית מופיע הנוסח הבעיתי בכתר (אפילו בספק), ובצד שמאל נוסח אחר שאולי מתאים יותר למסורה. הנוסח המופיע במהדורתנו לגבי כל פריט מסומן בכוכבית (*).{{הערה|למידע מלא לגבי כל פריט יש לראות את תיעוד הנוסח הנמצא בתוך דף העריכה של הפרק (יש קישור ישיר לפרק בעמודה הימנית של הטבלה). לא הבאנו ברשימה זו את [[#אותיות גדולות וקטנות|האותיות הגדולות והקטנות במהדורתנו]], השונות ברובן ממה שמופיע בכתר.}}

{| border=&quot;1&quot; align=center
|+ '''מקומות חריגים בנוסח הכתיב בכתר ארם צובה'''
|-
|colspan=3 align=center|'''נוסח האותיות'''
|-
!פסוק
!הנוסח בכתר
!נוסח אחר
|-
|[[יהושע ח/טעמים#ח ח|יהושע ח,ח]]
|'''בְּ'''תָפְשְׂכֶ֣ם?
|'''כְּ'''תׇפְשְׂכֶ֣ם*
|-
|[[יהושע י/טעמים#י יד|יהושע י,יד]]
|'''בַּ'''יּ֤וֹם?
|'''כַּ'''יּ֤וֹם*
|-
|[[יהושע טו/טעמים#טו סא|יהושע טו,סא]]
|וּסְ'''בָ'''כָֽה?
|וּסְ'''כָ'''כָֽה*
|-
|[[שופטים ז/טעמים#ז יז|שופטים ז,יז]]
|'''בַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה?
|'''כַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה*
|-
|[[שמואל א ח/טעמים#ח כ|שמ&quot;א ח,כ]]
|מַלְכֵּ֙'''י'''נוּ֙?
|מַלְכֵּ֙נוּ֙*
|-
|[[שמואל ב ז/טעמים#ז כב|שמ&quot;ב ז,כב]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[מלכים א ג/טעמים#ג כ|מל&quot;א ג,כ]]
|יְשֵׁ'''י'''נָ֔ה?
|יְשֵׁנָ֔ה*
|-
|[[מלכים א ו/טעמים#ו כט|מל&quot;א ו,כט]]
|וְתִמֹר֔'''וֹ'''ת!
|וְתִמֹרֹ֔ת*
|-
|[[ישעיהו י/טעמים#י טו|ישעיהו י,טו]]
|מְרִימָ֔ו?
|מְרִימָ֔'''י'''ו*
|-
|[[ירמיהו לג/טעמים#לג כו|ירמיהו לג,כו]]
|כתיב=אָשִׁ֥'''י'''ב?&lt;br&gt;(אין קרי)
|כתיב=אָשִׁ֥'''ו'''ב*&lt;br&gt;(קרי=אָשִׁ֥יב)*
|-
|[[ירמיהו מט/טעמים#מט ח|ירמיהו מט,ח]]
|הֶעְמִ֣'''י'''קוּ*
|הֶעְמִ֣קוּ
|-
|[[יחזקאל כד/טעמים#כד כד|יחזקאל כד,כד]]
|בְּב'''וֹ'''אָ֕הּ*
|בְּבֹאָ֕הּ
|-
|[[יחזקאל כט/טעמים#כט ז|יחזקאל כט,ז]]
|'''כְּ'''תָפְשָׂ֨ם?
|'''בְּ'''תׇפְשָׂ֨ם*
|-
|[[יחזקאל לא/טעמים#לא יא|יחזקאל לא,יא]]
|'''בְּ'''רִשְׁע֖וֹ?
|'''כְּ'''רִשְׁע֖וֹ*
|-
|[[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|יחזקאל לה,ט]]
|כתיב=תָ'''ו'''שֹׁ֑בְנָה?
|כתיב=תָ'''י'''שֹׁ֑בְנָה*
|-
|[[יחזקאל לז/טעמים#לז י|יחזקאל לז,י]]
|וַיִּֽ'''הְ'''י֗וּ?
|וַיִּֽ'''חְ'''י֗וּ*
|-
|[[הושע ו/טעמים#ו יא|הושע ו,יא]]
|'''כְּ'''שׁוּבִ֖י?
|'''בְּ'''שׁוּבִ֖י*
|-
|[[עמוס ה/טעמים#ה כז|עמוס ה,כז]]
|וְהִגְלֵ'''י'''תִ֥י*
|וְהִגְלֵתִ֥י
|-
|[[מיכה ו/טעמים#ו ב|מיכה ו,ב]]
|מ֣'''וֹ'''סְדֵי*
|מֹ֣סְדֵי
|-
|[[נחום ג/טעמים#ג יז|נחום ג,יז]]
|וְנֹדַ֔ד
|וְנ'''וֹ'''דַ֔ד*
|-
|[[דברי הימים א ח/טעמים#ח ו|דה&quot;א ח,ו]]
|אֵ'''ה֑'''וּד?
|אֵ'''ח֑'''וּד*
|-
|[[דברי הימים א יז/טעמים#יז כ|דה&quot;א יז,כ]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]
|לַבֵּ֣נ'''י'''׀יְמִינִי כתיב (!)&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|לַבֵּ֣נ׀יְמִינִי כתיב*&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|-
|[[דברי הימים ב כח/טעמים#כח יח|דה&quot;ב כח,יח]]
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ (וְאֶת־)[וּ]בְּנֹתֶ֑יהָ (!)
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ*
|-
|colspan=3 align=center|'''שמות מורכבים / תיבות מחוברות'''{{הערה|1=לגבי תיבות מורכבות במקרא, יש רשימה [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n119/mode/1up?view=theater במסורה הגדולה של כתי&quot;ש1 על במדבר א'], אותה העתיקו מתוך כתר ארם צובה: &quot;[מלין] דכתב' חדה וכן קורין '''ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג''''...&quot;. קבענו את הנוסח לפי רשימה זו גם אם יש מקף בין שתי התיבות בכתר.}}
|-
|[[שמואל א יד/טעמים#יד מט|שמ&quot;א יד,מט]]&lt;br&gt;[[שמואל א לא/טעמים#לא ב|שמ&quot;א לא,ב]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ח/טעמים#ח לג|דה&quot;א ח,לג]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ט/טעמים#ט לט|דה&quot;א ט,לט]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א י/טעמים#י ב|דה&quot;א י,ב]]
|וּמַלְכִּי'''־'''שׁ֑וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ
|וּמַלְכִּישׁ֑וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*
|-
|[[זכריה יב/טעמים#יב יא|זכריה יב,יא]]
|הֲדַד'''־'''רִמּ֖וֹן*
|הֲדַדְרִמּ֖וֹן
|-
|[[איוב יח/טעמים#יח טו|איוב יח,טו]]
|מִבְּלִי־ל֑וֹ
|מִבְּלִיל֑וֹ*
|}

===אותיות מיוחדות במהדורתנו===

{{עוגן|אותיות גדולות וקטנות}}'''א. אותיות גדולות וקטנות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות גדולות וקטנות|כמו בתורה]], לרוב אין ביצוע של אותיות גדולות וקטנות בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, אפילו במקומות שהאות המיוחדת מוזכרת במפורש ברשימות המסורה והערותיה. האזכורים בספרות המסורה והביצוע בכתבי־היד נראים קצת יותר מובהקים לגבי האותיות הקטנות מאשר לגבי האותיות הגדולות. כתיבת האותיות (הקטנות לפני הגדולות בדרך כלל כנראה) התקבלה באופן הדרגתי בכתבי־היד ובדפוסים, ובמשך הזמן הפכה להיות אחד מסימני ההיכר של &quot;נוסח המסורה&quot;, למרות שהיא לא הייתה כך בהתחלה.

הרשימה הבאה מכילה אוסף מקסימלי של האותיות הגדולות והקטנות בספרי הנביאים והכתובים.{{הערה|היא מבוססת בעיקר על הרשימה המובאת [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית] (1906), וכוללת כמעט כל אות אפשרית.}} רוב האותיות ברשימה זו מופיעות גם בדפוס קורן, ולכן הן מופיעות בפועל גם במהדורתנו (ברשימה זו הן מסומנות בכוכבית).{{הערה|אותיות גדולות וקטנות שאין להן ביצוע בדפוס קורן, אבל מופיעות בכתבי־יד או בדפוסים אחרים, צוינו בתיעוד הנוסח בתור &quot;יש דפוסים&quot;.}} אותיות שבאות לידי ביטוי של ממש בתוך כתבי־היד מצוינות ברשימה.

#'''(ג)''' [[יהושע יד/טעמים#יד יא|יהושע (יד,יא)]]: [כְּכֹ֥חִי]* / [{{מ:אות-ג|כְּ}}כֹ֥חִי]
#'''(ק)''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יט|שמואל (שמ&quot;ב כא,יט)]]: [בֶּן־יַעְ{{מ:אות-ק|רֵ֨}}י]*
#'''(ג)''' [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מלכים (מל&quot;ב יז,לא)]]: [נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*=ל?,ש1{{הערה|ראו עוד בתיעוד הנוסח וב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים כתיב|הערות על נוסח האותיות בספר מלכים בכתי&quot;ל]].}}
#'''(ק)''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|ישעיהו (מד,יד)]]: [אֹ֖רֶ{{מ:אות-ק|ן}}]*=מ&quot;ק-א
#'''(ג)''' [[ישעיהו נו/טעמים#נו י|ישעיהו (נו,י)]]: [{{מ:אות-ג|צֹ}}פָ֞ו]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו יד/טעמים#יד ב|ירמיהו (יד,ב)]]: [וְ{{מ:אות-ק|צִ}}וְחַ֥ת]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו לט/טעמים#לט יג|ירמיהו (לט,יג)]]: [וּנְבֽוּשַׁזְבָּ{{מ:אות-ק|ן֙}}]*
#'''(ק)''' [[נחום א/טעמים#א ג|נחום (א,ג)]]: [בְּ{{מ:אות-ק|ס}}וּפָ֤ה]*
#'''(ג)''' [[מלאכי ג/טעמים#ג כב|מלאכי (ג,כב)]]: [{{מ:אות-ג|זִ}}כְר֕וּ]*
#'''(ק)''' [[תהלים כד/טעמים#כד ד|תהלים (כד,ד)]]: [לַשָּׁ֣וְא]* / [לַשָּׁ֣{{מ:אות-ק|וְ}}א]
#'''(ג)''' [[תהלים עז/טעמים#עז ח|תהלים (עז,ח)]]: [הַ֭לְעוֹלָמִים]* / [{{מ:אות-ג|הַ֭}}לְעוֹלָמִים]
#'''(ג)''' [[תהלים פ/טעמים#פ טז|תהלים (פ,טז)]]: [וְ֭{{מ:אות-ג|כַ}}נָּה]*
#'''(ג)''' [[תהלים פד/טעמים#פד ד|תהלים (פד,ד)]]: [{{מ:אות-ג|קֵ֥}}ן]*
#'''(ג)''' [[משלי א/טעמים#א א|משלי (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|מִ֭}}שְׁלֵי]*
#'''(ק)''' [[משלי כח/טעמים#כח יז|משלי (כח,יז)]]: [אָ֭{{מ:אות-ק|דָ}}ם]*
#'''(ק)''' [[משלי ל/טעמים#ל טו|משלי (ל,טו)]]: [הַ֤{{מ:אות-ק|ב}}]*
#'''(ק)''' [[איוב ז/טעמים#ז ה|איוב (ז,ה)]]: [ו{{מ:אות-ק|ג}}יש (כתיב) וְג֣וּשׁ (קרי)]*
#'''(ג)''' [[איוב ט/טעמים#ט לד|איוב (ט,לד)]]: [שִׁבְ{{מ:אות-ג|ט֑}}וֹ]*
#'''(ק)''' [[איוב טז/טעמים#טז יד|איוב (טז,יד)]]: [עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶ{{מ:אות-ק|ץ}}]* (פרץ [2])
#'''(ק)''' [[איוב לג/טעמים#לג ט|איוב (לג,ט)]]: [{{מ:אות-ק|חַ֥}}ף]*
#'''(ג)''' [[שיר השירים א/טעמים#א א|שיר השירים (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|שִׁ֥}}יר]*
#'''(ג)''' [[רות ג/טעמים#ג יג|רות (ג,יג)]]: [לִ֣י{{מ:אות-ג|נִ}}י]*
#'''(ק)''' [[איכה א/טעמים#א יב|איכה (א,יב)]]: [{{מ:אות-ק|ל֣}}וֹא]*
#'''(ק)''' [[איכה ב/טעמים#ב ט|איכה (ב,ט)]]: [{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ]*
#'''(ק)''' [[איכה ג/טעמים#ג לו|איכה (ג,לו)]]: [לְ{{מ:אות-ק|עַ}}וֵּ֤ת]*
#'''(ג)''' [[קהלת ז/טעמים#ז א|קהלת (ז,א)]]: [{{מ:אות-ג|ט֥}}וֹב]*
#'''(ג)''' [[קהלת יב/טעמים#יב יג|קהלת (יב,יג)]]: [{{מ:אות-ג|ס֥}}וֹף]*
#'''(ג)''' [[אסתר א/טעמים#א ו|אסתר (א,ו)]]: [{{מ:אות-ג|ח֣}}וּר]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ז|אסתר (ט,ז)]]: [פַּרְשַׁנְדָּ֛{{מ:אות-ק|תָ}}א]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [פַּרְמַ֙{{מ:אות-ק|שְׁ}}תָּא֙]*
#'''(ג,ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [{{מ:אות-ג|וַ}}יְ{{מ:אות-ק|זָֽ}}תָא]*
#'''(ג)''' [[אסתר ט/טעמים#ט כט|אסתר (ט,כט)]]: [וַ֠{{מ:אות-ג|תִּ}}כְתֹּ֠ב]*
#'''(ק,ג)''' [[דניאל ו/טעמים#ו כ|דניאל (ו,כ)]]: [בִּשְׁ{{מ:אות-ק|פַּ}}רְ{{מ:אות-ג|פָּ}}רָ֖א]*
#'''(ג)''' [[דברי הימים א א/טעמים#א א|דברי הימים (דה&quot;א א,א)]]: [{{מ:אות-ג|אָ}}דָ֥ם]*

{{עוגן|אותיות מנוקדות}}'''ב. אותיות מנוקדות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות מנוקדות|כמו בתורה]], יש ביצוע מובהק לאותיות המנוקדות בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה והערותיה. מתוך 15 תיבות סה&quot;כ בתנ&quot;ך (שיש בהן אות מנוקדת אחת או כמה אותיות מנוקדות), 5 מהן נמצאות בספרי הנביאים והכתובים. לפעמים יש אי־הסכמה מודעת לגבי פרטים מסוימים בכתבי־היד העיקריים שעליהם מבוססת מהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל), והם מתועדים ברשימה זו.

#[[שמואל ב יט/טעמים#יט כ|שמואל (שמ&quot;ב יט,כ)]]: [יָׄצָ֥אׄ]*=א / ל=יָׄצָ֥ׄאׄ (=מ&quot;ס-ל)
#[[ישעיהו מד/טעמים#מד ט|ישעיהו (מד,ט)]]: [הֵ֗ׄמָּׄהׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מא/טעמים#מא כ|יחזקאל (מא,כ)]]: [הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו כב|יחזקאל (מו,כב)]]: [מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ]*=א,ל
#[[תהלים כז/טעמים#כז יג|תהלים (כז,יג)]]: [לׅׄוּׅׄלֵׅׄ֗אׅׄ]*=א / ל=[לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ] (=מ&quot;ק-ל) / מ&quot;ס-ל=[לׅׄוּׄלֵׅׄ֗אׅׄ]

{{עוגן|נו&quot;ן הפוכה}}'''ג. נו&quot;ן הפוכה:''' תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת בנביאים וכתובים ב[[תהלים קז/טעמים|מזמור ק&quot;ז שבספר תהלים]] (שבע פעמים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נו&quot;ן הפוכה|בתורה]] היא נמצאת סביב [[במדבר י/טעמים#י לד|פרשה אחת]] (סה&quot;כ פעמיים בהתחלה ובסוף הפרשה). מקומן וצורתן בתהלים נקבעה במהדורתנו על בסיס כתר ארם צובה, בהתאמה קלה לעיצוב שבמהדורתנו.

תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:
#'''[[תהלים קז/טעמים#קז כג|במהדורתנו]] (מזמור ק&quot;ז, בשבעת הפסוקים הבאים: כג, כד, כה, כו, כז, כח; מ)'''
#'''[https://archive.org/details/Aleppo_Codex/page/n524/mode/1up בכתר ארם צובה]'''
#[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F389A.jpg בכתי&quot;ל] [http://tanach.us/Tanach.xml?Ps107:1-107:43 (הקלדת וסטמינסטר)]
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n679/mode/1up בכתי&quot;ש1]
#[https://archive.org/details/BL_Or2375_02Psalms/page/n118/mode/1up בכתי&quot;ב1]
#במ&quot;ג דפוס ונציה: [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1437/mode/1up עמוד ראשון] | [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1438/mode/1up עמוד שני]

{{עוגן|אותיות תלויות}}'''ד. אותיות תלויות:''' תופעת האותיות התלויות נמצאת בארבעה מקומות בספרי הנביאים והכתובים, ואינה קיימת כלל בתורה.

#[[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים (יח,ל)]]: [בֶּן־מְ{{אות תלויה במקרא|נַ|שופטים יח ל}}שֶּׁ֜ה]*=א,ל
#[[תהלים פ/טעמים#פ יד|תהלים (פ,יד)]]: [מִיָּ֑{{מ:אות תלויה|עַ|תהלים פ יד}}ר]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח יג|איוב (לח,יג)]]: [רְשָׁ{{מ:אות תלויה|עִ֣}}ים]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח טו|איוב (לח,טו)]]: [מֵרְשָׁ{{אות תלויה במקרא|עִ֣|איוב לח טו}}ים]*=א,ל

===תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים===

לעתים רחוקות יש תוספת פסוקים בנ&quot;ך, בכתבי־היד המאוחרים (אך לא בכתבי־היד הטברנים והקרובים לכתר) ובדפוסים הנפוצים. יש בתוספות הללו מילוי של פרטים בקטסט לפי פסוקים מקבילים.

'''א.''' ב[[יהושע כא/טעמים|יהושע פרק כ&quot;א]] יש תוספת של שני פסוקים (אחרי פסוק ל&quot;ה) שנדפסה בדפוסים רבים. התוספת מבוססת על הפסוקים המקבילים בספר דברי הימים ([[דברי הימים א ו/טעמים#ו סג|דה&quot;א ו,סג2-סד]]), והיא נמצאת בחלק מכתבי־היד מימי הביניים.{{הערה|1=כך במספר כתבי־יד ספרדים, לדוגמה: [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n247/mode/1up?view=theater כת&quot;י פריז Heb 25] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני פסוקים לא נכתבו בספר הלל&quot;); ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n267/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה] ובהערה לצדו (&quot;אלו שנים פסוקים אינם בהללי ואין ראוי לכתבם&quot;); ב[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images/page/n254/mode/1up תנ&quot;ך קטלוניה] ובהערה לצדו (&quot;במקרא מדוייקת לא מצאנו אלו השני פסוקים וכן כתב גם הקמחי&quot;); ב[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n428/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני הפסוקים אינם כתובי' בהללי&quot;). אמנם ב[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n103/mode/1up?view=theater כתר שם טוב] התוספת לא נכתבה, ובהערה צוין: &quot;ויש ספ'[רים] שכתו'[ב] כאן וממטה ראובן, ואת קדמות, הכתו'[בים] בד'[ברי] הי'[מים] ורבנו האיי גאון ז&quot;ל כ[ת]'[ב] שאין נכתבי'[ם] כאן וכן בהללי ובס'[פר] הבבלי ובש' שתי אחיות.&quot; בכתי&quot;ב1 מתימן [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n51/mode/1up?view=theater התוספת לא נמצאת], אך יד מאוחרת הוסיפה אותה בשוליים בשני תיגאן נוספים: [https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n58/mode/1up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n170/mode/1up?view=theater כאן]; ובעוד אחד הוא [https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n112/mode/1up?view=theater כתוב בסוגריים].}} אך היא לא נמצאת כלל בכתבי־יד טברניים מובהקים כגון א,ל,ק,ש1 (בהם הטקסט הזה נמצא בדברי הימים בלבד), והיא גם לא משתקפת בסכומי הפסוקים בספר יהושע; '''לכן התוספת לא מופיעה במהדורתנו''' (וראו עוד ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yehoshua/21.35#m6e0nf מנחת שי]).

ברוב הדפוסים שבהם מופיעה התוספת, יש קיצור לעומת הפסוקים בדברי הימים, ולעומת האזכורים האחרים של ערי המקלט ביהושע. אך יש גם נוסח מורחב יותר שכולל את המלים &quot;את עיר מקלט הרצח&quot; (כמו ביהושע) ו&quot;את בצר '''במדבר'''&quot; (כמו בדברי הימים). להלן הנוסח של התוספת (הנוסח המורחב מובא בסוגריים עגולים):

{{מ:טעמי המקרא}}
:&lt;קטע התחלה=תוספת של שני פסוקים/&gt;וּמִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן (אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ) [אֶת־בֶּ֖צֶר / (אֶת־בֶּ֥צֶר בַּמִּדְבָּ֖ר)] וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ (וְ)אֶת־יַ֖הְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃ (וְ)אֶת־קְדֵמוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ (וְ)אֶת־מֵיפַ֖עַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃&lt;קטע סוף=תוספת של שני פסוקים/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

תוספת זו נדפסה בתחתית הדף מחוץ לרצף הפסוקים (בלי מספרים) במהדורותיהם של [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/33/mode/1up בֶּר], [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n394/mode/1up לטריס], דותן וקורן. בכולן נדפס הנוסח '''הקצר''', חוץ מבער שהדפיס '''שילוב בין שני הנוסחים''' (בדומה למה שעשינו למעלה). במהדורות גינצבורג התוספת הקצרה נדפסה בתוך רצף הפסוקים, ושני הפסוקים שבתוספת ממוספרים. בהערותיו ציין גינצבורג את כתבי־היד שבהם התוספת קיימת או לא קיימת, והצביע על הבדלים בין הנוסח הארוך לנוסח הקצר; ראו ב[https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/433/mode/2up מהדורתו הראשונה] וב[https://archive.org/details/prophetaepriores00gins/page/55/mode/1up מהדורתו השניה]. בדפוסים כגון [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/386/mode/1up ליסֶר], המיוסדים על דפוס ון דר הוט (אמסטרדם, 1705) לא נדפסה התוספת. הם מציינים בהערה:

:בקצת ספרים יש כאן ב' פסוקים וממטה ראובן וגומר וטעות הוא ואינם ראויים להיות עיין בפירוש הרד&quot;ק ובמסרה וכן נמצא בג' ספרים ישנים מדויקים כתיבת יד.

למרות שהתוספת לא קיימת בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ובכתי&quot;ל בפרט, היא מובאת בדפוסים המבוססים ישירות על כתי&quot;ל. במהדורות דותן היא מובאת בתחתית העמוד. ב-BHS היא מובאת בפנים הטקסט (בתור פסוקים 36-37), אך באותיות קטנות, ויש הערה שמסבירה את המקורות של הטקסט. גם בהקלדה הדיגיטלית של כתי&quot;ל (UXCL) היא [https://tanach.us/Tanach.xml?Josh21:1-21:45 מובאת בפנים הטקסט] (בתור פסוקים 36-37), אך בגופן אפור, ויש הערת &quot;X&quot; אדומה לפני כל אחד משני הפסוקים המסביר שהטקסט אינו קיים בכתי&quot;ל. הנימוק להשאיר את התוספת בפנים הטקסט הוא כדי לשמור על המספור הקיים הפסוקים, וגם פרויקטים נוספים שנעשה בהם שימוש ב-UXLC מנסים לשמור על המספור הקיים (ביניהם [https://www.sefaria.org.il/Joshua.21.35?lang=he ספריא]). התוספת מובאת באתר &quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Yehoshua/21.35#m7e0n6 על התורה]&quot; אחרי פסוק ל&quot;ה בסוגריים מרובעים (&quot;במקצת נוסחאות&quot;).

'''ב.''' ב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']] יש תוספת של פסוק אחד (אחרי פסוק ס&quot;ז), הנמצאת בכתבי־יד מסוימים{{הערה|1=ראו לדוגמה בכתב יד פריס Heb 25, בו היא [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n796/mode/1up?view=theater נכתבה ואח&quot;כ נמחקה], וכמו כן ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n797/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה].}} ובדפוסים רבים. יש דיון לגבי התוספת הזאת ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Nechemyah/7.67#m7e0n6 מנחת שי], ולגבי דיוקם של כתבי־היד שבהם היא מופיעה. התוספת נמצאת בדפוסים רבים, לדוגמה: [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/1258/mode/1up?view=theater ליסֶר] (פסוק 68), [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n1265/mode/1up?view=theater לטריס] (פסוק 68), [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n90/mode/1up?view=theater בֶּר] (עיגול מסורה אחרי פסוק 67 מפנה אל התוספת המובאת בהערת שוליים בתחתית העמוד); במהדורות גינצבורג הפסוק הנוסף מובא רק בהערה המציינת כתבי־יד ודפוסים שבהם הוא נמצא ([https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה שנייה]).

מדובר על פריט מתוך רשימת העולים לציון, המופיע ב[[עזרא ב/טעמים|עזרא ב]] וב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה ז]] במקביל. הפסוק הנוסף ברשימה השנייה (נחמיה ז') לקוח מהרשימה הראשונה ('''[[עזרא ב/טעמים#ב סו|עזרא ב,סו]]'''):

{{מ:טעמי המקרא}}
:{{#קטע:עזרא ב/טעמים|סו}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

בחלק מהדפוסים אף מציינים גרסה אחרת של סוף הפסוק בתוספת האות ו':

{{מ:טעמי המקרא}}
:מָאתַ֖יִם (וְ)אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

התוספת נמצאת גם במהדורות קורן ודותן (בתחתית הדף). לעומת התוספת בספר יהושע, היא לא נמצאת בגוף הטקסט ב-BHS (רק הערת נוסח מפנה אל עזרא ב,סו), ולא באתרים [https://hcanat.us/Tanach.xml?Neh7:1-7:72 UXLC], ב[https://www.sefaria.org.il/Nehemiah.7.67?lang=he ספריא], ו&quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Nechemyah/7.67#m7e0n6 על התורה]&quot;.

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה==

&lt;קטע התחלה=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע התחלה=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;'''להלן רשימות של המקומות שבהם חרגנו מנוסח הניקוד והטעמים&lt;קטע סוף=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt; והגעיות שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי הנביאים והכתובים שבו.'''

&lt;קטע התחלה=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;א. בחלק מהמקומות מדובר על '''טעות ודאית''' בכתב־היד, ובחלק מדובר על '''ניקוד חריג'''{{הערה|ניקוד חריג יכול להיות שריד של שיטת ניקוד אחרת, ויש דוגמאות רבות לכך בכתי&quot;ל (לדוגמה חילופי סגול-פתח, או השמטת דגש באות יו&quot;ד אחרי וי&quot;ו ההיפוך). בכל זאת ניקוד כזה אינו מתאים לשיטת הניקוד שבוצעה ע&quot;י המסרן בעקביות ברוב המכריע של אותו כתב־היד, ולכן הוא נחשב לחריג.}} או ב'''הטעמה חריגה'''. ציינו פריטים כאלה בסימן קריאה ('''!''').

ב. בחלק מהמקומות החריגה בנוסח כתב־היד היא '''רק בספק''', בגלל שכתב־היד מטושטש, או בגלל שכוונתו של המסרן בסימון הניקוד או הטעם אינה חד-משמעית, או בגלל שבוצע תיקון בתוך כתב־היד (ע&quot;י המסרן עצמו או ע&quot;י יד מאוחרת). ציינו פריטים כאלה בסימן שאלה ('''?''').

ג. ברשימות הללו מובאות '''גם''' תופעות מיוחדות או ראויות לציון בנוסח הניקוד והטעמים בכתב־היד, אף אם '''לא''' חרגנו מנוסחו. אם הבאנו את נוסח כתב־היד במהדורתנו אז הפריט מסומן בכוכבית ('''*''').

ד. הרשימות '''אינן כוללות''' שינויים מנוסח כתב־היד בעקבות '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב הכללית במהדורתנו]]'''. &lt;קטע סוף=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;יש רשימות עצמאיות לחלק מהשינויים האלה משני סוגים, שהם נפוצים במיוחד ונמצאים במאות מקומות בתנ&quot;ך: ראו את רשימת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות]], ואת הרשימה ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת|עיצוב טעמי אמ&quot;ת]].

&lt;קטע התחלה=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;ה. בסוף כל פריט ציינו בקצרה את הסוג של הטעות או של התופעה המסוימת המופיעה בו, אך לא הבאנו את הנתונים המלאים לגביו. למידע מלא לגבי כל פריט המובא ברשימות, כולל השוואה לכתבי־יד נוספים, יש לעיין בהערת הנוסח הרלוונטית. הערות הנוסח ניתנות לצפייה '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ בקישור הזה]''', או על־ידי לחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (המופיע בפינה הימנית העליונה של כל דף פרק). לכל פריט ברשימה יש קישור ישיר אל הפסוק בהקשרו בתוך דף הפרק המלא, ובראש הדף אפשר למצוא &quot;הצג הערות נוסח&quot;.&lt;קטע סוף=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע סוף=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''שאינם קיימים בכתר ארם צובה''', ראו '''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי של המבוא]]'''.

===ספר יהושע===

'''[[ספר יהושע/טעמים|ספר יהושע]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

&lt;קטע התחלה=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;טעויות מובהקות וספקות בנוסח הניקוד והטעמים, ניקוד חריג או הטעמה חריגה, ועוד מקומות מיוחדים או ראויים לציון:&lt;קטע סוף=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;
#[[יהושע א/טעמים#א ז|א,ז]] (א?=כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה): בשתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע)?
#[[יהושע ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=קֻ֤ם): טעם מהפך במקום יתיב?
#[[יהושע ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א?=וַיָּנֻס֖וּ): מקום הטעם באות סמ&quot;ך?
#[[יהושע יד/טעמים#יד ז|יד,ז]] (א*=עִם־לְֽבָבִֽי): געיה בלמ&quot;ד
#[[יהושע טו/טעמים#טו נד|טו,נד]] (א?=וְחֻמְטָּ֗ה): טי&quot;ת דגושה?
#[[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א!=וּֽמִּמַּטֵּה־דָ֞ן): דגש מיותר באות מ&quot;ם הראשונה
#[[יהושע כא/טעמים#כא כב|כא,כב]] (א!=עָר֖ים): חסרה נקודת החיריק באות רי&quot;ש{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יהושע כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (א=תִֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

===ספר שופטים===

'''[[ספר שופטים/טעמים|ספר שופטים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שופטים ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א*=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙): שתי געיות בתיבה אחת{{הערה|הגעיה הראשונה פונטית והשניה געיה קלה; השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם. בתיבה זו יש גם שני חטפים להורות על התנעת השווא, וראו להלן ב[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים|רשימת החטפים]].}}
#[[שופטים ח/טעמים#ח י|ח,י]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים ט/טעמים#ט מח|ט,מח]] (א!=אֶת־הַקַּרְּדֻּמּ֜וֹת): רי&quot;ש דגושה
#[[שופטים יח/טעמים#יח יט|יח,יט]] (א*=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[שופטים יח/טעמים#יח כב|יח,כב]] (א!=הִרְחִ֖יקו): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שופטים כ/טעמים#כ ב|כ,ב]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים כ/טעמים#כ לה|כ,לה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שופטים יט/טעמים#יט ג|יט,ג]] (א-כתיב=לַהֲשִׁיבָ֔ו [א-קרי=לַהֲשִׁיבָ֔הּ]): חסרה נקודה במקביל למפיק בה&quot;א

===ספר שמואל===

'''[[ספר שמואל/טעמים|ספר שמואל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=רשימה זו לא כוללת את [[שמואל ב ז/טעמים#ז י|שמ&quot;ב ז,י]] (א=וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ); ברויאר ציין שם ספק געיה ביו&quot;ד בכתר, אבל לא נראה כך כלל.}}
#[[שמואל א א/טעמים#א ג|שמ&quot;א א,ג]] (א?=מִיָּמִ֣ים יָמִ֔ימָה): חסר פסק?
#[[שמואל א ז/טעמים#ז יא|שמ&quot;א ז,יא]] (א?=וַיִּרְדְּפ֖וּ): אין געיה באות וי&quot;ו?
#[[שמואל א יא/טעמים#יא ג|שמ&quot;א יא,ג]] (א=יָמִ֗ים): נקודה אחת לטעם רביע, ולא שתי נקודות לטעם זקף קטן
#[[שמואל א יד/טעמים#יד נב|שמ&quot;א יד,נב]] (א?=וְרָאָ֨ה שָׁא֗וּל): הטעמה חריגה של קדמא ורביע (במקום קדמא ואזלא)?
#[[שמואל א טו/טעמים#טו א|שמ&quot;א טו,א]] (א*=יְהֹוָה֙ [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[שמואל א טו/טעמים#טו יא|שמ&quot;א טו,יא]] (א!=כׇּל־הַלָּֽילָה): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[שמואל א יז/טעמים#יז לד|שמ&quot;א יז,לד]] (א!=לאָבִ֖יו): חסר שווא באות למ&quot;ד
#[[שמואל א יח/טעמים#יח ח|שמ&quot;א יח,ח]] (א!=נָ֤תְנוּ [1]): מקום הטעם באות נו&quot;ן הראשונה
#[[שמואל א יח/טעמים#יח יט|שמ&quot;א יח,יט]]: (א*=בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת): תביר ותביר
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יז|שמ&quot;א יט,יז]] (א!=שַׁלְּחֵ֖נִי): צירה באות חי&quot;ת במקום חיריק
#[[שמואל א כא/טעמים#כא ב|שמ&quot;א כא,ב]] (א!=נ֔בֶה): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל א כג/טעמים#כג יז|שמ&quot;א כג,יז]] (א=אֶהְיֶה־לְּךָ֣): אין געיה
#[[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א?=לְֽגֹזֲזָ֑י): געיה באות למ&quot;ד במקום גימ&quot;ל?
#[[שמואל א כט/טעמים#כט ו|שמ&quot;א כט,ו]] (א!=וַיֹּ֤אמֶר): בטעם מהפך
#[[שמואל ב א/טעמים#א יט|שמ&quot;ב א,יט]] (א!=גִּבּוֹרִֽים): גימ&quot;ל דגושה
#[[שמואל ב ג/טעמים#ג ז|שמ&quot;ב ג,ז]] (א?!=פִּלֶּ֔גֶשׁ): דגש באות למ&quot;ד?
#[[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ&quot;ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח טז|שמ&quot;ב ח,טז]] (א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט): שווא באות וי&quot;ו
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח יח|שמ&quot;ב ח,יח]] (א?!=וְהַכְּרַתִ֖י): פתח באות רי&quot;ש?
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא יא|שמ&quot;ב יא,יא]] (א!=וַאֲדֹנִ֨י): חטף פתח באות אל&quot;ף
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כה|שמ&quot;ב יא,כה]] (א=בְּעֵינֶיךָ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כו|שמ&quot;ב יא,כו]] (א!=ותִּסְפֹּ֖ד): חסר פתח באות וי&quot;ו{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב א|שמ&quot;ב יב,א]] (א!=אֶל דָּוִ֑ד): חסר מקף
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב יא|שמ&quot;ב יב,יא]] (א=לְּרֵעֶ֑יךָ): למ&quot;ד דגושה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט מב|שמ&quot;ב יט,מב]] (א!=וְאֵת־בֵּיתוֹ֙): אל&quot;ף בצירה
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב ז|שמ&quot;ב כב,ז]] (א!=מֵהֵֽיכָלו֙): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב מ|שמ&quot;ב כב,מ]] (א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי): זי&quot;ן דגושה?
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג יג|שמ&quot;ב כג,יג]] (א!=עַדֻלָּ֑ם): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ&quot;ב כג,כד]] (א!=אֶלְחָנָן): חסר טעם המרכא
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ב|שמ&quot;ב כד,ב]] (א!=אַשֶׁר־אִתּ֗וֹ): חסרות נקודות החטף באל&quot;ף
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ג|שמ&quot;ב כד,ג]] כד,ג (א!=המֶּ֔לֶךְ): חסר פתח בה&quot;א{{הערה|שם=ייבין}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שמואל א ה/טעמים#ה ו|שמ&quot;א ה,ו]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֔ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א ה/טעמים#ה יב|שמ&quot;א ה,יב]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֑ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א י/טעמים#י ז|שמ&quot;א י,ז]] י,ז (א=תָבֹ֛אינָה): אין הערת קרי
#[[שמואל א יד/טעמים#יד כז|שמ&quot;א יד,כז]] (א-כתיב=וַתָּרְאֹ֖נָה)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יח|שמ&quot;א יט,יח]] (א-כתיב=בְּנָויֹֽת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יט|שמ&quot;א יט,יט]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כב|שמ&quot;א יט,כב]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=אֶל־נָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א כז/טעמים#כז ח|שמ&quot;א כז,ח]] (א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי)
#[[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]] (א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא)
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (א-כתיב=בִּֽנְהַר־֯ ): חסרים המקף לתיבה &quot;בנהר&quot;, והרווח והניקוד לתיבה &quot;פְּרָֽת&quot; הנקראת ואינה נכתבת.
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב כד|שמ&quot;ב יב,כד]] (א-כתיב=וַיִקְרָ֤א [א-קרי=וַתִּקְרָ֤א]): חסר דגש במקביל לתי&quot;ו של הקרי
#[[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]] (א-כתיב=יִשְׁאַל־֯ ): יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה &quot;אִ֖ישׁ&quot; הנקראת ולא נכתבת
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח יב|שמ&quot;ב יח,יב]] (א-כתיב=וְלֻ֨א [א-קרי=וְל֨וּ])
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]] (א-כתיב=כִּֽי־עַל־֯ ): אין רווח לתיבה &quot;כֵּ֥ן&quot; הנקראת ולא נכתבת, אבל נכתבו הניקוד והטעם בין התיבות למטה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט ז|שמ&quot;ב יט,ז]] (א-כתיב=לֻ֣א [א-קרי=ל֣וּ])
#[[שמואל ב כ/טעמים#כ יד|שמ&quot;ב כ,יד]] (א-כתיב=וַיִּקָּ֣ל֔הֲוּ)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=תְּלָוֻ֥ם)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שָׁםָּ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים): הערת קרי אחת לשתי התיבות
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד טז|שמ&quot;ב כד,טז]] (א-כתיב=הָאֲוְרֲ֥נָה)
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד יח|שמ&quot;ב כד,יח]] (א-כתיב=אֲרַ֥נֳיה)

===ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על החלק החסר בספר מלכים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כא|מל&quot;א ב,כא]] (א!=לַאֲדֹנִיָ֥הוּ): חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כח|מל&quot;א ב,כח]] (א?!=וַיָ֤נָס): כנראה חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ד/טעמים#ד ז|מל&quot;א ד,ז]] (א!=וְכִלְּכְּל֥וּ): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ו/טעמים#ו ח|מל&quot;א ו,ח]] (א=הַיְּמָנִ֑ית): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לג|מל&quot;א ז,לג]] (א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם): קו&quot;ף דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לז|מל&quot;א ז,לז]] (א=לְכֻלָּֽהְנָֽה): קווים לסילוק וגעיה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח ז|מל&quot;א ח,ז]] (א=מִלְּמָֽעְלָה): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח יא|מל&quot;א ח,יא]] (א*=כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים א י/טעמים#י כד|מל&quot;א י,כד]] (א!=וְכָל־הָאָ֔רֶץ): אין מתיגה
#[[מלכים א יד/טעמים#יד ג|מל&quot;א יד,ג]] (א!=עֲשָׁרָ֨ה): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יב|מל&quot;א יז,יב]] (א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יג|מל&quot;א יז,יג]] (א=עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים א יח/טעמים#יח לג|מל&quot;א יח,לג]] (א=וַיְּנַתַּח֙): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יח/טעמים#יח מג|מל&quot;א יח,מג]] (א=שֻׁ֭ב): מקום הטעם לימין (כמו דחי בטעמי אמ&quot;ת)
#[[מלכים א כ/טעמים#כ כט|מל&quot;א כ,כט]] (א?=&lt;נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה&gt;* או &lt;נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה&gt;): &quot;נֹכַח&quot; מוקפת ובגעיה או בטעם מרכא?
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יב|מל&quot;ב ה,יב]] (א!=דַּמֶּ֗שֶׂקּ): נקודה באות קו&quot;ף
#[[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל&quot;ב ח,ו]] (א=מִיּ֛וֹם עָזְבָ֛הֿ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר|לדעתו של ייבין יש כאן ובעוד מקום טעות נדירה ואף ייחודית בנוסח הטעמים בכתר (כתר, כא.2, עמ' 197) של נקודת תביר בטעם מרכא. אמנם יש להשוות את [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#תביר ומרכא|אותה התופעה בדיוק במגילת קֹהלת בכתי&quot;ש1]]. לכן ייתכן שיש כאן שיטה מודעת של הטעמה שאין כדוגמתה בכתבי־היד האחרים וגם לא בנוסח המקובל, ושיטה זו חריגה משיטת ההטעמה בשאר המקרא אף בכתר. אמנם יש עוד לשים לב ש'''אין''' פעמיים תביר בכתי&quot;ש1 בשני הפסוקים כאן בספר מלכים (כלומר גם אם הסופר של כתי&quot;ש1 בחר במודעות לאמץ את השיטה הזו ולא מדובר על טעות, אז הוא לא הצליח ליישם אותה במלואה). במהדורתנו בחרנו להטעים את התיבות במלכים ובקֹהלת בתביר ומרכא בעקביות, בהתאם למגמתה של המהדורה ובעקבות דרך ההטעמה המקובלת בשאר המקרא. כך עשה גם הרב ברויאר, בניגוד למג&quot;ה שבו הטעימו פעמיים תביר במלכים ואף בקֹהלת.}} (ובעניין נוסף: השארנו כאן את סימן הרפה במהדורתנו)
#[[מלכים ב י/טעמים#י י|מל&quot;ב י,י]] (א!=אֶלִיָּֽהוּ): אל&quot;ף בסגול
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע)
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ ט|מל&quot;ב כ,ט]] (א*=יְהֹוָ֔ה [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ יא|מל&quot;ב כ,יא]] (א!=וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֛הוּ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[מלכים א ז/טעמים#ז מה|מל&quot;א ז,מה]] (א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ)
#[[מלכים א ט/טעמים#ט ט|מל&quot;א ט,ט]] (א-כתיב=וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֥)
#[[מלכים ב ב/טעמים#ב טז|מל&quot;ב ב,טז]] (א-כתיב=הַגֵּיאָוֺ֑ת)
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ב|מל&quot;ב ד,ב]] (א-כתיב=לָ֖כי [א-קרי=לָ֖ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ג|מל&quot;ב ד,ג]] (א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי [א-קרי=שְׁכֵנָ֑יִךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי [א-קרי=נִשְׁיֵ֑ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=בֻ͏ָנַ֔יִכי [א-קרי=וּבָנַ֔יִךְ]): נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי&quot;ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]] (א-כתיב=יִסְלַח־נא יְהוָ֥ה): &quot;נא&quot; כתיב ולא קרי, ו&quot;יִסְלַח־&quot; מוקפת בקריאתה אל ה'
#[[מלכים ב י/טעמים#י כז|מל&quot;ב י,כז]] (א-כתיב=לְמֹחָרא֖וֹת)
#[[מלכים ב יא/טעמים#יא ב|מל&quot;ב יא,ב]] (א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים)
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=-המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=חֹרָיהָ֗ם [א-קרי=צוֹאָתָ֗ם]): השוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=&lt;ֵשֵׁ֥נַיְֵהֶ֖ם&gt; [א-קרי=מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם]): שתי נקודות הצֵרי הראשונות של &quot;קרי ולא כתיב&quot; דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב כא/טעמים#כא כ|מל&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו)

===ספר ישעיהו===

'''[[#ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה|ראו לעיל.]]'''

===ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על הקטע החסר בספר ירמיהו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו יב/טעמים#יב טז|יב,טז]] (א?=לְֽהִשָּׁבֵ֖עַ [2]): ספק געית שווא
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א!=וְלִקְלָ֔לָה): מקום הטעם באות למ&quot;ד הראשונה
#[[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה?
#[[ירמיהו מח/טעמים#מח כב|מח,כב]] (א?=דִּבְלָתָ֛יִם׃): קו ונקודת תביר במקום סילוק?
#[[ירמיהו נב/טעמים#נב כב|נב,כב]] (א!=נְחֹשֶׁת [1]): חסרה נקודת הטעם לרביע

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=חֳרְב֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו
#[[ירמיהו מט/טעמים#מט כח|מט,כח]] (א=וְשֳׁדְד֖וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב כד|ב,כד]] (א-כתיב=נַפְשָׁו֙): בלי נקודה מקבילה למפיק בה&quot;א בקרי &quot;נַפְשָׁהּ֙&quot;
#[[ירמיהו ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ): בלי דגש בגימ&quot;ל במקביל לכ&quot;ף  בקרי &quot;שֻׁכַּ֔בְתְּ&quot;
#[[ירמיהו טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה)
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א-כתיב=לְזַוָ֣עֲה)
#[[ירמיהו לד/טעמים#לד יז|לד,יז]] (א-כתיב=לְזַוָ֔עֲה)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א-כתיב=יָמִ֥ים [֯] נְאֻם־יְהוָ֑ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;בָּאִ֖ים&quot; (קרי ולא כתיב)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|לא,לח]] (א!=קָ֤וְה): הכתיב מנוקד בשווא למרות שהקרי הוא &quot;קָ֤ו&quot;
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ טו|נ,טו]] (א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ)
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|נ,כט]] (א-כתיב=אַל־יְהִי־[֯] פְּלֵיטָ֔ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;לָהּ֙&quot; (קרי ולא כתיב)

===ספר יחזקאל===

'''[[ספר יחזקאל/טעמים|ספר יחזקאל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[יחזקאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (א*=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (א*=כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[יחזקאל ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (א*=בַּעֲשׂ֩וֹתִי֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[יחזקאל י/טעמים#י יא|י,יא]] (א!=הָרֹ֙אשׁ֙): במעין טעם פשטא מלעיל
#[[יחזקאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א?=לַעָ֛יִן): נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|טז,יב]] (א*=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז לג|טז,לג]] (א=וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְ'''כׇ֨'''ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ): מתיגה חריגה לאחר פשטא
#[[יחזקאל כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א*=נִטְמְאִ֤֨ים): המקום היחיד בכל המקרא שיש בה שני טעמים מחברים בהברה אחת (הקדמא קודמת למהפך בקריאה)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח יז|כח,יז]] (א!=גָּ֤בַהּ): מקום הטעם באות גימ&quot;ל{{הערה|ראו גם ייבין, כתר, עמ' 16.}}
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=אֲדֹנָ֣י יְהֹוָ֔ה): שם הוי&quot;ה בניקוד של שם אדנות בשווא וקמץ, במקום ניקוד של אֱלֹהִים בשווא וחיריק, ובתוספת של נקודת חולם באות ה&quot;א הראשונה בדומה לניקוד הרגיל של אֱלֹהִים בשם הוי&quot;ה בכתר
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=בַּעֲשׂ֥ותִי): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין|הערת ייבין; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[יחזקאל לה/טעמים#לה טו|לה,טו]] (א!=וְכׇל־אֶד֣וֹם): חסרות שתי הנקודות של חטף סגול
#[[יחזקאל לט/טעמים#לט ה|לט,ה]] (א!=הַשָׂדֶ֖ה): חסר דגש בשׂי&quot;ן
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ח|מו,ח]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה גם כאן נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מח/טעמים#מח י|מח,י]] (א=וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵלֶּה): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[יחזקאל טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א?=לְאֳכְלָ֑ה): קמץ קטן במהדורתנו
#[[יחזקאל לב/טעמים#לב כ|לב,כ]] (א=מֳשְׁכ֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב: 
#[[יחזקאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת)
#[[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|ט,יא]] (א-כתיב=כְ֖אֲשֶׁ֥ר)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד יד|יד,יד]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד כ|יד,כ]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|כא,כח]] (א-כתיב=כִּקְסׇום־שָׁוְא֙)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א-כתיב=מִדָּֽנִֵּ֑אל)
#[[יחזקאל לו/טעמים#לו יד|לו,יד]] (א-כתיב=תְּכְּשַׁלִי־ע֑וֹד)
#[[יחזקאל מב/טעמים#מב טז|מב,טז]] (א-כתיב=חֲמֵשׁ־אֹ֥מֵות)

===ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על הקטעים החסרים בספר תרי עשר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[הושע ד/טעמים#ד יח|הושע ד,יח]] (א?!=הַזְנֵה): טעם המונח מטושטש בכתב־היד (אבל ניתן להבחין בו)
#[[יואל ב/טעמים#ב כה|הושע ב,כה]] (א!=אֶת הַשָּׁנִ֔ים): חסר מקף
#[[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל): המקף השני בתיבת משרת
#[[חבקוק ב/טעמים#ב ז|חבקוק ב,ז]] (א?=וְיִקְּצ֖וּ): קו&quot;ף דגושה?
#[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] (א*=זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)
#[[זכריה יב/טעמים#יב יג|זכריה יב,יג2]] (א!=וּנְשֵׁיהֵ֖ם [2]): ה&quot;א בצירה במקום סגול
#[[מלאכי ב/טעמים#ב ז|מלאכי ב,ז]] (א!=יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת): געיה באות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖)
#[[נחום ב/טעמים#א ג|נחום א,ג]] (א=וּגְדׇול־כֹּ֔חַ): אין הערת קרי
#[[נחום ב/טעמים#ב א|נחום ב,א]] (א=לַעֲבׇור־בָּ֥ךְ): אין הערת קרי

===ספר דברי הימים===

'''[[ספר דברי הימים/טעמים|ספר דברי הימים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ח|דה&quot;א ד,ח]] (א?!=וַיָּ֣עַשׂ): קמץ באות יו&quot;ד?
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ט|דה&quot;א ד,ט]] (א!=נִכְּבָֿ֖דֿ): כ&quot;ף דגושה במקום בי&quot;ת וגם סימן הרפה נכתב מעל שתי האותיות בי&quot;ת-דל&quot;ת באמצע
#[[דברי הימים א ה/טעמים#ה מא|דה&quot;א ה,מא]] (א!=נְבֻכַדְנֶאצַֽר): חסר דגש בצד&quot;י
#[[דברי הימים א ו/טעמים#ו מה|דה&quot;א ו,מה]] (א!=וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ֙ [1]): חסר פשטא מלעיל
#[[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה&quot;א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים א יז/טעמים#יז ו|דה&quot;א יז,ו]] (א!=צִוִ֛יתִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח ד|דה&quot;א יח,ד]] (א?=וְעֶשְׂרִֽים־אֶ֖לֶף): &quot;וְעֶשְׂרִֽים־&quot; מוקפת ובגעיה (במקום טעם עצמאי של מרכא)?
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה&quot;א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ): מקף בתיבת משרת
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה&quot;א כא,ה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב [2]): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא יב|דה&quot;א כא,יב]] (א!=וְדֶבֶר֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא כט|דה&quot;א כא,כט]] (א!=בַּבָּמָּ֖ה): מ&quot;ם דגושה
#[[דברי הימים א כב/טעמים#כב י|דה&quot;א כב,י]] (א!=וְהַכִ֨ינוֹתִ֜י): שווא באות וי&quot;ו ופתח באות ה&quot;א, ואולי ייתכן שהנקודות בוי&quot;ו נחשבות לחטף בה&quot;א וחסר כל ניקוד בוי&quot;ו.
#[[דברי הימים א כה/טעמים#כה לא|דה&quot;א כה,לא]] (א!=שְׂנֵ֥ים): בנקודת שי&quot;ן שמאלית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח י|דה&quot;א כח,י]] (א!=לִבְנֽוֹת־בַּ֥ית): חסרה נקודת חיריק ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח יז|דה&quot;א כח,יז]] (א!=וְהַקְשָׂוֺ֖ת): חסר דגש בקו&quot;ף
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו טז|דה&quot;ב ו,טז]] (א!=לְעַבְדְּ֨ךָ): טעם הקדמא באות דל&quot;ת במקום בכ&quot;ף סופית
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כ|דה&quot;ב ו,כ]] (א!=לִשְׁמוֹעַ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה&quot;ב ח,יא]] (א*=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם): המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב ט/טעמים#ט כד|דה&quot;ב ט,כד]] (א!=וּבְשָׁמִ֔ים): בנקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברי הימים ב י/טעמים#י י|דה&quot;ב י,י]] (א!=אֵלֶ֜יךְ): שווא במקום קמץ בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה&quot;ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה&quot;ב יד,ו]] (א*=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב כה/טעמים#כה א|דה&quot;ב כה,א]] (א!=מִירושָׁלָֽיִם): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כא|דה&quot;ב ל,כא]] (א!=הַלְוִיִ֧ם): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב לג/טעמים#לג כה|דה&quot;ב לג,כה]] (א!=תַֿחְתָּֽיו): תי&quot;ו רפויה בסימן רפה אחרי טעם מפסיק
#[[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ט|דה&quot;ב לה,ט]] (א?=וּשְׁמַעְיָ֨הוּ): בלי געיה במ&quot;ם?
#[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כג|דה&quot;ב לו,כג]] (א!=כּֽה־אָמַ֞ר): חסרה נקודת החולם בכ&quot;ף{{הערה|שם=ייבין}}

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב ו,מב]] (א=זֳכְרָ֕ה): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דברי הימים א א/טעמים#א מו|דה&quot;א א,מו]] (א-כתיב=עֲיוִֽת)
#[[דברי הימים א ג/טעמים#ג כד|דה&quot;א ג,כד]] (א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ)
#[[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]] (א-כתיב=־בָּנִ֔ימִן־ [א-קרי=&lt;־בָּנִ֔י מִן־&gt;]): &quot;כתב מלה חדה וקר' תרת' מלין&quot; (בין שני מקפים)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז כט|דה&quot;א כז,כט]] (א-כתיב=שִׁטַ֖רְי)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]] (א-כתיב?!=לַבֵּ֣ני{{מ:פסק}}יְמִינִי [א-קרי=&lt;לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י&gt;]): &quot;כתיב מלה חדה וקרי תרת' מילין&quot;{{הערה|ראו גם ב[[#מסורת הסופרים בנ&quot;ך: נוסח האותיות והתיבות|רשימת הכתיב בכתר]] לגבי אות יו&quot;ד הראשונה.}}
#[[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ח|דה&quot;ב כט,ח]] (א-כתיב=לְזַוָעֲה֙)
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב לד,כב]] (א-כתיב=בֶּן־תׇּוקְהַ֗ת): אין הערת קרי

===ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על הקטע החסר בספר תהלים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א!=יְהוָ֑֗ה): רביע ואתנח ביחד באות וי&quot;ו
#[[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א=אֻמְלָ֫ל): נקודת קמץ בלמ&quot;ד, במקום פתח
#[[תהלים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א*=יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים יא/טעמים#יא א|יא,א]] (א!=לְדָ֥֫וִד): טעם ה&quot;יורד&quot; נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל&quot;ת ביחד עם ה&quot;עולה&quot;
#[[תהלים יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א*=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א*=יְהֹוָֽה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי): דגש מיותר באות נו&quot;ן
#[[תהלים לז/טעמים#לז יד|לז,יד]] (א?=פָּ֥תְח֣וּ* או פָּֽתְח֣וּ): מרכא ומונח או געיה ומונח?
#[[תהלים לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א!=וְסוֹמֵ֖ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[תהלים לט/טעמים#לט ו|לט,ו]] (א?=אַ֥ךְ* או אַ֖ךְ): בטעם מרכא או בטעם טרחא?
#[[תהלים מד/טעמים#מד ז|מד,ז]] (א?=וְחַרְבִּ֗י): חסר גרש בוי&quot;ו?
#[[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]] (א?=ק֭וּמָֽה* או ק֭וּמָ֥ה) דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים נו/טעמים#נו ה|נו,ה]] (א!=דְּבָר֥֫וֹ): ה&quot;עולה&quot; מסומן באות רי&quot;ש במקום באות בי&quot;ת
#[[תהלים נו/טעמים#נו יב|נו,יב]] (א=לֹּ֣א): למ&quot;ד דגושה
#[[תהלים נז/טעמים#נז ה|נז,ה]] (א!=וּלְשׁוֹנָ֗ם): חסר גרש
#[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים ס/טעמים#ס יד|ס,יד]] (א*=בֵּאלֹהִ֥ים): בלי דחי{{הערה|ולא כספיקת ברויאר.}}
#[[תהלים סד/טעמים#סד ח|סד,ח]] (א!=אֱ֫לֹהִ֥ים): סימון ה&quot;עולה&quot; באות אל&quot;ף במקום באות למ&quot;ד
#[[תהלים סט/טעמים#סט,כט|סט,כט]] (א?=יִ֭מָּחֽוּ* או יִ֭מָּח֥וּ): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים עה/טעמים#עה ד|עה,ד]] (א!=נְֽמֹגִ֗ים־אֶ֥רֶץ): מקף בתיבת רביע
#[[תהלים עח/טעמים#עח ז|עח,ז]] (א*=מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]] (א?=צָ֭רָתִֽי* או צָ֭רָתִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ): הצינורית מסומנת באות וי&quot;ו השווּאה
#[[תהלים פט/טעמים#פט כ|פט,כ]] (א*=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צב/טעמים#צב ח|צב,ח]] (א*=כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צד/טעמים#צד יב|צד,יב]] (א=יָ֑הּ): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[תהלים צח/טעמים#צח ז|צח,ז]] (א!=וְיֹ֣שְׁבֵיּ): נקודה באות יו&quot;ד האחרונה{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[תהלים צח/טעמים#צח ח|צח,ח]] (א!=יְרַנֵּנֽוּ): מקום הסילוק
#[[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו יט|קו,יט]] (א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו מג|קו,מג]] (א!=וַ֝יָּמֹכּוּ): חסרה נקודת הרביע
#[[תהלים קו/טעמים#קו מח|קו,מח]] (א!=&lt;מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀&gt;): חסר מקף
#[[תהלים קז/טעמים#קז ה|קז,ה]] (א!=תִתְעַטָּֽף): חסר דגש באות תי&quot;ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי&quot;ו.
#[[תהלים קז/טעמים#קז יז|קז,יז]] (א?!=יִתְעַנּֽו׃): חסרה נקודת השורוק באות וי&quot;ו?
#[[תהלים קז/טעמים#קז יח|קז,יח]] (א!=עַד שַׁ֥עֲרֵי): חסר מקף
#[[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קח/טעמים#קח ז|קח,ז]] (א!=וַעֲנֵֽניִ): יש הזזה שמאלה של נקודת החיריק באופן חריג, את שהיא ממוקמת מתחת לאות יו&quot;ד.
#[[תהלים קח/טעמים#קח יא|קח,יא]] (א?=יֹ֖בִלֵנִּי): נו&quot;ן דגושה?{{הערה|יש גם לציין הזזה שמאלה באופן חריג של נקודת החיריק תחת האות נו&quot;ן, אך זה נגרם בגלל הראש של הלמ&quot;ד מהשורה למטה.}}
#[[תהלים קי/טעמים#קי ה|קי,ה]] (א?=אֲדֹנָ֥י): נקודת חולם בכתב־היד?
#[[תהלים קיח/טעמים#קיח י|קיח,י]] (א!=בְּ֭שֵׁ֥ם): קו מיותר של דחי באות בי&quot;ת
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט יד|קיט,יד]] (א?*=שַּׂ֗שְׂתִּי): שי&quot;ן דגושה?
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט קלח|קיט,קלח]] (וֶֽאֱמוּנָ֥֗ה): נקודת רביע מיותרת באות נו&quot;ן בנוסף למרכא
#[[תהלים קכד/טעמים#קכד ו|קכד,ו]] (א?=שֶׁלֹּ֥א* או שֶׁלֹּ֖א): טעם מרכא או טעם טרחא?
#[[תהלים קכז/טעמים#קכז ב|קכז,ב]] (א*=לָכֶ֨ם): אין קו של לגרמיה
#[[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]] (א?=קָ֭רָֽאתִי* או קָ֭רָ֥אתִי): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]] (א?=אָ֭נָֽה* או אָ֭נָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|קמ,ו]] (א*=טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים קמד/טעמים#קמד טו|קמד,טו]] (א*=שֱׁיְהֹוָ֥ה): חטף סגול באות שי&quot;ן ושווא באות יו&quot;ד

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[תהלים ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם)
#[[תהלים עג/טעמים#עג ב|עג,ב]] (א-כתיב=נָטָ֣וּי)
#[[תהלים עט/טעמים#עט י|עט,י]] (א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם)
#[[תהלים פט/טעמים#פט כט|פט,כט]] (א-כתיב=אֶשְׁמָור־ל֣וֹ): אין הערת קרי
#[[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|קמה,ו]] (א-כתיב=וּגְדֻלָּותְיךָ֥; א-קרי=וגדולתיך)

ג. קמץ קטן:{{הערה|במקומות רבים במקרא יש קמץ שהוא קמץ קטן (חטוף) לפי המדקדקים המודרנים, ואילו לפי המסורת הספרדית הוא קמץ רחב (רגיל). תיעדנו את המקומות האלה במהדורתנו ע&quot;י [[תבנית:מ:קמץ]]. אך בספר תהלים ב-3 מקומות יש מצב הפוך: לפי כללי הדקדוק מדובר לכאורה על קמץ רחב, או שיש ספק בכך, ואילו במסורת הספרדית מדובר על קמץ קטן.}}
#[[תהלים יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (א=אֶרְחָמְךָ֖): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף
#[[תהלים מה/טעמים#מה ג|מה,ג]] (א=יָפְיָפִ֡יתָ): ספק לגבי קמץ קטן ביו&quot;ד הראשונה אצל המדקדקים המודרנים, והקמץ קטן לפי המסורת הספרדית
#[[תהלים פא/טעמים#פא ב|פא,ח]] (א=אֶבְחָנְךָ֨): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף

===ספר איוב===

'''[[ספר איוב/טעמים|ספר איוב]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איוב יב/טעמים#יב כד|יב,כד]] (א?!=וַ֝יַּתִעֵ֗ם): חסרה נקודה אחת של שווא באות תי&quot;ו?{{הערה|ברויאר ציין א=וַ֝יַּתְעֵם (חסרה נקודת הרביע באות עי&quot;ן), אך ניתן להבחין בנקודת הרביע בצילום למרות שהיא מטושטשת, וייתכן שנפלה טעות בהערתו.}}
#[[איוב טז/טעמים#טז ח|טז,ח]] (א?=וַיָּ֥קׇם* או וַיָּ֖קָם): בטעם מרכא* או טרחא?
#[[איוב יט/טעמים#יט טז|יט,טז]] (א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י): גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו
#[[איוב כא/טעמים#כא טו|כג,טו]] (א!=מַה שַּׁדַּ֥י): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[איוב כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי* או מַה־יֹּֽאמַר־לִֽי): המקף השני בתיבת מרכא* או שהקו מתחת לאות יו&quot;ד געיה?
#[[איוב כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (א?=אָ֭נֹכִֽי* או אָ֭נֹכִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[איוב לא/טעמים#לא ב|לא,ב]] (א*=וּמֶ֤ה): אין קו של לגרמיה
#[[איוב מא/טעמים#מא כב|מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ): מקף בתיבת משרת?

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איוב לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (א-כתיב=יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר)

===ספר משלי===

'''[[ספר משלי/טעמים|ספר משלי]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[משלי ב/טעמים#ב יא|ב,יא]] (א!=תְּבוּּנָ֥ה): בכתר נכתבה נקודת השורוק באות וי&quot;ו פעמיים{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[משלי ג/טעמים#ג ל|ג,ל]] (א!=אַל {{קו&quot;כ|תרוב|תָּרִ֣יב}}): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ): אות כ&quot;ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו כד|ו,כד]] (א?!=לֶָשׁ֥וֹן): קמץ וסגול באות למ&quot;ד?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=בּ֖וֹ): בטעם טרחא (במקום דחי)?
#[[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א?=שֹׁמֵ֢עַֽ֫ לִ֥י* או שֹׁמֵ֢֫עַֽ לִ֥י): סימן ה&quot;עולה&quot; תלוי בין האותיות מ&quot;ם ועי&quot;ן
#[[משלי י/טעמים#י יג|י,יג]] (א!=בְּשִׁפְתֵ֣י): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[משלי יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א?!=הוֹלֵ֣ך): חסרות נקודות שווא באות כ&quot;ף סופית?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי יב/טעמים#יב כג|יב,כג]] (א!=כְּ֝סִילִים): חסרה נקודת הרביע באות למ&quot;ד
#[[משלי יג/טעמים#יג כה|יג,כה]] (א?=אֹ֭כֵֽל* או אֹ֭כֵ֥ל): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[משלי כא/טעמים#כא ל|כא,ל]] (א!=עֵ֝צָה): חסרה נקודת הרביע באות צד&quot;י
#[[משלי כ/טעמים#כ כה|כה,כ]] (א*=מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[משלי כב/טעמים#כב ח|כב,ח]] (א=יִקְצׇור־אָ֑וֶן): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב,יא|כב,יא]] (א=טְהׇור־לֵ֑ב): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]] (א=יִפׇּול־שָֽׁם): אין הערת קרי
#[[משלי כג/טעמים#כג כו|כג,כו]] (א-כתיב=תִּרְצֹּֽנָה)

===מגילת רות===

'''[[מגילת רות/טעמים|מגילת רות]] קיימת במלואה בכתר ארם צובה.'''

הניקוד בתוך הכתיב:
#[[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
#[[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי ולא כתב&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.

===מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על החלק האחרון של המגילה שאינו קיים בכתר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)|כאן]]'''.

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
&lt;קטע התחלה=תעוררו/&gt;#ספק מרכא בתיבת תביר (בשלושה מקומות מקבילים):{{הערה|שם=תעוררו|1=ההתייחסות כאן היא רק לעניין הטעם בתיבה האחרונה (מרכא בתיבת תביר או געיה) ולא לשאלת החטף (&quot;וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ&quot;, &quot;וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ&quot;). למידע מלא על הניקוד והטעמים בשלושת המקומות המקבילים (ב,ז; ג,ה; ח,ד) ראו בהערת הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב,ז|שה&quot;ש ב,ז]]. למידע נוסף על &quot;מרכא בתיבת תביר&quot; בכתר ומקורות נוספים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|בהפניות כאן]].}}
##[[שיר השירים ב/טעמים|ב,ז]]: א?,ש1,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / א?,ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ג/טעמים|ג,ה]]: א,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ח/טעמים|ח,ד]]: ק13,ל-א,ק-מ=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ]* / ל?=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ]&lt;קטע סוף=תעוררו/&gt;
#[[שיר השירים ב/טעמים#ב יז|שיר השירים ב,יז]] (א!=דְּמֵה־לְךָ): חסר טעם הקדמא

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בספרי הנביאים והכתובים''' בכתר ארם צובה או בכתי&quot;ל. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה  (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בתורה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביהושע}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע|ספר יהושע]]''' (26 פריטים): [[יהושע א/טעמים#א יב|א,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,יג]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו טו|ו,טו]] (א=סָבֲב֥וּ); [[יהושע ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים); [[יהושע ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים); [[יהושע ח/טעמים#ח כז|ח,כז]] (א=בָּֽזֲז֥וּ); [[יהושע יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כִּֽנֲר֖וֹת); [[יהושע יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (א=בָּזֲז֥וּ); [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יג/טעמים#יג ז|יג,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יד/טעמים#יד יג|יד,יג]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[יהושע יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=בֵּרֲכַ֥נִי); [[יהושע יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֜ה); [[יהושע כא/טעמים#כא ד|כא,ד]] (א=הַקֳּהָתִ֑י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא י|כא,י]] (א=הַקֳּהָתִ֖י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=בְּנֵֽי־קֳהָת֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כו|כא,כו]] (א=בְּנֵי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא לד|כא,לד]] (א=אֶֽת־יָקְנֳעָ֖ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כב/טעמים#כב ו|כב,ו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם); [[יהושע כב/טעמים#כב ז|כב,ז]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽם); [[יהושע כב/טעמים#כב כא|כב,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע כב/טעמים#כב לג|כב,לג]] (א=וַיְבָרֲכ֥וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שופטים|ספר שופטים]]''' (24 פריטים): [[שופטים ב/טעמים#ג כו|ג,כו]] (א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[שופטים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א=בָּֽרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=לְחוֹקֲקֵ֣י); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה יא|ה,יא]] (א=מְחַֽצֲצִ֗ים); [[שופטים ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (א=וּֽשֲׁבֵ֥ה); [[שופטים ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙ [{{קו תחתי|שני חטפים}}]);{{הערה|השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם; וראו לעיל ב[[#ספר שופטים|רשימת החריגים]] לגבי שתי הגעיות.}} [[שופטים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (א=עֹלֲל֥וֹת); [[שופטים ט/טעמים#ט יג|ט,יג]] (א=הַֽמֲשַׂמֵּ֥חַ); [[שופטים ט/טעמים#ט לז|ט,לז]] (א=מְעוֹנֲנִֽים); [[שופטים ט/טעמים#ט נד|ט,נד]] (א=וּמ֣וֹתֲתֵ֔נִי); [[שופטים ט/טעמים#ט נז|ט,נז]] (א=קִֽלֲלַ֖ת); [[שופטים י/טעמים#י ח|י,ח]] (א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙); [[שופטים יג/טעמים#יג כד|יג,כד]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז טז|טז,טז]] (א=וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז כד|טז,כד]] (א=וַֽיְהַלֲל֖וּ); [[שופטים כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙); [[שופטים כ/טעמים#כ לב|כ,לב]] (א=אֶל־הַֽמֲסִלּֽוֹת); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת); [[שופטים כא/טעמים#כא כג|כא,כג]] (א=מִן־הַמְּחֹלֲל֖וֹת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמואל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]]''' (30 פריטים): [[שמואל א ב/טעמים#ב כה|שמ&quot;א ב,כה]] (א=וּפִֽלֲל֣וֹ); [[שמואל א ג/טעמים#ג יג|שמ&quot;א ג,יג]] (א=כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים); [[שמואל א ד/טעמים#ד יז|שמ&quot;א ד,יז]] (א=הַֽמֲבַשֵּׂ֜ר); [[שמואל א ז/טעמים#ז ג|שמ&quot;א ז,ג]] (א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם); [[שמואל א ט/טעמים#ט ו|שמ&quot;א ט,ו]] (א=נֵ֣לֲכָה); [[שמואל א יג/טעמים#יג י|שמ&quot;א יג,י]] (א=לְבָרֲכֽוֹ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נא|שמ&quot;א יז,נא]] (א=וַיְמֹ֣תֲתֵ֔הוּ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נב|שמ&quot;א יז,נב]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[שמואל א יח/טעמים#יח כג|שמ&quot;א יח,כג]] (א=הַֽנֲקַלָּ֤ה); [[שמואל א כד/טעמים#כד י|שמ&quot;א כד,י]] (א=לַהֲרָגֲךָ֖); [[שמואל א כה/טעמים#כה ז|שמ&quot;א כה,ז]] (א=גֹזֲזִ֖ים); [[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א=לְגֹזֲזָ֑י); [[שמואל א כה/טעמים#כה כו|שמ&quot;א כה,כו]] (א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[שמואל א כו/טעמים#כו יא|שמ&quot;א כו,יא]] (א=וְנֵלֲכָה־לָּֽנוּ); [[שמואל א ל/טעמים#ל טז|שמ&quot;א ל,טז]] (א=וְחֹ֣גֲגִ֔ים); [[שמואל ב א/טעמים#א ט|שמ&quot;ב א,ט]] (א=וּמֹ֣תֲתֵ֔נִי); [[שמואל ב י/טעמים#י ג|שמ&quot;ב י,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כג|שמ&quot;ב יג,כג]] (א=גֹֽזֲזִים֙); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כה|שמ&quot;ב יג,כה]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ); [[שמואל ב יד/טעמים#יד י|שמ&quot;ב יד,י]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֤ר); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טו,ז]] (א=אֵ֣לֲכָה); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טז,ז]] (א=בְּקַֽלֲל֑וֹ); [[שמואל ב יט/טעמים#יט ו|שמ&quot;ב יט,ו]] (א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים); [[שמואל ב יט/טעמים#יט מ|שמ&quot;ב יט,מ]] (א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=הַֽמֲסִלָּ֑ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֤ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יג|שמ&quot;ב כ,יג]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֑ה);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[שמואל ב כ/טעמים#כ טו|שמ&quot;ב כ,טו]] (א=סֹֽלֲלָה֙); [[שמואל ב כא/טעמים#כא ג|שמ&quot;ב כא,ג]] (א=וּבָרֲכ֖וּ); [[שמואל ב כב/טעמים#כב יב|שמ&quot;ב כב,יב]] (א=חַֽשֲׁרַת־מַ֖יִם).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במלכים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]]''' (29 פריטים): [[מלכים א ד/טעמים#ד יב|מל&quot;א ד,יב]] (א=לְיָקְמֳעָֽם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א ו/טעמים#ו לז|מל&quot;א ו,לז]] (א=הָרֲבִיעִ֔ית); [[מלכים א ז/טעמים#ז כד|מל&quot;א ז,כד]] (א=סֹבֲבִ֣ים); [[מלכים א ח/טעמים#ח לה|מל&quot;א ח,לה]] (א=וְהִֽתְפַּלֲל֞וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מד|מל&quot;א ח,מד]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מח|מל&quot;א ח,מח]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ);{{הערה|פריט זה נשמט מרשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[מלכים א ח/טעמים#ח סו|מל&quot;א ח,סו]] (א=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[מלכים א יג/טעמים#יג ז|מל&quot;א יג,ז]] (א=וּֽסֳעָ֑דָה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א יד/טעמים#יד כא|מל&quot;א יד,כא]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל&quot;א יז,יא]] (א=לִֽקְִחִי־נָ֥א [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[מלכים א יח/טעמים#יח כח|מל&quot;א יח,כח]] (א=וַיִּתְגֹּֽדֲדוּ֙); [[מלכים א כא/טעמים#כא יט|מל&quot;א כא,יט]] (א=לָקֲק֤וּ); [[מלכים א כא/טעמים#כא כ|מל&quot;א כא,כ]] (א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי); [[מלכים ב ב/טעמים#ב א|מל&quot;ב ב,א]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב יא|מל&quot;ב ב,יא]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב כד|מל&quot;ב ב,כד]] (א=וַֽיְקַלֲלֵ֖ם); [[מלכים ב ג/טעמים#ג טו|מל&quot;ב ג,טו]] (א=הַֽמֲנַגֵּ֔ן); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כט|מל&quot;ב ד,כט]] (א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו ב|מל&quot;ב ו,ב]] (א=נֵלֲכָה־נָּ֣א); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כח|מל&quot;ב ו,כח]] (א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כט|מל&quot;ב ו,כט]] (א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו לב|מל&quot;ב ו,לב]] (א=בֶּן־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ); [[מלכים ב ז/טעמים#ז ח|מל&quot;ב ז,ח]] (א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים); [[מלכים ב ח/טעמים#ח יב|מל&quot;ב ח,יב]] (א=וְעֹלֲלֵיהֶ֣ם); [[מלכים ב ט/טעמים#ט יז|מל&quot;ב ט,יז]] (א=וּֽשֲׁלַ֥ח); [[מלכים ב י/טעמים#י טו|מל&quot;ב י,טו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֗הוּ); [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל&quot;ב י,לג]] (א=וְהַֽמֲנַשִּׁ֑י); [[מלכים ב יב/טעמים#יב יב|מל&quot;ב יב,יב]] (א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן); [[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' (53 פריטים): [[ישעיהו א/טעמים#א כג|א,כג]] (א=סוֹרֲרִ֗ים); [[ישעיהו א/טעמים#א ל|א,ל]] (א=וּֽכֲגַנָּ֔ה); [[ישעיהו ב/טעמים#ב ו|ב,ו]] (א=וְעֹנֲנִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י א|י,א]] (א=הַחֹֽקֲקִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י לא|י,לא]] (א=נָֽדֲדָ֖ה); [[ישעיהו יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א=וְצֹרֲרֵ֥י); [[ישעיהו יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=לְבֹזֲזֵֽינוּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט ו|יט,ו]] (א=דָּלֲל֥וּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט כה|יט,כה]] (א=בֵּרֲכ֛וֹ);{{הערה|בטעות &quot;יט,כו&quot; ברשימת ברויאר בסוף תנ&quot;ך כתר ירושלים.}} [[ישעיהו כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (א=הַֽמֲצַפֶּ֔ה); [[ישעיהו כב/טעמים#כב ג|כב,ג]] (א=נָֽדֲדוּ־יַ֖חַד); [[ישעיהו כב/טעמים#כב טז|כב,טז]] (א=חֹקֲקִ֥י); [[ישעיהו כג/טעמים#כג יג|כג,יג]] (א=עֽוֹרֲרוּ֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְפּוֹרֲרָה֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְמוֹטֲטָ֖ה); [[ישעיהו כד/טעמים#כד כ|כד,כ]] (א=וְהִֽתְנוֹדֲדָ֖ה); [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]] (א=וּֽסֲגֹ֥ר); [[ישעיהו כז/טעמים#כז ח|כז,ח]] (א=בְּסַאסֳּאָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ל,א]] (א=סֽוֹרֲרִים֙); [[ישעיהו לא/טעמים#לא ח|לא,ח]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=מְחֹקֲקֵ֑נוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כג|לג,כג]] (א=בָּ֥זֲזוּ); [[ישעיהו לד/טעמים#לד טז|לד,טז]] (א=וּֽקֲרָ֔אוּ); [[ישעיהו לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[ישעיהו לז/טעמים#לז לג|לז,לג]] (א=סֹלֲלָֽה); [[ישעיהו לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (א=יְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ד|מ,ד]] (א=וְהָרֲכָסִ֖ים); [[ישעיהו מ/טעמים#מ כ|מ,כ]] (א=הַֽמֲסֻכָּ֣ן); [[ישעיהו מב/טעמים#מב כד|מב,כד]] (א=לְבֹזֲזִ֖ים); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (א=וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֮); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יח|מה,יח]] (א=כֽוֹנֲנָ֔הּ); [[ישעיהו מה/טעמים#מה כ|מה,כ]] (א=וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים); [[ישעיהו מז/טעמים#מז י|מז,י]] (א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יד|מח,יד]] (א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יז|מח,יז]] (א=מַדְרִֽיכֲךָ֖); [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וַאֲבָרֲכֵ֖הוּ); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִתְעוֹרֲרִ֣י [1]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִֽתְעוֹרֲרִ֗י [2]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא כ|נא,כ]] (א=הַֽמֲלֵאִ֥ים); [[ישעיהו נב/טעמים#נב ו|נב,ו]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֖ר); [[ישעיהו נג/טעמים#נג ז|נג,ז]] (א=גֹזֲזֶ֖יהָ); [[ישעיהו נז/טעמים#נז ג|נז,ג]] (א=עֹנֲנָ֑ה); [[ישעיהו נז/טעמים#נז כ|נז,כ]] (א=וְהָרֲשָׁעִ֖ים); [[ישעיהו נח/טעמים#נח ט|נח,ט]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[ישעיהו נט/טעמים#נט י|נט,י]] (א=נְגַשֲׁשָׁ֤ה); [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] (א=נֹ֥סֲסָה); [[ישעיהו סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (א=וְהִֽלֲל֖וּ); [[ישעיהו סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א=הַֽמֲסִלָּה֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג יח|סג,יח]] (א=בּוֹסֲס֖וּ); [[ישעיהו סד/טעמים#סד י|סד,י]] (א=הִֽלֲל֙וּךָ֙); [[ישעיהו סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[ישעיהו סו/טעמים#סו טז|סו,טז]] (א=חַֽלֲלֵ֥י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בירמיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]]''' (37 פריטים):{{הערה|1=רשימה זו אינה כוללת את הפריט [[ירמיהו מח/טעמים#מח לב|מח,לב]] (א=מִבֲּכִ֨י), המובא ברשימות ברויאר. נראה יותר שבכתר יש כאן שווא בלבד (&quot;מִבְּכִ֨י&quot;), או שהקו של הפתח נמחק; וכך הכריעו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/13/48/1/mg/106 מג&quot;ה].}} [[ירמיהו ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] (א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮); [[ירמיהו ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א=מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה א|ה,א]] (א=שׁוֹטֲט֞וּ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (א=אֵֽלֲכָה־לִּ֤י); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (א=סֹֽלֲלָ֑ה); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=יְעוֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] (א=סוֹרֲרִ֔ים); [[ירמיהו ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א=הַֽמֳעָרַ֣ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א=שׁוֹבֲבָ֜ה); [[ירמיהו ח/טעמים#ח כג|ח,כג]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו ט/טעמים#ט ט|ט,ט]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ירמיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]] (א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת); [[ירמיהו יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (א=הַֽמֲזִמָּ֙תָה֙); [[ירמיהו יא/טעמים#יא כא|יא,כא]] (א=הַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[ירמיהו יב/טעמים#יב י|יב,י]] (א=בֹּסֲס֖וּ); [[ירמיהו יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א=שֹֽׁדֲדִ֔ים); [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|כ,יז]] (א=לֹא־מוֹתֲתַ֖נִי); [[ירמיהו כב/טעמים#כב טו|כב,טו]] (א=הֲתִֽמֲלֹ֔ךְ); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כ|כב,כ]] (א=וּֽצֳעָ֔קִי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כח|כב,כח]] (א=הֽוּטֲלוּ֙); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לג|כה,לג]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לו|כה,לו]] (א=וִֽילֲלַ֖ת); [[ירמיהו לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה);{{הערה|1=בן־נפתלי,'''ל''',ב1=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (חטף פתח); בן־אשר,מ&quot;ש,דפוסים=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (חטף קמץ); ק=אֶכְתְּבֶ֑נָּה (שווא). הפריט אינו מופיע בספר החילופים מהדורת ליפשיץ; החילוף מוזכר ברד&quot;ק, ודבריו הובאו במ&quot;ש.}} [[ירמיהו לב/טעמים#לב ט|לב,ט]] (ל=וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙); [[ירמיהו לג/טעמים#לג י|לג,י]] (א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת); [[ירמיהו מ/טעמים#מ טו|מ,טו]] (א=אֵ֤לֲכָה); [[ירמיהו מא/טעמים#מא ה|מא,ה]] (א=וּמִתְגֹּֽדֲדִ֑ים); [[ירמיהו מד/טעמים#מד ט|מד,ט]] (א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩); [[ירמיהו מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ); [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (א-קרי=וּֽזֳעָ֑קוּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);  [[ירמיהו מט/טעמים#מט ד|מט,ד]] (א=מַה־תִּתְהַֽלֲלִי֙); [[ירמיהו נ/טעמים#נ ו|נ,ו]] (א-קרי=שׁוֹבֲב֑וּם); [[ירמיהו נ/טעמים#נ י|נ,י]] (א=כָּל־שֹׁלֲלֶ֥יהָ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וִיבֹקֲק֖וּ);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[ירמיהו נא/טעמים#נא ז|נא,ז]] (א=יִתְהֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא מט|נא,מט2]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו נא/טעמים#נא נג|נא,נג]] (א=שֹׁדֲדִ֛ים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביחזקאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יחזקאל|ספר יחזקאל]]''' (55 פריטים): [[יחזקאל א/טעמים#א ז|א,ז]] (א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (א=הָרֲשָׁעָ֖ה); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יט|ג,יט]] (א=הָרֲשָׁעָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ב|ד,ב]] (א=סֹלֲלָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ד/טעמים#ד י|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶ֔נּוּ [1]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ [2]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נָּה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=בְּגֶֽלֲלֵי֙); [[יחזקאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (א=גֶּֽלֲלֵ֣י); [[יחזקאל ו/טעמים#ו ז|ו,ז]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם); [[יחזקאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] (א=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ט/טעמים#ט ח|ט,ח]] (א=וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֨וֹת [1]); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֥וֹת [2]); [[יחזקאל טז/טעמים#טז נא|טז,נא]] (וַתְּצַדֲּקִי֙); [[יחזקאל יז/טעמים#יז יז|יז,יז]] (ל=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כא/טעמים#כא כז|כא,כז]] (א=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו ח|כו,ח]] (א=סֹֽלֲלָ֔ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל כו/טעמים#כו טז|כו,טז]] (א=וְשָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|כו,כא]] (א=וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י); [[יחזקאל כז/טעמים#כז ד|כז,ד]] (א=כָּלֲל֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (א=וּבְכׇל־קֳהָלֵךְ֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לב|כז,לב]] (א=וְקוֹנֲנ֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (א=וְכׇל־קֳהָלֵ֖ךְ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לה|כז,לה]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח ט|כח,ט]] (א=מְחַלֲלֶֽיךָ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח טז|כח,טז]] (א=תוֹכֲךָ֛); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יח|כח,יח]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יט|כח,יט]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=רֹמֲמָ֑תְהוּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ו|לא,ו]] (א=קִֽנֲנוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=בְּעוֹפֲפִ֥י); [[יחזקאל לב/טעמים#לב יב|לב,יב]] (א=וְשָֽׁדֲדוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב טז|לב,טז]] (א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ); [[יחזקאל לב/טעמים#לב כב|לב,כב]] (א=וְכָל־קֳהָלָ֔הּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל לג/טעמים#לג כח|לג,כח]] (א=וְשָׁ֥מֲמ֛וּ); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ [1]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶֽךָ [2]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ז|לה,ז]] (א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|לה,ט]] (א=שִֽׁמֲמ֤וֹת); [[יחזקאל לה/טעמים#לה יא|לה,יא]] (א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ); [[יחזקאל לו/טעמים#לו ד|לו,ד]] (א=הַשֹּֽׁמֲמוֹת֙); [[יחזקאל לו/טעמים#לו לה|לו,לה]] (א=וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־שֹׁלֲלֵיהֶ֗ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־בֹּ֣זֲזֵיהֶ֔ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט כז|לט,כז]] (א=בְּשׁוֹבֲבִ֤י); [[יחזקאל מ/טעמים#מ מג|מ,מג]] (א=וְהַֽשֲׁפַתַּ֗יִם); [[יחזקאל מג/טעמים#מג י|מג,י]] (א=וּמָדֲד֖וּ); [[יחזקאל מז/טעמים#מז כב|מז,כב]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם [1]); [[יחזקאל מח/טעמים#מח יא|מח,יא]] (א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בתרי עשר}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]]''' (25 פריטים): [[הושע ז/טעמים#ז ה|הושע ז,ה]] (א=אֶת־לֹצֲצִֽים); [[הושע ז/טעמים#ז יג|הושע ז,יג]] (א=כִּֽי־נָדֲד֣וּ); [[הושע ט/טעמים#ט טו|הושע ט,טו]] (א=סֹרֲרִֽים); [[הושע ט/טעמים#ט יז|הושע ט,יז]] (א=נֹדֲדִ֖ים); [[יואל ג/טעמים#ג ג|יואל ג,ג]] (א=וְתִֽימֲר֖וֹת); [[עמוס ב/טעמים#ב יג|עמוס ב,יג]] (א=הַֽמֲלֵאָ֥ה); [[עמוס ד/טעמים#ד א|עמוס ד,א]] (א=הָרֹצֲצ֖וֹת); [[עמוס ה/טעמים#ה יב|עמוס ה,יב]] (א=צֹרֲרֵ֤י); [[עמוס ו/טעמים#ו ג|עמוס ו,ג]] (א=הַֽמֲנַדִּ֖ים); [[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מיכה ג/טעמים#ג ט|מיכה ג,ט]] (ל=הַֽמֲתַעֲבִ֣ים); [[מיכה ה/טעמים#ה יא|מיכה ה,יא]] (א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים); [[מיכה ו/טעמים#ו ז|מיכה ו,ז]] (א=בְּרִֽבֲב֖וֹת); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=אַ֣לֲלַי); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=כְּעֹלֲלֹ֖ת); [[נחום ב/טעמים#ב ג|נחום ב,ג]] (א=בֹּֽקֲקִ֔ים); [[נחום ב/טעמים#ב ה|נחום ב,ה]] (א=יִתְהוֹלֲל֣וּ); [[נחום ב/טעמים#ב ח|נחום ב,ח]] (א=מְתֹפֲפֹ֖ת); [[חבקוק ג/טעמים#ג ו|חבקוק ג,ו]] (א=וַיִּתְפֹּֽצֲצוּ֙); [[חבקוק ג/טעמים#ג טז|חבקוק ג,טז]] (א=צָלֲל֣וּ); [[צפניה א/טעמים#א ט|צפניה א,ט]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֛ים); [[צפניה ב/טעמים#ב א|צפניה ב,א]] (א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ); [[צפניה ב/טעמים#ב יב|צפניה ב,יב]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[זכריה ד/טעמים#ד יב|זכריה ד,יב]] (ל=שִׁבֲּלֵ֣י); [[זכריה יא/טעמים#יא ג|זכריה יא,ג]] (א=יִֽלֲלַ֣ת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]]''' (171 פריטים): [[תהלים ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (א=ה֭וֹלֲלִים); [[תהלים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=שׁוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=עָשֲׁשָׁ֣ה); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=בְּכׇל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים ז/טעמים#ז ה|ז,ה]] (א=צֽוֹרֲרִ֣י); [[תהלים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=צוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=עוֹלֲלִ֨ים ׀); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=צוֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=חָֽנֲנֵ֬נִי); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י); [[תהלים י/טעמים#י ה|י,ה]] (א=כׇּל־צ֝וֹרֲרָ֗יו); [[תהלים יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כּוֹנֲנ֣וּ); [[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]] (א=אִ֥מֲר֣וֹת); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽשְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ש1=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨ ׀); [[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל=אֶ֥קֲרָ֣א); [[תהלים כו/טעמים#כו ו|כו,ו]] (א=וַאֲסֹבֲבָ֖ה); [[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי); [[תהלים כז/טעמים#כז יא|כז,יא]] (א=שֽׁוֹרֲרָֽי); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א=עָשֲׁשָׁ֖ה); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=מִכׇּל־צֹרֲרַ֨י); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=וְלִ֥שֲׁכֵנַ֨י ׀); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=נָדֲד֥וּ); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד א|לד,א]] (א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד ב|לד,ב]] (א=אֲבָרֲכָ֣ה); [[תהלים לד/טעמים#לד ד|לד,ד]] (א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה); [[תהלים לה/טעמים#לה יח|לה,יח]] (א=אֲהַלֲלֶֽךָּ); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א?=&lt;שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; [{{קו תחתי|חטף קמץ}}] או &lt;שִׁ֥מֲעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; בחטף קמץ); [[תהלים מ/טעמים#מ יג|מ,יג]] (א=אָפֲפֽוּ־עָלַ֨י); [[תהלים מב/טעמים#מב יא|מב,יא]] (א=צוֹרֲרָ֑י);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=וְהִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נה/טעמים#נה,יא|נה,יא]] (א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ); [[תהלים נה/טעמים#נה,כב|נה,כב]] (א=וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ); [[תהלים נו/טעמים#נו ג|נו,ג]] (א=שׁ֭וֹרֲרַי); [[תהלים נט/טעמים#נט ז|נט,ז]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים נט/טעמים#נט טו|נט,טו]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים ס/טעמים#ס ט|ס,ט]] (א=מְחֹֽקֲקִֽי); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ); [[תהלים סב/טעמים#סב ה|סב,ה]] (א=יְקַֽלֲלוּ־סֶֽלָה); [[תהלים סד/טעמים#סד ט|סד,ט]] (א=יִ֝תְנֹדֲד֗וּ); [[תהלים סד/טעמים#סד יא|סד,יא]] (א=וְ֝יִתְהַלֲל֗וּ); [[תהלים סה/טעמים#סה ה|סה,ה]] (א=תִּ֥בֲחַ֣ר); [[תהלים סה/טעמים#סה י|סה,י]] (א=וַתְּשֹׁ{{גלגל}}קֲקֶ֡הָ); [[תהלים סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=תְּ֝מֹגֲגֶ֗נָּה); [[תהלים סו/טעמים#סו ז|סו,ז]] (א=הַסּוֹרֲרִ֓ים ׀); [[תהלים סו/טעמים#סו ח|סו,ח]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[תהלים סו/טעמים#סו יב|סו,יב]] (א=לָרֲוָיָֽה); [[תהלים סז/טעמים#סז ב|סז,ב]] (א=וִיבָרֲכֵ֑נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ז|סז,ז]] (א=יְ֝בָרֲכֵ֗נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ח|סז,ח]] (א=יְבָרֲכֵ֥נוּ); [[תהלים סח/טעמים#סח ז|סח,ז]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח יט|סח,יט]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]] (א=תִּ֥מֲחַ֥ץ); [[תהלים סח/טעמים#סח כז|סח,כז]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים סט/טעמים#סט כ|סט,כ]] (א=כׇּל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים סט/טעמים#סט לא|סט,לא]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים סט/טעמים#סט לה|סט,לה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ); [[תהלים עב/טעמים#עב טו|עב,טו]] (א=יְבָרֲכֶֽנְהוּ); [[תהלים עג/טעמים#עג ג|עג,ג]] (א=בַּהוֹלֲלִ֑ים); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א=קִ֥רֲבַ֥ת); [[תהלים עד/טעמים#עד ד|עד,ד]] (א=צֹ֭רֲרֶיךָ); [[תהלים עד/טעמים#עד ה|עד,ה]] (א=בִּסֲבָךְ־עֵ֝ץ); [[תהלים עד/טעמים#עד כא|עד,כא]] (א=יְֽהַלֲל֥וּ); [[תהלים עד/טעמים#עד כג|עד,כג]] (א=צֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים עה/טעמים#עה ה|עה,ה]] (א=לַ֭הוֹלֲלִים); [[תהלים עו/טעמים#עו ו|עו,ו]] (א=אֶשְׁתּֽוֹלֲל֨וּ |);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר, אולי בגלל שהמקום מטושטש.}} [[תהלים עו/טעמים#עו יב|עו,יב]] (א=נִ֥דֲר֣וּ); [[תהלים פ/טעמים#פ ג|פ,ג]] (א=עוֹרֲרָ֥ה); [[תהלים פ/טעמים#פ יא|פ,יא]] (א=אַֽרֲזֵי); [[תהלים פג/טעמים#פג יג|פג,יג]] (נִ֣ירֲשָׁה); [[תהלים פד/טעמים#פד ה|פד,ה]] (יְֽהַלֲל֥וּךָ); [[תהלים פז/טעמים#פז ה|פז,ה]] (א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀); [[תהלים פז/טעמים#פז ז|פז,ז]] (א=כְּחֹלֲלִ֑ים); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנָ֥ה); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנֵֽהוּ); [[תהלים צד/טעמים#צד י|צד,י]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֖ד); [[תהלים צו/טעמים#צו ב|צו,ב]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים צז/טעמים#צז ז|צז,ז]] (א=הַמִּֽתְהַלֲלִ֥ים); [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים ק/טעמים#ק ד|ק,ד]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג א|קג,א]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג ב|קג,ב]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג כ|קג,כ]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כא|קג,כא]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכ֤וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד א|קד,א]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ); [[תהלים קד/טעמים#קד י|קד,י]] (א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ); [[תהלים קד/טעמים#קד יח|קד,יח]] (א=לַֽשֲׁפַנִּֽים); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קה/טעמים#קה ג|קה,ג]] (א=הִֽ֭תְהַלֲלוּ); [[תהלים קה/טעמים#קה מה|קה,מה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קו/טעמים#קו א|קו,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קז/טעמים#קז לו|קז,לו]] (א=וַ֝יְכוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קז/טעמים#קז לח|קז,לח]] (א=וַיְבָרֲכֵ֣ם); [[תהלים קז/טעמים#קז מג|קז,מג]] (א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קח/טעמים#קח ט|קח,ט]] (א=מְחֹקֲקִֽי); [[תהלים קט/טעמים#קט כח|קט,כח]] (א=יְקַֽלֲלוּ־הֵמָּה֮); [[תהלים קט/טעמים#קט ל|קט,ל]] (א=אֲהַלֲלֶֽנּוּ); [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַ֭לֲלוּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג ט|קיג,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קטו/טעמים#קטו יח|קטו,יח]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כח|קיח,כח]] (א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קטו|קיט,קטו]] (א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קעה|קיט,קעה]] (א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד א|קלד,א]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד ב|קלד,ב]] (א=וּ֝בָרֲכ֗וּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֭לֲלוּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה,ג]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כא|קלה,כא]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קלט/טעמים#קלט כא|קלט,כא]] (א=וּ֝בִתְקוֹמֲמֶ֗יךָ); [[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|קמ,ד]] (א=שָׁ֥נֲנ֣וּ); [[תהלים קמג/טעמים#קמג יב|קמג,יב]] (א=כׇּל־צֹרֲרֵ֣י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד א|קמד,א]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד); [[תהלים קמה/טעמים#קמה א|קמה,א]] (א=וַאֲבָרֲכָ֥ה); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (א=אֲבָרֲכֶ֑ךָּ [1]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (וַאֲהַלֲלָ֥ה [2]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה י|קמה,י]] (א=יְבָרֲכֽוּכָה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלִ֥י); [[תהלים קמו/טעמים#קמו ב|קמו,ב]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו י|קמו,י]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמז/טעמים#קמז ח|קמז,ח]] (א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה); [[תהלים קמז/טעמים#קמז יב|קמז,יב]] (א=הַֽלֲלִ֖י); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ב|קמח,ב]] (א=הַֽלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ד|קמח,ד]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ה|קמח,ה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ז|קמח,ז]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יג|קמח,יג]] (א=&lt;יְהַלֲל֤וּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יד|קמח,יד]] (הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ג|קמט,ג]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ו|קמט,ו]] (א=רוֹמֲמ֣וֹת); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ט|קמט,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֭לְלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ו|קנ,ו]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|ספר משלי]]''' (12 פריטים): [[משלי ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א=יְחֹ֣קֲקוּ); [[משלי כג/טעמים#כג כ|כג,כ]] (א=בְּזֹלֲלֵ֖י); [[משלי כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=בָּֽרֲשָׁעִֽים); [[משלי כו/טעמים#כו ב|כו,ב]] (א=קִֽלֲלַ֥ת); [[משלי כח/טעמים#כח ד|כח,ד]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[משלי כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א=ז֝וֹלֲלִ֗ים); [[משלי כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א=נִ֥בֳהָֽל); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (א=תִּ֥לֲעַ֣ג); [[משלי לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=לַֽמֲלָכִ֣ים [2]); [[משלי לא/טעמים#לא טז|לא,טז]] (א=זָֽמֲמָ֣ה); [[משלי לא/טעמים#לא כח|לא,כח]] (א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ); [[משלי לא/טעמים#לא לא|לא,לא]] (א=וִיהַלֲל֖וּהָ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיוב}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]''' (28 פריטים): [[איוב א/טעמים#א ה|א,ה]] (א=וּבֵרֲכ֥וּ); [[איוב א/טעמים#א יא|א,יא]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם); [[איוב ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[איוב ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] (א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים); [[איוב ג/טעמים#ג כא|ג,כא]] (א=הַֽמֲחַכִּ֣ים); [[איוב ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ); [[איוב י/טעמים#י יא|י,יא]] (א=תְּשֹׂכֲכֵֽנִי); [[איוב יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים); [[איוב יב/טעמים#יב כה|יב,כה]] (א=יְמַֽשֲׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] (א=וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[איוב כ/טעמים#כ ז|כ,ז]] (א=כְּֽ֭גֶלֲלוֹ); [[איוב כו/טעמים#כו יג|כו,יג]] (א=חֹלֲלָ֥ה); [[איוב כז/טעמים#כז ז|כז,ז]] (א=וּמִתְקוֹמֲמִ֥י); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=אֶ֥בֲחַ֣ר); [[איוב ל/טעמים#ל כב|ל,כב]] (א=וּ֝תְמֹגֲגֵ֗נִי); [[איוב לא/טעמים#לא כ|לא,כ]] (א=בֵרֲכ֣וּנִי); [[איוב לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ); [[איוב לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=לַֽמֲמִתִֽים); [[איוב לג/טעמים#לג כה|לג,כה]] (א=רֻֽטֲפַ֣שׁ); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א=אַ֥נֲשֵׁ֥י); [[איוב לו/טעמים#לו כד|לו,כד]] (א=שֹׁרֲר֣וּ); [[איוב לח/טעמים#לח לא|לח,לא]] (א=הַֽ֭תֲקַשֵּׁר); [[איוב לח/טעמים#לח לה|לח,לה]] (א=הַֽתֲשַׁלַּ֣ח); [[איוב מ/טעמים#מ כב|מ,כב]] (א=צִֽלֲל֑וֹ); [[איוב מ/טעמים#מ לא|מ,לא]] (א=הַֽתֲמַלֵּ֣א); [[איוב מב/טעמים#מב י|מב,י]] (א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשיר השירים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]]''' (6 פריטים): [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שיר השירים ב,ז]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ או  וְֽאִם־תְּעֽוֹרֲר֛וּ);{{הערה|ראו אותו פריט ב[[#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|רשימת הניקוד והטעמים]].}} [[שיר השירים ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א=וַאֲסוֹבֲבָ֣ה); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]] (א=הַסֹּבֲבִ֖ים); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א=כְּתִֽימֲר֖וֹת); [[שיר השירים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗).{{הערה|וכמו כן לפי הסכמת בן־אשר ובן־נפתלי בספר החילופים.}}

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ברות}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת רות|מגילת רות]]''' (פריט אחד): [[רות ב/טעמים#ב ב|ב,ב]] (א=אֵֽלֲכָה־נָּ֤א).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיכה}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' (פריט אחד): [[איכה ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל=עֹלֲלֵ֣י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בקהלת}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' (2 פריטים): [[קהלת ה/טעמים#ה ה|ו,ב]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ); [[קהלת ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] (ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באסתר}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' (אין פריטים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדניאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' (11 פריטים): [[דניאל א/טעמים#א ו|א,ח]] (ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם); [[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] (ל=גֲלִ֑י); [[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] (ל=לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח); [[דניאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (ל=צִפֲּרֵ֣י); [[דניאל ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=צִפֲּרֵ֥י); [[דניאל ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=וּֽסֲגַ֛ר); [[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=מַדֲּקָ֔ה); [[דניאל ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָע֒); [[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה); [[דניאל יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (ל=סֽוֹלֲלָ֔ה); [[דניאל יב/טעמים#יב י|יב,י]] (ל=יִ֠תְבָּֽרֲרוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בעזרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' (11 פריטים): [[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה); [[נחמיה ב/טעמים#ב ו|נחמיה ב,ו]] (ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖); [[נחמיה ג/טעמים#ג יג|נחמיה ג,יג]] (ל=הָשֲׁפֽוֹת); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת); [[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל=בָּרֲכוּ֙); [[נחמיה יא/טעמים#יא ב|נחמיה יא,ב]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[נחמיה יב/טעמים#יב כט|נחמיה יב,כט]] (ל=הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=מִֽלֲלַ֡י); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=גִּֽלֲלַ֡י); [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יט]] (ל=צָֽלֲלוּ֩).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברי הימים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דברי הימים|ספר דברי הימים]]''' (61 פריטים): [[דברי הימים א ב/טעמים#ב מד|דה&quot;א ב,מד]] (א=יָרְקֳעָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ד/טעמים#ד י|דה&quot;א ד,י]] (א=תְּבָרֲכֵ֜נִי); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה טז|דה&quot;א ה,טז]] (א=וּבְכׇֽל־מִגְרֲשֵׁ֥י); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כז|דה&quot;א ה,כז]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כח|דה&quot;א ה,כח]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו א|דה&quot;א ו,א]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ג|דה&quot;א ו,ג]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ז|דה&quot;א ו,ז]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו יח|דה&quot;א ו,יח]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו כג|דה&quot;א ו,כג]] (א=בֶּן־קֳהָ֔ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו לט|דה&quot;א ו,לט]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו מו|דה&quot;א ו,מו]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נא|דה&quot;א ו,נא]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נג|דה&quot;א ו,נג]] (א=וְאֶֽת־יָקְמֳעָם֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נה|דה&quot;א ו,נה]] (א=לִבְנֵֽי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ט/טעמים#ט לב|דה&quot;א ט,לב]] (א=הַקֳּהָתִ֛י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו ה|דה&quot;א טו,ה]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים. בכתר נכתב הקמץ מתחת לשווא, אך המשמעות ברורה.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יח|דה&quot;א טו,יח]] (א=וֶאֱלִ֨יפֲלֵ֜הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יט|דה&quot;א טו,יט]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כא|דה&quot;א טו,כא]] (א=וֶאֱלִֽיפֲלֵ֗הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֑ים); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ה|דה&quot;א טז,ה]] (א=בַּֽמֲצִלְתַּ֥יִם); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז י|דה&quot;א טז,י]] (א=הִֽתְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה&quot;א יח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[דברי הימים א יט/טעמים#יט ג|דה&quot;א יט,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג ו|דה&quot;א כג,ו]] (א=קֳהָ֥ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג יב|דה&quot;א כג,יב]] (א=קֳהָ֗ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו ה|דה&quot;א כו,ה]] (א=בֵרֲכ֖וֹ); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו טז|דה&quot;א כו,טז]] (א=בַּֽמֲסִלָּ֖ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו יח|דה&quot;א כו,יח]] (א=לַֽמֲסִלָּ֔ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה&quot;א כו,לב]] (א=הַֽמֲנַשִּׁ֔י); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז כא|דה&quot;א כז,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז לא|דה&quot;א כז,לא]] (א=הָרֲכ֔וּשׁ); [[דברי הימים א כח/טעמים#כח יח|דה&quot;א כח,יח]] (א=וְסֹכֲכִ֖ים); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט ב|דה&quot;א כט,ב]] (א=וּֽכֲכָל־כֹּחִ֞י); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט כ|דה&quot;א כט,כ]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יב|דה&quot;ב ה,יב]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֣ים); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יג|דה&quot;ב ה,יג]] (א=וְלַמְשֹׁרֲרִ֜ים); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כא|דה&quot;ב ו,כא]] (א=יִֽתְפַּלֲל֖וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כד|דה&quot;ב ו,כד]] (א=וְהִתְפַּֽלֲל֧וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו לח|דה&quot;ב ו,לח]] (א=וְהִֽתְפַּֽלֲל֗וּ); [[דברי הימים ב ז/טעמים#ז יד|דה&quot;ב ז,יד]] (א=וְיִֽתְפַּֽלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב יב/טעמים#יב יג|דה&quot;ב יב,יג]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[דברי הימים ב טז/טעמים#טז ט|דה&quot;ב טז,ט]] (א=מְשֹׁטֲט֤וֹת); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ יט|דה&quot;ב כ,יט]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=וּֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כה|דה&quot;ב כ,כה]] (א=בֹּזֲזִ֥ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כו|דה&quot;ב כ,כו]] (א=בֵּרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יז|דה&quot;ב כא,יז]] (א=כׇּל־הָרֲכוּשׁ֙); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יב|דה&quot;ב כג,יב]] (א=וְהַֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יג|דה&quot;ב כג,יג]] (א=וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד יד|דה&quot;ב כד,יד]] (א=וּֽכֲכַלּוֹתָ֡ם); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט יב|דה&quot;ב כט,יב]] (א=הַקֳּהָתִי֒ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ל|דה&quot;ב כט,ל]] (א=וַֽיְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כז|דה&quot;ב ל,כז]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב לא/טעמים#לא ח|דה&quot;ב לא,ח]] (א=וַֽיְבָרֲכוּ֙); [[דברי הימים ב לב/טעמים#לב לא|דה&quot;ב לב,לא]] (א=הַֽמֲשַׁלְּחִ֤ים); [[דברי הימים ב לג/טעמים#לג יח|דה&quot;ב לג,יח]] (א=הַֽמֲדַבְּרִ֣ים); [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד יב|דה&quot;ב לד,יב]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר בכתר ירושלים, אך קיים ברשימה בדעת מקרא.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|דה&quot;ב לה,ז]] (א=מֵרֲכ֥וּשׁ);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה טו|דה&quot;ב לה,טו]] (א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: עיצוב טעמי אמ&quot;ת==

להסבר מפורט על המדיניות במהדורתנו לעיצוב טעמי אמ&quot;ת, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו. כאן נפרט את כל המקומות שבהם יושמה מדיניות זו.

===עולה ויורד===

להסבר מפורט על המדיניות כלפי הטעם &quot;עולה ויורד&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot; באות אחת:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 13) שבהם סימנו &quot;עולה ויורד&quot; באופן מלא (=תו של &quot;עולה&quot; ותו של &quot;יורד&quot;) באות אחת, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שמשמיט בעקביות את ה&quot;עולה&quot; בתיבות הללו (ייתכן מסיבות הקשורות לנגינתן). בעתיד נסמן את ה&quot;עולה&quot; בתיבות אלו ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} אם תהיה אפשרות טכנית לעשות כך.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים ל/טעמים#ל יב|ל,יב]] (א=לְמָח֢וֹל לִ֥י); [[תהלים מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א=לְאֵ֢ל חָ֥י); [[תהלים נה/טעמים#נה כ|נה,כ]] (א=קֶ֗דֶם סֶ֥לָה); [[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]] (א=י֤וֹם{{מ:לגרמיה}}י֥וֹם); [[תהלים פו/טעמים#פו ב|פו,ב]] (א=כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥נִי); [[תהלים קט/טעמים#קט טז|קט,טז]] (א=עֲשׂ֢וֹת חָ֥סֶד); [[תהלים קכה/טעמים#קכה ב|קכה,ב]] (א=סָבִ֢יב לָ֥הּ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי כד/טעמים#כד כד|כד,כד]] (א=צַדִּ֢יק אָ֥תָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טו|ל,טו]] (א=הַ֤ב{{מ:פסק}}הַ֥ב).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (א=וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה); [[איוב ט/טעמים#ט כב|ט,כב]] (א=אַחַ֗ת הִ֥יא); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ);{{הערה|יושם לב שיש סימן למחיקה מעל האות רי&quot;ש, ושמא נמחק ה&quot;עולה&quot; (ראו ייבין, מט.1, עמ' 330).}} [[איוב לד/טעמים#לד כ|לד,כ]] (א=וַחֲצ֢וֹת לָ֥יְלָה).

'''ב. מקף בין שתי תיבות של &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot;:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 55) שבהם ה&quot;עולה&quot; וה&quot;יורד&quot; באות בשתי תיבות סמוכות. אם אין בתיבת ה&quot;עולה&quot; טעם עצמאי, אז סימנו מקף בין תיבת ה&quot;עולה&quot; לתיבת ה&quot;יורד&quot;, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ואם יש טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot;, והיא לא ראויה אם כן להיות מוקפת, אז מהדורתנו זהה לנוסח הכתר (בלי מקף) וסימנו את הדוגמה בכוכבית. ברשימה מובא נוסחו של כתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את המקף;{{הערה| במקום אחד שבו הכתר לא קיים (תהלים יח,מד) הבאנו ברשימה את נוסחו של כתי&quot;ל, שגם בו המקף מושמט בדרך כלל.}} דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן המקף מסומן בכתר '''מודגשות''', והן מופיעות במהדורתנו כמקפים רגילים. ואילו בשאר המקומות (שבהם אין טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot; אך המקף מושמט בכתר ארם צובה) סימנו את המקף ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} במהדורתנו.{{הערה|השתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:מקף אפור]].}}

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]] (א{{=}}עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם); [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (א{{=}}אֶֽ֫ל חֹ֥ק); [[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א*{{=}}מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב); [[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א{{=}}אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א*{{=}}יִסַּ֢דְתָּ֫ עֹ֥ז); [[תהלים יד/טעמים#יד ד|יד,ד]] (א*{{=}}כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים יח/טעמים#יח מד|יח,מד]] (ל*{{=}}מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם); [[תהלים כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א*{{=}}וְעִם־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים ל/טעמים#ל ח|ל,ח]] (א{{=}}לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז); [[תהלים ל/טעמים#ל י|ל,י]] (א{{=}}אֶ֫ל שָׁ֥חַת); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים לא/טעמים#לא יט|לא,יט]] (א{{=}}שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר); [[תהלים לא/טעמים#לא כא|לא,כא]] (א{{=}}מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]] (א*{{=}}וְהִתְח֢וֹלֵֽ֫ל ל֥וֹ); [[תהלים מ/טעמים#מ יח|מ,יח]] (א{{=}}יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] (א*{{=}}לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ); [[תהלים מה/טעמים#מה ח|מה,ח]] (א{{=}}וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע); [[תהלים נג/טעמים#נג ה|נג,ה]] (א*{{=}}פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] (א*{{=}}לֹא־הָ֢יָה֫ פָ֥חַד); [[תהלים נו/טעמים#נו ט|נו,ט]] (א*{{=}}סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה); [[תהלים סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א{{=}}בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|ע,ו]] ('''א{{=}}ח֫וּשָׁה־לִּ֥י'''); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א{{=}}לִ֫י ט֥וֹב); [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]] (א{{=}}שֽׁ֫וּב נָ֥א); [[תהלים פח/טעמים#פח א|פח,א]] (א{{=}}לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח); [[תהלים פח/טעמים#פח י|פח,י]] (א{{=}}מִנִּ֫י עֹ֥נִי); [[תהלים צז/טעמים#צז י|צז,י]] (א{{=}}שִׂנְא֫וּ רָ֥ע); [[תהלים קב/טעמים#קב ג|קב,ג]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] ('''א=לֹ֫א־לָ֥נוּ'''); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כז|קיח,כז]] (א*{{=}}וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ז|קמב,ז]] (א*{{=}}כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ב|תהלים קמד,ב]] (א{{=}}וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|תהלים קמד,יג]] (א{{=}}אֶ֫ל זַ֥ן); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א{{=}}יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי א/טעמים#א כב|א,כב]] (א{{=}}תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי); [[משלי ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] ('''א=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן'''); [[משלי ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (א{{=}}עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם); [[משלי ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (א{{=}}שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע); [[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א*{{=}}שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] ('''א=כֶּ֫ן־ה֥וּא'''); [[משלי כד/טעמים#כד יב|כד,יב]] (א*{{=}}לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה); [[משלי כה/טעמים#כה ז|כה,ז]] (א{{=}}עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טז|ל,טז]] (א*{{=}}וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] ('''א=לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם'''); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] ('''א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר''').

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ג/טעמים#ג ד|ג,ד]] (א{{=}}יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א*{{=}}יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל); [[איוב ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א{{=}}אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י); [[איוב כא/טעמים#כא לג|כא,לג]] (א{{=}}רִגְבֵ֫י נָ֥חַל); [[איוב כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (א{{=}}בְּֽמֹרְדֵ֫י א֥וֹר); [[איוב לב/טעמים#לב ב|לב,ב]] (א*{{=}}מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם); [[איוב לג/טעמים#לג ט|לג,ט]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א{{=}}שִׁמְע֫וּ לִ֥י); [[איוב לז/טעמים#לז ו|לז,ו]] (א{{=}}הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ); [[איוב מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י דָ֥עַת).

{{עוגן|מקום העולה}}'''ג. מקום כתיבת ה&quot;עולה&quot; בתוך התיבה:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;, ועוד רשימה של הפסוקים שיש בהם &quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה. דרכו של כתר ארם צובה על פי רוב לכתוב את ה&quot;עולה&quot; באות הראשונה של הברה הראויה לגעיה קלה (אם בתיבה יש הברה כזאת), ובאות יו&quot;ד של שם הוי&quot;ה (אותה שיטה בשם הוי&quot;ה נמצאת בכתר לגבי כתיבתו של הטעם המחבר צינורית,  וראו ב[[#צינורית|סעיף הבא]]). אך נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן ה&quot;עולה&quot; בקביעות בהברה שלפני הטעם, ובאות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה (וכמו כן במהדורות ברויאר). בהתאם למדיניות שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]], סימן ה&quot;עולה&quot; מופיע בה בעקביות בהברה הראויה לגעיה ובאות יו&quot;ד בשם הוי&quot;ה.

:'''הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;:''' [[תהלים כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א*=וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א*=תִּ֫צְּרֵ֥נִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב י|תהלים לב,י]] (א!=לָרָ֫שָׁ֥ע); [[תהלים לז/טעמים#לז מ|לז,מ]] (א*=וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א*=אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים נ/טעמים#נ ג|נ,ג]] (א*=וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ); [[תהלים נ/טעמים#נ כג|תהלים נ,כג]] (א!=יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי [תיקון בכתב־היד שלא הושלם]); [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (א!=מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים נה/טעמים#נה כג|נה,כג]] (א*=יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א*=כֻ֫לְּכֶ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|תהלים סח,כא]] (א!=לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים סח/טעמים#סח כב|סח,כב]] (א*=אֹ֫יְבָ֥יו); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (א*=ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים עא/טעמים#עא יח|תהלים עא,יח]] (א*=אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי); [[תהלים קכ/טעמים#קכ א|קכ,א]] (א*=הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת [לאחר תיקון בכתב־היד]);{{הערה|וכמו כן בכל מקום שתיבה זו מוטעמת ב&quot;עולה ויורד&quot;.}} [[תהלים קכד/טעמים#קכד ז|קכד,ז]] (א*=י֫וֹקְשִׁ֥ים); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|קלז,ו]] (א*=אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|תהלים קלז,ז]] (א!=יְֽרוּשָׁ֫ל{{מ:ירושלם|ָ|֥}}ם); [[תהלים קלח/טעמים#קלח ח|תהלים קלח,ח]] (א*=בַּ֫עֲדִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|קמד ז]] (א!=מִמָּ֫ר֥וֹם [לאחר תיקון הפוך בכתב־היד]); [[משלי א/טעמים#א כג|משלי א,כג]] (א*=לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י); [[משלי ג/טעמים#ג ג|משלי ג,ג]] (א*=אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (א!=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן);{{הערה|יש התחלה של כתיבת ה&quot;עולה&quot; גם מעל האות עי&quot;ן; הסופר כנראה התחיל לסמן אותו שם, התחרט באמצע וסימנו מעל האות למ&quot;ד, ולא מחק את הראשון.}} [[איוב ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (א*=הָ֫אָדָ֥ם); [[איוב יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (א*=לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה).

:'''&quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה:''' [[תהלים כז/טעמים#כז יד|תהלים כז,יד]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (א!=הָאֵ{{אתנח הפוך}}ל{{מ:פסק}}יְה֫וָ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (א*=אֶת־יְ֫הוָ֥ה [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (א!=יְה֫וָ֥ה).

===צינורית===

להסבר על המדיניות כלפי הטעם &quot;צינורית&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צינורית|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. מקף אפור אחרי צינורית שהיא לבד בתיבתה.''' להלן רשימה מלאה של התיבות שבהן הוספנו מקף אפור אחרי צינורית הנכתבת לבד בתיבתה (15 מקומות):

:[[תהלים ב/טעמים#ב ז|'''תהלים''' ב,ז]] (אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י); [[תהלים ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (כִּ֤י{{מ:לגרמיה}}לֹ֤א{{מ:מקף אפור}}אֵֽל־חָפֵ֘ץ{{מ:מקף אפור}}רֶ֥שַׁע{{מ:פסק}}אָ֑תָּה); [[תהלים יח/טעמים#יח א|יח,א]] (הִֽצִּיל־יְהֹוָ֘ה{{מ:מקף אפור}}אוֹת֥וֹ); [[תהלים יח/טעמים#יח כ|יח,כ]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בִּֽי); [[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בּֽוֹ); [[תהלים לא/טעמים#לא כב|לא,כב]] (הִפְלִ֘יא{{מ:מקף אפור}}חַסְדּ֥וֹ); [[תהלים מט/טעמים#מט טו|מט,טו]] (וַיִּרְדּ֘וּ{{מ:מקף אפור}}בָ֤ם); [[תהלים סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (בִּטְח֘וּ{{מ:מקף אפור}}ב֤וֹ); [[תהלים סו/טעמים#סו כ|סו,כ]] (לֹֽא־הֵסִ֘יר{{מ:מקף אפור}}תְּפִלָּתִ֥י); [[תהלים צה/טעמים#צה ז|צה,ז]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}עָ֤שָׂה); [[משלי ו/טעמים#ו ג|'''משלי''' ו,ג]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ); [[איוב יח/טעמים#יח יט|'''איוב''' יח,יט]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}נִ֤ין); [[איוב לב/טעמים#לב ה|לב,ה]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}אֵ֤ין); [[איוב לז/טעמים#לז כא|לז,כא]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}רָ֤אוּ).

'''ב. צינורית בשם הוי&quot;ה.''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם צינורית בשם הוי&quot;ה (א*=יְ֘הוָ֤ה ב-7 מקומות, ובניקוד אֱלֹהִים במקום האחרון [א*=יְ֘הֹוִ֤ה]):

:[[תהלים פ/טעמים#פ כ|'''תהלים''' פ,כ]]; [[תהלים פא/טעמים#פא יא|פא,יא]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ט|פד,ט]]; [[תהלים צו/טעמים#צו י|צו,י]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]]; [[תהלים קו/טעמים#קו מז|קו,מז]]; [[תהלים קט/טעמים#קט כא|קט,כא]].

'''ג. חריגים:''' יש תיקון אחד בכתר בתוך תיבה שמשקלה דומה לשם הוי&quot;ה: [[תהלים קלח/טעמים#קלח ב|קלח,ב]] (וְ֘אוֹדֶ֤ה [לפני תיקון], וְא֘וֹדֶ֤ה* [לאחר תיקון]). ובעוד תיבה שמשקלה דומה יש צינורית במקום חריג: [[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ). במהדורתנו: וְא֘וֹדֶ֤ה, וְי֘וֹד֤וּ, כשיטתו העקבית של הכתר בשאר כל המקומות.

===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל===

להסבר על ההבחנה בין הטעמים &quot;אתנח הפוך&quot; ל&quot;גלגל&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|פרק השני]]''' של המבוא.

===רביע מוגרש===

להסבר על המדיניות כלפי הטעם &quot;רביע מוגרש&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|פרק השני]]''' של המבוא.

להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 260) שבהם סימנו &quot;רביע מוגרש&quot; באופן מלא (=תו של &quot;גרש מוקדם&quot; ותו של &quot;רביע&quot;) באות אחת בעקביות, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את נקודת הרביע. דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן נקודת הרביע מסומנת '''מודגשות'''. במקומות שהכתר לא קיים (תהלים טו,א-כה,א) הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}; נקודת הרביע מסומנת בו בדרך כלל, והדגשנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שבה היא מושמטת.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' ז,א ('''א{{=}}עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ'''); ח,ז (א{{=}}כֹּ֝ל); יא,א (א{{=}}נודו נ֝וּדִי); יא,ב (א{{=}}בְּמוֹ־אֹ֝פֶל); יד,ג (א{{=}}אֵ֝ין); {{צבע גופן|אפור|טז,א (ל{{=}}אֵ֝֗ל); יז,ו (ל{{=}}לִ֝֗י); יז,י (ל{{=}}פִּ֝֗ימוֹ); יח,יב (ל{{=}}חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם); יח,טו ('''ל{{=}}רָ֝ב'''); יח,לא (ל{{=}}ה֝֗וּא); יח,לב (ל{{=}}צ֝֗וּר); כ,ט (ל{{=}}קַּ֝֗מְנוּ); כב,כא (ל{{=}}מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב); כג,ג (ל{{=}}בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק);}} כה,כא ('''א{{=}}כִּ֝֗י'''); כז,יב ('''א{{=}}עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר'''); לא,כ (א{{=}}נֶ֝גֶד); לא,כב (א{{=}}לִ֝י); לא,כד (א{{=}}עַל־יֶ֝תֶר); לב,ט (א{{=}}בַּ֝ל); לב,י (א{{=}}חֶ֝סֶד); לג,ו (א{{=}}פִּ֝יו); לה,יד ('''א{{=}}כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם'''); לו,ה (א{{=}}רָ֝ע); לז,ב (א{{=}}דֶּ֝שֶׁא); לז,ג (א{{=}}שְׁכׇן־אֶ֝רֶץ); לח,יא (א{{=}}גַּם־הֵ֝ם); מ,ח (א{{=}}בִּמְגִלַּת־סֵ֝פֶר); מ,טז (א{{=}}לִ֝י); מד,טו (א{{=}}מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ); מה,ט (א{{=}}שֵׁ֝ן); מח,ז (א{{=}}חִ֝יל); מח,יא (א{{=}}צֶ֝דֶק); מט,ג (א{{=}}יַ֝חַד); מט,כ (א{{=}}עַד־נֵ֝צַח); נ,א (א{{=}}מִמִּזְרַח־שֶׁ֝מֶשׁ); נא,ב (א{{=}}כַּאֲשֶׁר־בָּ֝א); נב,ג (א{{=}}אֵ֝ל); נב,יא (א{{=}}כִי־ט֝וֹב); נג,ב (א{{=}}עָ֝וֶל); נג,ד (א{{=}}אֵ֝ין); נה,ד (א{{=}}אָ֝וֶן); נה,ה (א{{=}}מָ֝וֶת); נז,ב (א{{=}}עַ֝ד); נח,ט (א{{=}}אֵ֝שֶׁת); סא,ד (א{{=}}מִגְדַּל־עֹ֝ז); סב,י (א{{=}}הֵ֝מָּה); סב,יב (א{{=}}עֹ֝ז); סג,ט (א{{=}}בִּ֝י); סד,ז (א{{=}}אִ֝ישׁ); סה,ו (א{{=}}כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֝רֶץ); סו,ו (א{{=}}שָׁ֝ם); סו,יד (א{{=}}וְדִבֶּר־פִּ֝י); סח,יג (א{{=}}בַּ֝יִת); סח,יח (א{{=}}בָ֝ם); סח,כט (א{{=}}ז֝וּ); סט,ג (א{{=}}בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝יִם); סט,יח (א{{=}}כִּי־צַר־לִ֝י); סט,לו (א{{=}}שָׁ֝ם); עא,יז (א{{=}}וְעַד־הֵ֝נָּה); עג,ו (א{{=}}יַעֲטָף־שִׁ֝ית); עג,יט (א{{=}}תַ֝מּוּ); עד,ה (א{{=}}בִּסְבׇךְ־עֵ֝ץ); עד,כ (א{{=}}מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ); עה,ט (א{{=}}כֹּ֝ל); עו,יב (א{{=}}שַׁ֝י); עז,ט (א{{=}}אֹ֝מֶר); עז,יז ('''א{{=}}אַ֝֗ף'''); עח,כא (א{{=}}וְגַם־אַ֝ף); עח,ל (א{{=}}ע֝וֹד); עח,מב (א{{=}}י֝וֹם); עח,נד (א{{=}}הַר־זֶ֝ה); עח,ס (א{{=}}אֹ֝הֶל); עט,ה (א{{=}}כְּמוֹ־אֵ֝שׁ); פ,טז (א{{=}}וְעַל־בֵּ֝ן); פא,יא (א{{=}}הַרְחֶב־פִּ֝יךָ); פג,יא (א{{=}}דֹּ֝מֶן); פג,יג (א{{=}}אֵ֝ת); פד,ה (א{{=}}ע֝וֹד); פד,יב (א{{=}}יִמְנַע־ט֝וֹב); פה,ב (א{{=}}שַׁ֝בְתָּ); פו,ה (א{{=}}וְרַב־חֶ֝סֶד); פז,ד (א{{=}}זֶ֝ה); פט,מח (א{{=}}עַל־מַה־שָּׁ֝וְא); צ,י (א{{=}}חִ֝ישׁ); צד,ט (א{{=}}עַ֝יִן); צד,טז (א{{=}}לִ֝י); צו,ד (א{{=}}ה֝וּא); צז,ז (א{{=}}הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ); צח,ג (א{{=}}אֵ֝ת); צח,ח (א{{=}}יַ֝חַד); צט,ב (א{{=}}ה֝וּא); ק,ד (א{{=}}הוֹדוּ־ל֝וֹ); קא,ד (א{{=}}רָ֝ע); קא,ו (א{{=}}ה֝וּא); קד,יד (א{{=}}לֶ֝חֶם); קד,יט (א{{=}}שֶׁ֝מֶשׁ); קה,ב ('''א{{=}}שִׂ֝֗יחוּ'''); קה,יא (א{{=}}חֶ֝בֶל); קו,יד (א{{=}}וַיְנַסּוּ־אֵ֝ל); קו,כ (א{{=}}שׁ֝וֹר); קו,כט (א{{=}}וַתִּפְרׇץ־בָּ֝ם); קז,לג (א{{=}}מַ֝יִם); קט,כ (א{{=}}רָ֝ע); קי,ו (א{{=}}רֹ֝אשׁ); קי,ז (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיג,ח (א{{=}}עִ֝ם); קטו,ב (א{{=}}אַיֵּה־נָ֝א); קטז,יד (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קטז,יח (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קיח,יד (א{{=}}וַֽיְהִי־לִ֝י); קיח,יט (א{{=}}אָבֹא־בָ֝ם); קיח,כא (א{{=}}וַתְּהִי־לִ֝י); קיט,יג (א{{=}}כֹּ֝ל); קיט,מט (א{{=}}עַ֝ל); קיט,סב (א{{=}}עַ֝ל); קיט,צ (א{{=}}אֶ֝רֶץ); קיט,צב (א{{=}}אָ֝ז); קיט,צג (א{{=}}בָ֝ם); קיט,קד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קיח (א{{=}}כִּי־שֶׁ֝קֶר); קיט,קכט (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קלו (א{{=}}עַ֝ל); קיט,קסד (א{{=}}עַ֝ל); קכ,ד (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ו (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); קכג,ב (א{{=}}עַ֝ד); קכג,ג (א{{=}}כִּי־רַ֝ב); קכד,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכד,ד (א{{=}}נַ֝חְלָה); קכד,ו (א{{=}}טֶ֝רֶף); קכז,א (א{{=}}לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝יר); קכז,ד (א{{=}}כֵּ֝ן); קכח,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קכט,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכט,ב (א{{=}}גַּ֝ם); קכט,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קלב,א (א{{=}}אֵ֝ת); קלב,יז (א{{=}}נֵ֝ר); קלה,ז (א{{=}}מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ); קלה,יז (א{{=}}אַ֝ף); קלז,ג (א{{=}}לָ֝נוּ); קלז,ד (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ו (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ז (א{{=}}עַ֝ד); קמ,ג (א{{=}}כׇּל־י֝וֹם); קמג,יב (א{{=}}כִּ֝י); קמח,י (א{{=}}רֶ֝מֶשׂ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' א,א (א{{=}}מֶ֝לֶךְ); ד,ה (א{{=}}וְאַל־תֵּ֝ט); ז,ט (א{{=}}לַ֝יְלָה); ז,כה (א{{=}}אַל־תֵּ֝תַע); ח,כז (א{{=}}ח֝וּג); ט,ב (א{{=}}אַ֝ף); ט,ד (א{{=}}חֲסַר־לֵ֝ב); ט,טז (א{{=}}וַחֲסַר־לֵ֝ב); יא,יג (א{{=}}וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ); יא,לא (א{{=}}אַ֝ף); יב,ח (א{{=}}וְנַעֲוֵה־לֵ֝ב); יד,כט (א{{=}}וּקְצַר־ר֝וּחַ); טו,א (א{{=}}וּדְבַר־עֶ֝צֶב); טו,ד (א{{=}}בָּ֝הּ); טו,יא (א{{=}}אַ֝ף); טו,יג (א{{=}}וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב); טו,טו (א{{=}}וְטֽוֹב־לֵ֝ב); טו,טז (א{{=}}רָ֝ב); טו,כד (א{{=}}ס֝וּר); יז,ז (א{{=}}אַ֝ף); יז,כז (א{{=}}וקר יְקַר־ר֝וּחַ); יח,ב (א{{=}}כִּ֝י); יח,ט (א{{=}}ה֝וּא); יח,יג (א{{=}}הִיא־ל֝וֹ); יט,י (א{{=}}אַ֝ף); יט,כב (א{{=}}וְטֽוֹב־רָ֝שׁ); יט,כד (א{{=}}גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ); יט,כו ('''א?{{=}}בֵּ֗֝ן'''); כ,א (א{{=}}בּ֝וֹ); כ,יד (א{{=}}ל֝וֹ); כא,ה (א{{=}}וְכׇל־אָ֝ץ); כא,כז (א{{=}}אַ֝ף); כד,ה (א{{=}}וְאִֽישׁ־דַּ֝עַת); כד,ח (א{{=}}ל֝וֹ); כד,ל (א{{=}}וְעַל־כֶּ֝רֶם); כה,כח (א{{=}}אִ֝ישׁ); כו,כז (א{{=}}אֶ֝בֶן); כז,ח (א{{=}}כֵּֽן־אִ֝ישׁ); כז,כד (א{{=}}וְאִם־נֵ֝זֶר); כח,טז (א{{=}}בֶ֝צַע); כח,כא (א{{=}}וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם); כח,כד (א{{=}}ה֝וּא); כט,ה (א{{=}}רֶ֝שֶׁת); כט,כג (א{{=}}וּשְׁפַל־ר֝וּחַ); ל,ה (א{{=}}ה֝וּא); לא,ח (א{{=}}אֶל־דִּ֝ין); לא,יב (א{{=}}כֹּ֝ל); לא,כו (א{{=}}חֶ֝סֶד).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' ה,ז (א{{=}}וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף); ה,י (א{{=}}מַ֝יִם); ו,ג (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); ו,ה (א{{=}}יִגְעֶה־שּׁ֝וֹר); ו,ו (א{{=}}אִם־יֶשׁ־טַ֝עַם); ו,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); ו,כט (א{{=}}ע֝וֹד); ז,טו (א{{=}}מָ֝וֶת); ח,טו (א{{=}}בּ֝וֹ); ח,יח (א{{=}}בּ֝וֹ); ט,כ (א{{=}}תׇּֽם־אָ֝נִי); ט,כט (א{{=}}לָמָּה־זֶּ֝ה); יא,יא (א{{=}}וַיַּרְא־אָ֝וֶן); יא,יב (א{{=}}פֶּ֝רֶא); יב,יג (א{{=}}ל֝וֹ); יב,יד (א{{=}}עַל־אִ֝ישׁ); יב,טז (א{{=}}ל֝וֹ); יג,יב (א{{=}}לְגַבֵּי־חֹ֝מֶר); יד,יד (א{{=}}עַד־בּ֝וֹא); טו,לא (א{{=}}כִּי־שָׁ֝וְא); טז,י (א{{=}}יַ֝חַד); טז,יב (א{{=}}ל֝וֹ); יז,ג (א{{=}}ה֝וּא); יז,ד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); יז,יב (א{{=}}א֝וֹר); יח,ד (א{{=}}וְיֶעְתַּק־צ֝וּר); יח,יז (א{{=}}ל֝וֹ); יט,טז ('''א!{{=}}בְּ֝מוֹ־פִ֗י''');{{הערה|ראו גם ב[[#איוב|רשימת החריגים בספר איוב]].}} כ,ט (א{{=}}וְלֹֽא־ע֝וֹד); כ,כא (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); כא,ב (א{{=}}וּתְהִי־זֹ֝את); כב,ג (א{{=}}וְאִם־בֶּ֝צַע); כב,ה (א{{=}}וְאֵֽין־קֵ֝ץ); כג,ו (א{{=}}אַךְ־ה֝וּא); כד,ה (א{{=}}לֶ֝חֶם); כה,ג (א{{=}}וְעַל־מִ֝י); כו,ד (א{{=}}וְנִשְׁמַת־מִ֝י); כו,ה (א{{=}}מַ֝יִם); כו,ז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); כז,יב (א{{=}}וְלָמָּה־זֶּ֝ה); כז,כ (א{{=}}לַ֝יְלָה); כח,יב (א{{=}}זֶ֝ה); כח,כ (א{{=}}זֶ֝ה); ל,ג (א{{=}}אֶ֝מֶשׁ); ל,ל (א{{=}}וְעַצְמִי־חָ֝רָה); לא,מ (א{{=}}תַּ֝מּוּ); לד,יא (א{{=}}אִ֝ישׁ); לד,יג (א{{=}}שָׂ֝ם); לד,כב (א{{=}}שָׁ֝ם); לד,כג (א{{=}}אֶל־אֵ֝ל); לד,כה (א{{=}}לַ֝יְלָה); לה,טז (א{{=}}בִּבְלִי־דַ֝עַת); לו,יח (א{{=}}וְרׇב־כֹּ֝פֶר); לו,כא (א{{=}}כִּֽי־עַל־זֶ֝ה); לז,יז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); לז,כ (א{{=}}אִ֝ישׁ); לט,יז (א{{=}}לָ֝הּ); לט,כח (א{{=}}שֶׁן־סֶ֝לַע); מא,ב (א{{=}}ה֝וּא); מא,יא (א{{=}}אֵ֝שׁ); מא,כג (א{{=}}יָ֝ם); מא,כו (א{{=}}ה֝וּא).

===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת===

למידע מפורט על התיבות הראויות להיות מוקפות בספרי אמ&quot;ת, והוספנו להן מקף אפור, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|פרק השני]]''' של המבוא.

==חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים==

בניגוד ל'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הסדרים בתורה|חלוקת הסדרים בתורה]]''', חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים איננה עניינית אלא בעיקר כמותית. הסדרים אינם מתחילים בתחילת עניין בדרך כלל, וגם לא מסתיימים בסוף עניין, אלא במקומות שיש בהם דברי ברכה או נחמה או שבח לה'. הסיבה לחלוקתם של ספרי הנביאים והכתובים לסדרים אינה ידועה לנו; אמנם לפי הסבר רווח, תפקידה לסמן יחידות בשביל קריאה יומית כדי לסיים את כל המקרא בשנה אחת, כי לפי חישוב פשוט יוצא שמספר הסדרים קרוב או זהה למספר ימי החול בשנה עברית רגילה (למעט שבתות ומועדים).{{הערה|הסבר זה לחלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים התפרסם במיוחד בדברי הפתיחה למהדורת קורן: &quot;על משמעותה של החלוקה לסדרים בספרי נביאים וכתובים אין לנו ידיעות ממקורותת קדמונים. הציון הבולט של הסדרים העסיק חכמים מחכמי ישראל בימינו, ובכללם ר' שאול קוסובסקי ז&quot;ל. הוא התעמק בבעיה זו והציע פתרון מסתבר. הוא חישב את כמות הסדרים של כל הספרים ביחד והגיע למספר 293; זהו מספרם של ימות החול בשנה רגילה. סיכומם של ימות החול (293) וימי שבת וחג (71) הוא 364, כלומר, מנין ימיה של שנת השמש חסר יום אחד, כנגד תשעה באב, שהוא יום אסור בתלמוד תורה (קוראים בו ספר &quot;איכה&quot;); ויום זה אף הוא נקרא &quot;מועד&quot;, ואין למנותו כאן בחשבון ימות החול. יוצא איפה שנקבע &quot;סדר&quot; קריאה מן התורה, הנביאים והכתובים, לכל יחיד ויחיד, לכל יום ויום מ-365 ימי השנה. וכך, כנראה, נהגו קדמונינו.&quot; לדיון מפורט בסדרים ראו פסח פינפער, '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו) עמ' 39-45.}}

חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים יציבה בדרך כלל במקורות (יותר מחלוקת הסדרים בתורה). בחלוקה המקובלת שבדפוסים מוצאים 293 סדרים סה&quot;כ, ויש רק כ-4 מקומות שבהם רשום סדר נוסף במקורות העתיקים:{{הערה|כל ארבעת הסדרים הנוספים מופיעים במהדורות ברויאר ע&quot;פ ספר החילופים, וגם במקראות גדולות הכתר. אמנם לא כולם מסומנים בתוך כתר ארם צובה, ולא ברור מהם הנימוקים לסימונם במקראות גדולות הכתר.}}
#&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת&quot; ([[יהושע ח/טעמים#ח א|יהושע ח א]]) = ד* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בכתר ובגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).
#&quot;וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה&quot; ([[ירמיהו יז/טעמים#יז כו|ירמיהו יז כו]]) = (ט*) (חסר בכתר ובגוף כתי&quot;ל ובחלוקה המקובלת, אך קיים בספר החילופים ומחוק ברשימת כתי&quot;ל).
#&quot;אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר&quot; ([[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה ב]]) = א* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים; המקום של הפרשה חסר בכתר).
#&quot;יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ&quot; ([[רות ב/טעמים#ב יב|רות ב יב]]) = [א*] (חסר בחלוקה המקובלת ובכתר ובגוף כתי&quot;ל, אבל קיים ברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).

מספרי הסדרים בספרי הנביאים והכתובים כדלהלן (המספרים לפי החלוקה המקובלת, והכוכביות מציינות סדר נוסף ע&quot;פ המקורות העתיקים):
*יהושע 14* | ד*
*שופטים 14
*שמואל 34
*מלכים 35
*ישעיהו 26
*ירמיהו 31* | (ט*)
*יחזקאל 29
*תרי עשר 21
**סה&quot;כ נביאים 204 (206*)
*תהלים 19
*משלי 8
*איוב 8
*שיר השירים 1* | א*
*רות 1* | [א*]
*איכה 1
*קהלת 4
*אסתר 5
*דניאל 7
*עזרא 10
*דברי הימים 25
**סה&quot;כ כתובים 89 (91*)
**סה&quot;כ נביאים וכתובים 293 (297*)

'''תחילת ספר:''' ציינו תחילת סדר גם בראש כל אחד מכ&quot;ד ספרי המקרא (במספר הרצוף &quot;א&quot;), למרות שסימון כזה אינו מופיע בתחילת ספרי המקרא בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. הסדר הראשון בתחילת כל אחד מכ&quot;ד ספרי מקרא צוין במפורש בספר החילופים וברשימות הסדרים בכתי&quot;ל ([https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up תורה], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n655/mode/1up נביאים], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n930/mode/1up כתובים]).

'''התבנית:''' תחילת כל &quot;סדר&quot; מתוייגת בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה בתוך '''[[תבנית:מ:פסוק]]''', ע&quot;י השימוש בפרמטר &quot;סדר=&quot;. תבנית זו נמצאת מיד לפני כל פסוק במקרא (בלי שום רווח ביניהם). כשיש בה פרמטר של &quot;סדר=&quot;, מופיע מספר הסדר כחלק מסימני הניווט בשוליים הצדדיים של התנ&quot;ך.

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>moyuzrh0hclaywgladd732n7a3sjb18</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087702</id>
      <parentid>3087701</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T10:22:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה */</comment>
      <origin>3087702</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="202897" sha1="7bhu21z92avyt4dnvesroluschpwa0z" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ה. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות הקיימים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורה זו (חלוקת הפרשות וצורת השירות, האותיות והתיבות, הניקוד והטעמים והגעיות) מיוסד על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים. במקומות מעטים וחריגים שבהם נוסח הכתר אינו חד משמעי, או ייתכן שנפלה בו טעות, הבאנו את הנתונים בשלמותם בתיעוד הנוסח והכרענו ע&quot;פ שיקול הדעת. לאחר קביעת הנוסח נעשו התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על שיטת ההגהה והעריכה לנוסח הכתר (במקומות שהוא קיים) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה אינו קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הקודם]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

במקומות שכתר אדם צובה קיים, נוסח המקרא במהדורתנו מיוסד ישירות עליו. מכיוון שמדובר על כתב־יד אחד בלבד, שהוא מדויק ובהיר ועקבי להפליא, יש הרבה פחות צורך לדון בנוסחו של הכתר ולהשוות אותו אל כתבי־יד מקבילים, מאשר במקומות המיוסדים על כתי&quot;ל. בכל זאת, לעתים יש בו אות, ניקוד, טעם או עניין אחר הראוי לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), וזה דורש תיעוד של הנתונים לגביו, ולפעמים אף דיון והשוואה אל מקורות מקבילים.{{הערה|ברוב פרקי הנביאים והכתובים, במקומות המיוסדים על הכתר, יש ממוצע של 1-2 הערות נוסח בלבד בפרק אחד, וברוב ההערות הללו יש רק תיעוד קצר של זוטות. בספרי אמ&quot;ת יש יותר הערות נוסח בממוצע, אך רובן עוסקות בפרטים הקטנים של טעמי אמ&quot;ת.}} במקומות האלה השתמשנו באותה שיטה טכנית לתיעוד הנוסח כמו במקומות החסרים בכתר; ראו בהסבר המפורט בתוך '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|פרק המבוא לנוסח התורה]]'''.

במקרים המעטים יחסית שבהם היה צורך להשוות את הכתר לכתבי־יד אחרים, השתמשנו באותם כתבי־יד נבחרים שהוזכרו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#יסודות הנוסח ותיעודו|פרק הקודם]], לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

==הכנת מהדורת מקרא על־פי כתר ארם צובה==

===מהדורות מקרא קודמות על־פי כתר ארם צובה===

כתר ארם צובה הוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי. מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בספרי הנביאים והכתובים (במקומות שהכתר קיים), יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) שצריך בכלל להעיר בהם מבחינת קביעת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים. ורק בחלק מהמקומות האלה חייב העורך להפעיל את שיקול דעתו לגבי כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג את הממצאים במהדורה של המקרא.

עובדה מספרית פשוטה זו היא הסיבה לכך שכל המהדורות היפות של התנ&quot;ך שיצאו לאור עד היום ע&quot;פ כתר ארם צובה – כמעט זהות אחת לשנייה, אות באות ותָו בתָו (לגבי קביעת הנוסח, ולמעט עניינים התלויים בשיטות העיצוב של המהדירים). מדובר בעיקר על שלושת מהדורותיו של הרב ברויאר ומהדורת מכון ממרא, ועל מקראות גדולות הכתר.{{הערה|אפשר גם להוסיף את הכרכים הבודדים שיצאו לאור במסגרת &quot;מפעל המקרא&quot; של האוניברסיטה העברית (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל). ועם קצת הסתייגות אפשר עוד להוסיף גם את מהדורת &quot;סימנים&quot; של פלדהיים.}} כל אחת מהמהדורות הללו זהה לכל חברותיה כמעט לגמרי לגבי קביעת הנוסח (אבל לא לגמרי מבחינת עיצוב הטקסט).

'''אך בכל אחת מהמהדורות היפות הנ&quot;ל יש שני מרכיבים מקוריים וחשובים:'''
#'''קביעת עצם הנוסח ע&quot;פ שיקול הדעת במקומות חריגים.''' יש מקומות שבהם משמעותו של כתב־היד אינה ברורה לגמרי, כגון: אות שאולי סותרת את כתיב המסורה (וייתכן שנפלה טעות נדירה); ניקוד או טעם חריג שסותר את דרכו של הכתר במקומות אחרים (וייתכן שמדובר על טעות); נקודה או קו קטן של ניקוד או טעם שכתוב באופן בהיר ובלי סימני מחיקה, אך ניתן לפרש אותו ביותר מדרך אחת; מקום מטושטש או שיש בו סימני מחיקה (ולכן לא ברור לגמרי מה הייתה כוונתו של המסרן). כל מהדיר חייב להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה. כאמור, מדובר על פחות מ-200 סימנים אורתוגראפיים בלבד (אותיות, ניקוד וטעמים) בכתב־היד כולו.
#'''עיצוב המהדורה בשביל הקורא.''' כלומר: עד כמה מעתיקים את כל איפיוני כתב־היד לפרטי פרטיהם, גם כשהם אולי לא מתאימים לצרכיו של הקורא? כמה דוגמאות: האם חובה להביא בפני הקורא את נוסח סימן ה&quot;רפה&quot; שבכתר או שניתן לוותר עליו? האם צריך למסור רק את קביעת '''סוג''' חלוקת הפרשות שבכתב־היד (פרשה פתוחה או סגורה), או אף את '''צורת''' חלוקתן לפי השורות והרווחים? בתיבה שטעמה מלעיל, האם חובה לסמן את טעם הפשטא הכפולה בדיוק לפי שיטת הכתר, או שניתן לסמן אותו בכל תיבה כזו בעקביות (כמו שנעשה במהדורות ברויאר)?

לגבי ה'''עיצוב''' במהדורתנו (2), הוא יהיה לפי השיטה המנומקת היטב לעיל ב'''[[../פרק ב|פרק השני של המבוא]]'''. שיטה עצמאית זו שונה במידה ניכרת משיטותיהן של שאר המהדורות, לפחות באותה מידה שגם הן בעצמן שונות אחת מהשנייה (ואף יותר).

אמנם לגבי '''קביעת הנוסח''' במהדורתנו, במקומות המועטים יחסית בכתר שצריך להפעיל בהם את שיקול הדעת, נבחן כל מקום מחדש ונגיע להחלטה עצמאית לאחר הבאת כל הנתונים. בין המקומות האלה:
#כ־25 אותיות וצירופי תיבות בכתיב של כתר ארם צובה, שיש ספק כלשהו לגבי קביעתם, וייתכן (אפילו בספק) שלפי קביעה מסוימת הכתיב יהיה מנוגד למסורה הטברנית.
#טעויות קלות נדירות יחסית בכתב־היד בענייני ניקוד וטעמים, מהסוגים שפירט ישראל ייבין בפרק הראשון של ספרו, ועוד כמה צורות חריגות שיש לדון בהן (גם אם אינן טעויות מובהקות).{{הערה|ייבין, א.5 עמ' 16 דווח על &quot;למעלה מ-50 טעויות סופר&quot;, אבל ראו גם בסוגים הנוספים שמנה ב-א.6.}}
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שניתן לפרש אותם ביותר מדרך אחת, ו/או שהם מטושטשים ו/או לא ברורים ו/או שיש בהם סימני מחיקה (נדירים יחסית).
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שלא ברור לגמרי עד כמה הם מסכימים בעקביוּת לשיטת המסורה והכתר עצמו (כגון מרכא בתיבת תביר).
#אותיות גדולות וקטנות המוזכרות בספרות המסורה הקדומה או המאוחרת, שבדרך כלל אינן באות לידי ביטוי בנוסח הפנים של הכתר (ואף לא בנוסח הפנים של כתבי־היד הקרובים לו). כאן מדובר על חלק משיטת העיצוב במהדורתנו, שהרי בעידן כתבי־היד לא היו אותיות אלו עניין של חובה.

'''למרות נדירותם, מוכרח כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה.''' במהדורתנו נדון בכל אחד מהם במקומו (בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה על ידי השימוש ב[[תבנית:נוסח]]). בגלל שהמקומות האלה מעטים יחסית, יהיו הרבה פחות הערות נוסח בדפי העריכה בספרים שהכתר קיים בהם, מאשר בספרים המבוססים על כתב־יד לנינגרד (כיוון שהכתר חסר בהם).

לסיום צריך להוסיף ולומר, שעצם העובדה הברוכה שקיימות כל כך הרבה מהדורות משובחות ומדויקות על פי כתר ארם צובה מאפשרת לנו את השוואתן אחת לשנייה, ואת כולן ביחד לצילום כתב־היד. ניתן ללמוד מהשוואה כזו המון על אופייה של כל אחת מהמהדורות האחרות, וגם להפיק ממנה תובנות חשובות על הכתר עצמו ובשביל מהדורתנו, וכך עשינו.

===ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה===

הספר הראשון בנביאים וכתובים שבוצעה בו עריכה מלאה במהדורתנו, כולל הגהה ע&quot;פ כתר ארם צובה ו[[../פרק ב|עיצוב לפי שיטתנו]], היה [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]. ספר זה נבחר בגלל שהוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#ספר ישעיהו|נשתמר בשלמותו בכתר ארם צובה]], ובגלל שהוא ספר גדול מבחינה כמותית (כך שהיו בו מספיק דוגמאות למקומות חריגים כדי להמחיש את השיטה, והוא היווה מקרה בוחן ראוי לשיטת העבודה). כדי לבצע את הגהת הנוסח באופן מיטבי השתמשנו בכמה מקורות ביחד: בצילום הכתר, במהדורותיו של הרב ברויאר, במהדורת מכון ממרא (שהיא כמעט זהה למהדורות ברויאר{{הערה|הבדל קטן בין קביעת הנוסח במהדורת מכון ממרא לבין מהדורות ברויאר נמצא בתחום הגעיות. בעבודתנו על עשרת הפרקים הראשונים בספר ישעיהו מצאנו שני מקומות שבהם חסרה געיה במכון ממרא שקיים בכתר (ועל פיו במהדורות ברויאר): &quot;מִֽי־בִקֵּ֥שׁ&quot; ([[ישעיהו א/טעמים#א ט|א ט]]), &quot;וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים&quot; ([[ישעיהו ט/טעמים#ט יד|ט יד]]). לא ברור אם מדובר על טעות או על עניין שבשיטה. החל מפרק י&quot;א הפסקנו לתעד את הגעיות החסרות (למרות שמידי פעם מצאנו עוד), אבל מחשבון פשוט לפי התדירות בעשרת הפרקים הראשונים נראה שיש כתריסר געיות חסרות במהדורת מכון ממרא לספר ישעיהו. יש גם מקומות מעטים במהדורת מכון ממרא שהגעיה נמצאת באות אחרת מאשר בכתר, וגם במקומות האלה לא תיעדנו את התופעה אלא פשוט סימנו את הגעיה כמו שהיא בכתר.}}), ובמקראות גדולות הכתר. השימוש בצילום כתב־היד עצמו לצידן של כמה מהדורות מדויקות המבוססות עליו עזר לנו להעלות את דיוקה של ההקלדה, ואף תרם להבנתנו את שיטתה המיוחדת של כל אחת מהמהדורות האחרות.

כדי להמחיש את העבודה על קביעת הנוסח בספר ישעיהו צריך להביא סטיסטיקות של ממש, ונתחיל עם רשימת המילים החריגות של הרב ברויאר במהדורת '''כתר ירושלים''' (מתוך &quot;נוסח כתב היד&quot; בסוף הכרך). ברשימה זו הביא ברויאר את כל המקומות שבהם הוא נמנע מלהביא את נוסח הכתר במהדורתו, או שיש בהם ספק מסוים לגבי נוסח כתב־היד. כאשר מסתכלים על הפריטים ברשימתו לפי סוגיהם השונים, רואים קודם כל ש-[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו|53 מילים]] מתוך 68 בספר ישעיהו הן כולן מקרים של חטף באות לא גרונית (כ-78%).{{הערה|למרות שלעתים רחוקות מצאנו מקום שבו ברויאר לא ציין חטף באות לא גרונית, רשימותיו בדרך כלל מהווֹת תיעוד שלם ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. להסבר כללי של התופעה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.}} לגבי שאר המקומות החריגים (רק 15 במספר בספר ישעיהו), נמצא שהם מ-5 סוגים שונים:
#ספק קל לגבי קביעת אות אחת בכתר: &quot;מְרִימָ֔[י]ו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]).
#ספקות בקביעת הניקוד והטעמים והגעיות בכתר (3 מקומות, שאחד מהם ספק מקף בתיבת משרת [ראו סוג 5 דוגמה ג.]).
#מקומות חריגים בשיטת הניקוד בכתר (2 מקומות). ב[[ישעיהו יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] א=&quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום ק=מָעוּזּ֗וֹ וכן בדפוסים [ל=מָעֻזּ֗וֹ]); ב[[ישעיהו כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] א=&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; במקום ל,ק=בְּמָעוּזִּ֔י [דפוסים=בְּמָֽעֻזִּ֔י]). מצד אחד דגש חסר הוא אחד מהסוגים של הטעויות הקלות שנפלו בכתר לעתים רחוקות למרות דייקנותו{{הערה|ראו ייבין א.5, עמ' 16-17.}}, אבל חסרונו באותה תיבה פעמיים אולי רומז על עיקרון כלשהו. מצד שני גם אם הדבר נעשה בכוונה – עדיין אין עקביות בעניין זה בכתר. והשוו: &quot;מָעוּזִּ֖י&quot; ([[שמואל ב כב/טעמים#כב לג|שמ&quot;ב כב לג]]), &quot;מָעוּזִּֽי׃&quot; ([[תהלים לא/טעמים#לא ה|תהלים לא,ה]]), &quot;מָ֝עוּזָּ֗ם&quot; ([[תהלים לז/טעמים#לז לט|תהלים לז,לט]]), &quot;מָעוּזִּי֮&quot; ([[תהלים מג/טעמים#מג ב|תהלים מג,ב]]), &quot;מָע֫וּזּ֥וֹ&quot; ([[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]]).
#חריגים בניקודו של ה&quot;כתיב&quot; (4 מקומות): &quot;עֲנִוִים֙&quot; (עֲנִיִּים֙ קרי; [[ישעיהו לב/טעמים#לב ז|לב,ז]]), &quot;חֹראָיהָ֗ם&quot; (צוֹאָתָ֗ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;אֵאֵ֥ שַׁיְנֵיהֶ֖ם&quot; ([מֵימֵ֥י] רַגְלֵיהֶ֖ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;מֵי־אִתִּֽי׃&quot; (מֵאִתִּֽי׃ קרי; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|מד,כד]]).
#מקף בתיבת משרת (4-5 מקומות): א. &quot;נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ&quot; ([[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|מ,ז]]); ב. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙&quot; ([[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|נט,טז]]); ג. &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot;? ([[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] לפי ברויאר, וכך נראה יותר מעיון בכתב־היד, וכן הוא גם בכתבי־היד הקרובים לכתר [ל,ש1,ק,ל-א,ק25] ובדפוסים; אבל אולי צריך לקרוא רֽוּחַ־יְהוָ֖ה כמו שקבעו במקראות גדולות הכתר); ד. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙&quot; ([[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|סג,ה]]); ה. &quot;אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי&quot; ([[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|סו,ח]]).

לגבי שלושת הסוגים האחרונים (10-11 מקומות), נוסח הכתר ברור לגמרי בכמעט כולם (למעט &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot; ב[[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] כספק מקף בתיבת משרת), ובכולם מדובר על נטייה רווחת בכתר (ולא בטעות סופר) או לפחות על חוסר עקביות בשיטת הניקוד. נטיות אלו אינן עניין של חובה (כי אף הכתר עצמו אינו עקבי לגמרי לגביהן). ולכן לגבי מקף בתיבת משרת ולגבי ניקודו של תיבת הכתיב, במהדורתנו נעצב את המקומות האלה לפי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו|שיטתנו]], ונציין את השינויים בתיעוד הנוסח. ולגבי שתי המילים &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום מָעוּזּ֗וֹ) ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; (במקום &quot;בְּמָעוּזִּ֔י&quot;), בשתיהן אות הזי&quot;ן תהיה דגושה, כמקובל לא רק בכתבי־היד הקרובים לכתר ובדפוסים, אלא גם בכתר עצמו במקומות אחרים, וכך נשמור על עקביות למען הקורא ובהתאם למטרת העיצוב במהדורתנו.{{הערה|גם הרב ברויאר במהדורותיו החליט כך, וכנראה מאותן סיבות. אך במקראות גדולות הכתר קבעו &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; כדי להעביר את נוסח הכתר בדיוק למרות חריגותו וחוסר העקביות שבו.}}

אמנם לגבי שלושת הסוגים הראשונים (כלומר ארבעת המקומות בספר ישעיהו שבהם יש ספק כלשהו לגבי קריאת כתב־היד או לגבי כוונתו של המנקד, ואם כן יש קושי מסוים בקביעת עצם הנוסח), נצטרכנו להכריע בעצמנו על פי עיון חוזר בכתב־היד ועל פי שיקול הדעת. בארבעת המקומות האלה בספר ישעיהו החלטנו כך:
#ספק קל לגבי אות אחת: בתיבת &quot;מְרִימָ֔יו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]) נמחק החלק התחתון ביו&quot;ד הראשונה, אבל האות קיימת ברובה. גם בכתבי־יד אחרים הקרובים לכתר (ל,ק,ש1) נכתבה התיבה מלאה עם יו&quot;ד פעמיים. ייתכן שהמוחק ויתר על המחיקה באמצע, אבל לא שב כדי להשלים את החלק המחוק. ובכל מקרה האות קיימת בפועל בכתר כמו בכתבי־היד ובדפוסים (וכך גם במהדורות ברויאר, במקראות גדולות הכתר, ובמכון ממרא). לכן תופיעה במהדורתנו &quot;מְרִימָ֔יו&quot; בכתיב מלא בלי שום ציון; שאר המידע לגבי האות המסופקת יהיה בתיעוד הנוסח, והמילה תופיעה ב[[#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|רשימת המקומות החריגים בנוסח הכתיב בכתר]].
#ספק לגבי טעם ([[ישעיהו נה/טעמים#נה ה|נה,ה]]): &quot;וְלִקְד֛וֹשׁ&quot; או &quot;וְלִקְד֥וֹשׁ&quot;? הצורה השנייה מתאימה יותר לכללי הטעמים: &quot;לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃&quot;, וכך מופיע בכתבי־היד האחרים הקרובים לכתר (ל,ק) ובדפוסים; וכן הכריעו ברויאר ומג&quot;ה.{{הערה|כמעט שאין טעויות בכלל במערכת הטעמים בכתר; ראו על כך בייבין, כא.2 (עמ' 197), וייתכן שיש להוסיף את התיבה הזו בתור ספק לשני המקומות שכבר ציין (גם בהם מדובר על נקודת תביר בטעם שצפוי להיות מרכא). אך מהצבע והצורה של הנקודה ייתכן שיש כאן כתם דיו ולא נקודה שהסופר כתב אותה בכוונה, ואם כן מדובר על מרכא ואין טעות.}}
#טעמים לא ברורים ([[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|מה,ו]]): &quot;אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot; או &quot;אֲנִֽי־יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot;? במהדורתנו קיבלנו את הגרסה הראשונה לאחר עיון בכתב־היד (בדומה למקראות גדולות הכתר, ולפי זה אין צורך לתיקון בספק של ברויאר).
#ספק געיה ([[ישעיהו יד/טעמים#יד ב|יד,ב]]): &quot;בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot; או &quot;בֵּית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot;? הגעיה מטושטשת ואף ייתכן שהיא לא קיימת, אבל מעיון בצילום כתב־היד נראה לנו יותר שהסימן קיים; ולכן במהדורתנו באה הגעיה בהתאם לדעתו של ברויאר ובניגוד למקראות גדולות הכתר.

כל המקומות הנ&quot;ל מצויינים ברשימת השינויים של ברויאר. אבל יש עוד מספר מקומות בספר ישעיהו הדורשים הסבר או תיעוד (והם אינם מובאים כלל ברשימת ברויאר אלא תוקנו או שונו במהדורתו בלי שום הערה):
#טעויות סופר מובהקות בניקוד (ע&quot;פ ייבין):
##ב[[ישעיהו יד/טעמים#יד יא|יד,יא]] בתיבת &quot;וּמְכַסֶּ֖יךָ&quot; חסרה נקודת השורוק (א=ומְכַסֶּ֖יךָ).
##ב[[ישעיהו יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] בתיבת &quot;ר֧וּחַ&quot; (השנייה) חסרה פתח גנובה (א=ר֧וּח).
#תופעות של &quot;קרי וכתיב&quot; הקיימים בכתבי־היד הקרובים לכתר, וכן בדפוסים ובמהדורות ברויאר, אבל אינם מצוינים בכתר עצמו; ברובם מדובר על כתיב מלא בוי&quot;ו במקום שיש קמץ (קטן): &quot;אֶשְׁקֳוטָ֖ה&quot; ([[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|יח,ד]]); &quot;עַד־יַֽעֲבָור־זָֽעַם׃&quot; ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]]); &quot;יִסְגָּוד־ל֤וֹ&quot; ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]). בשלושת המקומות האלה ציין ברויאר קרי וכתיב אע&quot;פ שאין ציון כזה בכתר, ולמרות שמדובר על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#&quot;קרי וכתיב&quot; של אֵם קריאה|קרי וכתיב של אֵם קריאה]] (ו'). והשוו גם: &quot;הֹבִ֔אישׁ&quot; ([[ישעיהו ל/טעמים#ל ה|ל,ה]]).
#אותיות גדולות וקטנות: &quot;אֹ֖רֶ{{אות-ק|ן}}&quot; בנו&quot;ן זעירא ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|מד,יד]]), &quot;{{אות-ג|צֹ}}פָ֞ו&quot; בצד&quot;י גדולה ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]). במהדורתנו נביא את שתי האותיות המיוחדות בהתאם לשיטתנו ע&quot;פ המנהג.{{הערה|בניגוד למקראות גדולות הכתר, בו ויתרו על הצד&quot;י הגדולה ב&quot;צֹפָ֞ו&quot; ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]) שאין לה סימוכין במסורת הכתר.}}
#שם הוי&quot;ה: ב[[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ישעיהו ל,א]] נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה (א*=נְאֻם־יְהֹוָ֔ה)

עוד נקודות טכניות לגבי התצוגה של ספר ישעיהו:
*לגבי תצוגת הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot; (חסרת-יו&quot;ד), ולגבי צורות חריגות שלה כגון &quot;יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה&quot; ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|לו,ב]]), ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot;|כאן]]'''.
*יש מנהג יפה בדפוסים לסיים ספר במקרא בדבר טוב, על ידי חזרה על פסוק טוב שבא קצת לפני הפסוק האחרון (בסוף הספרים ישעיהו, מלאכי, איכה, קהלת). במהדורות ימינו המנהג קיים בדפוס קורן ואף במהדורת דותן (למרות שהמנהג אינו קיים בכתי&quot;ל). שמרנו על המנהג היפה הזה במהדורתנו, ואת הפסוק הנוסף הדפסנו כמקובל באותיותיו בלבד (בלי ניקוד וטעמים) כדי להמחיש שהוא לא חלק מנוסח המסורה. בתיעוד הנוסח שבדף המסורה ציינו שהמנהג אינו קיים בכתבי־היד.

'''תהליך העריכה של ספר ישעיהו, כמו שהוא מתואר כאן, שימש בתור מודל גם עבור עריכתם של שאר ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים==

===נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה===

נוסח האותיות בכתר ארם צובה מדויק להפליא. אך אפילו בו יש – לעתים רחוקות – כתיב מסוים שלא ברור לחלוטין אם הוא מתאים לנוסח המסורה. ברוב המקומות מדובר רק בספק, ואפילו בספק קלוש, לגבי זהותה של אות מסוימת בכתר. אבל יש גם מקומות אחדים ונדירים שבהם הכתיב בכתר חורג מהמסורה בסבירות גבוהה.

המבחן עבור &quot;התאמה למסורה&quot; נשען על השיטה שעסקנו בה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|בפרק השלישי]]''' של המבוא למהדורתנו (על נוסח הכתיב בתורה): אם לוקחים בחשבון את הערות המסורה מצד אחד, ואת הכתיב הנמצא ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר מצד שני, אז ניתן להגיע אל נוסח מוסכם כמעט בכל האותיות בתנ&quot;ך. נוסח זה מסכים בפועל לנוסח האותיות בכתר ארם צובה (במקומות שהוא קיים) כמעט בכל מקום, והיוצאים מן הכלל נדירים ביותר.

להלן רשימה של כל המקומות האפשריים בכתר שיש בהם ספק, ואפילו ספק קל עד קלוש, לגבי התאמה למסורה. הטבלה מציגה שני סוגים שונים של ספקות בנוסח הכתיב:
#ספק לגבי אות אחת בכתר (24 מקומות);
#ספק לגבי צירוף בין שתי תיבות בכתר, כגון &quot;מַלְכִּישׁ֔וּעַ&quot; או &quot;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&quot; (3 שמות ב-7 מקומות).

בעמודה הימנית בטבלה מצוין מספר הפסוק ביחד עם קישור לדף של הפרק. בעמודה האמצעית מופיע הנוסח הבעיתי בכתר (אפילו בספק), ובצד שמאל נוסח אחר שאולי מתאים יותר למסורה. הנוסח המופיע במהדורתנו לגבי כל פריט מסומן בכוכבית (*).{{הערה|למידע מלא לגבי כל פריט יש לראות את תיעוד הנוסח הנמצא בתוך דף העריכה של הפרק (יש קישור ישיר לפרק בעמודה הימנית של הטבלה). לא הבאנו ברשימה זו את [[#אותיות גדולות וקטנות|האותיות הגדולות והקטנות במהדורתנו]], השונות ברובן ממה שמופיע בכתר.}}

{| border=&quot;1&quot; align=center
|+ '''מקומות חריגים בנוסח הכתיב בכתר ארם צובה'''
|-
|colspan=3 align=center|'''נוסח האותיות'''
|-
!פסוק
!הנוסח בכתר
!נוסח אחר
|-
|[[יהושע ח/טעמים#ח ח|יהושע ח,ח]]
|'''בְּ'''תָפְשְׂכֶ֣ם?
|'''כְּ'''תׇפְשְׂכֶ֣ם*
|-
|[[יהושע י/טעמים#י יד|יהושע י,יד]]
|'''בַּ'''יּ֤וֹם?
|'''כַּ'''יּ֤וֹם*
|-
|[[יהושע טו/טעמים#טו סא|יהושע טו,סא]]
|וּסְ'''בָ'''כָֽה?
|וּסְ'''כָ'''כָֽה*
|-
|[[שופטים ז/טעמים#ז יז|שופטים ז,יז]]
|'''בַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה?
|'''כַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה*
|-
|[[שמואל א ח/טעמים#ח כ|שמ&quot;א ח,כ]]
|מַלְכֵּ֙'''י'''נוּ֙?
|מַלְכֵּ֙נוּ֙*
|-
|[[שמואל ב ז/טעמים#ז כב|שמ&quot;ב ז,כב]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[מלכים א ג/טעמים#ג כ|מל&quot;א ג,כ]]
|יְשֵׁ'''י'''נָ֔ה?
|יְשֵׁנָ֔ה*
|-
|[[מלכים א ו/טעמים#ו כט|מל&quot;א ו,כט]]
|וְתִמֹר֔'''וֹ'''ת!
|וְתִמֹרֹ֔ת*
|-
|[[ישעיהו י/טעמים#י טו|ישעיהו י,טו]]
|מְרִימָ֔ו?
|מְרִימָ֔'''י'''ו*
|-
|[[ירמיהו לג/טעמים#לג כו|ירמיהו לג,כו]]
|כתיב=אָשִׁ֥'''י'''ב?&lt;br&gt;(אין קרי)
|כתיב=אָשִׁ֥'''ו'''ב*&lt;br&gt;(קרי=אָשִׁ֥יב)*
|-
|[[ירמיהו מט/טעמים#מט ח|ירמיהו מט,ח]]
|הֶעְמִ֣'''י'''קוּ*
|הֶעְמִ֣קוּ
|-
|[[יחזקאל כד/טעמים#כד כד|יחזקאל כד,כד]]
|בְּב'''וֹ'''אָ֕הּ*
|בְּבֹאָ֕הּ
|-
|[[יחזקאל כט/טעמים#כט ז|יחזקאל כט,ז]]
|'''כְּ'''תָפְשָׂ֨ם?
|'''בְּ'''תׇפְשָׂ֨ם*
|-
|[[יחזקאל לא/טעמים#לא יא|יחזקאל לא,יא]]
|'''בְּ'''רִשְׁע֖וֹ?
|'''כְּ'''רִשְׁע֖וֹ*
|-
|[[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|יחזקאל לה,ט]]
|כתיב=תָ'''ו'''שֹׁ֑בְנָה?
|כתיב=תָ'''י'''שֹׁ֑בְנָה*
|-
|[[יחזקאל לז/טעמים#לז י|יחזקאל לז,י]]
|וַיִּֽ'''הְ'''י֗וּ?
|וַיִּֽ'''חְ'''י֗וּ*
|-
|[[הושע ו/טעמים#ו יא|הושע ו,יא]]
|'''כְּ'''שׁוּבִ֖י?
|'''בְּ'''שׁוּבִ֖י*
|-
|[[עמוס ה/טעמים#ה כז|עמוס ה,כז]]
|וְהִגְלֵ'''י'''תִ֥י*
|וְהִגְלֵתִ֥י
|-
|[[מיכה ו/טעמים#ו ב|מיכה ו,ב]]
|מ֣'''וֹ'''סְדֵי*
|מֹ֣סְדֵי
|-
|[[נחום ג/טעמים#ג יז|נחום ג,יז]]
|וְנֹדַ֔ד
|וְנ'''וֹ'''דַ֔ד*
|-
|[[דברי הימים א ח/טעמים#ח ו|דה&quot;א ח,ו]]
|אֵ'''ה֑'''וּד?
|אֵ'''ח֑'''וּד*
|-
|[[דברי הימים א יז/טעמים#יז כ|דה&quot;א יז,כ]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]
|לַבֵּ֣נ'''י'''׀יְמִינִי כתיב (!)&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|לַבֵּ֣נ׀יְמִינִי כתיב*&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|-
|[[דברי הימים ב כח/טעמים#כח יח|דה&quot;ב כח,יח]]
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ (וְאֶת־)[וּ]בְּנֹתֶ֑יהָ (!)
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ*
|-
|colspan=3 align=center|'''שמות מורכבים / תיבות מחוברות'''{{הערה|1=לגבי תיבות מורכבות במקרא, יש רשימה [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n119/mode/1up?view=theater במסורה הגדולה של כתי&quot;ש1 על במדבר א'], אותה העתיקו מתוך כתר ארם צובה: &quot;[מלין] דכתב' חדה וכן קורין '''ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג''''...&quot;. קבענו את הנוסח לפי רשימה זו גם אם יש מקף בין שתי התיבות בכתר.}}
|-
|[[שמואל א יד/טעמים#יד מט|שמ&quot;א יד,מט]]&lt;br&gt;[[שמואל א לא/טעמים#לא ב|שמ&quot;א לא,ב]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ח/טעמים#ח לג|דה&quot;א ח,לג]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ט/טעמים#ט לט|דה&quot;א ט,לט]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א י/טעמים#י ב|דה&quot;א י,ב]]
|וּמַלְכִּי'''־'''שׁ֑וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ
|וּמַלְכִּישׁ֑וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*
|-
|[[זכריה יב/טעמים#יב יא|זכריה יב,יא]]
|הֲדַד'''־'''רִמּ֖וֹן*
|הֲדַדְרִמּ֖וֹן
|-
|[[איוב יח/טעמים#יח טו|איוב יח,טו]]
|מִבְּלִי־ל֑וֹ
|מִבְּלִיל֑וֹ*
|}

===אותיות מיוחדות במהדורתנו===

{{עוגן|אותיות גדולות וקטנות}}'''א. אותיות גדולות וקטנות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות גדולות וקטנות|כמו בתורה]], לרוב אין ביצוע של אותיות גדולות וקטנות בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, אפילו במקומות שהאות המיוחדת מוזכרת במפורש ברשימות המסורה והערותיה. האזכורים בספרות המסורה והביצוע בכתבי־היד נראים קצת יותר מובהקים לגבי האותיות הקטנות מאשר לגבי האותיות הגדולות. כתיבת האותיות (הקטנות לפני הגדולות בדרך כלל כנראה) התקבלה באופן הדרגתי בכתבי־היד ובדפוסים, ובמשך הזמן הפכה להיות אחד מסימני ההיכר של &quot;נוסח המסורה&quot;, למרות שהיא לא הייתה כך בהתחלה.

הרשימה הבאה מכילה אוסף מקסימלי של האותיות הגדולות והקטנות בספרי הנביאים והכתובים.{{הערה|היא מבוססת בעיקר על הרשימה המובאת [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית] (1906), וכוללת כמעט כל אות אפשרית.}} רוב האותיות ברשימה זו מופיעות גם בדפוס קורן, ולכן הן מופיעות בפועל גם במהדורתנו (ברשימה זו הן מסומנות בכוכבית).{{הערה|אותיות גדולות וקטנות שאין להן ביצוע בדפוס קורן, אבל מופיעות בכתבי־יד או בדפוסים אחרים, צוינו בתיעוד הנוסח בתור &quot;יש דפוסים&quot;.}} אותיות שבאות לידי ביטוי של ממש בתוך כתבי־היד מצוינות ברשימה.

#'''(ג)''' [[יהושע יד/טעמים#יד יא|יהושע (יד,יא)]]: [כְּכֹ֥חִי]* / [{{מ:אות-ג|כְּ}}כֹ֥חִי]
#'''(ק)''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יט|שמואל (שמ&quot;ב כא,יט)]]: [בֶּן־יַעְ{{מ:אות-ק|רֵ֨}}י]*
#'''(ג)''' [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מלכים (מל&quot;ב יז,לא)]]: [נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*=ל?,ש1{{הערה|ראו עוד בתיעוד הנוסח וב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים כתיב|הערות על נוסח האותיות בספר מלכים בכתי&quot;ל]].}}
#'''(ק)''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|ישעיהו (מד,יד)]]: [אֹ֖רֶ{{מ:אות-ק|ן}}]*=מ&quot;ק-א
#'''(ג)''' [[ישעיהו נו/טעמים#נו י|ישעיהו (נו,י)]]: [{{מ:אות-ג|צֹ}}פָ֞ו]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו יד/טעמים#יד ב|ירמיהו (יד,ב)]]: [וְ{{מ:אות-ק|צִ}}וְחַ֥ת]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו לט/טעמים#לט יג|ירמיהו (לט,יג)]]: [וּנְבֽוּשַׁזְבָּ{{מ:אות-ק|ן֙}}]*
#'''(ק)''' [[נחום א/טעמים#א ג|נחום (א,ג)]]: [בְּ{{מ:אות-ק|ס}}וּפָ֤ה]*
#'''(ג)''' [[מלאכי ג/טעמים#ג כב|מלאכי (ג,כב)]]: [{{מ:אות-ג|זִ}}כְר֕וּ]*
#'''(ק)''' [[תהלים כד/טעמים#כד ד|תהלים (כד,ד)]]: [לַשָּׁ֣וְא]* / [לַשָּׁ֣{{מ:אות-ק|וְ}}א]
#'''(ג)''' [[תהלים עז/טעמים#עז ח|תהלים (עז,ח)]]: [הַ֭לְעוֹלָמִים]* / [{{מ:אות-ג|הַ֭}}לְעוֹלָמִים]
#'''(ג)''' [[תהלים פ/טעמים#פ טז|תהלים (פ,טז)]]: [וְ֭{{מ:אות-ג|כַ}}נָּה]*
#'''(ג)''' [[תהלים פד/טעמים#פד ד|תהלים (פד,ד)]]: [{{מ:אות-ג|קֵ֥}}ן]*
#'''(ג)''' [[משלי א/טעמים#א א|משלי (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|מִ֭}}שְׁלֵי]*
#'''(ק)''' [[משלי כח/טעמים#כח יז|משלי (כח,יז)]]: [אָ֭{{מ:אות-ק|דָ}}ם]*
#'''(ק)''' [[משלי ל/טעמים#ל טו|משלי (ל,טו)]]: [הַ֤{{מ:אות-ק|ב}}]*
#'''(ק)''' [[איוב ז/טעמים#ז ה|איוב (ז,ה)]]: [ו{{מ:אות-ק|ג}}יש (כתיב) וְג֣וּשׁ (קרי)]*
#'''(ג)''' [[איוב ט/טעמים#ט לד|איוב (ט,לד)]]: [שִׁבְ{{מ:אות-ג|ט֑}}וֹ]*
#'''(ק)''' [[איוב טז/טעמים#טז יד|איוב (טז,יד)]]: [עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶ{{מ:אות-ק|ץ}}]* (פרץ [2])
#'''(ק)''' [[איוב לג/טעמים#לג ט|איוב (לג,ט)]]: [{{מ:אות-ק|חַ֥}}ף]*
#'''(ג)''' [[שיר השירים א/טעמים#א א|שיר השירים (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|שִׁ֥}}יר]*
#'''(ג)''' [[רות ג/טעמים#ג יג|רות (ג,יג)]]: [לִ֣י{{מ:אות-ג|נִ}}י]*
#'''(ק)''' [[איכה א/טעמים#א יב|איכה (א,יב)]]: [{{מ:אות-ק|ל֣}}וֹא]*
#'''(ק)''' [[איכה ב/טעמים#ב ט|איכה (ב,ט)]]: [{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ]*
#'''(ק)''' [[איכה ג/טעמים#ג לו|איכה (ג,לו)]]: [לְ{{מ:אות-ק|עַ}}וֵּ֤ת]*
#'''(ג)''' [[קהלת ז/טעמים#ז א|קהלת (ז,א)]]: [{{מ:אות-ג|ט֥}}וֹב]*
#'''(ג)''' [[קהלת יב/טעמים#יב יג|קהלת (יב,יג)]]: [{{מ:אות-ג|ס֥}}וֹף]*
#'''(ג)''' [[אסתר א/טעמים#א ו|אסתר (א,ו)]]: [{{מ:אות-ג|ח֣}}וּר]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ז|אסתר (ט,ז)]]: [פַּרְשַׁנְדָּ֛{{מ:אות-ק|תָ}}א]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [פַּרְמַ֙{{מ:אות-ק|שְׁ}}תָּא֙]*
#'''(ג,ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [{{מ:אות-ג|וַ}}יְ{{מ:אות-ק|זָֽ}}תָא]*
#'''(ג)''' [[אסתר ט/טעמים#ט כט|אסתר (ט,כט)]]: [וַ֠{{מ:אות-ג|תִּ}}כְתֹּ֠ב]*
#'''(ק,ג)''' [[דניאל ו/טעמים#ו כ|דניאל (ו,כ)]]: [בִּשְׁ{{מ:אות-ק|פַּ}}רְ{{מ:אות-ג|פָּ}}רָ֖א]*
#'''(ג)''' [[דברי הימים א א/טעמים#א א|דברי הימים (דה&quot;א א,א)]]: [{{מ:אות-ג|אָ}}דָ֥ם]*

{{עוגן|אותיות מנוקדות}}'''ב. אותיות מנוקדות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות מנוקדות|כמו בתורה]], יש ביצוע מובהק לאותיות המנוקדות בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה והערותיה. מתוך 15 תיבות סה&quot;כ בתנ&quot;ך (שיש בהן אות מנוקדת אחת או כמה אותיות מנוקדות), 5 מהן נמצאות בספרי הנביאים והכתובים. לפעמים יש אי־הסכמה מודעת לגבי פרטים מסוימים בכתבי־היד העיקריים שעליהם מבוססת מהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל), והם מתועדים ברשימה זו.

#[[שמואל ב יט/טעמים#יט כ|שמואל (שמ&quot;ב יט,כ)]]: [יָׄצָ֥אׄ]*=א / ל=יָׄצָ֥ׄאׄ (=מ&quot;ס-ל)
#[[ישעיהו מד/טעמים#מד ט|ישעיהו (מד,ט)]]: [הֵ֗ׄמָּׄהׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מא/טעמים#מא כ|יחזקאל (מא,כ)]]: [הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו כב|יחזקאל (מו,כב)]]: [מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ]*=א,ל
#[[תהלים כז/טעמים#כז יג|תהלים (כז,יג)]]: [לׅׄוּׅׄלֵׅׄ֗אׅׄ]*=א / ל=[לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ] (=מ&quot;ק-ל) / מ&quot;ס-ל=[לׅׄוּׄלֵׅׄ֗אׅׄ]

{{עוגן|נו&quot;ן הפוכה}}'''ג. נו&quot;ן הפוכה:''' תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת בנביאים וכתובים ב[[תהלים קז/טעמים|מזמור ק&quot;ז שבספר תהלים]] (שבע פעמים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נו&quot;ן הפוכה|בתורה]] היא נמצאת סביב [[במדבר י/טעמים#י לד|פרשה אחת]] (סה&quot;כ פעמיים בהתחלה ובסוף הפרשה). מקומן וצורתן בתהלים נקבעה במהדורתנו על בסיס כתר ארם צובה, בהתאמה קלה לעיצוב שבמהדורתנו.

תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:
#'''[[תהלים קז/טעמים#קז כג|במהדורתנו]] (מזמור ק&quot;ז, בשבעת הפסוקים הבאים: כג, כד, כה, כו, כז, כח; מ)'''
#'''[https://archive.org/details/Aleppo_Codex/page/n524/mode/1up בכתר ארם צובה]'''
#[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F389A.jpg בכתי&quot;ל] [http://tanach.us/Tanach.xml?Ps107:1-107:43 (הקלדת וסטמינסטר)]
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n679/mode/1up בכתי&quot;ש1]
#[https://archive.org/details/BL_Or2375_02Psalms/page/n118/mode/1up בכתי&quot;ב1]
#במ&quot;ג דפוס ונציה: [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1437/mode/1up עמוד ראשון] | [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1438/mode/1up עמוד שני]

{{עוגן|אותיות תלויות}}'''ד. אותיות תלויות:''' תופעת האותיות התלויות נמצאת בארבעה מקומות בספרי הנביאים והכתובים, ואינה קיימת כלל בתורה.

#[[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים (יח,ל)]]: [בֶּן־מְ{{אות תלויה במקרא|נַ|שופטים יח ל}}שֶּׁ֜ה]*=א,ל
#[[תהלים פ/טעמים#פ יד|תהלים (פ,יד)]]: [מִיָּ֑{{מ:אות תלויה|עַ|תהלים פ יד}}ר]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח יג|איוב (לח,יג)]]: [רְשָׁ{{מ:אות תלויה|עִ֣}}ים]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח טו|איוב (לח,טו)]]: [מֵרְשָׁ{{אות תלויה במקרא|עִ֣|איוב לח טו}}ים]*=א,ל

===תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים===

לעתים רחוקות יש תוספת פסוקים בנ&quot;ך, בכתבי־היד המאוחרים (אך לא בכתבי־היד הטברנים והקרובים לכתר) ובדפוסים הנפוצים. יש בתוספות הללו מילוי של פרטים בקטסט לפי פסוקים מקבילים.

'''א.''' ב[[יהושע כא/טעמים|יהושע פרק כ&quot;א]] יש תוספת של שני פסוקים (אחרי פסוק ל&quot;ה) שנדפסה בדפוסים רבים. התוספת מבוססת על הפסוקים המקבילים בספר דברי הימים ([[דברי הימים א ו/טעמים#ו סג|דה&quot;א ו,סג2-סד]]), והיא נמצאת בחלק מכתבי־היד מימי הביניים.{{הערה|1=כך במספר כתבי־יד ספרדים, לדוגמה: [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n247/mode/1up?view=theater כת&quot;י פריז Heb 25] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני פסוקים לא נכתבו בספר הלל&quot;); ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n267/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה] ובהערה לצדו (&quot;אלו שנים פסוקים אינם בהללי ואין ראוי לכתבם&quot;); ב[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images/page/n254/mode/1up תנ&quot;ך קטלוניה] ובהערה לצדו (&quot;במקרא מדוייקת לא מצאנו אלו השני פסוקים וכן כתב גם הקמחי&quot;); ב[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n428/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני הפסוקים אינם כתובי' בהללי&quot;). אמנם ב[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n103/mode/1up?view=theater כתר שם טוב] התוספת לא נכתבה, ובהערה צוין: &quot;ויש ספ'[רים] שכתו'[ב] כאן וממטה ראובן, ואת קדמות, הכתו'[בים] בד'[ברי] הי'[מים] ורבנו האיי גאון ז&quot;ל כ[ת]'[ב] שאין נכתבי'[ם] כאן וכן בהללי ובס'[פר] הבבלי ובש' שתי אחיות.&quot; בכתי&quot;ב1 מתימן [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n51/mode/1up?view=theater התוספת לא נמצאת], אך יד מאוחרת הוסיפה אותה בשוליים בשני תיגאן נוספים: [https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n58/mode/1up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n170/mode/1up?view=theater כאן]; ובעוד אחד הוא [https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n112/mode/1up?view=theater כתוב בסוגריים].}} אך היא לא נמצאת כלל בכתבי־יד טברניים מובהקים כגון א,ל,ק,ש1 (בהם הטקסט הזה נמצא בדברי הימים בלבד), והיא גם לא משתקפת בסכומי הפסוקים בספר יהושע; '''לכן התוספת לא מופיעה במהדורתנו''' (וראו עוד ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yehoshua/21.35#m6e0nf מנחת שי]).

ברוב הדפוסים שבהם מופיעה התוספת, יש קיצור לעומת הפסוקים בדברי הימים, ולעומת האזכורים האחרים של ערי המקלט ביהושע. אך יש גם נוסח מורחב יותר שכולל את המלים &quot;את עיר מקלט הרצח&quot; (כמו ביהושע) ו&quot;את בצר '''במדבר'''&quot; (כמו בדברי הימים). להלן הנוסח של התוספת (הנוסח המורחב מובא בסוגריים עגולים):

{{מ:טעמי המקרא}}
:&lt;קטע התחלה=תוספת של שני פסוקים/&gt;וּמִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן (אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ) [אֶת־בֶּ֖צֶר / (אֶת־בֶּ֥צֶר בַּמִּדְבָּ֖ר)] וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ (וְ)אֶת־יַ֖הְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃ (וְ)אֶת־קְדֵמוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ (וְ)אֶת־מֵיפַ֖עַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃&lt;קטע סוף=תוספת של שני פסוקים/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

תוספת זו נדפסה בתחתית הדף מחוץ לרצף הפסוקים (בלי מספרים) במהדורותיהם של [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/33/mode/1up בֶּר], [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n394/mode/1up לטריס], דותן וקורן. בכולן נדפס הנוסח '''הקצר''', חוץ מבער שהדפיס '''שילוב בין שני הנוסחים''' (בדומה למה שעשינו למעלה). במהדורות גינצבורג התוספת הקצרה נדפסה בתוך רצף הפסוקים, ושני הפסוקים שבתוספת ממוספרים. בהערותיו ציין גינצבורג את כתבי־היד שבהם התוספת קיימת או לא קיימת, והצביע על הבדלים בין הנוסח הארוך לנוסח הקצר; ראו ב[https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/433/mode/2up מהדורתו הראשונה] וב[https://archive.org/details/prophetaepriores00gins/page/55/mode/1up מהדורתו השניה]. בדפוסים כגון [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/386/mode/1up ליסֶר], המיוסדים על דפוס ון דר הוט (אמסטרדם, 1705) לא נדפסה התוספת. הם מציינים בהערה:

:בקצת ספרים יש כאן ב' פסוקים וממטה ראובן וגומר וטעות הוא ואינם ראויים להיות עיין בפירוש הרד&quot;ק ובמסרה וכן נמצא בג' ספרים ישנים מדויקים כתיבת יד.

למרות שהתוספת לא קיימת בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ובכתי&quot;ל בפרט, היא מובאת בדפוסים המבוססים ישירות על כתי&quot;ל. במהדורות דותן היא מובאת בתחתית העמוד. ב-BHS היא מובאת בפנים הטקסט (בתור פסוקים 36-37), אך באותיות קטנות, ויש הערה שמסבירה את המקורות של הטקסט. גם בהקלדה הדיגיטלית של כתי&quot;ל (UXCL) היא [https://tanach.us/Tanach.xml?Josh21:1-21:45 מובאת בפנים הטקסט] (בתור פסוקים 36-37), אך בגופן אפור, ויש הערת &quot;X&quot; אדומה לפני כל אחד משני הפסוקים המסביר שהטקסט אינו קיים בכתי&quot;ל. הנימוק להשאיר את התוספת בפנים הטקסט הוא כדי לשמור על המספור הקיים הפסוקים, וגם פרויקטים נוספים שנעשה בהם שימוש ב-UXLC מנסים לשמור על המספור הקיים (ביניהם [https://www.sefaria.org.il/Joshua.21.35?lang=he ספריא]). התוספת מובאת באתר &quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Yehoshua/21.35#m7e0n6 על התורה]&quot; אחרי פסוק ל&quot;ה בסוגריים מרובעים (&quot;במקצת נוסחאות&quot;).

'''ב.''' ב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']] יש תוספת של פסוק אחד (אחרי פסוק ס&quot;ז), הנמצאת בכתבי־יד מסוימים{{הערה|1=ראו לדוגמה בכתב יד פריס Heb 25, בו היא [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n796/mode/1up?view=theater נכתבה ואח&quot;כ נמחקה], וכמו כן ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n797/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה].}} ובדפוסים רבים. יש דיון לגבי התוספת הזאת ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Nechemyah/7.67#m7e0n6 מנחת שי], ולגבי דיוקם של כתבי־היד שבהם היא מופיעה. התוספת נמצאת בדפוסים רבים, לדוגמה: [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/1258/mode/1up?view=theater ליסֶר] (פסוק 68), [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n1265/mode/1up?view=theater לטריס] (פסוק 68), [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n90/mode/1up?view=theater בֶּר] (עיגול מסורה אחרי פסוק 67 מפנה אל התוספת המובאת בהערת שוליים בתחתית העמוד); במהדורות גינצבורג הפסוק הנוסף מובא רק בהערה המציינת כתבי־יד ודפוסים שבהם הוא נמצא ([https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה שנייה]).

מדובר על פריט מתוך רשימת העולים לציון, המופיע ב[[עזרא ב/טעמים|עזרא ב]] וב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה ז]] במקביל. הפסוק הנוסף ברשימה השנייה (נחמיה ז') לקוח מהרשימה הראשונה ('''[[עזרא ב/טעמים#ב סו|עזרא ב,סו]]'''):

{{מ:טעמי המקרא}}
:{{#קטע:עזרא ב/טעמים|סו}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

בחלק מהדפוסים אף מציינים גרסה אחרת של סוף הפסוק בתוספת האות ו':

{{מ:טעמי המקרא}}
:מָאתַ֖יִם (וְ)אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

התוספת נמצאת גם במהדורות קורן ודותן (בתחתית הדף). לעומת התוספת בספר יהושע, היא לא נמצאת בגוף הטקסט ב-BHS (רק הערת נוסח מפנה אל עזרא ב,סו), ולא באתרים [https://hcanat.us/Tanach.xml?Neh7:1-7:72 UXLC], ב[https://www.sefaria.org.il/Nehemiah.7.67?lang=he ספריא], ו&quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Nechemyah/7.67#m7e0n6 על התורה]&quot;.

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה==

&lt;קטע התחלה=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע התחלה=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;'''להלן רשימות של המקומות שבהם חרגנו מנוסח הניקוד והטעמים&lt;קטע סוף=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt; והגעיות שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי הנביאים והכתובים שבו.'''

&lt;קטע התחלה=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;א. בחלק מהמקומות מדובר על '''טעות ודאית''' בכתב־היד, ובחלק מדובר על '''ניקוד חריג'''{{הערה|ניקוד חריג יכול להיות שריד של שיטת ניקוד אחרת, ויש דוגמאות רבות לכך בכתי&quot;ל (לדוגמה חילופי סגול-פתח, או השמטת דגש באות יו&quot;ד אחרי וי&quot;ו ההיפוך). בכל זאת ניקוד כזה אינו מתאים לשיטת הניקוד שבוצעה ע&quot;י המסרן בעקביות ברוב המכריע של אותו כתב־היד, ולכן הוא נחשב לחריג.}} או ב'''הטעמה חריגה'''. ציינו פריטים כאלה בסימן קריאה ('''!''').

ב. בחלק מהמקומות החריגה בנוסח כתב־היד היא '''רק בספק''', בגלל שכתב־היד מטושטש, או בגלל שכוונתו של המסרן בסימון הניקוד או הטעם אינה חד-משמעית, או בגלל שבוצע תיקון בתוך כתב־היד (ע&quot;י המסרן עצמו או ע&quot;י יד מאוחרת). ציינו פריטים כאלה בסימן שאלה ('''?''').

ג. ברשימות הללו מובאות '''גם''' תופעות מיוחדות או ראויות לציון בנוסח הניקוד והטעמים בכתב־היד, אף אם '''לא''' חרגנו מנוסחו. אם הבאנו את נוסח כתב־היד במהדורתנו אז הפריט מסומן בכוכבית ('''*''').

ד. הרשימות '''אינן כוללות''' שינויים מנוסח כתב־היד בעקבות '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב הכללית במהדורתנו]]'''. &lt;קטע סוף=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;יש רשימות עצמאיות לחלק מהשינויים האלה משני סוגים, שהם נפוצים במיוחד ונמצאים במאות מקומות בתנ&quot;ך: ראו את רשימת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות]], ואת הרשימה ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת|עיצוב טעמי אמ&quot;ת]].

&lt;קטע התחלה=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;ה. בסוף כל פריט ציינו בקצרה את הסוג של הטעות או של התופעה המסוימת המופיעה בו, אך לא הבאנו את הנתונים המלאים לגביו. למידע מלא לגבי כל פריט המובא ברשימות, כולל השוואה לכתבי־יד נוספים, יש לעיין בהערת הנוסח הרלוונטית. הערות הנוסח ניתנות לצפייה '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ בקישור הזה]''', או על־ידי לחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (המופיע בפינה הימנית העליונה של כל דף פרק). לכל פריט ברשימה יש קישור ישיר אל הפסוק בהקשרו בתוך דף הפרק המלא, ובראש הדף אפשר למצוא &quot;הצג הערות נוסח&quot;.&lt;קטע סוף=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע סוף=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''שאינם קיימים בכתר ארם צובה''', ראו '''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי של המבוא]]'''.

===ספר יהושע===

'''[[ספר יהושע/טעמים|ספר יהושע]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

&lt;קטע התחלה=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;טעויות מובהקות וספקות בנוסח הניקוד והטעמים, ניקוד חריג או הטעמה חריגה, ועוד מקומות מיוחדים או ראויים לציון:&lt;קטע סוף=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;
#[[יהושע א/טעמים#א ז|א,ז]] (א?=כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה): בשתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע)?
#[[יהושע ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=קֻ֤ם): טעם מהפך במקום יתיב?
#[[יהושע ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א?=וַיָּנֻס֖וּ): מקום הטעם באות סמ&quot;ך?
#[[יהושע יד/טעמים#יד ז|יד,ז]] (א*=עִם־לְֽבָבִֽי): געיה בלמ&quot;ד
#[[יהושע טו/טעמים#טו נד|טו,נד]] (א?=וְחֻמְטָּ֗ה): טי&quot;ת דגושה?
#[[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א!=וּֽמִּמַּטֵּה־דָ֞ן): דגש מיותר באות מ&quot;ם הראשונה
#[[יהושע כא/טעמים#כא כב|כא,כב]] (א!=עָר֖ים): חסרה נקודת החיריק באות רי&quot;ש{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יהושע כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (א=תִֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

===ספר שופטים===

'''[[ספר שופטים/טעמים|ספר שופטים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שופטים ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א*=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙): שתי געיות בתיבה אחת{{הערה|הגעיה הראשונה פונטית והשניה געיה קלה; השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם. בתיבה זו יש גם שני חטפים להורות על התנעת השווא, וראו להלן ב[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים|רשימת החטפים]].}}
#[[שופטים ח/טעמים#ח י|ח,י]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים ט/טעמים#ט מח|ט,מח]] (א!=אֶת־הַקַּרְּדֻּמּ֜וֹת): רי&quot;ש דגושה
#[[שופטים יח/טעמים#יח יט|יח,יט]] (א*=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[שופטים יח/טעמים#יח כב|יח,כב]] (א!=הִרְחִ֖יקו): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שופטים כ/טעמים#כ ב|כ,ב]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים כ/טעמים#כ לה|כ,לה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שופטים יט/טעמים#יט ג|יט,ג]] (א-כתיב=לַהֲשִׁיבָ֔ו [א-קרי=לַהֲשִׁיבָ֔הּ]): חסרה נקודה במקביל למפיק בה&quot;א

===ספר שמואל===

'''[[ספר שמואל/טעמים|ספר שמואל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=רשימה זו לא כוללת את [[שמואל ב ז/טעמים#ז י|שמ&quot;ב ז,י]] (א=וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ); ברויאר ציין שם ספק געיה ביו&quot;ד בכתר, אבל לא נראה כך כלל.}}
#[[שמואל א א/טעמים#א ג|שמ&quot;א א,ג]] (א?=מִיָּמִ֣ים יָמִ֔ימָה): חסר פסק?
#[[שמואל א ז/טעמים#ז יא|שמ&quot;א ז,יא]] (א?=וַיִּרְדְּפ֖וּ): אין געיה באות וי&quot;ו?
#[[שמואל א יא/טעמים#יא ג|שמ&quot;א יא,ג]] (א=יָמִ֗ים): נקודה אחת לטעם רביע, ולא שתי נקודות לטעם זקף קטן
#[[שמואל א יד/טעמים#יד נב|שמ&quot;א יד,נב]] (א?=וְרָאָ֨ה שָׁא֗וּל): הטעמה חריגה של קדמא ורביע (במקום קדמא ואזלא)?
#[[שמואל א טו/טעמים#טו א|שמ&quot;א טו,א]] (א*=יְהֹוָה֙ [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[שמואל א טו/טעמים#טו יא|שמ&quot;א טו,יא]] (א!=כׇּל־הַלָּֽילָה): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[שמואל א יז/טעמים#יז לד|שמ&quot;א יז,לד]] (א!=לאָבִ֖יו): חסר שווא באות למ&quot;ד
#[[שמואל א יח/טעמים#יח ח|שמ&quot;א יח,ח]] (א!=נָ֤תְנוּ [1]): מקום הטעם באות נו&quot;ן הראשונה
#[[שמואל א יח/טעמים#יח יט|שמ&quot;א יח,יט]]: (א*=בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת): תביר ותביר
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יז|שמ&quot;א יט,יז]] (א!=שַׁלְּחֵ֖נִי): צירה באות חי&quot;ת במקום חיריק
#[[שמואל א כא/טעמים#כא ב|שמ&quot;א כא,ב]] (א!=נ֔בֶה): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל א כג/טעמים#כג יז|שמ&quot;א כג,יז]] (א=אֶהְיֶה־לְּךָ֣): אין געיה
#[[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א?=לְֽגֹזֲזָ֑י): געיה באות למ&quot;ד במקום גימ&quot;ל?
#[[שמואל א כט/טעמים#כט ו|שמ&quot;א כט,ו]] (א!=וַיֹּ֤אמֶר): בטעם מהפך
#[[שמואל ב א/טעמים#א יט|שמ&quot;ב א,יט]] (א!=גִּבּוֹרִֽים): גימ&quot;ל דגושה
#[[שמואל ב ג/טעמים#ג ז|שמ&quot;ב ג,ז]] (א?!=פִּלֶּ֔גֶשׁ): דגש באות למ&quot;ד?
#[[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ&quot;ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח טז|שמ&quot;ב ח,טז]] (א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט): שווא באות וי&quot;ו
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח יח|שמ&quot;ב ח,יח]] (א?!=וְהַכְּרַתִ֖י): פתח באות רי&quot;ש?
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא יא|שמ&quot;ב יא,יא]] (א!=וַאֲדֹנִ֨י): חטף פתח באות אל&quot;ף
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כה|שמ&quot;ב יא,כה]] (א=בְּעֵינֶיךָ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כו|שמ&quot;ב יא,כו]] (א!=ותִּסְפֹּ֖ד): חסר פתח באות וי&quot;ו{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב א|שמ&quot;ב יב,א]] (א!=אֶל דָּוִ֑ד): חסר מקף
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב יא|שמ&quot;ב יב,יא]] (א=לְּרֵעֶ֑יךָ): למ&quot;ד דגושה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט מב|שמ&quot;ב יט,מב]] (א!=וְאֵת־בֵּיתוֹ֙): אל&quot;ף בצירה
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב ז|שמ&quot;ב כב,ז]] (א!=מֵהֵֽיכָלו֙): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב מ|שמ&quot;ב כב,מ]] (א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי): זי&quot;ן דגושה?
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג יג|שמ&quot;ב כג,יג]] (א!=עַדֻלָּ֑ם): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ&quot;ב כג,כד]] (א!=אֶלְחָנָן): חסר טעם המרכא
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ב|שמ&quot;ב כד,ב]] (א!=אַשֶׁר־אִתּ֗וֹ): חסרות נקודות החטף באל&quot;ף
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ג|שמ&quot;ב כד,ג]] כד,ג (א!=המֶּ֔לֶךְ): חסר פתח בה&quot;א{{הערה|שם=ייבין}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שמואל א ה/טעמים#ה ו|שמ&quot;א ה,ו]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֔ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א ה/טעמים#ה יב|שמ&quot;א ה,יב]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֑ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א י/טעמים#י ז|שמ&quot;א י,ז]] י,ז (א=תָבֹ֛אינָה): אין הערת קרי
#[[שמואל א יד/טעמים#יד כז|שמ&quot;א יד,כז]] (א-כתיב=וַתָּרְאֹ֖נָה)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יח|שמ&quot;א יט,יח]] (א-כתיב=בְּנָויֹֽת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יט|שמ&quot;א יט,יט]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כב|שמ&quot;א יט,כב]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=אֶל־נָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א כז/טעמים#כז ח|שמ&quot;א כז,ח]] (א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי)
#[[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]] (א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא)
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (א-כתיב=בִּֽנְהַר־֯ ): חסרים המקף לתיבה &quot;בנהר&quot;, והרווח והניקוד לתיבה &quot;פְּרָֽת&quot; הנקראת ואינה נכתבת.
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב כד|שמ&quot;ב יב,כד]] (א-כתיב=וַיִקְרָ֤א [א-קרי=וַתִּקְרָ֤א]): חסר דגש במקביל לתי&quot;ו של הקרי
#[[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]] (א-כתיב=יִשְׁאַל־֯ ): יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה &quot;אִ֖ישׁ&quot; הנקראת ולא נכתבת
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח יב|שמ&quot;ב יח,יב]] (א-כתיב=וְלֻ֨א [א-קרי=וְל֨וּ])
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]] (א-כתיב=כִּֽי־עַל־֯ ): אין רווח לתיבה &quot;כֵּ֥ן&quot; הנקראת ולא נכתבת, אבל נכתבו הניקוד והטעם בין התיבות למטה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט ז|שמ&quot;ב יט,ז]] (א-כתיב=לֻ֣א [א-קרי=ל֣וּ])
#[[שמואל ב כ/טעמים#כ יד|שמ&quot;ב כ,יד]] (א-כתיב=וַיִּקָּ֣ל֔הֲוּ)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=תְּלָוֻ֥ם)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שָׁםָּ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים): הערת קרי אחת לשתי התיבות
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד טז|שמ&quot;ב כד,טז]] (א-כתיב=הָאֲוְרֲ֥נָה)
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד יח|שמ&quot;ב כד,יח]] (א-כתיב=אֲרַ֥נֳיה)

===ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על החלק החסר בספר מלכים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כא|מל&quot;א ב,כא]] (א!=לַאֲדֹנִיָ֥הוּ): חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כח|מל&quot;א ב,כח]] (א?!=וַיָ֤נָס): כנראה חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ד/טעמים#ד ז|מל&quot;א ד,ז]] (א!=וְכִלְּכְּל֥וּ): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ו/טעמים#ו ח|מל&quot;א ו,ח]] (א=הַיְּמָנִ֑ית): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לג|מל&quot;א ז,לג]] (א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם): קו&quot;ף דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לז|מל&quot;א ז,לז]] (א=לְכֻלָּֽהְנָֽה): קווים לסילוק וגעיה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח ז|מל&quot;א ח,ז]] (א=מִלְּמָֽעְלָה): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח יא|מל&quot;א ח,יא]] (א*=כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים א י/טעמים#י כד|מל&quot;א י,כד]] (א!=וְכָל־הָאָ֔רֶץ): אין מתיגה
#[[מלכים א יד/טעמים#יד ג|מל&quot;א יד,ג]] (א!=עֲשָׁרָ֨ה): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יב|מל&quot;א יז,יב]] (א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יג|מל&quot;א יז,יג]] (א=עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים א יח/טעמים#יח לג|מל&quot;א יח,לג]] (א=וַיְּנַתַּח֙): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יח/טעמים#יח מג|מל&quot;א יח,מג]] (א=שֻׁ֭ב): מקום הטעם לימין (כמו דחי בטעמי אמ&quot;ת)
#[[מלכים א כ/טעמים#כ כט|מל&quot;א כ,כט]] (א?=&lt;נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה&gt;* או &lt;נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה&gt;): &quot;נֹכַח&quot; מוקפת ובגעיה או בטעם מרכא?
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יב|מל&quot;ב ה,יב]] (א!=דַּמֶּ֗שֶׂקּ): נקודה באות קו&quot;ף
#[[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל&quot;ב ח,ו]] (א=מִיּ֛וֹם עָזְבָ֛הֿ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר|לדעתו של ייבין יש כאן ובעוד מקום טעות נדירה ואף ייחודית בנוסח הטעמים בכתר (כתר, כא.2, עמ' 197) של נקודת תביר בטעם מרכא. אמנם יש להשוות את [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#תביר ומרכא|אותה התופעה בדיוק במגילת קֹהלת בכתי&quot;ש1]]. לכן ייתכן שיש כאן שיטה מודעת של הטעמה שאין כדוגמתה בכתבי־היד האחרים וגם לא בנוסח המקובל, ושיטה זו חריגה משיטת ההטעמה בשאר המקרא אף בכתר. אמנם יש עוד לשים לב ש'''אין''' פעמיים תביר בכתי&quot;ש1 בשני הפסוקים כאן בספר מלכים (כלומר גם אם הסופר של כתי&quot;ש1 בחר במודעות לאמץ את השיטה הזו ולא מדובר על טעות, אז הוא לא הצליח ליישם אותה במלואה). במהדורתנו בחרנו להטעים את התיבות במלכים ובקֹהלת בתביר ומרכא בעקביות, בהתאם למגמתה של המהדורה ובעקבות דרך ההטעמה המקובלת בשאר המקרא. כך עשה גם הרב ברויאר, בניגוד למג&quot;ה שבו הטעימו פעמיים תביר במלכים ואף בקֹהלת.}} (ובעניין נוסף: השארנו כאן את סימן הרפה במהדורתנו)
#[[מלכים ב י/טעמים#י י|מל&quot;ב י,י]] (א!=אֶלִיָּֽהוּ): אל&quot;ף בסגול
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע)
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ ט|מל&quot;ב כ,ט]] (א*=יְהֹוָ֔ה [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ יא|מל&quot;ב כ,יא]] (א!=וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֛הוּ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[מלכים א ז/טעמים#ז מה|מל&quot;א ז,מה]] (א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ)
#[[מלכים א ט/טעמים#ט ט|מל&quot;א ט,ט]] (א-כתיב=וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֥)
#[[מלכים ב ב/טעמים#ב טז|מל&quot;ב ב,טז]] (א-כתיב=הַגֵּיאָוֺ֑ת)
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ב|מל&quot;ב ד,ב]] (א-כתיב=לָ֖כי [א-קרי=לָ֖ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ג|מל&quot;ב ד,ג]] (א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי [א-קרי=שְׁכֵנָ֑יִךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי [א-קרי=נִשְׁיֵ֑ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=בֻ͏ָנַ֔יִכי [א-קרי=וּבָנַ֔יִךְ]): נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי&quot;ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]] (א-כתיב=יִסְלַח־נא יְהוָ֥ה): &quot;נא&quot; כתיב ולא קרי, ו&quot;יִסְלַח־&quot; מוקפת בקריאתה אל ה'
#[[מלכים ב י/טעמים#י כז|מל&quot;ב י,כז]] (א-כתיב=לְמֹחָרא֖וֹת)
#[[מלכים ב יא/טעמים#יא ב|מל&quot;ב יא,ב]] (א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים)
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=-המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=חֹרָיהָ֗ם [א-קרי=צוֹאָתָ֗ם]): השוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=&lt;ֵשֵׁ֥נַיְֵהֶ֖ם&gt; [א-קרי=מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם]): שתי נקודות הצֵרי הראשונות של &quot;קרי ולא כתיב&quot; דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב כא/טעמים#כא כ|מל&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו)

===ספר ישעיהו===

'''[[#ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה|ראו לעיל.]]'''

===ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על הקטע החסר בספר ירמיהו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו יב/טעמים#יב טז|יב,טז]] (א?=לְֽהִשָּׁבֵ֖עַ [2]): ספק געית שווא
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א!=וְלִקְלָ֔לָה): מקום הטעם באות למ&quot;ד הראשונה
#[[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה?
#[[ירמיהו מח/טעמים#מח כב|מח,כב]] (א?=דִּבְלָתָ֛יִם׃): קו ונקודת תביר במקום סילוק?
#[[ירמיהו נב/טעמים#נב כב|נב,כב]] (א!=נְחֹשֶׁת [1]): חסרה נקודת הטעם לרביע

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=חֳרְב֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו
#[[ירמיהו מט/טעמים#מט כח|מט,כח]] (א=וְשֳׁדְד֖וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב כד|ב,כד]] (א-כתיב=נַפְשָׁו֙): בלי נקודה מקבילה למפיק בה&quot;א בקרי &quot;נַפְשָׁהּ֙&quot;
#[[ירמיהו ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ): בלי דגש בגימ&quot;ל במקביל לכ&quot;ף  בקרי &quot;שֻׁכַּ֔בְתְּ&quot;
#[[ירמיהו טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה)
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א-כתיב=לְזַוָ֣עֲה)
#[[ירמיהו לד/טעמים#לד יז|לד,יז]] (א-כתיב=לְזַוָ֔עֲה)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א-כתיב=יָמִ֥ים [֯] נְאֻם־יְהוָ֑ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;בָּאִ֖ים&quot; (קרי ולא כתיב)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|לא,לח]] (א!=קָ֤וְה): הכתיב מנוקד בשווא למרות שהקרי הוא &quot;קָ֤ו&quot;
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ טו|נ,טו]] (א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ)
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|נ,כט]] (א-כתיב=אַל־יְהִי־[֯] פְּלֵיטָ֔ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;לָהּ֙&quot; (קרי ולא כתיב)

===ספר יחזקאל===

'''[[ספר יחזקאל/טעמים|ספר יחזקאל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[יחזקאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (א*=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (א*=כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[יחזקאל ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (א*=בַּעֲשׂ֩וֹתִי֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[יחזקאל י/טעמים#י יא|י,יא]] (א!=הָרֹ֙אשׁ֙): במעין טעם פשטא מלעיל
#[[יחזקאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א?=לַעָ֛יִן): נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|טז,יב]] (א*=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז לג|טז,לג]] (א=וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְ'''כׇ֨'''ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ): מתיגה חריגה לאחר פשטא
#[[יחזקאל כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א*=נִטְמְאִ֤֨ים): המקום היחיד בכל המקרא שיש בה שני טעמים מחברים בהברה אחת (הקדמא קודמת למהפך בקריאה)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח יז|כח,יז]] (א!=גָּ֤בַהּ): מקום הטעם באות גימ&quot;ל{{הערה|ראו גם ייבין, כתר, עמ' 16.}}
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=אֲדֹנָ֣י יְהֹוָ֔ה): שם הוי&quot;ה בניקוד של שם אדנות בשווא וקמץ, במקום ניקוד של אֱלֹהִים בשווא וחיריק, ובתוספת של נקודת חולם באות ה&quot;א הראשונה בדומה לניקוד הרגיל של אֱלֹהִים בשם הוי&quot;ה בכתר
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=בַּעֲשׂ֥ותִי): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין|הערת ייבין; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[יחזקאל לה/טעמים#לה טו|לה,טו]] (א!=וְכׇל־אֶד֣וֹם): חסרות שתי הנקודות של חטף סגול
#[[יחזקאל לט/טעמים#לט ה|לט,ה]] (א!=הַשָׂדֶ֖ה): חסר דגש בשׂי&quot;ן
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ח|מו,ח]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה גם כאן נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מח/טעמים#מח י|מח,י]] (א=וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵלֶּה): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[יחזקאל טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א?=לְאֳכְלָ֑ה): קמץ קטן במהדורתנו
#[[יחזקאל לב/טעמים#לב כ|לב,כ]] (א=מֳשְׁכ֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב: 
#[[יחזקאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת)
#[[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|ט,יא]] (א-כתיב=כְ֖אֲשֶׁ֥ר)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד יד|יד,יד]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד כ|יד,כ]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|כא,כח]] (א-כתיב=כִּקְסׇום־שָׁוְא֙)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א-כתיב=מִדָּֽנִֵּ֑אל)
#[[יחזקאל לו/טעמים#לו יד|לו,יד]] (א-כתיב=תְּכְּשַׁלִי־ע֑וֹד)
#[[יחזקאל מב/טעמים#מב טז|מב,טז]] (א-כתיב=חֲמֵשׁ־אֹ֥מֵות)

===ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על הקטעים החסרים בספר תרי עשר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[הושע ד/טעמים#ד יח|הושע ד,יח]] (א?!=הַזְנֵה): טעם המונח מטושטש בכתב־היד (אבל ניתן להבחין בו)
#[[יואל ב/טעמים#ב כה|הושע ב,כה]] (א!=אֶת הַשָּׁנִ֔ים): חסר מקף
#[[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל): המקף השני בתיבת משרת
#[[חבקוק ב/טעמים#ב ז|חבקוק ב,ז]] (א?=וְיִקְּצ֖וּ): קו&quot;ף דגושה?
#[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] (א*=זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)
#[[זכריה יב/טעמים#יב יג|זכריה יב,יג2]] (א!=וּנְשֵׁיהֵ֖ם [2]): ה&quot;א בצירה במקום סגול
#[[מלאכי ב/טעמים#ב ז|מלאכי ב,ז]] (א!=יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת): געיה באות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖)
#[[נחום ב/טעמים#א ג|נחום א,ג]] (א=וּגְדׇול־כֹּ֔חַ): אין הערת קרי
#[[נחום ב/טעמים#ב א|נחום ב,א]] (א=לַעֲבׇור־בָּ֥ךְ): אין הערת קרי

===ספר דברי הימים===

'''[[ספר דברי הימים/טעמים|ספר דברי הימים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ח|דה&quot;א ד,ח]] (א?!=וַיָּ֣עַשׂ): קמץ באות יו&quot;ד?
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ט|דה&quot;א ד,ט]] (א!=נִכְּבָֿ֖דֿ): כ&quot;ף דגושה במקום בי&quot;ת וגם סימן הרפה נכתב מעל שתי האותיות בי&quot;ת-דל&quot;ת באמצע
#[[דברי הימים א ה/טעמים#ה מא|דה&quot;א ה,מא]] (א!=נְבֻכַדְנֶאצַֽר): חסר דגש בצד&quot;י
#[[דברי הימים א ו/טעמים#ו מה|דה&quot;א ו,מה]] (א!=וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ֙ [1]): חסר פשטא מלעיל
#[[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה&quot;א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים א יז/טעמים#יז ו|דה&quot;א יז,ו]] (א!=צִוִ֛יתִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח ד|דה&quot;א יח,ד]] (א?=וְעֶשְׂרִֽים־אֶ֖לֶף): &quot;וְעֶשְׂרִֽים־&quot; מוקפת ובגעיה (במקום טעם עצמאי של מרכא)?
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה&quot;א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ): מקף בתיבת משרת
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה&quot;א כא,ה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב [2]): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא יב|דה&quot;א כא,יב]] (א!=וְדֶבֶר֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא כט|דה&quot;א כא,כט]] (א!=בַּבָּמָּ֖ה): מ&quot;ם דגושה
#[[דברי הימים א כב/טעמים#כב י|דה&quot;א כב,י]] (א!=וְהַכִ֨ינוֹתִ֜י): שווא באות וי&quot;ו ופתח באות ה&quot;א, ואולי ייתכן שהנקודות בוי&quot;ו נחשבות לחטף בה&quot;א וחסר כל ניקוד בוי&quot;ו.
#[[דברי הימים א כה/טעמים#כה לא|דה&quot;א כה,לא]] (א!=שְׂנֵ֥ים): בנקודת שי&quot;ן שמאלית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח י|דה&quot;א כח,י]] (א!=לִבְנֽוֹת־בַּ֥ית): חסרה נקודת חיריק ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח יז|דה&quot;א כח,יז]] (א!=וְהַקְשָׂוֺ֖ת): חסר דגש בקו&quot;ף
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו טז|דה&quot;ב ו,טז]] (א!=לְעַבְדְּ֨ךָ): טעם הקדמא באות דל&quot;ת במקום בכ&quot;ף סופית
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כ|דה&quot;ב ו,כ]] (א!=לִשְׁמוֹעַ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה&quot;ב ח,יא]] (א*=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם): המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב ט/טעמים#ט כד|דה&quot;ב ט,כד]] (א!=וּבְשָׁמִ֔ים): בנקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברי הימים ב י/טעמים#י י|דה&quot;ב י,י]] (א!=אֵלֶ֜יךְ): שווא במקום קמץ בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה&quot;ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה&quot;ב יד,ו]] (א*=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב כה/טעמים#כה א|דה&quot;ב כה,א]] (א!=מִירושָׁלָֽיִם): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כא|דה&quot;ב ל,כא]] (א!=הַלְוִיִ֧ם): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב לג/טעמים#לג כה|דה&quot;ב לג,כה]] (א!=תַֿחְתָּֽיו): תי&quot;ו רפויה בסימן רפה אחרי טעם מפסיק
#[[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ט|דה&quot;ב לה,ט]] (א?=וּשְׁמַעְיָ֨הוּ): בלי געיה במ&quot;ם?
#[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כג|דה&quot;ב לו,כג]] (א!=כּֽה־אָמַ֞ר): חסרה נקודת החולם בכ&quot;ף{{הערה|שם=ייבין}}

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב ו,מב]] (א=זֳכְרָ֕ה): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דברי הימים א א/טעמים#א מו|דה&quot;א א,מו]] (א-כתיב=עֲיוִֽת)
#[[דברי הימים א ג/טעמים#ג כד|דה&quot;א ג,כד]] (א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ)
#[[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]] (א-כתיב=־בָּנִ֔ימִן־ [א-קרי=&lt;־בָּנִ֔י מִן־&gt;]): &quot;כתב מלה חדה וקר' תרת' מלין&quot; (בין שני מקפים)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז כט|דה&quot;א כז,כט]] (א-כתיב=שִׁטַ֖רְי)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]] (א-כתיב?!=לַבֵּ֣ני{{מ:פסק}}יְמִינִי [א-קרי=&lt;לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י&gt;]): &quot;כתיב מלה חדה וקרי תרת' מילין&quot;{{הערה|ראו גם ב[[#מסורת הסופרים בנ&quot;ך: נוסח האותיות והתיבות|רשימת הכתיב בכתר]] לגבי אות יו&quot;ד הראשונה.}}
#[[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ח|דה&quot;ב כט,ח]] (א-כתיב=לְזַוָעֲה֙)
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב לד,כב]] (א-כתיב=בֶּן־תׇּוקְהַ֗ת): אין הערת קרי

===ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על הקטע החסר בספר תהלים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א!=יְהוָ֑֗ה): רביע ואתנח ביחד באות וי&quot;ו
#[[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א=אֻמְלָ֫ל): נקודת קמץ בלמ&quot;ד, במקום פתח
#[[תהלים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א*=יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים יא/טעמים#יא א|יא,א]] (א!=לְדָ֥֫וִד): טעם ה&quot;יורד&quot; נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל&quot;ת ביחד עם ה&quot;עולה&quot;
#[[תהלים יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א*=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א*=יְהֹוָֽה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי): דגש מיותר באות נו&quot;ן
#[[תהלים לז/טעמים#לז יד|לז,יד]] (א?=פָּ֥תְח֣וּ* או פָּֽתְח֣וּ): מרכא ומונח או געיה ומונח?
#[[תהלים לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א!=וְסוֹמֵ֖ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[תהלים לט/טעמים#לט ו|לט,ו]] (א?=אַ֥ךְ* או אַ֖ךְ): בטעם מרכא או בטעם טרחא?
#[[תהלים מד/טעמים#מד ז|מד,ז]] (א?=וְחַרְבִּ֗י): חסר גרש בוי&quot;ו?
#[[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]] (א?=ק֭וּמָֽה* או ק֭וּמָ֥ה) דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים נו/טעמים#נו ה|נו,ה]] (א!=דְּבָר֥֫וֹ): ה&quot;עולה&quot; מסומן באות רי&quot;ש במקום באות בי&quot;ת
#[[תהלים נו/טעמים#נו יב|נו,יב]] (א=לֹּ֣א): למ&quot;ד דגושה
#[[תהלים נז/טעמים#נז ה|נז,ה]] (א!=וּלְשׁוֹנָ֗ם): חסר גרש
#[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים ס/טעמים#ס יד|ס,יד]] (א*=בֵּאלֹהִ֥ים): בלי דחי{{הערה|ולא כספיקת ברויאר.}}
#[[תהלים סד/טעמים#סד ח|סד,ח]] (א!=אֱ֫לֹהִ֥ים): סימון ה&quot;עולה&quot; באות אל&quot;ף במקום באות למ&quot;ד
#[[תהלים סט/טעמים#סט,כט|סט,כט]] (א?=יִ֭מָּחֽוּ* או יִ֭מָּח֥וּ): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים עה/טעמים#עה ד|עה,ד]] (א!=נְֽמֹגִ֗ים־אֶ֥רֶץ): מקף בתיבת רביע
#[[תהלים עח/טעמים#עח ז|עח,ז]] (א*=מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]] (א?=צָ֭רָתִֽי* או צָ֭רָתִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ): הצינורית מסומנת באות וי&quot;ו השווּאה
#[[תהלים פט/טעמים#פט כ|פט,כ]] (א*=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צב/טעמים#צב ח|צב,ח]] (א*=כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צד/טעמים#צד יב|צד,יב]] (א=יָ֑הּ): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[תהלים צח/טעמים#צח ז|צח,ז]] (א!=וְיֹ֣שְׁבֵיּ): נקודה באות יו&quot;ד האחרונה{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[תהלים צח/טעמים#צח ח|צח,ח]] (א!=יְרַנֵּנֽוּ): מקום הסילוק
#[[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו יט|קו,יט]] (א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו מג|קו,מג]] (א!=וַ֝יָּמֹכּוּ): חסרה נקודת הרביע
#[[תהלים קו/טעמים#קו מח|קו,מח]] (א!=&lt;מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀&gt;): חסר מקף
#[[תהלים קז/טעמים#קז ה|קז,ה]] (א!=תִתְעַטָּֽף): חסר דגש באות תי&quot;ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי&quot;ו.
#[[תהלים קז/טעמים#קז יז|קז,יז]] (א?!=יִתְעַנּֽו׃): חסרה נקודת השורוק באות וי&quot;ו?
#[[תהלים קז/טעמים#קז יח|קז,יח]] (א!=עַד שַׁ֥עֲרֵי): חסר מקף
#[[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קח/טעמים#קח ז|קח,ז]] (א!=וַעֲנֵֽניִ): יש הזזה שמאלה של נקודת החיריק באופן חריג, את שהיא ממוקמת מתחת לאות יו&quot;ד.
#[[תהלים קח/טעמים#קח יא|קח,יא]] (א?=יֹ֖בִלֵנִּי): נו&quot;ן דגושה?{{הערה|יש גם לציין הזזה שמאלה באופן חריג של נקודת החיריק תחת האות נו&quot;ן, אך זה נגרם בגלל הראש של הלמ&quot;ד מהשורה למטה.}}
#[[תהלים קי/טעמים#קי ה|קי,ה]] (א?=אֲדֹנָ֥י): נקודת חולם בכתב־היד?
#[[תהלים קיח/טעמים#קיח י|קיח,י]] (א!=בְּ֭שֵׁ֥ם): קו מיותר של דחי באות בי&quot;ת
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט יד|קיט,יד]] (א?*=שַּׂ֗שְׂתִּי): שי&quot;ן דגושה?
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט קלח|קיט,קלח]] (וֶֽאֱמוּנָ֥֗ה): נקודת רביע מיותרת באות נו&quot;ן בנוסף למרכא
#[[תהלים קכד/טעמים#קכד ו|קכד,ו]] (א?=שֶׁלֹּ֥א* או שֶׁלֹּ֖א): טעם מרכא או טעם טרחא?
#[[תהלים קכז/טעמים#קכז ב|קכז,ב]] (א*=לָכֶ֨ם): אין קו של לגרמיה
#[[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]] (א?=קָ֭רָֽאתִי* או קָ֭רָ֥אתִי): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]] (א?=אָ֭נָֽה* או אָ֭נָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|קמ,ו]] (א*=טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים קמד/טעמים#קמד טו|קמד,טו]] (א*=שֱׁיְהֹוָ֥ה): חטף סגול באות שי&quot;ן ושווא באות יו&quot;ד

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[תהלים ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם)
#[[תהלים עג/טעמים#עג ב|עג,ב]] (א-כתיב=נָטָ֣וּי)
#[[תהלים עט/טעמים#עט י|עט,י]] (א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם)
#[[תהלים פט/טעמים#פט כט|פט,כט]] (א-כתיב=אֶשְׁמָור־ל֣וֹ): אין הערת קרי
#[[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|קמה,ו]] (א-כתיב=וּגְדֻלָּותְיךָ֥; א-קרי=וגדולתיך)

ג. קמץ קטן:{{הערה|במקומות רבים במקרא יש קמץ שהוא קמץ קטן (חטוף) לפי המדקדקים המודרנים, ואילו לפי המסורת הספרדית הוא קמץ רחב (רגיל). תיעדנו את המקומות האלה במהדורתנו ע&quot;י [[תבנית:מ:קמץ]]. אך בספר תהלים ב-3 מקומות יש מצב הפוך: לפי כללי הדקדוק מדובר לכאורה על קמץ רחב, או שיש ספק בכך, ואילו במסורת הספרדית מדובר על קמץ קטן.}}
#[[תהלים יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (א=אֶרְחָמְךָ֖): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף
#[[תהלים מה/טעמים#מה ג|מה,ג]] (א=יָפְיָפִ֡יתָ): ספק לגבי קמץ קטן ביו&quot;ד הראשונה אצל המדקדקים המודרנים, והקמץ קטן לפי המסורת הספרדית
#[[תהלים פא/טעמים#פא ב|פא,ח]] (א=אֶבְחָנְךָ֨): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף

===ספר איוב===

'''[[ספר איוב/טעמים|ספר איוב]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איוב יב/טעמים#יב כד|יב,כד]] (א?!=וַ֝יַּתִעֵ֗ם): חסרה נקודה אחת של שווא באות תי&quot;ו?{{הערה|ברויאר ציין א=וַ֝יַּתְעֵם (חסרה נקודת הרביע באות עי&quot;ן), אך ניתן להבחין בנקודת הרביע בצילום למרות שהיא מטושטשת, וייתכן שנפלה טעות בהערתו.}}
#[[איוב טז/טעמים#טז ח|טז,ח]] (א?=וַיָּ֥קׇם* או וַיָּ֖קָם): בטעם מרכא* או טרחא?
#[[איוב יט/טעמים#יט טז|יט,טז]] (א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י): גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו
#[[איוב כא/טעמים#כא טו|כג,טו]] (א!=מַה שַּׁדַּ֥י): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[איוב כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי* או מַה־יֹּֽאמַר־לִֽי): המקף השני בתיבת מרכא* או שהקו מתחת לאות יו&quot;ד געיה?
#[[איוב כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (א?=אָ֭נֹכִֽי* או אָ֭נֹכִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[איוב לא/טעמים#לא ב|לא,ב]] (א*=וּמֶ֤ה): אין קו של לגרמיה
#[[איוב מא/טעמים#מא כב|מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ): מקף בתיבת משרת?

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איוב לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (א-כתיב=יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר)

===ספר משלי===

'''[[ספר משלי/טעמים|ספר משלי]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[משלי ב/טעמים#ב יא|ב,יא]] (א!=תְּבוּּנָ֥ה): בכתר נכתבה נקודת השורוק באות וי&quot;ו פעמיים{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[משלי ג/טעמים#ג ל|ג,ל]] (א!=אַל {{קו&quot;כ|תרוב|תָּרִ֣יב}}): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ): אות כ&quot;ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו כד|ו,כד]] (א?!=לֶָשׁ֥וֹן): קמץ וסגול באות למ&quot;ד?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=בּ֖וֹ): בטעם טרחא (במקום דחי)?
#[[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א?=שֹׁמֵ֢עַֽ֫ לִ֥י* או שֹׁמֵ֢֫עַֽ לִ֥י): סימן ה&quot;עולה&quot; תלוי בין האותיות מ&quot;ם ועי&quot;ן
#[[משלי י/טעמים#י יג|י,יג]] (א!=בְּשִׁפְתֵ֣י): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[משלי יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א?!=הוֹלֵ֣ך): חסרות נקודות שווא באות כ&quot;ף סופית?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי יב/טעמים#יב כג|יב,כג]] (א!=כְּ֝סִילִים): חסרה נקודת הרביע באות למ&quot;ד
#[[משלי יג/טעמים#יג כה|יג,כה]] (א?=אֹ֭כֵֽל* או אֹ֭כֵ֥ל): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[משלי כא/טעמים#כא ל|כא,ל]] (א!=עֵ֝צָה): חסרה נקודת הרביע באות צד&quot;י
#[[משלי כ/טעמים#כ כה|כה,כ]] (א*=מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[משלי כב/טעמים#כב ח|כב,ח]] (א=יִקְצׇור־אָ֑וֶן): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב,יא|כב,יא]] (א=טְהׇור־לֵ֑ב): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]] (א=יִפׇּול־שָֽׁם): אין הערת קרי
#[[משלי כג/טעמים#כג כו|כג,כו]] (א-כתיב=תִּרְצֹּֽנָה)

===מגילת רות===

'''[[מגילת רות/טעמים|מגילת רות]] קיימת במלואה בכתר ארם צובה.'''

הניקוד בתוך הכתיב:
#[[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
#[[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי ולא כתב&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.

===מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על החלק האחרון של המגילה שאינו קיים בכתר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)|כאן]]'''.

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
&lt;קטע התחלה=תעוררו/&gt;#ספק מרכא בתיבת תביר (בשלושה מקומות מקבילים):{{הערה|שם=תעוררו|1=ההתייחסות כאן היא רק לעניין הטעם בתיבה האחרונה (מרכא בתיבת תביר או געיה) ולא לשאלת החטף (&quot;וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ&quot;, &quot;וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ&quot;). למידע מלא על הניקוד והטעמים בשלושת המקומות המקבילים (ב,ז; ג,ה; ח,ד) ראו בהערת הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב,ז|שה&quot;ש ב,ז]]. למידע נוסף על &quot;מרכא בתיבת תביר&quot; בכתר ומקורות נוספים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|בהפניות כאן]].}}
##[[שיר השירים ב/טעמים|ב,ז]]: א?,ש1,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / א?,ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ג/טעמים|ג,ה]]: א,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ח/טעמים|ח,ד]]: ק13,ל-א,ק-מ=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ]* / ל?=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ]&lt;קטע סוף=תעוררו/&gt;
#[[שיר השירים ב/טעמים#ב יז|שיר השירים ב,יז]] (א!=דְּמֵה־לְךָ): חסר טעם הקדמא

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בספרי הנביאים והכתובים''' בכתר ארם צובה או בכתי&quot;ל. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה  (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בתורה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביהושע}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע|ספר יהושע]]''' (26 פריטים): [[יהושע א/טעמים#א יב|א,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,יג]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו טו|ו,טו]] (א=סָבֲב֥וּ); [[יהושע ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים); [[יהושע ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים); [[יהושע ח/טעמים#ח כז|ח,כז]] (א=בָּֽזֲז֥וּ); [[יהושע יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כִּֽנֲר֖וֹת); [[יהושע יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (א=בָּזֲז֥וּ); [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יג/טעמים#יג ז|יג,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יד/טעמים#יד יג|יד,יג]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[יהושע יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=בֵּרֲכַ֥נִי); [[יהושע יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֜ה); [[יהושע כא/טעמים#כא ד|כא,ד]] (א=הַקֳּהָתִ֑י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא י|כא,י]] (א=הַקֳּהָתִ֖י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=בְּנֵֽי־קֳהָת֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כו|כא,כו]] (א=בְּנֵי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא לד|כא,לד]] (א=אֶֽת־יָקְנֳעָ֖ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כב/טעמים#כב ו|כב,ו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם); [[יהושע כב/טעמים#כב ז|כב,ז]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽם); [[יהושע כב/טעמים#כב כא|כב,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע כב/טעמים#כב לג|כב,לג]] (א=וַיְבָרֲכ֥וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שופטים|ספר שופטים]]''' (24 פריטים): [[שופטים ב/טעמים#ג כו|ג,כו]] (א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[שופטים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א=בָּֽרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=לְחוֹקֲקֵ֣י); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה יא|ה,יא]] (א=מְחַֽצֲצִ֗ים); [[שופטים ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (א=וּֽשֲׁבֵ֥ה); [[שופטים ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙ [{{קו תחתי|שני חטפים}}]);{{הערה|השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם; וראו לעיל ב[[#ספר שופטים|רשימת החריגים]] לגבי שתי הגעיות.}} [[שופטים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (א=עֹלֲל֥וֹת); [[שופטים ט/טעמים#ט יג|ט,יג]] (א=הַֽמֲשַׂמֵּ֥חַ); [[שופטים ט/טעמים#ט לז|ט,לז]] (א=מְעוֹנֲנִֽים); [[שופטים ט/טעמים#ט נד|ט,נד]] (א=וּמ֣וֹתֲתֵ֔נִי); [[שופטים ט/טעמים#ט נז|ט,נז]] (א=קִֽלֲלַ֖ת); [[שופטים י/טעמים#י ח|י,ח]] (א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙); [[שופטים יג/טעמים#יג כד|יג,כד]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז טז|טז,טז]] (א=וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז כד|טז,כד]] (א=וַֽיְהַלֲל֖וּ); [[שופטים כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙); [[שופטים כ/טעמים#כ לב|כ,לב]] (א=אֶל־הַֽמֲסִלּֽוֹת); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת); [[שופטים כא/טעמים#כא כג|כא,כג]] (א=מִן־הַמְּחֹלֲל֖וֹת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמואל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]]''' (30 פריטים): [[שמואל א ב/טעמים#ב כה|שמ&quot;א ב,כה]] (א=וּפִֽלֲל֣וֹ); [[שמואל א ג/טעמים#ג יג|שמ&quot;א ג,יג]] (א=כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים); [[שמואל א ד/טעמים#ד יז|שמ&quot;א ד,יז]] (א=הַֽמֲבַשֵּׂ֜ר); [[שמואל א ז/טעמים#ז ג|שמ&quot;א ז,ג]] (א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם); [[שמואל א ט/טעמים#ט ו|שמ&quot;א ט,ו]] (א=נֵ֣לֲכָה); [[שמואל א יג/טעמים#יג י|שמ&quot;א יג,י]] (א=לְבָרֲכֽוֹ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נא|שמ&quot;א יז,נא]] (א=וַיְמֹ֣תֲתֵ֔הוּ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נב|שמ&quot;א יז,נב]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[שמואל א יח/טעמים#יח כג|שמ&quot;א יח,כג]] (א=הַֽנֲקַלָּ֤ה); [[שמואל א כד/טעמים#כד י|שמ&quot;א כד,י]] (א=לַהֲרָגֲךָ֖); [[שמואל א כה/טעמים#כה ז|שמ&quot;א כה,ז]] (א=גֹזֲזִ֖ים); [[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א=לְגֹזֲזָ֑י); [[שמואל א כה/טעמים#כה כו|שמ&quot;א כה,כו]] (א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[שמואל א כו/טעמים#כו יא|שמ&quot;א כו,יא]] (א=וְנֵלֲכָה־לָּֽנוּ); [[שמואל א ל/טעמים#ל טז|שמ&quot;א ל,טז]] (א=וְחֹ֣גֲגִ֔ים); [[שמואל ב א/טעמים#א ט|שמ&quot;ב א,ט]] (א=וּמֹ֣תֲתֵ֔נִי); [[שמואל ב י/טעמים#י ג|שמ&quot;ב י,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כג|שמ&quot;ב יג,כג]] (א=גֹֽזֲזִים֙); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כה|שמ&quot;ב יג,כה]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ); [[שמואל ב יד/טעמים#יד י|שמ&quot;ב יד,י]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֤ר); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טו,ז]] (א=אֵ֣לֲכָה); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טז,ז]] (א=בְּקַֽלֲל֑וֹ); [[שמואל ב יט/טעמים#יט ו|שמ&quot;ב יט,ו]] (א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים); [[שמואל ב יט/טעמים#יט מ|שמ&quot;ב יט,מ]] (א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=הַֽמֲסִלָּ֑ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֤ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יג|שמ&quot;ב כ,יג]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֑ה);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[שמואל ב כ/טעמים#כ טו|שמ&quot;ב כ,טו]] (א=סֹֽלֲלָה֙); [[שמואל ב כא/טעמים#כא ג|שמ&quot;ב כא,ג]] (א=וּבָרֲכ֖וּ); [[שמואל ב כב/טעמים#כב יב|שמ&quot;ב כב,יב]] (א=חַֽשֲׁרַת־מַ֖יִם).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במלכים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]]''' (29 פריטים): [[מלכים א ד/טעמים#ד יב|מל&quot;א ד,יב]] (א=לְיָקְמֳעָֽם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א ו/טעמים#ו לז|מל&quot;א ו,לז]] (א=הָרֲבִיעִ֔ית); [[מלכים א ז/טעמים#ז כד|מל&quot;א ז,כד]] (א=סֹבֲבִ֣ים); [[מלכים א ח/טעמים#ח לה|מל&quot;א ח,לה]] (א=וְהִֽתְפַּלֲל֞וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מד|מל&quot;א ח,מד]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מח|מל&quot;א ח,מח]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ);{{הערה|פריט זה נשמט מרשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[מלכים א ח/טעמים#ח סו|מל&quot;א ח,סו]] (א=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[מלכים א יג/טעמים#יג ז|מל&quot;א יג,ז]] (א=וּֽסֳעָ֑דָה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א יד/טעמים#יד כא|מל&quot;א יד,כא]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל&quot;א יז,יא]] (א=לִֽקְִחִי־נָ֥א [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[מלכים א יח/טעמים#יח כח|מל&quot;א יח,כח]] (א=וַיִּתְגֹּֽדֲדוּ֙); [[מלכים א כא/טעמים#כא יט|מל&quot;א כא,יט]] (א=לָקֲק֤וּ); [[מלכים א כא/טעמים#כא כ|מל&quot;א כא,כ]] (א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי); [[מלכים ב ב/טעמים#ב א|מל&quot;ב ב,א]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב יא|מל&quot;ב ב,יא]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב כד|מל&quot;ב ב,כד]] (א=וַֽיְקַלֲלֵ֖ם); [[מלכים ב ג/טעמים#ג טו|מל&quot;ב ג,טו]] (א=הַֽמֲנַגֵּ֔ן); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כט|מל&quot;ב ד,כט]] (א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו ב|מל&quot;ב ו,ב]] (א=נֵלֲכָה־נָּ֣א); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כח|מל&quot;ב ו,כח]] (א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כט|מל&quot;ב ו,כט]] (א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו לב|מל&quot;ב ו,לב]] (א=בֶּן־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ); [[מלכים ב ז/טעמים#ז ח|מל&quot;ב ז,ח]] (א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים); [[מלכים ב ח/טעמים#ח יב|מל&quot;ב ח,יב]] (א=וְעֹלֲלֵיהֶ֣ם); [[מלכים ב ט/טעמים#ט יז|מל&quot;ב ט,יז]] (א=וּֽשֲׁלַ֥ח); [[מלכים ב י/טעמים#י טו|מל&quot;ב י,טו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֗הוּ); [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל&quot;ב י,לג]] (א=וְהַֽמֲנַשִּׁ֑י); [[מלכים ב יב/טעמים#יב יב|מל&quot;ב יב,יב]] (א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן); [[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' (53 פריטים): [[ישעיהו א/טעמים#א כג|א,כג]] (א=סוֹרֲרִ֗ים); [[ישעיהו א/טעמים#א ל|א,ל]] (א=וּֽכֲגַנָּ֔ה); [[ישעיהו ב/טעמים#ב ו|ב,ו]] (א=וְעֹנֲנִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י א|י,א]] (א=הַחֹֽקֲקִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י לא|י,לא]] (א=נָֽדֲדָ֖ה); [[ישעיהו יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א=וְצֹרֲרֵ֥י); [[ישעיהו יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=לְבֹזֲזֵֽינוּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט ו|יט,ו]] (א=דָּלֲל֥וּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט כה|יט,כה]] (א=בֵּרֲכ֛וֹ);{{הערה|בטעות &quot;יט,כו&quot; ברשימת ברויאר בסוף תנ&quot;ך כתר ירושלים.}} [[ישעיהו כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (א=הַֽמֲצַפֶּ֔ה); [[ישעיהו כב/טעמים#כב ג|כב,ג]] (א=נָֽדֲדוּ־יַ֖חַד); [[ישעיהו כב/טעמים#כב טז|כב,טז]] (א=חֹקֲקִ֥י); [[ישעיהו כג/טעמים#כג יג|כג,יג]] (א=עֽוֹרֲרוּ֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְפּוֹרֲרָה֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְמוֹטֲטָ֖ה); [[ישעיהו כד/טעמים#כד כ|כד,כ]] (א=וְהִֽתְנוֹדֲדָ֖ה); [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]] (א=וּֽסֲגֹ֥ר); [[ישעיהו כז/טעמים#כז ח|כז,ח]] (א=בְּסַאסֳּאָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ל,א]] (א=סֽוֹרֲרִים֙); [[ישעיהו לא/טעמים#לא ח|לא,ח]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=מְחֹקֲקֵ֑נוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כג|לג,כג]] (א=בָּ֥זֲזוּ); [[ישעיהו לד/טעמים#לד טז|לד,טז]] (א=וּֽקֲרָ֔אוּ); [[ישעיהו לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[ישעיהו לז/טעמים#לז לג|לז,לג]] (א=סֹלֲלָֽה); [[ישעיהו לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (א=יְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ד|מ,ד]] (א=וְהָרֲכָסִ֖ים); [[ישעיהו מ/טעמים#מ כ|מ,כ]] (א=הַֽמֲסֻכָּ֣ן); [[ישעיהו מב/טעמים#מב כד|מב,כד]] (א=לְבֹזֲזִ֖ים); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (א=וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֮); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יח|מה,יח]] (א=כֽוֹנֲנָ֔הּ); [[ישעיהו מה/טעמים#מה כ|מה,כ]] (א=וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים); [[ישעיהו מז/טעמים#מז י|מז,י]] (א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יד|מח,יד]] (א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יז|מח,יז]] (א=מַדְרִֽיכֲךָ֖); [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וַאֲבָרֲכֵ֖הוּ); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִתְעוֹרֲרִ֣י [1]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִֽתְעוֹרֲרִ֗י [2]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא כ|נא,כ]] (א=הַֽמֲלֵאִ֥ים); [[ישעיהו נב/טעמים#נב ו|נב,ו]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֖ר); [[ישעיהו נג/טעמים#נג ז|נג,ז]] (א=גֹזֲזֶ֖יהָ); [[ישעיהו נז/טעמים#נז ג|נז,ג]] (א=עֹנֲנָ֑ה); [[ישעיהו נז/טעמים#נז כ|נז,כ]] (א=וְהָרֲשָׁעִ֖ים); [[ישעיהו נח/טעמים#נח ט|נח,ט]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[ישעיהו נט/טעמים#נט י|נט,י]] (א=נְגַשֲׁשָׁ֤ה); [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] (א=נֹ֥סֲסָה); [[ישעיהו סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (א=וְהִֽלֲל֖וּ); [[ישעיהו סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א=הַֽמֲסִלָּה֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג יח|סג,יח]] (א=בּוֹסֲס֖וּ); [[ישעיהו סד/טעמים#סד י|סד,י]] (א=הִֽלֲל֙וּךָ֙); [[ישעיהו סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[ישעיהו סו/טעמים#סו טז|סו,טז]] (א=חַֽלֲלֵ֥י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בירמיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]]''' (37 פריטים):{{הערה|1=רשימה זו אינה כוללת את הפריט [[ירמיהו מח/טעמים#מח לב|מח,לב]] (א=מִבֲּכִ֨י), המובא ברשימות ברויאר. נראה יותר שבכתר יש כאן שווא בלבד (&quot;מִבְּכִ֨י&quot;), או שהקו של הפתח נמחק; וכך הכריעו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/13/48/1/mg/106 מג&quot;ה].}} [[ירמיהו ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] (א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮); [[ירמיהו ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א=מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה א|ה,א]] (א=שׁוֹטֲט֞וּ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (א=אֵֽלֲכָה־לִּ֤י); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (א=סֹֽלֲלָ֑ה); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=יְעוֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] (א=סוֹרֲרִ֔ים); [[ירמיהו ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א=הַֽמֳעָרַ֣ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א=שׁוֹבֲבָ֜ה); [[ירמיהו ח/טעמים#ח כג|ח,כג]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו ט/טעמים#ט ט|ט,ט]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ירמיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]] (א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת); [[ירמיהו יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (א=הַֽמֲזִמָּ֙תָה֙); [[ירמיהו יא/טעמים#יא כא|יא,כא]] (א=הַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[ירמיהו יב/טעמים#יב י|יב,י]] (א=בֹּסֲס֖וּ); [[ירמיהו יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א=שֹֽׁדֲדִ֔ים); [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|כ,יז]] (א=לֹא־מוֹתֲתַ֖נִי); [[ירמיהו כב/טעמים#כב טו|כב,טו]] (א=הֲתִֽמֲלֹ֔ךְ); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כ|כב,כ]] (א=וּֽצֳעָ֔קִי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כח|כב,כח]] (א=הֽוּטֲלוּ֙); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לג|כה,לג]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לו|כה,לו]] (א=וִֽילֲלַ֖ת); [[ירמיהו לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה);{{הערה|1=בן־נפתלי,'''ל''',ב1=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (חטף פתח); בן־אשר,מ&quot;ש,דפוסים=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (חטף קמץ); ק=אֶכְתְּבֶ֑נָּה (שווא). הפריט אינו מופיע בספר החילופים מהדורת ליפשיץ; החילוף מוזכר ברד&quot;ק, ודבריו הובאו במ&quot;ש.}} [[ירמיהו לב/טעמים#לב ט|לב,ט]] (ל=וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙); [[ירמיהו לג/טעמים#לג י|לג,י]] (א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת); [[ירמיהו מ/טעמים#מ טו|מ,טו]] (א=אֵ֤לֲכָה); [[ירמיהו מא/טעמים#מא ה|מא,ה]] (א=וּמִתְגֹּֽדֲדִ֑ים); [[ירמיהו מד/טעמים#מד ט|מד,ט]] (א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩); [[ירמיהו מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ); [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (א-קרי=וּֽזֳעָ֑קוּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);  [[ירמיהו מט/טעמים#מט ד|מט,ד]] (א=מַה־תִּתְהַֽלֲלִי֙); [[ירמיהו נ/טעמים#נ ו|נ,ו]] (א-קרי=שׁוֹבֲב֑וּם); [[ירמיהו נ/טעמים#נ י|נ,י]] (א=כָּל־שֹׁלֲלֶ֥יהָ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וִיבֹקֲק֖וּ);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[ירמיהו נא/טעמים#נא ז|נא,ז]] (א=יִתְהֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא מט|נא,מט2]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו נא/טעמים#נא נג|נא,נג]] (א=שֹׁדֲדִ֛ים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביחזקאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יחזקאל|ספר יחזקאל]]''' (55 פריטים): [[יחזקאל א/טעמים#א ז|א,ז]] (א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (א=הָרֲשָׁעָ֖ה); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יט|ג,יט]] (א=הָרֲשָׁעָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ב|ד,ב]] (א=סֹלֲלָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ד/טעמים#ד י|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶ֔נּוּ [1]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ [2]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נָּה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=בְּגֶֽלֲלֵי֙); [[יחזקאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (א=גֶּֽלֲלֵ֣י); [[יחזקאל ו/טעמים#ו ז|ו,ז]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם); [[יחזקאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] (א=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ט/טעמים#ט ח|ט,ח]] (א=וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֨וֹת [1]); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֥וֹת [2]); [[יחזקאל טז/טעמים#טז נא|טז,נא]] (וַתְּצַדֲּקִי֙); [[יחזקאל יז/טעמים#יז יז|יז,יז]] (ל=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כא/טעמים#כא כז|כא,כז]] (א=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו ח|כו,ח]] (א=סֹֽלֲלָ֔ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל כו/טעמים#כו טז|כו,טז]] (א=וְשָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|כו,כא]] (א=וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י); [[יחזקאל כז/טעמים#כז ד|כז,ד]] (א=כָּלֲל֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (א=וּבְכׇל־קֳהָלֵךְ֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לב|כז,לב]] (א=וְקוֹנֲנ֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (א=וְכׇל־קֳהָלֵ֖ךְ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לה|כז,לה]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח ט|כח,ט]] (א=מְחַלֲלֶֽיךָ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח טז|כח,טז]] (א=תוֹכֲךָ֛); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יח|כח,יח]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יט|כח,יט]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=רֹמֲמָ֑תְהוּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ו|לא,ו]] (א=קִֽנֲנוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=בְּעוֹפֲפִ֥י); [[יחזקאל לב/טעמים#לב יב|לב,יב]] (א=וְשָֽׁדֲדוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב טז|לב,טז]] (א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ); [[יחזקאל לב/טעמים#לב כב|לב,כב]] (א=וְכָל־קֳהָלָ֔הּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל לג/טעמים#לג כח|לג,כח]] (א=וְשָׁ֥מֲמ֛וּ); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ [1]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶֽךָ [2]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ז|לה,ז]] (א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|לה,ט]] (א=שִֽׁמֲמ֤וֹת); [[יחזקאל לה/טעמים#לה יא|לה,יא]] (א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ); [[יחזקאל לו/טעמים#לו ד|לו,ד]] (א=הַשֹּֽׁמֲמוֹת֙); [[יחזקאל לו/טעמים#לו לה|לו,לה]] (א=וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־שֹׁלֲלֵיהֶ֗ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־בֹּ֣זֲזֵיהֶ֔ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט כז|לט,כז]] (א=בְּשׁוֹבֲבִ֤י); [[יחזקאל מ/טעמים#מ מג|מ,מג]] (א=וְהַֽשֲׁפַתַּ֗יִם); [[יחזקאל מג/טעמים#מג י|מג,י]] (א=וּמָדֲד֖וּ); [[יחזקאל מז/טעמים#מז כב|מז,כב]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם [1]); [[יחזקאל מח/טעמים#מח יא|מח,יא]] (א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בתרי עשר}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]]''' (25 פריטים): [[הושע ז/טעמים#ז ה|הושע ז,ה]] (א=אֶת־לֹצֲצִֽים); [[הושע ז/טעמים#ז יג|הושע ז,יג]] (א=כִּֽי־נָדֲד֣וּ); [[הושע ט/טעמים#ט טו|הושע ט,טו]] (א=סֹרֲרִֽים); [[הושע ט/טעמים#ט יז|הושע ט,יז]] (א=נֹדֲדִ֖ים); [[יואל ג/טעמים#ג ג|יואל ג,ג]] (א=וְתִֽימֲר֖וֹת); [[עמוס ב/טעמים#ב יג|עמוס ב,יג]] (א=הַֽמֲלֵאָ֥ה); [[עמוס ד/טעמים#ד א|עמוס ד,א]] (א=הָרֹצֲצ֖וֹת); [[עמוס ה/טעמים#ה יב|עמוס ה,יב]] (א=צֹרֲרֵ֤י); [[עמוס ו/טעמים#ו ג|עמוס ו,ג]] (א=הַֽמֲנַדִּ֖ים); [[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מיכה ג/טעמים#ג ט|מיכה ג,ט]] (ל=הַֽמֲתַעֲבִ֣ים); [[מיכה ה/טעמים#ה יא|מיכה ה,יא]] (א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים); [[מיכה ו/טעמים#ו ז|מיכה ו,ז]] (א=בְּרִֽבֲב֖וֹת); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=אַ֣לֲלַי); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=כְּעֹלֲלֹ֖ת); [[נחום ב/טעמים#ב ג|נחום ב,ג]] (א=בֹּֽקֲקִ֔ים); [[נחום ב/טעמים#ב ה|נחום ב,ה]] (א=יִתְהוֹלֲל֣וּ); [[נחום ב/טעמים#ב ח|נחום ב,ח]] (א=מְתֹפֲפֹ֖ת); [[חבקוק ג/טעמים#ג ו|חבקוק ג,ו]] (א=וַיִּתְפֹּֽצֲצוּ֙); [[חבקוק ג/טעמים#ג טז|חבקוק ג,טז]] (א=צָלֲל֣וּ); [[צפניה א/טעמים#א ט|צפניה א,ט]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֛ים); [[צפניה ב/טעמים#ב א|צפניה ב,א]] (א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ); [[צפניה ב/טעמים#ב יב|צפניה ב,יב]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[זכריה ד/טעמים#ד יב|זכריה ד,יב]] (ל=שִׁבֲּלֵ֣י); [[זכריה יא/טעמים#יא ג|זכריה יא,ג]] (א=יִֽלֲלַ֣ת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]]''' (171 פריטים): [[תהלים ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (א=ה֭וֹלֲלִים); [[תהלים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=שׁוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=עָשֲׁשָׁ֣ה); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=בְּכׇל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים ז/טעמים#ז ה|ז,ה]] (א=צֽוֹרֲרִ֣י); [[תהלים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=צוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=עוֹלֲלִ֨ים ׀); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=צוֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=חָֽנֲנֵ֬נִי); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י); [[תהלים י/טעמים#י ה|י,ה]] (א=כׇּל־צ֝וֹרֲרָ֗יו); [[תהלים יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כּוֹנֲנ֣וּ); [[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]] (א=אִ֥מֲר֣וֹת); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽשְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ש1=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨ ׀); [[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל=אֶ֥קֲרָ֣א); [[תהלים כו/טעמים#כו ו|כו,ו]] (א=וַאֲסֹבֲבָ֖ה); [[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי); [[תהלים כז/טעמים#כז יא|כז,יא]] (א=שֽׁוֹרֲרָֽי); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א=עָשֲׁשָׁ֖ה); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=מִכׇּל־צֹרֲרַ֨י); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=וְלִ֥שֲׁכֵנַ֨י ׀); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=נָדֲד֥וּ); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד א|לד,א]] (א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד ב|לד,ב]] (א=אֲבָרֲכָ֣ה); [[תהלים לד/טעמים#לד ד|לד,ד]] (א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה); [[תהלים לה/טעמים#לה יח|לה,יח]] (א=אֲהַלֲלֶֽךָּ); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א?=&lt;שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; [{{קו תחתי|חטף קמץ}}] או &lt;שִׁ֥מֲעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; בחטף קמץ); [[תהלים מ/טעמים#מ יג|מ,יג]] (א=אָפֲפֽוּ־עָלַ֨י); [[תהלים מב/טעמים#מב יא|מב,יא]] (א=צוֹרֲרָ֑י);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=וְהִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נה/טעמים#נה,יא|נה,יא]] (א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ); [[תהלים נה/טעמים#נה,כב|נה,כב]] (א=וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ); [[תהלים נו/טעמים#נו ג|נו,ג]] (א=שׁ֭וֹרֲרַי); [[תהלים נט/טעמים#נט ז|נט,ז]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים נט/טעמים#נט טו|נט,טו]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים ס/טעמים#ס ט|ס,ט]] (א=מְחֹֽקֲקִֽי); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ); [[תהלים סב/טעמים#סב ה|סב,ה]] (א=יְקַֽלֲלוּ־סֶֽלָה); [[תהלים סד/טעמים#סד ט|סד,ט]] (א=יִ֝תְנֹדֲד֗וּ); [[תהלים סד/טעמים#סד יא|סד,יא]] (א=וְ֝יִתְהַלֲל֗וּ); [[תהלים סה/טעמים#סה ה|סה,ה]] (א=תִּ֥בֲחַ֣ר); [[תהלים סה/טעמים#סה י|סה,י]] (א=וַתְּשֹׁ{{גלגל}}קֲקֶ֡הָ); [[תהלים סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=תְּ֝מֹגֲגֶ֗נָּה); [[תהלים סו/טעמים#סו ז|סו,ז]] (א=הַסּוֹרֲרִ֓ים ׀); [[תהלים סו/טעמים#סו ח|סו,ח]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[תהלים סו/טעמים#סו יב|סו,יב]] (א=לָרֲוָיָֽה); [[תהלים סז/טעמים#סז ב|סז,ב]] (א=וִיבָרֲכֵ֑נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ז|סז,ז]] (א=יְ֝בָרֲכֵ֗נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ח|סז,ח]] (א=יְבָרֲכֵ֥נוּ); [[תהלים סח/טעמים#סח ז|סח,ז]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח יט|סח,יט]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]] (א=תִּ֥מֲחַ֥ץ); [[תהלים סח/טעמים#סח כז|סח,כז]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים סט/טעמים#סט כ|סט,כ]] (א=כׇּל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים סט/טעמים#סט לא|סט,לא]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים סט/טעמים#סט לה|סט,לה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ); [[תהלים עב/טעמים#עב טו|עב,טו]] (א=יְבָרֲכֶֽנְהוּ); [[תהלים עג/טעמים#עג ג|עג,ג]] (א=בַּהוֹלֲלִ֑ים); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א=קִ֥רֲבַ֥ת); [[תהלים עד/טעמים#עד ד|עד,ד]] (א=צֹ֭רֲרֶיךָ); [[תהלים עד/טעמים#עד ה|עד,ה]] (א=בִּסֲבָךְ־עֵ֝ץ); [[תהלים עד/טעמים#עד כא|עד,כא]] (א=יְֽהַלֲל֥וּ); [[תהלים עד/טעמים#עד כג|עד,כג]] (א=צֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים עה/טעמים#עה ה|עה,ה]] (א=לַ֭הוֹלֲלִים); [[תהלים עו/טעמים#עו ו|עו,ו]] (א=אֶשְׁתּֽוֹלֲל֨וּ |);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר, אולי בגלל שהמקום מטושטש.}} [[תהלים עו/טעמים#עו יב|עו,יב]] (א=נִ֥דֲר֣וּ); [[תהלים פ/טעמים#פ ג|פ,ג]] (א=עוֹרֲרָ֥ה); [[תהלים פ/טעמים#פ יא|פ,יא]] (א=אַֽרֲזֵי); [[תהלים פג/טעמים#פג יג|פג,יג]] (נִ֣ירֲשָׁה); [[תהלים פד/טעמים#פד ה|פד,ה]] (יְֽהַלֲל֥וּךָ); [[תהלים פז/טעמים#פז ה|פז,ה]] (א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀); [[תהלים פז/טעמים#פז ז|פז,ז]] (א=כְּחֹלֲלִ֑ים); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנָ֥ה); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנֵֽהוּ); [[תהלים צד/טעמים#צד י|צד,י]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֖ד); [[תהלים צו/טעמים#צו ב|צו,ב]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים צז/טעמים#צז ז|צז,ז]] (א=הַמִּֽתְהַלֲלִ֥ים); [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים ק/טעמים#ק ד|ק,ד]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג א|קג,א]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג ב|קג,ב]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג כ|קג,כ]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כא|קג,כא]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכ֤וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד א|קד,א]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ); [[תהלים קד/טעמים#קד י|קד,י]] (א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ); [[תהלים קד/טעמים#קד יח|קד,יח]] (א=לַֽשֲׁפַנִּֽים); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קה/טעמים#קה ג|קה,ג]] (א=הִֽ֭תְהַלֲלוּ); [[תהלים קה/טעמים#קה מה|קה,מה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קו/טעמים#קו א|קו,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קז/טעמים#קז לו|קז,לו]] (א=וַ֝יְכוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קז/טעמים#קז לח|קז,לח]] (א=וַיְבָרֲכֵ֣ם); [[תהלים קז/טעמים#קז מג|קז,מג]] (א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קח/טעמים#קח ט|קח,ט]] (א=מְחֹקֲקִֽי); [[תהלים קט/טעמים#קט כח|קט,כח]] (א=יְקַֽלֲלוּ־הֵמָּה֮); [[תהלים קט/טעמים#קט ל|קט,ל]] (א=אֲהַלֲלֶֽנּוּ); [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַ֭לֲלוּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג ט|קיג,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קטו/טעמים#קטו יח|קטו,יח]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כח|קיח,כח]] (א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קטו|קיט,קטו]] (א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קעה|קיט,קעה]] (א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד א|קלד,א]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד ב|קלד,ב]] (א=וּ֝בָרֲכ֗וּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֭לֲלוּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה,ג]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כא|קלה,כא]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קלט/טעמים#קלט כא|קלט,כא]] (א=וּ֝בִתְקוֹמֲמֶ֗יךָ); [[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|קמ,ד]] (א=שָׁ֥נֲנ֣וּ); [[תהלים קמג/טעמים#קמג יב|קמג,יב]] (א=כׇּל־צֹרֲרֵ֣י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד א|קמד,א]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד); [[תהלים קמה/טעמים#קמה א|קמה,א]] (א=וַאֲבָרֲכָ֥ה); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (א=אֲבָרֲכֶ֑ךָּ [1]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (וַאֲהַלֲלָ֥ה [2]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה י|קמה,י]] (א=יְבָרֲכֽוּכָה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלִ֥י); [[תהלים קמו/טעמים#קמו ב|קמו,ב]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו י|קמו,י]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמז/טעמים#קמז ח|קמז,ח]] (א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה); [[תהלים קמז/טעמים#קמז יב|קמז,יב]] (א=הַֽלֲלִ֖י); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ב|קמח,ב]] (א=הַֽלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ד|קמח,ד]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ה|קמח,ה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ז|קמח,ז]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יג|קמח,יג]] (א=&lt;יְהַלֲל֤וּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יד|קמח,יד]] (הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ג|קמט,ג]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ו|קמט,ו]] (א=רוֹמֲמ֣וֹת); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ט|קמט,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֭לְלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ו|קנ,ו]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|ספר משלי]]''' (12 פריטים): [[משלי ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א=יְחֹ֣קֲקוּ); [[משלי כג/טעמים#כג כ|כג,כ]] (א=בְּזֹלֲלֵ֖י); [[משלי כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=בָּֽרֲשָׁעִֽים); [[משלי כו/טעמים#כו ב|כו,ב]] (א=קִֽלֲלַ֥ת); [[משלי כח/טעמים#כח ד|כח,ד]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[משלי כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א=ז֝וֹלֲלִ֗ים); [[משלי כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א=נִ֥בֳהָֽל); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (א=תִּ֥לֲעַ֣ג); [[משלי לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=לַֽמֲלָכִ֣ים [2]); [[משלי לא/טעמים#לא טז|לא,טז]] (א=זָֽמֲמָ֣ה); [[משלי לא/טעמים#לא כח|לא,כח]] (א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ); [[משלי לא/טעמים#לא לא|לא,לא]] (א=וִיהַלֲל֖וּהָ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיוב}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]''' (28 פריטים): [[איוב א/טעמים#א ה|א,ה]] (א=וּבֵרֲכ֥וּ); [[איוב א/טעמים#א יא|א,יא]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם); [[איוב ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[איוב ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] (א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים); [[איוב ג/טעמים#ג כא|ג,כא]] (א=הַֽמֲחַכִּ֣ים); [[איוב ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ); [[איוב י/טעמים#י יא|י,יא]] (א=תְּשֹׂכֲכֵֽנִי); [[איוב יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים); [[איוב יב/טעמים#יב כה|יב,כה]] (א=יְמַֽשֲׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] (א=וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[איוב כ/טעמים#כ ז|כ,ז]] (א=כְּֽ֭גֶלֲלוֹ); [[איוב כו/טעמים#כו יג|כו,יג]] (א=חֹלֲלָ֥ה); [[איוב כז/טעמים#כז ז|כז,ז]] (א=וּמִתְקוֹמֲמִ֥י); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=אֶ֥בֲחַ֣ר); [[איוב ל/טעמים#ל כב|ל,כב]] (א=וּ֝תְמֹגֲגֵ֗נִי); [[איוב לא/טעמים#לא כ|לא,כ]] (א=בֵרֲכ֣וּנִי); [[איוב לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ); [[איוב לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=לַֽמֲמִתִֽים); [[איוב לג/טעמים#לג כה|לג,כה]] (א=רֻֽטֲפַ֣שׁ); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א=אַ֥נֲשֵׁ֥י); [[איוב לו/טעמים#לו כד|לו,כד]] (א=שֹׁרֲר֣וּ); [[איוב לח/טעמים#לח לא|לח,לא]] (א=הַֽ֭תֲקַשֵּׁר); [[איוב לח/טעמים#לח לה|לח,לה]] (א=הַֽתֲשַׁלַּ֣ח); [[איוב מ/טעמים#מ כב|מ,כב]] (א=צִֽלֲל֑וֹ); [[איוב מ/טעמים#מ לא|מ,לא]] (א=הַֽתֲמַלֵּ֣א); [[איוב מב/טעמים#מב י|מב,י]] (א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשיר השירים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]]''' (6 פריטים): [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שיר השירים ב,ז]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ או  וְֽאִם־תְּעֽוֹרֲר֛וּ);{{הערה|ראו אותו פריט ב[[#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|רשימת הניקוד והטעמים]].}} [[שיר השירים ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א=וַאֲסוֹבֲבָ֣ה); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]] (א=הַסֹּבֲבִ֖ים); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א=כְּתִֽימֲר֖וֹת); [[שיר השירים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗).{{הערה|וכמו כן לפי הסכמת בן־אשר ובן־נפתלי בספר החילופים.}}

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ברות}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת רות|מגילת רות]]''' (פריט אחד): [[רות ב/טעמים#ב ב|ב,ב]] (א=אֵֽלֲכָה־נָּ֤א).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיכה}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' (פריט אחד): [[איכה ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל=עֹלֲלֵ֣י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בקהלת}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' (2 פריטים): [[קהלת ה/טעמים#ה ה|ו,ב]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ); [[קהלת ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] (ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באסתר}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' (אין פריטים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדניאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' (11 פריטים): [[דניאל א/טעמים#א ו|א,ח]] (ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם); [[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] (ל=גֲלִ֑י); [[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] (ל=לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח); [[דניאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (ל=צִפֲּרֵ֣י); [[דניאל ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=צִפֲּרֵ֥י); [[דניאל ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=וּֽסֲגַ֛ר); [[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=מַדֲּקָ֔ה); [[דניאל ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָע֒); [[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה); [[דניאל יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (ל=סֽוֹלֲלָ֔ה); [[דניאל יב/טעמים#יב י|יב,י]] (ל=יִ֠תְבָּֽרֲרוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בעזרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' (11 פריטים): [[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה); [[נחמיה ב/טעמים#ב ו|נחמיה ב,ו]] (ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖); [[נחמיה ג/טעמים#ג יג|נחמיה ג,יג]] (ל=הָשֲׁפֽוֹת); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת); [[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל=בָּרֲכוּ֙); [[נחמיה יא/טעמים#יא ב|נחמיה יא,ב]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[נחמיה יב/טעמים#יב כט|נחמיה יב,כט]] (ל=הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=מִֽלֲלַ֡י); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=גִּֽלֲלַ֡י); [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יט]] (ל=צָֽלֲלוּ֩).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברי הימים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דברי הימים|ספר דברי הימים]]''' (61 פריטים): [[דברי הימים א ב/טעמים#ב מד|דה&quot;א ב,מד]] (א=יָרְקֳעָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ד/טעמים#ד י|דה&quot;א ד,י]] (א=תְּבָרֲכֵ֜נִי); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה טז|דה&quot;א ה,טז]] (א=וּבְכׇֽל־מִגְרֲשֵׁ֥י); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כז|דה&quot;א ה,כז]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כח|דה&quot;א ה,כח]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו א|דה&quot;א ו,א]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ג|דה&quot;א ו,ג]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ז|דה&quot;א ו,ז]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו יח|דה&quot;א ו,יח]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו כג|דה&quot;א ו,כג]] (א=בֶּן־קֳהָ֔ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו לט|דה&quot;א ו,לט]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו מו|דה&quot;א ו,מו]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נא|דה&quot;א ו,נא]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נג|דה&quot;א ו,נג]] (א=וְאֶֽת־יָקְמֳעָם֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נה|דה&quot;א ו,נה]] (א=לִבְנֵֽי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ט/טעמים#ט לב|דה&quot;א ט,לב]] (א=הַקֳּהָתִ֛י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו ה|דה&quot;א טו,ה]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים. בכתר נכתב הקמץ מתחת לשווא, אך המשמעות ברורה.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יח|דה&quot;א טו,יח]] (א=וֶאֱלִ֨יפֲלֵ֜הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יט|דה&quot;א טו,יט]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כא|דה&quot;א טו,כא]] (א=וֶאֱלִֽיפֲלֵ֗הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֑ים); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ה|דה&quot;א טז,ה]] (א=בַּֽמֲצִלְתַּ֥יִם); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז י|דה&quot;א טז,י]] (א=הִֽתְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה&quot;א יח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[דברי הימים א יט/טעמים#יט ג|דה&quot;א יט,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג ו|דה&quot;א כג,ו]] (א=קֳהָ֥ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג יב|דה&quot;א כג,יב]] (א=קֳהָ֗ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו ה|דה&quot;א כו,ה]] (א=בֵרֲכ֖וֹ); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו טז|דה&quot;א כו,טז]] (א=בַּֽמֲסִלָּ֖ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו יח|דה&quot;א כו,יח]] (א=לַֽמֲסִלָּ֔ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה&quot;א כו,לב]] (א=הַֽמֲנַשִּׁ֔י); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז כא|דה&quot;א כז,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז לא|דה&quot;א כז,לא]] (א=הָרֲכ֔וּשׁ); [[דברי הימים א כח/טעמים#כח יח|דה&quot;א כח,יח]] (א=וְסֹכֲכִ֖ים); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט ב|דה&quot;א כט,ב]] (א=וּֽכֲכָל־כֹּחִ֞י); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט כ|דה&quot;א כט,כ]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יב|דה&quot;ב ה,יב]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֣ים); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יג|דה&quot;ב ה,יג]] (א=וְלַמְשֹׁרֲרִ֜ים); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כא|דה&quot;ב ו,כא]] (א=יִֽתְפַּלֲל֖וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כד|דה&quot;ב ו,כד]] (א=וְהִתְפַּֽלֲל֧וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו לח|דה&quot;ב ו,לח]] (א=וְהִֽתְפַּֽלֲל֗וּ); [[דברי הימים ב ז/טעמים#ז יד|דה&quot;ב ז,יד]] (א=וְיִֽתְפַּֽלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב יב/טעמים#יב יג|דה&quot;ב יב,יג]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[דברי הימים ב טז/טעמים#טז ט|דה&quot;ב טז,ט]] (א=מְשֹׁטֲט֤וֹת); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ יט|דה&quot;ב כ,יט]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=וּֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כה|דה&quot;ב כ,כה]] (א=בֹּזֲזִ֥ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כו|דה&quot;ב כ,כו]] (א=בֵּרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יז|דה&quot;ב כא,יז]] (א=כׇּל־הָרֲכוּשׁ֙); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יב|דה&quot;ב כג,יב]] (א=וְהַֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יג|דה&quot;ב כג,יג]] (א=וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד יד|דה&quot;ב כד,יד]] (א=וּֽכֲכַלּוֹתָ֡ם); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט יב|דה&quot;ב כט,יב]] (א=הַקֳּהָתִי֒ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ל|דה&quot;ב כט,ל]] (א=וַֽיְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כז|דה&quot;ב ל,כז]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב לא/טעמים#לא ח|דה&quot;ב לא,ח]] (א=וַֽיְבָרֲכוּ֙); [[דברי הימים ב לב/טעמים#לב לא|דה&quot;ב לב,לא]] (א=הַֽמֲשַׁלְּחִ֤ים); [[דברי הימים ב לג/טעמים#לג יח|דה&quot;ב לג,יח]] (א=הַֽמֲדַבְּרִ֣ים); [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד יב|דה&quot;ב לד,יב]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר בכתר ירושלים, אך קיים ברשימה בדעת מקרא.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|דה&quot;ב לה,ז]] (א=מֵרֲכ֥וּשׁ);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה טו|דה&quot;ב לה,טו]] (א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: עיצוב טעמי אמ&quot;ת==

להסבר מפורט על המדיניות במהדורתנו לעיצוב טעמי אמ&quot;ת, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו. כאן נפרט את כל המקומות שבהם יושמה מדיניות זו.

===עולה ויורד===

להסבר מפורט על המדיניות כלפי הטעם &quot;עולה ויורד&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot; באות אחת:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 13) שבהם סימנו &quot;עולה ויורד&quot; באופן מלא (=תו של &quot;עולה&quot; ותו של &quot;יורד&quot;) באות אחת, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שמשמיט בעקביות את ה&quot;עולה&quot; בתיבות הללו (ייתכן מסיבות הקשורות לנגינתן). בעתיד נסמן את ה&quot;עולה&quot; בתיבות אלו ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} אם תהיה אפשרות טכנית לעשות כך.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים ל/טעמים#ל יב|ל,יב]] (א=לְמָח֢וֹל לִ֥י); [[תהלים מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א=לְאֵ֢ל חָ֥י); [[תהלים נה/טעמים#נה כ|נה,כ]] (א=קֶ֗דֶם סֶ֥לָה); [[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]] (א=י֤וֹם{{מ:לגרמיה}}י֥וֹם); [[תהלים פו/טעמים#פו ב|פו,ב]] (א=כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥נִי); [[תהלים קט/טעמים#קט טז|קט,טז]] (א=עֲשׂ֢וֹת חָ֥סֶד); [[תהלים קכה/טעמים#קכה ב|קכה,ב]] (א=סָבִ֢יב לָ֥הּ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי כד/טעמים#כד כד|כד,כד]] (א=צַדִּ֢יק אָ֥תָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טו|ל,טו]] (א=הַ֤ב{{מ:פסק}}הַ֥ב).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (א=וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה); [[איוב ט/טעמים#ט כב|ט,כב]] (א=אַחַ֗ת הִ֥יא); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ);{{הערה|יושם לב שיש סימן למחיקה מעל האות רי&quot;ש, ושמא נמחק ה&quot;עולה&quot; (ראו ייבין, מט.1, עמ' 330).}} [[איוב לד/טעמים#לד כ|לד,כ]] (א=וַחֲצ֢וֹת לָ֥יְלָה).

'''ב. מקף בין שתי תיבות של &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot;:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 55) שבהם ה&quot;עולה&quot; וה&quot;יורד&quot; באות בשתי תיבות סמוכות. אם אין בתיבת ה&quot;עולה&quot; טעם עצמאי, אז סימנו מקף בין תיבת ה&quot;עולה&quot; לתיבת ה&quot;יורד&quot;, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ואם יש טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot;, והיא לא ראויה אם כן להיות מוקפת, אז מהדורתנו זהה לנוסח הכתר (בלי מקף) וסימנו את הדוגמה בכוכבית. ברשימה מובא נוסחו של כתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את המקף;{{הערה| במקום אחד שבו הכתר לא קיים (תהלים יח,מד) הבאנו ברשימה את נוסחו של כתי&quot;ל, שגם בו המקף מושמט בדרך כלל.}} דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן המקף מסומן בכתר '''מודגשות''', והן מופיעות במהדורתנו כמקפים רגילים. ואילו בשאר המקומות (שבהם אין טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot; אך המקף מושמט בכתר ארם צובה) סימנו את המקף ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} במהדורתנו.{{הערה|השתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:מקף אפור]].}}

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]] (א{{=}}עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם); [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (א{{=}}אֶֽ֫ל חֹ֥ק); [[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א*{{=}}מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב); [[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א{{=}}אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א*{{=}}יִסַּ֢דְתָּ֫ עֹ֥ז); [[תהלים יד/טעמים#יד ד|יד,ד]] (א*{{=}}כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים יח/טעמים#יח מד|יח,מד]] (ל*{{=}}מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם); [[תהלים כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א*{{=}}וְעִם־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים ל/טעמים#ל ח|ל,ח]] (א{{=}}לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז); [[תהלים ל/טעמים#ל י|ל,י]] (א{{=}}אֶ֫ל שָׁ֥חַת); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים לא/טעמים#לא יט|לא,יט]] (א{{=}}שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר); [[תהלים לא/טעמים#לא כא|לא,כא]] (א{{=}}מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]] (א*{{=}}וְהִתְח֢וֹלֵֽ֫ל ל֥וֹ); [[תהלים מ/טעמים#מ יח|מ,יח]] (א{{=}}יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] (א*{{=}}לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ); [[תהלים מה/טעמים#מה ח|מה,ח]] (א{{=}}וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע); [[תהלים נג/טעמים#נג ה|נג,ה]] (א*{{=}}פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] (א*{{=}}לֹא־הָ֢יָה֫ פָ֥חַד); [[תהלים נו/טעמים#נו ט|נו,ט]] (א*{{=}}סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה); [[תהלים סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א{{=}}בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|ע,ו]] ('''א{{=}}ח֫וּשָׁה־לִּ֥י'''); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א{{=}}לִ֫י ט֥וֹב); [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]] (א{{=}}שֽׁ֫וּב נָ֥א); [[תהלים פח/טעמים#פח א|פח,א]] (א{{=}}לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח); [[תהלים פח/טעמים#פח י|פח,י]] (א{{=}}מִנִּ֫י עֹ֥נִי); [[תהלים צז/טעמים#צז י|צז,י]] (א{{=}}שִׂנְא֫וּ רָ֥ע); [[תהלים קב/טעמים#קב ג|קב,ג]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] ('''א=לֹ֫א־לָ֥נוּ'''); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כז|קיח,כז]] (א*{{=}}וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ז|קמב,ז]] (א*{{=}}כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ב|תהלים קמד,ב]] (א{{=}}וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|תהלים קמד,יג]] (א{{=}}אֶ֫ל זַ֥ן); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א{{=}}יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי א/טעמים#א כב|א,כב]] (א{{=}}תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי); [[משלי ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] ('''א=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן'''); [[משלי ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (א{{=}}עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם); [[משלי ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (א{{=}}שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע); [[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א*{{=}}שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] ('''א=כֶּ֫ן־ה֥וּא'''); [[משלי כד/טעמים#כד יב|כד,יב]] (א*{{=}}לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה); [[משלי כה/טעמים#כה ז|כה,ז]] (א{{=}}עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טז|ל,טז]] (א*{{=}}וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] ('''א=לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם'''); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] ('''א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר''').

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ג/טעמים#ג ד|ג,ד]] (א{{=}}יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א*{{=}}יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל); [[איוב ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א{{=}}אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י); [[איוב כא/טעמים#כא לג|כא,לג]] (א{{=}}רִגְבֵ֫י נָ֥חַל); [[איוב כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (א{{=}}בְּֽמֹרְדֵ֫י א֥וֹר); [[איוב לב/טעמים#לב ב|לב,ב]] (א*{{=}}מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם); [[איוב לג/טעמים#לג ט|לג,ט]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א{{=}}שִׁמְע֫וּ לִ֥י); [[איוב לז/טעמים#לז ו|לז,ו]] (א{{=}}הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ); [[איוב מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י דָ֥עַת).

{{עוגן|מקום העולה}}'''ג. מקום כתיבת ה&quot;עולה&quot; בתוך התיבה:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;, ועוד רשימה של הפסוקים שיש בהם &quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה. דרכו של כתר ארם צובה על פי רוב לכתוב את ה&quot;עולה&quot; באות הראשונה של הברה הראויה לגעיה קלה (אם בתיבה יש הברה כזאת), ובאות יו&quot;ד של שם הוי&quot;ה (אותה שיטה בשם הוי&quot;ה נמצאת בכתר לגבי כתיבתו של הטעם המחבר צינורית,  וראו ב[[#צינורית|סעיף הבא]]). אך נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן ה&quot;עולה&quot; בקביעות בהברה שלפני הטעם, ובאות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה (וכמו כן במהדורות ברויאר). בהתאם למדיניות שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]], סימן ה&quot;עולה&quot; מופיע בה בעקביות בהברה הראויה לגעיה ובאות יו&quot;ד בשם הוי&quot;ה.

:'''הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;:''' [[תהלים כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א*=וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א*=תִּ֫צְּרֵ֥נִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב י|תהלים לב,י]] (א!=לָרָ֫שָׁ֥ע); [[תהלים לז/טעמים#לז מ|לז,מ]] (א*=וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א*=אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים נ/טעמים#נ ג|נ,ג]] (א*=וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ); [[תהלים נ/טעמים#נ כג|תהלים נ,כג]] (א!=יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי [תיקון בכתב־היד שלא הושלם]); [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (א!=מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים נה/טעמים#נה כג|נה,כג]] (א*=יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א*=כֻ֫לְּכֶ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|תהלים סח,כא]] (א!=לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים סח/טעמים#סח כב|סח,כב]] (א*=אֹ֫יְבָ֥יו); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (א*=ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים עא/טעמים#עא יח|תהלים עא,יח]] (א*=אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי); [[תהלים קכ/טעמים#קכ א|קכ,א]] (א*=הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת [לאחר תיקון בכתב־היד]);{{הערה|וכמו כן בכל מקום שתיבה זו מוטעמת ב&quot;עולה ויורד&quot;.}} [[תהלים קכד/טעמים#קכד ז|קכד,ז]] (א*=י֫וֹקְשִׁ֥ים); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|קלז,ו]] (א*=אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|תהלים קלז,ז]] (א!=יְֽרוּשָׁ֫ל{{מ:ירושלם|ָ|֥}}ם); [[תהלים קלח/טעמים#קלח ח|תהלים קלח,ח]] (א*=בַּ֫עֲדִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|קמד ז]] (א!=מִמָּ֫ר֥וֹם [לאחר תיקון הפוך בכתב־היד]); [[משלי א/טעמים#א כג|משלי א,כג]] (א*=לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י); [[משלי ג/טעמים#ג ג|משלי ג,ג]] (א*=אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (א!=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן);{{הערה|יש התחלה של כתיבת ה&quot;עולה&quot; גם מעל האות עי&quot;ן; הסופר כנראה התחיל לסמן אותו שם, התחרט באמצע וסימנו מעל האות למ&quot;ד, ולא מחק את הראשון.}} [[איוב ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (א*=הָ֫אָדָ֥ם); [[איוב יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (א*=לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה).

:'''&quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה:''' [[תהלים כז/טעמים#כז יד|תהלים כז,יד]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (א!=הָאֵ{{אתנח הפוך}}ל{{מ:פסק}}יְה֫וָ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (א*=אֶת־יְ֫הוָ֥ה [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (א!=יְה֫וָ֥ה).

===צינורית===

להסבר על המדיניות כלפי הטעם &quot;צינורית&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צינורית|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. מקף אפור אחרי צינורית שהיא לבד בתיבתה.''' להלן רשימה מלאה של התיבות שבהן הוספנו מקף אפור אחרי צינורית הנכתבת לבד בתיבתה (15 מקומות):

:[[תהלים ב/טעמים#ב ז|'''תהלים''' ב,ז]] (אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י); [[תהלים ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (כִּ֤י{{מ:לגרמיה}}לֹ֤א{{מ:מקף אפור}}אֵֽל־חָפֵ֘ץ{{מ:מקף אפור}}רֶ֥שַׁע{{מ:פסק}}אָ֑תָּה); [[תהלים יח/טעמים#יח א|יח,א]] (הִֽצִּיל־יְהֹוָ֘ה{{מ:מקף אפור}}אוֹת֥וֹ); [[תהלים יח/טעמים#יח כ|יח,כ]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בִּֽי); [[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בּֽוֹ); [[תהלים לא/טעמים#לא כב|לא,כב]] (הִפְלִ֘יא{{מ:מקף אפור}}חַסְדּ֥וֹ); [[תהלים מט/טעמים#מט טו|מט,טו]] (וַיִּרְדּ֘וּ{{מ:מקף אפור}}בָ֤ם); [[תהלים סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (בִּטְח֘וּ{{מ:מקף אפור}}ב֤וֹ); [[תהלים סו/טעמים#סו כ|סו,כ]] (לֹֽא־הֵסִ֘יר{{מ:מקף אפור}}תְּפִלָּתִ֥י); [[תהלים צה/טעמים#צה ז|צה,ז]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}עָ֤שָׂה); [[משלי ו/טעמים#ו ג|'''משלי''' ו,ג]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ); [[איוב יח/טעמים#יח יט|'''איוב''' יח,יט]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}נִ֤ין); [[איוב לב/טעמים#לב ה|לב,ה]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}אֵ֤ין); [[איוב לז/טעמים#לז כא|לז,כא]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}רָ֤אוּ).

'''ב. צינורית בשם הוי&quot;ה.''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם צינורית בשם הוי&quot;ה (א*=יְ֘הוָ֤ה ב-7 מקומות, ובניקוד אֱלֹהִים במקום האחרון [א*=יְ֘הֹוִ֤ה]):

:[[תהלים פ/טעמים#פ כ|'''תהלים''' פ,כ]]; [[תהלים פא/טעמים#פא יא|פא,יא]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ט|פד,ט]]; [[תהלים צו/טעמים#צו י|צו,י]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]]; [[תהלים קו/טעמים#קו מז|קו,מז]]; [[תהלים קט/טעמים#קט כא|קט,כא]].

'''ג. חריגים:''' יש תיקון אחד בכתר בתוך תיבה שמשקלה דומה לשם הוי&quot;ה: [[תהלים קלח/טעמים#קלח ב|קלח,ב]] (וְ֘אוֹדֶ֤ה [לפני תיקון], וְא֘וֹדֶ֤ה* [לאחר תיקון]). ובעוד תיבה שמשקלה דומה יש צינורית במקום חריג: [[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ). במהדורתנו: וְא֘וֹדֶ֤ה, וְי֘וֹד֤וּ, כשיטתו העקבית של הכתר בשאר כל המקומות.

===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל===

להסבר על ההבחנה בין הטעמים &quot;אתנח הפוך&quot; ל&quot;גלגל&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|פרק השני]]''' של המבוא.

===רביע מוגרש===

להסבר על המדיניות כלפי הטעם &quot;רביע מוגרש&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|פרק השני]]''' של המבוא.

להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 260) שבהם סימנו &quot;רביע מוגרש&quot; באופן מלא (=תו של &quot;גרש מוקדם&quot; ותו של &quot;רביע&quot;) באות אחת בעקביות, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את נקודת הרביע. דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן נקודת הרביע מסומנת '''מודגשות'''. במקומות שהכתר לא קיים (תהלים טו,א-כה,א) הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}; נקודת הרביע מסומנת בו בדרך כלל, והדגשנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שבה היא מושמטת.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' ז,א ('''א{{=}}עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ'''); ח,ז (א{{=}}כֹּ֝ל); יא,א (א{{=}}נודו נ֝וּדִי); יא,ב (א{{=}}בְּמוֹ־אֹ֝פֶל); יד,ג (א{{=}}אֵ֝ין); {{צבע גופן|אפור|טז,א (ל{{=}}אֵ֝֗ל); יז,ו (ל{{=}}לִ֝֗י); יז,י (ל{{=}}פִּ֝֗ימוֹ); יח,יב (ל{{=}}חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם); יח,טו ('''ל{{=}}רָ֝ב'''); יח,לא (ל{{=}}ה֝֗וּא); יח,לב (ל{{=}}צ֝֗וּר); כ,ט (ל{{=}}קַּ֝֗מְנוּ); כב,כא (ל{{=}}מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב); כג,ג (ל{{=}}בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק);}} כה,כא ('''א{{=}}כִּ֝֗י'''); כז,יב ('''א{{=}}עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר'''); לא,כ (א{{=}}נֶ֝גֶד); לא,כב (א{{=}}לִ֝י); לא,כד (א{{=}}עַל־יֶ֝תֶר); לב,ט (א{{=}}בַּ֝ל); לב,י (א{{=}}חֶ֝סֶד); לג,ו (א{{=}}פִּ֝יו); לה,יד ('''א{{=}}כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם'''); לו,ה (א{{=}}רָ֝ע); לז,ב (א{{=}}דֶּ֝שֶׁא); לז,ג (א{{=}}שְׁכׇן־אֶ֝רֶץ); לח,יא (א{{=}}גַּם־הֵ֝ם); מ,ח (א{{=}}בִּמְגִלַּת־סֵ֝פֶר); מ,טז (א{{=}}לִ֝י); מד,טו (א{{=}}מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ); מה,ט (א{{=}}שֵׁ֝ן); מח,ז (א{{=}}חִ֝יל); מח,יא (א{{=}}צֶ֝דֶק); מט,ג (א{{=}}יַ֝חַד); מט,כ (א{{=}}עַד־נֵ֝צַח); נ,א (א{{=}}מִמִּזְרַח־שֶׁ֝מֶשׁ); נא,ב (א{{=}}כַּאֲשֶׁר־בָּ֝א); נב,ג (א{{=}}אֵ֝ל); נב,יא (א{{=}}כִי־ט֝וֹב); נג,ב (א{{=}}עָ֝וֶל); נג,ד (א{{=}}אֵ֝ין); נה,ד (א{{=}}אָ֝וֶן); נה,ה (א{{=}}מָ֝וֶת); נז,ב (א{{=}}עַ֝ד); נח,ט (א{{=}}אֵ֝שֶׁת); סא,ד (א{{=}}מִגְדַּל־עֹ֝ז); סב,י (א{{=}}הֵ֝מָּה); סב,יב (א{{=}}עֹ֝ז); סג,ט (א{{=}}בִּ֝י); סד,ז (א{{=}}אִ֝ישׁ); סה,ו (א{{=}}כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֝רֶץ); סו,ו (א{{=}}שָׁ֝ם); סו,יד (א{{=}}וְדִבֶּר־פִּ֝י); סח,יג (א{{=}}בַּ֝יִת); סח,יח (א{{=}}בָ֝ם); סח,כט (א{{=}}ז֝וּ); סט,ג (א{{=}}בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝יִם); סט,יח (א{{=}}כִּי־צַר־לִ֝י); סט,לו (א{{=}}שָׁ֝ם); עא,יז (א{{=}}וְעַד־הֵ֝נָּה); עג,ו (א{{=}}יַעֲטָף־שִׁ֝ית); עג,יט (א{{=}}תַ֝מּוּ); עד,ה (א{{=}}בִּסְבׇךְ־עֵ֝ץ); עד,כ (א{{=}}מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ); עה,ט (א{{=}}כֹּ֝ל); עו,יב (א{{=}}שַׁ֝י); עז,ט (א{{=}}אֹ֝מֶר); עז,יז ('''א{{=}}אַ֝֗ף'''); עח,כא (א{{=}}וְגַם־אַ֝ף); עח,ל (א{{=}}ע֝וֹד); עח,מב (א{{=}}י֝וֹם); עח,נד (א{{=}}הַר־זֶ֝ה); עח,ס (א{{=}}אֹ֝הֶל); עט,ה (א{{=}}כְּמוֹ־אֵ֝שׁ); פ,טז (א{{=}}וְעַל־בֵּ֝ן); פא,יא (א{{=}}הַרְחֶב־פִּ֝יךָ); פג,יא (א{{=}}דֹּ֝מֶן); פג,יג (א{{=}}אֵ֝ת); פד,ה (א{{=}}ע֝וֹד); פד,יב (א{{=}}יִמְנַע־ט֝וֹב); פה,ב (א{{=}}שַׁ֝בְתָּ); פו,ה (א{{=}}וְרַב־חֶ֝סֶד); פז,ד (א{{=}}זֶ֝ה); פט,מח (א{{=}}עַל־מַה־שָּׁ֝וְא); צ,י (א{{=}}חִ֝ישׁ); צד,ט (א{{=}}עַ֝יִן); צד,טז (א{{=}}לִ֝י); צו,ד (א{{=}}ה֝וּא); צז,ז (א{{=}}הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ); צח,ג (א{{=}}אֵ֝ת); צח,ח (א{{=}}יַ֝חַד); צט,ב (א{{=}}ה֝וּא); ק,ד (א{{=}}הוֹדוּ־ל֝וֹ); קא,ד (א{{=}}רָ֝ע); קא,ו (א{{=}}ה֝וּא); קד,יד (א{{=}}לֶ֝חֶם); קד,יט (א{{=}}שֶׁ֝מֶשׁ); קה,ב ('''א{{=}}שִׂ֝֗יחוּ'''); קה,יא (א{{=}}חֶ֝בֶל); קו,יד (א{{=}}וַיְנַסּוּ־אֵ֝ל); קו,כ (א{{=}}שׁ֝וֹר); קו,כט (א{{=}}וַתִּפְרׇץ־בָּ֝ם); קז,לג (א{{=}}מַ֝יִם); קט,כ (א{{=}}רָ֝ע); קי,ו (א{{=}}רֹ֝אשׁ); קי,ז (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיג,ח (א{{=}}עִ֝ם); קטו,ב (א{{=}}אַיֵּה־נָ֝א); קטז,יד (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קטז,יח (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קיח,יד (א{{=}}וַֽיְהִי־לִ֝י); קיח,יט (א{{=}}אָבֹא־בָ֝ם); קיח,כא (א{{=}}וַתְּהִי־לִ֝י); קיט,יג (א{{=}}כֹּ֝ל); קיט,מט (א{{=}}עַ֝ל); קיט,סב (א{{=}}עַ֝ל); קיט,צ (א{{=}}אֶ֝רֶץ); קיט,צב (א{{=}}אָ֝ז); קיט,צג (א{{=}}בָ֝ם); קיט,קד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קיח (א{{=}}כִּי־שֶׁ֝קֶר); קיט,קכט (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קלו (א{{=}}עַ֝ל); קיט,קסד (א{{=}}עַ֝ל); קכ,ד (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ו (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); קכג,ב (א{{=}}עַ֝ד); קכג,ג (א{{=}}כִּי־רַ֝ב); קכד,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכד,ד (א{{=}}נַ֝חְלָה); קכד,ו (א{{=}}טֶ֝רֶף); קכז,א (א{{=}}לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝יר); קכז,ד (א{{=}}כֵּ֝ן); קכח,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קכט,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכט,ב (א{{=}}גַּ֝ם); קכט,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קלב,א (א{{=}}אֵ֝ת); קלב,יז (א{{=}}נֵ֝ר); קלה,ז (א{{=}}מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ); קלה,יז (א{{=}}אַ֝ף); קלז,ג (א{{=}}לָ֝נוּ); קלז,ד (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ו (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ז (א{{=}}עַ֝ד); קמ,ג (א{{=}}כׇּל־י֝וֹם); קמג,יב (א{{=}}כִּ֝י); קמח,י (א{{=}}רֶ֝מֶשׂ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' א,א (א{{=}}מֶ֝לֶךְ); ד,ה (א{{=}}וְאַל־תֵּ֝ט); ז,ט (א{{=}}לַ֝יְלָה); ז,כה (א{{=}}אַל־תֵּ֝תַע); ח,כז (א{{=}}ח֝וּג); ט,ב (א{{=}}אַ֝ף); ט,ד (א{{=}}חֲסַר־לֵ֝ב); ט,טז (א{{=}}וַחֲסַר־לֵ֝ב); יא,יג (א{{=}}וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ); יא,לא (א{{=}}אַ֝ף); יב,ח (א{{=}}וְנַעֲוֵה־לֵ֝ב); יד,כט (א{{=}}וּקְצַר־ר֝וּחַ); טו,א (א{{=}}וּדְבַר־עֶ֝צֶב); טו,ד (א{{=}}בָּ֝הּ); טו,יא (א{{=}}אַ֝ף); טו,יג (א{{=}}וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב); טו,טו (א{{=}}וְטֽוֹב־לֵ֝ב); טו,טז (א{{=}}רָ֝ב); טו,כד (א{{=}}ס֝וּר); יז,ז (א{{=}}אַ֝ף); יז,כז (א{{=}}וקר יְקַר־ר֝וּחַ); יח,ב (א{{=}}כִּ֝י); יח,ט (א{{=}}ה֝וּא); יח,יג (א{{=}}הִיא־ל֝וֹ); יט,י (א{{=}}אַ֝ף); יט,כב (א{{=}}וְטֽוֹב־רָ֝שׁ); יט,כד (א{{=}}גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ); יט,כו ('''א?{{=}}בֵּ֗֝ן'''); כ,א (א{{=}}בּ֝וֹ); כ,יד (א{{=}}ל֝וֹ); כא,ה (א{{=}}וְכׇל־אָ֝ץ); כא,כז (א{{=}}אַ֝ף); כד,ה (א{{=}}וְאִֽישׁ־דַּ֝עַת); כד,ח (א{{=}}ל֝וֹ); כד,ל (א{{=}}וְעַל־כֶּ֝רֶם); כה,כח (א{{=}}אִ֝ישׁ); כו,כז (א{{=}}אֶ֝בֶן); כז,ח (א{{=}}כֵּֽן־אִ֝ישׁ); כז,כד (א{{=}}וְאִם־נֵ֝זֶר); כח,טז (א{{=}}בֶ֝צַע); כח,כא (א{{=}}וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם); כח,כד (א{{=}}ה֝וּא); כט,ה (א{{=}}רֶ֝שֶׁת); כט,כג (א{{=}}וּשְׁפַל־ר֝וּחַ); ל,ה (א{{=}}ה֝וּא); לא,ח (א{{=}}אֶל־דִּ֝ין); לא,יב (א{{=}}כֹּ֝ל); לא,כו (א{{=}}חֶ֝סֶד).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' ה,ז (א{{=}}וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף); ה,י (א{{=}}מַ֝יִם); ו,ג (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); ו,ה (א{{=}}יִגְעֶה־שּׁ֝וֹר); ו,ו (א{{=}}אִם־יֶשׁ־טַ֝עַם); ו,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); ו,כט (א{{=}}ע֝וֹד); ז,טו (א{{=}}מָ֝וֶת); ח,טו (א{{=}}בּ֝וֹ); ח,יח (א{{=}}בּ֝וֹ); ט,כ (א{{=}}תׇּֽם־אָ֝נִי); ט,כט (א{{=}}לָמָּה־זֶּ֝ה); יא,יא (א{{=}}וַיַּרְא־אָ֝וֶן); יא,יב (א{{=}}פֶּ֝רֶא); יב,יג (א{{=}}ל֝וֹ); יב,יד (א{{=}}עַל־אִ֝ישׁ); יב,טז (א{{=}}ל֝וֹ); יג,יב (א{{=}}לְגַבֵּי־חֹ֝מֶר); יד,יד (א{{=}}עַד־בּ֝וֹא); טו,לא (א{{=}}כִּי־שָׁ֝וְא); טז,י (א{{=}}יַ֝חַד); טז,יב (א{{=}}ל֝וֹ); יז,ג (א{{=}}ה֝וּא); יז,ד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); יז,יב (א{{=}}א֝וֹר); יח,ד (א{{=}}וְיֶעְתַּק־צ֝וּר); יח,יז (א{{=}}ל֝וֹ); יט,טז ('''א!{{=}}בְּ֝מוֹ־פִ֗י''');{{הערה|ראו גם ב[[#איוב|רשימת החריגים בספר איוב]].}} כ,ט (א{{=}}וְלֹֽא־ע֝וֹד); כ,כא (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); כא,ב (א{{=}}וּתְהִי־זֹ֝את); כב,ג (א{{=}}וְאִם־בֶּ֝צַע); כב,ה (א{{=}}וְאֵֽין־קֵ֝ץ); כג,ו (א{{=}}אַךְ־ה֝וּא); כד,ה (א{{=}}לֶ֝חֶם); כה,ג (א{{=}}וְעַל־מִ֝י); כו,ד (א{{=}}וְנִשְׁמַת־מִ֝י); כו,ה (א{{=}}מַ֝יִם); כו,ז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); כז,יב (א{{=}}וְלָמָּה־זֶּ֝ה); כז,כ (א{{=}}לַ֝יְלָה); כח,יב (א{{=}}זֶ֝ה); כח,כ (א{{=}}זֶ֝ה); ל,ג (א{{=}}אֶ֝מֶשׁ); ל,ל (א{{=}}וְעַצְמִי־חָ֝רָה); לא,מ (א{{=}}תַּ֝מּוּ); לד,יא (א{{=}}אִ֝ישׁ); לד,יג (א{{=}}שָׂ֝ם); לד,כב (א{{=}}שָׁ֝ם); לד,כג (א{{=}}אֶל־אֵ֝ל); לד,כה (א{{=}}לַ֝יְלָה); לה,טז (א{{=}}בִּבְלִי־דַ֝עַת); לו,יח (א{{=}}וְרׇב־כֹּ֝פֶר); לו,כא (א{{=}}כִּֽי־עַל־זֶ֝ה); לז,יז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); לז,כ (א{{=}}אִ֝ישׁ); לט,יז (א{{=}}לָ֝הּ); לט,כח (א{{=}}שֶׁן־סֶ֝לַע); מא,ב (א{{=}}ה֝וּא); מא,יא (א{{=}}אֵ֝שׁ); מא,כג (א{{=}}יָ֝ם); מא,כו (א{{=}}ה֝וּא).

===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת===

למידע מפורט על התיבות הראויות להיות מוקפות בספרי אמ&quot;ת, והוספנו להן מקף אפור, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|פרק השני]]''' של המבוא.

==חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים==

בניגוד ל'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הסדרים בתורה|חלוקת הסדרים בתורה]]''', חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים איננה עניינית אלא בעיקר כמותית. הסדרים אינם מתחילים בתחילת עניין בדרך כלל, וגם לא מסתיימים בסוף עניין, אלא במקומות שיש בהם דברי ברכה או נחמה או שבח לה'. הסיבה לחלוקתם של ספרי הנביאים והכתובים לסדרים אינה ידועה לנו; אמנם לפי הסבר רווח, תפקידה לסמן יחידות בשביל קריאה יומית כדי לסיים את כל המקרא בשנה אחת, כי לפי חישוב פשוט יוצא שמספר הסדרים קרוב או זהה למספר ימי החול בשנה עברית רגילה (למעט שבתות ומועדים).{{הערה|הסבר זה לחלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים התפרסם במיוחד בדברי הפתיחה למהדורת קורן: &quot;על משמעותה של החלוקה לסדרים בספרי נביאים וכתובים אין לנו ידיעות ממקורותת קדמונים. הציון הבולט של הסדרים העסיק חכמים מחכמי ישראל בימינו, ובכללם ר' שאול קוסובסקי ז&quot;ל. הוא התעמק בבעיה זו והציע פתרון מסתבר. הוא חישב את כמות הסדרים של כל הספרים ביחד והגיע למספר 293; זהו מספרם של ימות החול בשנה רגילה. סיכומם של ימות החול (293) וימי שבת וחג (71) הוא 364, כלומר, מנין ימיה של שנת השמש חסר יום אחד, כנגד תשעה באב, שהוא יום אסור בתלמוד תורה (קוראים בו ספר &quot;איכה&quot;); ויום זה אף הוא נקרא &quot;מועד&quot;, ואין למנותו כאן בחשבון ימות החול. יוצא איפה שנקבע &quot;סדר&quot; קריאה מן התורה, הנביאים והכתובים, לכל יחיד ויחיד, לכל יום ויום מ-365 ימי השנה. וכך, כנראה, נהגו קדמונינו.&quot; לדיון מפורט בסדרים ראו פסח פינפער, '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו) עמ' 39-45.}}

חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים יציבה בדרך כלל במקורות (יותר מחלוקת הסדרים בתורה). בחלוקה המקובלת שבדפוסים מוצאים 293 סדרים סה&quot;כ, ויש רק כ-4 מקומות שבהם רשום סדר נוסף במקורות העתיקים:{{הערה|כל ארבעת הסדרים הנוספים מופיעים במהדורות ברויאר ע&quot;פ ספר החילופים, וגם במקראות גדולות הכתר. אמנם לא כולם מסומנים בתוך כתר ארם צובה, ולא ברור מהם הנימוקים לסימונם במקראות גדולות הכתר.}}
#&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת&quot; ([[יהושע ח/טעמים#ח א|יהושע ח א]]) = ד* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בכתר ובגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).
#&quot;וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה&quot; ([[ירמיהו יז/טעמים#יז כו|ירמיהו יז כו]]) = (ט*) (חסר בכתר ובגוף כתי&quot;ל ובחלוקה המקובלת, אך קיים בספר החילופים ומחוק ברשימת כתי&quot;ל).
#&quot;אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר&quot; ([[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה ב]]) = א* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים; המקום של הפרשה חסר בכתר).
#&quot;יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ&quot; ([[רות ב/טעמים#ב יב|רות ב יב]]) = [א*] (חסר בחלוקה המקובלת ובכתר ובגוף כתי&quot;ל, אבל קיים ברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).

מספרי הסדרים בספרי הנביאים והכתובים כדלהלן (המספרים לפי החלוקה המקובלת, והכוכביות מציינות סדר נוסף ע&quot;פ המקורות העתיקים):
*יהושע 14* | ד*
*שופטים 14
*שמואל 34
*מלכים 35
*ישעיהו 26
*ירמיהו 31* | (ט*)
*יחזקאל 29
*תרי עשר 21
**סה&quot;כ נביאים 204 (206*)
*תהלים 19
*משלי 8
*איוב 8
*שיר השירים 1* | א*
*רות 1* | [א*]
*איכה 1
*קהלת 4
*אסתר 5
*דניאל 7
*עזרא 10
*דברי הימים 25
**סה&quot;כ כתובים 89 (91*)
**סה&quot;כ נביאים וכתובים 293 (297*)

'''תחילת ספר:''' ציינו תחילת סדר גם בראש כל אחד מכ&quot;ד ספרי המקרא (במספר הרצוף &quot;א&quot;), למרות שסימון כזה אינו מופיע בתחילת ספרי המקרא בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. הסדר הראשון בתחילת כל אחד מכ&quot;ד ספרי מקרא צוין במפורש בספר החילופים וברשימות הסדרים בכתי&quot;ל ([https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up תורה], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n655/mode/1up נביאים], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n930/mode/1up כתובים]).

'''התבנית:''' תחילת כל &quot;סדר&quot; מתוייגת בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה בתוך '''[[תבנית:מ:פסוק]]''', ע&quot;י השימוש בפרמטר &quot;סדר=&quot;. תבנית זו נמצאת מיד לפני כל פסוק במקרא (בלי שום רווח ביניהם). כשיש בה פרמטר של &quot;סדר=&quot;, מופיע מספר הסדר כחלק מסימני הניווט בשוליים הצדדיים של התנ&quot;ך.

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>7bhu21z92avyt4dnvesroluschpwa0z</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087704</id>
      <parentid>3087702</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T10:24:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* מסורת הסופרים בנביאים וכתובים */</comment>
      <origin>3087704</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="202944" sha1="oy7ohz9bss1f5p3v0nrs72t5fl03fgq" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ה. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות הקיימים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורה זו (חלוקת הפרשות וצורת השירות, האותיות והתיבות, הניקוד והטעמים והגעיות) מיוסד על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים. במקומות מעטים וחריגים שבהם נוסח הכתר אינו חד משמעי, או ייתכן שנפלה בו טעות, הבאנו את הנתונים בשלמותם בתיעוד הנוסח והכרענו ע&quot;פ שיקול הדעת. לאחר קביעת הנוסח נעשו התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על שיטת ההגהה והעריכה לנוסח הכתר (במקומות שהוא קיים) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה אינו קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הקודם]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

במקומות שכתר אדם צובה קיים, נוסח המקרא במהדורתנו מיוסד ישירות עליו. מכיוון שמדובר על כתב־יד אחד בלבד, שהוא מדויק ובהיר ועקבי להפליא, יש הרבה פחות צורך לדון בנוסחו של הכתר ולהשוות אותו אל כתבי־יד מקבילים, מאשר במקומות המיוסדים על כתי&quot;ל. בכל זאת, לעתים יש בו אות, ניקוד, טעם או עניין אחר הראוי לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), וזה דורש תיעוד של הנתונים לגביו, ולפעמים אף דיון והשוואה אל מקורות מקבילים.{{הערה|ברוב פרקי הנביאים והכתובים, במקומות המיוסדים על הכתר, יש ממוצע של 1-2 הערות נוסח בלבד בפרק אחד, וברוב ההערות הללו יש רק תיעוד קצר של זוטות. בספרי אמ&quot;ת יש יותר הערות נוסח בממוצע, אך רובן עוסקות בפרטים הקטנים של טעמי אמ&quot;ת.}} במקומות האלה השתמשנו באותה שיטה טכנית לתיעוד הנוסח כמו במקומות החסרים בכתר; ראו בהסבר המפורט בתוך '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|פרק המבוא לנוסח התורה]]'''.

במקרים המעטים יחסית שבהם היה צורך להשוות את הכתר לכתבי־יד אחרים, השתמשנו באותם כתבי־יד נבחרים שהוזכרו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#יסודות הנוסח ותיעודו|פרק הקודם]], לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

==הכנת מהדורת מקרא על־פי כתר ארם צובה==

===מהדורות מקרא קודמות על־פי כתר ארם צובה===

כתר ארם צובה הוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי. מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בספרי הנביאים והכתובים (במקומות שהכתר קיים), יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) שצריך בכלל להעיר בהם מבחינת קביעת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים. ורק בחלק מהמקומות האלה חייב העורך להפעיל את שיקול דעתו לגבי כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג את הממצאים במהדורה של המקרא.

עובדה מספרית פשוטה זו היא הסיבה לכך שכל המהדורות היפות של התנ&quot;ך שיצאו לאור עד היום ע&quot;פ כתר ארם צובה – כמעט זהות אחת לשנייה, אות באות ותָו בתָו (לגבי קביעת הנוסח, ולמעט עניינים התלויים בשיטות העיצוב של המהדירים). מדובר בעיקר על שלושת מהדורותיו של הרב ברויאר ומהדורת מכון ממרא, ועל מקראות גדולות הכתר.{{הערה|אפשר גם להוסיף את הכרכים הבודדים שיצאו לאור במסגרת &quot;מפעל המקרא&quot; של האוניברסיטה העברית (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל). ועם קצת הסתייגות אפשר עוד להוסיף גם את מהדורת &quot;סימנים&quot; של פלדהיים.}} כל אחת מהמהדורות הללו זהה לכל חברותיה כמעט לגמרי לגבי קביעת הנוסח (אבל לא לגמרי מבחינת עיצוב הטקסט).

'''אך בכל אחת מהמהדורות היפות הנ&quot;ל יש שני מרכיבים מקוריים וחשובים:'''
#'''קביעת עצם הנוסח ע&quot;פ שיקול הדעת במקומות חריגים.''' יש מקומות שבהם משמעותו של כתב־היד אינה ברורה לגמרי, כגון: אות שאולי סותרת את כתיב המסורה (וייתכן שנפלה טעות נדירה); ניקוד או טעם חריג שסותר את דרכו של הכתר במקומות אחרים (וייתכן שמדובר על טעות); נקודה או קו קטן של ניקוד או טעם שכתוב באופן בהיר ובלי סימני מחיקה, אך ניתן לפרש אותו ביותר מדרך אחת; מקום מטושטש או שיש בו סימני מחיקה (ולכן לא ברור לגמרי מה הייתה כוונתו של המסרן). כל מהדיר חייב להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה. כאמור, מדובר על פחות מ-200 סימנים אורתוגראפיים בלבד (אותיות, ניקוד וטעמים) בכתב־היד כולו.
#'''עיצוב המהדורה בשביל הקורא.''' כלומר: עד כמה מעתיקים את כל איפיוני כתב־היד לפרטי פרטיהם, גם כשהם אולי לא מתאימים לצרכיו של הקורא? כמה דוגמאות: האם חובה להביא בפני הקורא את נוסח סימן ה&quot;רפה&quot; שבכתר או שניתן לוותר עליו? האם צריך למסור רק את קביעת '''סוג''' חלוקת הפרשות שבכתב־היד (פרשה פתוחה או סגורה), או אף את '''צורת''' חלוקתן לפי השורות והרווחים? בתיבה שטעמה מלעיל, האם חובה לסמן את טעם הפשטא הכפולה בדיוק לפי שיטת הכתר, או שניתן לסמן אותו בכל תיבה כזו בעקביות (כמו שנעשה במהדורות ברויאר)?

לגבי ה'''עיצוב''' במהדורתנו (2), הוא יהיה לפי השיטה המנומקת היטב לעיל ב'''[[../פרק ב|פרק השני של המבוא]]'''. שיטה עצמאית זו שונה במידה ניכרת משיטותיהן של שאר המהדורות, לפחות באותה מידה שגם הן בעצמן שונות אחת מהשנייה (ואף יותר).

אמנם לגבי '''קביעת הנוסח''' במהדורתנו, במקומות המועטים יחסית בכתר שצריך להפעיל בהם את שיקול הדעת, נבחן כל מקום מחדש ונגיע להחלטה עצמאית לאחר הבאת כל הנתונים. בין המקומות האלה:
#כ־25 אותיות וצירופי תיבות בכתיב של כתר ארם צובה, שיש ספק כלשהו לגבי קביעתם, וייתכן (אפילו בספק) שלפי קביעה מסוימת הכתיב יהיה מנוגד למסורה הטברנית.
#טעויות קלות נדירות יחסית בכתב־היד בענייני ניקוד וטעמים, מהסוגים שפירט ישראל ייבין בפרק הראשון של ספרו, ועוד כמה צורות חריגות שיש לדון בהן (גם אם אינן טעויות מובהקות).{{הערה|ייבין, א.5 עמ' 16 דווח על &quot;למעלה מ-50 טעויות סופר&quot;, אבל ראו גם בסוגים הנוספים שמנה ב-א.6.}}
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שניתן לפרש אותם ביותר מדרך אחת, ו/או שהם מטושטשים ו/או לא ברורים ו/או שיש בהם סימני מחיקה (נדירים יחסית).
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שלא ברור לגמרי עד כמה הם מסכימים בעקביוּת לשיטת המסורה והכתר עצמו (כגון מרכא בתיבת תביר).
#אותיות גדולות וקטנות המוזכרות בספרות המסורה הקדומה או המאוחרת, שבדרך כלל אינן באות לידי ביטוי בנוסח הפנים של הכתר (ואף לא בנוסח הפנים של כתבי־היד הקרובים לו). כאן מדובר על חלק משיטת העיצוב במהדורתנו, שהרי בעידן כתבי־היד לא היו אותיות אלו עניין של חובה.

'''למרות נדירותם, מוכרח כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה.''' במהדורתנו נדון בכל אחד מהם במקומו (בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה על ידי השימוש ב[[תבנית:נוסח]]). בגלל שהמקומות האלה מעטים יחסית, יהיו הרבה פחות הערות נוסח בדפי העריכה בספרים שהכתר קיים בהם, מאשר בספרים המבוססים על כתב־יד לנינגרד (כיוון שהכתר חסר בהם).

לסיום צריך להוסיף ולומר, שעצם העובדה הברוכה שקיימות כל כך הרבה מהדורות משובחות ומדויקות על פי כתר ארם צובה מאפשרת לנו את השוואתן אחת לשנייה, ואת כולן ביחד לצילום כתב־היד. ניתן ללמוד מהשוואה כזו המון על אופייה של כל אחת מהמהדורות האחרות, וגם להפיק ממנה תובנות חשובות על הכתר עצמו ובשביל מהדורתנו, וכך עשינו.

===ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה===

הספר הראשון בנביאים וכתובים שבוצעה בו עריכה מלאה במהדורתנו, כולל הגהה ע&quot;פ כתר ארם צובה ו[[../פרק ב|עיצוב לפי שיטתנו]], היה [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]. ספר זה נבחר בגלל שהוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#ספר ישעיהו|נשתמר בשלמותו בכתר ארם צובה]], ובגלל שהוא ספר גדול מבחינה כמותית (כך שהיו בו מספיק דוגמאות למקומות חריגים כדי להמחיש את השיטה, והוא היווה מקרה בוחן ראוי לשיטת העבודה). כדי לבצע את הגהת הנוסח באופן מיטבי השתמשנו בכמה מקורות ביחד: בצילום הכתר, במהדורותיו של הרב ברויאר, במהדורת מכון ממרא (שהיא כמעט זהה למהדורות ברויאר{{הערה|הבדל קטן בין קביעת הנוסח במהדורת מכון ממרא לבין מהדורות ברויאר נמצא בתחום הגעיות. בעבודתנו על עשרת הפרקים הראשונים בספר ישעיהו מצאנו שני מקומות שבהם חסרה געיה במכון ממרא שקיים בכתר (ועל פיו במהדורות ברויאר): &quot;מִֽי־בִקֵּ֥שׁ&quot; ([[ישעיהו א/טעמים#א ט|א ט]]), &quot;וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים&quot; ([[ישעיהו ט/טעמים#ט יד|ט יד]]). לא ברור אם מדובר על טעות או על עניין שבשיטה. החל מפרק י&quot;א הפסקנו לתעד את הגעיות החסרות (למרות שמידי פעם מצאנו עוד), אבל מחשבון פשוט לפי התדירות בעשרת הפרקים הראשונים נראה שיש כתריסר געיות חסרות במהדורת מכון ממרא לספר ישעיהו. יש גם מקומות מעטים במהדורת מכון ממרא שהגעיה נמצאת באות אחרת מאשר בכתר, וגם במקומות האלה לא תיעדנו את התופעה אלא פשוט סימנו את הגעיה כמו שהיא בכתר.}}), ובמקראות גדולות הכתר. השימוש בצילום כתב־היד עצמו לצידן של כמה מהדורות מדויקות המבוססות עליו עזר לנו להעלות את דיוקה של ההקלדה, ואף תרם להבנתנו את שיטתה המיוחדת של כל אחת מהמהדורות האחרות.

כדי להמחיש את העבודה על קביעת הנוסח בספר ישעיהו צריך להביא סטיסטיקות של ממש, ונתחיל עם רשימת המילים החריגות של הרב ברויאר במהדורת '''כתר ירושלים''' (מתוך &quot;נוסח כתב היד&quot; בסוף הכרך). ברשימה זו הביא ברויאר את כל המקומות שבהם הוא נמנע מלהביא את נוסח הכתר במהדורתו, או שיש בהם ספק מסוים לגבי נוסח כתב־היד. כאשר מסתכלים על הפריטים ברשימתו לפי סוגיהם השונים, רואים קודם כל ש-[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו|53 מילים]] מתוך 68 בספר ישעיהו הן כולן מקרים של חטף באות לא גרונית (כ-78%).{{הערה|למרות שלעתים רחוקות מצאנו מקום שבו ברויאר לא ציין חטף באות לא גרונית, רשימותיו בדרך כלל מהווֹת תיעוד שלם ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. להסבר כללי של התופעה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.}} לגבי שאר המקומות החריגים (רק 15 במספר בספר ישעיהו), נמצא שהם מ-5 סוגים שונים:
#ספק קל לגבי קביעת אות אחת בכתר: &quot;מְרִימָ֔[י]ו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]).
#ספקות בקביעת הניקוד והטעמים והגעיות בכתר (3 מקומות, שאחד מהם ספק מקף בתיבת משרת [ראו סוג 5 דוגמה ג.]).
#מקומות חריגים בשיטת הניקוד בכתר (2 מקומות). ב[[ישעיהו יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] א=&quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום ק=מָעוּזּ֗וֹ וכן בדפוסים [ל=מָעֻזּ֗וֹ]); ב[[ישעיהו כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] א=&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; במקום ל,ק=בְּמָעוּזִּ֔י [דפוסים=בְּמָֽעֻזִּ֔י]). מצד אחד דגש חסר הוא אחד מהסוגים של הטעויות הקלות שנפלו בכתר לעתים רחוקות למרות דייקנותו{{הערה|ראו ייבין א.5, עמ' 16-17.}}, אבל חסרונו באותה תיבה פעמיים אולי רומז על עיקרון כלשהו. מצד שני גם אם הדבר נעשה בכוונה – עדיין אין עקביות בעניין זה בכתר. והשוו: &quot;מָעוּזִּ֖י&quot; ([[שמואל ב כב/טעמים#כב לג|שמ&quot;ב כב לג]]), &quot;מָעוּזִּֽי׃&quot; ([[תהלים לא/טעמים#לא ה|תהלים לא,ה]]), &quot;מָ֝עוּזָּ֗ם&quot; ([[תהלים לז/טעמים#לז לט|תהלים לז,לט]]), &quot;מָעוּזִּי֮&quot; ([[תהלים מג/טעמים#מג ב|תהלים מג,ב]]), &quot;מָע֫וּזּ֥וֹ&quot; ([[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]]).
#חריגים בניקודו של ה&quot;כתיב&quot; (4 מקומות): &quot;עֲנִוִים֙&quot; (עֲנִיִּים֙ קרי; [[ישעיהו לב/טעמים#לב ז|לב,ז]]), &quot;חֹראָיהָ֗ם&quot; (צוֹאָתָ֗ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;אֵאֵ֥ שַׁיְנֵיהֶ֖ם&quot; ([מֵימֵ֥י] רַגְלֵיהֶ֖ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;מֵי־אִתִּֽי׃&quot; (מֵאִתִּֽי׃ קרי; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|מד,כד]]).
#מקף בתיבת משרת (4-5 מקומות): א. &quot;נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ&quot; ([[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|מ,ז]]); ב. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙&quot; ([[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|נט,טז]]); ג. &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot;? ([[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] לפי ברויאר, וכך נראה יותר מעיון בכתב־היד, וכן הוא גם בכתבי־היד הקרובים לכתר [ל,ש1,ק,ל-א,ק25] ובדפוסים; אבל אולי צריך לקרוא רֽוּחַ־יְהוָ֖ה כמו שקבעו במקראות גדולות הכתר); ד. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙&quot; ([[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|סג,ה]]); ה. &quot;אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי&quot; ([[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|סו,ח]]).

לגבי שלושת הסוגים האחרונים (10-11 מקומות), נוסח הכתר ברור לגמרי בכמעט כולם (למעט &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot; ב[[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] כספק מקף בתיבת משרת), ובכולם מדובר על נטייה רווחת בכתר (ולא בטעות סופר) או לפחות על חוסר עקביות בשיטת הניקוד. נטיות אלו אינן עניין של חובה (כי אף הכתר עצמו אינו עקבי לגמרי לגביהן). ולכן לגבי מקף בתיבת משרת ולגבי ניקודו של תיבת הכתיב, במהדורתנו נעצב את המקומות האלה לפי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו|שיטתנו]], ונציין את השינויים בתיעוד הנוסח. ולגבי שתי המילים &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום מָעוּזּ֗וֹ) ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; (במקום &quot;בְּמָעוּזִּ֔י&quot;), בשתיהן אות הזי&quot;ן תהיה דגושה, כמקובל לא רק בכתבי־היד הקרובים לכתר ובדפוסים, אלא גם בכתר עצמו במקומות אחרים, וכך נשמור על עקביות למען הקורא ובהתאם למטרת העיצוב במהדורתנו.{{הערה|גם הרב ברויאר במהדורותיו החליט כך, וכנראה מאותן סיבות. אך במקראות גדולות הכתר קבעו &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; כדי להעביר את נוסח הכתר בדיוק למרות חריגותו וחוסר העקביות שבו.}}

אמנם לגבי שלושת הסוגים הראשונים (כלומר ארבעת המקומות בספר ישעיהו שבהם יש ספק כלשהו לגבי קריאת כתב־היד או לגבי כוונתו של המנקד, ואם כן יש קושי מסוים בקביעת עצם הנוסח), נצטרכנו להכריע בעצמנו על פי עיון חוזר בכתב־היד ועל פי שיקול הדעת. בארבעת המקומות האלה בספר ישעיהו החלטנו כך:
#ספק קל לגבי אות אחת: בתיבת &quot;מְרִימָ֔יו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]) נמחק החלק התחתון ביו&quot;ד הראשונה, אבל האות קיימת ברובה. גם בכתבי־יד אחרים הקרובים לכתר (ל,ק,ש1) נכתבה התיבה מלאה עם יו&quot;ד פעמיים. ייתכן שהמוחק ויתר על המחיקה באמצע, אבל לא שב כדי להשלים את החלק המחוק. ובכל מקרה האות קיימת בפועל בכתר כמו בכתבי־היד ובדפוסים (וכך גם במהדורות ברויאר, במקראות גדולות הכתר, ובמכון ממרא). לכן תופיעה במהדורתנו &quot;מְרִימָ֔יו&quot; בכתיב מלא בלי שום ציון; שאר המידע לגבי האות המסופקת יהיה בתיעוד הנוסח, והמילה תופיעה ב[[#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|רשימת המקומות החריגים בנוסח הכתיב בכתר]].
#ספק לגבי טעם ([[ישעיהו נה/טעמים#נה ה|נה,ה]]): &quot;וְלִקְד֛וֹשׁ&quot; או &quot;וְלִקְד֥וֹשׁ&quot;? הצורה השנייה מתאימה יותר לכללי הטעמים: &quot;לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃&quot;, וכך מופיע בכתבי־היד האחרים הקרובים לכתר (ל,ק) ובדפוסים; וכן הכריעו ברויאר ומג&quot;ה.{{הערה|כמעט שאין טעויות בכלל במערכת הטעמים בכתר; ראו על כך בייבין, כא.2 (עמ' 197), וייתכן שיש להוסיף את התיבה הזו בתור ספק לשני המקומות שכבר ציין (גם בהם מדובר על נקודת תביר בטעם שצפוי להיות מרכא). אך מהצבע והצורה של הנקודה ייתכן שיש כאן כתם דיו ולא נקודה שהסופר כתב אותה בכוונה, ואם כן מדובר על מרכא ואין טעות.}}
#טעמים לא ברורים ([[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|מה,ו]]): &quot;אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot; או &quot;אֲנִֽי־יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot;? במהדורתנו קיבלנו את הגרסה הראשונה לאחר עיון בכתב־היד (בדומה למקראות גדולות הכתר, ולפי זה אין צורך לתיקון בספק של ברויאר).
#ספק געיה ([[ישעיהו יד/טעמים#יד ב|יד,ב]]): &quot;בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot; או &quot;בֵּית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot;? הגעיה מטושטשת ואף ייתכן שהיא לא קיימת, אבל מעיון בצילום כתב־היד נראה לנו יותר שהסימן קיים; ולכן במהדורתנו באה הגעיה בהתאם לדעתו של ברויאר ובניגוד למקראות גדולות הכתר.

כל המקומות הנ&quot;ל מצויינים ברשימת השינויים של ברויאר. אבל יש עוד מספר מקומות בספר ישעיהו הדורשים הסבר או תיעוד (והם אינם מובאים כלל ברשימת ברויאר אלא תוקנו או שונו במהדורתו בלי שום הערה):
#טעויות סופר מובהקות בניקוד (ע&quot;פ ייבין):
##ב[[ישעיהו יד/טעמים#יד יא|יד,יא]] בתיבת &quot;וּמְכַסֶּ֖יךָ&quot; חסרה נקודת השורוק (א=ומְכַסֶּ֖יךָ).
##ב[[ישעיהו יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] בתיבת &quot;ר֧וּחַ&quot; (השנייה) חסרה פתח גנובה (א=ר֧וּח).
#תופעות של &quot;קרי וכתיב&quot; הקיימים בכתבי־היד הקרובים לכתר, וכן בדפוסים ובמהדורות ברויאר, אבל אינם מצוינים בכתר עצמו; ברובם מדובר על כתיב מלא בוי&quot;ו במקום שיש קמץ (קטן): &quot;אֶשְׁקֳוטָ֖ה&quot; ([[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|יח,ד]]); &quot;עַד־יַֽעֲבָור־זָֽעַם׃&quot; ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]]); &quot;יִסְגָּוד־ל֤וֹ&quot; ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]). בשלושת המקומות האלה ציין ברויאר קרי וכתיב אע&quot;פ שאין ציון כזה בכתר, ולמרות שמדובר על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#&quot;קרי וכתיב&quot; של אֵם קריאה|קרי וכתיב של אֵם קריאה]] (ו'). והשוו גם: &quot;הֹבִ֔אישׁ&quot; ([[ישעיהו ל/טעמים#ל ה|ל,ה]]).
#אותיות גדולות וקטנות: &quot;אֹ֖רֶ{{אות-ק|ן}}&quot; בנו&quot;ן זעירא ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|מד,יד]]), &quot;{{אות-ג|צֹ}}פָ֞ו&quot; בצד&quot;י גדולה ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]). במהדורתנו נביא את שתי האותיות המיוחדות בהתאם לשיטתנו ע&quot;פ המנהג.{{הערה|בניגוד למקראות גדולות הכתר, בו ויתרו על הצד&quot;י הגדולה ב&quot;צֹפָ֞ו&quot; ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]) שאין לה סימוכין במסורת הכתר.}}
#שם הוי&quot;ה: ב[[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ישעיהו ל,א]] נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה (א*=נְאֻם־יְהֹוָ֔ה)

עוד נקודות טכניות לגבי התצוגה של ספר ישעיהו:
*לגבי תצוגת הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot; (חסרת-יו&quot;ד), ולגבי צורות חריגות שלה כגון &quot;יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה&quot; ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|לו,ב]]), ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot;|כאן]]'''.
*יש מנהג יפה בדפוסים לסיים ספר במקרא בדבר טוב, על ידי חזרה על פסוק טוב שבא קצת לפני הפסוק האחרון (בסוף הספרים ישעיהו, מלאכי, איכה, קהלת). במהדורות ימינו המנהג קיים בדפוס קורן ואף במהדורת דותן (למרות שהמנהג אינו קיים בכתי&quot;ל). שמרנו על המנהג היפה הזה במהדורתנו, ואת הפסוק הנוסף הדפסנו כמקובל באותיותיו בלבד (בלי ניקוד וטעמים) כדי להמחיש שהוא לא חלק מנוסח המסורה. בתיעוד הנוסח שבדף המסורה ציינו שהמנהג אינו קיים בכתבי־היד.

'''תהליך העריכה של ספר ישעיהו, כמו שהוא מתואר כאן, שימש בתור מודל גם עבור עריכתם של שאר ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים: נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה==
{{בעבודה}}

נוסח האותיות בכתר ארם צובה מדויק להפליא. אך אפילו בו יש – לעתים רחוקות – כתיב מסוים שלא ברור לחלוטין אם הוא מתאים לנוסח המסורה. ברוב המקומות מדובר רק בספק, ואפילו בספק קלוש, לגבי זהותה של אות מסוימת בכתר. אבל יש גם מקומות אחדים ונדירים שבהם הכתיב בכתר חורג מהמסורה בסבירות גבוהה.

המבחן עבור &quot;התאמה למסורה&quot; נשען על השיטה שעסקנו בה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|בפרק השלישי]]''' של המבוא למהדורתנו (על נוסח הכתיב בתורה): אם לוקחים בחשבון את הערות המסורה מצד אחד, ואת הכתיב הנמצא ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר מצד שני, אז ניתן להגיע אל נוסח מוסכם כמעט בכל האותיות בתנ&quot;ך. נוסח זה מסכים בפועל לנוסח האותיות בכתר ארם צובה (במקומות שהוא קיים) כמעט בכל מקום, והיוצאים מן הכלל נדירים ביותר.

להלן רשימה של כל המקומות האפשריים בכתר שיש בהם ספק, ואפילו ספק קל עד קלוש, לגבי התאמה למסורה. הטבלה מציגה שני סוגים שונים של ספקות בנוסח הכתיב:
#ספק לגבי אות אחת בכתר (24 מקומות);
#ספק לגבי צירוף בין שתי תיבות בכתר, כגון &quot;מַלְכִּישׁ֔וּעַ&quot; או &quot;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&quot; (3 שמות ב-7 מקומות).

בעמודה הימנית בטבלה מצוין מספר הפסוק ביחד עם קישור לדף של הפרק. בעמודה האמצעית מופיע הנוסח הבעיתי בכתר (אפילו בספק), ובצד שמאל נוסח אחר שאולי מתאים יותר למסורה. הנוסח המופיע במהדורתנו לגבי כל פריט מסומן בכוכבית (*).{{הערה|למידע מלא לגבי כל פריט יש לראות את תיעוד הנוסח הנמצא בתוך דף העריכה של הפרק (יש קישור ישיר לפרק בעמודה הימנית של הטבלה). לא הבאנו ברשימה זו את [[#אותיות גדולות וקטנות|האותיות הגדולות והקטנות במהדורתנו]], השונות ברובן ממה שמופיע בכתר.}}

{| border=&quot;1&quot; align=center
|+ '''מקומות חריגים בנוסח הכתיב בכתר ארם צובה'''
|-
|colspan=3 align=center|'''נוסח האותיות'''
|-
!פסוק
!הנוסח בכתר
!נוסח אחר
|-
|[[יהושע ח/טעמים#ח ח|יהושע ח,ח]]
|'''בְּ'''תָפְשְׂכֶ֣ם?
|'''כְּ'''תׇפְשְׂכֶ֣ם*
|-
|[[יהושע י/טעמים#י יד|יהושע י,יד]]
|'''בַּ'''יּ֤וֹם?
|'''כַּ'''יּ֤וֹם*
|-
|[[יהושע טו/טעמים#טו סא|יהושע טו,סא]]
|וּסְ'''בָ'''כָֽה?
|וּסְ'''כָ'''כָֽה*
|-
|[[שופטים ז/טעמים#ז יז|שופטים ז,יז]]
|'''בַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה?
|'''כַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה*
|-
|[[שמואל א ח/טעמים#ח כ|שמ&quot;א ח,כ]]
|מַלְכֵּ֙'''י'''נוּ֙?
|מַלְכֵּ֙נוּ֙*
|-
|[[שמואל ב ז/טעמים#ז כב|שמ&quot;ב ז,כב]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[מלכים א ג/טעמים#ג כ|מל&quot;א ג,כ]]
|יְשֵׁ'''י'''נָ֔ה?
|יְשֵׁנָ֔ה*
|-
|[[מלכים א ו/טעמים#ו כט|מל&quot;א ו,כט]]
|וְתִמֹר֔'''וֹ'''ת!
|וְתִמֹרֹ֔ת*
|-
|[[ישעיהו י/טעמים#י טו|ישעיהו י,טו]]
|מְרִימָ֔ו?
|מְרִימָ֔'''י'''ו*
|-
|[[ירמיהו לג/טעמים#לג כו|ירמיהו לג,כו]]
|כתיב=אָשִׁ֥'''י'''ב?&lt;br&gt;(אין קרי)
|כתיב=אָשִׁ֥'''ו'''ב*&lt;br&gt;(קרי=אָשִׁ֥יב)*
|-
|[[ירמיהו מט/טעמים#מט ח|ירמיהו מט,ח]]
|הֶעְמִ֣'''י'''קוּ*
|הֶעְמִ֣קוּ
|-
|[[יחזקאל כד/טעמים#כד כד|יחזקאל כד,כד]]
|בְּב'''וֹ'''אָ֕הּ*
|בְּבֹאָ֕הּ
|-
|[[יחזקאל כט/טעמים#כט ז|יחזקאל כט,ז]]
|'''כְּ'''תָפְשָׂ֨ם?
|'''בְּ'''תׇפְשָׂ֨ם*
|-
|[[יחזקאל לא/טעמים#לא יא|יחזקאל לא,יא]]
|'''בְּ'''רִשְׁע֖וֹ?
|'''כְּ'''רִשְׁע֖וֹ*
|-
|[[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|יחזקאל לה,ט]]
|כתיב=תָ'''ו'''שֹׁ֑בְנָה?
|כתיב=תָ'''י'''שֹׁ֑בְנָה*
|-
|[[יחזקאל לז/טעמים#לז י|יחזקאל לז,י]]
|וַיִּֽ'''הְ'''י֗וּ?
|וַיִּֽ'''חְ'''י֗וּ*
|-
|[[הושע ו/טעמים#ו יא|הושע ו,יא]]
|'''כְּ'''שׁוּבִ֖י?
|'''בְּ'''שׁוּבִ֖י*
|-
|[[עמוס ה/טעמים#ה כז|עמוס ה,כז]]
|וְהִגְלֵ'''י'''תִ֥י*
|וְהִגְלֵתִ֥י
|-
|[[מיכה ו/טעמים#ו ב|מיכה ו,ב]]
|מ֣'''וֹ'''סְדֵי*
|מֹ֣סְדֵי
|-
|[[נחום ג/טעמים#ג יז|נחום ג,יז]]
|וְנֹדַ֔ד
|וְנ'''וֹ'''דַ֔ד*
|-
|[[דברי הימים א ח/טעמים#ח ו|דה&quot;א ח,ו]]
|אֵ'''ה֑'''וּד?
|אֵ'''ח֑'''וּד*
|-
|[[דברי הימים א יז/טעמים#יז כ|דה&quot;א יז,כ]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]
|לַבֵּ֣נ'''י'''׀יְמִינִי כתיב (!)&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|לַבֵּ֣נ׀יְמִינִי כתיב*&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|-
|[[דברי הימים ב כח/טעמים#כח יח|דה&quot;ב כח,יח]]
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ (וְאֶת־)[וּ]בְּנֹתֶ֑יהָ (!)
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ*
|-
|colspan=3 align=center|'''שמות מורכבים / תיבות מחוברות'''{{הערה|1=לגבי תיבות מורכבות במקרא, יש רשימה [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n119/mode/1up?view=theater במסורה הגדולה של כתי&quot;ש1 על במדבר א'], אותה העתיקו מתוך כתר ארם צובה: &quot;[מלין] דכתב' חדה וכן קורין '''ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג''''...&quot;. קבענו את הנוסח לפי רשימה זו גם אם יש מקף בין שתי התיבות בכתר.}}
|-
|[[שמואל א יד/טעמים#יד מט|שמ&quot;א יד,מט]]&lt;br&gt;[[שמואל א לא/טעמים#לא ב|שמ&quot;א לא,ב]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ח/טעמים#ח לג|דה&quot;א ח,לג]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ט/טעמים#ט לט|דה&quot;א ט,לט]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א י/טעמים#י ב|דה&quot;א י,ב]]
|וּמַלְכִּי'''־'''שׁ֑וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ
|וּמַלְכִּישׁ֑וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*
|-
|[[זכריה יב/טעמים#יב יא|זכריה יב,יא]]
|הֲדַד'''־'''רִמּ֖וֹן*
|הֲדַדְרִמּ֖וֹן
|-
|[[איוב יח/טעמים#יח טו|איוב יח,טו]]
|מִבְּלִי־ל֑וֹ
|מִבְּלִיל֑וֹ*
|}

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים: אותיות מיוחדות==

{{עוגן|אותיות גדולות וקטנות}}'''א. אותיות גדולות וקטנות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות גדולות וקטנות|כמו בתורה]], לרוב אין ביצוע של אותיות גדולות וקטנות בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, אפילו במקומות שהאות המיוחדת מוזכרת במפורש ברשימות המסורה והערותיה. האזכורים בספרות המסורה והביצוע בכתבי־היד נראים קצת יותר מובהקים לגבי האותיות הקטנות מאשר לגבי האותיות הגדולות. כתיבת האותיות (הקטנות לפני הגדולות בדרך כלל כנראה) התקבלה באופן הדרגתי בכתבי־היד ובדפוסים, ובמשך הזמן הפכה להיות אחד מסימני ההיכר של &quot;נוסח המסורה&quot;, למרות שהיא לא הייתה כך בהתחלה.

הרשימה הבאה מכילה אוסף מקסימלי של האותיות הגדולות והקטנות בספרי הנביאים והכתובים.{{הערה|היא מבוססת בעיקר על הרשימה המובאת [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית] (1906), וכוללת כמעט כל אות אפשרית.}} רוב האותיות ברשימה זו מופיעות גם בדפוס קורן, ולכן הן מופיעות בפועל גם במהדורתנו (ברשימה זו הן מסומנות בכוכבית).{{הערה|אותיות גדולות וקטנות שאין להן ביצוע בדפוס קורן, אבל מופיעות בכתבי־יד או בדפוסים אחרים, צוינו בתיעוד הנוסח בתור &quot;יש דפוסים&quot;.}} אותיות שבאות לידי ביטוי של ממש בתוך כתבי־היד מצוינות ברשימה.

#'''(ג)''' [[יהושע יד/טעמים#יד יא|יהושע (יד,יא)]]: [כְּכֹ֥חִי]* / [{{מ:אות-ג|כְּ}}כֹ֥חִי]
#'''(ק)''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יט|שמואל (שמ&quot;ב כא,יט)]]: [בֶּן־יַעְ{{מ:אות-ק|רֵ֨}}י]*
#'''(ג)''' [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מלכים (מל&quot;ב יז,לא)]]: [נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*=ל?,ש1{{הערה|ראו עוד בתיעוד הנוסח וב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים כתיב|הערות על נוסח האותיות בספר מלכים בכתי&quot;ל]].}}
#'''(ק)''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|ישעיהו (מד,יד)]]: [אֹ֖רֶ{{מ:אות-ק|ן}}]*=מ&quot;ק-א
#'''(ג)''' [[ישעיהו נו/טעמים#נו י|ישעיהו (נו,י)]]: [{{מ:אות-ג|צֹ}}פָ֞ו]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו יד/טעמים#יד ב|ירמיהו (יד,ב)]]: [וְ{{מ:אות-ק|צִ}}וְחַ֥ת]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו לט/טעמים#לט יג|ירמיהו (לט,יג)]]: [וּנְבֽוּשַׁזְבָּ{{מ:אות-ק|ן֙}}]*
#'''(ק)''' [[נחום א/טעמים#א ג|נחום (א,ג)]]: [בְּ{{מ:אות-ק|ס}}וּפָ֤ה]*
#'''(ג)''' [[מלאכי ג/טעמים#ג כב|מלאכי (ג,כב)]]: [{{מ:אות-ג|זִ}}כְר֕וּ]*
#'''(ק)''' [[תהלים כד/טעמים#כד ד|תהלים (כד,ד)]]: [לַשָּׁ֣וְא]* / [לַשָּׁ֣{{מ:אות-ק|וְ}}א]
#'''(ג)''' [[תהלים עז/טעמים#עז ח|תהלים (עז,ח)]]: [הַ֭לְעוֹלָמִים]* / [{{מ:אות-ג|הַ֭}}לְעוֹלָמִים]
#'''(ג)''' [[תהלים פ/טעמים#פ טז|תהלים (פ,טז)]]: [וְ֭{{מ:אות-ג|כַ}}נָּה]*
#'''(ג)''' [[תהלים פד/טעמים#פד ד|תהלים (פד,ד)]]: [{{מ:אות-ג|קֵ֥}}ן]*
#'''(ג)''' [[משלי א/טעמים#א א|משלי (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|מִ֭}}שְׁלֵי]*
#'''(ק)''' [[משלי כח/טעמים#כח יז|משלי (כח,יז)]]: [אָ֭{{מ:אות-ק|דָ}}ם]*
#'''(ק)''' [[משלי ל/טעמים#ל טו|משלי (ל,טו)]]: [הַ֤{{מ:אות-ק|ב}}]*
#'''(ק)''' [[איוב ז/טעמים#ז ה|איוב (ז,ה)]]: [ו{{מ:אות-ק|ג}}יש (כתיב) וְג֣וּשׁ (קרי)]*
#'''(ג)''' [[איוב ט/טעמים#ט לד|איוב (ט,לד)]]: [שִׁבְ{{מ:אות-ג|ט֑}}וֹ]*
#'''(ק)''' [[איוב טז/טעמים#טז יד|איוב (טז,יד)]]: [עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶ{{מ:אות-ק|ץ}}]* (פרץ [2])
#'''(ק)''' [[איוב לג/טעמים#לג ט|איוב (לג,ט)]]: [{{מ:אות-ק|חַ֥}}ף]*
#'''(ג)''' [[שיר השירים א/טעמים#א א|שיר השירים (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|שִׁ֥}}יר]*
#'''(ג)''' [[רות ג/טעמים#ג יג|רות (ג,יג)]]: [לִ֣י{{מ:אות-ג|נִ}}י]*
#'''(ק)''' [[איכה א/טעמים#א יב|איכה (א,יב)]]: [{{מ:אות-ק|ל֣}}וֹא]*
#'''(ק)''' [[איכה ב/טעמים#ב ט|איכה (ב,ט)]]: [{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ]*
#'''(ק)''' [[איכה ג/טעמים#ג לו|איכה (ג,לו)]]: [לְ{{מ:אות-ק|עַ}}וֵּ֤ת]*
#'''(ג)''' [[קהלת ז/טעמים#ז א|קהלת (ז,א)]]: [{{מ:אות-ג|ט֥}}וֹב]*
#'''(ג)''' [[קהלת יב/טעמים#יב יג|קהלת (יב,יג)]]: [{{מ:אות-ג|ס֥}}וֹף]*
#'''(ג)''' [[אסתר א/טעמים#א ו|אסתר (א,ו)]]: [{{מ:אות-ג|ח֣}}וּר]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ז|אסתר (ט,ז)]]: [פַּרְשַׁנְדָּ֛{{מ:אות-ק|תָ}}א]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [פַּרְמַ֙{{מ:אות-ק|שְׁ}}תָּא֙]*
#'''(ג,ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [{{מ:אות-ג|וַ}}יְ{{מ:אות-ק|זָֽ}}תָא]*
#'''(ג)''' [[אסתר ט/טעמים#ט כט|אסתר (ט,כט)]]: [וַ֠{{מ:אות-ג|תִּ}}כְתֹּ֠ב]*
#'''(ק,ג)''' [[דניאל ו/טעמים#ו כ|דניאל (ו,כ)]]: [בִּשְׁ{{מ:אות-ק|פַּ}}רְ{{מ:אות-ג|פָּ}}רָ֖א]*
#'''(ג)''' [[דברי הימים א א/טעמים#א א|דברי הימים (דה&quot;א א,א)]]: [{{מ:אות-ג|אָ}}דָ֥ם]*

{{עוגן|אותיות מנוקדות}}'''ב. אותיות מנוקדות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות מנוקדות|כמו בתורה]], יש ביצוע מובהק לאותיות המנוקדות בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה והערותיה. מתוך 15 תיבות סה&quot;כ בתנ&quot;ך (שיש בהן אות מנוקדת אחת או כמה אותיות מנוקדות), 5 מהן נמצאות בספרי הנביאים והכתובים. לפעמים יש אי־הסכמה מודעת לגבי פרטים מסוימים בכתבי־היד העיקריים שעליהם מבוססת מהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל), והם מתועדים ברשימה זו.

#[[שמואל ב יט/טעמים#יט כ|שמואל (שמ&quot;ב יט,כ)]]: [יָׄצָ֥אׄ]*=א / ל=יָׄצָ֥ׄאׄ (=מ&quot;ס-ל)
#[[ישעיהו מד/טעמים#מד ט|ישעיהו (מד,ט)]]: [הֵ֗ׄמָּׄהׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מא/טעמים#מא כ|יחזקאל (מא,כ)]]: [הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו כב|יחזקאל (מו,כב)]]: [מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ]*=א,ל
#[[תהלים כז/טעמים#כז יג|תהלים (כז,יג)]]: [לׅׄוּׅׄלֵׅׄ֗אׅׄ]*=א / ל=[לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ] (=מ&quot;ק-ל) / מ&quot;ס-ל=[לׅׄוּׄלֵׅׄ֗אׅׄ]

{{עוגן|נו&quot;ן הפוכה}}'''ג. נו&quot;ן הפוכה:''' תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת בנביאים וכתובים ב[[תהלים קז/טעמים|מזמור ק&quot;ז שבספר תהלים]] (שבע פעמים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נו&quot;ן הפוכה|בתורה]] היא נמצאת סביב [[במדבר י/טעמים#י לד|פרשה אחת]] (סה&quot;כ פעמיים בהתחלה ובסוף הפרשה). מקומן וצורתן בתהלים נקבעה במהדורתנו על בסיס כתר ארם צובה, בהתאמה קלה לעיצוב שבמהדורתנו.

תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:
#'''[[תהלים קז/טעמים#קז כג|במהדורתנו]] (מזמור ק&quot;ז, בשבעת הפסוקים הבאים: כג, כד, כה, כו, כז, כח; מ)'''
#'''[https://archive.org/details/Aleppo_Codex/page/n524/mode/1up בכתר ארם צובה]'''
#[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F389A.jpg בכתי&quot;ל] [http://tanach.us/Tanach.xml?Ps107:1-107:43 (הקלדת וסטמינסטר)]
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n679/mode/1up בכתי&quot;ש1]
#[https://archive.org/details/BL_Or2375_02Psalms/page/n118/mode/1up בכתי&quot;ב1]
#במ&quot;ג דפוס ונציה: [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1437/mode/1up עמוד ראשון] | [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1438/mode/1up עמוד שני]

{{עוגן|אותיות תלויות}}'''ד. אותיות תלויות:''' תופעת האותיות התלויות נמצאת בארבעה מקומות בספרי הנביאים והכתובים, ואינה קיימת כלל בתורה.

#[[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים (יח,ל)]]: [בֶּן־מְ{{אות תלויה במקרא|נַ|שופטים יח ל}}שֶּׁ֜ה]*=א,ל
#[[תהלים פ/טעמים#פ יד|תהלים (פ,יד)]]: [מִיָּ֑{{מ:אות תלויה|עַ|תהלים פ יד}}ר]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח יג|איוב (לח,יג)]]: [רְשָׁ{{מ:אות תלויה|עִ֣}}ים]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח טו|איוב (לח,טו)]]: [מֵרְשָׁ{{אות תלויה במקרא|עִ֣|איוב לח טו}}ים]*=א,ל

===תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים===

לעתים רחוקות יש תוספת פסוקים בנ&quot;ך, בכתבי־היד המאוחרים (אך לא בכתבי־היד הטברנים והקרובים לכתר) ובדפוסים הנפוצים. יש בתוספות הללו מילוי של פרטים בקטסט לפי פסוקים מקבילים.

'''א.''' ב[[יהושע כא/טעמים|יהושע פרק כ&quot;א]] יש תוספת של שני פסוקים (אחרי פסוק ל&quot;ה) שנדפסה בדפוסים רבים. התוספת מבוססת על הפסוקים המקבילים בספר דברי הימים ([[דברי הימים א ו/טעמים#ו סג|דה&quot;א ו,סג2-סד]]), והיא נמצאת בחלק מכתבי־היד מימי הביניים.{{הערה|1=כך במספר כתבי־יד ספרדים, לדוגמה: [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n247/mode/1up?view=theater כת&quot;י פריז Heb 25] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני פסוקים לא נכתבו בספר הלל&quot;); ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n267/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה] ובהערה לצדו (&quot;אלו שנים פסוקים אינם בהללי ואין ראוי לכתבם&quot;); ב[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images/page/n254/mode/1up תנ&quot;ך קטלוניה] ובהערה לצדו (&quot;במקרא מדוייקת לא מצאנו אלו השני פסוקים וכן כתב גם הקמחי&quot;); ב[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n428/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני הפסוקים אינם כתובי' בהללי&quot;). אמנם ב[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n103/mode/1up?view=theater כתר שם טוב] התוספת לא נכתבה, ובהערה צוין: &quot;ויש ספ'[רים] שכתו'[ב] כאן וממטה ראובן, ואת קדמות, הכתו'[בים] בד'[ברי] הי'[מים] ורבנו האיי גאון ז&quot;ל כ[ת]'[ב] שאין נכתבי'[ם] כאן וכן בהללי ובס'[פר] הבבלי ובש' שתי אחיות.&quot; בכתי&quot;ב1 מתימן [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n51/mode/1up?view=theater התוספת לא נמצאת], אך יד מאוחרת הוסיפה אותה בשוליים בשני תיגאן נוספים: [https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n58/mode/1up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n170/mode/1up?view=theater כאן]; ובעוד אחד הוא [https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n112/mode/1up?view=theater כתוב בסוגריים].}} אך היא לא נמצאת כלל בכתבי־יד טברניים מובהקים כגון א,ל,ק,ש1 (בהם הטקסט הזה נמצא בדברי הימים בלבד), והיא גם לא משתקפת בסכומי הפסוקים בספר יהושע; '''לכן התוספת לא מופיעה במהדורתנו''' (וראו עוד ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yehoshua/21.35#m6e0nf מנחת שי]).

ברוב הדפוסים שבהם מופיעה התוספת, יש קיצור לעומת הפסוקים בדברי הימים, ולעומת האזכורים האחרים של ערי המקלט ביהושע. אך יש גם נוסח מורחב יותר שכולל את המלים &quot;את עיר מקלט הרצח&quot; (כמו ביהושע) ו&quot;את בצר '''במדבר'''&quot; (כמו בדברי הימים). להלן הנוסח של התוספת (הנוסח המורחב מובא בסוגריים עגולים):

{{מ:טעמי המקרא}}
:&lt;קטע התחלה=תוספת של שני פסוקים/&gt;וּמִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן (אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ) [אֶת־בֶּ֖צֶר / (אֶת־בֶּ֥צֶר בַּמִּדְבָּ֖ר)] וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ (וְ)אֶת־יַ֖הְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃ (וְ)אֶת־קְדֵמוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ (וְ)אֶת־מֵיפַ֖עַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃&lt;קטע סוף=תוספת של שני פסוקים/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

תוספת זו נדפסה בתחתית הדף מחוץ לרצף הפסוקים (בלי מספרים) במהדורותיהם של [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/33/mode/1up בֶּר], [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n394/mode/1up לטריס], דותן וקורן. בכולן נדפס הנוסח '''הקצר''', חוץ מבער שהדפיס '''שילוב בין שני הנוסחים''' (בדומה למה שעשינו למעלה). במהדורות גינצבורג התוספת הקצרה נדפסה בתוך רצף הפסוקים, ושני הפסוקים שבתוספת ממוספרים. בהערותיו ציין גינצבורג את כתבי־היד שבהם התוספת קיימת או לא קיימת, והצביע על הבדלים בין הנוסח הארוך לנוסח הקצר; ראו ב[https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/433/mode/2up מהדורתו הראשונה] וב[https://archive.org/details/prophetaepriores00gins/page/55/mode/1up מהדורתו השניה]. בדפוסים כגון [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/386/mode/1up ליסֶר], המיוסדים על דפוס ון דר הוט (אמסטרדם, 1705) לא נדפסה התוספת. הם מציינים בהערה:

:בקצת ספרים יש כאן ב' פסוקים וממטה ראובן וגומר וטעות הוא ואינם ראויים להיות עיין בפירוש הרד&quot;ק ובמסרה וכן נמצא בג' ספרים ישנים מדויקים כתיבת יד.

למרות שהתוספת לא קיימת בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ובכתי&quot;ל בפרט, היא מובאת בדפוסים המבוססים ישירות על כתי&quot;ל. במהדורות דותן היא מובאת בתחתית העמוד. ב-BHS היא מובאת בפנים הטקסט (בתור פסוקים 36-37), אך באותיות קטנות, ויש הערה שמסבירה את המקורות של הטקסט. גם בהקלדה הדיגיטלית של כתי&quot;ל (UXCL) היא [https://tanach.us/Tanach.xml?Josh21:1-21:45 מובאת בפנים הטקסט] (בתור פסוקים 36-37), אך בגופן אפור, ויש הערת &quot;X&quot; אדומה לפני כל אחד משני הפסוקים המסביר שהטקסט אינו קיים בכתי&quot;ל. הנימוק להשאיר את התוספת בפנים הטקסט הוא כדי לשמור על המספור הקיים הפסוקים, וגם פרויקטים נוספים שנעשה בהם שימוש ב-UXLC מנסים לשמור על המספור הקיים (ביניהם [https://www.sefaria.org.il/Joshua.21.35?lang=he ספריא]). התוספת מובאת באתר &quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Yehoshua/21.35#m7e0n6 על התורה]&quot; אחרי פסוק ל&quot;ה בסוגריים מרובעים (&quot;במקצת נוסחאות&quot;).

'''ב.''' ב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']] יש תוספת של פסוק אחד (אחרי פסוק ס&quot;ז), הנמצאת בכתבי־יד מסוימים{{הערה|1=ראו לדוגמה בכתב יד פריס Heb 25, בו היא [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n796/mode/1up?view=theater נכתבה ואח&quot;כ נמחקה], וכמו כן ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n797/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה].}} ובדפוסים רבים. יש דיון לגבי התוספת הזאת ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Nechemyah/7.67#m7e0n6 מנחת שי], ולגבי דיוקם של כתבי־היד שבהם היא מופיעה. התוספת נמצאת בדפוסים רבים, לדוגמה: [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/1258/mode/1up?view=theater ליסֶר] (פסוק 68), [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n1265/mode/1up?view=theater לטריס] (פסוק 68), [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n90/mode/1up?view=theater בֶּר] (עיגול מסורה אחרי פסוק 67 מפנה אל התוספת המובאת בהערת שוליים בתחתית העמוד); במהדורות גינצבורג הפסוק הנוסף מובא רק בהערה המציינת כתבי־יד ודפוסים שבהם הוא נמצא ([https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה שנייה]).

מדובר על פריט מתוך רשימת העולים לציון, המופיע ב[[עזרא ב/טעמים|עזרא ב]] וב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה ז]] במקביל. הפסוק הנוסף ברשימה השנייה (נחמיה ז') לקוח מהרשימה הראשונה ('''[[עזרא ב/טעמים#ב סו|עזרא ב,סו]]'''):

{{מ:טעמי המקרא}}
:{{#קטע:עזרא ב/טעמים|סו}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

בחלק מהדפוסים אף מציינים גרסה אחרת של סוף הפסוק בתוספת האות ו':

{{מ:טעמי המקרא}}
:מָאתַ֖יִם (וְ)אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

התוספת נמצאת גם במהדורות קורן ודותן (בתחתית הדף). לעומת התוספת בספר יהושע, היא לא נמצאת בגוף הטקסט ב-BHS (רק הערת נוסח מפנה אל עזרא ב,סו), ולא באתרים [https://hcanat.us/Tanach.xml?Neh7:1-7:72 UXLC], ב[https://www.sefaria.org.il/Nehemiah.7.67?lang=he ספריא], ו&quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Nechemyah/7.67#m7e0n6 על התורה]&quot;.

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה==

&lt;קטע התחלה=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע התחלה=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;'''להלן רשימות של המקומות שבהם חרגנו מנוסח הניקוד והטעמים&lt;קטע סוף=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt; והגעיות שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי הנביאים והכתובים שבו.'''

&lt;קטע התחלה=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;א. בחלק מהמקומות מדובר על '''טעות ודאית''' בכתב־היד, ובחלק מדובר על '''ניקוד חריג'''{{הערה|ניקוד חריג יכול להיות שריד של שיטת ניקוד אחרת, ויש דוגמאות רבות לכך בכתי&quot;ל (לדוגמה חילופי סגול-פתח, או השמטת דגש באות יו&quot;ד אחרי וי&quot;ו ההיפוך). בכל זאת ניקוד כזה אינו מתאים לשיטת הניקוד שבוצעה ע&quot;י המסרן בעקביות ברוב המכריע של אותו כתב־היד, ולכן הוא נחשב לחריג.}} או ב'''הטעמה חריגה'''. ציינו פריטים כאלה בסימן קריאה ('''!''').

ב. בחלק מהמקומות החריגה בנוסח כתב־היד היא '''רק בספק''', בגלל שכתב־היד מטושטש, או בגלל שכוונתו של המסרן בסימון הניקוד או הטעם אינה חד-משמעית, או בגלל שבוצע תיקון בתוך כתב־היד (ע&quot;י המסרן עצמו או ע&quot;י יד מאוחרת). ציינו פריטים כאלה בסימן שאלה ('''?''').

ג. ברשימות הללו מובאות '''גם''' תופעות מיוחדות או ראויות לציון בנוסח הניקוד והטעמים בכתב־היד, אף אם '''לא''' חרגנו מנוסחו. אם הבאנו את נוסח כתב־היד במהדורתנו אז הפריט מסומן בכוכבית ('''*''').

ד. הרשימות '''אינן כוללות''' שינויים מנוסח כתב־היד בעקבות '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב הכללית במהדורתנו]]'''. &lt;קטע סוף=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;יש רשימות עצמאיות לחלק מהשינויים האלה משני סוגים, שהם נפוצים במיוחד ונמצאים במאות מקומות בתנ&quot;ך: ראו את רשימת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות]], ואת הרשימה ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת|עיצוב טעמי אמ&quot;ת]].

&lt;קטע התחלה=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;ה. בסוף כל פריט ציינו בקצרה את הסוג של הטעות או של התופעה המסוימת המופיעה בו, אך לא הבאנו את הנתונים המלאים לגביו. למידע מלא לגבי כל פריט המובא ברשימות, כולל השוואה לכתבי־יד נוספים, יש לעיין בהערת הנוסח הרלוונטית. הערות הנוסח ניתנות לצפייה '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ בקישור הזה]''', או על־ידי לחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (המופיע בפינה הימנית העליונה של כל דף פרק). לכל פריט ברשימה יש קישור ישיר אל הפסוק בהקשרו בתוך דף הפרק המלא, ובראש הדף אפשר למצוא &quot;הצג הערות נוסח&quot;.&lt;קטע סוף=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע סוף=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''שאינם קיימים בכתר ארם צובה''', ראו '''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי של המבוא]]'''.

===ספר יהושע===

'''[[ספר יהושע/טעמים|ספר יהושע]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

&lt;קטע התחלה=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;טעויות מובהקות וספקות בנוסח הניקוד והטעמים, ניקוד חריג או הטעמה חריגה, ועוד מקומות מיוחדים או ראויים לציון:&lt;קטע סוף=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;
#[[יהושע א/טעמים#א ז|א,ז]] (א?=כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה): בשתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע)?
#[[יהושע ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=קֻ֤ם): טעם מהפך במקום יתיב?
#[[יהושע ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א?=וַיָּנֻס֖וּ): מקום הטעם באות סמ&quot;ך?
#[[יהושע יד/טעמים#יד ז|יד,ז]] (א*=עִם־לְֽבָבִֽי): געיה בלמ&quot;ד
#[[יהושע טו/טעמים#טו נד|טו,נד]] (א?=וְחֻמְטָּ֗ה): טי&quot;ת דגושה?
#[[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א!=וּֽמִּמַּטֵּה־דָ֞ן): דגש מיותר באות מ&quot;ם הראשונה
#[[יהושע כא/טעמים#כא כב|כא,כב]] (א!=עָר֖ים): חסרה נקודת החיריק באות רי&quot;ש{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יהושע כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (א=תִֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

===ספר שופטים===

'''[[ספר שופטים/טעמים|ספר שופטים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שופטים ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א*=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙): שתי געיות בתיבה אחת{{הערה|הגעיה הראשונה פונטית והשניה געיה קלה; השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם. בתיבה זו יש גם שני חטפים להורות על התנעת השווא, וראו להלן ב[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים|רשימת החטפים]].}}
#[[שופטים ח/טעמים#ח י|ח,י]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים ט/טעמים#ט מח|ט,מח]] (א!=אֶת־הַקַּרְּדֻּמּ֜וֹת): רי&quot;ש דגושה
#[[שופטים יח/טעמים#יח יט|יח,יט]] (א*=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[שופטים יח/טעמים#יח כב|יח,כב]] (א!=הִרְחִ֖יקו): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שופטים כ/טעמים#כ ב|כ,ב]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים כ/טעמים#כ לה|כ,לה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שופטים יט/טעמים#יט ג|יט,ג]] (א-כתיב=לַהֲשִׁיבָ֔ו [א-קרי=לַהֲשִׁיבָ֔הּ]): חסרה נקודה במקביל למפיק בה&quot;א

===ספר שמואל===

'''[[ספר שמואל/טעמים|ספר שמואל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=רשימה זו לא כוללת את [[שמואל ב ז/טעמים#ז י|שמ&quot;ב ז,י]] (א=וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ); ברויאר ציין שם ספק געיה ביו&quot;ד בכתר, אבל לא נראה כך כלל.}}
#[[שמואל א א/טעמים#א ג|שמ&quot;א א,ג]] (א?=מִיָּמִ֣ים יָמִ֔ימָה): חסר פסק?
#[[שמואל א ז/טעמים#ז יא|שמ&quot;א ז,יא]] (א?=וַיִּרְדְּפ֖וּ): אין געיה באות וי&quot;ו?
#[[שמואל א יא/טעמים#יא ג|שמ&quot;א יא,ג]] (א=יָמִ֗ים): נקודה אחת לטעם רביע, ולא שתי נקודות לטעם זקף קטן
#[[שמואל א יד/טעמים#יד נב|שמ&quot;א יד,נב]] (א?=וְרָאָ֨ה שָׁא֗וּל): הטעמה חריגה של קדמא ורביע (במקום קדמא ואזלא)?
#[[שמואל א טו/טעמים#טו א|שמ&quot;א טו,א]] (א*=יְהֹוָה֙ [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[שמואל א טו/טעמים#טו יא|שמ&quot;א טו,יא]] (א!=כׇּל־הַלָּֽילָה): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[שמואל א יז/טעמים#יז לד|שמ&quot;א יז,לד]] (א!=לאָבִ֖יו): חסר שווא באות למ&quot;ד
#[[שמואל א יח/טעמים#יח ח|שמ&quot;א יח,ח]] (א!=נָ֤תְנוּ [1]): מקום הטעם באות נו&quot;ן הראשונה
#[[שמואל א יח/טעמים#יח יט|שמ&quot;א יח,יט]]: (א*=בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת): תביר ותביר
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יז|שמ&quot;א יט,יז]] (א!=שַׁלְּחֵ֖נִי): צירה באות חי&quot;ת במקום חיריק
#[[שמואל א כא/טעמים#כא ב|שמ&quot;א כא,ב]] (א!=נ֔בֶה): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל א כג/טעמים#כג יז|שמ&quot;א כג,יז]] (א=אֶהְיֶה־לְּךָ֣): אין געיה
#[[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א?=לְֽגֹזֲזָ֑י): געיה באות למ&quot;ד במקום גימ&quot;ל?
#[[שמואל א כט/טעמים#כט ו|שמ&quot;א כט,ו]] (א!=וַיֹּ֤אמֶר): בטעם מהפך
#[[שמואל ב א/טעמים#א יט|שמ&quot;ב א,יט]] (א!=גִּבּוֹרִֽים): גימ&quot;ל דגושה
#[[שמואל ב ג/טעמים#ג ז|שמ&quot;ב ג,ז]] (א?!=פִּלֶּ֔גֶשׁ): דגש באות למ&quot;ד?
#[[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ&quot;ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח טז|שמ&quot;ב ח,טז]] (א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט): שווא באות וי&quot;ו
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח יח|שמ&quot;ב ח,יח]] (א?!=וְהַכְּרַתִ֖י): פתח באות רי&quot;ש?
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא יא|שמ&quot;ב יא,יא]] (א!=וַאֲדֹנִ֨י): חטף פתח באות אל&quot;ף
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כה|שמ&quot;ב יא,כה]] (א=בְּעֵינֶיךָ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כו|שמ&quot;ב יא,כו]] (א!=ותִּסְפֹּ֖ד): חסר פתח באות וי&quot;ו{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב א|שמ&quot;ב יב,א]] (א!=אֶל דָּוִ֑ד): חסר מקף
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב יא|שמ&quot;ב יב,יא]] (א=לְּרֵעֶ֑יךָ): למ&quot;ד דגושה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט מב|שמ&quot;ב יט,מב]] (א!=וְאֵת־בֵּיתוֹ֙): אל&quot;ף בצירה
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב ז|שמ&quot;ב כב,ז]] (א!=מֵהֵֽיכָלו֙): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב מ|שמ&quot;ב כב,מ]] (א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי): זי&quot;ן דגושה?
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג יג|שמ&quot;ב כג,יג]] (א!=עַדֻלָּ֑ם): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ&quot;ב כג,כד]] (א!=אֶלְחָנָן): חסר טעם המרכא
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ב|שמ&quot;ב כד,ב]] (א!=אַשֶׁר־אִתּ֗וֹ): חסרות נקודות החטף באל&quot;ף
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ג|שמ&quot;ב כד,ג]] כד,ג (א!=המֶּ֔לֶךְ): חסר פתח בה&quot;א{{הערה|שם=ייבין}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שמואל א ה/טעמים#ה ו|שמ&quot;א ה,ו]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֔ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א ה/טעמים#ה יב|שמ&quot;א ה,יב]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֑ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א י/טעמים#י ז|שמ&quot;א י,ז]] י,ז (א=תָבֹ֛אינָה): אין הערת קרי
#[[שמואל א יד/טעמים#יד כז|שמ&quot;א יד,כז]] (א-כתיב=וַתָּרְאֹ֖נָה)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יח|שמ&quot;א יט,יח]] (א-כתיב=בְּנָויֹֽת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יט|שמ&quot;א יט,יט]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כב|שמ&quot;א יט,כב]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=אֶל־נָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א כז/טעמים#כז ח|שמ&quot;א כז,ח]] (א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי)
#[[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]] (א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא)
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (א-כתיב=בִּֽנְהַר־֯ ): חסרים המקף לתיבה &quot;בנהר&quot;, והרווח והניקוד לתיבה &quot;פְּרָֽת&quot; הנקראת ואינה נכתבת.
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב כד|שמ&quot;ב יב,כד]] (א-כתיב=וַיִקְרָ֤א [א-קרי=וַתִּקְרָ֤א]): חסר דגש במקביל לתי&quot;ו של הקרי
#[[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]] (א-כתיב=יִשְׁאַל־֯ ): יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה &quot;אִ֖ישׁ&quot; הנקראת ולא נכתבת
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח יב|שמ&quot;ב יח,יב]] (א-כתיב=וְלֻ֨א [א-קרי=וְל֨וּ])
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]] (א-כתיב=כִּֽי־עַל־֯ ): אין רווח לתיבה &quot;כֵּ֥ן&quot; הנקראת ולא נכתבת, אבל נכתבו הניקוד והטעם בין התיבות למטה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט ז|שמ&quot;ב יט,ז]] (א-כתיב=לֻ֣א [א-קרי=ל֣וּ])
#[[שמואל ב כ/טעמים#כ יד|שמ&quot;ב כ,יד]] (א-כתיב=וַיִּקָּ֣ל֔הֲוּ)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=תְּלָוֻ֥ם)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שָׁםָּ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים): הערת קרי אחת לשתי התיבות
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד טז|שמ&quot;ב כד,טז]] (א-כתיב=הָאֲוְרֲ֥נָה)
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד יח|שמ&quot;ב כד,יח]] (א-כתיב=אֲרַ֥נֳיה)

===ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על החלק החסר בספר מלכים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כא|מל&quot;א ב,כא]] (א!=לַאֲדֹנִיָ֥הוּ): חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כח|מל&quot;א ב,כח]] (א?!=וַיָ֤נָס): כנראה חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ד/טעמים#ד ז|מל&quot;א ד,ז]] (א!=וְכִלְּכְּל֥וּ): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ו/טעמים#ו ח|מל&quot;א ו,ח]] (א=הַיְּמָנִ֑ית): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לג|מל&quot;א ז,לג]] (א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם): קו&quot;ף דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לז|מל&quot;א ז,לז]] (א=לְכֻלָּֽהְנָֽה): קווים לסילוק וגעיה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח ז|מל&quot;א ח,ז]] (א=מִלְּמָֽעְלָה): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח יא|מל&quot;א ח,יא]] (א*=כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים א י/טעמים#י כד|מל&quot;א י,כד]] (א!=וְכָל־הָאָ֔רֶץ): אין מתיגה
#[[מלכים א יד/טעמים#יד ג|מל&quot;א יד,ג]] (א!=עֲשָׁרָ֨ה): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יב|מל&quot;א יז,יב]] (א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יג|מל&quot;א יז,יג]] (א=עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים א יח/טעמים#יח לג|מל&quot;א יח,לג]] (א=וַיְּנַתַּח֙): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יח/טעמים#יח מג|מל&quot;א יח,מג]] (א=שֻׁ֭ב): מקום הטעם לימין (כמו דחי בטעמי אמ&quot;ת)
#[[מלכים א כ/טעמים#כ כט|מל&quot;א כ,כט]] (א?=&lt;נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה&gt;* או &lt;נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה&gt;): &quot;נֹכַח&quot; מוקפת ובגעיה או בטעם מרכא?
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יב|מל&quot;ב ה,יב]] (א!=דַּמֶּ֗שֶׂקּ): נקודה באות קו&quot;ף
#[[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל&quot;ב ח,ו]] (א=מִיּ֛וֹם עָזְבָ֛הֿ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר|לדעתו של ייבין יש כאן ובעוד מקום טעות נדירה ואף ייחודית בנוסח הטעמים בכתר (כתר, כא.2, עמ' 197) של נקודת תביר בטעם מרכא. אמנם יש להשוות את [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#תביר ומרכא|אותה התופעה בדיוק במגילת קֹהלת בכתי&quot;ש1]]. לכן ייתכן שיש כאן שיטה מודעת של הטעמה שאין כדוגמתה בכתבי־היד האחרים וגם לא בנוסח המקובל, ושיטה זו חריגה משיטת ההטעמה בשאר המקרא אף בכתר. אמנם יש עוד לשים לב ש'''אין''' פעמיים תביר בכתי&quot;ש1 בשני הפסוקים כאן בספר מלכים (כלומר גם אם הסופר של כתי&quot;ש1 בחר במודעות לאמץ את השיטה הזו ולא מדובר על טעות, אז הוא לא הצליח ליישם אותה במלואה). במהדורתנו בחרנו להטעים את התיבות במלכים ובקֹהלת בתביר ומרכא בעקביות, בהתאם למגמתה של המהדורה ובעקבות דרך ההטעמה המקובלת בשאר המקרא. כך עשה גם הרב ברויאר, בניגוד למג&quot;ה שבו הטעימו פעמיים תביר במלכים ואף בקֹהלת.}} (ובעניין נוסף: השארנו כאן את סימן הרפה במהדורתנו)
#[[מלכים ב י/טעמים#י י|מל&quot;ב י,י]] (א!=אֶלִיָּֽהוּ): אל&quot;ף בסגול
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע)
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ ט|מל&quot;ב כ,ט]] (א*=יְהֹוָ֔ה [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ יא|מל&quot;ב כ,יא]] (א!=וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֛הוּ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[מלכים א ז/טעמים#ז מה|מל&quot;א ז,מה]] (א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ)
#[[מלכים א ט/טעמים#ט ט|מל&quot;א ט,ט]] (א-כתיב=וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֥)
#[[מלכים ב ב/טעמים#ב טז|מל&quot;ב ב,טז]] (א-כתיב=הַגֵּיאָוֺ֑ת)
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ב|מל&quot;ב ד,ב]] (א-כתיב=לָ֖כי [א-קרי=לָ֖ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ג|מל&quot;ב ד,ג]] (א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי [א-קרי=שְׁכֵנָ֑יִךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי [א-קרי=נִשְׁיֵ֑ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=בֻ͏ָנַ֔יִכי [א-קרי=וּבָנַ֔יִךְ]): נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי&quot;ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]] (א-כתיב=יִסְלַח־נא יְהוָ֥ה): &quot;נא&quot; כתיב ולא קרי, ו&quot;יִסְלַח־&quot; מוקפת בקריאתה אל ה'
#[[מלכים ב י/טעמים#י כז|מל&quot;ב י,כז]] (א-כתיב=לְמֹחָרא֖וֹת)
#[[מלכים ב יא/טעמים#יא ב|מל&quot;ב יא,ב]] (א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים)
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=-המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=חֹרָיהָ֗ם [א-קרי=צוֹאָתָ֗ם]): השוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=&lt;ֵשֵׁ֥נַיְֵהֶ֖ם&gt; [א-קרי=מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם]): שתי נקודות הצֵרי הראשונות של &quot;קרי ולא כתיב&quot; דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב כא/טעמים#כא כ|מל&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו)

===ספר ישעיהו===

'''[[#ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה|ראו לעיל.]]'''

===ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על הקטע החסר בספר ירמיהו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו יב/טעמים#יב טז|יב,טז]] (א?=לְֽהִשָּׁבֵ֖עַ [2]): ספק געית שווא
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א!=וְלִקְלָ֔לָה): מקום הטעם באות למ&quot;ד הראשונה
#[[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה?
#[[ירמיהו מח/טעמים#מח כב|מח,כב]] (א?=דִּבְלָתָ֛יִם׃): קו ונקודת תביר במקום סילוק?
#[[ירמיהו נב/טעמים#נב כב|נב,כב]] (א!=נְחֹשֶׁת [1]): חסרה נקודת הטעם לרביע

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=חֳרְב֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו
#[[ירמיהו מט/טעמים#מט כח|מט,כח]] (א=וְשֳׁדְד֖וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב כד|ב,כד]] (א-כתיב=נַפְשָׁו֙): בלי נקודה מקבילה למפיק בה&quot;א בקרי &quot;נַפְשָׁהּ֙&quot;
#[[ירמיהו ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ): בלי דגש בגימ&quot;ל במקביל לכ&quot;ף  בקרי &quot;שֻׁכַּ֔בְתְּ&quot;
#[[ירמיהו טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה)
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א-כתיב=לְזַוָ֣עֲה)
#[[ירמיהו לד/טעמים#לד יז|לד,יז]] (א-כתיב=לְזַוָ֔עֲה)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א-כתיב=יָמִ֥ים [֯] נְאֻם־יְהוָ֑ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;בָּאִ֖ים&quot; (קרי ולא כתיב)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|לא,לח]] (א!=קָ֤וְה): הכתיב מנוקד בשווא למרות שהקרי הוא &quot;קָ֤ו&quot;
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ טו|נ,טו]] (א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ)
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|נ,כט]] (א-כתיב=אַל־יְהִי־[֯] פְּלֵיטָ֔ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;לָהּ֙&quot; (קרי ולא כתיב)

===ספר יחזקאל===

'''[[ספר יחזקאל/טעמים|ספר יחזקאל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[יחזקאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (א*=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (א*=כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[יחזקאל ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (א*=בַּעֲשׂ֩וֹתִי֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[יחזקאל י/טעמים#י יא|י,יא]] (א!=הָרֹ֙אשׁ֙): במעין טעם פשטא מלעיל
#[[יחזקאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א?=לַעָ֛יִן): נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|טז,יב]] (א*=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז לג|טז,לג]] (א=וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְ'''כׇ֨'''ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ): מתיגה חריגה לאחר פשטא
#[[יחזקאל כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א*=נִטְמְאִ֤֨ים): המקום היחיד בכל המקרא שיש בה שני טעמים מחברים בהברה אחת (הקדמא קודמת למהפך בקריאה)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח יז|כח,יז]] (א!=גָּ֤בַהּ): מקום הטעם באות גימ&quot;ל{{הערה|ראו גם ייבין, כתר, עמ' 16.}}
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=אֲדֹנָ֣י יְהֹוָ֔ה): שם הוי&quot;ה בניקוד של שם אדנות בשווא וקמץ, במקום ניקוד של אֱלֹהִים בשווא וחיריק, ובתוספת של נקודת חולם באות ה&quot;א הראשונה בדומה לניקוד הרגיל של אֱלֹהִים בשם הוי&quot;ה בכתר
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=בַּעֲשׂ֥ותִי): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין|הערת ייבין; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[יחזקאל לה/טעמים#לה טו|לה,טו]] (א!=וְכׇל־אֶד֣וֹם): חסרות שתי הנקודות של חטף סגול
#[[יחזקאל לט/טעמים#לט ה|לט,ה]] (א!=הַשָׂדֶ֖ה): חסר דגש בשׂי&quot;ן
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ח|מו,ח]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה גם כאן נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מח/טעמים#מח י|מח,י]] (א=וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵלֶּה): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[יחזקאל טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א?=לְאֳכְלָ֑ה): קמץ קטן במהדורתנו
#[[יחזקאל לב/טעמים#לב כ|לב,כ]] (א=מֳשְׁכ֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב: 
#[[יחזקאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת)
#[[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|ט,יא]] (א-כתיב=כְ֖אֲשֶׁ֥ר)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד יד|יד,יד]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד כ|יד,כ]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|כא,כח]] (א-כתיב=כִּקְסׇום־שָׁוְא֙)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א-כתיב=מִדָּֽנִֵּ֑אל)
#[[יחזקאל לו/טעמים#לו יד|לו,יד]] (א-כתיב=תְּכְּשַׁלִי־ע֑וֹד)
#[[יחזקאל מב/טעמים#מב טז|מב,טז]] (א-כתיב=חֲמֵשׁ־אֹ֥מֵות)

===ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על הקטעים החסרים בספר תרי עשר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[הושע ד/טעמים#ד יח|הושע ד,יח]] (א?!=הַזְנֵה): טעם המונח מטושטש בכתב־היד (אבל ניתן להבחין בו)
#[[יואל ב/טעמים#ב כה|הושע ב,כה]] (א!=אֶת הַשָּׁנִ֔ים): חסר מקף
#[[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל): המקף השני בתיבת משרת
#[[חבקוק ב/טעמים#ב ז|חבקוק ב,ז]] (א?=וְיִקְּצ֖וּ): קו&quot;ף דגושה?
#[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] (א*=זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)
#[[זכריה יב/טעמים#יב יג|זכריה יב,יג2]] (א!=וּנְשֵׁיהֵ֖ם [2]): ה&quot;א בצירה במקום סגול
#[[מלאכי ב/טעמים#ב ז|מלאכי ב,ז]] (א!=יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת): געיה באות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖)
#[[נחום ב/טעמים#א ג|נחום א,ג]] (א=וּגְדׇול־כֹּ֔חַ): אין הערת קרי
#[[נחום ב/טעמים#ב א|נחום ב,א]] (א=לַעֲבׇור־בָּ֥ךְ): אין הערת קרי

===ספר דברי הימים===

'''[[ספר דברי הימים/טעמים|ספר דברי הימים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ח|דה&quot;א ד,ח]] (א?!=וַיָּ֣עַשׂ): קמץ באות יו&quot;ד?
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ט|דה&quot;א ד,ט]] (א!=נִכְּבָֿ֖דֿ): כ&quot;ף דגושה במקום בי&quot;ת וגם סימן הרפה נכתב מעל שתי האותיות בי&quot;ת-דל&quot;ת באמצע
#[[דברי הימים א ה/טעמים#ה מא|דה&quot;א ה,מא]] (א!=נְבֻכַדְנֶאצַֽר): חסר דגש בצד&quot;י
#[[דברי הימים א ו/טעמים#ו מה|דה&quot;א ו,מה]] (א!=וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ֙ [1]): חסר פשטא מלעיל
#[[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה&quot;א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים א יז/טעמים#יז ו|דה&quot;א יז,ו]] (א!=צִוִ֛יתִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח ד|דה&quot;א יח,ד]] (א?=וְעֶשְׂרִֽים־אֶ֖לֶף): &quot;וְעֶשְׂרִֽים־&quot; מוקפת ובגעיה (במקום טעם עצמאי של מרכא)?
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה&quot;א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ): מקף בתיבת משרת
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה&quot;א כא,ה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב [2]): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא יב|דה&quot;א כא,יב]] (א!=וְדֶבֶר֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא כט|דה&quot;א כא,כט]] (א!=בַּבָּמָּ֖ה): מ&quot;ם דגושה
#[[דברי הימים א כב/טעמים#כב י|דה&quot;א כב,י]] (א!=וְהַכִ֨ינוֹתִ֜י): שווא באות וי&quot;ו ופתח באות ה&quot;א, ואולי ייתכן שהנקודות בוי&quot;ו נחשבות לחטף בה&quot;א וחסר כל ניקוד בוי&quot;ו.
#[[דברי הימים א כה/טעמים#כה לא|דה&quot;א כה,לא]] (א!=שְׂנֵ֥ים): בנקודת שי&quot;ן שמאלית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח י|דה&quot;א כח,י]] (א!=לִבְנֽוֹת־בַּ֥ית): חסרה נקודת חיריק ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח יז|דה&quot;א כח,יז]] (א!=וְהַקְשָׂוֺ֖ת): חסר דגש בקו&quot;ף
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו טז|דה&quot;ב ו,טז]] (א!=לְעַבְדְּ֨ךָ): טעם הקדמא באות דל&quot;ת במקום בכ&quot;ף סופית
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כ|דה&quot;ב ו,כ]] (א!=לִשְׁמוֹעַ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה&quot;ב ח,יא]] (א*=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם): המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב ט/טעמים#ט כד|דה&quot;ב ט,כד]] (א!=וּבְשָׁמִ֔ים): בנקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברי הימים ב י/טעמים#י י|דה&quot;ב י,י]] (א!=אֵלֶ֜יךְ): שווא במקום קמץ בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה&quot;ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה&quot;ב יד,ו]] (א*=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב כה/טעמים#כה א|דה&quot;ב כה,א]] (א!=מִירושָׁלָֽיִם): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כא|דה&quot;ב ל,כא]] (א!=הַלְוִיִ֧ם): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב לג/טעמים#לג כה|דה&quot;ב לג,כה]] (א!=תַֿחְתָּֽיו): תי&quot;ו רפויה בסימן רפה אחרי טעם מפסיק
#[[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ט|דה&quot;ב לה,ט]] (א?=וּשְׁמַעְיָ֨הוּ): בלי געיה במ&quot;ם?
#[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כג|דה&quot;ב לו,כג]] (א!=כּֽה־אָמַ֞ר): חסרה נקודת החולם בכ&quot;ף{{הערה|שם=ייבין}}

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב ו,מב]] (א=זֳכְרָ֕ה): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דברי הימים א א/טעמים#א מו|דה&quot;א א,מו]] (א-כתיב=עֲיוִֽת)
#[[דברי הימים א ג/טעמים#ג כד|דה&quot;א ג,כד]] (א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ)
#[[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]] (א-כתיב=־בָּנִ֔ימִן־ [א-קרי=&lt;־בָּנִ֔י מִן־&gt;]): &quot;כתב מלה חדה וקר' תרת' מלין&quot; (בין שני מקפים)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז כט|דה&quot;א כז,כט]] (א-כתיב=שִׁטַ֖רְי)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]] (א-כתיב?!=לַבֵּ֣ני{{מ:פסק}}יְמִינִי [א-קרי=&lt;לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י&gt;]): &quot;כתיב מלה חדה וקרי תרת' מילין&quot;{{הערה|ראו גם ב[[#מסורת הסופרים בנ&quot;ך: נוסח האותיות והתיבות|רשימת הכתיב בכתר]] לגבי אות יו&quot;ד הראשונה.}}
#[[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ח|דה&quot;ב כט,ח]] (א-כתיב=לְזַוָעֲה֙)
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב לד,כב]] (א-כתיב=בֶּן־תׇּוקְהַ֗ת): אין הערת קרי

===ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על הקטע החסר בספר תהלים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א!=יְהוָ֑֗ה): רביע ואתנח ביחד באות וי&quot;ו
#[[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א=אֻמְלָ֫ל): נקודת קמץ בלמ&quot;ד, במקום פתח
#[[תהלים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א*=יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים יא/טעמים#יא א|יא,א]] (א!=לְדָ֥֫וִד): טעם ה&quot;יורד&quot; נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל&quot;ת ביחד עם ה&quot;עולה&quot;
#[[תהלים יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א*=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א*=יְהֹוָֽה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי): דגש מיותר באות נו&quot;ן
#[[תהלים לז/טעמים#לז יד|לז,יד]] (א?=פָּ֥תְח֣וּ* או פָּֽתְח֣וּ): מרכא ומונח או געיה ומונח?
#[[תהלים לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א!=וְסוֹמֵ֖ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[תהלים לט/טעמים#לט ו|לט,ו]] (א?=אַ֥ךְ* או אַ֖ךְ): בטעם מרכא או בטעם טרחא?
#[[תהלים מד/טעמים#מד ז|מד,ז]] (א?=וְחַרְבִּ֗י): חסר גרש בוי&quot;ו?
#[[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]] (א?=ק֭וּמָֽה* או ק֭וּמָ֥ה) דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים נו/טעמים#נו ה|נו,ה]] (א!=דְּבָר֥֫וֹ): ה&quot;עולה&quot; מסומן באות רי&quot;ש במקום באות בי&quot;ת
#[[תהלים נו/טעמים#נו יב|נו,יב]] (א=לֹּ֣א): למ&quot;ד דגושה
#[[תהלים נז/טעמים#נז ה|נז,ה]] (א!=וּלְשׁוֹנָ֗ם): חסר גרש
#[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים ס/טעמים#ס יד|ס,יד]] (א*=בֵּאלֹהִ֥ים): בלי דחי{{הערה|ולא כספיקת ברויאר.}}
#[[תהלים סד/טעמים#סד ח|סד,ח]] (א!=אֱ֫לֹהִ֥ים): סימון ה&quot;עולה&quot; באות אל&quot;ף במקום באות למ&quot;ד
#[[תהלים סט/טעמים#סט,כט|סט,כט]] (א?=יִ֭מָּחֽוּ* או יִ֭מָּח֥וּ): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים עה/טעמים#עה ד|עה,ד]] (א!=נְֽמֹגִ֗ים־אֶ֥רֶץ): מקף בתיבת רביע
#[[תהלים עח/טעמים#עח ז|עח,ז]] (א*=מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]] (א?=צָ֭רָתִֽי* או צָ֭רָתִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ): הצינורית מסומנת באות וי&quot;ו השווּאה
#[[תהלים פט/טעמים#פט כ|פט,כ]] (א*=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צב/טעמים#צב ח|צב,ח]] (א*=כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צד/טעמים#צד יב|צד,יב]] (א=יָ֑הּ): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[תהלים צח/טעמים#צח ז|צח,ז]] (א!=וְיֹ֣שְׁבֵיּ): נקודה באות יו&quot;ד האחרונה{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[תהלים צח/טעמים#צח ח|צח,ח]] (א!=יְרַנֵּנֽוּ): מקום הסילוק
#[[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו יט|קו,יט]] (א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו מג|קו,מג]] (א!=וַ֝יָּמֹכּוּ): חסרה נקודת הרביע
#[[תהלים קו/טעמים#קו מח|קו,מח]] (א!=&lt;מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀&gt;): חסר מקף
#[[תהלים קז/טעמים#קז ה|קז,ה]] (א!=תִתְעַטָּֽף): חסר דגש באות תי&quot;ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי&quot;ו.
#[[תהלים קז/טעמים#קז יז|קז,יז]] (א?!=יִתְעַנּֽו׃): חסרה נקודת השורוק באות וי&quot;ו?
#[[תהלים קז/טעמים#קז יח|קז,יח]] (א!=עַד שַׁ֥עֲרֵי): חסר מקף
#[[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קח/טעמים#קח ז|קח,ז]] (א!=וַעֲנֵֽניִ): יש הזזה שמאלה של נקודת החיריק באופן חריג, את שהיא ממוקמת מתחת לאות יו&quot;ד.
#[[תהלים קח/טעמים#קח יא|קח,יא]] (א?=יֹ֖בִלֵנִּי): נו&quot;ן דגושה?{{הערה|יש גם לציין הזזה שמאלה באופן חריג של נקודת החיריק תחת האות נו&quot;ן, אך זה נגרם בגלל הראש של הלמ&quot;ד מהשורה למטה.}}
#[[תהלים קי/טעמים#קי ה|קי,ה]] (א?=אֲדֹנָ֥י): נקודת חולם בכתב־היד?
#[[תהלים קיח/טעמים#קיח י|קיח,י]] (א!=בְּ֭שֵׁ֥ם): קו מיותר של דחי באות בי&quot;ת
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט יד|קיט,יד]] (א?*=שַּׂ֗שְׂתִּי): שי&quot;ן דגושה?
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט קלח|קיט,קלח]] (וֶֽאֱמוּנָ֥֗ה): נקודת רביע מיותרת באות נו&quot;ן בנוסף למרכא
#[[תהלים קכד/טעמים#קכד ו|קכד,ו]] (א?=שֶׁלֹּ֥א* או שֶׁלֹּ֖א): טעם מרכא או טעם טרחא?
#[[תהלים קכז/טעמים#קכז ב|קכז,ב]] (א*=לָכֶ֨ם): אין קו של לגרמיה
#[[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]] (א?=קָ֭רָֽאתִי* או קָ֭רָ֥אתִי): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]] (א?=אָ֭נָֽה* או אָ֭נָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|קמ,ו]] (א*=טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים קמד/טעמים#קמד טו|קמד,טו]] (א*=שֱׁיְהֹוָ֥ה): חטף סגול באות שי&quot;ן ושווא באות יו&quot;ד

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[תהלים ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם)
#[[תהלים עג/טעמים#עג ב|עג,ב]] (א-כתיב=נָטָ֣וּי)
#[[תהלים עט/טעמים#עט י|עט,י]] (א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם)
#[[תהלים פט/טעמים#פט כט|פט,כט]] (א-כתיב=אֶשְׁמָור־ל֣וֹ): אין הערת קרי
#[[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|קמה,ו]] (א-כתיב=וּגְדֻלָּותְיךָ֥; א-קרי=וגדולתיך)

ג. קמץ קטן:{{הערה|במקומות רבים במקרא יש קמץ שהוא קמץ קטן (חטוף) לפי המדקדקים המודרנים, ואילו לפי המסורת הספרדית הוא קמץ רחב (רגיל). תיעדנו את המקומות האלה במהדורתנו ע&quot;י [[תבנית:מ:קמץ]]. אך בספר תהלים ב-3 מקומות יש מצב הפוך: לפי כללי הדקדוק מדובר לכאורה על קמץ רחב, או שיש ספק בכך, ואילו במסורת הספרדית מדובר על קמץ קטן.}}
#[[תהלים יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (א=אֶרְחָמְךָ֖): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף
#[[תהלים מה/טעמים#מה ג|מה,ג]] (א=יָפְיָפִ֡יתָ): ספק לגבי קמץ קטן ביו&quot;ד הראשונה אצל המדקדקים המודרנים, והקמץ קטן לפי המסורת הספרדית
#[[תהלים פא/טעמים#פא ב|פא,ח]] (א=אֶבְחָנְךָ֨): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף

===ספר איוב===

'''[[ספר איוב/טעמים|ספר איוב]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איוב יב/טעמים#יב כד|יב,כד]] (א?!=וַ֝יַּתִעֵ֗ם): חסרה נקודה אחת של שווא באות תי&quot;ו?{{הערה|ברויאר ציין א=וַ֝יַּתְעֵם (חסרה נקודת הרביע באות עי&quot;ן), אך ניתן להבחין בנקודת הרביע בצילום למרות שהיא מטושטשת, וייתכן שנפלה טעות בהערתו.}}
#[[איוב טז/טעמים#טז ח|טז,ח]] (א?=וַיָּ֥קׇם* או וַיָּ֖קָם): בטעם מרכא* או טרחא?
#[[איוב יט/טעמים#יט טז|יט,טז]] (א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י): גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו
#[[איוב כא/טעמים#כא טו|כג,טו]] (א!=מַה שַּׁדַּ֥י): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[איוב כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי* או מַה־יֹּֽאמַר־לִֽי): המקף השני בתיבת מרכא* או שהקו מתחת לאות יו&quot;ד געיה?
#[[איוב כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (א?=אָ֭נֹכִֽי* או אָ֭נֹכִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[איוב לא/טעמים#לא ב|לא,ב]] (א*=וּמֶ֤ה): אין קו של לגרמיה
#[[איוב מא/טעמים#מא כב|מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ): מקף בתיבת משרת?

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איוב לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (א-כתיב=יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר)

===ספר משלי===

'''[[ספר משלי/טעמים|ספר משלי]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[משלי ב/טעמים#ב יא|ב,יא]] (א!=תְּבוּּנָ֥ה): בכתר נכתבה נקודת השורוק באות וי&quot;ו פעמיים{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[משלי ג/טעמים#ג ל|ג,ל]] (א!=אַל {{קו&quot;כ|תרוב|תָּרִ֣יב}}): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ): אות כ&quot;ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו כד|ו,כד]] (א?!=לֶָשׁ֥וֹן): קמץ וסגול באות למ&quot;ד?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=בּ֖וֹ): בטעם טרחא (במקום דחי)?
#[[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א?=שֹׁמֵ֢עַֽ֫ לִ֥י* או שֹׁמֵ֢֫עַֽ לִ֥י): סימן ה&quot;עולה&quot; תלוי בין האותיות מ&quot;ם ועי&quot;ן
#[[משלי י/טעמים#י יג|י,יג]] (א!=בְּשִׁפְתֵ֣י): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[משלי יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א?!=הוֹלֵ֣ך): חסרות נקודות שווא באות כ&quot;ף סופית?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי יב/טעמים#יב כג|יב,כג]] (א!=כְּ֝סִילִים): חסרה נקודת הרביע באות למ&quot;ד
#[[משלי יג/טעמים#יג כה|יג,כה]] (א?=אֹ֭כֵֽל* או אֹ֭כֵ֥ל): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[משלי כא/טעמים#כא ל|כא,ל]] (א!=עֵ֝צָה): חסרה נקודת הרביע באות צד&quot;י
#[[משלי כ/טעמים#כ כה|כה,כ]] (א*=מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[משלי כב/טעמים#כב ח|כב,ח]] (א=יִקְצׇור־אָ֑וֶן): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב,יא|כב,יא]] (א=טְהׇור־לֵ֑ב): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]] (א=יִפׇּול־שָֽׁם): אין הערת קרי
#[[משלי כג/טעמים#כג כו|כג,כו]] (א-כתיב=תִּרְצֹּֽנָה)

===מגילת רות===

'''[[מגילת רות/טעמים|מגילת רות]] קיימת במלואה בכתר ארם צובה.'''

הניקוד בתוך הכתיב:
#[[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
#[[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי ולא כתב&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.

===מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על החלק האחרון של המגילה שאינו קיים בכתר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)|כאן]]'''.

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
&lt;קטע התחלה=תעוררו/&gt;#ספק מרכא בתיבת תביר (בשלושה מקומות מקבילים):{{הערה|שם=תעוררו|1=ההתייחסות כאן היא רק לעניין הטעם בתיבה האחרונה (מרכא בתיבת תביר או געיה) ולא לשאלת החטף (&quot;וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ&quot;, &quot;וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ&quot;). למידע מלא על הניקוד והטעמים בשלושת המקומות המקבילים (ב,ז; ג,ה; ח,ד) ראו בהערת הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב,ז|שה&quot;ש ב,ז]]. למידע נוסף על &quot;מרכא בתיבת תביר&quot; בכתר ומקורות נוספים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|בהפניות כאן]].}}
##[[שיר השירים ב/טעמים|ב,ז]]: א?,ש1,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / א?,ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ג/טעמים|ג,ה]]: א,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ח/טעמים|ח,ד]]: ק13,ל-א,ק-מ=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ]* / ל?=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ]&lt;קטע סוף=תעוררו/&gt;
#[[שיר השירים ב/טעמים#ב יז|שיר השירים ב,יז]] (א!=דְּמֵה־לְךָ): חסר טעם הקדמא

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בספרי הנביאים והכתובים''' בכתר ארם צובה או בכתי&quot;ל. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה  (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בתורה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביהושע}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע|ספר יהושע]]''' (26 פריטים): [[יהושע א/טעמים#א יב|א,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,יג]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו טו|ו,טו]] (א=סָבֲב֥וּ); [[יהושע ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים); [[יהושע ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים); [[יהושע ח/טעמים#ח כז|ח,כז]] (א=בָּֽזֲז֥וּ); [[יהושע יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כִּֽנֲר֖וֹת); [[יהושע יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (א=בָּזֲז֥וּ); [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יג/טעמים#יג ז|יג,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יד/טעמים#יד יג|יד,יג]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[יהושע יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=בֵּרֲכַ֥נִי); [[יהושע יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֜ה); [[יהושע כא/טעמים#כא ד|כא,ד]] (א=הַקֳּהָתִ֑י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא י|כא,י]] (א=הַקֳּהָתִ֖י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=בְּנֵֽי־קֳהָת֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כו|כא,כו]] (א=בְּנֵי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא לד|כא,לד]] (א=אֶֽת־יָקְנֳעָ֖ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כב/טעמים#כב ו|כב,ו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם); [[יהושע כב/טעמים#כב ז|כב,ז]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽם); [[יהושע כב/טעמים#כב כא|כב,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע כב/טעמים#כב לג|כב,לג]] (א=וַיְבָרֲכ֥וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שופטים|ספר שופטים]]''' (24 פריטים): [[שופטים ב/טעמים#ג כו|ג,כו]] (א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[שופטים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א=בָּֽרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=לְחוֹקֲקֵ֣י); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה יא|ה,יא]] (א=מְחַֽצֲצִ֗ים); [[שופטים ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (א=וּֽשֲׁבֵ֥ה); [[שופטים ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙ [{{קו תחתי|שני חטפים}}]);{{הערה|השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם; וראו לעיל ב[[#ספר שופטים|רשימת החריגים]] לגבי שתי הגעיות.}} [[שופטים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (א=עֹלֲל֥וֹת); [[שופטים ט/טעמים#ט יג|ט,יג]] (א=הַֽמֲשַׂמֵּ֥חַ); [[שופטים ט/טעמים#ט לז|ט,לז]] (א=מְעוֹנֲנִֽים); [[שופטים ט/טעמים#ט נד|ט,נד]] (א=וּמ֣וֹתֲתֵ֔נִי); [[שופטים ט/טעמים#ט נז|ט,נז]] (א=קִֽלֲלַ֖ת); [[שופטים י/טעמים#י ח|י,ח]] (א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙); [[שופטים יג/טעמים#יג כד|יג,כד]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז טז|טז,טז]] (א=וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז כד|טז,כד]] (א=וַֽיְהַלֲל֖וּ); [[שופטים כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙); [[שופטים כ/טעמים#כ לב|כ,לב]] (א=אֶל־הַֽמֲסִלּֽוֹת); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת); [[שופטים כא/טעמים#כא כג|כא,כג]] (א=מִן־הַמְּחֹלֲל֖וֹת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמואל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]]''' (30 פריטים): [[שמואל א ב/טעמים#ב כה|שמ&quot;א ב,כה]] (א=וּפִֽלֲל֣וֹ); [[שמואל א ג/טעמים#ג יג|שמ&quot;א ג,יג]] (א=כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים); [[שמואל א ד/טעמים#ד יז|שמ&quot;א ד,יז]] (א=הַֽמֲבַשֵּׂ֜ר); [[שמואל א ז/טעמים#ז ג|שמ&quot;א ז,ג]] (א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם); [[שמואל א ט/טעמים#ט ו|שמ&quot;א ט,ו]] (א=נֵ֣לֲכָה); [[שמואל א יג/טעמים#יג י|שמ&quot;א יג,י]] (א=לְבָרֲכֽוֹ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נא|שמ&quot;א יז,נא]] (א=וַיְמֹ֣תֲתֵ֔הוּ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נב|שמ&quot;א יז,נב]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[שמואל א יח/טעמים#יח כג|שמ&quot;א יח,כג]] (א=הַֽנֲקַלָּ֤ה); [[שמואל א כד/טעמים#כד י|שמ&quot;א כד,י]] (א=לַהֲרָגֲךָ֖); [[שמואל א כה/טעמים#כה ז|שמ&quot;א כה,ז]] (א=גֹזֲזִ֖ים); [[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א=לְגֹזֲזָ֑י); [[שמואל א כה/טעמים#כה כו|שמ&quot;א כה,כו]] (א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[שמואל א כו/טעמים#כו יא|שמ&quot;א כו,יא]] (א=וְנֵלֲכָה־לָּֽנוּ); [[שמואל א ל/טעמים#ל טז|שמ&quot;א ל,טז]] (א=וְחֹ֣גֲגִ֔ים); [[שמואל ב א/טעמים#א ט|שמ&quot;ב א,ט]] (א=וּמֹ֣תֲתֵ֔נִי); [[שמואל ב י/טעמים#י ג|שמ&quot;ב י,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כג|שמ&quot;ב יג,כג]] (א=גֹֽזֲזִים֙); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כה|שמ&quot;ב יג,כה]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ); [[שמואל ב יד/טעמים#יד י|שמ&quot;ב יד,י]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֤ר); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טו,ז]] (א=אֵ֣לֲכָה); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טז,ז]] (א=בְּקַֽלֲל֑וֹ); [[שמואל ב יט/טעמים#יט ו|שמ&quot;ב יט,ו]] (א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים); [[שמואל ב יט/טעמים#יט מ|שמ&quot;ב יט,מ]] (א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=הַֽמֲסִלָּ֑ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֤ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יג|שמ&quot;ב כ,יג]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֑ה);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[שמואל ב כ/טעמים#כ טו|שמ&quot;ב כ,טו]] (א=סֹֽלֲלָה֙); [[שמואל ב כא/טעמים#כא ג|שמ&quot;ב כא,ג]] (א=וּבָרֲכ֖וּ); [[שמואל ב כב/טעמים#כב יב|שמ&quot;ב כב,יב]] (א=חַֽשֲׁרַת־מַ֖יִם).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במלכים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]]''' (29 פריטים): [[מלכים א ד/טעמים#ד יב|מל&quot;א ד,יב]] (א=לְיָקְמֳעָֽם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א ו/טעמים#ו לז|מל&quot;א ו,לז]] (א=הָרֲבִיעִ֔ית); [[מלכים א ז/טעמים#ז כד|מל&quot;א ז,כד]] (א=סֹבֲבִ֣ים); [[מלכים א ח/טעמים#ח לה|מל&quot;א ח,לה]] (א=וְהִֽתְפַּלֲל֞וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מד|מל&quot;א ח,מד]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מח|מל&quot;א ח,מח]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ);{{הערה|פריט זה נשמט מרשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[מלכים א ח/טעמים#ח סו|מל&quot;א ח,סו]] (א=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[מלכים א יג/טעמים#יג ז|מל&quot;א יג,ז]] (א=וּֽסֳעָ֑דָה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א יד/טעמים#יד כא|מל&quot;א יד,כא]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל&quot;א יז,יא]] (א=לִֽקְִחִי־נָ֥א [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[מלכים א יח/טעמים#יח כח|מל&quot;א יח,כח]] (א=וַיִּתְגֹּֽדֲדוּ֙); [[מלכים א כא/טעמים#כא יט|מל&quot;א כא,יט]] (א=לָקֲק֤וּ); [[מלכים א כא/טעמים#כא כ|מל&quot;א כא,כ]] (א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי); [[מלכים ב ב/טעמים#ב א|מל&quot;ב ב,א]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב יא|מל&quot;ב ב,יא]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב כד|מל&quot;ב ב,כד]] (א=וַֽיְקַלֲלֵ֖ם); [[מלכים ב ג/טעמים#ג טו|מל&quot;ב ג,טו]] (א=הַֽמֲנַגֵּ֔ן); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כט|מל&quot;ב ד,כט]] (א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו ב|מל&quot;ב ו,ב]] (א=נֵלֲכָה־נָּ֣א); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כח|מל&quot;ב ו,כח]] (א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כט|מל&quot;ב ו,כט]] (א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו לב|מל&quot;ב ו,לב]] (א=בֶּן־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ); [[מלכים ב ז/טעמים#ז ח|מל&quot;ב ז,ח]] (א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים); [[מלכים ב ח/טעמים#ח יב|מל&quot;ב ח,יב]] (א=וְעֹלֲלֵיהֶ֣ם); [[מלכים ב ט/טעמים#ט יז|מל&quot;ב ט,יז]] (א=וּֽשֲׁלַ֥ח); [[מלכים ב י/טעמים#י טו|מל&quot;ב י,טו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֗הוּ); [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל&quot;ב י,לג]] (א=וְהַֽמֲנַשִּׁ֑י); [[מלכים ב יב/טעמים#יב יב|מל&quot;ב יב,יב]] (א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן); [[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' (53 פריטים): [[ישעיהו א/טעמים#א כג|א,כג]] (א=סוֹרֲרִ֗ים); [[ישעיהו א/טעמים#א ל|א,ל]] (א=וּֽכֲגַנָּ֔ה); [[ישעיהו ב/טעמים#ב ו|ב,ו]] (א=וְעֹנֲנִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י א|י,א]] (א=הַחֹֽקֲקִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י לא|י,לא]] (א=נָֽדֲדָ֖ה); [[ישעיהו יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א=וְצֹרֲרֵ֥י); [[ישעיהו יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=לְבֹזֲזֵֽינוּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט ו|יט,ו]] (א=דָּלֲל֥וּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט כה|יט,כה]] (א=בֵּרֲכ֛וֹ);{{הערה|בטעות &quot;יט,כו&quot; ברשימת ברויאר בסוף תנ&quot;ך כתר ירושלים.}} [[ישעיהו כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (א=הַֽמֲצַפֶּ֔ה); [[ישעיהו כב/טעמים#כב ג|כב,ג]] (א=נָֽדֲדוּ־יַ֖חַד); [[ישעיהו כב/טעמים#כב טז|כב,טז]] (א=חֹקֲקִ֥י); [[ישעיהו כג/טעמים#כג יג|כג,יג]] (א=עֽוֹרֲרוּ֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְפּוֹרֲרָה֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְמוֹטֲטָ֖ה); [[ישעיהו כד/טעמים#כד כ|כד,כ]] (א=וְהִֽתְנוֹדֲדָ֖ה); [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]] (א=וּֽסֲגֹ֥ר); [[ישעיהו כז/טעמים#כז ח|כז,ח]] (א=בְּסַאסֳּאָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ל,א]] (א=סֽוֹרֲרִים֙); [[ישעיהו לא/טעמים#לא ח|לא,ח]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=מְחֹקֲקֵ֑נוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כג|לג,כג]] (א=בָּ֥זֲזוּ); [[ישעיהו לד/טעמים#לד טז|לד,טז]] (א=וּֽקֲרָ֔אוּ); [[ישעיהו לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[ישעיהו לז/טעמים#לז לג|לז,לג]] (א=סֹלֲלָֽה); [[ישעיהו לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (א=יְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ד|מ,ד]] (א=וְהָרֲכָסִ֖ים); [[ישעיהו מ/טעמים#מ כ|מ,כ]] (א=הַֽמֲסֻכָּ֣ן); [[ישעיהו מב/טעמים#מב כד|מב,כד]] (א=לְבֹזֲזִ֖ים); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (א=וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֮); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יח|מה,יח]] (א=כֽוֹנֲנָ֔הּ); [[ישעיהו מה/טעמים#מה כ|מה,כ]] (א=וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים); [[ישעיהו מז/טעמים#מז י|מז,י]] (א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יד|מח,יד]] (א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יז|מח,יז]] (א=מַדְרִֽיכֲךָ֖); [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וַאֲבָרֲכֵ֖הוּ); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִתְעוֹרֲרִ֣י [1]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִֽתְעוֹרֲרִ֗י [2]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא כ|נא,כ]] (א=הַֽמֲלֵאִ֥ים); [[ישעיהו נב/טעמים#נב ו|נב,ו]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֖ר); [[ישעיהו נג/טעמים#נג ז|נג,ז]] (א=גֹזֲזֶ֖יהָ); [[ישעיהו נז/טעמים#נז ג|נז,ג]] (א=עֹנֲנָ֑ה); [[ישעיהו נז/טעמים#נז כ|נז,כ]] (א=וְהָרֲשָׁעִ֖ים); [[ישעיהו נח/טעמים#נח ט|נח,ט]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[ישעיהו נט/טעמים#נט י|נט,י]] (א=נְגַשֲׁשָׁ֤ה); [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] (א=נֹ֥סֲסָה); [[ישעיהו סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (א=וְהִֽלֲל֖וּ); [[ישעיהו סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א=הַֽמֲסִלָּה֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג יח|סג,יח]] (א=בּוֹסֲס֖וּ); [[ישעיהו סד/טעמים#סד י|סד,י]] (א=הִֽלֲל֙וּךָ֙); [[ישעיהו סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[ישעיהו סו/טעמים#סו טז|סו,טז]] (א=חַֽלֲלֵ֥י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בירמיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]]''' (37 פריטים):{{הערה|1=רשימה זו אינה כוללת את הפריט [[ירמיהו מח/טעמים#מח לב|מח,לב]] (א=מִבֲּכִ֨י), המובא ברשימות ברויאר. נראה יותר שבכתר יש כאן שווא בלבד (&quot;מִבְּכִ֨י&quot;), או שהקו של הפתח נמחק; וכך הכריעו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/13/48/1/mg/106 מג&quot;ה].}} [[ירמיהו ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] (א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮); [[ירמיהו ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א=מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה א|ה,א]] (א=שׁוֹטֲט֞וּ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (א=אֵֽלֲכָה־לִּ֤י); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (א=סֹֽלֲלָ֑ה); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=יְעוֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] (א=סוֹרֲרִ֔ים); [[ירמיהו ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א=הַֽמֳעָרַ֣ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א=שׁוֹבֲבָ֜ה); [[ירמיהו ח/טעמים#ח כג|ח,כג]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו ט/טעמים#ט ט|ט,ט]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ירמיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]] (א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת); [[ירמיהו יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (א=הַֽמֲזִמָּ֙תָה֙); [[ירמיהו יא/טעמים#יא כא|יא,כא]] (א=הַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[ירמיהו יב/טעמים#יב י|יב,י]] (א=בֹּסֲס֖וּ); [[ירמיהו יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א=שֹֽׁדֲדִ֔ים); [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|כ,יז]] (א=לֹא־מוֹתֲתַ֖נִי); [[ירמיהו כב/טעמים#כב טו|כב,טו]] (א=הֲתִֽמֲלֹ֔ךְ); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כ|כב,כ]] (א=וּֽצֳעָ֔קִי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כח|כב,כח]] (א=הֽוּטֲלוּ֙); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לג|כה,לג]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לו|כה,לו]] (א=וִֽילֲלַ֖ת); [[ירמיהו לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה);{{הערה|1=בן־נפתלי,'''ל''',ב1=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (חטף פתח); בן־אשר,מ&quot;ש,דפוסים=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (חטף קמץ); ק=אֶכְתְּבֶ֑נָּה (שווא). הפריט אינו מופיע בספר החילופים מהדורת ליפשיץ; החילוף מוזכר ברד&quot;ק, ודבריו הובאו במ&quot;ש.}} [[ירמיהו לב/טעמים#לב ט|לב,ט]] (ל=וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙); [[ירמיהו לג/טעמים#לג י|לג,י]] (א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת); [[ירמיהו מ/טעמים#מ טו|מ,טו]] (א=אֵ֤לֲכָה); [[ירמיהו מא/טעמים#מא ה|מא,ה]] (א=וּמִתְגֹּֽדֲדִ֑ים); [[ירמיהו מד/טעמים#מד ט|מד,ט]] (א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩); [[ירמיהו מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ); [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (א-קרי=וּֽזֳעָ֑קוּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);  [[ירמיהו מט/טעמים#מט ד|מט,ד]] (א=מַה־תִּתְהַֽלֲלִי֙); [[ירמיהו נ/טעמים#נ ו|נ,ו]] (א-קרי=שׁוֹבֲב֑וּם); [[ירמיהו נ/טעמים#נ י|נ,י]] (א=כָּל־שֹׁלֲלֶ֥יהָ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וִיבֹקֲק֖וּ);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[ירמיהו נא/טעמים#נא ז|נא,ז]] (א=יִתְהֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא מט|נא,מט2]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו נא/טעמים#נא נג|נא,נג]] (א=שֹׁדֲדִ֛ים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביחזקאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יחזקאל|ספר יחזקאל]]''' (55 פריטים): [[יחזקאל א/טעמים#א ז|א,ז]] (א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (א=הָרֲשָׁעָ֖ה); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יט|ג,יט]] (א=הָרֲשָׁעָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ב|ד,ב]] (א=סֹלֲלָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ד/טעמים#ד י|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶ֔נּוּ [1]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ [2]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נָּה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=בְּגֶֽלֲלֵי֙); [[יחזקאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (א=גֶּֽלֲלֵ֣י); [[יחזקאל ו/טעמים#ו ז|ו,ז]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם); [[יחזקאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] (א=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ט/טעמים#ט ח|ט,ח]] (א=וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֨וֹת [1]); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֥וֹת [2]); [[יחזקאל טז/טעמים#טז נא|טז,נא]] (וַתְּצַדֲּקִי֙); [[יחזקאל יז/טעמים#יז יז|יז,יז]] (ל=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כא/טעמים#כא כז|כא,כז]] (א=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו ח|כו,ח]] (א=סֹֽלֲלָ֔ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל כו/טעמים#כו טז|כו,טז]] (א=וְשָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|כו,כא]] (א=וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י); [[יחזקאל כז/טעמים#כז ד|כז,ד]] (א=כָּלֲל֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (א=וּבְכׇל־קֳהָלֵךְ֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לב|כז,לב]] (א=וְקוֹנֲנ֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (א=וְכׇל־קֳהָלֵ֖ךְ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לה|כז,לה]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח ט|כח,ט]] (א=מְחַלֲלֶֽיךָ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח טז|כח,טז]] (א=תוֹכֲךָ֛); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יח|כח,יח]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יט|כח,יט]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=רֹמֲמָ֑תְהוּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ו|לא,ו]] (א=קִֽנֲנוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=בְּעוֹפֲפִ֥י); [[יחזקאל לב/טעמים#לב יב|לב,יב]] (א=וְשָֽׁדֲדוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב טז|לב,טז]] (א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ); [[יחזקאל לב/טעמים#לב כב|לב,כב]] (א=וְכָל־קֳהָלָ֔הּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל לג/טעמים#לג כח|לג,כח]] (א=וְשָׁ֥מֲמ֛וּ); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ [1]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶֽךָ [2]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ז|לה,ז]] (א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|לה,ט]] (א=שִֽׁמֲמ֤וֹת); [[יחזקאל לה/טעמים#לה יא|לה,יא]] (א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ); [[יחזקאל לו/טעמים#לו ד|לו,ד]] (א=הַשֹּֽׁמֲמוֹת֙); [[יחזקאל לו/טעמים#לו לה|לו,לה]] (א=וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־שֹׁלֲלֵיהֶ֗ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־בֹּ֣זֲזֵיהֶ֔ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט כז|לט,כז]] (א=בְּשׁוֹבֲבִ֤י); [[יחזקאל מ/טעמים#מ מג|מ,מג]] (א=וְהַֽשֲׁפַתַּ֗יִם); [[יחזקאל מג/טעמים#מג י|מג,י]] (א=וּמָדֲד֖וּ); [[יחזקאל מז/טעמים#מז כב|מז,כב]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם [1]); [[יחזקאל מח/טעמים#מח יא|מח,יא]] (א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בתרי עשר}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]]''' (25 פריטים): [[הושע ז/טעמים#ז ה|הושע ז,ה]] (א=אֶת־לֹצֲצִֽים); [[הושע ז/טעמים#ז יג|הושע ז,יג]] (א=כִּֽי־נָדֲד֣וּ); [[הושע ט/טעמים#ט טו|הושע ט,טו]] (א=סֹרֲרִֽים); [[הושע ט/טעמים#ט יז|הושע ט,יז]] (א=נֹדֲדִ֖ים); [[יואל ג/טעמים#ג ג|יואל ג,ג]] (א=וְתִֽימֲר֖וֹת); [[עמוס ב/טעמים#ב יג|עמוס ב,יג]] (א=הַֽמֲלֵאָ֥ה); [[עמוס ד/טעמים#ד א|עמוס ד,א]] (א=הָרֹצֲצ֖וֹת); [[עמוס ה/טעמים#ה יב|עמוס ה,יב]] (א=צֹרֲרֵ֤י); [[עמוס ו/טעמים#ו ג|עמוס ו,ג]] (א=הַֽמֲנַדִּ֖ים); [[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מיכה ג/טעמים#ג ט|מיכה ג,ט]] (ל=הַֽמֲתַעֲבִ֣ים); [[מיכה ה/טעמים#ה יא|מיכה ה,יא]] (א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים); [[מיכה ו/טעמים#ו ז|מיכה ו,ז]] (א=בְּרִֽבֲב֖וֹת); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=אַ֣לֲלַי); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=כְּעֹלֲלֹ֖ת); [[נחום ב/טעמים#ב ג|נחום ב,ג]] (א=בֹּֽקֲקִ֔ים); [[נחום ב/טעמים#ב ה|נחום ב,ה]] (א=יִתְהוֹלֲל֣וּ); [[נחום ב/טעמים#ב ח|נחום ב,ח]] (א=מְתֹפֲפֹ֖ת); [[חבקוק ג/טעמים#ג ו|חבקוק ג,ו]] (א=וַיִּתְפֹּֽצֲצוּ֙); [[חבקוק ג/טעמים#ג טז|חבקוק ג,טז]] (א=צָלֲל֣וּ); [[צפניה א/טעמים#א ט|צפניה א,ט]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֛ים); [[צפניה ב/טעמים#ב א|צפניה ב,א]] (א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ); [[צפניה ב/טעמים#ב יב|צפניה ב,יב]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[זכריה ד/טעמים#ד יב|זכריה ד,יב]] (ל=שִׁבֲּלֵ֣י); [[זכריה יא/טעמים#יא ג|זכריה יא,ג]] (א=יִֽלֲלַ֣ת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]]''' (171 פריטים): [[תהלים ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (א=ה֭וֹלֲלִים); [[תהלים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=שׁוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=עָשֲׁשָׁ֣ה); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=בְּכׇל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים ז/טעמים#ז ה|ז,ה]] (א=צֽוֹרֲרִ֣י); [[תהלים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=צוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=עוֹלֲלִ֨ים ׀); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=צוֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=חָֽנֲנֵ֬נִי); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י); [[תהלים י/טעמים#י ה|י,ה]] (א=כׇּל־צ֝וֹרֲרָ֗יו); [[תהלים יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כּוֹנֲנ֣וּ); [[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]] (א=אִ֥מֲר֣וֹת); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽשְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ש1=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨ ׀); [[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל=אֶ֥קֲרָ֣א); [[תהלים כו/טעמים#כו ו|כו,ו]] (א=וַאֲסֹבֲבָ֖ה); [[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי); [[תהלים כז/טעמים#כז יא|כז,יא]] (א=שֽׁוֹרֲרָֽי); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א=עָשֲׁשָׁ֖ה); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=מִכׇּל־צֹרֲרַ֨י); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=וְלִ֥שֲׁכֵנַ֨י ׀); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=נָדֲד֥וּ); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד א|לד,א]] (א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד ב|לד,ב]] (א=אֲבָרֲכָ֣ה); [[תהלים לד/טעמים#לד ד|לד,ד]] (א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה); [[תהלים לה/טעמים#לה יח|לה,יח]] (א=אֲהַלֲלֶֽךָּ); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א?=&lt;שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; [{{קו תחתי|חטף קמץ}}] או &lt;שִׁ֥מֲעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; בחטף קמץ); [[תהלים מ/טעמים#מ יג|מ,יג]] (א=אָפֲפֽוּ־עָלַ֨י); [[תהלים מב/טעמים#מב יא|מב,יא]] (א=צוֹרֲרָ֑י);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=וְהִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נה/טעמים#נה,יא|נה,יא]] (א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ); [[תהלים נה/טעמים#נה,כב|נה,כב]] (א=וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ); [[תהלים נו/טעמים#נו ג|נו,ג]] (א=שׁ֭וֹרֲרַי); [[תהלים נט/טעמים#נט ז|נט,ז]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים נט/טעמים#נט טו|נט,טו]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים ס/טעמים#ס ט|ס,ט]] (א=מְחֹֽקֲקִֽי); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ); [[תהלים סב/טעמים#סב ה|סב,ה]] (א=יְקַֽלֲלוּ־סֶֽלָה); [[תהלים סד/טעמים#סד ט|סד,ט]] (א=יִ֝תְנֹדֲד֗וּ); [[תהלים סד/טעמים#סד יא|סד,יא]] (א=וְ֝יִתְהַלֲל֗וּ); [[תהלים סה/טעמים#סה ה|סה,ה]] (א=תִּ֥בֲחַ֣ר); [[תהלים סה/טעמים#סה י|סה,י]] (א=וַתְּשֹׁ{{גלגל}}קֲקֶ֡הָ); [[תהלים סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=תְּ֝מֹגֲגֶ֗נָּה); [[תהלים סו/טעמים#סו ז|סו,ז]] (א=הַסּוֹרֲרִ֓ים ׀); [[תהלים סו/טעמים#סו ח|סו,ח]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[תהלים סו/טעמים#סו יב|סו,יב]] (א=לָרֲוָיָֽה); [[תהלים סז/טעמים#סז ב|סז,ב]] (א=וִיבָרֲכֵ֑נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ז|סז,ז]] (א=יְ֝בָרֲכֵ֗נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ח|סז,ח]] (א=יְבָרֲכֵ֥נוּ); [[תהלים סח/טעמים#סח ז|סח,ז]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח יט|סח,יט]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]] (א=תִּ֥מֲחַ֥ץ); [[תהלים סח/טעמים#סח כז|סח,כז]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים סט/טעמים#סט כ|סט,כ]] (א=כׇּל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים סט/טעמים#סט לא|סט,לא]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים סט/טעמים#סט לה|סט,לה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ); [[תהלים עב/טעמים#עב טו|עב,טו]] (א=יְבָרֲכֶֽנְהוּ); [[תהלים עג/טעמים#עג ג|עג,ג]] (א=בַּהוֹלֲלִ֑ים); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א=קִ֥רֲבַ֥ת); [[תהלים עד/טעמים#עד ד|עד,ד]] (א=צֹ֭רֲרֶיךָ); [[תהלים עד/טעמים#עד ה|עד,ה]] (א=בִּסֲבָךְ־עֵ֝ץ); [[תהלים עד/טעמים#עד כא|עד,כא]] (א=יְֽהַלֲל֥וּ); [[תהלים עד/טעמים#עד כג|עד,כג]] (א=צֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים עה/טעמים#עה ה|עה,ה]] (א=לַ֭הוֹלֲלִים); [[תהלים עו/טעמים#עו ו|עו,ו]] (א=אֶשְׁתּֽוֹלֲל֨וּ |);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר, אולי בגלל שהמקום מטושטש.}} [[תהלים עו/טעמים#עו יב|עו,יב]] (א=נִ֥דֲר֣וּ); [[תהלים פ/טעמים#פ ג|פ,ג]] (א=עוֹרֲרָ֥ה); [[תהלים פ/טעמים#פ יא|פ,יא]] (א=אַֽרֲזֵי); [[תהלים פג/טעמים#פג יג|פג,יג]] (נִ֣ירֲשָׁה); [[תהלים פד/טעמים#פד ה|פד,ה]] (יְֽהַלֲל֥וּךָ); [[תהלים פז/טעמים#פז ה|פז,ה]] (א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀); [[תהלים פז/טעמים#פז ז|פז,ז]] (א=כְּחֹלֲלִ֑ים); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנָ֥ה); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנֵֽהוּ); [[תהלים צד/טעמים#צד י|צד,י]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֖ד); [[תהלים צו/טעמים#צו ב|צו,ב]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים צז/טעמים#צז ז|צז,ז]] (א=הַמִּֽתְהַלֲלִ֥ים); [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים ק/טעמים#ק ד|ק,ד]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג א|קג,א]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג ב|קג,ב]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג כ|קג,כ]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כא|קג,כא]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכ֤וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד א|קד,א]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ); [[תהלים קד/טעמים#קד י|קד,י]] (א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ); [[תהלים קד/טעמים#קד יח|קד,יח]] (א=לַֽשֲׁפַנִּֽים); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קה/טעמים#קה ג|קה,ג]] (א=הִֽ֭תְהַלֲלוּ); [[תהלים קה/טעמים#קה מה|קה,מה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קו/טעמים#קו א|קו,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קז/טעמים#קז לו|קז,לו]] (א=וַ֝יְכוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קז/טעמים#קז לח|קז,לח]] (א=וַיְבָרֲכֵ֣ם); [[תהלים קז/טעמים#קז מג|קז,מג]] (א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קח/טעמים#קח ט|קח,ט]] (א=מְחֹקֲקִֽי); [[תהלים קט/טעמים#קט כח|קט,כח]] (א=יְקַֽלֲלוּ־הֵמָּה֮); [[תהלים קט/טעמים#קט ל|קט,ל]] (א=אֲהַלֲלֶֽנּוּ); [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַ֭לֲלוּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג ט|קיג,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קטו/טעמים#קטו יח|קטו,יח]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כח|קיח,כח]] (א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קטו|קיט,קטו]] (א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קעה|קיט,קעה]] (א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד א|קלד,א]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד ב|קלד,ב]] (א=וּ֝בָרֲכ֗וּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֭לֲלוּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה,ג]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כא|קלה,כא]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קלט/טעמים#קלט כא|קלט,כא]] (א=וּ֝בִתְקוֹמֲמֶ֗יךָ); [[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|קמ,ד]] (א=שָׁ֥נֲנ֣וּ); [[תהלים קמג/טעמים#קמג יב|קמג,יב]] (א=כׇּל־צֹרֲרֵ֣י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד א|קמד,א]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד); [[תהלים קמה/טעמים#קמה א|קמה,א]] (א=וַאֲבָרֲכָ֥ה); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (א=אֲבָרֲכֶ֑ךָּ [1]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (וַאֲהַלֲלָ֥ה [2]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה י|קמה,י]] (א=יְבָרֲכֽוּכָה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלִ֥י); [[תהלים קמו/טעמים#קמו ב|קמו,ב]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו י|קמו,י]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמז/טעמים#קמז ח|קמז,ח]] (א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה); [[תהלים קמז/טעמים#קמז יב|קמז,יב]] (א=הַֽלֲלִ֖י); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ב|קמח,ב]] (א=הַֽלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ד|קמח,ד]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ה|קמח,ה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ז|קמח,ז]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יג|קמח,יג]] (א=&lt;יְהַלֲל֤וּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יד|קמח,יד]] (הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ג|קמט,ג]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ו|קמט,ו]] (א=רוֹמֲמ֣וֹת); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ט|קמט,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֭לְלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ו|קנ,ו]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|ספר משלי]]''' (12 פריטים): [[משלי ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א=יְחֹ֣קֲקוּ); [[משלי כג/טעמים#כג כ|כג,כ]] (א=בְּזֹלֲלֵ֖י); [[משלי כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=בָּֽרֲשָׁעִֽים); [[משלי כו/טעמים#כו ב|כו,ב]] (א=קִֽלֲלַ֥ת); [[משלי כח/טעמים#כח ד|כח,ד]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[משלי כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א=ז֝וֹלֲלִ֗ים); [[משלי כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א=נִ֥בֳהָֽל); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (א=תִּ֥לֲעַ֣ג); [[משלי לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=לַֽמֲלָכִ֣ים [2]); [[משלי לא/טעמים#לא טז|לא,טז]] (א=זָֽמֲמָ֣ה); [[משלי לא/טעמים#לא כח|לא,כח]] (א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ); [[משלי לא/טעמים#לא לא|לא,לא]] (א=וִיהַלֲל֖וּהָ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיוב}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]''' (28 פריטים): [[איוב א/טעמים#א ה|א,ה]] (א=וּבֵרֲכ֥וּ); [[איוב א/טעמים#א יא|א,יא]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם); [[איוב ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[איוב ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] (א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים); [[איוב ג/טעמים#ג כא|ג,כא]] (א=הַֽמֲחַכִּ֣ים); [[איוב ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ); [[איוב י/טעמים#י יא|י,יא]] (א=תְּשֹׂכֲכֵֽנִי); [[איוב יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים); [[איוב יב/טעמים#יב כה|יב,כה]] (א=יְמַֽשֲׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] (א=וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[איוב כ/טעמים#כ ז|כ,ז]] (א=כְּֽ֭גֶלֲלוֹ); [[איוב כו/טעמים#כו יג|כו,יג]] (א=חֹלֲלָ֥ה); [[איוב כז/טעמים#כז ז|כז,ז]] (א=וּמִתְקוֹמֲמִ֥י); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=אֶ֥בֲחַ֣ר); [[איוב ל/טעמים#ל כב|ל,כב]] (א=וּ֝תְמֹגֲגֵ֗נִי); [[איוב לא/טעמים#לא כ|לא,כ]] (א=בֵרֲכ֣וּנִי); [[איוב לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ); [[איוב לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=לַֽמֲמִתִֽים); [[איוב לג/טעמים#לג כה|לג,כה]] (א=רֻֽטֲפַ֣שׁ); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א=אַ֥נֲשֵׁ֥י); [[איוב לו/טעמים#לו כד|לו,כד]] (א=שֹׁרֲר֣וּ); [[איוב לח/טעמים#לח לא|לח,לא]] (א=הַֽ֭תֲקַשֵּׁר); [[איוב לח/טעמים#לח לה|לח,לה]] (א=הַֽתֲשַׁלַּ֣ח); [[איוב מ/טעמים#מ כב|מ,כב]] (א=צִֽלֲל֑וֹ); [[איוב מ/טעמים#מ לא|מ,לא]] (א=הַֽתֲמַלֵּ֣א); [[איוב מב/טעמים#מב י|מב,י]] (א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשיר השירים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]]''' (6 פריטים): [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שיר השירים ב,ז]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ או  וְֽאִם־תְּעֽוֹרֲר֛וּ);{{הערה|ראו אותו פריט ב[[#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|רשימת הניקוד והטעמים]].}} [[שיר השירים ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א=וַאֲסוֹבֲבָ֣ה); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]] (א=הַסֹּבֲבִ֖ים); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א=כְּתִֽימֲר֖וֹת); [[שיר השירים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗).{{הערה|וכמו כן לפי הסכמת בן־אשר ובן־נפתלי בספר החילופים.}}

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ברות}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת רות|מגילת רות]]''' (פריט אחד): [[רות ב/טעמים#ב ב|ב,ב]] (א=אֵֽלֲכָה־נָּ֤א).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיכה}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' (פריט אחד): [[איכה ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל=עֹלֲלֵ֣י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בקהלת}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' (2 פריטים): [[קהלת ה/טעמים#ה ה|ו,ב]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ); [[קהלת ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] (ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באסתר}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' (אין פריטים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדניאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' (11 פריטים): [[דניאל א/טעמים#א ו|א,ח]] (ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם); [[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] (ל=גֲלִ֑י); [[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] (ל=לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח); [[דניאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (ל=צִפֲּרֵ֣י); [[דניאל ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=צִפֲּרֵ֥י); [[דניאל ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=וּֽסֲגַ֛ר); [[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=מַדֲּקָ֔ה); [[דניאל ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָע֒); [[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה); [[דניאל יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (ל=סֽוֹלֲלָ֔ה); [[דניאל יב/טעמים#יב י|יב,י]] (ל=יִ֠תְבָּֽרֲרוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בעזרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' (11 פריטים): [[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה); [[נחמיה ב/טעמים#ב ו|נחמיה ב,ו]] (ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖); [[נחמיה ג/טעמים#ג יג|נחמיה ג,יג]] (ל=הָשֲׁפֽוֹת); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת); [[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל=בָּרֲכוּ֙); [[נחמיה יא/טעמים#יא ב|נחמיה יא,ב]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[נחמיה יב/טעמים#יב כט|נחמיה יב,כט]] (ל=הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=מִֽלֲלַ֡י); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=גִּֽלֲלַ֡י); [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יט]] (ל=צָֽלֲלוּ֩).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברי הימים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דברי הימים|ספר דברי הימים]]''' (61 פריטים): [[דברי הימים א ב/טעמים#ב מד|דה&quot;א ב,מד]] (א=יָרְקֳעָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ד/טעמים#ד י|דה&quot;א ד,י]] (א=תְּבָרֲכֵ֜נִי); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה טז|דה&quot;א ה,טז]] (א=וּבְכׇֽל־מִגְרֲשֵׁ֥י); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כז|דה&quot;א ה,כז]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כח|דה&quot;א ה,כח]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו א|דה&quot;א ו,א]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ג|דה&quot;א ו,ג]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ז|דה&quot;א ו,ז]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו יח|דה&quot;א ו,יח]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו כג|דה&quot;א ו,כג]] (א=בֶּן־קֳהָ֔ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו לט|דה&quot;א ו,לט]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו מו|דה&quot;א ו,מו]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נא|דה&quot;א ו,נא]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נג|דה&quot;א ו,נג]] (א=וְאֶֽת־יָקְמֳעָם֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נה|דה&quot;א ו,נה]] (א=לִבְנֵֽי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ט/טעמים#ט לב|דה&quot;א ט,לב]] (א=הַקֳּהָתִ֛י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו ה|דה&quot;א טו,ה]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים. בכתר נכתב הקמץ מתחת לשווא, אך המשמעות ברורה.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יח|דה&quot;א טו,יח]] (א=וֶאֱלִ֨יפֲלֵ֜הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יט|דה&quot;א טו,יט]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כא|דה&quot;א טו,כא]] (א=וֶאֱלִֽיפֲלֵ֗הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֑ים); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ה|דה&quot;א טז,ה]] (א=בַּֽמֲצִלְתַּ֥יִם); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז י|דה&quot;א טז,י]] (א=הִֽתְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה&quot;א יח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[דברי הימים א יט/טעמים#יט ג|דה&quot;א יט,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג ו|דה&quot;א כג,ו]] (א=קֳהָ֥ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג יב|דה&quot;א כג,יב]] (א=קֳהָ֗ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו ה|דה&quot;א כו,ה]] (א=בֵרֲכ֖וֹ); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו טז|דה&quot;א כו,טז]] (א=בַּֽמֲסִלָּ֖ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו יח|דה&quot;א כו,יח]] (א=לַֽמֲסִלָּ֔ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה&quot;א כו,לב]] (א=הַֽמֲנַשִּׁ֔י); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז כא|דה&quot;א כז,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז לא|דה&quot;א כז,לא]] (א=הָרֲכ֔וּשׁ); [[דברי הימים א כח/טעמים#כח יח|דה&quot;א כח,יח]] (א=וְסֹכֲכִ֖ים); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט ב|דה&quot;א כט,ב]] (א=וּֽכֲכָל־כֹּחִ֞י); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט כ|דה&quot;א כט,כ]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יב|דה&quot;ב ה,יב]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֣ים); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יג|דה&quot;ב ה,יג]] (א=וְלַמְשֹׁרֲרִ֜ים); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כא|דה&quot;ב ו,כא]] (א=יִֽתְפַּלֲל֖וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כד|דה&quot;ב ו,כד]] (א=וְהִתְפַּֽלֲל֧וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו לח|דה&quot;ב ו,לח]] (א=וְהִֽתְפַּֽלֲל֗וּ); [[דברי הימים ב ז/טעמים#ז יד|דה&quot;ב ז,יד]] (א=וְיִֽתְפַּֽלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב יב/טעמים#יב יג|דה&quot;ב יב,יג]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[דברי הימים ב טז/טעמים#טז ט|דה&quot;ב טז,ט]] (א=מְשֹׁטֲט֤וֹת); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ יט|דה&quot;ב כ,יט]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=וּֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כה|דה&quot;ב כ,כה]] (א=בֹּזֲזִ֥ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כו|דה&quot;ב כ,כו]] (א=בֵּרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יז|דה&quot;ב כא,יז]] (א=כׇּל־הָרֲכוּשׁ֙); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יב|דה&quot;ב כג,יב]] (א=וְהַֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יג|דה&quot;ב כג,יג]] (א=וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד יד|דה&quot;ב כד,יד]] (א=וּֽכֲכַלּוֹתָ֡ם); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט יב|דה&quot;ב כט,יב]] (א=הַקֳּהָתִי֒ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ל|דה&quot;ב כט,ל]] (א=וַֽיְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כז|דה&quot;ב ל,כז]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב לא/טעמים#לא ח|דה&quot;ב לא,ח]] (א=וַֽיְבָרֲכוּ֙); [[דברי הימים ב לב/טעמים#לב לא|דה&quot;ב לב,לא]] (א=הַֽמֲשַׁלְּחִ֤ים); [[דברי הימים ב לג/טעמים#לג יח|דה&quot;ב לג,יח]] (א=הַֽמֲדַבְּרִ֣ים); [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד יב|דה&quot;ב לד,יב]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר בכתר ירושלים, אך קיים ברשימה בדעת מקרא.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|דה&quot;ב לה,ז]] (א=מֵרֲכ֥וּשׁ);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה טו|דה&quot;ב לה,טו]] (א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: עיצוב טעמי אמ&quot;ת==

להסבר מפורט על המדיניות במהדורתנו לעיצוב טעמי אמ&quot;ת, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו. כאן נפרט את כל המקומות שבהם יושמה מדיניות זו.

===עולה ויורד===

להסבר מפורט על המדיניות כלפי הטעם &quot;עולה ויורד&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot; באות אחת:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 13) שבהם סימנו &quot;עולה ויורד&quot; באופן מלא (=תו של &quot;עולה&quot; ותו של &quot;יורד&quot;) באות אחת, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שמשמיט בעקביות את ה&quot;עולה&quot; בתיבות הללו (ייתכן מסיבות הקשורות לנגינתן). בעתיד נסמן את ה&quot;עולה&quot; בתיבות אלו ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} אם תהיה אפשרות טכנית לעשות כך.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים ל/טעמים#ל יב|ל,יב]] (א=לְמָח֢וֹל לִ֥י); [[תהלים מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א=לְאֵ֢ל חָ֥י); [[תהלים נה/טעמים#נה כ|נה,כ]] (א=קֶ֗דֶם סֶ֥לָה); [[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]] (א=י֤וֹם{{מ:לגרמיה}}י֥וֹם); [[תהלים פו/טעמים#פו ב|פו,ב]] (א=כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥נִי); [[תהלים קט/טעמים#קט טז|קט,טז]] (א=עֲשׂ֢וֹת חָ֥סֶד); [[תהלים קכה/טעמים#קכה ב|קכה,ב]] (א=סָבִ֢יב לָ֥הּ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי כד/טעמים#כד כד|כד,כד]] (א=צַדִּ֢יק אָ֥תָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טו|ל,טו]] (א=הַ֤ב{{מ:פסק}}הַ֥ב).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (א=וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה); [[איוב ט/טעמים#ט כב|ט,כב]] (א=אַחַ֗ת הִ֥יא); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ);{{הערה|יושם לב שיש סימן למחיקה מעל האות רי&quot;ש, ושמא נמחק ה&quot;עולה&quot; (ראו ייבין, מט.1, עמ' 330).}} [[איוב לד/טעמים#לד כ|לד,כ]] (א=וַחֲצ֢וֹת לָ֥יְלָה).

'''ב. מקף בין שתי תיבות של &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot;:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 55) שבהם ה&quot;עולה&quot; וה&quot;יורד&quot; באות בשתי תיבות סמוכות. אם אין בתיבת ה&quot;עולה&quot; טעם עצמאי, אז סימנו מקף בין תיבת ה&quot;עולה&quot; לתיבת ה&quot;יורד&quot;, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ואם יש טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot;, והיא לא ראויה אם כן להיות מוקפת, אז מהדורתנו זהה לנוסח הכתר (בלי מקף) וסימנו את הדוגמה בכוכבית. ברשימה מובא נוסחו של כתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את המקף;{{הערה| במקום אחד שבו הכתר לא קיים (תהלים יח,מד) הבאנו ברשימה את נוסחו של כתי&quot;ל, שגם בו המקף מושמט בדרך כלל.}} דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן המקף מסומן בכתר '''מודגשות''', והן מופיעות במהדורתנו כמקפים רגילים. ואילו בשאר המקומות (שבהם אין טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot; אך המקף מושמט בכתר ארם צובה) סימנו את המקף ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} במהדורתנו.{{הערה|השתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:מקף אפור]].}}

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]] (א{{=}}עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם); [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (א{{=}}אֶֽ֫ל חֹ֥ק); [[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א*{{=}}מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב); [[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א{{=}}אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א*{{=}}יִסַּ֢דְתָּ֫ עֹ֥ז); [[תהלים יד/טעמים#יד ד|יד,ד]] (א*{{=}}כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים יח/טעמים#יח מד|יח,מד]] (ל*{{=}}מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם); [[תהלים כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א*{{=}}וְעִם־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים ל/טעמים#ל ח|ל,ח]] (א{{=}}לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז); [[תהלים ל/טעמים#ל י|ל,י]] (א{{=}}אֶ֫ל שָׁ֥חַת); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים לא/טעמים#לא יט|לא,יט]] (א{{=}}שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר); [[תהלים לא/טעמים#לא כא|לא,כא]] (א{{=}}מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]] (א*{{=}}וְהִתְח֢וֹלֵֽ֫ל ל֥וֹ); [[תהלים מ/טעמים#מ יח|מ,יח]] (א{{=}}יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] (א*{{=}}לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ); [[תהלים מה/טעמים#מה ח|מה,ח]] (א{{=}}וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע); [[תהלים נג/טעמים#נג ה|נג,ה]] (א*{{=}}פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] (א*{{=}}לֹא־הָ֢יָה֫ פָ֥חַד); [[תהלים נו/טעמים#נו ט|נו,ט]] (א*{{=}}סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה); [[תהלים סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א{{=}}בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|ע,ו]] ('''א{{=}}ח֫וּשָׁה־לִּ֥י'''); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א{{=}}לִ֫י ט֥וֹב); [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]] (א{{=}}שֽׁ֫וּב נָ֥א); [[תהלים פח/טעמים#פח א|פח,א]] (א{{=}}לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח); [[תהלים פח/טעמים#פח י|פח,י]] (א{{=}}מִנִּ֫י עֹ֥נִי); [[תהלים צז/טעמים#צז י|צז,י]] (א{{=}}שִׂנְא֫וּ רָ֥ע); [[תהלים קב/טעמים#קב ג|קב,ג]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] ('''א=לֹ֫א־לָ֥נוּ'''); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כז|קיח,כז]] (א*{{=}}וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ז|קמב,ז]] (א*{{=}}כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ב|תהלים קמד,ב]] (א{{=}}וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|תהלים קמד,יג]] (א{{=}}אֶ֫ל זַ֥ן); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א{{=}}יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי א/טעמים#א כב|א,כב]] (א{{=}}תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי); [[משלי ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] ('''א=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן'''); [[משלי ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (א{{=}}עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם); [[משלי ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (א{{=}}שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע); [[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א*{{=}}שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] ('''א=כֶּ֫ן־ה֥וּא'''); [[משלי כד/טעמים#כד יב|כד,יב]] (א*{{=}}לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה); [[משלי כה/טעמים#כה ז|כה,ז]] (א{{=}}עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טז|ל,טז]] (א*{{=}}וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] ('''א=לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם'''); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] ('''א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר''').

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ג/טעמים#ג ד|ג,ד]] (א{{=}}יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א*{{=}}יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל); [[איוב ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א{{=}}אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י); [[איוב כא/טעמים#כא לג|כא,לג]] (א{{=}}רִגְבֵ֫י נָ֥חַל); [[איוב כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (א{{=}}בְּֽמֹרְדֵ֫י א֥וֹר); [[איוב לב/טעמים#לב ב|לב,ב]] (א*{{=}}מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם); [[איוב לג/טעמים#לג ט|לג,ט]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א{{=}}שִׁמְע֫וּ לִ֥י); [[איוב לז/טעמים#לז ו|לז,ו]] (א{{=}}הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ); [[איוב מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י דָ֥עַת).

{{עוגן|מקום העולה}}'''ג. מקום כתיבת ה&quot;עולה&quot; בתוך התיבה:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;, ועוד רשימה של הפסוקים שיש בהם &quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה. דרכו של כתר ארם צובה על פי רוב לכתוב את ה&quot;עולה&quot; באות הראשונה של הברה הראויה לגעיה קלה (אם בתיבה יש הברה כזאת), ובאות יו&quot;ד של שם הוי&quot;ה (אותה שיטה בשם הוי&quot;ה נמצאת בכתר לגבי כתיבתו של הטעם המחבר צינורית,  וראו ב[[#צינורית|סעיף הבא]]). אך נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן ה&quot;עולה&quot; בקביעות בהברה שלפני הטעם, ובאות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה (וכמו כן במהדורות ברויאר). בהתאם למדיניות שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]], סימן ה&quot;עולה&quot; מופיע בה בעקביות בהברה הראויה לגעיה ובאות יו&quot;ד בשם הוי&quot;ה.

:'''הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;:''' [[תהלים כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א*=וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א*=תִּ֫צְּרֵ֥נִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב י|תהלים לב,י]] (א!=לָרָ֫שָׁ֥ע); [[תהלים לז/טעמים#לז מ|לז,מ]] (א*=וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א*=אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים נ/טעמים#נ ג|נ,ג]] (א*=וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ); [[תהלים נ/טעמים#נ כג|תהלים נ,כג]] (א!=יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי [תיקון בכתב־היד שלא הושלם]); [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (א!=מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים נה/טעמים#נה כג|נה,כג]] (א*=יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א*=כֻ֫לְּכֶ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|תהלים סח,כא]] (א!=לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים סח/טעמים#סח כב|סח,כב]] (א*=אֹ֫יְבָ֥יו); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (א*=ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים עא/טעמים#עא יח|תהלים עא,יח]] (א*=אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי); [[תהלים קכ/טעמים#קכ א|קכ,א]] (א*=הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת [לאחר תיקון בכתב־היד]);{{הערה|וכמו כן בכל מקום שתיבה זו מוטעמת ב&quot;עולה ויורד&quot;.}} [[תהלים קכד/טעמים#קכד ז|קכד,ז]] (א*=י֫וֹקְשִׁ֥ים); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|קלז,ו]] (א*=אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|תהלים קלז,ז]] (א!=יְֽרוּשָׁ֫ל{{מ:ירושלם|ָ|֥}}ם); [[תהלים קלח/טעמים#קלח ח|תהלים קלח,ח]] (א*=בַּ֫עֲדִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|קמד ז]] (א!=מִמָּ֫ר֥וֹם [לאחר תיקון הפוך בכתב־היד]); [[משלי א/טעמים#א כג|משלי א,כג]] (א*=לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י); [[משלי ג/טעמים#ג ג|משלי ג,ג]] (א*=אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (א!=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן);{{הערה|יש התחלה של כתיבת ה&quot;עולה&quot; גם מעל האות עי&quot;ן; הסופר כנראה התחיל לסמן אותו שם, התחרט באמצע וסימנו מעל האות למ&quot;ד, ולא מחק את הראשון.}} [[איוב ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (א*=הָ֫אָדָ֥ם); [[איוב יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (א*=לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה).

:'''&quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה:''' [[תהלים כז/טעמים#כז יד|תהלים כז,יד]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (א!=הָאֵ{{אתנח הפוך}}ל{{מ:פסק}}יְה֫וָ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (א*=אֶת־יְ֫הוָ֥ה [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (א!=יְה֫וָ֥ה).

===צינורית===

להסבר על המדיניות כלפי הטעם &quot;צינורית&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צינורית|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. מקף אפור אחרי צינורית שהיא לבד בתיבתה.''' להלן רשימה מלאה של התיבות שבהן הוספנו מקף אפור אחרי צינורית הנכתבת לבד בתיבתה (15 מקומות):

:[[תהלים ב/טעמים#ב ז|'''תהלים''' ב,ז]] (אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י); [[תהלים ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (כִּ֤י{{מ:לגרמיה}}לֹ֤א{{מ:מקף אפור}}אֵֽל־חָפֵ֘ץ{{מ:מקף אפור}}רֶ֥שַׁע{{מ:פסק}}אָ֑תָּה); [[תהלים יח/טעמים#יח א|יח,א]] (הִֽצִּיל־יְהֹוָ֘ה{{מ:מקף אפור}}אוֹת֥וֹ); [[תהלים יח/טעמים#יח כ|יח,כ]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בִּֽי); [[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בּֽוֹ); [[תהלים לא/טעמים#לא כב|לא,כב]] (הִפְלִ֘יא{{מ:מקף אפור}}חַסְדּ֥וֹ); [[תהלים מט/טעמים#מט טו|מט,טו]] (וַיִּרְדּ֘וּ{{מ:מקף אפור}}בָ֤ם); [[תהלים סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (בִּטְח֘וּ{{מ:מקף אפור}}ב֤וֹ); [[תהלים סו/טעמים#סו כ|סו,כ]] (לֹֽא־הֵסִ֘יר{{מ:מקף אפור}}תְּפִלָּתִ֥י); [[תהלים צה/טעמים#צה ז|צה,ז]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}עָ֤שָׂה); [[משלי ו/טעמים#ו ג|'''משלי''' ו,ג]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ); [[איוב יח/טעמים#יח יט|'''איוב''' יח,יט]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}נִ֤ין); [[איוב לב/טעמים#לב ה|לב,ה]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}אֵ֤ין); [[איוב לז/טעמים#לז כא|לז,כא]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}רָ֤אוּ).

'''ב. צינורית בשם הוי&quot;ה.''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם צינורית בשם הוי&quot;ה (א*=יְ֘הוָ֤ה ב-7 מקומות, ובניקוד אֱלֹהִים במקום האחרון [א*=יְ֘הֹוִ֤ה]):

:[[תהלים פ/טעמים#פ כ|'''תהלים''' פ,כ]]; [[תהלים פא/טעמים#פא יא|פא,יא]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ט|פד,ט]]; [[תהלים צו/טעמים#צו י|צו,י]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]]; [[תהלים קו/טעמים#קו מז|קו,מז]]; [[תהלים קט/טעמים#קט כא|קט,כא]].

'''ג. חריגים:''' יש תיקון אחד בכתר בתוך תיבה שמשקלה דומה לשם הוי&quot;ה: [[תהלים קלח/טעמים#קלח ב|קלח,ב]] (וְ֘אוֹדֶ֤ה [לפני תיקון], וְא֘וֹדֶ֤ה* [לאחר תיקון]). ובעוד תיבה שמשקלה דומה יש צינורית במקום חריג: [[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ). במהדורתנו: וְא֘וֹדֶ֤ה, וְי֘וֹד֤וּ, כשיטתו העקבית של הכתר בשאר כל המקומות.

===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל===

להסבר על ההבחנה בין הטעמים &quot;אתנח הפוך&quot; ל&quot;גלגל&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|פרק השני]]''' של המבוא.

===רביע מוגרש===

להסבר על המדיניות כלפי הטעם &quot;רביע מוגרש&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|פרק השני]]''' של המבוא.

להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 260) שבהם סימנו &quot;רביע מוגרש&quot; באופן מלא (=תו של &quot;גרש מוקדם&quot; ותו של &quot;רביע&quot;) באות אחת בעקביות, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את נקודת הרביע. דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן נקודת הרביע מסומנת '''מודגשות'''. במקומות שהכתר לא קיים (תהלים טו,א-כה,א) הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}; נקודת הרביע מסומנת בו בדרך כלל, והדגשנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שבה היא מושמטת.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' ז,א ('''א{{=}}עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ'''); ח,ז (א{{=}}כֹּ֝ל); יא,א (א{{=}}נודו נ֝וּדִי); יא,ב (א{{=}}בְּמוֹ־אֹ֝פֶל); יד,ג (א{{=}}אֵ֝ין); {{צבע גופן|אפור|טז,א (ל{{=}}אֵ֝֗ל); יז,ו (ל{{=}}לִ֝֗י); יז,י (ל{{=}}פִּ֝֗ימוֹ); יח,יב (ל{{=}}חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם); יח,טו ('''ל{{=}}רָ֝ב'''); יח,לא (ל{{=}}ה֝֗וּא); יח,לב (ל{{=}}צ֝֗וּר); כ,ט (ל{{=}}קַּ֝֗מְנוּ); כב,כא (ל{{=}}מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב); כג,ג (ל{{=}}בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק);}} כה,כא ('''א{{=}}כִּ֝֗י'''); כז,יב ('''א{{=}}עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר'''); לא,כ (א{{=}}נֶ֝גֶד); לא,כב (א{{=}}לִ֝י); לא,כד (א{{=}}עַל־יֶ֝תֶר); לב,ט (א{{=}}בַּ֝ל); לב,י (א{{=}}חֶ֝סֶד); לג,ו (א{{=}}פִּ֝יו); לה,יד ('''א{{=}}כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם'''); לו,ה (א{{=}}רָ֝ע); לז,ב (א{{=}}דֶּ֝שֶׁא); לז,ג (א{{=}}שְׁכׇן־אֶ֝רֶץ); לח,יא (א{{=}}גַּם־הֵ֝ם); מ,ח (א{{=}}בִּמְגִלַּת־סֵ֝פֶר); מ,טז (א{{=}}לִ֝י); מד,טו (א{{=}}מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ); מה,ט (א{{=}}שֵׁ֝ן); מח,ז (א{{=}}חִ֝יל); מח,יא (א{{=}}צֶ֝דֶק); מט,ג (א{{=}}יַ֝חַד); מט,כ (א{{=}}עַד־נֵ֝צַח); נ,א (א{{=}}מִמִּזְרַח־שֶׁ֝מֶשׁ); נא,ב (א{{=}}כַּאֲשֶׁר־בָּ֝א); נב,ג (א{{=}}אֵ֝ל); נב,יא (א{{=}}כִי־ט֝וֹב); נג,ב (א{{=}}עָ֝וֶל); נג,ד (א{{=}}אֵ֝ין); נה,ד (א{{=}}אָ֝וֶן); נה,ה (א{{=}}מָ֝וֶת); נז,ב (א{{=}}עַ֝ד); נח,ט (א{{=}}אֵ֝שֶׁת); סא,ד (א{{=}}מִגְדַּל־עֹ֝ז); סב,י (א{{=}}הֵ֝מָּה); סב,יב (א{{=}}עֹ֝ז); סג,ט (א{{=}}בִּ֝י); סד,ז (א{{=}}אִ֝ישׁ); סה,ו (א{{=}}כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֝רֶץ); סו,ו (א{{=}}שָׁ֝ם); סו,יד (א{{=}}וְדִבֶּר־פִּ֝י); סח,יג (א{{=}}בַּ֝יִת); סח,יח (א{{=}}בָ֝ם); סח,כט (א{{=}}ז֝וּ); סט,ג (א{{=}}בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝יִם); סט,יח (א{{=}}כִּי־צַר־לִ֝י); סט,לו (א{{=}}שָׁ֝ם); עא,יז (א{{=}}וְעַד־הֵ֝נָּה); עג,ו (א{{=}}יַעֲטָף־שִׁ֝ית); עג,יט (א{{=}}תַ֝מּוּ); עד,ה (א{{=}}בִּסְבׇךְ־עֵ֝ץ); עד,כ (א{{=}}מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ); עה,ט (א{{=}}כֹּ֝ל); עו,יב (א{{=}}שַׁ֝י); עז,ט (א{{=}}אֹ֝מֶר); עז,יז ('''א{{=}}אַ֝֗ף'''); עח,כא (א{{=}}וְגַם־אַ֝ף); עח,ל (א{{=}}ע֝וֹד); עח,מב (א{{=}}י֝וֹם); עח,נד (א{{=}}הַר־זֶ֝ה); עח,ס (א{{=}}אֹ֝הֶל); עט,ה (א{{=}}כְּמוֹ־אֵ֝שׁ); פ,טז (א{{=}}וְעַל־בֵּ֝ן); פא,יא (א{{=}}הַרְחֶב־פִּ֝יךָ); פג,יא (א{{=}}דֹּ֝מֶן); פג,יג (א{{=}}אֵ֝ת); פד,ה (א{{=}}ע֝וֹד); פד,יב (א{{=}}יִמְנַע־ט֝וֹב); פה,ב (א{{=}}שַׁ֝בְתָּ); פו,ה (א{{=}}וְרַב־חֶ֝סֶד); פז,ד (א{{=}}זֶ֝ה); פט,מח (א{{=}}עַל־מַה־שָּׁ֝וְא); צ,י (א{{=}}חִ֝ישׁ); צד,ט (א{{=}}עַ֝יִן); צד,טז (א{{=}}לִ֝י); צו,ד (א{{=}}ה֝וּא); צז,ז (א{{=}}הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ); צח,ג (א{{=}}אֵ֝ת); צח,ח (א{{=}}יַ֝חַד); צט,ב (א{{=}}ה֝וּא); ק,ד (א{{=}}הוֹדוּ־ל֝וֹ); קא,ד (א{{=}}רָ֝ע); קא,ו (א{{=}}ה֝וּא); קד,יד (א{{=}}לֶ֝חֶם); קד,יט (א{{=}}שֶׁ֝מֶשׁ); קה,ב ('''א{{=}}שִׂ֝֗יחוּ'''); קה,יא (א{{=}}חֶ֝בֶל); קו,יד (א{{=}}וַיְנַסּוּ־אֵ֝ל); קו,כ (א{{=}}שׁ֝וֹר); קו,כט (א{{=}}וַתִּפְרׇץ־בָּ֝ם); קז,לג (א{{=}}מַ֝יִם); קט,כ (א{{=}}רָ֝ע); קי,ו (א{{=}}רֹ֝אשׁ); קי,ז (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיג,ח (א{{=}}עִ֝ם); קטו,ב (א{{=}}אַיֵּה־נָ֝א); קטז,יד (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קטז,יח (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קיח,יד (א{{=}}וַֽיְהִי־לִ֝י); קיח,יט (א{{=}}אָבֹא־בָ֝ם); קיח,כא (א{{=}}וַתְּהִי־לִ֝י); קיט,יג (א{{=}}כֹּ֝ל); קיט,מט (א{{=}}עַ֝ל); קיט,סב (א{{=}}עַ֝ל); קיט,צ (א{{=}}אֶ֝רֶץ); קיט,צב (א{{=}}אָ֝ז); קיט,צג (א{{=}}בָ֝ם); קיט,קד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קיח (א{{=}}כִּי־שֶׁ֝קֶר); קיט,קכט (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קלו (א{{=}}עַ֝ל); קיט,קסד (א{{=}}עַ֝ל); קכ,ד (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ו (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); קכג,ב (א{{=}}עַ֝ד); קכג,ג (א{{=}}כִּי־רַ֝ב); קכד,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכד,ד (א{{=}}נַ֝חְלָה); קכד,ו (א{{=}}טֶ֝רֶף); קכז,א (א{{=}}לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝יר); קכז,ד (א{{=}}כֵּ֝ן); קכח,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קכט,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכט,ב (א{{=}}גַּ֝ם); קכט,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קלב,א (א{{=}}אֵ֝ת); קלב,יז (א{{=}}נֵ֝ר); קלה,ז (א{{=}}מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ); קלה,יז (א{{=}}אַ֝ף); קלז,ג (א{{=}}לָ֝נוּ); קלז,ד (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ו (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ז (א{{=}}עַ֝ד); קמ,ג (א{{=}}כׇּל־י֝וֹם); קמג,יב (א{{=}}כִּ֝י); קמח,י (א{{=}}רֶ֝מֶשׂ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' א,א (א{{=}}מֶ֝לֶךְ); ד,ה (א{{=}}וְאַל־תֵּ֝ט); ז,ט (א{{=}}לַ֝יְלָה); ז,כה (א{{=}}אַל־תֵּ֝תַע); ח,כז (א{{=}}ח֝וּג); ט,ב (א{{=}}אַ֝ף); ט,ד (א{{=}}חֲסַר־לֵ֝ב); ט,טז (א{{=}}וַחֲסַר־לֵ֝ב); יא,יג (א{{=}}וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ); יא,לא (א{{=}}אַ֝ף); יב,ח (א{{=}}וְנַעֲוֵה־לֵ֝ב); יד,כט (א{{=}}וּקְצַר־ר֝וּחַ); טו,א (א{{=}}וּדְבַר־עֶ֝צֶב); טו,ד (א{{=}}בָּ֝הּ); טו,יא (א{{=}}אַ֝ף); טו,יג (א{{=}}וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב); טו,טו (א{{=}}וְטֽוֹב־לֵ֝ב); טו,טז (א{{=}}רָ֝ב); טו,כד (א{{=}}ס֝וּר); יז,ז (א{{=}}אַ֝ף); יז,כז (א{{=}}וקר יְקַר־ר֝וּחַ); יח,ב (א{{=}}כִּ֝י); יח,ט (א{{=}}ה֝וּא); יח,יג (א{{=}}הִיא־ל֝וֹ); יט,י (א{{=}}אַ֝ף); יט,כב (א{{=}}וְטֽוֹב־רָ֝שׁ); יט,כד (א{{=}}גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ); יט,כו ('''א?{{=}}בֵּ֗֝ן'''); כ,א (א{{=}}בּ֝וֹ); כ,יד (א{{=}}ל֝וֹ); כא,ה (א{{=}}וְכׇל־אָ֝ץ); כא,כז (א{{=}}אַ֝ף); כד,ה (א{{=}}וְאִֽישׁ־דַּ֝עַת); כד,ח (א{{=}}ל֝וֹ); כד,ל (א{{=}}וְעַל־כֶּ֝רֶם); כה,כח (א{{=}}אִ֝ישׁ); כו,כז (א{{=}}אֶ֝בֶן); כז,ח (א{{=}}כֵּֽן־אִ֝ישׁ); כז,כד (א{{=}}וְאִם־נֵ֝זֶר); כח,טז (א{{=}}בֶ֝צַע); כח,כא (א{{=}}וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם); כח,כד (א{{=}}ה֝וּא); כט,ה (א{{=}}רֶ֝שֶׁת); כט,כג (א{{=}}וּשְׁפַל־ר֝וּחַ); ל,ה (א{{=}}ה֝וּא); לא,ח (א{{=}}אֶל־דִּ֝ין); לא,יב (א{{=}}כֹּ֝ל); לא,כו (א{{=}}חֶ֝סֶד).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' ה,ז (א{{=}}וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף); ה,י (א{{=}}מַ֝יִם); ו,ג (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); ו,ה (א{{=}}יִגְעֶה־שּׁ֝וֹר); ו,ו (א{{=}}אִם־יֶשׁ־טַ֝עַם); ו,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); ו,כט (א{{=}}ע֝וֹד); ז,טו (א{{=}}מָ֝וֶת); ח,טו (א{{=}}בּ֝וֹ); ח,יח (א{{=}}בּ֝וֹ); ט,כ (א{{=}}תׇּֽם־אָ֝נִי); ט,כט (א{{=}}לָמָּה־זֶּ֝ה); יא,יא (א{{=}}וַיַּרְא־אָ֝וֶן); יא,יב (א{{=}}פֶּ֝רֶא); יב,יג (א{{=}}ל֝וֹ); יב,יד (א{{=}}עַל־אִ֝ישׁ); יב,טז (א{{=}}ל֝וֹ); יג,יב (א{{=}}לְגַבֵּי־חֹ֝מֶר); יד,יד (א{{=}}עַד־בּ֝וֹא); טו,לא (א{{=}}כִּי־שָׁ֝וְא); טז,י (א{{=}}יַ֝חַד); טז,יב (א{{=}}ל֝וֹ); יז,ג (א{{=}}ה֝וּא); יז,ד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); יז,יב (א{{=}}א֝וֹר); יח,ד (א{{=}}וְיֶעְתַּק־צ֝וּר); יח,יז (א{{=}}ל֝וֹ); יט,טז ('''א!{{=}}בְּ֝מוֹ־פִ֗י''');{{הערה|ראו גם ב[[#איוב|רשימת החריגים בספר איוב]].}} כ,ט (א{{=}}וְלֹֽא־ע֝וֹד); כ,כא (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); כא,ב (א{{=}}וּתְהִי־זֹ֝את); כב,ג (א{{=}}וְאִם־בֶּ֝צַע); כב,ה (א{{=}}וְאֵֽין־קֵ֝ץ); כג,ו (א{{=}}אַךְ־ה֝וּא); כד,ה (א{{=}}לֶ֝חֶם); כה,ג (א{{=}}וְעַל־מִ֝י); כו,ד (א{{=}}וְנִשְׁמַת־מִ֝י); כו,ה (א{{=}}מַ֝יִם); כו,ז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); כז,יב (א{{=}}וְלָמָּה־זֶּ֝ה); כז,כ (א{{=}}לַ֝יְלָה); כח,יב (א{{=}}זֶ֝ה); כח,כ (א{{=}}זֶ֝ה); ל,ג (א{{=}}אֶ֝מֶשׁ); ל,ל (א{{=}}וְעַצְמִי־חָ֝רָה); לא,מ (א{{=}}תַּ֝מּוּ); לד,יא (א{{=}}אִ֝ישׁ); לד,יג (א{{=}}שָׂ֝ם); לד,כב (א{{=}}שָׁ֝ם); לד,כג (א{{=}}אֶל־אֵ֝ל); לד,כה (א{{=}}לַ֝יְלָה); לה,טז (א{{=}}בִּבְלִי־דַ֝עַת); לו,יח (א{{=}}וְרׇב־כֹּ֝פֶר); לו,כא (א{{=}}כִּֽי־עַל־זֶ֝ה); לז,יז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); לז,כ (א{{=}}אִ֝ישׁ); לט,יז (א{{=}}לָ֝הּ); לט,כח (א{{=}}שֶׁן־סֶ֝לַע); מא,ב (א{{=}}ה֝וּא); מא,יא (א{{=}}אֵ֝שׁ); מא,כג (א{{=}}יָ֝ם); מא,כו (א{{=}}ה֝וּא).

===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת===

למידע מפורט על התיבות הראויות להיות מוקפות בספרי אמ&quot;ת, והוספנו להן מקף אפור, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|פרק השני]]''' של המבוא.

==חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים==

בניגוד ל'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הסדרים בתורה|חלוקת הסדרים בתורה]]''', חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים איננה עניינית אלא בעיקר כמותית. הסדרים אינם מתחילים בתחילת עניין בדרך כלל, וגם לא מסתיימים בסוף עניין, אלא במקומות שיש בהם דברי ברכה או נחמה או שבח לה'. הסיבה לחלוקתם של ספרי הנביאים והכתובים לסדרים אינה ידועה לנו; אמנם לפי הסבר רווח, תפקידה לסמן יחידות בשביל קריאה יומית כדי לסיים את כל המקרא בשנה אחת, כי לפי חישוב פשוט יוצא שמספר הסדרים קרוב או זהה למספר ימי החול בשנה עברית רגילה (למעט שבתות ומועדים).{{הערה|הסבר זה לחלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים התפרסם במיוחד בדברי הפתיחה למהדורת קורן: &quot;על משמעותה של החלוקה לסדרים בספרי נביאים וכתובים אין לנו ידיעות ממקורותת קדמונים. הציון הבולט של הסדרים העסיק חכמים מחכמי ישראל בימינו, ובכללם ר' שאול קוסובסקי ז&quot;ל. הוא התעמק בבעיה זו והציע פתרון מסתבר. הוא חישב את כמות הסדרים של כל הספרים ביחד והגיע למספר 293; זהו מספרם של ימות החול בשנה רגילה. סיכומם של ימות החול (293) וימי שבת וחג (71) הוא 364, כלומר, מנין ימיה של שנת השמש חסר יום אחד, כנגד תשעה באב, שהוא יום אסור בתלמוד תורה (קוראים בו ספר &quot;איכה&quot;); ויום זה אף הוא נקרא &quot;מועד&quot;, ואין למנותו כאן בחשבון ימות החול. יוצא איפה שנקבע &quot;סדר&quot; קריאה מן התורה, הנביאים והכתובים, לכל יחיד ויחיד, לכל יום ויום מ-365 ימי השנה. וכך, כנראה, נהגו קדמונינו.&quot; לדיון מפורט בסדרים ראו פסח פינפער, '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו) עמ' 39-45.}}

חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים יציבה בדרך כלל במקורות (יותר מחלוקת הסדרים בתורה). בחלוקה המקובלת שבדפוסים מוצאים 293 סדרים סה&quot;כ, ויש רק כ-4 מקומות שבהם רשום סדר נוסף במקורות העתיקים:{{הערה|כל ארבעת הסדרים הנוספים מופיעים במהדורות ברויאר ע&quot;פ ספר החילופים, וגם במקראות גדולות הכתר. אמנם לא כולם מסומנים בתוך כתר ארם צובה, ולא ברור מהם הנימוקים לסימונם במקראות גדולות הכתר.}}
#&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת&quot; ([[יהושע ח/טעמים#ח א|יהושע ח א]]) = ד* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בכתר ובגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).
#&quot;וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה&quot; ([[ירמיהו יז/טעמים#יז כו|ירמיהו יז כו]]) = (ט*) (חסר בכתר ובגוף כתי&quot;ל ובחלוקה המקובלת, אך קיים בספר החילופים ומחוק ברשימת כתי&quot;ל).
#&quot;אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר&quot; ([[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה ב]]) = א* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים; המקום של הפרשה חסר בכתר).
#&quot;יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ&quot; ([[רות ב/טעמים#ב יב|רות ב יב]]) = [א*] (חסר בחלוקה המקובלת ובכתר ובגוף כתי&quot;ל, אבל קיים ברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).

מספרי הסדרים בספרי הנביאים והכתובים כדלהלן (המספרים לפי החלוקה המקובלת, והכוכביות מציינות סדר נוסף ע&quot;פ המקורות העתיקים):
*יהושע 14* | ד*
*שופטים 14
*שמואל 34
*מלכים 35
*ישעיהו 26
*ירמיהו 31* | (ט*)
*יחזקאל 29
*תרי עשר 21
**סה&quot;כ נביאים 204 (206*)
*תהלים 19
*משלי 8
*איוב 8
*שיר השירים 1* | א*
*רות 1* | [א*]
*איכה 1
*קהלת 4
*אסתר 5
*דניאל 7
*עזרא 10
*דברי הימים 25
**סה&quot;כ כתובים 89 (91*)
**סה&quot;כ נביאים וכתובים 293 (297*)

'''תחילת ספר:''' ציינו תחילת סדר גם בראש כל אחד מכ&quot;ד ספרי המקרא (במספר הרצוף &quot;א&quot;), למרות שסימון כזה אינו מופיע בתחילת ספרי המקרא בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. הסדר הראשון בתחילת כל אחד מכ&quot;ד ספרי מקרא צוין במפורש בספר החילופים וברשימות הסדרים בכתי&quot;ל ([https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up תורה], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n655/mode/1up נביאים], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n930/mode/1up כתובים]).

'''התבנית:''' תחילת כל &quot;סדר&quot; מתוייגת בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה בתוך '''[[תבנית:מ:פסוק]]''', ע&quot;י השימוש בפרמטר &quot;סדר=&quot;. תבנית זו נמצאת מיד לפני כל פסוק במקרא (בלי שום רווח ביניהם). כשיש בה פרמטר של &quot;סדר=&quot;, מופיע מספר הסדר כחלק מסימני הניווט בשוליים הצדדיים של התנ&quot;ך.

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>oy7ohz9bss1f5p3v0nrs72t5fl03fgq</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087705</id>
      <parentid>3087704</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T10:30:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3087705</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="202944" sha1="6kv7elo5leprf3f6gfqvng35krwmxpx" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ה. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות הקיימים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורה זו (חלוקת הפרשות וצורת השירות, האותיות והתיבות, הניקוד והטעמים והגעיות) מיוסד על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים. במקומות מעטים וחריגים שבהם נוסח הכתר אינו חד משמעי, או ייתכן שנפלה בו טעות, הבאנו את הנתונים בשלמותם בתיעוד הנוסח והכרענו ע&quot;פ שיקול הדעת. לאחר קביעת הנוסח נעשו התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על שיטת ההגהה והעריכה לנוסח הכתר (במקומות שהוא קיים) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה אינו קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הקודם]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

במקומות שכתר אדם צובה קיים, נוסח המקרא במהדורתנו מיוסד ישירות עליו. מכיוון שמדובר על כתב־יד אחד בלבד, שהוא מדויק ובהיר ועקבי להפליא, יש הרבה פחות צורך לדון בנוסחו של הכתר ולהשוות אותו אל כתבי־יד מקבילים, מאשר במקומות המיוסדים על כתי&quot;ל. בכל זאת, לעתים יש בו אות, ניקוד, טעם או עניין אחר הראוי לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), וזה דורש תיעוד של הנתונים לגביו, ולפעמים אף דיון והשוואה אל מקורות מקבילים.{{הערה|ברוב פרקי הנביאים והכתובים, במקומות המיוסדים על הכתר, יש ממוצע של 1-2 הערות נוסח בלבד בפרק אחד, וברוב ההערות הללו יש רק תיעוד קצר של זוטות. בספרי אמ&quot;ת יש יותר הערות נוסח בממוצע, אך רובן עוסקות בפרטים הקטנים של טעמי אמ&quot;ת.}} במקומות האלה השתמשנו באותה שיטה טכנית לתיעוד הנוסח כמו במקומות החסרים בכתר; ראו בהסבר המפורט בתוך '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|פרק המבוא לנוסח התורה]]'''.

במקרים המעטים יחסית שבהם היה צורך להשוות את הכתר לכתבי־יד אחרים, השתמשנו באותם כתבי־יד נבחרים שהוזכרו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#יסודות הנוסח ותיעודו|פרק הקודם]], לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

==הכנת מהדורת מקרא על־פי כתר ארם צובה==

===מהדורות מקרא קודמות על־פי כתר ארם צובה===

כתר ארם צובה הוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי. מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בספרי הנביאים והכתובים (במקומות שהכתר קיים), יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) שצריך בכלל להעיר בהם מבחינת קביעת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים. ורק בחלק מהמקומות האלה חייב העורך להפעיל את שיקול דעתו לגבי כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג את הממצאים במהדורה של המקרא.

עובדה מספרית פשוטה זו היא הסיבה לכך שכל המהדורות היפות של התנ&quot;ך שיצאו לאור עד היום ע&quot;פ כתר ארם צובה – כמעט זהות אחת לשנייה, אות באות ותָו בתָו (לגבי קביעת הנוסח, ולמעט עניינים התלויים בשיטות העיצוב של המהדירים). מדובר בעיקר על שלושת מהדורותיו של הרב ברויאר ומהדורת מכון ממרא, ועל מקראות גדולות הכתר.{{הערה|אפשר גם להוסיף את הכרכים הבודדים שיצאו לאור במסגרת &quot;מפעל המקרא&quot; של האוניברסיטה העברית (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל). ועם קצת הסתייגות אפשר עוד להוסיף גם את מהדורת &quot;סימנים&quot; של פלדהיים.}} כל אחת מהמהדורות הללו זהה לכל חברותיה כמעט לגמרי לגבי קביעת הנוסח (אבל לא לגמרי מבחינת עיצוב הטקסט).

'''אך בכל אחת מהמהדורות היפות הנ&quot;ל יש שני מרכיבים מקוריים וחשובים:'''
#'''קביעת עצם הנוסח ע&quot;פ שיקול הדעת במקומות חריגים.''' יש מקומות שבהם משמעותו של כתב־היד אינה ברורה לגמרי, כגון: אות שאולי סותרת את כתיב המסורה (וייתכן שנפלה טעות נדירה); ניקוד או טעם חריג שסותר את דרכו של הכתר במקומות אחרים (וייתכן שמדובר על טעות); נקודה או קו קטן של ניקוד או טעם שכתוב באופן בהיר ובלי סימני מחיקה, אך ניתן לפרש אותו ביותר מדרך אחת; מקום מטושטש או שיש בו סימני מחיקה (ולכן לא ברור לגמרי מה הייתה כוונתו של המסרן). כל מהדיר חייב להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה. כאמור, מדובר על פחות מ-200 סימנים אורתוגראפיים בלבד (אותיות, ניקוד וטעמים) בכתב־היד כולו.
#'''עיצוב המהדורה בשביל הקורא.''' כלומר: עד כמה מעתיקים את כל איפיוני כתב־היד לפרטי פרטיהם, גם כשהם אולי לא מתאימים לצרכיו של הקורא? כמה דוגמאות: האם חובה להביא בפני הקורא את נוסח סימן ה&quot;רפה&quot; שבכתר או שניתן לוותר עליו? האם צריך למסור רק את קביעת '''סוג''' חלוקת הפרשות שבכתב־היד (פרשה פתוחה או סגורה), או אף את '''צורת''' חלוקתן לפי השורות והרווחים? בתיבה שטעמה מלעיל, האם חובה לסמן את טעם הפשטא הכפולה בדיוק לפי שיטת הכתר, או שניתן לסמן אותו בכל תיבה כזו בעקביות (כמו שנעשה במהדורות ברויאר)?

לגבי ה'''עיצוב''' במהדורתנו (2), הוא יהיה לפי השיטה המנומקת היטב לעיל ב'''[[../פרק ב|פרק השני של המבוא]]'''. שיטה עצמאית זו שונה במידה ניכרת משיטותיהן של שאר המהדורות, לפחות באותה מידה שגם הן בעצמן שונות אחת מהשנייה (ואף יותר).

אמנם לגבי '''קביעת הנוסח''' במהדורתנו, במקומות המועטים יחסית בכתר שצריך להפעיל בהם את שיקול הדעת, נבחן כל מקום מחדש ונגיע להחלטה עצמאית לאחר הבאת כל הנתונים. בין המקומות האלה:
#כ־25 אותיות וצירופי תיבות בכתיב של כתר ארם צובה, שיש ספק כלשהו לגבי קביעתם, וייתכן (אפילו בספק) שלפי קביעה מסוימת הכתיב יהיה מנוגד למסורה הטברנית.
#טעויות קלות נדירות יחסית בכתב־היד בענייני ניקוד וטעמים, מהסוגים שפירט ישראל ייבין בפרק הראשון של ספרו, ועוד כמה צורות חריגות שיש לדון בהן (גם אם אינן טעויות מובהקות).{{הערה|ייבין, א.5 עמ' 16 דווח על &quot;למעלה מ-50 טעויות סופר&quot;, אבל ראו גם בסוגים הנוספים שמנה ב-א.6.}}
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שניתן לפרש אותם ביותר מדרך אחת, ו/או שהם מטושטשים ו/או לא ברורים ו/או שיש בהם סימני מחיקה (נדירים יחסית).
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שלא ברור לגמרי עד כמה הם מסכימים בעקביוּת לשיטת המסורה והכתר עצמו (כגון מרכא בתיבת תביר).
#אותיות גדולות וקטנות המוזכרות בספרות המסורה הקדומה או המאוחרת, שבדרך כלל אינן באות לידי ביטוי בנוסח הפנים של הכתר (ואף לא בנוסח הפנים של כתבי־היד הקרובים לו). כאן מדובר על חלק משיטת העיצוב במהדורתנו, שהרי בעידן כתבי־היד לא היו אותיות אלו עניין של חובה.

'''למרות נדירותם, מוכרח כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה.''' במהדורתנו נדון בכל אחד מהם במקומו (בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה על ידי השימוש ב[[תבנית:נוסח]]). בגלל שהמקומות האלה מעטים יחסית, יהיו הרבה פחות הערות נוסח בדפי העריכה בספרים שהכתר קיים בהם, מאשר בספרים המבוססים על כתב־יד לנינגרד (כיוון שהכתר חסר בהם).

לסיום צריך להוסיף ולומר, שעצם העובדה הברוכה שקיימות כל כך הרבה מהדורות משובחות ומדויקות על פי כתר ארם צובה מאפשרת לנו את השוואתן אחת לשנייה, ואת כולן ביחד לצילום כתב־היד. ניתן ללמוד מהשוואה כזו המון על אופייה של כל אחת מהמהדורות האחרות, וגם להפיק ממנה תובנות חשובות על הכתר עצמו ובשביל מהדורתנו, וכך עשינו.

===ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה===

הספר הראשון בנביאים וכתובים שבוצעה בו עריכה מלאה במהדורתנו, כולל הגהה ע&quot;פ כתר ארם צובה ו[[../פרק ב|עיצוב לפי שיטתנו]], היה [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]. ספר זה נבחר בגלל שהוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#ספר ישעיהו|נשתמר בשלמותו בכתר ארם צובה]], ובגלל שהוא ספר גדול מבחינה כמותית (כך שהיו בו מספיק דוגמאות למקומות חריגים כדי להמחיש את השיטה, והוא היווה מקרה בוחן ראוי לשיטת העבודה). כדי לבצע את הגהת הנוסח באופן מיטבי השתמשנו בכמה מקורות ביחד: בצילום הכתר, במהדורותיו של הרב ברויאר, במהדורת מכון ממרא (שהיא כמעט זהה למהדורות ברויאר{{הערה|הבדל קטן בין קביעת הנוסח במהדורת מכון ממרא לבין מהדורות ברויאר נמצא בתחום הגעיות. בעבודתנו על עשרת הפרקים הראשונים בספר ישעיהו מצאנו שני מקומות שבהם חסרה געיה במכון ממרא שקיים בכתר (ועל פיו במהדורות ברויאר): &quot;מִֽי־בִקֵּ֥שׁ&quot; ([[ישעיהו א/טעמים#א ט|א ט]]), &quot;וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים&quot; ([[ישעיהו ט/טעמים#ט יד|ט יד]]). לא ברור אם מדובר על טעות או על עניין שבשיטה. החל מפרק י&quot;א הפסקנו לתעד את הגעיות החסרות (למרות שמידי פעם מצאנו עוד), אבל מחשבון פשוט לפי התדירות בעשרת הפרקים הראשונים נראה שיש כתריסר געיות חסרות במהדורת מכון ממרא לספר ישעיהו. יש גם מקומות מעטים במהדורת מכון ממרא שהגעיה נמצאת באות אחרת מאשר בכתר, וגם במקומות האלה לא תיעדנו את התופעה אלא פשוט סימנו את הגעיה כמו שהיא בכתר.}}), ובמקראות גדולות הכתר. השימוש בצילום כתב־היד עצמו לצידן של כמה מהדורות מדויקות המבוססות עליו עזר לנו להעלות את דיוקה של ההקלדה, ואף תרם להבנתנו את שיטתה המיוחדת של כל אחת מהמהדורות האחרות.

כדי להמחיש את העבודה על קביעת הנוסח בספר ישעיהו צריך להביא סטיסטיקות של ממש, ונתחיל עם רשימת המילים החריגות של הרב ברויאר במהדורת '''כתר ירושלים''' (מתוך &quot;נוסח כתב היד&quot; בסוף הכרך). ברשימה זו הביא ברויאר את כל המקומות שבהם הוא נמנע מלהביא את נוסח הכתר במהדורתו, או שיש בהם ספק מסוים לגבי נוסח כתב־היד. כאשר מסתכלים על הפריטים ברשימתו לפי סוגיהם השונים, רואים קודם כל ש-[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו|53 מילים]] מתוך 68 בספר ישעיהו הן כולן מקרים של חטף באות לא גרונית (כ-78%).{{הערה|למרות שלעתים רחוקות מצאנו מקום שבו ברויאר לא ציין חטף באות לא גרונית, רשימותיו בדרך כלל מהווֹת תיעוד שלם ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. להסבר כללי של התופעה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.}} לגבי שאר המקומות החריגים (רק 15 במספר בספר ישעיהו), נמצא שהם מ-5 סוגים שונים:
#ספק קל לגבי קביעת אות אחת בכתר: &quot;מְרִימָ֔[י]ו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]).
#ספקות בקביעת הניקוד והטעמים והגעיות בכתר (3 מקומות, שאחד מהם ספק מקף בתיבת משרת [ראו סוג 5 דוגמה ג.]).
#מקומות חריגים בשיטת הניקוד בכתר (2 מקומות). ב[[ישעיהו יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] א=&quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום ק=מָעוּזּ֗וֹ וכן בדפוסים [ל=מָעֻזּ֗וֹ]); ב[[ישעיהו כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] א=&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; במקום ל,ק=בְּמָעוּזִּ֔י [דפוסים=בְּמָֽעֻזִּ֔י]). מצד אחד דגש חסר הוא אחד מהסוגים של הטעויות הקלות שנפלו בכתר לעתים רחוקות למרות דייקנותו{{הערה|ראו ייבין א.5, עמ' 16-17.}}, אבל חסרונו באותה תיבה פעמיים אולי רומז על עיקרון כלשהו. מצד שני גם אם הדבר נעשה בכוונה – עדיין אין עקביות בעניין זה בכתר. והשוו: &quot;מָעוּזִּ֖י&quot; ([[שמואל ב כב/טעמים#כב לג|שמ&quot;ב כב לג]]), &quot;מָעוּזִּֽי׃&quot; ([[תהלים לא/טעמים#לא ה|תהלים לא,ה]]), &quot;מָ֝עוּזָּ֗ם&quot; ([[תהלים לז/טעמים#לז לט|תהלים לז,לט]]), &quot;מָעוּזִּי֮&quot; ([[תהלים מג/טעמים#מג ב|תהלים מג,ב]]), &quot;מָע֫וּזּ֥וֹ&quot; ([[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]]).
#חריגים בניקודו של ה&quot;כתיב&quot; (4 מקומות): &quot;עֲנִוִים֙&quot; (עֲנִיִּים֙ קרי; [[ישעיהו לב/טעמים#לב ז|לב,ז]]), &quot;חֹראָיהָ֗ם&quot; (צוֹאָתָ֗ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;אֵאֵ֥ שַׁיְנֵיהֶ֖ם&quot; ([מֵימֵ֥י] רַגְלֵיהֶ֖ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;מֵי־אִתִּֽי׃&quot; (מֵאִתִּֽי׃ קרי; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|מד,כד]]).
#מקף בתיבת משרת (4-5 מקומות): א. &quot;נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ&quot; ([[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|מ,ז]]); ב. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙&quot; ([[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|נט,טז]]); ג. &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot;? ([[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] לפי ברויאר, וכך נראה יותר מעיון בכתב־היד, וכן הוא גם בכתבי־היד הקרובים לכתר [ל,ש1,ק,ל-א,ק25] ובדפוסים; אבל אולי צריך לקרוא רֽוּחַ־יְהוָ֖ה כמו שקבעו במקראות גדולות הכתר); ד. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙&quot; ([[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|סג,ה]]); ה. &quot;אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי&quot; ([[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|סו,ח]]).

לגבי שלושת הסוגים האחרונים (10-11 מקומות), נוסח הכתר ברור לגמרי בכמעט כולם (למעט &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot; ב[[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] כספק מקף בתיבת משרת), ובכולם מדובר על נטייה רווחת בכתר (ולא בטעות סופר) או לפחות על חוסר עקביות בשיטת הניקוד. נטיות אלו אינן עניין של חובה (כי אף הכתר עצמו אינו עקבי לגמרי לגביהן). ולכן לגבי מקף בתיבת משרת ולגבי ניקודו של תיבת הכתיב, במהדורתנו נעצב את המקומות האלה לפי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו|שיטתנו]], ונציין את השינויים בתיעוד הנוסח. ולגבי שתי המילים &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום מָעוּזּ֗וֹ) ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; (במקום &quot;בְּמָעוּזִּ֔י&quot;), בשתיהן אות הזי&quot;ן תהיה דגושה, כמקובל לא רק בכתבי־היד הקרובים לכתר ובדפוסים, אלא גם בכתר עצמו במקומות אחרים, וכך נשמור על עקביות למען הקורא ובהתאם למטרת העיצוב במהדורתנו.{{הערה|גם הרב ברויאר במהדורותיו החליט כך, וכנראה מאותן סיבות. אך במקראות גדולות הכתר קבעו &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; כדי להעביר את נוסח הכתר בדיוק למרות חריגותו וחוסר העקביות שבו.}}

אמנם לגבי שלושת הסוגים הראשונים (כלומר ארבעת המקומות בספר ישעיהו שבהם יש ספק כלשהו לגבי קריאת כתב־היד או לגבי כוונתו של המנקד, ואם כן יש קושי מסוים בקביעת עצם הנוסח), נצטרכנו להכריע בעצמנו על פי עיון חוזר בכתב־היד ועל פי שיקול הדעת. בארבעת המקומות האלה בספר ישעיהו החלטנו כך:
#ספק קל לגבי אות אחת: בתיבת &quot;מְרִימָ֔יו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]) נמחק החלק התחתון ביו&quot;ד הראשונה, אבל האות קיימת ברובה. גם בכתבי־יד אחרים הקרובים לכתר (ל,ק,ש1) נכתבה התיבה מלאה עם יו&quot;ד פעמיים. ייתכן שהמוחק ויתר על המחיקה באמצע, אבל לא שב כדי להשלים את החלק המחוק. ובכל מקרה האות קיימת בפועל בכתר כמו בכתבי־היד ובדפוסים (וכך גם במהדורות ברויאר, במקראות גדולות הכתר, ובמכון ממרא). לכן תופיעה במהדורתנו &quot;מְרִימָ֔יו&quot; בכתיב מלא בלי שום ציון; שאר המידע לגבי האות המסופקת יהיה בתיעוד הנוסח, והמילה תופיעה ב[[#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|רשימת המקומות החריגים בנוסח הכתיב בכתר]].
#ספק לגבי טעם ([[ישעיהו נה/טעמים#נה ה|נה,ה]]): &quot;וְלִקְד֛וֹשׁ&quot; או &quot;וְלִקְד֥וֹשׁ&quot;? הצורה השנייה מתאימה יותר לכללי הטעמים: &quot;לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃&quot;, וכך מופיע בכתבי־היד האחרים הקרובים לכתר (ל,ק) ובדפוסים; וכן הכריעו ברויאר ומג&quot;ה.{{הערה|כמעט שאין טעויות בכלל במערכת הטעמים בכתר; ראו על כך בייבין, כא.2 (עמ' 197), וייתכן שיש להוסיף את התיבה הזו בתור ספק לשני המקומות שכבר ציין (גם בהם מדובר על נקודת תביר בטעם שצפוי להיות מרכא). אך מהצבע והצורה של הנקודה ייתכן שיש כאן כתם דיו ולא נקודה שהסופר כתב אותה בכוונה, ואם כן מדובר על מרכא ואין טעות.}}
#טעמים לא ברורים ([[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|מה,ו]]): &quot;אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot; או &quot;אֲנִֽי־יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot;? במהדורתנו קיבלנו את הגרסה הראשונה לאחר עיון בכתב־היד (בדומה למקראות גדולות הכתר, ולפי זה אין צורך לתיקון בספק של ברויאר).
#ספק געיה ([[ישעיהו יד/טעמים#יד ב|יד,ב]]): &quot;בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot; או &quot;בֵּית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot;? הגעיה מטושטשת ואף ייתכן שהיא לא קיימת, אבל מעיון בצילום כתב־היד נראה לנו יותר שהסימן קיים; ולכן במהדורתנו באה הגעיה בהתאם לדעתו של ברויאר ובניגוד למקראות גדולות הכתר.

כל המקומות הנ&quot;ל מצויינים ברשימת השינויים של ברויאר. אבל יש עוד מספר מקומות בספר ישעיהו הדורשים הסבר או תיעוד (והם אינם מובאים כלל ברשימת ברויאר אלא תוקנו או שונו במהדורתו בלי שום הערה):
#טעויות סופר מובהקות בניקוד (ע&quot;פ ייבין):
##ב[[ישעיהו יד/טעמים#יד יא|יד,יא]] בתיבת &quot;וּמְכַסֶּ֖יךָ&quot; חסרה נקודת השורוק (א=ומְכַסֶּ֖יךָ).
##ב[[ישעיהו יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] בתיבת &quot;ר֧וּחַ&quot; (השנייה) חסרה פתח גנובה (א=ר֧וּח).
#תופעות של &quot;קרי וכתיב&quot; הקיימים בכתבי־היד הקרובים לכתר, וכן בדפוסים ובמהדורות ברויאר, אבל אינם מצוינים בכתר עצמו; ברובם מדובר על כתיב מלא בוי&quot;ו במקום שיש קמץ (קטן): &quot;אֶשְׁקֳוטָ֖ה&quot; ([[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|יח,ד]]); &quot;עַד־יַֽעֲבָור־זָֽעַם׃&quot; ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]]); &quot;יִסְגָּוד־ל֤וֹ&quot; ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]). בשלושת המקומות האלה ציין ברויאר קרי וכתיב אע&quot;פ שאין ציון כזה בכתר, ולמרות שמדובר על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#&quot;קרי וכתיב&quot; של אֵם קריאה|קרי וכתיב של אֵם קריאה]] (ו'). והשוו גם: &quot;הֹבִ֔אישׁ&quot; ([[ישעיהו ל/טעמים#ל ה|ל,ה]]).
#אותיות גדולות וקטנות: &quot;אֹ֖רֶ{{אות-ק|ן}}&quot; בנו&quot;ן זעירא ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|מד,יד]]), &quot;{{אות-ג|צֹ}}פָ֞ו&quot; בצד&quot;י גדולה ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]). במהדורתנו נביא את שתי האותיות המיוחדות בהתאם לשיטתנו ע&quot;פ המנהג.{{הערה|בניגוד למקראות גדולות הכתר, בו ויתרו על הצד&quot;י הגדולה ב&quot;צֹפָ֞ו&quot; ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]) שאין לה סימוכין במסורת הכתר.}}
#שם הוי&quot;ה: ב[[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ישעיהו ל,א]] נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה (א*=נְאֻם־יְהֹוָ֔ה)

עוד נקודות טכניות לגבי התצוגה של ספר ישעיהו:
*לגבי תצוגת הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot; (חסרת-יו&quot;ד), ולגבי צורות חריגות שלה כגון &quot;יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה&quot; ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|לו,ב]]), ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot;|כאן]]'''.
*יש מנהג יפה בדפוסים לסיים ספר במקרא בדבר טוב, על ידי חזרה על פסוק טוב שבא קצת לפני הפסוק האחרון (בסוף הספרים ישעיהו, מלאכי, איכה, קהלת). במהדורות ימינו המנהג קיים בדפוס קורן ואף במהדורת דותן (למרות שהמנהג אינו קיים בכתי&quot;ל). שמרנו על המנהג היפה הזה במהדורתנו, ואת הפסוק הנוסף הדפסנו כמקובל באותיותיו בלבד (בלי ניקוד וטעמים) כדי להמחיש שהוא לא חלק מנוסח המסורה. בתיעוד הנוסח שבדף המסורה ציינו שהמנהג אינו קיים בכתבי־היד.

'''תהליך העריכה של ספר ישעיהו, כמו שהוא מתואר כאן, שימש בתור מודל גם עבור עריכתם של שאר ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים: נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה==
{{בעבודה}}

נוסח האותיות בכתר ארם צובה מדויק להפליא. אך אפילו בו יש – לעתים רחוקות – כתיב מסוים שלא ברור לחלוטין אם הוא מתאים לנוסח המסורה. ברוב המקומות מדובר רק בספק, ואפילו בספק קלוש, לגבי זהותה של אות מסוימת בכתר. אבל יש גם מקומות אחדים ונדירים שבהם הכתיב בכתר חורג מהמסורה בסבירות גבוהה.

המבחן עבור &quot;התאמה למסורה&quot; נשען על השיטה שעסקנו בה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|בפרק השלישי]]''' של המבוא למהדורתנו (על נוסח הכתיב בתורה): אם לוקחים בחשבון את הערות המסורה מצד אחד, ואת הכתיב הנמצא ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר מצד שני, אז ניתן להגיע אל נוסח מוסכם כמעט בכל האותיות בתנ&quot;ך. נוסח זה מסכים בפועל לנוסח האותיות בכתר ארם צובה (במקומות שהוא קיים) כמעט בכל מקום, והיוצאים מן הכלל נדירים ביותר.

להלן רשימה של כל המקומות האפשריים בכתר שיש בהם ספק, ואפילו ספק קל עד קלוש, לגבי התאמה למסורה. הטבלה מציגה שני סוגים שונים של ספקות בנוסח הכתיב:
#ספק לגבי אות אחת בכתר (24 מקומות);
#ספק לגבי צירוף בין שתי תיבות בכתר, כגון &quot;מַלְכִּישׁ֔וּעַ&quot; או &quot;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&quot; (3 שמות ב-7 מקומות).

בעמודה הימנית בטבלה מצוין מספר הפסוק ביחד עם קישור לדף של הפרק. בעמודה האמצעית מופיע הנוסח הבעיתי בכתר (אפילו בספק), ובצד שמאל נוסח אחר שאולי מתאים יותר למסורה. הנוסח המופיע במהדורתנו לגבי כל פריט מסומן בכוכבית (*).{{הערה|למידע מלא לגבי כל פריט יש לראות את תיעוד הנוסח הנמצא בתוך דף העריכה של הפרק (יש קישור ישיר לפרק בעמודה הימנית של הטבלה). לא הבאנו ברשימה זו את [[#אותיות גדולות וקטנות|האותיות הגדולות והקטנות במהדורתנו]], השונות ברובן ממה שמופיע בכתר.}}

{| border=&quot;1&quot; align=center
|+ '''מקומות חריגים בנוסח הכתיב בכתר ארם צובה'''
|-
|colspan=3 align=center|'''נוסח האותיות'''
|-
!פסוק
!הנוסח בכתר
!נוסח אחר
|-
|[[יהושע ח/טעמים#ח ח|יהושע ח,ח]]
|'''בְּ'''תָפְשְׂכֶ֣ם?
|'''כְּ'''תׇפְשְׂכֶ֣ם*
|-
|[[יהושע י/טעמים#י יד|יהושע י,יד]]
|'''בַּ'''יּ֤וֹם?
|'''כַּ'''יּ֤וֹם*
|-
|[[יהושע טו/טעמים#טו סא|יהושע טו,סא]]
|וּסְ'''בָ'''כָֽה?
|וּסְ'''כָ'''כָֽה*
|-
|[[שופטים ז/טעמים#ז יז|שופטים ז,יז]]
|'''בַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה?
|'''כַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה*
|-
|[[שמואל א ח/טעמים#ח כ|שמ&quot;א ח,כ]]
|מַלְכֵּ֙'''י'''נוּ֙?
|מַלְכֵּ֙נוּ֙*
|-
|[[שמואל ב ז/טעמים#ז כב|שמ&quot;ב ז,כב]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[מלכים א ג/טעמים#ג כ|מל&quot;א ג,כ]]
|יְשֵׁ'''י'''נָ֔ה?
|יְשֵׁנָ֔ה*
|-
|[[מלכים א ו/טעמים#ו כט|מל&quot;א ו,כט]]
|וְתִמֹר֔'''וֹ'''ת!
|וְתִמֹרֹ֔ת*
|-
|[[ישעיהו י/טעמים#י טו|ישעיהו י,טו]]
|מְרִימָ֔ו?
|מְרִימָ֔'''י'''ו*
|-
|[[ירמיהו לג/טעמים#לג כו|ירמיהו לג,כו]]
|כתיב=אָשִׁ֥'''י'''ב?&lt;br&gt;(אין קרי)
|כתיב=אָשִׁ֥'''ו'''ב*&lt;br&gt;(קרי=אָשִׁ֥יב)*
|-
|[[ירמיהו מט/טעמים#מט ח|ירמיהו מט,ח]]
|הֶעְמִ֣'''י'''קוּ*
|הֶעְמִ֣קוּ
|-
|[[יחזקאל כד/טעמים#כד כד|יחזקאל כד,כד]]
|בְּב'''וֹ'''אָ֕הּ*
|בְּבֹאָ֕הּ
|-
|[[יחזקאל כט/טעמים#כט ז|יחזקאל כט,ז]]
|'''כְּ'''תָפְשָׂ֨ם?
|'''בְּ'''תׇפְשָׂ֨ם*
|-
|[[יחזקאל לא/טעמים#לא יא|יחזקאל לא,יא]]
|'''בְּ'''רִשְׁע֖וֹ?
|'''כְּ'''רִשְׁע֖וֹ*
|-
|[[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|יחזקאל לה,ט]]
|כתיב=תָ'''ו'''שֹׁ֑בְנָה?
|כתיב=תָ'''י'''שֹׁ֑בְנָה*
|-
|[[יחזקאל לז/טעמים#לז י|יחזקאל לז,י]]
|וַיִּֽ'''הְ'''י֗וּ?
|וַיִּֽ'''חְ'''י֗וּ*
|-
|[[הושע ו/טעמים#ו יא|הושע ו,יא]]
|'''כְּ'''שׁוּבִ֖י?
|'''בְּ'''שׁוּבִ֖י*
|-
|[[עמוס ה/טעמים#ה כז|עמוס ה,כז]]
|וְהִגְלֵ'''י'''תִ֥י*
|וְהִגְלֵתִ֥י
|-
|[[מיכה ו/טעמים#ו ב|מיכה ו,ב]]
|מ֣'''וֹ'''סְדֵי*
|מֹ֣סְדֵי
|-
|[[נחום ג/טעמים#ג יז|נחום ג,יז]]
|וְנֹדַ֔ד
|וְנ'''וֹ'''דַ֔ד*
|-
|[[דברי הימים א ח/טעמים#ח ו|דה&quot;א ח,ו]]
|אֵ'''ה֑'''וּד?
|אֵ'''ח֑'''וּד*
|-
|[[דברי הימים א יז/טעמים#יז כ|דה&quot;א יז,כ]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]
|לַבֵּ֣נ'''י'''׀יְמִינִי כתיב (!)&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|לַבֵּ֣נ׀יְמִינִי כתיב*&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|-
|[[דברי הימים ב כח/טעמים#כח יח|דה&quot;ב כח,יח]]
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ (וְאֶת־)[וּ]בְּנֹתֶ֑יהָ (!)
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ*
|-
|colspan=3 align=center|'''שמות מורכבים / תיבות מחוברות'''{{הערה|1=לגבי תיבות מורכבות במקרא, יש רשימה [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n119/mode/1up?view=theater במסורה הגדולה של כתי&quot;ש1 על במדבר א'], אותה העתיקו מתוך כתר ארם צובה: &quot;[מלין] דכתב' חדה וכן קורין '''ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג''''...&quot;. קבענו את הנוסח לפי רשימה זו גם אם יש מקף בין שתי התיבות בכתר.}}
|-
|[[שמואל א יד/טעמים#יד מט|שמ&quot;א יד,מט]]&lt;br&gt;[[שמואל א לא/טעמים#לא ב|שמ&quot;א לא,ב]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ח/טעמים#ח לג|דה&quot;א ח,לג]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ט/טעמים#ט לט|דה&quot;א ט,לט]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א י/טעמים#י ב|דה&quot;א י,ב]]
|וּמַלְכִּי'''־'''שׁ֑וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ
|וּמַלְכִּישׁ֑וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*
|-
|[[זכריה יב/טעמים#יב יא|זכריה יב,יא]]
|הֲדַד'''־'''רִמּ֖וֹן*
|הֲדַדְרִמּ֖וֹן
|-
|[[איוב יח/טעמים#יח טו|איוב יח,טו]]
|מִבְּלִי־ל֑וֹ
|מִבְּלִיל֑וֹ*
|}

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים: אותיות מיוחדות==

{{עוגן|אותיות גדולות וקטנות}}'''א. אותיות גדולות וקטנות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות גדולות וקטנות|כמו בתורה]], לרוב אין ביצוע של אותיות גדולות וקטנות בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, אפילו במקומות שהאות המיוחדת מוזכרת במפורש ברשימות המסורה והערותיה. האזכורים בספרות המסורה והביצוע בכתבי־היד נראים קצת יותר מובהקים לגבי האותיות הקטנות מאשר לגבי האותיות הגדולות. כתיבת האותיות (הקטנות לפני הגדולות בדרך כלל כנראה) התקבלה באופן הדרגתי בכתבי־היד ובדפוסים, ובמשך הזמן הפכה להיות אחד מסימני ההיכר של &quot;נוסח המסורה&quot;, למרות שהיא לא הייתה כך בהתחלה.

הרשימה הבאה מכילה אוסף מקסימלי של האותיות הגדולות והקטנות בספרי הנביאים והכתובים.{{הערה|היא מבוססת בעיקר על הרשימה המובאת [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית] (1906), וכוללת כמעט כל אות אפשרית.}} רוב האותיות ברשימה זו מופיעות גם בדפוס קורן, ולכן הן מופיעות בפועל גם במהדורתנו (ברשימה זו הן מסומנות בכוכבית).{{הערה|אותיות גדולות וקטנות שאין להן ביצוע בדפוס קורן, אבל מופיעות בכתבי־יד או בדפוסים אחרים, צוינו בתיעוד הנוסח בתור &quot;יש דפוסים&quot;.}} אותיות שבאות לידי ביטוי של ממש בתוך כתבי־היד מצוינות ברשימה.

#'''(ג)''' [[יהושע יד/טעמים#יד יא|יהושע (יד,יא)]]: [כְּכֹ֥חִי]* / [{{מ:אות-ג|כְּ}}כֹ֥חִי]
#'''(ק)''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יט|שמואל (שמ&quot;ב כא,יט)]]: [בֶּן־יַעְ{{מ:אות-ק|רֵ֨}}י]*
#'''(ג)''' [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מלכים (מל&quot;ב יז,לא)]]: [נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*=ל?,ש1{{הערה|ראו עוד בתיעוד הנוסח וב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים כתיב|הערות על נוסח האותיות בספר מלכים בכתי&quot;ל]].}}
#'''(ק)''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|ישעיהו (מד,יד)]]: [אֹ֖רֶ{{מ:אות-ק|ן}}]*=מ&quot;ק-א
#'''(ג)''' [[ישעיהו נו/טעמים#נו י|ישעיהו (נו,י)]]: [{{מ:אות-ג|צֹ}}פָ֞ו]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו יד/טעמים#יד ב|ירמיהו (יד,ב)]]: [וְ{{מ:אות-ק|צִ}}וְחַ֥ת]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו לט/טעמים#לט יג|ירמיהו (לט,יג)]]: [וּנְבֽוּשַׁזְבָּ{{מ:אות-ק|ן֙}}]*
#'''(ק)''' [[נחום א/טעמים#א ג|נחום (א,ג)]]: [בְּ{{מ:אות-ק|ס}}וּפָ֤ה]*
#'''(ג)''' [[מלאכי ג/טעמים#ג כב|מלאכי (ג,כב)]]: [{{מ:אות-ג|זִ}}כְר֕וּ]*
#'''(ק)''' [[תהלים כד/טעמים#כד ד|תהלים (כד,ד)]]: [לַשָּׁ֣וְא]* / [לַשָּׁ֣{{מ:אות-ק|וְ}}א]
#'''(ג)''' [[תהלים עז/טעמים#עז ח|תהלים (עז,ח)]]: [הַ֭לְעוֹלָמִים]* / [{{מ:אות-ג|הַ֭}}לְעוֹלָמִים]
#'''(ג)''' [[תהלים פ/טעמים#פ טז|תהלים (פ,טז)]]: [וְ֭{{מ:אות-ג|כַ}}נָּה]*
#'''(ג)''' [[תהלים פד/טעמים#פד ד|תהלים (פד,ד)]]: [{{מ:אות-ג|קֵ֥}}ן]*
#'''(ג)''' [[משלי א/טעמים#א א|משלי (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|מִ֭}}שְׁלֵי]*
#'''(ק)''' [[משלי כח/טעמים#כח יז|משלי (כח,יז)]]: [אָ֭{{מ:אות-ק|דָ}}ם]*
#'''(ק)''' [[משלי ל/טעמים#ל טו|משלי (ל,טו)]]: [הַ֤{{מ:אות-ק|ב}}]*
#'''(ק)''' [[איוב ז/טעמים#ז ה|איוב (ז,ה)]]: [ו{{מ:אות-ק|ג}}יש (כתיב) וְג֣וּשׁ (קרי)]*
#'''(ג)''' [[איוב ט/טעמים#ט לד|איוב (ט,לד)]]: [שִׁבְ{{מ:אות-ג|ט֑}}וֹ]*
#'''(ק)''' [[איוב טז/טעמים#טז יד|איוב (טז,יד)]]: [עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶ{{מ:אות-ק|ץ}}]* (פרץ [2])
#'''(ק)''' [[איוב לג/טעמים#לג ט|איוב (לג,ט)]]: [{{מ:אות-ק|חַ֥}}ף]*
#'''(ג)''' [[שיר השירים א/טעמים#א א|שיר השירים (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|שִׁ֥}}יר]*
#'''(ג)''' [[רות ג/טעמים#ג יג|רות (ג,יג)]]: [לִ֣י{{מ:אות-ג|נִ}}י]*
#'''(ק)''' [[איכה א/טעמים#א יב|איכה (א,יב)]]: [{{מ:אות-ק|ל֣}}וֹא]*
#'''(ק)''' [[איכה ב/טעמים#ב ט|איכה (ב,ט)]]: [{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ]*
#'''(ק)''' [[איכה ג/טעמים#ג לו|איכה (ג,לו)]]: [לְ{{מ:אות-ק|עַ}}וֵּ֤ת]*
#'''(ג)''' [[קהלת ז/טעמים#ז א|קהלת (ז,א)]]: [{{מ:אות-ג|ט֥}}וֹב]*
#'''(ג)''' [[קהלת יב/טעמים#יב יג|קהלת (יב,יג)]]: [{{מ:אות-ג|ס֥}}וֹף]*
#'''(ג)''' [[אסתר א/טעמים#א ו|אסתר (א,ו)]]: [{{מ:אות-ג|ח֣}}וּר]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ז|אסתר (ט,ז)]]: [פַּרְשַׁנְדָּ֛{{מ:אות-ק|תָ}}א]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [פַּרְמַ֙{{מ:אות-ק|שְׁ}}תָּא֙]*
#'''(ג,ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [{{מ:אות-ג|וַ}}יְ{{מ:אות-ק|זָֽ}}תָא]*
#'''(ג)''' [[אסתר ט/טעמים#ט כט|אסתר (ט,כט)]]: [וַ֠{{מ:אות-ג|תִּ}}כְתֹּ֠ב]*
#'''(ק,ג)''' [[דניאל ו/טעמים#ו כ|דניאל (ו,כ)]]: [בִּשְׁ{{מ:אות-ק|פַּ}}רְ{{מ:אות-ג|פָּ}}רָ֖א]*
#'''(ג)''' [[דברי הימים א א/טעמים#א א|דברי הימים (דה&quot;א א,א)]]: [{{מ:אות-ג|אָ}}דָ֥ם]*

{{עוגן|אותיות מנוקדות}}'''ב. אותיות מנוקדות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות מנוקדות|כמו בתורה]], יש ביצוע מובהק לאותיות המנוקדות בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה והערותיה. מתוך 15 תיבות סה&quot;כ בתנ&quot;ך (שיש בהן אות מנוקדת אחת או כמה אותיות מנוקדות), 5 מהן נמצאות בספרי הנביאים והכתובים. לפעמים יש אי־הסכמה מודעת לגבי פרטים מסוימים בכתבי־היד העיקריים שעליהם מבוססת מהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל), והם מתועדים ברשימה זו.

#[[שמואל ב יט/טעמים#יט כ|שמואל (שמ&quot;ב יט,כ)]]: [יָׄצָ֥אׄ]*=א / ל=יָׄצָ֥ׄאׄ (=מ&quot;ס-ל)
#[[ישעיהו מד/טעמים#מד ט|ישעיהו (מד,ט)]]: [הֵ֗ׄמָּׄהׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מא/טעמים#מא כ|יחזקאל (מא,כ)]]: [הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו כב|יחזקאל (מו,כב)]]: [מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ]*=א,ל
#[[תהלים כז/טעמים#כז יג|תהלים (כז,יג)]]: [לׅׄוּׅׄלֵׅׄ֗אׅׄ]*=א / ל=[לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ] (=מ&quot;ק-ל) / מ&quot;ס-ל=[לׅׄוּׄלֵׅׄ֗אׅׄ]

{{עוגן|נו&quot;ן הפוכה}}'''ג. נו&quot;ן הפוכה:''' תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת בנביאים וכתובים ב[[תהלים קז/טעמים|מזמור ק&quot;ז שבספר תהלים]] (שבע פעמים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נו&quot;ן הפוכה|בתורה]] היא נמצאת סביב [[במדבר י/טעמים#י לד|פרשה אחת]] (סה&quot;כ פעמיים בהתחלה ובסוף הפרשה). מקומן וצורתן בתהלים נקבעה במהדורתנו על בסיס כתר ארם צובה, בהתאמה קלה לעיצוב שבמהדורתנו.

תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:
#'''[[תהלים קז/טעמים#קז כג|במהדורתנו]] (מזמור ק&quot;ז, בשבעת הפסוקים הבאים: כג, כד, כה, כו, כז, כח; מ)'''
#'''[https://archive.org/details/Aleppo_Codex/page/n524/mode/1up בכתר ארם צובה]'''
#[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F389A.jpg בכתי&quot;ל] [http://tanach.us/Tanach.xml?Ps107:1-107:43 (הקלדת וסטמינסטר)]
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n679/mode/1up בכתי&quot;ש1]
#[https://archive.org/details/BL_Or2375_02Psalms/page/n118/mode/1up בכתי&quot;ב1]
#במ&quot;ג דפוס ונציה: [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1437/mode/1up עמוד ראשון] | [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1438/mode/1up עמוד שני]

{{עוגן|אותיות תלויות}}'''ד. אותיות תלויות:''' תופעת האותיות התלויות נמצאת בארבעה מקומות בספרי הנביאים והכתובים, ואינה קיימת כלל בתורה.

#[[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים (יח,ל)]]: [בֶּן־מְ{{אות תלויה במקרא|נַ|שופטים יח ל}}שֶּׁ֜ה]*=א,ל
#[[תהלים פ/טעמים#פ יד|תהלים (פ,יד)]]: [מִיָּ֑{{מ:אות תלויה|עַ|תהלים פ יד}}ר]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח יג|איוב (לח,יג)]]: [רְשָׁ{{מ:אות תלויה|עִ֣}}ים]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח טו|איוב (לח,טו)]]: [מֵרְשָׁ{{אות תלויה במקרא|עִ֣|איוב לח טו}}ים]*=א,ל

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה==

&lt;קטע התחלה=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע התחלה=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;'''להלן רשימות של המקומות שבהם חרגנו מנוסח הניקוד והטעמים&lt;קטע סוף=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt; והגעיות שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי הנביאים והכתובים שבו.'''

&lt;קטע התחלה=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;א. בחלק מהמקומות מדובר על '''טעות ודאית''' בכתב־היד, ובחלק מדובר על '''ניקוד חריג'''{{הערה|ניקוד חריג יכול להיות שריד של שיטת ניקוד אחרת, ויש דוגמאות רבות לכך בכתי&quot;ל (לדוגמה חילופי סגול-פתח, או השמטת דגש באות יו&quot;ד אחרי וי&quot;ו ההיפוך). בכל זאת ניקוד כזה אינו מתאים לשיטת הניקוד שבוצעה ע&quot;י המסרן בעקביות ברוב המכריע של אותו כתב־היד, ולכן הוא נחשב לחריג.}} או ב'''הטעמה חריגה'''. ציינו פריטים כאלה בסימן קריאה ('''!''').

ב. בחלק מהמקומות החריגה בנוסח כתב־היד היא '''רק בספק''', בגלל שכתב־היד מטושטש, או בגלל שכוונתו של המסרן בסימון הניקוד או הטעם אינה חד-משמעית, או בגלל שבוצע תיקון בתוך כתב־היד (ע&quot;י המסרן עצמו או ע&quot;י יד מאוחרת). ציינו פריטים כאלה בסימן שאלה ('''?''').

ג. ברשימות הללו מובאות '''גם''' תופעות מיוחדות או ראויות לציון בנוסח הניקוד והטעמים בכתב־היד, אף אם '''לא''' חרגנו מנוסחו. אם הבאנו את נוסח כתב־היד במהדורתנו אז הפריט מסומן בכוכבית ('''*''').

ד. הרשימות '''אינן כוללות''' שינויים מנוסח כתב־היד בעקבות '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב הכללית במהדורתנו]]'''. &lt;קטע סוף=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;יש רשימות עצמאיות לחלק מהשינויים האלה משני סוגים, שהם נפוצים במיוחד ונמצאים במאות מקומות בתנ&quot;ך: ראו את רשימת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות]], ואת הרשימה ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת|עיצוב טעמי אמ&quot;ת]].

&lt;קטע התחלה=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;ה. בסוף כל פריט ציינו בקצרה את הסוג של הטעות או של התופעה המסוימת המופיעה בו, אך לא הבאנו את הנתונים המלאים לגביו. למידע מלא לגבי כל פריט המובא ברשימות, כולל השוואה לכתבי־יד נוספים, יש לעיין בהערת הנוסח הרלוונטית. הערות הנוסח ניתנות לצפייה '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ בקישור הזה]''', או על־ידי לחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (המופיע בפינה הימנית העליונה של כל דף פרק). לכל פריט ברשימה יש קישור ישיר אל הפסוק בהקשרו בתוך דף הפרק המלא, ובראש הדף אפשר למצוא &quot;הצג הערות נוסח&quot;.&lt;קטע סוף=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע סוף=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''שאינם קיימים בכתר ארם צובה''', ראו '''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי של המבוא]]'''.

===ספר יהושע===

'''[[ספר יהושע/טעמים|ספר יהושע]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

&lt;קטע התחלה=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;טעויות מובהקות וספקות בנוסח הניקוד והטעמים, ניקוד חריג או הטעמה חריגה, ועוד מקומות מיוחדים או ראויים לציון:&lt;קטע סוף=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;
#[[יהושע א/טעמים#א ז|א,ז]] (א?=כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה): בשתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע)?
#[[יהושע ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=קֻ֤ם): טעם מהפך במקום יתיב?
#[[יהושע ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א?=וַיָּנֻס֖וּ): מקום הטעם באות סמ&quot;ך?
#[[יהושע יד/טעמים#יד ז|יד,ז]] (א*=עִם־לְֽבָבִֽי): געיה בלמ&quot;ד
#[[יהושע טו/טעמים#טו נד|טו,נד]] (א?=וְחֻמְטָּ֗ה): טי&quot;ת דגושה?
#[[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א!=וּֽמִּמַּטֵּה־דָ֞ן): דגש מיותר באות מ&quot;ם הראשונה
#[[יהושע כא/טעמים#כא כב|כא,כב]] (א!=עָר֖ים): חסרה נקודת החיריק באות רי&quot;ש{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יהושע כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (א=תִֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

===ספר שופטים===

'''[[ספר שופטים/טעמים|ספר שופטים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שופטים ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א*=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙): שתי געיות בתיבה אחת{{הערה|הגעיה הראשונה פונטית והשניה געיה קלה; השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם. בתיבה זו יש גם שני חטפים להורות על התנעת השווא, וראו להלן ב[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים|רשימת החטפים]].}}
#[[שופטים ח/טעמים#ח י|ח,י]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים ט/טעמים#ט מח|ט,מח]] (א!=אֶת־הַקַּרְּדֻּמּ֜וֹת): רי&quot;ש דגושה
#[[שופטים יח/טעמים#יח יט|יח,יט]] (א*=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[שופטים יח/טעמים#יח כב|יח,כב]] (א!=הִרְחִ֖יקו): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שופטים כ/טעמים#כ ב|כ,ב]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים כ/טעמים#כ לה|כ,לה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שופטים יט/טעמים#יט ג|יט,ג]] (א-כתיב=לַהֲשִׁיבָ֔ו [א-קרי=לַהֲשִׁיבָ֔הּ]): חסרה נקודה במקביל למפיק בה&quot;א

===ספר שמואל===

'''[[ספר שמואל/טעמים|ספר שמואל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=רשימה זו לא כוללת את [[שמואל ב ז/טעמים#ז י|שמ&quot;ב ז,י]] (א=וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ); ברויאר ציין שם ספק געיה ביו&quot;ד בכתר, אבל לא נראה כך כלל.}}
#[[שמואל א א/טעמים#א ג|שמ&quot;א א,ג]] (א?=מִיָּמִ֣ים יָמִ֔ימָה): חסר פסק?
#[[שמואל א ז/טעמים#ז יא|שמ&quot;א ז,יא]] (א?=וַיִּרְדְּפ֖וּ): אין געיה באות וי&quot;ו?
#[[שמואל א יא/טעמים#יא ג|שמ&quot;א יא,ג]] (א=יָמִ֗ים): נקודה אחת לטעם רביע, ולא שתי נקודות לטעם זקף קטן
#[[שמואל א יד/טעמים#יד נב|שמ&quot;א יד,נב]] (א?=וְרָאָ֨ה שָׁא֗וּל): הטעמה חריגה של קדמא ורביע (במקום קדמא ואזלא)?
#[[שמואל א טו/טעמים#טו א|שמ&quot;א טו,א]] (א*=יְהֹוָה֙ [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[שמואל א טו/טעמים#טו יא|שמ&quot;א טו,יא]] (א!=כׇּל־הַלָּֽילָה): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[שמואל א יז/טעמים#יז לד|שמ&quot;א יז,לד]] (א!=לאָבִ֖יו): חסר שווא באות למ&quot;ד
#[[שמואל א יח/טעמים#יח ח|שמ&quot;א יח,ח]] (א!=נָ֤תְנוּ [1]): מקום הטעם באות נו&quot;ן הראשונה
#[[שמואל א יח/טעמים#יח יט|שמ&quot;א יח,יט]]: (א*=בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת): תביר ותביר
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יז|שמ&quot;א יט,יז]] (א!=שַׁלְּחֵ֖נִי): צירה באות חי&quot;ת במקום חיריק
#[[שמואל א כא/טעמים#כא ב|שמ&quot;א כא,ב]] (א!=נ֔בֶה): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל א כג/טעמים#כג יז|שמ&quot;א כג,יז]] (א=אֶהְיֶה־לְּךָ֣): אין געיה
#[[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א?=לְֽגֹזֲזָ֑י): געיה באות למ&quot;ד במקום גימ&quot;ל?
#[[שמואל א כט/טעמים#כט ו|שמ&quot;א כט,ו]] (א!=וַיֹּ֤אמֶר): בטעם מהפך
#[[שמואל ב א/טעמים#א יט|שמ&quot;ב א,יט]] (א!=גִּבּוֹרִֽים): גימ&quot;ל דגושה
#[[שמואל ב ג/טעמים#ג ז|שמ&quot;ב ג,ז]] (א?!=פִּלֶּ֔גֶשׁ): דגש באות למ&quot;ד?
#[[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ&quot;ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח טז|שמ&quot;ב ח,טז]] (א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט): שווא באות וי&quot;ו
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח יח|שמ&quot;ב ח,יח]] (א?!=וְהַכְּרַתִ֖י): פתח באות רי&quot;ש?
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא יא|שמ&quot;ב יא,יא]] (א!=וַאֲדֹנִ֨י): חטף פתח באות אל&quot;ף
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כה|שמ&quot;ב יא,כה]] (א=בְּעֵינֶיךָ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כו|שמ&quot;ב יא,כו]] (א!=ותִּסְפֹּ֖ד): חסר פתח באות וי&quot;ו{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב א|שמ&quot;ב יב,א]] (א!=אֶל דָּוִ֑ד): חסר מקף
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב יא|שמ&quot;ב יב,יא]] (א=לְּרֵעֶ֑יךָ): למ&quot;ד דגושה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט מב|שמ&quot;ב יט,מב]] (א!=וְאֵת־בֵּיתוֹ֙): אל&quot;ף בצירה
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב ז|שמ&quot;ב כב,ז]] (א!=מֵהֵֽיכָלו֙): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב מ|שמ&quot;ב כב,מ]] (א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי): זי&quot;ן דגושה?
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג יג|שמ&quot;ב כג,יג]] (א!=עַדֻלָּ֑ם): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ&quot;ב כג,כד]] (א!=אֶלְחָנָן): חסר טעם המרכא
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ב|שמ&quot;ב כד,ב]] (א!=אַשֶׁר־אִתּ֗וֹ): חסרות נקודות החטף באל&quot;ף
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ג|שמ&quot;ב כד,ג]] כד,ג (א!=המֶּ֔לֶךְ): חסר פתח בה&quot;א{{הערה|שם=ייבין}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שמואל א ה/טעמים#ה ו|שמ&quot;א ה,ו]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֔ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א ה/טעמים#ה יב|שמ&quot;א ה,יב]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֑ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א י/טעמים#י ז|שמ&quot;א י,ז]] י,ז (א=תָבֹ֛אינָה): אין הערת קרי
#[[שמואל א יד/טעמים#יד כז|שמ&quot;א יד,כז]] (א-כתיב=וַתָּרְאֹ֖נָה)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יח|שמ&quot;א יט,יח]] (א-כתיב=בְּנָויֹֽת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יט|שמ&quot;א יט,יט]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כב|שמ&quot;א יט,כב]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=אֶל־נָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א כז/טעמים#כז ח|שמ&quot;א כז,ח]] (א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי)
#[[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]] (א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא)
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (א-כתיב=בִּֽנְהַר־֯ ): חסרים המקף לתיבה &quot;בנהר&quot;, והרווח והניקוד לתיבה &quot;פְּרָֽת&quot; הנקראת ואינה נכתבת.
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב כד|שמ&quot;ב יב,כד]] (א-כתיב=וַיִקְרָ֤א [א-קרי=וַתִּקְרָ֤א]): חסר דגש במקביל לתי&quot;ו של הקרי
#[[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]] (א-כתיב=יִשְׁאַל־֯ ): יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה &quot;אִ֖ישׁ&quot; הנקראת ולא נכתבת
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח יב|שמ&quot;ב יח,יב]] (א-כתיב=וְלֻ֨א [א-קרי=וְל֨וּ])
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]] (א-כתיב=כִּֽי־עַל־֯ ): אין רווח לתיבה &quot;כֵּ֥ן&quot; הנקראת ולא נכתבת, אבל נכתבו הניקוד והטעם בין התיבות למטה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט ז|שמ&quot;ב יט,ז]] (א-כתיב=לֻ֣א [א-קרי=ל֣וּ])
#[[שמואל ב כ/טעמים#כ יד|שמ&quot;ב כ,יד]] (א-כתיב=וַיִּקָּ֣ל֔הֲוּ)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=תְּלָוֻ֥ם)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שָׁםָּ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים): הערת קרי אחת לשתי התיבות
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד טז|שמ&quot;ב כד,טז]] (א-כתיב=הָאֲוְרֲ֥נָה)
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד יח|שמ&quot;ב כד,יח]] (א-כתיב=אֲרַ֥נֳיה)

===ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על החלק החסר בספר מלכים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כא|מל&quot;א ב,כא]] (א!=לַאֲדֹנִיָ֥הוּ): חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כח|מל&quot;א ב,כח]] (א?!=וַיָ֤נָס): כנראה חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ד/טעמים#ד ז|מל&quot;א ד,ז]] (א!=וְכִלְּכְּל֥וּ): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ו/טעמים#ו ח|מל&quot;א ו,ח]] (א=הַיְּמָנִ֑ית): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לג|מל&quot;א ז,לג]] (א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם): קו&quot;ף דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לז|מל&quot;א ז,לז]] (א=לְכֻלָּֽהְנָֽה): קווים לסילוק וגעיה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח ז|מל&quot;א ח,ז]] (א=מִלְּמָֽעְלָה): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח יא|מל&quot;א ח,יא]] (א*=כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים א י/טעמים#י כד|מל&quot;א י,כד]] (א!=וְכָל־הָאָ֔רֶץ): אין מתיגה
#[[מלכים א יד/טעמים#יד ג|מל&quot;א יד,ג]] (א!=עֲשָׁרָ֨ה): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יב|מל&quot;א יז,יב]] (א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יג|מל&quot;א יז,יג]] (א=עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים א יח/טעמים#יח לג|מל&quot;א יח,לג]] (א=וַיְּנַתַּח֙): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יח/טעמים#יח מג|מל&quot;א יח,מג]] (א=שֻׁ֭ב): מקום הטעם לימין (כמו דחי בטעמי אמ&quot;ת)
#[[מלכים א כ/טעמים#כ כט|מל&quot;א כ,כט]] (א?=&lt;נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה&gt;* או &lt;נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה&gt;): &quot;נֹכַח&quot; מוקפת ובגעיה או בטעם מרכא?
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יב|מל&quot;ב ה,יב]] (א!=דַּמֶּ֗שֶׂקּ): נקודה באות קו&quot;ף
#[[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל&quot;ב ח,ו]] (א=מִיּ֛וֹם עָזְבָ֛הֿ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר|לדעתו של ייבין יש כאן ובעוד מקום טעות נדירה ואף ייחודית בנוסח הטעמים בכתר (כתר, כא.2, עמ' 197) של נקודת תביר בטעם מרכא. אמנם יש להשוות את [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#תביר ומרכא|אותה התופעה בדיוק במגילת קֹהלת בכתי&quot;ש1]]. לכן ייתכן שיש כאן שיטה מודעת של הטעמה שאין כדוגמתה בכתבי־היד האחרים וגם לא בנוסח המקובל, ושיטה זו חריגה משיטת ההטעמה בשאר המקרא אף בכתר. אמנם יש עוד לשים לב ש'''אין''' פעמיים תביר בכתי&quot;ש1 בשני הפסוקים כאן בספר מלכים (כלומר גם אם הסופר של כתי&quot;ש1 בחר במודעות לאמץ את השיטה הזו ולא מדובר על טעות, אז הוא לא הצליח ליישם אותה במלואה). במהדורתנו בחרנו להטעים את התיבות במלכים ובקֹהלת בתביר ומרכא בעקביות, בהתאם למגמתה של המהדורה ובעקבות דרך ההטעמה המקובלת בשאר המקרא. כך עשה גם הרב ברויאר, בניגוד למג&quot;ה שבו הטעימו פעמיים תביר במלכים ואף בקֹהלת.}} (ובעניין נוסף: השארנו כאן את סימן הרפה במהדורתנו)
#[[מלכים ב י/טעמים#י י|מל&quot;ב י,י]] (א!=אֶלִיָּֽהוּ): אל&quot;ף בסגול
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע)
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ ט|מל&quot;ב כ,ט]] (א*=יְהֹוָ֔ה [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ יא|מל&quot;ב כ,יא]] (א!=וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֛הוּ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[מלכים א ז/טעמים#ז מה|מל&quot;א ז,מה]] (א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ)
#[[מלכים א ט/טעמים#ט ט|מל&quot;א ט,ט]] (א-כתיב=וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֥)
#[[מלכים ב ב/טעמים#ב טז|מל&quot;ב ב,טז]] (א-כתיב=הַגֵּיאָוֺ֑ת)
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ב|מל&quot;ב ד,ב]] (א-כתיב=לָ֖כי [א-קרי=לָ֖ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ג|מל&quot;ב ד,ג]] (א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי [א-קרי=שְׁכֵנָ֑יִךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי [א-קרי=נִשְׁיֵ֑ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=בֻ͏ָנַ֔יִכי [א-קרי=וּבָנַ֔יִךְ]): נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי&quot;ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]] (א-כתיב=יִסְלַח־נא יְהוָ֥ה): &quot;נא&quot; כתיב ולא קרי, ו&quot;יִסְלַח־&quot; מוקפת בקריאתה אל ה'
#[[מלכים ב י/טעמים#י כז|מל&quot;ב י,כז]] (א-כתיב=לְמֹחָרא֖וֹת)
#[[מלכים ב יא/טעמים#יא ב|מל&quot;ב יא,ב]] (א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים)
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=-המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=חֹרָיהָ֗ם [א-קרי=צוֹאָתָ֗ם]): השוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=&lt;ֵשֵׁ֥נַיְֵהֶ֖ם&gt; [א-קרי=מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם]): שתי נקודות הצֵרי הראשונות של &quot;קרי ולא כתיב&quot; דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב כא/טעמים#כא כ|מל&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו)

===ספר ישעיהו===

'''[[#ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה|ראו לעיל.]]'''

===ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על הקטע החסר בספר ירמיהו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו יב/טעמים#יב טז|יב,טז]] (א?=לְֽהִשָּׁבֵ֖עַ [2]): ספק געית שווא
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א!=וְלִקְלָ֔לָה): מקום הטעם באות למ&quot;ד הראשונה
#[[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה?
#[[ירמיהו מח/טעמים#מח כב|מח,כב]] (א?=דִּבְלָתָ֛יִם׃): קו ונקודת תביר במקום סילוק?
#[[ירמיהו נב/טעמים#נב כב|נב,כב]] (א!=נְחֹשֶׁת [1]): חסרה נקודת הטעם לרביע

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=חֳרְב֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו
#[[ירמיהו מט/טעמים#מט כח|מט,כח]] (א=וְשֳׁדְד֖וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב כד|ב,כד]] (א-כתיב=נַפְשָׁו֙): בלי נקודה מקבילה למפיק בה&quot;א בקרי &quot;נַפְשָׁהּ֙&quot;
#[[ירמיהו ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ): בלי דגש בגימ&quot;ל במקביל לכ&quot;ף  בקרי &quot;שֻׁכַּ֔בְתְּ&quot;
#[[ירמיהו טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה)
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א-כתיב=לְזַוָ֣עֲה)
#[[ירמיהו לד/טעמים#לד יז|לד,יז]] (א-כתיב=לְזַוָ֔עֲה)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א-כתיב=יָמִ֥ים [֯] נְאֻם־יְהוָ֑ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;בָּאִ֖ים&quot; (קרי ולא כתיב)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|לא,לח]] (א!=קָ֤וְה): הכתיב מנוקד בשווא למרות שהקרי הוא &quot;קָ֤ו&quot;
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ טו|נ,טו]] (א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ)
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|נ,כט]] (א-כתיב=אַל־יְהִי־[֯] פְּלֵיטָ֔ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;לָהּ֙&quot; (קרי ולא כתיב)

===ספר יחזקאל===

'''[[ספר יחזקאל/טעמים|ספר יחזקאל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[יחזקאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (א*=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (א*=כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[יחזקאל ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (א*=בַּעֲשׂ֩וֹתִי֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[יחזקאל י/טעמים#י יא|י,יא]] (א!=הָרֹ֙אשׁ֙): במעין טעם פשטא מלעיל
#[[יחזקאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א?=לַעָ֛יִן): נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|טז,יב]] (א*=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז לג|טז,לג]] (א=וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְ'''כׇ֨'''ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ): מתיגה חריגה לאחר פשטא
#[[יחזקאל כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א*=נִטְמְאִ֤֨ים): המקום היחיד בכל המקרא שיש בה שני טעמים מחברים בהברה אחת (הקדמא קודמת למהפך בקריאה)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח יז|כח,יז]] (א!=גָּ֤בַהּ): מקום הטעם באות גימ&quot;ל{{הערה|ראו גם ייבין, כתר, עמ' 16.}}
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=אֲדֹנָ֣י יְהֹוָ֔ה): שם הוי&quot;ה בניקוד של שם אדנות בשווא וקמץ, במקום ניקוד של אֱלֹהִים בשווא וחיריק, ובתוספת של נקודת חולם באות ה&quot;א הראשונה בדומה לניקוד הרגיל של אֱלֹהִים בשם הוי&quot;ה בכתר
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=בַּעֲשׂ֥ותִי): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין|הערת ייבין; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[יחזקאל לה/טעמים#לה טו|לה,טו]] (א!=וְכׇל־אֶד֣וֹם): חסרות שתי הנקודות של חטף סגול
#[[יחזקאל לט/טעמים#לט ה|לט,ה]] (א!=הַשָׂדֶ֖ה): חסר דגש בשׂי&quot;ן
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ח|מו,ח]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה גם כאן נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מח/טעמים#מח י|מח,י]] (א=וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵלֶּה): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[יחזקאל טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א?=לְאֳכְלָ֑ה): קמץ קטן במהדורתנו
#[[יחזקאל לב/טעמים#לב כ|לב,כ]] (א=מֳשְׁכ֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב: 
#[[יחזקאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת)
#[[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|ט,יא]] (א-כתיב=כְ֖אֲשֶׁ֥ר)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד יד|יד,יד]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד כ|יד,כ]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|כא,כח]] (א-כתיב=כִּקְסׇום־שָׁוְא֙)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א-כתיב=מִדָּֽנִֵּ֑אל)
#[[יחזקאל לו/טעמים#לו יד|לו,יד]] (א-כתיב=תְּכְּשַׁלִי־ע֑וֹד)
#[[יחזקאל מב/טעמים#מב טז|מב,טז]] (א-כתיב=חֲמֵשׁ־אֹ֥מֵות)

===ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על הקטעים החסרים בספר תרי עשר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[הושע ד/טעמים#ד יח|הושע ד,יח]] (א?!=הַזְנֵה): טעם המונח מטושטש בכתב־היד (אבל ניתן להבחין בו)
#[[יואל ב/טעמים#ב כה|הושע ב,כה]] (א!=אֶת הַשָּׁנִ֔ים): חסר מקף
#[[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל): המקף השני בתיבת משרת
#[[חבקוק ב/טעמים#ב ז|חבקוק ב,ז]] (א?=וְיִקְּצ֖וּ): קו&quot;ף דגושה?
#[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] (א*=זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)
#[[זכריה יב/טעמים#יב יג|זכריה יב,יג2]] (א!=וּנְשֵׁיהֵ֖ם [2]): ה&quot;א בצירה במקום סגול
#[[מלאכי ב/טעמים#ב ז|מלאכי ב,ז]] (א!=יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת): געיה באות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖)
#[[נחום ב/טעמים#א ג|נחום א,ג]] (א=וּגְדׇול־כֹּ֔חַ): אין הערת קרי
#[[נחום ב/טעמים#ב א|נחום ב,א]] (א=לַעֲבׇור־בָּ֥ךְ): אין הערת קרי

===ספר דברי הימים===

'''[[ספר דברי הימים/טעמים|ספר דברי הימים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ח|דה&quot;א ד,ח]] (א?!=וַיָּ֣עַשׂ): קמץ באות יו&quot;ד?
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ט|דה&quot;א ד,ט]] (א!=נִכְּבָֿ֖דֿ): כ&quot;ף דגושה במקום בי&quot;ת וגם סימן הרפה נכתב מעל שתי האותיות בי&quot;ת-דל&quot;ת באמצע
#[[דברי הימים א ה/טעמים#ה מא|דה&quot;א ה,מא]] (א!=נְבֻכַדְנֶאצַֽר): חסר דגש בצד&quot;י
#[[דברי הימים א ו/טעמים#ו מה|דה&quot;א ו,מה]] (א!=וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ֙ [1]): חסר פשטא מלעיל
#[[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה&quot;א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים א יז/טעמים#יז ו|דה&quot;א יז,ו]] (א!=צִוִ֛יתִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח ד|דה&quot;א יח,ד]] (א?=וְעֶשְׂרִֽים־אֶ֖לֶף): &quot;וְעֶשְׂרִֽים־&quot; מוקפת ובגעיה (במקום טעם עצמאי של מרכא)?
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה&quot;א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ): מקף בתיבת משרת
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה&quot;א כא,ה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב [2]): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא יב|דה&quot;א כא,יב]] (א!=וְדֶבֶר֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא כט|דה&quot;א כא,כט]] (א!=בַּבָּמָּ֖ה): מ&quot;ם דגושה
#[[דברי הימים א כב/טעמים#כב י|דה&quot;א כב,י]] (א!=וְהַכִ֨ינוֹתִ֜י): שווא באות וי&quot;ו ופתח באות ה&quot;א, ואולי ייתכן שהנקודות בוי&quot;ו נחשבות לחטף בה&quot;א וחסר כל ניקוד בוי&quot;ו.
#[[דברי הימים א כה/טעמים#כה לא|דה&quot;א כה,לא]] (א!=שְׂנֵ֥ים): בנקודת שי&quot;ן שמאלית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח י|דה&quot;א כח,י]] (א!=לִבְנֽוֹת־בַּ֥ית): חסרה נקודת חיריק ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח יז|דה&quot;א כח,יז]] (א!=וְהַקְשָׂוֺ֖ת): חסר דגש בקו&quot;ף
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו טז|דה&quot;ב ו,טז]] (א!=לְעַבְדְּ֨ךָ): טעם הקדמא באות דל&quot;ת במקום בכ&quot;ף סופית
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כ|דה&quot;ב ו,כ]] (א!=לִשְׁמוֹעַ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה&quot;ב ח,יא]] (א*=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם): המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב ט/טעמים#ט כד|דה&quot;ב ט,כד]] (א!=וּבְשָׁמִ֔ים): בנקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברי הימים ב י/טעמים#י י|דה&quot;ב י,י]] (א!=אֵלֶ֜יךְ): שווא במקום קמץ בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה&quot;ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה&quot;ב יד,ו]] (א*=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב כה/טעמים#כה א|דה&quot;ב כה,א]] (א!=מִירושָׁלָֽיִם): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כא|דה&quot;ב ל,כא]] (א!=הַלְוִיִ֧ם): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב לג/טעמים#לג כה|דה&quot;ב לג,כה]] (א!=תַֿחְתָּֽיו): תי&quot;ו רפויה בסימן רפה אחרי טעם מפסיק
#[[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ט|דה&quot;ב לה,ט]] (א?=וּשְׁמַעְיָ֨הוּ): בלי געיה במ&quot;ם?
#[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כג|דה&quot;ב לו,כג]] (א!=כּֽה־אָמַ֞ר): חסרה נקודת החולם בכ&quot;ף{{הערה|שם=ייבין}}

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב ו,מב]] (א=זֳכְרָ֕ה): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דברי הימים א א/טעמים#א מו|דה&quot;א א,מו]] (א-כתיב=עֲיוִֽת)
#[[דברי הימים א ג/טעמים#ג כד|דה&quot;א ג,כד]] (א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ)
#[[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]] (א-כתיב=־בָּנִ֔ימִן־ [א-קרי=&lt;־בָּנִ֔י מִן־&gt;]): &quot;כתב מלה חדה וקר' תרת' מלין&quot; (בין שני מקפים)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז כט|דה&quot;א כז,כט]] (א-כתיב=שִׁטַ֖רְי)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]] (א-כתיב?!=לַבֵּ֣ני{{מ:פסק}}יְמִינִי [א-קרי=&lt;לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י&gt;]): &quot;כתיב מלה חדה וקרי תרת' מילין&quot;{{הערה|ראו גם ב[[#מסורת הסופרים בנ&quot;ך: נוסח האותיות והתיבות|רשימת הכתיב בכתר]] לגבי אות יו&quot;ד הראשונה.}}
#[[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ח|דה&quot;ב כט,ח]] (א-כתיב=לְזַוָעֲה֙)
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב לד,כב]] (א-כתיב=בֶּן־תׇּוקְהַ֗ת): אין הערת קרי

===ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על הקטע החסר בספר תהלים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א!=יְהוָ֑֗ה): רביע ואתנח ביחד באות וי&quot;ו
#[[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א=אֻמְלָ֫ל): נקודת קמץ בלמ&quot;ד, במקום פתח
#[[תהלים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א*=יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים יא/טעמים#יא א|יא,א]] (א!=לְדָ֥֫וִד): טעם ה&quot;יורד&quot; נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל&quot;ת ביחד עם ה&quot;עולה&quot;
#[[תהלים יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א*=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א*=יְהֹוָֽה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי): דגש מיותר באות נו&quot;ן
#[[תהלים לז/טעמים#לז יד|לז,יד]] (א?=פָּ֥תְח֣וּ* או פָּֽתְח֣וּ): מרכא ומונח או געיה ומונח?
#[[תהלים לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א!=וְסוֹמֵ֖ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[תהלים לט/טעמים#לט ו|לט,ו]] (א?=אַ֥ךְ* או אַ֖ךְ): בטעם מרכא או בטעם טרחא?
#[[תהלים מד/טעמים#מד ז|מד,ז]] (א?=וְחַרְבִּ֗י): חסר גרש בוי&quot;ו?
#[[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]] (א?=ק֭וּמָֽה* או ק֭וּמָ֥ה) דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים נו/טעמים#נו ה|נו,ה]] (א!=דְּבָר֥֫וֹ): ה&quot;עולה&quot; מסומן באות רי&quot;ש במקום באות בי&quot;ת
#[[תהלים נו/טעמים#נו יב|נו,יב]] (א=לֹּ֣א): למ&quot;ד דגושה
#[[תהלים נז/טעמים#נז ה|נז,ה]] (א!=וּלְשׁוֹנָ֗ם): חסר גרש
#[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים ס/טעמים#ס יד|ס,יד]] (א*=בֵּאלֹהִ֥ים): בלי דחי{{הערה|ולא כספיקת ברויאר.}}
#[[תהלים סד/טעמים#סד ח|סד,ח]] (א!=אֱ֫לֹהִ֥ים): סימון ה&quot;עולה&quot; באות אל&quot;ף במקום באות למ&quot;ד
#[[תהלים סט/טעמים#סט,כט|סט,כט]] (א?=יִ֭מָּחֽוּ* או יִ֭מָּח֥וּ): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים עה/טעמים#עה ד|עה,ד]] (א!=נְֽמֹגִ֗ים־אֶ֥רֶץ): מקף בתיבת רביע
#[[תהלים עח/טעמים#עח ז|עח,ז]] (א*=מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]] (א?=צָ֭רָתִֽי* או צָ֭רָתִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ): הצינורית מסומנת באות וי&quot;ו השווּאה
#[[תהלים פט/טעמים#פט כ|פט,כ]] (א*=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צב/טעמים#צב ח|צב,ח]] (א*=כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צד/טעמים#צד יב|צד,יב]] (א=יָ֑הּ): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[תהלים צח/טעמים#צח ז|צח,ז]] (א!=וְיֹ֣שְׁבֵיּ): נקודה באות יו&quot;ד האחרונה{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[תהלים צח/טעמים#צח ח|צח,ח]] (א!=יְרַנֵּנֽוּ): מקום הסילוק
#[[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו יט|קו,יט]] (א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו מג|קו,מג]] (א!=וַ֝יָּמֹכּוּ): חסרה נקודת הרביע
#[[תהלים קו/טעמים#קו מח|קו,מח]] (א!=&lt;מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀&gt;): חסר מקף
#[[תהלים קז/טעמים#קז ה|קז,ה]] (א!=תִתְעַטָּֽף): חסר דגש באות תי&quot;ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי&quot;ו.
#[[תהלים קז/טעמים#קז יז|קז,יז]] (א?!=יִתְעַנּֽו׃): חסרה נקודת השורוק באות וי&quot;ו?
#[[תהלים קז/טעמים#קז יח|קז,יח]] (א!=עַד שַׁ֥עֲרֵי): חסר מקף
#[[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קח/טעמים#קח ז|קח,ז]] (א!=וַעֲנֵֽניִ): יש הזזה שמאלה של נקודת החיריק באופן חריג, את שהיא ממוקמת מתחת לאות יו&quot;ד.
#[[תהלים קח/טעמים#קח יא|קח,יא]] (א?=יֹ֖בִלֵנִּי): נו&quot;ן דגושה?{{הערה|יש גם לציין הזזה שמאלה באופן חריג של נקודת החיריק תחת האות נו&quot;ן, אך זה נגרם בגלל הראש של הלמ&quot;ד מהשורה למטה.}}
#[[תהלים קי/טעמים#קי ה|קי,ה]] (א?=אֲדֹנָ֥י): נקודת חולם בכתב־היד?
#[[תהלים קיח/טעמים#קיח י|קיח,י]] (א!=בְּ֭שֵׁ֥ם): קו מיותר של דחי באות בי&quot;ת
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט יד|קיט,יד]] (א?*=שַּׂ֗שְׂתִּי): שי&quot;ן דגושה?
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט קלח|קיט,קלח]] (וֶֽאֱמוּנָ֥֗ה): נקודת רביע מיותרת באות נו&quot;ן בנוסף למרכא
#[[תהלים קכד/טעמים#קכד ו|קכד,ו]] (א?=שֶׁלֹּ֥א* או שֶׁלֹּ֖א): טעם מרכא או טעם טרחא?
#[[תהלים קכז/טעמים#קכז ב|קכז,ב]] (א*=לָכֶ֨ם): אין קו של לגרמיה
#[[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]] (א?=קָ֭רָֽאתִי* או קָ֭רָ֥אתִי): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]] (א?=אָ֭נָֽה* או אָ֭נָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|קמ,ו]] (א*=טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים קמד/טעמים#קמד טו|קמד,טו]] (א*=שֱׁיְהֹוָ֥ה): חטף סגול באות שי&quot;ן ושווא באות יו&quot;ד

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[תהלים ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם)
#[[תהלים עג/טעמים#עג ב|עג,ב]] (א-כתיב=נָטָ֣וּי)
#[[תהלים עט/טעמים#עט י|עט,י]] (א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם)
#[[תהלים פט/טעמים#פט כט|פט,כט]] (א-כתיב=אֶשְׁמָור־ל֣וֹ): אין הערת קרי
#[[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|קמה,ו]] (א-כתיב=וּגְדֻלָּותְיךָ֥; א-קרי=וגדולתיך)

ג. קמץ קטן:{{הערה|במקומות רבים במקרא יש קמץ שהוא קמץ קטן (חטוף) לפי המדקדקים המודרנים, ואילו לפי המסורת הספרדית הוא קמץ רחב (רגיל). תיעדנו את המקומות האלה במהדורתנו ע&quot;י [[תבנית:מ:קמץ]]. אך בספר תהלים ב-3 מקומות יש מצב הפוך: לפי כללי הדקדוק מדובר לכאורה על קמץ רחב, או שיש ספק בכך, ואילו במסורת הספרדית מדובר על קמץ קטן.}}
#[[תהלים יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (א=אֶרְחָמְךָ֖): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף
#[[תהלים מה/טעמים#מה ג|מה,ג]] (א=יָפְיָפִ֡יתָ): ספק לגבי קמץ קטן ביו&quot;ד הראשונה אצל המדקדקים המודרנים, והקמץ קטן לפי המסורת הספרדית
#[[תהלים פא/טעמים#פא ב|פא,ח]] (א=אֶבְחָנְךָ֨): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף

===ספר איוב===

'''[[ספר איוב/טעמים|ספר איוב]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איוב יב/טעמים#יב כד|יב,כד]] (א?!=וַ֝יַּתִעֵ֗ם): חסרה נקודה אחת של שווא באות תי&quot;ו?{{הערה|ברויאר ציין א=וַ֝יַּתְעֵם (חסרה נקודת הרביע באות עי&quot;ן), אך ניתן להבחין בנקודת הרביע בצילום למרות שהיא מטושטשת, וייתכן שנפלה טעות בהערתו.}}
#[[איוב טז/טעמים#טז ח|טז,ח]] (א?=וַיָּ֥קׇם* או וַיָּ֖קָם): בטעם מרכא* או טרחא?
#[[איוב יט/טעמים#יט טז|יט,טז]] (א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י): גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו
#[[איוב כא/טעמים#כא טו|כג,טו]] (א!=מַה שַּׁדַּ֥י): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[איוב כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי* או מַה־יֹּֽאמַר־לִֽי): המקף השני בתיבת מרכא* או שהקו מתחת לאות יו&quot;ד געיה?
#[[איוב כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (א?=אָ֭נֹכִֽי* או אָ֭נֹכִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[איוב לא/טעמים#לא ב|לא,ב]] (א*=וּמֶ֤ה): אין קו של לגרמיה
#[[איוב מא/טעמים#מא כב|מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ): מקף בתיבת משרת?

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איוב לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (א-כתיב=יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר)

===ספר משלי===

'''[[ספר משלי/טעמים|ספר משלי]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[משלי ב/טעמים#ב יא|ב,יא]] (א!=תְּבוּּנָ֥ה): בכתר נכתבה נקודת השורוק באות וי&quot;ו פעמיים{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[משלי ג/טעמים#ג ל|ג,ל]] (א!=אַל {{קו&quot;כ|תרוב|תָּרִ֣יב}}): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ): אות כ&quot;ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו כד|ו,כד]] (א?!=לֶָשׁ֥וֹן): קמץ וסגול באות למ&quot;ד?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=בּ֖וֹ): בטעם טרחא (במקום דחי)?
#[[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א?=שֹׁמֵ֢עַֽ֫ לִ֥י* או שֹׁמֵ֢֫עַֽ לִ֥י): סימן ה&quot;עולה&quot; תלוי בין האותיות מ&quot;ם ועי&quot;ן
#[[משלי י/טעמים#י יג|י,יג]] (א!=בְּשִׁפְתֵ֣י): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[משלי יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א?!=הוֹלֵ֣ך): חסרות נקודות שווא באות כ&quot;ף סופית?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי יב/טעמים#יב כג|יב,כג]] (א!=כְּ֝סִילִים): חסרה נקודת הרביע באות למ&quot;ד
#[[משלי יג/טעמים#יג כה|יג,כה]] (א?=אֹ֭כֵֽל* או אֹ֭כֵ֥ל): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[משלי כא/טעמים#כא ל|כא,ל]] (א!=עֵ֝צָה): חסרה נקודת הרביע באות צד&quot;י
#[[משלי כ/טעמים#כ כה|כה,כ]] (א*=מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[משלי כב/טעמים#כב ח|כב,ח]] (א=יִקְצׇור־אָ֑וֶן): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב,יא|כב,יא]] (א=טְהׇור־לֵ֑ב): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]] (א=יִפׇּול־שָֽׁם): אין הערת קרי
#[[משלי כג/טעמים#כג כו|כג,כו]] (א-כתיב=תִּרְצֹּֽנָה)

===מגילת רות===

'''[[מגילת רות/טעמים|מגילת רות]] קיימת במלואה בכתר ארם צובה.'''

הניקוד בתוך הכתיב:
#[[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
#[[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי ולא כתב&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.

===מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על החלק האחרון של המגילה שאינו קיים בכתר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)|כאן]]'''.

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
&lt;קטע התחלה=תעוררו/&gt;#ספק מרכא בתיבת תביר (בשלושה מקומות מקבילים):{{הערה|שם=תעוררו|1=ההתייחסות כאן היא רק לעניין הטעם בתיבה האחרונה (מרכא בתיבת תביר או געיה) ולא לשאלת החטף (&quot;וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ&quot;, &quot;וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ&quot;). למידע מלא על הניקוד והטעמים בשלושת המקומות המקבילים (ב,ז; ג,ה; ח,ד) ראו בהערת הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב,ז|שה&quot;ש ב,ז]]. למידע נוסף על &quot;מרכא בתיבת תביר&quot; בכתר ומקורות נוספים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|בהפניות כאן]].}}
##[[שיר השירים ב/טעמים|ב,ז]]: א?,ש1,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / א?,ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ג/טעמים|ג,ה]]: א,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ח/טעמים|ח,ד]]: ק13,ל-א,ק-מ=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ]* / ל?=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ]&lt;קטע סוף=תעוררו/&gt;
#[[שיר השירים ב/טעמים#ב יז|שיר השירים ב,יז]] (א!=דְּמֵה־לְךָ): חסר טעם הקדמא

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בספרי הנביאים והכתובים''' בכתר ארם צובה או בכתי&quot;ל. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה  (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בתורה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביהושע}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע|ספר יהושע]]''' (26 פריטים): [[יהושע א/טעמים#א יב|א,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,יג]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו טו|ו,טו]] (א=סָבֲב֥וּ); [[יהושע ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים); [[יהושע ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים); [[יהושע ח/טעמים#ח כז|ח,כז]] (א=בָּֽזֲז֥וּ); [[יהושע יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כִּֽנֲר֖וֹת); [[יהושע יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (א=בָּזֲז֥וּ); [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יג/טעמים#יג ז|יג,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יד/טעמים#יד יג|יד,יג]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[יהושע יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=בֵּרֲכַ֥נִי); [[יהושע יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֜ה); [[יהושע כא/טעמים#כא ד|כא,ד]] (א=הַקֳּהָתִ֑י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא י|כא,י]] (א=הַקֳּהָתִ֖י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=בְּנֵֽי־קֳהָת֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כו|כא,כו]] (א=בְּנֵי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא לד|כא,לד]] (א=אֶֽת־יָקְנֳעָ֖ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כב/טעמים#כב ו|כב,ו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם); [[יהושע כב/טעמים#כב ז|כב,ז]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽם); [[יהושע כב/טעמים#כב כא|כב,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע כב/טעמים#כב לג|כב,לג]] (א=וַיְבָרֲכ֥וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שופטים|ספר שופטים]]''' (24 פריטים): [[שופטים ב/טעמים#ג כו|ג,כו]] (א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[שופטים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א=בָּֽרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=לְחוֹקֲקֵ֣י); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה יא|ה,יא]] (א=מְחַֽצֲצִ֗ים); [[שופטים ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (א=וּֽשֲׁבֵ֥ה); [[שופטים ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙ [{{קו תחתי|שני חטפים}}]);{{הערה|השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם; וראו לעיל ב[[#ספר שופטים|רשימת החריגים]] לגבי שתי הגעיות.}} [[שופטים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (א=עֹלֲל֥וֹת); [[שופטים ט/טעמים#ט יג|ט,יג]] (א=הַֽמֲשַׂמֵּ֥חַ); [[שופטים ט/טעמים#ט לז|ט,לז]] (א=מְעוֹנֲנִֽים); [[שופטים ט/טעמים#ט נד|ט,נד]] (א=וּמ֣וֹתֲתֵ֔נִי); [[שופטים ט/טעמים#ט נז|ט,נז]] (א=קִֽלֲלַ֖ת); [[שופטים י/טעמים#י ח|י,ח]] (א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙); [[שופטים יג/טעמים#יג כד|יג,כד]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז טז|טז,טז]] (א=וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז כד|טז,כד]] (א=וַֽיְהַלֲל֖וּ); [[שופטים כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙); [[שופטים כ/טעמים#כ לב|כ,לב]] (א=אֶל־הַֽמֲסִלּֽוֹת); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת); [[שופטים כא/טעמים#כא כג|כא,כג]] (א=מִן־הַמְּחֹלֲל֖וֹת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמואל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]]''' (30 פריטים): [[שמואל א ב/טעמים#ב כה|שמ&quot;א ב,כה]] (א=וּפִֽלֲל֣וֹ); [[שמואל א ג/טעמים#ג יג|שמ&quot;א ג,יג]] (א=כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים); [[שמואל א ד/טעמים#ד יז|שמ&quot;א ד,יז]] (א=הַֽמֲבַשֵּׂ֜ר); [[שמואל א ז/טעמים#ז ג|שמ&quot;א ז,ג]] (א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם); [[שמואל א ט/טעמים#ט ו|שמ&quot;א ט,ו]] (א=נֵ֣לֲכָה); [[שמואל א יג/טעמים#יג י|שמ&quot;א יג,י]] (א=לְבָרֲכֽוֹ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נא|שמ&quot;א יז,נא]] (א=וַיְמֹ֣תֲתֵ֔הוּ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נב|שמ&quot;א יז,נב]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[שמואל א יח/טעמים#יח כג|שמ&quot;א יח,כג]] (א=הַֽנֲקַלָּ֤ה); [[שמואל א כד/טעמים#כד י|שמ&quot;א כד,י]] (א=לַהֲרָגֲךָ֖); [[שמואל א כה/טעמים#כה ז|שמ&quot;א כה,ז]] (א=גֹזֲזִ֖ים); [[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א=לְגֹזֲזָ֑י); [[שמואל א כה/טעמים#כה כו|שמ&quot;א כה,כו]] (א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[שמואל א כו/טעמים#כו יא|שמ&quot;א כו,יא]] (א=וְנֵלֲכָה־לָּֽנוּ); [[שמואל א ל/טעמים#ל טז|שמ&quot;א ל,טז]] (א=וְחֹ֣גֲגִ֔ים); [[שמואל ב א/טעמים#א ט|שמ&quot;ב א,ט]] (א=וּמֹ֣תֲתֵ֔נִי); [[שמואל ב י/טעמים#י ג|שמ&quot;ב י,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כג|שמ&quot;ב יג,כג]] (א=גֹֽזֲזִים֙); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כה|שמ&quot;ב יג,כה]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ); [[שמואל ב יד/טעמים#יד י|שמ&quot;ב יד,י]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֤ר); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טו,ז]] (א=אֵ֣לֲכָה); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טז,ז]] (א=בְּקַֽלֲל֑וֹ); [[שמואל ב יט/טעמים#יט ו|שמ&quot;ב יט,ו]] (א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים); [[שמואל ב יט/טעמים#יט מ|שמ&quot;ב יט,מ]] (א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=הַֽמֲסִלָּ֑ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֤ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יג|שמ&quot;ב כ,יג]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֑ה);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[שמואל ב כ/טעמים#כ טו|שמ&quot;ב כ,טו]] (א=סֹֽלֲלָה֙); [[שמואל ב כא/טעמים#כא ג|שמ&quot;ב כא,ג]] (א=וּבָרֲכ֖וּ); [[שמואל ב כב/טעמים#כב יב|שמ&quot;ב כב,יב]] (א=חַֽשֲׁרַת־מַ֖יִם).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במלכים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]]''' (29 פריטים): [[מלכים א ד/טעמים#ד יב|מל&quot;א ד,יב]] (א=לְיָקְמֳעָֽם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א ו/טעמים#ו לז|מל&quot;א ו,לז]] (א=הָרֲבִיעִ֔ית); [[מלכים א ז/טעמים#ז כד|מל&quot;א ז,כד]] (א=סֹבֲבִ֣ים); [[מלכים א ח/טעמים#ח לה|מל&quot;א ח,לה]] (א=וְהִֽתְפַּלֲל֞וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מד|מל&quot;א ח,מד]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מח|מל&quot;א ח,מח]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ);{{הערה|פריט זה נשמט מרשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[מלכים א ח/טעמים#ח סו|מל&quot;א ח,סו]] (א=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[מלכים א יג/טעמים#יג ז|מל&quot;א יג,ז]] (א=וּֽסֳעָ֑דָה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א יד/טעמים#יד כא|מל&quot;א יד,כא]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל&quot;א יז,יא]] (א=לִֽקְִחִי־נָ֥א [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[מלכים א יח/טעמים#יח כח|מל&quot;א יח,כח]] (א=וַיִּתְגֹּֽדֲדוּ֙); [[מלכים א כא/טעמים#כא יט|מל&quot;א כא,יט]] (א=לָקֲק֤וּ); [[מלכים א כא/טעמים#כא כ|מל&quot;א כא,כ]] (א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי); [[מלכים ב ב/טעמים#ב א|מל&quot;ב ב,א]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב יא|מל&quot;ב ב,יא]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב כד|מל&quot;ב ב,כד]] (א=וַֽיְקַלֲלֵ֖ם); [[מלכים ב ג/טעמים#ג טו|מל&quot;ב ג,טו]] (א=הַֽמֲנַגֵּ֔ן); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כט|מל&quot;ב ד,כט]] (א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו ב|מל&quot;ב ו,ב]] (א=נֵלֲכָה־נָּ֣א); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כח|מל&quot;ב ו,כח]] (א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כט|מל&quot;ב ו,כט]] (א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו לב|מל&quot;ב ו,לב]] (א=בֶּן־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ); [[מלכים ב ז/טעמים#ז ח|מל&quot;ב ז,ח]] (א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים); [[מלכים ב ח/טעמים#ח יב|מל&quot;ב ח,יב]] (א=וְעֹלֲלֵיהֶ֣ם); [[מלכים ב ט/טעמים#ט יז|מל&quot;ב ט,יז]] (א=וּֽשֲׁלַ֥ח); [[מלכים ב י/טעמים#י טו|מל&quot;ב י,טו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֗הוּ); [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל&quot;ב י,לג]] (א=וְהַֽמֲנַשִּׁ֑י); [[מלכים ב יב/טעמים#יב יב|מל&quot;ב יב,יב]] (א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן); [[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' (53 פריטים): [[ישעיהו א/טעמים#א כג|א,כג]] (א=סוֹרֲרִ֗ים); [[ישעיהו א/טעמים#א ל|א,ל]] (א=וּֽכֲגַנָּ֔ה); [[ישעיהו ב/טעמים#ב ו|ב,ו]] (א=וְעֹנֲנִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י א|י,א]] (א=הַחֹֽקֲקִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י לא|י,לא]] (א=נָֽדֲדָ֖ה); [[ישעיהו יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א=וְצֹרֲרֵ֥י); [[ישעיהו יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=לְבֹזֲזֵֽינוּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט ו|יט,ו]] (א=דָּלֲל֥וּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט כה|יט,כה]] (א=בֵּרֲכ֛וֹ);{{הערה|בטעות &quot;יט,כו&quot; ברשימת ברויאר בסוף תנ&quot;ך כתר ירושלים.}} [[ישעיהו כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (א=הַֽמֲצַפֶּ֔ה); [[ישעיהו כב/טעמים#כב ג|כב,ג]] (א=נָֽדֲדוּ־יַ֖חַד); [[ישעיהו כב/טעמים#כב טז|כב,טז]] (א=חֹקֲקִ֥י); [[ישעיהו כג/טעמים#כג יג|כג,יג]] (א=עֽוֹרֲרוּ֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְפּוֹרֲרָה֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְמוֹטֲטָ֖ה); [[ישעיהו כד/טעמים#כד כ|כד,כ]] (א=וְהִֽתְנוֹדֲדָ֖ה); [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]] (א=וּֽסֲגֹ֥ר); [[ישעיהו כז/טעמים#כז ח|כז,ח]] (א=בְּסַאסֳּאָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ל,א]] (א=סֽוֹרֲרִים֙); [[ישעיהו לא/טעמים#לא ח|לא,ח]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=מְחֹקֲקֵ֑נוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כג|לג,כג]] (א=בָּ֥זֲזוּ); [[ישעיהו לד/טעמים#לד טז|לד,טז]] (א=וּֽקֲרָ֔אוּ); [[ישעיהו לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[ישעיהו לז/טעמים#לז לג|לז,לג]] (א=סֹלֲלָֽה); [[ישעיהו לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (א=יְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ד|מ,ד]] (א=וְהָרֲכָסִ֖ים); [[ישעיהו מ/טעמים#מ כ|מ,כ]] (א=הַֽמֲסֻכָּ֣ן); [[ישעיהו מב/טעמים#מב כד|מב,כד]] (א=לְבֹזֲזִ֖ים); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (א=וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֮); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יח|מה,יח]] (א=כֽוֹנֲנָ֔הּ); [[ישעיהו מה/טעמים#מה כ|מה,כ]] (א=וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים); [[ישעיהו מז/טעמים#מז י|מז,י]] (א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יד|מח,יד]] (א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יז|מח,יז]] (א=מַדְרִֽיכֲךָ֖); [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וַאֲבָרֲכֵ֖הוּ); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִתְעוֹרֲרִ֣י [1]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִֽתְעוֹרֲרִ֗י [2]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא כ|נא,כ]] (א=הַֽמֲלֵאִ֥ים); [[ישעיהו נב/טעמים#נב ו|נב,ו]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֖ר); [[ישעיהו נג/טעמים#נג ז|נג,ז]] (א=גֹזֲזֶ֖יהָ); [[ישעיהו נז/טעמים#נז ג|נז,ג]] (א=עֹנֲנָ֑ה); [[ישעיהו נז/טעמים#נז כ|נז,כ]] (א=וְהָרֲשָׁעִ֖ים); [[ישעיהו נח/טעמים#נח ט|נח,ט]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[ישעיהו נט/טעמים#נט י|נט,י]] (א=נְגַשֲׁשָׁ֤ה); [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] (א=נֹ֥סֲסָה); [[ישעיהו סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (א=וְהִֽלֲל֖וּ); [[ישעיהו סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א=הַֽמֲסִלָּה֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג יח|סג,יח]] (א=בּוֹסֲס֖וּ); [[ישעיהו סד/טעמים#סד י|סד,י]] (א=הִֽלֲל֙וּךָ֙); [[ישעיהו סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[ישעיהו סו/טעמים#סו טז|סו,טז]] (א=חַֽלֲלֵ֥י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בירמיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]]''' (37 פריטים):{{הערה|1=רשימה זו אינה כוללת את הפריט [[ירמיהו מח/טעמים#מח לב|מח,לב]] (א=מִבֲּכִ֨י), המובא ברשימות ברויאר. נראה יותר שבכתר יש כאן שווא בלבד (&quot;מִבְּכִ֨י&quot;), או שהקו של הפתח נמחק; וכך הכריעו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/13/48/1/mg/106 מג&quot;ה].}} [[ירמיהו ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] (א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮); [[ירמיהו ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א=מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה א|ה,א]] (א=שׁוֹטֲט֞וּ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (א=אֵֽלֲכָה־לִּ֤י); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (א=סֹֽלֲלָ֑ה); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=יְעוֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] (א=סוֹרֲרִ֔ים); [[ירמיהו ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א=הַֽמֳעָרַ֣ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א=שׁוֹבֲבָ֜ה); [[ירמיהו ח/טעמים#ח כג|ח,כג]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו ט/טעמים#ט ט|ט,ט]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ירמיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]] (א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת); [[ירמיהו יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (א=הַֽמֲזִמָּ֙תָה֙); [[ירמיהו יא/טעמים#יא כא|יא,כא]] (א=הַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[ירמיהו יב/טעמים#יב י|יב,י]] (א=בֹּסֲס֖וּ); [[ירמיהו יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א=שֹֽׁדֲדִ֔ים); [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|כ,יז]] (א=לֹא־מוֹתֲתַ֖נִי); [[ירמיהו כב/טעמים#כב טו|כב,טו]] (א=הֲתִֽמֲלֹ֔ךְ); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כ|כב,כ]] (א=וּֽצֳעָ֔קִי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כח|כב,כח]] (א=הֽוּטֲלוּ֙); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לג|כה,לג]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לו|כה,לו]] (א=וִֽילֲלַ֖ת); [[ירמיהו לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה);{{הערה|1=בן־נפתלי,'''ל''',ב1=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (חטף פתח); בן־אשר,מ&quot;ש,דפוסים=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (חטף קמץ); ק=אֶכְתְּבֶ֑נָּה (שווא). הפריט אינו מופיע בספר החילופים מהדורת ליפשיץ; החילוף מוזכר ברד&quot;ק, ודבריו הובאו במ&quot;ש.}} [[ירמיהו לב/טעמים#לב ט|לב,ט]] (ל=וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙); [[ירמיהו לג/טעמים#לג י|לג,י]] (א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת); [[ירמיהו מ/טעמים#מ טו|מ,טו]] (א=אֵ֤לֲכָה); [[ירמיהו מא/טעמים#מא ה|מא,ה]] (א=וּמִתְגֹּֽדֲדִ֑ים); [[ירמיהו מד/טעמים#מד ט|מד,ט]] (א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩); [[ירמיהו מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ); [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (א-קרי=וּֽזֳעָ֑קוּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);  [[ירמיהו מט/טעמים#מט ד|מט,ד]] (א=מַה־תִּתְהַֽלֲלִי֙); [[ירמיהו נ/טעמים#נ ו|נ,ו]] (א-קרי=שׁוֹבֲב֑וּם); [[ירמיהו נ/טעמים#נ י|נ,י]] (א=כָּל־שֹׁלֲלֶ֥יהָ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וִיבֹקֲק֖וּ);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[ירמיהו נא/טעמים#נא ז|נא,ז]] (א=יִתְהֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא מט|נא,מט2]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו נא/טעמים#נא נג|נא,נג]] (א=שֹׁדֲדִ֛ים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביחזקאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יחזקאל|ספר יחזקאל]]''' (55 פריטים): [[יחזקאל א/טעמים#א ז|א,ז]] (א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (א=הָרֲשָׁעָ֖ה); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יט|ג,יט]] (א=הָרֲשָׁעָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ב|ד,ב]] (א=סֹלֲלָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ד/טעמים#ד י|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶ֔נּוּ [1]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ [2]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נָּה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=בְּגֶֽלֲלֵי֙); [[יחזקאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (א=גֶּֽלֲלֵ֣י); [[יחזקאל ו/טעמים#ו ז|ו,ז]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם); [[יחזקאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] (א=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ט/טעמים#ט ח|ט,ח]] (א=וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֨וֹת [1]); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֥וֹת [2]); [[יחזקאל טז/טעמים#טז נא|טז,נא]] (וַתְּצַדֲּקִי֙); [[יחזקאל יז/טעמים#יז יז|יז,יז]] (ל=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כא/טעמים#כא כז|כא,כז]] (א=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו ח|כו,ח]] (א=סֹֽלֲלָ֔ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל כו/טעמים#כו טז|כו,טז]] (א=וְשָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|כו,כא]] (א=וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י); [[יחזקאל כז/טעמים#כז ד|כז,ד]] (א=כָּלֲל֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (א=וּבְכׇל־קֳהָלֵךְ֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לב|כז,לב]] (א=וְקוֹנֲנ֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (א=וְכׇל־קֳהָלֵ֖ךְ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לה|כז,לה]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח ט|כח,ט]] (א=מְחַלֲלֶֽיךָ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח טז|כח,טז]] (א=תוֹכֲךָ֛); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יח|כח,יח]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יט|כח,יט]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=רֹמֲמָ֑תְהוּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ו|לא,ו]] (א=קִֽנֲנוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=בְּעוֹפֲפִ֥י); [[יחזקאל לב/טעמים#לב יב|לב,יב]] (א=וְשָֽׁדֲדוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב טז|לב,טז]] (א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ); [[יחזקאל לב/טעמים#לב כב|לב,כב]] (א=וְכָל־קֳהָלָ֔הּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל לג/טעמים#לג כח|לג,כח]] (א=וְשָׁ֥מֲמ֛וּ); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ [1]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶֽךָ [2]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ז|לה,ז]] (א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|לה,ט]] (א=שִֽׁמֲמ֤וֹת); [[יחזקאל לה/טעמים#לה יא|לה,יא]] (א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ); [[יחזקאל לו/טעמים#לו ד|לו,ד]] (א=הַשֹּֽׁמֲמוֹת֙); [[יחזקאל לו/טעמים#לו לה|לו,לה]] (א=וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־שֹׁלֲלֵיהֶ֗ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־בֹּ֣זֲזֵיהֶ֔ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט כז|לט,כז]] (א=בְּשׁוֹבֲבִ֤י); [[יחזקאל מ/טעמים#מ מג|מ,מג]] (א=וְהַֽשֲׁפַתַּ֗יִם); [[יחזקאל מג/טעמים#מג י|מג,י]] (א=וּמָדֲד֖וּ); [[יחזקאל מז/טעמים#מז כב|מז,כב]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם [1]); [[יחזקאל מח/טעמים#מח יא|מח,יא]] (א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בתרי עשר}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]]''' (25 פריטים): [[הושע ז/טעמים#ז ה|הושע ז,ה]] (א=אֶת־לֹצֲצִֽים); [[הושע ז/טעמים#ז יג|הושע ז,יג]] (א=כִּֽי־נָדֲד֣וּ); [[הושע ט/טעמים#ט טו|הושע ט,טו]] (א=סֹרֲרִֽים); [[הושע ט/טעמים#ט יז|הושע ט,יז]] (א=נֹדֲדִ֖ים); [[יואל ג/טעמים#ג ג|יואל ג,ג]] (א=וְתִֽימֲר֖וֹת); [[עמוס ב/טעמים#ב יג|עמוס ב,יג]] (א=הַֽמֲלֵאָ֥ה); [[עמוס ד/טעמים#ד א|עמוס ד,א]] (א=הָרֹצֲצ֖וֹת); [[עמוס ה/טעמים#ה יב|עמוס ה,יב]] (א=צֹרֲרֵ֤י); [[עמוס ו/טעמים#ו ג|עמוס ו,ג]] (א=הַֽמֲנַדִּ֖ים); [[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מיכה ג/טעמים#ג ט|מיכה ג,ט]] (ל=הַֽמֲתַעֲבִ֣ים); [[מיכה ה/טעמים#ה יא|מיכה ה,יא]] (א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים); [[מיכה ו/טעמים#ו ז|מיכה ו,ז]] (א=בְּרִֽבֲב֖וֹת); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=אַ֣לֲלַי); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=כְּעֹלֲלֹ֖ת); [[נחום ב/טעמים#ב ג|נחום ב,ג]] (א=בֹּֽקֲקִ֔ים); [[נחום ב/טעמים#ב ה|נחום ב,ה]] (א=יִתְהוֹלֲל֣וּ); [[נחום ב/טעמים#ב ח|נחום ב,ח]] (א=מְתֹפֲפֹ֖ת); [[חבקוק ג/טעמים#ג ו|חבקוק ג,ו]] (א=וַיִּתְפֹּֽצֲצוּ֙); [[חבקוק ג/טעמים#ג טז|חבקוק ג,טז]] (א=צָלֲל֣וּ); [[צפניה א/טעמים#א ט|צפניה א,ט]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֛ים); [[צפניה ב/טעמים#ב א|צפניה ב,א]] (א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ); [[צפניה ב/טעמים#ב יב|צפניה ב,יב]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[זכריה ד/טעמים#ד יב|זכריה ד,יב]] (ל=שִׁבֲּלֵ֣י); [[זכריה יא/טעמים#יא ג|זכריה יא,ג]] (א=יִֽלֲלַ֣ת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]]''' (171 פריטים): [[תהלים ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (א=ה֭וֹלֲלִים); [[תהלים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=שׁוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=עָשֲׁשָׁ֣ה); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=בְּכׇל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים ז/טעמים#ז ה|ז,ה]] (א=צֽוֹרֲרִ֣י); [[תהלים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=צוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=עוֹלֲלִ֨ים ׀); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=צוֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=חָֽנֲנֵ֬נִי); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י); [[תהלים י/טעמים#י ה|י,ה]] (א=כׇּל־צ֝וֹרֲרָ֗יו); [[תהלים יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כּוֹנֲנ֣וּ); [[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]] (א=אִ֥מֲר֣וֹת); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽשְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ש1=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨ ׀); [[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל=אֶ֥קֲרָ֣א); [[תהלים כו/טעמים#כו ו|כו,ו]] (א=וַאֲסֹבֲבָ֖ה); [[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי); [[תהלים כז/טעמים#כז יא|כז,יא]] (א=שֽׁוֹרֲרָֽי); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א=עָשֲׁשָׁ֖ה); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=מִכׇּל־צֹרֲרַ֨י); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=וְלִ֥שֲׁכֵנַ֨י ׀); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=נָדֲד֥וּ); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד א|לד,א]] (א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד ב|לד,ב]] (א=אֲבָרֲכָ֣ה); [[תהלים לד/טעמים#לד ד|לד,ד]] (א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה); [[תהלים לה/טעמים#לה יח|לה,יח]] (א=אֲהַלֲלֶֽךָּ); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א?=&lt;שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; [{{קו תחתי|חטף קמץ}}] או &lt;שִׁ֥מֲעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; בחטף קמץ); [[תהלים מ/טעמים#מ יג|מ,יג]] (א=אָפֲפֽוּ־עָלַ֨י); [[תהלים מב/טעמים#מב יא|מב,יא]] (א=צוֹרֲרָ֑י);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=וְהִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נה/טעמים#נה,יא|נה,יא]] (א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ); [[תהלים נה/טעמים#נה,כב|נה,כב]] (א=וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ); [[תהלים נו/טעמים#נו ג|נו,ג]] (א=שׁ֭וֹרֲרַי); [[תהלים נט/טעמים#נט ז|נט,ז]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים נט/טעמים#נט טו|נט,טו]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים ס/טעמים#ס ט|ס,ט]] (א=מְחֹֽקֲקִֽי); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ); [[תהלים סב/טעמים#סב ה|סב,ה]] (א=יְקַֽלֲלוּ־סֶֽלָה); [[תהלים סד/טעמים#סד ט|סד,ט]] (א=יִ֝תְנֹדֲד֗וּ); [[תהלים סד/טעמים#סד יא|סד,יא]] (א=וְ֝יִתְהַלֲל֗וּ); [[תהלים סה/טעמים#סה ה|סה,ה]] (א=תִּ֥בֲחַ֣ר); [[תהלים סה/טעמים#סה י|סה,י]] (א=וַתְּשֹׁ{{גלגל}}קֲקֶ֡הָ); [[תהלים סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=תְּ֝מֹגֲגֶ֗נָּה); [[תהלים סו/טעמים#סו ז|סו,ז]] (א=הַסּוֹרֲרִ֓ים ׀); [[תהלים סו/טעמים#סו ח|סו,ח]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[תהלים סו/טעמים#סו יב|סו,יב]] (א=לָרֲוָיָֽה); [[תהלים סז/טעמים#סז ב|סז,ב]] (א=וִיבָרֲכֵ֑נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ז|סז,ז]] (א=יְ֝בָרֲכֵ֗נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ח|סז,ח]] (א=יְבָרֲכֵ֥נוּ); [[תהלים סח/טעמים#סח ז|סח,ז]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח יט|סח,יט]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]] (א=תִּ֥מֲחַ֥ץ); [[תהלים סח/טעמים#סח כז|סח,כז]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים סט/טעמים#סט כ|סט,כ]] (א=כׇּל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים סט/טעמים#סט לא|סט,לא]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים סט/טעמים#סט לה|סט,לה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ); [[תהלים עב/טעמים#עב טו|עב,טו]] (א=יְבָרֲכֶֽנְהוּ); [[תהלים עג/טעמים#עג ג|עג,ג]] (א=בַּהוֹלֲלִ֑ים); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א=קִ֥רֲבַ֥ת); [[תהלים עד/טעמים#עד ד|עד,ד]] (א=צֹ֭רֲרֶיךָ); [[תהלים עד/טעמים#עד ה|עד,ה]] (א=בִּסֲבָךְ־עֵ֝ץ); [[תהלים עד/טעמים#עד כא|עד,כא]] (א=יְֽהַלֲל֥וּ); [[תהלים עד/טעמים#עד כג|עד,כג]] (א=צֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים עה/טעמים#עה ה|עה,ה]] (א=לַ֭הוֹלֲלִים); [[תהלים עו/טעמים#עו ו|עו,ו]] (א=אֶשְׁתּֽוֹלֲל֨וּ |);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר, אולי בגלל שהמקום מטושטש.}} [[תהלים עו/טעמים#עו יב|עו,יב]] (א=נִ֥דֲר֣וּ); [[תהלים פ/טעמים#פ ג|פ,ג]] (א=עוֹרֲרָ֥ה); [[תהלים פ/טעמים#פ יא|פ,יא]] (א=אַֽרֲזֵי); [[תהלים פג/טעמים#פג יג|פג,יג]] (נִ֣ירֲשָׁה); [[תהלים פד/טעמים#פד ה|פד,ה]] (יְֽהַלֲל֥וּךָ); [[תהלים פז/טעמים#פז ה|פז,ה]] (א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀); [[תהלים פז/טעמים#פז ז|פז,ז]] (א=כְּחֹלֲלִ֑ים); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנָ֥ה); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנֵֽהוּ); [[תהלים צד/טעמים#צד י|צד,י]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֖ד); [[תהלים צו/טעמים#צו ב|צו,ב]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים צז/טעמים#צז ז|צז,ז]] (א=הַמִּֽתְהַלֲלִ֥ים); [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים ק/טעמים#ק ד|ק,ד]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג א|קג,א]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג ב|קג,ב]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג כ|קג,כ]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כא|קג,כא]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכ֤וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד א|קד,א]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ); [[תהלים קד/טעמים#קד י|קד,י]] (א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ); [[תהלים קד/טעמים#קד יח|קד,יח]] (א=לַֽשֲׁפַנִּֽים); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קה/טעמים#קה ג|קה,ג]] (א=הִֽ֭תְהַלֲלוּ); [[תהלים קה/טעמים#קה מה|קה,מה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קו/טעמים#קו א|קו,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קז/טעמים#קז לו|קז,לו]] (א=וַ֝יְכוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קז/טעמים#קז לח|קז,לח]] (א=וַיְבָרֲכֵ֣ם); [[תהלים קז/טעמים#קז מג|קז,מג]] (א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קח/טעמים#קח ט|קח,ט]] (א=מְחֹקֲקִֽי); [[תהלים קט/טעמים#קט כח|קט,כח]] (א=יְקַֽלֲלוּ־הֵמָּה֮); [[תהלים קט/טעמים#קט ל|קט,ל]] (א=אֲהַלֲלֶֽנּוּ); [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַ֭לֲלוּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג ט|קיג,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קטו/טעמים#קטו יח|קטו,יח]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כח|קיח,כח]] (א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קטו|קיט,קטו]] (א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קעה|קיט,קעה]] (א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד א|קלד,א]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד ב|קלד,ב]] (א=וּ֝בָרֲכ֗וּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֭לֲלוּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה,ג]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כא|קלה,כא]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קלט/טעמים#קלט כא|קלט,כא]] (א=וּ֝בִתְקוֹמֲמֶ֗יךָ); [[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|קמ,ד]] (א=שָׁ֥נֲנ֣וּ); [[תהלים קמג/טעמים#קמג יב|קמג,יב]] (א=כׇּל־צֹרֲרֵ֣י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד א|קמד,א]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד); [[תהלים קמה/טעמים#קמה א|קמה,א]] (א=וַאֲבָרֲכָ֥ה); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (א=אֲבָרֲכֶ֑ךָּ [1]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (וַאֲהַלֲלָ֥ה [2]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה י|קמה,י]] (א=יְבָרֲכֽוּכָה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלִ֥י); [[תהלים קמו/טעמים#קמו ב|קמו,ב]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו י|קמו,י]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמז/טעמים#קמז ח|קמז,ח]] (א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה); [[תהלים קמז/טעמים#קמז יב|קמז,יב]] (א=הַֽלֲלִ֖י); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ב|קמח,ב]] (א=הַֽלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ד|קמח,ד]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ה|קמח,ה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ז|קמח,ז]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יג|קמח,יג]] (א=&lt;יְהַלֲל֤וּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יד|קמח,יד]] (הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ג|קמט,ג]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ו|קמט,ו]] (א=רוֹמֲמ֣וֹת); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ט|קמט,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֭לְלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ו|קנ,ו]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|ספר משלי]]''' (12 פריטים): [[משלי ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א=יְחֹ֣קֲקוּ); [[משלי כג/טעמים#כג כ|כג,כ]] (א=בְּזֹלֲלֵ֖י); [[משלי כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=בָּֽרֲשָׁעִֽים); [[משלי כו/טעמים#כו ב|כו,ב]] (א=קִֽלֲלַ֥ת); [[משלי כח/טעמים#כח ד|כח,ד]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[משלי כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א=ז֝וֹלֲלִ֗ים); [[משלי כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א=נִ֥בֳהָֽל); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (א=תִּ֥לֲעַ֣ג); [[משלי לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=לַֽמֲלָכִ֣ים [2]); [[משלי לא/טעמים#לא טז|לא,טז]] (א=זָֽמֲמָ֣ה); [[משלי לא/טעמים#לא כח|לא,כח]] (א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ); [[משלי לא/טעמים#לא לא|לא,לא]] (א=וִיהַלֲל֖וּהָ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיוב}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]''' (28 פריטים): [[איוב א/טעמים#א ה|א,ה]] (א=וּבֵרֲכ֥וּ); [[איוב א/טעמים#א יא|א,יא]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם); [[איוב ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[איוב ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] (א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים); [[איוב ג/טעמים#ג כא|ג,כא]] (א=הַֽמֲחַכִּ֣ים); [[איוב ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ); [[איוב י/טעמים#י יא|י,יא]] (א=תְּשֹׂכֲכֵֽנִי); [[איוב יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים); [[איוב יב/טעמים#יב כה|יב,כה]] (א=יְמַֽשֲׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] (א=וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[איוב כ/טעמים#כ ז|כ,ז]] (א=כְּֽ֭גֶלֲלוֹ); [[איוב כו/טעמים#כו יג|כו,יג]] (א=חֹלֲלָ֥ה); [[איוב כז/טעמים#כז ז|כז,ז]] (א=וּמִתְקוֹמֲמִ֥י); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=אֶ֥בֲחַ֣ר); [[איוב ל/טעמים#ל כב|ל,כב]] (א=וּ֝תְמֹגֲגֵ֗נִי); [[איוב לא/טעמים#לא כ|לא,כ]] (א=בֵרֲכ֣וּנִי); [[איוב לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ); [[איוב לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=לַֽמֲמִתִֽים); [[איוב לג/טעמים#לג כה|לג,כה]] (א=רֻֽטֲפַ֣שׁ); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א=אַ֥נֲשֵׁ֥י); [[איוב לו/טעמים#לו כד|לו,כד]] (א=שֹׁרֲר֣וּ); [[איוב לח/טעמים#לח לא|לח,לא]] (א=הַֽ֭תֲקַשֵּׁר); [[איוב לח/טעמים#לח לה|לח,לה]] (א=הַֽתֲשַׁלַּ֣ח); [[איוב מ/טעמים#מ כב|מ,כב]] (א=צִֽלֲל֑וֹ); [[איוב מ/טעמים#מ לא|מ,לא]] (א=הַֽתֲמַלֵּ֣א); [[איוב מב/טעמים#מב י|מב,י]] (א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשיר השירים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]]''' (6 פריטים): [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שיר השירים ב,ז]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ או  וְֽאִם־תְּעֽוֹרֲר֛וּ);{{הערה|ראו אותו פריט ב[[#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|רשימת הניקוד והטעמים]].}} [[שיר השירים ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א=וַאֲסוֹבֲבָ֣ה); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]] (א=הַסֹּבֲבִ֖ים); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א=כְּתִֽימֲר֖וֹת); [[שיר השירים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗).{{הערה|וכמו כן לפי הסכמת בן־אשר ובן־נפתלי בספר החילופים.}}

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ברות}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת רות|מגילת רות]]''' (פריט אחד): [[רות ב/טעמים#ב ב|ב,ב]] (א=אֵֽלֲכָה־נָּ֤א).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיכה}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' (פריט אחד): [[איכה ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל=עֹלֲלֵ֣י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בקהלת}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' (2 פריטים): [[קהלת ה/טעמים#ה ה|ו,ב]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ); [[קהלת ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] (ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באסתר}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' (אין פריטים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדניאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' (11 פריטים): [[דניאל א/טעמים#א ו|א,ח]] (ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם); [[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] (ל=גֲלִ֑י); [[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] (ל=לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח); [[דניאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (ל=צִפֲּרֵ֣י); [[דניאל ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=צִפֲּרֵ֥י); [[דניאל ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=וּֽסֲגַ֛ר); [[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=מַדֲּקָ֔ה); [[דניאל ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָע֒); [[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה); [[דניאל יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (ל=סֽוֹלֲלָ֔ה); [[דניאל יב/טעמים#יב י|יב,י]] (ל=יִ֠תְבָּֽרֲרוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בעזרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' (11 פריטים): [[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה); [[נחמיה ב/טעמים#ב ו|נחמיה ב,ו]] (ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖); [[נחמיה ג/טעמים#ג יג|נחמיה ג,יג]] (ל=הָשֲׁפֽוֹת); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת); [[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל=בָּרֲכוּ֙); [[נחמיה יא/טעמים#יא ב|נחמיה יא,ב]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[נחמיה יב/טעמים#יב כט|נחמיה יב,כט]] (ל=הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=מִֽלֲלַ֡י); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=גִּֽלֲלַ֡י); [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יט]] (ל=צָֽלֲלוּ֩).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברי הימים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דברי הימים|ספר דברי הימים]]''' (61 פריטים): [[דברי הימים א ב/טעמים#ב מד|דה&quot;א ב,מד]] (א=יָרְקֳעָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ד/טעמים#ד י|דה&quot;א ד,י]] (א=תְּבָרֲכֵ֜נִי); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה טז|דה&quot;א ה,טז]] (א=וּבְכׇֽל־מִגְרֲשֵׁ֥י); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כז|דה&quot;א ה,כז]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כח|דה&quot;א ה,כח]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו א|דה&quot;א ו,א]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ג|דה&quot;א ו,ג]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ז|דה&quot;א ו,ז]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו יח|דה&quot;א ו,יח]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו כג|דה&quot;א ו,כג]] (א=בֶּן־קֳהָ֔ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו לט|דה&quot;א ו,לט]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו מו|דה&quot;א ו,מו]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נא|דה&quot;א ו,נא]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נג|דה&quot;א ו,נג]] (א=וְאֶֽת־יָקְמֳעָם֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נה|דה&quot;א ו,נה]] (א=לִבְנֵֽי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ט/טעמים#ט לב|דה&quot;א ט,לב]] (א=הַקֳּהָתִ֛י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו ה|דה&quot;א טו,ה]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים. בכתר נכתב הקמץ מתחת לשווא, אך המשמעות ברורה.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יח|דה&quot;א טו,יח]] (א=וֶאֱלִ֨יפֲלֵ֜הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יט|דה&quot;א טו,יט]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כא|דה&quot;א טו,כא]] (א=וֶאֱלִֽיפֲלֵ֗הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֑ים); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ה|דה&quot;א טז,ה]] (א=בַּֽמֲצִלְתַּ֥יִם); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז י|דה&quot;א טז,י]] (א=הִֽתְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה&quot;א יח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[דברי הימים א יט/טעמים#יט ג|דה&quot;א יט,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג ו|דה&quot;א כג,ו]] (א=קֳהָ֥ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג יב|דה&quot;א כג,יב]] (א=קֳהָ֗ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו ה|דה&quot;א כו,ה]] (א=בֵרֲכ֖וֹ); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו טז|דה&quot;א כו,טז]] (א=בַּֽמֲסִלָּ֖ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו יח|דה&quot;א כו,יח]] (א=לַֽמֲסִלָּ֔ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה&quot;א כו,לב]] (א=הַֽמֲנַשִּׁ֔י); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז כא|דה&quot;א כז,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז לא|דה&quot;א כז,לא]] (א=הָרֲכ֔וּשׁ); [[דברי הימים א כח/טעמים#כח יח|דה&quot;א כח,יח]] (א=וְסֹכֲכִ֖ים); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט ב|דה&quot;א כט,ב]] (א=וּֽכֲכָל־כֹּחִ֞י); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט כ|דה&quot;א כט,כ]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יב|דה&quot;ב ה,יב]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֣ים); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יג|דה&quot;ב ה,יג]] (א=וְלַמְשֹׁרֲרִ֜ים); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כא|דה&quot;ב ו,כא]] (א=יִֽתְפַּלֲל֖וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כד|דה&quot;ב ו,כד]] (א=וְהִתְפַּֽלֲל֧וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו לח|דה&quot;ב ו,לח]] (א=וְהִֽתְפַּֽלֲל֗וּ); [[דברי הימים ב ז/טעמים#ז יד|דה&quot;ב ז,יד]] (א=וְיִֽתְפַּֽלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב יב/טעמים#יב יג|דה&quot;ב יב,יג]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[דברי הימים ב טז/טעמים#טז ט|דה&quot;ב טז,ט]] (א=מְשֹׁטֲט֤וֹת); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ יט|דה&quot;ב כ,יט]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=וּֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כה|דה&quot;ב כ,כה]] (א=בֹּזֲזִ֥ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כו|דה&quot;ב כ,כו]] (א=בֵּרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יז|דה&quot;ב כא,יז]] (א=כׇּל־הָרֲכוּשׁ֙); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יב|דה&quot;ב כג,יב]] (א=וְהַֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יג|דה&quot;ב כג,יג]] (א=וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד יד|דה&quot;ב כד,יד]] (א=וּֽכֲכַלּוֹתָ֡ם); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט יב|דה&quot;ב כט,יב]] (א=הַקֳּהָתִי֒ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ל|דה&quot;ב כט,ל]] (א=וַֽיְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כז|דה&quot;ב ל,כז]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב לא/טעמים#לא ח|דה&quot;ב לא,ח]] (א=וַֽיְבָרֲכוּ֙); [[דברי הימים ב לב/טעמים#לב לא|דה&quot;ב לב,לא]] (א=הַֽמֲשַׁלְּחִ֤ים); [[דברי הימים ב לג/טעמים#לג יח|דה&quot;ב לג,יח]] (א=הַֽמֲדַבְּרִ֣ים); [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד יב|דה&quot;ב לד,יב]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר בכתר ירושלים, אך קיים ברשימה בדעת מקרא.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|דה&quot;ב לה,ז]] (א=מֵרֲכ֥וּשׁ);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה טו|דה&quot;ב לה,טו]] (א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: עיצוב טעמי אמ&quot;ת==

להסבר מפורט על המדיניות במהדורתנו לעיצוב טעמי אמ&quot;ת, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו. כאן נפרט את כל המקומות שבהם יושמה מדיניות זו.

===עולה ויורד===

להסבר מפורט על המדיניות כלפי הטעם &quot;עולה ויורד&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot; באות אחת:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 13) שבהם סימנו &quot;עולה ויורד&quot; באופן מלא (=תו של &quot;עולה&quot; ותו של &quot;יורד&quot;) באות אחת, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שמשמיט בעקביות את ה&quot;עולה&quot; בתיבות הללו (ייתכן מסיבות הקשורות לנגינתן). בעתיד נסמן את ה&quot;עולה&quot; בתיבות אלו ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} אם תהיה אפשרות טכנית לעשות כך.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים ל/טעמים#ל יב|ל,יב]] (א=לְמָח֢וֹל לִ֥י); [[תהלים מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א=לְאֵ֢ל חָ֥י); [[תהלים נה/טעמים#נה כ|נה,כ]] (א=קֶ֗דֶם סֶ֥לָה); [[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]] (א=י֤וֹם{{מ:לגרמיה}}י֥וֹם); [[תהלים פו/טעמים#פו ב|פו,ב]] (א=כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥נִי); [[תהלים קט/טעמים#קט טז|קט,טז]] (א=עֲשׂ֢וֹת חָ֥סֶד); [[תהלים קכה/טעמים#קכה ב|קכה,ב]] (א=סָבִ֢יב לָ֥הּ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי כד/טעמים#כד כד|כד,כד]] (א=צַדִּ֢יק אָ֥תָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טו|ל,טו]] (א=הַ֤ב{{מ:פסק}}הַ֥ב).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (א=וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה); [[איוב ט/טעמים#ט כב|ט,כב]] (א=אַחַ֗ת הִ֥יא); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ);{{הערה|יושם לב שיש סימן למחיקה מעל האות רי&quot;ש, ושמא נמחק ה&quot;עולה&quot; (ראו ייבין, מט.1, עמ' 330).}} [[איוב לד/טעמים#לד כ|לד,כ]] (א=וַחֲצ֢וֹת לָ֥יְלָה).

'''ב. מקף בין שתי תיבות של &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot;:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 55) שבהם ה&quot;עולה&quot; וה&quot;יורד&quot; באות בשתי תיבות סמוכות. אם אין בתיבת ה&quot;עולה&quot; טעם עצמאי, אז סימנו מקף בין תיבת ה&quot;עולה&quot; לתיבת ה&quot;יורד&quot;, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ואם יש טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot;, והיא לא ראויה אם כן להיות מוקפת, אז מהדורתנו זהה לנוסח הכתר (בלי מקף) וסימנו את הדוגמה בכוכבית. ברשימה מובא נוסחו של כתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את המקף;{{הערה| במקום אחד שבו הכתר לא קיים (תהלים יח,מד) הבאנו ברשימה את נוסחו של כתי&quot;ל, שגם בו המקף מושמט בדרך כלל.}} דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן המקף מסומן בכתר '''מודגשות''', והן מופיעות במהדורתנו כמקפים רגילים. ואילו בשאר המקומות (שבהם אין טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot; אך המקף מושמט בכתר ארם צובה) סימנו את המקף ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} במהדורתנו.{{הערה|השתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:מקף אפור]].}}

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]] (א{{=}}עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם); [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (א{{=}}אֶֽ֫ל חֹ֥ק); [[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א*{{=}}מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב); [[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א{{=}}אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א*{{=}}יִסַּ֢דְתָּ֫ עֹ֥ז); [[תהלים יד/טעמים#יד ד|יד,ד]] (א*{{=}}כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים יח/טעמים#יח מד|יח,מד]] (ל*{{=}}מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם); [[תהלים כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א*{{=}}וְעִם־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים ל/טעמים#ל ח|ל,ח]] (א{{=}}לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז); [[תהלים ל/טעמים#ל י|ל,י]] (א{{=}}אֶ֫ל שָׁ֥חַת); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים לא/טעמים#לא יט|לא,יט]] (א{{=}}שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר); [[תהלים לא/טעמים#לא כא|לא,כא]] (א{{=}}מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]] (א*{{=}}וְהִתְח֢וֹלֵֽ֫ל ל֥וֹ); [[תהלים מ/טעמים#מ יח|מ,יח]] (א{{=}}יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] (א*{{=}}לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ); [[תהלים מה/טעמים#מה ח|מה,ח]] (א{{=}}וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע); [[תהלים נג/טעמים#נג ה|נג,ה]] (א*{{=}}פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] (א*{{=}}לֹא־הָ֢יָה֫ פָ֥חַד); [[תהלים נו/טעמים#נו ט|נו,ט]] (א*{{=}}סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה); [[תהלים סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א{{=}}בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|ע,ו]] ('''א{{=}}ח֫וּשָׁה־לִּ֥י'''); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א{{=}}לִ֫י ט֥וֹב); [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]] (א{{=}}שֽׁ֫וּב נָ֥א); [[תהלים פח/טעמים#פח א|פח,א]] (א{{=}}לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח); [[תהלים פח/טעמים#פח י|פח,י]] (א{{=}}מִנִּ֫י עֹ֥נִי); [[תהלים צז/טעמים#צז י|צז,י]] (א{{=}}שִׂנְא֫וּ רָ֥ע); [[תהלים קב/טעמים#קב ג|קב,ג]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] ('''א=לֹ֫א־לָ֥נוּ'''); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כז|קיח,כז]] (א*{{=}}וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ז|קמב,ז]] (א*{{=}}כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ב|תהלים קמד,ב]] (א{{=}}וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|תהלים קמד,יג]] (א{{=}}אֶ֫ל זַ֥ן); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א{{=}}יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי א/טעמים#א כב|א,כב]] (א{{=}}תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי); [[משלי ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] ('''א=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן'''); [[משלי ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (א{{=}}עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם); [[משלי ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (א{{=}}שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע); [[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א*{{=}}שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] ('''א=כֶּ֫ן־ה֥וּא'''); [[משלי כד/טעמים#כד יב|כד,יב]] (א*{{=}}לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה); [[משלי כה/טעמים#כה ז|כה,ז]] (א{{=}}עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טז|ל,טז]] (א*{{=}}וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] ('''א=לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם'''); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] ('''א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר''').

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ג/טעמים#ג ד|ג,ד]] (א{{=}}יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א*{{=}}יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל); [[איוב ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א{{=}}אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י); [[איוב כא/טעמים#כא לג|כא,לג]] (א{{=}}רִגְבֵ֫י נָ֥חַל); [[איוב כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (א{{=}}בְּֽמֹרְדֵ֫י א֥וֹר); [[איוב לב/טעמים#לב ב|לב,ב]] (א*{{=}}מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם); [[איוב לג/טעמים#לג ט|לג,ט]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א{{=}}שִׁמְע֫וּ לִ֥י); [[איוב לז/טעמים#לז ו|לז,ו]] (א{{=}}הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ); [[איוב מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י דָ֥עַת).

{{עוגן|מקום העולה}}'''ג. מקום כתיבת ה&quot;עולה&quot; בתוך התיבה:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;, ועוד רשימה של הפסוקים שיש בהם &quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה. דרכו של כתר ארם צובה על פי רוב לכתוב את ה&quot;עולה&quot; באות הראשונה של הברה הראויה לגעיה קלה (אם בתיבה יש הברה כזאת), ובאות יו&quot;ד של שם הוי&quot;ה (אותה שיטה בשם הוי&quot;ה נמצאת בכתר לגבי כתיבתו של הטעם המחבר צינורית,  וראו ב[[#צינורית|סעיף הבא]]). אך נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן ה&quot;עולה&quot; בקביעות בהברה שלפני הטעם, ובאות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה (וכמו כן במהדורות ברויאר). בהתאם למדיניות שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]], סימן ה&quot;עולה&quot; מופיע בה בעקביות בהברה הראויה לגעיה ובאות יו&quot;ד בשם הוי&quot;ה.

:'''הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;:''' [[תהלים כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א*=וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א*=תִּ֫צְּרֵ֥נִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב י|תהלים לב,י]] (א!=לָרָ֫שָׁ֥ע); [[תהלים לז/טעמים#לז מ|לז,מ]] (א*=וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א*=אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים נ/טעמים#נ ג|נ,ג]] (א*=וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ); [[תהלים נ/טעמים#נ כג|תהלים נ,כג]] (א!=יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי [תיקון בכתב־היד שלא הושלם]); [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (א!=מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים נה/טעמים#נה כג|נה,כג]] (א*=יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א*=כֻ֫לְּכֶ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|תהלים סח,כא]] (א!=לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים סח/טעמים#סח כב|סח,כב]] (א*=אֹ֫יְבָ֥יו); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (א*=ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים עא/טעמים#עא יח|תהלים עא,יח]] (א*=אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי); [[תהלים קכ/טעמים#קכ א|קכ,א]] (א*=הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת [לאחר תיקון בכתב־היד]);{{הערה|וכמו כן בכל מקום שתיבה זו מוטעמת ב&quot;עולה ויורד&quot;.}} [[תהלים קכד/טעמים#קכד ז|קכד,ז]] (א*=י֫וֹקְשִׁ֥ים); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|קלז,ו]] (א*=אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|תהלים קלז,ז]] (א!=יְֽרוּשָׁ֫ל{{מ:ירושלם|ָ|֥}}ם); [[תהלים קלח/טעמים#קלח ח|תהלים קלח,ח]] (א*=בַּ֫עֲדִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|קמד ז]] (א!=מִמָּ֫ר֥וֹם [לאחר תיקון הפוך בכתב־היד]); [[משלי א/טעמים#א כג|משלי א,כג]] (א*=לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י); [[משלי ג/טעמים#ג ג|משלי ג,ג]] (א*=אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (א!=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן);{{הערה|יש התחלה של כתיבת ה&quot;עולה&quot; גם מעל האות עי&quot;ן; הסופר כנראה התחיל לסמן אותו שם, התחרט באמצע וסימנו מעל האות למ&quot;ד, ולא מחק את הראשון.}} [[איוב ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (א*=הָ֫אָדָ֥ם); [[איוב יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (א*=לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה).

:'''&quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה:''' [[תהלים כז/טעמים#כז יד|תהלים כז,יד]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (א!=הָאֵ{{אתנח הפוך}}ל{{מ:פסק}}יְה֫וָ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (א*=אֶת־יְ֫הוָ֥ה [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (א!=יְה֫וָ֥ה).

===צינורית===

להסבר על המדיניות כלפי הטעם &quot;צינורית&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צינורית|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. מקף אפור אחרי צינורית שהיא לבד בתיבתה.''' להלן רשימה מלאה של התיבות שבהן הוספנו מקף אפור אחרי צינורית הנכתבת לבד בתיבתה (15 מקומות):

:[[תהלים ב/טעמים#ב ז|'''תהלים''' ב,ז]] (אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י); [[תהלים ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (כִּ֤י{{מ:לגרמיה}}לֹ֤א{{מ:מקף אפור}}אֵֽל־חָפֵ֘ץ{{מ:מקף אפור}}רֶ֥שַׁע{{מ:פסק}}אָ֑תָּה); [[תהלים יח/טעמים#יח א|יח,א]] (הִֽצִּיל־יְהֹוָ֘ה{{מ:מקף אפור}}אוֹת֥וֹ); [[תהלים יח/טעמים#יח כ|יח,כ]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בִּֽי); [[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בּֽוֹ); [[תהלים לא/טעמים#לא כב|לא,כב]] (הִפְלִ֘יא{{מ:מקף אפור}}חַסְדּ֥וֹ); [[תהלים מט/טעמים#מט טו|מט,טו]] (וַיִּרְדּ֘וּ{{מ:מקף אפור}}בָ֤ם); [[תהלים סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (בִּטְח֘וּ{{מ:מקף אפור}}ב֤וֹ); [[תהלים סו/טעמים#סו כ|סו,כ]] (לֹֽא־הֵסִ֘יר{{מ:מקף אפור}}תְּפִלָּתִ֥י); [[תהלים צה/טעמים#צה ז|צה,ז]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}עָ֤שָׂה); [[משלי ו/טעמים#ו ג|'''משלי''' ו,ג]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ); [[איוב יח/טעמים#יח יט|'''איוב''' יח,יט]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}נִ֤ין); [[איוב לב/טעמים#לב ה|לב,ה]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}אֵ֤ין); [[איוב לז/טעמים#לז כא|לז,כא]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}רָ֤אוּ).

'''ב. צינורית בשם הוי&quot;ה.''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם צינורית בשם הוי&quot;ה (א*=יְ֘הוָ֤ה ב-7 מקומות, ובניקוד אֱלֹהִים במקום האחרון [א*=יְ֘הֹוִ֤ה]):

:[[תהלים פ/טעמים#פ כ|'''תהלים''' פ,כ]]; [[תהלים פא/טעמים#פא יא|פא,יא]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ט|פד,ט]]; [[תהלים צו/טעמים#צו י|צו,י]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]]; [[תהלים קו/טעמים#קו מז|קו,מז]]; [[תהלים קט/טעמים#קט כא|קט,כא]].

'''ג. חריגים:''' יש תיקון אחד בכתר בתוך תיבה שמשקלה דומה לשם הוי&quot;ה: [[תהלים קלח/טעמים#קלח ב|קלח,ב]] (וְ֘אוֹדֶ֤ה [לפני תיקון], וְא֘וֹדֶ֤ה* [לאחר תיקון]). ובעוד תיבה שמשקלה דומה יש צינורית במקום חריג: [[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ). במהדורתנו: וְא֘וֹדֶ֤ה, וְי֘וֹד֤וּ, כשיטתו העקבית של הכתר בשאר כל המקומות.

===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל===

להסבר על ההבחנה בין הטעמים &quot;אתנח הפוך&quot; ל&quot;גלגל&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|פרק השני]]''' של המבוא.

===רביע מוגרש===

להסבר על המדיניות כלפי הטעם &quot;רביע מוגרש&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|פרק השני]]''' של המבוא.

להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 260) שבהם סימנו &quot;רביע מוגרש&quot; באופן מלא (=תו של &quot;גרש מוקדם&quot; ותו של &quot;רביע&quot;) באות אחת בעקביות, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את נקודת הרביע. דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן נקודת הרביע מסומנת '''מודגשות'''. במקומות שהכתר לא קיים (תהלים טו,א-כה,א) הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}; נקודת הרביע מסומנת בו בדרך כלל, והדגשנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שבה היא מושמטת.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' ז,א ('''א{{=}}עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ'''); ח,ז (א{{=}}כֹּ֝ל); יא,א (א{{=}}נודו נ֝וּדִי); יא,ב (א{{=}}בְּמוֹ־אֹ֝פֶל); יד,ג (א{{=}}אֵ֝ין); {{צבע גופן|אפור|טז,א (ל{{=}}אֵ֝֗ל); יז,ו (ל{{=}}לִ֝֗י); יז,י (ל{{=}}פִּ֝֗ימוֹ); יח,יב (ל{{=}}חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם); יח,טו ('''ל{{=}}רָ֝ב'''); יח,לא (ל{{=}}ה֝֗וּא); יח,לב (ל{{=}}צ֝֗וּר); כ,ט (ל{{=}}קַּ֝֗מְנוּ); כב,כא (ל{{=}}מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב); כג,ג (ל{{=}}בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק);}} כה,כא ('''א{{=}}כִּ֝֗י'''); כז,יב ('''א{{=}}עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר'''); לא,כ (א{{=}}נֶ֝גֶד); לא,כב (א{{=}}לִ֝י); לא,כד (א{{=}}עַל־יֶ֝תֶר); לב,ט (א{{=}}בַּ֝ל); לב,י (א{{=}}חֶ֝סֶד); לג,ו (א{{=}}פִּ֝יו); לה,יד ('''א{{=}}כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם'''); לו,ה (א{{=}}רָ֝ע); לז,ב (א{{=}}דֶּ֝שֶׁא); לז,ג (א{{=}}שְׁכׇן־אֶ֝רֶץ); לח,יא (א{{=}}גַּם־הֵ֝ם); מ,ח (א{{=}}בִּמְגִלַּת־סֵ֝פֶר); מ,טז (א{{=}}לִ֝י); מד,טו (א{{=}}מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ); מה,ט (א{{=}}שֵׁ֝ן); מח,ז (א{{=}}חִ֝יל); מח,יא (א{{=}}צֶ֝דֶק); מט,ג (א{{=}}יַ֝חַד); מט,כ (א{{=}}עַד־נֵ֝צַח); נ,א (א{{=}}מִמִּזְרַח־שֶׁ֝מֶשׁ); נא,ב (א{{=}}כַּאֲשֶׁר־בָּ֝א); נב,ג (א{{=}}אֵ֝ל); נב,יא (א{{=}}כִי־ט֝וֹב); נג,ב (א{{=}}עָ֝וֶל); נג,ד (א{{=}}אֵ֝ין); נה,ד (א{{=}}אָ֝וֶן); נה,ה (א{{=}}מָ֝וֶת); נז,ב (א{{=}}עַ֝ד); נח,ט (א{{=}}אֵ֝שֶׁת); סא,ד (א{{=}}מִגְדַּל־עֹ֝ז); סב,י (א{{=}}הֵ֝מָּה); סב,יב (א{{=}}עֹ֝ז); סג,ט (א{{=}}בִּ֝י); סד,ז (א{{=}}אִ֝ישׁ); סה,ו (א{{=}}כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֝רֶץ); סו,ו (א{{=}}שָׁ֝ם); סו,יד (א{{=}}וְדִבֶּר־פִּ֝י); סח,יג (א{{=}}בַּ֝יִת); סח,יח (א{{=}}בָ֝ם); סח,כט (א{{=}}ז֝וּ); סט,ג (א{{=}}בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝יִם); סט,יח (א{{=}}כִּי־צַר־לִ֝י); סט,לו (א{{=}}שָׁ֝ם); עא,יז (א{{=}}וְעַד־הֵ֝נָּה); עג,ו (א{{=}}יַעֲטָף־שִׁ֝ית); עג,יט (א{{=}}תַ֝מּוּ); עד,ה (א{{=}}בִּסְבׇךְ־עֵ֝ץ); עד,כ (א{{=}}מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ); עה,ט (א{{=}}כֹּ֝ל); עו,יב (א{{=}}שַׁ֝י); עז,ט (א{{=}}אֹ֝מֶר); עז,יז ('''א{{=}}אַ֝֗ף'''); עח,כא (א{{=}}וְגַם־אַ֝ף); עח,ל (א{{=}}ע֝וֹד); עח,מב (א{{=}}י֝וֹם); עח,נד (א{{=}}הַר־זֶ֝ה); עח,ס (א{{=}}אֹ֝הֶל); עט,ה (א{{=}}כְּמוֹ־אֵ֝שׁ); פ,טז (א{{=}}וְעַל־בֵּ֝ן); פא,יא (א{{=}}הַרְחֶב־פִּ֝יךָ); פג,יא (א{{=}}דֹּ֝מֶן); פג,יג (א{{=}}אֵ֝ת); פד,ה (א{{=}}ע֝וֹד); פד,יב (א{{=}}יִמְנַע־ט֝וֹב); פה,ב (א{{=}}שַׁ֝בְתָּ); פו,ה (א{{=}}וְרַב־חֶ֝סֶד); פז,ד (א{{=}}זֶ֝ה); פט,מח (א{{=}}עַל־מַה־שָּׁ֝וְא); צ,י (א{{=}}חִ֝ישׁ); צד,ט (א{{=}}עַ֝יִן); צד,טז (א{{=}}לִ֝י); צו,ד (א{{=}}ה֝וּא); צז,ז (א{{=}}הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ); צח,ג (א{{=}}אֵ֝ת); צח,ח (א{{=}}יַ֝חַד); צט,ב (א{{=}}ה֝וּא); ק,ד (א{{=}}הוֹדוּ־ל֝וֹ); קא,ד (א{{=}}רָ֝ע); קא,ו (א{{=}}ה֝וּא); קד,יד (א{{=}}לֶ֝חֶם); קד,יט (א{{=}}שֶׁ֝מֶשׁ); קה,ב ('''א{{=}}שִׂ֝֗יחוּ'''); קה,יא (א{{=}}חֶ֝בֶל); קו,יד (א{{=}}וַיְנַסּוּ־אֵ֝ל); קו,כ (א{{=}}שׁ֝וֹר); קו,כט (א{{=}}וַתִּפְרׇץ־בָּ֝ם); קז,לג (א{{=}}מַ֝יִם); קט,כ (א{{=}}רָ֝ע); קי,ו (א{{=}}רֹ֝אשׁ); קי,ז (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיג,ח (א{{=}}עִ֝ם); קטו,ב (א{{=}}אַיֵּה־נָ֝א); קטז,יד (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קטז,יח (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קיח,יד (א{{=}}וַֽיְהִי־לִ֝י); קיח,יט (א{{=}}אָבֹא־בָ֝ם); קיח,כא (א{{=}}וַתְּהִי־לִ֝י); קיט,יג (א{{=}}כֹּ֝ל); קיט,מט (א{{=}}עַ֝ל); קיט,סב (א{{=}}עַ֝ל); קיט,צ (א{{=}}אֶ֝רֶץ); קיט,צב (א{{=}}אָ֝ז); קיט,צג (א{{=}}בָ֝ם); קיט,קד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קיח (א{{=}}כִּי־שֶׁ֝קֶר); קיט,קכט (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קלו (א{{=}}עַ֝ל); קיט,קסד (א{{=}}עַ֝ל); קכ,ד (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ו (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); קכג,ב (א{{=}}עַ֝ד); קכג,ג (א{{=}}כִּי־רַ֝ב); קכד,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכד,ד (א{{=}}נַ֝חְלָה); קכד,ו (א{{=}}טֶ֝רֶף); קכז,א (א{{=}}לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝יר); קכז,ד (א{{=}}כֵּ֝ן); קכח,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קכט,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכט,ב (א{{=}}גַּ֝ם); קכט,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קלב,א (א{{=}}אֵ֝ת); קלב,יז (א{{=}}נֵ֝ר); קלה,ז (א{{=}}מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ); קלה,יז (א{{=}}אַ֝ף); קלז,ג (א{{=}}לָ֝נוּ); קלז,ד (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ו (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ז (א{{=}}עַ֝ד); קמ,ג (א{{=}}כׇּל־י֝וֹם); קמג,יב (א{{=}}כִּ֝י); קמח,י (א{{=}}רֶ֝מֶשׂ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' א,א (א{{=}}מֶ֝לֶךְ); ד,ה (א{{=}}וְאַל־תֵּ֝ט); ז,ט (א{{=}}לַ֝יְלָה); ז,כה (א{{=}}אַל־תֵּ֝תַע); ח,כז (א{{=}}ח֝וּג); ט,ב (א{{=}}אַ֝ף); ט,ד (א{{=}}חֲסַר־לֵ֝ב); ט,טז (א{{=}}וַחֲסַר־לֵ֝ב); יא,יג (א{{=}}וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ); יא,לא (א{{=}}אַ֝ף); יב,ח (א{{=}}וְנַעֲוֵה־לֵ֝ב); יד,כט (א{{=}}וּקְצַר־ר֝וּחַ); טו,א (א{{=}}וּדְבַר־עֶ֝צֶב); טו,ד (א{{=}}בָּ֝הּ); טו,יא (א{{=}}אַ֝ף); טו,יג (א{{=}}וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב); טו,טו (א{{=}}וְטֽוֹב־לֵ֝ב); טו,טז (א{{=}}רָ֝ב); טו,כד (א{{=}}ס֝וּר); יז,ז (א{{=}}אַ֝ף); יז,כז (א{{=}}וקר יְקַר־ר֝וּחַ); יח,ב (א{{=}}כִּ֝י); יח,ט (א{{=}}ה֝וּא); יח,יג (א{{=}}הִיא־ל֝וֹ); יט,י (א{{=}}אַ֝ף); יט,כב (א{{=}}וְטֽוֹב־רָ֝שׁ); יט,כד (א{{=}}גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ); יט,כו ('''א?{{=}}בֵּ֗֝ן'''); כ,א (א{{=}}בּ֝וֹ); כ,יד (א{{=}}ל֝וֹ); כא,ה (א{{=}}וְכׇל־אָ֝ץ); כא,כז (א{{=}}אַ֝ף); כד,ה (א{{=}}וְאִֽישׁ־דַּ֝עַת); כד,ח (א{{=}}ל֝וֹ); כד,ל (א{{=}}וְעַל־כֶּ֝רֶם); כה,כח (א{{=}}אִ֝ישׁ); כו,כז (א{{=}}אֶ֝בֶן); כז,ח (א{{=}}כֵּֽן־אִ֝ישׁ); כז,כד (א{{=}}וְאִם־נֵ֝זֶר); כח,טז (א{{=}}בֶ֝צַע); כח,כא (א{{=}}וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם); כח,כד (א{{=}}ה֝וּא); כט,ה (א{{=}}רֶ֝שֶׁת); כט,כג (א{{=}}וּשְׁפַל־ר֝וּחַ); ל,ה (א{{=}}ה֝וּא); לא,ח (א{{=}}אֶל־דִּ֝ין); לא,יב (א{{=}}כֹּ֝ל); לא,כו (א{{=}}חֶ֝סֶד).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' ה,ז (א{{=}}וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף); ה,י (א{{=}}מַ֝יִם); ו,ג (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); ו,ה (א{{=}}יִגְעֶה־שּׁ֝וֹר); ו,ו (א{{=}}אִם־יֶשׁ־טַ֝עַם); ו,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); ו,כט (א{{=}}ע֝וֹד); ז,טו (א{{=}}מָ֝וֶת); ח,טו (א{{=}}בּ֝וֹ); ח,יח (א{{=}}בּ֝וֹ); ט,כ (א{{=}}תׇּֽם־אָ֝נִי); ט,כט (א{{=}}לָמָּה־זֶּ֝ה); יא,יא (א{{=}}וַיַּרְא־אָ֝וֶן); יא,יב (א{{=}}פֶּ֝רֶא); יב,יג (א{{=}}ל֝וֹ); יב,יד (א{{=}}עַל־אִ֝ישׁ); יב,טז (א{{=}}ל֝וֹ); יג,יב (א{{=}}לְגַבֵּי־חֹ֝מֶר); יד,יד (א{{=}}עַד־בּ֝וֹא); טו,לא (א{{=}}כִּי־שָׁ֝וְא); טז,י (א{{=}}יַ֝חַד); טז,יב (א{{=}}ל֝וֹ); יז,ג (א{{=}}ה֝וּא); יז,ד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); יז,יב (א{{=}}א֝וֹר); יח,ד (א{{=}}וְיֶעְתַּק־צ֝וּר); יח,יז (א{{=}}ל֝וֹ); יט,טז ('''א!{{=}}בְּ֝מוֹ־פִ֗י''');{{הערה|ראו גם ב[[#איוב|רשימת החריגים בספר איוב]].}} כ,ט (א{{=}}וְלֹֽא־ע֝וֹד); כ,כא (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); כא,ב (א{{=}}וּתְהִי־זֹ֝את); כב,ג (א{{=}}וְאִם־בֶּ֝צַע); כב,ה (א{{=}}וְאֵֽין־קֵ֝ץ); כג,ו (א{{=}}אַךְ־ה֝וּא); כד,ה (א{{=}}לֶ֝חֶם); כה,ג (א{{=}}וְעַל־מִ֝י); כו,ד (א{{=}}וְנִשְׁמַת־מִ֝י); כו,ה (א{{=}}מַ֝יִם); כו,ז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); כז,יב (א{{=}}וְלָמָּה־זֶּ֝ה); כז,כ (א{{=}}לַ֝יְלָה); כח,יב (א{{=}}זֶ֝ה); כח,כ (א{{=}}זֶ֝ה); ל,ג (א{{=}}אֶ֝מֶשׁ); ל,ל (א{{=}}וְעַצְמִי־חָ֝רָה); לא,מ (א{{=}}תַּ֝מּוּ); לד,יא (א{{=}}אִ֝ישׁ); לד,יג (א{{=}}שָׂ֝ם); לד,כב (א{{=}}שָׁ֝ם); לד,כג (א{{=}}אֶל־אֵ֝ל); לד,כה (א{{=}}לַ֝יְלָה); לה,טז (א{{=}}בִּבְלִי־דַ֝עַת); לו,יח (א{{=}}וְרׇב־כֹּ֝פֶר); לו,כא (א{{=}}כִּֽי־עַל־זֶ֝ה); לז,יז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); לז,כ (א{{=}}אִ֝ישׁ); לט,יז (א{{=}}לָ֝הּ); לט,כח (א{{=}}שֶׁן־סֶ֝לַע); מא,ב (א{{=}}ה֝וּא); מא,יא (א{{=}}אֵ֝שׁ); מא,כג (א{{=}}יָ֝ם); מא,כו (א{{=}}ה֝וּא).

===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת===

למידע מפורט על התיבות הראויות להיות מוקפות בספרי אמ&quot;ת, והוספנו להן מקף אפור, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|פרק השני]]''' של המבוא.

==חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים==

בניגוד ל'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הסדרים בתורה|חלוקת הסדרים בתורה]]''', חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים איננה עניינית אלא בעיקר כמותית. הסדרים אינם מתחילים בתחילת עניין בדרך כלל, וגם לא מסתיימים בסוף עניין, אלא במקומות שיש בהם דברי ברכה או נחמה או שבח לה'. הסיבה לחלוקתם של ספרי הנביאים והכתובים לסדרים אינה ידועה לנו; אמנם לפי הסבר רווח, תפקידה לסמן יחידות בשביל קריאה יומית כדי לסיים את כל המקרא בשנה אחת, כי לפי חישוב פשוט יוצא שמספר הסדרים קרוב או זהה למספר ימי החול בשנה עברית רגילה (למעט שבתות ומועדים).{{הערה|הסבר זה לחלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים התפרסם במיוחד בדברי הפתיחה למהדורת קורן: &quot;על משמעותה של החלוקה לסדרים בספרי נביאים וכתובים אין לנו ידיעות ממקורותת קדמונים. הציון הבולט של הסדרים העסיק חכמים מחכמי ישראל בימינו, ובכללם ר' שאול קוסובסקי ז&quot;ל. הוא התעמק בבעיה זו והציע פתרון מסתבר. הוא חישב את כמות הסדרים של כל הספרים ביחד והגיע למספר 293; זהו מספרם של ימות החול בשנה רגילה. סיכומם של ימות החול (293) וימי שבת וחג (71) הוא 364, כלומר, מנין ימיה של שנת השמש חסר יום אחד, כנגד תשעה באב, שהוא יום אסור בתלמוד תורה (קוראים בו ספר &quot;איכה&quot;); ויום זה אף הוא נקרא &quot;מועד&quot;, ואין למנותו כאן בחשבון ימות החול. יוצא איפה שנקבע &quot;סדר&quot; קריאה מן התורה, הנביאים והכתובים, לכל יחיד ויחיד, לכל יום ויום מ-365 ימי השנה. וכך, כנראה, נהגו קדמונינו.&quot; לדיון מפורט בסדרים ראו פסח פינפער, '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו) עמ' 39-45.}}

חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים יציבה בדרך כלל במקורות (יותר מחלוקת הסדרים בתורה). בחלוקה המקובלת שבדפוסים מוצאים 293 סדרים סה&quot;כ, ויש רק כ-4 מקומות שבהם רשום סדר נוסף במקורות העתיקים:{{הערה|כל ארבעת הסדרים הנוספים מופיעים במהדורות ברויאר ע&quot;פ ספר החילופים, וגם במקראות גדולות הכתר. אמנם לא כולם מסומנים בתוך כתר ארם צובה, ולא ברור מהם הנימוקים לסימונם במקראות גדולות הכתר.}}
#&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת&quot; ([[יהושע ח/טעמים#ח א|יהושע ח א]]) = ד* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בכתר ובגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).
#&quot;וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה&quot; ([[ירמיהו יז/טעמים#יז כו|ירמיהו יז כו]]) = (ט*) (חסר בכתר ובגוף כתי&quot;ל ובחלוקה המקובלת, אך קיים בספר החילופים ומחוק ברשימת כתי&quot;ל).
#&quot;אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר&quot; ([[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה ב]]) = א* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים; המקום של הפרשה חסר בכתר).
#&quot;יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ&quot; ([[רות ב/טעמים#ב יב|רות ב יב]]) = [א*] (חסר בחלוקה המקובלת ובכתר ובגוף כתי&quot;ל, אבל קיים ברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).

מספרי הסדרים בספרי הנביאים והכתובים כדלהלן (המספרים לפי החלוקה המקובלת, והכוכביות מציינות סדר נוסף ע&quot;פ המקורות העתיקים):
*יהושע 14* | ד*
*שופטים 14
*שמואל 34
*מלכים 35
*ישעיהו 26
*ירמיהו 31* | (ט*)
*יחזקאל 29
*תרי עשר 21
**סה&quot;כ נביאים 204 (206*)
*תהלים 19
*משלי 8
*איוב 8
*שיר השירים 1* | א*
*רות 1* | [א*]
*איכה 1
*קהלת 4
*אסתר 5
*דניאל 7
*עזרא 10
*דברי הימים 25
**סה&quot;כ כתובים 89 (91*)
**סה&quot;כ נביאים וכתובים 293 (297*)

'''תחילת ספר:''' ציינו תחילת סדר גם בראש כל אחד מכ&quot;ד ספרי המקרא (במספר הרצוף &quot;א&quot;), למרות שסימון כזה אינו מופיע בתחילת ספרי המקרא בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. הסדר הראשון בתחילת כל אחד מכ&quot;ד ספרי מקרא צוין במפורש בספר החילופים וברשימות הסדרים בכתי&quot;ל ([https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up תורה], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n655/mode/1up נביאים], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n930/mode/1up כתובים]).

'''התבנית:''' תחילת כל &quot;סדר&quot; מתוייגת בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה בתוך '''[[תבנית:מ:פסוק]]''', ע&quot;י השימוש בפרמטר &quot;סדר=&quot;. תבנית זו נמצאת מיד לפני כל פסוק במקרא (בלי שום רווח ביניהם). כשיש בה פרמטר של &quot;סדר=&quot;, מופיע מספר הסדר כחלק מסימני הניווט בשוליים הצדדיים של התנ&quot;ך.

===תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים===

לעתים רחוקות יש תוספת פסוקים בנ&quot;ך, בכתבי־היד המאוחרים (אך לא בכתבי־היד הטברנים והקרובים לכתר) ובדפוסים הנפוצים. יש בתוספות הללו מילוי של פרטים בקטסט לפי פסוקים מקבילים.

'''א.''' ב[[יהושע כא/טעמים|יהושע פרק כ&quot;א]] יש תוספת של שני פסוקים (אחרי פסוק ל&quot;ה) שנדפסה בדפוסים רבים. התוספת מבוססת על הפסוקים המקבילים בספר דברי הימים ([[דברי הימים א ו/טעמים#ו סג|דה&quot;א ו,סג2-סד]]), והיא נמצאת בחלק מכתבי־היד מימי הביניים.{{הערה|1=כך במספר כתבי־יד ספרדים, לדוגמה: [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n247/mode/1up?view=theater כת&quot;י פריז Heb 25] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני פסוקים לא נכתבו בספר הלל&quot;); ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n267/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה] ובהערה לצדו (&quot;אלו שנים פסוקים אינם בהללי ואין ראוי לכתבם&quot;); ב[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images/page/n254/mode/1up תנ&quot;ך קטלוניה] ובהערה לצדו (&quot;במקרא מדוייקת לא מצאנו אלו השני פסוקים וכן כתב גם הקמחי&quot;); ב[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n428/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני הפסוקים אינם כתובי' בהללי&quot;). אמנם ב[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n103/mode/1up?view=theater כתר שם טוב] התוספת לא נכתבה, ובהערה צוין: &quot;ויש ספ'[רים] שכתו'[ב] כאן וממטה ראובן, ואת קדמות, הכתו'[בים] בד'[ברי] הי'[מים] ורבנו האיי גאון ז&quot;ל כ[ת]'[ב] שאין נכתבי'[ם] כאן וכן בהללי ובס'[פר] הבבלי ובש' שתי אחיות.&quot; בכתי&quot;ב1 מתימן [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n51/mode/1up?view=theater התוספת לא נמצאת], אך יד מאוחרת הוסיפה אותה בשוליים בשני תיגאן נוספים: [https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n58/mode/1up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n170/mode/1up?view=theater כאן]; ובעוד אחד הוא [https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n112/mode/1up?view=theater כתוב בסוגריים].}} אך היא לא נמצאת כלל בכתבי־יד טברניים מובהקים כגון א,ל,ק,ש1 (בהם הטקסט הזה נמצא בדברי הימים בלבד), והיא גם לא משתקפת בסכומי הפסוקים בספר יהושע; '''לכן התוספת לא מופיעה במהדורתנו''' (וראו עוד ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yehoshua/21.35#m6e0nf מנחת שי]).

ברוב הדפוסים שבהם מופיעה התוספת, יש קיצור לעומת הפסוקים בדברי הימים, ולעומת האזכורים האחרים של ערי המקלט ביהושע. אך יש גם נוסח מורחב יותר שכולל את המלים &quot;את עיר מקלט הרצח&quot; (כמו ביהושע) ו&quot;את בצר '''במדבר'''&quot; (כמו בדברי הימים). להלן הנוסח של התוספת (הנוסח המורחב מובא בסוגריים עגולים):

{{מ:טעמי המקרא}}
:&lt;קטע התחלה=תוספת של שני פסוקים/&gt;וּמִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן (אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ) [אֶת־בֶּ֖צֶר / (אֶת־בֶּ֥צֶר בַּמִּדְבָּ֖ר)] וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ (וְ)אֶת־יַ֖הְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃ (וְ)אֶת־קְדֵמוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ (וְ)אֶת־מֵיפַ֖עַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃&lt;קטע סוף=תוספת של שני פסוקים/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

תוספת זו נדפסה בתחתית הדף מחוץ לרצף הפסוקים (בלי מספרים) במהדורותיהם של [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/33/mode/1up בֶּר], [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n394/mode/1up לטריס], דותן וקורן. בכולן נדפס הנוסח '''הקצר''', חוץ מבער שהדפיס '''שילוב בין שני הנוסחים''' (בדומה למה שעשינו למעלה). במהדורות גינצבורג התוספת הקצרה נדפסה בתוך רצף הפסוקים, ושני הפסוקים שבתוספת ממוספרים. בהערותיו ציין גינצבורג את כתבי־היד שבהם התוספת קיימת או לא קיימת, והצביע על הבדלים בין הנוסח הארוך לנוסח הקצר; ראו ב[https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/433/mode/2up מהדורתו הראשונה] וב[https://archive.org/details/prophetaepriores00gins/page/55/mode/1up מהדורתו השניה]. בדפוסים כגון [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/386/mode/1up ליסֶר], המיוסדים על דפוס ון דר הוט (אמסטרדם, 1705) לא נדפסה התוספת. הם מציינים בהערה:

:בקצת ספרים יש כאן ב' פסוקים וממטה ראובן וגומר וטעות הוא ואינם ראויים להיות עיין בפירוש הרד&quot;ק ובמסרה וכן נמצא בג' ספרים ישנים מדויקים כתיבת יד.

למרות שהתוספת לא קיימת בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ובכתי&quot;ל בפרט, היא מובאת בדפוסים המבוססים ישירות על כתי&quot;ל. במהדורות דותן היא מובאת בתחתית העמוד. ב-BHS היא מובאת בפנים הטקסט (בתור פסוקים 36-37), אך באותיות קטנות, ויש הערה שמסבירה את המקורות של הטקסט. גם בהקלדה הדיגיטלית של כתי&quot;ל (UXCL) היא [https://tanach.us/Tanach.xml?Josh21:1-21:45 מובאת בפנים הטקסט] (בתור פסוקים 36-37), אך בגופן אפור, ויש הערת &quot;X&quot; אדומה לפני כל אחד משני הפסוקים המסביר שהטקסט אינו קיים בכתי&quot;ל. הנימוק להשאיר את התוספת בפנים הטקסט הוא כדי לשמור על המספור הקיים הפסוקים, וגם פרויקטים נוספים שנעשה בהם שימוש ב-UXLC מנסים לשמור על המספור הקיים (ביניהם [https://www.sefaria.org.il/Joshua.21.35?lang=he ספריא]). התוספת מובאת באתר &quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Yehoshua/21.35#m7e0n6 על התורה]&quot; אחרי פסוק ל&quot;ה בסוגריים מרובעים (&quot;במקצת נוסחאות&quot;).

'''ב.''' ב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']] יש תוספת של פסוק אחד (אחרי פסוק ס&quot;ז), הנמצאת בכתבי־יד מסוימים{{הערה|1=ראו לדוגמה בכתב יד פריס Heb 25, בו היא [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n796/mode/1up?view=theater נכתבה ואח&quot;כ נמחקה], וכמו כן ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n797/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה].}} ובדפוסים רבים. יש דיון לגבי התוספת הזאת ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Nechemyah/7.67#m7e0n6 מנחת שי], ולגבי דיוקם של כתבי־היד שבהם היא מופיעה. התוספת נמצאת בדפוסים רבים, לדוגמה: [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/1258/mode/1up?view=theater ליסֶר] (פסוק 68), [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n1265/mode/1up?view=theater לטריס] (פסוק 68), [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n90/mode/1up?view=theater בֶּר] (עיגול מסורה אחרי פסוק 67 מפנה אל התוספת המובאת בהערת שוליים בתחתית העמוד); במהדורות גינצבורג הפסוק הנוסף מובא רק בהערה המציינת כתבי־יד ודפוסים שבהם הוא נמצא ([https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה שנייה]).

מדובר על פריט מתוך רשימת העולים לציון, המופיע ב[[עזרא ב/טעמים|עזרא ב]] וב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה ז]] במקביל. הפסוק הנוסף ברשימה השנייה (נחמיה ז') לקוח מהרשימה הראשונה ('''[[עזרא ב/טעמים#ב סו|עזרא ב,סו]]'''):

{{מ:טעמי המקרא}}
:{{#קטע:עזרא ב/טעמים|סו}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

בחלק מהדפוסים אף מציינים גרסה אחרת של סוף הפסוק בתוספת האות ו':

{{מ:טעמי המקרא}}
:מָאתַ֖יִם (וְ)אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

התוספת נמצאת גם במהדורות קורן ודותן (בתחתית הדף). לעומת התוספת בספר יהושע, היא לא נמצאת בגוף הטקסט ב-BHS (רק הערת נוסח מפנה אל עזרא ב,סו), ולא באתרים [https://hcanat.us/Tanach.xml?Neh7:1-7:72 UXLC], ב[https://www.sefaria.org.il/Nehemiah.7.67?lang=he ספריא], ו&quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Nechemyah/7.67#m7e0n6 על התורה]&quot;.

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>6kv7elo5leprf3f6gfqvng35krwmxpx</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087706</id>
      <parentid>3087705</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T10:31:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* הסבר קצר על קביעת הנוסח במקומות הקיימים בכתר */</comment>
      <origin>3087706</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="202974" sha1="s1s5el9jx6b0diwiffe9rlpmgugi9td" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ה. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח בנביאים וכתובים במקומות הקיימים בכתר==

'''נוסח הנביאים והכתובים במהדורה זו (חלוקת הפרשות וצורת השירות, האותיות והתיבות, הניקוד והטעמים והגעיות) מיוסד על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים. במקומות מעטים וחריגים שבהם נוסח הכתר אינו חד משמעי, או ייתכן שנפלה בו טעות, הבאנו את הנתונים בשלמותם בתיעוד הנוסח והכרענו ע&quot;פ שיקול הדעת. לאחר קביעת הנוסח נעשו התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על שיטת ההגהה והעריכה לנוסח הכתר (במקומות שהוא קיים) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה אינו קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הקודם]]'''.

==יסודות הנוסח ותיעודו==

במקומות שכתר אדם צובה קיים, נוסח המקרא במהדורתנו מיוסד ישירות עליו. מכיוון שמדובר על כתב־יד אחד בלבד, שהוא מדויק ובהיר ועקבי להפליא, יש הרבה פחות צורך לדון בנוסחו של הכתר ולהשוות אותו אל כתבי־יד מקבילים, מאשר במקומות המיוסדים על כתי&quot;ל. בכל זאת, לעתים יש בו אות, ניקוד, טעם או עניין אחר הראוי לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), וזה דורש תיעוד של הנתונים לגביו, ולפעמים אף דיון והשוואה אל מקורות מקבילים.{{הערה|ברוב פרקי הנביאים והכתובים, במקומות המיוסדים על הכתר, יש ממוצע של 1-2 הערות נוסח בלבד בפרק אחד, וברוב ההערות הללו יש רק תיעוד קצר של זוטות. בספרי אמ&quot;ת יש יותר הערות נוסח בממוצע, אך רובן עוסקות בפרטים הקטנים של טעמי אמ&quot;ת.}} במקומות האלה השתמשנו באותה שיטה טכנית לתיעוד הנוסח כמו במקומות החסרים בכתר; ראו בהסבר המפורט בתוך '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|פרק המבוא לנוסח התורה]]'''.

במקרים המעטים יחסית שבהם היה צורך להשוות את הכתר לכתבי־יד אחרים, השתמשנו באותם כתבי־יד נבחרים שהוזכרו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#יסודות הנוסח ותיעודו|פרק הקודם]], לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''.

==הכנת מהדורת מקרא על־פי כתר ארם צובה==

===מהדורות מקרא קודמות על־פי כתר ארם צובה===

כתר ארם צובה הוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי. מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בספרי הנביאים והכתובים (במקומות שהכתר קיים), יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) שצריך בכלל להעיר בהם מבחינת קביעת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים. ורק בחלק מהמקומות האלה חייב העורך להפעיל את שיקול דעתו לגבי כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג את הממצאים במהדורה של המקרא.

עובדה מספרית פשוטה זו היא הסיבה לכך שכל המהדורות היפות של התנ&quot;ך שיצאו לאור עד היום ע&quot;פ כתר ארם צובה – כמעט זהות אחת לשנייה, אות באות ותָו בתָו (לגבי קביעת הנוסח, ולמעט עניינים התלויים בשיטות העיצוב של המהדירים). מדובר בעיקר על שלושת מהדורותיו של הרב ברויאר ומהדורת מכון ממרא, ועל מקראות גדולות הכתר.{{הערה|אפשר גם להוסיף את הכרכים הבודדים שיצאו לאור במסגרת &quot;מפעל המקרא&quot; של האוניברסיטה העברית (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל). ועם קצת הסתייגות אפשר עוד להוסיף גם את מהדורת &quot;סימנים&quot; של פלדהיים.}} כל אחת מהמהדורות הללו זהה לכל חברותיה כמעט לגמרי לגבי קביעת הנוסח (אבל לא לגמרי מבחינת עיצוב הטקסט).

'''אך בכל אחת מהמהדורות היפות הנ&quot;ל יש שני מרכיבים מקוריים וחשובים:'''
#'''קביעת עצם הנוסח ע&quot;פ שיקול הדעת במקומות חריגים.''' יש מקומות שבהם משמעותו של כתב־היד אינה ברורה לגמרי, כגון: אות שאולי סותרת את כתיב המסורה (וייתכן שנפלה טעות נדירה); ניקוד או טעם חריג שסותר את דרכו של הכתר במקומות אחרים (וייתכן שמדובר על טעות); נקודה או קו קטן של ניקוד או טעם שכתוב באופן בהיר ובלי סימני מחיקה, אך ניתן לפרש אותו ביותר מדרך אחת; מקום מטושטש או שיש בו סימני מחיקה (ולכן לא ברור לגמרי מה הייתה כוונתו של המסרן). כל מהדיר חייב להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה. כאמור, מדובר על פחות מ-200 סימנים אורתוגראפיים בלבד (אותיות, ניקוד וטעמים) בכתב־היד כולו.
#'''עיצוב המהדורה בשביל הקורא.''' כלומר: עד כמה מעתיקים את כל איפיוני כתב־היד לפרטי פרטיהם, גם כשהם אולי לא מתאימים לצרכיו של הקורא? כמה דוגמאות: האם חובה להביא בפני הקורא את נוסח סימן ה&quot;רפה&quot; שבכתר או שניתן לוותר עליו? האם צריך למסור רק את קביעת '''סוג''' חלוקת הפרשות שבכתב־היד (פרשה פתוחה או סגורה), או אף את '''צורת''' חלוקתן לפי השורות והרווחים? בתיבה שטעמה מלעיל, האם חובה לסמן את טעם הפשטא הכפולה בדיוק לפי שיטת הכתר, או שניתן לסמן אותו בכל תיבה כזו בעקביות (כמו שנעשה במהדורות ברויאר)?

לגבי ה'''עיצוב''' במהדורתנו (2), הוא יהיה לפי השיטה המנומקת היטב לעיל ב'''[[../פרק ב|פרק השני של המבוא]]'''. שיטה עצמאית זו שונה במידה ניכרת משיטותיהן של שאר המהדורות, לפחות באותה מידה שגם הן בעצמן שונות אחת מהשנייה (ואף יותר).

אמנם לגבי '''קביעת הנוסח''' במהדורתנו, במקומות המועטים יחסית בכתר שצריך להפעיל בהם את שיקול הדעת, נבחן כל מקום מחדש ונגיע להחלטה עצמאית לאחר הבאת כל הנתונים. בין המקומות האלה:
#כ־25 אותיות וצירופי תיבות בכתיב של כתר ארם צובה, שיש ספק כלשהו לגבי קביעתם, וייתכן (אפילו בספק) שלפי קביעה מסוימת הכתיב יהיה מנוגד למסורה הטברנית.
#טעויות קלות נדירות יחסית בכתב־היד בענייני ניקוד וטעמים, מהסוגים שפירט ישראל ייבין בפרק הראשון של ספרו, ועוד כמה צורות חריגות שיש לדון בהן (גם אם אינן טעויות מובהקות).{{הערה|ייבין, א.5 עמ' 16 דווח על &quot;למעלה מ-50 טעויות סופר&quot;, אבל ראו גם בסוגים הנוספים שמנה ב-א.6.}}
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שניתן לפרש אותם ביותר מדרך אחת, ו/או שהם מטושטשים ו/או לא ברורים ו/או שיש בהם סימני מחיקה (נדירים יחסית).
#סימני ניקוד וטעמים וגעיות שלא ברור לגמרי עד כמה הם מסכימים בעקביוּת לשיטת המסורה והכתר עצמו (כגון מרכא בתיבת תביר).
#אותיות גדולות וקטנות המוזכרות בספרות המסורה הקדומה או המאוחרת, שבדרך כלל אינן באות לידי ביטוי בנוסח הפנים של הכתר (ואף לא בנוסח הפנים של כתבי־היד הקרובים לו). כאן מדובר על חלק משיטת העיצוב במהדורתנו, שהרי בעידן כתבי־היד לא היו אותיות אלו עניין של חובה.

'''למרות נדירותם, מוכרח כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה.''' במהדורתנו נדון בכל אחד מהם במקומו (בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה על ידי השימוש ב[[תבנית:נוסח]]). בגלל שהמקומות האלה מעטים יחסית, יהיו הרבה פחות הערות נוסח בדפי העריכה בספרים שהכתר קיים בהם, מאשר בספרים המבוססים על כתב־יד לנינגרד (כיוון שהכתר חסר בהם).

לסיום צריך להוסיף ולומר, שעצם העובדה הברוכה שקיימות כל כך הרבה מהדורות משובחות ומדויקות על פי כתר ארם צובה מאפשרת לנו את השוואתן אחת לשנייה, ואת כולן ביחד לצילום כתב־היד. ניתן ללמוד מהשוואה כזו המון על אופייה של כל אחת מהמהדורות האחרות, וגם להפיק ממנה תובנות חשובות על הכתר עצמו ובשביל מהדורתנו, וכך עשינו.

===ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה===

הספר הראשון בנביאים וכתובים שבוצעה בו עריכה מלאה במהדורתנו, כולל הגהה ע&quot;פ כתר ארם צובה ו[[../פרק ב|עיצוב לפי שיטתנו]], היה [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]. ספר זה נבחר בגלל שהוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#ספר ישעיהו|נשתמר בשלמותו בכתר ארם צובה]], ובגלל שהוא ספר גדול מבחינה כמותית (כך שהיו בו מספיק דוגמאות למקומות חריגים כדי להמחיש את השיטה, והוא היווה מקרה בוחן ראוי לשיטת העבודה). כדי לבצע את הגהת הנוסח באופן מיטבי השתמשנו בכמה מקורות ביחד: בצילום הכתר, במהדורותיו של הרב ברויאר, במהדורת מכון ממרא (שהיא כמעט זהה למהדורות ברויאר{{הערה|הבדל קטן בין קביעת הנוסח במהדורת מכון ממרא לבין מהדורות ברויאר נמצא בתחום הגעיות. בעבודתנו על עשרת הפרקים הראשונים בספר ישעיהו מצאנו שני מקומות שבהם חסרה געיה במכון ממרא שקיים בכתר (ועל פיו במהדורות ברויאר): &quot;מִֽי־בִקֵּ֥שׁ&quot; ([[ישעיהו א/טעמים#א ט|א ט]]), &quot;וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים&quot; ([[ישעיהו ט/טעמים#ט יד|ט יד]]). לא ברור אם מדובר על טעות או על עניין שבשיטה. החל מפרק י&quot;א הפסקנו לתעד את הגעיות החסרות (למרות שמידי פעם מצאנו עוד), אבל מחשבון פשוט לפי התדירות בעשרת הפרקים הראשונים נראה שיש כתריסר געיות חסרות במהדורת מכון ממרא לספר ישעיהו. יש גם מקומות מעטים במהדורת מכון ממרא שהגעיה נמצאת באות אחרת מאשר בכתר, וגם במקומות האלה לא תיעדנו את התופעה אלא פשוט סימנו את הגעיה כמו שהיא בכתר.}}), ובמקראות גדולות הכתר. השימוש בצילום כתב־היד עצמו לצידן של כמה מהדורות מדויקות המבוססות עליו עזר לנו להעלות את דיוקה של ההקלדה, ואף תרם להבנתנו את שיטתה המיוחדת של כל אחת מהמהדורות האחרות.

כדי להמחיש את העבודה על קביעת הנוסח בספר ישעיהו צריך להביא סטיסטיקות של ממש, ונתחיל עם רשימת המילים החריגות של הרב ברויאר במהדורת '''כתר ירושלים''' (מתוך &quot;נוסח כתב היד&quot; בסוף הכרך). ברשימה זו הביא ברויאר את כל המקומות שבהם הוא נמנע מלהביא את נוסח הכתר במהדורתו, או שיש בהם ספק מסוים לגבי נוסח כתב־היד. כאשר מסתכלים על הפריטים ברשימתו לפי סוגיהם השונים, רואים קודם כל ש-[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו|53 מילים]] מתוך 68 בספר ישעיהו הן כולן מקרים של חטף באות לא גרונית (כ-78%).{{הערה|למרות שלעתים רחוקות מצאנו מקום שבו ברויאר לא ציין חטף באות לא גרונית, רשימותיו בדרך כלל מהווֹת תיעוד שלם ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. להסבר כללי של התופעה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.}} לגבי שאר המקומות החריגים (רק 15 במספר בספר ישעיהו), נמצא שהם מ-5 סוגים שונים:
#ספק קל לגבי קביעת אות אחת בכתר: &quot;מְרִימָ֔[י]ו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]).
#ספקות בקביעת הניקוד והטעמים והגעיות בכתר (3 מקומות, שאחד מהם ספק מקף בתיבת משרת [ראו סוג 5 דוגמה ג.]).
#מקומות חריגים בשיטת הניקוד בכתר (2 מקומות). ב[[ישעיהו יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] א=&quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום ק=מָעוּזּ֗וֹ וכן בדפוסים [ל=מָעֻזּ֗וֹ]); ב[[ישעיהו כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] א=&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; במקום ל,ק=בְּמָעוּזִּ֔י [דפוסים=בְּמָֽעֻזִּ֔י]). מצד אחד דגש חסר הוא אחד מהסוגים של הטעויות הקלות שנפלו בכתר לעתים רחוקות למרות דייקנותו{{הערה|ראו ייבין א.5, עמ' 16-17.}}, אבל חסרונו באותה תיבה פעמיים אולי רומז על עיקרון כלשהו. מצד שני גם אם הדבר נעשה בכוונה – עדיין אין עקביות בעניין זה בכתר. והשוו: &quot;מָעוּזִּ֖י&quot; ([[שמואל ב כב/טעמים#כב לג|שמ&quot;ב כב לג]]), &quot;מָעוּזִּֽי׃&quot; ([[תהלים לא/טעמים#לא ה|תהלים לא,ה]]), &quot;מָ֝עוּזָּ֗ם&quot; ([[תהלים לז/טעמים#לז לט|תהלים לז,לט]]), &quot;מָעוּזִּי֮&quot; ([[תהלים מג/טעמים#מג ב|תהלים מג,ב]]), &quot;מָע֫וּזּ֥וֹ&quot; ([[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]]).
#חריגים בניקודו של ה&quot;כתיב&quot; (4 מקומות): &quot;עֲנִוִים֙&quot; (עֲנִיִּים֙ קרי; [[ישעיהו לב/טעמים#לב ז|לב,ז]]), &quot;חֹראָיהָ֗ם&quot; (צוֹאָתָ֗ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;אֵאֵ֥ שַׁיְנֵיהֶ֖ם&quot; ([מֵימֵ֥י] רַגְלֵיהֶ֖ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), &quot;מֵי־אִתִּֽי׃&quot; (מֵאִתִּֽי׃ קרי; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|מד,כד]]).
#מקף בתיבת משרת (4-5 מקומות): א. &quot;נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ&quot; ([[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|מ,ז]]); ב. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙&quot; ([[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|נט,טז]]); ג. &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot;? ([[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] לפי ברויאר, וכך נראה יותר מעיון בכתב־היד, וכן הוא גם בכתבי־היד הקרובים לכתר [ל,ש1,ק,ל-א,ק25] ובדפוסים; אבל אולי צריך לקרוא רֽוּחַ־יְהוָ֖ה כמו שקבעו במקראות גדולות הכתר); ד. &quot;וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙&quot; ([[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|סג,ה]]); ה. &quot;אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי&quot; ([[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|סו,ח]]).

לגבי שלושת הסוגים האחרונים (10-11 מקומות), נוסח הכתר ברור לגמרי בכמעט כולם (למעט &quot;ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה&quot; ב[[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] כספק מקף בתיבת משרת), ובכולם מדובר על נטייה רווחת בכתר (ולא בטעות סופר) או לפחות על חוסר עקביות בשיטת הניקוד. נטיות אלו אינן עניין של חובה (כי אף הכתר עצמו אינו עקבי לגמרי לגביהן). ולכן לגבי מקף בתיבת משרת ולגבי ניקודו של תיבת הכתיב, במהדורתנו נעצב את המקומות האלה לפי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו|שיטתנו]], ונציין את השינויים בתיעוד הנוסח. ולגבי שתי המילים &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; (במקום מָעוּזּ֗וֹ) ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; (במקום &quot;בְּמָעוּזִּ֔י&quot;), בשתיהן אות הזי&quot;ן תהיה דגושה, כמקובל לא רק בכתבי־היד הקרובים לכתר ובדפוסים, אלא גם בכתר עצמו במקומות אחרים, וכך נשמור על עקביות למען הקורא ובהתאם למטרת העיצוב במהדורתנו.{{הערה|גם הרב ברויאר במהדורותיו החליט כך, וכנראה מאותן סיבות. אך במקראות גדולות הכתר קבעו &quot;מָעוּז֗וֹ&quot; ו&quot;בְּמָעוּזִ֔י&quot; כדי להעביר את נוסח הכתר בדיוק למרות חריגותו וחוסר העקביות שבו.}}

אמנם לגבי שלושת הסוגים הראשונים (כלומר ארבעת המקומות בספר ישעיהו שבהם יש ספק כלשהו לגבי קריאת כתב־היד או לגבי כוונתו של המנקד, ואם כן יש קושי מסוים בקביעת עצם הנוסח), נצטרכנו להכריע בעצמנו על פי עיון חוזר בכתב־היד ועל פי שיקול הדעת. בארבעת המקומות האלה בספר ישעיהו החלטנו כך:
#ספק קל לגבי אות אחת: בתיבת &quot;מְרִימָ֔יו&quot; ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]) נמחק החלק התחתון ביו&quot;ד הראשונה, אבל האות קיימת ברובה. גם בכתבי־יד אחרים הקרובים לכתר (ל,ק,ש1) נכתבה התיבה מלאה עם יו&quot;ד פעמיים. ייתכן שהמוחק ויתר על המחיקה באמצע, אבל לא שב כדי להשלים את החלק המחוק. ובכל מקרה האות קיימת בפועל בכתר כמו בכתבי־היד ובדפוסים (וכך גם במהדורות ברויאר, במקראות גדולות הכתר, ובמכון ממרא). לכן תופיעה במהדורתנו &quot;מְרִימָ֔יו&quot; בכתיב מלא בלי שום ציון; שאר המידע לגבי האות המסופקת יהיה בתיעוד הנוסח, והמילה תופיעה ב[[#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|רשימת המקומות החריגים בנוסח הכתיב בכתר]].
#ספק לגבי טעם ([[ישעיהו נה/טעמים#נה ה|נה,ה]]): &quot;וְלִקְד֛וֹשׁ&quot; או &quot;וְלִקְד֥וֹשׁ&quot;? הצורה השנייה מתאימה יותר לכללי הטעמים: &quot;לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃&quot;, וכך מופיע בכתבי־היד האחרים הקרובים לכתר (ל,ק) ובדפוסים; וכן הכריעו ברויאר ומג&quot;ה.{{הערה|כמעט שאין טעויות בכלל במערכת הטעמים בכתר; ראו על כך בייבין, כא.2 (עמ' 197), וייתכן שיש להוסיף את התיבה הזו בתור ספק לשני המקומות שכבר ציין (גם בהם מדובר על נקודת תביר בטעם שצפוי להיות מרכא). אך מהצבע והצורה של הנקודה ייתכן שיש כאן כתם דיו ולא נקודה שהסופר כתב אותה בכוונה, ואם כן מדובר על מרכא ואין טעות.}}
#טעמים לא ברורים ([[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|מה,ו]]): &quot;אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot; או &quot;אֲנִֽי־יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃&quot;? במהדורתנו קיבלנו את הגרסה הראשונה לאחר עיון בכתב־היד (בדומה למקראות גדולות הכתר, ולפי זה אין צורך לתיקון בספק של ברויאר).
#ספק געיה ([[ישעיהו יד/טעמים#יד ב|יד,ב]]): &quot;בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot; או &quot;בֵּית־יִשְׂרָאֵ֗ל&quot;? הגעיה מטושטשת ואף ייתכן שהיא לא קיימת, אבל מעיון בצילום כתב־היד נראה לנו יותר שהסימן קיים; ולכן במהדורתנו באה הגעיה בהתאם לדעתו של ברויאר ובניגוד למקראות גדולות הכתר.

כל המקומות הנ&quot;ל מצויינים ברשימת השינויים של ברויאר. אבל יש עוד מספר מקומות בספר ישעיהו הדורשים הסבר או תיעוד (והם אינם מובאים כלל ברשימת ברויאר אלא תוקנו או שונו במהדורתו בלי שום הערה):
#טעויות סופר מובהקות בניקוד (ע&quot;פ ייבין):
##ב[[ישעיהו יד/טעמים#יד יא|יד,יא]] בתיבת &quot;וּמְכַסֶּ֖יךָ&quot; חסרה נקודת השורוק (א=ומְכַסֶּ֖יךָ).
##ב[[ישעיהו יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] בתיבת &quot;ר֧וּחַ&quot; (השנייה) חסרה פתח גנובה (א=ר֧וּח).
#תופעות של &quot;קרי וכתיב&quot; הקיימים בכתבי־היד הקרובים לכתר, וכן בדפוסים ובמהדורות ברויאר, אבל אינם מצוינים בכתר עצמו; ברובם מדובר על כתיב מלא בוי&quot;ו במקום שיש קמץ (קטן): &quot;אֶשְׁקֳוטָ֖ה&quot; ([[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|יח,ד]]); &quot;עַד־יַֽעֲבָור־זָֽעַם׃&quot; ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]]); &quot;יִסְגָּוד־ל֤וֹ&quot; ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]). בשלושת המקומות האלה ציין ברויאר קרי וכתיב אע&quot;פ שאין ציון כזה בכתר, ולמרות שמדובר על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#&quot;קרי וכתיב&quot; של אֵם קריאה|קרי וכתיב של אֵם קריאה]] (ו'). והשוו גם: &quot;הֹבִ֔אישׁ&quot; ([[ישעיהו ל/טעמים#ל ה|ל,ה]]).
#אותיות גדולות וקטנות: &quot;אֹ֖רֶ{{אות-ק|ן}}&quot; בנו&quot;ן זעירא ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|מד,יד]]), &quot;{{אות-ג|צֹ}}פָ֞ו&quot; בצד&quot;י גדולה ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]). במהדורתנו נביא את שתי האותיות המיוחדות בהתאם לשיטתנו ע&quot;פ המנהג.{{הערה|בניגוד למקראות גדולות הכתר, בו ויתרו על הצד&quot;י הגדולה ב&quot;צֹפָ֞ו&quot; ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]) שאין לה סימוכין במסורת הכתר.}}
#שם הוי&quot;ה: ב[[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ישעיהו ל,א]] נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה (א*=נְאֻם־יְהֹוָ֔ה)

עוד נקודות טכניות לגבי התצוגה של ספר ישעיהו:
*לגבי תצוגת הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot; (חסרת-יו&quot;ד), ולגבי צורות חריגות שלה כגון &quot;יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה&quot; ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|לו,ב]]), ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הניקוד בתיבת &quot;ירושלם&quot;|כאן]]'''.
*יש מנהג יפה בדפוסים לסיים ספר במקרא בדבר טוב, על ידי חזרה על פסוק טוב שבא קצת לפני הפסוק האחרון (בסוף הספרים ישעיהו, מלאכי, איכה, קהלת). במהדורות ימינו המנהג קיים בדפוס קורן ואף במהדורת דותן (למרות שהמנהג אינו קיים בכתי&quot;ל). שמרנו על המנהג היפה הזה במהדורתנו, ואת הפסוק הנוסף הדפסנו כמקובל באותיותיו בלבד (בלי ניקוד וטעמים) כדי להמחיש שהוא לא חלק מנוסח המסורה. בתיעוד הנוסח שבדף המסורה ציינו שהמנהג אינו קיים בכתבי־היד.

'''תהליך העריכה של ספר ישעיהו, כמו שהוא מתואר כאן, שימש בתור מודל גם עבור עריכתם של שאר ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים: נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה==
{{בעבודה}}

נוסח האותיות בכתר ארם צובה מדויק להפליא. אך אפילו בו יש – לעתים רחוקות – כתיב מסוים שלא ברור לחלוטין אם הוא מתאים לנוסח המסורה. ברוב המקומות מדובר רק בספק, ואפילו בספק קלוש, לגבי זהותה של אות מסוימת בכתר. אבל יש גם מקומות אחדים ונדירים שבהם הכתיב בכתר חורג מהמסורה בסבירות גבוהה.

המבחן עבור &quot;התאמה למסורה&quot; נשען על השיטה שעסקנו בה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|בפרק השלישי]]''' של המבוא למהדורתנו (על נוסח הכתיב בתורה): אם לוקחים בחשבון את הערות המסורה מצד אחד, ואת הכתיב הנמצא ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר מצד שני, אז ניתן להגיע אל נוסח מוסכם כמעט בכל האותיות בתנ&quot;ך. נוסח זה מסכים בפועל לנוסח האותיות בכתר ארם צובה (במקומות שהוא קיים) כמעט בכל מקום, והיוצאים מן הכלל נדירים ביותר.

להלן רשימה של כל המקומות האפשריים בכתר שיש בהם ספק, ואפילו ספק קל עד קלוש, לגבי התאמה למסורה. הטבלה מציגה שני סוגים שונים של ספקות בנוסח הכתיב:
#ספק לגבי אות אחת בכתר (24 מקומות);
#ספק לגבי צירוף בין שתי תיבות בכתר, כגון &quot;מַלְכִּישׁ֔וּעַ&quot; או &quot;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&quot; (3 שמות ב-7 מקומות).

בעמודה הימנית בטבלה מצוין מספר הפסוק ביחד עם קישור לדף של הפרק. בעמודה האמצעית מופיע הנוסח הבעיתי בכתר (אפילו בספק), ובצד שמאל נוסח אחר שאולי מתאים יותר למסורה. הנוסח המופיע במהדורתנו לגבי כל פריט מסומן בכוכבית (*).{{הערה|למידע מלא לגבי כל פריט יש לראות את תיעוד הנוסח הנמצא בתוך דף העריכה של הפרק (יש קישור ישיר לפרק בעמודה הימנית של הטבלה). לא הבאנו ברשימה זו את [[#אותיות גדולות וקטנות|האותיות הגדולות והקטנות במהדורתנו]], השונות ברובן ממה שמופיע בכתר.}}

{| border=&quot;1&quot; align=center
|+ '''מקומות חריגים בנוסח הכתיב בכתר ארם צובה'''
|-
|colspan=3 align=center|'''נוסח האותיות'''
|-
!פסוק
!הנוסח בכתר
!נוסח אחר
|-
|[[יהושע ח/טעמים#ח ח|יהושע ח,ח]]
|'''בְּ'''תָפְשְׂכֶ֣ם?
|'''כְּ'''תׇפְשְׂכֶ֣ם*
|-
|[[יהושע י/טעמים#י יד|יהושע י,יד]]
|'''בַּ'''יּ֤וֹם?
|'''כַּ'''יּ֤וֹם*
|-
|[[יהושע טו/טעמים#טו סא|יהושע טו,סא]]
|וּסְ'''בָ'''כָֽה?
|וּסְ'''כָ'''כָֽה*
|-
|[[שופטים ז/טעמים#ז יז|שופטים ז,יז]]
|'''בַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה?
|'''כַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה*
|-
|[[שמואל א ח/טעמים#ח כ|שמ&quot;א ח,כ]]
|מַלְכֵּ֙'''י'''נוּ֙?
|מַלְכֵּ֙נוּ֙*
|-
|[[שמואל ב ז/טעמים#ז כב|שמ&quot;ב ז,כב]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[מלכים א ג/טעמים#ג כ|מל&quot;א ג,כ]]
|יְשֵׁ'''י'''נָ֔ה?
|יְשֵׁנָ֔ה*
|-
|[[מלכים א ו/טעמים#ו כט|מל&quot;א ו,כט]]
|וְתִמֹר֔'''וֹ'''ת!
|וְתִמֹרֹ֔ת*
|-
|[[ישעיהו י/טעמים#י טו|ישעיהו י,טו]]
|מְרִימָ֔ו?
|מְרִימָ֔'''י'''ו*
|-
|[[ירמיהו לג/טעמים#לג כו|ירמיהו לג,כו]]
|כתיב=אָשִׁ֥'''י'''ב?&lt;br&gt;(אין קרי)
|כתיב=אָשִׁ֥'''ו'''ב*&lt;br&gt;(קרי=אָשִׁ֥יב)*
|-
|[[ירמיהו מט/טעמים#מט ח|ירמיהו מט,ח]]
|הֶעְמִ֣'''י'''קוּ*
|הֶעְמִ֣קוּ
|-
|[[יחזקאל כד/טעמים#כד כד|יחזקאל כד,כד]]
|בְּב'''וֹ'''אָ֕הּ*
|בְּבֹאָ֕הּ
|-
|[[יחזקאל כט/טעמים#כט ז|יחזקאל כט,ז]]
|'''כְּ'''תָפְשָׂ֨ם?
|'''בְּ'''תׇפְשָׂ֨ם*
|-
|[[יחזקאל לא/טעמים#לא יא|יחזקאל לא,יא]]
|'''בְּ'''רִשְׁע֖וֹ?
|'''כְּ'''רִשְׁע֖וֹ*
|-
|[[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|יחזקאל לה,ט]]
|כתיב=תָ'''ו'''שֹׁ֑בְנָה?
|כתיב=תָ'''י'''שֹׁ֑בְנָה*
|-
|[[יחזקאל לז/טעמים#לז י|יחזקאל לז,י]]
|וַיִּֽ'''הְ'''י֗וּ?
|וַיִּֽ'''חְ'''י֗וּ*
|-
|[[הושע ו/טעמים#ו יא|הושע ו,יא]]
|'''כְּ'''שׁוּבִ֖י?
|'''בְּ'''שׁוּבִ֖י*
|-
|[[עמוס ה/טעמים#ה כז|עמוס ה,כז]]
|וְהִגְלֵ'''י'''תִ֥י*
|וְהִגְלֵתִ֥י
|-
|[[מיכה ו/טעמים#ו ב|מיכה ו,ב]]
|מ֣'''וֹ'''סְדֵי*
|מֹ֣סְדֵי
|-
|[[נחום ג/טעמים#ג יז|נחום ג,יז]]
|וְנֹדַ֔ד
|וְנ'''וֹ'''דַ֔ד*
|-
|[[דברי הימים א ח/טעמים#ח ו|דה&quot;א ח,ו]]
|אֵ'''ה֑'''וּד?
|אֵ'''ח֑'''וּד*
|-
|[[דברי הימים א יז/טעמים#יז כ|דה&quot;א יז,כ]]
|'''כְּ'''כֹ֥ל?
|'''בְּ'''כֹ֥ל*
|-
|[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]
|לַבֵּ֣נ'''י'''׀יְמִינִי כתיב (!)&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|לַבֵּ֣נ׀יְמִינִי כתיב*&lt;br&gt;(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)*
|-
|[[דברי הימים ב כח/טעמים#כח יח|דה&quot;ב כח,יח]]
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ (וְאֶת־)[וּ]בְּנֹתֶ֑יהָ (!)
|וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ*
|-
|colspan=3 align=center|'''שמות מורכבים / תיבות מחוברות'''{{הערה|1=לגבי תיבות מורכבות במקרא, יש רשימה [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n119/mode/1up?view=theater במסורה הגדולה של כתי&quot;ש1 על במדבר א'], אותה העתיקו מתוך כתר ארם צובה: &quot;[מלין] דכתב' חדה וכן קורין '''ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג''''...&quot;. קבענו את הנוסח לפי רשימה זו גם אם יש מקף בין שתי התיבות בכתר.}}
|-
|[[שמואל א יד/טעמים#יד מט|שמ&quot;א יד,מט]]&lt;br&gt;[[שמואל א לא/טעמים#לא ב|שמ&quot;א לא,ב]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ח/טעמים#ח לג|דה&quot;א ח,לג]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א ט/טעמים#ט לט|דה&quot;א ט,לט]]&lt;br&gt;[[דברי הימים א י/טעמים#י ב|דה&quot;א י,ב]]
|וּמַלְכִּי'''־'''שׁ֑וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ&lt;br&gt;מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ
|וּמַלְכִּישׁ֑וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*&lt;br&gt;{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֔וּעַ*&lt;br&gt;מַלְכִּישׁ֖וּעַ*
|-
|[[זכריה יב/טעמים#יב יא|זכריה יב,יא]]
|הֲדַד'''־'''רִמּ֖וֹן*
|הֲדַדְרִמּ֖וֹן
|-
|[[איוב יח/טעמים#יח טו|איוב יח,טו]]
|מִבְּלִי־ל֑וֹ
|מִבְּלִיל֑וֹ*
|}

==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים: אותיות מיוחדות==

{{עוגן|אותיות גדולות וקטנות}}'''א. אותיות גדולות וקטנות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות גדולות וקטנות|כמו בתורה]], לרוב אין ביצוע של אותיות גדולות וקטנות בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, אפילו במקומות שהאות המיוחדת מוזכרת במפורש ברשימות המסורה והערותיה. האזכורים בספרות המסורה והביצוע בכתבי־היד נראים קצת יותר מובהקים לגבי האותיות הקטנות מאשר לגבי האותיות הגדולות. כתיבת האותיות (הקטנות לפני הגדולות בדרך כלל כנראה) התקבלה באופן הדרגתי בכתבי־היד ובדפוסים, ובמשך הזמן הפכה להיות אחד מסימני ההיכר של &quot;נוסח המסורה&quot;, למרות שהיא לא הייתה כך בהתחלה.

הרשימה הבאה מכילה אוסף מקסימלי של האותיות הגדולות והקטנות בספרי הנביאים והכתובים.{{הערה|היא מבוססת בעיקר על הרשימה המובאת [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית] (1906), וכוללת כמעט כל אות אפשרית.}} רוב האותיות ברשימה זו מופיעות גם בדפוס קורן, ולכן הן מופיעות בפועל גם במהדורתנו (ברשימה זו הן מסומנות בכוכבית).{{הערה|אותיות גדולות וקטנות שאין להן ביצוע בדפוס קורן, אבל מופיעות בכתבי־יד או בדפוסים אחרים, צוינו בתיעוד הנוסח בתור &quot;יש דפוסים&quot;.}} אותיות שבאות לידי ביטוי של ממש בתוך כתבי־היד מצוינות ברשימה.

#'''(ג)''' [[יהושע יד/טעמים#יד יא|יהושע (יד,יא)]]: [כְּכֹ֥חִי]* / [{{מ:אות-ג|כְּ}}כֹ֥חִי]
#'''(ק)''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יט|שמואל (שמ&quot;ב כא,יט)]]: [בֶּן־יַעְ{{מ:אות-ק|רֵ֨}}י]*
#'''(ג)''' [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מלכים (מל&quot;ב יז,לא)]]: [נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*=ל?,ש1{{הערה|ראו עוד בתיעוד הנוסח וב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים כתיב|הערות על נוסח האותיות בספר מלכים בכתי&quot;ל]].}}
#'''(ק)''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|ישעיהו (מד,יד)]]: [אֹ֖רֶ{{מ:אות-ק|ן}}]*=מ&quot;ק-א
#'''(ג)''' [[ישעיהו נו/טעמים#נו י|ישעיהו (נו,י)]]: [{{מ:אות-ג|צֹ}}פָ֞ו]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו יד/טעמים#יד ב|ירמיהו (יד,ב)]]: [וְ{{מ:אות-ק|צִ}}וְחַ֥ת]*
#'''(ק)''' [[ירמיהו לט/טעמים#לט יג|ירמיהו (לט,יג)]]: [וּנְבֽוּשַׁזְבָּ{{מ:אות-ק|ן֙}}]*
#'''(ק)''' [[נחום א/טעמים#א ג|נחום (א,ג)]]: [בְּ{{מ:אות-ק|ס}}וּפָ֤ה]*
#'''(ג)''' [[מלאכי ג/טעמים#ג כב|מלאכי (ג,כב)]]: [{{מ:אות-ג|זִ}}כְר֕וּ]*
#'''(ק)''' [[תהלים כד/טעמים#כד ד|תהלים (כד,ד)]]: [לַשָּׁ֣וְא]* / [לַשָּׁ֣{{מ:אות-ק|וְ}}א]
#'''(ג)''' [[תהלים עז/טעמים#עז ח|תהלים (עז,ח)]]: [הַ֭לְעוֹלָמִים]* / [{{מ:אות-ג|הַ֭}}לְעוֹלָמִים]
#'''(ג)''' [[תהלים פ/טעמים#פ טז|תהלים (פ,טז)]]: [וְ֭{{מ:אות-ג|כַ}}נָּה]*
#'''(ג)''' [[תהלים פד/טעמים#פד ד|תהלים (פד,ד)]]: [{{מ:אות-ג|קֵ֥}}ן]*
#'''(ג)''' [[משלי א/טעמים#א א|משלי (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|מִ֭}}שְׁלֵי]*
#'''(ק)''' [[משלי כח/טעמים#כח יז|משלי (כח,יז)]]: [אָ֭{{מ:אות-ק|דָ}}ם]*
#'''(ק)''' [[משלי ל/טעמים#ל טו|משלי (ל,טו)]]: [הַ֤{{מ:אות-ק|ב}}]*
#'''(ק)''' [[איוב ז/טעמים#ז ה|איוב (ז,ה)]]: [ו{{מ:אות-ק|ג}}יש (כתיב) וְג֣וּשׁ (קרי)]*
#'''(ג)''' [[איוב ט/טעמים#ט לד|איוב (ט,לד)]]: [שִׁבְ{{מ:אות-ג|ט֑}}וֹ]*
#'''(ק)''' [[איוב טז/טעמים#טז יד|איוב (טז,יד)]]: [עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶ{{מ:אות-ק|ץ}}]* (פרץ [2])
#'''(ק)''' [[איוב לג/טעמים#לג ט|איוב (לג,ט)]]: [{{מ:אות-ק|חַ֥}}ף]*
#'''(ג)''' [[שיר השירים א/טעמים#א א|שיר השירים (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|שִׁ֥}}יר]*
#'''(ג)''' [[רות ג/טעמים#ג יג|רות (ג,יג)]]: [לִ֣י{{מ:אות-ג|נִ}}י]*
#'''(ק)''' [[איכה א/טעמים#א יב|איכה (א,יב)]]: [{{מ:אות-ק|ל֣}}וֹא]*
#'''(ק)''' [[איכה ב/טעמים#ב ט|איכה (ב,ט)]]: [{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ]*
#'''(ק)''' [[איכה ג/טעמים#ג לו|איכה (ג,לו)]]: [לְ{{מ:אות-ק|עַ}}וֵּ֤ת]*
#'''(ג)''' [[קהלת ז/טעמים#ז א|קהלת (ז,א)]]: [{{מ:אות-ג|ט֥}}וֹב]*
#'''(ג)''' [[קהלת יב/טעמים#יב יג|קהלת (יב,יג)]]: [{{מ:אות-ג|ס֥}}וֹף]*
#'''(ג)''' [[אסתר א/טעמים#א ו|אסתר (א,ו)]]: [{{מ:אות-ג|ח֣}}וּר]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ז|אסתר (ט,ז)]]: [פַּרְשַׁנְדָּ֛{{מ:אות-ק|תָ}}א]*
#'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [פַּרְמַ֙{{מ:אות-ק|שְׁ}}תָּא֙]*
#'''(ג,ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [{{מ:אות-ג|וַ}}יְ{{מ:אות-ק|זָֽ}}תָא]*
#'''(ג)''' [[אסתר ט/טעמים#ט כט|אסתר (ט,כט)]]: [וַ֠{{מ:אות-ג|תִּ}}כְתֹּ֠ב]*
#'''(ק,ג)''' [[דניאל ו/טעמים#ו כ|דניאל (ו,כ)]]: [בִּשְׁ{{מ:אות-ק|פַּ}}רְ{{מ:אות-ג|פָּ}}רָ֖א]*
#'''(ג)''' [[דברי הימים א א/טעמים#א א|דברי הימים (דה&quot;א א,א)]]: [{{מ:אות-ג|אָ}}דָ֥ם]*

{{עוגן|אותיות מנוקדות}}'''ב. אותיות מנוקדות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות מנוקדות|כמו בתורה]], יש ביצוע מובהק לאותיות המנוקדות בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה והערותיה. מתוך 15 תיבות סה&quot;כ בתנ&quot;ך (שיש בהן אות מנוקדת אחת או כמה אותיות מנוקדות), 5 מהן נמצאות בספרי הנביאים והכתובים. לפעמים יש אי־הסכמה מודעת לגבי פרטים מסוימים בכתבי־היד העיקריים שעליהם מבוססת מהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל), והם מתועדים ברשימה זו.

#[[שמואל ב יט/טעמים#יט כ|שמואל (שמ&quot;ב יט,כ)]]: [יָׄצָ֥אׄ]*=א / ל=יָׄצָ֥ׄאׄ (=מ&quot;ס-ל)
#[[ישעיהו מד/טעמים#מד ט|ישעיהו (מד,ט)]]: [הֵ֗ׄמָּׄהׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מא/טעמים#מא כ|יחזקאל (מא,כ)]]: [הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ]*=א,ל
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו כב|יחזקאל (מו,כב)]]: [מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ]*=א,ל
#[[תהלים כז/טעמים#כז יג|תהלים (כז,יג)]]: [לׅׄוּׅׄלֵׅׄ֗אׅׄ]*=א / ל=[לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ] (=מ&quot;ק-ל) / מ&quot;ס-ל=[לׅׄוּׄלֵׅׄ֗אׅׄ]

{{עוגן|נו&quot;ן הפוכה}}'''ג. נו&quot;ן הפוכה:''' תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת בנביאים וכתובים ב[[תהלים קז/טעמים|מזמור ק&quot;ז שבספר תהלים]] (שבע פעמים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נו&quot;ן הפוכה|בתורה]] היא נמצאת סביב [[במדבר י/טעמים#י לד|פרשה אחת]] (סה&quot;כ פעמיים בהתחלה ובסוף הפרשה). מקומן וצורתן בתהלים נקבעה במהדורתנו על בסיס כתר ארם צובה, בהתאמה קלה לעיצוב שבמהדורתנו.

תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:
#'''[[תהלים קז/טעמים#קז כג|במהדורתנו]] (מזמור ק&quot;ז, בשבעת הפסוקים הבאים: כג, כד, כה, כו, כז, כח; מ)'''
#'''[https://archive.org/details/Aleppo_Codex/page/n524/mode/1up בכתר ארם צובה]'''
#[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F389A.jpg בכתי&quot;ל] [http://tanach.us/Tanach.xml?Ps107:1-107:43 (הקלדת וסטמינסטר)]
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n679/mode/1up בכתי&quot;ש1]
#[https://archive.org/details/BL_Or2375_02Psalms/page/n118/mode/1up בכתי&quot;ב1]
#במ&quot;ג דפוס ונציה: [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1437/mode/1up עמוד ראשון] | [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1438/mode/1up עמוד שני]

{{עוגן|אותיות תלויות}}'''ד. אותיות תלויות:''' תופעת האותיות התלויות נמצאת בארבעה מקומות בספרי הנביאים והכתובים, ואינה קיימת כלל בתורה.

#[[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים (יח,ל)]]: [בֶּן־מְ{{אות תלויה במקרא|נַ|שופטים יח ל}}שֶּׁ֜ה]*=א,ל
#[[תהלים פ/טעמים#פ יד|תהלים (פ,יד)]]: [מִיָּ֑{{מ:אות תלויה|עַ|תהלים פ יד}}ר]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח יג|איוב (לח,יג)]]: [רְשָׁ{{מ:אות תלויה|עִ֣}}ים]*=א,ל
#[[איוב לח/טעמים#לח טו|איוב (לח,טו)]]: [מֵרְשָׁ{{אות תלויה במקרא|עִ֣|איוב לח טו}}ים]*=א,ל

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה==

&lt;קטע התחלה=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע התחלה=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;'''להלן רשימות של המקומות שבהם חרגנו מנוסח הניקוד והטעמים&lt;קטע סוף=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt; והגעיות שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי הנביאים והכתובים שבו.'''

&lt;קטע התחלה=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;א. בחלק מהמקומות מדובר על '''טעות ודאית''' בכתב־היד, ובחלק מדובר על '''ניקוד חריג'''{{הערה|ניקוד חריג יכול להיות שריד של שיטת ניקוד אחרת, ויש דוגמאות רבות לכך בכתי&quot;ל (לדוגמה חילופי סגול-פתח, או השמטת דגש באות יו&quot;ד אחרי וי&quot;ו ההיפוך). בכל זאת ניקוד כזה אינו מתאים לשיטת הניקוד שבוצעה ע&quot;י המסרן בעקביות ברוב המכריע של אותו כתב־היד, ולכן הוא נחשב לחריג.}} או ב'''הטעמה חריגה'''. ציינו פריטים כאלה בסימן קריאה ('''!''').

ב. בחלק מהמקומות החריגה בנוסח כתב־היד היא '''רק בספק''', בגלל שכתב־היד מטושטש, או בגלל שכוונתו של המסרן בסימון הניקוד או הטעם אינה חד-משמעית, או בגלל שבוצע תיקון בתוך כתב־היד (ע&quot;י המסרן עצמו או ע&quot;י יד מאוחרת). ציינו פריטים כאלה בסימן שאלה ('''?''').

ג. ברשימות הללו מובאות '''גם''' תופעות מיוחדות או ראויות לציון בנוסח הניקוד והטעמים בכתב־היד, אף אם '''לא''' חרגנו מנוסחו. אם הבאנו את נוסח כתב־היד במהדורתנו אז הפריט מסומן בכוכבית ('''*''').

ד. הרשימות '''אינן כוללות''' שינויים מנוסח כתב־היד בעקבות '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב הכללית במהדורתנו]]'''. &lt;קטע סוף=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;יש רשימות עצמאיות לחלק מהשינויים האלה משני סוגים, שהם נפוצים במיוחד ונמצאים במאות מקומות בתנ&quot;ך: ראו את רשימת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות]], ואת הרשימה ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: עיצוב כללי לטעמי אמ&quot;ת|עיצוב טעמי אמ&quot;ת]].

&lt;קטע התחלה=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;ה. בסוף כל פריט ציינו בקצרה את הסוג של הטעות או של התופעה המסוימת המופיעה בו, אך לא הבאנו את הנתונים המלאים לגביו. למידע מלא לגבי כל פריט המובא ברשימות, כולל השוואה לכתבי־יד נוספים, יש לעיין בהערת הנוסח הרלוונטית. הערות הנוסח ניתנות לצפייה '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ בקישור הזה]''', או על־ידי לחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (המופיע בפינה הימנית העליונה של כל דף פרק). לכל פריט ברשימה יש קישור ישיר אל הפסוק בהקשרו בתוך דף הפרק המלא, ובראש הדף אפשר למצוא &quot;הצג הערות נוסח&quot;.&lt;קטע סוף=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;&lt;קטע סוף=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/&gt;

ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''שאינם קיימים בכתר ארם צובה''', ראו '''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי של המבוא]]'''.

===ספר יהושע===

'''[[ספר יהושע/טעמים|ספר יהושע]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

&lt;קטע התחלה=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;טעויות מובהקות וספקות בנוסח הניקוד והטעמים, ניקוד חריג או הטעמה חריגה, ועוד מקומות מיוחדים או ראויים לציון:&lt;קטע סוף=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/&gt;
#[[יהושע א/טעמים#א ז|א,ז]] (א?=כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה): בשתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע)?
#[[יהושע ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=קֻ֤ם): טעם מהפך במקום יתיב?
#[[יהושע ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א?=וַיָּנֻס֖וּ): מקום הטעם באות סמ&quot;ך?
#[[יהושע יד/טעמים#יד ז|יד,ז]] (א*=עִם־לְֽבָבִֽי): געיה בלמ&quot;ד
#[[יהושע טו/טעמים#טו נד|טו,נד]] (א?=וְחֻמְטָּ֗ה): טי&quot;ת דגושה?
#[[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א!=וּֽמִּמַּטֵּה־דָ֞ן): דגש מיותר באות מ&quot;ם הראשונה
#[[יהושע כא/טעמים#כא כב|כא,כב]] (א!=עָר֖ים): חסרה נקודת החיריק באות רי&quot;ש{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יהושע כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (א=תִֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

===ספר שופטים===

'''[[ספר שופטים/טעמים|ספר שופטים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שופטים ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א*=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙): שתי געיות בתיבה אחת{{הערה|הגעיה הראשונה פונטית והשניה געיה קלה; השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם. בתיבה זו יש גם שני חטפים להורות על התנעת השווא, וראו להלן ב[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים|רשימת החטפים]].}}
#[[שופטים ח/טעמים#ח י|ח,י]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים ט/טעמים#ט מח|ט,מח]] (א!=אֶת־הַקַּרְּדֻּמּ֜וֹת): רי&quot;ש דגושה
#[[שופטים יח/טעמים#יח יט|יח,יט]] (א*=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[שופטים יח/טעמים#יח כב|יח,כב]] (א!=הִרְחִ֖יקו): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שופטים כ/טעמים#כ ב|כ,ב]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שופטים כ/טעמים#כ לה|כ,לה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שופטים יט/טעמים#יט ג|יט,ג]] (א-כתיב=לַהֲשִׁיבָ֔ו [א-קרי=לַהֲשִׁיבָ֔הּ]): חסרה נקודה במקביל למפיק בה&quot;א

===ספר שמואל===

'''[[ספר שמואל/טעמים|ספר שמואל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=רשימה זו לא כוללת את [[שמואל ב ז/טעמים#ז י|שמ&quot;ב ז,י]] (א=וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ); ברויאר ציין שם ספק געיה ביו&quot;ד בכתר, אבל לא נראה כך כלל.}}
#[[שמואל א א/טעמים#א ג|שמ&quot;א א,ג]] (א?=מִיָּמִ֣ים יָמִ֔ימָה): חסר פסק?
#[[שמואל א ז/טעמים#ז יא|שמ&quot;א ז,יא]] (א?=וַיִּרְדְּפ֖וּ): אין געיה באות וי&quot;ו?
#[[שמואל א יא/טעמים#יא ג|שמ&quot;א יא,ג]] (א=יָמִ֗ים): נקודה אחת לטעם רביע, ולא שתי נקודות לטעם זקף קטן
#[[שמואל א יד/טעמים#יד נב|שמ&quot;א יד,נב]] (א?=וְרָאָ֨ה שָׁא֗וּל): הטעמה חריגה של קדמא ורביע (במקום קדמא ואזלא)?
#[[שמואל א טו/טעמים#טו א|שמ&quot;א טו,א]] (א*=יְהֹוָה֙ [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[שמואל א טו/טעמים#טו יא|שמ&quot;א טו,יא]] (א!=כׇּל־הַלָּֽילָה): חסר שווא באות יו&quot;ד
#[[שמואל א יז/טעמים#יז לד|שמ&quot;א יז,לד]] (א!=לאָבִ֖יו): חסר שווא באות למ&quot;ד
#[[שמואל א יח/טעמים#יח ח|שמ&quot;א יח,ח]] (א!=נָ֤תְנוּ [1]): מקום הטעם באות נו&quot;ן הראשונה
#[[שמואל א יח/טעמים#יח יט|שמ&quot;א יח,יט]]: (א*=בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת): תביר ותביר
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יז|שמ&quot;א יט,יז]] (א!=שַׁלְּחֵ֖נִי): צירה באות חי&quot;ת במקום חיריק
#[[שמואל א כא/טעמים#כא ב|שמ&quot;א כא,ב]] (א!=נ֔בֶה): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל א כג/טעמים#כג יז|שמ&quot;א כג,יז]] (א=אֶהְיֶה־לְּךָ֣): אין געיה
#[[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א?=לְֽגֹזֲזָ֑י): געיה באות למ&quot;ד במקום גימ&quot;ל?
#[[שמואל א כט/טעמים#כט ו|שמ&quot;א כט,ו]] (א!=וַיֹּ֤אמֶר): בטעם מהפך
#[[שמואל ב א/טעמים#א יט|שמ&quot;ב א,יט]] (א!=גִּבּוֹרִֽים): גימ&quot;ל דגושה
#[[שמואל ב ג/טעמים#ג ז|שמ&quot;ב ג,ז]] (א?!=פִּלֶּ֔גֶשׁ): דגש באות למ&quot;ד?
#[[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ&quot;ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח טז|שמ&quot;ב ח,טז]] (א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט): שווא באות וי&quot;ו
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח יח|שמ&quot;ב ח,יח]] (א?!=וְהַכְּרַתִ֖י): פתח באות רי&quot;ש?
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא יא|שמ&quot;ב יא,יא]] (א!=וַאֲדֹנִ֨י): חטף פתח באות אל&quot;ף
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כה|שמ&quot;ב יא,כה]] (א=בְּעֵינֶיךָ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[שמואל ב יא/טעמים#יא כו|שמ&quot;ב יא,כו]] (א!=ותִּסְפֹּ֖ד): חסר פתח באות וי&quot;ו{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב א|שמ&quot;ב יב,א]] (א!=אֶל דָּוִ֑ד): חסר מקף
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב יא|שמ&quot;ב יב,יא]] (א=לְּרֵעֶ֑יךָ): למ&quot;ד דגושה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט מב|שמ&quot;ב יט,מב]] (א!=וְאֵת־בֵּיתוֹ֙): אל&quot;ף בצירה
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב ז|שמ&quot;ב כב,ז]] (א!=מֵהֵֽיכָלו֙): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}}
#[[שמואל ב כב/טעמים#כב מ|שמ&quot;ב כב,מ]] (א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי): זי&quot;ן דגושה?
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג יג|שמ&quot;ב כג,יג]] (א!=עַדֻלָּ֑ם): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ&quot;ב כג,כד]] (א!=אֶלְחָנָן): חסר טעם המרכא
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ב|שמ&quot;ב כד,ב]] (א!=אַשֶׁר־אִתּ֗וֹ): חסרות נקודות החטף באל&quot;ף
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד ג|שמ&quot;ב כד,ג]] כד,ג (א!=המֶּ֔לֶךְ): חסר פתח בה&quot;א{{הערה|שם=ייבין}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[שמואל א ה/טעמים#ה ו|שמ&quot;א ה,ו]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֔ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א ה/טעמים#ה יב|שמ&quot;א ה,יב]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֑ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי&quot;ת
#[[שמואל א י/טעמים#י ז|שמ&quot;א י,ז]] י,ז (א=תָבֹ֛אינָה): אין הערת קרי
#[[שמואל א יד/טעמים#יד כז|שמ&quot;א יד,כז]] (א-כתיב=וַתָּרְאֹ֖נָה)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יח|שמ&quot;א יט,יח]] (א-כתיב=בְּנָויֹֽת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט יט|שמ&quot;א יט,יט]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כב|שמ&quot;א יט,כב]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=אֶל־נָויֹ֖ת)
#[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ&quot;א יט,כג]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת)
#[[שמואל א כז/טעמים#כז ח|שמ&quot;א כז,ח]] (א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי)
#[[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]] (א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא)
#[[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (א-כתיב=בִּֽנְהַר־֯ ): חסרים המקף לתיבה &quot;בנהר&quot;, והרווח והניקוד לתיבה &quot;פְּרָֽת&quot; הנקראת ואינה נכתבת.
#[[שמואל ב יב/טעמים#יב כד|שמ&quot;ב יב,כד]] (א-כתיב=וַיִקְרָ֤א [א-קרי=וַתִּקְרָ֤א]): חסר דגש במקביל לתי&quot;ו של הקרי
#[[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]] (א-כתיב=יִשְׁאַל־֯ ): יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה &quot;אִ֖ישׁ&quot; הנקראת ולא נכתבת
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח יב|שמ&quot;ב יח,יב]] (א-כתיב=וְלֻ֨א [א-קרי=וְל֨וּ])
#[[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]] (א-כתיב=כִּֽי־עַל־֯ ): אין רווח לתיבה &quot;כֵּ֥ן&quot; הנקראת ולא נכתבת, אבל נכתבו הניקוד והטעם בין התיבות למטה
#[[שמואל ב יט/טעמים#יט ז|שמ&quot;ב יט,ז]] (א-כתיב=לֻ֣א [א-קרי=ל֣וּ])
#[[שמואל ב כ/טעמים#כ יד|שמ&quot;ב כ,יד]] (א-כתיב=וַיִּקָּ֣ל֔הֲוּ)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=תְּלָוֻ֥ם)
#[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שָׁםָּ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים): הערת קרי אחת לשתי התיבות
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד טז|שמ&quot;ב כד,טז]] (א-כתיב=הָאֲוְרֲ֥נָה)
#[[שמואל ב כד/טעמים#כד יח|שמ&quot;ב כד,יח]] (א-כתיב=אֲרַ֥נֳיה)

===ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על החלק החסר בספר מלכים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כא|מל&quot;א ב,כא]] (א!=לַאֲדֹנִיָ֥הוּ): חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ב/טעמים#ב כח|מל&quot;א ב,כח]] (א?!=וַיָ֤נָס): כנראה חסר דגש ביו&quot;ד
#[[מלכים א ד/טעמים#ד ז|מל&quot;א ד,ז]] (א!=וְכִלְּכְּל֥וּ): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ו/טעמים#ו ח|מל&quot;א ו,ח]] (א=הַיְּמָנִ֑ית): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לג|מל&quot;א ז,לג]] (א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם): קו&quot;ף דגושה
#[[מלכים א ז/טעמים#ז לז|מל&quot;א ז,לז]] (א=לְכֻלָּֽהְנָֽה): קווים לסילוק וגעיה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח ז|מל&quot;א ח,ז]] (א=מִלְּמָֽעְלָה): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א ח/טעמים#ח יא|מל&quot;א ח,יא]] (א*=כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים א י/טעמים#י כד|מל&quot;א י,כד]] (א!=וְכָל־הָאָ֔רֶץ): אין מתיגה
#[[מלכים א יד/טעמים#יד ג|מל&quot;א יד,ג]] (א!=עֲשָׁרָ֨ה): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יב|מל&quot;א יז,יב]] (א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י): למ&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יז/טעמים#יז יג|מל&quot;א יז,יג]] (א=עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם): טעם כפול בכתב־היד
#[[מלכים א יח/טעמים#יח לג|מל&quot;א יח,לג]] (א=וַיְּנַתַּח֙): יו&quot;ד דגושה
#[[מלכים א יח/טעמים#יח מג|מל&quot;א יח,מג]] (א=שֻׁ֭ב): מקום הטעם לימין (כמו דחי בטעמי אמ&quot;ת)
#[[מלכים א כ/טעמים#כ כט|מל&quot;א כ,כט]] (א?=&lt;נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה&gt;* או &lt;נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה&gt;): &quot;נֹכַח&quot; מוקפת ובגעיה או בטעם מרכא?
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יב|מל&quot;ב ה,יב]] (א!=דַּמֶּ֗שֶׂקּ): נקודה באות קו&quot;ף
#[[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל&quot;ב ח,ו]] (א=מִיּ֛וֹם עָזְבָ֛הֿ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר|לדעתו של ייבין יש כאן ובעוד מקום טעות נדירה ואף ייחודית בנוסח הטעמים בכתר (כתר, כא.2, עמ' 197) של נקודת תביר בטעם מרכא. אמנם יש להשוות את [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#תביר ומרכא|אותה התופעה בדיוק במגילת קֹהלת בכתי&quot;ש1]]. לכן ייתכן שיש כאן שיטה מודעת של הטעמה שאין כדוגמתה בכתבי־היד האחרים וגם לא בנוסח המקובל, ושיטה זו חריגה משיטת ההטעמה בשאר המקרא אף בכתר. אמנם יש עוד לשים לב ש'''אין''' פעמיים תביר בכתי&quot;ש1 בשני הפסוקים כאן בספר מלכים (כלומר גם אם הסופר של כתי&quot;ש1 בחר במודעות לאמץ את השיטה הזו ולא מדובר על טעות, אז הוא לא הצליח ליישם אותה במלואה). במהדורתנו בחרנו להטעים את התיבות במלכים ובקֹהלת בתביר ומרכא בעקביות, בהתאם למגמתה של המהדורה ובעקבות דרך ההטעמה המקובלת בשאר המקרא. כך עשה גם הרב ברויאר, בניגוד למג&quot;ה שבו הטעימו פעמיים תביר במלכים ואף בקֹהלת.}} (ובעניין נוסף: השארנו כאן את סימן הרפה במהדורתנו)
#[[מלכים ב י/טעמים#י י|מל&quot;ב י,י]] (א!=אֶלִיָּֽהוּ): אל&quot;ף בסגול
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע)
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ ט|מל&quot;ב כ,ט]] (א*=יְהֹוָ֔ה [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[מלכים ב כ/טעמים#כ יא|מל&quot;ב כ,יא]] (א!=וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֛הוּ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר}}

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[מלכים א ז/טעמים#ז מה|מל&quot;א ז,מה]] (א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ)
#[[מלכים א ט/טעמים#ט ט|מל&quot;א ט,ט]] (א-כתיב=וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֥)
#[[מלכים ב ב/טעמים#ב טז|מל&quot;ב ב,טז]] (א-כתיב=הַגֵּיאָוֺ֑ת)
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ב|מל&quot;ב ד,ב]] (א-כתיב=לָ֖כי [א-קרי=לָ֖ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ג|מל&quot;ב ד,ג]] (א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי [א-קרי=שְׁכֵנָ֑יִךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי [א-קרי=נִשְׁיֵ֑ךְ]): אין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל&quot;ב ד,ז]] (א-כתיב=בֻ͏ָנַ֔יִכי [א-קרי=וּבָנַ֔יִךְ]): נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי&quot;ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי
#[[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]] (א-כתיב=יִסְלַח־נא יְהוָ֥ה): &quot;נא&quot; כתיב ולא קרי, ו&quot;יִסְלַח־&quot; מוקפת בקריאתה אל ה'
#[[מלכים ב י/טעמים#י כז|מל&quot;ב י,כז]] (א-כתיב=לְמֹחָרא֖וֹת)
#[[מלכים ב יא/טעמים#יא ב|מל&quot;ב יא,ב]] (א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים)
#[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל&quot;ב יד,ז]] (א-כתיב=-המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=חֹרָיהָ֗ם [א-קרי=צוֹאָתָ֗ם]): השוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (א-כתיב=&lt;ֵשֵׁ֥נַיְֵהֶ֖ם&gt; [א-קרי=מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם]): שתי נקודות הצֵרי הראשונות של &quot;קרי ולא כתיב&quot; דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב
#[[מלכים ב כא/טעמים#כא כ|מל&quot;ב כא,יב]] (א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו)

===ספר ישעיהו===

'''[[#ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה|ראו לעיל.]]'''

===ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על הקטע החסר בספר ירמיהו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ירמיהו יב/טעמים#יב טז|יב,טז]] (א?=לְֽהִשָּׁבֵ֖עַ [2]): ספק געית שווא
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א!=וְלִקְלָ֔לָה): מקום הטעם באות למ&quot;ד הראשונה
#[[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה?
#[[ירמיהו מח/טעמים#מח כב|מח,כב]] (א?=דִּבְלָתָ֛יִם׃): קו ונקודת תביר במקום סילוק?
#[[ירמיהו נב/טעמים#נב כב|נב,כב]] (א!=נְחֹשֶׁת [1]): חסרה נקודת הטעם לרביע

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=חֳרְב֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו
#[[ירמיהו מט/טעמים#מט כח|מט,כח]] (א=וְשֳׁדְד֖וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[ירמיהו ב/טעמים#ב כד|ב,כד]] (א-כתיב=נַפְשָׁו֙): בלי נקודה מקבילה למפיק בה&quot;א בקרי &quot;נַפְשָׁהּ֙&quot;
#[[ירמיהו ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ): בלי דגש בגימ&quot;ל במקביל לכ&quot;ף  בקרי &quot;שֻׁכַּ֔בְתְּ&quot;
#[[ירמיהו טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה)
#[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א-כתיב=לְזַוָ֣עֲה)
#[[ירמיהו לד/טעמים#לד יז|לד,יז]] (א-כתיב=לְזַוָ֔עֲה)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א-כתיב=יָמִ֥ים [֯] נְאֻם־יְהוָ֑ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;בָּאִ֖ים&quot; (קרי ולא כתיב)
#[[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|לא,לח]] (א!=קָ֤וְה): הכתיב מנוקד בשווא למרות שהקרי הוא &quot;קָ֤ו&quot;
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ טו|נ,טו]] (א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ)
#[[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|נ,כט]] (א-כתיב=אַל־יְהִי־[֯] פְּלֵיטָ֔ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל&quot;לָהּ֙&quot; (קרי ולא כתיב)

===ספר יחזקאל===

'''[[ספר יחזקאל/טעמים|ספר יחזקאל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[יחזקאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (א*=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (א*=כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[יחזקאל ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (א*=בַּעֲשׂ֩וֹתִי֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[יחזקאל י/טעמים#י יא|י,יא]] (א!=הָרֹ֙אשׁ֙): במעין טעם פשטא מלעיל
#[[יחזקאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א?=לַעָ֛יִן): נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|טז,יב]] (א*=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[יחזקאל טז/טעמים#טז לג|טז,לג]] (א=וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְ'''כׇ֨'''ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ): מתיגה חריגה לאחר פשטא
#[[יחזקאל כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א*=נִטְמְאִ֤֨ים): המקום היחיד בכל המקרא שיש בה שני טעמים מחברים בהברה אחת (הקדמא קודמת למהפך בקריאה)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח יז|כח,יז]] (א!=גָּ֤בַהּ): מקום הטעם באות גימ&quot;ל{{הערה|ראו גם ייבין, כתר, עמ' 16.}}
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=אֲדֹנָ֣י יְהֹוָ֔ה): שם הוי&quot;ה בניקוד של שם אדנות בשווא וקמץ, במקום ניקוד של אֱלֹהִים בשווא וחיריק, ובתוספת של נקודת חולם באות ה&quot;א הראשונה בדומה לניקוד הרגיל של אֱלֹהִים בשם הוי&quot;ה בכתר
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=בַּעֲשׂ֥ותִי): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין|הערת ייבין; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[יחזקאל לה/טעמים#לה טו|לה,טו]] (א!=וְכׇל־אֶד֣וֹם): חסרות שתי הנקודות של חטף סגול
#[[יחזקאל לט/טעמים#לט ה|לט,ה]] (א!=הַשָׂדֶ֖ה): חסר דגש בשׂי&quot;ן
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ח|מו,ח]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה גם כאן נקודת שׁי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[יחזקאל מח/טעמים#מח י|מח,י]] (א=וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵלֶּה): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[יחזקאל טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א?=לְאֳכְלָ֑ה): קמץ קטן במהדורתנו
#[[יחזקאל לב/טעמים#לב כ|לב,כ]] (א=מֳשְׁכ֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב: 
#[[יחזקאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת)
#[[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|ט,יא]] (א-כתיב=כְ֖אֲשֶׁ֥ר)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד יד|יד,יד]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל יד/טעמים#יד כ|יד,כ]] (א-כתיב=דָּנִֵ֣אל)
#[[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|כא,כח]] (א-כתיב=כִּקְסׇום־שָׁוְא֙)
#[[יחזקאל כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א-כתיב=מִדָּֽנִֵּ֑אל)
#[[יחזקאל לו/טעמים#לו יד|לו,יד]] (א-כתיב=תְּכְּשַׁלִי־ע֑וֹד)
#[[יחזקאל מב/טעמים#מב טז|מב,טז]] (א-כתיב=חֲמֵשׁ־אֹ֥מֵות)

===ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}}
למידע על הקטעים החסרים בספר תרי עשר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[הושע ד/טעמים#ד יח|הושע ד,יח]] (א?!=הַזְנֵה): טעם המונח מטושטש בכתב־היד (אבל ניתן להבחין בו)
#[[יואל ב/טעמים#ב כה|הושע ב,כה]] (א!=אֶת הַשָּׁנִ֔ים): חסר מקף
#[[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל): המקף השני בתיבת משרת
#[[חבקוק ב/טעמים#ב ז|חבקוק ב,ז]] (א?=וְיִקְּצ֖וּ): קו&quot;ף דגושה?
#[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] (א*=זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו)
#[[זכריה יב/טעמים#יב יג|זכריה יב,יג2]] (א!=וּנְשֵׁיהֵ֖ם [2]): ה&quot;א בצירה במקום סגול
#[[מלאכי ב/טעמים#ב ז|מלאכי ב,ז]] (א!=יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת): געיה באות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖)
#[[נחום ב/טעמים#א ג|נחום א,ג]] (א=וּגְדׇול־כֹּ֔חַ): אין הערת קרי
#[[נחום ב/טעמים#ב א|נחום ב,א]] (א=לַעֲבׇור־בָּ֥ךְ): אין הערת קרי

===ספר דברי הימים===

'''[[ספר דברי הימים/טעמים|ספר דברי הימים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ח|דה&quot;א ד,ח]] (א?!=וַיָּ֣עַשׂ): קמץ באות יו&quot;ד?
#[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ט|דה&quot;א ד,ט]] (א!=נִכְּבָֿ֖דֿ): כ&quot;ף דגושה במקום בי&quot;ת וגם סימן הרפה נכתב מעל שתי האותיות בי&quot;ת-דל&quot;ת באמצע
#[[דברי הימים א ה/טעמים#ה מא|דה&quot;א ה,מא]] (א!=נְבֻכַדְנֶאצַֽר): חסר דגש בצד&quot;י
#[[דברי הימים א ו/טעמים#ו מה|דה&quot;א ו,מה]] (א!=וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ֙ [1]): חסר פשטא מלעיל
#[[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה&quot;א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים א יז/טעמים#יז ו|דה&quot;א יז,ו]] (א!=צִוִ֛יתִי): חסר דגש באות וי&quot;ו
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח ד|דה&quot;א יח,ד]] (א?=וְעֶשְׂרִֽים־אֶ֖לֶף): &quot;וְעֶשְׂרִֽים־&quot; מוקפת ובגעיה (במקום טעם עצמאי של מרכא)?
#[[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה&quot;א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ): מקף בתיבת משרת
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה&quot;א כא,ה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב [2]): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא יב|דה&quot;א כא,יב]] (א!=וְדֶבֶר֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים א כא/טעמים#כא כט|דה&quot;א כא,כט]] (א!=בַּבָּמָּ֖ה): מ&quot;ם דגושה
#[[דברי הימים א כב/טעמים#כב י|דה&quot;א כב,י]] (א!=וְהַכִ֨ינוֹתִ֜י): שווא באות וי&quot;ו ופתח באות ה&quot;א, ואולי ייתכן שהנקודות בוי&quot;ו נחשבות לחטף בה&quot;א וחסר כל ניקוד בוי&quot;ו.
#[[דברי הימים א כה/טעמים#כה לא|דה&quot;א כה,לא]] (א!=שְׂנֵ֥ים): בנקודת שי&quot;ן שמאלית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח י|דה&quot;א כח,י]] (א!=לִבְנֽוֹת־בַּ֥ית): חסרה נקודת חיריק ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים א כח/טעמים#כח יז|דה&quot;א כח,יז]] (א!=וְהַקְשָׂוֺ֖ת): חסר דגש בקו&quot;ף
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו טז|דה&quot;ב ו,טז]] (א!=לְעַבְדְּ֨ךָ): טעם הקדמא באות דל&quot;ת במקום בכ&quot;ף סופית
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כ|דה&quot;ב ו,כ]] (א!=לִשְׁמוֹעַ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו
#[[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה&quot;ב ח,יא]] (א*=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם): המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב ט/טעמים#ט כד|דה&quot;ב ט,כד]] (א!=וּבְשָׁמִ֔ים): בנקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברי הימים ב י/טעמים#י י|דה&quot;ב י,י]] (א!=אֵלֶ֜יךְ): שווא במקום קמץ בכ&quot;ף סופית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה&quot;ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים): מקף בתיבת משרת?
#[[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה&quot;ב יד,ו]] (א*=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה
#[[דברי הימים ב כה/טעמים#כה א|דה&quot;ב כה,א]] (א!=מִירושָׁלָֽיִם): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כא|דה&quot;ב ל,כא]] (א!=הַלְוִיִ֧ם): חסר דגש ביו&quot;ד{{הערה|שם=ייבין}}
#[[דברי הימים ב לג/טעמים#לג כה|דה&quot;ב לג,כה]] (א!=תַֿחְתָּֽיו): תי&quot;ו רפויה בסימן רפה אחרי טעם מפסיק
#[[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ט|דה&quot;ב לה,ט]] (א?=וּשְׁמַעְיָ֨הוּ): בלי געיה במ&quot;ם?
#[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כג|דה&quot;ב לו,כג]] (א!=כּֽה־אָמַ֞ר): חסרה נקודת החולם בכ&quot;ף{{הערה|שם=ייבין}}

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב ו,מב]] (א=זֳכְרָ֕ה): קמץ קטן במהדורתנו

ג. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[דברי הימים א א/טעמים#א מו|דה&quot;א א,מו]] (א-כתיב=עֲיוִֽת)
#[[דברי הימים א ג/טעמים#ג כד|דה&quot;א ג,כד]] (א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ)
#[[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]] (א-כתיב=־בָּנִ֔ימִן־ [א-קרי=&lt;־בָּנִ֔י מִן־&gt;]): &quot;כתב מלה חדה וקר' תרת' מלין&quot; (בין שני מקפים)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז כט|דה&quot;א כז,כט]] (א-כתיב=שִׁטַ֖רְי)
#[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]] (א-כתיב?!=לַבֵּ֣ני{{מ:פסק}}יְמִינִי [א-קרי=&lt;לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י&gt;]): &quot;כתיב מלה חדה וקרי תרת' מילין&quot;{{הערה|ראו גם ב[[#מסורת הסופרים בנ&quot;ך: נוסח האותיות והתיבות|רשימת הכתיב בכתר]] לגבי אות יו&quot;ד הראשונה.}}
#[[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ח|דה&quot;ב כט,ח]] (א-כתיב=לְזַוָעֲה֙)
#[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה&quot;ב לד,כב]] (א-כתיב=בֶּן־תׇּוקְהַ֗ת): אין הערת קרי

===ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)===

'''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על הקטע החסר בספר תהלים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''.

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[תהלים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א!=יְהוָ֑֗ה): רביע ואתנח ביחד באות וי&quot;ו
#[[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א=אֻמְלָ֫ל): נקודת קמץ בלמ&quot;ד, במקום פתח
#[[תהלים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א*=יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים יא/טעמים#יא א|יא,א]] (א!=לְדָ֥֫וִד): טעם ה&quot;יורד&quot; נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל&quot;ת ביחד עם ה&quot;עולה&quot;
#[[תהלים יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א*=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א*=יְהֹוָֽה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי&quot;ה
#[[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי): דגש מיותר באות נו&quot;ן
#[[תהלים לז/טעמים#לז יד|לז,יד]] (א?=פָּ֥תְח֣וּ* או פָּֽתְח֣וּ): מרכא ומונח או געיה ומונח?
#[[תהלים לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א!=וְסוֹמֵ֖ך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[תהלים לט/טעמים#לט ו|לט,ו]] (א?=אַ֥ךְ* או אַ֖ךְ): בטעם מרכא או בטעם טרחא?
#[[תהלים מד/טעמים#מד ז|מד,ז]] (א?=וְחַרְבִּ֗י): חסר גרש בוי&quot;ו?
#[[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]] (א?=ק֭וּמָֽה* או ק֭וּמָ֥ה) דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים נו/טעמים#נו ה|נו,ה]] (א!=דְּבָר֥֫וֹ): ה&quot;עולה&quot; מסומן באות רי&quot;ש במקום באות בי&quot;ת
#[[תהלים נו/טעמים#נו יב|נו,יב]] (א=לֹּ֣א): למ&quot;ד דגושה
#[[תהלים נז/טעמים#נז ה|נז,ה]] (א!=וּלְשׁוֹנָ֗ם): חסר גרש
#[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים ס/טעמים#ס יד|ס,יד]] (א*=בֵּאלֹהִ֥ים): בלי דחי{{הערה|ולא כספיקת ברויאר.}}
#[[תהלים סד/טעמים#סד ח|סד,ח]] (א!=אֱ֫לֹהִ֥ים): סימון ה&quot;עולה&quot; באות אל&quot;ף במקום באות למ&quot;ד
#[[תהלים סט/טעמים#סט,כט|סט,כט]] (א?=יִ֭מָּחֽוּ* או יִ֭מָּח֥וּ): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים עה/טעמים#עה ד|עה,ד]] (א!=נְֽמֹגִ֗ים־אֶ֥רֶץ): מקף בתיבת רביע
#[[תהלים עח/טעמים#עח ז|עח,ז]] (א*=מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]] (א?=צָ֭רָתִֽי* או צָ֭רָתִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ): הצינורית מסומנת באות וי&quot;ו השווּאה
#[[תהלים פט/טעמים#פט כ|פט,כ]] (א*=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צב/טעמים#צב ח|צב,ח]] (א*=כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים צד/טעמים#צד יב|צד,יב]] (א=יָ֑הּ): אין דגש באות יו&quot;ד
#[[תהלים צח/טעמים#צח ז|צח,ז]] (א!=וְיֹ֣שְׁבֵיּ): נקודה באות יו&quot;ד האחרונה{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[תהלים צח/טעמים#צח ח|צח,ח]] (א!=יְרַנֵּנֽוּ): מקום הסילוק
#[[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו יט|קו,יט]] (א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[תהלים קו/טעמים#קו מג|קו,מג]] (א!=וַ֝יָּמֹכּוּ): חסרה נקודת הרביע
#[[תהלים קו/טעמים#קו מח|קו,מח]] (א!=&lt;מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀&gt;): חסר מקף
#[[תהלים קז/טעמים#קז ה|קז,ה]] (א!=תִתְעַטָּֽף): חסר דגש באות תי&quot;ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי&quot;ו.
#[[תהלים קז/טעמים#קז יז|קז,יז]] (א?!=יִתְעַנּֽו׃): חסרה נקודת השורוק באות וי&quot;ו?
#[[תהלים קז/טעמים#קז יח|קז,יח]] (א!=עַד שַׁ֥עֲרֵי): חסר מקף
#[[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קח/טעמים#קח ז|קח,ז]] (א!=וַעֲנֵֽניִ): יש הזזה שמאלה של נקודת החיריק באופן חריג, את שהיא ממוקמת מתחת לאות יו&quot;ד.
#[[תהלים קח/טעמים#קח יא|קח,יא]] (א?=יֹ֖בִלֵנִּי): נו&quot;ן דגושה?{{הערה|יש גם לציין הזזה שמאלה באופן חריג של נקודת החיריק תחת האות נו&quot;ן, אך זה נגרם בגלל הראש של הלמ&quot;ד מהשורה למטה.}}
#[[תהלים קי/טעמים#קי ה|קי,ה]] (א?=אֲדֹנָ֥י): נקודת חולם בכתב־היד?
#[[תהלים קיח/טעמים#קיח י|קיח,י]] (א!=בְּ֭שֵׁ֥ם): קו מיותר של דחי באות בי&quot;ת
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט יד|קיט,יד]] (א?*=שַּׂ֗שְׂתִּי): שי&quot;ן דגושה?
#[[תהלים קיט/טעמים#קיט קלח|קיט,קלח]] (וֶֽאֱמוּנָ֥֗ה): נקודת רביע מיותרת באות נו&quot;ן בנוסף למרכא
#[[תהלים קכד/טעמים#קכד ו|קכד,ו]] (א?=שֶׁלֹּ֥א* או שֶׁלֹּ֖א): טעם מרכא או טעם טרחא?
#[[תהלים קכז/טעמים#קכז ב|קכז,ב]] (א*=לָכֶ֨ם): אין קו של לגרמיה
#[[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]] (א?=קָ֭רָֽאתִי* או קָ֭רָ֥אתִי): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]] (א?=אָ֭נָֽה* או אָ֭נָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|קמ,ו]] (א*=טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)
#[[תהלים קמד/טעמים#קמד טו|קמד,טו]] (א*=שֱׁיְהֹוָ֥ה): חטף סגול באות שי&quot;ן ושווא באות יו&quot;ד

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[תהלים ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם)
#[[תהלים עג/טעמים#עג ב|עג,ב]] (א-כתיב=נָטָ֣וּי)
#[[תהלים עט/טעמים#עט י|עט,י]] (א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם)
#[[תהלים פט/טעמים#פט כט|פט,כט]] (א-כתיב=אֶשְׁמָור־ל֣וֹ): אין הערת קרי
#[[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|קמה,ו]] (א-כתיב=וּגְדֻלָּותְיךָ֥; א-קרי=וגדולתיך)

ג. קמץ קטן:{{הערה|במקומות רבים במקרא יש קמץ שהוא קמץ קטן (חטוף) לפי המדקדקים המודרנים, ואילו לפי המסורת הספרדית הוא קמץ רחב (רגיל). תיעדנו את המקומות האלה במהדורתנו ע&quot;י [[תבנית:מ:קמץ]]. אך בספר תהלים ב-3 מקומות יש מצב הפוך: לפי כללי הדקדוק מדובר לכאורה על קמץ רחב, או שיש ספק בכך, ואילו במסורת הספרדית מדובר על קמץ קטן.}}
#[[תהלים יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (א=אֶרְחָמְךָ֖): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף
#[[תהלים מה/טעמים#מה ג|מה,ג]] (א=יָפְיָפִ֡יתָ): ספק לגבי קמץ קטן ביו&quot;ד הראשונה אצל המדקדקים המודרנים, והקמץ קטן לפי המסורת הספרדית
#[[תהלים פא/טעמים#פא ב|פא,ח]] (א=אֶבְחָנְךָ֨): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף

===ספר איוב===

'''[[ספר איוב/טעמים|ספר איוב]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[איוב יב/טעמים#יב כד|יב,כד]] (א?!=וַ֝יַּתִעֵ֗ם): חסרה נקודה אחת של שווא באות תי&quot;ו?{{הערה|ברויאר ציין א=וַ֝יַּתְעֵם (חסרה נקודת הרביע באות עי&quot;ן), אך ניתן להבחין בנקודת הרביע בצילום למרות שהיא מטושטשת, וייתכן שנפלה טעות בהערתו.}}
#[[איוב טז/טעמים#טז ח|טז,ח]] (א?=וַיָּ֥קׇם* או וַיָּ֖קָם): בטעם מרכא* או טרחא?
#[[איוב יט/טעמים#יט טז|יט,טז]] (א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י): גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו
#[[איוב כא/טעמים#כא טו|כג,טו]] (א!=מַה שַּׁדַּ֥י): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[איוב כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי* או מַה־יֹּֽאמַר־לִֽי): המקף השני בתיבת מרכא* או שהקו מתחת לאות יו&quot;ד געיה?
#[[איוב כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (א?=אָ֭נֹכִֽי* או אָ֭נֹכִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[איוב לא/טעמים#לא ב|לא,ב]] (א*=וּמֶ֤ה): אין קו של לגרמיה
#[[איוב מא/טעמים#מא כב|מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ): מקף בתיבת משרת?

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[איוב לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (א-כתיב=יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר)

===ספר משלי===

'''[[ספר משלי/טעמים|ספר משלי]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.'''

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[משלי ב/טעמים#ב יא|ב,יא]] (א!=תְּבוּּנָ֥ה): בכתר נכתבה נקודת השורוק באות וי&quot;ו פעמיים{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}}
#[[משלי ג/טעמים#ג ל|ג,ל]] (א!=אַל {{קו&quot;כ|תרוב|תָּרִ֣יב}}): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ): אות כ&quot;ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ו/טעמים#ו כד|ו,כד]] (א?!=לֶָשׁ֥וֹן): קמץ וסגול באות למ&quot;ד?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=בּ֖וֹ): בטעם טרחא (במקום דחי)?
#[[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א?=שֹׁמֵ֢עַֽ֫ לִ֥י* או שֹׁמֵ֢֫עַֽ לִ֥י): סימן ה&quot;עולה&quot; תלוי בין האותיות מ&quot;ם ועי&quot;ן
#[[משלי י/טעמים#י יג|י,יג]] (א!=בְּשִׁפְתֵ֣י): נקודת שי&quot;ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}}
#[[משלי יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א?!=הוֹלֵ֣ך): חסרות נקודות שווא באות כ&quot;ף סופית?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}}
#[[משלי יב/טעמים#יב כג|יב,כג]] (א!=כְּ֝סִילִים): חסרה נקודת הרביע באות למ&quot;ד
#[[משלי יג/טעמים#יג כה|יג,כה]] (א?=אֹ֭כֵֽל* או אֹ֭כֵ֥ל): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי)
#[[משלי כא/טעמים#כא ל|כא,ל]] (א!=עֵ֝צָה): חסרה נקודת הרביע באות צד&quot;י
#[[משלי כ/טעמים#כ כה|כה,כ]] (א*=מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני)

ב. הניקוד בתוך הכתיב:
#[[משלי כב/טעמים#כב ח|כב,ח]] (א=יִקְצׇור־אָ֑וֶן): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב,יא|כב,יא]] (א=טְהׇור־לֵ֑ב): אין הערת קרי
#[[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]] (א=יִפׇּול־שָֽׁם): אין הערת קרי
#[[משלי כג/טעמים#כג כו|כג,כו]] (א-כתיב=תִּרְצֹּֽנָה)

===מגילת רות===

'''[[מגילת רות/טעמים|מגילת רות]] קיימת במלואה בכתר ארם צובה.'''

הניקוד בתוך הכתיב:
#[[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
#[[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה &quot;אלי קרי ולא כתב&quot;, אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.

===מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על החלק האחרון של המגילה שאינו קיים בכתר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מגילת שיר השירים החל מ&quot;בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה&quot; (ג,יא)|כאן]]'''.

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
&lt;קטע התחלה=תעוררו/&gt;#ספק מרכא בתיבת תביר (בשלושה מקומות מקבילים):{{הערה|שם=תעוררו|1=ההתייחסות כאן היא רק לעניין הטעם בתיבה האחרונה (מרכא בתיבת תביר או געיה) ולא לשאלת החטף (&quot;וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ&quot;, &quot;וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ&quot;). למידע מלא על הניקוד והטעמים בשלושת המקומות המקבילים (ב,ז; ג,ה; ח,ד) ראו בהערת הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב,ז|שה&quot;ש ב,ז]]. למידע נוסף על &quot;מרכא בתיבת תביר&quot; בכתר ומקורות נוספים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|בהפניות כאן]].}}
##[[שיר השירים ב/טעמים|ב,ז]]: א?,ש1,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / א?,ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ג/טעמים|ג,ה]]: א,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ]
##[[שיר השירים ח/טעמים|ח,ד]]: ק13,ל-א,ק-מ=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ]* / ל?=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ]&lt;קטע סוף=תעוררו/&gt;
#[[שיר השירים ב/טעמים#ב יז|שיר השירים ב,יז]] (א!=דְּמֵה־לְךָ): חסר טעם הקדמא

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בספרי הנביאים והכתובים''' בכתר ארם צובה או בכתי&quot;ל. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה  (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בתורה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביהושע}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע|ספר יהושע]]''' (26 פריטים): [[יהושע א/טעמים#א יב|א,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,יג]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו טו|ו,טו]] (א=סָבֲב֥וּ); [[יהושע ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים); [[יהושע ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים); [[יהושע ח/טעמים#ח כז|ח,כז]] (א=בָּֽזֲז֥וּ); [[יהושע יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כִּֽנֲר֖וֹת); [[יהושע יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (א=בָּזֲז֥וּ); [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יג/טעמים#יג ז|יג,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יד/טעמים#יד יג|יד,יג]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[יהושע יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=בֵּרֲכַ֥נִי); [[יהושע יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֜ה); [[יהושע כא/טעמים#כא ד|כא,ד]] (א=הַקֳּהָתִ֑י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא י|כא,י]] (א=הַקֳּהָתִ֖י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=בְּנֵֽי־קֳהָת֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כו|כא,כו]] (א=בְּנֵי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא לד|כא,לד]] (א=אֶֽת־יָקְנֳעָ֖ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כב/טעמים#כב ו|כב,ו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם); [[יהושע כב/טעמים#כב ז|כב,ז]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽם); [[יהושע כב/טעמים#כב כא|כב,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע כב/טעמים#כב לג|כב,לג]] (א=וַיְבָרֲכ֥וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שופטים|ספר שופטים]]''' (24 פריטים): [[שופטים ב/טעמים#ג כו|ג,כו]] (א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[שופטים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א=בָּֽרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=לְחוֹקֲקֵ֣י); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה יא|ה,יא]] (א=מְחַֽצֲצִ֗ים); [[שופטים ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (א=וּֽשֲׁבֵ֥ה); [[שופטים ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙ [{{קו תחתי|שני חטפים}}]);{{הערה|השוו &quot;הַֽמְלַקֲקִ֤ים&quot; בפסוק הקודם; וראו לעיל ב[[#ספר שופטים|רשימת החריגים]] לגבי שתי הגעיות.}} [[שופטים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (א=עֹלֲל֥וֹת); [[שופטים ט/טעמים#ט יג|ט,יג]] (א=הַֽמֲשַׂמֵּ֥חַ); [[שופטים ט/טעמים#ט לז|ט,לז]] (א=מְעוֹנֲנִֽים); [[שופטים ט/טעמים#ט נד|ט,נד]] (א=וּמ֣וֹתֲתֵ֔נִי); [[שופטים ט/טעמים#ט נז|ט,נז]] (א=קִֽלֲלַ֖ת); [[שופטים י/טעמים#י ח|י,ח]] (א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙); [[שופטים יג/טעמים#יג כד|יג,כד]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז טז|טז,טז]] (א=וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז כד|טז,כד]] (א=וַֽיְהַלֲל֖וּ); [[שופטים כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙); [[שופטים כ/טעמים#כ לב|כ,לב]] (א=אֶל־הַֽמֲסִלּֽוֹת); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת); [[שופטים כא/טעמים#כא כג|כא,כג]] (א=מִן־הַמְּחֹלֲל֖וֹת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמואל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]]''' (30 פריטים): [[שמואל א ב/טעמים#ב כה|שמ&quot;א ב,כה]] (א=וּפִֽלֲל֣וֹ); [[שמואל א ג/טעמים#ג יג|שמ&quot;א ג,יג]] (א=כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים); [[שמואל א ד/טעמים#ד יז|שמ&quot;א ד,יז]] (א=הַֽמֲבַשֵּׂ֜ר); [[שמואל א ז/טעמים#ז ג|שמ&quot;א ז,ג]] (א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם); [[שמואל א ט/טעמים#ט ו|שמ&quot;א ט,ו]] (א=נֵ֣לֲכָה); [[שמואל א יג/טעמים#יג י|שמ&quot;א יג,י]] (א=לְבָרֲכֽוֹ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נא|שמ&quot;א יז,נא]] (א=וַיְמֹ֣תֲתֵ֔הוּ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נב|שמ&quot;א יז,נב]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[שמואל א יח/טעמים#יח כג|שמ&quot;א יח,כג]] (א=הַֽנֲקַלָּ֤ה); [[שמואל א כד/טעמים#כד י|שמ&quot;א כד,י]] (א=לַהֲרָגֲךָ֖); [[שמואל א כה/טעמים#כה ז|שמ&quot;א כה,ז]] (א=גֹזֲזִ֖ים); [[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ&quot;א כה,יא]] (א=לְגֹזֲזָ֑י); [[שמואל א כה/טעמים#כה כו|שמ&quot;א כה,כו]] (א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[שמואל א כו/טעמים#כו יא|שמ&quot;א כו,יא]] (א=וְנֵלֲכָה־לָּֽנוּ); [[שמואל א ל/טעמים#ל טז|שמ&quot;א ל,טז]] (א=וְחֹ֣גֲגִ֔ים); [[שמואל ב א/טעמים#א ט|שמ&quot;ב א,ט]] (א=וּמֹ֣תֲתֵ֔נִי); [[שמואל ב י/טעמים#י ג|שמ&quot;ב י,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כג|שמ&quot;ב יג,כג]] (א=גֹֽזֲזִים֙); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כה|שמ&quot;ב יג,כה]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ); [[שמואל ב יד/טעמים#יד י|שמ&quot;ב יד,י]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֤ר); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טו,ז]] (א=אֵ֣לֲכָה); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ&quot;ב טז,ז]] (א=בְּקַֽלֲל֑וֹ); [[שמואל ב יט/טעמים#יט ו|שמ&quot;ב יט,ו]] (א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים); [[שמואל ב יט/טעמים#יט מ|שמ&quot;ב יט,מ]] (א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=הַֽמֲסִלָּ֑ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ&quot;ב כ,יב]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֤ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יג|שמ&quot;ב כ,יג]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֑ה);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[שמואל ב כ/טעמים#כ טו|שמ&quot;ב כ,טו]] (א=סֹֽלֲלָה֙); [[שמואל ב כא/טעמים#כא ג|שמ&quot;ב כא,ג]] (א=וּבָרֲכ֖וּ); [[שמואל ב כב/טעמים#כב יב|שמ&quot;ב כב,יב]] (א=חַֽשֲׁרַת־מַ֖יִם).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במלכים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]]''' (29 פריטים): [[מלכים א ד/טעמים#ד יב|מל&quot;א ד,יב]] (א=לְיָקְמֳעָֽם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א ו/טעמים#ו לז|מל&quot;א ו,לז]] (א=הָרֲבִיעִ֔ית); [[מלכים א ז/טעמים#ז כד|מל&quot;א ז,כד]] (א=סֹבֲבִ֣ים); [[מלכים א ח/טעמים#ח לה|מל&quot;א ח,לה]] (א=וְהִֽתְפַּלֲל֞וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מד|מל&quot;א ח,מד]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מח|מל&quot;א ח,מח]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ);{{הערה|פריט זה נשמט מרשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[מלכים א ח/טעמים#ח סו|מל&quot;א ח,סו]] (א=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[מלכים א יג/טעמים#יג ז|מל&quot;א יג,ז]] (א=וּֽסֳעָ֑דָה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א יד/טעמים#יד כא|מל&quot;א יד,כא]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל&quot;א יז,יא]] (א=לִֽקְִחִי־נָ֥א [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[מלכים א יח/טעמים#יח כח|מל&quot;א יח,כח]] (א=וַיִּתְגֹּֽדֲדוּ֙); [[מלכים א כא/טעמים#כא יט|מל&quot;א כא,יט]] (א=לָקֲק֤וּ); [[מלכים א כא/טעמים#כא כ|מל&quot;א כא,כ]] (א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי); [[מלכים ב ב/טעמים#ב א|מל&quot;ב ב,א]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב יא|מל&quot;ב ב,יא]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב כד|מל&quot;ב ב,כד]] (א=וַֽיְקַלֲלֵ֖ם); [[מלכים ב ג/טעמים#ג טו|מל&quot;ב ג,טו]] (א=הַֽמֲנַגֵּ֔ן); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כט|מל&quot;ב ד,כט]] (א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו ב|מל&quot;ב ו,ב]] (א=נֵלֲכָה־נָּ֣א); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כח|מל&quot;ב ו,כח]] (א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כט|מל&quot;ב ו,כט]] (א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו לב|מל&quot;ב ו,לב]] (א=בֶּן־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ); [[מלכים ב ז/טעמים#ז ח|מל&quot;ב ז,ח]] (א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים); [[מלכים ב ח/טעמים#ח יב|מל&quot;ב ח,יב]] (א=וְעֹלֲלֵיהֶ֣ם); [[מלכים ב ט/טעמים#ט יז|מל&quot;ב ט,יז]] (א=וּֽשֲׁלַ֥ח); [[מלכים ב י/טעמים#י טו|מל&quot;ב י,טו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֗הוּ); [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל&quot;ב י,לג]] (א=וְהַֽמֲנַשִּׁ֑י); [[מלכים ב יב/טעמים#יב יב|מל&quot;ב יב,יב]] (א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן); [[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל&quot;ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' (53 פריטים): [[ישעיהו א/טעמים#א כג|א,כג]] (א=סוֹרֲרִ֗ים); [[ישעיהו א/טעמים#א ל|א,ל]] (א=וּֽכֲגַנָּ֔ה); [[ישעיהו ב/טעמים#ב ו|ב,ו]] (א=וְעֹנֲנִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י א|י,א]] (א=הַחֹֽקֲקִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י לא|י,לא]] (א=נָֽדֲדָ֖ה); [[ישעיהו יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א=וְצֹרֲרֵ֥י); [[ישעיהו יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=לְבֹזֲזֵֽינוּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט ו|יט,ו]] (א=דָּלֲל֥וּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט כה|יט,כה]] (א=בֵּרֲכ֛וֹ);{{הערה|בטעות &quot;יט,כו&quot; ברשימת ברויאר בסוף תנ&quot;ך כתר ירושלים.}} [[ישעיהו כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (א=הַֽמֲצַפֶּ֔ה); [[ישעיהו כב/טעמים#כב ג|כב,ג]] (א=נָֽדֲדוּ־יַ֖חַד); [[ישעיהו כב/טעמים#כב טז|כב,טז]] (א=חֹקֲקִ֥י); [[ישעיהו כג/טעמים#כג יג|כג,יג]] (א=עֽוֹרֲרוּ֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְפּוֹרֲרָה֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְמוֹטֲטָ֖ה); [[ישעיהו כד/טעמים#כד כ|כד,כ]] (א=וְהִֽתְנוֹדֲדָ֖ה); [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]] (א=וּֽסֲגֹ֥ר); [[ישעיהו כז/טעמים#כז ח|כז,ח]] (א=בְּסַאסֳּאָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ל,א]] (א=סֽוֹרֲרִים֙); [[ישעיהו לא/טעמים#לא ח|לא,ח]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=מְחֹקֲקֵ֑נוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כג|לג,כג]] (א=בָּ֥זֲזוּ); [[ישעיהו לד/טעמים#לד טז|לד,טז]] (א=וּֽקֲרָ֔אוּ); [[ישעיהו לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[ישעיהו לז/טעמים#לז לג|לז,לג]] (א=סֹלֲלָֽה); [[ישעיהו לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (א=יְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ד|מ,ד]] (א=וְהָרֲכָסִ֖ים); [[ישעיהו מ/טעמים#מ כ|מ,כ]] (א=הַֽמֲסֻכָּ֣ן); [[ישעיהו מב/טעמים#מב כד|מב,כד]] (א=לְבֹזֲזִ֖ים); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (א=וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֮); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יח|מה,יח]] (א=כֽוֹנֲנָ֔הּ); [[ישעיהו מה/טעמים#מה כ|מה,כ]] (א=וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים); [[ישעיהו מז/טעמים#מז י|מז,י]] (א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יד|מח,יד]] (א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יז|מח,יז]] (א=מַדְרִֽיכֲךָ֖); [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וַאֲבָרֲכֵ֖הוּ); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִתְעוֹרֲרִ֣י [1]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִֽתְעוֹרֲרִ֗י [2]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא כ|נא,כ]] (א=הַֽמֲלֵאִ֥ים); [[ישעיהו נב/טעמים#נב ו|נב,ו]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֖ר); [[ישעיהו נג/טעמים#נג ז|נג,ז]] (א=גֹזֲזֶ֖יהָ); [[ישעיהו נז/טעמים#נז ג|נז,ג]] (א=עֹנֲנָ֑ה); [[ישעיהו נז/טעמים#נז כ|נז,כ]] (א=וְהָרֲשָׁעִ֖ים); [[ישעיהו נח/טעמים#נח ט|נח,ט]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[ישעיהו נט/טעמים#נט י|נט,י]] (א=נְגַשֲׁשָׁ֤ה); [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] (א=נֹ֥סֲסָה); [[ישעיהו סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (א=וְהִֽלֲל֖וּ); [[ישעיהו סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א=הַֽמֲסִלָּה֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג יח|סג,יח]] (א=בּוֹסֲס֖וּ); [[ישעיהו סד/טעמים#סד י|סד,י]] (א=הִֽלֲל֙וּךָ֙); [[ישעיהו סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[ישעיהו סו/טעמים#סו טז|סו,טז]] (א=חַֽלֲלֵ֥י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בירמיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]]''' (37 פריטים):{{הערה|1=רשימה זו אינה כוללת את הפריט [[ירמיהו מח/טעמים#מח לב|מח,לב]] (א=מִבֲּכִ֨י), המובא ברשימות ברויאר. נראה יותר שבכתר יש כאן שווא בלבד (&quot;מִבְּכִ֨י&quot;), או שהקו של הפתח נמחק; וכך הכריעו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/13/48/1/mg/106 מג&quot;ה].}} [[ירמיהו ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] (א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮); [[ירמיהו ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א=מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה א|ה,א]] (א=שׁוֹטֲט֞וּ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (א=אֵֽלֲכָה־לִּ֤י); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (א=סֹֽלֲלָ֑ה); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=יְעוֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] (א=סוֹרֲרִ֔ים); [[ירמיהו ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א=הַֽמֳעָרַ֣ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א=שׁוֹבֲבָ֜ה); [[ירמיהו ח/טעמים#ח כג|ח,כג]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו ט/טעמים#ט ט|ט,ט]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ירמיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]] (א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת); [[ירמיהו יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (א=הַֽמֲזִמָּ֙תָה֙); [[ירמיהו יא/טעמים#יא כא|יא,כא]] (א=הַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[ירמיהו יב/טעמים#יב י|יב,י]] (א=בֹּסֲס֖וּ); [[ירמיהו יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א=שֹֽׁדֲדִ֔ים); [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|כ,יז]] (א=לֹא־מוֹתֲתַ֖נִי); [[ירמיהו כב/טעמים#כב טו|כב,טו]] (א=הֲתִֽמֲלֹ֔ךְ); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כ|כב,כ]] (א=וּֽצֳעָ֔קִי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כח|כב,כח]] (א=הֽוּטֲלוּ֙); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לג|כה,לג]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לו|כה,לו]] (א=וִֽילֲלַ֖ת); [[ירמיהו לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה);{{הערה|1=בן־נפתלי,'''ל''',ב1=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (חטף פתח); בן־אשר,מ&quot;ש,דפוסים=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (חטף קמץ); ק=אֶכְתְּבֶ֑נָּה (שווא). הפריט אינו מופיע בספר החילופים מהדורת ליפשיץ; החילוף מוזכר ברד&quot;ק, ודבריו הובאו במ&quot;ש.}} [[ירמיהו לב/טעמים#לב ט|לב,ט]] (ל=וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙); [[ירמיהו לג/טעמים#לג י|לג,י]] (א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת); [[ירמיהו מ/טעמים#מ טו|מ,טו]] (א=אֵ֤לֲכָה); [[ירמיהו מא/טעמים#מא ה|מא,ה]] (א=וּמִתְגֹּֽדֲדִ֑ים); [[ירמיהו מד/טעמים#מד ט|מד,ט]] (א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩); [[ירמיהו מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ); [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (א-קרי=וּֽזֳעָ֑קוּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);  [[ירמיהו מט/טעמים#מט ד|מט,ד]] (א=מַה־תִּתְהַֽלֲלִי֙); [[ירמיהו נ/טעמים#נ ו|נ,ו]] (א-קרי=שׁוֹבֲב֑וּם); [[ירמיהו נ/טעמים#נ י|נ,י]] (א=כָּל־שֹׁלֲלֶ֥יהָ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וִיבֹקֲק֖וּ);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[ירמיהו נא/טעמים#נא ז|נא,ז]] (א=יִתְהֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא מט|נא,מט2]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו נא/טעמים#נא נג|נא,נג]] (א=שֹׁדֲדִ֛ים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביחזקאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יחזקאל|ספר יחזקאל]]''' (55 פריטים): [[יחזקאל א/טעמים#א ז|א,ז]] (א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (א=הָרֲשָׁעָ֖ה); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יט|ג,יט]] (א=הָרֲשָׁעָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ב|ד,ב]] (א=סֹלֲלָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ד/טעמים#ד י|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶ֔נּוּ [1]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ [2]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נָּה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=בְּגֶֽלֲלֵי֙); [[יחזקאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (א=גֶּֽלֲלֵ֣י); [[יחזקאל ו/טעמים#ו ז|ו,ז]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם); [[יחזקאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] (א=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ט/טעמים#ט ח|ט,ח]] (א=וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֨וֹת [1]); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֥וֹת [2]); [[יחזקאל טז/טעמים#טז נא|טז,נא]] (וַתְּצַדֲּקִי֙); [[יחזקאל יז/טעמים#יז יז|יז,יז]] (ל=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כא/טעמים#כא כז|כא,כז]] (א=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו ח|כו,ח]] (א=סֹֽלֲלָ֔ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל כו/טעמים#כו טז|כו,טז]] (א=וְשָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|כו,כא]] (א=וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י); [[יחזקאל כז/טעמים#כז ד|כז,ד]] (א=כָּלֲל֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (א=וּבְכׇל־קֳהָלֵךְ֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לב|כז,לב]] (א=וְקוֹנֲנ֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (א=וְכׇל־קֳהָלֵ֖ךְ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לה|כז,לה]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח ט|כח,ט]] (א=מְחַלֲלֶֽיךָ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח טז|כח,טז]] (א=תוֹכֲךָ֛); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יח|כח,יח]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יט|כח,יט]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=רֹמֲמָ֑תְהוּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ו|לא,ו]] (א=קִֽנֲנוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=בְּעוֹפֲפִ֥י); [[יחזקאל לב/טעמים#לב יב|לב,יב]] (א=וְשָֽׁדֲדוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב טז|לב,טז]] (א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ); [[יחזקאל לב/טעמים#לב כב|לב,כב]] (א=וְכָל־קֳהָלָ֔הּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל לג/טעמים#לג כח|לג,כח]] (א=וְשָׁ֥מֲמ֛וּ); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ [1]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶֽךָ [2]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ז|לה,ז]] (א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|לה,ט]] (א=שִֽׁמֲמ֤וֹת); [[יחזקאל לה/טעמים#לה יא|לה,יא]] (א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ); [[יחזקאל לו/טעמים#לו ד|לו,ד]] (א=הַשֹּֽׁמֲמוֹת֙); [[יחזקאל לו/טעמים#לו לה|לו,לה]] (א=וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־שֹׁלֲלֵיהֶ֗ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־בֹּ֣זֲזֵיהֶ֔ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט כז|לט,כז]] (א=בְּשׁוֹבֲבִ֤י); [[יחזקאל מ/טעמים#מ מג|מ,מג]] (א=וְהַֽשֲׁפַתַּ֗יִם); [[יחזקאל מג/טעמים#מג י|מג,י]] (א=וּמָדֲד֖וּ); [[יחזקאל מז/טעמים#מז כב|מז,כב]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם [1]); [[יחזקאל מח/טעמים#מח יא|מח,יא]] (א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בתרי עשר}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]]''' (25 פריטים): [[הושע ז/טעמים#ז ה|הושע ז,ה]] (א=אֶת־לֹצֲצִֽים); [[הושע ז/טעמים#ז יג|הושע ז,יג]] (א=כִּֽי־נָדֲד֣וּ); [[הושע ט/טעמים#ט טו|הושע ט,טו]] (א=סֹרֲרִֽים); [[הושע ט/טעמים#ט יז|הושע ט,יז]] (א=נֹדֲדִ֖ים); [[יואל ג/טעמים#ג ג|יואל ג,ג]] (א=וְתִֽימֲר֖וֹת); [[עמוס ב/טעמים#ב יג|עמוס ב,יג]] (א=הַֽמֲלֵאָ֥ה); [[עמוס ד/טעמים#ד א|עמוס ד,א]] (א=הָרֹצֲצ֖וֹת); [[עמוס ה/טעמים#ה יב|עמוס ה,יב]] (א=צֹרֲרֵ֤י); [[עמוס ו/טעמים#ו ג|עמוס ו,ג]] (א=הַֽמֲנַדִּ֖ים); [[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מיכה ג/טעמים#ג ט|מיכה ג,ט]] (ל=הַֽמֲתַעֲבִ֣ים); [[מיכה ה/טעמים#ה יא|מיכה ה,יא]] (א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים); [[מיכה ו/טעמים#ו ז|מיכה ו,ז]] (א=בְּרִֽבֲב֖וֹת); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=אַ֣לֲלַי); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=כְּעֹלֲלֹ֖ת); [[נחום ב/טעמים#ב ג|נחום ב,ג]] (א=בֹּֽקֲקִ֔ים); [[נחום ב/טעמים#ב ה|נחום ב,ה]] (א=יִתְהוֹלֲל֣וּ); [[נחום ב/טעמים#ב ח|נחום ב,ח]] (א=מְתֹפֲפֹ֖ת); [[חבקוק ג/טעמים#ג ו|חבקוק ג,ו]] (א=וַיִּתְפֹּֽצֲצוּ֙); [[חבקוק ג/טעמים#ג טז|חבקוק ג,טז]] (א=צָלֲל֣וּ); [[צפניה א/טעמים#א ט|צפניה א,ט]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֛ים); [[צפניה ב/טעמים#ב א|צפניה ב,א]] (א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ); [[צפניה ב/טעמים#ב יב|צפניה ב,יב]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[זכריה ד/טעמים#ד יב|זכריה ד,יב]] (ל=שִׁבֲּלֵ֣י); [[זכריה יא/טעמים#יא ג|זכריה יא,ג]] (א=יִֽלֲלַ֣ת).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]]''' (171 פריטים): [[תהלים ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (א=ה֭וֹלֲלִים); [[תהלים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=שׁוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=עָשֲׁשָׁ֣ה); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=בְּכׇל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים ז/טעמים#ז ה|ז,ה]] (א=צֽוֹרֲרִ֣י); [[תהלים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=צוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=עוֹלֲלִ֨ים ׀); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=צוֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=חָֽנֲנֵ֬נִי); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י); [[תהלים י/טעמים#י ה|י,ה]] (א=כׇּל־צ֝וֹרֲרָ֗יו); [[תהלים יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כּוֹנֲנ֣וּ); [[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]] (א=אִ֥מֲר֣וֹת); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽשְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ש1=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨ ׀); [[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל=אֶ֥קֲרָ֣א); [[תהלים כו/טעמים#כו ו|כו,ו]] (א=וַאֲסֹבֲבָ֖ה); [[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי); [[תהלים כז/טעמים#כז יא|כז,יא]] (א=שֽׁוֹרֲרָֽי); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א=עָשֲׁשָׁ֖ה); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=מִכׇּל־צֹרֲרַ֨י); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=וְלִ֥שֲׁכֵנַ֨י ׀); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=נָדֲד֥וּ); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד א|לד,א]] (א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד ב|לד,ב]] (א=אֲבָרֲכָ֣ה); [[תהלים לד/טעמים#לד ד|לד,ד]] (א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה); [[תהלים לה/טעמים#לה יח|לה,יח]] (א=אֲהַלֲלֶֽךָּ); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א?=&lt;שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; [{{קו תחתי|חטף קמץ}}] או &lt;שִׁ֥מֲעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀&gt; בחטף קמץ); [[תהלים מ/טעמים#מ יג|מ,יג]] (א=אָפֲפֽוּ־עָלַ֨י); [[תהלים מב/טעמים#מב יא|מב,יא]] (א=צוֹרֲרָ֑י);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=וְהִֽתְִעִ֥יבוּ [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נה/טעמים#נה,יא|נה,יא]] (א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ); [[תהלים נה/טעמים#נה,כב|נה,כב]] (א=וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ); [[תהלים נו/טעמים#נו ג|נו,ג]] (א=שׁ֭וֹרֲרַי); [[תהלים נט/טעמים#נט ז|נט,ז]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים נט/טעמים#נט טו|נט,טו]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים ס/טעמים#ס ט|ס,ט]] (א=מְחֹֽקֲקִֽי); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ); [[תהלים סב/טעמים#סב ה|סב,ה]] (א=יְקַֽלֲלוּ־סֶֽלָה); [[תהלים סד/טעמים#סד ט|סד,ט]] (א=יִ֝תְנֹדֲד֗וּ); [[תהלים סד/טעמים#סד יא|סד,יא]] (א=וְ֝יִתְהַלֲל֗וּ); [[תהלים סה/טעמים#סה ה|סה,ה]] (א=תִּ֥בֲחַ֣ר); [[תהלים סה/טעמים#סה י|סה,י]] (א=וַתְּשֹׁ{{גלגל}}קֲקֶ֡הָ); [[תהלים סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=תְּ֝מֹגֲגֶ֗נָּה); [[תהלים סו/טעמים#סו ז|סו,ז]] (א=הַסּוֹרֲרִ֓ים ׀); [[תהלים סו/טעמים#סו ח|סו,ח]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[תהלים סו/טעמים#סו יב|סו,יב]] (א=לָרֲוָיָֽה); [[תהלים סז/טעמים#סז ב|סז,ב]] (א=וִיבָרֲכֵ֑נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ז|סז,ז]] (א=יְ֝בָרֲכֵ֗נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ח|סז,ח]] (א=יְבָרֲכֵ֥נוּ); [[תהלים סח/טעמים#סח ז|סח,ז]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח יט|סח,יט]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]] (א=תִּ֥מֲחַ֥ץ); [[תהלים סח/טעמים#סח כז|סח,כז]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים סט/טעמים#סט כ|סט,כ]] (א=כׇּל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים סט/טעמים#סט לא|סט,לא]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים סט/טעמים#סט לה|סט,לה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ); [[תהלים עב/טעמים#עב טו|עב,טו]] (א=יְבָרֲכֶֽנְהוּ); [[תהלים עג/טעמים#עג ג|עג,ג]] (א=בַּהוֹלֲלִ֑ים); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א=קִ֥רֲבַ֥ת); [[תהלים עד/טעמים#עד ד|עד,ד]] (א=צֹ֭רֲרֶיךָ); [[תהלים עד/טעמים#עד ה|עד,ה]] (א=בִּסֲבָךְ־עֵ֝ץ); [[תהלים עד/טעמים#עד כא|עד,כא]] (א=יְֽהַלֲל֥וּ); [[תהלים עד/טעמים#עד כג|עד,כג]] (א=צֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים עה/טעמים#עה ה|עה,ה]] (א=לַ֭הוֹלֲלִים); [[תהלים עו/טעמים#עו ו|עו,ו]] (א=אֶשְׁתּֽוֹלֲל֨וּ |);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר, אולי בגלל שהמקום מטושטש.}} [[תהלים עו/טעמים#עו יב|עו,יב]] (א=נִ֥דֲר֣וּ); [[תהלים פ/טעמים#פ ג|פ,ג]] (א=עוֹרֲרָ֥ה); [[תהלים פ/טעמים#פ יא|פ,יא]] (א=אַֽרֲזֵי); [[תהלים פג/טעמים#פג יג|פג,יג]] (נִ֣ירֲשָׁה); [[תהלים פד/טעמים#פד ה|פד,ה]] (יְֽהַלֲל֥וּךָ); [[תהלים פז/טעמים#פז ה|פז,ה]] (א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀); [[תהלים פז/טעמים#פז ז|פז,ז]] (א=כְּחֹלֲלִ֑ים); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנָ֥ה); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנֵֽהוּ); [[תהלים צד/טעמים#צד י|צד,י]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֖ד); [[תהלים צו/טעמים#צו ב|צו,ב]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים צז/טעמים#צז ז|צז,ז]] (א=הַמִּֽתְהַלֲלִ֥ים); [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים ק/טעמים#ק ד|ק,ד]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג א|קג,א]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג ב|קג,ב]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג כ|קג,כ]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כא|קג,כא]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכ֤וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד א|קד,א]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ); [[תהלים קד/טעמים#קד י|קד,י]] (א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ); [[תהלים קד/טעמים#קד יח|קד,יח]] (א=לַֽשֲׁפַנִּֽים); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קה/טעמים#קה ג|קה,ג]] (א=הִֽ֭תְהַלֲלוּ); [[תהלים קה/טעמים#קה מה|קה,מה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קו/טעמים#קו א|קו,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קז/טעמים#קז לו|קז,לו]] (א=וַ֝יְכוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קז/טעמים#קז לח|קז,לח]] (א=וַיְבָרֲכֵ֣ם); [[תהלים קז/טעמים#קז מג|קז,מג]] (א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קח/טעמים#קח ט|קח,ט]] (א=מְחֹקֲקִֽי); [[תהלים קט/טעמים#קט כח|קט,כח]] (א=יְקַֽלֲלוּ־הֵמָּה֮); [[תהלים קט/טעמים#קט ל|קט,ל]] (א=אֲהַלֲלֶֽנּוּ); [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַ֭לֲלוּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג ט|קיג,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קטו/טעמים#קטו יח|קטו,יח]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כח|קיח,כח]] (א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קטו|קיט,קטו]] (א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קעה|קיט,קעה]] (א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד א|קלד,א]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד ב|קלד,ב]] (א=וּ֝בָרֲכ֗וּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֭לֲלוּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה,ג]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כא|קלה,כא]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קלט/טעמים#קלט כא|קלט,כא]] (א=וּ֝בִתְקוֹמֲמֶ֗יךָ); [[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|קמ,ד]] (א=שָׁ֥נֲנ֣וּ); [[תהלים קמג/טעמים#קמג יב|קמג,יב]] (א=כׇּל־צֹרֲרֵ֣י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד א|קמד,א]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד); [[תהלים קמה/טעמים#קמה א|קמה,א]] (א=וַאֲבָרֲכָ֥ה); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (א=אֲבָרֲכֶ֑ךָּ [1]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (וַאֲהַלֲלָ֥ה [2]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה י|קמה,י]] (א=יְבָרֲכֽוּכָה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלִ֥י); [[תהלים קמו/טעמים#קמו ב|קמו,ב]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו י|קמו,י]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמז/טעמים#קמז ח|קמז,ח]] (א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה); [[תהלים קמז/טעמים#קמז יב|קמז,יב]] (א=הַֽלֲלִ֖י); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ב|קמח,ב]] (א=הַֽלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ד|קמח,ד]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ה|קמח,ה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ז|קמח,ז]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יג|קמח,יג]] (א=&lt;יְהַלֲל֤וּ ׀&gt;); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יד|קמח,יד]] (הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ג|קמט,ג]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ו|קמט,ו]] (א=רוֹמֲמ֣וֹת); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ט|קמט,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=&lt;הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀&gt;); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֭לְלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ו|קנ,ו]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|ספר משלי]]''' (12 פריטים): [[משלי ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א=יְחֹ֣קֲקוּ); [[משלי כג/טעמים#כג כ|כג,כ]] (א=בְּזֹלֲלֵ֖י); [[משלי כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=בָּֽרֲשָׁעִֽים); [[משלי כו/טעמים#כו ב|כו,ב]] (א=קִֽלֲלַ֥ת); [[משלי כח/טעמים#כח ד|כח,ד]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[משלי כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א=ז֝וֹלֲלִ֗ים); [[משלי כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א=נִ֥בֳהָֽל); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (א=תִּ֥לֲעַ֣ג); [[משלי לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=לַֽמֲלָכִ֣ים [2]); [[משלי לא/טעמים#לא טז|לא,טז]] (א=זָֽמֲמָ֣ה); [[משלי לא/טעמים#לא כח|לא,כח]] (א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ); [[משלי לא/טעמים#לא לא|לא,לא]] (א=וִיהַלֲל֖וּהָ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיוב}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]''' (28 פריטים): [[איוב א/טעמים#א ה|א,ה]] (א=וּבֵרֲכ֥וּ); [[איוב א/טעמים#א יא|א,יא]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם); [[איוב ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[איוב ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] (א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים); [[איוב ג/טעמים#ג כא|ג,כא]] (א=הַֽמֲחַכִּ֣ים); [[איוב ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ); [[איוב י/טעמים#י יא|י,יא]] (א=תְּשֹׂכֲכֵֽנִי); [[איוב יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים); [[איוב יב/טעמים#יב כה|יב,כה]] (א=יְמַֽשֲׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] (א=וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[איוב כ/טעמים#כ ז|כ,ז]] (א=כְּֽ֭גֶלֲלוֹ); [[איוב כו/טעמים#כו יג|כו,יג]] (א=חֹלֲלָ֥ה); [[איוב כז/טעמים#כז ז|כז,ז]] (א=וּמִתְקוֹמֲמִ֥י); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=אֶ֥בֲחַ֣ר); [[איוב ל/טעמים#ל כב|ל,כב]] (א=וּ֝תְמֹגֲגֵ֗נִי); [[איוב לא/טעמים#לא כ|לא,כ]] (א=בֵרֲכ֣וּנִי); [[איוב לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ); [[איוב לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=לַֽמֲמִתִֽים); [[איוב לג/טעמים#לג כה|לג,כה]] (א=רֻֽטֲפַ֣שׁ); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א=אַ֥נֲשֵׁ֥י); [[איוב לו/טעמים#לו כד|לו,כד]] (א=שֹׁרֲר֣וּ); [[איוב לח/טעמים#לח לא|לח,לא]] (א=הַֽ֭תֲקַשֵּׁר); [[איוב לח/טעמים#לח לה|לח,לה]] (א=הַֽתֲשַׁלַּ֣ח); [[איוב מ/טעמים#מ כב|מ,כב]] (א=צִֽלֲל֑וֹ); [[איוב מ/טעמים#מ לא|מ,לא]] (א=הַֽתֲמַלֵּ֣א); [[איוב מב/טעמים#מב י|מב,י]] (א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשיר השירים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]]''' (6 פריטים): [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שיר השירים ב,ז]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ או  וְֽאִם־תְּעֽוֹרֲר֛וּ);{{הערה|ראו אותו פריט ב[[#מגילת שיר השירים עד &quot;בְּנוֹת צִיּוֹן&quot; (ג,יא)|רשימת הניקוד והטעמים]].}} [[שיר השירים ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א=וַאֲסוֹבֲבָ֣ה); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]] (א=הַסֹּבֲבִ֖ים); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א=כְּתִֽימֲר֖וֹת); [[שיר השירים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗).{{הערה|וכמו כן לפי הסכמת בן־אשר ובן־נפתלי בספר החילופים.}}

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ברות}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת רות|מגילת רות]]''' (פריט אחד): [[רות ב/טעמים#ב ב|ב,ב]] (א=אֵֽלֲכָה־נָּ֤א).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיכה}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' (פריט אחד): [[איכה ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל=עֹלֲלֵ֣י).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בקהלת}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' (2 פריטים): [[קהלת ה/טעמים#ה ה|ו,ב]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ); [[קהלת ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] (ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באסתר}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' (אין פריטים).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדניאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' (11 פריטים): [[דניאל א/טעמים#א ו|א,ח]] (ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם); [[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] (ל=גֲלִ֑י); [[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] (ל=לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח); [[דניאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (ל=צִפֲּרֵ֣י); [[דניאל ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=צִפֲּרֵ֥י); [[דניאל ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=וּֽסֲגַ֛ר); [[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=מַדֲּקָ֔ה); [[דניאל ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָע֒); [[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה); [[דניאל יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (ל=סֽוֹלֲלָ֔ה); [[דניאל יב/טעמים#יב י|יב,י]] (ל=יִ֠תְבָּֽרֲרוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בעזרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' (11 פריטים): [[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה); [[נחמיה ב/טעמים#ב ו|נחמיה ב,ו]] (ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖); [[נחמיה ג/טעמים#ג יג|נחמיה ג,יג]] (ל=הָשֲׁפֽוֹת); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת); [[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל=בָּרֲכוּ֙); [[נחמיה יא/טעמים#יא ב|נחמיה יא,ב]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[נחמיה יב/טעמים#יב כט|נחמיה יב,כט]] (ל=הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=מִֽלֲלַ֡י); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=גִּֽלֲלַ֡י); [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יט]] (ל=צָֽלֲלוּ֩).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברי הימים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דברי הימים|ספר דברי הימים]]''' (61 פריטים): [[דברי הימים א ב/טעמים#ב מד|דה&quot;א ב,מד]] (א=יָרְקֳעָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ד/טעמים#ד י|דה&quot;א ד,י]] (א=תְּבָרֲכֵ֜נִי); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה טז|דה&quot;א ה,טז]] (א=וּבְכׇֽל־מִגְרֲשֵׁ֥י); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כז|דה&quot;א ה,כז]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כח|דה&quot;א ה,כח]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו א|דה&quot;א ו,א]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ג|דה&quot;א ו,ג]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ז|דה&quot;א ו,ז]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו יח|דה&quot;א ו,יח]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו כג|דה&quot;א ו,כג]] (א=בֶּן־קֳהָ֔ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו לט|דה&quot;א ו,לט]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו מו|דה&quot;א ו,מו]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נא|דה&quot;א ו,נא]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נג|דה&quot;א ו,נג]] (א=וְאֶֽת־יָקְמֳעָם֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נה|דה&quot;א ו,נה]] (א=לִבְנֵֽי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ט/טעמים#ט לב|דה&quot;א ט,לב]] (א=הַקֳּהָתִ֛י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו ה|דה&quot;א טו,ה]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים. בכתר נכתב הקמץ מתחת לשווא, אך המשמעות ברורה.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יח|דה&quot;א טו,יח]] (א=וֶאֱלִ֨יפֲלֵ֜הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יט|דה&quot;א טו,יט]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כא|דה&quot;א טו,כא]] (א=וֶאֱלִֽיפֲלֵ֗הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה&quot;א טו,כז]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֑ים); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ה|דה&quot;א טז,ה]] (א=בַּֽמֲצִלְתַּ֥יִם); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז י|דה&quot;א טז,י]] (א=הִֽתְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה&quot;א יח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[דברי הימים א יט/טעמים#יט ג|דה&quot;א יט,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג ו|דה&quot;א כג,ו]] (א=קֳהָ֥ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג יב|דה&quot;א כג,יב]] (א=קֳהָ֗ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו ה|דה&quot;א כו,ה]] (א=בֵרֲכ֖וֹ); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו טז|דה&quot;א כו,טז]] (א=בַּֽמֲסִלָּ֖ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו יח|דה&quot;א כו,יח]] (א=לַֽמֲסִלָּ֔ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה&quot;א כו,לב]] (א=הַֽמֲנַשִּׁ֔י); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז כא|דה&quot;א כז,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז לא|דה&quot;א כז,לא]] (א=הָרֲכ֔וּשׁ); [[דברי הימים א כח/טעמים#כח יח|דה&quot;א כח,יח]] (א=וְסֹכֲכִ֖ים); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט ב|דה&quot;א כט,ב]] (א=וּֽכֲכָל־כֹּחִ֞י); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט כ|דה&quot;א כט,כ]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יב|דה&quot;ב ה,יב]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֣ים); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יג|דה&quot;ב ה,יג]] (א=וְלַמְשֹׁרֲרִ֜ים); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כא|דה&quot;ב ו,כא]] (א=יִֽתְפַּלֲל֖וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כד|דה&quot;ב ו,כד]] (א=וְהִתְפַּֽלֲל֧וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו לח|דה&quot;ב ו,לח]] (א=וְהִֽתְפַּֽלֲל֗וּ); [[דברי הימים ב ז/טעמים#ז יד|דה&quot;ב ז,יד]] (א=וְיִֽתְפַּֽלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב יב/טעמים#יב יג|דה&quot;ב יב,יג]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[דברי הימים ב טז/טעמים#טז ט|דה&quot;ב טז,ט]] (א=מְשֹׁטֲט֤וֹת); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ יט|דה&quot;ב כ,יט]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה&quot;ב כ,כא]] (א=וּֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כה|דה&quot;ב כ,כה]] (א=בֹּזֲזִ֥ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כו|דה&quot;ב כ,כו]] (א=בֵּרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יז|דה&quot;ב כא,יז]] (א=כׇּל־הָרֲכוּשׁ֙); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יב|דה&quot;ב כג,יב]] (א=וְהַֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יג|דה&quot;ב כג,יג]] (א=וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד יד|דה&quot;ב כד,יד]] (א=וּֽכֲכַלּוֹתָ֡ם); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט יב|דה&quot;ב כט,יב]] (א=הַקֳּהָתִי֒ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ל|דה&quot;ב כט,ל]] (א=וַֽיְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כז|דה&quot;ב ל,כז]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב לא/טעמים#לא ח|דה&quot;ב לא,ח]] (א=וַֽיְבָרֲכוּ֙); [[דברי הימים ב לב/טעמים#לב לא|דה&quot;ב לב,לא]] (א=הַֽמֲשַׁלְּחִ֤ים); [[דברי הימים ב לג/טעמים#לג יח|דה&quot;ב לג,יח]] (א=הַֽמֲדַבְּרִ֣ים); [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד יב|דה&quot;ב לד,יב]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר בכתר ירושלים, אך קיים ברשימה בדעת מקרא.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|דה&quot;ב לה,ז]] (א=מֵרֲכ֥וּשׁ);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה טו|דה&quot;ב לה,טו]] (א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: עיצוב טעמי אמ&quot;ת==

להסבר מפורט על המדיניות במהדורתנו לעיצוב טעמי אמ&quot;ת, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו. כאן נפרט את כל המקומות שבהם יושמה מדיניות זו.

===עולה ויורד===

להסבר מפורט על המדיניות כלפי הטעם &quot;עולה ויורד&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot; באות אחת:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 13) שבהם סימנו &quot;עולה ויורד&quot; באופן מלא (=תו של &quot;עולה&quot; ותו של &quot;יורד&quot;) באות אחת, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שמשמיט בעקביות את ה&quot;עולה&quot; בתיבות הללו (ייתכן מסיבות הקשורות לנגינתן). בעתיד נסמן את ה&quot;עולה&quot; בתיבות אלו ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} אם תהיה אפשרות טכנית לעשות כך.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים ל/טעמים#ל יב|ל,יב]] (א=לְמָח֢וֹל לִ֥י); [[תהלים מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א=לְאֵ֢ל חָ֥י); [[תהלים נה/טעמים#נה כ|נה,כ]] (א=קֶ֗דֶם סֶ֥לָה); [[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]] (א=י֤וֹם{{מ:לגרמיה}}י֥וֹם); [[תהלים פו/טעמים#פו ב|פו,ב]] (א=כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥נִי); [[תהלים קט/טעמים#קט טז|קט,טז]] (א=עֲשׂ֢וֹת חָ֥סֶד); [[תהלים קכה/טעמים#קכה ב|קכה,ב]] (א=סָבִ֢יב לָ֥הּ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי כד/טעמים#כד כד|כד,כד]] (א=צַדִּ֢יק אָ֥תָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טו|ל,טו]] (א=הַ֤ב{{מ:פסק}}הַ֥ב).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (א=וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה); [[איוב ט/טעמים#ט כב|ט,כב]] (א=אַחַ֗ת הִ֥יא); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ);{{הערה|יושם לב שיש סימן למחיקה מעל האות רי&quot;ש, ושמא נמחק ה&quot;עולה&quot; (ראו ייבין, מט.1, עמ' 330).}} [[איוב לד/טעמים#לד כ|לד,כ]] (א=וַחֲצ֢וֹת לָ֥יְלָה).

'''ב. מקף בין שתי תיבות של &quot;עולה&quot; ו&quot;יורד&quot;:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 55) שבהם ה&quot;עולה&quot; וה&quot;יורד&quot; באות בשתי תיבות סמוכות. אם אין בתיבת ה&quot;עולה&quot; טעם עצמאי, אז סימנו מקף בין תיבת ה&quot;עולה&quot; לתיבת ה&quot;יורד&quot;, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ואם יש טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot;, והיא לא ראויה אם כן להיות מוקפת, אז מהדורתנו זהה לנוסח הכתר (בלי מקף) וסימנו את הדוגמה בכוכבית. ברשימה מובא נוסחו של כתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את המקף;{{הערה| במקום אחד שבו הכתר לא קיים (תהלים יח,מד) הבאנו ברשימה את נוסחו של כתי&quot;ל, שגם בו המקף מושמט בדרך כלל.}} דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן המקף מסומן בכתר '''מודגשות''', והן מופיעות במהדורתנו כמקפים רגילים. ואילו בשאר המקומות (שבהם אין טעם עצמאי בתיבת ה&quot;עולה&quot; אך המקף מושמט בכתר ארם צובה) סימנו את המקף ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} במהדורתנו.{{הערה|השתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:מקף אפור]].}}

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]] (א{{=}}עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם); [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (א{{=}}אֶֽ֫ל חֹ֥ק); [[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א*{{=}}מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב); [[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א{{=}}אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א*{{=}}יִסַּ֢דְתָּ֫ עֹ֥ז); [[תהלים יד/טעמים#יד ד|יד,ד]] (א*{{=}}כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים יח/טעמים#יח מד|יח,מד]] (ל*{{=}}מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם); [[תהלים כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א*{{=}}וְעִם־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים ל/טעמים#ל ח|ל,ח]] (א{{=}}לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז); [[תהלים ל/טעמים#ל י|ל,י]] (א{{=}}אֶ֫ל שָׁ֥חַת); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים לא/טעמים#לא יט|לא,יט]] (א{{=}}שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר); [[תהלים לא/טעמים#לא כא|לא,כא]] (א{{=}}מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]] (א*{{=}}וְהִתְח֢וֹלֵֽ֫ל ל֥וֹ); [[תהלים מ/טעמים#מ יח|מ,יח]] (א{{=}}יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] (א*{{=}}לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ); [[תהלים מה/טעמים#מה ח|מה,ח]] (א{{=}}וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע); [[תהלים נג/טעמים#נג ה|נג,ה]] (א*{{=}}פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] (א*{{=}}לֹא־הָ֢יָה֫ פָ֥חַד); [[תהלים נו/טעמים#נו ט|נו,ט]] (א*{{=}}סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה); [[תהלים סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א{{=}}בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|ע,ו]] ('''א{{=}}ח֫וּשָׁה־לִּ֥י'''); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א{{=}}לִ֫י ט֥וֹב); [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]] (א{{=}}שֽׁ֫וּב נָ֥א); [[תהלים פח/טעמים#פח א|פח,א]] (א{{=}}לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח); [[תהלים פח/טעמים#פח י|פח,י]] (א{{=}}מִנִּ֫י עֹ֥נִי); [[תהלים צז/טעמים#צז י|צז,י]] (א{{=}}שִׂנְא֫וּ רָ֥ע); [[תהלים קב/טעמים#קב ג|קב,ג]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] ('''א=לֹ֫א־לָ֥נוּ'''); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כז|קיח,כז]] (א*{{=}}וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ז|קמב,ז]] (א*{{=}}כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ב|תהלים קמד,ב]] (א{{=}}וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|תהלים קמד,יג]] (א{{=}}אֶ֫ל זַ֥ן); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א{{=}}יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי א/טעמים#א כב|א,כב]] (א{{=}}תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי); [[משלי ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] ('''א=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן'''); [[משלי ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (א{{=}}עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם); [[משלי ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (א{{=}}שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע); [[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א*{{=}}שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] ('''א=כֶּ֫ן־ה֥וּא'''); [[משלי כד/טעמים#כד יב|כד,יב]] (א*{{=}}לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה); [[משלי כה/טעמים#כה ז|כה,ז]] (א{{=}}עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טז|ל,טז]] (א*{{=}}וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] ('''א=לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם'''); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] ('''א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר''').

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ג/טעמים#ג ד|ג,ד]] (א{{=}}יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א*{{=}}יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל); [[איוב ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א{{=}}אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י); [[איוב כא/טעמים#כא לג|כא,לג]] (א{{=}}רִגְבֵ֫י נָ֥חַל); [[איוב כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (א{{=}}בְּֽמֹרְדֵ֫י א֥וֹר); [[איוב לב/טעמים#לב ב|לב,ב]] (א*{{=}}מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם); [[איוב לג/טעמים#לג ט|לג,ט]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א{{=}}שִׁמְע֫וּ לִ֥י); [[איוב לז/טעמים#לז ו|לז,ו]] (א{{=}}הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ); [[איוב מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י דָ֥עַת).

{{עוגן|מקום העולה}}'''ג. מקום כתיבת ה&quot;עולה&quot; בתוך התיבה:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;, ועוד רשימה של הפסוקים שיש בהם &quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה. דרכו של כתר ארם צובה על פי רוב לכתוב את ה&quot;עולה&quot; באות הראשונה של הברה הראויה לגעיה קלה (אם בתיבה יש הברה כזאת), ובאות יו&quot;ד של שם הוי&quot;ה (אותה שיטה בשם הוי&quot;ה נמצאת בכתר לגבי כתיבתו של הטעם המחבר צינורית,  וראו ב[[#צינורית|סעיף הבא]]). אך נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן ה&quot;עולה&quot; בקביעות בהברה שלפני הטעם, ובאות ה&quot;א הראשונה של שם הוי&quot;ה (וכמו כן במהדורות ברויאר). בהתאם למדיניות שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]], סימן ה&quot;עולה&quot; מופיע בה בעקביות בהברה הראויה לגעיה ובאות יו&quot;ד בשם הוי&quot;ה.

:'''הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של &quot;עולה ויורד&quot;:''' [[תהלים כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א*=וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א*=תִּ֫צְּרֵ֥נִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב י|תהלים לב,י]] (א!=לָרָ֫שָׁ֥ע); [[תהלים לז/טעמים#לז מ|לז,מ]] (א*=וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א*=אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים נ/טעמים#נ ג|נ,ג]] (א*=וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ); [[תהלים נ/טעמים#נ כג|תהלים נ,כג]] (א!=יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי [תיקון בכתב־היד שלא הושלם]); [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (א!=מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים נה/טעמים#נה כג|נה,כג]] (א*=יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א*=כֻ֫לְּכֶ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|תהלים סח,כא]] (א!=לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים סח/טעמים#סח כב|סח,כב]] (א*=אֹ֫יְבָ֥יו); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (א*=ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים עא/טעמים#עא יח|תהלים עא,יח]] (א*=אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי); [[תהלים קכ/טעמים#קכ א|קכ,א]] (א*=הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת [לאחר תיקון בכתב־היד]);{{הערה|וכמו כן בכל מקום שתיבה זו מוטעמת ב&quot;עולה ויורד&quot;.}} [[תהלים קכד/טעמים#קכד ז|קכד,ז]] (א*=י֫וֹקְשִׁ֥ים); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|קלז,ו]] (א*=אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|תהלים קלז,ז]] (א!=יְֽרוּשָׁ֫ל{{מ:ירושלם|ָ|֥}}ם); [[תהלים קלח/טעמים#קלח ח|תהלים קלח,ח]] (א*=בַּ֫עֲדִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|קמד ז]] (א!=מִמָּ֫ר֥וֹם [לאחר תיקון הפוך בכתב־היד]); [[משלי א/טעמים#א כג|משלי א,כג]] (א*=לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י); [[משלי ג/טעמים#ג ג|משלי ג,ג]] (א*=אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (א!=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן);{{הערה|יש התחלה של כתיבת ה&quot;עולה&quot; גם מעל האות עי&quot;ן; הסופר כנראה התחיל לסמן אותו שם, התחרט באמצע וסימנו מעל האות למ&quot;ד, ולא מחק את הראשון.}} [[איוב ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (א*=הָ֫אָדָ֥ם); [[איוב יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (א*=לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה).

:'''&quot;עולה ויורד&quot; בשם הוי&quot;ה:''' [[תהלים כז/טעמים#כז יד|תהלים כז,יד]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (א!=הָאֵ{{אתנח הפוך}}ל{{מ:פסק}}יְה֫וָ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (א*=אֶת־יְ֫הוָ֥ה [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (א!=יְה֫וָ֥ה).

===צינורית===

להסבר על המדיניות כלפי הטעם &quot;צינורית&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צינורית|פרק השני]]''' של המבוא.

'''א. מקף אפור אחרי צינורית שהיא לבד בתיבתה.''' להלן רשימה מלאה של התיבות שבהן הוספנו מקף אפור אחרי צינורית הנכתבת לבד בתיבתה (15 מקומות):

:[[תהלים ב/טעמים#ב ז|'''תהלים''' ב,ז]] (אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י); [[תהלים ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (כִּ֤י{{מ:לגרמיה}}לֹ֤א{{מ:מקף אפור}}אֵֽל־חָפֵ֘ץ{{מ:מקף אפור}}רֶ֥שַׁע{{מ:פסק}}אָ֑תָּה); [[תהלים יח/טעמים#יח א|יח,א]] (הִֽצִּיל־יְהֹוָ֘ה{{מ:מקף אפור}}אוֹת֥וֹ); [[תהלים יח/טעמים#יח כ|יח,כ]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בִּֽי); [[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בּֽוֹ); [[תהלים לא/טעמים#לא כב|לא,כב]] (הִפְלִ֘יא{{מ:מקף אפור}}חַסְדּ֥וֹ); [[תהלים מט/טעמים#מט טו|מט,טו]] (וַיִּרְדּ֘וּ{{מ:מקף אפור}}בָ֤ם); [[תהלים סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (בִּטְח֘וּ{{מ:מקף אפור}}ב֤וֹ); [[תהלים סו/טעמים#סו כ|סו,כ]] (לֹֽא־הֵסִ֘יר{{מ:מקף אפור}}תְּפִלָּתִ֥י); [[תהלים צה/טעמים#צה ז|צה,ז]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}עָ֤שָׂה); [[משלי ו/טעמים#ו ג|'''משלי''' ו,ג]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ); [[איוב יח/טעמים#יח יט|'''איוב''' יח,יט]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}נִ֤ין); [[איוב לב/טעמים#לב ה|לב,ה]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}אֵ֤ין); [[איוב לז/טעמים#לז כא|לז,כא]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}רָ֤אוּ).

'''ב. צינורית בשם הוי&quot;ה.''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת שיש בהם צינורית בשם הוי&quot;ה (א*=יְ֘הוָ֤ה ב-7 מקומות, ובניקוד אֱלֹהִים במקום האחרון [א*=יְ֘הֹוִ֤ה]):

:[[תהלים פ/טעמים#פ כ|'''תהלים''' פ,כ]]; [[תהלים פא/טעמים#פא יא|פא,יא]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ט|פד,ט]]; [[תהלים צו/טעמים#צו י|צו,י]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]]; [[תהלים קו/טעמים#קו מז|קו,מז]]; [[תהלים קט/טעמים#קט כא|קט,כא]].

'''ג. חריגים:''' יש תיקון אחד בכתר בתוך תיבה שמשקלה דומה לשם הוי&quot;ה: [[תהלים קלח/טעמים#קלח ב|קלח,ב]] (וְ֘אוֹדֶ֤ה [לפני תיקון], וְא֘וֹדֶ֤ה* [לאחר תיקון]). ובעוד תיבה שמשקלה דומה יש צינורית במקום חריג: [[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ). במהדורתנו: וְא֘וֹדֶ֤ה, וְי֘וֹד֤וּ, כשיטתו העקבית של הכתר בשאר כל המקומות.

===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל===

להסבר על ההבחנה בין הטעמים &quot;אתנח הפוך&quot; ל&quot;גלגל&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|פרק השני]]''' של המבוא.

===רביע מוגרש===

להסבר על המדיניות כלפי הטעם &quot;רביע מוגרש&quot; במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|פרק השני]]''' של המבוא.

להלן רשימה של כל פסוקי אמ&quot;ת (סה&quot;כ 260) שבהם סימנו &quot;רביע מוגרש&quot; באופן מלא (=תו של &quot;גרש מוקדם&quot; ותו של &quot;רביע&quot;) באות אחת בעקביות, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את נקודת הרביע. דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן נקודת הרביע מסומנת '''מודגשות'''. במקומות שהכתר לא קיים (תהלים טו,א-כה,א) הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}; נקודת הרביע מסומנת בו בדרך כלל, והדגשנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שבה היא מושמטת.

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' ז,א ('''א{{=}}עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ'''); ח,ז (א{{=}}כֹּ֝ל); יא,א (א{{=}}נודו נ֝וּדִי); יא,ב (א{{=}}בְּמוֹ־אֹ֝פֶל); יד,ג (א{{=}}אֵ֝ין); {{צבע גופן|אפור|טז,א (ל{{=}}אֵ֝֗ל); יז,ו (ל{{=}}לִ֝֗י); יז,י (ל{{=}}פִּ֝֗ימוֹ); יח,יב (ל{{=}}חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם); יח,טו ('''ל{{=}}רָ֝ב'''); יח,לא (ל{{=}}ה֝֗וּא); יח,לב (ל{{=}}צ֝֗וּר); כ,ט (ל{{=}}קַּ֝֗מְנוּ); כב,כא (ל{{=}}מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב); כג,ג (ל{{=}}בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק);}} כה,כא ('''א{{=}}כִּ֝֗י'''); כז,יב ('''א{{=}}עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר'''); לא,כ (א{{=}}נֶ֝גֶד); לא,כב (א{{=}}לִ֝י); לא,כד (א{{=}}עַל־יֶ֝תֶר); לב,ט (א{{=}}בַּ֝ל); לב,י (א{{=}}חֶ֝סֶד); לג,ו (א{{=}}פִּ֝יו); לה,יד ('''א{{=}}כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם'''); לו,ה (א{{=}}רָ֝ע); לז,ב (א{{=}}דֶּ֝שֶׁא); לז,ג (א{{=}}שְׁכׇן־אֶ֝רֶץ); לח,יא (א{{=}}גַּם־הֵ֝ם); מ,ח (א{{=}}בִּמְגִלַּת־סֵ֝פֶר); מ,טז (א{{=}}לִ֝י); מד,טו (א{{=}}מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ); מה,ט (א{{=}}שֵׁ֝ן); מח,ז (א{{=}}חִ֝יל); מח,יא (א{{=}}צֶ֝דֶק); מט,ג (א{{=}}יַ֝חַד); מט,כ (א{{=}}עַד־נֵ֝צַח); נ,א (א{{=}}מִמִּזְרַח־שֶׁ֝מֶשׁ); נא,ב (א{{=}}כַּאֲשֶׁר־בָּ֝א); נב,ג (א{{=}}אֵ֝ל); נב,יא (א{{=}}כִי־ט֝וֹב); נג,ב (א{{=}}עָ֝וֶל); נג,ד (א{{=}}אֵ֝ין); נה,ד (א{{=}}אָ֝וֶן); נה,ה (א{{=}}מָ֝וֶת); נז,ב (א{{=}}עַ֝ד); נח,ט (א{{=}}אֵ֝שֶׁת); סא,ד (א{{=}}מִגְדַּל־עֹ֝ז); סב,י (א{{=}}הֵ֝מָּה); סב,יב (א{{=}}עֹ֝ז); סג,ט (א{{=}}בִּ֝י); סד,ז (א{{=}}אִ֝ישׁ); סה,ו (א{{=}}כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֝רֶץ); סו,ו (א{{=}}שָׁ֝ם); סו,יד (א{{=}}וְדִבֶּר־פִּ֝י); סח,יג (א{{=}}בַּ֝יִת); סח,יח (א{{=}}בָ֝ם); סח,כט (א{{=}}ז֝וּ); סט,ג (א{{=}}בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝יִם); סט,יח (א{{=}}כִּי־צַר־לִ֝י); סט,לו (א{{=}}שָׁ֝ם); עא,יז (א{{=}}וְעַד־הֵ֝נָּה); עג,ו (א{{=}}יַעֲטָף־שִׁ֝ית); עג,יט (א{{=}}תַ֝מּוּ); עד,ה (א{{=}}בִּסְבׇךְ־עֵ֝ץ); עד,כ (א{{=}}מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ); עה,ט (א{{=}}כֹּ֝ל); עו,יב (א{{=}}שַׁ֝י); עז,ט (א{{=}}אֹ֝מֶר); עז,יז ('''א{{=}}אַ֝֗ף'''); עח,כא (א{{=}}וְגַם־אַ֝ף); עח,ל (א{{=}}ע֝וֹד); עח,מב (א{{=}}י֝וֹם); עח,נד (א{{=}}הַר־זֶ֝ה); עח,ס (א{{=}}אֹ֝הֶל); עט,ה (א{{=}}כְּמוֹ־אֵ֝שׁ); פ,טז (א{{=}}וְעַל־בֵּ֝ן); פא,יא (א{{=}}הַרְחֶב־פִּ֝יךָ); פג,יא (א{{=}}דֹּ֝מֶן); פג,יג (א{{=}}אֵ֝ת); פד,ה (א{{=}}ע֝וֹד); פד,יב (א{{=}}יִמְנַע־ט֝וֹב); פה,ב (א{{=}}שַׁ֝בְתָּ); פו,ה (א{{=}}וְרַב־חֶ֝סֶד); פז,ד (א{{=}}זֶ֝ה); פט,מח (א{{=}}עַל־מַה־שָּׁ֝וְא); צ,י (א{{=}}חִ֝ישׁ); צד,ט (א{{=}}עַ֝יִן); צד,טז (א{{=}}לִ֝י); צו,ד (א{{=}}ה֝וּא); צז,ז (א{{=}}הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ); צח,ג (א{{=}}אֵ֝ת); צח,ח (א{{=}}יַ֝חַד); צט,ב (א{{=}}ה֝וּא); ק,ד (א{{=}}הוֹדוּ־ל֝וֹ); קא,ד (א{{=}}רָ֝ע); קא,ו (א{{=}}ה֝וּא); קד,יד (א{{=}}לֶ֝חֶם); קד,יט (א{{=}}שֶׁ֝מֶשׁ); קה,ב ('''א{{=}}שִׂ֝֗יחוּ'''); קה,יא (א{{=}}חֶ֝בֶל); קו,יד (א{{=}}וַיְנַסּוּ־אֵ֝ל); קו,כ (א{{=}}שׁ֝וֹר); קו,כט (א{{=}}וַתִּפְרׇץ־בָּ֝ם); קז,לג (א{{=}}מַ֝יִם); קט,כ (א{{=}}רָ֝ע); קי,ו (א{{=}}רֹ֝אשׁ); קי,ז (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיג,ח (א{{=}}עִ֝ם); קטו,ב (א{{=}}אַיֵּה־נָ֝א); קטז,יד (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קטז,יח (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קיח,יד (א{{=}}וַֽיְהִי־לִ֝י); קיח,יט (א{{=}}אָבֹא־בָ֝ם); קיח,כא (א{{=}}וַתְּהִי־לִ֝י); קיט,יג (א{{=}}כֹּ֝ל); קיט,מט (א{{=}}עַ֝ל); קיט,סב (א{{=}}עַ֝ל); קיט,צ (א{{=}}אֶ֝רֶץ); קיט,צב (א{{=}}אָ֝ז); קיט,צג (א{{=}}בָ֝ם); קיט,קד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קיח (א{{=}}כִּי־שֶׁ֝קֶר); קיט,קכט (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קלו (א{{=}}עַ֝ל); קיט,קסד (א{{=}}עַ֝ל); קכ,ד (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ו (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); קכג,ב (א{{=}}עַ֝ד); קכג,ג (א{{=}}כִּי־רַ֝ב); קכד,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכד,ד (א{{=}}נַ֝חְלָה); קכד,ו (א{{=}}טֶ֝רֶף); קכז,א (א{{=}}לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝יר); קכז,ד (א{{=}}כֵּ֝ן); קכח,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קכט,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכט,ב (א{{=}}גַּ֝ם); קכט,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קלב,א (א{{=}}אֵ֝ת); קלב,יז (א{{=}}נֵ֝ר); קלה,ז (א{{=}}מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ); קלה,יז (א{{=}}אַ֝ף); קלז,ג (א{{=}}לָ֝נוּ); קלז,ד (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ו (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ז (א{{=}}עַ֝ד); קמ,ג (א{{=}}כׇּל־י֝וֹם); קמג,יב (א{{=}}כִּ֝י); קמח,י (א{{=}}רֶ֝מֶשׂ).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' א,א (א{{=}}מֶ֝לֶךְ); ד,ה (א{{=}}וְאַל־תֵּ֝ט); ז,ט (א{{=}}לַ֝יְלָה); ז,כה (א{{=}}אַל־תֵּ֝תַע); ח,כז (א{{=}}ח֝וּג); ט,ב (א{{=}}אַ֝ף); ט,ד (א{{=}}חֲסַר־לֵ֝ב); ט,טז (א{{=}}וַחֲסַר־לֵ֝ב); יא,יג (א{{=}}וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ); יא,לא (א{{=}}אַ֝ף); יב,ח (א{{=}}וְנַעֲוֵה־לֵ֝ב); יד,כט (א{{=}}וּקְצַר־ר֝וּחַ); טו,א (א{{=}}וּדְבַר־עֶ֝צֶב); טו,ד (א{{=}}בָּ֝הּ); טו,יא (א{{=}}אַ֝ף); טו,יג (א{{=}}וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב); טו,טו (א{{=}}וְטֽוֹב־לֵ֝ב); טו,טז (א{{=}}רָ֝ב); טו,כד (א{{=}}ס֝וּר); יז,ז (א{{=}}אַ֝ף); יז,כז (א{{=}}וקר יְקַר־ר֝וּחַ); יח,ב (א{{=}}כִּ֝י); יח,ט (א{{=}}ה֝וּא); יח,יג (א{{=}}הִיא־ל֝וֹ); יט,י (א{{=}}אַ֝ף); יט,כב (א{{=}}וְטֽוֹב־רָ֝שׁ); יט,כד (א{{=}}גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ); יט,כו ('''א?{{=}}בֵּ֗֝ן'''); כ,א (א{{=}}בּ֝וֹ); כ,יד (א{{=}}ל֝וֹ); כא,ה (א{{=}}וְכׇל־אָ֝ץ); כא,כז (א{{=}}אַ֝ף); כד,ה (א{{=}}וְאִֽישׁ־דַּ֝עַת); כד,ח (א{{=}}ל֝וֹ); כד,ל (א{{=}}וְעַל־כֶּ֝רֶם); כה,כח (א{{=}}אִ֝ישׁ); כו,כז (א{{=}}אֶ֝בֶן); כז,ח (א{{=}}כֵּֽן־אִ֝ישׁ); כז,כד (א{{=}}וְאִם־נֵ֝זֶר); כח,טז (א{{=}}בֶ֝צַע); כח,כא (א{{=}}וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם); כח,כד (א{{=}}ה֝וּא); כט,ה (א{{=}}רֶ֝שֶׁת); כט,כג (א{{=}}וּשְׁפַל־ר֝וּחַ); ל,ה (א{{=}}ה֝וּא); לא,ח (א{{=}}אֶל־דִּ֝ין); לא,יב (א{{=}}כֹּ֝ל); לא,כו (א{{=}}חֶ֝סֶד).

:'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' ה,ז (א{{=}}וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף); ה,י (א{{=}}מַ֝יִם); ו,ג (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); ו,ה (א{{=}}יִגְעֶה־שּׁ֝וֹר); ו,ו (א{{=}}אִם־יֶשׁ־טַ֝עַם); ו,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); ו,כט (א{{=}}ע֝וֹד); ז,טו (א{{=}}מָ֝וֶת); ח,טו (א{{=}}בּ֝וֹ); ח,יח (א{{=}}בּ֝וֹ); ט,כ (א{{=}}תׇּֽם־אָ֝נִי); ט,כט (א{{=}}לָמָּה־זֶּ֝ה); יא,יא (א{{=}}וַיַּרְא־אָ֝וֶן); יא,יב (א{{=}}פֶּ֝רֶא); יב,יג (א{{=}}ל֝וֹ); יב,יד (א{{=}}עַל־אִ֝ישׁ); יב,טז (א{{=}}ל֝וֹ); יג,יב (א{{=}}לְגַבֵּי־חֹ֝מֶר); יד,יד (א{{=}}עַד־בּ֝וֹא); טו,לא (א{{=}}כִּי־שָׁ֝וְא); טז,י (א{{=}}יַ֝חַד); טז,יב (א{{=}}ל֝וֹ); יז,ג (א{{=}}ה֝וּא); יז,ד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); יז,יב (א{{=}}א֝וֹר); יח,ד (א{{=}}וְיֶעְתַּק־צ֝וּר); יח,יז (א{{=}}ל֝וֹ); יט,טז ('''א!{{=}}בְּ֝מוֹ־פִ֗י''');{{הערה|ראו גם ב[[#איוב|רשימת החריגים בספר איוב]].}} כ,ט (א{{=}}וְלֹֽא־ע֝וֹד); כ,כא (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); כא,ב (א{{=}}וּתְהִי־זֹ֝את); כב,ג (א{{=}}וְאִם־בֶּ֝צַע); כב,ה (א{{=}}וְאֵֽין־קֵ֝ץ); כג,ו (א{{=}}אַךְ־ה֝וּא); כד,ה (א{{=}}לֶ֝חֶם); כה,ג (א{{=}}וְעַל־מִ֝י); כו,ד (א{{=}}וְנִשְׁמַת־מִ֝י); כו,ה (א{{=}}מַ֝יִם); כו,ז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); כז,יב (א{{=}}וְלָמָּה־זֶּ֝ה); כז,כ (א{{=}}לַ֝יְלָה); כח,יב (א{{=}}זֶ֝ה); כח,כ (א{{=}}זֶ֝ה); ל,ג (א{{=}}אֶ֝מֶשׁ); ל,ל (א{{=}}וְעַצְמִי־חָ֝רָה); לא,מ (א{{=}}תַּ֝מּוּ); לד,יא (א{{=}}אִ֝ישׁ); לד,יג (א{{=}}שָׂ֝ם); לד,כב (א{{=}}שָׁ֝ם); לד,כג (א{{=}}אֶל־אֵ֝ל); לד,כה (א{{=}}לַ֝יְלָה); לה,טז (א{{=}}בִּבְלִי־דַ֝עַת); לו,יח (א{{=}}וְרׇב־כֹּ֝פֶר); לו,כא (א{{=}}כִּֽי־עַל־זֶ֝ה); לז,יז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); לז,כ (א{{=}}אִ֝ישׁ); לט,יז (א{{=}}לָ֝הּ); לט,כח (א{{=}}שֶׁן־סֶ֝לַע); מא,ב (א{{=}}ה֝וּא); מא,יא (א{{=}}אֵ֝שׁ); מא,כג (א{{=}}יָ֝ם); מא,כו (א{{=}}ה֝וּא).

===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת===

למידע מפורט על התיבות הראויות להיות מוקפות בספרי אמ&quot;ת, והוספנו להן מקף אפור, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|פרק השני]]''' של המבוא.

==חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים==

בניגוד ל'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הסדרים בתורה|חלוקת הסדרים בתורה]]''', חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים איננה עניינית אלא בעיקר כמותית. הסדרים אינם מתחילים בתחילת עניין בדרך כלל, וגם לא מסתיימים בסוף עניין, אלא במקומות שיש בהם דברי ברכה או נחמה או שבח לה'. הסיבה לחלוקתם של ספרי הנביאים והכתובים לסדרים אינה ידועה לנו; אמנם לפי הסבר רווח, תפקידה לסמן יחידות בשביל קריאה יומית כדי לסיים את כל המקרא בשנה אחת, כי לפי חישוב פשוט יוצא שמספר הסדרים קרוב או זהה למספר ימי החול בשנה עברית רגילה (למעט שבתות ומועדים).{{הערה|הסבר זה לחלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים התפרסם במיוחד בדברי הפתיחה למהדורת קורן: &quot;על משמעותה של החלוקה לסדרים בספרי נביאים וכתובים אין לנו ידיעות ממקורותת קדמונים. הציון הבולט של הסדרים העסיק חכמים מחכמי ישראל בימינו, ובכללם ר' שאול קוסובסקי ז&quot;ל. הוא התעמק בבעיה זו והציע פתרון מסתבר. הוא חישב את כמות הסדרים של כל הספרים ביחד והגיע למספר 293; זהו מספרם של ימות החול בשנה רגילה. סיכומם של ימות החול (293) וימי שבת וחג (71) הוא 364, כלומר, מנין ימיה של שנת השמש חסר יום אחד, כנגד תשעה באב, שהוא יום אסור בתלמוד תורה (קוראים בו ספר &quot;איכה&quot;); ויום זה אף הוא נקרא &quot;מועד&quot;, ואין למנותו כאן בחשבון ימות החול. יוצא איפה שנקבע &quot;סדר&quot; קריאה מן התורה, הנביאים והכתובים, לכל יחיד ויחיד, לכל יום ויום מ-365 ימי השנה. וכך, כנראה, נהגו קדמונינו.&quot; לדיון מפורט בסדרים ראו פסח פינפער, '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו) עמ' 39-45.}}

חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים יציבה בדרך כלל במקורות (יותר מחלוקת הסדרים בתורה). בחלוקה המקובלת שבדפוסים מוצאים 293 סדרים סה&quot;כ, ויש רק כ-4 מקומות שבהם רשום סדר נוסף במקורות העתיקים:{{הערה|כל ארבעת הסדרים הנוספים מופיעים במהדורות ברויאר ע&quot;פ ספר החילופים, וגם במקראות גדולות הכתר. אמנם לא כולם מסומנים בתוך כתר ארם צובה, ולא ברור מהם הנימוקים לסימונם במקראות גדולות הכתר.}}
#&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת&quot; ([[יהושע ח/טעמים#ח א|יהושע ח א]]) = ד* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בכתר ובגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).
#&quot;וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה&quot; ([[ירמיהו יז/טעמים#יז כו|ירמיהו יז כו]]) = (ט*) (חסר בכתר ובגוף כתי&quot;ל ובחלוקה המקובלת, אך קיים בספר החילופים ומחוק ברשימת כתי&quot;ל).
#&quot;אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר&quot; ([[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה ב]]) = א* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בגוף כתי&quot;ל וברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים; המקום של הפרשה חסר בכתר).
#&quot;יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ&quot; ([[רות ב/טעמים#ב יב|רות ב יב]]) = [א*] (חסר בחלוקה המקובלת ובכתר ובגוף כתי&quot;ל, אבל קיים ברשימת כתי&quot;ל ובספר החילופים).

מספרי הסדרים בספרי הנביאים והכתובים כדלהלן (המספרים לפי החלוקה המקובלת, והכוכביות מציינות סדר נוסף ע&quot;פ המקורות העתיקים):
*יהושע 14* | ד*
*שופטים 14
*שמואל 34
*מלכים 35
*ישעיהו 26
*ירמיהו 31* | (ט*)
*יחזקאל 29
*תרי עשר 21
**סה&quot;כ נביאים 204 (206*)
*תהלים 19
*משלי 8
*איוב 8
*שיר השירים 1* | א*
*רות 1* | [א*]
*איכה 1
*קהלת 4
*אסתר 5
*דניאל 7
*עזרא 10
*דברי הימים 25
**סה&quot;כ כתובים 89 (91*)
**סה&quot;כ נביאים וכתובים 293 (297*)

'''תחילת ספר:''' ציינו תחילת סדר גם בראש כל אחד מכ&quot;ד ספרי המקרא (במספר הרצוף &quot;א&quot;), למרות שסימון כזה אינו מופיע בתחילת ספרי המקרא בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. הסדר הראשון בתחילת כל אחד מכ&quot;ד ספרי מקרא צוין במפורש בספר החילופים וברשימות הסדרים בכתי&quot;ל ([https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up תורה], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n655/mode/1up נביאים], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n930/mode/1up כתובים]).

'''התבנית:''' תחילת כל &quot;סדר&quot; מתוייגת בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה בתוך '''[[תבנית:מ:פסוק]]''', ע&quot;י השימוש בפרמטר &quot;סדר=&quot;. תבנית זו נמצאת מיד לפני כל פסוק במקרא (בלי שום רווח ביניהם). כשיש בה פרמטר של &quot;סדר=&quot;, מופיע מספר הסדר כחלק מסימני הניווט בשוליים הצדדיים של התנ&quot;ך.

===תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים===

לעתים רחוקות יש תוספת פסוקים בנ&quot;ך, בכתבי־היד המאוחרים (אך לא בכתבי־היד הטברנים והקרובים לכתר) ובדפוסים הנפוצים. יש בתוספות הללו מילוי של פרטים בקטסט לפי פסוקים מקבילים.

'''א.''' ב[[יהושע כא/טעמים|יהושע פרק כ&quot;א]] יש תוספת של שני פסוקים (אחרי פסוק ל&quot;ה) שנדפסה בדפוסים רבים. התוספת מבוססת על הפסוקים המקבילים בספר דברי הימים ([[דברי הימים א ו/טעמים#ו סג|דה&quot;א ו,סג2-סד]]), והיא נמצאת בחלק מכתבי־היד מימי הביניים.{{הערה|1=כך במספר כתבי־יד ספרדים, לדוגמה: [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n247/mode/1up?view=theater כת&quot;י פריז Heb 25] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני פסוקים לא נכתבו בספר הלל&quot;); ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n267/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה] ובהערה לצדו (&quot;אלו שנים פסוקים אינם בהללי ואין ראוי לכתבם&quot;); ב[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images/page/n254/mode/1up תנ&quot;ך קטלוניה] ובהערה לצדו (&quot;במקרא מדוייקת לא מצאנו אלו השני פסוקים וכן כתב גם הקמחי&quot;); ב[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n428/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון] ובהערה לצדו (&quot;אלו שני הפסוקים אינם כתובי' בהללי&quot;). אמנם ב[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n103/mode/1up?view=theater כתר שם טוב] התוספת לא נכתבה, ובהערה צוין: &quot;ויש ספ'[רים] שכתו'[ב] כאן וממטה ראובן, ואת קדמות, הכתו'[בים] בד'[ברי] הי'[מים] ורבנו האיי גאון ז&quot;ל כ[ת]'[ב] שאין נכתבי'[ם] כאן וכן בהללי ובס'[פר] הבבלי ובש' שתי אחיות.&quot; בכתי&quot;ב1 מתימן [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n51/mode/1up?view=theater התוספת לא נמצאת], אך יד מאוחרת הוסיפה אותה בשוליים בשני תיגאן נוספים: [https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n58/mode/1up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n170/mode/1up?view=theater כאן]; ובעוד אחד הוא [https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n112/mode/1up?view=theater כתוב בסוגריים].}} אך היא לא נמצאת כלל בכתבי־יד טברניים מובהקים כגון א,ל,ק,ש1 (בהם הטקסט הזה נמצא בדברי הימים בלבד), והיא גם לא משתקפת בסכומי הפסוקים בספר יהושע; '''לכן התוספת לא מופיעה במהדורתנו''' (וראו עוד ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yehoshua/21.35#m6e0nf מנחת שי]).

ברוב הדפוסים שבהם מופיעה התוספת, יש קיצור לעומת הפסוקים בדברי הימים, ולעומת האזכורים האחרים של ערי המקלט ביהושע. אך יש גם נוסח מורחב יותר שכולל את המלים &quot;את עיר מקלט הרצח&quot; (כמו ביהושע) ו&quot;את בצר '''במדבר'''&quot; (כמו בדברי הימים). להלן הנוסח של התוספת (הנוסח המורחב מובא בסוגריים עגולים):

{{מ:טעמי המקרא}}
:&lt;קטע התחלה=תוספת של שני פסוקים/&gt;וּמִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן (אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ) [אֶת־בֶּ֖צֶר / (אֶת־בֶּ֥צֶר בַּמִּדְבָּ֖ר)] וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ (וְ)אֶת־יַ֖הְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃ (וְ)אֶת־קְדֵמוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ (וְ)אֶת־מֵיפַ֖עַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃&lt;קטע סוף=תוספת של שני פסוקים/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

תוספת זו נדפסה בתחתית הדף מחוץ לרצף הפסוקים (בלי מספרים) במהדורותיהם של [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/33/mode/1up בֶּר], [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n394/mode/1up לטריס], דותן וקורן. בכולן נדפס הנוסח '''הקצר''', חוץ מבער שהדפיס '''שילוב בין שני הנוסחים''' (בדומה למה שעשינו למעלה). במהדורות גינצבורג התוספת הקצרה נדפסה בתוך רצף הפסוקים, ושני הפסוקים שבתוספת ממוספרים. בהערותיו ציין גינצבורג את כתבי־היד שבהם התוספת קיימת או לא קיימת, והצביע על הבדלים בין הנוסח הארוך לנוסח הקצר; ראו ב[https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/433/mode/2up מהדורתו הראשונה] וב[https://archive.org/details/prophetaepriores00gins/page/55/mode/1up מהדורתו השניה]. בדפוסים כגון [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/386/mode/1up ליסֶר], המיוסדים על דפוס ון דר הוט (אמסטרדם, 1705) לא נדפסה התוספת. הם מציינים בהערה:

:בקצת ספרים יש כאן ב' פסוקים וממטה ראובן וגומר וטעות הוא ואינם ראויים להיות עיין בפירוש הרד&quot;ק ובמסרה וכן נמצא בג' ספרים ישנים מדויקים כתיבת יד.

למרות שהתוספת לא קיימת בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ובכתי&quot;ל בפרט, היא מובאת בדפוסים המבוססים ישירות על כתי&quot;ל. במהדורות דותן היא מובאת בתחתית העמוד. ב-BHS היא מובאת בפנים הטקסט (בתור פסוקים 36-37), אך באותיות קטנות, ויש הערה שמסבירה את המקורות של הטקסט. גם בהקלדה הדיגיטלית של כתי&quot;ל (UXCL) היא [https://tanach.us/Tanach.xml?Josh21:1-21:45 מובאת בפנים הטקסט] (בתור פסוקים 36-37), אך בגופן אפור, ויש הערת &quot;X&quot; אדומה לפני כל אחד משני הפסוקים המסביר שהטקסט אינו קיים בכתי&quot;ל. הנימוק להשאיר את התוספת בפנים הטקסט הוא כדי לשמור על המספור הקיים הפסוקים, וגם פרויקטים נוספים שנעשה בהם שימוש ב-UXLC מנסים לשמור על המספור הקיים (ביניהם [https://www.sefaria.org.il/Joshua.21.35?lang=he ספריא]). התוספת מובאת באתר &quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Yehoshua/21.35#m7e0n6 על התורה]&quot; אחרי פסוק ל&quot;ה בסוגריים מרובעים (&quot;במקצת נוסחאות&quot;).

'''ב.''' ב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']] יש תוספת של פסוק אחד (אחרי פסוק ס&quot;ז), הנמצאת בכתבי־יד מסוימים{{הערה|1=ראו לדוגמה בכתב יד פריס Heb 25, בו היא [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n796/mode/1up?view=theater נכתבה ואח&quot;כ נמחקה], וכמו כן ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n797/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך סירבירה].}} ובדפוסים רבים. יש דיון לגבי התוספת הזאת ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Nechemyah/7.67#m7e0n6 מנחת שי], ולגבי דיוקם של כתבי־היד שבהם היא מופיעה. התוספת נמצאת בדפוסים רבים, לדוגמה: [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/1258/mode/1up?view=theater ליסֶר] (פסוק 68), [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n1265/mode/1up?view=theater לטריס] (פסוק 68), [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n90/mode/1up?view=theater בֶּר] (עיגול מסורה אחרי פסוק 67 מפנה אל התוספת המובאת בהערת שוליים בתחתית העמוד); במהדורות גינצבורג הפסוק הנוסף מובא רק בהערה המציינת כתבי־יד ודפוסים שבהם הוא נמצא ([https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה שנייה]).

מדובר על פריט מתוך רשימת העולים לציון, המופיע ב[[עזרא ב/טעמים|עזרא ב]] וב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה ז]] במקביל. הפסוק הנוסף ברשימה השנייה (נחמיה ז') לקוח מהרשימה הראשונה ('''[[עזרא ב/טעמים#ב סו|עזרא ב,סו]]'''):

{{מ:טעמי המקרא}}
:{{#קטע:עזרא ב/טעמים|סו}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

בחלק מהדפוסים אף מציינים גרסה אחרת של סוף הפסוק בתוספת האות ו':

{{מ:טעמי המקרא}}
:מָאתַ֖יִם (וְ)אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

התוספת נמצאת גם במהדורות קורן ודותן (בתחתית הדף). לעומת התוספת בספר יהושע, היא לא נמצאת בגוף הטקסט ב-BHS (רק הערת נוסח מפנה אל עזרא ב,סו), ולא באתרים [https://hcanat.us/Tanach.xml?Neh7:1-7:72 UXLC], ב[https://www.sefaria.org.il/Nehemiah.7.67?lang=he ספריא], ו&quot;[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Nechemyah/7.67#m7e0n6 על התורה]&quot;.

==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>s1s5el9jx6b0diwiffe9rlpmgugi9td</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקרא על פי המסורה/תורה כתיב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>274305</id>
    <revision>
      <id>3087588</id>
      <parentid>3008165</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T16:10:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3087588</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="705081" sha1="rpx2n6ulda4c5eghij1a36eege6sa4w" xml:space="preserve">{{תבנית:מקרא על פי המסורה}}
{| width=75% border=5 cellpadding=2 align=center
|- align=center
|[[#בראשית|'''בראשית''']]
|[[#שמות|'''שמות''']]
|[[#ויקרא|'''ויקרא''']]
|[[#במדבר|'''במדבר''']]
|[[#דברים|'''דברים''']]
|- align=center
|[[#נח|נֹח]]
|[[#וארא|וארא]]
|[[#צו|צו]]
|[[#נשא|נשֹא]]
|[[#ואתחנן|ואתחנן]]
|- align=center
|[[#לך לך|לך־לך]]
|[[#בא|בֹא]]
|[[#שמיני|שמיני]]
|[[#בהעלתך|בהעלֹתך]]
|[[#עקב|עקב]]
|- align=center
|[[#וירא|וירא]]
|[[#בשלח|בשלח]]
|[[#תזריע|תזריע]]
|[[#שלח|שלח]]
|[[#ראה|ראה]]
|- align=center
|[[#חיי שרה|חיי שרה]]
|[[#יתרו|יתרו]]
|[[#מצרע|מצֹרע]]
|[[#קרח|קֹרח]]
|[[#שפטים|שֹפטים]]
|- align=center
|[[#תולדת|תולדֹת]]
|[[#משפטים|משפטים]]
|[[#אחרי מות|אחרי מות]]
|[[#חקת|חֻקת]]
|[[#כי תצא|כי־תצא]]
|- align=center
|[[#ויצא|ויצא]]
|[[#תרומה|תרומה]]
|[[#קדשים|קדֹשים]]
|[[#בלק|בלק]]
|[[#כי תבוא|כי־תבוא]]
|- align=center
|[[#וישלח|וישלח]]
|[[#תצוה|תצוה]]
|[[#אמר|אמֹר]]
|[[#פינחס|פינחס]]
|[[#נצבים|נִצבים]]
|- align=center
|[[#וישב|וישב]]
|[[#כי תשא|כי תשא]]
|[[#בהר|בהר]]
|[[#מטות|מטות]]
|[[#וילך|וילך]]
|- align=center
|[[#מקץ|מקץ]]
|[[#ויקהל|ויקהל]]
|[[#בחקתי|בחֻקֹתי]]
|[[#מסעי|מסעי]]
|[[#האזינו|האזינו]]
|- align=center
|[[#ויגש|ויגש]]
|[[#פקודי|פקודי]]
|colspan=2|
|[[#וזאת הברכה|וזאת הברכה]]
|- align=center
|[[#ויחי|ויחי]]
|colspan=4|
|}


&lt;קטע התחלה=פרשת בראשית/&gt;{{עוגן בשורה|בראשית}}{{מ:אות-ג|ב}}ראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד
{{פפ}}
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי בקר יום שני
{{פפ}}
ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי
{{פפ}}
ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן ויעש אלהים את שני המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי טוב ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי
{{פפ}}
ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים ויברא אלהים את התנינם הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי
{{פפ}}
ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי טוב ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי
{{פפ}}
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות
{{פפ}}
אלה תולדות השמים והארץ ב{{מ:אות-ק|ה}}בראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב
{{סס}}אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך
{{סס}}ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם
{{פפ}}
ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים
{{סס}}והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה ותסף ללדת את אחיו את הבל ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו ויאמר יהוה אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו ויאמר יהוה אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ ויאמר קין אל יהוה גדול עוני מנשא{{קק|{{הערה|בספרי ספרד ואשכנז מנשוא}}}} הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני ויאמר לו יהוה לכן כל הרג קין שבעתים יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ נוד קדמת עדן וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מחויאל ומחייאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את למך ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב וצלה גם הוא ילדה את תובל קין לטש כל חרש נחשת וברזל ואחות תובל קין נעמה ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם יהוה
{{סס}}זה ספר{{קק|{{הערה|בספרי תימן {{אות-ג|ס}}פר בסמ&quot;ך גדולה}}}} תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת ויהיו ימי אדם אחרי הולידו את שת שמנה מאת שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימת
{{סס}}ויחי שת חמש שנים ומאת שנה ויולד את אנוש ויחי שת אחרי הולידו את אנוש שבע שנים ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי שת שתים עשרה שנה ותשע מאות שנה וימת
{{סס}}ויחי אנוש תשעים שנה ויולד את קינן ויחי אנוש אחרי הולידו את קינן חמש עשרה שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי אנוש חמש שנים ותשע מאות שנה וימת
{{סס}}ויחי קינן שבעים שנה ויולד את מהללאל ויחי קינן אחרי הולידו את מהללאל ארבעים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי קינן עשר שנים ותשע מאות שנה וימת
{{סס}}ויחי מהללאל חמש שנים וששים שנה ויולד את ירד ויחי מהללאל אחרי הולידו את ירד שלשים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי מהללאל חמש ותשעים שנה ושמנה מאות שנה וימת
{{סס}}ויחי ירד שתים וששים שנה ומאת שנה ויולד את חנוך ויחי ירד אחרי הולידו את חנוך שמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי ירד שתים וששים שנה ותשע מאות שנה וימת
{{סס}}ויחי חנוך חמש וששים שנה ויולד את מתושלח ויתהלך חנוך את האלהים אחרי הולידו את מתושלח שלש מאות שנה ויולד בנים ובנות ויהי כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים
{{סס}}ויחי מתושלח שבע ושמנים שנה ומאת שנה ויולד את למך ויחי מתושלח אחרי הולידו את למך שתים ושמונים שנה ושבע מאות שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי מתושלח תשע וששים שנה ותשע מאות שנה וימת
{{סס}}ויחי למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה יהוה ויחי למך אחרי הולידו את נח חמש ותשעים שנה וחמש מאת שנה ויולד בנים ובנות ויהי כל ימי למך שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה וימת
{{סס}}ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו ויאמר יהוה לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם
{{פפ}}
וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני יהוה&lt;קטע סוף=פרשת בראשית/&gt;
{{פפ}}
&lt;קטע התחלה=פרשת נח/&gt;{{עוגן בשורה|נח}}אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ
{{סס}}ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע והקמתי את בריתי אתך ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל יבאו אליך להחיות ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה ויאמר יהוה לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על פני כל הארץ כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה ויעש נח ככל אשר צוהו יהוה ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה מפני מי המבול מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהרה ומן העוף וכל אשר רמש על האדמה שנים שנים באו אל נח אל התבה זכר ונקבה כאשר צוה אלהים את נח ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת{{קק|{{הערה|בספרי ספרד ואשכנז מעינות}}}} תהום רבה וארבת השמים נפתחו ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם אל התבה המה וכל החיה למינה וכל הבהמה למינה וכל הרמש הרמש על הארץ למינהו וכל העוף למינהו כל צפור כל כנף ויבאו אל נח אל התבה שנים שנים מכל הבשר אשר בו רוח חיים והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר צוה אתו אלהים ויסגר יהוה בעדו ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וירבו המים וישאו את התבה ותרם מעל הארץ ויגברו המים וירבו מאד על הארץ ותלך התבה על פני המים והמים גברו מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים ויגוע כל בשר הרמש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על הארץ וכל האדם כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ
{{סס}}וידבר אלהים אל נח לאמר צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ {{כו&quot;ק-אותיות|הוצא|היצא}} אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור ויעל עלת במזבח וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה
{{סס}}ויאמר אלהים אל נח ואל בניו אתו לאמר ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ
{{פפ}}
ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו ויאמר ברוך יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה ויהיו{{קק|{{הערה|בספרי ספרד ואשכנז ויהי}}}} כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת
{{פפ}}
ואלה תולדת בני נח שם חם ויפת ויולדו להם בנים אחר המבול בני יפת גמר ומגוג ומדי ויון ותבל ומשך ותירס ובני גמר אשכנז וריפת ותגרמה ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודדנים מאלה נפרדו איי הגוים בארצתם איש ללשנו למשפחתם בגויהם ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען ובני כוש סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן וכוש ילד את נמרד הוא החל להיות גבר בארץ הוא היה גבר ציד לפני יהוה על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני יהוה ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער מן הארץ ההוא יצא אשור ויבן את נינוה ואת רחבת עיר ואת כלח ואת רסן בין נינוה ובין כלח הוא העיר הגדלה ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתחים ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתרים
{{סס}}וכנען ילד את צידן בכרו ואת חת ואת היבוסי ואת האמרי ואת הגרגשי ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי ואחר נפצו משפחות הכנעני ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד לשע אלה בני חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם
{{סס}}ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם ובני ארם עוץ וחול וגתר ומש וארפכשד ילד את שלח ושלח ילד את עבר ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף ואת חצרמות ואת ירח ואת הדורם ואת אוזל ואת דקלה ואת עובל ואת אבימאל ואת שבא ואת אופר ואת חוילה ואת יובב כל אלה בני יקטן ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם אלה בני שם למשפחתם ללשנתם בארצתם לגויהם אלה משפחת בני נח לתולדתם בגויהם ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול
{{פפ}}
ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ וירד יהוה לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו ויפץ יהוה אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר על כן קרא שמה בבל כי שם בלל יהוה שפת כל הארץ ומשם הפיצם יהוה על פני כל הארץ
{{פפ}}
אלה תולדת שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול ויחי שם אחרי הולידו את ארפכשד חמש מאות שנה ויולד בנים ובנות
{{סס}}וארפכשד חי חמש ושלשים שנה ויולד את שלח ויחי ארפכשד אחרי הולידו את שלח שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות
{{סס}}ושלח חי שלשים שנה ויולד את עבר ויחי שלח אחרי הולידו את עבר שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות
{{סס}}ויחי עבר ארבע ושלשים שנה ויולד את פלג ויחי עבר אחרי הולידו את פלג שלשים שנה וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות
{{סס}}ויחי פלג שלשים שנה ויולד את רעו ויחי פלג אחרי הולידו את רעו תשע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות
{{סס}}ויחי רעו שתים ושלשים שנה ויולד את שרוג ויחי רעו אחרי הולידו את שרוג שבע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות
{{סס}}ויחי שרוג שלשים שנה ויולד את נחור ויחי שרוג אחרי הולידו את נחור מאתים שנה ויולד בנים ובנות
{{סס}}ויחי נחור תשע ועשרים שנה ויולד את תרח ויחי נחור אחרי הולידו את תרח תשע עשרה שנה ומאת שנה ויולד בנים ובנות
{{סס}}ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם את נחור ואת הרן ואלה תולדת תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן והרן הוליד את לוט וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה ותהי שרי עקרה אין לה ולד ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן&lt;קטע סוף=פרשת נח/&gt;
{{פפ}}
&lt;קטע התחלה=פרשת לך לך/&gt;{{עוגן בשורה|לך לך}}ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה וילך אברם כאשר דבר אליו יהוה וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ וירא יהוה אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח ליהוה הנראה אליו ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה
{{פפ}}
ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים וינגע יהוה את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך הוא למה אמרת אחתי הוא ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם יהוה וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת יהוה את סדם ואת עמרה כגן יהוה כארץ מצרים באכה צער ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם ואנשי סדם רעים וחטאים ליהוה מאד ויהוה אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח ליהוה
{{פפ}}
ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים עשו מלחמה את ברע מלך סדם ואת ברשע מלך עמרה שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צביים ומלך בלע היא צער כל אלה חברו אל עמק השדים הוא ים המלח שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר ושלש עשרה שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרת קרנים ואת הזוזים בהם ואת האימים בשוה קריתים ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר וישבו ויבאו אל עין משפט הוא קדש ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמרי הישב בחצצן תמר ויצא מלך סדם ומלך עמרה ומלך אדמה ומלך צביים ומלך בלע הוא צער ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר ארבעה מלכים את החמשה ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה והנשארים הרה נסו ויקחו את כל רכש סדם ועמרה ואת כל אכלם וילכו ויקחו את לוט ואת רכשו בן אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית אברם וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק וישב את כל הרכש וגם את לוט אחיו ורכשו השיב וגם את הנשים ואת העם ויצא מלך סדם לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעמר ואת המלכים אשר אתו אל עמק שוה הוא עמק המלך ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל ויאמר מלך סדם אל אברם תן לי הנפש והרכש קח לך ויאמר אברם אל מלך סדם הרמתי ידי אל יהוה אל עליון קנה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם
{{סס}}אחר הדברים האלה היה דבר יהוה אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד ויאמר אברם אדני יהוה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אתי והנה דבר יהוה אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול ואתה תבוא אל אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי
{{סס}}ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני יהוה מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה ויבא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט יהוה ביני {{מ:אות מנוקדת|וביניׄך}} ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך ותענה שרי ותברח מפניה וימצאה מלאך יהוה על עין המים במדבר על העין בדרך שור ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת ויאמר לה מלאך יהוה שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה ויאמר לה מלאך יהוה הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרב ויאמר לה מלאך יהוה הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע יהוה אל עניך והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכן ותקרא שם יהוה הדבר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי על כן קרא לבאר באר לחי ראי הנה בין קדש ובין ברד ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל ואברם בן שמנים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם
{{סס}}ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא יהוה אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדרתיכם יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את בריתי הפר
{{סס}}ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך ויאמר אלהים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקמתי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו במאד מאד שנים עשר נשיאם יוליד ונתתיו לגוי גדול ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת כל מקנת כספו כל זכר באנשי בית אברהם וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלהים ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמלו אתו&lt;קטע סוף=פרשת לך לך/&gt;
{{פפ}}
&lt;קטע התחלה=פרשת וירא/&gt;{{עוגן בשורה|וירא}}וירא אליו יהוה באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו ויאמרו {{מ:אות מנוקדת|אׄליׄוׄ}} איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן ויאמר יהוה אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי היפלא מיהוה דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם ויהוה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט למען הביא יהוה על אברהם את אשר דבר עליו ויאמר יהוה זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד לפני יהוה ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט ויאמר יהוה אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר אולי יחסרון חמשים הצדיקם חמשה התשחית בחמשה את כל העיר ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה ויסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם ארבעים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אולי ימצאון שם שלשים ויאמר לא אעשה אם אמצא שם שלשים ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני אולי ימצאון שם עשרים ויאמר לא אשחית בעבור העשרים ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה וילך יהוה כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקמו ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין ויפצר בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו ויאמר אל נא אחי תרעו הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קרתי ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט עתה נרע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת וישלחו האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם הביתה ואת הדלת סגרו ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום כי משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה ויצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מן המקום הזה כי משחית יהוה את העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת פן תספה בעון העיר ויתמהמה ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן תספה ויאמר לוט אלהם אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני הרעה ומתי הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והוא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה על כן קרא שם העיר צוער השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה ויהוה המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת יהוה מן השמים ויהפך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני יהוה וישקף על פני סדם ועמרה ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפך את הערים אשר ישב בהן לוט ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה הוא ושתי בנתיו ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע ותשקין את אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה {{מ:אות מנוקדת|ובקוׄמה}} ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי אמש את אבי נשקנו יין גם הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע ותשקין גם בלילה ההוא את אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא ידע בשכבה ובקמה ותהרין שתי בנות לוט מאביהן ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אבי מואב עד היום והצעירה גם הוא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי הוא אבי בני עמון עד היום
{{סס}}ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחתי הוא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והוא בעלת בעל ואבימלך לא קרב אליה ויאמר אדני הגוי גם צדיק תהרג הלא הוא אמר לי אחתי הוא והיא גם הוא אמרה אחי הוא בתם לבבי ובנקין כפי עשיתי זאת ויאמר אליו האלהים בחלם גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי על כן לא נתתיך לנגע אליה ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך וישכם אבימלך בבקר ויקרא לכל עבדיו וידבר את כל הדברים האלה באזניהם וייראו האנשים מאד ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדלה מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי ויאמר אבימלך אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי וגם אמנה אחתי בת אבי הוא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחת ויתן לאברהם וישב לו את שרה אשתו ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהתיו וילדו כי עצר עצר יהוה בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם
{{סס}}ויהוה פקד את שרה כאשר אמר ויעש יהוה לשרה כאשר דבר ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד אשר דבר אתו אלהים ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אתו אלהים ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקניו ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחם ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד ותשב מנגד ותשא את קלה ותבך וישמע אלהים את קול הנער ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים ויאמר לה מה לך הגר אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו כי לגוי גדול אשימנו ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער ויהי אלהים את הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים
{{פפ}}
ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר אלהים עמך בכל אשר אתה עשה ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה ויאמר אברהם אנכי אשבע והוכח אברהם את אבימלך על אדות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית ויצב אברהם את שבע כבשת הצאן לבדהן ויאמר אבימלך אל אברהם מה הנה שבע כבשת האלה אשר הצבת לבדנה ויאמר כי את שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם ויכרתו ברית בבאר שבע ויקם אבימלך ופיכל שר צבאו וישבו אל ארץ פלשתים ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם יהוה אל עולם ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים
{{פפ}}
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם ויקח אברהם את עצי העלה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדו ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה לעלה בני וילכו שניהם יחדו ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח ויערך את העצים ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על המזבח ממעל לעצים וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו ויקרא אליו מלאך יהוה מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו ויקרא אברהם שם המקום ההוא יהוה יראה אשר יאמר היום בהר יהוה יראה ויקרא מלאך יהוה אל אברהם שנית מן השמים ויאמר בי נשבעתי נאם יהוה כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע
{{פפ}}
ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך את עוץ בכרו ואת בוז אחיו ואת קמואל אבי ארם ואת כשד ואת חזו ואת פלדש ואת ידלף ואת בתואל ובתואל ילד את רבקה שמנה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם הוא את טבח ואת גחם ואת תחש ואת מעכה&lt;קטע סוף=פרשת וירא/&gt;
{{פפ}}
&lt;קטע התחלה=פרשת חיי שרה/&gt;{{עוגן בשורה|חיי שרה}}ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד לשרה ולב{{מ:אות-ק|כ}}תה ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני ויענו בני חת את אברהם לאמר לו שמענו אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבר מתך ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם לקבר את מתי מלפני שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחזת קבר ועפרון ישב בתוך בני חת ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת לכל באי שער עירו לאמר לא אדני שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני בני עמי נתתיה לך קבר מתך וישתחו אברהם לפני עם הארץ וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה ויען עפרון את אברהם לאמר לו אדני שמעני ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא ואת מתך קבר וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא הוא חברון בארץ כנען ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחזת קבר מאת בני חת
{{סס}}ואברהם זקן בא בימים ויהוה ברך את אברהם בכל ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך ביהוה אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה יהוה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבעתי זאת רק את בני לא תשב שמה וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדניו וישבע לו על הדבר הזה ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל טוב אדניו בידו ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת ויאמר יהוה אלהי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על שכמה והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת ותמהר ותער כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל גמליו והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אם לא ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין ותאמר אליו בת בתואל אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון ויקד האיש וישתחו ליהוה ויאמר ברוך יהוה אלהי אדני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך נחני יהוה בית אחי אדני ותרץ הנער ותגד לבית אמה כדברים האלה ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין ויהי כראת את הנזם ואת הצמדים על ידי אחתו וכשמעו את דברי רבקה אחתו לאמר כה דבר אלי האיש ויבא אל האיש והנה עמד על הגמלים על העין ויאמר בוא ברוך יהוה למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו {{כו&quot;ק-אותיות|ויישם|ויושם}} לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי ויאמר דבר ויאמר עבד אברהם אנכי ויהוה ברך את אדני מאד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים ותלד שרה אשת אדני בן לאדני אחרי זקנתה ויתן לו את כל אשר לו וישבעני אדני לאמר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני ואמר אל אדני אלי לא תלך האשה אחרי ויאמר אלי יהוה אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי אז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי ואם לא יתנו לך והיית נקי מאלתי ואבא היום אל העין ואמר יהוה אלהי אדני אברהם אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה הנה אנכי נצב על עין המים והיה העלמה היצאת לשאב ואמרתי אליה השקיני נא מעט מים מכדך ואמרה אלי גם אתה שתה וגם לגמליך אשאב הוא האשה אשר הכיח יהוה לבן אדני אני טרם אכלה לדבר אל לבי והנה רבקה יצאת וכדה על שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגם גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה ואשאל אתה ואמר בת מי את ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה ואשם הנזם על אפה והצמידים על ידיה ואקד ואשתחוה ליהוה ואברך את יהוה אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את אדני הגידו לי ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל ויען לבן ובתואל ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר יהוה ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה ליהוה ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך ויאמר אלהם אל תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את פיה ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך וישלחו את רבקה אחתם ואת מנקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את רבקה וילך ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו
{{פפ}}
ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן ואת מדין ואת ישבק ואת שוח ויקשן ילד את שבא ואת דדן ובני דדן היו אשורם ולטושם ולאמים ובני מדין עיפה ועפר וחנך ואבידע ואלדעה כל אלה בני קטורה ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה אל שדה עפרן בן צחר החתי אשר על פני ממרא השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת שמה קבר אברהם ושרה אשתו ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו וישב יצחק עם באר לחי ראי
{{פפ}}
ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם ואלה שמות בני ישמעאל בשמתם לתולדתם בכר ישמעאל נבית וקדר ואדבאל ומבשם ומשמע ודומה ומשא חדד ותימא יטור נפיש וקדמה אלה הם בני ישמעאל ואלה שמתם בחצריהם ובטירתם שנים עשר נשיאם לאמתם ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים ויגוע וימת ויאסף אל עמיו וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים באכה אשורה על פני כל אחיו נפל&lt;קטע סוף=פרשת חיי שרה/&gt;
{{פפ}}
&lt;קטע התחלה=פרשת תולדת/&gt;{{עוגן בשורה|תולדת}}ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה ויעתר יצחק ליהוה לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו יהוה ותהר רבקה אשתו ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את יהוה ויאמר יהוה לה שני {{כו&quot;ק-אותיות|גיים|גוים}} בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי על כן קרא שמו אדום ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכרה
{{פפ}}
ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה וירא אליו יהוה ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי וישב יצחק בגרר וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא לאמר אשתי פן יהרגני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה הוא ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך הוא ואיך אמרת אחתי הוא ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עליה ויאמר אבימלך מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנגע באיש הזה ובאשתו מות יומת ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו יהוה ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב יהוה לנו ופרינו בארץ ויעל משם באר שבע וירא אליו יהוה בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי ויבן שם מזבח ויקרא בשם יהוה ויט שם אהלו ויכרו שם עבדי יצחק באר ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר צבאו ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם ויאמרו ראו ראינו כי היה יהוה עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך יהוה ויעש להם משתה ויאכלו וישתו וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על אדות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים ויקרא אתה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה
{{סס}}ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה
{{סס}}ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי {{כו&quot;ק-אותיות|צידה|ציד}} ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות ורבקה שמעת בדבר יצחק אל עשו בנו וילך עשו השדה לצוד ציד להביא ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני יהוה לפני מותי ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברכך לפני מותו ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמע בקלי ולך קח לי וילך ויקח ויבא לאמו ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן ואת ערת גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו ותתן את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה ויבא אל אביו ויאמר אבי ויאמר הנני מי אתה בני ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה יהוה אלהיך לפני ויאמר יצחק אל יעקב גשה נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם לא ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני למען תברכך נפשי ויגש לו ויאכל ויבא לו יין וישת ויאמר אליו יצחק אביו גשה נא ושקה לי בני ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יהוה ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש יעבדוך עמים {{כו&quot;ק-אותיות|וישתחו|וישתחוו}} לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקם אבי ויאכל מציד בנו בעבר תברכני נפשך ויאמר לו יצחק אביו מי אתה ויאמר אני בנך בכרך עשו ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה כשמע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד מאד ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת הוא לך אבי ברכני גם אני אבי וישא עשו קלו ויבך ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדל ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם למה אשכל גם שניכם יום אחד ותאמר רבקה אל יצחק {{מ:אות-ק|ק}}צתי בחיי מפני בנות חת אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך אשר נתן אלהים לאברהם וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב ושלח אתו פדנה ארם לקחת לו משם אשה בברכו אתו ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה
{{סס}}{{עוגן בשורה|ויצא}}ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו והנה יהוה נצב עליו ויאמר אני יהוה אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על ראשה ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשנה וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש ושבתי בשלום אל בית אבי והיה יהוה לי לאלהים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה הוא ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחתו וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאהו אל ביתו ויספר ללבן את כל הדברים האלה ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימים ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכרתך וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה ויאמר לבן טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר שבה עמדי ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אתה אליו ויבא אליה ויתן לבן לה את זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה ויהי בבקר והנה הוא לאה ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה מלא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע שנים אחרות ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת ויתן לו את רחל בתו לו לאשה ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע שנים אחרות וירא יהוה כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני אישי ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע יהוה כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את יהוה על כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה ויבא אליה יעקב ותהר בלהה ותלד ליעקב בן ותאמר רחל דנני אלהים וגם שמע בקלי ויתן לי בן על כן קראה שמו דן ותהר עוד ותלד בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי עם אחתי גם יכלתי ותקרא שמו נפתלי ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את זלפה שפחתה ותתן אתה ליעקב לאשה ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן ותאמר לאה {{כו&quot;ק-אותיות|בגד|בא גד}} ותקרא את שמו גד ותלד זלפה שפחת לאה בן שני ליעקב ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל לאה אמו ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא וישמע אלהים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי ותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר ותהר עוד לאה ותלד בן ששי ליעקב ותאמר לאה זבדני אלהים אתי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבלון ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את חרפתי ותקרא את שמו יוסף לאמר יסף יהוה לי בן אחר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אתך בהן ואלכה כי אתה ידעת את עבדתי אשר עבדתיך ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני יהוה בגללך ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה ויאמר אליו אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר היה מקנך אתי כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרב ויברך יהוה אתך לרגלי ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי ויאמר מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר אעבר בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקד וטלוא וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבוא על שכרי לפניך כל אשר איננו נקד וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב הוא אתי ויאמר לבן הן לו יהי כדברך ויסר ביום ההוא את התישים העקדים והטלאים ואת כל העזים הנקדות והטלאת כל אשר לבן בו וכל חום בכשבים ויתן ביד בניו וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב ויעקב רעה את צאן לבן הנותרת ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשף הלבן אשר על המקלות ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות ויחמו הצאן אל המקלות ותלדן הצאן עקדים נקדים וטלאים והכשבים הפריד יעקב ויתן פני הצאן אל עקד וכל חום בצאן לבן וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן והיה בכל יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים ליחמנה במקלות ובהעטיף הצאן לא ישים והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום ויאמר יהוה אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו ויאמר להן ראה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי כתמל שלשם ואלהי אבי היה עמדי ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים ולא נתנו אלהים להרע עמדי אם כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן נקדים ואם כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן עקדים ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו כי כל העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים וינהג את כל מקנהו ואת כל רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא ויברח הוא וכל אשר לו ויקם ויעבר את הנהר וישם את פניו הר הגלעד ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב ויקח את אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע וישג לבן את יעקב ויעקב תקע את אהלו בהר ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את לבבי ותנהג את בנתי כשביות חרב למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת עשו יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע ועתה הלך הלכת כי נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן תגזל את בנותיך מעמי עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את כל האהל ולא מצא ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי ויחפש ולא מצא את התרפים ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את משכרתי עשרת מנים לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש ויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה ראה לי הוא ולבנתי מה אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך ויקח יעקב אבן וירימה מצבה ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על כן קרא שמו גלעד והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו אם תענה את בנתי ואם תקח נשים על בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבר אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבר אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל לחם ויאכלו לחם וילינו בהר וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם וילך וישב לבן למקמו ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים&lt;קטע סוף=פרשת תולדת/&gt;
{{פפ}}
&lt;קטע התחלה=פרשת וישלח/&gt;{{עוגן בשורה|וישלח}}וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק יהוה האמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים גמלים מיניקות ובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת עשרים ועירם עשרה ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו ויאמר אל עבדיו עברו לפני ורוח תשימו בין עדר ובין עדר ויצו את הראשון לאמר כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך ואמרת לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה לאדני לעשו והנה גם הוא אחרינו ויצו גם את השני גם את השלישי גם את כל ההלכים אחרי העדרים לאמר כדבר הזה תדברון אל עשו במצאכם אתו ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו כי אמר אכפרה פניו במנחה ההלכת לפני ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני ותעבר המנחה על פניו והוא לן בלילה ההוא במחנה ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחתיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבר את מעבר יבק ויקחם ויעברם את הנחל ויעבר את אשר לו ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צלע על ירכו על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשנה ואת לאה וילדיה אחרנים ואת רחל ואת יוסף אחרנים והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו {{מ:אות מנוקדת|וׄיׄשׄקׄהׄוׄ}} ויבכו וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי ויאמר למצא חן בעיני אדני ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך ויאמר יעקב אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי יש לי כל ויפצר בו ויקח ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ויאמר אליו אדני ידע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבא אל אדני שעירה ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי ויאמר למה זה אמצא חן בעיני אדני וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות
{{סס}}ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל
{{סס}}ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ וירא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנער וידבר על לב הנער ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחרש יעקב עד באם ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לדבר אתו ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אתה לו לאשה והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה והאחזו בה ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה אמצא חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו לי את הנער לאשה ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחתם ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל זכר ונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד ואם לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את בתנו והלכנו וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב והוא נכבד מכל בית אביו ויבא חמור ושכם בנו אל שער עירם וידברו אל אנשי עירם לאמר האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת ידים לפניהם את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן להם אך בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל זכר כאשר הם נמלים מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יצאי שער עירו וימלו כל זכר כל יצאי שער עירו ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם את צאנם ואת בקרם ואת חמריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו
{{פפ}}
ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסרו את אלהי הנכר אשר בתככם והטהרו והחליפו שמלתיכם ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לאל הענה אתי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים אשר באזניהם ויטמן אתם יעקב תחת האלה אשר עם שכם ויסעו ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען הוא בית אל הוא וכל העם אשר עמו ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו ותמת דברה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות
{{פפ}}
וירא אלהים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם ויברך אתו ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן ויקרא יעקב את שם המקום אשר דבר אתו שם אלהים בית אל ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה הוא בית לחם ויצב יעקב מצבה על קברתה הוא מצבת קברת רחל עד היום ויסע ישראל ויט אהלה מהלאה למגדל עדר ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל
{{פפ}}
ויהיו בני יעקב שנים עשר בני לאה בכור יעקב ראובן ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבלון בני רחל יוסף ובנימן ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמנים שנה ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים ויקברו אתו עשו ויעקב בניו
{{פפ}}
ואלה תלדות עשו הוא אדום עשו לקח את נשיו מבנות כנען את עדה בת אילון החתי ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי ואת בשמת בת ישמעאל אחות נביות ותלד עדה לעשו את אליפז ובשמת ילדה את רעואל ואהליבמה ילדה את {{כו&quot;ק-אותיות|יעיש|יעוש}} ואת יעלם ואת קרח אלה בני עשו אשר ילדו לו בארץ כנען ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנתיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו כי היה רכושם רב משבת יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם וישב עשו בהר שעיר עשו הוא אדום ואלה תלדות עשו אבי אדום בהר שעיר אלה שמות בני עשו אליפז בן עדה אשת עשו רעואל בן בשמת אשת עשו ויהיו בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק אלה בני עדה אשת עשו ואלה בני רעואל נחת וזרח שמה ומזה אלה היו בני בשמת אשת עשו ואלה היו בני אהליבמה בת ענה בת צבעון אשת עשו ותלד לעשו את {{כו&quot;ק-אותיות|יעיש|יעוש}} ואת יעלם ואת קרח אלה אלופי בני עשו בני אליפז בכור עשו אלוף תימן אלוף אומר אלוף צפו אלוף קנז אלוף קרח אלוף געתם אלוף עמלק אלה אלופי אליפז בארץ אדום אלה בני עדה ואלה בני רעואל בן עשו אלוף נחת אלוף זרח אלוף שמה אלוף מזה אלה אלופי רעואל בארץ אדום אלה בני בשמת אשת עשו ואלה בני אהליבמה אשת עשו אלוף יעוש אלוף יעלם אלוף קרח אלה אלופי אהליבמה בת ענה אשת עשו אלה בני עשו ואלה אלופיהם הוא אדום
{{סס}}אלה בני שעיר החרי ישבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה ודשון ואצר ודישן אלה אלופי החרי בני שעיר בארץ אדום ויהיו בני לוטן חרי והימם ואחות לוטן תמנע ואלה בני שובל עלון ומנחת ועיבל שפו ואונם ואלה בני צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את הימם במדבר ברעתו את החמרים לצבעון אביו ואלה בני ענה דשן ואהליבמה בת ענה ואלה בני דישן חמדן ואשבן ויתרן וכרן אלה בני אצר בלהן וזעון ועקן אלה בני דישן עוץ וארן אלה אלופי החרי אלוף לוטן אלוף שובל אלוף צבעון אלוף ענה אלוף דשן אלוף אצר אלוף דישן אלה אלופי החרי לאלפיהם בארץ שעיר
{{פפ}}
ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל וימלך באדום בלע בן בעור ושם עירו דנהבה וימת בלע וימלך תחתיו יובב בן זרח מבצרה וימת יובב וימלך תחתיו חשם מארץ התימני וימת חשם וימלך תחתיו הדד בן בדד המכה את מדין בשדה מואב ושם עירו עוית וימת הדד וימלך תחתיו שמלה ממשרקה וימת שמלה וימלך תחתיו שאול מרחבות הנהר וימת שאול וימלך תחתיו בעל חנן בן עכבור וימת בעל חנן בן עכבור וימלך תחתיו הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב ואלה שמות אלופי עשו למשפחתם למקמתם בשמתם אלוף תמנע אלוף עלוה אלוף יתת אלוף אהליבמה אלוף אלה אלוף פינן אלוף קנז אלוף תימן אלוף מבצר אלוף מגדיאל אלוף עירם אלה אלופי אדום למשבתם בארץ אחזתם הוא עשו אבי אדום&lt;קטע סוף=פרשת וישלח/&gt;
{{פפ}}
&lt;קטע התחלה=פרשת וישב/&gt;{{עוגן בשורה|וישב}}וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר וילכו אחיו לרעות {{מ:אות מנוקדת|אׄתׄ}} צאן אביהם בשכם ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלמתיו וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך אתו אביו והמדנים מכרו אתו אל מצרים לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים
{{פפ}}
ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו חירה וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אונן ותסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אתו ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימתהו יהוה ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אתה והקם זרע לאחיך וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו וירע בעיני יהוה אשר עשה וימת גם אתו ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ותלך תמר ותשב בית אביה וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה וינחם יהודה ויעל על גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי תמנתה ויגד לתמר לאמר הנה חמיך עלה תמנתה לגז צאנו ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה כי ראתה כי גדל שלה והוא לא נתנה לו לאשה ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא ותאמר מה תתן לי כי תבוא אלי ויאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חתמך ופתילך ומטך אשר בידך ויתן לה ויבא אליה ותהר לו ותקם ותלך ותסר צעיפה מעליה ותלבש בגדי אלמנותה וישלח יהודה את גדי העזים ביד רעהו העדלמי לקחת הערבון מיד האשה ולא מצאה וישאל את אנשי מקמה לאמר איה הקדשה הוא בעינים על הדרך ויאמרו לא היתה בזה קדשה וישב אל יהודה ויאמר לא מצאתיה וגם אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדשה ויאמר יהודה תקח לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה ואתה לא מצאתה ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף הוא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה ויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראשנה ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ויקרא שמו זרח
{{סס}}ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר הורדהו שמה ויהי יהוה את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי וירא אדניו כי יהוה אתו וכל אשר הוא עשה יהוה מצליח בידו וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אתו ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך יהוה את בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת יהוה בכל אשר יש לו בבית ובשדה ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי וימאן ויאמר אל אשת אדניו הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה ויהי כראותה כי עזב בגדו בידה וינס החוצה ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול ויהי כשמעו כי הרימתי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס ויצא החוצה ותנח בגדו אצלה עד בוא אדניו אל ביתו ותדבר אליו כדברים האלה לאמר בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי ויהי כהרימי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס החוצה ויהי כשמע אדניו את דברי אשתו אשר דברה אליו לאמר כדברים האלה עשה לי עבדך ויחר אפו ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל בית הסהר מקום אשר {{כו&quot;ק-אותיות|אסורי|אסירי}} המלך אסורים ויהי שם בבית הסהר ויהי יהוה את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל האסירם אשר בבית הסהר ואת כל אשר עשים שם הוא היה עשה אין שר בית הסהר ראה את כל מאומה בידו באשר יהוה אתו ואשר הוא עשה יהוה מצליח
{{פפ}}
ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים והאפה לאדניהם למלך מצרים ויקצף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים ויתן אתם במשמר בית שר הטבחים אל בית הסהר מקום אשר יוסף אסור שם ויפקד שר הטבחים את יוסף אתם וישרת אתם ויהיו ימים במשמר ויחלמו חלום שניהם איש חלמו בלילה אחד איש כפתרון חלמו המשקה והאפה אשר למלך מצרים אשר אסורים בבית הסהר ויבא אליהם יוסף בבקר וירא אתם והנם זעפים וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדניו לאמר מדוע פניכם רעים היום ויאמרו אליו חלום חלמנו ופתר אין אתו ויאמר אלהם יוסף הלוא לאלהים פתרנים ספרו נא לי ויספר שר המשקים את חלמו ליוסף ויאמר לו בחלומי והנה גפן לפני ובגפן שלשה שריגם והוא כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אתם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה ויאמר לו יוסף זה פתרנו שלשת השרגים שלשת ימים הם בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור וירא שר האפים כי טוב פתר ויאמר אל יוסף אף אני בחלומי והנה שלשה סלי חרי על ראשי ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אפה והעוף אכל אתם מן הסל מעל ראשי ויען יוסף ויאמר זה פתרנו שלשת הסלים שלשת ימים הם בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ ואכל העוף את בשרך מעליך ויהי ביום השלישי יום הלדת את פרעה ויעש משתה לכל עבדיו וישא את ראש שר המשקים ואת ראש שר האפים בתוך עבדיו וישב את שר המשקים על משקהו ויתן הכוס על כף פרעה ואת שר האפים תלה כאשר פתר להם יוסף ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו&lt;קטע סוף=פרשת וישב/&gt;
{{פפ}}
&lt;קטע התחלה=פרשת מקץ/&gt;{{עוגן בשורה|מקץ}}ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני ואתו תלה וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד על שפת היאר והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע ויקבצו את כל אכל השנים הטבות הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע{{קק|{{הערה|שם=פוטי פרע|בספרי תימן פוטיפרע בתיבה אחת}}}} כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע{{קק|{{הערה|שם=פוטי פרע}}}} כהן און ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבר אכל כלנו בני איש אחד נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים ויאמר אלהם לא כי ערות הארץ באתם לראות ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם לאמר מרגלים אתם בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם ואתם האסרו ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם לא חי פרעה כי מרגלים אתם ויאסף אתם אל משמר שלשת ימים ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא אם כנים אתם אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו כן ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ בינתם ויסב מעליהם ויבך וישב אלהם וידבר אלהם ויקח מאתם את שמעון ויאסר אתו לעיניהם ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל שקו ולתת להם צדה לדרך ויעש להם כן וישאו את שברם על חמריהם וילכו משם ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמרו במלון וירא את כספו והנה הוא בפי אמתחתו ויאמר אל אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו ויבאו אל יעקב אביהם ארצה כנען ויגידו לו את כל הקרת אתם לאמר דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות ויתן אתנו כמרגלים את הארץ ונאמר אליו כנים אנחנו לא היינו מרגלים שנים עשר אנחנו אחים בני אבינו האחד איננו והקטן היום את אבינו בארץ כנען ויאמר אלינו האיש אדני הארץ בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד הניחו אתי ואת רעבון בתיכם קחו ולכו והביאו את אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם את אחיכם אתן לכם ואת הארץ תסחרו ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם וייראו ויאמר אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך תנה אתו על ידי ואני אשיבנו אליך ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה והרעב כבד בארץ ויהי כאשר כלו לאכל את השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מעט אכל ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם אם ישך משלח את אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל ואם אינך משלח לא נרד כי האיש אמר אלינו לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד לו על פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את אחיכם ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי ויקחו האנשים את המנחה הזאת ומשנה כסף לקחו בידם ואת בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף וירא יוסף אתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת חמרינו ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף וידברו אליו פתח הבית ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר אכל ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר אכל לא ידענו מי שם כספנו באמתחתינו ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי ויוצא אלהם את שמעון ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף ויתן מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה וישתחוו לו ארצה וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו {{כו&quot;ק-אותיות|וישתחו|וישתחוו}} וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחת האנשים אכל כאשר יוכלון שאת ושים כסף איש בפי אמתחתו ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו ויעש כדבר יוסף אשר דבר הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמריהם הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדף אחרי האנשים והשגתם ואמרת אלהם למה שלמתם רעה תחת טובה הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו הרעתם אשר עשיתם וישגם וידבר אלהם את הדברים האלה ויאמרו אליו למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקים וימהרו ויורדו איש את אמתחתו ארצה ויפתחו איש אמתחתו ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן ויקרעו שמלתם ויעמס איש על חמרו וישבו העירה ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם ויפלו לפניו ארצה ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמני ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם&lt;קטע סוף=פרשת מקץ/&gt;
&lt;קטע התחלה=פרשת ויגש/&gt;{{סס}}{{עוגן בשורה|ויגש}}ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה אדני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו ותאמר אל עבדיך הורדהו אלי ואשימה עיני עליו ונאמר אל אדני לא יוכל הנער לעזב את אביו ועזב את אביו ומת ותאמר אל עבדיך אם לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תספון לראות פני ויהי כי עלינו אל עבדך אבי ונגד לו את דברי אדני ויאמר אבינו שבו שברו לנו מעט אכל ונאמר לא נוכל לרדת אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד הנה ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון והורדתם את שיבתי ברעה שאלה ועתה כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו והיה כראותו כי אין הנער ומת והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאלה כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם אחיו כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו ויתן את קלו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומשל בכל ארץ מצרים מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמד וישבת בארץ גשן והיית קרוב אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך וכל אשר לך וכלכלתי אתך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם ומהרתם והורדתם את אבי הנה ויפל על צוארי בנימן אחיו ויבך ובנימן בכה על צואריו וינשק לכל אחיו ויבך עלהם ואחרי כן דברו אחיו אתו והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו ויאמר פרעה אל יוסף אמר אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען וקחו את אביכם ואת בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ ואתה צויתה זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם ועינכם אל תחס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא ויעשו כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה ויתן להם צדה לדרך לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש חלפת שמלת ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך וישלח את אחיו וילכו ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך ויעלו ממצרים ויבאו ארץ כנען אל יעקב אביהם ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק ויאמר אלהים לישראל במראת הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך ויקם יעקב מבאר שבע וישאו בני ישראל את יעקב אביהם ואת טפם ואת נשיהם בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אתו ויקחו את מקניהם ואת רכושם אשר רכשו בארץ כנען ויבאו מצרימה יעקב וכל זרעו אתו בניו ובני בניו אתו בנתיו ובנות בניו וכל זרעו הביא אתו מצרימה
{{סס}}ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו בכר יעקב ראובן ובני ראובן חנוך ופלוא וחצרן וכרמי ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן הכנענית ובני לוי גרשון קהת ומררי ובני יהודה ער ואונן ושלה ופרץ וזרח וימת ער ואונן בארץ כנען ויהיו בני פרץ חצרן וחמול ובני יששכר תולע ופוה ויוב ושמרן ובני זבלון סרד ואלון ויחלאל אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש ובני גד צפיון וחגי שוני ואצבן ערי וארודי ואראלי ובני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחתם ובני בריעה חבר ומלכיאל אלה בני זלפה אשר נתן לבן ללאה בתו ותלד את אלה ליעקב שש עשרה נפש בני רחל אשת יעקב יוסף ובנימן ויולד ליוסף בארץ מצרים אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע{{קק|{{הערה|שם=פוטי פרע}}}} כהן אן את מנשה ואת אפרים ובני בנימן בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד אלה בני רחל אשר ילד ליעקב כל נפש ארבעה עשר ובני דן חשים ובני נפתלי יחצאל וגוני ויצר ושלם אלה בני בלהה אשר נתן לבן לרחל בתו ותלד את אלה ליעקב כל נפש שבעה כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו מלבד נשי בני יעקב כל נפש ששים ושש ובני יוסף אשר ילד לו במצרים נפש שנים כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים
{{סס}}ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורת לפניו גשנה ויבאו ארצה גשן ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה וירא אליו ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי ויאמר יוסף אל אחיו ואל בית אביו אעלה ואגידה לפרעה ואמרה אליו אחי ובית אבי אשר בארץ כנען באו אלי והאנשים רעי צאן כי אנשי מקנה היו וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו והיה כי יקרא לכם פרעה ואמר מה מעשיכם ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבתינו בעבור תשבו בארץ גשן כי תועבת מצרים כל רעה צאן ויבא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל אשר להם באו מארץ כנען והנם בארץ גשן ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויצגם לפני פרעה ויאמר פרעה אל אחיו מה מעשיכם ויאמרו אל פרעה רעה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן ויאמר פרעה אל יוסף לאמר אביך ואחיך באו אליך ארץ מצרים לפניך הוא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ישבו בארץ גשן ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי ויבא יוסף את יעקב אביו ויעמדהו לפני פרעה ויברך יעקב את פרעה ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה ויושב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס כאשר צוה פרעה ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שברים ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויבאו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם אפס כסף ויביאו את מקניהם אל יוסף ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמרים וינהלם בלחם בכל מקנהם בשנה ההוא ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדני לא נשאר לפני אדני בלתי אם גויתנו ואדמתנו למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו קנה אתנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ותן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו כי חזק עלהם הרעב ותהי הארץ לפרעה ואת העם העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו רק אדמת הכהנים לא קנה כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה על כן לא מכרו את אדמתם ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה הא לכם זרע וזרעתם את האדמה והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכל לטפכם ויאמרו החיתנו נמצא חן בעיני אדני והיינו עבדים לפרעה וישם אתה יוסף לחק עד היום הזה על אדמת מצרים לפרעה לחמש רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד&lt;קטע סוף=פרשת ויגש/&gt; &lt;קטע התחלה=פרשת ויחי/&gt;{{עוגן בשורה|ויחי}}ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה
{{פפ}}
ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חלה ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על המטה ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אתי ויאמר אלי הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד באי אליך מצרימה לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו בנחלתם ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלהים בזה ויאמר קחם נא אלי ואברכם ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות ויגש אתם אליו וישק להם ויחבק להם ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי והנה הראה אתי אלהים גם את זרעך ויוצא יוסף אתם מעם ברכיו וישתחו לאפיו ארצה ויקח יוסף את שניהם את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל ויגש אליו וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו כי מנשה הבכור ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרעה אתי מעודי עד היום הזה המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו ויתמך יד אביו להסיר אתה מעל ראש אפרים על ראש מנשה ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכר שים ימינך על ראשו וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבתיכם ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי
{{פפ}}
ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה
{{פפ}}
שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל
{{פפ}}
יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב
{{פפ}}
זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אנית וירכתו על צידן
{{פפ}}
יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד
{{סס}}דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור לישועתך קויתי יהוה
{{סס}}גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב
{{סס}}מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך
{{סס}}נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי שפר
{{סס}}בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך ברכת שמים מעל ברכת תהום רבצת תחת ברכת שדים ורחם ברכת אביך גברו על ברכת הורי עד תאות גבעת עולם תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו
{{פפ}}
בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם ויצו אותם ויאמר אלהם אני נאסף אל עמי קברו אתי אל אבתי אל המערה אשר בשדה עפרון החתי במערה אשר בשדה המכפלה אשר על פני ממרא בארץ כנען אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרן החתי לאחזת קבר שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את לאה מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת ויכל יעקב לצות את בניו ויאסף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל עמיו ויפל יוסף על פני אביו ויבך עליו וישק לו ויצו יוסף את עבדיו את הרפאים לחנט את אביו ויחנטו הרפאים את ישראל וימלאו לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנטים ויבכו אתו מצרים שבעים יום ויעברו ימי בכיתו וידבר יוסף אל בית פרעה לאמר אם נא מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה לאמר אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה ויאמר פרעה עלה וקבר את אביך כאשר השביעך ויעל יוסף לקבר את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן ויעל עמו גם רכב גם פרשים ויהי המחנה כבד מאד ויבאו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד ויעש לאביו אבל שבעת ימים וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגרן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים על כן קרא שמה אבל מצרים אשר בעבר הירדן ויעשו בניו לו כן כאשר צום וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את השדה לאחזת קבר מאת עפרן החתי על פני ממרא וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העלים אתו לקבר את אביו אחרי קברו את אביו ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך ויבך יוסף בדברם אליו וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים ויאמר אלהם יוסף אל תיראו כי התחת אלהים אני ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחית עם רב ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו ויחי יוסף מאה ועשר שנים וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעלתם את עצמתי מזה וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים&lt;קטע סוף=פרשת ויחי/&gt;
{{פפ}}
{{פפ}}
{{פפ}}
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|שמות}}ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולן ובנימן דן ונפתלי גד ואשר ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם
{{פפ}}
ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא וחיה ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים ויקרא מלך מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן{{קק|{{הערה|בכתר ארם צובה היה כתוב אליהן}}}} המילדת וילדו וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו מאד ויהי כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון
{{פפ}}
וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי ותהר האשה ותלד בן ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאר ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ונערתיה הלכת על יד היאר ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה ותאמר אחתו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את הילד ותאמר לה בת פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את אם הילד ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה והינקהו לי ואני אתן את שכרך ותקח האשה הילד ותניקהו ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרג את משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן ויבאו הרעים ויגרשום ויקם משה ויושען וישק את צאנם ותבאנה אל רעואל אביהן ויאמר מדוע מהרתן בא היום ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרעים וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן ויאמר אל בנתיו ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם ויואל משה לשבת את האיש ויתן את צפרה בתו למשה ותלד בן ויקרא את שמו גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה
{{פפ}}
ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים
{{סס}}ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה וירא מלאך יהוה אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה וירא יהוה כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא ויאמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים ויאמר יהוה ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאביו וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לחצים אתם ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל יהוה אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אלהם יהוה אלהי אבתיכם נראה אלי אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו יהוה אלהי העבריים נקרה עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא נראה אליך יהוה ויאמר אליו יהוה {{כו&quot;ק-אותיות|מזה|מה זה}} בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וישלכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו ויאמר יהוה אל משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו למען יאמינו כי נראה אליך יהוה אלהי אבתם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויאמר יהוה לו עוד הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשלג ויאמר השב ידך אל חיקך וישב ידו אל חיקו ויוצאה מחיקו והנה שבה כבשרו והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקל האת הראשון והאמינו לקל האת האחרון והיה אם לא יאמינו גם לשני האתות האלה ולא ישמעון לקלך ולקחת ממימי היאר ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאר והיו לדם ביבשת ויאמר משה אל יהוה בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנכי ויאמר יהוה אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי יהוה ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח ויחר אף יהוה במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו והוריתי אתכם את אשר תעשון ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האתת
{{פפ}}
וילך משה וישב אל יתר חתנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום ויאמר יהוה אל משה במדין לך שב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכבם על החמר וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה האלהים בידו ויאמר יהוה אל משה בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המפתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם ואמרת אל פרעה כה אמר יהוה בני בכרי ישראל ואמר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך בכרך ויהי בדרך במלון ויפגשהו יהוה ויבקש המיתו ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולת
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל אהרן לך לקראת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו ויגד משה לאהרן את כל דברי יהוה אשר שלחו ואת כל האתת אשר צוהו וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר יהוה אל משה ויעש האתת לעיני העם ויאמן העם וישמעו כי פקד יהוה את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי נרפים הם על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם תמול גם היום ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו ויראו שטרי בני ישראל אתם ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו וישב משה אל יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך ויאמר יהוה אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו
{{סס}}{{עוגן בשורה|וארא}}וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני יהוה וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגריהם אשר גרו בה וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי לכן אמר לבני ישראל אני יהוה והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני יהוה אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני יהוה וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו וידבר משה לפני יהוה לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים
{{סס}}אלה ראשי בית אבתם בני ראובן בכר ישראל חנוך ופלוא חצרן וכרמי אלה משפחת ראובן ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן הכנענית אלה משפחת שמעון ואלה שמות בני לוי לתלדתם גרשון וקהת ומררי ושני חיי לוי שבע ושלשים ומאת שנה בני גרשון לבני ושמעי למשפחתם ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה ובני מררי מחלי ומושי אלה משפחת הלוי לתלדתם ויקח עמרם את יוכבד דדתו לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה ובני יצהר קרח ונפג וזכרי ובני עזיאל מישאל ואלצפן וסתרי ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה ותלד לו את נדב ואת אביהוא את אלעזר ואת איתמר ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף אלה משפחת הקרחי ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס אלה ראשי אבות הלוים למשפחתם הוא אהרן ומשה אשר אמר יהוה להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים הוא משה ואהרן ויהי ביום דבר יהוה אל משה בארץ מצרים
{{סס}}וידבר יהוה אל משה לאמר אני יהוה דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דבר אליך ויאמר משה לפני יהוה הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה ושלח את בני ישראל מארצו ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אתתי ואת מופתי בארץ מצרים ולא ישמע אלכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאתי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדלים וידעו מצרים כי אני יהוה בנטתי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם ויעש משה ואהרן כאשר צוה יהוה אתם כן עשו ומשה בן שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמנים שנה בדברם אל פרעה
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין ויבא משה ואהרן אל פרעה ויעשו כן כאשר צוה יהוה וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינם ויבלע מטה אהרן את מטתם ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה כבד לב פרעה מאן לשלח העם לך אל פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאר והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך ואמרת אליו יהוה אלהי העברים שלחני אליך לאמר שלח את עמי ויעבדני במדבר והנה לא שמעת עד כה כה אמר יהוה בזאת תדע כי אני יהוה הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאר ונהפכו לדם והדגה אשר ביאר תמות ובאש היאר ונלאו מצרים לשתות מים מן היאר
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה אמר אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרתם על יאריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה יהוה וירם במטה ויך את המים אשר ביאר לעיני פרעה ולעיני עבדיו ויהפכו כל המים אשר ביאר לדם והדגה אשר ביאר מתה ויבאש היאר ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאר ויהי הדם בכל ארץ מצרים ויעשו כן חרטמי מצרים בלטיהם ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת ויחפרו כל מצרים סביבת היאר מים לשתות כי לא יכלו לשתת ממימי היאר וימלא שבעת ימים אחרי הכות יהוה את היאר
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה בא אל פרעה ואמרת אליו כה אמר יהוה שלח את עמי ויעבדני ואם מאן אתה לשלח הנה אנכי נגף את כל גבולך בצפרדעים ושרץ היאר צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים ויאמר יהוה אל משה אמר אל אהרן נטה את ידך במטך על הנהרת על היארים ועל האגמים והעל את הצפרדעים על ארץ מצרים ויט אהרן את ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים ויעשו כן החרטמים בלטיהם ויעלו את הצפרדעים על ארץ מצרים ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו אל יהוה ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את העם ויזבחו ליהוה ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאר תשארנה ויאמר למחר ויאמר כדברך למען תדע כי אין כיהוה אלהינו וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך רק ביאר תשארנה ויצא משה ואהרן מעם פרעה ויצעק משה אל יהוה על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה ויעש יהוה כדבר משה וימתו הצפרדעים מן הבתים מן החצרת ומן השדת ויצברו אתם חמרם חמרם ותבאש הארץ וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לכנם בכל ארץ מצרים ויעשו כן ויט אהרן את ידו במטהו ויך את עפר הארץ ותהי הכנם באדם ובבהמה כל עפר הארץ היה כנים בכל ארץ מצרים ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו ותהי הכנם באדם ובבהמה ויאמרו החרטמם אל פרעה אצבע אלהים הוא ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה ואמרת אליו כה אמר יהוה שלח עמי ויעבדני כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך את הערב ומלאו בתי מצרים את הערב וגם האדמה אשר הם עליה והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב למען תדע כי אני יהוה בקרב הארץ ושמתי פדת בין עמי ובין עמך למחר יהיה האת הזה ויעש יהוה כן ויבא ערב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו ובכל ארץ מצרים תשחת הארץ מפני הערב ויקרא פרעה אל משה ולאהרן ויאמר לכו זבחו לאלהיכם בארץ ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח ליהוה אלהינו הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו ליהוה אלהינו כאשר יאמר אלינו ויאמר פרעה אנכי אשלח אתכם וזבחתם ליהוה אלהיכם במדבר רק הרחק לא תרחיקו ללכת העתירו בעדי ויאמר משה הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל יהוה וסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו מחר רק אל יסף פרעה התל לבלתי שלח את העם לזבח ליהוה ויצא משה מעם פרעה ויעתר אל יהוה ויעש יהוה כדבר משה ויסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו לא נשאר אחד ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת ולא שלח את העם
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה בא אל פרעה ודברת אליו כה אמר יהוה אלהי העברים שלח את עמי ויעבדני כי אם מאן אתה לשלח ועודך מחזיק בם הנה יד יהוה הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד והפלה יהוה בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר וישם יהוה מועד לאמר מחר יעשה יהוה הדבר הזה בארץ ויעש יהוה את הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני ישראל לא מת אחד וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה והיה לאבק על כל ארץ מצרים והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פרח אבעבעת בכל ארץ מצרים ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרק אתו משה השמימה ויהי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטמם ובכל מצרים ויחזק יהוה את לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה אל משה
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה ואמרת אליו כה אמר יהוה אלהי העברים שלח את עמי ויעבדני כי בפעם הזאת אני שלח את כל מגפתי אל לבך ובעבדיך ובעמך בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד אשר לא היה כמהו במצרים למן היום הוסדה ועד עתה ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עלהם הברד ומתו הירא את דבר יהוה מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים ואשר לא שם לבו אל דבר יהוה ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה נטה את ידך על השמים ויהי ברד בכל ארץ מצרים על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב השדה בארץ מצרים ויט משה את מטהו על השמים ויהוה נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה וימטר יהוה ברד על ארץ מצרים ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם יהוה הצדיק ואני ועמי הרשעים העתירו אל יהוה ורב מהית קלת אלהים וברד ואשלחה אתכם ולא תספון לעמד ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרש את כפי אל יהוה הקלות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי ליהוה הארץ ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני יהוה אלהים והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרש כפיו אל יהוה ויחדלו הקלות והברד ומטר לא נתך ארצה וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקלת ויסף לחטא ויכבד לבו הוא ועבדיו ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל כאשר דבר יהוה ביד משה
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|בא}}ויאמר יהוה אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני יהוה ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר יהוה אלהי העברים עד מתי מאנת לענת מפני שלח עמי ויעבדני כי אם מאן אתה לשלח את עמי הנני מביא מחר ארבה בגבלך וכסה את עין הארץ ולא יוכל לראת את הארץ ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד ואכל את כל העץ הצמח לכם מן השדה ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים אשר לא ראו אבתיך ואבות אבתיך מיום היותם על האדמה עד היום הזה ויפן ויצא מעם פרעה ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את יהוה אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אלהם לכו עבדו את יהוה אלהיכם מי ומי ההלכים ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג יהוה לנו ויאמר אלהם יהי כן יהוה עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם לא כן לכו נא הגברים ועבדו את יהוה כי אתה אתם מבקשים ויגרש אתם מאת פני פרעה
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על ארץ מצרים בארבה ויעל על ארץ מצרים ויאכל את כל עשב הארץ את כל אשר השאיר הברד ויט משה את מטהו על ארץ מצרים ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאד לפניו לא היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה כן ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן ויאמר חטאתי ליהוה אלהיכם ולכם ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו ליהוה אלהיכם ויסר מעלי רק את המות הזה ויצא מעם פרעה ויעתר אל יהוה ויהפך יהוה רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים ויחזק יהוה את לב פרעה ולא שלח את בני ישראל
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבתם ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את יהוה רק צאנכם ובקרכם יצג גם טפכם ילך עמכם ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועלת ועשינו ליהוה אלהינו וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבד את יהוה אלהינו ואנחנו לא נדע מה נעבד את יהוה עד באנו שמה ויחזק יהוה את לב פרעה ולא אבה לשלחם ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תסף ראות פני כי ביום ראתך פני תמות ויאמר משה כן דברת לא אסף עוד ראות פניך
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם מזה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ויתן יהוה את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם
{{סס}}ויאמר משה כה אמר יהוה כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה הישב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים וכל בכור בהמה והיתה צעקה גדלה בכל ארץ מצרים אשר כמהו לא נהיתה וכמהו לא תסף ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו למאיש ועד בהמה למען תדעון אשר יפלה יהוה בין מצרים ובין ישראל וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחרי כן אצא ויצא מעם פרעה בחרי אף
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים ומשה ואהרן עשו את כל המפתים האלה לפני פרעה ויחזק יהוה את לב פרעה ולא שלח את בני ישראל מארצו
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אתו בהם ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד יום השבעי וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות
{{פפ}}
ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ועבר יהוה לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא ליהוה אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואהרן כן עשו
{{סס}}ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את יהוה כדברכם גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על שכמם ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים
{{פפ}}
ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות יהוה מארץ מצרים ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה ליהוה שמרים לכל בני ישראל לדרתם
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אתו אז יאכל בו תושב ושכיר לא יאכל בו בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו כל עדת ישראל יעשו אתו וכי יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואת אהרן כן עשו
{{סס}}ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ היום אתם יצאים בחדש האביב והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליהוה מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך יהוה ממצרים ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה
{{פפ}}
והיה כי יבאך יהוה אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך והעברת כל פטר רחם ליהוה וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליהוה וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יהוה כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה על כן אני זבח ליהוה כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים
{{סס}}{{עוגן בשורה|בשלח}}ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על הים ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני יהוה ויעשו כן ויגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו ויאסר את רכבו ואת עמו לקח עמו ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשם על כלו ויחזק יהוה את לב פרעה מלך מצרים וירדף אחרי בני ישראל ובני ישראל יצאים ביד רמה וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על הים כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על פי החירת לפני בעל צפן ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל יהוה ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים כי טוב לנו עבד את מצרים ממתנו במדבר ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת יהוה אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תספו לראתם עוד עד עולם יהוה ילחם לכם ואתם תחרשון
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה ואני הנני מחזק את לב מצרים ויבאו אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו ברכבו ובפרשיו וידעו מצרים כי אני יהוה בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם וירדפו מצרים ויבאו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל תוך הים ויהי באשמרת הבקר וישקף יהוה אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו בכבדת ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי יהוה נלחם להם במצרים
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה נטה את ידך על הים וישבו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער יהוה את מצרים בתוך הים וישבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם ויושע יהוה ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה יהוה במצרים וייראו העם את יהוה ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו
{{פפ}}
אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליהוה ויאמרו&lt;br&gt;
לאמר{{ססס}}אשירה ליהוה כי גאה גאה{{ססס}}סוס&lt;br&gt;
ורכבו רמה בים{{ססס}}עזי וזמרת יה ויהי לי&lt;br&gt;
לישועה{{ססס}}זה אלי ואנוהו{{ססס}}אלהי&lt;br&gt;
אבי וארממנהו{{ססס}}יהוה איש מלחמה יהוה&lt;br&gt;
שמו{{ססס}}מרכבת פרעה וחילו ירה בים{{ססס}}ומבחר&lt;br&gt;
שלשיו טבעו בים סוף{{ססס}}תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו&lt;br&gt;
אבן{{ססס}}ימינך יהוה נאדרי בכח{{ססס}}ימינך&lt;br&gt;
יהוה תרעץ אויב{{ססס}}וברב גאונך תהרס&lt;br&gt;
קמיך{{ססס}}תשלח חרנך יאכלמו כקש{{ססס}}וברוח&lt;br&gt;
אפיך נערמו מים{{ססס}}נצבו כמו נד&lt;br&gt;
נזלים{{ססס}}קפאו תהמת בלב ים{{ססס}}אמר&lt;br&gt;
אויב ארדף אשיג{{ססס}}אחלק שלל תמלאמו&lt;br&gt;
נפשי{{ססס}}אריק חרבי תורישמו ידי{{ססס}}נשפת&lt;br&gt;
ברוחך כסמו ים{{ססס}}צללו כעופרת במים&lt;br&gt;
אדירים{{ססס}}מי כמכה באלם יהוה{{ססס}}מי&lt;br&gt;
כמכה נאדר בקדש{{ססס}}נורא תהלת עשה&lt;br&gt;
פלא{{ססס}}נטית ימינך תבלעמו ארץ{{ססס}}נחית&lt;br&gt;
בחסדך עם זו גאלת{{ססס}}נהלת בעזך אל נוה&lt;br&gt;
קדשך{{ססס}}שמעו עמים ירגזון{{ססס}}חיל&lt;br&gt;
אחז ישבי פלשת{{ססס}}אז נבהלו אלופי&lt;br&gt;
אדום{{ססס}}אילי מואב יאחזמו רעד{{ססס}}נמגו&lt;br&gt;
כל ישבי כנען{{ססס}}תפל עליהם אימתה&lt;br&gt;
ופחד{{ססס}}בגדל זרועך ידמו כאבן{{ססס}}עד&lt;br&gt;
יעבר עמך יהוה{{ססס}}עד יעבר עם זו&lt;br&gt;
קנית{{ססס}}תבאמו ותטעמו בהר נחלתך{{ססס}}מכון&lt;br&gt;
לשבתך פעלת יהוה{{ססס}}מקדש אדני כוננו&lt;br&gt;
ידיך{{ססס}}יהוה ימלך לעלם ועד{{ססס}}כי&lt;br&gt;
בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים{{ססס}}וישב יהוה עלהם&lt;br&gt;
את מי הים{{ססס}}ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים&lt;br&gt;
{{פפ}}
ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת ותען להם מרים שירו ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים
{{סס}}ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה וילנו העם על משה לאמר מה נשתה ויצעק אל יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ויאמר אם שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יהוה רפאך
{{סס}}ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים {{כו&quot;ק-אותיות|וילינו|וילונו}} כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי {{כו&quot;ק-אותיות|תלונו|תלינו}} עלינו ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על יהוה ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם ויהי כדבר אהרן אל כל עדת בני ישראל ויפנו אל המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפר על הארץ ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת קדש ליהוה מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי ראו כי יהוה נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי וישבתו העם ביום השבעי ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען והעמר עשרית האיפה הוא
{{פפ}}
ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי יהוה ויחנו ברפידים ואין מים לשתת העם וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את יהוה ויצמא שם העם למים וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא ויצעק משה אל יהוה לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלני ויאמר יהוה אל משה עבר לפני העם וקח אתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן משה לעיני זקני ישראל ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את יהוה לאמר היש יהוה בקרבנו אם אין
{{פפ}}
ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בא השמש ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים ויבן משה מזבח ויקרא שמו יהוה נסי ויאמר כי יד על כס יה{{קק|{{הערה|בכתר ארם צובה היה כתוב כסיה בתיבה אחת}}}} מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|יתרו}}וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא יהוה את ישראל ממצרים ויקח יתרו חתן משה את צפרה אשת משה אחר שלוחיה ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצלני מחרב פרעה ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חנה שם הר האלהים ויאמר אל משה אני חתנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה ויצא משה לקראת חתנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום ויבאו האהלה ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה יהוה לפרעה ולמצרים על אודת ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצלם יהוה ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה יהוה לישראל אשר הצילו מיד מצרים ויאמר יתרו ברוך יהוה אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים עתה ידעתי כי גדול יהוה מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים לאלהים ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים ויהי ממחרת וישב משה לשפט את העם ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב ויאמר משה לחתנו כי יבא אלי העם לדרש אלהים כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עשה נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך עתה שמע בקלי איעצך ויהי אלהים עמך היה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה את הדברים אל האלהים והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמד וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אתם ראשים על העם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו
{{פפ}}
בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו יהוה מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו יהוה ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר יהוה נעשה וישב משה את דברי העם אל יהוה ויאמר יהוה אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את דברי העם אל יהוה ויאמר יהוה אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם והיו נכנים ליום השלישי כי ביום השלשי ירד יהוה לעיני כל העם על הר סיני והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם ויכבסו שמלתם ויאמר אל העם היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד ויהי קול השפר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול וירד יהוה על הר סיני אל ראש ההר ויקרא יהוה למשה אל ראש ההר ויעל משה ויאמר יהוה אל משה רד העד בעם פן יהרסו אל יהוה לראות ונפל ממנו רב וגם הכהנים הנגשים אל יהוה יתקדשו פן יפרץ בהם יהוה ויאמר משה אל יהוה לא יוכל העם לעלת אל הר סיני כי אתה העדתה בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו ויאמר אליו יהוה לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלת אל יהוה פן יפרץ בם וירד משה אל העם ויאמר אלהם
{{סס}}וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר
{{סס}}אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה אלהיך אל קנא פקד עון אבת על בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי
{{סס}}לא תשא את שם יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר ישא את שמו לשוא
{{פפ}}
זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת ליהוה אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך יהוה את יום השבת ויקדשהו
{{סס}}כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך
{{סס}}לא תרצח
{{סס}}לא תנאף
{{סס}}לא תגנב
{{סס}}לא תענה ברעך עד שקר
{{סס}}לא תחמד בית רעך{{ססס}}לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך
{{פפ}}
וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם ואת קול השפר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה ולא תעלה במעלת על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|משפטים}}ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם אם בגפו יבא בגפו יצא אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדניה והוא יצא בגפו ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעלם
{{סס}}וכי ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים אם רעה בעיני אדניה אשר {{כו&quot;ק-אותיות|לא|לו}} יעדה והפדה לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה אם אחרת יקח לו שארה כסותה וענתה לא יגרע ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף
{{סס}}מכה איש ומת מות יומת ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה
{{סס}}וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות
{{סס}}ומכה אביו ואמו מות יומת
{{סס}}וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת
{{סס}}ומקלל אביו ואמו מות יומת
{{סס}}וכי יריבן אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף ולא ימות ונפל למשכב אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא ירפא
{{סס}}וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקם ינקם אך אם יום או יומים יעמד לא יקם כי כספו הוא
{{סס}}וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפללים ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל כויה תחת כויה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה
{{סס}}וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו
{{פפ}}
וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת אם כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו ככל אשר יושת עליו או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו אם עבד יגח השור או אמה כסף שלשים שקלים יתן לאדניו והשור יסקל
{{סס}}וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו
{{סס}}וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשם ולא ישמרנו בעליו שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה לו
{{סס}}כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים אם זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם
{{סס}}כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם
{{סס}}כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבער את הבערה
{{סס}}כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו
{{סס}}כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה שבעת יהוה תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם ואם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו אם טרף יטרף יבאהו עד הטרפה לא ישלם
{{פפ}}
וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם אם בעליו עמו לא ישלם אם שכיר הוא בא בשכרו
{{סס}}וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה ושכב עמה מהר ימהרנה לו לאשה אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת
{{סס}}מכשפה לא תחיה כל שכב עם בהמה מות יומת
{{סס}}זבח לאלהים יחרם בלתי ליהוה לבדו וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים
{{פפ}}
אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני
{{סס}}אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי כן תעשה לשרך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו
{{סס}}לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להית עד חמס לא תהיה אחרי רבים לרעת ולא תענה על רב לנטת אחרי רבים להטת ודל לא תהדר בריבו
{{סס}}כי תפגע שור איבך או חמרו תעה השב תשיבנו לו
{{סס}}כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו
{{סס}}לא תטה משפט אבינך בריבו מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרג כי לא אצדיק רשע ושחד לא תקח כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה לכרמך לזיתך ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך שלש רגלים תחג לי בשנה את חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים ולא יראו פני ריקם וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן יהוה לא תזבח על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי עד בקר ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו
{{פפ}}
הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנתי השמר מפניו ושמע בקלו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו כי אם שמוע תשמע בקלו ועשית כל אשר אדבר ואיבתי את איביך וצרתי את צרריך כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמרי והחתי והפרזי והכנעני החוי והיבוסי והכחדתיו לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבתיהם ועבדתם את יהוה אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך
{{סס}}לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא את אימתי אשלח לפניך והמתי את כל העם אשר תבא בהם ונתתי את כל איביך אליך ערף ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר כי אתן בידכם את ישבי הארץ וגרשתמו מפניך לא תכרת להם ולאלהיהם ברית לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי כי תעבד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש
{{פפ}}
ואל משה אמר עלה אל יהוה אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחק ונגש משה לבדו אל יהוה והם לא יגשו והעם לא יעלו עמו ויבא משה ויספר לעם את כל דברי יהוה ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר יהוה נעשה ויכתב משה את כל דברי יהוה וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים ליהוה פרים ויקח משה חצי הדם וישם באגנת וחצי הדם זרק על המזבח ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר יהוה נעשה ונשמע ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת יהוה עמכם על כל הדברים האלה ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר האלהים ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אלהם ויעל משה אל ההר ויכס הענן את ההר וישכן כבוד יהוה על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן ומראה כבוד יהוה כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|תרומה}}וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים שמן למאר בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים אבני שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו
{{סס}}ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו וצפית אתו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על צלעו האחת ושתי טבעת על צלעו השנית ועשית בדי עצי שטים וצפית אתם זהב והבאת את הבדים בטבעת על צלעת הארן לשאת את הארן בהם בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו ונתת אל הארן את העדת אשר אתן אליך ועשית כפרת זהב טהור אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה ועשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפרת תעשו את הכרבים על שני קצותיו והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת יהיו פני הכרבים ונתת את הכפרת על הארן מלמעלה ואל הארן תתן את העדת אשר אתן אליך ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על ארון העדת את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל
{{פפ}}
ועשית שלחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קמתו וצפית אתו זהב טהור ועשית לו זר זהב סביב ועשית לו מסגרת טפח סביב ועשית זר זהב למסגרתו סביב ועשית לו ארבע טבעת זהב ונתת את הטבעת על ארבע הפאת אשר לארבע רגליו לעמת המסגרת תהיין הטבעת לבתים לבדים לשאת את השלחן ועשית את הבדים עצי שטים וצפית אתם זהב ונשא בם את השלחן ועשית קערתיו וכפתיו וקשותיו ומנקיתיו אשר יסך בהן זהב טהור תעשה אתם ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד
{{פפ}}
ועשית מנרת זהב טהור מקשה תעשה{{קק|{{הערה|בספרי ספרד ואשכנז תיעשה}}}} המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו וששה קנים יצאים מצדיה שלשה קני מנרה מצדה האחד ושלשה קני מנרה מצדה השני שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח ושלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח כן לששת הקנים היצאים מן המנרה ובמנרה ארבעה גבעים משקדים כפתריה ופרחיה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה לששת הקנים היצאים מן המנרה כפתריהם וקנתם ממנה יהיו כלה מקשה אחת זהב טהור ועשית את נרתיה שבעה והעלה את נרתיה והאיר על עבר פניה ומלקחיה ומחתתיה זהב טהור ככר זהב טהור יעשה אתה את כל הכלים האלה וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר
{{סס}}ואת המשכן תעשה עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת שני כרבים מעשה חשב תעשה אתם ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לכל היריעת חמש היריעת תהיין חברת אשה אל אחתה וחמש יריעת חברת אשה אל אחתה ועשית ללאת תכלת על שפת היריעה האחת מקצה בחברת וכן תעשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית חמשים ללאת תעשה ביריעה האחת וחמשים ללאת תעשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אשה אל אחתה ועשית חמשים קרסי זהב וחברת את היריעת אשה אל אחתה בקרסים והיה המשכן אחד {{קק|{{הערה|ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה}}}}ועשית יריעת עזים לאהל על המשכן עשתי עשרה יריעת תעשה אתם ארך היריעה האחת שלשים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת וחברת את חמש היריעת לבד ואת שש היריעת לבד וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל ועשית חמשים ללאת על שפת היריעה האחת הקיצנה בחברת וחמשים ללאת על שפת היריעה החברת השנית ועשית קרסי נחשת חמשים והבאת את הקרסים בללאת וחברת את האהל והיה אחד וסרח העדף ביריעת האהל חצי היריעה העדפת תסרח על אחרי המשכן והאמה מזה והאמה מזה בעדף בארך יריעת האהל יהיה סרוח על צדי המשכן מזה ומזה לכסתו ועשית מכסה לאהל ערת אילם מאדמים ומכסה ערת תחשים מלמעלה
{{פפ}}
ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים עשר אמות ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד שתי ידות לקרש האחד משלבת אשה אל אחתה כן תעשה לכל קרשי המשכן ועשית את הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת נגבה תימנה וארבעים אדני כסף תעשה תחת עשרים הקרש שני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידתיו ושני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידתיו ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשרים קרש וארבעים אדניהם כסף שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים ושני קרשים תעשה למקצעת המשכן בירכתים ויהיו תאמם מלמטה ויחדו יהיו תמים על ראשו אל הטבעת האחת כן יהיה לשניהם לשני המקצעת יהיו והיו שמנה קרשים ואדניהם כסף ששה עשר אדנים שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד ועשית בריחם עצי שטים חמשה לקרשי צלע המשכן האחד וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן השנית וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה והבריח התיכן בתוך הקרשים מברח מן הקצה אל הקצה ואת הקרשים תצפה זהב ואת טבעתיהם תעשה זהב בתים לבריחם וצפית את הבריחם זהב והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר
{{סס}}ועשית פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חשב יעשה אתה כרבים ונתתה אתה על ארבעה עמודי שטים מצפים זהב וויהם זהב על ארבעה אדני כסף ונתתה את הפרכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים ונתת את הכפרת על ארון העדת בקדש הקדשים ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנרה נכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון ועשית מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם ועשית למסך חמשה עמודי שטים וצפית אתם זהב וויהם זהב ויצקת להם חמשה אדני נחשת
{{סס}}ועשית את המזבח עצי שטים חמש אמות ארך וחמש אמות רחב רבוע יהיה המזבח ושלש אמות קמתו ועשית קרנתיו על ארבע פנתיו ממנו תהיין קרנתיו וצפית אתו נחשת ועשית סירתיו לדשנו ויעיו ומזרקתיו ומזלגתיו ומחתתיו לכל כליו תעשה נחשת ועשית לו מכבר מעשה רשת נחשת ועשית על הרשת ארבע טבעת נחשת על ארבע קצותיו ונתתה אתה תחת כרכב המזבח מלמטה והיתה הרשת עד חצי המזבח ועשית בדים למזבח בדי עצי שטים וצפית אתם נחשת והובא את בדיו בטבעת והיו הבדים על שתי צלעת המזבח בשאת אתו נבוב לחת תעשה אתו כאשר הראה אתך בהר כן יעשו
{{סס}}ועשית את חצר המשכן לפאת נגב תימנה קלעים לחצר שש משזר מאה באמה ארך לפאה האחת ועמדיו עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמדים וחשקיהם כסף וכן לפאת צפון בארך קלעים מאה ארך ועמדו עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמדים וחשקיהם כסף ורחב החצר לפאת ים קלעים חמשים אמה עמדיהם עשרה ואדניהם עשרה ורחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים אמה וחמש עשרה אמה קלעים לכתף עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה ולכתף השנית חמש עשרה קלעים עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה ולשער החצר מסך עשרים אמה תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם עמדיהם ארבעה ואדניהם ארבעה כל עמודי החצר סביב מחשקים כסף וויהם כסף ואדניהם נחשת ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וקמה חמש אמות שש משזר ואדניהם נחשת לכל כלי המשכן בכל עבדתו וכל יתדתיו וכל יתדת החצר נחשת
{{סס}}{{עוגן בשורה|תצוה}}ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני יהוה חקת עולם לדרתם מאת בני ישראל
{{סס}}ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן ואת תולעת השני ואת השש
{{פפ}}
ועשו את האפד זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר מעשה חשב שתי כתפת חברת יהיה לו אל שני קצותיו וחבר וחשב אפדתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר ולקחת את שתי אבני שהם ופתחת עליהם שמות בני ישראל ששה משמתם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדתם מעשה חרש אבן פתוחי חתם תפתח את שתי האבנים על שמת בני ישראל מסבת משבצות זהב תעשה אתם ושמת את שתי האבנים על כתפת האפד אבני זכרן לבני ישראל ונשא אהרן את שמותם לפני יהוה על שתי כתפיו לזכרן
{{סס}}ועשית משבצת זהב ושתי שרשרת זהב טהור מגבלת תעשה אתם מעשה עבת ונתתה את שרשרת העבתת על המשבצת
{{סס}}ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר תעשה אתו רבוע יהיה כפול זרת ארכו וזרת רחבו ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן טור אדם פטדה וברקת הטור האחד והטור השני נפך ספיר ויהלם והטור השלישי לשם שבו ואחלמה והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה משבצים זהב יהיו במלואתם והאבנים תהיין על שמת בני ישראל שתים עשרה על שמתם פתוחי חותם איש על שמו תהיין לשני עשר שבט ועשית על החשן שרשת גבלת מעשה עבת זהב טהור ועשית על החשן שתי טבעות זהב ונתת את שתי הטבעות על שני קצות החשן ונתתה את שתי עבתת הזהב על שתי הטבעת אל קצות החשן ואת שתי קצות שתי העבתת תתן על שתי המשבצות ונתתה על כתפות האפד אל מול פניו ועשית שתי טבעות זהב ושמת אתם על שני קצות החשן על שפתו אשר אל עבר האפד{{קק|{{הערה|בספרי ספרד ואשכנז האפוד}}}} ביתה ועשית שתי טבעות זהב ונתתה אתם על שתי כתפות האפוד מלמטה ממול פניו לעמת מחברתו ממעל לחשב האפוד וירכסו את החשן מטבעתו אל טבעת האפוד בפתיל תכלת להיות על חשב האפוד ולא יזח החשן מעל האפוד ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקדש לזכרן לפני יהוה תמיד ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרן בבאו לפני יהוה ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני יהוה תמיד
{{סס}}ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג כפי תחרא יהיה לו לא יקרע ועשית על שוליו רמני תכלת וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב ופעמני זהב בתוכם סביב פעמן זהב ורמון פעמן זהב ורמון על שולי המעיל סביב והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבאו אל הקדש לפני יהוה ובצאתו ולא ימות
{{סס}}ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חתם קדש ליהוה ושמת אתו על פתיל תכלת והיה על המצנפת אל מול פני המצנפת יהיה והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני יהוה ושבצת הכתנת שש ועשית מצנפת שש ואבנט תעשה מעשה רקם ולבני אהרן תעשה כתנת ועשית להם אבנטים ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת והלבשת אתם את אהרן אחיך ואת בניו אתו ומשחת אתם ומלאת את ידם וקדשת אתם וכהנו לי ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה ממתנים ועד ירכים יהיו והיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש ולא ישאו עון ומתו חקת עולם לו ולזרעו אחריו
{{סס}}וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי לקח פר אחד בן בקר ואילם שנים תמימם ולחם מצות וחלת מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן סלת חטים תעשה אתם ונתת אותם על סל אחד והקרבת אתם בסל ואת הפר ואת שני האילם ואת אהרן ואת בניו תקריב אל פתח אהל מועד ורחצת אתם במים ולקחת את הבגדים והלבשת את אהרן את הכתנת ואת מעיל האפד ואת האפד ואת החשן ואפדת לו בחשב האפד ושמת המצנפת על ראשו ונתת את נזר הקדש על המצנפת ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו ומשחת אתו ואת בניו תקריב והלבשתם כתנת וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעת והיתה להם כהנה לחקת עולם ומלאת יד אהרן ויד בניו והקרבת את הפר לפני אהל מועד וסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש הפר ושחטת את הפר לפני יהוה פתח אהל מועד ולקחת מדם הפר ונתתה על קרנת המזבח באצבעך ואת כל הדם תשפך אל יסוד המזבח ולקחת את כל החלב המכסה את הקרב ואת היתרת על הכבד ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן והקטרת המזבחה ואת בשר הפר ואת ערו ואת פרשו תשרף באש מחוץ למחנה חטאת הוא ואת האיל האחד תקח וסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל ושחטת את האיל ולקחת את דמו וזרקת על המזבח סביב ואת האיל תנתח לנתחיו ורחצת קרבו וכרעיו ונתת על נתחיו ועל ראשו והקטרת את כל האיל המזבחה עלה הוא ליהוה ריח ניחוח אשה ליהוה הוא ולקחת את האיל השני וסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל ושחטת את האיל ולקחת מדמו ונתתה על תנוך אזן אהרן ועל תנוך אזן בניו הימנית ועל בהן ידם הימנית ועל בהן רגלם הימנית וזרקת את הדם על המזבח סביב ולקחת מן הדם אשר על המזבח ומשמן המשחה והזית על אהרן ועל בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו אתו וקדש הוא ובגדיו ובניו ובגדי בניו אתו ולקחת מן האיל החלב והאליה ואת החלב המכסה את הקרב ואת יתרת הכבד ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן ואת שוק הימין כי איל מלאים הוא וככר לחם אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד מסל המצות אשר לפני יהוה ושמת הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו והנפת אתם תנופה לפני יהוה ולקחת אתם מידם והקטרת המזבחה על העלה לריח ניחוח לפני יהוה אשה הוא ליהוה ולקחת את החזה מאיל המלאים אשר לאהרן והנפת אתו תנופה לפני יהוה והיה לך למנה וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה אשר הונף ואשר הורם מאיל המלאים מאשר לאהרן ומאשר לבניו והיה לאהרן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל כי תרומה הוא ותרומה יהיה מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם תרומתם ליהוה ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש ואת איל המלאים תקח ובשלת את בשרו במקם קדש ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל פתח אהל מועד ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את ידם לקדש אתם וזר לא יאכל כי קדש הם ואם יותר מבשר המלאים ומן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר צויתי אתכה שבעת ימים תמלא ידם ופר חטאת תעשה ליום על הכפרים וחטאת על המזבח בכפרך עליו ומשחת אתו לקדשו שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אתו והיה המזבח קדש קדשים כל הנגע במזבח יקדש
{{סס}}וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים ליום תמיד את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ועשרן סלת בלול בשמן כתית רבע ההין ונסך רביעת ההין יין לכבש האחד ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכה תעשה לה לריח ניחח אשה ליהוה עלת תמיד לדרתיכם פתח אהל מועד לפני יהוה אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונעדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבדי וקדשתי את אהל מועד ואת המזבח ואת אהרן ואת בניו אקדש לכהן לי ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים וידעו כי אני יהוה אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני יהוה אלהיהם
{{פפ}}
ועשית מזבח מקטר קטרת עצי שטים תעשה אתו אמה ארכו ואמה רחבו רבוע יהיה ואמתים קמתו ממנו קרנתיו וצפית אתו זהב טהור את גגו ואת קירתיו סביב ואת קרנתיו ועשית לו זר זהב סביב ושתי טבעת זהב תעשה לו מתחת לזרו על שתי צלעתיו תעשה על שני צדיו והיה לבתים לבדים לשאת אתו בהמה ועשית את הבדים עצי שטים וצפית אתם זהב ונתתה אתו לפני הפרכת אשר על ארן העדת לפני הכפרת אשר על העדת אשר אועד לך שמה והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה קטרת תמיד לפני יהוה לדרתיכם לא תעלו עליו קטרת זרה ועלה ומנחה ונסך לא תסכו עליו וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם קדש קדשים הוא ליהוה
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|כי תשא}}וידבר יהוה אל משה לאמר כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו ליהוה בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה ליהוה כל העבר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת יהוה העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת יהוה לכפר על נפשתיכם ולקחת את כסף הכפרים מאת בני ישראל ונתת אתו על עבדת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני יהוה לכפר על נפשתיכם
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה ונתת אתו בין אהל מועד ובין המזבח ונתת שמה מים ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה ליהוה ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדרתם
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין ועשית אתו שמן משחת קדש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת קדש יהיה ומשחת בו את אהל מועד ואת ארון העדת ואת השלחן ואת כל כליו ואת המנרה ואת כליה ואת מזבח הקטרת ואת מזבח העלה ואת כל כליו ואת הכיר ואת כנו וקדשת אתם והיו קדש קדשים כל הנגע בהם יקדש ואת אהרן ואת בניו תמשח וקדשת אתם לכהן לי ואל בני ישראל תדבר לאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמהו קדש הוא קדש יהיה לכם איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח ממלח טהור קדש ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה קדש קדשים תהיה לכם והקטרת אשר תעשה במתכנתה לא תעשו לכם קדש תהיה לך ליהוה איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו
{{סס}}וידבר יהוה אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה לחשב מחשבת לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ לעשות בכל מלאכה ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ועשו את כל אשר צויתך את אהל מועד ואת הארן לעדת ואת הכפרת אשר עליו ואת כל כלי האהל ואת השלחן ואת כליו ואת המנרה הטהרה ואת כל כליה ואת מזבח הקטרת ואת מזבח העלה ואת כל כליו ואת הכיור ואת כנו ואת בגדי השרד ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים לקדש ככל אשר צויתך יעשו
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה לאמר ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני יהוה מקדשכם ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם מחלליה מות יומת כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש ליהוה כל העשה מלאכה ביום השבת מות יומת ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש
{{סס}}ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדת לחת אבן כתבים באצבע אלהים וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים ויאמר יהוה אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול ויחל משה את פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם וינחם יהוה על הרעה אשר דבר לעשות לעמו
{{פפ}}
ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אתם תחת ההר ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדלה ויאמר אהרן אל יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע הוא ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל בני לוי ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו ויעשו בני לוי כדבר משה ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם וישב משה אל יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ויאמר יהוה אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם ויגף יהוה את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן
{{סס}}וידבר יהוה אל משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה פן אכלך בדרך וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו ויאמר יהוה אל משה אמר אל בני ישראל אתם עם קשה ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש יהוה יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה עד באו האהלה והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה וראה כל העם את עמוד הענן עמד פתח האהל וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו ודבר יהוה אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל
{{פפ}}
ויאמר משה אל יהוה ראה אתה אמר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה ויאמר פני ילכו והנחתי לך ויאמר אליו אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם ויאמר הראני נא את כבדך ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם יהוה לפניך וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם ויאמר לא תוכל לראת את פני כי לא יראני האדם וחי ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על הצור והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי והסרתי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו
{{פפ}}
{{קק|{{הערה|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה}}}}ויאמר יהוה אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא ויפסל שני לחת אבנים כראשנים וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני כאשר צוה יהוה אתו ויקח בידו שני לחת אבנים וירד יהוה בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם יהוה ויעבר יהוה על פניו ויקרא יהוה יהוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת {{מ:אות-ג|נ}}צר{{קק|{{הערה|בספרי תימן נצר בנו&quot;ן רגילה}}}} חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים וימהר משה ויקד ארצה וישתחו ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אדני ילך נא אדני בקרבנו כי עם קשה ערף הוא וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאת אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה יהוה כי נורא הוא אשר אני עשה עמך שמר לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש מפניך את האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי והיבוסי השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה פן יהיה למוקש בקרבך כי את מזבחתם תתצון ואת מצבתם תשברון ואת אשריו תכרתון כי לא תשתחוה לאל אח{{מ:אות-ג|ר}} כי יהוה קנא שמו אל קנא הוא פן תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנתיו לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש האביב כי בחדש האביב יצאת ממצרים כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף תקופת השנה שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדן יהוה אלהי ישראל כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבלך ולא יחמד איש את ארצך בעלתך לראות את פני יהוה אלהיך שלש פעמים בשנה לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבקר זבח חג הפסח ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל ויהי שם עם יהוה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על הלחת את דברי הברית עשרת הדברים ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד משה ברדתו מן ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו ויקרא אלהם משה וישבו אליו אהרן וכל הנשאים בעדה וידבר משה אלהם ואחרי כן נגשו כל בני ישראל ויצום את כל אשר דבר יהוה אתו בהר סיני ויכל משה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה ובבא משה לפני יהוה לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו
{{סס}}{{עוגן בשורה|ויקהל}}ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה יהוה לעשת אתם ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון ליהוה כל העשה בו מלאכה יומת לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת
{{פפ}}
ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה לאמר קחו מאתכם תרומה ליהוה כל נדיב לבו יביאה את תרומת יהוה זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים ושמן למאור ובשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים ואבני שהם ואבני מלאים לאפוד ולחשן וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו את כל אשר צוה יהוה את המשכן את אהלו ואת מכסהו את קרסיו ואת קרשיו את בריחו את עמדיו ואת אדניו את הארן ואת בדיו את הכפרת ואת פרכת המסך את השלחן ואת בדיו ואת כל כליו ואת לחם הפנים ואת מנרת המאור ואת כליה ואת נרתיה ואת שמן המאור ואת מזבח הקטרת ואת בדיו ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים ואת מסך הפתח לפתח המשכן את מזבח העלה ואת מכבר הנחשת אשר לו את בדיו ואת כל כליו את הכיר ואת כנו את קלעי החצר את עמדיו ואת אדניה ואת מסך שער החצר את יתדת המשכן ואת יתדת החצר ואת מיתריהם את בגדי השרד לשרת בקדש את בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה ויבאו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אתו הביאו את תרומת יהוה למלאכת אהל מועד ולכל עבדתו ולבגדי הקדש ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב וכל איש אשר הניף תנופת זהב ליהוה וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים וערת אילם מאדמים וערת תחשים הביאו כל מרים תרומת כסף ונחשת הביאו את תרומת יהוה וכל אשר נמצא אתו עצי שטים לכל מלאכת העבדה הביאו וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן את תולעת השני ואת השש וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את העזים והנשאם הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחשן ואת הבשם ואת השמן למאור ולשמן המשחה ולקטרת הסמים כל איש ואשה אשר נדב לבם אתם להביא לכל המלאכה אשר צוה יהוה לעשות ביד משה הביאו בני ישראל נדבה ליהוה
{{פפ}}
ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא יהוה בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה וימלא אתו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה ולחשב מחשבת לעשת בזהב ובכסף ובנחשת ובחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ לעשות בכל מלאכת מחשבת ולהורת נתן בלבו הוא ואהליאב בן אחיסמך למטה דן מלא אתם חכמת לב לעשות כל מלאכת חרש וחשב ורקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש וארג עשי כל מלאכה וחשבי מחשבת ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן יהוה חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשת את כל מלאכת עבדת הקדש לכל אשר צוה יהוה ויקרא משה אל בצלאל ואל אהליאב ואל כל איש חכם לב אשר נתן יהוה חכמה בלבו כל אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה לעשת אתה ויקחו מלפני משה את כל התרומה אשר הביאו בני ישראל למלאכת עבדת הקדש לעשת אתה והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר ויבאו כל החכמים העשים את כל מלאכת הקדש איש איש ממלאכתו אשר המה עשים ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא מדי העבדה למלאכה אשר צוה יהוה לעשת אתה ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אתה והותר
{{סס}}ויעשו כל חכם לב בעשי המלאכה את המשכן עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני כרבים מעשה חשב עשה אתם ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לכל היריעת ויחבר את חמש היריעת אחת אל אחת וחמש יריעת חבר אחת אל אחת ויעש ללאת תכלת על שפת היריעה האחת מקצה במחברת כן עשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית חמשים ללאת עשה ביריעה האחת וחמשים ללאת עשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אחת אל אחת ויעש חמשים קרסי זהב ויחבר את היריעת אחת אל אחת בקרסים ויהי המשכן אחד
{{פפ}}
ויעש יריעת עזים לאהל על המשכן עשתי עשרה יריעת עשה אתם ארך היריעה האחת שלשים באמה וארבע אמות רחב היריעה האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת ויחבר את חמש היריעת לבד ואת שש היריעת לבד ויעש ללאת חמשים על שפת היריעה הקיצנה במחברת וחמשים ללאת עשה על שפת היריעה החברת השנית ויעש קרסי נחשת חמשים לחבר את האהל להית אחד ויעש מכסה לאהל ערת אילם מאדמים ומכסה ערת תחשים מלמעלה
{{סס}}ויעש את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים עשר אמת ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד שתי ידת לקרש האחד משלבת אחת אל אחת כן עשה לכל קרשי המשכן ויעש את הקרשים למשכן עשרים קרשים לפאת נגב תימנה וארבעים אדני כסף עשה תחת עשרים הקרשים שני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידתיו ושני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידתיו ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשה עשרים קרשים וארבעים אדניהם כסף שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד ולירכתי המשכן ימה עשה ששה קרשים ושני קרשים עשה למקצעת המשכן בירכתים והיו תואמם מלמטה ויחדו יהיו תמים אל ראשו אל הטבעת האחת כן עשה לשניהם לשני המקצעת והיו שמנה קרשים ואדניהם כסף ששה עשר אדנים שני אדנים שני אדנים תחת הקרש האחד ויעש בריחי עצי שטים חמשה לקרשי צלע המשכן האחת וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן השנית וחמשה בריחם לקרשי המשכן לירכתים ימה ויעש את הבריח התיכן לברח בתוך הקרשים מן הקצה אל הקצה ואת הקרשים צפה זהב ואת טבעתם עשה זהב בתים לבריחם ויצף את הבריחם זהב ויעש את הפרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חשב עשה אתה כרבים ויעש לה ארבעה עמודי שטים ויצפם זהב וויהם זהב ויצק להם ארבעה אדני כסף ויעש מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם ואת עמודיו חמשה ואת וויהם וצפה ראשיהם וחשקיהם זהב ואדניהם חמשה נחשת
{{פפ}}
ויעש בצלאל את הארן עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ ויעש לו זר זהב סביב ויצק לו ארבע טבעת זהב על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על צלעו האחת ושתי טבעת על צלעו השנית ויעש בדי עצי שטים ויצף אתם זהב ויבא את הבדים בטבעת על צלעת הארן לשאת את הארן ויעש כפרת זהב טהור אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה ויעש שני כרבים זהב מקשה עשה אתם משני קצות הכפרת כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפרת עשה את הכרבים משני {{כו&quot;ק-אותיות|קצוותו|קצותיו}} ויהיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת היו פני הכרבים
{{פפ}}
ויעש את השלחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קמתו ויצף אתו זהב טהור ויעש לו זר זהב סביב ויעש לו מסגרת טפח סביב ויעש זר זהב למסגרתו סביב ויצק לו ארבע טבעת זהב ויתן את הטבעת על ארבע הפאת אשר לארבע רגליו לעמת המסגרת היו הטבעת בתים לבדים לשאת את השלחן ויעש את הבדים עצי שטים ויצף אתם זהב לשאת את השלחן ויעש את הכלים אשר על השלחן את קערתיו ואת כפתיו ואת מנקיתיו ואת הקשות אשר יסך בהן זהב טהור
{{פפ}}
ויעש את המנרה זהב טהור מקשה עשה את המנרה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה היו וששה קנים יצאים מצדיה שלשה קני מנרה מצדה האחד ושלשה קני מנרה מצדה השני שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח ושלשה גבעים משקדים בקנה אחד כפתר ופרח כן לששת הקנים היצאים מן המנרה ובמנרה ארבעה גבעים משקדים כפתריה ופרחיה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה לששת הקנים היצאים ממנה כפתריהם וקנתם ממנה היו כלה מקשה אחת זהב טהור ויעש את נרתיה שבעה ומלקחיה ומחתתיה זהב טהור ככר זהב טהור עשה אתה ואת כל כליה
{{פפ}}
ויעש את מזבח הקטרת עצי שטים אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ואמתים קמתו ממנו היו קרנתיו ויצף אתו זהב טהור את גגו ואת קירתיו סביב ואת קרנתיו ויעש לו זר זהב סביב ושתי טבעת זהב עשה לו מתחת לזרו על שתי צלעתיו על שני צדיו לבתים לבדים לשאת אתו בהם ויעש את הבדים עצי שטים ויצף אתם זהב ויעש את שמן המשחה קדש ואת קטרת הסמים טהור מעשה רקח
{{סס}}ויעש את מזבח העלה עצי שטים חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו רבוע ושלש אמות קמתו ויעש קרנתיו על ארבע פנתיו ממנו היו קרנתיו ויצף אתו נחשת ויעש את כל כלי המזבח את הסירת ואת היעים ואת המזרקת את המזלגת ואת המחתת כל כליו עשה נחשת ויעש למזבח מכבר מעשה רשת נחשת תחת כרכבו מלמטה עד חציו ויצק ארבע טבעת בארבע הקצות למכבר הנחשת בתים לבדים ויעש את הבדים עצי שטים ויצף אתם נחשת ויבא את הבדים בטבעת על צלעת המזבח לשאת אתו בהם נבוב לחת עשה אתו
{{סס}}ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד
{{סס}}ויעש את החצר לפאת נגב תימנה קלעי החצר שש משזר מאה באמה עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמודים וחשקיהם כסף ולפאת צפון מאה באמה עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמודים וחשקיהם כסף ולפאת ים קלעים חמשים באמה עמודיהם עשרה ואדניהם עשרה ווי העמדים וחשוקיהם כסף ולפאת קדמה מזרחה חמשים אמה קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף עמודיהם שלשה ואדניהם שלשה ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר קלעים חמש עשרה אמה עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה כל קלעי החצר סביב שש משזר והאדנים לעמדים נחשת ווי העמודים וחשוקיהם כסף וצפוי ראשיהם כסף והם מחשקים כסף כל עמדי החצר ומסך שער החצר מעשה רקם תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר ועשרים אמה ארך וקומה ברחב חמש אמות לעמת קלעי החצר ועמדיהם ארבעה ואדניהם ארבעה נחשת וויהם כסף וצפוי ראשיהם וחשקיהם כסף וכל היתדת למשכן ולחצר סביב נחשת
{{סס}}{{עוגן בשורה|פקודי}}אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה יהוה את משה ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן חרש וחשב ורקם בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש
{{סס}}כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש ויהי זהב התנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל בשקל הקדש וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש לכל העבר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים וצפה ראשיהם וחשק אתם ונחשת התנופה שבעים ככר ואלפים וארבע מאות שקל ויעש בה את אדני פתח אהל מועד ואת מזבח הנחשת ואת מכבר הנחשת אשר לו ואת כל כלי המזבח ואת אדני החצר סביב ואת אדני שער החצר ואת כל יתדת המשכן ואת כל יתדת החצר סביב ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בקדש ויעשו את בגדי הקדש אשר לאהרן כאשר צוה יהוה את משה
{{פפ}}
ויעש את האפד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילם לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מעשה חשב כתפת עשו לו חברת על שני {{כו&quot;ק-אותיות|קצוותו|קצותיו}} חבר וחשב אפדתו אשר עליו ממנו הוא כמעשהו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר כאשר צוה יהוה את משה
{{סס}}ויעשו את אבני השהם מסבת משבצת זהב מפתחת פתוחי חותם על שמות בני ישראל וישם אתם על כתפת האפד אבני זכרון לבני ישראל כאשר צוה יהוה את משה
{{פפ}}
ויעש את החשן מעשה חשב כמעשה אפד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר רבוע היה כפול עשו את החשן זרת ארכו וזרת רחבו כפול וימלאו בו ארבעה טורי אבן טור אדם פטדה וברקת הטור האחד והטור השני נפך ספיר ויהלם והטור השלישי לשם שבו ואחלמה והטור הרביעי תרשיש שהם וישפה מוסבת משבצת זהב במלאתם והאבנים על שמת בני ישראל הנה שתים עשרה על שמתם פתוחי חתם איש על שמו לשנים עשר שבט ויעשו על החשן שרשרת גבלת מעשה עבת זהב טהור ויעשו שתי משבצת זהב ושתי טבעת זהב ויתנו את שתי הטבעת על שני קצות החשן ויתנו שתי העבתת הזהב על שתי הטבעת על קצות החשן ואת שתי קצות שתי העבתת נתנו על שתי המשבצת ויתנם על כתפת האפד אל מול פניו ויעשו שתי טבעת זהב וישימו על שני קצות החשן על שפתו אשר אל עבר האפד ביתה ויעשו שתי טבעת זהב ויתנם על שתי כתפת האפד מלמטה ממול פניו לעמת מחברתו ממעל לחשב האפד וירכסו את החשן מטבעתיו אל טבעת האפד בפתיל תכלת להית על חשב האפד ולא יזח החשן מעל האפד כאשר צוה יהוה את משה
{{פפ}}
ויעש את מעיל האפד מעשה ארג כליל תכלת ופי המעיל בתוכו כפי תחרא שפה לפיו סביב לא יקרע ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר ויעשו פעמני זהב טהור ויתנו את הפעמנים בתוך הרמנים על שולי המעיל סביב בתוך הרמנים פעמן ורמן פעמן ורמן על שולי המעיל סביב לשרת כאשר צוה יהוה את משה
{{סס}}ויעשו את הכתנת שש מעשה ארג לאהרן ולבניו ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעת שש ואת מכנסי הבד שש משזר ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני מעשה רקם כאשר צוה יהוה את משה
{{סס}}ויעשו את ציץ נזר הקדש זהב טהור ויכתבו עליו מכתב פתוחי חותם קדש ליהוה ויתנו עליו פתיל תכלת לתת על המצנפת מלמעלה כאשר צוה יהוה את משה
{{סס}}ותכל כל עבדת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יהוה את משה כן עשו
{{פפ}}
ויביאו את המשכן אל משה את האהל ואת כל כליו קרסיו קרשיו בריחו ועמדיו ואדניו ואת מכסה עורת האילם המאדמים ואת מכסה ערת התחשים ואת פרכת המסך את ארון העדת ואת בדיו ואת הכפרת את השלחן את כל כליו ואת לחם הפנים את המנרה הטהרה את נרתיה נרת המערכה ואת כל כליה ואת שמן המאור ואת מזבח הזהב ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים ואת מסך פתח האהל את מזבח הנחשת ואת מכבר הנחשת אשר לו את בדיו ואת כל כליו את הכיר ואת כנו את קלעי החצר את עמדיה ואת אדניה ואת המסך לשער החצר את מיתריו ויתדתיה ואת כל כלי עבדת המשכן לאהל מועד את בגדי השרד לשרת בקדש את בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן ככל אשר צוה יהוה את משה כן עשו בני ישראל את כל העבדה וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה יהוה כן עשו ויברך אתם משה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד ושמת שם את ארון העדות וסכת על הארן את הפרכת והבאת את השלחן וערכת את ערכו והבאת את המנרה והעלית את נרתיה ונתתה את מזבח הזהב לקטרת לפני ארון העדת ושמת את מסך הפתח למשכן ונתתה את מזבח העלה לפני פתח משכן אהל מועד ונתת את הכיר בין אהל מועד ובין המזבח ונתת שם מים ושמת את החצר סביב ונתת את מסך שער החצר ולקחת את שמן המשחה ומשחת את המשכן ואת כל אשר בו וקדשת אתו ואת כל כליו והיה קדש ומשחת את מזבח העלה ואת כל כליו וקדשת את המזבח והיה המזבח קדש קדשים ומשחת את הכיר ואת כנו וקדשת אתו והקרבת את אהרן ואת בניו אל פתח אהל מועד ורחצת אתם במים והלבשת את אהרן את בגדי הקדש ומשחת אתו וקדשת אתו וכהן לי ואת בניו תקריב והלבשת אתם כתנת ומשחת אתם כאשר משחת את אביהם וכהנו לי והיתה להית להם משחתם לכהנת עולם לדרתם ויעש משה ככל אשר צוה יהוה אתו כן עשה
{{סס}}ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו ויפרש את האהל על המשכן וישם את מכסה האהל עליו מלמעלה כאשר צוה יהוה את משה
{{סס}}ויקח ויתן את העדת אל הארן וישם את הבדים על הארן ויתן את הכפרת על הארן מלמעלה ויבא את הארן אל המשכן וישם את פרכת המסך ויסך על ארון העדות כאשר צוה יהוה את משה
{{סס}}ויתן את השלחן באהל מועד על ירך המשכן צפנה מחוץ לפרכת ויערך עליו ערך לחם לפני יהוה כאשר צוה יהוה את משה
{{סס}}וישם את המנרה באהל מועד נכח השלחן על ירך המשכן נגבה ויעל הנרת לפני יהוה כאשר צוה יהוה את משה
{{סס}}וישם את מזבח הזהב באהל מועד לפני הפרכת ויקטר עליו קטרת סמים כאשר צוה יהוה את משה
{{סס}}וישם את מסך הפתח למשכן ואת מזבח העלה שם פתח משכן אהל מועד ויעל עליו את העלה ואת המנחה כאשר צוה יהוה את משה
{{סס}}וישם את הכיר בין אהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים לרחצה ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם בבאם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו כאשר צוה יהוה את משה
{{סס}}ויקם את החצר סביב למשכן ולמזבח ויתן את מסך שער החצר ויכל משה את המלאכה
{{פפ}}
ויכס הענן את אהל מועד וכבוד יהוה מלא את המשכן ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד יהוה מלא את המשכן ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם ואם לא יעלה הענן ולא יסעו עד יום העלתו כי ענן יהוה על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם
{{פפ}}
{{פפ}}
{{פפ}}
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|ויקרא}}ויקר{{מ:אות-ק|א}} אל משה וידבר יהוה אליו מאהל מועד לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן ליהוה מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני יהוה וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו ושחט את בן הבקר לפני יהוה והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד והפשיט את העלה ונתח אתה לנתחיה ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר על העצים אשר על האש אשר על המזבח וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר הכהן את הכל המזבחה עלה אשה ריח ניחוח ליהוה
{{סס}}ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעלה זכר תמים יקריבנו ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפני יהוה וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב ונתח אתו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו וערך הכהן אתם על העצים אשר על האש אשר על המזבח והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה עלה הוא אשה ריח ניחח ליהוה
{{פפ}}
ואם מן העוף עלה קרבנו ליהוה והקריב מן התרים או מן בני היונה את קרבנו והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח והסיר את מראתו בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן ושסע אתו בכנפיו לא יבדיל והקטיר אתו הכהן המזבחה על העצים אשר על האש עלה הוא אשה ריח ניחח ליהוה
{{סס}}ונפש כי תקריב קרבן מנחה ליהוה סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבנתה והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה
{{סס}}וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן
{{סס}}ואם מנחה על המחבת קרבנך סלת בלולה בשמן מצה תהיה פתות אתה פתים ויצקת עליה שמן מנחה הוא
{{סס}}ואם מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה ליהוה והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה כל המנחה אשר תקריבו ליהוה לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה ליהוה קרבן ראשית תקריבו אתם ליהוה ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח
{{סס}}ואם תקריב מנחת בכורים ליהוה אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך ונתת עליה שמן ושמת עליה לבנה מנחה הוא והקטיר הכהן את אזכרתה מגרשה ומשמנה על כל לבנתה אשה ליהוה
{{פפ}}
ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני יהוה וסמך ידו על ראש קרבנו ושחטו פתח אהל מועד וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב והקריב מזבח השלמים אשה ליהוה את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עלהן אשר על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכליות יסירנה והקטירו אתו בני אהרן המזבחה על העלה אשר על העצים אשר על האש אשה ריח ניחח ליהוה
{{פפ}}
ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים ליהוה זכר או נקבה תמים יקריבנו אם כשב הוא מקריב את קרבנו והקריב אתו לפני יהוה וסמך את ידו על ראש קרבנו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני אהרן את דמו על המזבח סביב והקריב מזבח השלמים אשה ליהוה חלבו האליה תמימה לעמת העצה יסירנה ואת החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עלהן אשר על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכלית יסירנה והקטירו הכהן המזבחה לחם אשה ליהוה
{{פפ}}
ואם עז קרבנו והקריבו לפני יהוה וסמך את ידו על ראשו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני אהרן את דמו על המזבח סביב והקריב ממנו קרבנו אשה ליהוה את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עלהן אשר על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכלית יסירנה והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח כל חלב ליהוה חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות יהוה אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים ליהוה לחטאת והביא את הפר אל פתח אהל מועד לפני יהוה וסמך את ידו על ראש הפר ושחט את הפר לפני יהוה ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא אתו אל אהל מועד וטבל הכהן את אצבעו בדם והזה מן הדם שבע פעמים לפני יהוה את פני פרכת הקדש ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני יהוה אשר באהל מועד ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד ואת כל חלב פר החטאת ירים ממנו את החלב המכסה על הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכליות יסירנה כאשר יורם משור זבח השלמים והקטירם הכהן על מזבח העלה ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אתו על עצים באש על שפך הדשן ישרף
{{פפ}}
ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות יהוה אשר לא תעשינה ואשמו ונודעה החטאת אשר חטאו עליה והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אתו לפני אהל מועד וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר לפני יהוה ושחט את הפר לפני יהוה והביא הכהן המשיח מדם הפר אל אהל מועד וטבל הכהן אצבעו מן הדם והזה שבע פעמים לפני יהוה את פני הפרכת ומן הדם יתן על קרנת המזבח אשר לפני יהוה אשר באהל מועד ואת כל הדם ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד ואת כל חלבו ירים ממנו והקטיר המזבחה ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם והוציא את הפר אל מחוץ למחנה ושרף אתו כאשר שרף את הפר הראשון חטאת הקהל הוא
{{פפ}}
אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות יהוה אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים וסמך ידו על ראש השעיר ושחט אתו במקום אשר ישחט את העלה לפני יהוה חטאת הוא ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת דמו ישפך אל יסוד מזבח העלה ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו
{{פפ}}
ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות יהוה אשר לא תעשינה ואשם או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט את החטאת במקום העלה ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים והקטיר הכהן המזבחה לריח ניחח ליהוה וכפר עליו הכהן ונסלח לו
{{פפ}}
ואם כבש יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה יביאנה וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט אתה לחטאת במקום אשר ישחט את העלה ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים והקטיר הכהן אתם המזבחה על אשי יהוה וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא ונסלח לו
{{פפ}}
ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם או כי יגע בטמאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה והביא את אשמו ליהוה על חטאתו אשר חטא נקבה מן הצאן כשבה או שעירת עזים לחטאת וכפר עליו הכהן מחטאתו ואם לא תגיע ידו די שה והביא את אשמו אשר חטא שתי תרים או שני בני יונה ליהוה אחד לחטאת ואחד לעלה והביא אתם אל הכהן והקריב את אשר לחטאת ראשונה ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח חטאת הוא ואת השני יעשה עלה כמשפט וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא ונסלח לו
{{סס}}ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבנה כי חטאת הוא והביאה אל הכהן וקמץ הכהן ממנה מלוא קמצו את אזכרתה והקטיר המזבחה על אשי יהוה חטאת הוא וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו והיתה לכהן כמנחה
{{סס}}וידבר יהוה אל משה לאמר נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי יהוה והביא את אשמו ליהוה איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישתו יוסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו
{{פפ}}
ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות יהוה אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו אשם הוא אשם אשם ליהוה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר נפש כי תחטא ומעלה מעל ביהוה וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ואת אשמו יביא ליהוה איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן לפני יהוה ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|צו}}וידבר יהוה אל משה לאמר צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על {{מ:אות-ק|מ}}וקדה{{קק|{{הערה|בספרי תימן מוקדה במ&quot;ם רגילה}}}} על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח ושמו אצל המזבח ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העלה והקטיר עליה חלבי השלמים אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה
{{סס}}וזאת תורת המנחה הקרב אתה בני אהרן לפני יהוה אל פני המזבח והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה ליהוה והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדש בחצר אהל מועד יאכלוה לא תאפה חמץ חלקם נתתי אתה מאשי קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם כל זכר בבני אהרן יאכלנה חק עולם לדרתיכם מאשי יהוה כל אשר יגע בהם יקדש
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו ליהוה ביום המשח אתו עשירת האפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב על מחבת בשמן תעשה מרבכת תביאנה תפיני מנחת פתים תקריב ריח ניחח ליהוה והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אתה חק עולם ליהוה כליל תקטר וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו לאמר זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העלה תשחט החטאת לפני יהוה קדש קדשים הוא הכהן המחטא אתה יאכלנה במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים כל זכר בכהנים יאכל אתה קדש קדשים הוא וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף
{{פפ}}
וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא במקום אשר ישחטו את העלה ישחטו את האשם ואת דמו יזרק על המזבח סביב ואת כל חלבו יקריב ממנו את האליה ואת החלב המכסה את הקרב ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכלית יסירנה והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה ליהוה אשם הוא כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה והכהן המקריב את עלת איש עור העלה אשר הקריב לכהן לו יהיה וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו
{{פפ}}
וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב ליהוה אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליהוה לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף והבשר כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה ונפש כי תגע בכל טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים אשר ליהוה ונכרתה הנפש ההוא מעמיה
{{פפ}}
{{קק|{{הערה|אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז}}}}וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו כי כל אכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה ליהוה ונכרתה הנפש האכלת מעמיה וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה כל נפש אשר תאכל כל דם ונכרתה הנפש ההוא מעמיה
{{פפ}}
{{קק|{{הערה|אין פרשה בספרי תימן}}}}וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר המקריב את זבח שלמיו ליהוה יביא את קרבנו ליהוה מזבח שלמיו ידיו תביאינה את אשי יהוה את החלב על החזה יביאנו את החזה להניף אתו תנופה לפני יהוה והקטיר הכהן את החלב המזבחה והיה החזה לאהרן ולבניו ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן מזבחי שלמיכם המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי יהוה ביום הקריב אתם לכהן ליהוה אשר צוה יהוה לתת להם ביום משחו אתם מאת בני ישראל חקת עולם לדרתם זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים אשר צוה יהוה את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ליהוה במדבר סיני
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר קח את אהרן ואת בניו אתו ואת הבגדים ואת שמן המשחה ואת פר החטאת ואת שני האילים ואת סל המצות ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד ויעש משה כאשר צוה יהוה אתו ותקהל העדה אל פתח אהל מועד ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה יהוה לעשות ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אתם במים ויתן עליו את הכתנת ויחגר אתו באבנט וילבש אתו את המעיל ויתן עליו את האפד ויחגר אתו בחשב האפד ויאפד לו בו וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התמים וישם את המצנפת על ראשו וישם על המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב נזר הקדש כאשר צוה יהוה את משה ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו ויקדש אתם ויז ממנו על המזבח שבע פעמים וימשח את המזבח ואת כל כליו ואת הכיר ואת כנו לקדשם ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אתו לקדשו ויקרב משה את בני אהרן וילבשם כתנת ויחגר אתם אבנט ויחבש להם מגבעות כאשר צוה יהוה את משה ויגש את פר החטאת ויסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש פר החטאת וישחט ויקח משה את הדם ויתן על קרנות המזבח סביב באצבעו ויחטא את המזבח ואת הדם יצק אל יסוד המזבח ויקדשהו לכפר עליו ויקח את כל החלב אשר על הקרב ואת יתרת הכבד ואת שתי הכלית ואת חלבהן ויקטר משה המזבחה ואת הפר ואת ערו ואת בשרו ואת פרשו שרף באש מחוץ למחנה כאשר צוה יהוה את משה ויקרב את איל העלה ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל וישחט ויזרק משה את הדם על המזבח סביב ואת האיל נתח לנתחיו ויקטר משה את הראש ואת הנתחים ואת הפדר ואת הקרב ואת הכרעים רחץ במים ויקטר משה את כל האיל המזבחה עלה הוא לריח ניחח אשה הוא ליהוה כאשר צוה יהוה את משה ויקרב את האיל השני איל המלאים ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל וישחט ויקח משה מדמו ויתן על תנוך אזן אהרן הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית ויקרב את בני אהרן ויתן משה מן הדם על תנוך אזנם הימנית ועל בהן ידם הימנית ועל בהן רגלם הימנית ויזרק משה את הדם על המזבח סביב ויקח את החלב ואת האליה ואת כל החלב אשר על הקרב ואת יתרת הכבד ואת שתי הכלית ואת חלבהן ואת שוק הימין ומסל המצות אשר לפני יהוה לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד וישם על החלבים ועל שוק הימין ויתן את הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו וינף אתם תנופה לפני יהוה ויקח משה אתם מעל כפיהם ויקטר המזבחה על העלה מלאים הם לריח ניחח אשה הוא ליהוה ויקח משה את החזה ויניפהו תנופה לפני יהוה מאיל המלאים למשה היה למנה כאשר צוה יהוה את משה ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויז על אהרן על בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו אתו ויקדש את אהרן את בגדיו ואת בניו ואת בגדי בניו אתו ויאמר משה אל אהרן ואל בניו בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אתו ואת הלחם אשר בסל המלאים כאשר צויתי לאמר אהרן ובניו יאכלהו והנותר בבשר ובלחם באש תשרפו ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלאיכם כי שבעת ימים ימלא את ידכם כאשר עשה ביום הזה צוה יהוה לעשת לכפר עליכם ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת יהוה ולא תמותו כי כן צויתי ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה יהוה ביד משה
{{סס}}{{עוגן בשורה|שמיני}}ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני יהוה ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימם לעלה ושור ואיל לשלמים לזבח לפני יהוה ומנחה בלולה בשמן כי היום יהוה נראה אליכם ויקחו את אשר צוה משה אל פני אהל מועד ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני יהוה ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה תעשו וירא אליכם כבוד יהוה ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עלתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה יהוה ויקרב אהרן אל המזבח וישחט את עגל החטאת אשר לו ויקרבו בני אהרן את הדם אליו ויטבל אצבעו בדם ויתן על קרנות המזבח ואת הדם יצק אל יסוד המזבח ואת החלב ואת הכלית ואת היתרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה כאשר צוה יהוה את משה ואת הבשר ואת העור שרף באש מחוץ למחנה וישחט את העלה וימצאו בני אהרן אליו את הדם ויזרקהו על המזבח סביב ואת העלה המציאו אליו לנתחיה ואת הראש ויקטר על המזבח וירחץ את הקרב ואת הכרעים ויקטר על העלה המזבחה ויקרב את קרבן העם ויקח את שעיר החטאת אשר לעם וישחטהו ויחטאהו כראשון ויקרב את העלה ויעשה כמשפט ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה ויקטר על המזבח מלבד עלת הבקר וישחט את השור ואת האיל זבח השלמים אשר לעם וימצאו בני אהרן את הדם אליו ויזרקהו על המזבח סביב ואת החלבים מן השור ומן האיל האליה והמכסה והכלית ויתרת הכבד וישימו את החלבים על החזות ויקטר החלבים המזבחה ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן תנופה לפני יהוה כאשר צוה משה וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד יהוה אל כל העם ותצא אש מלפני יהוה ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני יהוה אש זרה אשר לא צוה אתם ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אותם וימתו לפני יהוה ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר יהוה לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה ויקרבו וישאם בכתנתם אל מחוץ למחנה כאשר דבר משה ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמתו ועל כל העדה יקצף ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף יהוה ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמתו כי שמן משחת יהוה עליכם ויעשו כדבר משה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור ולהורת את בני ישראל את כל החקים אשר דבר יהוה אליהם ביד משה
{{פפ}}
וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה הנותרת מאשי יהוה ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים הוא ואכלתם אתה במקום קדוש כי חקך וחק בניך הוא מאשי יהוה כי כן צויתי ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנתיך אתך כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שלמי בני ישראל שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף תנופה לפני יהוה והיה לך ולבניך אתך לחק עולם כאשר צוה יהוה ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שרף ויקצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרם לאמר מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש כי קדש קדשים הוא ואתה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני יהוה הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה אכול תאכלו אתה בקדש כאשר צויתי וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עלתם לפני יהוה ותקראנה אתי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני יהוה וישמע משה וייטב בעיניו
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר אלהם דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם ואת הארנבת כי מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם את הנשר ואת הפרס ואת העזניה ואת הדאה ואת האיה למינה את כל ערב למינו ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף ואת התנשמת ואת הקאת ואת הרחם ואת החסידה האנפה למינה ואת הדוכיפת ואת העטלף כל שרץ העוף ההלך על ארבע שקץ הוא לכם אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על ארבע אשר {{כו&quot;ק-אותיות|לא|לו}} כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו ואת החרגל למינהו ואת החגב למינהו וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם ולאלה תטמאו כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב וכל הנשא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב לכל הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם כל הנגע בהם יטמא וכל הולך על כפיו בכל החיה ההלכת על ארבע טמאים הם לכם כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב והנשא את נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב טמאים המה לכם
{{סס}}וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנגע בהם במתם יטמא עד הערב וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו מכל האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא וכל אשר יפל מנבלתם עליו יטמא תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונגע בנבלתם יטמא וכי יפל מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם
{{סס}}וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד הערב והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב והנשא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב וכל השרץ השרץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל כל הולך על גח{{מ:אות-ג|ו}}ן וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השרץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם כי אני יהוה אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ כי אני יהוה המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל נפש השרצת על הארץ להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|תזריע}}וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא וביום השמיני ימול בשר ערלתו ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה ואם נקבה תלד וטמאה שבעים כנדתה וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת אל פתח אהל מועד אל הכהן והקריבו לפני יהוה וכפר עליה וטהרה ממקר דמיה זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת וכפר עליה הכהן וטהרה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אתו ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים וראהו הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו לא פשה הנגע בעור והסגירו הכהן שבעת ימים שנית וראה הכהן אתו ביום השביעי שנית והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן מספחת הוא וכבס בגדיו וטהר ואם פשה תפשה המספחת בעור אחרי הראתו אל הכהן לטהרתו ונראה שנית אל הכהן וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת הוא
{{פפ}}
נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת הוא בעור בשרו וטמאו הכהן לא יסגרנו כי טמא הוא ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו לכל מראה עיני הכהן וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע כלו הפך לבן טהור הוא וביום הראות בו בשר חי יטמא וראה הכהן את הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ובא אל הכהן וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן וטהר הכהן את הנגע טהור הוא
{{פפ}}
ובשר כי יהיה בו בערו שחין ונרפא והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת ונראה אל הכהן וראה הכהן והנה מראה שפל מן העור ושערה הפך לבן וטמאו הכהן נגע צרעת הוא בשחין פרחה ואם יראנה הכהן והנה אין בה שער לבן ושפלה איננה מן העור והיא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים ואם פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע הוא ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה צרבת השחין הוא וטהרו הכהן
{{סס}}או בשר כי יהיה בערו מכות אש והיתה מחית המכוה בהרת לבנה אדמדמת או לבנה וראה אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת ומראה עמק מן העור צרעת הוא במכוה פרחה וטמא אתו הכהן נגע צרעת הוא ואם יראנה הכהן והנה אין בבהרת שער לבן ושפלה איננה מן העור והוא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים וראהו הכהן ביום השביעי אם פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע צרעת הוא ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה בעור והוא כהה שאת המכוה הוא וטהרו הכהן כי צרבת המכוה הוא
{{פפ}}
ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן וראה הכהן את הנגע והנה מראהו עמק מן העור ובו שער צהב דק וטמא אתו הכהן נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא וכי יראה הכהן את נגע הנתק והנה אין מראהו עמק מן העור ושער שחר אין בו והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת ימים וראה הכהן את הנגע ביום השביעי והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שער צהב ומראה הנתק אין עמק מן העור והת{{מ:אות-ג|ג}}לח ואת הנתק לא יגלח והסגיר הכהן את הנתק שבעת ימים שנית וראה הכהן את הנתק ביום השביעי והנה לא פשה הנתק בעור ומראהו איננו עמק מן העור וטהר אתו הכהן וכבס בגדיו וטהר ואם פשה יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו וראהו הכהן והנה פשה הנתק בעור לא יבקר הכהן לשער הצהב טמא הוא ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח בו נרפא הנתק טהור הוא וטהרו הכהן
{{סס}}ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרת בהרת לבנת וראה הכהן והנה בעור בשרם בהרת כהות לבנת בהק הוא פרח בעור טהור הוא
{{סס}}ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו וראה אתו הכהן והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר איש צרוע הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו
{{סס}}והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים או בשתי או בערב לפשתים ולצמר או בעור או בכל מלאכת עור והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד או בעור או בשתי או בערב או בכל כלי עור נגע צרעת הוא והראה את הכהן וראה הכהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעת ימים וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה צרעת ממארת הנגע טמא הוא ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים או את כל כלי העור אשר יהיה בו הנגע כי צרעת ממארת הוא באש תשרף ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע והסגירו שבעת ימים שנית וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הכבס אתו וקרע אתו מן הבגד או מן העור או מן השתי או מן הערב ואם תראה עוד בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור פרחת הוא באש תשרפנו את אשר בו הנגע והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס וסר מהם הנגע וכבס שנית וטהר זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי עור לטהרו או לטמאו
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|מצרע}}וידבר יהוה אל משה לאמר זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזב וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים את הצפר החיה יקח אתה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזב וטבל אותם ואת הצפר החיה בדם הצפר השחטה על המים החיים והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים וטהרו ושלח את הצפר החיה על פני השדה וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר וביום השמיני יקח שני כבשים תמימם וכבשה אחת בת שנתה תמימה ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ולג אחד שמן והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם לפני יהוה פתח אהל מועד ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם ואת לג השמן והניף אתם תנופה לפני יהוה ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא לכהן קדש קדשים הוא ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית ולקח הכהן מלג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני יהוה ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית על דם האשם והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וכפר עליו הכהן לפני יהוה ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר מטמאתו ואחר ישחט את העלה והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה וכפר עליו הכהן וטהר
{{סס}}ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן ושתי תרים או שני בני יונה אשר תשיג ידו והיה אחד חטאת והאחד עלה והביא אתם ביום השמיני לטהרתו אל הכהן אל פתח אהל מועד לפני יהוה ולקח הכהן את כבש האשם ואת לג השמן והניף אתם הכהן תנופה לפני יהוה ושחט את כבש האשם ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית ומן השמן יצק הכהן על כף הכהן השמאלית והזה הכהן באצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית שבע פעמים לפני יהוה ונתן הכהן מן השמן אשר על כפו על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית על מקום דם האשם והנותר מן השמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר לכפר עליו לפני יהוה ועשה את האחד מן התרים או מן בני היונה מאשר תשיג ידו את אשר תשיג ידו את האחד חטאת ואת האחד עלה על המנחה וכפר הכהן על המטהר לפני יהוה זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית וראה את הנגע והנה הנגע בקירת הבית שקערורת ירקרקת או אדמדמת ומראיהן שפל מן הקיר ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא ואת הבית יקצע מבית סביב ושפכו את העפר אשר הקצו אל מחוץ לעיר אל מקום טמא ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את הבית ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא והבא אל הבית כל ימי הסגיר אתו יטמא עד הערב והשכב בבית יכבס את בגדיו והאכל בבית יכבס את בגדיו ואם בא יבא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע בבית אחרי הטח את הבית וטהר הכהן את הבית כי נרפא הנגע ולקח לחטא את הבית שתי צפרים ועץ ארז ושני תולעת ואזב ושחט את הצפר האחת אל כלי חרש על מים חיים ולקח את עץ הארז ואת האזב ואת שני התולעת ואת הצפר החיה וטבל אתם בדם הצפר השחוטה ובמים החיים והזה אל הבית שבע פעמים וחטא את הבית בדם הצפור ובמים החיים ובצפר החיה ובעץ הארז ובאזב ובשני התולעת ושלח את הצפר החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה וכפר על הבית וטהר זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית ולשאת ולספחת ולבהרת להורת ביום הטמא וביום הטהר זאת תורת הצרעת
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טמאתו הוא כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב והישב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב והנגע בבשר הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וכי ירק הזב בטהור וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר וביום השמיני יקח לו שתי תרים או שני בני יונה ובא לפני יהוה אל פתח אהל מועד ונתנם אל הכהן ועשה אתם הכהן אחד חטאת והאחד עלה וכפר עליו הכהן לפני יהוה מזובו
{{סס}}ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וכבס במים וטמא עד הערב ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב
{{פפ}}
ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל אשר תשב עליו יטמא וכל הנגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וכל הנגע בכל כלי אשר תשב עליו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר הוא ישבת עליו בנגעו בו יטמא עד הערב ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא
{{סס}}ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה וכל הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטמאת נדתה וכל הנוגע בם יטמא וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר וביום השמיני תקח לה שתי תרים או שני בני יונה והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עלה וכפר עליה הכהן לפני יהוה מזוב טמאתה והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימתו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|אחרי מות}}וידבר יהוה אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני יהוה וימתו ויאמר יהוה אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעלה כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגר ובמצנפת בד יצנף בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעלה והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו ולקח את שני השעירם והעמיד אתם לפני יהוה פתח אהל מועד ונתן אהרן על שני השעירם גרלות גורל אחד ליהוה וגורל אחד לעזאזל והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל ליהוה ועשהו חטאת והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני יהוה לכפר עליו לשלח אתו לעזאזל המדברה והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו ושחט את פר החטאת אשר לו ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני יהוה ומלא חפניו קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת ונתן את הקטרת על האש לפני יהוה וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על העדות ולא ימות ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל ויצא אל המזבח אשר לפני יהוה וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים וטהרו וקדשו מטמאת בני ישראל וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי וסמך אהרן את שתי ידו על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עונת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אתם על ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה ושלח את השעיר במדבר ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו ויצא ועשה את עלתו ואת עלת העם וכפר בעדו ובעד העם ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו באש את ערתם ואת בשרם ואת פרשם והשרף אתם יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשתיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יהוה תטהרו שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשתיכם חקת עולם וכפר הכהן אשר ימשח אתו ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה ויעש כאשר צוה יהוה את משה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם זה הדבר אשר צוה יהוה לאמר איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ליהוה לפני משכן יהוה דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה והביאם ליהוה אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים ליהוה אותם וזרק הכהן את הדם על מזבח יהוה פתח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח ליהוה ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם ואלהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יעלה עלה או זבח ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו ליהוה ונכרת האיש ההוא מעמיו ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם ונתתי פני בנפש האכלת את הדם והכרתי אתה מקרב עמה כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם כי הדם הוא בנפש יכפר על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם והגר הגר בתוככם לא יאכל דם ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואמר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו הוא כל אכליו יכרת וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני יהוה אלהיכם כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם אני יהוה אלהיכם ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני יהוה
{{סס}}איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני יהוה
{{סס}}ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך הוא לא תגלה ערותה
{{סס}}ערות אשת אביך לא תגלה ערות אביך הוא
{{סס}}ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותן
{{סס}}ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה
{{סס}}ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך הוא לא תגלה ערותה
{{סס}}ערות אחות אביך לא תגלה שאר אביך הוא
{{סס}}ערות אחות אמך לא תגלה כי שאר אמך הוא
{{סס}}ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דדתך הוא
{{סס}}ערות כלתך לא תגלה אשת בנך הוא לא תגלה ערותה
{{סס}}ערות אשת אחיך לא תגלה ערות אחיך הוא
{{סס}}ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה הוא ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחייה ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה ומזרעך לא תתן להעביר למלך ולא תחלל את שם אלהיך אני יהוה ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה הוא ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה תבל הוא אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקא הארץ את ישביה ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבת האלה האזרח והגר הגר בתוככם כי את כל התועבת האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם אני יהוה אלהיכם
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|קדשים}}וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני יהוה אלהיכם איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני יהוה אלהיכם אל תפנו אל האלילם ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני יהוה אלהיכם וכי תזבחו זבח שלמים ליהוה לרצנכם תזבחהו ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי באש ישרף ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה ואכליו עונו ישא כי את קדש יהוה חלל ונכרתה הנפש ההוא מעמיה ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני יהוה אלהיכם לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך אני יהוה לא תעשק את רעך ולא תגזל לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשל ויראת מאלהיך אני יהוה לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפט עמיתך לא תלך רכיל בעמיך לא תעמד על דם רעך{{קק|{{הערה|בכתר ארם צובה היה כתוב רעיך}}}} אני יהוה לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני יהוה את חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה והביא את אשמו ליהוה אל פתח אהל מועד איל אשם וכפר עליו הכהן באיל האשם לפני יהוה על חטאתו אשר חטא ונסלח לו מחטאתו אשר חטא
{{פפ}}
וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעת יהיה כל פריו קדש הלולים ליהוה ובשנה החמישת תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני יהוה אלהיכם לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו לא תקפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני יהוה אל תחלל את בתך להזנותה ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני יהוה אל תפנו אל האבת ואל הידענים אל תבקשו לטמאה בהם אני יהוה אלהיכם מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני יהוה
{{סס}}וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני יהוה אלהיכם לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם אני יהוה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר ואל בני ישראל תאמר איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא בתתו מזרעו למלך לבלתי המית אתו ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו ואת כל הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם והנפש אשר תפנה אל האבת ואל הידענים לזנת אחריהם ונתתי את פני בנפש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו והתקדשתם והייתם קדשים כי אני יהוה אלהיכם ושמרתם את חקתי ועשיתם אתם אני יהוה מקדשכם כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנאף והנאפת ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו שניהם דמיהם בם ואיש אשר ישכב את כלתו מות יומתו שניהם תבל עשו דמיהם בם ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה הוא באש ישרפו אתו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרגו ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אתה והרגת את האשה ואת הבהמה מות יומתו דמיהם בם ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקרה הערה והוא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה עונם ישאו ואיש אשר ישכב את דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו ערירים ימתו ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם ולא תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה ולא תלכו בחקת הגוי אשר אני משלח מפניכם כי את כל אלה עשו ואקץ בם ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אתה ארץ זבת חלב ודבש אני יהוה אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף הטמא לטהר ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא והייתם לי קדשים כי קדוש אני יהוה ואבדל אתכם מן העמים להיות לי ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן ירגמו אתם דמיהם בם
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|אמר}}ויאמר יהוה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא לא יטמא בעל בעמיו להחלו לא {{כו&quot;ק-אותיות|יקרחה|יקרחו}} קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף
{{סס}}והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם ועל כל נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה והוא אשה בבתוליה יקח אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו
{{סס}}וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יהוה אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יהוה איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני יהוה ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו ובת כהן כי תהיה לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו ליהוה והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם כי אני יהוה מקדשם
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו ליהוה לעלה לרצנכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם ואיש כי יקריב זבח שלמים ליהוה לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה ליהוה ואשה לא תתנו מהם על המזבח ליהוה ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ליהוה ובארצכם לא תעשו ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם
{{סס}}וידבר יהוה אל משה לאמר שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד וכי תזבחו זבח תודה ליהוה לרצנכם תזבחו ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו עד בקר אני יהוה ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני יהוה ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי יהוה אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש כל מלאכה לא תעשו שבת הוא ליהוה בכל מושבתיכם
{{פפ}}
אלה מועדי יהוה מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח ליהוה ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות ליהוה שבעת ימים מצות תאכלו ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם אשה ליהוה שבעת ימים ביום השביעי מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן והניף את העמר לפני יהוה לרצנכם ממחרת השבת יניפנו הכהן ועשיתם ביום הניפכם את העמר כבש תמים בן שנתו לעלה ליהוה ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה בשמן אשה ליהוה ריח ניחח ונסכה יין רביעת ההין ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם
{{סס}}וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה ליהוה ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים ליהוה והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימם בני שנה ופר בן בקר אחד ואילם שנים יהיו עלה ליהוה ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחח ליהוה ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים והניף הכהן אתם על לחם הבכרים תנופה לפני יהוה על שני כבשים קדש יהיו ליהוה לכהן וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו חקת עולם בכל מושבתיכם לדרתיכם ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני יהוה אלהיכם
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם אשה ליהוה
{{סס}}וידבר יהוה אל משה לאמר אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם והקרבתם אשה ליהוה וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפרים הוא לכפר עליכם לפני יהוה אלהיכם כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים ליהוה ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו שבעת ימים תקריבו אשה ליהוה ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה ליהוה עצרת הוא כל מלאכת עבדה לא תעשו אלה מועדי יהוה אשר תקראו אתם מקראי קדש להקריב אשה ליהוה עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו מלבד שבתת יהוה ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכם אשר תתנו ליהוה אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג יהוה שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני יהוה אלהיכם שבעת ימים וחגתם אתו חג ליהוה שבעת ימים בשנה חקת עולם לדרתיכם בחדש השביעי תחגו אתו בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם וידבר משה את מעדי יהוה אל בני ישראל
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד בקר לפני יהוה תמיד חקת עולם לדרתיכם על המנרה הטהרה יערך את הנרות לפני יהוה תמיד
{{פפ}}
ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות שני עשרנים יהיה החלה האחת ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר לפני יהוה ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה ליהוה ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני יהוה תמיד מאת בני ישראל ברית עולם והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדש כי קדש קדשים הוא לו מאשי יהוה חק עולם
{{סס}}ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אתו אל משה ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן ויניחהו במשמר לפרש להם על פי יהוה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה וסמכו כל השמעים את ידיהם על ראשו ורגמו אתו כל העדה ואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו ונקב שם יהוה מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה כגר כאזרח בנקבו שם יומת ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני יהוה אלהיכם וידבר משה אל בני ישראל ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה וירגמו אתו אבן ובני ישראל עשו כאשר צוה יהוה את משה
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|בהר}}וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל
{{סס}}וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה תאכלו ישן והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ
{{סס}}כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו ואם לא מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו
{{סס}}ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר {{כו&quot;ק-אותיות|לא|לו}} חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם
{{סס}}וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים
{{סס}}וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך
{{סס}}וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם לא תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני יהוה אלהיכם את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני יהוה
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|בחקתי}}אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימתי את בריתי אתכם ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות
{{פפ}}
ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין רדף אתכם ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם ושברתי את גאון עזכם ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה ותם לריק כחכם ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בקרי והכיתי אתכם גם אני שבע על חטאתיכם והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית ונאספתם אל עריכם ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו
{{סס}}ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם ואכלתם בשר בניכם ובשר בנתיכם תאכלו והשמדתי את במתיכם והכרתי את חמניכם ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם וגעלה נפשי אתכם ונתתי את עריכם חרבה והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה אז תרצה הארץ את שבתתיה כל ימי השמה ואתם בארץ איביכם אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה כל ימי השמה תשבת את אשר לא שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נדף ונסו מנסת חרב ונפלו ואין רדף וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורדף אין ולא תהיה לכם תקומה לפני איביכם ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם והנשארים בכם ימקו בעונם בארצת איביכם ואף בעונת אבתם אתם ימקו והתודו את עונם ואת עון אבתם במעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי בקרי אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת חקתי געלה נפשם ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני יהוה אלהיהם וזכרתי להם ברית ראשנים אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלהים אני יהוה אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן יהוה בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יפלא נדר בערכך נפשת ליהוה והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל הקדש ואם נקבה הוא והיה ערכך שלשים שקל ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים ואם מבן חדש ועד בן חמש שנים והיה ערכך הזכר חמשה שקלים כסף ולנקבה ערכך שלשת שקלים כסף ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר והיה ערכך חמשה עשר שקל ולנקבה עשרה שקלים ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן
{{סס}}ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן ליהוה כל אשר יתן ממנו ליהוה יהיה קדש לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליהוה והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אתה בין טוב ובין רע כערכך הכהן כן יהיה ואם גאל יגאלנה ויסף חמישתו על ערכך ואיש כי יקדש את ביתו קדש ליהוה והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו ואם משדה אחזתו יקדיש איש ליהוה והיה ערכך לפי זרעו זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף אם משנת היבל יקדיש שדהו כערכך יקום ואם אחר היבל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרת עד שנת היבל ונגרע מערכך ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד והיה השדה בצאתו ביבל קדש ליהוה כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחזתו יקדיש ליהוה וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היבל ונתן את הערכך ביום ההוא קדש ליהוה בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחזת הארץ וכל ערכך יהיה בשקל הקדש עשרים גרה יהיה השקל אך בכור אשר יבכר ליהוה בבהמה לא יקדיש איש אתו אם שור אם שה ליהוה הוא ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך אך כל חרם אשר יחרם איש ליהוה מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל כל חרם קדש קדשים הוא ליהוה כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ ליהוה הוא קדש ליהוה ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יסף עליו וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש ליהוה לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל אלה המצות אשר צוה יהוה את משה אל בני ישראל בהר סיני
{{פפ}}
{{פפ}}
{{פפ}}
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|במדבר}}וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל תפקדו אתם לצבאתם אתה ואהרן ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבתיו הוא ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם לראובן אליצור בן שדיאור לשמעון שלמיאל בן צורישדי ליהודה נחשון בן עמינדב ליששכר נתנאל בן צוער לזבולן אליאב בן חלן לבני יוסף לאפרים אלישמע בן עמיהוד למנשה גמליאל בן פדהצור לבנימן אבידן בן גדעני לדן אחיעזר בן עמישדי לאשר פגעיאל בן עכרן לגד אליסף בן דעואל לנפתלי אחירע בן עינן אלה {{כו&quot;ק-אותיות|קריאי|קרואי}} העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמת{{קק|{{הערה|בספרי ספרד ואשכנז בשמות}}}} ואת כל העדה הקהילו באחד לחדש השני ויתילדו על משפחתם לבית אבתם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה לגלגלתם כאשר צוה יהוה את משה ויפקדם במדבר סיני
{{סס}}ויהיו בני ראובן בכר ישראל תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמות לגלגלתם כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא פקדיהם למטה ראובן ששה וארבעים אלף וחמש מאות
{{פפ}}
לבני שמעון תולדתם למשפחתם לבית אבתם פקדיו במספר שמות לגלגלתם כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא פקדיהם למטה שמעון תשעה וחמשים אלף ושלש מאות
{{פפ}}
לבני גד תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא פקדיהם למטה גד חמשה וארבעים אלף ושש מאות וחמשים
{{פפ}}
לבני יהודה תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא פקדיהם למטה יהודה ארבעה ושבעים אלף ושש מאות
{{פפ}}
לבני יששכר תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא פקדיהם למטה יששכר ארבעה וחמשים אלף וארבע מאות
{{פפ}}
לבני זבולן תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא פקדיהם למטה זבולן שבעה וחמשים אלף וארבע מאות
{{פפ}}
לבני יוסף לבני אפרים תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא פקדיהם למטה אפרים ארבעים אלף וחמש מאות
{{פפ}}
לבני מנשה תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא פקדיהם למטה מנשה שנים ושלשים אלף ומאתים
{{פפ}}
לבני בנימן תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא פקדיהם למטה בנימן חמשה ושלשים אלף וארבע מאות
{{פפ}}
לבני דן תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא פקדיהם למטה דן שנים וששים אלף ושבע מאות
{{פפ}}
לבני אשר תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא פקדיהם למטה אשר אחד וארבעים אלף וחמש מאות
{{פפ}}
בני נפתלי תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא פקדיהם למטה נפתלי שלשה וחמשים אלף וארבע מאות
{{פפ}}
אלה הפקדים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל שנים עשר איש איש אחד לבית אבתיו היו ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבתם מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל ויהיו כל הפקדים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים והלוים למטה אבתם לא התפקדו בתוכם
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר אך את מטה לוי לא תפקד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל ואתה הפקד את הלוים על משכן העדת ועל כל כליו ועל כל אשר לו המה ישאו את המשכן ואת כל כליו והם ישרתהו וסביב למשכן יחנו ובנסע המשכן יורידו אתו הלוים ובחנת המשכן יקימו אתו הלוים והזר הקרב יומת וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאתם והלוים יחנו סביב למשכן העדת ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יהוה את משה כן עשו
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו והחנים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאתם ונשיא לבני יהודה נחשון בן עמינדב וצבאו ופקדיהם ארבעה ושבעים אלף ושש מאות והחנים עליו מטה יששכר ונשיא לבני יששכר נתנאל בן צוער וצבאו ופקדיו ארבעה וחמשים אלף וארבע מאות מטה זבולן ונשיא לבני זבולן אליאב בן חלן וצבאו ופקדיו שבעה וחמשים אלף וארבע מאות כל הפקדים למחנה יהודה מאת אלף ושמנים אלף וששת אלפים וארבע מאות לצבאתם ראשנה יסעו
{{סס}}דגל מחנה ראובן תימנה לצבאתם ונשיא לבני ראובן אליצור בן שדיאור וצבאו ופקדיו ששה וארבעים אלף וחמש מאות והחונם עליו מטה שמעון ונשיא לבני שמעון שלמיאל בן צורישדי וצבאו ופקדיהם תשעה וחמשים אלף ושלש מאות ומטה גד ונשיא לבני גד אליסף בן רעואל וצבאו ופקדיהם חמשה וארבעים אלף ושש מאות וחמשים כל הפקדים למחנה ראובן מאת אלף ואחד וחמשים אלף וארבע מאות וחמשים לצבאתם ושנים יסעו
{{סס}}ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנת כאשר יחנו כן יסעו איש על ידו לדגליהם
{{סס}}דגל מחנה אפרים לצבאתם ימה ונשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד וצבאו ופקדיהם ארבעים אלף וחמש מאות ועליו מטה מנשה ונשיא לבני מנשה גמליאל בן פדהצור וצבאו ופקדיהם שנים ושלשים אלף ומאתים ומטה בנימן ונשיא לבני בנימן אבידן בן גדעני וצבאו ופקדיהם חמשה ושלשים אלף וארבע מאות כל הפקדים למחנה אפרים מאת אלף ושמנת אלפים ומאה לצבאתם ושלשים יסעו
{{סס}}דגל מחנה דן צפנה לצבאתם ונשיא לבני דן אחיעזר בן עמישדי וצבאו ופקדיהם שנים וששים אלף ושבע מאות והחנים עליו מטה אשר ונשיא לבני אשר פגעיאל בן עכרן וצבאו ופקדיהם אחד וארבעים אלף וחמש מאות ומטה נפתלי ונשיא לבני נפתלי אחירע בן עינן וצבאו ופקדיהם שלשה וחמשים אלף וארבע מאות כל הפקדים למחנה דן מאת אלף ושבעה וחמשים אלף ושש מאות לאחרנה יסעו לדגליהם
{{פפ}}
אלה פקודי בני ישראל לבית אבתם כל פקודי המחנת לצבאתם שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים והלוים לא התפקדו בתוך בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יהוה את משה כן חנו לדגליהם וכן נסעו איש למשפחתיו על בית אבתיו
{{פפ}}
ואלה תולדת אהרן ומשה ביום דבר יהוה את משה בהר סיני ואלה שמות בני אהרן הבכר נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר אלה שמות בני אהרן הכהנים המשחים אשר מלא ידם לכהן וימת נדב ואביהוא לפני יהוה בהקרבם אש זרה לפני יהוה במדבר סיני ובנים לא היו להם ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר הקרב את מטה לוי והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה לפני אהל מועד לעבד את עבדת המשכן ושמרו את כל כלי אהל מועד ואת משמרת בני ישראל לעבד את עבדת המשכן ונתתה את הלוים לאהרן ולבניו נתונם נתונם המה לו מאת בני ישראל ואת אהרן ואת בניו תפקד ושמרו את כהנתם והזר הקרב יומת
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים כי לי כל בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני יהוה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה במדבר סיני לאמר פקד את בני לוי לבית אבתם למשפחתם כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם ויפקד אתם משה על פי יהוה כאשר צוה ויהיו אלה בני לוי בשמתם גרשון וקהת ומררי ואלה שמות בני גרשון למשפחתם לבני ושמעי ובני קהת למשפחתם עמרם ויצהר חברון ועזיאל ובני מררי למשפחתם מחלי ומושי אלה הם משפחת הלוי לבית אבתם לגרשון משפחת הלבני ומשפחת השמעי אלה הם משפחת הגרשני פקדיהם במספר כל זכר מבן חדש ומעלה פקדיהם שבעת אלפים וחמש מאות משפחת הגרשני אחרי המשכן יחנו ימה ונשיא בית אב לגרשני אליסף בן לאל ומשמרת בני גרשון באהל מועד המשכן והאהל מכסהו ומסך פתח אהל מועד וקלעי החצר ואת מסך פתח החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב ואת מיתריו לכל עבדתו
{{סס}}ולקהת משפחת העמרמי ומשפחת היצהרי ומשפחת החברני ומשפחת העזיאלי אלה הם משפחת הקהתי במספר כל זכר מבן חדש ומעלה שמנת אלפים ושש מאות שמרי משמרת הקדש משפחת בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה ונשיא בית אב למשפחת הקהתי אליצפן בן עזיאל ומשמרתם הארן והשלחן והמנרה והמזבחת וכלי הקדש אשר ישרתו בהם והמסך וכל עבדתו ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן פקדת שמרי משמרת הקדש למררי משפחת המחלי ומשפחת המושי אלה הם משפחת מררי ופקדיהם במספר כל זכר מבן חדש ומעלה ששת אלפים ומאתים ונשיא בית אב למשפחת מררי צוריאל בן אביחיל על ירך המשכן יחנו צפנה ופקדת משמרת בני מררי קרשי המשכן ובריחיו ועמדיו ואדניו וכל כליו וכל עבדתו ועמדי החצר סביב ואדניהם ויתדתם ומיתריהם והחנים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שמרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל והזר הקרב יומת כל פקודי הלוים אשר פקד משה {{מ:אות מנוקדת|וׄאׄהׄרׄןׄ}} על פי יהוה למשפחתם כל זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה פקד כל בכר זכר לבני ישראל מבן חדש ומעלה ושא את מספר שמתם ולקחת את הלוים לי אני יהוה תחת כל בכר בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת כל בכור בבהמת בני ישראל ויפקד משה כאשר צוה יהוה אתו את כל בכור בבני ישראל ויהי כל בכור זכר במספר שמת מבן חדש ומעלה לפקדיהם שנים ועשרים אלף שלשה ושבעים ומאתים
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר קח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת בהמתם והיו לי הלוים אני יהוה ואת פדויי השלשה והשבעים והמאתים העדפים על הלוים מבכור בני ישראל ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת בשקל הקדש תקח עשרים גרה השקל ונתתה הכסף לאהרן ולבניו פדויי העדפים בהם ויקח משה את כסף הפדיום מאת העדפים על פדויי הלוים מאת בכור בני ישראל לקח את הכסף חמשה וששים ושלש מאות ואלף בשקל הקדש ויתן משה את כסף הפדים לאהרן ולבניו על פי יהוה כאשר צוה יהוה את משה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי למשפחתם לבית אבתם מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל בא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד זאת עבדת בני קהת באהל מועד קדש הקדשים ובא אהרן ובניו בנסע המחנה והורדו את פרכת המסך וכסו בה את ארן העדת ונתנו עליו כסוי עור תחש ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה ושמו בדיו ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת ונתנו עליו את הקערת ואת הכפת ואת המנקית ואת קשות הנסך ולחם התמיד עליו יהיה ופרשו עליהם בגד תולעת שני וכסו אתו במכסה עור תחש ושמו את בדיו ולקחו בגד תכלת וכסו את מנרת המאור ואת נרתיה ואת מלקחיה ואת מחתתיה ואת כל כלי שמנה אשר ישרתו לה בהם ונתנו אתה ואת כל כליה אל מכסה עור תחש ונתנו על המוט ועל מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת וכסו אתו במכסה עור תחש ושמו את בדיו ולקחו את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש ונתנו אל בגד תכלת וכסו אותם במכסה עור תחש ונתנו על המוט ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן ונתנו עליו את כל כליו אשר ישרתו עליו בהם את המחתת את המזלגת ואת היעים ואת המזרקת כל כלי המזבח ופרשו עליו כסוי עור תחש ושמו בדיו וכלה אהרן ובניו לכסת את הקדש ואת כל כלי הקדש בנסע המחנה ואחרי כן יבאו בני קהת לשאת ולא יגעו אל הקדש ומתו אלה משא בני קהת באהל מועד ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה פקדת כל המשכן וכל אשר בו בקדש ובכליו
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי מתוך הלוים וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו בגשתם את קדש הקדשים אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש איש על עבדתו ואל משאו ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|נשא}}וידבר יהוה אל משה לאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבתם למשפחתם מבן שלשים שנה ומעלה עד בן חמשים שנה תפקד אותם כל הבא לצבא צבא לעבד עבדה באהל מועד זאת עבדת משפחת הגרשני לעבד ולמשא ונשאו את יריעת המשכן ואת אהל מועד מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה ואת מסך פתח אהל מועד ואת קלעי החצר ואת מסך פתח שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב ואת מיתריהם ואת כל כלי עבדתם ואת כל אשר יעשה להם ועבדו על פי אהרן ובניו תהיה כל עבדת בני הגרשני לכל משאם ולכל עבדתם ופקדתם עלהם במשמרת את כל משאם זאת עבדת משפחת בני הגרשני באהל מועד ומשמרתם ביד איתמר בן אהרן הכהן
{{סס}}בני מררי למשפחתם לבית אבתם תפקד אתם מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה תפקדם כל הבא לצבא לעבד את עבדת אהל מועד וזאת משמרת משאם לכל עבדתם באהל מועד קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו ועמודי החצר סביב ואדניהם ויתדתם ומיתריהם לכל כליהם ולכל עבדתם ובשמת תפקדו את כלי משמרת משאם זאת עבדת משפחת בני מררי לכל עבדתם באהל מועד ביד איתמר בן אהרן הכהן ויפקד משה ואהרן ונשיאי העדה את בני הקהתי למשפחתם ולבית אבתם מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לצבא לעבדה באהל מועד ויהיו פקדיהם למשפחתם אלפים שבע מאות וחמשים אלה פקודי משפחת הקהתי כל העבד באהל מועד אשר פקד משה ואהרן על פי יהוה ביד משה
{{סס}}ופקודי בני גרשון למשפחותם ולבית אבתם מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לצבא לעבדה באהל מועד ויהיו פקדיהם למשפחתם לבית אבתם אלפים ושש מאות ושלשים אלה פקודי משפחת בני גרשון כל העבד באהל מועד אשר פקד משה ואהרן על פי יהוה ופקודי משפחת בני מררי למשפחתם לבית אבתם מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לצבא לעבדה באהל מועד ויהיו פקדיהם למשפחתם שלשת אלפים ומאתים אלה פקודי משפחת בני מררי אשר פקד משה ואהרן על פי יהוה ביד משה כל הפקדים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל את הלוים למשפחתם ולבית אבתם מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבד עבדת עבדה ועבדת משא באהל מועד ויהיו פקדיהם שמנת אלפים וחמש מאות ושמנים על פי יהוה פקד אותם ביד משה איש איש על עבדתו ועל משאו ופקדיו אשר צוה יהוה את משה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שכן בתוכם ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למחנה כאשר דבר יהוה אל משה כן עשו בני ישראל
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל ביהוה ואשמה הנפש ההוא והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב ליהוה לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר יתן לכהן לו יהיה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה והוא לא נתפשה ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון והקריב אתה הכהן והעמדה לפני יהוה ולקח הכהן מים קדשים בכלי חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים והעמיד הכהן את האשה לפני יהוה ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן יהוה אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך בתת יהוה את ירכך נפלת ואת בטנך צבה ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה אמן אמן וכתב את האלת האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים והשקה את האשה את מי המרים המאררים ובאו בה המים המאררים למרים ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאת והניף את המנחה לפני יהוה והקריב אתה אל המזבח וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה ואחר ישקה את האשה את המים והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה ואם לא נטמאה האשה וטהרה הוא ונקתה ונזרעה זרע זאת תורת הקנאת אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והעמיד את האשה לפני יהוה ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת ונקה האיש מעון והאשה ההוא תשא את עונה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר ליהוה מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר ליהוה קדש יהיה גדל פרע שער ראשו כל ימי הזירו ליהוה על נפש מת לא יבא לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא יטמא להם במתם כי נזר אלהיו על ראשו כל ימי נזרו קדש הוא ליהוה וכי ימות מת עליו בפתע פתאם וטמא ראש נזרו וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו וביום השמיני יבא שתי תרים או שני בני יונה אל הכהן אל פתח אהל מועד ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא והזיר ליהוה את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם והימים הראשנים יפלו כי טמא נזרו וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אתו אל פתח אהל מועד והקריב את קרבנו ליהוה כבש בן שנתו תמים אחד לעלה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים וסל מצות סלת חלת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן ומנחתם ונסכיהם והקריב הכהן לפני יהוה ועשה את חטאתו ואת עלתו ואת האיל יעשה זבח שלמים ליהוה על סל המצות ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים ולקח הכהן את הזרע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו והניף אותם הכהן תנופה לפני יהוה קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה ואחר ישתה הנזיר יין זאת תורת הנזיר אשר ידר קרבנו ליהוה על נזרו מלבד אשר תשיג ידו כפי נדרו אשר ידר כן יעשה על תורת נזרו
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם
{{סס}}יברכך יהוה וישמרך{{ססס}}יאר יהוה פניו אליך ויחנך{{ססס}}ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום
{{סס}}ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם
{{סס}}ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו ויקדש אתו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשחם ויקדש אתם ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבתם הם נשיאי המטת הם העמדים על הפקדים ויביאו את קרבנם לפני יהוה שש עגלת צב ושני עשר בקר עגלה על שני הנשאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן ויאמר יהוה אל משה לאמר קח מאתם והיו לעבד את עבדת אהל מועד ונתתה אותם אל הלוים איש כפי עבדתו ויקח משה את העגלת ואת הבקר ויתן אותם אל הלוים את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון כפי עבדתם ואת ארבע העגלת ואת שמנת הבקר נתן לבני מררי כפי עבדתם ביד איתמר בן אהרן הכהן ולבני קהת לא נתן כי עבדת הקדש עלהם בכתף ישאו ויקריבו הנשאים את חנכת המזבח ביום המשח אתו ויקריבו הנשיאם את קרבנם לפני המזבח ויאמר יהוה אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם לחנכת המזבח
{{סס}}ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה וקרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן נחשון בן עמינדב
{{פפ}}
ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר הקרב את קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן נתנאל בן צוער
{{פפ}}
ביום השלישי נשיא לבני זבולן אליאב בן חלן קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן אליאב בן חלן
{{פפ}}
ביום הרביעי נשיא לבני ראובן אליצור בן שדיאור קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן אליצור בן שדיאור
{{פפ}}
ביום החמישי נשיא לבני שמעון שלמיאל בן צורישדי קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן שלמיאל בן צורישדי
{{פפ}}
ביום הששי נשיא לבני גד אליסף בן דעואל קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן אליסף בן דעואל
{{פפ}}
ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן אלישמע בן עמיהוד
{{פפ}}
ביום השמיני נשיא לבני מנשה גמליאל בן פדהצור קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן גמליאל בן פדהצור
{{פפ}}
ביום התשיעי נשיא לבני בנימן אבידן בן גדעני קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן אבידן בן גדעני
{{פפ}}
ביום העשירי נשיא לבני דן אחיעזר בן עמישדי קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן אחיעזר בן עמישדי
{{פפ}}
ביום עשתי עשר יום נשיא לבני אשר פגעיאל בן עכרן קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן פגעיאל בן עכרן
{{פפ}}
ביום שנים עשר יום נשיא לבני נפתלי אחירע בן עינן קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן אחירע בן עינן
{{פפ}}
זאת חנכת המזבח ביום המשח אתו מאת נשיאי ישראל קערת כסף שתים עשרה מזרקי כסף שנים עשר כפות זהב שתים עשרה שלשים ומאה הקערה האחת כסף ושבעים המזרק האחד כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקדש כפות זהב שתים עשרה מלאת קטרת עשרה עשרה הכף בשקל הקדש כל זהב הכפות עשרים ומאה כל הבקר לעלה שנים עשר פרים אילם שנים עשר כבשים בני שנה שנים עשר ומנחתם ושעירי עזים שנים עשר לחטאת וכל בקר זבח השלמים עשרים וארבעה פרים אילם ששים עתדים ששים כבשים בני שנה ששים זאת חנכת המזבח אחרי המשח אתו ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארן העדת מבין שני הכרבים וידבר אליו
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|בהעלתך}}וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה יהוה את משה וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה הוא כמראה אשר הראה יהוה את משה כן עשה את המנרה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אתם וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם וכבסו בגדיהם והטהרו ולקחו פר בן בקר ומנחתו סלת בלולה בשמן ופר שני בן בקר תקח לחטאת והקרבת את הלוים לפני אהל מועד והקהלת את כל עדת בני ישראל והקרבת את הלוים לפני יהוה וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים והניף אהרן את הלוים תנופה לפני יהוה מאת בני ישראל והיו לעבד את עבדת יהוה והלוים יסמכו את ידיהם על ראש הפרים ועשה את האחד חטאת ואת האחד עלה ליהוה לכפר על הלוים והעמדת את הלוים לפני אהרן ולפני בניו והנפת אתם תנופה ליהוה והבדלת את הלוים מתוך בני ישראל והיו לי הלוים ואחרי כן יבאו הלוים לעבד את אהל מועד וטהרת אתם והנפת אתם תנופה כי נתנים נתנים המה לי מתוך בני ישראל תחת פטרת כל רחם בכור כל מבני ישראל לקחתי אתם לי כי לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אתם לי ואקח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש ויעש משה ואהרן וכל עדת בני ישראל ללוים ככל אשר צוה יהוה את משה ללוים כן עשו להם בני ישראל ויתחטאו הלוים ויכבסו בגדיהם וינף אהרן אתם תנופה לפני יהוה ויכפר עליהם אהרן לטהרם ואחרי כן באו הלוים לעבד את עבדתם באהל מועד לפני אהרן ולפני בניו כאשר צוה יהוה את משה על הלוים כן עשו להם
{{סס}}וידבר יהוה אל משה לאמר זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת אהל מועד ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבדה ולא יעבד עוד ושרת את אחיו באהל מועד לשמר משמרת ועבדה לא יעבד ככה תעשה ללוים במשמרתם
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו בארבעה עשר יום בחדש הזה בין הערבים תעשו אתו במעדו ככל חקתיו וככל משפטיו תעשו אתו וידבר משה אל בני ישראל לעשת הפסח ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בין הערבים במדבר סיני ככל אשר צוה יהוה את משה כן עשו בני ישראל ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשת הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן יהוה במעדו בתוך בני ישראל ויאמר אלהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה יהוה לכם
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך {{מ:אות מנוקדת|רחקהׄ}} לכם או לדרתיכם ועשה פסח ליהוה בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אתו על מצות ומררים יאכלהו לא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו ככל חקת הפסח יעשו אתו והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההוא מעמיה כי קרבן יהוה לא הקריב במעדו חטאו ישא האיש ההוא וכי יגור אתכם גר ועשה פסח ליהוה כחקת הפסח וכמשפטו כן יעשה חקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ
{{סס}}וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל העדת ובערב יהיה על המשכן כמראה אש עד בקר כן יהיה תמיד הענן יכסנו ומראה אש לילה ולפי העלות הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל על פי יהוה יסעו בני ישראל ועל פי יהוה יחנו כל ימי אשר ישכן הענן על המשכן יחנו ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים ושמרו בני ישראל את משמרת יהוה ולא יסעו ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי יהוה יחנו ועל פי יהוה יסעו ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר ונעלה הענן בבקר ונסעו או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו או ימים או חדש או ימים בהאריך הענן על המשכן לשכן עליו יחנו בני ישראל ולא יסעו ובהעלתו יסעו על פי יהוה יחנו ועל פי יהוה יסעו את משמרת יהוה שמרו על פי יהוה ביד משה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר עשה לך שתי חצוצרת כסף מקשה תעשה אתם והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החנים קדמה ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החנים תימנה תרועה יתקעו למסעיהם ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות והיו לכם לחקת עולם לדרתיכם וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם והרעתם בחצצרת ונזכרתם לפני יהוה אלהיכם ונושעתם מאיביכם וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם{{קק|{{הערה|בספרי ספרד ואשכנז חדשכם}}}} ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני יהוה אלהיכם
{{פפ}}
ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכן הענן במדבר פארן ויסעו בראשנה על פי יהוה ביד משה ויסע דגל מחנה בני יהודה בראשנה לצבאתם ועל צבאו נחשון בן עמינדב ועל צבא מטה בני יששכר נתנאל בן צוער ועל צבא מטה בני זבולן אליאב בן חלן והורד המשכן ונסעו בני גרשון ובני מררי נשאי המשכן ונסע דגל מחנה ראובן לצבאתם ועל צבאו אליצור בן שדיאור ועל צבא מטה בני שמעון שלמיאל בן צורישדי ועל צבא מטה בני גד אליסף בן דעואל ונסעו הקהתים נשאי המקדש והקימו את המשכן עד באם ונסע דגל מחנה בני אפרים לצבאתם ועל צבאו אלישמע בן עמיהוד ועל צבא מטה בני מנשה גמליאל בן פדהצור ועל צבא מטה בני בנימן אבידן בן גדעוני ונסע דגל מחנה בני דן מאסף לכל המחנת לצבאתם ועל צבאו אחיעזר בן עמישדי ועל צבא מטה בני אשר פגעיאל בן עכרן ועל צבא מטה בני נפתלי אחירע בן עינן אלה מסעי בני ישראל לצבאתם ויסעו
{{סס}}ויאמר משה לחבב בן רעואל המדיני חתן משה נסעים אנחנו אל המקום אשר אמר יהוה אתו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי יהוה דבר טוב על ישראל ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך ויאמר אל נא תעזב אתנו כי על כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעינים והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב יהוה עמנו והטבנו לך ויסעו מהר יהוה דרך שלשת ימים וארון ברית יהוה נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה וענן יהוה עליהם יומם בנסעם מן המחנה
{{סס}}{{נו&quot;ן הפוכה במקרא|׆}}{{ססס}}ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה יהוה ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך ובנחה יאמר שובה יהוה רבבות אלפי ישראל{{ססס}}{{נו&quot;ן הפוכה במקרא|׆}}
{{פפ}}
ויהי העם כמתאננים רע באזני יהוה וישמע יהוה ויחר אפו ותבער בם אש יהוה ותאכל בקצה המחנה ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל יהוה ותשקע האש ויקרא שם המקום ההוא תבערה כי בערה בם אש יהוה והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו וישמע משה את העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו ויחר אף יהוה מאד ובעיני משה רע ויאמר משה אל יהוה למה הרעת לעבדך ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם לא יום אחד תאכלון ולא יומים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה היד יהוה תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא ויצא משה וידבר אל העם את דברי יהוה ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל וירד יהוה בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם יהוה נביאים כי יתן יהוה את רוחו עליהם ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל ורוח נסע מאת יהוה ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מאד ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות
{{פפ}}
ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח ויאמרו הרק אך במשה דבר יהוה הלא גם בנו דבר וישמע יהוה והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה
{{סס}}ויאמר יהוה פתאם אל משה ואל אהרן ואל מרים צאו שלשתכם אל אהל מועד ויצאו שלשתם וירד יהוה בעמוד ענן ויעמד פתח האהל ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם ויאמר שמעו נא דברי אם יהיה נביאכם יהוה במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת יהוה יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה ויחר אף יהוה בם וילך והענן סר מעל האהל והנה מרים מצרעת כשלג ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת ויאמר אהרן אל משה בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו ויצעק משה אל יהוה לאמר אל נא רפא נא לה
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|שלח}}וידבר יהוה אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי יהוה כלם אנשים ראשי בני ישראל המה ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן זכור למטה שמעון שפט בן חורי למטה יהודה כלב בן יפנה למטה יששכר יגאל בן יוסף למטה אפרים הושע בן נון למטה בנימן פלטי בן רפוא למטה זבולן גדיאל בן סודי למטה יוסף למטה מנשה גדי בן סוסי למטה דן עמיאל בן גמלי למטה אשר סתור בן מיכאל למטה נפתלי נחבי בן ופסי למטה גד גאואל בן מכי אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושע וישלח אתם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אלהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי בכורי ענבים ויעלו ויתרו את הארץ ממדבר צן עד רחב לבא חמת ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן הרמנים ומן התאנים למקום ההוא קרא נחל אשכול על אדות האשכול אשר כרתו משם בני ישראל וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל אל מדבר פארן קדשה וישיבו אתם דבר ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו ויציאו דבת הארץ אשר תרו אתה אל בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו ולמה יהוה מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד אם חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש אך ביהוה אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל תיראם ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל מועד אל כל בני ישראל
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו ויאמר משה אל יהוה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה יהוה בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר מבלתי יכלת יהוה להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר ועתה {{מ:אות-ג|י}}גדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר יהוה ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה ויאמר יהוה סלחתי כדברך ואולם חי אני וימלא כבוד יהוה את כל הארץ כי כל האנשים הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי אמר אלהם חי אני נאם יהוה אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי אם אתם תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי אני יהוה דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישבו {{כו&quot;ק-אותיות|וילונו|וילינו}} עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני יהוה ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם ההלכים לתור את הארץ וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל ויתאבלו העם מאד וישכמו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר יהוה כי חטאנו ויאמר משה למה זה אתם עברים את פי יהוה והוא לא תצלח אל תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי יהוה ולא יהיה יהוה עמכם ויעפלו לעלות אל ראש ההר וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל ארץ מושבתיכם אשר אני נתן לכם ועשיתם אשה ליהוה עלה או זבח לפלא נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח ליהוה מן הבקר או מן הצאן והקריב המקריב קרבנו ליהוה מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העלה או לזבח לכבש האחד או לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרנים בלולה בשמן שלשית ההין ויין לנסך שלשית ההין תקריב ריח ניחח ליהוה וכי תעשה בן בקר עלה או זבח לפלא נדר או שלמים ליהוה והקריב על בן הבקר מנחה סלת שלשה עשרנים בלול בשמן חצי ההין ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח ניחח ליהוה ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או לשה בכבשים או בעזים כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד כמספרם כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אשה ריח ניחח ליהוה וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדרתיכם ועשה אשה ריח ניחח ליהוה כאשר תעשו כן יעשה הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר חקת עולם לדרתיכם ככם כגר יהיה לפני יהוה תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה ליהוה ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אתה מראשית ערסתיכם תתנו ליהוה תרומה לדרתיכם
{{סס}}וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה אשר דבר יהוה אל משה את כל אשר צוה יהוה אליכם ביד משה מן היום אשר צוה יהוה והלאה לדרתיכם והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח ליהוה ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם כי שגגה הוא והם הביאו את קרבנם אשה ליהוה וחטאתם לפני יהוה על שגגתם ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה
{{סס}}ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת וכפר הכהן על הנפש השגגת בחטאה בשגגה לפני יהוה לכפר עליו ונסלח לו האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את יהוה הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה כי דבר יהוה בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה
{{פפ}}
ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקשש עצים ביום השבת ויקריבו אתו המצאים אתו מקשש עצים אל משה ואל אהרן ואל כל העדה ויניחו אתו במשמר כי לא פרש מה יעשה לו
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה מות יומת האיש רגום אתו באבנים כל העדה מחוץ למחנה ויציאו אתו כל העדה אל מחוץ למחנה וירגמו אתו באבנים וימת כאשר צוה יהוה את משה
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות יהוה ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלהיכם אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה אלהיכם
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|קרח}}ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם יהוה ומדוע תתנשאו על קהל יהוה וישמע משה ויפל על פניו וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע יהוה את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני יהוה מחר והיה האיש אשר יבחר יהוה הוא הקדוש רב לכם בני לוי ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את עבדת משכן יהוה ולעמד לפני העדה לשרתם ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי אתך ובקשתם גם כהנה לכן אתה וכל עדתך הנעדים על יהוה ואהרן מה הוא כי {{כו&quot;ק-אותיות|תלונו|תלינו}} עליו וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה ויחר למשה מאד ויאמר אל יהוה אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני יהוה אתה והם ואהרן מחר וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת והקרבתם לפני יהוה איש מחתתו חמשים ומאתים מחתת ואתה ואהרן איש מחתתו ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטרת ויעמדו פתח אהל מועד ומשה ואהרן ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד וירא כבוד יהוה אל כל העדה
{{סס}}וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף
{{סס}}וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל העדה לאמר העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם מסביב ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם ויאמר משה בזאת תדעון כי יהוה שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם לא יהוה שלחני ואם בריאה יברא יהוה ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את יהוה ויהי ככלתו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל וכל ישראל אשר סביבתיהם נסו לקלם כי אמרו פן תבלענו הארץ ואש יצאה מאת יהוה ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת
{{סס}}וידבר יהוה אל משה לאמר אמר אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את המחתת מבין השרפה ואת האש זרה הלאה כי קדשו את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי הקריבם לפני יהוה ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים וירקעום צפוי למזבח זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני יהוה ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר יהוה ביד משה לו
{{פפ}}
וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המתם את עם יהוה ויהי בהקהל העדה על משה ועל אהרן ויפנו אל אהל מועד והנה כסהו הענן וירא כבוד יהוה ויבא משה ואהרן אל פני אהל מועד
{{סס}}וידבר יהוה אל משה לאמר הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על פניהם ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני יהוה החל הנגף ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת ויכפר על העם ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות מלבד המתים על דבר קרח וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאהם לבית אבתם שנים עשר מטות איש את שמו תכתב על מטהו ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי כי מטה אחד לראש בית אבותם והנחתם באהל מועד לפני העדות אשר אועד לכם שמה והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשכתי מעלי את תלנות בני ישראל אשר הם מלינם עליכם וידבר משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבתם שנים עשר מטות ומטה אהרן בתוך מטותם וינח משה את המטת לפני יהוה באהל העדת ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים ויצא משה את כל המטת מלפני יהוה אל כל בני ישראל ויראו ויקחו איש מטהו
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי ותכל תלונתם מעלי ולא ימתו ויעש משה כאשר צוה יהוה אתו כן עשה
{{פפ}}
ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו כל הקרב הקרב אל משכן יהוה ימות האם תמנו לגוע
{{סס}}ויאמר יהוה אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהנתכם וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך ואתה ובניך אתך לפני אהל העדת ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימתו גם הם גם אתם ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד לכל עבדת האהל וזר לא יקרב אליכם ושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל לכם מתנה נתנים ליהוה לעבד את עבדת אהל מועד ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבדת מתנה אתן את כהנתכם והזר הקרב יומת
{{פפ}}
וידבר יהוה אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך הוא ולבניך בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אתו קדש יהיה לך וזה לך תרומת מתנם לכל תנופת בני ישראל לך נתתים ולבניך ולבנתיך אתך לחק עולם כל טהור בביתך יאכל אתו כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו ליהוה לך נתתים בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו ליהוה לך יהיה כל טהור בביתך יאכלנו כל חרם בישראל לך יהיה כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו ליהוה באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח ליהוה ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל ליהוה נתתי לך ולבניך ולבנתיך אתך לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני יהוה לך ולזרעך אתך ויאמר יהוה אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל
{{סס}}ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבדתם אשר הם עבדים את עבדת אהל מועד ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד לשאת חטא למות ועבד הלוי הוא את עבדת אהל מועד והם ישאו עונם חקת עולם לדרתיכם ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו ליהוה תרומה נתתי ללוים לנחלה על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר ואל הלוים תדבר ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמתם ממנו תרומת יהוה מעשר מן המעשר ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב כן תרימו גם אתם תרומת יהוה מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת יהוה לאהרן הכהן מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת יהוה מכל חלבו את מקדשו ממנו ואמרת אלהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גרן וכתבואת יקב ואכלתם אתו בכל מקום אתם וביתכם כי שכר הוא לכם חלף עבדתכם באהל מועד ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|חקת}}וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה אשר צוה יהוה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על ונתתם אתה אל אלעזר הכהן והוציא אתה אל מחוץ למחנה ושחט אתה לפניו ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה שבע פעמים ושרף את הפרה לעיניו את ערה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרף ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שרפת הפרה וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים ואחר יבא אל המחנה וטמא הכהן עד הערב והשרף אתה יכבס בגדיו במים ורחץ בשרו במים וטמא עד הערב ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת הוא וכבס האסף את אפר הפרה את בגדיו וטמא עד הערב והיתה לבני ישראל ולגר הגר בתוכם לחקת עולם הנגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן יהוה טמא ונכרתה הנפש ההוא מישראל כי מי נדה לא זרק עליו טמא יהיה עוד טמאתו בו זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ימים ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם ועל הנגע בעצם או בחלל או במת או בקבר והזה הטהר על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל כי את מקדש יהוה טמא מי נדה לא זרק עליו טמא הוא והיתה להם לחקת עולם ומזה מי הנדה יכבס בגדיו והנגע במי הנדה יטמא עד הערב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנגעת תטמא עד הערב
{{פפ}}
ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן וירב העם עם משה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני יהוה ולמה הבאתם את קהל יהוה אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו ולמה העליתנו ממצרים להביא אתנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם וירא כבוד יהוה אליהם
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם ויקח משה את המטה מלפני יהוה כאשר צוהו ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את יהוה ויקדש בם
{{סס}}וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו וירדו אבתינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבתינו ונצעק אל יהוה וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך נעברה נא בארצך לא נעבר בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאול עד אשר נעבר גבלך ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן בחרב אצא לקראתך ויאמרו אליו בני ישראל במסלה נעלה ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי אעברה ויאמר לא תעבר ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו ויט ישראל מעליו
{{פפ}}
ויסעו מקדש ויבאו בני ישראל כל העדה הר ההר ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום לאמר יאסף אהרן אל עמיו כי לא יבא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל על אשר מריתם את פי למי מריבה קח את אהרן ואת אלעזר בנו והעל אתם הר ההר והפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו ואהרן יאסף ומת שם ויעש משה כאשר צוה יהוה ויעלו אל הר ההר לעיני כל העדה ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש אתם את אלעזר בנו וימת אהרן שם בראש ההר וירד משה ואלעזר מן ההר ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל
{{סס}}וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי וידר ישראל נדר ליהוה ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם וישמע יהוה בקול ישראל ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם ויקרא שם המקום חרמה
{{פפ}}
ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל וישלח יהוה בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו ביהוה ובך התפלל אל יהוה ויסר מעלינו את הנחש ויתפלל משה בעד העם ויאמר יהוה אל משה עשה לך שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו וחי ויעש משה נחש נחשת וישמהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי ויסעו בני ישראל ויחנו באבת ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים במדבר אשר על פני מואב ממזרח השמש משם נסעו ויחנו בנחל זרד משם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היצא מגבל האמרי כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמרי על כן יאמר בספר מלחמת יהוה את והב בסופה ואת הנחלים ארנון ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב ומשם בארה הוא הבאר אשר אמר יהוה למשה אסף את העם ואתנה להם מים
{{סס}}אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על פני הישימן
{{פפ}}
וישלח ישראל מלאכים אל סיחן מלך האמרי לאמר אעברה בארצך לא נטה בשדה ובכרם לא נשתה מי באר בדרך המלך נלך עד אשר נעבר גבלך ולא נתן סיחן את ישראל עבר בגבלו ויאסף סיחן את כל עמו ויצא לקראת ישראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישראל ויכהו ישראל לפי חרב ויירש את ארצו מארנן עד יבק עד בני עמון כי עז גבול בני עמון ויקח ישראל את כל הערים האלה וישב ישראל בכל ערי האמרי בחשבון ובכל בנתיה כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי הוא והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו עד ארנן על כן יאמרו המשלים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי במות ארנן אוי לך מואב אבדת עם כמוש נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון ונירם אבד חשבון עד דיבן ונשים עד נפח {{מ:אות מנוקדת|אשרׄ}} עד מידבא וישב ישראל בארץ האמרי וישלח משה לרגל את יעזר וילכדו בנתיה {{כו&quot;ק-אותיות|ויירש|ויורש}} את האמרי אשר שם ויפנו ויעלו דרך הבשן ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו למלחמה אדרעי ויאמר יהוה אל משה אל תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ויכו אתו ואת בניו ואת כל עמו עד בלתי השאיר לו שריד ויירשו את ארצו ויסעו בני ישראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו
{{סס}}{{עוגן בשורה|בלק}}וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבתינו כלחך השור את ירק השדה ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההוא וישלח מלאכים אל בלעם בן בער{{קק|{{הערה|בספרי ספרד ואשכנז בעור}}}} פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו לקרא לו לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא ישב ממלי ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ויבאו אל בלעם וידברו אליו דברי בלק ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבתי אתכם דבר כאשר ידבר יהוה אלי וישבו שרי מואב עם בלעם ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך ויאמר בלעם אל האלהים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי הנה העם היצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה קבה לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם כי מאן יהוה לתתי להלך עמכם ויקומו שרי מואב ויבאו אל בלק ויאמרו מאן בלעם הלך עמנו ויסף עוד בלק שלח שרים רבים ונכבדים מאלה ויבאו אל בלעם ויאמרו לו כה אמר בלק בן צפור אל נא תמנע מהלך אלי כי כבד אכבדך מאד וכל אשר תאמר אלי אעשה ולכה נא קבה לי את העם הזה ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי יהוה אלהי לעשות קטנה או גדולה ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה מה יסף יהוה דבר עמי ויבא אלהים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו וילך עם שרי מואב ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו והוא רכב על אתנו ושני נעריו עמו ותרא האתון את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את האתון להטתה הדרך ויעמד מלאך יהוה במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה ותרא האתון את מלאך יהוה ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר ויסף להכתה ויוסף מלאך יהוה עבור ויעמד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאול ותרא האתון את מלאך יהוה ותרבץ תחת בלעם ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל ויפתח יהוה את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך ותאמר האתון אל בלעם הלוא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא ויגל יהוה את עיני בלעם וירא את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלפה בידו ויקד וישתחו לאפיו ויאמר אליו מלאך יהוה על מה הכית את אתנך זה שלוש רגלים הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי ותראני האתון ותט לפני זה שלש רגלים אולי נטתה מפני כי עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי ויאמר בלעם אל מלאך יהוה חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך ועתה אם רע בעיניך אשובה לי ויאמר מלאך יהוה אל בלעם לך עם האנשים ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אתו תדבר וילך בלעם עם שרי בלק וישמע בלק כי בא בלעם ויצא לקראתו אל עיר מואב אשר על גבול ארנן אשר בקצה הגבול ויאמר בלק אל בלעם הלא שלח שלחתי אליך לקרא לך למה לא הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך ויאמר בלעם אל בלק הנה באתי אליך עתה היכל אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלהים בפי אתו אדבר וילך בלעם עם בלק ויבאו קרית חצות ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם ולשרים אשר אתו ויהי בבקר ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים ויעש בלק כאשר דבר בלעם ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח ויאמר בלעם לבלק התיצב על עלתך ואלכה אולי יקרה יהוה לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך וילך שפי ויקר אלהים אל בלעם ויאמר אליו את שבעת המזבחת ערכתי ואעל פר ואיל במזבח וישם יהוה דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר וישב אליו והנה נצב על עלתו הוא וכל שרי מואב וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם יהוה כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו ויאמר בלק אל בלעם מה עשית לי לקב איבי לקחתיך והנה ברכת ברך ויען ויאמר הלא את אשר ישים יהוה בפי אתו אשמר לדבר ויאמר אליו בלק לך נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו משם אפס קצהו תראה וכלו לא תראה וקבנו לי משם ויקחהו שדה צפים אל ראש הפסגה ויבן שבעה מזבחת ויעל פר ואיל במזבח ויאמר אל בלק התיצב כה על עלתך ואנכי אקרה כה ויקר יהוה אל בלעם וישם דבר בפיו ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר ויבא אליו והנו נצב על עלתו ושרי מואב אתו ויאמר לו בלק מה דבר יהוה וישא משלו ויאמר קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפר לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל יהוה אלהיו עמו ותרועת מלך בו אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה ויאמר בלק אל בלעם גם קב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו ויען בלעם ויאמר אל בלק הלא דברתי אליך לאמר כל אשר ידבר יהוה אתו אעשה ויאמר בלק אל בלעם לכה נא אקחך אל מקום אחר אולי יישר בעיני האלהים וקבתו לי משם ויקח בלק את בלעם ראש הפעור הנשקף על פני הישימן ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילם ויעש בלק כאשר אמר בלעם ויעל פר ואיל במזבח וירא בלעם כי טוב בעיני יהוה לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין נאם שמע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע יהוה כארזים עלי מים יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך יהוה מכבוד ויאמר בלעם אל בלק הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דברתי לאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי יהוה לעשות טובה או רעה מלבי אשר ידבר יהוה אתו אדבר ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל וירד מיעקב והאביד שריד מעיר וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך כי אם יהיה לבער קין עד מה אשור תשבך וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל וצים מיד כתים וענו אשור וענו עבר וגם הוא עדי אבד ויקם בלעם וילך וישב למקמו וגם בלק הלך לדרכו
{{פפ}}
וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף יהוה בישראל ויאמר יהוה אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף יהוה מישראל ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|פינחס}}וידבר יהוה אל משה לאמר פינחס{{קק|{{הערה|בספרי ספרד ואשכנז נהוג לכתוב פ{{אות-ק|י}}נחס ביו&quot;ד זעירא}}}} בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום{{קק|{{הערה|בספרי ספרד ואשכנז וי&quot;ו קטיעא}}}} והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעני ושם האשה המכה המדינית כזבי בת צור ראש אמות בית אב במדין הוא
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר צרור את המדינים והכיתם אותם כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על דבר פעור ויהי אחרי המגפה
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה ואל אלעזר בן אהרן הכהן לאמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל מבן עשרים שנה ומעלה לבית אבתם כל יצא צבא בישראל וידבר משה ואלעזר הכהן אתם בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר מבן עשרים שנה ומעלה כאשר צוה יהוה את משה ובני ישראל היצאים מארץ מצרים ראובן בכור ישראל בני ראובן חנוך משפחת החנכי לפלוא משפחת הפלאי לחצרן משפחת החצרוני לכרמי משפחת הכרמי אלה משפחת הראובני ויהיו פקדיהם שלשה וארבעים אלף ושבע מאות ושלשים ובני פלוא אליאב ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם {{כו&quot;ק-אותיות|קרואי|קריאי}} העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצתם על יהוה ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת קרח במות העדה באכל האש את חמשים ומאתים איש ויהיו לנס ובני קרח לא מתו
{{סס}}בני שמעון למשפחתם לנמואל משפחת הנמואלי לימין משפחת הימיני ליכין משפחת היכיני לזרח משפחת הזרחי לשאול משפחת השאולי אלה משפחת השמעני שנים ועשרים אלף ומאתים
{{סס}}בני גד למשפחתם לצפון משפחת הצפוני לחגי משפחת החגי לשוני משפחת השוני לאזני משפחת האזני לערי משפחת הערי לארוד משפחת הארודי לאראלי משפחת האראלי אלה משפחת בני גד לפקדיהם ארבעים אלף וחמש מאות
{{סס}}בני יהודה ער ואונן וימת ער ואונן בארץ כנען ויהיו בני יהודה למשפחתם לשלה משפחת השלני לפרץ משפחת הפרצי לזרח משפחת הזרחי ויהיו בני פרץ לחצרן משפחת החצרני לחמול משפחת החמולי אלה משפחת יהודה לפקדיהם ששה ושבעים אלף וחמש מאות
{{סס}}בני יששכר למשפחתם תולע משפחת התולעי לפוה משפחת הפוני לישוב משפחת הישבי לשמרן משפחת השמרני אלה משפחת יששכר לפקדיהם ארבעה וששים אלף ושלש מאות
{{סס}}בני זבולן למשפחתם לסרד משפחת הסרדי לאלון משפחת האלני ליחלאל משפחת היחלאלי אלה משפחת הזבולני לפקדיהם ששים אלף וחמש מאות
{{סס}}בני יוסף למשפחתם מנשה ואפרים בני מנשה למכיר משפחת המכירי ומכיר הוליד את גלעד לגלעד משפחת הגלעדי אלה בני גלעד איעזר משפחת האיעזרי לחלק משפחת החלקי ואשריאל משפחת האשראלי ושכם משפחת השכמי ושמידע משפחת השמידעי וחפר משפחת החפרי וצלפחד בן חפר לא היו לו בנים כי אם בנות ושם בנות צלפחד מחלה ונעה חגלה מלכה ותרצה אלה משפחת מנשה ופקדיהם שנים וחמשים אלף ושבע מאות
{{סס}}אלה בני אפרים למשפחתם לשותלח משפחת השתלחי לבכר משפחת הבכרי לתחן משפחת התחני ואלה בני שותלח לערן משפחת הערני אלה משפחת בני אפרים לפקדיהם שנים ושלשים אלף וחמש מאות אלה בני יוסף למשפחתם
{{סס}}בני בנימן למשפחתם לבלע משפחת הבלעי לאשבל משפחת האשבלי לאחירם משפחת האחירמי לשפופם משפחת השופמי לחופם משפחת החופמי ויהיו בני בלע ארד ונעמן משפחת הארדי לנעמן משפחת הנעמי אלה בני בנימן למשפחתם ופקדיהם חמשה וארבעים אלף ושש מאות
{{סס}}אלה בני דן למשפחתם לשוחם משפחת השוחמי אלה משפחת דן למשפחתם כל משפחת השוחמי לפקדיהם ארבעה וששים אלף וארבע מאות
{{סס}}בני אשר למשפחתם לימנה משפחת הימנה לישוי משפחת הישוי לבריעה משפחת הבריעי לבני בריעה לחבר משפחת החברי למלכיאל משפחת המלכיאלי ושם בת אשר שרח אלה משפחת בני אשר לפקדיהם שלשה וחמשים אלף וארבע מאות
{{סס}}בני נפתלי למשפחתם ליחצאל משפחת היחצאלי לגוני משפחת הגוני ליצר משפחת היצרי לשלם משפחת השלמי אלה משפחת נפתלי למשפחתם ופקדיהם חמשה וארבעים אלף וארבע מאות אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף ואלף שבע מאות ושלשים
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקדיו יתן נחלתו אך בגורל יחלק את הארץ לשמות מטות אבתם ינחלו על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט
{{סס}}ואלה פקודי הלוי למשפחתם לגרשון משפחת הגרשני לקהת משפחת הקהתי למררי משפחת המררי אלה משפחת לוי משפחת הלבני משפחת החברני משפחת המחלי משפחת המושי משפחת הקרחי וקהת הולד את עמרם ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה אתה ללוי במצרים ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחתם ויולד לאהרן את נדב ואת אביהוא את אלעזר ואת איתמר וימת נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה לפני יהוה ויהיו פקדיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה כי לא התפקדו בתוך בני ישראל כי לא נתן להם נחלה בתוך בני ישראל אלה פקודי משה ואלעזר הכהן אשר פקדו את בני ישראל בערבת מואב על ירדן ירחו ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן אשר פקדו את בני ישראל במדבר סיני כי אמר יהוה להם מות ימתו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון
{{סס}}ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה למשפחת מנשה בן יוסף ואלה שמות בנתיו מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאם וכל העדה פתח אהל מועד לאמר אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על יהוה בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים לא היו לו למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו ויקרב משה את משפט{{מ:אות-ג|ן}} לפני יהוה
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה לאמר כן בנות צלפחד דברת נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את נחלת אביהן להן ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וירש אתה והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה יהוה את משה
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל וראיתה אתה ונאספת אל עמיך גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך כאשר מריתם פי במדבר צן במריבת העדה להקדישני במים לעיניהם הם מי מריבת קדש מדבר צן
{{סס}}וידבר משה אל יהוה לאמר יפקד יהוה אלהי הרוחת לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת יהוה כצאן אשר אין להם רעה ויאמר יהוה אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו והעמדת אתו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצויתה אתו לעיניהם ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים לפני יהוה על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה ויעש משה כאשר צוה יהוה אתו ויקח את יהושע ויעמדהו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה ויסמך את ידיו עליו ויצוהו כאשר דבר יהוה ביד משה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו ליהוה כבשים בני שנה תמימם שנים ליום עלה תמיד את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ועשירית האיפה סלת למנחה בלולה בשמן כתית רביעת ההין עלת תמיד העשיה בהר סיני לריח ניחח אשה ליהוה ונסכו רביעת ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר ליהוה ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה ריח ניחח ליהוה
{{פפ}}
וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימם ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו עלת שבת בשבתו על עלת התמיד ונסכה
{{פפ}}
ובראשי חדשיכם תקריבו עלה ליהוה פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימם ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לפר האחד ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד ועשרן עשרון סלת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד עלה ריח ניחח אשה ליהוה ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישת ההין לאיל ורביעת ההין לכבש יין זאת עלת חדש בחדשו לחדשי השנה ושעיר עזים אחד לחטאת ליהוה על עלת התמיד יעשה ונסכו
{{סס}}ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח ליהוה ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג שבעת ימים מצות יאכל ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם אשה עלה ליהוה פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימם יהיו לכם ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר ושני עשרנים לאיל תעשו עשרון עשרון תעשה לכבש האחד לשבעת הכבשים ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם מלבד עלת הבקר אשר לעלת התמיד תעשו את אלה כאלה תעשו ליום שבעת ימים לחם אשה ריח ניחח ליהוה על עולת התמיד יעשה ונסכו וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו
{{סס}}וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ליהוה בשבעתיכם מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם עולה לריח ניחח ליהוה פרים בני בקר שנים איל אחד שבעה כבשים בני שנה ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר האחד שני עשרנים לאיל האחד עשרון עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים שעיר עזים אחד לכפר עליכם מלבד עלת התמיד ומנחתו תעשו תמימם יהיו לכם ונסכיהם
{{פפ}}
ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עלה לריח ניחח ליהוה פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימם ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר שני עשרנים לאיל ועשרון אחד לכבש האחד לשבעת הכבשים ושעיר עזים אחד חטאת לכפר עליכם מלבד עלת החדש ומנחתה ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם כמשפטם לריח ניחח אשה ליהוה
{{סס}}ובעשור לחדש השביעי הזה מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם כל מלאכה לא תעשו והקרבתם עלה ליהוה ריח ניחח פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימם יהיו לכם ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר שני עשרנים לאיל האחד עשרון עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפרים ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם
{{סס}}ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו וחגתם חג ליהוה שבעת ימים והקרבתם עלה אשה ריח ניחח ליהוה פרים בני בקר שלשה עשר אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם יהיו ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר האחד לשלשה עשר פרים שני עשרנים לאיל האחד לשני האילם {{מ:אות מנוקדת|ועשרוׄן}} עשרון לכבש האחד לארבעה עשר כבשים ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכה
{{סס}}וביום השני פרים בני בקר שנים עשר אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד ומנחתה ונסכיהם
{{סס}}וביום השלישי פרים עשתי עשר אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד ומנחתה ונסכה
{{סס}}וביום הרביעי פרים עשרה אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם מנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכה
{{סס}}וביום החמישי פרים תשעה אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד ומנחתה ונסכה
{{סס}}וביום הששי פרים שמנה אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכיה
{{סס}}וביום השביעי פרים שבעה אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם ומנחתם ונסכהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפטם ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכה
{{סס}}ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם עלה אשה ריח ניחח ליהוה פר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימם מנחתם ונסכיהם לפר לאיל ולכבשים במספרם כמשפט ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד ומנחתה ונסכה אלה תעשו ליהוה במועדיכם לבד מנדריכם ונדבתיכם לעלתיכם ולמנחתיכם ולנסכיכם ולשלמיכם ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה את משה
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|מטות}}וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה איש כי ידר נדר ליהוה או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה ואשה כי תדר נדר ליהוה ואסרה אסר בבית אביה בנעריה ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר אסרה על נפשה והחריש לה אביה וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום ואם הניא אביה אתה ביום שמעו כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום ויהוה יסלח לה כי הניא אביה אתה ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וקמו נדריה ואסרה אשר אסרה על נפשה יקמו ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה ויהוה יסלח לה ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה ואם בית אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבעה ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום ואם הפר יפר אתם אישה ביום שמעו כל מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום אישה הפרם ויהוה יסלח לה כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו ואם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום והקים את כל נדריה או את כל אסריה אשר עליה הקים אתם כי החרש לה ביום שמעו ואם הפר יפר אתם אחרי שמעו ונשא את עונה אלה החקים אשר צוה יהוה את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעריה בית אביה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת יהוה במדין אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש וחצצרות התרועה בידו ויצבאו על מדין כאשר צוה יהוה את משה ויהרגו כל זכר ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדין ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב וישבו בני ישראל את נשי מדין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקנהם ואת כל חילם בזזו ואת כל עריהם במושבתם ואת כל טירתם שרפו באש ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה ויבאו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל עדת בני ישראל את השבי ואת המלקוח ואת השלל אל המחנה אל ערבת מואב אשר על ירדן ירחו
{{סס}}ויצאו משה ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה לקראתם אל מחוץ למחנה ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביהוה על דבר פעור ותהי המגפה בעדת יהוה ועתה הרגו כל זכר בטף וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים כל הרג נפש וכל נגע בחלל תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו
{{סס}}ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה יהוה את משה אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת את הברזל את הבדיל ואת העפרת כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבאו אל המחנה
{{סס}}ויאמר יהוה אל משה לאמר שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה אתה ואלעזר הכהן וראשי אבות העדה וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה היצאים לצבא ובין כל העדה והרמת מכס ליהוה מאת אנשי המלחמה היצאים לצבא אחד נפש מחמש המאות מן האדם ומן הבקר ומן החמרים ומן הצאן ממחציתם תקחו ונתתה לאלעזר הכהן תרומת יהוה וממחצת בני ישראל תקח אחד אחז מן החמשים מן האדם מן הבקר מן החמרים ומן הצאן מכל הבהמה ונתתה אתם ללוים שמרי משמרת משכן יהוה ויעש משה ואלעזר הכהן כאשר צוה יהוה את משה ויהי המלקוח יתר הבז אשר בזזו עם הצבא צאן שש מאות אלף ושבעים אלף וחמשת אלפים ובקר שנים ושבעים אלף וחמרים אחד וששים אלף ונפש אדם מן הנשים אשר לא ידעו משכב זכר כל נפש שנים ושלשים אלף ותהי המחצה חלק היצאים בצבא מספר הצאן שלש מאות אלף ושלשים אלף ושבעת אלפים וחמש מאות ויהי המכס ליהוה מן הצאן שש מאות חמש ושבעים והבקר ששה ושלשים אלף ומכסם ליהוה שנים ושבעים וחמרים שלשים אלף וחמש מאות ומכסם ליהוה אחד וששים ונפש אדם ששה עשר אלף ומכסם ליהוה שנים ושלשים נפש ויתן משה את מכס תרומת יהוה לאלעזר הכהן כאשר צוה יהוה את משה וממחצית בני ישראל אשר חצה משה מן האנשים הצבאים ותהי מחצת העדה מן הצאן שלש מאות אלף ושלשים אלף שבעת אלפים וחמש מאות ובקר ששה ושלשים אלף וחמרים שלשים אלף וחמש מאות ונפש אדם ששה עשר אלף ויקח משה ממחצת בני ישראל את האחז אחד מן החמשים מן האדם ומן הבהמה ויתן אתם ללוים שמרי משמרת משכן יהוה כאשר צוה יהוה את משה ויקרבו אל משה הפקדים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא נפקד ממנו איש ונקרב את קרבן יהוה איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשתינו לפני יהוה ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם כל כלי מעשה ויהי כל זהב התרומה אשר הרימו ליהוה ששה עשר אלף שבע מאות וחמשים שקל מאת שרי האלפים ומאת שרי המאות אנשי הצבא בזזו איש לו ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאת שרי האלפים והמאות ויבאו אתו אל אהל מועד זכרון לבני ישראל לפני יהוה
{{פפ}}
ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה ויבאו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל נשיאי העדה לאמר עטרות ודיבן ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובען הארץ אשר הכה יהוה לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא ולעבדיך מקנה
{{סס}}ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה אל תעברנו את הירדן ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה ולמה {{כו&quot;ק-אותיות|תנואון|תניאון}} את לב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם יהוה כה עשו אבתיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את הארץ ויעלו עד נחל אשכול ויראו את הארץ ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בא אל הארץ אשר נתן להם יהוה ויחר אף יהוה ביום ההוא וישבע לאמר אם יראו האנשים העלים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה את האדמה אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב כי לא מלאו אחרי בלתי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון כי מלאו אחרי יהוה ויחר אף יהוה בישראל וינעם במדבר ארבעים שנה עד תם כל הדור העשה הרע בעיני יהוה והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף יהוה אל ישראל כי תשובן מאחריו ויסף עוד להניחו במדבר ושחתם לכל העם הזה
{{סס}}ויגשו אליו ויאמרו גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאנם אל מקומם וישב טפנו בערי המבצר מפני ישבי הארץ לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתנו אלינו מעבר הירדן מזרחה
{{פפ}}
ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה אם תחלצו לפני יהוה למלחמה ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני יהוה עד הורישו את איביו מפניו ונכבשה הארץ לפני יהוה ואחר תשבו והייתם נקים מיהוה ומישראל והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני יהוה ואם לא תעשון כן הנה חטאתם ליהוה ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם בנו לכם ערים לטפכם וגדרת לצנאכם והיצא מפיכם תעשו ויאמר בני גד ובני ראובן אל משה לאמר עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה טפנו נשינו מקננו וכל בהמתנו יהיו שם בערי הגלעד ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני יהוה למלחמה כאשר אדני דבר ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי אבות המטות לבני ישראל ויאמר משה אלהם אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם את הירדן כל חלוץ למלחמה לפני יהוה ונכבשה הארץ לפניכם ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחזה ואם לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתככם בארץ כנען ויענו בני גד ובני ראובן לאמר את אשר דבר יהוה אל עבדיך כן נעשה נחנו נעבר חלוצים לפני יהוה ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחן מלך האמרי ואת ממלכת עוג מלך הבשן הארץ לעריה בגבלת ערי הארץ סביב ויבנו בני גד את דיבן ואת עטרת ואת ערער ואת עטרת שופן ואת יעזר ויגבהה ואת בית נמרה ואת בית הרן ערי מבצר וגדרת צאן ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלא ואת קריתים ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם ואת שבמה ויקראו בשמת את שמות הערים אשר בנו וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדה ויורש את האמרי אשר בה ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה וישב בה ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר ונבח הלך וילכד את קנת ואת בנתיה ויקרא לה נבח בשמו
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|מסעי}}אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם ביד משה ואהרן ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי יהוה ואלה מסעיהם למוצאיהם ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים ומצרים מקברים את אשר הכה יהוה בהם כל בכור ובאלהיהם עשה יהוה שפטים ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסכת ויסעו מסכת ויחנו באתם אשר בקצה המדבר ויסעו מאתם וישב על פי החירת אשר על פני בעל צפון ויחנו לפני מגדל ויסעו מפני החירת ויעברו בתוך הים המדברה וילכו דרך שלשת ימים במדבר אתם ויחנו במרה ויסעו ממרה ויבאו אילמה ובאילם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם ויסעו מאילם ויחנו על ים סוף ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סין ויסעו ממדבר סין ויחנו בדפקה ויסעו מדפקה ויחנו באלוש ויסעו מאלוש ויחנו ברפידם ולא היה שם מים לעם לשתות ויסעו מרפידם ויחנו במדבר סיני ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברת התאוה ויסעו מקברת התאוה ויחנו בחצרת ויסעו מחצרת ויחנו ברתמה ויסעו מרתמה ויחנו ברמן פרץ ויסעו מרמן פרץ ויחנו בלבנה ויסעו מלבנה ויחנו ברסה ויסעו מרסה ויחנו בקהלתה ויסעו מקהלתה ויחנו בהר שפר ויסעו מהר שפר ויחנו בחרדה ויסעו מחרדה ויחנו במקהלת ויסעו ממקהלת ויחנו בתחת ויסעו מתחת ויחנו בתרח ויסעו מתרח ויחנו במתקה ויסעו ממתקה ויחנו בחשמנה ויסעו מחשמנה ויחנו במסרות ויסעו ממסרות ויחנו בבני יעקן ויסעו מבני יעקן ויחנו בחר הגדגד ויסעו מחר הגדגד ויחנו ביטבתה ויסעו מיטבתה ויחנו בעברנה ויסעו מעברנה ויחנו בעצין גבר ויסעו מעצין גבר ויחנו במדבר צן הוא קדש ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי יהוה וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במתו בהר ההר
{{סס}}וישמע הכנעני מלך ערד והוא ישב בנגב בארץ כנען בבא בני ישראל ויסעו מהר ההר ויחנו בצלמנה ויסעו מצלמנה ויחנו בפונן ויסעו מפונן ויחנו באבת ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים בגבול מואב ויסעו מעיים ויחנו בדיבן גד ויסעו מדיבן גד ויחנו בעלמן דבלתימה ויסעו מעלמן דבלתימה ויחנו בהרי העברים לפני נבו ויסעו מהרי העברים ויחנו בערבת מואב על ירדן ירחו ויחנו על הירדן מבית הישמת עד אבל השטים בערבת מואב
{{סס}}וידבר יהוה אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את הירדן אל ארץ כנען והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם ואבדתם את כל משכיתם ואת כל צלמי מסכתם תאבדו ואת כל במותם תשמידו והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחתיכם לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה למטות אבתיכם תתנחלו ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר צו את בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם באים אל הארץ כנען זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה ארץ כנען לגבלתיה והיה לכם פאת נגב ממדבר צן על ידי אדום והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה {{כו&quot;ק-אותיות|והיה|והיו}} תוצאתיו מנגב לקדש ברנע ויצא חצר אדר ועבר עצמנה ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאתיו הימה וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים וזה יהיה לכם גבול צפון מן הים הגדל תתאו לכם הר ההר מהר ההר תתאו לבא חמת והיו תוצאת הגבל צדדה ויצא הגבל זפרנה והיו תוצאתיו חצר עינן זה יהיה לכם גבול צפון והתאויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן שפמה וירד הגבל משפם הרבלה מקדם לעין וירד הגבל ומחה על כתף ים כנרת קדמה וירד הגבול הירדנה והיו תוצאתיו ים המלח זאת תהיה לכם הארץ לגבלתיה סביב ויצו משה את בני ישראל לאמר זאת הארץ אשר תתנחלו אתה בגורל אשר צוה יהוה לתת לתשעת המטות וחצי המטה כי לקחו מטה בני הראובני לבית אבתם ומטה בני הגדי לבית אבתם וחצי מטה מנשה לקחו נחלתם שני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו לנחל את הארץ ואלה שמות האנשים למטה יהודה כלב בן יפנה ולמטה בני שמעון שמואל בן עמיהוד למטה בנימן אלידד בן כסלון ולמטה בני דן נשיא בקי בן יגלי לבני יוסף למטה בני מנשה נשיא חניאל בן אפד ולמטה בני אפרים נשיא קמואל בן שפטן ולמטה בני זבולן נשיא אליצפן בן פרנך ולמטה בני יששכר נשיא פלטיאל בן עזן ולמטה בני אשר נשיא אחיהוד בן שלמי ולמטה בני נפתלי נשיא פדהאל בן עמיהוד אלה אשר צוה יהוה לנחל את בני ישראל בארץ כנען
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת מגרשיהן והערים אשר תתנו מאחזת בני ישראל מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו איש כפי נחלתו אשר ינחלו יתן מעריו ללוים
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את הירדן ארצה כנען והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה נפש בשגגה והיו לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה לכם את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה ואם בכלי ברזל הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח או בכלי עץ יד אשר ימות בו הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח גאל הדם הוא ימית את הרצח בפגעו בו הוא ימתנו ואם בשנאה יהדפנו או השליך עליו בצדיה וימת או באיבה הכהו בידו וימת מות יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את הרצח בפגעו בו ואם בפתע בלא איבה הדפו או השליך עליו כל כלי בלא צדיה או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימת והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים האלה והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש ואם יצא יצא הרצח את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את הרצח אין לו דם כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרצח ועד אחד לא יענה בנפש למות ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני יהוה שכן בתוך בני ישראל
{{פפ}}
ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד בן מכיר בן מנשה ממשפחת בני יוסף וידברו לפני משה ולפני הנשאים ראשי אבות לבני ישראל ויאמרו את אדני צוה יהוה לתת את הארץ בנחלה בגורל לבני ישראל ואדני צוה ביהוה לתת את נחלת צלפחד אחינו לבנתיו והיו לאחד מבני שבטי בני ישראל לנשים ונגרעה נחלתן מנחלת אבתינו ונוסף על נחלת המטה אשר תהיינה להם ומגרל נחלתנו יגרע ואם יהיה היבל לבני ישראל ונוספה נחלתן על נחלת המטה אשר תהיינה להם ומנחלת מטה אבתינו יגרע נחלתן ויצו משה את בני ישראל על פי יהוה לאמר כן מטה בני יוסף דברים זה הדבר אשר צוה יהוה לבנות צלפחד לאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים ולא תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה כי איש בנחלת מטה אבתיו ידבקו בני ישראל וכל בת ירשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבתיו ולא תסב נחלה ממטה למטה אחר כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה כן עשו בנות צלפחד ותהיינה מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונעה בנות צלפחד לבני דדיהן לנשים ממשפחת בני מנשה בן יוסף היו לנשים ותהי נחלתן על מטה משפחת אביהן אלה המצות והמשפטים אשר צוה יהוה ביד משה אל בני ישראל בערבת מואב על ירדן ירחו
{{פפ}}
{{פפ}}
{{פפ}}
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|דברים}}אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אלהם אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר יהוה אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם יהוה אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב יהוה אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים אשר תעשון ונסע מחרב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי כאשר צוה יהוה אלהינו אתנו ונבא עד קדש ברנע ואמר אלכם באתם עד הר האמרי אשר יהוה אלהינו נתן לנו ראה נתן יהוה אלהיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך אל תירא ואל תחת ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכל וירגלו אתה ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר יהוה אלהינו נתן לנו ולא אביתם לעלת ותמרו את פי יהוה אלהיכם ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת יהוה אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים וגם בני ענקים ראינו שם ואמר אלכם לא תערצון ולא תיראון מהם יהוה אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם ובמדבר אשר ראית אשר נשאך יהוה אלהיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם עד המקום הזה ובדבר הזה אינכם מאמינם ביהוה אלהיכם ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנתכם באש לילה לראתכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם וישמע יהוה את קול דבריכם ויקצף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם זולתי כלב בן יפנה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו יען אשר מלא אחרי יהוה גם בי התאנף יהוה בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם יהושע בן נון העמד לפניך הוא יבא שמה אתו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה ואתם פנו לכם וסעו המדברה דרך ים סוף ותענו ותאמרו אלי חטאנו ליהוה אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו יהוה אלהינו ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה ויאמר יהוה אלי אמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את פי יהוה ותזדו ותעלו ההרה ויצא האמרי הישב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדברים ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה ותשבו ותבכו לפני יהוה ולא שמע יהוה בקלכם ולא האזין אליכם ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף כאשר דבר יהוה אלי ונסב את הר שעיר ימים רבים
{{סס}}ויאמר יהוה אלי לאמר רב לכם סב את ההר הזה פנו לכם צפנה ואת העם צו לאמר אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו הישבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם מאד אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם כי יהוה אלהיך ברכך בכל מעשה ידך ידע לכתך את המדבר הגדל הזה זה ארבעים שנה יהוה אלהיך עמך לא חסרת דבר ונעבר מאת אחינו בני עשו הישבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעצין גבר
{{סס}}ונפן ונעבר דרך מדבר מואב ויאמר יהוה אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירשה כי לבני לוט נתתי את ער ירשה האמים לפנים ישבו בה עם גדול ורב ורם כענקים רפאים יחשבו אף הם כענקים והמאבים יקראו להם אמים ובשעיר ישבו החרים לפנים ובני עשו יירשום וישמידום מפניהם וישבו תחתם כאשר עשה ישראל לארץ ירשתו אשר נתן יהוה להם עתה קמו ועברו לכם את נחל זרד ונעבר את נחל זרד והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה עד תם כל הדור אנשי המלחמה מקרב המחנה כאשר נשבע יהוה להם וגם יד יהוה היתה בם להמם מקרב המחנה עד תמם ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם
{{סס}}וידבר יהוה אלי לאמר אתה עבר היום את גבול מואב את ער וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירשה כי לבני לוט נתתיה ירשה ארץ רפאים תחשב אף הוא רפאים ישבו בה לפנים והעמנים יקראו להם זמזמים עם גדול ורב ורם כענקים וישמידם יהוה מפניהם ויירשם וישבו תחתם כאשר עשה לבני עשו הישבים בשעיר אשר השמיד את החרי מפניהם ויירשם וישבו תחתם עד היום הזה והעוים הישבים בחצרים עד עזה כפתרים היצאים מכפתר השמידם וישבו תחתם קומו סעו ועברו את נחל ארנן ראה נתתי בידך את סיחן מלך חשבון האמרי ואת ארצו החל רש והתגר בו מלחמה היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום לאמר אעברה בארצך בדרך בדרך אלך לא אסור ימין ושמאול אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי רק אעברה ברגלי כאשר עשו לי בני עשו הישבים בשעיר והמואבים הישבים בער עד אשר אעבר את הירדן אל הארץ אשר יהוה אלהינו נתן לנו ולא אבה סיחן מלך חשבון העברנו בו כי הקשה יהוה אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו בידך כיום הזה
{{סס}}ויאמר יהוה אלי ראה החלתי תת לפניך את סיחן ואת ארצו החל רש לרשת את ארצו ויצא סיחן לקראתנו הוא וכל עמו למלחמה יהצה ויתנהו יהוה אלהינו לפנינו ונך אתו ואת בנו ואת כל עמו ונלכד את כל עריו בעת ההוא ונחרם את כל עיר מתם והנשים והטף לא השארנו שריד רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים אשר לכדנו מערער אשר על שפת נחל ארנן והעיר אשר בנחל ועד הגלעד לא היתה קריה אשר שגבה ממנו את הכל נתן יהוה אלהינו לפנינו רק אל ארץ בני עמון לא קרבת כל יד נחל יבק וערי ההר וכל אשר צוה יהוה אלהינו ונפן ונעל דרך הבשן ויצא עוג מלך הבשן לקראתנו הוא וכל עמו למלחמה אדרעי ויאמר יהוה אלי אל תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ויתן יהוה אלהינו בידנו גם את עוג מלך הבשן ואת כל עמו ונכהו עד בלתי השאיר לו שריד ונלכד את כל עריו בעת ההוא לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאתם ששים עיר כל חבל ארגב ממלכת עוג בבשן כל אלה ערים בצרת חומה גבהה דלתים ובריח לבד מערי הפרזי הרבה מאד ונחרם אותם כאשר עשינו לסיחן מלך חשבון החרם כל עיר מתם הנשים והטף וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו ונקח בעת ההוא את הארץ מיד שני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן מנחל ארנן עד הר חרמון צידנים יקראו לחרמון שרין והאמרי יקראו לו שניר כל ערי המישר וכל הגלעד וכל הבשן עד סלכה ואדרעי ערי ממלכת עוג בבשן כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל הלה הוא ברבת בני עמון תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא מערער אשר על נחל ארנן וחצי הר הגלעד ועריו נתתי לראובני ולגדי ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה כל חבל הארגב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגב עד גבול הגשורי והמעכתי ויקרא אתם על שמו את הבשן חות יאיר עד היום הזה ולמכיר נתתי את הגלעד ולראובני ולגדי נתתי מן הגלעד ועד נחל ארנן תוך הנחל וגבל ועד יבק הנחל גבול בני עמון והערבה והירדן וגבל מכנרת ועד ים הערבה ים המלח תחת אשדת הפסגה מזרחה ואצו אתכם בעת ההוא לאמר יהוה אלהיכם נתן לכם את הארץ הזאת לרשתה חלוצים תעברו לפני אחיכם בני ישראל כל בני חיל רק נשיכם וטפכם ומקנכם ידעתי כי מקנה רב לכם ישבו בעריכם אשר נתתי לכם עד אשר יניח יהוה לאחיכם ככם וירשו גם הם את הארץ אשר יהוה אלהיכם נתן להם בעבר הירדן ושבתם איש לירשתו אשר נתתי לכם ואת יהושוע צויתי בעת ההוא לאמר עיניך הראת את כל אשר עשה יהוה אלהיכם לשני המלכים האלה כן יעשה יהוה לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה לא תיראום כי יהוה אלהיכם הוא הנלחם לכם
{{סס}}{{עוגן בשורה|ואתחנן}}ואתחנן אל יהוה בעת ההוא לאמר אדני יהוה אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנן ויתעבר יהוה בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר יהוה אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבר לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה ונשב בגיא מול בית פעור
{{פפ}}
ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר יהוה אלהי אבתיכם נתן לכם לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את מצות יהוה אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם עיניכם הראות את אשר עשה יהוה בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו יהוה אלהיך מקרבך ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם חיים כלכם היום ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני יהוה אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כיהוה אלהינו בכל קראנו אליו ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני יהוה אלהיך בחרב באמר יהוה אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל וידבר יהוה אליכם מתוך האש קול דברים אתם שמעים ותמונה אינכם ראים זולתי קול ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים ויכתבם על שני לחות אבנים ואתי צוה יהוה בעת ההוא ללמד אתכם חקים ומשפטים לעשתכם אתם בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ונשמרתם מאד לנפשתיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר יהוה אליכם בחרב מתוך האש פן תשחתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה תבנית כל בהמה אשר בארץ תבנית כל צפור כנף אשר תעוף בשמים תבנית כל רמש באדמה תבנית כל דגה אשר במים מתחת לארץ ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק יהוה אלהיך אתם לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח יהוה ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה ויהוה התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן ולבלתי בא אל הארץ הטובה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עבר את הירדן ואתם עברים וירשתם את הארץ הטובה הזאת השמרו לכם פן תשכחו את ברית יהוה אלהיכם אשר כרת עמכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך יהוה אלהיך כי יהוה אלהיך אש אכלה הוא אל קנא
{{פפ}}
כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני יהוה אלהיך להכעיסו העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה לא תאריכן ימים עליה כי השמד תשמדון והפיץ יהוה אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג יהוה אתכם שמה ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחן ובקשתם משם את יהוה אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יהוה אלהיך ושמעת בקלו כי אל רחום יהוה אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך אשר נשבע להם כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמהו השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים ככל אשר עשה לכם יהוה אלהיכם במצרים לעיניך אתה הראת לדעת כי יהוה הוא האלהים אין עוד מלבדו מן השמים השמיעך את קלו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש ותחת כי אהב את אבתיך ויבחר בזרעו אחריו ויוצאך בפניו בכחו הגדל ממצרים להוריש גוים גדלים ועצמים ממך מפניך להביאך לתת לך את ארצם נחלה כיום הזה וידעת היום והשבת אל לבבך כי יהוה הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך כל הימים
{{פפ}}
אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם ונס אל אחת מן הערים האל וחי את בצר במדבר בארץ המישר לראובני ואת ראמת בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל אלה העדת והחקים והמשפטים אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים בעבר הירדן בגיא מול בית פעור בארץ סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים ויירשו את ארצו ואת ארץ עוג מלך הבשן שני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן מזרח שמש מערער אשר על שפת נחל ארנן ועד הר שיאן הוא חרמון וכל הערבה עבר הירדן מזרחה ועד ים הערבה תחת אשדת הפסגה
{{פפ}}
ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אלהם שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום ולמדתם אתם ושמרתם לעשתם יהוה אלהינו כרת עמנו ברית בחרב לא את אבתינו כרת יהוה את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים פנים בפנים דבר יהוה עמכם בהר מתוך האש אנכי עמד בין יהוה וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר יהוה כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמר
{{סס}}אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לא תעשה לך פסל כל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה אלהיך אל קנא פקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים לשנאי ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי {{כו&quot;ק-אותיות|מצותו|מצותי}}
{{סס}}לא תשא את שם יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר ישא את שמו לשוא
{{סס}}שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך יהוה אלהיך ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת ליהוה אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמרך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך יהוה אלהיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה על כן צוך יהוה אלהיך לעשות את יום השבת
{{סס}}כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך יהוה אלהיך למען יאריכן ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך
{{סס}}לא תרצח
{{סס}}ולא תנאף
{{סס}}ולא תגנב
{{סס}}ולא תענה ברעך עד שוא
{{סס}}ולא תחמד אשת רעך{{ססס}}ולא תתאוה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמרו וכל אשר לרעך
{{סס}}את הדברים האלה דבר יהוה אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך וההר בער באש ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו יהוה אלהינו את כבדו ואת גדלו ואת קלו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדלה הזאת אם יספים אנחנו לשמע את קול יהוה אלהינו עוד ומתנו כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמנו ויחי קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר יהוה אלהינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר יהוה אלהינו אליך ושמענו ועשינו וישמע יהוה את קול דבריכם בדברכם אלי ויאמר יהוה אלי שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך היטיבו כל אשר דברו מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעלם לך אמר להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה ושמרתם לעשות כאשר צוה יהוה אלהיכם אתכם לא תסרו ימין ושמאל בכל הדרך אשר צוה יהוה אלהיכם אתכם תלכו למען תחיון וטוב לכם והארכתם ימים בארץ אשר תירשון וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה יהוה אלהיכם ללמד אתכם לעשות בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה למען תירא את יהוה אלהיך לשמר את כל חקתיו ומצותיו אשר אנכי מצוך אתה ובנך ובן בנך כל ימי חייך ולמען יארכן ימיך ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך ארץ זבת חלב ודבש
{{פפ}}
שמ{{מ:אות-ג|ע}} ישראל יהוה אלהינו יהוה אח{{מ:אות-ג|ד}} ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך
{{סס}}והיה כי יביאך יהוה אלהיך אל הארץ אשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדלת וטבת אשר לא בנית ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וברת חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת השמר לך פן תשכח את יהוה אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים את יהוה אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע לא תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיכם כי אל קנא יהוה אלהיך בקרבך פן יחרה אף יהוה אלהיך בך והשמידך מעל פני האדמה
{{סס}}לא תנסו את יהוה אלהיכם כאשר נסיתם במסה שמור תשמרון את מצות יהוה אלהיכם ועדתיו וחקיו אשר צוך ועשית הישר והטוב בעיני יהוה למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטבה אשר נשבע יהוה לאבתיך להדף את כל איביך מפניך כאשר דבר יהוה
{{סס}}כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה יהוה אלהינו אתכם ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו יהוה ממצרים ביד חזקה ויתן יהוה אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבתינו ויצונו יהוה לעשות את כל החקים האלה ליראה את יהוה אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיתנו כהיום הזה וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני יהוה אלהינו כאשר צונו
{{סס}}כי יביאך יהוה אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים ועצומים ממך ונתנם יהוה אלהיך לפניך והכיתם החרם תחרים אתם לא תכרת להם ברית ולא תחנם ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים וחרה אף יהוה בכם והשמידך מהר כי אם כה תעשו להם מזבחתיהם תתצו ומצבתם תשברו ואשירהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך בך בחר יהוה אלהיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה לא מרבכם מכל העמים חשק יהוה בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים כי מאהבת יהוה אתכם ומשמרו את השבעה אשר נשבע לאבתיכם הוציא יהוה אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים וידעת כי יהוה אלהיך הוא האלהים האל הנאמן שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותו לאלף דור ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשנאו אל פניו ישלם לו ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|עקב}}והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם ושמר יהוה אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרת צאנך על האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לך ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך והסיר יהוה ממך כל חלי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שנאיך ואכלת את כל העמים אשר יהוה אלהיך נתן לך לא תחוס עינך עליהם ולא תעבד את אלהיהם כי מוקש הוא לך
{{סס}}כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם זכר תזכר את אשר עשה יהוה אלהיך לפרעה ולכל מצרים המסת הגדלת אשר ראו עיניך והאתת והמפתים והיד החזקה והזרע הנטויה אשר הוצאך יהוה אלהיך כן יעשה יהוה אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם וגם את הצרעה ישלח יהוה אלהיך בם עד אבד הנשארים והנסתרים מפניך לא תערץ מפניהם כי יהוה אלהיך בקרבך אל גדול ונורא ונשל יהוה אלהיך את הגוים האל מפניך מעט מעט לא תוכל כלתם מהר פן תרבה עליך חית השדה ונתנם יהוה אלהיך לפניך והמם מהומה גדלה עד השמדם ונתן מלכיהם בידך והאבדת את שמם מתחת השמים לא יתיצב איש בפניך עד השמדך אתם פסילי אלהיהם תשרפון באש לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו כי תועבת יהוה אלהיך הוא ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא
{{פפ}}
כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך יהוה אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענתך לנסתך לדעת את אשר בלבבך התשמר מצותו אם לא ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו יהוה אלהיך מיסרך ושמרת את מצות יהוה אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אתו כי יהוה אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת ואכלת ושבעת וברכת את יהוה אלהיך על הארץ הטבה אשר נתן לך השמר לך פן תשכח את יהוה אלהיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום פן תאכל ושבעת ובתים טבים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך ושכחת את יהוה אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים המוציא לך מים מצור החלמיש המאכלך מן במדבר אשר לא ידעון אבתיך למען ענתך ולמען נסתך להיטבך באחריתך ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את יהוה אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבתיך כיום הזה
{{פפ}}
והיה אם שכח תשכח את יהוה אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשתחוית להם העדתי בכם היום כי אבד תאבדון כגוים אשר יהוה מאביד מפניכם כן תאבדון עקב לא תשמעון בקול יהוה אלהיכם
{{פפ}}
שמע ישראל אתה עבר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדלים ועצמים ממך ערים גדלת ובצרת בשמים עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק וידעת היום כי יהוה אלהיך הוא העבר לפניך אש אכלה הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך והורשתם והאבדתם מהר כאשר דבר יהוה לך אל תאמר בלבבך בהדף יהוה אלהיך אתם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני יהוה לרשת את הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה יהוה מורישם מפניך לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה יהוה אלהיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע יהוה לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב וידעת כי לא בצדקתך יהוה אלהיך נתן לך את הארץ הטובה הזאת לרשתה כי עם קשה ערף אתה זכר אל תשכח את אשר הקצפת את יהוה אלהיך במדבר למן היום אשר יצאת מארץ מצרים עד באכם עד המקום הזה ממרים הייתם עם יהוה ובחרב הקצפתם את יהוה ויתאנף יהוה בכם להשמיד אתכם בעלתי ההרה לקחת לוחת האבנים לוחת הברית אשר כרת יהוה עמכם ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי ויתן יהוה אלי את שני לוחת האבנים כתבים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים אשר דבר יהוה עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה נתן יהוה אלי את שני לחת האבנים לחות הברית ויאמר יהוה אלי קום רד מהר מזה כי שחת עמך אשר הוצאת ממצרים סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם מסכה ויאמר יהוה אלי לאמר ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו ואפן וארד מן ההר וההר בער באש ושני לוחת הברית על שתי ידי וארא והנה חטאתם ליהוה אלהיכם עשיתם לכם עגל מסכה סרתם מהר מן הדרך אשר צוה יהוה אתכם ואתפש בשני הלחת ואשלכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם ואתנפל לפני יהוה כראשנה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי על כל חטאתכם אשר חטאתם לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו כי יגרתי מפני האף והחמה אשר קצף יהוה עליכם להשמיד אתכם וישמע יהוה אלי גם בפעם ההוא ובאהרן התאנף יהוה מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההוא ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרף אתו באש ואכת אתו טחון היטב עד אשר דק לעפר ואשלך את עפרו אל הנחל הירד מן ההר ובתבערה ובמסה ובקברת התאוה מקצפים הייתם את יהוה ובשלח יהוה אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם ותמרו את פי יהוה אלהיכם ולא האמנתם לו ולא שמעתם בקלו ממרים הייתם עם יהוה מיום דעתי אתכם ואתנפל לפני יהוה את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי אמר יהוה להשמיד אתכם ואתפלל אל יהוה ואמר אדני יהוה אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה זכר לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכלת יהוה להביאם אל הארץ אשר דבר להם ומשנאתו אותם הוציאם להמתם במדבר והם עמך ונחלתך אשר הוצאת בכחך הגדל ובזרעך הנטויה
{{פפ}}
בעת ההוא אמר יהוה אלי פסל לך שני לוחת אבנים כראשנים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ ואכתב על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת ושמתם בארון ואעש ארון עצי שטים ואפסל שני לחת אבנים כראשנים ואעל ההרה ושני הלחת בידי ויכתב על הלחת כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר יהוה אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל ויתנם יהוה אלי ואפן וארד מן ההר ואשם את הלחת בארון אשר עשיתי ויהיו שם כאשר צוני יהוה ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן ויקבר שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו משם נסעו הגדגדה ומן הגדגדה יטבתה ארץ נחלי מים בעת ההוא הבדיל יהוה את שבט הלוי לשאת את ארון ברית יהוה לעמד לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו יהוה הוא נחלתו כאשר דבר יהוה אלהיך לו ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה וישמע יהוה אלי גם בפעם ההוא לא אבה יהוה השחיתך ויאמר יהוה אלי קום לך למסע לפני העם ויבאו ויירשו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם לתת להם
{{פפ}}
ועתה ישראל מה יהוה אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את יהוה אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך לשמר את מצות יהוה ואת חקתיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך הן ליהוה אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה רק באבתיך חשק יהוה לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד כי יהוה אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד עשה משפט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושמלה ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים את יהוה אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע הוא תהלתך והוא אלהיך אשר עשה אתך את הגדלת ואת הנוראת האלה אשר ראו עיניך בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה ועתה שמך יהוה אלהיך ככוכבי השמים לרב ואהבת את יהוה אלהיך ושמרת משמרתו וחקתיו ומשפטיו ומצותיו כל הימים וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר יהוה אלהיכם את גדלו את ידו החזקה וזרעו הנטויה ואת אתתיו ואת מעשיו אשר עשה בתוך מצרים לפרעה מלך מצרים ולכל ארצו ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו אשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם אחריכם ויאבדם יהוה עד היום הזה ואשר עשה לכם במדבר עד באכם עד המקום הזה ואשר עשה לדתן ולאבירם בני אליאב בן ראובן אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם ואת כל היקום אשר ברגליהם בקרב כל ישראל כי עיניכם הראת את כל מעשה יהוה הגדל אשר עשה ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ולמען תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיכם לתת להם ולזרעם ארץ זבת חלב ודבש
{{סס}}כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים ארץ אשר יהוה אלהיך דרש אתה תמיד עיני יהוה אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה
{{סס}}והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את יהוה אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף יהוה בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר יהוה נתן לכם ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ{{קק|{{הערה|בספרי תימן האר{{אות-ג|ץ}} בצד&quot;י גדולה}}}}
{{סס}}כי אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשתה לאהבה את יהוה אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו והוריש יהוה את כל הגוים האלה מלפניכם וירשתם גוים גדלים ועצמים מכם כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן יהוה אלהיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם
{{סס}}{{עוגן בשורה|ראה}}ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצות יהוה אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום והקללה אם לא תשמעו אל מצות יהוה אלהיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם
{{סס}}והיה כי יביאך יהוה אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מרה כי אתם עברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר יהוה אלהיכם נתן לכם וירשתם אתה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החקים ואת המשפטים אשר אנכי נתן לפניכם היום אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ אשר נתן יהוה אלהי אבתיך לך לרשתה כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן ליהוה אלהיכם כי אם אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם ואכלתם שם לפני יהוה אלהיכם ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם אשר ברכך יהוה אלהיך לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום איש כל הישר בעיניו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר יהוה אלהיך נתן לך ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר יהוה אלהיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל איביכם מסביב וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר יהוה אלהיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם עולתיכם וזבחיכם מעשרתיכם ותרמת ידכם וכל מבחר נדריכם אשר תדרו ליהוה ושמחתם לפני יהוה אלהיכם אתם ובניכם ובנתיכם ועבדיכם ואמהתיכם והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם השמר לך פן תעלה עלתיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר יהוה באחד שבטיך שם תעלה עלתיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת יהוה אלהיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך כי אם לפני יהוה אלהיך תאכלנו במקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך ושמחת לפני יהוה אלהיך בכל משלח ידך השמר לך פן תעזב את הלוי כל ימיך על אדמתך
{{סס}}כי ירחיב יהוה אלהיך את גבלך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר בכל אות נפשך תאכל בשר כי ירחק ממך המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן יהוה לך כאשר צויתך ואכלת בשעריך בכל אות נפשך אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו הטמא והטהור יחדו יאכלנו רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני יהוה רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל המקום אשר יבחר יהוה ועשית עלתיך הבשר והדם על מזבח יהוה אלהיך ודם זבחיך ישפך על מזבח יהוה אלהיך והבשר תאכל שמר ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני יהוה אלהיך
{{סס}}כי יכרית יהוה אלהיך את הגוים אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך וירשת אתם וישבת בארצם השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני לא תעשה כן ליהוה אלהיך כי כל תועבת יהוה אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את בניהם ואת בנתיהם ישרפו באש לאלהיהם את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו לעשות לא תסף עליו ולא תגרע ממנו
{{פפ}}
כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה יהוה אלהיכם אתכם לדעת הישכם אהבים את יהוה אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם אחרי יהוה אלהיכם תלכו ואתו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקלו תשמעו ואתו תעבדו ובו תדבקון והנביא ההוא או חלם החלום ההוא יומת כי דבר סרה על יהוה אלהיכם המוציא אתכם מארץ מצרים והפדך מבית עבדים להדיחך מן הדרך אשר צוך יהוה אלהיך ללכת בה ובערת הרע מקרבך
{{סס}}כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך מאלהי העמים אשר סביבתיכם הקרבים אליך או הרחקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמל ולא תכסה עליו כי הרג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרנה וסקלתו באבנים ומת כי בקש להדיחך מעל יהוה אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים וכל ישראל ישמעו ויראון ולא יוספו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך
{{סס}}כי תשמע באחת עריך אשר יהוה אלהיך נתן לך לשבת שם לאמר יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם ודרשת וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך הכה תכה את ישבי העיר ההוא לפי חרב החרם אתה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל ליהוה אלהיך והיתה תל עולם לא תבנה עוד ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב יהוה מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך כי תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום לעשות הישר בעיני יהוה אלהיך
{{סס}}בנים אתם ליהוה אלהיכם לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך ובך בחר יהוה להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה
{{סס}}לא תאכל כל תועבה זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור ואקו ודישן ותאו וזמר וכל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה טמא הוא לכם מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו
{{סס}}את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו טמא הוא לכם
{{סס}}כל צפור טהרה תאכלו וזה אשר לא תאכלו מהם הנשר והפרס והעזניה והראה ואת האיה והדיה למינה ואת כל ערב למינו ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו את הכוס ואת הינשוף והתנשמת והקאת ואת הרחמה ואת השלך והחסידה והאנפה למינה והדוכיפת והעטלף וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו כל עוף טהור תאכלו לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו
{{פפ}}
עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה ואכלת לפני יהוה אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את יהוה אלהיך כל הימים וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו כי ירחק ממך המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשום שמו שם כי יברכך יהוה אלהיך ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני יהוה אלהיך ושמחת אתה וביתך והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה עמך
{{סס}}מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההוא והנחת בשעריך ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה
{{סס}}מקץ שבע שנים תעשה שמטה וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה ליהוה את הנכרי תגש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך יהוה בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לרשתה רק אם שמוע תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום כי יהוה אלהיך ברכך כאשר דבר לך והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו
{{סס}}כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל יהוה והיה בך חטא נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך יהוה אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידך כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך
{{סס}}כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך יהוה אלהיך תתן לו וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך יהוה אלהיך על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך ולקחת את המרצע ונתתה באזנו ובדלת והיה לך עבד עולם ואף לאמתך תעשה כן לא יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וברכך יהוה אלהיך בכל אשר תעשה
{{פפ}}
כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש ליהוה אלהיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך לפני יהוה אלהיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר יבחר יהוה אתה וביתך וכי יהיה בו מום פסח או עור כל מום רע לא תזבחנו ליהוה אלהיך בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל רק את דמו לא תאכל על הארץ תשפכנו כמים
{{פפ}}
שמור את חדש האביב ועשית פסח ליהוה אלהיך כי בחדש האביב הוציאך יהוה אלהיך ממצרים לילה וזבחת פסח ליהוה אלהיך צאן ובקר במקום אשר יבחר יהוה לשכן שמו שם לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ולא יראה לך שאר בכל גבלך שבעת ימים ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך אשר יהוה אלהיך נתן לך כי אם אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו ופנית בבקר והלכת לאהליך ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת ליהוה אלהיך לא תעשה מלאכה
{{סס}}שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות ועשית חג שבעות ליהוה אלהיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך יהוה אלהיך ושמחת לפני יהוה אלהיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך במקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו שם וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החקים האלה
{{פפ}}
חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך שבעת ימים תחג ליהוה אלהיך במקום אשר יבחר יהוה כי יברכך יהוה אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני יהוה אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות ולא יראה את פני יהוה ריקם איש כמתנת ידו כברכת יהוה אלהיך אשר נתן לך
{{סס}}{{עוגן בשורה|שפטים}}שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר יהוה אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך
{{סס}}לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח יהוה אלהיך אשר תעשה לך ולא תקים לך מצבה אשר שנא יהוה אלהיך
{{סס}}לא תזבח ליהוה אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת יהוה אלהיך הוא
{{סס}}כי ימצא בקרבך באחד שעריך אשר יהוה אלהיך נתן לך איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני יהוה אלהיך לעבר בריתו וילך ויעבד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי והגד לך ושמעת ודרשת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בישראל והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההוא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך את האיש או את האשה וסקלתם באבנים ומתו על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד יד העדים תהיה בו בראשנה להמיתו ויד כל העם באחרנה ובערת הרע מקרבך
{{פפ}}
כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר יהוה ושמרת לעשות ככל אשר יורוך על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן העמד לשרת שם את יהוה אלהיך או אל השפט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד
{{סס}}כי תבא אל הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי שום תשים עליך מלך אשר יבחר יהוה אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס ויהוה אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את יהוה אלהיו לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל
{{סס}}לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי יהוה ונחלתו יאכלון ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו יהוה הוא נחלתו כאשר דבר לו
{{סס}}וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זבחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו כי בו בחר יהוה אלהיך מכל שבטיך לעמד לשרת בשם יהוה הוא ובניו כל הימים
{{סס}}וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר יהוה ושרת בשם יהוה אלהיו ככל אחיו הלוים העמדים שם לפני יהוה חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות
{{סס}}כי אתה בא אל הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך לא תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים כי תועבת יהוה כל עשה אלה ובגלל התועבת האלה יהוה אלהיך מוריש אותם מפניך תמים תהיה עם יהוה אלהיך כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך יהוה אלהיך נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך יהוה אלהיך אליו תשמעון ככל אשר שאלת מעם יהוה אלהיך בחרב ביום הקהל לאמר לא אסף לשמע את קול יהוה אלהי ואת האש הגדלה הזאת לא אראה עוד ולא אמות ויאמר יהוה אלי היטיבו אשר דברו נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו יהוה אשר ידבר הנביא בשם יהוה ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו יהוה בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו
{{סס}}כי יכרית יהוה אלהיך את הגוים אשר יהוה אלהיך נתן לך את ארצם וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך יהוה אלהיך והיה לנוס שמה כל רצח וזה דבר הרצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי פן ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש ולו אין משפט מות כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום על כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך ואם ירחיב יהוה אלהיך את גבלך כאשר נשבע לאבתיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבתיך כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשתה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את יהוה אלהיך וללכת בדרכיו כל הימים ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה והיה עליך דמים
{{פפ}}
וכי יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת ונס אל אחת הערים האל ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו ביד גאל הדם ומת לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך
{{סס}}לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשנים בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה
{{סס}}לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני יהוה לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם ודרשו השפטים היטב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ובערת הרע מקרבך והנשארים ישמעו ויראו ולא יספו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל
{{סס}}{{עוגן בשורה|כי תצא}}כי תצא למלחמה על איבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי יהוה אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי יהוה אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו והיה ככלת השטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם
{{סס}}כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה ונתנה יהוה אלהיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבז לך ואכלת את שלל איביך אשר נתן יהוה אלהיך לך כן תעשה לכל הערים הרחקת ממך מאד אשר לא מערי הגוים האלה הנה רק מערי העמים האלה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לא תחיה כל נשמה כי החרם תחרימם החתי והאמרי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר צוך יהוה אלהיך למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם ליהוה אלהיכם
{{סס}}כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על העיר אשר הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה
{{פפ}}
כי ימצא חלל באדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה נפל בשדה לא נודע מי הכהו ויצאו זקניך ושפטיך ומדדו אל הערים אשר סביבת החלל והיה העיר הקרבה אל החלל ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר אשר לא עבד בה אשר לא משכה בעל והורדו זקני העיר ההוא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע וערפו שם את העגלה בנחל ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר יהוה אלהיך לשרתו ולברך בשם יהוה ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וכל זקני העיר ההוא הקרבים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל וענו ואמרו ידינו לא {{כו&quot;ק-אותיות|שפכה|שפכו}} את הדם הזה ועינינו לא ראו כפר לעמך ישראל אשר פדית יהוה ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני יהוה
{{סס}}כי תצא למלחמה על איביך ונתנו יהוה אלהיך בידך ושבית שביו וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסף לא תתעמר בה תחת אשר עניתה
{{סס}}כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכר לשניאה והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה
{{סס}}כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל זקני עירו ואל שער מקמו ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומרה איננו שמע בקלנו זולל וסבא ורגמהו כל אנשי עירו באבנים ומת ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו
{{סס}}וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אתו על עץ לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי ולא תטמא את אדמתך אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה
{{סס}}לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם
{{סס}}לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו
{{סס}}לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת יהוה אלהיך כל עשה אלה
{{פפ}}
כי יקרא קן{{קק|{{הערה|בספרי תימן {{אות-ג|ק}}ן בקו&quot;ף גדולה}}}} צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים
{{סס}}כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם
{{סס}}לא תחרש בשור ובחמר יחדו לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו
{{סס}}גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה
{{סס}}כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה ושם לה עלילת דברים והוצא עליה שם רע ואמר את האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים ולקח אבי הנער ואמה והוציאו את בתולי הנער אל זקני העיר השערה ואמר אבי הנער אל הזקנים את בתי נתתי לאיש הזה לאשה וישנאה והנה הוא שם עלילת דברים לאמר לא מצאתי לבתך בתולים ואלה בתולי בתי ופרשו השמלה לפני זקני העיר ולקחו זקני העיר ההוא את האיש ויסרו אתו וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו
{{סס}}ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנער והוציאו את הנער אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה ובערת הרע מקרבך
{{סס}}כי ימצא איש שכב עם אשה בעלת בעל ומתו גם שניהם האיש השכב עם האשה והאשה ובערת הרע מישראל
{{סס}}כי יהיה נער בתולה מארשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההוא וסקלתם אתם באבנים ומתו את הנער על דבר אשר לא צעקה בעיר ואת האיש על דבר אשר ענה את אשת רעהו ובערת הרע מקרבך
{{סס}}ואם בשדה ימצא האיש את הנער המארשה והחזיק בה האיש ושכב עמה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו ולנער לא תעשה דבר אין לנער חטא מות כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה כי בשדה מצאה צעקה הנער המארשה ואין מושיע לה
{{סס}}כי ימצא איש נער בתולה אשר לא ארשה ותפשה ושכב עמה ונמצאו ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו
{{סס}}לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו
{{סס}}לא יבא פצוע דכא{{קק|{{הערה|בספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז דכה}}}} וכרות שפכה בקהל יהוה
{{סס}}לא יבא ממזר בקהל יהוה גם דור עשירי לא יבא לו בקהל יהוה
{{סס}}לא יבא עמוני ומואבי בקהל יהוה גם דור עשירי לא יבא להם בקהל יהוה עד עולם על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך ולא אבה יהוה אלהיך לשמע אל בלעם ויהפך יהוה אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך יהוה אלהיך לא תדרש שלמם וטבתם כל ימיך לעולם
{{סס}}לא תתעב אדמי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל יהוה
{{סס}}כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה והיה לפנות ערב ירחץ במים וכבא השמש יבא אל תוך המחנה ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך כי יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך
{{סס}}לא תסגיר עבד אל אדניו אשר ינצל אליך מעם אדניו עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו לא תוננו
{{סס}}לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני ישראל לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית יהוה אלהיך לכל נדר כי תועבת יהוה אלהיך גם שניהם
{{סס}}לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך למען יברכך יהוה אלהיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה
{{סס}}כי תדר נדר ליהוה אלהיך לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו יהוה אלהיך מעמך והיה בך חטא וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת ליהוה אלהיך נדבה אשר דברת בפיך
{{סס}}כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן
{{סס}}כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילת בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך
{{סס}}כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה כי תועבה הוא לפני יהוה ולא תחטיא את הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה
{{סס}}כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חבל
{{סס}}כי ימצא איש גנב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך
{{סס}}השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתם תשמרו לעשות זכור את אשר עשה יהוה אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים
{{סס}}כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבט עבטו בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה ואם איש עני הוא לא תשכב בעבטו השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני יהוה אלהיך
{{סס}}לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו ולא יקרא עליך אל יהוה והיה בך חטא
{{סס}}לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו
{{סס}}לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך יהוה אלהיך משם על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה
{{סס}}כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידיך
{{סס}}כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה
{{סס}}כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר ארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך לא תחסם שור בדישו
{{סס}}כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי וקראו לו זקני עירו ודברו אליו ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל
{{סס}}כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקה במבשיו וקצתה את כפה לא תחוס עינך
{{סס}}לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך כי תועבת יהוה אלהיך כל עשה אלה כל עשה עול
{{פפ}}
זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים והיה בהניח יהוה אלהיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|כי תבוא}}והיה כי תבוא אל הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו שם ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום ליהוה אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע יהוה לאבתינו לתת לנו ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח יהוה אלהיך וענית ואמרת לפני יהוה אלהיך ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבדה קשה ונצעק אל יהוה אלהי אבתינו וישמע יהוה את קלנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו ויוצאנו יהוה ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה ובמרא גדל ובאתות ובמפתים ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי יהוה והנחתו לפני יהוה אלהיך והשתחוית לפני יהוה אלהיך ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך יהוה אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך
{{סס}}כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו ואמרת לפני יהוה אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא אכלתי באני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת שמעתי בקול יהוה אלהי עשיתי ככל אשר צויתני השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש
{{סס}}היום הזה יהוה אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך את יהוה האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו ויהוה האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת ולהיתך עם קדש ליהוה אלהיך כאשר דבר
{{פפ}}
ויצו משה וזקני ישראל את העם לאמר שמר את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך והקמת לך אבנים גדלות ושדת אתם בשיד וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך למען אשר תבא אל הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד ובנית שם מזבח ליהוה אלהיך מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל אבנים שלמות תבנה את מזבח יהוה אלהיך והעלית עליו עולת ליהוה אלהיך וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני יהוה אלהיך וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב
{{סס}}וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם ליהוה אלהיך ושמעת בקול יהוה אלהיך ועשית את מצותו ואת חקיו אשר אנכי מצוך היום
{{סס}}ויצו משה את העם ביום ההוא לאמר אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים בעברכם את הירדן שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן ונפתלי וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם
{{סס}}ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת יהוה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כל העם ואמרו אמן
{{סס}}ארור מקלה אביו ואמו ואמר כל העם אמן
{{סס}}ארור מסיג גבול רעהו ואמר כל העם אמן
{{סס}}ארור משגה עור בדרך ואמר כל העם אמן
{{סס}}ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה ואמר כל העם אמן {{קק|{{הערה|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה}}}}ארור שכב עם אשת אביו כי גלה כנף אביו ואמר כל העם אמן
{{סס}}ארור שכב עם כל בהמה ואמר כל העם אמן
{{סס}}ארור שכב עם אחתו בת אביו או בת אמו ואמר כל העם אמן
{{סס}}ארור שכב עם חתנתו ואמר כל העם אמן
{{סס}}ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל העם אמן
{{סס}}ארור לקח שחד להכות נפש דם נקי ואמר כל העם אמן
{{סס}}ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן
{{פפ}}
והיה אם שמוע תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום ונתנך יהוה אלהיך עליון על כל גויי הארץ ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול יהוה אלהיך ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך שגר אלפיך ועשתרות צאנך ברוך טנאך ומשארתך ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך יתן יהוה את איביך הקמים עליך נגפים לפניך בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך יצו יהוה אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך וברכך בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך יקימך יהוה לו לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמר את מצות יהוה אלהיך והלכת בדרכיו וראו כל עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך ויראו ממך והותרך יהוה לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיך לתת לך יפתח יהוה לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה ונתנך יהוה לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצות יהוה אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמר ולעשות ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאול ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם
{{פפ}}
והיה אם לא תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את כל מצותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה ארור טנאך ומשארתך ארור פרי בטנך ופרי אדמתך שגר אלפיך ועשתרת צאנך ארור אתה בבאך וארור אתה בצאתך ישלח יהוה בך את המארה את המהומה ואת המגערת בכל משלח ידך אשר תעשה עד השמדך ועד אבדך מהר מפני רע מעלליך אשר עזבתני ידבק יהוה בך את הדבר עד כלתו אתך מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה יככה יהוה בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפוך עד אבדך והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל יתן יהוה את מטר ארצך אבק ועפר מן השמים ירד עליך עד השמדך יתנך יהוה נגף לפני איביך בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס לפניו והיית לזעוה לכל ממלכות הארץ והיתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד יככה יהוה בשחין מצרים {{כו&quot;ק-אותיות|ובעפלים|ובטחרים}} ובגרב ובחרס אשר לא תוכל להרפא יככה יהוה בשגעון ובעורון ובתמהון לבב והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה ולא תצליח את דרכיך והיית אך עשוק וגזול כל הימים ואין מושיע אשה תארש ואיש אחר {{כו&quot;ק-אותיות|ישגלנה|ישכבנה}} בית תבנה ולא תשב בו כרם תטע ולא תחללנו שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו חמרך גזול מלפניך ולא ישוב לך צאנך נתנות לאיביך ואין לך מושיע בניך ובנתיך נתנים לעם אחר ועיניך ראות וכלות אליהם כל היום ואין לאל ידך פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת והיית רק עשוק ורצוץ כל הימים והיית משגע ממראה עיניך אשר תראה יככה יהוה בשחין רע על הברכים ועל השקים אשר לא תוכל להרפא מכף רגלך ועד קדקדך יולך יהוה אתך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבתיך ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך יהוה שמה זרע רב תוציא השדה ומעט תאסף כי יחסלנו הארבה כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה ולא תאגר כי תאכלנו התלעת זיתים יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה הוא ילוך ואתה לא תלונו הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד השמדך כי לא שמעת בקול יהוה אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו אשר צוך והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם תחת אשר לא עבדת את יהוה אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל ועבדת את איביך אשר ישלחנו יהוה בך ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל ונתן על ברזל על צוארך עד השמידו אתך ישא יהוה עליך גוי מרחק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר גוי אשר לא תשמע לשנו גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן ואכל פרי בהמתך ופרי אדמתך עד השמדך אשר לא ישאיר לך דגן תירוש ויצהר שגר אלפיך ועשתרת צאנך עד האבידו אתך והצר לך בכל שעריך עד רדת חמתיך הגבהת והבצרות אשר אתה בטח בהן בכל ארצך והצר לך בכל שעריך בכל ארצך אשר נתן יהוה אלהיך לך ואכלת פרי בטנך בשר בניך ובנתיך אשר נתן לך יהוה אלהיך במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך האיש הרך בך והענג מאד תרע עינו באחיו ובאשת חיקו וביתר בניו אשר יותיר מתת לאחד מהם מבשר בניו אשר יאכל מבלי השאיר לו כל במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בכל שעריך הרכה בך והענגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרך תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה ובשליתה היוצת מבין רגליה ובבניה אשר תלד כי תאכלם בחסר כל בסתר במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בשעריך אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתבים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את יהוה אלהיך והפלא יהוה את מכתך ואת מכות זרעך מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים והשיב בך את כל מדוה מצרים אשר יגרת מפניהם ודבקו בך גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם יהוה עליך עד השמדך ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרב כי לא שמעת בקול יהוה אלהיך והיה כאשר שש יהוה עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש יהוה עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה והפיצך יהוה בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ ועבדת שם אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך עץ ואבן ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן יהוה לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש והיו חייך תלאים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה והשיבך יהוה מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תסיף עוד לראתה והתמכרתם שם לאיביך לעבדים ולשפחות ואין קנה
{{סס}}אלה דברי הברית אשר צוה יהוה את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב
{{פפ}}
ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אלהם אתם ראיתם את כל אשר עשה יהוה לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו המסות הגדלת אשר ראו עיניך האתת והמפתים הגדלים ההם ולא נתן יהוה לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמתיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי אני יהוה אלהיכם ותבאו אל המקום הזה ויצא סיחן מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתנו למלחמה ונכם ונקח את ארצם ונתנה לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את כל אשר תעשון
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|נצבים}}אתם נצבים היום כלכם לפני יהוה אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך לעברך בברית יהוה אלהיך ובאלתו אשר יהוה אלהיך כרת עמך היום למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני יהוה אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם ותראו את שקוציהם ואת גלליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פנה היום מעם יהוה אלהינו ללכת לעבד את אלהי הגוים ההם פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה יהוה סלח לו כי אז יעשן אף יהוה וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה יהוה את שמו מתחת השמים והבדילו יהוה לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההוא ואת תחלאיה אשר חלה יהוה בה גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח ולא יעלה בה כל עשב כמהפכת סדם ועמרה אדמה וצביים אשר הפך יהוה באפו ובחמתו ואמרו כל הגוים על מה עשה יהוה ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה ואמרו על אשר עזבו את ברית יהוה אלהי אבתם אשר כרת עמם בהוציאו אתם מארץ מצרים וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם ויחר אף יהוה בארץ ההוא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה ויתשם יהוה מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול ויש{{מ:אות-ג|ל}}כם אל ארץ אחרת כיום הזה הנסתרת ליהוה אלהינו והנגלת {{מ:אות מנוקדת|לׄנׄוׄ וׄלׄבׄנׄיׄנׄוׄ עׄד}} עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת
{{סס}}והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך יהוה אלהיך שמה ושבת עד יהוה אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך ושב יהוה אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך יהוה אלהיך שמה אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך יהוה אלהיך ומשם יקחך והביאך יהוה אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך ומל יהוה אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך ונתן יהוה אלהיך את כל האלות האלה על איביך ועל שנאיך אשר רדפוך ואתה תשוב ושמעת בקול יהוה ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום והותירך יהוה אלהיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטבה כי ישוב יהוה לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבתיך כי תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה כי תשוב אל יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך
{{סס}}כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו
{{סס}}ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע אשר אנכי מצוך היום לאהבה את יהוה אלהיך ללכת בדרכיו ולשמר מצותיו וחקתיו ומשפטיו וחיית ורבית וברכך יהוה אלהיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ואם יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת והשתחוית לאלהים אחרים ועבדתם הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון לא תאריכן ימים על האדמה אשר אתה עבר את הירדן לבוא שמה לרשתה העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את יהוה אלהיך לשמע בקלו ולדבקה בו כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|וילך}}וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא ויהוה אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה יהוה אלהיך הוא עבר לפניך הוא ישמיד את הגוים האלה מלפניך וירשתם יהושע הוא עבר לפניך כאשר דבר יהוה ועשה יהוה להם כאשר עשה לסיחון ולעוג מלכי האמרי ולארצם אשר השמיד אתם ונתנם יהוה לפניכם ועשיתם להם ככל המצוה אשר צויתי אתכם חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם כי יהוה אלהיך הוא ההלך עמך לא ירפך ולא יעזבך
{{סס}}ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע יהוה לאבתם לתת להם ואתה תנחילנה אותם ויהוה הוא ההלך לפניך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנשאים את ארון ברית יהוה ואל כל זקני ישראל ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות בבוא כל ישראל לראות את פני יהוה אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את יהוה אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את יהוה אלהיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה
{{פפ}}
ויאמר יהוה אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד וירא יהוה באהל בעמוד ענן ויעמד עמוד הענן על פתח האהל ויאמר יהוה אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבתיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את בריתי והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל ויצו את יהושע בן נון ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הזאת על ספר עד תמם ויצו משה את הלוים נשאי ארון ברית יהוה לאמר לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית יהוה אלהיכם והיה שם בך לעד כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם יהוה ואף כי אחרי מותי הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה ואעידה בם את השמים ואת הארץ כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני יהוה להכעיסו במעשה ידיכם וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|האזינו}}האזינו השמים ואדברה{{ססס}}ותשמע הארץ אמרי פי&lt;br&gt;
יערף כמטר לקחי{{ססס}}תזל כטל אמרתי&lt;br&gt;
כשעירם עלי דשא{{ססס}}וכרביבים עלי עשב&lt;br&gt;
כי שם יהוה אקרא{{ססס}}הבו גדל לאלהינו&lt;br&gt;
הצור תמים פעלו{{ססס}}כי כל דרכיו משפט&lt;br&gt;
אל אמונה ואין עול{{ססס}}צדיק וישר הוא&lt;br&gt;
שחת לו לא בניו מומם{{ססס}}דור עקש ופתלתל&lt;br&gt;
{{מ:אות-ג|ה}} ליהוה{{קק|{{הערה|בספרי תימן {{אות-ג|ה}}ליהוה בתיבה אחת}}}} תגמלו זאת{{ססס}}עם נבל ולא חכם&lt;br&gt;
הלוא הוא אביך קנך{{ססס}}הוא עשך ויכננך&lt;br&gt;
זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר{{ססס}}שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך&lt;br&gt;
בהנחל עליון גוים{{ססס}}בהפרידו בני אדם&lt;br&gt;
יצב גבלת עמים{{ססס}}למספר בני ישראל&lt;br&gt;
כי חלק יהוה עמו{{ססס}}יעקב חבל נחלתו&lt;br&gt;
ימצאהו בארץ מדבר{{ססס}}ובתהו ילל ישמן&lt;br&gt;
יסבבנהו יבוננהו{{ססס}}יצרנהו כאישון עינו&lt;br&gt;
כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף{{ססס}}יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו&lt;br&gt;
יהוה בדד ינחנו{{ססס}}ואין עמו אל נכר&lt;br&gt;
ירכבהו על במותי ארץ{{ססס}}ויאכל תנובת שדי&lt;br&gt;
וינקהו דבש מסלע{{ססס}}ושמן מחלמיש צור&lt;br&gt;
חמאת בקר וחלב צאן{{ססס}}עם חלב כרים ואילים&lt;br&gt;
בני בשן ועתודים{{ססס}}עם חלב כליות חטה&lt;br&gt;
ודם ענב תשתה חמר{{ססס}}וישמן ישרון ויבעט&lt;br&gt;
שמנת עבית כשית{{ססס}}ויטש אלוה עשהו&lt;br&gt;
וינבל צור ישעתו{{ססס}}יקנאהו בזרים&lt;br&gt;
בתועבת יכעיסהו{{ססס}}יזבחו לשדים לא אלה&lt;br&gt;
אלהים לא ידעום{{ססס}}חדשים מקרב באו&lt;br&gt;
לא שערום אבתיכם{{ססס}}צור ילדך תש{{מ:אות-ק|י}}&lt;br&gt;
ותשכח אל מחללך{{ססס}}וירא יהוה וינאץ&lt;br&gt;
מכעס בניו ובנתיו{{ססס}}ויאמר אסתירה פני מהם&lt;br&gt;
אראה מה אחריתם{{ססס}}כי דור תהפכת המה&lt;br&gt;
בנים לא אמן בם{{ססס}}הם קנאוני בלא אל&lt;br&gt;
כעסוני בהבליהם{{ססס}}ואני אקניאם בלא עם&lt;br&gt;
בגוי נבל אכעיסם{{ססס}}כי אש קדחה באפי&lt;br&gt;
ותיקד עד שאול תחתית{{ססס}}ותאכל ארץ ויבלה&lt;br&gt;
ותלהט מוסדי הרים{{ססס}}אספה עלימו רעות&lt;br&gt;
חצי אכלה בם{{ססס}}מזי רעב ולחמי רשף&lt;br&gt;
וקטב מרירי{{ססס}}ושן בהמת אשלח בם&lt;br&gt;
עם חמת זחלי עפר{{ססס}}מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור&lt;br&gt;
גם בתולה יונק עם איש שיבה{{ססס}}אמרתי אפאיהם&lt;br&gt;
אשביתה מאנוש זכרם{{ססס}}לולי כעס אויב אגור&lt;br&gt;
פן ינכרו צרימו{{ססס}}פן יאמרו ידנו רמה&lt;br&gt;
ולא יהוה פעל כל זאת{{ססס}}כי גוי אבד עצות המה&lt;br&gt;
ואין בהם תבונה{{ססס}}לו חכמו ישכילו זאת&lt;br&gt;
יבינו לאחריתם{{ססס}}איכה ירדף אחד אלף&lt;br&gt;
ושנים יניסו רבבה{{ססס}}אם לא כי צורם מכרם&lt;br&gt;
ויהוה הסגירם{{ססס}}כי לא כצורנו צורם&lt;br&gt;
ואיבינו פלילים{{ססס}}כי מגפן סדם גפנם&lt;br&gt;
ומשדמת עמרה{{ססס}}ענבמו ענבי רוש&lt;br&gt;
אשכלת מררת למו{{ססס}}חמת תנינם יינם&lt;br&gt;
וראש פתנים אכזר{{ססס}}הלא הוא כמס עמדי&lt;br&gt;
חתום באוצרתי{{ססס}}לי נקם ושלם&lt;br&gt;
לעת תמוט רגלם{{ססס}}כי קרוב יום אידם&lt;br&gt;
וחש עתדת למו{{ססס}}כי ידין יהוה עמו&lt;br&gt;
ועל עבדיו יתנחם{{ססס}}כי יראה כי אזלת יד&lt;br&gt;
ואפס עצור ועזוב{{ססס}}ואמר אי אלהימו&lt;br&gt;
צור חסיו בו{{ססס}}אשר חלב זבחימו יאכלו&lt;br&gt;
ישתו יין נסיכם{{ססס}}יקומו ויעזרכם&lt;br&gt;
יהי עליכם סתרה{{ססס}}ראו עתה כי אני אני הוא&lt;br&gt;
ואין אלהים עמדי{{ססס}}אני אמית ואחיה&lt;br&gt;
מחצתי ואני ארפא{{ססס}}ואין מידי מציל&lt;br&gt;
כי אשא אל שמים ידי{{ססס}}ואמרתי חי אנכי לעלם&lt;br&gt;
אם שנותי ברק חרבי{{ססס}}ותאחז במשפט ידי&lt;br&gt;
אשיב נקם לצרי{{ססס}}ולמשנאי אשלם&lt;br&gt;
אשכיר חצי מדם{{ססס}}וחרבי תאכל בשר&lt;br&gt;
מדם חלל ושביה{{ססס}}מראש פרעות אויב&lt;br&gt;
הרנינו גוים עמו{{ססס}}כי דם עבדיו יקום&lt;br&gt;
ונקם ישיב לצריו{{ססס}}וכפר אדמתו עמו&lt;br&gt;
{{פפ}}
ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה
{{פפ}}
וידבר יהוה אל משה בעצם היום הזה לאמר עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל
{{פפ}}
{{עוגן בשורה|וזאת הברכה}}וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו ויאמר יהוה מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו {{כו&quot;ק-אותיות|אשדת|אש דת}} למו אף חבב עמים כל קדשיו בידך והם תכו לרגלך ישא מדברתיך תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל יחי ראובן ואל ימת ויהי מתיו מספר
{{סס}}וזאת ליהודה ויאמר שמע יהוה קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה
{{פפ}}
וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בנו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ברך יהוה חילו ופעל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון
{{סס}}לבנימן אמר ידיד יהוה ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן
{{סס}}וליוסף אמר מברכת יהוה ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רבצת תחת וממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה
{{סס}}ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים יינקו ושפני טמוני חול
{{סס}}ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד וירא ראשית לו כי שם חלקת מחקק ספון ויתא ראשי עם צדקת יהוה עשה ומשפטיו עם ישראל
{{סס}}ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יהוה ים ודרום ירשה
{{סס}}ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו ברזל ונחשת מנעלך וכימיך דבאך אין כאל ישרון רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים מענה אלהי קדם ומתחת זרעת עולם ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל אשריך{{קק|{{הערה|בספרי תימן {{אות-ג|א}}שריך באל&quot;ף גדולה}}}} ישראל מי כמוך עם נושע ביהוה מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו איביך לך ואתה על במותימו תדרך
{{סס}}ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני ירחו ויראהו יהוה את כל הארץ את הגלעד עד דן ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון ואת הנגב ואת הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד צער ויאמר יהוה אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר וימת שם משה עבד יהוה בארץ מואב על פי יהוה ויקבר אתו בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו לא כהתה עינו ולא נס לחה ויבכו בני ישראל את משה בערבת מואב שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה יהוה את משה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו יהוה פנים אל פנים לכל האתת והמופתים אשר שלחו יהוה לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל


==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>rpx2n6ulda4c5eghij1a36eege6sa4w</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מי כמוך (ראב&quot;ע)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>276040</id>
    <revision>
      <id>3087677</id>
      <parentid>3040263</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T07:27:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:פיוטי מי כמוך]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3087677</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1638" sha1="0pbdmkc10wkgvaaleh536zizp5oicp6" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''אברהם''' (אבן עזרא)}}

מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר {{מילת קבע|בַּקֹּדֶשׁ}}.{{ממס|שמות טו יא}}
{{רן|{{סי|א}}וֹפַנֵּי מְעוֹנַי / סוֹבְבִים עַל פָּנַי / וְהִשְׁתַּחֲווּ לַייָ / בְּהַר {{מילת קבע|הַקֹּדֶשׁ}}.{{ממס|ישעיהו כז יג}}
{{סי|בְּ}}שֵׁם צְבָאָיו קוֹרֵא, / כִּי בִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה / מַעֲלוֹת הֵם שֹׁמְרֵי / מִשְׁמֶרֶת {{מילת קבע|הַקֹּדֶשׁ}}.{{ממס|במדבר ג כח}} 
{{סי|רָ}}צִים בְּמַעַגְלֵיהֶם; / בַּל יִקְרַב אֲלֵיהֶם / נֵכָר, כִּי עֲלֵיהֶם / עֲבֹדַת {{מילת קבע|הַקֹּדֶשׁ}}.{{ממס|במדבר ז ט}}
{{סי|הֵ}}א גַלְגַּל יַנְחֶה, / פִּתַּח עָלָיו חֵי / עוֹלָם פִּתּוּחֵי / חֹתָם {{מילת קבע|קֹדֶשׁ}}.{{ממס|שמות כח לו}} 
{{סי|מִ}}י יִתֵּן וְחֶדְלִי / תָּמִיד יַרְאֶה לִי / הֲלִיכוֹת אֵלִי / מַלְכִּי {{מילת קבע|בַקֹּדֶשׁ}}.{{ממס|תהלים סח כה}}}}
{{סוף}}
{{פרויקט בן-יהודה|קישור=ibnezra_a/mi_kamoxa.html}}

[[קטגוריה:פיוטי רשות ופתיחה]]
[[קטגוריה:פיוטי ראב&quot;ע]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]
[[קטגוריה:פיוטי מי כמוך]]</text>
      <sha1>0pbdmkc10wkgvaaleh536zizp5oicp6</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד ראשי/טקסטים חדשים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>276338</id>
    <revision>
      <id>3087560</id>
      <parentid>3087522</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T12:00:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>טקסטים חדשים</comment>
      <origin>3087560</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2078" sha1="5125wltf7we1vprr3qoq8x83z9q7ol7" xml:space="preserve">{{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}&lt;div style=&quot;text-align: justify;&quot;&gt;
[[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] {{*}}
[[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ&quot;ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] {{*}}
[[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)]] &lt;!-- בוט שורה ראשונה --&gt; {{*}}
[[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המהנדסים בשירותי הביטחון)]] &lt;!-- בוט שורה שנייה --&gt; {{*}}
[[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המח&quot;ר המועדף בשירותי הביטחון)]] &lt;!-- בוט שורה שלישית --&gt; {{*}}
[[תהלים מנוקד ומפוסק]] {{*}}
[[גדר עולם]] {{*}}
[[:קטגוריה:פיוטי שמחת תורה|פיוטי שמחת תורה]] {{*}}
[[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי|פיוטים לפי א&quot;ב]] {{*}}
[[:קטגוריה:פיוטי הושענות|פיוטי הושענות]] {{*}}
[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סדר נזיקין]] {{*}}
[[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער/סליחות ליום חמישי|סליחות זליגמן בער - ליום שישי]] {{*}}
[[אלדד הדני]] {{*}}
[[גליל כורש]] {{*}} 
[[פרי מגדים על אורח חיים רנב|פמ&quot;ג או&quot;ח רנב]] {{*}} 
[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|רש&quot;י מנוקד על שופטים]] {{*}} 
[[ספר הפיות הכחול]] בשלמותו {{*}} 
[[מדרש תנחומא הקדום/כרך א|תנחומא באבער בראשית]]
&lt;/div&gt;
{{מסגרת מעוצבת תחתונה}}&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:טקסטים חדשים|*]]&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>5125wltf7we1vprr3qoq8x83z9q7ol7</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087598</id>
      <parentid>3087560</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T18:00:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>טקסטים חדשים</comment>
      <origin>3087598</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2085" sha1="jecxx71t4m2w18oykz1nd6tggqxmavo" xml:space="preserve">{{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}&lt;div style=&quot;text-align: justify;&quot;&gt;
[[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] {{*}}
[[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ&quot;ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] {{*}}
[[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)]] &lt;!-- בוט שורה ראשונה --&gt; {{*}}
[[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)]] &lt;!-- בוט שורה שנייה --&gt; {{*}}
[[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המהנדסים בשירותי הביטחון)]] &lt;!-- בוט שורה שלישית --&gt; {{*}}
[[תהלים מנוקד ומפוסק]] {{*}}
[[גדר עולם]] {{*}}
[[:קטגוריה:פיוטי שמחת תורה|פיוטי שמחת תורה]] {{*}}
[[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי|פיוטים לפי א&quot;ב]] {{*}}
[[:קטגוריה:פיוטי הושענות|פיוטי הושענות]] {{*}}
[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סדר נזיקין]] {{*}}
[[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער/סליחות ליום חמישי|סליחות זליגמן בער - ליום שישי]] {{*}}
[[אלדד הדני]] {{*}}
[[גליל כורש]] {{*}} 
[[פרי מגדים על אורח חיים רנב|פמ&quot;ג או&quot;ח רנב]] {{*}} 
[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|רש&quot;י מנוקד על שופטים]] {{*}} 
[[ספר הפיות הכחול]] בשלמותו {{*}} 
[[מדרש תנחומא הקדום/כרך א|תנחומא באבער בראשית]]
&lt;/div&gt;
{{מסגרת מעוצבת תחתונה}}&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:טקסטים חדשים|*]]&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>jecxx71t4m2w18oykz1nd6tggqxmavo</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087661</id>
      <parentid>3087598</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T00:00:23Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>טקסטים חדשים</comment>
      <origin>3087661</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2085" sha1="13c3btemh2k8wty25z28q2ugo5pe9xx" xml:space="preserve">{{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}&lt;div style=&quot;text-align: justify;&quot;&gt;
[[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] {{*}}
[[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ&quot;ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] {{*}}
[[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון)]] &lt;!-- בוט שורה ראשונה --&gt; {{*}}
[[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)]] &lt;!-- בוט שורה שנייה --&gt; {{*}}
[[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)]] &lt;!-- בוט שורה שלישית --&gt; {{*}}
[[תהלים מנוקד ומפוסק]] {{*}}
[[גדר עולם]] {{*}}
[[:קטגוריה:פיוטי שמחת תורה|פיוטי שמחת תורה]] {{*}}
[[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי|פיוטים לפי א&quot;ב]] {{*}}
[[:קטגוריה:פיוטי הושענות|פיוטי הושענות]] {{*}}
[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סדר נזיקין]] {{*}}
[[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער/סליחות ליום חמישי|סליחות זליגמן בער - ליום שישי]] {{*}}
[[אלדד הדני]] {{*}}
[[גליל כורש]] {{*}} 
[[פרי מגדים על אורח חיים רנב|פמ&quot;ג או&quot;ח רנב]] {{*}} 
[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|רש&quot;י מנוקד על שופטים]] {{*}} 
[[ספר הפיות הכחול]] בשלמותו {{*}} 
[[מדרש תנחומא הקדום/כרך א|תנחומא באבער בראשית]]
&lt;/div&gt;
{{מסגרת מעוצבת תחתונה}}&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:טקסטים חדשים|*]]&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>13c3btemh2k8wty25z28q2ugo5pe9xx</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087667</id>
      <parentid>3087661</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T06:00:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>טקסטים חדשים</comment>
      <origin>3087667</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2080" sha1="rdr0r6k42fpryzxxefj6ci1ow4cx5d9" xml:space="preserve">{{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}&lt;div style=&quot;text-align: justify;&quot;&gt;
[[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] {{*}}
[[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ&quot;ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] {{*}}
[[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ביקורת המדינה במשרד מבקר המדינה)]] &lt;!-- בוט שורה ראשונה --&gt; {{*}}
[[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון)]] &lt;!-- בוט שורה שנייה --&gt; {{*}}
[[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)]] &lt;!-- בוט שורה שלישית --&gt; {{*}}
[[תהלים מנוקד ומפוסק]] {{*}}
[[גדר עולם]] {{*}}
[[:קטגוריה:פיוטי שמחת תורה|פיוטי שמחת תורה]] {{*}}
[[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי|פיוטים לפי א&quot;ב]] {{*}}
[[:קטגוריה:פיוטי הושענות|פיוטי הושענות]] {{*}}
[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סדר נזיקין]] {{*}}
[[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער/סליחות ליום חמישי|סליחות זליגמן בער - ליום שישי]] {{*}}
[[אלדד הדני]] {{*}}
[[גליל כורש]] {{*}} 
[[פרי מגדים על אורח חיים רנב|פמ&quot;ג או&quot;ח רנב]] {{*}} 
[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|רש&quot;י מנוקד על שופטים]] {{*}} 
[[ספר הפיות הכחול]] בשלמותו {{*}} 
[[מדרש תנחומא הקדום/כרך א|תנחומא באבער בראשית]]
&lt;/div&gt;
{{מסגרת מעוצבת תחתונה}}&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:טקסטים חדשים|*]]&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>rdr0r6k42fpryzxxefj6ci1ow4cx5d9</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מי כמוך (שבתאי טיאר)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>277075</id>
    <revision>
      <id>3087647</id>
      <parentid>3043004</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T21:35:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:פיוטי מי כמוך]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3087647</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12185" sha1="6oh587j0oyd614dnm7o58hv3komn4oc" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
הפיוט נקרא בבתי הכנסת של יהודי לוב, בשבת שלפני פורים אשריף החל בכ&quot;ג בטבת. בפיוט מתוארת פלישתו של אברהים אשריף ללוב והדיפתו, שהתרחשו בשנת ה'תס&quot;ד-1704.

==הקדמה/ [[מחבר:יעקב רקח|רבי יעקב רקח]]==
'''מי כמכה'''{{ש}}

{{שיר מנוקד|{{צמל|מודעת זאת|ישעיה יב ה}} עשה לנו בעל הרחמים.{{ש}}
לאנשי עם סגולה,
{{צמל|לשם ולתהילה|צפניה ג כ}}, חיים וקיימים.

הלא המה עם בני ישראל שהציל מיד הקמים. 
אל בני קהל קדוש '''טראבלס''' המערב הנאהבים והנעימים.

{{צמל|וחסד ה' מעולם|תהלים קג יז}},
{{צמל|אל עליון גואלם|תהלים עח לה}}, אל צדיק תמים.{{ש}}

ברוך פודה ומציל {{צמל|תשועת עולמים.|ישעיהו מה יז}}{{ש}}
כי בכל עת ועונה,
{{צמל|עת לחננה|תהלים קב יד}}, פלאים עצומים.

לעמו ועדתו,
{{צמל|וצאן מרעיתו|תהלים ק ג}}, {{צמל|נחלת שדי ממרומים.|איוב לא ב}}

{{צמל|שני הימים האלה נעשים|אסתר ט כח}},
על הנפלאות והניסים, עד אחרית הימים.

{{צמל|מדי שנה בשנה|שמואל א ז טז}},
{{צמל|באו לפניו ברננה|תהלים ק ב}}, {{צמל|הללוהו במרומים.|תהלים קמח א}}

להיות בטלים ממלאכתם,
ותינוקות של בית רבן מתורתם, {{צמל|תורת חכמים.|משלי יג יד}}

גם בבית התפילה,
נותנים שבח ותהילה, על החסד והרחמים.

ששים ושמחים,
במקצת שבחים, משבחי שלמים.

{{צמל|מן המצר קראתי יה|תהלים קיח ה}} עד {{צמל|הודו לה' כי טוב|תהלים קיח כט}} גם לרבות [[תהלים קלו|הלל הגדול]] {{צמל|יחדו יהיו תמים.|שמות כו כד}}{{ש}}
ו{{צמל|פשט העני את ידו|משנה שבת א א}},
ויתן כל אחד לפי כבודו, {{צמל|האנשים האלה שלמים.|בראשית לד כא}}

וכל היום ההוא נגילה,
ברנה ובצהלה, {{צמל|לא ימנע טוב להולכים בתמים.|תהלים פד יב}}

ומי שגאל את האבות,
אל השוכן ערבות, {{צמל|יקבץ ישראל מן העמים.|יחזקאל כח כה}}

{{צמל|וישיב בנים לגבולם|ירמיה לא טז}},
משמרות על תילם, {{צמל|את האורים ואת התומים.|שמות כח ל}}
ולעד ישליו ולעולמי עולמים:

{{צמל|הלוא כה דברי|ירמיה כג כט}} הקטן ונבזה,
דל ורזה. מקווה חסד אל.
 
עינו עלי יפקח,
ותחנוני ייקח,
על החתום [[מחבר:יעקב רקח|'''יעקב רקח''']]. {{צמל|צעיר אני לימים:|איוב לב ו}}
}}

==מי כמוך/ {{קישור למחבר|שבתאי טיאר|רבי שבתאי טיאר}}==
&lt;small&gt;הערה: על פי רוב הציטוטים המשוקעים בפיוט הם כלשון הפסוק, אך בחלק מהמקרים הפסוק שונה מעט כדי להתאימו להקשר בפיוט.&lt;/small&gt;

{{צמל|מִי כָמוֹךָ|תהלים עא יט}}{{צמל|וְאֵין-כָּמוֹךָ|תהלים פו ח}},{{ש}}מִי דוֹמֶה לָךְ וְאֵין דּוֹמֶה לָךְ:

===סימן: על סדר א&quot;ב===

{{שיר מנוקד|{{צמל|'''אָ'''בוֹא בִּגְבֻרוֹת אֲדֹנָי {{ב|יֱהֹוִה|קרי: אֱלֹהִים}}|תהלים עא טז}},
אַזְכִּיר צִדְקָתוֹ אֶל עָם כְּמֵהִים.
כִּי זְכָרָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם, {{ררר}} {{ררר}} {{צמל|אֲשֶׁר נָפוֹצוּ שָׁם:|יחזקאל לד יב}}

'''בְּ'''פִי אֲסַפֵּר אֶת נִפְלְאוֹתָיו,{{ש}}אַגִּיד לְכָל יָבֹא גְּבוּרוֹתָיו.{{ש}}יֵדְעוּ כָל הָעַמִּים אוֹתוֹתָיו,{{ררר}}{{ררר}}{{צמל|כִּי שָׁמְעוּ כִּי שָׁם:|בראשית מג כה}}

'''גְּ'''אָלַנוּ מֵאָז מִ{{ב|תַחְפַּנְחֵס|עיר במצרים}},{{ש}}וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאָהֳלֵי {{ב|חָנֵס|שם נוסף לתחפנחס}}.{{ש}}וָיָעַשׂ לָנוּ אֹתוֹת וָנֵס,{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|כִּי שָׁמְעוּ כִּי שָׁם:| בראשית מג כה}}

'''דָּ'''רַכְנוּ בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה,{{ש}}וַיַּךְ אֶת צָרֵינוּ מַכָּה אֲנוּשָׁה.{{ש}}אָז שׁוֹרָרְנוּ לוֹ שִׁירָה חֲדָשָׁה,{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם:|איוב ג יט}}

'''הַ'''יּוֹם עָנוּ בָנוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ,{{ש}}בֵּין עֶבֶד וְשִׁפְחָה נִפְזְרוּ צִבְאוֹתֵינוּ.{{ש}}וּבְכָל זֹאת מִכָּל צָרָה יִגְאָלֶנּוּ,{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם:|דברים ה יד}}

'''וַ'''יְהִי בִּימֵי כְּלִיל שַׂר הַצָּבָא,{{ש}}אִבְּרָהִים {{ב|הַנָּשִׂיא|המושל}} {{ב|מִתַּרְשִׁישׁ| כינוי לחוף או נמל. זהות תרשיש המקראית שנויה במחלוקת, לדעת רבי שבתי טייאר נראה שזו תוניס.}} בָּא.{{ש}}עַל עִיר {{ב|טְרָאבְּלֶס|מערבית: طرابلس, טריפולי}} בְּחַיִל וּמֶרְכָּבָה,{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|אֶת-פְּנֵי הָעִיר וַיִּחַן שָׁם:|בראשית לג יח}}

'''זְ'''דוֹן לִבּוֹ הִשִּׁיאוֹ בְמִרְמָה,{{ש}}לִלְכֹּד אֶת הָעִיר וּלְהַחֲרִימָהּ.{{ש}}לֵאמֹר מֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה,{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|אַשְׁחִית מָה-אֶמְצָא שָׁם:|בראשית יח כח}}

'''חֲ'''לוּצִים בָּאוּ אַנְשֵׁי מִלְחַמְתּוֹ,{{ש}}כְּעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ אִתּוֹ.{{ש}}לְבַד מִשָׂרָיו וְאַנְשֵׁי מֶרְכַּבְתּוֹ,{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|עִם-הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם:|דברי הימים א ד כג}}

'''טֶ'''רֶם הִגִּיעַ צִוָּה אֵת חֵילוֹ,{{ש}}עַל נַעַר וְזָקֵן לֹא תַּחְמְּלוּ.{{ש}}בֹּזוֹ בִזָהּ וּשְׁלָלָהּ שִׁלְלוּ,{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|וַאֲכַלְתֶּם שָׁם:|דברים יב ז}}

'''יָ'''צְאוּ מִן הָעִיר לִקְרָאתוֹ,{{ש}}וַיַעַרְכוּ מִלְחָמָה אִתּוֹ.{{ש}}וַיַחְשְׁבוּ בְלִבָּם לְהַשְׁחִיתוֹ,{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם:|בראשית יא ח}}

'''כְּ'''בִקְרוֹב הַמִּלְחָמָה נָפֹצוּ חַיָּלֵינוּ,{{ש}}וַיִפְּלוּ לִפְנֵי גְדוּדָיו חַיָּלֵינוּ.{{ש}}וַנִשְׁמַע וַיִמַּס לְבָבֵנוּ,{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|וְלֹא-הָיָה שָׁם:|במדבר לג יד}}

'''לְ'''מָחָר נֶאֶסְפוּ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה,{{ש}}וַיַחְגְּרוּ בְּתוֹךְ הָעִיר בְּאֵימָה.{{ש}}וַיִוָּעֲצוּ {{ב|לַעֲקֹר|לעשות עיקר, לחזק}} הַחוֹמָה,{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|לָשֶׁבֶת שָׁם:|דברים יג יג}}

'''מִ'''טַּעַם הַמֶּלֶךְ וְהַסְּגָנִים{{ב|,|ניתנה הוראה}}{{ש}}לְקַבֵּץ הַיְּהוּדִים הָאֶבְיוֹנִים.{{ש}}לַחְפּוֹר עָפָר וְלַחְצוֹב אֲבָנִים,{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|וְאֶת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם:|בראשית לט כב}}

'''נ'''וֹעֲצוּ לְחָזֵּק הַמִּגְדָּלִים,{{ש}}וַיֵּאָסְפוּ שָׁמָּה כָּל הַחַיָּלִים.{{ש}}לִשְׁמוֹר הַחוֹמָה וְהַכֵּלִים,{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|וַיָּלִינוּ שָם:|שופטים יח ב}}

'''סָ'''מַךְ עַל הָעִיר אִישׁ הַדָּמִים,{{ש}}וַיֵּט אָהֳלוֹ בְּ{{ב|אָבֵל הַכְּרָמִים|אזור ובו כרמים, כנראה של זיתים.}}.{{ש}}וּמִדֵּי יוֹם יוֹם נִלְחָמִים,{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|בַּאֲשֶׁר חָלָלִים שָׁם:|איוב לט ל}}

'''עָ'''שָׂה מָצוֹר וְדָיֵּק בָּנָה,{{ש}}וַיְסוֹבֵב הָעִיר מִכָּל פִּנָּה.{{ש}}{{ב|וַיֵּצֶר|היה צר}} מְאֹד לְאַנְשֵׁי הַמְּדִינָה,{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|הַיֹּשְׁבִים שָׁם:|דברי הימים א ד מ}}

'''פְּ'''תַלְתֹּל וְעִקֵּשׁ יָעַץ עֵצָה,{{ש}}לִנְדּוֹחַ גַּרְזֶן עֲלֵי כָל עֵצָהּ.{{ש}}וַיִכְרוֹת אֶת הַשִׂיחִים אֲשֶׁר מָצָא,{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|בַּשָׂדֶה אֲשֶׁר מָצָא שָׁם:|בראשית לג יט}}

'''צִ'''וָּה חֵילוֹ בְּרֶשַׁע לְהִתְעוֹלֵל,{{ש}}לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד זָקֵן וְעוֹלֵל.{{ש}}אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל,{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|וְלָקְחוּ אוֹתוֹ מִשָּׁם:|דברים יט יב}}

'''קִ'''בֵּץ כְּלֵי מִלְחָמָה לָרֹב,{{ש}}וּמִדֵּי יוֹם יוֹם עַל הָעִיר יֶאֱרוֹב.{{ש}}וַיַּעַשׂ לוֹ מְצוּדִים {{ב|מִקָּרוֹב|שקרובים}},{{ררר}} {{ררר}} {{צמל|אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם:|בראשית יט כז}}

{{ב|'''רָ'''חַפוּ|התנודדו, רעדו}} לִמְאֹד עַצְמוֹתֵינוּ, {{ש}}{{צמל|וַנָּצוּמָה וָנְּבַקְּשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ.|עזרא ח כג}} {{ש}}אוּלַי יְחָנֵּנוּ וְיַצִּילֵנוּ, {{ררר}} {{ררר}} {{צמל|יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם|דברים ה יד}}:

'''שִׁ'''חֵת וְנִתֵּץ בָּתֵּי הַכְּפָרִים, {{ש}}וַיְגָדַּע וַיְקָצֵּץ עֲצֵי הַתְּמָרִים. {{ש}}וַיַעֲקֹר כָּל דַּלְתוֹת הַחֲצֵרִים, {{ררר}} {{ררר}} {{צמל|וַיִשְׂרְפוּ אוֹתָם שָׁם|שמואל א לא יב}}:

'''תָּ'''מַךְ בְּרִשְׁעָתוֹ וַיהִי כִּמְתַעְתֵּעַ, {{ש}}וּמִמִּגְרָשׁ אֶל מִגְרָשׁ נוֹסֵעַ. {{ש}}וַיַחְשֹׁב אֶת הָעִיר לְבַלֵעַ, {{ררר}} {{ררר}} {{צמל|וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם|משלי ט יח}}:

}}
===סימן: אני שבתי ברבי דוד טייאר חזק===
{{שיר מנוקד|{{צמל|'''אַ'''חַר כָּל אֵלֶּה הַדְּבָרִים|בראשית כב א}}, {{ש}}יָעַץ תַּחְבּוּלוֹת אַחֵרִים. {{ש}}וַיְחַזֵּק כָּל הַמְּצָרִים, {{ררר}} {{ררר}} {{צמל|אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם|דברים יב ב}}:

'''נָ'''תַן לְעַמּוֹ כְּלֵי מִלְחָמוֹת, {{ש}}לַחְפּוֹר שׂוּחוֹת בְּמִרְמוֹת. {{ש}}וַיַחְשֹׁב לְעָקֵּר הַחוֹמוֹת, {{ררר}} {{ררר}}{{צמל|הָאָרֶץ הַהִיא שָׁם| בראשית ב יב}}:

}}

[[קטגוריה:פיוטים לימי הודאה מקומיים]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:כ&quot;ג טבת]]
[[קטגוריה:פיוטי מי כמוך]]</text>
      <sha1>6oh587j0oyd614dnm7o58hv3komn4oc</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/עדכונים אחרונים</title>
    <ns>4</ns>
    <id>290855</id>
    <revision>
      <id>3087561</id>
      <parentid>3087523</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T12:00:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>עדכונים אחרונים</comment>
      <origin>3087561</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2979" sha1="ew5957deof9ug6hajgaav5b6w4h43g6" xml:space="preserve">&lt;div style=&quot;height: 300px; overflow: auto;&quot;&gt;
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המהנדסים בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המהנדסים בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המח&quot;ר המועדף בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המח&quot;ר המועדף בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (הדירוג המינהלי בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (הדירוג המינהלי בשירותי הביטחון)}}]]
* [[חוק תכנון ערים, כפרים ובנינים]]
* [[צו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון)|צו בדבר הוראות ביטחון {{מוקטן|(יהודה והשומרון)}}]]
* [[תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(אגרות העברת מטענים)}}]]
* [[תקנות שירותי הדת היהודיים (אגרות שירותים)|תקנות שירותי הדת היהודיים {{מוקטן|(אגרות שירותים)}}]]
* [[תקנות המים (אמות מידה להקצאת מים לחקלאות)|תקנות המים {{מוקטן|(אמות מידה להקצאת מים לחקלאות)}}]]
* [[תקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס)|תקנות הטיס {{מוקטן|(רשיונות לעובדי טיס)}}]]
* [[תקנות הטיס (בית ספר לעובדי טיס)|תקנות הטיס {{מוקטן|(בית ספר לעובדי טיס)}}]]
* [[תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה)|תקנות הטיס {{מוקטן|(הפעלת כלי טיס וכללי טיסה)}}]]
* [[תקנות הטיס (מערכת ניהול בטיחות)|תקנות הטיס {{מוקטן|(מערכת ניהול בטיחות)}}]]
* [[תקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(אגרות לסחורה בהעברה)}}]]
* [[תקנות נמל חיפה (אגרות קשירה, אגרות מינגש ואגרות רציף)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(אגרות קשירה, אגרות מינגש ואגרות רציף)}}]]
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>ew5957deof9ug6hajgaav5b6w4h43g6</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087599</id>
      <parentid>3087561</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T18:00:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>עדכונים אחרונים</comment>
      <origin>3087599</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3103" sha1="rjvwu6h6embixl4u5x1hasc824dmg9s" xml:space="preserve">&lt;div style=&quot;height: 300px; overflow: auto;&quot;&gt;
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המהנדסים בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המהנדסים בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המח&quot;ר המועדף בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המח&quot;ר המועדף בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (הדירוג המינהלי בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (הדירוג המינהלי בשירותי הביטחון)}}]]
* [[חוק תכנון ערים, כפרים ובנינים]]
* [[צו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון)|צו בדבר הוראות ביטחון {{מוקטן|(יהודה והשומרון)}}]]
* [[תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(אגרות העברת מטענים)}}]]
* [[תקנות שירותי הדת היהודיים (אגרות שירותים)|תקנות שירותי הדת היהודיים {{מוקטן|(אגרות שירותים)}}]]
* [[תקנות המים (אמות מידה להקצאת מים לחקלאות)|תקנות המים {{מוקטן|(אמות מידה להקצאת מים לחקלאות)}}]]
* [[תקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס)|תקנות הטיס {{מוקטן|(רשיונות לעובדי טיס)}}]]
* [[תקנות הטיס (בית ספר לעובדי טיס)|תקנות הטיס {{מוקטן|(בית ספר לעובדי טיס)}}]]
* [[תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה)|תקנות הטיס {{מוקטן|(הפעלת כלי טיס וכללי טיסה)}}]]
* [[תקנות הטיס (מערכת ניהול בטיחות)|תקנות הטיס {{מוקטן|(מערכת ניהול בטיחות)}}]]
* [[תקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(אגרות לסחורה בהעברה)}}]]
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>rjvwu6h6embixl4u5x1hasc824dmg9s</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087662</id>
      <parentid>3087599</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T00:00:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>עדכונים אחרונים</comment>
      <origin>3087662</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3261" sha1="h82y7rlg4srf2r3pprnt6cj793hi61u" xml:space="preserve">&lt;div style=&quot;height: 300px; overflow: auto;&quot;&gt;
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המהנדסים בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המהנדסים בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המח&quot;ר המועדף בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המח&quot;ר המועדף בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (הדירוג המינהלי בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (הדירוג המינהלי בשירותי הביטחון)}}]]
* [[חוק תכנון ערים, כפרים ובנינים]]
* [[צו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון)|צו בדבר הוראות ביטחון {{מוקטן|(יהודה והשומרון)}}]]
* [[תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(אגרות העברת מטענים)}}]]
* [[תקנות שירותי הדת היהודיים (אגרות שירותים)|תקנות שירותי הדת היהודיים {{מוקטן|(אגרות שירותים)}}]]
* [[תקנות המים (אמות מידה להקצאת מים לחקלאות)|תקנות המים {{מוקטן|(אמות מידה להקצאת מים לחקלאות)}}]]
* [[תקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס)|תקנות הטיס {{מוקטן|(רשיונות לעובדי טיס)}}]]
* [[תקנות הטיס (בית ספר לעובדי טיס)|תקנות הטיס {{מוקטן|(בית ספר לעובדי טיס)}}]]
* [[תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה)|תקנות הטיס {{מוקטן|(הפעלת כלי טיס וכללי טיסה)}}]]
* [[תקנות הטיס (מערכת ניהול בטיחות)|תקנות הטיס {{מוקטן|(מערכת ניהול בטיחות)}}]]
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>h82y7rlg4srf2r3pprnt6cj793hi61u</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087668</id>
      <parentid>3087662</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T06:00:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>עדכונים אחרונים</comment>
      <origin>3087668</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3461" sha1="qwgvinr0pkupwu781qilu210fi4xdkx" xml:space="preserve">&lt;div style=&quot;height: 300px; overflow: auto;&quot;&gt;
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ביקורת המדינה במשרד מבקר המדינה)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ביקורת המדינה במשרד מבקר המדינה)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המהנדסים בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המהנדסים בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המח&quot;ר המועדף בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המח&quot;ר המועדף בשירותי הביטחון)}}]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (הדירוג המינהלי בשירותי הביטחון)|צו שירות המדינה {{מוקטן|(גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (הדירוג המינהלי בשירותי הביטחון)}}]]
* [[חוק תכנון ערים, כפרים ובנינים]]
* [[צו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון)|צו בדבר הוראות ביטחון {{מוקטן|(יהודה והשומרון)}}]]
* [[תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(אגרות העברת מטענים)}}]]
* [[תקנות שירותי הדת היהודיים (אגרות שירותים)|תקנות שירותי הדת היהודיים {{מוקטן|(אגרות שירותים)}}]]
* [[תקנות המים (אמות מידה להקצאת מים לחקלאות)|תקנות המים {{מוקטן|(אמות מידה להקצאת מים לחקלאות)}}]]
* [[תקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס)|תקנות הטיס {{מוקטן|(רשיונות לעובדי טיס)}}]]
* [[תקנות הטיס (בית ספר לעובדי טיס)|תקנות הטיס {{מוקטן|(בית ספר לעובדי טיס)}}]]
* [[תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה)|תקנות הטיס {{מוקטן|(הפעלת כלי טיס וכללי טיסה)}}]]
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>qwgvinr0pkupwu781qilu210fi4xdkx</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:OpenLawBot/הוספה</title>
    <ns>2</ns>
    <id>293285</id>
    <revision>
      <id>3087559</id>
      <parentid>3087521</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T12:00:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>תודה</comment>
      <origin>3087559</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9318" sha1="6zuy35xkh063y0yfjo1ssmp4e4m64wh" xml:space="preserve">__INDEX__
רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}}
* {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ&quot;מ)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]]
* {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]]
* {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]]
* {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]]
* {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]]
* {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]]
* {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]]
* {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]]
* {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]]
* {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]]
* {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]]
* {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ&quot;ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]]
* {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]]
* {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]]
* {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]]
* {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]]
* {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]]
* {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]]
* {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]]
* {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]]
* {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]]
* {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]]
* {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע&quot;י ספינות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]]
* {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]]
* {{v}} נוצר [[צו נמל חיפה (גבולות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)]]
* {{v}} נוצר [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (צרכים קיומיים וחיוניים במצב חירום)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (הרחבת שירות הטיפול התומך (הפליאטיבי) בבתי החולים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות עבור משגור קטן)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (כוח מניע)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל טבריה (אגרות שימוש בנמל ובמיתקניו)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל טבריה (סימון רשתות דיג)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל יפו (אזור הורדת הסירות והתיקונים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הרציף בנמל יפו (מעגן)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל יפו (טעינה ופריקה בסירות וסבלות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שירותי ספנות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות לכלי שיט)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שנתיות לספינות דיג)]]
* {{v}} נוצר [[הסכמים קיבוציים של עובדי ההוראה]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (אגרות קשירה, אגרות מינגש ואגרות רציף)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (הדירוג המינהלי בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המח&quot;ר המועדף בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המהנדסים בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון)]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ביקורת המדינה במשרד מבקר המדינה)]]</text>
      <sha1>6zuy35xkh063y0yfjo1ssmp4e4m64wh</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087597</id>
      <parentid>3087559</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T18:00:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>תודה</comment>
      <origin>3087597</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9333" sha1="inkm7nzc8chnq2pxrz3ljs3mge2zfbu" xml:space="preserve">__INDEX__
רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}}
* {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ&quot;מ)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]]
* {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]]
* {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]]
* {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]]
* {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]]
* {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]]
* {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]]
* {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]]
* {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]]
* {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]]
* {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]]
* {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ&quot;ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]]
* {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]]
* {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]]
* {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]]
* {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]]
* {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]]
* {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]]
* {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]]
* {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]]
* {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]]
* {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]]
* {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע&quot;י ספינות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]]
* {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]]
* {{v}} נוצר [[צו נמל חיפה (גבולות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)]]
* {{v}} נוצר [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (צרכים קיומיים וחיוניים במצב חירום)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (הרחבת שירות הטיפול התומך (הפליאטיבי) בבתי החולים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות עבור משגור קטן)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (כוח מניע)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל טבריה (אגרות שימוש בנמל ובמיתקניו)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל טבריה (סימון רשתות דיג)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל יפו (אזור הורדת הסירות והתיקונים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הרציף בנמל יפו (מעגן)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל יפו (טעינה ופריקה בסירות וסבלות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שירותי ספנות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות לכלי שיט)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שנתיות לספינות דיג)]]
* {{v}} נוצר [[הסכמים קיבוציים של עובדי ההוראה]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (אגרות קשירה, אגרות מינגש ואגרות רציף)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (הדירוג המינהלי בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המח&quot;ר המועדף בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המהנדסים בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון)]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ביקורת המדינה במשרד מבקר המדינה)]]</text>
      <sha1>inkm7nzc8chnq2pxrz3ljs3mge2zfbu</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087660</id>
      <parentid>3087597</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T00:00:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>תודה</comment>
      <origin>3087660</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9348" sha1="filxt7udsybk8i2k1adpp7boqyqz8ad" xml:space="preserve">__INDEX__
רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}}
* {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ&quot;מ)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]]
* {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]]
* {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]]
* {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]]
* {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]]
* {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]]
* {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]]
* {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]]
* {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]]
* {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]]
* {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]]
* {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ&quot;ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]]
* {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]]
* {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]]
* {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]]
* {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]]
* {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]]
* {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]]
* {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]]
* {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]]
* {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]]
* {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]]
* {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע&quot;י ספינות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]]
* {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]]
* {{v}} נוצר [[צו נמל חיפה (גבולות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)]]
* {{v}} נוצר [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (צרכים קיומיים וחיוניים במצב חירום)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (הרחבת שירות הטיפול התומך (הפליאטיבי) בבתי החולים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות עבור משגור קטן)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (כוח מניע)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל טבריה (אגרות שימוש בנמל ובמיתקניו)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל טבריה (סימון רשתות דיג)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל יפו (אזור הורדת הסירות והתיקונים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הרציף בנמל יפו (מעגן)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל יפו (טעינה ופריקה בסירות וסבלות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שירותי ספנות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות לכלי שיט)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שנתיות לספינות דיג)]]
* {{v}} נוצר [[הסכמים קיבוציים של עובדי ההוראה]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (אגרות קשירה, אגרות מינגש ואגרות רציף)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (הדירוג המינהלי בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המח&quot;ר המועדף בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המהנדסים בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון)]]
* [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ביקורת המדינה במשרד מבקר המדינה)]]</text>
      <sha1>filxt7udsybk8i2k1adpp7boqyqz8ad</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087666</id>
      <parentid>3087660</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T06:00:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>תודה</comment>
      <origin>3087666</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9363" sha1="srss24ryqgz6829ho7b749j6ixnnlrm" xml:space="preserve">__INDEX__
רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}}
* {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ&quot;מ)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]]
* {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]]
* {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]]
* {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]]
* {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]]
* {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]]
* {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]]
* {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]]
* {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]]
* {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]]
* {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]]
* {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ&quot;ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]]
* {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]]
* {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]]
* {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]]
* {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]]
* {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]]
* {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]]
* {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]]
* {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]]
* {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]]
* {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]]
* {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע&quot;י ספינות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]]
* {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]]
* {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]]
* {{v}} נוצר [[צו נמל חיפה (גבולות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)]]
* {{v}} נוצר [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (צרכים קיומיים וחיוניים במצב חירום)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (הרחבת שירות הטיפול התומך (הפליאטיבי) בבתי החולים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות עבור משגור קטן)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (כוח מניע)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל טבריה (אגרות שימוש בנמל ובמיתקניו)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל טבריה (סימון רשתות דיג)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל יפו (אזור הורדת הסירות והתיקונים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הרציף בנמל יפו (מעגן)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל יפו (טעינה ופריקה בסירות וסבלות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שירותי ספנות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות לכלי שיט)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שנתיות לספינות דיג)]]
* {{v}} נוצר [[הסכמים קיבוציים של עובדי ההוראה]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (אגרות קשירה, אגרות מינגש ואגרות רציף)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (הדירוג המינהלי בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המח&quot;ר המועדף בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המהנדסים בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון)]]
* {{v}} נוצר [[צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ביקורת המדינה במשרד מבקר המדינה)]]</text>
      <sha1>srss24ryqgz6829ho7b749j6ixnnlrm</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אור הצפון/בראשית</title>
    <ns>0</ns>
    <id>393841</id>
    <revision>
      <id>3087581</id>
      <parentid>2948499</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T14:35:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Commontater</username>
        <id>5130</id>
      </contributor>
      <comment>/* א */ תיקון שגיאת כתיב</comment>
      <origin>3087581</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="723632" sha1="ho1gtqcgb1ktsqup5u3h4u83rthcf1i" xml:space="preserve">{{הגבלת תוכן עניינים|רמה=2}}
= יש ואין בבריאה =

== א ==
'''לפי''' השקפה שטחית על הבריאה, נראים בה שני כחות נפרדים: ״שמים וארץ״, כלומר: כח רוחני בשמים וכל אשר בו ממעל, וכח גשמי על כל אשר בארץ מתחת. ולפי זה מתחלקות גם פעולות עבודתנו לאלהים, בפעולות גשמיות של ידים ורגלים וכדומה ובתנועות רוחניות בלב ובשכל. אבל לכשנעיין נבחין שאין הנחה זו נכונה, כי אף חומר ארצי המגושם ביותר יש לראות בו את הכח הרוחני כיסוד כל מהותו והוייתו. תדע שאין שום אפשרות להראות באצבע על איזה חומר שהוא ולומר כי זהו עצמו של החומר, שהרי השיעור הפחות ביותר ממנו, אם תרצה להפשיטו מכח הרכבתו וחיבור חלקיו, הנה יתפורר ויתפזר עד היותו לעפר ואפר, ואף אותם החלקים מורכבים עוד מחלקים זעירים רבים מאד שאין בכח חושיו ועיניו של האדם לראותם ולהרגיש מציאותם מרוב דקותם עד כדי ״אין״ ממש. 

'''ברור''' איפוא, שגם כל המשתקף לפנינו בארץ, הוא אותו כח רוחני שמיימי הבלתי מושג, כח טמיר ונעלם המהוה ומחבר את כל החלקים החמריים עד היותם לגוש אחד ולצורה אחת, ותמיד הכח הלזה מעמידם ומקיימם. 

'''מהו''' אותו כח ואיך נקראנו? הוי אומר ככתוב: ״ה׳ בחכמה יסד ארץ וגו׳״ (משלי ג:יט), כלומר: יסוד הארץ המחזיק אותה והמקיימה תמיד, הוא ״חכמה״, היינו כח רוחני בלתי מושג, כדברי הכתוב (איוב כח:יב): ״והחכמה מאין תמצא וגו׳״. ״אין״ הוא הכח הרוחני הנצחי הטמיר והנעלם שממנו, ובו תימצא החכמה אשר עליה נתיסדה תבל ומלואה, והיא מהוה את כל עורקי מציאותה לעולם. 

'''והוא''' מה שכתוב בתורה הקדושה: ״בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תהו ובהו וגו׳״, שכל הבריאה נוצרה מתהו ובהו, ועיקר יסודה הוא איפוא ב״אין״, היינו הכח הרוחני הנעלם והבלתי מושג, ואותו כח הוא המחיה ומקשר תמיד את העולם ומעמידו על תילו, כנאמר ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, ״והחכמה מאין תמצא״.

'''ואם''' הדברים המהוים חומר מוצק לעינינו אינם אלא ״אין״, הלא בעצם רוחני ודאי שיש לראות בו את הכח הנעלם שהוא בלתי מושג, וכל מה שירבה האדם להסתכל בשמים וישא למרום עיני שכלו, עליו להכיר שכל העולמות מתקיימים על אותו יסוד הנעלם שנקרא ״אין״. ולראות בו את הכח האלהי המהוה את כל הבריאה בבחינת יש מאין. ומכאן יש להתפלא על אותם חכמי ארץ שמכירים ויודעים גם מערכות צבא השמים ומסילותיהם, שמהראוי היה שהם יראו את הכח הרוחני בבריאה הרבה יותר מהמון העם אשר יודעים רק ארבע אמותיהם, ויבואו להכרה האמיתית ביסוד וקיום כל העולמות, ולדעת ה׳ יתברך, ומהי הסיבה שלא יבינו כל זאת ואל פעל ה׳ לא יביטו? 

'''אכן''' טעם הדבר פשוט, שהרי באמת עין האדם הבהירה צריכה לראות אף בכל דבר חומרי את המציאות הרוחנית שבו, את האין, שהוא כח רוחני נעלם, ובכל זאת רוב בני האדם בגלל הגשמת חוש ראייתם אין מכירים את האמת הלזו, ומדמים כי גשם וחומר לפניהם, ומתוך כך הורגלו לראות את החומר ואת הגשם אף בעצמים רוחניים כשמים ושמי השמים, וממשמשים בהם על פי מושגיהם הארציים המוחשיים, ולכן אף אותם חכמי ארץ לא יצאו מכלל זה וטחו עיניהם מלראות נכוחה. 

'''מזה''' נשתרבבה הטעות גם בלימוד התורה וקיום מצוותיה. לכאורה מי לא יבין כי היא כולה רוחנית מופשטת, ומדתה רק בכח הנעלם אשר אין לו דמיון כלל אל המושגים המוגבלים כבולי החומר, ובכל זאת אם יזדמנו לפנינו שני בני אדם, האחד מרים קולו ומתנועע הרבה בתפלתו ובלימוד התורה, והשני מתפלל וגורס גרסתו בלא תנועות חיצוניות, נעריך את הראשון יותר מהשני. ועוד ענינים דומים כאלו. הרי שאנו מגשימים הכל, ובעינינו נראה ונעדיף את הפעולות החומריות מעל הנקודה הפנימית הרוחנית הטמונה ונעלמת בתוך מעמקי הלב. 

'''אמרו''' חז״ל (נדרים פא.): ״מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן זאת וגו׳ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, דכתיב ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי - שלא ברכו בתורה תחלה״. וכתב הר״ן ז״ל: ״מדכתיב ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי, מכלל דליכא דידע לאהדורי טעמא אלא קודשא בריך הוא בלחוד, ומצאתי במגילת סתרים של הר׳ יונה ז״ל, דקרא הכי דייק, דעל שלא ברכו בתורה תחלה אבדה הארץ, דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע, שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פירשוהו, והלא דבר גלוי היה וקל לפרש. אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכים בתורה תחלה, כלומר: שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה שלא היו עוסקין בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה, והיינו, לא הלכו בה, כלומר: בכוונתה ולשמה. אלו דברי הרב החסיד ז״ל והם נאים וראויים למי שאמרם״. 

'''והנה''' מופלא הדבר שבאותה שעה שעסקו תמיד בלימוד התורה הקדושה וקיום מצותיה, על פי עדות חכמים ונביאי אמת, בכל זאת נתבעו כעוזבים את התורה. מכאן שהעיקר בלימוד ועסק התורה אינה בצורה החיצונית, כי אם בכח הרוחני הפנימי והנעלם, שהוא מכוסה ומופלא אף מעיני החכמים והנביאים. 

'''הוא''' מה שאמר שלמה המלך ע״ה (קהלת יב:יד) ״כי את כל מעשה, האלהים יביא במשפט, על כל נעלם, אם טוב ואם רע״. כל יסוד העולם הוא כאמור, הכח הנעלם. כמו כן האדם בחיר היצורים שנברא בצלם אלהים, עיקר עצמיותו הוא כחו הנפשי הפנימי הבא מכח הנעלם. וגם התורה ומצותיה - כל מהותן בכח הנעלם שבהן. ומשום כך כל הצוויים לאדם בלימוד התורה וקיום מצוותיה חלים על עצמיותו ופנימיותו. ולכן כשהקדוש ברוך הוא מביא את האדם במשפט, הרי הוא בוחן כל מעשה, לרבות מעשה הטוב, מה הכח הנעלם שבו. לפי שיפוט זה משתנים, איפוא, כל מושגי השיקול של האדם והמעשים. ומשום כך נמצא שאף אדם שנראה כעוסק בתורה, נידון לפעמים על אשר עזב את התורה, ובמדה כזו עד אשר בגללה אבדה הארץ. 

'''והנה''' אבות העולם, כל מעשיהם לא עשו אלא בכח הרוחני הפנימי. יעקב אבינו ע״ה נאבק עם מלאך אלהים ונצחו. ודאי שלא היתה כאן מלחמה של כחות גופניים. רק מלחמה רוחנית שכלית, ויעקב אבינו הכריע את המלאך תחתיו בכחו הרוחני הנעלם. בתפלת גשם אנו אומרים: ״יחד לב וגל אבן מעל פי באר מים כנאבק לו שר בלול מאש וממים״, השוו כאן את המעשה שגלל את האבן למאבקו עם המלאך, כי כשם שנצח את המלאך בכחו הרוחני, כך היה יפה לו כח זה בגוללו את האבן. הרי שגם גבורתו זו שגלל את האבן מעל פי הבאר -- אבן גדולה שכל הרועים היו צריכים להתאסף לגוללה, והוא הסירה לבדו כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה ע:יב) שהעבירה כמעביר את הפקק מעל פי צלוחית להודיעך שכחו גדול -- גם כחו הגדול הלזה לא בא אלא מכחו הרוחני הפנימי, בדומה לנצחונו על המלאך. ולכן ציינו כאן ״יחד לב״ ללמדנו שכל עיקרו של גלילת האבן לא בא אלא מתוך יחוד הלב. ומה ערך יש לאבן הכבדה ביותר לעומת כח רוחני של יחוד לב. 

'''ומה''' היה יחוד לבו של יעקב אבינו? הוי אומר כוונתו הגדולה לעשות חסד עם הרועים. להדמות אל הבורא יתברך במדותיו: מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים. והרי כתוב (תהלים פט:ג): ״עולם חסד יבנה״ היינו שכל הכח הנעלם שעל יסודו נבנו ומתקיימים כל העולמות הוא ״מדת החסד״. מכאן יש להבין, מה יפה היה כחו של יעקב אבינו במעשה הסרת האבן מעל פי הבאר. שאם אמנם לא עמל ולא נתייגע כלל בזה, והיה רק כמעביר פקק מעל פי צלוחית, אבל היה כאן ביחוד לבו נקודה פנימית של מדת החסד שהוא הכח הנעלם המהווה יסוד כל הבריאה, וגדול הוא איפוא מעשה זה מנצחונו על המלאך, שהרי גם כל עולמות המלאכים עצמם קיימים על מדת החסד. וזהו שאמר הפייטן בתחלה: ״יחד לב וגל אבן מעל פי באר מים״, ואחר כך: ״כנאבק לו שר בלול מאש וממים״, להודיעך שכחו גדול בזה יותר מבזה. ואת הזכות הזאת של מעשה החסד אשר עשה יעקב אבינו ע״ה אנו מזכירים בכל הדורות ומתפללים: ״בעבורו אל תמנע מים״! 

'''נמצא''' איפוא, שאין להעריך שום מעשה לפי הממדים השגרתיים בין המון בני האדם, כי יש אשר במעלות העליונות ביותר רואין בהן בשמים - עזיבת התורה, ולעומת זה יש מעשה קטן בלא עמל ויגיעה, והוא מהווה יסוד כל הבריאה, כי הכל הולך אחר מצפוני הלב והנעלם! 

'''ומכאן''' עד כמה צריך האדם להזהר בכל מעשה קל, כי אין אתה יודע ערכם של מעשים ואיזה מהם מניע יותר את הנקודה הפנימית של הנעלם.

== ב ==
'''כבר''' נתבאר למעלה שאין השמים והארץ שני כחות נפרדים: עצם רוחני ועצם גשמי, אלא כשם שברא ה׳ את השמים כעצם רוחני, כך ברא את הארץ בעיקרה רוחנית. וזהו שאמר הכתוב (משלי ג:יט): ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, כלומר: שכל יסוד הארץ הוא חכמה שהיא רוחנית. וכן האדם בתחלת יצירתו היה אף גופו בבחינת עצם רוחני, כדברי הכתוב (בראשית א:כז): ״בצלם אלהים ברא אותו״. אמנם לאחר שחטא האדם ירד מערכו ונתגשם, ואתו נתגשמה כל הבריאה, ומאז נראה הכל לעיני האדם כגשם וחומר. ברם כל זה אינו אלא כסות עינים, אבל בעצם מהותה, נשארה הבריאה רוחנית ואין מציאות אחרת כלל. ואכן יש אשר אף לעינינו הגשם ניכר כרוחני. הנה השמש שהיא נקראת גשם חמישי, והיא דומה בעינינו כרוחנית. ובאמת כל אורה אינה בא אלא מהרוחניות שבה, וכן כל הבריאה אף שהיא נראית גשמית, אינה במציאותה אלא רוחנית. 

'''וכן''' מצינו באדם הראשון שאף לאחר התגשמותו וכל הירידות שירד, נשאר אורו גדול מן השמש. איתא בגמרא (בבא בתרא נח.): ״רבי בנאה כד הוי מציין מערתא וכו׳ כי מטא למערתא דאדם הראשון וכו׳ יצתה בת קול ואמרה וכו׳ בדיוקני עצמה אל תסתכל. ואמר רבי בנאה: נסתכלתי בשתי עקביו ודומים לשני גלגלי חמה״. הרי שאדם הראשון גם לאחר שחטא, וגורש מגן עדן ונתמעטה קומתו, ואף לאחר שיצאה נשמתו ושב לאדמתו - בכל זאת האירו עקביו כגלגלי חמה. ואם עקביו שהם האברים הנמוכים באדם כך - כמה היו מאירים איפוא האברים החשובים יותר, ומכל שכן כמה מאירה היתה הדיוקני עצמה שלא הורשה רבי בנאה להסתכל בה. ועל אחת כמה וכמה האיך היה גופו מאיר ומזהיר בעודו בחייו ורוחו ונשמתו בקרבו. ומעתה מי יוכל לשער ולהעריך עוצם גדלו ותקפו של אדם הראשון לפני החטא, בעוד היה עומד על הארץ וראשו מגיע השמימה, מיסב בגן עדן ומלאכים צולים לו בשר ומסננים לו יין. ואמנם מכאן טעו בו מלאכי השרת וביקשו לומר לפניו קדוש (ראה ילקוט שמעוני טו, כג). והלא מבואר בתורה שגופו נברא מעפר מן האדמה, והאיך נהפך לרוחני מזוכך כזה, עד שמלאכי השרת שהם כולם שכלים נבדלים רוחניים טעו בו עד כדי כך שבקשו לומר לפניו קדוש? אלא על כרחך שאין בעולם גשם, כפי שאנו מתארים לנו, ואף העפר מן האדמה אינו אלא עצם רוחני. 

'''וכשם''' שהבריאה כולה שהיא רוחנית, נבראה בצורה הנראית לעינינו כגשם וחומר, כן המצוות אף על פי שהן בעיקרן רוחניות התלבשו בצורה גשמית, כי הרי עשרת הדברות נכתבו על שני לוחות אבנים, וכן כל המצוות אין לקיימן רק באמצעות המעשים הגופניים. והנה התורה נבראה קודם שנברא העולם (ראה פסחים נד.), לפני שהיתה מציאות של גשם, והאיך אפשר לחברה עם הגשמיות? אלא מכאן שאף לאחר הבריאה אין בהויה אלא רוחניות בלבד ורק אנו אין לנו תפיסה בה כי אם על ידי מושגים גשמיים. 

'''ובאמת''' זאת חובתו של האדם, להעלות את עצמו ואת כל הבריאה אתו אל המציאות האמתית ולקיים את התורה בצורתה הרוחנית. וזוהי מהות התשובה, כי הלא אמרו חז״ל (פסחים נד.) שגם התשובה נבראה קודם שנברא העולם, כדברי הכתוב (תהלים צ:ב): ״בטרם הרים יולדו וגו׳ ותאמר שובו בני אדם״ ואם כן איפוא אינה אלא רוחנית, וכל מטרת האדם בתשובתו לחזור אל השכל לזכך חומרו ולחזיר את הכל למקורם הרוחני כמלפני החטא. 

'''ולפי זאת שביארנו''' שיש לקיים את המצוות בעצמיותן הרוחנית, מתרחבים כל המושגים שלנו לגבי קיום התורה, ויש למדוד אותן בקנה מדה אחר. הנה למשל, אנו חושבים את הגזל רק בגזל ממון ממש, אבל אצל האבות אנו מוצאים שראו מעשי גזל גם במושגים רוחניים. כתוב בתורה: (בראשית טז:ה) ״ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וגו׳״. ופירש רש״י: דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק״. והנה אברהם אבינו עסק כל ימיו בחסד, ועל אחת כמה וכמה שגמל לשרה אשתו רק חסד, וגם בזאת שנשא את הגר לו לאשה היה בזה משום עשיית חסד עם שרה אשתו, כמו שאמר הכתוב (שם): ״ותאמר שרי אל אברם וגו׳ בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי״ וכל תביעתה מאברהם לא היתה אלא מה שלא מיחה על כבודה. ובכל זאת יש בזה משום חמס. הרי שחמס אינו רק בגזל ממש בלבד, אלא גם במניעת חסד בדיבור, כי מכיוון שלפי דעתה של שרה היה צריך להטיב לה בזה ושתק, חמס ממנה את הדיבור. ועל אחת כמה וכמה שאם אדם מדבר עם חבירו ואינו מתבטא בסגנון נאה יותר שהיה יכול לבטא, יש בזה משום חמס, כי הוא מונע מאת חבירו החסד של שיחה נאה בקום עשה. 

'''ומדוגמא''' זו אנו למדים על כל המצוות והמעשים, שהם נמדדים בקנה מדה אחרת לגמרי וכל מושגיהם מתעלים לדרגות רוחניות עילאיות.

= מדות ודעות =
'''לפי''' המושגים שלנו הדעות והמדות הם שני ענינים נפרדים. במושג דעה אנו מבינים אמונה והכרה בה׳ יתברך, ובמושג מדות - את הדברים שבין אדם לעצמו ולחבירו. הדיעה עיקרה בהבנת השכל, והמדות - בהרגשת הלב. לדעתנו הדיעה חשובה יותר במעלה מהמדות, שהרי בלי ידיעת ה׳ והכרה בגדולתו יתברך, מה חשיבות וערך למעשיו של האדם? ומזה שאנו מתייחסים לדיעות ומדות כאל שני ענינים נפרדים, באנו להבדיל בין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לעצמו ולחבירו, וחושבים שאפשר להאמין בה׳, להכיר אותו ולעבדו, מבלי להיות שלם במדות ולדקדק במצוות שבין אדם לחבירו. וכן להיפך. אפשר לאדם להיות בעל מדות טובות וזהיר בדברים שבין אדם לחבירו, מבלי להיות שלם בדעות ולדקדק במצוות שבין אדם למקום, ואין קשר בין זה לזה. אולם השקפה זו מוטעת ביסודה, כי לפי האמת הדעות והמדות שורש אחד להן, ודבר אחד הן ממש. באין מדות אין דעות, ובאין דעות אין מדות. 

'''כתוב''' (בראשית ב:טז): ״ויצו ה׳ אלהים על האדם וגו׳״ ואמרו חז״ל (בראשית רבה שם, סנהדרין נו:): ״ר׳ יהודה אומר אדם הראשון לא נצטוה אלא על עבודה זרה בלבד, שנאמר ויצו ה׳ אלהים על האדם״ הרי שהמצוה הראשונה והיחידה שנצטוה עליה אדם הראשון לדעת ר׳ יהודה היתה רק על הדיעה בלבד, ולא מצינו בזה שום ענין של מדות. והנה למעלה בפרשה שם כתוב: ״ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה שם): ״רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר: בשעה שהיה משה כותב את התורה וכו׳, כיוון שהגיע לפסוק זה אמר: רבון העולמים מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהה! אמר לו: כְתוֹב והרוצה לטעות יטעה וכו׳, שאם יבא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו וכו׳ אומרים לו למד מבוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, וכיון שבא לברא את האדם נמלך במלאכי השרת״. 

'''הרי''' יש כאן הוראה מפורשת למדה של דרך ארץ, ולא עוד אלא שהיא הוכנה מראש עוד קודם בריאת האדם, ואף לא באה לו כצווי ואזהרה, אלא שכך נוצר, כלומר: שהמדה הזאת של דרך ארץ הוטבעה בצורתו ובצביונו של האדם בתחלת יצירתו על פי מאמרו של הקדוש ברוך הוא: ״נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״. ולכאורה הרי לא נצטוה האדם, כאמור, רק במצוה יחידה שלא לעבוד עבודה זרה בלבד? אלא בעל כורחנו אנו למדים מכאן שחובה ללמוד מהבורא יתברך ולהתדמות אליו במדותיו - כלולה במצוה זו של ״ויצו ה׳ אלהים על האדם וגו׳״, והדעות והמדות איפוא אחת הן. 

'''ובאמת''' הלא הכרחי הדבר, כי האיך אפשר לאדם לדעת את עצמיות ה׳ יתברך, שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף, אלא שכל ההכרה שלו הוא רק במדותיו, וההכרה במדותיו היא ההתדמות אליו. וזהו שאמר הכתוב (שמות טו:ב): ״זה אלי ואנוהו״ ופירשו חז״ל (שבת קלג:): ״הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום״, כלומר: על ידי זה שהאדם יתדמה לקונו כביכול, להיות רחום וחנון כמותו, הוא בא לידי הכרתו. ולכן כדאי היה לכתוב ״נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״ ללמד על מדת דרך ארץ, למרות שיכול לצאת מזה פתחון פה למינים, שהוא טעות בדעה, ובכל זאת אמר הקדוש ברוך הוא: הרוצה לטעות יטעה, מפני שמבלי הידיעה שהקדוש ברוך הוא נמלך במלאכי השרת, שהגדול צריך להמלך בקטן, גם כן יש טעות בהכרת ה׳ יתברך. ויש להעדיף, איפוא, לגלות את הידיעה הזאת. 

'''וכשם''' שאי אפשר לדעת את ה׳ בלא שלימות המדות, כך אי אפשר להיות שלם במדות בלי ידיעת ה׳. אין המדות מתפרשות בפעולות הטובות והרגשת הלב בלבד, כפי ההשקפה השגרתית. אנו רגילים להגשים כל דבר. ומשום כך אנו רואים במדות רק את המעשים וההרגשות החיצוניות. אבל באמת עיקרן ושרשן של המדות הוא בצלם האלהים שבאדם, וכל מהותן ושלימותן הן בהדמותן למדות ה׳ יתברך. וכשם שמדותיו של הקדוש ברוך הוא הן מקור הרוחניות ואין בהן שום מושג גשמי חס ושלום, כך מדותיו של האדם נובעות ממקורן הרוחני - מחלק אלהי שבו, וככל אשר הוא מתעלה בהכרת ה׳, הוא מתעלה בשלימות המדות. 

'''והנה''' אף לאחר שניתנה תורה עם תרי״ג מצותיה ובכללן הרבה מצוות התלויות במדות, אמרו חז״ל: ״בא חבקוק והעמידן על אחת: (חבקוק ב:ד) ׳וצדיק באמונתו יחיה׳״ (מכות כד.). ולכאורה האיך נכללות המדות ביסוד האמונה שהיא הדיעה? אלא מכאן שכל ערכן של המדות, כאמור, אינו אלא בהדמותן למדות ה׳ יתברך, ואין איפוא להגיע אליהן רק לאחר השגת האמונה, כלומר: בהכרת מדותיו של ה׳ יתברך. 

'''יסוד''' זה מפורש בתורה (שמות לג:יג) כאשר בקש משה את ה׳ ואמר: ״הודיעני נא את דרכיך ואדעך וגו׳ ויאמר הראני נא את כבודך״, השיבו ה׳ יתברך: ״ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה׳ לפניך וגו׳ ויעבור ה׳ על פניו ויקרא ה׳ ה׳ אל רחום וחנון וגו׳״. הרי שעל בקשתו של משה לדעת את ה׳, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא במדותיו שהוא רחום וחנון וכו׳, כי ידיעת ה׳ והכרת מדותיו אחת הן, כאמור, ואם ברצוננו לדעת את ה׳ עלינו להכיר מדת טובו, שהוא רחום וחנון, ארך אפים וכו׳. 

'''והנה''' מה שהעביר הקדוש ברוך הוא את כל טובו על פניו של משה והראה לו את דרכיו, הכוונה היתה לחייב את האדם שילך בהן: ״מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום״. ומכיון שמדותיו של הקדוש ברוך הוא הן מושגי חכמה עליונים, אם כן מה שעל האדם להתדמות בהן אל ה׳ יתברך הוא במושגי החכמה. הרי שכל הפעולות היוצאות מהמדות צריכות לצאת ממקור החכמה. ומשום כך לא אמרו ״מה הוא מרחם אף אתה תרחם״ אלא: ״מה הוא רחום אף אתה היה רחום״, כלומר: הוי דומה לו במדותיו - במקורן הרוחני - להיות רחום כמותו, כי אין תכלית המדות בפעולות הרחמנות בלבד, אלא בהתדמות מציאות האדם ועצמיותו להחכמה העליונה כביכול, כי בצלם אלהים עשה את האדם, ויש בו ממדת קונו. נמצא כי מושגי החכמה האלו הם הנקראים מדות. 

'''וכשם''' שמדותיו של הקדוש ברוך הוא אין להן תכלית, כן אין תכלית למדותיו של האדם, כי הלא עוד בשירת הים הגיעו משה רבינו וישראל להשגה זו של ״זה אלי ואנוהו״, היינו שהכירו את מדותיו של ה׳ יתברך, ובאו להתדמות אליו בהן, ובכל זאת עוד ביקש משה: ״הודיעני נא את דרכיך ואדעך וגו׳״, וה׳ יתברך נגלה עליו במדותיו, כאמור. הרי כמה עמוקים הם מושגי החכמה של המדות שיש לחקור ולחקור אותם ולהתעלות בהם בהתדמות אליו עד בלי סוף וקץ. 

'''וזו''' היא משמעות הכתוב (תהלים פט:ג): ״עולם חסד יבנה״, היינו, שכל העולמות התחתונים והעליונים עם כל הכוחות הרוחניים והשכליים הנבדלים הכלולים בהם - כולם נבראו במדת החסד, ובה נוצרה הבריאה כולה. ומכיון שנתחייב האדם להיות דומה אל ה׳ יתברך במדותיו, הרי שגם עליו לברוא עולמות כמותו: מה הוא וכו׳ אף אתה וכו׳. 

'''ומעתה''' נבין גם את הקשר שבין חטאו של אדם הראשון לחטא דור הפלגה. אמרו חז״ל  על הפסוק ״וירד ה׳ לראות וגו׳ אשר בנו בני האדם״ (בראשית יא:ה): ״׳בני האדם׳ - אלא בני מי? שמא בני חמורים וגמלים, אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר ׳האשה, אשר נתת עמדי׳, אף אלו כפו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול״ (רש״י). ולכאורה במה כפה כאן אדם הראשון את הטובה? הלא לא היה בתשובתו אלא דברי התנצלות על חטאו בעץ הדעת כדי להציל עצמו מן המיתה, וכוונתו היתה בזה כי צריך היה לשמוע בקולה, שהרי הכתוב אומר (בראשית ב:כב) ביצירת האשה ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע וגו׳״, ואמרו חז״ל (נדה מה:): ״בינה יתירה נתן הקדוש ברוך הוא באשה יותר מבאיש״, ויפה טען האדם בהתנצלותו שמכיון שניתנה בה בינה יתירה ממנו, היה לו להכנע לדבריה ולשמוע בקולה. אולם מדברי התנצלותו שהוסיף ואמר: ״אשר נתת עמדי״, והיה די לו לומר: ״האשה נתנה לי״, נשמע כאילו לא ירד לעומק הערכתו את הטובה שעשה עמו הקדוש ברוך הוא בזה שנתן לו את האשה לעזר כנגדו, שיסתייע על ידה לשמוע יותר בקול ה׳, ולהכיר טובתו של מקום, אלא אדרבה נכשל על ידה מה שציית להוראתה ואכל מעץ הדעת, מכאן אמרו שכפה אדם הראשון את הטובה. 

'''ומתוך''' כפיית טובה זו גרם שבני בניו לאחר כמה דורות, בדור הפלגה, כפרו באלהים חיים. ואף כי פגימתו של אדם הראשון היה רק במדה - שכפה את הטובה כאמור, והאיך יצא מזה בדור הפלגה קלקול בדיעה - שמרדו בה׳ ויצאו להלחם כנגדו? אלא הוא אשר אמרנו שהמדות והדיעות אחת הן. ובחטא של אדם הראשון בכפייתו את הטובה, היה באמת פגם בדיעה - במצוה הראשונה של ״ויצו ה׳ אלהים על האדם וגו׳״ שבה נכללו כאמור גם המדות. וקלקול זה נשתלשל לאחר כמה דורות עד שאנשי דור הפלגה באו למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול, ובנו מגדל לעלות השמימה ולעשות להם שם. נמצא איפוא, שבפגם כל שהוא באיזו מדה, הוצף העולם בכפירה באלהים, שגרמה לפילוג ובלבול בעולם וחורבן רוחני לדורות. 

'''ומינה''' קל וחומר, במדה טובה המרובה חמש מאות פעמים, כמה עולמות בונה האדם ומקיימם על ידי מדותיו הטובות, ומרבה הכרה וידיעה בה׳ יתברך לדורי דורות.

= ספר תולדות אדם =

== א ==
'''״זה''' ספר תולדות אדם וגו׳״ (בראשית ה:א-ב). כתב הרמב״ן ז״ל: ״ולפי דעתי ירמוז לכל התורה כי כל התורה כולה ספר תולדות אדם, על כן אמר בכאן ׳ספר׳ ולא אמר ׳ואלה תולדות אדם׳ וכו׳״. וטעם ׳ויקרא את שמם אדם׳, מפני ששם ׳אדם׳ כלל לכל המין האנושי וכו׳ ועליהם הוא אמר ׳זה ספר תולדות אדם׳״. למדים אנו מדברי הרמב״ן כי התורה כולה על מצותיה והלכותיה משקפת דמותו של המין האנושי בכללו, כיצד עליו להתנהג ומה יש לו לעשות בעולמו, וספר תולדות אדם הראשון הוא ספר תולדות כל אדם. 

'''והנה''' ה׳ יתברך הטביע באדם חכמה כה רבה, עד שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: ״חכמתו מרובה משלכם״ (ראה ילקוט שמעוני כג), וברא בשבילו את הבריאה כולה, עליונים ותחתונים, והמשילו עליהם, כמו שכתוב (תהלים ח:ו): ״ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו, תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו וגו׳״, ומילא לו כל העולמות בתענוגות לאין שיעור, והכל עבורו ובשבילו, כמו שאמרו חז״ל (ילקוט שמעוני יג): ״אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וכו׳? אמר להם אם כן צנה ואלפים כולם למה נבראו, צפור שמים ודגי הים למה נבראו, מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים מה הנייה לבעליו וכו׳״. גופו של אדם הראשון, אמרו עליו חז״ל (ילקוט שמעוני כ:י), שמתחלה נברא מן הארץ עד לרקיע, וכשראו אותו מלאכי השרת נזדזעו ונתייראו מלפניו וכו׳. וכתוב ״ויקח ה׳ אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן וגו״, ואמרו חז״ל (ילקוט שמעוני כב:ה): ״הניח לו והגין עליו ועידנו מכל אילני גן עדן״. ואמרו עוד (סנהדרין נט:): אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננים לו יין״. 

'''הרי''' כמה היה מתענג ומתעדן אדם הראשון בגן עדן, שכל הנאות עולם הזה הן כאין וכאפס נגדו, ושם הניחוהו בתחלת בריאתו שבע עונג ונהנה בחייו מזיו השכינה, והגיע להשגות שכליות ודרגות חכמה נפלאות יותר מן המלאכים, עד שהם טעו בו ובקשו לומר לפניו קדוש (ראה ילקוט שמעוני כג:ב). וההשגות השכליות המופלאות האלו שהן התענוג האמיתי והעידון הגדול ביותה באו לו לאדם הראשון בלא שום טורח והתאמצות, אלא כמו אויר לנשימה שיש לכל נברא תמיד ללא הפסק וללא יגיעה, וכך הלך והתעלה מרגע לרגע בשכלו והכרתו את ה׳ כמו שנאמר על המלאכים: ״ובני רשף יגביהו עוף״ (איוב ה:ז וראה רש״י שם). וכמו שכתוב (משלי ח:ל) ״ואהיה אצלו אמון וגו׳ משחקת בתבל ארצו ושעשעי את בני האדם״ (עי׳ רש״י שם ובריש ויקרא רבה, ואבות דרבי נתן לא:ג). 

'''ותענוגות''' נפלאים אלו, הגשמיים והרוחניים, כולם היו אצלו שלמים בתכלית, נצחיים לאין סוף, כי לפני חטאו היה עומד לחיות לעולם, כמו שאמרו חז״ל (ילקוט שמעוני לד:ז): ״הן האדם היה כאחד ממנו״ - ״כאחד ממלאכי השרת וכו׳, ר׳ ברכיה אמר כאליהו, מה זה לא טעם טעם מיתה אף זה לא היה ראוי לטעום טעם מיתה״. הרי ששלמים היו אצלו כל תענוגיו ועידוניו אלו עד תכליתם. 

'''וכל''' העולמות הללו נבראו לאדם עוד קודם שנצטוה על המצוה, כי הרי לא ברא ה׳ את האדם וציוה לו מצותו לפני שהושלמה הבריאה, בעוד היה מים על הארץ, כדי שעל ידה יבואו להשתלמות הבריאה ושבשכרה יזכה לגן עדן, אלא שהכין לו מתחילה את כל העולם כולו, השכינו בגן עדן וההנאהו ועידנו בכל, ואחר כך ציוה לו על המצוה. הרי שכל אותו העולם הגדול, על גן העדן וכל תענוגותיו וכל עידוניו, לא ניתנו לאדם כשכר עבור קיום מצוה, אלא הם היו תנאי תחילת יצירתו של האדם עצמו, בבחינת עולם הזה שלנו. 

'''והנה''' כל תכלית הבריאה הלזו לאדם הראשון לא היתה אלא כדי שיקיים מצוה קלה אחת שנצטוה עליה: ״מכל עץ הגן וגו׳״ (ראה מאמר ג), ולא עמד האדם בקיומה אלא שעה אחת בלבד. שהרי מיד חטא ואכל מעץ הדעת, ובגלל זה, גורש מגן עדן ונתקלל וקלקל כל הבריאה אתו. רואים אנו מכאן, כמה גדול ערכו של קיום מצוה אחת, שהרי כדאי היה לברוא את כל העולם המופלא הלזה רק כדי שיקיים אדם אחד, מצוה אחת, ולשעה אחת. 

'''כל''' הדברים האלה אמורים לגבי כל המין האנושי. ולא תאמר כי רק אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, ורק לפני החטא, זכה למדרגות נעלות אלו, אבל לאחר חטאו שנפל ממדרגתו אי אפשר שיגיע לדרגות רמות כאלה, ועל אחת כמה וכמה בדורות שלאחריו שהלכו וירדו. אלא כל אדם ובכל הדורות ראוי הוא שבשביל מצוה אחת יבראו לו כל העולמות כולם כמו לאדם הראשון בתחילת בריאתו קודם החטא, כדברי הרמב״ן ״ששם אדם כלל לכל המין האנושי״, ועליהם הוא אומר ״זה ספר תולדות אדם״. וכן דברי חז״ל: ״חביב אדם שנברא בצלם״ (אבות ג:יד) על כל אדם נאמר. וכך שנינו בפירוש במשנה (סנהדרין ד:ה) ״לפיכך נברא האדם יחידי וכו׳, לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם״. אותו העולם שנברא לאדם הראשון, חייב כל אדם לומר בשבילי נברא, בשביל כל אדם ובכל דור. ואף כי אין אנו רואים זה בעינינו, כן הוא האמת. ועובדה היא שבמשך הדורות קמו אנשים שהגיעו למדרגות עליונות כאלה, כגון משה רבינו, דוד המלך, וחזקיה שהיה ראוי להיות משיח. וכן ראוי כל אדם לכך. מצינו בחז״ל (ברכות יז): ״כי הוו מיפטרי רבנן מבי ר׳ אמי ואמרי לה מבי ר׳ חנינא אמרי ליה הכי: עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי עולם הבא וכו׳״, כלומר: שתראה בחייך את העולם שנברא עבורך, והוא עולמו של אדם הראשון קודם החטא. וכן פירש בשיטה מקובצת שם: ״כי הוי מיפטרי וכו׳ עולמך תראה בחייך, פירוש: כאשר יגיע האדם לתכלית החכמה דומה לעולם הנשמות שהם שכל נבדל ומגיע לקצת עולם הגשמות בחייו. והברכות האלה מברכין אחד לחבירו״. ואם חז״ל השתמשו לברך איש את רעהו בברכה זו, הרי שכל אדם ראוי להגיע לידי כך. 

'''ולא''' עוד אלא שעיקר תכלית הבריאה היתה בשביל הדורות הבאים, כפי שמצינו בחז״ל (בראשית רבה א): ״בראשית״ בשביל התורה שנקראת ראשית, ובשביל ישראל שנקראו ראשית״. והרי בתחילת הבריאה לא היו עוד ישראל בעולם? אלא ע״כ הכוונה היא על שם העתיד - בשביל ישראל שיקבלו את התורה כשיגיע הזמן. 

'''ועוד''' יותר מזה, אנו אומרים בתפלה: ״המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״. מעשה בראשית הוא בריאת שמים וארץ וכל צבאם, כמו שהיתה בתחילת יצירתה, ובריאה כזו ממש מחדש הקדוש ברוך הוא בכל יום תמיד גם בשבילנו, ולא רק בשביל כל המין האנושי יחד, אלא לכל יחיד ויחיד, כמו לאדם הראשון שהיה יחידי בעולם. 

'''ולא''' עוד אלא שהעולם שמתחדש לנו הוא גדול מעולמו של אדם הראשון, כפי דברי הכתוב: ״סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם״ (קהלת יב:יג), ופירשו חז״ל (ברכות ו): ״כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה״. והרי בתוך העולם כולו נכללים גם בני האדם לאלפי רבבותיהם אשר על פני האדמה, וכבר נתבאר מה גדול הוא ערך כל אדם יחיד בכל דוד ודור, שכדאי הוא שבשבילו לבד יברא כל מעשה בראשית, כי כל אדם נברא בצלם אלהים, וכל אחד לבדו יש בו תכלית היצירה כולה, ונמצא שכל אותו המין האנושי כולו, שכל אחד מהם תכלית כל העולמות, עומד לשימושו של כל יחיד ירא ה׳ ושומר מצוותיו. הרי שהעולם של עכשיו גדול יותר משל אדם הראשון שלא היה לו צוותא כזו. 

'''וכמו''' שאדם הראשון זכה בכל רק עבור מצוה אחת שנצטוה, כן כל אדם ראוי לכך, כאשר נתבאר. וקל וחומר לאחר שניתנה לנו התורה הקדושה על תרי״ג מצוותיה. ובאמת הרי אנו מחכים בכל יום שיתקיים בנו מקרא שכתוב (ישעיה יא) ״כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״, והיינו כעולמו של אדם הראשון, שכל הארץ תהיה מלאה דעת - שהשכל לא יהיה זקוק ליגיעה ועמל בכדי להשכיל ולהבין, אלא שההשגות ילכו ויתרבו מאליהם גל אחר גל, כדברי הכתוב ״אורח חיים למעלה למשכיל״. 

'''אולם''' מכאן יש ללמוד גם לאידך גיסא. אדם הראשון לאחר שלא עמד בקיום מצותו, גורש מגן העדן, נתמעטה קומתו, נקנסה עליו מיתה, לו ולכל דורותיו, ונתקללה כל הבריאה אתו. וכן כל אדם בכל הדורות. הרי, כאמור, נבראים ומתחדשים עבור כל יחיד כל העולמות, אם כן בכל רגע שהאדם מחסר מעבודתו לאלהים, הוא מאבד אותם ומחריבם במו ידיו לו ולכל העולם כולו, כדברי הכתוב (איוב ד): ״לרגעים תבחננו״. וכשם שברגע אחד ראוי האדם לזכות לכל העולמות כולם, ולבוא ל״עולמך תראה בחייך״, כן אם יסיח דעתו לרגע ולא ינצל אותה למטרת עבודתו לה׳ יתברך, הוא מקלקל אותם ומאבדם חס ושלום. 

'''והנה''' הרמב״ן בגלותו לנו שספר תולדות אדם הראשון הוא תולדות כל אדם ואדם, בא ללמדנו בזה שנדע איך להעריך את האדם ואת כל רגע ורגע בחייו, הן לחיוב והן לשלילה, ואם נדע את הסוד הזה נוכל להגיע למדרגות העליונות ולמטרת המין האנושי. ואמנם ראינו גם בדורות האחרונים, יחידי עולם שהגיעו למדרגתם הרוחנית בבחינה זו של ״עולמך תראה בחייך״ כגון האר״י והגר״א ז״ל, כי הם הכירו את ספר תולדות אדם. הם ידעו שבעבורם ובשבילם נבראו כל העולמות, והבינו למה ראוי האדם להגיע ברגע אחד, וכמה עלול הוא לאבד כמו כן ברגע אחד. וכבר אמרו חז״ל (מגילה ו) ״אם יאמר לך אדם יגעתי ומצאתי תאמין״. הרי שהמציאה תלויה ביגיעה. ומשום שהם הבינו וידעו בבירור מה שאפשר להשיג ביגיעה - עמלו ושאפו לכך וזכו למעלות עליונות. אבל אנו אין מכירים גדולתו של אדם ואין מבין את ערכו של רגע. לכן כל יגיעתנו והשגותינו מצומצמות ואין אנו מוצאים איפוא ביגיעתנו אלא רק בהתאם למושגינו. 

'''אם''' כן, איפוא, זאת היא חובת האדם להתבונן ולהכיר מהו ערכו. וכמה יקר ערכו של רגע בחייו. ואם יבין כך האדם ויעמול להשיג אשר ראוי לו להשיג, אז - ״אם יאמר לך אדם יגעתי ומצאתי, תאמין!״

== ב ==
'''כמבואר''', נבראו כל העולמות במעשה בראשית בגלל מצוה אחת של אדם הראשון. אם נתעמק יותר בדבר, נראה שנבראו לא רק בשביל קיום המצוה, כי אם בשביל כח הבחירה במצוה, כלומר: משום האפשרות שיש לו לבחור בטוב. שאם נאמר שכל תכלית הבריאה נבראה לשם קיום מצוה ממש, הרי ראוי היה לברוא את האדם ביום הראשון בתחלת בריאת העולם, ולאחר שיקיים את המצוה ישלימו לו תענוגות הבריאה ויכניסוהו לגן עדן, ולמה הכין הקדוש ברוך הוא מראש את כל מעשה בראשית והניחו בגן עדן ועידנו בכל, עוד קודם שנצטוה על המצוה? מכאן אנו רואים שכדאי היה לברוא את כל הבריאה לצורך האדם משום כח הבחירה שלו בלבד. ואמנם בזה רוממותו של האדם שהוא גדול מן המלאכים, כי המלאכים אינם נקראים בוחרים ואין להם האפשרות לחטוא, ואילו האדם בכחו לבחור בטוב וברע. ומשום כח זה נבראו בשביל אדם הראשון כל העולמות כולם. ולא משום שבחר בטוב, שהרי עדיין לא נצטוה ולא בחר בכלום, אלא משום שהוטבעה בו רוממות כזו שיש לו הכח לבחור. 

'''והנה''' גם לאחר שחטא אדם הראשון, קיים הקדוש ברוך הוא את העולם בשבילו, וכן הוא מקיים את הכל אף בשביל הרשעים בכל הדורות. ואף כי נתמעטה הבריאה בחטאי הדורות, כגון: לאחר חטאו של אדם הראשון, וכן בדור המבול ובדור הפלגה וכו׳. בכל זאת נשאר עוד עולם גדול מלא כל טוב. והמאורות יוכיחו. שאף על פי שנתקטנו, אנו עוד מברכים עליהם: ״לעושה אורים גדולים״. כמו כן מצויים בכל הדורות אנשים אשר עלו לגדולה ושלטו בעולם שלטון רב בתור מלכים בכיפה ונהנים מכל תענוגי הבריאה בכל תקפם, ועוד, הרי ה׳ יתברך ״מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״ כלומר: שהוא בורא ומחדש תמיד את כל העולם בשביל כל בריותיו. לרבות הרשעים. ואין לומר שבורא את העולם בשביל הצדיקים ואילו הרשעים נהנים ממילא. בבחינת ״נר לאחד נר למאה״. כי הרי מוכח ממעשי האותות והמופתים במצרים שכל העולם נברא ומתחדש בשביל כל אדם ואדם. ויש שהשמש זורחת לאדם אחד ולא לשני, כמו שאירע במצרים לישראל ומצרי שנמצאו בבית אחד בעת מכת חושך וכדומה (ראה להלן המאמרים בענין יציאת מצרים). ומכאן שהקדוש ברוך הוא מחדש בכל יום את כל העולם גם לטובת הרשעים ובשביל כל אחד ואחד מהם. ובמה הם זוכים לכך? על כרחנו אנו צריכים לומר שכל העולמות נבראו לבני אדם לא משום שהם בוחרים, כי אם משום שיכולים לבחור, כלומר: מפני כח הבחירה שיש בהם. ומכיון שיש גם לרשע הכח הזה. נבראו בשבילו עולם ומלואו. 

'''ואף''' הרשע הגדול ביותר שכל שנותיו עוברות עליו ברשעותו, עדיין מעניקים לו כל הטוב שבעולם, כי כל זמן שהנשמה באפו, עוד לא נעקר מקרבו כח הבחירה וראוי הוא לבחור בטוב ביותר. ולא עוד אלא שכוח בחירתו של אותו רשע חשוב יותר, כי אם הוא בוחר בטוב, יש לבחירתו ערך יותר גדול, כי לאחר שהוציא במשך כל ימיו את כוח בחירתו לרע בפועל, ואחר כך הוא מתגבר על השתרשותו בחטא ומשתמש בכוח בחירתו לטובה, הלא מתעלה הוא בזה למעלה גדולה עד מאד. ואם הוא מתחרט על העבר וחוזר בתשובה, הרי הוא מתקן גם את כל מעשיו למפרע, והזדונות נהפכים לו לזכיות (ראה יומא פו:). ונמצא איפוא שכוח בחירתו הוא לא רק לבצע באותה שעה מעשים טובים, כי אם גם להפוך לטובה את כל המון פעולותיו במשך כל שנות חייו, ויש לו, איפוא, ערך הרבה יותר. ואכן מוצאים אנו דוגמא בנבוזראדן שנהג ברשעות ואכזריות איומה כל ימיו, ולבסוף עשה תשובה ונעשה גר צדק, ותיקן כל מעשיו בעבר והגיע למדרגה גדולה כזו עד שנחשב לתלמידו של אברהם אבינו ע״ה (ראה סנהדרין צו:). 

'''ובאמת''' כך נברא האדם בתחילה, שיהיה לו כח הבחירה גם לאחר החטא, על ידי התשובה. אנו אומרים בתפלת נעילה ביום הכפורים: ״ועל התשובה מראש הבטחתנו״ כלומר: שציוה הקדוש ברוך הוא בתורה על התשובה. ולפי דברי הרמב״ן שכל התורה היא ״ספר תולדות אדם״, הרי שנברא האדם בתחלת יצירתו בצורה כזאת, שבכוחו לחטוא ולשוב בתשובה, וכאן היא כאמור גדולתו של אדם. גדול הוא בזה יותר מן המלאכים. כי אף הרשע ביותר, לאחר שחטא והשחית נפשו בחטאים המגונים ביותר, יש בו כח בחירה לתקן את כל מעשיו ולהפך לטובה גם את כל מה שבחר במשך כל ימיו לרע. 

'''ולא''' עוד, אלא שאף בתשובה קלה יכול האדם להפך כל מעשיו לזכות, כמו שמצינו בבני קרח, שירדו חיים שאולה. וכשעשו תשובה נתבצר להם מקום בגיהנם, כמו שאמרו חז״ל (מדרש תהלים מה:ג): ״׳רחש לבי דבר טוב׳ - להודיעך שלא יכלו להתוודות בפיהם, אלא כיון שרחש לבם בתשובה, הקדוש ברוך הוא קיבלם, וכן הוא אומר (דברי הימים א׳ כח:ט) ׳כי כל לבבות דורש ה׳ וכל יצר מחשבות מבין׳, וכל מחשבות לא נאמר, אלא וכל יצר מחשבות, עד שאין אדם צר את המחשבה בלבו, הקדוש ברוך הוא מבין וכו׳. כך בני קרח לא היו יכולין לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא בפיהם עד שרחש לבם בתשובה וקיבלם מיד. ולמה לא היו יכולין לומר שירה בפיהם, לפי שהייתה שאול פתוחה מתחתיהם ואש מלהטת סביבותיהם וכו׳ ולא היו יכולין להתוודות בפיהם עד שרחשו תשובה בלבם וכו׳״. הרי שתשובתם תשובה שדופה היתה, שכבר היו בשאול ואש היתה, מלהטת סביבותיהם, ובכל זאת הגיעו לדרגה כה גבוהה שזכו להמנות בין חבריו של דוד המלך ולהיות רבותיו של שלמה החכם מכל אדם. 

'''ולאחר''' שיש לרשעים כח בחירה גדול כזה, ראויים הם בשביל כח בחירתם שהקדוש ברוך הוא מקיימם עלי תבל ובורא להם עולמות עולמות של טובה וברכה והנאות ועידונים לאין שיעור. 

'''ועוד''' יותר מזה. אמרנו שהמלאכים אינם נקראים בוחרים ואינם חוטאים. סיבת הדבר בזה שהם קרובים להקדוש ברוך הוא ורואים גדולתו יתברך לכן אין בהם האפשרות להמרות את דבריו ולהתקומם כנגדו. והנה הרמח״ל ז״ל בספרו ״מסלת ישרים״ מייעץ לאדם להגיע בדרך זו למדת הענוה שהיא גדולה מכולם, דהיינו שיצייר האדם את גדולת ה׳ לנגד עיניו, ולעומת גדולת ה׳ יתברך יכיר את האפסיות של עצמו. ובדרך זו השיג גם משה רבינו ע״ה להיות עניו מכל האדם אשר על פני האדמה משום שהיה קרוב לאלהים, כי עלה השמימה והכיר את גדולתו יתברך. לכאורה יש כאן שני הפכים בנושא אחד, שהרי הרמח״ל אינו מדבר באנשים פשוטים שאין להם במה להתגאות, אלא ודאי בגדולי הדור הוא עוסק, שהם עומדים בראש כל העם ועל פיהם יצאו ויבואו, שהעם זקוק לו והוא אינו זקוק לאף אחד לשום דבר. ואם הגיעו למדרגה רמה כזו שהנם באמת גדולים מכל בני האדם, האיך יתכן שיהיו ענוים מכולם? ואותה התמיהה ישנה גם לגבי משה רבינו. אכן כבר עמד על שאלה זו אדמו״ר ר׳ ישראל ז״ל, והסביר כי אם האדם מכיר את גדולתו של הקדוש ברוך הוא הוא מתבטל מלפניו יתברך יותר מכל בני האדם על הארץ שאינם מכירים כל כך את גדולתו של הקדוש ברוך הוא ואינם מגיעים להתבטלות כזו. ובדרך זו הגיע גם רב יוסף למדרגת ענוה, עד שבזמן שאמרו חכמים שמשמת רבי בטלה ענוה, אמר הוא: ״לא תיתני ענוה דאיכא אנא״ (ראה סוטה מט:).

'''נמצא''' איפוא שבכל מה שהאדם קרוב יותר להקדוש ברוך הוא ומכיר יותר את גדולתו, קשה לו יותר לחטוא. ואם כן אדם הראשון שהגיע למדרגה הגדולה ביותר והכיר את ה׳ בהכרה נפלאה כאמור - האיך יכול היה לחטוא? ואם המלאכים אין להם האפשרות לעבור פי ה׳ משום הכרתם וקרבתם לאלהים, על אחת כמה וכמה שאדם הראשון אשר חכמתו מרובה משלהם, לא יוכל לעבור על ציויו של מקום? אלא שכאן גם התשובה מינה ובה, מכיון שמדרגת האדם גדולה משל המלאכים, יש בו גדלות יתירה כזו שאף על פי שהוא מגיע להכרה הגדולה ביותר, יש לו עוד כח בחירה חופשית וביכלתו לעבור על רצון ה׳ יתברך ולבחור ברע. ואמנם מתוך כח בחירה הלזה הוא עומד במדרגות נעלות מאד. 

'''וכח''' זה טבוע בכל אדם שנברא בצלם אלהים, ואף אצל הרשעים ביותר, ואם כי הרשעים מתרחקים מאד מה׳ יתברך. אבל מאידך גיסא גדול כח הבחירה שלהם, כי לאחר שהשתמשו ברע בפועל הרי נקל להם יותר לבחור ברע. נמצא שכח בחירתו של זה, נתון בידו יותר ועולה כאמור על כח בחירתו של אדם הראשון, מצד חופש בחירתו ברע, ומצד אפשרותו להפוך את הכל לעומת זה - לטוב, כמו שאמרו חז״ל (ברכות לד) ״במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים״ וראוי הוא איפוא להחזיק בשבילו את כל העולם. 

'''וזוהי''' כוונת דברי הרמב״ן שהכתוב ״זה ספר תולדות אדם״ מרמז לכל התורה, שכל התורה כולה ספר תולדות אדם ושהשם אדם כלל כל מין האנושי, כי כל הדורות, למרות כל ירידותיהם ונפילותיהם, ראויים הם שנבראו בשבילם כל עידוני הבריאה כמו לאדם הראשון, בגלל כח הבחירה שיש בהם.

= האדם, החטא וקיום העולם =

== א ==
'''אדם''' הראשון, בחיר היצורים ויציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, גם יצירת גופו עוד טרם נזרקה בו הנשמה, היתה רוחנית - שכלית. על יצירת כל אבר ואבר היה נמלך הקדוש ברוך הוא עם בית דינו איך לברוא אותו, כמו על בריאת האדם בכללו, כדאיתא בחז״ל (בראשית רבה יב): ״כביכול הקדוש ברוך הוא ובית דינו נימנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידן על מכונן, שנאמר: (דברים לב:ו) ׳הוא עשך ויכוננך׳״. ואם הקדוש ברוך הוא ובית דינו נימנו איך להעמיד את גופו, הרי מובן כמה חכמה רוחנית יש בו. 

'''עוד''' בהיותו גולם מוטל, כבר היה מבחר הברואים, וכל מכמני ומחמדי החכמה שבכל היצורים שקדמו לו - לא היו אלא משמשים הממציאים ומכינים את הדרוש לו. הוא היווה את צורת הבריאה כולה, לרבות גם המלאכים, כי כבר אז ראה, ידע והבין את כל הבריאה, חכמתה ואיכותה, והקיף בשכלו את כל מרחבי המציאות, מתחלתם ועד סופם, בשעה קלה, כדאיתא בחז״ל (בראשית רבה כד:ב): ״זה ספר תולדות אדם״ - ״אמר ר׳ יהודא בר׳ סימון עד שאדם הראשון היה מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו, שנאמר: ׳גלמי ראו עיניך׳ (תהלים קלט:טז), גולם שראו עיניך כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון״. הרי טבועה חכמה נשגבה בגופו של אדם הראשון. 

'''ולאחר''' זה נופחה בו נשמה, ככתוב ״ויפח באפיו נשמת חיים״ - ו״מאן דנפח מדידיה נפח״. נזרקה בו נשמה אלהית, נשמה שמוצאה מן החכמה העליונה, אשר כל גופו וחכמת הארץ ומלואה, בגשמיות הן לנגדה. עם ירידת כבוד ה׳ של הנשמה לשכון בגוית הגוף, נתמזגה החכמה התחתונה ״הגוף״ עם העליונה - ״הנשמה״ והיו לאחד. כשם שלוקחים שלהבת קטנה ומחברים אותה לאבוקה גדולה, הרי היא מתדבקת ונבלעת בתוכה כל כך עד שאין להכיר אותה לבדה במצבה הקודם, כך התאחדו החכמה הטבועה בגוף עם החכמה העליונה של הנשמה, נתוספו לו הכרות על הכרותיו הקודמות, והקודמות קבלו צורות חדשות, התנשאו בגובהן עד אין שיעור ושגבו בבהירותן עד אין ערך וכדכתיב: ״ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו״ (תהלים ח). 

'''ומכאן''' הגיע לחכמת קריאת שמות לכל הנבראים, עד שהקדוש ברוך הוא בעצמו העיד עליו: ״חכמתו מרובה משלכם״ - משל המלאכים. חז״ל גלו כי בקריאת השמות היתה גנוזה חכמה עצומה מרובה יותר מחכמת מלאכי השרת ורחוקה מהשגתם, שכן השם צריך להכיל בתוכו כל מהות נושא השם הזה, כל תועליותיו, מעלותיו ומדותיו המיוחדות לו ואינן נמצאות זולתו, והמלאכים לא הגיעו למדריגה זו ולא ידעו לקרוא את השמות (בראשית רבה יז). אבל אדם הראשון הקיף בשכלו ובהכרתו את כל טבע הבריאה בשעה קלה - ומצא בכל אחד מהם את טבעו המיוחד לו לבדו בנגלהו ובנסתרו, ושהוא יחיד בענין זה. חכמה נשגבה זו היתה, למעלה מהשגת מלאכי השרת, שכלים נבדלים, ובזה נוכחו לדעת כי חכמתו מרובה משלהם. ולא עוד אלא ש״טעו בו מלאכי השרת ובקשו לאמר לפניו! קדוש״ (ילקוט שמעוני בראשית כג), מפני שנתמזג אצלו הגוף עם הנשמה והיו לאחד, עד שמלאכי מעלה לא הכירו את חלקו הגופני וחשבוהו לבורא.

'''וכפי''' גדלותו כן היה גודל הכבוד והעונג שלו, כי העולם הזה היה לו כמו עולם הבא, נהנה מזיו השכינה ומלאכים משרתים לו בגן ה׳, כדאיתא באבות דרבי נתן פ״א: ״אדם הראשון היה מיסב בגן עדן ומלאכי השרת עומדים לקראתו, מסננין לו יין וצולין לו בשר וכו׳״.

== ב ==
'''והנה''' האדם הגדול הזה מעת שנכשל בחטאו הדק, נהפך עליו גן העדן לגיהנם, כפי שאמרו חז״ל (ילקוט שם): ״לאחר שאכל אדם הראשון מעץ הדעת, כל עץ שהיה נוגע בו וכל עשב שהיה דורך עליו היו מכריזים כנגדו ואומרים ״אל תבואני רגל גאוה״ (תהלים לו) וכן אמרו (סנהדרין לח:): ״אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר ׳למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים׳ (דברים ד:לב). כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר ׳אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׳ (תהלים קלט:ה)״.

'''ומה''' היה חטאו? מלאכי השרת, שכלים נבדלים, לא הכירו חטאו. לפי דעתם צריך היה לעשות מה שעשה, ולפי השגתם, גם אחר החטא נשאר באותה הגדולה אשר היה מתחילה בעיניהם כשבקשו לומר לפניו קדוש, כפי שאמור במסכת שבת נ״ה: ״שאלו מלאכי השרת מלפני הקדוש ברוך הוא: ״מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון? ״. וגם הוא בעצמו, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, בחיר היצורים, חלק אלוה ממעל, לא ראה שום שמץ דופי במעשיו, כפי שהתנצל ואמר: ״האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל״, כלומר: מחויב היה לשמוע בקולה, מפני שהיא גדולה ממנו, כדכתיב: ״ויבן אחת מצלעותיו״ - ״מלמד שבינה יתירה ניתנה לה״ (נדה מה:). ומכאן מקור ההלכה: ״בת י״ב ויום אחד נדריה קיימין״, לעומת בן שמגיע לגדלות רק בי״ג שנה ויום אחד. ורק הקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב ראה בו חטא, כי אף אמנם חטאו היה למעלה מהשגת מלאכי השרת, אבל לא למעלה מהשגת האדם, שחכמתו מרובה משלהם, ושומה היה על אדם הראשון לעמוד על זה. 

'''והנה''' בגלל חטא רק כזה שהוא למעלה מהשגת המלאכים, ירד אדם הראשון מגדולתו ונתמעטה חכמתו. וגרם עליו ועל כל הדורות קללות ומיתות, וכל הבריאה נתקלקלה בגללו. נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. מגן עדן -עידון נצחי, לעולם הזה - עולם מקולקל, כי האדם הוא צורת הבריאה, ואם נתמעטה הצורה נתמעט כל החומר ולקתה כל הבריאה כולה. וגם לא הועילו לו כל הסיגופים הנוראים שסגף את עצמו; כדאיתא בעירובין יח: ״כיון שראה שנקנסה עליו מיתה ישב בתענית מאה ושלשים שנה, ופירש מן האשה ק״ל שנה, והעלה זרזי תאנים על בשרו מאה ושלשים שנה״; הרי כמה חטא אחד, אחד בחיים ואחד בעולם, וחטא דק אשר הוא למעלה מכל ההשגות - בכחו להחריב עולמות נפלאים מלאים חכמה כבירה, לרבות חכמת האדם המרובה מכל חכמת מעשה בראשית. 

== ג ==
'''לפי''' הנחה זו, שחטא קל יחיד בעולם קלקל את הבריאה כולה. מתעוררת השאלה: כיצד יש לנו זכות קיום בעולם? הלא עזרא הסופר בחיר ה׳ עוד בשעתו אמר: ״עוונותינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים״ (עזרא ט:ו), ומה נענה אנן אבתריה? הרי בכל הרף עין אנו נכשלים בעוונות וחטאים, במעשינו, בחושינו, ובמחשבותינו, ״כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״ (קהלת ז:כ). ונוסף לזה עוד נזקפים עלינו עוונות האבות. ואם נצרף את העוונות מכל הבריות ומכל הדורות, הרי יעלה החשבון לאין שיעור. ואם כן באיזו זכות אנחנו מתקיימים ועוד מתענגים על טוב העולם? הלא כל הבריאה היתה צריכה מזמן ליהפך לתהו ובהו. אולם אם נתעמק בזה נמצא את פשר הדבר. אם נסתכל בירידתו של אדם הראשון לאחר החטא. שהיה אצלו בבחינת גיהנום, נראה שלפי מושגינו היה נחשב לגן עדן ממש. אדם הראשון אף אחרי שנתמעט יחד עם כל הבריאה. חי בעונג ועידון מה שאין לנו מושג בהם. חז״ל מספרים: שבימי המבול היו עומדים הבריות במדריגה נישאה. ״שהיו זורעים אחת לארבעים שנה ומהלכים מסוף העולם ועד סופו בשעה קלה ומתלשים ארזי הלבנון בהליכתם והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימא בבשר״ (בראשית רבה לד). ואם לאחר עשרה דורות שהיו מכעיסים. היתה הברכה מצויה אצלם כן. כמה ברכה ותענוגים היו מצויים אצל אדם הראשון אחרי חטא יחיד בעולם. אלא לעומת גדולתו ורוממותו של האדם יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא ולפי בריאתו בתחילה להתענג בעדן ועידון נצחי - נחשבים כל התענוגות הללו כלא כלום ובשמים רואים בזה גיהנם. 

'''והנה''' כל בני האדם בכל הדורות, אחרי כל הירידות וההקטנות. עוד צפונים בקרבם הכחות האלהיים של אדם הראשון, כי זוהי צורת האדם האמתית שנברא בצלם אלהים והוא בבחינת חלק אלוה ממעל. והדורות המאוחרים עוד עולים בכוחותיהם על הדורות הקודמים, כפי שהכתוב אומר: ״עטרת זקנים בני בנים״ (משלי יז). כל אדם יש בו כדי להגיע למעלה נשאה זו כמו אדם הראשון קודם החטא, ויש בכחו לקבל את כל העונג והטובה שהיה לו לאדם הראשון, שנהנה בכל רגע, בבת אחת, בכל החושים. מכל תענוגי גן עדן ומכל העולם שהיה רואה מראשו ועד סופו. ובאמת היו תקופות שהכוחות חזרו וניערו להיות במדריגת אדם הראשון, כפי שאמרו חז״ל, שכשקבלו ישראל את התורה, פסקה זוהמתם והיו כל בני דור המדבר כאדם הראשון קודם החטא (ראה שבת קמו). הוי אומר, כי גם להם היה הכח האלהי שהיה לאדם הראשון. להקיף בהכרתם את כל הבריאה וכל המציאות, ואף לאחר כמה דורות של מורדים ומכעיסים שקדמו להם. 

'''גם''' הדורות שלנו. אחרי כל הירידות וכמעט שאין זכר לראשונים, בכל זאת החכמה האנושית הרוממה והנשאת לא ניטלה ממנו עד היום הזה - בהיותנו יוצאי חלציהם, אלא שלהם היתה גלויה ומפורסמת ואצלנו היא חבויה וגנוזה. חז״ל גילו לנו שגם בתוכנו טמון וחבוי האדם העליון, ומשקיפים עליו כמו על אבות העולם. אנשי כנסת הגדולה התפללו להקדוש ברוך הוא שיחמול עליהם בזכות האבות וילמדם להבין ולהשכיל, ולהגיע למדריגות אהבת השם ויחודו, משום - ״שלא נבוש לעולם ועד״. הרי מכאן שאם לא יגיעו לתכלית השלימות כפי שאפשר על ידי זכות אבות, בסיעתא דשמיא. הרי זו בושה לעולם ועד! וברכה זו קבעו גם בשבילנו, וגם אנו מבקשים שנגיע לתכלית השלימות, כמו שבקשו אנשי כנסת הגדולה. ואם לאו - בושה היא לנו. רואים אנו מזה שמציאות האדם אינה משתנית, שהרי גם אנו לאחרי כל ההקטנות שנתמעטו הלבבות שאי אפשר לנו אפילו לצייר בשכלנו השגת אנשי כנסת הגדולה, בכל זאת יש בכחנו לעלות למדרגתם, ואנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא באותו הנוסח שבקשו הם, ואם לאו - בושה היא לנו לעולם ועד. 

'''כן''' אנו מתפללים בברכת הצדיקים ״ושים חלקנו עמהם ולא נבוש כי בך בטחנו״, כלומר: אם לא יהיה חלקנו עם הצדיקים בושה היא לנו. 

'''ונפלא''' הוא שגם בענין העדר תענוג מתענוגות הגשמיות מוצאים אנו אותו המבטא של ״בושה לעולם ועד״. בברכת המזון אנו מבקשים: ״פרנסנו וכלכלנו והרויחנו, והרוח לנו מכל צרותינו ונא אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם וכו׳ כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד״. הרי שלאחרי כל הירידות שירדנו, אם נקבל פרנסתנו על ידי מלאך ואפילו על ידי אדם - ״בושה״ היא לנו. ולא עוד אלא שיש בזה גם ״כלימה״, שהוא העונש החמור ביותר, שהרי בזמן שדוד המלך קלל את אויבי השם, אמר: ״ישובו יבושו רגע״ ולא הזכיר ״כלימה״. בושה היא בעולם הזה, וכלימה היא בזה ובבא. 

'''ובכללה''' של אותה הבושה נכנסה גם הבקשה: ״ונא אל תצריכנו וכו׳ ולא לידי הלואתם״. כי אם האדם מוכרח להגיע להלואה - אף שנותנים לו בכבוד - בושה נצחית לו. וכן בכל התנאים שאנו מבקשים: ״מידך המלאה - הפתוחה - הקדושה - והרחבה״ - אם לא יתמלאו במלא מובנם, בושה וכלימה היא לנו לעולם ועד. הוי אומר, שהאדם אינו יורד מערכו הרם ותמיד הוא במציאותו העילאית. ואם כי טמונה וגנוזה היא ואינה נגלית, נערך הכל לפי גדלותו האמיתית, ולפי מדה זו מודדים גם את יסוריו ותענוגותיו. ויש לפעמים שאף אי נעימות שהאדם בעצמו אינו מרגיש העדר בזה חושבים לו לצער ועונש. ומשום כך אמרו חכמינו ז״ל: ״עד היכן תכלית יסורין... אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים״ (ערכין טז:) וכן פירשו את כל התוכחה: ״׳והיו חייך תלויים לך מנגד׳ (דברים כח:סו), זה הקונה פת פלטר״ (מנחות קג:).

'''והנה''' לפי זאת נמצא שאנו נמצאים בגיהנם איום כל ימי חיינו!...

'''אמנם''' אין אנחנו מרגישים בצער ובסבל כזה. נולדנו. בעולם מקולקל ולא ראינו טובה בעינינו, חסר לנו המושג האמתי בגדלות האדם ובעונג. הראוי. לו, ונדמה לנו שכל ההנאות שיש לאדם בזמננו. לפי צביונו, קומתו ומצבו הנוכחי, יש בהן עונג גדול, ומאושר האדם אם נפל בחלקו מטוב העולם. אבל בשמים לא חושבים כך. שם מתיחסים אל האדם כפי צורתו האמתית, ואם לאדם הראשון נחשבו תענוגותיו הגדולים לגיהנום, על אחת כמה וכמה התענוגות שלנו - שהם נחשבים לקללות איומות. כל חיינו נחשבים לפי קנה המדה של האדם האמתי כיסורים נוראים. אנו נוצרים בכלא ובבית האסורים, מתעברים תשעה חדשים בחושך ואפלה, נולדים בדם ושפיר ושליא ויוצאים לאויר העולם בצעקות מרות. ביסורים, בצער גידול וכו׳ וכו׳, בזמן שאנחנו שמחים על הוולדו של האדם, בוכים בשמים לגורלו המר, כי נפל משמים ארץ. תחת שמשל בעליונים ובתחתונים והיו מתיראים לגשת אליו. הנה הוא עכשו נמצא בעולם מקולקל של פורעניות ופגעים, וכולם מושלים עליו. ואפילו אם יהיה מלך בכפה כשלמה בשעתו - יזעקו עליו מן השמים ״איכה״, איכה נפל ממעלתו ומדרגתו ואיכה נתמעט. 

'''מברכים''' אנו את האדם שיזכה לחיות מאה ועשרים שנה, והיא הברכה החשובה ביותר אצלנו, ובאמת הלא קללה היא, אחרי שבטבעו נברא לחיות לנצח... 

'''ועוד''' יותר מזה. כאמור, הבושה היא העונש החמור ביותר בעולם, והוכחנו שאם אדם אינו מקבל את צרכיו הגשמיים ישר מאת ידו של הקדוש ברוך הוא בכל תנאי הכבוד הראויים לפי ערך גדולת האדם כמפורש לעיל, הרי יש בזה כל דרגות הבושה והכלימה לעולמי עולמים, העולות אף על דרגות הבושה החמורות בירידות הרוחניות. והנה כמה נמצאים דורותינו במצב בושה זה, אשר רוב הבריות מתענים להשיג פרנסתם וצרכיהם בדרכים שונות ביגיעה רבה, ואם מקבלים הלואה או מתנת בשר ודם הרי כבר רואים בזה הצלחה ואושר ולא פעם אחת ולא יום אחד, אלא במשך כל ימי חייהם על האדמה מתענים הבריות בהתבזות זו, שבכל אחת יש בהן מעין איבוד עולמו של אדם הראשון וגירושו מגן העדן. 

'''נמצא''', איפוא, שלפי הממדים האמתיים שיש למדוד את האדם לפי ערכו, הרי מתגלגל הוא במדרוני הגיהנם יום יום ושעה שעה. וגדולים פי כמה היסורים שהדורות הללו מקבלים, ממה שהיה מקבל אותם היסורים אדם הראשון. שהרי הוא זכה גם לעדן העידונים של העולמות העליונים שהושכן בהם, וראויה שעה אחת של קורת רוח ותענוגים אלה לחפות על כל יסורי העולם, וכעין זה מצינו בר׳ אלעזר בן עזריה שאמר: ״לישתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר יתבריה״ (ברכות כח). אבל לדורותינו שלא ראו אור מעולם ושרויים מעודם בחושך וצלמות, כמה קשים חיים מעונים ודוויים אלו ואותם יסורי הגיהנם הבלתי פוסקים. 

'''ואם''' אין אנו מרגישים את כל הגיהנם הזה, הרי הקללה היא עוד יותר גדולה, שירדנו כל כך שאיבדנו כל הרגשה בגדלות האדם ואין אנו יודעים כלל את ערכו האמתי. 

'''כל''' אחד ואחד ממנו צפונים בו כוחותיו של אדם הראשון ויש בכחו לקבל כל הטובה כמו אדם הראשון. ואם יחסר לנו פרט קטן נחשב בשמים לסבל ועונש מר. כל אדם בן מלך הוא, בנו של מלך מלכי המלכים, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא אשר ברא כל העולמות בשבילו ככתוב: ״בני אתה אני היום ילדתיך״ (תהלים ב:ז), וראוי הנו לתענוגות הגדולים ביותר, תענוגות של גן עדן, ואם יש לו צער משהו או אף שלילת התענוגות הרי יש בזה יסורים נוראים וירידה עצומה בבריאה כולה. ועל אחת כמה שאנו שקועים ביסורים בפורעניות ופגעים שונים ורחוקים מכל מושג: של נצח ותענוגות רוחניים. אין כל תמיהה, איפוא, כיצד אנחנו מתקיימים אחרי חטאי הדורות, כי אמנם קיום עולם זה, לפי ערכו של האדם ולפי ממדי שמים, אינו קיום אנושי כלל, ואין לך בריאה של תהו ובהו יותר מזה.

= מתן שכרן של מצוות =

== א ==
'''איתא''' בתורת כהנים (ויקרא ה): ״רבי יוסי אומר אם נפשך לדעת מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא, צא ולמד מאדם הקדמוני שלא נצטוה אלא על מצוה אחת, בלא תעשה אחת ועבר עליה, ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף דורותיו, וכי איזו מדה מרובה, מרובה מדת הטובה או מדת פורענות? הוי אומר מדת הטובה, אם מדת פורעניות מועטת הרי כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, השב מן הפגולין והנותר והמתענה ביום הכפורים, על אחת כמה וכמה שמזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות״. 

'''כבר''' אמרנו למעלה, כמה עולמות של עונג ועידון הכין הקדוש ברוך הוא לאדם עם בריאת שמים ארץ, וכמה נענש לאחר שחטא בעץ הדעת: נתמעטה קומתו ודמותו, נתקלקלה כל הבריאה, נתקללה האדמה שתצמיח קוץ ודרדר ושהאדם יוציא ממנה את לחמו בזיעת אפו וכו׳ וכו׳. ולא לבד חטאו של אדם הראשון גרם שהעולם יתקלקל, אלא חטאו של כל יחיד ובכל הדורות משחית ומקלקל בעולם, כמו שמצינו בקין שעל ידי חטאו הוסיף העולם להתקלקל, ככתוב (בראשית ד): ״כי תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך״. ומובן, איפוא, כמה נתקלקל העולם וירד ערך הבריאה עד דור המבול, לאחר שהיו הולכים וחוטאים לפני הקדוש ברוך הוא, ולא איש אחד ולא דור אחד אלא עשרה דורות, דור אחר דור, היו מכעיסים ובאים עד שנגזר עליהם ועל כל היקום כליה. 

'''והנה''' רואים אנו שבכל זאת גם לאחר הקללות והירידות האלו, היו להם, לדור המבול, עוד שפע רב של טובה שאי אפשר לתארה. אמרו במדרש (בראשית רבה לד): ״אמר רבי אחא מי גרם להם לדור המבול שימרדו, שהם זורעים ולא קוצרים יולדים ולא קוברים״. כלומר, בזה שהיו זורעים היה הכל גדל מאליו בלא שום טורח ועמל עד שהיה מתבשל מאליו וראוי מיד לאכילה. וכן היו יולדים ולא מתו בניהם קודם זמנם ומוסיף רבי יצחק: ״אחת לארבעים שנה היו זורעים, ומהלכים מסוף העולם ועד סופו ומתלשין ארזי לבנון בהליכתם, והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימא בבשר״. עוד איתא שם (בראשית רבה לו): ״רבי לוי אמר: לג׳ ימים היתה אשה מתעברת ויולדת וכו׳, ורבנן אמרי: ליום אחד וכו׳. ואמר רבי לוי: כשהיתה אחת יולדת ביום, היתה אומרת לבנה: צא והבא לי צור לחתוך טיבורא: בלילה היתה אומרת לבנה: צא הדלק לי נר לחתוך טיבורא דילך. עובדא הוי בחד איתתא דילידת בלילה, אמדה לברה: זיל אדליק בוצינא דניקטי שורך, נפק ופגע ביה שידא שמנון. אמר ליה: זיל גלוג לאמך וכו׳. אמר ליה: זיל את וגלוג לאימך דלא קטעת אמא שורי, דאלמלא דקטעתיה הוינא מחי יתך וקטיל יתך״. 

'''הרי''' לפנינו באיזה מצב נמצאו בני האדם בימי דור המבול. מצינו במסכת שבת (ל:): ״אמר רבן שמעון בן גמליאל עתידה אשה שתלד בכל יום וכו׳, לגלג עליו אותו תלמיד וכו׳״. הרי שדבר כזה שתלמידו של רבן שמעון בן גמליאל תמה עליו ולא היה יכול לתאר לעצמו שיהיה כן אף לימות המשיח, היה מצוי ורגיל בדור המבול, כאמור במדרש הנ״ל, שבזמנם היתה אשה מתעברת ויולדת ביום אחד, ולא עוד אלא שמיד עם יציאתם לאויר העולם היו מהלכים ועושים כל מלאכה, וגבורתם של תינוקות בני יום אלו היה כה מופלא ששדים ורוחות נחשבו בעיניהם ככלום. 

'''מעתה''' הרי הדברים קל וחומר. אם בדור המבול לאחר כל הקללות והירידות בבריאה, עוד נמצא העולם במצב נפלא כזה, אם כן איזו צורה היתה לעולם בדורות שלפניהם, שעדיין לא הגיעו לירידה והשחתה שכזו, ובדור לפני לפניהם וכו׳ וכו׳ עד לדורו של אדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא. וכל זה לאחר החטא של אדם הראשון. ומכאן אפשר ללמוד על אחת כמה וכמה, מה היתה צורת העולם קודם שחטא אדם, בעת שהבריאה היתה בשלימותה כפי שברא אותה ה׳ יתברך, ולא היו בה שום קללה ושום רעה. הרי ודאי שאין בכח אנוש לקבל כל מושג כמה מן הברכה והאושר היו שרויים בכל נקודה קטנה בעולם. ואמנם נאמר על הבריאה: ״וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד״. ויש דברים שהוכפל עליהם ״כי טוב״. 

'''וכל''' העולמות והעידונים המרובים והנפלאים האלה עוד לא הספיקו בשביל האדם, עד שנטע לו הקדוש ברוך הוא גן בעדן. והגן והעדן שתי בחינות מיוחדות הן, גן לחוד ועדן לחוד, כמו שכתוב: ״ויטע ה׳ אלהים גן בעדן״, כלומר: שבתוך עולם העדן שכולו עונג ועידון בלא שום שם תוספת לווי אחר, נטע הקדוש ברוך הוא בשביל האדם גן, היינו, עוד סוג מיוחד של תענוגים מלבד העולם של עדן. ועוד אמרו חז״ל (בראשית רבה טו) ״למה הוא מזכיר שם מלא - ה׳ אלהים - בנטיעת הגן (כלומר: שבבריאה בתחלת יצירתה נאמר רק ״בראשית ברא אלהים״, וכאן כתוב ״ויטע ה׳ אלהים״)? שמתחלת בריאתה היא צריכה כיון וכו׳״ (ראה פירוש רש״י בבראשית רבה שם). הרי שהיתה נטיעת הגן בצורה מיוחדת. 

'''ויש''' להבין כי המרחק בין עולמו של אדם הראשון, אשר היה אצלו בבחינת עולם הזה, לבין גן העדן שהניחו בו הקדוש ברוך הוא, הוא כמו המרחק שאנו מציירים לעצמנו בין העולם שלנו עם כל העינויים והיסורים שבו, לבין העולם הבא אשר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. ויש להוסיף שכל העידונים הגדולים והנפלאים הללו ניתנו מתחלה לאדם הראשון לנצח נצחים ולכל דורותיו אחריו באין שיעור וסוף. 

'''והנה''' לאחר שחטא אדם הראשון ועבר על מצות ״לא תעשה״ שנצטוה שלא יאכל מעץ הדעת, נטרד וגורש מהגן והעדן ומכל התענוגים המופלאים, ויצא נזוף וידיו על ראשו, מקולל ומנודה, נתמעטה קומתו, דמותו וצורתו, שלו ושל כל מין האנושי, ושל כל הדורות אחריו, ואתו נתקללה כל הבריאה שתעלה קוץ ודרדר וכו׳. וגם נטלו ממנו חיי עולם והוטלה עליו קללת המות, ויצאה הגזירה: ״כי עפר אתה ואל עפר תשוב״. עונש המות, מלבד שלילת החיים שיש בו, ומה גם שנות חיים ארוכים בלי סוף וקץ, הרי עצם הפחד הנורא מפני מלאך המות מי ישערנו! וכבר היה מעשה ברב כהנא (ראה בבא קמא קיז) שהלך לעולמו, ואוקמי רבי יוחנן, ולא רצה לחיות עוד, הואיל וחליף שעתא חליף, ופירש רש״י: שלא רצה לקבל עליו עוד פעם צער מיתה. וכן אמרו חז״ל (מועד קטן כח) דרב נחמן איתחזי ליה לרבא וסיפר לו כי צער מיתתו היה כמשחל ביניתא מחלבא, ואף על פי כן אם היה אומר לו הקדוש ברוך הוא לבוא עוד פעם בעולם לא היה מקבל עליו, משום פחדו המרובה של מלאך המות. 

'''וכל''' העונשים והמיתות האלו, לא על אדם הראשון לבדו נקנסו, ולא למשך זמן מסוים, כי אם לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות - לרבות רבבות בני אדם בכל דור. הרי כמה גרם חטא קל אחד של אדם הראשון. מה נורא ואיום הוא ומי ידענו? 

== ב ==
'''ומכאן''' נוכל ללמוד גם גודל מתן שכרן של מצות. אף אם רק נשוה את מדת הטוב למידת פורענות, כמה ראוי לפי זאת להיות שכרו של אדם שמקיים ציוויו של מקום ואינו עובר על אזהרה אחת של מצות לא תעשה. ושכר זה אינו בדין שיתחיל מהעולם הזה שלנו, אלא מהגן והעדן שהושכן אדם הראשון. שזה היה בבחינת עולם הזה שלו, כי הלא ברור שאם לא היה אדם הראשון עובר על מצות לא תעשה שנצטוה עליה, ודאי שהיה נוטל שכרו, והיה עולה לגנים ועידונים יותר נעלים, שהמרחק ביניהם הוא במרחק מהבריאה שנתקללה על ידי חטאו, עד לגן עדן שזוכה אדם בשכר שלא עבר על אזהרת ה׳ יתברך וקיים מצותו. 

'''ועוד''' יש למדוד את המדה טובה כנגד כל מדת הפורענות שקיבל אדם הראשון בעונש עבירתו, כלומר: יש לעשות חשבון השכר גם כנגד צער פחדו מפני מלאך המות, כנגד צער המיתה עצמה, כנגד שלילת החיים שיש בה, כנגד יסורי הגיהנום שנבראו עבור החוטא (וכבר כתב הרמב״ן בשער הגמול שאילו היה לו לאדם כל יסורי איוב במשך כל ימי חייו, עדיין אין זה מגיע לרגע אחד של יסורי גיהנום), וגם כנגד גירושו מהגן והעדן וכו׳ וכו׳, כי הלא צריך להשתלם לו הכל במדה טובה בשכר שקיים את מצות ה׳ יתברך, כנגד מדת פורענות שהביא עליו אדם הראשון על ידי חטאו כנ״ל. והכל יש לתת לא לשעה ולא לדור אחד, כי אם לדודי דורות ולנצח, כשם שנקנס אדם הראשון בעונשים לדורי דורות. 

'''וזהו''' מה שאמר רבי יוסי בתורת כהנים: ״אם נפשך לדעת מתן שכרן של מצות צא ולמד מאדם הראשון״. אם על עבירה אחת של אדם הראשון כך, שהפסיד את כל העולמות של גני העדן שלו עם כל עדוני הבריאה, ובאה עליו קללת המות על הפחד והיסורין שעמה, הרי לעומת זה כמה צדיך האדם לעלות בשכר קיומו אזהרה אחת, וכמה הוא מביא חיי נצח לעולם לו ולכל דורותיו אחריו. וכל מה שאמרנו הוא אם נשוה מדת הטובה למדת הפורעניות. אולם הרי אמרו חז״ל שמרובה מדה טובה ממדת פורעניות חמש מאות פעמים, ואם כן יש לכפול את כל השכר הזה פי חמש מאות, והרי נגיע לממדים שאין כל תפישה בהם. 

'''וכשנעמיק''' בזה יותר, יתבאר לנו עוד חידוש נפלא. ידוע שחטאו של אדם הראשון היה דק מן הדק, עד שגם מלאכי השרת השכלים הנבדלים לא הרגישו בו, כמו שאמרו חז״ל (שבת נה) שהם תמהו ושאלו להקדוש ברוך הוא: ״מפני מה קנסת מיתה על האדם?״ ולכאורה מה תמהו המלאכים, הלא מפורש נאמר לו ״כי ביום אכלך ממנו מות תמות״?! אלא בעל כרחינו שבעיני המלאכים לא נראתה שום עבירה במעשהו זה של אדם הראשון, ורק הקדוש ברוך הוא חוקר לב ובוחן כליות הוא ראה בזה חטא. דיש להבין את חטאו לא בחיוב כי אם בשלילה, כלומר: שבתכיפות עלייתו של אדם הראשון בשכלו והכרתו את ה׳ מרגע לרגע באורח חיים למעלה להשכיל, חל הפסק מה בסדר עלייתו זו, שלא עלה באותה מדה כפי שהיה ראוי לה. ומשום שהיתה לו אפשרות לעלות יותר ולא עלה, בזה היה נעוץ החטא. ואם על תביעה דקה כזו נענש אדם הראשון בעונשים חמורים כאלה, כאמור לעיל, אם כן לעומת זה הרי גם השכר שהבאנו בחשבון על קיום אזהרת לא תעשה, יש לחשב גם לגבי מעשה כזה שבעיני המלאכים לא היתה נראית בו כל מעלה, ואף באדם שהוא רע והמעשה שלו כולו רע, אלא שבעומק לבו יש עוד מקום לרדת לדיוטא תחתונה יותר, והקדוש ברוך הוא רואה בו שהאיט בירידתו קימעא - ראוי הוא להיות שכרו משתלם לו באותו שיעור שתיארנו. ומה נפלא הדבר, שבשלילת ירידה אף במדה דקה כזו שמלאכים אין בכחם להשיגה, עומד אדם לקבל שכר גדול במדה כנגד מדה של עונשי אדם הראשון ולהביא חיים, עידון ועידונים, לו ולכל העולם כולו, ולדורותיו ודורות דורותיו עד אין סוף כנ״ל. ואם כה גדל השכר בהאטת הירידה, אם כן מה השכר בהפסקת מה של הירידה?! ומה לפי זה חשבון השכר בהסתייגות ממש מלעבור על לא תעשה?!...

== ג ==
'''והנה''' כל החשבונות הללו המה רק ביחס למצות לא תעשה של אדם הראשון שנצטוה עליה בתחלה לפני קבלת התורה, שהיה דינו כבן נח. ואף לא כבן נח ממש, שהרי לחד מאן דאמר בגמרא (סנהדרין נו:) לא נצטוה אדם הראשון אלא על מצוה אחת של עבודה זרה בלבד, אבל נח שנצטוה על ז׳ מצות, הרי כל מצוה ומצוה נתחזקה ונכפלה פי כמה כפי שיתבאר להלן. אבל לאחר מתן תורה הרי כל המצוות קבלו ערך אחר שאפילו בן נח המקיים שבע המצות לאחר קבלת התורה משום שככה נצטוה נח, אינו, לפי דברי הרמב״ם פ״ח הי״א מהלכות מלכים, לא מחכמיהם ולא מחסידיהם, אלא צריך הוא שיקיימם בכוונה מכוונת משום שכך נצטוה משה מפי הגבורה על הר סיני, הרי שיש הבדל רב בין בן נח המקיים מצוה. משום שכך נצטוה משה מפי הגבורה, לבין בן נח המקיים משום שנח נצטוה כך, וההבדל גדול כל כך כמו בין איש בער לאיש חכם וחסיד, כמו שכתב הרמב״ם בלשונו שאינו לא מחכמיהם ולא מחסידיהם. מעתה צא ולמד כמה המרחק בין אדם המקיים מצוה מבין ז׳ מצות לאחר שנצטוה משה בסיני, לבין קיום מצותו של אדם הראשון. 

'''וכל''' זה בבן נח המקיים מצוה. ועל אחת כמה וכמה באדם מישראל המקיים מצוה. ולא כדין בן נח שנצטוה על ז׳ מצות בלבד אלא כדין שנצטוה על ששת מאות ושלש עשרה מצות, ולא רק בחיוב אלא אף בשלילה, כי הרי אדם מישראל היושב רגע ואינו עושה שום דבר רע קיים בבת אחת כל המצות לא תעשה שבתורה, שהרי לא אכל פיגול, לא אכל נותר, ולא לבש שעטנז וכו׳ וכו. ועוד יש לחשוב את העבירות החמורות ביותר, שהרי נזהר גם מהן, כמו עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע שהוא כנגד כולם (ראה ערכין טו:). ויש לעמוד במיוחד על חומרת לשון הרע, שהרי מצינו בירושלמי (ברכות א:ב) ״רבי שמעון בן יוחי אמר: אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין חד דהוי אישתעי באורייתא, וחד דעביד כל צורכיה. חזר ואמר ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דלטוריא דיליה, אילו הויין תרין פומין על אחת כמה וכמה״. הרי רצה רשב״י בתחלה לבקש שתי פיות לאדם כדי שלא יצטרך לבטל מתלמוד תורה בעת שהוא עוסק בצרכי גופו כאכילה ושתיה וכדומה, והיה מרויח בזה הרבה מאד בקיום המצוה הגדולה כנגד כל המצות כולן, שיוכל לעסוק בה בפיו השני. ולא רק שהיה מרויח בכמות, אלא גם באיכות, כי הרי יהיה זה הבל פה שלא טעם טעם חטא. וכבר אמר ריש לקיש (שבת קיט:): ש״אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, אמר ליה רב פפא לאביי דידי ודידך מאי? אמר ליה אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא״. הרי שהלימוד של תינוקות שהם אינם מבינים בתורה אלא מעט מאד צורת האותיות בלבד, ובכל זאת עדיף לימודם מהלימוד והעיון הרב בתורה של רב פפא ואביי עם כל עמקותם וערכם הגדול מאד. ואם כן לוא נוצר באדם פה מיוחד רק ללימוד התורה הקדושה, הרי היה זה לימוד בפה שלא נפגם על ידי חטא ועבירה וערכו היה גדול לאין שיעור. ועם כל זה חזר רשב״י ואמר מכיון שיש חשש שהאדם ידבר בגלל זה לשון הרע יותר, אין זה כדאי, ויותר טוב שיהיה לו רק פה אחד בלבד. הרי מכאן שכדאי להפסיד לימוד תורה ובמעלה נפלאה כזו בכמות ובאיכות כנ״ל, ובלבד למעט מעוון לשון הרע. אם כן איפוא היושב ואינו מדבר לשון הרע כמה גדול שכרו!... 

'''וכל''' זה כשמקיים אזהרת לא תעשה ואינו עובר עליה בשלילה. מעתה קל וחומר, המקיים באותה שעה מצות עשה אחת בפועל, אף הקלה ביותר, כמה גדול שכרו, כי בקיימו מצות עשה הרי לא לבד שלא עבר על ציווי ה׳ באותה שעה, כי אם גם קיים רצונו יתברך בקום ועשה. ולא עוד אלא שודאי לא נאבדה ממנו באותה שעה גם זכותו הגדולה שקיים יחד עם זה כל אזהרות לא תעשה שבתורה, שהרי בזמן זה לא עבר שום עבירה. וכל שכן אם לומד תורה באותה שעה, שהיא שקולה כנגד כל המצות, כמו שאמרו חז״ל (ירושלמי פאה א:א): ״כל חפציך לא ישוו בה. שאפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה״. הרי נמצא שבעת עסקו בתורה, כאילו קיים בפועל את כל התורה כולה - גם המצות עשה שבה וגם מצות לא תעשה. ומי יוכל לבוא לעומק שכרו. 

'''וכל''' זה אף אם ילמוד רק צורת האותיות שבתורה כתינוק הלומד בתחילה בבית הספר, שהרי גם על תלמוד תורה כזו נאמר ״כל חפציך לא ישוו בה״. וקל וחומר כשלומד ומבין מה שלומד, אפילו תיבה אחת, נמצא מקיים כל התורה כולה, וכל שכן תיבה אחר תיבה כשנצרף אותן ביחד, ושורה אחר שורה, הלא נכפל הכל בכמות ובאיכות לאין שיעור ותכלית, והרי מגיעים אנו לפי חשבון זה לממדים אין סופיים ומאבדים כל מושג במתן שכרם. וזה מה שאמר הכתוב (תהילים לא): ״מה רב טובך אשר צפנת ליראיך״: ״עין לא ראתה אלהים זולתך״ (ישעיה סד).

= כח הירידה והעליה באדם =
'''אמרו''' חז״ל (בראשית רבה יז:ה): ״בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת. אמרו לו: אדם זה מה טיבו? אמר להם: חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם בהמה חיה ועוף, אמר להם: זה מה שמו? ולא היו יודעין. העבירן לפני אדם, אמר לו: מה שמו? אמר לו: זה שמו שור וזה חמור וזה סוס וזה גמל. אמרו לו: ואתה מה שמך? אמר להם: אני נאה להיקרא אדם, שנבראתי מן האדמה. ואני מה שמי? אמר לו לך נאה להיקרא ה׳ - שאתה אדון לכל. אמר רבי אחא: ׳אני ה׳ - הוא שמי׳ (ישעיהו מב:ח) הוא שמי שקרא לי אדם הראשון״.

'''מהמאמר''' הזה אנו למדים כי בקריאת השמות לברואים היתה גנוזה חכמה עצומה שמלאכי השרת לא היה בכחם להשיגה, ובה נתגלה כי חכמתו של האדם מרובה משל המלאכים. השם שאדם קבע לכל יצור, צריך היה לכלול את כל הכוחות שנטבעו בו, את כל רוחניותו ותכליתו המיוחדת לו בלבד שאינן נמצאות בשום בריה אחרת בעולם. ונמצא שבשעה קלה ובסקירה אחת עמד אדם הראשון על כל פרט ופרט בכל בריה מבין כל אלפי רבבות הנבראים בעולם אם יש דומה לו, ובחן את כל מהותם ותכונתם. 

'''ולא''' רק את בעלי החיים אשר על פני האדמה בדק ובחן בשעה זו, אלא גם סקר בשכלו את כל העולמות העליונים והתחתונים, את המלאכים, השרפים, והאופנים, אשר אין מספר לגדודיהם, וגם להם להשכלים הנבדלים קבע את מהותם הרוחנית ותפקידם בבריאה מששת ימי בראשית עד לנצח נצחים. 

'''ועוד''' שאלו ה׳ יתברך: ״ולי מה נאה להקראות?״ והשיב: ״אדני, שאתה אדון לכל״, והיינו שלאחר שהכיר את כל הנבראים כולם כאמור, ידע והכיר לקרוא להקדוש ברוך הוא - אדון, כלומר, שבא למעלות העליונות של החכמה והבחין את אדנותו יתברך על הכל. 

'''והנה''' בשעה שהקדוש ברוך הוא שאל את האדם: ״ולך מה נאה לקרוא?״ אמר: ״אדם, כי מן האדמה נלקחתי״. ולכאורה תמוה הדבר, שהרי לכל הברואים קבע שמות לפי רוחניותם, ולמה דוקא לעצמו קרא שם לפי החומר שבו שלוקח מן האדמה?

'''אולם''' בשם זה גילה האדם את עצמיותו האמיתית שבה נעוץ כל סוד מהותו, כי אמנם הכיר אדם הראשון שמצד אחד גדול הוא מאד ונעלה על כל הברואים, עד שהקדוש ברוך הוא התפאר בו ואמר: ״ראו שחכמתו מרובה משלכם״, ושהמלאכים טעו בו וחשבוהו לבורא ובקשו לומר לפניו קדוש (ראה ילקוט שמעוני כג). אבל הוא גם הכיר מהצד השני, שמכיון שנברא מן האדמה מוטל עליו ללכת ולעלות ממדרגה למדרגה, ואם הוא שוהה רגע מבלי לעלות במדה שהוא ראוי לה, הריהו יורד באותו רגע לדרגה של פחות שבפחותים, עד שאומרים לו: ״יתוש קדמך״ (ראה בראשית רבה ח). ולא עוד אלא אף באותה שעה ששכלים נבדלים לא רואים בו שום הגשמה ומבקשים לומר לפניו קדוש, רואים אותו בשמים בגלל העלם משהו מאותה עליה - מחריב עולמות עליונים ותחתונים, וקונסים עליו מיתה לו ולכל הדורות אחריו. ומשום כך קרא לעצמו ״אדם״, משום שהוא הכיר שבגלל סטיה כלשהי בעליתו, עלול הוא בכל רגע להיהפך לאדמה שממנה לוקח, כפי שאמנם נאמר לו לאחר חטאו ״עפר אתה ואל עפר תשוב״. בהכרה זו התגלתה חכמתו הגדולה, וזוהי צורתה האמיתית של החכמה. 

'''וכן''' מצינו אצל משה רבנו ע״ה אדון הנביאים, שעם כל מעלותיו הנפלאות למאד שעלה למרום וקיבל התורה מאת ה׳, והקדוש ברוך הוא העיד עליו: ״בכל ביתי נאמן הוא״, ונקרא בתורה ״איש האלהים״, אמר על עצמו: ״ונחנו מה״. ואכן זוהי גדולתו של משה שהכיר בעצמו מהותו זו, והתורה מציינת: ״והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה״. 

'''ומצינו''' עוד יותר מזה, שאף תוך הכרה זו, בהגיע האדם למדריגת הענותנות, עלול הוא להתעלם משלימות המעלה ולבוא לידי טעויות חמורות ולהחריב עולמות, שכן אמרו חז״ל (גיטין נו): ״ענותנותו של ר׳ זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו״. חז״ל קובעים למעלתו של ר׳ זכריה את הענוה, שהיא כאמור צורת החכמה האמיתית של האדם, ובכל זאת על ידי סטיה קלה ואי השלמתה, הביא לידי חורבן בית המקדש, כי זוהי מהותו של האדם כי מן האדמה לוקח. 

'''ואמנם''' בזה שהאדם הוא עפר מן האדמה גלומה גם עצם גדולתו, כי כשם שהוא עלול על ידי העלם כלשהו בשלבי עלייתו - לרדת בבת אחת למדריגות הפחותות ביותר, כן גם בכוחו לעלות בבת אחת מהמדרגות התחתונות ביותר עד למעלות העליונות לאין שיעור, והתלין של רבי חנינא בן תרדיון יוכיח! סיפרו חז״ל (עבודה זרה יח) שאמר לרבי חנינא בן תרדיון: ״רבי! אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי עולם הבא? אמר לו הן. השבע לי. נשבע לו. מיד הרבה בשלהבת וכו׳ אף הוא קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי עולם הבא״. הרי תלין זה עסק כל ימיו ברציחה ובודאי היה מהאנשים השפלים ביותר, ובכל זאת בגלל מעשה קטן זה של נטילת הספוגין מעל לבו של ר׳ חנינא שקירב את מיתתו ומיעט את יסוריו, התרומם בבת אחת למעלה עליונה כזו עד שהפיל גם את עצמו לתוך האור, ובת קול מן השמים הזכירה אותו בנשימה אחת עם רבי חנינא בן תרדיון והכריזה ששניהם מזומנים לחיי עולם הבא!... 

'''זהו''' כוחו של האדם וכזאת היא מהותו.

= ותפרעו כל עצתי =
'''אמר''' הכתוב (משלי א): ״יען קראתי ותמאנו וגו׳ ותפרעו כל עצתי״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה יח) שפסוק זה נאמר על יצירת האשה. 

'''מצינו''' שיצירת גוף האדם חשובה בכמה מעלות מכל הבריאה. על יצירת הבריאה נאמר (תהלים לג): ״בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם״, כלומר: הכל שבבריאה של מעלה ושל מטה נבראו בציוויו של מקום, כדברי הכתוב: ״ויאמר אלהים יהי אור וגו׳ יהי רקיע וגו׳״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה יב): ״בהבראם״ - ״בהא בראם. ומה הא זה כל האותיות תופסין את הלשון וזה אינו תופס את הלשון. כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא בדבר ה׳ - וכבר שמים נעשו״. אבל ביצירת האדם כתוב: ״ויאמר ה׳ אלהים נעשה אדם״. והיינו בבחינת פעולה ומעשה ובהכנה רבה, כביכול. וכן כתוב בבריאתו: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם״, ואמרו חז״ל (בראשית רבה יד): ״כאשה הזו שמקשקשת עיסתה במים ומגבהת חלתה מבינתיים, כך בתחלה: ״ואד יעלה מן הארץ״, ואחר כך - ׳וייצר את האדם׳: וכן הוא אומר: ׳ואיש תרומות יהרסנה׳ - זה אדם הראשון, שהוא גמר חלתו של עולם״; וכן אמרו בירושלמי (שבת ב:ו): ״אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה, דכתיב: ׳וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה׳: ועוד אמרו (בראשית רבה שם): ״׳מן האדמה׳ - ממקום כפרתו נברא וכו׳. אמר הקדוש ברוך הוא: הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו והלואי יעמוד״. הרי שלאחר שנבראה כל הבריאה, שיש בה חכמה עצומה לאין שיעור, כדכתיב (משלי ג): ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, הרים הקדוש ברוך הוא חלת עפר מיוחדת מן האדמה הזאת - ממקום כפרה, והיא היותה החומר ליצירת גופו של אדם הראשון. 

'''ועוד''' אמרו (בראשית רבה יב): ״מי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו (קהלת ב) - ׳עשהו׳ לא נאמר, אלא ׳עשוהו׳, כביכול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובית דינו נמנין על כל אבר משלך ומעמידך על מכונך, שנאמר (דברים לב): ״הלה׳ תגמלו זאת וגו׳ הוא עשך ויכוננך״, מכאן שלא רק יצירת גופו של אדם בכללו היתה בבחינת פעולה ומעשה יותר מכל הבריאה, אלא שעל יצירת כל אבר ואבר שבו נמנו כביכול הקדוש ברוך הוא ובית דינו ועשוהו, מה שאין כן כל יצורי הבריאה שנבראו, כאמור, רק בציווי לבד, ואף עולם המלאכים בכלל, כמו שאמרו חז״ל (תנחומא בראשית יב): ״אלה תולדות השמים והארץ בהבראם - לרבות את המלאכים״. 

'''ולא''' עוד, אלא שיצירתו של האדם עולה גם על בריאת עולם הבא, חז״ל אמרו (בראשית רבה שם) שבשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, כדכתיב (ישעיה כו): ״כי ביה ה׳ צור עולמים״ - עולם הזה בה״א ועולם הבא ביו״ד. הרי שגם עולם הבא נברא באות אחת בלבד. ואילו ליצירת האדם נתוספו, כאמור, יצירה ומעשה. 

'''ויש''' ביצירת האדם עוד מעלה נוספת, שהוא נוצר מיצירה אחרת שקדמה לו. כל הבריאה נבראה יש מאין, ואילו גופו של אדם נבראה מן היש - מהעפר. נמצא, איפוא, שהאדם אף מצד חומר גופו בלבד הוא כלפי הבריאה בבחינת צורה לגבי חומר, וכקודש לגבי חול - כתרומה הנגבהת מן העיסה, (ראה בראשית רבה יד), וכדברי הכתוב (בראשית ב): ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״, כלומר, שעל גופו בלבד, שהוא בא מן העפר; כתוב: ״וייצר״. 

'''ולאחר''' כל זה, נופחה בו נשמה רוחנית עילאית, חלק אלוה ממעל, כדברי הכתוב (שם): ״ויפח באפיו נשמת חיים״, ו״מאן דנפח מדיליה נפח״. בזה נתגבשה שלימות צורתו של האדם הנבחר, ככתוב: ״ויהי האדם לנפש חיה״. 

'''והנה''' יצירת האשה עולה על יצירת האיש, כי היא לא נבראה מן העפר, אלא מגוף האדם ולאחר שכבר ניתנה בו הנשמה. אדם הראשון אחרי שהושלם כולו, שימש החומר לבריאת האשה. ועוד, שלא כל האיברים שבאדם נמצאו ראויים לבריאתה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה יח): ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע - התבונן מהיכן לברוא אותה. לא ברא אותה מן הראש שלא תהא קלת ראש, ולא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית וכו׳, אלא ממקום צנוע באדם, ואפילו הוא ערום אותו המקום מכוסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא היה אומר: אשה צנועה״. הרי שהיה רצון שמים, כביכול, ליצור את האשה בצורה. נעלה יותר מכל המציאות בזה ובבא, ונבחר אבר מיוחד באדם שיש בו כל המעלות כדי לבראותה, וכן מצד חלק הרוחני עלתה האשה על האיש, כדברי חז״ל (נדה מה): ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע - מלמד שניתנה בה בינה יתירה יותר מן האיש״. 

'''ומה''' נפלא הדבר, שבפגם קטן שנתגלה פעם באשה, ראה הקדוש ברוך הוא הפרעה, כביכול, בכל תכניתו בבריאה, כמו שסיימו שם חז״ל: ״ואף על פי כן - ותפרעו כל עצתי. לא בראתי אותה מן הראש, ומקלת ראש - ׳ותלכנה נטויות גרון׳: ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר: ״ומשקרות עינים״: ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית, שנאמר: ״ושרה שומעת פתח האהל״. 

'''והנה''' אם נתבונן, למשל, בתביעה על שרה אמנו ששמעה פחח האהל, נמצא אותה דקה מן הדקה. מה שמעה אזנה של שרה? שיחת המלאכים שנשלחו מאת ה׳ יתברך לבשרה כי יולד לה בן, שהם דברי נבואה, ובודאי יש בזה משום מדריגה גדולה עד מאד, ורק נביא ראוי לשמוע דברים כאלו מפיהם של מלאכי עליון. ולא עוד אלא שהדברים עצמם מתייחסים אליה, שהיא תלד בן. וגם השמיעה היתה שלא בכוונה, שהרי האוזן היא אחד משלשה דברים שאינם ברשותו של אדם (ראה תנחומא תולדות יב). ואכן לא ירדה שרה בזה ממדריגתה בבינה היתירה שניתנה בה יותר מבאיש, שהרי אף לאחר מעשה זה נאמר לאברהם (בראשית כא): ״כל אשר תאמר אליה שרה שמע בקולה״, ואמרו חז״ל (ראה רש״י שם): ״למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות״. נמצא, איפוא, שהיה כאן פגם שאין במושגינו לעמוד עליו, ורק הקדוש ברוך הוא חוקר לב ובוחן כליות גילה שהיה בזה איזה חסרון, שלא הגיעה לתכלית השלימות לפי מדריגתה. 

'''למדים''' אנו מכאן, מה נורא הוא קלקול ופגם של חטא אחד אפילו הקל ביותו. שהרי לפי האמור, כל ענין התביעה על שרה אמנו לא היה אלא על חסרון משהו בקצה השלימות ופגם דק מן הדק עד אין נבדק, ובכל זאת כינו אותה: צייתנית, והקדוש ברוך הוא קורא עליה: ״ותפרעו כל עצתי״, כלומר: כל עצתו של הקדוש ברוך הוא שהתבונן מהיכן לברוא אותה, כאמור, הופרעה ולא נתקיימה כביכול. 

'''ועוד''' יותר מופלא הדבר, שבאותו מאמר מנו חז״ל בין הנשים שהפריעו עצתו של הקדוש ברוך הוא ביחד עם שרה לאה ורחל, גם את בנות ציון. והנה חטאיהן של בנות ציון מתוארים בצורה חמורה מאד, כדברי הכתוב (ישעיה ג): ״ותלכנה נטויות גרון וגו׳ ומשקרות עינים״, והנביא תולה בהן את חורבן המקדש וחורבן הארץ, וכן מבואר בחז״ל (ילקוט שם): ״לפי שהיה ירמיהו הנביא מחזר עליהן ואומר להן: בנותי! עשו תשובה עד שלא יבואו השונאים. והן היו אומרות: ימהר יחיש מעשהו למען נראה דוכס רואה אותי ונוטל אותי לאשה: איפרכוס רואה אותי ונוטלני לו לאשה״. וכאן נאמרו שתי התביעות ביחד, כאילו הן שוות: התביעה על שרה אמנו ששמעה דברי נבואה פתח האהל, עם התביעה על בנות ציון שהלכו נטויות גרון וכו׳ ולא היה איכפת לדהן אם יחרב המקדש וילכו בני ישראל בגלות, ובטחו בעצמן להינשא לערלים, מהרסים ומחריבים, אויבי ה׳ ועמו: על שתיהן מתאונן הקדוש ברוך הוא במאמר אחד: ״ותפרעו כל עצתי״? 

'''מכאן''', מה נורא הוא עומק דין שמים ומה גדול כח הרס החטא, שנתבע כל אדם על כל פגם ושוקלין עליו את הקלי קלות כחמורי חמורות. 

'''ואמנם''' גם חטאיהן של בנות ציון אין לפרש כפי פשטותם של הדברים, שהרי אמרו חז״ל (נדרים פא.): ״דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוה, על מה אבדה הארץ, עד שפירשה הקדוש ברוך הוא בעצמו: ׳ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי״. וראה מה שכתב הר״ן ז״ל שם: ״דמדלא ידעו החכמים והנביאים לפרש החטא, שמע מינה שהיו עוסקין בתורה תמיד, אלא שהקדוש ברוך הוא יודע מעמקי הלב פירשה וכו׳״. הרי שהחטאים שגרמו לחורבן הארץ לא השיגם השכל האנושי עד שפירשם הקדוש ברוך הוא בעצמו. ואם כן, איפוא, אין לפרש תיאור חטאיהן של בנות ציון כפי הנראה מפשוטו של מקרא. אבל על כל פנים בלשון התורה נתבעו בצורה החמורה ביותר, כאמור, ואילו על שרה אמנו, גם בתורה לא הודגשה במיוחד שום תביעה על חטא כל שהוא בשמיעתה זו ששמעה פתח האהל. ובכל זאת נאמר גם עליה: ״ותפרעו כל עצתי״, שלא נתבעה בזה כעל חסרון שלימות במעלה, אלא כאילו סתרה וקלקלה כל עצתו של הקדוש ברוך הוא, ושיש בזה משום פירכא לכל צורת הבריאה הנעלה ביותר, הן של האדם, שהוא למעלה מכל הברואים, והן של האשה, שיצירתה עולה עוד על האיש, כמו שנתבאר. והרי כמה חמור כל פגם איזה שהוא במדריגתו של האדם, שנתבעים עליו כמו על חטא ופשע ממש, והוא מהרס את הבריאה ומקלקל את העולם. 

'''והנה''' כשנעמיק עוד בזה, יתבאר לנו חידוש נפלא בגדלות האדם, שהרי לאחר שבנות ציון נתבעות בלשון התורה על ירידתן בדרגות נמוכות ביותר, עד שתולין בהן את חורבן המקדש והארץ, כאמור, ובכל זאת נכללו גם הן ביחד עם האמהות באותה התביעה: ״ותפרעו כל עצתי״, כלומר: שהקדוש ברוך הוא מתאונן גם עליהן על שלא הגיעו לתכלית כוונת הבריאה, ולא באו לשלימות הבינה היתירה שניתנה באשה יותר מבאיש, היינו צורת החכמה העליונה שבבריאה שהטביע הקדוש ברוך הוא בהן בתחלת יצירתן. למדים אנו מכאן שאותה המדריגה הנעלה שהוטבעה באדם בתחלת יצירתו לא אבדה ולא נתמעטה בכלום, ואף בשעת כשלונו בחטאיו הגרועים ביותר, רואים בו בשמים את דמותו הראשונה במלוא שיעור קומתה כאילו לא נפגמה כלל, וכאותה התביעה שנתבעו האמהות על פגם כל שהוא בקצה השלימות העליונה, כן יתבע כל אחד ואחד, בכל דוד ודור, על שלא הגיע לשלימות המעלות העליונות ביותר כפי שנברא האדם בתחלת יצירתו.

'''זהו''' מה שאמרו חז״ל (תנא דבי אליהו כה): ״חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, כי לפי מה שנתבאר אין זה בבחינת שאיפה בעלמא, כפי המקובל, אלא זוהי חובה ממש, וכמו שאמרו: ״חייב וכו׳״, באשר אף לאחר כל הירידות של האדם בפועל ועל אף כל חטאיו, נשאר במציאותו צלם האלהים אשר בו בכל יפעת הדרו על כל המעלות העליונות שהוטבעו בו בתחלת יצירתו כיציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, וכל הירידות והנפילות המתהוות באדם מדור דור, אינן אלא קליפות חיצוניות גרידא שמתדבקות בו על ידי חטאיו וחטאי הדורות, אבל בכחו להסירן ולגלות את מהותו האמיתית הפנימית והנצחית המושרשת בו עד היום במקוריותה בכל השלימות ללא שינוי ופגם כלל. ולכן חייב כל אדם באשר הוא, לדקדק ולהיזהר שלא יחסיר כלום ממעלותיו הטבועות בצלם האלהים אשר בקרבו, כדוגמת אבותינו אברהם יצחק ויעקב. 

= האור הרוחני שבגוף =

== א ==
'''למעלה''' הבאנו מאמר חז״ל על הפסוק ״הוא עשך ויכוננך״: שהקדוש ברוך הוא ובית דינו היו נמלכין על כל אבר ואבר שבאדם. ומזה יסוד מוצק לדברינו בגדולת האדם אף מצד גופו בלבד, שכל אבריו הנראים לעינינו רק כבשר גידים ועצמות, באמת הם חלקי חכמה עליונים - מושגים רוחניים, שנמלכו עליהן כביכול הוא ובית דינו. 

'''ולא''' עוד אלא שמושגי חכמה אלו הנקראים ״אברי האדם״ ממולאים בחכמה רבה עוד יותר משל מלאכי השרת, כמו שהבאנו מאמרם ז״ל על הפסוק ״כי ביה ה׳ צור עולמים״: שכל בריאת שמים וארץ ועולמות המלאכים בכלל נבראו באות אחת בלבד, ואילו יצירת האדם קדמה לה הכנה רבה כביכול בהמלכה ויצירה ועשיה כמו שנתבאר. 

'''בחכמה''' מרובה כזו נוצר גופו של אדם עוד קודם שניתנה בו הנשמה, כמו שכתוב: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״, וכאמור, ואחר כך כתוב: ״ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה״ ומתרגמינן: לרוח ממללא. נמצא שעל ידי זה שנופח בו הנשמה העליונה - חלק אלוה ממעל, נעשה כל האדם לנפש חיה ולרוח ממללא, כלומר: כל איבריו, הבשר הגידים והעצמות שבו, שגם מתחלה נבנו במושגי חכמה עליונים, כאמור, עלו ונתעלו עכשיו לעליונות גדולה ויתירה מאז, כי ניתוסף בהם כח חדש עליון שבעליונים, היא הנשמה הטהורה שנופחה באפו, ״ומאן דנפח מדיליה הוא נפח״. ואמרו חז״ל (ברכות י): ״מה הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולם, כך הנשמה ממלאת את כל הגוף״. 

'''לפי''' זה, הוי אומר שמחוץ לעצם החכמה שבגופו של אדם הראשון, האירה לו נשמתו את כל חדרי גופו, והיה זך ומצוחצח כולו ממש, ולא היה בו כלל המושג ״גשם״ כפי שאנו מתארים אותו. תדע, שהרי אמרו חז״ל כי מלאכי השרת טעו בו ובקשו לומר לפניו קדוש, והפיל עליו הקדוש ברוך הוא תרדמה וידעו כי אינו אלא אדם נברא, ואם היו מכירין בו איזה גשם שהוא, האיך טעו לחשוב אותו לבורא? אלא ודאי שכל גופו ואבריו היו חלקי חכמה רוחניים עליונים.

'''הנה''' מבואר בראשונים שכל מה שהוזכר בתורה: ״יד ה׳״: ״עיני ה׳״: ״אזני ה׳״ וכדומה, לא בא אלא לשבר את האזן שלנו. ומזה גופא יש ללמוד מה שאמרנו, כי אברי גוף האדם רוחניים הם בעיקרם ומלאים חכמה אלהית, שהרי עצם המשל ״לשבר את האזן״ בדמות האיברים הנמצאים באדם, על כרחך בא ללמד ונמצא למד שאיבריו של אדם מושגי חכמה עליונים הם שיש להם דמיון להקדוש ברוך הוא, כביכול, שאם לא כך, אין מקום כלל למשל כזה אף לשבר את האזן. ונמצא מכאן, שאותם חלקי חכמה אשר צומצמו באדם בתמונת יד ורגל וכדומה הם בבואה של החכמה העליונה שאין לנו בה כל מושג ותפישה. 

'''וכל''' זה שאמרנו על ערכם של אברי האדם אינם באדם הראשון לבד, כאמור, אלא כל אדם, כל המין האנושי, נוצר בצלם אלהים ובחכמה רוחנית עליונה. אמרו חז״ל (בראשית רבה לו) על אנשי דור המבול שהתינוקות שבהם היו מהלכים מיד כשנולדו ונלחמו עם שדים, ומעשה היה בתינוק שנולד ושלחתו אמו להביא צור לחתוך בו את טבורו ופגע בו שד אחד ואמר לו: ״לך ואמור לאמך שאלמלא לא האיר השחר הייתי הורגך״. והשיב לו התינוק: ״לך אתה ואמור לאמך אלמלא כבר נחתך טבורי הייתי אני הורג אותך״. והרי לחימה זו עם שדים אינה ודאי מלחמה גשמית אלא רוחנית. ועל כרחך אתה אומר שאף לאחר שחטא אדם, שנתמעטה קומתו ונתגשם, וכן בכל הדורות שלאחריו שהיו מכעיסים ובאים ונתגשמו יותר ויותר, לא היתה, התגשמות זו אלא כיסוי חיצוני בלבד, כקליפה על הפרי, אבל בתוך האדם נשארה מציאותו האמיתית בכל מצב שהוא. 

'''וכן''' אתה מוצא אף בעשו הרשע, שהיה רחוק יותר מעשרים דורות מאדם הראשון, ועברו תקופות אחר תקופות של התמעטות, ובכל זאת אמד לו יעקב: ״ראיתי פניך כראות פני אלהים״ (בראשית לג). הרי שיש לראות גם בפניו של רשע כעשו ״פני מלאך״. אלא שבני האדם נתכסו בקליפה חיצונית על ידי החטאים, כאמור, ולאור חושי עינינו לא נראית עצמיותם הרוחנית. 

== ב ==
'''אכן''' גם לאחד שחטא האדם והתגשם, התקין הקדוש ברוך הוא שמתוך ההתגשמות עצמה יאיר אור חדש על האדם ויתגלו בו מקורות חכמה עליונים אשר יהיה בכוחם לחדור דרך כיסוייו החיצונים ולהחזירו לקדמותו הרוחנית. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם״ (בראשית ג) ואמרו חז״ל: ״בתורתו של ר׳ מאיר מצאו כתוב: ״כתנות אור״ (בראשית רבה כ). פירוש הדברים שהכותנות שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם, שהן לכאורה כסוי גשמי, היה בהן אור רב שהוסיפו חכמה לאדם וגילו לו מעלות והלכות חדשות כדי להאיר ולהעלות את גופו. עד שלא חטא כתוב: ״ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו״, כי היו מוארים בחכמה העליונה בכל אבריהם, מכף רגלם ועד קדקדם, ללא שום הגשמה ולא היה מקום כלל לרגש של בושה. אבל לאחר שחטאו ונדבק בהם משהו מן ההתגשמות, נתגלה בהם רגש של בושה: ״וידעו כי ערומים הם״. והנה תפר להם הקדוש ברוך הוא כתנות והאיר להם בזה את עצם גופניותם, שעמדו מתוך כך על מעלת הבושה ונתחדשה להם תורת הצניעות שיש בהן משום מדריגה רוחנית עילאה וניתן להם מקום לחזור מתוך עצם התגשמות זו לאורם הקדמון ולמקור חכמתם העליונה. 

'''ולאחר''' כמה דורות, כשנתן הקדוש ברוך הוא לישראל תורה שלמה של תרי״ג מצוות כנגד כל אבר ואבר שבאדם, הוסיף להם אור אלהי, כדברי הכתוב: ״כי נר מצוה ותורה אור״ (משלי ו), שמטרתו להרבות חכמה עליונה ולהחדירה בכל המחיצות הגופניות והקליפות החיצוניות שנתדבקו באדם על ידי החטאים, כדי לחשוף בהן את הנפש החיה והרוח ממללא של האדם הקדמוני. 

'''ומופלא''' הדבר עד כמה בכוחו של האדם להפוך את העצמים הנראים לנו כגשמיים למטרות רוחניות עליונות. הכתוב אומר (ישעיה מג): ״עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו״. אמרו חז״ל (ילקוט סב): ״וכי כל בריותיו אין משבחין אותו, והלא כבר נאמר (מלאכי א): ׳ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגויים׳ (שם ד)? מכאן שאין ערב לו אלא ישראל, שנאמר (שמואל ב כג:א): ׳ונעים זמירות ישראל׳; ואומר: ׳כי יעקב בחר לו׳ (תהלים קלה): ואומר: ׳ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׳״ (שם כב). וכן אמרו בירושלמי (סוכה ה:ד): ״אף על פי שיש לו להקדוש ברוך הוא כמה קילוסין, חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל. מאי טעמא?ונעים זמירות ישראל׳: ׳ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׳״. 

'''והנה''' התואר ״נעים זמירות ישראל״ נאמר על דוד המלך ע״ה (ראה שמואל שם). הוא הגיע לשיא המדריגה לזמר זמירות ישראל ולספר תהלתו של הקדוש ברוך הוא עד שנאמר עליו: ״נעים זמירות ישראל״. וחז״ל המשילו עליו ״משל לחבורה שהיתה, מבקשת לומר הימנון למלך, אמר להם! כולכם נעימים וכו׳, ומי מנעים זמירותיהם של ישראל? דוד בן ישי״ (ילקוט שם). ובמה הביע דוד את זמירותיו ותהלותיו לפני ה׳? על ידי נבל וכנור, כדברי הכתוב: ״עורה כבודי, עורה הנבל וכנור אעירה שחר, אודך בעמים ה׳ אזמרך בלאומים״ (תהלים נז). והרי הכלים האלה, הנבל והכינור, עשויים מעצמים גשמיים. מעץ דומם ומגידי בהמה מתה, ובכל זאת היה בכוחו של דוד על ידי נגיעת אצבעותיו והנעת המיתרים להשמיע צלילים כה נפלאים ולהביע קילוסים לפני הקדוש ברוך הוא שהיו חביבים לו מכל התהלות והתשבחות שבעולם ושהם תכלית היצירה. 

'''הוי''' אומר שיש באברים של האדם אור כה רב, שבכוחם להפיח רוח בדברים הגשמיים הפשוטים ולדובב אותם בחכמה עליונה עד כדי להנעים לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל הבריאה. 

= מדת החסד =

== א ==
'''אמר''' הכתוב (תהלים פט): ״עולם חסד יבנה״. וכן הוא אומר (תהלים קג): ״וחסד ה׳ מעולם ועד עולם״. כל העולם כולו, השמים והארץ וכל צבאם, נבראו במדת החסד, וכל פעולותיהם הן חסד. מדה זו היא הגלגל המניע את כל מערכות העולם, על ידה נבראו ועליה הם מתקיימים. ושומה על האדם להטביע בנפשו את. המדה הזאת. עליו להתבונן בבריאה שנבראה בשבילו, כדי ללמוד ממנה דרך חייו על הארץ. וכשם ש״בעולם חסד יבנה״, כן עליו לעמול כל ימיו בחסד, להשכיל ולהגיע למדריגה רמה כזו שישתוקק ויתאמץ תמיד להטיב ולמלא עונג ועידון לכל הברואים בכל אשר יוכל. 

'''והנה''' אמרו חז״ל (סנהדרין לז): ״לפיכך נברא האדם יחידי וכו׳, שחייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם״. הרי עד כמה מגיעה מדת חסדו וטובו של הקדוש ברוך הוא, שברא את כל העולם על תענוגיו ועידוניו בשביל כל יחיד ויחיד, ועוד הוסיפו חז״ל שכל אדם חייב לדעת ולהרגיש זאת. והרי תכלית בריאת האדם היא שילך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר (דברים כח): ״והלכת בדרכיו״, ואמרו חז״ל (שבת קלג): ״מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו׳״ונמצא שחייב כל אדם לספק לכל אחד ואחד תענוגות עולם ומלואו כאילו היה יחידי בעולם. ולא עוד, אלא שיש לו לאדם ללמוד מהבריאה להטיב מבלי לגרוע חסדו במאומה אף למי שמכעיס כנגדו ומבזהו, כמו שהקדוש ברוך הוא מכריח את הבריאה להטיב גם להרשעים, אף שהיא סובלת מזה. אנו מתפללים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ויש מפרשים: מה העפר הכל דורסים עליה והיא סובלת אותם ומצמחת ונותנת חיים לעולם, כך על האדם ללמוד ממנה לסבול את הכל ולגמול חסד עם הכל, באין יוצא. וכן אנו רואים מהשמש והירח, שהרי אמרו חז״ל (נדרים לט) שבכל יום ויום אינם רוצים לצאת ולהאיר, מפני שמשתחוים להם עובדי כוכבים, והקדוש ברוך הוא מורה בהם חצים שיאירו לעולם. הרי שהקדוש ברוך הוא אינו מונע את טוב הבריאה אף מהרשעים והמכעיסים כנגדו. וכן יש על האדם ללמוד לעצמו, לבל ימנע חסדו משום איש, אף מאלה שמרגיזים ומצערים אותו, ואפילו אם הוא צדיק בדינו. והרי הדברים קל וחומר! אם כל העולם כולו על כל מערכות צבא השמים והארץ, לא יחשכו נגהם וטובתם גם מהרשעים ביותר, על אחת כמה וכמה האדם, שהכל נברא לשמשו, והוא תכלית הבריאה, שיש לו לדעת ולהתבונן ביסוד זה של ״עולם חסד יבנה״ ולא ימנע לעשות חסד משום בריאה בעולם. 

== ב ==
'''והנה''' היחס הזה לבני אדם, להטיב להם מבלי לגרוע מאומה אף בשעה שהם מציקים לו וגורמים לו רעה, אינה מדת חסידות גרידא כי אם ציווי וחובה. כתוב בתורה (שמות ו): ״וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל״, ואמרו חז״ל (ספרי פ׳ בהעלותך): ״זה שאמר הכתוב: ׳האנכי הריתי את כל העם הזה וגו׳ כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את היונק׳ היכן דיבר? תלמוד לומר ׳ויצום אל בני ישראל׳. אמר להם: הוו יודעים, בני סרבנים הם, טרחנים הם, על מנת כן תהיו מקבלים עליכם שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים״. הרי עד כמה יש לסבול בני אדם ולשקוד בטובתם, אף אם בתוך אותו זמן הם בועטים בחסד שגומלים אתם והם משיבים רעה תחת טובה בקללות וסקילת אבנים וכדומה. 

'''והדברים''' האלה אמורים לא רק ביחס לבני ישראל לבד, אלא גם ביחס לגויים, והרשעים ביותר, ואף תוך אותה שעה שהם באים על ענשם, כנאמר שם: ״ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים״, ואמרו חז״ל (שמות רבה ז) כי שני ציוויים יש כאן: ״אל בני ישראל - להנהיגם בנחת וכו׳״, כאמור, ״ואל פרעה - לחלוק לו כבוד בדבריהם״. והרי הדברים נפלאים, שבאותה אזהרה שנצטוה משה כלפי ישראל, נצטוה גם כלפי פרעה. מצד אחד עומדים בני ישראל, שנקראו בנים למקום, כשהם נרדפים על צואריהם על ידי המצרים הרשעים, וזועקים אל ה׳ שיצילם משעבודם: ומצד שני עומדים המצרים עובדי האלילים ומענים את בני ישראל בעינויים קשים ומרים. וכשעלתה שועת בני ישראל אל ה׳ והוא שולח את משה ואת אהרן לגאול אותם ולהעניש את משעבדיהם אלה, הרי באותה שליחות עצמה שהוא מצוה אותם לסבול את ישראל ולהנהיגם בנחת, הוא מזהיר אותם לחלוק כבוד גם למענם ומשעבדם, לפרעה מלך מצרים, ולא רק יחס של כבוד סתם, אלא כבוד של מלך. ואמנם מצינו שכן עשה משה. לאחר כל תשע המכות שנחתו על ראשו של פרעה והוא הקשה את לבו ולא שלח את בני ישראל, ובא משה ומתרה בו על המכה האחרונה הגדולה ביותר, ופרעה עומד ברשעו, מתחצף ומגרש את משה מעל פניו ומאיים עליו להמיתו, אמר לו משה: ״כה אמר ה׳ כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וגו׳ וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו׳״. ואמרו חז״ל (שמות רבה ז): ״לא אמר עליו, אלא על עבדיו, אף על פי שהיה לו לומר: אתם ומלככם - הוא בעצמו, שנאמר ׳ויקם פרעה לילה׳ ולכך לא פירסם אותו כדי לחלוק כבוד למלכות״. 

'''הרי''' מכאן עד כמה יש להתייחס בכבוד ולדקדק בביטויים נאים גם כלפי הרשעים הגדולים ביותר, ואף תוך אותה שעה שהם מבצעים את מעשי רשעותם ובאים להזהירם על ענשם. 

'''ולא''' רק ברשע שהוא חי, חס הקדוש ברוך הוא על כבודו, משום שבכחו לשוב ולהטהר, אלא אפילו כשכבר מת הרשע ואבד סברו ובטל סיכויו, אין לשער ולהעריך גודל רחמיו של הקדוש ברוך הוא עליו. מצינו באותם המצרים שלאחר שלא שבו מדרכם הרעה ורדפו אחר בני ישראל, ונענשו ונטבעו בים סוף, ״בקשו מלאכי השרת לומר לפניו שירה, אמר להם הקדוש ברוך הוא: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומדים שירה?״ (מגילה י) הרי לפנינו שאף רשעים גמורים כאלה כמו המצרים שה׳ המיתם להפרע מהם ולתת את נקמת בני ישראל במצרים, בכל זאת אין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן ומונע ממלאכי השרת מלשיר את השירה שהם שרים לפניו בכל יום, ועוד תמה עליהם האיך עולה דבר כזה על דעתם: ״מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?״. וכמה מתגלה כאן גודל מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא לברואיו, שבעת מפלתם של רשעים הוא רואה את עצמו, כביכול, כאב שכול שמתו בניו, ואינו סובל כי ישירו לפניו!... 

'''ולא''' זו בלבד, אלא שגם אחר מפלתם זו, חס הקדוש ברוך הוא על כבודם ודאג שלא יבואו לידי בזיון. אמרו חז״ל (מכילתא בשלח): ״׳נטית ימינך תבלעמו ארץ׳ - מגיד שהים זרקן ליבשה והיבשה זרקתן לים. אמרה היבשה: ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא את דמו של הבל יחידי, נאמר לי ׳ארורה האדמה׳, ועכשיו האיך אני יכולה לקבל דמן של כל אלו אוכלוסין? עד שנשבע לה הקדוש ברוך הוא שאינו מעמידה בדין, שנאמר ׳נטית ימינך׳, ואין ימין אלא שבועה, שנאמר: ׳נשבע ה׳ בימינו׳״. כשאנו קוראים בשירת הים את הפסוק ״נטית ימינך תבלעמו ארץ״, אנו מבינים בו ביטוי לנקמה הגדולה שנקם ה׳ ברשעים הללו והבליעם באדמה. אבל לפי דברי חז״ל הנ״ל, נראים הדברים כי אין כאן ענין של נקמה ועונש, אלא חסד ורחמים גדולים לתת כבוד למצרים ולזכותם בקבורה כדי שלא יהיו מוטלים כבזיון כדומן על פני האדמה. ולא עוד אלא ששינה הקדוש ברוך הוא את הטבע בגללם ופתחה הארץ את פיה ובלעה אותם (ראה רמב״ן שם). וזהו שאמר הכתוב (תהלים כה): ״כל ארחות ה׳ חסד ואמת״, כי אף בתוך דין אמת זה שנקם ה׳ מהמצרים את נקמת בני ישראל ובאו על ענשם כראוי להם, נטה להם חסד וריחם עליהם שלא יבואו לידי בזיון והשביע את הארץ שתקבל אותם. 

'''ובהיות''' שאנו חייבים ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, גם עלינו להרגיש את החסד הזה, ויחד עם דברי השירה שאנו שרים על הנסים ועל הנפלאות שנעשו לאבותינו על - הים ועל גאולתנו ופדות נפשנו, עלינו לשיר גם על הנס ועל החסד שעשה הקדוש ברוך הוא למענינו ולרודפינו המצרים, שהביא אותם לקבורה, ועוד אנו מזכירים ביחד את שני המאורעות האלה, פתיחת פי הארץ למצרים וקריעת הים לישראל: ״נטית ימינך תבלעמו ארץ: נחית בחסדך עם זו גאלת״! 

'''חז״ל''' תיקנו להוסיף ברכה רביעית מיוחדת בברכת המזון לכל אחד מישראל, בכל דור ודור, כמה פעמים ביום, כדי להודות לה׳ יתברך על שניתנו הרוגי ביתר לקבורה. והנה כעין אותה ברכה והודאה אנו שרים בכל יום בשירת ״אז ישיר״ גם על הנס והחסד של קבורת המצרים. 

'''את''' החובה הזאת למדים אנו מן הבריאה, כמבואר לעיל. כשם שהבריאה מטיבה אף עם הרשעים ותוך רשעותם, כך גם עלינו לסבול את הכל ולהטיב עם הכל בכל הנסיבות, כפי שאנו מתפללים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ומתוך כך עלינו להתייחס כן גם למצרים, למרות שהם הציקו לבני ישראל ועינו אותם בכל הנגישות האכזריות, עלינו לחוס על כבודם ולהביע את שמחתנו והודאתנו לה׳ יתברך על החסד שעשה אתם וציוה על הארץ שתקבלם. 

== ג ==
'''וכשנסתכל''' עוד, נמצא, כי לא זו בלבד שהקדוש ברוך הוא מרבה חסד לרשע אף באותו זמן שהוא מעניש אותו על רשעתו, אלא שגם העונש עצמו נהפך עליו לחסד, כי ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ (תהלים לג), כלומר: אין שום מקום בעולם ואין דבר שיארע בו שיהא פנוי מחסד. 

'''מצינו''' באדם הראשון, שבתחלת יצירתו. קודם שחטא בעץ הדעת, לא היה זקוק לשום עמל ויגיעה להשיג את צרכיו, הן הגשמיים והן הרוחניים, כמו שאמרו חז״ל (סנהדרין נט): ״אדם הראשון מיסב בגן עדן היה ומלאכים מסננים לו יין וצולין לו בשר״. כמו שהשמש מאירה לנו תמיד מבלי שנזדקק לשום פעולה כדי לקבל את האור, וכמו שאנו נושמים את האויר המצוי לנו בכל מקום בלי כל מעשה, כן השיג אדם הראשון גם את מזונותיו וכל צרכי גופו. ובאותו דרך השיג אדם גם את עליותיו הרוחניות מבלי כל טירחה ויגיעה, וזוהי בחינת ״גן עדן״ כמו שאמרו חז״ל: ״צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה״ (ברכות יז). 

'''אבל''' לאחר שנכשל בחטאו. נתקלל ונאמר לו: ״בזעת אפך תאכל לחם וגו׳״. ואמרו חז״ל (ברכות נח): ״כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול. חרש, וזרע, וקצר, ועמר. ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל״. ולכשנתבונן נראה כמה חסד טמן הקדוש ברוך הוא בעונש זה עצמו. עד שאותה קללה נהפכה עליו לברכה. מצינו בחז״ל (בבא מציעא לח): ״רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו״. ופירש רש״י: ״קב שלו חביב עליו על ידי שעמל בהם״. הרי שהטביע הקדוש ברוך הוא באדם שיהיה חביב עליו עמלו עד כדי כך, שאף מדה מרובה של תשעה קבים שהשיג בלא עמל, אינם חביבים עליו כמו קב אחד שהוא משיגו מתוך יגיעה וטירחה. נמצא שאותה קללה ״בזעת אפיך תאכל לחם״ הומתקה לו לאדם ונהפכה עליו לעונג, שהוא משתוקק לה ואי אפשר לו בלעדה. 

'''וכן''' הדבר גם בענינים הרוחניים. אדם הראשון היה שרוי בלא חטא שתי שעות בלבד, ובשתי שעות אלו השכיל לדעת את ה׳ ועלה במעלות הרוחניות יותר ממלאכי השרת, כפי שאמרו חז״ל (בראשית רבה יז) שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: ״חכמתו מרובה משלכם״. אבל כשחטא ירד ממדריגתו ירידה עצומה. והרי לכמה עמל זקוק אדם כדי לעלות בסולם הרוחניות להשכיל ולהבין ולהגיע לאיזו מדריגה שהיא. וכבר אמרו חז״ל (שבת פג): ״אדם כי ימות באהל״ (במדבר יט) -״אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה״. והיינו שלאחר חטאו של אדם הראשון שוב אין אדם יכול לזכות לכתרה שלי תורה שתתקיים בידו אלא ביגיעה רבה כזו עד שימית את עצמו עליה. והנה דווקא בזה צפונות כל הברכות. ואדרבה העמלות בתורה משמשת כתנאי עיקרי בהשגת השלימות. מצינו בפרשת ״ואם בחוקותי תלכו״, שפירשוה חז״ל (תורת כהנים שם): ״על מנת שתהיו עמלים בתורה וכו׳ מלמד שהקדוש ברוך הוא מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה״. הרי שרק על ידי העמלות בתורה אפשר לאדם להגיע למעלות הרוחניות העליונות, ובשכרה הובטחו לנו כל הברכות המנויות בפרשה: ״ונתתי גשמיכם בעתם וגו׳ וישבתם לבטח בארצכם וכו׳ וכו׳״. הא למדנו מה רב הוא החסד בעונש ובקללה עצמה, שענין היגיעה נהפכה לאדם, איפוא, לברכה גדולה ולהישג של אושר, עונג. ועידון, שאין למעלה הימנו. 

== ד ==
'''אולם''' נתבונן עוד ונראה מה רבו חסדי ה׳ יתברך עם ברואיו, שאם כי לפי מושגינו אנו רואים בקללות - ברכה ועונג, כאמור, אבל הקדוש ברוך הוא אינו מעלים עיניו מהפורעניות הטבועה בהן מעיקרן ואינו חפץ בכאלו. אמרו חז״ל (תנחומא תזריע ט): ״זה שאמר הכתוב (תהלים ה:ה) ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳, ללמדך שאין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב בריה וכו׳. ובמה חפץ? להצדיק בריותיו וכו׳. אין שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הרעה אלא על הטובה. תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האור ואת החשך וקרא להם שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החשך, שנאמר: ׳ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה׳ וכו׳. וכן את מוצא כשברא הקדוש ברוך הוא אדם וחוה הזכיר שמו עליהם, שנאמר: ׳ויברך אותם אלהים׳ וכשקללן לא הזכיר את שמו עליהם, אלא ׳אל האשה אמר׳; ׳ולאדם אמר׳״. הרי שעם כל הברכות והתענוגות החבויות בקללה ״בזעת אפך תאכל לחם״, ועם כל הדרגות הנפלאות בתורה והכרת ה׳ יתברך, שהאדם זוכה על ידי העמל, אין הקדוש ברוך הוא חפץ בהם ואינו מייחד שמו עליהם, מפני שמעיקרן באו דרך קללה ועונש ואין בהם חסד מלא.

'''וצא''' וראה עוד כמה מגיעה מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא, שהרי האדם אינו מרגיש שום צער בעונשים אלה, כאמור, ועוד נהנה ומתענג עליהם. אבל בשמים סופרים ומונים כל טיפה של עונג כזה ומניחים אותה בגנזי הפורעניות, אשר על ידיהם מתכפר האדם ומוחלים לו עוונותיו. 

'''ויש''' להוסיף עוד בזה, אמרו חז״ל (תנחומא שם): ״על שלשה דברים הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו עליהם ואף על פי שהן לרעה: על המסית זה הנחש שהסית את האשה וכו׳״. הרי שהנחש גרוע מהכל ועבירתו חמורה ביותר, ומשום כך נתקלל בראשונה ובקללה חמורה משל אדם וחוה, וגם לא נשאל למה עשה כך, כדרך שנשאלו הם, וחז״ל למדים מזה שאין טוענין למסית. והנה על אף הכל נעוצה גם בתוך קללה זו ברכה גדולה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה כ) ״קללתו של הקדוש ברוך הוא יש בה ברכה אילולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא לנחש: ׳על גחונך תלך׳ האיך היה בורח לכותל וניצול״. וכן אמרו (יומא עד): ״בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשד ודם, מקניט את חבירו יורד עמו לחייו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. קלל את הנחש, עולה לגג - מזונותיו עמו! יורד למטה - מזונותיו עמו״. 

'''ומעתה''' הדברים קל וחומר. אם בקללות ורעות כאלה טובה וברכה בה מרובה יש בהן, על אחת כמה וכמה מה רב הטוב שצפן הקדוש ברוך הוא לבריותיו בברכה ממש, ובדבר שכתוב בו מפורש! ״כי טוב״! שהוכפל בו ״כי טוב״ ו״טוב מאד״. והרי נפלאים הדברים, כמה גדלה הטבתו של הקדוש ברוך הוא עם ברואיו ומה רבו חסדיו בעולמו. וכמה על האדם ללמוד מכאן ללכת בדרכיו ולהעמיק את מעשי החסד שלו לאין שיעור, ושיהיה כולו חסד.

= ותפרעו כל עצתי =
'''אמר''' הכתוב (משלי א): ״יען קראתי ותמאנו וגו׳ ותפרעו כל עצתי״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה יח) שפסוק זה נאמר על יצירת האשה. 

'''מצינו''' שיצירת גוף האדם חשובה בכמה מעלות מכל הבריאה. על יצירת הבריאה נאמר (תהלים לג): ״בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם״, כלומר: הכל שבבריאה של מעלה ושל מטה נבראו בציוויו של מקום, כדברי הכתוב: ״ויאמר אלהים יהי אור וגו׳ יהי רקיע וגו׳״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה יב): ״׳בהבראם׳ - בה״א בראם״. ומה הא זה כל האותיות תופסין את הלשון וזה אינו תופס את הלשון. כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא בדבר ה׳ - וכבר שמים נעשו״. אבל ביצירת האדם כתוב: ״ויאמר ה׳ אלהים נעשה אדם״. והיינו בבחינת פעולה ומעשה ובהכנה רבה, כביכול. וכן כתוב בבריאתו: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם״, ואמרו חז״ל (בראשית רבה יד): ״כאשה הזו שמקשקשת עיסתה במים ומגבהת חלתה מבינתיים, כך בתחלה: ׳ואד יעלה מן הארץ׳, ואחר כך - ׳וייצר את האדם׳: וכן הוא אומר: ׳ואיש תרומות יהרסנה׳ - זה אדם הראשון, שהוא גמר חלתו של עולם״; וכן אמרו בירושלמי (שבת ב:ו): ״אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה, דכתיב: ׳וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה׳״. ועוד אמרו (בראשית רבה שם): ״׳מן האדמה׳ - ממקום כפרתו נברא וכו׳. אמר הקדוש ברוך הוא: הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו והלואי יעמוד״. הרי שלאחר שנבראה כל הבריאה, שיש בה חכמה עצומה לאין שיעור, כדכתיב (משלי ג): ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, הרים הקדוש ברוך הוא חלת עפר מיוחדת מן האדמה הזאת - ממקום כפרה, והיא היותה החומר ליצירת גופו של אדם הראשון. 

'''ועוד''' אמרו, (בראשית רבה יב): ״מי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו״ (קהלת ב:יב) – ״עשהו״ לא נאמר, אלא ״עשוהו״. ״כביכול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובית דינו נמנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על מכונך, שנאמר (דברים לב:ו): ׳הלה׳ תגמלו זאת וגו׳ הוא עשך ויכוננך׳״. מכאן שלא רק יצירת גופו של אדם בכללו היתה בבחינת פעולה ומעשה יותר מכל הבריאה, אלא שעל יצירת כל אבר ואבר שבו נמנו כביכול הקדוש ברוך הוא ובית דינו ועשוהו, מה שאין כן כל יצורי הבריאה שנבראו, כאמור, רק בציווי לבד, ואף עולם המלאכים בכלל, כמו שאמרו חז״ל (תנחומא בראשית יב): ״׳אלה תולדות השמים והארץ בהבראם׳ - לרבות את המלאכים״. 

'''ולא''' עוד, אלא שיצירתו של האדם עולה גם על בריאת עולם הבא, חז״ל אמרו (בראשית רבה שם) שבשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, כדכתיב (ישעיה כו): ״כי ביה ה׳ צור עולמים״ - עולם הזה בה״א ועולם הבא ביו״ד. הרי שגם עולם הבא נברא באות אחת בלבד. ואילו ליצירת האדם נתוספו, כאמור, יצירה ומעשה. 

'''ויש''' ביצירת האדם עוד מעלה נוספת, שהוא נוצר מיצירה אחרת שקדמה לו. כל הבריאה נבראה יש מאין, ואילו גופו של אדם נבראה מן היש - מהעפר. נמצא, איפוא, שהאדם אף מצד חומר גופו בלבד הוא כלפי הבריאה בבחינת צורה לגבי חומר, וכקודש לגבי חול - כתרומה הנגבהת מן העיסה, (ראה בראשית רבה יד), וכדברי הכתוב (בראשית ב): ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״, כלומר, שעל גופו בלבד, שהוא בא מן העפר; כתוב: ״וייצר״. 

'''ולאחר''' כל זה, נופחה בו נשמה רוחנית עילאית, חלק אלוה ממעל, כדברי הכתוב (שם): ״ויפח באפיו נשמת חיים״, ו״מאן דנפח מדיליה נפח״. בזה נתגבשה שלימות צורתו של האדם הנבחר, ככתוב: ״ויהי האדם לנפש חיה״. 

'''והנה''' יצירת האשה עולה על יצירת האיש, כי היא לא נבראה מן העפר, אלא מגוף האדם ולאחר שכבר ניתנה בו הנשמה. אדם הראשון אחרי שהושלם כולו, שימש החומר לבריאת האשה. ועוד, שלא כל האיברים שבאדם נמצאו ראויים לבריאתה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה יח:ב): ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע״ – ״התבונן מהיכן לבראתה. לא ברא אותה מן הראש שלא תהא מיקרת ראשה, ולא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית וכו׳, אלא ממקום שהוא צנוע באדם, אפילו בשעה שאדם עומד ערום אותו המקום מכוסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא היה אומר לה: תהא אשה צנועה״. הרי שהיה רצון שמים, כביכול, ליצור את האשה בצורה נעלה יותר מכל המציאות בזה ובבא, ונבחר אבר מיוחד באדם שיש בו כל המעלות כדי לבראותה, וכן מצד חלק הרוחני עלתה האשה על האיש, כדברי חז״ל (נדה מה): ״׳ויבן ה׳ אלהים את הצלע׳ - מלמד שניתנה בה בינה יתירה יותר מן האיש״. 

'''ומה''' נפלא הדבר, שבפגם קטן שנתגלה פעם באשה, ראה הקדוש ברוך הוא הפרעה, כביכול, בכל תכניתו בבריאה, כמו שסיימו שם חז״ל: ואף על פי כן – ״׳ותפרעו כל עצתי׳. לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראש - ׳ותלכנה נטויות גרון׳ (ישעיה ג:טז): ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר: ׳ומסקרות עינים׳: ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית, שנאמר (בראשית יח:י): ׳ושרה שומעת פתח האהל׳״. 

'''והנה''' אם נתבונן, למשל, בתביעה על שרה אמנו ששמעה פחח האהל, נמצא אותה דקה מן הדקה. מה שמעה אזנה של שרה? שיחת המלאכים שנשלחו מאת ה׳ יתברך לבשרה כי יולד לה בן, שהם דברי נבואה, ובודאי יש בזה משום מדריגה גדולה עד מאד, ורק נביא ראוי לשמוע דברים כאלו מפיהם של מלאכי עליון. ולא עוד אלא שהדברים עצמם מתייחסים אליה, שהיא תלד בן. וגם השמיעה היתה שלא בכוונה, שהרי האוזן היא אחד משלשה דברים שאינם ברשותו של אדם (ראה תנחומא תולדות יב). ואכן לא ירדה שרה בזה ממדריגתה בבינה היתירה שניתנה בה יותר מבאיש, שהרי אף לאחר מעשה זה נאמר לאברהם (בראשית כא): ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה״, ואמרו חז״ל (ראה רש״י שם): ״למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות״. נמצא, איפוא, שהיה כאן פגם שאין במושגינו לעמוד עליו, ורק הקדוש ברוך הוא חוקר לב ובוחן כליות גילה שהיה בזה איזה חסרון, שלא הגיעה לתכלית השלימות לפי מדריגתה. 

'''למדים''' אנו מכאן, מה נורא הוא קלקול ופגם של חטא אחד אפילו הקל ביותו. שהרי לפי האמור, כל ענין התביעה על שרה אמנו לא היה אלא על חסרון משהו בקצה השלימות ופגם דק מן הדק עד אין נבדק, ובכל זאת כינו אותה: צייתנית, והקדוש ברוך הוא קורא עליה: ״ותפרעו כל עצתי״, כלומר: כל עצתו של הקדוש ברוך הוא שהתבונן מהיכן לברוא אותה, כאמור, הופרעה ולא נתקיימה כביכול. 

'''ועוד''' יותר מופלא הדבר, שבאותו מאמר מנו חז״ל בין הנשים שהפריעו עצתו של הקדוש ברוך הוא ביחד עם שרה לאה ורחל, גם את בנות ציון. והנה חטאיהן של בנות ציון מתוארים בצורה חמורה מאד, כדברי הכתוב (ישעיה ג): ״ותלכנה נטויות גרון וגו׳ ומשקרות עינים״, והנביא תולה בהן את חורבן המקדש וחורבן הארץ, וכן מבואר בחז״ל (ילקוט שם): ״לפי שהיה ירמיהו הנביא מחזר עליהן ואומר להן: בנותי! עשו תשובה עד שלא יבואו השונאים. והן היו אומרות: ימהר יחיש מעשהו למען נראה דוכס רואה אותי ונוטל אותי לאשה: איפרכוס רואה אותי ונוטלני לו לאשה״. וכאן נאמרו שתי התביעות ביחד, כאילו הן שוות: התביעה על שרה אמנו ששמעה דברי נבואה פתח האהל, עם התביעה על בנות ציון שהלכו נטויות גרון וכו׳ ולא היה איכפת להן אם יחרב המקדש וילכו בני ישראל בגלות. ובטחו בעצמן להינשא לערלים, מהרסים ומחריבים, אויבי ה׳ ועמו. על שתיהן מתאונן הקדוש ברוך הוא במאמר אחד: ״ותפרעו כל עצתי״!

'''מכאן''', מה נורא הוא עומק דין שמים ומה גדול כח הרס החטא, שנתבע כל אדם על כל פגם ושוקלין עליו את הקלי קלות כחמורי חמורות. 

'''ואמנם''' גם חטאיהן של בנות ציון אין לפרש כפי פשטותם של הדברים, שהרי אמרו חז״ל (נדרים פא.): ״׳על מה אבדה הארץ׳, דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוה, עד שפירשה הקדוש ברוך הוא בעצמו: ׳ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי׳״. וראה מה שכתב הר״ן ז״ל שם: ״דמדלא ידעו החכמים והנביאים לפרש החטא, שמע מינה שהיו עוסקין בתורה תמיד, אלא שהקדוש ברוך הוא יודע מעמקי הלב פירשה וכו׳״. הרי שהחטאים שגרמו לחורבן הארץ לא השיגם השכל האנושי עד שפירשם הקדוש ברוך הוא בעצמו. ואם כן, איפוא, אין לפרש תיאור חטאיהן של בנות ציון כפי הנראה מפשוטו של מקרא. אבל על כל פנים בלשון התורה נתבעו בצורה החמורה ביותר, כאמור, ואילו על שרה אמנו, גם בתורה לא הודגשה במיוחד שום תביעה על חטא כל שהוא בשמיעתה זו ששמעה פתח האהל. ובכל זאת נאמר גם עליה: ״ותפרעו כל עצתי״, שלא נתבעה בזה כעל חסרון שלימות במעלה, אלא כאילו סתרה וקלקלה כל עצתו של הקדוש ברוך הוא, ושיש בזה משום פירכא לכל צורת הבריאה הנעלה ביותר, הן של האדם, שהוא למעלה מכל הברואים, והן של האשה, שיצירתה עולה עוד על האיש, כמו שנתבאר. והרי כמה חמור כל פגם איזה שהוא במדריגתו של האדם, שנתבעים עליו כמו על חטא ופשע ממש, והוא מהרס את הבריאה ומקלקל את העולם. 

'''והנה''' כשנעמיק עוד בזה, יתבאר לנו חידוש נפלא בגדלות האדם, שהרי לאחר שבנות ציון נתבעות בלשון התורה על ירידתן בדרגות נמוכות ביותר, עד שתולין בהן את חורבן המקדש והארץ, כאמור, ובכל זאת נכללו גם הן ביחד עם האמהות באותה התביעה: ״ותפרעו כל עצתי״, כלומר: שהקדוש ברוך הוא מתאונן גם עליהן על שלא הגיעו לתכלית כוונת הבריאה, ולא באו לשלימות הבינה היתירה שניתנה באשה יותר מבאיש, היינו צורת החכמה העליונה שבבריאה שהטביע הקדוש ברוך הוא בהן בתחלת יצירתן. למדים אנו מכאן שאותה המדריגה הנעלה שהוטבעה באדם בתחלת יצירתו לא אבדה ולא נתמעטה בכלום, ואף בשעת כשלונו בחטאיו הגרועים ביותר, רואים בו בשמים את דמותו הראשונה במלוא שיעור קומתה כאילו לא נפגמה כלל, וכאותה התביעה שנתבעו האמהות על פגם כל שהוא בקצה השלימות העליונה, כן יתבע כל אחד ואחד, בכל דוד ודור, על שלא הגיע לשלימות המעלות העליונות ביותר כפי שנברא האדם בתחלת יצירתו.

'''זהו''' מה שאמרו חז״ל (תנא דבי אליהו כה): ״חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״, כי לפי מה שנתבאר אין זה בבחינת שאיפה בעלמא, כפי המקובל, אלא זוהי חובה ממש, וכמו שאמרו: ״חייב וכו׳״, באשר אף לאחר כל הירידות של האדם בפועל ועל אף כל חטאיו, נשאר במציאותו צלם האלהים אשר בו בכל יפעת הדרו על כל המעלות העליונות שהוטבעו בו בתחלת יצירתו כיציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, וכל הירידות והנפילות המתהוות באדם מדור דור, אינן אלא קליפות חיצוניות גרידא שמתדבקות בו על ידי חטאיו וחטאי הדורות, אבל בכחו להסירן ולגלות את מהותו האמיתית הפנימית והנצחית המושרשת בו עד היום במקוריותה בכל השלימות ללא שינוי ופגם כלל. ולכן חייב כל אדם באשר הוא, לדקדק ולהיזהר שלא יחסיר כלום ממעלותיו הטבועות בצלם האלהים אשר בקרבו, כדוגמת אבותינו אברהם יצחק ויעקב. 

= האור הרוחני שבגוף =

== א ==
'''למעלה''' הבאנו מאמר חז״ל על הפסוק ״הוא עשך ויכוננך״: שהקדוש ברוך הוא ובית דינו היו נמלכין על כל אבר ואבר שבאדם. ומזה יסוד מוצק לדברינו בגדולת האדם אף מצד גופו בלבד, שכל אבריו הנראים לעינינו רק כבשר גידים ועצמות, באמת הם חלקי חכמה עליונים - מושגים רוחניים, שנמלכו עליהן כביכול הוא ובית דינו. 

'''ולא''' עוד אלא שמושגי חכמה אלו הנקראים ״אברי האדם״ ממולאים בחכמה רבה עוד יותר משל מלאכי השרת, כמו שהבאנו מאמרם ז״ל על הפסוק ״כי ביה ה׳ צור עולמים״: שכל בריאת שמים וארץ ועולמות המלאכים בכלל נבראו באות אחת בלבד, ואילו יצירת האדם קדמה לה הכנה רבה כביכול בהמלכה ויצירה ועשיה כמו שנתבאר. 

'''בחכמה''' מרובה כזו נוצר גופו של אדם עוד קודם שניתנה בו הנשמה, כמו שכתוב: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״, וכאמור, ואחר כך כתוב: ״ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה״ ומתרגמינן: לרוח ממללא. נמצא שעל ידי זה שנופח בו הנשמה העליונה - חלק אלוה ממעל, נעשה כל האדם לנפש חיה ולרוח ממללא, כלומר: כל איבריו, הבשר הגידים והעצמות שבו, שגם מתחלה נבנו במושגי חכמה עליונים, כאמור, עלו ונתעלו עכשיו לעליונות גדולה ויתירה מאז, כי ניתוסף בהם כח חדש עליון שבעליונים, היא הנשמה הטהורה שנופחה באפו, ״ומאן דנפח מדיליה הוא נפח״. ואמרו חז״ל (ברכות י): ״מה הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולם, כך הנשמה ממלאת את כל הגוף״. 

'''לפי''' זה, הוי אומר שמחוץ לעצם החכמה שבגופו של אדם הראשון, האירה לו נשמתו את כל חדרי גופו, והיה זך ומצוחצח כולו ממש, ולא היה בו כלל המושג ״גשם״ כפי שאנו מתארים אותו. תדע, שהרי אמרו חז״ל כי מלאכי השרת טעו בו ובקשו לומר לפניו קדוש, והפיל עליו הקדוש ברוך הוא תרדמה וידעו כי אינו אלא אדם נברא, ואם היו מכירין בו איזה גשם שהוא, האיך טעו לחשוב אותו לבורא? אלא ודאי שכל גופו ואבריו היו חלקי חכמה רוחניים עליונים.

'''הנה''' מבואר בראשונים שכל מה שהוזכר בתורה: ״יד ה׳״: ״עיני ה׳״: ״אזני ה׳״ וכדומה, לא בא אלא לשבר את האזן שלנו. ומזה גופא יש ללמוד מה שאמרנו, כי אברי גוף האדם רוחניים הם בעיקרם ומלאים חכמה אלהית, שהרי עצם המשל ״לשבר את האזן״ בדמות האיברים הנמצאים באדם, על כרחך בא ללמד ונמצא למד שאיבריו של אדם מושגי חכמה עליונים הם שיש להם דמיון להקדוש ברוך הוא, כביכול, שאם לא כך, אין מקום כלל למשל כזה אף לשבר את האזן. ונמצא מכאן, שאותם חלקי חכמה אשר צומצמו באדם בתמונת יד ורגל וכדומה הם בבואה של החכמה העליונה שאין לנו בה כל מושג ותפישה. 

'''וכל''' זה שאמרנו על ערכם של אברי האדם אינם באדם הראשון לבד, כאמור, אלא כל אדם, כל המין האנושי, נוצר בצלם אלהים ובחכמה רוחנית עליונה. אמרו חז״ל (בראשית רבה לו) על אנשי דור המבול שהתינוקות שבהם היו מהלכים מיד כשנולדו ונלחמו עם שדים, ומעשה היה בתינוק שנולד ושלחתו אמו להביא צור לחתוך בו את טבורו ופגע בו שד אחד ואמר לו: ״לך ואמור לאמך שאלמלא לא האיר השחר הייתי הורגך״. והשיב לו התינוק: ״לך אתה ואמור לאמך אלמלא כבר נחתך טבורי הייתי אני הורג אותך״. והרי לחימה זו עם שדים אינה ודאי מלחמה גשמית אלא רוחנית. ועל כרחך אתה אומר שאף לאחר שחטא אדם, שנתמעטה קומתו ונתגשם, וכן בכל הדורות שלאחריו שהיו מכעיסים ובאים ונתגשמו יותר ויותר, לא היתה, התגשמות זו אלא כיסוי חיצוני בלבד, כקליפה על הפרי, אבל בתוך האדם נשארה מציאותו האמיתית בכל מצב שהוא. 

'''וכן''' אתה מוצא אף בעשו הרשע, שהיה רחוק יותר מעשרים דורות מאדם הראשון, ועברו תקופות אחר תקופות של התמעטות, ובכל זאת אמד לו יעקב: ״ראיתי פניך כראות פני אלהים״ (בראשית לג). הרי שיש לראות גם בפניו של רשע כעשו ״פני מלאך״. אלא שבני האדם נתכסו בקליפה חיצונית על ידי החטאים, כאמור, ולאור חושי עינינו לא נראית עצמיותם הרוחנית. 

== ב ==
'''אכן''' גם לאחד שחטא האדם והתגשם, התקין הקדוש ברוך הוא שמתוך ההתגשמות עצמה יאיר אור חדש על האדם ויתגלו בו מקורות חכמה עליונים אשר יהיה בכוחם לחדור דרך כיסוייו החיצונים ולהחזירו לקדמותו הרוחנית. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם״ (בראשית ג:כא) ואמרו חז״ל: ״בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב: ׳כתנות אור׳״ (בראשית רבה כ:יב). פירוש הדברים שהכותנות שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם, שהן לכאורה כסוי גשמי, היה בהן אור רב שהוסיפו חכמה לאדם וגילו לו מעלות והלכות חדשות כדי להאיר ולהעלות את גופו. עד שלא חטא כתוב: ״ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו״, כי היו מוארים בחכמה העליונה בכל אבריהם, מכף רגלם ועד קדקדם, ללא שום הגשמה ולא היה מקום כלל לרגש של בושה. אבל לאחר שחטאו ונדבק בהם משהו מן ההתגשמות, נתגלה בהם רגש של בושה: ״וידעו כי ערומים הם״. והנה תפר להם הקדוש ברוך הוא כתנות והאיר להם בזה את עצם גופניותם, שעמדו מתוך כך על מעלת הבושה ונתחדשה להם תורת הצניעות שיש בהן משום מדריגה רוחנית עילאה וניתן להם מקום לחזור מתוך עצם התגשמות זו לאורם הקדמון ולמקור חכמתם העליונה. 

'''ולאחר''' כמה דורות, כשנתן הקדוש ברוך הוא לישראל תורה שלמה של תרי״ג מצוות כנגד כל אבר ואבר שבאדם, הוסיף להם אור אלהי, כדברי הכתוב: ״כי נר מצוה ותורה אור״ (משלי ו), שמטרתו להרבות חכמה עליונה ולהחדירה בכל המחיצות הגופניות והקליפות החיצוניות שנתדבקו באדם על ידי החטאים, כדי לחשוף בהן את הנפש החיה והרוח ממללא של האדם הקדמוני. 

'''ומופלא''' הדבר עד כמה בכוחו של האדם להפוך את העצמים הנראים לנו כגשמיים למטרות רוחניות עליונות. הכתוב אומר (ישעיה מג): ״עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו״. אמרו חז״ל (ילקוט סב): ״וכי כל בריותיו אין משבחין אותו, והלא כבר נאמר (מלאכי א): ׳ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגויים׳ (שם ד)? מכאן שאין ערב לו אלא ישראל, שנאמר (שמואל ב כג:א): ׳ונעים זמירות ישראל׳; ואומר: ׳כי יעקב בחר לו׳ (תהלים קלה): ואומר: ׳ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׳״ (שם כב). וכן אמרו בירושלמי (סוכה ה:ד): ״אף על פי שיש לו להקדוש ברוך הוא כמה קילוסין, חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל. מאי טעמא? ונעים זמירות ישראל׳: ׳ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׳״. 

'''והנה''' התואר ״נעים זמירות ישראל״ נאמר על דוד המלך ע״ה (ראה שמואל שם). הוא הגיע לשיא המדריגה לזמר זמירות ישראל ולספר תהלתו של הקדוש ברוך הוא עד שנאמר עליו: ״נעים זמירות ישראל״. וחז״ל המשילו עליו ״משל לחבורה שהיתה, מבקשת לומר הימנון למלך, אמר להם! כולכם נעימים וכו׳, ומי מנעים זמירותיהם של ישראל? דוד בן ישי״ (ילקוט שם). ובמה הביע דוד את זמירותיו ותהלותיו לפני ה׳? על ידי נבל וכנור, כדברי הכתוב: ״עורה כבודי, עורה הנבל וכנור אעירה שחר, אודך בעמים ה׳ אזמרך בלאומים״ (תהלים נז). והרי הכלים האלה, הנבל והכינור, עשויים מעצמים גשמיים. מעץ דומם ומגידי בהמה מתה, ובכל זאת היה בכוחו של דוד על ידי נגיעת אצבעותיו והנעת המיתרים להשמיע צלילים כה נפלאים ולהביע קילוסים לפני הקדוש ברוך הוא שהיו חביבים לו מכל התהלות והתשבחות שבעולם ושהם תכלית היצירה. 

'''הוי''' אומר שיש באברים של האדם אור כה רב, שבכוחם להפיח רוח בדברים הגשמיים הפשוטים ולדובב אותם בחכמה עליונה עד כדי להנעים לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל הבריאה. 

= מדת החסד =

== א ==
'''אמר''' הכתוב (תהלים פט): ״עולם חסד יבנה״. וכן הוא אומר (תהלים קג): ״וחסד ה׳ מעולם ועד עולם״. כל העולם כולו, השמים והארץ וכל צבאם, נבראו במדת החסד, וכל פעולותיהם הן חסד. מדה זו היא הגלגל המניע את כל מערכות העולם, על ידה נבראו ועליה הם מתקיימים. ושומה על האדם להטביע בנפשו את המדה הזאת. עליו להתבונן בבריאה שנבראה בשבילו, כדי ללמוד ממנה דרך חייו על הארץ. וכשם ש״בעולם חסד יבנה״, כן עליו לעמול כל ימיו בחסד, להשכיל ולהגיע למדריגה רמה כזו שישתוקק ויתאמץ תמיד להטיב ולמלא עונג ועידון לכל הברואים בכל אשר יוכל. 

'''והנה''' אמרו חז״ל (סנהדרין לז): ״לפיכך נברא האדם יחידי וכו׳, שחייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם״. הרי עד כמה מגיעה מדת חסדו וטובו של הקדוש ברוך הוא, שברא את כל העולם על תענוגיו ועידוניו בשביל כל יחיד ויחיד, ועוד הוסיפו חז״ל שכל אדם חייב לדעת ולהרגיש זאת. והרי תכלית בריאת האדם היא שילך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר (דברים כח): ״והלכת בדרכיו״, ואמרו חז״ל (שבת קלג): ״מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו׳״ ונמצא שחייב כל אדם לספק לכל אחד ואחד תענוגות עולם ומלואו כאילו היה יחידי בעולם. ולא עוד, אלא שיש לו לאדם ללמוד מהבריאה להטיב מבלי לגרוע חסדו במאומה אף למי שמכעיס כנגדו ומבזהו, כמו שהקדוש ברוך הוא מכריח את הבריאה להטיב גם להרשעים, אף שהיא סובלת מזה. אנו מתפללים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ויש מפרשים: מה העפר הכל דורסים עליה והיא סובלת אותם ומצמחת ונותנת חיים לעולם, כך על האדם ללמוד ממנה לסבול את הכל ולגמול חסד עם הכל, באין יוצא. וכן אנו רואים מהשמש והירח, שהרי אמרו חז״ל (נדרים לט) שבכל יום ויום אינם רוצים לצאת ולהאיר, מפני שמשתחוים להם עובדי כוכבים, והקדוש ברוך הוא מורה בהם חצים שיאירו לעולם. הרי שהקדוש ברוך הוא אינו מונע את טוב הבריאה אף מהרשעים והמכעיסים כנגדו. וכן יש על האדם ללמוד לעצמו, לבל ימנע חסדו משום איש, אף מאלה שמרגיזים ומצערים אותו, ואפילו אם הוא צדיק בדינו. והרי הדברים קל וחומר! אם כל העולם כולו על כל מערכות צבא השמים והארץ, לא יחשכו נגהם וטובתם גם מהרשעים ביותר, על אחת כמה וכמה האדם, שהכל נברא לשמשו, והוא תכלית הבריאה, שיש לו לדעת ולהתבונן ביסוד זה של ״עולם חסד יבנה״ ולא ימנע לעשות חסד משום בריאה בעולם. 

== ב ==
'''והנה''' היחס הזה לבני אדם, להטיב להם מבלי לגרוע מאומה אף בשעה שהם מציקים לו וגורמים לו רעה, אינה מדת חסידות גרידא כי אם ציווי וחובה. כתוב בתורה (שמות ו): ״וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל״, ואמרו חז״ל (ספרי פ׳ בהעלותך): ״זה שאמר הכתוב: ׳האנכי הריתי את כל העם הזה וגו׳ כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את היונק׳ היכן דיבר? תלמוד לומר ׳ויצום אל בני ישראל׳. אמר להם: הוו יודעים, בני סרבנים הם, טרחנים הם, על מנת כן תהיו מקבלים עליכם שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים״. הרי עד כמה יש לסבול בני אדם ולשקוד בטובתם, אף אם בתוך אותו זמן הם בועטים בחסד שגומלים אתם והם משיבים רעה תחת טובה בקללות וסקילת אבנים וכדומה. 

'''והדברים''' האלה אמורים לא רק ביחס לבני ישראל לבד, אלא גם ביחס לגויים, והרשעים ביותר, ואף תוך אותה שעה שהם באים על ענשם, כנאמר שם: ״ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים״, ואמרו חז״ל (שמות רבה ז) כי שני ציוויים יש כאן: ״אל בני ישראל - להנהיגם בנחת וכו׳״, כאמור, ״ואל פרעה - לחלוק לו כבוד בדבריהם״. והרי הדברים נפלאים, שבאותה אזהרה שנצטוה משה כלפי ישראל, נצטוה גם כלפי פרעה. מצד אחד עומדים בני ישראל, שנקראו בנים למקום, כשהם נרדפים על צואריהם על ידי המצרים הרשעים, וזועקים אל ה׳ שיצילם משעבודם: ומצד שני עומדים המצרים עובדי האלילים ומענים את בני ישראל בעינויים קשים ומרים. וכשעלתה שועת בני ישראל אל ה׳ והוא שולח את משה ואת אהרן לגאול אותם ולהעניש את משעבדיהם אלה, הרי באותה שליחות עצמה שהוא מצוה אותם לסבול את ישראל ולהנהיגם בנחת, הוא מזהיר אותם לחלוק כבוד גם למענם ומשעבדם, לפרעה מלך מצרים, ולא רק יחס של כבוד סתם, אלא כבוד של מלך. ואמנם מצינו שכן עשה משה. לאחר כל תשע המכות שנחתו על ראשו של פרעה והוא הקשה את לבו ולא שלח את בני ישראל, ובא משה ומתרה בו על המכה האחרונה הגדולה ביותר, ופרעה עומד ברשעו, מתחצף ומגרש את משה מעל פניו ומאיים עליו להמיתו, אמר לו משה: ״כה אמר ה׳ כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וגו׳ וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו׳״. ואמרו חז״ל (שמות רבה ז): ״לא אמר עליו, אלא על עבדיו, אף על פי שהיה לו לומר: אתם ומלככם - הוא בעצמו, שנאמר ׳ויקם פרעה לילה׳ ולכך לא פירסם אותו כדי לחלוק כבוד למלכות״. 

'''הרי''' מכאן עד כמה יש להתייחס בכבוד ולדקדק בביטויים נאים גם כלפי הרשעים הגדולים ביותר, ואף תוך אותה שעה שהם מבצעים את מעשי רשעותם ובאים להזהירם על ענשם. 

'''ולא''' רק ברשע שהוא חי, חס הקדוש ברוך הוא על כבודו, משום שבכחו לשוב ולהטהר, אלא אפילו כשכבר מת הרשע ואבד סברו ובטל סיכויו, אין לשער ולהעריך גודל רחמיו של הקדוש ברוך הוא עליו. מצינו באותם המצרים שלאחר שלא שבו מדרכם הרעה ורדפו אחר בני ישראל, ונענשו ונטבעו בים סוף, (מגילה י) ״בקשו מלאכי השרת לומר לפניו שירה, אמר להם הקדוש ברוך הוא: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?״ הרי לפנינו שאף רשעים גמורים כאלה כמו המצרים שה׳ המיתם להפרע מהם ולתת את נקמת בני ישראל במצרים, בכל זאת אין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן ומונע ממלאכי השרת מלשיר את השירה שהם שרים לפניו בכל יום, ועוד תמה עליהם האיך עולה דבר כזה על דעתם: ״מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?״ וכמה מתגלה כאן גודל מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא לברואיו, שבעת מפלתם של רשעים הוא רואה את עצמו, כביכול, כאב שכול שמתו בניו, ואינו סובל כי ישירו לפניו!... 

'''ולא''' זו בלבד, אלא שגם אחר מפלתם זו, חס הקדוש ברוך הוא על כבודם ודאג שלא יבואו לידי בזיון. אמרו חז״ל (מכילתא בשלח): ״׳נטית ימינך תבלעמו ארץ׳ - מגיד שהים זרקן ליבשה והיבשה זרקתן לים. אמרה היבשה: ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא את דמו של הבל יחידי, נאמר לי ׳ארורה האדמה׳, ועכשיו האיך אני יכולה לקבל דמן של כל אלו אוכלוסין? עד שנשבע לה הקדוש ברוך הוא שאינו מעמידה בדין, שנאמר ׳נטית ימינך׳, ואין ימין אלא שבועה, שנאמר: ׳נשבע ה׳ בימינו׳״. כשאנו קוראים בשירת הים את הפסוק ״נטית ימינך תבלעמו ארץ״, אנו מבינים בו ביטוי לנקמה הגדולה שנקם ה׳ ברשעים הללו והבליעם באדמה. אבל לפי דברי חז״ל הנ״ל, נראים הדברים כי אין כאן ענין של נקמה ועונש, אלא חסד ורחמים גדולים לתת כבוד למצרים ולזכותם בקבורה, כדי שלא יהיו מוטלים בבזיון כדומן על פני האדמה. ולא עוד אלא ששינה הקדוש ברוך הוא את הטבע בגללם ופתחה הארץ את פיה ובלעה אותם (ראה רמב״ן שם). וזהו שאמר הכתוב (תהלים כה): ״כל ארחות ה׳ חסד ואמת״, כי אף בתוך דין אמת זה שנקם ה׳ מהמצרים את נקמת בני ישראל ובאו על ענשם כראוי להם, נטה להם חסד וריחם עליהם שלא יבואו לידי בזיון והשביע את הארץ שתקבל אותם. 

'''ובהיות''' שאנו חייבים ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, גם עלינו להרגיש את החסד הזה, ויחד עם דברי השירה שאנו שרים על הנסים ועל הנפלאות שנעשו לאבותינו על הים ועל גאולתנו ופדות נפשנו, עלינו לשיר גם על הנס ועל החסד שעשה הקדוש ברוך הוא למענינו ולרודפינו המצרים, שהביא אותם לקבורה, ועוד אנו מזכירים ביחד את שני המאורעות האלה, פתיחת פי הארץ למצרים וקריעת הים לישראל: ״נטית ימינך תבלעמו ארץ: נחית בחסדך עם זו גאלת״! 

'''חז״ל''' תיקנו להוסיף ברכה רביעית מיוחדת בברכת המזון לכל אחד מישראל, בכל דור ודור, כמה פעמים ביום, כדי להודות לה׳ יתברך על שניתנו הרוגי ביתר לקבורה. והנה כעין אותה ברכה והודאה אנו שרים בכל יום בשירת ״אז ישיר״ גם על הנס והחסד של קבורת המצרים. 

'''את''' החובה הזאת למדים אנו מן הבריאה, כמבואר לעיל. כשם שהבריאה מטיבה אף עם הרשעים ותוך רשעותם, כך גם עלינו לסבול את הכל ולהטיב עם הכל בכל הנסיבות, כפי שאנו מתפללים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ומתוך כך עלינו להתייחס כן גם למצרים, למרות שהם הציקו לבני ישראל ועינו אותם בכל הנגישות האכזריות, עלינו לחוס על כבודם ולהביע את שמחתנו והודאתנו לה׳ יתברך על החסד שעשה אתם וציוה על הארץ שתקבלם. 

== ג ==
'''וכשנסתכל''' עוד, נמצא, כי לא זו בלבד שהקדוש ברוך הוא מרבה חסד לרשע אף באותו זמן שהוא מעניש אותו על רשעתו, אלא שגם העונש עצמו נהפך עליו לחסד, כי ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ (תהלים לג), כלומר: אין שום מקום בעולם ואין דבר שיארע בו שיהא פנוי מחסד. 

'''מצינו''' באדם הראשון, שבתחלת יצירתו. קודם שחטא בעץ הדעת, לא היה זקוק לשום עמל ויגיעה להשיג את צרכיו, הן הגשמיים והן הרוחניים, כמו שאמרו חז״ל (סנהדרין נט): ״אדם הראשון מיסב בגן עדן היה ומלאכים מסננים לו יין וצולין לו בשר״. כמו שהשמש מאירה לנו תמיד מבלי שנזדקק לשום פעולה כדי לקבל את האור, וכמו שאנו נושמים את האויר המצוי לנו בכל מקום בלי כל מעשה, כן השיג אדם הראשון גם את מזונותיו וכל צרכי גופו. ובאותו דרך השיג אדם גם את עליותיו הרוחניות מבלי כל טירחה ויגיעה, וזוהי בחינת ״גן עדן״ כמו שאמרו חז״ל: ״צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה״ (ברכות יז). 

'''אבל''' לאחר שנכשל בחטאו. נתקלל ונאמר לו: ״בזעת אפך תאכל לחם וגו׳״. ואמרו חז״ל (ברכות נח): ״כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול. חרש, וזרע, וקצר, ועמר. ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל״. ולכשנתבונן נראה כמה חסד טמן הקדוש ברוך הוא בעונש זה עצמו. עד שאותה קללה נהפכה עליו לברכה. מצינו בחז״ל (בבא מציעא לח): ״רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו״. ופירש רש״י: ״קב שלו חביב עליו על ידי שעמל בהם״. הרי שהטביע הקדוש ברוך הוא באדם שיהיה חביב עליו עמלו עד כדי כך, שאף מדה מרובה של תשעה קבים שהשיג בלא עמל, אינם חביבים עליו כמו קב אחד שהוא משיגו מתוך יגיעה וטירחה. נמצא שאותה קללה ״בזעת אפיך תאכל לחם״ הומתקה לו לאדם ונהפכה עליו לעונג, שהוא משתוקק לה ואי אפשר לו בלעדה. 

'''וכן''' הדבר גם בענינים הרוחניים. אדם הראשון היה שרוי בלא חטא שתי שעות בלבד, ובשתי שעות אלו השכיל לדעת את ה׳ ועלה במעלות הרוחניות יותר ממלאכי השרת, כפי שאמרו חז״ל (בראשית רבה יז) שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: ״חכמתו מרובה משלכם״. אבל כשחטא ירד ממדריגתו ירידה עצומה. והרי לכמה עמל זקוק אדם כדי לעלות בסולם הרוחניות להשכיל ולהבין ולהגיע לאיזו מדריגה שהיא. וכבר אמרו חז״ל (שבת פג:): ״אדם כי ימות באהל״ (במדבר יט), ״אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה״. והיינו שלאחר חטאו של אדם הראשון שוב אין אדם יכול לזכות לכתרה של תורה שתתקיים בידו אלא ביגיעה רבה כזו עד שימית את עצמו עליה. והנה דווקא בזה צפונות כל הברכות. ואדרבה העמלות בתורה משמשת כתנאי עיקרי בהשגת השלימות. מצינו בפרשת ״ואם בחוקותי תלכו״, שפירשוה חז״ל (תורת כהנים שם): ״על מנת שתהיו עמלים בתורה וכו׳ מלמד שהקדוש ברוך הוא מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה״. הרי שרק על ידי העמלות בתורה אפשר לאדם להגיע למעלות הרוחניות העליונות, ובשכרה הובטחו לנו כל הברכות המנויות בפרשה: ״ונתתי גשמיכם בעתם וגו׳ וישבתם לבטח בארצכם וכו׳ וכו׳״. הא למדנו מה רב הוא החסד בעונש ובקללה עצמה, שענין היגיעה נהפכה לאדם, איפוא, לברכה גדולה ולהישג של אושר, עונג. ועידון, שאין למעלה הימנו. 

== ד ==
'''אולם''' נתבונן עוד ונראה מה רבו חסדי ה׳ יתברך עם ברואיו, שאם כי לפי מושגינו אנו רואים בקללות - ברכה ועונג, כאמור, אבל הקדוש ברוך הוא אינו מעלים עיניו מהפורעניות הטבועה בהן מעיקרן ואינו חפץ בכאלו. אמרו חז״ל (תנחומא תזריע ט): ״זה שאמר הכתוב (תהלים ה:ה) ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳, ללמדך שאין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב בריה וכו׳. ובמה חפץ? להצדיק בריותיו וכו׳. אין שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הרעה אלא על הטובה. תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האור ואת החשך וקרא להם שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החשך, שנאמר: ׳ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה׳ וכו׳. וכן את מוצא כשברא הקדוש ברוך הוא אדם וחוה הזכיר שמו עליהם, שנאמר: ׳ויברך אותם אלהים׳ וכשקללן לא הזכיר את שמו עליהם, אלא ׳אל האשה אמר׳; ׳ולאדם אמר׳״. הרי שעם כל הברכות והתענוגות החבויות בקללה ״בזעת אפך תאכל לחם״, ועם כל הדרגות הנפלאות בתורה והכרת ה׳ יתברך, שהאדם זוכה על ידי העמל, אין הקדוש ברוך הוא חפץ בהם ואינו מייחד שמו עליהם, מפני שמעיקרן באו דרך קללה ועונש ואין בהם חסד מלא. 

'''וצא''' וראה עוד כמה מגיעה מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא, שהרי האדם אינו מרגיש שום צער בעונשים אלה, כאמור, ועוד נהנה ומתענג עליהם. אבל בשמים סופרים ומונים כל טיפה של עונג כזה ומניחים אותה בגנזי הפורעניות, אשר על ידיהם מתכפר האדם ומוחלים לו עוונותיו. 

'''ויש''' להוסיף עוד בזה, אמרו חז״ל (תנחומא שם): ״על שלשה דברים הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו עליהם ואף על פי שהן לרעה: על המסית זה הנחש שהסית את האשה וכו׳״. הרי שהנחש גרוע מהכל ועבירתו חמורה ביותר, ומשום כך נתקלל בראשונה ובקללה חמורה משל אדם וחוה, וגם לא נשאל למה עשה כך, כדרך שנשאלו הם, וחז״ל למדים מזה שאין טוענין למסית. והנה על אף הכל נעוצה גם בתוך קללה זו ברכה גדולה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה כ) ״קללתו של הקדוש ברוך הוא יש בה ברכה אילולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא לנחש: ׳על גחונך תלך׳ האיך היה בורח לכותל וניצול״. וכן אמרו (יומא עד): ״בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשד ודם, מקניט את חבירו יורד עמו לחייו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. קלל את הנחש, עולה לגג - מזונותיו עמו! יורד למטה - מזונותיו עמו״. 

'''ומעתה''' הדברים קל וחומר. אם בקללות ורעות כאלה טובה וברכה בה מרובה יש בהן, על אחת כמה וכמה מה רב הטוב שצפן הקדוש ברוך הוא לבריותיו בברכה ממש, ובדבר שכתוב בו מפורש! ״כי טוב״! שהוכפל בו ״כי טוב״ ו״טוב מאד״. והרי נפלאים הדברים, כמה גדלה הטבתו של הקדוש ברוך הוא עם ברואיו ומה רבו חסדיו בעולמו. וכמה על האדם ללמוד מכאן ללכת בדרכיו ולהעמיק את מעשי החסד שלו לאין שיעור, ושיהיה כולו חסד. 

= לא יגורך רע =

== א ==
'''הקדוש''' ברוך הוא שהוא מקור הטהרה והשלימות וכל מדות הטוב והחסד, אין מקום במחיצתו לשום נטיה אחרת כל שהיא. וכל נקודה הקלה ביותר שאינה לפי מדת השלימות והטוב, נקראת בשמים בשם רע ורשע. ועל כגון דא נאמר (תהלים ה): ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״. 

'''ובהיות''' שהאדם מצווה ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא ולהידבק במדותיו, הרי גם עליו להטביע בתוכו את כל שלמות הטוב ולהרחיק ממחיצתו כל מה שעלול להקרא לפי אותם המושגים העליונים בשם ״רע״. ורק אם הוא מגיע למדרגה זו, ראוי הוא להיכנס במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. 

'''לכשנתבונן''' נראה, עד היכן מגיעה מדת טובו של הקדוש ברוך הוא וכמה מרחיק ממחיצתו כל מה שיש בו פגימה דקה בשלימותה. אמרו חז״ל (פסחים ג): ״לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות בתורה ולא הוציא דבר מגונה מפיו. שנאמר: ״מן הבהמה אשר איננה טהורה וכו׳״. ובתנחומא (וישלח ט) מוסיף: ״זה שאמר הכתוב: ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳. מהו ׳לא יגורו רע׳? אין דבר טומאה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר: ׳אמרות ה׳ אמרות טהורות׳ (תהלים יב:ז). תדע לך שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לנח וכו׳, ׳מן הבהמה הטמאה׳ אין כתיב כאן, אלא ׳מן הבהמה אשר לא טהורה׳ וכו׳. וכן אתה מוצא כשבא לפרסות, אף על פי שהוא מזכיר על הבהמה ׳טמאה׳, אינו מזכיר תחלה אלא סימן טהרה, שנאמר (ויקרא יא:ד): ׳את הגמל כי מעלה גרה׳, שהוא סימן טהרה, ׳ואת החזיר כי מפריס פרסה׳ שהוא סימן טהרה. וכל כך למה? שלא להוציא דבר טומאה מפיו, הוי ׳לא יגורך רע׳״. 

'''ויש''' להתבונן, הרי בבעלי חיים דיבר הכתוב, שאין להם דעת ואין מרגישים בחרפתם? ועוד איזו גנות יש במלה ״טמאה״? והלא כל הכוונה אינה אלא לסמן אותם, וכמו שנאמר בפרשת שמיני: ״טמאים הם לכם״, וזוהי עצמיותם ומהותם, ואין אנו רואים בזה כל גנאי. וגם היה הכרח לציינם בשמם לטובתם, כדי שיכיר אותם נח ויכניסם לתיבה להצילם מהמבול. נתאר לנו, אם אחד חש להציל בריה ונותן לשלוחו את סימניה כדי שיכירנה. האם יעלה על דעתנו למתוח עליו בקורת על אשר לא דקדק להתבטא על אותה הבריה בלשון יותר נקיה? 

'''וכמה''' נפלא הדבר שמתגלה כאן בתורה, שגם בכזה יש משום הוצאת דבר מגונה, ולשם מניעתו עיקם הכתוב שמונה אותיות. והרי שמונה אותיות בתורה הקדושה, עולמות שלמים הם. חז״ל אמרו (בראשית רבה יב) על הפסוק ״׳אלה תולדות השמים והארץ בהבראם׳ - בה״א בראם״, כלומר: כל העולם כולו נברא באות אחת - בה״א. הרי שכל אות בתורה עולם מלא הוא. והנה אם יסתכל אדם בבריאה, בשמים ובארץ ובכל הנמצא בהם, כמה ישתומם ויתפעל מחסדי ה׳ יתברך עם ברואיו שנתן להם עולם כזה ומלואו לענגם ולעדנם לאין שיעור, וכל העולם הזה נברא באות אחת בלבד. ומעתה כמה עולמות כלולים בשמונה אותיות בתורה, בחיבור אות לאות ובהצטרפן יחד לכמה תיבות. ואם עיקם הכתוב כאן שמונה אותיות כדי להתבטא בלשון נקיה ובבטוי יותר נאה אף לגבי בעלי חיים שאין להם דעת. הרי מכאן כמה יש להיזהר בכבודה של כל בריה ובריה!

'''ולא''' עוד, אלא שבתנחומא דרשו על זה את הפסוק ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״, כלומר: שאם לא היה הכתוב מעקם שמונה אותיות אלו, לא היה בזה משום חסרון בשלימות בלבד, אלא גם משום ״רע״, כאילו היו מריעים לבהמות בביטוי זה. והיה ראוי לומר על כגון דא ״לא יגורך רע״. 

'''ואם''' ביחס לבעלי חיים כך, ביחס לאדם שהוא בחיר היצורים על אחת כמה וכמה שיש להיזהר שלא להתבטא עליו בלשון שיש בה שום משמעות של איזו פגיעה שהיא. ולא עוד אלא אף בשעה שבא להציל את חבירו ממות ולהביאו לחוף מבטחים וצריך להזכיר את שמו לשם הצלתו, עליו לדקדק ולבטא את שמו בביטוי הנאה ביותר שיש למצוא. ואם לא יזהר בכך, הרי עליו ועל כיוצא בו נאמר: ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״, כלומר: שהרע גר בקרב האדם הזה ומצא משכן בתוכו, ואין הקדוש ברוך הוא חפץ בו ואין מכניסים אותו במחיצתו. 

'''ומצינו''' עוד, שאף במקרה שאין לאדם שום יד בגרמת הצער לחבירו ואינו עושה שום מעשה הכרוך בזה, אלא שעל ידו, אף שלא בפעולתו ושלא באשמתו, נגרם איזה צער שהוא לחבירו, הוא נקרא רע ואין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא.

'''אמרו''' חז״ל (שבת קמט:): ״אמר רבי יעקב בריה דבת יעקב, כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא וכו׳, דכתיב: ׳גם ענוש לצדיק לא טוב׳ (משלי יז:כו). אין ׳לא טוב׳ אלא ׳רע׳. וכתיב: ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳, צדיק אתה ה׳ ולא יגור במגורך רע״. כאן מדובר במי שלא עשה שום מעשה רע, כמו שמצינו בגמרא (בבא בתרא כב.) דנח נפשיה דרב אדא בר אבא, והתאוננו רב דימי, אביי ורבא, שעל ידם נענש, וביארו בתוספות שם שדאגו משום הא דאמרינן: ״כל שחבירו נענש על ידו וכו׳״. ואף על פי שהם לא עשו לו כלום, אלא להיפך, רב אדא פגע בהם, והם גם לא ביקשו עליו שיענש, אלא שנענש מן השמים בגלל פגיעתו בהם, ובודאי לטובתו הוא לנקותו מהחטא, ובכל זאת דאגו משום ״כל שחבירו נענש על ידו וכו׳״, הרי שאף במקרה שמענישים אדם על אשר פגע בכבודו של צדיק, בכל זאת מכיון שהצדיק היה הסיבה לעונשו של אותו אדם, נאמר עליו: ״לא יגורך רע״, ואין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. 

== ב ==
'''ולכשנתבונן''' עוד נראה, כי לא זו בלבד שחסרון כל שהוא בשלימות הטוב נקרא רע, ואין לו מקום במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. אלא אפילו דבר שיש בו מתכלית הטוב, כגון דברי תוכחה שנאמרו מפי הגבורה בתורה או בנביא, שהם באים להשיב את האדם לדרך החיים האמתיים ורצופים תענוגים ועידונים נצחיים, ובכל זאת מכיון שלגבי קנה המדה של האדם בתחלת יצירתו מעורב בהם, בדברי התוכחה, צער ועלבון לאדם, אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו עליהם משום: ״לא יגורך רע״. 

'''אמרו''' חז״ל (ילקוט שופטים ו): ״התחיל גדעון מנסה בגיזה וכו׳, אמר הקדוש ברוך הוא: כל העולם בצרה ואני אייחד שמי? וכתיב: ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳. וכן ירמיה בשעה שהיה מתנבא דברי נחמות היה מייחד שמו, שנאמר: ׳כה אמר ה׳ זכרתי לך חסד נעוריך׳ (ירמיה ב), אבל בדברי תוכחות כתיב: ׳דברי ירמיהו׳. וכן משה. על כל דיבור ודיבור כתיב: וידבר ה׳, וכשבא להוכיח כתיב: ׳אלה הדברים אשר דבר משה״ (דברים א). 

'''ומה''' נפלאים הדברים! הרי תכלית כל העולם היא התורה, כמו שנאמר (ירמיה לג): ״אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי״. ודברי התוכחות שבתורה הלא הם חלק מהתורה, שאם חסרה בספר תורה אות אחת מהם, הוא נפסל כמו בשאר חלקי התורה. וכן דברי תוכחות של ירמיהו הנביא, דברי נבואה הם שציוהו הקדוש ברוך הוא להשמיעם לישראל. ודברים אלו לאחר חטאי הדורות הכרחיים הם גם מצד עצמם, כי הם מהוים אמצעים להביא לידי תשובה ומעשים טובים, אשר זוהי תכלית הכל. כמו שאמרו חז״ל (ברכות יז): ״תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים״. וכן אמרו (אבות א:יז): ״לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה״. וכן (קידושין מ) ״גדול לימוד תורה, שהלימוד מביא לידי מעשה״. ואין האדם בא לידי מעשה אלא על ידי היראה, שהיא צורת כל התורה, כמו שנאמר (דברים י): ״ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה״. התורה והיראה אחת הן ואין להפריד ביניהם, כי ״אם אין חכמה אין יראה, ואם אין יראה אין חכמה״ (אבות ג:יז). וכן כתוב: ״למען תלמד ליראה״ (דברים יד), הרי שצורת הלימוד היא היראה, וכל מי שאין לו יראה גם תלמוד אין לו. ודואג האדומי יוכיח! מצינו בגמרא (סנהדרין ה): ״לא מת דואג עד ששכח תלמודו, שנאמר ׳הוא ימות באין מוסר׳ (משלי ה)״. ולכאורה מה ענין מוסר לתלמוד? אלא מכאן, כי מוסר, שהוא ההוראה למעשה, ותלמוד תורה אחד הם, ואם הכתוב אומר שדואג, שהיה ראש הסנהדרין, מת בלא מוסר, בגלל זה שנכשל במעשה, בודאי ששכח תלמודו וגם תורה לא היתה לו, כי באין מעשה אין מוסר, ובאין מוסר אין תורה. ומה הם האמצעים המביאים לידי יראה במעשה? הוי אומר דברי תוכחות שבתורה. נמצא, איפוא, שהתוכחה היא תכלית כל התורה כולה. 

'''ולאחר''' כל זה, עם כל ערכם המיוחד של דברי התוכחות בתורה, אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו עליהם, ואין כתיב כאן ״וידבר ה׳״, אלא ״אלה הדברים אשר דיבר משה״, כאילו היה משה אומרם מפי עצמו חס ושלום. וכל כך למה? משום שהם קשורים בהרגשה של צער. אנו איננו ממצים כלל את המושג ״רע״ ומפרשים ״רע״ על דבר שהוא היפך הטוב, אבל לפי המבואר הרי גם תורה שלימה, כאותן התוכחות שבמשנה תורה שבדברי הנבואה, שהם תכלית החסד ושלימות הטוב וצורת כל התורה, גם עליה נאמר: ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״, כלומר: אין הקדוש ברוך הוא חפץ להרשיע את בריותיו ואינו מייחד שמו על דברי תוכחה. 

'''ויש''' להוסיף עוד, שהרי כל דברי התוכחה בפרשה זאת שבמשנה תורה לא הוזכרו אלא ברמזים קלים, כמו שפירש רש״י: ״׳אלה הדברים׳ - לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהם, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל״. ואיפה הם הרמזים של דברי התוכחה? כתוב בתורה: ״במדבר בערבה, מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב״, ופירש רש״י: ״׳במדבר׳ - בשביל מה שהכעיסוהו במדבר: ׳בערבה׳ - בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב: ׳מול סוף׳ - שהמרו בים סוף וכו׳״. הרי שדברי התוכחה נתכסו ונאמרו ברמזים דקים כאלה, ובכל זאת לא ייחד הקדוש ברוך הוא שמו עליהם. 

'''וכל''' כך למה? משום שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מלא תענוגים אין קץ, והכניס בו את האדם להתענג על ה׳ וליהנות מזיו שכינתו, מבלי כל נדנוד של צער ואי-נעימות כל שהיא, ולפיכך גם בדברי תוכחה תוך רמזים הקלים ביותר, ואף אם אין האדם מרגיש בכך ועוד מתענג עליהם, אין מודדים לו לפי הרגשתו, כי אם לפי מציאותו בתחלת יצירתו, ומכיון שלפי קנה מדה זו חסר בהם מן התענוג השלם, אין הקדוש ברוך הוא חפץ בזה ואינו מייחד שמו עליהם, ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״. 

== ג ==
'''אמרו''' חז״ל (ברכות סא.): ״בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבנו עד כאן? אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ׳ובכל נפשך׳ - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו. ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?״ הרי שעם כל תענוגותיו הרוחניים של רבי עקיבא בדביקותו לבוראו בכל ימי חייו, עדיין לא שבעה נפשו בהם והצטער צער רב מתי יגיע לידו התענוג הגדול והעידון הנפלא ביותר של אהבת ה׳ ״בכל נפשך״, בשעה שנוטל את נפשך. ומובן, שכאשר בא לידו של רבי עקיבא לקיים מה שהצטער עליו כל ימיו, הגיע באותה שעה לידי שלימות האושר ותכלית העונג האמיתי, ובודאי לא הרגיש כלל את יסוריו בסריקת בשרו במסרקות של ברזל, כי התפשט מכל גשמיותו והתדבק תוך אהבה עצומה בשכינה כביכול, עד שיצאה נשמתו ב״אחד״ מתוך כלות הנפש, ומיתתו היתה כמיתת נשיקה. ועל כגון זה יש להמליץ את הכתוב (שיר השירים ז): ״מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים״, אלו הם תענוגי האהבה היפים והנעימים ביותר. 

'''והנה''' על כל זה אנו קוראים קינה על יסוריו של רבי עקיבא, ורואים בהם אחת הפורעניות הגדולות ביותר, ולדברי חז״ל (סנהדדין סח) היה בזה משום עונש קשה לרבי עקיבא. כשחלה רבי אליעזר הגדול ונכנסו אליו תלמידיו ובתוכם רבי עקיבא, הוכיח אותם על אשר לא באו ללמוד אצלו בשעת נידויו ואמר: ״תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן״, ואל רבי עקיבא אמר: ״שלך קשה משלהם״, ובודאי שביסורים אלו נתקיים העונש הזה. ולכאורה יש להבין הרי כאמור לא הרגיש רבי עקיבא ביסוריו ומצא בהם את התענוג הגדול ביותר שהיה משתוקק ומצטער עליו כל ימיו? אולם הוא אשר אמרנו, שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בתכלית הטוב. ויצר בשביל האדם תענוגות מבלי שיהיו קשורים בשום צער כל שהוא, ואף צער כזה שיגרום לו הנאה. הקדוש ברוך הוא ברא בשביל האדם את גן העדן, מקום עונג ועידון שמימי נצחי, ומיד עם יצירתו הכניסו לגן עדן זה שיהיה מתענג ונהנה מזיו השכינה ויעלה בתענוגיו מרגע לרגע בלי סוף ושיעור. ולפי ממדים אלה. אין לראות בהנאתו של רבי עקיבא תענוגות, אלא יסורים ופורעניות שיש לבכות ולקונן עליהם. 

'''הכתוב''' אומר (תהלים קמה): ״צדיק ה׳ בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו״. יש שתי בחינות בהנהגת ה׳ יתברך עם ברואיו: צדיק וחסיד. הבחינה של צדיק נערכת לפי מעשיו של האדם, ואם כי יש בזה צדק מלא, אינה אלא בהתאם למדריגתו של איש זה בתורתו וביראתו. אולם הבחינה של חסיד, יש בה הטוב השלם לפי המושגים העליונים, כפי שניתן לאדם הראשון בתחלת יצירתו קודם החטא. ומשום כך אנו משבחים לפניו ואומרים: ״הודו לה׳ כי טוב״ ואין אומרים ״הודו לה׳ כי צדיק״, כי הקדוש ברוך הוא ברא את הבריאה מעיקרה להנהיגה במדת הטוב השלם שיהיה הכל חסד גמור לעולם ללא שמץ של רע, ורק חסד זה בא במחיצתו ובו חפץ הקדוש ברוך הוא. 

'''והנה''' הקדוש ברוך הוא דורש מן האדם שילך בדרכיו ושגם הוא יעשה מעשים לענג את הבריות שהם אך טוב וחסד, בלי שיהיו כרוכים באיזה צער שהוא. ואף בכזה שאין האדם מרגיש בו, כי אם אין המעשים חדורים רק טוב וחסד, עלולים הם להידחות ממחיצתו של הקדוש ברוך הוא ולא יחפוץ בהם חס ושלום. 

'''ואכן''' העניק הקדוש ברוך הוא לאדם את היכלת הזאת למלא את כל העולם חסד ללא כל תערובת רע, כדוגמת מעשי הקדוש ברוך הוא. חז״ל אומרים: ״הקדוש ברוך הוא היה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה: ׳בראשית ברא אלהים׳ בי ראשית ברא, ואין ראשית אלא תורה שנאמר (משלי ח): ׳ה׳ קנני ראשית דרכו׳״ (ילקוט שם). נמצא, שכל העולם על כל טובו וחסדו נברא על ידי הקדוש ברוך הוא מכוח חכמת התורה. והרי התורה הזאת ניתנה לנו, ואם כן, איפוא, יש גם לנו אותה האפשרות לברוא עולמות של חסד על ידי העיון שלנו בתורה. ואמנם כן גילה הקדוש ברוך הוא בפירוש לישעיהו: ״ואשים דברי בפיו לנטוע שמים וליסוד ארץ״ (ישעיה נא:טז). וביארו חז״ל (פסיקתא דרב כהנא יט): ״רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, שלשתם בפסוק אחד: ׳ואשים דברי בפיך׳ - אלו דברי תורה וכו׳״. הרי שאדם העוסק בתורה בורא את העולם ומקיים אותו. וכן כתוב גם בירמיהו: ״אם לא בריתי - חוקות שמים וארץ לא שמתי״ (ירמיה לג:כה). והסבירו חז״ל: ״אלמלא תורה לא נתקימו שמים וארץ״ (פסחים סח:). 

'''נמצאנו''', איפוא, למדים מכאן, שיש בכוחנו על ידי לימוד התורה שלנו ללכת בדרכיו של ה׳ להטיב בכל עת עם כל העולם, לרבות רשעי האומות ולקיים בידינו את כל הבריאה על כל חסדיה ותענוגותיה לכל ברואי תבל כבימי בראשית. 

== ד ==
'''לאחר''' שבאנו לידי כך, שאין מקום במחיצתו של הקדוש ברוך הוא לשום צל של רע, יש ללמוד מכאן כמה צריך אדם להיזהר כשהוא עומד לפני ה׳ יתברך בתפלה שלא יהיה חס ושלום בכלל ״לא יגודך רע״. 

'''חז״ל''' חייבו להסמיך גאולה לתפלה ואמרו: ״כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל היום כולו״ (ברכות ט). טרם שפותח האדם בתפלה, עליו להכיר קודם ביציאת מצרים ושהוציאנו מבית עבדים, כדי שיבין שהוא נתון כולו תחת השגחתו הפרטית של הקדוש ברוך הוא, כפי שמשתקף ביציאת מצרים, וכך לאחר שבא לידי הכרה זו ראוי לו לעמוד לפני ה׳ ולהתפלל לפניו על כל צרכיו שזו עיקר התפלה. ומשום כך אסור להפסיק בין גאולה לתפלה לשום דבר ואף לאמן ולקדושה, כדי לא להסיח דעת לרגע מהכרה והבנה זאת ומדברי סמוכין אלו. 

'''והנה''' עם כל זה תיקנו חז״ל להפסיק לאמירת הפסוק: ״ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך״. והגמרא מפרשת ״כיון דתקינו רבנן כתפלה אריכתא דמיא״ (שם). ולכאורה הרי כבר התפלל האדם מיד עם קומו שכל פעולותיו ומצעדיו נתונים ברשותו של מקום ואינו יכול להזיז שום אבר ולעשות כל תנועה בלעדו, כגון בברכות ״מתיר אסורים״: ״זוקף כפופים״: ״המכין מצעדי גבר״, ולמה צריכים לייחד בקשה מיוחדת לפני תפלת שמונה עשרה שה׳ יפתח את שפתיו? אלא מכאן שהתפלה יש לה ערך מיוחד ושהקדוש ברוך הוא צריך לייחד את שמו עליה, ומשום כך על האדם לבקש מה׳ שיפתח במיוחד את שפתיו לשם הגדת תהלתו, כלומר שהוא ייחד את שמו על תפלתו. 

'''ומכאן''' כמה צריך האדם להיזהר בשעת תפלה שלא יכשל בשום דבר, כדי שלא יגרום שה׳ לא יכניס תפילה זו במחיצתו ולא ייחד שמו עליה, בבחינת ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״. וכמה חוטאים האנשים שמיד עם סיום תפלת שמונה עשרה לפני חזרת הש״ץ ותוך חזרת הש״ץ, הם מדברים דברים בטלים, והרי הם עושים בזה רשע בעת התפלה שה׳ מייחד שמו עליה. ואף אם הם עוסקים בדברי תורה או מצוה והם מבלבלים בזה אחרים, יש בזה משום מעשה רע וכאמור בדברי תוכחה שעם כל ערכם הרב לא נעלמה גם גרמת הצער שבהם ושבגלל זה אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו עליהם. ומצינו עוד שהחולץ תפילין בפני המלך הוא מורד במלכות, כהא דירבעם שחלץ תפיליו בפני שלמה (ראה סנהדרין קב). והרי חליצת תפילין מצוה היא ובמערבא מברכין עליה (ראה נדה נא), אלא בפני המלך שאני. וכן גם כשהאדם עומד במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, עליו להיזהר שלא יפנה לדברים אחרים ואף לדברי תורה ולא יבלבל אחרים בכך, שלא יחשב כמורד במלכות. 

'''וכמה''' סותר אדם זה את עצמו, שמתחילה התפלל לפני ה׳: ״ה׳ שפתי תפתח״ ומעמיד את עצמו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, ומיד הוא פוער פיו לבלי חוק ומדבר דברים בטלים או מבלבל את שכניו ועושה רע לעצמו ולאחרים. 

'''ובאמת''' עומדים בני האדם תמיד בכל מקום ומקום תחת עין השגחתו של הקדוש ברוך הוא ויש להם לדקדק על כל תנועותיו ומעשיו כאילו הם נמצאים במחיצתו, כביכול. 

'''אמרו''' חז״ל (עבודה זרה יח.): ״גזרו על רבי חנינא בן תרדיון, עליו לשריפה וכו׳ ועל בתו לישב בקובה של זונות, דאמר רבי יוחנן: פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי, אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו. מיד דקדקה בפסיעותיה״. ופירש רש״י ״דקדקה לפסוע פסיעות נאות, וכתיב: ׳כל כבודה בת מלך פנימה׳ (תהלים מה:יד)״. והנה בעצם דקדוק פסיעותיה, כנראה, לא היה משום גנות ודרך גאוה חס ושלום, אלא אדרבא פסיעות של צניעות ודרך ארץ היו, כראוי לבתו של רבי חנינא בן תרדיון, ולא נתבעה משום ״כל כבודה בת מלך פנימה״ אלא על אשר דקדקה בפסיעותיה יותר לאחר ששיבחוה גדולי רומי, ונמצא שתוספת דקדוקיה לא היתה לשם שמים בלבד כי אם גם מכוח שבח הבריות (ראה מסלת ישרים טז). 

'''והנה''' נורא הדבר שבגלל ליקוי קל זה נהפך כל המעשה של בת רבי חנינא בן תרדיון, שהיה בו משום קידוש שם שמים, לפשע חמור עד שנתחייבה עליו עונש מר כזה. וכל כך למה? משום שעל האדם לדעת כי הוא עומד תמיד במחיצתו של הקדוש ברוך הוא אשר מלוא כל הארץ כבודו והוא מסתכל במעשיו, ולכן כל מה שיש לו להשלים בדקדוק מעשיו, עליו לקימם לרצונו ולכבודו של הקדוש ברוך הוא בלבד ולא משום כל סיבה אחרת. וזוהי כוונת דבריה של אותה צדיקת שהצדיקה עליה את הדין ואמרה: ״גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו״ (ירמיה לב:יט), ופירש רש״י: ״׳על כל דרכי בני האדם׳ - אפילו על דקדוק פסיעות״. 

'''ואם''' בכל מקום ומקום יש לנהוג בדקדוק כזה בכל תנועה ומעשה, על אחת כמה וכמה שיש לדקדק ולהיזהר במעשינו בארץ הקודש; ארץ קדשנו נקראת במיוחד מחיצתו של הקדוש ברוך הוא, ועיני ה׳ פקוחות עליה בכל עת ובכל שעה כדברי הכתוב (דברים יא): ״תמיד עיני ה׳ אלהיך בה״. הדר בארץ ישראל הריהו כשכן בביתו של הקדוש ברוך הוא, כביכול, ו״אינו דומה מטנף בפלטין של מלך למטנף בחוץ״, וכמו שנאמר (ירמיה יב): ״הוי על כל שכני הרעים״. ומשום כך כשחטאו אבותינו גורשו מן הארץ ויצאו לגולה, אף כי חטאם היה דק מאד, עד שלא היה בכח חכמים ונביאים להשיג במה חטאו (ראה נדרים פא), כי במחיצתו של הקדוש ברוך הוא שאני. 

'''ומכאן''' יש לנו ללמוד לעצמנו. אנחנו שזכינו בעזרת ה׳ יתברך לשוב לארץ חמדה ולהיכנס למחיצתו זו של הקדוש ברוך הוא, עלינו להיזהר מאד שלא ניקרא חס ושלום ״שכנים רעים״ ולא נהיה בכלל ״לא יגורך רע״. עלינו לדקדק בכל הנהגתנו דקדוק חמור, שכל מעשינו יהיו שלמים ללא כל פגם וללא כל כוונה זרה, כדי שנהיה שכנים טובים בפלטין של הקדוש ברוך הוא כראוי למחיצתו של מלך מלכי המלכים. 

= הדקדוק במעשים =
'''נהוג''' בעולם, כשאדם הולך לקיים מצוה ועל אחת כמה וכמה מצוה רבה ודחופה, לא ישים לב לדקדק תוך מעשה זה אם יש בו פגיעה משהו בעניני סדר העולם או במדת דרך ארץ וכדומה, כי על כן הרי הוא נדחף לעשות מעשה גדול ומצוה רבה, ומה לו לדייק בדברים פעוטים. אולם לא כן אנו מוצאים בדברי חז״ל. מדבריהם אנו למדים שיש ליזהר הרבה שלא תפגע מעלה אחת בחבירתה אפילו כמלוא נימא, ואין להסיח הדעת כלום, תוך עשיית מצוה אחת, מכל מעלה ומדה קטנה או גדולה הכרוכות בעקבותיה. 

'''איתא''' בגמרא (חולין ס.): ״דרש רבי חנינא בר פפא ׳יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו׳ - פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ׳למינהו׳ באילנות, נשאו דשאים קל וחומר בעצמן: אם רצונו של הקדוש ברוך הוא בעירבוביא למה אמר ׳למינהו׳? ועוד קל וחומר, ומה אילנות שאין דרכם לצאת בעירבוביא אמר הקדוש ברוך הוא: ׳למינהו׳ אנו על אחת כמה וכמה. מיד כל אחד ואחד יצא למינהו. פתח שר העולם ואמר: ׳יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו׳״. 

'''והנה''' הדשאים, הרי היה לפניהם בגידולם קיום מאמר ה׳ יתברך: ״תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע״, ומה להם בשעת מעשה זה - הטעון זריזות יתירה לקיום מאמר הקדוש ברוך הוא להדשא דשא ולהזריע זרע - להקפיד על עניני סדר ונוי שלא נצטוו עליהם כלל? אלא מכאן אנו למדים שכל בריה יש לה לדקדק כי בעת קיומה מצות ה׳ יצא הכל בשלימות, ולא יפגע שום דבר ממקומו ומצביונו. 

'''ואין''' הנהגה זו בבריאה משום מעלה טובה בלבד, כי אם חובה גמורה, ואם לא נוהגים כן בדקדוק וזהירות יתירה, יש בזה משום ליקוי וחסרון הראוי לתגובה ולעונש. כתוב בתורה (בראשית ח): ״וישלח נח את היונה מאתו לראות הקלו המים וגו׳ והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים״. יונה זו הביאה לנח בשורה גדולה שהמים הולכים ומתמעטים ושוב יתקיים עולם ומלואו, ועוד מעט וישתחרר מהעול הכבד שהוטל עליו, בהיותו בתיבה סגורה ומסוגרת, לטפל בכל ברואי העולם שהיו אתו בתיבה. וכמה צער היה לו לאותו צדיק שם, כפי שאמרו חז״ל (ילקוט שמעוני נט) שסיפר שם בן נח לאליעזר עבד אברהם ואמר: ״צער גדול היה לנו בתיבה וכו׳ האי אורשינא אשכחיניה אבא דהוה גני בספנא דתיבותא, אמר ליה מאי טעמא לא בעית מזוני? אמר ליה: חזיתך דהות טרידא, אמינא לא אצטרך, אמר ליה: חיישת מצערי, יהא רעוא דלא תמות, שנאמר (איוב כט): ׳ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׳״. והנה אם בירך נח את צפור החול בגלל מעשהו זה, יש להבין למה לא בירך את היונה על בשורתה הגדולה אליו? והם הדברים קל וחומר? 

'''אולם''' אמרו חז״ל (בראשית רבה לג:ו): ״׳והנה עלה זית טרף בפיה׳, מהו טרף? קטיל, היך מה דאת אמרת (בראשית לז:לג): ׳טרף טרף יוסף׳. אמר לה, אילו שבקתיה אילן רב הוה מתעביד״. הרי שהיונה תוך מעשה הטוב שלה שבישרה לו על מעוט המים, גרמה איזו פגיעה שהיא בבריאה, שטרפה את עלה הזית וגרמה שלא יצמח יותר, ומשום כך לא היתה ראויה לברכה. ואפשר שבגלל מעשה זה איבדה לעצמה חיים לעולם, כמו שמצינו בצפור החול שמברכתו של נח הרי הוא מרבה ימים לעולם. ואף על פי שהיונה מילאה בזה את שליחותה ששלח אותה נח לראות הקלו המים, וכוונתה היתה לטובה, להוכיח לו על אמיתות בשורתה, בכל זאת יש במעשה זה פגם, שהופסק על ידו צמיחתו של עלה אחד שבכחו היה להוסיף אילן אחד, על ריבוא רבבות האילנות שבעולם. ומשום כך יש במעשה זה בחינה של ״קטלא״ כאמור ואיבדה את ברכתו של נח. 

'''מעתה''' אם בצמחים ובבעלי חיים שאין בהם דעת ותבונה ולא נצטוו בזה כך, קל וחומר בן בנו של קל וחומר באדם המחונן בשכל אלהי, בחכמה ובבינה, כמה יש לו להיות זהיר מאד אף בעת שהוא מקיים מצוות נשגבות - שלא יפגע משהו בסדר העולם, ואף בדבר הנראה פעוט ביותר בעיניו. והרי רואים אנו כמה חמורה היא כל פגיעה אף בדומם ובצומח. ומזה כמה יש לאדם לדקדק ולהיזהר בכל מעשה ומעשה אשר הוא עושה. 

= השלימות תמיד בראשיתה =

== א ==
'''אמר''' הכתוב (משלי כב): ״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״. ויש להתבונן, האיך אפשר לומר כי דיו לזקן וחכם שיעשה מעשיו ויעבוד את ה׳ לפי אותה הדרך שנתחנך בה בעודו נער? 

'''והנה''' חז״ל אמרו (סוכה מב): ״קטן היודע לדבר, אביו מלמדו תורה, מאי תורה? ׳תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב׳ (דברים לג)״. רואים אנו כי הקטן משיתחיל רק למלל בפיו חייב אביו מיד ללמדו את התורה. ולא שיתחיל אתו בהקדמות והכנות כדי להכשירו לתורה, אלא תיכף מלמדו את התורה עצמה: ״תורה צוה לנו משה״. ואף שאינו תופס כעת את הדברים אשר הוא אומר, אבל לכשיתגדל וילך, יתוסף כח שכלו ויחד עם זה תתרחב גם הבנתו בתורה ויתעמק בה יותר ויותר. 

'''אותה''' התורה ״תורה צוה לנו משה״, לומד ילד קטן המתחיל לדבר, ולומד אותה גם חכם מופלא וזקן יושב בישיבה, כן האל״ף בי״ת שלומדים התינוקות בבית רבן, לומדים אותו כל גדולי החכמים, כי באותיות אלו שניתנו מאת ה׳ כלולות כל החכמות, ויש ללמוד וללמוד בהם עד אין סוף. אין לתורה לא תכלית ולא ראשית. משום כך כולם באין יוצא, הן התלמיד והן הרב, לומדים אותה התורה. וכל אחד לפי שכלו וכפי אשר יתעמק, ימצא לעולם טעם וחידוש ומקום לעלות בה יותר ויותר. 

'''וזהו''' שאמר שלמה המלך ע״ה: ״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״. כלומר, אין בחינוך התורה ראשית ותכלית, ויש לחנך מיד את הנער בתורה עצמה על פי דרכו שהוא מבין בה, ולא בהכנות והקדמות, וגם כי יזקין לא יסור ממנה מללמוד אותה התורה עצמה שהתחיל ללמוד בה בעודנו נער, ואף כי גדל שכלו והתרחבה בינתו הרבה, יש מקום להפוך ולהפוך בה ולעלות באותה התורה למעלה לאין שיעור. כללו של דבר: הכל לומדים: ״תורה צוה לנו משה״. 

'''אמרו''' חז״ל (ילקוט מלאכי ג): ״׳זכרו תורת משה עבדי׳ - והלא תורת ה׳ היא, שנאמר: ׳תורת ה׳ תמימה׳? אלא מפני שנתן נפשו עליה נקראת על שמו. והיכן מצינו שנתן נפשו על התורה, שנאמר: ׳ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וגו׳׳ וכן כתוב: ׳ואשב בהר ארבעים יום וגו׳׳. הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו״. הרי מצינו שמפני מסירת נפשו על התורה זכה משה שתיקרא על שמו כאילו הוא צוה עליה, וכמו שכתוב ״תורה צוה לנו משה״; ״זכרו תורת משה עבדי״. 

'''ולא''' זו בלבד, אלא שכל ישראל כשקיבלו את התורה בהר סיני ביקשו ללמוד אותה דוקא מפי משה, כמו שכתוב (דברים ה): ״קרב אתה ושמע וגו׳ ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה׳״. ואמנם משה התנגד לזה, וטען כי יפה היה להם ללמוד מפי הגבורה ולא ממנו (ראה רש״י שם), אבל הקדוש ברוך הוא השיב לו: ״הטיבו כל אשר דברו״. הרי לנו, עד לאיזו מדריגה הגיע משה רבנו ע״ה, שמלבד שידיעתו בתורה היתה כה עצומה, שישראל לומדים את התורה מפיו כאילו היו שומעים מפי הקדוש ברוך הוא, נעשתה התורה בגלל מסירות נפשו עליה, ממש משל משה, ואומרים לישראל: ״זכרו תורת משה עבדי״. 

'''והנה''' לאחר כל זה עומד משה ואומר (דברים ג): ״אתה החילות להראות את עבדך את גדלך וגו׳״. פירוש, שעדיין בהתחלה הוא עומד, כנער המתחיל ללמוד צורת האותיות בבית רבו, שאינו יודע בתורה ולא כלום. הוא אשר אמרנו שהתורה נצחית היא ואין לה לא תכלית ולא ראשית, וגם משה רבן של כל ישראל, הוא שקיבל התורה מסיני והיא נקראת על שמו: ״תורת משה״, גם הוא לומד וחוזר ולומד: ״תורה צוה לנו משה״. הרי הוא המצוה והמלמד, והוא עצמו גם המקבל והלומד, ולעולם ממש בלא סוף, ועדיין עומד בתחילתה. 

'''וזהו''' מה שאמר הכתוב: ״חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה״, כי אותה התורה שלומד הנער, גם כי יזקין ימשיך בה, משום שלעולם עודנו עומד בהתחלתה.

== ב ==
'''וכשם''' שאמרנו לגבי התורה שאין לה תחילה וסוף והאדם עומד בה לעולם בהתחלתה, כן גם השתלמותו של האדם אין לה שיעור וקצבה, וכמה שיעלה בה הוא נמצא תמיד במצב של התחלה ובכל סטיה קלה עלול הוא לרדת בבת אחת למדריגות התחתונות ביותר. 

'''וזהו''' מה שאמר הכתוב (משלי טו): ״אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה״. אם אין האדם משליט את חוקו בדרגת עלייתו כפי כחו לעלות ולעלות בה תמיד, הריהו יורד ומאבד גם את כל מדריגותיו שכבר עלה בהן. ויסוד זה אחד הוא לתינוק ולנער, לזקן וחכם גדול. אף אם יעמוד במדריגות הגדולות ביותר ויאיט קצת מעליתו, הריהו מאבד את כל ערכו. 

'''את''' הכלל הזה אנו למדים מנח. הכתוב אומר (בראשית ט): ״ויחל נח איש האדמה ויטע כרם״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה שם): ״׳ויחל נח׳ - נעשה חולין. למה?  ׳ויטע כרם׳? לא היה לו ליטע דבר אחר של תקנה, לא יחור אחד ולא גרופית אחת, אלא - ׳ויטע כרם׳. אמר רבי ברכיה חביב משה מנח, נח משנקרא ׳איש צדיק׳, נקרא ׳איש האדמה׳, אבל משה משנקרא ׳איש מצרי׳ נקרא ׳איש האלהים׳״. 

'''ונתבונן''' נא, הקדוש ברוך הוא מעיד על נח בתורה: ״כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה״, ובחר בו להיות המכלכל והמפרנס לכל ברואי העולם אשר אתו בתיבה, למשך שנה תמימה. ואכן דקדק נח ומילא את תפקידו באמונה כשלוחו של מקום. ואף כי סבל הרבה וצער גדול היה לו בתיבה: ״בריה שדרכה לאכול ביום היה מאכילה ביום: בלילה, היה מאכילה בלילה, ולא נתן שינה לעיניו כל אותם י״ב חדשים״ (ראה ילקוט שם). בכל זאת לא יצא מעצמו מן התיבה ולא זז פסיעה אחת עד שנצטוה: ״צא מן התיבה וגו׳״. וכמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה לד): ״כתיב: ׳אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח׳ (קהלת י). אמר נח: כשם שנכנסתי לתיבה ברשות, כך איני יוצא אלא ברשות. אמר רבי יודן אילו הייתי שם הייתי שוברה ויוצא לי וכו׳״. ועוד אמרו חז״ל (שם): ״משל לפרנס שיצא מן המקום והשיב אחר תחתיו. מכיון שבא, אמר: צא ממקומך! כך נח - ׳צא מן התיבה׳! ולא קיבל עליו לצאת, אמר אצא ואהיה פרה ורבה למארה? עד שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיה נד): ׳כי מי נח זאת ליה׳״. הרי לפנינו כמה מסר נח נפשו לפרנס את כל ברואי העולם בתיבה, במקומו של ה׳ יתברך כביכול, ובכמה דעת ותבונה פעל והציל את כל הדורות הבאים אחריו מכליון של מבול שנית עד עולם. 

'''והנה''' מיד בצאתו מן התיבה התחיל להתעסק למעשה בישובו של עולם, בידעו רצונו של מקום כי ״לא לתהו בראה לשבת יצרה״. ובמה התחיל? אמרו חז״ל (ילקוט שם): ״מצא גפן שגרופה מגן עדן ואשכלותיה עמה ושתל מפירותיה ואכל ושמח בלבו, שנאמר (שופטים ט:יג): ׳משמח אלהים ואנשים׳״. ואם נח מוצא לפניו גפן מגן עדן, למה יהסס מלנטוע אותה בארץ ולענג את בריותיו של הקדוש ברוך הוא בפירותיה? ועוד שהיין, כאמור, ״משמח אלהים ואנשים״. כלומר: שראוי לנסכו על גבי המזבח וגם משמח לב בני אדם. ועוד אמרו חז״ל (בבא בתרא יב:): ״הרגיל ביין, אפילו לבו אטום כבתולה יין מפקחו, שנאמר (זכריה ט): ׳ותירוש ינובב בתולות׳״. ובכן, איפוא, מה החטא שמצאו בנח בזה שנטע כרם? 

'''אכן''' אם כי היין יש בו מעלות יתירות, כאמור, אבל גבול יש לשתייתו, שאם ירבה בו האדם, בא על ידו מפקחות הלב לאבידת הדעת. ואמרו חז״ל (ילקוט שם): ״בשעה שהיה הולך ליטע. פגע בו שידא שמדון. אמר לו שותפי עמך, אלא איזדהר דלא תיעול בחלקי, ואין את עלת בחלקי אנא חביל בך״. נמצא כי אמנם עצם נטיעת כרם יש בו משום מעשה טוב, אבל סכנה רבה יש בזה. כי עלולים בני אדם להרבות בשתיית יינו ולעבור את הגבול מחלק הטוב שבו לחלקו של שטן ולרדת למדרגות פחותות מאד. כשם שכתוב על השותה במדה: ״ותירוש ינובב בתולות״, כן כתוב על מי שעובר על המדה: ״זנות יין ותירוש יקח לב״ (הושע ד). ומכיון שיש מקום שתצא תקלה מזה, היה צריך נח לנהוג בזה בזהירות יתירה. מצינו שהתורה חייבה לפעמים פרישות מן היין. כמו שאמרו חז״ל (ברכות סג.): ״כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין״, כי ״הרבה יין עושה״ (סוטה ז.). והתורה הוסיפה סייגים רבים לנזיר, שלא יאכל ענבים לחים וכל היוצא מגפן היין משום ״לך לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב״ (שבת יג). ולכן היה חייב נח להיזהר מאד בנטיעת הכרם, למרות כל ערכו ותועלתו וישוב העולם שיש בו, ולהתחיל בנטיעה אחרת. ומשום שלא נהג בזהירות מופלגת זו. קוראים אחריו בתורה: ״ויחל נח איש האדמה״, על ידי זה נעשה חולין ונתהפך מ״איש צדיק״ ל״איש האדמה״. 

'''ולא''' זו בלבד אלא שלבסוף גם הוא עצמו שתה מן היין ונשתכר ״ויתגל בתוך אהלו״ ונתבזה. ואמרו חז״ל (בראשית רבה לו:ד): ״׳ויגל׳ אין כתיב כאן, אלא ׳ויתגל׳ - שגרם גלות לו ולדורות״. עוד אמרו (שם, וראה סנהדרין ע): ״לעולם לא תהי להוט אחר היין, שכל פרשת היין כתיב ווי״ן י״ד פעמים. הדא הוא דכתיב: ׳ויחל׳, ׳ויטע׳, ׳וישת׳ וכו׳״, כלומר, שהתורה מתאנחת על נח ״ווי״ ארבע עשרה פעם. ולא נגמרה עוד בזה הפרשה של נטיעת הכרם, כי השתלשלו הענינים ובעת שכרותו של נח קלקל חם בנו, ויקלל אותו ויאמר: ״ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו״. ידוע מה פחותה היא דרגתו של העבד ש״בהפקירא ניחא ליה, זילא ליה, פריצא ליה״ (גיטין יג). וכתוצאה מאותו מעשה נטבעה פחיתות של עבדות בטבעם בדמם ובנפשם של בני חם לדורי דורות, ושליש העולם של האנושיות נהפכו לעבדי עולם. ופחיתות זו נשתרשה כה עמוק בנפשותם, עד כי גם קדושת התורה אין בכחה להוציאם מקללה איומה הלזו, כמו שמצינו באליעזר עבד אברהם. חז״ל אמרו על אליעזר: ״זקן ביתו מושל בכל אשר לו״ - ״שהיה שליט ביצרו במותו״ (בראשית רבה נט). וכן פירשו: ״דמשק אליעזר״ - ״שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים״ (יומא כח). ובכל זאת כשעלה במחשבתו של אליעזר להשתדך עם אברהם, אמרו לו: ״אתה ארור ואני ברוך, ואין ארור מתדבק בברוך״ (ראה בראשית רבה נט). ורק על ידי ששימש את רבו באמונה יצא לבסוף מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך, כמו שכתוב: ״בא ברוך ה׳״ (בראשית כד). אבל זולת זה לא הועילה לו כל תורתו וצדקתו להוציאו מהקללה שנתקלל כנען אבי אביו. 

'''הרי''' מכאן שאף אדם המגיע למדריגות הגדולות ביותר כמו נח שכתוב עליו: ״את האלהים התהלך נח״, ברגע שנמצא בו פגם כל שהוא, הריהו מפסיד מיד את מעלותיו ויורד בבת אחת, ולא רק הוא בעצמו כי אם זרעו וזרע זרעו על סוף כל הדורות. וזה הוא הכלל ״חנוך לנער על פי דרכו, כי גם כי יזקין לא יסור ממנה״, כי עלול האדם גם לעת זקנה לסור מכל מדריגותיו. 

'''אבל''' לא כן מצינו במשה רבינו. הוא הוא האיש שנתעלה על כל בני דורו, ובו בחר ה׳ להוציא את בני ישראל ממצרים ולתת תורה לעמו, היה בשמים ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה ולמד התורה מפי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. ולאחר כל זה הוא אומר להקדוש ברוך הוא: ״אתה החילות להראות את עבדך״. לא סר כל ימיו מנער ועד זקנה מלהתחנך ולהתלמד ולעלות אורח חיים למעלה למשכיל תמיד בלא הפסק והיסח הדעת כל שהוא, והלך והתעלה יותר ויותר והשיג את המעלות העליונות בשלימותן. 

'''והנה''' בסוף אותו מאמר שהבאנו שחביב משה מנח. כתוב במקום אחר (ילקוט דברים לג): ״משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלהים דהוה סופו אלים וכו׳. דבר אחר שהכריע על מדת הדין. הקדוש ברוך הוא אומר: ׳אכנו בדבר׳ ומשה אמר: ׳סלח נא׳ ויאמר ה׳: ׳סלחתי כדבריך׳. דבר אחר, האיש הזה אם מבקש להפר נדרה של אשתו מיפר, ואם מבקש מקיימו, שנאמר: ׳אישה יקימנו ואישה יפרנו׳ אף משה אמר: ׳קומה ה׳׳, ׳שובה ה׳׳. אמר ריש לקיש אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. כשם שגוזר אדם על אשתו ועושה כך הקדוש ברוך הוא, משה גוזר עליו ועושה וכו׳, זהו שאמר הכתוב: ׳רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׳ - זה משה שנתעלה על כל האדם. כיצד? אדם הראשון אומר: אבי גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקדוש ברוך הוא, ומשה אומר לו: אותו כבוד שניתן לך נטל ממך, דכתיב: ׳אדם ביקר בל ילין׳ אבל אני זיו פנים שניתן לי לא כהתה עינו ולא נס ליחה. נח אומר למשה אני גדול ממך שנצלתי מדור המבול: ומשה אומר לו: אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך, אבל אני, כתיב: ׳וינחם ה׳ על הרעה׳״.

'''ומכאן''' יש להוסיף עוד במשמעות הכתוב: ״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״, כלומר: כל עבודתו של האדם הוא להתחנך ולעלות בה תמיד כדי שלא יפול ממדרגתו, ואז יצליח להיות סופו אלים כמו שנאמר על משה רבנו. ולהיפך חביב משה מנח, כי נח משנקרא איש האלהים נקרא איש האדמה, אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלהים דהוה סופו אלים עד שמשה גוזר והקדוש ברוך הוא עושה. 

= דקות התביעה בקצה השלמות =

== א ==
'''כתוב''' בתורה: ״נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח״ תיאור זה מורה על מדרגה גדולה מאד שהיתה לנח. כלומר: שעל כל צעד ושעל ובכל פסיעה ופסיעה התהלך נח את ה׳, ולא הסיח דעתו אף רגע כי לפני האלהים הוא עומד, בכל מעשה קל ובכל תנועה קלה, בשכבו ובקומו, בשבתו ובלכתו, בדיבורו ובמחשבתו, שיוה את ה׳ לנגד עיניו, כדברי הכתוב (תהלים טז): שויתי ה׳ לנגדי תמיד. ואכן בגלל זה נאמר עליו: ״צדיק תמים היה בדורותיו״. 

'''ואמנם''' במעלותיו אלה ראו חז״ל תולדותיו של נח, וזו לשונם: ״׳אלה תולדות נח: נח׳. אתמהא? לא היה צריך קרא למימר אלא ׳אלה תולדות נח: שם׳. אלא נייחא לו, נייחא לעולם, נייחא לאבות, נייחא לבנים, נייחא לעליונים, נייחא לתחתונים, נייחא בעולם הזה, נייחא לעולם הבא, ׳ואלה תולדות נח׳ - הדא הוא דכתיב (משלי יא): ׳פרי צדיק עץ חיים׳ מה הן פירותיו של צדיק? מצוות ומעשים טובים״ (בראשית רבה ל). לא ציינו חז״ל בתולדותיו של נח את מעשיהם של הבנים כי אם את מעשיו עצמו, שהיה צדיק תמים ואת עצם מציאותו שהביא נחת לכל העולמות, עד שאותם המלאכים שקטרגו על בני האדם וטענו: ״מה אנוש כי תזכרנו?״ כיון שבא נח נחו מקטרוגם (ראה רש״י שם). 

'''והנה''' נח הלך והשתלם בעבודת ה׳ ועלה במדות הטוב והחסד מעלה מעלה עד שבזמן שנכנס לתיבה עמד, כביכול, במקומו של הקדוש ברוך הוא, כפי דברי חז״ל (ראה לעיל במאמר ״השלימות תמיד בראשיתה״), שזן ופרנס את כל ברואי העולם אשר אתו בתיבה י״ב חדשים שלמים, ולא עוד אלא כלכל את כל אחד בעתו ובמקומו ומנע מהם כל טרחה וצער כל שהוא. את שדרכו לאכול ביום האכילו ביום, את שדרכו בלילה האכילה בלילה וכו׳ וכו׳ והשביע את רצונה של כל בריה בבחינת ׳עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו׳ (תהלים קמה). ואף כי לא נצטוה אלא ׳להחיות איתך׳, והיה יכול לצאת ידי חובתו בזימון פרנסתם והכנסת מזונם בתיבה בלבד ודיו, אבל הוא השכיל והבין לקיים את הציווי ׳להחיות איתך׳ בשלימותו, עד שטרח לפניהם בכל כחו ואונו כל י״ב חדשים אלה להחיות אותם כדרך שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס לכל אחד ואחד בעתו ובזמנו ובמאכלו שהורגל בו וכו׳ וכו׳, בבחינת ״ישמע חכם ויוסף לקח״. 

'''וכמה''' צער נצטער אותו צדיק להשלים מצותו זאת במלוא מובנה. חז״ל מוסיפים (תנחומא נח ב): ״׳ולוקח נפשות חכם׳ - זה נח וכו׳. ורבותינו אומרים:  כל אחד ואחד מכל מין ומין האכיל מה שלמד: הגמל תבן, והחמור שעורים, וכן כולם, מה שלמד היה אוכל וכו׳. יש בהמה שהיא אוכלת בשעה אחת ביום, ויש בשתים ויש בשלש. ויש בשליש הלילה ויש באמצעו ויש בקרות הגבר. אמרו רבותינו י״ב חודש שהיה נח בתיבה לא ראה שינה לא ביום ולא בלילה שהיה עוסק וזן הבריות שעמו, הרי - ׳ולוקח נפשות חכם׳״. 

'''וכן''' אמרו חז״ל (סנהדרין קח:): ״אמר לו אליעזר לשם רבה: כתיב ׳למשפחותיהם יצאו מן התיבה׳ אתון היכן הוויתון? אמר ליה: צער גדול היה לנו בתיבה, בריה שדרכה לאכול ביום האכלנוה ביום, בלילה האכלנוה בלילה. האי זקיתא לא הוה ידע אבא מה אכלה. יומא חד חות יתיב וקא פאלי רמונא, נפל תולעתא מיניה אכלה, מיכן ואילך הוה גביל לה חזרא, כי מיתלע אכלה וכו׳. אורשינא (מין עוף הנקרא חול) אשכחיניה אבא דגני בספנא דתיבותא, אמר ליה לא בעית מזוני? אהר ליה: חזיתיך דהוית טרידא, אמינא לא אצערך, אמר ליה יהא רעוא דלא תמות, שנאמר ׳ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים״. 

'''ואמנם''' היה לו לנח גיהנום בתיבה הזאת בדבר הזה בלבד שהיה צריך לדור עם כל החיות הטורפות, נחשים ועקרבים וכו׳ כמו שכתבו חז״ל: ״אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת״ (כתובות עב). וגם שדים היו בתיבה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה לא): ״אפילו רוחות נכנסים עם נח אל התיבה, שנאמר: ׳מכל החי׳״. ולא די בזה, אלא שהעמיד עצמו לשרותם, לזונם ולכלכלם ולא נתן שינה לעיניו וכו׳ כנ״ל, ויסורים גדולים אלו הרי נתרבו ונעשו קשים יותר מיום ליום ומחודש לחודש, כפי סברתו הידועה של הגאון ר׳ יוסף דב זצ״ל מבריסק על ההלכה ״משלשין בממון ואין משלשין במכות״ (מכות ה), משום שכל מכה הבאה אחרי המכה הקודמת לה, קשה יותר מאשר המכה שלפניה. ועם כל זה, לא רצה נח לצאת מהתיבה כאשר יבשה הארץ, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא: ״צא מן התיבה״, כי אמר: ״כשם שנכנסתי בתיבה ברשות כך איני יוצא אלא ברשות, ואמר ר׳ יודן: אילו הייתי שם הייתי שוברה ויוצא לי״ (ילקוט נח ח). (אגב יש להתבונן מכאן עד כמה מגיעה מדת דרך ארץ. שכדאי היה לנח לסבול יסורי גיהנם אלו אף לאחר שכבר יבשה הארץ ולא היה לו שום ציווי על זה, רק משום מדה זו של דרך ארץ שלא נאה לצאת בלא רשות לאחר שנכנס ברשות). 

'''כוחות''' אלה הם למעלה מהשגותינו ואינם אלא כוחות רוחניים כבירים למעלה מכל מושג גשמי. והנה כמה היה ראוי נח לקבל שכר ושלטון על כל ברואי העולם בשכר כוחותיו ופעולותיו אלה, למדנו בנבוכדנצר שבשכר ארבע פסיעות שרץ לכבודו של מקום להשיב את השליח ששלח בלאדן לחזקיהו ולשנות את נוסח הספרים להקדים שלום הקדוש ברוך הוא לשלום המלך, זכה למלכות בכפה על כל דרי העולם ולהטיל אימה על כל הבריאה עד שבמשך כל ימיו לא נמצא שחוק בפי כל בריה (ראה סנהדרין צו ושבת קמט). ואם בשכר ד׳ פסיעות כך, לאיזה כבוד ושלטון פי כמה וכמה היה ראוי נח לזכות בשביל זה שהתהלך כל ימיו לפני האלהים ובשכר הצער הנורא והטרחה הרבה שסבל בתיבה במשך שנה שלימה לשם קיום רצונו של מקום. 

'''והנה''' מופלא הדבר שלאחר כל עבודתו וטרחתו של נח, לא נוקה מעונש קשה, כפי שאומרים חז״ל (בראשית רבה ל:ו): ״אחר כל השבח הזה, ׳הן צדיק בארץ ישלם׳ בא לצאת ונשתלם. אתמהה? דאמר רב הונא משום רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: נח כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו, קל וחומר, ׳אף כי רשע וחוטא׳ - זה דור המבול״. וחז״ל פירשו למה נענש בעונש כה חמור, גשמי ורוחני כאחד (תנחומא ט): ״פעם אחת שהה נח לזון את הארי, הכישו הארי ויצא צולע, שנאמר: ׳וישאר אך נח׳ - ׳אך׳ שלא היה שלם ולא היה כשר להקריב קרבן. והקריב שם בנו תחתיו, ועליו נאמר: ׳הן צדיק בארץ ישלם׳. רב הונא בשם רבי יוסי אומר: יצא גונח וכוהה דם מן הצינה, לפיכך הוא אומר: ׳הוציאה ממסגר נפשיה וגו׳״. 

'''מכאן''' כמה דורשים מן האדם השתלמות לאין שיעור, וכמה גדול כח ההרס של כל פגם קטן ואפילו אם אינו אלא בהפסקת העליה במעלת השלימות, עד שמביא לידי עונשין איומים ונוראים. הרי נח שהתורה העידה עליו שהתהלך את האלהים והתעלה בדרכיו של הקדוש ברוך הוא וזן ופירנס כל הבריות הנמצאות בעולם שהיו אתו בתיבה בזמנם ובעתם, תוך צער ויסורי גיהנם ממש, עד שנאמר עליו; ״פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם״, ובכל זאת על שאיחר פעם בשנים עשר חדש את מזונותיו של הארי שלא נתן לו טרפו בזמנו, עקב טרדתו הגדולה ותוך סבלו המר שהיה גונח ושותת דם מפני הצינה, נענש בעונש כזה שנשתלם בגופו ונעשה צולע ונוטל ממנו השלטון והאימה מעל הבריות עד שהכישו הארי, וגם לקה במובן הרוחני שבגלל זה שנעשה בעל מום נפסל לעבודה להקרבת קרבנות לפני הקדוש ברוך הוא. 

== ב ==
'''מצינו''' עוד בחז״ל (בראשית רבה ל): ״׳נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח׳, אצל אברהם כתיב: ׳התהלך לפני והיה תמים׳ (בראשית יז). משל למלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן. אמר לקטן: הלך עמי, ואמר לגדול: בא והלך לפני: כך אברהם שהיה כחו יפה - ׳התהלך לפני והיה תמים׳ אבל נח שהיה כחו רע - ׳את האלהים התהלך נח׳״. במקום אחר (תנחומא ה) מוסיפים חז״ל ומסבירים: ״׳את האלהים התהלך נח׳ - שהיה הקדוש ברוך הוא סומכו שלא ישתקע במעשה דור המבול. משל למלך שהיה לו בן והיה הולך בשליחות אביו והיה לפניו דרך משוקע בטיט והיה המלך סומכו שלא ישקע בטיט. אבל אברהם כתוב בו ׳התהלך לפני׳: ובאבות כתיב: ׳האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו׳ (בראשית מח:טו), שהיו מרווחים לשכינה והיו מקדימים והולכים לפניו לעשות רצונו״. 

'''הרי''' לפנינו שאחרי כל אותם המעשים הנפלאים והכוחות העצומים שראינו בנח, בהליכתו בדרכיו של הקדוש ברוך הוא לעשות חסד עם כל העולם כולו לזונם ולפרנסם ולכלכלם וכו׳ וכו׳, ושמשום כך אמנם נאמר עליו השבח הגדול ״את האלהים התהלך נח״, בכל זאת יש במעלה גדולה זו עוד תביעה כי רק את האלהים התהלך נח ולא לפני האלהים, שכחו היה רע והיה צריך סעד!... כי למעלות הרוחניות אין קץ וסוף והאדם נתבע לעלות ולעלות תמיד בלא הפסק כלל. 

'''ולא''' עוד, אלא שמכיון שלא הגיע למעלתו של אברהם אבינו ולא היה כחו יפה כמוהו להתהלך לפני הקדוש ברוך הוא, כבר היה צריך סעד שלא ישתקע גם הוא במעשה דור המבול... 

'''עוד''' מצינו בחז״ל (זהר וירא קו): ״אמר רבי יהודה: מאן חמי אבא דרחמנותא כאברהם. תא חזי: בנח כתיב: ׳ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני וגו׳ עשה לך תיבת עצי גופר׳, ואישתיק ולא אמר ליה מידי ולא בעי רחמי, אבל אברהם בשעתא דאמר ליה קודשא בריך הוא: ׳זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו׳ ארדה נא ואראה וגו׳, מיד כתיב: ׳ויגש אברהם ויאמר: האף תספה צדיק עם רשע׳״. ולא עוד אלא שבגלל זה שנח לא התפלל על דורו מיחסים לו את כל המבול. כתוב במקרא: ״כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ״ (ישעיה נד). ואמרו חז״ל שלפיכך נקרא המבול ״מי נח״, משום שלא התפלל על דורו (ראה זוהר נח דף סג). 

'''ואולם''' כפי שמספרים חז״ל, התקין נח את התיבה מאה ועשרים שנה בפרהסיא והוכיח לאנשי דורו באמרו להם כי עתיד הקדוש ברוך הוא להביא מבול לעולם וכו׳, כדי שיחזרו בתשובה. והם ביזו אותו ולעגו לדבריו (ראה בראשית רבה ל). והוא לא שם לב לדבריהם והוכיחם עוד והשתדל שישובו. אבל הוא נתבע על אשר לא מסר נפשו עליהם בתפלה. כמו שעשה אברהם אבינו בהתפללו על אנשי סדום. ויש להוסיף שהרי מן הדין לא נצטוה נח כלל על התפלה, באשר איננה משבע מצות שנצטוו בני נח, ובכל זאת על אשר לא הגיע למדרגה העליונה של אברהם אבינו בזה, נתבע כה קשות ונחרת עליו בתורה לעולמי עד ב׳ פעמים ״מי נח״, כאילו נח הוא שהביא את המבול בידיו על בני דורו והשחית והשמיד את כל העולם כולו. וכל זה מפני שלא הגיע לקץ מעלת ההשתתפות בצער בני האדם במסירות נפש כאברהם אבינו ולא התפלל עליהם. 

'''הוא''' אשר אמרנו עד כמה חובת אדם לעלות בסולם מעלות הרוחניות בתמידות ורציפות ללא הפסק והיסח הדעת כל שהוא, ושחסרון מעלה בשלימות הטוב לא זו בלבד שנתבע האדם על אשר לא הגיע לכך, אלא רואים אותו כאילו הוא פועל רע בידים. 

'''חז״ל''' מעבירים קו הקבלה גם בין נח למשה: ״תא חזי מה בין משה לשאר בני עלמא: בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: ׳ועתה הניחה לי וגו׳ ואעשה אותך לגוי גדול וגו׳׳, מיד אמר משה: וכי אניח לישראל בגללי, עכשיו יאמרו כל בני העולם שהרגתי להם לישראל כמו שעשה נח דכיון דאמר לו הקדוש ברוך הוא שינצל בתיבה הוא ובניו וכו׳ לא ביקש רחמים על העולם ונאבדו, ובגלל זה נקרא המבול על שמו, כמו שכתוב: ׳כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח וכו׳׳ מיד ׳ויחל משה את פני ה׳ אלהיו וכו׳׳. ולא הניח להקדוש ברוך הוא עד שמסר נפשו למות, כמו שכתוב: ׳ועתה אם תשא את חטאתי ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת׳, והקדוש ברוך הוא מחל להם וכו׳״ (זהר נח סז). הרי נתבע נח על אשר לא מסר נפשו על בני דורו ולא בקש את ה׳ שמוטב שימחה גם הוא ביחד עם כל בני העולם מאשר יביא את המבול. כמו שעשה משה ואמר: ״מחני נא מספרך״, ומכיון שלא עשה כך נחשב כאילו הוא הרג את העולם והמבול נקרא על שמו. ומכאן שכדאי היה לנח להמחות מן העולם מאשר יכתבו עליו ״מי נח״ שכאילו הוא הביא את המבול. 

'''ועוד''' יותר מופלא שגם אברהם שהוא כן מסר את נפשו שהתפלל על אנשי סדום, ובגלל זה אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״אהבת צדק ותשנא רשע״ (תהלים מב), כלומר, ״אהבת לצדק את בריותי ותשנא להרשיעם״ (בראשית רבה מט), ובכל זאת עדיין לא יצא ידי חובתו לגמרי - ביחס למדרגתו של משה. אמרו חז״ל: ״אמר רבי אלעזר: אף אברהם לא עשה בשלימות. נח לא עשה כלום לא זה ולא זה (כלומר, לא לטובת הצדיקים ולא לטובת הרשעים). אברהם תבע דין כראוי שלא ימות זכאי עם חייב, ולא השלים שלא בקש רחמים בין כך ובין כך, אבל מי עשה בשלימות כראוי? משה, שמכיון שאמר הקדוש ברוך הוא: ׳סרו מהר מן הדרך וגו׳׳ ואף על פי שכולם חטאו לא זז משם עד שאמר לו: ׳סלחתי׳ ובגלל זה לא היה בעולם איש שיגן על דורו כמשה שהוא רעיא מהימנא״ (זהר וירא קו). 

'''הרי''' עד כמה גדולה דקות התביעה על בני האדם הגדולים והשלמים ביותר, שעם קצה מעלותיהם העליונות יש עוד מקום לדרוש התעלות יותר עליונה לאין סוף ושיעור. 

= עבדות וחרות =

== א ==
'''כתוב''' בתורה: ״וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו וכו׳ וייקץ נוח מיינו וכו׳ ויאמר: ארור כנען. עבד עבדים יהיה לאחיו״ (בראשית ט). ורגילים לפרש כי נוח כעס על חם בגלל אותו מעשה וקללו שיהיה עבד אבל באמת אינו כן, כי מה לו לאב לקלל את בניו. אלא שבחטאו זה של חם, שראה ערות אביו והגיד לאחיו, נהפך למציאות אחרת במובן הרוחני וירד לדרגה של עבד שהוא אדם פחות המעלה, ונוח שהכיר את העובדה הזאת, רק גילה אותה בעולם והכריז: ״ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו״, כלומר, מעתה ירד כל זרעו של חם לדורות עולם לדרגה נמוכה של עבדי עבדים. הוי אומר, שבעבדות זו לא היתה הכוונה בשעבוד הגופני בלבד כי אם בעיקר במושגים הרוחניים. 

'''מכאן''' אנו רואים מה נורא כוח ההרס של חטא, שהוא יורד ומשתלשל לתוך מעמקי טבעי האדם ומשנהו למציאות אחרת. אף חטא יחידי קל כזה של חם, שראה ראיה אחת שלא כהוגן ושנעשה מאליו בלי פעולה מכוונת, כי הלא העינים הן מהאברים שאינם ברשותו של אדם, היה בכוחו ליצור טבע חדש ולהפכו למהות אחרת, למציאות של ״עבדא בהפקירא ניחא ליה״, ולא רק אותו בלבד אלא אף את זרעו ולדורותיהם אחריהם. 

'''ופרעה''' ועמו יוכיחו! הרי פרעה וכל עם מצרים שמוצאם מזרע חם שלטו בכפה על כל העולם ושלטונם היה מלא עד שעבד לא היה יכול לברוח משם (ראה מכילתא שמות יח). וארץ מצרים היתה ברוכה מאד והתענגו בה על כל תענוגי העולם, כדכתיב: ״כגן ה׳ כארץ מצרים״ (בראשית יג). הם גם עמדו במעלות חכמה גדולות, שהיו בקיאים בחכמת הכישוף, כפי שמסופר בחז״ל שבזמן שאהרן השליך את מטהו לפני פרעה ויהי לנחש, ״קרא לתינוקות מאסכולה שלהם ועשו אף הם כך. ולא עוד אלא שקרא לאשתו ועשתה כך וכו׳ ואפילו לתינוקות של ד׳ וה׳ שנים קרא ועשו כן״ (ראה שמות רבה ט). ופרעה בעצמו הגיע לידי מעלות עליונות כאלה, עד שהיה בכוחו להתפתות לחשוב את עצמו לאלוה ולומר, ״לי יאורי ואני עשיתיני״ (יחזקאל כט). וחכמי מצרים הכירו אותו בתור כזה והאמינו בו. והנה עם כל זה נחשבו פרעה וכל עם מצרים לעבדי עבדים בהיותם מצאצאיו של חם. הרי שעבדות זו - משמעותה במושגים הרוחניים בשלבים העליונים ביותר. 

'''ואמנם''', היה פרעה עוד רחוק מאד מההכרה השלמה, שהיא החירות האמתית ומהתענוגים העליונים הראויים לאדם. אדם הראשון מיד עם יצירתו השיג את כל הבריאה כולה עד שקרא לכל הברואים שמות, מה שלא השיגו המלאכים, והכיר גם בבורא, כביכול, שהוא אדון לכל (ראה לעיל במאמר ״כח הירידה והעליה באדם״). ומתוך חכמה זו התענג על ה׳ בתענוגים הגדולים ביותר. אולם פרעה הכיר רק במזל אחד מן המזלות שהוא מזל טלה, ואם כי הגיע מתוך זה לידי מדריגות גדולות בחכמה ולתענוגים גדולים, כאמור, אבל הוא לא בא להשגה והכרה בכל המזלות ובגבוהים מעליהם בחכמה ובגבורה, כמו הגלגלים וכל דרגות המלאכים, השרפים, האופנים וחיות הקודש, ובכל העולמות העליונים והתחתונים שברא ה׳ יתברך, עד לידי ההכרה האמתית לדעת את ה׳ מקור הכוחות כולם. שהוא יוצרם ומנהיגם ומחיה אותם בכל עת ובכל שעה. ומתוך כך נשארו המצרים עוד רחוקים מאד מההכרה השלמה ומהתענוגים העליונים האין סופיים, והם נחשבים, איפוא, לעובדי עבודה זרה. שזוהי מציאות של עבדות, בחינת עבדי עבדים. 

== ב ==
'''ומצאנו''' עוד יותר מזה, שאף חסרון דק בקצה מעלת השלימות העליונה שבכחו של האדם להגיע, וגם אצל האדם הגדול ביותר. עלול לחולל מהפכה בכל מהותו ולשנותו לסוג אחר. אמר הכתוב (בראשית טו): ״ויאמר ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה וגו׳ ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וגו׳״. ואמרו חז״ל (נדרים לב): ״מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים וכו׳ מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ׳במה אדע כי אירשנה׳״. והנה אברהם אבינו ע״ה, האדם הגדול בענקים, נאמר עליו: ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״ (נחמיה ט), היינו שלבו נעשה כולו אמונה, כל חלל לבו של אברהם היה מלא אמונה בה׳ יתברך ובודאי כי באמרו ״במה אדע״ לא היה שום חסרון באמונתו חס ושלום, ולא משום כך ירדו בניו למצרים. תדע שהרי כששלח הקדוש ברוך הוא את משה רבנו ע״ה לגאול את ישראל ואמר: ״והן לא יאמינו לי״, אמרו חז״ל (שמות רבה שם): ״אמר לו הקדוש ברוך הוא, הן מאמינים בני מאמינים, ואתה אין סופך להאמין: מאמינים, דכתיב ׳ויאמן העם׳: בני מאמינים, דכתיב ׳והאמין בה׳׳. ואתה אין סופך להאמין, דכתיב ׳יען לא האמנתם בי׳״. הרי שלא היתה שום תביעה על אברהם באמירתו ״במה אדע״ על חסרון באמונה, והוא נשאר ראש המאמינים כמו שהיה, ואדרבה ה׳ הוכיח בזה את משה על שאמר ״והן לא יאמינו לי״, והמטה נהפך לנחש בגלל חשדו זה להראות לו שתפש אומנותו של נחש (ראה רש״י שם), אלא שלפי תומת ישרו של אברהם אבינו וגודל דעתו, ראו בשמים איזו תביעה כל שהיא עליו במה שהתבטא בביטוי כזה שיש לפרש משמעותו כבקשת הוכחה לדבריו של ה׳ יתברך. ואף על פי כן נענש כה נוראות שנגזר על בניו כעין אותה גזירה שנגזרה על חם - שיהיו עבדים ארבע מאות שנה, כלומר: על ידי ביטויו ״במה אדע״ נתרשמה בו מציאות כזאת שסיבבה ירידת הדרגה בבניו עד כדי עבדות מסויימת של ארבע מאות שנה, ולא עוד שנשתעבדו במצרים, אצל אותם עבדי עבדים מבני בניו של חם. 

'''הוי''' אומר מכאן, כי אף חטא כזה של אברהם, חטא דק מן הדק עד אין נבדק, שגם אברהם אבינו בשכלו הבהיר לא עמד עליו, היה בכחו לשנות את מציאותו ולהטביע סוג עבדות בבניו, המתבטאת בפחיתות ההכרה והדעת שהלכה וגדלה במשך הדורות עד שהגיעה לדרגה כזאת שמלאכי השרת טענו: ״הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה״, (ילקוט ראובני בשלח), כאילו זרעו של אברהם וצאצאי חם, שניהם עומדים במדריגה אחת: אלו עבדים ואלו עבדים. 

'''והנה''' לכשנתבונן בזה נראה כמה מופלא הדבר, שהרי כידוע הגיע אברהם אבינו למדריגות העליונות ביותר בהכרת כל הבריאה ובידיעת ה׳ יתברך - שהוא רם על הכל, היינו שחקר בשכלו הגדול והבחין בכל הברואים ברואי מטה וברואי מעלה, וידע את כוחותיהם, גבורתם, חכמתם והשפעתם, עד שבא לידי הכרה וידיעה ברורה בכל שפע הטובה והחכמה שבהם כי כולם באין יוצא אין להם משלהם כלום, והם אפס ותוהו. והגיע עוד להכיר כי כל ההכרות וההבחנות בהם, וכן כל ההנאות, התענוגים והעידונים בהכרתם, אין בהם ממש לעומת ההכרה האמיתית בה׳ יתברך, הממציאם והמנהיגם והמחדש אותם בטובו בכל עת. והוא מה שאמרו חז״ל (בראשית רבה ריש לך): ״משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת וכו׳, כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלא מנהיג? הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל העולם״. הרי שהגיע אברהם לתענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא, והוא: ״להתענג על ה׳ וליהנות מזיו שכינתו יתברך״. ועוד אמרו חז״ל: ״מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא אדון עד שבא אברהם וקראו אדון, שנאמר: ׳ויאמר אדני אלהים במה אדע וכו׳״ (ברכות ז). הרי שאברהם הגיע להכרת אדם הראשון בה׳, כאמור, שהוא אדון לכל, ועוד השיג יותר וקראו אדון. 

'''אולם''' מכיון שבאותו רגע שהגיע להשגה הגדולה ביותר, אמר ״במה אדע כי אירשנה״, נפל איזה טשטוש קל, דק מן הדק עד אין נבדק, בהכרתו הגדולה של אברהם ופגם מה בהשגותיו העליונות, חלה הפרעה כל שהיא בשלמות החירות לפי המושגים העליונים ובתענוגותיו הנצחיים וסובב בחינת מה של עבדות בזרעו. הכתוב אומר: ״וצדיק באמונתו יחיה״ (חבקוק ב), כלומר: חיותו של האדם היא האמונה, זאת היא מציאותו בחיים ובה מקור העונג והעידון האמתי ליהנות מזיו שכינתו יתברך ואם יש איזה טשטוש כל שהוא באמונתו של האדם אף בשלבים הגבוהים ביותר, הרי יש כאן פגיעה בחירותו, איננו עוד בן חורין במלא מובנה העליונה של המלה ויש בו משהו מבחינת העבדות. 

'''ואמנם''' הגזירה של ״ועבדום״, לפי הבחינה שהסברנו, התחילה כבר מיצחק אבינו ע״ה, ולמרות מדרגותיו העליונות בתור ״עולה תמימה״ וברכותיו הרבות שברכו ה׳ יתברך, ראו בו בשמים איזו בחינה קלה של עבדות. וכן אצל יעקב אבינו ע״ה ובניו אחריו, שבהם כבר נתגשם השעבוד יותר, שיצאו מהארץ הנבחרת וירדו למצרים, ועם היותם שם בכבוד וגדולה, כי נתקיימו שם חלומותיו של יוסף, ״ויוסף הוא השליט במצרים״, בכל זאת בשמים נחשבה יציאתם מן הארץ - כגלות, והשתהותם במצרים - בבחינה של עבדים למצרים. 

== ג ==
'''ובאמת''', גם לאחר הירידה הגדולה, שכבר נגזרה על בני ישראל במצרים גזירת קושי השעבוד ממש, ככתוב (שמות א): ״ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים וגו׳״, התגלה שעבוד זה בעיקר במעמדם הרוחני, בטשטוש הכרתם הגדולה ובירידתם השכלית במושגים העליונים, כי הסבל הגופני ודאי שלא תפש מקום אצל בני ישראל, שאף לאחר ירידתם היו במדריגה רמה ונשגבה, אלא שעיקר הסבל התבטא במובנים הרוחניים. מצינו בחז״ל (שמות רבה א): ״דרש רבי עקיבא בשכר נשים צדקניות וכו׳ וכיון שהגיע זמן מולידיהם, הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר ׳תחת התפוח עוררתיך׳, והקדוש ברוך הוא שולח מלאך משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם וכו׳, ומלקט להם ב׳ עגולין, אחד של שמן ואחד של דבש, שנאמר ׳ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור׳, וכיון שמכירין בהן המצרים רצו להורגן, ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע, ומביאין שוורין וחורשין על גביהן, שנאמר ׳על גבי חרשו חורשים וגו׳׳, ולאחר שהולכין, מבצבצין ויוצאין כעשב השדה, שנאמר ׳רבבה כצמח השדה נתתיך׳, וכיון שמתגדלין באים עדרים עדרים בבתיהם, שנאמר ׳ותבואי בעדי עדיים׳, אל תקרי ׳עדי עדיים׳ אלא ׳בעדרי עדרים׳. וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים, הם הכירוהו תחלה, שנאמר: ׳זה אלי ואנוהו׳״. 

'''והנה''' זכו תינוקות אלה למה שזכו משה ובני ישראל לאחר מתן תורה על ידי התפלות, והכאות בצור וכדומה, מבלי כל עמל וטרחה ורק מתוך החסד הרב של הקדוש ברוך הוא לטובתם והנאתם, כאמור. והאיך יתכן שאנשים שעוד בימי ינקותם זכו לגדולה כזאת, לתענוגים ועידונים נפלאים ולהשגות נעלות כאלה, יהיו נטרדים ונאנחים על הלבנים שנושאים על כתפותיהם?! אלא ודאי שכל עיקר סבלותם ועינוייהם היה שעבודם הרוחני שנפגמה שלימותם בהשגות העליונות לפי ערך מדריגתם, והרגישו חסרון בחיותם המקורית של ״וצדיק באמונתו יחיה״.

'''ואמנם''' כן פירשו חז״ל (תיקוני זוהר שם) את הפסוק ״׳ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וגו׳׳. ׳בפרך׳ דא פירכא, ׳בעבודה קשה׳ דא קושיה, ׳בחמר׳ דא קל וחומר, ׳ובלבנים׳ דא ליבון הילכתא, ׳ובכל עבודה בשדה׳ דא ברייתא״. הרי מפורש מכאן כי עיקר השעבוד היה בזה שנטשטשו אצלם השגותיהם וחסרה להם צלילות הדעת הדרושה להלכה, כפי דברי חז״ל: ״שמעתתא בעי צלותא״ (מגילה כה), והבהירות בהכרת ה׳ יתברך וידיעת תורתו, והיו זקוקים להגיע למעלות הכרותיהם דרך פירכא, קושיה וקל וחומר. וזאת היתה גזירת העבדות שנגזרה על ישראל. משום שאברהם אבינו התבטא ״במה אדע״, באו בניו לידי כך, כאמור, ולא הגיעו איפוא לתענוגים הרוחניים המופלאים במלואם, אשר זוהי בחינת עבדות לפי ערך מדרגותיהם. 

'''וזהו''' פירושו של הכתוב: ״על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם״. הלא בפשוטם של דברים מתפרש פסוק זה בתיאור השעבוד והעינוי האיום ביותר שסבלו בני ישראל במצרים - שחרשו המצרים את שדותיהם על גבי גופות ישראל. ואילו לפי דברי חז״ל הנזכרים נמצא להיפך, שהכתוב הודיע כאן את הנסים שקרו להם שהיו נבלעים בקרקע וכו׳. אולם לפי מה שאמרנו, לא בחרישה על הגוף הכתוב מדבר, אלא שעינוים וסבלם היה בזה שגילוי השכינה לא בא להם אלא תוך בליעתם בבטן האדמה, ומשם באו לידי הכרה במציאות ה׳. 

'''ומתוך''' כך, מתוך שעמדו במדרגות כה גבוהות, וכל עיקר השעבוד לא היה אלא בחוסר בהירות בהשגות העליונות כאמור, לכן גם גאולתם ופדות נפשם באה רק על ידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, כפי דברי חז״ל (בהגדה של פסח) על הפסוק ״׳ועברתי בארץ מצרים וגו׳ אני ה׳׳, ׳ועברתי בארץ מצרים׳ - אני ולא מלאך, ׳והכיתי כל בכור׳ - אני ולא שרף, ׳ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים׳ - אני ולא השליח, ׳אני ה׳׳ - אני הוא ולא אחר״. הרי כל הפגם של ״במה אדע״ לא היה אלא בקצה השלימות העליונה ביותר, חסרון דק כזה שאף מלאכים ושרפים לא השיגו אותו ולא עמדו עליו. אם כן גם בחינת העבדות שנתהותה מאמירה זו היתה למעלה מהשגתם של המלאכים (ראה ילקוט בשלח רמא), ולא היה, איפוא, כל מקום שהגאולה תהיה על ידי המלאכים, ורק הקדוש ברוך הוא הוא ולא אחר, בחן מדריגתם של בניו, הן בעת שעבודם והן בשעה שחזרו לשלימותם בהשגת אמונתם בו והכרתם אותו. ועוד, שהשלמת הכרתם בשלביה העליונים וגמר תקון הפגם ״במה אדע״ לא יכלו לבוא אלא על ידי התגלות הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו לפניהם, כי רק אז הגיעו לשלימות המדריגה של ״וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים ויאמינו בה׳״ (שמות יד), שמתוך כך באו משעבוד לגאולה ונעשו ראויים לקבל את התורה מן השמים ולהיות לו עם סגולה. 

'''וזאת''' היא הבחינה של יציאת מצרים, שנתעלו אבותינו ויצאו מבחינת העבדות הרוחנית, כאמור, והגיעו למדרגת בני חורין במושגים העליונים של שלימות האמונה וההכרה בה׳ יתברך, ונקראו גאולים. 

== ד ==
'''והנה''' יש להתבונן, הרי בשנה האחרונה כבר לא נשתעבדו בני ישראל בשעבוד ממש למצרים, כמו שאמרו חז״ל: ״בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים״ (ראש השנה יא), והגיעו, איפוא, להשלמת מדריגתם באמונה ונעשו ראויים לגאולה, ומה הטעם שהשהה הקדוש ברוך הוא אותם במצרים חדשים אלו? והלא רואים אנו שכשיצאו ממצרים יצאו בחפזון גדול, כמו שנצטוו (שמות יב) ״וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים וגו׳ ואכלתם אותו בחפזון וגו׳״, כדי שלא תתעכב יציאתם מארץ מצרים אף רגע, ומהו הדבר שהניח אותם הקדוש ברוך הוא להיות במצרים במשך כל השנה של נחיתות המכות על המצרים זו אחר זו? והלא דיה היתה גם מכה אחת להכריח את פרעה שיעזבם לנפשם ולהוציאם? אכן הטעם מפורש בתורה: ״בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ״ (שם ט). וכן כתוב: ״בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה׳״ (שם י). הרי מבואר שכל השתהותם של אבותינו במצרים במשך השנה הזאת היתה ״למען תספר וכו׳ וידעתם כי אני ה׳״. 

'''ולכאורה''' הרי כבר הכירו את ה׳ והיו מאמינים בני מאמינים, כדברי הכתוב: ״ויאמן העם״ (שמות ד)? אלא שעדיין לא הושלמה מדריגתם באמונה ולא תוקן לגמרי הפגם ״במה אדע״, עד שלמדו בשנה הזאת את היסוד הגדול של השגחה פרטית וחידוש הבריאה לכל יחיד, ובכל מכה ומכה שהוריד הקדוש ברוך הוא על המצרים הושרש בתוך לבות בני ישראל עיקר האמונה כי ה׳ יתברך בורא ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית בשביל כל יחיד ויחיד. הנה במכת דם אמרו חז״ל שהיו מצרי וישראלי שותין בכלי אחד וזה היה שותה דם וזה מים (ראה שמות רבה ט). והרי לנו בריאת מעשה בראשית בשביל כל יחיד, שאותם המים בספל הקטן נתחלקו ונתהוו לזה מים ולזה דם. וכן במכת חשך, שהיו ישראלי ומצרי יושבים יחד במרתף אחד ולזה נעשה חשך כעובי דינר ולישראלי אור גדול, כלומר, שלישראל פעלה שמש ומרפא בכנפיה, ולמצרי היה חשך ואפילה. וכן יש לראות בכל המכות כולן. וזהו ״וידעתם כי אני ה׳״, שה׳ יתברך מנהיג כל בריה בעולם ומשגיח עליו בפרטי פרטות, ובורא את כל העולמות בשביל כל אחד במיוחד. חידוש זה למדו אבותינו במצרים בשנה הזאת, כדי להגיע למדרגה השלמה בהכרתם ולהיגאל לגמרי מפגם עבדותם הרוחנית, ורק אז נעשו ראויים לקבלת התורה. 

'''וזהו''' פירוש הדיברה הראשונה שבעשרת הדברות: ״אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״ - ״הוצאתיך״ לכל יחיד, כלומר שהקדוש ברוך הוא הוא אלהים של כל יחיד ויחיד ממש, שהוא בורא, מחדש, משגיח ומנהיג את הכל לכל פרט ופרט במיוחד. ויסוד אמונה זה המתבטא ב״אנכי ה׳ אלהיך, שהוא עיקר ההכרה בו - התגלה ביציאת מצרים. 

'''ולא''' את בני ישראל לבד רצה הקדוש ברוך הוא להביא לידי אמונה שלימה זו, על ידי המכות במצרים, כי אם גם את פרעה והמצרים. כמו שמפורש במקראות: ״וידעו מצרים כי אני ה׳ בנטותי ידי על מצרים״ (שם ז), ״בזאת תדע כי אני ה׳״ (שם), ״למען תדע כי אין כה׳ אלהינו״ (שם ח). ועוד כמה מקראות ובמשך שנים עשר חדש אלו לימד הקדוש ברוך הוא לפרעה ולמצרים את דרכי ההשגחה. ואמנם הועילו המכות, ואותו פרעה שאמר מתחלה: ״מי ה׳ אשר אשמע בקולו וגו׳ לא ידעתי את ה׳״ (שם ה), הוא עצמו בא להכרה גדולה בה׳ יתברך ואמר: ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״ (שם ט), והם גם הם אמרו: ״אנוסה מפני בני ישראל כי ה׳ נלחם להם במצרים״ (שם יד). 

'''למדים''' אנו מכאן כמה גדול ערכה של האמונה בה׳, שהרי כדאי היה לישראל לשהות שנים עשר חדשים נוספים במצרים, וגם נוח היה למצרים לסבול כל כובד המכות, שכל אחת היתה קשה מחברתה, ובלבד שיבואו להכרה וידיעה שלימה בהשגחת ה׳ יתברך.

'''והנה''' באמת לא החזיקה הכרתו של פרעה מעמד אלא זמן קצר בלבד. חז״ל מספרים שפרעה נשקע בים והעלהו הקדוש ברוך הוא משם והלך לנינוה ונעשה מלך עליהם והוא שהחזיר את נינוה בתשובה. וכן דברי המדרש (ילקוט יונה): ״אמר רבי נחוניה בן הקנה: תדע לך התשובה מפרעה שמרד בקדוש ברוך הוא מאד: ׳מי ה׳ אשר אשמע בקולו׳. ובלשון שחטא בו בלשון עשה תשובה: ׳מי כמוכה באלים ה׳׳. והצילו הקדוש ברוך הוא מן המיתה לספר כח גבורתו, שנאמר: ׳ואולם בעבור זאת העמדתיך׳ ומלך בנינוה. ואנשי נינוה כותבים כתבי עמל וגוזלים ומתעבין במשכב זכור, ושלח הקדוש ברוך הוא יונה להתנבא עליה להחריבה, ושמע פרעה ועמד מכסאו וקרע בגדיו ולבש שק והכריז בכל עמו שיצומו כל העם ג׳ ימים וכו׳״. ועוד שם: ״כיון שראה הקדוש ברוך הוא ששבו מדרכם נח מכעסו ועמד מכסא דין וישב על כסא רחמים ונתרצה ואמר סלחתי״. 

'''אולם''' כל ימי תשובתם נמשכו רק ארבעים יום, כפי שאומרים חז״ל שם, ולאחר זה שבו לדרכיהם הרעים. ובכל זאת כדאי היה להם לישראל לסבול שנה נוספת במצרים וכדאי היה להם לפרעה ולמצרים, לספוג מכות גדולות כאלה במצרים ועל ים סוף במשך שנים עשר חדש, כדי שאנשי נינוה יגיעו להכרה בה׳ לפחות לימים אחדים, כי אין שיעור לערך האמונה בה׳ יתברך וזוהי כל תכליתה של הבריאה וראויים כל הסבל והיסורים בגללה אם בכוחם להביא למטרה זו. 

== ה ==
'''את''' היסוד הזה מצינו גם ביונה הנביא. אמרו חז״ל (ילקוט שם): יונה ברח לחוץ לארץ מקום שאין השכינה נגלית שם, כי אמר: הגויים קרובי תשובה הם ולא רצה לחייב את ישראל, לפיכך ברח. מה עשה הקדוש ברוך הוא הטיל סערה והטילו את יונה לים ובלעו הדג. ״׳וימן ה׳ דג גדול׳, נכנם לתוך פיו כאדם שנכנס לבית כנסת גדולה והיו שתי עיניו כחלונות, אמר: פנסאות מאירות ליונה. רבי מאיר אומר מרגלית היתה תלויה במעיו של דג ומאירה ליונה כשמש הזה שמאיר בגבורה וראה יונה כל מה שבימים ותהומות וכו׳, והראהו שאול תחתית שנאמר: ׳מבטן שאול שועתי׳ והראהו גיהנם וכו׳. והיה יונה ג׳ ימים וג׳ לילות במעי הדג ולא התפלל. אמר הקדוש ברוך הוא: אני הרחבתי לו מקום במעי דג זכר כדי שלא יצטער והוא אינו מתפלל, אני מזמן דגה מעוברת שס״ה אלפים רבבות דגים קטנים כדי שיצטער ויתפלל לפני וכו׳. מיד פלטו ובלעתו הדגה והיה בצער גדול מתוך הדוחק ומתוך הטנוף. מיד כיוון לבו בתפלה וכו׳״.

'''הרי''' שכוונתו של יונה הנביא היתה לשם שמים, למסור נפשו עבור ישראל כאמור, ובכל זאת היה בבריחתו משום חוסר הכרה בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, עד כמה חשובה לפניו האמונה של בריותיו בו, כמו שנאמר: ״מי כמוכה באלים ה׳״, ופירשו חז״ל (גיטין נו:): ״מי כמוכה באלמים״, שמכעיסין לפניו והוא שותק ומאריך אפו אולי יחזרו בתשובה, ומשום כך הרעיש הקדוש ברוך הוא את כל העולמות, נתהפכו סדרי תהומות והובקעו ארחות ימים וכו׳ וכו׳, עד שלבסוף מינה דג שיבלע את יונה, והעבירו בימים ובתהומות, והראהו שאול תחתית, והראהו גיהנם וכו׳, וכשיונה לא שינה את דעתו במעי הדג הזה ולא התפלל, הקיאו הדג ובלעתו הדגה ונמצא שם בדוחק רב וסבל יסורי גיהנם ממש, כפי שהתפלל ואמר ״מבטן שאול שועתי״. וכבר אמרו חז״ל (עירובין יט): ״ג׳ פתחים יש לו לגיהנם וכו׳ אחד בים, שנאמר ׳מבטן שאול שועתי׳״: הרמב״ן בשער הגמול נותן לנו תיאור כמה נוראים הם יסורי הגיהנם שאף אם יסבול אדם כל יסורי איוב במשך כל ימי חייו בלי הפסק, עדיין אין זה מגיע ליסורי גיהנם של רגע אחד בלבד, ואם כן אנו יכולים לתאר לנו מה גדולים היו יסוריו של יונה הנביא במעי הדגה - בבטן שאול, שזהו המדור התחתון של הגיהנם. ובגיהנם הזה שהה יונה בעודנו בחיים, שהיסורים קשים יותר, שהם בבחינת ״חיים שאולה״ שנאמר בעדת קרח (במדבר טז). ולא רק רגע אחד, ולא יום אחד כי אם שלשה ימים ושלשה לילות, עד שבא לידי הכרה והתפלל לה׳. 

'''לימד''' הקדוש ברוך הוא בזה את יונה הנביא, וגילה לו את היסוד הזה שאמרנו, שכדאים הם כל יסורי השאול שהגיעו לו כדי להביא את אנשי נינוה הגויים לידי הכרה בה׳, לידי אותה ההכרה שהורה להם פרעה, שהיה מלך נינוה באותו זמן: ואף אם לא תתקיים תשובתם אלא ארבעים יום בלבד, וגם אם יצא מזה קטרוג על ישראל, בכל זאת אין למנוע הדבר הזה, באשר זוהי, כאמור, תכליתו של עולם, וזוהי מטרת חיי אנוש עלי אדמות. 

== ו ==
'''וכשנעמיק''' בדבר יותר, נראה שהיסורים האלה אם הם מביאים לידי אמונה והכרה שהן תכליתה של הבריאה אינם יסורים כלל כי אם תענוגות, באשר רואים בהם שלוחיו של מקום. וכבר אמרו חז״ל (חולין ז:): ״אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה״. הרי שבכל נקיפת אצבע יש לראות רמז מלמעלה. וכמה יש לאדם לשמוח על דבר זה שמלמדים אותו מן השמים שדרכו לא טובה ושעליו להיטיב את מעשיו. 

'''והנה''' פרעה הרגיש בדבר הזה ושמח מאוד על המכות והיסורים שבאו עליו. איתא במדרש: ״׳ויהי בשלח פרעה׳, כששלח פרעה את העם מי צווח ווי? פרעה. משל למלך שהיה בנו הולך למדינה אחת. הלך ושדרו אצל עשיר אחד. וקבל העשיר בנו של מלך בעין טובה. כיון ששמע המלך מי קבל בנו ובאיזו מדינה הוא, היה משלח איגרת אצל אותו האיש ואומר לו: שלח את בני. פעם אחת וב׳ וג׳. היה משלח בכל זמן ובכל שעה ושעה עד שהלך והוציא לבנו בעצמו. התחיל אותו האיש צועק על שיצא בנו של מלך מתוך ביתו. אמרו לו שכניו: למה אתה צועק? אמר להם: כבוד היה לי כשהיה בנו של מלך אצלי, שהיה המלך כותב אגרת לי והיה זקוק לי והייתי ספון בפניו. עכשיו שנמשך בנו של מלך מאצלי, אינו נזקק לי בדבר. לכך אני צועק. כך אמר פרעה: כשהיו ישראל אצלי היה הקדוש ברוך הוא זקוק לי והייתי ספון בפניו והיה משלח לי אגרת בכל שעה ואומר: ׳כה אמר ה׳ אלהי העברים שלח עמי׳ (שמות ט:א). והיה פרעה שומע מפי משה: שלח את בני, ולא היה מבקש לשלחם. כשירד הקדוש ברוך הוא למצרים והוציא את ישראל, שנאמר: ׳וארד להצילו מיד מצרים׳ (שמות ג:ח) התחיל פרעה צועק: ווי ששלחתי את ישראל. לכך נאמר: ׳ויהי בשלח פרעה׳״ (שמות רבה כ:ז). 

'''הרי''' מפורש כי כל אותן המכות הקשות והעלבונות והיסורים שבאו על פרעה במצרים ראה בהם כבוד גדול לעצמו וראה בהם אושר ותענוגות שיש לו קשר עם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, וכי הוא לבדו מטפל בו, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף. ונמצאים הדברים הפוכים, שבזמן שהיה מושל בכפה במצרים ושליט גדול בעולם והפעיל כל חכמת הכשפים בארמונו ובמדינתו וחשב את עצמו לאלוה, לא היה אלא נחות דרגה, עבד עבדים, כי עבד למזל טלה. והרי זו חשכת השכל ופחיתות במדריגה והיה רחוק מאד מתכליתו ומטרתו. אבל לאחר שבאו עליו המכות והיסורים, שנהרס שלטונו וכולם שחקו על משבתו, ונאלץ להכיר בה׳. שאמר: ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״. דוקא אז השתחרר מפחיתות מדריגתו והרגיש בשמחה ובתענוגות החיים האמתיים עד שלא רצה להפרד מזה וצעק: ווי ששלחתי את ישראל, ווי שהפסדתי את הגילוי הזה שהתגלה לפני ה׳ במכות וביסורים שהביא עלי, כלומר: בתוך אותו גיהנם הרגיש טעם של גן עדן. 

== ז ==
'''לפי''' כל האמור יוצא, שכל מעשה יציאת מצרים בא, להביא לידי אמונה שלמה בה׳ יתברך, בלי שום פגם וטשטוש, הן בהשגחה הכללית שה׳ בורא ומנהיג הכל והן בהשגחה פרטית שה׳ יוצר את כל הבריאה כל רגע בשביל כל יחיד ויחיד, שיש בזה משום השתחררות גמורה מכל צל של פחיתות העבדות, וללמד שאמונה זו היא חיותו האמתית של האדם בבחינת ״וצדיק באמונתו יחיה״ ושכל היסורים שבעולם אם הם מביאים לידי אמונה זו אינם אלא תענוגות עליונים ואין אושר גדול מהם בעולם. 

'''והנה''' אמרו חז״ל: ״בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים״ (הגדה של פסח). על כל אדם בכל הדורות להעביר בנפשו את התהליך הזה של יציאת מצרים, להשתחרר מכל שעבוד נפשי זר שהטביע הפגם של אמירת אברהם אבינו ״במה אדע״ ולהגיע לידי ההכרה השלמה הן בהשגחה הכללית והן בהשגחה הפרטית, אשר זוהי תכליתו ותענוגותיו של האדם עלי תבל ואין כלום בעולם זולתם. ״וכל המרבה ביציאת מצרים הרי זה משובח״ (שם), כל מי שמתעמק יותר ביסוד זה של יציאת מצרים ומתעלה בהכרה זו באמונה, הריהו מוציא את עצמו יותר מעבדות לחירות עולם, למדריגת הגאולה ופדות הנפש. 

'''וחובה''' זו אינה בליל הפסח בלבד בזמן אמירת ההגדה, כי אם בכל יום ובכל שעה. חייב אדם להזכיר יציאת מצרים בכל יום, כי תמיד עליו לעמוד במדריגה של עלית האמונה, בהבהרת השכל וההכרה ובגאולת הנפש. 

'''ולא''' עוד, אלא שתיקנו חז״ל לסמוך גאולה לתפלה (ראה ברכות ט). אין אדם יכול לעמוד להתפלל לה׳ לפני שהוא מעביר לפניו כל תהליך יציאת מצרים ובא, כאמור, לידי אותה ההכרה השלמה בכל יסודות האמונה בהשגחה הכללית והפרטית וגואל את נפשו מכל טשטוש של שעבוד ועבדות. 

'''ומשום''' כך גם תיקנו חז״ל שלפני שהאדם שופך תפלתו לפני המקום, עליו להתבונן בפרוטרוט בכל מה שעבר על בני ישראל במצרים ועל הים ולומר: ״ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו, כל בכוריהם הרגת ובכורך גאלת וים סוף בקעת וזדים טבעת וידידים העברת ויכסו מים צריהם וכו׳ וכו׳״, ומתוך כך יבוא לכל אותן ההכרות האמורות, שיש בהן גאולת הנפש האמתית והחירות הגמורה, ולקריאה הגדולה שקרא פרעה בעת קריעת ים סוף: ״מי כמוך באלים ה׳״ (ראה ילקוט יונה), ורק אז הוא ראוי לעמוד בתפלה לפני ה׳ יתברך. 

'''ואף''' האדם הגדול ביותר זקוק להתבוננות זו ביציאת מצרים ולסמיכת גאולה לתפלה, כי לעולם יש לעלות ולעלות ביסודות האמונה היוצאים ממנה לאין שיעור. כתוב שחזקיהו המלך בחוליו אמר בתפלתו: ״זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי״ (ישעיה לח). ופירשו חז״ל: ״מאי ׳והטוב בעיניך עשיתי׳? שסמך גאולה לתפלה״ (ברכות י). הרי שגם חזקיהו שהגיע למדריגות העליונות ביותר, שבקש הקדוש ברוך הוא לעשותו משיח (ראה סנהדרין צד), ואף לאחר שבאותה תפלה העיד על עצמו שהתהלך לפני ה׳ באמת ובלב שלם, עוד מצא זכות גדולה לעצמו שסמך גאולת מצרים לתפלתו - שבגללה תתקבל לפני המקום - וראה בזה המעשה הטוב בעיני ה׳, בה״א הידיעה, כדבריו: ״והטוב בעיניך עשיתי״. 

'''הוא''' אשר אמרנו שביציאת מצרים כלולים כל יסודות האמונה בשלביה העליונים אשר על ידה יתוקנו כל הפגמים בנפש ויושלמו כל המעלות ובה תלויה גאולת האדם השלמה, ומי שזוכה להשיג מדריגה זו במלואה להתבונן בה תמיד ולעלות בה ללא הרף הרי עשה בזה תכלית הטוב בעיני ה׳. 

= חומר המדות =

== א ==
'''כתוב''' במקרא (בראשית יא:ד): ״ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם״. ואמרו חז״ל (ילקוט נח): ״נחלקו לשלש כתות. אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה וכו׳. רבי נתן אומר כולם לעבודה זרה נתכוונו״. 

'''חז״ל''' יחסו עבודה זרה זו לאדם הראשון. הכתוב אומר: ״וירד ה׳ לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם״. ושאלו חז״ל (בראשית רבה לח): ״׳בני האדם׳ - אלא בני מי, שמא בני חמורים וגמלים? אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר: ׳האשה אשר נתת עמדי׳, אף אלו כפו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול״. 

'''הרי''' שעוד בכפית הטובה של אדם הראשון ראו בשמים שורש של עבודה זרה, ואם כי הפגם במדה זו באדם הראשון היה בשיעור הקל ביותר, שלא נתגלה אלא בביטוי שעלול להתפרש כך, כפי שמבואר במאמרים הקודמים (ראה לעיל במאמר ״מדות ודעות״), הוכר בזה בלבד מקור לכפירה ומינות. 

'''ואולי''' יש להסביר בדרך זו את מאמר חז״ל: ״אדם הראשון מין היה״ (סנהדרין לח:), שחז״ל דנו אותו על שם סופו. מכיון שהתורה יחסה את חטא דור הפלגה בעבודה זרה לאדם הראשון, הרי שכבר היה בו שורש של אותו חטא שכמוהו כמינות. 

'''ומכאן''' יצא לנו חידוש גדול שפגם קל בהכרת טובה יש בו כבר משום מינות ועבודה זרה. 

'''מצינו''' חומר של מדת כפיית הטובה גם בבלעם, שבכל שנאתו לישראל ורצונו לקלל אותם הודגשה התביעה בעיקר במדה זו. חז״ל פירשו על דבריו של בלעם ״מן ארם ינחני בלק״ (במדבר כג:ז) ״שאמר לו בלעם לבלק: השוינו שנינו להיות כפויי טובה, שאילולא אברהם אביהם לא היה בלק, שנאמר: ׳ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה׳: ואילולא אברהם לא פלט לוט מסדום, ואתה מבני בניו של לוט: ואילמלא יעקב אביהם לא עמדתי אני בעולם, שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב וכו׳, ואילולא אבותם, אני ואתה לא עמדנו בעולם״ (ילקוט בלק כג). 

'''הרי''' חז״ל מצאו בבלעם את שלש המדות הרעות: ״עין רעה, רוח גבוהה נפש רחבה״, ש״הן כוללות כל הפחיתיות״ שבאדם (ראה ר׳ יונה על אבות ה), ומציינים אותו בתור אבי בעלי המדות המגונות בעולם. ובכל זאת טעה בלעם בכל דרכיו ומעשיו, וחשב שהוא תמים עם ה׳ ועושה רצונו, כפי דבריו: ״אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה׳״ (במדבר כב:יח), וכן אמר: ״אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר״ (במדבר כב:לח). אולם עם כל זה עמד על חסרונו בכפיית טובה. הרי שמדה זו היא הגסה ביותר שלא יכל היה להתעלם ממנה. ולא עוד אלא שהוכיח בזה גם את בלק, האיך הוא בא לבקשו לקלל את ישראל בזמן שהוא חייב טובה לאבותיהם של אלו. ואם כי טובה זו באה לפני דורות רבים לאבות אבותיו, ובכל זאת ראה בזה חובה רבה שבגללה היה צריך בלק לוותר על כל טענותיו לישראל וחששותיו מהם שיבואו להחריב את עמו ואת ארצו. ואם לא הרגיש במדה זו בשיעור דק כזה ראה בכך אף בלעם השחתה רבה. 

'''מכאן''' שמדת כפיית טובה היא המושחתת ביותר והיא ראשית הזדון והרשע. 

== ב ==
'''ואולם''' לא רק מדת כפיית טובה היא שורש המינות וכל מעשי השחיתות, כי אם כל המדות. ואף בשעה שחטא ישראל בעבודה זרה, לא נתבעו אלא משום ליקוי המדות. מצינו בחטא העגל שה׳ אמר עליו למשה: ״עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו וגו׳״ (שמות לב). ובכל זאת כשהיה בא להענישם, כתוב: ״ויאמר ה׳ אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא״ (שם). הרי ראו את עיקר החטא של עבודה זרה לא בעצם העבודה כי אם במדה שהניעה אותה. 

'''ולא''' עוד אלא שאם המדות הן כשורה לא תתכן כלל אשמת עבודה זרה, אמרו חז״ל (ילקוט נח יא): ״גדול השלום שאפילו ישראל יעבדו עבודת אלילים ושלום ביניהם, כביכול אינו יכול לשלוט בהן, שנאמר (הושע ד): ׳חבור עצבים אפרים הנח לו׳, אבל משנחלקו מהו אומר (שם י): ׳חלק לבם עתה יאשמו׳״. הרי מכאן שאשמת עבודה זרה חלה רק במקרה שהם לקויים במדותיהם ולבותיהם נפרדים זה מזה. אבל אם מדותיהם מתוקנות ויש ביניהם יחסי חבירות ושלום אף אם זה לשם עבודת אלילים אין מדת הדין שולטת בהם. 

'''ולכאורה''' הרי גם בדור הפלגה שררו ביניהם יחסי שלום ואחדות, כדברי הכתוב: ״ויהי כל הארץ שפה אחת״. ולא עוד אלא שאמרו חז״ל שאף על פי שחטא דור הפלגה בעבודה זרה היה קשה משל דור המבול, בכל זאת מכיון ש״דור המבול על ידי שהיו שטופין בגזל וכו׳ לא נשתייר מהן פליטה, אבל אלו על ידי שהיו אוהבים זה לזה, שנאמר: ׳ויהי כל הארץ שפה אחת׳ לפיכך נשתייר מהן פליטה״ (ילקוט שם). ואם כן, איפוא, אם היו אוהבים זה לזה, היאך שלטה בהם בכל זאת מדת הדין, כי אם אמנם נשתיירה בהם פליטה אבל יתרם נענשו (ראה שם), ולמה לא הונח להם? אולם לא היתה אחדות שלימה ביניהם כפי דברי סוף אותו כתוב, שאם כי היתה להם שפה אחת אבל גם ״דברים אחדים״. וכבר הזכרנו למעלה דברי חז״ל שנחלקו לשלש כתות, ואף על פי שכולם לעבודה זרה נתכוונו, כאמור, היו ביניהם חילוקי דעות בעצם שיטותיהם בעבודה זרה, ומכיון שלא השלימו, הרי שמדותיהם לא היו מתוקנות, וכאמור לעיל ראו בהן בשמים ליקוי במדת הכרת הטובה, כפי דברי חז״ל על סמך כינוים ״בני האדם״, ומשום כך באה עליהם הפורעניות. אבל באפרים שלטה אחדות גמורה שהיו שלמים במדותיהם, אין כביכול יכול לשלוט ביניהם. 

== ג ==
'''ובאמת''' לא תיתכן כלל באומות העולם שלמות המדות ואחדות גמורה, וזו היא רק נחלתם של ישראל בלבד. כל העמים עוד מחלחל בהם חטאו של אדם הראשון, כי ״גויים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתם״ (ראה שבת קמו.), ואין בכוחם לבוא לידי אחדות ואהבה הדדית שלמה, ואף בזמן שאוהבים זה את זה ומאוחדים לפעולה אחת, אין זה אלא בצורה חיצונית הנראית לעין אבל בתוך תוכם אינם חושבים על טובתם של זולתם ויש לכל אחד מטרה אחרת וכוונתם לטובת עצמם. 

'''אבל''' בני ישראל, לאחר שעמדו בהר סיני ופסקה זוהמתם (שם), ועקרו מתוכם את החטא של אדם הראשון, בכוחם להגיע לשלמות המדות ולאחדות גמורה. 

'''ולכן''' הדגישו חז״ל שישראל אם עובדים עבודת אלילים ושלום ביניהם, אין הקדוש ברוך הוא כביכול יכול לשלוט בהם. אבל באומות העולם לא יתכן שלום גמור כזה, ואף אם הם מתאחדים - לא בטלה עבודת אלילים שלהם. 

'''ולא''' עוד אלא אף המעשים הטובים של הגויים אינם שלמים, כי כל אימת שאין המדות שלמות - לא יתכנו מעשים שלמים, הכתוב אומר: ״צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת״ (משלי יא). לאומים מכיון שבתוך תוכם אין מדותיהם שלמות. אף במעשי החסד שלהם יש להם כוונות רעות, כפי שאמרו חז״ל: שכל צדקה וחסד שגויים עושים חטא הוא להם שאין עושים אלא להתגדל בו, ואחרים אומרים - להתיהר בו ולשם כוונות גרועות יותר (ראה בבא בתרא י). לעומת זה ״צדקה תרומם גוי״, בישראל - אף אם הוא נותן צדקה לשם אותה הכוונה כמו הגויים כגון: בשביל שיחיה בנו או בשביל שיזכה בעולם הבא, בכל זאת הריהו צדיק גמור, משום שבתוך תוכו לבו שלם ובעמקי מחשבותיו הוא מכוון לשם שמים. 

'''ומכאן''' שאם ישראל אוהבים זה את זה אהבתם שלמה, ומשום כך אף אם הם מכוונים לעבודה זרה אין מדת הדין שולטת בהם. 

'''וזהו''' כללם של הדברים: הכל תלוי במדות. סטיה מן המדות מגיעה עד מינות ועבודה זרה: ולעומת זה, אם המדות מתוקנות אין מקום לחול אף לאשמת עבודה זרה. 

= כח של נטיה =
'''קוראים''' אנו בקריאת שמע פעמים ביום: ״השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים״. ואמרו חז״ל בספרי (דברים יא): ״כיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לעבודה זרה וכו׳ כיון שפוסק מדברי תורה כאילו הולך ומדבק בעבודה זרה״. דרעיון זה רחוק מהבנתנו כי האם בזה שסר לרגע מן התורה נדבק מיד בעבודה זרה? אולם מפרשתו של אדם הראשון אנו למדים על יסוד זה, כאשר יתבאר. 

'''כבר''' עמדנו למעלה על גדולתו של האדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, שהיה מלא חכמה עד מאד, כפי שהקדוש ברוך הוא העיד עליו ואמר למלאכי השרת: ״חכמתו מרובה משלכם״, ואף לאחר שחטא ונכשל בעץ הדעת, אין לשער גדולתו ותוקף דעתו למעלה למשכיל, עד שאברהם אבינו האדם הגדול בענקים נתאוה להקבר במערת המכפלה מפני שאדם הראשון קבור שם (פרקי דרבי אליעזר לו). ויש להתבונן משום מה נענש בעונשים כה נוראים שגורש מגן עדן ונקנסה עליו מיתה לו ולכל דורותיו הבאים אחריו עד סוף כל הדורות? והלא חטאו היה כאמור, דק מן הדק עד אין נבדק, עד שמלאכי מעלה השכלים הנבדלים לא הרגישו בו מאומה מן החטא, ותמהו ושאלו להקדוש ברוך הוא: ״מפני מה קנסת מיתה על האדם?״ (שבת נה). ואף הוא בעצמו שחכמתו, כאמור, מרובה משלהם, לא הבחין היכן נעוץ היה חטאו, וטען לפני ה׳: ״האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל״. כלומר: מכיון שהיא נתנה לו מותר היה לו לאכול. כי בינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש (נדה מה), ואם היא הורתה הלכה שמותר, לא היה לו לפקפק בדבר. ולא עוד אלא שאם גם חוה בעצמה אכלה, ודאי דבר המותר הוא ולא היה לו לחשוש כלל. וברור כי זאת היתה התנצלותו של אדם הראשון על אכילתו מעץ הדעת, כי הלא לא דיבר אדם הראשון חס ושלום דברים בטלים לפני הקדוש ברוך הוא, ואם הוא טען ״האשה אשר נתת עמדי וגו׳״, ודאי היתה כוונתו בזה לומר: ״הרי אתה נתת לי את האשה לעזר, ואתה הוא שנתת לה בינה יתירה ממני, חייב אני לשמוע בקולה, ובטוח הייתי שלא אכשל על ידה״. ואם כן איפוא, למה נענש?

'''אולם''' כבר אמרו חז״ל על התנצלות זו שאמר: ״האשה אשר נתת עמדי״ - שכאן כפר בטובתו של מקום. בזה שהדגיש ואמר ״אשר נתת עמדי״, היתה כאן כפירה בטובה, כלומר: בתוך עומק לבו של אדם הראשון היתה איזו פגימה בהכרת טובתו של מקום. אמנם המלאכים לא הבחינו בזה ואף הוא לא הרגיש בכך, אבל ה׳ יתברך שהוא חוקר לב ובוחן כליות העיד כי היה בזה איזה פגם בתוך לבו של אדם הראשון מכח מדה או דעה. וזהו שאמר הכתוב ״ויקרא ה׳ אלהים אל האדם ויאמר לו איכה״ ואמרו חז״ל (סנהדרין לח): ״׳איכה׳ - אן נטה לבך״ כלומר: היתה כאן איזו נטית לב צדדית. 

'''והנה''' נטיה זו כנקודה קטעה וכתם דק בתוך לבו של אדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, הכתה שורש פורה ראש ולענה בכל מין האנושי. לאחר כמה דורות, בדור הפלגה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא רוב טובה והם מרדו בו ובנו מגדל לעלות השמימה ולהקים שם עבודה זרה וכו׳, כתוב: ״וירד ה׳ לראות וגו׳ אשר בנו בני האדם״, ואמרו חז״ל (בראשית רבה לח) ״בני האדם מה תלמוד לומר? וכי בני חמורים וגמלים היו? אלא בני אדם הראשון שכפר בטובה ואמר האשה אשר נתת עמדי״. הרי שכל המקור לעבודה זרה היה בדבור של אדם הראשון שאמר: ״אשר נתת עמדי״. בנטיה קלה זו בתוך עומק לבו של אדם הראשון נעוץ השורש שממנו יצאה המרידה הגדולה של כל הדוד ההוא כנגד הקדוש ברוך הוא. 

'''ולא''' זו בלבד, אלא שגם עליו עצמו אמרו חז״ל (סנהדרין שם): ״אדם הראשון מין היה, שנאמר איכה וכו׳״, ולכאורה יש לתמוה היאך אפשר להעלות על הדעת כי האדם הגדול שאת חטאו לא הכיר שום נברא. כאמור, היה באכילתו מעץ הדעת משום מינות? ואמנם מצינו עוד שחז״ל אמרו (עירובין יח): ״חסיד גדול היה וכו׳״. אלא אלו ואלו דברי אלהים חיים. אף כי חסיד גדול היה ועמד בחסידותו כל ימיו, וגם חטאו היה דק מאד וכו׳ כנ״ל, בכל זאת מכיון שבתור עומק פנימיות חדרי לבו נתגלתה איזו סטיה כלשהי והפסק כלשהו בעליתו התמידית בניגוד לכלל ״אורח חיים למעלה למשכיל״, ראו בה בשמים כעין מינות. ואף כי בדבריו שאמר ״האשה אשר נתת עמדי וגו׳״, היה פסק הלכה שהוא מחויב לשמוע בקולה, בכל זאת ״כל לבבות דורש ה׳״ (דברי הימים א, כח) פירוש: ה׳ דורש שכל הלב של האדם יהיה שלם עם ה׳ יתברך, ואם ה׳ החוקר לב ובוחן כליות מוצא פגם כזה, אין לבבו שלם עם ה׳ וקוראים לו מין. ואולם תביעה דקה כזו אפשר לתבוע רק מאדם, כי דוקא מתוך כך שהאדם גדול לאין שיעור וראשו מגיע השמימה יש מקום לתבוע אותו על פגימה קלה כזו שמלאכי השרת אינם יכולים אף להשיגה. 

'''הנה''' אמרו חז״ל (בראשית רבה ח:י) ״שמלאכי השרת טעו בו (באדם) ובקשו לומר לפניו קדוש״. והרי יש בזה טעות חמורה עד מאד לחשוב על נברא שהוא בורא, ואין לך עבודה זרה גדולה מזו, ובכל זאת לא מצינו שהמלאכים נענשו, כמו ״הנפילים אשר היו בארץ בימים ההם״, שהיו מלאכים, ומשום שחטאו הפילו אותם משמים לארץ (ראה ילקוט בראשית מד). ולמה לא באו מלאכים אלה על עונשם ולא השליכו אותם ארצה? אלא מכאן שהמלאכים אף על פי שגדולים הם מאד בשכלם שהוא שכל נבדל רוחני טהור, מוגבלים הם בשכלם, ומכיון שראו באדם חכמה רבה ונפלאה כזו שהיא למעלה מהשגתם, עלולים היו לטעות בו ולחשוב עליו שהוא בורא, ואינם נתבעים על זה. אבל לא כן האדם, הוא עולה עליהם במדרגות רבות, שתובעים אותו על אשר לא הבחין והכיר אף את הנטיה המוטעה הקלה הצפונה בתוך מעמקי לבו, והוא נענש עליה בעונשים איומים כאלה, שנטרד וגורש מגן עדן, נתמעטה קומתו ודמותו, ונקנסה עליו מיתה לו ולדורי דורותיו. ולא עוד אלא שנטיה קלה זו נחתמת כעבודה זרה וקוראים אותו מין. 

'''הוא''' הדבר אשר אמרנו, כי השגותיו של האדם גדולות הן לאין שיעור. מצינו בחז״ל (בראשית רבה ח): ״בשעה שקרא האדם שמות לכל הברואים, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ואני מה שמי? אמר: לך נאה להקראות ה׳, שאתה אדון לכל, אמר הקדוש ברוך הוא: אני ה׳, זהו שמי שקרא לי אדם הראשון״, רואים אנו כמה גדול האדם שקרא שמות לכל הברואים, היינו שהכיר את הבריות כולם, והתאים להם שמות לפי טבעם ומהותם. וגם את המלאכים הכיר אדם הראשון עם כל הכחות המופלאים שיש בהם כמו: מיכאל באחת, גבריאל בשתים וכו׳ (ראה ברכות ד). כי אצלו לא נחשבו המלאכים יותר משאר הנבראים, ואף כי הם נבדלים מכולם בשכל נבדל מכל מקום עומדים הם, ככתוב (זכריה ג) ״ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה״. ועוד הגיע האדם למעלה עליונה כזו שקרא את הקדוש ברוך הוא בשם, ואמר: ״לך נאה להקראות ה׳ שאתה אדון לכל״, היינו שהסתכל אדם הראשון בכל חלל העולמות בשמים ובארץ ובכל היצורים והבחין והכיר בכל דבר קטן וגדול את אדנותו יתברך, ואמרו ״אתה אדון כל״!

'''ומכיון''' שכך, משום שיש בו באדם כחות נעלים ונפלאים כאלו, להכיר את כל הבריאה במהותה האמתית, אסור היה שתחול בו איזו נטיה שהיא שתוכל להטעותו, ומשום זה נתבע עליו ונענש בעונשים כה איומים ונוראים. ולא על כגון זו בלבד האדם נתבע, לא רק שלא יבוא הוא עצמו לידי טעות. אלא יש בכחו להיות מאיר ובא כנכון היום, עד שלא יחול שום טשטוש שהוא בשכלו הגדול, שלא יתכן אף רצון מאיזה צד שהוא לבוא ולהטעותו, כי במקום האור אין שליטה כלל לחושך. 

'''מצינו''' בחז״ל (שבת נו:): ״כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שנאמר: ׳ולא היה לבבו שלם עם ה׳ אלהיו כלבב דוד אביו׳, כלבב דוד אביו הוא דלא הוה, מיחטא נמי לא חטא, אלא מה אני מקיים: ׳ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו׳? ההיא כרבי נתן וכו׳ הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא הלך וכו׳״. רואים אנו שגדולתו של האדם מגיעה עד כדי כך, שאם בקשו נשיו להסירו מאחרי ה׳ ללכת אחרי האלילים, כבר קוראים עליו: ״ולא היה לבבו שלם עם ה׳״ וש״נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים״, כלומר: שבשמים רואים בזה לבד שנשיו בקשו להטותו - איזו נטיה בתוך לבו לאלהים אחרים, שאם לא כן, לא היה יכול להיות מקום אף לרצון מצד נשיו לבקש להטעותו. וכזה היה גם חטאו של אדם הראשון, אף כי ודאי חסיד גדול היה ואסור לומר אחרת (עי׳ ר״ח לסנהדרין שם), אלא שגם נטית לב כלשהי דקה מן הדקה תוך חסידותו אשר לא הכירו בה לא המלאכים ואף לא הוא בעצמו, ורק הקדוש ברוך הוא לבד הכיר בה, אף על פי כן גרמה לאחר כמה דורות לדור הפלגה של מינים בעולם. 

'''ולא''' רק לאדם הראשון ולשלמה החכם מכל אדם - נאמרו הדברים הללו, אלא כולנו בני אדם אנחנו, בני אדם הראשון, וגם בנו מוטבע הכח הזה. וזהו מה שאמר הכתוב (דברים יא) ״וסרתם ועבדתם אלהים אחרים״, כי אם יש מקום בלבו של האדם לאיזה פיתוי שהוא הגורם לסור מן התורה, הרי זה נקרא ״וסרתם ועבדתם אלהים אחרים״, ויש בזה משום מינות. והם הם דברי הספרי שהבאנו שאם האדם פוסק מן התורה מיד נדבק בעבודה זרה. וכן אמר גם משה רבינו ע״ה בתורה (שם כט): ״פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה וגו׳ אשר לבבו פונה היום מעם ה׳ אלהינו ללכת לעבוד את אלהי הגוים וגו׳״. כלומר: אם יש בלב אדם איזה שורש שהוא אשר פונה מעם ה׳ אלהיו, כבר רואים בו כאילו הוא הולד לעבוד את אלהי הגויים. עד כדי כך שקולה וחמורה כל נקודה שלילית בלבו של האדם, ובכחה להכריע במהותו ולהוליכו שולל. למדים אנו מזה כמה צריך אדם להזהר בכך, כי אין שום אדם מובטח מזה. ויש אשר אף תוך לימודו מוסר בדביקות והרהורי תשובה, עלול הוא שתימצא בלבו איזו נטיה לא טהורה, ורואים בה שורש של מינות הגורמת הטעאות רבות והתכחשות בה׳. על כל אדם, איפוא, לשים תשומת לב רבה לזה לשרש אחרי כל הטיה כלשהי ויהיה כל לבו דבוק בתורה ובה׳ יתברך. 

= מעשי אבות =
״'''חייב''' אדם לומר: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״ (תנא דבי אליהו כה). מעשי האבות הם חכמה. המיוחד שבמעשיהם לא בעצם המעשים כי אם בהכרה ובחכמה שבהם. ויש אשר אדם יעסוק כל הימים באותם המעשים ועדיין אינם בגדר מעשי האבות, משום שאינם חדורים אותה החכמה. 

'''ויש''' להתבונן במה מצטיינים המעשים של האבות? והנה אמרו חז״ל (בראשית רבה לד): ״משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר: תאמר שהבירה הזאת בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם בלא מנהיג? הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר אני הוא בעל העולם״. 

'''ויש''' להבין הרי כולם ראו את הבירה הדולקת, ובודאי שאלו גם הם: מי כאן בעל הבירה? ולמה לא נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא כדרך שנגלה לאברהם אבינו? 

'''אלא''' שאברהם אבינו לא הסתכל בבריאה לבד, אך התעמק בחכמת הבריאה והכיר את יסוד החסד שבה. הוא ראה את השמש הנפלאה האיך היא מאירה על פני תבל ומועילה לכל הנמצאים עליה, וכן הירח והכוכבים וכו׳. כולם מטיבים ומועילים לברואי מטה ללא הפסק, לא ישנו מתפקידם ולא ימעטו מהטבתם, ואין במציאותם כל מקום לתגמול ושכר חלף עבודתם. כן ראה לפניו את כדור הארץ בכל היקפו - גשר עצום הנרקע על פני המים - המחזיק עליו כל יושבי חלד, אשר ימצאו בו את מזונותיהם וטרפם בתבואה ופירות, בעשבים ובאילנות וכו׳ וכו׳. והארץ הזאת עומדת לעולם לכלכל ולזון להטיב ולהועיל, וכל מהותה ומטרתה אך טוב וחסד. וכשהתבונן בזה אברהם אבינו מצא כי יש מקור לכל מעשי חסד אלו, שבירה זו דולקת במצות הבורא יתברך הוא אשר ברא את השמש והירח וכו׳ להועיל ולהטיב לכל הנבראים כולם, והם ששים ושמחים לעשות רצון קונם, להאציל לעולם שפע של הטבה וחסד. 

'''מכאן''' למד אברהם אבינו גם לעצמו - בתור נברא אשר בראו ה׳ על פני האדמה - ללכת בדרך זו, לעשות אף הוא כמעשיהם להטיב עם הבריות, להנאותם ולענגם בכל אשר יוכל, וראה כל תכליתו וחובתו בעולמו לעשות רק חסד לשם חסד וכמו השמש המאירה לעולם כן יצא והאיר אף הוא ״ממזרח צדק״, וכירח וככוכבים אשר לא יאספו נגהם, לא חשך גם הוא עמל ויגיעה לעשות תמיד חסד בארץ. וכשם שאין במעשי החסד של הבריאה שום מקום לתגמול ושכר, כך לא ביקש אברהם שום שכר והנאה חלף עבודתו, כי המבקש שכר ותשלום אין הטבתו ראויה להקראות ״חסד״, שאין זה אלא כמעשה חליפין לתועלתו ולהנאתו. ומתוך כך שראה והתבונן בבירה זו הדולקת והכיר את מעשי החסד בהבריאה, חייב את עצמו גם הוא לעשות כן. 

'''ולא''' הסתפק אברהם אבינו במעשי חסד לבני אדם שהם מצויים לפניו ובדברים שהם מרגישים את חסרונם, אלא חזר אחר בני אדם כדי שיוכל להטיב עמהם, ואף בהנאות שאינם משתוקקים להם כלל על כל פרטי תענוגיהם. אמרו חז״ל (אבות דרבי נתן ז): ״יהי ביתך פתוח לרווחה, כיצד? מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרווחה לדרום למזרח ולמערב ולצפון, כגון איוב שעשה ארבעה פתחים לביתו וכו׳ כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית: הבא מן הצפון יכנס כדרכו, הבא מן הדרום יכנס כדרכו, וכן לכל רוח וכו׳, אף על פי כן אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: איוב! עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם, אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסין אצלך, את שדרכו לאכול פת חטים - האכלתו פת חטים, את שדרכו לאכול בשר האכלתו בשר, את שדרכו לשתות יין השקיתו יין, אבל אברהם לא עשה כן, אלא יושב ומהדר בעולם, וכשימצא אורחין מכניסן לתוך ביתו. את שאין דרכו לאכול פת חטין - האכילהו פת חטין, את שאין דרכו לאכול בשר - האכילהו בשר, ואת שאין דרכו לשתות יין - השקהו יין. ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח מאכל ומשקה, וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים. לפיכך נעשית לו נחת רוח, וכל שהפה שואל, מצוי בתוך ביתו של אברהם, שנאמר: ׳ויטע אשל בבאר שבע׳״. 

'''אברהם''' אבינו לא חיכה שיבואו אליו אורחים ושיהיו זקוקים לטובתו, אלא הקדים פני אורחים והגיש להם מאכלים שלא הורגלו בהם כלל, כדי לענג אותם בכל התענוגות שבעולם. ועוד לא נחה דעתו בזה, אלא שבנה פלטרין גדולים על הדרכים והמציא להם תענוגיהם מבלי שיאלצו לטרוח אף טירחה כל שהיא, ויוכלו להגיע להם דרך כל הרוחות וימצאו הכל מוכן לפניהם. 

'''ומנין''' למד אברהם אבינו הנהגה זו? הסתכל בבריאה וראה כמה טובות המציא הקדוש ברוך הוא לברואיו אף בדברים שלא היה עולה על דעתם כלל לבקשם ולחפש אחריהם. כשם שאדם הראשון הכה אבן על אבן והוציא אש, כך אפשר שהיו עושים כל דורותיו ומסתפקים באור זה בלבד מבלי להרגיש צורך בשמש ובירח ובכוכבים, וכדומה לזה היו מסתפקים בלעדי עוד הרבה דברים. ולא חיכה ה׳ יתברך עד שיבוא האדם ויבקש אור בעדו או להרקיע לו את הארץ על המים וכו׳. וכן לא השהה את מזונותיו עד שירעב ויצמא ויבקש, אלא עד שלא נברא האדם כבר הוכנו לו השמים והארץ וכל צבאם עם טרפו וכל צרכיו וכל תענוגותיו, ״כדי שיכנס לסעודה מיד״ (ראה סנהדרין לח), ואחר כך ברא הקדוש ברוך הוא את מקבל הטובה - את האדם - ומילא לו את העולם בכל העינוגים והעידונים שלמעלה מכל מושגיו בכדי שיוכל ליהנות מהם. 

'''וזהו''' מה שאמרו חז״ל (אבות דרבי נתן ז:א), ש״אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: איוב, עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם וכו׳״, כי אברהם אבינו מיצה כל לימודו מהבירה הדולקת להשתדל גם הוא להכין לבני אדם אף תענוגות שלא עלה על דעתם לבקשם ולא חסרו להם כלל, והיה הולך ומהדר בעולם וכו׳, את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין, שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר וכו׳. 

'''ועוד''' לא הסתפק אברהם בזה ושאל: ״תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג״? כלומר: שהתעמק והתבונן ללמוד לא רק מהבירה הדולקת כי אם גם מהבורא יתברך עצמו כביכול, וראה חובתו לא רק לעשות חסד בארץ, אלא אף להיות בורא חסד, כבעל הבירה. רואים אנו שאברהם בהיותו בן תשעים ותשע שנה, ביום שלישי למילתו, שסכנתו מרובה וכאבו גדול, עד שהקדוש ברוך הוא הוציא חמה מנרתיקה כדי שלא להטריחו באורחים, אינו מוצא מנוחה לנפשו ויושב כחם היום בפתח ביתו ומצפה בכליון עינים, אולי יעבור מי שהוא דרך ביתו שיוכל להעניק לו מטובו וחסדו. ולכאורה מה ראה לעשות כן? הלא הבין כי ביום שרב כזה לא ילך שום איש בדרך, ואין מי שיהיה זקוק לביתו ולטובתו, ובודאי גם לא חסרו לו אורחים ששהו בביתו מהימים הקודמים, כי הלא היו באים אליו מכל קצוי ארץ לחסות בצל קורתו ובלי ספק היו מתעכבים בביתו זמן רב, ואם כן למה הצטער כה אברהם אבינו לחפש אחר אורחים חדשים? 

'''אכן''' הוא הדבר אשר אמרנו, כי אברהם הגיע ללמוד מבורא העולם שהוא מקור החסד, וכשם שמדת חסדו של הקדוש ברוך הוא חייבה לברוא מתחלה את כל ברואי העולם כדי להטיב עמהם, לגמול חסד מבלי אשר יהיו לה מבקשים, כן עיצב אברהם אבינו בעצמיותו מדה זו של יצירת מקבלי החסד וישב בחם היום והצטער הרבה על אשר אין לו אפשרות זו, עד שחייב שינוי הטבע ונשלחו לו מלאכי השרת בדמות אנשים כדי שיוכל לבצע מדה זו מכח אל הפועל. 

'''אמרו''' חז״ל (ילקוט שם בשם תנא דבי אליהו): ״האומר שלא אכלו המלאכים אצל אברהם לא אמר כלום, אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טרחתו שהטריח, פתח להם הקדוש ברוך הוא פיהם ואכלו, שנאמר: ׳והוא עומד עליהם ויאכלו׳״. רואים אנו מזה שה׳ יתברך שינה את הטבע של המלאכים והם התחילו לאכול, משום שאברהם אבינו הצטער על שאין באפשרותו להטיב היום, ומן התימה, וכי משום כך צריך לשנות את הטבע ולברוא להם פה וקיבה? ולמה לא היה די בזה כאותה דעה בגמרא (בבא מציעא פו) שהיו נראים כאוכלים, ושוב לא יצטער אותו צדיק? אלא שאברהם שנגלה עליו בעל הבירה וכו׳ למד דרכי טובו של הקדוש ברוך הוא, שהוא ברא את עולם החסד וברא את האדם כדי שיהנה מהחסד הזה, והשתוקק גם הוא ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, שתתהוה מציאות כזו שיהיה לו עם מי להטיב, וישב בפתח האהל גם כחם היום וחיכה לאורחים. וכשראה שאין אפשרות להוציא לפועל את מדת חסדו הצטער צער גדול בנפשו, עד שהקדוש ברוך הוא שלח אליו מלאכים בדמות אנשים ופתח להם פיהם לקבל חסדו של אברהם אבינו ואכלו ממש, כדי שיוכל להדמות גם בזאת לקונו לברוא מקבל חסד שיוכל לבצע על ידו את מעשה החסד. 

'''ולכשנתמנה''' ונשאל, מה להם ולמלאכים לאכילה? שכל נבדל, אם גם נוצרו בו פה וקיבה, כלום הנאה יש לו אם יאכל לחם וחמאה, והאיך יצוייר בכלל שדבר רוחני זך כמלאך אלהים מיסב על השלחן ולועס ואוכל פת? הנה עד שאנחנו תמהים על המלאכים נתמה על בן אדם, שהרי הוא מצד שכלו ושרש נשמתו גדול הוא ממלאכים, כמו שמצינו בחז״ל (בראשית רבה יז) שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: ״חכמתו מרובה משלכם״, ואף על פי כן כשבראו ה׳ יתברך בעולם הטביע בו טבע של אכילה ושתיה כפי צורך חיותו וקיומו. מעתה הוי אומר בעל כרחך כי טובה היא לאדם וחסד גדול עשה אתו ה׳ יתברך שיאכל ויהנה ויברך לה׳ יתברך ויתעלה בזה ויבא לתכלית הטוב. כן גם המלאכים בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טרחתו שטרח, עלו במדריגתם ופתח להם הקדוש ברוך הוא פיהם ואכלו. 

'''ומכאן''' למדנו טיבם של מעשי אבות - אשר כל מעשיהם לא נבעו אלא ממקור החכמה - שמתוך הכרתם את ה׳ יתברך וההתדמות אליו ללכת בדרכיו. נעשו בעצמם למקור הטוב והחסד, ומתוך כך גרמו הנאה לבריות בכל פרט קטן כמדת הקדוש ברוך הוא אלהי הטוב והחסד. 

'''ומכיון''' שאברהם אבינו הגיע מתוך הבריאה להכיר את ה׳ כדי להידמות אליו ולהוות מקור הטבה וחסד. הופיע לפניו הקדוש ברוך הוא והציץ עליו ואמר: ״אני בעל הבירה״, וגילה לו את עצם חכמת מדות הטוב והחסד, כדי שיראה דוגמה להתנהג לפי מדותיו ומעשיו של הקדוש ברוך הוא בבריאה, בחינת מה הוא אף אתה. 

'''ולכך''' כיונו חז״ל במאמרם: ״חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב״, שיש לנו ללמוד שכל מעשינו הטובים לא יהיו מעשים סתם כי אם יהיו מעשי חכמה ויהוו מקור מדות הטוב. כדוגמת מעשי הקדוש ברוך הוא. ישנם אנשים עושים מעשים גדולים אבל לבם אינם מהוה מקור הטוב ולכן הם רחוקים ממעשי האבות, נחוץ לשנות את כל מקור המעשים. ואין להסתפק אף במעשי חסד כדוגמת איוב שנעשו לפי הדרישה והצורך, אלא יש לפעול חסד בתור מטרה לעצמה, ולכן נחוץ להטיב עם הבריות אף מבלי שיהא צורך בכך ואף להמציא את מקבל החסד וליצור בו את הרצון לכך, כפי מעשיו של אברהם אבינו, וכדוגמת מדות הטוב של הקדוש ברוך הוא. 

'''ויש''' לנו אפשרות להגיע למדריגה זו, אם נוסיף מחשבה והתבוננות למעשינו. 

'''ואמנם''' יש שאנו עושים מעשים גדולים שיסודותם בהררי קודש, כדוגמת מעשי האבות, אבל אנו אין מתבוננים בהם ולא עומדים על מהותם, ומתוך כך הם מאבדים את עיקר ערכם. והנה דוגמאות אחדות. חז״ל תיקנו במוצאי שבת קודש לומר מזמור ״יושב בסתר עליון״ שהוא שיר של פגעים כדי שלא יזיקו אותנו המזיקים, וכבר אמרו חז״ל (ברכות ו.): ש״אלמלי ניתנה רשות לעין לראות, אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין״. ואף על פי שאין אנו רואים אותם כלל ואין מרגישים בהם תיקנו חז״ל שנתפלל להנצל מהם, הרי שאנו עושים מעשה חסד אף מבלי שידרשו ממנו ומבלי שנרגיש הצורך בכך. יש עוד טעם לתקנה זו, כדי להאריך בתפלה ולהשהות חזרתם של הרשעים לגיהנם. והנה יש באמירת מזמור זה הטבה גדולה לחיים ולמתים. ואילו היה האדם מתבונן ומשים לבו לזה הרי בכל מלה ומלה שהוא מוציא מפיו נמצא גומל חסדים ומטיב לבריות בתפלתו עליהם והולך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא לחונן את הרשעים יורדי גיהנם ולהצטער בצרתם, אף שלא רואים את סבלם ואין איש דורש דבר זה ממנו, והלא הן הן כאמור דוגמת מעשי האבות. אבל דא עקא כי אנו אומרים תפלה זו ולא מרגישים כלל כי יש כאן משום הטבה וחסד בדרגות עליונות, אלא יוצאים אנו ידי חובתנו בזה כמצוה שביננו לבין המקום בלבד. 

'''וכן''' במה שנהגו לברך איש את דעהו בכל פעם בנוסח הראוי לזמנו כגון: צפרא טבא, שבתא טבא, שבוע טוב, וכדומה. יש בזה משום ברכה ותפלה לכל אחד, בשבת - שתהיה לו למנוחה ועונג, ובמוצאי שבת - שיצליח במעשיו במשך כל השבוע ושינצל מהפגעים המצויים בימות החול, ואילו היו מצרפים לזה כוונה והתבוננות בפירוש המלות האלה, ולא היו אומרים אותם רק מתור הרגל ושיגרא, הרי תוכם רצוף אהבה וחסד עם הבריות בהתאם לתנאיו ולמצבו של כל אדם, ולכל מה שעלול להתרחש אתו לעתיד, וכמה משתנים בכך פני אותם הדברים עצמם ומקבלים צורה מסוגם של מעשי האבות, כמדובר. 

'''נמצא''', אפוא, כי החובה של האדם לומר ״מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי״, אינה לעשות דוקא מעשים גדולים כדוגמת האבות, אלא להחכים אותם המעשים שהוא עושה. שיהיו נעשים בשימת לב הראויה ומתוך הכרה להידמות להקדוש ברוך הוא כדי להוות מקור הטבה וחסד כמטרה לעצמה. 

= בין אדם למקום ובין אדם לחבירו =
'''מקובל''' בעולם כי המצוות שבין אדם למקום והמצוות שבין אדם לחבירו הם שני ענינים נפרדים. אפשר לאדם להיות גומל חסד עם הבריות אף ללא הכרה ואמונה בה׳ ומבלי לקיים מצוות שבין אדם למקום; וכן להיפך, אפשר לקיים מצוות שבין אדם למקום אף מבלי להיות טוב לבריות. אולם אין זה נכון, המצוות שבין אדם למקום ושבין אדם לבריות קשורות אלו באלו ולא תיתכן כל הפרדה ביניהן. 

'''כשאדם''' מטיב עם הבריות ובאותה שעה הוא מתכחש למקום. הריהו דומה למי שגומל חסד עם אדם אחד ולמי שהוא מקור הטוב והחסד הוא גומל רעה ובודאי שאין הטבתו נובעת ממדת החסד. ואם כי אין נפקותא לה׳ יתברך בהתכחשותו אליו ואין כלל מושג של גמול רעה כלפי המקום, כביכול, אבל יחס זה מצד האדם פוגם במדת הטבתו ומוכיח שכל מעשי הטבתו אינם נובעים ממקור החסד. 

'''ועוד''' יותר מזה, לא רק שבזה נפגמה מדת הטבתו של אותו האיש אלא שכל מעשי החסד שלו אין להם כל ערך, ובמקום להוות הטבה וחסד הם מהוים רשעות ואכזריות. 

'''כשאדם''' מקיים מצוות שבין אדם לחבירו מתוך הרגשת טבעו בלבד, ללא הכרה בה׳ ומבלי לקשר אותן עם מקור הטוב והחסד ולדמותן למעשי החסד של ה׳ יתברך, קנה המדה של מעשיו מצומצם מאד והן מעוטי צורה ודמות הן במרחב ובמעוף והן בגישה וביחס. מושגי החסד של האדם מצד הרגשת עצמו מוגבלים והוא מסתפק במעשים פעוטי ערך. ולא עוד, אלא לכשנדייק בהם נמצא שאין זו הטבה כלל אלא רשעות, כי הוא מונע מחבירו את כל גדולת החסד ואת כל השפע האלהי האצור בתוכו, ובמקום לתת את טובתו של מקום הריהו נותן לו את טובתו הוא המוגבלת. והוא דומה למי שיכול לתת לחבירו עולם מלא ואינו נותן לו כי אם דבר פעוט ואין לך עלבון גדול מזה. אך לעומת זה אם אדם בא אל המצוות שבין אדם לחבירו מתוך זה שהוא מכיר בה׳ והוא מקיים אותן לא מתוך הרגשותיו ומושגיו המצומצמים כי אם לאחר הסתכלותו בשפעת החסד הפרושה בכל הבריאה ומתוך רצון להידמות בזה לה׳ יתברך וללכת בדרכיו, הרי ממדי החסד שלו הם שמימיים, מעין חסד של הקדוש ברוך הוא, ויש להם מעוף אחר וגישה אחרת, והם מקבלים צורה נשגבה ודמות עילאה. 

'''וזוהי''' דמות החסד של האבות. האבות לא עסקו במעשי חסד סתם, כי אם הכירו קודם את ה׳ הטוב והמטיב שחסדו מלאה הארץ, והם הבינו שעל האדם ללכת בדרכיו ולקחו דוגמה ממנו, כשם שהוא שופע חסד לכל הברואים ללא גבול וללא הרף, כך השתדלו הם להטיב בעולם בממדים הגדולים ביותר. אברהם אבינו הגיע במדת החסד לשיאה, עד שמיחסים את המדה, הזאת אליו, בדברי הכתוב: ״חסד לאברהם״ (מיכה ז), והוא משום ששאב ממקור החסד ותפש, כביכול, את מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא. בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו והסתכל בבירה, וראה אותה מלאה טוב ועונג לאין שיעור וכל יסודה הוא החסד, כדברי הכתוב: ״עולם חסד יבנה״ (תהלים פט). וכל שפע החסד הזה אינו מיועד לכל הברואים בכללם, אלא בשביל כל יחיד ויחיד. כי הקדוש ברוך הוא ברא את כל העולם בשביל אדם הראשון כשהיה יחידי בעולם, וכן בורא אותו בכל הדורות בשביל כל אדם ואדם. ומתוך זה למד אברהם ללכת בדרכי הבורא והתחיל לעשות חסד עם הבריות כדוגמת הבורא. וככל אשר עלה יותר בהכרת ה׳ כן עלה יותר במעשי החסד שלו, עד שהגיע בהטבתו לממדים כאלה שהתדמה ממש למדת חסדו של הקדוש ברוך הוא. 

'''כבר''' הוסבר לעיל בארוכה מדת הכנסת אורחים של אברהם, שהגיע בה לשיא ועלה על כל אנשי החסד בעולם בכל הדורות. חז״ל אומרים שסעודת אברהם היתה חשובה משל סעודת שלמה המלך בשעתו (ראה בבא מציעא פו:). וההבדל היה לא באיכות הסעודה בלבד כי אם בכל היחס והגישה. נציין דוגמה אחת. חז״ל מספרים שכאשר באו המלאכים לביתו של אברהם, שחט לכל אחד מהם פר מיוחד כדי שיוכל להאכילו לשון בחרדל. עובדה זו שהיה מוכן לבזבז שור שלם כדי להוציא מתוכו את הלשון ולהגיש אותו למאכל לאיש אחד, מוכיחה על גישתו והערכתו את האדם ועל דמות החסד שלו, בפעולה זו היה ערך הרבה יותר ממה שהיה מאכיל למי שהוא שור שלם, כי בכך הוא מגלה גם את יחסו הנשגב אל האדם שיש להטיב לו בשיעור נפלא כזה. ויש ביחס זה בלבד עונג גדול שאין כמותו. ומנין בא אברהם למדת חסד מופלאה כזו? מתוך התדמותו למעשי החסד של הקדוש ברוך הוא בעולם, שברא את כל הדר הבריאה על כל תענוגותיה המרובים והמגוונים בשביל כל יחיד ואף במטרה להאכילו מתוך כל שפע הטובה הזאת סעודה אחת בלבד. 

'''הוא''' אשר אמרנו שדוקא מתוך הכרה בה׳ והסתכלות במעשי החסד שלו בבריאה יש להגיע למדת החסד בשיעור הגדול ביותר שהוא למעלה מכל מושגי האדם. ומכאן שמי שמטיב עם הבריות ללא הכרה בה׳ נמצא שמעשיו פעוטים מאד והוא מונע מהן את החסד באותם הממדים הגדולים ויש בזה משום זלזול באדם ואין הוא מטיב כי אם מריע. 

'''ומתוך''' זה שאברהם נגש אל החסד כאמור, בעקבות הכרתו בה׳ בא גם למעשי חסד רוחניים, לקרב את הבריות לשמים ולזכותם במצוות שבין אדם למקום. כפי שהכתוב אומר: ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״, כלומר שעשה נפשות לה׳ והכניסם תחת כנפי השכינה. אברהם ראה שגמר יצירתו של האדם היה בזה שהפיח בו נשמה כדכתיב: ״ויפח באפיו נשמת חיים״, הרי שזו עיקר יצירתו ובזה החסד הגדול ביותר. ומתוך זה בא גם הוא להכרה שבעיקר יש לעשות נפשות. 

'''ובאמת''' לא יתכן חסד עם הבריות בענינים חמריים בלבד, והעושה כן דומה למי שרואה אדם ישן בתוך בית בוער באש והוא מרחם עליו ואינו רוצה להקיצו ולהפריעו משינתו. והרי אין לך אכזריות גדולה מזו, כי מה יועילו רחמיו בשעה שאינם אלא לרגע ומיד אחר זה תתפשט הדליקה ותשרוף אותו. כן אם מטיבים לאדם בעניני גופו בלבד ולא דואגים למצבו הרוחני, כי אז הרי מעלימים עין מאשרו האמתי והנצחי. ומה התועלת בכל הטבתו אם היא לחיי שעה בלבד ועוזבים את כל חיי העולם. 

'''ולא''' עוד אלא שאם האדם עוסק במצוות שבין אדם לחבירו בלבד, הוא מונע מהבריות עולמות של חסד. חז״ל אומרים על הפסוק ״בהבראם״ שבאות ה״א ברא ה׳ את כל העולם (מנחות כט), ואם באות אחת שבתורה נברא עולם מלא כל טוב ותענוגים לאין שיעור, הרי מכאן כמה עולמות של טוב וחסד כלולים בכל מצוה שבתורה, ואם האדם מחסיר אפילו מצוה אחת הרי הוא מונע עולמות של חסד מהבריאה והורס כל מעשי בראשית. נמצא שאם אין האדם מקיים את המצוות שבין אדם למקום הוא מחריב את העולם ומונע את שפע טובו וחסדו של הקדוש ברוך הוא מהבריות ופוגע איפוא בצורה חמורה מאד גם בענינים שבין אדם לחבירו. 

'''ועוד''', הרי כל חטאו של אדם הראשון היה במצווה שבין אדם למקום, כי לא נצטוה כי אם במצוה אחת כדכתיב: ״ויצו ה׳ אלהים״ ופירש רבי יהודה שה׳ ציוה לו על אלהותו (ראה סנהדרין נו:), והנה ברגע שפגע במצוה זו בצורה הדקה ביותר, נהפך גן העדן לגיהנום וכל הבריאה נתקללה וירד חורבן לעולם, ומכאן שכל אדם אם הוא לקוי במצוות שבין אדם למקום, הרי הוא מחריב עולמות ומהפך את הטוב לרע ונמצא שאף אם הוא מטיב עם הבריות אינו מביא להם טובה כלל כי אם גורם להם הרס ומעמיק להם את הגיהנום. 

'''וכשם''' שאין לקיים מצוות שבין אדם לחבירו בלי מצוות שבין אדם למקום, כך אין לקיים, כאמור, מצוות שבין אדם למקום בלי מצוות שבין אדם לחבירו, הכתוב אומר: ״בכל צרתם לו צר״ (ישעיה סג), כלומר, שאם הבריות סובלות הרי גם הקדוש ברוך הוא נמצא איתם בצרתם. הקדוש ברוך הוא רוצה בטובתם של הבריות בממדים העליונים ביותר, ומשום כך ברא עולם של חסד מלא כל טוב ותענוגים לאין לשיעור. ועוד לא הסתפק בזה והושיב את האדם בגן עדן שאחרי כל התיאורים אי אפשר לנו לקבל כל מושג על תענוגותיו ומעדניו, כפי שהוסבר בפרקים הקודמים. ואם חסר לאדם משהו מאותם התענוגים יש צער להקדוש ברוך הוא והוא משתתף בסבלם. 

'''הכתוב''' אומר בחטא דור המבול: ״ויתעצב ה׳ אל לבו״ (בראשית ו) כפי שחז״ל מתארים עוד חי דור זה בתענוגים גדולים מאד. חייהם נמשכו קרוב לאלף שנה, זרעו אחת לארבעים שנה וכו׳ כפי שמסופר במאמרים הקודמים, ולפי מושגינו כיום היינו רואים בזה גן עדן. ובכל זאת התעצב הקדוש ברוך הוא על מצבם זה, משום שחסר להם מהחסד שרצה להעניק לבריותיו במדה הגדולה ביותר, מתענוגי גן העדן של אדם הראשון שגורש מתוכו. 

'''נמצא''' איפוא שאדם המקיים מצוות שבין אדם למקום ואיננו גומל חסד עם הבריות ומונע מהם את הטבתו, הריהו לא רק פוגע בבין אדם לחבירו כי אם גורם צער גדול גם למקום ומביא סבל להקדוש ברוך הוא, כביכול, המשתתף בצרתם ובסבלם והוא פוגע ממילא גם במצוות שבין אדם למקום. 

'''וזה''' מה שאמרו חז״ל: ״לעולם חייב אדם לומר: מתי יגיע מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״, כי אם האדם רוצה לקיים חובתו בעולמו עליו ללכת בדרכי האבות לקשר את מעשי החסד עם הכרה בה׳ ולקיים אותם מתוך התדמות למעשי הקדוש ברוך הוא ואז יקיים גם מצוות שבין אדם למקום וגם מצוות שבין אדם לחבירו ויביא אושר לכל העולם ויהפוך אותו מגיהנום לגן עדן.

= מושג החסד שבתורה =
'''הבאנו''' לעיל את דברי הרמב״ן על הפסוק: ״זה ספר תולדות אדם״, כי תולדות האדם זהו ספר התורה. ולכאורה הרי תולדות אלה באו להם לקדמוני הדורות מכוח שכלם הם, מתוך חכמת האדם, ואיך אנחנו מקיימים אותם בתור תורת ה׳ שניתנה למשה בחורב. אלא שקדמוני הדורות כיונו בתולדותיהם ובמעשיהם לדעת העליונה ולחכמת ה׳ ולא לפי מושגי הפילוסופיה האנושית, ומשום כך נתהוו כחלק מתורת ה׳. תולדות אלה נמסרו למשה בחורב ביחד עם שאר חלקי התורה וגם עליהם נאמר: ״זכרו תורת משה עבדי״. 

'''וכמו''' תולדות האדם כן גם מעשי האבות היו מכוונים לחכמת ה׳ ולדרכי ה׳ והם נהפכו לעיקרי התורה שמשה כתב מפי ה׳, עד שחז״ל אמרו: ״לעולם חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״, כלומר שהם תכלית כל התורה. 

'''והנה''' עיקר תולדות האדם ומעשי האבות התבטאו בפעולות החסד, אשר הן היוו תורת החיים שלהן ונקבעה לתורת ה׳ לכל הדורות. את התורה הזאת, תורת החסד, למדו מעצם הבריאה. בכל הבריאה מתגלה חסד ה׳ כדברי הכתובים: ״עולם חסד יבנה״ (תהלים פט): ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ (שם לג) ״חסד ה׳ מעולם ועד עולם״ (שם קג) ועוד ועוד. ומתוך דרכי ה׳ בבריאה למדו קדמוני הדורות ואבות העולם את תורת החסד ועסקו בה כל חייהם. 

'''ה׳''' המציא לאדם הראשון עולם של חסד, כדברי הכתוב: ״כל שתה תחת רגליו, צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי צפור שמים, ודגי הים וכו׳״ (תהלים ח). וממנו למד גם הוא לעשות מעשי חסד עם כל הנבראים ולהשגיח עליהם. ואף על פי שנצטוה במצוה אחת בלבד: ״ויצו ה׳ אלהים״, הרי זוהי משמעותה של אותה המצוה, כי אם יכיר את הבורא, שמתגלה בעולם על ידי מדת החסד והרחמים, ילך בדרכיו ויעשה חסד (ראה בראשית רבה  ח, שמלאכי השרת קיטרגו על בריאת האדם וחסד אמר שיברא מפני שהוא גומל חסדים). 

'''וכן''' עסק נח בחסד בזה ששימש את כל הנבראים שהיו מצויים אתו בתיבה, כפי שהאריכו בזה חז״ל (ראה לעיל במאמר ״דקות התביעה בקצה השלמות״). וגם הוא למד את תורת החסד מהקדוש ברוך הוא שהוא מקור החסד. ומנוח למד אברהם אבינו בקל וחומר. אמרו חז״ל: ״כשאמר אברהם למלכי צדק (שהוא שם בן נח) כיצד יצאתם מן התיבה? אמר לו: בצדקה שעשינו שם. אמר לו: ומה צדקה עשיתם בתיבה? וכי עניים היו שם? והלא לא היו שם אלא נח ובניו ועם מי הייתם עושים צדקה? אמר לו: עם הבהמה וחיה ועוף. לא היינו ישנים אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה. אותה שעה אמר אברהם: ומה אלו אילולי שעשו צדקה עם בהמה חיה ועוף לא היו יוצאים ומכיון שעשו צדקה יצאו, אני אם אעשה בבני אדם שהם בצלמו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. אותה שעה: ׳ויטע אשל בבאר שבע׳, אכילה שתיה לויה״ (ילקוט תהלים לז). וגם ביעקב אבינו מצינו שעשה חסד עם כל הברואים ואף עם הגויים כדברי הכתוב: ״ויחן את פני העיר״ (בראשית לג). ואמרו חז״ל: ״מטבע תיקן להם וכו׳ שווקים תיקן להם וכו׳ מרחצאות תיקן להם״ (שבת לג). 

'''במעשי''' חסד אלה מיצו האבות את תכליתם ואת תורת חייהם. 

'''ולא''' עוד אלא שתורת חסד שלהם עוד יפה מתורה שלנו. אמרו חז״ל: ״יפה שיחתם של עבדי אבות מתורתם של בנים. פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפים אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא״ (בראשית רבה ס:ח). ולכאורה היאך יתכן דבר זה ששיחתם של עבדי האבות יפה יותר מהתורה, אלא ששיחתם התבטאה במעשי חסד כי לא רק מעשיהם היו של חסד אלא כל שיחותיהם שדיברו וחזרו ושנו היוו דברי תורה במסכת החסד. ולא דברי תורה סתם כי אם עמקי התורה והחכמה. חז״ל אמרו: ״דמשק אליעזר - אמר ר׳ אליעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים״ (יומא כח). הלשון דולה נופלת על הוצאה ממעמקים, כדברי החכם: ״מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה״ (משלי כה). חכמתו של אברהם היתה עמוקה בתוך כליותיו, כפי שאמרו חז״ל: ״זימן הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כשני חכמים והיו מבינות אותו ויועצות אותו ומלמדות אותו חכמה״ (אבות דרבי נתן לג). ומתוך מעמקי כליותיו היה דולה אליעזר. ומה היתה חכמתו של אברהם? חכמת החסד. הרי שתורת החסד שלהם היא חכמה עמוקה מאד. ושהיא יפה מתורתם של בנים.

'''ובאמת''' מתבטאה כל צורת התורה שלנו בחסד, כדברי חז״ל: ״תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים״ (סוטה יד.). כשם שרצונו של הקדוש ברוך הוא בבריאה משתקף במעשי חסד, כן גם בתורה מתגלה רצונו בחסד. ובזכות החסד קיים כל העולם כדכתיב: ״עולם חסד יבנה״ (תהלים פט). אמנם שנינו: ״על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים״ (אבות א), אבל כאמור, צורת כל הדברים, הן של התורה והן של העבודה, הוא החסד והוא היסוד העיקרי שעליו מושתת העולם. ואי אפשר לומר אחרת, כי לכאורה היאך היה קיים העולם לפני מתן תורה ובנין בית המקדש? אלא בעל כרחנו שהיה קיים על החסד שהיא תמציתה ותכליתה של התורה והעבודה.&lt;ref&gt;ראה אבות דרבי נתן ד: ״העולם לא נברא אלא בחסד, שנאמר (תהלים פט) ׳כי אמרתי עולם חסר יבנה וכו׳׳. פעם אחת היה רבי יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עוונותיהם של ישראל, אמר לו: בני! אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזו? זו גמילות חסד, שנאמר (הושע ו), ׳כי חסד הפצתי ולא זבחי׳״.&lt;/ref&gt;

== ב ==
'''אולם''' בדרכי ה׳ כתוב: ״כל אורחות ה׳ חסד ואמת״ (שם כה), כלומר חסד ה׳ קשור באמת. לא כל מה שנראה לעינינו כמעשה חסד הוא חסד אמת, כי רק חסד הנובע ממדת האמת ראוי להיקרא חסד. ומשום כך אומר המקרא: ״תתן אמת ליעקב חסד לאברהם״ כי שתי המדות קשורות זו בזו. אין אמת בלי חסד ואין חסד בלי אמת.&lt;ref&gt;ראה חז״ל עבודה זרה יז: ״כל העוסק בתורה בלבד (בלי גמילות חסרים כנ״ל) דומה למי שאין לו אלוה, שנאמר: ׳״וימים רבים בישראל ללא אלהי אמת׳״ (דברי הימים ב טו); וראה חז״ל (תנהומא וירא א) ״׳כל ארחות ה׳ חסד ואמת׳ – הקדמתי חסר לאמת״.&lt;/ref&gt; וחסדו של אברהם אבינו היה קשור באמת. 

'''מסופר''' בתורה כי אברהם ישב כחום היום לאחר שהקדוש ברוך הוא הוציא את החמה מנרתיקה וחכה לאורחים. לכאורה היה אברהם פטור ממצות הכנסת אורחים, משום שהיה חולה אנוש, ביום השלישי למילתו, שהוא הזמן המסוכן ביותר. וגם לא היתה אפשרות כלל שיבואו אורחים בחום כזה שהיה דומה לגיהנום, ולפי מושגי השכל האנושי לא היה כאן כל מקום למעשי חסד. ולא עוד אלא שאברהם שלח את אליעזר עבדו לחפש אורחים והביא לו תשובה שאין אורחים. אבל אברהם אמר: ״לית הימנותא בעבדי״ ויצא בעצמו (ראה בבא מציעא פו:). אברהם למד את מדת החסד מדרכי הקדוש ברוך הוא וידע כי ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ (תהלים קלג), אין שום מקום פנוי מחסד הקדוש ברוך הוא ואף בגיהנום זה יש מקום לחסד. ולכן ישב אברהם פתח האוהל וחיכה לאורחים כי היה בטוח שיזדמנו לו מעשי חסד. ואף אם אין כל אפשרות שילכו עובדי דרך בחום כזה, הבין אברהם שבודאי יבוא שינוי הטבע שתיוצר כעין דרך חדשה למעשה חסד בתוך אותו הגיהנום, וה׳ יברא ברואים מיוחדים שיוכל להיטיב עמהם, ואברהם השתוקק ללכת בזה בדרכי הקדוש ברוך הוא. כשם שהכין הקדוש ברוך הוא את כל הבריאה לפני שהיה אדם בעולם ואחר כך יצר את האדם שיקבל את חסד הבריאה (ראה סנהדרין לח), כך השתוקק אברהם ללכת בדרכי ה׳ לעשות חסד לפני שעוד היה עם מי להיטיב ורצה שיווצרו ברואים שיוכל לבצע עליהם את מדת טובו וחסדו (ראה לעיל במאמר ״מעשי אבות״). 

'''ואמנם''' יצא מגיהנום זה חסד לשעה ולדורות, לעולם הבא ולעתיד לבוא, כי שלח ה׳ מלאכים ושינה את טבעם שאכלו ממש, כפי דעה אחת, כדי שאברהם יוכל לגמול אתם חסד, ומכל פעולה שעשה אברהם עם המלאכים יצאה ממנה טובה לישראל לכל הדורות ואף לעתיד לבוא. אמרו חז״ל: ״בשכר ׳חמאה וחלב׳ זכו למן; בשכר ׳והוא עומד עליהם׳ - זכו לעמוד הענן; בשכר ׳יוקח נא מעט מים׳ - זכו לבארה של מרים״ (בבא מציעא פו:). ולא עוד, אלא ש״כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו״ (שם), כלומר שבזכות חסדו של אברהם למלאכים, טיפל הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו בבניו וגמל להם חסד למעלה מדרך הטבע. ועוד, שבזכות זו יפרע להם הקדוש ברוך הוא גם לעתיד לבוא (ראה ילקוט בראשית יח). הרי שהגיהנום הזה שה׳ הוציא חמה מנרתיקה, נהפך לגן עדן ומשם דוקא זכו אבותינו במדבר לאכול את המן, לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו, כדכתיב ״לחם אבירים אכל איש״ (תהלים עח, וראה יומא עה), ונעשו להם נסים בצאתם ממצרים ועוד יזכו לנפלאות גם להבא. 

'''ומנין''' בא אברהם לידי הכרה זו? משום שהכיר את דרכי ה׳ ואת מדת טובו וקבל מושגים אחרים בחסד והוא ידע שאין מקום פנוי מחסד ה׳, ואף אם אין למי להיטיב ואף בגיהנום עצמו. ובאמת כבר אמרו חז״ל: ״׳וירא ה׳ את כל אשר עשה והנה טוב מאד׳. ׳טוב׳ - זה גן עדן: ׳מאד׳ - זה גיהנום״ (ילקוט בראשית טז). הרי שעל הגיהנום נאמר טוב מאד, כי גם הוא כולו חסד ה׳. ועוד אמרו חז״ל: ״אלו בני האדם העוברים על רצונו של הקדוש ברוך הוא וכו׳ ומצדיקים עליהם את הדין ואומרים לפניו: רבונו של עולם: יפה דנת, יפה זכית, יפה חייבת ויפה תיקנת גיהנום לרשעים וגן עדן לצדיקים״ (עירובין יט). אף הרשעים הנמצאים בגיהנום ורואים את אכזריות הדין בכל תקפה, מכירים את החסד של ה׳ שבתוך הגיהנום עצמו, שהרי יש להם שם קשר עם ה׳ שהוא נפרע מהם ויש בזה משום חסד רב, והם משבחים את הדין היפה, ועוד מקדימים את המלה ״יפה״ ל״דנת״. וזוהי כוונת הכתוב: ״הודו לה׳ כי טוב, כי לעולם חסדו״, כי טוב ה׳ מתבטא בזה כי חסדו הוא לעולם, בכל מקרה ובכל מקום, לרבות הגיהנום. אין מציאות שאין בה חסד ה׳. 

'''נמצא''', איפוא, שאין משמעות החסד לפי המושגים שאנו מתארים לנו, במעשים הנראים לנו לטובים, אלא שהחסד קשור באמת ואף במעשים הנראים לנו כאכזרים ואף בסבלי הגיהנום הקשים ביותר, אם הם לפי מדת האמת הרי יש בהם חסד ה׳, ודוקא על כגון דא נאמר: ״טוב מאד״. 

'''ומתוך''' מושגים אלה בחסד הכיר אברהם שגם ציווי ה׳ על מעשה העקידה נובע ממדת החסד. לכאורה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: ״קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק וכו׳ והעלהו שם לעולה״ (בראשית כב), היה צריך אברהם לראות בזה נגוד לחסד ולהשיב: ״אתמול אמרת לי: ׳כי ביצחק יקרא לך זרע׳ ועכשיו אתה אומר: ׳והעלהו שם לעולה׳״ (ירושלמי תענית ב:ד). הרי כל מטרתו של אברהם היתה לעשות חסד בעולם ושבנו יצחק ימשיך אחריו במדה זו, שזו תכלית הבריאה, ואם יעלה את יצחק לעולה, הלא תיבטל כל תכניתו ותיפסק מדת החסד בעולם. אבל אברהם שהכיר את דרכי ה׳, ידע שאין החסד נערך לפי מושגי בני האדם, ואף במעשה העקידה שנראה כמעשה אכזרי וכסותר את תכליתו במעשי החסד, גם בו יתגלה חסד ה׳, כי כשם שיצא חסד בגיהנום, יצא חסד מכל פעולה ומכל מאורע, ואברהם השכים בבקר והזדרז לקיים מצות ה׳. 

'''ומשום''' כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם לאחר מעשה העקידה: ״עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה״, ולא אמר לו: ״עתה ידעתי כי חסיד אתה״, למרות שמדתו של אברהם היתה החסד כי חסדו של אברהם לא היתה לפי מושגי בני האדם כי אם חסד המשולב באמת, חסד הקשור בהכרת ה׳ וביראת ה׳. אברהם למד את דרכי החסד, כאמור, מדרכי ה׳ יתברך המתגלות בבריאה, וחסד ה׳ נובע מחכמה, כי ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ ו״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, כלומר שהחסד הוא חכמה. ואין חכמה אלא יראה, כדברי הכתוב: ״ראשית חכמה יראת ה׳״. הוי אומר, שיראה וחסד היינו הך, אין חסד בלי יראה ואין יראה בלי חסד. אם האדם הוא ירא ה׳, הוא הולך בדרכי ה׳ ועושה חסד, ואם אינו עושה חסד חסר לו ביראה. 

'''ואמנם''' מפורש בדברי חז״ל שיראת אברהם התבטאה בחסד. איתא במדרש (שמות רבה א) ״ותיראנה המילדות את האלהים וגו׳״- ״קשטו עצמן למעשה זקנן, זה אברהם, כמו שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו: ׳כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה׳. אמרו: אברהם אבינו ע״ה פתח לו פונדק והיה זן את העוברים ואת השבים בני אדם ערלים, ואנו לא דיינו שאין לנו להאכילם אלא להרוג אותם? אנו נחייה אותם״. הרי שהמיילדות פירשו את יראת ה׳ של אברהם במעשי חסד שלו וממנו למדו גם הן לירא את ה׳ במעשי חסד.&lt;ref&gt;ראה עוד חז״ל (זוהר במדבר קמה): ״וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יראיו״ (תהלים קג) – ״כמה גדולה היראה לפני הקדוש ברוך הוא שבכלל היראה ענוה ובכלל ענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא, ישנו בכולם ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות״.&lt;/ref&gt;

'''ומכאן''' נבין גם פרשת סדום. כתוב בתורה: ״ואנשי סדום רעים וחטאים לה׳ מאד״ (בראשית יג). והנה מבואר שהיו לקויים במדת החסד, כדברי הכתוב: ״הנה זה היה עוון סדום אחותך, גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה, ויד עני ואביון לא החזיקה״ (יחזקאל טז). ובכל זאת מתארת אותם התורה כ״רעים וחטאים לה׳״. הרי שיראה וחסד היינו הך, ואם היו לקויים במדת החסד, הם ממילא לקויים גם ביראת ה׳ ונקראים רעים וחטאים לה׳ מאד. 

'''ומשם''' אנו גם למדים שמשמעות החסד אינם לפי המושגים שלנו. הכתוב אומר שהתביעה על סדום היתה שלמרות שהיתה גאון שבעת לחם ושרויה בשלוה לא החזיקה יד עני ואביון, כלומר שביחס למצב היותם שבעים ושלוים לא מילאו את חובתם להחזיק את העניים. משמע שאף אם היו מחזיקים יד עני ואביון, אבל לא בשיעור הראוי לפי ערך עשירותם ושלותם,&lt;ref&gt;ראה רמב״ם הלכות מתנות עניים פרק ו׳ הל׳ ח׳ שהחזקת יד עני ואביון זו היא המעלה השמינית, המעלה הגדולה ביותר בצדקה. ויש בזה אריכות דברים בשיחות אחרות.&lt;/ref&gt; יש בהם רשעות סדום וראויים הם לגזר הדין של הפיכתם וחורבנם. אמנם כפי שמשמע מדברי חז״ל רחוקים היו אנשי סדום לגמרי מחסד וצדקה, אבל הכתוב בא להדגיש שבעוון זה בלבד שלא עשו צדקה לפי ערך מצבם די היה להרשיעם ולשחתם מן העולם. וכעין זה פירש על אותו פסוק ר׳ יונה בספר ״שערי תשובה״ (ג:טו) כי ״מצאנו בענין אנשי סדום שהיו רעים לה׳ מאד בכמה עלילות נשחתות כמו הגזל והחמס ועוות הדין וגילוי עריות, ועם כל זה הזכיר הכתוב כי אבדו ונשמדו בעוון ביטול הצדקות״. 

'''הרי''' יש לנו מושג חדש בחסד, עד כמה מגיעה בזה חובתו של האדם שאף אם הוא עוסק בחסד אבל אם חסרה לו בזה השלימות בהתאם לשיעור שהוא חייב בו, יש בכך השחתה רבה המביאה לידי השמדה מן העולם. 

'''וכן''' אנו מוצאים להיפך, לצד החיוב, שמעשה חסד עלול לשנות את גזר דינו של האדם ולהפוך את כל מדריגתו. אנו קוראים באיכה (ד:ו): ״ויגדל עוון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים״. הרי שעוון ישראל גדל מחטאת סדום והם היו ראויים להיהפך כמו סדום ועמורה. והגמרא (סנהדרין קד) שואלת: ״וכי משוא פנים יש בדבר (כלומר, הואיל וישראל רעים יותר מסדום, למה לא נהפכו כסדום, רש״י)? ואמר רבא אמר רבי יוחנן: מדה יתרה היתה בירושלים שלא היתה בסדום, דאילו בסדום כתוב: ׳הנה זה היה עוון סדום אחותך גאון שבעת לחם וכו׳ ויד עני ואביון לא החזיקה וגו׳״, ואילו בירושלים כתוב: ׳ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהם היו לברות למו׳״. ומבואר במדרש רבה (איכה ד): ״כיצד? היתה לאחת מהן ככר אחת והיה בה כדי שתאכלנה היא ובעלה ובנה (ראה שם המפרשים) יום אחד כיון שמת בנה של שכנתה, היתה נוטלת אותו ככר ומנחמת אותה בה, והעלה עליהם הכתוב כאילו בישלו ילדיהם למצוות״. ומשום זה מסיים הכתוב: ״לא חלו בה ידים״ (ראה רש״י מדר׳ בראשית כח). 

'''רואים''' אנו מכאן שאף שבני ישראל ירדו למדריגה כזו שהיו גרועים יותר מסדום והיו ראויים שתבוא עליהם מהפיכת סדום כרגע, ובכל זאת משום שנתגלתה בהם מדת חסד שהיתה אשה מוסרת ככרה לחברתה כדי לנחם אותה באבלה, ואם כי לכאורה נראה מעשה זה כאכזריות, שחטפה את הככר מפי בעלה ובנה, עד שהכתוב מתאר אותו בצורה חמורה כזו ״שבישלו ילדיהן״, אבל מכיון שאכזריות זו מהולה בחסד שיש בה ממדת אברהם אבינו, נהפכה עליהם הגזירה ולא הושחתה כסדום, והכתוב אומר עליהם: ״לא חלו בה ידים״, ומפרש ר׳ יוסי, אמר הקדוש ברוך הוא ״לא הניחו אותי לפשוט ידי בעולמי״ (שם). וזכותם מגיעה עד לידי כך שבניגוד לאנשי סדום - הם ודורותיהם אחריהם ממשיכים את קיומם עד היום, ועוד יזכו להביא חיים לכל אנשי תבל ויצא מהם משיח שיגאל את האנושיות ויתקנו את כל העולם במלכות שדי. 

'''הרי''' לנו שבחסד הקשור באמת תלוי קיום העולם, כי מצד אחד אם בסדום חסרה מדת החסד במדריגותיה הגדולות, שאינה לפי ממדי האמת, נקראים ״רעים וחטאים לה׳ מאד״ ונהפכו ונשמדו מן העולם; ומצד שני אם בישראל נמצאה נקודה של חסד שיש בה ממדת האמת, שהיא ממדותיו של אברהם אבינו, אף כשהיו רעים וחטאים יותר מסדום, ניצלו מן הפורעניות וזכו לחיי עולם להם ולכל ברואי תבל. 

'''ומכאן''' אנו גם למדים שאין החסד נערך לפי המושגים שלנו, כי מקור החסד בחכמה וביראה, ויש שאף שלעינינו נראה איזה מעשה כחסד אין זה אלא אכזריות ועושיהם הם רעים וחטאים לה׳ מאד; ויש להפך שמעשה שנראה לנו כאכזריות, מוצאת בו הנבואה זיקה לחסד שתלויות בו זכויות רבות, והוא מביא חיים לכל הדורות עד עולם. 

'''וכה''' הם דברי הנביא: ״הוי האומרים לרע טוב וטוב רע״ (ישעיה ה). יש שאין בני האדם מבחינים ורע נראה להם כטוב וטוב לרע, כי אין מקורו של טוב רק בחכמה ויראה ואם אין המעשים נובעים מחכמה ויראה אף אם נראים לנו כטובים אינם אלא רע. אין בחינת הטוב אלא זה שהוא מכוון אל האמת, חסד של אברהם אבינו. 

'''היוצא''' מדברינו שחיב האדם לומר: ״מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי״ שעלינו לעשות חסד בבחינת החסד של אברהם אבינו שהתדמה בו למדות ה׳ יתברך, שיעשה חסד אף אם לא ידרשו בני האדם ממנו ואף בזמן שאין זקוקים לאותו חסד כי כך חסד הבורא, ושהחסד יהיה לא לפי מושגי בני האדם כי אם לפי מושגי היראה. ומכאן עוד, שעיקר החסד הוא במעשים רוחניים, כי זו היתה גם עיקר פעולתו של אברהם אבינו, כדברי הכתוב ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״, שעשה נפשות לה׳, וגם בזה שהאכילם והשקם היתה עיקר מטרתו לחנכם במצוות, כפי שהיה אומר להם בשעה שעמדו לברכו: ״וכי משלי אכלתם, והלא ממי שלו כל העולם כולו אכלתם. הודו וברכו ושבחו למי שאמר והיה העולם״ (ראה ילקוט בראשית כא). זו הצורה האמיתית של חסד ואיו לך חסד גדול מזה. 

'''וחסד''' זה נתון בראש ובראשונה בידי לומדי תורה, כי יש אפשרות לכל אחד לסייע לחבירו בלימוד ואין לך נדבה גדולה מזו. ואל יאמר הגדול האיך אלמוד עם קטן ממנו, כי גם הקדוש ברוך הוא עושה חסד עם ברואיו הקטנים ביותר. ואם אנו רואים עוולה אצל חברינו אסור לנו להתעלם ולחשוב שאין זה מענינינו ואין לנו לצער אותו, כי זוהי מדת החסד להיטיב עם כל אחד ברוחניות. ולהיפך אם אדם יעלים עיניו ולא ירצה לגרום לו עגמת נפש, אין זו הטבה כי אם אכזריות גדולה, כפי שהתבאר לעיל, אלא עלינו לכוון מעשינו במדת החסד לפי מושגיו האמיתיים שיהיו בבחינת אורחות חסד ואמת.

= עומק הדין =
'''אמרו''' חז״ל (פסחים נד): ״ז׳ דברים מכוסים מבני אדם ואלו הן: יום המיתה, יום הנחמה, עומק הדין וכו׳״. רגילים לפרש את המושג עומק הדין ביחס לעונש העבירות, שהקדוש ברוך הוא מעמיק את הדין ומעניש את העבריינים בעונשים קשים ומרים. אולם באמת מכוונת משמעותו של עומק הדין גם לגבי עצם הדין שתובעים מן האדם שיש בו עומק רב. ויש אשר נדמה לאדם שכבר מיצה את הדין ואין הדבר כן, כי חובה עליו לעשות לפנים משורת הדין. וגם בזה יש מדריגות מדריגות שאין להם קצבה וגבול, וכמה שיעשה האדם בחומרות על גבי חומרות, יש אשר עדיין איננו יוצא ידי חובתו. 

'''מסופר''' בגמרא (בבא מציעא פג.): ״רבה בר רב הונה תבירו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא. שקל לגלימייהו. אתו אמרו לרב. אמר ליה: הב להו גלימיייהו. אמר ליה: דינא הכי? אמר ליה: אין, ״למען תלך בדרך טובים״ כתיב. יהיב להו גלימייהו. אמר ליה: עניי אנן וטרחינן כולי יומא וכפינן ולית לן מידי. אמר ליה: זיל הב להו אגרייהו. אמר ליה: דינא הכי? אמר ליה: אין, ׳ואורחות צדיקים תשמור׳״. ויש לדייק בדבר, הלא רבה שאל את רב אם הדין כן, והיאך השיב לו רב שאמנם כן הדין בהסתמך על הפסוק ׳למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור׳, והרי במקרא זה משמע בפירוש שאינו מדבר אלא בחיוב לפנים משורת הדין, דהיינו דרך טובים ואורחות צדיקים, אלא מכאן שגם החובות שלפנים משורת הדין מוטלות על כל אדם ואין לו להסתפק בדין לבד כי אין גבול לחובותיו וכל אחד חייב להתעמק בזה יותר ויותר, עד שלא רק שפטר רב את הסבלים לשלם מה שהזיקו מבחינת ״דרך טובים״, אלא שעוד חייב את רבה בר רב הונה לשלם להם את שכרם, משום ״אורחות צדיקים״ וגם בזה ראה דין ממש, כפי שאמר כך בפירוש. 

'''ועוד''' יותר מזה. לא רק שיש חיוב על כל אחד למצות את כל העומק בלפנים משורת הדין, אלא שאם אינו עושה כן רואים בזה בשמים משום גזל. 

'''אמרו''' חז״ל (חולין פט): ״קשה גזל הנאכל שאפלו צדיקים גמורים אין יכולים להחזירו. שנאמר: ׳בלעדי רק אשר אכלו הנערים׳״. והרי מופלא הדבר. אברהם נלחם עם ארבעה המלכים לאחר שניצחו את החמשה, ועל פי ההלכה קנו הם בתחילה את הרכוש ששללו מסדום בדין חזקת מלחמה, ואברהם קנה מהם לאחר שניצח אותם, ועוד שמלך סדום בעצמו אמר לו: ״תן לי הנפש והרכוש קח לך״ (בראשית יד), אלא שאברהם ויתר להם והכריז: ״הרימותי ידי אם אקח מחוט ועד שרוך נעל״ (שם) מצד לפנים משורת הדין, והיתה בזה מדת חסידות רבה, עד שאמרו חז״ל: ״בשכר שאמר אברהם אבינו, אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצוות, לחוט של תכלת ורצועה של תפילין״ (חולין פט). ואם כן, איפוא, היאך קראו לזה שאכלו הנערים גזל הנאכל? איזה גזל יש בדבר שלפי ההלכה הברורה הוא שייך לו? 

'''אולם''' מכיון שאף בדבר שמצד הדין אינו חייב להחזירו כלל ומותר לו לקחת לעצמו, נשארת עליו עדיין חובה לעשות לפנים משורת הדין לפי החומרות העמוקות ביותר, וכפי שאמנם קיים אברהם לגבי כל השלל, ואם הוא לא נהג כן אף לגבי חלק פעוט ולא לעצמו כי אם לזה שכבר אכלו הנערים, הרי זה נקרא גזל ורואים בזה על אברהם ביקורת כה חמורה שלא יכל לעמוד בנסיון ובאים לידי מסקנה שקשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אין יכולים להחזירו. 

'''מצינו''' עוד. כתוב בתורה שהמבול בא לעולם בעון הגזל, כדברי המקרא: ״ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס״ (בראשית ו). ״ואמר רבי חנינא: חמס - אינו שוה פרוטה וכו׳ וכן היו אנשי המבול עושים, היה אחד מהם מוציא קופתו מלאה תורמוסין והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה נוטל פחות משוה פרוטה, ועד מקום שאינו יכול להוציא ממנו בדין״ (ראה מדרש רבה שם), והרי מפורש שנזהרו לגזול דבר השוה פרוטה ודקדקו לקחת דוקא דברים שאין בהם ערך שלא חייבים עליהם בדין, ובכל זאת ראו בזה בשמים השחתה גדולה עד שהקדוש ברוך הוא הביא בגללה כליה על כל העולם והשחית את כל היקום. 

'''ולא''' רק על הגוזלים פחות משוה פרוטה באה כליה כי אם גם על הנגזלים ואף הם נכללו בכלל אנשי החמס, משום שהגיבו על עושקיהם יותר על המדה ועברו על חמס דברים. חז״ל אומרים: ״כתיב: ׳מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים׳ (איוב לה:ט); ׳מרוב עשוקים יזעיקו׳ - אלו הנעשקים; ׳ישועו מזרוע רבים׳ - אלו העושקים. אלו רבים על אלו ואלו רבים על אלו. אלו רבים על אלו בחימוס ממון, ואלו רבים על אלו בחימוס דברים, עד שנחתם גזר דינם, ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו מן העולם״ (בראשית רבה לא:ד). ופירש הגר״א שחימוס הדברים, שלא רק גזל פחות משוה פרוטה נקרא חמס, אלא אף זה שמיחה כנגד הדברים שלא רק גזל פחות משוה פרוטה נקרא חמס, אלא אף זה שמיחה כנגד הגזלן במדה חריפה מדי ופגע בו בדיבורו הריהו חמסן וגם הוא נקרא שטוף בגזל, וכשם שנחתם גזר דינו של העולם על גזל הממון כך גם נחתם גזר דינו על דברים. ומכאן כמה עמוק הדין שמענישים את האדם בצורה חמורה כזו גם על תגובת דברים כנגד עושקו, שגם היא נכללת בכלל חמס ונאמר עליה ״ותשחת הארץ״. 

'''ואם''' נציין בדברי חז״ל נמצא דברים מתמיהים עוד יותר. שנינו (בבא מציעא מד) שהקונה מחבירו פירות ונתן לו מעות ולא משך את הפירות יכול לחזור בו ״אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו״. הלוקח הזה מותר לו מצד הדין לחזור ואין עליו לפי ההלכה כל חיובים לגבי חבירו, כי לא עשה שום קנין של ממש אלא שאינו עומד בדיבורו, ובכל זאת מטילים עליו קללה איומה כזו שתבוא עליו הפורעניות של דור המבול שנגזרה עליהם בגלל העושק החמור של חמס. 

'''ויש''' לציין שבקללה זו של ״מי שפרע״ מזכירים ביחד עם דור המבול גם את דור ההפלגה, ואם כי דור ההפלגה לקו בכפירה בה׳ והכריזו מלחמה כלפי שמים, השוו להם את דור המבול, ומשמע מכאן שלא נפלו מהם ברשעותם וחטאם היה דומה לשלהם וקשורות הן העבירות שבין אדם לחבירו לעבירות שבין אדם למקום. ולאחר כל זה, משוים את החטא של מי שאינו עומד בדיבורו לחטא של דור המבול והפורעניות שחלה עליהם ראויה לבוא עליו. 

'''ויש''' להוסיף עוד, שמתוך השואות הפורעניות של מי שאינו עומד בדיבורו לפורעניות של דור המבול, מוכח שגם בדור המבול נכלל בחטא החמס אי-העמידה בדיבור (ראה שיטה מקובצת בשם הרא״ש בבא מציעא מח), ומכאן שאף על עבירה זו בלבד ראוי היה שיחתך גזר דינו של המבול. 

'''הרי''' עד כמה מגיע עומק חיובו של האדם בדינו, שאף לאחר שיצא ידי חובתו מצד הדין עוד מוטלת עליו חובות רבות למעלה מן הדין ובחומרה כזו שהוא עולה על כל השערתנו ומושגינו ואם לא מיצה את כל עומקן עד תכלית צדקותן נתבע עליהן בצורה דומה לעצם הדין. 

= נושא עון =

== א ==
'''כבר''' נתבאר בדברינו (ראה מאמר ״מדות ודעות״), ששלש עשרה המדות הן יסוד הידיעה וההכרה שעל פיהן יוכל האדם להכיר את ה׳ ולהשיג מגדולתו ורוממותו ושהן סוד הבריאה וההנהגה שה׳ ברא את עולמו בחסד ומנהיגו בחסד וברחמים. 

'''מהותן''' של המדות מתבארת בגמרא: ״ה׳ ה׳ - אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה״ (ראש השנה יז:). כבר לעצם הבריאה בראשיתה, שיתף הקדוש ברוך הוא מדת הרחמים, בעוד שבמחשבה עלה לברא את העולם במדת הדין. ״ברא אלהים - ולא אמר ברא ה׳, שבתחלה עלה במחשבה לבראו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת רחמים ושיתפה למדת הדין. והיינו דכתיב: ״ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים״ (רש״י, בראשית א). 

'''והנה''', לאחר כל זה, אין מדת הרחמים עצמה שבה נברא העולם מועילה ״לאחר שיחטא האדם״, ואפילו ״לאחר שיעשה תשובה״, זקוקים עוד למדה שניה של רחמים, של ״אני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה״. 

'''מכאן''' יש לנו ללמוד עומקו של חטא וכמה הרס וחורבן הוא גורם, שהוא מחריב עולם מלא שנברא במדת הרחמים ומזקיק כעין בריאת עולם חדש במדת רחמים שניה. 

'''והנה''' בא וראה מה עמוקה היא התהום של ההרס והחורבן הנוצרת בעטיו של החטא, עד שגם אחרי כל החסד שהטביע הקדוש ברוך הוא במדותיו, לכמה מדות זקוק היה כדי להגיע למדת ״נושא עון״. אין די במדת ״ה׳ קודם שיחטא״, במדת ״ה׳ לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה״, ואחריהן במדות ״ארך אפים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים״, שכל אחת מהן מכילה עולמות עולמות של חסד ורחמים, בלי גבול ותכלית, ורק לאחר כל העולמות הללו באה מדת ״נושא עון״, שאף היא כקודמותיה מכילה עולמות מלאים וכחות יצירה חדשים.

'''ואחרי''' כל זאת אמרו חז״ל (ראש השנה יז.): ״נושא עון ועובר על פשע - למי נושא עון למי שעובר על פשע״ כלומר שמדת ״נושא עון״ איננה באה לכל אדם, אלא למי שעובר על פשע, שכן עוד זקוק האדם לזכויות גדולות למאד כדי לזכות למדה הזאת של ״נושא עון״. רק על ידי המדה של ״כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו״ (שם) יש תקוה לאדם שיזכה לנשיאת חטאו. 

== ב ==
'''וכמה''' קשה להגיע למדת ״עובר על פשע״, דהיינו שיעבור האדם על מדותיו וימחול למי שפגע בו וגרם לו רעה, כאלו לא קרה שום דבר. אמנם, מורגלים אנו לומר בפינו: ״מוחלים אנו״, אבל עינינו רואות לפי חז״ל כמה חסד ורחמים וחמלה וחנינה דרושים כדי להגיע למדה זו, שלא יחוש בפגיעתו של חברו ויהיה ״עובר על פשע״. וכבר האריך בעל ״מסלת ישרים״ (יא) כי ״השנאה והנקימה קשה מאד להימלט ממנה לב הותל אשר לבני האדם״ כי האדם מרגיש מאד בעלבונותיו ומצטער צער גדול והנקמה לו מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה. על כן לשיהיה בכוחו לעזוב מה שטבעו מכריח אותו ויעבור על מדותיו ולא ישנא מי שהעיר בו השנאה ולא יקום ממנו בהזדמן לו שיוכל להינקם ולא יטור לו, אלא את הכל ישכח ויסיר מלבו כאילו לא היה, חזק ואמיץ הוא, והוא קל רק למלאכי השרת שאין ביניהם המדות הללו ולא אל שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם״. ולבסוף מסיים בעל ״מסלת ישרים״ ומסביר עוד שדורשים מן האדם שלא ישאיר בלבו שום רושם מהרעה שגמל לו חבירו ויחדש לו חיבה כבראשונה בלי כל שינוי, ומשום כך ״באה התורה וכללה כלל שהכל נכלל בו: ׳ואהבת לרעך כמוך׳ כמוך - בלי שום הפרש, כמוך בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך ממש״. 

'''בא''' וראה מה עלה לו לשאול המלך. שאול שהיה בחיר האומה, כפי שהעיד עליו הכתוב: ״ויגבה מכל העם משכמו ומעלה״ (שמואל א י:כג), וגם אחרי חטאו קראו לו ״משיח ה׳״. ואף דוד עצמו שנרדף על ידו קראו כך והמשיל עצמו כנגדו כ״כלב מת״, כ״פרעש״. וגם אחרי שחטא ״קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת ואמר להם בואו וראו בריה שבראתי ושיצרתי כו׳ (בראשית רבה יב:א),  יודע באמת שיהרג ויצא למלחמה ונטל שלשת בניו עמו ושמח על שמדת הדין פוגעת בו״ (מדרש שמואל כד). והנה שאול זה, בחיר ומשיח ה׳, מצא עצמו נפגע בעטיו של דוד, וכתוצאה מזה היתה לו עין עליו: ״ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה״ (שמואל א יח:ט) ואם כי עינו של שאול היתה עין טובה, אלא שהתורה מצאה שעיין אותו במקצת. ומכאן השתלשלו כל היחסים שבינו לבין דוד. 

'''הרי''' כמה קשה אף לבחיר האומה לעקור לגמרי כל הרגשה כלפי פגיעה ולהיות עובר על פשע מבלי להשאיר עיון כל שהוא. 

'''ואף''' דוד המלך ע״ה לא הגיע לשיא המדה הזאת. אמנם דוד נזהר מאד מלפגוע בשאול על אף רדיפותיו אותו, למרות שהיו לו כמה הזדמנויות לכך. ולא עוד אלא שבעת שנפגשו במדבר זיף ואבישי אמר לו: ״סיגר אלהים היום את אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו״, נשבע דוד שלא יגע בו (ראה שמואל א כו). בכל זאת מצאנו שעוד נשארה איזו תביעה על דוד ביחסו לשאול. הכתוב אומר: ״וידבר דוד לה׳ את דברי השירה הזאת ביום הציל ה׳ אותו מכף כל אויביו ומכף שאול״ (שמואל ב כב:א). ואמרו חז״ל (מועד קטן טז:) ״אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד! שירה אתה אומר על מפלתו של שאול. אילמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו״. הרי שעם כל ויתוריו של דוד לשאול, עדיין לא מיצה את כל אותה המדה להיות עובר על פשע, כי לא די שיעבור האדם על מדותיו ויסלח לחבירו שגמל לו רעה, אלא שיאהב אותו כמותו ממש במדה כזו שאף לא יוכל לשמוח על הצלתו הוא אם היא כרוכה בצערו של חבירו שרדף אותו. 

'''ואכן''' קלה מדה זו ״רק למלאכי השרת ולא לשוכני בתי חומר״, כדברי ״מסלת ישרים״ דלעיל, ואף אישים עליונים כשאול ודוד נתבעו עליה. 

'''אולם''' יהונתן בן שאול הגיע למדריגה שלא נמצא בו כל רגש של פגיעה מצד דוד כלפי אביו ושאל בתום לבבו: ״למה יומת מה עשה״ (שמואל א כ:לב). הוא הגיע לכך משום אהבתו הגדולה לדוד שהיתה למעלה מדרך הטבע. ואכן היה צורך בכוחות עליונים לבוא לידי מדריגה כזו, שלמרות שדוד עמד ליטול את כסא ממלכתו, לא זו בלבד שהשוה את דוד לעצמו אלא עוד הגדילו עליו ואמר לו: ״אתה תמלוך על ישראל ואנכי אהיה לך למשנה״. ומהי מלכות ישראל? הרי זו מלכות גם בארץ וגם בשמים, כמו שכתוב: ״וישב שלמה על כסא ה׳״ (דברי הימים א כט:כג). ושאול אביו הוא שזכה למלכות זו ונקרא משיח ה׳. ובכל זאת ויתר יהונתן על מלכות זו ומסרה לדוד מרצונו הטוב. אלא שיונתן הגיע למדריגת ״ואהבת לרעך כמוך״ בשיעור כזה שאהבתו לדוד היתה גדולה יותר מאהבת נשים, כפי שקונן עליו דוד: ״נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים״ (שמואל ב א:כו). ורק הודות לכך אצר כוחות כאלה שהתגבר על כל רגשותיו והתעלה למדת עובר על פשע בכל שיא מדריגתה. 

'''ועם''' כל זה, עם כל הקושי הרב להגיע למדה זו, לא מצא הקדוש ברוך הוא להיות ״נושא עון״ רק למי שהגיע לידי כך, למי שעובר על פשע. והכל משום שאין להעריך גודל ההרס והחורבן שהעוון גורם עד שנדרשות זכויות ומעלות לאין שיעור שבכוחן לעמוד כנגדו, כנגד העוון, ולשאת אותו. 

== ג ==
'''והנה''' מוטל על האדם להתדמות לקונו ולהגיע למדה זו של ״נושא עון״ לאחר שיגיע לכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא, ״ה׳ ה׳ אל רחום וחנון״ וכו׳ וכו׳. וכפי שנתבאר (במאמר ״מדות ודעות״), תכלית בקשתו של משה רבנו ע״ה, אדון הנביאים: ״הודיעני נא את דרכיך״, היתה כדי להיות דומה לו, ״מה הוא אף אתה״. ובהיענות לבקשה זו נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בשלש עשרה מדותיו של רחמים. הרי שחייב האדם להכיר את י״ג המדות, כדי להדמות לקונו ולדבקה בו, ״מה הוא אף אתה״. 

'''ולאחר''' שנתבאר כמה רחוקה המדה ״נושא עון״, שמלבד שהיא מהמדות האחרונות הבאה אחרי כל מדות הרחמים הקודמות, אינו זוכה לה רק מי שעובר על פשע - למרות הקשיים הרבים להגיע לכך - מה תוחלת לאדם להידמות לה׳ יתברך במדה זו? 

'''ברם''' מוצאים אנו שה׳ גילה לאברהם שעל האדם להגיע למדת ״נושא עון״ אף במקום שהעוונות גרמו שמדת הדין גברה על מדת הרחמים של הקדוש ברוך הוא ואינה חלה עוד מצדו מדת ״נושא עוון״. כתוב בתורה שלפני שה׳ הפך את סדום אמר: ״המכסה אני מאברהם אשר אני עושה״ (בראשית יח), ורימז לו בזה שיתפלל עליהם, כפי שאמרו חז״ל: ״כשחטאו הסדומיים גילה לאברהם ללמד עליהם זכות״ (ראה תנחומא וירא ח). ולכאורה הרי היה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא שאין בסדום עשרה צדיקים ותפלתו של אברהם לא תועיל, מה התועלת איפוא בזה שילמד עליהם זכות?&lt;ref&gt;וכבר עמד על תמיהה זו ספר הבהיר סי׳ נז&lt;/ref&gt; אלא מכאן שאף במקום שמדת ״נושא עוון״ של הקדוש ברוך הוא אינה חלה עוד, יש עוד מקום לפני האדם להשתמש במדה זו ולעשות מצדו הכל שבכוחו - להיות נושא עוון. ומשום כך גילה הקדוש ברוך הוא לאברהם שעליו להיות רחום וחנון מבחינת חובתו, ״ואהבת לרעך כמוך״ ולהתרומם למדריגה של נושא עוון אף לגבי הרשעים והחטאים הסדומיים, למדות שפקעו כל זכויותיהם, ולהתפלל עליהם. ואכן הגיע אברהם למדריגה זו, השפיל את עצמו לעפר ואפר - עם כל מסירת הנפש שהיתה בזה (ראה מדרש תהלים קטז) - ונשא מצדו את עוונם והרבה עליהם תפילה. 

'''נמצא''', איפוא, שיש דרך לאדם להגיע למדת נושא עון בזה שיהא מתפלל על הרשעים. אף אם הם רעים וחטאים לה׳ מאד כאנשי סדום, שהיו מושחתים הן בין אדם למקום והן בין אדם לחבירו. 

== ד ==
'''יש''' עוד דרכים להפעיל את מדת ״נושא עוון״ אף מצד הקדוש ברוך הוא. הרי באיזו זכות בקש אברהם שהקדוש ברוך הוא ישא להם? בזכות עשרת הצדיקים. ואת מי היה מונה בין צדיקים אלה. את לוט ואשתו ובנותיו וחתניו (ראה בראשית רבה מט), ואלמלי היה נשלם המנין של עשרה צדיקים כדוגמת לוט ובני ביתו, היה ה׳ מציל בזכותם את סדום ועמורה כפי שאמר ״ונשאתי לכל המקום בעבורם״. כלומר שהיה נוהג בהם במדת ״נושא עון״. 

'''ומי''' היה לוט זה ומה צדקתו? הלא עליו הכתוב אומר (בראשית יג): ״ויסע לוט מקדם״ - ״הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו״ (בראשית רבה מא). וכן אמרו חז״ל על הכתוב: ״וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה״ - ״שכל הפסוק הזה לעבירה נאמר״ (ראה נזיר כג). וכל עצמו לא ניצול אלא בזכותו של אברהם. ומה היתה זכותו כלפי אברהם? ״שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי היא, ולא גלה הדבר שהיה חס עליו. לפיכך חס הקדוש ברוך הוא עליו״ (ראה רש״י בראשית יט). ולוא היו עשרה אנשים עושים כמעשה לוט, היו מצילים בזכותם את כל סדום. הרי שבגלל שתיקה כזו, היתה חלה מדת ״נושא העוון״ של הקדוש ברוך הוא. 

'''והנה''' בוא ולמד מכאן מה גדול כחה של בלימת פה. הרי אלמלי היה לוט מגלה על אברהם היתה בכך רשעות עצומה עד מאד. הנה נלוה אדם אל דודו וגיסו, גואלו ואיש חסדו, אשר הליכתו עמו הביאה לו ״צאן ובקר ואהלים״ (בראשית יג:ה ראה רש״י). והנה בשעה שהלה שרוי במבוכה בחשש של סכנת נפשות, ולמרות שלא היה נדרש מבן לויתו דבר אלא להחריש, לא היה האחרון עוצר ברוחו ומגלה את צפוניו, ללא שום טובת הנאה לעצמו, וגורם בכך לקיפוח חייו של מיטיבו הגדול ולנפילת אחותו בידי חלאת אדם. הלא היתה בזה - לוא נהג כך - רשעות וסכלות גדולה מאד. ואף על פי כן, כיון שנמנע לוט מזאת בעוד שהיה לאל ידו, הפך לבחינת צדיק שזכותו, בצירוף עוד תשעה כמותו, עשויה להגן לא על עצמו בלבד אלא על ערים מלאות אנשים רעים וחטאים. 

'''מתוך''' העונש שנענשו אנשי סדום, שנידונו בגיהנם בעולם הזה, למדים אנו גודל רשעם ובאיזו מדה היו ראויים לעונש, עד שלא די היה בגיהנם שלאחר מיתה, אלא שכבר מחיים נידונו ביסורי הגיהנם. ובסדום זו, אלמלי נמצאו בה עשרה צדיקים כלוט, שחז״ל פירשו שזכותו היתה שהסתייג מלהלשין על איש חסדו ומיטיבו, היה נושא הקדוש ברוך הוא לכל המקום בעבורם. ולא עוד אלא שלא היו נענשים אפילו בעניות, אלא הערים היו נשארות על תלן כפי שהיו קודם לכן, ״כגן ה׳״, כלומר, שתחת גיהנם מחיים כפי שהיו ראויים, היה ניתן להם גן עדן מחיים. וכל זה בזכות מעשה בשלילה של עשרה מהם שהיו שותקים ולא מגלים דבר שעלול היה לפגוע במיטיביהם, כדוגמת לוט. בזכות עשרה שכאלה היה הקדוש ברוך הוא נושא עון, עון שנגזר עליו גיהנום מחיים, ומשאיר את החוטאים בחיים בתנאים של גן עדן, הרי כמה גדול מעשה בלימת פה, שלמרות שמדת נושא עון אינה מופעלת, כאמור, אלא בזכות עובר על פשע, הרי כמו כן שתיקה זו בכוחה להפעיל מדה זאת. 

'''ויש''' להוסיף עוד. אמרו חז״ל: ״האמנם אלם צדק תדברון וגו׳׳ - מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאלם. יכול אף לדברי תורה כן, תלמוד לומר: ׳צדק תדברון׳״ (חולין פט.). והנה זכותו של לוט, כאמור לעיל, היתה בשתיקה. בבחינת ״אלם״, ואף על פי כן עשויה היתה זכותו להפעיל מדת נושא עון. והרי לומדי תורה, בשעה שעוסקים בתורה, לא זו בלבד שהם מסתייגים מדבורים רעים, בבחינת ״אלם״, אלא שבה בשעה הם מקיימים גם ״צדק תדברון״. נמצא שזכותם של לומדי תורה היא גם בשלילה וגם בחיוב וגדולה מזכותו של לוט שנתלה באברהם אבינו ע״ה. ואם עשרה כלוט היו מפעילים מדת נושא עון ומצילים מכליון, על אחת כמה וכמה שבודאי נושא הקדוש ברוך הוא עון בזכות לומדי תורה, וכל בן תורה מגין על חבירו ועל העולם כולו. 

'''מעתה''' יש בידינו דרך לזכות למדת נושא עון של הקדוש ברוך הוא ולהגן על העולם כולו. הרי שתיקתו של לוט ועוד תשעה כמותו היתה, כאמור, נושאת לא עוונם בלבד כי אם גם עוונם של כל חמשת ערי סדום, למרות רשעותם ושחיתותם האיומה, כל שכן שלימוד התורה מפיות מאות לומדי תורה ראוי לישא עוון של כל רשעי תבל ולקיים בזכותם את כל העולם. 

= עומק חיובי התורה =

== א ==
'''בתורה''' כתוב: ״ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק״ (בראשית כא). ואמרו חז״ל: ״אמר ר׳ שמואל בר נחמני, כל אותם שלשים ואחד מלכים שהרג יהושע, כולם היו במשתה של אברהם אבינו, שנאמר: ׳ויעש אברהם משתה גדול׳: משתה שגדולים היו שם״ (ילקוט יהושע כב). 

'''והנה''' תמוה מאד הדבר, היאך היה אברהם מיסב עם מלכים אלה שהיו משבעה עממים שאיבדו את זכות קיומם בעולם וישראל נצטוה עליהם: ״לא תחיה כל נשמה״? והרי ״נקיי הדעת שבירושלים לא היו יושבים אלא אם כן היו יודעים מי מיסב עמהם״, ועל אחת כמה שאברהם לא היה לו להתחבר עם רשעי עולם אלה שנגזרה עליהם כליה ומצוה להחרימם. 

'''ולכאורה''' היה אפשר לחשוב שאולי אברהם לא היה מיסב עמהם, אלא מרוב ענותנותו ומדת חסדו עם הבריות הזמין אותם, כדי להיטיב עמהם ולכבדם, כדרך שנהג לגמול חסד עם כל בני האדם ללא יוצא מן הכלל. 

'''אבל''' מדברי חז״ל משמע שאברהם לא רק היטב אתם במשתהו, אלא עוד התכבד בהם עד כדי כך שהמשתה שלו נקרא בתורה גדול משום שהשתתפו בו אותם גדולי עולם. ויש להבין איזה כבוד ראו כאן בהשתתפות מלכי כנען אלה רשעי אומות העולם? 

'''אולם''' מכאן שנפש האדם גדולה מאד וצפונים במעמקיה כוחות מופלאים, ועל אף כל ירידותיהם של מלכים אלה ושלילת זכויותיהם כבני אדם, עדיין היה להם ערך רב, ולכבוד גדול נחשב אף לאבי העולם, האדם הגדול בענקים, הימצאם במחיצתו והשתתפותם במשתהו. 

'''ואמנם''' רואים אנו מבתם של אותם העממים רחב הזונה. שלמרות שגם עליה נגזר הצו: ״לא תחיה כל נשמה״ הגיעה למדריגות עליונות מאד בהכרה ובאמונה עד שמצאו בהן יתרון עליה רק במשה רבינו. 

'''שנו''' חז״ל: ״יתרו אמר: ׳עתה ידעתי כי גדול ה׳ מכל אלהים׳ (שמות יח), אמרו שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה, לכך אמר: ׳מכל אלהים׳ - נתן ממש בעבודה זרה. נעמן הודה בדבר יותר, שנאמר: ׳הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל׳ (מלכים ב ה:טו). רחב הודתה בדבר יותר מהם, אמרה: ׳כי ה׳ אלהים הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת׳ (יהושע ב). אמר הקדוש ברוך הוא לרחב: את אמרת, ׳על הארץ מתחת׳ ניחא בארץ, שמא בשמים ממעל - את אמרת מה שלא ראית בעיניך, חייך שבנך עומד ורואה מה שלא ראו הנביאים, שנאמר: ׳נפתחו השמים ואראה מראות אלהים׳ (יחזקאל א). רחב שיירה בחללו של עולם. בא משה ואמר: ׳כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד׳ (דברים ו), אפילו בחללו של עולם״ (ילקוט יהושע ר). הנה רואים אנו אילו מעלות גדולות באמונה השיגה רחב עד שעלתה בה על של יחדו ושל נעמן, ורק משה רבינו גדול הנביאים עלה עליה במושגי האמונה. 

'''וחז״ל''' אומרים עוד. שבשעה שרחב הורידה את המרגלים בחבל, אמרה: ״רבונו של עולם! בשלשה חטאתי לפניך: בחלה, בנדה, ובהדלקת הנרות. בשלשה מחול לי: בחבל, בחלון ובחומה. ומה שכר נטלה על כך? ר״א אומר: זכתה שיצאו ממנה שמונה נביאים, ואלה הם: ירמיהו, חלקיהו, שריה, מעשיהו, ברוך בן נריה, חנמאל, שלום. וכתיב: ׳ומשפחת בית עבודת הבוץ לבית אשבע׳ - אלו בני רחב הזונה שהטמינה את המרגלים בבוץ. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה היתה מבניה של רחב״ (ילקוט יהושע ט). 

'''הרי''' זכתה רחב שבשכרה יצאו מחלציה נביאים וכוהנים רבים. 

'''והנה''' נפלא הדבר עד היכן מגיע עומק ערכו וגדולתו של האדם, שרחב זו, מבנות הכנענים, שירדו לדיוטות האחרונות ואיבדו זכות קיומם, נתגלו בה כוחות כה גדולים בהשגות עליונות שלא רק השלימה דרגת בן נח כי אם גם של ישראל ובשלבים העליונים ביותר, ועוד הורישה כוחותיה לדורותיה אחריה ויצאו ממנה כהנים ונביאים שהשיגו מה שלא ראו נביאים אחרים. 

'''וכשם''' שצפונים כוחות כאלה ברחב, כך היו מצויים בכל נפש ונפש, אף של שבעה עממים. ומשום כך גם לא נשלל ערכם של ל״א מלכים לפי הערכת התורה ובעיני אברהם, והתיחס, אליהם לא לפי מדריגתם בפועל כי אם לפי עצמיותם המקורית וכוחותיהם האלהיים החבויים, והיה, איפוא, כבוד גדול בהשתתפותם במחיצתו של אברהם עד שכל המשתה קבל ערך אחר. 

== ב ==
'''והנה''' מופלא הדבר, שלמרות שרחב הגיעה להשגות כה עליונות והשלימה את עצמה למדריגות גדולות כאלה, לא בטל גם מעליה הלאו ״לא תחיה כל נשמה״, ובני ישראל נענשו על אשר לא קימו בה: ״החרם תחרימם״. חז״ל אומרים: ״אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי, ׳ואם לא תורישו את יושבי הארץ והיה את אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם כי החרם תחרימם׳, והמה לא עשו כן אלא, ׳ואת רחב הזונה ואת אביה ואמה החיה יהושע׳ הרי ירמיה מבני בניה של רחב ועשה להם לישראל דברים של שכים בעיניהם, שנאמר: ׳דברי ירמיהו׳״ (שם טו). 

'''יש''' לציין שבני ישראל היו מחויבים לנהוג כך עם רחב, מתוך הכרת הטובה שעשתה להם בזה שהצפינה את שני האנשים ומסרה נפשה להצילם מהרודפים אחריהם ועזרה בכך לכיבוש יריחו. והרי כתוב בשופטים, שבשכר זה שאיש אחד הראה לבית יוסף את מבוא העיר בית אל, גמלו לו חסד רב. וחז״ל אומרים: ״במה הראה להם? חזקיהו אמר: פה עקם להם: רבי יוחנן אמר: באצבע הראה להם. ומה חסד עשו עמו? שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו. וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז, היא שמה עד היום הזה. היא לוז שצובעים בה תכלת: היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות בה. זקנים שבה, בזמן שדעתם קצה עליהם הם יוצאים חוץ לחומה והם מתים״ (ילקוט שופטים א). ומכאן עד היכן מגיע שכר חסד כל שהוא, שהרי אותו האיש לא טרח בכלום להראות להם את מקום מבוא העיר ורק עזר להם בתנועה קלה, בפה או באצבע, ובכל זאת זכה בשכר זה שנהפך כל גורלו לטובה, ובמקום שהיה מוטל קודם תחת הגזירה: ״לא תחיה״, העניקו לו משמים ולכל דורותיו אחריו חיים במדריגה כזו שלא היתה, שליטה למלאך המות בעירו, וכל המהפיכות בעולם בכל התקופות לא נגעו בהם. ואם בשכר חסד כל שהוא כך, על אחת כמה שהיו חייבים לגמול טובה רבה לרחב שטרחה כל כך הרבה בשבילם ומסרה נפשה להצלתם.

'''אולם''' זה רק נוגע לגבי הכרת הטובה מצד ישראל שחייבים היו לנהוג בה כמו שנהגו. אבל במה שנוגע לרחב, עדיין היה מוטל לגבה הצו: ״החרם תחרימם״, וישראל נתבעו על אשר באו לידי מצב כזה שלא יכלו לקיים את החובה הזאת כלפיה ונענשו על כך. 

'''הרי''' כמה גדולים החיובים המוטלים על בני נח. שאף רחב עם כל השגותיה הגדולות באמונה, שרק משה רבינו עלה בהן עליה, ועם כל תשובתה השלמה שתיקנה מה שקלקלה במשך ימי חייה, ועד כדי כך שהיתה ראויה שיצאו ממנה נביאים וכהנים רבים, ובכל זאת לא השלימה עוד את חוקה ועדיין נשארה במדריגה שיש להחרימה מן העולם. 

'''ואמנם''' בעל כרחנו שהפגם שנשאר ברחב היה דק למאוד, והתוצאות שנגרמו על ידו יוכיחו! לפי דברי חז״ל האמורים, הרי בגלל זה שהחיו בני ישראל את רחב, נתקיימו בהם דברי הכתוב: ״והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם״, ויצא ממנה ירמיהו הנביא שעשה להם דברים של שכים בעיניהם. יודעים אנו כמה דאג ירמיהו והצטער על ישראל כל ימי חייו, ולא בא לידי דברי תוכחתו אליהם אלא מתוך אהבתו הגדולה אותם. בהידמותו למדות הקדוש ברוך הוא ״את אשר יאהב ה׳ יוכיח״ (משלי ג). ואין חסד גדול יותר מתוכחה כי היא מביאה לחיי עולם, כדברי המקרא: ״אוזן שומעת תוכחת חיים״ (שם טו). ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא הטיל עליו שליחות זו, וציוה להוכיחם ולהתרות בהם שישובו בתשובה כדי להצילם מסכנת האבדון והחורבן האיום שנשקף להם, ואמרו חז״ל: הכובש את נבואתו חייב מיתה בידי שמים (ראה סנהדרין פט.). ובודאי שלא יכל ירמיהו למנוע את דברי תוכחותו והיה בהם משום טובה גדולה לישראל. אולם עם כל זה נחשבה הופעתו של ירמיהו כעונש לישראל וחזון הנבואה שלו כשכים וצנינים. משום שדבריו לא נאמרו בלשון נחמה כי אם בלשון תוכחה וגרמו בסגנונם אי נעימות. 

'''ואם''' דברי ירמיהו הם השכים והצנינים כתוצאה מהתורשה של רחב, כמה קל הוא איפוא הפגם שמצאו בה וכמה דקה התביעה עליה. ובכל זאת מכיון שלא הושלם בה פגם זה, לא יצאה מכלל שבעה העממים ולמרות השגותיה ומעלותיה העליונות. כאמור, לא בטלה מעליה גזירת הקדוש ברוך הוא: ״החרם תחרימם״. 

== ג ==
'''והנה''' לפי דברים אלה משתנים כל מושגינו על הממדים של חיובי התורה. כאמור, היו דברי התוכחה של ירמיהו חדורים שפע של אהבה וחסד לישראל לאין שיעור ומכוונים לאשרם ולטובתם, ובכל זאת הם מתוארים בתורה בגלל לווי איזו אי-נעימות כשכים וצנינים, ומכיון שירמיהו יצא מבני בניה של רחב ודברי תוכחתו באו בתורשה ממנה, היתה היא חייבת למפרע החרמה והשמדה מן העולם על אשר לא עלתה יותר ולא השלימה עד הסוף את הפגעים הדקים שנותרו בנפשה משרשם של שבעה העממים, והיותה, איפוא, הסיבה שלאחר כמה דורות נגרמה לישראל תוך טובתם ואושרם אי נעימות זו. הרי כמה גדולות ההשלמות העליונות הנדרשות מכל אדם אף בתור בן נוח, כדי שתהיה לו זכות קיום בעולם, שהוא כמרחק ה״יש״ מן ה״אין״. 

'''ואם''' כך חייבת להיות מדריגתו של בן נוח, כמה גדולה היתה, לעומת זה מדריגתו של אברהם אבינו, שה׳ מצא את לבבו נאמן לפניו ובחר בזרעו להיות לו לעם סגולה. ועל כמה וכמה, מה עליונות המדריגות שחייבים להגיע אליהן בני ישראל שה׳ נגלה עליהם בהר סיני ונתן להם תורה משמים. 

'''ומכאן''' שכל החיובים שהתורה מטילה על בני ישראל, עשרת הדברות וכל המצוות והאזהרות, אינם לפי מושגינו המקובלים כי אם לפי מושגים וממדים אחרים לגמרי, מושגים וממדים דקים כאלה שקשה לנו לתפשם. 

'''הנחה''' זו משתקפת בדברי חז״ל במקומות רבים בצורה חריפה מאד. כבר אמרו חז״ל ״כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה״ (זהר במדבר קעט). הרי לנו מושג אחר לגמרי בעבודה זרה, שאם אדם מרגיש בנפשו איזה כעס, ואף אם אינו מוציאו לכלל ביטוי למעשה, רואים אותו כאילו עובר העבירה החמורה ביותר, כעובד אלילים רחמנא לצלן. 

'''ולכשנתבונן''' בדברי חז״ל, נראה שבזה עוד לא מתמצה כלל המושג ״עבודה זרה״ ושעומק דקותו מגיע לחומרה גדולה הרבה יותר. 

'''מסופר''' על המלך עוזיהו: ״וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה׳ אלהיו ויבא אל היכל ה׳ להקטיר קטורת על מזבח הקטורת״ (דברי הימים ב כו:טז). כפי שמוכח מדברי הנביאים וחז״ל, הגיע עוזיהו למדריגות עליונות מאד. כתוב עליו בנביאים: ״ויעש הישר בעיני ה׳״ (מלכים ב טו:ג). ועוד מייחסים את צדקותו של בנו יותם אליו, כדכתיב (מלכים ב טו:לד) ״ויעש הישר בעיני ה׳, ככל אשר עשה עוזיהו אביו, רק לא בא אל היכל ה׳״. וחז״ל מספרים על יותם שראוי היה להוות יסוד העולם עד סוף כל הדורות: ״אמר ר׳ ירמיה משום רשב״י, יכל אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלא אלעזר בני עמי - מיום שנברא העולם עד עכשיו, ואילמלא יותם בן עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם עד סופו״ (סוכה מה). ואם מיחסים את יותם בזה שעשה הישר בעיני ה׳ ככל אשר עשה עוזיהו אביו, הרי כמה גדולה היתה מדריגתו של עוזיהו. ומתוך אהבתו ותשוקתו הגדולה לאלהים לא הסתפק עוזיהו בכל עבודתו לה׳ ורצה לשמש בבית המקדש ככהן גדול ולהקטיר קטורת לכבוד קונו (ראה ילקוט מלכים ב יד): הוא חשב שדברי התורה: ״והזר הקרב יומת״ לא נאמרו על מלך, כדבריו: ״הקדוש ברוך הוא מלך ואני מלך ונאה למלך לשמש פני מלך ולהקטיר לפניו״ (תנחומא יג). ובכל זאת עם כל כוונותיו הקדושות והעליונות, מכיון שטעה ולא כיון להלכה, ראו בזה גאות מושחתת, כדברי הכתוב: ״גבה לבו עד להשחית״, ודנו אותו כמועל בה׳ ונענש בעונש איום כזה שהיה מצורע כל ימיו וישב ב״בית החפשית״ (עשה לו בית בבית הקברות, רש״י מלכים טו) ונחשב כמת. 

'''מצינו''' בעוד מקום בדברי חז״ל שאפשר להווכח מהם על דקות חטאו של עוזיהו. אמרו: ״׳בשנת מות המלך עוזיהו׳ (ישעיה ו) - וכי מת היה? אלא שנצטרע ומצורע חשוב כמת. ׳וארא את ה׳ יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל׳ - אלה שמונים כהנים שהיו עם עוזיהו וכו׳. ׳שרפים עומדים׳ - שעתידה האש לשרוף את עוזיהו כשם ששרפה לקורח ועדתו, ׳ממעל לו׳ - מן המעל שמעל, ואמר לו: צא שמעלת, והארץ פתחה פיה לבלעו וכו׳. ומנין שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה, שנאמד ׳זכרון לבני ישראל למען לא יקרב איש זר׳. אמר לו משה: ׳אף מזרע אהרן׳? אמר לו: ׳אשר לא מזרע אהרן הוא׳.  כקורח ועדתו אתה עושה לו: ׳ולא יהיה כקורח ועדתו׳.  ומה אתה עושה לו?  כמו שצרעתי את ידך, ׳כאשר דבר ה׳ ביד משה לו׳״ (ילקוט ישעיה ו). 

'''הרי''' משווים כאן חז״ל את עונשו של עוזיהו לעונשו של משה, כשם שמשה נענש בצרעת כך נענש עוזיהו בצרעת. ובודאי היה גם דמיון לתביעות עליהם. יודעים אנו כמה היה משה רחוק מן הגאוה וכבר העידה עליו התורה: ״והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה״ (במדבר יב), ואם מדמים את עוזיהו למשה, בודאי היה גם עוזיהו רחוק מן הגאוה בתכלית הריחוק עד שלא נמצא בעולם כדוגמתו. ומתוך זה מובן שמיחסים מדריגתו העליונה של יותם לעוזיהו. ברם עם כל זה, מכיון שלא העמיק יותר במדת ענותנותו, ומתוך כך בא להשתוקק להקטיר קטורת לפני ה׳ ככהן גדול, ואף כי בכוונה לכבוד שמים, נתבע בצורה חמורה כזאת עד שנאמר עליו: ״גבה לבו עד להשחית ומעל בה׳ אלהיו״ ועונשו הגיע עד לידי כך שנעשה כל ימיו כמת, שהארץ פתחה פיה לבלעה שנבקע ההיכל בגללו וכו׳ וכו׳. 

'''הרי''' כמה עמוקות הן הדרישות מן האדם לפי המושגים והממדים של התורה וכמה נידונים הפגמים הדקים ביותר לחומרי חמורות. ומכאן שאף האדם שהגיע למדריגות העליונות ביותר, יש עוד מקום למצוא בו נקודה שיש בה תביעה משום מעילה בה׳ ועבודה זרה. ולא רק רחב מבנות שבעה העממים עם כל השגותיה והשלמותיה נשארה בכלל משוללי זכות החיים בגלל פגם כל שהוא, אלא גם צדיקי עולם מבני ישראל המהוים יסוד כל הדורות, עלולים בגלל תביעה דקה להיקרא בבחינת מתים בעודם בחיים. אם כי באותה שעה הם עדיין נשארים אנשים עליונים.

= חובת הסייגים =

== א ==
'''מסופר''' בתורה שלאחר שאברהם ניצח את ארבעת המלכים, הציע לפניו מלך סדום: ״תן לי את הנפש והרכוש קח לך״ (בראשית יד). ואמנם לפי ההלכה ולפי נוהגי העולם הגיע רכוש סדום לאברהם, כי הלא נפל לשלל בידי המלכים המנצחים והם זכו בו מדין כיבוש מלחמה, ולאחר שאברהם ניצח את המלכים האלה והציל את הרכוש הזה מידם, הרי עבר לרשותו של אברהם בקנין גמור. ולא עוד אלא שמלך סדום ויתר לו מרצונו הטוב על רכושו והציע לפניו, כאמור, שיקח אותו לעצמו (ראה לעיל במאמר ״עומק הדין״). 

'''אולם''' אברהם אבינו שנכנס למלחמה זו וחרף את נפשו למות על מצות פדיון שבויים כדי להציל את לוט אחיו, בא לידי הכרה שאין לו ליהנות כלום ממצוה זאת והחליט לעשות לפנים משורת הדין ולהחזיר את כל השלל למלך סדום. ולא הסתפק אברהם בהחלטה בלבד, כי חשש שמא יתקפהו פתאום היצר של חמדת ממון ולא יוכל לעמוד נגדו, ומיד קפץ ונשבע למלך סדום: ״הרמותי ידי אל ה׳ אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך״. 

'''והנה''' מופלא הדבר מאד, כי הלא אברהם הגיע לידי החלטתו להשיב את הרכוש למלך סדום מבלי כל ציווי והשפעה משום צד כי אם מתוך תבונת עצמו, מתוך הכרתו השכלית הגדולה ודעתו הרחבה, ובכל זאת לא סמך על הכרתו ודעתו ומצא מקום לחשוש שמא יצרו יתגבר על שכלו עד שראה הכרח לעשות סייגים לנפשו ולגדור את עצמו בשבועה חמורה בשם ה׳ שלא יהנה מרכוש סדום. ולא רק מצא לנחוץ להישבע כדי לגדור את נפשו משלל של אבנים טובות ומרגליות, שיש בו משום נסיון גדול, אלא לא האמין בעצמו שעם כל הכרתו החזקה יוכל לעמוד בפני נסיון אף לגבי הנאה פעוטה של איזה חוט או איזה שרוך נעל, שאין אדם מתאוה להם כלל ואיש חשוב מתבייש להתכופף ולהרימם מן הארץ, וראה צורך להרים את ידו לה׳ בשבועה להסתייג גם מחפצים קלים כאלה. 

'''ויש''' לציין כאן את זהירותו המופלאה של אברהם אבינו בעניני גזל. בתחילת אותה הפרשה כתוב: ״ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט״ (שם יג). ופירשו חז״ל שהריב בין רועים אלה היה בזה ש״בהמתו של אברהם היתה יוצאת זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאת זמומה, ואמרו להם רועי אברהם: הותר הגזל וכו׳״ (ראה מדרש רבה שם). אמנם רועי לוט מצאו היתר לזה, כפי שמסופר שם, אבל אברהם לא הסכים להיתר זה, ולאחר שרועי לוט לא נשמעו להם החליט אברהם להתרחק מלוט ואמר לו: ״הפרד נא מעלי, אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה״. אברהם חשש להימצא במחיצה אחת עם לוט משום שלא דקדק בעניני גזל, ודרש ממנו שיתרחק ממנו לצד אחר של העולם, אם האחד ילך לשמאל ילך השני לימין. עד כדי כך הגיעה זהירותו והתרחקותו של אברהם מכל חשש של גזל. ובכל זאת, עם כל זהירותו הרבה, כשבא לידו הנסיון של שלל מלך סדום, ואם כי לא היה בזה כל חשש של איסור גזל ולא החמיר בכך אלא משום חשבונות של חסידות, לא האמין בעצמו שיוכל לעמוד בנסיון זה אף לגבי חוט ושרוך נעל וראה צורך לסייג את עצמו בשבועה ובהרמת ידו לה׳ אל עליון. 

'''ואם''' יש הכרח בסייגים ובגדרים כאלה כנגד היצר לגבי אברהם אבינו, האדם הגדול בענקים עם כל כוחותיו העצומים, לגבי כל אדם על אחת כמה וכמה. ואם בהחלטה הבאה מצד ההכרה השכלית בלי ציווי כלל כך, כמה צריך אדם להגדיר את עצמו כנגד יצרו בדברים שלא הגיע אליהם מצד הכרתו כי אם מצד ציווי של מקום. וכבר אמרו חז״ל: ״גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה״ (בבא קמא פז), כי למצווה יש אגרא טפי, משום שעליו לדאוג ולהצטער יותר לעמוד כנגד יצרו (ראה תוספות קידושין לא ובעבודה זרה ג). ואם כן איפוא כמה יש לאדם הבא מצד הציווי לטכס עצות בנפשו ולקבל עליו סייגים וגדרים כדי שיוכל לעמוד כנגד יצרו אף בדברים הקלים ביותר. 

'''וכן''' פירשו חז״ל את הפסוק ״והיו הדברים האלה על לבבך״ ש״מכאן היה ר׳ יאשיה אומר צריך להשביע את יצרו, שכן אתה מוצא בכל הצדיקים שהשביעו את יצרם״, והוא מביא ראיה בין השאר גם מאברהם שאמר ״הרמותי ידי אל ה׳ אל עליון וכו׳ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך״ (ראה ספרי ואתחנן). 

== ב ==
'''הבה''' נתבונן מה עמוק תוכנן של מצוות התורה, כמה רבות הן דרגותיהן ומה גדול ההבדל בין דרגה לדרגה. הכתוב אומר על אברהם: ״וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי״ (בראשית כו). ולמדים מכאן חז״ל שאברהם קיים את כל התורה כולה ״אחד תורה שבכתב ואחד תורה שבעל פה״ (יומא כח). אברהם לא הסתפק בשבע המצוות שנצטוו בני נח אלא הוסיף מדעתו מצוות אחר מצוות בחינת ״תן לחכם ויחכם עוד״ עד שהשיג את כל התורה. 

'''אולם''' יש הבדל גדול בין מצוותיו שבא אליהן מתוך הכרתו לבין מצוות בני נוח ובין שבע מצוות בני נוח לבין תרי״ג המצוות שנצטוינו עליהן בהר סיני. 

'''הרמב״ם''' פוסק (הל׳ מלכים ח:יא) שגר תושב צריך לקבל ולקיים את שבע המצוות של בני נח ״מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו עליהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהן״. ולכאורה לא מובן הדבר, כי מה ההבדל אם מקיימים את המצוות האלה משום שנצטוה עליהן נח או נצטוו עליהן בהר סיני. אנו יודעים שאינו דומה מי שמצווה ועושה למי שאינו מצווה ועושה, ומשום כך אנו מבינים להבדיל בין המצוות שקיים אותן אברהם אבינו מתוך הכרת עצמו לבין המצוות שמקיימים אותן לאחר נתינתן מסיני.  אבל ביחס לשבע המצוות, הרי נצטוו עליהן לפני קבלת התורה מסיני על ידי נח וכל בן נח נקרא לגבן מצווה ועושה, ומה היתרון איפוא בזה שיקיימו אותן, כפי דברי הרמב״ם, מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו עליהן על ידי משה רבינו? 

'''אולם''' באמת אין כאן ההבדל בציווי של המצוות, כי אם בצורת המצוות. לאחר שציוה הקדוש ברוך הוא בתורה על שבע המצוות, אין להן עוד אותה הצורה והכוונה שהיו להן קודם, כי אם לא כן, לא היה צורך לצוות עליהן שוב, אלא שהועלה ערכן והן קיבלו מושגים אחרים ומושכלות חדשים. בשעה שמצוות אלה היו בתוקף ציוויו של נח בלבד, היתה לכל מצות משמעות פרטית מבלי קשר עם המצוה השניה, אבל כשנצטוו עליהן בתורה ביחד עם שאר תרי״ג המצוות, מהוה כל אחת מהן חלק מהתורה האלהית כולה ובכל אחת נכללו כל תרי״ג המצוות, ומשמעותה היא, איפוא, בעלת מושגים אחרים ומסוג אחר לגמרי. 

'''כדי''' להבין את הדבר ביותר בהירות. כדאי לתת דוגמה ממקום אחר. בפרשת הנשיאים כתוב שהקרבנות של כל הנשיאים היו אחידים ללא שום הבדל בין אחד לשני, ובכל זאת חוזרת התורה שתים עשרה פעם על אותם הדברים וכותבת את הקרבנות של כל נשיא לחוד מלה במלה (ראה במדבר ז). וכבר עמד הרמב״ן על טעם הדבר (ראה שם פירושו) ואמר שלכל נשיא ונשיא היו בהקרבת קרבנו מחשבות אחרות וכוונות אחרות, ומשום כך נחשבים קרבנותיהם כשונים, אין העיקר בחומר הדברים כי אם בצורתם, ומכיון שהיה שינוי צורה בקרבנו של כל נשיא ביחס לכוונה ולמחשבה, נחשב כל קרבן כאילו הוא מסוג אחר, אם כי כתוב עליו בתורה באותה לשון ובאותן המלים, וזה דומה כאילו היה כף של אחד משל עץ, של השני - משל עופרת, של השלישי - משל כסף. של הרביעי - משל זהב וכו׳ ואי אפשר בשום אופן לכוללם יחד. 

'''ואם''' מחשבתו וכוונתו של אדם מהפכות אותו המעשה לסוג אחר, על אחת כמה ששבע המצוות שחזר עליהן הקדוש ברוך הוא בתורה בתוך כל תרי״ג המצוות, אם כי נשנו באותן המלים, קיבלו משמעות עליונה יותר וממדים רחבים יותר, ומאז יש להן דמות אחרת לגמרי. 

'''ובזה''' מובנים דברי הרמב״ם שעל גר תושב לקיים את שבע המצוות של בני נח מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה ולא מהכרע הדעת, כי לאחר מתן התורה יש להן, כאמור, משמעות אחרת ודרגה אחרת ואינן מאותו סוג המצוות. ומי שלא מקיימן באותה משמעות, אין בו, כאמור, לא חסידות ולא חכמה. 

'''ואם''' כה רב ההבדל בין מצוות התורה לבין מצוות בן נח שגם עליהן נצטוו מפי ה׳, כמה רב המרחק בין מצוות התורה לבין מצוה שקיים אותה אברהם אבינו מדעתו, מדעת נברא, שהיתה אצלו, כאמור רק בבחינת ״תן לחכם ויחכם עוד״. 

'''וכל''' זה אינו אמור אלא כלפי הדרגה הראשונה של מצוות התורה. אבל באמת יש למשמעות מצוות התורה דרגות רבות מאד המגיעות לעומק רב לאין שיעור וכשם שההבדל בין מצוות בני נח לבין מצוות התורה מהוה סוג אחר, כך מהוים ההבדלים בין דרגה לדרגה מרחקים עצומים וסוגים אחרים. הכתוב אומר: ״אמרות ה׳ אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים״ (תהלים יב). הכתוב מתאר את עומק הדרגות של המצוות, שהן טהורות, שהן צרופות, שהן מזוקקות, ולא רק פעם אחת כי אם שבעתים. שבע פעמים שבע. וכל הבדלי הדרגות האלה מהוות צורות אחרות. עד שיש לכל מצוה ומצוה מ״ט פנים (ראה ילקוט שם). 

'''ומעתה''' נעשה חשבון כמה רבים ועצומים המרחקים בין סוגי המצוות: כמה רב ההבדל בין מצות אברהם אבינו שהגיע אליה מדעת עצמו, מדעת נברא, לבין מצוה שנצטוה עליה נח מפי ה׳, מדעת העליונה של הבורא; כמה המרחק מסוג זה עד לידי מצוה שניתנה בסיני אף בדרגתה הראשונה; וכמה עולה ערכה לאין שיעור במשמעותה העליונה עד לידי הפן הארבעים ותשעה. 

'''ומעתה''' נעשה קל וחומר בן בנו של קל וחומר. כי אם אברהם אבינו עם כל מדריגותיו וכוחותיו העצומים ראה צורך להגדיר את עצמו ולהישבע בה׳ על מצות שאינו מצווה עליה, ושהגיע אליה מדעת עצמו, ושאינה אלא לפנים משורת הדין ויש בה משום נסיון מועט, במצוה שנאמרה מפי דעת עליון, ונצטוו עליה, ושמשמעותה מגיעה לידי עומק של ארבעים ותשעה פנים, ושחייבים עליה מצד הדין ועוד יש בה נסיון קשה, על אחת כמה וכמה שיש לכל אדם לטכס עצות ותחבולות ולעשות גדרים וסייגים בשלשלאות שונות לכבול את המוח ואת הלב ואת החושים שלא יכשלו בה ושיוכלו לעמוד בה כנגד היצר. ומכאן כמה גדול חיובו של לימוד המוסר והדרכים השונות לחיזוק העבודה והיראה.

= מעמקי האמונה =
'''הכרת''' ה׳ הוא יסוד כל התורה ויש לה מדריגות לאין שיעור, וכמה שיחתרו ויתעמקו בה וישיגו את שיאיה העליונים ביותר, לא מגיעים לקצה, באשר אין סוף למושגיה ולמעמקיה. ולאחר הכל, לאחר שיא ההשגות העליונות, עדיין זקוקים לאמונה. אין האמונה נחלת ההמונים, כפי הדעה השטחית המקובלת, אלא כל אדם, אף הגדול ביותר, אין בכוחו להגיע, כאמור, לסוף ההשגות, כדברי הכתוב: ״כי לא יראני האדם וחי״ (שמות לג), והוא זקוק בהכרח לאמונה. 

'''כתוב''' בתורה - לאחר שהיה דבר ה׳ אל אברהם במחזה והבטיח לו על הזרע - ״והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה״ (בראשית טו). 

'''חז״ל''' תיארו לאיזו מדריגה עליונה בהכרה הגיע אברהם אבינו. בן שלש שנים הכיר את בוראו מדעתו ומחכמתו כנגד דעתם של כל בני העולם, ומשום כן קראו אותו אברהם העברי שכל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר (בראשית רבה מב). אברהם מסר נפשו על הכרתו, בגללה השליכו אותו לאור כשדים ועמד בעוד נסיונות רבים, עד שנאמר עליו: ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״ (נחמיה ט). ולא הסתפק בהכרה שלו בלבד, אלא שמרוב אהבתו את ה׳ שוטט בתבל, ובכל מקום בואו בנה מזבחות וקרא בשם ה׳ והפיץ אמונה והכרה בבורא בין כל בני העולם. והכרתו בה׳ הגיעה למדריגה כזאת, שבגללה נאמר עליו שהקנה לה׳ שמים וארץ, כדברי הכתוב: ״ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ״ (בראשית יד: וראה רש״י שם יט). הוא גם זכה שה׳ נגלה אליו וציוה לו ציוויים ואזהרות וגילה לו את כל עתידו ודורותיו אחריו ושזרעו יהיו תכלית העולם. 

'''והנה''' לאחר כל מדריגותיו אלה בהכרת ה׳ ובגילויים שה׳ נתגלה לפניו היה עוד מקום לציין את אמונתו, כדברי הכתוב: ״והאמין בה׳״. ולא עוד אלא שהכתוב מוסיף על זה: ״ויחשבה לו צדקה״, כלומר ״הקדוש ברוך הוא חשבה לאברהם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו״ (רש״י שם). ואף לאחר שהגיע למדריגה עליונה זו באמונה, עדיין לא הגיע לשיאה, ובשעה שהקדוש ברוך הוא המשיך באותו מחזה להבטיח לתת לו את הארץ הזאת לרשתה ואברהם שאל: ״במה אדע כי אירשנה״, מצאו בו פגם באמונה, כפי שאמרו חז״ל: ״אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם! כל העולם כולו בדיבורי הוא עומד ואין אתה מאמין בדברי, אלא אתה אומר ׳במה אדע׳״ (פרקי דרבי אליעזר מח). ופגימה זו היתה כה חמורה עד שהביאה עונש נורא כזה, שיהיה בניו עבדים במצרים ויענו אותם ארבע מאות שנה. 

'''אנו''' למדים מדברי התורה וחז״ל, שהתביעה היתה דקה מן הדקה ואי אפשר לנו לעמוד עליה, שהרי התורה מעידה באותו מעמד, כאמור, שהאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה. וחז״ל אומרים שלא שאל אות אלא אמר לפניו שיודיענו באיזו זכות יתקיימו ההבטחות (ראה רש״י שם), אלא מכיון שהתבטא בביטוי כזה שאפשר לפרש את משמעותו כאילו שאל על עצם ההבטחה, (ראה מדרש תנחומא קדושים יג, שנענש על אשר הוציא דבר מתוך פיו ואינו יודע האיך מוציאו) התגלה פגם באמונתו, וזרעו במשך כמה דורות נזדקקו לרדת לגלות מצרים ולהיצרף שם בבור השעבוד והעינויים ד׳ מאות שנה כדי לתקן את הפגם הזה. 

'''הרי''' עד כמה מגיעים מעמקי האמונה, שאף אברהם אבינו עם כל השגותיו ומדריגותיו העליונות בה, עוד היה ראוי לעלות בה יותר ויותר ועדיין נמצא בה פגם כזה שהיה זקוק לזיקוק וצירוף קשה של ארבע מאות שנה. 

'''ולכשנתבונן''' עוד בדבר, נמצא שעדיין רחוקים אנו מלמצות בזה את מעמקי האמונה. לאחר שעברו ארבע מאות השנה, ומשה הופיע לפני העם במצרים ודיבר אליהם ועשה לעיניהם את האותות, כתוב בתורה: ״ויאמן העם״ (שמות ד). וחז״ל מפרשים: ״מכאן שישראל מאמינים הם״ (שבת עו.), כלומר שצירופם במצרים הושלם. ואותו הפגם באמונה שהתגלה באברהם אבינו תוקן. מאז הלכו בני ישראל והתעלו עוד ועוד בהכרה ובאמונה על ידי האותות והמופתים במצרים. התורה מספרת שגם המצרים עלו על ידי המכות - בהכרתם ממדריגה למדריגה. עוד במכות הראשונות הכירו ״כי אצבע אלהים היא״ (שם ח). במכה השביעית הוסיפו בהכרתם ואמרו: ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״ (שם ט). ולבסוף הגיעו לידי כך שנכנעו לציווי ה׳ ושלחו את בני ישראל מארצם. ואם המצרים עלו על ידי המכות במדריגות כאלה בהכרת ה׳, על אחת כמה וכמה שבני ישראל, שה׳ אמר עליהם למשה שהם מאמינים בני מאמינים (ראה שמות רבה ד), הלכו והתעלו בהשגותיהם באמונתם והכרתם לאחר כל מכה ומכה. 

'''והנה''' כשהגיעו לים סוף והים נבקע לפניהם, הגיעו להשגות עוד יותר עליונות באמונה, כדברי הכתוב: ״וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים ויראו העם את ה׳ ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״ (שמות יד). וחז״ל אמרו שבזכות אמונה זו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה (ראה מכילתא שם). כן אמרו חז״ל שעל הים ראו פי חמש מאשר ראו במצרים, כי על עשר המכות שבמצרים כתוב ״אצבע אלהים היא״ ובאשר על הים כתוב ״היד הגדולה״ (ראה בהגדה דברי ר׳ יוסי הגלילי ור׳ אליעזר ורבי עקיבא). 

'''עוד''' אמרו: ״׳זה אלי ואנוהו׳, ר׳ אליעזר אומר: אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי וכל שאר הנביאים״ (מכילתא בשלח שם), כלומר שהשגותיה של הפחותה שבפחותות אף לא מבני ישראל השיגה מראות האלהים העליונים יותר מיחזקאל הנביא במעשי מרכבה וכל הנביאים, ואם שפחה השיגה כך, בת ישראל אף הפחותה ביותר, שהיא מסוג אחר לגמרי עד שהיא מברכת: ״שלא עשני שפחה״ השיגה עוד יותר, ובן ישראל אף הדיוט שבהדיוטים, המברך: ״שלא עשני אשה״, השיג יותר מבת ישראל, וכל שכן החשובים מישראל, ושבעים הזקנים ואהרון ובניו, ועל אחת כמה וכמה לאילו השגות עליונות הגיע משה רבינו. 

'''ובכל''' זה עוד לא הגיעו לשיא ההשגות, כי כאמור, אין להן סוף ושיעור. לאחר קריעת ים סוף הביא ה׳ את בני ישראל להר סיני. ושם כתוב: ״ויבואו מדבר סיני וכו׳ ויחן שם ישראל נגד ההר״ (שם יט). ואמרו חז״ל כתוב ״ויחן״ בלשון יחיד ולא כבכל מקום ״וסעו ויחנו״ בלשון רבים. ללמדך ש״כאן הושוו לב אחד״ (ראה ילקוט שם), כלומר שנעשו כולם בדעה אחת ונתאחדה הכרתם כאילו היו איש אחד. ונמצא שהכרתו של כל אחד נכפלה בששים רבוא פעם. 

'''וזה''' היה לפני קבלת התורה עם גישתם להר סיני בלבד. ולאחר זה באה קבלת התורה מפי הגבורה בכבודו ובעצמו, ובדברה הראשונה השמיע להם קול אלהים: ״אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״, לא פנה אליהם בלשון רבים כי אם בלשון יחיד וכאילו ייחד שמו על כל יחיד ויחיד. 

'''וגם''' לאחר קבלת התורה הלכו והתקרבו יותר ויותר לאלהים. כשירד משה מסיני ציוה לו הקדוש ברוך הוא להקים משכן לה׳ בתוך בני ישראל, שצורתו תסמל בריאת שמים וארץ וכל צבאם ויהיה דומה למקום השכינה למעלה, איתא במדרש רבה (שמות לה:ו): ״׳ועשית קרשים למשכן׳ – אמר רבי אבין משל למלך שהיה לו איקונין נאה. אמר לבן ביתו: עשה לי כמותה. אמר לו: אדוני המלך! איך יכול אני לעשות כמותה? אמר לו: אתה בסממניך ואני בכבודי. כן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: ׳וראה ועשה׳. אמר לפניו: רבון העולמים! אלוה אני שאני יכול לעשות כאלו. אמר לו: ׳כתבניתם׳ - בתכלת ובארגמן ותולעת שני, וכשם שאתה רואה למעלה כן עשה למטה, שנאמר: ׳עצי שטים עומדים׳ כנתון באיסטרטיא של מעלה, ואם תעשה כאותה של מעלה - למטה, אני מניח סנקליטין של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה, מה למעלה שרפים עומדים, אף למטה עצי שטים עומדים: ומה למעלה כוכבים, אף למטה כן״. ועוד אמרו חז״ל (שם מח): ״בג׳ דברים נברא העולם שנאמר: ׳ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו׳ (משלי ג), ובג׳ דברים הללו נעשה המשכן, שנאמר: ׳וימלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת׳״ (שמות לה, וראה ברכות נה). 

'''הרי''' שבני ישראל התרוממו להשגות עליונות כאלה שהעלו את העצמים הגשמיים לגורמים רוחניים עילאיים שהקימו למטה מקום לשכינה כדוגמה שלמעלה, והתדמו לקונם במדה כזו עד שבאותם ג׳ הדברים שברא הקדוש ברוך הוא את העולם עשו הם את המשכן. ולא רק החשובים מישראל כי אם גם הנשים טוו בחכמה זו את העזים, וכמה מדריגות מהן עד זקני ישראל, ולמעלה מהם בצלאל בן אורי שהוא עשה את הכל בחכמתו וחז״ל אמרו עליו למה נקרא שמו בצלאל - ״בצל אל היית״ (ראה ברכות נה.). 

'''ולאחר''' שעשו את המשכן, ירדה השכינה למטה וקבעה מקום בתוך בני ישראל. צא וראה מה גדולה קדושתו של אהל מועד, שהרי משה רבינו עלה לשמים ושכן בענן ארבעים יום וארבעים לילה, ואילו כשהקים את המשכן כתוב בתורה: ״ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה׳ מלא את המשכן״ (שמות מ). הרי שקדושת המשכן עלתה על של מקום השכינה בשמים. והשראת השכינה לא הצטמצמה בין קדשי המשכן בלבד, כי אם התפשטה ללבות בני ישראל בכל מקום שהם. ״ושכנתי בתוכו״ לא נאמר אלא ״ושכנתי בתוכם״, בתוך לבם של בני ישראל. מכאן לאיזה שיא של השגות אלהיות הגיעו בני ישראל במדבר, שקצרה דעתנו לתארן ולפי מושגינו אין למעלה מהן. 

'''והנה''' מופלא הדבר, שלאחר כל זה מצא החוקר לב ובוחן כליות שעדיין לא הושלמה אמונתם ושיש עוד מקום לביקורת חריפה על הכרתם עד כדי כך, שהכתוב מתבטא עליהם: ״ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי״ (תהלים צד). ולא הסתפק הכתוב לתבוע אותם על קוצר השגה בלבד, אלא מציגים אותם כ״תועי לבב״, כאילו לא ידעו ממציאות ה׳ יתברך כלל, כדוגמה שמכנים את אומות העולם שאינם מכירים בה׳ בשם ״תועים״ ושאנו מודים לה׳ בכל יום שאין אנו כמותם ״ושהבדילנו מן התועים״. 

'''עד''' כדי כך חותרים מעמקי האמונה ואין להם שיעור ואין להם תכלית. 

'''ועוד''' יותר מזה. הנה משה רבינו, שהכתוב מעיד עליו: ״בכל ביתי נאמן הוא״ (במדבר יב) ובודאי התעלה בדרגות האמונה בכל מאורעות מצרים וים סוף יחד עם כל בני ישראל פי כמה וכמה, עד שחז״ל אמרו עליו שהוא שקול כנגד ששים רבוא מישראל. ועוד שנתרומם מהארץ עד לידי שמים ועלה לרקיע וניצח את המלאכים שקיטרגו עליו ואמרו להקדוש ברוך הוא: ״תנה הודך על השמים״ וזכה לקבל את התורה מאת האלהים והורידה לארץ. וגם בבנין המשכן הוא היחידי שנמצא ראוי להקימו, כדברי חז״ל שכל החכמים לא היו יכולים להקים את המשכן עד שבא משה והקים אותו (ראה שמות מ:יח ומדרש תנחומא שם). ואף לאחר שהוקם המשכן ואיש לא יכול לבא לתוכו כי ״כבוד ה׳ מילא את המשכן״, היה משה היחידי שה׳ קרא אותו שיבא אל אהל מועד כדכתיב: ״ויקרא ה׳ אל משה״ (ויקרא א) ומשה היה נכנם ויוצא באוהל מועד ״והיה כבוא משה האוהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האוהל ודבר עם משה״ (שמות לג). ולא עוד אלא ״דבר ה׳ אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו״ (שם), ועוד הכתוב אומר: ״פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה׳ יביט״ (במדבר יב). והאם יש אפשרות להגיע להשגות עליונות יותר ממשה רבנו, ואמנם מעיד הכתוב: ״ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים״ (דברים לד). 

'''והנה''' אף במדריגה זו של משה בהשגת אלהים, נמצא עוד מקום לפגם באמונה עד שהכתוב טוען כנגדו: ״יען לא האמנתם בי״ (במדבר כ). ופגם זה היה כל כך חמור שנענש עליו בעונש מר כזה שלא זכה להיכנס ולהכניס את ישראל לארץ. 

'''נמצא''' איפוא, שאין סוף ושיעור להכרת ה׳ וכמה שאדם אף העליון ביותר יעלה לשיא השגותיה העליונות, עדיין לא הגיע לתכליתה ועודנו זקוק לאמונה ולעלות יותר ויותר, ואם נמצא בה איזה פגם כל שהוא הרי הוא בבחינת לא מאמין ותועה לבב. 

'''ומעתה''' נבין דברי חבקוק ״וצדיק באמונתו יחיה״. חז״ל אמרו (מכות כד): ״דרש ר׳ שמלאי, תרי״ג מצוות נאמרו לו למשה וכו׳ בא דוד והעמידן על אחת עשרה וכו׳; בא ישעיה והעמידן על שש וכו׳; בא מיכה והעמידן על שלש וכו׳; בא חבקבוק והעמידן על אחת, שנאמר: ׳וצדיק באמונתו יחיה׳״. ופירש רש״י: ״והעמידן על אחת עשרה, שבתחילה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עליהם עול מצוות הרבה, אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולן אין לך אדם שזוכה ובא דוד והעמידן וכו׳ כדי שיזכו אם יקיימו י״א מצוות הללו וכן כל שעה דורות של מטה הולכין ומתמעטין אותו״. 

'''ולכאורה''' כשאנו מעיינים במאמר זה תוקף אותנו יאוש כי אם בדורו של דוד היו מוכרחים לצמצם את התורה ולהעמידה על אחד עשר יסודות משום שקצרה ידם לקיים את כולה, ולאחר כמה דורות הוכרחו לצמצמה עוד יותר עד שלבסוף העמידוה בדורו של חבקוק על נקודה אחת והיא האמונה, ואם כן אנן יתמי דיתמי לאחר שנתרחקנו מדורו של חבקוק עשרות עשרות דורות, מה נענה אבתרייהו, כמה משוללים אנו מן התורה ובמה נוכל לזכות לאיזו אחיזה שהיא ביסודותיה? 

'''אולם''' לאחר שעמדנו על זה שכל אדם ללא יוצא מן הכלל זקוק לאחר כל השגותיו גם לאמונה, אם כן איפוא יש אף לאדם הדל שבדלים, ואף בדורותינו הירודים שלנו, מקום אחיזה באמונה. וזו היתה כוונתו של חבקוק הנביא: ״וצדיק באמונתו יחיה״, כי עיקר החיות היא האמונה אשר הכל זקוקים לה, ונמצא שגם לנו אפשרות לזכות על ידה ביסוד התורה ומצוותיה שהן עומדות על אחת, שהיא האמונה, ושגם עלינו ראוי לקרא את דברי חבקוק: ״וצדיק באמונתו יחיה״. 

= הדעת שבמעשה =
'''רבים''' מן הראשונים חייבו להגיע לדעת אלהים על ידי חקירות עליונות ועיונים עמוקים ביחוד ה׳. אולם באמת יש בעצם קיום המעשים הטובים גילוי רב של דעת ה׳ וחכמה עליונה. 

'''כתוב''' בירמיהו (כב:טו-טז) שהנביא הוכיח את המלך יהויקים וטען כנגדו: ״אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה וכו׳ דן דין עני ואביון, אז טוב, הלא היא הדעת אותי, נאום ה׳״. הרי מקרא מפורש הוא, כי דוקא המעשים הטובים של צדקה ומשפט וחסד עם העניים, היא היא דעת ה׳. 

'''וכן''' מצינו בחז״ל שאמרו: ״חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״ (תנא דבי אליהו). לא אמרו שישאף שתגיע דעתו לדעת אבותיו אברהם יצחק ויעקב כי אם שיגיעו מעשיו למעשי אבותיו. הרי שזוהי המדריגה הגדולה ביותר וכי שיא הדעת והחכמה בא עם הקיום המעשי. המעשים הטובים אינו קיום מצות בלבד, אלא הם הם המהוים תורה וחכמה, וזוהי דעת האלהים. 

'''הבה''' נתבונן במעשי האבות וניוכח שדוקא בביצועם בפועל הגיעו לידי תכלית התעלותם והביאו להתגלות ה׳ לכל הדורות. ומשום כך פירטה התורה כל פרט ופרט שבכל מעשיהם, כי כל נקודה חיובית זעירה שבהם יש לה ערך רב וזכותה פועלת לדורי דורות, ולעומתם כל נקודה שלילית שבביצוע המעשה - רישומה ניכר לשלילה לדורות. 

'''אמרו''' חז״ל (בבא מציעא פו:): ״אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם אבינו למלאכי השרת בעצמו, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו; וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח. ׳ואל הבקר רץ אברהם׳ (בראשית יח:ז) - ׳ורוח נסע מאת ה׳ ויגז שלוים מן הים׳ (במדבר יא:לא); ׳ויקח חמאה וחלב׳ - ׳הנני ממטיר לכם לחם מן השמים׳ (שמות טז:ד); ׳והוא עומד עליהם תחת העץ׳ (בראשית יח:ח) - ׳הנני עומד לפניך שם על הצור׳ (שמות יז:ו); - ׳ואברהם הולך עמהם לשלחם׳ (בראשית יח:טז) - ׳והי הולך לפניהם יומם׳ (שמות יג:כא); ׳יוקח נא מעט מים׳ (בראשית יח:ד) - ׳והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם׳״ (שמות יז:ו).

'''הרי''' שבשכר כל פרט שבמעשה חסד של אברהם, זכו בניו לאחר כמה דורות להתגלות ה׳, ולא עוד אלא שהופיע לפניהם בכבודו ובעצמו. לכאורה לא עשה אברהם עם המלאכים כי אם מעשים רגילים, כגון שהוא עמד עליהם תחת העץ, או שהלך עמהם לשלחם ולווה אותם בדרכם, והנה בשכר פעולה פשוטה זו, התגלה הקדוש ברוך הוא לפני בניו ועמד לפניהם על הצור או הלך לפניהם במדבר להראות להם את הדרך. ומכאן כמה יש בכל פעולה מעשית של חסד - חכמה ודעת אלהית, עד שהיא מביאה לידי התגלות לדורות. 

'''ומכאן''' גם לצד השלילי, אם חסרה נקודה כל שהיא במעשה אברהם, שלא עשהו בעצמו, כי אם על ידי שליח, נתמעטה התגלות ה׳ ולא זכו בניו לאותה מדריגת ההכרה והדעת, כי לעומת החשיבות בכל פרט שבמעשהו של אברהם וההשפעה החיובית הכבירה שבו, כן היתה, ניכרת שלילת ההשפעה בהעדרו של כל פרט ונקודה שבאותו מעשה. בשכר זה שאברהם לא הושיט להם בעצם ידיו את המים לרחוץ את רגליהם ואמר להם בלשון אדיבה: ״יוקח נא מעט מים״, וכנראה הגישם להם על ידי אחד מעוזריו, לא המציא הקדוש ברוך הוא בעצמו מים לבניו במדבר, כי אם אמר למשה: ״והכית בצור ויצאו ממנו מים״, כלומר ששלח את משה להוציא להם את המים מן הצור. 

'''ויש''' להתבונן, באיזו אהבה ומסירות נפש קיבל אברהם את האורחים וגמל אתם את מעשי ההטבה והחסד. אברהם כבר היה באותו זמן זקן ושבע ימים, בגיל תשעים ותשע, ועמד ביום השלישי למילתו שיש בו כאב רב, כדאמר ר׳ חנינא בן דוסא: ״כל הנימולין - ביום השלישי כואב הוא להם, שנאמר (בראשית לד): ׳ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים׳״ (פרקי דרבי אליעזר כט), וכן ״אמר רבן גמליאל בנו של ר׳ יהודה הנשיא: כשנימול אברהם, ביום השלישי היה לו כאב הרבה מאד למכתו״ (שם וראה ילקוט שם פב), והיה טרוד בתחבשותיו וקאסר ושרי (ראה בבא מציעא פו). ובאותו יום הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה והרתיח את כל העולם עד ששום בריה לא יכלה לצאת ולבוא בעולם (ראה שם ופרקי דרבי אליעזר שם). ועם כל זה, לא התחשב אברהם לא בכאביו וטרדותיו ולא בחום הרותח, ורץ לקראת האורחים - למרות שחשב אותם כערבים המשתחוים לאבק רגליהם - ועשה כל המאמצים לשרת אותם במהירות האפשרית, ודוקא בעצמו, כדכתיב: ״וימהר אברהם״: ״ואל הבקר רץ אברהם וכו׳ וימהר לעשות אותו״ וכו׳, והכין להם את המאכלים הטעימים ביותר, שחט להם שלשה פרים ״כדי להאכילם שלש לשונות בחרדל״ שהוא ״מעדן מלכים ושרים״ (ראה בבא מציעא פו: ורש״י שם). ורק בדבר אחד לא טיפל אברהם בעצמו, בהגשת המים לרחיצת רגליהם, ובודאי לא היה סיפק בידו משום טובתם של האורחים, כדי שהוא יוכל להשתחרר ולהחיש את הכנת המאכלים בשבילם. אבל משום שסוף כל סוף לא עסק בנקודה זו למעשה בעצמו, בידיו וברגליו ממש, נגרם ממילא העדר בהתגלות ה׳ לבניו. 

'''והוא''' אשר אמרנו, כי המעשה הוא הדעת ובכל פרט ופרט שבו כלולה תורה וחכמה לאין שיעור, ואם חסרה איזו נקודה שהיא אף באופן ביצוע המעשה, נרשם ממילא חסרון בדעת ה׳ ובהתגלות ה׳. 

'''והעדר''' זה בהתגלות ה׳ שלא הקדוש ברוך הוא בעצמו הוציא להם את המים כי אם על ידי שליח, לאו מילתא זוטרתא היא. 

'''מסופר''' בתורה לאחר מעשה העגל, כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה: ״ושלחתי לפניך מלאך״, השיב לו משה: ״אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה״ (שמות לג). משה התרצה יותר שכל העם ישאר במדבר ציה וצלמות, ״במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב וצמאון כו׳״ (דברים ח) ולוותר על כניסת הארץ ועל כל היעודים התלויים בה ובלבד שה׳ בעצמו ילך לפניהם ולא מלאך הרי כמה גדול המרחק בקרבת ה׳ אם הקדוש ברוך הוא בעצמו הולך לפניהם או על ידי שליח. 

'''ומכאן''' כמה חכמה ודעת כלולה במעשה אברהם, עד שכל נקודה שלילית באיזה פרט שהוא בביצועו, הסבה הבדל עצום כזה בהתגלות ה׳ שבין הופעתו בכבודו ובעצמו לבין פעולתו על ידי שליח.&lt;ref&gt;ויש להוסיף שמסיבת הוצאת המים על ידי שליח, נתגלגל הדבד שנתבעו בעניני אמונה, כדברי הכתוב: ״יען לא האמנתם בי וכו׳״ (במדבר כ).&lt;/ref&gt;

'''וכל''' זה הוא אף במעשה אברהם, שקיים את כל המצוות מעצמו, לפני נתינת התורה ומבלי להיות מצווה ועושה. ועל אחת כמה וכמה, כמה דעת ה׳ כלולה בכל מעשה מצוה לאחר שניתנה התורה לישראל ומקיימים אותה בתור מצווה ועושה (ראה בבא קמא פז, דברי ר׳ חנינא ״גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה״), והוא אשר דיבר הנביא, כאמור, על המעשים הטובים שעושה האדם: ״הלא היא הדעת אותי״. 

= קנה מדת החכמה =
'''לפי''' מושגינו בהערכת בני האדם, כשאנו מכירים באחד שהוא עולה בהכרתו מחבירו, אנו מציינים אותו כחשוב מרעהו, אבל אין אנו מחלקים אותם לסוגים מיוחדים, אולם לפי מושגי ההערכה של התורה וחז״ל, כל הבדל קטן בהכרה בין איש לרעהו מהוה מרחק עצום ביניהם עד שלא רק קובע אותם לסוגים נפרדים, אלא למהות אחרת עד שאחד כלפי השני הוא כחמור לגבי אדם. 

'''בשעה''' שאברהם אבינו הלך לעקוד את יצחק בנו ושני נעריו עמו, שהם ישמעאל ואליעזר, כתוב בתורה: ״וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, ויאמר אברהם אל נעריו, שבו לכם פה עם החמור״ (בראשית כב). ואמרו חז״ל: ״מה ראה? ראה ענן קשור בהר, אמר: דומה שאותו מקום שאמר לו הקדוש ברוך הוא להקריב את בנו שם. אמר ליצחק: בני: רואה אתה מה שאני רואה? אמר לו: הן. אמר לשני נעריו: רואים אתם מה שאני רואה? אמר לו: לאו. אמר: הואיל וחמור אינו רואה ואתם אינכם רואים, שבו לכם פה עם החמור״ (בראשית רבה נו). ואמרו עוד: ״ומנין שהעבדים דומים לבהמה? מהכא, שבו לכם פה עם החמור - עם החמור״ (שם). 

'''ומי''' היו הנערים האלה? ישמעאל ואליעזר, שהיו מחניכו ביתו של אברהם אבינו ועמדו במדריגות גדולות מאד בהכרתם ובהשגותיהם. אולם מכיון שלא הגיעו בפעם הזאת לשיא הכרתם של אברהם ויצחק ולא השיגו במדריגת רוח הקודש מה שהשיגו הם, גבה הר ביניהם עד שנקבעה להם דרגה של חמורים. ולא להם בלבד כי אם לכל זרעם וזרע זרעם עד עולם. ולא רק בהשקפה כי אם להלכה ולמעשה, כפי שנפסק לדורות. 

'''הרי''' מכאן כמה ערכה של כל השגה בהכרה, עד שההבדל בין השגה אחת לשניה במקרה אחד בלבד הוא כהבדל בין אדם לחמור, ולא של אדם סתם, אלא כהבדל שבין איש המעלה הגדול ביותר, בדרגותיהם של אברהם ויצחק, עד דרגת חמור ממש. 

'''אברהם''' הלך והתעלה כל ימיו מדרגה לדרגה. חז״ל אומרים: ״בן שלש הכיר אברהם את בוראו״ (נדרים לב), ובמקום אחר שנינו שבן ארבעים או בן ארבעים ושמונה הכיר את בוראו (מדרש רבה יד). והסביר הרמב״ם (ראה הלכות עבודת זרה א:ג) שעוד מילדותו התחיל אברהם לשוטט בדעתו ולחשוב יום ולילה על גלגל העולם מי מסבב אותו. וכך הלך והתעלה מהכרה להכרה, כי הרי בעוד היותו בן שלש נאמר עליו שהכיר את בוראו, ובכל זאת המשיך להוסיף הכרות על גבי הכרות עד שהגיע לגיל ארבעים ושמונה ובא לשלמותה. ואף אז עדיין לא השלים את מדריגתו והמשיך להתעלות משלב לשלב, ורק בהגיעו לשנת התשעים ותשע ציוה לו הקדוש ברוך הוא על המילה ואמר לו: ״התהלך לפני והיה תמים״ (בראשית יז), כלומר, שעל ידי המילה נעשה שלם (ראה תוספתא נדרים ב). 

'''וגם''' ישמעאל ואליעזר למדו מאברהם והתעלו ביחד אתו בהכרתם. חז״ל אומרים שאליעזר נקרא דמשק משום שדלה והשקה מתורת רבו (ראה רש״י בראשית כב), וכן נימול ביחד עם אברהם. כמו כן שנינו על ישמעאל שהתעלה מאד במעשה המילה, עד שטען כלפי יצחק שהוא חביב ממנו שנימול בן י״ג שנה ולא מיחה (בראשית רבה נה), והתפאר כנגדו ש״נתן נפשו על המילה וקיבל עליו״ (ראה תנחומא ישן וירא מב). 

'''אולם''' במעשה ההליכה אל העקידה התבלט ההבדל בין אברהם ויצחק לבין ישמעאל ואליעזר. אמנם בתחילה הלכו במשך שלשה ימים כולם יחדו, אבל ביום השלישי ראה אברהם את המקום מרחוק (ראה חז״ל במדרש רבה נו, כמה ערך נתנו לראיה זו של היום השלישי). וגם יצחק ראה את המקום, כלומר הוא ראה והשיג מה שראה והשיג אברהם, ומשום כך נמצא ראוי לעקידה. חז״ל אומרים שלאחר שיצחק השיב לאביו שהוא רואה את עמוד הענן שבהר ״הבין אברהם שנרצה הנער לעולה״ (פדקי דרבי אליעזר לא). אבל ישמעאל ואליעזר לא ראו ולא השיגו את הכל מה שאפשר היה להשיג. ומשום שעמדו ולא המשיכו להתרומם ולהתעלות עם אברהם ויצחק בשיא החזות ורוח הקודש, נמצאו שאינם ראויים ללכת יחד אתם ואמר להם אברהם: ״שבו לכם פה עם החמור״ כלומר, שבגלל זה בלבד נקבעה להם דרגה של חמור. 

'''יסוד''' זה בא ללמד גם עלינו. גם אנו, אף לאחר שיצאנו ממצרים לחירות עולם, שקבלנו את התורה ואי אפשר לנו לרדת למדריגה של עבדים, בכל זאת גם לגבינו יש הבדל בין השגה להשגה כאותו מרחק שבין אדם לחמור. ״אמר ר׳ זירא אמר רבא בר זימנא: אם ראשונים כמלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים כבני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר׳ חנינא בן דוסא ושל ר׳ פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים״ (שבת קיב). הרי שר׳ זירא ראה הבדל בדרגה של דורו לגבי הדרגה של הדור שלפניו כהבדל בין חמור לבני אדם. ואם כי גם דורו של ר׳ זירא עמד במדריגה גדולה מאד בהשגת החכמה שלפי מושגינו אנו אין לנו בה כל תפישה, בכל זאת מכיון שהשגותיו של הדור שלפניו היו גדולים משל השגותיהם הם, שהם תפשו סברה אחת חשובה יותר (ראה שם), ראו בזה מרחק עצום ביניהם, כי כאמור רב מאוד ערכה של כל השגה והכרה עד שכל הבדל בין זו לזו מהוה מהות אחרת לגמרי, מהות הרחוקה מחבירתה כמרחק האדם מן הבהמה. 

'''ואין''' תימה בדבר, כי הרי מרחקי חכמת ה׳ הם עצומים ללא גבול וללא שיעור. כמה חכמה מכיל גלגל אחד שבבריאה וכמה יש להתענין ולהתעמק בו כדי להשיג אותו. והרי ישנם בעולם גלגלים רבים ובכולם משתקפת חכמה ללא סוף, ונמצא איפוא שממדי החכמה הם ללא שיעור. ואם בחכמת העולם כך, על אחת כמה שבחכמת התורה, שבאות אחת ממנה נברא כל העולם, אין שיעור לממדי מושגיה ויש מרחקים עצומים בין דור אחד למשנהו או בין איש לרעהו אף כדי מרחק שבין אדם לבהמה, ואף אם גם הדור הפחות או האדם הפחות נמצא במדריגה גדולה מאד. 

'''ומכאן''' יש לראות גם את הצד השני, שאם אחד משיג משהו יותר מחברו בהכרתו ובהשגתו, הריהו עולה עליו בממדים אחרים ומהוה מהות אחרת. וגם זה יש ללמוד מדברי חז״ל באותו ענין. כתוב בגמרא שם שרבי חזקיהו שאל איבעיא בהלכה ורבי יוחנן תלמידו פתרה לו מתוך סברא ידועה, וקרא עליו ר׳ חזקיה בגלל סברתו זו: ״לית דין בר אינש״, כלומר, שאינו בן אדם אלא מלאך (ראה רש״י שם). הרי שבגלל סברתו זו בלבד שתפש מה שלא תפשו אחרים, התעלה למדריגה אחרת. והובלט הבדל ביניהם כהבדל בין מלאך לבני אדם. 

'''הרי''' כמה חשובה כל השגה בהכרה ובחכמת התורה, שהוא מעלה למהות אחרת ולעולמות אחרים. 

= כוחו של הרהור =

== א ==
'''יסוד''' העולם הוא קיום המצוות, ולא דוקא המצווה כולן אלא כל מצוה ומצוה יש לה ערך רב עד שראוי לברוא בגללה את כל העולם, ואדם הראשון יוכיח, שנצטוה על מצוה אחת בלבד ונברא בשבילו עולם גדול מלא תענוגות לאין שיעור. וכבר עמד על יסוד זה הרמב״ם. שנינו (מכות כג): ״רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות״ ומפרש הרמב״ם בפירושו על משנה זו: ״מעיקרי האמונה בתורה כי כשקיים אדם מצוה מתרי״ג מצוות כראוי וכהוגן וכו׳ הנה זכה בה לחיי העולם הבא, ועל זה אמר ר׳ חנניא כי המצוות בהיותן הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהן על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו מאותו מעשה״. הרי שמתוך מצוה אחת ראוי אדם להגיע לשלמותו. 

'''והנה''' לעומת זה, אם יחסיר מצוה אחת הריהו מאבד את כל עולמו. הכתוב אומר (ישעיה ה): ״לכן הרחיבה שאל נפשך ופערה פיה לבלי חק״ - ״אמר ריש לקיש למי שמשייר אפילו חוק אחד. אמר רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת הכי, אלא אפילו לא למד אלא חוק אחד״ (סנהדרין קיא: וראה גירסת ילקוט שם: ״אלא למי שלא למד אפילו חוק אחד״). הרי לדברי ריש לקיש אם תחסר לו מצוה אחת, הריהו מיורשי גיהנום. ומכאן כמה ערך למצוה אחת לדברי שניהם, כי לריש לקיש הרי בהעדר מצוה אחת הוא מאבד את כל עולמו ולרבי יוחנן בקיום מצוה אחת הוא זוכה לעולמו. 

'''ואם''' יש ערך כה רב למצוה, הרי אם יש חסרון באיזו מצוה, כמה יש בגללו מהעדר השלמות ומן הפגם באדם. ואם במצוה יחידה כך, בעיקרי האמונה שהוא יסוד כל התורה וכוללת כל המצוות כפי דברי חז״ל ״בא חבקוק והעמידן על אחת - וצדיק באמונתו יחיה״ (מכות כד) - על אחת כמה וכמה שכל פגם בשלמותה פוגם בכל האדם אף תוך כל מעלותיו העליונות. 

== ב ==
'''הבה''' נתבונן בענין נסיון העקידה שנתנסה בה אברהם אבינו ע״ה. לכאורה לשם מה היה עוד זקוק אברהם אבינו לנסיון זה הקשה מכולם? הלא ה׳ יתברך אינו צריך לבחון את האדם לשם ידיעתו, כי הוא חוקר לב ובוחן כליות, אלא ודאי תועלת הנסיון היא לצורך האדם עצמו, כדי להעבירו ולצרפו בכור הנסיון, ואם כן לא היה צורר לאברהם בכך, כי הרי כבר נאמר: ״אתה הוא ה׳ האלהים אשר בחרתי באברם והוצאתו מאור כשדים וגו׳ ומצאת את לבבו נאמן לפניך״ (נחמיה ט), ונמצא שכבר עמד אבינו אברהם בנסיון אור כשדים, ובירר דביקות לבו ואמונתנו הגדולה באלהים, שהפיל את עצמו לכבשן האש רק למען כבודו יתברך, ואם כן למה היה זקוק לנסיון נוסף של העקידה? ואם כדי להודיע לבאי עולם ולקדש את השם על ידי העקידה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח, האם לא היה די בזה שאברהם מהלך בעולם כולו וממליך את הקדוש ברוך הוא על הכל, כמו שנאמר בתורה שהיה נוטע אשל ובונה מזבחות בכל מקום ומקום וקורא בשם ה׳? ועוד אמרו חז״ל (ברכות ז): ״מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה מי שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו אדון, שנאמר: ויאמר ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה״ (בראשית טו), פירוש: שהודיע אדנותו יתברך בעולם כולו שהוא אדון כל. ואמנם זכה אברהם להכניס נפשות רבות תחת כנפי השכינה ולהרבות כבוד שמים בעולם, ובני דורו הכירו את ה׳ ושאברהם הוא עבדו הנאמן, כמו שמצינו בבני חת שאמרו: ״נשיא אלהים אתה בתוכנו וכו׳״, ואם כן איפוא מה היתרון בעקידה שאמר לו ה׳ להעלות בנו יחידו לעולה לפניו. 

'''עוד''' יש להתפלא, שרק לאחר העקידה נאמר לו: ״עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה״ - ״עתה״ ולא קודם לכן? אתמהה! והאם לא הוכיח עדיין אברהם בכל הנסיונות הקודמים שירא אלהים הוא? ואם כדי להודיע לאחרים, כאמור, הרי היה צריך להיות כתוב: ״עתה הודעת וכו׳״ ולא ״עתה ידעתי״.

'''אכן''' בדברי חז״ל אנו מוצאים פתרון לשאלה זאת, שלא היה כאן נסיון בלבד אלא היה בזה גם משום כפרה. איתא בתנחומא: ״אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ במחזה לאמר אל תירא אברהם״ (שם): ״ילמדנו רבנו, העולה על מה היתה באה? כך שנה ר׳ ישמעאל: העולה באה על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. ורשב״י אמר: על הרהור הלב, שנאמר (איוב א): ׳ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו׳ והעלה עולות מספר כולם כי אמר אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם וגו׳ אתה מוצא, אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין. ומה היה אומר? ר׳ לוי אמר: כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה, עזרני הקדוש ברוך הוא באותם המלכים והצילני מן הכבשן, כבר קבלתי שכרי ושוב אין לי שכר בעולם הבא. אמר לו הקדוש ברוך הוא: כיון שהרהרת אחר מעשי, עולה אתה צריך. לפיכך: ויאמר קח נא את בנך את יחידך וגו׳ והעלהו שם לעולה״. 

'''צא''' ולמד מה עשה אברהם ומה פעל בעולם באמונתו ודביקותו בה׳ יתברך, עד שבא מתוך כך להרהר שמא קיבל כל שכרו בעולם הזה. כתוב: ״ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז יושב בארץ״, ואמרו חז״ל (בראשית רבה מא:ה): ״בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל? היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: ׳לזרעך אתן את הארץ הזאת׳ (בראשית יב:ז) ואברהם פרידה עקרה ואינו מוליד. למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו ואין אכלין מדידהון אינון אכלין. אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך אמרתי לו, ׳לזרעך נתתי׳ (בראשית טו:יח), אימתי לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה, ׳והכנעני והפריזי אז יושב בארץ׳ (בראשית יג:ז), עד עכשו נתבקש להם זכות בארץ״. הרי שהיתה כאן מחלוקת בהלכה. רועי לוט טענו שכבר יש להם זכות בארץ ואין צורך שבהמתם תצא זמומה, ואילו רועי אברהם עמדו על כך שכל אימת הכנעני נמצא בארץ עדיין אין להם זכות ויש בזה משום גזל.

'''אולם''' אברהם דקדק ואמר: ״אל נא תהי מריבה ביני ובינך הפרד נא מעלי״, כלומר: אברהם ראה בזה מריבה. הוא הכיר כי אין מחלוקת זו של רועי לוט כולה לשם שמים, שאינה כמחלוקת הלל ושמאי שאלו ואלו דברי אלהים חיים, אלא מעורבת בזה גם איזו נטיה אישית של חמדת ממון, והרי זו מריבה, ומכיון שכך, אין אברהם יכול לדור עם לוט בכפיפה אחת, על אשר לא מיחה ברועיו. עד כה הגיעה טהרת לבו של אברהם אבינו. ולעומת זה, לוט נטה מדרך ה׳. הרי היה לו לשוב בתשובה ולהתחנן לפני רבו שיקרבנו ויחזור למוטב, אבל הוא לא בא לידי כך, אלא נשא עיניו וירא את כל ככר הירדן והנה כולה משקה, ויצא מלפני רבו, שביתו היה כמדור לשכינה, והתיישב בין אנשי סדום שהיו רעים וחטאים לה׳ מאד. ובזה נתגלה לוט כתינוק הבורח מבית הספר והלך מדחי אל דחי, עד שאמר: ״אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו״ (ראה בראשית רבה מא). ובכל זאת כשנשבה לוט במלחמה, כתוב: ״וישמע אברהם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו״. לא היסס ולא פקפק אברהם ומסר נפשו עליו כעל אח דבוק אליו באהבה וחיבה, ונכנס בסכנה בגללו להלחם עם ארבעה מלכים להצלתו. לא היה לאברהם שום נגיעה עצמית בזה, אלא רק כוונה קדושה לעשות חסד, להלוך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא: ״מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו׳״. 

'''והנה''' הולך אברהם ומפעיל חסדו הגדול עם לוט, ומתרחשים לו נסים גלויים במלחמתו עם המלכים, שזרק עליהם קש ונעשו גירים, עפר - ונעשו חרבות. והוא קידש בזה שם שמים בעולם, כמו שכתוב: ״ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וכו׳ ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ״, ופירשו חז״ל (סוטה ד:): מלמד, שהקנהו אברהם להקדוש ברוך הוא שמים וארץ, כלומר: על ידי מעשה זה של מלחמתו עם המלכים השליט את כבוד ה׳ יתברך על כל העולם - על השמים והארץ. ואם כן מה היה כאן לאברהם להרהר שמא קיבל בכך שכרו בעולם הזה? אדרבא, הלא בפעולה זו הרבה כבוד שמים עד שהקנהו להקדוש ברוך הוא שמים וארץ. 

'''אולם''' אברהם אבינו עוד מצא כאן מקום להתגדר. והרי כך אמרו חז״ל: ״לעולם אל יעמיד אדם עצמו במקום סכנה שמא אין עושים לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו״ (תענית כ), ומכאן חשש אברהם אבינו, שמא עם כל מסירות נפשו לכבוד שמים בלבד ולא זולת זה כלל, עלול שינכו לו מזכיותיו מכיון שמסר עצמו לסכנה ונעשו לו נסים. ואמנם הפחד הזה עצמו יש בו משום מצוה, שכן אמרו (ברכות ס): ״אשרי אדם מפחד תמיד״ - ״בדברי תורה קאי״ וכל הגדול יותר, עליו לפחד יותר שמא לא יצא ידי חובתו. ובאמת דורשים חז״ל את הפסוק הזה על אברהם אבינו, לגבי אותה המלחמה (ע׳ מדרש תנחומא על הפסוק אחד הדברים הנ״ל). 

'''ונמצא''' שאף אברהם אבינו שטרח ועמל במשך כל ימי חייו רק לכבוד ה׳ יתברך, וקרא בקול גדול לכל העולם והודיעם שיש אלהים אחד יחיד ומיוחד ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה לחסות בצל כנפי השכינה (ראה יד החזקה הל׳ עבודה זרה א) ובודאי שכרו לעולם הבא גדול מאד, ובכל זאת היה לו מצד הדין ומצד מעלת השלמות לחשוש ולפחד שמא ינכו לו מזכיותיו בגלל הנסים שנעשו לו במעשה זה של קידוש שם שמים במלחמתו האמורה. ולא רק שהיה לו לחשוש לניכוי שכר, שיש בו על כל פנים שארית גם לעולם הבא, אלא שמא קיבל כל שכרו בעולם הזה ושוב אין לו שכר כלום בעולם הבא. ושבחוהו את אברהם על פחדו זה והכתוב אומר עליו: ״אשרי אדם מפחד תמיד״. ולעומת זה הבטיח לו הקדוש ברוך הוא: ״אל תירא אברהם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד״. כלומר, שהגיע לשיא השלמות ולא הפסיד את שכרו. 

'''אולם''' מדת הדין מצא כאן עוד מקום, על אף שלמותו ומדרגותיו העליונות של אברהם אבינו, לתבוע אותו על פחדו זה ולמצוא בתוך מעמקי לבו הנאמן איזה שמץ של הרהור על מעשיו של הקדוש ברוך הוא, ואם כי שומה היה אברהם אבינו, כאמור, לפחד שמא ינכו לו מזכיותיו, אבל ״לפום גמלא שיחנא״, ובזה שדקדק ואמר: ״כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה וכו׳ ושוב אין לי שכר בעולם הבא״, התגלה פגם מה בעומק הכרתו בחסד ה׳ שהוא מעולם ועד עולם, וראו בכך הרהור אחר מדת הדין. 

'''והנה''' בגלל פגם דק זה של אברהם, חייבו אותו לכפר על עצמו בקרבן עולה. ואיזו עולה? את בנו יחידו שחנן לו ה׳ לאחר מאה שנה. ואף על פי שהקדוש ברוך הוא הבטיח לו ״כי ביצחק יקרא לך זרע״, ועליו הושתת לעתיד יסוד כל בית ישראל: בקבלת התורה, בירושת הארץ, בבנין המקדש, ובכל יעודי אחרית הימים של ימות המשיח ועולם הבא, בכל זאת ״אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה׳״ ואין שום דבר יכול לעמוד כנגד התביעה הזאת שנתבע אברהם, וכמו שאיוב בשעתו העלה עולות על הרהורי הלב של בניו, כך אברהם אבינו נתחייב על אף הכל להעלות את בנו יחידו לקרבן עולה כדי לכפר על הרהורו. 

'''הרי''' כמה עמוקה היא מדת הדין! נורא הוא ומי יכילנו!

'''ובאמת''' היה בעמידתו של אברהם בנסיון העקידה תיקון על אותו הרהור במדה כנגד מדה. כי בהעלותו את יצחק בנו על גבי המזבח הלא היה לו מקום להרהר ולטעון: ״אמש אמרתי לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי לשחטו ולהקריבהו עולה״ (ראה בראשית רבה נו). ומכיון שלא הרהר אחרי מדותיו של הקדוש ברוך הוא והלך בתומו ועוד הזדרז והשכים בבקר ויחבוש את חמורו וכו׳ לקיים רצון ה׳ יתברך, הנה גילה בזה אמונתו הגדולה באלהים, ובטחונו השלם בו עד למדרגה מופלאה כזאת שעל אף עקידתו את יצחק, יתקיימו כל הבטחותיו של הקדוש ברוך הוא אליו, ואין שום מקום להרהר אחר מדותיו. ובזה תיקן אברהם מה שפגם בהרהורו ונמצא לבבו נאמן לפניו. 

'''ואמנם''' משום כך נאחז אברהם כל כך במעשה העקדה ורצה דוקא לשוחטו ולשפוך דמו, עד שנאלץ מלאך ה׳ מן השמים לקרוא לו ״אברהם אברהם״ - ב׳ פעמים, ואמרו חז״ל (בראשית רבה נו): ״למה ב׳ פעמים? שפסלו מלאכי השרת את הסכין ורצה אברהם לחונקו״... מפני שידע שבזה ימצא כפרתו והשלמת מדריגתו. 

'''והוא''' מה שנאמר לו אחר מעשה העקידה: ״עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך יחידך ממני״, כלומר: עתה באת לשלימות העליונה באמונתך ובהכרתך שכל הנהגתו בעולם הוא חסד ואמת מעולם ועד עולם. 

== ג ==
'''עמדנו''' במאמרנו הקודם כמה גדול כוחו של הרהור, שאף במעלות העליונות ביותר אם נמצא בהן איזה הרהור קל שאיננו במדריגת השלמות, הוא פוגם בערך המעלות וזקוקים להביא עליו כפרה, כמו שמצינו בבניו של איוב וכפי שהסברנו שעל זה בא תיקון מעשה העקידה של אברהם אבינו. 

'''ומכאן''' נבין גם תקנות חז״ל של תעניות בה״ב, שאנו עומדים בהן כעת. 

'''כתוב''' בטור או״ח (תצב): ״נוהגים באשכנז ובצרפת להתענות שני וחמשי ושני אחר הפסח והחג וכו׳ וסמכו אותם על מקרא דאיוב: ויהי כי הקיפו ימי המשתה וכו׳ והעלה מספד עולות כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני וגו׳, ובשביל שימי המועד הם ימי משתה ושמחה אולי חטאו״. 

'''ובאמת''' לא רק ימי המועד בלבד הם ימי משתה ושמחה, כי אם גם הימים הנוראים. אמנם לכאורה נראים לנו הימים הנוראים שהם ימי יראה ותשובה כימי עצבות וימי החג כימי שמחה והם ניגודים אלו לאלו. אבל באמת אין הדבר כן כי בעצם מהותם צורה אחת להם והיא החדוה והשמחה בה׳. 

'''כתוב''' לגבי ראש השנה שאמר נחמיה לכל העם: ״היום קדוש הוא לה׳ אלהיכם אל תתאבלו ואל תבכו וגו׳ לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו׳ ואל תעצבו כי חדות ה׳ מעוזכם״ (נחמיה ח). הרי שצורת הימים הנוראים איננה בבכיה וצער כי אם בשמחה ובחדוה. מטרת הימים הנוראים היא בהתעלות בהכרת ה׳ ובתשובה, ועיקרה של תשובה היא תיקון הלב, כדכתיב: ״לב נשבר ונדכא אלהים לא תבזה״ (תהלים נא), היינו שיכיר את עצמו ויבין את ערכו ומצבו, ומתוך כך יבחין בין טוב לרע ויתקן את עצמו, ואין לך שמחה ועונג יותר גדול מזה. ואף שלמה המלך החכם מכל אדם כשאמר לו ה׳: ״שאל מה אתן לך״, לא ביקש מכל שכיות וחמודי תבל אלא הבחנת הלב, כדכתיב: ״ונתת לעבדך לב שומע וכו׳ להבין בין טוב לרע״ (מלכים ג). הרי שאין בכל העולמות עונג ושמחה שישוו לשמחה ותענוג של תיקון הלב, וזהו יסודם ועיקרם של הימים הנוראים. 

'''ומאידך''', גם בימי החג צריכה להיות השמחה משולבת ביראה כדברי חז״ל: ״וגילה ברעדה״ (תהלים ב) - ״במקום גילה שם תהא רעדה״ (ברכות ל), כלומר, שמתוך השמחה יתעלו ביראה. 

'''נמצא''' איפוא שצורת הימים הנוראים והחגים אחת היא, אלא שבימים הנוראים הצורה החיצונה היא ברעדה והפנימית בגילה, ואילו בחג - הצורה החיצונה היא בגילה והפנימית ברעדה ושתיהן משלימות זו את זו. כל ארבעים הימים החל מראש חודש אלול, הכוללים גם את ימי הסליחות וראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, הם ימי הכנה ועליה ממדריגה למדריגה ובקדושה למעלה מקדושה. וימי החגים הם המשך לעליה זו ומביאים לתכליתה שהיא השמחה בקודשא בריך הוא, כדברי הכתוב: ״נגילה ונשמחה בו״ (תהלים קיח), ופירשו רז״ל: ״אמר ר׳ אבין אין אנו יודעים במה לשמוח, אם בהקדוש ברוך הוא אם ביום, בא שלמה ופירש, ׳נגילה ונשמחה בך׳ (שיר השירים א) בך בתורתך״ (ראה פסיקתא הובא בילקוט שמעוני תהלים תתעו). ומפני זה אנו מסיימים בשמיני עצרת את שמחת החג בשמחת התורה שזוהי שיא השלימות לשמוח בה׳ ותורתו. ושמחה זו והריקודים הם מעין עולם הבא שחז״ל מתארים אותו שיעשה בו הקדוש ברוך הוא מחול לצדיקים (ראה תענית יא). 

'''והנה''' מופלא הדבר למרות ששמחה זו היא שיא המעלות, חששו הקדמונים שמא יגיעו מתוך שמחה זו לידי חטא ותיקנו כאמור, תעניות בה״ב. 

'''האם''' יתכן שתוך מעלות עליונות כאלו יגיע אדם לידי הרהור חטא, ובמדה כזו שמצאו לצורך להכריז בגללו צום ותפלה במקום הקרבנות ולקבוע לתקונו ימים מיוחדים לתשובה ולכפרה? 

'''אלא''' מכאן שאף במדריגות העליונות ביותר של עליה ואצל אישים עליונים, יש לחשוש, כאמור, שמא כוונתם לה׳ תוך עליתם העליונה - אינה שלמה בתכלית השלימות. ואם הכונה אינה כולה לה׳ לא די שאינה מצוה, אלא היא נגד ה׳ ונקראת חטא. וגם זה למדו מאיוב, כי הרי בניו של איוב עסקו בשמחה של מצוה, (ראה ויקרא רבה צו) ולא היה בהם שום דופי כי אם הרהור הלב, כדברי רשב״י: ״אין העולה באה אלא על הרהור הלב וכו׳ ממי אתה למד מבניו של איוב״ (שם) ובכל זאת העלה עליהם איוב עולות כמספר כולם ואמר אולי חטאו בני. 

'''ומכאן''' שגם לגבי שמחת החג יש בהרהור זה שאינו מכוון לה׳ ולתורתו משום חטא ואם מתגלה חטא בשמחה עילאה זו, הרי מתגלה שכל העליה והעבודה בכל הימים הנוראים וימי החג לא היתה, שלימה כדבעי ויש להתחיל הכל מחדש, לחזור על כל התשובה והוידויים, לעסוק בצומות ובתפלות ולתקן את כל עבודת הימים הנוראים והחגים.

== ד ==
'''וכשנדקדק''' בדבר נראה עד היכן מגיע חומרת הפגם בשלימות הכונה לשם ה׳ ותורתו שאין בזה משום חטא ופשע בלבד, אלא שפוגם בצורת תכליתה ומטרתה של כל הבריאה. 

'''לכשנסתכל''' בעולם נראה שכל בני האדם, לרבות הגויים, עוסקים בישובו של עולם שיש בו משום צדקה וחסד. הם בונים ערים, סוללים דרכים, גושרים גשרים ועושים לתיקונו של עולם, אנו לא מבינים להעריך כראוי את חשיבות בנינה של עיר. אבל באמת חשוב דבר זה מאד לפני המקום שמציינים מאורע זה בתורה, כמו שכתוב: ״ויהי בונה עיר״ (בראשית ד). ומצוה רבה היא כי ״לא תהו בראה לשבת יצרה״ (ישעיה מח). ואף מה שהעמים נלחמים איש ברעהו, סבורים הם שעושים לטובת האנושיות ולמען תיקון העולם בדרכי הצדק והיושר, בהתאם לשיעור הבנתם. ולכאורה אם הם עוסקים בהטבה ובחסד, וכידוע הרי ההטבה הקטנה ביותר מקורה בדעה עליונה ויש בה משום התדמות לדרכי השם, למה קוראים אותם רשעים ומביאים עליהם פורעניות? 

'''ואמנם''' אומרים חז״ל: לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו, מיד מתקבצים ובאים הגויים וכו׳. אמר להם הקדוש ברוך הוא במה עסקתם. אומרים לפניו: רבונו של עולם! הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו וגו׳ הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה, אמר להם כל מה שעשיתם לצורך עצמיכם עשיתם וגו׳״ (ראה עבודה זרה ב). הרי שהגוים יבקשו את שכרם מהקדוש ברוך הוא על אשר עסקו בישובו של עולם כדי לאפשר לישראל לעסוק בתורה. 

'''אלא''' שהקדוש ברוך הוא משיב להם שעשו לצורר עצמם, כלומר שכוונתם לא היתה לשם ה׳ כי אם לתועלת עצמם. הרי מכאן שאף הקדוש ברוך הוא יסכים להם שעזרו במעשיהם לישראל לעסוק בתורה, אבל מכיון שלא כוונו במעשיהם אלו לה׳ ולתורתו יתחייבו בדינם ויצאו בפחי נפש, כי לא מילאו את תכלית הבריאה, והם נקראים רשעים ונענשים על מעשיהם. 

'''ואם''' אומות העולם שכל מעלתם היא בזה ש״חביב אדם שנברא בצלם״, בכל זאת נתבעים הם לכוון את כל מעשיהם לשם חזוק התורה ובלא זה הם רשעים ופושעים, על אחת כמה וכמה בני ישראל שנקראו בנים למקום וקבלו את התורה, שהם נתבעים ומחוייבים לכוון בכל מעשי המצוות והעבודה לשם ה׳ ותורתו ואם יש פגם בשלמות כוונה זו סיכלו את מטרתם ותכליתם. 

'''ומכאן''' כמה גדול חומר העון אם כוונת שמחת החג איננה שלימה לשם ה׳ שיש בה גם משום הנאת עצמן. ולא עוד שאף אם הכוונה תהיה שלימה לה׳ אבל אם שמחה זו לא תביא חזוק לתורה נפגמה צורתה ותכליתה, שהיא כאמור ״נגילה ונשמחה בך - בך בתורתך״. וזוהי הבחינה: אם אחר החג עוסקים בתורה ביתר עוז ומרץ, הרי היתה השמחה בטהרתה ושלימותה, אבל אם חס ושלום מתעיפים ונחלשים מחמת השמחה והריקודים. סימן שהשמחה לא היתה לגמרי בו, כי הרי כתוב: ״וקוי ה׳ יחליפו כח יעלו אבר כנשרים״ (ישעיה מ), נמצא איפוא שהשמחה הביאה לידי תוצאות הפוכות שלא די שלא נתחזקו בתורה אלא שגרמה לרפיון בתורה. ובמקרה כזה התביעה עלינו חזקה יותר מעל האומות, כי יש בה גם ביטול תורה שהוא כנגד כולם. 

'''ולא''' עוד אלא אם אין השמחה מביאה לידי חיזוק התורה יש בה משום חמורי חמורות, חז״ל אומרים: ״ויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על מאסה של תורה. על מה אבדה הארץ, על עבודת אלילים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים אין כתיב כאן, אלא על עזבם את תורתי״ (ירוש׳ חגיגה א:ז פתיחתא דאיכה רבתי). ובמה התבטאה עזיבתם את התורה? אמרו חז״ל: ״דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו: אמרו נביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, שנאמר: ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם. אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה״ (בבא מציעא פה), ומפרש רש״י: ״וכיון דלא מברכי, גליא דעתיהו שאינה מתנה חשובה להם״. 

'''הרי''' עצם מעשה קיום מצות תלמוד תורה היתה בתכלית השלימות, רק הקדוש ברוך הוא היודע מעמקי הלב מצא שכונתם היתה פגומה כפגימה דקה מן הדקה שעין החכמה והנבואה לא הרגישה בה, והיא שלא היתה חשובה בעיניהם כפי ערכה ולא ראו חובה לברך עליה כראוי (ראה רש״י שם ור״ן נדרים פא). ובכל זאת היא חמורה מעבודה זרה ומגילוי עריות ושפיכות דמים ובגללה אבדה הארץ. 

'''ואם''' פגימה דקה זו שלא היתה, אלא בכוונה לשמה כך, על אחת כמה אם מתגלה איזה לקוי בעצם הלימוד, הן בכמות והן באיכות, דהיינו אם מתחזקים בשקידת לימוד התורה אבל לומדים לפי נטיית הלב והרצון, כגון שמתמסרים בכל העוז והמרץ בפלפולה של תורה בלבד ומזניחים את הבקיאות, או שעוסקים בבקיאות ומזניחים את הפלפול. וגם זו נקראת תאוה אם כי היא תאוה רוחנית, ונמצא שיש בלימוד גם משום הנאה עצמית, שהיא כאמור, מהפכת את הכל לרעה, ויש לחשוש שסניגורו יהיה קטיגורו חס ושלום ובמקום שכר על מצות תלמוד תורה שהיא כנגד כולם יהא נתבע על עזבו את התורה. 

'''ולפי''' זה נמצא, איפוא, שאנו במצבנו אין אנו זקוקים לתעניות בה״ב משום האסמכתא של הקדמונים מאיוב שחשש אולי חטאו בניו מתוך שמחה; וגם לא מאסמכתא של התוספות ממאמר הגמרא סקבא דשתא ריגלא (קידושין פא) שמא באו לידי הרהורי עבירה, כי אין אצלנו רק חשש לפגם במדריגת ״נגילה ונשמחה בך״ ״בתורתך״, אלא חסר לנו העיקר שהשמחה גרמה לרפיון בתורה, ומתגלה בזה ליקוי ביסוד ההכנות של ימי האלול והימים הנוראים ויום הכפורים, ועלינו לפשפש במעשינו ולחזור ולחדש ולחזק את הקבלות של יום כפור. 

'''אמנם''' אין בני הישיבות חייבים להתענות, כדברי חז״ל: ״תלמיד חכם אינו רשאי לישב בתענית מפני שימעט במלאכת שמים״ (תענית יא), ומוסיף רש״י ״שעיקר תפקידו לימוד התורה״, וכפי שבארנו שכל מטרת התענית היא להביא לידי חיזוק בלימוד התורה, ואם יבואו על ידי התענית לידי רפיון בלימוד התורה, הרי מכזיבים את כל מטרת התענית אבל חייבים אנו לעסוק בימי בה״ב בוידויים ובתשובה, לתקן את הליקויים שמתגלים בנו בעבודתנו בימים הנוראים ובימי החג ולהתחזק בלימוד התורה. 

'''ואם''' נתרפה בימי בה״ב, אין אנו עוברים על תקנת הקדמונים בלבד, אלא אנו נקראים פורשים מן הציבור, אם כי אין זה אלא מנהג בעלמא, והוא מהעבירות החמורות ביותר מדאורייתא, כפי שקובע הרמב״ם (הלכות תשובה ג:יא): ״הפורש מדרכי ציבור אף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן וכו׳ אין לו חלק לעולם הבא״, ולא עוד אלא מכיון שמטרת התענית היא כאמור, התשובה וחיזוק לימוד התורה, הרי הפרישה בימי בה״ב איננה רק ממנהג הקדמונים אלא מענין התשובה והתחזקות בלימוד שהוא עיקר יסודה של התורה ותכלית כל הימים הנוראים והחגים, ונמצאים פורשים מהציבור מהדרכים העיקריות שבדאורייתא ואי אפשר לתאר עד כמה מגיעה חומרת הדברים. 

'''ואם''' כן, איפוא, עלינו להשתמש בימי בה״ב כדי להתחזק בלימוד התורה ובזה נתקן את כל עבודתנו בתשובה של ימי האלול ושל ראש השנה ויום הכפורים, ונעלה את כל מעשינו ומדריגתנו, ונגיע לידי שיא המטרה שהיא חדות ה׳ ולידי ״נגילה ונשמחה בך״. 

== ה ==
'''עמדנו''' במאמר הקודם ששיא המעלות היא חדות ה׳ והיא תכלית עבודת הימים הנוראים והתשובה, ואף צום יום הכיפורים צורתו היא השמחה והעונג. 

'''אנו''' קוראים בדברי הנביא לגבי צום יום הכיפורים, שהוא הצום היחידי מן התורה: ״הכזה יהיה צום אבחרהו. יום ענות אדם נפשו וכו׳ הלא זה צום אבחרהו: פתח חרצובות רשע וכו׳״ (ישעיה נח). הרי שאין כוונת הצום בעינוי ובסיגוף בלבד אלא בפתוח חרצובות הרשע. כלומר בתשובה על המעשים הרעים ובתיקון המדות והדעות. וכבר אמרו חז״ל: ״יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים מכל חיי העולם הבא״ (אבות ד:יז) שהוא שיא עידון העידונים, אין לנו מושג בחיי העולם הבא, אבל כדי לתת לנו תיאור מה, הקדימו חז״ל ש״יפה שעה אחת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה״, כלומר שכל תעגוגות העולם הזה כמה שאנו יכולים לתאר לנו, אין מגיעים לעידון של שעה אחת בעולם הבא. ועם כל זה, אין להשוות את כל העידונים יחד של כל חיי העולם הבא מימות אדם הראשון והאבות עד היום לעונג של שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים. הרי כמה מרובה הוא, איפוא, העונג של יום התשובה ותיקון המעשים, יום הכיפורים. 

'''ובאמת''' לא ברא הקדוש ברוך הוא את כל העולם כי אם לענג את הבריות ועוד לפני שיצר את אדם הראשון הכין לו כל תענוגי תבל ״כדי שיכנס לסעודה מיד״ [שימצא הכל מוכן ויאכל מה שיחפוץ״ רש״י] (סנהדרין לח.). וגם הצו הראשון והיחידי שצוה הקדוש ברוך הוא את האדם היה: ״מכל עץ הגן אכל תאכל״, ורק מעץ אחד, עץ הדעת טוב ורע אסר עליו לאכול. וכמו כן לא באו כל ציווי התורה על האדם כי אם לענגו ולשמחו. ואף לא ציותה התורה אלא צום אחד בשנה בלבד, כלומר שעל האדם לאכול ולשתות כל ימות השנה, פרט ליום אחד. 

'''וגם''' לגבי אותו יום אמרה תורה (ויקרא כג) ״ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב״, ואמרו חז״ל: ״וכי בתשעה מתענים, והלא בעשירי מתענים? אלא לומר לך שכל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי״ (ראש השנה ט), הרי שציותה התורה שיש לאכול ולשתות בתשיעי ולבלות אותו יום בעונג, כדי להשלים את העונג של העשירי. וכבר נתן ר׳ יונה גירונדי בספרו ״שערי תשובה״ (ד:ח-י) שלשה נימוקים על הדבר: א. ״כדי להראות שמחתו בהגיע זמן כפרתו ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו ויגונותיו לעונותיו״: ב. כדי לקבוע ״סעודה לשמחת המצוה וכו׳, ומפני שהצום ביום הכיפורים, נתחייבנו לקבוע הסעודה על שמחת המצוה בערב יום הכפורים״: ג. ״למען נחזק להרבות תפלה ותחנונים ביום הכיפורים וכו׳״. נמצא שדוקא דאגתו ויגונותיו על עונותיו מביאות לו שמחה רבה, ושהתורה חייבה את האדם עובר לצום לקבוע יום שמחה ויום אכילה ושתיה כדי לחזק את גופו שלא יסבול מהצום ולא יופרע תענוגו. 

'''ומופלאים''' הדברים כמה הדגישה התורה שיום צום הכיפורים צריך להיות מוקף בשמחה ועונג, ואף שמחה ועונג גופניים של אכילה ושתיה, ולא עוד אלא ששמחה ועונג זה משלימים ומכפילים את התענית ומעלים עליו כאילו התענה גם תשיעי וגם עשירי. ועוד הוסיפו אחריו שבעת ימי שמחה של חג, כדי למלא את העונג שחסר לו מחמת הצום ולא תסוח דעתו משמחה. 

'''ועל''' אחת כמה, העונג של עצם התשובה לפתח חרצובות רשע שהוא תכלית היום, כפי שהסברנו, ובחרצובות רשע אין הכוונה לחבילות חטאים ממש, אלא אף בפגם במחשבה אחת ואף לרגע אחד. שנינו שכל צורתו של האדם הם השכל והמחשבה, כפירוש רש״י על הכתוב ״בצלמנו כדמותנו״ - ״להבין ולהשכיל״, ואם האדם נכשל אף בהרהור אחד הוא פוגם בצלמו, בצלם האלהים שבו, ומכיון שעיקר מהותו של האדם הם, כאמור, התענוגים והעידונים על ה׳ יתברך אשר למטרתם נוצר מתחילת בריאתו, הריהו פוגע בזה בתכלית העידונים שלו, ואין לך חרצובות רשע גדולות מזה. 

'''ולעומת''' זה אם האדם חוזר בתשובה מאותו הרהור ומתקן את פגמו, הריהו משלים את צלם האלהים שבו שהוא עידון העידונים, ועוד מוסיף תענוגים ללא שיעור, כפי שאמרנו שיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא במשך כל הדורות מאדם הראשון עד היום הזה. 

'''ואם''' בתיקון מחשבה אחת ברגע אחד מגיע האדם לעידון נצחי כזה, מכל שכן אם אדם זוכה לפתח כל חרצובות הרשע ובמשך כל יום הכיפורים, שהוא יום סליחה וכפרה לכל עונותינו, ונמצא שיום הכיפורים הוא יום שמחה ועונג ללא שיעור וללא גבול. 

'''ועונג''' זה אינו ליום הכיפורים בלבד, אלא נמשך לכל ימות השנה, לכל שעה של תשובה. בכל פעם שאדם מתוודה על חטאיו ואומר ״אשמנו״, וכן בכל יום באמירתו ״סלח לנו״ בשלש תפילותיו, הריהו ממשיך בתשובה ושירה בעולמות של תענוג ועידון עידונים. ומשום כך מתחילים מיד לאחר תפילת נעילה ״והוא רחום יכפר עון״, כדי לא להפסיק מהתשובה ולהמשיך בתענוגי אותו יום. ומתוך כך באים להמשך השמחה בימי שמחת בית השואבה ששואבים בהם רוח הקודש ומגיעים לשיא העונג. ופה יש עוד להוסיף את הכלל ״שכר מצוה מצוה״ כי מצוה זו מוסיפה עוד שכר על גבי שכר ללא סוף. 

'''ומכאן''' גם לימי בה״ב, שנתקנו, כאמור, בגלל הרהורי מצוה בלתי מושלמים, שבאים לתקן את התשובה של הימים הנוראים וימי החג, כמה יש בהם מן האושר הנצחי וכמה הם מוסיפים לאדם עונג ללא שיעור, אשר הוא יפה מכל תענוגות העולם הזה והעולם הבא ולמעלה מכל תיאורינו ומושגינו.

= בנתיבות החסד =
'''כתוב''' בתורה: ״׳ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו׳ (בראשית כג:יט) - הדא הוא דכתיב: ׳רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד׳ (משלי כא:כב). ׳רודף צדקה׳ - זה אברהם, שנאמר: ׳ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה׳ (בראשית יח:יט): ׳וחסד׳ - שגמל חסד לשרה וכו׳. אמר רבי שמואל בר יצחק: אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני אומנתי - גומל חסדים, תפסת אומנתי, בא לבוש לבושי - ׳ואברהם זקן בא בימים׳״ (בראשית רבה נח:ט).

'''לכאורה''', הדבר תמוה ביותר, שאברהם נקרא בשם ״רודף צדקה וחסד״ על שום שנתעסק בקבורתה של שרה אשתו. כלום בגדר חסד הוא זה כשאדם מתעסק בקבורתה של אשתו? והרי ״אשתו כגופו״. ומי לא היה עושה כמעשה אברהם בפרט זה? הן לולא עשה זאת, היה בזה משום רשעות שאין כדוגמתה כלום משום כך יקרא בעל חסד? 

'''ואפילו''' אם נאמר, כי גם במעשה כזה יש משום חסד, מה לכאורה ערכו של מעשה כזה בין מעשי אברהם, עמוד החסד, שכל חייו חסד ושמסר נפשו על החסד (ראה לעיל במאמר ״מושג החסד שבתורה״ האיך מסר נפשו ביום שלישי למילתו באותו גיהנום שהוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה לגמול חסד עם האורחים שנדמו לו כערבים, ועוד)? לכאורה היה ראוי אברהם שיקרא ״רודף צדקה וחסד״ - עבור אותה הכנסת אורחים, או עבור שאר מעשי החסד שלו כל ימיו. והנה מגלים לנו חז״ל שדוקא בעבור מעשה החסד הזה של קבורת אשתו, זכה אברהם להיקרא בתואר ״רודף צדקה וחסד״. 

'''אולם''' נתבונן נא במהות החסד, מה ענינו של חסד לאמתו? החסד מתגלה לנו בראשונה - מעצם הבריאה. כל הבריאה כולה ענינה חסד. ״עולם חסד יבנה״. הכל מכוון לחסד. כל היצורים כלם יונקים בלי הרף מחסדו של הבורא, וכל הבריאה כולה אומרת שירה לפניו, על חסדיו שבכל הוויתה בכל רגע ורגע עם כל יצור. 

'''ותכלית''' כולם הוא האדם. ואף זה חסד להם. ״עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם״ (מסילת ישרים א). כולם משמשים לאדם, כולם נוצרו כדי להטיב עם האדם, להנאות את האדם. לשם כך נברא כל העולם כלו, כל העליונים והתחתונים, כל מלאך בעליונים וכל עשב בתחתונים. הכל הוא למען בחיר היצורים, האדם, שגדול הוא כל כך, עד שצריך הוא לכל העולמות, ואם יחסר איזה עשב או איזה מלאך ואף רגע אחד, יהא חסר לו לאדם (ראה סנהדרין לח: ״אדם נברא בערב שבת וכו׳ כדי שיכנס לסעודה מיד״, עיין רש״י שם). 

'''ואף''' על פי כן לא די לאדם בהנאתו שלו בלבד, אין היא מספקת אותו - אם רק הוא לבדו נהנה - אף מכל הבריאה על כל שפעתה וטובתה, כי אכן זוהי גדולתה של מדת החסד. גדולה ומקיפה היא כל כך, שניתנה לו לאדם היכלת הכבירה להנות ולשמוח לא רק משמחותיו והנאותיו של גופו בלבד, אלא שכל שמחה והנאה, בין אם היא של רעהו, או של כל נברא מכל המון הנבראים, כקטנה וכגדולה, כל אלו תהיינה שמחותיו והנאותיו שלו. כי אמנם ניחן הוא בכוח ענקים זה להיות שותף לבריאה כולה, וביחוד בשמחת האדם בזה שיאהב לרעהו כמוהו. 

'''אך''' כלום די לו לאדם אף בזה. הלא לאחר ככלות הכל ועם כל ההיקף שבהנאה ושמחה זו, הרי איננו אלא בבחינת מקבל שזוהי נהמא דכיסופא. וכלום זוהי שלמות ההנאה? ולפיכך הוטבע בו באדם הרצון לפעול חסד וניתנה לו גם היכלת להטיב ולהנאות את הברואים, בבחינת נותן, שאליבא דאמת נתינה זו היא בעצם שיא הקבלה וההנאה שמקבל מזולתו. וכבר אמרו חז״ל: ״יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית״ (ילקוט שמעוני רות ב). 

'''וגם''' בכל זה עוד לא די. ניתנו לו לאדם מצוות, וניתנה לו היכולת להיות מצווה ועושה. וזהו החסד הגדול ביותר. ״רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל - לפיכך הרבה להן תורה ומצוות״ (מכות כג: סוף אבות): ״לא ניתנו מצוות אלא לצרף את הבריות״ (בראשית רבה מד). ובכל ההנאות שהוא נהנה בהיותו אוהב את הבריות וגומל חסד עמהם - הריהו גם מקיים את מצוות האהבה והחסד, והריהו עובד ה׳ ואף מקבל שכר על כך. ולא עוד אלא שיש במעשי החסד משום התדבקות בקונו והליכה בדרכיו, (עי׳ שבת קלג: ״הוי דומה לו״ - ועי׳ רש״י שם: ירושלמי פרה רפ״א: ספרי, בענין ״והלכת בדרכיו״). ואם כן, כל מעשה חסד, ואפילו קטן שבקטנים - הנאתו ללא שיעור. ולכשנתבונן עוד בדבר, נראה שאפילו אם יתן אדם לזולתו את כל העולמות כולם, עדיין אין כאן חסד גמור, שהרי האדם סובל מזה שהוא נזקק לזולתו, כמו שאמרו חז״ל: ״רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו: כיון שנצטרך אדם לבריות - פניו משתנות ככרום, שנאמר (תהלים יב:ט): ׳כרום זלות לבני אדם׳ וכו׳. רבי אמי ורבי אסי דאמרי תרווייהו: כאילו נדון בשני דינים, אש ומים, שנאמר (תהלים סו:יב): ׳הרכבת אנוש לראשנו, באנו באש ובמים׳״ (ברכות ו:). החסד הגמור הוא דוקא אותו חסד שגומלים לאדם - באופן שלא יהא צריך לבריות, שלא יצטרך לבוא באש ובמים - והיינו, כשמתפללים עליו והתפילה מועלת שהקדוש ברוך הוא יגמול עמו חסד (ראה רש״י שבת קכז: ד״ה ה״ג הני ״ועיון תפילה היינו בכלל גמילות חסדים, דכתיב (משלי יא:יז): ׳גומל נפשו איש חסד׳״). וחסד זה - הוא החסד האמתי. אבל כשהאדם עצמו נותן לחבירו, עם כל החסד שיש בזה, אין כאן עוד חסד גמור, שהרי, כאמור, בה בשעה שהוא מקבל חסד זה הריהו ״נדון באש ובמים״. והיה ראוי מצד מקבל החסד שלא יהא נצרך כלל לחסד כזה, ל״מתנת בשר ודם״. 

״'''וזו''' שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם אלהיכם אוהב עניים - מפני מה אינו מפרנסן?  אמר לו: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם״ (בבא בתרא י.). ואם כן, רק מצד עושה החסד, כדאי הדבר שתהא מציאות כזו שאדם יהא נזקק לחסדו של רעהו. והרי זה מחסדיו של מקום על בריותיו, שיצר להם מציאות כזו שיש בה מקום לכך, ובזה ינצלו מדינה של גיהנם, אבל במה שנוגע למקבל החסד, אין זה עוד חסד אמתי. 

'''והנה''' עיקר קיום רצונו של מקום הוא, כשתהא מצות החסד נעשית כך - שתהא כולה חסד, שאף מצד המקבל לא תהא איזו לקותא בחסד. וככל שפחותה במעשה החסד המידה של ״ביאה באש ובמים״ - מתקיים בה, במדה יותר גדולה, רצונו של מקום. ומתוך כך חובה מיוחדת לגמול חסד עם הקרובים כדברי הכתוב: ״ומבשרך לא תתעלם״ (ישעיה נח), ועוד יש להקדים צדקה לקרובים (ראה בבא מציעא עא ושו״ע יו״ד רנא:ג), שהרי ככל שקרוב המקבל יותר להנותן - פחותא הזילותא שלו כשהוא מקבל ממנו. ומתוך כך, דוקא משום גמילות חסד עם אשתו שהיא כגופו, זכה אברהם לתואר ״רודף צדקה וחסד״, ונאמר לו מאת הקדוש ברוך הוא ״תפסת אומנותי - בוא לבוש לבושי״, שבחסד כזה, עם הקרוב ביותר, שפחותה בו הזילותא ביותר - הריהו מתדמה לקונו ביותר. ולא עוד אלא שאם האדם גומל חסד עם עצמו, מתקיים בו ביתר שאת רצונו של מקום, הרוצה בחסד גמור, באשר אין בו כל פגם, וללא זילותא כל שהיא. 

'''ומכאן''' הערך המיוחד של ״גומל נפשו איש חסד״. כשמתעלה אדם לאותה מדריגה שמעשיו עם נפשו ואף עם גופו שהוא כנפשו, נעשים בתור חסד, יש בה משום מצוות גמילות חסד העילאה ביותר. וכבר אמרו חז״ל: ״גומל נפשו איש חסד - זה הלל הזקן, שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו וכו׳ אמרו לו תלמידיו: רבנו, להיכן אתה הולך?  אמר להם: לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא, אמרו לו: כל יום אית לך אכסניא? אמר להם: והדין נפשא עלובתא, לאו אכסניא הוא בגו גופא?!״ (ויקרא רבה לד; ועי׳ גם תענית יא). 

'''והנה''', כאמור, רצונו של מקום בבריאת עולמו הוא להנאות את הבריות, בבחינת ״הרחב פיך ואמלאהו״ (תהלים פא) ושתהא הנאתם שלמה וגמורה ללא פגם כל שהוא, ונמצא איפוא שדוקא אם האדם גומל חסד עם נפשו ועם הקרובים לו ביותר, וכוונתו לשם מעשה חסד, הריהו מגיע בזה בתור נותן לשיא ההנאה ללא כל פגם וזילותא, והוא מעמיד את עצמו במקום הקדוש ברוך הוא ותופש אומנותו בתור בעל מדות הטוב והחסד. 

= נימוסים של תורה =

== א ==
'''לפי''' מושכלם הראשון של בני האדם, רואים בעניני הנימוסים - מנהגי בני אדם בלבד ולא מיחסים להם ערך רב. אולם בדברי חז״ל אנו מוצאים שהם ראו בזה תורה שלמה שגם עליהם יש ציווי ה׳ יתברך. ולא עוד אלא שעוד הקדימו תורה זו לתורה שניתנה למשה בחורב, כפי שדורשים מן הכתוב: ״לשמור את דרך עץ החיים״ (בראשית ג) ״׳דרך׳ זו דרך ארץ ואחר כך ׳עץ החיים׳ זו תורה״ (ויקרא רבה פט). 

'''עניני''' דרך ארץ יש להם דרגות שונות והם מתחילים מנימוסי בני אדם רגילים ומגיעים עד המדריגות העליונות ביותר. חז״ל אומרים שהתורה באה ללמדנו דרך ארץ שלא ישנה אדם ממנהג המדינה (ראה מדרש תנחומא וירא יא ובבא מציעא פו). כל מדינה יש לה נימוסים משלה וחובה על כל אדם הבא למדינה זו לנהוג לפי נימוסים אלה. למשל בארץ אשכנז מדקדקים מאד על הנימוסים החיצוניים: באופנת התלבושת, בצורת הדיבור והתנועות ובכל סדרי ההליכות והנוהגים היום יומיים. בעיני אחדים הבאים ממדינה אחרת, נראים הדברים לפעמים כמגוחכים ששמים לב לענינים פעוטים כאלה. אבל האשכנזים רואים בנימוסים אלה עיקר גדול, ואם הם רואים שאחרים לא נוהגים בנימוסיהם מביטים עליהם בבוז ויש להם מזה סבל רב. מספרים שפרופסור גרמני אחד התעלף פעם כשראה אדם שחסר לו כפתור בבגדו. ולכן על כל אדם הבא למחיצתם שישמור גם הוא על נימוסיהם. וכבר הזהירו על זה חז״ל: ״אזלת לקרתא הלך בנימוסיה״ (שמות רבה מז). ואין זו חובת נימוס של בני אדם בלבד כי אם מדברי תורה וחסידות שיש עליהם, כאמור חובה רבה ועוד קודמים לתורה. 

'''חובת''' נימוסין זה אינה נגמרת במנהגים רגילים של הבריות כי אם מטילה על האדם חובות עליונות. איתא בגמרא (בבא מציעא פו) ״אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם״. כשעלה משה לשמים ונמצא במחיצתם של מלאכי מעלה היה צדיך לנהוג כמנהגי שמים וללכת בדרכיהם של השכלים הנבדלים ולהתפשט מהענינים הגשמיים. ובאמת כל אדם הרי מעצם ברייתו ראשו מגיע שמימה. חז״ל אומרים: ״שאדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר (דברים ד): ׳למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים׳״ (סנהדרין לח). חומרו היה זך ומופשט מכל הגשמה ומקום משכנו היה בעולמות העליונים עד שמלאכי השרת חשבוהו לבורא ובקשו לומר לפניו קדוש (בראשית רבה ה), ואם כן איפוא, עליו היה ללכת בדרכי העליונים ולנהוג כמותם. 

'''ולא''' רק אדם הראשון כי גם לאחר כמה דורות אנו מוצאים בתקופה שלפני המבול את הנפילים בארץ שחז״ל אומרים עליהם שקראו אותם ענקים מפני שהיו עונקים גלגל חמה. ולמה קראו אותם נפילים שהיו מלאכים ומשום שקטרגו על דור המבול נפלו וירדו לארץ והיו מעורבים מאנשים ומלאכים. מצד אחד היו על פני האדמה כאנשים ומצד שני היתה להם היכולת לעלות לשמים. ומסופר באחד מהם שראה ריבה אחת ושמה איסטהר. ״נתן עיניו בה. אמר לה: השמעי לי, אמרה ליה: איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרהו. למדה אותה שם והזכירה ועלתה לרקיע ולא קלקלה. אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ופרשה עצמה מן העבירה, לכו וקבעוה בין שבעה הכוכבים האלה כדי שתזכו בהם לעולם״ (ילקוט מד). הרי שיש בכוחו של כל אדם - אם מתגלה לו הסוד שבדבר זה - לעלות לשמים ולקבוע שם מושבו, משום שהוא בעצם יצירתו, כאמור, ראשו מגיע השמימה. ואם כן, איפוא, על כל אדם לראות עצמו כאיש שמים שמקומו בין המלאכים, ומוטל עליו משום מדת דרך ארץ לנהוג תמיד כמנהגי בני השמים שהם מלאכי מעלה ולעשות כמעשיהם. 

'''ולכשנדקדק''' נמצא שלא מספיקים מנהגי מלאכי מעלה בלבד. כתוב בתורה שבזמן שבני ישראל יצאו ממצרים ״ה׳ הולך לפניהם״ (שמות יג). וכן כתוב: ״ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם״ (דברים ד), כלומר שכל בן ישראל נמצא תמיד בקרבת ה׳ ודבוק בו. והרגשה זו היא מחובתו של כל אדם בכל הדורות, לראות תמיד את עצמו לפני ה׳ בכבודו ובעצמו, כדברי המקרא: ״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״ (תהלים טז: וראה שו״ע או״ח יא:א). ואם הוא עומד לפני ה׳ הרי הוא כאילו בא למחיצתו, לקרתא דיליה, ועליו לנהוג בנימוסא דקרתא של ה׳. 

'''ידוע''' לנו שאם אדם נמצא בקרבתו של מלך, עליו לפנות את לבו מכל הדברים שבעולם ולעסוק רק בעניניו של המלך, כי כך הם דרכי הנימוס. חז״ל אומרים שאוריה החתי נתחייב מיתה משום שאמר לדוד: ״ואדוני יואב״ (שמואל ב יא:יא). ובאמת הרי היה בזה משום כבודו של המלך שהוא מכבד גם את עבד המלך וקורא לו: ״אדוני״. ובודאי היתה גם כוונתו של אוריה לכך, שהרי קרא גם לדוד ״אדוני״ (ראה שם), ובכל זאת היתה בזה משום מרידה, כי במחיצתו של המלך מתבטלת כל האדנות ואין ממדת דרך ארץ להזכיר בנוכחותו שום אדונים אחרים אף מהממונים של המלך, כי אם לראות את כבוד המלך בלבד. ואם אוריה לא עמד על זה והזכיר בפניו אדנות אחרת הריהו מורד במלכות וחייב מיתה. 

'''ומתוך''' כך אנו מבינים את דברי חז״ל על ירבעם בפרשם את הפסוק: ״וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה״ (מלכים א יא:כז) - ״שחלץ את תפיליו בפניו״ (סנהדרין קא). הרי יש בתפילין משום כבוד והדר, ועליו היה לעמוד לפני המלך בכל הודו והדרו ואף בתפילין שעל ראשו, ואם מיעט מכבוד זה וחלץ את תפיליו בפניו הרי יש בזה משם הרמת יד במלך ומרידה במלכותו. 

'''ואם''' במחיצתו של מלך כך, על אחת כמה וכמה במחיצתו של ה׳ יתברך שיש להתפנות לפניו מכל חפצי העולם, לשים כל מעינו רק בעניני מלכותו בלבד ולעמוד לפניו בכל היראה והכבוד ללא כל שיור לגבי שום דבר אחר עלי תבל. ואם ממעטים בזה במשהו, הרי זו מרידה במלכות שמים חס ושלום. 

'''הרי''' רואים אנו אצל האשכנזים בנימוסים החיצוניים שלהם כמה שהם נזהרים בהם, ואם אחד אינו מדקדק בזה כחוט השערה, הם מביטים עליו, כאמור, בבוז ומרגישים בזה סבל וצער, כפי שמסופר מהפרופסור שהתעלף מזה שראה אדם בלי כפתור בבגדו. ואם הם מדקדקים כל כך בדברים בטלים שלהם, משום שהם מוגבלים בדעתם ואין להם מושגים אחרים, הרי עלינו ללמוד מהם קל וחומר בן קל וחומר לדקדק בדרכי נימוס הנוגעים לעניני הנפש, ועל אחת כמה בעמדנו, תמיד, כאמור, לפני ה׳ יתברך שעלינו להתקשט לפניו בחיצוניותנו ובפנימיותנו בכל הדקדוקים וההדורים ולא ניכשל בשום דבר שיש בו משום פגיעה כל שהוא בכבודו ומשום סטיה מנוהני הנימוס ודרך ארץ הראויים בקרבתו. 

'''ומהם''' דרכי הנימוס במחיצתו של ה׳? הוי אומר לקיים מצוותיו בתכלית השלימות וההידור ולהתנהג במדותיו, כי זוהי ההתנאות לפני ה׳, כפי דרשת חז״ל: ״זה אלי ואנוהו״ (שמות טו) - ״התנאה לפניו במצוות״; ויש שדרשו: ״הוי דומה לו - מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום״ (שבת קלג). אלה הם הנימוסים הנהוגים בקרתא של ה׳ יתברך ועל האדם הנמצא תמיד בקרבתו ללכת בדרכי נימוסים אלה, עליו להתנאות בפנימיות לבו בכל ערכי השלמות כדי שיהיה ראוי לעמוד במחיצתו. הכתוב אומר: ״זה אלי ואנוהו״ בלשון יחיד שכל אחד צריך להרגיש שהוא אל שלו והוא נמצא בקרבתו ועליו לדקדק בפניו בכל תנועה והנהגה שלו. 

'''ואם''' בכל עת ושעה כך, על אחת כמה בזמן שהאדם עוסק בתורה שעליו להרגיש שעומד לפני ה׳ הכתוב אומר: ״עדותיך שיחה לי״ (תהלים קט), כלומר שבשעה שהוא עוסק בעדותיו של ה׳ הרי כאילו הוא משוחח אתו, וכמה עליו להזהר באותה שעה להיות מהודר ומקושט לפני ה׳ כראוי לו ולדקדק בכל נוהגיו ונימוסיו שיהיו הגונים לפניו. 

'''וכן''' גם בעמדנו לפני ה׳ בתפילה. אנו אומרים בתפילה את השירות והתשבחות של דוד נעים זמירות ישראל, ועלינו להרגיש שאין אנו חוזרים על דבריו של דוד אלא שבכל הדורות אנו עומדים לפני ה׳ ואומרים ביחד עם כל מלאכי מעלה שירה של הקדוש ברוך הוא, כדכתיב: ״דור לדור ישבח מעשיך״ (תהלים קמה), שכל הדורות הולכים ומשבחים את ה׳ ולא עוד אלא ששירתנו גדולה משל המלאכים ואין הם פותחים בשירה עד שאנו מתחילים, כדברי חז״ל (חולין צא): ״אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר: ״ברן יחד כוכבי בוקר״ והדר - ״ויריעו בני האלהים״ (איוב לח), כוכבי בוקר הם ישראל המשולים לכוכבים, ובני האלהים הם המלאכים. וגם זה מדרכי הנימוס לומר שירה לפני האלהים כשם שנהוג לומר שירה לפני המלכים. וכמה יש לדייק באותה שעה בכל ההוד וההדר ובדקדוקי השלימות בנוהגים החיצוניים, במחשבה ובכוונת הלב ובכל המדות הנאות והטובות, כיאות לפני מלך מלכי המלכים.

== ב ==
'''אולם''' האדם נקרא ״סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״, ויחד עם זה שהוא חייב לנהוג תמיד, כאמור, בנימוסי שמים משום שהוא נמצא בכל עת ובכל שעה במחיצתו של מלך מלכי המלכים, עליו גם לדקדק בנימוסי הארץ, בענינים של דרך ארץ של מטה. ביחד עם הימצאו ברום שמים, הרי רגליו עומדות על הארץ ועליו להיזהר גם בנימוסים הפשוטים שהם ממנהגי ארץ. ואכן כן הוטל על האדם מתחילת ברייתו. כתוב אצל אדם הראשון: ״תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו צונה ואלפים כולם וגם בהמות שדי״ (תהלים ח). הרי שאדם הראשון, עם מדריגתו הגדולה שהגיעה עד שמים ועם התהלכו עם המלאכים אישי מעלה. היה מוטל עליו לטפל גם בעניני הארץ ובכל הבהמות והחיות ברואי מטה. 

'''למדנו''' גם ביעקב אבינו שכאשר שלח את יוסף לדותן, ציוה אותו לראות את שלום אחיו ושלום הצאן (בראשית לז). מצד אחד אמר לו להתענין בשלום אחיו, שהם היו אנשי מעלה ושבטי יה, שיש בזה משום נימוסי שמים, שהם ההתדמות למדת החסד של הקדוש ברוך הוא; ומצד שני אמר לו לדאוג גם לשלום הצאן שהם עניני דרך ארץ של מטה. ולא עוד אלא שיעקב ציוה את יוסף על שתי הפעולות האלה בבת אחת, והשוה את שלום הצאן לשלום האחים. 

'''וכן''' מצאנו באליעזר עבד אברהם, כאשר בא לבחון את רבקה בת בתואל אם הגיעה לשיא השלמות והיא ראויה להיות אחת האמהות שממנה יבנה העם הנבחר, עמד על נקודה זו. כתוב בתורה שאליעזר בבחינתו את רבקה לא הסתפק בזה בלבד שלאחר שיאמר לה: ״הגמאיני נא מעט מים מכדך״ (בראשית כד) היא תשקה אותו ואת אנשיו, אלא קבע לו תנאי שהיא תשיב: ״שתה אדוני וגם לגמליך אשאב״, ורק אז יהיה בטוח שהצליח בדרכו. ואמנם רבקה השיגה את היסוד הזה של דרך ארץ שהוא מורכב משני הצדדים, שיש ללכת בדרכי ה׳ ולעשות חסד עם הבריות בעלי צלם אלהים ויחד עם זה לנהוג נימוסי ארץ לדאוג גם לגמלים הפשוטים. ורק לאחר שאליעזר נוכח כי רבקה משיגה שהשלמת האדם נגמרת דוקא בתפישת שני היסודות הללו יחד, מצא אותה נאמנה לתעודה הגדולה המוטלת עליה ואמר: ״אותה הוכחת לאדוני ליצחק״. 

'''ובאמת''' היתה זו גם דרכו של משה רבנו כשעלה למרום. הבאנו לעיל את דברי חז״ל שמשה לא שינה ממנהגי המקום וכשעלה למחיצתם של המלאכים לא אכל לחם משום שגם המלאכים אינם אוכלים. ולכשנעיין בדבר נראה, שמחיצתם של המלאכים לא היתה עליה למשה רבנו כי אם ירידה. כתוב בתורה שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה לאחר חטא העגל: ״הנני שולח מלאכי לפניך״ (שמות כג) השיב לו משה: ״אם אין פניך הולכים אתנו אל תעלנו מזה״ (שם לג, וראה רש״י שם). הרי ראה משה שלפי ערכם של בני האדם רק ה׳ בעצמו צריך ללכת אתם, אבל אם ילך מלאך לפניהם הרי זה עלבון בכבודם וירידה במדה כזו עד שהחליט לוותר על כל העליה לארץ ולהישאר במדבר. 

'''וכן''' אנו מוצאים שגם בעת שעלה משה לקבל את התורה ניצח את המלאכים. אמרו חז״ל: ״בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו וכו׳ חמדה גנוזה שנגנזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וכו׳ תנה הודך על השמים וכו׳״. ומסופר אחר כך שמשה החזיר להם תשובה, ו״מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא שנאמר: ׳ה׳ אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ׳ ואילו ׳תנה הודך על השמים׳ לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר: ׳עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם׳ - בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות״ (שבת פח). הרי שהמלאכים הודו שמשה גדול מהם ורק בני האדם ראויים לקבל התורה ולא הם, והם פייסו אותו על שקראוהו אדם נוצר מאדמה שהוא לשון שפלות (ראה רש״י שם). ולפי זה מה שנהג משה במחיצת המלאכים כמותם שלא אכל לחם, לא היה בזה עליה מצדו למדריגתם כי אם להיפך, ירידה, שירד ממדריגתו העליונה שהיא גדולה משל המלאכים ונהג כמותם, וזהו מה שאומרים חז״ל שמשה אמר ״נפשי נתתי עליה, דמי נתתי עליה״ (ספרי האזינו) כי זה היה נסיון קשה מצד משה לרדת אל המלאכים, אלא שחייב היה לנהוג כן משום תורת דרך ארץ: ״אזלת לקרתא הלך בנימוסיה״ (ראה שמות רבה מז). ומכאן שגם משה רבינו ביחד עם התנהגותו בנימוסי שמים העליונים ראה חובה לאדם גם לרדת ממדריגתו ולנהוג גם בעניני דרך ארץ פשוטים הראויים לקטנים ממנו. 

'''ובאמת''' מנהג זה לנהוג גם במעשי דרך ארץ הפשוטים הוא מנימוסי שמים, כי גם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יורד כביכול משמים ארצה ומטפל בבריותיו הנמצאים בארץ, ממציא לכולם את צרכיהם הגשמיים ומשביע לכל אחת את חפצה ורצונה. ולכן מחובתו של אדם ללכת בדרכיו ולעשות כמעשהו במנהגי דרך ארץ כי גם הם מדרכי שמים, מדרכי הקדוש ברוך הוא. 

'''ומשום''' כך חייב אדם לחלק כבוד למלך בשר ודם, אם כי הוא עומד תמיד לפני מלך המלכים ואין שום מקום, כאמור, לאדנות אחרת במחיצתו, כי כן הוא רצונו של מקום וכך הוא דרכו. כמו כן אנו מברכים לפני המלך את הברכה: ״שחלק מכבודו לבשר ודם״, כי יש לראות גם בזה כבוד שמים. ומשום כך נהגו גם הנביאים לחלוק כבוד למלכים ולהשתחוות לפניהם אפיים ארצה, אם כי היו בעלי רוח הקודש ושליחי ה׳ והם בעצמם משחו מלכים, כי אלו הם ממנהגי דרך ארץ וממנהגי עמים גם יחד וכן הוא גם דרכו של הקדוש ברוך הוא. 

'''כן''' שנינו: ״משיב מפני הכבוד״ (ברכות יג), שאם אדם עומד בעצם קריאת שמע ומופיע איש לפניו ואומר לו שלום, חייב הוא להשיב לו שלום משום דרכי נימוס. הרי שאף אם האדם עוסק בענינים רוחניים הגבוהים ביותר וקורא לפני ה׳ את פרשת שמע כדי לקבל עליו עול מלכות שמים, חייב הוא באותה שעה להיזהר במנהגי דרך ארץ ולהשיב שלום לכל אדם. 

'''ומצינו''' עוד יותר מזה. הגמרא מספרת שבשעה שרבי היה מעביר ידיו על פניו היה מקבל עליו עול מלכות שמים (שם יג:). ומבאר הערוך למה העביר ידיו על פניו ״שלא יראו עיניו כשהוא מסביבן ומתגנה״ (שם בגליון). כלומר, בשעה שרבי היה קורא ״אחד״ הרי היה צריך לחשוב שהשם אחד בכל רוחות העולם: מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה, מטה, והיה מסבב את עיניו לכל צד, ואין זה מדרכי הנימוס, ולכן היה מכסה את עיניו בידיו. הרי רואים אנו שאף באותה שעה שעוסקים בעניני שמים יש לדקדק גם בנימוסים הפשוטים ביותר שלא יראו את עיניו מסובבות.

'''ומכאן''' שאכן כל הנימוסים הפשוטים אף כפתור בבגדו יש בו ערך גדול שאין לאדם לוותר עליהם בשום מקרה אף ברגע שהוא עוסק בענינים שברומו של עולם, משום שזוהי דרכו של אדם עלי ארץ. וזוהי תורת דרך ארץ שקדמה לתורה מסיני וגם על תורה זו נצטוינו מסיני.

= דרך ארץ קדמה לתורה =

== א ==
'''אין''' אנו מוצאים בתורה ציוויים מפורשים על מדות ותכונות, ורבים תמהים לסיבת הדבר, כי הלא הענינים האלה הם עיקרים יסודיים בהנהגת האדם ולמה לא צוותה התורה עליהם. אמנם מדות רבות נכללות במצוות התורה ורבים הציוויים והאזהרות שאי אפשר לקיימם כהלכתם בלי שלמות המדות והתכונות. האם אפשר לאדם להגיע למדריגה: ״ואהבת לרעך כמוך״׳ שזה כלל גדול בתורה, מבלי אשר יטביע קודם בעצמו ובנפשו מדות הטוב והחסד? התורה מזהירה עוד אזהרות ביחס לזולת, כגון: ״לא תקום״; ״ולא תטור״: ״לא תשנא את אחיך בלבבך״ וכדומה, והאם יש בכוחו של אדם שלא השתלם במדותיו לעקור מתוכו כל רגש של טינא ונקמה לאיש אשר גמל לו רעה ויתיחס אליו כאילו לא עשה לו כלום. וכן עוד מצוות ואזהרות רבות. אבל עם זה לא ציותה התורה על המדות והתכונות במיוחד, ויש לעיין בדבר. 

'''אולם''' כשנתבונן נראה שהמדות והתכונות הם הקדמה לתורה. והוא היסוד הראשון במהותו של האדם אשר בלעדו איננו ראוי כלל לתורה. האדם נברא מראשית יצירתו כבריאה מושלמת, כי על כן נברא בצלם אלהים וכחלק אלוה ממעל, וכשם שהקדוש ברוך הוא שלם בכל מעלותיו ומדותיו, כביכול, כן נוצר האדם בתור חלק ממנו ובצלם דמות תבניתו - שלם בכל מעלותיו ומדותיו. 

'''ולא''' רק האדם נברא בתור שלם כי אם כל ברואי העולם נבראו שלמים בכל תכונותיהם. בתחילת יצירתם לא הוטבעו בשום בעלי חיים כל נטיות רעות או תכונות מזיקות וכולם שפעו אך טוב וחסד. ואחרית הימים תוכיח, הנביאים מנבאים שבאחרית הימים יגיעו למצב של שלום ואהבה בין כל הברואים. וכל הארץ. תימלא דעה: ״וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ימריא יחדיו וכו׳, ופרה ודב תרעינה, יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן ושעשוע יונק על חור פתן וכו׳ לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעת את ה׳. כמים לים מכסים״ (ישעיה יא). נבואה זו אומרת שהבריאה תחזור לשלמותה כמו שהיתה בתחילת יצירתה והרי שכל בעלי החיים אין בתכונותיהם הטבעיות שום כוחות רעים וממקור יצירתם הם טובי מזג. 

'''וכך''' פירש גם הרמב״ן בפסוק: ״והשבתי חיה רעה מן הארץ״ (ראה פירושו על ויקרא כו:ו): ״כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצוות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם, אין חיה ורמש ממית האדם, כמו שאמרו: אין ערוד ממית אלא חטא ממית״, כלומר שלא היה שום רע בחיות לפני חטאו של אדם הראשון ולא היו מזיקות כלל וכלל. 

('''ואמנם''' תלוי מצבם של בעלי החיים בבחירת האדם, כשם שאנו למדים כאן שהחטא מוריד את מדריגת בעל החי והוא שגורם שיהפך למזיק ולחיה רעה, כן גם בכוחו של האדם להעלות את בעל החי. הנה מצינו בחמורו של פנחס בן יאיר שלא אכל מן הטבל (ראה חולין ז), ובודאי משום שנמצא בביתו של פנחס בן יאיר שהתנהל לפי דרכי החסידות העליונות, מעין אחרית הימים). 

'''ודבר''' זה אנו למדים גם מן התורה. בעת שהקדוש ברוך הוא ברא את בעלי החיים כתוב בתורה: ״תוצא הארץ נפש חיה״ (בראשית א). והרי בארץ גנוזים מדרך יצירתה הטבעית כוחות רוחניים גדולים (ראה לעיל במאמר ״יש ואין בבריאה״). ואם היא הוציאה מתוכה את בעלי החיים הנקראים ״נפש חיה״, בודאי שגם בהם טבועות מדות ותכונות רוחניות. 

'''ולא''' עוד אלא שמצינו שגם לאחר חטא אדם הראשון, ולאחר חטאי כל הדורות, למרות שכל הבריאה וגם בעלי החיים בכללם הולכים ומתמעטים מדור לדור, עוד נשארו בטבעם של בעלי החיים תכונות ומעלות טובות בשיעור כזה שראוי לאדם ללמוד מהם. ״אמר רבי יוחנן אילמלא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה ודרך ארץ מתרנגול״ (עירובין ק). ודברי הכתוב יוכיחו (איוב לה): ״מלפנו מבהמות הארץ ומעוף השמים יחכמנו״ (ראה שם מאמר ר׳ חייא ובפירוש רש״י שם: ״שנתן בהם חכמה להורות לנו״). וכן גם מצינו ששלמה החכם מכל אדם מיעץ ללמוד מבעלי חיים: ״לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם״ (משלי ו) ואם האדם עם כל חכמתו ועליונותו ראוי לו ללמוד מבעלי חיים, הרי בודאי שתכונותיהם אלה יש בהן מעלה יתרה. ואם לאחר כל חטאי הדורות והירידות הממושכות כך, הרי כמה היו שלמים בטבעם בתחילת יצירתם ולא היה בהם שום פגם וליקוי. והוא מה שאמר הכתוב: ״וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד״ כי לא היה בבריאה שום רע והכל היה בתכלית השלמות. 

'''ואם''' בעלי החיים נבראו במעלות גדולות כאלה. על אחת כמה האדם שהוא מבחר היצורים כולם ובו כלולים כל הכוחות, שטבועות בו מתחילת יצירתו כל מדות השלמות העליונה. ודברים אלו אמורים בגופו של האדם טרם שנופחה בו נשמה ממעל, בדומה לבעלי החיים שאין בהם אלא גוף והנפש הבהמית, וכפי שמשמע מדברי חז״ל על הכתוב ״גלמי ראו עיניך״ (תהלים קלט, וראה לעיל במאמר ״האדם, החטא וקיום העולם״). ומכאן כמה מהמדות והתכונות נטבעו באדם לאחר שנופחה בו נשמה מאת האלהים, ככתוב: ״ויפח באפיו נשמת חיים״ - ״מאן דנפח מדיליה נפח״, ונעשה מטבעו דומה במדותיו למדות הקדוש ברוך הוא שנברא בצלמו ובצלם דמות תבניתו. 

'''ומכיון''' שכך, אין כל מקום להזהיר את האדם בתורה על המדות והתכונות, כי הרי במציאותו הטבעית הוא כבר שלם בכל המעלות בתכלית השלמות והוא יסוד האדם ובתור שכזה, בתור האדם השלם, באה התורה ומלמדת אותו להשגות ומעלות עליונות יותר. 

'''וזוהי''' כוונת דברי חז״ל: ״עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ לתורה״ (ויקרא רבה ט:ג), כי כל המדות והתכונות הטובות כלולות בדרך ארץ והן הוטבעו באדם מטבעו ואינו זקוק עליהן למתן לתורה, ואילו מתן התורה בא להוסיף עליהן ולצוותו להמשיך לעלות לדרך שמים, למדריגות העולות על המעלות שהן בבחינת דרך הארץ. 

'''ואמנם''' מצינו בדברי חז״ל שבשעה שבאו לקבל את התורה טענו לפני הקדוש ברוך הוא שכל הדורות כבר קיימו את התורה קודם לכן במסגרת דרך ארץ. אמרו חז״ל: ״׳כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע׳ (שמות יט), ראוי היה לומר ׳נשמע ונעשה׳, אלא אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא: רבון כל העולמים! עד שלא שמענו קימנו. ׳אנכי׳ - קים יעקב, שנאמר: ׳ויאמר יעקב אל ביתו וכו׳ הסירו את אלהי הנכר׳ (בראשית לה); ׳לא תשא׳ קים אברהם, שנאמר ׳הרימותי ידי אל ה׳׳ (שם יד); ׳זכור׳ קים יוסף, שנאמר: ׳וטבוח טבח והכן׳ (שם מג); ׳כבד׳ קים יצחק שנעקד על גבי המזבח; ׳לא תרצח׳ קים יהודה - ׳מה בצע כי נהרוג את אחינו׳ (שם לז); ׳לא תנאף׳ קים יוסף באשת פוטיפרע; ׳לא תגנוב׳ קימו השבטים - ׳ואיך נגנוב כסף וזהב׳ (שם מד); ׳לא תענה׳ קים אברהם שהעיד לכל באי עולם שאתה רבון כל המעשים; אף הוא קים ׳לא תחמוד׳ - ׳אם מחוט ועד שרוך נעל׳״ (שם יד).

'''וכאן''' יש להוסיף שאמנם ניתן לאדם כוח הבחירה ובידו לרדת ממדריגתו שישחית את מדותיו ומעלותיו ויאבד את כל צורתו בתור אדם אף מסוג דרך ארץ, ויש בכוחו להגיע אף למדריגה של בעלי חיים ועוד פחותה מהם. ואמנם מצינו שנבוכדנצר מלך בבל נהפך לחית השדה למשד שבע שנים ואכל עשב כשור וכל צורתו נשתנתה לשל בעל חי (ראה דניאל ד). אבל במקרה כזה שהוא מקלקל את מדותיו. הרי הוא יוצא מכלל אדם וכאילו עובר מהמציאות אל ההעדר והוא בבחינת מאבד את עצמו לדעת. ועל בחינה בזו אין מקום בתורה לצוות לו ולהזהירו, כי התורה ניתנה לאדם ובאדם משתעי קרא, ולא לכזה שיוצא מכלל האדם. 

== ב ==
'''ולכשנתבונן''' נראה שגם תורה זו הנקראת דרך ארץ, שקדמה לתורה מסיני, תורה שלמה היא המקיפה את כל האדם, והדורות הקדמונים מצאו מקום להתגדר ולהתעלות בה. על יסוד תורה זו באו כל התביעות והעונשים החמורים על הדורות ההם על אשר לא דקדקו בה ונכשלו בה ולא קימו כראוי את תורת דרך הארץ שהיא יסוד האדם, ומכאן גם הרקע לכל חטאי היחידים שבתורה, שלא נזהרו בה כיאות. 

'''ולא''' עוד אלא שמצינו שגם בתורה זו, תורת דרך הארץ של האדם, דקדקו עם אישי הדורות כחוט השערה, ותבעו מהם תביעות דקות מן הדקות, אשר אנחנו אף לאחר קבלת תורה מסיני אין לנו מושג בהן. 

'''והרי''' דוגמאות אחרות: 

'''כתוב''' בתורה באבימלך שלאחר שלקח את שרה ואלהים בא אליו בחלום הלילה ואמר לו: ״הנך מת על האשה אשר לקחת״, טען אבימלך: ״הגוי גם צדיק תהרוג, הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא, בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת״, והשיב לו אלהים בחלום: ״גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת וכו׳ ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך״, (בראשית כ). ופירשו חז״ל מה היה חטאו של אבימלך: ״׳נביא הוא׳ וכבר לימד, אכסנאי שבא לעיר, על אכילה ושתיה שואלים אותו או על עסקי אשתו שואלים אותו, אשתך היא, אחותך היא?״ וחז״ל באים לידי מסקנא: ״מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד״, ומפרש רש״י: ״שהיה לו ללמוד דרך ארץ ולא למד׳ מדקאמר לו רחמנא נביא הוא, דמשמע אין ממש בדבריך וראוי אתה ליהרג״ (בבא קמא צב: וראה רש״י שם). 

'''הנה''' רואים אנו מכאן שחייבו את אבימלך בתור בן נוח ללמוד מדת דרך ארץ ולהתנהג בה, ומתוך כך היה צריך לשאול את אברהם על עסקי אכילה ושתיה ולא על עסקי אשתו. וחיוב זה חמור עד כדי כך שמכיון שלא למד דרך ארץ ולא התנהג עם אברהם לפי מדה זו, נתחייב מיתה הוא וכל אשר לו. ועוד הוסיפו חז״ל שאבימלך היה בגדר ״אומר מותר״, משום שלא ידע הלכה זו, ובכל זאת מכיון שיכול היה לדעת באמצעות אברהם אבינו ונכשל בזה, חייב מיתה, אם בדיני אדם או בדיני שמים (ראה מכות ט). 

'''ועוד''', כתוב בתורה: ״ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ״ (בראשית לד). ופירש רש״י: ״בת לאה ולא בת יעקב? על שם יציאתה נקראה בת לאה שאף היא יצאנית היתה, שנאמר: ׳ותצא לאה לקראתו׳״ (ראה רש״י שם ומדרש תנחומא וישלח ז, וראה גם לשון בראשית רבה פ: ״כאמה כבתה״). 

'''והנה''' מופלאים הדברים כמה נתבעו על פגיעה דקה מן הדקה במדת דרך ארץ. הרי כל התביעה כאן על דינה לא היתה אלא על אשר עברה על דרכי הנימוס: ״כל כבודה בת מלך פנימה״ (תהלים פה), כי הכתוב מדגיש שיצאה לראות בבנות הארץ ולא בבני הארץ, ואין כאן שום עבירה מלבד מדת דרך ארץ. ובכל זאת מתבטאים עליה חז״ל בצורה כה חמורה שהיתה יצאנית ונענשה על כך בעונש כה חמור שנתפשה על ידי שכם בן חמור וטימא אותה, עד שיעקב לאחר כל ההרפתקאות והצרות הרבות שעברו עליו לא יכול לסבול יותר ואמר: ״מי שאמר לעולמו די, יאמר ליסורי די״ (תנחומא מקץ). 

'''ועוד''', שהקדוש ברוך הוא ראה בפגם דק זה הרס בכל צורת הבריאה. חז״ל אומרים שבשעה שהקדוש ברוך הוא עמד ליצור את האשה ״התבונן מהיכן לברוא אותה, לא ברא אותה מן הראש, שלא תהא קלת ראש, ולא מן העין שלא תהא סקרנית וכו׳ ולא מן הרגל, שלא תהא פרסנית אלא ממקום שהוא צנוע באדם וכו׳, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה: תהא אשה צנועה; תהא אשה צנועה. אף על פי כן ׳ותפרעו כל עצתי׳ (משלי א). לא בראתי אותה מן הראש. והרי היא מיקלת ראשה וכו׳ ולא מן הרגל, והרי היא פרסנית שנאמר ׳ותצא דינה׳״ (בראשית רבה יח, וראה לעיל במאמר ״ותפרעו כל עצתי״). הרי שהיתה בפגיעה דקה זו במנהגי דרך ארץ הפרעה בכל תכניתו של הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם, משום שמדה זו היא יסוד האדם ואם יש פגיעה במהות האדם בטלה כל תכליתה של הבריאה. 

'''ועוד''' יותר מזה, התורה מטילה אשמה גם על לאה וקוראים אף אותה יצאנית שנאמר ״ותצא לאה לקראתו״ (בראשית ל). 

'''חז״ל''' אומרים שלאה עשתה ביציאתה מעשה גדול מאד ו״צפה הקדוש ברוך הוא שלא היתה כונתה אלא להעמיד שבטים״. ומיציאה זו יוצא לימוד לדודות ש״כל אדם שאשתו תובעתו הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היה כמותן, שנאמר: ׳הבו לכם אנשים חכמים ונבונים׳ וכתיב: ׳ואקח את ראשי שבטיכם׳ ולא כתיב: ׳נבונים׳: וכתיב: ׳יששכר חמור גרם׳ וכתיב: ׳ומבני יששכר יודעי בינה לעתים׳״ (נדרים כ), כלומר שבדורו של משה לא נמצאו בני בינה ואילו הבנים שיצאו מלאה היו בני בינה. 

'''נמצא''' שלאה חידשה כאן מדעתה הנהגה מופלאה שיש בה משום רוממות וקדושה ושראו בה, בהנהגה זו, מקור לתולדות הדעה והבינה במדה, כזאת שאף דורו של משה הנקרא ״דור דעה״ עם כל השגתם העליונה לא הגיעו אליה. ואכן יצאו ממנה בזכות יציאה זו בני יששכר שהצטיינו בכל הדורות בבינתם הגדולה והעמידו מאתים ראשי סנהדראות (ראה דברי הימים א יב). 

'''והנה''' עם כל זה, מצאו פגם ביציאתה זאת, תוך זריזות ושמחה של מצוה, וראו בה, איפוא, ניגוד להנהגה של ״כבודה בת מלך פנימה״. ובגלל אותו פגם מגנים אותה בביטוי מעליב כזה וקוראים אותה יצאנית. ולא עוד אלא שתולים בה קלקלתה של דינה, כאמה כבתה, ומכריזים עליה: יצאנית בת יצאנית. 

'''הרי''' עד כמה דקדקו בהנהגותיהם של אישי הדורות הקדמונים אף ללא תורה מסיני, משום החובה הגדולה המוטלת עליהם בתור אדם ומשום תורת דרך ארץ בלבד. 

== ג ==
'''תביעה''' מעין זו ובצורה חריפה יותר ביחס למדת דרך ארץ, אנו מוצאים גם כלפי עשיו. 

'''כתוב''' בתורה על עשיו, בשעה שבא אל אביו יצחק לקבל ממנו את ברכתו: ״ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקום אבי ויאכל מציד בנו בעבור תברכני נפשך״ (בראשית כז). ואמרו חז״ל (בראשית רבה שם): ״על ידי שאמר לו יקום, אני נפרע לו בו בלשון ׳יקום אלהים ויפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו׳ (תהלים סח)״. 

'''חז״ל''' מספרים נפלאות על הצטינותו של עשיו בכבוד אב. הכתוב אומר: ״בן יכבד אב״ (מלאכי א) ואמרו חז״ל: ״דא עשיו, לא הוי בר נש בעלמא דאוקיר לאבוי כמה דאוקיר עשו לאבוי״ (זהר תולדות). היו לו לעשיו בגדים מיוחדים לשמש את אביו. כתוב בתורה: ״ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית״ (שם), למה קוראים אותם חמודות? ״שחמד מנמרוד והרגו ונטלן״, ובגדים אלה היו משל אדם הראשון ״שבשעה שהיה לובשם ויוצא לשדה. היו באים כל חיה ועוף שבעולם ומתקבצים אצלו״, ועשיו שמר אותם בבית רבקה ולא היה יוצא בהם בדרך ״שבהם היה משמש את אביו״ (ראה פרקי דרבי אליעזר כד ובבראשית רבה שם). ״ואמר ר׳ שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שימשתי אותו אחד ממאה ששימש עשיו את אביו. אני בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכים ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשיו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות. אמר: אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות״ (בראשית רבה סה). אנו יכולים לתאר לנו כמה היה גדול כיבודו של רבן שמעון בן גמליאל לאביו עד שהוא מעיד על עצמו: ״לא כיבד בריה את אבותיו כמו אני את אבותי״ (דברים רבה א), ובכל זאת הוא מכריז שלא הגיע בזה למדריגתו של עשיו אף באחד ממאה. 

'''ולא''' עוד אלא שעשיו מסר נפשו על מצוות כיבוד אביו והיה הולך למקום סכנה כדי לצוד ציד ולהביא לאביו. ויוסף למד מדה זו מעשיו. כתוב בתורה שבשעה שיעקב שלח את יוסף לראות את שלום אחיו אמר: ״הנני״ (בראשית לז), ואמרו חז״ל: ״נוהג באביו כבוד ומורא. אמר לו יוסף ליעקב: אבא: יודע אני כי שונאים אותי, ואפילו יהרגוני איני חוזר דבורך ריקם״ (ראה ״תורה שלמה״ שם בשם מדרש אגדה). ״ומעשיו למד יוסף. כשאמר לו יעקב: ׳לכה ואשלחך אליהם׳, היה יודע ששונאים לו אלא אמר: עשיו הולך תדיר למקום סכנה כדי לצוד ציד להביא לאביו, ואבי שלחני לראות את שלום אחי ואת שלום הצאן שהוא חיות של אבי ובני ביתו״ (ראה שם בשם ספרי חסידים). 

'''והנה''' קרה מקרה, ובודאי היחידי בחייו, שתוך הגישו לאביו את המטעמים שהכין לו ופנותו אליו שיאכל מהציד שהביא לו, החסיר מלה אחת בדבריו ובמקום לומד: ״יקום נא אבי״ כפי שדורשת מדת דרך ארץ וכפי שהתבטא יעקב כלפי אביו: ״קום נא שבה״, אמר: ״יקום אבי״. מציינים שבאותו יום ״עשיו בא בצער גדול שלא נפל בידיו כשאר הימים אלא צבי בלבד, לאחד שנצטער. תדע לך שכן, כשבא ועשה מטעמים בא בנזיפה אל אביו ואמר ׳יקום אבי׳״ (ראה מדרש הגדול שם). וחז״ל מספרים ש״כל אותו היום היה עשיו צד צבאים וכופתן ומלאך בא ומתירן, ועופות ומסכסכן ומלאך בא ומפריחן. וכל כך למה? כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות״ (בראשית רבה סז). ובכל זאת לא ויתרו לו לעשיו על אשר נכשל בלשונו ודילג בדבריו מלה אחת שהיה בזה משום פגם במדת דרך ארץ, והענישו את כל דורותיו אחריו בעונש חמור כזה עד שקללו אותם שבזמן שיבואו להילחם עם ישראל יבוא אלהים ויניס ויפיץ אותם מפני ישראל. 

'''עד''' כדי כך מגיעים דקדוקיה וחומרה של מדת דדך ארץ. 

'''ואופייני''' הדבר שתבעו מעשיו שמדת דרך ארץ היתה צריכה להיות טבועה בנפשו עד כדי כך שאף בשעת סכנה לא יתכן שיכשל בה, וכפי שאמרו חז״ל: ״אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו״ (סנהדרין צב:). לפי ההנחה שקבענו שמדת דרך ארץ היא עצמיותו השרשית של האדם, אין לו לאבד עצמיותו בתור אדם בשום מקרה שבעולם ואף במצבים המסוכנים והחמורים ביותר. 

'''מסופר''' בתחילת אותה פרשה: ״ויבוא עשו מן השדה והוא עיף, ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה, כי עיף אנכי, על כן קרא שמו אדום״ (בראשית כה). באותה שעה אחזתו לעשיו בולמוס מרוב עייפותו בשדה, וכל מי שאחזתו בולמוס פוסקים להלכה שמאכילים אותו נבילות וטריפות ומאכילים אותו ביום הכיפורים, כי הוא נמצא במצב של סכנה. ועוד ש״לא היה יכל להשיב ידו אל פיו״ (ראה תורה שלמה שם) ובודאי גם לא יכל להבחין מהו התבשיל ורק הרגיש במראהו שהוא אדום. ומשום כך התבטא ״הלעיטני נא מן האדם האדם הזה״. 

'''ובכל''' זאת בגלל ביטוי זה, שאם כי איננו לשון מגונה אלא שאיננו בכלל שיחה נאה ואינו הולם את מדת דרך הארץ. נקבע לעשיו ולכל דורותיו אחריו שם גנאי: ״אדום״. ואף על פי שהיה מותר לעשיו לעבור באותה שעה על כל האיסורים משום שנמצא כאמור, במצב של סכנה. אבל הוא היה צריך להיות מושרש ומושלם במדת דרך ארץ שתיהפך אצלו לטבע ושלא יוכל לזוז ממנה בשום מצב, ומכיון שנכשל בזה הוכח שחסרה לו שלמות במדה זו ונתגלתה פחיתותו שהוטבעה בו לדורות עולם. ותואר זה שבא לו בגלל אותו ביטוי נזכר לו לעשיו בכל התקופות, עד שכאשר הקדוש ברוך הוא יבוא לנקום ממנו על מעשיו הרעים מתארים אותו בדברי הנביא: ״מי זה בא מאדום חמוץ בגדים״: ״מדוע אדום ללבושך״ (ישעיה סג) ועוד, כאילו רואים בזה את מקור כל רשעותו והוא הקובע את טיבו ומהותו. 

'''הרי''' מכאן שראו את מדת דרך ארץ כיסוד ותובעים עליה גם את בני נוח ואף לפני מתן תורה - ובצורה החמורה ביותר. 

'''ולאור''' השקפה זו מתגלה לנו שגם אומות העולם עומדים בדין על זלזולם במדה זו. חז״ל אומרים: ״בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון״ (ראש השנה טז). הרי שגם אומות העולם נכנסים לדין, ולכאורה דינם הוא משום שאינם מקיימים את שבע המצות שנצטוו עליהן. אבל לפי שהוכחנו, באים אומות העולם בדין, ובדין חמור מאד, על אשר אינם נזהרים גם במדת דרך ארץ, באשר זוהי תורת האדם וכל אשר בשם אדם יכונה חייב לדקדק בה בדקדוק מופלג.

== ד ==
'''ואמנם''' מצינו כמה האבות הקדמונים דקדקו במדת דרך ארץ והיו מוכנים לוותר בגללה על ההישגים הגדולים ביותר. 

'''הכתוב''' אומר: ״וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה׳ במקום הזה ואנכי לא ידעתי״ (בראשית כח:טז). ופירש רש״י: ״שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה״. לאחר ארבע עשרה שנה שעשה יעקב אבינו בבית מדרשו של שם ועבר ללא שינה כלשהי (״וישכב במקום ההוא״ - ״לשון מיעוט, באותו מקום שכב, אבל ארבע עשרה שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה״ - רש״י על פי בראשית רבה), משתנים לו עתה סדרי בראשית: ״כי בא השמש״ - ״ששקעה לו חמה פתאם, שלא בעונתה, כדי שילין שם״ (רש״י חולין צא:): ודוקא שם, במקום ההוא: ״ויפגע במקום״ - ״ללמדך שקפצה לו הארץ״ (שם): ואבני המקום מריבות זו עם זו וכל אחת מהן אומרת: ״עלי יניח צדיק את ראשו״ (שם). 

'''ובכן''' הכל מכוון מלמעלה לכך שיעקב אבינו ילין בלילה ההוא במקום זה. ובאמת גם שם לא ישן יעקב ושינה זו לא היתה כי אם משנה. ״׳וייקץ יעקב משנתו׳ - רבי יוחנן אומר ממשנתו״ (בראשית רבה סט:ז), אלא שמשנה זו היתה צריכה להישנות בצורת חלום הבא כאילו תוך שינה, ״שהשקיע הקדוש ברוך הוא גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעא״ (שם סח:י). ובתוך שינה זו הוא רואה חלום של נבואה, שיש בו משום השגת חכמה אין סופית. תעלומות הבריאה מתגלות לפניו. ״סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו״ - ״עולים ויורדים ביעקב וכו׳. מלאכי השרת על ידי שגלו מסטורין של הקדוש ברוך הוא נדחו ממחיצתן קל״ח שנה וכו׳ אמר רבי חמא בר חנינא, על ידי שנתגאו ואמרו כי משחיתים אנחנו וכו׳, היכן חזרו? – כאן״ (בראשית רבה סח:יב). כלומר, שעל ידי מאורע זה מצאו את תיקונם. ובמחזה נבואה זה מובטחת לו הבטחה נצחית, אשר בה תלוי כל קיומו של עולם והויתו, כל תולדות עם ישראל ונצחיותן של ישראל, הבטחת הזרע, הארץ וכו׳.

'''ואחרי''' ככלות הכל, לאחר כל הנסים הגלויים המגלים רצונו של מקום שיעקב אבינו יישן במקום ההוא, לאחר כל הגילויים הנשאים שנתגלו לו בחלום נבואתו זה, בתור ״שינה״ זו כביכול, אומר יעקב אבינו: ״אם ידעתי, לא ישנתי במקום קדוש כזה״. אף על פי ששינה זו היתה, כאמור, כעין משנה, ולמרות שהודות לה דבקה נשמתו בה׳ והשיגה חזיונות מופלאים כאלה, בכל זאת הרגיש יעקב אבינו חסרון בזה, כי הרי סוף כל סוף היתה כאן צורה חיצונית של ״שינה״ והיה כאן איזה פגם בדרך ארץ - שינה במקום קדוש - והיה כדאי לו לוותר על כל הדביקות ועל כל הגילויים, ובלבד שלא לפגום פגם כלשהו במדת דרך ארץ. הדא הוא ששנינו: ״דרך ארץ קדמה לתורה״. 

'''ומצינו''' שגם חז״ל הלכו בדרך זו, לוותר על הישגי התורה בגלל מדת דרך ארץ. 

'''מסופר''' בגמרא (יבמות קה:) שחכמים ובתוכם רבי ישמעאל ברבי יוסי ישבו בבית מדרשו של רבי והתווכחו בהלכה. ״אדהכי אתא רבי למתיבתא. אינהו דהוו קלילי יתיבו בדוכתייהו. רבי ישמעאל ברבי יוסי אגב יוקריה הוה מפסע ואזיל״. והקפיד אבדן על אשר הוא פוסע על ראשי עם קדוש. אמר ליה רבי ישמעאל שבא ללמוד תורה מרבי והשיב לו אבדן: ״וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי״, כלומר בגלל הנהגתו זו אינך ראוי ללמוד תורה מרבי. בינתיים באה יבמה לפני רבי. אמר רבי לאבדן שילך לבדקה אם היא גדולה. לאחר שיצא, אמר רבי ישמעאל לרבי: ״כך אמר אבא: ׳איש׳ כתוב בפרשה אבל אשה - בין גדולה בין קטנה״. אמר רבי לאבדן שיחזור כי כבר הורה זקן. ״קמפסע אבדן ואתי. אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי: מי שצריך לו עם קדוש, יפסע על ראשי עם קדוש, מי שאין צריך לו עם קדוש, היאך יפסע על ראשי עם קדוש. אמר ליה רבי לאבדן: קום בדוכתיך״. 

'''רואים''' אנו מכאן, שלמרות שאבדן בא ללמוד תורה, בכל זאת לא נתן לו רבי לחזור למקומו כדי שלא יעבור על מדת דרך ארץ. וגם רבי ישמעאל אילולא היה העם צריך לו לא היה מתקרב לשמוע את דרשתו של רבי והיה מוותר על לימוד התורה מפיו, כדי לא לפגוע בדרכי הנימוס. הוא אשר אמרנו שמדת דרך ארץ קודמת לתורה באשר זהו יסוד האדם והיא אינה נדחית איפוא מפני שום ערכים רוחניים והישגי תורה. 

= הוקרת החסד והכרת הטובה =

== א ==
'''רגילים''' הבריות לחשוב שהתגמול בעד חסד שאדם מקבל מחבירו צריך להיות בהתאם לערך החסד והטובה, כי אי אפשר לדרוש ששיעור השכר יעלה על מדת הטובה. אולם בתורה ובדברי חז״ל אנו רואים השקפה אחרת לגמרי, שבעד כל טובה שאדם מקבל מחבירו, אין שיעור לגמול ולשעבוד שהוא חייב לו במשך כל ימי חייו ולדורי דורות, באשר יש ערך רב לכל פעולת חסד והיא נוגעת במדות הקדוש ברוך הוא שהוא מקור החסד. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויגל את האבן מעל פי הבאר״ (בראשית י:כט). ואמרו חז״ל: ״כמו שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכוחו גדול״ (ראה רש״י על פי בראשית רבה). 

'''הרי''' שחסד זה שעשה יעקב שגלל את האבן מעל פי הבאר היה לגבי יעקב - מעשה קל שלא היה, כאמור, אלא כמעביר פקק מעל פי צלוחית, וגם מתיחס הוא לגבי רחל שהיא בת אחי אמו שמחובתו היה לעזור לה, ובכל זאת אנו מזכירים מעשה זה בתפילתנו על הגשם עד היום הזה בין מעשי האבות הגדולים שבזכותם אנו מבקשים את ברכת הגשמים, שכן יסד הפיטן באותה תפילה: ״יחד לב וגל אבן מפי באר מים - בצדקו חון חשרת מים״. 

'''ולכאורה''' מופלא הדבר. בעת תפילת הגשמים אנו עומדים בשעה גדולה מאד, בשעה שכל העולם זקוק לרחמים גדולים, למפתחות גשמים שבהם תלויים כל חיי העולם, והם שקולים כתחיית המתים שאף מפתחותיהם הם לא נמסרו לשליח (ראה תענית ב), ו״גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ״ (שם ז: ט:), וצריכים לזכויות גדולות לזכות בהם, כי ״אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהם של ישראל״ (שם ז:). ומשום כך אנו מזכירים בתפילה זו את זכויות האבות כדי להיתלות בהם. ובתוך שאר הזכויות מזכירים גם את גדולתו של יעקב ש״נאבק עם שר בלול מאש וממים״. שהגיע לגובה רוחני כזה שגבר על שר של מעלה. ותמוה לכאורה. היאך אנו מזכירים לגבי ענין מכריע כזה ויחד עם זכויות גדולות כאלה את המעשה של יעקב שגלל את האבן מעל פי הבאר בשביל רחל, שלא היה לגביו, כאמור, אלא מעשה קל? 

'''אלא''' מכאן שכל מעשה חסד, ערכו גדול מאד ותלויות בו זכויות רבות לאין שיעור, ואם כי לכאורה מילתא זוטרתא היא הרי יש בו משום ״והלכת בדרכיו״, כדברי חז״ל ״מה הוא חסיד אף אתה חסיד״ (ספרי סוף פרשת עקב), וכלולה בו דביקות בה׳ לא פחות מבהשגות הגבוהות של מאבק יעקב עם ״שר בלול מאש וממים״. ויקר מעשה זה בעיני הקדוש ברוך הוא כמו המעשים הגדולים ביותר, עד שאנו מבקשים מאתו בכל הדורות שזכות זו תעמוד לנו לעולם ושבשכרה יעניק לכל זרעו לדורי דורות אחת הברכות הגדולות. ברכת הגשמים, שהיא דורשת זכויות רבות ובה תלוי, כאמור קיומו של כל העולם.

== ב ==
'''ולא''' רק מעשה חסד של יעקב, שבא בכוונת לב מיוחדת כפי שמציין הפיטן: ״יחד לב וגל אבן״, יש לו ערך רב כזה וזוקק גמול לדורות, אלא כל מעשה טוב, ואף משל כל אדם, לרבות בני אומות העולם, אין שיעור לערכו. ומכאן החובה הגדולה המוטלת על כל מקבל חסד להכיר טובה לנותנה ולהביע לו תודות רבות. 

'''מסופר''' בתורה (בראשית סג) שכאשר נאותו בני חת לבקשתו של אברהם לתת לו אחוזת קבר כדי לקבור את שרה, השתחוה אברהם לפניהם כמה פעמים והביע להם הודאה רבה. ובאמת היה במעשה זה מצד בני חת משום חשיבות וכבוד לעצמם, שאברהם אבינו, שנקרא בפיהם ״נשיא אלהים״, בא בשכנותם וקנה שדה בגבולם. ואמנם חז״ל מפליגים בערכה של קניה זו: ״ויקם שדה עפרון״ - ״תקומה היתה לו, שיצא מיד הדיוט ליד מלך״ (ראה רש״י שם). ובני חת גם נהנו ממכירת אחוזה זו שקבלו תמורתה כסף מלא, ״ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר״, וגמלו איפוא בזה חסד עם עצמם יותר מאשר עם אברהם. ואף על פי כן הכיר להם אברהם טובה במדה מרובה כזאת, והשתחוה להם לאות תודה כמה פעמים. ולא די בהכרתו ובהודאתו של אברהם אלא שאמרו חז״ל: ״אמר ר׳ אליעזר: כמה דיות משתפכות, כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת, עשרה פעמים כתוב: בני חת, בני חת, עשרה - כנגד עשרת הדברות, ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק - כאילו מקיים עשרת הדברות״ (בראשית רבה נח). 

'''הרי''' מכאן כמה גדול ערכו של כל מעשה חסד. ואף בצורה הקלה ביותר. ויהיה העושה מי שיהיה, וכמה הוא מחייב הודאה והכרת טובה לאין שיעור. 

'''עובדה''' זו אנו מוצאים גם במעשה חסד של יתרו עם משה. כתוב בתורה שלאחר שבנות יתרו סיפרו ליתרו אדות משה שהצילן מיד הרועים, אמר להן יתרו: ״למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם״ (שמות ב). ״אמר ר׳ סימון אין כאן חסד. בשכרו האכילו דכתיב: ׳דלה דלה לנו׳. ואימתי פרע לו הקדוש ברוך הוא? בימי שאול, דכתיב ׳ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו, ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים׳ (שמואל א טו:ו), וכי עם כל בני ישראל עשה חסד, והלא עם משה בלבד עשה? אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם אחד מבני ישראל מעלה עליו הכתוב כאילו עשה חסד עם כל ישראל. והרי דברים קל וחומר: ומה אם שעושה חסד עם מי שהוא חייב לו, ראה מה פרע לו הקדוש ברוך הוא שכרו, מי שעושה חסד עם מי שאינו חייב לו, על אחת כמה וכמה״ (ראה ילקוט שמות, ויקרא רבה לד). 

'''הרי''' מציינים חז״ל שיתרו היה חייב לשלם שכר למשה על אשר דלה להן, ולא דלה להן מים בלבד אלא יש מפרשים שהרועים השליכו אותן לתוך המים ומשה הוציאן, והשכר שיתרו פרע למשה לא היה אלא בזה שהאכיל אותו לחם, ובכל זאת מכיון שסוף כל סוף יתרו גמל לו טובה, ראו בזה כאילו עשה חסד עם משה. ולא רק עם משה בלבד, אלא עם כל בני ישראל, ומעשה זה נשמר לו - ליתרו - לדורות. עד שלאחר מאות שנים כאשר בא שאול להילחם בעמלק ומצא בשכנותו את הקיני, שהם מצאצאיו של יתרו, הציל אותם שאול בשכר אותו חסד. כנראה ראויים היו הקיני להיספות יחד עם עמלק מפני שנתחברו עמהם. ובכל זאת עמדה להם זכות של מעשה יתרו עם משה, למרות שלא נחשב כחסד גמור, והגין עליהם. וכבד למדים חז״ל בעצמם קל וחומר, שאם חסד כזה שאינו אלא שכר - כך. העושה חסד אמתי. על אחת כמה וכמה שאין שיעור לערכו, שתלויות בו זכויות לדורות וכל הדודות חייבים להכיר טובתו ולהשיב לו גמול לעד לעולם. 

'''ומצינו''' עוד. לאחר שה׳ שלח את משה להוציא את בני ישראל ממצרים כתוב בתורה: ״וילך משה וישב אל יתר חותנו״ (שם ד). ואמרו חז״ל: ״בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא: ׳ועתה לכה ואשלחך אל פרעה׳ אמר לו: רבון העולמים! איני יכול מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחבירו, נפשו חייב לו״ (שמות רבה שם). ומשום כך שב משה אל יתרו, כי לא ראה לעצמו היתר ללכת למצרים אלא ברשותו של יתרו. 

'''ומופלאים''' הדברים. עמדה כאן לפני משה בעית גאולתם של ישראל, הצלתם משעבודם הקשה במצרים, הוצאתם מטומאת המצרים ומתועבותיהם, וקיום כל היעודים שהובטחו להם, יעודי התורה, הארץ, בית המקדש וכו׳. ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו התגלה לפניו והטיל עליו את התפקיד הנשגב הזה. ובכל זאת לא יכול היה משה לעבור על חובתו כלפי יתרו משום הכרת הטובה שגמל אתו והרגיש בעצמו שחייב לו נפשו ומשועבד אליו, עד שטען כלפי הקדוש ברוך הוא שאינו יכול לקבל את שליחותו, ולא נאות לבסוף לקבל עליו את תפקיד גאולת ישראל עד שיתרו נתן לו רשות לכך. 

'''עד''' כדי כך מחייב כל מעשה חסד הכרה ושעבוד, עד שאין דבר בעולם שיכול להכריע אותו. 

== ג ==
'''ומדה''' זו של הכרת הטובה וערך החסד אינה לפנים משורת הדין ושל אנשי מעלה בלבד, אלא מהרגשתם הטבעית ומחובתם הרגילה של כל בני האדם, לרבות רשעי העולם, ומי שאינו מדקדק בה, רואים בו ירידה ופגם בכל מדריגת אישיותו. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף״ (שמות א), ואומרים חז״ל: ״למה קראו מלך חדש והלא פרעה עצמו היה? אלא שאמרו המצרים לפרעה: בואו ונזדווג לאומה זו. אמר להם: שוטים אתם. עד עכשיו משלהם אנו אוכלים והיאך נזדווג להם. אילולא יוסף לא היינו חיים. כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו שלשה חדשים, עד שאמר להם: כל מה שאתם רוצים הריני עמכם והשיבו אותו, ולפיכך כתיב: ׳ויקם מלך חדש׳״ (שמות רבה שם). 

'''הרי''' פרעה מלך מצרים שהיה עובד אלילים וידוע ברשעותו והתכחשותו לאלהים, ובכל זאת ראה את עצמו משועבד ליוסף ולאחיו ולדורותיהם אחריהם בגלל הטובה שגמל אתם בשנות הרעב, ולא הסכים בשום אופן להתנכר להם עד שויתר על כסא המלוכה במשך שלשה חדשים. 

'''אנו''' יכולים לתאר לנו כמה גדול הנסיון לוותר על כסא המלוכה, ולא מלכות סתם כי אם מלכות מצרים שהיתה באותו זמן מושלת בכפה בכל העולם. ואינו דומה ויתור על המלוכה בתחילה למי שמתפטר מכסא המלוכה לאחר שכבר ישב עליו. חז״ל למדים דבר זה משאול המלך שלמרות שבתחילה היה נחבא אל הכלים וברח מן המלוכה, לבסוף כשעלה בקש להרוג את דוד (ראה מנחות קט:). והדברים האלה אמורים אף לגבי שאול שהיה כבן שנה לחטא ומשכמו ולמעלה גבוה מכל העם, ועל אחת כמה וכמה אצל כל אדם. ואכן מכאן הכריז ר׳ יהושע בן פרחיה על עצמו: ״בתחילה כל האומר עלה לה, אני כופתו ונותנו לפני הארי: עתה כל האומר לי לירד ממנה, אני מטיל עליו קומקום של חמין״ (שם). ר׳ יהושע שנא כל כך את הרבנות עד שמי שהיה אומר לו לעלות לגדולה, היה מתנקש בו בצורה חמורה מאד, ולבסוף שכבר נתמנה לנשיא היה מוכן להתנקש במי שהיה אומר לו לרדת. ואם בקדושי עליון ובורחים מן הכבוד במדה כזאת - כך, על אחת כמה וכמה באנשים רגילים וברודפים אחר הכבוד, כמה שהם נלחמים על כבודם ונשיאותם. ועם כל זה, עם כל הקושי הרב שבצעד כזה, מצא פרעה הכרח נפשי להתגבר על עצמו ולהתפטר מכסא המלוכה ובלבד לא לכפור בטובתו של יוסף שגמל אתו ועם עמו. הרי כמה ראה אף פרעה הרשע חובה להעריך מעשה חסד ולשמור הכרה ואמונים לעושהו ולדורותיו אחריו. 

'''ומכאן''' אנו גם למדים שאף מי שיש בו מדת הכרת הטובה בשיעור גדול כזה אבל אם היא איננה עומדת בפני כל נסיון ולחץ, הרי כאילו בטלה בזה כל המדה, מכיון שפרעה לא החזיק מעמד אלא שלשה חדשים בלבד ולבסוף הושפע מטענותיו של עמו שיש בויתורו לישראל משום סכנה לקיום מלכות מצרים פן יתווספו על שונאיהם ויגרשו אותם מן הארץ (ראה רש״י שם), אומר עליו הכתוב: ״אשר לא ידע את יוסף״, כאילו לא הכיר בטובתו כלל וכלל. 

'''ומכאן''' עוד, שאם נפגמה מדת הכרת הטובה, מתערערים יחד עם זה כל יסודות האמונה וההכרה. ״אמר ר׳ אבין: משל לאחד שרגם אוהבו של המלך. אמר המלך התיזו את ראשו, כי למחר יעשה בי כך. לכן כתב עליו המקרא, כלומר, היום - ׳אשר לא ידע את יוסף׳: למחר הוא עתיד לומר: ׳לא ידעתי את ה׳״. הרי שמיד עם ערעור הכרת טובתו של יוסף, ראו בו מיד את סופו שיהיה כופר בה׳ ונתחייב מיתה וכליה, באשר שורש אחד לשני הדברים, ומי שאינו מבין להעריך מעשה חסד של חבירו, אינו מכיר בחסדו של ה׳ יתברך בורא העולם וכופר בטובתו ולבסוף יבוא לכפור גם בו בעצמו. 

'''שיא''' המדה. בהכרת הטובה משתקפת בציווי התורה: ״ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו״ (דברים כג). התורה מספרת היאך התיחסו המצרים לישראל במצרים, כמה העבידו אותם בכל עבודת פרך בחומר ובלבנים וכמה לחצו ועינו אותם, ובכל זאת מכיון שהם גם נהנו ממצרים שנתנו להם לישב בארצם, ואם כי גם בזה כיונו לטובת עצמם, יש להכיר בטובה זו לעולם. ולא רק שאסור לתעב אותם, אלא שיש לזכות אותם שיבואו לאחר שלשה דורות בקהל ישראל. וכבר למדים מזה חז״ל קל וחומר לכל הבריות: ״אמר רבי אלעזר בן עזריה המצרים לא קיבלו את ישראל אלא לצורך עצמם וקבע להם המקום שכר, והרי הדברים קל וחומר ומה אם מי שלא נתכוון לזכות - כך, מי שנתכווין לזכות על אחת כמה וכמה״ (ספרי שם). 

== ד ==
'''ומדה''' זו של הערכת החסד והכרת הטובה חייבת להיות כה מושרשת באדם, עד שהוא צריך להרגיש אותה לא לגבי בר דעת בלבד, כי אם גם לגבי כל דבר שיש לו ממנו איזו טובת הנאה שהיא, לרבות בעלי חיים, צומחים ודוממים, אם כי טובתם באה מאליהם ולא שייכת לגבם כל הודאה. 

'''חז״ל''' אומרים: ״בירא דשתית מיניה מיא לא תישדי ביה קלא״ (בבא קמא צב:). וחושבים אנו שאינו אלא משל. ואולם ממקורות שונים מוכח שהדברים מכוונים גם פשוטם כמשמעם, שאף בור ממש ששתית ממנו מים לא תשליך בו אבן. ומוצאים אנו שמן הראשונים נהגו כן הלכה למעשה. 

'''מסופר''' בשיטה מקובצת בשם אחד מתלמידי הר״י אבן מיגש (שם) שבעירו של הרי״ף קרה מקרה בעשיר אחד שירד מנכסיו והוזקק למכור מרחץ שלו כדי לשלם את חובותיו, ופנו לרי״ף שיכנס בדין בענין זה, ואמר הרי״ף: ״לא אדון ולא אורה במרחץ הזה. לא במכר ולא בשומא ולא בשום דבר המתיחד בו, לפי שנתהניתי ממנו״. הרי שהכיר הרי״ף טובה לאותו מרחץ משום שהתרחץ בו ונהנה בו, עד שלא הסכים לפעול שום דבר שעלול להיות כאילו פגיעה במרחץ זה. 

'''ולמדים''' הנהגה זו מדברי חז״ל. שנינו לגבי מכות מצרים: ״מפני מה לקו המים והעפר על ידי אהרן? אמר רבי תנחום, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המים ששמרוך בשעה שהושלכת ליאור ועפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי, אינו דין שילקו על ידך לפיכך לקו על ידי אהרן״ (תנחומא וארא יד, וראה גם בשמות רבה שם, וראה שם בשיטה מקובצת המקשר את מעשה הרי״ף לדברי חז״ל אלה). 

'''במקום''' אחר מצינו שמשה לבד עמד על נקודה זו. אמרו חז״ל: ״אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: היכן מצרים שותים? אמר לו - מנילוס. אמר לו - הפוך אותו לדם. אמר לו - איני יכול להופכו. יש אדם שותה מן הבור משליך אבן לתוכה?״ (שמות רבה כ). 

'''מעשה''' זה של הפיכת היאור לדם ויצירת הכנים מן העפר, הרי בא לשם אותות ומופתים על גדולתו של הקדוש ברוך הוא ומטרתו היתה להביא את המצרים לידי אמונה בו, וכפי שבאמת באו חרטומי מצרים על ידי מכת הכנים לידי הכרה שאצבע אלהים הוא. ובכל זאת לא היה צריך משה לוותר בגלל זה על מדת הכרת הטובה שלו ולא פגע ביאור ובעפר. 

'''במקרה''' אחר מצינו שמשה נתבע על שלא עמד על נקודה זו. כתוב בתורה שבשעה שמשה בא להוציא מים מן הסלע, לא דיבר אל הסלע כי אם הכה אותו (במדבר כ). ואמר הקדוש ברוך הוא למשה: ״מה עשה הסלע לבני, שנאמר ׳ויניקהו דבש מסלע׳ (דברים לב), ואחר טובתו הכית אותו, אין אתה כשר לעמוד על בני וכבר מניתי אחר תחתך״ (ילקוט שם). 

'''והדברים''' מפליאים מאד. הלא משה בא כאן לעשות לטובתם של ישראל לתת מים לעם השרוי בצמא, ובכל זאת מכיון שעבר על פרט אחד, שלכאורה הוא פעוט מאד בעינינו, שהכה את הסלע והתעלם מטובתו שהניק דבש לישראל, ואם כי לא לו במיוחד אלא להעם בכללו, נמצא הוא לבלתי ראוי להנהיג את ישראל. 

'''כשם''' שמשה הכיר בחסדו של יתרו כלפיו, כאמור, וויתר על פעולתו לטובת גאולתם של ישראל ובלבד לא לפגוע בו במשהו אף בשלילה, וכשם שלא הסכים, כאמור, להלקות את היאור והעפר למרות התועלת הרבה שבמעשה זה, בגלל הטובה שקיבל מהם, כך היה צריך להסתייג מבלי להכות את הסלע שהביא טובה לישראל, ומכיון ששגה בזה והכה את הסלע ונפגמה במדת מה מדתו בהכרת הטובה, לא עמדו לו כל מדריגותיו העליונות בתור איש האלהים ואשר ה׳ דיבר אתו פה אל פה, ופסלו אותו מלהיות מנהיג על ישראל. 

'''הרי''' כמה צריכה להיות מפותחת באדם המדה להוקיר כל מעשה חסד וכמה מחובתו להכיר טובת הנאה שהוא מקבל ממי שהוא, יהיה מי שיהיה, ולראות את עצמו משועבד לגמול טובה תחת טובה, ללא כל חשבונות, ולא רק מצד עצם מקבל החסד ולמטיב עצמו כי אם אף מצד זרע זרעם של מקבלי החסד ולכל הדורות של המטיבים אחריהם לדורות עולם. 

'''ואם''' לבריות כך, על אחת כמה שחייב אדם להוקיר חסדו של הקדוש ברוך הוא ולהשתעבד לו על כל טובה וטובה שהוא מקבל ממנו בכל רגע ורגע לאין סוף וללא שיעור. 

('''לידי''' מסקנה זו ללמוד קל וחומר מהדומם על חובת הכרת הטובה לאדם ולהקדוש ברוך הוא, מגיעים גם באותה שיטה מקובצת וכדאי להעתיק את הדברים בלשונם: ״ואם היה זה בדומם שאין לו הרגשה, כל שכן וקל וחומר בני אדם המרגישים בהיזק ובתועלת שיהיה זה שנוי לעשותו והעושהו יצא משורת המוסר ודרך ארץ וכו׳.&lt;ref&gt;בשיטה מקובצת מוסיף כאן אותו תלמיד בשם הר״י אבן מיגש ש״אפשר לפרש במה שאמרו: לא לידון אינש למאן דרחים ליה - לשתי סיבות, האחד שלא יטה לזכותו, והשנית שאם אפשר שיציל את נפשו וידון אותו כפי שורת הדין, היה בזה משלם רעה תחת טובה״.&lt;/ref&gt; ואם היה זה במי שקבל הנאה מבשר ודם, כל שכן וקל וחומר באלוה יתברך שממנו נשפט הטוב הגמור שראוי להודות לו הודאה גמורה ולא יעשה מה שיקניטנו ולא מה שהוא שנוי לו״.) 

= מריבה במושגי התורה =

== א ==
'''כתוב''' בתורה ״ויחר ליעקב וירב בלבן. ויען יעקב ויאמר ללבן, מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי״ (בראשית לא). הכתוב מציין כאן שיעקב עשה מריבה בלבן, והבה נתבונן מהי מריבה בלשון התורה. 

'''כבר''' עמדנו לעיל על המריבה בין רועי אברהם לבין רועי לוט שלא היתה. אלא בדברי הלכה, שבהמתו של אברהם היתה יוצאת זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאת זמומה (ראה לעיל במאמר ״חובת הסייגים״), ובכל זאת, מכיון שלא היתה נקיה מנגיעה עצמית, נאמר על זה בתורה: ״ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט״. ואברהם נרתע בגלל ריב זה והתריע כלפי לוט: ״אל נא תהי מריבה ביני וביניך״ (שם ג), ובא לידי כך עד שלא רצה להיות אתו במחיצה אחת ונפרד ממנו מרחק רב כדי להתרחק מן המריבה. 

'''ומצינו''' עוד יותר מזה שאפילו נענה על ריב, אם הוא מפריז במדת מה בהגבתו, נאמר עליו כאילו הוא רב. כבר הבאנו לעיל (ראה מאמר ״עומק הדין״) את דברי חז״ל על דור המבול שאף הנגזלים נקראו ״רבים אלו על אלו״, מלשון מריבה, משום שהיו מחרפים את עושקיהם, ומביא הגר״א אסמכתא לכך (ראה פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לא) מהכתוב: ״ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל״ (משלי כה, וראה דברי רש״י שם שאם על כרחך אתה צריך לריב ולהוכיח עם רעך, מכל מקום סוד אחר אל תגלה וכו׳). הרי קוראים איש מריבה אף את האיש שעושקים אותו והוא נאלץ להשיב, אלא שהוא מוסיף דברים שאינם מן ההכרח ודנים אותו בעונשים חמורים כאלה עד כדי מחייתו מן העולם. 

'''ולא''' עוד אלא מצינו בדברי חז״ל שלא רק מה שיש בו משהו מדין ודברים של מריבה אלא הימנעות מחיפוש דרכי השלום כמוה כמחלוקת. חז״ל אומרים: ״ויקם משה וילך אל דתן ואבירם״ (במדבר טז) - ״אמר ריש לקיש מכאן שאין מחזיקים במחלוקת, דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר: ׳ולא יהיה כקורח וכעדתו׳״ (סנהדרין קי). 

'''משה''' ניסה לפייס את קורח שבא לחלוק עליו בפרשה ארוכה ולא נתפייס כמו כן שלח משה לקרוא לדתן ולאבירם כדי לבוא אתם בדברים, והם השיבו לו בחוצפה גדולה: ״לא נעלה, המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר וכו׳. העיני האנשים ההם תנקר, לא נעלה״. ולאחר כל זה קם משה וויתר על כבודו בתור רבן של כל ישראל והלך לביתם כדי לקרוא להם לשלום, והנה אומרים חז״ל שאם משה לא היה הולך לביתם, היה עובר על לאו ״ולא יהיה כקורח וכעדתו״. 

'''ומופלאים''' הדברים. המחלוקת של קורח ועדתו מתוארת בתורה ובדברי חז״ל כמחלוקת החמורה ביותר בדברי ימי ישראל המשמשת לדוגמה של גנאי ושמצה לדורות ושהיה צורך לברוא בריאה מיוחדת עוד מימי בריאת העולם (ראה אבות ה:ו) כדי להענישם ולבלוע אותם חיים. והנה קובעים חז״ל שאם משה לא היה עושה כל המאמצים לנסות את כל דרכי השלום כדי לשדל אותם שימנעו מן המחלוקת, היה נקרא בעל מחלוקת כקורח ועדתו. אנו היינו רואים בהעדר מאמץ כזה לכל היותר - שלילת מעלה ברדיפת השלום, בהתאם לכתוב: ״בקש שלום ורדפהו״ (תהלים לד), אבל בתורה רואים בזה משום מחלוקת חמורה מסוגו של קורח ועדתו ושחלה עליה האזהרה: ״ולא יהיה כקורח וכעדתו״. 

'''הרי''' עד כמה דק המושג של מריבה ומחלוקת בתורה וכמה החמירה עליו. 

'''ועדיין''' לא מצינו את כל חומרת הדברים. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויאמר ה׳ אלי רב לך״ (דברים ג) ״אמר ר׳ לוי: ברב בישר, ברב בישרוהו. ברב בישר - ׳רב לכם׳ (במדבר טז), ברב בישרוהו - ׳רב לך׳״ (סוטה יג:). ופירש רש״י ״שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ונענש באותה מדה״. משה רבינו עשה הכל, ולא חס על כבודו, כאמור, כדי לפייס את החולקים עליו ולהשלים אתם, אבל כנראה נמצא פגם מה בביטויו כנגדם ״רב לכם בני לוי״. ולא נוקה מפגם זה עד שהקדוש ברוך הוא דן אותו מדה כנגד מדה, ובעת התחננו לפניו שיזכהו להיכנס לארץ דחה את דבריו וציוה עליו להפסיק מתפילותיו באותו ביטוי: ״רב לך אל תוסף דבר״. 

'''עד''' כדי כך מחייבת התורה את האדם להתרחק מן המריבה והמחלוקת ומקפידה על כל תגובה ועל כל ביטוי שיש בו משום משמעות בלתי רצויה. 

== ב ==
'''ולאור''' זה מתבהרים לנו דברי חז״ל על מריבתו של יעקב. אמרו חז״ל: ״קפדנותן של אבות ולא ענוותנותן של בנים. קפדנותן של אבות מניין? ׳ויחר ליעקב וירב בלבן׳ מה את סבור שמא מכות או פצעים היו שם, ולא היו שם אלא דברי פיוסים, יעקב מפייס את חמיו וכו׳; ולא ענותנותן של בנים - מדוד, שנאמר (שמואל א כ:א): ״ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יונתן: מה עשיתי ומה עוני ומה חטאתי לפני אביך, כי מבקש את נפשי״, מזכיר שפיכות דמים בפיוסו״ (בראשית רבה עד). 

'''אנו''' למדים מכאן גדלותם של האבות. על יעקב אבינו עברו בביתו של לבן הארמי תלאות רבות. מן הרגע הראשון שיעקב דרך על מפתן ביתו, התחיל להתנהג אתו בערמה וברמאות: נותן לו את לאה במקום רחל; מקפח את שכרו, למרות עבודתו הקשה והנאמנה, כפי שיעקב מתאר אותה: ״הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני״ (בראשית לא:מ): מחליף משכורתו עשרת מונים ומעליל עליו עלילות שונות (ראה בראשית לא:א-ב והמפרשים שם). ואחרי כל זה, לאחר שיעקב לוקח את שלו ועוזב את ביתו, כפי שה׳ ציוה לו, לבן רודף אחריו ומתנפל עליו בטענות ומריבות ומרמז לו שיש לאל ידו לעשות עמהם רע (ראה חז״ל על הפסוק ״ארמי אובד אבי״ (דברים כו) שלבן ביקש לעקור את הכל), ועוד בודק בכל אוהליו וממשש בכל כליו שמא ימצא בהם דבר גניבה. 

'''ולעומת''' זה הראה יעקב גבורה נפלאה, ולמרות כל הקיפוחים והנגישות במשך כל עשרים השנה שהיה בביתו של לבן, אינו מגיב עליהם כלום ואינו בא כלפיו בשום תביעות ותלונות. ואף לאחר שלבן רודף אחריו להורגו ומתגולל עליו בעלילות ובעלבונות קשים, יעקב אינו תוקף אותו ולא בא אליו בטרוניות, אלא מדבר אתו בלשון רכה ובדברי פיוסים, ועוד הוא מתנצל לפניו כאילו הוא הנאשם: ״מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי וכו׳ וכו׳״. 

'''והנה''' מופלא הדבר שעם כל זה, קרויים בתורה אותם דברי ההתנצלות והפיוסים של יעקב בשם מריבה: ״וירב יעקב״. אמנם לגבי יעקב, מריבה זו כשרה היתה וחז״ל מכריזים עליה לשבח: ״קפדנותם של אבות״. אבל במקרה אחר לא בדומה של יעקב, יש גם בהתנצלות משום פגיעה בזולת. כשהאדם מתנצל בפני מי שתובעו ומזכה את עצמו, הריהו מחייב בהכרח את חבירו כי אם הוא צדיק בדינו נמצא שחבירו אינו צדיק ויש בזה משום עלבון וחסר כאן ממדת השלמות. חז״ל קובעים שהמדה, הראויה היא: ״עלובים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים״ (שבת פח), כלומר שאין להשיב כלל על עלבון וחרופים, ואף לא בהתנצלויות ובפיוסים. ואף פיוסיו של יעקב, עם כל הצדק וההגינות שבהם, מתארת אותם התורה בלשון ״וירב״ והם נקראים בפי חז״ל: ״קפדנותם של אבות״. 

'''ועוד''' באו חז״ל והוסיפו, שבמה דברים אמורים שדברי התנצלות ופיוסים במקרים דומים לשל יעקב - אם כי הם מתוארים בלשון מריבה וקפדנות - כשרים הם, אם אין בהם ביטויים של פגיעה, אבל אם מוסיפים להם נימה של פגיעה, למרות שהדברים נאמרים לשם פיוס ומתוך ענוותנות - פסולים הם. ודוד המלך יוכיח! כאמור בנביאים, התנצל דוד לפני שאול וטען כנגדו: ״דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא חטאתי לך״ (שמואל א כד:יב) ועוד השפיל את עצמו וקרא עליו: ״כלב מת אחרי פרעוש אחד״ (שמואל א כד:טו). וגם לפני יונתן שפך את לבו לשם בקשת שלום וטען: ״מה עשיתי מה עווני ומה חטאתי לפני אביך״ (שם כ). וכנראה שהיתה בדבריו נימה של ענוותנות יותר משל יעקב, כי את דברי יעקב כינו חז״ל: ״קפדנות״ ואת דבריו תיארו כענוותנות, אבל כיון שהזכיר יחד עם דברי התנצלותו וענוותנותו את העובדה שהוא מבקש את נפשם, ובודאי כיוון לשם תועלת כדי להעמיד את יונתן אוהבו על הסכנה שהוא נמצא בה כדי שיעזרהו להצילו מידיו, ובכל זאת היה צריך להסתייג מביטוי זה שיש בו שוב הזכרת שפיכות דמים המטילה אשמה על שאול, כדרך שנהג יעקב במריבתו עם לבן, ומכיון שלא נמנע מזה מצאו חז״ל פגם בכל דברי התנצלותו וענוותנותו עד שאמרו עליהם ״ולא ענוותנותם של בנים״. 

'''ונמצא''' שלא רק מי שמשיב בשעת מריבה דברים מיותרים שיש בהם משום עלבון נקרא בעל מריבה, ולא רק מי שאינו עושה הכל מה שאפשר לשם סיום ושלום הריהו כמחזק במחלוקת, אלא אפילו מי שמפייס בכל דרכי הפיוס והענוותנות, אלא שבשעה שהוא מפייס הוא מזכיר מה שאין ראוי להזכיר, נפסלים כל דברי הפיוס שלו וכל ענוותנותו והם גרועים מדברים שנקראים בתורה מריבה וקפדנות. 

'''ומכאן''' אנו גם למדים על עומקן של המדות. מדת הענווה היא מהחשובים ביותר, כדברי חז״ל: ״ענווה גדולה מכולן״ (עבודה זדה כ:). ואילו הקפדנות היא מדה גרועה מאד, עד שחז״ל אומרים: ״לעולם יהא ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי״, הרי שהזהירו אף מקפדנותו של שמאי שהיתה לשם שמים. ובודאי רב מאד המרחק בין שתי המדות האלו, מקצה אחד אל השני. 

'''והנה''' חז״ל מכנים כאן את דבריו של דוד: ״ענותנותם של בנים״ ובודאי ירדו לעומק כוונתם וראו בהם משום מדת הענותנות. ובכל זאת מכיון שמצאו פגם כל שהוא בביטוי פיוסו ובקשת השלום, לא רק נפגמה מדת הענווה אלא העדיפו עליה מדת הקפדנות של יעקב, עד שהכריזו: ״קפדנותם של אבות ולא ענוותנותם של בנים״. 

'''וכן''' מצד השני לגבי מדת הקפדנות. לכאורה נראו כאן דברי קפדנות כדברי הכתוב: ״ויחר אף יעקב וירב בלבן״ אבל מכיון שהיה צורך בהם וחכמת יעקב חייבה במקרה זה את הקפדנות הזאת, נהפכה קפדנות זו למדה טובה שהיא נעשית עדיפה מענוותנות. 

= לשון התורה =

== א ==
'''התורה''', תורת ה׳ יש לה שפה אחרת וסגנון אלהי אשר אינו מזדהה תמיד עם לשון בני האדם. יש אשר התורה נותנת לעבירות מסוימות תיאורים חמורים ומלבישה אותן בצורה של מעשי פשע כבדים למאד, ובאמת אינם אלא משגים דקים במחשבה או בכוונה שאין אנו רואים בהם כל קשר עם אותם מעשי הפשע. ואמנם לפי מושגי התורה, כל משגה דק פשע כבד הוא ומעריכים אותו בשמים כחומרי חומרות. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו״, ומיד באותו פסוק כתוב: ״ויהיו בני יעקב שנים עשר וכו״ (בראשית לה). ואמרו חז״ל: ״כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: ׳ויהיו בני יעקב שנים עשר׳ מלמד שכולן שקולים כאחת, אלא מה אני מקיים, ׳וישכב את בלהה פלגש אביו׳ מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתיב כאלו שכב עמה. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא בא מעשה זה לידו, אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר: ׳ארור שוכב עם אשת אביו׳ ויבא חטא זה לידו? אלא מה אני מקיים ׳וישכב את בלהה פלגש אביו׳ - עלבון אמו תבע. אמר: אם אחות אמו היתה צרה לאמו, שפחת אחות אמו תהא צרה לאמו, עמד ובלבל את מצעה״ (שבת נה:). 

'''הרי''' מוכיחים חז״ל שראובן לא חטא ואסור להעלות על הדעת שאמנם נכשל בעבירה, ולהיפך הוא עסק במצות גדולה, במצות כיבוד אם, וכאשר ראה שלאחר שמתה רחל ״נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה, בא ראובן ותבע עלבון אמו״ (ראה רש״י בראשית לה:כב). והוא בודאי ראה במעשה זה שהוא ממלא את חובתו כלפי אמו, באשר חשב שהיא ראויה לרשת את מקומה של רחל ולא בלהה שפחתה. והנה בלשון התורה תואר מעשה זה כאחת העבירות החמורות ביותר, עבירה של גילוי עריות שחייבים למסור עליה את הנפש, וכתוב עליו: ״וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו״.

'''אותו''' ביטוי אנו מוצאים גם בדברי הנביאים ובצורה עוד חמורה יותר. 

'''הכתוב''' אומר: ״ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון הנשים הצובאות פתח אהל מועד״ (שמואל א ב:כב). ואמרו חז״ל: ״כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, שנאמר: ׳ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה׳ וכו׳׳. אלא מה אני מקיים ׳אשר ישכבון את הנשים׳? מתוך ששהו את קיניהם שלא הלכו אצל בעליהן, מעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום״ (שבת נה). ורש״י פירש: ״שהיה מסרבין להקריב שום קרבן אלא בקושי וכו׳ וכשהיו זבות ויולדות באות ממקום אחר לשילה להקריב את קיניהן והם היו שוהים מלהקריבם, והנשים לא היו יכולות לסמוך עליהם שיקריבום והיו שוהות שם ולא היו חוזרות לבעליהן עד שראו קיניהן קרבים ויהיו טהורות לקדשים וליכנס לעזרה, לפיכך מעלה עליהם כאילו שכבום שהיו מונעים אותן מפריה ורביה״. 

'''הנה''' מפרשים לנו כאן חז״ל שלא חטאו בני עלי, אלא שהתרשלו בעבודתם בהקרבת הקרבנות, והם לא היו מעכבים את הנשים אלא שהנשים בעצמן חששו מלסמוך עליהם והיו שוהות שם עד למחר. ובכל זאת מתארת לנו הנבואה את חטאם בצורה חמורה כזאת וכותבת עליהם בביטויים קשים כאלה: ״אשר ישכבון את הנשים״. 

'''הרי''' כמה חמורה הוא לשון התורה והנבואה. 

== ב ==
'''ואמנם''' אם התורה והנבואה מתארת את המעשים הללו בשפה חמורה כזו, הרי ראו בהם באמת משום עבירות חמורות מאד וראויים הם לתיאור חמור כזה. 

'''חז״ל''' אומרים על הפסוק ״וישב ראובן אל הבור״ (בראשית לז:כט) שראובן עזב קודם את המקום משום ש״עסוק היה בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו״ (ראה בראשית רבה ורש״י שם). 

'''הרי''' שראובן הכיר שביצע פשע כבד וגזר עליו תעניות וסיגופים. ולא עוד אלא שחשב שבגלל עבירה זו יצא מכלל בני יעקב. הכתוב אומר: ״וישמע ראובן ויצילהו מידם״, ומפרשים חז״ל מה שמע, אמר: ״הוא מונה אותי עם אחי דכתיב: ׳ואחד עשר כוכבים׳ ואיני מצילו?״ (ילקוט שם). הרי שראובן חשב שאין למנותו בכלל האחים ורק לאחר ששמע שבחלומו של יוסף במשל הכוכבים נמנה ביניהם, נוכח שלא יצא מכללם והרגיש חובתו כלפי יוסף. ואם כי ראובן היה הבכור שבאחים, שמח שלפחות השוה אותו יוסף עם כולם והיה מוכן לוותר על השפלתו להשתחוות ליוסף. 

'''ואמנם''' בגלל חטא זה הוטלו עליו עונשים כבדים מאד. בברכתו של יעקב לאחיו אמר: ״ראובן בכורי אתה, כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עוז, פחז כמים אל תותר, כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה״ (בראשית מט), ופירש רש״י שראוי היה להיות יתר על אחיו בכהונה (שאת הוא לשון נשיאת כפים) ובמלכות (מלשון עוז למלכו) ובגלל אותו מעשה שבלבל יצועי אביו שהיה בזה גם משום בלבול שכינה (ראה שבת נב), לקחו ממנו את כל היתרונות הללו שהיו ראויים לו (ראה בראשית רבה שם שניטלה ממנו גם הבכורה). הכהונה והמלכות הלא הם המדריגות הגדולות ביותר שאנו יכולים לתאר לנו, שכלולים בהן עבודת הקודש בבית הבחירה לעמוד ולשרת לפני ה׳ והישיבה על כסא ה׳, ומדריגות אלה עוברות בירושה לכל הדורות ועד לימות המשיח ואחרית הימים שאז יגיעו לשיא המעלה. ובגלל מעשה זה של ראובן שללו ממנו את כל המעלות האלה לדורות עולם, ומסרו אותן לאחיו לוי ויהודה. 

'''ושנינו''' עוד. גם משה בברכתו לשבטים עמד על חטאו של ראובן והתפלל עליו: ״יחי ראובן ואל ימות״ (דבריט לג), ופירשו: ״יחי ראובן בעולם הזה ואל ימות בעולם הבא״ (ראה רש״י שם) ו״אילולא שבטים לא נתרצה המקום לראובן״ (ספרי שם). נמצא שבגלל מעשה בלהה ראוי היה ראובן להפסיד גם חלקו בעולם הבא אילולי לא עמדו השבטים על כך ולא התפלל משה עליו. 

'''הרי''' כמה חמורה כל שגגה ואף כי לא היתה כי אם בעומק ההשגה וגם אם כל המעשה נעשה בכוונה טובה ולשם מצוה רבה ואף לאחר שהכתוב בעצמו מעיד שלא היה כאן כלל משום חטא. 

'''ואותו''' הדבר אנו רואים במעשי חפני ופנחס. אנו קוראים בדברי הנביא אילו עונשים חמורים יבואו על בני עלי בגלל הנהגתם: ״הנה ימים באים וגדעתי את זרועך ואת זרוע בית אביך מהיות זקן בביתך. והבטת צר מעון בכל אשר ייטיב את ישראל ולא יהיה זקן בביתך כל הימים. ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך וכל מרבית ביתך ימותו אנשים״ (שמואל א ב:לא-לג). וחז״ל מספרים שאמנם כל היוצאים מבית עלי היו מתים בנעוריהם (ראה ראש השנה יח), ש״משפחה אחת היתה בירושלם שהיו מתיה מתים בני שמונה עשרה שנה, באו והודיעו את רבי יוחנן בן זכאי, אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם״. ואף רבה ואביי שבאו מבית עלי, לא עמד להם לגמרי זכויותיהם הגדולות ״ורבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין ואביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין״). וגם חפני ופנחס נכרתו בדמי ימיהם ומתו שניהם ביום אחד, כפי שהתנבא עליהם אותו איש האלהים. 

'''הרי''' מופלאים הדברים שעונשים איומים כאלה הגיעו להם ולכל דורותיהם אחריהם, בגלל הנהגתם זו שחז״ל העידו עליה שלא היה בה שום חטא. 

'''ומכאן''' כמה גדולה התביעה על כל סטיה קלה אף אם אין בה חטא וכמה יש בה משום חומר העון עד אשר בגלל איזה שהוא קשר עם איזו עבירה רואים בה את העבירה עצמה, ואשר מתוך כך תיארה התורה את אותם המעשים של ראובן או של חפני ופנחס - שהיה בהם איזה מגע שהיא בעניני העריות - כאילו עברו עליהם וכותבים עליהם בדברי התורה והנבואה בביטויים של ״שכיבה״ ממש. 

= מניעת חסד =

== א ==
'''אמרו''' חז״ל (סנהדרין צט:): ״והנפש אשר תעשה ביד רמה - זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי. אמר: וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא ׳ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז׳ (בראשית לו)?״ ופירש רש״י: ״דבר שאינו צריך הוא, וכן היה מלגלג ואומר שכתבו משה שלא לצורך״. 

'''והנה''' לאחר זה באים חז״ל ומפרשים למה באמת היה צריך משה לכתוב דבר זה בתורה: ״אחות לוטן תמנע מאי היא: תמנע בת מלכים הוות, דכתיב: ׳אלוף לוטן אלוף תמנע׳, וכל אלוף מלכותא בלא תגא היא. בעיא לאגיורי. באת אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה. הלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו. אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת, נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל. מאי טעמא? דלא איבעו להו לרחקה״ (סנהדרין שם). ומוסיף רש״י: ״לרחקה מתחת כנפי השכינה, שהיה להם לגיירה״. 

'''והרי''' הדברים מופלאים. מסופר בתורה ובחז״ל כמה אברהם היה משוטט בעולם כדי להרבות אמונה עלי תבל, להפיץ שם ה׳ בין הבריות ולהכניסם תחת כנפי השכינה. הכתוב אומר: ״והנפש אשר עשו בחרן״ (בראשית יב), ומפרשים חז״ל: ״אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים״ (בראשית רבה לט). תעודה זו היתה תכלית חייהם, ואם אברהם לא הסכים לקבל את תמנע, צריכים להסביר את הסיבה שבודאי הכיר בה שאינה ראויה לכך. הרי תמנע גילתה מעלות גדולות מאד, שעזבה בית מלכות והשתוקקה להידבק בזרעה של אומה זו, ולאחר שלא קבלוה הסכימה להשפיל את עצמה עד כדי להיות שפחה לאומה זו ונעשתה פלגש לאליפז. אלא שאברהם ברוח קדשו הכיר בפנימיות נפשה שיש בה שורש רע ואסור לקבלה בגיורת. שנינו שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: ״אם יבואו אחד מכל אומות העולם ומתגייר, שיקבלו אותו, ומזרעו של עמלק אל יקבל אותו״ (ילקוט ריש שמואל ב). ויש לשער שאברהם הכיר עוד באמו של זרע עמלק את שורש שחיתותו ומשום כך לא קיבל אותה. וכן גם יצחק ויעקב באו לידי אותה ההכרה ופסלוה מלקבלה לגיור. 

'''אולם''' התורה מגלה שהיתה כאן שגיאה, ושעם כל שורש הרע שמצאו בה היה להם לקבלה ולגיירה ולא להרחיקה מתחת כנפי שכינה. ומשום שלא כיונו לדעת התורה ולא עשו כן, באו תוצאות חמורות ואיומות לזרעם שיצא ממנה עמלק שהצר לישראל בכל הדורות. 

'''למדנו''' בתורה ובחז״ל כמה שחיתות היתה טבועה בעמלק וכמה הרע לזרעו של אברהם. הוא הראשון שבא להילחם בישראל לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, והכתוב מציין עליו: ״אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים״ (דברים כה). והוא ששונא לישראל ומציק לו בכל הדורות, וישראל נצטוה במצוה מיוחדת למחות את זכרו מהעולם, וגם ה׳ הכריז עליו מלחמה עד עולם, כדברי הכתוב: ״מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור״ (שמות יב). ולא עוד אלא שכל זמן שעמלק קיים, אין השם שלם ואין הכסא שלם, כדכתיב ״יד על כס יה״ (ראה רש״י שם). וכל זה לא בא אלא מתוך כך, שאברהם יצחק ויעקב מנעו חסד מתמנע ולא קיבלו אותה לקרבה תחת כנפי השכינה. 

'''הרי''' כמה חמורה פעולה אחת של מניעת חסד ואף מנפש אחת, עד שהיא מביאה פורעניות קשה כזו לישראל ולעולם לכל הדורות ומגעת עד כסא הכבוד. והתורה כתבה לנו לשם כך דבר שאינו צריך, על לוטן ועל תמנע, כדי ללמדנו את היסוד הזה המגיע לרומו של עולם. 

'''בדומה''' לזה מצינו לגבי יעקב אשר מנע מלתת את דינה לעשו. הכתוב אומר: ״ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו״ (בראשית לב). ושואלים חז״ל (ילקוט קלא, ובראשית רבה עו:ט): ״ודינה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה. אמר: עינו של עשו רמה היא, שמא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממנו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: ׳למס מרעהו חסד׳ (איוב ו) מנעת חסדך מן אחוך, ונסבתיה לאויב ולא גירתיה. לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נשאת דרך איסור. הדא הוא דכתיב: ׳ותצא דינה בת לאה׳״. 

'''חז״ל''' מתארים את רשעותו של עשו ומספרים עליו שבאותו יום שמכר את הבכורה עבר על חמש העבירות החמורות ביותר (בבא בתרא טז), ובאותה שעה יצא לקראת יעקב כדי להילחם בו, ויצר ליעקב מאד והיה נאלץ להשתמש בתכסיסים שונים לדורון, לתפילה ולמלחמה כדי להינצל ממנו, או להציל לפחות מחנה אחד לפליטה. ולכאורה היה בודאי צריך לחשוש מלמסור את בתו דינה לאשה לרשע זה, ובפרט בשעה זו שנמצא בסכנת השמד מצד אותו רשע בעצמו, הוא יחד עם כל בני ביתו. 

'''אולם''' עם כל זה, רואה התורה ביעקב מניעת חסד מאחיו. למרות כל החששות והסכנות, לא עשה יעקב כהוגן בזה שסגר את דינה בתיבה והעלימה מעינו של עשו. החסד הוא ממדותיו של הקדוש ברוך הוא שבהן ברא את העולם וכל אדם חייב להידמות למדותיו אשר זוהי תכליתו בחיים. ויעקב צריך היה להיות מוכן לגמול חסד עם אחיו ולתת לו את דינה בתו לאשה. ואולי היתה גם מחזירתו למוטב ומביאה אותו לחיי העולם הבא. ומכיון שיעקב הסתייג מחסד זה, נאמר עליו ״למס מרעהו חסד״. ובא עליו עונש חמור כזה שתפשו את דינה וטמאו אותה והביאו עליו ועל ביתו חרפה נוראה כזו. 

'''חמורה''' מאד היא, איפוא, מניעת חסד מהזולת, אף אם היא באה מתוך חשבונות ושיקולים רבים, וגוררת אחריה תוצאות ועונשים קשים וכבדים. 

== ב ==
'''ויתכן''' כי באמת לא היה יעקב חייב לתת את בתו לעשו הרשע, כי הרי אמרו חז״ל; ״כל המשיא את בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי״ (פסחים מט:), ועל אחת כמה וכמה לרשע, ולא לרשע תם אלא לעשו המופלג ברשעותו, כאמור. ולא עוד אלא שמסתבר שגם אסור היה לו ליעקב למסור את דינה לעשו, כי כשם שהוא חייב לעשות חסד עם אחיו, הרי הוא חייב לעשות חסד עם בתו ולא לכפות אותה לפני ארי כזה. ואמנם עשה יעקב חסד עם דינה שסגר אותה בתיבה כדי להצילה מידי עשו שלא ישים עיניו בה ויקחנה. אלא שהתביעה כלפי יעקב היתה כאן בדרך אחרת. 

'''אנו''' מוצאים בתורה שיש שתובעים את הבריות לא רק על פגם במעשה כי אם גם על פגם במחשבה אף אם המעשה הוא כהוגן. דוגמה לרעיון זה אנו מוצאים לגבי דור המדבר. חז״ל אומרים: ״תנו רבנן, מהו ׳בנסוע הארון ויאמר משה׳ - פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימנים מלמעלה ולמטה לומר שאין זה מקומה וכו׳, ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורעניות ראשונה לפורעניות שניה. פורעניות שניה מאי היא? ׳ויהי העם כמתאוננים׳ פורעניות ראשונה - ׳ויסעו מהר ה׳׳ ואמר ר׳ חמא בר חנינא שסרו מאחרי ה׳״ (שבת קטז). ותוספות הביא שם את דברי המדרש ״שנסעו מהר סיני דרך שלושת ימים, כתינוק היוצא מבית הספר שבורח לו והולך לו, כך היו בורחים מהר סיני דרך שלושת ימים״. 

'''והנה''' תמוה הדבר. איזו פורעניות יש כאן בזה שנסעו מהר סיני, והרי חייבים היו לעזוב את המקום כדי להמשיך בדרכם למטרתם להגיע לארץ הבחירה. ולא עוד אלא שחז״ל אומרים ש״מהלך שלושת ימים הלכו ביום אחד שהיה הקדוש ברוך הוא חפץ להכניסם לארץ מיד״ (ראה רש״י שם). ועוד אמרו חז״ל שהמהלך משם לארץ ישראל ארבעים יום וארבעים לילה, ו״אילו זכו ישראל - לשלשה ימים היו נכנסים״, (ספרי דברים א:ב). וגם ״ארון ברית ה׳ נוסע לפניהם דרך שלשת ימים״, כלומר ״היה מקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייתם״ (רש״י שם). ואם כן האיצו בהם שיסעו מהר מהר סיני עד שבני ישראל התלוננו על כך ואמרו: ״אוי לנו כמה לבטנו בדרך הזאת שלשה ימים שלא נחנו מעמל הדרך״ (שם), והיתה בזה מעלה גדולה שיחישו להיכנס לארץ הקודש. והיאך קוראים נסיעה זו ״סרו מאחרי ה׳״. ומתארים אותם כתינוק הבורח מבית הספר? 

'''אולם''' בעל כרחנו שלא היתה שום פגיעה בעצם הנסיעה, ולהיפך זו היתה, עליה גדולה. והם היו חייבים בכך, אבל יחד עם זה היו צריכים להרגיש קושי להיפרד מהר סיני שקיבלו עליו את התורה, ובשמים הכירו שפרידה זו לא עלתה להם כל כך בקושי כפי הדרוש. בזמן שעזבו את ים סוף כתוב: ״ויסע משה את ישראל מים סוף״ ופירש רש״י בשם מכילתא: ״הסיעם על כרחם, שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות והיו ישראל מוצאים אותם בים וכו׳, לפיכך הוצרך להסיעם בעל כרחם״. ואם לגבי ביזת מצרים כך, על אחת כמה וכמה כאן בשעה שהיו נאלצים לעזוב את הר ה׳, בודאי שהיה ראוי שיהיה צורך להסיעם בעל כורחם לפחות במחשבה. ומכיון שכתוב ״ויסעו״ ולא ״ויסע״, משמע שלא היתה פרידתם כל כך קשה עליהם. ואם כי נסעו לארץ הבחירה לתכליתם הקדושה והיו מצווים ונדחקים לכך על ידי השכינה, קוראים את הזריזות הזאת ״סרו מאחרי ה׳״. אמנם המעשה היה כשורה וההליכה היתה אחרי ה׳ אבל מכיון שהמחשבה לא היתה בשלמותה בהתאם למדדיגתם, קיבל כל המעשה צורה הפוכה עד שתיארו אותם כסרים מאחרי ה׳ וכבורחים מבית הספר וציינו את המעשה בתור פורעניות קשה, עד שהיה צורך להעתיק את הפרשה ממקומה ולעשות סממניות כדי להפרידה מפורעניות אחרת. 

'''ולפי''' אותו רעיון אפשר לפרש גם את התביעה על יעקב במניעתו את דינה מעשו אחיו. יתכן שיעקב נהג כהוגן במה שהעלים את דינה מעיני עשו ועשה בזה חסד עם דינה בתו, כאמור, אלא שתוך עשותו חסד עם דינה, היה גם צריך להרגיש צער בנפשו על אשר אין בידו לגמול חסד עם עשו. ואולי גם הרגיש בצער זה, אבל בשמים ראו שלא הצטער במדה הדרושה, בהתאם למדריגתו. ולפיכך אף על פי שהמעשה הזה של יעקב היה כולו חסד. אבל מכיון שהוכר פגם במחשבתו לגבי מניעת חסד מעשו, נהפך כל המעשה מחיוב לשלילה, מחסד לאי-חסד, עד שקוראים עליו: ״למס מרעהו חסד״, ובא עליו עונש כה קשה וחמור וחרפת עולם על כל ביתו. 

== ג ==
'''עמדנו''' במאמר הקודם על דקותה של לשון התורה שאף אם היא מתארת מעשי עבירה מסוימים בבטויים חריפים מאד אינם לפי מושגינו כי אם משגים דקים מאד. ואם התורה בעצמה מתארת את המשגה בצורה קלה, ועל אחת כמה אם היא רק מרמזת עליו ברמז דק בתוך דברים אחרים, בודאי שאינו לפי מושגינו כי אם איזה פגם כל שהוא. 

'''והנה''' מעשה זה של אברהם באי קבלתו את תמנע ומעשה יעקב בהעלימו את דינה מעשו, לא נזכרים כלל בתורה אלא רז״ל לומדים אותם מאיזה רמז של כתוב מיותר או להיפך מהעלם הכתוב (ראה לעיל במדרש חז״ל שלמדים שיעקב סגר את דינה בתיבה מזה שהתורה לא הזכירה את שמה). ואפשר להבין כמה היו הפגמים הללו במעשיהם דקים מן הדקים, שקשה לנו לתפוש אותם במושגינו. ובכל זאת נורא הוא באיזו חומרה ראו אותם בשמים ואילו תוצאות איומות ועונשים מרים באו בגללם. הרי כמה דקדק הקדוש ברוך הוא עם אבות העולם וקדמוני הדורות כחוט השערה ועמד עמהם על כל פגם כל שהוא הן במעשה והן במחשבה. 

'''ומכאן''' אנו גם למדים מה גדול ערכו של כל מעשה חסד. כי אם כה החמירו בפגם כל שהוא במניעת חסד, הרי כמה מרובה חיובו של חסד וכמה שכר וזכויות טובות תלויות בו לדורות עולם. 

= דין מכירת יוסף =
'''כשאנו''' לומדים פרשת מכירת יוסף, קשה לנו להשתחרר מהתפישה המקובלת בין ההמונים כאילו היה כאן מעשה אכזריות מצד האחים כלפי יוסף עצמם ובשרם על לא דבר בכפו, וכאילו מתוך קנאתם בו בגלל כתונת הפסים, כמשמעות הכתוב, התנכלו להמיתו, השליכוהו לבור ומכרוהו לישמעאלים וגרמו צער כזה לאביהם הזקן שנפשו היתה קשורה בנפשו של יוסף. 

'''כדי''' להוציא טעות זו מהלב, כדאי לציין את דברי המפרש הקדמון רבינו עובדיה ספורנו שכל האחים היו צדיקים גמורים, כי אחרת לא יתכן ששמותיהם יהיו חרותים על חושן המשפט לפני ה׳ לזכרון, אלא שהם הוציאו על יוסף משפט מות על יסוד ההלכה ״הבא להרגך השכם להרגו״. האחים שבטי יה ישבו על כס המשפט וירדו לעומק הדין, ולפי מיטב השגתם העליונה הכירו בו כרודף ומצאוהו חייב (ראה ספורנו בראשית לז:יח). אמנם הם שגו במשפטם, אבל הרי ״אין לדיין אלא מה שעיניו רואות״ (בבא בתרא קלא). והלא אף לגבי שמואל הנביא שהיה שקול כמשה ואהרן - עם כל חזונו ורוח הקודש שבו - אומר עליו הכתוב: ״כי האדם יראה לעינים״ (שמואל א טז:ז), ואי אפשר, איפוא, לבוא עליהם בתביעה על כך. 

'''וגם''' מה שכתוב לגבי ראובן: ״וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש״ (בראשית לז:כא), פירש ספורנו שלא התנגד לעצם פסק הדין, אלא שטען כנגדם שאין למהר בביצועו והוא הצילו מידם ״במניעת הפעל הפתאומי המוליד מעוות לא יוכל לתקון, שיבוא בכמוהו גם הצדיק לפעמים, כענין ראובן עם בלהה כאמרו פחז כמים״ (ראה ספורנו שם). כלומר, משום שראובן נכשל על ידי פחזותו במעשהו שבלבל יצועי אביו, כפי שציין עליו יעקב בברכתו שהיה ״פחז כמים״, למד מתוך כך שאין למהר בהוצאה פתאומית לפועל את פסק הדין על יוסף, כי עלול להיות לפעמים מעוות לא יוכל לתקון, ועיכב בידם לבצעו מיד. 

'''והוכחה''' לכך שהאחים פסקו מה שפסקו מתוך הכרתם המלאה שהם עושים משפט צדק, מוכיח ספורנו גם מתוך כך שלאחר שהשליכוהו אל הבור כתוב עליהם: ״וישבו לאכל לחם״ (בראשית לז:כה) - ״שלא היה כל זה בעיניהם תקלה או מכשול מלקבוע סעודתם כמו שהיה ראוי לצדיקים כמותם כשאירע תקלה על ידם וכו׳, וזה קרה להם מפני שחשבו את יוסף לרודף שכל הקודם להרגו זכה״. 

'''וכן''' הוכיח הספורנו על שיטתו, מזה שבזמן שיוסף הציק לאחים והם באו לידי הכרה שחטאו במעשה יוסף, אמרו איש אל אחיו: ״אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו״ (בראשית לז:מב), כלומר, הם לא התוודו על עצם המעשה במכירתם את יוסף אלא במה שהתאכזרו כלפיו שהתחנן לפניהם והם לא שמעו לו. 

'''ואכן''' מצינו גם בדברי חז״ל שהאחים באו לידי המעשה של מכירת יוסף מתוך זה שהוציאו עליו משפט על התנהגותו כלפיהם והם כיונו לדין שמים, עד שחז״ל דורשים על זה את הכתוב (משלי יז): ״פלס ומאזני משפט לה׳״ (ראה בראשית רבה פד:ז). 

'''וכן''' מצינו בדברי חז״ל, שלא ראו חטא בזה שישבו לאכל לחם, אלא להיפך שהיתה בהסיבה זו זכות גדולה שעל ידה ״כלכלו את כל העולם בשני הרעב״, ודרשו ״לאכל לחם״ - להאכיל לחם לכל באי העולם״. וכן אמרו: ״עבירתם של שבטים זכורה היא לעולם תקוה היא לעולם״ (שם ד:יז). 

'''ויש''' עוד הוכחה לכך. חז״ל אומרים שלאחר שהאחים מכרו את יוסף לישמעאלים ״החרימו וקללו את כל מי שיגלה ושיתפו להקדוש ברוך הוא עמהם״ (ראה בראשית לז:לג ברש״י בשם תנחומא ובילקוט שם). ואם שיתפו להקדוש ברוך הוא בחרמם וקללתם, הרי היו בטוחים שלא נמצאה בפסק דינם כל כוונה רעה וכל שגגה ושכיונו לדין אמת עד שהשכינה מסכימה לדעתם. ואכן הסכימה השכינה עמהם וכך גזרה ההשגחה העליונה והכל היה מוכרח להיעשות כן על ידי האחים, כדברי הכתוב: ״אלהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב״ (בראשית נ:כ). אלא שבשמים מצאו איזה פגם בלבותם שהיה בהם משהו מן הקנאה, כפי שגילה הכתוב: ״ויקנאו בו אחיו״ (בראשית לז:יא), והם לא עמדו על פגם זה, וכאמור ״כי האדם יראה לעינים וה׳ יראה ללבב״, ואם כי פגם זה בלבותם לא גרם כל הטיה והטעאה במשפטם ודינם היה דין אמת לאמתו לפי ראות עיניהם. מצאה בהם התורה עילה לתביעה כל שהיא, בהתאם למדריגתם בתור שבטי יה. 

'''וברור''' שגם יוסף לא היה בו שום פגם של כוונה רעה בהנהגתו עם אחיו וכל מחשבותיו ומעשיו כלפיהם היו מכוונים לטובתם. התורה מעידה על יוסף שהיה ״בן זקונים״ (בראשית לז:ג), כלומר בר חכים (ראה אונקלוס שם). וכבר אמרו חז״ל ״שהיה זיו איקונין שלו דומה ליעקב וכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו״ (בראשית רבה שם). ולא לחנם אהב אותו יעקב מכל בניו, כי ראה בו השלמת כל תכליתו בעולם. בגללו אהב את רחל, בגללו עבד את לבן כל השנים, והוא היה צריך להעביר את תורתו לכל דורותיו אחריו. 

'''וגם''' בזה שיוסף הביא דבה לפני יעקב על האחים, לא היתה לו כוונה רעה, כפי שחשבו האחים, כי אם כיון לתועלתם ולתיקונם וכדי להוכיחם בדברים שלפי דעתו עשו שלא כהוגן. וכן אמרו חז״ל: ״׳ויבא יוסף את דבתם׳, ולהלן הוא אומר: ׳ויוציאו דבת הארץ׳, לפי שהוציאו מלבם, אבל ׳ויבא׳ ממה שהוא מביא, לא נענש אלא לפי שהביא אל אביהם, ולא הביא הדבה להגיד לאחרים אלא אל אביהם כדי ליסרם ולמנעם״ (ראה תורה שלמה שם בשם לקח טוב). 

'''אולם''' אם כי כוונתו היתה לטובה, כאמור, מצאה התורה בדבריו משהו מעין דבה רעה ידרשו עליו את הכתוב: ״פלס ומאזני משפט לה׳״ (משלי טז) והענישו אותו מדה כנגד מדה, שנמכר לעבד, שנתבזה על ידי אשת פוטיפרע ונחבש בבית האסורים שתים עשרה שנה וכו׳.

= הדקדוק בהנהגה =
'''כפי''' שקבעו חז״ל, היה הגורם שהשתלשלו ממנו כל הדברים במכירת יוסף - יחסו של יעקב כלפי יוסף. הכתוב אומר: ״וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים״. יעקב גרם בזה קנאת האחים שממנה הסתעפה כל הפרשה האמורה וחז״ל לומדים מכאן: ״לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים״ (שבת י), כלומר שבגלל מעשה זה בא העונש הנורא הזה של שעבוד מצרים. בעלי התוספות העירו שם, ״שאף על גב שבלאו הכי נגזר, דכתיב ׳ועבדום ועינו אותם׳, שמא לא נגזר עליהם עינוי כל כך אלא על ידי זה, שהרי ארבע מאות שנה התחילו משנולד יצחק״. ומפרש מהר״ם בארוכה שלולא מעשה כתונת הפסים, יכולה היתה הגזירה להתקיים עוד שנים רבות בארץ כנען, כמו שנתקיימה מהזמן שנולד יצחק שממנו מתחיל המנין של ד׳ מאות השנה, עד מעשה זה ושעבוד מצרים היה נדחה לדור אחרון, ובגלל כתונת הפסים שעשה יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו מיד למצרים והתחילו שנות השעבוד. 

'''הרי''' שמעשה זה ששינה יעקב את יוסף משאר האחים. היא הסיבה הראשונה שגרמה לשנאת מה בין האחים ויוסף והסבה את הסתבכות כל הדברים עד שהורידה אותם למצרים והביאה עליהם את השעבודים והעינויים. 

'''והנה''' נתבונן נא מה היה הפגם במעשהו של יעקב בכתונת הפסים. 

'''המשנה''' אומרת (בבא בתרא קלג): ״הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אלא אין רוח חכמים נוחה הימנה״. ולפי מסקנת הגמרא אין לשנות גם בן בין הבנים ואף מבן רע לבן טוב, משום שפוסקים כשמואל דאמר לרב יהודה: ״לא תיהוי כי עבורי אחסנתא ואפילו מברא בישא לברא טבא״ (שם). ואם כי לכאורה הוא עושה בזה מעשה הגון, ואמנם ״רבן שמעון בן גמליאל אומר אם לא היו בניו נוהגים כשורה זכור לטוב״, בכל זאת פוסקים כחכמים שאין לנהוג כן. 

'''והנה''' הטור מוסיף על זה את דברי חז״ל (שבת יג) ״שלא ישנה אדם לבן בין הבנים אפילו בדבר מועט שלא יביא לידי קנאה״ (ראה טור שו״ע רפב). ומשמע מדבריו שגם הטעם בזה שלא יעביר את נכסיו מבניו הוא כדי לא להטיל קנאה (ראה בית יוסף שם). 

'''והנה''' נראה כמה מדריגות בדבר. לפי דברי המשנה אף אם הוא כותב נכסיו לאנשים זרים ומעביר את ירושתו מבניו - אינו עושה בזה שום איסור, כי הנכסים הם שלו וברשותו למסור אותם למי שמוצא חן בעיניו, אלא שאין זו הנהגה נאה ואין רוח חכמים נוחה הימנו, ואם הוא איננו מעביר ירושתו מבניו אלא שמעדיף בן אחד על השני - הרי פגם בהנהגתו עוד יותר קל. ועל אחת כמה שאם איננו משנה כלל בירושתו בין הבנים אלא שהוא מהנה לאחד מהם בדבר מועט יותר מהאחרים, בודאי שהפגם הוא מועט מאד. 

'''ומכאן''' נבין כמה דק היה הפגם בהנהגתו של יעקב שעשה ליוסף כתונת פסים שלא היה בו אלא משקל שני סלעים מילת. ובודאי היתה כאמור, כוונתו לטובה כדי לתת לו פרס על הצטינותו, כפי שהכתוב מציין ״כי בן זקונים הוא לו״ וכפי שמתרגם אונקלוס ״ארי בר חכים הוא ליה״ (ראה בראשית לז). ועוד שרצה לעורר בין האחים קנאת סופרים, שחכמינו ז״ל דרשו אותה לשבח ואמרו: ״קנאת סופרים תרבה חכמה״ (בבא בתרא כא.). ובכל זאת בגלל משגה קל בהנהגתו זו שהיה בה שינוי בן בין הבנים, נסתבכו הענינים בצורה חמורה כזו שיוסף חשד באחיו בדברים שלא היו בהם והביא אותם לידי קנאה ושנאה באיזו מדה שהיא, כפי שהכתוב מעיד: ״ויקנאו בו אחיו״: ״וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום״, ומכאן נשתלשל ונתגלגל הדבר שירדו למצרים ונשתעבדו בניו וכל דורותיהם אחריהם בכל עבודות הפרך ובעינויים הקשים והמרים. 

'''ולא''' עוד אלא שאמרו חז״ל (שבת פט): ״ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו״. הרי שבגלל אותו פגם דק היה ראוי יעקב לולא זכותו לעונש עוד יותר קשה מזה. 

'''ומכאן''' כמה חמור כל שינוי מהנהגה טובה, ואף שלא נמצאה בו כל עבירה אף מדרבנן ואין בו אלא מהדרגות האחרונות הגובלות עם הדברים שאין רוח חכמים נוחה מהם.

= הלבנת פנים =
'''אנו''' קוראים בתורה שאף על פי שהוציאו את תמר לשריפה, בכל זאת לא גילתה שהיא הרה מיהודה, והכתוב אומר: ״היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר, לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה״ (בראשית לח). חז״ל דורשים מהמלה ״מוצאת״ כאילו כתיב ״מוצת״ בלי אלף (ראה בבא מציעא נט. וכתובות סז: וראה תוספות שם בשם ר״ח שגריס ״מוצת״ - בלי אלף מלשון ״ויצת אש בציון), כלומר שכמעט כבר הציתו אותה שהיתה קרובה לאש, ובכל זאת לא גילתה תמר שיהודה הוא הגורם בדבר ורק שלחה לו ברמז שהאיש אשר לו הפתילים והחותמת, לו היא הרה, והיא היתה מוכנה להישרף ובלבד לא לבייש אותו. ומכאן לומדים חז״ל: ״נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים״ (שם). 

'''כבר''' עמדו חז״ל על החומר הרב שבהלבנת פנים ואמרו: ״כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים״, ומנו אותו בין השלשה היורדים לגיהנם ואינם עולים, ואף למדו מדברי דוד המלך שנוח לו לאדם שיבוא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים, כי הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא (ראה שם נח ונט). 

'''והנה''' כאן באים חז״ל ולומדים מתמר שראוי לאדם למסור נפשו על הלבנת פנים, וכמו שיש דין בשפיכת דמים ש״יהרג ואל יעבור״ כן יהרג ולא ילבין. וכבר הסביר ר׳ יונה גירונדי (ראה שערי תשובה ג:קלח) שאף על פי שאין בהלבנת פנים משום רציחה ממש אבל יש בו אבק רציחה ״כי פניו יחוורו ונס מראה האודם וכו׳ (ראה חז״ל בבא מציעא שם; ״דאזיל סומקא ואתי חיוורא״) ודימו אבק הרציחה אל הרציחה״. 

'''והנה''' במעשה תמר, הרי יהודה בעצמו הוא שבא לחייב אותה ולדון אותה בשריפה ולהטיל עליה ועל בית אביה (ראה חז״ל בראשית רבה פה שתמר היתה בתו של שם ומשום שהיתה בת כהן נתחייבה בשריפה) אות קלון לדורות עולם, וגם כל שאיפותיה וחזיונותיה שיצאו ממנה מלכים וגואלים (ראה שם שנצנצה בה רוח הקודש שהיא תוציא מלכות וסנהדרין ומלך המשיח ו״היתה מטפחת על כריסה ואומרת: מלכים אני מעוברת, גואלים אני מעוברת״) היו עולים בתוהו, ובכל זאת ויתרה על חייה ועל כבודה ועל כל עתיד דורותיה והפקירה את עצמה ואת עובריה לשריפה, ובלבד לא להכסיף את פניו של יהודה. ומכאן שעל האדם לא רק להפיל עצמו לכבשן האש כדי לא להלבין את הזולת אלא אף יקבל עליו ועל ביתו יחד עם זה גם קלון עולם ואל ילבין פני חבירו. 

'''ומכאן''', מתמר, למד גם מר עוקבא וקיים בנפשו הלכה זו. מסופר בגמרא (כתובות סז:): ״מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ארבעה זוזי בצינורא דדשא. יום אחד אמר: איזול אחזי מאן קעביד בי ההוא טיבותא. ההוא יומא נגהה ליה למר עוקבא לבי מדרשא. אתא דביתהו בהדיה. כיון דחזייה (העני) דקא מצלי ליה לדשא נפק בתרייהו. רהוט מקמיה. עיילי לההוא אתונא דהוה גרופא נורא. הוה קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא וכו׳. ומאי כולי האי? דאמר וכו׳ נוח לו לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. מנלן? מתמר, דכתיב: היא מוצאת״. 

'''הרי''' נהג מר עוקבא כן למעשה והפיל את עצמו לתוך תנור אש ובלבד שאותו העני לא יראה אותו ויגלה שהוא הוא הזורק לו כל יום את מטבעות הכסף ויתבייש בפניו. ומופלא הדבר, שהרי כאן אף אם היה תופש את מר עוקבא, לא היה מר עוקבא עושה שום מעשה של הלבנת פנים אלא היה נעשה ממילא גורם בלתי ישר להתביישותו, ועוד שהלא כוונתו של מר עוקבא במעשהו זה היתה לשם חסד, לשם מצוות צדקה מסוג המעולה ביותר שהעני ״נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה״ (ראה בבא בתרא י: שמיחסים אותו למר עוקבא). ולא עוד אלא שהעני ויתר על בושתו, שהרי רץ לראות את מטיבו, בודאי כדי להכיר לו טובה ולהודות לו. ובכל זאת מכיון שהיה הדבר כרוך בהלבנת פנים באיזה שיעור שהוא, מסר מר עוקבא נפשו על כך ועשה מעשה בעצמו ליפול לתוך האש כדין רוצח שיהרג ואל יעבור. 

'''הרי''' כמה חמורה היא הלבנת פנים שאף גורם דגורם שלה, ואף אם סיבתו היא רדיפת צדקה וחסד, נהגו בו כדין רציחה ומסרו נפשם כדי להינצל ממנו. 

'''ומכאן''' יש ללמוד שיתכן שאף מעשה מצוה המהודר ביותר, תהיה כרוכה בו עבירה חמורה השקולה כשפיכות דמים ושיאבדו בגללה את כל החלק בעולם הבא. 

'''ואולי''' זו היתה כוונת תשובתו של דוד למוכיחים אותו, שהם היו ״אומרים לו: דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה״? והוא עונה להם: ״מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא״ (בבא מציעא נט.), כי דוד הסביר להם בזה כמה הם לא מרגישים שבדברי התוכחה שלהם, שהם בודאי מכוונים בהם לשם שמים, כרוכה עבירה קשה של הלבנת פנים שהיא חמורה מהעבירה שהם חושדים אותו בה ובאים להוכיח אותו עליה, ובמקרם שיקבלו שכר על מצוותם הם מאבדים בגללה את חלקם בעולם הבא.

= דמות הגוף =

== א ==
'''אנו''' מוצאים בתורה ובנביאים שהכתוב מחשיב מאד את הכבוד שמחלקים מלכי בשר ודם, לרבות נכרים, ואף הרשעים ועובדי כוכבים, כאילו שיש בזה משום גדולה רבה. בצורה כזו מתארת לנו התורה את גדולתו של יוסף: ״ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף וילבש אותו בגדי שש וישם רביד הזהב על צוארו וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך״ (בראשית מא:מב). דוגמה כזו בגדולה אנו מוצאים גם כלפי מרדכי: ״ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ ארגמן״ (אסתר ח:טו). 

'''ולא''' עוד אלא אף בשעה שהנביאים מנבאים על גדולתו של ישראל באחרית הימים, הם מתארים אותו בצורה כזאת: ״כה אמר ה׳ אלהים, הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה, והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך״ (ישעיה מט:כב-כג). 

'''וגם''' בחז״ל שנינו שהעריכו מאד כיבודו של מלך אף אם הוא נכרי וראו בזה מעין התשגמותה של אותה נבואה לאחרית הימים. מסופר בגמרא (זבחים יט.): ״אמר רב אשי, אמר לי הונא בר נתן זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דאיזגדר מלכא [כך שמו ומלך פרס היה, רש״י], והוה מדלי לי המיינא, ותיתייה ניהליה [אבנטו היה גבוה חגור מלמעלה וכנגד אצילי ידיו, והפשיט למטה כדי לנאותו, רש״י], ואמר לי - ׳ממלכת כהנים וגוי קדוש׳ כתיב בכו [וצריכים אתם לנהוג עצמכם בתפארת של כהנים דכתיב בהו: ׳ולא יחגרו ביזע׳]. כי אתא קמיה דאמימר, אמר ליה אקיים בך, ׳והיו מלכים אומניך׳״. 

'''ולכאורה''' מהי הגדולה בכך, אם מלכי הגוים מכבדים או משרתים את ישראל? והרי הגוים נקראים עם הדומה לחמור ונאמר עליהם: ״אשר בשר חמורים״ (יחזקאל כג:כ), והיתכן שאדם יתגאה בזה שהחמורים שלו מכבדים אותו, כלום יש בזה משום גדולה? 

'''אולם''' לא כן הדבר. גדול מאד הוא כיבודו של אדם המשמש כמלך, כי לאחר שהקדוש ברוך הוא העניק לו גדולה והכתירו למלך, יש ערך רב בכיבודו, ואף אם הוא נכרי ורשע. ואף מקרה יחיד שמלך עוזר במשהו בתיקון הלבוש לישראל, ואף פעם אחת בלבד, כמעשה דרב הונא בר נתן, יש בזה גדולה רבה ומעין קיום היעוד: ״והיו מלכים אומניך״. 

== ב ==
'''ואם''' בכיבודו של מלך בשר ודם, יש גדולה כזו והכתובים מציינים את הכבוד והתפארת בזה, כמה גדולה וכבוד יש לאדם שהקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים, בכבודו ובעצמו הלבישו, ולא לבוש סתם כי אם בשר, גידים ועצמות שהם עצם ברייתו. ובתוך אותם בשר, גידים ועצמות נפח נשמת חיים משל עצמו, כביכול, כדברי המאמר: ״מאן דנפח מדיליה נפח״. 

'''הכתוב''' אומר: ״ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו, כדמותנו וכו׳ ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו״ (בראשית א:כו-כז). ולכאורה, הרי אין לאלהים צלם ודמות, אינו גוף ואין לו דמות הגוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף. וכיצד אפשר להבין שברא את האדם בצלמו ובדמות תבניתו? אלא הכונה היא במובן החכמה האלהית שהעניק לאדם שהוא בבחינת צלם האלהים. והיכן הטביע את החכמה הזאת? בגוף האדם, בראשו, בידיו, ברגליו ובכל אבריו. וזהו מה שאמר הכתוב לאחר שנופחה בו נשמה: ״ויהי האדם לנפש חיה״ (בראשית ב:ז), שכל גופו נעשה נפש חיה. הוה אומר שכל אבר ואבר של האדם אינו עצם גשמי של בשר ודם כפי שהוא נראה לעינינו, אלא שהוא טבוע כולו מציאות רוחנית וחכמה אלהית ויש בו משום צלמו ודמותו של הקדוש ברוך הוא, כביכול. 

'''ומושג''' זה שגור גם בפינו, אם כי איננו יורדים לעומקו. כשאנו רוצים לתאר אדם בעל כשרון אנו רגילים לומר שיש לו מוח חריף או שהוא בעל מוח. והרי המוח אינו אלא עצם דק, והיאך אנו רואים בו חכמה ושכל? אלא שכך הוא עצם בריאתו, שה׳ הטביע בבשר המוח מציאות רוחנית זכה והשכין בו חכמה עליונה כדוגמת צלם דמות תבניתו, כביכול. ואין הדברים אמורים כלפי המוח בלבד, שהבריות רגילים לראות בו את משכן החכמה והשכל, אלא כלפי כל אברי האדם, שכולם מהוים את צלם האלהים. 

'''ומכאן''' טעו בו מלאכי השרת, השכלים הנבדלים, ו״בקשו לומר לפניו קדוש״ (בראשית רבה ח:י), באשר ראו גם בגופו מציאות רוחנית זכה וחכמה אלהית עליונה עד שלא מצאו הבדל בין דמות האלהים לבין האלהים וחשבו אותו לבורא העולם. 

'''ולא''' עוד אלא שכל אדם הוא בבחינת עולם קטן. הכתוב אומר: ״עיר קטנה ואנשים בה מעט״ (קהלת ט:יד) ואמרו חז״ל: ״׳עיר קטנה׳ - זה הגוף, ׳ואנשים בה מעט׳ - אלו האברים״ (נדרים לב:). וכשם שהעולם הגדול מלא חכמה אלהית לאין שיעור, כן מלא העולם הקטן - זה האדם על כל אבריו - חכמה אלהית לאין שיעור. וכמה גדולה יש, איפוא, באדם ובכל אבריו אם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הלבישו בתפארת כזו שהוא מצלמו ומדמותו ומהחכמה האלהית שלו. 

'''ולא''' עוד אלא שקודשא בריך הוא בעצמו משבח את האדם ואומר: ״ראו בריה שבראתי (בעולמי) וצורה שצרתי״ (בראשית רבה יב:א). הרי אם מלך יפאר אפיו של אדם, כגון אם ישבח את עיניו שהן יפות או אבר אחר, אף על פי שיופיו זה לא יעמוד בו זמן רב, בכל זאת ישמח בזה האדם כל ימי חייו ויזכור שבח זה לעולם. ועל אחת כמה שמלך מלכי המלכים ברא בו אברים יפים, ולא יפים בגשמיותם בלבד אלא שבכולם, כאמור, טבועים חכמה עליונה וצלם אלהים והוא מעמיד אותם לראוה ביופים ובעליונותם. ואף אם ירד האדם במשך הדורות, ואף אם חטא חטאים רבים, לא נגרע ערך עצמיותו וגדלותו, ותפארתו נשארת לעולמים. 

'''ומשום''' כך תמה חבקוק על אשר הכתוב מציין את גדולתם של יוסף ומרדכי ודניאל בזה שמלכי אומות העולם מכבדים אותם. חבקוק טען כלפי הקדוש ברוך הוא: ״כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל״ (חבקוק א:ד) - ״נבוכדנצאר ערל וטמא ודניאל קדוש וטהור ונבוכדנאצר ממליך לצדקיה ומלביש לדניאל ארגוונא? אחשורוש ערל וטמא ומרדכי קדוש וטהור והוא מלביש את מרדכי? פרעה ערל וטמא ויוסף קדוש וטהור ופרעה ממליך את יוסף?״ (ילקוט שם). לאחר שכל כך גדול הוא האדם שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מלבישו בדמותו ובתבניתו, ועל אחת כמה צדיקים וגדולי הדור, איזו גדולה וערך יש לעומת זה, אם מלך בשר ודם ערל וטמא, עם כל ערכו בתור אדם, מכבד אותו או ממליך אותו. כי אכן אין שיעור לגדולתו של האדם, באשר הוא צלם האלהים ומוכתר כולו חכמה אלהית ותפארת עולם.

== ג ==
'''כל''' האמור עד כה ביחס לערכם של גוף האדם ואבריו, הוא מצד עצם טבעם בלבד אף כשלא בוצעו על ידם שום מעשים טובים. אולם אם איזה אבר שהוא של האדם פעל איזו פעולה טובה, הרי הוא מתנשא למעלות עליונות מאד עד שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מקלס ומשבח אותו. 

'''המשנה''' אומרת: ״אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים״ (ידים ג:ה). ומה תוכנו של שיר השירים? הרי קילוסם של אברי האדם, כגון: ״נאוו לחייך״, ״עיניך יונים״, ״שערך כעדר העזים״, ״שניך כעדר הקצובות״, ״כחוט השני שפתותיך״, ״כפלח הרמון רקתך״, ״כמגדל דוד צוארך״ וכו׳ וכו׳. וכבר פירשו חז״ל שבכל אבר שמקלסים אותו מכוונים בזה למעשים מסוימים שבוצעו על ידו (ראה הדרשות במדרשי חז״ל). 

'''והרי''' הדוגמה האופיינית ביותר: הכתוב אומר: ״מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב״ (שיר השירים ז:ב). ודרשו חז״ל: ״מה יפו פעמותיהן של ישראל בשעה שעולין לרגל״ (סוכה מט:). הפעמים הן מהאברים הקטנים ביותר של האדם, ובכל זאת הקדוש ברוך הוא משבח אותן ואומר שירה עליהן, משום שעל ידן נעשתה הפעולה של העליה לרגל. ואם באבר קטן כך, כל שכן באברים החשובים, ועל אחת כמה וכמה בכל האברים כולם. הרי שדוקא מתוך האברים, אברי הגוף, על ידי פעולותיהם הטובות, מתבטאת שירה וזמרה עליונה עד שהקדוש ברוך הוא בעצמו מזמר עליהם ומקלסם. ושירה זו אינה שירה סתם כי אם שיר השירים, והיא עולה בקדושתה על כל הכתובים עד שהיא לעומתם קודש קדשים וכל העולם אינו כדאי כיום שניתנה בו שירה זו. 

'''והכל''' משום שאברי גוף האדם הם צלמו ותבניתו של הקדוש ברוך הוא ובכולם טבועה חכמת אלהים ובכל מעשה טוב קט שנעשה על ידם משתקפת תפארת הבריאה ודמות הנוי והיופי של הקדושה העליונה וכל העולם מתמלא כבוד ה׳. 

'''ומכאן''' כמה שבכוחו של כל אדם להאיר את כל העולם ולמלאו כבוד ה׳. הרי, כאמור, מהוה כל אדם עם אבריו עיר קטנה - כלומר עולם קטן, ועל ידי המעשים הטובים שמבצעים אבריו נותן ביטוי לחכמת הבורא הטבועה בכל אבר ואבר. וכל עולמו מתמלא תפארת ואורה. ומתוך עולמו הוא בתור צלם אלהים מתגלית החכמה האלהית שבכל הבריאה שהוא העולם הגדול המלא כבוד ה׳ וכולו אומד הוד והדר ושירת קודש הקדשים. 

'''ואמנם''' מצינו שקדמוני הדורות האירו את העולם במעשי אבריהם. הכתוב אומר: ״מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו״ (ישעיה מא:ב) - ואמרו חז״ל שזהו אברהם שהעיר את האומות לבא תחת כנפיו על ידי הצדק שעשה בעולם (ראה ילקוט תהלים תתסט). והנה במה העיר אברהם את העולם במעשי הצדק שלו, במעשי האש״ל, אכילה שתיה לינה (ראה שם) שביצע באמצעות ידיו ורגליו ושאר אבריו הגופניים (דוק ״יקראהו לרגלו״), ומכאן העיר את כל העולם לעבודת ה׳ וקירבם תחת השכינה. 

'''ואכן''' כך משמע מדברי חז״ל: ״ואל הבקר רץ אברהם״ - ״ורוח נסע מאת ה׳״, ״ויקח חמאה וחלב״ - ״הנני ממטיר לכם לחם מן השמים״, ״והוא עומד עליהם תחת העץ״ - ״הנני עומד לפניך שם על הצור״, ״ואברהם הולך עמם לשלחם״ - ״וה׳ הולך לפניהם יומם״ וכו׳ (בבא מציעא פו:). 

'''חז״ל''' מציינים שבזכות מעשיו של אברהם עם המלאכים, הגיעו בניו לאחר כמה דורות למדריגות רוחניות עליונות שאכלו את המן שהוא ״לחם אבירים״ וה׳ נתגלה לפניהם על הצור וליוה אותם בדרכם בצאתם ממצרים ובלכתם במדבר. ומה היו מעשיו של אברהם? התורה לא מציינת את חכמתו והשגותיו של אברהם כי אם את המעשים הגשמיים שביצע על ידי אברי גופו: רץ ברגליו להביא את הבקר, לקח בידו את החמאה והחלב, עמד עליהם תחת העץ בגופו ובכל אבריו. ודוקא ממעשים גופניים אלה יצאו השגות רוחניות עליונות. הרי שבכל אברי הגוף טבועה, כאמור, חכמה אלהית ובכל מעשה טוב שמבוצע על ידם מושגים הישגים רוחניים גדולים המאירים לכל הבריאה לשעה ולדורות ושכינת ה׳ מתגלית בעולם. 

'''ומנין''' למד אברהם אבינו את התופעה הזאת? אברהם הסתכל בבריאה וראה שאף על פי שהיא לכאורה גשמית, אדמה וחול, עץ ואבן וכו׳, היא טבועה חכמה רוחנית עליונה, והכיר מתוכה את הבורא, חכם הרזים, המתגלה מתוך כל העצמים הללו. ומתוך העולם הגדול למד גם על עצמו, העולם הקטן, שלמרות היותו מורכב לכאורה מאברים גופניים, טבועה בהם חכמה רוחנית עילאה, וגילה בו את צלם האלהים השרוי בתוכם. וכשם שהעולם הגדול מונהג על ידי מעשי החסד של הבורא, כביכול, שהם נראים לכאורה גשמיים, כך הנהיג אברהם את העולם הקטן שלו על ידי מעשים גופניים, בידיו וברגליו ובכל אבריו, והביא אותם לידי תכליתם הרוחנית העליונה. 

'''ועל''' זה דרשו חז״ל בסוף אותו מאמר: ״׳מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב׳ - ׳בת נדיב׳: בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב, שנאמר: ׳נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם׳״ (סוכה מט:). הקדוש ברוך הוא מקלס ואומר שירה על מעשיו של אברהם אבינו שעשה על ידי פעמיו והניח בזה את היסוד של עם ה׳, עם אלהי אברהם. 

'''וכמה''' נפלא הדבר שבזמן שהקדוש ברוך הוא מקלס את פעמיהם של ישראל אינו מיחסם משום צלם אלהים שבהם אלא משום שהם ״בת נדיב״, משום שהם צאצאי אברהם אבינו, באשר אברהם העלה את ישראל על ידי מעשיו למדריגה העליונה ביותר. 

== ד ==
'''ומתוך''' כך אנו באים גם לצד השני. אם אברי גופו של האדם הם עצמים רוחניים אלהיים ואם בכל מעשה טוב שלהם מתגלית חכמה אלהית עליונה המטביעה השפעה על כל הבריאה, הרי גם לצד השני, אם האדם מבצע מעשה רע באבריו, הוא מביא לעצמו ולכל הבריאה ירידה רוחנית איומה ומחולל חורבן בעולם. וככל שהאדם גדול יותר ועומד במדריגה גדולה יותר, כן פועל מעשה רע שנעשה על ידי אבריו פעולה מסוכנת יותר ומביא הרס גדול יותר. 

'''דוד''' נעים זמירות ישראל מתלונן: ״למה אירע בימי רע עון עקבי יסובני״ (תהלים מט:ו). דוד מביע יראתו שמא עקביו לא מילאו את תעודתם ובמקום שיעשו מעשים גדולים שתתגלה על ידם חכמת ה׳ וישפיעו שפע של רוחניות בבריאה שה׳ יקלס אותם וישיר עליהם: ״מה יפו פעמיך״, הם סטו מן המסילה והלכו בדרכים לא נכונות וגרמו עוונות שיסובבו אותו ויגרמו ירידה והרס לבריאה. 

'''ומכאן''' עלינו ללמוד הלכה למעשה, כמה אנו צריכים להיות זהירים בכל המעשים שלנו אף בענינים הגופניים, שבידינו להכריע אותם לטובה או לרעה. הנה בימי הששי - לאחר הצהרים מבטלים מלימוד. ולכאורה הרי ביום זה לאחר חצות נולד אדם הראשון (ראה אבות דרבי נתן א וסנהדרין לח) שחכמתו היתה כה גדולה ולכבוד יום ההולדת שלו היו צריכים ללמוד יותר ולעסוק יותר בחכמה. אולם אם עוסקים בשעות אלה לצרכי שבת, ואם כי הם לצרכי הגוף, לרחיצת ידים ורגלים, להלבישם ולהנעילם וכדומה יש בהם כאמור ערך רב. ואף כי אין להעריך אותם לעומת לימוד תורה, אבל הלא כבר אמרו חז״ל: ״זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד״ (שבת י.). ואם כי תפלה אינה אלא מדרבנן ועיקרה בקשת צרכי ״חיי שעה״ (ראה שם) ואילו לימוד תורה הוא מדאורייתא, בכל זאת מותר לבטל מתורה לשם תפלה, כי כל דבר יש לו זמנו. כן גם ביום ששי לאחד חצות, מיוחד זמן זה לצרכים הגופניים לכבוד שבת ולטיפול באברים של האדם ואפשר לזכות במעשים אלו להישגים רוחניים גדולים.

= יום הדין =
'''אנו''' מתארים לנו שקשה ביותר הוא דינו של האדם, שמענישים אותו על עוונותיו. אבל אם נעיין בדברי חז״ל נראה שיום הדין בו יופיע האדם לפני הקדוש ברוך הוא ויכיר כמה חטא לפניו במשך כל ימי חייו - הוא קשה וחמור הרבה יותר מהדין עצמו. 

״'''ויאמר''' יוסף אל אחיו אני יוסף וגו׳ ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו״ (בראשית מה). ״אבא כהן ברדלא אומר: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה: בלעם חכם של אומות לא יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו, שנאמר: ׳ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא׳ (במדבר כה). יוסף קטנו של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו. הדא הוא דכתיב: ׳ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו׳, לכשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח עם כל אחד ואחד לפי מה שהוא, וכו׳ על אחת כמה וכמה״ (בראשית רבה צג:י). 

'''הרי''' באמת היתה התודעותו של יוסף לאחיו בשורה גדולה להם. כי הלא הם חיפשו אותו בכל ארץ מצרים ונכנסו בשערים מיוחדים והתפזרו בשווקים שונים כדי למצוא אותו, כי חששו שמא נטמע בין המצרים או אולי נאבד לגמרי מן העולם. וגם לא יכלו לעמוד בפני צער אביהם. והנה פתאום הופיע לפניהם כשהוא חי וקים ועומד בדרגה גבוהה כזו של מושל בכל ארץ מצרים ומשנה למלך פרעה. והם גם נוכחו שבמעשה מכירתם אותו לא עוללו לו רעה. ולהיפך זו היתה סיבה לעליתו לגדולה ומתוך כך גם נגרמה הצלה לכל העולם מכליון. כפי שיוסף טען לפניהם: ״ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם״. 

'''ובכל''' זאת, בשעה שיוסף התודע לפניהם נבהלו מפניו ולא יכלו להוציא הגה מפיהם. מרוב הבושה שהרגישו כלפיו על אשר מכרוהו. ואף על פי שיוסף לא הוכיח אותם כלל ועוד הרגיע אותם. באמרו: ״וישלחני אלהים לפניכם לשים לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה״, עם זה לא יכלו להירגע ולא מצאו מלה בפיהם לענות אותו. 

'''ולא''' עוד אלא שהאחים היו מרוצים יותר לוא לא היה יוסף מדבר אתם דברי ניחם ופיוסים אלא היה מתאכזר כלפיהם ומעניש אותם קשות, כי אז היו רואים בזה ספוק מה שלפחות באו על ענשם, וכפי שטענו לאחר מכאן: ׳״לו ישטמנו יוסף והשב ישים לנו את הרעה אשר גמלנו אותו (בראשית נ), כלומר: ״הלואי שישטום אותנו וישיב לנו רעה״. אבל לאחר שיוסף לא הוכיח אותם כלל ועוד ניחם אותם, לא היה גבול להתבישותם ולבהלתם האיומה מפניו. 

'''ואם''' כלפי בשר ודם ובנסיבות כאלה, כך - כמה נורא יום הדין והתוכחה כשהאדם יופיע לפני מלך מלכי המלכים והוא יוכיחו על מעשיו, ולא על מעשה אחד בלבד כי אם על כל מעשיו במשך כל ימי חייו, ועוד שאין לו שום פתחון פה לפניו ולא שום תקוה וניחום. כמה איומה תהיה הבושה והבהלה מלפני הקדוש ברוך הוא מיום הדין בלבד, מעצם הופעתו לפניו ומעצם הכרתו כמה חטא לפניו ופשע כנגדו. אין לתאר ואין לשער כמה נורא ואיום הוא היום הזה. ואולי קשה הוא מהדין עצמו, כי הדין והעונש שהוא מקבל מהקדוש ברוך הוא מביא הקלה להרגשת בושתו, כאמור לעיל (ושמא משום זה הרשעים מצדיקים עליהם את הדין ואומרים (עירובין יט): ״יפה דנת וכו׳ ויפה תיקנת גיהנום לרשעים וגן עדן לצדיקים״). 

'''ואמנם''' אמרו חז״ל: ״בשעה שהקדוש ברוך הוא מגלה שכינתו על ישראל אינו נגלה עליהם כאחת, מפני שאינם יכולים לעמוד באותה טובה בפעם אחת, שאם יגלה להם טובתו כאחת ימותו כולם וכו׳. צא ולמד מיוסף בשעה שנתודע לאחיו לאחר כמה שנים, אמר להם אני יוסף אחיכם, מתו כולם ולא יכלו לענות אותו וכו׳, הקדוש ברוך הוא - על אחת כמה וכמה״ (תנחומא דברים א). 

'''הרי''' כבר עמדו חז״ל על כך כמה נורא יהיה היום שהקדוש ברוך הוא יתגלה, ואם כי יש בכך הנאה עצומה לאין שיעור, כפי שחז״ל רואים בזה גילוי טובתו של הקדוש ברוך הוא, בכל זאת עצם הכרת האמת תגרום בהלה גדולה כזו עד שאם היא תבוא בבת אחת ימותו כולם. ועל אחת כמה ביום דינו של אדם בשעה שהוא יעמוד בפני תוכחתו של הקדוש ברוך הוא, והיא תבוא בבת אחת, כמה נורא ואיום הוא אותו יום ומי יכילנו. 

= המלכת חבר =
'''שנינו''': אמר רבי יוחנן: ״טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב, שנאמר: ׳לבן שנים מחלב׳ (בראשית יט), אל תקרי לבן שנים אלא לבון שינים״. 

'''נתאר''' לפנינו איזה הנאה גורם אדם לחבירו בשעה שהוא משקהו חלב, ובפרט בזמן שחבירו מעולף מצמאון וקר לו, והוא בא ומשקה אותו חלב חם ומרווה, ואם נראה אדם שמשכים כל יום בבוקר וחוזר עד הערב על בתי העניים והחולים ומשקה אותם חלב, כמה נעריך את האדם הזה ובאילו תוארים של טוב ומטיב נכתיר אותו. הרי לא נמצא כדוגמתו. והנה באים חז״ל ומגלים לנו שיש לכל אדם היכולת ובלי טרחה יתירה לגמול חסד עם חביריו במדה עוד יותר גדולה, והיא להלבין להם שינים ולהראות להם פנים מאירות ומסבירות, כי הנעמה זו גדולה יותר מהשקאת חלב. 

'''ובאמת''' עדיין לא יוצאים בכך ידי החובה ״ואהבת לרעך כמוך״, עם כל הנעימות הרבה בקורת הרוח שגורם בזה לחבירו, כי לפי מושגי חז״ל דורשים מן האדם שיתנהג עם חבירו בכבוד וביחס כזה, כאילו שהוא ממליך אותו עליו. 

'''ההלכה''' אומרת שלפני התפילה אסור לאדם ליתן שלום לחבירו, כדברי חז״ל ש״כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשה במה״ (ברכות יד). ומחלקים הפוסקים לפי מסקנת הגמרא בין פוגשו בשוק לבין משכים לפתחו, דבמשכים לפתחו מחמירים יותר (ראה שו״ע או״ח פט). ובודאי הטעם שבדבר, שמשכים לפתח חבירו ומברכו בשלום, כמוהו כנוהג בו מלכות, ואם הוא עשה כך לפני התפילה, הריהו כאילו עושה את חבירו במה ומקדים להמליך אותו עליו לפני קונו. ויש בזה משום פגיעה בכבוד מלכו של עולם. 

'''הרי''' מכאן שאם האדם משכים לפתחו של חבירו, עליו לחלק לו כבוד ולנהוג בו כאילו הוא ממליכו עליו. ולכשנתבונן נראה, כי יחס זה נדרש לא רק מהמשכים לפתח חבירו. שנינו שבשעה שמביאים אדם לדין שואלים אותו: ״המלכת את קונך? המלכת את חבירך?״ (ראה ראשית חכמה שער היראה בפרק חיבוט הקבר ד׳ בשם חז״ל). הרי שחובה על כל אדם להגיע לדרגה כזו ביחס לחבירו עד שימליכו ממש עליו, ובשיעור כזה שהוא ממליך עליו את בוראו, כי הרי שואלים אותו באותו הסגנון כלפי חבירו כמו כלפי קונו. 

'''כדוגמה''' עד כמה צריכה להגיע חובת הכבוד כלפי מלך, אנו מוצאים מהיחס של יעקב כלפי יוסף. 

'''בזמן''' שבישרו ליוסף שאביו חולה והוא בא לבקרו, כתוב בתורה: ״ויתחזק ישראל וישב על המטה״ (בראשית מז). ופירש רש״י: ״אמר אף על פי שהוא בני מלך הוא, אחלק לו כבוד. מכאן שחולקים כבוד למלכות״. והנה לכאורה היה צריך יעקב להציג לפני יוסף את חולשתו ומחלתו כדי שיבקש עליו רחמים. חז״ל אמרו: ״תניא, ׳וטמא טמא יקרא׳ (ויקרא יג), צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים. וכן מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים״ (חולין עח). ולמדים מכאן שאף ״אילן שמשיר פירותיו סוקר בסיקרא וכו׳ כי היכי דליחזי אינשי וליבעי רחמי עילויה״ (שם). ואם באילן כך, כמה יש לפרסם פגעי בהמות וחיות שיש בהם משום צער בעלי חיים, ועל אחת כמה וכמה באדם, שאם הוא נופל למטה, שיש לפרסם את מחלתו כמה שאפשר כדי שיבקשו עליו רחמים. 

'''ואמנם''' כך נהגו חז״ל למעשה. מסופר בגמרא שרבא כשהיה חולה, היה אומר לתלמידיו שיצאו ויכריזו בשוק, כדי שאוהביו יבקשו עליו רחמים (נדרים מ.). 

'''ובאמת''' זוהי מטרת מצוות ביקור חולים, כדי שיתפללו עליו. ומתוך כך אמרו חז״ל: ״לא ליסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קדמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא, כי היכי דלא ליסח דעתיה מן רחמי. תלת שעי קדמייתא רווחא דעתיה (וכסבור המבקר שנתרפא ואין צריך לבקש רחמים עליו, ר״ן שם); בתרייתא תקיף חולשיה (וכסבור שהוא מאפס תקוה ומתיאש מן הרחמים, ר״ן שם)״. וכן פוסקים להלכה (ראה שו״ע יו״ד שלה:ד). ואם כן, איפוא, לא היה צריך יעקב להתחזק ולישב על המטה כאשר בא אליו יוסף לבקרו, אלא להיפך היה צריך לגלות לפניו את חולשתו. 

'''אלא''' שיעקב ראה חובה לחלק ליוסף שבא לבקר אותו - כבוד של מלכות אף על פי שהוא בנו, ובגלל זה ויתר על כל התועלת והחשיבות שיש בפרסום מחלתו ובבקשת רחמים עליו. והדברים אמורים כאן במחלה אנושה, שגרמה לבסוף להסתלקותו מן העולם, והיה זקוק איפוא לרחמים מרובים, ובכל זאת לא התחשב יעקב בזה והתחזק וישב על המטה ובלבד למלא את חובתו לחלק כבוד למלכות. 

'''ולפי''' האמור, שכל אדם צריך להתיחס לחבירו כאילו הוא מלך עליו, הרי יש ללמוד מיעקב באיזה יחס של כבוד מלכות יש להתנהג כלפי כל איש ואיש, וכמה יש לו לוותר על כל נוחיותיו ועניניו החיוניים ביותר כדי להסביר פנים לזולת ולהנעימו בכל המקרים והמצבים ואף על כל הנסיבות והתנאים. 

'''ומכאן''' לאיזה שיא מגיעה החובה ״ואהבת לרעך כמוך״, שכמוה כיחס האדם כלפי מלכות, ולא רק מלכות בשר ודם אלא כאמור, כיחס האדם כלפי קונו, שהוא מלך מלכי המלכים.</text>
      <sha1>ho1gtqcgb1ktsqup5u3h4u83rthcf1i</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087582</id>
      <parentid>3087581</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T14:38:05Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Commontater</username>
        <id>5130</id>
      </contributor>
      <comment>/* א */ תיקון שגיאת כתיב</comment>
      <origin>3087582</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="723633" sha1="lqk1183jslfnkdmzgo0mlw02lvwwkin" xml:space="preserve">{{הגבלת תוכן עניינים|רמה=2}}
= יש ואין בבריאה =

== א ==
'''לפי''' השקפה שטחית על הבריאה, נראים בה שני כחות נפרדים: ״שמים וארץ״, כלומר: כח רוחני בשמים וכל אשר בו ממעל, וכח גשמי על כל אשר בארץ מתחת. ולפי זה מתחלקות גם פעולות עבודתנו לאלהים, בפעולות גשמיות של ידים ורגלים וכדומה ובתנועות רוחניות בלב ובשכל. אבל לכשנעיין נבחין שאין הנחה זו נכונה, כי אף חומר ארצי המגושם ביותר יש לראות בו את הכח הרוחני כיסוד כל מהותו והוייתו. תדע שאין שום אפשרות להראות באצבע על איזה חומר שהוא ולומר כי זהו עצמו של החומר, שהרי השיעור הפחות ביותר ממנו, אם תרצה להפשיטו מכח הרכבתו וחיבור חלקיו, הנה יתפורר ויתפזר עד היותו לעפר ואפר, ואף אותם החלקים מורכבים עוד מחלקים זעירים רבים מאד שאין בכח חושיו ועיניו של האדם לראותם ולהרגיש מציאותם מרוב דקותם עד כדי ״אין״ ממש. 

'''ברור''' איפוא, שגם כל המשתקף לפנינו בארץ, הוא אותו כח רוחני שמיימי הבלתי מושג, כח טמיר ונעלם המהוה ומחבר את כל החלקים החמריים עד היותם לגוש אחד ולצורה אחת, ותמיד הכח הלזה מעמידם ומקיימם. 

'''מהו''' אותו כח ואיך נקראנו? הוי אומר ככתוב: ״ה׳ בחכמה יסד ארץ וגו׳״ (משלי ג:יט), כלומר: יסוד הארץ המחזיק אותה והמקיימה תמיד, הוא ״חכמה״, היינו כח רוחני בלתי מושג, כדברי הכתוב (איוב כח:יב): ״והחכמה מאין תמצא וגו׳״. ״אין״ הוא הכח הרוחני הנצחי הטמיר והנעלם שממנו, ובו תימצא החכמה אשר עליה נתיסדה תבל ומלואה, והיא מהוה את כל עורקי מציאותה לעולם. 

'''והוא''' מה שכתוב בתורה הקדושה: ״בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תהו ובהו וגו׳״, שכל הבריאה נוצרה מתהו ובהו, ועיקר יסודה הוא איפוא ב״אין״, היינו הכח הרוחני הנעלם והבלתי מושג, ואותו כח הוא המחיה ומקשר תמיד את העולם ומעמידו על תילו, כנאמר ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, ״והחכמה מאין תמצא״.

'''ואם''' הדברים המהוים חומר מוצק לעינינו אינם אלא ״אין״, הלא בעצם רוחני ודאי שיש לראות בו את הכח הנעלם שהוא בלתי מושג, וכל מה שירבה האדם להסתכל בשמים וישא למרום עיני שכלו, עליו להכיר שכל העולמות מתקיימים על אותו יסוד הנעלם שנקרא ״אין״. ולראות בו את הכח האלהי המהוה את כל הבריאה בבחינת יש מאין. ומכאן יש להתפלא על אותם חכמי ארץ שמכירים ויודעים גם מערכות צבא השמים ומסילותיהם, שמהראוי היה שהם יראו את הכח הרוחני בבריאה הרבה יותר מהמון העם אשר יודעים רק ארבע אמותיהם, ויבואו להכרה האמיתית ביסוד וקיום כל העולמות, ולדעת ה׳ יתברך, ומהי הסיבה שלא יבינו כל זאת ואל פעל ה׳ לא יביטו? 

'''אכן''' טעם הדבר פשוט, שהרי באמת עין האדם הבהירה צריכה לראות אף בכל דבר חומרי את המציאות הרוחנית שבו, את האין, שהוא כח רוחני נעלם, ובכל זאת רוב בני האדם בגלל הגשמת חוש ראייתם אין מכירים את האמת הלזו, ומדמים כי גשם וחומר לפניהם, ומתוך כך הורגלו לראות את החומר ואת הגשם אף בעצמים רוחניים כשמים ושמי השמים, וממשמשים בהם על פי מושגיהם הארציים המוחשיים, ולכן אף אותם חכמי ארץ לא יצאו מכלל זה וטחו עיניהם מלראות נכוחה. 

'''מזה''' נשתרבבה הטעות גם בלימוד התורה וקיום מצוותיה. לכאורה מי לא יבין כי היא כולה רוחנית מופשטת, ומדתה רק בכח הנעלם אשר אין לו דמיון כלל אל המושגים המוגבלים כבולי החומר, ובכל זאת אם יזדמנו לפנינו שני בני אדם, האחד מרים קולו ומתנועע הרבה בתפלתו ובלימוד התורה, והשני מתפלל וגורס גרסתו בלא תנועות חיצוניות, נעריך את הראשון יותר מהשני. ועוד ענינים דומים כאלו. הרי שאנו מגשימים הכל, ובעינינו נראה ונעדיף את הפעולות החומריות מעל הנקודה הפנימית הרוחנית הטמונה ונעלמת בתוך מעמקי הלב. 

'''אמרו''' חז״ל (נדרים פא.): ״מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן זאת וגו׳ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, דכתיב ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי - שלא ברכו בתורה תחלה״. וכתב הר״ן ז״ל: ״מדכתיב ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי, מכלל דליכא דידע לאהדורי טעמא אלא קודשא בריך הוא בלחוד, ומצאתי במגילת סתרים של הר׳ יונה ז״ל, דקרא הכי דייק, דעל שלא ברכו בתורה תחלה אבדה הארץ, דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע, שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פירשוהו, והלא דבר גלוי היה וקל לפרש. אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכים בתורה תחלה, כלומר: שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה שלא היו עוסקין בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה, והיינו, לא הלכו בה, כלומר: בכוונתה ולשמה. אלו דברי הרב החסיד ז״ל והם נאים וראויים למי שאמרם״. 

'''והנה''' מופלא הדבר שבאותה שעה שעסקו תמיד בלימוד התורה הקדושה וקיום מצותיה, על פי עדות חכמים ונביאי אמת, בכל זאת נתבעו כעוזבים את התורה. מכאן שהעיקר בלימוד ועסק התורה אינה בצורה החיצונית, כי אם בכח הרוחני הפנימי והנעלם, שהוא מכוסה ומופלא אף מעיני החכמים והנביאים. 

'''הוא''' מה שאמר שלמה המלך ע״ה (קהלת יב:יד) ״כי את כל מעשה, האלהים יביא במשפט, על כל נעלם, אם טוב ואם רע״. כל יסוד העולם הוא כאמור, הכח הנעלם. כמו כן האדם בחיר היצורים שנברא בצלם אלהים, עיקר עצמיותו הוא כחו הנפשי הפנימי הבא מכח הנעלם. וגם התורה ומצותיה - כל מהותן בכח הנעלם שבהן. ומשום כך כל הצוויים לאדם בלימוד התורה וקיום מצוותיה חלים על עצמיותו ופנימיותו. ולכן כשהקדוש ברוך הוא מביא את האדם במשפט, הרי הוא בוחן כל מעשה, לרבות מעשה הטוב, מה הכח הנעלם שבו. לפי שיפוט זה משתנים, איפוא, כל מושגי השיקול של האדם והמעשים. ומשום כך נמצא שאף אדם שנראה כעוסק בתורה, נידון לפעמים על אשר עזב את התורה, ובמדה כזו עד אשר בגללה אבדה הארץ. 

'''והנה''' אבות העולם, כל מעשיהם לא עשו אלא בכח הרוחני הפנימי. יעקב אבינו ע״ה נאבק עם מלאך אלהים ונצחו. ודאי שלא היתה כאן מלחמה של כחות גופניים. רק מלחמה רוחנית שכלית, ויעקב אבינו הכריע את המלאך תחתיו בכחו הרוחני הנעלם. בתפלת גשם אנו אומרים: ״יחד לב וגל אבן מעל פי באר מים כנאבק לו שר בלול מאש וממים״, השוו כאן את המעשה שגלל את האבן למאבקו עם המלאך, כי כשם שנצח את המלאך בכחו הרוחני, כך היה יפה לו כח זה בגוללו את האבן. הרי שגם גבורתו זו שגלל את האבן מעל פי הבאר -- אבן גדולה שכל הרועים היו צריכים להתאסף לגוללה, והוא הסירה לבדו כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה ע:יב) שהעבירה כמעביר את הפקק מעל פי צלוחית להודיעך שכחו גדול -- גם כחו הגדול הלזה לא בא אלא מכחו הרוחני הפנימי, בדומה לנצחונו על המלאך. ולכן ציינו כאן ״יחד לב״ ללמדנו שכל עיקרו של גלילת האבן לא בא אלא מתוך יחוד הלב. ומה ערך יש לאבן הכבדה ביותר לעומת כח רוחני של יחוד לב. 

'''ומה''' היה יחוד לבו של יעקב אבינו? הוי אומר כוונתו הגדולה לעשות חסד עם הרועים. להדמות אל הבורא יתברך במדותיו: מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים. והרי כתוב (תהלים פט:ג): ״עולם חסד יבנה״ היינו שכל הכח הנעלם שעל יסודו נבנו ומתקיימים כל העולמות הוא ״מדת החסד״. מכאן יש להבין, מה יפה היה כחו של יעקב אבינו במעשה הסרת האבן מעל פי הבאר. שאם אמנם לא עמל ולא נתייגע כלל בזה, והיה רק כמעביר פקק מעל פי צלוחית, אבל היה כאן ביחוד לבו נקודה פנימית של מדת החסד שהוא הכח הנעלם המהווה יסוד כל הבריאה, וגדול הוא איפוא מעשה זה מנצחונו על המלאך, שהרי גם כל עולמות המלאכים עצמם קיימים על מדת החסד. וזהו שאמר הפייטן בתחלה: ״יחד לב וגל אבן מעל פי באר מים״, ואחר כך: ״כנאבק לו שר בלול מאש וממים״, להודיעך שכחו גדול בזה יותר מבזה. ואת הזכות הזאת של מעשה החסד אשר עשה יעקב אבינו ע״ה אנו מזכירים בכל הדורות ומתפללים: ״בעבורו אל תמנע מים״! 

'''נמצא''' איפוא, שאין להעריך שום מעשה לפי הממדים השגרתיים בין המון בני האדם, כי יש אשר במעלות העליונות ביותר רואין בהן בשמים - עזיבת התורה, ולעומת זה יש מעשה קטן בלא עמל ויגיעה, והוא מהווה יסוד כל הבריאה, כי הכל הולך אחר מצפוני הלב והנעלם! 

'''ומכאן''' עד כמה צריך האדם להזהר בכל מעשה קל, כי אין אתה יודע ערכם של מעשים ואיזה מהם מניע יותר את הנקודה הפנימית של הנעלם.

== ב ==
'''כבר''' נתבאר למעלה שאין השמים והארץ שני כחות נפרדים: עצם רוחני ועצם גשמי, אלא כשם שברא ה׳ את השמים כעצם רוחני, כך ברא את הארץ בעיקרה רוחנית. וזהו שאמר הכתוב (משלי ג:יט): ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, כלומר: שכל יסוד הארץ הוא חכמה שהיא רוחנית. וכן האדם בתחלת יצירתו היה אף גופו בבחינת עצם רוחני, כדברי הכתוב (בראשית א:כז): ״בצלם אלהים ברא אותו״. אמנם לאחר שחטא האדם ירד מערכו ונתגשם, ואתו נתגשמה כל הבריאה, ומאז נראה הכל לעיני האדם כגשם וחומר. ברם כל זה אינו אלא כסות עינים, אבל בעצם מהותה, נשארה הבריאה רוחנית ואין מציאות אחרת כלל. ואכן יש אשר אף לעינינו הגשם ניכר כרוחני. הנה השמש שהיא נקראת גשם חמישי, והיא דומה בעינינו כרוחנית. ובאמת כל אורה אינה בא אלא מהרוחניות שבה, וכן כל הבריאה אף שהיא נראית גשמית, אינה במציאותה אלא רוחנית. 

'''וכן''' מצינו באדם הראשון שאף לאחר התגשמותו וכל הירידות שירד, נשאר אורו גדול מן השמש. איתא בגמרא (בבא בתרא נח.): ״רבי בנאה כד הוי מציין מערתא וכו׳ כי מטא למערתא דאדם הראשון וכו׳ יצתה בת קול ואמרה וכו׳ בדיוקני עצמה אל תסתכל. ואמר רבי בנאה: נסתכלתי בשתי עקביו ודומים לשני גלגלי חמה״. הרי שאדם הראשון גם לאחר שחטא, וגורש מגן עדן ונתמעטה קומתו, ואף לאחר שיצאה נשמתו ושב לאדמתו - בכל זאת האירו עקביו כגלגלי חמה. ואם עקביו שהם האברים הנמוכים באדם כך - כמה היו מאירים איפוא האברים החשובים יותר, ומכל שכן כמה מאירה היתה הדיוקני עצמה שלא הורשה רבי בנאה להסתכל בה. ועל אחת כמה וכמה האיך היה גופו מאיר ומזהיר בעודו בחייו ורוחו ונשמתו בקרבו. ומעתה מי יוכל לשער ולהעריך עוצם גדלו ותקפו של אדם הראשון לפני החטא, בעוד היה עומד על הארץ וראשו מגיע השמימה, מיסב בגן עדן ומלאכים צולים לו בשר ומסננים לו יין. ואמנם מכאן טעו בו מלאכי השרת וביקשו לומר לפניו קדוש (ראה ילקוט שמעוני טו, כג). והלא מבואר בתורה שגופו נברא מעפר מן האדמה, והאיך נהפך לרוחני מזוכך כזה, עד שמלאכי השרת שהם כולם שכלים נבדלים רוחניים טעו בו עד כדי כך שבקשו לומר לפניו קדוש? אלא על כרחך שאין בעולם גשם, כפי שאנו מתארים לנו, ואף העפר מן האדמה אינו אלא עצם רוחני. 

'''וכשם''' שהבריאה כולה שהיא רוחנית, נבראה בצורה הנראית לעינינו כגשם וחומר, כן המצוות אף על פי שהן בעיקרן רוחניות התלבשו בצורה גשמית, כי הרי עשרת הדברות נכתבו על שני לוחות אבנים, וכן כל המצוות אין לקיימן רק באמצעות המעשים הגופניים. והנה התורה נבראה קודם שנברא העולם (ראה פסחים נד.), לפני שהיתה מציאות של גשם, והאיך אפשר לחברה עם הגשמיות? אלא מכאן שאף לאחר הבריאה אין בהויה אלא רוחניות בלבד ורק אנו אין לנו תפיסה בה כי אם על ידי מושגים גשמיים. 

'''ובאמת''' זאת חובתו של האדם, להעלות את עצמו ואת כל הבריאה אתו אל המציאות האמתית ולקיים את התורה בצורתה הרוחנית. וזוהי מהות התשובה, כי הלא אמרו חז״ל (פסחים נד.) שגם התשובה נבראה קודם שנברא העולם, כדברי הכתוב (תהלים צ:ב): ״בטרם הרים יולדו וגו׳ ותאמר שובו בני אדם״ ואם כן איפוא אינה אלא רוחנית, וכל מטרת האדם בתשובתו לחזור אל השכל לזכך חומרו ולחזיר את הכל למקורם הרוחני כמלפני החטא. 

'''ולפי זאת שביארנו''' שיש לקיים את המצוות בעצמיותן הרוחנית, מתרחבים כל המושגים שלנו לגבי קיום התורה, ויש למדוד אותן בקנה מדה אחר. הנה למשל, אנו חושבים את הגזל רק בגזל ממון ממש, אבל אצל האבות אנו מוצאים שראו מעשי גזל גם במושגים רוחניים. כתוב בתורה: (בראשית טז:ה) ״ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וגו׳״. ופירש רש״י: דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק״. והנה אברהם אבינו עסק כל ימיו בחסד, ועל אחת כמה וכמה שגמל לשרה אשתו רק חסד, וגם בזאת שנשא את הגר לו לאשה היה בזה משום עשיית חסד עם שרה אשתו, כמו שאמר הכתוב (שם): ״ותאמר שרי אל אברם וגו׳ בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי״ וכל תביעתה מאברהם לא היתה אלא מה שלא מיחה על כבודה. ובכל זאת יש בזה משום חמס. הרי שחמס אינו רק בגזל ממש בלבד, אלא גם במניעת חסד בדיבור, כי מכיוון שלפי דעתה של שרה היה צריך להטיב לה בזה ושתק, חמס ממנה את הדיבור. ועל אחת כמה וכמה שאם אדם מדבר עם חבירו ואינו מתבטא בסגנון נאה יותר שהיה יכול לבטא, יש בזה משום חמס, כי הוא מונע מאת חבירו החסד של שיחה נאה בקום עשה. 

'''ומדוגמא''' זו אנו למדים על כל המצוות והמעשים, שהם נמדדים בקנה מדה אחרת לגמרי וכל מושגיהם מתעלים לדרגות רוחניות עילאיות.

= מדות ודעות =
'''לפי''' המושגים שלנו הדעות והמדות הם שני ענינים נפרדים. במושג דעה אנו מבינים אמונה והכרה בה׳ יתברך, ובמושג מדות - את הדברים שבין אדם לעצמו ולחבירו. הדיעה עיקרה בהבנת השכל, והמדות - בהרגשת הלב. לדעתנו הדיעה חשובה יותר במעלה מהמדות, שהרי בלי ידיעת ה׳ והכרה בגדולתו יתברך, מה חשיבות וערך למעשיו של האדם? ומזה שאנו מתייחסים לדיעות ומדות כאל שני ענינים נפרדים, באנו להבדיל בין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לעצמו ולחבירו, וחושבים שאפשר להאמין בה׳, להכיר אותו ולעבדו, מבלי להיות שלם במדות ולדקדק במצוות שבין אדם לחבירו. וכן להיפך. אפשר לאדם להיות בעל מדות טובות וזהיר בדברים שבין אדם לחבירו, מבלי להיות שלם בדעות ולדקדק במצוות שבין אדם למקום, ואין קשר בין זה לזה. אולם השקפה זו מוטעת ביסודה, כי לפי האמת הדעות והמדות שורש אחד להן, ודבר אחד הן ממש. באין מדות אין דעות, ובאין דעות אין מדות. 

'''כתוב''' (בראשית ב:טז): ״ויצו ה׳ אלהים על האדם וגו׳״ ואמרו חז״ל (בראשית רבה שם, סנהדרין נו:): ״ר׳ יהודה אומר אדם הראשון לא נצטוה אלא על עבודה זרה בלבד, שנאמר ויצו ה׳ אלהים על האדם״ הרי שהמצוה הראשונה והיחידה שנצטוה עליה אדם הראשון לדעת ר׳ יהודה היתה רק על הדיעה בלבד, ולא מצינו בזה שום ענין של מדות. והנה למעלה בפרשה שם כתוב: ״ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה שם): ״רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר: בשעה שהיה משה כותב את התורה וכו׳, כיוון שהגיע לפסוק זה אמר: רבון העולמים מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהה! אמר לו: כְתוֹב והרוצה לטעות יטעה וכו׳, שאם יבא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו וכו׳ אומרים לו למד מבוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, וכיון שבא לברא את האדם נמלך במלאכי השרת״. 

'''הרי''' יש כאן הוראה מפורשת למדה של דרך ארץ, ולא עוד אלא שהיא הוכנה מראש עוד קודם בריאת האדם, ואף לא באה לו כצווי ואזהרה, אלא שכך נוצר, כלומר: שהמדה הזאת של דרך ארץ הוטבעה בצורתו ובצביונו של האדם בתחלת יצירתו על פי מאמרו של הקדוש ברוך הוא: ״נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״. ולכאורה הרי לא נצטוה האדם, כאמור, רק במצוה יחידה שלא לעבוד עבודה זרה בלבד? אלא בעל כורחנו אנו למדים מכאן שחובה ללמוד מהבורא יתברך ולהתדמות אליו במדותיו - כלולה במצוה זו של ״ויצו ה׳ אלהים על האדם וגו׳״, והדעות והמדות איפוא אחת הן. 

'''ובאמת''' הלא הכרחי הדבר, כי האיך אפשר לאדם לדעת את עצמיות ה׳ יתברך, שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף, אלא שכל ההכרה שלו הוא רק במדותיו, וההכרה במדותיו היא ההתדמות אליו. וזהו שאמר הכתוב (שמות טו:ב): ״זה אלי ואנוהו״ ופירשו חז״ל (שבת קלג:): ״הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום״, כלומר: על ידי זה שהאדם יתדמה לקונו כביכול, להיות רחום וחנון כמותו, הוא בא לידי הכרתו. ולכן כדאי היה לכתוב ״נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״ ללמד על מדת דרך ארץ, למרות שיכול לצאת מזה פתחון פה למינים, שהוא טעות בדעה, ובכל זאת אמר הקדוש ברוך הוא: הרוצה לטעות יטעה, מפני שמבלי הידיעה שהקדוש ברוך הוא נמלך במלאכי השרת, שהגדול צריך להמלך בקטן, גם כן יש טעות בהכרת ה׳ יתברך. ויש להעדיף, איפוא, לגלות את הידיעה הזאת. 

'''וכשם''' שאי אפשר לדעת את ה׳ בלא שלימות המדות, כך אי אפשר להיות שלם במדות בלי ידיעת ה׳. אין המדות מתפרשות בפעולות הטובות והרגשת הלב בלבד, כפי ההשקפה השגרתית. אנו רגילים להגשים כל דבר. ומשום כך אנו רואים במדות רק את המעשים וההרגשות החיצוניות. אבל באמת עיקרן ושרשן של המדות הוא בצלם האלהים שבאדם, וכל מהותן ושלימותן הן בהדמותן למדות ה׳ יתברך. וכשם שמדותיו של הקדוש ברוך הוא הן מקור הרוחניות ואין בהן שום מושג גשמי חס ושלום, כך מדותיו של האדם נובעות ממקורן הרוחני - מחלק אלהי שבו, וככל אשר הוא מתעלה בהכרת ה׳, הוא מתעלה בשלימות המדות. 

'''והנה''' אף לאחר שניתנה תורה עם תרי״ג מצותיה ובכללן הרבה מצוות התלויות במדות, אמרו חז״ל: ״בא חבקוק והעמידן על אחת: (חבקוק ב:ד) ׳וצדיק באמונתו יחיה׳״ (מכות כד.). ולכאורה האיך נכללות המדות ביסוד האמונה שהיא הדיעה? אלא מכאן שכל ערכן של המדות, כאמור, אינו אלא בהדמותן למדות ה׳ יתברך, ואין איפוא להגיע אליהן רק לאחר השגת האמונה, כלומר: בהכרת מדותיו של ה׳ יתברך. 

'''יסוד''' זה מפורש בתורה (שמות לג:יג) כאשר בקש משה את ה׳ ואמר: ״הודיעני נא את דרכיך ואדעך וגו׳ ויאמר הראני נא את כבודך״, השיבו ה׳ יתברך: ״ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה׳ לפניך וגו׳ ויעבור ה׳ על פניו ויקרא ה׳ ה׳ אל רחום וחנון וגו׳״. הרי שעל בקשתו של משה לדעת את ה׳, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא במדותיו שהוא רחום וחנון וכו׳, כי ידיעת ה׳ והכרת מדותיו אחת הן, כאמור, ואם ברצוננו לדעת את ה׳ עלינו להכיר מדת טובו, שהוא רחום וחנון, ארך אפים וכו׳. 

'''והנה''' מה שהעביר הקדוש ברוך הוא את כל טובו על פניו של משה והראה לו את דרכיו, הכוונה היתה לחייב את האדם שילך בהן: ״מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום״. ומכיון שמדותיו של הקדוש ברוך הוא הן מושגי חכמה עליונים, אם כן מה שעל האדם להתדמות בהן אל ה׳ יתברך הוא במושגי החכמה. הרי שכל הפעולות היוצאות מהמדות צריכות לצאת ממקור החכמה. ומשום כך לא אמרו ״מה הוא מרחם אף אתה תרחם״ אלא: ״מה הוא רחום אף אתה היה רחום״, כלומר: הוי דומה לו במדותיו - במקורן הרוחני - להיות רחום כמותו, כי אין תכלית המדות בפעולות הרחמנות בלבד, אלא בהתדמות מציאות האדם ועצמיותו להחכמה העליונה כביכול, כי בצלם אלהים עשה את האדם, ויש בו ממדת קונו. נמצא כי מושגי החכמה האלו הם הנקראים מדות. 

'''וכשם''' שמדותיו של הקדוש ברוך הוא אין להן תכלית, כן אין תכלית למדותיו של האדם, כי הלא עוד בשירת הים הגיעו משה רבינו וישראל להשגה זו של ״זה אלי ואנוהו״, היינו שהכירו את מדותיו של ה׳ יתברך, ובאו להתדמות אליו בהן, ובכל זאת עוד ביקש משה: ״הודיעני נא את דרכיך ואדעך וגו׳״, וה׳ יתברך נגלה עליו במדותיו, כאמור. הרי כמה עמוקים הם מושגי החכמה של המדות שיש לחקור ולחקור אותם ולהתעלות בהם בהתדמות אליו עד בלי סוף וקץ. 

'''וזו''' היא משמעות הכתוב (תהלים פט:ג): ״עולם חסד יבנה״, היינו, שכל העולמות התחתונים והעליונים עם כל הכוחות הרוחניים והשכליים הנבדלים הכלולים בהם - כולם נבראו במדת החסד, ובה נוצרה הבריאה כולה. ומכיון שנתחייב האדם להיות דומה אל ה׳ יתברך במדותיו, הרי שגם עליו לברוא עולמות כמותו: מה הוא וכו׳ אף אתה וכו׳. 

'''ומעתה''' נבין גם את הקשר שבין חטאו של אדם הראשון לחטא דור הפלגה. אמרו חז״ל  על הפסוק ״וירד ה׳ לראות וגו׳ אשר בנו בני האדם״ (בראשית יא:ה): ״׳בני האדם׳ - אלא בני מי? שמא בני חמורים וגמלים, אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר ׳האשה, אשר נתת עמדי׳, אף אלו כפו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול״ (רש״י). ולכאורה במה כפה כאן אדם הראשון את הטובה? הלא לא היה בתשובתו אלא דברי התנצלות על חטאו בעץ הדעת כדי להציל עצמו מן המיתה, וכוונתו היתה בזה כי צריך היה לשמוע בקולה, שהרי הכתוב אומר (בראשית ב:כב) ביצירת האשה ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע וגו׳״, ואמרו חז״ל (נדה מה:): ״בינה יתירה נתן הקדוש ברוך הוא באשה יותר מבאיש״, ויפה טען האדם בהתנצלותו שמכיון שניתנה בה בינה יתירה ממנו, היה לו להכנע לדבריה ולשמוע בקולה. אולם מדברי התנצלותו שהוסיף ואמר: ״אשר נתת עמדי״, והיה די לו לומר: ״האשה נתנה לי״, נשמע כאילו לא ירד לעומק הערכתו את הטובה שעשה עמו הקדוש ברוך הוא בזה שנתן לו את האשה לעזר כנגדו, שיסתייע על ידה לשמוע יותר בקול ה׳, ולהכיר טובתו של מקום, אלא אדרבה נכשל על ידה מה שציית להוראתה ואכל מעץ הדעת, מכאן אמרו שכפה אדם הראשון את הטובה. 

'''ומתוך''' כפיית טובה זו גרם שבני בניו לאחר כמה דורות, בדור הפלגה, כפרו באלהים חיים. ואף כי פגימתו של אדם הראשון היה רק במדה - שכפה את הטובה כאמור, והאיך יצא מזה בדור הפלגה קלקול בדיעה - שמרדו בה׳ ויצאו להלחם כנגדו? אלא הוא אשר אמרנו שהמדות והדיעות אחת הן. ובחטא של אדם הראשון בכפייתו את הטובה, היה באמת פגם בדיעה - במצוה הראשונה של ״ויצו ה׳ אלהים על האדם וגו׳״ שבה נכללו כאמור גם המדות. וקלקול זה נשתלשל לאחר כמה דורות עד שאנשי דור הפלגה באו למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול, ובנו מגדל לעלות השמימה ולעשות להם שם. נמצא איפוא, שבפגם כל שהוא באיזו מדה, הוצף העולם בכפירה באלהים, שגרמה לפילוג ובלבול בעולם וחורבן רוחני לדורות. 

'''ומינה''' קל וחומר, במדה טובה המרובה חמש מאות פעמים, כמה עולמות בונה האדם ומקיימם על ידי מדותיו הטובות, ומרבה הכרה וידיעה בה׳ יתברך לדורי דורות.

= ספר תולדות אדם =

== א ==
'''״זה''' ספר תולדות אדם וגו׳״ (בראשית ה:א-ב). כתב הרמב״ן ז״ל: ״ולפי דעתי ירמוז לכל התורה כי כל התורה כולה ספר תולדות אדם, על כן אמר בכאן ׳ספר׳ ולא אמר ׳ואלה תולדות אדם׳ וכו׳״. וטעם ׳ויקרא את שמם אדם׳, מפני ששם ׳אדם׳ כלל לכל המין האנושי וכו׳ ועליהם הוא אמר ׳זה ספר תולדות אדם׳״. למדים אנו מדברי הרמב״ן כי התורה כולה על מצותיה והלכותיה משקפת דמותו של המין האנושי בכללו, כיצד עליו להתנהג ומה יש לו לעשות בעולמו, וספר תולדות אדם הראשון הוא ספר תולדות כל אדם. 

'''והנה''' ה׳ יתברך הטביע באדם חכמה כה רבה, עד שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: ״חכמתו מרובה משלכם״ (ראה ילקוט שמעוני כג), וברא בשבילו את הבריאה כולה, עליונים ותחתונים, והמשילו עליהם, כמו שכתוב (תהלים ח:ו): ״ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו, תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו וגו׳״, ומילא לו כל העולמות בתענוגות לאין שיעור, והכל עבורו ובשבילו, כמו שאמרו חז״ל (ילקוט שמעוני יג): ״אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וכו׳? אמר להם אם כן צנה ואלפים כולם למה נבראו, צפור שמים ודגי הים למה נבראו, מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים מה הנייה לבעליו וכו׳״. גופו של אדם הראשון, אמרו עליו חז״ל (ילקוט שמעוני כ:י), שמתחלה נברא מן הארץ עד לרקיע, וכשראו אותו מלאכי השרת נזדזעו ונתייראו מלפניו וכו׳. וכתוב ״ויקח ה׳ אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן וגו״, ואמרו חז״ל (ילקוט שמעוני כב:ה): ״הניח לו והגין עליו ועידנו מכל אילני גן עדן״. ואמרו עוד (סנהדרין נט:): אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננים לו יין״. 

'''הרי''' כמה היה מתענג ומתעדן אדם הראשון בגן עדן, שכל הנאות עולם הזה הן כאין וכאפס נגדו, ושם הניחוהו בתחלת בריאתו שבע עונג ונהנה בחייו מזיו השכינה, והגיע להשגות שכליות ודרגות חכמה נפלאות יותר מן המלאכים, עד שהם טעו בו ובקשו לומר לפניו קדוש (ראה ילקוט שמעוני כג:ב). וההשגות השכליות המופלאות האלו שהן התענוג האמיתי והעידון הגדול ביותה באו לו לאדם הראשון בלא שום טורח והתאמצות, אלא כמו אויר לנשימה שיש לכל נברא תמיד ללא הפסק וללא יגיעה, וכך הלך והתעלה מרגע לרגע בשכלו והכרתו את ה׳ כמו שנאמר על המלאכים: ״ובני רשף יגביהו עוף״ (איוב ה:ז וראה רש״י שם). וכמו שכתוב (משלי ח:ל) ״ואהיה אצלו אמון וגו׳ משחקת בתבל ארצו ושעשעי את בני האדם״ (עי׳ רש״י שם ובריש ויקרא רבה, ואבות דרבי נתן לא:ג). 

'''ותענוגות''' נפלאים אלו, הגשמיים והרוחניים, כולם היו אצלו שלמים בתכלית, נצחיים לאין סוף, כי לפני חטאו היה עומד לחיות לעולם, כמו שאמרו חז״ל (ילקוט שמעוני לד:ז): ״הן האדם היה כאחד ממנו״ - ״כאחד ממלאכי השרת וכו׳, ר׳ ברכיה אמר כאליהו, מה זה לא טעם טעם מיתה אף זה לא היה ראוי לטעום טעם מיתה״. הרי ששלמים היו אצלו כל תענוגיו ועידוניו אלו עד תכליתם. 

'''וכל''' העולמות הללו נבראו לאדם עוד קודם שנצטוה על המצוה, כי הרי לא ברא ה׳ את האדם וציוה לו מצותו לפני שהושלמה הבריאה, בעוד היה מים על הארץ, כדי שעל ידה יבואו להשתלמות הבריאה ושבשכרה יזכה לגן עדן, אלא שהכין לו מתחילה את כל העולם כולו, השכינו בגן עדן וההנאהו ועידנו בכל, ואחר כך ציוה לו על המצוה. הרי שכל אותו העולם הגדול, על גן העדן וכל תענוגותיו וכל עידוניו, לא ניתנו לאדם כשכר עבור קיום מצוה, אלא הם היו תנאי תחילת יצירתו של האדם עצמו, בבחינת עולם הזה שלנו. 

'''והנה''' כל תכלית הבריאה הלזו לאדם הראשון לא היתה אלא כדי שיקיים מצוה קלה אחת שנצטוה עליה: ״מכל עץ הגן וגו׳״ (ראה מאמר ג), ולא עמד האדם בקיומה אלא שעה אחת בלבד. שהרי מיד חטא ואכל מעץ הדעת, ובגלל זה, גורש מגן עדן ונתקלל וקלקל כל הבריאה אתו. רואים אנו מכאן, כמה גדול ערכו של קיום מצוה אחת, שהרי כדאי היה לברוא את כל העולם המופלא הלזה רק כדי שיקיים אדם אחד, מצוה אחת, ולשעה אחת. 

'''כל''' הדברים האלה אמורים לגבי כל המין האנושי. ולא תאמר כי רק אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, ורק לפני החטא, זכה למדרגות נעלות אלו, אבל לאחר חטאו שנפל ממדרגתו אי אפשר שיגיע לדרגות רמות כאלה, ועל אחת כמה וכמה בדורות שלאחריו שהלכו וירדו. אלא כל אדם ובכל הדורות ראוי הוא שבשביל מצוה אחת יבראו לו כל העולמות כולם כמו לאדם הראשון בתחילת בריאתו קודם החטא, כדברי הרמב״ן ״ששם אדם כלל לכל המין האנושי״, ועליהם הוא אומר ״זה ספר תולדות אדם״. וכן דברי חז״ל: ״חביב אדם שנברא בצלם״ (אבות ג:יד) על כל אדם נאמר. וכך שנינו בפירוש במשנה (סנהדרין ד:ה) ״לפיכך נברא האדם יחידי וכו׳, לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם״. אותו העולם שנברא לאדם הראשון, חייב כל אדם לומר בשבילי נברא, בשביל כל אדם ובכל דור. ואף כי אין אנו רואים זה בעינינו, כן הוא האמת. ועובדה היא שבמשך הדורות קמו אנשים שהגיעו למדרגות עליונות כאלה, כגון משה רבינו, דוד המלך, וחזקיה שהיה ראוי להיות משיח. וכן ראוי כל אדם לכך. מצינו בחז״ל (ברכות יז): ״כי הוו מיפטרי רבנן מבי ר׳ אמי ואמרי לה מבי ר׳ חנינא אמרי ליה הכי: עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי עולם הבא וכו׳״, כלומר: שתראה בחייך את העולם שנברא עבורך, והוא עולמו של אדם הראשון קודם החטא. וכן פירש בשיטה מקובצת שם: ״כי הוי מיפטרי וכו׳ עולמך תראה בחייך, פירוש: כאשר יגיע האדם לתכלית החכמה דומה לעולם הנשמות שהם שכל נבדל ומגיע לקצת עולם הגשמות בחייו. והברכות האלה מברכין אחד לחבירו״. ואם חז״ל השתמשו לברך איש את רעהו בברכה זו, הרי שכל אדם ראוי להגיע לידי כך. 

'''ולא''' עוד אלא שעיקר תכלית הבריאה היתה בשביל הדורות הבאים, כפי שמצינו בחז״ל (בראשית רבה א): ״בראשית״ בשביל התורה שנקראת ראשית, ובשביל ישראל שנקראו ראשית״. והרי בתחילת הבריאה לא היו עוד ישראל בעולם? אלא ע״כ הכוונה היא על שם העתיד - בשביל ישראל שיקבלו את התורה כשיגיע הזמן. 

'''ועוד''' יותר מזה, אנו אומרים בתפלה: ״המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״. מעשה בראשית הוא בריאת שמים וארץ וכל צבאם, כמו שהיתה בתחילת יצירתה, ובריאה כזו ממש מחדש הקדוש ברוך הוא בכל יום תמיד גם בשבילנו, ולא רק בשביל כל המין האנושי יחד, אלא לכל יחיד ויחיד, כמו לאדם הראשון שהיה יחידי בעולם. 

'''ולא''' עוד אלא שהעולם שמתחדש לנו הוא גדול מעולמו של אדם הראשון, כפי דברי הכתוב: ״סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם״ (קהלת יב:יג), ופירשו חז״ל (ברכות ו): ״כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה״. והרי בתוך העולם כולו נכללים גם בני האדם לאלפי רבבותיהם אשר על פני האדמה, וכבר נתבאר מה גדול הוא ערך כל אדם יחיד בכל דוד ודור, שכדאי הוא שבשבילו לבד יברא כל מעשה בראשית, כי כל אדם נברא בצלם אלהים, וכל אחד לבדו יש בו תכלית היצירה כולה, ונמצא שכל אותו המין האנושי כולו, שכל אחד מהם תכלית כל העולמות, עומד לשימושו של כל יחיד ירא ה׳ ושומר מצוותיו. הרי שהעולם של עכשיו גדול יותר משל אדם הראשון שלא היה לו צוותא כזו. 

'''וכמו''' שאדם הראשון זכה בכל רק עבור מצוה אחת שנצטוה, כן כל אדם ראוי לכך, כאשר נתבאר. וקל וחומר לאחר שניתנה לנו התורה הקדושה על תרי״ג מצוותיה. ובאמת הרי אנו מחכים בכל יום שיתקיים בנו מקרא שכתוב (ישעיה יא) ״כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״, והיינו כעולמו של אדם הראשון, שכל הארץ תהיה מלאה דעת - שהשכל לא יהיה זקוק ליגיעה ועמל בכדי להשכיל ולהבין, אלא שההשגות ילכו ויתרבו מאליהם גל אחר גל, כדברי הכתוב ״אורח חיים למעלה למשכיל״. 

'''אולם''' מכאן יש ללמוד גם לאידך גיסא. אדם הראשון לאחר שלא עמד בקיום מצותו, גורש מגן העדן, נתמעטה קומתו, נקנסה עליו מיתה, לו ולכל דורותיו, ונתקללה כל הבריאה אתו. וכן כל אדם בכל הדורות. הרי, כאמור, נבראים ומתחדשים עבור כל יחיד כל העולמות, אם כן בכל רגע שהאדם מחסר מעבודתו לאלהים, הוא מאבד אותם ומחריבם במו ידיו לו ולכל העולם כולו, כדברי הכתוב (איוב ד): ״לרגעים תבחננו״. וכשם שברגע אחד ראוי האדם לזכות לכל העולמות כולם, ולבוא ל״עולמך תראה בחייך״, כן אם יסיח דעתו לרגע ולא ינצל אותה למטרת עבודתו לה׳ יתברך, הוא מקלקל אותם ומאבדם חס ושלום. 

'''והנה''' הרמב״ן בגלותו לנו שספר תולדות אדם הראשון הוא תולדות כל אדם ואדם, בא ללמדנו בזה שנדע איך להעריך את האדם ואת כל רגע ורגע בחייו, הן לחיוב והן לשלילה, ואם נדע את הסוד הזה נוכל להגיע למדרגות העליונות ולמטרת המין האנושי. ואמנם ראינו גם בדורות האחרונים, יחידי עולם שהגיעו למדרגתם הרוחנית בבחינה זו של ״עולמך תראה בחייך״ כגון האר״י והגר״א ז״ל, כי הם הכירו את ספר תולדות אדם. הם ידעו שבעבורם ובשבילם נבראו כל העולמות, והבינו למה ראוי האדם להגיע ברגע אחד, וכמה עלול הוא לאבד כמו כן ברגע אחד. וכבר אמרו חז״ל (מגילה ו) ״אם יאמר לך אדם יגעתי ומצאתי תאמין״. הרי שהמציאה תלויה ביגיעה. ומשום שהם הבינו וידעו בבירור מה שאפשר להשיג ביגיעה - עמלו ושאפו לכך וזכו למעלות עליונות. אבל אנו אין מכירים גדולתו של אדם ואין מבין את ערכו של רגע. לכן כל יגיעתנו והשגותינו מצומצמות ואין אנו מוצאים איפוא ביגיעתנו אלא רק בהתאם למושגינו. 

'''אם''' כן, איפוא, זאת היא חובת האדם להתבונן ולהכיר מהו ערכו. וכמה יקר ערכו של רגע בחייו. ואם יבין כך האדם ויעמול להשיג אשר ראוי לו להשיג, אז - ״אם יאמר לך אדם יגעתי ומצאתי, תאמין!״

== ב ==
'''כמבואר''', נבראו כל העולמות במעשה בראשית בגלל מצוה אחת של אדם הראשון. אם נתעמק יותר בדבר, נראה שנבראו לא רק בשביל קיום המצוה, כי אם בשביל כח הבחירה במצוה, כלומר: משום האפשרות שיש לו לבחור בטוב. שאם נאמר שכל תכלית הבריאה נבראה לשם קיום מצוה ממש, הרי ראוי היה לברוא את האדם ביום הראשון בתחלת בריאת העולם, ולאחר שיקיים את המצוה ישלימו לו תענוגות הבריאה ויכניסוהו לגן עדן, ולמה הכין הקדוש ברוך הוא מראש את כל מעשה בראשית והניחו בגן עדן ועידנו בכל, עוד קודם שנצטוה על המצוה? מכאן אנו רואים שכדאי היה לברוא את כל הבריאה לצורך האדם משום כח הבחירה שלו בלבד. ואמנם בזה רוממותו של האדם שהוא גדול מן המלאכים, כי המלאכים אינם נקראים בוחרים ואין להם האפשרות לחטוא, ואילו האדם בכחו לבחור בטוב וברע. ומשום כח זה נבראו בשביל אדם הראשון כל העולמות כולם. ולא משום שבחר בטוב, שהרי עדיין לא נצטוה ולא בחר בכלום, אלא משום שהוטבעה בו רוממות כזו שיש לו הכח לבחור. 

'''והנה''' גם לאחר שחטא אדם הראשון, קיים הקדוש ברוך הוא את העולם בשבילו, וכן הוא מקיים את הכל אף בשביל הרשעים בכל הדורות. ואף כי נתמעטה הבריאה בחטאי הדורות, כגון: לאחר חטאו של אדם הראשון, וכן בדור המבול ובדור הפלגה וכו׳. בכל זאת נשאר עוד עולם גדול מלא כל טוב. והמאורות יוכיחו. שאף על פי שנתקטנו, אנו עוד מברכים עליהם: ״לעושה אורים גדולים״. כמו כן מצויים בכל הדורות אנשים אשר עלו לגדולה ושלטו בעולם שלטון רב בתור מלכים בכיפה ונהנים מכל תענוגי הבריאה בכל תקפם, ועוד, הרי ה׳ יתברך ״מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״ כלומר: שהוא בורא ומחדש תמיד את כל העולם בשביל כל בריותיו. לרבות הרשעים. ואין לומר שבורא את העולם בשביל הצדיקים ואילו הרשעים נהנים ממילא. בבחינת ״נר לאחד נר למאה״. כי הרי מוכח ממעשי האותות והמופתים במצרים שכל העולם נברא ומתחדש בשביל כל אדם ואדם. ויש שהשמש זורחת לאדם אחד ולא לשני, כמו שאירע במצרים לישראל ומצרי שנמצאו בבית אחד בעת מכת חושך וכדומה (ראה להלן המאמרים בענין יציאת מצרים). ומכאן שהקדוש ברוך הוא מחדש בכל יום את כל העולם גם לטובת הרשעים ובשביל כל אחד ואחד מהם. ובמה הם זוכים לכך? על כרחנו אנו צריכים לומר שכל העולמות נבראו לבני אדם לא משום שהם בוחרים, כי אם משום שיכולים לבחור, כלומר: מפני כח הבחירה שיש בהם. ומכיון שיש גם לרשע הכח הזה. נבראו בשבילו עולם ומלואו. 

'''ואף''' הרשע הגדול ביותר שכל שנותיו עוברות עליו ברשעותו, עדיין מעניקים לו כל הטוב שבעולם, כי כל זמן שהנשמה באפו, עוד לא נעקר מקרבו כח הבחירה וראוי הוא לבחור בטוב ביותר. ולא עוד אלא שכוח בחירתו של אותו רשע חשוב יותר, כי אם הוא בוחר בטוב, יש לבחירתו ערך יותר גדול, כי לאחר שהוציא במשך כל ימיו את כוח בחירתו לרע בפועל, ואחר כך הוא מתגבר על השתרשותו בחטא ומשתמש בכוח בחירתו לטובה, הלא מתעלה הוא בזה למעלה גדולה עד מאד. ואם הוא מתחרט על העבר וחוזר בתשובה, הרי הוא מתקן גם את כל מעשיו למפרע, והזדונות נהפכים לו לזכיות (ראה יומא פו:). ונמצא איפוא שכוח בחירתו הוא לא רק לבצע באותה שעה מעשים טובים, כי אם גם להפוך לטובה את כל המון פעולותיו במשך כל שנות חייו, ויש לו, איפוא, ערך הרבה יותר. ואכן מוצאים אנו דוגמא בנבוזראדן שנהג ברשעות ואכזריות איומה כל ימיו, ולבסוף עשה תשובה ונעשה גר צדק, ותיקן כל מעשיו בעבר והגיע למדרגה גדולה כזו עד שנחשב לתלמידו של אברהם אבינו ע״ה (ראה סנהדרין צו:). 

'''ובאמת''' כך נברא האדם בתחילה, שיהיה לו כח הבחירה גם לאחר החטא, על ידי התשובה. אנו אומרים בתפלת נעילה ביום הכפורים: ״ועל התשובה מראש הבטחתנו״ כלומר: שציוה הקדוש ברוך הוא בתורה על התשובה. ולפי דברי הרמב״ן שכל התורה היא ״ספר תולדות אדם״, הרי שנברא האדם בתחלת יצירתו בצורה כזאת, שבכוחו לחטוא ולשוב בתשובה, וכאן היא כאמור גדולתו של אדם. גדול הוא בזה יותר מן המלאכים. כי אף הרשע ביותר, לאחר שחטא והשחית נפשו בחטאים המגונים ביותר, יש בו כח בחירה לתקן את כל מעשיו ולהפך לטובה גם את כל מה שבחר במשך כל ימיו לרע. 

'''ולא''' עוד, אלא שאף בתשובה קלה יכול האדם להפך כל מעשיו לזכות, כמו שמצינו בבני קרח, שירדו חיים שאולה. וכשעשו תשובה נתבצר להם מקום בגיהנם, כמו שאמרו חז״ל (מדרש תהלים מה:ג): ״׳רחש לבי דבר טוב׳ - להודיעך שלא יכלו להתוודות בפיהם, אלא כיון שרחש לבם בתשובה, הקדוש ברוך הוא קיבלם, וכן הוא אומר (דברי הימים א׳ כח:ט) ׳כי כל לבבות דורש ה׳ וכל יצר מחשבות מבין׳, וכל מחשבות לא נאמר, אלא וכל יצר מחשבות, עד שאין אדם צר את המחשבה בלבו, הקדוש ברוך הוא מבין וכו׳. כך בני קרח לא היו יכולין לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא בפיהם עד שרחש לבם בתשובה וקיבלם מיד. ולמה לא היו יכולין לומר שירה בפיהם, לפי שהייתה שאול פתוחה מתחתיהם ואש מלהטת סביבותיהם וכו׳ ולא היו יכולין להתוודות בפיהם עד שרחשו תשובה בלבם וכו׳״. הרי שתשובתם תשובה שדופה היתה, שכבר היו בשאול ואש היתה, מלהטת סביבותיהם, ובכל זאת הגיעו לדרגה כה גבוהה שזכו להמנות בין חבריו של דוד המלך ולהיות רבותיו של שלמה החכם מכל אדם. 

'''ולאחר''' שיש לרשעים כח בחירה גדול כזה, ראויים הם בשביל כח בחירתם שהקדוש ברוך הוא מקיימם עלי תבל ובורא להם עולמות עולמות של טובה וברכה והנאות ועידונים לאין שיעור. 

'''ועוד''' יותר מזה. אמרנו שהמלאכים אינם נקראים בוחרים ואינם חוטאים. סיבת הדבר בזה שהם קרובים להקדוש ברוך הוא ורואים גדולתו יתברך לכן אין בהם האפשרות להמרות את דבריו ולהתקומם כנגדו. והנה הרמח״ל ז״ל בספרו ״מסלת ישרים״ מייעץ לאדם להגיע בדרך זו למדת הענוה שהיא גדולה מכולם, דהיינו שיצייר האדם את גדולת ה׳ לנגד עיניו, ולעומת גדולת ה׳ יתברך יכיר את האפסיות של עצמו. ובדרך זו השיג גם משה רבינו ע״ה להיות עניו מכל האדם אשר על פני האדמה משום שהיה קרוב לאלהים, כי עלה השמימה והכיר את גדולתו יתברך. לכאורה יש כאן שני הפכים בנושא אחד, שהרי הרמח״ל אינו מדבר באנשים פשוטים שאין להם במה להתגאות, אלא ודאי בגדולי הדור הוא עוסק, שהם עומדים בראש כל העם ועל פיהם יצאו ויבואו, שהעם זקוק לו והוא אינו זקוק לאף אחד לשום דבר. ואם הגיעו למדרגה רמה כזו שהנם באמת גדולים מכל בני האדם, האיך יתכן שיהיו ענוים מכולם? ואותה התמיהה ישנה גם לגבי משה רבינו. אכן כבר עמד על שאלה זו אדמו״ר ר׳ ישראל ז״ל, והסביר כי אם האדם מכיר את גדולתו של הקדוש ברוך הוא הוא מתבטל מלפניו יתברך יותר מכל בני האדם על הארץ שאינם מכירים כל כך את גדולתו של הקדוש ברוך הוא ואינם מגיעים להתבטלות כזו. ובדרך זו הגיע גם רב יוסף למדרגת ענוה, עד שבזמן שאמרו חכמים שמשמת רבי בטלה ענוה, אמר הוא: ״לא תיתני ענוה דאיכא אנא״ (ראה סוטה מט:).

'''נמצא''' איפוא שבכל מה שהאדם קרוב יותר להקדוש ברוך הוא ומכיר יותר את גדולתו, קשה לו יותר לחטוא. ואם כן אדם הראשון שהגיע למדרגה הגדולה ביותר והכיר את ה׳ בהכרה נפלאה כאמור - האיך יכול היה לחטוא? ואם המלאכים אין להם האפשרות לעבור פי ה׳ משום הכרתם וקרבתם לאלהים, על אחת כמה וכמה שאדם הראשון אשר חכמתו מרובה משלהם, לא יוכל לעבור על ציויו של מקום? אלא שכאן גם התשובה מינה ובה, מכיון שמדרגת האדם גדולה משל המלאכים, יש בו גדלות יתירה כזו שאף על פי שהוא מגיע להכרה הגדולה ביותר, יש לו עוד כח בחירה חופשית וביכלתו לעבור על רצון ה׳ יתברך ולבחור ברע. ואמנם מתוך כח בחירה הלזה הוא עומד במדרגות נעלות מאד. 

'''וכח''' זה טבוע בכל אדם שנברא בצלם אלהים, ואף אצל הרשעים ביותר, ואם כי הרשעים מתרחקים מאד מה׳ יתברך. אבל מאידך גיסא גדול כח הבחירה שלהם, כי לאחר שהשתמשו ברע בפועל הרי נקל להם יותר לבחור ברע. נמצא שכח בחירתו של זה, נתון בידו יותר ועולה כאמור על כח בחירתו של אדם הראשון, מצד חופש בחירתו ברע, ומצד אפשרותו להפוך את הכל לעומת זה - לטוב, כמו שאמרו חז״ל (ברכות לד) ״במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים״ וראוי הוא איפוא להחזיק בשבילו את כל העולם. 

'''וזוהי''' כוונת דברי הרמב״ן שהכתוב ״זה ספר תולדות אדם״ מרמז לכל התורה, שכל התורה כולה ספר תולדות אדם ושהשם אדם כלל כל מין האנושי, כי כל הדורות, למרות כל ירידותיהם ונפילותיהם, ראויים הם שנבראו בשבילם כל עידוני הבריאה כמו לאדם הראשון, בגלל כח הבחירה שיש בהם.

= האדם, החטא וקיום העולם =

== א ==
'''אדם''' הראשון, בחיר היצורים ויציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, גם יצירת גופו עוד טרם נזרקה בו הנשמה, היתה רוחנית - שכלית. על יצירת כל אבר ואבר היה נמלך הקדוש ברוך הוא עם בית דינו איך לברוא אותו, כמו על בריאת האדם בכללו, כדאיתא בחז״ל (בראשית רבה יב): ״כביכול הקדוש ברוך הוא ובית דינו נימנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידן על מכונן, שנאמר: (דברים לב:ו) ׳הוא עשך ויכוננך׳״. ואם הקדוש ברוך הוא ובית דינו נימנו איך להעמיד את גופו, הרי מובן כמה חכמה רוחנית יש בו. 

'''עוד''' בהיותו גולם מוטל, כבר היה מבחר הברואים, וכל מכמני ומחמדי החכמה שבכל היצורים שקדמו לו - לא היו אלא משמשים הממציאים ומכינים את הדרוש לו. הוא היווה את צורת הבריאה כולה, לרבות גם המלאכים, כי כבר אז ראה, ידע והבין את כל הבריאה, חכמתה ואיכותה, והקיף בשכלו את כל מרחבי המציאות, מתחלתם ועד סופם, בשעה קלה, כדאיתא בחז״ל (בראשית רבה כד:ב): ״זה ספר תולדות אדם״ - ״אמר ר׳ יהודא בר׳ סימון עד שאדם הראשון היה מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו, שנאמר: ׳גלמי ראו עיניך׳ (תהלים קלט:טז), גולם שראו עיניך כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון״. הרי טבועה חכמה נשגבה בגופו של אדם הראשון. 

'''ולאחר''' זה נופחה בו נשמה, ככתוב ״ויפח באפיו נשמת חיים״ - ו״מאן דנפח מדידיה נפח״. נזרקה בו נשמה אלהית, נשמה שמוצאה מן החכמה העליונה, אשר כל גופו וחכמת הארץ ומלואה, בגשמיות הן לנגדה. עם ירידת כבוד ה׳ של הנשמה לשכון בגוית הגוף, נתמזגה החכמה התחתונה ״הגוף״ עם העליונה - ״הנשמה״ והיו לאחד. כשם שלוקחים שלהבת קטנה ומחברים אותה לאבוקה גדולה, הרי היא מתדבקת ונבלעת בתוכה כל כך עד שאין להכיר אותה לבדה במצבה הקודם, כך התאחדו החכמה הטבועה בגוף עם החכמה העליונה של הנשמה, נתוספו לו הכרות על הכרותיו הקודמות, והקודמות קבלו צורות חדשות, התנשאו בגובהן עד אין שיעור ושגבו בבהירותן עד אין ערך וכדכתיב: ״ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו״ (תהלים ח). 

'''ומכאן''' הגיע לחכמת קריאת שמות לכל הנבראים, עד שהקדוש ברוך הוא בעצמו העיד עליו: ״חכמתו מרובה משלכם״ - משל המלאכים. חז״ל גלו כי בקריאת השמות היתה גנוזה חכמה עצומה מרובה יותר מחכמת מלאכי השרת ורחוקה מהשגתם, שכן השם צריך להכיל בתוכו כל מהות נושא השם הזה, כל תועליותיו, מעלותיו ומדותיו המיוחדות לו ואינן נמצאות זולתו, והמלאכים לא הגיעו למדריגה זו ולא ידעו לקרוא את השמות (בראשית רבה יז). אבל אדם הראשון הקיף בשכלו ובהכרתו את כל טבע הבריאה בשעה קלה - ומצא בכל אחד מהם את טבעו המיוחד לו לבדו בנגלהו ובנסתרו, ושהוא יחיד בענין זה. חכמה נשגבה זו היתה, למעלה מהשגת מלאכי השרת, שכלים נבדלים, ובזה נוכחו לדעת כי חכמתו מרובה משלהם. ולא עוד אלא ש״טעו בו מלאכי השרת ובקשו לאמר לפניו ״קדוש״ (ילקוט שמעוני בראשית כג), מפני שנתמזג אצלו הגוף עם הנשמה והיו לאחד, עד שמלאכי מעלה לא הכירו את חלקו הגופני וחשבוהו לבורא.

'''וכפי''' גדלותו כן היה גודל הכבוד והעונג שלו, כי העולם הזה היה לו כמו עולם הבא, נהנה מזיו השכינה ומלאכים משרתים לו בגן ה׳, כדאיתא באבות דרבי נתן פ״א: ״אדם הראשון היה מיסב בגן עדן ומלאכי השרת עומדים לקראתו, מסננין לו יין וצולין לו בשר וכו׳״.

== ב ==
'''והנה''' האדם הגדול הזה מעת שנכשל בחטאו הדק, נהפך עליו גן העדן לגיהנם, כפי שאמרו חז״ל (ילקוט שם): ״לאחר שאכל אדם הראשון מעץ הדעת, כל עץ שהיה נוגע בו וכל עשב שהיה דורך עליו היו מכריזים כנגדו ואומרים ״אל תבואני רגל גאוה״ (תהלים לו) וכן אמרו (סנהדרין לח:): ״אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר ׳למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים׳ (דברים ד:לב). כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר ׳אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׳ (תהלים קלט:ה)״.

'''ומה''' היה חטאו? מלאכי השרת, שכלים נבדלים, לא הכירו חטאו. לפי דעתם צריך היה לעשות מה שעשה, ולפי השגתם, גם אחר החטא נשאר באותה הגדולה אשר היה מתחילה בעיניהם כשבקשו לומר לפניו קדוש, כפי שאמור במסכת שבת נ״ה: ״שאלו מלאכי השרת מלפני הקדוש ברוך הוא: ״מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון? ״. וגם הוא בעצמו, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, בחיר היצורים, חלק אלוה ממעל, לא ראה שום שמץ דופי במעשיו, כפי שהתנצל ואמר: ״האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל״, כלומר: מחויב היה לשמוע בקולה, מפני שהיא גדולה ממנו, כדכתיב: ״ויבן אחת מצלעותיו״ - ״מלמד שבינה יתירה ניתנה לה״ (נדה מה:). ומכאן מקור ההלכה: ״בת י״ב ויום אחד נדריה קיימין״, לעומת בן שמגיע לגדלות רק בי״ג שנה ויום אחד. ורק הקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב ראה בו חטא, כי אף אמנם חטאו היה למעלה מהשגת מלאכי השרת, אבל לא למעלה מהשגת האדם, שחכמתו מרובה משלהם, ושומה היה על אדם הראשון לעמוד על זה. 

'''והנה''' בגלל חטא רק כזה שהוא למעלה מהשגת המלאכים, ירד אדם הראשון מגדולתו ונתמעטה חכמתו. וגרם עליו ועל כל הדורות קללות ומיתות, וכל הבריאה נתקלקלה בגללו. נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. מגן עדן -עידון נצחי, לעולם הזה - עולם מקולקל, כי האדם הוא צורת הבריאה, ואם נתמעטה הצורה נתמעט כל החומר ולקתה כל הבריאה כולה. וגם לא הועילו לו כל הסיגופים הנוראים שסגף את עצמו; כדאיתא בעירובין יח: ״כיון שראה שנקנסה עליו מיתה ישב בתענית מאה ושלשים שנה, ופירש מן האשה ק״ל שנה, והעלה זרזי תאנים על בשרו מאה ושלשים שנה״; הרי כמה חטא אחד, אחד בחיים ואחד בעולם, וחטא דק אשר הוא למעלה מכל ההשגות - בכחו להחריב עולמות נפלאים מלאים חכמה כבירה, לרבות חכמת האדם המרובה מכל חכמת מעשה בראשית. 

== ג ==
'''לפי''' הנחה זו, שחטא קל יחיד בעולם קלקל את הבריאה כולה. מתעוררת השאלה: כיצד יש לנו זכות קיום בעולם? הלא עזרא הסופר בחיר ה׳ עוד בשעתו אמר: ״עוונותינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים״ (עזרא ט:ו), ומה נענה אנן אבתריה? הרי בכל הרף עין אנו נכשלים בעוונות וחטאים, במעשינו, בחושינו, ובמחשבותינו, ״כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״ (קהלת ז:כ). ונוסף לזה עוד נזקפים עלינו עוונות האבות. ואם נצרף את העוונות מכל הבריות ומכל הדורות, הרי יעלה החשבון לאין שיעור. ואם כן באיזו זכות אנחנו מתקיימים ועוד מתענגים על טוב העולם? הלא כל הבריאה היתה צריכה מזמן ליהפך לתהו ובהו. אולם אם נתעמק בזה נמצא את פשר הדבר. אם נסתכל בירידתו של אדם הראשון לאחר החטא. שהיה אצלו בבחינת גיהנום, נראה שלפי מושגינו היה נחשב לגן עדן ממש. אדם הראשון אף אחרי שנתמעט יחד עם כל הבריאה. חי בעונג ועידון מה שאין לנו מושג בהם. חז״ל מספרים: שבימי המבול היו עומדים הבריות במדריגה נישאה. ״שהיו זורעים אחת לארבעים שנה ומהלכים מסוף העולם ועד סופו בשעה קלה ומתלשים ארזי הלבנון בהליכתם והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימא בבשר״ (בראשית רבה לד). ואם לאחר עשרה דורות שהיו מכעיסים. היתה הברכה מצויה אצלם כן. כמה ברכה ותענוגים היו מצויים אצל אדם הראשון אחרי חטא יחיד בעולם. אלא לעומת גדולתו ורוממותו של האדם יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא ולפי בריאתו בתחילה להתענג בעדן ועידון נצחי - נחשבים כל התענוגות הללו כלא כלום ובשמים רואים בזה גיהנם. 

'''והנה''' כל בני האדם בכל הדורות, אחרי כל הירידות וההקטנות. עוד צפונים בקרבם הכחות האלהיים של אדם הראשון, כי זוהי צורת האדם האמתית שנברא בצלם אלהים והוא בבחינת חלק אלוה ממעל. והדורות המאוחרים עוד עולים בכוחותיהם על הדורות הקודמים, כפי שהכתוב אומר: ״עטרת זקנים בני בנים״ (משלי יז). כל אדם יש בו כדי להגיע למעלה נשאה זו כמו אדם הראשון קודם החטא, ויש בכחו לקבל את כל העונג והטובה שהיה לו לאדם הראשון, שנהנה בכל רגע, בבת אחת, בכל החושים. מכל תענוגי גן עדן ומכל העולם שהיה רואה מראשו ועד סופו. ובאמת היו תקופות שהכוחות חזרו וניערו להיות במדריגת אדם הראשון, כפי שאמרו חז״ל, שכשקבלו ישראל את התורה, פסקה זוהמתם והיו כל בני דור המדבר כאדם הראשון קודם החטא (ראה שבת קמו). הוי אומר, כי גם להם היה הכח האלהי שהיה לאדם הראשון. להקיף בהכרתם את כל הבריאה וכל המציאות, ואף לאחר כמה דורות של מורדים ומכעיסים שקדמו להם. 

'''גם''' הדורות שלנו. אחרי כל הירידות וכמעט שאין זכר לראשונים, בכל זאת החכמה האנושית הרוממה והנשאת לא ניטלה ממנו עד היום הזה - בהיותנו יוצאי חלציהם, אלא שלהם היתה גלויה ומפורסמת ואצלנו היא חבויה וגנוזה. חז״ל גילו לנו שגם בתוכנו טמון וחבוי האדם העליון, ומשקיפים עליו כמו על אבות העולם. אנשי כנסת הגדולה התפללו להקדוש ברוך הוא שיחמול עליהם בזכות האבות וילמדם להבין ולהשכיל, ולהגיע למדריגות אהבת השם ויחודו, משום - ״שלא נבוש לעולם ועד״. הרי מכאן שאם לא יגיעו לתכלית השלימות כפי שאפשר על ידי זכות אבות, בסיעתא דשמיא. הרי זו בושה לעולם ועד! וברכה זו קבעו גם בשבילנו, וגם אנו מבקשים שנגיע לתכלית השלימות, כמו שבקשו אנשי כנסת הגדולה. ואם לאו - בושה היא לנו. רואים אנו מזה שמציאות האדם אינה משתנית, שהרי גם אנו לאחרי כל ההקטנות שנתמעטו הלבבות שאי אפשר לנו אפילו לצייר בשכלנו השגת אנשי כנסת הגדולה, בכל זאת יש בכחנו לעלות למדרגתם, ואנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא באותו הנוסח שבקשו הם, ואם לאו - בושה היא לנו לעולם ועד. 

'''כן''' אנו מתפללים בברכת הצדיקים ״ושים חלקנו עמהם ולא נבוש כי בך בטחנו״, כלומר: אם לא יהיה חלקנו עם הצדיקים בושה היא לנו. 

'''ונפלא''' הוא שגם בענין העדר תענוג מתענוגות הגשמיות מוצאים אנו אותו המבטא של ״בושה לעולם ועד״. בברכת המזון אנו מבקשים: ״פרנסנו וכלכלנו והרויחנו, והרוח לנו מכל צרותינו ונא אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם וכו׳ כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד״. הרי שלאחרי כל הירידות שירדנו, אם נקבל פרנסתנו על ידי מלאך ואפילו על ידי אדם - ״בושה״ היא לנו. ולא עוד אלא שיש בזה גם ״כלימה״, שהוא העונש החמור ביותר, שהרי בזמן שדוד המלך קלל את אויבי השם, אמר: ״ישובו יבושו רגע״ ולא הזכיר ״כלימה״. בושה היא בעולם הזה, וכלימה היא בזה ובבא. 

'''ובכללה''' של אותה הבושה נכנסה גם הבקשה: ״ונא אל תצריכנו וכו׳ ולא לידי הלואתם״. כי אם האדם מוכרח להגיע להלואה - אף שנותנים לו בכבוד - בושה נצחית לו. וכן בכל התנאים שאנו מבקשים: ״מידך המלאה - הפתוחה - הקדושה - והרחבה״ - אם לא יתמלאו במלא מובנם, בושה וכלימה היא לנו לעולם ועד. הוי אומר, שהאדם אינו יורד מערכו הרם ותמיד הוא במציאותו העילאית. ואם כי טמונה וגנוזה היא ואינה נגלית, נערך הכל לפי גדלותו האמיתית, ולפי מדה זו מודדים גם את יסוריו ותענוגותיו. ויש לפעמים שאף אי נעימות שהאדם בעצמו אינו מרגיש העדר בזה חושבים לו לצער ועונש. ומשום כך אמרו חכמינו ז״ל: ״עד היכן תכלית יסורין... אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים״ (ערכין טז:) וכן פירשו את כל התוכחה: ״׳והיו חייך תלויים לך מנגד׳ (דברים כח:סו), זה הקונה פת פלטר״ (מנחות קג:).

'''והנה''' לפי זאת נמצא שאנו נמצאים בגיהנם איום כל ימי חיינו!...

'''אמנם''' אין אנחנו מרגישים בצער ובסבל כזה. נולדנו. בעולם מקולקל ולא ראינו טובה בעינינו, חסר לנו המושג האמתי בגדלות האדם ובעונג. הראוי. לו, ונדמה לנו שכל ההנאות שיש לאדם בזמננו. לפי צביונו, קומתו ומצבו הנוכחי, יש בהן עונג גדול, ומאושר האדם אם נפל בחלקו מטוב העולם. אבל בשמים לא חושבים כך. שם מתיחסים אל האדם כפי צורתו האמתית, ואם לאדם הראשון נחשבו תענוגותיו הגדולים לגיהנום, על אחת כמה וכמה התענוגות שלנו - שהם נחשבים לקללות איומות. כל חיינו נחשבים לפי קנה המדה של האדם האמתי כיסורים נוראים. אנו נוצרים בכלא ובבית האסורים, מתעברים תשעה חדשים בחושך ואפלה, נולדים בדם ושפיר ושליא ויוצאים לאויר העולם בצעקות מרות. ביסורים, בצער גידול וכו׳ וכו׳, בזמן שאנחנו שמחים על הוולדו של האדם, בוכים בשמים לגורלו המר, כי נפל משמים ארץ. תחת שמשל בעליונים ובתחתונים והיו מתיראים לגשת אליו. הנה הוא עכשו נמצא בעולם מקולקל של פורעניות ופגעים, וכולם מושלים עליו. ואפילו אם יהיה מלך בכפה כשלמה בשעתו - יזעקו עליו מן השמים ״איכה״, איכה נפל ממעלתו ומדרגתו ואיכה נתמעט. 

'''מברכים''' אנו את האדם שיזכה לחיות מאה ועשרים שנה, והיא הברכה החשובה ביותר אצלנו, ובאמת הלא קללה היא, אחרי שבטבעו נברא לחיות לנצח... 

'''ועוד''' יותר מזה. כאמור, הבושה היא העונש החמור ביותר בעולם, והוכחנו שאם אדם אינו מקבל את צרכיו הגשמיים ישר מאת ידו של הקדוש ברוך הוא בכל תנאי הכבוד הראויים לפי ערך גדולת האדם כמפורש לעיל, הרי יש בזה כל דרגות הבושה והכלימה לעולמי עולמים, העולות אף על דרגות הבושה החמורות בירידות הרוחניות. והנה כמה נמצאים דורותינו במצב בושה זה, אשר רוב הבריות מתענים להשיג פרנסתם וצרכיהם בדרכים שונות ביגיעה רבה, ואם מקבלים הלואה או מתנת בשר ודם הרי כבר רואים בזה הצלחה ואושר ולא פעם אחת ולא יום אחד, אלא במשך כל ימי חייהם על האדמה מתענים הבריות בהתבזות זו, שבכל אחת יש בהן מעין איבוד עולמו של אדם הראשון וגירושו מגן העדן. 

'''נמצא''', איפוא, שלפי הממדים האמתיים שיש למדוד את האדם לפי ערכו, הרי מתגלגל הוא במדרוני הגיהנם יום יום ושעה שעה. וגדולים פי כמה היסורים שהדורות הללו מקבלים, ממה שהיה מקבל אותם היסורים אדם הראשון. שהרי הוא זכה גם לעדן העידונים של העולמות העליונים שהושכן בהם, וראויה שעה אחת של קורת רוח ותענוגים אלה לחפות על כל יסורי העולם, וכעין זה מצינו בר׳ אלעזר בן עזריה שאמר: ״לישתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר יתבריה״ (ברכות כח). אבל לדורותינו שלא ראו אור מעולם ושרויים מעודם בחושך וצלמות, כמה קשים חיים מעונים ודוויים אלו ואותם יסורי הגיהנם הבלתי פוסקים. 

'''ואם''' אין אנו מרגישים את כל הגיהנם הזה, הרי הקללה היא עוד יותר גדולה, שירדנו כל כך שאיבדנו כל הרגשה בגדלות האדם ואין אנו יודעים כלל את ערכו האמתי. 

'''כל''' אחד ואחד ממנו צפונים בו כוחותיו של אדם הראשון ויש בכחו לקבל כל הטובה כמו אדם הראשון. ואם יחסר לנו פרט קטן נחשב בשמים לסבל ועונש מר. כל אדם בן מלך הוא, בנו של מלך מלכי המלכים, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא אשר ברא כל העולמות בשבילו ככתוב: ״בני אתה אני היום ילדתיך״ (תהלים ב:ז), וראוי הנו לתענוגות הגדולים ביותר, תענוגות של גן עדן, ואם יש לו צער משהו או אף שלילת התענוגות הרי יש בזה יסורים נוראים וירידה עצומה בבריאה כולה. ועל אחת כמה שאנו שקועים ביסורים בפורעניות ופגעים שונים ורחוקים מכל מושג: של נצח ותענוגות רוחניים. אין כל תמיהה, איפוא, כיצד אנחנו מתקיימים אחרי חטאי הדורות, כי אמנם קיום עולם זה, לפי ערכו של האדם ולפי ממדי שמים, אינו קיום אנושי כלל, ואין לך בריאה של תהו ובהו יותר מזה.

= מתן שכרן של מצוות =

== א ==
'''איתא''' בתורת כהנים (ויקרא ה): ״רבי יוסי אומר אם נפשך לדעת מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא, צא ולמד מאדם הקדמוני שלא נצטוה אלא על מצוה אחת, בלא תעשה אחת ועבר עליה, ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף דורותיו, וכי איזו מדה מרובה, מרובה מדת הטובה או מדת פורענות? הוי אומר מדת הטובה, אם מדת פורעניות מועטת הרי כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, השב מן הפגולין והנותר והמתענה ביום הכפורים, על אחת כמה וכמה שמזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות״. 

'''כבר''' אמרנו למעלה, כמה עולמות של עונג ועידון הכין הקדוש ברוך הוא לאדם עם בריאת שמים ארץ, וכמה נענש לאחר שחטא בעץ הדעת: נתמעטה קומתו ודמותו, נתקלקלה כל הבריאה, נתקללה האדמה שתצמיח קוץ ודרדר ושהאדם יוציא ממנה את לחמו בזיעת אפו וכו׳ וכו׳. ולא לבד חטאו של אדם הראשון גרם שהעולם יתקלקל, אלא חטאו של כל יחיד ובכל הדורות משחית ומקלקל בעולם, כמו שמצינו בקין שעל ידי חטאו הוסיף העולם להתקלקל, ככתוב (בראשית ד): ״כי תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך״. ומובן, איפוא, כמה נתקלקל העולם וירד ערך הבריאה עד דור המבול, לאחר שהיו הולכים וחוטאים לפני הקדוש ברוך הוא, ולא איש אחד ולא דור אחד אלא עשרה דורות, דור אחר דור, היו מכעיסים ובאים עד שנגזר עליהם ועל כל היקום כליה. 

'''והנה''' רואים אנו שבכל זאת גם לאחר הקללות והירידות האלו, היו להם, לדור המבול, עוד שפע רב של טובה שאי אפשר לתארה. אמרו במדרש (בראשית רבה לד): ״אמר רבי אחא מי גרם להם לדור המבול שימרדו, שהם זורעים ולא קוצרים יולדים ולא קוברים״. כלומר, בזה שהיו זורעים היה הכל גדל מאליו בלא שום טורח ועמל עד שהיה מתבשל מאליו וראוי מיד לאכילה. וכן היו יולדים ולא מתו בניהם קודם זמנם ומוסיף רבי יצחק: ״אחת לארבעים שנה היו זורעים, ומהלכים מסוף העולם ועד סופו ומתלשין ארזי לבנון בהליכתם, והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימא בבשר״. עוד איתא שם (בראשית רבה לו): ״רבי לוי אמר: לג׳ ימים היתה אשה מתעברת ויולדת וכו׳, ורבנן אמרי: ליום אחד וכו׳. ואמר רבי לוי: כשהיתה אחת יולדת ביום, היתה אומרת לבנה: צא והבא לי צור לחתוך טיבורא: בלילה היתה אומרת לבנה: צא הדלק לי נר לחתוך טיבורא דילך. עובדא הוי בחד איתתא דילידת בלילה, אמדה לברה: זיל אדליק בוצינא דניקטי שורך, נפק ופגע ביה שידא שמנון. אמר ליה: זיל גלוג לאמך וכו׳. אמר ליה: זיל את וגלוג לאימך דלא קטעת אמא שורי, דאלמלא דקטעתיה הוינא מחי יתך וקטיל יתך״. 

'''הרי''' לפנינו באיזה מצב נמצאו בני האדם בימי דור המבול. מצינו במסכת שבת (ל:): ״אמר רבן שמעון בן גמליאל עתידה אשה שתלד בכל יום וכו׳, לגלג עליו אותו תלמיד וכו׳״. הרי שדבר כזה שתלמידו של רבן שמעון בן גמליאל תמה עליו ולא היה יכול לתאר לעצמו שיהיה כן אף לימות המשיח, היה מצוי ורגיל בדור המבול, כאמור במדרש הנ״ל, שבזמנם היתה אשה מתעברת ויולדת ביום אחד, ולא עוד אלא שמיד עם יציאתם לאויר העולם היו מהלכים ועושים כל מלאכה, וגבורתם של תינוקות בני יום אלו היה כה מופלא ששדים ורוחות נחשבו בעיניהם ככלום. 

'''מעתה''' הרי הדברים קל וחומר. אם בדור המבול לאחר כל הקללות והירידות בבריאה, עוד נמצא העולם במצב נפלא כזה, אם כן איזו צורה היתה לעולם בדורות שלפניהם, שעדיין לא הגיעו לירידה והשחתה שכזו, ובדור לפני לפניהם וכו׳ וכו׳ עד לדורו של אדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא. וכל זה לאחר החטא של אדם הראשון. ומכאן אפשר ללמוד על אחת כמה וכמה, מה היתה צורת העולם קודם שחטא אדם, בעת שהבריאה היתה בשלימותה כפי שברא אותה ה׳ יתברך, ולא היו בה שום קללה ושום רעה. הרי ודאי שאין בכח אנוש לקבל כל מושג כמה מן הברכה והאושר היו שרויים בכל נקודה קטנה בעולם. ואמנם נאמר על הבריאה: ״וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד״. ויש דברים שהוכפל עליהם ״כי טוב״. 

'''וכל''' העולמות והעידונים המרובים והנפלאים האלה עוד לא הספיקו בשביל האדם, עד שנטע לו הקדוש ברוך הוא גן בעדן. והגן והעדן שתי בחינות מיוחדות הן, גן לחוד ועדן לחוד, כמו שכתוב: ״ויטע ה׳ אלהים גן בעדן״, כלומר: שבתוך עולם העדן שכולו עונג ועידון בלא שום שם תוספת לווי אחר, נטע הקדוש ברוך הוא בשביל האדם גן, היינו, עוד סוג מיוחד של תענוגים מלבד העולם של עדן. ועוד אמרו חז״ל (בראשית רבה טו) ״למה הוא מזכיר שם מלא - ה׳ אלהים - בנטיעת הגן (כלומר: שבבריאה בתחלת יצירתה נאמר רק ״בראשית ברא אלהים״, וכאן כתוב ״ויטע ה׳ אלהים״)? שמתחלת בריאתה היא צריכה כיון וכו׳״ (ראה פירוש רש״י בבראשית רבה שם). הרי שהיתה נטיעת הגן בצורה מיוחדת. 

'''ויש''' להבין כי המרחק בין עולמו של אדם הראשון, אשר היה אצלו בבחינת עולם הזה, לבין גן העדן שהניחו בו הקדוש ברוך הוא, הוא כמו המרחק שאנו מציירים לעצמנו בין העולם שלנו עם כל העינויים והיסורים שבו, לבין העולם הבא אשר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. ויש להוסיף שכל העידונים הגדולים והנפלאים הללו ניתנו מתחלה לאדם הראשון לנצח נצחים ולכל דורותיו אחריו באין שיעור וסוף. 

'''והנה''' לאחר שחטא אדם הראשון ועבר על מצות ״לא תעשה״ שנצטוה שלא יאכל מעץ הדעת, נטרד וגורש מהגן והעדן ומכל התענוגים המופלאים, ויצא נזוף וידיו על ראשו, מקולל ומנודה, נתמעטה קומתו, דמותו וצורתו, שלו ושל כל מין האנושי, ושל כל הדורות אחריו, ואתו נתקללה כל הבריאה שתעלה קוץ ודרדר וכו׳. וגם נטלו ממנו חיי עולם והוטלה עליו קללת המות, ויצאה הגזירה: ״כי עפר אתה ואל עפר תשוב״. עונש המות, מלבד שלילת החיים שיש בו, ומה גם שנות חיים ארוכים בלי סוף וקץ, הרי עצם הפחד הנורא מפני מלאך המות מי ישערנו! וכבר היה מעשה ברב כהנא (ראה בבא קמא קיז) שהלך לעולמו, ואוקמי רבי יוחנן, ולא רצה לחיות עוד, הואיל וחליף שעתא חליף, ופירש רש״י: שלא רצה לקבל עליו עוד פעם צער מיתה. וכן אמרו חז״ל (מועד קטן כח) דרב נחמן איתחזי ליה לרבא וסיפר לו כי צער מיתתו היה כמשחל ביניתא מחלבא, ואף על פי כן אם היה אומר לו הקדוש ברוך הוא לבוא עוד פעם בעולם לא היה מקבל עליו, משום פחדו המרובה של מלאך המות. 

'''וכל''' העונשים והמיתות האלו, לא על אדם הראשון לבדו נקנסו, ולא למשך זמן מסוים, כי אם לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות - לרבות רבבות בני אדם בכל דור. הרי כמה גרם חטא קל אחד של אדם הראשון. מה נורא ואיום הוא ומי ידענו? 

== ב ==
'''ומכאן''' נוכל ללמוד גם גודל מתן שכרן של מצות. אף אם רק נשוה את מדת הטוב למידת פורענות, כמה ראוי לפי זאת להיות שכרו של אדם שמקיים ציוויו של מקום ואינו עובר על אזהרה אחת של מצות לא תעשה. ושכר זה אינו בדין שיתחיל מהעולם הזה שלנו, אלא מהגן והעדן שהושכן אדם הראשון. שזה היה בבחינת עולם הזה שלו, כי הלא ברור שאם לא היה אדם הראשון עובר על מצות לא תעשה שנצטוה עליה, ודאי שהיה נוטל שכרו, והיה עולה לגנים ועידונים יותר נעלים, שהמרחק ביניהם הוא במרחק מהבריאה שנתקללה על ידי חטאו, עד לגן עדן שזוכה אדם בשכר שלא עבר על אזהרת ה׳ יתברך וקיים מצותו. 

'''ועוד''' יש למדוד את המדה טובה כנגד כל מדת הפורענות שקיבל אדם הראשון בעונש עבירתו, כלומר: יש לעשות חשבון השכר גם כנגד צער פחדו מפני מלאך המות, כנגד צער המיתה עצמה, כנגד שלילת החיים שיש בה, כנגד יסורי הגיהנום שנבראו עבור החוטא (וכבר כתב הרמב״ן בשער הגמול שאילו היה לו לאדם כל יסורי איוב במשך כל ימי חייו, עדיין אין זה מגיע לרגע אחד של יסורי גיהנום), וגם כנגד גירושו מהגן והעדן וכו׳ וכו׳, כי הלא צריך להשתלם לו הכל במדה טובה בשכר שקיים את מצות ה׳ יתברך, כנגד מדת פורענות שהביא עליו אדם הראשון על ידי חטאו כנ״ל. והכל יש לתת לא לשעה ולא לדור אחד, כי אם לדודי דורות ולנצח, כשם שנקנס אדם הראשון בעונשים לדורי דורות. 

'''וזהו''' מה שאמר רבי יוסי בתורת כהנים: ״אם נפשך לדעת מתן שכרן של מצות צא ולמד מאדם הראשון״. אם על עבירה אחת של אדם הראשון כך, שהפסיד את כל העולמות של גני העדן שלו עם כל עדוני הבריאה, ובאה עליו קללת המות על הפחד והיסורין שעמה, הרי לעומת זה כמה צדיך האדם לעלות בשכר קיומו אזהרה אחת, וכמה הוא מביא חיי נצח לעולם לו ולכל דורותיו אחריו. וכל מה שאמרנו הוא אם נשוה מדת הטובה למדת הפורעניות. אולם הרי אמרו חז״ל שמרובה מדה טובה ממדת פורעניות חמש מאות פעמים, ואם כן יש לכפול את כל השכר הזה פי חמש מאות, והרי נגיע לממדים שאין כל תפישה בהם. 

'''וכשנעמיק''' בזה יותר, יתבאר לנו עוד חידוש נפלא. ידוע שחטאו של אדם הראשון היה דק מן הדק, עד שגם מלאכי השרת השכלים הנבדלים לא הרגישו בו, כמו שאמרו חז״ל (שבת נה) שהם תמהו ושאלו להקדוש ברוך הוא: ״מפני מה קנסת מיתה על האדם?״ ולכאורה מה תמהו המלאכים, הלא מפורש נאמר לו ״כי ביום אכלך ממנו מות תמות״?! אלא בעל כרחינו שבעיני המלאכים לא נראתה שום עבירה במעשהו זה של אדם הראשון, ורק הקדוש ברוך הוא חוקר לב ובוחן כליות הוא ראה בזה חטא. דיש להבין את חטאו לא בחיוב כי אם בשלילה, כלומר: שבתכיפות עלייתו של אדם הראשון בשכלו והכרתו את ה׳ מרגע לרגע באורח חיים למעלה להשכיל, חל הפסק מה בסדר עלייתו זו, שלא עלה באותה מדה כפי שהיה ראוי לה. ומשום שהיתה לו אפשרות לעלות יותר ולא עלה, בזה היה נעוץ החטא. ואם על תביעה דקה כזו נענש אדם הראשון בעונשים חמורים כאלה, כאמור לעיל, אם כן לעומת זה הרי גם השכר שהבאנו בחשבון על קיום אזהרת לא תעשה, יש לחשב גם לגבי מעשה כזה שבעיני המלאכים לא היתה נראית בו כל מעלה, ואף באדם שהוא רע והמעשה שלו כולו רע, אלא שבעומק לבו יש עוד מקום לרדת לדיוטא תחתונה יותר, והקדוש ברוך הוא רואה בו שהאיט בירידתו קימעא - ראוי הוא להיות שכרו משתלם לו באותו שיעור שתיארנו. ומה נפלא הדבר, שבשלילת ירידה אף במדה דקה כזו שמלאכים אין בכחם להשיגה, עומד אדם לקבל שכר גדול במדה כנגד מדה של עונשי אדם הראשון ולהביא חיים, עידון ועידונים, לו ולכל העולם כולו, ולדורותיו ודורות דורותיו עד אין סוף כנ״ל. ואם כה גדל השכר בהאטת הירידה, אם כן מה השכר בהפסקת מה של הירידה?! ומה לפי זה חשבון השכר בהסתייגות ממש מלעבור על לא תעשה?!...

== ג ==
'''והנה''' כל החשבונות הללו המה רק ביחס למצות לא תעשה של אדם הראשון שנצטוה עליה בתחלה לפני קבלת התורה, שהיה דינו כבן נח. ואף לא כבן נח ממש, שהרי לחד מאן דאמר בגמרא (סנהדרין נו:) לא נצטוה אדם הראשון אלא על מצוה אחת של עבודה זרה בלבד, אבל נח שנצטוה על ז׳ מצות, הרי כל מצוה ומצוה נתחזקה ונכפלה פי כמה כפי שיתבאר להלן. אבל לאחר מתן תורה הרי כל המצוות קבלו ערך אחר שאפילו בן נח המקיים שבע המצות לאחר קבלת התורה משום שככה נצטוה נח, אינו, לפי דברי הרמב״ם פ״ח הי״א מהלכות מלכים, לא מחכמיהם ולא מחסידיהם, אלא צריך הוא שיקיימם בכוונה מכוונת משום שכך נצטוה משה מפי הגבורה על הר סיני, הרי שיש הבדל רב בין בן נח המקיים מצוה. משום שכך נצטוה משה מפי הגבורה, לבין בן נח המקיים משום שנח נצטוה כך, וההבדל גדול כל כך כמו בין איש בער לאיש חכם וחסיד, כמו שכתב הרמב״ם בלשונו שאינו לא מחכמיהם ולא מחסידיהם. מעתה צא ולמד כמה המרחק בין אדם המקיים מצוה מבין ז׳ מצות לאחר שנצטוה משה בסיני, לבין קיום מצותו של אדם הראשון. 

'''וכל''' זה בבן נח המקיים מצוה. ועל אחת כמה וכמה באדם מישראל המקיים מצוה. ולא כדין בן נח שנצטוה על ז׳ מצות בלבד אלא כדין שנצטוה על ששת מאות ושלש עשרה מצות, ולא רק בחיוב אלא אף בשלילה, כי הרי אדם מישראל היושב רגע ואינו עושה שום דבר רע קיים בבת אחת כל המצות לא תעשה שבתורה, שהרי לא אכל פיגול, לא אכל נותר, ולא לבש שעטנז וכו׳ וכו. ועוד יש לחשוב את העבירות החמורות ביותר, שהרי נזהר גם מהן, כמו עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע שהוא כנגד כולם (ראה ערכין טו:). ויש לעמוד במיוחד על חומרת לשון הרע, שהרי מצינו בירושלמי (ברכות א:ב) ״רבי שמעון בן יוחי אמר: אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין חד דהוי אישתעי באורייתא, וחד דעביד כל צורכיה. חזר ואמר ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דלטוריא דיליה, אילו הויין תרין פומין על אחת כמה וכמה״. הרי רצה רשב״י בתחלה לבקש שתי פיות לאדם כדי שלא יצטרך לבטל מתלמוד תורה בעת שהוא עוסק בצרכי גופו כאכילה ושתיה וכדומה, והיה מרויח בזה הרבה מאד בקיום המצוה הגדולה כנגד כל המצות כולן, שיוכל לעסוק בה בפיו השני. ולא רק שהיה מרויח בכמות, אלא גם באיכות, כי הרי יהיה זה הבל פה שלא טעם טעם חטא. וכבר אמר ריש לקיש (שבת קיט:): ש״אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, אמר ליה רב פפא לאביי דידי ודידך מאי? אמר ליה אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא״. הרי שהלימוד של תינוקות שהם אינם מבינים בתורה אלא מעט מאד צורת האותיות בלבד, ובכל זאת עדיף לימודם מהלימוד והעיון הרב בתורה של רב פפא ואביי עם כל עמקותם וערכם הגדול מאד. ואם כן לוא נוצר באדם פה מיוחד רק ללימוד התורה הקדושה, הרי היה זה לימוד בפה שלא נפגם על ידי חטא ועבירה וערכו היה גדול לאין שיעור. ועם כל זה חזר רשב״י ואמר מכיון שיש חשש שהאדם ידבר בגלל זה לשון הרע יותר, אין זה כדאי, ויותר טוב שיהיה לו רק פה אחד בלבד. הרי מכאן שכדאי להפסיד לימוד תורה ובמעלה נפלאה כזו בכמות ובאיכות כנ״ל, ובלבד למעט מעוון לשון הרע. אם כן איפוא היושב ואינו מדבר לשון הרע כמה גדול שכרו!... 

'''וכל''' זה כשמקיים אזהרת לא תעשה ואינו עובר עליה בשלילה. מעתה קל וחומר, המקיים באותה שעה מצות עשה אחת בפועל, אף הקלה ביותר, כמה גדול שכרו, כי בקיימו מצות עשה הרי לא לבד שלא עבר על ציווי ה׳ באותה שעה, כי אם גם קיים רצונו יתברך בקום ועשה. ולא עוד אלא שודאי לא נאבדה ממנו באותה שעה גם זכותו הגדולה שקיים יחד עם זה כל אזהרות לא תעשה שבתורה, שהרי בזמן זה לא עבר שום עבירה. וכל שכן אם לומד תורה באותה שעה, שהיא שקולה כנגד כל המצות, כמו שאמרו חז״ל (ירושלמי פאה א:א): ״כל חפציך לא ישוו בה. שאפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה״. הרי נמצא שבעת עסקו בתורה, כאילו קיים בפועל את כל התורה כולה - גם המצות עשה שבה וגם מצות לא תעשה. ומי יוכל לבוא לעומק שכרו. 

'''וכל''' זה אף אם ילמוד רק צורת האותיות שבתורה כתינוק הלומד בתחילה בבית הספר, שהרי גם על תלמוד תורה כזו נאמר ״כל חפציך לא ישוו בה״. וקל וחומר כשלומד ומבין מה שלומד, אפילו תיבה אחת, נמצא מקיים כל התורה כולה, וכל שכן תיבה אחר תיבה כשנצרף אותן ביחד, ושורה אחר שורה, הלא נכפל הכל בכמות ובאיכות לאין שיעור ותכלית, והרי מגיעים אנו לפי חשבון זה לממדים אין סופיים ומאבדים כל מושג במתן שכרם. וזה מה שאמר הכתוב (תהילים לא): ״מה רב טובך אשר צפנת ליראיך״: ״עין לא ראתה אלהים זולתך״ (ישעיה סד).

= כח הירידה והעליה באדם =
'''אמרו''' חז״ל (בראשית רבה יז:ה): ״בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת. אמרו לו: אדם זה מה טיבו? אמר להם: חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם בהמה חיה ועוף, אמר להם: זה מה שמו? ולא היו יודעין. העבירן לפני אדם, אמר לו: מה שמו? אמר לו: זה שמו שור וזה חמור וזה סוס וזה גמל. אמרו לו: ואתה מה שמך? אמר להם: אני נאה להיקרא אדם, שנבראתי מן האדמה. ואני מה שמי? אמר לו לך נאה להיקרא ה׳ - שאתה אדון לכל. אמר רבי אחא: ׳אני ה׳ - הוא שמי׳ (ישעיהו מב:ח) הוא שמי שקרא לי אדם הראשון״.

'''מהמאמר''' הזה אנו למדים כי בקריאת השמות לברואים היתה גנוזה חכמה עצומה שמלאכי השרת לא היה בכחם להשיגה, ובה נתגלה כי חכמתו של האדם מרובה משל המלאכים. השם שאדם קבע לכל יצור, צריך היה לכלול את כל הכוחות שנטבעו בו, את כל רוחניותו ותכליתו המיוחדת לו בלבד שאינן נמצאות בשום בריה אחרת בעולם. ונמצא שבשעה קלה ובסקירה אחת עמד אדם הראשון על כל פרט ופרט בכל בריה מבין כל אלפי רבבות הנבראים בעולם אם יש דומה לו, ובחן את כל מהותם ותכונתם. 

'''ולא''' רק את בעלי החיים אשר על פני האדמה בדק ובחן בשעה זו, אלא גם סקר בשכלו את כל העולמות העליונים והתחתונים, את המלאכים, השרפים, והאופנים, אשר אין מספר לגדודיהם, וגם להם להשכלים הנבדלים קבע את מהותם הרוחנית ותפקידם בבריאה מששת ימי בראשית עד לנצח נצחים. 

'''ועוד''' שאלו ה׳ יתברך: ״ולי מה נאה להקראות?״ והשיב: ״אדני, שאתה אדון לכל״, והיינו שלאחר שהכיר את כל הנבראים כולם כאמור, ידע והכיר לקרוא להקדוש ברוך הוא - אדון, כלומר, שבא למעלות העליונות של החכמה והבחין את אדנותו יתברך על הכל. 

'''והנה''' בשעה שהקדוש ברוך הוא שאל את האדם: ״ולך מה נאה לקרוא?״ אמר: ״אדם, כי מן האדמה נלקחתי״. ולכאורה תמוה הדבר, שהרי לכל הברואים קבע שמות לפי רוחניותם, ולמה דוקא לעצמו קרא שם לפי החומר שבו שלוקח מן האדמה?

'''אולם''' בשם זה גילה האדם את עצמיותו האמיתית שבה נעוץ כל סוד מהותו, כי אמנם הכיר אדם הראשון שמצד אחד גדול הוא מאד ונעלה על כל הברואים, עד שהקדוש ברוך הוא התפאר בו ואמר: ״ראו שחכמתו מרובה משלכם״, ושהמלאכים טעו בו וחשבוהו לבורא ובקשו לומר לפניו קדוש (ראה ילקוט שמעוני כג). אבל הוא גם הכיר מהצד השני, שמכיון שנברא מן האדמה מוטל עליו ללכת ולעלות ממדרגה למדרגה, ואם הוא שוהה רגע מבלי לעלות במדה שהוא ראוי לה, הריהו יורד באותו רגע לדרגה של פחות שבפחותים, עד שאומרים לו: ״יתוש קדמך״ (ראה בראשית רבה ח). ולא עוד אלא אף באותה שעה ששכלים נבדלים לא רואים בו שום הגשמה ומבקשים לומר לפניו קדוש, רואים אותו בשמים בגלל העלם משהו מאותה עליה - מחריב עולמות עליונים ותחתונים, וקונסים עליו מיתה לו ולכל הדורות אחריו. ומשום כך קרא לעצמו ״אדם״, משום שהוא הכיר שבגלל סטיה כלשהי בעליתו, עלול הוא בכל רגע להיהפך לאדמה שממנה לוקח, כפי שאמנם נאמר לו לאחר חטאו ״עפר אתה ואל עפר תשוב״. בהכרה זו התגלתה חכמתו הגדולה, וזוהי צורתה האמיתית של החכמה. 

'''וכן''' מצינו אצל משה רבנו ע״ה אדון הנביאים, שעם כל מעלותיו הנפלאות למאד שעלה למרום וקיבל התורה מאת ה׳, והקדוש ברוך הוא העיד עליו: ״בכל ביתי נאמן הוא״, ונקרא בתורה ״איש האלהים״, אמר על עצמו: ״ונחנו מה״. ואכן זוהי גדולתו של משה שהכיר בעצמו מהותו זו, והתורה מציינת: ״והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה״. 

'''ומצינו''' עוד יותר מזה, שאף תוך הכרה זו, בהגיע האדם למדריגת הענותנות, עלול הוא להתעלם משלימות המעלה ולבוא לידי טעויות חמורות ולהחריב עולמות, שכן אמרו חז״ל (גיטין נו): ״ענותנותו של ר׳ זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו״. חז״ל קובעים למעלתו של ר׳ זכריה את הענוה, שהיא כאמור צורת החכמה האמיתית של האדם, ובכל זאת על ידי סטיה קלה ואי השלמתה, הביא לידי חורבן בית המקדש, כי זוהי מהותו של האדם כי מן האדמה לוקח. 

'''ואמנם''' בזה שהאדם הוא עפר מן האדמה גלומה גם עצם גדולתו, כי כשם שהוא עלול על ידי העלם כלשהו בשלבי עלייתו - לרדת בבת אחת למדריגות הפחותות ביותר, כן גם בכוחו לעלות בבת אחת מהמדרגות התחתונות ביותר עד למעלות העליונות לאין שיעור, והתלין של רבי חנינא בן תרדיון יוכיח! סיפרו חז״ל (עבודה זרה יח) שאמר לרבי חנינא בן תרדיון: ״רבי! אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי עולם הבא? אמר לו הן. השבע לי. נשבע לו. מיד הרבה בשלהבת וכו׳ אף הוא קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי עולם הבא״. הרי תלין זה עסק כל ימיו ברציחה ובודאי היה מהאנשים השפלים ביותר, ובכל זאת בגלל מעשה קטן זה של נטילת הספוגין מעל לבו של ר׳ חנינא שקירב את מיתתו ומיעט את יסוריו, התרומם בבת אחת למעלה עליונה כזו עד שהפיל גם את עצמו לתוך האור, ובת קול מן השמים הזכירה אותו בנשימה אחת עם רבי חנינא בן תרדיון והכריזה ששניהם מזומנים לחיי עולם הבא!... 

'''זהו''' כוחו של האדם וכזאת היא מהותו.

= ותפרעו כל עצתי =
'''אמר''' הכתוב (משלי א): ״יען קראתי ותמאנו וגו׳ ותפרעו כל עצתי״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה יח) שפסוק זה נאמר על יצירת האשה. 

'''מצינו''' שיצירת גוף האדם חשובה בכמה מעלות מכל הבריאה. על יצירת הבריאה נאמר (תהלים לג): ״בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם״, כלומר: הכל שבבריאה של מעלה ושל מטה נבראו בציוויו של מקום, כדברי הכתוב: ״ויאמר אלהים יהי אור וגו׳ יהי רקיע וגו׳״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה יב): ״בהבראם״ - ״בהא בראם. ומה הא זה כל האותיות תופסין את הלשון וזה אינו תופס את הלשון. כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא בדבר ה׳ - וכבר שמים נעשו״. אבל ביצירת האדם כתוב: ״ויאמר ה׳ אלהים נעשה אדם״. והיינו בבחינת פעולה ומעשה ובהכנה רבה, כביכול. וכן כתוב בבריאתו: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם״, ואמרו חז״ל (בראשית רבה יד): ״כאשה הזו שמקשקשת עיסתה במים ומגבהת חלתה מבינתיים, כך בתחלה: ״ואד יעלה מן הארץ״, ואחר כך - ׳וייצר את האדם׳: וכן הוא אומר: ׳ואיש תרומות יהרסנה׳ - זה אדם הראשון, שהוא גמר חלתו של עולם״; וכן אמרו בירושלמי (שבת ב:ו): ״אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה, דכתיב: ׳וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה׳: ועוד אמרו (בראשית רבה שם): ״׳מן האדמה׳ - ממקום כפרתו נברא וכו׳. אמר הקדוש ברוך הוא: הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו והלואי יעמוד״. הרי שלאחר שנבראה כל הבריאה, שיש בה חכמה עצומה לאין שיעור, כדכתיב (משלי ג): ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, הרים הקדוש ברוך הוא חלת עפר מיוחדת מן האדמה הזאת - ממקום כפרה, והיא היותה החומר ליצירת גופו של אדם הראשון. 

'''ועוד''' אמרו (בראשית רבה יב): ״מי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו (קהלת ב) - ׳עשהו׳ לא נאמר, אלא ׳עשוהו׳, כביכול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובית דינו נמנין על כל אבר משלך ומעמידך על מכונך, שנאמר (דברים לב): ״הלה׳ תגמלו זאת וגו׳ הוא עשך ויכוננך״, מכאן שלא רק יצירת גופו של אדם בכללו היתה בבחינת פעולה ומעשה יותר מכל הבריאה, אלא שעל יצירת כל אבר ואבר שבו נמנו כביכול הקדוש ברוך הוא ובית דינו ועשוהו, מה שאין כן כל יצורי הבריאה שנבראו, כאמור, רק בציווי לבד, ואף עולם המלאכים בכלל, כמו שאמרו חז״ל (תנחומא בראשית יב): ״אלה תולדות השמים והארץ בהבראם - לרבות את המלאכים״. 

'''ולא''' עוד, אלא שיצירתו של האדם עולה גם על בריאת עולם הבא, חז״ל אמרו (בראשית רבה שם) שבשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, כדכתיב (ישעיה כו): ״כי ביה ה׳ צור עולמים״ - עולם הזה בה״א ועולם הבא ביו״ד. הרי שגם עולם הבא נברא באות אחת בלבד. ואילו ליצירת האדם נתוספו, כאמור, יצירה ומעשה. 

'''ויש''' ביצירת האדם עוד מעלה נוספת, שהוא נוצר מיצירה אחרת שקדמה לו. כל הבריאה נבראה יש מאין, ואילו גופו של אדם נבראה מן היש - מהעפר. נמצא, איפוא, שהאדם אף מצד חומר גופו בלבד הוא כלפי הבריאה בבחינת צורה לגבי חומר, וכקודש לגבי חול - כתרומה הנגבהת מן העיסה, (ראה בראשית רבה יד), וכדברי הכתוב (בראשית ב): ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״, כלומר, שעל גופו בלבד, שהוא בא מן העפר; כתוב: ״וייצר״. 

'''ולאחר''' כל זה, נופחה בו נשמה רוחנית עילאית, חלק אלוה ממעל, כדברי הכתוב (שם): ״ויפח באפיו נשמת חיים״, ו״מאן דנפח מדיליה נפח״. בזה נתגבשה שלימות צורתו של האדם הנבחר, ככתוב: ״ויהי האדם לנפש חיה״. 

'''והנה''' יצירת האשה עולה על יצירת האיש, כי היא לא נבראה מן העפר, אלא מגוף האדם ולאחר שכבר ניתנה בו הנשמה. אדם הראשון אחרי שהושלם כולו, שימש החומר לבריאת האשה. ועוד, שלא כל האיברים שבאדם נמצאו ראויים לבריאתה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה יח): ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע - התבונן מהיכן לברוא אותה. לא ברא אותה מן הראש שלא תהא קלת ראש, ולא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית וכו׳, אלא ממקום צנוע באדם, ואפילו הוא ערום אותו המקום מכוסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא היה אומר: אשה צנועה״. הרי שהיה רצון שמים, כביכול, ליצור את האשה בצורה. נעלה יותר מכל המציאות בזה ובבא, ונבחר אבר מיוחד באדם שיש בו כל המעלות כדי לבראותה, וכן מצד חלק הרוחני עלתה האשה על האיש, כדברי חז״ל (נדה מה): ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע - מלמד שניתנה בה בינה יתירה יותר מן האיש״. 

'''ומה''' נפלא הדבר, שבפגם קטן שנתגלה פעם באשה, ראה הקדוש ברוך הוא הפרעה, כביכול, בכל תכניתו בבריאה, כמו שסיימו שם חז״ל: ״ואף על פי כן - ותפרעו כל עצתי. לא בראתי אותה מן הראש, ומקלת ראש - ׳ותלכנה נטויות גרון׳: ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר: ״ומשקרות עינים״: ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית, שנאמר: ״ושרה שומעת פתח האהל״. 

'''והנה''' אם נתבונן, למשל, בתביעה על שרה אמנו ששמעה פחח האהל, נמצא אותה דקה מן הדקה. מה שמעה אזנה של שרה? שיחת המלאכים שנשלחו מאת ה׳ יתברך לבשרה כי יולד לה בן, שהם דברי נבואה, ובודאי יש בזה משום מדריגה גדולה עד מאד, ורק נביא ראוי לשמוע דברים כאלו מפיהם של מלאכי עליון. ולא עוד אלא שהדברים עצמם מתייחסים אליה, שהיא תלד בן. וגם השמיעה היתה שלא בכוונה, שהרי האוזן היא אחד משלשה דברים שאינם ברשותו של אדם (ראה תנחומא תולדות יב). ואכן לא ירדה שרה בזה ממדריגתה בבינה היתירה שניתנה בה יותר מבאיש, שהרי אף לאחר מעשה זה נאמר לאברהם (בראשית כא): ״כל אשר תאמר אליה שרה שמע בקולה״, ואמרו חז״ל (ראה רש״י שם): ״למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות״. נמצא, איפוא, שהיה כאן פגם שאין במושגינו לעמוד עליו, ורק הקדוש ברוך הוא חוקר לב ובוחן כליות גילה שהיה בזה איזה חסרון, שלא הגיעה לתכלית השלימות לפי מדריגתה. 

'''למדים''' אנו מכאן, מה נורא הוא קלקול ופגם של חטא אחד אפילו הקל ביותו. שהרי לפי האמור, כל ענין התביעה על שרה אמנו לא היה אלא על חסרון משהו בקצה השלימות ופגם דק מן הדק עד אין נבדק, ובכל זאת כינו אותה: צייתנית, והקדוש ברוך הוא קורא עליה: ״ותפרעו כל עצתי״, כלומר: כל עצתו של הקדוש ברוך הוא שהתבונן מהיכן לברוא אותה, כאמור, הופרעה ולא נתקיימה כביכול. 

'''ועוד''' יותר מופלא הדבר, שבאותו מאמר מנו חז״ל בין הנשים שהפריעו עצתו של הקדוש ברוך הוא ביחד עם שרה לאה ורחל, גם את בנות ציון. והנה חטאיהן של בנות ציון מתוארים בצורה חמורה מאד, כדברי הכתוב (ישעיה ג): ״ותלכנה נטויות גרון וגו׳ ומשקרות עינים״, והנביא תולה בהן את חורבן המקדש וחורבן הארץ, וכן מבואר בחז״ל (ילקוט שם): ״לפי שהיה ירמיהו הנביא מחזר עליהן ואומר להן: בנותי! עשו תשובה עד שלא יבואו השונאים. והן היו אומרות: ימהר יחיש מעשהו למען נראה דוכס רואה אותי ונוטל אותי לאשה: איפרכוס רואה אותי ונוטלני לו לאשה״. וכאן נאמרו שתי התביעות ביחד, כאילו הן שוות: התביעה על שרה אמנו ששמעה דברי נבואה פתח האהל, עם התביעה על בנות ציון שהלכו נטויות גרון וכו׳ ולא היה איכפת לדהן אם יחרב המקדש וילכו בני ישראל בגלות, ובטחו בעצמן להינשא לערלים, מהרסים ומחריבים, אויבי ה׳ ועמו: על שתיהן מתאונן הקדוש ברוך הוא במאמר אחד: ״ותפרעו כל עצתי״? 

'''מכאן''', מה נורא הוא עומק דין שמים ומה גדול כח הרס החטא, שנתבע כל אדם על כל פגם ושוקלין עליו את הקלי קלות כחמורי חמורות. 

'''ואמנם''' גם חטאיהן של בנות ציון אין לפרש כפי פשטותם של הדברים, שהרי אמרו חז״ל (נדרים פא.): ״דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוה, על מה אבדה הארץ, עד שפירשה הקדוש ברוך הוא בעצמו: ׳ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי״. וראה מה שכתב הר״ן ז״ל שם: ״דמדלא ידעו החכמים והנביאים לפרש החטא, שמע מינה שהיו עוסקין בתורה תמיד, אלא שהקדוש ברוך הוא יודע מעמקי הלב פירשה וכו׳״. הרי שהחטאים שגרמו לחורבן הארץ לא השיגם השכל האנושי עד שפירשם הקדוש ברוך הוא בעצמו. ואם כן, איפוא, אין לפרש תיאור חטאיהן של בנות ציון כפי הנראה מפשוטו של מקרא. אבל על כל פנים בלשון התורה נתבעו בצורה החמורה ביותר, כאמור, ואילו על שרה אמנו, גם בתורה לא הודגשה במיוחד שום תביעה על חטא כל שהוא בשמיעתה זו ששמעה פתח האהל. ובכל זאת נאמר גם עליה: ״ותפרעו כל עצתי״, שלא נתבעה בזה כעל חסרון שלימות במעלה, אלא כאילו סתרה וקלקלה כל עצתו של הקדוש ברוך הוא, ושיש בזה משום פירכא לכל צורת הבריאה הנעלה ביותר, הן של האדם, שהוא למעלה מכל הברואים, והן של האשה, שיצירתה עולה עוד על האיש, כמו שנתבאר. והרי כמה חמור כל פגם איזה שהוא במדריגתו של האדם, שנתבעים עליו כמו על חטא ופשע ממש, והוא מהרס את הבריאה ומקלקל את העולם. 

'''והנה''' כשנעמיק עוד בזה, יתבאר לנו חידוש נפלא בגדלות האדם, שהרי לאחר שבנות ציון נתבעות בלשון התורה על ירידתן בדרגות נמוכות ביותר, עד שתולין בהן את חורבן המקדש והארץ, כאמור, ובכל זאת נכללו גם הן ביחד עם האמהות באותה התביעה: ״ותפרעו כל עצתי״, כלומר: שהקדוש ברוך הוא מתאונן גם עליהן על שלא הגיעו לתכלית כוונת הבריאה, ולא באו לשלימות הבינה היתירה שניתנה באשה יותר מבאיש, היינו צורת החכמה העליונה שבבריאה שהטביע הקדוש ברוך הוא בהן בתחלת יצירתן. למדים אנו מכאן שאותה המדריגה הנעלה שהוטבעה באדם בתחלת יצירתו לא אבדה ולא נתמעטה בכלום, ואף בשעת כשלונו בחטאיו הגרועים ביותר, רואים בו בשמים את דמותו הראשונה במלוא שיעור קומתה כאילו לא נפגמה כלל, וכאותה התביעה שנתבעו האמהות על פגם כל שהוא בקצה השלימות העליונה, כן יתבע כל אחד ואחד, בכל דוד ודור, על שלא הגיע לשלימות המעלות העליונות ביותר כפי שנברא האדם בתחלת יצירתו.

'''זהו''' מה שאמרו חז״ל (תנא דבי אליהו כה): ״חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, כי לפי מה שנתבאר אין זה בבחינת שאיפה בעלמא, כפי המקובל, אלא זוהי חובה ממש, וכמו שאמרו: ״חייב וכו׳״, באשר אף לאחר כל הירידות של האדם בפועל ועל אף כל חטאיו, נשאר במציאותו צלם האלהים אשר בו בכל יפעת הדרו על כל המעלות העליונות שהוטבעו בו בתחלת יצירתו כיציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, וכל הירידות והנפילות המתהוות באדם מדור דור, אינן אלא קליפות חיצוניות גרידא שמתדבקות בו על ידי חטאיו וחטאי הדורות, אבל בכחו להסירן ולגלות את מהותו האמיתית הפנימית והנצחית המושרשת בו עד היום במקוריותה בכל השלימות ללא שינוי ופגם כלל. ולכן חייב כל אדם באשר הוא, לדקדק ולהיזהר שלא יחסיר כלום ממעלותיו הטבועות בצלם האלהים אשר בקרבו, כדוגמת אבותינו אברהם יצחק ויעקב. 

= האור הרוחני שבגוף =

== א ==
'''למעלה''' הבאנו מאמר חז״ל על הפסוק ״הוא עשך ויכוננך״: שהקדוש ברוך הוא ובית דינו היו נמלכין על כל אבר ואבר שבאדם. ומזה יסוד מוצק לדברינו בגדולת האדם אף מצד גופו בלבד, שכל אבריו הנראים לעינינו רק כבשר גידים ועצמות, באמת הם חלקי חכמה עליונים - מושגים רוחניים, שנמלכו עליהן כביכול הוא ובית דינו. 

'''ולא''' עוד אלא שמושגי חכמה אלו הנקראים ״אברי האדם״ ממולאים בחכמה רבה עוד יותר משל מלאכי השרת, כמו שהבאנו מאמרם ז״ל על הפסוק ״כי ביה ה׳ צור עולמים״: שכל בריאת שמים וארץ ועולמות המלאכים בכלל נבראו באות אחת בלבד, ואילו יצירת האדם קדמה לה הכנה רבה כביכול בהמלכה ויצירה ועשיה כמו שנתבאר. 

'''בחכמה''' מרובה כזו נוצר גופו של אדם עוד קודם שניתנה בו הנשמה, כמו שכתוב: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״, וכאמור, ואחר כך כתוב: ״ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה״ ומתרגמינן: לרוח ממללא. נמצא שעל ידי זה שנופח בו הנשמה העליונה - חלק אלוה ממעל, נעשה כל האדם לנפש חיה ולרוח ממללא, כלומר: כל איבריו, הבשר הגידים והעצמות שבו, שגם מתחלה נבנו במושגי חכמה עליונים, כאמור, עלו ונתעלו עכשיו לעליונות גדולה ויתירה מאז, כי ניתוסף בהם כח חדש עליון שבעליונים, היא הנשמה הטהורה שנופחה באפו, ״ומאן דנפח מדיליה הוא נפח״. ואמרו חז״ל (ברכות י): ״מה הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולם, כך הנשמה ממלאת את כל הגוף״. 

'''לפי''' זה, הוי אומר שמחוץ לעצם החכמה שבגופו של אדם הראשון, האירה לו נשמתו את כל חדרי גופו, והיה זך ומצוחצח כולו ממש, ולא היה בו כלל המושג ״גשם״ כפי שאנו מתארים אותו. תדע, שהרי אמרו חז״ל כי מלאכי השרת טעו בו ובקשו לומר לפניו קדוש, והפיל עליו הקדוש ברוך הוא תרדמה וידעו כי אינו אלא אדם נברא, ואם היו מכירין בו איזה גשם שהוא, האיך טעו לחשוב אותו לבורא? אלא ודאי שכל גופו ואבריו היו חלקי חכמה רוחניים עליונים.

'''הנה''' מבואר בראשונים שכל מה שהוזכר בתורה: ״יד ה׳״: ״עיני ה׳״: ״אזני ה׳״ וכדומה, לא בא אלא לשבר את האזן שלנו. ומזה גופא יש ללמוד מה שאמרנו, כי אברי גוף האדם רוחניים הם בעיקרם ומלאים חכמה אלהית, שהרי עצם המשל ״לשבר את האזן״ בדמות האיברים הנמצאים באדם, על כרחך בא ללמד ונמצא למד שאיבריו של אדם מושגי חכמה עליונים הם שיש להם דמיון להקדוש ברוך הוא, כביכול, שאם לא כך, אין מקום כלל למשל כזה אף לשבר את האזן. ונמצא מכאן, שאותם חלקי חכמה אשר צומצמו באדם בתמונת יד ורגל וכדומה הם בבואה של החכמה העליונה שאין לנו בה כל מושג ותפישה. 

'''וכל''' זה שאמרנו על ערכם של אברי האדם אינם באדם הראשון לבד, כאמור, אלא כל אדם, כל המין האנושי, נוצר בצלם אלהים ובחכמה רוחנית עליונה. אמרו חז״ל (בראשית רבה לו) על אנשי דור המבול שהתינוקות שבהם היו מהלכים מיד כשנולדו ונלחמו עם שדים, ומעשה היה בתינוק שנולד ושלחתו אמו להביא צור לחתוך בו את טבורו ופגע בו שד אחד ואמר לו: ״לך ואמור לאמך שאלמלא לא האיר השחר הייתי הורגך״. והשיב לו התינוק: ״לך אתה ואמור לאמך אלמלא כבר נחתך טבורי הייתי אני הורג אותך״. והרי לחימה זו עם שדים אינה ודאי מלחמה גשמית אלא רוחנית. ועל כרחך אתה אומר שאף לאחר שחטא אדם, שנתמעטה קומתו ונתגשם, וכן בכל הדורות שלאחריו שהיו מכעיסים ובאים ונתגשמו יותר ויותר, לא היתה, התגשמות זו אלא כיסוי חיצוני בלבד, כקליפה על הפרי, אבל בתוך האדם נשארה מציאותו האמיתית בכל מצב שהוא. 

'''וכן''' אתה מוצא אף בעשו הרשע, שהיה רחוק יותר מעשרים דורות מאדם הראשון, ועברו תקופות אחר תקופות של התמעטות, ובכל זאת אמד לו יעקב: ״ראיתי פניך כראות פני אלהים״ (בראשית לג). הרי שיש לראות גם בפניו של רשע כעשו ״פני מלאך״. אלא שבני האדם נתכסו בקליפה חיצונית על ידי החטאים, כאמור, ולאור חושי עינינו לא נראית עצמיותם הרוחנית. 

== ב ==
'''אכן''' גם לאחד שחטא האדם והתגשם, התקין הקדוש ברוך הוא שמתוך ההתגשמות עצמה יאיר אור חדש על האדם ויתגלו בו מקורות חכמה עליונים אשר יהיה בכוחם לחדור דרך כיסוייו החיצונים ולהחזירו לקדמותו הרוחנית. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם״ (בראשית ג) ואמרו חז״ל: ״בתורתו של ר׳ מאיר מצאו כתוב: ״כתנות אור״ (בראשית רבה כ). פירוש הדברים שהכותנות שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם, שהן לכאורה כסוי גשמי, היה בהן אור רב שהוסיפו חכמה לאדם וגילו לו מעלות והלכות חדשות כדי להאיר ולהעלות את גופו. עד שלא חטא כתוב: ״ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו״, כי היו מוארים בחכמה העליונה בכל אבריהם, מכף רגלם ועד קדקדם, ללא שום הגשמה ולא היה מקום כלל לרגש של בושה. אבל לאחר שחטאו ונדבק בהם משהו מן ההתגשמות, נתגלה בהם רגש של בושה: ״וידעו כי ערומים הם״. והנה תפר להם הקדוש ברוך הוא כתנות והאיר להם בזה את עצם גופניותם, שעמדו מתוך כך על מעלת הבושה ונתחדשה להם תורת הצניעות שיש בהן משום מדריגה רוחנית עילאה וניתן להם מקום לחזור מתוך עצם התגשמות זו לאורם הקדמון ולמקור חכמתם העליונה. 

'''ולאחר''' כמה דורות, כשנתן הקדוש ברוך הוא לישראל תורה שלמה של תרי״ג מצוות כנגד כל אבר ואבר שבאדם, הוסיף להם אור אלהי, כדברי הכתוב: ״כי נר מצוה ותורה אור״ (משלי ו), שמטרתו להרבות חכמה עליונה ולהחדירה בכל המחיצות הגופניות והקליפות החיצוניות שנתדבקו באדם על ידי החטאים, כדי לחשוף בהן את הנפש החיה והרוח ממללא של האדם הקדמוני. 

'''ומופלא''' הדבר עד כמה בכוחו של האדם להפוך את העצמים הנראים לנו כגשמיים למטרות רוחניות עליונות. הכתוב אומר (ישעיה מג): ״עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו״. אמרו חז״ל (ילקוט סב): ״וכי כל בריותיו אין משבחין אותו, והלא כבר נאמר (מלאכי א): ׳ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגויים׳ (שם ד)? מכאן שאין ערב לו אלא ישראל, שנאמר (שמואל ב כג:א): ׳ונעים זמירות ישראל׳; ואומר: ׳כי יעקב בחר לו׳ (תהלים קלה): ואומר: ׳ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׳״ (שם כב). וכן אמרו בירושלמי (סוכה ה:ד): ״אף על פי שיש לו להקדוש ברוך הוא כמה קילוסין, חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל. מאי טעמא?ונעים זמירות ישראל׳: ׳ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׳״. 

'''והנה''' התואר ״נעים זמירות ישראל״ נאמר על דוד המלך ע״ה (ראה שמואל שם). הוא הגיע לשיא המדריגה לזמר זמירות ישראל ולספר תהלתו של הקדוש ברוך הוא עד שנאמר עליו: ״נעים זמירות ישראל״. וחז״ל המשילו עליו ״משל לחבורה שהיתה, מבקשת לומר הימנון למלך, אמר להם! כולכם נעימים וכו׳, ומי מנעים זמירותיהם של ישראל? דוד בן ישי״ (ילקוט שם). ובמה הביע דוד את זמירותיו ותהלותיו לפני ה׳? על ידי נבל וכנור, כדברי הכתוב: ״עורה כבודי, עורה הנבל וכנור אעירה שחר, אודך בעמים ה׳ אזמרך בלאומים״ (תהלים נז). והרי הכלים האלה, הנבל והכינור, עשויים מעצמים גשמיים. מעץ דומם ומגידי בהמה מתה, ובכל זאת היה בכוחו של דוד על ידי נגיעת אצבעותיו והנעת המיתרים להשמיע צלילים כה נפלאים ולהביע קילוסים לפני הקדוש ברוך הוא שהיו חביבים לו מכל התהלות והתשבחות שבעולם ושהם תכלית היצירה. 

'''הוי''' אומר שיש באברים של האדם אור כה רב, שבכוחם להפיח רוח בדברים הגשמיים הפשוטים ולדובב אותם בחכמה עליונה עד כדי להנעים לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל הבריאה. 

= מדת החסד =

== א ==
'''אמר''' הכתוב (תהלים פט): ״עולם חסד יבנה״. וכן הוא אומר (תהלים קג): ״וחסד ה׳ מעולם ועד עולם״. כל העולם כולו, השמים והארץ וכל צבאם, נבראו במדת החסד, וכל פעולותיהם הן חסד. מדה זו היא הגלגל המניע את כל מערכות העולם, על ידה נבראו ועליה הם מתקיימים. ושומה על האדם להטביע בנפשו את. המדה הזאת. עליו להתבונן בבריאה שנבראה בשבילו, כדי ללמוד ממנה דרך חייו על הארץ. וכשם ש״בעולם חסד יבנה״, כן עליו לעמול כל ימיו בחסד, להשכיל ולהגיע למדריגה רמה כזו שישתוקק ויתאמץ תמיד להטיב ולמלא עונג ועידון לכל הברואים בכל אשר יוכל. 

'''והנה''' אמרו חז״ל (סנהדרין לז): ״לפיכך נברא האדם יחידי וכו׳, שחייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם״. הרי עד כמה מגיעה מדת חסדו וטובו של הקדוש ברוך הוא, שברא את כל העולם על תענוגיו ועידוניו בשביל כל יחיד ויחיד, ועוד הוסיפו חז״ל שכל אדם חייב לדעת ולהרגיש זאת. והרי תכלית בריאת האדם היא שילך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר (דברים כח): ״והלכת בדרכיו״, ואמרו חז״ל (שבת קלג): ״מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו׳״ונמצא שחייב כל אדם לספק לכל אחד ואחד תענוגות עולם ומלואו כאילו היה יחידי בעולם. ולא עוד, אלא שיש לו לאדם ללמוד מהבריאה להטיב מבלי לגרוע חסדו במאומה אף למי שמכעיס כנגדו ומבזהו, כמו שהקדוש ברוך הוא מכריח את הבריאה להטיב גם להרשעים, אף שהיא סובלת מזה. אנו מתפללים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ויש מפרשים: מה העפר הכל דורסים עליה והיא סובלת אותם ומצמחת ונותנת חיים לעולם, כך על האדם ללמוד ממנה לסבול את הכל ולגמול חסד עם הכל, באין יוצא. וכן אנו רואים מהשמש והירח, שהרי אמרו חז״ל (נדרים לט) שבכל יום ויום אינם רוצים לצאת ולהאיר, מפני שמשתחוים להם עובדי כוכבים, והקדוש ברוך הוא מורה בהם חצים שיאירו לעולם. הרי שהקדוש ברוך הוא אינו מונע את טוב הבריאה אף מהרשעים והמכעיסים כנגדו. וכן יש על האדם ללמוד לעצמו, לבל ימנע חסדו משום איש, אף מאלה שמרגיזים ומצערים אותו, ואפילו אם הוא צדיק בדינו. והרי הדברים קל וחומר! אם כל העולם כולו על כל מערכות צבא השמים והארץ, לא יחשכו נגהם וטובתם גם מהרשעים ביותר, על אחת כמה וכמה האדם, שהכל נברא לשמשו, והוא תכלית הבריאה, שיש לו לדעת ולהתבונן ביסוד זה של ״עולם חסד יבנה״ ולא ימנע לעשות חסד משום בריאה בעולם. 

== ב ==
'''והנה''' היחס הזה לבני אדם, להטיב להם מבלי לגרוע מאומה אף בשעה שהם מציקים לו וגורמים לו רעה, אינה מדת חסידות גרידא כי אם ציווי וחובה. כתוב בתורה (שמות ו): ״וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל״, ואמרו חז״ל (ספרי פ׳ בהעלותך): ״זה שאמר הכתוב: ׳האנכי הריתי את כל העם הזה וגו׳ כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את היונק׳ היכן דיבר? תלמוד לומר ׳ויצום אל בני ישראל׳. אמר להם: הוו יודעים, בני סרבנים הם, טרחנים הם, על מנת כן תהיו מקבלים עליכם שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים״. הרי עד כמה יש לסבול בני אדם ולשקוד בטובתם, אף אם בתוך אותו זמן הם בועטים בחסד שגומלים אתם והם משיבים רעה תחת טובה בקללות וסקילת אבנים וכדומה. 

'''והדברים''' האלה אמורים לא רק ביחס לבני ישראל לבד, אלא גם ביחס לגויים, והרשעים ביותר, ואף תוך אותה שעה שהם באים על ענשם, כנאמר שם: ״ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים״, ואמרו חז״ל (שמות רבה ז) כי שני ציוויים יש כאן: ״אל בני ישראל - להנהיגם בנחת וכו׳״, כאמור, ״ואל פרעה - לחלוק לו כבוד בדבריהם״. והרי הדברים נפלאים, שבאותה אזהרה שנצטוה משה כלפי ישראל, נצטוה גם כלפי פרעה. מצד אחד עומדים בני ישראל, שנקראו בנים למקום, כשהם נרדפים על צואריהם על ידי המצרים הרשעים, וזועקים אל ה׳ שיצילם משעבודם: ומצד שני עומדים המצרים עובדי האלילים ומענים את בני ישראל בעינויים קשים ומרים. וכשעלתה שועת בני ישראל אל ה׳ והוא שולח את משה ואת אהרן לגאול אותם ולהעניש את משעבדיהם אלה, הרי באותה שליחות עצמה שהוא מצוה אותם לסבול את ישראל ולהנהיגם בנחת, הוא מזהיר אותם לחלוק כבוד גם למענם ומשעבדם, לפרעה מלך מצרים, ולא רק יחס של כבוד סתם, אלא כבוד של מלך. ואמנם מצינו שכן עשה משה. לאחר כל תשע המכות שנחתו על ראשו של פרעה והוא הקשה את לבו ולא שלח את בני ישראל, ובא משה ומתרה בו על המכה האחרונה הגדולה ביותר, ופרעה עומד ברשעו, מתחצף ומגרש את משה מעל פניו ומאיים עליו להמיתו, אמר לו משה: ״כה אמר ה׳ כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וגו׳ וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו׳״. ואמרו חז״ל (שמות רבה ז): ״לא אמר עליו, אלא על עבדיו, אף על פי שהיה לו לומר: אתם ומלככם - הוא בעצמו, שנאמר ׳ויקם פרעה לילה׳ ולכך לא פירסם אותו כדי לחלוק כבוד למלכות״. 

'''הרי''' מכאן עד כמה יש להתייחס בכבוד ולדקדק בביטויים נאים גם כלפי הרשעים הגדולים ביותר, ואף תוך אותה שעה שהם מבצעים את מעשי רשעותם ובאים להזהירם על ענשם. 

'''ולא''' רק ברשע שהוא חי, חס הקדוש ברוך הוא על כבודו, משום שבכחו לשוב ולהטהר, אלא אפילו כשכבר מת הרשע ואבד סברו ובטל סיכויו, אין לשער ולהעריך גודל רחמיו של הקדוש ברוך הוא עליו. מצינו באותם המצרים שלאחר שלא שבו מדרכם הרעה ורדפו אחר בני ישראל, ונענשו ונטבעו בים סוף, ״בקשו מלאכי השרת לומר לפניו שירה, אמר להם הקדוש ברוך הוא: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומדים שירה?״ (מגילה י) הרי לפנינו שאף רשעים גמורים כאלה כמו המצרים שה׳ המיתם להפרע מהם ולתת את נקמת בני ישראל במצרים, בכל זאת אין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן ומונע ממלאכי השרת מלשיר את השירה שהם שרים לפניו בכל יום, ועוד תמה עליהם האיך עולה דבר כזה על דעתם: ״מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?״. וכמה מתגלה כאן גודל מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא לברואיו, שבעת מפלתם של רשעים הוא רואה את עצמו, כביכול, כאב שכול שמתו בניו, ואינו סובל כי ישירו לפניו!... 

'''ולא''' זו בלבד, אלא שגם אחר מפלתם זו, חס הקדוש ברוך הוא על כבודם ודאג שלא יבואו לידי בזיון. אמרו חז״ל (מכילתא בשלח): ״׳נטית ימינך תבלעמו ארץ׳ - מגיד שהים זרקן ליבשה והיבשה זרקתן לים. אמרה היבשה: ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא את דמו של הבל יחידי, נאמר לי ׳ארורה האדמה׳, ועכשיו האיך אני יכולה לקבל דמן של כל אלו אוכלוסין? עד שנשבע לה הקדוש ברוך הוא שאינו מעמידה בדין, שנאמר ׳נטית ימינך׳, ואין ימין אלא שבועה, שנאמר: ׳נשבע ה׳ בימינו׳״. כשאנו קוראים בשירת הים את הפסוק ״נטית ימינך תבלעמו ארץ״, אנו מבינים בו ביטוי לנקמה הגדולה שנקם ה׳ ברשעים הללו והבליעם באדמה. אבל לפי דברי חז״ל הנ״ל, נראים הדברים כי אין כאן ענין של נקמה ועונש, אלא חסד ורחמים גדולים לתת כבוד למצרים ולזכותם בקבורה כדי שלא יהיו מוטלים כבזיון כדומן על פני האדמה. ולא עוד אלא ששינה הקדוש ברוך הוא את הטבע בגללם ופתחה הארץ את פיה ובלעה אותם (ראה רמב״ן שם). וזהו שאמר הכתוב (תהלים כה): ״כל ארחות ה׳ חסד ואמת״, כי אף בתוך דין אמת זה שנקם ה׳ מהמצרים את נקמת בני ישראל ובאו על ענשם כראוי להם, נטה להם חסד וריחם עליהם שלא יבואו לידי בזיון והשביע את הארץ שתקבל אותם. 

'''ובהיות''' שאנו חייבים ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, גם עלינו להרגיש את החסד הזה, ויחד עם דברי השירה שאנו שרים על הנסים ועל הנפלאות שנעשו לאבותינו על - הים ועל גאולתנו ופדות נפשנו, עלינו לשיר גם על הנס ועל החסד שעשה הקדוש ברוך הוא למענינו ולרודפינו המצרים, שהביא אותם לקבורה, ועוד אנו מזכירים ביחד את שני המאורעות האלה, פתיחת פי הארץ למצרים וקריעת הים לישראל: ״נטית ימינך תבלעמו ארץ: נחית בחסדך עם זו גאלת״! 

'''חז״ל''' תיקנו להוסיף ברכה רביעית מיוחדת בברכת המזון לכל אחד מישראל, בכל דור ודור, כמה פעמים ביום, כדי להודות לה׳ יתברך על שניתנו הרוגי ביתר לקבורה. והנה כעין אותה ברכה והודאה אנו שרים בכל יום בשירת ״אז ישיר״ גם על הנס והחסד של קבורת המצרים. 

'''את''' החובה הזאת למדים אנו מן הבריאה, כמבואר לעיל. כשם שהבריאה מטיבה אף עם הרשעים ותוך רשעותם, כך גם עלינו לסבול את הכל ולהטיב עם הכל בכל הנסיבות, כפי שאנו מתפללים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ומתוך כך עלינו להתייחס כן גם למצרים, למרות שהם הציקו לבני ישראל ועינו אותם בכל הנגישות האכזריות, עלינו לחוס על כבודם ולהביע את שמחתנו והודאתנו לה׳ יתברך על החסד שעשה אתם וציוה על הארץ שתקבלם. 

== ג ==
'''וכשנסתכל''' עוד, נמצא, כי לא זו בלבד שהקדוש ברוך הוא מרבה חסד לרשע אף באותו זמן שהוא מעניש אותו על רשעתו, אלא שגם העונש עצמו נהפך עליו לחסד, כי ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ (תהלים לג), כלומר: אין שום מקום בעולם ואין דבר שיארע בו שיהא פנוי מחסד. 

'''מצינו''' באדם הראשון, שבתחלת יצירתו. קודם שחטא בעץ הדעת, לא היה זקוק לשום עמל ויגיעה להשיג את צרכיו, הן הגשמיים והן הרוחניים, כמו שאמרו חז״ל (סנהדרין נט): ״אדם הראשון מיסב בגן עדן היה ומלאכים מסננים לו יין וצולין לו בשר״. כמו שהשמש מאירה לנו תמיד מבלי שנזדקק לשום פעולה כדי לקבל את האור, וכמו שאנו נושמים את האויר המצוי לנו בכל מקום בלי כל מעשה, כן השיג אדם הראשון גם את מזונותיו וכל צרכי גופו. ובאותו דרך השיג אדם גם את עליותיו הרוחניות מבלי כל טירחה ויגיעה, וזוהי בחינת ״גן עדן״ כמו שאמרו חז״ל: ״צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה״ (ברכות יז). 

'''אבל''' לאחר שנכשל בחטאו. נתקלל ונאמר לו: ״בזעת אפך תאכל לחם וגו׳״. ואמרו חז״ל (ברכות נח): ״כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול. חרש, וזרע, וקצר, ועמר. ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל״. ולכשנתבונן נראה כמה חסד טמן הקדוש ברוך הוא בעונש זה עצמו. עד שאותה קללה נהפכה עליו לברכה. מצינו בחז״ל (בבא מציעא לח): ״רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו״. ופירש רש״י: ״קב שלו חביב עליו על ידי שעמל בהם״. הרי שהטביע הקדוש ברוך הוא באדם שיהיה חביב עליו עמלו עד כדי כך, שאף מדה מרובה של תשעה קבים שהשיג בלא עמל, אינם חביבים עליו כמו קב אחד שהוא משיגו מתוך יגיעה וטירחה. נמצא שאותה קללה ״בזעת אפיך תאכל לחם״ הומתקה לו לאדם ונהפכה עליו לעונג, שהוא משתוקק לה ואי אפשר לו בלעדה. 

'''וכן''' הדבר גם בענינים הרוחניים. אדם הראשון היה שרוי בלא חטא שתי שעות בלבד, ובשתי שעות אלו השכיל לדעת את ה׳ ועלה במעלות הרוחניות יותר ממלאכי השרת, כפי שאמרו חז״ל (בראשית רבה יז) שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: ״חכמתו מרובה משלכם״. אבל כשחטא ירד ממדריגתו ירידה עצומה. והרי לכמה עמל זקוק אדם כדי לעלות בסולם הרוחניות להשכיל ולהבין ולהגיע לאיזו מדריגה שהיא. וכבר אמרו חז״ל (שבת פג): ״אדם כי ימות באהל״ (במדבר יט) -״אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה״. והיינו שלאחר חטאו של אדם הראשון שוב אין אדם יכול לזכות לכתרה שלי תורה שתתקיים בידו אלא ביגיעה רבה כזו עד שימית את עצמו עליה. והנה דווקא בזה צפונות כל הברכות. ואדרבה העמלות בתורה משמשת כתנאי עיקרי בהשגת השלימות. מצינו בפרשת ״ואם בחוקותי תלכו״, שפירשוה חז״ל (תורת כהנים שם): ״על מנת שתהיו עמלים בתורה וכו׳ מלמד שהקדוש ברוך הוא מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה״. הרי שרק על ידי העמלות בתורה אפשר לאדם להגיע למעלות הרוחניות העליונות, ובשכרה הובטחו לנו כל הברכות המנויות בפרשה: ״ונתתי גשמיכם בעתם וגו׳ וישבתם לבטח בארצכם וכו׳ וכו׳״. הא למדנו מה רב הוא החסד בעונש ובקללה עצמה, שענין היגיעה נהפכה לאדם, איפוא, לברכה גדולה ולהישג של אושר, עונג. ועידון, שאין למעלה הימנו. 

== ד ==
'''אולם''' נתבונן עוד ונראה מה רבו חסדי ה׳ יתברך עם ברואיו, שאם כי לפי מושגינו אנו רואים בקללות - ברכה ועונג, כאמור, אבל הקדוש ברוך הוא אינו מעלים עיניו מהפורעניות הטבועה בהן מעיקרן ואינו חפץ בכאלו. אמרו חז״ל (תנחומא תזריע ט): ״זה שאמר הכתוב (תהלים ה:ה) ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳, ללמדך שאין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב בריה וכו׳. ובמה חפץ? להצדיק בריותיו וכו׳. אין שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הרעה אלא על הטובה. תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האור ואת החשך וקרא להם שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החשך, שנאמר: ׳ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה׳ וכו׳. וכן את מוצא כשברא הקדוש ברוך הוא אדם וחוה הזכיר שמו עליהם, שנאמר: ׳ויברך אותם אלהים׳ וכשקללן לא הזכיר את שמו עליהם, אלא ׳אל האשה אמר׳; ׳ולאדם אמר׳״. הרי שעם כל הברכות והתענוגות החבויות בקללה ״בזעת אפך תאכל לחם״, ועם כל הדרגות הנפלאות בתורה והכרת ה׳ יתברך, שהאדם זוכה על ידי העמל, אין הקדוש ברוך הוא חפץ בהם ואינו מייחד שמו עליהם, מפני שמעיקרן באו דרך קללה ועונש ואין בהם חסד מלא.

'''וצא''' וראה עוד כמה מגיעה מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא, שהרי האדם אינו מרגיש שום צער בעונשים אלה, כאמור, ועוד נהנה ומתענג עליהם. אבל בשמים סופרים ומונים כל טיפה של עונג כזה ומניחים אותה בגנזי הפורעניות, אשר על ידיהם מתכפר האדם ומוחלים לו עוונותיו. 

'''ויש''' להוסיף עוד בזה, אמרו חז״ל (תנחומא שם): ״על שלשה דברים הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו עליהם ואף על פי שהן לרעה: על המסית זה הנחש שהסית את האשה וכו׳״. הרי שהנחש גרוע מהכל ועבירתו חמורה ביותר, ומשום כך נתקלל בראשונה ובקללה חמורה משל אדם וחוה, וגם לא נשאל למה עשה כך, כדרך שנשאלו הם, וחז״ל למדים מזה שאין טוענין למסית. והנה על אף הכל נעוצה גם בתוך קללה זו ברכה גדולה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה כ) ״קללתו של הקדוש ברוך הוא יש בה ברכה אילולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא לנחש: ׳על גחונך תלך׳ האיך היה בורח לכותל וניצול״. וכן אמרו (יומא עד): ״בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשד ודם, מקניט את חבירו יורד עמו לחייו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. קלל את הנחש, עולה לגג - מזונותיו עמו! יורד למטה - מזונותיו עמו״. 

'''ומעתה''' הדברים קל וחומר. אם בקללות ורעות כאלה טובה וברכה בה מרובה יש בהן, על אחת כמה וכמה מה רב הטוב שצפן הקדוש ברוך הוא לבריותיו בברכה ממש, ובדבר שכתוב בו מפורש! ״כי טוב״! שהוכפל בו ״כי טוב״ ו״טוב מאד״. והרי נפלאים הדברים, כמה גדלה הטבתו של הקדוש ברוך הוא עם ברואיו ומה רבו חסדיו בעולמו. וכמה על האדם ללמוד מכאן ללכת בדרכיו ולהעמיק את מעשי החסד שלו לאין שיעור, ושיהיה כולו חסד.

= ותפרעו כל עצתי =
'''אמר''' הכתוב (משלי א): ״יען קראתי ותמאנו וגו׳ ותפרעו כל עצתי״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה יח) שפסוק זה נאמר על יצירת האשה. 

'''מצינו''' שיצירת גוף האדם חשובה בכמה מעלות מכל הבריאה. על יצירת הבריאה נאמר (תהלים לג): ״בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם״, כלומר: הכל שבבריאה של מעלה ושל מטה נבראו בציוויו של מקום, כדברי הכתוב: ״ויאמר אלהים יהי אור וגו׳ יהי רקיע וגו׳״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה יב): ״׳בהבראם׳ - בה״א בראם״. ומה הא זה כל האותיות תופסין את הלשון וזה אינו תופס את הלשון. כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא בדבר ה׳ - וכבר שמים נעשו״. אבל ביצירת האדם כתוב: ״ויאמר ה׳ אלהים נעשה אדם״. והיינו בבחינת פעולה ומעשה ובהכנה רבה, כביכול. וכן כתוב בבריאתו: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם״, ואמרו חז״ל (בראשית רבה יד): ״כאשה הזו שמקשקשת עיסתה במים ומגבהת חלתה מבינתיים, כך בתחלה: ׳ואד יעלה מן הארץ׳, ואחר כך - ׳וייצר את האדם׳: וכן הוא אומר: ׳ואיש תרומות יהרסנה׳ - זה אדם הראשון, שהוא גמר חלתו של עולם״; וכן אמרו בירושלמי (שבת ב:ו): ״אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה, דכתיב: ׳וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה׳״. ועוד אמרו (בראשית רבה שם): ״׳מן האדמה׳ - ממקום כפרתו נברא וכו׳. אמר הקדוש ברוך הוא: הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו והלואי יעמוד״. הרי שלאחר שנבראה כל הבריאה, שיש בה חכמה עצומה לאין שיעור, כדכתיב (משלי ג): ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, הרים הקדוש ברוך הוא חלת עפר מיוחדת מן האדמה הזאת - ממקום כפרה, והיא היותה החומר ליצירת גופו של אדם הראשון. 

'''ועוד''' אמרו, (בראשית רבה יב): ״מי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו״ (קהלת ב:יב) – ״עשהו״ לא נאמר, אלא ״עשוהו״. ״כביכול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובית דינו נמנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על מכונך, שנאמר (דברים לב:ו): ׳הלה׳ תגמלו זאת וגו׳ הוא עשך ויכוננך׳״. מכאן שלא רק יצירת גופו של אדם בכללו היתה בבחינת פעולה ומעשה יותר מכל הבריאה, אלא שעל יצירת כל אבר ואבר שבו נמנו כביכול הקדוש ברוך הוא ובית דינו ועשוהו, מה שאין כן כל יצורי הבריאה שנבראו, כאמור, רק בציווי לבד, ואף עולם המלאכים בכלל, כמו שאמרו חז״ל (תנחומא בראשית יב): ״׳אלה תולדות השמים והארץ בהבראם׳ - לרבות את המלאכים״. 

'''ולא''' עוד, אלא שיצירתו של האדם עולה גם על בריאת עולם הבא, חז״ל אמרו (בראשית רבה שם) שבשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, כדכתיב (ישעיה כו): ״כי ביה ה׳ צור עולמים״ - עולם הזה בה״א ועולם הבא ביו״ד. הרי שגם עולם הבא נברא באות אחת בלבד. ואילו ליצירת האדם נתוספו, כאמור, יצירה ומעשה. 

'''ויש''' ביצירת האדם עוד מעלה נוספת, שהוא נוצר מיצירה אחרת שקדמה לו. כל הבריאה נבראה יש מאין, ואילו גופו של אדם נבראה מן היש - מהעפר. נמצא, איפוא, שהאדם אף מצד חומר גופו בלבד הוא כלפי הבריאה בבחינת צורה לגבי חומר, וכקודש לגבי חול - כתרומה הנגבהת מן העיסה, (ראה בראשית רבה יד), וכדברי הכתוב (בראשית ב): ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״, כלומר, שעל גופו בלבד, שהוא בא מן העפר; כתוב: ״וייצר״. 

'''ולאחר''' כל זה, נופחה בו נשמה רוחנית עילאית, חלק אלוה ממעל, כדברי הכתוב (שם): ״ויפח באפיו נשמת חיים״, ו״מאן דנפח מדיליה נפח״. בזה נתגבשה שלימות צורתו של האדם הנבחר, ככתוב: ״ויהי האדם לנפש חיה״. 

'''והנה''' יצירת האשה עולה על יצירת האיש, כי היא לא נבראה מן העפר, אלא מגוף האדם ולאחר שכבר ניתנה בו הנשמה. אדם הראשון אחרי שהושלם כולו, שימש החומר לבריאת האשה. ועוד, שלא כל האיברים שבאדם נמצאו ראויים לבריאתה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה יח:ב): ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע״ – ״התבונן מהיכן לבראתה. לא ברא אותה מן הראש שלא תהא מיקרת ראשה, ולא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית וכו׳, אלא ממקום שהוא צנוע באדם, אפילו בשעה שאדם עומד ערום אותו המקום מכוסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא היה אומר לה: תהא אשה צנועה״. הרי שהיה רצון שמים, כביכול, ליצור את האשה בצורה נעלה יותר מכל המציאות בזה ובבא, ונבחר אבר מיוחד באדם שיש בו כל המעלות כדי לבראותה, וכן מצד חלק הרוחני עלתה האשה על האיש, כדברי חז״ל (נדה מה): ״׳ויבן ה׳ אלהים את הצלע׳ - מלמד שניתנה בה בינה יתירה יותר מן האיש״. 

'''ומה''' נפלא הדבר, שבפגם קטן שנתגלה פעם באשה, ראה הקדוש ברוך הוא הפרעה, כביכול, בכל תכניתו בבריאה, כמו שסיימו שם חז״ל: ואף על פי כן – ״׳ותפרעו כל עצתי׳. לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראש - ׳ותלכנה נטויות גרון׳ (ישעיה ג:טז): ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר: ׳ומסקרות עינים׳: ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית, שנאמר (בראשית יח:י): ׳ושרה שומעת פתח האהל׳״. 

'''והנה''' אם נתבונן, למשל, בתביעה על שרה אמנו ששמעה פחח האהל, נמצא אותה דקה מן הדקה. מה שמעה אזנה של שרה? שיחת המלאכים שנשלחו מאת ה׳ יתברך לבשרה כי יולד לה בן, שהם דברי נבואה, ובודאי יש בזה משום מדריגה גדולה עד מאד, ורק נביא ראוי לשמוע דברים כאלו מפיהם של מלאכי עליון. ולא עוד אלא שהדברים עצמם מתייחסים אליה, שהיא תלד בן. וגם השמיעה היתה שלא בכוונה, שהרי האוזן היא אחד משלשה דברים שאינם ברשותו של אדם (ראה תנחומא תולדות יב). ואכן לא ירדה שרה בזה ממדריגתה בבינה היתירה שניתנה בה יותר מבאיש, שהרי אף לאחר מעשה זה נאמר לאברהם (בראשית כא): ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה״, ואמרו חז״ל (ראה רש״י שם): ״למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות״. נמצא, איפוא, שהיה כאן פגם שאין במושגינו לעמוד עליו, ורק הקדוש ברוך הוא חוקר לב ובוחן כליות גילה שהיה בזה איזה חסרון, שלא הגיעה לתכלית השלימות לפי מדריגתה. 

'''למדים''' אנו מכאן, מה נורא הוא קלקול ופגם של חטא אחד אפילו הקל ביותו. שהרי לפי האמור, כל ענין התביעה על שרה אמנו לא היה אלא על חסרון משהו בקצה השלימות ופגם דק מן הדק עד אין נבדק, ובכל זאת כינו אותה: צייתנית, והקדוש ברוך הוא קורא עליה: ״ותפרעו כל עצתי״, כלומר: כל עצתו של הקדוש ברוך הוא שהתבונן מהיכן לברוא אותה, כאמור, הופרעה ולא נתקיימה כביכול. 

'''ועוד''' יותר מופלא הדבר, שבאותו מאמר מנו חז״ל בין הנשים שהפריעו עצתו של הקדוש ברוך הוא ביחד עם שרה לאה ורחל, גם את בנות ציון. והנה חטאיהן של בנות ציון מתוארים בצורה חמורה מאד, כדברי הכתוב (ישעיה ג): ״ותלכנה נטויות גרון וגו׳ ומשקרות עינים״, והנביא תולה בהן את חורבן המקדש וחורבן הארץ, וכן מבואר בחז״ל (ילקוט שם): ״לפי שהיה ירמיהו הנביא מחזר עליהן ואומר להן: בנותי! עשו תשובה עד שלא יבואו השונאים. והן היו אומרות: ימהר יחיש מעשהו למען נראה דוכס רואה אותי ונוטל אותי לאשה: איפרכוס רואה אותי ונוטלני לו לאשה״. וכאן נאמרו שתי התביעות ביחד, כאילו הן שוות: התביעה על שרה אמנו ששמעה דברי נבואה פתח האהל, עם התביעה על בנות ציון שהלכו נטויות גרון וכו׳ ולא היה איכפת להן אם יחרב המקדש וילכו בני ישראל בגלות. ובטחו בעצמן להינשא לערלים, מהרסים ומחריבים, אויבי ה׳ ועמו. על שתיהן מתאונן הקדוש ברוך הוא במאמר אחד: ״ותפרעו כל עצתי״!

'''מכאן''', מה נורא הוא עומק דין שמים ומה גדול כח הרס החטא, שנתבע כל אדם על כל פגם ושוקלין עליו את הקלי קלות כחמורי חמורות. 

'''ואמנם''' גם חטאיהן של בנות ציון אין לפרש כפי פשטותם של הדברים, שהרי אמרו חז״ל (נדרים פא.): ״׳על מה אבדה הארץ׳, דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוה, עד שפירשה הקדוש ברוך הוא בעצמו: ׳ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי׳״. וראה מה שכתב הר״ן ז״ל שם: ״דמדלא ידעו החכמים והנביאים לפרש החטא, שמע מינה שהיו עוסקין בתורה תמיד, אלא שהקדוש ברוך הוא יודע מעמקי הלב פירשה וכו׳״. הרי שהחטאים שגרמו לחורבן הארץ לא השיגם השכל האנושי עד שפירשם הקדוש ברוך הוא בעצמו. ואם כן, איפוא, אין לפרש תיאור חטאיהן של בנות ציון כפי הנראה מפשוטו של מקרא. אבל על כל פנים בלשון התורה נתבעו בצורה החמורה ביותר, כאמור, ואילו על שרה אמנו, גם בתורה לא הודגשה במיוחד שום תביעה על חטא כל שהוא בשמיעתה זו ששמעה פתח האהל. ובכל זאת נאמר גם עליה: ״ותפרעו כל עצתי״, שלא נתבעה בזה כעל חסרון שלימות במעלה, אלא כאילו סתרה וקלקלה כל עצתו של הקדוש ברוך הוא, ושיש בזה משום פירכא לכל צורת הבריאה הנעלה ביותר, הן של האדם, שהוא למעלה מכל הברואים, והן של האשה, שיצירתה עולה עוד על האיש, כמו שנתבאר. והרי כמה חמור כל פגם איזה שהוא במדריגתו של האדם, שנתבעים עליו כמו על חטא ופשע ממש, והוא מהרס את הבריאה ומקלקל את העולם. 

'''והנה''' כשנעמיק עוד בזה, יתבאר לנו חידוש נפלא בגדלות האדם, שהרי לאחר שבנות ציון נתבעות בלשון התורה על ירידתן בדרגות נמוכות ביותר, עד שתולין בהן את חורבן המקדש והארץ, כאמור, ובכל זאת נכללו גם הן ביחד עם האמהות באותה התביעה: ״ותפרעו כל עצתי״, כלומר: שהקדוש ברוך הוא מתאונן גם עליהן על שלא הגיעו לתכלית כוונת הבריאה, ולא באו לשלימות הבינה היתירה שניתנה באשה יותר מבאיש, היינו צורת החכמה העליונה שבבריאה שהטביע הקדוש ברוך הוא בהן בתחלת יצירתן. למדים אנו מכאן שאותה המדריגה הנעלה שהוטבעה באדם בתחלת יצירתו לא אבדה ולא נתמעטה בכלום, ואף בשעת כשלונו בחטאיו הגרועים ביותר, רואים בו בשמים את דמותו הראשונה במלוא שיעור קומתה כאילו לא נפגמה כלל, וכאותה התביעה שנתבעו האמהות על פגם כל שהוא בקצה השלימות העליונה, כן יתבע כל אחד ואחד, בכל דוד ודור, על שלא הגיע לשלימות המעלות העליונות ביותר כפי שנברא האדם בתחלת יצירתו.

'''זהו''' מה שאמרו חז״ל (תנא דבי אליהו כה): ״חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״, כי לפי מה שנתבאר אין זה בבחינת שאיפה בעלמא, כפי המקובל, אלא זוהי חובה ממש, וכמו שאמרו: ״חייב וכו׳״, באשר אף לאחר כל הירידות של האדם בפועל ועל אף כל חטאיו, נשאר במציאותו צלם האלהים אשר בו בכל יפעת הדרו על כל המעלות העליונות שהוטבעו בו בתחלת יצירתו כיציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, וכל הירידות והנפילות המתהוות באדם מדור דור, אינן אלא קליפות חיצוניות גרידא שמתדבקות בו על ידי חטאיו וחטאי הדורות, אבל בכחו להסירן ולגלות את מהותו האמיתית הפנימית והנצחית המושרשת בו עד היום במקוריותה בכל השלימות ללא שינוי ופגם כלל. ולכן חייב כל אדם באשר הוא, לדקדק ולהיזהר שלא יחסיר כלום ממעלותיו הטבועות בצלם האלהים אשר בקרבו, כדוגמת אבותינו אברהם יצחק ויעקב. 

= האור הרוחני שבגוף =

== א ==
'''למעלה''' הבאנו מאמר חז״ל על הפסוק ״הוא עשך ויכוננך״: שהקדוש ברוך הוא ובית דינו היו נמלכין על כל אבר ואבר שבאדם. ומזה יסוד מוצק לדברינו בגדולת האדם אף מצד גופו בלבד, שכל אבריו הנראים לעינינו רק כבשר גידים ועצמות, באמת הם חלקי חכמה עליונים - מושגים רוחניים, שנמלכו עליהן כביכול הוא ובית דינו. 

'''ולא''' עוד אלא שמושגי חכמה אלו הנקראים ״אברי האדם״ ממולאים בחכמה רבה עוד יותר משל מלאכי השרת, כמו שהבאנו מאמרם ז״ל על הפסוק ״כי ביה ה׳ צור עולמים״: שכל בריאת שמים וארץ ועולמות המלאכים בכלל נבראו באות אחת בלבד, ואילו יצירת האדם קדמה לה הכנה רבה כביכול בהמלכה ויצירה ועשיה כמו שנתבאר. 

'''בחכמה''' מרובה כזו נוצר גופו של אדם עוד קודם שניתנה בו הנשמה, כמו שכתוב: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״, וכאמור, ואחר כך כתוב: ״ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה״ ומתרגמינן: לרוח ממללא. נמצא שעל ידי זה שנופח בו הנשמה העליונה - חלק אלוה ממעל, נעשה כל האדם לנפש חיה ולרוח ממללא, כלומר: כל איבריו, הבשר הגידים והעצמות שבו, שגם מתחלה נבנו במושגי חכמה עליונים, כאמור, עלו ונתעלו עכשיו לעליונות גדולה ויתירה מאז, כי ניתוסף בהם כח חדש עליון שבעליונים, היא הנשמה הטהורה שנופחה באפו, ״ומאן דנפח מדיליה הוא נפח״. ואמרו חז״ל (ברכות י): ״מה הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולם, כך הנשמה ממלאת את כל הגוף״. 

'''לפי''' זה, הוי אומר שמחוץ לעצם החכמה שבגופו של אדם הראשון, האירה לו נשמתו את כל חדרי גופו, והיה זך ומצוחצח כולו ממש, ולא היה בו כלל המושג ״גשם״ כפי שאנו מתארים אותו. תדע, שהרי אמרו חז״ל כי מלאכי השרת טעו בו ובקשו לומר לפניו קדוש, והפיל עליו הקדוש ברוך הוא תרדמה וידעו כי אינו אלא אדם נברא, ואם היו מכירין בו איזה גשם שהוא, האיך טעו לחשוב אותו לבורא? אלא ודאי שכל גופו ואבריו היו חלקי חכמה רוחניים עליונים.

'''הנה''' מבואר בראשונים שכל מה שהוזכר בתורה: ״יד ה׳״: ״עיני ה׳״: ״אזני ה׳״ וכדומה, לא בא אלא לשבר את האזן שלנו. ומזה גופא יש ללמוד מה שאמרנו, כי אברי גוף האדם רוחניים הם בעיקרם ומלאים חכמה אלהית, שהרי עצם המשל ״לשבר את האזן״ בדמות האיברים הנמצאים באדם, על כרחך בא ללמד ונמצא למד שאיבריו של אדם מושגי חכמה עליונים הם שיש להם דמיון להקדוש ברוך הוא, כביכול, שאם לא כך, אין מקום כלל למשל כזה אף לשבר את האזן. ונמצא מכאן, שאותם חלקי חכמה אשר צומצמו באדם בתמונת יד ורגל וכדומה הם בבואה של החכמה העליונה שאין לנו בה כל מושג ותפישה. 

'''וכל''' זה שאמרנו על ערכם של אברי האדם אינם באדם הראשון לבד, כאמור, אלא כל אדם, כל המין האנושי, נוצר בצלם אלהים ובחכמה רוחנית עליונה. אמרו חז״ל (בראשית רבה לו) על אנשי דור המבול שהתינוקות שבהם היו מהלכים מיד כשנולדו ונלחמו עם שדים, ומעשה היה בתינוק שנולד ושלחתו אמו להביא צור לחתוך בו את טבורו ופגע בו שד אחד ואמר לו: ״לך ואמור לאמך שאלמלא לא האיר השחר הייתי הורגך״. והשיב לו התינוק: ״לך אתה ואמור לאמך אלמלא כבר נחתך טבורי הייתי אני הורג אותך״. והרי לחימה זו עם שדים אינה ודאי מלחמה גשמית אלא רוחנית. ועל כרחך אתה אומר שאף לאחר שחטא אדם, שנתמעטה קומתו ונתגשם, וכן בכל הדורות שלאחריו שהיו מכעיסים ובאים ונתגשמו יותר ויותר, לא היתה, התגשמות זו אלא כיסוי חיצוני בלבד, כקליפה על הפרי, אבל בתוך האדם נשארה מציאותו האמיתית בכל מצב שהוא. 

'''וכן''' אתה מוצא אף בעשו הרשע, שהיה רחוק יותר מעשרים דורות מאדם הראשון, ועברו תקופות אחר תקופות של התמעטות, ובכל זאת אמד לו יעקב: ״ראיתי פניך כראות פני אלהים״ (בראשית לג). הרי שיש לראות גם בפניו של רשע כעשו ״פני מלאך״. אלא שבני האדם נתכסו בקליפה חיצונית על ידי החטאים, כאמור, ולאור חושי עינינו לא נראית עצמיותם הרוחנית. 

== ב ==
'''אכן''' גם לאחד שחטא האדם והתגשם, התקין הקדוש ברוך הוא שמתוך ההתגשמות עצמה יאיר אור חדש על האדם ויתגלו בו מקורות חכמה עליונים אשר יהיה בכוחם לחדור דרך כיסוייו החיצונים ולהחזירו לקדמותו הרוחנית. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם״ (בראשית ג:כא) ואמרו חז״ל: ״בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב: ׳כתנות אור׳״ (בראשית רבה כ:יב). פירוש הדברים שהכותנות שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם, שהן לכאורה כסוי גשמי, היה בהן אור רב שהוסיפו חכמה לאדם וגילו לו מעלות והלכות חדשות כדי להאיר ולהעלות את גופו. עד שלא חטא כתוב: ״ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו״, כי היו מוארים בחכמה העליונה בכל אבריהם, מכף רגלם ועד קדקדם, ללא שום הגשמה ולא היה מקום כלל לרגש של בושה. אבל לאחר שחטאו ונדבק בהם משהו מן ההתגשמות, נתגלה בהם רגש של בושה: ״וידעו כי ערומים הם״. והנה תפר להם הקדוש ברוך הוא כתנות והאיר להם בזה את עצם גופניותם, שעמדו מתוך כך על מעלת הבושה ונתחדשה להם תורת הצניעות שיש בהן משום מדריגה רוחנית עילאה וניתן להם מקום לחזור מתוך עצם התגשמות זו לאורם הקדמון ולמקור חכמתם העליונה. 

'''ולאחר''' כמה דורות, כשנתן הקדוש ברוך הוא לישראל תורה שלמה של תרי״ג מצוות כנגד כל אבר ואבר שבאדם, הוסיף להם אור אלהי, כדברי הכתוב: ״כי נר מצוה ותורה אור״ (משלי ו), שמטרתו להרבות חכמה עליונה ולהחדירה בכל המחיצות הגופניות והקליפות החיצוניות שנתדבקו באדם על ידי החטאים, כדי לחשוף בהן את הנפש החיה והרוח ממללא של האדם הקדמוני. 

'''ומופלא''' הדבר עד כמה בכוחו של האדם להפוך את העצמים הנראים לנו כגשמיים למטרות רוחניות עליונות. הכתוב אומר (ישעיה מג): ״עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו״. אמרו חז״ל (ילקוט סב): ״וכי כל בריותיו אין משבחין אותו, והלא כבר נאמר (מלאכי א): ׳ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגויים׳ (שם ד)? מכאן שאין ערב לו אלא ישראל, שנאמר (שמואל ב כג:א): ׳ונעים זמירות ישראל׳; ואומר: ׳כי יעקב בחר לו׳ (תהלים קלה): ואומר: ׳ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׳״ (שם כב). וכן אמרו בירושלמי (סוכה ה:ד): ״אף על פי שיש לו להקדוש ברוך הוא כמה קילוסין, חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל. מאי טעמא? ונעים זמירות ישראל׳: ׳ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׳״. 

'''והנה''' התואר ״נעים זמירות ישראל״ נאמר על דוד המלך ע״ה (ראה שמואל שם). הוא הגיע לשיא המדריגה לזמר זמירות ישראל ולספר תהלתו של הקדוש ברוך הוא עד שנאמר עליו: ״נעים זמירות ישראל״. וחז״ל המשילו עליו ״משל לחבורה שהיתה, מבקשת לומר הימנון למלך, אמר להם! כולכם נעימים וכו׳, ומי מנעים זמירותיהם של ישראל? דוד בן ישי״ (ילקוט שם). ובמה הביע דוד את זמירותיו ותהלותיו לפני ה׳? על ידי נבל וכנור, כדברי הכתוב: ״עורה כבודי, עורה הנבל וכנור אעירה שחר, אודך בעמים ה׳ אזמרך בלאומים״ (תהלים נז). והרי הכלים האלה, הנבל והכינור, עשויים מעצמים גשמיים. מעץ דומם ומגידי בהמה מתה, ובכל זאת היה בכוחו של דוד על ידי נגיעת אצבעותיו והנעת המיתרים להשמיע צלילים כה נפלאים ולהביע קילוסים לפני הקדוש ברוך הוא שהיו חביבים לו מכל התהלות והתשבחות שבעולם ושהם תכלית היצירה. 

'''הוי''' אומר שיש באברים של האדם אור כה רב, שבכוחם להפיח רוח בדברים הגשמיים הפשוטים ולדובב אותם בחכמה עליונה עד כדי להנעים לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל הבריאה. 

= מדת החסד =

== א ==
'''אמר''' הכתוב (תהלים פט): ״עולם חסד יבנה״. וכן הוא אומר (תהלים קג): ״וחסד ה׳ מעולם ועד עולם״. כל העולם כולו, השמים והארץ וכל צבאם, נבראו במדת החסד, וכל פעולותיהם הן חסד. מדה זו היא הגלגל המניע את כל מערכות העולם, על ידה נבראו ועליה הם מתקיימים. ושומה על האדם להטביע בנפשו את המדה הזאת. עליו להתבונן בבריאה שנבראה בשבילו, כדי ללמוד ממנה דרך חייו על הארץ. וכשם ש״בעולם חסד יבנה״, כן עליו לעמול כל ימיו בחסד, להשכיל ולהגיע למדריגה רמה כזו שישתוקק ויתאמץ תמיד להטיב ולמלא עונג ועידון לכל הברואים בכל אשר יוכל. 

'''והנה''' אמרו חז״ל (סנהדרין לז): ״לפיכך נברא האדם יחידי וכו׳, שחייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם״. הרי עד כמה מגיעה מדת חסדו וטובו של הקדוש ברוך הוא, שברא את כל העולם על תענוגיו ועידוניו בשביל כל יחיד ויחיד, ועוד הוסיפו חז״ל שכל אדם חייב לדעת ולהרגיש זאת. והרי תכלית בריאת האדם היא שילך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר (דברים כח): ״והלכת בדרכיו״, ואמרו חז״ל (שבת קלג): ״מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו׳״ ונמצא שחייב כל אדם לספק לכל אחד ואחד תענוגות עולם ומלואו כאילו היה יחידי בעולם. ולא עוד, אלא שיש לו לאדם ללמוד מהבריאה להטיב מבלי לגרוע חסדו במאומה אף למי שמכעיס כנגדו ומבזהו, כמו שהקדוש ברוך הוא מכריח את הבריאה להטיב גם להרשעים, אף שהיא סובלת מזה. אנו מתפללים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ויש מפרשים: מה העפר הכל דורסים עליה והיא סובלת אותם ומצמחת ונותנת חיים לעולם, כך על האדם ללמוד ממנה לסבול את הכל ולגמול חסד עם הכל, באין יוצא. וכן אנו רואים מהשמש והירח, שהרי אמרו חז״ל (נדרים לט) שבכל יום ויום אינם רוצים לצאת ולהאיר, מפני שמשתחוים להם עובדי כוכבים, והקדוש ברוך הוא מורה בהם חצים שיאירו לעולם. הרי שהקדוש ברוך הוא אינו מונע את טוב הבריאה אף מהרשעים והמכעיסים כנגדו. וכן יש על האדם ללמוד לעצמו, לבל ימנע חסדו משום איש, אף מאלה שמרגיזים ומצערים אותו, ואפילו אם הוא צדיק בדינו. והרי הדברים קל וחומר! אם כל העולם כולו על כל מערכות צבא השמים והארץ, לא יחשכו נגהם וטובתם גם מהרשעים ביותר, על אחת כמה וכמה האדם, שהכל נברא לשמשו, והוא תכלית הבריאה, שיש לו לדעת ולהתבונן ביסוד זה של ״עולם חסד יבנה״ ולא ימנע לעשות חסד משום בריאה בעולם. 

== ב ==
'''והנה''' היחס הזה לבני אדם, להטיב להם מבלי לגרוע מאומה אף בשעה שהם מציקים לו וגורמים לו רעה, אינה מדת חסידות גרידא כי אם ציווי וחובה. כתוב בתורה (שמות ו): ״וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל״, ואמרו חז״ל (ספרי פ׳ בהעלותך): ״זה שאמר הכתוב: ׳האנכי הריתי את כל העם הזה וגו׳ כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את היונק׳ היכן דיבר? תלמוד לומר ׳ויצום אל בני ישראל׳. אמר להם: הוו יודעים, בני סרבנים הם, טרחנים הם, על מנת כן תהיו מקבלים עליכם שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים״. הרי עד כמה יש לסבול בני אדם ולשקוד בטובתם, אף אם בתוך אותו זמן הם בועטים בחסד שגומלים אתם והם משיבים רעה תחת טובה בקללות וסקילת אבנים וכדומה. 

'''והדברים''' האלה אמורים לא רק ביחס לבני ישראל לבד, אלא גם ביחס לגויים, והרשעים ביותר, ואף תוך אותה שעה שהם באים על ענשם, כנאמר שם: ״ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים״, ואמרו חז״ל (שמות רבה ז) כי שני ציוויים יש כאן: ״אל בני ישראל - להנהיגם בנחת וכו׳״, כאמור, ״ואל פרעה - לחלוק לו כבוד בדבריהם״. והרי הדברים נפלאים, שבאותה אזהרה שנצטוה משה כלפי ישראל, נצטוה גם כלפי פרעה. מצד אחד עומדים בני ישראל, שנקראו בנים למקום, כשהם נרדפים על צואריהם על ידי המצרים הרשעים, וזועקים אל ה׳ שיצילם משעבודם: ומצד שני עומדים המצרים עובדי האלילים ומענים את בני ישראל בעינויים קשים ומרים. וכשעלתה שועת בני ישראל אל ה׳ והוא שולח את משה ואת אהרן לגאול אותם ולהעניש את משעבדיהם אלה, הרי באותה שליחות עצמה שהוא מצוה אותם לסבול את ישראל ולהנהיגם בנחת, הוא מזהיר אותם לחלוק כבוד גם למענם ומשעבדם, לפרעה מלך מצרים, ולא רק יחס של כבוד סתם, אלא כבוד של מלך. ואמנם מצינו שכן עשה משה. לאחר כל תשע המכות שנחתו על ראשו של פרעה והוא הקשה את לבו ולא שלח את בני ישראל, ובא משה ומתרה בו על המכה האחרונה הגדולה ביותר, ופרעה עומד ברשעו, מתחצף ומגרש את משה מעל פניו ומאיים עליו להמיתו, אמר לו משה: ״כה אמר ה׳ כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וגו׳ וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו׳״. ואמרו חז״ל (שמות רבה ז): ״לא אמר עליו, אלא על עבדיו, אף על פי שהיה לו לומר: אתם ומלככם - הוא בעצמו, שנאמר ׳ויקם פרעה לילה׳ ולכך לא פירסם אותו כדי לחלוק כבוד למלכות״. 

'''הרי''' מכאן עד כמה יש להתייחס בכבוד ולדקדק בביטויים נאים גם כלפי הרשעים הגדולים ביותר, ואף תוך אותה שעה שהם מבצעים את מעשי רשעותם ובאים להזהירם על ענשם. 

'''ולא''' רק ברשע שהוא חי, חס הקדוש ברוך הוא על כבודו, משום שבכחו לשוב ולהטהר, אלא אפילו כשכבר מת הרשע ואבד סברו ובטל סיכויו, אין לשער ולהעריך גודל רחמיו של הקדוש ברוך הוא עליו. מצינו באותם המצרים שלאחר שלא שבו מדרכם הרעה ורדפו אחר בני ישראל, ונענשו ונטבעו בים סוף, (מגילה י) ״בקשו מלאכי השרת לומר לפניו שירה, אמר להם הקדוש ברוך הוא: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?״ הרי לפנינו שאף רשעים גמורים כאלה כמו המצרים שה׳ המיתם להפרע מהם ולתת את נקמת בני ישראל במצרים, בכל זאת אין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן ומונע ממלאכי השרת מלשיר את השירה שהם שרים לפניו בכל יום, ועוד תמה עליהם האיך עולה דבר כזה על דעתם: ״מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?״ וכמה מתגלה כאן גודל מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא לברואיו, שבעת מפלתם של רשעים הוא רואה את עצמו, כביכול, כאב שכול שמתו בניו, ואינו סובל כי ישירו לפניו!... 

'''ולא''' זו בלבד, אלא שגם אחר מפלתם זו, חס הקדוש ברוך הוא על כבודם ודאג שלא יבואו לידי בזיון. אמרו חז״ל (מכילתא בשלח): ״׳נטית ימינך תבלעמו ארץ׳ - מגיד שהים זרקן ליבשה והיבשה זרקתן לים. אמרה היבשה: ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא את דמו של הבל יחידי, נאמר לי ׳ארורה האדמה׳, ועכשיו האיך אני יכולה לקבל דמן של כל אלו אוכלוסין? עד שנשבע לה הקדוש ברוך הוא שאינו מעמידה בדין, שנאמר ׳נטית ימינך׳, ואין ימין אלא שבועה, שנאמר: ׳נשבע ה׳ בימינו׳״. כשאנו קוראים בשירת הים את הפסוק ״נטית ימינך תבלעמו ארץ״, אנו מבינים בו ביטוי לנקמה הגדולה שנקם ה׳ ברשעים הללו והבליעם באדמה. אבל לפי דברי חז״ל הנ״ל, נראים הדברים כי אין כאן ענין של נקמה ועונש, אלא חסד ורחמים גדולים לתת כבוד למצרים ולזכותם בקבורה, כדי שלא יהיו מוטלים בבזיון כדומן על פני האדמה. ולא עוד אלא ששינה הקדוש ברוך הוא את הטבע בגללם ופתחה הארץ את פיה ובלעה אותם (ראה רמב״ן שם). וזהו שאמר הכתוב (תהלים כה): ״כל ארחות ה׳ חסד ואמת״, כי אף בתוך דין אמת זה שנקם ה׳ מהמצרים את נקמת בני ישראל ובאו על ענשם כראוי להם, נטה להם חסד וריחם עליהם שלא יבואו לידי בזיון והשביע את הארץ שתקבל אותם. 

'''ובהיות''' שאנו חייבים ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, גם עלינו להרגיש את החסד הזה, ויחד עם דברי השירה שאנו שרים על הנסים ועל הנפלאות שנעשו לאבותינו על הים ועל גאולתנו ופדות נפשנו, עלינו לשיר גם על הנס ועל החסד שעשה הקדוש ברוך הוא למענינו ולרודפינו המצרים, שהביא אותם לקבורה, ועוד אנו מזכירים ביחד את שני המאורעות האלה, פתיחת פי הארץ למצרים וקריעת הים לישראל: ״נטית ימינך תבלעמו ארץ: נחית בחסדך עם זו גאלת״! 

'''חז״ל''' תיקנו להוסיף ברכה רביעית מיוחדת בברכת המזון לכל אחד מישראל, בכל דור ודור, כמה פעמים ביום, כדי להודות לה׳ יתברך על שניתנו הרוגי ביתר לקבורה. והנה כעין אותה ברכה והודאה אנו שרים בכל יום בשירת ״אז ישיר״ גם על הנס והחסד של קבורת המצרים. 

'''את''' החובה הזאת למדים אנו מן הבריאה, כמבואר לעיל. כשם שהבריאה מטיבה אף עם הרשעים ותוך רשעותם, כך גם עלינו לסבול את הכל ולהטיב עם הכל בכל הנסיבות, כפי שאנו מתפללים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ומתוך כך עלינו להתייחס כן גם למצרים, למרות שהם הציקו לבני ישראל ועינו אותם בכל הנגישות האכזריות, עלינו לחוס על כבודם ולהביע את שמחתנו והודאתנו לה׳ יתברך על החסד שעשה אתם וציוה על הארץ שתקבלם. 

== ג ==
'''וכשנסתכל''' עוד, נמצא, כי לא זו בלבד שהקדוש ברוך הוא מרבה חסד לרשע אף באותו זמן שהוא מעניש אותו על רשעתו, אלא שגם העונש עצמו נהפך עליו לחסד, כי ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ (תהלים לג), כלומר: אין שום מקום בעולם ואין דבר שיארע בו שיהא פנוי מחסד. 

'''מצינו''' באדם הראשון, שבתחלת יצירתו. קודם שחטא בעץ הדעת, לא היה זקוק לשום עמל ויגיעה להשיג את צרכיו, הן הגשמיים והן הרוחניים, כמו שאמרו חז״ל (סנהדרין נט): ״אדם הראשון מיסב בגן עדן היה ומלאכים מסננים לו יין וצולין לו בשר״. כמו שהשמש מאירה לנו תמיד מבלי שנזדקק לשום פעולה כדי לקבל את האור, וכמו שאנו נושמים את האויר המצוי לנו בכל מקום בלי כל מעשה, כן השיג אדם הראשון גם את מזונותיו וכל צרכי גופו. ובאותו דרך השיג אדם גם את עליותיו הרוחניות מבלי כל טירחה ויגיעה, וזוהי בחינת ״גן עדן״ כמו שאמרו חז״ל: ״צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה״ (ברכות יז). 

'''אבל''' לאחר שנכשל בחטאו. נתקלל ונאמר לו: ״בזעת אפך תאכל לחם וגו׳״. ואמרו חז״ל (ברכות נח): ״כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול. חרש, וזרע, וקצר, ועמר. ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל״. ולכשנתבונן נראה כמה חסד טמן הקדוש ברוך הוא בעונש זה עצמו. עד שאותה קללה נהפכה עליו לברכה. מצינו בחז״ל (בבא מציעא לח): ״רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו״. ופירש רש״י: ״קב שלו חביב עליו על ידי שעמל בהם״. הרי שהטביע הקדוש ברוך הוא באדם שיהיה חביב עליו עמלו עד כדי כך, שאף מדה מרובה של תשעה קבים שהשיג בלא עמל, אינם חביבים עליו כמו קב אחד שהוא משיגו מתוך יגיעה וטירחה. נמצא שאותה קללה ״בזעת אפיך תאכל לחם״ הומתקה לו לאדם ונהפכה עליו לעונג, שהוא משתוקק לה ואי אפשר לו בלעדה. 

'''וכן''' הדבר גם בענינים הרוחניים. אדם הראשון היה שרוי בלא חטא שתי שעות בלבד, ובשתי שעות אלו השכיל לדעת את ה׳ ועלה במעלות הרוחניות יותר ממלאכי השרת, כפי שאמרו חז״ל (בראשית רבה יז) שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: ״חכמתו מרובה משלכם״. אבל כשחטא ירד ממדריגתו ירידה עצומה. והרי לכמה עמל זקוק אדם כדי לעלות בסולם הרוחניות להשכיל ולהבין ולהגיע לאיזו מדריגה שהיא. וכבר אמרו חז״ל (שבת פג:): ״אדם כי ימות באהל״ (במדבר יט), ״אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה״. והיינו שלאחר חטאו של אדם הראשון שוב אין אדם יכול לזכות לכתרה של תורה שתתקיים בידו אלא ביגיעה רבה כזו עד שימית את עצמו עליה. והנה דווקא בזה צפונות כל הברכות. ואדרבה העמלות בתורה משמשת כתנאי עיקרי בהשגת השלימות. מצינו בפרשת ״ואם בחוקותי תלכו״, שפירשוה חז״ל (תורת כהנים שם): ״על מנת שתהיו עמלים בתורה וכו׳ מלמד שהקדוש ברוך הוא מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה״. הרי שרק על ידי העמלות בתורה אפשר לאדם להגיע למעלות הרוחניות העליונות, ובשכרה הובטחו לנו כל הברכות המנויות בפרשה: ״ונתתי גשמיכם בעתם וגו׳ וישבתם לבטח בארצכם וכו׳ וכו׳״. הא למדנו מה רב הוא החסד בעונש ובקללה עצמה, שענין היגיעה נהפכה לאדם, איפוא, לברכה גדולה ולהישג של אושר, עונג. ועידון, שאין למעלה הימנו. 

== ד ==
'''אולם''' נתבונן עוד ונראה מה רבו חסדי ה׳ יתברך עם ברואיו, שאם כי לפי מושגינו אנו רואים בקללות - ברכה ועונג, כאמור, אבל הקדוש ברוך הוא אינו מעלים עיניו מהפורעניות הטבועה בהן מעיקרן ואינו חפץ בכאלו. אמרו חז״ל (תנחומא תזריע ט): ״זה שאמר הכתוב (תהלים ה:ה) ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳, ללמדך שאין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב בריה וכו׳. ובמה חפץ? להצדיק בריותיו וכו׳. אין שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הרעה אלא על הטובה. תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האור ואת החשך וקרא להם שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החשך, שנאמר: ׳ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה׳ וכו׳. וכן את מוצא כשברא הקדוש ברוך הוא אדם וחוה הזכיר שמו עליהם, שנאמר: ׳ויברך אותם אלהים׳ וכשקללן לא הזכיר את שמו עליהם, אלא ׳אל האשה אמר׳; ׳ולאדם אמר׳״. הרי שעם כל הברכות והתענוגות החבויות בקללה ״בזעת אפך תאכל לחם״, ועם כל הדרגות הנפלאות בתורה והכרת ה׳ יתברך, שהאדם זוכה על ידי העמל, אין הקדוש ברוך הוא חפץ בהם ואינו מייחד שמו עליהם, מפני שמעיקרן באו דרך קללה ועונש ואין בהם חסד מלא. 

'''וצא''' וראה עוד כמה מגיעה מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא, שהרי האדם אינו מרגיש שום צער בעונשים אלה, כאמור, ועוד נהנה ומתענג עליהם. אבל בשמים סופרים ומונים כל טיפה של עונג כזה ומניחים אותה בגנזי הפורעניות, אשר על ידיהם מתכפר האדם ומוחלים לו עוונותיו. 

'''ויש''' להוסיף עוד בזה, אמרו חז״ל (תנחומא שם): ״על שלשה דברים הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו עליהם ואף על פי שהן לרעה: על המסית זה הנחש שהסית את האשה וכו׳״. הרי שהנחש גרוע מהכל ועבירתו חמורה ביותר, ומשום כך נתקלל בראשונה ובקללה חמורה משל אדם וחוה, וגם לא נשאל למה עשה כך, כדרך שנשאלו הם, וחז״ל למדים מזה שאין טוענין למסית. והנה על אף הכל נעוצה גם בתוך קללה זו ברכה גדולה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה כ) ״קללתו של הקדוש ברוך הוא יש בה ברכה אילולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא לנחש: ׳על גחונך תלך׳ האיך היה בורח לכותל וניצול״. וכן אמרו (יומא עד): ״בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשד ודם, מקניט את חבירו יורד עמו לחייו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. קלל את הנחש, עולה לגג - מזונותיו עמו! יורד למטה - מזונותיו עמו״. 

'''ומעתה''' הדברים קל וחומר. אם בקללות ורעות כאלה טובה וברכה בה מרובה יש בהן, על אחת כמה וכמה מה רב הטוב שצפן הקדוש ברוך הוא לבריותיו בברכה ממש, ובדבר שכתוב בו מפורש! ״כי טוב״! שהוכפל בו ״כי טוב״ ו״טוב מאד״. והרי נפלאים הדברים, כמה גדלה הטבתו של הקדוש ברוך הוא עם ברואיו ומה רבו חסדיו בעולמו. וכמה על האדם ללמוד מכאן ללכת בדרכיו ולהעמיק את מעשי החסד שלו לאין שיעור, ושיהיה כולו חסד. 

= לא יגורך רע =

== א ==
'''הקדוש''' ברוך הוא שהוא מקור הטהרה והשלימות וכל מדות הטוב והחסד, אין מקום במחיצתו לשום נטיה אחרת כל שהיא. וכל נקודה הקלה ביותר שאינה לפי מדת השלימות והטוב, נקראת בשמים בשם רע ורשע. ועל כגון דא נאמר (תהלים ה): ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״. 

'''ובהיות''' שהאדם מצווה ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא ולהידבק במדותיו, הרי גם עליו להטביע בתוכו את כל שלמות הטוב ולהרחיק ממחיצתו כל מה שעלול להקרא לפי אותם המושגים העליונים בשם ״רע״. ורק אם הוא מגיע למדרגה זו, ראוי הוא להיכנס במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. 

'''לכשנתבונן''' נראה, עד היכן מגיעה מדת טובו של הקדוש ברוך הוא וכמה מרחיק ממחיצתו כל מה שיש בו פגימה דקה בשלימותה. אמרו חז״ל (פסחים ג): ״לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות בתורה ולא הוציא דבר מגונה מפיו. שנאמר: ״מן הבהמה אשר איננה טהורה וכו׳״. ובתנחומא (וישלח ט) מוסיף: ״זה שאמר הכתוב: ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳. מהו ׳לא יגורו רע׳? אין דבר טומאה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר: ׳אמרות ה׳ אמרות טהורות׳ (תהלים יב:ז). תדע לך שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לנח וכו׳, ׳מן הבהמה הטמאה׳ אין כתיב כאן, אלא ׳מן הבהמה אשר לא טהורה׳ וכו׳. וכן אתה מוצא כשבא לפרסות, אף על פי שהוא מזכיר על הבהמה ׳טמאה׳, אינו מזכיר תחלה אלא סימן טהרה, שנאמר (ויקרא יא:ד): ׳את הגמל כי מעלה גרה׳, שהוא סימן טהרה, ׳ואת החזיר כי מפריס פרסה׳ שהוא סימן טהרה. וכל כך למה? שלא להוציא דבר טומאה מפיו, הוי ׳לא יגורך רע׳״. 

'''ויש''' להתבונן, הרי בבעלי חיים דיבר הכתוב, שאין להם דעת ואין מרגישים בחרפתם? ועוד איזו גנות יש במלה ״טמאה״? והלא כל הכוונה אינה אלא לסמן אותם, וכמו שנאמר בפרשת שמיני: ״טמאים הם לכם״, וזוהי עצמיותם ומהותם, ואין אנו רואים בזה כל גנאי. וגם היה הכרח לציינם בשמם לטובתם, כדי שיכיר אותם נח ויכניסם לתיבה להצילם מהמבול. נתאר לנו, אם אחד חש להציל בריה ונותן לשלוחו את סימניה כדי שיכירנה. האם יעלה על דעתנו למתוח עליו בקורת על אשר לא דקדק להתבטא על אותה הבריה בלשון יותר נקיה? 

'''וכמה''' נפלא הדבר שמתגלה כאן בתורה, שגם בכזה יש משום הוצאת דבר מגונה, ולשם מניעתו עיקם הכתוב שמונה אותיות. והרי שמונה אותיות בתורה הקדושה, עולמות שלמים הם. חז״ל אמרו (בראשית רבה יב) על הפסוק ״׳אלה תולדות השמים והארץ בהבראם׳ - בה״א בראם״, כלומר: כל העולם כולו נברא באות אחת - בה״א. הרי שכל אות בתורה עולם מלא הוא. והנה אם יסתכל אדם בבריאה, בשמים ובארץ ובכל הנמצא בהם, כמה ישתומם ויתפעל מחסדי ה׳ יתברך עם ברואיו שנתן להם עולם כזה ומלואו לענגם ולעדנם לאין שיעור, וכל העולם הזה נברא באות אחת בלבד. ומעתה כמה עולמות כלולים בשמונה אותיות בתורה, בחיבור אות לאות ובהצטרפן יחד לכמה תיבות. ואם עיקם הכתוב כאן שמונה אותיות כדי להתבטא בלשון נקיה ובבטוי יותר נאה אף לגבי בעלי חיים שאין להם דעת. הרי מכאן כמה יש להיזהר בכבודה של כל בריה ובריה!

'''ולא''' עוד, אלא שבתנחומא דרשו על זה את הפסוק ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״, כלומר: שאם לא היה הכתוב מעקם שמונה אותיות אלו, לא היה בזה משום חסרון בשלימות בלבד, אלא גם משום ״רע״, כאילו היו מריעים לבהמות בביטוי זה. והיה ראוי לומר על כגון דא ״לא יגורך רע״. 

'''ואם''' ביחס לבעלי חיים כך, ביחס לאדם שהוא בחיר היצורים על אחת כמה וכמה שיש להיזהר שלא להתבטא עליו בלשון שיש בה שום משמעות של איזו פגיעה שהיא. ולא עוד אלא אף בשעה שבא להציל את חבירו ממות ולהביאו לחוף מבטחים וצריך להזכיר את שמו לשם הצלתו, עליו לדקדק ולבטא את שמו בביטוי הנאה ביותר שיש למצוא. ואם לא יזהר בכך, הרי עליו ועל כיוצא בו נאמר: ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״, כלומר: שהרע גר בקרב האדם הזה ומצא משכן בתוכו, ואין הקדוש ברוך הוא חפץ בו ואין מכניסים אותו במחיצתו. 

'''ומצינו''' עוד, שאף במקרה שאין לאדם שום יד בגרמת הצער לחבירו ואינו עושה שום מעשה הכרוך בזה, אלא שעל ידו, אף שלא בפעולתו ושלא באשמתו, נגרם איזה צער שהוא לחבירו, הוא נקרא רע ואין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא.

'''אמרו''' חז״ל (שבת קמט:): ״אמר רבי יעקב בריה דבת יעקב, כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא וכו׳, דכתיב: ׳גם ענוש לצדיק לא טוב׳ (משלי יז:כו). אין ׳לא טוב׳ אלא ׳רע׳. וכתיב: ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳, צדיק אתה ה׳ ולא יגור במגורך רע״. כאן מדובר במי שלא עשה שום מעשה רע, כמו שמצינו בגמרא (בבא בתרא כב.) דנח נפשיה דרב אדא בר אבא, והתאוננו רב דימי, אביי ורבא, שעל ידם נענש, וביארו בתוספות שם שדאגו משום הא דאמרינן: ״כל שחבירו נענש על ידו וכו׳״. ואף על פי שהם לא עשו לו כלום, אלא להיפך, רב אדא פגע בהם, והם גם לא ביקשו עליו שיענש, אלא שנענש מן השמים בגלל פגיעתו בהם, ובודאי לטובתו הוא לנקותו מהחטא, ובכל זאת דאגו משום ״כל שחבירו נענש על ידו וכו׳״, הרי שאף במקרה שמענישים אדם על אשר פגע בכבודו של צדיק, בכל זאת מכיון שהצדיק היה הסיבה לעונשו של אותו אדם, נאמר עליו: ״לא יגורך רע״, ואין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. 

== ב ==
'''ולכשנתבונן''' עוד נראה, כי לא זו בלבד שחסרון כל שהוא בשלימות הטוב נקרא רע, ואין לו מקום במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. אלא אפילו דבר שיש בו מתכלית הטוב, כגון דברי תוכחה שנאמרו מפי הגבורה בתורה או בנביא, שהם באים להשיב את האדם לדרך החיים האמתיים ורצופים תענוגים ועידונים נצחיים, ובכל זאת מכיון שלגבי קנה המדה של האדם בתחלת יצירתו מעורב בהם, בדברי התוכחה, צער ועלבון לאדם, אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו עליהם משום: ״לא יגורך רע״. 

'''אמרו''' חז״ל (ילקוט שופטים ו): ״התחיל גדעון מנסה בגיזה וכו׳, אמר הקדוש ברוך הוא: כל העולם בצרה ואני אייחד שמי? וכתיב: ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳. וכן ירמיה בשעה שהיה מתנבא דברי נחמות היה מייחד שמו, שנאמר: ׳כה אמר ה׳ זכרתי לך חסד נעוריך׳ (ירמיה ב), אבל בדברי תוכחות כתיב: ׳דברי ירמיהו׳. וכן משה. על כל דיבור ודיבור כתיב: וידבר ה׳, וכשבא להוכיח כתיב: ׳אלה הדברים אשר דבר משה״ (דברים א). 

'''ומה''' נפלאים הדברים! הרי תכלית כל העולם היא התורה, כמו שנאמר (ירמיה לג): ״אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי״. ודברי התוכחות שבתורה הלא הם חלק מהתורה, שאם חסרה בספר תורה אות אחת מהם, הוא נפסל כמו בשאר חלקי התורה. וכן דברי תוכחות של ירמיהו הנביא, דברי נבואה הם שציוהו הקדוש ברוך הוא להשמיעם לישראל. ודברים אלו לאחר חטאי הדורות הכרחיים הם גם מצד עצמם, כי הם מהוים אמצעים להביא לידי תשובה ומעשים טובים, אשר זוהי תכלית הכל. כמו שאמרו חז״ל (ברכות יז): ״תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים״. וכן אמרו (אבות א:יז): ״לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה״. וכן (קידושין מ) ״גדול לימוד תורה, שהלימוד מביא לידי מעשה״. ואין האדם בא לידי מעשה אלא על ידי היראה, שהיא צורת כל התורה, כמו שנאמר (דברים י): ״ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה״. התורה והיראה אחת הן ואין להפריד ביניהם, כי ״אם אין חכמה אין יראה, ואם אין יראה אין חכמה״ (אבות ג:יז). וכן כתוב: ״למען תלמד ליראה״ (דברים יד), הרי שצורת הלימוד היא היראה, וכל מי שאין לו יראה גם תלמוד אין לו. ודואג האדומי יוכיח! מצינו בגמרא (סנהדרין ה): ״לא מת דואג עד ששכח תלמודו, שנאמר ׳הוא ימות באין מוסר׳ (משלי ה)״. ולכאורה מה ענין מוסר לתלמוד? אלא מכאן, כי מוסר, שהוא ההוראה למעשה, ותלמוד תורה אחד הם, ואם הכתוב אומר שדואג, שהיה ראש הסנהדרין, מת בלא מוסר, בגלל זה שנכשל במעשה, בודאי ששכח תלמודו וגם תורה לא היתה לו, כי באין מעשה אין מוסר, ובאין מוסר אין תורה. ומה הם האמצעים המביאים לידי יראה במעשה? הוי אומר דברי תוכחות שבתורה. נמצא, איפוא, שהתוכחה היא תכלית כל התורה כולה. 

'''ולאחר''' כל זה, עם כל ערכם המיוחד של דברי התוכחות בתורה, אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו עליהם, ואין כתיב כאן ״וידבר ה׳״, אלא ״אלה הדברים אשר דיבר משה״, כאילו היה משה אומרם מפי עצמו חס ושלום. וכל כך למה? משום שהם קשורים בהרגשה של צער. אנו איננו ממצים כלל את המושג ״רע״ ומפרשים ״רע״ על דבר שהוא היפך הטוב, אבל לפי המבואר הרי גם תורה שלימה, כאותן התוכחות שבמשנה תורה שבדברי הנבואה, שהם תכלית החסד ושלימות הטוב וצורת כל התורה, גם עליה נאמר: ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״, כלומר: אין הקדוש ברוך הוא חפץ להרשיע את בריותיו ואינו מייחד שמו על דברי תוכחה. 

'''ויש''' להוסיף עוד, שהרי כל דברי התוכחה בפרשה זאת שבמשנה תורה לא הוזכרו אלא ברמזים קלים, כמו שפירש רש״י: ״׳אלה הדברים׳ - לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהם, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל״. ואיפה הם הרמזים של דברי התוכחה? כתוב בתורה: ״במדבר בערבה, מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב״, ופירש רש״י: ״׳במדבר׳ - בשביל מה שהכעיסוהו במדבר: ׳בערבה׳ - בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב: ׳מול סוף׳ - שהמרו בים סוף וכו׳״. הרי שדברי התוכחה נתכסו ונאמרו ברמזים דקים כאלה, ובכל זאת לא ייחד הקדוש ברוך הוא שמו עליהם. 

'''וכל''' כך למה? משום שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מלא תענוגים אין קץ, והכניס בו את האדם להתענג על ה׳ וליהנות מזיו שכינתו, מבלי כל נדנוד של צער ואי-נעימות כל שהיא, ולפיכך גם בדברי תוכחה תוך רמזים הקלים ביותר, ואף אם אין האדם מרגיש בכך ועוד מתענג עליהם, אין מודדים לו לפי הרגשתו, כי אם לפי מציאותו בתחלת יצירתו, ומכיון שלפי קנה מדה זו חסר בהם מן התענוג השלם, אין הקדוש ברוך הוא חפץ בזה ואינו מייחד שמו עליהם, ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״. 

== ג ==
'''אמרו''' חז״ל (ברכות סא.): ״בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבנו עד כאן? אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ׳ובכל נפשך׳ - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו. ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?״ הרי שעם כל תענוגותיו הרוחניים של רבי עקיבא בדביקותו לבוראו בכל ימי חייו, עדיין לא שבעה נפשו בהם והצטער צער רב מתי יגיע לידו התענוג הגדול והעידון הנפלא ביותר של אהבת ה׳ ״בכל נפשך״, בשעה שנוטל את נפשך. ומובן, שכאשר בא לידו של רבי עקיבא לקיים מה שהצטער עליו כל ימיו, הגיע באותה שעה לידי שלימות האושר ותכלית העונג האמיתי, ובודאי לא הרגיש כלל את יסוריו בסריקת בשרו במסרקות של ברזל, כי התפשט מכל גשמיותו והתדבק תוך אהבה עצומה בשכינה כביכול, עד שיצאה נשמתו ב״אחד״ מתוך כלות הנפש, ומיתתו היתה כמיתת נשיקה. ועל כגון זה יש להמליץ את הכתוב (שיר השירים ז): ״מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים״, אלו הם תענוגי האהבה היפים והנעימים ביותר. 

'''והנה''' על כל זה אנו קוראים קינה על יסוריו של רבי עקיבא, ורואים בהם אחת הפורעניות הגדולות ביותר, ולדברי חז״ל (סנהדדין סח) היה בזה משום עונש קשה לרבי עקיבא. כשחלה רבי אליעזר הגדול ונכנסו אליו תלמידיו ובתוכם רבי עקיבא, הוכיח אותם על אשר לא באו ללמוד אצלו בשעת נידויו ואמר: ״תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן״, ואל רבי עקיבא אמר: ״שלך קשה משלהם״, ובודאי שביסורים אלו נתקיים העונש הזה. ולכאורה יש להבין הרי כאמור לא הרגיש רבי עקיבא ביסוריו ומצא בהם את התענוג הגדול ביותר שהיה משתוקק ומצטער עליו כל ימיו? אולם הוא אשר אמרנו, שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בתכלית הטוב. ויצר בשביל האדם תענוגות מבלי שיהיו קשורים בשום צער כל שהוא, ואף צער כזה שיגרום לו הנאה. הקדוש ברוך הוא ברא בשביל האדם את גן העדן, מקום עונג ועידון שמימי נצחי, ומיד עם יצירתו הכניסו לגן עדן זה שיהיה מתענג ונהנה מזיו השכינה ויעלה בתענוגיו מרגע לרגע בלי סוף ושיעור. ולפי ממדים אלה. אין לראות בהנאתו של רבי עקיבא תענוגות, אלא יסורים ופורעניות שיש לבכות ולקונן עליהם. 

'''הכתוב''' אומר (תהלים קמה): ״צדיק ה׳ בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו״. יש שתי בחינות בהנהגת ה׳ יתברך עם ברואיו: צדיק וחסיד. הבחינה של צדיק נערכת לפי מעשיו של האדם, ואם כי יש בזה צדק מלא, אינה אלא בהתאם למדריגתו של איש זה בתורתו וביראתו. אולם הבחינה של חסיד, יש בה הטוב השלם לפי המושגים העליונים, כפי שניתן לאדם הראשון בתחלת יצירתו קודם החטא. ומשום כך אנו משבחים לפניו ואומרים: ״הודו לה׳ כי טוב״ ואין אומרים ״הודו לה׳ כי צדיק״, כי הקדוש ברוך הוא ברא את הבריאה מעיקרה להנהיגה במדת הטוב השלם שיהיה הכל חסד גמור לעולם ללא שמץ של רע, ורק חסד זה בא במחיצתו ובו חפץ הקדוש ברוך הוא. 

'''והנה''' הקדוש ברוך הוא דורש מן האדם שילך בדרכיו ושגם הוא יעשה מעשים לענג את הבריות שהם אך טוב וחסד, בלי שיהיו כרוכים באיזה צער שהוא. ואף בכזה שאין האדם מרגיש בו, כי אם אין המעשים חדורים רק טוב וחסד, עלולים הם להידחות ממחיצתו של הקדוש ברוך הוא ולא יחפוץ בהם חס ושלום. 

'''ואכן''' העניק הקדוש ברוך הוא לאדם את היכלת הזאת למלא את כל העולם חסד ללא כל תערובת רע, כדוגמת מעשי הקדוש ברוך הוא. חז״ל אומרים: ״הקדוש ברוך הוא היה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה: ׳בראשית ברא אלהים׳ בי ראשית ברא, ואין ראשית אלא תורה שנאמר (משלי ח): ׳ה׳ קנני ראשית דרכו׳״ (ילקוט שם). נמצא, שכל העולם על כל טובו וחסדו נברא על ידי הקדוש ברוך הוא מכוח חכמת התורה. והרי התורה הזאת ניתנה לנו, ואם כן, איפוא, יש גם לנו אותה האפשרות לברוא עולמות של חסד על ידי העיון שלנו בתורה. ואמנם כן גילה הקדוש ברוך הוא בפירוש לישעיהו: ״ואשים דברי בפיו לנטוע שמים וליסוד ארץ״ (ישעיה נא:טז). וביארו חז״ל (פסיקתא דרב כהנא יט): ״רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, שלשתם בפסוק אחד: ׳ואשים דברי בפיך׳ - אלו דברי תורה וכו׳״. הרי שאדם העוסק בתורה בורא את העולם ומקיים אותו. וכן כתוב גם בירמיהו: ״אם לא בריתי - חוקות שמים וארץ לא שמתי״ (ירמיה לג:כה). והסבירו חז״ל: ״אלמלא תורה לא נתקימו שמים וארץ״ (פסחים סח:). 

'''נמצאנו''', איפוא, למדים מכאן, שיש בכוחנו על ידי לימוד התורה שלנו ללכת בדרכיו של ה׳ להטיב בכל עת עם כל העולם, לרבות רשעי האומות ולקיים בידינו את כל הבריאה על כל חסדיה ותענוגותיה לכל ברואי תבל כבימי בראשית. 

== ד ==
'''לאחר''' שבאנו לידי כך, שאין מקום במחיצתו של הקדוש ברוך הוא לשום צל של רע, יש ללמוד מכאן כמה צריך אדם להיזהר כשהוא עומד לפני ה׳ יתברך בתפלה שלא יהיה חס ושלום בכלל ״לא יגודך רע״. 

'''חז״ל''' חייבו להסמיך גאולה לתפלה ואמרו: ״כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל היום כולו״ (ברכות ט). טרם שפותח האדם בתפלה, עליו להכיר קודם ביציאת מצרים ושהוציאנו מבית עבדים, כדי שיבין שהוא נתון כולו תחת השגחתו הפרטית של הקדוש ברוך הוא, כפי שמשתקף ביציאת מצרים, וכך לאחר שבא לידי הכרה זו ראוי לו לעמוד לפני ה׳ ולהתפלל לפניו על כל צרכיו שזו עיקר התפלה. ומשום כך אסור להפסיק בין גאולה לתפלה לשום דבר ואף לאמן ולקדושה, כדי לא להסיח דעת לרגע מהכרה והבנה זאת ומדברי סמוכין אלו. 

'''והנה''' עם כל זה תיקנו חז״ל להפסיק לאמירת הפסוק: ״ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך״. והגמרא מפרשת ״כיון דתקינו רבנן כתפלה אריכתא דמיא״ (שם). ולכאורה הרי כבר התפלל האדם מיד עם קומו שכל פעולותיו ומצעדיו נתונים ברשותו של מקום ואינו יכול להזיז שום אבר ולעשות כל תנועה בלעדו, כגון בברכות ״מתיר אסורים״: ״זוקף כפופים״: ״המכין מצעדי גבר״, ולמה צריכים לייחד בקשה מיוחדת לפני תפלת שמונה עשרה שה׳ יפתח את שפתיו? אלא מכאן שהתפלה יש לה ערך מיוחד ושהקדוש ברוך הוא צריך לייחד את שמו עליה, ומשום כך על האדם לבקש מה׳ שיפתח במיוחד את שפתיו לשם הגדת תהלתו, כלומר שהוא ייחד את שמו על תפלתו. 

'''ומכאן''' כמה צריך האדם להיזהר בשעת תפלה שלא יכשל בשום דבר, כדי שלא יגרום שה׳ לא יכניס תפילה זו במחיצתו ולא ייחד שמו עליה, בבחינת ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״. וכמה חוטאים האנשים שמיד עם סיום תפלת שמונה עשרה לפני חזרת הש״ץ ותוך חזרת הש״ץ, הם מדברים דברים בטלים, והרי הם עושים בזה רשע בעת התפלה שה׳ מייחד שמו עליה. ואף אם הם עוסקים בדברי תורה או מצוה והם מבלבלים בזה אחרים, יש בזה משום מעשה רע וכאמור בדברי תוכחה שעם כל ערכם הרב לא נעלמה גם גרמת הצער שבהם ושבגלל זה אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו עליהם. ומצינו עוד שהחולץ תפילין בפני המלך הוא מורד במלכות, כהא דירבעם שחלץ תפיליו בפני שלמה (ראה סנהדרין קב). והרי חליצת תפילין מצוה היא ובמערבא מברכין עליה (ראה נדה נא), אלא בפני המלך שאני. וכן גם כשהאדם עומד במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, עליו להיזהר שלא יפנה לדברים אחרים ואף לדברי תורה ולא יבלבל אחרים בכך, שלא יחשב כמורד במלכות. 

'''וכמה''' סותר אדם זה את עצמו, שמתחילה התפלל לפני ה׳: ״ה׳ שפתי תפתח״ ומעמיד את עצמו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, ומיד הוא פוער פיו לבלי חוק ומדבר דברים בטלים או מבלבל את שכניו ועושה רע לעצמו ולאחרים. 

'''ובאמת''' עומדים בני האדם תמיד בכל מקום ומקום תחת עין השגחתו של הקדוש ברוך הוא ויש להם לדקדק על כל תנועותיו ומעשיו כאילו הם נמצאים במחיצתו, כביכול. 

'''אמרו''' חז״ל (עבודה זרה יח.): ״גזרו על רבי חנינא בן תרדיון, עליו לשריפה וכו׳ ועל בתו לישב בקובה של זונות, דאמר רבי יוחנן: פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי, אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו. מיד דקדקה בפסיעותיה״. ופירש רש״י ״דקדקה לפסוע פסיעות נאות, וכתיב: ׳כל כבודה בת מלך פנימה׳ (תהלים מה:יד)״. והנה בעצם דקדוק פסיעותיה, כנראה, לא היה משום גנות ודרך גאוה חס ושלום, אלא אדרבא פסיעות של צניעות ודרך ארץ היו, כראוי לבתו של רבי חנינא בן תרדיון, ולא נתבעה משום ״כל כבודה בת מלך פנימה״ אלא על אשר דקדקה בפסיעותיה יותר לאחר ששיבחוה גדולי רומי, ונמצא שתוספת דקדוקיה לא היתה לשם שמים בלבד כי אם גם מכוח שבח הבריות (ראה מסלת ישרים טז). 

'''והנה''' נורא הדבר שבגלל ליקוי קל זה נהפך כל המעשה של בת רבי חנינא בן תרדיון, שהיה בו משום קידוש שם שמים, לפשע חמור עד שנתחייבה עליו עונש מר כזה. וכל כך למה? משום שעל האדם לדעת כי הוא עומד תמיד במחיצתו של הקדוש ברוך הוא אשר מלוא כל הארץ כבודו והוא מסתכל במעשיו, ולכן כל מה שיש לו להשלים בדקדוק מעשיו, עליו לקימם לרצונו ולכבודו של הקדוש ברוך הוא בלבד ולא משום כל סיבה אחרת. וזוהי כוונת דבריה של אותה צדיקת שהצדיקה עליה את הדין ואמרה: ״גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו״ (ירמיה לב:יט), ופירש רש״י: ״׳על כל דרכי בני האדם׳ - אפילו על דקדוק פסיעות״. 

'''ואם''' בכל מקום ומקום יש לנהוג בדקדוק כזה בכל תנועה ומעשה, על אחת כמה וכמה שיש לדקדק ולהיזהר במעשינו בארץ הקודש; ארץ קדשנו נקראת במיוחד מחיצתו של הקדוש ברוך הוא, ועיני ה׳ פקוחות עליה בכל עת ובכל שעה כדברי הכתוב (דברים יא): ״תמיד עיני ה׳ אלהיך בה״. הדר בארץ ישראל הריהו כשכן בביתו של הקדוש ברוך הוא, כביכול, ו״אינו דומה מטנף בפלטין של מלך למטנף בחוץ״, וכמו שנאמר (ירמיה יב): ״הוי על כל שכני הרעים״. ומשום כך כשחטאו אבותינו גורשו מן הארץ ויצאו לגולה, אף כי חטאם היה דק מאד, עד שלא היה בכח חכמים ונביאים להשיג במה חטאו (ראה נדרים פא), כי במחיצתו של הקדוש ברוך הוא שאני. 

'''ומכאן''' יש לנו ללמוד לעצמנו. אנחנו שזכינו בעזרת ה׳ יתברך לשוב לארץ חמדה ולהיכנס למחיצתו זו של הקדוש ברוך הוא, עלינו להיזהר מאד שלא ניקרא חס ושלום ״שכנים רעים״ ולא נהיה בכלל ״לא יגורך רע״. עלינו לדקדק בכל הנהגתנו דקדוק חמור, שכל מעשינו יהיו שלמים ללא כל פגם וללא כל כוונה זרה, כדי שנהיה שכנים טובים בפלטין של הקדוש ברוך הוא כראוי למחיצתו של מלך מלכי המלכים. 

= הדקדוק במעשים =
'''נהוג''' בעולם, כשאדם הולך לקיים מצוה ועל אחת כמה וכמה מצוה רבה ודחופה, לא ישים לב לדקדק תוך מעשה זה אם יש בו פגיעה משהו בעניני סדר העולם או במדת דרך ארץ וכדומה, כי על כן הרי הוא נדחף לעשות מעשה גדול ומצוה רבה, ומה לו לדייק בדברים פעוטים. אולם לא כן אנו מוצאים בדברי חז״ל. מדבריהם אנו למדים שיש ליזהר הרבה שלא תפגע מעלה אחת בחבירתה אפילו כמלוא נימא, ואין להסיח הדעת כלום, תוך עשיית מצוה אחת, מכל מעלה ומדה קטנה או גדולה הכרוכות בעקבותיה. 

'''איתא''' בגמרא (חולין ס.): ״דרש רבי חנינא בר פפא ׳יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו׳ - פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ׳למינהו׳ באילנות, נשאו דשאים קל וחומר בעצמן: אם רצונו של הקדוש ברוך הוא בעירבוביא למה אמר ׳למינהו׳? ועוד קל וחומר, ומה אילנות שאין דרכם לצאת בעירבוביא אמר הקדוש ברוך הוא: ׳למינהו׳ אנו על אחת כמה וכמה. מיד כל אחד ואחד יצא למינהו. פתח שר העולם ואמר: ׳יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו׳״. 

'''והנה''' הדשאים, הרי היה לפניהם בגידולם קיום מאמר ה׳ יתברך: ״תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע״, ומה להם בשעת מעשה זה - הטעון זריזות יתירה לקיום מאמר הקדוש ברוך הוא להדשא דשא ולהזריע זרע - להקפיד על עניני סדר ונוי שלא נצטוו עליהם כלל? אלא מכאן אנו למדים שכל בריה יש לה לדקדק כי בעת קיומה מצות ה׳ יצא הכל בשלימות, ולא יפגע שום דבר ממקומו ומצביונו. 

'''ואין''' הנהגה זו בבריאה משום מעלה טובה בלבד, כי אם חובה גמורה, ואם לא נוהגים כן בדקדוק וזהירות יתירה, יש בזה משום ליקוי וחסרון הראוי לתגובה ולעונש. כתוב בתורה (בראשית ח): ״וישלח נח את היונה מאתו לראות הקלו המים וגו׳ והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים״. יונה זו הביאה לנח בשורה גדולה שהמים הולכים ומתמעטים ושוב יתקיים עולם ומלואו, ועוד מעט וישתחרר מהעול הכבד שהוטל עליו, בהיותו בתיבה סגורה ומסוגרת, לטפל בכל ברואי העולם שהיו אתו בתיבה. וכמה צער היה לו לאותו צדיק שם, כפי שאמרו חז״ל (ילקוט שמעוני נט) שסיפר שם בן נח לאליעזר עבד אברהם ואמר: ״צער גדול היה לנו בתיבה וכו׳ האי אורשינא אשכחיניה אבא דהוה גני בספנא דתיבותא, אמר ליה מאי טעמא לא בעית מזוני? אמר ליה: חזיתך דהות טרידא, אמינא לא אצטרך, אמר ליה: חיישת מצערי, יהא רעוא דלא תמות, שנאמר (איוב כט): ׳ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׳״. והנה אם בירך נח את צפור החול בגלל מעשהו זה, יש להבין למה לא בירך את היונה על בשורתה הגדולה אליו? והם הדברים קל וחומר? 

'''אולם''' אמרו חז״ל (בראשית רבה לג:ו): ״׳והנה עלה זית טרף בפיה׳, מהו טרף? קטיל, היך מה דאת אמרת (בראשית לז:לג): ׳טרף טרף יוסף׳. אמר לה, אילו שבקתיה אילן רב הוה מתעביד״. הרי שהיונה תוך מעשה הטוב שלה שבישרה לו על מעוט המים, גרמה איזו פגיעה שהיא בבריאה, שטרפה את עלה הזית וגרמה שלא יצמח יותר, ומשום כך לא היתה ראויה לברכה. ואפשר שבגלל מעשה זה איבדה לעצמה חיים לעולם, כמו שמצינו בצפור החול שמברכתו של נח הרי הוא מרבה ימים לעולם. ואף על פי שהיונה מילאה בזה את שליחותה ששלח אותה נח לראות הקלו המים, וכוונתה היתה לטובה, להוכיח לו על אמיתות בשורתה, בכל זאת יש במעשה זה פגם, שהופסק על ידו צמיחתו של עלה אחד שבכחו היה להוסיף אילן אחד, על ריבוא רבבות האילנות שבעולם. ומשום כך יש במעשה זה בחינה של ״קטלא״ כאמור ואיבדה את ברכתו של נח. 

'''מעתה''' אם בצמחים ובבעלי חיים שאין בהם דעת ותבונה ולא נצטוו בזה כך, קל וחומר בן בנו של קל וחומר באדם המחונן בשכל אלהי, בחכמה ובבינה, כמה יש לו להיות זהיר מאד אף בעת שהוא מקיים מצוות נשגבות - שלא יפגע משהו בסדר העולם, ואף בדבר הנראה פעוט ביותר בעיניו. והרי רואים אנו כמה חמורה היא כל פגיעה אף בדומם ובצומח. ומזה כמה יש לאדם לדקדק ולהיזהר בכל מעשה ומעשה אשר הוא עושה. 

= השלימות תמיד בראשיתה =

== א ==
'''אמר''' הכתוב (משלי כב): ״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״. ויש להתבונן, האיך אפשר לומר כי דיו לזקן וחכם שיעשה מעשיו ויעבוד את ה׳ לפי אותה הדרך שנתחנך בה בעודו נער? 

'''והנה''' חז״ל אמרו (סוכה מב): ״קטן היודע לדבר, אביו מלמדו תורה, מאי תורה? ׳תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב׳ (דברים לג)״. רואים אנו כי הקטן משיתחיל רק למלל בפיו חייב אביו מיד ללמדו את התורה. ולא שיתחיל אתו בהקדמות והכנות כדי להכשירו לתורה, אלא תיכף מלמדו את התורה עצמה: ״תורה צוה לנו משה״. ואף שאינו תופס כעת את הדברים אשר הוא אומר, אבל לכשיתגדל וילך, יתוסף כח שכלו ויחד עם זה תתרחב גם הבנתו בתורה ויתעמק בה יותר ויותר. 

'''אותה''' התורה ״תורה צוה לנו משה״, לומד ילד קטן המתחיל לדבר, ולומד אותה גם חכם מופלא וזקן יושב בישיבה, כן האל״ף בי״ת שלומדים התינוקות בבית רבן, לומדים אותו כל גדולי החכמים, כי באותיות אלו שניתנו מאת ה׳ כלולות כל החכמות, ויש ללמוד וללמוד בהם עד אין סוף. אין לתורה לא תכלית ולא ראשית. משום כך כולם באין יוצא, הן התלמיד והן הרב, לומדים אותה התורה. וכל אחד לפי שכלו וכפי אשר יתעמק, ימצא לעולם טעם וחידוש ומקום לעלות בה יותר ויותר. 

'''וזהו''' שאמר שלמה המלך ע״ה: ״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״. כלומר, אין בחינוך התורה ראשית ותכלית, ויש לחנך מיד את הנער בתורה עצמה על פי דרכו שהוא מבין בה, ולא בהכנות והקדמות, וגם כי יזקין לא יסור ממנה מללמוד אותה התורה עצמה שהתחיל ללמוד בה בעודנו נער, ואף כי גדל שכלו והתרחבה בינתו הרבה, יש מקום להפוך ולהפוך בה ולעלות באותה התורה למעלה לאין שיעור. כללו של דבר: הכל לומדים: ״תורה צוה לנו משה״. 

'''אמרו''' חז״ל (ילקוט מלאכי ג): ״׳זכרו תורת משה עבדי׳ - והלא תורת ה׳ היא, שנאמר: ׳תורת ה׳ תמימה׳? אלא מפני שנתן נפשו עליה נקראת על שמו. והיכן מצינו שנתן נפשו על התורה, שנאמר: ׳ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וגו׳׳ וכן כתוב: ׳ואשב בהר ארבעים יום וגו׳׳. הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו״. הרי מצינו שמפני מסירת נפשו על התורה זכה משה שתיקרא על שמו כאילו הוא צוה עליה, וכמו שכתוב ״תורה צוה לנו משה״; ״זכרו תורת משה עבדי״. 

'''ולא''' זו בלבד, אלא שכל ישראל כשקיבלו את התורה בהר סיני ביקשו ללמוד אותה דוקא מפי משה, כמו שכתוב (דברים ה): ״קרב אתה ושמע וגו׳ ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה׳״. ואמנם משה התנגד לזה, וטען כי יפה היה להם ללמוד מפי הגבורה ולא ממנו (ראה רש״י שם), אבל הקדוש ברוך הוא השיב לו: ״הטיבו כל אשר דברו״. הרי לנו, עד לאיזו מדריגה הגיע משה רבנו ע״ה, שמלבד שידיעתו בתורה היתה כה עצומה, שישראל לומדים את התורה מפיו כאילו היו שומעים מפי הקדוש ברוך הוא, נעשתה התורה בגלל מסירות נפשו עליה, ממש משל משה, ואומרים לישראל: ״זכרו תורת משה עבדי״. 

'''והנה''' לאחר כל זה עומד משה ואומר (דברים ג): ״אתה החילות להראות את עבדך את גדלך וגו׳״. פירוש, שעדיין בהתחלה הוא עומד, כנער המתחיל ללמוד צורת האותיות בבית רבו, שאינו יודע בתורה ולא כלום. הוא אשר אמרנו שהתורה נצחית היא ואין לה לא תכלית ולא ראשית, וגם משה רבן של כל ישראל, הוא שקיבל התורה מסיני והיא נקראת על שמו: ״תורת משה״, גם הוא לומד וחוזר ולומד: ״תורה צוה לנו משה״. הרי הוא המצוה והמלמד, והוא עצמו גם המקבל והלומד, ולעולם ממש בלא סוף, ועדיין עומד בתחילתה. 

'''וזהו''' מה שאמר הכתוב: ״חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה״, כי אותה התורה שלומד הנער, גם כי יזקין ימשיך בה, משום שלעולם עודנו עומד בהתחלתה.

== ב ==
'''וכשם''' שאמרנו לגבי התורה שאין לה תחילה וסוף והאדם עומד בה לעולם בהתחלתה, כן גם השתלמותו של האדם אין לה שיעור וקצבה, וכמה שיעלה בה הוא נמצא תמיד במצב של התחלה ובכל סטיה קלה עלול הוא לרדת בבת אחת למדריגות התחתונות ביותר. 

'''וזהו''' מה שאמר הכתוב (משלי טו): ״אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה״. אם אין האדם משליט את חוקו בדרגת עלייתו כפי כחו לעלות ולעלות בה תמיד, הריהו יורד ומאבד גם את כל מדריגותיו שכבר עלה בהן. ויסוד זה אחד הוא לתינוק ולנער, לזקן וחכם גדול. אף אם יעמוד במדריגות הגדולות ביותר ויאיט קצת מעליתו, הריהו מאבד את כל ערכו. 

'''את''' הכלל הזה אנו למדים מנח. הכתוב אומר (בראשית ט): ״ויחל נח איש האדמה ויטע כרם״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה שם): ״׳ויחל נח׳ - נעשה חולין. למה?  ׳ויטע כרם׳? לא היה לו ליטע דבר אחר של תקנה, לא יחור אחד ולא גרופית אחת, אלא - ׳ויטע כרם׳. אמר רבי ברכיה חביב משה מנח, נח משנקרא ׳איש צדיק׳, נקרא ׳איש האדמה׳, אבל משה משנקרא ׳איש מצרי׳ נקרא ׳איש האלהים׳״. 

'''ונתבונן''' נא, הקדוש ברוך הוא מעיד על נח בתורה: ״כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה״, ובחר בו להיות המכלכל והמפרנס לכל ברואי העולם אשר אתו בתיבה, למשך שנה תמימה. ואכן דקדק נח ומילא את תפקידו באמונה כשלוחו של מקום. ואף כי סבל הרבה וצער גדול היה לו בתיבה: ״בריה שדרכה לאכול ביום היה מאכילה ביום: בלילה, היה מאכילה בלילה, ולא נתן שינה לעיניו כל אותם י״ב חדשים״ (ראה ילקוט שם). בכל זאת לא יצא מעצמו מן התיבה ולא זז פסיעה אחת עד שנצטוה: ״צא מן התיבה וגו׳״. וכמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה לד): ״כתיב: ׳אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח׳ (קהלת י). אמר נח: כשם שנכנסתי לתיבה ברשות, כך איני יוצא אלא ברשות. אמר רבי יודן אילו הייתי שם הייתי שוברה ויוצא לי וכו׳״. ועוד אמרו חז״ל (שם): ״משל לפרנס שיצא מן המקום והשיב אחר תחתיו. מכיון שבא, אמר: צא ממקומך! כך נח - ׳צא מן התיבה׳! ולא קיבל עליו לצאת, אמר אצא ואהיה פרה ורבה למארה? עד שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיה נד): ׳כי מי נח זאת ליה׳״. הרי לפנינו כמה מסר נח נפשו לפרנס את כל ברואי העולם בתיבה, במקומו של ה׳ יתברך כביכול, ובכמה דעת ותבונה פעל והציל את כל הדורות הבאים אחריו מכליון של מבול שנית עד עולם. 

'''והנה''' מיד בצאתו מן התיבה התחיל להתעסק למעשה בישובו של עולם, בידעו רצונו של מקום כי ״לא לתהו בראה לשבת יצרה״. ובמה התחיל? אמרו חז״ל (ילקוט שם): ״מצא גפן שגרופה מגן עדן ואשכלותיה עמה ושתל מפירותיה ואכל ושמח בלבו, שנאמר (שופטים ט:יג): ׳משמח אלהים ואנשים׳״. ואם נח מוצא לפניו גפן מגן עדן, למה יהסס מלנטוע אותה בארץ ולענג את בריותיו של הקדוש ברוך הוא בפירותיה? ועוד שהיין, כאמור, ״משמח אלהים ואנשים״. כלומר: שראוי לנסכו על גבי המזבח וגם משמח לב בני אדם. ועוד אמרו חז״ל (בבא בתרא יב:): ״הרגיל ביין, אפילו לבו אטום כבתולה יין מפקחו, שנאמר (זכריה ט): ׳ותירוש ינובב בתולות׳״. ובכן, איפוא, מה החטא שמצאו בנח בזה שנטע כרם? 

'''אכן''' אם כי היין יש בו מעלות יתירות, כאמור, אבל גבול יש לשתייתו, שאם ירבה בו האדם, בא על ידו מפקחות הלב לאבידת הדעת. ואמרו חז״ל (ילקוט שם): ״בשעה שהיה הולך ליטע. פגע בו שידא שמדון. אמר לו שותפי עמך, אלא איזדהר דלא תיעול בחלקי, ואין את עלת בחלקי אנא חביל בך״. נמצא כי אמנם עצם נטיעת כרם יש בו משום מעשה טוב, אבל סכנה רבה יש בזה. כי עלולים בני אדם להרבות בשתיית יינו ולעבור את הגבול מחלק הטוב שבו לחלקו של שטן ולרדת למדרגות פחותות מאד. כשם שכתוב על השותה במדה: ״ותירוש ינובב בתולות״, כן כתוב על מי שעובר על המדה: ״זנות יין ותירוש יקח לב״ (הושע ד). ומכיון שיש מקום שתצא תקלה מזה, היה צריך נח לנהוג בזה בזהירות יתירה. מצינו שהתורה חייבה לפעמים פרישות מן היין. כמו שאמרו חז״ל (ברכות סג.): ״כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין״, כי ״הרבה יין עושה״ (סוטה ז.). והתורה הוסיפה סייגים רבים לנזיר, שלא יאכל ענבים לחים וכל היוצא מגפן היין משום ״לך לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב״ (שבת יג). ולכן היה חייב נח להיזהר מאד בנטיעת הכרם, למרות כל ערכו ותועלתו וישוב העולם שיש בו, ולהתחיל בנטיעה אחרת. ומשום שלא נהג בזהירות מופלגת זו. קוראים אחריו בתורה: ״ויחל נח איש האדמה״, על ידי זה נעשה חולין ונתהפך מ״איש צדיק״ ל״איש האדמה״. 

'''ולא''' זו בלבד אלא שלבסוף גם הוא עצמו שתה מן היין ונשתכר ״ויתגל בתוך אהלו״ ונתבזה. ואמרו חז״ל (בראשית רבה לו:ד): ״׳ויגל׳ אין כתיב כאן, אלא ׳ויתגל׳ - שגרם גלות לו ולדורות״. עוד אמרו (שם, וראה סנהדרין ע): ״לעולם לא תהי להוט אחר היין, שכל פרשת היין כתיב ווי״ן י״ד פעמים. הדא הוא דכתיב: ׳ויחל׳, ׳ויטע׳, ׳וישת׳ וכו׳״, כלומר, שהתורה מתאנחת על נח ״ווי״ ארבע עשרה פעם. ולא נגמרה עוד בזה הפרשה של נטיעת הכרם, כי השתלשלו הענינים ובעת שכרותו של נח קלקל חם בנו, ויקלל אותו ויאמר: ״ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו״. ידוע מה פחותה היא דרגתו של העבד ש״בהפקירא ניחא ליה, זילא ליה, פריצא ליה״ (גיטין יג). וכתוצאה מאותו מעשה נטבעה פחיתות של עבדות בטבעם בדמם ובנפשם של בני חם לדורי דורות, ושליש העולם של האנושיות נהפכו לעבדי עולם. ופחיתות זו נשתרשה כה עמוק בנפשותם, עד כי גם קדושת התורה אין בכחה להוציאם מקללה איומה הלזו, כמו שמצינו באליעזר עבד אברהם. חז״ל אמרו על אליעזר: ״זקן ביתו מושל בכל אשר לו״ - ״שהיה שליט ביצרו במותו״ (בראשית רבה נט). וכן פירשו: ״דמשק אליעזר״ - ״שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים״ (יומא כח). ובכל זאת כשעלה במחשבתו של אליעזר להשתדך עם אברהם, אמרו לו: ״אתה ארור ואני ברוך, ואין ארור מתדבק בברוך״ (ראה בראשית רבה נט). ורק על ידי ששימש את רבו באמונה יצא לבסוף מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך, כמו שכתוב: ״בא ברוך ה׳״ (בראשית כד). אבל זולת זה לא הועילה לו כל תורתו וצדקתו להוציאו מהקללה שנתקלל כנען אבי אביו. 

'''הרי''' מכאן שאף אדם המגיע למדריגות הגדולות ביותר כמו נח שכתוב עליו: ״את האלהים התהלך נח״, ברגע שנמצא בו פגם כל שהוא, הריהו מפסיד מיד את מעלותיו ויורד בבת אחת, ולא רק הוא בעצמו כי אם זרעו וזרע זרעו על סוף כל הדורות. וזה הוא הכלל ״חנוך לנער על פי דרכו, כי גם כי יזקין לא יסור ממנה״, כי עלול האדם גם לעת זקנה לסור מכל מדריגותיו. 

'''אבל''' לא כן מצינו במשה רבינו. הוא הוא האיש שנתעלה על כל בני דורו, ובו בחר ה׳ להוציא את בני ישראל ממצרים ולתת תורה לעמו, היה בשמים ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה ולמד התורה מפי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. ולאחר כל זה הוא אומר להקדוש ברוך הוא: ״אתה החילות להראות את עבדך״. לא סר כל ימיו מנער ועד זקנה מלהתחנך ולהתלמד ולעלות אורח חיים למעלה למשכיל תמיד בלא הפסק והיסח הדעת כל שהוא, והלך והתעלה יותר ויותר והשיג את המעלות העליונות בשלימותן. 

'''והנה''' בסוף אותו מאמר שהבאנו שחביב משה מנח. כתוב במקום אחר (ילקוט דברים לג): ״משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלהים דהוה סופו אלים וכו׳. דבר אחר שהכריע על מדת הדין. הקדוש ברוך הוא אומר: ׳אכנו בדבר׳ ומשה אמר: ׳סלח נא׳ ויאמר ה׳: ׳סלחתי כדבריך׳. דבר אחר, האיש הזה אם מבקש להפר נדרה של אשתו מיפר, ואם מבקש מקיימו, שנאמר: ׳אישה יקימנו ואישה יפרנו׳ אף משה אמר: ׳קומה ה׳׳, ׳שובה ה׳׳. אמר ריש לקיש אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. כשם שגוזר אדם על אשתו ועושה כך הקדוש ברוך הוא, משה גוזר עליו ועושה וכו׳, זהו שאמר הכתוב: ׳רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׳ - זה משה שנתעלה על כל האדם. כיצד? אדם הראשון אומר: אבי גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקדוש ברוך הוא, ומשה אומר לו: אותו כבוד שניתן לך נטל ממך, דכתיב: ׳אדם ביקר בל ילין׳ אבל אני זיו פנים שניתן לי לא כהתה עינו ולא נס ליחה. נח אומר למשה אני גדול ממך שנצלתי מדור המבול: ומשה אומר לו: אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך, אבל אני, כתיב: ׳וינחם ה׳ על הרעה׳״.

'''ומכאן''' יש להוסיף עוד במשמעות הכתוב: ״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״, כלומר: כל עבודתו של האדם הוא להתחנך ולעלות בה תמיד כדי שלא יפול ממדרגתו, ואז יצליח להיות סופו אלים כמו שנאמר על משה רבנו. ולהיפך חביב משה מנח, כי נח משנקרא איש האלהים נקרא איש האדמה, אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלהים דהוה סופו אלים עד שמשה גוזר והקדוש ברוך הוא עושה. 

= דקות התביעה בקצה השלמות =

== א ==
'''כתוב''' בתורה: ״נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח״ תיאור זה מורה על מדרגה גדולה מאד שהיתה לנח. כלומר: שעל כל צעד ושעל ובכל פסיעה ופסיעה התהלך נח את ה׳, ולא הסיח דעתו אף רגע כי לפני האלהים הוא עומד, בכל מעשה קל ובכל תנועה קלה, בשכבו ובקומו, בשבתו ובלכתו, בדיבורו ובמחשבתו, שיוה את ה׳ לנגד עיניו, כדברי הכתוב (תהלים טז): שויתי ה׳ לנגדי תמיד. ואכן בגלל זה נאמר עליו: ״צדיק תמים היה בדורותיו״. 

'''ואמנם''' במעלותיו אלה ראו חז״ל תולדותיו של נח, וזו לשונם: ״׳אלה תולדות נח: נח׳. אתמהא? לא היה צריך קרא למימר אלא ׳אלה תולדות נח: שם׳. אלא נייחא לו, נייחא לעולם, נייחא לאבות, נייחא לבנים, נייחא לעליונים, נייחא לתחתונים, נייחא בעולם הזה, נייחא לעולם הבא, ׳ואלה תולדות נח׳ - הדא הוא דכתיב (משלי יא): ׳פרי צדיק עץ חיים׳ מה הן פירותיו של צדיק? מצוות ומעשים טובים״ (בראשית רבה ל). לא ציינו חז״ל בתולדותיו של נח את מעשיהם של הבנים כי אם את מעשיו עצמו, שהיה צדיק תמים ואת עצם מציאותו שהביא נחת לכל העולמות, עד שאותם המלאכים שקטרגו על בני האדם וטענו: ״מה אנוש כי תזכרנו?״ כיון שבא נח נחו מקטרוגם (ראה רש״י שם). 

'''והנה''' נח הלך והשתלם בעבודת ה׳ ועלה במדות הטוב והחסד מעלה מעלה עד שבזמן שנכנס לתיבה עמד, כביכול, במקומו של הקדוש ברוך הוא, כפי דברי חז״ל (ראה לעיל במאמר ״השלימות תמיד בראשיתה״), שזן ופרנס את כל ברואי העולם אשר אתו בתיבה י״ב חדשים שלמים, ולא עוד אלא כלכל את כל אחד בעתו ובמקומו ומנע מהם כל טרחה וצער כל שהוא. את שדרכו לאכול ביום האכילו ביום, את שדרכו בלילה האכילה בלילה וכו׳ וכו׳ והשביע את רצונה של כל בריה בבחינת ׳עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו׳ (תהלים קמה). ואף כי לא נצטוה אלא ׳להחיות איתך׳, והיה יכול לצאת ידי חובתו בזימון פרנסתם והכנסת מזונם בתיבה בלבד ודיו, אבל הוא השכיל והבין לקיים את הציווי ׳להחיות איתך׳ בשלימותו, עד שטרח לפניהם בכל כחו ואונו כל י״ב חדשים אלה להחיות אותם כדרך שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס לכל אחד ואחד בעתו ובזמנו ובמאכלו שהורגל בו וכו׳ וכו׳, בבחינת ״ישמע חכם ויוסף לקח״. 

'''וכמה''' צער נצטער אותו צדיק להשלים מצותו זאת במלוא מובנה. חז״ל מוסיפים (תנחומא נח ב): ״׳ולוקח נפשות חכם׳ - זה נח וכו׳. ורבותינו אומרים:  כל אחד ואחד מכל מין ומין האכיל מה שלמד: הגמל תבן, והחמור שעורים, וכן כולם, מה שלמד היה אוכל וכו׳. יש בהמה שהיא אוכלת בשעה אחת ביום, ויש בשתים ויש בשלש. ויש בשליש הלילה ויש באמצעו ויש בקרות הגבר. אמרו רבותינו י״ב חודש שהיה נח בתיבה לא ראה שינה לא ביום ולא בלילה שהיה עוסק וזן הבריות שעמו, הרי - ׳ולוקח נפשות חכם׳״. 

'''וכן''' אמרו חז״ל (סנהדרין קח:): ״אמר לו אליעזר לשם רבה: כתיב ׳למשפחותיהם יצאו מן התיבה׳ אתון היכן הוויתון? אמר ליה: צער גדול היה לנו בתיבה, בריה שדרכה לאכול ביום האכלנוה ביום, בלילה האכלנוה בלילה. האי זקיתא לא הוה ידע אבא מה אכלה. יומא חד חות יתיב וקא פאלי רמונא, נפל תולעתא מיניה אכלה, מיכן ואילך הוה גביל לה חזרא, כי מיתלע אכלה וכו׳. אורשינא (מין עוף הנקרא חול) אשכחיניה אבא דגני בספנא דתיבותא, אמר ליה לא בעית מזוני? אהר ליה: חזיתיך דהוית טרידא, אמינא לא אצערך, אמר ליה יהא רעוא דלא תמות, שנאמר ׳ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים״. 

'''ואמנם''' היה לו לנח גיהנום בתיבה הזאת בדבר הזה בלבד שהיה צריך לדור עם כל החיות הטורפות, נחשים ועקרבים וכו׳ כמו שכתבו חז״ל: ״אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת״ (כתובות עב). וגם שדים היו בתיבה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה לא): ״אפילו רוחות נכנסים עם נח אל התיבה, שנאמר: ׳מכל החי׳״. ולא די בזה, אלא שהעמיד עצמו לשרותם, לזונם ולכלכלם ולא נתן שינה לעיניו וכו׳ כנ״ל, ויסורים גדולים אלו הרי נתרבו ונעשו קשים יותר מיום ליום ומחודש לחודש, כפי סברתו הידועה של הגאון ר׳ יוסף דב זצ״ל מבריסק על ההלכה ״משלשין בממון ואין משלשין במכות״ (מכות ה), משום שכל מכה הבאה אחרי המכה הקודמת לה, קשה יותר מאשר המכה שלפניה. ועם כל זה, לא רצה נח לצאת מהתיבה כאשר יבשה הארץ, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא: ״צא מן התיבה״, כי אמר: ״כשם שנכנסתי בתיבה ברשות כך איני יוצא אלא ברשות, ואמר ר׳ יודן: אילו הייתי שם הייתי שוברה ויוצא לי״ (ילקוט נח ח). (אגב יש להתבונן מכאן עד כמה מגיעה מדת דרך ארץ. שכדאי היה לנח לסבול יסורי גיהנם אלו אף לאחר שכבר יבשה הארץ ולא היה לו שום ציווי על זה, רק משום מדה זו של דרך ארץ שלא נאה לצאת בלא רשות לאחר שנכנס ברשות). 

'''כוחות''' אלה הם למעלה מהשגותינו ואינם אלא כוחות רוחניים כבירים למעלה מכל מושג גשמי. והנה כמה היה ראוי נח לקבל שכר ושלטון על כל ברואי העולם בשכר כוחותיו ופעולותיו אלה, למדנו בנבוכדנצר שבשכר ארבע פסיעות שרץ לכבודו של מקום להשיב את השליח ששלח בלאדן לחזקיהו ולשנות את נוסח הספרים להקדים שלום הקדוש ברוך הוא לשלום המלך, זכה למלכות בכפה על כל דרי העולם ולהטיל אימה על כל הבריאה עד שבמשך כל ימיו לא נמצא שחוק בפי כל בריה (ראה סנהדרין צו ושבת קמט). ואם בשכר ד׳ פסיעות כך, לאיזה כבוד ושלטון פי כמה וכמה היה ראוי נח לזכות בשביל זה שהתהלך כל ימיו לפני האלהים ובשכר הצער הנורא והטרחה הרבה שסבל בתיבה במשך שנה שלימה לשם קיום רצונו של מקום. 

'''והנה''' מופלא הדבר שלאחר כל עבודתו וטרחתו של נח, לא נוקה מעונש קשה, כפי שאומרים חז״ל (בראשית רבה ל:ו): ״אחר כל השבח הזה, ׳הן צדיק בארץ ישלם׳ בא לצאת ונשתלם. אתמהה? דאמר רב הונא משום רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: נח כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו, קל וחומר, ׳אף כי רשע וחוטא׳ - זה דור המבול״. וחז״ל פירשו למה נענש בעונש כה חמור, גשמי ורוחני כאחד (תנחומא ט): ״פעם אחת שהה נח לזון את הארי, הכישו הארי ויצא צולע, שנאמר: ׳וישאר אך נח׳ - ׳אך׳ שלא היה שלם ולא היה כשר להקריב קרבן. והקריב שם בנו תחתיו, ועליו נאמר: ׳הן צדיק בארץ ישלם׳. רב הונא בשם רבי יוסי אומר: יצא גונח וכוהה דם מן הצינה, לפיכך הוא אומר: ׳הוציאה ממסגר נפשיה וגו׳״. 

'''מכאן''' כמה דורשים מן האדם השתלמות לאין שיעור, וכמה גדול כח ההרס של כל פגם קטן ואפילו אם אינו אלא בהפסקת העליה במעלת השלימות, עד שמביא לידי עונשין איומים ונוראים. הרי נח שהתורה העידה עליו שהתהלך את האלהים והתעלה בדרכיו של הקדוש ברוך הוא וזן ופירנס כל הבריות הנמצאות בעולם שהיו אתו בתיבה בזמנם ובעתם, תוך צער ויסורי גיהנם ממש, עד שנאמר עליו; ״פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם״, ובכל זאת על שאיחר פעם בשנים עשר חדש את מזונותיו של הארי שלא נתן לו טרפו בזמנו, עקב טרדתו הגדולה ותוך סבלו המר שהיה גונח ושותת דם מפני הצינה, נענש בעונש כזה שנשתלם בגופו ונעשה צולע ונוטל ממנו השלטון והאימה מעל הבריות עד שהכישו הארי, וגם לקה במובן הרוחני שבגלל זה שנעשה בעל מום נפסל לעבודה להקרבת קרבנות לפני הקדוש ברוך הוא. 

== ב ==
'''מצינו''' עוד בחז״ל (בראשית רבה ל): ״׳נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח׳, אצל אברהם כתיב: ׳התהלך לפני והיה תמים׳ (בראשית יז). משל למלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן. אמר לקטן: הלך עמי, ואמר לגדול: בא והלך לפני: כך אברהם שהיה כחו יפה - ׳התהלך לפני והיה תמים׳ אבל נח שהיה כחו רע - ׳את האלהים התהלך נח׳״. במקום אחר (תנחומא ה) מוסיפים חז״ל ומסבירים: ״׳את האלהים התהלך נח׳ - שהיה הקדוש ברוך הוא סומכו שלא ישתקע במעשה דור המבול. משל למלך שהיה לו בן והיה הולך בשליחות אביו והיה לפניו דרך משוקע בטיט והיה המלך סומכו שלא ישקע בטיט. אבל אברהם כתוב בו ׳התהלך לפני׳: ובאבות כתיב: ׳האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו׳ (בראשית מח:טו), שהיו מרווחים לשכינה והיו מקדימים והולכים לפניו לעשות רצונו״. 

'''הרי''' לפנינו שאחרי כל אותם המעשים הנפלאים והכוחות העצומים שראינו בנח, בהליכתו בדרכיו של הקדוש ברוך הוא לעשות חסד עם כל העולם כולו לזונם ולפרנסם ולכלכלם וכו׳ וכו׳, ושמשום כך אמנם נאמר עליו השבח הגדול ״את האלהים התהלך נח״, בכל זאת יש במעלה גדולה זו עוד תביעה כי רק את האלהים התהלך נח ולא לפני האלהים, שכחו היה רע והיה צריך סעד!... כי למעלות הרוחניות אין קץ וסוף והאדם נתבע לעלות ולעלות תמיד בלא הפסק כלל. 

'''ולא''' עוד, אלא שמכיון שלא הגיע למעלתו של אברהם אבינו ולא היה כחו יפה כמוהו להתהלך לפני הקדוש ברוך הוא, כבר היה צריך סעד שלא ישתקע גם הוא במעשה דור המבול... 

'''עוד''' מצינו בחז״ל (זהר וירא קו): ״אמר רבי יהודה: מאן חמי אבא דרחמנותא כאברהם. תא חזי: בנח כתיב: ׳ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני וגו׳ עשה לך תיבת עצי גופר׳, ואישתיק ולא אמר ליה מידי ולא בעי רחמי, אבל אברהם בשעתא דאמר ליה קודשא בריך הוא: ׳זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו׳ ארדה נא ואראה וגו׳, מיד כתיב: ׳ויגש אברהם ויאמר: האף תספה צדיק עם רשע׳״. ולא עוד אלא שבגלל זה שנח לא התפלל על דורו מיחסים לו את כל המבול. כתוב במקרא: ״כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ״ (ישעיה נד). ואמרו חז״ל שלפיכך נקרא המבול ״מי נח״, משום שלא התפלל על דורו (ראה זוהר נח דף סג). 

'''ואולם''' כפי שמספרים חז״ל, התקין נח את התיבה מאה ועשרים שנה בפרהסיא והוכיח לאנשי דורו באמרו להם כי עתיד הקדוש ברוך הוא להביא מבול לעולם וכו׳, כדי שיחזרו בתשובה. והם ביזו אותו ולעגו לדבריו (ראה בראשית רבה ל). והוא לא שם לב לדבריהם והוכיחם עוד והשתדל שישובו. אבל הוא נתבע על אשר לא מסר נפשו עליהם בתפלה. כמו שעשה אברהם אבינו בהתפללו על אנשי סדום. ויש להוסיף שהרי מן הדין לא נצטוה נח כלל על התפלה, באשר איננה משבע מצות שנצטוו בני נח, ובכל זאת על אשר לא הגיע למדרגה העליונה של אברהם אבינו בזה, נתבע כה קשות ונחרת עליו בתורה לעולמי עד ב׳ פעמים ״מי נח״, כאילו נח הוא שהביא את המבול בידיו על בני דורו והשחית והשמיד את כל העולם כולו. וכל זה מפני שלא הגיע לקץ מעלת ההשתתפות בצער בני האדם במסירות נפש כאברהם אבינו ולא התפלל עליהם. 

'''הוא''' אשר אמרנו עד כמה חובת אדם לעלות בסולם מעלות הרוחניות בתמידות ורציפות ללא הפסק והיסח הדעת כל שהוא, ושחסרון מעלה בשלימות הטוב לא זו בלבד שנתבע האדם על אשר לא הגיע לכך, אלא רואים אותו כאילו הוא פועל רע בידים. 

'''חז״ל''' מעבירים קו הקבלה גם בין נח למשה: ״תא חזי מה בין משה לשאר בני עלמא: בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: ׳ועתה הניחה לי וגו׳ ואעשה אותך לגוי גדול וגו׳׳, מיד אמר משה: וכי אניח לישראל בגללי, עכשיו יאמרו כל בני העולם שהרגתי להם לישראל כמו שעשה נח דכיון דאמר לו הקדוש ברוך הוא שינצל בתיבה הוא ובניו וכו׳ לא ביקש רחמים על העולם ונאבדו, ובגלל זה נקרא המבול על שמו, כמו שכתוב: ׳כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח וכו׳׳ מיד ׳ויחל משה את פני ה׳ אלהיו וכו׳׳. ולא הניח להקדוש ברוך הוא עד שמסר נפשו למות, כמו שכתוב: ׳ועתה אם תשא את חטאתי ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת׳, והקדוש ברוך הוא מחל להם וכו׳״ (זהר נח סז). הרי נתבע נח על אשר לא מסר נפשו על בני דורו ולא בקש את ה׳ שמוטב שימחה גם הוא ביחד עם כל בני העולם מאשר יביא את המבול. כמו שעשה משה ואמר: ״מחני נא מספרך״, ומכיון שלא עשה כך נחשב כאילו הוא הרג את העולם והמבול נקרא על שמו. ומכאן שכדאי היה לנח להמחות מן העולם מאשר יכתבו עליו ״מי נח״ שכאילו הוא הביא את המבול. 

'''ועוד''' יותר מופלא שגם אברהם שהוא כן מסר את נפשו שהתפלל על אנשי סדום, ובגלל זה אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״אהבת צדק ותשנא רשע״ (תהלים מב), כלומר, ״אהבת לצדק את בריותי ותשנא להרשיעם״ (בראשית רבה מט), ובכל זאת עדיין לא יצא ידי חובתו לגמרי - ביחס למדרגתו של משה. אמרו חז״ל: ״אמר רבי אלעזר: אף אברהם לא עשה בשלימות. נח לא עשה כלום לא זה ולא זה (כלומר, לא לטובת הצדיקים ולא לטובת הרשעים). אברהם תבע דין כראוי שלא ימות זכאי עם חייב, ולא השלים שלא בקש רחמים בין כך ובין כך, אבל מי עשה בשלימות כראוי? משה, שמכיון שאמר הקדוש ברוך הוא: ׳סרו מהר מן הדרך וגו׳׳ ואף על פי שכולם חטאו לא זז משם עד שאמר לו: ׳סלחתי׳ ובגלל זה לא היה בעולם איש שיגן על דורו כמשה שהוא רעיא מהימנא״ (זהר וירא קו). 

'''הרי''' עד כמה גדולה דקות התביעה על בני האדם הגדולים והשלמים ביותר, שעם קצה מעלותיהם העליונות יש עוד מקום לדרוש התעלות יותר עליונה לאין סוף ושיעור. 

= עבדות וחרות =

== א ==
'''כתוב''' בתורה: ״וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו וכו׳ וייקץ נוח מיינו וכו׳ ויאמר: ארור כנען. עבד עבדים יהיה לאחיו״ (בראשית ט). ורגילים לפרש כי נוח כעס על חם בגלל אותו מעשה וקללו שיהיה עבד אבל באמת אינו כן, כי מה לו לאב לקלל את בניו. אלא שבחטאו זה של חם, שראה ערות אביו והגיד לאחיו, נהפך למציאות אחרת במובן הרוחני וירד לדרגה של עבד שהוא אדם פחות המעלה, ונוח שהכיר את העובדה הזאת, רק גילה אותה בעולם והכריז: ״ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו״, כלומר, מעתה ירד כל זרעו של חם לדורות עולם לדרגה נמוכה של עבדי עבדים. הוי אומר, שבעבדות זו לא היתה הכוונה בשעבוד הגופני בלבד כי אם בעיקר במושגים הרוחניים. 

'''מכאן''' אנו רואים מה נורא כוח ההרס של חטא, שהוא יורד ומשתלשל לתוך מעמקי טבעי האדם ומשנהו למציאות אחרת. אף חטא יחידי קל כזה של חם, שראה ראיה אחת שלא כהוגן ושנעשה מאליו בלי פעולה מכוונת, כי הלא העינים הן מהאברים שאינם ברשותו של אדם, היה בכוחו ליצור טבע חדש ולהפכו למהות אחרת, למציאות של ״עבדא בהפקירא ניחא ליה״, ולא רק אותו בלבד אלא אף את זרעו ולדורותיהם אחריהם. 

'''ופרעה''' ועמו יוכיחו! הרי פרעה וכל עם מצרים שמוצאם מזרע חם שלטו בכפה על כל העולם ושלטונם היה מלא עד שעבד לא היה יכול לברוח משם (ראה מכילתא שמות יח). וארץ מצרים היתה ברוכה מאד והתענגו בה על כל תענוגי העולם, כדכתיב: ״כגן ה׳ כארץ מצרים״ (בראשית יג). הם גם עמדו במעלות חכמה גדולות, שהיו בקיאים בחכמת הכישוף, כפי שמסופר בחז״ל שבזמן שאהרן השליך את מטהו לפני פרעה ויהי לנחש, ״קרא לתינוקות מאסכולה שלהם ועשו אף הם כך. ולא עוד אלא שקרא לאשתו ועשתה כך וכו׳ ואפילו לתינוקות של ד׳ וה׳ שנים קרא ועשו כן״ (ראה שמות רבה ט). ופרעה בעצמו הגיע לידי מעלות עליונות כאלה, עד שהיה בכוחו להתפתות לחשוב את עצמו לאלוה ולומר, ״לי יאורי ואני עשיתיני״ (יחזקאל כט). וחכמי מצרים הכירו אותו בתור כזה והאמינו בו. והנה עם כל זה נחשבו פרעה וכל עם מצרים לעבדי עבדים בהיותם מצאצאיו של חם. הרי שעבדות זו - משמעותה במושגים הרוחניים בשלבים העליונים ביותר. 

'''ואמנם''', היה פרעה עוד רחוק מאד מההכרה השלמה, שהיא החירות האמתית ומהתענוגים העליונים הראויים לאדם. אדם הראשון מיד עם יצירתו השיג את כל הבריאה כולה עד שקרא לכל הברואים שמות, מה שלא השיגו המלאכים, והכיר גם בבורא, כביכול, שהוא אדון לכל (ראה לעיל במאמר ״כח הירידה והעליה באדם״). ומתוך חכמה זו התענג על ה׳ בתענוגים הגדולים ביותר. אולם פרעה הכיר רק במזל אחד מן המזלות שהוא מזל טלה, ואם כי הגיע מתוך זה לידי מדריגות גדולות בחכמה ולתענוגים גדולים, כאמור, אבל הוא לא בא להשגה והכרה בכל המזלות ובגבוהים מעליהם בחכמה ובגבורה, כמו הגלגלים וכל דרגות המלאכים, השרפים, האופנים וחיות הקודש, ובכל העולמות העליונים והתחתונים שברא ה׳ יתברך, עד לידי ההכרה האמתית לדעת את ה׳ מקור הכוחות כולם. שהוא יוצרם ומנהיגם ומחיה אותם בכל עת ובכל שעה. ומתוך כך נשארו המצרים עוד רחוקים מאד מההכרה השלמה ומהתענוגים העליונים האין סופיים, והם נחשבים, איפוא, לעובדי עבודה זרה. שזוהי מציאות של עבדות, בחינת עבדי עבדים. 

== ב ==
'''ומצאנו''' עוד יותר מזה, שאף חסרון דק בקצה מעלת השלימות העליונה שבכחו של האדם להגיע, וגם אצל האדם הגדול ביותר. עלול לחולל מהפכה בכל מהותו ולשנותו לסוג אחר. אמר הכתוב (בראשית טו): ״ויאמר ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה וגו׳ ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וגו׳״. ואמרו חז״ל (נדרים לב): ״מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים וכו׳ מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ׳במה אדע כי אירשנה׳״. והנה אברהם אבינו ע״ה, האדם הגדול בענקים, נאמר עליו: ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״ (נחמיה ט), היינו שלבו נעשה כולו אמונה, כל חלל לבו של אברהם היה מלא אמונה בה׳ יתברך ובודאי כי באמרו ״במה אדע״ לא היה שום חסרון באמונתו חס ושלום, ולא משום כך ירדו בניו למצרים. תדע שהרי כששלח הקדוש ברוך הוא את משה רבנו ע״ה לגאול את ישראל ואמר: ״והן לא יאמינו לי״, אמרו חז״ל (שמות רבה שם): ״אמר לו הקדוש ברוך הוא, הן מאמינים בני מאמינים, ואתה אין סופך להאמין: מאמינים, דכתיב ׳ויאמן העם׳: בני מאמינים, דכתיב ׳והאמין בה׳׳. ואתה אין סופך להאמין, דכתיב ׳יען לא האמנתם בי׳״. הרי שלא היתה שום תביעה על אברהם באמירתו ״במה אדע״ על חסרון באמונה, והוא נשאר ראש המאמינים כמו שהיה, ואדרבה ה׳ הוכיח בזה את משה על שאמר ״והן לא יאמינו לי״, והמטה נהפך לנחש בגלל חשדו זה להראות לו שתפש אומנותו של נחש (ראה רש״י שם), אלא שלפי תומת ישרו של אברהם אבינו וגודל דעתו, ראו בשמים איזו תביעה כל שהיא עליו במה שהתבטא בביטוי כזה שיש לפרש משמעותו כבקשת הוכחה לדבריו של ה׳ יתברך. ואף על פי כן נענש כה נוראות שנגזר על בניו כעין אותה גזירה שנגזרה על חם - שיהיו עבדים ארבע מאות שנה, כלומר: על ידי ביטויו ״במה אדע״ נתרשמה בו מציאות כזאת שסיבבה ירידת הדרגה בבניו עד כדי עבדות מסויימת של ארבע מאות שנה, ולא עוד שנשתעבדו במצרים, אצל אותם עבדי עבדים מבני בניו של חם. 

'''הוי''' אומר מכאן, כי אף חטא כזה של אברהם, חטא דק מן הדק עד אין נבדק, שגם אברהם אבינו בשכלו הבהיר לא עמד עליו, היה בכחו לשנות את מציאותו ולהטביע סוג עבדות בבניו, המתבטאת בפחיתות ההכרה והדעת שהלכה וגדלה במשך הדורות עד שהגיעה לדרגה כזאת שמלאכי השרת טענו: ״הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה״, (ילקוט ראובני בשלח), כאילו זרעו של אברהם וצאצאי חם, שניהם עומדים במדריגה אחת: אלו עבדים ואלו עבדים. 

'''והנה''' לכשנתבונן בזה נראה כמה מופלא הדבר, שהרי כידוע הגיע אברהם אבינו למדריגות העליונות ביותר בהכרת כל הבריאה ובידיעת ה׳ יתברך - שהוא רם על הכל, היינו שחקר בשכלו הגדול והבחין בכל הברואים ברואי מטה וברואי מעלה, וידע את כוחותיהם, גבורתם, חכמתם והשפעתם, עד שבא לידי הכרה וידיעה ברורה בכל שפע הטובה והחכמה שבהם כי כולם באין יוצא אין להם משלהם כלום, והם אפס ותוהו. והגיע עוד להכיר כי כל ההכרות וההבחנות בהם, וכן כל ההנאות, התענוגים והעידונים בהכרתם, אין בהם ממש לעומת ההכרה האמיתית בה׳ יתברך, הממציאם והמנהיגם והמחדש אותם בטובו בכל עת. והוא מה שאמרו חז״ל (בראשית רבה ריש לך): ״משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת וכו׳, כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלא מנהיג? הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל העולם״. הרי שהגיע אברהם לתענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא, והוא: ״להתענג על ה׳ וליהנות מזיו שכינתו יתברך״. ועוד אמרו חז״ל: ״מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא אדון עד שבא אברהם וקראו אדון, שנאמר: ׳ויאמר אדני אלהים במה אדע וכו׳״ (ברכות ז). הרי שאברהם הגיע להכרת אדם הראשון בה׳, כאמור, שהוא אדון לכל, ועוד השיג יותר וקראו אדון. 

'''אולם''' מכיון שבאותו רגע שהגיע להשגה הגדולה ביותר, אמר ״במה אדע כי אירשנה״, נפל איזה טשטוש קל, דק מן הדק עד אין נבדק, בהכרתו הגדולה של אברהם ופגם מה בהשגותיו העליונות, חלה הפרעה כל שהיא בשלמות החירות לפי המושגים העליונים ובתענוגותיו הנצחיים וסובב בחינת מה של עבדות בזרעו. הכתוב אומר: ״וצדיק באמונתו יחיה״ (חבקוק ב), כלומר: חיותו של האדם היא האמונה, זאת היא מציאותו בחיים ובה מקור העונג והעידון האמתי ליהנות מזיו שכינתו יתברך ואם יש איזה טשטוש כל שהוא באמונתו של האדם אף בשלבים הגבוהים ביותר, הרי יש כאן פגיעה בחירותו, איננו עוד בן חורין במלא מובנה העליונה של המלה ויש בו משהו מבחינת העבדות. 

'''ואמנם''' הגזירה של ״ועבדום״, לפי הבחינה שהסברנו, התחילה כבר מיצחק אבינו ע״ה, ולמרות מדרגותיו העליונות בתור ״עולה תמימה״ וברכותיו הרבות שברכו ה׳ יתברך, ראו בו בשמים איזו בחינה קלה של עבדות. וכן אצל יעקב אבינו ע״ה ובניו אחריו, שבהם כבר נתגשם השעבוד יותר, שיצאו מהארץ הנבחרת וירדו למצרים, ועם היותם שם בכבוד וגדולה, כי נתקיימו שם חלומותיו של יוסף, ״ויוסף הוא השליט במצרים״, בכל זאת בשמים נחשבה יציאתם מן הארץ - כגלות, והשתהותם במצרים - בבחינה של עבדים למצרים. 

== ג ==
'''ובאמת''', גם לאחר הירידה הגדולה, שכבר נגזרה על בני ישראל במצרים גזירת קושי השעבוד ממש, ככתוב (שמות א): ״ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים וגו׳״, התגלה שעבוד זה בעיקר במעמדם הרוחני, בטשטוש הכרתם הגדולה ובירידתם השכלית במושגים העליונים, כי הסבל הגופני ודאי שלא תפש מקום אצל בני ישראל, שאף לאחר ירידתם היו במדריגה רמה ונשגבה, אלא שעיקר הסבל התבטא במובנים הרוחניים. מצינו בחז״ל (שמות רבה א): ״דרש רבי עקיבא בשכר נשים צדקניות וכו׳ וכיון שהגיע זמן מולידיהם, הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר ׳תחת התפוח עוררתיך׳, והקדוש ברוך הוא שולח מלאך משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם וכו׳, ומלקט להם ב׳ עגולין, אחד של שמן ואחד של דבש, שנאמר ׳ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור׳, וכיון שמכירין בהן המצרים רצו להורגן, ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע, ומביאין שוורין וחורשין על גביהן, שנאמר ׳על גבי חרשו חורשים וגו׳׳, ולאחר שהולכין, מבצבצין ויוצאין כעשב השדה, שנאמר ׳רבבה כצמח השדה נתתיך׳, וכיון שמתגדלין באים עדרים עדרים בבתיהם, שנאמר ׳ותבואי בעדי עדיים׳, אל תקרי ׳עדי עדיים׳ אלא ׳בעדרי עדרים׳. וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים, הם הכירוהו תחלה, שנאמר: ׳זה אלי ואנוהו׳״. 

'''והנה''' זכו תינוקות אלה למה שזכו משה ובני ישראל לאחר מתן תורה על ידי התפלות, והכאות בצור וכדומה, מבלי כל עמל וטרחה ורק מתוך החסד הרב של הקדוש ברוך הוא לטובתם והנאתם, כאמור. והאיך יתכן שאנשים שעוד בימי ינקותם זכו לגדולה כזאת, לתענוגים ועידונים נפלאים ולהשגות נעלות כאלה, יהיו נטרדים ונאנחים על הלבנים שנושאים על כתפותיהם?! אלא ודאי שכל עיקר סבלותם ועינוייהם היה שעבודם הרוחני שנפגמה שלימותם בהשגות העליונות לפי ערך מדריגתם, והרגישו חסרון בחיותם המקורית של ״וצדיק באמונתו יחיה״.

'''ואמנם''' כן פירשו חז״ל (תיקוני זוהר שם) את הפסוק ״׳ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וגו׳׳. ׳בפרך׳ דא פירכא, ׳בעבודה קשה׳ דא קושיה, ׳בחמר׳ דא קל וחומר, ׳ובלבנים׳ דא ליבון הילכתא, ׳ובכל עבודה בשדה׳ דא ברייתא״. הרי מפורש מכאן כי עיקר השעבוד היה בזה שנטשטשו אצלם השגותיהם וחסרה להם צלילות הדעת הדרושה להלכה, כפי דברי חז״ל: ״שמעתתא בעי צלותא״ (מגילה כה), והבהירות בהכרת ה׳ יתברך וידיעת תורתו, והיו זקוקים להגיע למעלות הכרותיהם דרך פירכא, קושיה וקל וחומר. וזאת היתה גזירת העבדות שנגזרה על ישראל. משום שאברהם אבינו התבטא ״במה אדע״, באו בניו לידי כך, כאמור, ולא הגיעו איפוא לתענוגים הרוחניים המופלאים במלואם, אשר זוהי בחינת עבדות לפי ערך מדרגותיהם. 

'''וזהו''' פירושו של הכתוב: ״על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם״. הלא בפשוטם של דברים מתפרש פסוק זה בתיאור השעבוד והעינוי האיום ביותר שסבלו בני ישראל במצרים - שחרשו המצרים את שדותיהם על גבי גופות ישראל. ואילו לפי דברי חז״ל הנזכרים נמצא להיפך, שהכתוב הודיע כאן את הנסים שקרו להם שהיו נבלעים בקרקע וכו׳. אולם לפי מה שאמרנו, לא בחרישה על הגוף הכתוב מדבר, אלא שעינוים וסבלם היה בזה שגילוי השכינה לא בא להם אלא תוך בליעתם בבטן האדמה, ומשם באו לידי הכרה במציאות ה׳. 

'''ומתוך''' כך, מתוך שעמדו במדרגות כה גבוהות, וכל עיקר השעבוד לא היה אלא בחוסר בהירות בהשגות העליונות כאמור, לכן גם גאולתם ופדות נפשם באה רק על ידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, כפי דברי חז״ל (בהגדה של פסח) על הפסוק ״׳ועברתי בארץ מצרים וגו׳ אני ה׳׳, ׳ועברתי בארץ מצרים׳ - אני ולא מלאך, ׳והכיתי כל בכור׳ - אני ולא שרף, ׳ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים׳ - אני ולא השליח, ׳אני ה׳׳ - אני הוא ולא אחר״. הרי כל הפגם של ״במה אדע״ לא היה אלא בקצה השלימות העליונה ביותר, חסרון דק כזה שאף מלאכים ושרפים לא השיגו אותו ולא עמדו עליו. אם כן גם בחינת העבדות שנתהותה מאמירה זו היתה למעלה מהשגתם של המלאכים (ראה ילקוט בשלח רמא), ולא היה, איפוא, כל מקום שהגאולה תהיה על ידי המלאכים, ורק הקדוש ברוך הוא הוא ולא אחר, בחן מדריגתם של בניו, הן בעת שעבודם והן בשעה שחזרו לשלימותם בהשגת אמונתם בו והכרתם אותו. ועוד, שהשלמת הכרתם בשלביה העליונים וגמר תקון הפגם ״במה אדע״ לא יכלו לבוא אלא על ידי התגלות הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו לפניהם, כי רק אז הגיעו לשלימות המדריגה של ״וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים ויאמינו בה׳״ (שמות יד), שמתוך כך באו משעבוד לגאולה ונעשו ראויים לקבל את התורה מן השמים ולהיות לו עם סגולה. 

'''וזאת''' היא הבחינה של יציאת מצרים, שנתעלו אבותינו ויצאו מבחינת העבדות הרוחנית, כאמור, והגיעו למדרגת בני חורין במושגים העליונים של שלימות האמונה וההכרה בה׳ יתברך, ונקראו גאולים. 

== ד ==
'''והנה''' יש להתבונן, הרי בשנה האחרונה כבר לא נשתעבדו בני ישראל בשעבוד ממש למצרים, כמו שאמרו חז״ל: ״בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים״ (ראש השנה יא), והגיעו, איפוא, להשלמת מדריגתם באמונה ונעשו ראויים לגאולה, ומה הטעם שהשהה הקדוש ברוך הוא אותם במצרים חדשים אלו? והלא רואים אנו שכשיצאו ממצרים יצאו בחפזון גדול, כמו שנצטוו (שמות יב) ״וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים וגו׳ ואכלתם אותו בחפזון וגו׳״, כדי שלא תתעכב יציאתם מארץ מצרים אף רגע, ומהו הדבר שהניח אותם הקדוש ברוך הוא להיות במצרים במשך כל השנה של נחיתות המכות על המצרים זו אחר זו? והלא דיה היתה גם מכה אחת להכריח את פרעה שיעזבם לנפשם ולהוציאם? אכן הטעם מפורש בתורה: ״בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ״ (שם ט). וכן כתוב: ״בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה׳״ (שם י). הרי מבואר שכל השתהותם של אבותינו במצרים במשך השנה הזאת היתה ״למען תספר וכו׳ וידעתם כי אני ה׳״. 

'''ולכאורה''' הרי כבר הכירו את ה׳ והיו מאמינים בני מאמינים, כדברי הכתוב: ״ויאמן העם״ (שמות ד)? אלא שעדיין לא הושלמה מדריגתם באמונה ולא תוקן לגמרי הפגם ״במה אדע״, עד שלמדו בשנה הזאת את היסוד הגדול של השגחה פרטית וחידוש הבריאה לכל יחיד, ובכל מכה ומכה שהוריד הקדוש ברוך הוא על המצרים הושרש בתוך לבות בני ישראל עיקר האמונה כי ה׳ יתברך בורא ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית בשביל כל יחיד ויחיד. הנה במכת דם אמרו חז״ל שהיו מצרי וישראלי שותין בכלי אחד וזה היה שותה דם וזה מים (ראה שמות רבה ט). והרי לנו בריאת מעשה בראשית בשביל כל יחיד, שאותם המים בספל הקטן נתחלקו ונתהוו לזה מים ולזה דם. וכן במכת חשך, שהיו ישראלי ומצרי יושבים יחד במרתף אחד ולזה נעשה חשך כעובי דינר ולישראלי אור גדול, כלומר, שלישראל פעלה שמש ומרפא בכנפיה, ולמצרי היה חשך ואפילה. וכן יש לראות בכל המכות כולן. וזהו ״וידעתם כי אני ה׳״, שה׳ יתברך מנהיג כל בריה בעולם ומשגיח עליו בפרטי פרטות, ובורא את כל העולמות בשביל כל אחד במיוחד. חידוש זה למדו אבותינו במצרים בשנה הזאת, כדי להגיע למדרגה השלמה בהכרתם ולהיגאל לגמרי מפגם עבדותם הרוחנית, ורק אז נעשו ראויים לקבלת התורה. 

'''וזהו''' פירוש הדיברה הראשונה שבעשרת הדברות: ״אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״ - ״הוצאתיך״ לכל יחיד, כלומר שהקדוש ברוך הוא הוא אלהים של כל יחיד ויחיד ממש, שהוא בורא, מחדש, משגיח ומנהיג את הכל לכל פרט ופרט במיוחד. ויסוד אמונה זה המתבטא ב״אנכי ה׳ אלהיך, שהוא עיקר ההכרה בו - התגלה ביציאת מצרים. 

'''ולא''' את בני ישראל לבד רצה הקדוש ברוך הוא להביא לידי אמונה שלימה זו, על ידי המכות במצרים, כי אם גם את פרעה והמצרים. כמו שמפורש במקראות: ״וידעו מצרים כי אני ה׳ בנטותי ידי על מצרים״ (שם ז), ״בזאת תדע כי אני ה׳״ (שם), ״למען תדע כי אין כה׳ אלהינו״ (שם ח). ועוד כמה מקראות ובמשך שנים עשר חדש אלו לימד הקדוש ברוך הוא לפרעה ולמצרים את דרכי ההשגחה. ואמנם הועילו המכות, ואותו פרעה שאמר מתחלה: ״מי ה׳ אשר אשמע בקולו וגו׳ לא ידעתי את ה׳״ (שם ה), הוא עצמו בא להכרה גדולה בה׳ יתברך ואמר: ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״ (שם ט), והם גם הם אמרו: ״אנוסה מפני בני ישראל כי ה׳ נלחם להם במצרים״ (שם יד). 

'''למדים''' אנו מכאן כמה גדול ערכה של האמונה בה׳, שהרי כדאי היה לישראל לשהות שנים עשר חדשים נוספים במצרים, וגם נוח היה למצרים לסבול כל כובד המכות, שכל אחת היתה קשה מחברתה, ובלבד שיבואו להכרה וידיעה שלימה בהשגחת ה׳ יתברך.

'''והנה''' באמת לא החזיקה הכרתו של פרעה מעמד אלא זמן קצר בלבד. חז״ל מספרים שפרעה נשקע בים והעלהו הקדוש ברוך הוא משם והלך לנינוה ונעשה מלך עליהם והוא שהחזיר את נינוה בתשובה. וכן דברי המדרש (ילקוט יונה): ״אמר רבי נחוניה בן הקנה: תדע לך התשובה מפרעה שמרד בקדוש ברוך הוא מאד: ׳מי ה׳ אשר אשמע בקולו׳. ובלשון שחטא בו בלשון עשה תשובה: ׳מי כמוכה באלים ה׳׳. והצילו הקדוש ברוך הוא מן המיתה לספר כח גבורתו, שנאמר: ׳ואולם בעבור זאת העמדתיך׳ ומלך בנינוה. ואנשי נינוה כותבים כתבי עמל וגוזלים ומתעבין במשכב זכור, ושלח הקדוש ברוך הוא יונה להתנבא עליה להחריבה, ושמע פרעה ועמד מכסאו וקרע בגדיו ולבש שק והכריז בכל עמו שיצומו כל העם ג׳ ימים וכו׳״. ועוד שם: ״כיון שראה הקדוש ברוך הוא ששבו מדרכם נח מכעסו ועמד מכסא דין וישב על כסא רחמים ונתרצה ואמר סלחתי״. 

'''אולם''' כל ימי תשובתם נמשכו רק ארבעים יום, כפי שאומרים חז״ל שם, ולאחר זה שבו לדרכיהם הרעים. ובכל זאת כדאי היה להם לישראל לסבול שנה נוספת במצרים וכדאי היה להם לפרעה ולמצרים, לספוג מכות גדולות כאלה במצרים ועל ים סוף במשך שנים עשר חדש, כדי שאנשי נינוה יגיעו להכרה בה׳ לפחות לימים אחדים, כי אין שיעור לערך האמונה בה׳ יתברך וזוהי כל תכליתה של הבריאה וראויים כל הסבל והיסורים בגללה אם בכוחם להביא למטרה זו. 

== ה ==
'''את''' היסוד הזה מצינו גם ביונה הנביא. אמרו חז״ל (ילקוט שם): יונה ברח לחוץ לארץ מקום שאין השכינה נגלית שם, כי אמר: הגויים קרובי תשובה הם ולא רצה לחייב את ישראל, לפיכך ברח. מה עשה הקדוש ברוך הוא הטיל סערה והטילו את יונה לים ובלעו הדג. ״׳וימן ה׳ דג גדול׳, נכנם לתוך פיו כאדם שנכנס לבית כנסת גדולה והיו שתי עיניו כחלונות, אמר: פנסאות מאירות ליונה. רבי מאיר אומר מרגלית היתה תלויה במעיו של דג ומאירה ליונה כשמש הזה שמאיר בגבורה וראה יונה כל מה שבימים ותהומות וכו׳, והראהו שאול תחתית שנאמר: ׳מבטן שאול שועתי׳ והראהו גיהנם וכו׳. והיה יונה ג׳ ימים וג׳ לילות במעי הדג ולא התפלל. אמר הקדוש ברוך הוא: אני הרחבתי לו מקום במעי דג זכר כדי שלא יצטער והוא אינו מתפלל, אני מזמן דגה מעוברת שס״ה אלפים רבבות דגים קטנים כדי שיצטער ויתפלל לפני וכו׳. מיד פלטו ובלעתו הדגה והיה בצער גדול מתוך הדוחק ומתוך הטנוף. מיד כיוון לבו בתפלה וכו׳״.

'''הרי''' שכוונתו של יונה הנביא היתה לשם שמים, למסור נפשו עבור ישראל כאמור, ובכל זאת היה בבריחתו משום חוסר הכרה בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, עד כמה חשובה לפניו האמונה של בריותיו בו, כמו שנאמר: ״מי כמוכה באלים ה׳״, ופירשו חז״ל (גיטין נו:): ״מי כמוכה באלמים״, שמכעיסין לפניו והוא שותק ומאריך אפו אולי יחזרו בתשובה, ומשום כך הרעיש הקדוש ברוך הוא את כל העולמות, נתהפכו סדרי תהומות והובקעו ארחות ימים וכו׳ וכו׳, עד שלבסוף מינה דג שיבלע את יונה, והעבירו בימים ובתהומות, והראהו שאול תחתית, והראהו גיהנם וכו׳, וכשיונה לא שינה את דעתו במעי הדג הזה ולא התפלל, הקיאו הדג ובלעתו הדגה ונמצא שם בדוחק רב וסבל יסורי גיהנם ממש, כפי שהתפלל ואמר ״מבטן שאול שועתי״. וכבר אמרו חז״ל (עירובין יט): ״ג׳ פתחים יש לו לגיהנם וכו׳ אחד בים, שנאמר ׳מבטן שאול שועתי׳״: הרמב״ן בשער הגמול נותן לנו תיאור כמה נוראים הם יסורי הגיהנם שאף אם יסבול אדם כל יסורי איוב במשך כל ימי חייו בלי הפסק, עדיין אין זה מגיע ליסורי גיהנם של רגע אחד בלבד, ואם כן אנו יכולים לתאר לנו מה גדולים היו יסוריו של יונה הנביא במעי הדגה - בבטן שאול, שזהו המדור התחתון של הגיהנם. ובגיהנם הזה שהה יונה בעודנו בחיים, שהיסורים קשים יותר, שהם בבחינת ״חיים שאולה״ שנאמר בעדת קרח (במדבר טז). ולא רק רגע אחד, ולא יום אחד כי אם שלשה ימים ושלשה לילות, עד שבא לידי הכרה והתפלל לה׳. 

'''לימד''' הקדוש ברוך הוא בזה את יונה הנביא, וגילה לו את היסוד הזה שאמרנו, שכדאים הם כל יסורי השאול שהגיעו לו כדי להביא את אנשי נינוה הגויים לידי הכרה בה׳, לידי אותה ההכרה שהורה להם פרעה, שהיה מלך נינוה באותו זמן: ואף אם לא תתקיים תשובתם אלא ארבעים יום בלבד, וגם אם יצא מזה קטרוג על ישראל, בכל זאת אין למנוע הדבר הזה, באשר זוהי, כאמור, תכליתו של עולם, וזוהי מטרת חיי אנוש עלי אדמות. 

== ו ==
'''וכשנעמיק''' בדבר יותר, נראה שהיסורים האלה אם הם מביאים לידי אמונה והכרה שהן תכליתה של הבריאה אינם יסורים כלל כי אם תענוגות, באשר רואים בהם שלוחיו של מקום. וכבר אמרו חז״ל (חולין ז:): ״אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה״. הרי שבכל נקיפת אצבע יש לראות רמז מלמעלה. וכמה יש לאדם לשמוח על דבר זה שמלמדים אותו מן השמים שדרכו לא טובה ושעליו להיטיב את מעשיו. 

'''והנה''' פרעה הרגיש בדבר הזה ושמח מאוד על המכות והיסורים שבאו עליו. איתא במדרש: ״׳ויהי בשלח פרעה׳, כששלח פרעה את העם מי צווח ווי? פרעה. משל למלך שהיה בנו הולך למדינה אחת. הלך ושדרו אצל עשיר אחד. וקבל העשיר בנו של מלך בעין טובה. כיון ששמע המלך מי קבל בנו ובאיזו מדינה הוא, היה משלח איגרת אצל אותו האיש ואומר לו: שלח את בני. פעם אחת וב׳ וג׳. היה משלח בכל זמן ובכל שעה ושעה עד שהלך והוציא לבנו בעצמו. התחיל אותו האיש צועק על שיצא בנו של מלך מתוך ביתו. אמרו לו שכניו: למה אתה צועק? אמר להם: כבוד היה לי כשהיה בנו של מלך אצלי, שהיה המלך כותב אגרת לי והיה זקוק לי והייתי ספון בפניו. עכשיו שנמשך בנו של מלך מאצלי, אינו נזקק לי בדבר. לכך אני צועק. כך אמר פרעה: כשהיו ישראל אצלי היה הקדוש ברוך הוא זקוק לי והייתי ספון בפניו והיה משלח לי אגרת בכל שעה ואומר: ׳כה אמר ה׳ אלהי העברים שלח עמי׳ (שמות ט:א). והיה פרעה שומע מפי משה: שלח את בני, ולא היה מבקש לשלחם. כשירד הקדוש ברוך הוא למצרים והוציא את ישראל, שנאמר: ׳וארד להצילו מיד מצרים׳ (שמות ג:ח) התחיל פרעה צועק: ווי ששלחתי את ישראל. לכך נאמר: ׳ויהי בשלח פרעה׳״ (שמות רבה כ:ז). 

'''הרי''' מפורש כי כל אותן המכות הקשות והעלבונות והיסורים שבאו על פרעה במצרים ראה בהם כבוד גדול לעצמו וראה בהם אושר ותענוגות שיש לו קשר עם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, וכי הוא לבדו מטפל בו, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף. ונמצאים הדברים הפוכים, שבזמן שהיה מושל בכפה במצרים ושליט גדול בעולם והפעיל כל חכמת הכשפים בארמונו ובמדינתו וחשב את עצמו לאלוה, לא היה אלא נחות דרגה, עבד עבדים, כי עבד למזל טלה. והרי זו חשכת השכל ופחיתות במדריגה והיה רחוק מאד מתכליתו ומטרתו. אבל לאחר שבאו עליו המכות והיסורים, שנהרס שלטונו וכולם שחקו על משבתו, ונאלץ להכיר בה׳. שאמר: ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״. דוקא אז השתחרר מפחיתות מדריגתו והרגיש בשמחה ובתענוגות החיים האמתיים עד שלא רצה להפרד מזה וצעק: ווי ששלחתי את ישראל, ווי שהפסדתי את הגילוי הזה שהתגלה לפני ה׳ במכות וביסורים שהביא עלי, כלומר: בתוך אותו גיהנם הרגיש טעם של גן עדן. 

== ז ==
'''לפי''' כל האמור יוצא, שכל מעשה יציאת מצרים בא, להביא לידי אמונה שלמה בה׳ יתברך, בלי שום פגם וטשטוש, הן בהשגחה הכללית שה׳ בורא ומנהיג הכל והן בהשגחה פרטית שה׳ יוצר את כל הבריאה כל רגע בשביל כל יחיד ויחיד, שיש בזה משום השתחררות גמורה מכל צל של פחיתות העבדות, וללמד שאמונה זו היא חיותו האמתית של האדם בבחינת ״וצדיק באמונתו יחיה״ ושכל היסורים שבעולם אם הם מביאים לידי אמונה זו אינם אלא תענוגות עליונים ואין אושר גדול מהם בעולם. 

'''והנה''' אמרו חז״ל: ״בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים״ (הגדה של פסח). על כל אדם בכל הדורות להעביר בנפשו את התהליך הזה של יציאת מצרים, להשתחרר מכל שעבוד נפשי זר שהטביע הפגם של אמירת אברהם אבינו ״במה אדע״ ולהגיע לידי ההכרה השלמה הן בהשגחה הכללית והן בהשגחה הפרטית, אשר זוהי תכליתו ותענוגותיו של האדם עלי תבל ואין כלום בעולם זולתם. ״וכל המרבה ביציאת מצרים הרי זה משובח״ (שם), כל מי שמתעמק יותר ביסוד זה של יציאת מצרים ומתעלה בהכרה זו באמונה, הריהו מוציא את עצמו יותר מעבדות לחירות עולם, למדריגת הגאולה ופדות הנפש. 

'''וחובה''' זו אינה בליל הפסח בלבד בזמן אמירת ההגדה, כי אם בכל יום ובכל שעה. חייב אדם להזכיר יציאת מצרים בכל יום, כי תמיד עליו לעמוד במדריגה של עלית האמונה, בהבהרת השכל וההכרה ובגאולת הנפש. 

'''ולא''' עוד, אלא שתיקנו חז״ל לסמוך גאולה לתפלה (ראה ברכות ט). אין אדם יכול לעמוד להתפלל לה׳ לפני שהוא מעביר לפניו כל תהליך יציאת מצרים ובא, כאמור, לידי אותה ההכרה השלמה בכל יסודות האמונה בהשגחה הכללית והפרטית וגואל את נפשו מכל טשטוש של שעבוד ועבדות. 

'''ומשום''' כך גם תיקנו חז״ל שלפני שהאדם שופך תפלתו לפני המקום, עליו להתבונן בפרוטרוט בכל מה שעבר על בני ישראל במצרים ועל הים ולומר: ״ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו, כל בכוריהם הרגת ובכורך גאלת וים סוף בקעת וזדים טבעת וידידים העברת ויכסו מים צריהם וכו׳ וכו׳״, ומתוך כך יבוא לכל אותן ההכרות האמורות, שיש בהן גאולת הנפש האמתית והחירות הגמורה, ולקריאה הגדולה שקרא פרעה בעת קריעת ים סוף: ״מי כמוך באלים ה׳״ (ראה ילקוט יונה), ורק אז הוא ראוי לעמוד בתפלה לפני ה׳ יתברך. 

'''ואף''' האדם הגדול ביותר זקוק להתבוננות זו ביציאת מצרים ולסמיכת גאולה לתפלה, כי לעולם יש לעלות ולעלות ביסודות האמונה היוצאים ממנה לאין שיעור. כתוב שחזקיהו המלך בחוליו אמר בתפלתו: ״זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי״ (ישעיה לח). ופירשו חז״ל: ״מאי ׳והטוב בעיניך עשיתי׳? שסמך גאולה לתפלה״ (ברכות י). הרי שגם חזקיהו שהגיע למדריגות העליונות ביותר, שבקש הקדוש ברוך הוא לעשותו משיח (ראה סנהדרין צד), ואף לאחר שבאותה תפלה העיד על עצמו שהתהלך לפני ה׳ באמת ובלב שלם, עוד מצא זכות גדולה לעצמו שסמך גאולת מצרים לתפלתו - שבגללה תתקבל לפני המקום - וראה בזה המעשה הטוב בעיני ה׳, בה״א הידיעה, כדבריו: ״והטוב בעיניך עשיתי״. 

'''הוא''' אשר אמרנו שביציאת מצרים כלולים כל יסודות האמונה בשלביה העליונים אשר על ידה יתוקנו כל הפגמים בנפש ויושלמו כל המעלות ובה תלויה גאולת האדם השלמה, ומי שזוכה להשיג מדריגה זו במלואה להתבונן בה תמיד ולעלות בה ללא הרף הרי עשה בזה תכלית הטוב בעיני ה׳. 

= חומר המדות =

== א ==
'''כתוב''' במקרא (בראשית יא:ד): ״ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם״. ואמרו חז״ל (ילקוט נח): ״נחלקו לשלש כתות. אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה וכו׳. רבי נתן אומר כולם לעבודה זרה נתכוונו״. 

'''חז״ל''' יחסו עבודה זרה זו לאדם הראשון. הכתוב אומר: ״וירד ה׳ לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם״. ושאלו חז״ל (בראשית רבה לח): ״׳בני האדם׳ - אלא בני מי, שמא בני חמורים וגמלים? אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר: ׳האשה אשר נתת עמדי׳, אף אלו כפו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול״. 

'''הרי''' שעוד בכפית הטובה של אדם הראשון ראו בשמים שורש של עבודה זרה, ואם כי הפגם במדה זו באדם הראשון היה בשיעור הקל ביותר, שלא נתגלה אלא בביטוי שעלול להתפרש כך, כפי שמבואר במאמרים הקודמים (ראה לעיל במאמר ״מדות ודעות״), הוכר בזה בלבד מקור לכפירה ומינות. 

'''ואולי''' יש להסביר בדרך זו את מאמר חז״ל: ״אדם הראשון מין היה״ (סנהדרין לח:), שחז״ל דנו אותו על שם סופו. מכיון שהתורה יחסה את חטא דור הפלגה בעבודה זרה לאדם הראשון, הרי שכבר היה בו שורש של אותו חטא שכמוהו כמינות. 

'''ומכאן''' יצא לנו חידוש גדול שפגם קל בהכרת טובה יש בו כבר משום מינות ועבודה זרה. 

'''מצינו''' חומר של מדת כפיית הטובה גם בבלעם, שבכל שנאתו לישראל ורצונו לקלל אותם הודגשה התביעה בעיקר במדה זו. חז״ל פירשו על דבריו של בלעם ״מן ארם ינחני בלק״ (במדבר כג:ז) ״שאמר לו בלעם לבלק: השוינו שנינו להיות כפויי טובה, שאילולא אברהם אביהם לא היה בלק, שנאמר: ׳ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה׳: ואילולא אברהם לא פלט לוט מסדום, ואתה מבני בניו של לוט: ואילמלא יעקב אביהם לא עמדתי אני בעולם, שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב וכו׳, ואילולא אבותם, אני ואתה לא עמדנו בעולם״ (ילקוט בלק כג). 

'''הרי''' חז״ל מצאו בבלעם את שלש המדות הרעות: ״עין רעה, רוח גבוהה נפש רחבה״, ש״הן כוללות כל הפחיתיות״ שבאדם (ראה ר׳ יונה על אבות ה), ומציינים אותו בתור אבי בעלי המדות המגונות בעולם. ובכל זאת טעה בלעם בכל דרכיו ומעשיו, וחשב שהוא תמים עם ה׳ ועושה רצונו, כפי דבריו: ״אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה׳״ (במדבר כב:יח), וכן אמר: ״אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר״ (במדבר כב:לח). אולם עם כל זה עמד על חסרונו בכפיית טובה. הרי שמדה זו היא הגסה ביותר שלא יכל היה להתעלם ממנה. ולא עוד אלא שהוכיח בזה גם את בלק, האיך הוא בא לבקשו לקלל את ישראל בזמן שהוא חייב טובה לאבותיהם של אלו. ואם כי טובה זו באה לפני דורות רבים לאבות אבותיו, ובכל זאת ראה בזה חובה רבה שבגללה היה צריך בלק לוותר על כל טענותיו לישראל וחששותיו מהם שיבואו להחריב את עמו ואת ארצו. ואם לא הרגיש במדה זו בשיעור דק כזה ראה בכך אף בלעם השחתה רבה. 

'''מכאן''' שמדת כפיית טובה היא המושחתת ביותר והיא ראשית הזדון והרשע. 

== ב ==
'''ואולם''' לא רק מדת כפיית טובה היא שורש המינות וכל מעשי השחיתות, כי אם כל המדות. ואף בשעה שחטא ישראל בעבודה זרה, לא נתבעו אלא משום ליקוי המדות. מצינו בחטא העגל שה׳ אמר עליו למשה: ״עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו וגו׳״ (שמות לב). ובכל זאת כשהיה בא להענישם, כתוב: ״ויאמר ה׳ אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא״ (שם). הרי ראו את עיקר החטא של עבודה זרה לא בעצם העבודה כי אם במדה שהניעה אותה. 

'''ולא''' עוד אלא שאם המדות הן כשורה לא תתכן כלל אשמת עבודה זרה, אמרו חז״ל (ילקוט נח יא): ״גדול השלום שאפילו ישראל יעבדו עבודת אלילים ושלום ביניהם, כביכול אינו יכול לשלוט בהן, שנאמר (הושע ד): ׳חבור עצבים אפרים הנח לו׳, אבל משנחלקו מהו אומר (שם י): ׳חלק לבם עתה יאשמו׳״. הרי מכאן שאשמת עבודה זרה חלה רק במקרה שהם לקויים במדותיהם ולבותיהם נפרדים זה מזה. אבל אם מדותיהם מתוקנות ויש ביניהם יחסי חבירות ושלום אף אם זה לשם עבודת אלילים אין מדת הדין שולטת בהם. 

'''ולכאורה''' הרי גם בדור הפלגה שררו ביניהם יחסי שלום ואחדות, כדברי הכתוב: ״ויהי כל הארץ שפה אחת״. ולא עוד אלא שאמרו חז״ל שאף על פי שחטא דור הפלגה בעבודה זרה היה קשה משל דור המבול, בכל זאת מכיון ש״דור המבול על ידי שהיו שטופין בגזל וכו׳ לא נשתייר מהן פליטה, אבל אלו על ידי שהיו אוהבים זה לזה, שנאמר: ׳ויהי כל הארץ שפה אחת׳ לפיכך נשתייר מהן פליטה״ (ילקוט שם). ואם כן, איפוא, אם היו אוהבים זה לזה, היאך שלטה בהם בכל זאת מדת הדין, כי אם אמנם נשתיירה בהם פליטה אבל יתרם נענשו (ראה שם), ולמה לא הונח להם? אולם לא היתה אחדות שלימה ביניהם כפי דברי סוף אותו כתוב, שאם כי היתה להם שפה אחת אבל גם ״דברים אחדים״. וכבר הזכרנו למעלה דברי חז״ל שנחלקו לשלש כתות, ואף על פי שכולם לעבודה זרה נתכוונו, כאמור, היו ביניהם חילוקי דעות בעצם שיטותיהם בעבודה זרה, ומכיון שלא השלימו, הרי שמדותיהם לא היו מתוקנות, וכאמור לעיל ראו בהן בשמים ליקוי במדת הכרת הטובה, כפי דברי חז״ל על סמך כינוים ״בני האדם״, ומשום כך באה עליהם הפורעניות. אבל באפרים שלטה אחדות גמורה שהיו שלמים במדותיהם, אין כביכול יכול לשלוט ביניהם. 

== ג ==
'''ובאמת''' לא תיתכן כלל באומות העולם שלמות המדות ואחדות גמורה, וזו היא רק נחלתם של ישראל בלבד. כל העמים עוד מחלחל בהם חטאו של אדם הראשון, כי ״גויים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתם״ (ראה שבת קמו.), ואין בכוחם לבוא לידי אחדות ואהבה הדדית שלמה, ואף בזמן שאוהבים זה את זה ומאוחדים לפעולה אחת, אין זה אלא בצורה חיצונית הנראית לעין אבל בתוך תוכם אינם חושבים על טובתם של זולתם ויש לכל אחד מטרה אחרת וכוונתם לטובת עצמם. 

'''אבל''' בני ישראל, לאחר שעמדו בהר סיני ופסקה זוהמתם (שם), ועקרו מתוכם את החטא של אדם הראשון, בכוחם להגיע לשלמות המדות ולאחדות גמורה. 

'''ולכן''' הדגישו חז״ל שישראל אם עובדים עבודת אלילים ושלום ביניהם, אין הקדוש ברוך הוא כביכול יכול לשלוט בהם. אבל באומות העולם לא יתכן שלום גמור כזה, ואף אם הם מתאחדים - לא בטלה עבודת אלילים שלהם. 

'''ולא''' עוד אלא אף המעשים הטובים של הגויים אינם שלמים, כי כל אימת שאין המדות שלמות - לא יתכנו מעשים שלמים, הכתוב אומר: ״צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת״ (משלי יא). לאומים מכיון שבתוך תוכם אין מדותיהם שלמות. אף במעשי החסד שלהם יש להם כוונות רעות, כפי שאמרו חז״ל: שכל צדקה וחסד שגויים עושים חטא הוא להם שאין עושים אלא להתגדל בו, ואחרים אומרים - להתיהר בו ולשם כוונות גרועות יותר (ראה בבא בתרא י). לעומת זה ״צדקה תרומם גוי״, בישראל - אף אם הוא נותן צדקה לשם אותה הכוונה כמו הגויים כגון: בשביל שיחיה בנו או בשביל שיזכה בעולם הבא, בכל זאת הריהו צדיק גמור, משום שבתוך תוכו לבו שלם ובעמקי מחשבותיו הוא מכוון לשם שמים. 

'''ומכאן''' שאם ישראל אוהבים זה את זה אהבתם שלמה, ומשום כך אף אם הם מכוונים לעבודה זרה אין מדת הדין שולטת בהם. 

'''וזהו''' כללם של הדברים: הכל תלוי במדות. סטיה מן המדות מגיעה עד מינות ועבודה זרה: ולעומת זה, אם המדות מתוקנות אין מקום לחול אף לאשמת עבודה זרה. 

= כח של נטיה =
'''קוראים''' אנו בקריאת שמע פעמים ביום: ״השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים״. ואמרו חז״ל בספרי (דברים יא): ״כיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לעבודה זרה וכו׳ כיון שפוסק מדברי תורה כאילו הולך ומדבק בעבודה זרה״. דרעיון זה רחוק מהבנתנו כי האם בזה שסר לרגע מן התורה נדבק מיד בעבודה זרה? אולם מפרשתו של אדם הראשון אנו למדים על יסוד זה, כאשר יתבאר. 

'''כבר''' עמדנו למעלה על גדולתו של האדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, שהיה מלא חכמה עד מאד, כפי שהקדוש ברוך הוא העיד עליו ואמר למלאכי השרת: ״חכמתו מרובה משלכם״, ואף לאחר שחטא ונכשל בעץ הדעת, אין לשער גדולתו ותוקף דעתו למעלה למשכיל, עד שאברהם אבינו האדם הגדול בענקים נתאוה להקבר במערת המכפלה מפני שאדם הראשון קבור שם (פרקי דרבי אליעזר לו). ויש להתבונן משום מה נענש בעונשים כה נוראים שגורש מגן עדן ונקנסה עליו מיתה לו ולכל דורותיו הבאים אחריו עד סוף כל הדורות? והלא חטאו היה כאמור, דק מן הדק עד אין נבדק, עד שמלאכי מעלה השכלים הנבדלים לא הרגישו בו מאומה מן החטא, ותמהו ושאלו להקדוש ברוך הוא: ״מפני מה קנסת מיתה על האדם?״ (שבת נה). ואף הוא בעצמו שחכמתו, כאמור, מרובה משלהם, לא הבחין היכן נעוץ היה חטאו, וטען לפני ה׳: ״האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל״. כלומר: מכיון שהיא נתנה לו מותר היה לו לאכול. כי בינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש (נדה מה), ואם היא הורתה הלכה שמותר, לא היה לו לפקפק בדבר. ולא עוד אלא שאם גם חוה בעצמה אכלה, ודאי דבר המותר הוא ולא היה לו לחשוש כלל. וברור כי זאת היתה התנצלותו של אדם הראשון על אכילתו מעץ הדעת, כי הלא לא דיבר אדם הראשון חס ושלום דברים בטלים לפני הקדוש ברוך הוא, ואם הוא טען ״האשה אשר נתת עמדי וגו׳״, ודאי היתה כוונתו בזה לומר: ״הרי אתה נתת לי את האשה לעזר, ואתה הוא שנתת לה בינה יתירה ממני, חייב אני לשמוע בקולה, ובטוח הייתי שלא אכשל על ידה״. ואם כן איפוא, למה נענש?

'''אולם''' כבר אמרו חז״ל על התנצלות זו שאמר: ״האשה אשר נתת עמדי״ - שכאן כפר בטובתו של מקום. בזה שהדגיש ואמר ״אשר נתת עמדי״, היתה כאן כפירה בטובה, כלומר: בתוך עומק לבו של אדם הראשון היתה איזו פגימה בהכרת טובתו של מקום. אמנם המלאכים לא הבחינו בזה ואף הוא לא הרגיש בכך, אבל ה׳ יתברך שהוא חוקר לב ובוחן כליות העיד כי היה בזה איזה פגם בתוך לבו של אדם הראשון מכח מדה או דעה. וזהו שאמר הכתוב ״ויקרא ה׳ אלהים אל האדם ויאמר לו איכה״ ואמרו חז״ל (סנהדרין לח): ״׳איכה׳ - אן נטה לבך״ כלומר: היתה כאן איזו נטית לב צדדית. 

'''והנה''' נטיה זו כנקודה קטעה וכתם דק בתוך לבו של אדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, הכתה שורש פורה ראש ולענה בכל מין האנושי. לאחר כמה דורות, בדור הפלגה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא רוב טובה והם מרדו בו ובנו מגדל לעלות השמימה ולהקים שם עבודה זרה וכו׳, כתוב: ״וירד ה׳ לראות וגו׳ אשר בנו בני האדם״, ואמרו חז״ל (בראשית רבה לח) ״בני האדם מה תלמוד לומר? וכי בני חמורים וגמלים היו? אלא בני אדם הראשון שכפר בטובה ואמר האשה אשר נתת עמדי״. הרי שכל המקור לעבודה זרה היה בדבור של אדם הראשון שאמר: ״אשר נתת עמדי״. בנטיה קלה זו בתוך עומק לבו של אדם הראשון נעוץ השורש שממנו יצאה המרידה הגדולה של כל הדוד ההוא כנגד הקדוש ברוך הוא. 

'''ולא''' זו בלבד, אלא שגם עליו עצמו אמרו חז״ל (סנהדרין שם): ״אדם הראשון מין היה, שנאמר איכה וכו׳״, ולכאורה יש לתמוה היאך אפשר להעלות על הדעת כי האדם הגדול שאת חטאו לא הכיר שום נברא. כאמור, היה באכילתו מעץ הדעת משום מינות? ואמנם מצינו עוד שחז״ל אמרו (עירובין יח): ״חסיד גדול היה וכו׳״. אלא אלו ואלו דברי אלהים חיים. אף כי חסיד גדול היה ועמד בחסידותו כל ימיו, וגם חטאו היה דק מאד וכו׳ כנ״ל, בכל זאת מכיון שבתור עומק פנימיות חדרי לבו נתגלתה איזו סטיה כלשהי והפסק כלשהו בעליתו התמידית בניגוד לכלל ״אורח חיים למעלה למשכיל״, ראו בה בשמים כעין מינות. ואף כי בדבריו שאמר ״האשה אשר נתת עמדי וגו׳״, היה פסק הלכה שהוא מחויב לשמוע בקולה, בכל זאת ״כל לבבות דורש ה׳״ (דברי הימים א, כח) פירוש: ה׳ דורש שכל הלב של האדם יהיה שלם עם ה׳ יתברך, ואם ה׳ החוקר לב ובוחן כליות מוצא פגם כזה, אין לבבו שלם עם ה׳ וקוראים לו מין. ואולם תביעה דקה כזו אפשר לתבוע רק מאדם, כי דוקא מתוך כך שהאדם גדול לאין שיעור וראשו מגיע השמימה יש מקום לתבוע אותו על פגימה קלה כזו שמלאכי השרת אינם יכולים אף להשיגה. 

'''הנה''' אמרו חז״ל (בראשית רבה ח:י) ״שמלאכי השרת טעו בו (באדם) ובקשו לומר לפניו קדוש״. והרי יש בזה טעות חמורה עד מאד לחשוב על נברא שהוא בורא, ואין לך עבודה זרה גדולה מזו, ובכל זאת לא מצינו שהמלאכים נענשו, כמו ״הנפילים אשר היו בארץ בימים ההם״, שהיו מלאכים, ומשום שחטאו הפילו אותם משמים לארץ (ראה ילקוט בראשית מד). ולמה לא באו מלאכים אלה על עונשם ולא השליכו אותם ארצה? אלא מכאן שהמלאכים אף על פי שגדולים הם מאד בשכלם שהוא שכל נבדל רוחני טהור, מוגבלים הם בשכלם, ומכיון שראו באדם חכמה רבה ונפלאה כזו שהיא למעלה מהשגתם, עלולים היו לטעות בו ולחשוב עליו שהוא בורא, ואינם נתבעים על זה. אבל לא כן האדם, הוא עולה עליהם במדרגות רבות, שתובעים אותו על אשר לא הבחין והכיר אף את הנטיה המוטעה הקלה הצפונה בתוך מעמקי לבו, והוא נענש עליה בעונשים איומים כאלה, שנטרד וגורש מגן עדן, נתמעטה קומתו ודמותו, ונקנסה עליו מיתה לו ולדורי דורותיו. ולא עוד אלא שנטיה קלה זו נחתמת כעבודה זרה וקוראים אותו מין. 

'''הוא''' הדבר אשר אמרנו, כי השגותיו של האדם גדולות הן לאין שיעור. מצינו בחז״ל (בראשית רבה ח): ״בשעה שקרא האדם שמות לכל הברואים, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ואני מה שמי? אמר: לך נאה להקראות ה׳, שאתה אדון לכל, אמר הקדוש ברוך הוא: אני ה׳, זהו שמי שקרא לי אדם הראשון״, רואים אנו כמה גדול האדם שקרא שמות לכל הברואים, היינו שהכיר את הבריות כולם, והתאים להם שמות לפי טבעם ומהותם. וגם את המלאכים הכיר אדם הראשון עם כל הכחות המופלאים שיש בהם כמו: מיכאל באחת, גבריאל בשתים וכו׳ (ראה ברכות ד). כי אצלו לא נחשבו המלאכים יותר משאר הנבראים, ואף כי הם נבדלים מכולם בשכל נבדל מכל מקום עומדים הם, ככתוב (זכריה ג) ״ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה״. ועוד הגיע האדם למעלה עליונה כזו שקרא את הקדוש ברוך הוא בשם, ואמר: ״לך נאה להקראות ה׳ שאתה אדון לכל״, היינו שהסתכל אדם הראשון בכל חלל העולמות בשמים ובארץ ובכל היצורים והבחין והכיר בכל דבר קטן וגדול את אדנותו יתברך, ואמרו ״אתה אדון כל״!

'''ומכיון''' שכך, משום שיש בו באדם כחות נעלים ונפלאים כאלו, להכיר את כל הבריאה במהותה האמתית, אסור היה שתחול בו איזו נטיה שהיא שתוכל להטעותו, ומשום זה נתבע עליו ונענש בעונשים כה איומים ונוראים. ולא על כגון זו בלבד האדם נתבע, לא רק שלא יבוא הוא עצמו לידי טעות. אלא יש בכחו להיות מאיר ובא כנכון היום, עד שלא יחול שום טשטוש שהוא בשכלו הגדול, שלא יתכן אף רצון מאיזה צד שהוא לבוא ולהטעותו, כי במקום האור אין שליטה כלל לחושך. 

'''מצינו''' בחז״ל (שבת נו:): ״כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שנאמר: ׳ולא היה לבבו שלם עם ה׳ אלהיו כלבב דוד אביו׳, כלבב דוד אביו הוא דלא הוה, מיחטא נמי לא חטא, אלא מה אני מקיים: ׳ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו׳? ההיא כרבי נתן וכו׳ הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא הלך וכו׳״. רואים אנו שגדולתו של האדם מגיעה עד כדי כך, שאם בקשו נשיו להסירו מאחרי ה׳ ללכת אחרי האלילים, כבר קוראים עליו: ״ולא היה לבבו שלם עם ה׳״ וש״נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים״, כלומר: שבשמים רואים בזה לבד שנשיו בקשו להטותו - איזו נטיה בתוך לבו לאלהים אחרים, שאם לא כן, לא היה יכול להיות מקום אף לרצון מצד נשיו לבקש להטעותו. וכזה היה גם חטאו של אדם הראשון, אף כי ודאי חסיד גדול היה ואסור לומר אחרת (עי׳ ר״ח לסנהדרין שם), אלא שגם נטית לב כלשהי דקה מן הדקה תוך חסידותו אשר לא הכירו בה לא המלאכים ואף לא הוא בעצמו, ורק הקדוש ברוך הוא לבד הכיר בה, אף על פי כן גרמה לאחר כמה דורות לדור הפלגה של מינים בעולם. 

'''ולא''' רק לאדם הראשון ולשלמה החכם מכל אדם - נאמרו הדברים הללו, אלא כולנו בני אדם אנחנו, בני אדם הראשון, וגם בנו מוטבע הכח הזה. וזהו מה שאמר הכתוב (דברים יא) ״וסרתם ועבדתם אלהים אחרים״, כי אם יש מקום בלבו של האדם לאיזה פיתוי שהוא הגורם לסור מן התורה, הרי זה נקרא ״וסרתם ועבדתם אלהים אחרים״, ויש בזה משום מינות. והם הם דברי הספרי שהבאנו שאם האדם פוסק מן התורה מיד נדבק בעבודה זרה. וכן אמר גם משה רבינו ע״ה בתורה (שם כט): ״פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה וגו׳ אשר לבבו פונה היום מעם ה׳ אלהינו ללכת לעבוד את אלהי הגוים וגו׳״. כלומר: אם יש בלב אדם איזה שורש שהוא אשר פונה מעם ה׳ אלהיו, כבר רואים בו כאילו הוא הולד לעבוד את אלהי הגויים. עד כדי כך שקולה וחמורה כל נקודה שלילית בלבו של האדם, ובכחה להכריע במהותו ולהוליכו שולל. למדים אנו מזה כמה צריך אדם להזהר בכך, כי אין שום אדם מובטח מזה. ויש אשר אף תוך לימודו מוסר בדביקות והרהורי תשובה, עלול הוא שתימצא בלבו איזו נטיה לא טהורה, ורואים בה שורש של מינות הגורמת הטעאות רבות והתכחשות בה׳. על כל אדם, איפוא, לשים תשומת לב רבה לזה לשרש אחרי כל הטיה כלשהי ויהיה כל לבו דבוק בתורה ובה׳ יתברך. 

= מעשי אבות =
״'''חייב''' אדם לומר: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״ (תנא דבי אליהו כה). מעשי האבות הם חכמה. המיוחד שבמעשיהם לא בעצם המעשים כי אם בהכרה ובחכמה שבהם. ויש אשר אדם יעסוק כל הימים באותם המעשים ועדיין אינם בגדר מעשי האבות, משום שאינם חדורים אותה החכמה. 

'''ויש''' להתבונן במה מצטיינים המעשים של האבות? והנה אמרו חז״ל (בראשית רבה לד): ״משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר: תאמר שהבירה הזאת בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם בלא מנהיג? הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר אני הוא בעל העולם״. 

'''ויש''' להבין הרי כולם ראו את הבירה הדולקת, ובודאי שאלו גם הם: מי כאן בעל הבירה? ולמה לא נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא כדרך שנגלה לאברהם אבינו? 

'''אלא''' שאברהם אבינו לא הסתכל בבריאה לבד, אך התעמק בחכמת הבריאה והכיר את יסוד החסד שבה. הוא ראה את השמש הנפלאה האיך היא מאירה על פני תבל ומועילה לכל הנמצאים עליה, וכן הירח והכוכבים וכו׳. כולם מטיבים ומועילים לברואי מטה ללא הפסק, לא ישנו מתפקידם ולא ימעטו מהטבתם, ואין במציאותם כל מקום לתגמול ושכר חלף עבודתם. כן ראה לפניו את כדור הארץ בכל היקפו - גשר עצום הנרקע על פני המים - המחזיק עליו כל יושבי חלד, אשר ימצאו בו את מזונותיהם וטרפם בתבואה ופירות, בעשבים ובאילנות וכו׳ וכו׳. והארץ הזאת עומדת לעולם לכלכל ולזון להטיב ולהועיל, וכל מהותה ומטרתה אך טוב וחסד. וכשהתבונן בזה אברהם אבינו מצא כי יש מקור לכל מעשי חסד אלו, שבירה זו דולקת במצות הבורא יתברך הוא אשר ברא את השמש והירח וכו׳ להועיל ולהטיב לכל הנבראים כולם, והם ששים ושמחים לעשות רצון קונם, להאציל לעולם שפע של הטבה וחסד. 

'''מכאן''' למד אברהם אבינו גם לעצמו - בתור נברא אשר בראו ה׳ על פני האדמה - ללכת בדרך זו, לעשות אף הוא כמעשיהם להטיב עם הבריות, להנאותם ולענגם בכל אשר יוכל, וראה כל תכליתו וחובתו בעולמו לעשות רק חסד לשם חסד וכמו השמש המאירה לעולם כן יצא והאיר אף הוא ״ממזרח צדק״, וכירח וככוכבים אשר לא יאספו נגהם, לא חשך גם הוא עמל ויגיעה לעשות תמיד חסד בארץ. וכשם שאין במעשי החסד של הבריאה שום מקום לתגמול ושכר, כך לא ביקש אברהם שום שכר והנאה חלף עבודתו, כי המבקש שכר ותשלום אין הטבתו ראויה להקראות ״חסד״, שאין זה אלא כמעשה חליפין לתועלתו ולהנאתו. ומתוך כך שראה והתבונן בבירה זו הדולקת והכיר את מעשי החסד בהבריאה, חייב את עצמו גם הוא לעשות כן. 

'''ולא''' הסתפק אברהם אבינו במעשי חסד לבני אדם שהם מצויים לפניו ובדברים שהם מרגישים את חסרונם, אלא חזר אחר בני אדם כדי שיוכל להטיב עמהם, ואף בהנאות שאינם משתוקקים להם כלל על כל פרטי תענוגיהם. אמרו חז״ל (אבות דרבי נתן ז): ״יהי ביתך פתוח לרווחה, כיצד? מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרווחה לדרום למזרח ולמערב ולצפון, כגון איוב שעשה ארבעה פתחים לביתו וכו׳ כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית: הבא מן הצפון יכנס כדרכו, הבא מן הדרום יכנס כדרכו, וכן לכל רוח וכו׳, אף על פי כן אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: איוב! עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם, אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסין אצלך, את שדרכו לאכול פת חטים - האכלתו פת חטים, את שדרכו לאכול בשר האכלתו בשר, את שדרכו לשתות יין השקיתו יין, אבל אברהם לא עשה כן, אלא יושב ומהדר בעולם, וכשימצא אורחין מכניסן לתוך ביתו. את שאין דרכו לאכול פת חטין - האכילהו פת חטין, את שאין דרכו לאכול בשר - האכילהו בשר, ואת שאין דרכו לשתות יין - השקהו יין. ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח מאכל ומשקה, וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים. לפיכך נעשית לו נחת רוח, וכל שהפה שואל, מצוי בתוך ביתו של אברהם, שנאמר: ׳ויטע אשל בבאר שבע׳״. 

'''אברהם''' אבינו לא חיכה שיבואו אליו אורחים ושיהיו זקוקים לטובתו, אלא הקדים פני אורחים והגיש להם מאכלים שלא הורגלו בהם כלל, כדי לענג אותם בכל התענוגות שבעולם. ועוד לא נחה דעתו בזה, אלא שבנה פלטרין גדולים על הדרכים והמציא להם תענוגיהם מבלי שיאלצו לטרוח אף טירחה כל שהיא, ויוכלו להגיע להם דרך כל הרוחות וימצאו הכל מוכן לפניהם. 

'''ומנין''' למד אברהם אבינו הנהגה זו? הסתכל בבריאה וראה כמה טובות המציא הקדוש ברוך הוא לברואיו אף בדברים שלא היה עולה על דעתם כלל לבקשם ולחפש אחריהם. כשם שאדם הראשון הכה אבן על אבן והוציא אש, כך אפשר שהיו עושים כל דורותיו ומסתפקים באור זה בלבד מבלי להרגיש צורך בשמש ובירח ובכוכבים, וכדומה לזה היו מסתפקים בלעדי עוד הרבה דברים. ולא חיכה ה׳ יתברך עד שיבוא האדם ויבקש אור בעדו או להרקיע לו את הארץ על המים וכו׳. וכן לא השהה את מזונותיו עד שירעב ויצמא ויבקש, אלא עד שלא נברא האדם כבר הוכנו לו השמים והארץ וכל צבאם עם טרפו וכל צרכיו וכל תענוגותיו, ״כדי שיכנס לסעודה מיד״ (ראה סנהדרין לח), ואחר כך ברא הקדוש ברוך הוא את מקבל הטובה - את האדם - ומילא לו את העולם בכל העינוגים והעידונים שלמעלה מכל מושגיו בכדי שיוכל ליהנות מהם. 

'''וזהו''' מה שאמרו חז״ל (אבות דרבי נתן ז:א), ש״אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: איוב, עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם וכו׳״, כי אברהם אבינו מיצה כל לימודו מהבירה הדולקת להשתדל גם הוא להכין לבני אדם אף תענוגות שלא עלה על דעתם לבקשם ולא חסרו להם כלל, והיה הולך ומהדר בעולם וכו׳, את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין, שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר וכו׳. 

'''ועוד''' לא הסתפק אברהם בזה ושאל: ״תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג״? כלומר: שהתעמק והתבונן ללמוד לא רק מהבירה הדולקת כי אם גם מהבורא יתברך עצמו כביכול, וראה חובתו לא רק לעשות חסד בארץ, אלא אף להיות בורא חסד, כבעל הבירה. רואים אנו שאברהם בהיותו בן תשעים ותשע שנה, ביום שלישי למילתו, שסכנתו מרובה וכאבו גדול, עד שהקדוש ברוך הוא הוציא חמה מנרתיקה כדי שלא להטריחו באורחים, אינו מוצא מנוחה לנפשו ויושב כחם היום בפתח ביתו ומצפה בכליון עינים, אולי יעבור מי שהוא דרך ביתו שיוכל להעניק לו מטובו וחסדו. ולכאורה מה ראה לעשות כן? הלא הבין כי ביום שרב כזה לא ילך שום איש בדרך, ואין מי שיהיה זקוק לביתו ולטובתו, ובודאי גם לא חסרו לו אורחים ששהו בביתו מהימים הקודמים, כי הלא היו באים אליו מכל קצוי ארץ לחסות בצל קורתו ובלי ספק היו מתעכבים בביתו זמן רב, ואם כן למה הצטער כה אברהם אבינו לחפש אחר אורחים חדשים? 

'''אכן''' הוא הדבר אשר אמרנו, כי אברהם הגיע ללמוד מבורא העולם שהוא מקור החסד, וכשם שמדת חסדו של הקדוש ברוך הוא חייבה לברוא מתחלה את כל ברואי העולם כדי להטיב עמהם, לגמול חסד מבלי אשר יהיו לה מבקשים, כן עיצב אברהם אבינו בעצמיותו מדה זו של יצירת מקבלי החסד וישב בחם היום והצטער הרבה על אשר אין לו אפשרות זו, עד שחייב שינוי הטבע ונשלחו לו מלאכי השרת בדמות אנשים כדי שיוכל לבצע מדה זו מכח אל הפועל. 

'''אמרו''' חז״ל (ילקוט שם בשם תנא דבי אליהו): ״האומר שלא אכלו המלאכים אצל אברהם לא אמר כלום, אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טרחתו שהטריח, פתח להם הקדוש ברוך הוא פיהם ואכלו, שנאמר: ׳והוא עומד עליהם ויאכלו׳״. רואים אנו מזה שה׳ יתברך שינה את הטבע של המלאכים והם התחילו לאכול, משום שאברהם אבינו הצטער על שאין באפשרותו להטיב היום, ומן התימה, וכי משום כך צריך לשנות את הטבע ולברוא להם פה וקיבה? ולמה לא היה די בזה כאותה דעה בגמרא (בבא מציעא פו) שהיו נראים כאוכלים, ושוב לא יצטער אותו צדיק? אלא שאברהם שנגלה עליו בעל הבירה וכו׳ למד דרכי טובו של הקדוש ברוך הוא, שהוא ברא את עולם החסד וברא את האדם כדי שיהנה מהחסד הזה, והשתוקק גם הוא ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, שתתהוה מציאות כזו שיהיה לו עם מי להטיב, וישב בפתח האהל גם כחם היום וחיכה לאורחים. וכשראה שאין אפשרות להוציא לפועל את מדת חסדו הצטער צער גדול בנפשו, עד שהקדוש ברוך הוא שלח אליו מלאכים בדמות אנשים ופתח להם פיהם לקבל חסדו של אברהם אבינו ואכלו ממש, כדי שיוכל להדמות גם בזאת לקונו לברוא מקבל חסד שיוכל לבצע על ידו את מעשה החסד. 

'''ולכשנתמנה''' ונשאל, מה להם ולמלאכים לאכילה? שכל נבדל, אם גם נוצרו בו פה וקיבה, כלום הנאה יש לו אם יאכל לחם וחמאה, והאיך יצוייר בכלל שדבר רוחני זך כמלאך אלהים מיסב על השלחן ולועס ואוכל פת? הנה עד שאנחנו תמהים על המלאכים נתמה על בן אדם, שהרי הוא מצד שכלו ושרש נשמתו גדול הוא ממלאכים, כמו שמצינו בחז״ל (בראשית רבה יז) שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: ״חכמתו מרובה משלכם״, ואף על פי כן כשבראו ה׳ יתברך בעולם הטביע בו טבע של אכילה ושתיה כפי צורך חיותו וקיומו. מעתה הוי אומר בעל כרחך כי טובה היא לאדם וחסד גדול עשה אתו ה׳ יתברך שיאכל ויהנה ויברך לה׳ יתברך ויתעלה בזה ויבא לתכלית הטוב. כן גם המלאכים בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טרחתו שטרח, עלו במדריגתם ופתח להם הקדוש ברוך הוא פיהם ואכלו. 

'''ומכאן''' למדנו טיבם של מעשי אבות - אשר כל מעשיהם לא נבעו אלא ממקור החכמה - שמתוך הכרתם את ה׳ יתברך וההתדמות אליו ללכת בדרכיו. נעשו בעצמם למקור הטוב והחסד, ומתוך כך גרמו הנאה לבריות בכל פרט קטן כמדת הקדוש ברוך הוא אלהי הטוב והחסד. 

'''ומכיון''' שאברהם אבינו הגיע מתוך הבריאה להכיר את ה׳ כדי להידמות אליו ולהוות מקור הטבה וחסד. הופיע לפניו הקדוש ברוך הוא והציץ עליו ואמר: ״אני בעל הבירה״, וגילה לו את עצם חכמת מדות הטוב והחסד, כדי שיראה דוגמה להתנהג לפי מדותיו ומעשיו של הקדוש ברוך הוא בבריאה, בחינת מה הוא אף אתה. 

'''ולכך''' כיונו חז״ל במאמרם: ״חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב״, שיש לנו ללמוד שכל מעשינו הטובים לא יהיו מעשים סתם כי אם יהיו מעשי חכמה ויהוו מקור מדות הטוב. כדוגמת מעשי הקדוש ברוך הוא. ישנם אנשים עושים מעשים גדולים אבל לבם אינם מהוה מקור הטוב ולכן הם רחוקים ממעשי האבות, נחוץ לשנות את כל מקור המעשים. ואין להסתפק אף במעשי חסד כדוגמת איוב שנעשו לפי הדרישה והצורך, אלא יש לפעול חסד בתור מטרה לעצמה, ולכן נחוץ להטיב עם הבריות אף מבלי שיהא צורך בכך ואף להמציא את מקבל החסד וליצור בו את הרצון לכך, כפי מעשיו של אברהם אבינו, וכדוגמת מדות הטוב של הקדוש ברוך הוא. 

'''ויש''' לנו אפשרות להגיע למדריגה זו, אם נוסיף מחשבה והתבוננות למעשינו. 

'''ואמנם''' יש שאנו עושים מעשים גדולים שיסודותם בהררי קודש, כדוגמת מעשי האבות, אבל אנו אין מתבוננים בהם ולא עומדים על מהותם, ומתוך כך הם מאבדים את עיקר ערכם. והנה דוגמאות אחדות. חז״ל תיקנו במוצאי שבת קודש לומר מזמור ״יושב בסתר עליון״ שהוא שיר של פגעים כדי שלא יזיקו אותנו המזיקים, וכבר אמרו חז״ל (ברכות ו.): ש״אלמלי ניתנה רשות לעין לראות, אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין״. ואף על פי שאין אנו רואים אותם כלל ואין מרגישים בהם תיקנו חז״ל שנתפלל להנצל מהם, הרי שאנו עושים מעשה חסד אף מבלי שידרשו ממנו ומבלי שנרגיש הצורך בכך. יש עוד טעם לתקנה זו, כדי להאריך בתפלה ולהשהות חזרתם של הרשעים לגיהנם. והנה יש באמירת מזמור זה הטבה גדולה לחיים ולמתים. ואילו היה האדם מתבונן ומשים לבו לזה הרי בכל מלה ומלה שהוא מוציא מפיו נמצא גומל חסדים ומטיב לבריות בתפלתו עליהם והולך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא לחונן את הרשעים יורדי גיהנם ולהצטער בצרתם, אף שלא רואים את סבלם ואין איש דורש דבר זה ממנו, והלא הן הן כאמור דוגמת מעשי האבות. אבל דא עקא כי אנו אומרים תפלה זו ולא מרגישים כלל כי יש כאן משום הטבה וחסד בדרגות עליונות, אלא יוצאים אנו ידי חובתנו בזה כמצוה שביננו לבין המקום בלבד. 

'''וכן''' במה שנהגו לברך איש את דעהו בכל פעם בנוסח הראוי לזמנו כגון: צפרא טבא, שבתא טבא, שבוע טוב, וכדומה. יש בזה משום ברכה ותפלה לכל אחד, בשבת - שתהיה לו למנוחה ועונג, ובמוצאי שבת - שיצליח במעשיו במשך כל השבוע ושינצל מהפגעים המצויים בימות החול, ואילו היו מצרפים לזה כוונה והתבוננות בפירוש המלות האלה, ולא היו אומרים אותם רק מתור הרגל ושיגרא, הרי תוכם רצוף אהבה וחסד עם הבריות בהתאם לתנאיו ולמצבו של כל אדם, ולכל מה שעלול להתרחש אתו לעתיד, וכמה משתנים בכך פני אותם הדברים עצמם ומקבלים צורה מסוגם של מעשי האבות, כמדובר. 

'''נמצא''', אפוא, כי החובה של האדם לומר ״מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי״, אינה לעשות דוקא מעשים גדולים כדוגמת האבות, אלא להחכים אותם המעשים שהוא עושה. שיהיו נעשים בשימת לב הראויה ומתוך הכרה להידמות להקדוש ברוך הוא כדי להוות מקור הטבה וחסד כמטרה לעצמה. 

= בין אדם למקום ובין אדם לחבירו =
'''מקובל''' בעולם כי המצוות שבין אדם למקום והמצוות שבין אדם לחבירו הם שני ענינים נפרדים. אפשר לאדם להיות גומל חסד עם הבריות אף ללא הכרה ואמונה בה׳ ומבלי לקיים מצוות שבין אדם למקום; וכן להיפך, אפשר לקיים מצוות שבין אדם למקום אף מבלי להיות טוב לבריות. אולם אין זה נכון, המצוות שבין אדם למקום ושבין אדם לבריות קשורות אלו באלו ולא תיתכן כל הפרדה ביניהן. 

'''כשאדם''' מטיב עם הבריות ובאותה שעה הוא מתכחש למקום. הריהו דומה למי שגומל חסד עם אדם אחד ולמי שהוא מקור הטוב והחסד הוא גומל רעה ובודאי שאין הטבתו נובעת ממדת החסד. ואם כי אין נפקותא לה׳ יתברך בהתכחשותו אליו ואין כלל מושג של גמול רעה כלפי המקום, כביכול, אבל יחס זה מצד האדם פוגם במדת הטבתו ומוכיח שכל מעשי הטבתו אינם נובעים ממקור החסד. 

'''ועוד''' יותר מזה, לא רק שבזה נפגמה מדת הטבתו של אותו האיש אלא שכל מעשי החסד שלו אין להם כל ערך, ובמקום להוות הטבה וחסד הם מהוים רשעות ואכזריות. 

'''כשאדם''' מקיים מצוות שבין אדם לחבירו מתוך הרגשת טבעו בלבד, ללא הכרה בה׳ ומבלי לקשר אותן עם מקור הטוב והחסד ולדמותן למעשי החסד של ה׳ יתברך, קנה המדה של מעשיו מצומצם מאד והן מעוטי צורה ודמות הן במרחב ובמעוף והן בגישה וביחס. מושגי החסד של האדם מצד הרגשת עצמו מוגבלים והוא מסתפק במעשים פעוטי ערך. ולא עוד, אלא לכשנדייק בהם נמצא שאין זו הטבה כלל אלא רשעות, כי הוא מונע מחבירו את כל גדולת החסד ואת כל השפע האלהי האצור בתוכו, ובמקום לתת את טובתו של מקום הריהו נותן לו את טובתו הוא המוגבלת. והוא דומה למי שיכול לתת לחבירו עולם מלא ואינו נותן לו כי אם דבר פעוט ואין לך עלבון גדול מזה. אך לעומת זה אם אדם בא אל המצוות שבין אדם לחבירו מתוך זה שהוא מכיר בה׳ והוא מקיים אותן לא מתוך הרגשותיו ומושגיו המצומצמים כי אם לאחר הסתכלותו בשפעת החסד הפרושה בכל הבריאה ומתוך רצון להידמות בזה לה׳ יתברך וללכת בדרכיו, הרי ממדי החסד שלו הם שמימיים, מעין חסד של הקדוש ברוך הוא, ויש להם מעוף אחר וגישה אחרת, והם מקבלים צורה נשגבה ודמות עילאה. 

'''וזוהי''' דמות החסד של האבות. האבות לא עסקו במעשי חסד סתם, כי אם הכירו קודם את ה׳ הטוב והמטיב שחסדו מלאה הארץ, והם הבינו שעל האדם ללכת בדרכיו ולקחו דוגמה ממנו, כשם שהוא שופע חסד לכל הברואים ללא גבול וללא הרף, כך השתדלו הם להטיב בעולם בממדים הגדולים ביותר. אברהם אבינו הגיע במדת החסד לשיאה, עד שמיחסים את המדה, הזאת אליו, בדברי הכתוב: ״חסד לאברהם״ (מיכה ז), והוא משום ששאב ממקור החסד ותפש, כביכול, את מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא. בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו והסתכל בבירה, וראה אותה מלאה טוב ועונג לאין שיעור וכל יסודה הוא החסד, כדברי הכתוב: ״עולם חסד יבנה״ (תהלים פט). וכל שפע החסד הזה אינו מיועד לכל הברואים בכללם, אלא בשביל כל יחיד ויחיד. כי הקדוש ברוך הוא ברא את כל העולם בשביל אדם הראשון כשהיה יחידי בעולם, וכן בורא אותו בכל הדורות בשביל כל אדם ואדם. ומתוך זה למד אברהם ללכת בדרכי הבורא והתחיל לעשות חסד עם הבריות כדוגמת הבורא. וככל אשר עלה יותר בהכרת ה׳ כן עלה יותר במעשי החסד שלו, עד שהגיע בהטבתו לממדים כאלה שהתדמה ממש למדת חסדו של הקדוש ברוך הוא. 

'''כבר''' הוסבר לעיל בארוכה מדת הכנסת אורחים של אברהם, שהגיע בה לשיא ועלה על כל אנשי החסד בעולם בכל הדורות. חז״ל אומרים שסעודת אברהם היתה חשובה משל סעודת שלמה המלך בשעתו (ראה בבא מציעא פו:). וההבדל היה לא באיכות הסעודה בלבד כי אם בכל היחס והגישה. נציין דוגמה אחת. חז״ל מספרים שכאשר באו המלאכים לביתו של אברהם, שחט לכל אחד מהם פר מיוחד כדי שיוכל להאכילו לשון בחרדל. עובדה זו שהיה מוכן לבזבז שור שלם כדי להוציא מתוכו את הלשון ולהגיש אותו למאכל לאיש אחד, מוכיחה על גישתו והערכתו את האדם ועל דמות החסד שלו, בפעולה זו היה ערך הרבה יותר ממה שהיה מאכיל למי שהוא שור שלם, כי בכך הוא מגלה גם את יחסו הנשגב אל האדם שיש להטיב לו בשיעור נפלא כזה. ויש ביחס זה בלבד עונג גדול שאין כמותו. ומנין בא אברהם למדת חסד מופלאה כזו? מתוך התדמותו למעשי החסד של הקדוש ברוך הוא בעולם, שברא את כל הדר הבריאה על כל תענוגותיה המרובים והמגוונים בשביל כל יחיד ואף במטרה להאכילו מתוך כל שפע הטובה הזאת סעודה אחת בלבד. 

'''הוא''' אשר אמרנו שדוקא מתוך הכרה בה׳ והסתכלות במעשי החסד שלו בבריאה יש להגיע למדת החסד בשיעור הגדול ביותר שהוא למעלה מכל מושגי האדם. ומכאן שמי שמטיב עם הבריות ללא הכרה בה׳ נמצא שמעשיו פעוטים מאד והוא מונע מהן את החסד באותם הממדים הגדולים ויש בזה משום זלזול באדם ואין הוא מטיב כי אם מריע. 

'''ומתוך''' זה שאברהם נגש אל החסד כאמור, בעקבות הכרתו בה׳ בא גם למעשי חסד רוחניים, לקרב את הבריות לשמים ולזכותם במצוות שבין אדם למקום. כפי שהכתוב אומר: ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״, כלומר שעשה נפשות לה׳ והכניסם תחת כנפי השכינה. אברהם ראה שגמר יצירתו של האדם היה בזה שהפיח בו נשמה כדכתיב: ״ויפח באפיו נשמת חיים״, הרי שזו עיקר יצירתו ובזה החסד הגדול ביותר. ומתוך זה בא גם הוא להכרה שבעיקר יש לעשות נפשות. 

'''ובאמת''' לא יתכן חסד עם הבריות בענינים חמריים בלבד, והעושה כן דומה למי שרואה אדם ישן בתוך בית בוער באש והוא מרחם עליו ואינו רוצה להקיצו ולהפריעו משינתו. והרי אין לך אכזריות גדולה מזו, כי מה יועילו רחמיו בשעה שאינם אלא לרגע ומיד אחר זה תתפשט הדליקה ותשרוף אותו. כן אם מטיבים לאדם בעניני גופו בלבד ולא דואגים למצבו הרוחני, כי אז הרי מעלימים עין מאשרו האמתי והנצחי. ומה התועלת בכל הטבתו אם היא לחיי שעה בלבד ועוזבים את כל חיי העולם. 

'''ולא''' עוד אלא שאם האדם עוסק במצוות שבין אדם לחבירו בלבד, הוא מונע מהבריות עולמות של חסד. חז״ל אומרים על הפסוק ״בהבראם״ שבאות ה״א ברא ה׳ את כל העולם (מנחות כט), ואם באות אחת שבתורה נברא עולם מלא כל טוב ותענוגים לאין שיעור, הרי מכאן כמה עולמות של טוב וחסד כלולים בכל מצוה שבתורה, ואם האדם מחסיר אפילו מצוה אחת הרי הוא מונע עולמות של חסד מהבריאה והורס כל מעשי בראשית. נמצא שאם אין האדם מקיים את המצוות שבין אדם למקום הוא מחריב את העולם ומונע את שפע טובו וחסדו של הקדוש ברוך הוא מהבריות ופוגע איפוא בצורה חמורה מאד גם בענינים שבין אדם לחבירו. 

'''ועוד''', הרי כל חטאו של אדם הראשון היה במצווה שבין אדם למקום, כי לא נצטוה כי אם במצוה אחת כדכתיב: ״ויצו ה׳ אלהים״ ופירש רבי יהודה שה׳ ציוה לו על אלהותו (ראה סנהדרין נו:), והנה ברגע שפגע במצוה זו בצורה הדקה ביותר, נהפך גן העדן לגיהנום וכל הבריאה נתקללה וירד חורבן לעולם, ומכאן שכל אדם אם הוא לקוי במצוות שבין אדם למקום, הרי הוא מחריב עולמות ומהפך את הטוב לרע ונמצא שאף אם הוא מטיב עם הבריות אינו מביא להם טובה כלל כי אם גורם להם הרס ומעמיק להם את הגיהנום. 

'''וכשם''' שאין לקיים מצוות שבין אדם לחבירו בלי מצוות שבין אדם למקום, כך אין לקיים, כאמור, מצוות שבין אדם למקום בלי מצוות שבין אדם לחבירו, הכתוב אומר: ״בכל צרתם לו צר״ (ישעיה סג), כלומר, שאם הבריות סובלות הרי גם הקדוש ברוך הוא נמצא איתם בצרתם. הקדוש ברוך הוא רוצה בטובתם של הבריות בממדים העליונים ביותר, ומשום כך ברא עולם של חסד מלא כל טוב ותענוגים לאין לשיעור. ועוד לא הסתפק בזה והושיב את האדם בגן עדן שאחרי כל התיאורים אי אפשר לנו לקבל כל מושג על תענוגותיו ומעדניו, כפי שהוסבר בפרקים הקודמים. ואם חסר לאדם משהו מאותם התענוגים יש צער להקדוש ברוך הוא והוא משתתף בסבלם. 

'''הכתוב''' אומר בחטא דור המבול: ״ויתעצב ה׳ אל לבו״ (בראשית ו) כפי שחז״ל מתארים עוד חי דור זה בתענוגים גדולים מאד. חייהם נמשכו קרוב לאלף שנה, זרעו אחת לארבעים שנה וכו׳ כפי שמסופר במאמרים הקודמים, ולפי מושגינו כיום היינו רואים בזה גן עדן. ובכל זאת התעצב הקדוש ברוך הוא על מצבם זה, משום שחסר להם מהחסד שרצה להעניק לבריותיו במדה הגדולה ביותר, מתענוגי גן העדן של אדם הראשון שגורש מתוכו. 

'''נמצא''' איפוא שאדם המקיים מצוות שבין אדם למקום ואיננו גומל חסד עם הבריות ומונע מהם את הטבתו, הריהו לא רק פוגע בבין אדם לחבירו כי אם גורם צער גדול גם למקום ומביא סבל להקדוש ברוך הוא, כביכול, המשתתף בצרתם ובסבלם והוא פוגע ממילא גם במצוות שבין אדם למקום. 

'''וזה''' מה שאמרו חז״ל: ״לעולם חייב אדם לומר: מתי יגיע מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״, כי אם האדם רוצה לקיים חובתו בעולמו עליו ללכת בדרכי האבות לקשר את מעשי החסד עם הכרה בה׳ ולקיים אותם מתוך התדמות למעשי הקדוש ברוך הוא ואז יקיים גם מצוות שבין אדם למקום וגם מצוות שבין אדם לחבירו ויביא אושר לכל העולם ויהפוך אותו מגיהנום לגן עדן.

= מושג החסד שבתורה =
'''הבאנו''' לעיל את דברי הרמב״ן על הפסוק: ״זה ספר תולדות אדם״, כי תולדות האדם זהו ספר התורה. ולכאורה הרי תולדות אלה באו להם לקדמוני הדורות מכוח שכלם הם, מתוך חכמת האדם, ואיך אנחנו מקיימים אותם בתור תורת ה׳ שניתנה למשה בחורב. אלא שקדמוני הדורות כיונו בתולדותיהם ובמעשיהם לדעת העליונה ולחכמת ה׳ ולא לפי מושגי הפילוסופיה האנושית, ומשום כך נתהוו כחלק מתורת ה׳. תולדות אלה נמסרו למשה בחורב ביחד עם שאר חלקי התורה וגם עליהם נאמר: ״זכרו תורת משה עבדי״. 

'''וכמו''' תולדות האדם כן גם מעשי האבות היו מכוונים לחכמת ה׳ ולדרכי ה׳ והם נהפכו לעיקרי התורה שמשה כתב מפי ה׳, עד שחז״ל אמרו: ״לעולם חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״, כלומר שהם תכלית כל התורה. 

'''והנה''' עיקר תולדות האדם ומעשי האבות התבטאו בפעולות החסד, אשר הן היוו תורת החיים שלהן ונקבעה לתורת ה׳ לכל הדורות. את התורה הזאת, תורת החסד, למדו מעצם הבריאה. בכל הבריאה מתגלה חסד ה׳ כדברי הכתובים: ״עולם חסד יבנה״ (תהלים פט): ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ (שם לג) ״חסד ה׳ מעולם ועד עולם״ (שם קג) ועוד ועוד. ומתוך דרכי ה׳ בבריאה למדו קדמוני הדורות ואבות העולם את תורת החסד ועסקו בה כל חייהם. 

'''ה׳''' המציא לאדם הראשון עולם של חסד, כדברי הכתוב: ״כל שתה תחת רגליו, צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי צפור שמים, ודגי הים וכו׳״ (תהלים ח). וממנו למד גם הוא לעשות מעשי חסד עם כל הנבראים ולהשגיח עליהם. ואף על פי שנצטוה במצוה אחת בלבד: ״ויצו ה׳ אלהים״, הרי זוהי משמעותה של אותה המצוה, כי אם יכיר את הבורא, שמתגלה בעולם על ידי מדת החסד והרחמים, ילך בדרכיו ויעשה חסד (ראה בראשית רבה  ח, שמלאכי השרת קיטרגו על בריאת האדם וחסד אמר שיברא מפני שהוא גומל חסדים). 

'''וכן''' עסק נח בחסד בזה ששימש את כל הנבראים שהיו מצויים אתו בתיבה, כפי שהאריכו בזה חז״ל (ראה לעיל במאמר ״דקות התביעה בקצה השלמות״). וגם הוא למד את תורת החסד מהקדוש ברוך הוא שהוא מקור החסד. ומנוח למד אברהם אבינו בקל וחומר. אמרו חז״ל: ״כשאמר אברהם למלכי צדק (שהוא שם בן נח) כיצד יצאתם מן התיבה? אמר לו: בצדקה שעשינו שם. אמר לו: ומה צדקה עשיתם בתיבה? וכי עניים היו שם? והלא לא היו שם אלא נח ובניו ועם מי הייתם עושים צדקה? אמר לו: עם הבהמה וחיה ועוף. לא היינו ישנים אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה. אותה שעה אמר אברהם: ומה אלו אילולי שעשו צדקה עם בהמה חיה ועוף לא היו יוצאים ומכיון שעשו צדקה יצאו, אני אם אעשה בבני אדם שהם בצלמו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. אותה שעה: ׳ויטע אשל בבאר שבע׳, אכילה שתיה לויה״ (ילקוט תהלים לז). וגם ביעקב אבינו מצינו שעשה חסד עם כל הברואים ואף עם הגויים כדברי הכתוב: ״ויחן את פני העיר״ (בראשית לג). ואמרו חז״ל: ״מטבע תיקן להם וכו׳ שווקים תיקן להם וכו׳ מרחצאות תיקן להם״ (שבת לג). 

'''במעשי''' חסד אלה מיצו האבות את תכליתם ואת תורת חייהם. 

'''ולא''' עוד אלא שתורת חסד שלהם עוד יפה מתורה שלנו. אמרו חז״ל: ״יפה שיחתם של עבדי אבות מתורתם של בנים. פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפים אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא״ (בראשית רבה ס:ח). ולכאורה היאך יתכן דבר זה ששיחתם של עבדי האבות יפה יותר מהתורה, אלא ששיחתם התבטאה במעשי חסד כי לא רק מעשיהם היו של חסד אלא כל שיחותיהם שדיברו וחזרו ושנו היוו דברי תורה במסכת החסד. ולא דברי תורה סתם כי אם עמקי התורה והחכמה. חז״ל אמרו: ״דמשק אליעזר - אמר ר׳ אליעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים״ (יומא כח). הלשון דולה נופלת על הוצאה ממעמקים, כדברי החכם: ״מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה״ (משלי כה). חכמתו של אברהם היתה עמוקה בתוך כליותיו, כפי שאמרו חז״ל: ״זימן הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כשני חכמים והיו מבינות אותו ויועצות אותו ומלמדות אותו חכמה״ (אבות דרבי נתן לג). ומתוך מעמקי כליותיו היה דולה אליעזר. ומה היתה חכמתו של אברהם? חכמת החסד. הרי שתורת החסד שלהם היא חכמה עמוקה מאד. ושהיא יפה מתורתם של בנים.

'''ובאמת''' מתבטאה כל צורת התורה שלנו בחסד, כדברי חז״ל: ״תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים״ (סוטה יד.). כשם שרצונו של הקדוש ברוך הוא בבריאה משתקף במעשי חסד, כן גם בתורה מתגלה רצונו בחסד. ובזכות החסד קיים כל העולם כדכתיב: ״עולם חסד יבנה״ (תהלים פט). אמנם שנינו: ״על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים״ (אבות א), אבל כאמור, צורת כל הדברים, הן של התורה והן של העבודה, הוא החסד והוא היסוד העיקרי שעליו מושתת העולם. ואי אפשר לומר אחרת, כי לכאורה היאך היה קיים העולם לפני מתן תורה ובנין בית המקדש? אלא בעל כרחנו שהיה קיים על החסד שהיא תמציתה ותכליתה של התורה והעבודה.&lt;ref&gt;ראה אבות דרבי נתן ד: ״העולם לא נברא אלא בחסד, שנאמר (תהלים פט) ׳כי אמרתי עולם חסר יבנה וכו׳׳. פעם אחת היה רבי יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עוונותיהם של ישראל, אמר לו: בני! אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזו? זו גמילות חסד, שנאמר (הושע ו), ׳כי חסד הפצתי ולא זבחי׳״.&lt;/ref&gt;

== ב ==
'''אולם''' בדרכי ה׳ כתוב: ״כל אורחות ה׳ חסד ואמת״ (שם כה), כלומר חסד ה׳ קשור באמת. לא כל מה שנראה לעינינו כמעשה חסד הוא חסד אמת, כי רק חסד הנובע ממדת האמת ראוי להיקרא חסד. ומשום כך אומר המקרא: ״תתן אמת ליעקב חסד לאברהם״ כי שתי המדות קשורות זו בזו. אין אמת בלי חסד ואין חסד בלי אמת.&lt;ref&gt;ראה חז״ל עבודה זרה יז: ״כל העוסק בתורה בלבד (בלי גמילות חסרים כנ״ל) דומה למי שאין לו אלוה, שנאמר: ׳״וימים רבים בישראל ללא אלהי אמת׳״ (דברי הימים ב טו); וראה חז״ל (תנהומא וירא א) ״׳כל ארחות ה׳ חסד ואמת׳ – הקדמתי חסר לאמת״.&lt;/ref&gt; וחסדו של אברהם אבינו היה קשור באמת. 

'''מסופר''' בתורה כי אברהם ישב כחום היום לאחר שהקדוש ברוך הוא הוציא את החמה מנרתיקה וחכה לאורחים. לכאורה היה אברהם פטור ממצות הכנסת אורחים, משום שהיה חולה אנוש, ביום השלישי למילתו, שהוא הזמן המסוכן ביותר. וגם לא היתה אפשרות כלל שיבואו אורחים בחום כזה שהיה דומה לגיהנום, ולפי מושגי השכל האנושי לא היה כאן כל מקום למעשי חסד. ולא עוד אלא שאברהם שלח את אליעזר עבדו לחפש אורחים והביא לו תשובה שאין אורחים. אבל אברהם אמר: ״לית הימנותא בעבדי״ ויצא בעצמו (ראה בבא מציעא פו:). אברהם למד את מדת החסד מדרכי הקדוש ברוך הוא וידע כי ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ (תהלים קלג), אין שום מקום פנוי מחסד הקדוש ברוך הוא ואף בגיהנום זה יש מקום לחסד. ולכן ישב אברהם פתח האוהל וחיכה לאורחים כי היה בטוח שיזדמנו לו מעשי חסד. ואף אם אין כל אפשרות שילכו עובדי דרך בחום כזה, הבין אברהם שבודאי יבוא שינוי הטבע שתיוצר כעין דרך חדשה למעשה חסד בתוך אותו הגיהנום, וה׳ יברא ברואים מיוחדים שיוכל להיטיב עמהם, ואברהם השתוקק ללכת בזה בדרכי הקדוש ברוך הוא. כשם שהכין הקדוש ברוך הוא את כל הבריאה לפני שהיה אדם בעולם ואחר כך יצר את האדם שיקבל את חסד הבריאה (ראה סנהדרין לח), כך השתוקק אברהם ללכת בדרכי ה׳ לעשות חסד לפני שעוד היה עם מי להיטיב ורצה שיווצרו ברואים שיוכל לבצע עליהם את מדת טובו וחסדו (ראה לעיל במאמר ״מעשי אבות״). 

'''ואמנם''' יצא מגיהנום זה חסד לשעה ולדורות, לעולם הבא ולעתיד לבוא, כי שלח ה׳ מלאכים ושינה את טבעם שאכלו ממש, כפי דעה אחת, כדי שאברהם יוכל לגמול אתם חסד, ומכל פעולה שעשה אברהם עם המלאכים יצאה ממנה טובה לישראל לכל הדורות ואף לעתיד לבוא. אמרו חז״ל: ״בשכר ׳חמאה וחלב׳ זכו למן; בשכר ׳והוא עומד עליהם׳ - זכו לעמוד הענן; בשכר ׳יוקח נא מעט מים׳ - זכו לבארה של מרים״ (בבא מציעא פו:). ולא עוד, אלא ש״כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו״ (שם), כלומר שבזכות חסדו של אברהם למלאכים, טיפל הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו בבניו וגמל להם חסד למעלה מדרך הטבע. ועוד, שבזכות זו יפרע להם הקדוש ברוך הוא גם לעתיד לבוא (ראה ילקוט בראשית יח). הרי שהגיהנום הזה שה׳ הוציא חמה מנרתיקה, נהפך לגן עדן ומשם דוקא זכו אבותינו במדבר לאכול את המן, לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו, כדכתיב ״לחם אבירים אכל איש״ (תהלים עח, וראה יומא עה), ונעשו להם נסים בצאתם ממצרים ועוד יזכו לנפלאות גם להבא. 

'''ומנין''' בא אברהם לידי הכרה זו? משום שהכיר את דרכי ה׳ ואת מדת טובו וקבל מושגים אחרים בחסד והוא ידע שאין מקום פנוי מחסד ה׳, ואף אם אין למי להיטיב ואף בגיהנום עצמו. ובאמת כבר אמרו חז״ל: ״׳וירא ה׳ את כל אשר עשה והנה טוב מאד׳. ׳טוב׳ - זה גן עדן: ׳מאד׳ - זה גיהנום״ (ילקוט בראשית טז). הרי שעל הגיהנום נאמר טוב מאד, כי גם הוא כולו חסד ה׳. ועוד אמרו חז״ל: ״אלו בני האדם העוברים על רצונו של הקדוש ברוך הוא וכו׳ ומצדיקים עליהם את הדין ואומרים לפניו: רבונו של עולם: יפה דנת, יפה זכית, יפה חייבת ויפה תיקנת גיהנום לרשעים וגן עדן לצדיקים״ (עירובין יט). אף הרשעים הנמצאים בגיהנום ורואים את אכזריות הדין בכל תקפה, מכירים את החסד של ה׳ שבתוך הגיהנום עצמו, שהרי יש להם שם קשר עם ה׳ שהוא נפרע מהם ויש בזה משום חסד רב, והם משבחים את הדין היפה, ועוד מקדימים את המלה ״יפה״ ל״דנת״. וזוהי כוונת הכתוב: ״הודו לה׳ כי טוב, כי לעולם חסדו״, כי טוב ה׳ מתבטא בזה כי חסדו הוא לעולם, בכל מקרה ובכל מקום, לרבות הגיהנום. אין מציאות שאין בה חסד ה׳. 

'''נמצא''', איפוא, שאין משמעות החסד לפי המושגים שאנו מתארים לנו, במעשים הנראים לנו לטובים, אלא שהחסד קשור באמת ואף במעשים הנראים לנו כאכזרים ואף בסבלי הגיהנום הקשים ביותר, אם הם לפי מדת האמת הרי יש בהם חסד ה׳, ודוקא על כגון דא נאמר: ״טוב מאד״. 

'''ומתוך''' מושגים אלה בחסד הכיר אברהם שגם ציווי ה׳ על מעשה העקידה נובע ממדת החסד. לכאורה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: ״קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק וכו׳ והעלהו שם לעולה״ (בראשית כב), היה צריך אברהם לראות בזה נגוד לחסד ולהשיב: ״אתמול אמרת לי: ׳כי ביצחק יקרא לך זרע׳ ועכשיו אתה אומר: ׳והעלהו שם לעולה׳״ (ירושלמי תענית ב:ד). הרי כל מטרתו של אברהם היתה לעשות חסד בעולם ושבנו יצחק ימשיך אחריו במדה זו, שזו תכלית הבריאה, ואם יעלה את יצחק לעולה, הלא תיבטל כל תכניתו ותיפסק מדת החסד בעולם. אבל אברהם שהכיר את דרכי ה׳, ידע שאין החסד נערך לפי מושגי בני האדם, ואף במעשה העקידה שנראה כמעשה אכזרי וכסותר את תכליתו במעשי החסד, גם בו יתגלה חסד ה׳, כי כשם שיצא חסד בגיהנום, יצא חסד מכל פעולה ומכל מאורע, ואברהם השכים בבקר והזדרז לקיים מצות ה׳. 

'''ומשום''' כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם לאחר מעשה העקידה: ״עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה״, ולא אמר לו: ״עתה ידעתי כי חסיד אתה״, למרות שמדתו של אברהם היתה החסד כי חסדו של אברהם לא היתה לפי מושגי בני האדם כי אם חסד המשולב באמת, חסד הקשור בהכרת ה׳ וביראת ה׳. אברהם למד את דרכי החסד, כאמור, מדרכי ה׳ יתברך המתגלות בבריאה, וחסד ה׳ נובע מחכמה, כי ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ ו״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, כלומר שהחסד הוא חכמה. ואין חכמה אלא יראה, כדברי הכתוב: ״ראשית חכמה יראת ה׳״. הוי אומר, שיראה וחסד היינו הך, אין חסד בלי יראה ואין יראה בלי חסד. אם האדם הוא ירא ה׳, הוא הולך בדרכי ה׳ ועושה חסד, ואם אינו עושה חסד חסר לו ביראה. 

'''ואמנם''' מפורש בדברי חז״ל שיראת אברהם התבטאה בחסד. איתא במדרש (שמות רבה א) ״ותיראנה המילדות את האלהים וגו׳״- ״קשטו עצמן למעשה זקנן, זה אברהם, כמו שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו: ׳כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה׳. אמרו: אברהם אבינו ע״ה פתח לו פונדק והיה זן את העוברים ואת השבים בני אדם ערלים, ואנו לא דיינו שאין לנו להאכילם אלא להרוג אותם? אנו נחייה אותם״. הרי שהמיילדות פירשו את יראת ה׳ של אברהם במעשי חסד שלו וממנו למדו גם הן לירא את ה׳ במעשי חסד.&lt;ref&gt;ראה עוד חז״ל (זוהר במדבר קמה): ״וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יראיו״ (תהלים קג) – ״כמה גדולה היראה לפני הקדוש ברוך הוא שבכלל היראה ענוה ובכלל ענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא, ישנו בכולם ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות״.&lt;/ref&gt;

'''ומכאן''' נבין גם פרשת סדום. כתוב בתורה: ״ואנשי סדום רעים וחטאים לה׳ מאד״ (בראשית יג). והנה מבואר שהיו לקויים במדת החסד, כדברי הכתוב: ״הנה זה היה עוון סדום אחותך, גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה, ויד עני ואביון לא החזיקה״ (יחזקאל טז). ובכל זאת מתארת אותם התורה כ״רעים וחטאים לה׳״. הרי שיראה וחסד היינו הך, ואם היו לקויים במדת החסד, הם ממילא לקויים גם ביראת ה׳ ונקראים רעים וחטאים לה׳ מאד. 

'''ומשם''' אנו גם למדים שמשמעות החסד אינם לפי המושגים שלנו. הכתוב אומר שהתביעה על סדום היתה שלמרות שהיתה גאון שבעת לחם ושרויה בשלוה לא החזיקה יד עני ואביון, כלומר שביחס למצב היותם שבעים ושלוים לא מילאו את חובתם להחזיק את העניים. משמע שאף אם היו מחזיקים יד עני ואביון, אבל לא בשיעור הראוי לפי ערך עשירותם ושלותם,&lt;ref&gt;ראה רמב״ם הלכות מתנות עניים פרק ו׳ הל׳ ח׳ שהחזקת יד עני ואביון זו היא המעלה השמינית, המעלה הגדולה ביותר בצדקה. ויש בזה אריכות דברים בשיחות אחרות.&lt;/ref&gt; יש בהם רשעות סדום וראויים הם לגזר הדין של הפיכתם וחורבנם. אמנם כפי שמשמע מדברי חז״ל רחוקים היו אנשי סדום לגמרי מחסד וצדקה, אבל הכתוב בא להדגיש שבעוון זה בלבד שלא עשו צדקה לפי ערך מצבם די היה להרשיעם ולשחתם מן העולם. וכעין זה פירש על אותו פסוק ר׳ יונה בספר ״שערי תשובה״ (ג:טו) כי ״מצאנו בענין אנשי סדום שהיו רעים לה׳ מאד בכמה עלילות נשחתות כמו הגזל והחמס ועוות הדין וגילוי עריות, ועם כל זה הזכיר הכתוב כי אבדו ונשמדו בעוון ביטול הצדקות״. 

'''הרי''' יש לנו מושג חדש בחסד, עד כמה מגיעה בזה חובתו של האדם שאף אם הוא עוסק בחסד אבל אם חסרה לו בזה השלימות בהתאם לשיעור שהוא חייב בו, יש בכך השחתה רבה המביאה לידי השמדה מן העולם. 

'''וכן''' אנו מוצאים להיפך, לצד החיוב, שמעשה חסד עלול לשנות את גזר דינו של האדם ולהפוך את כל מדריגתו. אנו קוראים באיכה (ד:ו): ״ויגדל עוון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים״. הרי שעוון ישראל גדל מחטאת סדום והם היו ראויים להיהפך כמו סדום ועמורה. והגמרא (סנהדרין קד) שואלת: ״וכי משוא פנים יש בדבר (כלומר, הואיל וישראל רעים יותר מסדום, למה לא נהפכו כסדום, רש״י)? ואמר רבא אמר רבי יוחנן: מדה יתרה היתה בירושלים שלא היתה בסדום, דאילו בסדום כתוב: ׳הנה זה היה עוון סדום אחותך גאון שבעת לחם וכו׳ ויד עני ואביון לא החזיקה וגו׳״, ואילו בירושלים כתוב: ׳ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהם היו לברות למו׳״. ומבואר במדרש רבה (איכה ד): ״כיצד? היתה לאחת מהן ככר אחת והיה בה כדי שתאכלנה היא ובעלה ובנה (ראה שם המפרשים) יום אחד כיון שמת בנה של שכנתה, היתה נוטלת אותו ככר ומנחמת אותה בה, והעלה עליהם הכתוב כאילו בישלו ילדיהם למצוות״. ומשום זה מסיים הכתוב: ״לא חלו בה ידים״ (ראה רש״י מדר׳ בראשית כח). 

'''רואים''' אנו מכאן שאף שבני ישראל ירדו למדריגה כזו שהיו גרועים יותר מסדום והיו ראויים שתבוא עליהם מהפיכת סדום כרגע, ובכל זאת משום שנתגלתה בהם מדת חסד שהיתה אשה מוסרת ככרה לחברתה כדי לנחם אותה באבלה, ואם כי לכאורה נראה מעשה זה כאכזריות, שחטפה את הככר מפי בעלה ובנה, עד שהכתוב מתאר אותו בצורה חמורה כזו ״שבישלו ילדיהן״, אבל מכיון שאכזריות זו מהולה בחסד שיש בה ממדת אברהם אבינו, נהפכה עליהם הגזירה ולא הושחתה כסדום, והכתוב אומר עליהם: ״לא חלו בה ידים״, ומפרש ר׳ יוסי, אמר הקדוש ברוך הוא ״לא הניחו אותי לפשוט ידי בעולמי״ (שם). וזכותם מגיעה עד לידי כך שבניגוד לאנשי סדום - הם ודורותיהם אחריהם ממשיכים את קיומם עד היום, ועוד יזכו להביא חיים לכל אנשי תבל ויצא מהם משיח שיגאל את האנושיות ויתקנו את כל העולם במלכות שדי. 

'''הרי''' לנו שבחסד הקשור באמת תלוי קיום העולם, כי מצד אחד אם בסדום חסרה מדת החסד במדריגותיה הגדולות, שאינה לפי ממדי האמת, נקראים ״רעים וחטאים לה׳ מאד״ ונהפכו ונשמדו מן העולם; ומצד שני אם בישראל נמצאה נקודה של חסד שיש בה ממדת האמת, שהיא ממדותיו של אברהם אבינו, אף כשהיו רעים וחטאים יותר מסדום, ניצלו מן הפורעניות וזכו לחיי עולם להם ולכל ברואי תבל. 

'''ומכאן''' אנו גם למדים שאין החסד נערך לפי המושגים שלנו, כי מקור החסד בחכמה וביראה, ויש שאף שלעינינו נראה איזה מעשה כחסד אין זה אלא אכזריות ועושיהם הם רעים וחטאים לה׳ מאד; ויש להפך שמעשה שנראה לנו כאכזריות, מוצאת בו הנבואה זיקה לחסד שתלויות בו זכויות רבות, והוא מביא חיים לכל הדורות עד עולם. 

'''וכה''' הם דברי הנביא: ״הוי האומרים לרע טוב וטוב רע״ (ישעיה ה). יש שאין בני האדם מבחינים ורע נראה להם כטוב וטוב לרע, כי אין מקורו של טוב רק בחכמה ויראה ואם אין המעשים נובעים מחכמה ויראה אף אם נראים לנו כטובים אינם אלא רע. אין בחינת הטוב אלא זה שהוא מכוון אל האמת, חסד של אברהם אבינו. 

'''היוצא''' מדברינו שחיב האדם לומר: ״מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי״ שעלינו לעשות חסד בבחינת החסד של אברהם אבינו שהתדמה בו למדות ה׳ יתברך, שיעשה חסד אף אם לא ידרשו בני האדם ממנו ואף בזמן שאין זקוקים לאותו חסד כי כך חסד הבורא, ושהחסד יהיה לא לפי מושגי בני האדם כי אם לפי מושגי היראה. ומכאן עוד, שעיקר החסד הוא במעשים רוחניים, כי זו היתה גם עיקר פעולתו של אברהם אבינו, כדברי הכתוב ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״, שעשה נפשות לה׳, וגם בזה שהאכילם והשקם היתה עיקר מטרתו לחנכם במצוות, כפי שהיה אומר להם בשעה שעמדו לברכו: ״וכי משלי אכלתם, והלא ממי שלו כל העולם כולו אכלתם. הודו וברכו ושבחו למי שאמר והיה העולם״ (ראה ילקוט בראשית כא). זו הצורה האמיתית של חסד ואיו לך חסד גדול מזה. 

'''וחסד''' זה נתון בראש ובראשונה בידי לומדי תורה, כי יש אפשרות לכל אחד לסייע לחבירו בלימוד ואין לך נדבה גדולה מזו. ואל יאמר הגדול האיך אלמוד עם קטן ממנו, כי גם הקדוש ברוך הוא עושה חסד עם ברואיו הקטנים ביותר. ואם אנו רואים עוולה אצל חברינו אסור לנו להתעלם ולחשוב שאין זה מענינינו ואין לנו לצער אותו, כי זוהי מדת החסד להיטיב עם כל אחד ברוחניות. ולהיפך אם אדם יעלים עיניו ולא ירצה לגרום לו עגמת נפש, אין זו הטבה כי אם אכזריות גדולה, כפי שהתבאר לעיל, אלא עלינו לכוון מעשינו במדת החסד לפי מושגיו האמיתיים שיהיו בבחינת אורחות חסד ואמת.

= עומק הדין =
'''אמרו''' חז״ל (פסחים נד): ״ז׳ דברים מכוסים מבני אדם ואלו הן: יום המיתה, יום הנחמה, עומק הדין וכו׳״. רגילים לפרש את המושג עומק הדין ביחס לעונש העבירות, שהקדוש ברוך הוא מעמיק את הדין ומעניש את העבריינים בעונשים קשים ומרים. אולם באמת מכוונת משמעותו של עומק הדין גם לגבי עצם הדין שתובעים מן האדם שיש בו עומק רב. ויש אשר נדמה לאדם שכבר מיצה את הדין ואין הדבר כן, כי חובה עליו לעשות לפנים משורת הדין. וגם בזה יש מדריגות מדריגות שאין להם קצבה וגבול, וכמה שיעשה האדם בחומרות על גבי חומרות, יש אשר עדיין איננו יוצא ידי חובתו. 

'''מסופר''' בגמרא (בבא מציעא פג.): ״רבה בר רב הונה תבירו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא. שקל לגלימייהו. אתו אמרו לרב. אמר ליה: הב להו גלימיייהו. אמר ליה: דינא הכי? אמר ליה: אין, ״למען תלך בדרך טובים״ כתיב. יהיב להו גלימייהו. אמר ליה: עניי אנן וטרחינן כולי יומא וכפינן ולית לן מידי. אמר ליה: זיל הב להו אגרייהו. אמר ליה: דינא הכי? אמר ליה: אין, ׳ואורחות צדיקים תשמור׳״. ויש לדייק בדבר, הלא רבה שאל את רב אם הדין כן, והיאך השיב לו רב שאמנם כן הדין בהסתמך על הפסוק ׳למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור׳, והרי במקרא זה משמע בפירוש שאינו מדבר אלא בחיוב לפנים משורת הדין, דהיינו דרך טובים ואורחות צדיקים, אלא מכאן שגם החובות שלפנים משורת הדין מוטלות על כל אדם ואין לו להסתפק בדין לבד כי אין גבול לחובותיו וכל אחד חייב להתעמק בזה יותר ויותר, עד שלא רק שפטר רב את הסבלים לשלם מה שהזיקו מבחינת ״דרך טובים״, אלא שעוד חייב את רבה בר רב הונה לשלם להם את שכרם, משום ״אורחות צדיקים״ וגם בזה ראה דין ממש, כפי שאמר כך בפירוש. 

'''ועוד''' יותר מזה. לא רק שיש חיוב על כל אחד למצות את כל העומק בלפנים משורת הדין, אלא שאם אינו עושה כן רואים בזה בשמים משום גזל. 

'''אמרו''' חז״ל (חולין פט): ״קשה גזל הנאכל שאפלו צדיקים גמורים אין יכולים להחזירו. שנאמר: ׳בלעדי רק אשר אכלו הנערים׳״. והרי מופלא הדבר. אברהם נלחם עם ארבעה המלכים לאחר שניצחו את החמשה, ועל פי ההלכה קנו הם בתחילה את הרכוש ששללו מסדום בדין חזקת מלחמה, ואברהם קנה מהם לאחר שניצח אותם, ועוד שמלך סדום בעצמו אמר לו: ״תן לי הנפש והרכוש קח לך״ (בראשית יד), אלא שאברהם ויתר להם והכריז: ״הרימותי ידי אם אקח מחוט ועד שרוך נעל״ (שם) מצד לפנים משורת הדין, והיתה בזה מדת חסידות רבה, עד שאמרו חז״ל: ״בשכר שאמר אברהם אבינו, אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצוות, לחוט של תכלת ורצועה של תפילין״ (חולין פט). ואם כן, איפוא, היאך קראו לזה שאכלו הנערים גזל הנאכל? איזה גזל יש בדבר שלפי ההלכה הברורה הוא שייך לו? 

'''אולם''' מכיון שאף בדבר שמצד הדין אינו חייב להחזירו כלל ומותר לו לקחת לעצמו, נשארת עליו עדיין חובה לעשות לפנים משורת הדין לפי החומרות העמוקות ביותר, וכפי שאמנם קיים אברהם לגבי כל השלל, ואם הוא לא נהג כן אף לגבי חלק פעוט ולא לעצמו כי אם לזה שכבר אכלו הנערים, הרי זה נקרא גזל ורואים בזה על אברהם ביקורת כה חמורה שלא יכל לעמוד בנסיון ובאים לידי מסקנה שקשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אין יכולים להחזירו. 

'''מצינו''' עוד. כתוב בתורה שהמבול בא לעולם בעון הגזל, כדברי המקרא: ״ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס״ (בראשית ו). ״ואמר רבי חנינא: חמס - אינו שוה פרוטה וכו׳ וכן היו אנשי המבול עושים, היה אחד מהם מוציא קופתו מלאה תורמוסין והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה נוטל פחות משוה פרוטה, ועד מקום שאינו יכול להוציא ממנו בדין״ (ראה מדרש רבה שם), והרי מפורש שנזהרו לגזול דבר השוה פרוטה ודקדקו לקחת דוקא דברים שאין בהם ערך שלא חייבים עליהם בדין, ובכל זאת ראו בזה בשמים השחתה גדולה עד שהקדוש ברוך הוא הביא בגללה כליה על כל העולם והשחית את כל היקום. 

'''ולא''' רק על הגוזלים פחות משוה פרוטה באה כליה כי אם גם על הנגזלים ואף הם נכללו בכלל אנשי החמס, משום שהגיבו על עושקיהם יותר על המדה ועברו על חמס דברים. חז״ל אומרים: ״כתיב: ׳מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים׳ (איוב לה:ט); ׳מרוב עשוקים יזעיקו׳ - אלו הנעשקים; ׳ישועו מזרוע רבים׳ - אלו העושקים. אלו רבים על אלו ואלו רבים על אלו. אלו רבים על אלו בחימוס ממון, ואלו רבים על אלו בחימוס דברים, עד שנחתם גזר דינם, ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו מן העולם״ (בראשית רבה לא:ד). ופירש הגר״א שחימוס הדברים, שלא רק גזל פחות משוה פרוטה נקרא חמס, אלא אף זה שמיחה כנגד הדברים שלא רק גזל פחות משוה פרוטה נקרא חמס, אלא אף זה שמיחה כנגד הגזלן במדה חריפה מדי ופגע בו בדיבורו הריהו חמסן וגם הוא נקרא שטוף בגזל, וכשם שנחתם גזר דינו של העולם על גזל הממון כך גם נחתם גזר דינו על דברים. ומכאן כמה עמוק הדין שמענישים את האדם בצורה חמורה כזו גם על תגובת דברים כנגד עושקו, שגם היא נכללת בכלל חמס ונאמר עליה ״ותשחת הארץ״. 

'''ואם''' נציין בדברי חז״ל נמצא דברים מתמיהים עוד יותר. שנינו (בבא מציעא מד) שהקונה מחבירו פירות ונתן לו מעות ולא משך את הפירות יכול לחזור בו ״אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו״. הלוקח הזה מותר לו מצד הדין לחזור ואין עליו לפי ההלכה כל חיובים לגבי חבירו, כי לא עשה שום קנין של ממש אלא שאינו עומד בדיבורו, ובכל זאת מטילים עליו קללה איומה כזו שתבוא עליו הפורעניות של דור המבול שנגזרה עליהם בגלל העושק החמור של חמס. 

'''ויש''' לציין שבקללה זו של ״מי שפרע״ מזכירים ביחד עם דור המבול גם את דור ההפלגה, ואם כי דור ההפלגה לקו בכפירה בה׳ והכריזו מלחמה כלפי שמים, השוו להם את דור המבול, ומשמע מכאן שלא נפלו מהם ברשעותם וחטאם היה דומה לשלהם וקשורות הן העבירות שבין אדם לחבירו לעבירות שבין אדם למקום. ולאחר כל זה, משוים את החטא של מי שאינו עומד בדיבורו לחטא של דור המבול והפורעניות שחלה עליהם ראויה לבוא עליו. 

'''ויש''' להוסיף עוד, שמתוך השואות הפורעניות של מי שאינו עומד בדיבורו לפורעניות של דור המבול, מוכח שגם בדור המבול נכלל בחטא החמס אי-העמידה בדיבור (ראה שיטה מקובצת בשם הרא״ש בבא מציעא מח), ומכאן שאף על עבירה זו בלבד ראוי היה שיחתך גזר דינו של המבול. 

'''הרי''' עד כמה מגיע עומק חיובו של האדם בדינו, שאף לאחר שיצא ידי חובתו מצד הדין עוד מוטלת עליו חובות רבות למעלה מן הדין ובחומרה כזו שהוא עולה על כל השערתנו ומושגינו ואם לא מיצה את כל עומקן עד תכלית צדקותן נתבע עליהן בצורה דומה לעצם הדין. 

= נושא עון =

== א ==
'''כבר''' נתבאר בדברינו (ראה מאמר ״מדות ודעות״), ששלש עשרה המדות הן יסוד הידיעה וההכרה שעל פיהן יוכל האדם להכיר את ה׳ ולהשיג מגדולתו ורוממותו ושהן סוד הבריאה וההנהגה שה׳ ברא את עולמו בחסד ומנהיגו בחסד וברחמים. 

'''מהותן''' של המדות מתבארת בגמרא: ״ה׳ ה׳ - אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה״ (ראש השנה יז:). כבר לעצם הבריאה בראשיתה, שיתף הקדוש ברוך הוא מדת הרחמים, בעוד שבמחשבה עלה לברא את העולם במדת הדין. ״ברא אלהים - ולא אמר ברא ה׳, שבתחלה עלה במחשבה לבראו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת רחמים ושיתפה למדת הדין. והיינו דכתיב: ״ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים״ (רש״י, בראשית א). 

'''והנה''', לאחר כל זה, אין מדת הרחמים עצמה שבה נברא העולם מועילה ״לאחר שיחטא האדם״, ואפילו ״לאחר שיעשה תשובה״, זקוקים עוד למדה שניה של רחמים, של ״אני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה״. 

'''מכאן''' יש לנו ללמוד עומקו של חטא וכמה הרס וחורבן הוא גורם, שהוא מחריב עולם מלא שנברא במדת הרחמים ומזקיק כעין בריאת עולם חדש במדת רחמים שניה. 

'''והנה''' בא וראה מה עמוקה היא התהום של ההרס והחורבן הנוצרת בעטיו של החטא, עד שגם אחרי כל החסד שהטביע הקדוש ברוך הוא במדותיו, לכמה מדות זקוק היה כדי להגיע למדת ״נושא עון״. אין די במדת ״ה׳ קודם שיחטא״, במדת ״ה׳ לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה״, ואחריהן במדות ״ארך אפים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים״, שכל אחת מהן מכילה עולמות עולמות של חסד ורחמים, בלי גבול ותכלית, ורק לאחר כל העולמות הללו באה מדת ״נושא עון״, שאף היא כקודמותיה מכילה עולמות מלאים וכחות יצירה חדשים.

'''ואחרי''' כל זאת אמרו חז״ל (ראש השנה יז.): ״נושא עון ועובר על פשע - למי נושא עון למי שעובר על פשע״ כלומר שמדת ״נושא עון״ איננה באה לכל אדם, אלא למי שעובר על פשע, שכן עוד זקוק האדם לזכויות גדולות למאד כדי לזכות למדה הזאת של ״נושא עון״. רק על ידי המדה של ״כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו״ (שם) יש תקוה לאדם שיזכה לנשיאת חטאו. 

== ב ==
'''וכמה''' קשה להגיע למדת ״עובר על פשע״, דהיינו שיעבור האדם על מדותיו וימחול למי שפגע בו וגרם לו רעה, כאלו לא קרה שום דבר. אמנם, מורגלים אנו לומר בפינו: ״מוחלים אנו״, אבל עינינו רואות לפי חז״ל כמה חסד ורחמים וחמלה וחנינה דרושים כדי להגיע למדה זו, שלא יחוש בפגיעתו של חברו ויהיה ״עובר על פשע״. וכבר האריך בעל ״מסלת ישרים״ (יא) כי ״השנאה והנקימה קשה מאד להימלט ממנה לב הותל אשר לבני האדם״ כי האדם מרגיש מאד בעלבונותיו ומצטער צער גדול והנקמה לו מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה. על כן לשיהיה בכוחו לעזוב מה שטבעו מכריח אותו ויעבור על מדותיו ולא ישנא מי שהעיר בו השנאה ולא יקום ממנו בהזדמן לו שיוכל להינקם ולא יטור לו, אלא את הכל ישכח ויסיר מלבו כאילו לא היה, חזק ואמיץ הוא, והוא קל רק למלאכי השרת שאין ביניהם המדות הללו ולא אל שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם״. ולבסוף מסיים בעל ״מסלת ישרים״ ומסביר עוד שדורשים מן האדם שלא ישאיר בלבו שום רושם מהרעה שגמל לו חבירו ויחדש לו חיבה כבראשונה בלי כל שינוי, ומשום כך ״באה התורה וכללה כלל שהכל נכלל בו: ׳ואהבת לרעך כמוך׳ כמוך - בלי שום הפרש, כמוך בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך ממש״. 

'''בא''' וראה מה עלה לו לשאול המלך. שאול שהיה בחיר האומה, כפי שהעיד עליו הכתוב: ״ויגבה מכל העם משכמו ומעלה״ (שמואל א י:כג), וגם אחרי חטאו קראו לו ״משיח ה׳״. ואף דוד עצמו שנרדף על ידו קראו כך והמשיל עצמו כנגדו כ״כלב מת״, כ״פרעש״. וגם אחרי שחטא ״קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת ואמר להם בואו וראו בריה שבראתי ושיצרתי כו׳ (בראשית רבה יב:א),  יודע באמת שיהרג ויצא למלחמה ונטל שלשת בניו עמו ושמח על שמדת הדין פוגעת בו״ (מדרש שמואל כד). והנה שאול זה, בחיר ומשיח ה׳, מצא עצמו נפגע בעטיו של דוד, וכתוצאה מזה היתה לו עין עליו: ״ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה״ (שמואל א יח:ט) ואם כי עינו של שאול היתה עין טובה, אלא שהתורה מצאה שעיין אותו במקצת. ומכאן השתלשלו כל היחסים שבינו לבין דוד. 

'''הרי''' כמה קשה אף לבחיר האומה לעקור לגמרי כל הרגשה כלפי פגיעה ולהיות עובר על פשע מבלי להשאיר עיון כל שהוא. 

'''ואף''' דוד המלך ע״ה לא הגיע לשיא המדה הזאת. אמנם דוד נזהר מאד מלפגוע בשאול על אף רדיפותיו אותו, למרות שהיו לו כמה הזדמנויות לכך. ולא עוד אלא שבעת שנפגשו במדבר זיף ואבישי אמר לו: ״סיגר אלהים היום את אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו״, נשבע דוד שלא יגע בו (ראה שמואל א כו). בכל זאת מצאנו שעוד נשארה איזו תביעה על דוד ביחסו לשאול. הכתוב אומר: ״וידבר דוד לה׳ את דברי השירה הזאת ביום הציל ה׳ אותו מכף כל אויביו ומכף שאול״ (שמואל ב כב:א). ואמרו חז״ל (מועד קטן טז:) ״אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד! שירה אתה אומר על מפלתו של שאול. אילמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו״. הרי שעם כל ויתוריו של דוד לשאול, עדיין לא מיצה את כל אותה המדה להיות עובר על פשע, כי לא די שיעבור האדם על מדותיו ויסלח לחבירו שגמל לו רעה, אלא שיאהב אותו כמותו ממש במדה כזו שאף לא יוכל לשמוח על הצלתו הוא אם היא כרוכה בצערו של חבירו שרדף אותו. 

'''ואכן''' קלה מדה זו ״רק למלאכי השרת ולא לשוכני בתי חומר״, כדברי ״מסלת ישרים״ דלעיל, ואף אישים עליונים כשאול ודוד נתבעו עליה. 

'''אולם''' יהונתן בן שאול הגיע למדריגה שלא נמצא בו כל רגש של פגיעה מצד דוד כלפי אביו ושאל בתום לבבו: ״למה יומת מה עשה״ (שמואל א כ:לב). הוא הגיע לכך משום אהבתו הגדולה לדוד שהיתה למעלה מדרך הטבע. ואכן היה צורך בכוחות עליונים לבוא לידי מדריגה כזו, שלמרות שדוד עמד ליטול את כסא ממלכתו, לא זו בלבד שהשוה את דוד לעצמו אלא עוד הגדילו עליו ואמר לו: ״אתה תמלוך על ישראל ואנכי אהיה לך למשנה״. ומהי מלכות ישראל? הרי זו מלכות גם בארץ וגם בשמים, כמו שכתוב: ״וישב שלמה על כסא ה׳״ (דברי הימים א כט:כג). ושאול אביו הוא שזכה למלכות זו ונקרא משיח ה׳. ובכל זאת ויתר יהונתן על מלכות זו ומסרה לדוד מרצונו הטוב. אלא שיונתן הגיע למדריגת ״ואהבת לרעך כמוך״ בשיעור כזה שאהבתו לדוד היתה גדולה יותר מאהבת נשים, כפי שקונן עליו דוד: ״נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים״ (שמואל ב א:כו). ורק הודות לכך אצר כוחות כאלה שהתגבר על כל רגשותיו והתעלה למדת עובר על פשע בכל שיא מדריגתה. 

'''ועם''' כל זה, עם כל הקושי הרב להגיע למדה זו, לא מצא הקדוש ברוך הוא להיות ״נושא עון״ רק למי שהגיע לידי כך, למי שעובר על פשע. והכל משום שאין להעריך גודל ההרס והחורבן שהעוון גורם עד שנדרשות זכויות ומעלות לאין שיעור שבכוחן לעמוד כנגדו, כנגד העוון, ולשאת אותו. 

== ג ==
'''והנה''' מוטל על האדם להתדמות לקונו ולהגיע למדה זו של ״נושא עון״ לאחר שיגיע לכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא, ״ה׳ ה׳ אל רחום וחנון״ וכו׳ וכו׳. וכפי שנתבאר (במאמר ״מדות ודעות״), תכלית בקשתו של משה רבנו ע״ה, אדון הנביאים: ״הודיעני נא את דרכיך״, היתה כדי להיות דומה לו, ״מה הוא אף אתה״. ובהיענות לבקשה זו נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בשלש עשרה מדותיו של רחמים. הרי שחייב האדם להכיר את י״ג המדות, כדי להדמות לקונו ולדבקה בו, ״מה הוא אף אתה״. 

'''ולאחר''' שנתבאר כמה רחוקה המדה ״נושא עון״, שמלבד שהיא מהמדות האחרונות הבאה אחרי כל מדות הרחמים הקודמות, אינו זוכה לה רק מי שעובר על פשע - למרות הקשיים הרבים להגיע לכך - מה תוחלת לאדם להידמות לה׳ יתברך במדה זו? 

'''ברם''' מוצאים אנו שה׳ גילה לאברהם שעל האדם להגיע למדת ״נושא עון״ אף במקום שהעוונות גרמו שמדת הדין גברה על מדת הרחמים של הקדוש ברוך הוא ואינה חלה עוד מצדו מדת ״נושא עוון״. כתוב בתורה שלפני שה׳ הפך את סדום אמר: ״המכסה אני מאברהם אשר אני עושה״ (בראשית יח), ורימז לו בזה שיתפלל עליהם, כפי שאמרו חז״ל: ״כשחטאו הסדומיים גילה לאברהם ללמד עליהם זכות״ (ראה תנחומא וירא ח). ולכאורה הרי היה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא שאין בסדום עשרה צדיקים ותפלתו של אברהם לא תועיל, מה התועלת איפוא בזה שילמד עליהם זכות?&lt;ref&gt;וכבר עמד על תמיהה זו ספר הבהיר סי׳ נז&lt;/ref&gt; אלא מכאן שאף במקום שמדת ״נושא עוון״ של הקדוש ברוך הוא אינה חלה עוד, יש עוד מקום לפני האדם להשתמש במדה זו ולעשות מצדו הכל שבכוחו - להיות נושא עוון. ומשום כך גילה הקדוש ברוך הוא לאברהם שעליו להיות רחום וחנון מבחינת חובתו, ״ואהבת לרעך כמוך״ ולהתרומם למדריגה של נושא עוון אף לגבי הרשעים והחטאים הסדומיים, למדות שפקעו כל זכויותיהם, ולהתפלל עליהם. ואכן הגיע אברהם למדריגה זו, השפיל את עצמו לעפר ואפר - עם כל מסירת הנפש שהיתה בזה (ראה מדרש תהלים קטז) - ונשא מצדו את עוונם והרבה עליהם תפילה. 

'''נמצא''', איפוא, שיש דרך לאדם להגיע למדת נושא עון בזה שיהא מתפלל על הרשעים. אף אם הם רעים וחטאים לה׳ מאד כאנשי סדום, שהיו מושחתים הן בין אדם למקום והן בין אדם לחבירו. 

== ד ==
'''יש''' עוד דרכים להפעיל את מדת ״נושא עוון״ אף מצד הקדוש ברוך הוא. הרי באיזו זכות בקש אברהם שהקדוש ברוך הוא ישא להם? בזכות עשרת הצדיקים. ואת מי היה מונה בין צדיקים אלה. את לוט ואשתו ובנותיו וחתניו (ראה בראשית רבה מט), ואלמלי היה נשלם המנין של עשרה צדיקים כדוגמת לוט ובני ביתו, היה ה׳ מציל בזכותם את סדום ועמורה כפי שאמר ״ונשאתי לכל המקום בעבורם״. כלומר שהיה נוהג בהם במדת ״נושא עון״. 

'''ומי''' היה לוט זה ומה צדקתו? הלא עליו הכתוב אומר (בראשית יג): ״ויסע לוט מקדם״ - ״הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו״ (בראשית רבה מא). וכן אמרו חז״ל על הכתוב: ״וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה״ - ״שכל הפסוק הזה לעבירה נאמר״ (ראה נזיר כג). וכל עצמו לא ניצול אלא בזכותו של אברהם. ומה היתה זכותו כלפי אברהם? ״שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי היא, ולא גלה הדבר שהיה חס עליו. לפיכך חס הקדוש ברוך הוא עליו״ (ראה רש״י בראשית יט). ולוא היו עשרה אנשים עושים כמעשה לוט, היו מצילים בזכותם את כל סדום. הרי שבגלל שתיקה כזו, היתה חלה מדת ״נושא העוון״ של הקדוש ברוך הוא. 

'''והנה''' בוא ולמד מכאן מה גדול כחה של בלימת פה. הרי אלמלי היה לוט מגלה על אברהם היתה בכך רשעות עצומה עד מאד. הנה נלוה אדם אל דודו וגיסו, גואלו ואיש חסדו, אשר הליכתו עמו הביאה לו ״צאן ובקר ואהלים״ (בראשית יג:ה ראה רש״י). והנה בשעה שהלה שרוי במבוכה בחשש של סכנת נפשות, ולמרות שלא היה נדרש מבן לויתו דבר אלא להחריש, לא היה האחרון עוצר ברוחו ומגלה את צפוניו, ללא שום טובת הנאה לעצמו, וגורם בכך לקיפוח חייו של מיטיבו הגדול ולנפילת אחותו בידי חלאת אדם. הלא היתה בזה - לוא נהג כך - רשעות וסכלות גדולה מאד. ואף על פי כן, כיון שנמנע לוט מזאת בעוד שהיה לאל ידו, הפך לבחינת צדיק שזכותו, בצירוף עוד תשעה כמותו, עשויה להגן לא על עצמו בלבד אלא על ערים מלאות אנשים רעים וחטאים. 

'''מתוך''' העונש שנענשו אנשי סדום, שנידונו בגיהנם בעולם הזה, למדים אנו גודל רשעם ובאיזו מדה היו ראויים לעונש, עד שלא די היה בגיהנם שלאחר מיתה, אלא שכבר מחיים נידונו ביסורי הגיהנם. ובסדום זו, אלמלי נמצאו בה עשרה צדיקים כלוט, שחז״ל פירשו שזכותו היתה שהסתייג מלהלשין על איש חסדו ומיטיבו, היה נושא הקדוש ברוך הוא לכל המקום בעבורם. ולא עוד אלא שלא היו נענשים אפילו בעניות, אלא הערים היו נשארות על תלן כפי שהיו קודם לכן, ״כגן ה׳״, כלומר, שתחת גיהנם מחיים כפי שהיו ראויים, היה ניתן להם גן עדן מחיים. וכל זה בזכות מעשה בשלילה של עשרה מהם שהיו שותקים ולא מגלים דבר שעלול היה לפגוע במיטיביהם, כדוגמת לוט. בזכות עשרה שכאלה היה הקדוש ברוך הוא נושא עון, עון שנגזר עליו גיהנום מחיים, ומשאיר את החוטאים בחיים בתנאים של גן עדן, הרי כמה גדול מעשה בלימת פה, שלמרות שמדת נושא עון אינה מופעלת, כאמור, אלא בזכות עובר על פשע, הרי כמו כן שתיקה זו בכוחה להפעיל מדה זאת. 

'''ויש''' להוסיף עוד. אמרו חז״ל: ״האמנם אלם צדק תדברון וגו׳׳ - מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאלם. יכול אף לדברי תורה כן, תלמוד לומר: ׳צדק תדברון׳״ (חולין פט.). והנה זכותו של לוט, כאמור לעיל, היתה בשתיקה. בבחינת ״אלם״, ואף על פי כן עשויה היתה זכותו להפעיל מדת נושא עון. והרי לומדי תורה, בשעה שעוסקים בתורה, לא זו בלבד שהם מסתייגים מדבורים רעים, בבחינת ״אלם״, אלא שבה בשעה הם מקיימים גם ״צדק תדברון״. נמצא שזכותם של לומדי תורה היא גם בשלילה וגם בחיוב וגדולה מזכותו של לוט שנתלה באברהם אבינו ע״ה. ואם עשרה כלוט היו מפעילים מדת נושא עון ומצילים מכליון, על אחת כמה וכמה שבודאי נושא הקדוש ברוך הוא עון בזכות לומדי תורה, וכל בן תורה מגין על חבירו ועל העולם כולו. 

'''מעתה''' יש בידינו דרך לזכות למדת נושא עון של הקדוש ברוך הוא ולהגן על העולם כולו. הרי שתיקתו של לוט ועוד תשעה כמותו היתה, כאמור, נושאת לא עוונם בלבד כי אם גם עוונם של כל חמשת ערי סדום, למרות רשעותם ושחיתותם האיומה, כל שכן שלימוד התורה מפיות מאות לומדי תורה ראוי לישא עוון של כל רשעי תבל ולקיים בזכותם את כל העולם. 

= עומק חיובי התורה =

== א ==
'''בתורה''' כתוב: ״ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק״ (בראשית כא). ואמרו חז״ל: ״אמר ר׳ שמואל בר נחמני, כל אותם שלשים ואחד מלכים שהרג יהושע, כולם היו במשתה של אברהם אבינו, שנאמר: ׳ויעש אברהם משתה גדול׳: משתה שגדולים היו שם״ (ילקוט יהושע כב). 

'''והנה''' תמוה מאד הדבר, היאך היה אברהם מיסב עם מלכים אלה שהיו משבעה עממים שאיבדו את זכות קיומם בעולם וישראל נצטוה עליהם: ״לא תחיה כל נשמה״? והרי ״נקיי הדעת שבירושלים לא היו יושבים אלא אם כן היו יודעים מי מיסב עמהם״, ועל אחת כמה שאברהם לא היה לו להתחבר עם רשעי עולם אלה שנגזרה עליהם כליה ומצוה להחרימם. 

'''ולכאורה''' היה אפשר לחשוב שאולי אברהם לא היה מיסב עמהם, אלא מרוב ענותנותו ומדת חסדו עם הבריות הזמין אותם, כדי להיטיב עמהם ולכבדם, כדרך שנהג לגמול חסד עם כל בני האדם ללא יוצא מן הכלל. 

'''אבל''' מדברי חז״ל משמע שאברהם לא רק היטב אתם במשתהו, אלא עוד התכבד בהם עד כדי כך שהמשתה שלו נקרא בתורה גדול משום שהשתתפו בו אותם גדולי עולם. ויש להבין איזה כבוד ראו כאן בהשתתפות מלכי כנען אלה רשעי אומות העולם? 

'''אולם''' מכאן שנפש האדם גדולה מאד וצפונים במעמקיה כוחות מופלאים, ועל אף כל ירידותיהם של מלכים אלה ושלילת זכויותיהם כבני אדם, עדיין היה להם ערך רב, ולכבוד גדול נחשב אף לאבי העולם, האדם הגדול בענקים, הימצאם במחיצתו והשתתפותם במשתהו. 

'''ואמנם''' רואים אנו מבתם של אותם העממים רחב הזונה. שלמרות שגם עליה נגזר הצו: ״לא תחיה כל נשמה״ הגיעה למדריגות עליונות מאד בהכרה ובאמונה עד שמצאו בהן יתרון עליה רק במשה רבינו. 

'''שנו''' חז״ל: ״יתרו אמר: ׳עתה ידעתי כי גדול ה׳ מכל אלהים׳ (שמות יח), אמרו שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה, לכך אמר: ׳מכל אלהים׳ - נתן ממש בעבודה זרה. נעמן הודה בדבר יותר, שנאמר: ׳הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל׳ (מלכים ב ה:טו). רחב הודתה בדבר יותר מהם, אמרה: ׳כי ה׳ אלהים הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת׳ (יהושע ב). אמר הקדוש ברוך הוא לרחב: את אמרת, ׳על הארץ מתחת׳ ניחא בארץ, שמא בשמים ממעל - את אמרת מה שלא ראית בעיניך, חייך שבנך עומד ורואה מה שלא ראו הנביאים, שנאמר: ׳נפתחו השמים ואראה מראות אלהים׳ (יחזקאל א). רחב שיירה בחללו של עולם. בא משה ואמר: ׳כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד׳ (דברים ו), אפילו בחללו של עולם״ (ילקוט יהושע ר). הנה רואים אנו אילו מעלות גדולות באמונה השיגה רחב עד שעלתה בה על של יחדו ושל נעמן, ורק משה רבינו גדול הנביאים עלה עליה במושגי האמונה. 

'''וחז״ל''' אומרים עוד. שבשעה שרחב הורידה את המרגלים בחבל, אמרה: ״רבונו של עולם! בשלשה חטאתי לפניך: בחלה, בנדה, ובהדלקת הנרות. בשלשה מחול לי: בחבל, בחלון ובחומה. ומה שכר נטלה על כך? ר״א אומר: זכתה שיצאו ממנה שמונה נביאים, ואלה הם: ירמיהו, חלקיהו, שריה, מעשיהו, ברוך בן נריה, חנמאל, שלום. וכתיב: ׳ומשפחת בית עבודת הבוץ לבית אשבע׳ - אלו בני רחב הזונה שהטמינה את המרגלים בבוץ. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה היתה מבניה של רחב״ (ילקוט יהושע ט). 

'''הרי''' זכתה רחב שבשכרה יצאו מחלציה נביאים וכוהנים רבים. 

'''והנה''' נפלא הדבר עד היכן מגיע עומק ערכו וגדולתו של האדם, שרחב זו, מבנות הכנענים, שירדו לדיוטות האחרונות ואיבדו זכות קיומם, נתגלו בה כוחות כה גדולים בהשגות עליונות שלא רק השלימה דרגת בן נח כי אם גם של ישראל ובשלבים העליונים ביותר, ועוד הורישה כוחותיה לדורותיה אחריה ויצאו ממנה כהנים ונביאים שהשיגו מה שלא ראו נביאים אחרים. 

'''וכשם''' שצפונים כוחות כאלה ברחב, כך היו מצויים בכל נפש ונפש, אף של שבעה עממים. ומשום כך גם לא נשלל ערכם של ל״א מלכים לפי הערכת התורה ובעיני אברהם, והתיחס, אליהם לא לפי מדריגתם בפועל כי אם לפי עצמיותם המקורית וכוחותיהם האלהיים החבויים, והיה, איפוא, כבוד גדול בהשתתפותם במחיצתו של אברהם עד שכל המשתה קבל ערך אחר. 

== ב ==
'''והנה''' מופלא הדבר, שלמרות שרחב הגיעה להשגות כה עליונות והשלימה את עצמה למדריגות גדולות כאלה, לא בטל גם מעליה הלאו ״לא תחיה כל נשמה״, ובני ישראל נענשו על אשר לא קימו בה: ״החרם תחרימם״. חז״ל אומרים: ״אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי, ׳ואם לא תורישו את יושבי הארץ והיה את אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם כי החרם תחרימם׳, והמה לא עשו כן אלא, ׳ואת רחב הזונה ואת אביה ואמה החיה יהושע׳ הרי ירמיה מבני בניה של רחב ועשה להם לישראל דברים של שכים בעיניהם, שנאמר: ׳דברי ירמיהו׳״ (שם טו). 

'''יש''' לציין שבני ישראל היו מחויבים לנהוג כך עם רחב, מתוך הכרת הטובה שעשתה להם בזה שהצפינה את שני האנשים ומסרה נפשה להצילם מהרודפים אחריהם ועזרה בכך לכיבוש יריחו. והרי כתוב בשופטים, שבשכר זה שאיש אחד הראה לבית יוסף את מבוא העיר בית אל, גמלו לו חסד רב. וחז״ל אומרים: ״במה הראה להם? חזקיהו אמר: פה עקם להם: רבי יוחנן אמר: באצבע הראה להם. ומה חסד עשו עמו? שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו. וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז, היא שמה עד היום הזה. היא לוז שצובעים בה תכלת: היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות בה. זקנים שבה, בזמן שדעתם קצה עליהם הם יוצאים חוץ לחומה והם מתים״ (ילקוט שופטים א). ומכאן עד היכן מגיע שכר חסד כל שהוא, שהרי אותו האיש לא טרח בכלום להראות להם את מקום מבוא העיר ורק עזר להם בתנועה קלה, בפה או באצבע, ובכל זאת זכה בשכר זה שנהפך כל גורלו לטובה, ובמקום שהיה מוטל קודם תחת הגזירה: ״לא תחיה״, העניקו לו משמים ולכל דורותיו אחריו חיים במדריגה כזו שלא היתה, שליטה למלאך המות בעירו, וכל המהפיכות בעולם בכל התקופות לא נגעו בהם. ואם בשכר חסד כל שהוא כך, על אחת כמה שהיו חייבים לגמול טובה רבה לרחב שטרחה כל כך הרבה בשבילם ומסרה נפשה להצלתם.

'''אולם''' זה רק נוגע לגבי הכרת הטובה מצד ישראל שחייבים היו לנהוג בה כמו שנהגו. אבל במה שנוגע לרחב, עדיין היה מוטל לגבה הצו: ״החרם תחרימם״, וישראל נתבעו על אשר באו לידי מצב כזה שלא יכלו לקיים את החובה הזאת כלפיה ונענשו על כך. 

'''הרי''' כמה גדולים החיובים המוטלים על בני נח. שאף רחב עם כל השגותיה הגדולות באמונה, שרק משה רבינו עלה בהן עליה, ועם כל תשובתה השלמה שתיקנה מה שקלקלה במשך ימי חייה, ועד כדי כך שהיתה ראויה שיצאו ממנה נביאים וכהנים רבים, ובכל זאת לא השלימה עוד את חוקה ועדיין נשארה במדריגה שיש להחרימה מן העולם. 

'''ואמנם''' בעל כרחנו שהפגם שנשאר ברחב היה דק למאוד, והתוצאות שנגרמו על ידו יוכיחו! לפי דברי חז״ל האמורים, הרי בגלל זה שהחיו בני ישראל את רחב, נתקיימו בהם דברי הכתוב: ״והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם״, ויצא ממנה ירמיהו הנביא שעשה להם דברים של שכים בעיניהם. יודעים אנו כמה דאג ירמיהו והצטער על ישראל כל ימי חייו, ולא בא לידי דברי תוכחתו אליהם אלא מתוך אהבתו הגדולה אותם. בהידמותו למדות הקדוש ברוך הוא ״את אשר יאהב ה׳ יוכיח״ (משלי ג). ואין חסד גדול יותר מתוכחה כי היא מביאה לחיי עולם, כדברי המקרא: ״אוזן שומעת תוכחת חיים״ (שם טו). ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא הטיל עליו שליחות זו, וציוה להוכיחם ולהתרות בהם שישובו בתשובה כדי להצילם מסכנת האבדון והחורבן האיום שנשקף להם, ואמרו חז״ל: הכובש את נבואתו חייב מיתה בידי שמים (ראה סנהדרין פט.). ובודאי שלא יכל ירמיהו למנוע את דברי תוכחותו והיה בהם משום טובה גדולה לישראל. אולם עם כל זה נחשבה הופעתו של ירמיהו כעונש לישראל וחזון הנבואה שלו כשכים וצנינים. משום שדבריו לא נאמרו בלשון נחמה כי אם בלשון תוכחה וגרמו בסגנונם אי נעימות. 

'''ואם''' דברי ירמיהו הם השכים והצנינים כתוצאה מהתורשה של רחב, כמה קל הוא איפוא הפגם שמצאו בה וכמה דקה התביעה עליה. ובכל זאת מכיון שלא הושלם בה פגם זה, לא יצאה מכלל שבעה העממים ולמרות השגותיה ומעלותיה העליונות. כאמור, לא בטלה מעליה גזירת הקדוש ברוך הוא: ״החרם תחרימם״. 

== ג ==
'''והנה''' לפי דברים אלה משתנים כל מושגינו על הממדים של חיובי התורה. כאמור, היו דברי התוכחה של ירמיהו חדורים שפע של אהבה וחסד לישראל לאין שיעור ומכוונים לאשרם ולטובתם, ובכל זאת הם מתוארים בתורה בגלל לווי איזו אי-נעימות כשכים וצנינים, ומכיון שירמיהו יצא מבני בניה של רחב ודברי תוכחתו באו בתורשה ממנה, היתה היא חייבת למפרע החרמה והשמדה מן העולם על אשר לא עלתה יותר ולא השלימה עד הסוף את הפגעים הדקים שנותרו בנפשה משרשם של שבעה העממים, והיותה, איפוא, הסיבה שלאחר כמה דורות נגרמה לישראל תוך טובתם ואושרם אי נעימות זו. הרי כמה גדולות ההשלמות העליונות הנדרשות מכל אדם אף בתור בן נוח, כדי שתהיה לו זכות קיום בעולם, שהוא כמרחק ה״יש״ מן ה״אין״. 

'''ואם''' כך חייבת להיות מדריגתו של בן נוח, כמה גדולה היתה, לעומת זה מדריגתו של אברהם אבינו, שה׳ מצא את לבבו נאמן לפניו ובחר בזרעו להיות לו לעם סגולה. ועל כמה וכמה, מה עליונות המדריגות שחייבים להגיע אליהן בני ישראל שה׳ נגלה עליהם בהר סיני ונתן להם תורה משמים. 

'''ומכאן''' שכל החיובים שהתורה מטילה על בני ישראל, עשרת הדברות וכל המצוות והאזהרות, אינם לפי מושגינו המקובלים כי אם לפי מושגים וממדים אחרים לגמרי, מושגים וממדים דקים כאלה שקשה לנו לתפשם. 

'''הנחה''' זו משתקפת בדברי חז״ל במקומות רבים בצורה חריפה מאד. כבר אמרו חז״ל ״כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה״ (זהר במדבר קעט). הרי לנו מושג אחר לגמרי בעבודה זרה, שאם אדם מרגיש בנפשו איזה כעס, ואף אם אינו מוציאו לכלל ביטוי למעשה, רואים אותו כאילו עובר העבירה החמורה ביותר, כעובד אלילים רחמנא לצלן. 

'''ולכשנתבונן''' בדברי חז״ל, נראה שבזה עוד לא מתמצה כלל המושג ״עבודה זרה״ ושעומק דקותו מגיע לחומרה גדולה הרבה יותר. 

'''מסופר''' על המלך עוזיהו: ״וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה׳ אלהיו ויבא אל היכל ה׳ להקטיר קטורת על מזבח הקטורת״ (דברי הימים ב כו:טז). כפי שמוכח מדברי הנביאים וחז״ל, הגיע עוזיהו למדריגות עליונות מאד. כתוב עליו בנביאים: ״ויעש הישר בעיני ה׳״ (מלכים ב טו:ג). ועוד מייחסים את צדקותו של בנו יותם אליו, כדכתיב (מלכים ב טו:לד) ״ויעש הישר בעיני ה׳, ככל אשר עשה עוזיהו אביו, רק לא בא אל היכל ה׳״. וחז״ל מספרים על יותם שראוי היה להוות יסוד העולם עד סוף כל הדורות: ״אמר ר׳ ירמיה משום רשב״י, יכל אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלא אלעזר בני עמי - מיום שנברא העולם עד עכשיו, ואילמלא יותם בן עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם עד סופו״ (סוכה מה). ואם מיחסים את יותם בזה שעשה הישר בעיני ה׳ ככל אשר עשה עוזיהו אביו, הרי כמה גדולה היתה מדריגתו של עוזיהו. ומתוך אהבתו ותשוקתו הגדולה לאלהים לא הסתפק עוזיהו בכל עבודתו לה׳ ורצה לשמש בבית המקדש ככהן גדול ולהקטיר קטורת לכבוד קונו (ראה ילקוט מלכים ב יד): הוא חשב שדברי התורה: ״והזר הקרב יומת״ לא נאמרו על מלך, כדבריו: ״הקדוש ברוך הוא מלך ואני מלך ונאה למלך לשמש פני מלך ולהקטיר לפניו״ (תנחומא יג). ובכל זאת עם כל כוונותיו הקדושות והעליונות, מכיון שטעה ולא כיון להלכה, ראו בזה גאות מושחתת, כדברי הכתוב: ״גבה לבו עד להשחית״, ודנו אותו כמועל בה׳ ונענש בעונש איום כזה שהיה מצורע כל ימיו וישב ב״בית החפשית״ (עשה לו בית בבית הקברות, רש״י מלכים טו) ונחשב כמת. 

'''מצינו''' בעוד מקום בדברי חז״ל שאפשר להווכח מהם על דקות חטאו של עוזיהו. אמרו: ״׳בשנת מות המלך עוזיהו׳ (ישעיה ו) - וכי מת היה? אלא שנצטרע ומצורע חשוב כמת. ׳וארא את ה׳ יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל׳ - אלה שמונים כהנים שהיו עם עוזיהו וכו׳. ׳שרפים עומדים׳ - שעתידה האש לשרוף את עוזיהו כשם ששרפה לקורח ועדתו, ׳ממעל לו׳ - מן המעל שמעל, ואמר לו: צא שמעלת, והארץ פתחה פיה לבלעו וכו׳. ומנין שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה, שנאמד ׳זכרון לבני ישראל למען לא יקרב איש זר׳. אמר לו משה: ׳אף מזרע אהרן׳? אמר לו: ׳אשר לא מזרע אהרן הוא׳.  כקורח ועדתו אתה עושה לו: ׳ולא יהיה כקורח ועדתו׳.  ומה אתה עושה לו?  כמו שצרעתי את ידך, ׳כאשר דבר ה׳ ביד משה לו׳״ (ילקוט ישעיה ו). 

'''הרי''' משווים כאן חז״ל את עונשו של עוזיהו לעונשו של משה, כשם שמשה נענש בצרעת כך נענש עוזיהו בצרעת. ובודאי היה גם דמיון לתביעות עליהם. יודעים אנו כמה היה משה רחוק מן הגאוה וכבר העידה עליו התורה: ״והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה״ (במדבר יב), ואם מדמים את עוזיהו למשה, בודאי היה גם עוזיהו רחוק מן הגאוה בתכלית הריחוק עד שלא נמצא בעולם כדוגמתו. ומתוך זה מובן שמיחסים מדריגתו העליונה של יותם לעוזיהו. ברם עם כל זה, מכיון שלא העמיק יותר במדת ענותנותו, ומתוך כך בא להשתוקק להקטיר קטורת לפני ה׳ ככהן גדול, ואף כי בכוונה לכבוד שמים, נתבע בצורה חמורה כזאת עד שנאמר עליו: ״גבה לבו עד להשחית ומעל בה׳ אלהיו״ ועונשו הגיע עד לידי כך שנעשה כל ימיו כמת, שהארץ פתחה פיה לבלעה שנבקע ההיכל בגללו וכו׳ וכו׳. 

'''הרי''' כמה עמוקות הן הדרישות מן האדם לפי המושגים והממדים של התורה וכמה נידונים הפגמים הדקים ביותר לחומרי חמורות. ומכאן שאף האדם שהגיע למדריגות העליונות ביותר, יש עוד מקום למצוא בו נקודה שיש בה תביעה משום מעילה בה׳ ועבודה זרה. ולא רק רחב מבנות שבעה העממים עם כל השגותיה והשלמותיה נשארה בכלל משוללי זכות החיים בגלל פגם כל שהוא, אלא גם צדיקי עולם מבני ישראל המהוים יסוד כל הדורות, עלולים בגלל תביעה דקה להיקרא בבחינת מתים בעודם בחיים. אם כי באותה שעה הם עדיין נשארים אנשים עליונים.

= חובת הסייגים =

== א ==
'''מסופר''' בתורה שלאחר שאברהם ניצח את ארבעת המלכים, הציע לפניו מלך סדום: ״תן לי את הנפש והרכוש קח לך״ (בראשית יד). ואמנם לפי ההלכה ולפי נוהגי העולם הגיע רכוש סדום לאברהם, כי הלא נפל לשלל בידי המלכים המנצחים והם זכו בו מדין כיבוש מלחמה, ולאחר שאברהם ניצח את המלכים האלה והציל את הרכוש הזה מידם, הרי עבר לרשותו של אברהם בקנין גמור. ולא עוד אלא שמלך סדום ויתר לו מרצונו הטוב על רכושו והציע לפניו, כאמור, שיקח אותו לעצמו (ראה לעיל במאמר ״עומק הדין״). 

'''אולם''' אברהם אבינו שנכנס למלחמה זו וחרף את נפשו למות על מצות פדיון שבויים כדי להציל את לוט אחיו, בא לידי הכרה שאין לו ליהנות כלום ממצוה זאת והחליט לעשות לפנים משורת הדין ולהחזיר את כל השלל למלך סדום. ולא הסתפק אברהם בהחלטה בלבד, כי חשש שמא יתקפהו פתאום היצר של חמדת ממון ולא יוכל לעמוד נגדו, ומיד קפץ ונשבע למלך סדום: ״הרמותי ידי אל ה׳ אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך״. 

'''והנה''' מופלא הדבר מאד, כי הלא אברהם הגיע לידי החלטתו להשיב את הרכוש למלך סדום מבלי כל ציווי והשפעה משום צד כי אם מתוך תבונת עצמו, מתוך הכרתו השכלית הגדולה ודעתו הרחבה, ובכל זאת לא סמך על הכרתו ודעתו ומצא מקום לחשוש שמא יצרו יתגבר על שכלו עד שראה הכרח לעשות סייגים לנפשו ולגדור את עצמו בשבועה חמורה בשם ה׳ שלא יהנה מרכוש סדום. ולא רק מצא לנחוץ להישבע כדי לגדור את נפשו משלל של אבנים טובות ומרגליות, שיש בו משום נסיון גדול, אלא לא האמין בעצמו שעם כל הכרתו החזקה יוכל לעמוד בפני נסיון אף לגבי הנאה פעוטה של איזה חוט או איזה שרוך נעל, שאין אדם מתאוה להם כלל ואיש חשוב מתבייש להתכופף ולהרימם מן הארץ, וראה צורך להרים את ידו לה׳ בשבועה להסתייג גם מחפצים קלים כאלה. 

'''ויש''' לציין כאן את זהירותו המופלאה של אברהם אבינו בעניני גזל. בתחילת אותה הפרשה כתוב: ״ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט״ (שם יג). ופירשו חז״ל שהריב בין רועים אלה היה בזה ש״בהמתו של אברהם היתה יוצאת זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאת זמומה, ואמרו להם רועי אברהם: הותר הגזל וכו׳״ (ראה מדרש רבה שם). אמנם רועי לוט מצאו היתר לזה, כפי שמסופר שם, אבל אברהם לא הסכים להיתר זה, ולאחר שרועי לוט לא נשמעו להם החליט אברהם להתרחק מלוט ואמר לו: ״הפרד נא מעלי, אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה״. אברהם חשש להימצא במחיצה אחת עם לוט משום שלא דקדק בעניני גזל, ודרש ממנו שיתרחק ממנו לצד אחר של העולם, אם האחד ילך לשמאל ילך השני לימין. עד כדי כך הגיעה זהירותו והתרחקותו של אברהם מכל חשש של גזל. ובכל זאת, עם כל זהירותו הרבה, כשבא לידו הנסיון של שלל מלך סדום, ואם כי לא היה בזה כל חשש של איסור גזל ולא החמיר בכך אלא משום חשבונות של חסידות, לא האמין בעצמו שיוכל לעמוד בנסיון זה אף לגבי חוט ושרוך נעל וראה צורך לסייג את עצמו בשבועה ובהרמת ידו לה׳ אל עליון. 

'''ואם''' יש הכרח בסייגים ובגדרים כאלה כנגד היצר לגבי אברהם אבינו, האדם הגדול בענקים עם כל כוחותיו העצומים, לגבי כל אדם על אחת כמה וכמה. ואם בהחלטה הבאה מצד ההכרה השכלית בלי ציווי כלל כך, כמה צריך אדם להגדיר את עצמו כנגד יצרו בדברים שלא הגיע אליהם מצד הכרתו כי אם מצד ציווי של מקום. וכבר אמרו חז״ל: ״גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה״ (בבא קמא פז), כי למצווה יש אגרא טפי, משום שעליו לדאוג ולהצטער יותר לעמוד כנגד יצרו (ראה תוספות קידושין לא ובעבודה זרה ג). ואם כן איפוא כמה יש לאדם הבא מצד הציווי לטכס עצות בנפשו ולקבל עליו סייגים וגדרים כדי שיוכל לעמוד כנגד יצרו אף בדברים הקלים ביותר. 

'''וכן''' פירשו חז״ל את הפסוק ״והיו הדברים האלה על לבבך״ ש״מכאן היה ר׳ יאשיה אומר צריך להשביע את יצרו, שכן אתה מוצא בכל הצדיקים שהשביעו את יצרם״, והוא מביא ראיה בין השאר גם מאברהם שאמר ״הרמותי ידי אל ה׳ אל עליון וכו׳ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך״ (ראה ספרי ואתחנן). 

== ב ==
'''הבה''' נתבונן מה עמוק תוכנן של מצוות התורה, כמה רבות הן דרגותיהן ומה גדול ההבדל בין דרגה לדרגה. הכתוב אומר על אברהם: ״וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי״ (בראשית כו). ולמדים מכאן חז״ל שאברהם קיים את כל התורה כולה ״אחד תורה שבכתב ואחד תורה שבעל פה״ (יומא כח). אברהם לא הסתפק בשבע המצוות שנצטוו בני נח אלא הוסיף מדעתו מצוות אחר מצוות בחינת ״תן לחכם ויחכם עוד״ עד שהשיג את כל התורה. 

'''אולם''' יש הבדל גדול בין מצוותיו שבא אליהן מתוך הכרתו לבין מצוות בני נוח ובין שבע מצוות בני נוח לבין תרי״ג המצוות שנצטוינו עליהן בהר סיני. 

'''הרמב״ם''' פוסק (הל׳ מלכים ח:יא) שגר תושב צריך לקבל ולקיים את שבע המצוות של בני נח ״מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו עליהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהן״. ולכאורה לא מובן הדבר, כי מה ההבדל אם מקיימים את המצוות האלה משום שנצטוה עליהן נח או נצטוו עליהן בהר סיני. אנו יודעים שאינו דומה מי שמצווה ועושה למי שאינו מצווה ועושה, ומשום כך אנו מבינים להבדיל בין המצוות שקיים אותן אברהם אבינו מתוך הכרת עצמו לבין המצוות שמקיימים אותן לאחר נתינתן מסיני.  אבל ביחס לשבע המצוות, הרי נצטוו עליהן לפני קבלת התורה מסיני על ידי נח וכל בן נח נקרא לגבן מצווה ועושה, ומה היתרון איפוא בזה שיקיימו אותן, כפי דברי הרמב״ם, מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו עליהן על ידי משה רבינו? 

'''אולם''' באמת אין כאן ההבדל בציווי של המצוות, כי אם בצורת המצוות. לאחר שציוה הקדוש ברוך הוא בתורה על שבע המצוות, אין להן עוד אותה הצורה והכוונה שהיו להן קודם, כי אם לא כן, לא היה צורך לצוות עליהן שוב, אלא שהועלה ערכן והן קיבלו מושגים אחרים ומושכלות חדשים. בשעה שמצוות אלה היו בתוקף ציוויו של נח בלבד, היתה לכל מצות משמעות פרטית מבלי קשר עם המצוה השניה, אבל כשנצטוו עליהן בתורה ביחד עם שאר תרי״ג המצוות, מהוה כל אחת מהן חלק מהתורה האלהית כולה ובכל אחת נכללו כל תרי״ג המצוות, ומשמעותה היא, איפוא, בעלת מושגים אחרים ומסוג אחר לגמרי. 

'''כדי''' להבין את הדבר ביותר בהירות. כדאי לתת דוגמה ממקום אחר. בפרשת הנשיאים כתוב שהקרבנות של כל הנשיאים היו אחידים ללא שום הבדל בין אחד לשני, ובכל זאת חוזרת התורה שתים עשרה פעם על אותם הדברים וכותבת את הקרבנות של כל נשיא לחוד מלה במלה (ראה במדבר ז). וכבר עמד הרמב״ן על טעם הדבר (ראה שם פירושו) ואמר שלכל נשיא ונשיא היו בהקרבת קרבנו מחשבות אחרות וכוונות אחרות, ומשום כך נחשבים קרבנותיהם כשונים, אין העיקר בחומר הדברים כי אם בצורתם, ומכיון שהיה שינוי צורה בקרבנו של כל נשיא ביחס לכוונה ולמחשבה, נחשב כל קרבן כאילו הוא מסוג אחר, אם כי כתוב עליו בתורה באותה לשון ובאותן המלים, וזה דומה כאילו היה כף של אחד משל עץ, של השני - משל עופרת, של השלישי - משל כסף. של הרביעי - משל זהב וכו׳ ואי אפשר בשום אופן לכוללם יחד. 

'''ואם''' מחשבתו וכוונתו של אדם מהפכות אותו המעשה לסוג אחר, על אחת כמה ששבע המצוות שחזר עליהן הקדוש ברוך הוא בתורה בתוך כל תרי״ג המצוות, אם כי נשנו באותן המלים, קיבלו משמעות עליונה יותר וממדים רחבים יותר, ומאז יש להן דמות אחרת לגמרי. 

'''ובזה''' מובנים דברי הרמב״ם שעל גר תושב לקיים את שבע המצוות של בני נח מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה ולא מהכרע הדעת, כי לאחר מתן התורה יש להן, כאמור, משמעות אחרת ודרגה אחרת ואינן מאותו סוג המצוות. ומי שלא מקיימן באותה משמעות, אין בו, כאמור, לא חסידות ולא חכמה. 

'''ואם''' כה רב ההבדל בין מצוות התורה לבין מצוות בן נח שגם עליהן נצטוו מפי ה׳, כמה רב המרחק בין מצוות התורה לבין מצוה שקיים אותה אברהם אבינו מדעתו, מדעת נברא, שהיתה אצלו, כאמור רק בבחינת ״תן לחכם ויחכם עוד״. 

'''וכל''' זה אינו אמור אלא כלפי הדרגה הראשונה של מצוות התורה. אבל באמת יש למשמעות מצוות התורה דרגות רבות מאד המגיעות לעומק רב לאין שיעור וכשם שההבדל בין מצוות בני נח לבין מצוות התורה מהוה סוג אחר, כך מהוים ההבדלים בין דרגה לדרגה מרחקים עצומים וסוגים אחרים. הכתוב אומר: ״אמרות ה׳ אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים״ (תהלים יב). הכתוב מתאר את עומק הדרגות של המצוות, שהן טהורות, שהן צרופות, שהן מזוקקות, ולא רק פעם אחת כי אם שבעתים. שבע פעמים שבע. וכל הבדלי הדרגות האלה מהוות צורות אחרות. עד שיש לכל מצוה ומצוה מ״ט פנים (ראה ילקוט שם). 

'''ומעתה''' נעשה חשבון כמה רבים ועצומים המרחקים בין סוגי המצוות: כמה רב ההבדל בין מצות אברהם אבינו שהגיע אליה מדעת עצמו, מדעת נברא, לבין מצוה שנצטוה עליה נח מפי ה׳, מדעת העליונה של הבורא; כמה המרחק מסוג זה עד לידי מצוה שניתנה בסיני אף בדרגתה הראשונה; וכמה עולה ערכה לאין שיעור במשמעותה העליונה עד לידי הפן הארבעים ותשעה. 

'''ומעתה''' נעשה קל וחומר בן בנו של קל וחומר. כי אם אברהם אבינו עם כל מדריגותיו וכוחותיו העצומים ראה צורך להגדיר את עצמו ולהישבע בה׳ על מצות שאינו מצווה עליה, ושהגיע אליה מדעת עצמו, ושאינה אלא לפנים משורת הדין ויש בה משום נסיון מועט, במצוה שנאמרה מפי דעת עליון, ונצטוו עליה, ושמשמעותה מגיעה לידי עומק של ארבעים ותשעה פנים, ושחייבים עליה מצד הדין ועוד יש בה נסיון קשה, על אחת כמה וכמה שיש לכל אדם לטכס עצות ותחבולות ולעשות גדרים וסייגים בשלשלאות שונות לכבול את המוח ואת הלב ואת החושים שלא יכשלו בה ושיוכלו לעמוד בה כנגד היצר. ומכאן כמה גדול חיובו של לימוד המוסר והדרכים השונות לחיזוק העבודה והיראה.

= מעמקי האמונה =
'''הכרת''' ה׳ הוא יסוד כל התורה ויש לה מדריגות לאין שיעור, וכמה שיחתרו ויתעמקו בה וישיגו את שיאיה העליונים ביותר, לא מגיעים לקצה, באשר אין סוף למושגיה ולמעמקיה. ולאחר הכל, לאחר שיא ההשגות העליונות, עדיין זקוקים לאמונה. אין האמונה נחלת ההמונים, כפי הדעה השטחית המקובלת, אלא כל אדם, אף הגדול ביותר, אין בכוחו להגיע, כאמור, לסוף ההשגות, כדברי הכתוב: ״כי לא יראני האדם וחי״ (שמות לג), והוא זקוק בהכרח לאמונה. 

'''כתוב''' בתורה - לאחר שהיה דבר ה׳ אל אברהם במחזה והבטיח לו על הזרע - ״והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה״ (בראשית טו). 

'''חז״ל''' תיארו לאיזו מדריגה עליונה בהכרה הגיע אברהם אבינו. בן שלש שנים הכיר את בוראו מדעתו ומחכמתו כנגד דעתם של כל בני העולם, ומשום כן קראו אותו אברהם העברי שכל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר (בראשית רבה מב). אברהם מסר נפשו על הכרתו, בגללה השליכו אותו לאור כשדים ועמד בעוד נסיונות רבים, עד שנאמר עליו: ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״ (נחמיה ט). ולא הסתפק בהכרה שלו בלבד, אלא שמרוב אהבתו את ה׳ שוטט בתבל, ובכל מקום בואו בנה מזבחות וקרא בשם ה׳ והפיץ אמונה והכרה בבורא בין כל בני העולם. והכרתו בה׳ הגיעה למדריגה כזאת, שבגללה נאמר עליו שהקנה לה׳ שמים וארץ, כדברי הכתוב: ״ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ״ (בראשית יד: וראה רש״י שם יט). הוא גם זכה שה׳ נגלה אליו וציוה לו ציוויים ואזהרות וגילה לו את כל עתידו ודורותיו אחריו ושזרעו יהיו תכלית העולם. 

'''והנה''' לאחר כל מדריגותיו אלה בהכרת ה׳ ובגילויים שה׳ נתגלה לפניו היה עוד מקום לציין את אמונתו, כדברי הכתוב: ״והאמין בה׳״. ולא עוד אלא שהכתוב מוסיף על זה: ״ויחשבה לו צדקה״, כלומר ״הקדוש ברוך הוא חשבה לאברהם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו״ (רש״י שם). ואף לאחר שהגיע למדריגה עליונה זו באמונה, עדיין לא הגיע לשיאה, ובשעה שהקדוש ברוך הוא המשיך באותו מחזה להבטיח לתת לו את הארץ הזאת לרשתה ואברהם שאל: ״במה אדע כי אירשנה״, מצאו בו פגם באמונה, כפי שאמרו חז״ל: ״אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם! כל העולם כולו בדיבורי הוא עומד ואין אתה מאמין בדברי, אלא אתה אומר ׳במה אדע׳״ (פרקי דרבי אליעזר מח). ופגימה זו היתה כה חמורה עד שהביאה עונש נורא כזה, שיהיה בניו עבדים במצרים ויענו אותם ארבע מאות שנה. 

'''אנו''' למדים מדברי התורה וחז״ל, שהתביעה היתה דקה מן הדקה ואי אפשר לנו לעמוד עליה, שהרי התורה מעידה באותו מעמד, כאמור, שהאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה. וחז״ל אומרים שלא שאל אות אלא אמר לפניו שיודיענו באיזו זכות יתקיימו ההבטחות (ראה רש״י שם), אלא מכיון שהתבטא בביטוי כזה שאפשר לפרש את משמעותו כאילו שאל על עצם ההבטחה, (ראה מדרש תנחומא קדושים יג, שנענש על אשר הוציא דבר מתוך פיו ואינו יודע האיך מוציאו) התגלה פגם באמונתו, וזרעו במשך כמה דורות נזדקקו לרדת לגלות מצרים ולהיצרף שם בבור השעבוד והעינויים ד׳ מאות שנה כדי לתקן את הפגם הזה. 

'''הרי''' עד כמה מגיעים מעמקי האמונה, שאף אברהם אבינו עם כל השגותיו ומדריגותיו העליונות בה, עוד היה ראוי לעלות בה יותר ויותר ועדיין נמצא בה פגם כזה שהיה זקוק לזיקוק וצירוף קשה של ארבע מאות שנה. 

'''ולכשנתבונן''' עוד בדבר, נמצא שעדיין רחוקים אנו מלמצות בזה את מעמקי האמונה. לאחר שעברו ארבע מאות השנה, ומשה הופיע לפני העם במצרים ודיבר אליהם ועשה לעיניהם את האותות, כתוב בתורה: ״ויאמן העם״ (שמות ד). וחז״ל מפרשים: ״מכאן שישראל מאמינים הם״ (שבת עו.), כלומר שצירופם במצרים הושלם. ואותו הפגם באמונה שהתגלה באברהם אבינו תוקן. מאז הלכו בני ישראל והתעלו עוד ועוד בהכרה ובאמונה על ידי האותות והמופתים במצרים. התורה מספרת שגם המצרים עלו על ידי המכות - בהכרתם ממדריגה למדריגה. עוד במכות הראשונות הכירו ״כי אצבע אלהים היא״ (שם ח). במכה השביעית הוסיפו בהכרתם ואמרו: ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״ (שם ט). ולבסוף הגיעו לידי כך שנכנעו לציווי ה׳ ושלחו את בני ישראל מארצם. ואם המצרים עלו על ידי המכות במדריגות כאלה בהכרת ה׳, על אחת כמה וכמה שבני ישראל, שה׳ אמר עליהם למשה שהם מאמינים בני מאמינים (ראה שמות רבה ד), הלכו והתעלו בהשגותיהם באמונתם והכרתם לאחר כל מכה ומכה. 

'''והנה''' כשהגיעו לים סוף והים נבקע לפניהם, הגיעו להשגות עוד יותר עליונות באמונה, כדברי הכתוב: ״וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים ויראו העם את ה׳ ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״ (שמות יד). וחז״ל אמרו שבזכות אמונה זו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה (ראה מכילתא שם). כן אמרו חז״ל שעל הים ראו פי חמש מאשר ראו במצרים, כי על עשר המכות שבמצרים כתוב ״אצבע אלהים היא״ ובאשר על הים כתוב ״היד הגדולה״ (ראה בהגדה דברי ר׳ יוסי הגלילי ור׳ אליעזר ורבי עקיבא). 

'''עוד''' אמרו: ״׳זה אלי ואנוהו׳, ר׳ אליעזר אומר: אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי וכל שאר הנביאים״ (מכילתא בשלח שם), כלומר שהשגותיה של הפחותה שבפחותות אף לא מבני ישראל השיגה מראות האלהים העליונים יותר מיחזקאל הנביא במעשי מרכבה וכל הנביאים, ואם שפחה השיגה כך, בת ישראל אף הפחותה ביותר, שהיא מסוג אחר לגמרי עד שהיא מברכת: ״שלא עשני שפחה״ השיגה עוד יותר, ובן ישראל אף הדיוט שבהדיוטים, המברך: ״שלא עשני אשה״, השיג יותר מבת ישראל, וכל שכן החשובים מישראל, ושבעים הזקנים ואהרון ובניו, ועל אחת כמה וכמה לאילו השגות עליונות הגיע משה רבינו. 

'''ובכל''' זה עוד לא הגיעו לשיא ההשגות, כי כאמור, אין להן סוף ושיעור. לאחר קריעת ים סוף הביא ה׳ את בני ישראל להר סיני. ושם כתוב: ״ויבואו מדבר סיני וכו׳ ויחן שם ישראל נגד ההר״ (שם יט). ואמרו חז״ל כתוב ״ויחן״ בלשון יחיד ולא כבכל מקום ״וסעו ויחנו״ בלשון רבים. ללמדך ש״כאן הושוו לב אחד״ (ראה ילקוט שם), כלומר שנעשו כולם בדעה אחת ונתאחדה הכרתם כאילו היו איש אחד. ונמצא שהכרתו של כל אחד נכפלה בששים רבוא פעם. 

'''וזה''' היה לפני קבלת התורה עם גישתם להר סיני בלבד. ולאחר זה באה קבלת התורה מפי הגבורה בכבודו ובעצמו, ובדברה הראשונה השמיע להם קול אלהים: ״אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״, לא פנה אליהם בלשון רבים כי אם בלשון יחיד וכאילו ייחד שמו על כל יחיד ויחיד. 

'''וגם''' לאחר קבלת התורה הלכו והתקרבו יותר ויותר לאלהים. כשירד משה מסיני ציוה לו הקדוש ברוך הוא להקים משכן לה׳ בתוך בני ישראל, שצורתו תסמל בריאת שמים וארץ וכל צבאם ויהיה דומה למקום השכינה למעלה, איתא במדרש רבה (שמות לה:ו): ״׳ועשית קרשים למשכן׳ – אמר רבי אבין משל למלך שהיה לו איקונין נאה. אמר לבן ביתו: עשה לי כמותה. אמר לו: אדוני המלך! איך יכול אני לעשות כמותה? אמר לו: אתה בסממניך ואני בכבודי. כן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: ׳וראה ועשה׳. אמר לפניו: רבון העולמים! אלוה אני שאני יכול לעשות כאלו. אמר לו: ׳כתבניתם׳ - בתכלת ובארגמן ותולעת שני, וכשם שאתה רואה למעלה כן עשה למטה, שנאמר: ׳עצי שטים עומדים׳ כנתון באיסטרטיא של מעלה, ואם תעשה כאותה של מעלה - למטה, אני מניח סנקליטין של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה, מה למעלה שרפים עומדים, אף למטה עצי שטים עומדים: ומה למעלה כוכבים, אף למטה כן״. ועוד אמרו חז״ל (שם מח): ״בג׳ דברים נברא העולם שנאמר: ׳ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו׳ (משלי ג), ובג׳ דברים הללו נעשה המשכן, שנאמר: ׳וימלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת׳״ (שמות לה, וראה ברכות נה). 

'''הרי''' שבני ישראל התרוממו להשגות עליונות כאלה שהעלו את העצמים הגשמיים לגורמים רוחניים עילאיים שהקימו למטה מקום לשכינה כדוגמה שלמעלה, והתדמו לקונם במדה כזו עד שבאותם ג׳ הדברים שברא הקדוש ברוך הוא את העולם עשו הם את המשכן. ולא רק החשובים מישראל כי אם גם הנשים טוו בחכמה זו את העזים, וכמה מדריגות מהן עד זקני ישראל, ולמעלה מהם בצלאל בן אורי שהוא עשה את הכל בחכמתו וחז״ל אמרו עליו למה נקרא שמו בצלאל - ״בצל אל היית״ (ראה ברכות נה.). 

'''ולאחר''' שעשו את המשכן, ירדה השכינה למטה וקבעה מקום בתוך בני ישראל. צא וראה מה גדולה קדושתו של אהל מועד, שהרי משה רבינו עלה לשמים ושכן בענן ארבעים יום וארבעים לילה, ואילו כשהקים את המשכן כתוב בתורה: ״ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה׳ מלא את המשכן״ (שמות מ). הרי שקדושת המשכן עלתה על של מקום השכינה בשמים. והשראת השכינה לא הצטמצמה בין קדשי המשכן בלבד, כי אם התפשטה ללבות בני ישראל בכל מקום שהם. ״ושכנתי בתוכו״ לא נאמר אלא ״ושכנתי בתוכם״, בתוך לבם של בני ישראל. מכאן לאיזה שיא של השגות אלהיות הגיעו בני ישראל במדבר, שקצרה דעתנו לתארן ולפי מושגינו אין למעלה מהן. 

'''והנה''' מופלא הדבר, שלאחר כל זה מצא החוקר לב ובוחן כליות שעדיין לא הושלמה אמונתם ושיש עוד מקום לביקורת חריפה על הכרתם עד כדי כך, שהכתוב מתבטא עליהם: ״ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי״ (תהלים צד). ולא הסתפק הכתוב לתבוע אותם על קוצר השגה בלבד, אלא מציגים אותם כ״תועי לבב״, כאילו לא ידעו ממציאות ה׳ יתברך כלל, כדוגמה שמכנים את אומות העולם שאינם מכירים בה׳ בשם ״תועים״ ושאנו מודים לה׳ בכל יום שאין אנו כמותם ״ושהבדילנו מן התועים״. 

'''עד''' כדי כך חותרים מעמקי האמונה ואין להם שיעור ואין להם תכלית. 

'''ועוד''' יותר מזה. הנה משה רבינו, שהכתוב מעיד עליו: ״בכל ביתי נאמן הוא״ (במדבר יב) ובודאי התעלה בדרגות האמונה בכל מאורעות מצרים וים סוף יחד עם כל בני ישראל פי כמה וכמה, עד שחז״ל אמרו עליו שהוא שקול כנגד ששים רבוא מישראל. ועוד שנתרומם מהארץ עד לידי שמים ועלה לרקיע וניצח את המלאכים שקיטרגו עליו ואמרו להקדוש ברוך הוא: ״תנה הודך על השמים״ וזכה לקבל את התורה מאת האלהים והורידה לארץ. וגם בבנין המשכן הוא היחידי שנמצא ראוי להקימו, כדברי חז״ל שכל החכמים לא היו יכולים להקים את המשכן עד שבא משה והקים אותו (ראה שמות מ:יח ומדרש תנחומא שם). ואף לאחר שהוקם המשכן ואיש לא יכול לבא לתוכו כי ״כבוד ה׳ מילא את המשכן״, היה משה היחידי שה׳ קרא אותו שיבא אל אהל מועד כדכתיב: ״ויקרא ה׳ אל משה״ (ויקרא א) ומשה היה נכנם ויוצא באוהל מועד ״והיה כבוא משה האוהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האוהל ודבר עם משה״ (שמות לג). ולא עוד אלא ״דבר ה׳ אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו״ (שם), ועוד הכתוב אומר: ״פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה׳ יביט״ (במדבר יב). והאם יש אפשרות להגיע להשגות עליונות יותר ממשה רבנו, ואמנם מעיד הכתוב: ״ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים״ (דברים לד). 

'''והנה''' אף במדריגה זו של משה בהשגת אלהים, נמצא עוד מקום לפגם באמונה עד שהכתוב טוען כנגדו: ״יען לא האמנתם בי״ (במדבר כ). ופגם זה היה כל כך חמור שנענש עליו בעונש מר כזה שלא זכה להיכנס ולהכניס את ישראל לארץ. 

'''נמצא''' איפוא, שאין סוף ושיעור להכרת ה׳ וכמה שאדם אף העליון ביותר יעלה לשיא השגותיה העליונות, עדיין לא הגיע לתכליתה ועודנו זקוק לאמונה ולעלות יותר ויותר, ואם נמצא בה איזה פגם כל שהוא הרי הוא בבחינת לא מאמין ותועה לבב. 

'''ומעתה''' נבין דברי חבקוק ״וצדיק באמונתו יחיה״. חז״ל אמרו (מכות כד): ״דרש ר׳ שמלאי, תרי״ג מצוות נאמרו לו למשה וכו׳ בא דוד והעמידן על אחת עשרה וכו׳; בא ישעיה והעמידן על שש וכו׳; בא מיכה והעמידן על שלש וכו׳; בא חבקבוק והעמידן על אחת, שנאמר: ׳וצדיק באמונתו יחיה׳״. ופירש רש״י: ״והעמידן על אחת עשרה, שבתחילה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עליהם עול מצוות הרבה, אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולן אין לך אדם שזוכה ובא דוד והעמידן וכו׳ כדי שיזכו אם יקיימו י״א מצוות הללו וכן כל שעה דורות של מטה הולכין ומתמעטין אותו״. 

'''ולכאורה''' כשאנו מעיינים במאמר זה תוקף אותנו יאוש כי אם בדורו של דוד היו מוכרחים לצמצם את התורה ולהעמידה על אחד עשר יסודות משום שקצרה ידם לקיים את כולה, ולאחר כמה דורות הוכרחו לצמצמה עוד יותר עד שלבסוף העמידוה בדורו של חבקוק על נקודה אחת והיא האמונה, ואם כן אנן יתמי דיתמי לאחר שנתרחקנו מדורו של חבקוק עשרות עשרות דורות, מה נענה אבתרייהו, כמה משוללים אנו מן התורה ובמה נוכל לזכות לאיזו אחיזה שהיא ביסודותיה? 

'''אולם''' לאחר שעמדנו על זה שכל אדם ללא יוצא מן הכלל זקוק לאחר כל השגותיו גם לאמונה, אם כן איפוא יש אף לאדם הדל שבדלים, ואף בדורותינו הירודים שלנו, מקום אחיזה באמונה. וזו היתה כוונתו של חבקוק הנביא: ״וצדיק באמונתו יחיה״, כי עיקר החיות היא האמונה אשר הכל זקוקים לה, ונמצא שגם לנו אפשרות לזכות על ידה ביסוד התורה ומצוותיה שהן עומדות על אחת, שהיא האמונה, ושגם עלינו ראוי לקרא את דברי חבקוק: ״וצדיק באמונתו יחיה״. 

= הדעת שבמעשה =
'''רבים''' מן הראשונים חייבו להגיע לדעת אלהים על ידי חקירות עליונות ועיונים עמוקים ביחוד ה׳. אולם באמת יש בעצם קיום המעשים הטובים גילוי רב של דעת ה׳ וחכמה עליונה. 

'''כתוב''' בירמיהו (כב:טו-טז) שהנביא הוכיח את המלך יהויקים וטען כנגדו: ״אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה וכו׳ דן דין עני ואביון, אז טוב, הלא היא הדעת אותי, נאום ה׳״. הרי מקרא מפורש הוא, כי דוקא המעשים הטובים של צדקה ומשפט וחסד עם העניים, היא היא דעת ה׳. 

'''וכן''' מצינו בחז״ל שאמרו: ״חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״ (תנא דבי אליהו). לא אמרו שישאף שתגיע דעתו לדעת אבותיו אברהם יצחק ויעקב כי אם שיגיעו מעשיו למעשי אבותיו. הרי שזוהי המדריגה הגדולה ביותר וכי שיא הדעת והחכמה בא עם הקיום המעשי. המעשים הטובים אינו קיום מצות בלבד, אלא הם הם המהוים תורה וחכמה, וזוהי דעת האלהים. 

'''הבה''' נתבונן במעשי האבות וניוכח שדוקא בביצועם בפועל הגיעו לידי תכלית התעלותם והביאו להתגלות ה׳ לכל הדורות. ומשום כך פירטה התורה כל פרט ופרט שבכל מעשיהם, כי כל נקודה חיובית זעירה שבהם יש לה ערך רב וזכותה פועלת לדורי דורות, ולעומתם כל נקודה שלילית שבביצוע המעשה - רישומה ניכר לשלילה לדורות. 

'''אמרו''' חז״ל (בבא מציעא פו:): ״אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם אבינו למלאכי השרת בעצמו, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו; וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח. ׳ואל הבקר רץ אברהם׳ (בראשית יח:ז) - ׳ורוח נסע מאת ה׳ ויגז שלוים מן הים׳ (במדבר יא:לא); ׳ויקח חמאה וחלב׳ - ׳הנני ממטיר לכם לחם מן השמים׳ (שמות טז:ד); ׳והוא עומד עליהם תחת העץ׳ (בראשית יח:ח) - ׳הנני עומד לפניך שם על הצור׳ (שמות יז:ו); - ׳ואברהם הולך עמהם לשלחם׳ (בראשית יח:טז) - ׳והי הולך לפניהם יומם׳ (שמות יג:כא); ׳יוקח נא מעט מים׳ (בראשית יח:ד) - ׳והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם׳״ (שמות יז:ו).

'''הרי''' שבשכר כל פרט שבמעשה חסד של אברהם, זכו בניו לאחר כמה דורות להתגלות ה׳, ולא עוד אלא שהופיע לפניהם בכבודו ובעצמו. לכאורה לא עשה אברהם עם המלאכים כי אם מעשים רגילים, כגון שהוא עמד עליהם תחת העץ, או שהלך עמהם לשלחם ולווה אותם בדרכם, והנה בשכר פעולה פשוטה זו, התגלה הקדוש ברוך הוא לפני בניו ועמד לפניהם על הצור או הלך לפניהם במדבר להראות להם את הדרך. ומכאן כמה יש בכל פעולה מעשית של חסד - חכמה ודעת אלהית, עד שהיא מביאה לידי התגלות לדורות. 

'''ומכאן''' גם לצד השלילי, אם חסרה נקודה כל שהיא במעשה אברהם, שלא עשהו בעצמו, כי אם על ידי שליח, נתמעטה התגלות ה׳ ולא זכו בניו לאותה מדריגת ההכרה והדעת, כי לעומת החשיבות בכל פרט שבמעשהו של אברהם וההשפעה החיובית הכבירה שבו, כן היתה, ניכרת שלילת ההשפעה בהעדרו של כל פרט ונקודה שבאותו מעשה. בשכר זה שאברהם לא הושיט להם בעצם ידיו את המים לרחוץ את רגליהם ואמר להם בלשון אדיבה: ״יוקח נא מעט מים״, וכנראה הגישם להם על ידי אחד מעוזריו, לא המציא הקדוש ברוך הוא בעצמו מים לבניו במדבר, כי אם אמר למשה: ״והכית בצור ויצאו ממנו מים״, כלומר ששלח את משה להוציא להם את המים מן הצור. 

'''ויש''' להתבונן, באיזו אהבה ומסירות נפש קיבל אברהם את האורחים וגמל אתם את מעשי ההטבה והחסד. אברהם כבר היה באותו זמן זקן ושבע ימים, בגיל תשעים ותשע, ועמד ביום השלישי למילתו שיש בו כאב רב, כדאמר ר׳ חנינא בן דוסא: ״כל הנימולין - ביום השלישי כואב הוא להם, שנאמר (בראשית לד): ׳ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים׳״ (פרקי דרבי אליעזר כט), וכן ״אמר רבן גמליאל בנו של ר׳ יהודה הנשיא: כשנימול אברהם, ביום השלישי היה לו כאב הרבה מאד למכתו״ (שם וראה ילקוט שם פב), והיה טרוד בתחבשותיו וקאסר ושרי (ראה בבא מציעא פו). ובאותו יום הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה והרתיח את כל העולם עד ששום בריה לא יכלה לצאת ולבוא בעולם (ראה שם ופרקי דרבי אליעזר שם). ועם כל זה, לא התחשב אברהם לא בכאביו וטרדותיו ולא בחום הרותח, ורץ לקראת האורחים - למרות שחשב אותם כערבים המשתחוים לאבק רגליהם - ועשה כל המאמצים לשרת אותם במהירות האפשרית, ודוקא בעצמו, כדכתיב: ״וימהר אברהם״: ״ואל הבקר רץ אברהם וכו׳ וימהר לעשות אותו״ וכו׳, והכין להם את המאכלים הטעימים ביותר, שחט להם שלשה פרים ״כדי להאכילם שלש לשונות בחרדל״ שהוא ״מעדן מלכים ושרים״ (ראה בבא מציעא פו: ורש״י שם). ורק בדבר אחד לא טיפל אברהם בעצמו, בהגשת המים לרחיצת רגליהם, ובודאי לא היה סיפק בידו משום טובתם של האורחים, כדי שהוא יוכל להשתחרר ולהחיש את הכנת המאכלים בשבילם. אבל משום שסוף כל סוף לא עסק בנקודה זו למעשה בעצמו, בידיו וברגליו ממש, נגרם ממילא העדר בהתגלות ה׳ לבניו. 

'''והוא''' אשר אמרנו, כי המעשה הוא הדעת ובכל פרט ופרט שבו כלולה תורה וחכמה לאין שיעור, ואם חסרה איזו נקודה שהיא אף באופן ביצוע המעשה, נרשם ממילא חסרון בדעת ה׳ ובהתגלות ה׳. 

'''והעדר''' זה בהתגלות ה׳ שלא הקדוש ברוך הוא בעצמו הוציא להם את המים כי אם על ידי שליח, לאו מילתא זוטרתא היא. 

'''מסופר''' בתורה לאחר מעשה העגל, כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה: ״ושלחתי לפניך מלאך״, השיב לו משה: ״אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה״ (שמות לג). משה התרצה יותר שכל העם ישאר במדבר ציה וצלמות, ״במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב וצמאון כו׳״ (דברים ח) ולוותר על כניסת הארץ ועל כל היעודים התלויים בה ובלבד שה׳ בעצמו ילך לפניהם ולא מלאך הרי כמה גדול המרחק בקרבת ה׳ אם הקדוש ברוך הוא בעצמו הולך לפניהם או על ידי שליח. 

'''ומכאן''' כמה חכמה ודעת כלולה במעשה אברהם, עד שכל נקודה שלילית באיזה פרט שהוא בביצועו, הסבה הבדל עצום כזה בהתגלות ה׳ שבין הופעתו בכבודו ובעצמו לבין פעולתו על ידי שליח.&lt;ref&gt;ויש להוסיף שמסיבת הוצאת המים על ידי שליח, נתגלגל הדבד שנתבעו בעניני אמונה, כדברי הכתוב: ״יען לא האמנתם בי וכו׳״ (במדבר כ).&lt;/ref&gt;

'''וכל''' זה הוא אף במעשה אברהם, שקיים את כל המצוות מעצמו, לפני נתינת התורה ומבלי להיות מצווה ועושה. ועל אחת כמה וכמה, כמה דעת ה׳ כלולה בכל מעשה מצוה לאחר שניתנה התורה לישראל ומקיימים אותה בתור מצווה ועושה (ראה בבא קמא פז, דברי ר׳ חנינא ״גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה״), והוא אשר דיבר הנביא, כאמור, על המעשים הטובים שעושה האדם: ״הלא היא הדעת אותי״. 

= קנה מדת החכמה =
'''לפי''' מושגינו בהערכת בני האדם, כשאנו מכירים באחד שהוא עולה בהכרתו מחבירו, אנו מציינים אותו כחשוב מרעהו, אבל אין אנו מחלקים אותם לסוגים מיוחדים, אולם לפי מושגי ההערכה של התורה וחז״ל, כל הבדל קטן בהכרה בין איש לרעהו מהוה מרחק עצום ביניהם עד שלא רק קובע אותם לסוגים נפרדים, אלא למהות אחרת עד שאחד כלפי השני הוא כחמור לגבי אדם. 

'''בשעה''' שאברהם אבינו הלך לעקוד את יצחק בנו ושני נעריו עמו, שהם ישמעאל ואליעזר, כתוב בתורה: ״וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, ויאמר אברהם אל נעריו, שבו לכם פה עם החמור״ (בראשית כב). ואמרו חז״ל: ״מה ראה? ראה ענן קשור בהר, אמר: דומה שאותו מקום שאמר לו הקדוש ברוך הוא להקריב את בנו שם. אמר ליצחק: בני: רואה אתה מה שאני רואה? אמר לו: הן. אמר לשני נעריו: רואים אתם מה שאני רואה? אמר לו: לאו. אמר: הואיל וחמור אינו רואה ואתם אינכם רואים, שבו לכם פה עם החמור״ (בראשית רבה נו). ואמרו עוד: ״ומנין שהעבדים דומים לבהמה? מהכא, שבו לכם פה עם החמור - עם החמור״ (שם). 

'''ומי''' היו הנערים האלה? ישמעאל ואליעזר, שהיו מחניכו ביתו של אברהם אבינו ועמדו במדריגות גדולות מאד בהכרתם ובהשגותיהם. אולם מכיון שלא הגיעו בפעם הזאת לשיא הכרתם של אברהם ויצחק ולא השיגו במדריגת רוח הקודש מה שהשיגו הם, גבה הר ביניהם עד שנקבעה להם דרגה של חמורים. ולא להם בלבד כי אם לכל זרעם וזרע זרעם עד עולם. ולא רק בהשקפה כי אם להלכה ולמעשה, כפי שנפסק לדורות. 

'''הרי''' מכאן כמה ערכה של כל השגה בהכרה, עד שההבדל בין השגה אחת לשניה במקרה אחד בלבד הוא כהבדל בין אדם לחמור, ולא של אדם סתם, אלא כהבדל שבין איש המעלה הגדול ביותר, בדרגותיהם של אברהם ויצחק, עד דרגת חמור ממש. 

'''אברהם''' הלך והתעלה כל ימיו מדרגה לדרגה. חז״ל אומרים: ״בן שלש הכיר אברהם את בוראו״ (נדרים לב), ובמקום אחר שנינו שבן ארבעים או בן ארבעים ושמונה הכיר את בוראו (מדרש רבה יד). והסביר הרמב״ם (ראה הלכות עבודת זרה א:ג) שעוד מילדותו התחיל אברהם לשוטט בדעתו ולחשוב יום ולילה על גלגל העולם מי מסבב אותו. וכך הלך והתעלה מהכרה להכרה, כי הרי בעוד היותו בן שלש נאמר עליו שהכיר את בוראו, ובכל זאת המשיך להוסיף הכרות על גבי הכרות עד שהגיע לגיל ארבעים ושמונה ובא לשלמותה. ואף אז עדיין לא השלים את מדריגתו והמשיך להתעלות משלב לשלב, ורק בהגיעו לשנת התשעים ותשע ציוה לו הקדוש ברוך הוא על המילה ואמר לו: ״התהלך לפני והיה תמים״ (בראשית יז), כלומר, שעל ידי המילה נעשה שלם (ראה תוספתא נדרים ב). 

'''וגם''' ישמעאל ואליעזר למדו מאברהם והתעלו ביחד אתו בהכרתם. חז״ל אומרים שאליעזר נקרא דמשק משום שדלה והשקה מתורת רבו (ראה רש״י בראשית כב), וכן נימול ביחד עם אברהם. כמו כן שנינו על ישמעאל שהתעלה מאד במעשה המילה, עד שטען כלפי יצחק שהוא חביב ממנו שנימול בן י״ג שנה ולא מיחה (בראשית רבה נה), והתפאר כנגדו ש״נתן נפשו על המילה וקיבל עליו״ (ראה תנחומא ישן וירא מב). 

'''אולם''' במעשה ההליכה אל העקידה התבלט ההבדל בין אברהם ויצחק לבין ישמעאל ואליעזר. אמנם בתחילה הלכו במשך שלשה ימים כולם יחדו, אבל ביום השלישי ראה אברהם את המקום מרחוק (ראה חז״ל במדרש רבה נו, כמה ערך נתנו לראיה זו של היום השלישי). וגם יצחק ראה את המקום, כלומר הוא ראה והשיג מה שראה והשיג אברהם, ומשום כך נמצא ראוי לעקידה. חז״ל אומרים שלאחר שיצחק השיב לאביו שהוא רואה את עמוד הענן שבהר ״הבין אברהם שנרצה הנער לעולה״ (פדקי דרבי אליעזר לא). אבל ישמעאל ואליעזר לא ראו ולא השיגו את הכל מה שאפשר היה להשיג. ומשום שעמדו ולא המשיכו להתרומם ולהתעלות עם אברהם ויצחק בשיא החזות ורוח הקודש, נמצאו שאינם ראויים ללכת יחד אתם ואמר להם אברהם: ״שבו לכם פה עם החמור״ כלומר, שבגלל זה בלבד נקבעה להם דרגה של חמור. 

'''יסוד''' זה בא ללמד גם עלינו. גם אנו, אף לאחר שיצאנו ממצרים לחירות עולם, שקבלנו את התורה ואי אפשר לנו לרדת למדריגה של עבדים, בכל זאת גם לגבינו יש הבדל בין השגה להשגה כאותו מרחק שבין אדם לחמור. ״אמר ר׳ זירא אמר רבא בר זימנא: אם ראשונים כמלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים כבני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר׳ חנינא בן דוסא ושל ר׳ פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים״ (שבת קיב). הרי שר׳ זירא ראה הבדל בדרגה של דורו לגבי הדרגה של הדור שלפניו כהבדל בין חמור לבני אדם. ואם כי גם דורו של ר׳ זירא עמד במדריגה גדולה מאד בהשגת החכמה שלפי מושגינו אנו אין לנו בה כל תפישה, בכל זאת מכיון שהשגותיו של הדור שלפניו היו גדולים משל השגותיהם הם, שהם תפשו סברה אחת חשובה יותר (ראה שם), ראו בזה מרחק עצום ביניהם, כי כאמור רב מאוד ערכה של כל השגה והכרה עד שכל הבדל בין זו לזו מהוה מהות אחרת לגמרי, מהות הרחוקה מחבירתה כמרחק האדם מן הבהמה. 

'''ואין''' תימה בדבר, כי הרי מרחקי חכמת ה׳ הם עצומים ללא גבול וללא שיעור. כמה חכמה מכיל גלגל אחד שבבריאה וכמה יש להתענין ולהתעמק בו כדי להשיג אותו. והרי ישנם בעולם גלגלים רבים ובכולם משתקפת חכמה ללא סוף, ונמצא איפוא שממדי החכמה הם ללא שיעור. ואם בחכמת העולם כך, על אחת כמה שבחכמת התורה, שבאות אחת ממנה נברא כל העולם, אין שיעור לממדי מושגיה ויש מרחקים עצומים בין דור אחד למשנהו או בין איש לרעהו אף כדי מרחק שבין אדם לבהמה, ואף אם גם הדור הפחות או האדם הפחות נמצא במדריגה גדולה מאד. 

'''ומכאן''' יש לראות גם את הצד השני, שאם אחד משיג משהו יותר מחברו בהכרתו ובהשגתו, הריהו עולה עליו בממדים אחרים ומהוה מהות אחרת. וגם זה יש ללמוד מדברי חז״ל באותו ענין. כתוב בגמרא שם שרבי חזקיהו שאל איבעיא בהלכה ורבי יוחנן תלמידו פתרה לו מתוך סברא ידועה, וקרא עליו ר׳ חזקיה בגלל סברתו זו: ״לית דין בר אינש״, כלומר, שאינו בן אדם אלא מלאך (ראה רש״י שם). הרי שבגלל סברתו זו בלבד שתפש מה שלא תפשו אחרים, התעלה למדריגה אחרת. והובלט הבדל ביניהם כהבדל בין מלאך לבני אדם. 

'''הרי''' כמה חשובה כל השגה בהכרה ובחכמת התורה, שהוא מעלה למהות אחרת ולעולמות אחרים. 

= כוחו של הרהור =

== א ==
'''יסוד''' העולם הוא קיום המצוות, ולא דוקא המצווה כולן אלא כל מצוה ומצוה יש לה ערך רב עד שראוי לברוא בגללה את כל העולם, ואדם הראשון יוכיח, שנצטוה על מצוה אחת בלבד ונברא בשבילו עולם גדול מלא תענוגות לאין שיעור. וכבר עמד על יסוד זה הרמב״ם. שנינו (מכות כג): ״רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות״ ומפרש הרמב״ם בפירושו על משנה זו: ״מעיקרי האמונה בתורה כי כשקיים אדם מצוה מתרי״ג מצוות כראוי וכהוגן וכו׳ הנה זכה בה לחיי העולם הבא, ועל זה אמר ר׳ חנניא כי המצוות בהיותן הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהן על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו מאותו מעשה״. הרי שמתוך מצוה אחת ראוי אדם להגיע לשלמותו. 

'''והנה''' לעומת זה, אם יחסיר מצוה אחת הריהו מאבד את כל עולמו. הכתוב אומר (ישעיה ה): ״לכן הרחיבה שאל נפשך ופערה פיה לבלי חק״ - ״אמר ריש לקיש למי שמשייר אפילו חוק אחד. אמר רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת הכי, אלא אפילו לא למד אלא חוק אחד״ (סנהדרין קיא: וראה גירסת ילקוט שם: ״אלא למי שלא למד אפילו חוק אחד״). הרי לדברי ריש לקיש אם תחסר לו מצוה אחת, הריהו מיורשי גיהנום. ומכאן כמה ערך למצוה אחת לדברי שניהם, כי לריש לקיש הרי בהעדר מצוה אחת הוא מאבד את כל עולמו ולרבי יוחנן בקיום מצוה אחת הוא זוכה לעולמו. 

'''ואם''' יש ערך כה רב למצוה, הרי אם יש חסרון באיזו מצוה, כמה יש בגללו מהעדר השלמות ומן הפגם באדם. ואם במצוה יחידה כך, בעיקרי האמונה שהוא יסוד כל התורה וכוללת כל המצוות כפי דברי חז״ל ״בא חבקוק והעמידן על אחת - וצדיק באמונתו יחיה״ (מכות כד) - על אחת כמה וכמה שכל פגם בשלמותה פוגם בכל האדם אף תוך כל מעלותיו העליונות. 

== ב ==
'''הבה''' נתבונן בענין נסיון העקידה שנתנסה בה אברהם אבינו ע״ה. לכאורה לשם מה היה עוד זקוק אברהם אבינו לנסיון זה הקשה מכולם? הלא ה׳ יתברך אינו צריך לבחון את האדם לשם ידיעתו, כי הוא חוקר לב ובוחן כליות, אלא ודאי תועלת הנסיון היא לצורך האדם עצמו, כדי להעבירו ולצרפו בכור הנסיון, ואם כן לא היה צורר לאברהם בכך, כי הרי כבר נאמר: ״אתה הוא ה׳ האלהים אשר בחרתי באברם והוצאתו מאור כשדים וגו׳ ומצאת את לבבו נאמן לפניך״ (נחמיה ט), ונמצא שכבר עמד אבינו אברהם בנסיון אור כשדים, ובירר דביקות לבו ואמונתנו הגדולה באלהים, שהפיל את עצמו לכבשן האש רק למען כבודו יתברך, ואם כן למה היה זקוק לנסיון נוסף של העקידה? ואם כדי להודיע לבאי עולם ולקדש את השם על ידי העקידה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח, האם לא היה די בזה שאברהם מהלך בעולם כולו וממליך את הקדוש ברוך הוא על הכל, כמו שנאמר בתורה שהיה נוטע אשל ובונה מזבחות בכל מקום ומקום וקורא בשם ה׳? ועוד אמרו חז״ל (ברכות ז): ״מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה מי שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו אדון, שנאמר: ויאמר ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה״ (בראשית טו), פירוש: שהודיע אדנותו יתברך בעולם כולו שהוא אדון כל. ואמנם זכה אברהם להכניס נפשות רבות תחת כנפי השכינה ולהרבות כבוד שמים בעולם, ובני דורו הכירו את ה׳ ושאברהם הוא עבדו הנאמן, כמו שמצינו בבני חת שאמרו: ״נשיא אלהים אתה בתוכנו וכו׳״, ואם כן איפוא מה היתרון בעקידה שאמר לו ה׳ להעלות בנו יחידו לעולה לפניו. 

'''עוד''' יש להתפלא, שרק לאחר העקידה נאמר לו: ״עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה״ - ״עתה״ ולא קודם לכן? אתמהה! והאם לא הוכיח עדיין אברהם בכל הנסיונות הקודמים שירא אלהים הוא? ואם כדי להודיע לאחרים, כאמור, הרי היה צריך להיות כתוב: ״עתה הודעת וכו׳״ ולא ״עתה ידעתי״.

'''אכן''' בדברי חז״ל אנו מוצאים פתרון לשאלה זאת, שלא היה כאן נסיון בלבד אלא היה בזה גם משום כפרה. איתא בתנחומא: ״אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ במחזה לאמר אל תירא אברהם״ (שם): ״ילמדנו רבנו, העולה על מה היתה באה? כך שנה ר׳ ישמעאל: העולה באה על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. ורשב״י אמר: על הרהור הלב, שנאמר (איוב א): ׳ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו׳ והעלה עולות מספר כולם כי אמר אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם וגו׳ אתה מוצא, אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין. ומה היה אומר? ר׳ לוי אמר: כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה, עזרני הקדוש ברוך הוא באותם המלכים והצילני מן הכבשן, כבר קבלתי שכרי ושוב אין לי שכר בעולם הבא. אמר לו הקדוש ברוך הוא: כיון שהרהרת אחר מעשי, עולה אתה צריך. לפיכך: ויאמר קח נא את בנך את יחידך וגו׳ והעלהו שם לעולה״. 

'''צא''' ולמד מה עשה אברהם ומה פעל בעולם באמונתו ודביקותו בה׳ יתברך, עד שבא מתוך כך להרהר שמא קיבל כל שכרו בעולם הזה. כתוב: ״ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז יושב בארץ״, ואמרו חז״ל (בראשית רבה מא:ה): ״בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל? היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: ׳לזרעך אתן את הארץ הזאת׳ (בראשית יב:ז) ואברהם פרידה עקרה ואינו מוליד. למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו ואין אכלין מדידהון אינון אכלין. אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך אמרתי לו, ׳לזרעך נתתי׳ (בראשית טו:יח), אימתי לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה, ׳והכנעני והפריזי אז יושב בארץ׳ (בראשית יג:ז), עד עכשו נתבקש להם זכות בארץ״. הרי שהיתה כאן מחלוקת בהלכה. רועי לוט טענו שכבר יש להם זכות בארץ ואין צורך שבהמתם תצא זמומה, ואילו רועי אברהם עמדו על כך שכל אימת הכנעני נמצא בארץ עדיין אין להם זכות ויש בזה משום גזל.

'''אולם''' אברהם דקדק ואמר: ״אל נא תהי מריבה ביני ובינך הפרד נא מעלי״, כלומר: אברהם ראה בזה מריבה. הוא הכיר כי אין מחלוקת זו של רועי לוט כולה לשם שמים, שאינה כמחלוקת הלל ושמאי שאלו ואלו דברי אלהים חיים, אלא מעורבת בזה גם איזו נטיה אישית של חמדת ממון, והרי זו מריבה, ומכיון שכך, אין אברהם יכול לדור עם לוט בכפיפה אחת, על אשר לא מיחה ברועיו. עד כה הגיעה טהרת לבו של אברהם אבינו. ולעומת זה, לוט נטה מדרך ה׳. הרי היה לו לשוב בתשובה ולהתחנן לפני רבו שיקרבנו ויחזור למוטב, אבל הוא לא בא לידי כך, אלא נשא עיניו וירא את כל ככר הירדן והנה כולה משקה, ויצא מלפני רבו, שביתו היה כמדור לשכינה, והתיישב בין אנשי סדום שהיו רעים וחטאים לה׳ מאד. ובזה נתגלה לוט כתינוק הבורח מבית הספר והלך מדחי אל דחי, עד שאמר: ״אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו״ (ראה בראשית רבה מא). ובכל זאת כשנשבה לוט במלחמה, כתוב: ״וישמע אברהם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו״. לא היסס ולא פקפק אברהם ומסר נפשו עליו כעל אח דבוק אליו באהבה וחיבה, ונכנס בסכנה בגללו להלחם עם ארבעה מלכים להצלתו. לא היה לאברהם שום נגיעה עצמית בזה, אלא רק כוונה קדושה לעשות חסד, להלוך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא: ״מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו׳״. 

'''והנה''' הולך אברהם ומפעיל חסדו הגדול עם לוט, ומתרחשים לו נסים גלויים במלחמתו עם המלכים, שזרק עליהם קש ונעשו גירים, עפר - ונעשו חרבות. והוא קידש בזה שם שמים בעולם, כמו שכתוב: ״ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וכו׳ ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ״, ופירשו חז״ל (סוטה ד:): מלמד, שהקנהו אברהם להקדוש ברוך הוא שמים וארץ, כלומר: על ידי מעשה זה של מלחמתו עם המלכים השליט את כבוד ה׳ יתברך על כל העולם - על השמים והארץ. ואם כן מה היה כאן לאברהם להרהר שמא קיבל בכך שכרו בעולם הזה? אדרבא, הלא בפעולה זו הרבה כבוד שמים עד שהקנהו להקדוש ברוך הוא שמים וארץ. 

'''אולם''' אברהם אבינו עוד מצא כאן מקום להתגדר. והרי כך אמרו חז״ל: ״לעולם אל יעמיד אדם עצמו במקום סכנה שמא אין עושים לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו״ (תענית כ), ומכאן חשש אברהם אבינו, שמא עם כל מסירות נפשו לכבוד שמים בלבד ולא זולת זה כלל, עלול שינכו לו מזכיותיו מכיון שמסר עצמו לסכנה ונעשו לו נסים. ואמנם הפחד הזה עצמו יש בו משום מצוה, שכן אמרו (ברכות ס): ״אשרי אדם מפחד תמיד״ - ״בדברי תורה קאי״ וכל הגדול יותר, עליו לפחד יותר שמא לא יצא ידי חובתו. ובאמת דורשים חז״ל את הפסוק הזה על אברהם אבינו, לגבי אותה המלחמה (ע׳ מדרש תנחומא על הפסוק אחד הדברים הנ״ל). 

'''ונמצא''' שאף אברהם אבינו שטרח ועמל במשך כל ימי חייו רק לכבוד ה׳ יתברך, וקרא בקול גדול לכל העולם והודיעם שיש אלהים אחד יחיד ומיוחד ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה לחסות בצל כנפי השכינה (ראה יד החזקה הל׳ עבודה זרה א) ובודאי שכרו לעולם הבא גדול מאד, ובכל זאת היה לו מצד הדין ומצד מעלת השלמות לחשוש ולפחד שמא ינכו לו מזכיותיו בגלל הנסים שנעשו לו במעשה זה של קידוש שם שמים במלחמתו האמורה. ולא רק שהיה לו לחשוש לניכוי שכר, שיש בו על כל פנים שארית גם לעולם הבא, אלא שמא קיבל כל שכרו בעולם הזה ושוב אין לו שכר כלום בעולם הבא. ושבחוהו את אברהם על פחדו זה והכתוב אומר עליו: ״אשרי אדם מפחד תמיד״. ולעומת זה הבטיח לו הקדוש ברוך הוא: ״אל תירא אברהם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד״. כלומר, שהגיע לשיא השלמות ולא הפסיד את שכרו. 

'''אולם''' מדת הדין מצא כאן עוד מקום, על אף שלמותו ומדרגותיו העליונות של אברהם אבינו, לתבוע אותו על פחדו זה ולמצוא בתוך מעמקי לבו הנאמן איזה שמץ של הרהור על מעשיו של הקדוש ברוך הוא, ואם כי שומה היה אברהם אבינו, כאמור, לפחד שמא ינכו לו מזכיותיו, אבל ״לפום גמלא שיחנא״, ובזה שדקדק ואמר: ״כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה וכו׳ ושוב אין לי שכר בעולם הבא״, התגלה פגם מה בעומק הכרתו בחסד ה׳ שהוא מעולם ועד עולם, וראו בכך הרהור אחר מדת הדין. 

'''והנה''' בגלל פגם דק זה של אברהם, חייבו אותו לכפר על עצמו בקרבן עולה. ואיזו עולה? את בנו יחידו שחנן לו ה׳ לאחר מאה שנה. ואף על פי שהקדוש ברוך הוא הבטיח לו ״כי ביצחק יקרא לך זרע״, ועליו הושתת לעתיד יסוד כל בית ישראל: בקבלת התורה, בירושת הארץ, בבנין המקדש, ובכל יעודי אחרית הימים של ימות המשיח ועולם הבא, בכל זאת ״אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה׳״ ואין שום דבר יכול לעמוד כנגד התביעה הזאת שנתבע אברהם, וכמו שאיוב בשעתו העלה עולות על הרהורי הלב של בניו, כך אברהם אבינו נתחייב על אף הכל להעלות את בנו יחידו לקרבן עולה כדי לכפר על הרהורו. 

'''הרי''' כמה עמוקה היא מדת הדין! נורא הוא ומי יכילנו!

'''ובאמת''' היה בעמידתו של אברהם בנסיון העקידה תיקון על אותו הרהור במדה כנגד מדה. כי בהעלותו את יצחק בנו על גבי המזבח הלא היה לו מקום להרהר ולטעון: ״אמש אמרתי לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי לשחטו ולהקריבהו עולה״ (ראה בראשית רבה נו). ומכיון שלא הרהר אחרי מדותיו של הקדוש ברוך הוא והלך בתומו ועוד הזדרז והשכים בבקר ויחבוש את חמורו וכו׳ לקיים רצון ה׳ יתברך, הנה גילה בזה אמונתו הגדולה באלהים, ובטחונו השלם בו עד למדרגה מופלאה כזאת שעל אף עקידתו את יצחק, יתקיימו כל הבטחותיו של הקדוש ברוך הוא אליו, ואין שום מקום להרהר אחר מדותיו. ובזה תיקן אברהם מה שפגם בהרהורו ונמצא לבבו נאמן לפניו. 

'''ואמנם''' משום כך נאחז אברהם כל כך במעשה העקדה ורצה דוקא לשוחטו ולשפוך דמו, עד שנאלץ מלאך ה׳ מן השמים לקרוא לו ״אברהם אברהם״ - ב׳ פעמים, ואמרו חז״ל (בראשית רבה נו): ״למה ב׳ פעמים? שפסלו מלאכי השרת את הסכין ורצה אברהם לחונקו״... מפני שידע שבזה ימצא כפרתו והשלמת מדריגתו. 

'''והוא''' מה שנאמר לו אחר מעשה העקידה: ״עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך יחידך ממני״, כלומר: עתה באת לשלימות העליונה באמונתך ובהכרתך שכל הנהגתו בעולם הוא חסד ואמת מעולם ועד עולם. 

== ג ==
'''עמדנו''' במאמרנו הקודם כמה גדול כוחו של הרהור, שאף במעלות העליונות ביותר אם נמצא בהן איזה הרהור קל שאיננו במדריגת השלמות, הוא פוגם בערך המעלות וזקוקים להביא עליו כפרה, כמו שמצינו בבניו של איוב וכפי שהסברנו שעל זה בא תיקון מעשה העקידה של אברהם אבינו. 

'''ומכאן''' נבין גם תקנות חז״ל של תעניות בה״ב, שאנו עומדים בהן כעת. 

'''כתוב''' בטור או״ח (תצב): ״נוהגים באשכנז ובצרפת להתענות שני וחמשי ושני אחר הפסח והחג וכו׳ וסמכו אותם על מקרא דאיוב: ויהי כי הקיפו ימי המשתה וכו׳ והעלה מספד עולות כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני וגו׳, ובשביל שימי המועד הם ימי משתה ושמחה אולי חטאו״. 

'''ובאמת''' לא רק ימי המועד בלבד הם ימי משתה ושמחה, כי אם גם הימים הנוראים. אמנם לכאורה נראים לנו הימים הנוראים שהם ימי יראה ותשובה כימי עצבות וימי החג כימי שמחה והם ניגודים אלו לאלו. אבל באמת אין הדבר כן כי בעצם מהותם צורה אחת להם והיא החדוה והשמחה בה׳. 

'''כתוב''' לגבי ראש השנה שאמר נחמיה לכל העם: ״היום קדוש הוא לה׳ אלהיכם אל תתאבלו ואל תבכו וגו׳ לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו׳ ואל תעצבו כי חדות ה׳ מעוזכם״ (נחמיה ח). הרי שצורת הימים הנוראים איננה בבכיה וצער כי אם בשמחה ובחדוה. מטרת הימים הנוראים היא בהתעלות בהכרת ה׳ ובתשובה, ועיקרה של תשובה היא תיקון הלב, כדכתיב: ״לב נשבר ונדכא אלהים לא תבזה״ (תהלים נא), היינו שיכיר את עצמו ויבין את ערכו ומצבו, ומתוך כך יבחין בין טוב לרע ויתקן את עצמו, ואין לך שמחה ועונג יותר גדול מזה. ואף שלמה המלך החכם מכל אדם כשאמר לו ה׳: ״שאל מה אתן לך״, לא ביקש מכל שכיות וחמודי תבל אלא הבחנת הלב, כדכתיב: ״ונתת לעבדך לב שומע וכו׳ להבין בין טוב לרע״ (מלכים ג). הרי שאין בכל העולמות עונג ושמחה שישוו לשמחה ותענוג של תיקון הלב, וזהו יסודם ועיקרם של הימים הנוראים. 

'''ומאידך''', גם בימי החג צריכה להיות השמחה משולבת ביראה כדברי חז״ל: ״וגילה ברעדה״ (תהלים ב) - ״במקום גילה שם תהא רעדה״ (ברכות ל), כלומר, שמתוך השמחה יתעלו ביראה. 

'''נמצא''' איפוא שצורת הימים הנוראים והחגים אחת היא, אלא שבימים הנוראים הצורה החיצונה היא ברעדה והפנימית בגילה, ואילו בחג - הצורה החיצונה היא בגילה והפנימית ברעדה ושתיהן משלימות זו את זו. כל ארבעים הימים החל מראש חודש אלול, הכוללים גם את ימי הסליחות וראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, הם ימי הכנה ועליה ממדריגה למדריגה ובקדושה למעלה מקדושה. וימי החגים הם המשך לעליה זו ומביאים לתכליתה שהיא השמחה בקודשא בריך הוא, כדברי הכתוב: ״נגילה ונשמחה בו״ (תהלים קיח), ופירשו רז״ל: ״אמר ר׳ אבין אין אנו יודעים במה לשמוח, אם בהקדוש ברוך הוא אם ביום, בא שלמה ופירש, ׳נגילה ונשמחה בך׳ (שיר השירים א) בך בתורתך״ (ראה פסיקתא הובא בילקוט שמעוני תהלים תתעו). ומפני זה אנו מסיימים בשמיני עצרת את שמחת החג בשמחת התורה שזוהי שיא השלימות לשמוח בה׳ ותורתו. ושמחה זו והריקודים הם מעין עולם הבא שחז״ל מתארים אותו שיעשה בו הקדוש ברוך הוא מחול לצדיקים (ראה תענית יא). 

'''והנה''' מופלא הדבר למרות ששמחה זו היא שיא המעלות, חששו הקדמונים שמא יגיעו מתוך שמחה זו לידי חטא ותיקנו כאמור, תעניות בה״ב. 

'''האם''' יתכן שתוך מעלות עליונות כאלו יגיע אדם לידי הרהור חטא, ובמדה כזו שמצאו לצורך להכריז בגללו צום ותפלה במקום הקרבנות ולקבוע לתקונו ימים מיוחדים לתשובה ולכפרה? 

'''אלא''' מכאן שאף במדריגות העליונות ביותר של עליה ואצל אישים עליונים, יש לחשוש, כאמור, שמא כוונתם לה׳ תוך עליתם העליונה - אינה שלמה בתכלית השלימות. ואם הכונה אינה כולה לה׳ לא די שאינה מצוה, אלא היא נגד ה׳ ונקראת חטא. וגם זה למדו מאיוב, כי הרי בניו של איוב עסקו בשמחה של מצוה, (ראה ויקרא רבה צו) ולא היה בהם שום דופי כי אם הרהור הלב, כדברי רשב״י: ״אין העולה באה אלא על הרהור הלב וכו׳ ממי אתה למד מבניו של איוב״ (שם) ובכל זאת העלה עליהם איוב עולות כמספר כולם ואמר אולי חטאו בני. 

'''ומכאן''' שגם לגבי שמחת החג יש בהרהור זה שאינו מכוון לה׳ ולתורתו משום חטא ואם מתגלה חטא בשמחה עילאה זו, הרי מתגלה שכל העליה והעבודה בכל הימים הנוראים וימי החג לא היתה, שלימה כדבעי ויש להתחיל הכל מחדש, לחזור על כל התשובה והוידויים, לעסוק בצומות ובתפלות ולתקן את כל עבודת הימים הנוראים והחגים.

== ד ==
'''וכשנדקדק''' בדבר נראה עד היכן מגיע חומרת הפגם בשלימות הכונה לשם ה׳ ותורתו שאין בזה משום חטא ופשע בלבד, אלא שפוגם בצורת תכליתה ומטרתה של כל הבריאה. 

'''לכשנסתכל''' בעולם נראה שכל בני האדם, לרבות הגויים, עוסקים בישובו של עולם שיש בו משום צדקה וחסד. הם בונים ערים, סוללים דרכים, גושרים גשרים ועושים לתיקונו של עולם, אנו לא מבינים להעריך כראוי את חשיבות בנינה של עיר. אבל באמת חשוב דבר זה מאד לפני המקום שמציינים מאורע זה בתורה, כמו שכתוב: ״ויהי בונה עיר״ (בראשית ד). ומצוה רבה היא כי ״לא תהו בראה לשבת יצרה״ (ישעיה מח). ואף מה שהעמים נלחמים איש ברעהו, סבורים הם שעושים לטובת האנושיות ולמען תיקון העולם בדרכי הצדק והיושר, בהתאם לשיעור הבנתם. ולכאורה אם הם עוסקים בהטבה ובחסד, וכידוע הרי ההטבה הקטנה ביותר מקורה בדעה עליונה ויש בה משום התדמות לדרכי השם, למה קוראים אותם רשעים ומביאים עליהם פורעניות? 

'''ואמנם''' אומרים חז״ל: לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו, מיד מתקבצים ובאים הגויים וכו׳. אמר להם הקדוש ברוך הוא במה עסקתם. אומרים לפניו: רבונו של עולם! הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו וגו׳ הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה, אמר להם כל מה שעשיתם לצורך עצמיכם עשיתם וגו׳״ (ראה עבודה זרה ב). הרי שהגוים יבקשו את שכרם מהקדוש ברוך הוא על אשר עסקו בישובו של עולם כדי לאפשר לישראל לעסוק בתורה. 

'''אלא''' שהקדוש ברוך הוא משיב להם שעשו לצורר עצמם, כלומר שכוונתם לא היתה לשם ה׳ כי אם לתועלת עצמם. הרי מכאן שאף הקדוש ברוך הוא יסכים להם שעזרו במעשיהם לישראל לעסוק בתורה, אבל מכיון שלא כוונו במעשיהם אלו לה׳ ולתורתו יתחייבו בדינם ויצאו בפחי נפש, כי לא מילאו את תכלית הבריאה, והם נקראים רשעים ונענשים על מעשיהם. 

'''ואם''' אומות העולם שכל מעלתם היא בזה ש״חביב אדם שנברא בצלם״, בכל זאת נתבעים הם לכוון את כל מעשיהם לשם חזוק התורה ובלא זה הם רשעים ופושעים, על אחת כמה וכמה בני ישראל שנקראו בנים למקום וקבלו את התורה, שהם נתבעים ומחוייבים לכוון בכל מעשי המצוות והעבודה לשם ה׳ ותורתו ואם יש פגם בשלמות כוונה זו סיכלו את מטרתם ותכליתם. 

'''ומכאן''' כמה גדול חומר העון אם כוונת שמחת החג איננה שלימה לשם ה׳ שיש בה גם משום הנאת עצמן. ולא עוד שאף אם הכוונה תהיה שלימה לה׳ אבל אם שמחה זו לא תביא חזוק לתורה נפגמה צורתה ותכליתה, שהיא כאמור ״נגילה ונשמחה בך - בך בתורתך״. וזוהי הבחינה: אם אחר החג עוסקים בתורה ביתר עוז ומרץ, הרי היתה השמחה בטהרתה ושלימותה, אבל אם חס ושלום מתעיפים ונחלשים מחמת השמחה והריקודים. סימן שהשמחה לא היתה לגמרי בו, כי הרי כתוב: ״וקוי ה׳ יחליפו כח יעלו אבר כנשרים״ (ישעיה מ), נמצא איפוא שהשמחה הביאה לידי תוצאות הפוכות שלא די שלא נתחזקו בתורה אלא שגרמה לרפיון בתורה. ובמקרה כזה התביעה עלינו חזקה יותר מעל האומות, כי יש בה גם ביטול תורה שהוא כנגד כולם. 

'''ולא''' עוד אלא אם אין השמחה מביאה לידי חיזוק התורה יש בה משום חמורי חמורות, חז״ל אומרים: ״ויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על מאסה של תורה. על מה אבדה הארץ, על עבודת אלילים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים אין כתיב כאן, אלא על עזבם את תורתי״ (ירוש׳ חגיגה א:ז פתיחתא דאיכה רבתי). ובמה התבטאה עזיבתם את התורה? אמרו חז״ל: ״דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו: אמרו נביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, שנאמר: ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם. אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה״ (בבא מציעא פה), ומפרש רש״י: ״וכיון דלא מברכי, גליא דעתיהו שאינה מתנה חשובה להם״. 

'''הרי''' עצם מעשה קיום מצות תלמוד תורה היתה בתכלית השלימות, רק הקדוש ברוך הוא היודע מעמקי הלב מצא שכונתם היתה פגומה כפגימה דקה מן הדקה שעין החכמה והנבואה לא הרגישה בה, והיא שלא היתה חשובה בעיניהם כפי ערכה ולא ראו חובה לברך עליה כראוי (ראה רש״י שם ור״ן נדרים פא). ובכל זאת היא חמורה מעבודה זרה ומגילוי עריות ושפיכות דמים ובגללה אבדה הארץ. 

'''ואם''' פגימה דקה זו שלא היתה, אלא בכוונה לשמה כך, על אחת כמה אם מתגלה איזה לקוי בעצם הלימוד, הן בכמות והן באיכות, דהיינו אם מתחזקים בשקידת לימוד התורה אבל לומדים לפי נטיית הלב והרצון, כגון שמתמסרים בכל העוז והמרץ בפלפולה של תורה בלבד ומזניחים את הבקיאות, או שעוסקים בבקיאות ומזניחים את הפלפול. וגם זו נקראת תאוה אם כי היא תאוה רוחנית, ונמצא שיש בלימוד גם משום הנאה עצמית, שהיא כאמור, מהפכת את הכל לרעה, ויש לחשוש שסניגורו יהיה קטיגורו חס ושלום ובמקום שכר על מצות תלמוד תורה שהיא כנגד כולם יהא נתבע על עזבו את התורה. 

'''ולפי''' זה נמצא, איפוא, שאנו במצבנו אין אנו זקוקים לתעניות בה״ב משום האסמכתא של הקדמונים מאיוב שחשש אולי חטאו בניו מתוך שמחה; וגם לא מאסמכתא של התוספות ממאמר הגמרא סקבא דשתא ריגלא (קידושין פא) שמא באו לידי הרהורי עבירה, כי אין אצלנו רק חשש לפגם במדריגת ״נגילה ונשמחה בך״ ״בתורתך״, אלא חסר לנו העיקר שהשמחה גרמה לרפיון בתורה, ומתגלה בזה ליקוי ביסוד ההכנות של ימי האלול והימים הנוראים ויום הכפורים, ועלינו לפשפש במעשינו ולחזור ולחדש ולחזק את הקבלות של יום כפור. 

'''אמנם''' אין בני הישיבות חייבים להתענות, כדברי חז״ל: ״תלמיד חכם אינו רשאי לישב בתענית מפני שימעט במלאכת שמים״ (תענית יא), ומוסיף רש״י ״שעיקר תפקידו לימוד התורה״, וכפי שבארנו שכל מטרת התענית היא להביא לידי חיזוק בלימוד התורה, ואם יבואו על ידי התענית לידי רפיון בלימוד התורה, הרי מכזיבים את כל מטרת התענית אבל חייבים אנו לעסוק בימי בה״ב בוידויים ובתשובה, לתקן את הליקויים שמתגלים בנו בעבודתנו בימים הנוראים ובימי החג ולהתחזק בלימוד התורה. 

'''ואם''' נתרפה בימי בה״ב, אין אנו עוברים על תקנת הקדמונים בלבד, אלא אנו נקראים פורשים מן הציבור, אם כי אין זה אלא מנהג בעלמא, והוא מהעבירות החמורות ביותר מדאורייתא, כפי שקובע הרמב״ם (הלכות תשובה ג:יא): ״הפורש מדרכי ציבור אף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן וכו׳ אין לו חלק לעולם הבא״, ולא עוד אלא מכיון שמטרת התענית היא כאמור, התשובה וחיזוק לימוד התורה, הרי הפרישה בימי בה״ב איננה רק ממנהג הקדמונים אלא מענין התשובה והתחזקות בלימוד שהוא עיקר יסודה של התורה ותכלית כל הימים הנוראים והחגים, ונמצאים פורשים מהציבור מהדרכים העיקריות שבדאורייתא ואי אפשר לתאר עד כמה מגיעה חומרת הדברים. 

'''ואם''' כן, איפוא, עלינו להשתמש בימי בה״ב כדי להתחזק בלימוד התורה ובזה נתקן את כל עבודתנו בתשובה של ימי האלול ושל ראש השנה ויום הכפורים, ונעלה את כל מעשינו ומדריגתנו, ונגיע לידי שיא המטרה שהיא חדות ה׳ ולידי ״נגילה ונשמחה בך״. 

== ה ==
'''עמדנו''' במאמר הקודם ששיא המעלות היא חדות ה׳ והיא תכלית עבודת הימים הנוראים והתשובה, ואף צום יום הכיפורים צורתו היא השמחה והעונג. 

'''אנו''' קוראים בדברי הנביא לגבי צום יום הכיפורים, שהוא הצום היחידי מן התורה: ״הכזה יהיה צום אבחרהו. יום ענות אדם נפשו וכו׳ הלא זה צום אבחרהו: פתח חרצובות רשע וכו׳״ (ישעיה נח). הרי שאין כוונת הצום בעינוי ובסיגוף בלבד אלא בפתוח חרצובות הרשע. כלומר בתשובה על המעשים הרעים ובתיקון המדות והדעות. וכבר אמרו חז״ל: ״יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים מכל חיי העולם הבא״ (אבות ד:יז) שהוא שיא עידון העידונים, אין לנו מושג בחיי העולם הבא, אבל כדי לתת לנו תיאור מה, הקדימו חז״ל ש״יפה שעה אחת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה״, כלומר שכל תעגוגות העולם הזה כמה שאנו יכולים לתאר לנו, אין מגיעים לעידון של שעה אחת בעולם הבא. ועם כל זה, אין להשוות את כל העידונים יחד של כל חיי העולם הבא מימות אדם הראשון והאבות עד היום לעונג של שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים. הרי כמה מרובה הוא, איפוא, העונג של יום התשובה ותיקון המעשים, יום הכיפורים. 

'''ובאמת''' לא ברא הקדוש ברוך הוא את כל העולם כי אם לענג את הבריות ועוד לפני שיצר את אדם הראשון הכין לו כל תענוגי תבל ״כדי שיכנס לסעודה מיד״ [שימצא הכל מוכן ויאכל מה שיחפוץ״ רש״י] (סנהדרין לח.). וגם הצו הראשון והיחידי שצוה הקדוש ברוך הוא את האדם היה: ״מכל עץ הגן אכל תאכל״, ורק מעץ אחד, עץ הדעת טוב ורע אסר עליו לאכול. וכמו כן לא באו כל ציווי התורה על האדם כי אם לענגו ולשמחו. ואף לא ציותה התורה אלא צום אחד בשנה בלבד, כלומר שעל האדם לאכול ולשתות כל ימות השנה, פרט ליום אחד. 

'''וגם''' לגבי אותו יום אמרה תורה (ויקרא כג) ״ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב״, ואמרו חז״ל: ״וכי בתשעה מתענים, והלא בעשירי מתענים? אלא לומר לך שכל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי״ (ראש השנה ט), הרי שציותה התורה שיש לאכול ולשתות בתשיעי ולבלות אותו יום בעונג, כדי להשלים את העונג של העשירי. וכבר נתן ר׳ יונה גירונדי בספרו ״שערי תשובה״ (ד:ח-י) שלשה נימוקים על הדבר: א. ״כדי להראות שמחתו בהגיע זמן כפרתו ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו ויגונותיו לעונותיו״: ב. כדי לקבוע ״סעודה לשמחת המצוה וכו׳, ומפני שהצום ביום הכיפורים, נתחייבנו לקבוע הסעודה על שמחת המצוה בערב יום הכפורים״: ג. ״למען נחזק להרבות תפלה ותחנונים ביום הכיפורים וכו׳״. נמצא שדוקא דאגתו ויגונותיו על עונותיו מביאות לו שמחה רבה, ושהתורה חייבה את האדם עובר לצום לקבוע יום שמחה ויום אכילה ושתיה כדי לחזק את גופו שלא יסבול מהצום ולא יופרע תענוגו. 

'''ומופלאים''' הדברים כמה הדגישה התורה שיום צום הכיפורים צריך להיות מוקף בשמחה ועונג, ואף שמחה ועונג גופניים של אכילה ושתיה, ולא עוד אלא ששמחה ועונג זה משלימים ומכפילים את התענית ומעלים עליו כאילו התענה גם תשיעי וגם עשירי. ועוד הוסיפו אחריו שבעת ימי שמחה של חג, כדי למלא את העונג שחסר לו מחמת הצום ולא תסוח דעתו משמחה. 

'''ועל''' אחת כמה, העונג של עצם התשובה לפתח חרצובות רשע שהוא תכלית היום, כפי שהסברנו, ובחרצובות רשע אין הכוונה לחבילות חטאים ממש, אלא אף בפגם במחשבה אחת ואף לרגע אחד. שנינו שכל צורתו של האדם הם השכל והמחשבה, כפירוש רש״י על הכתוב ״בצלמנו כדמותנו״ - ״להבין ולהשכיל״, ואם האדם נכשל אף בהרהור אחד הוא פוגם בצלמו, בצלם האלהים שבו, ומכיון שעיקר מהותו של האדם הם, כאמור, התענוגים והעידונים על ה׳ יתברך אשר למטרתם נוצר מתחילת בריאתו, הריהו פוגע בזה בתכלית העידונים שלו, ואין לך חרצובות רשע גדולות מזה. 

'''ולעומת''' זה אם האדם חוזר בתשובה מאותו הרהור ומתקן את פגמו, הריהו משלים את צלם האלהים שבו שהוא עידון העידונים, ועוד מוסיף תענוגים ללא שיעור, כפי שאמרנו שיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא במשך כל הדורות מאדם הראשון עד היום הזה. 

'''ואם''' בתיקון מחשבה אחת ברגע אחד מגיע האדם לעידון נצחי כזה, מכל שכן אם אדם זוכה לפתח כל חרצובות הרשע ובמשך כל יום הכיפורים, שהוא יום סליחה וכפרה לכל עונותינו, ונמצא שיום הכיפורים הוא יום שמחה ועונג ללא שיעור וללא גבול. 

'''ועונג''' זה אינו ליום הכיפורים בלבד, אלא נמשך לכל ימות השנה, לכל שעה של תשובה. בכל פעם שאדם מתוודה על חטאיו ואומר ״אשמנו״, וכן בכל יום באמירתו ״סלח לנו״ בשלש תפילותיו, הריהו ממשיך בתשובה ושירה בעולמות של תענוג ועידון עידונים. ומשום כך מתחילים מיד לאחר תפילת נעילה ״והוא רחום יכפר עון״, כדי לא להפסיק מהתשובה ולהמשיך בתענוגי אותו יום. ומתוך כך באים להמשך השמחה בימי שמחת בית השואבה ששואבים בהם רוח הקודש ומגיעים לשיא העונג. ופה יש עוד להוסיף את הכלל ״שכר מצוה מצוה״ כי מצוה זו מוסיפה עוד שכר על גבי שכר ללא סוף. 

'''ומכאן''' גם לימי בה״ב, שנתקנו, כאמור, בגלל הרהורי מצוה בלתי מושלמים, שבאים לתקן את התשובה של הימים הנוראים וימי החג, כמה יש בהם מן האושר הנצחי וכמה הם מוסיפים לאדם עונג ללא שיעור, אשר הוא יפה מכל תענוגות העולם הזה והעולם הבא ולמעלה מכל תיאורינו ומושגינו.

= בנתיבות החסד =
'''כתוב''' בתורה: ״׳ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו׳ (בראשית כג:יט) - הדא הוא דכתיב: ׳רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד׳ (משלי כא:כב). ׳רודף צדקה׳ - זה אברהם, שנאמר: ׳ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה׳ (בראשית יח:יט): ׳וחסד׳ - שגמל חסד לשרה וכו׳. אמר רבי שמואל בר יצחק: אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני אומנתי - גומל חסדים, תפסת אומנתי, בא לבוש לבושי - ׳ואברהם זקן בא בימים׳״ (בראשית רבה נח:ט).

'''לכאורה''', הדבר תמוה ביותר, שאברהם נקרא בשם ״רודף צדקה וחסד״ על שום שנתעסק בקבורתה של שרה אשתו. כלום בגדר חסד הוא זה כשאדם מתעסק בקבורתה של אשתו? והרי ״אשתו כגופו״. ומי לא היה עושה כמעשה אברהם בפרט זה? הן לולא עשה זאת, היה בזה משום רשעות שאין כדוגמתה כלום משום כך יקרא בעל חסד? 

'''ואפילו''' אם נאמר, כי גם במעשה כזה יש משום חסד, מה לכאורה ערכו של מעשה כזה בין מעשי אברהם, עמוד החסד, שכל חייו חסד ושמסר נפשו על החסד (ראה לעיל במאמר ״מושג החסד שבתורה״ האיך מסר נפשו ביום שלישי למילתו באותו גיהנום שהוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה לגמול חסד עם האורחים שנדמו לו כערבים, ועוד)? לכאורה היה ראוי אברהם שיקרא ״רודף צדקה וחסד״ - עבור אותה הכנסת אורחים, או עבור שאר מעשי החסד שלו כל ימיו. והנה מגלים לנו חז״ל שדוקא בעבור מעשה החסד הזה של קבורת אשתו, זכה אברהם להיקרא בתואר ״רודף צדקה וחסד״. 

'''אולם''' נתבונן נא במהות החסד, מה ענינו של חסד לאמתו? החסד מתגלה לנו בראשונה - מעצם הבריאה. כל הבריאה כולה ענינה חסד. ״עולם חסד יבנה״. הכל מכוון לחסד. כל היצורים כלם יונקים בלי הרף מחסדו של הבורא, וכל הבריאה כולה אומרת שירה לפניו, על חסדיו שבכל הוויתה בכל רגע ורגע עם כל יצור. 

'''ותכלית''' כולם הוא האדם. ואף זה חסד להם. ״עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם״ (מסילת ישרים א). כולם משמשים לאדם, כולם נוצרו כדי להטיב עם האדם, להנאות את האדם. לשם כך נברא כל העולם כלו, כל העליונים והתחתונים, כל מלאך בעליונים וכל עשב בתחתונים. הכל הוא למען בחיר היצורים, האדם, שגדול הוא כל כך, עד שצריך הוא לכל העולמות, ואם יחסר איזה עשב או איזה מלאך ואף רגע אחד, יהא חסר לו לאדם (ראה סנהדרין לח: ״אדם נברא בערב שבת וכו׳ כדי שיכנס לסעודה מיד״, עיין רש״י שם). 

'''ואף''' על פי כן לא די לאדם בהנאתו שלו בלבד, אין היא מספקת אותו - אם רק הוא לבדו נהנה - אף מכל הבריאה על כל שפעתה וטובתה, כי אכן זוהי גדולתה של מדת החסד. גדולה ומקיפה היא כל כך, שניתנה לו לאדם היכלת הכבירה להנות ולשמוח לא רק משמחותיו והנאותיו של גופו בלבד, אלא שכל שמחה והנאה, בין אם היא של רעהו, או של כל נברא מכל המון הנבראים, כקטנה וכגדולה, כל אלו תהיינה שמחותיו והנאותיו שלו. כי אמנם ניחן הוא בכוח ענקים זה להיות שותף לבריאה כולה, וביחוד בשמחת האדם בזה שיאהב לרעהו כמוהו. 

'''אך''' כלום די לו לאדם אף בזה. הלא לאחר ככלות הכל ועם כל ההיקף שבהנאה ושמחה זו, הרי איננו אלא בבחינת מקבל שזוהי נהמא דכיסופא. וכלום זוהי שלמות ההנאה? ולפיכך הוטבע בו באדם הרצון לפעול חסד וניתנה לו גם היכלת להטיב ולהנאות את הברואים, בבחינת נותן, שאליבא דאמת נתינה זו היא בעצם שיא הקבלה וההנאה שמקבל מזולתו. וכבר אמרו חז״ל: ״יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית״ (ילקוט שמעוני רות ב). 

'''וגם''' בכל זה עוד לא די. ניתנו לו לאדם מצוות, וניתנה לו היכולת להיות מצווה ועושה. וזהו החסד הגדול ביותר. ״רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל - לפיכך הרבה להן תורה ומצוות״ (מכות כג: סוף אבות): ״לא ניתנו מצוות אלא לצרף את הבריות״ (בראשית רבה מד). ובכל ההנאות שהוא נהנה בהיותו אוהב את הבריות וגומל חסד עמהם - הריהו גם מקיים את מצוות האהבה והחסד, והריהו עובד ה׳ ואף מקבל שכר על כך. ולא עוד אלא שיש במעשי החסד משום התדבקות בקונו והליכה בדרכיו, (עי׳ שבת קלג: ״הוי דומה לו״ - ועי׳ רש״י שם: ירושלמי פרה רפ״א: ספרי, בענין ״והלכת בדרכיו״). ואם כן, כל מעשה חסד, ואפילו קטן שבקטנים - הנאתו ללא שיעור. ולכשנתבונן עוד בדבר, נראה שאפילו אם יתן אדם לזולתו את כל העולמות כולם, עדיין אין כאן חסד גמור, שהרי האדם סובל מזה שהוא נזקק לזולתו, כמו שאמרו חז״ל: ״רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו: כיון שנצטרך אדם לבריות - פניו משתנות ככרום, שנאמר (תהלים יב:ט): ׳כרום זלות לבני אדם׳ וכו׳. רבי אמי ורבי אסי דאמרי תרווייהו: כאילו נדון בשני דינים, אש ומים, שנאמר (תהלים סו:יב): ׳הרכבת אנוש לראשנו, באנו באש ובמים׳״ (ברכות ו:). החסד הגמור הוא דוקא אותו חסד שגומלים לאדם - באופן שלא יהא צריך לבריות, שלא יצטרך לבוא באש ובמים - והיינו, כשמתפללים עליו והתפילה מועלת שהקדוש ברוך הוא יגמול עמו חסד (ראה רש״י שבת קכז: ד״ה ה״ג הני ״ועיון תפילה היינו בכלל גמילות חסדים, דכתיב (משלי יא:יז): ׳גומל נפשו איש חסד׳״). וחסד זה - הוא החסד האמתי. אבל כשהאדם עצמו נותן לחבירו, עם כל החסד שיש בזה, אין כאן עוד חסד גמור, שהרי, כאמור, בה בשעה שהוא מקבל חסד זה הריהו ״נדון באש ובמים״. והיה ראוי מצד מקבל החסד שלא יהא נצרך כלל לחסד כזה, ל״מתנת בשר ודם״. 

״'''וזו''' שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם אלהיכם אוהב עניים - מפני מה אינו מפרנסן?  אמר לו: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם״ (בבא בתרא י.). ואם כן, רק מצד עושה החסד, כדאי הדבר שתהא מציאות כזו שאדם יהא נזקק לחסדו של רעהו. והרי זה מחסדיו של מקום על בריותיו, שיצר להם מציאות כזו שיש בה מקום לכך, ובזה ינצלו מדינה של גיהנם, אבל במה שנוגע למקבל החסד, אין זה עוד חסד אמתי. 

'''והנה''' עיקר קיום רצונו של מקום הוא, כשתהא מצות החסד נעשית כך - שתהא כולה חסד, שאף מצד המקבל לא תהא איזו לקותא בחסד. וככל שפחותה במעשה החסד המידה של ״ביאה באש ובמים״ - מתקיים בה, במדה יותר גדולה, רצונו של מקום. ומתוך כך חובה מיוחדת לגמול חסד עם הקרובים כדברי הכתוב: ״ומבשרך לא תתעלם״ (ישעיה נח), ועוד יש להקדים צדקה לקרובים (ראה בבא מציעא עא ושו״ע יו״ד רנא:ג), שהרי ככל שקרוב המקבל יותר להנותן - פחותא הזילותא שלו כשהוא מקבל ממנו. ומתוך כך, דוקא משום גמילות חסד עם אשתו שהיא כגופו, זכה אברהם לתואר ״רודף צדקה וחסד״, ונאמר לו מאת הקדוש ברוך הוא ״תפסת אומנותי - בוא לבוש לבושי״, שבחסד כזה, עם הקרוב ביותר, שפחותה בו הזילותא ביותר - הריהו מתדמה לקונו ביותר. ולא עוד אלא שאם האדם גומל חסד עם עצמו, מתקיים בו ביתר שאת רצונו של מקום, הרוצה בחסד גמור, באשר אין בו כל פגם, וללא זילותא כל שהיא. 

'''ומכאן''' הערך המיוחד של ״גומל נפשו איש חסד״. כשמתעלה אדם לאותה מדריגה שמעשיו עם נפשו ואף עם גופו שהוא כנפשו, נעשים בתור חסד, יש בה משום מצוות גמילות חסד העילאה ביותר. וכבר אמרו חז״ל: ״גומל נפשו איש חסד - זה הלל הזקן, שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו וכו׳ אמרו לו תלמידיו: רבנו, להיכן אתה הולך?  אמר להם: לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא, אמרו לו: כל יום אית לך אכסניא? אמר להם: והדין נפשא עלובתא, לאו אכסניא הוא בגו גופא?!״ (ויקרא רבה לד; ועי׳ גם תענית יא). 

'''והנה''', כאמור, רצונו של מקום בבריאת עולמו הוא להנאות את הבריות, בבחינת ״הרחב פיך ואמלאהו״ (תהלים פא) ושתהא הנאתם שלמה וגמורה ללא פגם כל שהוא, ונמצא איפוא שדוקא אם האדם גומל חסד עם נפשו ועם הקרובים לו ביותר, וכוונתו לשם מעשה חסד, הריהו מגיע בזה בתור נותן לשיא ההנאה ללא כל פגם וזילותא, והוא מעמיד את עצמו במקום הקדוש ברוך הוא ותופש אומנותו בתור בעל מדות הטוב והחסד. 

= נימוסים של תורה =

== א ==
'''לפי''' מושכלם הראשון של בני האדם, רואים בעניני הנימוסים - מנהגי בני אדם בלבד ולא מיחסים להם ערך רב. אולם בדברי חז״ל אנו מוצאים שהם ראו בזה תורה שלמה שגם עליהם יש ציווי ה׳ יתברך. ולא עוד אלא שעוד הקדימו תורה זו לתורה שניתנה למשה בחורב, כפי שדורשים מן הכתוב: ״לשמור את דרך עץ החיים״ (בראשית ג) ״׳דרך׳ זו דרך ארץ ואחר כך ׳עץ החיים׳ זו תורה״ (ויקרא רבה פט). 

'''עניני''' דרך ארץ יש להם דרגות שונות והם מתחילים מנימוסי בני אדם רגילים ומגיעים עד המדריגות העליונות ביותר. חז״ל אומרים שהתורה באה ללמדנו דרך ארץ שלא ישנה אדם ממנהג המדינה (ראה מדרש תנחומא וירא יא ובבא מציעא פו). כל מדינה יש לה נימוסים משלה וחובה על כל אדם הבא למדינה זו לנהוג לפי נימוסים אלה. למשל בארץ אשכנז מדקדקים מאד על הנימוסים החיצוניים: באופנת התלבושת, בצורת הדיבור והתנועות ובכל סדרי ההליכות והנוהגים היום יומיים. בעיני אחדים הבאים ממדינה אחרת, נראים הדברים לפעמים כמגוחכים ששמים לב לענינים פעוטים כאלה. אבל האשכנזים רואים בנימוסים אלה עיקר גדול, ואם הם רואים שאחרים לא נוהגים בנימוסיהם מביטים עליהם בבוז ויש להם מזה סבל רב. מספרים שפרופסור גרמני אחד התעלף פעם כשראה אדם שחסר לו כפתור בבגדו. ולכן על כל אדם הבא למחיצתם שישמור גם הוא על נימוסיהם. וכבר הזהירו על זה חז״ל: ״אזלת לקרתא הלך בנימוסיה״ (שמות רבה מז). ואין זו חובת נימוס של בני אדם בלבד כי אם מדברי תורה וחסידות שיש עליהם, כאמור חובה רבה ועוד קודמים לתורה. 

'''חובת''' נימוסין זה אינה נגמרת במנהגים רגילים של הבריות כי אם מטילה על האדם חובות עליונות. איתא בגמרא (בבא מציעא פו) ״אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם״. כשעלה משה לשמים ונמצא במחיצתם של מלאכי מעלה היה צדיך לנהוג כמנהגי שמים וללכת בדרכיהם של השכלים הנבדלים ולהתפשט מהענינים הגשמיים. ובאמת כל אדם הרי מעצם ברייתו ראשו מגיע שמימה. חז״ל אומרים: ״שאדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר (דברים ד): ׳למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים׳״ (סנהדרין לח). חומרו היה זך ומופשט מכל הגשמה ומקום משכנו היה בעולמות העליונים עד שמלאכי השרת חשבוהו לבורא ובקשו לומר לפניו קדוש (בראשית רבה ה), ואם כן איפוא, עליו היה ללכת בדרכי העליונים ולנהוג כמותם. 

'''ולא''' רק אדם הראשון כי גם לאחר כמה דורות אנו מוצאים בתקופה שלפני המבול את הנפילים בארץ שחז״ל אומרים עליהם שקראו אותם ענקים מפני שהיו עונקים גלגל חמה. ולמה קראו אותם נפילים שהיו מלאכים ומשום שקטרגו על דור המבול נפלו וירדו לארץ והיו מעורבים מאנשים ומלאכים. מצד אחד היו על פני האדמה כאנשים ומצד שני היתה להם היכולת לעלות לשמים. ומסופר באחד מהם שראה ריבה אחת ושמה איסטהר. ״נתן עיניו בה. אמר לה: השמעי לי, אמרה ליה: איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרהו. למדה אותה שם והזכירה ועלתה לרקיע ולא קלקלה. אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ופרשה עצמה מן העבירה, לכו וקבעוה בין שבעה הכוכבים האלה כדי שתזכו בהם לעולם״ (ילקוט מד). הרי שיש בכוחו של כל אדם - אם מתגלה לו הסוד שבדבר זה - לעלות לשמים ולקבוע שם מושבו, משום שהוא בעצם יצירתו, כאמור, ראשו מגיע השמימה. ואם כן, איפוא, על כל אדם לראות עצמו כאיש שמים שמקומו בין המלאכים, ומוטל עליו משום מדת דרך ארץ לנהוג תמיד כמנהגי בני השמים שהם מלאכי מעלה ולעשות כמעשיהם. 

'''ולכשנדקדק''' נמצא שלא מספיקים מנהגי מלאכי מעלה בלבד. כתוב בתורה שבזמן שבני ישראל יצאו ממצרים ״ה׳ הולך לפניהם״ (שמות יג). וכן כתוב: ״ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם״ (דברים ד), כלומר שכל בן ישראל נמצא תמיד בקרבת ה׳ ודבוק בו. והרגשה זו היא מחובתו של כל אדם בכל הדורות, לראות תמיד את עצמו לפני ה׳ בכבודו ובעצמו, כדברי המקרא: ״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״ (תהלים טז: וראה שו״ע או״ח יא:א). ואם הוא עומד לפני ה׳ הרי הוא כאילו בא למחיצתו, לקרתא דיליה, ועליו לנהוג בנימוסא דקרתא של ה׳. 

'''ידוע''' לנו שאם אדם נמצא בקרבתו של מלך, עליו לפנות את לבו מכל הדברים שבעולם ולעסוק רק בעניניו של המלך, כי כך הם דרכי הנימוס. חז״ל אומרים שאוריה החתי נתחייב מיתה משום שאמר לדוד: ״ואדוני יואב״ (שמואל ב יא:יא). ובאמת הרי היה בזה משום כבודו של המלך שהוא מכבד גם את עבד המלך וקורא לו: ״אדוני״. ובודאי היתה גם כוונתו של אוריה לכך, שהרי קרא גם לדוד ״אדוני״ (ראה שם), ובכל זאת היתה בזה משום מרידה, כי במחיצתו של המלך מתבטלת כל האדנות ואין ממדת דרך ארץ להזכיר בנוכחותו שום אדונים אחרים אף מהממונים של המלך, כי אם לראות את כבוד המלך בלבד. ואם אוריה לא עמד על זה והזכיר בפניו אדנות אחרת הריהו מורד במלכות וחייב מיתה. 

'''ומתוך''' כך אנו מבינים את דברי חז״ל על ירבעם בפרשם את הפסוק: ״וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה״ (מלכים א יא:כז) - ״שחלץ את תפיליו בפניו״ (סנהדרין קא). הרי יש בתפילין משום כבוד והדר, ועליו היה לעמוד לפני המלך בכל הודו והדרו ואף בתפילין שעל ראשו, ואם מיעט מכבוד זה וחלץ את תפיליו בפניו הרי יש בזה משם הרמת יד במלך ומרידה במלכותו. 

'''ואם''' במחיצתו של מלך כך, על אחת כמה וכמה במחיצתו של ה׳ יתברך שיש להתפנות לפניו מכל חפצי העולם, לשים כל מעינו רק בעניני מלכותו בלבד ולעמוד לפניו בכל היראה והכבוד ללא כל שיור לגבי שום דבר אחר עלי תבל. ואם ממעטים בזה במשהו, הרי זו מרידה במלכות שמים חס ושלום. 

'''הרי''' רואים אנו אצל האשכנזים בנימוסים החיצוניים שלהם כמה שהם נזהרים בהם, ואם אחד אינו מדקדק בזה כחוט השערה, הם מביטים עליו, כאמור, בבוז ומרגישים בזה סבל וצער, כפי שמסופר מהפרופסור שהתעלף מזה שראה אדם בלי כפתור בבגדו. ואם הם מדקדקים כל כך בדברים בטלים שלהם, משום שהם מוגבלים בדעתם ואין להם מושגים אחרים, הרי עלינו ללמוד מהם קל וחומר בן קל וחומר לדקדק בדרכי נימוס הנוגעים לעניני הנפש, ועל אחת כמה בעמדנו, תמיד, כאמור, לפני ה׳ יתברך שעלינו להתקשט לפניו בחיצוניותנו ובפנימיותנו בכל הדקדוקים וההדורים ולא ניכשל בשום דבר שיש בו משום פגיעה כל שהוא בכבודו ומשום סטיה מנוהני הנימוס ודרך ארץ הראויים בקרבתו. 

'''ומהם''' דרכי הנימוס במחיצתו של ה׳? הוי אומר לקיים מצוותיו בתכלית השלימות וההידור ולהתנהג במדותיו, כי זוהי ההתנאות לפני ה׳, כפי דרשת חז״ל: ״זה אלי ואנוהו״ (שמות טו) - ״התנאה לפניו במצוות״; ויש שדרשו: ״הוי דומה לו - מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום״ (שבת קלג). אלה הם הנימוסים הנהוגים בקרתא של ה׳ יתברך ועל האדם הנמצא תמיד בקרבתו ללכת בדרכי נימוסים אלה, עליו להתנאות בפנימיות לבו בכל ערכי השלמות כדי שיהיה ראוי לעמוד במחיצתו. הכתוב אומר: ״זה אלי ואנוהו״ בלשון יחיד שכל אחד צריך להרגיש שהוא אל שלו והוא נמצא בקרבתו ועליו לדקדק בפניו בכל תנועה והנהגה שלו. 

'''ואם''' בכל עת ושעה כך, על אחת כמה בזמן שהאדם עוסק בתורה שעליו להרגיש שעומד לפני ה׳ הכתוב אומר: ״עדותיך שיחה לי״ (תהלים קט), כלומר שבשעה שהוא עוסק בעדותיו של ה׳ הרי כאילו הוא משוחח אתו, וכמה עליו להזהר באותה שעה להיות מהודר ומקושט לפני ה׳ כראוי לו ולדקדק בכל נוהגיו ונימוסיו שיהיו הגונים לפניו. 

'''וכן''' גם בעמדנו לפני ה׳ בתפילה. אנו אומרים בתפילה את השירות והתשבחות של דוד נעים זמירות ישראל, ועלינו להרגיש שאין אנו חוזרים על דבריו של דוד אלא שבכל הדורות אנו עומדים לפני ה׳ ואומרים ביחד עם כל מלאכי מעלה שירה של הקדוש ברוך הוא, כדכתיב: ״דור לדור ישבח מעשיך״ (תהלים קמה), שכל הדורות הולכים ומשבחים את ה׳ ולא עוד אלא ששירתנו גדולה משל המלאכים ואין הם פותחים בשירה עד שאנו מתחילים, כדברי חז״ל (חולין צא): ״אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר: ״ברן יחד כוכבי בוקר״ והדר - ״ויריעו בני האלהים״ (איוב לח), כוכבי בוקר הם ישראל המשולים לכוכבים, ובני האלהים הם המלאכים. וגם זה מדרכי הנימוס לומר שירה לפני האלהים כשם שנהוג לומר שירה לפני המלכים. וכמה יש לדייק באותה שעה בכל ההוד וההדר ובדקדוקי השלימות בנוהגים החיצוניים, במחשבה ובכוונת הלב ובכל המדות הנאות והטובות, כיאות לפני מלך מלכי המלכים.

== ב ==
'''אולם''' האדם נקרא ״סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״, ויחד עם זה שהוא חייב לנהוג תמיד, כאמור, בנימוסי שמים משום שהוא נמצא בכל עת ובכל שעה במחיצתו של מלך מלכי המלכים, עליו גם לדקדק בנימוסי הארץ, בענינים של דרך ארץ של מטה. ביחד עם הימצאו ברום שמים, הרי רגליו עומדות על הארץ ועליו להיזהר גם בנימוסים הפשוטים שהם ממנהגי ארץ. ואכן כן הוטל על האדם מתחילת ברייתו. כתוב אצל אדם הראשון: ״תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו צונה ואלפים כולם וגם בהמות שדי״ (תהלים ח). הרי שאדם הראשון, עם מדריגתו הגדולה שהגיעה עד שמים ועם התהלכו עם המלאכים אישי מעלה. היה מוטל עליו לטפל גם בעניני הארץ ובכל הבהמות והחיות ברואי מטה. 

'''למדנו''' גם ביעקב אבינו שכאשר שלח את יוסף לדותן, ציוה אותו לראות את שלום אחיו ושלום הצאן (בראשית לז). מצד אחד אמר לו להתענין בשלום אחיו, שהם היו אנשי מעלה ושבטי יה, שיש בזה משום נימוסי שמים, שהם ההתדמות למדת החסד של הקדוש ברוך הוא; ומצד שני אמר לו לדאוג גם לשלום הצאן שהם עניני דרך ארץ של מטה. ולא עוד אלא שיעקב ציוה את יוסף על שתי הפעולות האלה בבת אחת, והשוה את שלום הצאן לשלום האחים. 

'''וכן''' מצאנו באליעזר עבד אברהם, כאשר בא לבחון את רבקה בת בתואל אם הגיעה לשיא השלמות והיא ראויה להיות אחת האמהות שממנה יבנה העם הנבחר, עמד על נקודה זו. כתוב בתורה שאליעזר בבחינתו את רבקה לא הסתפק בזה בלבד שלאחר שיאמר לה: ״הגמאיני נא מעט מים מכדך״ (בראשית כד) היא תשקה אותו ואת אנשיו, אלא קבע לו תנאי שהיא תשיב: ״שתה אדוני וגם לגמליך אשאב״, ורק אז יהיה בטוח שהצליח בדרכו. ואמנם רבקה השיגה את היסוד הזה של דרך ארץ שהוא מורכב משני הצדדים, שיש ללכת בדרכי ה׳ ולעשות חסד עם הבריות בעלי צלם אלהים ויחד עם זה לנהוג נימוסי ארץ לדאוג גם לגמלים הפשוטים. ורק לאחר שאליעזר נוכח כי רבקה משיגה שהשלמת האדם נגמרת דוקא בתפישת שני היסודות הללו יחד, מצא אותה נאמנה לתעודה הגדולה המוטלת עליה ואמר: ״אותה הוכחת לאדוני ליצחק״. 

'''ובאמת''' היתה זו גם דרכו של משה רבנו כשעלה למרום. הבאנו לעיל את דברי חז״ל שמשה לא שינה ממנהגי המקום וכשעלה למחיצתם של המלאכים לא אכל לחם משום שגם המלאכים אינם אוכלים. ולכשנעיין בדבר נראה, שמחיצתם של המלאכים לא היתה עליה למשה רבנו כי אם ירידה. כתוב בתורה שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה לאחר חטא העגל: ״הנני שולח מלאכי לפניך״ (שמות כג) השיב לו משה: ״אם אין פניך הולכים אתנו אל תעלנו מזה״ (שם לג, וראה רש״י שם). הרי ראה משה שלפי ערכם של בני האדם רק ה׳ בעצמו צריך ללכת אתם, אבל אם ילך מלאך לפניהם הרי זה עלבון בכבודם וירידה במדה כזו עד שהחליט לוותר על כל העליה לארץ ולהישאר במדבר. 

'''וכן''' אנו מוצאים שגם בעת שעלה משה לקבל את התורה ניצח את המלאכים. אמרו חז״ל: ״בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו וכו׳ חמדה גנוזה שנגנזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וכו׳ תנה הודך על השמים וכו׳״. ומסופר אחר כך שמשה החזיר להם תשובה, ו״מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא שנאמר: ׳ה׳ אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ׳ ואילו ׳תנה הודך על השמים׳ לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר: ׳עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם׳ - בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות״ (שבת פח). הרי שהמלאכים הודו שמשה גדול מהם ורק בני האדם ראויים לקבל התורה ולא הם, והם פייסו אותו על שקראוהו אדם נוצר מאדמה שהוא לשון שפלות (ראה רש״י שם). ולפי זה מה שנהג משה במחיצת המלאכים כמותם שלא אכל לחם, לא היה בזה עליה מצדו למדריגתם כי אם להיפך, ירידה, שירד ממדריגתו העליונה שהיא גדולה משל המלאכים ונהג כמותם, וזהו מה שאומרים חז״ל שמשה אמר ״נפשי נתתי עליה, דמי נתתי עליה״ (ספרי האזינו) כי זה היה נסיון קשה מצד משה לרדת אל המלאכים, אלא שחייב היה לנהוג כן משום תורת דרך ארץ: ״אזלת לקרתא הלך בנימוסיה״ (ראה שמות רבה מז). ומכאן שגם משה רבינו ביחד עם התנהגותו בנימוסי שמים העליונים ראה חובה לאדם גם לרדת ממדריגתו ולנהוג גם בעניני דרך ארץ פשוטים הראויים לקטנים ממנו. 

'''ובאמת''' מנהג זה לנהוג גם במעשי דרך ארץ הפשוטים הוא מנימוסי שמים, כי גם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יורד כביכול משמים ארצה ומטפל בבריותיו הנמצאים בארץ, ממציא לכולם את צרכיהם הגשמיים ומשביע לכל אחת את חפצה ורצונה. ולכן מחובתו של אדם ללכת בדרכיו ולעשות כמעשהו במנהגי דרך ארץ כי גם הם מדרכי שמים, מדרכי הקדוש ברוך הוא. 

'''ומשום''' כך חייב אדם לחלק כבוד למלך בשר ודם, אם כי הוא עומד תמיד לפני מלך המלכים ואין שום מקום, כאמור, לאדנות אחרת במחיצתו, כי כן הוא רצונו של מקום וכך הוא דרכו. כמו כן אנו מברכים לפני המלך את הברכה: ״שחלק מכבודו לבשר ודם״, כי יש לראות גם בזה כבוד שמים. ומשום כך נהגו גם הנביאים לחלוק כבוד למלכים ולהשתחוות לפניהם אפיים ארצה, אם כי היו בעלי רוח הקודש ושליחי ה׳ והם בעצמם משחו מלכים, כי אלו הם ממנהגי דרך ארץ וממנהגי עמים גם יחד וכן הוא גם דרכו של הקדוש ברוך הוא. 

'''כן''' שנינו: ״משיב מפני הכבוד״ (ברכות יג), שאם אדם עומד בעצם קריאת שמע ומופיע איש לפניו ואומר לו שלום, חייב הוא להשיב לו שלום משום דרכי נימוס. הרי שאף אם האדם עוסק בענינים רוחניים הגבוהים ביותר וקורא לפני ה׳ את פרשת שמע כדי לקבל עליו עול מלכות שמים, חייב הוא באותה שעה להיזהר במנהגי דרך ארץ ולהשיב שלום לכל אדם. 

'''ומצינו''' עוד יותר מזה. הגמרא מספרת שבשעה שרבי היה מעביר ידיו על פניו היה מקבל עליו עול מלכות שמים (שם יג:). ומבאר הערוך למה העביר ידיו על פניו ״שלא יראו עיניו כשהוא מסביבן ומתגנה״ (שם בגליון). כלומר, בשעה שרבי היה קורא ״אחד״ הרי היה צריך לחשוב שהשם אחד בכל רוחות העולם: מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה, מטה, והיה מסבב את עיניו לכל צד, ואין זה מדרכי הנימוס, ולכן היה מכסה את עיניו בידיו. הרי רואים אנו שאף באותה שעה שעוסקים בעניני שמים יש לדקדק גם בנימוסים הפשוטים ביותר שלא יראו את עיניו מסובבות.

'''ומכאן''' שאכן כל הנימוסים הפשוטים אף כפתור בבגדו יש בו ערך גדול שאין לאדם לוותר עליהם בשום מקרה אף ברגע שהוא עוסק בענינים שברומו של עולם, משום שזוהי דרכו של אדם עלי ארץ. וזוהי תורת דרך ארץ שקדמה לתורה מסיני וגם על תורה זו נצטוינו מסיני.

= דרך ארץ קדמה לתורה =

== א ==
'''אין''' אנו מוצאים בתורה ציוויים מפורשים על מדות ותכונות, ורבים תמהים לסיבת הדבר, כי הלא הענינים האלה הם עיקרים יסודיים בהנהגת האדם ולמה לא צוותה התורה עליהם. אמנם מדות רבות נכללות במצוות התורה ורבים הציוויים והאזהרות שאי אפשר לקיימם כהלכתם בלי שלמות המדות והתכונות. האם אפשר לאדם להגיע למדריגה: ״ואהבת לרעך כמוך״׳ שזה כלל גדול בתורה, מבלי אשר יטביע קודם בעצמו ובנפשו מדות הטוב והחסד? התורה מזהירה עוד אזהרות ביחס לזולת, כגון: ״לא תקום״; ״ולא תטור״: ״לא תשנא את אחיך בלבבך״ וכדומה, והאם יש בכוחו של אדם שלא השתלם במדותיו לעקור מתוכו כל רגש של טינא ונקמה לאיש אשר גמל לו רעה ויתיחס אליו כאילו לא עשה לו כלום. וכן עוד מצוות ואזהרות רבות. אבל עם זה לא ציותה התורה על המדות והתכונות במיוחד, ויש לעיין בדבר. 

'''אולם''' כשנתבונן נראה שהמדות והתכונות הם הקדמה לתורה. והוא היסוד הראשון במהותו של האדם אשר בלעדו איננו ראוי כלל לתורה. האדם נברא מראשית יצירתו כבריאה מושלמת, כי על כן נברא בצלם אלהים וכחלק אלוה ממעל, וכשם שהקדוש ברוך הוא שלם בכל מעלותיו ומדותיו, כביכול, כן נוצר האדם בתור חלק ממנו ובצלם דמות תבניתו - שלם בכל מעלותיו ומדותיו. 

'''ולא''' רק האדם נברא בתור שלם כי אם כל ברואי העולם נבראו שלמים בכל תכונותיהם. בתחילת יצירתם לא הוטבעו בשום בעלי חיים כל נטיות רעות או תכונות מזיקות וכולם שפעו אך טוב וחסד. ואחרית הימים תוכיח, הנביאים מנבאים שבאחרית הימים יגיעו למצב של שלום ואהבה בין כל הברואים. וכל הארץ. תימלא דעה: ״וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ימריא יחדיו וכו׳, ופרה ודב תרעינה, יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן ושעשוע יונק על חור פתן וכו׳ לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעת את ה׳. כמים לים מכסים״ (ישעיה יא). נבואה זו אומרת שהבריאה תחזור לשלמותה כמו שהיתה בתחילת יצירתה והרי שכל בעלי החיים אין בתכונותיהם הטבעיות שום כוחות רעים וממקור יצירתם הם טובי מזג. 

'''וכך''' פירש גם הרמב״ן בפסוק: ״והשבתי חיה רעה מן הארץ״ (ראה פירושו על ויקרא כו:ו): ״כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצוות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם, אין חיה ורמש ממית האדם, כמו שאמרו: אין ערוד ממית אלא חטא ממית״, כלומר שלא היה שום רע בחיות לפני חטאו של אדם הראשון ולא היו מזיקות כלל וכלל. 

('''ואמנם''' תלוי מצבם של בעלי החיים בבחירת האדם, כשם שאנו למדים כאן שהחטא מוריד את מדריגת בעל החי והוא שגורם שיהפך למזיק ולחיה רעה, כן גם בכוחו של האדם להעלות את בעל החי. הנה מצינו בחמורו של פנחס בן יאיר שלא אכל מן הטבל (ראה חולין ז), ובודאי משום שנמצא בביתו של פנחס בן יאיר שהתנהל לפי דרכי החסידות העליונות, מעין אחרית הימים). 

'''ודבר''' זה אנו למדים גם מן התורה. בעת שהקדוש ברוך הוא ברא את בעלי החיים כתוב בתורה: ״תוצא הארץ נפש חיה״ (בראשית א). והרי בארץ גנוזים מדרך יצירתה הטבעית כוחות רוחניים גדולים (ראה לעיל במאמר ״יש ואין בבריאה״). ואם היא הוציאה מתוכה את בעלי החיים הנקראים ״נפש חיה״, בודאי שגם בהם טבועות מדות ותכונות רוחניות. 

'''ולא''' עוד אלא שמצינו שגם לאחר חטא אדם הראשון, ולאחר חטאי כל הדורות, למרות שכל הבריאה וגם בעלי החיים בכללם הולכים ומתמעטים מדור לדור, עוד נשארו בטבעם של בעלי החיים תכונות ומעלות טובות בשיעור כזה שראוי לאדם ללמוד מהם. ״אמר רבי יוחנן אילמלא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה ודרך ארץ מתרנגול״ (עירובין ק). ודברי הכתוב יוכיחו (איוב לה): ״מלפנו מבהמות הארץ ומעוף השמים יחכמנו״ (ראה שם מאמר ר׳ חייא ובפירוש רש״י שם: ״שנתן בהם חכמה להורות לנו״). וכן גם מצינו ששלמה החכם מכל אדם מיעץ ללמוד מבעלי חיים: ״לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם״ (משלי ו) ואם האדם עם כל חכמתו ועליונותו ראוי לו ללמוד מבעלי חיים, הרי בודאי שתכונותיהם אלה יש בהן מעלה יתרה. ואם לאחר כל חטאי הדורות והירידות הממושכות כך, הרי כמה היו שלמים בטבעם בתחילת יצירתם ולא היה בהם שום פגם וליקוי. והוא מה שאמר הכתוב: ״וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד״ כי לא היה בבריאה שום רע והכל היה בתכלית השלמות. 

'''ואם''' בעלי החיים נבראו במעלות גדולות כאלה. על אחת כמה האדם שהוא מבחר היצורים כולם ובו כלולים כל הכוחות, שטבועות בו מתחילת יצירתו כל מדות השלמות העליונה. ודברים אלו אמורים בגופו של האדם טרם שנופחה בו נשמה ממעל, בדומה לבעלי החיים שאין בהם אלא גוף והנפש הבהמית, וכפי שמשמע מדברי חז״ל על הכתוב ״גלמי ראו עיניך״ (תהלים קלט, וראה לעיל במאמר ״האדם, החטא וקיום העולם״). ומכאן כמה מהמדות והתכונות נטבעו באדם לאחר שנופחה בו נשמה מאת האלהים, ככתוב: ״ויפח באפיו נשמת חיים״ - ״מאן דנפח מדיליה נפח״, ונעשה מטבעו דומה במדותיו למדות הקדוש ברוך הוא שנברא בצלמו ובצלם דמות תבניתו. 

'''ומכיון''' שכך, אין כל מקום להזהיר את האדם בתורה על המדות והתכונות, כי הרי במציאותו הטבעית הוא כבר שלם בכל המעלות בתכלית השלמות והוא יסוד האדם ובתור שכזה, בתור האדם השלם, באה התורה ומלמדת אותו להשגות ומעלות עליונות יותר. 

'''וזוהי''' כוונת דברי חז״ל: ״עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ לתורה״ (ויקרא רבה ט:ג), כי כל המדות והתכונות הטובות כלולות בדרך ארץ והן הוטבעו באדם מטבעו ואינו זקוק עליהן למתן לתורה, ואילו מתן התורה בא להוסיף עליהן ולצוותו להמשיך לעלות לדרך שמים, למדריגות העולות על המעלות שהן בבחינת דרך הארץ. 

'''ואמנם''' מצינו בדברי חז״ל שבשעה שבאו לקבל את התורה טענו לפני הקדוש ברוך הוא שכל הדורות כבר קיימו את התורה קודם לכן במסגרת דרך ארץ. אמרו חז״ל: ״׳כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע׳ (שמות יט), ראוי היה לומר ׳נשמע ונעשה׳, אלא אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא: רבון כל העולמים! עד שלא שמענו קימנו. ׳אנכי׳ - קים יעקב, שנאמר: ׳ויאמר יעקב אל ביתו וכו׳ הסירו את אלהי הנכר׳ (בראשית לה); ׳לא תשא׳ קים אברהם, שנאמר ׳הרימותי ידי אל ה׳׳ (שם יד); ׳זכור׳ קים יוסף, שנאמר: ׳וטבוח טבח והכן׳ (שם מג); ׳כבד׳ קים יצחק שנעקד על גבי המזבח; ׳לא תרצח׳ קים יהודה - ׳מה בצע כי נהרוג את אחינו׳ (שם לז); ׳לא תנאף׳ קים יוסף באשת פוטיפרע; ׳לא תגנוב׳ קימו השבטים - ׳ואיך נגנוב כסף וזהב׳ (שם מד); ׳לא תענה׳ קים אברהם שהעיד לכל באי עולם שאתה רבון כל המעשים; אף הוא קים ׳לא תחמוד׳ - ׳אם מחוט ועד שרוך נעל׳״ (שם יד).

'''וכאן''' יש להוסיף שאמנם ניתן לאדם כוח הבחירה ובידו לרדת ממדריגתו שישחית את מדותיו ומעלותיו ויאבד את כל צורתו בתור אדם אף מסוג דרך ארץ, ויש בכוחו להגיע אף למדריגה של בעלי חיים ועוד פחותה מהם. ואמנם מצינו שנבוכדנצר מלך בבל נהפך לחית השדה למשד שבע שנים ואכל עשב כשור וכל צורתו נשתנתה לשל בעל חי (ראה דניאל ד). אבל במקרה כזה שהוא מקלקל את מדותיו. הרי הוא יוצא מכלל אדם וכאילו עובר מהמציאות אל ההעדר והוא בבחינת מאבד את עצמו לדעת. ועל בחינה בזו אין מקום בתורה לצוות לו ולהזהירו, כי התורה ניתנה לאדם ובאדם משתעי קרא, ולא לכזה שיוצא מכלל האדם. 

== ב ==
'''ולכשנתבונן''' נראה שגם תורה זו הנקראת דרך ארץ, שקדמה לתורה מסיני, תורה שלמה היא המקיפה את כל האדם, והדורות הקדמונים מצאו מקום להתגדר ולהתעלות בה. על יסוד תורה זו באו כל התביעות והעונשים החמורים על הדורות ההם על אשר לא דקדקו בה ונכשלו בה ולא קימו כראוי את תורת דרך הארץ שהיא יסוד האדם, ומכאן גם הרקע לכל חטאי היחידים שבתורה, שלא נזהרו בה כיאות. 

'''ולא''' עוד אלא שמצינו שגם בתורה זו, תורת דרך הארץ של האדם, דקדקו עם אישי הדורות כחוט השערה, ותבעו מהם תביעות דקות מן הדקות, אשר אנחנו אף לאחר קבלת תורה מסיני אין לנו מושג בהן. 

'''והרי''' דוגמאות אחרות: 

'''כתוב''' בתורה באבימלך שלאחר שלקח את שרה ואלהים בא אליו בחלום הלילה ואמר לו: ״הנך מת על האשה אשר לקחת״, טען אבימלך: ״הגוי גם צדיק תהרוג, הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא, בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת״, והשיב לו אלהים בחלום: ״גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת וכו׳ ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך״, (בראשית כ). ופירשו חז״ל מה היה חטאו של אבימלך: ״׳נביא הוא׳ וכבר לימד, אכסנאי שבא לעיר, על אכילה ושתיה שואלים אותו או על עסקי אשתו שואלים אותו, אשתך היא, אחותך היא?״ וחז״ל באים לידי מסקנא: ״מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד״, ומפרש רש״י: ״שהיה לו ללמוד דרך ארץ ולא למד׳ מדקאמר לו רחמנא נביא הוא, דמשמע אין ממש בדבריך וראוי אתה ליהרג״ (בבא קמא צב: וראה רש״י שם). 

'''הנה''' רואים אנו מכאן שחייבו את אבימלך בתור בן נוח ללמוד מדת דרך ארץ ולהתנהג בה, ומתוך כך היה צריך לשאול את אברהם על עסקי אכילה ושתיה ולא על עסקי אשתו. וחיוב זה חמור עד כדי כך שמכיון שלא למד דרך ארץ ולא התנהג עם אברהם לפי מדה זו, נתחייב מיתה הוא וכל אשר לו. ועוד הוסיפו חז״ל שאבימלך היה בגדר ״אומר מותר״, משום שלא ידע הלכה זו, ובכל זאת מכיון שיכול היה לדעת באמצעות אברהם אבינו ונכשל בזה, חייב מיתה, אם בדיני אדם או בדיני שמים (ראה מכות ט). 

'''ועוד''', כתוב בתורה: ״ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ״ (בראשית לד). ופירש רש״י: ״בת לאה ולא בת יעקב? על שם יציאתה נקראה בת לאה שאף היא יצאנית היתה, שנאמר: ׳ותצא לאה לקראתו׳״ (ראה רש״י שם ומדרש תנחומא וישלח ז, וראה גם לשון בראשית רבה פ: ״כאמה כבתה״). 

'''והנה''' מופלאים הדברים כמה נתבעו על פגיעה דקה מן הדקה במדת דרך ארץ. הרי כל התביעה כאן על דינה לא היתה אלא על אשר עברה על דרכי הנימוס: ״כל כבודה בת מלך פנימה״ (תהלים פה), כי הכתוב מדגיש שיצאה לראות בבנות הארץ ולא בבני הארץ, ואין כאן שום עבירה מלבד מדת דרך ארץ. ובכל זאת מתבטאים עליה חז״ל בצורה כה חמורה שהיתה יצאנית ונענשה על כך בעונש כה חמור שנתפשה על ידי שכם בן חמור וטימא אותה, עד שיעקב לאחר כל ההרפתקאות והצרות הרבות שעברו עליו לא יכול לסבול יותר ואמר: ״מי שאמר לעולמו די, יאמר ליסורי די״ (תנחומא מקץ). 

'''ועוד''', שהקדוש ברוך הוא ראה בפגם דק זה הרס בכל צורת הבריאה. חז״ל אומרים שבשעה שהקדוש ברוך הוא עמד ליצור את האשה ״התבונן מהיכן לברוא אותה, לא ברא אותה מן הראש, שלא תהא קלת ראש, ולא מן העין שלא תהא סקרנית וכו׳ ולא מן הרגל, שלא תהא פרסנית אלא ממקום שהוא צנוע באדם וכו׳, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה: תהא אשה צנועה; תהא אשה צנועה. אף על פי כן ׳ותפרעו כל עצתי׳ (משלי א). לא בראתי אותה מן הראש. והרי היא מיקלת ראשה וכו׳ ולא מן הרגל, והרי היא פרסנית שנאמר ׳ותצא דינה׳״ (בראשית רבה יח, וראה לעיל במאמר ״ותפרעו כל עצתי״). הרי שהיתה בפגיעה דקה זו במנהגי דרך ארץ הפרעה בכל תכניתו של הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם, משום שמדה זו היא יסוד האדם ואם יש פגיעה במהות האדם בטלה כל תכליתה של הבריאה. 

'''ועוד''' יותר מזה, התורה מטילה אשמה גם על לאה וקוראים אף אותה יצאנית שנאמר ״ותצא לאה לקראתו״ (בראשית ל). 

'''חז״ל''' אומרים שלאה עשתה ביציאתה מעשה גדול מאד ו״צפה הקדוש ברוך הוא שלא היתה כונתה אלא להעמיד שבטים״. ומיציאה זו יוצא לימוד לדודות ש״כל אדם שאשתו תובעתו הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היה כמותן, שנאמר: ׳הבו לכם אנשים חכמים ונבונים׳ וכתיב: ׳ואקח את ראשי שבטיכם׳ ולא כתיב: ׳נבונים׳: וכתיב: ׳יששכר חמור גרם׳ וכתיב: ׳ומבני יששכר יודעי בינה לעתים׳״ (נדרים כ), כלומר שבדורו של משה לא נמצאו בני בינה ואילו הבנים שיצאו מלאה היו בני בינה. 

'''נמצא''' שלאה חידשה כאן מדעתה הנהגה מופלאה שיש בה משום רוממות וקדושה ושראו בה, בהנהגה זו, מקור לתולדות הדעה והבינה במדה, כזאת שאף דורו של משה הנקרא ״דור דעה״ עם כל השגתם העליונה לא הגיעו אליה. ואכן יצאו ממנה בזכות יציאה זו בני יששכר שהצטיינו בכל הדורות בבינתם הגדולה והעמידו מאתים ראשי סנהדראות (ראה דברי הימים א יב). 

'''והנה''' עם כל זה, מצאו פגם ביציאתה זאת, תוך זריזות ושמחה של מצוה, וראו בה, איפוא, ניגוד להנהגה של ״כבודה בת מלך פנימה״. ובגלל אותו פגם מגנים אותה בביטוי מעליב כזה וקוראים אותה יצאנית. ולא עוד אלא שתולים בה קלקלתה של דינה, כאמה כבתה, ומכריזים עליה: יצאנית בת יצאנית. 

'''הרי''' עד כמה דקדקו בהנהגותיהם של אישי הדורות הקדמונים אף ללא תורה מסיני, משום החובה הגדולה המוטלת עליהם בתור אדם ומשום תורת דרך ארץ בלבד. 

== ג ==
'''תביעה''' מעין זו ובצורה חריפה יותר ביחס למדת דרך ארץ, אנו מוצאים גם כלפי עשיו. 

'''כתוב''' בתורה על עשיו, בשעה שבא אל אביו יצחק לקבל ממנו את ברכתו: ״ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקום אבי ויאכל מציד בנו בעבור תברכני נפשך״ (בראשית כז). ואמרו חז״ל (בראשית רבה שם): ״על ידי שאמר לו יקום, אני נפרע לו בו בלשון ׳יקום אלהים ויפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו׳ (תהלים סח)״. 

'''חז״ל''' מספרים נפלאות על הצטינותו של עשיו בכבוד אב. הכתוב אומר: ״בן יכבד אב״ (מלאכי א) ואמרו חז״ל: ״דא עשיו, לא הוי בר נש בעלמא דאוקיר לאבוי כמה דאוקיר עשו לאבוי״ (זהר תולדות). היו לו לעשיו בגדים מיוחדים לשמש את אביו. כתוב בתורה: ״ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית״ (שם), למה קוראים אותם חמודות? ״שחמד מנמרוד והרגו ונטלן״, ובגדים אלה היו משל אדם הראשון ״שבשעה שהיה לובשם ויוצא לשדה. היו באים כל חיה ועוף שבעולם ומתקבצים אצלו״, ועשיו שמר אותם בבית רבקה ולא היה יוצא בהם בדרך ״שבהם היה משמש את אביו״ (ראה פרקי דרבי אליעזר כד ובבראשית רבה שם). ״ואמר ר׳ שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שימשתי אותו אחד ממאה ששימש עשיו את אביו. אני בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכים ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשיו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות. אמר: אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות״ (בראשית רבה סה). אנו יכולים לתאר לנו כמה היה גדול כיבודו של רבן שמעון בן גמליאל לאביו עד שהוא מעיד על עצמו: ״לא כיבד בריה את אבותיו כמו אני את אבותי״ (דברים רבה א), ובכל זאת הוא מכריז שלא הגיע בזה למדריגתו של עשיו אף באחד ממאה. 

'''ולא''' עוד אלא שעשיו מסר נפשו על מצוות כיבוד אביו והיה הולך למקום סכנה כדי לצוד ציד ולהביא לאביו. ויוסף למד מדה זו מעשיו. כתוב בתורה שבשעה שיעקב שלח את יוסף לראות את שלום אחיו אמר: ״הנני״ (בראשית לז), ואמרו חז״ל: ״נוהג באביו כבוד ומורא. אמר לו יוסף ליעקב: אבא: יודע אני כי שונאים אותי, ואפילו יהרגוני איני חוזר דבורך ריקם״ (ראה ״תורה שלמה״ שם בשם מדרש אגדה). ״ומעשיו למד יוסף. כשאמר לו יעקב: ׳לכה ואשלחך אליהם׳, היה יודע ששונאים לו אלא אמר: עשיו הולך תדיר למקום סכנה כדי לצוד ציד להביא לאביו, ואבי שלחני לראות את שלום אחי ואת שלום הצאן שהוא חיות של אבי ובני ביתו״ (ראה שם בשם ספרי חסידים). 

'''והנה''' קרה מקרה, ובודאי היחידי בחייו, שתוך הגישו לאביו את המטעמים שהכין לו ופנותו אליו שיאכל מהציד שהביא לו, החסיר מלה אחת בדבריו ובמקום לומד: ״יקום נא אבי״ כפי שדורשת מדת דרך ארץ וכפי שהתבטא יעקב כלפי אביו: ״קום נא שבה״, אמר: ״יקום אבי״. מציינים שבאותו יום ״עשיו בא בצער גדול שלא נפל בידיו כשאר הימים אלא צבי בלבד, לאחד שנצטער. תדע לך שכן, כשבא ועשה מטעמים בא בנזיפה אל אביו ואמר ׳יקום אבי׳״ (ראה מדרש הגדול שם). וחז״ל מספרים ש״כל אותו היום היה עשיו צד צבאים וכופתן ומלאך בא ומתירן, ועופות ומסכסכן ומלאך בא ומפריחן. וכל כך למה? כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות״ (בראשית רבה סז). ובכל זאת לא ויתרו לו לעשיו על אשר נכשל בלשונו ודילג בדבריו מלה אחת שהיה בזה משום פגם במדת דרך ארץ, והענישו את כל דורותיו אחריו בעונש חמור כזה עד שקללו אותם שבזמן שיבואו להילחם עם ישראל יבוא אלהים ויניס ויפיץ אותם מפני ישראל. 

'''עד''' כדי כך מגיעים דקדוקיה וחומרה של מדת דדך ארץ. 

'''ואופייני''' הדבר שתבעו מעשיו שמדת דרך ארץ היתה צריכה להיות טבועה בנפשו עד כדי כך שאף בשעת סכנה לא יתכן שיכשל בה, וכפי שאמרו חז״ל: ״אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו״ (סנהדרין צב:). לפי ההנחה שקבענו שמדת דרך ארץ היא עצמיותו השרשית של האדם, אין לו לאבד עצמיותו בתור אדם בשום מקרה שבעולם ואף במצבים המסוכנים והחמורים ביותר. 

'''מסופר''' בתחילת אותה פרשה: ״ויבוא עשו מן השדה והוא עיף, ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה, כי עיף אנכי, על כן קרא שמו אדום״ (בראשית כה). באותה שעה אחזתו לעשיו בולמוס מרוב עייפותו בשדה, וכל מי שאחזתו בולמוס פוסקים להלכה שמאכילים אותו נבילות וטריפות ומאכילים אותו ביום הכיפורים, כי הוא נמצא במצב של סכנה. ועוד ש״לא היה יכל להשיב ידו אל פיו״ (ראה תורה שלמה שם) ובודאי גם לא יכל להבחין מהו התבשיל ורק הרגיש במראהו שהוא אדום. ומשום כך התבטא ״הלעיטני נא מן האדם האדם הזה״. 

'''ובכל''' זאת בגלל ביטוי זה, שאם כי איננו לשון מגונה אלא שאיננו בכלל שיחה נאה ואינו הולם את מדת דרך הארץ. נקבע לעשיו ולכל דורותיו אחריו שם גנאי: ״אדום״. ואף על פי שהיה מותר לעשיו לעבור באותה שעה על כל האיסורים משום שנמצא כאמור, במצב של סכנה. אבל הוא היה צריך להיות מושרש ומושלם במדת דרך ארץ שתיהפך אצלו לטבע ושלא יוכל לזוז ממנה בשום מצב, ומכיון שנכשל בזה הוכח שחסרה לו שלמות במדה זו ונתגלתה פחיתותו שהוטבעה בו לדורות עולם. ותואר זה שבא לו בגלל אותו ביטוי נזכר לו לעשיו בכל התקופות, עד שכאשר הקדוש ברוך הוא יבוא לנקום ממנו על מעשיו הרעים מתארים אותו בדברי הנביא: ״מי זה בא מאדום חמוץ בגדים״: ״מדוע אדום ללבושך״ (ישעיה סג) ועוד, כאילו רואים בזה את מקור כל רשעותו והוא הקובע את טיבו ומהותו. 

'''הרי''' מכאן שראו את מדת דרך ארץ כיסוד ותובעים עליה גם את בני נוח ואף לפני מתן תורה - ובצורה החמורה ביותר. 

'''ולאור''' השקפה זו מתגלה לנו שגם אומות העולם עומדים בדין על זלזולם במדה זו. חז״ל אומרים: ״בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון״ (ראש השנה טז). הרי שגם אומות העולם נכנסים לדין, ולכאורה דינם הוא משום שאינם מקיימים את שבע המצות שנצטוו עליהן. אבל לפי שהוכחנו, באים אומות העולם בדין, ובדין חמור מאד, על אשר אינם נזהרים גם במדת דרך ארץ, באשר זוהי תורת האדם וכל אשר בשם אדם יכונה חייב לדקדק בה בדקדוק מופלג.

== ד ==
'''ואמנם''' מצינו כמה האבות הקדמונים דקדקו במדת דרך ארץ והיו מוכנים לוותר בגללה על ההישגים הגדולים ביותר. 

'''הכתוב''' אומר: ״וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה׳ במקום הזה ואנכי לא ידעתי״ (בראשית כח:טז). ופירש רש״י: ״שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה״. לאחר ארבע עשרה שנה שעשה יעקב אבינו בבית מדרשו של שם ועבר ללא שינה כלשהי (״וישכב במקום ההוא״ - ״לשון מיעוט, באותו מקום שכב, אבל ארבע עשרה שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה״ - רש״י על פי בראשית רבה), משתנים לו עתה סדרי בראשית: ״כי בא השמש״ - ״ששקעה לו חמה פתאם, שלא בעונתה, כדי שילין שם״ (רש״י חולין צא:): ודוקא שם, במקום ההוא: ״ויפגע במקום״ - ״ללמדך שקפצה לו הארץ״ (שם): ואבני המקום מריבות זו עם זו וכל אחת מהן אומרת: ״עלי יניח צדיק את ראשו״ (שם). 

'''ובכן''' הכל מכוון מלמעלה לכך שיעקב אבינו ילין בלילה ההוא במקום זה. ובאמת גם שם לא ישן יעקב ושינה זו לא היתה כי אם משנה. ״׳וייקץ יעקב משנתו׳ - רבי יוחנן אומר ממשנתו״ (בראשית רבה סט:ז), אלא שמשנה זו היתה צריכה להישנות בצורת חלום הבא כאילו תוך שינה, ״שהשקיע הקדוש ברוך הוא גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעא״ (שם סח:י). ובתוך שינה זו הוא רואה חלום של נבואה, שיש בו משום השגת חכמה אין סופית. תעלומות הבריאה מתגלות לפניו. ״סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו״ - ״עולים ויורדים ביעקב וכו׳. מלאכי השרת על ידי שגלו מסטורין של הקדוש ברוך הוא נדחו ממחיצתן קל״ח שנה וכו׳ אמר רבי חמא בר חנינא, על ידי שנתגאו ואמרו כי משחיתים אנחנו וכו׳, היכן חזרו? – כאן״ (בראשית רבה סח:יב). כלומר, שעל ידי מאורע זה מצאו את תיקונם. ובמחזה נבואה זה מובטחת לו הבטחה נצחית, אשר בה תלוי כל קיומו של עולם והויתו, כל תולדות עם ישראל ונצחיותן של ישראל, הבטחת הזרע, הארץ וכו׳.

'''ואחרי''' ככלות הכל, לאחר כל הנסים הגלויים המגלים רצונו של מקום שיעקב אבינו יישן במקום ההוא, לאחר כל הגילויים הנשאים שנתגלו לו בחלום נבואתו זה, בתור ״שינה״ זו כביכול, אומר יעקב אבינו: ״אם ידעתי, לא ישנתי במקום קדוש כזה״. אף על פי ששינה זו היתה, כאמור, כעין משנה, ולמרות שהודות לה דבקה נשמתו בה׳ והשיגה חזיונות מופלאים כאלה, בכל זאת הרגיש יעקב אבינו חסרון בזה, כי הרי סוף כל סוף היתה כאן צורה חיצונית של ״שינה״ והיה כאן איזה פגם בדרך ארץ - שינה במקום קדוש - והיה כדאי לו לוותר על כל הדביקות ועל כל הגילויים, ובלבד שלא לפגום פגם כלשהו במדת דרך ארץ. הדא הוא ששנינו: ״דרך ארץ קדמה לתורה״. 

'''ומצינו''' שגם חז״ל הלכו בדרך זו, לוותר על הישגי התורה בגלל מדת דרך ארץ. 

'''מסופר''' בגמרא (יבמות קה:) שחכמים ובתוכם רבי ישמעאל ברבי יוסי ישבו בבית מדרשו של רבי והתווכחו בהלכה. ״אדהכי אתא רבי למתיבתא. אינהו דהוו קלילי יתיבו בדוכתייהו. רבי ישמעאל ברבי יוסי אגב יוקריה הוה מפסע ואזיל״. והקפיד אבדן על אשר הוא פוסע על ראשי עם קדוש. אמר ליה רבי ישמעאל שבא ללמוד תורה מרבי והשיב לו אבדן: ״וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי״, כלומר בגלל הנהגתו זו אינך ראוי ללמוד תורה מרבי. בינתיים באה יבמה לפני רבי. אמר רבי לאבדן שילך לבדקה אם היא גדולה. לאחר שיצא, אמר רבי ישמעאל לרבי: ״כך אמר אבא: ׳איש׳ כתוב בפרשה אבל אשה - בין גדולה בין קטנה״. אמר רבי לאבדן שיחזור כי כבר הורה זקן. ״קמפסע אבדן ואתי. אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי: מי שצריך לו עם קדוש, יפסע על ראשי עם קדוש, מי שאין צריך לו עם קדוש, היאך יפסע על ראשי עם קדוש. אמר ליה רבי לאבדן: קום בדוכתיך״. 

'''רואים''' אנו מכאן, שלמרות שאבדן בא ללמוד תורה, בכל זאת לא נתן לו רבי לחזור למקומו כדי שלא יעבור על מדת דרך ארץ. וגם רבי ישמעאל אילולא היה העם צריך לו לא היה מתקרב לשמוע את דרשתו של רבי והיה מוותר על לימוד התורה מפיו, כדי לא לפגוע בדרכי הנימוס. הוא אשר אמרנו שמדת דרך ארץ קודמת לתורה באשר זהו יסוד האדם והיא אינה נדחית איפוא מפני שום ערכים רוחניים והישגי תורה. 

= הוקרת החסד והכרת הטובה =

== א ==
'''רגילים''' הבריות לחשוב שהתגמול בעד חסד שאדם מקבל מחבירו צריך להיות בהתאם לערך החסד והטובה, כי אי אפשר לדרוש ששיעור השכר יעלה על מדת הטובה. אולם בתורה ובדברי חז״ל אנו רואים השקפה אחרת לגמרי, שבעד כל טובה שאדם מקבל מחבירו, אין שיעור לגמול ולשעבוד שהוא חייב לו במשך כל ימי חייו ולדורי דורות, באשר יש ערך רב לכל פעולת חסד והיא נוגעת במדות הקדוש ברוך הוא שהוא מקור החסד. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויגל את האבן מעל פי הבאר״ (בראשית י:כט). ואמרו חז״ל: ״כמו שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכוחו גדול״ (ראה רש״י על פי בראשית רבה). 

'''הרי''' שחסד זה שעשה יעקב שגלל את האבן מעל פי הבאר היה לגבי יעקב - מעשה קל שלא היה, כאמור, אלא כמעביר פקק מעל פי צלוחית, וגם מתיחס הוא לגבי רחל שהיא בת אחי אמו שמחובתו היה לעזור לה, ובכל זאת אנו מזכירים מעשה זה בתפילתנו על הגשם עד היום הזה בין מעשי האבות הגדולים שבזכותם אנו מבקשים את ברכת הגשמים, שכן יסד הפיטן באותה תפילה: ״יחד לב וגל אבן מפי באר מים - בצדקו חון חשרת מים״. 

'''ולכאורה''' מופלא הדבר. בעת תפילת הגשמים אנו עומדים בשעה גדולה מאד, בשעה שכל העולם זקוק לרחמים גדולים, למפתחות גשמים שבהם תלויים כל חיי העולם, והם שקולים כתחיית המתים שאף מפתחותיהם הם לא נמסרו לשליח (ראה תענית ב), ו״גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ״ (שם ז: ט:), וצריכים לזכויות גדולות לזכות בהם, כי ״אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהם של ישראל״ (שם ז:). ומשום כך אנו מזכירים בתפילה זו את זכויות האבות כדי להיתלות בהם. ובתוך שאר הזכויות מזכירים גם את גדולתו של יעקב ש״נאבק עם שר בלול מאש וממים״. שהגיע לגובה רוחני כזה שגבר על שר של מעלה. ותמוה לכאורה. היאך אנו מזכירים לגבי ענין מכריע כזה ויחד עם זכויות גדולות כאלה את המעשה של יעקב שגלל את האבן מעל פי הבאר בשביל רחל, שלא היה לגביו, כאמור, אלא מעשה קל? 

'''אלא''' מכאן שכל מעשה חסד, ערכו גדול מאד ותלויות בו זכויות רבות לאין שיעור, ואם כי לכאורה מילתא זוטרתא היא הרי יש בו משום ״והלכת בדרכיו״, כדברי חז״ל ״מה הוא חסיד אף אתה חסיד״ (ספרי סוף פרשת עקב), וכלולה בו דביקות בה׳ לא פחות מבהשגות הגבוהות של מאבק יעקב עם ״שר בלול מאש וממים״. ויקר מעשה זה בעיני הקדוש ברוך הוא כמו המעשים הגדולים ביותר, עד שאנו מבקשים מאתו בכל הדורות שזכות זו תעמוד לנו לעולם ושבשכרה יעניק לכל זרעו לדורי דורות אחת הברכות הגדולות. ברכת הגשמים, שהיא דורשת זכויות רבות ובה תלוי, כאמור קיומו של כל העולם.

== ב ==
'''ולא''' רק מעשה חסד של יעקב, שבא בכוונת לב מיוחדת כפי שמציין הפיטן: ״יחד לב וגל אבן״, יש לו ערך רב כזה וזוקק גמול לדורות, אלא כל מעשה טוב, ואף משל כל אדם, לרבות בני אומות העולם, אין שיעור לערכו. ומכאן החובה הגדולה המוטלת על כל מקבל חסד להכיר טובה לנותנה ולהביע לו תודות רבות. 

'''מסופר''' בתורה (בראשית סג) שכאשר נאותו בני חת לבקשתו של אברהם לתת לו אחוזת קבר כדי לקבור את שרה, השתחוה אברהם לפניהם כמה פעמים והביע להם הודאה רבה. ובאמת היה במעשה זה מצד בני חת משום חשיבות וכבוד לעצמם, שאברהם אבינו, שנקרא בפיהם ״נשיא אלהים״, בא בשכנותם וקנה שדה בגבולם. ואמנם חז״ל מפליגים בערכה של קניה זו: ״ויקם שדה עפרון״ - ״תקומה היתה לו, שיצא מיד הדיוט ליד מלך״ (ראה רש״י שם). ובני חת גם נהנו ממכירת אחוזה זו שקבלו תמורתה כסף מלא, ״ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר״, וגמלו איפוא בזה חסד עם עצמם יותר מאשר עם אברהם. ואף על פי כן הכיר להם אברהם טובה במדה מרובה כזאת, והשתחוה להם לאות תודה כמה פעמים. ולא די בהכרתו ובהודאתו של אברהם אלא שאמרו חז״ל: ״אמר ר׳ אליעזר: כמה דיות משתפכות, כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת, עשרה פעמים כתוב: בני חת, בני חת, עשרה - כנגד עשרת הדברות, ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק - כאילו מקיים עשרת הדברות״ (בראשית רבה נח). 

'''הרי''' מכאן כמה גדול ערכו של כל מעשה חסד. ואף בצורה הקלה ביותר. ויהיה העושה מי שיהיה, וכמה הוא מחייב הודאה והכרת טובה לאין שיעור. 

'''עובדה''' זו אנו מוצאים גם במעשה חסד של יתרו עם משה. כתוב בתורה שלאחר שבנות יתרו סיפרו ליתרו אדות משה שהצילן מיד הרועים, אמר להן יתרו: ״למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם״ (שמות ב). ״אמר ר׳ סימון אין כאן חסד. בשכרו האכילו דכתיב: ׳דלה דלה לנו׳. ואימתי פרע לו הקדוש ברוך הוא? בימי שאול, דכתיב ׳ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו, ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים׳ (שמואל א טו:ו), וכי עם כל בני ישראל עשה חסד, והלא עם משה בלבד עשה? אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם אחד מבני ישראל מעלה עליו הכתוב כאילו עשה חסד עם כל ישראל. והרי דברים קל וחומר: ומה אם שעושה חסד עם מי שהוא חייב לו, ראה מה פרע לו הקדוש ברוך הוא שכרו, מי שעושה חסד עם מי שאינו חייב לו, על אחת כמה וכמה״ (ראה ילקוט שמות, ויקרא רבה לד). 

'''הרי''' מציינים חז״ל שיתרו היה חייב לשלם שכר למשה על אשר דלה להן, ולא דלה להן מים בלבד אלא יש מפרשים שהרועים השליכו אותן לתוך המים ומשה הוציאן, והשכר שיתרו פרע למשה לא היה אלא בזה שהאכיל אותו לחם, ובכל זאת מכיון שסוף כל סוף יתרו גמל לו טובה, ראו בזה כאילו עשה חסד עם משה. ולא רק עם משה בלבד, אלא עם כל בני ישראל, ומעשה זה נשמר לו - ליתרו - לדורות. עד שלאחר מאות שנים כאשר בא שאול להילחם בעמלק ומצא בשכנותו את הקיני, שהם מצאצאיו של יתרו, הציל אותם שאול בשכר אותו חסד. כנראה ראויים היו הקיני להיספות יחד עם עמלק מפני שנתחברו עמהם. ובכל זאת עמדה להם זכות של מעשה יתרו עם משה, למרות שלא נחשב כחסד גמור, והגין עליהם. וכבד למדים חז״ל בעצמם קל וחומר, שאם חסד כזה שאינו אלא שכר - כך. העושה חסד אמתי. על אחת כמה וכמה שאין שיעור לערכו, שתלויות בו זכויות לדורות וכל הדודות חייבים להכיר טובתו ולהשיב לו גמול לעד לעולם. 

'''ומצינו''' עוד. לאחר שה׳ שלח את משה להוציא את בני ישראל ממצרים כתוב בתורה: ״וילך משה וישב אל יתר חותנו״ (שם ד). ואמרו חז״ל: ״בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא: ׳ועתה לכה ואשלחך אל פרעה׳ אמר לו: רבון העולמים! איני יכול מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחבירו, נפשו חייב לו״ (שמות רבה שם). ומשום כך שב משה אל יתרו, כי לא ראה לעצמו היתר ללכת למצרים אלא ברשותו של יתרו. 

'''ומופלאים''' הדברים. עמדה כאן לפני משה בעית גאולתם של ישראל, הצלתם משעבודם הקשה במצרים, הוצאתם מטומאת המצרים ומתועבותיהם, וקיום כל היעודים שהובטחו להם, יעודי התורה, הארץ, בית המקדש וכו׳. ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו התגלה לפניו והטיל עליו את התפקיד הנשגב הזה. ובכל זאת לא יכול היה משה לעבור על חובתו כלפי יתרו משום הכרת הטובה שגמל אתו והרגיש בעצמו שחייב לו נפשו ומשועבד אליו, עד שטען כלפי הקדוש ברוך הוא שאינו יכול לקבל את שליחותו, ולא נאות לבסוף לקבל עליו את תפקיד גאולת ישראל עד שיתרו נתן לו רשות לכך. 

'''עד''' כדי כך מחייב כל מעשה חסד הכרה ושעבוד, עד שאין דבר בעולם שיכול להכריע אותו. 

== ג ==
'''ומדה''' זו של הכרת הטובה וערך החסד אינה לפנים משורת הדין ושל אנשי מעלה בלבד, אלא מהרגשתם הטבעית ומחובתם הרגילה של כל בני האדם, לרבות רשעי העולם, ומי שאינו מדקדק בה, רואים בו ירידה ופגם בכל מדריגת אישיותו. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף״ (שמות א), ואומרים חז״ל: ״למה קראו מלך חדש והלא פרעה עצמו היה? אלא שאמרו המצרים לפרעה: בואו ונזדווג לאומה זו. אמר להם: שוטים אתם. עד עכשיו משלהם אנו אוכלים והיאך נזדווג להם. אילולא יוסף לא היינו חיים. כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו שלשה חדשים, עד שאמר להם: כל מה שאתם רוצים הריני עמכם והשיבו אותו, ולפיכך כתיב: ׳ויקם מלך חדש׳״ (שמות רבה שם). 

'''הרי''' פרעה מלך מצרים שהיה עובד אלילים וידוע ברשעותו והתכחשותו לאלהים, ובכל זאת ראה את עצמו משועבד ליוסף ולאחיו ולדורותיהם אחריהם בגלל הטובה שגמל אתם בשנות הרעב, ולא הסכים בשום אופן להתנכר להם עד שויתר על כסא המלוכה במשך שלשה חדשים. 

'''אנו''' יכולים לתאר לנו כמה גדול הנסיון לוותר על כסא המלוכה, ולא מלכות סתם כי אם מלכות מצרים שהיתה באותו זמן מושלת בכפה בכל העולם. ואינו דומה ויתור על המלוכה בתחילה למי שמתפטר מכסא המלוכה לאחר שכבר ישב עליו. חז״ל למדים דבר זה משאול המלך שלמרות שבתחילה היה נחבא אל הכלים וברח מן המלוכה, לבסוף כשעלה בקש להרוג את דוד (ראה מנחות קט:). והדברים האלה אמורים אף לגבי שאול שהיה כבן שנה לחטא ומשכמו ולמעלה גבוה מכל העם, ועל אחת כמה וכמה אצל כל אדם. ואכן מכאן הכריז ר׳ יהושע בן פרחיה על עצמו: ״בתחילה כל האומר עלה לה, אני כופתו ונותנו לפני הארי: עתה כל האומר לי לירד ממנה, אני מטיל עליו קומקום של חמין״ (שם). ר׳ יהושע שנא כל כך את הרבנות עד שמי שהיה אומר לו לעלות לגדולה, היה מתנקש בו בצורה חמורה מאד, ולבסוף שכבר נתמנה לנשיא היה מוכן להתנקש במי שהיה אומר לו לרדת. ואם בקדושי עליון ובורחים מן הכבוד במדה כזאת - כך, על אחת כמה וכמה באנשים רגילים וברודפים אחר הכבוד, כמה שהם נלחמים על כבודם ונשיאותם. ועם כל זה, עם כל הקושי הרב שבצעד כזה, מצא פרעה הכרח נפשי להתגבר על עצמו ולהתפטר מכסא המלוכה ובלבד לא לכפור בטובתו של יוסף שגמל אתו ועם עמו. הרי כמה ראה אף פרעה הרשע חובה להעריך מעשה חסד ולשמור הכרה ואמונים לעושהו ולדורותיו אחריו. 

'''ומכאן''' אנו גם למדים שאף מי שיש בו מדת הכרת הטובה בשיעור גדול כזה אבל אם היא איננה עומדת בפני כל נסיון ולחץ, הרי כאילו בטלה בזה כל המדה, מכיון שפרעה לא החזיק מעמד אלא שלשה חדשים בלבד ולבסוף הושפע מטענותיו של עמו שיש בויתורו לישראל משום סכנה לקיום מלכות מצרים פן יתווספו על שונאיהם ויגרשו אותם מן הארץ (ראה רש״י שם), אומר עליו הכתוב: ״אשר לא ידע את יוסף״, כאילו לא הכיר בטובתו כלל וכלל. 

'''ומכאן''' עוד, שאם נפגמה מדת הכרת הטובה, מתערערים יחד עם זה כל יסודות האמונה וההכרה. ״אמר ר׳ אבין: משל לאחד שרגם אוהבו של המלך. אמר המלך התיזו את ראשו, כי למחר יעשה בי כך. לכן כתב עליו המקרא, כלומר, היום - ׳אשר לא ידע את יוסף׳: למחר הוא עתיד לומר: ׳לא ידעתי את ה׳״. הרי שמיד עם ערעור הכרת טובתו של יוסף, ראו בו מיד את סופו שיהיה כופר בה׳ ונתחייב מיתה וכליה, באשר שורש אחד לשני הדברים, ומי שאינו מבין להעריך מעשה חסד של חבירו, אינו מכיר בחסדו של ה׳ יתברך בורא העולם וכופר בטובתו ולבסוף יבוא לכפור גם בו בעצמו. 

'''שיא''' המדה. בהכרת הטובה משתקפת בציווי התורה: ״ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו״ (דברים כג). התורה מספרת היאך התיחסו המצרים לישראל במצרים, כמה העבידו אותם בכל עבודת פרך בחומר ובלבנים וכמה לחצו ועינו אותם, ובכל זאת מכיון שהם גם נהנו ממצרים שנתנו להם לישב בארצם, ואם כי גם בזה כיונו לטובת עצמם, יש להכיר בטובה זו לעולם. ולא רק שאסור לתעב אותם, אלא שיש לזכות אותם שיבואו לאחר שלשה דורות בקהל ישראל. וכבר למדים מזה חז״ל קל וחומר לכל הבריות: ״אמר רבי אלעזר בן עזריה המצרים לא קיבלו את ישראל אלא לצורך עצמם וקבע להם המקום שכר, והרי הדברים קל וחומר ומה אם מי שלא נתכוון לזכות - כך, מי שנתכווין לזכות על אחת כמה וכמה״ (ספרי שם). 

== ד ==
'''ומדה''' זו של הערכת החסד והכרת הטובה חייבת להיות כה מושרשת באדם, עד שהוא צריך להרגיש אותה לא לגבי בר דעת בלבד, כי אם גם לגבי כל דבר שיש לו ממנו איזו טובת הנאה שהיא, לרבות בעלי חיים, צומחים ודוממים, אם כי טובתם באה מאליהם ולא שייכת לגבם כל הודאה. 

'''חז״ל''' אומרים: ״בירא דשתית מיניה מיא לא תישדי ביה קלא״ (בבא קמא צב:). וחושבים אנו שאינו אלא משל. ואולם ממקורות שונים מוכח שהדברים מכוונים גם פשוטם כמשמעם, שאף בור ממש ששתית ממנו מים לא תשליך בו אבן. ומוצאים אנו שמן הראשונים נהגו כן הלכה למעשה. 

'''מסופר''' בשיטה מקובצת בשם אחד מתלמידי הר״י אבן מיגש (שם) שבעירו של הרי״ף קרה מקרה בעשיר אחד שירד מנכסיו והוזקק למכור מרחץ שלו כדי לשלם את חובותיו, ופנו לרי״ף שיכנס בדין בענין זה, ואמר הרי״ף: ״לא אדון ולא אורה במרחץ הזה. לא במכר ולא בשומא ולא בשום דבר המתיחד בו, לפי שנתהניתי ממנו״. הרי שהכיר הרי״ף טובה לאותו מרחץ משום שהתרחץ בו ונהנה בו, עד שלא הסכים לפעול שום דבר שעלול להיות כאילו פגיעה במרחץ זה. 

'''ולמדים''' הנהגה זו מדברי חז״ל. שנינו לגבי מכות מצרים: ״מפני מה לקו המים והעפר על ידי אהרן? אמר רבי תנחום, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המים ששמרוך בשעה שהושלכת ליאור ועפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי, אינו דין שילקו על ידך לפיכך לקו על ידי אהרן״ (תנחומא וארא יד, וראה גם בשמות רבה שם, וראה שם בשיטה מקובצת המקשר את מעשה הרי״ף לדברי חז״ל אלה). 

'''במקום''' אחר מצינו שמשה לבד עמד על נקודה זו. אמרו חז״ל: ״אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: היכן מצרים שותים? אמר לו - מנילוס. אמר לו - הפוך אותו לדם. אמר לו - איני יכול להופכו. יש אדם שותה מן הבור משליך אבן לתוכה?״ (שמות רבה כ). 

'''מעשה''' זה של הפיכת היאור לדם ויצירת הכנים מן העפר, הרי בא לשם אותות ומופתים על גדולתו של הקדוש ברוך הוא ומטרתו היתה להביא את המצרים לידי אמונה בו, וכפי שבאמת באו חרטומי מצרים על ידי מכת הכנים לידי הכרה שאצבע אלהים הוא. ובכל זאת לא היה צריך משה לוותר בגלל זה על מדת הכרת הטובה שלו ולא פגע ביאור ובעפר. 

'''במקרה''' אחר מצינו שמשה נתבע על שלא עמד על נקודה זו. כתוב בתורה שבשעה שמשה בא להוציא מים מן הסלע, לא דיבר אל הסלע כי אם הכה אותו (במדבר כ). ואמר הקדוש ברוך הוא למשה: ״מה עשה הסלע לבני, שנאמר ׳ויניקהו דבש מסלע׳ (דברים לב), ואחר טובתו הכית אותו, אין אתה כשר לעמוד על בני וכבר מניתי אחר תחתך״ (ילקוט שם). 

'''והדברים''' מפליאים מאד. הלא משה בא כאן לעשות לטובתם של ישראל לתת מים לעם השרוי בצמא, ובכל זאת מכיון שעבר על פרט אחד, שלכאורה הוא פעוט מאד בעינינו, שהכה את הסלע והתעלם מטובתו שהניק דבש לישראל, ואם כי לא לו במיוחד אלא להעם בכללו, נמצא הוא לבלתי ראוי להנהיג את ישראל. 

'''כשם''' שמשה הכיר בחסדו של יתרו כלפיו, כאמור, וויתר על פעולתו לטובת גאולתם של ישראל ובלבד לא לפגוע בו במשהו אף בשלילה, וכשם שלא הסכים, כאמור, להלקות את היאור והעפר למרות התועלת הרבה שבמעשה זה, בגלל הטובה שקיבל מהם, כך היה צריך להסתייג מבלי להכות את הסלע שהביא טובה לישראל, ומכיון ששגה בזה והכה את הסלע ונפגמה במדת מה מדתו בהכרת הטובה, לא עמדו לו כל מדריגותיו העליונות בתור איש האלהים ואשר ה׳ דיבר אתו פה אל פה, ופסלו אותו מלהיות מנהיג על ישראל. 

'''הרי''' כמה צריכה להיות מפותחת באדם המדה להוקיר כל מעשה חסד וכמה מחובתו להכיר טובת הנאה שהוא מקבל ממי שהוא, יהיה מי שיהיה, ולראות את עצמו משועבד לגמול טובה תחת טובה, ללא כל חשבונות, ולא רק מצד עצם מקבל החסד ולמטיב עצמו כי אם אף מצד זרע זרעם של מקבלי החסד ולכל הדורות של המטיבים אחריהם לדורות עולם. 

'''ואם''' לבריות כך, על אחת כמה שחייב אדם להוקיר חסדו של הקדוש ברוך הוא ולהשתעבד לו על כל טובה וטובה שהוא מקבל ממנו בכל רגע ורגע לאין סוף וללא שיעור. 

('''לידי''' מסקנה זו ללמוד קל וחומר מהדומם על חובת הכרת הטובה לאדם ולהקדוש ברוך הוא, מגיעים גם באותה שיטה מקובצת וכדאי להעתיק את הדברים בלשונם: ״ואם היה זה בדומם שאין לו הרגשה, כל שכן וקל וחומר בני אדם המרגישים בהיזק ובתועלת שיהיה זה שנוי לעשותו והעושהו יצא משורת המוסר ודרך ארץ וכו׳.&lt;ref&gt;בשיטה מקובצת מוסיף כאן אותו תלמיד בשם הר״י אבן מיגש ש״אפשר לפרש במה שאמרו: לא לידון אינש למאן דרחים ליה - לשתי סיבות, האחד שלא יטה לזכותו, והשנית שאם אפשר שיציל את נפשו וידון אותו כפי שורת הדין, היה בזה משלם רעה תחת טובה״.&lt;/ref&gt; ואם היה זה במי שקבל הנאה מבשר ודם, כל שכן וקל וחומר באלוה יתברך שממנו נשפט הטוב הגמור שראוי להודות לו הודאה גמורה ולא יעשה מה שיקניטנו ולא מה שהוא שנוי לו״.) 

= מריבה במושגי התורה =

== א ==
'''כתוב''' בתורה ״ויחר ליעקב וירב בלבן. ויען יעקב ויאמר ללבן, מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי״ (בראשית לא). הכתוב מציין כאן שיעקב עשה מריבה בלבן, והבה נתבונן מהי מריבה בלשון התורה. 

'''כבר''' עמדנו לעיל על המריבה בין רועי אברהם לבין רועי לוט שלא היתה. אלא בדברי הלכה, שבהמתו של אברהם היתה יוצאת זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאת זמומה (ראה לעיל במאמר ״חובת הסייגים״), ובכל זאת, מכיון שלא היתה נקיה מנגיעה עצמית, נאמר על זה בתורה: ״ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט״. ואברהם נרתע בגלל ריב זה והתריע כלפי לוט: ״אל נא תהי מריבה ביני וביניך״ (שם ג), ובא לידי כך עד שלא רצה להיות אתו במחיצה אחת ונפרד ממנו מרחק רב כדי להתרחק מן המריבה. 

'''ומצינו''' עוד יותר מזה שאפילו נענה על ריב, אם הוא מפריז במדת מה בהגבתו, נאמר עליו כאילו הוא רב. כבר הבאנו לעיל (ראה מאמר ״עומק הדין״) את דברי חז״ל על דור המבול שאף הנגזלים נקראו ״רבים אלו על אלו״, מלשון מריבה, משום שהיו מחרפים את עושקיהם, ומביא הגר״א אסמכתא לכך (ראה פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לא) מהכתוב: ״ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל״ (משלי כה, וראה דברי רש״י שם שאם על כרחך אתה צריך לריב ולהוכיח עם רעך, מכל מקום סוד אחר אל תגלה וכו׳). הרי קוראים איש מריבה אף את האיש שעושקים אותו והוא נאלץ להשיב, אלא שהוא מוסיף דברים שאינם מן ההכרח ודנים אותו בעונשים חמורים כאלה עד כדי מחייתו מן העולם. 

'''ולא''' עוד אלא מצינו בדברי חז״ל שלא רק מה שיש בו משהו מדין ודברים של מריבה אלא הימנעות מחיפוש דרכי השלום כמוה כמחלוקת. חז״ל אומרים: ״ויקם משה וילך אל דתן ואבירם״ (במדבר טז) - ״אמר ריש לקיש מכאן שאין מחזיקים במחלוקת, דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר: ׳ולא יהיה כקורח וכעדתו׳״ (סנהדרין קי). 

'''משה''' ניסה לפייס את קורח שבא לחלוק עליו בפרשה ארוכה ולא נתפייס כמו כן שלח משה לקרוא לדתן ולאבירם כדי לבוא אתם בדברים, והם השיבו לו בחוצפה גדולה: ״לא נעלה, המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר וכו׳. העיני האנשים ההם תנקר, לא נעלה״. ולאחר כל זה קם משה וויתר על כבודו בתור רבן של כל ישראל והלך לביתם כדי לקרוא להם לשלום, והנה אומרים חז״ל שאם משה לא היה הולך לביתם, היה עובר על לאו ״ולא יהיה כקורח וכעדתו״. 

'''ומופלאים''' הדברים. המחלוקת של קורח ועדתו מתוארת בתורה ובדברי חז״ל כמחלוקת החמורה ביותר בדברי ימי ישראל המשמשת לדוגמה של גנאי ושמצה לדורות ושהיה צורך לברוא בריאה מיוחדת עוד מימי בריאת העולם (ראה אבות ה:ו) כדי להענישם ולבלוע אותם חיים. והנה קובעים חז״ל שאם משה לא היה עושה כל המאמצים לנסות את כל דרכי השלום כדי לשדל אותם שימנעו מן המחלוקת, היה נקרא בעל מחלוקת כקורח ועדתו. אנו היינו רואים בהעדר מאמץ כזה לכל היותר - שלילת מעלה ברדיפת השלום, בהתאם לכתוב: ״בקש שלום ורדפהו״ (תהלים לד), אבל בתורה רואים בזה משום מחלוקת חמורה מסוגו של קורח ועדתו ושחלה עליה האזהרה: ״ולא יהיה כקורח וכעדתו״. 

'''הרי''' עד כמה דק המושג של מריבה ומחלוקת בתורה וכמה החמירה עליו. 

'''ועדיין''' לא מצינו את כל חומרת הדברים. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויאמר ה׳ אלי רב לך״ (דברים ג) ״אמר ר׳ לוי: ברב בישר, ברב בישרוהו. ברב בישר - ׳רב לכם׳ (במדבר טז), ברב בישרוהו - ׳רב לך׳״ (סוטה יג:). ופירש רש״י ״שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ונענש באותה מדה״. משה רבינו עשה הכל, ולא חס על כבודו, כאמור, כדי לפייס את החולקים עליו ולהשלים אתם, אבל כנראה נמצא פגם מה בביטויו כנגדם ״רב לכם בני לוי״. ולא נוקה מפגם זה עד שהקדוש ברוך הוא דן אותו מדה כנגד מדה, ובעת התחננו לפניו שיזכהו להיכנס לארץ דחה את דבריו וציוה עליו להפסיק מתפילותיו באותו ביטוי: ״רב לך אל תוסף דבר״. 

'''עד''' כדי כך מחייבת התורה את האדם להתרחק מן המריבה והמחלוקת ומקפידה על כל תגובה ועל כל ביטוי שיש בו משום משמעות בלתי רצויה. 

== ב ==
'''ולאור''' זה מתבהרים לנו דברי חז״ל על מריבתו של יעקב. אמרו חז״ל: ״קפדנותן של אבות ולא ענוותנותן של בנים. קפדנותן של אבות מניין? ׳ויחר ליעקב וירב בלבן׳ מה את סבור שמא מכות או פצעים היו שם, ולא היו שם אלא דברי פיוסים, יעקב מפייס את חמיו וכו׳; ולא ענותנותן של בנים - מדוד, שנאמר (שמואל א כ:א): ״ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יונתן: מה עשיתי ומה עוני ומה חטאתי לפני אביך, כי מבקש את נפשי״, מזכיר שפיכות דמים בפיוסו״ (בראשית רבה עד). 

'''אנו''' למדים מכאן גדלותם של האבות. על יעקב אבינו עברו בביתו של לבן הארמי תלאות רבות. מן הרגע הראשון שיעקב דרך על מפתן ביתו, התחיל להתנהג אתו בערמה וברמאות: נותן לו את לאה במקום רחל; מקפח את שכרו, למרות עבודתו הקשה והנאמנה, כפי שיעקב מתאר אותה: ״הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני״ (בראשית לא:מ): מחליף משכורתו עשרת מונים ומעליל עליו עלילות שונות (ראה בראשית לא:א-ב והמפרשים שם). ואחרי כל זה, לאחר שיעקב לוקח את שלו ועוזב את ביתו, כפי שה׳ ציוה לו, לבן רודף אחריו ומתנפל עליו בטענות ומריבות ומרמז לו שיש לאל ידו לעשות עמהם רע (ראה חז״ל על הפסוק ״ארמי אובד אבי״ (דברים כו) שלבן ביקש לעקור את הכל), ועוד בודק בכל אוהליו וממשש בכל כליו שמא ימצא בהם דבר גניבה. 

'''ולעומת''' זה הראה יעקב גבורה נפלאה, ולמרות כל הקיפוחים והנגישות במשך כל עשרים השנה שהיה בביתו של לבן, אינו מגיב עליהם כלום ואינו בא כלפיו בשום תביעות ותלונות. ואף לאחר שלבן רודף אחריו להורגו ומתגולל עליו בעלילות ובעלבונות קשים, יעקב אינו תוקף אותו ולא בא אליו בטרוניות, אלא מדבר אתו בלשון רכה ובדברי פיוסים, ועוד הוא מתנצל לפניו כאילו הוא הנאשם: ״מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי וכו׳ וכו׳״. 

'''והנה''' מופלא הדבר שעם כל זה, קרויים בתורה אותם דברי ההתנצלות והפיוסים של יעקב בשם מריבה: ״וירב יעקב״. אמנם לגבי יעקב, מריבה זו כשרה היתה וחז״ל מכריזים עליה לשבח: ״קפדנותם של אבות״. אבל במקרה אחר לא בדומה של יעקב, יש גם בהתנצלות משום פגיעה בזולת. כשהאדם מתנצל בפני מי שתובעו ומזכה את עצמו, הריהו מחייב בהכרח את חבירו כי אם הוא צדיק בדינו נמצא שחבירו אינו צדיק ויש בזה משום עלבון וחסר כאן ממדת השלמות. חז״ל קובעים שהמדה, הראויה היא: ״עלובים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים״ (שבת פח), כלומר שאין להשיב כלל על עלבון וחרופים, ואף לא בהתנצלויות ובפיוסים. ואף פיוסיו של יעקב, עם כל הצדק וההגינות שבהם, מתארת אותם התורה בלשון ״וירב״ והם נקראים בפי חז״ל: ״קפדנותם של אבות״. 

'''ועוד''' באו חז״ל והוסיפו, שבמה דברים אמורים שדברי התנצלות ופיוסים במקרים דומים לשל יעקב - אם כי הם מתוארים בלשון מריבה וקפדנות - כשרים הם, אם אין בהם ביטויים של פגיעה, אבל אם מוסיפים להם נימה של פגיעה, למרות שהדברים נאמרים לשם פיוס ומתוך ענוותנות - פסולים הם. ודוד המלך יוכיח! כאמור בנביאים, התנצל דוד לפני שאול וטען כנגדו: ״דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא חטאתי לך״ (שמואל א כד:יב) ועוד השפיל את עצמו וקרא עליו: ״כלב מת אחרי פרעוש אחד״ (שמואל א כד:טו). וגם לפני יונתן שפך את לבו לשם בקשת שלום וטען: ״מה עשיתי מה עווני ומה חטאתי לפני אביך״ (שם כ). וכנראה שהיתה בדבריו נימה של ענוותנות יותר משל יעקב, כי את דברי יעקב כינו חז״ל: ״קפדנות״ ואת דבריו תיארו כענוותנות, אבל כיון שהזכיר יחד עם דברי התנצלותו וענוותנותו את העובדה שהוא מבקש את נפשם, ובודאי כיוון לשם תועלת כדי להעמיד את יונתן אוהבו על הסכנה שהוא נמצא בה כדי שיעזרהו להצילו מידיו, ובכל זאת היה צריך להסתייג מביטוי זה שיש בו שוב הזכרת שפיכות דמים המטילה אשמה על שאול, כדרך שנהג יעקב במריבתו עם לבן, ומכיון שלא נמנע מזה מצאו חז״ל פגם בכל דברי התנצלותו וענוותנותו עד שאמרו עליהם ״ולא ענוותנותם של בנים״. 

'''ונמצא''' שלא רק מי שמשיב בשעת מריבה דברים מיותרים שיש בהם משום עלבון נקרא בעל מריבה, ולא רק מי שאינו עושה הכל מה שאפשר לשם סיום ושלום הריהו כמחזק במחלוקת, אלא אפילו מי שמפייס בכל דרכי הפיוס והענוותנות, אלא שבשעה שהוא מפייס הוא מזכיר מה שאין ראוי להזכיר, נפסלים כל דברי הפיוס שלו וכל ענוותנותו והם גרועים מדברים שנקראים בתורה מריבה וקפדנות. 

'''ומכאן''' אנו גם למדים על עומקן של המדות. מדת הענווה היא מהחשובים ביותר, כדברי חז״ל: ״ענווה גדולה מכולן״ (עבודה זדה כ:). ואילו הקפדנות היא מדה גרועה מאד, עד שחז״ל אומרים: ״לעולם יהא ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי״, הרי שהזהירו אף מקפדנותו של שמאי שהיתה לשם שמים. ובודאי רב מאד המרחק בין שתי המדות האלו, מקצה אחד אל השני. 

'''והנה''' חז״ל מכנים כאן את דבריו של דוד: ״ענותנותם של בנים״ ובודאי ירדו לעומק כוונתם וראו בהם משום מדת הענותנות. ובכל זאת מכיון שמצאו פגם כל שהוא בביטוי פיוסו ובקשת השלום, לא רק נפגמה מדת הענווה אלא העדיפו עליה מדת הקפדנות של יעקב, עד שהכריזו: ״קפדנותם של אבות ולא ענוותנותם של בנים״. 

'''וכן''' מצד השני לגבי מדת הקפדנות. לכאורה נראו כאן דברי קפדנות כדברי הכתוב: ״ויחר אף יעקב וירב בלבן״ אבל מכיון שהיה צורך בהם וחכמת יעקב חייבה במקרה זה את הקפדנות הזאת, נהפכה קפדנות זו למדה טובה שהיא נעשית עדיפה מענוותנות. 

= לשון התורה =

== א ==
'''התורה''', תורת ה׳ יש לה שפה אחרת וסגנון אלהי אשר אינו מזדהה תמיד עם לשון בני האדם. יש אשר התורה נותנת לעבירות מסוימות תיאורים חמורים ומלבישה אותן בצורה של מעשי פשע כבדים למאד, ובאמת אינם אלא משגים דקים במחשבה או בכוונה שאין אנו רואים בהם כל קשר עם אותם מעשי הפשע. ואמנם לפי מושגי התורה, כל משגה דק פשע כבד הוא ומעריכים אותו בשמים כחומרי חומרות. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו״, ומיד באותו פסוק כתוב: ״ויהיו בני יעקב שנים עשר וכו״ (בראשית לה). ואמרו חז״ל: ״כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: ׳ויהיו בני יעקב שנים עשר׳ מלמד שכולן שקולים כאחת, אלא מה אני מקיים, ׳וישכב את בלהה פלגש אביו׳ מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתיב כאלו שכב עמה. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא בא מעשה זה לידו, אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר: ׳ארור שוכב עם אשת אביו׳ ויבא חטא זה לידו? אלא מה אני מקיים ׳וישכב את בלהה פלגש אביו׳ - עלבון אמו תבע. אמר: אם אחות אמו היתה צרה לאמו, שפחת אחות אמו תהא צרה לאמו, עמד ובלבל את מצעה״ (שבת נה:). 

'''הרי''' מוכיחים חז״ל שראובן לא חטא ואסור להעלות על הדעת שאמנם נכשל בעבירה, ולהיפך הוא עסק במצות גדולה, במצות כיבוד אם, וכאשר ראה שלאחר שמתה רחל ״נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה, בא ראובן ותבע עלבון אמו״ (ראה רש״י בראשית לה:כב). והוא בודאי ראה במעשה זה שהוא ממלא את חובתו כלפי אמו, באשר חשב שהיא ראויה לרשת את מקומה של רחל ולא בלהה שפחתה. והנה בלשון התורה תואר מעשה זה כאחת העבירות החמורות ביותר, עבירה של גילוי עריות שחייבים למסור עליה את הנפש, וכתוב עליו: ״וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו״.

'''אותו''' ביטוי אנו מוצאים גם בדברי הנביאים ובצורה עוד חמורה יותר. 

'''הכתוב''' אומר: ״ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון הנשים הצובאות פתח אהל מועד״ (שמואל א ב:כב). ואמרו חז״ל: ״כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, שנאמר: ׳ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה׳ וכו׳׳. אלא מה אני מקיים ׳אשר ישכבון את הנשים׳? מתוך ששהו את קיניהם שלא הלכו אצל בעליהן, מעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום״ (שבת נה). ורש״י פירש: ״שהיה מסרבין להקריב שום קרבן אלא בקושי וכו׳ וכשהיו זבות ויולדות באות ממקום אחר לשילה להקריב את קיניהן והם היו שוהים מלהקריבם, והנשים לא היו יכולות לסמוך עליהם שיקריבום והיו שוהות שם ולא היו חוזרות לבעליהן עד שראו קיניהן קרבים ויהיו טהורות לקדשים וליכנס לעזרה, לפיכך מעלה עליהם כאילו שכבום שהיו מונעים אותן מפריה ורביה״. 

'''הנה''' מפרשים לנו כאן חז״ל שלא חטאו בני עלי, אלא שהתרשלו בעבודתם בהקרבת הקרבנות, והם לא היו מעכבים את הנשים אלא שהנשים בעצמן חששו מלסמוך עליהם והיו שוהות שם עד למחר. ובכל זאת מתארת לנו הנבואה את חטאם בצורה חמורה כזאת וכותבת עליהם בביטויים קשים כאלה: ״אשר ישכבון את הנשים״. 

'''הרי''' כמה חמורה הוא לשון התורה והנבואה. 

== ב ==
'''ואמנם''' אם התורה והנבואה מתארת את המעשים הללו בשפה חמורה כזו, הרי ראו בהם באמת משום עבירות חמורות מאד וראויים הם לתיאור חמור כזה. 

'''חז״ל''' אומרים על הפסוק ״וישב ראובן אל הבור״ (בראשית לז:כט) שראובן עזב קודם את המקום משום ש״עסוק היה בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו״ (ראה בראשית רבה ורש״י שם). 

'''הרי''' שראובן הכיר שביצע פשע כבד וגזר עליו תעניות וסיגופים. ולא עוד אלא שחשב שבגלל עבירה זו יצא מכלל בני יעקב. הכתוב אומר: ״וישמע ראובן ויצילהו מידם״, ומפרשים חז״ל מה שמע, אמר: ״הוא מונה אותי עם אחי דכתיב: ׳ואחד עשר כוכבים׳ ואיני מצילו?״ (ילקוט שם). הרי שראובן חשב שאין למנותו בכלל האחים ורק לאחר ששמע שבחלומו של יוסף במשל הכוכבים נמנה ביניהם, נוכח שלא יצא מכללם והרגיש חובתו כלפי יוסף. ואם כי ראובן היה הבכור שבאחים, שמח שלפחות השוה אותו יוסף עם כולם והיה מוכן לוותר על השפלתו להשתחוות ליוסף. 

'''ואמנם''' בגלל חטא זה הוטלו עליו עונשים כבדים מאד. בברכתו של יעקב לאחיו אמר: ״ראובן בכורי אתה, כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עוז, פחז כמים אל תותר, כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה״ (בראשית מט), ופירש רש״י שראוי היה להיות יתר על אחיו בכהונה (שאת הוא לשון נשיאת כפים) ובמלכות (מלשון עוז למלכו) ובגלל אותו מעשה שבלבל יצועי אביו שהיה בזה גם משום בלבול שכינה (ראה שבת נב), לקחו ממנו את כל היתרונות הללו שהיו ראויים לו (ראה בראשית רבה שם שניטלה ממנו גם הבכורה). הכהונה והמלכות הלא הם המדריגות הגדולות ביותר שאנו יכולים לתאר לנו, שכלולים בהן עבודת הקודש בבית הבחירה לעמוד ולשרת לפני ה׳ והישיבה על כסא ה׳, ומדריגות אלה עוברות בירושה לכל הדורות ועד לימות המשיח ואחרית הימים שאז יגיעו לשיא המעלה. ובגלל מעשה זה של ראובן שללו ממנו את כל המעלות האלה לדורות עולם, ומסרו אותן לאחיו לוי ויהודה. 

'''ושנינו''' עוד. גם משה בברכתו לשבטים עמד על חטאו של ראובן והתפלל עליו: ״יחי ראובן ואל ימות״ (דבריט לג), ופירשו: ״יחי ראובן בעולם הזה ואל ימות בעולם הבא״ (ראה רש״י שם) ו״אילולא שבטים לא נתרצה המקום לראובן״ (ספרי שם). נמצא שבגלל מעשה בלהה ראוי היה ראובן להפסיד גם חלקו בעולם הבא אילולי לא עמדו השבטים על כך ולא התפלל משה עליו. 

'''הרי''' כמה חמורה כל שגגה ואף כי לא היתה כי אם בעומק ההשגה וגם אם כל המעשה נעשה בכוונה טובה ולשם מצוה רבה ואף לאחר שהכתוב בעצמו מעיד שלא היה כאן כלל משום חטא. 

'''ואותו''' הדבר אנו רואים במעשי חפני ופנחס. אנו קוראים בדברי הנביא אילו עונשים חמורים יבואו על בני עלי בגלל הנהגתם: ״הנה ימים באים וגדעתי את זרועך ואת זרוע בית אביך מהיות זקן בביתך. והבטת צר מעון בכל אשר ייטיב את ישראל ולא יהיה זקן בביתך כל הימים. ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך וכל מרבית ביתך ימותו אנשים״ (שמואל א ב:לא-לג). וחז״ל מספרים שאמנם כל היוצאים מבית עלי היו מתים בנעוריהם (ראה ראש השנה יח), ש״משפחה אחת היתה בירושלם שהיו מתיה מתים בני שמונה עשרה שנה, באו והודיעו את רבי יוחנן בן זכאי, אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם״. ואף רבה ואביי שבאו מבית עלי, לא עמד להם לגמרי זכויותיהם הגדולות ״ורבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין ואביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין״). וגם חפני ופנחס נכרתו בדמי ימיהם ומתו שניהם ביום אחד, כפי שהתנבא עליהם אותו איש האלהים. 

'''הרי''' מופלאים הדברים שעונשים איומים כאלה הגיעו להם ולכל דורותיהם אחריהם, בגלל הנהגתם זו שחז״ל העידו עליה שלא היה בה שום חטא. 

'''ומכאן''' כמה גדולה התביעה על כל סטיה קלה אף אם אין בה חטא וכמה יש בה משום חומר העון עד אשר בגלל איזה שהוא קשר עם איזו עבירה רואים בה את העבירה עצמה, ואשר מתוך כך תיארה התורה את אותם המעשים של ראובן או של חפני ופנחס - שהיה בהם איזה מגע שהיא בעניני העריות - כאילו עברו עליהם וכותבים עליהם בדברי התורה והנבואה בביטויים של ״שכיבה״ ממש. 

= מניעת חסד =

== א ==
'''אמרו''' חז״ל (סנהדרין צט:): ״והנפש אשר תעשה ביד רמה - זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי. אמר: וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא ׳ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז׳ (בראשית לו)?״ ופירש רש״י: ״דבר שאינו צריך הוא, וכן היה מלגלג ואומר שכתבו משה שלא לצורך״. 

'''והנה''' לאחר זה באים חז״ל ומפרשים למה באמת היה צריך משה לכתוב דבר זה בתורה: ״אחות לוטן תמנע מאי היא: תמנע בת מלכים הוות, דכתיב: ׳אלוף לוטן אלוף תמנע׳, וכל אלוף מלכותא בלא תגא היא. בעיא לאגיורי. באת אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה. הלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו. אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת, נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל. מאי טעמא? דלא איבעו להו לרחקה״ (סנהדרין שם). ומוסיף רש״י: ״לרחקה מתחת כנפי השכינה, שהיה להם לגיירה״. 

'''והרי''' הדברים מופלאים. מסופר בתורה ובחז״ל כמה אברהם היה משוטט בעולם כדי להרבות אמונה עלי תבל, להפיץ שם ה׳ בין הבריות ולהכניסם תחת כנפי השכינה. הכתוב אומר: ״והנפש אשר עשו בחרן״ (בראשית יב), ומפרשים חז״ל: ״אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים״ (בראשית רבה לט). תעודה זו היתה תכלית חייהם, ואם אברהם לא הסכים לקבל את תמנע, צריכים להסביר את הסיבה שבודאי הכיר בה שאינה ראויה לכך. הרי תמנע גילתה מעלות גדולות מאד, שעזבה בית מלכות והשתוקקה להידבק בזרעה של אומה זו, ולאחר שלא קבלוה הסכימה להשפיל את עצמה עד כדי להיות שפחה לאומה זו ונעשתה פלגש לאליפז. אלא שאברהם ברוח קדשו הכיר בפנימיות נפשה שיש בה שורש רע ואסור לקבלה בגיורת. שנינו שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: ״אם יבואו אחד מכל אומות העולם ומתגייר, שיקבלו אותו, ומזרעו של עמלק אל יקבל אותו״ (ילקוט ריש שמואל ב). ויש לשער שאברהם הכיר עוד באמו של זרע עמלק את שורש שחיתותו ומשום כך לא קיבל אותה. וכן גם יצחק ויעקב באו לידי אותה ההכרה ופסלוה מלקבלה לגיור. 

'''אולם''' התורה מגלה שהיתה כאן שגיאה, ושעם כל שורש הרע שמצאו בה היה להם לקבלה ולגיירה ולא להרחיקה מתחת כנפי שכינה. ומשום שלא כיונו לדעת התורה ולא עשו כן, באו תוצאות חמורות ואיומות לזרעם שיצא ממנה עמלק שהצר לישראל בכל הדורות. 

'''למדנו''' בתורה ובחז״ל כמה שחיתות היתה טבועה בעמלק וכמה הרע לזרעו של אברהם. הוא הראשון שבא להילחם בישראל לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, והכתוב מציין עליו: ״אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים״ (דברים כה). והוא ששונא לישראל ומציק לו בכל הדורות, וישראל נצטוה במצוה מיוחדת למחות את זכרו מהעולם, וגם ה׳ הכריז עליו מלחמה עד עולם, כדברי הכתוב: ״מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור״ (שמות יב). ולא עוד אלא שכל זמן שעמלק קיים, אין השם שלם ואין הכסא שלם, כדכתיב ״יד על כס יה״ (ראה רש״י שם). וכל זה לא בא אלא מתוך כך, שאברהם יצחק ויעקב מנעו חסד מתמנע ולא קיבלו אותה לקרבה תחת כנפי השכינה. 

'''הרי''' כמה חמורה פעולה אחת של מניעת חסד ואף מנפש אחת, עד שהיא מביאה פורעניות קשה כזו לישראל ולעולם לכל הדורות ומגעת עד כסא הכבוד. והתורה כתבה לנו לשם כך דבר שאינו צריך, על לוטן ועל תמנע, כדי ללמדנו את היסוד הזה המגיע לרומו של עולם. 

'''בדומה''' לזה מצינו לגבי יעקב אשר מנע מלתת את דינה לעשו. הכתוב אומר: ״ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו״ (בראשית לב). ושואלים חז״ל (ילקוט קלא, ובראשית רבה עו:ט): ״ודינה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה. אמר: עינו של עשו רמה היא, שמא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממנו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: ׳למס מרעהו חסד׳ (איוב ו) מנעת חסדך מן אחוך, ונסבתיה לאויב ולא גירתיה. לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נשאת דרך איסור. הדא הוא דכתיב: ׳ותצא דינה בת לאה׳״. 

'''חז״ל''' מתארים את רשעותו של עשו ומספרים עליו שבאותו יום שמכר את הבכורה עבר על חמש העבירות החמורות ביותר (בבא בתרא טז), ובאותה שעה יצא לקראת יעקב כדי להילחם בו, ויצר ליעקב מאד והיה נאלץ להשתמש בתכסיסים שונים לדורון, לתפילה ולמלחמה כדי להינצל ממנו, או להציל לפחות מחנה אחד לפליטה. ולכאורה היה בודאי צריך לחשוש מלמסור את בתו דינה לאשה לרשע זה, ובפרט בשעה זו שנמצא בסכנת השמד מצד אותו רשע בעצמו, הוא יחד עם כל בני ביתו. 

'''אולם''' עם כל זה, רואה התורה ביעקב מניעת חסד מאחיו. למרות כל החששות והסכנות, לא עשה יעקב כהוגן בזה שסגר את דינה בתיבה והעלימה מעינו של עשו. החסד הוא ממדותיו של הקדוש ברוך הוא שבהן ברא את העולם וכל אדם חייב להידמות למדותיו אשר זוהי תכליתו בחיים. ויעקב צריך היה להיות מוכן לגמול חסד עם אחיו ולתת לו את דינה בתו לאשה. ואולי היתה גם מחזירתו למוטב ומביאה אותו לחיי העולם הבא. ומכיון שיעקב הסתייג מחסד זה, נאמר עליו ״למס מרעהו חסד״. ובא עליו עונש חמור כזה שתפשו את דינה וטמאו אותה והביאו עליו ועל ביתו חרפה נוראה כזו. 

'''חמורה''' מאד היא, איפוא, מניעת חסד מהזולת, אף אם היא באה מתוך חשבונות ושיקולים רבים, וגוררת אחריה תוצאות ועונשים קשים וכבדים. 

== ב ==
'''ויתכן''' כי באמת לא היה יעקב חייב לתת את בתו לעשו הרשע, כי הרי אמרו חז״ל; ״כל המשיא את בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי״ (פסחים מט:), ועל אחת כמה וכמה לרשע, ולא לרשע תם אלא לעשו המופלג ברשעותו, כאמור. ולא עוד אלא שמסתבר שגם אסור היה לו ליעקב למסור את דינה לעשו, כי כשם שהוא חייב לעשות חסד עם אחיו, הרי הוא חייב לעשות חסד עם בתו ולא לכפות אותה לפני ארי כזה. ואמנם עשה יעקב חסד עם דינה שסגר אותה בתיבה כדי להצילה מידי עשו שלא ישים עיניו בה ויקחנה. אלא שהתביעה כלפי יעקב היתה כאן בדרך אחרת. 

'''אנו''' מוצאים בתורה שיש שתובעים את הבריות לא רק על פגם במעשה כי אם גם על פגם במחשבה אף אם המעשה הוא כהוגן. דוגמה לרעיון זה אנו מוצאים לגבי דור המדבר. חז״ל אומרים: ״תנו רבנן, מהו ׳בנסוע הארון ויאמר משה׳ - פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימנים מלמעלה ולמטה לומר שאין זה מקומה וכו׳, ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורעניות ראשונה לפורעניות שניה. פורעניות שניה מאי היא? ׳ויהי העם כמתאוננים׳ פורעניות ראשונה - ׳ויסעו מהר ה׳׳ ואמר ר׳ חמא בר חנינא שסרו מאחרי ה׳״ (שבת קטז). ותוספות הביא שם את דברי המדרש ״שנסעו מהר סיני דרך שלושת ימים, כתינוק היוצא מבית הספר שבורח לו והולך לו, כך היו בורחים מהר סיני דרך שלושת ימים״. 

'''והנה''' תמוה הדבר. איזו פורעניות יש כאן בזה שנסעו מהר סיני, והרי חייבים היו לעזוב את המקום כדי להמשיך בדרכם למטרתם להגיע לארץ הבחירה. ולא עוד אלא שחז״ל אומרים ש״מהלך שלושת ימים הלכו ביום אחד שהיה הקדוש ברוך הוא חפץ להכניסם לארץ מיד״ (ראה רש״י שם). ועוד אמרו חז״ל שהמהלך משם לארץ ישראל ארבעים יום וארבעים לילה, ו״אילו זכו ישראל - לשלשה ימים היו נכנסים״, (ספרי דברים א:ב). וגם ״ארון ברית ה׳ נוסע לפניהם דרך שלשת ימים״, כלומר ״היה מקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייתם״ (רש״י שם). ואם כן האיצו בהם שיסעו מהר מהר סיני עד שבני ישראל התלוננו על כך ואמרו: ״אוי לנו כמה לבטנו בדרך הזאת שלשה ימים שלא נחנו מעמל הדרך״ (שם), והיתה בזה מעלה גדולה שיחישו להיכנס לארץ הקודש. והיאך קוראים נסיעה זו ״סרו מאחרי ה׳״. ומתארים אותם כתינוק הבורח מבית הספר? 

'''אולם''' בעל כרחנו שלא היתה שום פגיעה בעצם הנסיעה, ולהיפך זו היתה, עליה גדולה. והם היו חייבים בכך, אבל יחד עם זה היו צריכים להרגיש קושי להיפרד מהר סיני שקיבלו עליו את התורה, ובשמים הכירו שפרידה זו לא עלתה להם כל כך בקושי כפי הדרוש. בזמן שעזבו את ים סוף כתוב: ״ויסע משה את ישראל מים סוף״ ופירש רש״י בשם מכילתא: ״הסיעם על כרחם, שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות והיו ישראל מוצאים אותם בים וכו׳, לפיכך הוצרך להסיעם בעל כרחם״. ואם לגבי ביזת מצרים כך, על אחת כמה וכמה כאן בשעה שהיו נאלצים לעזוב את הר ה׳, בודאי שהיה ראוי שיהיה צורך להסיעם בעל כורחם לפחות במחשבה. ומכיון שכתוב ״ויסעו״ ולא ״ויסע״, משמע שלא היתה פרידתם כל כך קשה עליהם. ואם כי נסעו לארץ הבחירה לתכליתם הקדושה והיו מצווים ונדחקים לכך על ידי השכינה, קוראים את הזריזות הזאת ״סרו מאחרי ה׳״. אמנם המעשה היה כשורה וההליכה היתה אחרי ה׳ אבל מכיון שהמחשבה לא היתה בשלמותה בהתאם למדדיגתם, קיבל כל המעשה צורה הפוכה עד שתיארו אותם כסרים מאחרי ה׳ וכבורחים מבית הספר וציינו את המעשה בתור פורעניות קשה, עד שהיה צורך להעתיק את הפרשה ממקומה ולעשות סממניות כדי להפרידה מפורעניות אחרת. 

'''ולפי''' אותו רעיון אפשר לפרש גם את התביעה על יעקב במניעתו את דינה מעשו אחיו. יתכן שיעקב נהג כהוגן במה שהעלים את דינה מעיני עשו ועשה בזה חסד עם דינה בתו, כאמור, אלא שתוך עשותו חסד עם דינה, היה גם צריך להרגיש צער בנפשו על אשר אין בידו לגמול חסד עם עשו. ואולי גם הרגיש בצער זה, אבל בשמים ראו שלא הצטער במדה הדרושה, בהתאם למדריגתו. ולפיכך אף על פי שהמעשה הזה של יעקב היה כולו חסד. אבל מכיון שהוכר פגם במחשבתו לגבי מניעת חסד מעשו, נהפך כל המעשה מחיוב לשלילה, מחסד לאי-חסד, עד שקוראים עליו: ״למס מרעהו חסד״, ובא עליו עונש כה קשה וחמור וחרפת עולם על כל ביתו. 

== ג ==
'''עמדנו''' במאמר הקודם על דקותה של לשון התורה שאף אם היא מתארת מעשי עבירה מסוימים בבטויים חריפים מאד אינם לפי מושגינו כי אם משגים דקים מאד. ואם התורה בעצמה מתארת את המשגה בצורה קלה, ועל אחת כמה אם היא רק מרמזת עליו ברמז דק בתוך דברים אחרים, בודאי שאינו לפי מושגינו כי אם איזה פגם כל שהוא. 

'''והנה''' מעשה זה של אברהם באי קבלתו את תמנע ומעשה יעקב בהעלימו את דינה מעשו, לא נזכרים כלל בתורה אלא רז״ל לומדים אותם מאיזה רמז של כתוב מיותר או להיפך מהעלם הכתוב (ראה לעיל במדרש חז״ל שלמדים שיעקב סגר את דינה בתיבה מזה שהתורה לא הזכירה את שמה). ואפשר להבין כמה היו הפגמים הללו במעשיהם דקים מן הדקים, שקשה לנו לתפוש אותם במושגינו. ובכל זאת נורא הוא באיזו חומרה ראו אותם בשמים ואילו תוצאות איומות ועונשים מרים באו בגללם. הרי כמה דקדק הקדוש ברוך הוא עם אבות העולם וקדמוני הדורות כחוט השערה ועמד עמהם על כל פגם כל שהוא הן במעשה והן במחשבה. 

'''ומכאן''' אנו גם למדים מה גדול ערכו של כל מעשה חסד. כי אם כה החמירו בפגם כל שהוא במניעת חסד, הרי כמה מרובה חיובו של חסד וכמה שכר וזכויות טובות תלויות בו לדורות עולם. 

= דין מכירת יוסף =
'''כשאנו''' לומדים פרשת מכירת יוסף, קשה לנו להשתחרר מהתפישה המקובלת בין ההמונים כאילו היה כאן מעשה אכזריות מצד האחים כלפי יוסף עצמם ובשרם על לא דבר בכפו, וכאילו מתוך קנאתם בו בגלל כתונת הפסים, כמשמעות הכתוב, התנכלו להמיתו, השליכוהו לבור ומכרוהו לישמעאלים וגרמו צער כזה לאביהם הזקן שנפשו היתה קשורה בנפשו של יוסף. 

'''כדי''' להוציא טעות זו מהלב, כדאי לציין את דברי המפרש הקדמון רבינו עובדיה ספורנו שכל האחים היו צדיקים גמורים, כי אחרת לא יתכן ששמותיהם יהיו חרותים על חושן המשפט לפני ה׳ לזכרון, אלא שהם הוציאו על יוסף משפט מות על יסוד ההלכה ״הבא להרגך השכם להרגו״. האחים שבטי יה ישבו על כס המשפט וירדו לעומק הדין, ולפי מיטב השגתם העליונה הכירו בו כרודף ומצאוהו חייב (ראה ספורנו בראשית לז:יח). אמנם הם שגו במשפטם, אבל הרי ״אין לדיין אלא מה שעיניו רואות״ (בבא בתרא קלא). והלא אף לגבי שמואל הנביא שהיה שקול כמשה ואהרן - עם כל חזונו ורוח הקודש שבו - אומר עליו הכתוב: ״כי האדם יראה לעינים״ (שמואל א טז:ז), ואי אפשר, איפוא, לבוא עליהם בתביעה על כך. 

'''וגם''' מה שכתוב לגבי ראובן: ״וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש״ (בראשית לז:כא), פירש ספורנו שלא התנגד לעצם פסק הדין, אלא שטען כנגדם שאין למהר בביצועו והוא הצילו מידם ״במניעת הפעל הפתאומי המוליד מעוות לא יוכל לתקון, שיבוא בכמוהו גם הצדיק לפעמים, כענין ראובן עם בלהה כאמרו פחז כמים״ (ראה ספורנו שם). כלומר, משום שראובן נכשל על ידי פחזותו במעשהו שבלבל יצועי אביו, כפי שציין עליו יעקב בברכתו שהיה ״פחז כמים״, למד מתוך כך שאין למהר בהוצאה פתאומית לפועל את פסק הדין על יוסף, כי עלול להיות לפעמים מעוות לא יוכל לתקון, ועיכב בידם לבצעו מיד. 

'''והוכחה''' לכך שהאחים פסקו מה שפסקו מתוך הכרתם המלאה שהם עושים משפט צדק, מוכיח ספורנו גם מתוך כך שלאחר שהשליכוהו אל הבור כתוב עליהם: ״וישבו לאכל לחם״ (בראשית לז:כה) - ״שלא היה כל זה בעיניהם תקלה או מכשול מלקבוע סעודתם כמו שהיה ראוי לצדיקים כמותם כשאירע תקלה על ידם וכו׳, וזה קרה להם מפני שחשבו את יוסף לרודף שכל הקודם להרגו זכה״. 

'''וכן''' הוכיח הספורנו על שיטתו, מזה שבזמן שיוסף הציק לאחים והם באו לידי הכרה שחטאו במעשה יוסף, אמרו איש אל אחיו: ״אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו״ (בראשית לז:מב), כלומר, הם לא התוודו על עצם המעשה במכירתם את יוסף אלא במה שהתאכזרו כלפיו שהתחנן לפניהם והם לא שמעו לו. 

'''ואכן''' מצינו גם בדברי חז״ל שהאחים באו לידי המעשה של מכירת יוסף מתוך זה שהוציאו עליו משפט על התנהגותו כלפיהם והם כיונו לדין שמים, עד שחז״ל דורשים על זה את הכתוב (משלי יז): ״פלס ומאזני משפט לה׳״ (ראה בראשית רבה פד:ז). 

'''וכן''' מצינו בדברי חז״ל, שלא ראו חטא בזה שישבו לאכל לחם, אלא להיפך שהיתה בהסיבה זו זכות גדולה שעל ידה ״כלכלו את כל העולם בשני הרעב״, ודרשו ״לאכל לחם״ - להאכיל לחם לכל באי העולם״. וכן אמרו: ״עבירתם של שבטים זכורה היא לעולם תקוה היא לעולם״ (שם ד:יז). 

'''ויש''' עוד הוכחה לכך. חז״ל אומרים שלאחר שהאחים מכרו את יוסף לישמעאלים ״החרימו וקללו את כל מי שיגלה ושיתפו להקדוש ברוך הוא עמהם״ (ראה בראשית לז:לג ברש״י בשם תנחומא ובילקוט שם). ואם שיתפו להקדוש ברוך הוא בחרמם וקללתם, הרי היו בטוחים שלא נמצאה בפסק דינם כל כוונה רעה וכל שגגה ושכיונו לדין אמת עד שהשכינה מסכימה לדעתם. ואכן הסכימה השכינה עמהם וכך גזרה ההשגחה העליונה והכל היה מוכרח להיעשות כן על ידי האחים, כדברי הכתוב: ״אלהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב״ (בראשית נ:כ). אלא שבשמים מצאו איזה פגם בלבותם שהיה בהם משהו מן הקנאה, כפי שגילה הכתוב: ״ויקנאו בו אחיו״ (בראשית לז:יא), והם לא עמדו על פגם זה, וכאמור ״כי האדם יראה לעינים וה׳ יראה ללבב״, ואם כי פגם זה בלבותם לא גרם כל הטיה והטעאה במשפטם ודינם היה דין אמת לאמתו לפי ראות עיניהם. מצאה בהם התורה עילה לתביעה כל שהיא, בהתאם למדריגתם בתור שבטי יה. 

'''וברור''' שגם יוסף לא היה בו שום פגם של כוונה רעה בהנהגתו עם אחיו וכל מחשבותיו ומעשיו כלפיהם היו מכוונים לטובתם. התורה מעידה על יוסף שהיה ״בן זקונים״ (בראשית לז:ג), כלומר בר חכים (ראה אונקלוס שם). וכבר אמרו חז״ל ״שהיה זיו איקונין שלו דומה ליעקב וכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו״ (בראשית רבה שם). ולא לחנם אהב אותו יעקב מכל בניו, כי ראה בו השלמת כל תכליתו בעולם. בגללו אהב את רחל, בגללו עבד את לבן כל השנים, והוא היה צריך להעביר את תורתו לכל דורותיו אחריו. 

'''וגם''' בזה שיוסף הביא דבה לפני יעקב על האחים, לא היתה לו כוונה רעה, כפי שחשבו האחים, כי אם כיון לתועלתם ולתיקונם וכדי להוכיחם בדברים שלפי דעתו עשו שלא כהוגן. וכן אמרו חז״ל: ״׳ויבא יוסף את דבתם׳, ולהלן הוא אומר: ׳ויוציאו דבת הארץ׳, לפי שהוציאו מלבם, אבל ׳ויבא׳ ממה שהוא מביא, לא נענש אלא לפי שהביא אל אביהם, ולא הביא הדבה להגיד לאחרים אלא אל אביהם כדי ליסרם ולמנעם״ (ראה תורה שלמה שם בשם לקח טוב). 

'''אולם''' אם כי כוונתו היתה לטובה, כאמור, מצאה התורה בדבריו משהו מעין דבה רעה ידרשו עליו את הכתוב: ״פלס ומאזני משפט לה׳״ (משלי טז) והענישו אותו מדה כנגד מדה, שנמכר לעבד, שנתבזה על ידי אשת פוטיפרע ונחבש בבית האסורים שתים עשרה שנה וכו׳.

= הדקדוק בהנהגה =
'''כפי''' שקבעו חז״ל, היה הגורם שהשתלשלו ממנו כל הדברים במכירת יוסף - יחסו של יעקב כלפי יוסף. הכתוב אומר: ״וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים״. יעקב גרם בזה קנאת האחים שממנה הסתעפה כל הפרשה האמורה וחז״ל לומדים מכאן: ״לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים״ (שבת י), כלומר שבגלל מעשה זה בא העונש הנורא הזה של שעבוד מצרים. בעלי התוספות העירו שם, ״שאף על גב שבלאו הכי נגזר, דכתיב ׳ועבדום ועינו אותם׳, שמא לא נגזר עליהם עינוי כל כך אלא על ידי זה, שהרי ארבע מאות שנה התחילו משנולד יצחק״. ומפרש מהר״ם בארוכה שלולא מעשה כתונת הפסים, יכולה היתה הגזירה להתקיים עוד שנים רבות בארץ כנען, כמו שנתקיימה מהזמן שנולד יצחק שממנו מתחיל המנין של ד׳ מאות השנה, עד מעשה זה ושעבוד מצרים היה נדחה לדור אחרון, ובגלל כתונת הפסים שעשה יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו מיד למצרים והתחילו שנות השעבוד. 

'''הרי''' שמעשה זה ששינה יעקב את יוסף משאר האחים. היא הסיבה הראשונה שגרמה לשנאת מה בין האחים ויוסף והסבה את הסתבכות כל הדברים עד שהורידה אותם למצרים והביאה עליהם את השעבודים והעינויים. 

'''והנה''' נתבונן נא מה היה הפגם במעשהו של יעקב בכתונת הפסים. 

'''המשנה''' אומרת (בבא בתרא קלג): ״הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אלא אין רוח חכמים נוחה הימנה״. ולפי מסקנת הגמרא אין לשנות גם בן בין הבנים ואף מבן רע לבן טוב, משום שפוסקים כשמואל דאמר לרב יהודה: ״לא תיהוי כי עבורי אחסנתא ואפילו מברא בישא לברא טבא״ (שם). ואם כי לכאורה הוא עושה בזה מעשה הגון, ואמנם ״רבן שמעון בן גמליאל אומר אם לא היו בניו נוהגים כשורה זכור לטוב״, בכל זאת פוסקים כחכמים שאין לנהוג כן. 

'''והנה''' הטור מוסיף על זה את דברי חז״ל (שבת יג) ״שלא ישנה אדם לבן בין הבנים אפילו בדבר מועט שלא יביא לידי קנאה״ (ראה טור שו״ע רפב). ומשמע מדבריו שגם הטעם בזה שלא יעביר את נכסיו מבניו הוא כדי לא להטיל קנאה (ראה בית יוסף שם). 

'''והנה''' נראה כמה מדריגות בדבר. לפי דברי המשנה אף אם הוא כותב נכסיו לאנשים זרים ומעביר את ירושתו מבניו - אינו עושה בזה שום איסור, כי הנכסים הם שלו וברשותו למסור אותם למי שמוצא חן בעיניו, אלא שאין זו הנהגה נאה ואין רוח חכמים נוחה הימנו, ואם הוא איננו מעביר ירושתו מבניו אלא שמעדיף בן אחד על השני - הרי פגם בהנהגתו עוד יותר קל. ועל אחת כמה שאם איננו משנה כלל בירושתו בין הבנים אלא שהוא מהנה לאחד מהם בדבר מועט יותר מהאחרים, בודאי שהפגם הוא מועט מאד. 

'''ומכאן''' נבין כמה דק היה הפגם בהנהגתו של יעקב שעשה ליוסף כתונת פסים שלא היה בו אלא משקל שני סלעים מילת. ובודאי היתה כאמור, כוונתו לטובה כדי לתת לו פרס על הצטינותו, כפי שהכתוב מציין ״כי בן זקונים הוא לו״ וכפי שמתרגם אונקלוס ״ארי בר חכים הוא ליה״ (ראה בראשית לז). ועוד שרצה לעורר בין האחים קנאת סופרים, שחכמינו ז״ל דרשו אותה לשבח ואמרו: ״קנאת סופרים תרבה חכמה״ (בבא בתרא כא.). ובכל זאת בגלל משגה קל בהנהגתו זו שהיה בה שינוי בן בין הבנים, נסתבכו הענינים בצורה חמורה כזו שיוסף חשד באחיו בדברים שלא היו בהם והביא אותם לידי קנאה ושנאה באיזו מדה שהיא, כפי שהכתוב מעיד: ״ויקנאו בו אחיו״: ״וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום״, ומכאן נשתלשל ונתגלגל הדבר שירדו למצרים ונשתעבדו בניו וכל דורותיהם אחריהם בכל עבודות הפרך ובעינויים הקשים והמרים. 

'''ולא''' עוד אלא שאמרו חז״ל (שבת פט): ״ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו״. הרי שבגלל אותו פגם דק היה ראוי יעקב לולא זכותו לעונש עוד יותר קשה מזה. 

'''ומכאן''' כמה חמור כל שינוי מהנהגה טובה, ואף שלא נמצאה בו כל עבירה אף מדרבנן ואין בו אלא מהדרגות האחרונות הגובלות עם הדברים שאין רוח חכמים נוחה מהם.

= הלבנת פנים =
'''אנו''' קוראים בתורה שאף על פי שהוציאו את תמר לשריפה, בכל זאת לא גילתה שהיא הרה מיהודה, והכתוב אומר: ״היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר, לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה״ (בראשית לח). חז״ל דורשים מהמלה ״מוצאת״ כאילו כתיב ״מוצת״ בלי אלף (ראה בבא מציעא נט. וכתובות סז: וראה תוספות שם בשם ר״ח שגריס ״מוצת״ - בלי אלף מלשון ״ויצת אש בציון), כלומר שכמעט כבר הציתו אותה שהיתה קרובה לאש, ובכל זאת לא גילתה תמר שיהודה הוא הגורם בדבר ורק שלחה לו ברמז שהאיש אשר לו הפתילים והחותמת, לו היא הרה, והיא היתה מוכנה להישרף ובלבד לא לבייש אותו. ומכאן לומדים חז״ל: ״נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים״ (שם). 

'''כבר''' עמדו חז״ל על החומר הרב שבהלבנת פנים ואמרו: ״כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים״, ומנו אותו בין השלשה היורדים לגיהנם ואינם עולים, ואף למדו מדברי דוד המלך שנוח לו לאדם שיבוא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים, כי הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא (ראה שם נח ונט). 

'''והנה''' כאן באים חז״ל ולומדים מתמר שראוי לאדם למסור נפשו על הלבנת פנים, וכמו שיש דין בשפיכת דמים ש״יהרג ואל יעבור״ כן יהרג ולא ילבין. וכבר הסביר ר׳ יונה גירונדי (ראה שערי תשובה ג:קלח) שאף על פי שאין בהלבנת פנים משום רציחה ממש אבל יש בו אבק רציחה ״כי פניו יחוורו ונס מראה האודם וכו׳ (ראה חז״ל בבא מציעא שם; ״דאזיל סומקא ואתי חיוורא״) ודימו אבק הרציחה אל הרציחה״. 

'''והנה''' במעשה תמר, הרי יהודה בעצמו הוא שבא לחייב אותה ולדון אותה בשריפה ולהטיל עליה ועל בית אביה (ראה חז״ל בראשית רבה פה שתמר היתה בתו של שם ומשום שהיתה בת כהן נתחייבה בשריפה) אות קלון לדורות עולם, וגם כל שאיפותיה וחזיונותיה שיצאו ממנה מלכים וגואלים (ראה שם שנצנצה בה רוח הקודש שהיא תוציא מלכות וסנהדרין ומלך המשיח ו״היתה מטפחת על כריסה ואומרת: מלכים אני מעוברת, גואלים אני מעוברת״) היו עולים בתוהו, ובכל זאת ויתרה על חייה ועל כבודה ועל כל עתיד דורותיה והפקירה את עצמה ואת עובריה לשריפה, ובלבד לא להכסיף את פניו של יהודה. ומכאן שעל האדם לא רק להפיל עצמו לכבשן האש כדי לא להלבין את הזולת אלא אף יקבל עליו ועל ביתו יחד עם זה גם קלון עולם ואל ילבין פני חבירו. 

'''ומכאן''', מתמר, למד גם מר עוקבא וקיים בנפשו הלכה זו. מסופר בגמרא (כתובות סז:): ״מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ארבעה זוזי בצינורא דדשא. יום אחד אמר: איזול אחזי מאן קעביד בי ההוא טיבותא. ההוא יומא נגהה ליה למר עוקבא לבי מדרשא. אתא דביתהו בהדיה. כיון דחזייה (העני) דקא מצלי ליה לדשא נפק בתרייהו. רהוט מקמיה. עיילי לההוא אתונא דהוה גרופא נורא. הוה קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא וכו׳. ומאי כולי האי? דאמר וכו׳ נוח לו לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. מנלן? מתמר, דכתיב: היא מוצאת״. 

'''הרי''' נהג מר עוקבא כן למעשה והפיל את עצמו לתוך תנור אש ובלבד שאותו העני לא יראה אותו ויגלה שהוא הוא הזורק לו כל יום את מטבעות הכסף ויתבייש בפניו. ומופלא הדבר, שהרי כאן אף אם היה תופש את מר עוקבא, לא היה מר עוקבא עושה שום מעשה של הלבנת פנים אלא היה נעשה ממילא גורם בלתי ישר להתביישותו, ועוד שהלא כוונתו של מר עוקבא במעשהו זה היתה לשם חסד, לשם מצוות צדקה מסוג המעולה ביותר שהעני ״נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה״ (ראה בבא בתרא י: שמיחסים אותו למר עוקבא). ולא עוד אלא שהעני ויתר על בושתו, שהרי רץ לראות את מטיבו, בודאי כדי להכיר לו טובה ולהודות לו. ובכל זאת מכיון שהיה הדבר כרוך בהלבנת פנים באיזה שיעור שהוא, מסר מר עוקבא נפשו על כך ועשה מעשה בעצמו ליפול לתוך האש כדין רוצח שיהרג ואל יעבור. 

'''הרי''' כמה חמורה היא הלבנת פנים שאף גורם דגורם שלה, ואף אם סיבתו היא רדיפת צדקה וחסד, נהגו בו כדין רציחה ומסרו נפשם כדי להינצל ממנו. 

'''ומכאן''' יש ללמוד שיתכן שאף מעשה מצוה המהודר ביותר, תהיה כרוכה בו עבירה חמורה השקולה כשפיכות דמים ושיאבדו בגללה את כל החלק בעולם הבא. 

'''ואולי''' זו היתה כוונת תשובתו של דוד למוכיחים אותו, שהם היו ״אומרים לו: דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה״? והוא עונה להם: ״מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא״ (בבא מציעא נט.), כי דוד הסביר להם בזה כמה הם לא מרגישים שבדברי התוכחה שלהם, שהם בודאי מכוונים בהם לשם שמים, כרוכה עבירה קשה של הלבנת פנים שהיא חמורה מהעבירה שהם חושדים אותו בה ובאים להוכיח אותו עליה, ובמקרם שיקבלו שכר על מצוותם הם מאבדים בגללה את חלקם בעולם הבא.

= דמות הגוף =

== א ==
'''אנו''' מוצאים בתורה ובנביאים שהכתוב מחשיב מאד את הכבוד שמחלקים מלכי בשר ודם, לרבות נכרים, ואף הרשעים ועובדי כוכבים, כאילו שיש בזה משום גדולה רבה. בצורה כזו מתארת לנו התורה את גדולתו של יוסף: ״ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף וילבש אותו בגדי שש וישם רביד הזהב על צוארו וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך״ (בראשית מא:מב). דוגמה כזו בגדולה אנו מוצאים גם כלפי מרדכי: ״ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ ארגמן״ (אסתר ח:טו). 

'''ולא''' עוד אלא אף בשעה שהנביאים מנבאים על גדולתו של ישראל באחרית הימים, הם מתארים אותו בצורה כזאת: ״כה אמר ה׳ אלהים, הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה, והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך״ (ישעיה מט:כב-כג). 

'''וגם''' בחז״ל שנינו שהעריכו מאד כיבודו של מלך אף אם הוא נכרי וראו בזה מעין התשגמותה של אותה נבואה לאחרית הימים. מסופר בגמרא (זבחים יט.): ״אמר רב אשי, אמר לי הונא בר נתן זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דאיזגדר מלכא [כך שמו ומלך פרס היה, רש״י], והוה מדלי לי המיינא, ותיתייה ניהליה [אבנטו היה גבוה חגור מלמעלה וכנגד אצילי ידיו, והפשיט למטה כדי לנאותו, רש״י], ואמר לי - ׳ממלכת כהנים וגוי קדוש׳ כתיב בכו [וצריכים אתם לנהוג עצמכם בתפארת של כהנים דכתיב בהו: ׳ולא יחגרו ביזע׳]. כי אתא קמיה דאמימר, אמר ליה אקיים בך, ׳והיו מלכים אומניך׳״. 

'''ולכאורה''' מהי הגדולה בכך, אם מלכי הגוים מכבדים או משרתים את ישראל? והרי הגוים נקראים עם הדומה לחמור ונאמר עליהם: ״אשר בשר חמורים״ (יחזקאל כג:כ), והיתכן שאדם יתגאה בזה שהחמורים שלו מכבדים אותו, כלום יש בזה משום גדולה? 

'''אולם''' לא כן הדבר. גדול מאד הוא כיבודו של אדם המשמש כמלך, כי לאחר שהקדוש ברוך הוא העניק לו גדולה והכתירו למלך, יש ערך רב בכיבודו, ואף אם הוא נכרי ורשע. ואף מקרה יחיד שמלך עוזר במשהו בתיקון הלבוש לישראל, ואף פעם אחת בלבד, כמעשה דרב הונא בר נתן, יש בזה גדולה רבה ומעין קיום היעוד: ״והיו מלכים אומניך״. 

== ב ==
'''ואם''' בכיבודו של מלך בשר ודם, יש גדולה כזו והכתובים מציינים את הכבוד והתפארת בזה, כמה גדולה וכבוד יש לאדם שהקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים, בכבודו ובעצמו הלבישו, ולא לבוש סתם כי אם בשר, גידים ועצמות שהם עצם ברייתו. ובתוך אותם בשר, גידים ועצמות נפח נשמת חיים משל עצמו, כביכול, כדברי המאמר: ״מאן דנפח מדיליה נפח״. 

'''הכתוב''' אומר: ״ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו, כדמותנו וכו׳ ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו״ (בראשית א:כו-כז). ולכאורה, הרי אין לאלהים צלם ודמות, אינו גוף ואין לו דמות הגוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף. וכיצד אפשר להבין שברא את האדם בצלמו ובדמות תבניתו? אלא הכונה היא במובן החכמה האלהית שהעניק לאדם שהוא בבחינת צלם האלהים. והיכן הטביע את החכמה הזאת? בגוף האדם, בראשו, בידיו, ברגליו ובכל אבריו. וזהו מה שאמר הכתוב לאחר שנופחה בו נשמה: ״ויהי האדם לנפש חיה״ (בראשית ב:ז), שכל גופו נעשה נפש חיה. הוה אומר שכל אבר ואבר של האדם אינו עצם גשמי של בשר ודם כפי שהוא נראה לעינינו, אלא שהוא טבוע כולו מציאות רוחנית וחכמה אלהית ויש בו משום צלמו ודמותו של הקדוש ברוך הוא, כביכול. 

'''ומושג''' זה שגור גם בפינו, אם כי איננו יורדים לעומקו. כשאנו רוצים לתאר אדם בעל כשרון אנו רגילים לומר שיש לו מוח חריף או שהוא בעל מוח. והרי המוח אינו אלא עצם דק, והיאך אנו רואים בו חכמה ושכל? אלא שכך הוא עצם בריאתו, שה׳ הטביע בבשר המוח מציאות רוחנית זכה והשכין בו חכמה עליונה כדוגמת צלם דמות תבניתו, כביכול. ואין הדברים אמורים כלפי המוח בלבד, שהבריות רגילים לראות בו את משכן החכמה והשכל, אלא כלפי כל אברי האדם, שכולם מהוים את צלם האלהים. 

'''ומכאן''' טעו בו מלאכי השרת, השכלים הנבדלים, ו״בקשו לומר לפניו קדוש״ (בראשית רבה ח:י), באשר ראו גם בגופו מציאות רוחנית זכה וחכמה אלהית עליונה עד שלא מצאו הבדל בין דמות האלהים לבין האלהים וחשבו אותו לבורא העולם. 

'''ולא''' עוד אלא שכל אדם הוא בבחינת עולם קטן. הכתוב אומר: ״עיר קטנה ואנשים בה מעט״ (קהלת ט:יד) ואמרו חז״ל: ״׳עיר קטנה׳ - זה הגוף, ׳ואנשים בה מעט׳ - אלו האברים״ (נדרים לב:). וכשם שהעולם הגדול מלא חכמה אלהית לאין שיעור, כן מלא העולם הקטן - זה האדם על כל אבריו - חכמה אלהית לאין שיעור. וכמה גדולה יש, איפוא, באדם ובכל אבריו אם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הלבישו בתפארת כזו שהוא מצלמו ומדמותו ומהחכמה האלהית שלו. 

'''ולא''' עוד אלא שקודשא בריך הוא בעצמו משבח את האדם ואומר: ״ראו בריה שבראתי (בעולמי) וצורה שצרתי״ (בראשית רבה יב:א). הרי אם מלך יפאר אפיו של אדם, כגון אם ישבח את עיניו שהן יפות או אבר אחר, אף על פי שיופיו זה לא יעמוד בו זמן רב, בכל זאת ישמח בזה האדם כל ימי חייו ויזכור שבח זה לעולם. ועל אחת כמה שמלך מלכי המלכים ברא בו אברים יפים, ולא יפים בגשמיותם בלבד אלא שבכולם, כאמור, טבועים חכמה עליונה וצלם אלהים והוא מעמיד אותם לראוה ביופים ובעליונותם. ואף אם ירד האדם במשך הדורות, ואף אם חטא חטאים רבים, לא נגרע ערך עצמיותו וגדלותו, ותפארתו נשארת לעולמים. 

'''ומשום''' כך תמה חבקוק על אשר הכתוב מציין את גדולתם של יוסף ומרדכי ודניאל בזה שמלכי אומות העולם מכבדים אותם. חבקוק טען כלפי הקדוש ברוך הוא: ״כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל״ (חבקוק א:ד) - ״נבוכדנצאר ערל וטמא ודניאל קדוש וטהור ונבוכדנאצר ממליך לצדקיה ומלביש לדניאל ארגוונא? אחשורוש ערל וטמא ומרדכי קדוש וטהור והוא מלביש את מרדכי? פרעה ערל וטמא ויוסף קדוש וטהור ופרעה ממליך את יוסף?״ (ילקוט שם). לאחר שכל כך גדול הוא האדם שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מלבישו בדמותו ובתבניתו, ועל אחת כמה צדיקים וגדולי הדור, איזו גדולה וערך יש לעומת זה, אם מלך בשר ודם ערל וטמא, עם כל ערכו בתור אדם, מכבד אותו או ממליך אותו. כי אכן אין שיעור לגדולתו של האדם, באשר הוא צלם האלהים ומוכתר כולו חכמה אלהית ותפארת עולם.

== ג ==
'''כל''' האמור עד כה ביחס לערכם של גוף האדם ואבריו, הוא מצד עצם טבעם בלבד אף כשלא בוצעו על ידם שום מעשים טובים. אולם אם איזה אבר שהוא של האדם פעל איזו פעולה טובה, הרי הוא מתנשא למעלות עליונות מאד עד שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מקלס ומשבח אותו. 

'''המשנה''' אומרת: ״אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים״ (ידים ג:ה). ומה תוכנו של שיר השירים? הרי קילוסם של אברי האדם, כגון: ״נאוו לחייך״, ״עיניך יונים״, ״שערך כעדר העזים״, ״שניך כעדר הקצובות״, ״כחוט השני שפתותיך״, ״כפלח הרמון רקתך״, ״כמגדל דוד צוארך״ וכו׳ וכו׳. וכבר פירשו חז״ל שבכל אבר שמקלסים אותו מכוונים בזה למעשים מסוימים שבוצעו על ידו (ראה הדרשות במדרשי חז״ל). 

'''והרי''' הדוגמה האופיינית ביותר: הכתוב אומר: ״מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב״ (שיר השירים ז:ב). ודרשו חז״ל: ״מה יפו פעמותיהן של ישראל בשעה שעולין לרגל״ (סוכה מט:). הפעמים הן מהאברים הקטנים ביותר של האדם, ובכל זאת הקדוש ברוך הוא משבח אותן ואומר שירה עליהן, משום שעל ידן נעשתה הפעולה של העליה לרגל. ואם באבר קטן כך, כל שכן באברים החשובים, ועל אחת כמה וכמה בכל האברים כולם. הרי שדוקא מתוך האברים, אברי הגוף, על ידי פעולותיהם הטובות, מתבטאת שירה וזמרה עליונה עד שהקדוש ברוך הוא בעצמו מזמר עליהם ומקלסם. ושירה זו אינה שירה סתם כי אם שיר השירים, והיא עולה בקדושתה על כל הכתובים עד שהיא לעומתם קודש קדשים וכל העולם אינו כדאי כיום שניתנה בו שירה זו. 

'''והכל''' משום שאברי גוף האדם הם צלמו ותבניתו של הקדוש ברוך הוא ובכולם טבועה חכמת אלהים ובכל מעשה טוב קט שנעשה על ידם משתקפת תפארת הבריאה ודמות הנוי והיופי של הקדושה העליונה וכל העולם מתמלא כבוד ה׳. 

'''ומכאן''' כמה שבכוחו של כל אדם להאיר את כל העולם ולמלאו כבוד ה׳. הרי, כאמור, מהוה כל אדם עם אבריו עיר קטנה - כלומר עולם קטן, ועל ידי המעשים הטובים שמבצעים אבריו נותן ביטוי לחכמת הבורא הטבועה בכל אבר ואבר. וכל עולמו מתמלא תפארת ואורה. ומתוך עולמו הוא בתור צלם אלהים מתגלית החכמה האלהית שבכל הבריאה שהוא העולם הגדול המלא כבוד ה׳ וכולו אומד הוד והדר ושירת קודש הקדשים. 

'''ואמנם''' מצינו שקדמוני הדורות האירו את העולם במעשי אבריהם. הכתוב אומר: ״מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו״ (ישעיה מא:ב) - ואמרו חז״ל שזהו אברהם שהעיר את האומות לבא תחת כנפיו על ידי הצדק שעשה בעולם (ראה ילקוט תהלים תתסט). והנה במה העיר אברהם את העולם במעשי הצדק שלו, במעשי האש״ל, אכילה שתיה לינה (ראה שם) שביצע באמצעות ידיו ורגליו ושאר אבריו הגופניים (דוק ״יקראהו לרגלו״), ומכאן העיר את כל העולם לעבודת ה׳ וקירבם תחת השכינה. 

'''ואכן''' כך משמע מדברי חז״ל: ״ואל הבקר רץ אברהם״ - ״ורוח נסע מאת ה׳״, ״ויקח חמאה וחלב״ - ״הנני ממטיר לכם לחם מן השמים״, ״והוא עומד עליהם תחת העץ״ - ״הנני עומד לפניך שם על הצור״, ״ואברהם הולך עמם לשלחם״ - ״וה׳ הולך לפניהם יומם״ וכו׳ (בבא מציעא פו:). 

'''חז״ל''' מציינים שבזכות מעשיו של אברהם עם המלאכים, הגיעו בניו לאחר כמה דורות למדריגות רוחניות עליונות שאכלו את המן שהוא ״לחם אבירים״ וה׳ נתגלה לפניהם על הצור וליוה אותם בדרכם בצאתם ממצרים ובלכתם במדבר. ומה היו מעשיו של אברהם? התורה לא מציינת את חכמתו והשגותיו של אברהם כי אם את המעשים הגשמיים שביצע על ידי אברי גופו: רץ ברגליו להביא את הבקר, לקח בידו את החמאה והחלב, עמד עליהם תחת העץ בגופו ובכל אבריו. ודוקא ממעשים גופניים אלה יצאו השגות רוחניות עליונות. הרי שבכל אברי הגוף טבועה, כאמור, חכמה אלהית ובכל מעשה טוב שמבוצע על ידם מושגים הישגים רוחניים גדולים המאירים לכל הבריאה לשעה ולדורות ושכינת ה׳ מתגלית בעולם. 

'''ומנין''' למד אברהם אבינו את התופעה הזאת? אברהם הסתכל בבריאה וראה שאף על פי שהיא לכאורה גשמית, אדמה וחול, עץ ואבן וכו׳, היא טבועה חכמה רוחנית עליונה, והכיר מתוכה את הבורא, חכם הרזים, המתגלה מתוך כל העצמים הללו. ומתוך העולם הגדול למד גם על עצמו, העולם הקטן, שלמרות היותו מורכב לכאורה מאברים גופניים, טבועה בהם חכמה רוחנית עילאה, וגילה בו את צלם האלהים השרוי בתוכם. וכשם שהעולם הגדול מונהג על ידי מעשי החסד של הבורא, כביכול, שהם נראים לכאורה גשמיים, כך הנהיג אברהם את העולם הקטן שלו על ידי מעשים גופניים, בידיו וברגליו ובכל אבריו, והביא אותם לידי תכליתם הרוחנית העליונה. 

'''ועל''' זה דרשו חז״ל בסוף אותו מאמר: ״׳מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב׳ - ׳בת נדיב׳: בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב, שנאמר: ׳נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם׳״ (סוכה מט:). הקדוש ברוך הוא מקלס ואומר שירה על מעשיו של אברהם אבינו שעשה על ידי פעמיו והניח בזה את היסוד של עם ה׳, עם אלהי אברהם. 

'''וכמה''' נפלא הדבר שבזמן שהקדוש ברוך הוא מקלס את פעמיהם של ישראל אינו מיחסם משום צלם אלהים שבהם אלא משום שהם ״בת נדיב״, משום שהם צאצאי אברהם אבינו, באשר אברהם העלה את ישראל על ידי מעשיו למדריגה העליונה ביותר. 

== ד ==
'''ומתוך''' כך אנו באים גם לצד השני. אם אברי גופו של האדם הם עצמים רוחניים אלהיים ואם בכל מעשה טוב שלהם מתגלית חכמה אלהית עליונה המטביעה השפעה על כל הבריאה, הרי גם לצד השני, אם האדם מבצע מעשה רע באבריו, הוא מביא לעצמו ולכל הבריאה ירידה רוחנית איומה ומחולל חורבן בעולם. וככל שהאדם גדול יותר ועומד במדריגה גדולה יותר, כן פועל מעשה רע שנעשה על ידי אבריו פעולה מסוכנת יותר ומביא הרס גדול יותר. 

'''דוד''' נעים זמירות ישראל מתלונן: ״למה אירע בימי רע עון עקבי יסובני״ (תהלים מט:ו). דוד מביע יראתו שמא עקביו לא מילאו את תעודתם ובמקום שיעשו מעשים גדולים שתתגלה על ידם חכמת ה׳ וישפיעו שפע של רוחניות בבריאה שה׳ יקלס אותם וישיר עליהם: ״מה יפו פעמיך״, הם סטו מן המסילה והלכו בדרכים לא נכונות וגרמו עוונות שיסובבו אותו ויגרמו ירידה והרס לבריאה. 

'''ומכאן''' עלינו ללמוד הלכה למעשה, כמה אנו צריכים להיות זהירים בכל המעשים שלנו אף בענינים הגופניים, שבידינו להכריע אותם לטובה או לרעה. הנה בימי הששי - לאחר הצהרים מבטלים מלימוד. ולכאורה הרי ביום זה לאחר חצות נולד אדם הראשון (ראה אבות דרבי נתן א וסנהדרין לח) שחכמתו היתה כה גדולה ולכבוד יום ההולדת שלו היו צריכים ללמוד יותר ולעסוק יותר בחכמה. אולם אם עוסקים בשעות אלה לצרכי שבת, ואם כי הם לצרכי הגוף, לרחיצת ידים ורגלים, להלבישם ולהנעילם וכדומה יש בהם כאמור ערך רב. ואף כי אין להעריך אותם לעומת לימוד תורה, אבל הלא כבר אמרו חז״ל: ״זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד״ (שבת י.). ואם כי תפלה אינה אלא מדרבנן ועיקרה בקשת צרכי ״חיי שעה״ (ראה שם) ואילו לימוד תורה הוא מדאורייתא, בכל זאת מותר לבטל מתורה לשם תפלה, כי כל דבר יש לו זמנו. כן גם ביום ששי לאחד חצות, מיוחד זמן זה לצרכים הגופניים לכבוד שבת ולטיפול באברים של האדם ואפשר לזכות במעשים אלו להישגים רוחניים גדולים.

= יום הדין =
'''אנו''' מתארים לנו שקשה ביותר הוא דינו של האדם, שמענישים אותו על עוונותיו. אבל אם נעיין בדברי חז״ל נראה שיום הדין בו יופיע האדם לפני הקדוש ברוך הוא ויכיר כמה חטא לפניו במשך כל ימי חייו - הוא קשה וחמור הרבה יותר מהדין עצמו. 

״'''ויאמר''' יוסף אל אחיו אני יוסף וגו׳ ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו״ (בראשית מה). ״אבא כהן ברדלא אומר: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה: בלעם חכם של אומות לא יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו, שנאמר: ׳ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא׳ (במדבר כה). יוסף קטנו של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו. הדא הוא דכתיב: ׳ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו׳, לכשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח עם כל אחד ואחד לפי מה שהוא, וכו׳ על אחת כמה וכמה״ (בראשית רבה צג:י). 

'''הרי''' באמת היתה התודעותו של יוסף לאחיו בשורה גדולה להם. כי הלא הם חיפשו אותו בכל ארץ מצרים ונכנסו בשערים מיוחדים והתפזרו בשווקים שונים כדי למצוא אותו, כי חששו שמא נטמע בין המצרים או אולי נאבד לגמרי מן העולם. וגם לא יכלו לעמוד בפני צער אביהם. והנה פתאום הופיע לפניהם כשהוא חי וקים ועומד בדרגה גבוהה כזו של מושל בכל ארץ מצרים ומשנה למלך פרעה. והם גם נוכחו שבמעשה מכירתם אותו לא עוללו לו רעה. ולהיפך זו היתה סיבה לעליתו לגדולה ומתוך כך גם נגרמה הצלה לכל העולם מכליון. כפי שיוסף טען לפניהם: ״ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם״. 

'''ובכל''' זאת, בשעה שיוסף התודע לפניהם נבהלו מפניו ולא יכלו להוציא הגה מפיהם. מרוב הבושה שהרגישו כלפיו על אשר מכרוהו. ואף על פי שיוסף לא הוכיח אותם כלל ועוד הרגיע אותם. באמרו: ״וישלחני אלהים לפניכם לשים לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה״, עם זה לא יכלו להירגע ולא מצאו מלה בפיהם לענות אותו. 

'''ולא''' עוד אלא שהאחים היו מרוצים יותר לוא לא היה יוסף מדבר אתם דברי ניחם ופיוסים אלא היה מתאכזר כלפיהם ומעניש אותם קשות, כי אז היו רואים בזה ספוק מה שלפחות באו על ענשם, וכפי שטענו לאחר מכאן: ׳״לו ישטמנו יוסף והשב ישים לנו את הרעה אשר גמלנו אותו (בראשית נ), כלומר: ״הלואי שישטום אותנו וישיב לנו רעה״. אבל לאחר שיוסף לא הוכיח אותם כלל ועוד ניחם אותם, לא היה גבול להתבישותם ולבהלתם האיומה מפניו. 

'''ואם''' כלפי בשר ודם ובנסיבות כאלה, כך - כמה נורא יום הדין והתוכחה כשהאדם יופיע לפני מלך מלכי המלכים והוא יוכיחו על מעשיו, ולא על מעשה אחד בלבד כי אם על כל מעשיו במשך כל ימי חייו, ועוד שאין לו שום פתחון פה לפניו ולא שום תקוה וניחום. כמה איומה תהיה הבושה והבהלה מלפני הקדוש ברוך הוא מיום הדין בלבד, מעצם הופעתו לפניו ומעצם הכרתו כמה חטא לפניו ופשע כנגדו. אין לתאר ואין לשער כמה נורא ואיום הוא היום הזה. ואולי קשה הוא מהדין עצמו, כי הדין והעונש שהוא מקבל מהקדוש ברוך הוא מביא הקלה להרגשת בושתו, כאמור לעיל (ושמא משום זה הרשעים מצדיקים עליהם את הדין ואומרים (עירובין יט): ״יפה דנת וכו׳ ויפה תיקנת גיהנום לרשעים וגן עדן לצדיקים״). 

'''ואמנם''' אמרו חז״ל: ״בשעה שהקדוש ברוך הוא מגלה שכינתו על ישראל אינו נגלה עליהם כאחת, מפני שאינם יכולים לעמוד באותה טובה בפעם אחת, שאם יגלה להם טובתו כאחת ימותו כולם וכו׳. צא ולמד מיוסף בשעה שנתודע לאחיו לאחר כמה שנים, אמר להם אני יוסף אחיכם, מתו כולם ולא יכלו לענות אותו וכו׳, הקדוש ברוך הוא - על אחת כמה וכמה״ (תנחומא דברים א). 

'''הרי''' כבר עמדו חז״ל על כך כמה נורא יהיה היום שהקדוש ברוך הוא יתגלה, ואם כי יש בכך הנאה עצומה לאין שיעור, כפי שחז״ל רואים בזה גילוי טובתו של הקדוש ברוך הוא, בכל זאת עצם הכרת האמת תגרום בהלה גדולה כזו עד שאם היא תבוא בבת אחת ימותו כולם. ועל אחת כמה ביום דינו של אדם בשעה שהוא יעמוד בפני תוכחתו של הקדוש ברוך הוא, והיא תבוא בבת אחת, כמה נורא ואיום הוא אותו יום ומי יכילנו. 

= המלכת חבר =
'''שנינו''': אמר רבי יוחנן: ״טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב, שנאמר: ׳לבן שנים מחלב׳ (בראשית יט), אל תקרי לבן שנים אלא לבון שינים״. 

'''נתאר''' לפנינו איזה הנאה גורם אדם לחבירו בשעה שהוא משקהו חלב, ובפרט בזמן שחבירו מעולף מצמאון וקר לו, והוא בא ומשקה אותו חלב חם ומרווה, ואם נראה אדם שמשכים כל יום בבוקר וחוזר עד הערב על בתי העניים והחולים ומשקה אותם חלב, כמה נעריך את האדם הזה ובאילו תוארים של טוב ומטיב נכתיר אותו. הרי לא נמצא כדוגמתו. והנה באים חז״ל ומגלים לנו שיש לכל אדם היכולת ובלי טרחה יתירה לגמול חסד עם חביריו במדה עוד יותר גדולה, והיא להלבין להם שינים ולהראות להם פנים מאירות ומסבירות, כי הנעמה זו גדולה יותר מהשקאת חלב. 

'''ובאמת''' עדיין לא יוצאים בכך ידי החובה ״ואהבת לרעך כמוך״, עם כל הנעימות הרבה בקורת הרוח שגורם בזה לחבירו, כי לפי מושגי חז״ל דורשים מן האדם שיתנהג עם חבירו בכבוד וביחס כזה, כאילו שהוא ממליך אותו עליו. 

'''ההלכה''' אומרת שלפני התפילה אסור לאדם ליתן שלום לחבירו, כדברי חז״ל ש״כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשה במה״ (ברכות יד). ומחלקים הפוסקים לפי מסקנת הגמרא בין פוגשו בשוק לבין משכים לפתחו, דבמשכים לפתחו מחמירים יותר (ראה שו״ע או״ח פט). ובודאי הטעם שבדבר, שמשכים לפתח חבירו ומברכו בשלום, כמוהו כנוהג בו מלכות, ואם הוא עשה כך לפני התפילה, הריהו כאילו עושה את חבירו במה ומקדים להמליך אותו עליו לפני קונו. ויש בזה משום פגיעה בכבוד מלכו של עולם. 

'''הרי''' מכאן שאם האדם משכים לפתחו של חבירו, עליו לחלק לו כבוד ולנהוג בו כאילו הוא ממליכו עליו. ולכשנתבונן נראה, כי יחס זה נדרש לא רק מהמשכים לפתח חבירו. שנינו שבשעה שמביאים אדם לדין שואלים אותו: ״המלכת את קונך? המלכת את חבירך?״ (ראה ראשית חכמה שער היראה בפרק חיבוט הקבר ד׳ בשם חז״ל). הרי שחובה על כל אדם להגיע לדרגה כזו ביחס לחבירו עד שימליכו ממש עליו, ובשיעור כזה שהוא ממליך עליו את בוראו, כי הרי שואלים אותו באותו הסגנון כלפי חבירו כמו כלפי קונו. 

'''כדוגמה''' עד כמה צריכה להגיע חובת הכבוד כלפי מלך, אנו מוצאים מהיחס של יעקב כלפי יוסף. 

'''בזמן''' שבישרו ליוסף שאביו חולה והוא בא לבקרו, כתוב בתורה: ״ויתחזק ישראל וישב על המטה״ (בראשית מז). ופירש רש״י: ״אמר אף על פי שהוא בני מלך הוא, אחלק לו כבוד. מכאן שחולקים כבוד למלכות״. והנה לכאורה היה צריך יעקב להציג לפני יוסף את חולשתו ומחלתו כדי שיבקש עליו רחמים. חז״ל אמרו: ״תניא, ׳וטמא טמא יקרא׳ (ויקרא יג), צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים. וכן מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים״ (חולין עח). ולמדים מכאן שאף ״אילן שמשיר פירותיו סוקר בסיקרא וכו׳ כי היכי דליחזי אינשי וליבעי רחמי עילויה״ (שם). ואם באילן כך, כמה יש לפרסם פגעי בהמות וחיות שיש בהם משום צער בעלי חיים, ועל אחת כמה וכמה באדם, שאם הוא נופל למטה, שיש לפרסם את מחלתו כמה שאפשר כדי שיבקשו עליו רחמים. 

'''ואמנם''' כך נהגו חז״ל למעשה. מסופר בגמרא שרבא כשהיה חולה, היה אומר לתלמידיו שיצאו ויכריזו בשוק, כדי שאוהביו יבקשו עליו רחמים (נדרים מ.). 

'''ובאמת''' זוהי מטרת מצוות ביקור חולים, כדי שיתפללו עליו. ומתוך כך אמרו חז״ל: ״לא ליסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קדמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא, כי היכי דלא ליסח דעתיה מן רחמי. תלת שעי קדמייתא רווחא דעתיה (וכסבור המבקר שנתרפא ואין צריך לבקש רחמים עליו, ר״ן שם); בתרייתא תקיף חולשיה (וכסבור שהוא מאפס תקוה ומתיאש מן הרחמים, ר״ן שם)״. וכן פוסקים להלכה (ראה שו״ע יו״ד שלה:ד). ואם כן, איפוא, לא היה צריך יעקב להתחזק ולישב על המטה כאשר בא אליו יוסף לבקרו, אלא להיפך היה צריך לגלות לפניו את חולשתו. 

'''אלא''' שיעקב ראה חובה לחלק ליוסף שבא לבקר אותו - כבוד של מלכות אף על פי שהוא בנו, ובגלל זה ויתר על כל התועלת והחשיבות שיש בפרסום מחלתו ובבקשת רחמים עליו. והדברים אמורים כאן במחלה אנושה, שגרמה לבסוף להסתלקותו מן העולם, והיה זקוק איפוא לרחמים מרובים, ובכל זאת לא התחשב יעקב בזה והתחזק וישב על המטה ובלבד למלא את חובתו לחלק כבוד למלכות. 

'''ולפי''' האמור, שכל אדם צריך להתיחס לחבירו כאילו הוא מלך עליו, הרי יש ללמוד מיעקב באיזה יחס של כבוד מלכות יש להתנהג כלפי כל איש ואיש, וכמה יש לו לוותר על כל נוחיותיו ועניניו החיוניים ביותר כדי להסביר פנים לזולת ולהנעימו בכל המקרים והמצבים ואף על כל הנסיבות והתנאים. 

'''ומכאן''' לאיזה שיא מגיעה החובה ״ואהבת לרעך כמוך״, שכמוה כיחס האדם כלפי מלכות, ולא רק מלכות בשר ודם אלא כאמור, כיחס האדם כלפי קונו, שהוא מלך מלכי המלכים.</text>
      <sha1>lqk1183jslfnkdmzgo0mlw02lvwwkin</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087600</id>
      <parentid>3087582</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T18:15:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>/* א */</comment>
      <origin>3087600</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="723647" sha1="ta6dkb651uwm6d6aactlr4t4ha6r5ec" xml:space="preserve">{{הגבלת תוכן עניינים|רמה=2}}
= יש ואין בבריאה =

== א ==
'''לפי''' השקפה שטחית על הבריאה, נראים בה שני כחות נפרדים: ״שמים וארץ״, כלומר: כח רוחני בשמים וכל אשר בו ממעל, וכח גשמי על כל אשר בארץ מתחת. ולפי זה מתחלקות גם פעולות עבודתנו לאלהים, בפעולות גשמיות של ידים ורגלים וכדומה ובתנועות רוחניות בלב ובשכל. אבל לכשנעיין נבחין שאין הנחה זו נכונה, כי אף חומר ארצי המגושם ביותר יש לראות בו את הכח הרוחני כיסוד כל מהותו והוייתו. תדע שאין שום אפשרות להראות באצבע על איזה חומר שהוא ולומר כי זהו עצמו של החומר, שהרי השיעור הפחות ביותר ממנו, אם תרצה להפשיטו מכח הרכבתו וחיבור חלקיו, הנה יתפורר ויתפזר עד היותו לעפר ואפר, ואף אותם החלקים מורכבים עוד מחלקים זעירים רבים מאד שאין בכח חושיו ועיניו של האדם לראותם ולהרגיש מציאותם מרוב דקותם עד כדי ״אין״ ממש. 

'''ברור''' איפוא, שגם כל המשתקף לפנינו בארץ, הוא אותו כח רוחני שמיימי הבלתי מושג, כח טמיר ונעלם המהוה ומחבר את כל החלקים החמריים עד היותם לגוש אחד ולצורה אחת, ותמיד הכח הלזה מעמידם ומקיימם. 

'''מהו''' אותו כח ואיך נקראנו? הוי אומר ככתוב: ״ה׳ בחכמה יסד ארץ וגו׳״ ([[משלי ג יט]]), כלומר: יסוד הארץ המחזיק אותה והמקיימה תמיד, הוא ״חכמה״, היינו כח רוחני בלתי מושג, כדברי הכתוב (איוב כח:יב): ״והחכמה מאין תמצא וגו׳״. ״אין״ הוא הכח הרוחני הנצחי הטמיר והנעלם שממנו, ובו תימצא החכמה אשר עליה נתיסדה תבל ומלואה, והיא מהוה את כל עורקי מציאותה לעולם. 

'''והוא''' מה שכתוב בתורה הקדושה: ״בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תהו ובהו וגו׳״, שכל הבריאה נוצרה מתהו ובהו, ועיקר יסודה הוא איפוא ב״אין״, היינו הכח הרוחני הנעלם והבלתי מושג, ואותו כח הוא המחיה ומקשר תמיד את העולם ומעמידו על תילו, כנאמר ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, ״והחכמה מאין תמצא״.

'''ואם''' הדברים המהוים חומר מוצק לעינינו אינם אלא ״אין״, הלא בעצם רוחני ודאי שיש לראות בו את הכח הנעלם שהוא בלתי מושג, וכל מה שירבה האדם להסתכל בשמים וישא למרום עיני שכלו, עליו להכיר שכל העולמות מתקיימים על אותו יסוד הנעלם שנקרא ״אין״. ולראות בו את הכח האלהי המהוה את כל הבריאה בבחינת יש מאין. ומכאן יש להתפלא על אותם חכמי ארץ שמכירים ויודעים גם מערכות צבא השמים ומסילותיהם, שמהראוי היה שהם יראו את הכח הרוחני בבריאה הרבה יותר מהמון העם אשר יודעים רק ארבע אמותיהם, ויבואו להכרה האמיתית ביסוד וקיום כל העולמות, ולדעת ה׳ יתברך, ומהי הסיבה שלא יבינו כל זאת ואל פעל ה׳ לא יביטו? 

'''אכן''' טעם הדבר פשוט, שהרי באמת עין האדם הבהירה צריכה לראות אף בכל דבר חומרי את המציאות הרוחנית שבו, את האין, שהוא כח רוחני נעלם, ובכל זאת רוב בני האדם בגלל הגשמת חוש ראייתם אין מכירים את האמת הלזו, ומדמים כי גשם וחומר לפניהם, ומתוך כך הורגלו לראות את החומר ואת הגשם אף בעצמים רוחניים כשמים ושמי השמים, וממשמשים בהם על פי מושגיהם הארציים המוחשיים, ולכן אף אותם חכמי ארץ לא יצאו מכלל זה וטחו עיניהם מלראות נכוחה. 

'''מזה''' נשתרבבה הטעות גם בלימוד התורה וקיום מצוותיה. לכאורה מי לא יבין כי היא כולה רוחנית מופשטת, ומדתה רק בכח הנעלם אשר אין לו דמיון כלל אל המושגים המוגבלים כבולי החומר, ובכל זאת אם יזדמנו לפנינו שני בני אדם, האחד מרים קולו ומתנועע הרבה בתפלתו ובלימוד התורה, והשני מתפלל וגורס גרסתו בלא תנועות חיצוניות, נעריך את הראשון יותר מהשני. ועוד ענינים דומים כאלו. הרי שאנו מגשימים הכל, ובעינינו נראה ונעדיף את הפעולות החומריות מעל הנקודה הפנימית הרוחנית הטמונה ונעלמת בתוך מעמקי הלב. 

'''אמרו''' חז״ל ([[נדרים פא א]]): ״מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן זאת וגו׳ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, דכתיב ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי - שלא ברכו בתורה תחלה״. וכתב הר״ן ז״ל: ״מדכתיב ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי, מכלל דליכא דידע לאהדורי טעמא אלא קודשא בריך הוא בלחוד, ומצאתי במגילת סתרים של הר׳ יונה ז״ל, דקרא הכי דייק, דעל שלא ברכו בתורה תחלה אבדה הארץ, דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע, שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פירשוהו, והלא דבר גלוי היה וקל לפרש. אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכים בתורה תחלה, כלומר: שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה שלא היו עוסקין בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה, והיינו, לא הלכו בה, כלומר: בכוונתה ולשמה. אלו דברי הרב החסיד ז״ל והם נאים וראויים למי שאמרם״. 

'''והנה''' מופלא הדבר שבאותה שעה שעסקו תמיד בלימוד התורה הקדושה וקיום מצותיה, על פי עדות חכמים ונביאי אמת, בכל זאת נתבעו כעוזבים את התורה. מכאן שהעיקר בלימוד ועסק התורה אינה בצורה החיצונית, כי אם בכח הרוחני הפנימי והנעלם, שהוא מכוסה ומופלא אף מעיני החכמים והנביאים. 

'''הוא''' מה שאמר שלמה המלך ע״ה ([[קהלת יב יד]]) ״כי את כל מעשה, האלהים יביא במשפט, על כל נעלם, אם טוב ואם רע״. כל יסוד העולם הוא כאמור, הכח הנעלם. כמו כן האדם בחיר היצורים שנברא בצלם אלהים, עיקר עצמיותו הוא כחו הנפשי הפנימי הבא מכח הנעלם. וגם התורה ומצותיה - כל מהותן בכח הנעלם שבהן. ומשום כך כל הצוויים לאדם בלימוד התורה וקיום מצוותיה חלים על עצמיותו ופנימיותו. ולכן כשהקדוש ברוך הוא מביא את האדם במשפט, הרי הוא בוחן כל מעשה, לרבות מעשה הטוב, מה הכח הנעלם שבו. לפי שיפוט זה משתנים, איפוא, כל מושגי השיקול של האדם והמעשים. ומשום כך נמצא שאף אדם שנראה כעוסק בתורה, נידון לפעמים על אשר עזב את התורה, ובמדה כזו עד אשר בגללה אבדה הארץ. 

'''והנה''' אבות העולם, כל מעשיהם לא עשו אלא בכח הרוחני הפנימי. יעקב אבינו ע״ה נאבק עם מלאך אלהים ונצחו. ודאי שלא היתה כאן מלחמה של כחות גופניים. רק מלחמה רוחנית שכלית, ויעקב אבינו הכריע את המלאך תחתיו בכחו הרוחני הנעלם. בתפלת גשם אנו אומרים: ״יחד לב וגל אבן מעל פי באר מים כנאבק לו שר בלול מאש וממים״, השוו כאן את המעשה שגלל את האבן למאבקו עם המלאך, כי כשם שנצח את המלאך בכחו הרוחני, כך היה יפה לו כח זה בגוללו את האבן. הרי שגם גבורתו זו שגלל את האבן מעל פי הבאר -- אבן גדולה שכל הרועים היו צריכים להתאסף לגוללה, והוא הסירה לבדו כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה ע:יב) שהעבירה כמעביר את הפקק מעל פי צלוחית להודיעך שכחו גדול -- גם כחו הגדול הלזה לא בא אלא מכחו הרוחני הפנימי, בדומה לנצחונו על המלאך. ולכן ציינו כאן ״יחד לב״ ללמדנו שכל עיקרו של גלילת האבן לא בא אלא מתוך יחוד הלב. ומה ערך יש לאבן הכבדה ביותר לעומת כח רוחני של יחוד לב. 

'''ומה''' היה יחוד לבו של יעקב אבינו? הוי אומר כוונתו הגדולה לעשות חסד עם הרועים. להדמות אל הבורא יתברך במדותיו: מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים. והרי כתוב (תהלים פט:ג): ״עולם חסד יבנה״ היינו שכל הכח הנעלם שעל יסודו נבנו ומתקיימים כל העולמות הוא ״מדת החסד״. מכאן יש להבין, מה יפה היה כחו של יעקב אבינו במעשה הסרת האבן מעל פי הבאר. שאם אמנם לא עמל ולא נתייגע כלל בזה, והיה רק כמעביר פקק מעל פי צלוחית, אבל היה כאן ביחוד לבו נקודה פנימית של מדת החסד שהוא הכח הנעלם המהווה יסוד כל הבריאה, וגדול הוא איפוא מעשה זה מנצחונו על המלאך, שהרי גם כל עולמות המלאכים עצמם קיימים על מדת החסד. וזהו שאמר הפייטן בתחלה: ״יחד לב וגל אבן מעל פי באר מים״, ואחר כך: ״כנאבק לו שר בלול מאש וממים״, להודיעך שכחו גדול בזה יותר מבזה. ואת הזכות הזאת של מעשה החסד אשר עשה יעקב אבינו ע״ה אנו מזכירים בכל הדורות ומתפללים: ״בעבורו אל תמנע מים״! 

'''נמצא''' איפוא, שאין להעריך שום מעשה לפי הממדים השגרתיים בין המון בני האדם, כי יש אשר במעלות העליונות ביותר רואין בהן בשמים - עזיבת התורה, ולעומת זה יש מעשה קטן בלא עמל ויגיעה, והוא מהווה יסוד כל הבריאה, כי הכל הולך אחר מצפוני הלב והנעלם! 

'''ומכאן''' עד כמה צריך האדם להזהר בכל מעשה קל, כי אין אתה יודע ערכם של מעשים ואיזה מהם מניע יותר את הנקודה הפנימית של הנעלם.

== ב ==
'''כבר''' נתבאר למעלה שאין השמים והארץ שני כחות נפרדים: עצם רוחני ועצם גשמי, אלא כשם שברא ה׳ את השמים כעצם רוחני, כך ברא את הארץ בעיקרה רוחנית. וזהו שאמר הכתוב (משלי ג:יט): ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, כלומר: שכל יסוד הארץ הוא חכמה שהיא רוחנית. וכן האדם בתחלת יצירתו היה אף גופו בבחינת עצם רוחני, כדברי הכתוב (בראשית א:כז): ״בצלם אלהים ברא אותו״. אמנם לאחר שחטא האדם ירד מערכו ונתגשם, ואתו נתגשמה כל הבריאה, ומאז נראה הכל לעיני האדם כגשם וחומר. ברם כל זה אינו אלא כסות עינים, אבל בעצם מהותה, נשארה הבריאה רוחנית ואין מציאות אחרת כלל. ואכן יש אשר אף לעינינו הגשם ניכר כרוחני. הנה השמש שהיא נקראת גשם חמישי, והיא דומה בעינינו כרוחנית. ובאמת כל אורה אינה בא אלא מהרוחניות שבה, וכן כל הבריאה אף שהיא נראית גשמית, אינה במציאותה אלא רוחנית. 

'''וכן''' מצינו באדם הראשון שאף לאחר התגשמותו וכל הירידות שירד, נשאר אורו גדול מן השמש. איתא בגמרא (בבא בתרא נח.): ״רבי בנאה כד הוי מציין מערתא וכו׳ כי מטא למערתא דאדם הראשון וכו׳ יצתה בת קול ואמרה וכו׳ בדיוקני עצמה אל תסתכל. ואמר רבי בנאה: נסתכלתי בשתי עקביו ודומים לשני גלגלי חמה״. הרי שאדם הראשון גם לאחר שחטא, וגורש מגן עדן ונתמעטה קומתו, ואף לאחר שיצאה נשמתו ושב לאדמתו - בכל זאת האירו עקביו כגלגלי חמה. ואם עקביו שהם האברים הנמוכים באדם כך - כמה היו מאירים איפוא האברים החשובים יותר, ומכל שכן כמה מאירה היתה הדיוקני עצמה שלא הורשה רבי בנאה להסתכל בה. ועל אחת כמה וכמה האיך היה גופו מאיר ומזהיר בעודו בחייו ורוחו ונשמתו בקרבו. ומעתה מי יוכל לשער ולהעריך עוצם גדלו ותקפו של אדם הראשון לפני החטא, בעוד היה עומד על הארץ וראשו מגיע השמימה, מיסב בגן עדן ומלאכים צולים לו בשר ומסננים לו יין. ואמנם מכאן טעו בו מלאכי השרת וביקשו לומר לפניו קדוש (ראה ילקוט שמעוני טו, כג). והלא מבואר בתורה שגופו נברא מעפר מן האדמה, והאיך נהפך לרוחני מזוכך כזה, עד שמלאכי השרת שהם כולם שכלים נבדלים רוחניים טעו בו עד כדי כך שבקשו לומר לפניו קדוש? אלא על כרחך שאין בעולם גשם, כפי שאנו מתארים לנו, ואף העפר מן האדמה אינו אלא עצם רוחני. 

'''וכשם''' שהבריאה כולה שהיא רוחנית, נבראה בצורה הנראית לעינינו כגשם וחומר, כן המצוות אף על פי שהן בעיקרן רוחניות התלבשו בצורה גשמית, כי הרי עשרת הדברות נכתבו על שני לוחות אבנים, וכן כל המצוות אין לקיימן רק באמצעות המעשים הגופניים. והנה התורה נבראה קודם שנברא העולם (ראה פסחים נד.), לפני שהיתה מציאות של גשם, והאיך אפשר לחברה עם הגשמיות? אלא מכאן שאף לאחר הבריאה אין בהויה אלא רוחניות בלבד ורק אנו אין לנו תפיסה בה כי אם על ידי מושגים גשמיים. 

'''ובאמת''' זאת חובתו של האדם, להעלות את עצמו ואת כל הבריאה אתו אל המציאות האמתית ולקיים את התורה בצורתה הרוחנית. וזוהי מהות התשובה, כי הלא אמרו חז״ל (פסחים נד.) שגם התשובה נבראה קודם שנברא העולם, כדברי הכתוב (תהלים צ:ב): ״בטרם הרים יולדו וגו׳ ותאמר שובו בני אדם״ ואם כן איפוא אינה אלא רוחנית, וכל מטרת האדם בתשובתו לחזור אל השכל לזכך חומרו ולחזיר את הכל למקורם הרוחני כמלפני החטא. 

'''ולפי זאת שביארנו''' שיש לקיים את המצוות בעצמיותן הרוחנית, מתרחבים כל המושגים שלנו לגבי קיום התורה, ויש למדוד אותן בקנה מדה אחר. הנה למשל, אנו חושבים את הגזל רק בגזל ממון ממש, אבל אצל האבות אנו מוצאים שראו מעשי גזל גם במושגים רוחניים. כתוב בתורה: (בראשית טז:ה) ״ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וגו׳״. ופירש רש״י: דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק״. והנה אברהם אבינו עסק כל ימיו בחסד, ועל אחת כמה וכמה שגמל לשרה אשתו רק חסד, וגם בזאת שנשא את הגר לו לאשה היה בזה משום עשיית חסד עם שרה אשתו, כמו שאמר הכתוב (שם): ״ותאמר שרי אל אברם וגו׳ בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי״ וכל תביעתה מאברהם לא היתה אלא מה שלא מיחה על כבודה. ובכל זאת יש בזה משום חמס. הרי שחמס אינו רק בגזל ממש בלבד, אלא גם במניעת חסד בדיבור, כי מכיוון שלפי דעתה של שרה היה צריך להטיב לה בזה ושתק, חמס ממנה את הדיבור. ועל אחת כמה וכמה שאם אדם מדבר עם חבירו ואינו מתבטא בסגנון נאה יותר שהיה יכול לבטא, יש בזה משום חמס, כי הוא מונע מאת חבירו החסד של שיחה נאה בקום עשה. 

'''ומדוגמא''' זו אנו למדים על כל המצוות והמעשים, שהם נמדדים בקנה מדה אחרת לגמרי וכל מושגיהם מתעלים לדרגות רוחניות עילאיות.

= מדות ודעות =
'''לפי''' המושגים שלנו הדעות והמדות הם שני ענינים נפרדים. במושג דעה אנו מבינים אמונה והכרה בה׳ יתברך, ובמושג מדות - את הדברים שבין אדם לעצמו ולחבירו. הדיעה עיקרה בהבנת השכל, והמדות - בהרגשת הלב. לדעתנו הדיעה חשובה יותר במעלה מהמדות, שהרי בלי ידיעת ה׳ והכרה בגדולתו יתברך, מה חשיבות וערך למעשיו של האדם? ומזה שאנו מתייחסים לדיעות ומדות כאל שני ענינים נפרדים, באנו להבדיל בין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לעצמו ולחבירו, וחושבים שאפשר להאמין בה׳, להכיר אותו ולעבדו, מבלי להיות שלם במדות ולדקדק במצוות שבין אדם לחבירו. וכן להיפך. אפשר לאדם להיות בעל מדות טובות וזהיר בדברים שבין אדם לחבירו, מבלי להיות שלם בדעות ולדקדק במצוות שבין אדם למקום, ואין קשר בין זה לזה. אולם השקפה זו מוטעת ביסודה, כי לפי האמת הדעות והמדות שורש אחד להן, ודבר אחד הן ממש. באין מדות אין דעות, ובאין דעות אין מדות. 

'''כתוב''' (בראשית ב:טז): ״ויצו ה׳ אלהים על האדם וגו׳״ ואמרו חז״ל (בראשית רבה שם, סנהדרין נו:): ״ר׳ יהודה אומר אדם הראשון לא נצטוה אלא על עבודה זרה בלבד, שנאמר ויצו ה׳ אלהים על האדם״ הרי שהמצוה הראשונה והיחידה שנצטוה עליה אדם הראשון לדעת ר׳ יהודה היתה רק על הדיעה בלבד, ולא מצינו בזה שום ענין של מדות. והנה למעלה בפרשה שם כתוב: ״ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה שם): ״רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר: בשעה שהיה משה כותב את התורה וכו׳, כיוון שהגיע לפסוק זה אמר: רבון העולמים מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהה! אמר לו: כְתוֹב והרוצה לטעות יטעה וכו׳, שאם יבא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו וכו׳ אומרים לו למד מבוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, וכיון שבא לברא את האדם נמלך במלאכי השרת״. 

'''הרי''' יש כאן הוראה מפורשת למדה של דרך ארץ, ולא עוד אלא שהיא הוכנה מראש עוד קודם בריאת האדם, ואף לא באה לו כצווי ואזהרה, אלא שכך נוצר, כלומר: שהמדה הזאת של דרך ארץ הוטבעה בצורתו ובצביונו של האדם בתחלת יצירתו על פי מאמרו של הקדוש ברוך הוא: ״נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״. ולכאורה הרי לא נצטוה האדם, כאמור, רק במצוה יחידה שלא לעבוד עבודה זרה בלבד? אלא בעל כורחנו אנו למדים מכאן שחובה ללמוד מהבורא יתברך ולהתדמות אליו במדותיו - כלולה במצוה זו של ״ויצו ה׳ אלהים על האדם וגו׳״, והדעות והמדות איפוא אחת הן. 

'''ובאמת''' הלא הכרחי הדבר, כי האיך אפשר לאדם לדעת את עצמיות ה׳ יתברך, שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף, אלא שכל ההכרה שלו הוא רק במדותיו, וההכרה במדותיו היא ההתדמות אליו. וזהו שאמר הכתוב (שמות טו:ב): ״זה אלי ואנוהו״ ופירשו חז״ל (שבת קלג:): ״הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום״, כלומר: על ידי זה שהאדם יתדמה לקונו כביכול, להיות רחום וחנון כמותו, הוא בא לידי הכרתו. ולכן כדאי היה לכתוב ״נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״ ללמד על מדת דרך ארץ, למרות שיכול לצאת מזה פתחון פה למינים, שהוא טעות בדעה, ובכל זאת אמר הקדוש ברוך הוא: הרוצה לטעות יטעה, מפני שמבלי הידיעה שהקדוש ברוך הוא נמלך במלאכי השרת, שהגדול צריך להמלך בקטן, גם כן יש טעות בהכרת ה׳ יתברך. ויש להעדיף, איפוא, לגלות את הידיעה הזאת. 

'''וכשם''' שאי אפשר לדעת את ה׳ בלא שלימות המדות, כך אי אפשר להיות שלם במדות בלי ידיעת ה׳. אין המדות מתפרשות בפעולות הטובות והרגשת הלב בלבד, כפי ההשקפה השגרתית. אנו רגילים להגשים כל דבר. ומשום כך אנו רואים במדות רק את המעשים וההרגשות החיצוניות. אבל באמת עיקרן ושרשן של המדות הוא בצלם האלהים שבאדם, וכל מהותן ושלימותן הן בהדמותן למדות ה׳ יתברך. וכשם שמדותיו של הקדוש ברוך הוא הן מקור הרוחניות ואין בהן שום מושג גשמי חס ושלום, כך מדותיו של האדם נובעות ממקורן הרוחני - מחלק אלהי שבו, וככל אשר הוא מתעלה בהכרת ה׳, הוא מתעלה בשלימות המדות. 

'''והנה''' אף לאחר שניתנה תורה עם תרי״ג מצותיה ובכללן הרבה מצוות התלויות במדות, אמרו חז״ל: ״בא חבקוק והעמידן על אחת: (חבקוק ב:ד) ׳וצדיק באמונתו יחיה׳״ (מכות כד.). ולכאורה האיך נכללות המדות ביסוד האמונה שהיא הדיעה? אלא מכאן שכל ערכן של המדות, כאמור, אינו אלא בהדמותן למדות ה׳ יתברך, ואין איפוא להגיע אליהן רק לאחר השגת האמונה, כלומר: בהכרת מדותיו של ה׳ יתברך. 

'''יסוד''' זה מפורש בתורה (שמות לג:יג) כאשר בקש משה את ה׳ ואמר: ״הודיעני נא את דרכיך ואדעך וגו׳ ויאמר הראני נא את כבודך״, השיבו ה׳ יתברך: ״ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה׳ לפניך וגו׳ ויעבור ה׳ על פניו ויקרא ה׳ ה׳ אל רחום וחנון וגו׳״. הרי שעל בקשתו של משה לדעת את ה׳, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא במדותיו שהוא רחום וחנון וכו׳, כי ידיעת ה׳ והכרת מדותיו אחת הן, כאמור, ואם ברצוננו לדעת את ה׳ עלינו להכיר מדת טובו, שהוא רחום וחנון, ארך אפים וכו׳. 

'''והנה''' מה שהעביר הקדוש ברוך הוא את כל טובו על פניו של משה והראה לו את דרכיו, הכוונה היתה לחייב את האדם שילך בהן: ״מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום״. ומכיון שמדותיו של הקדוש ברוך הוא הן מושגי חכמה עליונים, אם כן מה שעל האדם להתדמות בהן אל ה׳ יתברך הוא במושגי החכמה. הרי שכל הפעולות היוצאות מהמדות צריכות לצאת ממקור החכמה. ומשום כך לא אמרו ״מה הוא מרחם אף אתה תרחם״ אלא: ״מה הוא רחום אף אתה היה רחום״, כלומר: הוי דומה לו במדותיו - במקורן הרוחני - להיות רחום כמותו, כי אין תכלית המדות בפעולות הרחמנות בלבד, אלא בהתדמות מציאות האדם ועצמיותו להחכמה העליונה כביכול, כי בצלם אלהים עשה את האדם, ויש בו ממדת קונו. נמצא כי מושגי החכמה האלו הם הנקראים מדות. 

'''וכשם''' שמדותיו של הקדוש ברוך הוא אין להן תכלית, כן אין תכלית למדותיו של האדם, כי הלא עוד בשירת הים הגיעו משה רבינו וישראל להשגה זו של ״זה אלי ואנוהו״, היינו שהכירו את מדותיו של ה׳ יתברך, ובאו להתדמות אליו בהן, ובכל זאת עוד ביקש משה: ״הודיעני נא את דרכיך ואדעך וגו׳״, וה׳ יתברך נגלה עליו במדותיו, כאמור. הרי כמה עמוקים הם מושגי החכמה של המדות שיש לחקור ולחקור אותם ולהתעלות בהם בהתדמות אליו עד בלי סוף וקץ. 

'''וזו''' היא משמעות הכתוב (תהלים פט:ג): ״עולם חסד יבנה״, היינו, שכל העולמות התחתונים והעליונים עם כל הכוחות הרוחניים והשכליים הנבדלים הכלולים בהם - כולם נבראו במדת החסד, ובה נוצרה הבריאה כולה. ומכיון שנתחייב האדם להיות דומה אל ה׳ יתברך במדותיו, הרי שגם עליו לברוא עולמות כמותו: מה הוא וכו׳ אף אתה וכו׳. 

'''ומעתה''' נבין גם את הקשר שבין חטאו של אדם הראשון לחטא דור הפלגה. אמרו חז״ל  על הפסוק ״וירד ה׳ לראות וגו׳ אשר בנו בני האדם״ (בראשית יא:ה): ״׳בני האדם׳ - אלא בני מי? שמא בני חמורים וגמלים, אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר ׳האשה, אשר נתת עמדי׳, אף אלו כפו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול״ (רש״י). ולכאורה במה כפה כאן אדם הראשון את הטובה? הלא לא היה בתשובתו אלא דברי התנצלות על חטאו בעץ הדעת כדי להציל עצמו מן המיתה, וכוונתו היתה בזה כי צריך היה לשמוע בקולה, שהרי הכתוב אומר (בראשית ב:כב) ביצירת האשה ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע וגו׳״, ואמרו חז״ל (נדה מה:): ״בינה יתירה נתן הקדוש ברוך הוא באשה יותר מבאיש״, ויפה טען האדם בהתנצלותו שמכיון שניתנה בה בינה יתירה ממנו, היה לו להכנע לדבריה ולשמוע בקולה. אולם מדברי התנצלותו שהוסיף ואמר: ״אשר נתת עמדי״, והיה די לו לומר: ״האשה נתנה לי״, נשמע כאילו לא ירד לעומק הערכתו את הטובה שעשה עמו הקדוש ברוך הוא בזה שנתן לו את האשה לעזר כנגדו, שיסתייע על ידה לשמוע יותר בקול ה׳, ולהכיר טובתו של מקום, אלא אדרבה נכשל על ידה מה שציית להוראתה ואכל מעץ הדעת, מכאן אמרו שכפה אדם הראשון את הטובה. 

'''ומתוך''' כפיית טובה זו גרם שבני בניו לאחר כמה דורות, בדור הפלגה, כפרו באלהים חיים. ואף כי פגימתו של אדם הראשון היה רק במדה - שכפה את הטובה כאמור, והאיך יצא מזה בדור הפלגה קלקול בדיעה - שמרדו בה׳ ויצאו להלחם כנגדו? אלא הוא אשר אמרנו שהמדות והדיעות אחת הן. ובחטא של אדם הראשון בכפייתו את הטובה, היה באמת פגם בדיעה - במצוה הראשונה של ״ויצו ה׳ אלהים על האדם וגו׳״ שבה נכללו כאמור גם המדות. וקלקול זה נשתלשל לאחר כמה דורות עד שאנשי דור הפלגה באו למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול, ובנו מגדל לעלות השמימה ולעשות להם שם. נמצא איפוא, שבפגם כל שהוא באיזו מדה, הוצף העולם בכפירה באלהים, שגרמה לפילוג ובלבול בעולם וחורבן רוחני לדורות. 

'''ומינה''' קל וחומר, במדה טובה המרובה חמש מאות פעמים, כמה עולמות בונה האדם ומקיימם על ידי מדותיו הטובות, ומרבה הכרה וידיעה בה׳ יתברך לדורי דורות.

= ספר תולדות אדם =

== א ==
'''״זה''' ספר תולדות אדם וגו׳״ (בראשית ה:א-ב). כתב הרמב״ן ז״ל: ״ולפי דעתי ירמוז לכל התורה כי כל התורה כולה ספר תולדות אדם, על כן אמר בכאן ׳ספר׳ ולא אמר ׳ואלה תולדות אדם׳ וכו׳״. וטעם ׳ויקרא את שמם אדם׳, מפני ששם ׳אדם׳ כלל לכל המין האנושי וכו׳ ועליהם הוא אמר ׳זה ספר תולדות אדם׳״. למדים אנו מדברי הרמב״ן כי התורה כולה על מצותיה והלכותיה משקפת דמותו של המין האנושי בכללו, כיצד עליו להתנהג ומה יש לו לעשות בעולמו, וספר תולדות אדם הראשון הוא ספר תולדות כל אדם. 

'''והנה''' ה׳ יתברך הטביע באדם חכמה כה רבה, עד שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: ״חכמתו מרובה משלכם״ (ראה ילקוט שמעוני כג), וברא בשבילו את הבריאה כולה, עליונים ותחתונים, והמשילו עליהם, כמו שכתוב (תהלים ח:ו): ״ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו, תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו וגו׳״, ומילא לו כל העולמות בתענוגות לאין שיעור, והכל עבורו ובשבילו, כמו שאמרו חז״ל (ילקוט שמעוני יג): ״אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וכו׳? אמר להם אם כן צנה ואלפים כולם למה נבראו, צפור שמים ודגי הים למה נבראו, מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים מה הנייה לבעליו וכו׳״. גופו של אדם הראשון, אמרו עליו חז״ל (ילקוט שמעוני כ:י), שמתחלה נברא מן הארץ עד לרקיע, וכשראו אותו מלאכי השרת נזדזעו ונתייראו מלפניו וכו׳. וכתוב ״ויקח ה׳ אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן וגו״, ואמרו חז״ל (ילקוט שמעוני כב:ה): ״הניח לו והגין עליו ועידנו מכל אילני גן עדן״. ואמרו עוד (סנהדרין נט:): אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננים לו יין״. 

'''הרי''' כמה היה מתענג ומתעדן אדם הראשון בגן עדן, שכל הנאות עולם הזה הן כאין וכאפס נגדו, ושם הניחוהו בתחלת בריאתו שבע עונג ונהנה בחייו מזיו השכינה, והגיע להשגות שכליות ודרגות חכמה נפלאות יותר מן המלאכים, עד שהם טעו בו ובקשו לומר לפניו קדוש (ראה ילקוט שמעוני כג:ב). וההשגות השכליות המופלאות האלו שהן התענוג האמיתי והעידון הגדול ביותה באו לו לאדם הראשון בלא שום טורח והתאמצות, אלא כמו אויר לנשימה שיש לכל נברא תמיד ללא הפסק וללא יגיעה, וכך הלך והתעלה מרגע לרגע בשכלו והכרתו את ה׳ כמו שנאמר על המלאכים: ״ובני רשף יגביהו עוף״ (איוב ה:ז וראה רש״י שם). וכמו שכתוב (משלי ח:ל) ״ואהיה אצלו אמון וגו׳ משחקת בתבל ארצו ושעשעי את בני האדם״ (עי׳ רש״י שם ובריש ויקרא רבה, ואבות דרבי נתן לא:ג). 

'''ותענוגות''' נפלאים אלו, הגשמיים והרוחניים, כולם היו אצלו שלמים בתכלית, נצחיים לאין סוף, כי לפני חטאו היה עומד לחיות לעולם, כמו שאמרו חז״ל (ילקוט שמעוני לד:ז): ״הן האדם היה כאחד ממנו״ - ״כאחד ממלאכי השרת וכו׳, ר׳ ברכיה אמר כאליהו, מה זה לא טעם טעם מיתה אף זה לא היה ראוי לטעום טעם מיתה״. הרי ששלמים היו אצלו כל תענוגיו ועידוניו אלו עד תכליתם. 

'''וכל''' העולמות הללו נבראו לאדם עוד קודם שנצטוה על המצוה, כי הרי לא ברא ה׳ את האדם וציוה לו מצותו לפני שהושלמה הבריאה, בעוד היה מים על הארץ, כדי שעל ידה יבואו להשתלמות הבריאה ושבשכרה יזכה לגן עדן, אלא שהכין לו מתחילה את כל העולם כולו, השכינו בגן עדן וההנאהו ועידנו בכל, ואחר כך ציוה לו על המצוה. הרי שכל אותו העולם הגדול, על גן העדן וכל תענוגותיו וכל עידוניו, לא ניתנו לאדם כשכר עבור קיום מצוה, אלא הם היו תנאי תחילת יצירתו של האדם עצמו, בבחינת עולם הזה שלנו. 

'''והנה''' כל תכלית הבריאה הלזו לאדם הראשון לא היתה אלא כדי שיקיים מצוה קלה אחת שנצטוה עליה: ״מכל עץ הגן וגו׳״ (ראה מאמר ג), ולא עמד האדם בקיומה אלא שעה אחת בלבד. שהרי מיד חטא ואכל מעץ הדעת, ובגלל זה, גורש מגן עדן ונתקלל וקלקל כל הבריאה אתו. רואים אנו מכאן, כמה גדול ערכו של קיום מצוה אחת, שהרי כדאי היה לברוא את כל העולם המופלא הלזה רק כדי שיקיים אדם אחד, מצוה אחת, ולשעה אחת. 

'''כל''' הדברים האלה אמורים לגבי כל המין האנושי. ולא תאמר כי רק אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, ורק לפני החטא, זכה למדרגות נעלות אלו, אבל לאחר חטאו שנפל ממדרגתו אי אפשר שיגיע לדרגות רמות כאלה, ועל אחת כמה וכמה בדורות שלאחריו שהלכו וירדו. אלא כל אדם ובכל הדורות ראוי הוא שבשביל מצוה אחת יבראו לו כל העולמות כולם כמו לאדם הראשון בתחילת בריאתו קודם החטא, כדברי הרמב״ן ״ששם אדם כלל לכל המין האנושי״, ועליהם הוא אומר ״זה ספר תולדות אדם״. וכן דברי חז״ל: ״חביב אדם שנברא בצלם״ (אבות ג:יד) על כל אדם נאמר. וכך שנינו בפירוש במשנה (סנהדרין ד:ה) ״לפיכך נברא האדם יחידי וכו׳, לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם״. אותו העולם שנברא לאדם הראשון, חייב כל אדם לומר בשבילי נברא, בשביל כל אדם ובכל דור. ואף כי אין אנו רואים זה בעינינו, כן הוא האמת. ועובדה היא שבמשך הדורות קמו אנשים שהגיעו למדרגות עליונות כאלה, כגון משה רבינו, דוד המלך, וחזקיה שהיה ראוי להיות משיח. וכן ראוי כל אדם לכך. מצינו בחז״ל (ברכות יז): ״כי הוו מיפטרי רבנן מבי ר׳ אמי ואמרי לה מבי ר׳ חנינא אמרי ליה הכי: עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי עולם הבא וכו׳״, כלומר: שתראה בחייך את העולם שנברא עבורך, והוא עולמו של אדם הראשון קודם החטא. וכן פירש בשיטה מקובצת שם: ״כי הוי מיפטרי וכו׳ עולמך תראה בחייך, פירוש: כאשר יגיע האדם לתכלית החכמה דומה לעולם הנשמות שהם שכל נבדל ומגיע לקצת עולם הגשמות בחייו. והברכות האלה מברכין אחד לחבירו״. ואם חז״ל השתמשו לברך איש את רעהו בברכה זו, הרי שכל אדם ראוי להגיע לידי כך. 

'''ולא''' עוד אלא שעיקר תכלית הבריאה היתה בשביל הדורות הבאים, כפי שמצינו בחז״ל (בראשית רבה א): ״בראשית״ בשביל התורה שנקראת ראשית, ובשביל ישראל שנקראו ראשית״. והרי בתחילת הבריאה לא היו עוד ישראל בעולם? אלא ע״כ הכוונה היא על שם העתיד - בשביל ישראל שיקבלו את התורה כשיגיע הזמן. 

'''ועוד''' יותר מזה, אנו אומרים בתפלה: ״המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״. מעשה בראשית הוא בריאת שמים וארץ וכל צבאם, כמו שהיתה בתחילת יצירתה, ובריאה כזו ממש מחדש הקדוש ברוך הוא בכל יום תמיד גם בשבילנו, ולא רק בשביל כל המין האנושי יחד, אלא לכל יחיד ויחיד, כמו לאדם הראשון שהיה יחידי בעולם. 

'''ולא''' עוד אלא שהעולם שמתחדש לנו הוא גדול מעולמו של אדם הראשון, כפי דברי הכתוב: ״סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם״ (קהלת יב:יג), ופירשו חז״ל (ברכות ו): ״כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה״. והרי בתוך העולם כולו נכללים גם בני האדם לאלפי רבבותיהם אשר על פני האדמה, וכבר נתבאר מה גדול הוא ערך כל אדם יחיד בכל דוד ודור, שכדאי הוא שבשבילו לבד יברא כל מעשה בראשית, כי כל אדם נברא בצלם אלהים, וכל אחד לבדו יש בו תכלית היצירה כולה, ונמצא שכל אותו המין האנושי כולו, שכל אחד מהם תכלית כל העולמות, עומד לשימושו של כל יחיד ירא ה׳ ושומר מצוותיו. הרי שהעולם של עכשיו גדול יותר משל אדם הראשון שלא היה לו צוותא כזו. 

'''וכמו''' שאדם הראשון זכה בכל רק עבור מצוה אחת שנצטוה, כן כל אדם ראוי לכך, כאשר נתבאר. וקל וחומר לאחר שניתנה לנו התורה הקדושה על תרי״ג מצוותיה. ובאמת הרי אנו מחכים בכל יום שיתקיים בנו מקרא שכתוב (ישעיה יא) ״כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״, והיינו כעולמו של אדם הראשון, שכל הארץ תהיה מלאה דעת - שהשכל לא יהיה זקוק ליגיעה ועמל בכדי להשכיל ולהבין, אלא שההשגות ילכו ויתרבו מאליהם גל אחר גל, כדברי הכתוב ״אורח חיים למעלה למשכיל״. 

'''אולם''' מכאן יש ללמוד גם לאידך גיסא. אדם הראשון לאחר שלא עמד בקיום מצותו, גורש מגן העדן, נתמעטה קומתו, נקנסה עליו מיתה, לו ולכל דורותיו, ונתקללה כל הבריאה אתו. וכן כל אדם בכל הדורות. הרי, כאמור, נבראים ומתחדשים עבור כל יחיד כל העולמות, אם כן בכל רגע שהאדם מחסר מעבודתו לאלהים, הוא מאבד אותם ומחריבם במו ידיו לו ולכל העולם כולו, כדברי הכתוב (איוב ד): ״לרגעים תבחננו״. וכשם שברגע אחד ראוי האדם לזכות לכל העולמות כולם, ולבוא ל״עולמך תראה בחייך״, כן אם יסיח דעתו לרגע ולא ינצל אותה למטרת עבודתו לה׳ יתברך, הוא מקלקל אותם ומאבדם חס ושלום. 

'''והנה''' הרמב״ן בגלותו לנו שספר תולדות אדם הראשון הוא תולדות כל אדם ואדם, בא ללמדנו בזה שנדע איך להעריך את האדם ואת כל רגע ורגע בחייו, הן לחיוב והן לשלילה, ואם נדע את הסוד הזה נוכל להגיע למדרגות העליונות ולמטרת המין האנושי. ואמנם ראינו גם בדורות האחרונים, יחידי עולם שהגיעו למדרגתם הרוחנית בבחינה זו של ״עולמך תראה בחייך״ כגון האר״י והגר״א ז״ל, כי הם הכירו את ספר תולדות אדם. הם ידעו שבעבורם ובשבילם נבראו כל העולמות, והבינו למה ראוי האדם להגיע ברגע אחד, וכמה עלול הוא לאבד כמו כן ברגע אחד. וכבר אמרו חז״ל (מגילה ו) ״אם יאמר לך אדם יגעתי ומצאתי תאמין״. הרי שהמציאה תלויה ביגיעה. ומשום שהם הבינו וידעו בבירור מה שאפשר להשיג ביגיעה - עמלו ושאפו לכך וזכו למעלות עליונות. אבל אנו אין מכירים גדולתו של אדם ואין מבין את ערכו של רגע. לכן כל יגיעתנו והשגותינו מצומצמות ואין אנו מוצאים איפוא ביגיעתנו אלא רק בהתאם למושגינו. 

'''אם''' כן, איפוא, זאת היא חובת האדם להתבונן ולהכיר מהו ערכו. וכמה יקר ערכו של רגע בחייו. ואם יבין כך האדם ויעמול להשיג אשר ראוי לו להשיג, אז - ״אם יאמר לך אדם יגעתי ומצאתי, תאמין!״

== ב ==
'''כמבואר''', נבראו כל העולמות במעשה בראשית בגלל מצוה אחת של אדם הראשון. אם נתעמק יותר בדבר, נראה שנבראו לא רק בשביל קיום המצוה, כי אם בשביל כח הבחירה במצוה, כלומר: משום האפשרות שיש לו לבחור בטוב. שאם נאמר שכל תכלית הבריאה נבראה לשם קיום מצוה ממש, הרי ראוי היה לברוא את האדם ביום הראשון בתחלת בריאת העולם, ולאחר שיקיים את המצוה ישלימו לו תענוגות הבריאה ויכניסוהו לגן עדן, ולמה הכין הקדוש ברוך הוא מראש את כל מעשה בראשית והניחו בגן עדן ועידנו בכל, עוד קודם שנצטוה על המצוה? מכאן אנו רואים שכדאי היה לברוא את כל הבריאה לצורך האדם משום כח הבחירה שלו בלבד. ואמנם בזה רוממותו של האדם שהוא גדול מן המלאכים, כי המלאכים אינם נקראים בוחרים ואין להם האפשרות לחטוא, ואילו האדם בכחו לבחור בטוב וברע. ומשום כח זה נבראו בשביל אדם הראשון כל העולמות כולם. ולא משום שבחר בטוב, שהרי עדיין לא נצטוה ולא בחר בכלום, אלא משום שהוטבעה בו רוממות כזו שיש לו הכח לבחור. 

'''והנה''' גם לאחר שחטא אדם הראשון, קיים הקדוש ברוך הוא את העולם בשבילו, וכן הוא מקיים את הכל אף בשביל הרשעים בכל הדורות. ואף כי נתמעטה הבריאה בחטאי הדורות, כגון: לאחר חטאו של אדם הראשון, וכן בדור המבול ובדור הפלגה וכו׳. בכל זאת נשאר עוד עולם גדול מלא כל טוב. והמאורות יוכיחו. שאף על פי שנתקטנו, אנו עוד מברכים עליהם: ״לעושה אורים גדולים״. כמו כן מצויים בכל הדורות אנשים אשר עלו לגדולה ושלטו בעולם שלטון רב בתור מלכים בכיפה ונהנים מכל תענוגי הבריאה בכל תקפם, ועוד, הרי ה׳ יתברך ״מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״ כלומר: שהוא בורא ומחדש תמיד את כל העולם בשביל כל בריותיו. לרבות הרשעים. ואין לומר שבורא את העולם בשביל הצדיקים ואילו הרשעים נהנים ממילא. בבחינת ״נר לאחד נר למאה״. כי הרי מוכח ממעשי האותות והמופתים במצרים שכל העולם נברא ומתחדש בשביל כל אדם ואדם. ויש שהשמש זורחת לאדם אחד ולא לשני, כמו שאירע במצרים לישראל ומצרי שנמצאו בבית אחד בעת מכת חושך וכדומה (ראה להלן המאמרים בענין יציאת מצרים). ומכאן שהקדוש ברוך הוא מחדש בכל יום את כל העולם גם לטובת הרשעים ובשביל כל אחד ואחד מהם. ובמה הם זוכים לכך? על כרחנו אנו צריכים לומר שכל העולמות נבראו לבני אדם לא משום שהם בוחרים, כי אם משום שיכולים לבחור, כלומר: מפני כח הבחירה שיש בהם. ומכיון שיש גם לרשע הכח הזה. נבראו בשבילו עולם ומלואו. 

'''ואף''' הרשע הגדול ביותר שכל שנותיו עוברות עליו ברשעותו, עדיין מעניקים לו כל הטוב שבעולם, כי כל זמן שהנשמה באפו, עוד לא נעקר מקרבו כח הבחירה וראוי הוא לבחור בטוב ביותר. ולא עוד אלא שכוח בחירתו של אותו רשע חשוב יותר, כי אם הוא בוחר בטוב, יש לבחירתו ערך יותר גדול, כי לאחר שהוציא במשך כל ימיו את כוח בחירתו לרע בפועל, ואחר כך הוא מתגבר על השתרשותו בחטא ומשתמש בכוח בחירתו לטובה, הלא מתעלה הוא בזה למעלה גדולה עד מאד. ואם הוא מתחרט על העבר וחוזר בתשובה, הרי הוא מתקן גם את כל מעשיו למפרע, והזדונות נהפכים לו לזכיות (ראה יומא פו:). ונמצא איפוא שכוח בחירתו הוא לא רק לבצע באותה שעה מעשים טובים, כי אם גם להפוך לטובה את כל המון פעולותיו במשך כל שנות חייו, ויש לו, איפוא, ערך הרבה יותר. ואכן מוצאים אנו דוגמא בנבוזראדן שנהג ברשעות ואכזריות איומה כל ימיו, ולבסוף עשה תשובה ונעשה גר צדק, ותיקן כל מעשיו בעבר והגיע למדרגה גדולה כזו עד שנחשב לתלמידו של אברהם אבינו ע״ה (ראה סנהדרין צו:). 

'''ובאמת''' כך נברא האדם בתחילה, שיהיה לו כח הבחירה גם לאחר החטא, על ידי התשובה. אנו אומרים בתפלת נעילה ביום הכפורים: ״ועל התשובה מראש הבטחתנו״ כלומר: שציוה הקדוש ברוך הוא בתורה על התשובה. ולפי דברי הרמב״ן שכל התורה היא ״ספר תולדות אדם״, הרי שנברא האדם בתחלת יצירתו בצורה כזאת, שבכוחו לחטוא ולשוב בתשובה, וכאן היא כאמור גדולתו של אדם. גדול הוא בזה יותר מן המלאכים. כי אף הרשע ביותר, לאחר שחטא והשחית נפשו בחטאים המגונים ביותר, יש בו כח בחירה לתקן את כל מעשיו ולהפך לטובה גם את כל מה שבחר במשך כל ימיו לרע. 

'''ולא''' עוד, אלא שאף בתשובה קלה יכול האדם להפך כל מעשיו לזכות, כמו שמצינו בבני קרח, שירדו חיים שאולה. וכשעשו תשובה נתבצר להם מקום בגיהנם, כמו שאמרו חז״ל (מדרש תהלים מה:ג): ״׳רחש לבי דבר טוב׳ - להודיעך שלא יכלו להתוודות בפיהם, אלא כיון שרחש לבם בתשובה, הקדוש ברוך הוא קיבלם, וכן הוא אומר (דברי הימים א׳ כח:ט) ׳כי כל לבבות דורש ה׳ וכל יצר מחשבות מבין׳, וכל מחשבות לא נאמר, אלא וכל יצר מחשבות, עד שאין אדם צר את המחשבה בלבו, הקדוש ברוך הוא מבין וכו׳. כך בני קרח לא היו יכולין לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא בפיהם עד שרחש לבם בתשובה וקיבלם מיד. ולמה לא היו יכולין לומר שירה בפיהם, לפי שהייתה שאול פתוחה מתחתיהם ואש מלהטת סביבותיהם וכו׳ ולא היו יכולין להתוודות בפיהם עד שרחשו תשובה בלבם וכו׳״. הרי שתשובתם תשובה שדופה היתה, שכבר היו בשאול ואש היתה, מלהטת סביבותיהם, ובכל זאת הגיעו לדרגה כה גבוהה שזכו להמנות בין חבריו של דוד המלך ולהיות רבותיו של שלמה החכם מכל אדם. 

'''ולאחר''' שיש לרשעים כח בחירה גדול כזה, ראויים הם בשביל כח בחירתם שהקדוש ברוך הוא מקיימם עלי תבל ובורא להם עולמות עולמות של טובה וברכה והנאות ועידונים לאין שיעור. 

'''ועוד''' יותר מזה. אמרנו שהמלאכים אינם נקראים בוחרים ואינם חוטאים. סיבת הדבר בזה שהם קרובים להקדוש ברוך הוא ורואים גדולתו יתברך לכן אין בהם האפשרות להמרות את דבריו ולהתקומם כנגדו. והנה הרמח״ל ז״ל בספרו ״מסלת ישרים״ מייעץ לאדם להגיע בדרך זו למדת הענוה שהיא גדולה מכולם, דהיינו שיצייר האדם את גדולת ה׳ לנגד עיניו, ולעומת גדולת ה׳ יתברך יכיר את האפסיות של עצמו. ובדרך זו השיג גם משה רבינו ע״ה להיות עניו מכל האדם אשר על פני האדמה משום שהיה קרוב לאלהים, כי עלה השמימה והכיר את גדולתו יתברך. לכאורה יש כאן שני הפכים בנושא אחד, שהרי הרמח״ל אינו מדבר באנשים פשוטים שאין להם במה להתגאות, אלא ודאי בגדולי הדור הוא עוסק, שהם עומדים בראש כל העם ועל פיהם יצאו ויבואו, שהעם זקוק לו והוא אינו זקוק לאף אחד לשום דבר. ואם הגיעו למדרגה רמה כזו שהנם באמת גדולים מכל בני האדם, האיך יתכן שיהיו ענוים מכולם? ואותה התמיהה ישנה גם לגבי משה רבינו. אכן כבר עמד על שאלה זו אדמו״ר ר׳ ישראל ז״ל, והסביר כי אם האדם מכיר את גדולתו של הקדוש ברוך הוא הוא מתבטל מלפניו יתברך יותר מכל בני האדם על הארץ שאינם מכירים כל כך את גדולתו של הקדוש ברוך הוא ואינם מגיעים להתבטלות כזו. ובדרך זו הגיע גם רב יוסף למדרגת ענוה, עד שבזמן שאמרו חכמים שמשמת רבי בטלה ענוה, אמר הוא: ״לא תיתני ענוה דאיכא אנא״ (ראה סוטה מט:).

'''נמצא''' איפוא שבכל מה שהאדם קרוב יותר להקדוש ברוך הוא ומכיר יותר את גדולתו, קשה לו יותר לחטוא. ואם כן אדם הראשון שהגיע למדרגה הגדולה ביותר והכיר את ה׳ בהכרה נפלאה כאמור - האיך יכול היה לחטוא? ואם המלאכים אין להם האפשרות לעבור פי ה׳ משום הכרתם וקרבתם לאלהים, על אחת כמה וכמה שאדם הראשון אשר חכמתו מרובה משלהם, לא יוכל לעבור על ציויו של מקום? אלא שכאן גם התשובה מינה ובה, מכיון שמדרגת האדם גדולה משל המלאכים, יש בו גדלות יתירה כזו שאף על פי שהוא מגיע להכרה הגדולה ביותר, יש לו עוד כח בחירה חופשית וביכלתו לעבור על רצון ה׳ יתברך ולבחור ברע. ואמנם מתוך כח בחירה הלזה הוא עומד במדרגות נעלות מאד. 

'''וכח''' זה טבוע בכל אדם שנברא בצלם אלהים, ואף אצל הרשעים ביותר, ואם כי הרשעים מתרחקים מאד מה׳ יתברך. אבל מאידך גיסא גדול כח הבחירה שלהם, כי לאחר שהשתמשו ברע בפועל הרי נקל להם יותר לבחור ברע. נמצא שכח בחירתו של זה, נתון בידו יותר ועולה כאמור על כח בחירתו של אדם הראשון, מצד חופש בחירתו ברע, ומצד אפשרותו להפוך את הכל לעומת זה - לטוב, כמו שאמרו חז״ל (ברכות לד) ״במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים״ וראוי הוא איפוא להחזיק בשבילו את כל העולם. 

'''וזוהי''' כוונת דברי הרמב״ן שהכתוב ״זה ספר תולדות אדם״ מרמז לכל התורה, שכל התורה כולה ספר תולדות אדם ושהשם אדם כלל כל מין האנושי, כי כל הדורות, למרות כל ירידותיהם ונפילותיהם, ראויים הם שנבראו בשבילם כל עידוני הבריאה כמו לאדם הראשון, בגלל כח הבחירה שיש בהם.

= האדם, החטא וקיום העולם =

== א ==
'''אדם''' הראשון, בחיר היצורים ויציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, גם יצירת גופו עוד טרם נזרקה בו הנשמה, היתה רוחנית - שכלית. על יצירת כל אבר ואבר היה נמלך הקדוש ברוך הוא עם בית דינו איך לברוא אותו, כמו על בריאת האדם בכללו, כדאיתא בחז״ל (בראשית רבה יב): ״כביכול הקדוש ברוך הוא ובית דינו נימנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידן על מכונן, שנאמר: (דברים לב:ו) ׳הוא עשך ויכוננך׳״. ואם הקדוש ברוך הוא ובית דינו נימנו איך להעמיד את גופו, הרי מובן כמה חכמה רוחנית יש בו. 

'''עוד''' בהיותו גולם מוטל, כבר היה מבחר הברואים, וכל מכמני ומחמדי החכמה שבכל היצורים שקדמו לו - לא היו אלא משמשים הממציאים ומכינים את הדרוש לו. הוא היווה את צורת הבריאה כולה, לרבות גם המלאכים, כי כבר אז ראה, ידע והבין את כל הבריאה, חכמתה ואיכותה, והקיף בשכלו את כל מרחבי המציאות, מתחלתם ועד סופם, בשעה קלה, כדאיתא בחז״ל (בראשית רבה כד:ב): ״זה ספר תולדות אדם״ - ״אמר ר׳ יהודא בר׳ סימון עד שאדם הראשון היה מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו, שנאמר: ׳גלמי ראו עיניך׳ (תהלים קלט:טז), גולם שראו עיניך כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון״. הרי טבועה חכמה נשגבה בגופו של אדם הראשון. 

'''ולאחר''' זה נופחה בו נשמה, ככתוב ״ויפח באפיו נשמת חיים״ - ו״מאן דנפח מדידיה נפח״. נזרקה בו נשמה אלהית, נשמה שמוצאה מן החכמה העליונה, אשר כל גופו וחכמת הארץ ומלואה, בגשמיות הן לנגדה. עם ירידת כבוד ה׳ של הנשמה לשכון בגוית הגוף, נתמזגה החכמה התחתונה ״הגוף״ עם העליונה - ״הנשמה״ והיו לאחד. כשם שלוקחים שלהבת קטנה ומחברים אותה לאבוקה גדולה, הרי היא מתדבקת ונבלעת בתוכה כל כך עד שאין להכיר אותה לבדה במצבה הקודם, כך התאחדו החכמה הטבועה בגוף עם החכמה העליונה של הנשמה, נתוספו לו הכרות על הכרותיו הקודמות, והקודמות קבלו צורות חדשות, התנשאו בגובהן עד אין שיעור ושגבו בבהירותן עד אין ערך וכדכתיב: ״ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו״ (תהלים ח). 

'''ומכאן''' הגיע לחכמת קריאת שמות לכל הנבראים, עד שהקדוש ברוך הוא בעצמו העיד עליו: ״חכמתו מרובה משלכם״ - משל המלאכים. חז״ל גלו כי בקריאת השמות היתה גנוזה חכמה עצומה מרובה יותר מחכמת מלאכי השרת ורחוקה מהשגתם, שכן השם צריך להכיל בתוכו כל מהות נושא השם הזה, כל תועליותיו, מעלותיו ומדותיו המיוחדות לו ואינן נמצאות זולתו, והמלאכים לא הגיעו למדריגה זו ולא ידעו לקרוא את השמות (בראשית רבה יז). אבל אדם הראשון הקיף בשכלו ובהכרתו את כל טבע הבריאה בשעה קלה - ומצא בכל אחד מהם את טבעו המיוחד לו לבדו בנגלהו ובנסתרו, ושהוא יחיד בענין זה. חכמה נשגבה זו היתה, למעלה מהשגת מלאכי השרת, שכלים נבדלים, ובזה נוכחו לדעת כי חכמתו מרובה משלהם. ולא עוד אלא ש״טעו בו מלאכי השרת ובקשו לאמר לפניו ״קדוש״ (ילקוט שמעוני בראשית כג), מפני שנתמזג אצלו הגוף עם הנשמה והיו לאחד, עד שמלאכי מעלה לא הכירו את חלקו הגופני וחשבוהו לבורא.

'''וכפי''' גדלותו כן היה גודל הכבוד והעונג שלו, כי העולם הזה היה לו כמו עולם הבא, נהנה מזיו השכינה ומלאכים משרתים לו בגן ה׳, כדאיתא באבות דרבי נתן פ״א: ״אדם הראשון היה מיסב בגן עדן ומלאכי השרת עומדים לקראתו, מסננין לו יין וצולין לו בשר וכו׳״.

== ב ==
'''והנה''' האדם הגדול הזה מעת שנכשל בחטאו הדק, נהפך עליו גן העדן לגיהנם, כפי שאמרו חז״ל (ילקוט שם): ״לאחר שאכל אדם הראשון מעץ הדעת, כל עץ שהיה נוגע בו וכל עשב שהיה דורך עליו היו מכריזים כנגדו ואומרים ״אל תבואני רגל גאוה״ (תהלים לו) וכן אמרו (סנהדרין לח:): ״אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר ׳למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים׳ (דברים ד:לב). כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר ׳אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׳ (תהלים קלט:ה)״.

'''ומה''' היה חטאו? מלאכי השרת, שכלים נבדלים, לא הכירו חטאו. לפי דעתם צריך היה לעשות מה שעשה, ולפי השגתם, גם אחר החטא נשאר באותה הגדולה אשר היה מתחילה בעיניהם כשבקשו לומר לפניו קדוש, כפי שאמור במסכת שבת נ״ה: ״שאלו מלאכי השרת מלפני הקדוש ברוך הוא: ״מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון? ״. וגם הוא בעצמו, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, בחיר היצורים, חלק אלוה ממעל, לא ראה שום שמץ דופי במעשיו, כפי שהתנצל ואמר: ״האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל״, כלומר: מחויב היה לשמוע בקולה, מפני שהיא גדולה ממנו, כדכתיב: ״ויבן אחת מצלעותיו״ - ״מלמד שבינה יתירה ניתנה לה״ (נדה מה:). ומכאן מקור ההלכה: ״בת י״ב ויום אחד נדריה קיימין״, לעומת בן שמגיע לגדלות רק בי״ג שנה ויום אחד. ורק הקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב ראה בו חטא, כי אף אמנם חטאו היה למעלה מהשגת מלאכי השרת, אבל לא למעלה מהשגת האדם, שחכמתו מרובה משלהם, ושומה היה על אדם הראשון לעמוד על זה. 

'''והנה''' בגלל חטא רק כזה שהוא למעלה מהשגת המלאכים, ירד אדם הראשון מגדולתו ונתמעטה חכמתו. וגרם עליו ועל כל הדורות קללות ומיתות, וכל הבריאה נתקלקלה בגללו. נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. מגן עדן -עידון נצחי, לעולם הזה - עולם מקולקל, כי האדם הוא צורת הבריאה, ואם נתמעטה הצורה נתמעט כל החומר ולקתה כל הבריאה כולה. וגם לא הועילו לו כל הסיגופים הנוראים שסגף את עצמו; כדאיתא בעירובין יח: ״כיון שראה שנקנסה עליו מיתה ישב בתענית מאה ושלשים שנה, ופירש מן האשה ק״ל שנה, והעלה זרזי תאנים על בשרו מאה ושלשים שנה״; הרי כמה חטא אחד, אחד בחיים ואחד בעולם, וחטא דק אשר הוא למעלה מכל ההשגות - בכחו להחריב עולמות נפלאים מלאים חכמה כבירה, לרבות חכמת האדם המרובה מכל חכמת מעשה בראשית. 

== ג ==
'''לפי''' הנחה זו, שחטא קל יחיד בעולם קלקל את הבריאה כולה. מתעוררת השאלה: כיצד יש לנו זכות קיום בעולם? הלא עזרא הסופר בחיר ה׳ עוד בשעתו אמר: ״עוונותינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים״ (עזרא ט:ו), ומה נענה אנן אבתריה? הרי בכל הרף עין אנו נכשלים בעוונות וחטאים, במעשינו, בחושינו, ובמחשבותינו, ״כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״ (קהלת ז:כ). ונוסף לזה עוד נזקפים עלינו עוונות האבות. ואם נצרף את העוונות מכל הבריות ומכל הדורות, הרי יעלה החשבון לאין שיעור. ואם כן באיזו זכות אנחנו מתקיימים ועוד מתענגים על טוב העולם? הלא כל הבריאה היתה צריכה מזמן ליהפך לתהו ובהו. אולם אם נתעמק בזה נמצא את פשר הדבר. אם נסתכל בירידתו של אדם הראשון לאחר החטא. שהיה אצלו בבחינת גיהנום, נראה שלפי מושגינו היה נחשב לגן עדן ממש. אדם הראשון אף אחרי שנתמעט יחד עם כל הבריאה. חי בעונג ועידון מה שאין לנו מושג בהם. חז״ל מספרים: שבימי המבול היו עומדים הבריות במדריגה נישאה. ״שהיו זורעים אחת לארבעים שנה ומהלכים מסוף העולם ועד סופו בשעה קלה ומתלשים ארזי הלבנון בהליכתם והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימא בבשר״ (בראשית רבה לד). ואם לאחר עשרה דורות שהיו מכעיסים. היתה הברכה מצויה אצלם כן. כמה ברכה ותענוגים היו מצויים אצל אדם הראשון אחרי חטא יחיד בעולם. אלא לעומת גדולתו ורוממותו של האדם יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא ולפי בריאתו בתחילה להתענג בעדן ועידון נצחי - נחשבים כל התענוגות הללו כלא כלום ובשמים רואים בזה גיהנם. 

'''והנה''' כל בני האדם בכל הדורות, אחרי כל הירידות וההקטנות. עוד צפונים בקרבם הכחות האלהיים של אדם הראשון, כי זוהי צורת האדם האמתית שנברא בצלם אלהים והוא בבחינת חלק אלוה ממעל. והדורות המאוחרים עוד עולים בכוחותיהם על הדורות הקודמים, כפי שהכתוב אומר: ״עטרת זקנים בני בנים״ (משלי יז). כל אדם יש בו כדי להגיע למעלה נשאה זו כמו אדם הראשון קודם החטא, ויש בכחו לקבל את כל העונג והטובה שהיה לו לאדם הראשון, שנהנה בכל רגע, בבת אחת, בכל החושים. מכל תענוגי גן עדן ומכל העולם שהיה רואה מראשו ועד סופו. ובאמת היו תקופות שהכוחות חזרו וניערו להיות במדריגת אדם הראשון, כפי שאמרו חז״ל, שכשקבלו ישראל את התורה, פסקה זוהמתם והיו כל בני דור המדבר כאדם הראשון קודם החטא (ראה שבת קמו). הוי אומר, כי גם להם היה הכח האלהי שהיה לאדם הראשון. להקיף בהכרתם את כל הבריאה וכל המציאות, ואף לאחר כמה דורות של מורדים ומכעיסים שקדמו להם. 

'''גם''' הדורות שלנו. אחרי כל הירידות וכמעט שאין זכר לראשונים, בכל זאת החכמה האנושית הרוממה והנשאת לא ניטלה ממנו עד היום הזה - בהיותנו יוצאי חלציהם, אלא שלהם היתה גלויה ומפורסמת ואצלנו היא חבויה וגנוזה. חז״ל גילו לנו שגם בתוכנו טמון וחבוי האדם העליון, ומשקיפים עליו כמו על אבות העולם. אנשי כנסת הגדולה התפללו להקדוש ברוך הוא שיחמול עליהם בזכות האבות וילמדם להבין ולהשכיל, ולהגיע למדריגות אהבת השם ויחודו, משום - ״שלא נבוש לעולם ועד״. הרי מכאן שאם לא יגיעו לתכלית השלימות כפי שאפשר על ידי זכות אבות, בסיעתא דשמיא. הרי זו בושה לעולם ועד! וברכה זו קבעו גם בשבילנו, וגם אנו מבקשים שנגיע לתכלית השלימות, כמו שבקשו אנשי כנסת הגדולה. ואם לאו - בושה היא לנו. רואים אנו מזה שמציאות האדם אינה משתנית, שהרי גם אנו לאחרי כל ההקטנות שנתמעטו הלבבות שאי אפשר לנו אפילו לצייר בשכלנו השגת אנשי כנסת הגדולה, בכל זאת יש בכחנו לעלות למדרגתם, ואנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא באותו הנוסח שבקשו הם, ואם לאו - בושה היא לנו לעולם ועד. 

'''כן''' אנו מתפללים בברכת הצדיקים ״ושים חלקנו עמהם ולא נבוש כי בך בטחנו״, כלומר: אם לא יהיה חלקנו עם הצדיקים בושה היא לנו. 

'''ונפלא''' הוא שגם בענין העדר תענוג מתענוגות הגשמיות מוצאים אנו אותו המבטא של ״בושה לעולם ועד״. בברכת המזון אנו מבקשים: ״פרנסנו וכלכלנו והרויחנו, והרוח לנו מכל צרותינו ונא אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם וכו׳ כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד״. הרי שלאחרי כל הירידות שירדנו, אם נקבל פרנסתנו על ידי מלאך ואפילו על ידי אדם - ״בושה״ היא לנו. ולא עוד אלא שיש בזה גם ״כלימה״, שהוא העונש החמור ביותר, שהרי בזמן שדוד המלך קלל את אויבי השם, אמר: ״ישובו יבושו רגע״ ולא הזכיר ״כלימה״. בושה היא בעולם הזה, וכלימה היא בזה ובבא. 

'''ובכללה''' של אותה הבושה נכנסה גם הבקשה: ״ונא אל תצריכנו וכו׳ ולא לידי הלואתם״. כי אם האדם מוכרח להגיע להלואה - אף שנותנים לו בכבוד - בושה נצחית לו. וכן בכל התנאים שאנו מבקשים: ״מידך המלאה - הפתוחה - הקדושה - והרחבה״ - אם לא יתמלאו במלא מובנם, בושה וכלימה היא לנו לעולם ועד. הוי אומר, שהאדם אינו יורד מערכו הרם ותמיד הוא במציאותו העילאית. ואם כי טמונה וגנוזה היא ואינה נגלית, נערך הכל לפי גדלותו האמיתית, ולפי מדה זו מודדים גם את יסוריו ותענוגותיו. ויש לפעמים שאף אי נעימות שהאדם בעצמו אינו מרגיש העדר בזה חושבים לו לצער ועונש. ומשום כך אמרו חכמינו ז״ל: ״עד היכן תכלית יסורין... אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים״ (ערכין טז:) וכן פירשו את כל התוכחה: ״׳והיו חייך תלויים לך מנגד׳ (דברים כח:סו), זה הקונה פת פלטר״ (מנחות קג:).

'''והנה''' לפי זאת נמצא שאנו נמצאים בגיהנם איום כל ימי חיינו!...

'''אמנם''' אין אנחנו מרגישים בצער ובסבל כזה. נולדנו. בעולם מקולקל ולא ראינו טובה בעינינו, חסר לנו המושג האמתי בגדלות האדם ובעונג. הראוי. לו, ונדמה לנו שכל ההנאות שיש לאדם בזמננו. לפי צביונו, קומתו ומצבו הנוכחי, יש בהן עונג גדול, ומאושר האדם אם נפל בחלקו מטוב העולם. אבל בשמים לא חושבים כך. שם מתיחסים אל האדם כפי צורתו האמתית, ואם לאדם הראשון נחשבו תענוגותיו הגדולים לגיהנום, על אחת כמה וכמה התענוגות שלנו - שהם נחשבים לקללות איומות. כל חיינו נחשבים לפי קנה המדה של האדם האמתי כיסורים נוראים. אנו נוצרים בכלא ובבית האסורים, מתעברים תשעה חדשים בחושך ואפלה, נולדים בדם ושפיר ושליא ויוצאים לאויר העולם בצעקות מרות. ביסורים, בצער גידול וכו׳ וכו׳, בזמן שאנחנו שמחים על הוולדו של האדם, בוכים בשמים לגורלו המר, כי נפל משמים ארץ. תחת שמשל בעליונים ובתחתונים והיו מתיראים לגשת אליו. הנה הוא עכשו נמצא בעולם מקולקל של פורעניות ופגעים, וכולם מושלים עליו. ואפילו אם יהיה מלך בכפה כשלמה בשעתו - יזעקו עליו מן השמים ״איכה״, איכה נפל ממעלתו ומדרגתו ואיכה נתמעט. 

'''מברכים''' אנו את האדם שיזכה לחיות מאה ועשרים שנה, והיא הברכה החשובה ביותר אצלנו, ובאמת הלא קללה היא, אחרי שבטבעו נברא לחיות לנצח... 

'''ועוד''' יותר מזה. כאמור, הבושה היא העונש החמור ביותר בעולם, והוכחנו שאם אדם אינו מקבל את צרכיו הגשמיים ישר מאת ידו של הקדוש ברוך הוא בכל תנאי הכבוד הראויים לפי ערך גדולת האדם כמפורש לעיל, הרי יש בזה כל דרגות הבושה והכלימה לעולמי עולמים, העולות אף על דרגות הבושה החמורות בירידות הרוחניות. והנה כמה נמצאים דורותינו במצב בושה זה, אשר רוב הבריות מתענים להשיג פרנסתם וצרכיהם בדרכים שונות ביגיעה רבה, ואם מקבלים הלואה או מתנת בשר ודם הרי כבר רואים בזה הצלחה ואושר ולא פעם אחת ולא יום אחד, אלא במשך כל ימי חייהם על האדמה מתענים הבריות בהתבזות זו, שבכל אחת יש בהן מעין איבוד עולמו של אדם הראשון וגירושו מגן העדן. 

'''נמצא''', איפוא, שלפי הממדים האמתיים שיש למדוד את האדם לפי ערכו, הרי מתגלגל הוא במדרוני הגיהנם יום יום ושעה שעה. וגדולים פי כמה היסורים שהדורות הללו מקבלים, ממה שהיה מקבל אותם היסורים אדם הראשון. שהרי הוא זכה גם לעדן העידונים של העולמות העליונים שהושכן בהם, וראויה שעה אחת של קורת רוח ותענוגים אלה לחפות על כל יסורי העולם, וכעין זה מצינו בר׳ אלעזר בן עזריה שאמר: ״לישתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר יתבריה״ (ברכות כח). אבל לדורותינו שלא ראו אור מעולם ושרויים מעודם בחושך וצלמות, כמה קשים חיים מעונים ודוויים אלו ואותם יסורי הגיהנם הבלתי פוסקים. 

'''ואם''' אין אנו מרגישים את כל הגיהנם הזה, הרי הקללה היא עוד יותר גדולה, שירדנו כל כך שאיבדנו כל הרגשה בגדלות האדם ואין אנו יודעים כלל את ערכו האמתי. 

'''כל''' אחד ואחד ממנו צפונים בו כוחותיו של אדם הראשון ויש בכחו לקבל כל הטובה כמו אדם הראשון. ואם יחסר לנו פרט קטן נחשב בשמים לסבל ועונש מר. כל אדם בן מלך הוא, בנו של מלך מלכי המלכים, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא אשר ברא כל העולמות בשבילו ככתוב: ״בני אתה אני היום ילדתיך״ (תהלים ב:ז), וראוי הנו לתענוגות הגדולים ביותר, תענוגות של גן עדן, ואם יש לו צער משהו או אף שלילת התענוגות הרי יש בזה יסורים נוראים וירידה עצומה בבריאה כולה. ועל אחת כמה שאנו שקועים ביסורים בפורעניות ופגעים שונים ורחוקים מכל מושג: של נצח ותענוגות רוחניים. אין כל תמיהה, איפוא, כיצד אנחנו מתקיימים אחרי חטאי הדורות, כי אמנם קיום עולם זה, לפי ערכו של האדם ולפי ממדי שמים, אינו קיום אנושי כלל, ואין לך בריאה של תהו ובהו יותר מזה.

= מתן שכרן של מצוות =

== א ==
'''איתא''' בתורת כהנים (ויקרא ה): ״רבי יוסי אומר אם נפשך לדעת מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא, צא ולמד מאדם הקדמוני שלא נצטוה אלא על מצוה אחת, בלא תעשה אחת ועבר עליה, ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף דורותיו, וכי איזו מדה מרובה, מרובה מדת הטובה או מדת פורענות? הוי אומר מדת הטובה, אם מדת פורעניות מועטת הרי כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, השב מן הפגולין והנותר והמתענה ביום הכפורים, על אחת כמה וכמה שמזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות״. 

'''כבר''' אמרנו למעלה, כמה עולמות של עונג ועידון הכין הקדוש ברוך הוא לאדם עם בריאת שמים ארץ, וכמה נענש לאחר שחטא בעץ הדעת: נתמעטה קומתו ודמותו, נתקלקלה כל הבריאה, נתקללה האדמה שתצמיח קוץ ודרדר ושהאדם יוציא ממנה את לחמו בזיעת אפו וכו׳ וכו׳. ולא לבד חטאו של אדם הראשון גרם שהעולם יתקלקל, אלא חטאו של כל יחיד ובכל הדורות משחית ומקלקל בעולם, כמו שמצינו בקין שעל ידי חטאו הוסיף העולם להתקלקל, ככתוב (בראשית ד): ״כי תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך״. ומובן, איפוא, כמה נתקלקל העולם וירד ערך הבריאה עד דור המבול, לאחר שהיו הולכים וחוטאים לפני הקדוש ברוך הוא, ולא איש אחד ולא דור אחד אלא עשרה דורות, דור אחר דור, היו מכעיסים ובאים עד שנגזר עליהם ועל כל היקום כליה. 

'''והנה''' רואים אנו שבכל זאת גם לאחר הקללות והירידות האלו, היו להם, לדור המבול, עוד שפע רב של טובה שאי אפשר לתארה. אמרו במדרש (בראשית רבה לד): ״אמר רבי אחא מי גרם להם לדור המבול שימרדו, שהם זורעים ולא קוצרים יולדים ולא קוברים״. כלומר, בזה שהיו זורעים היה הכל גדל מאליו בלא שום טורח ועמל עד שהיה מתבשל מאליו וראוי מיד לאכילה. וכן היו יולדים ולא מתו בניהם קודם זמנם ומוסיף רבי יצחק: ״אחת לארבעים שנה היו זורעים, ומהלכים מסוף העולם ועד סופו ומתלשין ארזי לבנון בהליכתם, והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימא בבשר״. עוד איתא שם (בראשית רבה לו): ״רבי לוי אמר: לג׳ ימים היתה אשה מתעברת ויולדת וכו׳, ורבנן אמרי: ליום אחד וכו׳. ואמר רבי לוי: כשהיתה אחת יולדת ביום, היתה אומרת לבנה: צא והבא לי צור לחתוך טיבורא: בלילה היתה אומרת לבנה: צא הדלק לי נר לחתוך טיבורא דילך. עובדא הוי בחד איתתא דילידת בלילה, אמדה לברה: זיל אדליק בוצינא דניקטי שורך, נפק ופגע ביה שידא שמנון. אמר ליה: זיל גלוג לאמך וכו׳. אמר ליה: זיל את וגלוג לאימך דלא קטעת אמא שורי, דאלמלא דקטעתיה הוינא מחי יתך וקטיל יתך״. 

'''הרי''' לפנינו באיזה מצב נמצאו בני האדם בימי דור המבול. מצינו במסכת שבת (ל:): ״אמר רבן שמעון בן גמליאל עתידה אשה שתלד בכל יום וכו׳, לגלג עליו אותו תלמיד וכו׳״. הרי שדבר כזה שתלמידו של רבן שמעון בן גמליאל תמה עליו ולא היה יכול לתאר לעצמו שיהיה כן אף לימות המשיח, היה מצוי ורגיל בדור המבול, כאמור במדרש הנ״ל, שבזמנם היתה אשה מתעברת ויולדת ביום אחד, ולא עוד אלא שמיד עם יציאתם לאויר העולם היו מהלכים ועושים כל מלאכה, וגבורתם של תינוקות בני יום אלו היה כה מופלא ששדים ורוחות נחשבו בעיניהם ככלום. 

'''מעתה''' הרי הדברים קל וחומר. אם בדור המבול לאחר כל הקללות והירידות בבריאה, עוד נמצא העולם במצב נפלא כזה, אם כן איזו צורה היתה לעולם בדורות שלפניהם, שעדיין לא הגיעו לירידה והשחתה שכזו, ובדור לפני לפניהם וכו׳ וכו׳ עד לדורו של אדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא. וכל זה לאחר החטא של אדם הראשון. ומכאן אפשר ללמוד על אחת כמה וכמה, מה היתה צורת העולם קודם שחטא אדם, בעת שהבריאה היתה בשלימותה כפי שברא אותה ה׳ יתברך, ולא היו בה שום קללה ושום רעה. הרי ודאי שאין בכח אנוש לקבל כל מושג כמה מן הברכה והאושר היו שרויים בכל נקודה קטנה בעולם. ואמנם נאמר על הבריאה: ״וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד״. ויש דברים שהוכפל עליהם ״כי טוב״. 

'''וכל''' העולמות והעידונים המרובים והנפלאים האלה עוד לא הספיקו בשביל האדם, עד שנטע לו הקדוש ברוך הוא גן בעדן. והגן והעדן שתי בחינות מיוחדות הן, גן לחוד ועדן לחוד, כמו שכתוב: ״ויטע ה׳ אלהים גן בעדן״, כלומר: שבתוך עולם העדן שכולו עונג ועידון בלא שום שם תוספת לווי אחר, נטע הקדוש ברוך הוא בשביל האדם גן, היינו, עוד סוג מיוחד של תענוגים מלבד העולם של עדן. ועוד אמרו חז״ל (בראשית רבה טו) ״למה הוא מזכיר שם מלא - ה׳ אלהים - בנטיעת הגן (כלומר: שבבריאה בתחלת יצירתה נאמר רק ״בראשית ברא אלהים״, וכאן כתוב ״ויטע ה׳ אלהים״)? שמתחלת בריאתה היא צריכה כיון וכו׳״ (ראה פירוש רש״י בבראשית רבה שם). הרי שהיתה נטיעת הגן בצורה מיוחדת. 

'''ויש''' להבין כי המרחק בין עולמו של אדם הראשון, אשר היה אצלו בבחינת עולם הזה, לבין גן העדן שהניחו בו הקדוש ברוך הוא, הוא כמו המרחק שאנו מציירים לעצמנו בין העולם שלנו עם כל העינויים והיסורים שבו, לבין העולם הבא אשר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. ויש להוסיף שכל העידונים הגדולים והנפלאים הללו ניתנו מתחלה לאדם הראשון לנצח נצחים ולכל דורותיו אחריו באין שיעור וסוף. 

'''והנה''' לאחר שחטא אדם הראשון ועבר על מצות ״לא תעשה״ שנצטוה שלא יאכל מעץ הדעת, נטרד וגורש מהגן והעדן ומכל התענוגים המופלאים, ויצא נזוף וידיו על ראשו, מקולל ומנודה, נתמעטה קומתו, דמותו וצורתו, שלו ושל כל מין האנושי, ושל כל הדורות אחריו, ואתו נתקללה כל הבריאה שתעלה קוץ ודרדר וכו׳. וגם נטלו ממנו חיי עולם והוטלה עליו קללת המות, ויצאה הגזירה: ״כי עפר אתה ואל עפר תשוב״. עונש המות, מלבד שלילת החיים שיש בו, ומה גם שנות חיים ארוכים בלי סוף וקץ, הרי עצם הפחד הנורא מפני מלאך המות מי ישערנו! וכבר היה מעשה ברב כהנא (ראה בבא קמא קיז) שהלך לעולמו, ואוקמי רבי יוחנן, ולא רצה לחיות עוד, הואיל וחליף שעתא חליף, ופירש רש״י: שלא רצה לקבל עליו עוד פעם צער מיתה. וכן אמרו חז״ל (מועד קטן כח) דרב נחמן איתחזי ליה לרבא וסיפר לו כי צער מיתתו היה כמשחל ביניתא מחלבא, ואף על פי כן אם היה אומר לו הקדוש ברוך הוא לבוא עוד פעם בעולם לא היה מקבל עליו, משום פחדו המרובה של מלאך המות. 

'''וכל''' העונשים והמיתות האלו, לא על אדם הראשון לבדו נקנסו, ולא למשך זמן מסוים, כי אם לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות - לרבות רבבות בני אדם בכל דור. הרי כמה גרם חטא קל אחד של אדם הראשון. מה נורא ואיום הוא ומי ידענו? 

== ב ==
'''ומכאן''' נוכל ללמוד גם גודל מתן שכרן של מצות. אף אם רק נשוה את מדת הטוב למידת פורענות, כמה ראוי לפי זאת להיות שכרו של אדם שמקיים ציוויו של מקום ואינו עובר על אזהרה אחת של מצות לא תעשה. ושכר זה אינו בדין שיתחיל מהעולם הזה שלנו, אלא מהגן והעדן שהושכן אדם הראשון. שזה היה בבחינת עולם הזה שלו, כי הלא ברור שאם לא היה אדם הראשון עובר על מצות לא תעשה שנצטוה עליה, ודאי שהיה נוטל שכרו, והיה עולה לגנים ועידונים יותר נעלים, שהמרחק ביניהם הוא במרחק מהבריאה שנתקללה על ידי חטאו, עד לגן עדן שזוכה אדם בשכר שלא עבר על אזהרת ה׳ יתברך וקיים מצותו. 

'''ועוד''' יש למדוד את המדה טובה כנגד כל מדת הפורענות שקיבל אדם הראשון בעונש עבירתו, כלומר: יש לעשות חשבון השכר גם כנגד צער פחדו מפני מלאך המות, כנגד צער המיתה עצמה, כנגד שלילת החיים שיש בה, כנגד יסורי הגיהנום שנבראו עבור החוטא (וכבר כתב הרמב״ן בשער הגמול שאילו היה לו לאדם כל יסורי איוב במשך כל ימי חייו, עדיין אין זה מגיע לרגע אחד של יסורי גיהנום), וגם כנגד גירושו מהגן והעדן וכו׳ וכו׳, כי הלא צריך להשתלם לו הכל במדה טובה בשכר שקיים את מצות ה׳ יתברך, כנגד מדת פורענות שהביא עליו אדם הראשון על ידי חטאו כנ״ל. והכל יש לתת לא לשעה ולא לדור אחד, כי אם לדודי דורות ולנצח, כשם שנקנס אדם הראשון בעונשים לדורי דורות. 

'''וזהו''' מה שאמר רבי יוסי בתורת כהנים: ״אם נפשך לדעת מתן שכרן של מצות צא ולמד מאדם הראשון״. אם על עבירה אחת של אדם הראשון כך, שהפסיד את כל העולמות של גני העדן שלו עם כל עדוני הבריאה, ובאה עליו קללת המות על הפחד והיסורין שעמה, הרי לעומת זה כמה צדיך האדם לעלות בשכר קיומו אזהרה אחת, וכמה הוא מביא חיי נצח לעולם לו ולכל דורותיו אחריו. וכל מה שאמרנו הוא אם נשוה מדת הטובה למדת הפורעניות. אולם הרי אמרו חז״ל שמרובה מדה טובה ממדת פורעניות חמש מאות פעמים, ואם כן יש לכפול את כל השכר הזה פי חמש מאות, והרי נגיע לממדים שאין כל תפישה בהם. 

'''וכשנעמיק''' בזה יותר, יתבאר לנו עוד חידוש נפלא. ידוע שחטאו של אדם הראשון היה דק מן הדק, עד שגם מלאכי השרת השכלים הנבדלים לא הרגישו בו, כמו שאמרו חז״ל (שבת נה) שהם תמהו ושאלו להקדוש ברוך הוא: ״מפני מה קנסת מיתה על האדם?״ ולכאורה מה תמהו המלאכים, הלא מפורש נאמר לו ״כי ביום אכלך ממנו מות תמות״?! אלא בעל כרחינו שבעיני המלאכים לא נראתה שום עבירה במעשהו זה של אדם הראשון, ורק הקדוש ברוך הוא חוקר לב ובוחן כליות הוא ראה בזה חטא. דיש להבין את חטאו לא בחיוב כי אם בשלילה, כלומר: שבתכיפות עלייתו של אדם הראשון בשכלו והכרתו את ה׳ מרגע לרגע באורח חיים למעלה להשכיל, חל הפסק מה בסדר עלייתו זו, שלא עלה באותה מדה כפי שהיה ראוי לה. ומשום שהיתה לו אפשרות לעלות יותר ולא עלה, בזה היה נעוץ החטא. ואם על תביעה דקה כזו נענש אדם הראשון בעונשים חמורים כאלה, כאמור לעיל, אם כן לעומת זה הרי גם השכר שהבאנו בחשבון על קיום אזהרת לא תעשה, יש לחשב גם לגבי מעשה כזה שבעיני המלאכים לא היתה נראית בו כל מעלה, ואף באדם שהוא רע והמעשה שלו כולו רע, אלא שבעומק לבו יש עוד מקום לרדת לדיוטא תחתונה יותר, והקדוש ברוך הוא רואה בו שהאיט בירידתו קימעא - ראוי הוא להיות שכרו משתלם לו באותו שיעור שתיארנו. ומה נפלא הדבר, שבשלילת ירידה אף במדה דקה כזו שמלאכים אין בכחם להשיגה, עומד אדם לקבל שכר גדול במדה כנגד מדה של עונשי אדם הראשון ולהביא חיים, עידון ועידונים, לו ולכל העולם כולו, ולדורותיו ודורות דורותיו עד אין סוף כנ״ל. ואם כה גדל השכר בהאטת הירידה, אם כן מה השכר בהפסקת מה של הירידה?! ומה לפי זה חשבון השכר בהסתייגות ממש מלעבור על לא תעשה?!...

== ג ==
'''והנה''' כל החשבונות הללו המה רק ביחס למצות לא תעשה של אדם הראשון שנצטוה עליה בתחלה לפני קבלת התורה, שהיה דינו כבן נח. ואף לא כבן נח ממש, שהרי לחד מאן דאמר בגמרא (סנהדרין נו:) לא נצטוה אדם הראשון אלא על מצוה אחת של עבודה זרה בלבד, אבל נח שנצטוה על ז׳ מצות, הרי כל מצוה ומצוה נתחזקה ונכפלה פי כמה כפי שיתבאר להלן. אבל לאחר מתן תורה הרי כל המצוות קבלו ערך אחר שאפילו בן נח המקיים שבע המצות לאחר קבלת התורה משום שככה נצטוה נח, אינו, לפי דברי הרמב״ם פ״ח הי״א מהלכות מלכים, לא מחכמיהם ולא מחסידיהם, אלא צריך הוא שיקיימם בכוונה מכוונת משום שכך נצטוה משה מפי הגבורה על הר סיני, הרי שיש הבדל רב בין בן נח המקיים מצוה. משום שכך נצטוה משה מפי הגבורה, לבין בן נח המקיים משום שנח נצטוה כך, וההבדל גדול כל כך כמו בין איש בער לאיש חכם וחסיד, כמו שכתב הרמב״ם בלשונו שאינו לא מחכמיהם ולא מחסידיהם. מעתה צא ולמד כמה המרחק בין אדם המקיים מצוה מבין ז׳ מצות לאחר שנצטוה משה בסיני, לבין קיום מצותו של אדם הראשון. 

'''וכל''' זה בבן נח המקיים מצוה. ועל אחת כמה וכמה באדם מישראל המקיים מצוה. ולא כדין בן נח שנצטוה על ז׳ מצות בלבד אלא כדין שנצטוה על ששת מאות ושלש עשרה מצות, ולא רק בחיוב אלא אף בשלילה, כי הרי אדם מישראל היושב רגע ואינו עושה שום דבר רע קיים בבת אחת כל המצות לא תעשה שבתורה, שהרי לא אכל פיגול, לא אכל נותר, ולא לבש שעטנז וכו׳ וכו. ועוד יש לחשוב את העבירות החמורות ביותר, שהרי נזהר גם מהן, כמו עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע שהוא כנגד כולם (ראה ערכין טו:). ויש לעמוד במיוחד על חומרת לשון הרע, שהרי מצינו בירושלמי (ברכות א:ב) ״רבי שמעון בן יוחי אמר: אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין חד דהוי אישתעי באורייתא, וחד דעביד כל צורכיה. חזר ואמר ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דלטוריא דיליה, אילו הויין תרין פומין על אחת כמה וכמה״. הרי רצה רשב״י בתחלה לבקש שתי פיות לאדם כדי שלא יצטרך לבטל מתלמוד תורה בעת שהוא עוסק בצרכי גופו כאכילה ושתיה וכדומה, והיה מרויח בזה הרבה מאד בקיום המצוה הגדולה כנגד כל המצות כולן, שיוכל לעסוק בה בפיו השני. ולא רק שהיה מרויח בכמות, אלא גם באיכות, כי הרי יהיה זה הבל פה שלא טעם טעם חטא. וכבר אמר ריש לקיש (שבת קיט:): ש״אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, אמר ליה רב פפא לאביי דידי ודידך מאי? אמר ליה אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא״. הרי שהלימוד של תינוקות שהם אינם מבינים בתורה אלא מעט מאד צורת האותיות בלבד, ובכל זאת עדיף לימודם מהלימוד והעיון הרב בתורה של רב פפא ואביי עם כל עמקותם וערכם הגדול מאד. ואם כן לוא נוצר באדם פה מיוחד רק ללימוד התורה הקדושה, הרי היה זה לימוד בפה שלא נפגם על ידי חטא ועבירה וערכו היה גדול לאין שיעור. ועם כל זה חזר רשב״י ואמר מכיון שיש חשש שהאדם ידבר בגלל זה לשון הרע יותר, אין זה כדאי, ויותר טוב שיהיה לו רק פה אחד בלבד. הרי מכאן שכדאי להפסיד לימוד תורה ובמעלה נפלאה כזו בכמות ובאיכות כנ״ל, ובלבד למעט מעוון לשון הרע. אם כן איפוא היושב ואינו מדבר לשון הרע כמה גדול שכרו!... 

'''וכל''' זה כשמקיים אזהרת לא תעשה ואינו עובר עליה בשלילה. מעתה קל וחומר, המקיים באותה שעה מצות עשה אחת בפועל, אף הקלה ביותר, כמה גדול שכרו, כי בקיימו מצות עשה הרי לא לבד שלא עבר על ציווי ה׳ באותה שעה, כי אם גם קיים רצונו יתברך בקום ועשה. ולא עוד אלא שודאי לא נאבדה ממנו באותה שעה גם זכותו הגדולה שקיים יחד עם זה כל אזהרות לא תעשה שבתורה, שהרי בזמן זה לא עבר שום עבירה. וכל שכן אם לומד תורה באותה שעה, שהיא שקולה כנגד כל המצות, כמו שאמרו חז״ל (ירושלמי פאה א:א): ״כל חפציך לא ישוו בה. שאפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה״. הרי נמצא שבעת עסקו בתורה, כאילו קיים בפועל את כל התורה כולה - גם המצות עשה שבה וגם מצות לא תעשה. ומי יוכל לבוא לעומק שכרו. 

'''וכל''' זה אף אם ילמוד רק צורת האותיות שבתורה כתינוק הלומד בתחילה בבית הספר, שהרי גם על תלמוד תורה כזו נאמר ״כל חפציך לא ישוו בה״. וקל וחומר כשלומד ומבין מה שלומד, אפילו תיבה אחת, נמצא מקיים כל התורה כולה, וכל שכן תיבה אחר תיבה כשנצרף אותן ביחד, ושורה אחר שורה, הלא נכפל הכל בכמות ובאיכות לאין שיעור ותכלית, והרי מגיעים אנו לפי חשבון זה לממדים אין סופיים ומאבדים כל מושג במתן שכרם. וזה מה שאמר הכתוב (תהילים לא): ״מה רב טובך אשר צפנת ליראיך״: ״עין לא ראתה אלהים זולתך״ (ישעיה סד).

= כח הירידה והעליה באדם =
'''אמרו''' חז״ל (בראשית רבה יז:ה): ״בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת. אמרו לו: אדם זה מה טיבו? אמר להם: חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם בהמה חיה ועוף, אמר להם: זה מה שמו? ולא היו יודעין. העבירן לפני אדם, אמר לו: מה שמו? אמר לו: זה שמו שור וזה חמור וזה סוס וזה גמל. אמרו לו: ואתה מה שמך? אמר להם: אני נאה להיקרא אדם, שנבראתי מן האדמה. ואני מה שמי? אמר לו לך נאה להיקרא ה׳ - שאתה אדון לכל. אמר רבי אחא: ׳אני ה׳ - הוא שמי׳ (ישעיהו מב:ח) הוא שמי שקרא לי אדם הראשון״.

'''מהמאמר''' הזה אנו למדים כי בקריאת השמות לברואים היתה גנוזה חכמה עצומה שמלאכי השרת לא היה בכחם להשיגה, ובה נתגלה כי חכמתו של האדם מרובה משל המלאכים. השם שאדם קבע לכל יצור, צריך היה לכלול את כל הכוחות שנטבעו בו, את כל רוחניותו ותכליתו המיוחדת לו בלבד שאינן נמצאות בשום בריה אחרת בעולם. ונמצא שבשעה קלה ובסקירה אחת עמד אדם הראשון על כל פרט ופרט בכל בריה מבין כל אלפי רבבות הנבראים בעולם אם יש דומה לו, ובחן את כל מהותם ותכונתם. 

'''ולא''' רק את בעלי החיים אשר על פני האדמה בדק ובחן בשעה זו, אלא גם סקר בשכלו את כל העולמות העליונים והתחתונים, את המלאכים, השרפים, והאופנים, אשר אין מספר לגדודיהם, וגם להם להשכלים הנבדלים קבע את מהותם הרוחנית ותפקידם בבריאה מששת ימי בראשית עד לנצח נצחים. 

'''ועוד''' שאלו ה׳ יתברך: ״ולי מה נאה להקראות?״ והשיב: ״אדני, שאתה אדון לכל״, והיינו שלאחר שהכיר את כל הנבראים כולם כאמור, ידע והכיר לקרוא להקדוש ברוך הוא - אדון, כלומר, שבא למעלות העליונות של החכמה והבחין את אדנותו יתברך על הכל. 

'''והנה''' בשעה שהקדוש ברוך הוא שאל את האדם: ״ולך מה נאה לקרוא?״ אמר: ״אדם, כי מן האדמה נלקחתי״. ולכאורה תמוה הדבר, שהרי לכל הברואים קבע שמות לפי רוחניותם, ולמה דוקא לעצמו קרא שם לפי החומר שבו שלוקח מן האדמה?

'''אולם''' בשם זה גילה האדם את עצמיותו האמיתית שבה נעוץ כל סוד מהותו, כי אמנם הכיר אדם הראשון שמצד אחד גדול הוא מאד ונעלה על כל הברואים, עד שהקדוש ברוך הוא התפאר בו ואמר: ״ראו שחכמתו מרובה משלכם״, ושהמלאכים טעו בו וחשבוהו לבורא ובקשו לומר לפניו קדוש (ראה ילקוט שמעוני כג). אבל הוא גם הכיר מהצד השני, שמכיון שנברא מן האדמה מוטל עליו ללכת ולעלות ממדרגה למדרגה, ואם הוא שוהה רגע מבלי לעלות במדה שהוא ראוי לה, הריהו יורד באותו רגע לדרגה של פחות שבפחותים, עד שאומרים לו: ״יתוש קדמך״ (ראה בראשית רבה ח). ולא עוד אלא אף באותה שעה ששכלים נבדלים לא רואים בו שום הגשמה ומבקשים לומר לפניו קדוש, רואים אותו בשמים בגלל העלם משהו מאותה עליה - מחריב עולמות עליונים ותחתונים, וקונסים עליו מיתה לו ולכל הדורות אחריו. ומשום כך קרא לעצמו ״אדם״, משום שהוא הכיר שבגלל סטיה כלשהי בעליתו, עלול הוא בכל רגע להיהפך לאדמה שממנה לוקח, כפי שאמנם נאמר לו לאחר חטאו ״עפר אתה ואל עפר תשוב״. בהכרה זו התגלתה חכמתו הגדולה, וזוהי צורתה האמיתית של החכמה. 

'''וכן''' מצינו אצל משה רבנו ע״ה אדון הנביאים, שעם כל מעלותיו הנפלאות למאד שעלה למרום וקיבל התורה מאת ה׳, והקדוש ברוך הוא העיד עליו: ״בכל ביתי נאמן הוא״, ונקרא בתורה ״איש האלהים״, אמר על עצמו: ״ונחנו מה״. ואכן זוהי גדולתו של משה שהכיר בעצמו מהותו זו, והתורה מציינת: ״והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה״. 

'''ומצינו''' עוד יותר מזה, שאף תוך הכרה זו, בהגיע האדם למדריגת הענותנות, עלול הוא להתעלם משלימות המעלה ולבוא לידי טעויות חמורות ולהחריב עולמות, שכן אמרו חז״ל (גיטין נו): ״ענותנותו של ר׳ זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו״. חז״ל קובעים למעלתו של ר׳ זכריה את הענוה, שהיא כאמור צורת החכמה האמיתית של האדם, ובכל זאת על ידי סטיה קלה ואי השלמתה, הביא לידי חורבן בית המקדש, כי זוהי מהותו של האדם כי מן האדמה לוקח. 

'''ואמנם''' בזה שהאדם הוא עפר מן האדמה גלומה גם עצם גדולתו, כי כשם שהוא עלול על ידי העלם כלשהו בשלבי עלייתו - לרדת בבת אחת למדריגות הפחותות ביותר, כן גם בכוחו לעלות בבת אחת מהמדרגות התחתונות ביותר עד למעלות העליונות לאין שיעור, והתלין של רבי חנינא בן תרדיון יוכיח! סיפרו חז״ל (עבודה זרה יח) שאמר לרבי חנינא בן תרדיון: ״רבי! אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי עולם הבא? אמר לו הן. השבע לי. נשבע לו. מיד הרבה בשלהבת וכו׳ אף הוא קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי עולם הבא״. הרי תלין זה עסק כל ימיו ברציחה ובודאי היה מהאנשים השפלים ביותר, ובכל זאת בגלל מעשה קטן זה של נטילת הספוגין מעל לבו של ר׳ חנינא שקירב את מיתתו ומיעט את יסוריו, התרומם בבת אחת למעלה עליונה כזו עד שהפיל גם את עצמו לתוך האור, ובת קול מן השמים הזכירה אותו בנשימה אחת עם רבי חנינא בן תרדיון והכריזה ששניהם מזומנים לחיי עולם הבא!... 

'''זהו''' כוחו של האדם וכזאת היא מהותו.

= ותפרעו כל עצתי =
'''אמר''' הכתוב (משלי א): ״יען קראתי ותמאנו וגו׳ ותפרעו כל עצתי״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה יח) שפסוק זה נאמר על יצירת האשה. 

'''מצינו''' שיצירת גוף האדם חשובה בכמה מעלות מכל הבריאה. על יצירת הבריאה נאמר (תהלים לג): ״בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם״, כלומר: הכל שבבריאה של מעלה ושל מטה נבראו בציוויו של מקום, כדברי הכתוב: ״ויאמר אלהים יהי אור וגו׳ יהי רקיע וגו׳״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה יב): ״בהבראם״ - ״בהא בראם. ומה הא זה כל האותיות תופסין את הלשון וזה אינו תופס את הלשון. כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא בדבר ה׳ - וכבר שמים נעשו״. אבל ביצירת האדם כתוב: ״ויאמר ה׳ אלהים נעשה אדם״. והיינו בבחינת פעולה ומעשה ובהכנה רבה, כביכול. וכן כתוב בבריאתו: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם״, ואמרו חז״ל (בראשית רבה יד): ״כאשה הזו שמקשקשת עיסתה במים ומגבהת חלתה מבינתיים, כך בתחלה: ״ואד יעלה מן הארץ״, ואחר כך - ׳וייצר את האדם׳: וכן הוא אומר: ׳ואיש תרומות יהרסנה׳ - זה אדם הראשון, שהוא גמר חלתו של עולם״; וכן אמרו בירושלמי (שבת ב:ו): ״אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה, דכתיב: ׳וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה׳: ועוד אמרו (בראשית רבה שם): ״׳מן האדמה׳ - ממקום כפרתו נברא וכו׳. אמר הקדוש ברוך הוא: הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו והלואי יעמוד״. הרי שלאחר שנבראה כל הבריאה, שיש בה חכמה עצומה לאין שיעור, כדכתיב (משלי ג): ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, הרים הקדוש ברוך הוא חלת עפר מיוחדת מן האדמה הזאת - ממקום כפרה, והיא היותה החומר ליצירת גופו של אדם הראשון. 

'''ועוד''' אמרו (בראשית רבה יב): ״מי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו (קהלת ב) - ׳עשהו׳ לא נאמר, אלא ׳עשוהו׳, כביכול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובית דינו נמנין על כל אבר משלך ומעמידך על מכונך, שנאמר (דברים לב): ״הלה׳ תגמלו זאת וגו׳ הוא עשך ויכוננך״, מכאן שלא רק יצירת גופו של אדם בכללו היתה בבחינת פעולה ומעשה יותר מכל הבריאה, אלא שעל יצירת כל אבר ואבר שבו נמנו כביכול הקדוש ברוך הוא ובית דינו ועשוהו, מה שאין כן כל יצורי הבריאה שנבראו, כאמור, רק בציווי לבד, ואף עולם המלאכים בכלל, כמו שאמרו חז״ל (תנחומא בראשית יב): ״אלה תולדות השמים והארץ בהבראם - לרבות את המלאכים״. 

'''ולא''' עוד, אלא שיצירתו של האדם עולה גם על בריאת עולם הבא, חז״ל אמרו (בראשית רבה שם) שבשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, כדכתיב (ישעיה כו): ״כי ביה ה׳ צור עולמים״ - עולם הזה בה״א ועולם הבא ביו״ד. הרי שגם עולם הבא נברא באות אחת בלבד. ואילו ליצירת האדם נתוספו, כאמור, יצירה ומעשה. 

'''ויש''' ביצירת האדם עוד מעלה נוספת, שהוא נוצר מיצירה אחרת שקדמה לו. כל הבריאה נבראה יש מאין, ואילו גופו של אדם נבראה מן היש - מהעפר. נמצא, איפוא, שהאדם אף מצד חומר גופו בלבד הוא כלפי הבריאה בבחינת צורה לגבי חומר, וכקודש לגבי חול - כתרומה הנגבהת מן העיסה, (ראה בראשית רבה יד), וכדברי הכתוב (בראשית ב): ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״, כלומר, שעל גופו בלבד, שהוא בא מן העפר; כתוב: ״וייצר״. 

'''ולאחר''' כל זה, נופחה בו נשמה רוחנית עילאית, חלק אלוה ממעל, כדברי הכתוב (שם): ״ויפח באפיו נשמת חיים״, ו״מאן דנפח מדיליה נפח״. בזה נתגבשה שלימות צורתו של האדם הנבחר, ככתוב: ״ויהי האדם לנפש חיה״. 

'''והנה''' יצירת האשה עולה על יצירת האיש, כי היא לא נבראה מן העפר, אלא מגוף האדם ולאחר שכבר ניתנה בו הנשמה. אדם הראשון אחרי שהושלם כולו, שימש החומר לבריאת האשה. ועוד, שלא כל האיברים שבאדם נמצאו ראויים לבריאתה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה יח): ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע - התבונן מהיכן לברוא אותה. לא ברא אותה מן הראש שלא תהא קלת ראש, ולא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית וכו׳, אלא ממקום צנוע באדם, ואפילו הוא ערום אותו המקום מכוסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא היה אומר: אשה צנועה״. הרי שהיה רצון שמים, כביכול, ליצור את האשה בצורה. נעלה יותר מכל המציאות בזה ובבא, ונבחר אבר מיוחד באדם שיש בו כל המעלות כדי לבראותה, וכן מצד חלק הרוחני עלתה האשה על האיש, כדברי חז״ל (נדה מה): ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע - מלמד שניתנה בה בינה יתירה יותר מן האיש״. 

'''ומה''' נפלא הדבר, שבפגם קטן שנתגלה פעם באשה, ראה הקדוש ברוך הוא הפרעה, כביכול, בכל תכניתו בבריאה, כמו שסיימו שם חז״ל: ״ואף על פי כן - ותפרעו כל עצתי. לא בראתי אותה מן הראש, ומקלת ראש - ׳ותלכנה נטויות גרון׳: ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר: ״ומשקרות עינים״: ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית, שנאמר: ״ושרה שומעת פתח האהל״. 

'''והנה''' אם נתבונן, למשל, בתביעה על שרה אמנו ששמעה פחח האהל, נמצא אותה דקה מן הדקה. מה שמעה אזנה של שרה? שיחת המלאכים שנשלחו מאת ה׳ יתברך לבשרה כי יולד לה בן, שהם דברי נבואה, ובודאי יש בזה משום מדריגה גדולה עד מאד, ורק נביא ראוי לשמוע דברים כאלו מפיהם של מלאכי עליון. ולא עוד אלא שהדברים עצמם מתייחסים אליה, שהיא תלד בן. וגם השמיעה היתה שלא בכוונה, שהרי האוזן היא אחד משלשה דברים שאינם ברשותו של אדם (ראה תנחומא תולדות יב). ואכן לא ירדה שרה בזה ממדריגתה בבינה היתירה שניתנה בה יותר מבאיש, שהרי אף לאחר מעשה זה נאמר לאברהם (בראשית כא): ״כל אשר תאמר אליה שרה שמע בקולה״, ואמרו חז״ל (ראה רש״י שם): ״למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות״. נמצא, איפוא, שהיה כאן פגם שאין במושגינו לעמוד עליו, ורק הקדוש ברוך הוא חוקר לב ובוחן כליות גילה שהיה בזה איזה חסרון, שלא הגיעה לתכלית השלימות לפי מדריגתה. 

'''למדים''' אנו מכאן, מה נורא הוא קלקול ופגם של חטא אחד אפילו הקל ביותו. שהרי לפי האמור, כל ענין התביעה על שרה אמנו לא היה אלא על חסרון משהו בקצה השלימות ופגם דק מן הדק עד אין נבדק, ובכל זאת כינו אותה: צייתנית, והקדוש ברוך הוא קורא עליה: ״ותפרעו כל עצתי״, כלומר: כל עצתו של הקדוש ברוך הוא שהתבונן מהיכן לברוא אותה, כאמור, הופרעה ולא נתקיימה כביכול. 

'''ועוד''' יותר מופלא הדבר, שבאותו מאמר מנו חז״ל בין הנשים שהפריעו עצתו של הקדוש ברוך הוא ביחד עם שרה לאה ורחל, גם את בנות ציון. והנה חטאיהן של בנות ציון מתוארים בצורה חמורה מאד, כדברי הכתוב (ישעיה ג): ״ותלכנה נטויות גרון וגו׳ ומשקרות עינים״, והנביא תולה בהן את חורבן המקדש וחורבן הארץ, וכן מבואר בחז״ל (ילקוט שם): ״לפי שהיה ירמיהו הנביא מחזר עליהן ואומר להן: בנותי! עשו תשובה עד שלא יבואו השונאים. והן היו אומרות: ימהר יחיש מעשהו למען נראה דוכס רואה אותי ונוטל אותי לאשה: איפרכוס רואה אותי ונוטלני לו לאשה״. וכאן נאמרו שתי התביעות ביחד, כאילו הן שוות: התביעה על שרה אמנו ששמעה דברי נבואה פתח האהל, עם התביעה על בנות ציון שהלכו נטויות גרון וכו׳ ולא היה איכפת לדהן אם יחרב המקדש וילכו בני ישראל בגלות, ובטחו בעצמן להינשא לערלים, מהרסים ומחריבים, אויבי ה׳ ועמו: על שתיהן מתאונן הקדוש ברוך הוא במאמר אחד: ״ותפרעו כל עצתי״? 

'''מכאן''', מה נורא הוא עומק דין שמים ומה גדול כח הרס החטא, שנתבע כל אדם על כל פגם ושוקלין עליו את הקלי קלות כחמורי חמורות. 

'''ואמנם''' גם חטאיהן של בנות ציון אין לפרש כפי פשטותם של הדברים, שהרי אמרו חז״ל (נדרים פא.): ״דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוה, על מה אבדה הארץ, עד שפירשה הקדוש ברוך הוא בעצמו: ׳ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי״. וראה מה שכתב הר״ן ז״ל שם: ״דמדלא ידעו החכמים והנביאים לפרש החטא, שמע מינה שהיו עוסקין בתורה תמיד, אלא שהקדוש ברוך הוא יודע מעמקי הלב פירשה וכו׳״. הרי שהחטאים שגרמו לחורבן הארץ לא השיגם השכל האנושי עד שפירשם הקדוש ברוך הוא בעצמו. ואם כן, איפוא, אין לפרש תיאור חטאיהן של בנות ציון כפי הנראה מפשוטו של מקרא. אבל על כל פנים בלשון התורה נתבעו בצורה החמורה ביותר, כאמור, ואילו על שרה אמנו, גם בתורה לא הודגשה במיוחד שום תביעה על חטא כל שהוא בשמיעתה זו ששמעה פתח האהל. ובכל זאת נאמר גם עליה: ״ותפרעו כל עצתי״, שלא נתבעה בזה כעל חסרון שלימות במעלה, אלא כאילו סתרה וקלקלה כל עצתו של הקדוש ברוך הוא, ושיש בזה משום פירכא לכל צורת הבריאה הנעלה ביותר, הן של האדם, שהוא למעלה מכל הברואים, והן של האשה, שיצירתה עולה עוד על האיש, כמו שנתבאר. והרי כמה חמור כל פגם איזה שהוא במדריגתו של האדם, שנתבעים עליו כמו על חטא ופשע ממש, והוא מהרס את הבריאה ומקלקל את העולם. 

'''והנה''' כשנעמיק עוד בזה, יתבאר לנו חידוש נפלא בגדלות האדם, שהרי לאחר שבנות ציון נתבעות בלשון התורה על ירידתן בדרגות נמוכות ביותר, עד שתולין בהן את חורבן המקדש והארץ, כאמור, ובכל זאת נכללו גם הן ביחד עם האמהות באותה התביעה: ״ותפרעו כל עצתי״, כלומר: שהקדוש ברוך הוא מתאונן גם עליהן על שלא הגיעו לתכלית כוונת הבריאה, ולא באו לשלימות הבינה היתירה שניתנה באשה יותר מבאיש, היינו צורת החכמה העליונה שבבריאה שהטביע הקדוש ברוך הוא בהן בתחלת יצירתן. למדים אנו מכאן שאותה המדריגה הנעלה שהוטבעה באדם בתחלת יצירתו לא אבדה ולא נתמעטה בכלום, ואף בשעת כשלונו בחטאיו הגרועים ביותר, רואים בו בשמים את דמותו הראשונה במלוא שיעור קומתה כאילו לא נפגמה כלל, וכאותה התביעה שנתבעו האמהות על פגם כל שהוא בקצה השלימות העליונה, כן יתבע כל אחד ואחד, בכל דוד ודור, על שלא הגיע לשלימות המעלות העליונות ביותר כפי שנברא האדם בתחלת יצירתו.

'''זהו''' מה שאמרו חז״ל (תנא דבי אליהו כה): ״חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, כי לפי מה שנתבאר אין זה בבחינת שאיפה בעלמא, כפי המקובל, אלא זוהי חובה ממש, וכמו שאמרו: ״חייב וכו׳״, באשר אף לאחר כל הירידות של האדם בפועל ועל אף כל חטאיו, נשאר במציאותו צלם האלהים אשר בו בכל יפעת הדרו על כל המעלות העליונות שהוטבעו בו בתחלת יצירתו כיציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, וכל הירידות והנפילות המתהוות באדם מדור דור, אינן אלא קליפות חיצוניות גרידא שמתדבקות בו על ידי חטאיו וחטאי הדורות, אבל בכחו להסירן ולגלות את מהותו האמיתית הפנימית והנצחית המושרשת בו עד היום במקוריותה בכל השלימות ללא שינוי ופגם כלל. ולכן חייב כל אדם באשר הוא, לדקדק ולהיזהר שלא יחסיר כלום ממעלותיו הטבועות בצלם האלהים אשר בקרבו, כדוגמת אבותינו אברהם יצחק ויעקב. 

= האור הרוחני שבגוף =

== א ==
'''למעלה''' הבאנו מאמר חז״ל על הפסוק ״הוא עשך ויכוננך״: שהקדוש ברוך הוא ובית דינו היו נמלכין על כל אבר ואבר שבאדם. ומזה יסוד מוצק לדברינו בגדולת האדם אף מצד גופו בלבד, שכל אבריו הנראים לעינינו רק כבשר גידים ועצמות, באמת הם חלקי חכמה עליונים - מושגים רוחניים, שנמלכו עליהן כביכול הוא ובית דינו. 

'''ולא''' עוד אלא שמושגי חכמה אלו הנקראים ״אברי האדם״ ממולאים בחכמה רבה עוד יותר משל מלאכי השרת, כמו שהבאנו מאמרם ז״ל על הפסוק ״כי ביה ה׳ צור עולמים״: שכל בריאת שמים וארץ ועולמות המלאכים בכלל נבראו באות אחת בלבד, ואילו יצירת האדם קדמה לה הכנה רבה כביכול בהמלכה ויצירה ועשיה כמו שנתבאר. 

'''בחכמה''' מרובה כזו נוצר גופו של אדם עוד קודם שניתנה בו הנשמה, כמו שכתוב: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״, וכאמור, ואחר כך כתוב: ״ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה״ ומתרגמינן: לרוח ממללא. נמצא שעל ידי זה שנופח בו הנשמה העליונה - חלק אלוה ממעל, נעשה כל האדם לנפש חיה ולרוח ממללא, כלומר: כל איבריו, הבשר הגידים והעצמות שבו, שגם מתחלה נבנו במושגי חכמה עליונים, כאמור, עלו ונתעלו עכשיו לעליונות גדולה ויתירה מאז, כי ניתוסף בהם כח חדש עליון שבעליונים, היא הנשמה הטהורה שנופחה באפו, ״ומאן דנפח מדיליה הוא נפח״. ואמרו חז״ל (ברכות י): ״מה הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולם, כך הנשמה ממלאת את כל הגוף״. 

'''לפי''' זה, הוי אומר שמחוץ לעצם החכמה שבגופו של אדם הראשון, האירה לו נשמתו את כל חדרי גופו, והיה זך ומצוחצח כולו ממש, ולא היה בו כלל המושג ״גשם״ כפי שאנו מתארים אותו. תדע, שהרי אמרו חז״ל כי מלאכי השרת טעו בו ובקשו לומר לפניו קדוש, והפיל עליו הקדוש ברוך הוא תרדמה וידעו כי אינו אלא אדם נברא, ואם היו מכירין בו איזה גשם שהוא, האיך טעו לחשוב אותו לבורא? אלא ודאי שכל גופו ואבריו היו חלקי חכמה רוחניים עליונים.

'''הנה''' מבואר בראשונים שכל מה שהוזכר בתורה: ״יד ה׳״: ״עיני ה׳״: ״אזני ה׳״ וכדומה, לא בא אלא לשבר את האזן שלנו. ומזה גופא יש ללמוד מה שאמרנו, כי אברי גוף האדם רוחניים הם בעיקרם ומלאים חכמה אלהית, שהרי עצם המשל ״לשבר את האזן״ בדמות האיברים הנמצאים באדם, על כרחך בא ללמד ונמצא למד שאיבריו של אדם מושגי חכמה עליונים הם שיש להם דמיון להקדוש ברוך הוא, כביכול, שאם לא כך, אין מקום כלל למשל כזה אף לשבר את האזן. ונמצא מכאן, שאותם חלקי חכמה אשר צומצמו באדם בתמונת יד ורגל וכדומה הם בבואה של החכמה העליונה שאין לנו בה כל מושג ותפישה. 

'''וכל''' זה שאמרנו על ערכם של אברי האדם אינם באדם הראשון לבד, כאמור, אלא כל אדם, כל המין האנושי, נוצר בצלם אלהים ובחכמה רוחנית עליונה. אמרו חז״ל (בראשית רבה לו) על אנשי דור המבול שהתינוקות שבהם היו מהלכים מיד כשנולדו ונלחמו עם שדים, ומעשה היה בתינוק שנולד ושלחתו אמו להביא צור לחתוך בו את טבורו ופגע בו שד אחד ואמר לו: ״לך ואמור לאמך שאלמלא לא האיר השחר הייתי הורגך״. והשיב לו התינוק: ״לך אתה ואמור לאמך אלמלא כבר נחתך טבורי הייתי אני הורג אותך״. והרי לחימה זו עם שדים אינה ודאי מלחמה גשמית אלא רוחנית. ועל כרחך אתה אומר שאף לאחר שחטא אדם, שנתמעטה קומתו ונתגשם, וכן בכל הדורות שלאחריו שהיו מכעיסים ובאים ונתגשמו יותר ויותר, לא היתה, התגשמות זו אלא כיסוי חיצוני בלבד, כקליפה על הפרי, אבל בתוך האדם נשארה מציאותו האמיתית בכל מצב שהוא. 

'''וכן''' אתה מוצא אף בעשו הרשע, שהיה רחוק יותר מעשרים דורות מאדם הראשון, ועברו תקופות אחר תקופות של התמעטות, ובכל זאת אמד לו יעקב: ״ראיתי פניך כראות פני אלהים״ (בראשית לג). הרי שיש לראות גם בפניו של רשע כעשו ״פני מלאך״. אלא שבני האדם נתכסו בקליפה חיצונית על ידי החטאים, כאמור, ולאור חושי עינינו לא נראית עצמיותם הרוחנית. 

== ב ==
'''אכן''' גם לאחד שחטא האדם והתגשם, התקין הקדוש ברוך הוא שמתוך ההתגשמות עצמה יאיר אור חדש על האדם ויתגלו בו מקורות חכמה עליונים אשר יהיה בכוחם לחדור דרך כיסוייו החיצונים ולהחזירו לקדמותו הרוחנית. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם״ (בראשית ג) ואמרו חז״ל: ״בתורתו של ר׳ מאיר מצאו כתוב: ״כתנות אור״ (בראשית רבה כ). פירוש הדברים שהכותנות שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם, שהן לכאורה כסוי גשמי, היה בהן אור רב שהוסיפו חכמה לאדם וגילו לו מעלות והלכות חדשות כדי להאיר ולהעלות את גופו. עד שלא חטא כתוב: ״ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו״, כי היו מוארים בחכמה העליונה בכל אבריהם, מכף רגלם ועד קדקדם, ללא שום הגשמה ולא היה מקום כלל לרגש של בושה. אבל לאחר שחטאו ונדבק בהם משהו מן ההתגשמות, נתגלה בהם רגש של בושה: ״וידעו כי ערומים הם״. והנה תפר להם הקדוש ברוך הוא כתנות והאיר להם בזה את עצם גופניותם, שעמדו מתוך כך על מעלת הבושה ונתחדשה להם תורת הצניעות שיש בהן משום מדריגה רוחנית עילאה וניתן להם מקום לחזור מתוך עצם התגשמות זו לאורם הקדמון ולמקור חכמתם העליונה. 

'''ולאחר''' כמה דורות, כשנתן הקדוש ברוך הוא לישראל תורה שלמה של תרי״ג מצוות כנגד כל אבר ואבר שבאדם, הוסיף להם אור אלהי, כדברי הכתוב: ״כי נר מצוה ותורה אור״ (משלי ו), שמטרתו להרבות חכמה עליונה ולהחדירה בכל המחיצות הגופניות והקליפות החיצוניות שנתדבקו באדם על ידי החטאים, כדי לחשוף בהן את הנפש החיה והרוח ממללא של האדם הקדמוני. 

'''ומופלא''' הדבר עד כמה בכוחו של האדם להפוך את העצמים הנראים לנו כגשמיים למטרות רוחניות עליונות. הכתוב אומר (ישעיה מג): ״עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו״. אמרו חז״ל (ילקוט סב): ״וכי כל בריותיו אין משבחין אותו, והלא כבר נאמר (מלאכי א): ׳ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגויים׳ (שם ד)? מכאן שאין ערב לו אלא ישראל, שנאמר (שמואל ב כג:א): ׳ונעים זמירות ישראל׳; ואומר: ׳כי יעקב בחר לו׳ (תהלים קלה): ואומר: ׳ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׳״ (שם כב). וכן אמרו בירושלמי (סוכה ה:ד): ״אף על פי שיש לו להקדוש ברוך הוא כמה קילוסין, חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל. מאי טעמא?ונעים זמירות ישראל׳: ׳ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׳״. 

'''והנה''' התואר ״נעים זמירות ישראל״ נאמר על דוד המלך ע״ה (ראה שמואל שם). הוא הגיע לשיא המדריגה לזמר זמירות ישראל ולספר תהלתו של הקדוש ברוך הוא עד שנאמר עליו: ״נעים זמירות ישראל״. וחז״ל המשילו עליו ״משל לחבורה שהיתה, מבקשת לומר הימנון למלך, אמר להם! כולכם נעימים וכו׳, ומי מנעים זמירותיהם של ישראל? דוד בן ישי״ (ילקוט שם). ובמה הביע דוד את זמירותיו ותהלותיו לפני ה׳? על ידי נבל וכנור, כדברי הכתוב: ״עורה כבודי, עורה הנבל וכנור אעירה שחר, אודך בעמים ה׳ אזמרך בלאומים״ (תהלים נז). והרי הכלים האלה, הנבל והכינור, עשויים מעצמים גשמיים. מעץ דומם ומגידי בהמה מתה, ובכל זאת היה בכוחו של דוד על ידי נגיעת אצבעותיו והנעת המיתרים להשמיע צלילים כה נפלאים ולהביע קילוסים לפני הקדוש ברוך הוא שהיו חביבים לו מכל התהלות והתשבחות שבעולם ושהם תכלית היצירה. 

'''הוי''' אומר שיש באברים של האדם אור כה רב, שבכוחם להפיח רוח בדברים הגשמיים הפשוטים ולדובב אותם בחכמה עליונה עד כדי להנעים לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל הבריאה. 

= מדת החסד =

== א ==
'''אמר''' הכתוב (תהלים פט): ״עולם חסד יבנה״. וכן הוא אומר (תהלים קג): ״וחסד ה׳ מעולם ועד עולם״. כל העולם כולו, השמים והארץ וכל צבאם, נבראו במדת החסד, וכל פעולותיהם הן חסד. מדה זו היא הגלגל המניע את כל מערכות העולם, על ידה נבראו ועליה הם מתקיימים. ושומה על האדם להטביע בנפשו את. המדה הזאת. עליו להתבונן בבריאה שנבראה בשבילו, כדי ללמוד ממנה דרך חייו על הארץ. וכשם ש״בעולם חסד יבנה״, כן עליו לעמול כל ימיו בחסד, להשכיל ולהגיע למדריגה רמה כזו שישתוקק ויתאמץ תמיד להטיב ולמלא עונג ועידון לכל הברואים בכל אשר יוכל. 

'''והנה''' אמרו חז״ל (סנהדרין לז): ״לפיכך נברא האדם יחידי וכו׳, שחייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם״. הרי עד כמה מגיעה מדת חסדו וטובו של הקדוש ברוך הוא, שברא את כל העולם על תענוגיו ועידוניו בשביל כל יחיד ויחיד, ועוד הוסיפו חז״ל שכל אדם חייב לדעת ולהרגיש זאת. והרי תכלית בריאת האדם היא שילך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר (דברים כח): ״והלכת בדרכיו״, ואמרו חז״ל (שבת קלג): ״מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו׳״ונמצא שחייב כל אדם לספק לכל אחד ואחד תענוגות עולם ומלואו כאילו היה יחידי בעולם. ולא עוד, אלא שיש לו לאדם ללמוד מהבריאה להטיב מבלי לגרוע חסדו במאומה אף למי שמכעיס כנגדו ומבזהו, כמו שהקדוש ברוך הוא מכריח את הבריאה להטיב גם להרשעים, אף שהיא סובלת מזה. אנו מתפללים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ויש מפרשים: מה העפר הכל דורסים עליה והיא סובלת אותם ומצמחת ונותנת חיים לעולם, כך על האדם ללמוד ממנה לסבול את הכל ולגמול חסד עם הכל, באין יוצא. וכן אנו רואים מהשמש והירח, שהרי אמרו חז״ל (נדרים לט) שבכל יום ויום אינם רוצים לצאת ולהאיר, מפני שמשתחוים להם עובדי כוכבים, והקדוש ברוך הוא מורה בהם חצים שיאירו לעולם. הרי שהקדוש ברוך הוא אינו מונע את טוב הבריאה אף מהרשעים והמכעיסים כנגדו. וכן יש על האדם ללמוד לעצמו, לבל ימנע חסדו משום איש, אף מאלה שמרגיזים ומצערים אותו, ואפילו אם הוא צדיק בדינו. והרי הדברים קל וחומר! אם כל העולם כולו על כל מערכות צבא השמים והארץ, לא יחשכו נגהם וטובתם גם מהרשעים ביותר, על אחת כמה וכמה האדם, שהכל נברא לשמשו, והוא תכלית הבריאה, שיש לו לדעת ולהתבונן ביסוד זה של ״עולם חסד יבנה״ ולא ימנע לעשות חסד משום בריאה בעולם. 

== ב ==
'''והנה''' היחס הזה לבני אדם, להטיב להם מבלי לגרוע מאומה אף בשעה שהם מציקים לו וגורמים לו רעה, אינה מדת חסידות גרידא כי אם ציווי וחובה. כתוב בתורה (שמות ו): ״וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל״, ואמרו חז״ל (ספרי פ׳ בהעלותך): ״זה שאמר הכתוב: ׳האנכי הריתי את כל העם הזה וגו׳ כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את היונק׳ היכן דיבר? תלמוד לומר ׳ויצום אל בני ישראל׳. אמר להם: הוו יודעים, בני סרבנים הם, טרחנים הם, על מנת כן תהיו מקבלים עליכם שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים״. הרי עד כמה יש לסבול בני אדם ולשקוד בטובתם, אף אם בתוך אותו זמן הם בועטים בחסד שגומלים אתם והם משיבים רעה תחת טובה בקללות וסקילת אבנים וכדומה. 

'''והדברים''' האלה אמורים לא רק ביחס לבני ישראל לבד, אלא גם ביחס לגויים, והרשעים ביותר, ואף תוך אותה שעה שהם באים על ענשם, כנאמר שם: ״ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים״, ואמרו חז״ל (שמות רבה ז) כי שני ציוויים יש כאן: ״אל בני ישראל - להנהיגם בנחת וכו׳״, כאמור, ״ואל פרעה - לחלוק לו כבוד בדבריהם״. והרי הדברים נפלאים, שבאותה אזהרה שנצטוה משה כלפי ישראל, נצטוה גם כלפי פרעה. מצד אחד עומדים בני ישראל, שנקראו בנים למקום, כשהם נרדפים על צואריהם על ידי המצרים הרשעים, וזועקים אל ה׳ שיצילם משעבודם: ומצד שני עומדים המצרים עובדי האלילים ומענים את בני ישראל בעינויים קשים ומרים. וכשעלתה שועת בני ישראל אל ה׳ והוא שולח את משה ואת אהרן לגאול אותם ולהעניש את משעבדיהם אלה, הרי באותה שליחות עצמה שהוא מצוה אותם לסבול את ישראל ולהנהיגם בנחת, הוא מזהיר אותם לחלוק כבוד גם למענם ומשעבדם, לפרעה מלך מצרים, ולא רק יחס של כבוד סתם, אלא כבוד של מלך. ואמנם מצינו שכן עשה משה. לאחר כל תשע המכות שנחתו על ראשו של פרעה והוא הקשה את לבו ולא שלח את בני ישראל, ובא משה ומתרה בו על המכה האחרונה הגדולה ביותר, ופרעה עומד ברשעו, מתחצף ומגרש את משה מעל פניו ומאיים עליו להמיתו, אמר לו משה: ״כה אמר ה׳ כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וגו׳ וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו׳״. ואמרו חז״ל (שמות רבה ז): ״לא אמר עליו, אלא על עבדיו, אף על פי שהיה לו לומר: אתם ומלככם - הוא בעצמו, שנאמר ׳ויקם פרעה לילה׳ ולכך לא פירסם אותו כדי לחלוק כבוד למלכות״. 

'''הרי''' מכאן עד כמה יש להתייחס בכבוד ולדקדק בביטויים נאים גם כלפי הרשעים הגדולים ביותר, ואף תוך אותה שעה שהם מבצעים את מעשי רשעותם ובאים להזהירם על ענשם. 

'''ולא''' רק ברשע שהוא חי, חס הקדוש ברוך הוא על כבודו, משום שבכחו לשוב ולהטהר, אלא אפילו כשכבר מת הרשע ואבד סברו ובטל סיכויו, אין לשער ולהעריך גודל רחמיו של הקדוש ברוך הוא עליו. מצינו באותם המצרים שלאחר שלא שבו מדרכם הרעה ורדפו אחר בני ישראל, ונענשו ונטבעו בים סוף, ״בקשו מלאכי השרת לומר לפניו שירה, אמר להם הקדוש ברוך הוא: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומדים שירה?״ (מגילה י) הרי לפנינו שאף רשעים גמורים כאלה כמו המצרים שה׳ המיתם להפרע מהם ולתת את נקמת בני ישראל במצרים, בכל זאת אין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן ומונע ממלאכי השרת מלשיר את השירה שהם שרים לפניו בכל יום, ועוד תמה עליהם האיך עולה דבר כזה על דעתם: ״מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?״. וכמה מתגלה כאן גודל מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא לברואיו, שבעת מפלתם של רשעים הוא רואה את עצמו, כביכול, כאב שכול שמתו בניו, ואינו סובל כי ישירו לפניו!... 

'''ולא''' זו בלבד, אלא שגם אחר מפלתם זו, חס הקדוש ברוך הוא על כבודם ודאג שלא יבואו לידי בזיון. אמרו חז״ל (מכילתא בשלח): ״׳נטית ימינך תבלעמו ארץ׳ - מגיד שהים זרקן ליבשה והיבשה זרקתן לים. אמרה היבשה: ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא את דמו של הבל יחידי, נאמר לי ׳ארורה האדמה׳, ועכשיו האיך אני יכולה לקבל דמן של כל אלו אוכלוסין? עד שנשבע לה הקדוש ברוך הוא שאינו מעמידה בדין, שנאמר ׳נטית ימינך׳, ואין ימין אלא שבועה, שנאמר: ׳נשבע ה׳ בימינו׳״. כשאנו קוראים בשירת הים את הפסוק ״נטית ימינך תבלעמו ארץ״, אנו מבינים בו ביטוי לנקמה הגדולה שנקם ה׳ ברשעים הללו והבליעם באדמה. אבל לפי דברי חז״ל הנ״ל, נראים הדברים כי אין כאן ענין של נקמה ועונש, אלא חסד ורחמים גדולים לתת כבוד למצרים ולזכותם בקבורה כדי שלא יהיו מוטלים כבזיון כדומן על פני האדמה. ולא עוד אלא ששינה הקדוש ברוך הוא את הטבע בגללם ופתחה הארץ את פיה ובלעה אותם (ראה רמב״ן שם). וזהו שאמר הכתוב (תהלים כה): ״כל ארחות ה׳ חסד ואמת״, כי אף בתוך דין אמת זה שנקם ה׳ מהמצרים את נקמת בני ישראל ובאו על ענשם כראוי להם, נטה להם חסד וריחם עליהם שלא יבואו לידי בזיון והשביע את הארץ שתקבל אותם. 

'''ובהיות''' שאנו חייבים ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, גם עלינו להרגיש את החסד הזה, ויחד עם דברי השירה שאנו שרים על הנסים ועל הנפלאות שנעשו לאבותינו על - הים ועל גאולתנו ופדות נפשנו, עלינו לשיר גם על הנס ועל החסד שעשה הקדוש ברוך הוא למענינו ולרודפינו המצרים, שהביא אותם לקבורה, ועוד אנו מזכירים ביחד את שני המאורעות האלה, פתיחת פי הארץ למצרים וקריעת הים לישראל: ״נטית ימינך תבלעמו ארץ: נחית בחסדך עם זו גאלת״! 

'''חז״ל''' תיקנו להוסיף ברכה רביעית מיוחדת בברכת המזון לכל אחד מישראל, בכל דור ודור, כמה פעמים ביום, כדי להודות לה׳ יתברך על שניתנו הרוגי ביתר לקבורה. והנה כעין אותה ברכה והודאה אנו שרים בכל יום בשירת ״אז ישיר״ גם על הנס והחסד של קבורת המצרים. 

'''את''' החובה הזאת למדים אנו מן הבריאה, כמבואר לעיל. כשם שהבריאה מטיבה אף עם הרשעים ותוך רשעותם, כך גם עלינו לסבול את הכל ולהטיב עם הכל בכל הנסיבות, כפי שאנו מתפללים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ומתוך כך עלינו להתייחס כן גם למצרים, למרות שהם הציקו לבני ישראל ועינו אותם בכל הנגישות האכזריות, עלינו לחוס על כבודם ולהביע את שמחתנו והודאתנו לה׳ יתברך על החסד שעשה אתם וציוה על הארץ שתקבלם. 

== ג ==
'''וכשנסתכל''' עוד, נמצא, כי לא זו בלבד שהקדוש ברוך הוא מרבה חסד לרשע אף באותו זמן שהוא מעניש אותו על רשעתו, אלא שגם העונש עצמו נהפך עליו לחסד, כי ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ (תהלים לג), כלומר: אין שום מקום בעולם ואין דבר שיארע בו שיהא פנוי מחסד. 

'''מצינו''' באדם הראשון, שבתחלת יצירתו. קודם שחטא בעץ הדעת, לא היה זקוק לשום עמל ויגיעה להשיג את צרכיו, הן הגשמיים והן הרוחניים, כמו שאמרו חז״ל (סנהדרין נט): ״אדם הראשון מיסב בגן עדן היה ומלאכים מסננים לו יין וצולין לו בשר״. כמו שהשמש מאירה לנו תמיד מבלי שנזדקק לשום פעולה כדי לקבל את האור, וכמו שאנו נושמים את האויר המצוי לנו בכל מקום בלי כל מעשה, כן השיג אדם הראשון גם את מזונותיו וכל צרכי גופו. ובאותו דרך השיג אדם גם את עליותיו הרוחניות מבלי כל טירחה ויגיעה, וזוהי בחינת ״גן עדן״ כמו שאמרו חז״ל: ״צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה״ (ברכות יז). 

'''אבל''' לאחר שנכשל בחטאו. נתקלל ונאמר לו: ״בזעת אפך תאכל לחם וגו׳״. ואמרו חז״ל (ברכות נח): ״כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול. חרש, וזרע, וקצר, ועמר. ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל״. ולכשנתבונן נראה כמה חסד טמן הקדוש ברוך הוא בעונש זה עצמו. עד שאותה קללה נהפכה עליו לברכה. מצינו בחז״ל (בבא מציעא לח): ״רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו״. ופירש רש״י: ״קב שלו חביב עליו על ידי שעמל בהם״. הרי שהטביע הקדוש ברוך הוא באדם שיהיה חביב עליו עמלו עד כדי כך, שאף מדה מרובה של תשעה קבים שהשיג בלא עמל, אינם חביבים עליו כמו קב אחד שהוא משיגו מתוך יגיעה וטירחה. נמצא שאותה קללה ״בזעת אפיך תאכל לחם״ הומתקה לו לאדם ונהפכה עליו לעונג, שהוא משתוקק לה ואי אפשר לו בלעדה. 

'''וכן''' הדבר גם בענינים הרוחניים. אדם הראשון היה שרוי בלא חטא שתי שעות בלבד, ובשתי שעות אלו השכיל לדעת את ה׳ ועלה במעלות הרוחניות יותר ממלאכי השרת, כפי שאמרו חז״ל (בראשית רבה יז) שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: ״חכמתו מרובה משלכם״. אבל כשחטא ירד ממדריגתו ירידה עצומה. והרי לכמה עמל זקוק אדם כדי לעלות בסולם הרוחניות להשכיל ולהבין ולהגיע לאיזו מדריגה שהיא. וכבר אמרו חז״ל (שבת פג): ״אדם כי ימות באהל״ (במדבר יט) -״אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה״. והיינו שלאחר חטאו של אדם הראשון שוב אין אדם יכול לזכות לכתרה שלי תורה שתתקיים בידו אלא ביגיעה רבה כזו עד שימית את עצמו עליה. והנה דווקא בזה צפונות כל הברכות. ואדרבה העמלות בתורה משמשת כתנאי עיקרי בהשגת השלימות. מצינו בפרשת ״ואם בחוקותי תלכו״, שפירשוה חז״ל (תורת כהנים שם): ״על מנת שתהיו עמלים בתורה וכו׳ מלמד שהקדוש ברוך הוא מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה״. הרי שרק על ידי העמלות בתורה אפשר לאדם להגיע למעלות הרוחניות העליונות, ובשכרה הובטחו לנו כל הברכות המנויות בפרשה: ״ונתתי גשמיכם בעתם וגו׳ וישבתם לבטח בארצכם וכו׳ וכו׳״. הא למדנו מה רב הוא החסד בעונש ובקללה עצמה, שענין היגיעה נהפכה לאדם, איפוא, לברכה גדולה ולהישג של אושר, עונג. ועידון, שאין למעלה הימנו. 

== ד ==
'''אולם''' נתבונן עוד ונראה מה רבו חסדי ה׳ יתברך עם ברואיו, שאם כי לפי מושגינו אנו רואים בקללות - ברכה ועונג, כאמור, אבל הקדוש ברוך הוא אינו מעלים עיניו מהפורעניות הטבועה בהן מעיקרן ואינו חפץ בכאלו. אמרו חז״ל (תנחומא תזריע ט): ״זה שאמר הכתוב (תהלים ה:ה) ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳, ללמדך שאין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב בריה וכו׳. ובמה חפץ? להצדיק בריותיו וכו׳. אין שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הרעה אלא על הטובה. תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האור ואת החשך וקרא להם שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החשך, שנאמר: ׳ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה׳ וכו׳. וכן את מוצא כשברא הקדוש ברוך הוא אדם וחוה הזכיר שמו עליהם, שנאמר: ׳ויברך אותם אלהים׳ וכשקללן לא הזכיר את שמו עליהם, אלא ׳אל האשה אמר׳; ׳ולאדם אמר׳״. הרי שעם כל הברכות והתענוגות החבויות בקללה ״בזעת אפך תאכל לחם״, ועם כל הדרגות הנפלאות בתורה והכרת ה׳ יתברך, שהאדם זוכה על ידי העמל, אין הקדוש ברוך הוא חפץ בהם ואינו מייחד שמו עליהם, מפני שמעיקרן באו דרך קללה ועונש ואין בהם חסד מלא.

'''וצא''' וראה עוד כמה מגיעה מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא, שהרי האדם אינו מרגיש שום צער בעונשים אלה, כאמור, ועוד נהנה ומתענג עליהם. אבל בשמים סופרים ומונים כל טיפה של עונג כזה ומניחים אותה בגנזי הפורעניות, אשר על ידיהם מתכפר האדם ומוחלים לו עוונותיו. 

'''ויש''' להוסיף עוד בזה, אמרו חז״ל (תנחומא שם): ״על שלשה דברים הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו עליהם ואף על פי שהן לרעה: על המסית זה הנחש שהסית את האשה וכו׳״. הרי שהנחש גרוע מהכל ועבירתו חמורה ביותר, ומשום כך נתקלל בראשונה ובקללה חמורה משל אדם וחוה, וגם לא נשאל למה עשה כך, כדרך שנשאלו הם, וחז״ל למדים מזה שאין טוענין למסית. והנה על אף הכל נעוצה גם בתוך קללה זו ברכה גדולה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה כ) ״קללתו של הקדוש ברוך הוא יש בה ברכה אילולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא לנחש: ׳על גחונך תלך׳ האיך היה בורח לכותל וניצול״. וכן אמרו (יומא עד): ״בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשד ודם, מקניט את חבירו יורד עמו לחייו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. קלל את הנחש, עולה לגג - מזונותיו עמו! יורד למטה - מזונותיו עמו״. 

'''ומעתה''' הדברים קל וחומר. אם בקללות ורעות כאלה טובה וברכה בה מרובה יש בהן, על אחת כמה וכמה מה רב הטוב שצפן הקדוש ברוך הוא לבריותיו בברכה ממש, ובדבר שכתוב בו מפורש! ״כי טוב״! שהוכפל בו ״כי טוב״ ו״טוב מאד״. והרי נפלאים הדברים, כמה גדלה הטבתו של הקדוש ברוך הוא עם ברואיו ומה רבו חסדיו בעולמו. וכמה על האדם ללמוד מכאן ללכת בדרכיו ולהעמיק את מעשי החסד שלו לאין שיעור, ושיהיה כולו חסד.

= ותפרעו כל עצתי =
'''אמר''' הכתוב (משלי א): ״יען קראתי ותמאנו וגו׳ ותפרעו כל עצתי״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה יח) שפסוק זה נאמר על יצירת האשה. 

'''מצינו''' שיצירת גוף האדם חשובה בכמה מעלות מכל הבריאה. על יצירת הבריאה נאמר (תהלים לג): ״בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם״, כלומר: הכל שבבריאה של מעלה ושל מטה נבראו בציוויו של מקום, כדברי הכתוב: ״ויאמר אלהים יהי אור וגו׳ יהי רקיע וגו׳״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה יב): ״׳בהבראם׳ - בה״א בראם״. ומה הא זה כל האותיות תופסין את הלשון וזה אינו תופס את הלשון. כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא בדבר ה׳ - וכבר שמים נעשו״. אבל ביצירת האדם כתוב: ״ויאמר ה׳ אלהים נעשה אדם״. והיינו בבחינת פעולה ומעשה ובהכנה רבה, כביכול. וכן כתוב בבריאתו: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם״, ואמרו חז״ל (בראשית רבה יד): ״כאשה הזו שמקשקשת עיסתה במים ומגבהת חלתה מבינתיים, כך בתחלה: ׳ואד יעלה מן הארץ׳, ואחר כך - ׳וייצר את האדם׳: וכן הוא אומר: ׳ואיש תרומות יהרסנה׳ - זה אדם הראשון, שהוא גמר חלתו של עולם״; וכן אמרו בירושלמי (שבת ב:ו): ״אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה, דכתיב: ׳וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה׳״. ועוד אמרו (בראשית רבה שם): ״׳מן האדמה׳ - ממקום כפרתו נברא וכו׳. אמר הקדוש ברוך הוא: הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו והלואי יעמוד״. הרי שלאחר שנבראה כל הבריאה, שיש בה חכמה עצומה לאין שיעור, כדכתיב (משלי ג): ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, הרים הקדוש ברוך הוא חלת עפר מיוחדת מן האדמה הזאת - ממקום כפרה, והיא היותה החומר ליצירת גופו של אדם הראשון. 

'''ועוד''' אמרו, (בראשית רבה יב): ״מי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו״ (קהלת ב:יב) – ״עשהו״ לא נאמר, אלא ״עשוהו״. ״כביכול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובית דינו נמנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על מכונך, שנאמר (דברים לב:ו): ׳הלה׳ תגמלו זאת וגו׳ הוא עשך ויכוננך׳״. מכאן שלא רק יצירת גופו של אדם בכללו היתה בבחינת פעולה ומעשה יותר מכל הבריאה, אלא שעל יצירת כל אבר ואבר שבו נמנו כביכול הקדוש ברוך הוא ובית דינו ועשוהו, מה שאין כן כל יצורי הבריאה שנבראו, כאמור, רק בציווי לבד, ואף עולם המלאכים בכלל, כמו שאמרו חז״ל (תנחומא בראשית יב): ״׳אלה תולדות השמים והארץ בהבראם׳ - לרבות את המלאכים״. 

'''ולא''' עוד, אלא שיצירתו של האדם עולה גם על בריאת עולם הבא, חז״ל אמרו (בראשית רבה שם) שבשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, כדכתיב (ישעיה כו): ״כי ביה ה׳ צור עולמים״ - עולם הזה בה״א ועולם הבא ביו״ד. הרי שגם עולם הבא נברא באות אחת בלבד. ואילו ליצירת האדם נתוספו, כאמור, יצירה ומעשה. 

'''ויש''' ביצירת האדם עוד מעלה נוספת, שהוא נוצר מיצירה אחרת שקדמה לו. כל הבריאה נבראה יש מאין, ואילו גופו של אדם נבראה מן היש - מהעפר. נמצא, איפוא, שהאדם אף מצד חומר גופו בלבד הוא כלפי הבריאה בבחינת צורה לגבי חומר, וכקודש לגבי חול - כתרומה הנגבהת מן העיסה, (ראה בראשית רבה יד), וכדברי הכתוב (בראשית ב): ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״, כלומר, שעל גופו בלבד, שהוא בא מן העפר; כתוב: ״וייצר״. 

'''ולאחר''' כל זה, נופחה בו נשמה רוחנית עילאית, חלק אלוה ממעל, כדברי הכתוב (שם): ״ויפח באפיו נשמת חיים״, ו״מאן דנפח מדיליה נפח״. בזה נתגבשה שלימות צורתו של האדם הנבחר, ככתוב: ״ויהי האדם לנפש חיה״. 

'''והנה''' יצירת האשה עולה על יצירת האיש, כי היא לא נבראה מן העפר, אלא מגוף האדם ולאחר שכבר ניתנה בו הנשמה. אדם הראשון אחרי שהושלם כולו, שימש החומר לבריאת האשה. ועוד, שלא כל האיברים שבאדם נמצאו ראויים לבריאתה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה יח:ב): ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע״ – ״התבונן מהיכן לבראתה. לא ברא אותה מן הראש שלא תהא מיקרת ראשה, ולא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית וכו׳, אלא ממקום שהוא צנוע באדם, אפילו בשעה שאדם עומד ערום אותו המקום מכוסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא היה אומר לה: תהא אשה צנועה״. הרי שהיה רצון שמים, כביכול, ליצור את האשה בצורה נעלה יותר מכל המציאות בזה ובבא, ונבחר אבר מיוחד באדם שיש בו כל המעלות כדי לבראותה, וכן מצד חלק הרוחני עלתה האשה על האיש, כדברי חז״ל (נדה מה): ״׳ויבן ה׳ אלהים את הצלע׳ - מלמד שניתנה בה בינה יתירה יותר מן האיש״. 

'''ומה''' נפלא הדבר, שבפגם קטן שנתגלה פעם באשה, ראה הקדוש ברוך הוא הפרעה, כביכול, בכל תכניתו בבריאה, כמו שסיימו שם חז״ל: ואף על פי כן – ״׳ותפרעו כל עצתי׳. לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראש - ׳ותלכנה נטויות גרון׳ (ישעיה ג:טז): ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר: ׳ומסקרות עינים׳: ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית, שנאמר (בראשית יח:י): ׳ושרה שומעת פתח האהל׳״. 

'''והנה''' אם נתבונן, למשל, בתביעה על שרה אמנו ששמעה פחח האהל, נמצא אותה דקה מן הדקה. מה שמעה אזנה של שרה? שיחת המלאכים שנשלחו מאת ה׳ יתברך לבשרה כי יולד לה בן, שהם דברי נבואה, ובודאי יש בזה משום מדריגה גדולה עד מאד, ורק נביא ראוי לשמוע דברים כאלו מפיהם של מלאכי עליון. ולא עוד אלא שהדברים עצמם מתייחסים אליה, שהיא תלד בן. וגם השמיעה היתה שלא בכוונה, שהרי האוזן היא אחד משלשה דברים שאינם ברשותו של אדם (ראה תנחומא תולדות יב). ואכן לא ירדה שרה בזה ממדריגתה בבינה היתירה שניתנה בה יותר מבאיש, שהרי אף לאחר מעשה זה נאמר לאברהם (בראשית כא): ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה״, ואמרו חז״ל (ראה רש״י שם): ״למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות״. נמצא, איפוא, שהיה כאן פגם שאין במושגינו לעמוד עליו, ורק הקדוש ברוך הוא חוקר לב ובוחן כליות גילה שהיה בזה איזה חסרון, שלא הגיעה לתכלית השלימות לפי מדריגתה. 

'''למדים''' אנו מכאן, מה נורא הוא קלקול ופגם של חטא אחד אפילו הקל ביותו. שהרי לפי האמור, כל ענין התביעה על שרה אמנו לא היה אלא על חסרון משהו בקצה השלימות ופגם דק מן הדק עד אין נבדק, ובכל זאת כינו אותה: צייתנית, והקדוש ברוך הוא קורא עליה: ״ותפרעו כל עצתי״, כלומר: כל עצתו של הקדוש ברוך הוא שהתבונן מהיכן לברוא אותה, כאמור, הופרעה ולא נתקיימה כביכול. 

'''ועוד''' יותר מופלא הדבר, שבאותו מאמר מנו חז״ל בין הנשים שהפריעו עצתו של הקדוש ברוך הוא ביחד עם שרה לאה ורחל, גם את בנות ציון. והנה חטאיהן של בנות ציון מתוארים בצורה חמורה מאד, כדברי הכתוב (ישעיה ג): ״ותלכנה נטויות גרון וגו׳ ומשקרות עינים״, והנביא תולה בהן את חורבן המקדש וחורבן הארץ, וכן מבואר בחז״ל (ילקוט שם): ״לפי שהיה ירמיהו הנביא מחזר עליהן ואומר להן: בנותי! עשו תשובה עד שלא יבואו השונאים. והן היו אומרות: ימהר יחיש מעשהו למען נראה דוכס רואה אותי ונוטל אותי לאשה: איפרכוס רואה אותי ונוטלני לו לאשה״. וכאן נאמרו שתי התביעות ביחד, כאילו הן שוות: התביעה על שרה אמנו ששמעה דברי נבואה פתח האהל, עם התביעה על בנות ציון שהלכו נטויות גרון וכו׳ ולא היה איכפת להן אם יחרב המקדש וילכו בני ישראל בגלות. ובטחו בעצמן להינשא לערלים, מהרסים ומחריבים, אויבי ה׳ ועמו. על שתיהן מתאונן הקדוש ברוך הוא במאמר אחד: ״ותפרעו כל עצתי״!

'''מכאן''', מה נורא הוא עומק דין שמים ומה גדול כח הרס החטא, שנתבע כל אדם על כל פגם ושוקלין עליו את הקלי קלות כחמורי חמורות. 

'''ואמנם''' גם חטאיהן של בנות ציון אין לפרש כפי פשטותם של הדברים, שהרי אמרו חז״ל (נדרים פא.): ״׳על מה אבדה הארץ׳, דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוה, עד שפירשה הקדוש ברוך הוא בעצמו: ׳ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי׳״. וראה מה שכתב הר״ן ז״ל שם: ״דמדלא ידעו החכמים והנביאים לפרש החטא, שמע מינה שהיו עוסקין בתורה תמיד, אלא שהקדוש ברוך הוא יודע מעמקי הלב פירשה וכו׳״. הרי שהחטאים שגרמו לחורבן הארץ לא השיגם השכל האנושי עד שפירשם הקדוש ברוך הוא בעצמו. ואם כן, איפוא, אין לפרש תיאור חטאיהן של בנות ציון כפי הנראה מפשוטו של מקרא. אבל על כל פנים בלשון התורה נתבעו בצורה החמורה ביותר, כאמור, ואילו על שרה אמנו, גם בתורה לא הודגשה במיוחד שום תביעה על חטא כל שהוא בשמיעתה זו ששמעה פתח האהל. ובכל זאת נאמר גם עליה: ״ותפרעו כל עצתי״, שלא נתבעה בזה כעל חסרון שלימות במעלה, אלא כאילו סתרה וקלקלה כל עצתו של הקדוש ברוך הוא, ושיש בזה משום פירכא לכל צורת הבריאה הנעלה ביותר, הן של האדם, שהוא למעלה מכל הברואים, והן של האשה, שיצירתה עולה עוד על האיש, כמו שנתבאר. והרי כמה חמור כל פגם איזה שהוא במדריגתו של האדם, שנתבעים עליו כמו על חטא ופשע ממש, והוא מהרס את הבריאה ומקלקל את העולם. 

'''והנה''' כשנעמיק עוד בזה, יתבאר לנו חידוש נפלא בגדלות האדם, שהרי לאחר שבנות ציון נתבעות בלשון התורה על ירידתן בדרגות נמוכות ביותר, עד שתולין בהן את חורבן המקדש והארץ, כאמור, ובכל זאת נכללו גם הן ביחד עם האמהות באותה התביעה: ״ותפרעו כל עצתי״, כלומר: שהקדוש ברוך הוא מתאונן גם עליהן על שלא הגיעו לתכלית כוונת הבריאה, ולא באו לשלימות הבינה היתירה שניתנה באשה יותר מבאיש, היינו צורת החכמה העליונה שבבריאה שהטביע הקדוש ברוך הוא בהן בתחלת יצירתן. למדים אנו מכאן שאותה המדריגה הנעלה שהוטבעה באדם בתחלת יצירתו לא אבדה ולא נתמעטה בכלום, ואף בשעת כשלונו בחטאיו הגרועים ביותר, רואים בו בשמים את דמותו הראשונה במלוא שיעור קומתה כאילו לא נפגמה כלל, וכאותה התביעה שנתבעו האמהות על פגם כל שהוא בקצה השלימות העליונה, כן יתבע כל אחד ואחד, בכל דוד ודור, על שלא הגיע לשלימות המעלות העליונות ביותר כפי שנברא האדם בתחלת יצירתו.

'''זהו''' מה שאמרו חז״ל (תנא דבי אליהו כה): ״חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״, כי לפי מה שנתבאר אין זה בבחינת שאיפה בעלמא, כפי המקובל, אלא זוהי חובה ממש, וכמו שאמרו: ״חייב וכו׳״, באשר אף לאחר כל הירידות של האדם בפועל ועל אף כל חטאיו, נשאר במציאותו צלם האלהים אשר בו בכל יפעת הדרו על כל המעלות העליונות שהוטבעו בו בתחלת יצירתו כיציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, וכל הירידות והנפילות המתהוות באדם מדור דור, אינן אלא קליפות חיצוניות גרידא שמתדבקות בו על ידי חטאיו וחטאי הדורות, אבל בכחו להסירן ולגלות את מהותו האמיתית הפנימית והנצחית המושרשת בו עד היום במקוריותה בכל השלימות ללא שינוי ופגם כלל. ולכן חייב כל אדם באשר הוא, לדקדק ולהיזהר שלא יחסיר כלום ממעלותיו הטבועות בצלם האלהים אשר בקרבו, כדוגמת אבותינו אברהם יצחק ויעקב. 

= האור הרוחני שבגוף =

== א ==
'''למעלה''' הבאנו מאמר חז״ל על הפסוק ״הוא עשך ויכוננך״: שהקדוש ברוך הוא ובית דינו היו נמלכין על כל אבר ואבר שבאדם. ומזה יסוד מוצק לדברינו בגדולת האדם אף מצד גופו בלבד, שכל אבריו הנראים לעינינו רק כבשר גידים ועצמות, באמת הם חלקי חכמה עליונים - מושגים רוחניים, שנמלכו עליהן כביכול הוא ובית דינו. 

'''ולא''' עוד אלא שמושגי חכמה אלו הנקראים ״אברי האדם״ ממולאים בחכמה רבה עוד יותר משל מלאכי השרת, כמו שהבאנו מאמרם ז״ל על הפסוק ״כי ביה ה׳ צור עולמים״: שכל בריאת שמים וארץ ועולמות המלאכים בכלל נבראו באות אחת בלבד, ואילו יצירת האדם קדמה לה הכנה רבה כביכול בהמלכה ויצירה ועשיה כמו שנתבאר. 

'''בחכמה''' מרובה כזו נוצר גופו של אדם עוד קודם שניתנה בו הנשמה, כמו שכתוב: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״, וכאמור, ואחר כך כתוב: ״ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה״ ומתרגמינן: לרוח ממללא. נמצא שעל ידי זה שנופח בו הנשמה העליונה - חלק אלוה ממעל, נעשה כל האדם לנפש חיה ולרוח ממללא, כלומר: כל איבריו, הבשר הגידים והעצמות שבו, שגם מתחלה נבנו במושגי חכמה עליונים, כאמור, עלו ונתעלו עכשיו לעליונות גדולה ויתירה מאז, כי ניתוסף בהם כח חדש עליון שבעליונים, היא הנשמה הטהורה שנופחה באפו, ״ומאן דנפח מדיליה הוא נפח״. ואמרו חז״ל (ברכות י): ״מה הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולם, כך הנשמה ממלאת את כל הגוף״. 

'''לפי''' זה, הוי אומר שמחוץ לעצם החכמה שבגופו של אדם הראשון, האירה לו נשמתו את כל חדרי גופו, והיה זך ומצוחצח כולו ממש, ולא היה בו כלל המושג ״גשם״ כפי שאנו מתארים אותו. תדע, שהרי אמרו חז״ל כי מלאכי השרת טעו בו ובקשו לומר לפניו קדוש, והפיל עליו הקדוש ברוך הוא תרדמה וידעו כי אינו אלא אדם נברא, ואם היו מכירין בו איזה גשם שהוא, האיך טעו לחשוב אותו לבורא? אלא ודאי שכל גופו ואבריו היו חלקי חכמה רוחניים עליונים.

'''הנה''' מבואר בראשונים שכל מה שהוזכר בתורה: ״יד ה׳״: ״עיני ה׳״: ״אזני ה׳״ וכדומה, לא בא אלא לשבר את האזן שלנו. ומזה גופא יש ללמוד מה שאמרנו, כי אברי גוף האדם רוחניים הם בעיקרם ומלאים חכמה אלהית, שהרי עצם המשל ״לשבר את האזן״ בדמות האיברים הנמצאים באדם, על כרחך בא ללמד ונמצא למד שאיבריו של אדם מושגי חכמה עליונים הם שיש להם דמיון להקדוש ברוך הוא, כביכול, שאם לא כך, אין מקום כלל למשל כזה אף לשבר את האזן. ונמצא מכאן, שאותם חלקי חכמה אשר צומצמו באדם בתמונת יד ורגל וכדומה הם בבואה של החכמה העליונה שאין לנו בה כל מושג ותפישה. 

'''וכל''' זה שאמרנו על ערכם של אברי האדם אינם באדם הראשון לבד, כאמור, אלא כל אדם, כל המין האנושי, נוצר בצלם אלהים ובחכמה רוחנית עליונה. אמרו חז״ל (בראשית רבה לו) על אנשי דור המבול שהתינוקות שבהם היו מהלכים מיד כשנולדו ונלחמו עם שדים, ומעשה היה בתינוק שנולד ושלחתו אמו להביא צור לחתוך בו את טבורו ופגע בו שד אחד ואמר לו: ״לך ואמור לאמך שאלמלא לא האיר השחר הייתי הורגך״. והשיב לו התינוק: ״לך אתה ואמור לאמך אלמלא כבר נחתך טבורי הייתי אני הורג אותך״. והרי לחימה זו עם שדים אינה ודאי מלחמה גשמית אלא רוחנית. ועל כרחך אתה אומר שאף לאחר שחטא אדם, שנתמעטה קומתו ונתגשם, וכן בכל הדורות שלאחריו שהיו מכעיסים ובאים ונתגשמו יותר ויותר, לא היתה, התגשמות זו אלא כיסוי חיצוני בלבד, כקליפה על הפרי, אבל בתוך האדם נשארה מציאותו האמיתית בכל מצב שהוא. 

'''וכן''' אתה מוצא אף בעשו הרשע, שהיה רחוק יותר מעשרים דורות מאדם הראשון, ועברו תקופות אחר תקופות של התמעטות, ובכל זאת אמד לו יעקב: ״ראיתי פניך כראות פני אלהים״ (בראשית לג). הרי שיש לראות גם בפניו של רשע כעשו ״פני מלאך״. אלא שבני האדם נתכסו בקליפה חיצונית על ידי החטאים, כאמור, ולאור חושי עינינו לא נראית עצמיותם הרוחנית. 

== ב ==
'''אכן''' גם לאחד שחטא האדם והתגשם, התקין הקדוש ברוך הוא שמתוך ההתגשמות עצמה יאיר אור חדש על האדם ויתגלו בו מקורות חכמה עליונים אשר יהיה בכוחם לחדור דרך כיסוייו החיצונים ולהחזירו לקדמותו הרוחנית. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם״ (בראשית ג:כא) ואמרו חז״ל: ״בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב: ׳כתנות אור׳״ (בראשית רבה כ:יב). פירוש הדברים שהכותנות שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם, שהן לכאורה כסוי גשמי, היה בהן אור רב שהוסיפו חכמה לאדם וגילו לו מעלות והלכות חדשות כדי להאיר ולהעלות את גופו. עד שלא חטא כתוב: ״ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו״, כי היו מוארים בחכמה העליונה בכל אבריהם, מכף רגלם ועד קדקדם, ללא שום הגשמה ולא היה מקום כלל לרגש של בושה. אבל לאחר שחטאו ונדבק בהם משהו מן ההתגשמות, נתגלה בהם רגש של בושה: ״וידעו כי ערומים הם״. והנה תפר להם הקדוש ברוך הוא כתנות והאיר להם בזה את עצם גופניותם, שעמדו מתוך כך על מעלת הבושה ונתחדשה להם תורת הצניעות שיש בהן משום מדריגה רוחנית עילאה וניתן להם מקום לחזור מתוך עצם התגשמות זו לאורם הקדמון ולמקור חכמתם העליונה. 

'''ולאחר''' כמה דורות, כשנתן הקדוש ברוך הוא לישראל תורה שלמה של תרי״ג מצוות כנגד כל אבר ואבר שבאדם, הוסיף להם אור אלהי, כדברי הכתוב: ״כי נר מצוה ותורה אור״ (משלי ו), שמטרתו להרבות חכמה עליונה ולהחדירה בכל המחיצות הגופניות והקליפות החיצוניות שנתדבקו באדם על ידי החטאים, כדי לחשוף בהן את הנפש החיה והרוח ממללא של האדם הקדמוני. 

'''ומופלא''' הדבר עד כמה בכוחו של האדם להפוך את העצמים הנראים לנו כגשמיים למטרות רוחניות עליונות. הכתוב אומר (ישעיה מג): ״עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו״. אמרו חז״ל (ילקוט סב): ״וכי כל בריותיו אין משבחין אותו, והלא כבר נאמר (מלאכי א): ׳ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגויים׳ (שם ד)? מכאן שאין ערב לו אלא ישראל, שנאמר (שמואל ב כג:א): ׳ונעים זמירות ישראל׳; ואומר: ׳כי יעקב בחר לו׳ (תהלים קלה): ואומר: ׳ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׳״ (שם כב). וכן אמרו בירושלמי (סוכה ה:ד): ״אף על פי שיש לו להקדוש ברוך הוא כמה קילוסין, חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל. מאי טעמא? ונעים זמירות ישראל׳: ׳ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׳״. 

'''והנה''' התואר ״נעים זמירות ישראל״ נאמר על דוד המלך ע״ה (ראה שמואל שם). הוא הגיע לשיא המדריגה לזמר זמירות ישראל ולספר תהלתו של הקדוש ברוך הוא עד שנאמר עליו: ״נעים זמירות ישראל״. וחז״ל המשילו עליו ״משל לחבורה שהיתה, מבקשת לומר הימנון למלך, אמר להם! כולכם נעימים וכו׳, ומי מנעים זמירותיהם של ישראל? דוד בן ישי״ (ילקוט שם). ובמה הביע דוד את זמירותיו ותהלותיו לפני ה׳? על ידי נבל וכנור, כדברי הכתוב: ״עורה כבודי, עורה הנבל וכנור אעירה שחר, אודך בעמים ה׳ אזמרך בלאומים״ (תהלים נז). והרי הכלים האלה, הנבל והכינור, עשויים מעצמים גשמיים. מעץ דומם ומגידי בהמה מתה, ובכל זאת היה בכוחו של דוד על ידי נגיעת אצבעותיו והנעת המיתרים להשמיע צלילים כה נפלאים ולהביע קילוסים לפני הקדוש ברוך הוא שהיו חביבים לו מכל התהלות והתשבחות שבעולם ושהם תכלית היצירה. 

'''הוי''' אומר שיש באברים של האדם אור כה רב, שבכוחם להפיח רוח בדברים הגשמיים הפשוטים ולדובב אותם בחכמה עליונה עד כדי להנעים לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל הבריאה. 

= מדת החסד =

== א ==
'''אמר''' הכתוב (תהלים פט): ״עולם חסד יבנה״. וכן הוא אומר (תהלים קג): ״וחסד ה׳ מעולם ועד עולם״. כל העולם כולו, השמים והארץ וכל צבאם, נבראו במדת החסד, וכל פעולותיהם הן חסד. מדה זו היא הגלגל המניע את כל מערכות העולם, על ידה נבראו ועליה הם מתקיימים. ושומה על האדם להטביע בנפשו את המדה הזאת. עליו להתבונן בבריאה שנבראה בשבילו, כדי ללמוד ממנה דרך חייו על הארץ. וכשם ש״בעולם חסד יבנה״, כן עליו לעמול כל ימיו בחסד, להשכיל ולהגיע למדריגה רמה כזו שישתוקק ויתאמץ תמיד להטיב ולמלא עונג ועידון לכל הברואים בכל אשר יוכל. 

'''והנה''' אמרו חז״ל (סנהדרין לז): ״לפיכך נברא האדם יחידי וכו׳, שחייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם״. הרי עד כמה מגיעה מדת חסדו וטובו של הקדוש ברוך הוא, שברא את כל העולם על תענוגיו ועידוניו בשביל כל יחיד ויחיד, ועוד הוסיפו חז״ל שכל אדם חייב לדעת ולהרגיש זאת. והרי תכלית בריאת האדם היא שילך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר (דברים כח): ״והלכת בדרכיו״, ואמרו חז״ל (שבת קלג): ״מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו׳״ ונמצא שחייב כל אדם לספק לכל אחד ואחד תענוגות עולם ומלואו כאילו היה יחידי בעולם. ולא עוד, אלא שיש לו לאדם ללמוד מהבריאה להטיב מבלי לגרוע חסדו במאומה אף למי שמכעיס כנגדו ומבזהו, כמו שהקדוש ברוך הוא מכריח את הבריאה להטיב גם להרשעים, אף שהיא סובלת מזה. אנו מתפללים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ויש מפרשים: מה העפר הכל דורסים עליה והיא סובלת אותם ומצמחת ונותנת חיים לעולם, כך על האדם ללמוד ממנה לסבול את הכל ולגמול חסד עם הכל, באין יוצא. וכן אנו רואים מהשמש והירח, שהרי אמרו חז״ל (נדרים לט) שבכל יום ויום אינם רוצים לצאת ולהאיר, מפני שמשתחוים להם עובדי כוכבים, והקדוש ברוך הוא מורה בהם חצים שיאירו לעולם. הרי שהקדוש ברוך הוא אינו מונע את טוב הבריאה אף מהרשעים והמכעיסים כנגדו. וכן יש על האדם ללמוד לעצמו, לבל ימנע חסדו משום איש, אף מאלה שמרגיזים ומצערים אותו, ואפילו אם הוא צדיק בדינו. והרי הדברים קל וחומר! אם כל העולם כולו על כל מערכות צבא השמים והארץ, לא יחשכו נגהם וטובתם גם מהרשעים ביותר, על אחת כמה וכמה האדם, שהכל נברא לשמשו, והוא תכלית הבריאה, שיש לו לדעת ולהתבונן ביסוד זה של ״עולם חסד יבנה״ ולא ימנע לעשות חסד משום בריאה בעולם. 

== ב ==
'''והנה''' היחס הזה לבני אדם, להטיב להם מבלי לגרוע מאומה אף בשעה שהם מציקים לו וגורמים לו רעה, אינה מדת חסידות גרידא כי אם ציווי וחובה. כתוב בתורה (שמות ו): ״וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל״, ואמרו חז״ל (ספרי פ׳ בהעלותך): ״זה שאמר הכתוב: ׳האנכי הריתי את כל העם הזה וגו׳ כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את היונק׳ היכן דיבר? תלמוד לומר ׳ויצום אל בני ישראל׳. אמר להם: הוו יודעים, בני סרבנים הם, טרחנים הם, על מנת כן תהיו מקבלים עליכם שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים״. הרי עד כמה יש לסבול בני אדם ולשקוד בטובתם, אף אם בתוך אותו זמן הם בועטים בחסד שגומלים אתם והם משיבים רעה תחת טובה בקללות וסקילת אבנים וכדומה. 

'''והדברים''' האלה אמורים לא רק ביחס לבני ישראל לבד, אלא גם ביחס לגויים, והרשעים ביותר, ואף תוך אותה שעה שהם באים על ענשם, כנאמר שם: ״ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים״, ואמרו חז״ל (שמות רבה ז) כי שני ציוויים יש כאן: ״אל בני ישראל - להנהיגם בנחת וכו׳״, כאמור, ״ואל פרעה - לחלוק לו כבוד בדבריהם״. והרי הדברים נפלאים, שבאותה אזהרה שנצטוה משה כלפי ישראל, נצטוה גם כלפי פרעה. מצד אחד עומדים בני ישראל, שנקראו בנים למקום, כשהם נרדפים על צואריהם על ידי המצרים הרשעים, וזועקים אל ה׳ שיצילם משעבודם: ומצד שני עומדים המצרים עובדי האלילים ומענים את בני ישראל בעינויים קשים ומרים. וכשעלתה שועת בני ישראל אל ה׳ והוא שולח את משה ואת אהרן לגאול אותם ולהעניש את משעבדיהם אלה, הרי באותה שליחות עצמה שהוא מצוה אותם לסבול את ישראל ולהנהיגם בנחת, הוא מזהיר אותם לחלוק כבוד גם למענם ומשעבדם, לפרעה מלך מצרים, ולא רק יחס של כבוד סתם, אלא כבוד של מלך. ואמנם מצינו שכן עשה משה. לאחר כל תשע המכות שנחתו על ראשו של פרעה והוא הקשה את לבו ולא שלח את בני ישראל, ובא משה ומתרה בו על המכה האחרונה הגדולה ביותר, ופרעה עומד ברשעו, מתחצף ומגרש את משה מעל פניו ומאיים עליו להמיתו, אמר לו משה: ״כה אמר ה׳ כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וגו׳ וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו׳״. ואמרו חז״ל (שמות רבה ז): ״לא אמר עליו, אלא על עבדיו, אף על פי שהיה לו לומר: אתם ומלככם - הוא בעצמו, שנאמר ׳ויקם פרעה לילה׳ ולכך לא פירסם אותו כדי לחלוק כבוד למלכות״. 

'''הרי''' מכאן עד כמה יש להתייחס בכבוד ולדקדק בביטויים נאים גם כלפי הרשעים הגדולים ביותר, ואף תוך אותה שעה שהם מבצעים את מעשי רשעותם ובאים להזהירם על ענשם. 

'''ולא''' רק ברשע שהוא חי, חס הקדוש ברוך הוא על כבודו, משום שבכחו לשוב ולהטהר, אלא אפילו כשכבר מת הרשע ואבד סברו ובטל סיכויו, אין לשער ולהעריך גודל רחמיו של הקדוש ברוך הוא עליו. מצינו באותם המצרים שלאחר שלא שבו מדרכם הרעה ורדפו אחר בני ישראל, ונענשו ונטבעו בים סוף, (מגילה י) ״בקשו מלאכי השרת לומר לפניו שירה, אמר להם הקדוש ברוך הוא: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?״ הרי לפנינו שאף רשעים גמורים כאלה כמו המצרים שה׳ המיתם להפרע מהם ולתת את נקמת בני ישראל במצרים, בכל זאת אין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן ומונע ממלאכי השרת מלשיר את השירה שהם שרים לפניו בכל יום, ועוד תמה עליהם האיך עולה דבר כזה על דעתם: ״מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?״ וכמה מתגלה כאן גודל מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא לברואיו, שבעת מפלתם של רשעים הוא רואה את עצמו, כביכול, כאב שכול שמתו בניו, ואינו סובל כי ישירו לפניו!... 

'''ולא''' זו בלבד, אלא שגם אחר מפלתם זו, חס הקדוש ברוך הוא על כבודם ודאג שלא יבואו לידי בזיון. אמרו חז״ל (מכילתא בשלח): ״׳נטית ימינך תבלעמו ארץ׳ - מגיד שהים זרקן ליבשה והיבשה זרקתן לים. אמרה היבשה: ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא את דמו של הבל יחידי, נאמר לי ׳ארורה האדמה׳, ועכשיו האיך אני יכולה לקבל דמן של כל אלו אוכלוסין? עד שנשבע לה הקדוש ברוך הוא שאינו מעמידה בדין, שנאמר ׳נטית ימינך׳, ואין ימין אלא שבועה, שנאמר: ׳נשבע ה׳ בימינו׳״. כשאנו קוראים בשירת הים את הפסוק ״נטית ימינך תבלעמו ארץ״, אנו מבינים בו ביטוי לנקמה הגדולה שנקם ה׳ ברשעים הללו והבליעם באדמה. אבל לפי דברי חז״ל הנ״ל, נראים הדברים כי אין כאן ענין של נקמה ועונש, אלא חסד ורחמים גדולים לתת כבוד למצרים ולזכותם בקבורה, כדי שלא יהיו מוטלים בבזיון כדומן על פני האדמה. ולא עוד אלא ששינה הקדוש ברוך הוא את הטבע בגללם ופתחה הארץ את פיה ובלעה אותם (ראה רמב״ן שם). וזהו שאמר הכתוב (תהלים כה): ״כל ארחות ה׳ חסד ואמת״, כי אף בתוך דין אמת זה שנקם ה׳ מהמצרים את נקמת בני ישראל ובאו על ענשם כראוי להם, נטה להם חסד וריחם עליהם שלא יבואו לידי בזיון והשביע את הארץ שתקבל אותם. 

'''ובהיות''' שאנו חייבים ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, גם עלינו להרגיש את החסד הזה, ויחד עם דברי השירה שאנו שרים על הנסים ועל הנפלאות שנעשו לאבותינו על הים ועל גאולתנו ופדות נפשנו, עלינו לשיר גם על הנס ועל החסד שעשה הקדוש ברוך הוא למענינו ולרודפינו המצרים, שהביא אותם לקבורה, ועוד אנו מזכירים ביחד את שני המאורעות האלה, פתיחת פי הארץ למצרים וקריעת הים לישראל: ״נטית ימינך תבלעמו ארץ: נחית בחסדך עם זו גאלת״! 

'''חז״ל''' תיקנו להוסיף ברכה רביעית מיוחדת בברכת המזון לכל אחד מישראל, בכל דור ודור, כמה פעמים ביום, כדי להודות לה׳ יתברך על שניתנו הרוגי ביתר לקבורה. והנה כעין אותה ברכה והודאה אנו שרים בכל יום בשירת ״אז ישיר״ גם על הנס והחסד של קבורת המצרים. 

'''את''' החובה הזאת למדים אנו מן הבריאה, כמבואר לעיל. כשם שהבריאה מטיבה אף עם הרשעים ותוך רשעותם, כך גם עלינו לסבול את הכל ולהטיב עם הכל בכל הנסיבות, כפי שאנו מתפללים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ומתוך כך עלינו להתייחס כן גם למצרים, למרות שהם הציקו לבני ישראל ועינו אותם בכל הנגישות האכזריות, עלינו לחוס על כבודם ולהביע את שמחתנו והודאתנו לה׳ יתברך על החסד שעשה אתם וציוה על הארץ שתקבלם. 

== ג ==
'''וכשנסתכל''' עוד, נמצא, כי לא זו בלבד שהקדוש ברוך הוא מרבה חסד לרשע אף באותו זמן שהוא מעניש אותו על רשעתו, אלא שגם העונש עצמו נהפך עליו לחסד, כי ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ (תהלים לג), כלומר: אין שום מקום בעולם ואין דבר שיארע בו שיהא פנוי מחסד. 

'''מצינו''' באדם הראשון, שבתחלת יצירתו. קודם שחטא בעץ הדעת, לא היה זקוק לשום עמל ויגיעה להשיג את צרכיו, הן הגשמיים והן הרוחניים, כמו שאמרו חז״ל (סנהדרין נט): ״אדם הראשון מיסב בגן עדן היה ומלאכים מסננים לו יין וצולין לו בשר״. כמו שהשמש מאירה לנו תמיד מבלי שנזדקק לשום פעולה כדי לקבל את האור, וכמו שאנו נושמים את האויר המצוי לנו בכל מקום בלי כל מעשה, כן השיג אדם הראשון גם את מזונותיו וכל צרכי גופו. ובאותו דרך השיג אדם גם את עליותיו הרוחניות מבלי כל טירחה ויגיעה, וזוהי בחינת ״גן עדן״ כמו שאמרו חז״ל: ״צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה״ (ברכות יז). 

'''אבל''' לאחר שנכשל בחטאו. נתקלל ונאמר לו: ״בזעת אפך תאכל לחם וגו׳״. ואמרו חז״ל (ברכות נח): ״כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול. חרש, וזרע, וקצר, ועמר. ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל״. ולכשנתבונן נראה כמה חסד טמן הקדוש ברוך הוא בעונש זה עצמו. עד שאותה קללה נהפכה עליו לברכה. מצינו בחז״ל (בבא מציעא לח): ״רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו״. ופירש רש״י: ״קב שלו חביב עליו על ידי שעמל בהם״. הרי שהטביע הקדוש ברוך הוא באדם שיהיה חביב עליו עמלו עד כדי כך, שאף מדה מרובה של תשעה קבים שהשיג בלא עמל, אינם חביבים עליו כמו קב אחד שהוא משיגו מתוך יגיעה וטירחה. נמצא שאותה קללה ״בזעת אפיך תאכל לחם״ הומתקה לו לאדם ונהפכה עליו לעונג, שהוא משתוקק לה ואי אפשר לו בלעדה. 

'''וכן''' הדבר גם בענינים הרוחניים. אדם הראשון היה שרוי בלא חטא שתי שעות בלבד, ובשתי שעות אלו השכיל לדעת את ה׳ ועלה במעלות הרוחניות יותר ממלאכי השרת, כפי שאמרו חז״ל (בראשית רבה יז) שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: ״חכמתו מרובה משלכם״. אבל כשחטא ירד ממדריגתו ירידה עצומה. והרי לכמה עמל זקוק אדם כדי לעלות בסולם הרוחניות להשכיל ולהבין ולהגיע לאיזו מדריגה שהיא. וכבר אמרו חז״ל (שבת פג:): ״אדם כי ימות באהל״ (במדבר יט), ״אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה״. והיינו שלאחר חטאו של אדם הראשון שוב אין אדם יכול לזכות לכתרה של תורה שתתקיים בידו אלא ביגיעה רבה כזו עד שימית את עצמו עליה. והנה דווקא בזה צפונות כל הברכות. ואדרבה העמלות בתורה משמשת כתנאי עיקרי בהשגת השלימות. מצינו בפרשת ״ואם בחוקותי תלכו״, שפירשוה חז״ל (תורת כהנים שם): ״על מנת שתהיו עמלים בתורה וכו׳ מלמד שהקדוש ברוך הוא מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה״. הרי שרק על ידי העמלות בתורה אפשר לאדם להגיע למעלות הרוחניות העליונות, ובשכרה הובטחו לנו כל הברכות המנויות בפרשה: ״ונתתי גשמיכם בעתם וגו׳ וישבתם לבטח בארצכם וכו׳ וכו׳״. הא למדנו מה רב הוא החסד בעונש ובקללה עצמה, שענין היגיעה נהפכה לאדם, איפוא, לברכה גדולה ולהישג של אושר, עונג. ועידון, שאין למעלה הימנו. 

== ד ==
'''אולם''' נתבונן עוד ונראה מה רבו חסדי ה׳ יתברך עם ברואיו, שאם כי לפי מושגינו אנו רואים בקללות - ברכה ועונג, כאמור, אבל הקדוש ברוך הוא אינו מעלים עיניו מהפורעניות הטבועה בהן מעיקרן ואינו חפץ בכאלו. אמרו חז״ל (תנחומא תזריע ט): ״זה שאמר הכתוב (תהלים ה:ה) ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳, ללמדך שאין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב בריה וכו׳. ובמה חפץ? להצדיק בריותיו וכו׳. אין שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הרעה אלא על הטובה. תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האור ואת החשך וקרא להם שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החשך, שנאמר: ׳ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה׳ וכו׳. וכן את מוצא כשברא הקדוש ברוך הוא אדם וחוה הזכיר שמו עליהם, שנאמר: ׳ויברך אותם אלהים׳ וכשקללן לא הזכיר את שמו עליהם, אלא ׳אל האשה אמר׳; ׳ולאדם אמר׳״. הרי שעם כל הברכות והתענוגות החבויות בקללה ״בזעת אפך תאכל לחם״, ועם כל הדרגות הנפלאות בתורה והכרת ה׳ יתברך, שהאדם זוכה על ידי העמל, אין הקדוש ברוך הוא חפץ בהם ואינו מייחד שמו עליהם, מפני שמעיקרן באו דרך קללה ועונש ואין בהם חסד מלא. 

'''וצא''' וראה עוד כמה מגיעה מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא, שהרי האדם אינו מרגיש שום צער בעונשים אלה, כאמור, ועוד נהנה ומתענג עליהם. אבל בשמים סופרים ומונים כל טיפה של עונג כזה ומניחים אותה בגנזי הפורעניות, אשר על ידיהם מתכפר האדם ומוחלים לו עוונותיו. 

'''ויש''' להוסיף עוד בזה, אמרו חז״ל (תנחומא שם): ״על שלשה דברים הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו עליהם ואף על פי שהן לרעה: על המסית זה הנחש שהסית את האשה וכו׳״. הרי שהנחש גרוע מהכל ועבירתו חמורה ביותר, ומשום כך נתקלל בראשונה ובקללה חמורה משל אדם וחוה, וגם לא נשאל למה עשה כך, כדרך שנשאלו הם, וחז״ל למדים מזה שאין טוענין למסית. והנה על אף הכל נעוצה גם בתוך קללה זו ברכה גדולה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה כ) ״קללתו של הקדוש ברוך הוא יש בה ברכה אילולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא לנחש: ׳על גחונך תלך׳ האיך היה בורח לכותל וניצול״. וכן אמרו (יומא עד): ״בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשד ודם, מקניט את חבירו יורד עמו לחייו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. קלל את הנחש, עולה לגג - מזונותיו עמו! יורד למטה - מזונותיו עמו״. 

'''ומעתה''' הדברים קל וחומר. אם בקללות ורעות כאלה טובה וברכה בה מרובה יש בהן, על אחת כמה וכמה מה רב הטוב שצפן הקדוש ברוך הוא לבריותיו בברכה ממש, ובדבר שכתוב בו מפורש! ״כי טוב״! שהוכפל בו ״כי טוב״ ו״טוב מאד״. והרי נפלאים הדברים, כמה גדלה הטבתו של הקדוש ברוך הוא עם ברואיו ומה רבו חסדיו בעולמו. וכמה על האדם ללמוד מכאן ללכת בדרכיו ולהעמיק את מעשי החסד שלו לאין שיעור, ושיהיה כולו חסד. 

= לא יגורך רע =

== א ==
'''הקדוש''' ברוך הוא שהוא מקור הטהרה והשלימות וכל מדות הטוב והחסד, אין מקום במחיצתו לשום נטיה אחרת כל שהיא. וכל נקודה הקלה ביותר שאינה לפי מדת השלימות והטוב, נקראת בשמים בשם רע ורשע. ועל כגון דא נאמר (תהלים ה): ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״. 

'''ובהיות''' שהאדם מצווה ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא ולהידבק במדותיו, הרי גם עליו להטביע בתוכו את כל שלמות הטוב ולהרחיק ממחיצתו כל מה שעלול להקרא לפי אותם המושגים העליונים בשם ״רע״. ורק אם הוא מגיע למדרגה זו, ראוי הוא להיכנס במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. 

'''לכשנתבונן''' נראה, עד היכן מגיעה מדת טובו של הקדוש ברוך הוא וכמה מרחיק ממחיצתו כל מה שיש בו פגימה דקה בשלימותה. אמרו חז״ל (פסחים ג): ״לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות בתורה ולא הוציא דבר מגונה מפיו. שנאמר: ״מן הבהמה אשר איננה טהורה וכו׳״. ובתנחומא (וישלח ט) מוסיף: ״זה שאמר הכתוב: ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳. מהו ׳לא יגורו רע׳? אין דבר טומאה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר: ׳אמרות ה׳ אמרות טהורות׳ (תהלים יב:ז). תדע לך שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לנח וכו׳, ׳מן הבהמה הטמאה׳ אין כתיב כאן, אלא ׳מן הבהמה אשר לא טהורה׳ וכו׳. וכן אתה מוצא כשבא לפרסות, אף על פי שהוא מזכיר על הבהמה ׳טמאה׳, אינו מזכיר תחלה אלא סימן טהרה, שנאמר (ויקרא יא:ד): ׳את הגמל כי מעלה גרה׳, שהוא סימן טהרה, ׳ואת החזיר כי מפריס פרסה׳ שהוא סימן טהרה. וכל כך למה? שלא להוציא דבר טומאה מפיו, הוי ׳לא יגורך רע׳״. 

'''ויש''' להתבונן, הרי בבעלי חיים דיבר הכתוב, שאין להם דעת ואין מרגישים בחרפתם? ועוד איזו גנות יש במלה ״טמאה״? והלא כל הכוונה אינה אלא לסמן אותם, וכמו שנאמר בפרשת שמיני: ״טמאים הם לכם״, וזוהי עצמיותם ומהותם, ואין אנו רואים בזה כל גנאי. וגם היה הכרח לציינם בשמם לטובתם, כדי שיכיר אותם נח ויכניסם לתיבה להצילם מהמבול. נתאר לנו, אם אחד חש להציל בריה ונותן לשלוחו את סימניה כדי שיכירנה. האם יעלה על דעתנו למתוח עליו בקורת על אשר לא דקדק להתבטא על אותה הבריה בלשון יותר נקיה? 

'''וכמה''' נפלא הדבר שמתגלה כאן בתורה, שגם בכזה יש משום הוצאת דבר מגונה, ולשם מניעתו עיקם הכתוב שמונה אותיות. והרי שמונה אותיות בתורה הקדושה, עולמות שלמים הם. חז״ל אמרו (בראשית רבה יב) על הפסוק ״׳אלה תולדות השמים והארץ בהבראם׳ - בה״א בראם״, כלומר: כל העולם כולו נברא באות אחת - בה״א. הרי שכל אות בתורה עולם מלא הוא. והנה אם יסתכל אדם בבריאה, בשמים ובארץ ובכל הנמצא בהם, כמה ישתומם ויתפעל מחסדי ה׳ יתברך עם ברואיו שנתן להם עולם כזה ומלואו לענגם ולעדנם לאין שיעור, וכל העולם הזה נברא באות אחת בלבד. ומעתה כמה עולמות כלולים בשמונה אותיות בתורה, בחיבור אות לאות ובהצטרפן יחד לכמה תיבות. ואם עיקם הכתוב כאן שמונה אותיות כדי להתבטא בלשון נקיה ובבטוי יותר נאה אף לגבי בעלי חיים שאין להם דעת. הרי מכאן כמה יש להיזהר בכבודה של כל בריה ובריה!

'''ולא''' עוד, אלא שבתנחומא דרשו על זה את הפסוק ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״, כלומר: שאם לא היה הכתוב מעקם שמונה אותיות אלו, לא היה בזה משום חסרון בשלימות בלבד, אלא גם משום ״רע״, כאילו היו מריעים לבהמות בביטוי זה. והיה ראוי לומר על כגון דא ״לא יגורך רע״. 

'''ואם''' ביחס לבעלי חיים כך, ביחס לאדם שהוא בחיר היצורים על אחת כמה וכמה שיש להיזהר שלא להתבטא עליו בלשון שיש בה שום משמעות של איזו פגיעה שהיא. ולא עוד אלא אף בשעה שבא להציל את חבירו ממות ולהביאו לחוף מבטחים וצריך להזכיר את שמו לשם הצלתו, עליו לדקדק ולבטא את שמו בביטוי הנאה ביותר שיש למצוא. ואם לא יזהר בכך, הרי עליו ועל כיוצא בו נאמר: ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״, כלומר: שהרע גר בקרב האדם הזה ומצא משכן בתוכו, ואין הקדוש ברוך הוא חפץ בו ואין מכניסים אותו במחיצתו. 

'''ומצינו''' עוד, שאף במקרה שאין לאדם שום יד בגרמת הצער לחבירו ואינו עושה שום מעשה הכרוך בזה, אלא שעל ידו, אף שלא בפעולתו ושלא באשמתו, נגרם איזה צער שהוא לחבירו, הוא נקרא רע ואין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא.

'''אמרו''' חז״ל (שבת קמט:): ״אמר רבי יעקב בריה דבת יעקב, כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא וכו׳, דכתיב: ׳גם ענוש לצדיק לא טוב׳ (משלי יז:כו). אין ׳לא טוב׳ אלא ׳רע׳. וכתיב: ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳, צדיק אתה ה׳ ולא יגור במגורך רע״. כאן מדובר במי שלא עשה שום מעשה רע, כמו שמצינו בגמרא (בבא בתרא כב.) דנח נפשיה דרב אדא בר אבא, והתאוננו רב דימי, אביי ורבא, שעל ידם נענש, וביארו בתוספות שם שדאגו משום הא דאמרינן: ״כל שחבירו נענש על ידו וכו׳״. ואף על פי שהם לא עשו לו כלום, אלא להיפך, רב אדא פגע בהם, והם גם לא ביקשו עליו שיענש, אלא שנענש מן השמים בגלל פגיעתו בהם, ובודאי לטובתו הוא לנקותו מהחטא, ובכל זאת דאגו משום ״כל שחבירו נענש על ידו וכו׳״, הרי שאף במקרה שמענישים אדם על אשר פגע בכבודו של צדיק, בכל זאת מכיון שהצדיק היה הסיבה לעונשו של אותו אדם, נאמר עליו: ״לא יגורך רע״, ואין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. 

== ב ==
'''ולכשנתבונן''' עוד נראה, כי לא זו בלבד שחסרון כל שהוא בשלימות הטוב נקרא רע, ואין לו מקום במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. אלא אפילו דבר שיש בו מתכלית הטוב, כגון דברי תוכחה שנאמרו מפי הגבורה בתורה או בנביא, שהם באים להשיב את האדם לדרך החיים האמתיים ורצופים תענוגים ועידונים נצחיים, ובכל זאת מכיון שלגבי קנה המדה של האדם בתחלת יצירתו מעורב בהם, בדברי התוכחה, צער ועלבון לאדם, אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו עליהם משום: ״לא יגורך רע״. 

'''אמרו''' חז״ל (ילקוט שופטים ו): ״התחיל גדעון מנסה בגיזה וכו׳, אמר הקדוש ברוך הוא: כל העולם בצרה ואני אייחד שמי? וכתיב: ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳. וכן ירמיה בשעה שהיה מתנבא דברי נחמות היה מייחד שמו, שנאמר: ׳כה אמר ה׳ זכרתי לך חסד נעוריך׳ (ירמיה ב), אבל בדברי תוכחות כתיב: ׳דברי ירמיהו׳. וכן משה. על כל דיבור ודיבור כתיב: וידבר ה׳, וכשבא להוכיח כתיב: ׳אלה הדברים אשר דבר משה״ (דברים א). 

'''ומה''' נפלאים הדברים! הרי תכלית כל העולם היא התורה, כמו שנאמר (ירמיה לג): ״אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי״. ודברי התוכחות שבתורה הלא הם חלק מהתורה, שאם חסרה בספר תורה אות אחת מהם, הוא נפסל כמו בשאר חלקי התורה. וכן דברי תוכחות של ירמיהו הנביא, דברי נבואה הם שציוהו הקדוש ברוך הוא להשמיעם לישראל. ודברים אלו לאחר חטאי הדורות הכרחיים הם גם מצד עצמם, כי הם מהוים אמצעים להביא לידי תשובה ומעשים טובים, אשר זוהי תכלית הכל. כמו שאמרו חז״ל (ברכות יז): ״תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים״. וכן אמרו (אבות א:יז): ״לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה״. וכן (קידושין מ) ״גדול לימוד תורה, שהלימוד מביא לידי מעשה״. ואין האדם בא לידי מעשה אלא על ידי היראה, שהיא צורת כל התורה, כמו שנאמר (דברים י): ״ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה״. התורה והיראה אחת הן ואין להפריד ביניהם, כי ״אם אין חכמה אין יראה, ואם אין יראה אין חכמה״ (אבות ג:יז). וכן כתוב: ״למען תלמד ליראה״ (דברים יד), הרי שצורת הלימוד היא היראה, וכל מי שאין לו יראה גם תלמוד אין לו. ודואג האדומי יוכיח! מצינו בגמרא (סנהדרין ה): ״לא מת דואג עד ששכח תלמודו, שנאמר ׳הוא ימות באין מוסר׳ (משלי ה)״. ולכאורה מה ענין מוסר לתלמוד? אלא מכאן, כי מוסר, שהוא ההוראה למעשה, ותלמוד תורה אחד הם, ואם הכתוב אומר שדואג, שהיה ראש הסנהדרין, מת בלא מוסר, בגלל זה שנכשל במעשה, בודאי ששכח תלמודו וגם תורה לא היתה לו, כי באין מעשה אין מוסר, ובאין מוסר אין תורה. ומה הם האמצעים המביאים לידי יראה במעשה? הוי אומר דברי תוכחות שבתורה. נמצא, איפוא, שהתוכחה היא תכלית כל התורה כולה. 

'''ולאחר''' כל זה, עם כל ערכם המיוחד של דברי התוכחות בתורה, אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו עליהם, ואין כתיב כאן ״וידבר ה׳״, אלא ״אלה הדברים אשר דיבר משה״, כאילו היה משה אומרם מפי עצמו חס ושלום. וכל כך למה? משום שהם קשורים בהרגשה של צער. אנו איננו ממצים כלל את המושג ״רע״ ומפרשים ״רע״ על דבר שהוא היפך הטוב, אבל לפי המבואר הרי גם תורה שלימה, כאותן התוכחות שבמשנה תורה שבדברי הנבואה, שהם תכלית החסד ושלימות הטוב וצורת כל התורה, גם עליה נאמר: ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״, כלומר: אין הקדוש ברוך הוא חפץ להרשיע את בריותיו ואינו מייחד שמו על דברי תוכחה. 

'''ויש''' להוסיף עוד, שהרי כל דברי התוכחה בפרשה זאת שבמשנה תורה לא הוזכרו אלא ברמזים קלים, כמו שפירש רש״י: ״׳אלה הדברים׳ - לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהם, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל״. ואיפה הם הרמזים של דברי התוכחה? כתוב בתורה: ״במדבר בערבה, מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב״, ופירש רש״י: ״׳במדבר׳ - בשביל מה שהכעיסוהו במדבר: ׳בערבה׳ - בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב: ׳מול סוף׳ - שהמרו בים סוף וכו׳״. הרי שדברי התוכחה נתכסו ונאמרו ברמזים דקים כאלה, ובכל זאת לא ייחד הקדוש ברוך הוא שמו עליהם. 

'''וכל''' כך למה? משום שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מלא תענוגים אין קץ, והכניס בו את האדם להתענג על ה׳ וליהנות מזיו שכינתו, מבלי כל נדנוד של צער ואי-נעימות כל שהיא, ולפיכך גם בדברי תוכחה תוך רמזים הקלים ביותר, ואף אם אין האדם מרגיש בכך ועוד מתענג עליהם, אין מודדים לו לפי הרגשתו, כי אם לפי מציאותו בתחלת יצירתו, ומכיון שלפי קנה מדה זו חסר בהם מן התענוג השלם, אין הקדוש ברוך הוא חפץ בזה ואינו מייחד שמו עליהם, ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״. 

== ג ==
'''אמרו''' חז״ל (ברכות סא.): ״בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבנו עד כאן? אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ׳ובכל נפשך׳ - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו. ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?״ הרי שעם כל תענוגותיו הרוחניים של רבי עקיבא בדביקותו לבוראו בכל ימי חייו, עדיין לא שבעה נפשו בהם והצטער צער רב מתי יגיע לידו התענוג הגדול והעידון הנפלא ביותר של אהבת ה׳ ״בכל נפשך״, בשעה שנוטל את נפשך. ומובן, שכאשר בא לידו של רבי עקיבא לקיים מה שהצטער עליו כל ימיו, הגיע באותה שעה לידי שלימות האושר ותכלית העונג האמיתי, ובודאי לא הרגיש כלל את יסוריו בסריקת בשרו במסרקות של ברזל, כי התפשט מכל גשמיותו והתדבק תוך אהבה עצומה בשכינה כביכול, עד שיצאה נשמתו ב״אחד״ מתוך כלות הנפש, ומיתתו היתה כמיתת נשיקה. ועל כגון זה יש להמליץ את הכתוב (שיר השירים ז): ״מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים״, אלו הם תענוגי האהבה היפים והנעימים ביותר. 

'''והנה''' על כל זה אנו קוראים קינה על יסוריו של רבי עקיבא, ורואים בהם אחת הפורעניות הגדולות ביותר, ולדברי חז״ל (סנהדדין סח) היה בזה משום עונש קשה לרבי עקיבא. כשחלה רבי אליעזר הגדול ונכנסו אליו תלמידיו ובתוכם רבי עקיבא, הוכיח אותם על אשר לא באו ללמוד אצלו בשעת נידויו ואמר: ״תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן״, ואל רבי עקיבא אמר: ״שלך קשה משלהם״, ובודאי שביסורים אלו נתקיים העונש הזה. ולכאורה יש להבין הרי כאמור לא הרגיש רבי עקיבא ביסוריו ומצא בהם את התענוג הגדול ביותר שהיה משתוקק ומצטער עליו כל ימיו? אולם הוא אשר אמרנו, שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בתכלית הטוב. ויצר בשביל האדם תענוגות מבלי שיהיו קשורים בשום צער כל שהוא, ואף צער כזה שיגרום לו הנאה. הקדוש ברוך הוא ברא בשביל האדם את גן העדן, מקום עונג ועידון שמימי נצחי, ומיד עם יצירתו הכניסו לגן עדן זה שיהיה מתענג ונהנה מזיו השכינה ויעלה בתענוגיו מרגע לרגע בלי סוף ושיעור. ולפי ממדים אלה. אין לראות בהנאתו של רבי עקיבא תענוגות, אלא יסורים ופורעניות שיש לבכות ולקונן עליהם. 

'''הכתוב''' אומר (תהלים קמה): ״צדיק ה׳ בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו״. יש שתי בחינות בהנהגת ה׳ יתברך עם ברואיו: צדיק וחסיד. הבחינה של צדיק נערכת לפי מעשיו של האדם, ואם כי יש בזה צדק מלא, אינה אלא בהתאם למדריגתו של איש זה בתורתו וביראתו. אולם הבחינה של חסיד, יש בה הטוב השלם לפי המושגים העליונים, כפי שניתן לאדם הראשון בתחלת יצירתו קודם החטא. ומשום כך אנו משבחים לפניו ואומרים: ״הודו לה׳ כי טוב״ ואין אומרים ״הודו לה׳ כי צדיק״, כי הקדוש ברוך הוא ברא את הבריאה מעיקרה להנהיגה במדת הטוב השלם שיהיה הכל חסד גמור לעולם ללא שמץ של רע, ורק חסד זה בא במחיצתו ובו חפץ הקדוש ברוך הוא. 

'''והנה''' הקדוש ברוך הוא דורש מן האדם שילך בדרכיו ושגם הוא יעשה מעשים לענג את הבריות שהם אך טוב וחסד, בלי שיהיו כרוכים באיזה צער שהוא. ואף בכזה שאין האדם מרגיש בו, כי אם אין המעשים חדורים רק טוב וחסד, עלולים הם להידחות ממחיצתו של הקדוש ברוך הוא ולא יחפוץ בהם חס ושלום. 

'''ואכן''' העניק הקדוש ברוך הוא לאדם את היכלת הזאת למלא את כל העולם חסד ללא כל תערובת רע, כדוגמת מעשי הקדוש ברוך הוא. חז״ל אומרים: ״הקדוש ברוך הוא היה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה: ׳בראשית ברא אלהים׳ בי ראשית ברא, ואין ראשית אלא תורה שנאמר (משלי ח): ׳ה׳ קנני ראשית דרכו׳״ (ילקוט שם). נמצא, שכל העולם על כל טובו וחסדו נברא על ידי הקדוש ברוך הוא מכוח חכמת התורה. והרי התורה הזאת ניתנה לנו, ואם כן, איפוא, יש גם לנו אותה האפשרות לברוא עולמות של חסד על ידי העיון שלנו בתורה. ואמנם כן גילה הקדוש ברוך הוא בפירוש לישעיהו: ״ואשים דברי בפיו לנטוע שמים וליסוד ארץ״ (ישעיה נא:טז). וביארו חז״ל (פסיקתא דרב כהנא יט): ״רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, שלשתם בפסוק אחד: ׳ואשים דברי בפיך׳ - אלו דברי תורה וכו׳״. הרי שאדם העוסק בתורה בורא את העולם ומקיים אותו. וכן כתוב גם בירמיהו: ״אם לא בריתי - חוקות שמים וארץ לא שמתי״ (ירמיה לג:כה). והסבירו חז״ל: ״אלמלא תורה לא נתקימו שמים וארץ״ (פסחים סח:). 

'''נמצאנו''', איפוא, למדים מכאן, שיש בכוחנו על ידי לימוד התורה שלנו ללכת בדרכיו של ה׳ להטיב בכל עת עם כל העולם, לרבות רשעי האומות ולקיים בידינו את כל הבריאה על כל חסדיה ותענוגותיה לכל ברואי תבל כבימי בראשית. 

== ד ==
'''לאחר''' שבאנו לידי כך, שאין מקום במחיצתו של הקדוש ברוך הוא לשום צל של רע, יש ללמוד מכאן כמה צריך אדם להיזהר כשהוא עומד לפני ה׳ יתברך בתפלה שלא יהיה חס ושלום בכלל ״לא יגודך רע״. 

'''חז״ל''' חייבו להסמיך גאולה לתפלה ואמרו: ״כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל היום כולו״ (ברכות ט). טרם שפותח האדם בתפלה, עליו להכיר קודם ביציאת מצרים ושהוציאנו מבית עבדים, כדי שיבין שהוא נתון כולו תחת השגחתו הפרטית של הקדוש ברוך הוא, כפי שמשתקף ביציאת מצרים, וכך לאחר שבא לידי הכרה זו ראוי לו לעמוד לפני ה׳ ולהתפלל לפניו על כל צרכיו שזו עיקר התפלה. ומשום כך אסור להפסיק בין גאולה לתפלה לשום דבר ואף לאמן ולקדושה, כדי לא להסיח דעת לרגע מהכרה והבנה זאת ומדברי סמוכין אלו. 

'''והנה''' עם כל זה תיקנו חז״ל להפסיק לאמירת הפסוק: ״ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך״. והגמרא מפרשת ״כיון דתקינו רבנן כתפלה אריכתא דמיא״ (שם). ולכאורה הרי כבר התפלל האדם מיד עם קומו שכל פעולותיו ומצעדיו נתונים ברשותו של מקום ואינו יכול להזיז שום אבר ולעשות כל תנועה בלעדו, כגון בברכות ״מתיר אסורים״: ״זוקף כפופים״: ״המכין מצעדי גבר״, ולמה צריכים לייחד בקשה מיוחדת לפני תפלת שמונה עשרה שה׳ יפתח את שפתיו? אלא מכאן שהתפלה יש לה ערך מיוחד ושהקדוש ברוך הוא צריך לייחד את שמו עליה, ומשום כך על האדם לבקש מה׳ שיפתח במיוחד את שפתיו לשם הגדת תהלתו, כלומר שהוא ייחד את שמו על תפלתו. 

'''ומכאן''' כמה צריך האדם להיזהר בשעת תפלה שלא יכשל בשום דבר, כדי שלא יגרום שה׳ לא יכניס תפילה זו במחיצתו ולא ייחד שמו עליה, בבחינת ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״. וכמה חוטאים האנשים שמיד עם סיום תפלת שמונה עשרה לפני חזרת הש״ץ ותוך חזרת הש״ץ, הם מדברים דברים בטלים, והרי הם עושים בזה רשע בעת התפלה שה׳ מייחד שמו עליה. ואף אם הם עוסקים בדברי תורה או מצוה והם מבלבלים בזה אחרים, יש בזה משום מעשה רע וכאמור בדברי תוכחה שעם כל ערכם הרב לא נעלמה גם גרמת הצער שבהם ושבגלל זה אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו עליהם. ומצינו עוד שהחולץ תפילין בפני המלך הוא מורד במלכות, כהא דירבעם שחלץ תפיליו בפני שלמה (ראה סנהדרין קב). והרי חליצת תפילין מצוה היא ובמערבא מברכין עליה (ראה נדה נא), אלא בפני המלך שאני. וכן גם כשהאדם עומד במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, עליו להיזהר שלא יפנה לדברים אחרים ואף לדברי תורה ולא יבלבל אחרים בכך, שלא יחשב כמורד במלכות. 

'''וכמה''' סותר אדם זה את עצמו, שמתחילה התפלל לפני ה׳: ״ה׳ שפתי תפתח״ ומעמיד את עצמו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, ומיד הוא פוער פיו לבלי חוק ומדבר דברים בטלים או מבלבל את שכניו ועושה רע לעצמו ולאחרים. 

'''ובאמת''' עומדים בני האדם תמיד בכל מקום ומקום תחת עין השגחתו של הקדוש ברוך הוא ויש להם לדקדק על כל תנועותיו ומעשיו כאילו הם נמצאים במחיצתו, כביכול. 

'''אמרו''' חז״ל (עבודה זרה יח.): ״גזרו על רבי חנינא בן תרדיון, עליו לשריפה וכו׳ ועל בתו לישב בקובה של זונות, דאמר רבי יוחנן: פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי, אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו. מיד דקדקה בפסיעותיה״. ופירש רש״י ״דקדקה לפסוע פסיעות נאות, וכתיב: ׳כל כבודה בת מלך פנימה׳ (תהלים מה:יד)״. והנה בעצם דקדוק פסיעותיה, כנראה, לא היה משום גנות ודרך גאוה חס ושלום, אלא אדרבא פסיעות של צניעות ודרך ארץ היו, כראוי לבתו של רבי חנינא בן תרדיון, ולא נתבעה משום ״כל כבודה בת מלך פנימה״ אלא על אשר דקדקה בפסיעותיה יותר לאחר ששיבחוה גדולי רומי, ונמצא שתוספת דקדוקיה לא היתה לשם שמים בלבד כי אם גם מכוח שבח הבריות (ראה מסלת ישרים טז). 

'''והנה''' נורא הדבר שבגלל ליקוי קל זה נהפך כל המעשה של בת רבי חנינא בן תרדיון, שהיה בו משום קידוש שם שמים, לפשע חמור עד שנתחייבה עליו עונש מר כזה. וכל כך למה? משום שעל האדם לדעת כי הוא עומד תמיד במחיצתו של הקדוש ברוך הוא אשר מלוא כל הארץ כבודו והוא מסתכל במעשיו, ולכן כל מה שיש לו להשלים בדקדוק מעשיו, עליו לקימם לרצונו ולכבודו של הקדוש ברוך הוא בלבד ולא משום כל סיבה אחרת. וזוהי כוונת דבריה של אותה צדיקת שהצדיקה עליה את הדין ואמרה: ״גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו״ (ירמיה לב:יט), ופירש רש״י: ״׳על כל דרכי בני האדם׳ - אפילו על דקדוק פסיעות״. 

'''ואם''' בכל מקום ומקום יש לנהוג בדקדוק כזה בכל תנועה ומעשה, על אחת כמה וכמה שיש לדקדק ולהיזהר במעשינו בארץ הקודש; ארץ קדשנו נקראת במיוחד מחיצתו של הקדוש ברוך הוא, ועיני ה׳ פקוחות עליה בכל עת ובכל שעה כדברי הכתוב (דברים יא): ״תמיד עיני ה׳ אלהיך בה״. הדר בארץ ישראל הריהו כשכן בביתו של הקדוש ברוך הוא, כביכול, ו״אינו דומה מטנף בפלטין של מלך למטנף בחוץ״, וכמו שנאמר (ירמיה יב): ״הוי על כל שכני הרעים״. ומשום כך כשחטאו אבותינו גורשו מן הארץ ויצאו לגולה, אף כי חטאם היה דק מאד, עד שלא היה בכח חכמים ונביאים להשיג במה חטאו (ראה נדרים פא), כי במחיצתו של הקדוש ברוך הוא שאני. 

'''ומכאן''' יש לנו ללמוד לעצמנו. אנחנו שזכינו בעזרת ה׳ יתברך לשוב לארץ חמדה ולהיכנס למחיצתו זו של הקדוש ברוך הוא, עלינו להיזהר מאד שלא ניקרא חס ושלום ״שכנים רעים״ ולא נהיה בכלל ״לא יגורך רע״. עלינו לדקדק בכל הנהגתנו דקדוק חמור, שכל מעשינו יהיו שלמים ללא כל פגם וללא כל כוונה זרה, כדי שנהיה שכנים טובים בפלטין של הקדוש ברוך הוא כראוי למחיצתו של מלך מלכי המלכים. 

= הדקדוק במעשים =
'''נהוג''' בעולם, כשאדם הולך לקיים מצוה ועל אחת כמה וכמה מצוה רבה ודחופה, לא ישים לב לדקדק תוך מעשה זה אם יש בו פגיעה משהו בעניני סדר העולם או במדת דרך ארץ וכדומה, כי על כן הרי הוא נדחף לעשות מעשה גדול ומצוה רבה, ומה לו לדייק בדברים פעוטים. אולם לא כן אנו מוצאים בדברי חז״ל. מדבריהם אנו למדים שיש ליזהר הרבה שלא תפגע מעלה אחת בחבירתה אפילו כמלוא נימא, ואין להסיח הדעת כלום, תוך עשיית מצוה אחת, מכל מעלה ומדה קטנה או גדולה הכרוכות בעקבותיה. 

'''איתא''' בגמרא (חולין ס.): ״דרש רבי חנינא בר פפא ׳יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו׳ - פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ׳למינהו׳ באילנות, נשאו דשאים קל וחומר בעצמן: אם רצונו של הקדוש ברוך הוא בעירבוביא למה אמר ׳למינהו׳? ועוד קל וחומר, ומה אילנות שאין דרכם לצאת בעירבוביא אמר הקדוש ברוך הוא: ׳למינהו׳ אנו על אחת כמה וכמה. מיד כל אחד ואחד יצא למינהו. פתח שר העולם ואמר: ׳יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו׳״. 

'''והנה''' הדשאים, הרי היה לפניהם בגידולם קיום מאמר ה׳ יתברך: ״תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע״, ומה להם בשעת מעשה זה - הטעון זריזות יתירה לקיום מאמר הקדוש ברוך הוא להדשא דשא ולהזריע זרע - להקפיד על עניני סדר ונוי שלא נצטוו עליהם כלל? אלא מכאן אנו למדים שכל בריה יש לה לדקדק כי בעת קיומה מצות ה׳ יצא הכל בשלימות, ולא יפגע שום דבר ממקומו ומצביונו. 

'''ואין''' הנהגה זו בבריאה משום מעלה טובה בלבד, כי אם חובה גמורה, ואם לא נוהגים כן בדקדוק וזהירות יתירה, יש בזה משום ליקוי וחסרון הראוי לתגובה ולעונש. כתוב בתורה (בראשית ח): ״וישלח נח את היונה מאתו לראות הקלו המים וגו׳ והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים״. יונה זו הביאה לנח בשורה גדולה שהמים הולכים ומתמעטים ושוב יתקיים עולם ומלואו, ועוד מעט וישתחרר מהעול הכבד שהוטל עליו, בהיותו בתיבה סגורה ומסוגרת, לטפל בכל ברואי העולם שהיו אתו בתיבה. וכמה צער היה לו לאותו צדיק שם, כפי שאמרו חז״ל (ילקוט שמעוני נט) שסיפר שם בן נח לאליעזר עבד אברהם ואמר: ״צער גדול היה לנו בתיבה וכו׳ האי אורשינא אשכחיניה אבא דהוה גני בספנא דתיבותא, אמר ליה מאי טעמא לא בעית מזוני? אמר ליה: חזיתך דהות טרידא, אמינא לא אצטרך, אמר ליה: חיישת מצערי, יהא רעוא דלא תמות, שנאמר (איוב כט): ׳ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׳״. והנה אם בירך נח את צפור החול בגלל מעשהו זה, יש להבין למה לא בירך את היונה על בשורתה הגדולה אליו? והם הדברים קל וחומר? 

'''אולם''' אמרו חז״ל (בראשית רבה לג:ו): ״׳והנה עלה זית טרף בפיה׳, מהו טרף? קטיל, היך מה דאת אמרת (בראשית לז:לג): ׳טרף טרף יוסף׳. אמר לה, אילו שבקתיה אילן רב הוה מתעביד״. הרי שהיונה תוך מעשה הטוב שלה שבישרה לו על מעוט המים, גרמה איזו פגיעה שהיא בבריאה, שטרפה את עלה הזית וגרמה שלא יצמח יותר, ומשום כך לא היתה ראויה לברכה. ואפשר שבגלל מעשה זה איבדה לעצמה חיים לעולם, כמו שמצינו בצפור החול שמברכתו של נח הרי הוא מרבה ימים לעולם. ואף על פי שהיונה מילאה בזה את שליחותה ששלח אותה נח לראות הקלו המים, וכוונתה היתה לטובה, להוכיח לו על אמיתות בשורתה, בכל זאת יש במעשה זה פגם, שהופסק על ידו צמיחתו של עלה אחד שבכחו היה להוסיף אילן אחד, על ריבוא רבבות האילנות שבעולם. ומשום כך יש במעשה זה בחינה של ״קטלא״ כאמור ואיבדה את ברכתו של נח. 

'''מעתה''' אם בצמחים ובבעלי חיים שאין בהם דעת ותבונה ולא נצטוו בזה כך, קל וחומר בן בנו של קל וחומר באדם המחונן בשכל אלהי, בחכמה ובבינה, כמה יש לו להיות זהיר מאד אף בעת שהוא מקיים מצוות נשגבות - שלא יפגע משהו בסדר העולם, ואף בדבר הנראה פעוט ביותר בעיניו. והרי רואים אנו כמה חמורה היא כל פגיעה אף בדומם ובצומח. ומזה כמה יש לאדם לדקדק ולהיזהר בכל מעשה ומעשה אשר הוא עושה. 

= השלימות תמיד בראשיתה =

== א ==
'''אמר''' הכתוב (משלי כב): ״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״. ויש להתבונן, האיך אפשר לומר כי דיו לזקן וחכם שיעשה מעשיו ויעבוד את ה׳ לפי אותה הדרך שנתחנך בה בעודו נער? 

'''והנה''' חז״ל אמרו (סוכה מב): ״קטן היודע לדבר, אביו מלמדו תורה, מאי תורה? ׳תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב׳ (דברים לג)״. רואים אנו כי הקטן משיתחיל רק למלל בפיו חייב אביו מיד ללמדו את התורה. ולא שיתחיל אתו בהקדמות והכנות כדי להכשירו לתורה, אלא תיכף מלמדו את התורה עצמה: ״תורה צוה לנו משה״. ואף שאינו תופס כעת את הדברים אשר הוא אומר, אבל לכשיתגדל וילך, יתוסף כח שכלו ויחד עם זה תתרחב גם הבנתו בתורה ויתעמק בה יותר ויותר. 

'''אותה''' התורה ״תורה צוה לנו משה״, לומד ילד קטן המתחיל לדבר, ולומד אותה גם חכם מופלא וזקן יושב בישיבה, כן האל״ף בי״ת שלומדים התינוקות בבית רבן, לומדים אותו כל גדולי החכמים, כי באותיות אלו שניתנו מאת ה׳ כלולות כל החכמות, ויש ללמוד וללמוד בהם עד אין סוף. אין לתורה לא תכלית ולא ראשית. משום כך כולם באין יוצא, הן התלמיד והן הרב, לומדים אותה התורה. וכל אחד לפי שכלו וכפי אשר יתעמק, ימצא לעולם טעם וחידוש ומקום לעלות בה יותר ויותר. 

'''וזהו''' שאמר שלמה המלך ע״ה: ״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״. כלומר, אין בחינוך התורה ראשית ותכלית, ויש לחנך מיד את הנער בתורה עצמה על פי דרכו שהוא מבין בה, ולא בהכנות והקדמות, וגם כי יזקין לא יסור ממנה מללמוד אותה התורה עצמה שהתחיל ללמוד בה בעודנו נער, ואף כי גדל שכלו והתרחבה בינתו הרבה, יש מקום להפוך ולהפוך בה ולעלות באותה התורה למעלה לאין שיעור. כללו של דבר: הכל לומדים: ״תורה צוה לנו משה״. 

'''אמרו''' חז״ל (ילקוט מלאכי ג): ״׳זכרו תורת משה עבדי׳ - והלא תורת ה׳ היא, שנאמר: ׳תורת ה׳ תמימה׳? אלא מפני שנתן נפשו עליה נקראת על שמו. והיכן מצינו שנתן נפשו על התורה, שנאמר: ׳ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וגו׳׳ וכן כתוב: ׳ואשב בהר ארבעים יום וגו׳׳. הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו״. הרי מצינו שמפני מסירת נפשו על התורה זכה משה שתיקרא על שמו כאילו הוא צוה עליה, וכמו שכתוב ״תורה צוה לנו משה״; ״זכרו תורת משה עבדי״. 

'''ולא''' זו בלבד, אלא שכל ישראל כשקיבלו את התורה בהר סיני ביקשו ללמוד אותה דוקא מפי משה, כמו שכתוב (דברים ה): ״קרב אתה ושמע וגו׳ ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה׳״. ואמנם משה התנגד לזה, וטען כי יפה היה להם ללמוד מפי הגבורה ולא ממנו (ראה רש״י שם), אבל הקדוש ברוך הוא השיב לו: ״הטיבו כל אשר דברו״. הרי לנו, עד לאיזו מדריגה הגיע משה רבנו ע״ה, שמלבד שידיעתו בתורה היתה כה עצומה, שישראל לומדים את התורה מפיו כאילו היו שומעים מפי הקדוש ברוך הוא, נעשתה התורה בגלל מסירות נפשו עליה, ממש משל משה, ואומרים לישראל: ״זכרו תורת משה עבדי״. 

'''והנה''' לאחר כל זה עומד משה ואומר (דברים ג): ״אתה החילות להראות את עבדך את גדלך וגו׳״. פירוש, שעדיין בהתחלה הוא עומד, כנער המתחיל ללמוד צורת האותיות בבית רבו, שאינו יודע בתורה ולא כלום. הוא אשר אמרנו שהתורה נצחית היא ואין לה לא תכלית ולא ראשית, וגם משה רבן של כל ישראל, הוא שקיבל התורה מסיני והיא נקראת על שמו: ״תורת משה״, גם הוא לומד וחוזר ולומד: ״תורה צוה לנו משה״. הרי הוא המצוה והמלמד, והוא עצמו גם המקבל והלומד, ולעולם ממש בלא סוף, ועדיין עומד בתחילתה. 

'''וזהו''' מה שאמר הכתוב: ״חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה״, כי אותה התורה שלומד הנער, גם כי יזקין ימשיך בה, משום שלעולם עודנו עומד בהתחלתה.

== ב ==
'''וכשם''' שאמרנו לגבי התורה שאין לה תחילה וסוף והאדם עומד בה לעולם בהתחלתה, כן גם השתלמותו של האדם אין לה שיעור וקצבה, וכמה שיעלה בה הוא נמצא תמיד במצב של התחלה ובכל סטיה קלה עלול הוא לרדת בבת אחת למדריגות התחתונות ביותר. 

'''וזהו''' מה שאמר הכתוב (משלי טו): ״אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה״. אם אין האדם משליט את חוקו בדרגת עלייתו כפי כחו לעלות ולעלות בה תמיד, הריהו יורד ומאבד גם את כל מדריגותיו שכבר עלה בהן. ויסוד זה אחד הוא לתינוק ולנער, לזקן וחכם גדול. אף אם יעמוד במדריגות הגדולות ביותר ויאיט קצת מעליתו, הריהו מאבד את כל ערכו. 

'''את''' הכלל הזה אנו למדים מנח. הכתוב אומר (בראשית ט): ״ויחל נח איש האדמה ויטע כרם״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה שם): ״׳ויחל נח׳ - נעשה חולין. למה?  ׳ויטע כרם׳? לא היה לו ליטע דבר אחר של תקנה, לא יחור אחד ולא גרופית אחת, אלא - ׳ויטע כרם׳. אמר רבי ברכיה חביב משה מנח, נח משנקרא ׳איש צדיק׳, נקרא ׳איש האדמה׳, אבל משה משנקרא ׳איש מצרי׳ נקרא ׳איש האלהים׳״. 

'''ונתבונן''' נא, הקדוש ברוך הוא מעיד על נח בתורה: ״כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה״, ובחר בו להיות המכלכל והמפרנס לכל ברואי העולם אשר אתו בתיבה, למשך שנה תמימה. ואכן דקדק נח ומילא את תפקידו באמונה כשלוחו של מקום. ואף כי סבל הרבה וצער גדול היה לו בתיבה: ״בריה שדרכה לאכול ביום היה מאכילה ביום: בלילה, היה מאכילה בלילה, ולא נתן שינה לעיניו כל אותם י״ב חדשים״ (ראה ילקוט שם). בכל זאת לא יצא מעצמו מן התיבה ולא זז פסיעה אחת עד שנצטוה: ״צא מן התיבה וגו׳״. וכמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה לד): ״כתיב: ׳אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח׳ (קהלת י). אמר נח: כשם שנכנסתי לתיבה ברשות, כך איני יוצא אלא ברשות. אמר רבי יודן אילו הייתי שם הייתי שוברה ויוצא לי וכו׳״. ועוד אמרו חז״ל (שם): ״משל לפרנס שיצא מן המקום והשיב אחר תחתיו. מכיון שבא, אמר: צא ממקומך! כך נח - ׳צא מן התיבה׳! ולא קיבל עליו לצאת, אמר אצא ואהיה פרה ורבה למארה? עד שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיה נד): ׳כי מי נח זאת ליה׳״. הרי לפנינו כמה מסר נח נפשו לפרנס את כל ברואי העולם בתיבה, במקומו של ה׳ יתברך כביכול, ובכמה דעת ותבונה פעל והציל את כל הדורות הבאים אחריו מכליון של מבול שנית עד עולם. 

'''והנה''' מיד בצאתו מן התיבה התחיל להתעסק למעשה בישובו של עולם, בידעו רצונו של מקום כי ״לא לתהו בראה לשבת יצרה״. ובמה התחיל? אמרו חז״ל (ילקוט שם): ״מצא גפן שגרופה מגן עדן ואשכלותיה עמה ושתל מפירותיה ואכל ושמח בלבו, שנאמר (שופטים ט:יג): ׳משמח אלהים ואנשים׳״. ואם נח מוצא לפניו גפן מגן עדן, למה יהסס מלנטוע אותה בארץ ולענג את בריותיו של הקדוש ברוך הוא בפירותיה? ועוד שהיין, כאמור, ״משמח אלהים ואנשים״. כלומר: שראוי לנסכו על גבי המזבח וגם משמח לב בני אדם. ועוד אמרו חז״ל (בבא בתרא יב:): ״הרגיל ביין, אפילו לבו אטום כבתולה יין מפקחו, שנאמר (זכריה ט): ׳ותירוש ינובב בתולות׳״. ובכן, איפוא, מה החטא שמצאו בנח בזה שנטע כרם? 

'''אכן''' אם כי היין יש בו מעלות יתירות, כאמור, אבל גבול יש לשתייתו, שאם ירבה בו האדם, בא על ידו מפקחות הלב לאבידת הדעת. ואמרו חז״ל (ילקוט שם): ״בשעה שהיה הולך ליטע. פגע בו שידא שמדון. אמר לו שותפי עמך, אלא איזדהר דלא תיעול בחלקי, ואין את עלת בחלקי אנא חביל בך״. נמצא כי אמנם עצם נטיעת כרם יש בו משום מעשה טוב, אבל סכנה רבה יש בזה. כי עלולים בני אדם להרבות בשתיית יינו ולעבור את הגבול מחלק הטוב שבו לחלקו של שטן ולרדת למדרגות פחותות מאד. כשם שכתוב על השותה במדה: ״ותירוש ינובב בתולות״, כן כתוב על מי שעובר על המדה: ״זנות יין ותירוש יקח לב״ (הושע ד). ומכיון שיש מקום שתצא תקלה מזה, היה צריך נח לנהוג בזה בזהירות יתירה. מצינו שהתורה חייבה לפעמים פרישות מן היין. כמו שאמרו חז״ל (ברכות סג.): ״כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין״, כי ״הרבה יין עושה״ (סוטה ז.). והתורה הוסיפה סייגים רבים לנזיר, שלא יאכל ענבים לחים וכל היוצא מגפן היין משום ״לך לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב״ (שבת יג). ולכן היה חייב נח להיזהר מאד בנטיעת הכרם, למרות כל ערכו ותועלתו וישוב העולם שיש בו, ולהתחיל בנטיעה אחרת. ומשום שלא נהג בזהירות מופלגת זו. קוראים אחריו בתורה: ״ויחל נח איש האדמה״, על ידי זה נעשה חולין ונתהפך מ״איש צדיק״ ל״איש האדמה״. 

'''ולא''' זו בלבד אלא שלבסוף גם הוא עצמו שתה מן היין ונשתכר ״ויתגל בתוך אהלו״ ונתבזה. ואמרו חז״ל (בראשית רבה לו:ד): ״׳ויגל׳ אין כתיב כאן, אלא ׳ויתגל׳ - שגרם גלות לו ולדורות״. עוד אמרו (שם, וראה סנהדרין ע): ״לעולם לא תהי להוט אחר היין, שכל פרשת היין כתיב ווי״ן י״ד פעמים. הדא הוא דכתיב: ׳ויחל׳, ׳ויטע׳, ׳וישת׳ וכו׳״, כלומר, שהתורה מתאנחת על נח ״ווי״ ארבע עשרה פעם. ולא נגמרה עוד בזה הפרשה של נטיעת הכרם, כי השתלשלו הענינים ובעת שכרותו של נח קלקל חם בנו, ויקלל אותו ויאמר: ״ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו״. ידוע מה פחותה היא דרגתו של העבד ש״בהפקירא ניחא ליה, זילא ליה, פריצא ליה״ (גיטין יג). וכתוצאה מאותו מעשה נטבעה פחיתות של עבדות בטבעם בדמם ובנפשם של בני חם לדורי דורות, ושליש העולם של האנושיות נהפכו לעבדי עולם. ופחיתות זו נשתרשה כה עמוק בנפשותם, עד כי גם קדושת התורה אין בכחה להוציאם מקללה איומה הלזו, כמו שמצינו באליעזר עבד אברהם. חז״ל אמרו על אליעזר: ״זקן ביתו מושל בכל אשר לו״ - ״שהיה שליט ביצרו במותו״ (בראשית רבה נט). וכן פירשו: ״דמשק אליעזר״ - ״שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים״ (יומא כח). ובכל זאת כשעלה במחשבתו של אליעזר להשתדך עם אברהם, אמרו לו: ״אתה ארור ואני ברוך, ואין ארור מתדבק בברוך״ (ראה בראשית רבה נט). ורק על ידי ששימש את רבו באמונה יצא לבסוף מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך, כמו שכתוב: ״בא ברוך ה׳״ (בראשית כד). אבל זולת זה לא הועילה לו כל תורתו וצדקתו להוציאו מהקללה שנתקלל כנען אבי אביו. 

'''הרי''' מכאן שאף אדם המגיע למדריגות הגדולות ביותר כמו נח שכתוב עליו: ״את האלהים התהלך נח״, ברגע שנמצא בו פגם כל שהוא, הריהו מפסיד מיד את מעלותיו ויורד בבת אחת, ולא רק הוא בעצמו כי אם זרעו וזרע זרעו על סוף כל הדורות. וזה הוא הכלל ״חנוך לנער על פי דרכו, כי גם כי יזקין לא יסור ממנה״, כי עלול האדם גם לעת זקנה לסור מכל מדריגותיו. 

'''אבל''' לא כן מצינו במשה רבינו. הוא הוא האיש שנתעלה על כל בני דורו, ובו בחר ה׳ להוציא את בני ישראל ממצרים ולתת תורה לעמו, היה בשמים ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה ולמד התורה מפי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. ולאחר כל זה הוא אומר להקדוש ברוך הוא: ״אתה החילות להראות את עבדך״. לא סר כל ימיו מנער ועד זקנה מלהתחנך ולהתלמד ולעלות אורח חיים למעלה למשכיל תמיד בלא הפסק והיסח הדעת כל שהוא, והלך והתעלה יותר ויותר והשיג את המעלות העליונות בשלימותן. 

'''והנה''' בסוף אותו מאמר שהבאנו שחביב משה מנח. כתוב במקום אחר (ילקוט דברים לג): ״משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלהים דהוה סופו אלים וכו׳. דבר אחר שהכריע על מדת הדין. הקדוש ברוך הוא אומר: ׳אכנו בדבר׳ ומשה אמר: ׳סלח נא׳ ויאמר ה׳: ׳סלחתי כדבריך׳. דבר אחר, האיש הזה אם מבקש להפר נדרה של אשתו מיפר, ואם מבקש מקיימו, שנאמר: ׳אישה יקימנו ואישה יפרנו׳ אף משה אמר: ׳קומה ה׳׳, ׳שובה ה׳׳. אמר ריש לקיש אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. כשם שגוזר אדם על אשתו ועושה כך הקדוש ברוך הוא, משה גוזר עליו ועושה וכו׳, זהו שאמר הכתוב: ׳רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׳ - זה משה שנתעלה על כל האדם. כיצד? אדם הראשון אומר: אבי גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקדוש ברוך הוא, ומשה אומר לו: אותו כבוד שניתן לך נטל ממך, דכתיב: ׳אדם ביקר בל ילין׳ אבל אני זיו פנים שניתן לי לא כהתה עינו ולא נס ליחה. נח אומר למשה אני גדול ממך שנצלתי מדור המבול: ומשה אומר לו: אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך, אבל אני, כתיב: ׳וינחם ה׳ על הרעה׳״.

'''ומכאן''' יש להוסיף עוד במשמעות הכתוב: ״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״, כלומר: כל עבודתו של האדם הוא להתחנך ולעלות בה תמיד כדי שלא יפול ממדרגתו, ואז יצליח להיות סופו אלים כמו שנאמר על משה רבנו. ולהיפך חביב משה מנח, כי נח משנקרא איש האלהים נקרא איש האדמה, אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלהים דהוה סופו אלים עד שמשה גוזר והקדוש ברוך הוא עושה. 

= דקות התביעה בקצה השלמות =

== א ==
'''כתוב''' בתורה: ״נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח״ תיאור זה מורה על מדרגה גדולה מאד שהיתה לנח. כלומר: שעל כל צעד ושעל ובכל פסיעה ופסיעה התהלך נח את ה׳, ולא הסיח דעתו אף רגע כי לפני האלהים הוא עומד, בכל מעשה קל ובכל תנועה קלה, בשכבו ובקומו, בשבתו ובלכתו, בדיבורו ובמחשבתו, שיוה את ה׳ לנגד עיניו, כדברי הכתוב (תהלים טז): שויתי ה׳ לנגדי תמיד. ואכן בגלל זה נאמר עליו: ״צדיק תמים היה בדורותיו״. 

'''ואמנם''' במעלותיו אלה ראו חז״ל תולדותיו של נח, וזו לשונם: ״׳אלה תולדות נח: נח׳. אתמהא? לא היה צריך קרא למימר אלא ׳אלה תולדות נח: שם׳. אלא נייחא לו, נייחא לעולם, נייחא לאבות, נייחא לבנים, נייחא לעליונים, נייחא לתחתונים, נייחא בעולם הזה, נייחא לעולם הבא, ׳ואלה תולדות נח׳ - הדא הוא דכתיב (משלי יא): ׳פרי צדיק עץ חיים׳ מה הן פירותיו של צדיק? מצוות ומעשים טובים״ (בראשית רבה ל). לא ציינו חז״ל בתולדותיו של נח את מעשיהם של הבנים כי אם את מעשיו עצמו, שהיה צדיק תמים ואת עצם מציאותו שהביא נחת לכל העולמות, עד שאותם המלאכים שקטרגו על בני האדם וטענו: ״מה אנוש כי תזכרנו?״ כיון שבא נח נחו מקטרוגם (ראה רש״י שם). 

'''והנה''' נח הלך והשתלם בעבודת ה׳ ועלה במדות הטוב והחסד מעלה מעלה עד שבזמן שנכנס לתיבה עמד, כביכול, במקומו של הקדוש ברוך הוא, כפי דברי חז״ל (ראה לעיל במאמר ״השלימות תמיד בראשיתה״), שזן ופרנס את כל ברואי העולם אשר אתו בתיבה י״ב חדשים שלמים, ולא עוד אלא כלכל את כל אחד בעתו ובמקומו ומנע מהם כל טרחה וצער כל שהוא. את שדרכו לאכול ביום האכילו ביום, את שדרכו בלילה האכילה בלילה וכו׳ וכו׳ והשביע את רצונה של כל בריה בבחינת ׳עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו׳ (תהלים קמה). ואף כי לא נצטוה אלא ׳להחיות איתך׳, והיה יכול לצאת ידי חובתו בזימון פרנסתם והכנסת מזונם בתיבה בלבד ודיו, אבל הוא השכיל והבין לקיים את הציווי ׳להחיות איתך׳ בשלימותו, עד שטרח לפניהם בכל כחו ואונו כל י״ב חדשים אלה להחיות אותם כדרך שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס לכל אחד ואחד בעתו ובזמנו ובמאכלו שהורגל בו וכו׳ וכו׳, בבחינת ״ישמע חכם ויוסף לקח״. 

'''וכמה''' צער נצטער אותו צדיק להשלים מצותו זאת במלוא מובנה. חז״ל מוסיפים (תנחומא נח ב): ״׳ולוקח נפשות חכם׳ - זה נח וכו׳. ורבותינו אומרים:  כל אחד ואחד מכל מין ומין האכיל מה שלמד: הגמל תבן, והחמור שעורים, וכן כולם, מה שלמד היה אוכל וכו׳. יש בהמה שהיא אוכלת בשעה אחת ביום, ויש בשתים ויש בשלש. ויש בשליש הלילה ויש באמצעו ויש בקרות הגבר. אמרו רבותינו י״ב חודש שהיה נח בתיבה לא ראה שינה לא ביום ולא בלילה שהיה עוסק וזן הבריות שעמו, הרי - ׳ולוקח נפשות חכם׳״. 

'''וכן''' אמרו חז״ל (סנהדרין קח:): ״אמר לו אליעזר לשם רבה: כתיב ׳למשפחותיהם יצאו מן התיבה׳ אתון היכן הוויתון? אמר ליה: צער גדול היה לנו בתיבה, בריה שדרכה לאכול ביום האכלנוה ביום, בלילה האכלנוה בלילה. האי זקיתא לא הוה ידע אבא מה אכלה. יומא חד חות יתיב וקא פאלי רמונא, נפל תולעתא מיניה אכלה, מיכן ואילך הוה גביל לה חזרא, כי מיתלע אכלה וכו׳. אורשינא (מין עוף הנקרא חול) אשכחיניה אבא דגני בספנא דתיבותא, אמר ליה לא בעית מזוני? אהר ליה: חזיתיך דהוית טרידא, אמינא לא אצערך, אמר ליה יהא רעוא דלא תמות, שנאמר ׳ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים״. 

'''ואמנם''' היה לו לנח גיהנום בתיבה הזאת בדבר הזה בלבד שהיה צריך לדור עם כל החיות הטורפות, נחשים ועקרבים וכו׳ כמו שכתבו חז״ל: ״אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת״ (כתובות עב). וגם שדים היו בתיבה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה לא): ״אפילו רוחות נכנסים עם נח אל התיבה, שנאמר: ׳מכל החי׳״. ולא די בזה, אלא שהעמיד עצמו לשרותם, לזונם ולכלכלם ולא נתן שינה לעיניו וכו׳ כנ״ל, ויסורים גדולים אלו הרי נתרבו ונעשו קשים יותר מיום ליום ומחודש לחודש, כפי סברתו הידועה של הגאון ר׳ יוסף דב זצ״ל מבריסק על ההלכה ״משלשין בממון ואין משלשין במכות״ (מכות ה), משום שכל מכה הבאה אחרי המכה הקודמת לה, קשה יותר מאשר המכה שלפניה. ועם כל זה, לא רצה נח לצאת מהתיבה כאשר יבשה הארץ, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא: ״צא מן התיבה״, כי אמר: ״כשם שנכנסתי בתיבה ברשות כך איני יוצא אלא ברשות, ואמר ר׳ יודן: אילו הייתי שם הייתי שוברה ויוצא לי״ (ילקוט נח ח). (אגב יש להתבונן מכאן עד כמה מגיעה מדת דרך ארץ. שכדאי היה לנח לסבול יסורי גיהנם אלו אף לאחר שכבר יבשה הארץ ולא היה לו שום ציווי על זה, רק משום מדה זו של דרך ארץ שלא נאה לצאת בלא רשות לאחר שנכנס ברשות). 

'''כוחות''' אלה הם למעלה מהשגותינו ואינם אלא כוחות רוחניים כבירים למעלה מכל מושג גשמי. והנה כמה היה ראוי נח לקבל שכר ושלטון על כל ברואי העולם בשכר כוחותיו ופעולותיו אלה, למדנו בנבוכדנצר שבשכר ארבע פסיעות שרץ לכבודו של מקום להשיב את השליח ששלח בלאדן לחזקיהו ולשנות את נוסח הספרים להקדים שלום הקדוש ברוך הוא לשלום המלך, זכה למלכות בכפה על כל דרי העולם ולהטיל אימה על כל הבריאה עד שבמשך כל ימיו לא נמצא שחוק בפי כל בריה (ראה סנהדרין צו ושבת קמט). ואם בשכר ד׳ פסיעות כך, לאיזה כבוד ושלטון פי כמה וכמה היה ראוי נח לזכות בשביל זה שהתהלך כל ימיו לפני האלהים ובשכר הצער הנורא והטרחה הרבה שסבל בתיבה במשך שנה שלימה לשם קיום רצונו של מקום. 

'''והנה''' מופלא הדבר שלאחר כל עבודתו וטרחתו של נח, לא נוקה מעונש קשה, כפי שאומרים חז״ל (בראשית רבה ל:ו): ״אחר כל השבח הזה, ׳הן צדיק בארץ ישלם׳ בא לצאת ונשתלם. אתמהה? דאמר רב הונא משום רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: נח כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו, קל וחומר, ׳אף כי רשע וחוטא׳ - זה דור המבול״. וחז״ל פירשו למה נענש בעונש כה חמור, גשמי ורוחני כאחד (תנחומא ט): ״פעם אחת שהה נח לזון את הארי, הכישו הארי ויצא צולע, שנאמר: ׳וישאר אך נח׳ - ׳אך׳ שלא היה שלם ולא היה כשר להקריב קרבן. והקריב שם בנו תחתיו, ועליו נאמר: ׳הן צדיק בארץ ישלם׳. רב הונא בשם רבי יוסי אומר: יצא גונח וכוהה דם מן הצינה, לפיכך הוא אומר: ׳הוציאה ממסגר נפשיה וגו׳״. 

'''מכאן''' כמה דורשים מן האדם השתלמות לאין שיעור, וכמה גדול כח ההרס של כל פגם קטן ואפילו אם אינו אלא בהפסקת העליה במעלת השלימות, עד שמביא לידי עונשין איומים ונוראים. הרי נח שהתורה העידה עליו שהתהלך את האלהים והתעלה בדרכיו של הקדוש ברוך הוא וזן ופירנס כל הבריות הנמצאות בעולם שהיו אתו בתיבה בזמנם ובעתם, תוך צער ויסורי גיהנם ממש, עד שנאמר עליו; ״פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם״, ובכל זאת על שאיחר פעם בשנים עשר חדש את מזונותיו של הארי שלא נתן לו טרפו בזמנו, עקב טרדתו הגדולה ותוך סבלו המר שהיה גונח ושותת דם מפני הצינה, נענש בעונש כזה שנשתלם בגופו ונעשה צולע ונוטל ממנו השלטון והאימה מעל הבריות עד שהכישו הארי, וגם לקה במובן הרוחני שבגלל זה שנעשה בעל מום נפסל לעבודה להקרבת קרבנות לפני הקדוש ברוך הוא. 

== ב ==
'''מצינו''' עוד בחז״ל (בראשית רבה ל): ״׳נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח׳, אצל אברהם כתיב: ׳התהלך לפני והיה תמים׳ (בראשית יז). משל למלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן. אמר לקטן: הלך עמי, ואמר לגדול: בא והלך לפני: כך אברהם שהיה כחו יפה - ׳התהלך לפני והיה תמים׳ אבל נח שהיה כחו רע - ׳את האלהים התהלך נח׳״. במקום אחר (תנחומא ה) מוסיפים חז״ל ומסבירים: ״׳את האלהים התהלך נח׳ - שהיה הקדוש ברוך הוא סומכו שלא ישתקע במעשה דור המבול. משל למלך שהיה לו בן והיה הולך בשליחות אביו והיה לפניו דרך משוקע בטיט והיה המלך סומכו שלא ישקע בטיט. אבל אברהם כתוב בו ׳התהלך לפני׳: ובאבות כתיב: ׳האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו׳ (בראשית מח:טו), שהיו מרווחים לשכינה והיו מקדימים והולכים לפניו לעשות רצונו״. 

'''הרי''' לפנינו שאחרי כל אותם המעשים הנפלאים והכוחות העצומים שראינו בנח, בהליכתו בדרכיו של הקדוש ברוך הוא לעשות חסד עם כל העולם כולו לזונם ולפרנסם ולכלכלם וכו׳ וכו׳, ושמשום כך אמנם נאמר עליו השבח הגדול ״את האלהים התהלך נח״, בכל זאת יש במעלה גדולה זו עוד תביעה כי רק את האלהים התהלך נח ולא לפני האלהים, שכחו היה רע והיה צריך סעד!... כי למעלות הרוחניות אין קץ וסוף והאדם נתבע לעלות ולעלות תמיד בלא הפסק כלל. 

'''ולא''' עוד, אלא שמכיון שלא הגיע למעלתו של אברהם אבינו ולא היה כחו יפה כמוהו להתהלך לפני הקדוש ברוך הוא, כבר היה צריך סעד שלא ישתקע גם הוא במעשה דור המבול... 

'''עוד''' מצינו בחז״ל (זהר וירא קו): ״אמר רבי יהודה: מאן חמי אבא דרחמנותא כאברהם. תא חזי: בנח כתיב: ׳ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני וגו׳ עשה לך תיבת עצי גופר׳, ואישתיק ולא אמר ליה מידי ולא בעי רחמי, אבל אברהם בשעתא דאמר ליה קודשא בריך הוא: ׳זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו׳ ארדה נא ואראה וגו׳, מיד כתיב: ׳ויגש אברהם ויאמר: האף תספה צדיק עם רשע׳״. ולא עוד אלא שבגלל זה שנח לא התפלל על דורו מיחסים לו את כל המבול. כתוב במקרא: ״כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ״ (ישעיה נד). ואמרו חז״ל שלפיכך נקרא המבול ״מי נח״, משום שלא התפלל על דורו (ראה זוהר נח דף סג). 

'''ואולם''' כפי שמספרים חז״ל, התקין נח את התיבה מאה ועשרים שנה בפרהסיא והוכיח לאנשי דורו באמרו להם כי עתיד הקדוש ברוך הוא להביא מבול לעולם וכו׳, כדי שיחזרו בתשובה. והם ביזו אותו ולעגו לדבריו (ראה בראשית רבה ל). והוא לא שם לב לדבריהם והוכיחם עוד והשתדל שישובו. אבל הוא נתבע על אשר לא מסר נפשו עליהם בתפלה. כמו שעשה אברהם אבינו בהתפללו על אנשי סדום. ויש להוסיף שהרי מן הדין לא נצטוה נח כלל על התפלה, באשר איננה משבע מצות שנצטוו בני נח, ובכל זאת על אשר לא הגיע למדרגה העליונה של אברהם אבינו בזה, נתבע כה קשות ונחרת עליו בתורה לעולמי עד ב׳ פעמים ״מי נח״, כאילו נח הוא שהביא את המבול בידיו על בני דורו והשחית והשמיד את כל העולם כולו. וכל זה מפני שלא הגיע לקץ מעלת ההשתתפות בצער בני האדם במסירות נפש כאברהם אבינו ולא התפלל עליהם. 

'''הוא''' אשר אמרנו עד כמה חובת אדם לעלות בסולם מעלות הרוחניות בתמידות ורציפות ללא הפסק והיסח הדעת כל שהוא, ושחסרון מעלה בשלימות הטוב לא זו בלבד שנתבע האדם על אשר לא הגיע לכך, אלא רואים אותו כאילו הוא פועל רע בידים. 

'''חז״ל''' מעבירים קו הקבלה גם בין נח למשה: ״תא חזי מה בין משה לשאר בני עלמא: בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: ׳ועתה הניחה לי וגו׳ ואעשה אותך לגוי גדול וגו׳׳, מיד אמר משה: וכי אניח לישראל בגללי, עכשיו יאמרו כל בני העולם שהרגתי להם לישראל כמו שעשה נח דכיון דאמר לו הקדוש ברוך הוא שינצל בתיבה הוא ובניו וכו׳ לא ביקש רחמים על העולם ונאבדו, ובגלל זה נקרא המבול על שמו, כמו שכתוב: ׳כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח וכו׳׳ מיד ׳ויחל משה את פני ה׳ אלהיו וכו׳׳. ולא הניח להקדוש ברוך הוא עד שמסר נפשו למות, כמו שכתוב: ׳ועתה אם תשא את חטאתי ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת׳, והקדוש ברוך הוא מחל להם וכו׳״ (זהר נח סז). הרי נתבע נח על אשר לא מסר נפשו על בני דורו ולא בקש את ה׳ שמוטב שימחה גם הוא ביחד עם כל בני העולם מאשר יביא את המבול. כמו שעשה משה ואמר: ״מחני נא מספרך״, ומכיון שלא עשה כך נחשב כאילו הוא הרג את העולם והמבול נקרא על שמו. ומכאן שכדאי היה לנח להמחות מן העולם מאשר יכתבו עליו ״מי נח״ שכאילו הוא הביא את המבול. 

'''ועוד''' יותר מופלא שגם אברהם שהוא כן מסר את נפשו שהתפלל על אנשי סדום, ובגלל זה אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״אהבת צדק ותשנא רשע״ (תהלים מב), כלומר, ״אהבת לצדק את בריותי ותשנא להרשיעם״ (בראשית רבה מט), ובכל זאת עדיין לא יצא ידי חובתו לגמרי - ביחס למדרגתו של משה. אמרו חז״ל: ״אמר רבי אלעזר: אף אברהם לא עשה בשלימות. נח לא עשה כלום לא זה ולא זה (כלומר, לא לטובת הצדיקים ולא לטובת הרשעים). אברהם תבע דין כראוי שלא ימות זכאי עם חייב, ולא השלים שלא בקש רחמים בין כך ובין כך, אבל מי עשה בשלימות כראוי? משה, שמכיון שאמר הקדוש ברוך הוא: ׳סרו מהר מן הדרך וגו׳׳ ואף על פי שכולם חטאו לא זז משם עד שאמר לו: ׳סלחתי׳ ובגלל זה לא היה בעולם איש שיגן על דורו כמשה שהוא רעיא מהימנא״ (זהר וירא קו). 

'''הרי''' עד כמה גדולה דקות התביעה על בני האדם הגדולים והשלמים ביותר, שעם קצה מעלותיהם העליונות יש עוד מקום לדרוש התעלות יותר עליונה לאין סוף ושיעור. 

= עבדות וחרות =

== א ==
'''כתוב''' בתורה: ״וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו וכו׳ וייקץ נוח מיינו וכו׳ ויאמר: ארור כנען. עבד עבדים יהיה לאחיו״ (בראשית ט). ורגילים לפרש כי נוח כעס על חם בגלל אותו מעשה וקללו שיהיה עבד אבל באמת אינו כן, כי מה לו לאב לקלל את בניו. אלא שבחטאו זה של חם, שראה ערות אביו והגיד לאחיו, נהפך למציאות אחרת במובן הרוחני וירד לדרגה של עבד שהוא אדם פחות המעלה, ונוח שהכיר את העובדה הזאת, רק גילה אותה בעולם והכריז: ״ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו״, כלומר, מעתה ירד כל זרעו של חם לדורות עולם לדרגה נמוכה של עבדי עבדים. הוי אומר, שבעבדות זו לא היתה הכוונה בשעבוד הגופני בלבד כי אם בעיקר במושגים הרוחניים. 

'''מכאן''' אנו רואים מה נורא כוח ההרס של חטא, שהוא יורד ומשתלשל לתוך מעמקי טבעי האדם ומשנהו למציאות אחרת. אף חטא יחידי קל כזה של חם, שראה ראיה אחת שלא כהוגן ושנעשה מאליו בלי פעולה מכוונת, כי הלא העינים הן מהאברים שאינם ברשותו של אדם, היה בכוחו ליצור טבע חדש ולהפכו למהות אחרת, למציאות של ״עבדא בהפקירא ניחא ליה״, ולא רק אותו בלבד אלא אף את זרעו ולדורותיהם אחריהם. 

'''ופרעה''' ועמו יוכיחו! הרי פרעה וכל עם מצרים שמוצאם מזרע חם שלטו בכפה על כל העולם ושלטונם היה מלא עד שעבד לא היה יכול לברוח משם (ראה מכילתא שמות יח). וארץ מצרים היתה ברוכה מאד והתענגו בה על כל תענוגי העולם, כדכתיב: ״כגן ה׳ כארץ מצרים״ (בראשית יג). הם גם עמדו במעלות חכמה גדולות, שהיו בקיאים בחכמת הכישוף, כפי שמסופר בחז״ל שבזמן שאהרן השליך את מטהו לפני פרעה ויהי לנחש, ״קרא לתינוקות מאסכולה שלהם ועשו אף הם כך. ולא עוד אלא שקרא לאשתו ועשתה כך וכו׳ ואפילו לתינוקות של ד׳ וה׳ שנים קרא ועשו כן״ (ראה שמות רבה ט). ופרעה בעצמו הגיע לידי מעלות עליונות כאלה, עד שהיה בכוחו להתפתות לחשוב את עצמו לאלוה ולומר, ״לי יאורי ואני עשיתיני״ (יחזקאל כט). וחכמי מצרים הכירו אותו בתור כזה והאמינו בו. והנה עם כל זה נחשבו פרעה וכל עם מצרים לעבדי עבדים בהיותם מצאצאיו של חם. הרי שעבדות זו - משמעותה במושגים הרוחניים בשלבים העליונים ביותר. 

'''ואמנם''', היה פרעה עוד רחוק מאד מההכרה השלמה, שהיא החירות האמתית ומהתענוגים העליונים הראויים לאדם. אדם הראשון מיד עם יצירתו השיג את כל הבריאה כולה עד שקרא לכל הברואים שמות, מה שלא השיגו המלאכים, והכיר גם בבורא, כביכול, שהוא אדון לכל (ראה לעיל במאמר ״כח הירידה והעליה באדם״). ומתוך חכמה זו התענג על ה׳ בתענוגים הגדולים ביותר. אולם פרעה הכיר רק במזל אחד מן המזלות שהוא מזל טלה, ואם כי הגיע מתוך זה לידי מדריגות גדולות בחכמה ולתענוגים גדולים, כאמור, אבל הוא לא בא להשגה והכרה בכל המזלות ובגבוהים מעליהם בחכמה ובגבורה, כמו הגלגלים וכל דרגות המלאכים, השרפים, האופנים וחיות הקודש, ובכל העולמות העליונים והתחתונים שברא ה׳ יתברך, עד לידי ההכרה האמתית לדעת את ה׳ מקור הכוחות כולם. שהוא יוצרם ומנהיגם ומחיה אותם בכל עת ובכל שעה. ומתוך כך נשארו המצרים עוד רחוקים מאד מההכרה השלמה ומהתענוגים העליונים האין סופיים, והם נחשבים, איפוא, לעובדי עבודה זרה. שזוהי מציאות של עבדות, בחינת עבדי עבדים. 

== ב ==
'''ומצאנו''' עוד יותר מזה, שאף חסרון דק בקצה מעלת השלימות העליונה שבכחו של האדם להגיע, וגם אצל האדם הגדול ביותר. עלול לחולל מהפכה בכל מהותו ולשנותו לסוג אחר. אמר הכתוב (בראשית טו): ״ויאמר ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה וגו׳ ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וגו׳״. ואמרו חז״ל (נדרים לב): ״מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים וכו׳ מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ׳במה אדע כי אירשנה׳״. והנה אברהם אבינו ע״ה, האדם הגדול בענקים, נאמר עליו: ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״ (נחמיה ט), היינו שלבו נעשה כולו אמונה, כל חלל לבו של אברהם היה מלא אמונה בה׳ יתברך ובודאי כי באמרו ״במה אדע״ לא היה שום חסרון באמונתו חס ושלום, ולא משום כך ירדו בניו למצרים. תדע שהרי כששלח הקדוש ברוך הוא את משה רבנו ע״ה לגאול את ישראל ואמר: ״והן לא יאמינו לי״, אמרו חז״ל (שמות רבה שם): ״אמר לו הקדוש ברוך הוא, הן מאמינים בני מאמינים, ואתה אין סופך להאמין: מאמינים, דכתיב ׳ויאמן העם׳: בני מאמינים, דכתיב ׳והאמין בה׳׳. ואתה אין סופך להאמין, דכתיב ׳יען לא האמנתם בי׳״. הרי שלא היתה שום תביעה על אברהם באמירתו ״במה אדע״ על חסרון באמונה, והוא נשאר ראש המאמינים כמו שהיה, ואדרבה ה׳ הוכיח בזה את משה על שאמר ״והן לא יאמינו לי״, והמטה נהפך לנחש בגלל חשדו זה להראות לו שתפש אומנותו של נחש (ראה רש״י שם), אלא שלפי תומת ישרו של אברהם אבינו וגודל דעתו, ראו בשמים איזו תביעה כל שהיא עליו במה שהתבטא בביטוי כזה שיש לפרש משמעותו כבקשת הוכחה לדבריו של ה׳ יתברך. ואף על פי כן נענש כה נוראות שנגזר על בניו כעין אותה גזירה שנגזרה על חם - שיהיו עבדים ארבע מאות שנה, כלומר: על ידי ביטויו ״במה אדע״ נתרשמה בו מציאות כזאת שסיבבה ירידת הדרגה בבניו עד כדי עבדות מסויימת של ארבע מאות שנה, ולא עוד שנשתעבדו במצרים, אצל אותם עבדי עבדים מבני בניו של חם. 

'''הוי''' אומר מכאן, כי אף חטא כזה של אברהם, חטא דק מן הדק עד אין נבדק, שגם אברהם אבינו בשכלו הבהיר לא עמד עליו, היה בכחו לשנות את מציאותו ולהטביע סוג עבדות בבניו, המתבטאת בפחיתות ההכרה והדעת שהלכה וגדלה במשך הדורות עד שהגיעה לדרגה כזאת שמלאכי השרת טענו: ״הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה״, (ילקוט ראובני בשלח), כאילו זרעו של אברהם וצאצאי חם, שניהם עומדים במדריגה אחת: אלו עבדים ואלו עבדים. 

'''והנה''' לכשנתבונן בזה נראה כמה מופלא הדבר, שהרי כידוע הגיע אברהם אבינו למדריגות העליונות ביותר בהכרת כל הבריאה ובידיעת ה׳ יתברך - שהוא רם על הכל, היינו שחקר בשכלו הגדול והבחין בכל הברואים ברואי מטה וברואי מעלה, וידע את כוחותיהם, גבורתם, חכמתם והשפעתם, עד שבא לידי הכרה וידיעה ברורה בכל שפע הטובה והחכמה שבהם כי כולם באין יוצא אין להם משלהם כלום, והם אפס ותוהו. והגיע עוד להכיר כי כל ההכרות וההבחנות בהם, וכן כל ההנאות, התענוגים והעידונים בהכרתם, אין בהם ממש לעומת ההכרה האמיתית בה׳ יתברך, הממציאם והמנהיגם והמחדש אותם בטובו בכל עת. והוא מה שאמרו חז״ל (בראשית רבה ריש לך): ״משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת וכו׳, כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלא מנהיג? הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל העולם״. הרי שהגיע אברהם לתענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא, והוא: ״להתענג על ה׳ וליהנות מזיו שכינתו יתברך״. ועוד אמרו חז״ל: ״מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא אדון עד שבא אברהם וקראו אדון, שנאמר: ׳ויאמר אדני אלהים במה אדע וכו׳״ (ברכות ז). הרי שאברהם הגיע להכרת אדם הראשון בה׳, כאמור, שהוא אדון לכל, ועוד השיג יותר וקראו אדון. 

'''אולם''' מכיון שבאותו רגע שהגיע להשגה הגדולה ביותר, אמר ״במה אדע כי אירשנה״, נפל איזה טשטוש קל, דק מן הדק עד אין נבדק, בהכרתו הגדולה של אברהם ופגם מה בהשגותיו העליונות, חלה הפרעה כל שהיא בשלמות החירות לפי המושגים העליונים ובתענוגותיו הנצחיים וסובב בחינת מה של עבדות בזרעו. הכתוב אומר: ״וצדיק באמונתו יחיה״ (חבקוק ב), כלומר: חיותו של האדם היא האמונה, זאת היא מציאותו בחיים ובה מקור העונג והעידון האמתי ליהנות מזיו שכינתו יתברך ואם יש איזה טשטוש כל שהוא באמונתו של האדם אף בשלבים הגבוהים ביותר, הרי יש כאן פגיעה בחירותו, איננו עוד בן חורין במלא מובנה העליונה של המלה ויש בו משהו מבחינת העבדות. 

'''ואמנם''' הגזירה של ״ועבדום״, לפי הבחינה שהסברנו, התחילה כבר מיצחק אבינו ע״ה, ולמרות מדרגותיו העליונות בתור ״עולה תמימה״ וברכותיו הרבות שברכו ה׳ יתברך, ראו בו בשמים איזו בחינה קלה של עבדות. וכן אצל יעקב אבינו ע״ה ובניו אחריו, שבהם כבר נתגשם השעבוד יותר, שיצאו מהארץ הנבחרת וירדו למצרים, ועם היותם שם בכבוד וגדולה, כי נתקיימו שם חלומותיו של יוסף, ״ויוסף הוא השליט במצרים״, בכל זאת בשמים נחשבה יציאתם מן הארץ - כגלות, והשתהותם במצרים - בבחינה של עבדים למצרים. 

== ג ==
'''ובאמת''', גם לאחר הירידה הגדולה, שכבר נגזרה על בני ישראל במצרים גזירת קושי השעבוד ממש, ככתוב (שמות א): ״ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים וגו׳״, התגלה שעבוד זה בעיקר במעמדם הרוחני, בטשטוש הכרתם הגדולה ובירידתם השכלית במושגים העליונים, כי הסבל הגופני ודאי שלא תפש מקום אצל בני ישראל, שאף לאחר ירידתם היו במדריגה רמה ונשגבה, אלא שעיקר הסבל התבטא במובנים הרוחניים. מצינו בחז״ל (שמות רבה א): ״דרש רבי עקיבא בשכר נשים צדקניות וכו׳ וכיון שהגיע זמן מולידיהם, הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר ׳תחת התפוח עוררתיך׳, והקדוש ברוך הוא שולח מלאך משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם וכו׳, ומלקט להם ב׳ עגולין, אחד של שמן ואחד של דבש, שנאמר ׳ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור׳, וכיון שמכירין בהן המצרים רצו להורגן, ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע, ומביאין שוורין וחורשין על גביהן, שנאמר ׳על גבי חרשו חורשים וגו׳׳, ולאחר שהולכין, מבצבצין ויוצאין כעשב השדה, שנאמר ׳רבבה כצמח השדה נתתיך׳, וכיון שמתגדלין באים עדרים עדרים בבתיהם, שנאמר ׳ותבואי בעדי עדיים׳, אל תקרי ׳עדי עדיים׳ אלא ׳בעדרי עדרים׳. וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים, הם הכירוהו תחלה, שנאמר: ׳זה אלי ואנוהו׳״. 

'''והנה''' זכו תינוקות אלה למה שזכו משה ובני ישראל לאחר מתן תורה על ידי התפלות, והכאות בצור וכדומה, מבלי כל עמל וטרחה ורק מתוך החסד הרב של הקדוש ברוך הוא לטובתם והנאתם, כאמור. והאיך יתכן שאנשים שעוד בימי ינקותם זכו לגדולה כזאת, לתענוגים ועידונים נפלאים ולהשגות נעלות כאלה, יהיו נטרדים ונאנחים על הלבנים שנושאים על כתפותיהם?! אלא ודאי שכל עיקר סבלותם ועינוייהם היה שעבודם הרוחני שנפגמה שלימותם בהשגות העליונות לפי ערך מדריגתם, והרגישו חסרון בחיותם המקורית של ״וצדיק באמונתו יחיה״.

'''ואמנם''' כן פירשו חז״ל (תיקוני זוהר שם) את הפסוק ״׳ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וגו׳׳. ׳בפרך׳ דא פירכא, ׳בעבודה קשה׳ דא קושיה, ׳בחמר׳ דא קל וחומר, ׳ובלבנים׳ דא ליבון הילכתא, ׳ובכל עבודה בשדה׳ דא ברייתא״. הרי מפורש מכאן כי עיקר השעבוד היה בזה שנטשטשו אצלם השגותיהם וחסרה להם צלילות הדעת הדרושה להלכה, כפי דברי חז״ל: ״שמעתתא בעי צלותא״ (מגילה כה), והבהירות בהכרת ה׳ יתברך וידיעת תורתו, והיו זקוקים להגיע למעלות הכרותיהם דרך פירכא, קושיה וקל וחומר. וזאת היתה גזירת העבדות שנגזרה על ישראל. משום שאברהם אבינו התבטא ״במה אדע״, באו בניו לידי כך, כאמור, ולא הגיעו איפוא לתענוגים הרוחניים המופלאים במלואם, אשר זוהי בחינת עבדות לפי ערך מדרגותיהם. 

'''וזהו''' פירושו של הכתוב: ״על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם״. הלא בפשוטם של דברים מתפרש פסוק זה בתיאור השעבוד והעינוי האיום ביותר שסבלו בני ישראל במצרים - שחרשו המצרים את שדותיהם על גבי גופות ישראל. ואילו לפי דברי חז״ל הנזכרים נמצא להיפך, שהכתוב הודיע כאן את הנסים שקרו להם שהיו נבלעים בקרקע וכו׳. אולם לפי מה שאמרנו, לא בחרישה על הגוף הכתוב מדבר, אלא שעינוים וסבלם היה בזה שגילוי השכינה לא בא להם אלא תוך בליעתם בבטן האדמה, ומשם באו לידי הכרה במציאות ה׳. 

'''ומתוך''' כך, מתוך שעמדו במדרגות כה גבוהות, וכל עיקר השעבוד לא היה אלא בחוסר בהירות בהשגות העליונות כאמור, לכן גם גאולתם ופדות נפשם באה רק על ידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, כפי דברי חז״ל (בהגדה של פסח) על הפסוק ״׳ועברתי בארץ מצרים וגו׳ אני ה׳׳, ׳ועברתי בארץ מצרים׳ - אני ולא מלאך, ׳והכיתי כל בכור׳ - אני ולא שרף, ׳ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים׳ - אני ולא השליח, ׳אני ה׳׳ - אני הוא ולא אחר״. הרי כל הפגם של ״במה אדע״ לא היה אלא בקצה השלימות העליונה ביותר, חסרון דק כזה שאף מלאכים ושרפים לא השיגו אותו ולא עמדו עליו. אם כן גם בחינת העבדות שנתהותה מאמירה זו היתה למעלה מהשגתם של המלאכים (ראה ילקוט בשלח רמא), ולא היה, איפוא, כל מקום שהגאולה תהיה על ידי המלאכים, ורק הקדוש ברוך הוא הוא ולא אחר, בחן מדריגתם של בניו, הן בעת שעבודם והן בשעה שחזרו לשלימותם בהשגת אמונתם בו והכרתם אותו. ועוד, שהשלמת הכרתם בשלביה העליונים וגמר תקון הפגם ״במה אדע״ לא יכלו לבוא אלא על ידי התגלות הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו לפניהם, כי רק אז הגיעו לשלימות המדריגה של ״וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים ויאמינו בה׳״ (שמות יד), שמתוך כך באו משעבוד לגאולה ונעשו ראויים לקבל את התורה מן השמים ולהיות לו עם סגולה. 

'''וזאת''' היא הבחינה של יציאת מצרים, שנתעלו אבותינו ויצאו מבחינת העבדות הרוחנית, כאמור, והגיעו למדרגת בני חורין במושגים העליונים של שלימות האמונה וההכרה בה׳ יתברך, ונקראו גאולים. 

== ד ==
'''והנה''' יש להתבונן, הרי בשנה האחרונה כבר לא נשתעבדו בני ישראל בשעבוד ממש למצרים, כמו שאמרו חז״ל: ״בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים״ (ראש השנה יא), והגיעו, איפוא, להשלמת מדריגתם באמונה ונעשו ראויים לגאולה, ומה הטעם שהשהה הקדוש ברוך הוא אותם במצרים חדשים אלו? והלא רואים אנו שכשיצאו ממצרים יצאו בחפזון גדול, כמו שנצטוו (שמות יב) ״וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים וגו׳ ואכלתם אותו בחפזון וגו׳״, כדי שלא תתעכב יציאתם מארץ מצרים אף רגע, ומהו הדבר שהניח אותם הקדוש ברוך הוא להיות במצרים במשך כל השנה של נחיתות המכות על המצרים זו אחר זו? והלא דיה היתה גם מכה אחת להכריח את פרעה שיעזבם לנפשם ולהוציאם? אכן הטעם מפורש בתורה: ״בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ״ (שם ט). וכן כתוב: ״בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה׳״ (שם י). הרי מבואר שכל השתהותם של אבותינו במצרים במשך השנה הזאת היתה ״למען תספר וכו׳ וידעתם כי אני ה׳״. 

'''ולכאורה''' הרי כבר הכירו את ה׳ והיו מאמינים בני מאמינים, כדברי הכתוב: ״ויאמן העם״ (שמות ד)? אלא שעדיין לא הושלמה מדריגתם באמונה ולא תוקן לגמרי הפגם ״במה אדע״, עד שלמדו בשנה הזאת את היסוד הגדול של השגחה פרטית וחידוש הבריאה לכל יחיד, ובכל מכה ומכה שהוריד הקדוש ברוך הוא על המצרים הושרש בתוך לבות בני ישראל עיקר האמונה כי ה׳ יתברך בורא ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית בשביל כל יחיד ויחיד. הנה במכת דם אמרו חז״ל שהיו מצרי וישראלי שותין בכלי אחד וזה היה שותה דם וזה מים (ראה שמות רבה ט). והרי לנו בריאת מעשה בראשית בשביל כל יחיד, שאותם המים בספל הקטן נתחלקו ונתהוו לזה מים ולזה דם. וכן במכת חשך, שהיו ישראלי ומצרי יושבים יחד במרתף אחד ולזה נעשה חשך כעובי דינר ולישראלי אור גדול, כלומר, שלישראל פעלה שמש ומרפא בכנפיה, ולמצרי היה חשך ואפילה. וכן יש לראות בכל המכות כולן. וזהו ״וידעתם כי אני ה׳״, שה׳ יתברך מנהיג כל בריה בעולם ומשגיח עליו בפרטי פרטות, ובורא את כל העולמות בשביל כל אחד במיוחד. חידוש זה למדו אבותינו במצרים בשנה הזאת, כדי להגיע למדרגה השלמה בהכרתם ולהיגאל לגמרי מפגם עבדותם הרוחנית, ורק אז נעשו ראויים לקבלת התורה. 

'''וזהו''' פירוש הדיברה הראשונה שבעשרת הדברות: ״אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״ - ״הוצאתיך״ לכל יחיד, כלומר שהקדוש ברוך הוא הוא אלהים של כל יחיד ויחיד ממש, שהוא בורא, מחדש, משגיח ומנהיג את הכל לכל פרט ופרט במיוחד. ויסוד אמונה זה המתבטא ב״אנכי ה׳ אלהיך, שהוא עיקר ההכרה בו - התגלה ביציאת מצרים. 

'''ולא''' את בני ישראל לבד רצה הקדוש ברוך הוא להביא לידי אמונה שלימה זו, על ידי המכות במצרים, כי אם גם את פרעה והמצרים. כמו שמפורש במקראות: ״וידעו מצרים כי אני ה׳ בנטותי ידי על מצרים״ (שם ז), ״בזאת תדע כי אני ה׳״ (שם), ״למען תדע כי אין כה׳ אלהינו״ (שם ח). ועוד כמה מקראות ובמשך שנים עשר חדש אלו לימד הקדוש ברוך הוא לפרעה ולמצרים את דרכי ההשגחה. ואמנם הועילו המכות, ואותו פרעה שאמר מתחלה: ״מי ה׳ אשר אשמע בקולו וגו׳ לא ידעתי את ה׳״ (שם ה), הוא עצמו בא להכרה גדולה בה׳ יתברך ואמר: ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״ (שם ט), והם גם הם אמרו: ״אנוסה מפני בני ישראל כי ה׳ נלחם להם במצרים״ (שם יד). 

'''למדים''' אנו מכאן כמה גדול ערכה של האמונה בה׳, שהרי כדאי היה לישראל לשהות שנים עשר חדשים נוספים במצרים, וגם נוח היה למצרים לסבול כל כובד המכות, שכל אחת היתה קשה מחברתה, ובלבד שיבואו להכרה וידיעה שלימה בהשגחת ה׳ יתברך.

'''והנה''' באמת לא החזיקה הכרתו של פרעה מעמד אלא זמן קצר בלבד. חז״ל מספרים שפרעה נשקע בים והעלהו הקדוש ברוך הוא משם והלך לנינוה ונעשה מלך עליהם והוא שהחזיר את נינוה בתשובה. וכן דברי המדרש (ילקוט יונה): ״אמר רבי נחוניה בן הקנה: תדע לך התשובה מפרעה שמרד בקדוש ברוך הוא מאד: ׳מי ה׳ אשר אשמע בקולו׳. ובלשון שחטא בו בלשון עשה תשובה: ׳מי כמוכה באלים ה׳׳. והצילו הקדוש ברוך הוא מן המיתה לספר כח גבורתו, שנאמר: ׳ואולם בעבור זאת העמדתיך׳ ומלך בנינוה. ואנשי נינוה כותבים כתבי עמל וגוזלים ומתעבין במשכב זכור, ושלח הקדוש ברוך הוא יונה להתנבא עליה להחריבה, ושמע פרעה ועמד מכסאו וקרע בגדיו ולבש שק והכריז בכל עמו שיצומו כל העם ג׳ ימים וכו׳״. ועוד שם: ״כיון שראה הקדוש ברוך הוא ששבו מדרכם נח מכעסו ועמד מכסא דין וישב על כסא רחמים ונתרצה ואמר סלחתי״. 

'''אולם''' כל ימי תשובתם נמשכו רק ארבעים יום, כפי שאומרים חז״ל שם, ולאחר זה שבו לדרכיהם הרעים. ובכל זאת כדאי היה להם לישראל לסבול שנה נוספת במצרים וכדאי היה להם לפרעה ולמצרים, לספוג מכות גדולות כאלה במצרים ועל ים סוף במשך שנים עשר חדש, כדי שאנשי נינוה יגיעו להכרה בה׳ לפחות לימים אחדים, כי אין שיעור לערך האמונה בה׳ יתברך וזוהי כל תכליתה של הבריאה וראויים כל הסבל והיסורים בגללה אם בכוחם להביא למטרה זו. 

== ה ==
'''את''' היסוד הזה מצינו גם ביונה הנביא. אמרו חז״ל (ילקוט שם): יונה ברח לחוץ לארץ מקום שאין השכינה נגלית שם, כי אמר: הגויים קרובי תשובה הם ולא רצה לחייב את ישראל, לפיכך ברח. מה עשה הקדוש ברוך הוא הטיל סערה והטילו את יונה לים ובלעו הדג. ״׳וימן ה׳ דג גדול׳, נכנם לתוך פיו כאדם שנכנס לבית כנסת גדולה והיו שתי עיניו כחלונות, אמר: פנסאות מאירות ליונה. רבי מאיר אומר מרגלית היתה תלויה במעיו של דג ומאירה ליונה כשמש הזה שמאיר בגבורה וראה יונה כל מה שבימים ותהומות וכו׳, והראהו שאול תחתית שנאמר: ׳מבטן שאול שועתי׳ והראהו גיהנם וכו׳. והיה יונה ג׳ ימים וג׳ לילות במעי הדג ולא התפלל. אמר הקדוש ברוך הוא: אני הרחבתי לו מקום במעי דג זכר כדי שלא יצטער והוא אינו מתפלל, אני מזמן דגה מעוברת שס״ה אלפים רבבות דגים קטנים כדי שיצטער ויתפלל לפני וכו׳. מיד פלטו ובלעתו הדגה והיה בצער גדול מתוך הדוחק ומתוך הטנוף. מיד כיוון לבו בתפלה וכו׳״.

'''הרי''' שכוונתו של יונה הנביא היתה לשם שמים, למסור נפשו עבור ישראל כאמור, ובכל זאת היה בבריחתו משום חוסר הכרה בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, עד כמה חשובה לפניו האמונה של בריותיו בו, כמו שנאמר: ״מי כמוכה באלים ה׳״, ופירשו חז״ל (גיטין נו:): ״מי כמוכה באלמים״, שמכעיסין לפניו והוא שותק ומאריך אפו אולי יחזרו בתשובה, ומשום כך הרעיש הקדוש ברוך הוא את כל העולמות, נתהפכו סדרי תהומות והובקעו ארחות ימים וכו׳ וכו׳, עד שלבסוף מינה דג שיבלע את יונה, והעבירו בימים ובתהומות, והראהו שאול תחתית, והראהו גיהנם וכו׳, וכשיונה לא שינה את דעתו במעי הדג הזה ולא התפלל, הקיאו הדג ובלעתו הדגה ונמצא שם בדוחק רב וסבל יסורי גיהנם ממש, כפי שהתפלל ואמר ״מבטן שאול שועתי״. וכבר אמרו חז״ל (עירובין יט): ״ג׳ פתחים יש לו לגיהנם וכו׳ אחד בים, שנאמר ׳מבטן שאול שועתי׳״: הרמב״ן בשער הגמול נותן לנו תיאור כמה נוראים הם יסורי הגיהנם שאף אם יסבול אדם כל יסורי איוב במשך כל ימי חייו בלי הפסק, עדיין אין זה מגיע ליסורי גיהנם של רגע אחד בלבד, ואם כן אנו יכולים לתאר לנו מה גדולים היו יסוריו של יונה הנביא במעי הדגה - בבטן שאול, שזהו המדור התחתון של הגיהנם. ובגיהנם הזה שהה יונה בעודנו בחיים, שהיסורים קשים יותר, שהם בבחינת ״חיים שאולה״ שנאמר בעדת קרח (במדבר טז). ולא רק רגע אחד, ולא יום אחד כי אם שלשה ימים ושלשה לילות, עד שבא לידי הכרה והתפלל לה׳. 

'''לימד''' הקדוש ברוך הוא בזה את יונה הנביא, וגילה לו את היסוד הזה שאמרנו, שכדאים הם כל יסורי השאול שהגיעו לו כדי להביא את אנשי נינוה הגויים לידי הכרה בה׳, לידי אותה ההכרה שהורה להם פרעה, שהיה מלך נינוה באותו זמן: ואף אם לא תתקיים תשובתם אלא ארבעים יום בלבד, וגם אם יצא מזה קטרוג על ישראל, בכל זאת אין למנוע הדבר הזה, באשר זוהי, כאמור, תכליתו של עולם, וזוהי מטרת חיי אנוש עלי אדמות. 

== ו ==
'''וכשנעמיק''' בדבר יותר, נראה שהיסורים האלה אם הם מביאים לידי אמונה והכרה שהן תכליתה של הבריאה אינם יסורים כלל כי אם תענוגות, באשר רואים בהם שלוחיו של מקום. וכבר אמרו חז״ל (חולין ז:): ״אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה״. הרי שבכל נקיפת אצבע יש לראות רמז מלמעלה. וכמה יש לאדם לשמוח על דבר זה שמלמדים אותו מן השמים שדרכו לא טובה ושעליו להיטיב את מעשיו. 

'''והנה''' פרעה הרגיש בדבר הזה ושמח מאוד על המכות והיסורים שבאו עליו. איתא במדרש: ״׳ויהי בשלח פרעה׳, כששלח פרעה את העם מי צווח ווי? פרעה. משל למלך שהיה בנו הולך למדינה אחת. הלך ושדרו אצל עשיר אחד. וקבל העשיר בנו של מלך בעין טובה. כיון ששמע המלך מי קבל בנו ובאיזו מדינה הוא, היה משלח איגרת אצל אותו האיש ואומר לו: שלח את בני. פעם אחת וב׳ וג׳. היה משלח בכל זמן ובכל שעה ושעה עד שהלך והוציא לבנו בעצמו. התחיל אותו האיש צועק על שיצא בנו של מלך מתוך ביתו. אמרו לו שכניו: למה אתה צועק? אמר להם: כבוד היה לי כשהיה בנו של מלך אצלי, שהיה המלך כותב אגרת לי והיה זקוק לי והייתי ספון בפניו. עכשיו שנמשך בנו של מלך מאצלי, אינו נזקק לי בדבר. לכך אני צועק. כך אמר פרעה: כשהיו ישראל אצלי היה הקדוש ברוך הוא זקוק לי והייתי ספון בפניו והיה משלח לי אגרת בכל שעה ואומר: ׳כה אמר ה׳ אלהי העברים שלח עמי׳ (שמות ט:א). והיה פרעה שומע מפי משה: שלח את בני, ולא היה מבקש לשלחם. כשירד הקדוש ברוך הוא למצרים והוציא את ישראל, שנאמר: ׳וארד להצילו מיד מצרים׳ (שמות ג:ח) התחיל פרעה צועק: ווי ששלחתי את ישראל. לכך נאמר: ׳ויהי בשלח פרעה׳״ (שמות רבה כ:ז). 

'''הרי''' מפורש כי כל אותן המכות הקשות והעלבונות והיסורים שבאו על פרעה במצרים ראה בהם כבוד גדול לעצמו וראה בהם אושר ותענוגות שיש לו קשר עם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, וכי הוא לבדו מטפל בו, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף. ונמצאים הדברים הפוכים, שבזמן שהיה מושל בכפה במצרים ושליט גדול בעולם והפעיל כל חכמת הכשפים בארמונו ובמדינתו וחשב את עצמו לאלוה, לא היה אלא נחות דרגה, עבד עבדים, כי עבד למזל טלה. והרי זו חשכת השכל ופחיתות במדריגה והיה רחוק מאד מתכליתו ומטרתו. אבל לאחר שבאו עליו המכות והיסורים, שנהרס שלטונו וכולם שחקו על משבתו, ונאלץ להכיר בה׳. שאמר: ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״. דוקא אז השתחרר מפחיתות מדריגתו והרגיש בשמחה ובתענוגות החיים האמתיים עד שלא רצה להפרד מזה וצעק: ווי ששלחתי את ישראל, ווי שהפסדתי את הגילוי הזה שהתגלה לפני ה׳ במכות וביסורים שהביא עלי, כלומר: בתוך אותו גיהנם הרגיש טעם של גן עדן. 

== ז ==
'''לפי''' כל האמור יוצא, שכל מעשה יציאת מצרים בא, להביא לידי אמונה שלמה בה׳ יתברך, בלי שום פגם וטשטוש, הן בהשגחה הכללית שה׳ בורא ומנהיג הכל והן בהשגחה פרטית שה׳ יוצר את כל הבריאה כל רגע בשביל כל יחיד ויחיד, שיש בזה משום השתחררות גמורה מכל צל של פחיתות העבדות, וללמד שאמונה זו היא חיותו האמתית של האדם בבחינת ״וצדיק באמונתו יחיה״ ושכל היסורים שבעולם אם הם מביאים לידי אמונה זו אינם אלא תענוגות עליונים ואין אושר גדול מהם בעולם. 

'''והנה''' אמרו חז״ל: ״בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים״ (הגדה של פסח). על כל אדם בכל הדורות להעביר בנפשו את התהליך הזה של יציאת מצרים, להשתחרר מכל שעבוד נפשי זר שהטביע הפגם של אמירת אברהם אבינו ״במה אדע״ ולהגיע לידי ההכרה השלמה הן בהשגחה הכללית והן בהשגחה הפרטית, אשר זוהי תכליתו ותענוגותיו של האדם עלי תבל ואין כלום בעולם זולתם. ״וכל המרבה ביציאת מצרים הרי זה משובח״ (שם), כל מי שמתעמק יותר ביסוד זה של יציאת מצרים ומתעלה בהכרה זו באמונה, הריהו מוציא את עצמו יותר מעבדות לחירות עולם, למדריגת הגאולה ופדות הנפש. 

'''וחובה''' זו אינה בליל הפסח בלבד בזמן אמירת ההגדה, כי אם בכל יום ובכל שעה. חייב אדם להזכיר יציאת מצרים בכל יום, כי תמיד עליו לעמוד במדריגה של עלית האמונה, בהבהרת השכל וההכרה ובגאולת הנפש. 

'''ולא''' עוד, אלא שתיקנו חז״ל לסמוך גאולה לתפלה (ראה ברכות ט). אין אדם יכול לעמוד להתפלל לה׳ לפני שהוא מעביר לפניו כל תהליך יציאת מצרים ובא, כאמור, לידי אותה ההכרה השלמה בכל יסודות האמונה בהשגחה הכללית והפרטית וגואל את נפשו מכל טשטוש של שעבוד ועבדות. 

'''ומשום''' כך גם תיקנו חז״ל שלפני שהאדם שופך תפלתו לפני המקום, עליו להתבונן בפרוטרוט בכל מה שעבר על בני ישראל במצרים ועל הים ולומר: ״ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו, כל בכוריהם הרגת ובכורך גאלת וים סוף בקעת וזדים טבעת וידידים העברת ויכסו מים צריהם וכו׳ וכו׳״, ומתוך כך יבוא לכל אותן ההכרות האמורות, שיש בהן גאולת הנפש האמתית והחירות הגמורה, ולקריאה הגדולה שקרא פרעה בעת קריעת ים סוף: ״מי כמוך באלים ה׳״ (ראה ילקוט יונה), ורק אז הוא ראוי לעמוד בתפלה לפני ה׳ יתברך. 

'''ואף''' האדם הגדול ביותר זקוק להתבוננות זו ביציאת מצרים ולסמיכת גאולה לתפלה, כי לעולם יש לעלות ולעלות ביסודות האמונה היוצאים ממנה לאין שיעור. כתוב שחזקיהו המלך בחוליו אמר בתפלתו: ״זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי״ (ישעיה לח). ופירשו חז״ל: ״מאי ׳והטוב בעיניך עשיתי׳? שסמך גאולה לתפלה״ (ברכות י). הרי שגם חזקיהו שהגיע למדריגות העליונות ביותר, שבקש הקדוש ברוך הוא לעשותו משיח (ראה סנהדרין צד), ואף לאחר שבאותה תפלה העיד על עצמו שהתהלך לפני ה׳ באמת ובלב שלם, עוד מצא זכות גדולה לעצמו שסמך גאולת מצרים לתפלתו - שבגללה תתקבל לפני המקום - וראה בזה המעשה הטוב בעיני ה׳, בה״א הידיעה, כדבריו: ״והטוב בעיניך עשיתי״. 

'''הוא''' אשר אמרנו שביציאת מצרים כלולים כל יסודות האמונה בשלביה העליונים אשר על ידה יתוקנו כל הפגמים בנפש ויושלמו כל המעלות ובה תלויה גאולת האדם השלמה, ומי שזוכה להשיג מדריגה זו במלואה להתבונן בה תמיד ולעלות בה ללא הרף הרי עשה בזה תכלית הטוב בעיני ה׳. 

= חומר המדות =

== א ==
'''כתוב''' במקרא (בראשית יא:ד): ״ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם״. ואמרו חז״ל (ילקוט נח): ״נחלקו לשלש כתות. אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה וכו׳. רבי נתן אומר כולם לעבודה זרה נתכוונו״. 

'''חז״ל''' יחסו עבודה זרה זו לאדם הראשון. הכתוב אומר: ״וירד ה׳ לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם״. ושאלו חז״ל (בראשית רבה לח): ״׳בני האדם׳ - אלא בני מי, שמא בני חמורים וגמלים? אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר: ׳האשה אשר נתת עמדי׳, אף אלו כפו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול״. 

'''הרי''' שעוד בכפית הטובה של אדם הראשון ראו בשמים שורש של עבודה זרה, ואם כי הפגם במדה זו באדם הראשון היה בשיעור הקל ביותר, שלא נתגלה אלא בביטוי שעלול להתפרש כך, כפי שמבואר במאמרים הקודמים (ראה לעיל במאמר ״מדות ודעות״), הוכר בזה בלבד מקור לכפירה ומינות. 

'''ואולי''' יש להסביר בדרך זו את מאמר חז״ל: ״אדם הראשון מין היה״ (סנהדרין לח:), שחז״ל דנו אותו על שם סופו. מכיון שהתורה יחסה את חטא דור הפלגה בעבודה זרה לאדם הראשון, הרי שכבר היה בו שורש של אותו חטא שכמוהו כמינות. 

'''ומכאן''' יצא לנו חידוש גדול שפגם קל בהכרת טובה יש בו כבר משום מינות ועבודה זרה. 

'''מצינו''' חומר של מדת כפיית הטובה גם בבלעם, שבכל שנאתו לישראל ורצונו לקלל אותם הודגשה התביעה בעיקר במדה זו. חז״ל פירשו על דבריו של בלעם ״מן ארם ינחני בלק״ (במדבר כג:ז) ״שאמר לו בלעם לבלק: השוינו שנינו להיות כפויי טובה, שאילולא אברהם אביהם לא היה בלק, שנאמר: ׳ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה׳: ואילולא אברהם לא פלט לוט מסדום, ואתה מבני בניו של לוט: ואילמלא יעקב אביהם לא עמדתי אני בעולם, שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב וכו׳, ואילולא אבותם, אני ואתה לא עמדנו בעולם״ (ילקוט בלק כג). 

'''הרי''' חז״ל מצאו בבלעם את שלש המדות הרעות: ״עין רעה, רוח גבוהה נפש רחבה״, ש״הן כוללות כל הפחיתיות״ שבאדם (ראה ר׳ יונה על אבות ה), ומציינים אותו בתור אבי בעלי המדות המגונות בעולם. ובכל זאת טעה בלעם בכל דרכיו ומעשיו, וחשב שהוא תמים עם ה׳ ועושה רצונו, כפי דבריו: ״אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה׳״ (במדבר כב:יח), וכן אמר: ״אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר״ (במדבר כב:לח). אולם עם כל זה עמד על חסרונו בכפיית טובה. הרי שמדה זו היא הגסה ביותר שלא יכל היה להתעלם ממנה. ולא עוד אלא שהוכיח בזה גם את בלק, האיך הוא בא לבקשו לקלל את ישראל בזמן שהוא חייב טובה לאבותיהם של אלו. ואם כי טובה זו באה לפני דורות רבים לאבות אבותיו, ובכל זאת ראה בזה חובה רבה שבגללה היה צריך בלק לוותר על כל טענותיו לישראל וחששותיו מהם שיבואו להחריב את עמו ואת ארצו. ואם לא הרגיש במדה זו בשיעור דק כזה ראה בכך אף בלעם השחתה רבה. 

'''מכאן''' שמדת כפיית טובה היא המושחתת ביותר והיא ראשית הזדון והרשע. 

== ב ==
'''ואולם''' לא רק מדת כפיית טובה היא שורש המינות וכל מעשי השחיתות, כי אם כל המדות. ואף בשעה שחטא ישראל בעבודה זרה, לא נתבעו אלא משום ליקוי המדות. מצינו בחטא העגל שה׳ אמר עליו למשה: ״עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו וגו׳״ (שמות לב). ובכל זאת כשהיה בא להענישם, כתוב: ״ויאמר ה׳ אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא״ (שם). הרי ראו את עיקר החטא של עבודה זרה לא בעצם העבודה כי אם במדה שהניעה אותה. 

'''ולא''' עוד אלא שאם המדות הן כשורה לא תתכן כלל אשמת עבודה זרה, אמרו חז״ל (ילקוט נח יא): ״גדול השלום שאפילו ישראל יעבדו עבודת אלילים ושלום ביניהם, כביכול אינו יכול לשלוט בהן, שנאמר (הושע ד): ׳חבור עצבים אפרים הנח לו׳, אבל משנחלקו מהו אומר (שם י): ׳חלק לבם עתה יאשמו׳״. הרי מכאן שאשמת עבודה זרה חלה רק במקרה שהם לקויים במדותיהם ולבותיהם נפרדים זה מזה. אבל אם מדותיהם מתוקנות ויש ביניהם יחסי חבירות ושלום אף אם זה לשם עבודת אלילים אין מדת הדין שולטת בהם. 

'''ולכאורה''' הרי גם בדור הפלגה שררו ביניהם יחסי שלום ואחדות, כדברי הכתוב: ״ויהי כל הארץ שפה אחת״. ולא עוד אלא שאמרו חז״ל שאף על פי שחטא דור הפלגה בעבודה זרה היה קשה משל דור המבול, בכל זאת מכיון ש״דור המבול על ידי שהיו שטופין בגזל וכו׳ לא נשתייר מהן פליטה, אבל אלו על ידי שהיו אוהבים זה לזה, שנאמר: ׳ויהי כל הארץ שפה אחת׳ לפיכך נשתייר מהן פליטה״ (ילקוט שם). ואם כן, איפוא, אם היו אוהבים זה לזה, היאך שלטה בהם בכל זאת מדת הדין, כי אם אמנם נשתיירה בהם פליטה אבל יתרם נענשו (ראה שם), ולמה לא הונח להם? אולם לא היתה אחדות שלימה ביניהם כפי דברי סוף אותו כתוב, שאם כי היתה להם שפה אחת אבל גם ״דברים אחדים״. וכבר הזכרנו למעלה דברי חז״ל שנחלקו לשלש כתות, ואף על פי שכולם לעבודה זרה נתכוונו, כאמור, היו ביניהם חילוקי דעות בעצם שיטותיהם בעבודה זרה, ומכיון שלא השלימו, הרי שמדותיהם לא היו מתוקנות, וכאמור לעיל ראו בהן בשמים ליקוי במדת הכרת הטובה, כפי דברי חז״ל על סמך כינוים ״בני האדם״, ומשום כך באה עליהם הפורעניות. אבל באפרים שלטה אחדות גמורה שהיו שלמים במדותיהם, אין כביכול יכול לשלוט ביניהם. 

== ג ==
'''ובאמת''' לא תיתכן כלל באומות העולם שלמות המדות ואחדות גמורה, וזו היא רק נחלתם של ישראל בלבד. כל העמים עוד מחלחל בהם חטאו של אדם הראשון, כי ״גויים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתם״ (ראה שבת קמו.), ואין בכוחם לבוא לידי אחדות ואהבה הדדית שלמה, ואף בזמן שאוהבים זה את זה ומאוחדים לפעולה אחת, אין זה אלא בצורה חיצונית הנראית לעין אבל בתוך תוכם אינם חושבים על טובתם של זולתם ויש לכל אחד מטרה אחרת וכוונתם לטובת עצמם. 

'''אבל''' בני ישראל, לאחר שעמדו בהר סיני ופסקה זוהמתם (שם), ועקרו מתוכם את החטא של אדם הראשון, בכוחם להגיע לשלמות המדות ולאחדות גמורה. 

'''ולכן''' הדגישו חז״ל שישראל אם עובדים עבודת אלילים ושלום ביניהם, אין הקדוש ברוך הוא כביכול יכול לשלוט בהם. אבל באומות העולם לא יתכן שלום גמור כזה, ואף אם הם מתאחדים - לא בטלה עבודת אלילים שלהם. 

'''ולא''' עוד אלא אף המעשים הטובים של הגויים אינם שלמים, כי כל אימת שאין המדות שלמות - לא יתכנו מעשים שלמים, הכתוב אומר: ״צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת״ (משלי יא). לאומים מכיון שבתוך תוכם אין מדותיהם שלמות. אף במעשי החסד שלהם יש להם כוונות רעות, כפי שאמרו חז״ל: שכל צדקה וחסד שגויים עושים חטא הוא להם שאין עושים אלא להתגדל בו, ואחרים אומרים - להתיהר בו ולשם כוונות גרועות יותר (ראה בבא בתרא י). לעומת זה ״צדקה תרומם גוי״, בישראל - אף אם הוא נותן צדקה לשם אותה הכוונה כמו הגויים כגון: בשביל שיחיה בנו או בשביל שיזכה בעולם הבא, בכל זאת הריהו צדיק גמור, משום שבתוך תוכו לבו שלם ובעמקי מחשבותיו הוא מכוון לשם שמים. 

'''ומכאן''' שאם ישראל אוהבים זה את זה אהבתם שלמה, ומשום כך אף אם הם מכוונים לעבודה זרה אין מדת הדין שולטת בהם. 

'''וזהו''' כללם של הדברים: הכל תלוי במדות. סטיה מן המדות מגיעה עד מינות ועבודה זרה: ולעומת זה, אם המדות מתוקנות אין מקום לחול אף לאשמת עבודה זרה. 

= כח של נטיה =
'''קוראים''' אנו בקריאת שמע פעמים ביום: ״השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים״. ואמרו חז״ל בספרי (דברים יא): ״כיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לעבודה זרה וכו׳ כיון שפוסק מדברי תורה כאילו הולך ומדבק בעבודה זרה״. דרעיון זה רחוק מהבנתנו כי האם בזה שסר לרגע מן התורה נדבק מיד בעבודה זרה? אולם מפרשתו של אדם הראשון אנו למדים על יסוד זה, כאשר יתבאר. 

'''כבר''' עמדנו למעלה על גדולתו של האדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, שהיה מלא חכמה עד מאד, כפי שהקדוש ברוך הוא העיד עליו ואמר למלאכי השרת: ״חכמתו מרובה משלכם״, ואף לאחר שחטא ונכשל בעץ הדעת, אין לשער גדולתו ותוקף דעתו למעלה למשכיל, עד שאברהם אבינו האדם הגדול בענקים נתאוה להקבר במערת המכפלה מפני שאדם הראשון קבור שם (פרקי דרבי אליעזר לו). ויש להתבונן משום מה נענש בעונשים כה נוראים שגורש מגן עדן ונקנסה עליו מיתה לו ולכל דורותיו הבאים אחריו עד סוף כל הדורות? והלא חטאו היה כאמור, דק מן הדק עד אין נבדק, עד שמלאכי מעלה השכלים הנבדלים לא הרגישו בו מאומה מן החטא, ותמהו ושאלו להקדוש ברוך הוא: ״מפני מה קנסת מיתה על האדם?״ (שבת נה). ואף הוא בעצמו שחכמתו, כאמור, מרובה משלהם, לא הבחין היכן נעוץ היה חטאו, וטען לפני ה׳: ״האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל״. כלומר: מכיון שהיא נתנה לו מותר היה לו לאכול. כי בינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש (נדה מה), ואם היא הורתה הלכה שמותר, לא היה לו לפקפק בדבר. ולא עוד אלא שאם גם חוה בעצמה אכלה, ודאי דבר המותר הוא ולא היה לו לחשוש כלל. וברור כי זאת היתה התנצלותו של אדם הראשון על אכילתו מעץ הדעת, כי הלא לא דיבר אדם הראשון חס ושלום דברים בטלים לפני הקדוש ברוך הוא, ואם הוא טען ״האשה אשר נתת עמדי וגו׳״, ודאי היתה כוונתו בזה לומר: ״הרי אתה נתת לי את האשה לעזר, ואתה הוא שנתת לה בינה יתירה ממני, חייב אני לשמוע בקולה, ובטוח הייתי שלא אכשל על ידה״. ואם כן איפוא, למה נענש?

'''אולם''' כבר אמרו חז״ל על התנצלות זו שאמר: ״האשה אשר נתת עמדי״ - שכאן כפר בטובתו של מקום. בזה שהדגיש ואמר ״אשר נתת עמדי״, היתה כאן כפירה בטובה, כלומר: בתוך עומק לבו של אדם הראשון היתה איזו פגימה בהכרת טובתו של מקום. אמנם המלאכים לא הבחינו בזה ואף הוא לא הרגיש בכך, אבל ה׳ יתברך שהוא חוקר לב ובוחן כליות העיד כי היה בזה איזה פגם בתוך לבו של אדם הראשון מכח מדה או דעה. וזהו שאמר הכתוב ״ויקרא ה׳ אלהים אל האדם ויאמר לו איכה״ ואמרו חז״ל (סנהדרין לח): ״׳איכה׳ - אן נטה לבך״ כלומר: היתה כאן איזו נטית לב צדדית. 

'''והנה''' נטיה זו כנקודה קטעה וכתם דק בתוך לבו של אדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, הכתה שורש פורה ראש ולענה בכל מין האנושי. לאחר כמה דורות, בדור הפלגה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא רוב טובה והם מרדו בו ובנו מגדל לעלות השמימה ולהקים שם עבודה זרה וכו׳, כתוב: ״וירד ה׳ לראות וגו׳ אשר בנו בני האדם״, ואמרו חז״ל (בראשית רבה לח) ״בני האדם מה תלמוד לומר? וכי בני חמורים וגמלים היו? אלא בני אדם הראשון שכפר בטובה ואמר האשה אשר נתת עמדי״. הרי שכל המקור לעבודה זרה היה בדבור של אדם הראשון שאמר: ״אשר נתת עמדי״. בנטיה קלה זו בתוך עומק לבו של אדם הראשון נעוץ השורש שממנו יצאה המרידה הגדולה של כל הדוד ההוא כנגד הקדוש ברוך הוא. 

'''ולא''' זו בלבד, אלא שגם עליו עצמו אמרו חז״ל (סנהדרין שם): ״אדם הראשון מין היה, שנאמר איכה וכו׳״, ולכאורה יש לתמוה היאך אפשר להעלות על הדעת כי האדם הגדול שאת חטאו לא הכיר שום נברא. כאמור, היה באכילתו מעץ הדעת משום מינות? ואמנם מצינו עוד שחז״ל אמרו (עירובין יח): ״חסיד גדול היה וכו׳״. אלא אלו ואלו דברי אלהים חיים. אף כי חסיד גדול היה ועמד בחסידותו כל ימיו, וגם חטאו היה דק מאד וכו׳ כנ״ל, בכל זאת מכיון שבתור עומק פנימיות חדרי לבו נתגלתה איזו סטיה כלשהי והפסק כלשהו בעליתו התמידית בניגוד לכלל ״אורח חיים למעלה למשכיל״, ראו בה בשמים כעין מינות. ואף כי בדבריו שאמר ״האשה אשר נתת עמדי וגו׳״, היה פסק הלכה שהוא מחויב לשמוע בקולה, בכל זאת ״כל לבבות דורש ה׳״ (דברי הימים א, כח) פירוש: ה׳ דורש שכל הלב של האדם יהיה שלם עם ה׳ יתברך, ואם ה׳ החוקר לב ובוחן כליות מוצא פגם כזה, אין לבבו שלם עם ה׳ וקוראים לו מין. ואולם תביעה דקה כזו אפשר לתבוע רק מאדם, כי דוקא מתוך כך שהאדם גדול לאין שיעור וראשו מגיע השמימה יש מקום לתבוע אותו על פגימה קלה כזו שמלאכי השרת אינם יכולים אף להשיגה. 

'''הנה''' אמרו חז״ל (בראשית רבה ח:י) ״שמלאכי השרת טעו בו (באדם) ובקשו לומר לפניו קדוש״. והרי יש בזה טעות חמורה עד מאד לחשוב על נברא שהוא בורא, ואין לך עבודה זרה גדולה מזו, ובכל זאת לא מצינו שהמלאכים נענשו, כמו ״הנפילים אשר היו בארץ בימים ההם״, שהיו מלאכים, ומשום שחטאו הפילו אותם משמים לארץ (ראה ילקוט בראשית מד). ולמה לא באו מלאכים אלה על עונשם ולא השליכו אותם ארצה? אלא מכאן שהמלאכים אף על פי שגדולים הם מאד בשכלם שהוא שכל נבדל רוחני טהור, מוגבלים הם בשכלם, ומכיון שראו באדם חכמה רבה ונפלאה כזו שהיא למעלה מהשגתם, עלולים היו לטעות בו ולחשוב עליו שהוא בורא, ואינם נתבעים על זה. אבל לא כן האדם, הוא עולה עליהם במדרגות רבות, שתובעים אותו על אשר לא הבחין והכיר אף את הנטיה המוטעה הקלה הצפונה בתוך מעמקי לבו, והוא נענש עליה בעונשים איומים כאלה, שנטרד וגורש מגן עדן, נתמעטה קומתו ודמותו, ונקנסה עליו מיתה לו ולדורי דורותיו. ולא עוד אלא שנטיה קלה זו נחתמת כעבודה זרה וקוראים אותו מין. 

'''הוא''' הדבר אשר אמרנו, כי השגותיו של האדם גדולות הן לאין שיעור. מצינו בחז״ל (בראשית רבה ח): ״בשעה שקרא האדם שמות לכל הברואים, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ואני מה שמי? אמר: לך נאה להקראות ה׳, שאתה אדון לכל, אמר הקדוש ברוך הוא: אני ה׳, זהו שמי שקרא לי אדם הראשון״, רואים אנו כמה גדול האדם שקרא שמות לכל הברואים, היינו שהכיר את הבריות כולם, והתאים להם שמות לפי טבעם ומהותם. וגם את המלאכים הכיר אדם הראשון עם כל הכחות המופלאים שיש בהם כמו: מיכאל באחת, גבריאל בשתים וכו׳ (ראה ברכות ד). כי אצלו לא נחשבו המלאכים יותר משאר הנבראים, ואף כי הם נבדלים מכולם בשכל נבדל מכל מקום עומדים הם, ככתוב (זכריה ג) ״ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה״. ועוד הגיע האדם למעלה עליונה כזו שקרא את הקדוש ברוך הוא בשם, ואמר: ״לך נאה להקראות ה׳ שאתה אדון לכל״, היינו שהסתכל אדם הראשון בכל חלל העולמות בשמים ובארץ ובכל היצורים והבחין והכיר בכל דבר קטן וגדול את אדנותו יתברך, ואמרו ״אתה אדון כל״!

'''ומכיון''' שכך, משום שיש בו באדם כחות נעלים ונפלאים כאלו, להכיר את כל הבריאה במהותה האמתית, אסור היה שתחול בו איזו נטיה שהיא שתוכל להטעותו, ומשום זה נתבע עליו ונענש בעונשים כה איומים ונוראים. ולא על כגון זו בלבד האדם נתבע, לא רק שלא יבוא הוא עצמו לידי טעות. אלא יש בכחו להיות מאיר ובא כנכון היום, עד שלא יחול שום טשטוש שהוא בשכלו הגדול, שלא יתכן אף רצון מאיזה צד שהוא לבוא ולהטעותו, כי במקום האור אין שליטה כלל לחושך. 

'''מצינו''' בחז״ל (שבת נו:): ״כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שנאמר: ׳ולא היה לבבו שלם עם ה׳ אלהיו כלבב דוד אביו׳, כלבב דוד אביו הוא דלא הוה, מיחטא נמי לא חטא, אלא מה אני מקיים: ׳ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו׳? ההיא כרבי נתן וכו׳ הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא הלך וכו׳״. רואים אנו שגדולתו של האדם מגיעה עד כדי כך, שאם בקשו נשיו להסירו מאחרי ה׳ ללכת אחרי האלילים, כבר קוראים עליו: ״ולא היה לבבו שלם עם ה׳״ וש״נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים״, כלומר: שבשמים רואים בזה לבד שנשיו בקשו להטותו - איזו נטיה בתוך לבו לאלהים אחרים, שאם לא כן, לא היה יכול להיות מקום אף לרצון מצד נשיו לבקש להטעותו. וכזה היה גם חטאו של אדם הראשון, אף כי ודאי חסיד גדול היה ואסור לומר אחרת (עי׳ ר״ח לסנהדרין שם), אלא שגם נטית לב כלשהי דקה מן הדקה תוך חסידותו אשר לא הכירו בה לא המלאכים ואף לא הוא בעצמו, ורק הקדוש ברוך הוא לבד הכיר בה, אף על פי כן גרמה לאחר כמה דורות לדור הפלגה של מינים בעולם. 

'''ולא''' רק לאדם הראשון ולשלמה החכם מכל אדם - נאמרו הדברים הללו, אלא כולנו בני אדם אנחנו, בני אדם הראשון, וגם בנו מוטבע הכח הזה. וזהו מה שאמר הכתוב (דברים יא) ״וסרתם ועבדתם אלהים אחרים״, כי אם יש מקום בלבו של האדם לאיזה פיתוי שהוא הגורם לסור מן התורה, הרי זה נקרא ״וסרתם ועבדתם אלהים אחרים״, ויש בזה משום מינות. והם הם דברי הספרי שהבאנו שאם האדם פוסק מן התורה מיד נדבק בעבודה זרה. וכן אמר גם משה רבינו ע״ה בתורה (שם כט): ״פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה וגו׳ אשר לבבו פונה היום מעם ה׳ אלהינו ללכת לעבוד את אלהי הגוים וגו׳״. כלומר: אם יש בלב אדם איזה שורש שהוא אשר פונה מעם ה׳ אלהיו, כבר רואים בו כאילו הוא הולד לעבוד את אלהי הגויים. עד כדי כך שקולה וחמורה כל נקודה שלילית בלבו של האדם, ובכחה להכריע במהותו ולהוליכו שולל. למדים אנו מזה כמה צריך אדם להזהר בכך, כי אין שום אדם מובטח מזה. ויש אשר אף תוך לימודו מוסר בדביקות והרהורי תשובה, עלול הוא שתימצא בלבו איזו נטיה לא טהורה, ורואים בה שורש של מינות הגורמת הטעאות רבות והתכחשות בה׳. על כל אדם, איפוא, לשים תשומת לב רבה לזה לשרש אחרי כל הטיה כלשהי ויהיה כל לבו דבוק בתורה ובה׳ יתברך. 

= מעשי אבות =
״'''חייב''' אדם לומר: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״ (תנא דבי אליהו כה). מעשי האבות הם חכמה. המיוחד שבמעשיהם לא בעצם המעשים כי אם בהכרה ובחכמה שבהם. ויש אשר אדם יעסוק כל הימים באותם המעשים ועדיין אינם בגדר מעשי האבות, משום שאינם חדורים אותה החכמה. 

'''ויש''' להתבונן במה מצטיינים המעשים של האבות? והנה אמרו חז״ל (בראשית רבה לד): ״משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר: תאמר שהבירה הזאת בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם בלא מנהיג? הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר אני הוא בעל העולם״. 

'''ויש''' להבין הרי כולם ראו את הבירה הדולקת, ובודאי שאלו גם הם: מי כאן בעל הבירה? ולמה לא נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא כדרך שנגלה לאברהם אבינו? 

'''אלא''' שאברהם אבינו לא הסתכל בבריאה לבד, אך התעמק בחכמת הבריאה והכיר את יסוד החסד שבה. הוא ראה את השמש הנפלאה האיך היא מאירה על פני תבל ומועילה לכל הנמצאים עליה, וכן הירח והכוכבים וכו׳. כולם מטיבים ומועילים לברואי מטה ללא הפסק, לא ישנו מתפקידם ולא ימעטו מהטבתם, ואין במציאותם כל מקום לתגמול ושכר חלף עבודתם. כן ראה לפניו את כדור הארץ בכל היקפו - גשר עצום הנרקע על פני המים - המחזיק עליו כל יושבי חלד, אשר ימצאו בו את מזונותיהם וטרפם בתבואה ופירות, בעשבים ובאילנות וכו׳ וכו׳. והארץ הזאת עומדת לעולם לכלכל ולזון להטיב ולהועיל, וכל מהותה ומטרתה אך טוב וחסד. וכשהתבונן בזה אברהם אבינו מצא כי יש מקור לכל מעשי חסד אלו, שבירה זו דולקת במצות הבורא יתברך הוא אשר ברא את השמש והירח וכו׳ להועיל ולהטיב לכל הנבראים כולם, והם ששים ושמחים לעשות רצון קונם, להאציל לעולם שפע של הטבה וחסד. 

'''מכאן''' למד אברהם אבינו גם לעצמו - בתור נברא אשר בראו ה׳ על פני האדמה - ללכת בדרך זו, לעשות אף הוא כמעשיהם להטיב עם הבריות, להנאותם ולענגם בכל אשר יוכל, וראה כל תכליתו וחובתו בעולמו לעשות רק חסד לשם חסד וכמו השמש המאירה לעולם כן יצא והאיר אף הוא ״ממזרח צדק״, וכירח וככוכבים אשר לא יאספו נגהם, לא חשך גם הוא עמל ויגיעה לעשות תמיד חסד בארץ. וכשם שאין במעשי החסד של הבריאה שום מקום לתגמול ושכר, כך לא ביקש אברהם שום שכר והנאה חלף עבודתו, כי המבקש שכר ותשלום אין הטבתו ראויה להקראות ״חסד״, שאין זה אלא כמעשה חליפין לתועלתו ולהנאתו. ומתוך כך שראה והתבונן בבירה זו הדולקת והכיר את מעשי החסד בהבריאה, חייב את עצמו גם הוא לעשות כן. 

'''ולא''' הסתפק אברהם אבינו במעשי חסד לבני אדם שהם מצויים לפניו ובדברים שהם מרגישים את חסרונם, אלא חזר אחר בני אדם כדי שיוכל להטיב עמהם, ואף בהנאות שאינם משתוקקים להם כלל על כל פרטי תענוגיהם. אמרו חז״ל (אבות דרבי נתן ז): ״יהי ביתך פתוח לרווחה, כיצד? מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרווחה לדרום למזרח ולמערב ולצפון, כגון איוב שעשה ארבעה פתחים לביתו וכו׳ כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית: הבא מן הצפון יכנס כדרכו, הבא מן הדרום יכנס כדרכו, וכן לכל רוח וכו׳, אף על פי כן אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: איוב! עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם, אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסין אצלך, את שדרכו לאכול פת חטים - האכלתו פת חטים, את שדרכו לאכול בשר האכלתו בשר, את שדרכו לשתות יין השקיתו יין, אבל אברהם לא עשה כן, אלא יושב ומהדר בעולם, וכשימצא אורחין מכניסן לתוך ביתו. את שאין דרכו לאכול פת חטין - האכילהו פת חטין, את שאין דרכו לאכול בשר - האכילהו בשר, ואת שאין דרכו לשתות יין - השקהו יין. ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח מאכל ומשקה, וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים. לפיכך נעשית לו נחת רוח, וכל שהפה שואל, מצוי בתוך ביתו של אברהם, שנאמר: ׳ויטע אשל בבאר שבע׳״. 

'''אברהם''' אבינו לא חיכה שיבואו אליו אורחים ושיהיו זקוקים לטובתו, אלא הקדים פני אורחים והגיש להם מאכלים שלא הורגלו בהם כלל, כדי לענג אותם בכל התענוגות שבעולם. ועוד לא נחה דעתו בזה, אלא שבנה פלטרין גדולים על הדרכים והמציא להם תענוגיהם מבלי שיאלצו לטרוח אף טירחה כל שהיא, ויוכלו להגיע להם דרך כל הרוחות וימצאו הכל מוכן לפניהם. 

'''ומנין''' למד אברהם אבינו הנהגה זו? הסתכל בבריאה וראה כמה טובות המציא הקדוש ברוך הוא לברואיו אף בדברים שלא היה עולה על דעתם כלל לבקשם ולחפש אחריהם. כשם שאדם הראשון הכה אבן על אבן והוציא אש, כך אפשר שהיו עושים כל דורותיו ומסתפקים באור זה בלבד מבלי להרגיש צורך בשמש ובירח ובכוכבים, וכדומה לזה היו מסתפקים בלעדי עוד הרבה דברים. ולא חיכה ה׳ יתברך עד שיבוא האדם ויבקש אור בעדו או להרקיע לו את הארץ על המים וכו׳. וכן לא השהה את מזונותיו עד שירעב ויצמא ויבקש, אלא עד שלא נברא האדם כבר הוכנו לו השמים והארץ וכל צבאם עם טרפו וכל צרכיו וכל תענוגותיו, ״כדי שיכנס לסעודה מיד״ (ראה סנהדרין לח), ואחר כך ברא הקדוש ברוך הוא את מקבל הטובה - את האדם - ומילא לו את העולם בכל העינוגים והעידונים שלמעלה מכל מושגיו בכדי שיוכל ליהנות מהם. 

'''וזהו''' מה שאמרו חז״ל (אבות דרבי נתן ז:א), ש״אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: איוב, עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם וכו׳״, כי אברהם אבינו מיצה כל לימודו מהבירה הדולקת להשתדל גם הוא להכין לבני אדם אף תענוגות שלא עלה על דעתם לבקשם ולא חסרו להם כלל, והיה הולך ומהדר בעולם וכו׳, את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין, שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר וכו׳. 

'''ועוד''' לא הסתפק אברהם בזה ושאל: ״תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג״? כלומר: שהתעמק והתבונן ללמוד לא רק מהבירה הדולקת כי אם גם מהבורא יתברך עצמו כביכול, וראה חובתו לא רק לעשות חסד בארץ, אלא אף להיות בורא חסד, כבעל הבירה. רואים אנו שאברהם בהיותו בן תשעים ותשע שנה, ביום שלישי למילתו, שסכנתו מרובה וכאבו גדול, עד שהקדוש ברוך הוא הוציא חמה מנרתיקה כדי שלא להטריחו באורחים, אינו מוצא מנוחה לנפשו ויושב כחם היום בפתח ביתו ומצפה בכליון עינים, אולי יעבור מי שהוא דרך ביתו שיוכל להעניק לו מטובו וחסדו. ולכאורה מה ראה לעשות כן? הלא הבין כי ביום שרב כזה לא ילך שום איש בדרך, ואין מי שיהיה זקוק לביתו ולטובתו, ובודאי גם לא חסרו לו אורחים ששהו בביתו מהימים הקודמים, כי הלא היו באים אליו מכל קצוי ארץ לחסות בצל קורתו ובלי ספק היו מתעכבים בביתו זמן רב, ואם כן למה הצטער כה אברהם אבינו לחפש אחר אורחים חדשים? 

'''אכן''' הוא הדבר אשר אמרנו, כי אברהם הגיע ללמוד מבורא העולם שהוא מקור החסד, וכשם שמדת חסדו של הקדוש ברוך הוא חייבה לברוא מתחלה את כל ברואי העולם כדי להטיב עמהם, לגמול חסד מבלי אשר יהיו לה מבקשים, כן עיצב אברהם אבינו בעצמיותו מדה זו של יצירת מקבלי החסד וישב בחם היום והצטער הרבה על אשר אין לו אפשרות זו, עד שחייב שינוי הטבע ונשלחו לו מלאכי השרת בדמות אנשים כדי שיוכל לבצע מדה זו מכח אל הפועל. 

'''אמרו''' חז״ל (ילקוט שם בשם תנא דבי אליהו): ״האומר שלא אכלו המלאכים אצל אברהם לא אמר כלום, אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טרחתו שהטריח, פתח להם הקדוש ברוך הוא פיהם ואכלו, שנאמר: ׳והוא עומד עליהם ויאכלו׳״. רואים אנו מזה שה׳ יתברך שינה את הטבע של המלאכים והם התחילו לאכול, משום שאברהם אבינו הצטער על שאין באפשרותו להטיב היום, ומן התימה, וכי משום כך צריך לשנות את הטבע ולברוא להם פה וקיבה? ולמה לא היה די בזה כאותה דעה בגמרא (בבא מציעא פו) שהיו נראים כאוכלים, ושוב לא יצטער אותו צדיק? אלא שאברהם שנגלה עליו בעל הבירה וכו׳ למד דרכי טובו של הקדוש ברוך הוא, שהוא ברא את עולם החסד וברא את האדם כדי שיהנה מהחסד הזה, והשתוקק גם הוא ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, שתתהוה מציאות כזו שיהיה לו עם מי להטיב, וישב בפתח האהל גם כחם היום וחיכה לאורחים. וכשראה שאין אפשרות להוציא לפועל את מדת חסדו הצטער צער גדול בנפשו, עד שהקדוש ברוך הוא שלח אליו מלאכים בדמות אנשים ופתח להם פיהם לקבל חסדו של אברהם אבינו ואכלו ממש, כדי שיוכל להדמות גם בזאת לקונו לברוא מקבל חסד שיוכל לבצע על ידו את מעשה החסד. 

'''ולכשנתמנה''' ונשאל, מה להם ולמלאכים לאכילה? שכל נבדל, אם גם נוצרו בו פה וקיבה, כלום הנאה יש לו אם יאכל לחם וחמאה, והאיך יצוייר בכלל שדבר רוחני זך כמלאך אלהים מיסב על השלחן ולועס ואוכל פת? הנה עד שאנחנו תמהים על המלאכים נתמה על בן אדם, שהרי הוא מצד שכלו ושרש נשמתו גדול הוא ממלאכים, כמו שמצינו בחז״ל (בראשית רבה יז) שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: ״חכמתו מרובה משלכם״, ואף על פי כן כשבראו ה׳ יתברך בעולם הטביע בו טבע של אכילה ושתיה כפי צורך חיותו וקיומו. מעתה הוי אומר בעל כרחך כי טובה היא לאדם וחסד גדול עשה אתו ה׳ יתברך שיאכל ויהנה ויברך לה׳ יתברך ויתעלה בזה ויבא לתכלית הטוב. כן גם המלאכים בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טרחתו שטרח, עלו במדריגתם ופתח להם הקדוש ברוך הוא פיהם ואכלו. 

'''ומכאן''' למדנו טיבם של מעשי אבות - אשר כל מעשיהם לא נבעו אלא ממקור החכמה - שמתוך הכרתם את ה׳ יתברך וההתדמות אליו ללכת בדרכיו. נעשו בעצמם למקור הטוב והחסד, ומתוך כך גרמו הנאה לבריות בכל פרט קטן כמדת הקדוש ברוך הוא אלהי הטוב והחסד. 

'''ומכיון''' שאברהם אבינו הגיע מתוך הבריאה להכיר את ה׳ כדי להידמות אליו ולהוות מקור הטבה וחסד. הופיע לפניו הקדוש ברוך הוא והציץ עליו ואמר: ״אני בעל הבירה״, וגילה לו את עצם חכמת מדות הטוב והחסד, כדי שיראה דוגמה להתנהג לפי מדותיו ומעשיו של הקדוש ברוך הוא בבריאה, בחינת מה הוא אף אתה. 

'''ולכך''' כיונו חז״ל במאמרם: ״חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב״, שיש לנו ללמוד שכל מעשינו הטובים לא יהיו מעשים סתם כי אם יהיו מעשי חכמה ויהוו מקור מדות הטוב. כדוגמת מעשי הקדוש ברוך הוא. ישנם אנשים עושים מעשים גדולים אבל לבם אינם מהוה מקור הטוב ולכן הם רחוקים ממעשי האבות, נחוץ לשנות את כל מקור המעשים. ואין להסתפק אף במעשי חסד כדוגמת איוב שנעשו לפי הדרישה והצורך, אלא יש לפעול חסד בתור מטרה לעצמה, ולכן נחוץ להטיב עם הבריות אף מבלי שיהא צורך בכך ואף להמציא את מקבל החסד וליצור בו את הרצון לכך, כפי מעשיו של אברהם אבינו, וכדוגמת מדות הטוב של הקדוש ברוך הוא. 

'''ויש''' לנו אפשרות להגיע למדריגה זו, אם נוסיף מחשבה והתבוננות למעשינו. 

'''ואמנם''' יש שאנו עושים מעשים גדולים שיסודותם בהררי קודש, כדוגמת מעשי האבות, אבל אנו אין מתבוננים בהם ולא עומדים על מהותם, ומתוך כך הם מאבדים את עיקר ערכם. והנה דוגמאות אחדות. חז״ל תיקנו במוצאי שבת קודש לומר מזמור ״יושב בסתר עליון״ שהוא שיר של פגעים כדי שלא יזיקו אותנו המזיקים, וכבר אמרו חז״ל (ברכות ו.): ש״אלמלי ניתנה רשות לעין לראות, אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין״. ואף על פי שאין אנו רואים אותם כלל ואין מרגישים בהם תיקנו חז״ל שנתפלל להנצל מהם, הרי שאנו עושים מעשה חסד אף מבלי שידרשו ממנו ומבלי שנרגיש הצורך בכך. יש עוד טעם לתקנה זו, כדי להאריך בתפלה ולהשהות חזרתם של הרשעים לגיהנם. והנה יש באמירת מזמור זה הטבה גדולה לחיים ולמתים. ואילו היה האדם מתבונן ומשים לבו לזה הרי בכל מלה ומלה שהוא מוציא מפיו נמצא גומל חסדים ומטיב לבריות בתפלתו עליהם והולך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא לחונן את הרשעים יורדי גיהנם ולהצטער בצרתם, אף שלא רואים את סבלם ואין איש דורש דבר זה ממנו, והלא הן הן כאמור דוגמת מעשי האבות. אבל דא עקא כי אנו אומרים תפלה זו ולא מרגישים כלל כי יש כאן משום הטבה וחסד בדרגות עליונות, אלא יוצאים אנו ידי חובתנו בזה כמצוה שביננו לבין המקום בלבד. 

'''וכן''' במה שנהגו לברך איש את דעהו בכל פעם בנוסח הראוי לזמנו כגון: צפרא טבא, שבתא טבא, שבוע טוב, וכדומה. יש בזה משום ברכה ותפלה לכל אחד, בשבת - שתהיה לו למנוחה ועונג, ובמוצאי שבת - שיצליח במעשיו במשך כל השבוע ושינצל מהפגעים המצויים בימות החול, ואילו היו מצרפים לזה כוונה והתבוננות בפירוש המלות האלה, ולא היו אומרים אותם רק מתור הרגל ושיגרא, הרי תוכם רצוף אהבה וחסד עם הבריות בהתאם לתנאיו ולמצבו של כל אדם, ולכל מה שעלול להתרחש אתו לעתיד, וכמה משתנים בכך פני אותם הדברים עצמם ומקבלים צורה מסוגם של מעשי האבות, כמדובר. 

'''נמצא''', אפוא, כי החובה של האדם לומר ״מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי״, אינה לעשות דוקא מעשים גדולים כדוגמת האבות, אלא להחכים אותם המעשים שהוא עושה. שיהיו נעשים בשימת לב הראויה ומתוך הכרה להידמות להקדוש ברוך הוא כדי להוות מקור הטבה וחסד כמטרה לעצמה. 

= בין אדם למקום ובין אדם לחבירו =
'''מקובל''' בעולם כי המצוות שבין אדם למקום והמצוות שבין אדם לחבירו הם שני ענינים נפרדים. אפשר לאדם להיות גומל חסד עם הבריות אף ללא הכרה ואמונה בה׳ ומבלי לקיים מצוות שבין אדם למקום; וכן להיפך, אפשר לקיים מצוות שבין אדם למקום אף מבלי להיות טוב לבריות. אולם אין זה נכון, המצוות שבין אדם למקום ושבין אדם לבריות קשורות אלו באלו ולא תיתכן כל הפרדה ביניהן. 

'''כשאדם''' מטיב עם הבריות ובאותה שעה הוא מתכחש למקום. הריהו דומה למי שגומל חסד עם אדם אחד ולמי שהוא מקור הטוב והחסד הוא גומל רעה ובודאי שאין הטבתו נובעת ממדת החסד. ואם כי אין נפקותא לה׳ יתברך בהתכחשותו אליו ואין כלל מושג של גמול רעה כלפי המקום, כביכול, אבל יחס זה מצד האדם פוגם במדת הטבתו ומוכיח שכל מעשי הטבתו אינם נובעים ממקור החסד. 

'''ועוד''' יותר מזה, לא רק שבזה נפגמה מדת הטבתו של אותו האיש אלא שכל מעשי החסד שלו אין להם כל ערך, ובמקום להוות הטבה וחסד הם מהוים רשעות ואכזריות. 

'''כשאדם''' מקיים מצוות שבין אדם לחבירו מתוך הרגשת טבעו בלבד, ללא הכרה בה׳ ומבלי לקשר אותן עם מקור הטוב והחסד ולדמותן למעשי החסד של ה׳ יתברך, קנה המדה של מעשיו מצומצם מאד והן מעוטי צורה ודמות הן במרחב ובמעוף והן בגישה וביחס. מושגי החסד של האדם מצד הרגשת עצמו מוגבלים והוא מסתפק במעשים פעוטי ערך. ולא עוד, אלא לכשנדייק בהם נמצא שאין זו הטבה כלל אלא רשעות, כי הוא מונע מחבירו את כל גדולת החסד ואת כל השפע האלהי האצור בתוכו, ובמקום לתת את טובתו של מקום הריהו נותן לו את טובתו הוא המוגבלת. והוא דומה למי שיכול לתת לחבירו עולם מלא ואינו נותן לו כי אם דבר פעוט ואין לך עלבון גדול מזה. אך לעומת זה אם אדם בא אל המצוות שבין אדם לחבירו מתוך זה שהוא מכיר בה׳ והוא מקיים אותן לא מתוך הרגשותיו ומושגיו המצומצמים כי אם לאחר הסתכלותו בשפעת החסד הפרושה בכל הבריאה ומתוך רצון להידמות בזה לה׳ יתברך וללכת בדרכיו, הרי ממדי החסד שלו הם שמימיים, מעין חסד של הקדוש ברוך הוא, ויש להם מעוף אחר וגישה אחרת, והם מקבלים צורה נשגבה ודמות עילאה. 

'''וזוהי''' דמות החסד של האבות. האבות לא עסקו במעשי חסד סתם, כי אם הכירו קודם את ה׳ הטוב והמטיב שחסדו מלאה הארץ, והם הבינו שעל האדם ללכת בדרכיו ולקחו דוגמה ממנו, כשם שהוא שופע חסד לכל הברואים ללא גבול וללא הרף, כך השתדלו הם להטיב בעולם בממדים הגדולים ביותר. אברהם אבינו הגיע במדת החסד לשיאה, עד שמיחסים את המדה, הזאת אליו, בדברי הכתוב: ״חסד לאברהם״ (מיכה ז), והוא משום ששאב ממקור החסד ותפש, כביכול, את מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא. בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו והסתכל בבירה, וראה אותה מלאה טוב ועונג לאין שיעור וכל יסודה הוא החסד, כדברי הכתוב: ״עולם חסד יבנה״ (תהלים פט). וכל שפע החסד הזה אינו מיועד לכל הברואים בכללם, אלא בשביל כל יחיד ויחיד. כי הקדוש ברוך הוא ברא את כל העולם בשביל אדם הראשון כשהיה יחידי בעולם, וכן בורא אותו בכל הדורות בשביל כל אדם ואדם. ומתוך זה למד אברהם ללכת בדרכי הבורא והתחיל לעשות חסד עם הבריות כדוגמת הבורא. וככל אשר עלה יותר בהכרת ה׳ כן עלה יותר במעשי החסד שלו, עד שהגיע בהטבתו לממדים כאלה שהתדמה ממש למדת חסדו של הקדוש ברוך הוא. 

'''כבר''' הוסבר לעיל בארוכה מדת הכנסת אורחים של אברהם, שהגיע בה לשיא ועלה על כל אנשי החסד בעולם בכל הדורות. חז״ל אומרים שסעודת אברהם היתה חשובה משל סעודת שלמה המלך בשעתו (ראה בבא מציעא פו:). וההבדל היה לא באיכות הסעודה בלבד כי אם בכל היחס והגישה. נציין דוגמה אחת. חז״ל מספרים שכאשר באו המלאכים לביתו של אברהם, שחט לכל אחד מהם פר מיוחד כדי שיוכל להאכילו לשון בחרדל. עובדה זו שהיה מוכן לבזבז שור שלם כדי להוציא מתוכו את הלשון ולהגיש אותו למאכל לאיש אחד, מוכיחה על גישתו והערכתו את האדם ועל דמות החסד שלו, בפעולה זו היה ערך הרבה יותר ממה שהיה מאכיל למי שהוא שור שלם, כי בכך הוא מגלה גם את יחסו הנשגב אל האדם שיש להטיב לו בשיעור נפלא כזה. ויש ביחס זה בלבד עונג גדול שאין כמותו. ומנין בא אברהם למדת חסד מופלאה כזו? מתוך התדמותו למעשי החסד של הקדוש ברוך הוא בעולם, שברא את כל הדר הבריאה על כל תענוגותיה המרובים והמגוונים בשביל כל יחיד ואף במטרה להאכילו מתוך כל שפע הטובה הזאת סעודה אחת בלבד. 

'''הוא''' אשר אמרנו שדוקא מתוך הכרה בה׳ והסתכלות במעשי החסד שלו בבריאה יש להגיע למדת החסד בשיעור הגדול ביותר שהוא למעלה מכל מושגי האדם. ומכאן שמי שמטיב עם הבריות ללא הכרה בה׳ נמצא שמעשיו פעוטים מאד והוא מונע מהן את החסד באותם הממדים הגדולים ויש בזה משום זלזול באדם ואין הוא מטיב כי אם מריע. 

'''ומתוך''' זה שאברהם נגש אל החסד כאמור, בעקבות הכרתו בה׳ בא גם למעשי חסד רוחניים, לקרב את הבריות לשמים ולזכותם במצוות שבין אדם למקום. כפי שהכתוב אומר: ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״, כלומר שעשה נפשות לה׳ והכניסם תחת כנפי השכינה. אברהם ראה שגמר יצירתו של האדם היה בזה שהפיח בו נשמה כדכתיב: ״ויפח באפיו נשמת חיים״, הרי שזו עיקר יצירתו ובזה החסד הגדול ביותר. ומתוך זה בא גם הוא להכרה שבעיקר יש לעשות נפשות. 

'''ובאמת''' לא יתכן חסד עם הבריות בענינים חמריים בלבד, והעושה כן דומה למי שרואה אדם ישן בתוך בית בוער באש והוא מרחם עליו ואינו רוצה להקיצו ולהפריעו משינתו. והרי אין לך אכזריות גדולה מזו, כי מה יועילו רחמיו בשעה שאינם אלא לרגע ומיד אחר זה תתפשט הדליקה ותשרוף אותו. כן אם מטיבים לאדם בעניני גופו בלבד ולא דואגים למצבו הרוחני, כי אז הרי מעלימים עין מאשרו האמתי והנצחי. ומה התועלת בכל הטבתו אם היא לחיי שעה בלבד ועוזבים את כל חיי העולם. 

'''ולא''' עוד אלא שאם האדם עוסק במצוות שבין אדם לחבירו בלבד, הוא מונע מהבריות עולמות של חסד. חז״ל אומרים על הפסוק ״בהבראם״ שבאות ה״א ברא ה׳ את כל העולם (מנחות כט), ואם באות אחת שבתורה נברא עולם מלא כל טוב ותענוגים לאין שיעור, הרי מכאן כמה עולמות של טוב וחסד כלולים בכל מצוה שבתורה, ואם האדם מחסיר אפילו מצוה אחת הרי הוא מונע עולמות של חסד מהבריאה והורס כל מעשי בראשית. נמצא שאם אין האדם מקיים את המצוות שבין אדם למקום הוא מחריב את העולם ומונע את שפע טובו וחסדו של הקדוש ברוך הוא מהבריות ופוגע איפוא בצורה חמורה מאד גם בענינים שבין אדם לחבירו. 

'''ועוד''', הרי כל חטאו של אדם הראשון היה במצווה שבין אדם למקום, כי לא נצטוה כי אם במצוה אחת כדכתיב: ״ויצו ה׳ אלהים״ ופירש רבי יהודה שה׳ ציוה לו על אלהותו (ראה סנהדרין נו:), והנה ברגע שפגע במצוה זו בצורה הדקה ביותר, נהפך גן העדן לגיהנום וכל הבריאה נתקללה וירד חורבן לעולם, ומכאן שכל אדם אם הוא לקוי במצוות שבין אדם למקום, הרי הוא מחריב עולמות ומהפך את הטוב לרע ונמצא שאף אם הוא מטיב עם הבריות אינו מביא להם טובה כלל כי אם גורם להם הרס ומעמיק להם את הגיהנום. 

'''וכשם''' שאין לקיים מצוות שבין אדם לחבירו בלי מצוות שבין אדם למקום, כך אין לקיים, כאמור, מצוות שבין אדם למקום בלי מצוות שבין אדם לחבירו, הכתוב אומר: ״בכל צרתם לו צר״ (ישעיה סג), כלומר, שאם הבריות סובלות הרי גם הקדוש ברוך הוא נמצא איתם בצרתם. הקדוש ברוך הוא רוצה בטובתם של הבריות בממדים העליונים ביותר, ומשום כך ברא עולם של חסד מלא כל טוב ותענוגים לאין לשיעור. ועוד לא הסתפק בזה והושיב את האדם בגן עדן שאחרי כל התיאורים אי אפשר לנו לקבל כל מושג על תענוגותיו ומעדניו, כפי שהוסבר בפרקים הקודמים. ואם חסר לאדם משהו מאותם התענוגים יש צער להקדוש ברוך הוא והוא משתתף בסבלם. 

'''הכתוב''' אומר בחטא דור המבול: ״ויתעצב ה׳ אל לבו״ (בראשית ו) כפי שחז״ל מתארים עוד חי דור זה בתענוגים גדולים מאד. חייהם נמשכו קרוב לאלף שנה, זרעו אחת לארבעים שנה וכו׳ כפי שמסופר במאמרים הקודמים, ולפי מושגינו כיום היינו רואים בזה גן עדן. ובכל זאת התעצב הקדוש ברוך הוא על מצבם זה, משום שחסר להם מהחסד שרצה להעניק לבריותיו במדה הגדולה ביותר, מתענוגי גן העדן של אדם הראשון שגורש מתוכו. 

'''נמצא''' איפוא שאדם המקיים מצוות שבין אדם למקום ואיננו גומל חסד עם הבריות ומונע מהם את הטבתו, הריהו לא רק פוגע בבין אדם לחבירו כי אם גורם צער גדול גם למקום ומביא סבל להקדוש ברוך הוא, כביכול, המשתתף בצרתם ובסבלם והוא פוגע ממילא גם במצוות שבין אדם למקום. 

'''וזה''' מה שאמרו חז״ל: ״לעולם חייב אדם לומר: מתי יגיע מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״, כי אם האדם רוצה לקיים חובתו בעולמו עליו ללכת בדרכי האבות לקשר את מעשי החסד עם הכרה בה׳ ולקיים אותם מתוך התדמות למעשי הקדוש ברוך הוא ואז יקיים גם מצוות שבין אדם למקום וגם מצוות שבין אדם לחבירו ויביא אושר לכל העולם ויהפוך אותו מגיהנום לגן עדן.

= מושג החסד שבתורה =
'''הבאנו''' לעיל את דברי הרמב״ן על הפסוק: ״זה ספר תולדות אדם״, כי תולדות האדם זהו ספר התורה. ולכאורה הרי תולדות אלה באו להם לקדמוני הדורות מכוח שכלם הם, מתוך חכמת האדם, ואיך אנחנו מקיימים אותם בתור תורת ה׳ שניתנה למשה בחורב. אלא שקדמוני הדורות כיונו בתולדותיהם ובמעשיהם לדעת העליונה ולחכמת ה׳ ולא לפי מושגי הפילוסופיה האנושית, ומשום כך נתהוו כחלק מתורת ה׳. תולדות אלה נמסרו למשה בחורב ביחד עם שאר חלקי התורה וגם עליהם נאמר: ״זכרו תורת משה עבדי״. 

'''וכמו''' תולדות האדם כן גם מעשי האבות היו מכוונים לחכמת ה׳ ולדרכי ה׳ והם נהפכו לעיקרי התורה שמשה כתב מפי ה׳, עד שחז״ל אמרו: ״לעולם חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״, כלומר שהם תכלית כל התורה. 

'''והנה''' עיקר תולדות האדם ומעשי האבות התבטאו בפעולות החסד, אשר הן היוו תורת החיים שלהן ונקבעה לתורת ה׳ לכל הדורות. את התורה הזאת, תורת החסד, למדו מעצם הבריאה. בכל הבריאה מתגלה חסד ה׳ כדברי הכתובים: ״עולם חסד יבנה״ (תהלים פט): ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ (שם לג) ״חסד ה׳ מעולם ועד עולם״ (שם קג) ועוד ועוד. ומתוך דרכי ה׳ בבריאה למדו קדמוני הדורות ואבות העולם את תורת החסד ועסקו בה כל חייהם. 

'''ה׳''' המציא לאדם הראשון עולם של חסד, כדברי הכתוב: ״כל שתה תחת רגליו, צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי צפור שמים, ודגי הים וכו׳״ (תהלים ח). וממנו למד גם הוא לעשות מעשי חסד עם כל הנבראים ולהשגיח עליהם. ואף על פי שנצטוה במצוה אחת בלבד: ״ויצו ה׳ אלהים״, הרי זוהי משמעותה של אותה המצוה, כי אם יכיר את הבורא, שמתגלה בעולם על ידי מדת החסד והרחמים, ילך בדרכיו ויעשה חסד (ראה בראשית רבה  ח, שמלאכי השרת קיטרגו על בריאת האדם וחסד אמר שיברא מפני שהוא גומל חסדים). 

'''וכן''' עסק נח בחסד בזה ששימש את כל הנבראים שהיו מצויים אתו בתיבה, כפי שהאריכו בזה חז״ל (ראה לעיל במאמר ״דקות התביעה בקצה השלמות״). וגם הוא למד את תורת החסד מהקדוש ברוך הוא שהוא מקור החסד. ומנוח למד אברהם אבינו בקל וחומר. אמרו חז״ל: ״כשאמר אברהם למלכי צדק (שהוא שם בן נח) כיצד יצאתם מן התיבה? אמר לו: בצדקה שעשינו שם. אמר לו: ומה צדקה עשיתם בתיבה? וכי עניים היו שם? והלא לא היו שם אלא נח ובניו ועם מי הייתם עושים צדקה? אמר לו: עם הבהמה וחיה ועוף. לא היינו ישנים אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה. אותה שעה אמר אברהם: ומה אלו אילולי שעשו צדקה עם בהמה חיה ועוף לא היו יוצאים ומכיון שעשו צדקה יצאו, אני אם אעשה בבני אדם שהם בצלמו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. אותה שעה: ׳ויטע אשל בבאר שבע׳, אכילה שתיה לויה״ (ילקוט תהלים לז). וגם ביעקב אבינו מצינו שעשה חסד עם כל הברואים ואף עם הגויים כדברי הכתוב: ״ויחן את פני העיר״ (בראשית לג). ואמרו חז״ל: ״מטבע תיקן להם וכו׳ שווקים תיקן להם וכו׳ מרחצאות תיקן להם״ (שבת לג). 

'''במעשי''' חסד אלה מיצו האבות את תכליתם ואת תורת חייהם. 

'''ולא''' עוד אלא שתורת חסד שלהם עוד יפה מתורה שלנו. אמרו חז״ל: ״יפה שיחתם של עבדי אבות מתורתם של בנים. פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפים אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא״ (בראשית רבה ס:ח). ולכאורה היאך יתכן דבר זה ששיחתם של עבדי האבות יפה יותר מהתורה, אלא ששיחתם התבטאה במעשי חסד כי לא רק מעשיהם היו של חסד אלא כל שיחותיהם שדיברו וחזרו ושנו היוו דברי תורה במסכת החסד. ולא דברי תורה סתם כי אם עמקי התורה והחכמה. חז״ל אמרו: ״דמשק אליעזר - אמר ר׳ אליעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים״ (יומא כח). הלשון דולה נופלת על הוצאה ממעמקים, כדברי החכם: ״מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה״ (משלי כה). חכמתו של אברהם היתה עמוקה בתוך כליותיו, כפי שאמרו חז״ל: ״זימן הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כשני חכמים והיו מבינות אותו ויועצות אותו ומלמדות אותו חכמה״ (אבות דרבי נתן לג). ומתוך מעמקי כליותיו היה דולה אליעזר. ומה היתה חכמתו של אברהם? חכמת החסד. הרי שתורת החסד שלהם היא חכמה עמוקה מאד. ושהיא יפה מתורתם של בנים.

'''ובאמת''' מתבטאה כל צורת התורה שלנו בחסד, כדברי חז״ל: ״תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים״ (סוטה יד.). כשם שרצונו של הקדוש ברוך הוא בבריאה משתקף במעשי חסד, כן גם בתורה מתגלה רצונו בחסד. ובזכות החסד קיים כל העולם כדכתיב: ״עולם חסד יבנה״ (תהלים פט). אמנם שנינו: ״על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים״ (אבות א), אבל כאמור, צורת כל הדברים, הן של התורה והן של העבודה, הוא החסד והוא היסוד העיקרי שעליו מושתת העולם. ואי אפשר לומר אחרת, כי לכאורה היאך היה קיים העולם לפני מתן תורה ובנין בית המקדש? אלא בעל כרחנו שהיה קיים על החסד שהיא תמציתה ותכליתה של התורה והעבודה.&lt;ref&gt;ראה אבות דרבי נתן ד: ״העולם לא נברא אלא בחסד, שנאמר (תהלים פט) ׳כי אמרתי עולם חסר יבנה וכו׳׳. פעם אחת היה רבי יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עוונותיהם של ישראל, אמר לו: בני! אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזו? זו גמילות חסד, שנאמר (הושע ו), ׳כי חסד הפצתי ולא זבחי׳״.&lt;/ref&gt;

== ב ==
'''אולם''' בדרכי ה׳ כתוב: ״כל אורחות ה׳ חסד ואמת״ (שם כה), כלומר חסד ה׳ קשור באמת. לא כל מה שנראה לעינינו כמעשה חסד הוא חסד אמת, כי רק חסד הנובע ממדת האמת ראוי להיקרא חסד. ומשום כך אומר המקרא: ״תתן אמת ליעקב חסד לאברהם״ כי שתי המדות קשורות זו בזו. אין אמת בלי חסד ואין חסד בלי אמת.&lt;ref&gt;ראה חז״ל עבודה זרה יז: ״כל העוסק בתורה בלבד (בלי גמילות חסרים כנ״ל) דומה למי שאין לו אלוה, שנאמר: ׳״וימים רבים בישראל ללא אלהי אמת׳״ (דברי הימים ב טו); וראה חז״ל (תנהומא וירא א) ״׳כל ארחות ה׳ חסד ואמת׳ – הקדמתי חסר לאמת״.&lt;/ref&gt; וחסדו של אברהם אבינו היה קשור באמת. 

'''מסופר''' בתורה כי אברהם ישב כחום היום לאחר שהקדוש ברוך הוא הוציא את החמה מנרתיקה וחכה לאורחים. לכאורה היה אברהם פטור ממצות הכנסת אורחים, משום שהיה חולה אנוש, ביום השלישי למילתו, שהוא הזמן המסוכן ביותר. וגם לא היתה אפשרות כלל שיבואו אורחים בחום כזה שהיה דומה לגיהנום, ולפי מושגי השכל האנושי לא היה כאן כל מקום למעשי חסד. ולא עוד אלא שאברהם שלח את אליעזר עבדו לחפש אורחים והביא לו תשובה שאין אורחים. אבל אברהם אמר: ״לית הימנותא בעבדי״ ויצא בעצמו (ראה בבא מציעא פו:). אברהם למד את מדת החסד מדרכי הקדוש ברוך הוא וידע כי ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ (תהלים קלג), אין שום מקום פנוי מחסד הקדוש ברוך הוא ואף בגיהנום זה יש מקום לחסד. ולכן ישב אברהם פתח האוהל וחיכה לאורחים כי היה בטוח שיזדמנו לו מעשי חסד. ואף אם אין כל אפשרות שילכו עובדי דרך בחום כזה, הבין אברהם שבודאי יבוא שינוי הטבע שתיוצר כעין דרך חדשה למעשה חסד בתוך אותו הגיהנום, וה׳ יברא ברואים מיוחדים שיוכל להיטיב עמהם, ואברהם השתוקק ללכת בזה בדרכי הקדוש ברוך הוא. כשם שהכין הקדוש ברוך הוא את כל הבריאה לפני שהיה אדם בעולם ואחר כך יצר את האדם שיקבל את חסד הבריאה (ראה סנהדרין לח), כך השתוקק אברהם ללכת בדרכי ה׳ לעשות חסד לפני שעוד היה עם מי להיטיב ורצה שיווצרו ברואים שיוכל לבצע עליהם את מדת טובו וחסדו (ראה לעיל במאמר ״מעשי אבות״). 

'''ואמנם''' יצא מגיהנום זה חסד לשעה ולדורות, לעולם הבא ולעתיד לבוא, כי שלח ה׳ מלאכים ושינה את טבעם שאכלו ממש, כפי דעה אחת, כדי שאברהם יוכל לגמול אתם חסד, ומכל פעולה שעשה אברהם עם המלאכים יצאה ממנה טובה לישראל לכל הדורות ואף לעתיד לבוא. אמרו חז״ל: ״בשכר ׳חמאה וחלב׳ זכו למן; בשכר ׳והוא עומד עליהם׳ - זכו לעמוד הענן; בשכר ׳יוקח נא מעט מים׳ - זכו לבארה של מרים״ (בבא מציעא פו:). ולא עוד, אלא ש״כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו״ (שם), כלומר שבזכות חסדו של אברהם למלאכים, טיפל הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו בבניו וגמל להם חסד למעלה מדרך הטבע. ועוד, שבזכות זו יפרע להם הקדוש ברוך הוא גם לעתיד לבוא (ראה ילקוט בראשית יח). הרי שהגיהנום הזה שה׳ הוציא חמה מנרתיקה, נהפך לגן עדן ומשם דוקא זכו אבותינו במדבר לאכול את המן, לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו, כדכתיב ״לחם אבירים אכל איש״ (תהלים עח, וראה יומא עה), ונעשו להם נסים בצאתם ממצרים ועוד יזכו לנפלאות גם להבא. 

'''ומנין''' בא אברהם לידי הכרה זו? משום שהכיר את דרכי ה׳ ואת מדת טובו וקבל מושגים אחרים בחסד והוא ידע שאין מקום פנוי מחסד ה׳, ואף אם אין למי להיטיב ואף בגיהנום עצמו. ובאמת כבר אמרו חז״ל: ״׳וירא ה׳ את כל אשר עשה והנה טוב מאד׳. ׳טוב׳ - זה גן עדן: ׳מאד׳ - זה גיהנום״ (ילקוט בראשית טז). הרי שעל הגיהנום נאמר טוב מאד, כי גם הוא כולו חסד ה׳. ועוד אמרו חז״ל: ״אלו בני האדם העוברים על רצונו של הקדוש ברוך הוא וכו׳ ומצדיקים עליהם את הדין ואומרים לפניו: רבונו של עולם: יפה דנת, יפה זכית, יפה חייבת ויפה תיקנת גיהנום לרשעים וגן עדן לצדיקים״ (עירובין יט). אף הרשעים הנמצאים בגיהנום ורואים את אכזריות הדין בכל תקפה, מכירים את החסד של ה׳ שבתוך הגיהנום עצמו, שהרי יש להם שם קשר עם ה׳ שהוא נפרע מהם ויש בזה משום חסד רב, והם משבחים את הדין היפה, ועוד מקדימים את המלה ״יפה״ ל״דנת״. וזוהי כוונת הכתוב: ״הודו לה׳ כי טוב, כי לעולם חסדו״, כי טוב ה׳ מתבטא בזה כי חסדו הוא לעולם, בכל מקרה ובכל מקום, לרבות הגיהנום. אין מציאות שאין בה חסד ה׳. 

'''נמצא''', איפוא, שאין משמעות החסד לפי המושגים שאנו מתארים לנו, במעשים הנראים לנו לטובים, אלא שהחסד קשור באמת ואף במעשים הנראים לנו כאכזרים ואף בסבלי הגיהנום הקשים ביותר, אם הם לפי מדת האמת הרי יש בהם חסד ה׳, ודוקא על כגון דא נאמר: ״טוב מאד״. 

'''ומתוך''' מושגים אלה בחסד הכיר אברהם שגם ציווי ה׳ על מעשה העקידה נובע ממדת החסד. לכאורה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: ״קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק וכו׳ והעלהו שם לעולה״ (בראשית כב), היה צריך אברהם לראות בזה נגוד לחסד ולהשיב: ״אתמול אמרת לי: ׳כי ביצחק יקרא לך זרע׳ ועכשיו אתה אומר: ׳והעלהו שם לעולה׳״ (ירושלמי תענית ב:ד). הרי כל מטרתו של אברהם היתה לעשות חסד בעולם ושבנו יצחק ימשיך אחריו במדה זו, שזו תכלית הבריאה, ואם יעלה את יצחק לעולה, הלא תיבטל כל תכניתו ותיפסק מדת החסד בעולם. אבל אברהם שהכיר את דרכי ה׳, ידע שאין החסד נערך לפי מושגי בני האדם, ואף במעשה העקידה שנראה כמעשה אכזרי וכסותר את תכליתו במעשי החסד, גם בו יתגלה חסד ה׳, כי כשם שיצא חסד בגיהנום, יצא חסד מכל פעולה ומכל מאורע, ואברהם השכים בבקר והזדרז לקיים מצות ה׳. 

'''ומשום''' כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם לאחר מעשה העקידה: ״עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה״, ולא אמר לו: ״עתה ידעתי כי חסיד אתה״, למרות שמדתו של אברהם היתה החסד כי חסדו של אברהם לא היתה לפי מושגי בני האדם כי אם חסד המשולב באמת, חסד הקשור בהכרת ה׳ וביראת ה׳. אברהם למד את דרכי החסד, כאמור, מדרכי ה׳ יתברך המתגלות בבריאה, וחסד ה׳ נובע מחכמה, כי ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ ו״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, כלומר שהחסד הוא חכמה. ואין חכמה אלא יראה, כדברי הכתוב: ״ראשית חכמה יראת ה׳״. הוי אומר, שיראה וחסד היינו הך, אין חסד בלי יראה ואין יראה בלי חסד. אם האדם הוא ירא ה׳, הוא הולך בדרכי ה׳ ועושה חסד, ואם אינו עושה חסד חסר לו ביראה. 

'''ואמנם''' מפורש בדברי חז״ל שיראת אברהם התבטאה בחסד. איתא במדרש (שמות רבה א) ״ותיראנה המילדות את האלהים וגו׳״- ״קשטו עצמן למעשה זקנן, זה אברהם, כמו שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו: ׳כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה׳. אמרו: אברהם אבינו ע״ה פתח לו פונדק והיה זן את העוברים ואת השבים בני אדם ערלים, ואנו לא דיינו שאין לנו להאכילם אלא להרוג אותם? אנו נחייה אותם״. הרי שהמיילדות פירשו את יראת ה׳ של אברהם במעשי חסד שלו וממנו למדו גם הן לירא את ה׳ במעשי חסד.&lt;ref&gt;ראה עוד חז״ל (זוהר במדבר קמה): ״וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יראיו״ (תהלים קג) – ״כמה גדולה היראה לפני הקדוש ברוך הוא שבכלל היראה ענוה ובכלל ענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא, ישנו בכולם ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות״.&lt;/ref&gt;

'''ומכאן''' נבין גם פרשת סדום. כתוב בתורה: ״ואנשי סדום רעים וחטאים לה׳ מאד״ (בראשית יג). והנה מבואר שהיו לקויים במדת החסד, כדברי הכתוב: ״הנה זה היה עוון סדום אחותך, גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה, ויד עני ואביון לא החזיקה״ (יחזקאל טז). ובכל זאת מתארת אותם התורה כ״רעים וחטאים לה׳״. הרי שיראה וחסד היינו הך, ואם היו לקויים במדת החסד, הם ממילא לקויים גם ביראת ה׳ ונקראים רעים וחטאים לה׳ מאד. 

'''ומשם''' אנו גם למדים שמשמעות החסד אינם לפי המושגים שלנו. הכתוב אומר שהתביעה על סדום היתה שלמרות שהיתה גאון שבעת לחם ושרויה בשלוה לא החזיקה יד עני ואביון, כלומר שביחס למצב היותם שבעים ושלוים לא מילאו את חובתם להחזיק את העניים. משמע שאף אם היו מחזיקים יד עני ואביון, אבל לא בשיעור הראוי לפי ערך עשירותם ושלותם,&lt;ref&gt;ראה רמב״ם הלכות מתנות עניים פרק ו׳ הל׳ ח׳ שהחזקת יד עני ואביון זו היא המעלה השמינית, המעלה הגדולה ביותר בצדקה. ויש בזה אריכות דברים בשיחות אחרות.&lt;/ref&gt; יש בהם רשעות סדום וראויים הם לגזר הדין של הפיכתם וחורבנם. אמנם כפי שמשמע מדברי חז״ל רחוקים היו אנשי סדום לגמרי מחסד וצדקה, אבל הכתוב בא להדגיש שבעוון זה בלבד שלא עשו צדקה לפי ערך מצבם די היה להרשיעם ולשחתם מן העולם. וכעין זה פירש על אותו פסוק ר׳ יונה בספר ״שערי תשובה״ (ג:טו) כי ״מצאנו בענין אנשי סדום שהיו רעים לה׳ מאד בכמה עלילות נשחתות כמו הגזל והחמס ועוות הדין וגילוי עריות, ועם כל זה הזכיר הכתוב כי אבדו ונשמדו בעוון ביטול הצדקות״. 

'''הרי''' יש לנו מושג חדש בחסד, עד כמה מגיעה בזה חובתו של האדם שאף אם הוא עוסק בחסד אבל אם חסרה לו בזה השלימות בהתאם לשיעור שהוא חייב בו, יש בכך השחתה רבה המביאה לידי השמדה מן העולם. 

'''וכן''' אנו מוצאים להיפך, לצד החיוב, שמעשה חסד עלול לשנות את גזר דינו של האדם ולהפוך את כל מדריגתו. אנו קוראים באיכה (ד:ו): ״ויגדל עוון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים״. הרי שעוון ישראל גדל מחטאת סדום והם היו ראויים להיהפך כמו סדום ועמורה. והגמרא (סנהדרין קד) שואלת: ״וכי משוא פנים יש בדבר (כלומר, הואיל וישראל רעים יותר מסדום, למה לא נהפכו כסדום, רש״י)? ואמר רבא אמר רבי יוחנן: מדה יתרה היתה בירושלים שלא היתה בסדום, דאילו בסדום כתוב: ׳הנה זה היה עוון סדום אחותך גאון שבעת לחם וכו׳ ויד עני ואביון לא החזיקה וגו׳״, ואילו בירושלים כתוב: ׳ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהם היו לברות למו׳״. ומבואר במדרש רבה (איכה ד): ״כיצד? היתה לאחת מהן ככר אחת והיה בה כדי שתאכלנה היא ובעלה ובנה (ראה שם המפרשים) יום אחד כיון שמת בנה של שכנתה, היתה נוטלת אותו ככר ומנחמת אותה בה, והעלה עליהם הכתוב כאילו בישלו ילדיהם למצוות״. ומשום זה מסיים הכתוב: ״לא חלו בה ידים״ (ראה רש״י מדר׳ בראשית כח). 

'''רואים''' אנו מכאן שאף שבני ישראל ירדו למדריגה כזו שהיו גרועים יותר מסדום והיו ראויים שתבוא עליהם מהפיכת סדום כרגע, ובכל זאת משום שנתגלתה בהם מדת חסד שהיתה אשה מוסרת ככרה לחברתה כדי לנחם אותה באבלה, ואם כי לכאורה נראה מעשה זה כאכזריות, שחטפה את הככר מפי בעלה ובנה, עד שהכתוב מתאר אותו בצורה חמורה כזו ״שבישלו ילדיהן״, אבל מכיון שאכזריות זו מהולה בחסד שיש בה ממדת אברהם אבינו, נהפכה עליהם הגזירה ולא הושחתה כסדום, והכתוב אומר עליהם: ״לא חלו בה ידים״, ומפרש ר׳ יוסי, אמר הקדוש ברוך הוא ״לא הניחו אותי לפשוט ידי בעולמי״ (שם). וזכותם מגיעה עד לידי כך שבניגוד לאנשי סדום - הם ודורותיהם אחריהם ממשיכים את קיומם עד היום, ועוד יזכו להביא חיים לכל אנשי תבל ויצא מהם משיח שיגאל את האנושיות ויתקנו את כל העולם במלכות שדי. 

'''הרי''' לנו שבחסד הקשור באמת תלוי קיום העולם, כי מצד אחד אם בסדום חסרה מדת החסד במדריגותיה הגדולות, שאינה לפי ממדי האמת, נקראים ״רעים וחטאים לה׳ מאד״ ונהפכו ונשמדו מן העולם; ומצד שני אם בישראל נמצאה נקודה של חסד שיש בה ממדת האמת, שהיא ממדותיו של אברהם אבינו, אף כשהיו רעים וחטאים יותר מסדום, ניצלו מן הפורעניות וזכו לחיי עולם להם ולכל ברואי תבל. 

'''ומכאן''' אנו גם למדים שאין החסד נערך לפי המושגים שלנו, כי מקור החסד בחכמה וביראה, ויש שאף שלעינינו נראה איזה מעשה כחסד אין זה אלא אכזריות ועושיהם הם רעים וחטאים לה׳ מאד; ויש להפך שמעשה שנראה לנו כאכזריות, מוצאת בו הנבואה זיקה לחסד שתלויות בו זכויות רבות, והוא מביא חיים לכל הדורות עד עולם. 

'''וכה''' הם דברי הנביא: ״הוי האומרים לרע טוב וטוב רע״ (ישעיה ה). יש שאין בני האדם מבחינים ורע נראה להם כטוב וטוב לרע, כי אין מקורו של טוב רק בחכמה ויראה ואם אין המעשים נובעים מחכמה ויראה אף אם נראים לנו כטובים אינם אלא רע. אין בחינת הטוב אלא זה שהוא מכוון אל האמת, חסד של אברהם אבינו. 

'''היוצא''' מדברינו שחיב האדם לומר: ״מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי״ שעלינו לעשות חסד בבחינת החסד של אברהם אבינו שהתדמה בו למדות ה׳ יתברך, שיעשה חסד אף אם לא ידרשו בני האדם ממנו ואף בזמן שאין זקוקים לאותו חסד כי כך חסד הבורא, ושהחסד יהיה לא לפי מושגי בני האדם כי אם לפי מושגי היראה. ומכאן עוד, שעיקר החסד הוא במעשים רוחניים, כי זו היתה גם עיקר פעולתו של אברהם אבינו, כדברי הכתוב ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״, שעשה נפשות לה׳, וגם בזה שהאכילם והשקם היתה עיקר מטרתו לחנכם במצוות, כפי שהיה אומר להם בשעה שעמדו לברכו: ״וכי משלי אכלתם, והלא ממי שלו כל העולם כולו אכלתם. הודו וברכו ושבחו למי שאמר והיה העולם״ (ראה ילקוט בראשית כא). זו הצורה האמיתית של חסד ואיו לך חסד גדול מזה. 

'''וחסד''' זה נתון בראש ובראשונה בידי לומדי תורה, כי יש אפשרות לכל אחד לסייע לחבירו בלימוד ואין לך נדבה גדולה מזו. ואל יאמר הגדול האיך אלמוד עם קטן ממנו, כי גם הקדוש ברוך הוא עושה חסד עם ברואיו הקטנים ביותר. ואם אנו רואים עוולה אצל חברינו אסור לנו להתעלם ולחשוב שאין זה מענינינו ואין לנו לצער אותו, כי זוהי מדת החסד להיטיב עם כל אחד ברוחניות. ולהיפך אם אדם יעלים עיניו ולא ירצה לגרום לו עגמת נפש, אין זו הטבה כי אם אכזריות גדולה, כפי שהתבאר לעיל, אלא עלינו לכוון מעשינו במדת החסד לפי מושגיו האמיתיים שיהיו בבחינת אורחות חסד ואמת.

= עומק הדין =
'''אמרו''' חז״ל (פסחים נד): ״ז׳ דברים מכוסים מבני אדם ואלו הן: יום המיתה, יום הנחמה, עומק הדין וכו׳״. רגילים לפרש את המושג עומק הדין ביחס לעונש העבירות, שהקדוש ברוך הוא מעמיק את הדין ומעניש את העבריינים בעונשים קשים ומרים. אולם באמת מכוונת משמעותו של עומק הדין גם לגבי עצם הדין שתובעים מן האדם שיש בו עומק רב. ויש אשר נדמה לאדם שכבר מיצה את הדין ואין הדבר כן, כי חובה עליו לעשות לפנים משורת הדין. וגם בזה יש מדריגות מדריגות שאין להם קצבה וגבול, וכמה שיעשה האדם בחומרות על גבי חומרות, יש אשר עדיין איננו יוצא ידי חובתו. 

'''מסופר''' בגמרא (בבא מציעא פג.): ״רבה בר רב הונה תבירו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא. שקל לגלימייהו. אתו אמרו לרב. אמר ליה: הב להו גלימיייהו. אמר ליה: דינא הכי? אמר ליה: אין, ״למען תלך בדרך טובים״ כתיב. יהיב להו גלימייהו. אמר ליה: עניי אנן וטרחינן כולי יומא וכפינן ולית לן מידי. אמר ליה: זיל הב להו אגרייהו. אמר ליה: דינא הכי? אמר ליה: אין, ׳ואורחות צדיקים תשמור׳״. ויש לדייק בדבר, הלא רבה שאל את רב אם הדין כן, והיאך השיב לו רב שאמנם כן הדין בהסתמך על הפסוק ׳למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור׳, והרי במקרא זה משמע בפירוש שאינו מדבר אלא בחיוב לפנים משורת הדין, דהיינו דרך טובים ואורחות צדיקים, אלא מכאן שגם החובות שלפנים משורת הדין מוטלות על כל אדם ואין לו להסתפק בדין לבד כי אין גבול לחובותיו וכל אחד חייב להתעמק בזה יותר ויותר, עד שלא רק שפטר רב את הסבלים לשלם מה שהזיקו מבחינת ״דרך טובים״, אלא שעוד חייב את רבה בר רב הונה לשלם להם את שכרם, משום ״אורחות צדיקים״ וגם בזה ראה דין ממש, כפי שאמר כך בפירוש. 

'''ועוד''' יותר מזה. לא רק שיש חיוב על כל אחד למצות את כל העומק בלפנים משורת הדין, אלא שאם אינו עושה כן רואים בזה בשמים משום גזל. 

'''אמרו''' חז״ל (חולין פט): ״קשה גזל הנאכל שאפלו צדיקים גמורים אין יכולים להחזירו. שנאמר: ׳בלעדי רק אשר אכלו הנערים׳״. והרי מופלא הדבר. אברהם נלחם עם ארבעה המלכים לאחר שניצחו את החמשה, ועל פי ההלכה קנו הם בתחילה את הרכוש ששללו מסדום בדין חזקת מלחמה, ואברהם קנה מהם לאחר שניצח אותם, ועוד שמלך סדום בעצמו אמר לו: ״תן לי הנפש והרכוש קח לך״ (בראשית יד), אלא שאברהם ויתר להם והכריז: ״הרימותי ידי אם אקח מחוט ועד שרוך נעל״ (שם) מצד לפנים משורת הדין, והיתה בזה מדת חסידות רבה, עד שאמרו חז״ל: ״בשכר שאמר אברהם אבינו, אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצוות, לחוט של תכלת ורצועה של תפילין״ (חולין פט). ואם כן, איפוא, היאך קראו לזה שאכלו הנערים גזל הנאכל? איזה גזל יש בדבר שלפי ההלכה הברורה הוא שייך לו? 

'''אולם''' מכיון שאף בדבר שמצד הדין אינו חייב להחזירו כלל ומותר לו לקחת לעצמו, נשארת עליו עדיין חובה לעשות לפנים משורת הדין לפי החומרות העמוקות ביותר, וכפי שאמנם קיים אברהם לגבי כל השלל, ואם הוא לא נהג כן אף לגבי חלק פעוט ולא לעצמו כי אם לזה שכבר אכלו הנערים, הרי זה נקרא גזל ורואים בזה על אברהם ביקורת כה חמורה שלא יכל לעמוד בנסיון ובאים לידי מסקנה שקשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אין יכולים להחזירו. 

'''מצינו''' עוד. כתוב בתורה שהמבול בא לעולם בעון הגזל, כדברי המקרא: ״ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס״ (בראשית ו). ״ואמר רבי חנינא: חמס - אינו שוה פרוטה וכו׳ וכן היו אנשי המבול עושים, היה אחד מהם מוציא קופתו מלאה תורמוסין והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה נוטל פחות משוה פרוטה, ועד מקום שאינו יכול להוציא ממנו בדין״ (ראה מדרש רבה שם), והרי מפורש שנזהרו לגזול דבר השוה פרוטה ודקדקו לקחת דוקא דברים שאין בהם ערך שלא חייבים עליהם בדין, ובכל זאת ראו בזה בשמים השחתה גדולה עד שהקדוש ברוך הוא הביא בגללה כליה על כל העולם והשחית את כל היקום. 

'''ולא''' רק על הגוזלים פחות משוה פרוטה באה כליה כי אם גם על הנגזלים ואף הם נכללו בכלל אנשי החמס, משום שהגיבו על עושקיהם יותר על המדה ועברו על חמס דברים. חז״ל אומרים: ״כתיב: ׳מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים׳ (איוב לה:ט); ׳מרוב עשוקים יזעיקו׳ - אלו הנעשקים; ׳ישועו מזרוע רבים׳ - אלו העושקים. אלו רבים על אלו ואלו רבים על אלו. אלו רבים על אלו בחימוס ממון, ואלו רבים על אלו בחימוס דברים, עד שנחתם גזר דינם, ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו מן העולם״ (בראשית רבה לא:ד). ופירש הגר״א שחימוס הדברים, שלא רק גזל פחות משוה פרוטה נקרא חמס, אלא אף זה שמיחה כנגד הדברים שלא רק גזל פחות משוה פרוטה נקרא חמס, אלא אף זה שמיחה כנגד הגזלן במדה חריפה מדי ופגע בו בדיבורו הריהו חמסן וגם הוא נקרא שטוף בגזל, וכשם שנחתם גזר דינו של העולם על גזל הממון כך גם נחתם גזר דינו על דברים. ומכאן כמה עמוק הדין שמענישים את האדם בצורה חמורה כזו גם על תגובת דברים כנגד עושקו, שגם היא נכללת בכלל חמס ונאמר עליה ״ותשחת הארץ״. 

'''ואם''' נציין בדברי חז״ל נמצא דברים מתמיהים עוד יותר. שנינו (בבא מציעא מד) שהקונה מחבירו פירות ונתן לו מעות ולא משך את הפירות יכול לחזור בו ״אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו״. הלוקח הזה מותר לו מצד הדין לחזור ואין עליו לפי ההלכה כל חיובים לגבי חבירו, כי לא עשה שום קנין של ממש אלא שאינו עומד בדיבורו, ובכל זאת מטילים עליו קללה איומה כזו שתבוא עליו הפורעניות של דור המבול שנגזרה עליהם בגלל העושק החמור של חמס. 

'''ויש''' לציין שבקללה זו של ״מי שפרע״ מזכירים ביחד עם דור המבול גם את דור ההפלגה, ואם כי דור ההפלגה לקו בכפירה בה׳ והכריזו מלחמה כלפי שמים, השוו להם את דור המבול, ומשמע מכאן שלא נפלו מהם ברשעותם וחטאם היה דומה לשלהם וקשורות הן העבירות שבין אדם לחבירו לעבירות שבין אדם למקום. ולאחר כל זה, משוים את החטא של מי שאינו עומד בדיבורו לחטא של דור המבול והפורעניות שחלה עליהם ראויה לבוא עליו. 

'''ויש''' להוסיף עוד, שמתוך השואות הפורעניות של מי שאינו עומד בדיבורו לפורעניות של דור המבול, מוכח שגם בדור המבול נכלל בחטא החמס אי-העמידה בדיבור (ראה שיטה מקובצת בשם הרא״ש בבא מציעא מח), ומכאן שאף על עבירה זו בלבד ראוי היה שיחתך גזר דינו של המבול. 

'''הרי''' עד כמה מגיע עומק חיובו של האדם בדינו, שאף לאחר שיצא ידי חובתו מצד הדין עוד מוטלת עליו חובות רבות למעלה מן הדין ובחומרה כזו שהוא עולה על כל השערתנו ומושגינו ואם לא מיצה את כל עומקן עד תכלית צדקותן נתבע עליהן בצורה דומה לעצם הדין. 

= נושא עון =

== א ==
'''כבר''' נתבאר בדברינו (ראה מאמר ״מדות ודעות״), ששלש עשרה המדות הן יסוד הידיעה וההכרה שעל פיהן יוכל האדם להכיר את ה׳ ולהשיג מגדולתו ורוממותו ושהן סוד הבריאה וההנהגה שה׳ ברא את עולמו בחסד ומנהיגו בחסד וברחמים. 

'''מהותן''' של המדות מתבארת בגמרא: ״ה׳ ה׳ - אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה״ (ראש השנה יז:). כבר לעצם הבריאה בראשיתה, שיתף הקדוש ברוך הוא מדת הרחמים, בעוד שבמחשבה עלה לברא את העולם במדת הדין. ״ברא אלהים - ולא אמר ברא ה׳, שבתחלה עלה במחשבה לבראו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת רחמים ושיתפה למדת הדין. והיינו דכתיב: ״ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים״ (רש״י, בראשית א). 

'''והנה''', לאחר כל זה, אין מדת הרחמים עצמה שבה נברא העולם מועילה ״לאחר שיחטא האדם״, ואפילו ״לאחר שיעשה תשובה״, זקוקים עוד למדה שניה של רחמים, של ״אני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה״. 

'''מכאן''' יש לנו ללמוד עומקו של חטא וכמה הרס וחורבן הוא גורם, שהוא מחריב עולם מלא שנברא במדת הרחמים ומזקיק כעין בריאת עולם חדש במדת רחמים שניה. 

'''והנה''' בא וראה מה עמוקה היא התהום של ההרס והחורבן הנוצרת בעטיו של החטא, עד שגם אחרי כל החסד שהטביע הקדוש ברוך הוא במדותיו, לכמה מדות זקוק היה כדי להגיע למדת ״נושא עון״. אין די במדת ״ה׳ קודם שיחטא״, במדת ״ה׳ לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה״, ואחריהן במדות ״ארך אפים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים״, שכל אחת מהן מכילה עולמות עולמות של חסד ורחמים, בלי גבול ותכלית, ורק לאחר כל העולמות הללו באה מדת ״נושא עון״, שאף היא כקודמותיה מכילה עולמות מלאים וכחות יצירה חדשים.

'''ואחרי''' כל זאת אמרו חז״ל (ראש השנה יז.): ״נושא עון ועובר על פשע - למי נושא עון למי שעובר על פשע״ כלומר שמדת ״נושא עון״ איננה באה לכל אדם, אלא למי שעובר על פשע, שכן עוד זקוק האדם לזכויות גדולות למאד כדי לזכות למדה הזאת של ״נושא עון״. רק על ידי המדה של ״כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו״ (שם) יש תקוה לאדם שיזכה לנשיאת חטאו. 

== ב ==
'''וכמה''' קשה להגיע למדת ״עובר על פשע״, דהיינו שיעבור האדם על מדותיו וימחול למי שפגע בו וגרם לו רעה, כאלו לא קרה שום דבר. אמנם, מורגלים אנו לומר בפינו: ״מוחלים אנו״, אבל עינינו רואות לפי חז״ל כמה חסד ורחמים וחמלה וחנינה דרושים כדי להגיע למדה זו, שלא יחוש בפגיעתו של חברו ויהיה ״עובר על פשע״. וכבר האריך בעל ״מסלת ישרים״ (יא) כי ״השנאה והנקימה קשה מאד להימלט ממנה לב הותל אשר לבני האדם״ כי האדם מרגיש מאד בעלבונותיו ומצטער צער גדול והנקמה לו מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה. על כן לשיהיה בכוחו לעזוב מה שטבעו מכריח אותו ויעבור על מדותיו ולא ישנא מי שהעיר בו השנאה ולא יקום ממנו בהזדמן לו שיוכל להינקם ולא יטור לו, אלא את הכל ישכח ויסיר מלבו כאילו לא היה, חזק ואמיץ הוא, והוא קל רק למלאכי השרת שאין ביניהם המדות הללו ולא אל שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם״. ולבסוף מסיים בעל ״מסלת ישרים״ ומסביר עוד שדורשים מן האדם שלא ישאיר בלבו שום רושם מהרעה שגמל לו חבירו ויחדש לו חיבה כבראשונה בלי כל שינוי, ומשום כך ״באה התורה וכללה כלל שהכל נכלל בו: ׳ואהבת לרעך כמוך׳ כמוך - בלי שום הפרש, כמוך בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך ממש״. 

'''בא''' וראה מה עלה לו לשאול המלך. שאול שהיה בחיר האומה, כפי שהעיד עליו הכתוב: ״ויגבה מכל העם משכמו ומעלה״ (שמואל א י:כג), וגם אחרי חטאו קראו לו ״משיח ה׳״. ואף דוד עצמו שנרדף על ידו קראו כך והמשיל עצמו כנגדו כ״כלב מת״, כ״פרעש״. וגם אחרי שחטא ״קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת ואמר להם בואו וראו בריה שבראתי ושיצרתי כו׳ (בראשית רבה יב:א),  יודע באמת שיהרג ויצא למלחמה ונטל שלשת בניו עמו ושמח על שמדת הדין פוגעת בו״ (מדרש שמואל כד). והנה שאול זה, בחיר ומשיח ה׳, מצא עצמו נפגע בעטיו של דוד, וכתוצאה מזה היתה לו עין עליו: ״ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה״ (שמואל א יח:ט) ואם כי עינו של שאול היתה עין טובה, אלא שהתורה מצאה שעיין אותו במקצת. ומכאן השתלשלו כל היחסים שבינו לבין דוד. 

'''הרי''' כמה קשה אף לבחיר האומה לעקור לגמרי כל הרגשה כלפי פגיעה ולהיות עובר על פשע מבלי להשאיר עיון כל שהוא. 

'''ואף''' דוד המלך ע״ה לא הגיע לשיא המדה הזאת. אמנם דוד נזהר מאד מלפגוע בשאול על אף רדיפותיו אותו, למרות שהיו לו כמה הזדמנויות לכך. ולא עוד אלא שבעת שנפגשו במדבר זיף ואבישי אמר לו: ״סיגר אלהים היום את אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו״, נשבע דוד שלא יגע בו (ראה שמואל א כו). בכל זאת מצאנו שעוד נשארה איזו תביעה על דוד ביחסו לשאול. הכתוב אומר: ״וידבר דוד לה׳ את דברי השירה הזאת ביום הציל ה׳ אותו מכף כל אויביו ומכף שאול״ (שמואל ב כב:א). ואמרו חז״ל (מועד קטן טז:) ״אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד! שירה אתה אומר על מפלתו של שאול. אילמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו״. הרי שעם כל ויתוריו של דוד לשאול, עדיין לא מיצה את כל אותה המדה להיות עובר על פשע, כי לא די שיעבור האדם על מדותיו ויסלח לחבירו שגמל לו רעה, אלא שיאהב אותו כמותו ממש במדה כזו שאף לא יוכל לשמוח על הצלתו הוא אם היא כרוכה בצערו של חבירו שרדף אותו. 

'''ואכן''' קלה מדה זו ״רק למלאכי השרת ולא לשוכני בתי חומר״, כדברי ״מסלת ישרים״ דלעיל, ואף אישים עליונים כשאול ודוד נתבעו עליה. 

'''אולם''' יהונתן בן שאול הגיע למדריגה שלא נמצא בו כל רגש של פגיעה מצד דוד כלפי אביו ושאל בתום לבבו: ״למה יומת מה עשה״ (שמואל א כ:לב). הוא הגיע לכך משום אהבתו הגדולה לדוד שהיתה למעלה מדרך הטבע. ואכן היה צורך בכוחות עליונים לבוא לידי מדריגה כזו, שלמרות שדוד עמד ליטול את כסא ממלכתו, לא זו בלבד שהשוה את דוד לעצמו אלא עוד הגדילו עליו ואמר לו: ״אתה תמלוך על ישראל ואנכי אהיה לך למשנה״. ומהי מלכות ישראל? הרי זו מלכות גם בארץ וגם בשמים, כמו שכתוב: ״וישב שלמה על כסא ה׳״ (דברי הימים א כט:כג). ושאול אביו הוא שזכה למלכות זו ונקרא משיח ה׳. ובכל זאת ויתר יהונתן על מלכות זו ומסרה לדוד מרצונו הטוב. אלא שיונתן הגיע למדריגת ״ואהבת לרעך כמוך״ בשיעור כזה שאהבתו לדוד היתה גדולה יותר מאהבת נשים, כפי שקונן עליו דוד: ״נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים״ (שמואל ב א:כו). ורק הודות לכך אצר כוחות כאלה שהתגבר על כל רגשותיו והתעלה למדת עובר על פשע בכל שיא מדריגתה. 

'''ועם''' כל זה, עם כל הקושי הרב להגיע למדה זו, לא מצא הקדוש ברוך הוא להיות ״נושא עון״ רק למי שהגיע לידי כך, למי שעובר על פשע. והכל משום שאין להעריך גודל ההרס והחורבן שהעוון גורם עד שנדרשות זכויות ומעלות לאין שיעור שבכוחן לעמוד כנגדו, כנגד העוון, ולשאת אותו. 

== ג ==
'''והנה''' מוטל על האדם להתדמות לקונו ולהגיע למדה זו של ״נושא עון״ לאחר שיגיע לכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא, ״ה׳ ה׳ אל רחום וחנון״ וכו׳ וכו׳. וכפי שנתבאר (במאמר ״מדות ודעות״), תכלית בקשתו של משה רבנו ע״ה, אדון הנביאים: ״הודיעני נא את דרכיך״, היתה כדי להיות דומה לו, ״מה הוא אף אתה״. ובהיענות לבקשה זו נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בשלש עשרה מדותיו של רחמים. הרי שחייב האדם להכיר את י״ג המדות, כדי להדמות לקונו ולדבקה בו, ״מה הוא אף אתה״. 

'''ולאחר''' שנתבאר כמה רחוקה המדה ״נושא עון״, שמלבד שהיא מהמדות האחרונות הבאה אחרי כל מדות הרחמים הקודמות, אינו זוכה לה רק מי שעובר על פשע - למרות הקשיים הרבים להגיע לכך - מה תוחלת לאדם להידמות לה׳ יתברך במדה זו? 

'''ברם''' מוצאים אנו שה׳ גילה לאברהם שעל האדם להגיע למדת ״נושא עון״ אף במקום שהעוונות גרמו שמדת הדין גברה על מדת הרחמים של הקדוש ברוך הוא ואינה חלה עוד מצדו מדת ״נושא עוון״. כתוב בתורה שלפני שה׳ הפך את סדום אמר: ״המכסה אני מאברהם אשר אני עושה״ (בראשית יח), ורימז לו בזה שיתפלל עליהם, כפי שאמרו חז״ל: ״כשחטאו הסדומיים גילה לאברהם ללמד עליהם זכות״ (ראה תנחומא וירא ח). ולכאורה הרי היה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא שאין בסדום עשרה צדיקים ותפלתו של אברהם לא תועיל, מה התועלת איפוא בזה שילמד עליהם זכות?&lt;ref&gt;וכבר עמד על תמיהה זו ספר הבהיר סי׳ נז&lt;/ref&gt; אלא מכאן שאף במקום שמדת ״נושא עוון״ של הקדוש ברוך הוא אינה חלה עוד, יש עוד מקום לפני האדם להשתמש במדה זו ולעשות מצדו הכל שבכוחו - להיות נושא עוון. ומשום כך גילה הקדוש ברוך הוא לאברהם שעליו להיות רחום וחנון מבחינת חובתו, ״ואהבת לרעך כמוך״ ולהתרומם למדריגה של נושא עוון אף לגבי הרשעים והחטאים הסדומיים, למדות שפקעו כל זכויותיהם, ולהתפלל עליהם. ואכן הגיע אברהם למדריגה זו, השפיל את עצמו לעפר ואפר - עם כל מסירת הנפש שהיתה בזה (ראה מדרש תהלים קטז) - ונשא מצדו את עוונם והרבה עליהם תפילה. 

'''נמצא''', איפוא, שיש דרך לאדם להגיע למדת נושא עון בזה שיהא מתפלל על הרשעים. אף אם הם רעים וחטאים לה׳ מאד כאנשי סדום, שהיו מושחתים הן בין אדם למקום והן בין אדם לחבירו. 

== ד ==
'''יש''' עוד דרכים להפעיל את מדת ״נושא עוון״ אף מצד הקדוש ברוך הוא. הרי באיזו זכות בקש אברהם שהקדוש ברוך הוא ישא להם? בזכות עשרת הצדיקים. ואת מי היה מונה בין צדיקים אלה. את לוט ואשתו ובנותיו וחתניו (ראה בראשית רבה מט), ואלמלי היה נשלם המנין של עשרה צדיקים כדוגמת לוט ובני ביתו, היה ה׳ מציל בזכותם את סדום ועמורה כפי שאמר ״ונשאתי לכל המקום בעבורם״. כלומר שהיה נוהג בהם במדת ״נושא עון״. 

'''ומי''' היה לוט זה ומה צדקתו? הלא עליו הכתוב אומר (בראשית יג): ״ויסע לוט מקדם״ - ״הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו״ (בראשית רבה מא). וכן אמרו חז״ל על הכתוב: ״וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה״ - ״שכל הפסוק הזה לעבירה נאמר״ (ראה נזיר כג). וכל עצמו לא ניצול אלא בזכותו של אברהם. ומה היתה זכותו כלפי אברהם? ״שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי היא, ולא גלה הדבר שהיה חס עליו. לפיכך חס הקדוש ברוך הוא עליו״ (ראה רש״י בראשית יט). ולוא היו עשרה אנשים עושים כמעשה לוט, היו מצילים בזכותם את כל סדום. הרי שבגלל שתיקה כזו, היתה חלה מדת ״נושא העוון״ של הקדוש ברוך הוא. 

'''והנה''' בוא ולמד מכאן מה גדול כחה של בלימת פה. הרי אלמלי היה לוט מגלה על אברהם היתה בכך רשעות עצומה עד מאד. הנה נלוה אדם אל דודו וגיסו, גואלו ואיש חסדו, אשר הליכתו עמו הביאה לו ״צאן ובקר ואהלים״ (בראשית יג:ה ראה רש״י). והנה בשעה שהלה שרוי במבוכה בחשש של סכנת נפשות, ולמרות שלא היה נדרש מבן לויתו דבר אלא להחריש, לא היה האחרון עוצר ברוחו ומגלה את צפוניו, ללא שום טובת הנאה לעצמו, וגורם בכך לקיפוח חייו של מיטיבו הגדול ולנפילת אחותו בידי חלאת אדם. הלא היתה בזה - לוא נהג כך - רשעות וסכלות גדולה מאד. ואף על פי כן, כיון שנמנע לוט מזאת בעוד שהיה לאל ידו, הפך לבחינת צדיק שזכותו, בצירוף עוד תשעה כמותו, עשויה להגן לא על עצמו בלבד אלא על ערים מלאות אנשים רעים וחטאים. 

'''מתוך''' העונש שנענשו אנשי סדום, שנידונו בגיהנם בעולם הזה, למדים אנו גודל רשעם ובאיזו מדה היו ראויים לעונש, עד שלא די היה בגיהנם שלאחר מיתה, אלא שכבר מחיים נידונו ביסורי הגיהנם. ובסדום זו, אלמלי נמצאו בה עשרה צדיקים כלוט, שחז״ל פירשו שזכותו היתה שהסתייג מלהלשין על איש חסדו ומיטיבו, היה נושא הקדוש ברוך הוא לכל המקום בעבורם. ולא עוד אלא שלא היו נענשים אפילו בעניות, אלא הערים היו נשארות על תלן כפי שהיו קודם לכן, ״כגן ה׳״, כלומר, שתחת גיהנם מחיים כפי שהיו ראויים, היה ניתן להם גן עדן מחיים. וכל זה בזכות מעשה בשלילה של עשרה מהם שהיו שותקים ולא מגלים דבר שעלול היה לפגוע במיטיביהם, כדוגמת לוט. בזכות עשרה שכאלה היה הקדוש ברוך הוא נושא עון, עון שנגזר עליו גיהנום מחיים, ומשאיר את החוטאים בחיים בתנאים של גן עדן, הרי כמה גדול מעשה בלימת פה, שלמרות שמדת נושא עון אינה מופעלת, כאמור, אלא בזכות עובר על פשע, הרי כמו כן שתיקה זו בכוחה להפעיל מדה זאת. 

'''ויש''' להוסיף עוד. אמרו חז״ל: ״האמנם אלם צדק תדברון וגו׳׳ - מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאלם. יכול אף לדברי תורה כן, תלמוד לומר: ׳צדק תדברון׳״ (חולין פט.). והנה זכותו של לוט, כאמור לעיל, היתה בשתיקה. בבחינת ״אלם״, ואף על פי כן עשויה היתה זכותו להפעיל מדת נושא עון. והרי לומדי תורה, בשעה שעוסקים בתורה, לא זו בלבד שהם מסתייגים מדבורים רעים, בבחינת ״אלם״, אלא שבה בשעה הם מקיימים גם ״צדק תדברון״. נמצא שזכותם של לומדי תורה היא גם בשלילה וגם בחיוב וגדולה מזכותו של לוט שנתלה באברהם אבינו ע״ה. ואם עשרה כלוט היו מפעילים מדת נושא עון ומצילים מכליון, על אחת כמה וכמה שבודאי נושא הקדוש ברוך הוא עון בזכות לומדי תורה, וכל בן תורה מגין על חבירו ועל העולם כולו. 

'''מעתה''' יש בידינו דרך לזכות למדת נושא עון של הקדוש ברוך הוא ולהגן על העולם כולו. הרי שתיקתו של לוט ועוד תשעה כמותו היתה, כאמור, נושאת לא עוונם בלבד כי אם גם עוונם של כל חמשת ערי סדום, למרות רשעותם ושחיתותם האיומה, כל שכן שלימוד התורה מפיות מאות לומדי תורה ראוי לישא עוון של כל רשעי תבל ולקיים בזכותם את כל העולם. 

= עומק חיובי התורה =

== א ==
'''בתורה''' כתוב: ״ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק״ (בראשית כא). ואמרו חז״ל: ״אמר ר׳ שמואל בר נחמני, כל אותם שלשים ואחד מלכים שהרג יהושע, כולם היו במשתה של אברהם אבינו, שנאמר: ׳ויעש אברהם משתה גדול׳: משתה שגדולים היו שם״ (ילקוט יהושע כב). 

'''והנה''' תמוה מאד הדבר, היאך היה אברהם מיסב עם מלכים אלה שהיו משבעה עממים שאיבדו את זכות קיומם בעולם וישראל נצטוה עליהם: ״לא תחיה כל נשמה״? והרי ״נקיי הדעת שבירושלים לא היו יושבים אלא אם כן היו יודעים מי מיסב עמהם״, ועל אחת כמה שאברהם לא היה לו להתחבר עם רשעי עולם אלה שנגזרה עליהם כליה ומצוה להחרימם. 

'''ולכאורה''' היה אפשר לחשוב שאולי אברהם לא היה מיסב עמהם, אלא מרוב ענותנותו ומדת חסדו עם הבריות הזמין אותם, כדי להיטיב עמהם ולכבדם, כדרך שנהג לגמול חסד עם כל בני האדם ללא יוצא מן הכלל. 

'''אבל''' מדברי חז״ל משמע שאברהם לא רק היטב אתם במשתהו, אלא עוד התכבד בהם עד כדי כך שהמשתה שלו נקרא בתורה גדול משום שהשתתפו בו אותם גדולי עולם. ויש להבין איזה כבוד ראו כאן בהשתתפות מלכי כנען אלה רשעי אומות העולם? 

'''אולם''' מכאן שנפש האדם גדולה מאד וצפונים במעמקיה כוחות מופלאים, ועל אף כל ירידותיהם של מלכים אלה ושלילת זכויותיהם כבני אדם, עדיין היה להם ערך רב, ולכבוד גדול נחשב אף לאבי העולם, האדם הגדול בענקים, הימצאם במחיצתו והשתתפותם במשתהו. 

'''ואמנם''' רואים אנו מבתם של אותם העממים רחב הזונה. שלמרות שגם עליה נגזר הצו: ״לא תחיה כל נשמה״ הגיעה למדריגות עליונות מאד בהכרה ובאמונה עד שמצאו בהן יתרון עליה רק במשה רבינו. 

'''שנו''' חז״ל: ״יתרו אמר: ׳עתה ידעתי כי גדול ה׳ מכל אלהים׳ (שמות יח), אמרו שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה, לכך אמר: ׳מכל אלהים׳ - נתן ממש בעבודה זרה. נעמן הודה בדבר יותר, שנאמר: ׳הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל׳ (מלכים ב ה:טו). רחב הודתה בדבר יותר מהם, אמרה: ׳כי ה׳ אלהים הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת׳ (יהושע ב). אמר הקדוש ברוך הוא לרחב: את אמרת, ׳על הארץ מתחת׳ ניחא בארץ, שמא בשמים ממעל - את אמרת מה שלא ראית בעיניך, חייך שבנך עומד ורואה מה שלא ראו הנביאים, שנאמר: ׳נפתחו השמים ואראה מראות אלהים׳ (יחזקאל א). רחב שיירה בחללו של עולם. בא משה ואמר: ׳כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד׳ (דברים ו), אפילו בחללו של עולם״ (ילקוט יהושע ר). הנה רואים אנו אילו מעלות גדולות באמונה השיגה רחב עד שעלתה בה על של יחדו ושל נעמן, ורק משה רבינו גדול הנביאים עלה עליה במושגי האמונה. 

'''וחז״ל''' אומרים עוד. שבשעה שרחב הורידה את המרגלים בחבל, אמרה: ״רבונו של עולם! בשלשה חטאתי לפניך: בחלה, בנדה, ובהדלקת הנרות. בשלשה מחול לי: בחבל, בחלון ובחומה. ומה שכר נטלה על כך? ר״א אומר: זכתה שיצאו ממנה שמונה נביאים, ואלה הם: ירמיהו, חלקיהו, שריה, מעשיהו, ברוך בן נריה, חנמאל, שלום. וכתיב: ׳ומשפחת בית עבודת הבוץ לבית אשבע׳ - אלו בני רחב הזונה שהטמינה את המרגלים בבוץ. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה היתה מבניה של רחב״ (ילקוט יהושע ט). 

'''הרי''' זכתה רחב שבשכרה יצאו מחלציה נביאים וכוהנים רבים. 

'''והנה''' נפלא הדבר עד היכן מגיע עומק ערכו וגדולתו של האדם, שרחב זו, מבנות הכנענים, שירדו לדיוטות האחרונות ואיבדו זכות קיומם, נתגלו בה כוחות כה גדולים בהשגות עליונות שלא רק השלימה דרגת בן נח כי אם גם של ישראל ובשלבים העליונים ביותר, ועוד הורישה כוחותיה לדורותיה אחריה ויצאו ממנה כהנים ונביאים שהשיגו מה שלא ראו נביאים אחרים. 

'''וכשם''' שצפונים כוחות כאלה ברחב, כך היו מצויים בכל נפש ונפש, אף של שבעה עממים. ומשום כך גם לא נשלל ערכם של ל״א מלכים לפי הערכת התורה ובעיני אברהם, והתיחס, אליהם לא לפי מדריגתם בפועל כי אם לפי עצמיותם המקורית וכוחותיהם האלהיים החבויים, והיה, איפוא, כבוד גדול בהשתתפותם במחיצתו של אברהם עד שכל המשתה קבל ערך אחר. 

== ב ==
'''והנה''' מופלא הדבר, שלמרות שרחב הגיעה להשגות כה עליונות והשלימה את עצמה למדריגות גדולות כאלה, לא בטל גם מעליה הלאו ״לא תחיה כל נשמה״, ובני ישראל נענשו על אשר לא קימו בה: ״החרם תחרימם״. חז״ל אומרים: ״אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי, ׳ואם לא תורישו את יושבי הארץ והיה את אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם כי החרם תחרימם׳, והמה לא עשו כן אלא, ׳ואת רחב הזונה ואת אביה ואמה החיה יהושע׳ הרי ירמיה מבני בניה של רחב ועשה להם לישראל דברים של שכים בעיניהם, שנאמר: ׳דברי ירמיהו׳״ (שם טו). 

'''יש''' לציין שבני ישראל היו מחויבים לנהוג כך עם רחב, מתוך הכרת הטובה שעשתה להם בזה שהצפינה את שני האנשים ומסרה נפשה להצילם מהרודפים אחריהם ועזרה בכך לכיבוש יריחו. והרי כתוב בשופטים, שבשכר זה שאיש אחד הראה לבית יוסף את מבוא העיר בית אל, גמלו לו חסד רב. וחז״ל אומרים: ״במה הראה להם? חזקיהו אמר: פה עקם להם: רבי יוחנן אמר: באצבע הראה להם. ומה חסד עשו עמו? שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו. וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז, היא שמה עד היום הזה. היא לוז שצובעים בה תכלת: היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות בה. זקנים שבה, בזמן שדעתם קצה עליהם הם יוצאים חוץ לחומה והם מתים״ (ילקוט שופטים א). ומכאן עד היכן מגיע שכר חסד כל שהוא, שהרי אותו האיש לא טרח בכלום להראות להם את מקום מבוא העיר ורק עזר להם בתנועה קלה, בפה או באצבע, ובכל זאת זכה בשכר זה שנהפך כל גורלו לטובה, ובמקום שהיה מוטל קודם תחת הגזירה: ״לא תחיה״, העניקו לו משמים ולכל דורותיו אחריו חיים במדריגה כזו שלא היתה, שליטה למלאך המות בעירו, וכל המהפיכות בעולם בכל התקופות לא נגעו בהם. ואם בשכר חסד כל שהוא כך, על אחת כמה שהיו חייבים לגמול טובה רבה לרחב שטרחה כל כך הרבה בשבילם ומסרה נפשה להצלתם.

'''אולם''' זה רק נוגע לגבי הכרת הטובה מצד ישראל שחייבים היו לנהוג בה כמו שנהגו. אבל במה שנוגע לרחב, עדיין היה מוטל לגבה הצו: ״החרם תחרימם״, וישראל נתבעו על אשר באו לידי מצב כזה שלא יכלו לקיים את החובה הזאת כלפיה ונענשו על כך. 

'''הרי''' כמה גדולים החיובים המוטלים על בני נח. שאף רחב עם כל השגותיה הגדולות באמונה, שרק משה רבינו עלה בהן עליה, ועם כל תשובתה השלמה שתיקנה מה שקלקלה במשך ימי חייה, ועד כדי כך שהיתה ראויה שיצאו ממנה נביאים וכהנים רבים, ובכל זאת לא השלימה עוד את חוקה ועדיין נשארה במדריגה שיש להחרימה מן העולם. 

'''ואמנם''' בעל כרחנו שהפגם שנשאר ברחב היה דק למאוד, והתוצאות שנגרמו על ידו יוכיחו! לפי דברי חז״ל האמורים, הרי בגלל זה שהחיו בני ישראל את רחב, נתקיימו בהם דברי הכתוב: ״והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם״, ויצא ממנה ירמיהו הנביא שעשה להם דברים של שכים בעיניהם. יודעים אנו כמה דאג ירמיהו והצטער על ישראל כל ימי חייו, ולא בא לידי דברי תוכחתו אליהם אלא מתוך אהבתו הגדולה אותם. בהידמותו למדות הקדוש ברוך הוא ״את אשר יאהב ה׳ יוכיח״ (משלי ג). ואין חסד גדול יותר מתוכחה כי היא מביאה לחיי עולם, כדברי המקרא: ״אוזן שומעת תוכחת חיים״ (שם טו). ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא הטיל עליו שליחות זו, וציוה להוכיחם ולהתרות בהם שישובו בתשובה כדי להצילם מסכנת האבדון והחורבן האיום שנשקף להם, ואמרו חז״ל: הכובש את נבואתו חייב מיתה בידי שמים (ראה סנהדרין פט.). ובודאי שלא יכל ירמיהו למנוע את דברי תוכחותו והיה בהם משום טובה גדולה לישראל. אולם עם כל זה נחשבה הופעתו של ירמיהו כעונש לישראל וחזון הנבואה שלו כשכים וצנינים. משום שדבריו לא נאמרו בלשון נחמה כי אם בלשון תוכחה וגרמו בסגנונם אי נעימות. 

'''ואם''' דברי ירמיהו הם השכים והצנינים כתוצאה מהתורשה של רחב, כמה קל הוא איפוא הפגם שמצאו בה וכמה דקה התביעה עליה. ובכל זאת מכיון שלא הושלם בה פגם זה, לא יצאה מכלל שבעה העממים ולמרות השגותיה ומעלותיה העליונות. כאמור, לא בטלה מעליה גזירת הקדוש ברוך הוא: ״החרם תחרימם״. 

== ג ==
'''והנה''' לפי דברים אלה משתנים כל מושגינו על הממדים של חיובי התורה. כאמור, היו דברי התוכחה של ירמיהו חדורים שפע של אהבה וחסד לישראל לאין שיעור ומכוונים לאשרם ולטובתם, ובכל זאת הם מתוארים בתורה בגלל לווי איזו אי-נעימות כשכים וצנינים, ומכיון שירמיהו יצא מבני בניה של רחב ודברי תוכחתו באו בתורשה ממנה, היתה היא חייבת למפרע החרמה והשמדה מן העולם על אשר לא עלתה יותר ולא השלימה עד הסוף את הפגעים הדקים שנותרו בנפשה משרשם של שבעה העממים, והיותה, איפוא, הסיבה שלאחר כמה דורות נגרמה לישראל תוך טובתם ואושרם אי נעימות זו. הרי כמה גדולות ההשלמות העליונות הנדרשות מכל אדם אף בתור בן נוח, כדי שתהיה לו זכות קיום בעולם, שהוא כמרחק ה״יש״ מן ה״אין״. 

'''ואם''' כך חייבת להיות מדריגתו של בן נוח, כמה גדולה היתה, לעומת זה מדריגתו של אברהם אבינו, שה׳ מצא את לבבו נאמן לפניו ובחר בזרעו להיות לו לעם סגולה. ועל כמה וכמה, מה עליונות המדריגות שחייבים להגיע אליהן בני ישראל שה׳ נגלה עליהם בהר סיני ונתן להם תורה משמים. 

'''ומכאן''' שכל החיובים שהתורה מטילה על בני ישראל, עשרת הדברות וכל המצוות והאזהרות, אינם לפי מושגינו המקובלים כי אם לפי מושגים וממדים אחרים לגמרי, מושגים וממדים דקים כאלה שקשה לנו לתפשם. 

'''הנחה''' זו משתקפת בדברי חז״ל במקומות רבים בצורה חריפה מאד. כבר אמרו חז״ל ״כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה״ (זהר במדבר קעט). הרי לנו מושג אחר לגמרי בעבודה זרה, שאם אדם מרגיש בנפשו איזה כעס, ואף אם אינו מוציאו לכלל ביטוי למעשה, רואים אותו כאילו עובר העבירה החמורה ביותר, כעובד אלילים רחמנא לצלן. 

'''ולכשנתבונן''' בדברי חז״ל, נראה שבזה עוד לא מתמצה כלל המושג ״עבודה זרה״ ושעומק דקותו מגיע לחומרה גדולה הרבה יותר. 

'''מסופר''' על המלך עוזיהו: ״וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה׳ אלהיו ויבא אל היכל ה׳ להקטיר קטורת על מזבח הקטורת״ (דברי הימים ב כו:טז). כפי שמוכח מדברי הנביאים וחז״ל, הגיע עוזיהו למדריגות עליונות מאד. כתוב עליו בנביאים: ״ויעש הישר בעיני ה׳״ (מלכים ב טו:ג). ועוד מייחסים את צדקותו של בנו יותם אליו, כדכתיב (מלכים ב טו:לד) ״ויעש הישר בעיני ה׳, ככל אשר עשה עוזיהו אביו, רק לא בא אל היכל ה׳״. וחז״ל מספרים על יותם שראוי היה להוות יסוד העולם עד סוף כל הדורות: ״אמר ר׳ ירמיה משום רשב״י, יכל אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלא אלעזר בני עמי - מיום שנברא העולם עד עכשיו, ואילמלא יותם בן עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם עד סופו״ (סוכה מה). ואם מיחסים את יותם בזה שעשה הישר בעיני ה׳ ככל אשר עשה עוזיהו אביו, הרי כמה גדולה היתה מדריגתו של עוזיהו. ומתוך אהבתו ותשוקתו הגדולה לאלהים לא הסתפק עוזיהו בכל עבודתו לה׳ ורצה לשמש בבית המקדש ככהן גדול ולהקטיר קטורת לכבוד קונו (ראה ילקוט מלכים ב יד): הוא חשב שדברי התורה: ״והזר הקרב יומת״ לא נאמרו על מלך, כדבריו: ״הקדוש ברוך הוא מלך ואני מלך ונאה למלך לשמש פני מלך ולהקטיר לפניו״ (תנחומא יג). ובכל זאת עם כל כוונותיו הקדושות והעליונות, מכיון שטעה ולא כיון להלכה, ראו בזה גאות מושחתת, כדברי הכתוב: ״גבה לבו עד להשחית״, ודנו אותו כמועל בה׳ ונענש בעונש איום כזה שהיה מצורע כל ימיו וישב ב״בית החפשית״ (עשה לו בית בבית הקברות, רש״י מלכים טו) ונחשב כמת. 

'''מצינו''' בעוד מקום בדברי חז״ל שאפשר להווכח מהם על דקות חטאו של עוזיהו. אמרו: ״׳בשנת מות המלך עוזיהו׳ (ישעיה ו) - וכי מת היה? אלא שנצטרע ומצורע חשוב כמת. ׳וארא את ה׳ יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל׳ - אלה שמונים כהנים שהיו עם עוזיהו וכו׳. ׳שרפים עומדים׳ - שעתידה האש לשרוף את עוזיהו כשם ששרפה לקורח ועדתו, ׳ממעל לו׳ - מן המעל שמעל, ואמר לו: צא שמעלת, והארץ פתחה פיה לבלעו וכו׳. ומנין שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה, שנאמד ׳זכרון לבני ישראל למען לא יקרב איש זר׳. אמר לו משה: ׳אף מזרע אהרן׳? אמר לו: ׳אשר לא מזרע אהרן הוא׳.  כקורח ועדתו אתה עושה לו: ׳ולא יהיה כקורח ועדתו׳.  ומה אתה עושה לו?  כמו שצרעתי את ידך, ׳כאשר דבר ה׳ ביד משה לו׳״ (ילקוט ישעיה ו). 

'''הרי''' משווים כאן חז״ל את עונשו של עוזיהו לעונשו של משה, כשם שמשה נענש בצרעת כך נענש עוזיהו בצרעת. ובודאי היה גם דמיון לתביעות עליהם. יודעים אנו כמה היה משה רחוק מן הגאוה וכבר העידה עליו התורה: ״והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה״ (במדבר יב), ואם מדמים את עוזיהו למשה, בודאי היה גם עוזיהו רחוק מן הגאוה בתכלית הריחוק עד שלא נמצא בעולם כדוגמתו. ומתוך זה מובן שמיחסים מדריגתו העליונה של יותם לעוזיהו. ברם עם כל זה, מכיון שלא העמיק יותר במדת ענותנותו, ומתוך כך בא להשתוקק להקטיר קטורת לפני ה׳ ככהן גדול, ואף כי בכוונה לכבוד שמים, נתבע בצורה חמורה כזאת עד שנאמר עליו: ״גבה לבו עד להשחית ומעל בה׳ אלהיו״ ועונשו הגיע עד לידי כך שנעשה כל ימיו כמת, שהארץ פתחה פיה לבלעה שנבקע ההיכל בגללו וכו׳ וכו׳. 

'''הרי''' כמה עמוקות הן הדרישות מן האדם לפי המושגים והממדים של התורה וכמה נידונים הפגמים הדקים ביותר לחומרי חמורות. ומכאן שאף האדם שהגיע למדריגות העליונות ביותר, יש עוד מקום למצוא בו נקודה שיש בה תביעה משום מעילה בה׳ ועבודה זרה. ולא רק רחב מבנות שבעה העממים עם כל השגותיה והשלמותיה נשארה בכלל משוללי זכות החיים בגלל פגם כל שהוא, אלא גם צדיקי עולם מבני ישראל המהוים יסוד כל הדורות, עלולים בגלל תביעה דקה להיקרא בבחינת מתים בעודם בחיים. אם כי באותה שעה הם עדיין נשארים אנשים עליונים.

= חובת הסייגים =

== א ==
'''מסופר''' בתורה שלאחר שאברהם ניצח את ארבעת המלכים, הציע לפניו מלך סדום: ״תן לי את הנפש והרכוש קח לך״ (בראשית יד). ואמנם לפי ההלכה ולפי נוהגי העולם הגיע רכוש סדום לאברהם, כי הלא נפל לשלל בידי המלכים המנצחים והם זכו בו מדין כיבוש מלחמה, ולאחר שאברהם ניצח את המלכים האלה והציל את הרכוש הזה מידם, הרי עבר לרשותו של אברהם בקנין גמור. ולא עוד אלא שמלך סדום ויתר לו מרצונו הטוב על רכושו והציע לפניו, כאמור, שיקח אותו לעצמו (ראה לעיל במאמר ״עומק הדין״). 

'''אולם''' אברהם אבינו שנכנס למלחמה זו וחרף את נפשו למות על מצות פדיון שבויים כדי להציל את לוט אחיו, בא לידי הכרה שאין לו ליהנות כלום ממצוה זאת והחליט לעשות לפנים משורת הדין ולהחזיר את כל השלל למלך סדום. ולא הסתפק אברהם בהחלטה בלבד, כי חשש שמא יתקפהו פתאום היצר של חמדת ממון ולא יוכל לעמוד נגדו, ומיד קפץ ונשבע למלך סדום: ״הרמותי ידי אל ה׳ אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך״. 

'''והנה''' מופלא הדבר מאד, כי הלא אברהם הגיע לידי החלטתו להשיב את הרכוש למלך סדום מבלי כל ציווי והשפעה משום צד כי אם מתוך תבונת עצמו, מתוך הכרתו השכלית הגדולה ודעתו הרחבה, ובכל זאת לא סמך על הכרתו ודעתו ומצא מקום לחשוש שמא יצרו יתגבר על שכלו עד שראה הכרח לעשות סייגים לנפשו ולגדור את עצמו בשבועה חמורה בשם ה׳ שלא יהנה מרכוש סדום. ולא רק מצא לנחוץ להישבע כדי לגדור את נפשו משלל של אבנים טובות ומרגליות, שיש בו משום נסיון גדול, אלא לא האמין בעצמו שעם כל הכרתו החזקה יוכל לעמוד בפני נסיון אף לגבי הנאה פעוטה של איזה חוט או איזה שרוך נעל, שאין אדם מתאוה להם כלל ואיש חשוב מתבייש להתכופף ולהרימם מן הארץ, וראה צורך להרים את ידו לה׳ בשבועה להסתייג גם מחפצים קלים כאלה. 

'''ויש''' לציין כאן את זהירותו המופלאה של אברהם אבינו בעניני גזל. בתחילת אותה הפרשה כתוב: ״ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט״ (שם יג). ופירשו חז״ל שהריב בין רועים אלה היה בזה ש״בהמתו של אברהם היתה יוצאת זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאת זמומה, ואמרו להם רועי אברהם: הותר הגזל וכו׳״ (ראה מדרש רבה שם). אמנם רועי לוט מצאו היתר לזה, כפי שמסופר שם, אבל אברהם לא הסכים להיתר זה, ולאחר שרועי לוט לא נשמעו להם החליט אברהם להתרחק מלוט ואמר לו: ״הפרד נא מעלי, אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה״. אברהם חשש להימצא במחיצה אחת עם לוט משום שלא דקדק בעניני גזל, ודרש ממנו שיתרחק ממנו לצד אחר של העולם, אם האחד ילך לשמאל ילך השני לימין. עד כדי כך הגיעה זהירותו והתרחקותו של אברהם מכל חשש של גזל. ובכל זאת, עם כל זהירותו הרבה, כשבא לידו הנסיון של שלל מלך סדום, ואם כי לא היה בזה כל חשש של איסור גזל ולא החמיר בכך אלא משום חשבונות של חסידות, לא האמין בעצמו שיוכל לעמוד בנסיון זה אף לגבי חוט ושרוך נעל וראה צורך לסייג את עצמו בשבועה ובהרמת ידו לה׳ אל עליון. 

'''ואם''' יש הכרח בסייגים ובגדרים כאלה כנגד היצר לגבי אברהם אבינו, האדם הגדול בענקים עם כל כוחותיו העצומים, לגבי כל אדם על אחת כמה וכמה. ואם בהחלטה הבאה מצד ההכרה השכלית בלי ציווי כלל כך, כמה צריך אדם להגדיר את עצמו כנגד יצרו בדברים שלא הגיע אליהם מצד הכרתו כי אם מצד ציווי של מקום. וכבר אמרו חז״ל: ״גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה״ (בבא קמא פז), כי למצווה יש אגרא טפי, משום שעליו לדאוג ולהצטער יותר לעמוד כנגד יצרו (ראה תוספות קידושין לא ובעבודה זרה ג). ואם כן איפוא כמה יש לאדם הבא מצד הציווי לטכס עצות בנפשו ולקבל עליו סייגים וגדרים כדי שיוכל לעמוד כנגד יצרו אף בדברים הקלים ביותר. 

'''וכן''' פירשו חז״ל את הפסוק ״והיו הדברים האלה על לבבך״ ש״מכאן היה ר׳ יאשיה אומר צריך להשביע את יצרו, שכן אתה מוצא בכל הצדיקים שהשביעו את יצרם״, והוא מביא ראיה בין השאר גם מאברהם שאמר ״הרמותי ידי אל ה׳ אל עליון וכו׳ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך״ (ראה ספרי ואתחנן). 

== ב ==
'''הבה''' נתבונן מה עמוק תוכנן של מצוות התורה, כמה רבות הן דרגותיהן ומה גדול ההבדל בין דרגה לדרגה. הכתוב אומר על אברהם: ״וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי״ (בראשית כו). ולמדים מכאן חז״ל שאברהם קיים את כל התורה כולה ״אחד תורה שבכתב ואחד תורה שבעל פה״ (יומא כח). אברהם לא הסתפק בשבע המצוות שנצטוו בני נח אלא הוסיף מדעתו מצוות אחר מצוות בחינת ״תן לחכם ויחכם עוד״ עד שהשיג את כל התורה. 

'''אולם''' יש הבדל גדול בין מצוותיו שבא אליהן מתוך הכרתו לבין מצוות בני נוח ובין שבע מצוות בני נוח לבין תרי״ג המצוות שנצטוינו עליהן בהר סיני. 

'''הרמב״ם''' פוסק (הל׳ מלכים ח:יא) שגר תושב צריך לקבל ולקיים את שבע המצוות של בני נח ״מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו עליהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהן״. ולכאורה לא מובן הדבר, כי מה ההבדל אם מקיימים את המצוות האלה משום שנצטוה עליהן נח או נצטוו עליהן בהר סיני. אנו יודעים שאינו דומה מי שמצווה ועושה למי שאינו מצווה ועושה, ומשום כך אנו מבינים להבדיל בין המצוות שקיים אותן אברהם אבינו מתוך הכרת עצמו לבין המצוות שמקיימים אותן לאחר נתינתן מסיני.  אבל ביחס לשבע המצוות, הרי נצטוו עליהן לפני קבלת התורה מסיני על ידי נח וכל בן נח נקרא לגבן מצווה ועושה, ומה היתרון איפוא בזה שיקיימו אותן, כפי דברי הרמב״ם, מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו עליהן על ידי משה רבינו? 

'''אולם''' באמת אין כאן ההבדל בציווי של המצוות, כי אם בצורת המצוות. לאחר שציוה הקדוש ברוך הוא בתורה על שבע המצוות, אין להן עוד אותה הצורה והכוונה שהיו להן קודם, כי אם לא כן, לא היה צורך לצוות עליהן שוב, אלא שהועלה ערכן והן קיבלו מושגים אחרים ומושכלות חדשים. בשעה שמצוות אלה היו בתוקף ציוויו של נח בלבד, היתה לכל מצות משמעות פרטית מבלי קשר עם המצוה השניה, אבל כשנצטוו עליהן בתורה ביחד עם שאר תרי״ג המצוות, מהוה כל אחת מהן חלק מהתורה האלהית כולה ובכל אחת נכללו כל תרי״ג המצוות, ומשמעותה היא, איפוא, בעלת מושגים אחרים ומסוג אחר לגמרי. 

'''כדי''' להבין את הדבר ביותר בהירות. כדאי לתת דוגמה ממקום אחר. בפרשת הנשיאים כתוב שהקרבנות של כל הנשיאים היו אחידים ללא שום הבדל בין אחד לשני, ובכל זאת חוזרת התורה שתים עשרה פעם על אותם הדברים וכותבת את הקרבנות של כל נשיא לחוד מלה במלה (ראה במדבר ז). וכבר עמד הרמב״ן על טעם הדבר (ראה שם פירושו) ואמר שלכל נשיא ונשיא היו בהקרבת קרבנו מחשבות אחרות וכוונות אחרות, ומשום כך נחשבים קרבנותיהם כשונים, אין העיקר בחומר הדברים כי אם בצורתם, ומכיון שהיה שינוי צורה בקרבנו של כל נשיא ביחס לכוונה ולמחשבה, נחשב כל קרבן כאילו הוא מסוג אחר, אם כי כתוב עליו בתורה באותה לשון ובאותן המלים, וזה דומה כאילו היה כף של אחד משל עץ, של השני - משל עופרת, של השלישי - משל כסף. של הרביעי - משל זהב וכו׳ ואי אפשר בשום אופן לכוללם יחד. 

'''ואם''' מחשבתו וכוונתו של אדם מהפכות אותו המעשה לסוג אחר, על אחת כמה ששבע המצוות שחזר עליהן הקדוש ברוך הוא בתורה בתוך כל תרי״ג המצוות, אם כי נשנו באותן המלים, קיבלו משמעות עליונה יותר וממדים רחבים יותר, ומאז יש להן דמות אחרת לגמרי. 

'''ובזה''' מובנים דברי הרמב״ם שעל גר תושב לקיים את שבע המצוות של בני נח מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה ולא מהכרע הדעת, כי לאחר מתן התורה יש להן, כאמור, משמעות אחרת ודרגה אחרת ואינן מאותו סוג המצוות. ומי שלא מקיימן באותה משמעות, אין בו, כאמור, לא חסידות ולא חכמה. 

'''ואם''' כה רב ההבדל בין מצוות התורה לבין מצוות בן נח שגם עליהן נצטוו מפי ה׳, כמה רב המרחק בין מצוות התורה לבין מצוה שקיים אותה אברהם אבינו מדעתו, מדעת נברא, שהיתה אצלו, כאמור רק בבחינת ״תן לחכם ויחכם עוד״. 

'''וכל''' זה אינו אמור אלא כלפי הדרגה הראשונה של מצוות התורה. אבל באמת יש למשמעות מצוות התורה דרגות רבות מאד המגיעות לעומק רב לאין שיעור וכשם שההבדל בין מצוות בני נח לבין מצוות התורה מהוה סוג אחר, כך מהוים ההבדלים בין דרגה לדרגה מרחקים עצומים וסוגים אחרים. הכתוב אומר: ״אמרות ה׳ אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים״ (תהלים יב). הכתוב מתאר את עומק הדרגות של המצוות, שהן טהורות, שהן צרופות, שהן מזוקקות, ולא רק פעם אחת כי אם שבעתים. שבע פעמים שבע. וכל הבדלי הדרגות האלה מהוות צורות אחרות. עד שיש לכל מצוה ומצוה מ״ט פנים (ראה ילקוט שם). 

'''ומעתה''' נעשה חשבון כמה רבים ועצומים המרחקים בין סוגי המצוות: כמה רב ההבדל בין מצות אברהם אבינו שהגיע אליה מדעת עצמו, מדעת נברא, לבין מצוה שנצטוה עליה נח מפי ה׳, מדעת העליונה של הבורא; כמה המרחק מסוג זה עד לידי מצוה שניתנה בסיני אף בדרגתה הראשונה; וכמה עולה ערכה לאין שיעור במשמעותה העליונה עד לידי הפן הארבעים ותשעה. 

'''ומעתה''' נעשה קל וחומר בן בנו של קל וחומר. כי אם אברהם אבינו עם כל מדריגותיו וכוחותיו העצומים ראה צורך להגדיר את עצמו ולהישבע בה׳ על מצות שאינו מצווה עליה, ושהגיע אליה מדעת עצמו, ושאינה אלא לפנים משורת הדין ויש בה משום נסיון מועט, במצוה שנאמרה מפי דעת עליון, ונצטוו עליה, ושמשמעותה מגיעה לידי עומק של ארבעים ותשעה פנים, ושחייבים עליה מצד הדין ועוד יש בה נסיון קשה, על אחת כמה וכמה שיש לכל אדם לטכס עצות ותחבולות ולעשות גדרים וסייגים בשלשלאות שונות לכבול את המוח ואת הלב ואת החושים שלא יכשלו בה ושיוכלו לעמוד בה כנגד היצר. ומכאן כמה גדול חיובו של לימוד המוסר והדרכים השונות לחיזוק העבודה והיראה.

= מעמקי האמונה =
'''הכרת''' ה׳ הוא יסוד כל התורה ויש לה מדריגות לאין שיעור, וכמה שיחתרו ויתעמקו בה וישיגו את שיאיה העליונים ביותר, לא מגיעים לקצה, באשר אין סוף למושגיה ולמעמקיה. ולאחר הכל, לאחר שיא ההשגות העליונות, עדיין זקוקים לאמונה. אין האמונה נחלת ההמונים, כפי הדעה השטחית המקובלת, אלא כל אדם, אף הגדול ביותר, אין בכוחו להגיע, כאמור, לסוף ההשגות, כדברי הכתוב: ״כי לא יראני האדם וחי״ (שמות לג), והוא זקוק בהכרח לאמונה. 

'''כתוב''' בתורה - לאחר שהיה דבר ה׳ אל אברהם במחזה והבטיח לו על הזרע - ״והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה״ (בראשית טו). 

'''חז״ל''' תיארו לאיזו מדריגה עליונה בהכרה הגיע אברהם אבינו. בן שלש שנים הכיר את בוראו מדעתו ומחכמתו כנגד דעתם של כל בני העולם, ומשום כן קראו אותו אברהם העברי שכל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר (בראשית רבה מב). אברהם מסר נפשו על הכרתו, בגללה השליכו אותו לאור כשדים ועמד בעוד נסיונות רבים, עד שנאמר עליו: ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״ (נחמיה ט). ולא הסתפק בהכרה שלו בלבד, אלא שמרוב אהבתו את ה׳ שוטט בתבל, ובכל מקום בואו בנה מזבחות וקרא בשם ה׳ והפיץ אמונה והכרה בבורא בין כל בני העולם. והכרתו בה׳ הגיעה למדריגה כזאת, שבגללה נאמר עליו שהקנה לה׳ שמים וארץ, כדברי הכתוב: ״ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ״ (בראשית יד: וראה רש״י שם יט). הוא גם זכה שה׳ נגלה אליו וציוה לו ציוויים ואזהרות וגילה לו את כל עתידו ודורותיו אחריו ושזרעו יהיו תכלית העולם. 

'''והנה''' לאחר כל מדריגותיו אלה בהכרת ה׳ ובגילויים שה׳ נתגלה לפניו היה עוד מקום לציין את אמונתו, כדברי הכתוב: ״והאמין בה׳״. ולא עוד אלא שהכתוב מוסיף על זה: ״ויחשבה לו צדקה״, כלומר ״הקדוש ברוך הוא חשבה לאברהם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו״ (רש״י שם). ואף לאחר שהגיע למדריגה עליונה זו באמונה, עדיין לא הגיע לשיאה, ובשעה שהקדוש ברוך הוא המשיך באותו מחזה להבטיח לתת לו את הארץ הזאת לרשתה ואברהם שאל: ״במה אדע כי אירשנה״, מצאו בו פגם באמונה, כפי שאמרו חז״ל: ״אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם! כל העולם כולו בדיבורי הוא עומד ואין אתה מאמין בדברי, אלא אתה אומר ׳במה אדע׳״ (פרקי דרבי אליעזר מח). ופגימה זו היתה כה חמורה עד שהביאה עונש נורא כזה, שיהיה בניו עבדים במצרים ויענו אותם ארבע מאות שנה. 

'''אנו''' למדים מדברי התורה וחז״ל, שהתביעה היתה דקה מן הדקה ואי אפשר לנו לעמוד עליה, שהרי התורה מעידה באותו מעמד, כאמור, שהאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה. וחז״ל אומרים שלא שאל אות אלא אמר לפניו שיודיענו באיזו זכות יתקיימו ההבטחות (ראה רש״י שם), אלא מכיון שהתבטא בביטוי כזה שאפשר לפרש את משמעותו כאילו שאל על עצם ההבטחה, (ראה מדרש תנחומא קדושים יג, שנענש על אשר הוציא דבר מתוך פיו ואינו יודע האיך מוציאו) התגלה פגם באמונתו, וזרעו במשך כמה דורות נזדקקו לרדת לגלות מצרים ולהיצרף שם בבור השעבוד והעינויים ד׳ מאות שנה כדי לתקן את הפגם הזה. 

'''הרי''' עד כמה מגיעים מעמקי האמונה, שאף אברהם אבינו עם כל השגותיו ומדריגותיו העליונות בה, עוד היה ראוי לעלות בה יותר ויותר ועדיין נמצא בה פגם כזה שהיה זקוק לזיקוק וצירוף קשה של ארבע מאות שנה. 

'''ולכשנתבונן''' עוד בדבר, נמצא שעדיין רחוקים אנו מלמצות בזה את מעמקי האמונה. לאחר שעברו ארבע מאות השנה, ומשה הופיע לפני העם במצרים ודיבר אליהם ועשה לעיניהם את האותות, כתוב בתורה: ״ויאמן העם״ (שמות ד). וחז״ל מפרשים: ״מכאן שישראל מאמינים הם״ (שבת עו.), כלומר שצירופם במצרים הושלם. ואותו הפגם באמונה שהתגלה באברהם אבינו תוקן. מאז הלכו בני ישראל והתעלו עוד ועוד בהכרה ובאמונה על ידי האותות והמופתים במצרים. התורה מספרת שגם המצרים עלו על ידי המכות - בהכרתם ממדריגה למדריגה. עוד במכות הראשונות הכירו ״כי אצבע אלהים היא״ (שם ח). במכה השביעית הוסיפו בהכרתם ואמרו: ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״ (שם ט). ולבסוף הגיעו לידי כך שנכנעו לציווי ה׳ ושלחו את בני ישראל מארצם. ואם המצרים עלו על ידי המכות במדריגות כאלה בהכרת ה׳, על אחת כמה וכמה שבני ישראל, שה׳ אמר עליהם למשה שהם מאמינים בני מאמינים (ראה שמות רבה ד), הלכו והתעלו בהשגותיהם באמונתם והכרתם לאחר כל מכה ומכה. 

'''והנה''' כשהגיעו לים סוף והים נבקע לפניהם, הגיעו להשגות עוד יותר עליונות באמונה, כדברי הכתוב: ״וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים ויראו העם את ה׳ ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״ (שמות יד). וחז״ל אמרו שבזכות אמונה זו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה (ראה מכילתא שם). כן אמרו חז״ל שעל הים ראו פי חמש מאשר ראו במצרים, כי על עשר המכות שבמצרים כתוב ״אצבע אלהים היא״ ובאשר על הים כתוב ״היד הגדולה״ (ראה בהגדה דברי ר׳ יוסי הגלילי ור׳ אליעזר ורבי עקיבא). 

'''עוד''' אמרו: ״׳זה אלי ואנוהו׳, ר׳ אליעזר אומר: אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי וכל שאר הנביאים״ (מכילתא בשלח שם), כלומר שהשגותיה של הפחותה שבפחותות אף לא מבני ישראל השיגה מראות האלהים העליונים יותר מיחזקאל הנביא במעשי מרכבה וכל הנביאים, ואם שפחה השיגה כך, בת ישראל אף הפחותה ביותר, שהיא מסוג אחר לגמרי עד שהיא מברכת: ״שלא עשני שפחה״ השיגה עוד יותר, ובן ישראל אף הדיוט שבהדיוטים, המברך: ״שלא עשני אשה״, השיג יותר מבת ישראל, וכל שכן החשובים מישראל, ושבעים הזקנים ואהרון ובניו, ועל אחת כמה וכמה לאילו השגות עליונות הגיע משה רבינו. 

'''ובכל''' זה עוד לא הגיעו לשיא ההשגות, כי כאמור, אין להן סוף ושיעור. לאחר קריעת ים סוף הביא ה׳ את בני ישראל להר סיני. ושם כתוב: ״ויבואו מדבר סיני וכו׳ ויחן שם ישראל נגד ההר״ (שם יט). ואמרו חז״ל כתוב ״ויחן״ בלשון יחיד ולא כבכל מקום ״וסעו ויחנו״ בלשון רבים. ללמדך ש״כאן הושוו לב אחד״ (ראה ילקוט שם), כלומר שנעשו כולם בדעה אחת ונתאחדה הכרתם כאילו היו איש אחד. ונמצא שהכרתו של כל אחד נכפלה בששים רבוא פעם. 

'''וזה''' היה לפני קבלת התורה עם גישתם להר סיני בלבד. ולאחר זה באה קבלת התורה מפי הגבורה בכבודו ובעצמו, ובדברה הראשונה השמיע להם קול אלהים: ״אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״, לא פנה אליהם בלשון רבים כי אם בלשון יחיד וכאילו ייחד שמו על כל יחיד ויחיד. 

'''וגם''' לאחר קבלת התורה הלכו והתקרבו יותר ויותר לאלהים. כשירד משה מסיני ציוה לו הקדוש ברוך הוא להקים משכן לה׳ בתוך בני ישראל, שצורתו תסמל בריאת שמים וארץ וכל צבאם ויהיה דומה למקום השכינה למעלה, איתא במדרש רבה (שמות לה:ו): ״׳ועשית קרשים למשכן׳ – אמר רבי אבין משל למלך שהיה לו איקונין נאה. אמר לבן ביתו: עשה לי כמותה. אמר לו: אדוני המלך! איך יכול אני לעשות כמותה? אמר לו: אתה בסממניך ואני בכבודי. כן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: ׳וראה ועשה׳. אמר לפניו: רבון העולמים! אלוה אני שאני יכול לעשות כאלו. אמר לו: ׳כתבניתם׳ - בתכלת ובארגמן ותולעת שני, וכשם שאתה רואה למעלה כן עשה למטה, שנאמר: ׳עצי שטים עומדים׳ כנתון באיסטרטיא של מעלה, ואם תעשה כאותה של מעלה - למטה, אני מניח סנקליטין של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה, מה למעלה שרפים עומדים, אף למטה עצי שטים עומדים: ומה למעלה כוכבים, אף למטה כן״. ועוד אמרו חז״ל (שם מח): ״בג׳ דברים נברא העולם שנאמר: ׳ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו׳ (משלי ג), ובג׳ דברים הללו נעשה המשכן, שנאמר: ׳וימלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת׳״ (שמות לה, וראה ברכות נה). 

'''הרי''' שבני ישראל התרוממו להשגות עליונות כאלה שהעלו את העצמים הגשמיים לגורמים רוחניים עילאיים שהקימו למטה מקום לשכינה כדוגמה שלמעלה, והתדמו לקונם במדה כזו עד שבאותם ג׳ הדברים שברא הקדוש ברוך הוא את העולם עשו הם את המשכן. ולא רק החשובים מישראל כי אם גם הנשים טוו בחכמה זו את העזים, וכמה מדריגות מהן עד זקני ישראל, ולמעלה מהם בצלאל בן אורי שהוא עשה את הכל בחכמתו וחז״ל אמרו עליו למה נקרא שמו בצלאל - ״בצל אל היית״ (ראה ברכות נה.). 

'''ולאחר''' שעשו את המשכן, ירדה השכינה למטה וקבעה מקום בתוך בני ישראל. צא וראה מה גדולה קדושתו של אהל מועד, שהרי משה רבינו עלה לשמים ושכן בענן ארבעים יום וארבעים לילה, ואילו כשהקים את המשכן כתוב בתורה: ״ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה׳ מלא את המשכן״ (שמות מ). הרי שקדושת המשכן עלתה על של מקום השכינה בשמים. והשראת השכינה לא הצטמצמה בין קדשי המשכן בלבד, כי אם התפשטה ללבות בני ישראל בכל מקום שהם. ״ושכנתי בתוכו״ לא נאמר אלא ״ושכנתי בתוכם״, בתוך לבם של בני ישראל. מכאן לאיזה שיא של השגות אלהיות הגיעו בני ישראל במדבר, שקצרה דעתנו לתארן ולפי מושגינו אין למעלה מהן. 

'''והנה''' מופלא הדבר, שלאחר כל זה מצא החוקר לב ובוחן כליות שעדיין לא הושלמה אמונתם ושיש עוד מקום לביקורת חריפה על הכרתם עד כדי כך, שהכתוב מתבטא עליהם: ״ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי״ (תהלים צד). ולא הסתפק הכתוב לתבוע אותם על קוצר השגה בלבד, אלא מציגים אותם כ״תועי לבב״, כאילו לא ידעו ממציאות ה׳ יתברך כלל, כדוגמה שמכנים את אומות העולם שאינם מכירים בה׳ בשם ״תועים״ ושאנו מודים לה׳ בכל יום שאין אנו כמותם ״ושהבדילנו מן התועים״. 

'''עד''' כדי כך חותרים מעמקי האמונה ואין להם שיעור ואין להם תכלית. 

'''ועוד''' יותר מזה. הנה משה רבינו, שהכתוב מעיד עליו: ״בכל ביתי נאמן הוא״ (במדבר יב) ובודאי התעלה בדרגות האמונה בכל מאורעות מצרים וים סוף יחד עם כל בני ישראל פי כמה וכמה, עד שחז״ל אמרו עליו שהוא שקול כנגד ששים רבוא מישראל. ועוד שנתרומם מהארץ עד לידי שמים ועלה לרקיע וניצח את המלאכים שקיטרגו עליו ואמרו להקדוש ברוך הוא: ״תנה הודך על השמים״ וזכה לקבל את התורה מאת האלהים והורידה לארץ. וגם בבנין המשכן הוא היחידי שנמצא ראוי להקימו, כדברי חז״ל שכל החכמים לא היו יכולים להקים את המשכן עד שבא משה והקים אותו (ראה שמות מ:יח ומדרש תנחומא שם). ואף לאחר שהוקם המשכן ואיש לא יכול לבא לתוכו כי ״כבוד ה׳ מילא את המשכן״, היה משה היחידי שה׳ קרא אותו שיבא אל אהל מועד כדכתיב: ״ויקרא ה׳ אל משה״ (ויקרא א) ומשה היה נכנם ויוצא באוהל מועד ״והיה כבוא משה האוהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האוהל ודבר עם משה״ (שמות לג). ולא עוד אלא ״דבר ה׳ אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו״ (שם), ועוד הכתוב אומר: ״פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה׳ יביט״ (במדבר יב). והאם יש אפשרות להגיע להשגות עליונות יותר ממשה רבנו, ואמנם מעיד הכתוב: ״ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים״ (דברים לד). 

'''והנה''' אף במדריגה זו של משה בהשגת אלהים, נמצא עוד מקום לפגם באמונה עד שהכתוב טוען כנגדו: ״יען לא האמנתם בי״ (במדבר כ). ופגם זה היה כל כך חמור שנענש עליו בעונש מר כזה שלא זכה להיכנס ולהכניס את ישראל לארץ. 

'''נמצא''' איפוא, שאין סוף ושיעור להכרת ה׳ וכמה שאדם אף העליון ביותר יעלה לשיא השגותיה העליונות, עדיין לא הגיע לתכליתה ועודנו זקוק לאמונה ולעלות יותר ויותר, ואם נמצא בה איזה פגם כל שהוא הרי הוא בבחינת לא מאמין ותועה לבב. 

'''ומעתה''' נבין דברי חבקוק ״וצדיק באמונתו יחיה״. חז״ל אמרו (מכות כד): ״דרש ר׳ שמלאי, תרי״ג מצוות נאמרו לו למשה וכו׳ בא דוד והעמידן על אחת עשרה וכו׳; בא ישעיה והעמידן על שש וכו׳; בא מיכה והעמידן על שלש וכו׳; בא חבקבוק והעמידן על אחת, שנאמר: ׳וצדיק באמונתו יחיה׳״. ופירש רש״י: ״והעמידן על אחת עשרה, שבתחילה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עליהם עול מצוות הרבה, אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולן אין לך אדם שזוכה ובא דוד והעמידן וכו׳ כדי שיזכו אם יקיימו י״א מצוות הללו וכן כל שעה דורות של מטה הולכין ומתמעטין אותו״. 

'''ולכאורה''' כשאנו מעיינים במאמר זה תוקף אותנו יאוש כי אם בדורו של דוד היו מוכרחים לצמצם את התורה ולהעמידה על אחד עשר יסודות משום שקצרה ידם לקיים את כולה, ולאחר כמה דורות הוכרחו לצמצמה עוד יותר עד שלבסוף העמידוה בדורו של חבקוק על נקודה אחת והיא האמונה, ואם כן אנן יתמי דיתמי לאחר שנתרחקנו מדורו של חבקוק עשרות עשרות דורות, מה נענה אבתרייהו, כמה משוללים אנו מן התורה ובמה נוכל לזכות לאיזו אחיזה שהיא ביסודותיה? 

'''אולם''' לאחר שעמדנו על זה שכל אדם ללא יוצא מן הכלל זקוק לאחר כל השגותיו גם לאמונה, אם כן איפוא יש אף לאדם הדל שבדלים, ואף בדורותינו הירודים שלנו, מקום אחיזה באמונה. וזו היתה כוונתו של חבקוק הנביא: ״וצדיק באמונתו יחיה״, כי עיקר החיות היא האמונה אשר הכל זקוקים לה, ונמצא שגם לנו אפשרות לזכות על ידה ביסוד התורה ומצוותיה שהן עומדות על אחת, שהיא האמונה, ושגם עלינו ראוי לקרא את דברי חבקוק: ״וצדיק באמונתו יחיה״. 

= הדעת שבמעשה =
'''רבים''' מן הראשונים חייבו להגיע לדעת אלהים על ידי חקירות עליונות ועיונים עמוקים ביחוד ה׳. אולם באמת יש בעצם קיום המעשים הטובים גילוי רב של דעת ה׳ וחכמה עליונה. 

'''כתוב''' בירמיהו (כב:טו-טז) שהנביא הוכיח את המלך יהויקים וטען כנגדו: ״אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה וכו׳ דן דין עני ואביון, אז טוב, הלא היא הדעת אותי, נאום ה׳״. הרי מקרא מפורש הוא, כי דוקא המעשים הטובים של צדקה ומשפט וחסד עם העניים, היא היא דעת ה׳. 

'''וכן''' מצינו בחז״ל שאמרו: ״חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״ (תנא דבי אליהו). לא אמרו שישאף שתגיע דעתו לדעת אבותיו אברהם יצחק ויעקב כי אם שיגיעו מעשיו למעשי אבותיו. הרי שזוהי המדריגה הגדולה ביותר וכי שיא הדעת והחכמה בא עם הקיום המעשי. המעשים הטובים אינו קיום מצות בלבד, אלא הם הם המהוים תורה וחכמה, וזוהי דעת האלהים. 

'''הבה''' נתבונן במעשי האבות וניוכח שדוקא בביצועם בפועל הגיעו לידי תכלית התעלותם והביאו להתגלות ה׳ לכל הדורות. ומשום כך פירטה התורה כל פרט ופרט שבכל מעשיהם, כי כל נקודה חיובית זעירה שבהם יש לה ערך רב וזכותה פועלת לדורי דורות, ולעומתם כל נקודה שלילית שבביצוע המעשה - רישומה ניכר לשלילה לדורות. 

'''אמרו''' חז״ל (בבא מציעא פו:): ״אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם אבינו למלאכי השרת בעצמו, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו; וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח. ׳ואל הבקר רץ אברהם׳ (בראשית יח:ז) - ׳ורוח נסע מאת ה׳ ויגז שלוים מן הים׳ (במדבר יא:לא); ׳ויקח חמאה וחלב׳ - ׳הנני ממטיר לכם לחם מן השמים׳ (שמות טז:ד); ׳והוא עומד עליהם תחת העץ׳ (בראשית יח:ח) - ׳הנני עומד לפניך שם על הצור׳ (שמות יז:ו); - ׳ואברהם הולך עמהם לשלחם׳ (בראשית יח:טז) - ׳והי הולך לפניהם יומם׳ (שמות יג:כא); ׳יוקח נא מעט מים׳ (בראשית יח:ד) - ׳והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם׳״ (שמות יז:ו).

'''הרי''' שבשכר כל פרט שבמעשה חסד של אברהם, זכו בניו לאחר כמה דורות להתגלות ה׳, ולא עוד אלא שהופיע לפניהם בכבודו ובעצמו. לכאורה לא עשה אברהם עם המלאכים כי אם מעשים רגילים, כגון שהוא עמד עליהם תחת העץ, או שהלך עמהם לשלחם ולווה אותם בדרכם, והנה בשכר פעולה פשוטה זו, התגלה הקדוש ברוך הוא לפני בניו ועמד לפניהם על הצור או הלך לפניהם במדבר להראות להם את הדרך. ומכאן כמה יש בכל פעולה מעשית של חסד - חכמה ודעת אלהית, עד שהיא מביאה לידי התגלות לדורות. 

'''ומכאן''' גם לצד השלילי, אם חסרה נקודה כל שהיא במעשה אברהם, שלא עשהו בעצמו, כי אם על ידי שליח, נתמעטה התגלות ה׳ ולא זכו בניו לאותה מדריגת ההכרה והדעת, כי לעומת החשיבות בכל פרט שבמעשהו של אברהם וההשפעה החיובית הכבירה שבו, כן היתה, ניכרת שלילת ההשפעה בהעדרו של כל פרט ונקודה שבאותו מעשה. בשכר זה שאברהם לא הושיט להם בעצם ידיו את המים לרחוץ את רגליהם ואמר להם בלשון אדיבה: ״יוקח נא מעט מים״, וכנראה הגישם להם על ידי אחד מעוזריו, לא המציא הקדוש ברוך הוא בעצמו מים לבניו במדבר, כי אם אמר למשה: ״והכית בצור ויצאו ממנו מים״, כלומר ששלח את משה להוציא להם את המים מן הצור. 

'''ויש''' להתבונן, באיזו אהבה ומסירות נפש קיבל אברהם את האורחים וגמל אתם את מעשי ההטבה והחסד. אברהם כבר היה באותו זמן זקן ושבע ימים, בגיל תשעים ותשע, ועמד ביום השלישי למילתו שיש בו כאב רב, כדאמר ר׳ חנינא בן דוסא: ״כל הנימולין - ביום השלישי כואב הוא להם, שנאמר (בראשית לד): ׳ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים׳״ (פרקי דרבי אליעזר כט), וכן ״אמר רבן גמליאל בנו של ר׳ יהודה הנשיא: כשנימול אברהם, ביום השלישי היה לו כאב הרבה מאד למכתו״ (שם וראה ילקוט שם פב), והיה טרוד בתחבשותיו וקאסר ושרי (ראה בבא מציעא פו). ובאותו יום הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה והרתיח את כל העולם עד ששום בריה לא יכלה לצאת ולבוא בעולם (ראה שם ופרקי דרבי אליעזר שם). ועם כל זה, לא התחשב אברהם לא בכאביו וטרדותיו ולא בחום הרותח, ורץ לקראת האורחים - למרות שחשב אותם כערבים המשתחוים לאבק רגליהם - ועשה כל המאמצים לשרת אותם במהירות האפשרית, ודוקא בעצמו, כדכתיב: ״וימהר אברהם״: ״ואל הבקר רץ אברהם וכו׳ וימהר לעשות אותו״ וכו׳, והכין להם את המאכלים הטעימים ביותר, שחט להם שלשה פרים ״כדי להאכילם שלש לשונות בחרדל״ שהוא ״מעדן מלכים ושרים״ (ראה בבא מציעא פו: ורש״י שם). ורק בדבר אחד לא טיפל אברהם בעצמו, בהגשת המים לרחיצת רגליהם, ובודאי לא היה סיפק בידו משום טובתם של האורחים, כדי שהוא יוכל להשתחרר ולהחיש את הכנת המאכלים בשבילם. אבל משום שסוף כל סוף לא עסק בנקודה זו למעשה בעצמו, בידיו וברגליו ממש, נגרם ממילא העדר בהתגלות ה׳ לבניו. 

'''והוא''' אשר אמרנו, כי המעשה הוא הדעת ובכל פרט ופרט שבו כלולה תורה וחכמה לאין שיעור, ואם חסרה איזו נקודה שהיא אף באופן ביצוע המעשה, נרשם ממילא חסרון בדעת ה׳ ובהתגלות ה׳. 

'''והעדר''' זה בהתגלות ה׳ שלא הקדוש ברוך הוא בעצמו הוציא להם את המים כי אם על ידי שליח, לאו מילתא זוטרתא היא. 

'''מסופר''' בתורה לאחר מעשה העגל, כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה: ״ושלחתי לפניך מלאך״, השיב לו משה: ״אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה״ (שמות לג). משה התרצה יותר שכל העם ישאר במדבר ציה וצלמות, ״במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב וצמאון כו׳״ (דברים ח) ולוותר על כניסת הארץ ועל כל היעודים התלויים בה ובלבד שה׳ בעצמו ילך לפניהם ולא מלאך הרי כמה גדול המרחק בקרבת ה׳ אם הקדוש ברוך הוא בעצמו הולך לפניהם או על ידי שליח. 

'''ומכאן''' כמה חכמה ודעת כלולה במעשה אברהם, עד שכל נקודה שלילית באיזה פרט שהוא בביצועו, הסבה הבדל עצום כזה בהתגלות ה׳ שבין הופעתו בכבודו ובעצמו לבין פעולתו על ידי שליח.&lt;ref&gt;ויש להוסיף שמסיבת הוצאת המים על ידי שליח, נתגלגל הדבד שנתבעו בעניני אמונה, כדברי הכתוב: ״יען לא האמנתם בי וכו׳״ (במדבר כ).&lt;/ref&gt;

'''וכל''' זה הוא אף במעשה אברהם, שקיים את כל המצוות מעצמו, לפני נתינת התורה ומבלי להיות מצווה ועושה. ועל אחת כמה וכמה, כמה דעת ה׳ כלולה בכל מעשה מצוה לאחר שניתנה התורה לישראל ומקיימים אותה בתור מצווה ועושה (ראה בבא קמא פז, דברי ר׳ חנינא ״גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה״), והוא אשר דיבר הנביא, כאמור, על המעשים הטובים שעושה האדם: ״הלא היא הדעת אותי״. 

= קנה מדת החכמה =
'''לפי''' מושגינו בהערכת בני האדם, כשאנו מכירים באחד שהוא עולה בהכרתו מחבירו, אנו מציינים אותו כחשוב מרעהו, אבל אין אנו מחלקים אותם לסוגים מיוחדים, אולם לפי מושגי ההערכה של התורה וחז״ל, כל הבדל קטן בהכרה בין איש לרעהו מהוה מרחק עצום ביניהם עד שלא רק קובע אותם לסוגים נפרדים, אלא למהות אחרת עד שאחד כלפי השני הוא כחמור לגבי אדם. 

'''בשעה''' שאברהם אבינו הלך לעקוד את יצחק בנו ושני נעריו עמו, שהם ישמעאל ואליעזר, כתוב בתורה: ״וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, ויאמר אברהם אל נעריו, שבו לכם פה עם החמור״ (בראשית כב). ואמרו חז״ל: ״מה ראה? ראה ענן קשור בהר, אמר: דומה שאותו מקום שאמר לו הקדוש ברוך הוא להקריב את בנו שם. אמר ליצחק: בני: רואה אתה מה שאני רואה? אמר לו: הן. אמר לשני נעריו: רואים אתם מה שאני רואה? אמר לו: לאו. אמר: הואיל וחמור אינו רואה ואתם אינכם רואים, שבו לכם פה עם החמור״ (בראשית רבה נו). ואמרו עוד: ״ומנין שהעבדים דומים לבהמה? מהכא, שבו לכם פה עם החמור - עם החמור״ (שם). 

'''ומי''' היו הנערים האלה? ישמעאל ואליעזר, שהיו מחניכו ביתו של אברהם אבינו ועמדו במדריגות גדולות מאד בהכרתם ובהשגותיהם. אולם מכיון שלא הגיעו בפעם הזאת לשיא הכרתם של אברהם ויצחק ולא השיגו במדריגת רוח הקודש מה שהשיגו הם, גבה הר ביניהם עד שנקבעה להם דרגה של חמורים. ולא להם בלבד כי אם לכל זרעם וזרע זרעם עד עולם. ולא רק בהשקפה כי אם להלכה ולמעשה, כפי שנפסק לדורות. 

'''הרי''' מכאן כמה ערכה של כל השגה בהכרה, עד שההבדל בין השגה אחת לשניה במקרה אחד בלבד הוא כהבדל בין אדם לחמור, ולא של אדם סתם, אלא כהבדל שבין איש המעלה הגדול ביותר, בדרגותיהם של אברהם ויצחק, עד דרגת חמור ממש. 

'''אברהם''' הלך והתעלה כל ימיו מדרגה לדרגה. חז״ל אומרים: ״בן שלש הכיר אברהם את בוראו״ (נדרים לב), ובמקום אחר שנינו שבן ארבעים או בן ארבעים ושמונה הכיר את בוראו (מדרש רבה יד). והסביר הרמב״ם (ראה הלכות עבודת זרה א:ג) שעוד מילדותו התחיל אברהם לשוטט בדעתו ולחשוב יום ולילה על גלגל העולם מי מסבב אותו. וכך הלך והתעלה מהכרה להכרה, כי הרי בעוד היותו בן שלש נאמר עליו שהכיר את בוראו, ובכל זאת המשיך להוסיף הכרות על גבי הכרות עד שהגיע לגיל ארבעים ושמונה ובא לשלמותה. ואף אז עדיין לא השלים את מדריגתו והמשיך להתעלות משלב לשלב, ורק בהגיעו לשנת התשעים ותשע ציוה לו הקדוש ברוך הוא על המילה ואמר לו: ״התהלך לפני והיה תמים״ (בראשית יז), כלומר, שעל ידי המילה נעשה שלם (ראה תוספתא נדרים ב). 

'''וגם''' ישמעאל ואליעזר למדו מאברהם והתעלו ביחד אתו בהכרתם. חז״ל אומרים שאליעזר נקרא דמשק משום שדלה והשקה מתורת רבו (ראה רש״י בראשית כב), וכן נימול ביחד עם אברהם. כמו כן שנינו על ישמעאל שהתעלה מאד במעשה המילה, עד שטען כלפי יצחק שהוא חביב ממנו שנימול בן י״ג שנה ולא מיחה (בראשית רבה נה), והתפאר כנגדו ש״נתן נפשו על המילה וקיבל עליו״ (ראה תנחומא ישן וירא מב). 

'''אולם''' במעשה ההליכה אל העקידה התבלט ההבדל בין אברהם ויצחק לבין ישמעאל ואליעזר. אמנם בתחילה הלכו במשך שלשה ימים כולם יחדו, אבל ביום השלישי ראה אברהם את המקום מרחוק (ראה חז״ל במדרש רבה נו, כמה ערך נתנו לראיה זו של היום השלישי). וגם יצחק ראה את המקום, כלומר הוא ראה והשיג מה שראה והשיג אברהם, ומשום כך נמצא ראוי לעקידה. חז״ל אומרים שלאחר שיצחק השיב לאביו שהוא רואה את עמוד הענן שבהר ״הבין אברהם שנרצה הנער לעולה״ (פדקי דרבי אליעזר לא). אבל ישמעאל ואליעזר לא ראו ולא השיגו את הכל מה שאפשר היה להשיג. ומשום שעמדו ולא המשיכו להתרומם ולהתעלות עם אברהם ויצחק בשיא החזות ורוח הקודש, נמצאו שאינם ראויים ללכת יחד אתם ואמר להם אברהם: ״שבו לכם פה עם החמור״ כלומר, שבגלל זה בלבד נקבעה להם דרגה של חמור. 

'''יסוד''' זה בא ללמד גם עלינו. גם אנו, אף לאחר שיצאנו ממצרים לחירות עולם, שקבלנו את התורה ואי אפשר לנו לרדת למדריגה של עבדים, בכל זאת גם לגבינו יש הבדל בין השגה להשגה כאותו מרחק שבין אדם לחמור. ״אמר ר׳ זירא אמר רבא בר זימנא: אם ראשונים כמלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים כבני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר׳ חנינא בן דוסא ושל ר׳ פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים״ (שבת קיב). הרי שר׳ זירא ראה הבדל בדרגה של דורו לגבי הדרגה של הדור שלפניו כהבדל בין חמור לבני אדם. ואם כי גם דורו של ר׳ זירא עמד במדריגה גדולה מאד בהשגת החכמה שלפי מושגינו אנו אין לנו בה כל תפישה, בכל זאת מכיון שהשגותיו של הדור שלפניו היו גדולים משל השגותיהם הם, שהם תפשו סברה אחת חשובה יותר (ראה שם), ראו בזה מרחק עצום ביניהם, כי כאמור רב מאוד ערכה של כל השגה והכרה עד שכל הבדל בין זו לזו מהוה מהות אחרת לגמרי, מהות הרחוקה מחבירתה כמרחק האדם מן הבהמה. 

'''ואין''' תימה בדבר, כי הרי מרחקי חכמת ה׳ הם עצומים ללא גבול וללא שיעור. כמה חכמה מכיל גלגל אחד שבבריאה וכמה יש להתענין ולהתעמק בו כדי להשיג אותו. והרי ישנם בעולם גלגלים רבים ובכולם משתקפת חכמה ללא סוף, ונמצא איפוא שממדי החכמה הם ללא שיעור. ואם בחכמת העולם כך, על אחת כמה שבחכמת התורה, שבאות אחת ממנה נברא כל העולם, אין שיעור לממדי מושגיה ויש מרחקים עצומים בין דור אחד למשנהו או בין איש לרעהו אף כדי מרחק שבין אדם לבהמה, ואף אם גם הדור הפחות או האדם הפחות נמצא במדריגה גדולה מאד. 

'''ומכאן''' יש לראות גם את הצד השני, שאם אחד משיג משהו יותר מחברו בהכרתו ובהשגתו, הריהו עולה עליו בממדים אחרים ומהוה מהות אחרת. וגם זה יש ללמוד מדברי חז״ל באותו ענין. כתוב בגמרא שם שרבי חזקיהו שאל איבעיא בהלכה ורבי יוחנן תלמידו פתרה לו מתוך סברא ידועה, וקרא עליו ר׳ חזקיה בגלל סברתו זו: ״לית דין בר אינש״, כלומר, שאינו בן אדם אלא מלאך (ראה רש״י שם). הרי שבגלל סברתו זו בלבד שתפש מה שלא תפשו אחרים, התעלה למדריגה אחרת. והובלט הבדל ביניהם כהבדל בין מלאך לבני אדם. 

'''הרי''' כמה חשובה כל השגה בהכרה ובחכמת התורה, שהוא מעלה למהות אחרת ולעולמות אחרים. 

= כוחו של הרהור =

== א ==
'''יסוד''' העולם הוא קיום המצוות, ולא דוקא המצווה כולן אלא כל מצוה ומצוה יש לה ערך רב עד שראוי לברוא בגללה את כל העולם, ואדם הראשון יוכיח, שנצטוה על מצוה אחת בלבד ונברא בשבילו עולם גדול מלא תענוגות לאין שיעור. וכבר עמד על יסוד זה הרמב״ם. שנינו (מכות כג): ״רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות״ ומפרש הרמב״ם בפירושו על משנה זו: ״מעיקרי האמונה בתורה כי כשקיים אדם מצוה מתרי״ג מצוות כראוי וכהוגן וכו׳ הנה זכה בה לחיי העולם הבא, ועל זה אמר ר׳ חנניא כי המצוות בהיותן הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהן על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו מאותו מעשה״. הרי שמתוך מצוה אחת ראוי אדם להגיע לשלמותו. 

'''והנה''' לעומת זה, אם יחסיר מצוה אחת הריהו מאבד את כל עולמו. הכתוב אומר (ישעיה ה): ״לכן הרחיבה שאל נפשך ופערה פיה לבלי חק״ - ״אמר ריש לקיש למי שמשייר אפילו חוק אחד. אמר רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת הכי, אלא אפילו לא למד אלא חוק אחד״ (סנהדרין קיא: וראה גירסת ילקוט שם: ״אלא למי שלא למד אפילו חוק אחד״). הרי לדברי ריש לקיש אם תחסר לו מצוה אחת, הריהו מיורשי גיהנום. ומכאן כמה ערך למצוה אחת לדברי שניהם, כי לריש לקיש הרי בהעדר מצוה אחת הוא מאבד את כל עולמו ולרבי יוחנן בקיום מצוה אחת הוא זוכה לעולמו. 

'''ואם''' יש ערך כה רב למצוה, הרי אם יש חסרון באיזו מצוה, כמה יש בגללו מהעדר השלמות ומן הפגם באדם. ואם במצוה יחידה כך, בעיקרי האמונה שהוא יסוד כל התורה וכוללת כל המצוות כפי דברי חז״ל ״בא חבקוק והעמידן על אחת - וצדיק באמונתו יחיה״ (מכות כד) - על אחת כמה וכמה שכל פגם בשלמותה פוגם בכל האדם אף תוך כל מעלותיו העליונות. 

== ב ==
'''הבה''' נתבונן בענין נסיון העקידה שנתנסה בה אברהם אבינו ע״ה. לכאורה לשם מה היה עוד זקוק אברהם אבינו לנסיון זה הקשה מכולם? הלא ה׳ יתברך אינו צריך לבחון את האדם לשם ידיעתו, כי הוא חוקר לב ובוחן כליות, אלא ודאי תועלת הנסיון היא לצורך האדם עצמו, כדי להעבירו ולצרפו בכור הנסיון, ואם כן לא היה צורר לאברהם בכך, כי הרי כבר נאמר: ״אתה הוא ה׳ האלהים אשר בחרתי באברם והוצאתו מאור כשדים וגו׳ ומצאת את לבבו נאמן לפניך״ (נחמיה ט), ונמצא שכבר עמד אבינו אברהם בנסיון אור כשדים, ובירר דביקות לבו ואמונתנו הגדולה באלהים, שהפיל את עצמו לכבשן האש רק למען כבודו יתברך, ואם כן למה היה זקוק לנסיון נוסף של העקידה? ואם כדי להודיע לבאי עולם ולקדש את השם על ידי העקידה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח, האם לא היה די בזה שאברהם מהלך בעולם כולו וממליך את הקדוש ברוך הוא על הכל, כמו שנאמר בתורה שהיה נוטע אשל ובונה מזבחות בכל מקום ומקום וקורא בשם ה׳? ועוד אמרו חז״ל (ברכות ז): ״מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה מי שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו אדון, שנאמר: ויאמר ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה״ (בראשית טו), פירוש: שהודיע אדנותו יתברך בעולם כולו שהוא אדון כל. ואמנם זכה אברהם להכניס נפשות רבות תחת כנפי השכינה ולהרבות כבוד שמים בעולם, ובני דורו הכירו את ה׳ ושאברהם הוא עבדו הנאמן, כמו שמצינו בבני חת שאמרו: ״נשיא אלהים אתה בתוכנו וכו׳״, ואם כן איפוא מה היתרון בעקידה שאמר לו ה׳ להעלות בנו יחידו לעולה לפניו. 

'''עוד''' יש להתפלא, שרק לאחר העקידה נאמר לו: ״עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה״ - ״עתה״ ולא קודם לכן? אתמהה! והאם לא הוכיח עדיין אברהם בכל הנסיונות הקודמים שירא אלהים הוא? ואם כדי להודיע לאחרים, כאמור, הרי היה צריך להיות כתוב: ״עתה הודעת וכו׳״ ולא ״עתה ידעתי״.

'''אכן''' בדברי חז״ל אנו מוצאים פתרון לשאלה זאת, שלא היה כאן נסיון בלבד אלא היה בזה גם משום כפרה. איתא בתנחומא: ״אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ במחזה לאמר אל תירא אברהם״ (שם): ״ילמדנו רבנו, העולה על מה היתה באה? כך שנה ר׳ ישמעאל: העולה באה על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. ורשב״י אמר: על הרהור הלב, שנאמר (איוב א): ׳ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו׳ והעלה עולות מספר כולם כי אמר אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם וגו׳ אתה מוצא, אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין. ומה היה אומר? ר׳ לוי אמר: כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה, עזרני הקדוש ברוך הוא באותם המלכים והצילני מן הכבשן, כבר קבלתי שכרי ושוב אין לי שכר בעולם הבא. אמר לו הקדוש ברוך הוא: כיון שהרהרת אחר מעשי, עולה אתה צריך. לפיכך: ויאמר קח נא את בנך את יחידך וגו׳ והעלהו שם לעולה״. 

'''צא''' ולמד מה עשה אברהם ומה פעל בעולם באמונתו ודביקותו בה׳ יתברך, עד שבא מתוך כך להרהר שמא קיבל כל שכרו בעולם הזה. כתוב: ״ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז יושב בארץ״, ואמרו חז״ל (בראשית רבה מא:ה): ״בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל? היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: ׳לזרעך אתן את הארץ הזאת׳ (בראשית יב:ז) ואברהם פרידה עקרה ואינו מוליד. למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו ואין אכלין מדידהון אינון אכלין. אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך אמרתי לו, ׳לזרעך נתתי׳ (בראשית טו:יח), אימתי לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה, ׳והכנעני והפריזי אז יושב בארץ׳ (בראשית יג:ז), עד עכשו נתבקש להם זכות בארץ״. הרי שהיתה כאן מחלוקת בהלכה. רועי לוט טענו שכבר יש להם זכות בארץ ואין צורך שבהמתם תצא זמומה, ואילו רועי אברהם עמדו על כך שכל אימת הכנעני נמצא בארץ עדיין אין להם זכות ויש בזה משום גזל.

'''אולם''' אברהם דקדק ואמר: ״אל נא תהי מריבה ביני ובינך הפרד נא מעלי״, כלומר: אברהם ראה בזה מריבה. הוא הכיר כי אין מחלוקת זו של רועי לוט כולה לשם שמים, שאינה כמחלוקת הלל ושמאי שאלו ואלו דברי אלהים חיים, אלא מעורבת בזה גם איזו נטיה אישית של חמדת ממון, והרי זו מריבה, ומכיון שכך, אין אברהם יכול לדור עם לוט בכפיפה אחת, על אשר לא מיחה ברועיו. עד כה הגיעה טהרת לבו של אברהם אבינו. ולעומת זה, לוט נטה מדרך ה׳. הרי היה לו לשוב בתשובה ולהתחנן לפני רבו שיקרבנו ויחזור למוטב, אבל הוא לא בא לידי כך, אלא נשא עיניו וירא את כל ככר הירדן והנה כולה משקה, ויצא מלפני רבו, שביתו היה כמדור לשכינה, והתיישב בין אנשי סדום שהיו רעים וחטאים לה׳ מאד. ובזה נתגלה לוט כתינוק הבורח מבית הספר והלך מדחי אל דחי, עד שאמר: ״אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו״ (ראה בראשית רבה מא). ובכל זאת כשנשבה לוט במלחמה, כתוב: ״וישמע אברהם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו״. לא היסס ולא פקפק אברהם ומסר נפשו עליו כעל אח דבוק אליו באהבה וחיבה, ונכנס בסכנה בגללו להלחם עם ארבעה מלכים להצלתו. לא היה לאברהם שום נגיעה עצמית בזה, אלא רק כוונה קדושה לעשות חסד, להלוך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא: ״מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו׳״. 

'''והנה''' הולך אברהם ומפעיל חסדו הגדול עם לוט, ומתרחשים לו נסים גלויים במלחמתו עם המלכים, שזרק עליהם קש ונעשו גירים, עפר - ונעשו חרבות. והוא קידש בזה שם שמים בעולם, כמו שכתוב: ״ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וכו׳ ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ״, ופירשו חז״ל (סוטה ד:): מלמד, שהקנהו אברהם להקדוש ברוך הוא שמים וארץ, כלומר: על ידי מעשה זה של מלחמתו עם המלכים השליט את כבוד ה׳ יתברך על כל העולם - על השמים והארץ. ואם כן מה היה כאן לאברהם להרהר שמא קיבל בכך שכרו בעולם הזה? אדרבא, הלא בפעולה זו הרבה כבוד שמים עד שהקנהו להקדוש ברוך הוא שמים וארץ. 

'''אולם''' אברהם אבינו עוד מצא כאן מקום להתגדר. והרי כך אמרו חז״ל: ״לעולם אל יעמיד אדם עצמו במקום סכנה שמא אין עושים לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו״ (תענית כ), ומכאן חשש אברהם אבינו, שמא עם כל מסירות נפשו לכבוד שמים בלבד ולא זולת זה כלל, עלול שינכו לו מזכיותיו מכיון שמסר עצמו לסכנה ונעשו לו נסים. ואמנם הפחד הזה עצמו יש בו משום מצוה, שכן אמרו (ברכות ס): ״אשרי אדם מפחד תמיד״ - ״בדברי תורה קאי״ וכל הגדול יותר, עליו לפחד יותר שמא לא יצא ידי חובתו. ובאמת דורשים חז״ל את הפסוק הזה על אברהם אבינו, לגבי אותה המלחמה (ע׳ מדרש תנחומא על הפסוק אחד הדברים הנ״ל). 

'''ונמצא''' שאף אברהם אבינו שטרח ועמל במשך כל ימי חייו רק לכבוד ה׳ יתברך, וקרא בקול גדול לכל העולם והודיעם שיש אלהים אחד יחיד ומיוחד ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה לחסות בצל כנפי השכינה (ראה יד החזקה הל׳ עבודה זרה א) ובודאי שכרו לעולם הבא גדול מאד, ובכל זאת היה לו מצד הדין ומצד מעלת השלמות לחשוש ולפחד שמא ינכו לו מזכיותיו בגלל הנסים שנעשו לו במעשה זה של קידוש שם שמים במלחמתו האמורה. ולא רק שהיה לו לחשוש לניכוי שכר, שיש בו על כל פנים שארית גם לעולם הבא, אלא שמא קיבל כל שכרו בעולם הזה ושוב אין לו שכר כלום בעולם הבא. ושבחוהו את אברהם על פחדו זה והכתוב אומר עליו: ״אשרי אדם מפחד תמיד״. ולעומת זה הבטיח לו הקדוש ברוך הוא: ״אל תירא אברהם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד״. כלומר, שהגיע לשיא השלמות ולא הפסיד את שכרו. 

'''אולם''' מדת הדין מצא כאן עוד מקום, על אף שלמותו ומדרגותיו העליונות של אברהם אבינו, לתבוע אותו על פחדו זה ולמצוא בתוך מעמקי לבו הנאמן איזה שמץ של הרהור על מעשיו של הקדוש ברוך הוא, ואם כי שומה היה אברהם אבינו, כאמור, לפחד שמא ינכו לו מזכיותיו, אבל ״לפום גמלא שיחנא״, ובזה שדקדק ואמר: ״כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה וכו׳ ושוב אין לי שכר בעולם הבא״, התגלה פגם מה בעומק הכרתו בחסד ה׳ שהוא מעולם ועד עולם, וראו בכך הרהור אחר מדת הדין. 

'''והנה''' בגלל פגם דק זה של אברהם, חייבו אותו לכפר על עצמו בקרבן עולה. ואיזו עולה? את בנו יחידו שחנן לו ה׳ לאחר מאה שנה. ואף על פי שהקדוש ברוך הוא הבטיח לו ״כי ביצחק יקרא לך זרע״, ועליו הושתת לעתיד יסוד כל בית ישראל: בקבלת התורה, בירושת הארץ, בבנין המקדש, ובכל יעודי אחרית הימים של ימות המשיח ועולם הבא, בכל זאת ״אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה׳״ ואין שום דבר יכול לעמוד כנגד התביעה הזאת שנתבע אברהם, וכמו שאיוב בשעתו העלה עולות על הרהורי הלב של בניו, כך אברהם אבינו נתחייב על אף הכל להעלות את בנו יחידו לקרבן עולה כדי לכפר על הרהורו. 

'''הרי''' כמה עמוקה היא מדת הדין! נורא הוא ומי יכילנו!

'''ובאמת''' היה בעמידתו של אברהם בנסיון העקידה תיקון על אותו הרהור במדה כנגד מדה. כי בהעלותו את יצחק בנו על גבי המזבח הלא היה לו מקום להרהר ולטעון: ״אמש אמרתי לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי לשחטו ולהקריבהו עולה״ (ראה בראשית רבה נו). ומכיון שלא הרהר אחרי מדותיו של הקדוש ברוך הוא והלך בתומו ועוד הזדרז והשכים בבקר ויחבוש את חמורו וכו׳ לקיים רצון ה׳ יתברך, הנה גילה בזה אמונתו הגדולה באלהים, ובטחונו השלם בו עד למדרגה מופלאה כזאת שעל אף עקידתו את יצחק, יתקיימו כל הבטחותיו של הקדוש ברוך הוא אליו, ואין שום מקום להרהר אחר מדותיו. ובזה תיקן אברהם מה שפגם בהרהורו ונמצא לבבו נאמן לפניו. 

'''ואמנם''' משום כך נאחז אברהם כל כך במעשה העקדה ורצה דוקא לשוחטו ולשפוך דמו, עד שנאלץ מלאך ה׳ מן השמים לקרוא לו ״אברהם אברהם״ - ב׳ פעמים, ואמרו חז״ל (בראשית רבה נו): ״למה ב׳ פעמים? שפסלו מלאכי השרת את הסכין ורצה אברהם לחונקו״... מפני שידע שבזה ימצא כפרתו והשלמת מדריגתו. 

'''והוא''' מה שנאמר לו אחר מעשה העקידה: ״עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך יחידך ממני״, כלומר: עתה באת לשלימות העליונה באמונתך ובהכרתך שכל הנהגתו בעולם הוא חסד ואמת מעולם ועד עולם. 

== ג ==
'''עמדנו''' במאמרנו הקודם כמה גדול כוחו של הרהור, שאף במעלות העליונות ביותר אם נמצא בהן איזה הרהור קל שאיננו במדריגת השלמות, הוא פוגם בערך המעלות וזקוקים להביא עליו כפרה, כמו שמצינו בבניו של איוב וכפי שהסברנו שעל זה בא תיקון מעשה העקידה של אברהם אבינו. 

'''ומכאן''' נבין גם תקנות חז״ל של תעניות בה״ב, שאנו עומדים בהן כעת. 

'''כתוב''' בטור או״ח (תצב): ״נוהגים באשכנז ובצרפת להתענות שני וחמשי ושני אחר הפסח והחג וכו׳ וסמכו אותם על מקרא דאיוב: ויהי כי הקיפו ימי המשתה וכו׳ והעלה מספד עולות כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני וגו׳, ובשביל שימי המועד הם ימי משתה ושמחה אולי חטאו״. 

'''ובאמת''' לא רק ימי המועד בלבד הם ימי משתה ושמחה, כי אם גם הימים הנוראים. אמנם לכאורה נראים לנו הימים הנוראים שהם ימי יראה ותשובה כימי עצבות וימי החג כימי שמחה והם ניגודים אלו לאלו. אבל באמת אין הדבר כן כי בעצם מהותם צורה אחת להם והיא החדוה והשמחה בה׳. 

'''כתוב''' לגבי ראש השנה שאמר נחמיה לכל העם: ״היום קדוש הוא לה׳ אלהיכם אל תתאבלו ואל תבכו וגו׳ לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו׳ ואל תעצבו כי חדות ה׳ מעוזכם״ (נחמיה ח). הרי שצורת הימים הנוראים איננה בבכיה וצער כי אם בשמחה ובחדוה. מטרת הימים הנוראים היא בהתעלות בהכרת ה׳ ובתשובה, ועיקרה של תשובה היא תיקון הלב, כדכתיב: ״לב נשבר ונדכא אלהים לא תבזה״ (תהלים נא), היינו שיכיר את עצמו ויבין את ערכו ומצבו, ומתוך כך יבחין בין טוב לרע ויתקן את עצמו, ואין לך שמחה ועונג יותר גדול מזה. ואף שלמה המלך החכם מכל אדם כשאמר לו ה׳: ״שאל מה אתן לך״, לא ביקש מכל שכיות וחמודי תבל אלא הבחנת הלב, כדכתיב: ״ונתת לעבדך לב שומע וכו׳ להבין בין טוב לרע״ (מלכים ג). הרי שאין בכל העולמות עונג ושמחה שישוו לשמחה ותענוג של תיקון הלב, וזהו יסודם ועיקרם של הימים הנוראים. 

'''ומאידך''', גם בימי החג צריכה להיות השמחה משולבת ביראה כדברי חז״ל: ״וגילה ברעדה״ (תהלים ב) - ״במקום גילה שם תהא רעדה״ (ברכות ל), כלומר, שמתוך השמחה יתעלו ביראה. 

'''נמצא''' איפוא שצורת הימים הנוראים והחגים אחת היא, אלא שבימים הנוראים הצורה החיצונה היא ברעדה והפנימית בגילה, ואילו בחג - הצורה החיצונה היא בגילה והפנימית ברעדה ושתיהן משלימות זו את זו. כל ארבעים הימים החל מראש חודש אלול, הכוללים גם את ימי הסליחות וראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, הם ימי הכנה ועליה ממדריגה למדריגה ובקדושה למעלה מקדושה. וימי החגים הם המשך לעליה זו ומביאים לתכליתה שהיא השמחה בקודשא בריך הוא, כדברי הכתוב: ״נגילה ונשמחה בו״ (תהלים קיח), ופירשו רז״ל: ״אמר ר׳ אבין אין אנו יודעים במה לשמוח, אם בהקדוש ברוך הוא אם ביום, בא שלמה ופירש, ׳נגילה ונשמחה בך׳ (שיר השירים א) בך בתורתך״ (ראה פסיקתא הובא בילקוט שמעוני תהלים תתעו). ומפני זה אנו מסיימים בשמיני עצרת את שמחת החג בשמחת התורה שזוהי שיא השלימות לשמוח בה׳ ותורתו. ושמחה זו והריקודים הם מעין עולם הבא שחז״ל מתארים אותו שיעשה בו הקדוש ברוך הוא מחול לצדיקים (ראה תענית יא). 

'''והנה''' מופלא הדבר למרות ששמחה זו היא שיא המעלות, חששו הקדמונים שמא יגיעו מתוך שמחה זו לידי חטא ותיקנו כאמור, תעניות בה״ב. 

'''האם''' יתכן שתוך מעלות עליונות כאלו יגיע אדם לידי הרהור חטא, ובמדה כזו שמצאו לצורך להכריז בגללו צום ותפלה במקום הקרבנות ולקבוע לתקונו ימים מיוחדים לתשובה ולכפרה? 

'''אלא''' מכאן שאף במדריגות העליונות ביותר של עליה ואצל אישים עליונים, יש לחשוש, כאמור, שמא כוונתם לה׳ תוך עליתם העליונה - אינה שלמה בתכלית השלימות. ואם הכונה אינה כולה לה׳ לא די שאינה מצוה, אלא היא נגד ה׳ ונקראת חטא. וגם זה למדו מאיוב, כי הרי בניו של איוב עסקו בשמחה של מצוה, (ראה ויקרא רבה צו) ולא היה בהם שום דופי כי אם הרהור הלב, כדברי רשב״י: ״אין העולה באה אלא על הרהור הלב וכו׳ ממי אתה למד מבניו של איוב״ (שם) ובכל זאת העלה עליהם איוב עולות כמספר כולם ואמר אולי חטאו בני. 

'''ומכאן''' שגם לגבי שמחת החג יש בהרהור זה שאינו מכוון לה׳ ולתורתו משום חטא ואם מתגלה חטא בשמחה עילאה זו, הרי מתגלה שכל העליה והעבודה בכל הימים הנוראים וימי החג לא היתה, שלימה כדבעי ויש להתחיל הכל מחדש, לחזור על כל התשובה והוידויים, לעסוק בצומות ובתפלות ולתקן את כל עבודת הימים הנוראים והחגים.

== ד ==
'''וכשנדקדק''' בדבר נראה עד היכן מגיע חומרת הפגם בשלימות הכונה לשם ה׳ ותורתו שאין בזה משום חטא ופשע בלבד, אלא שפוגם בצורת תכליתה ומטרתה של כל הבריאה. 

'''לכשנסתכל''' בעולם נראה שכל בני האדם, לרבות הגויים, עוסקים בישובו של עולם שיש בו משום צדקה וחסד. הם בונים ערים, סוללים דרכים, גושרים גשרים ועושים לתיקונו של עולם, אנו לא מבינים להעריך כראוי את חשיבות בנינה של עיר. אבל באמת חשוב דבר זה מאד לפני המקום שמציינים מאורע זה בתורה, כמו שכתוב: ״ויהי בונה עיר״ (בראשית ד). ומצוה רבה היא כי ״לא תהו בראה לשבת יצרה״ (ישעיה מח). ואף מה שהעמים נלחמים איש ברעהו, סבורים הם שעושים לטובת האנושיות ולמען תיקון העולם בדרכי הצדק והיושר, בהתאם לשיעור הבנתם. ולכאורה אם הם עוסקים בהטבה ובחסד, וכידוע הרי ההטבה הקטנה ביותר מקורה בדעה עליונה ויש בה משום התדמות לדרכי השם, למה קוראים אותם רשעים ומביאים עליהם פורעניות? 

'''ואמנם''' אומרים חז״ל: לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו, מיד מתקבצים ובאים הגויים וכו׳. אמר להם הקדוש ברוך הוא במה עסקתם. אומרים לפניו: רבונו של עולם! הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו וגו׳ הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה, אמר להם כל מה שעשיתם לצורך עצמיכם עשיתם וגו׳״ (ראה עבודה זרה ב). הרי שהגוים יבקשו את שכרם מהקדוש ברוך הוא על אשר עסקו בישובו של עולם כדי לאפשר לישראל לעסוק בתורה. 

'''אלא''' שהקדוש ברוך הוא משיב להם שעשו לצורר עצמם, כלומר שכוונתם לא היתה לשם ה׳ כי אם לתועלת עצמם. הרי מכאן שאף הקדוש ברוך הוא יסכים להם שעזרו במעשיהם לישראל לעסוק בתורה, אבל מכיון שלא כוונו במעשיהם אלו לה׳ ולתורתו יתחייבו בדינם ויצאו בפחי נפש, כי לא מילאו את תכלית הבריאה, והם נקראים רשעים ונענשים על מעשיהם. 

'''ואם''' אומות העולם שכל מעלתם היא בזה ש״חביב אדם שנברא בצלם״, בכל זאת נתבעים הם לכוון את כל מעשיהם לשם חזוק התורה ובלא זה הם רשעים ופושעים, על אחת כמה וכמה בני ישראל שנקראו בנים למקום וקבלו את התורה, שהם נתבעים ומחוייבים לכוון בכל מעשי המצוות והעבודה לשם ה׳ ותורתו ואם יש פגם בשלמות כוונה זו סיכלו את מטרתם ותכליתם. 

'''ומכאן''' כמה גדול חומר העון אם כוונת שמחת החג איננה שלימה לשם ה׳ שיש בה גם משום הנאת עצמן. ולא עוד שאף אם הכוונה תהיה שלימה לה׳ אבל אם שמחה זו לא תביא חזוק לתורה נפגמה צורתה ותכליתה, שהיא כאמור ״נגילה ונשמחה בך - בך בתורתך״. וזוהי הבחינה: אם אחר החג עוסקים בתורה ביתר עוז ומרץ, הרי היתה השמחה בטהרתה ושלימותה, אבל אם חס ושלום מתעיפים ונחלשים מחמת השמחה והריקודים. סימן שהשמחה לא היתה לגמרי בו, כי הרי כתוב: ״וקוי ה׳ יחליפו כח יעלו אבר כנשרים״ (ישעיה מ), נמצא איפוא שהשמחה הביאה לידי תוצאות הפוכות שלא די שלא נתחזקו בתורה אלא שגרמה לרפיון בתורה. ובמקרה כזה התביעה עלינו חזקה יותר מעל האומות, כי יש בה גם ביטול תורה שהוא כנגד כולם. 

'''ולא''' עוד אלא אם אין השמחה מביאה לידי חיזוק התורה יש בה משום חמורי חמורות, חז״ל אומרים: ״ויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על מאסה של תורה. על מה אבדה הארץ, על עבודת אלילים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים אין כתיב כאן, אלא על עזבם את תורתי״ (ירוש׳ חגיגה א:ז פתיחתא דאיכה רבתי). ובמה התבטאה עזיבתם את התורה? אמרו חז״ל: ״דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו: אמרו נביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, שנאמר: ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם. אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה״ (בבא מציעא פה), ומפרש רש״י: ״וכיון דלא מברכי, גליא דעתיהו שאינה מתנה חשובה להם״. 

'''הרי''' עצם מעשה קיום מצות תלמוד תורה היתה בתכלית השלימות, רק הקדוש ברוך הוא היודע מעמקי הלב מצא שכונתם היתה פגומה כפגימה דקה מן הדקה שעין החכמה והנבואה לא הרגישה בה, והיא שלא היתה חשובה בעיניהם כפי ערכה ולא ראו חובה לברך עליה כראוי (ראה רש״י שם ור״ן נדרים פא). ובכל זאת היא חמורה מעבודה זרה ומגילוי עריות ושפיכות דמים ובגללה אבדה הארץ. 

'''ואם''' פגימה דקה זו שלא היתה, אלא בכוונה לשמה כך, על אחת כמה אם מתגלה איזה לקוי בעצם הלימוד, הן בכמות והן באיכות, דהיינו אם מתחזקים בשקידת לימוד התורה אבל לומדים לפי נטיית הלב והרצון, כגון שמתמסרים בכל העוז והמרץ בפלפולה של תורה בלבד ומזניחים את הבקיאות, או שעוסקים בבקיאות ומזניחים את הפלפול. וגם זו נקראת תאוה אם כי היא תאוה רוחנית, ונמצא שיש בלימוד גם משום הנאה עצמית, שהיא כאמור, מהפכת את הכל לרעה, ויש לחשוש שסניגורו יהיה קטיגורו חס ושלום ובמקום שכר על מצות תלמוד תורה שהיא כנגד כולם יהא נתבע על עזבו את התורה. 

'''ולפי''' זה נמצא, איפוא, שאנו במצבנו אין אנו זקוקים לתעניות בה״ב משום האסמכתא של הקדמונים מאיוב שחשש אולי חטאו בניו מתוך שמחה; וגם לא מאסמכתא של התוספות ממאמר הגמרא סקבא דשתא ריגלא (קידושין פא) שמא באו לידי הרהורי עבירה, כי אין אצלנו רק חשש לפגם במדריגת ״נגילה ונשמחה בך״ ״בתורתך״, אלא חסר לנו העיקר שהשמחה גרמה לרפיון בתורה, ומתגלה בזה ליקוי ביסוד ההכנות של ימי האלול והימים הנוראים ויום הכפורים, ועלינו לפשפש במעשינו ולחזור ולחדש ולחזק את הקבלות של יום כפור. 

'''אמנם''' אין בני הישיבות חייבים להתענות, כדברי חז״ל: ״תלמיד חכם אינו רשאי לישב בתענית מפני שימעט במלאכת שמים״ (תענית יא), ומוסיף רש״י ״שעיקר תפקידו לימוד התורה״, וכפי שבארנו שכל מטרת התענית היא להביא לידי חיזוק בלימוד התורה, ואם יבואו על ידי התענית לידי רפיון בלימוד התורה, הרי מכזיבים את כל מטרת התענית אבל חייבים אנו לעסוק בימי בה״ב בוידויים ובתשובה, לתקן את הליקויים שמתגלים בנו בעבודתנו בימים הנוראים ובימי החג ולהתחזק בלימוד התורה. 

'''ואם''' נתרפה בימי בה״ב, אין אנו עוברים על תקנת הקדמונים בלבד, אלא אנו נקראים פורשים מן הציבור, אם כי אין זה אלא מנהג בעלמא, והוא מהעבירות החמורות ביותר מדאורייתא, כפי שקובע הרמב״ם (הלכות תשובה ג:יא): ״הפורש מדרכי ציבור אף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן וכו׳ אין לו חלק לעולם הבא״, ולא עוד אלא מכיון שמטרת התענית היא כאמור, התשובה וחיזוק לימוד התורה, הרי הפרישה בימי בה״ב איננה רק ממנהג הקדמונים אלא מענין התשובה והתחזקות בלימוד שהוא עיקר יסודה של התורה ותכלית כל הימים הנוראים והחגים, ונמצאים פורשים מהציבור מהדרכים העיקריות שבדאורייתא ואי אפשר לתאר עד כמה מגיעה חומרת הדברים. 

'''ואם''' כן, איפוא, עלינו להשתמש בימי בה״ב כדי להתחזק בלימוד התורה ובזה נתקן את כל עבודתנו בתשובה של ימי האלול ושל ראש השנה ויום הכפורים, ונעלה את כל מעשינו ומדריגתנו, ונגיע לידי שיא המטרה שהיא חדות ה׳ ולידי ״נגילה ונשמחה בך״. 

== ה ==
'''עמדנו''' במאמר הקודם ששיא המעלות היא חדות ה׳ והיא תכלית עבודת הימים הנוראים והתשובה, ואף צום יום הכיפורים צורתו היא השמחה והעונג. 

'''אנו''' קוראים בדברי הנביא לגבי צום יום הכיפורים, שהוא הצום היחידי מן התורה: ״הכזה יהיה צום אבחרהו. יום ענות אדם נפשו וכו׳ הלא זה צום אבחרהו: פתח חרצובות רשע וכו׳״ (ישעיה נח). הרי שאין כוונת הצום בעינוי ובסיגוף בלבד אלא בפתוח חרצובות הרשע. כלומר בתשובה על המעשים הרעים ובתיקון המדות והדעות. וכבר אמרו חז״ל: ״יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים מכל חיי העולם הבא״ (אבות ד:יז) שהוא שיא עידון העידונים, אין לנו מושג בחיי העולם הבא, אבל כדי לתת לנו תיאור מה, הקדימו חז״ל ש״יפה שעה אחת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה״, כלומר שכל תעגוגות העולם הזה כמה שאנו יכולים לתאר לנו, אין מגיעים לעידון של שעה אחת בעולם הבא. ועם כל זה, אין להשוות את כל העידונים יחד של כל חיי העולם הבא מימות אדם הראשון והאבות עד היום לעונג של שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים. הרי כמה מרובה הוא, איפוא, העונג של יום התשובה ותיקון המעשים, יום הכיפורים. 

'''ובאמת''' לא ברא הקדוש ברוך הוא את כל העולם כי אם לענג את הבריות ועוד לפני שיצר את אדם הראשון הכין לו כל תענוגי תבל ״כדי שיכנס לסעודה מיד״ [שימצא הכל מוכן ויאכל מה שיחפוץ״ רש״י] (סנהדרין לח.). וגם הצו הראשון והיחידי שצוה הקדוש ברוך הוא את האדם היה: ״מכל עץ הגן אכל תאכל״, ורק מעץ אחד, עץ הדעת טוב ורע אסר עליו לאכול. וכמו כן לא באו כל ציווי התורה על האדם כי אם לענגו ולשמחו. ואף לא ציותה התורה אלא צום אחד בשנה בלבד, כלומר שעל האדם לאכול ולשתות כל ימות השנה, פרט ליום אחד. 

'''וגם''' לגבי אותו יום אמרה תורה (ויקרא כג) ״ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב״, ואמרו חז״ל: ״וכי בתשעה מתענים, והלא בעשירי מתענים? אלא לומר לך שכל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי״ (ראש השנה ט), הרי שציותה התורה שיש לאכול ולשתות בתשיעי ולבלות אותו יום בעונג, כדי להשלים את העונג של העשירי. וכבר נתן ר׳ יונה גירונדי בספרו ״שערי תשובה״ (ד:ח-י) שלשה נימוקים על הדבר: א. ״כדי להראות שמחתו בהגיע זמן כפרתו ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו ויגונותיו לעונותיו״: ב. כדי לקבוע ״סעודה לשמחת המצוה וכו׳, ומפני שהצום ביום הכיפורים, נתחייבנו לקבוע הסעודה על שמחת המצוה בערב יום הכפורים״: ג. ״למען נחזק להרבות תפלה ותחנונים ביום הכיפורים וכו׳״. נמצא שדוקא דאגתו ויגונותיו על עונותיו מביאות לו שמחה רבה, ושהתורה חייבה את האדם עובר לצום לקבוע יום שמחה ויום אכילה ושתיה כדי לחזק את גופו שלא יסבול מהצום ולא יופרע תענוגו. 

'''ומופלאים''' הדברים כמה הדגישה התורה שיום צום הכיפורים צריך להיות מוקף בשמחה ועונג, ואף שמחה ועונג גופניים של אכילה ושתיה, ולא עוד אלא ששמחה ועונג זה משלימים ומכפילים את התענית ומעלים עליו כאילו התענה גם תשיעי וגם עשירי. ועוד הוסיפו אחריו שבעת ימי שמחה של חג, כדי למלא את העונג שחסר לו מחמת הצום ולא תסוח דעתו משמחה. 

'''ועל''' אחת כמה, העונג של עצם התשובה לפתח חרצובות רשע שהוא תכלית היום, כפי שהסברנו, ובחרצובות רשע אין הכוונה לחבילות חטאים ממש, אלא אף בפגם במחשבה אחת ואף לרגע אחד. שנינו שכל צורתו של האדם הם השכל והמחשבה, כפירוש רש״י על הכתוב ״בצלמנו כדמותנו״ - ״להבין ולהשכיל״, ואם האדם נכשל אף בהרהור אחד הוא פוגם בצלמו, בצלם האלהים שבו, ומכיון שעיקר מהותו של האדם הם, כאמור, התענוגים והעידונים על ה׳ יתברך אשר למטרתם נוצר מתחילת בריאתו, הריהו פוגע בזה בתכלית העידונים שלו, ואין לך חרצובות רשע גדולות מזה. 

'''ולעומת''' זה אם האדם חוזר בתשובה מאותו הרהור ומתקן את פגמו, הריהו משלים את צלם האלהים שבו שהוא עידון העידונים, ועוד מוסיף תענוגים ללא שיעור, כפי שאמרנו שיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא במשך כל הדורות מאדם הראשון עד היום הזה. 

'''ואם''' בתיקון מחשבה אחת ברגע אחד מגיע האדם לעידון נצחי כזה, מכל שכן אם אדם זוכה לפתח כל חרצובות הרשע ובמשך כל יום הכיפורים, שהוא יום סליחה וכפרה לכל עונותינו, ונמצא שיום הכיפורים הוא יום שמחה ועונג ללא שיעור וללא גבול. 

'''ועונג''' זה אינו ליום הכיפורים בלבד, אלא נמשך לכל ימות השנה, לכל שעה של תשובה. בכל פעם שאדם מתוודה על חטאיו ואומר ״אשמנו״, וכן בכל יום באמירתו ״סלח לנו״ בשלש תפילותיו, הריהו ממשיך בתשובה ושירה בעולמות של תענוג ועידון עידונים. ומשום כך מתחילים מיד לאחר תפילת נעילה ״והוא רחום יכפר עון״, כדי לא להפסיק מהתשובה ולהמשיך בתענוגי אותו יום. ומתוך כך באים להמשך השמחה בימי שמחת בית השואבה ששואבים בהם רוח הקודש ומגיעים לשיא העונג. ופה יש עוד להוסיף את הכלל ״שכר מצוה מצוה״ כי מצוה זו מוסיפה עוד שכר על גבי שכר ללא סוף. 

'''ומכאן''' גם לימי בה״ב, שנתקנו, כאמור, בגלל הרהורי מצוה בלתי מושלמים, שבאים לתקן את התשובה של הימים הנוראים וימי החג, כמה יש בהם מן האושר הנצחי וכמה הם מוסיפים לאדם עונג ללא שיעור, אשר הוא יפה מכל תענוגות העולם הזה והעולם הבא ולמעלה מכל תיאורינו ומושגינו.

= בנתיבות החסד =
'''כתוב''' בתורה: ״׳ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו׳ (בראשית כג:יט) - הדא הוא דכתיב: ׳רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד׳ (משלי כא:כב). ׳רודף צדקה׳ - זה אברהם, שנאמר: ׳ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה׳ (בראשית יח:יט): ׳וחסד׳ - שגמל חסד לשרה וכו׳. אמר רבי שמואל בר יצחק: אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני אומנתי - גומל חסדים, תפסת אומנתי, בא לבוש לבושי - ׳ואברהם זקן בא בימים׳״ (בראשית רבה נח:ט).

'''לכאורה''', הדבר תמוה ביותר, שאברהם נקרא בשם ״רודף צדקה וחסד״ על שום שנתעסק בקבורתה של שרה אשתו. כלום בגדר חסד הוא זה כשאדם מתעסק בקבורתה של אשתו? והרי ״אשתו כגופו״. ומי לא היה עושה כמעשה אברהם בפרט זה? הן לולא עשה זאת, היה בזה משום רשעות שאין כדוגמתה כלום משום כך יקרא בעל חסד? 

'''ואפילו''' אם נאמר, כי גם במעשה כזה יש משום חסד, מה לכאורה ערכו של מעשה כזה בין מעשי אברהם, עמוד החסד, שכל חייו חסד ושמסר נפשו על החסד (ראה לעיל במאמר ״מושג החסד שבתורה״ האיך מסר נפשו ביום שלישי למילתו באותו גיהנום שהוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה לגמול חסד עם האורחים שנדמו לו כערבים, ועוד)? לכאורה היה ראוי אברהם שיקרא ״רודף צדקה וחסד״ - עבור אותה הכנסת אורחים, או עבור שאר מעשי החסד שלו כל ימיו. והנה מגלים לנו חז״ל שדוקא בעבור מעשה החסד הזה של קבורת אשתו, זכה אברהם להיקרא בתואר ״רודף צדקה וחסד״. 

'''אולם''' נתבונן נא במהות החסד, מה ענינו של חסד לאמתו? החסד מתגלה לנו בראשונה - מעצם הבריאה. כל הבריאה כולה ענינה חסד. ״עולם חסד יבנה״. הכל מכוון לחסד. כל היצורים כלם יונקים בלי הרף מחסדו של הבורא, וכל הבריאה כולה אומרת שירה לפניו, על חסדיו שבכל הוויתה בכל רגע ורגע עם כל יצור. 

'''ותכלית''' כולם הוא האדם. ואף זה חסד להם. ״עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם״ (מסילת ישרים א). כולם משמשים לאדם, כולם נוצרו כדי להטיב עם האדם, להנאות את האדם. לשם כך נברא כל העולם כלו, כל העליונים והתחתונים, כל מלאך בעליונים וכל עשב בתחתונים. הכל הוא למען בחיר היצורים, האדם, שגדול הוא כל כך, עד שצריך הוא לכל העולמות, ואם יחסר איזה עשב או איזה מלאך ואף רגע אחד, יהא חסר לו לאדם (ראה סנהדרין לח: ״אדם נברא בערב שבת וכו׳ כדי שיכנס לסעודה מיד״, עיין רש״י שם). 

'''ואף''' על פי כן לא די לאדם בהנאתו שלו בלבד, אין היא מספקת אותו - אם רק הוא לבדו נהנה - אף מכל הבריאה על כל שפעתה וטובתה, כי אכן זוהי גדולתה של מדת החסד. גדולה ומקיפה היא כל כך, שניתנה לו לאדם היכלת הכבירה להנות ולשמוח לא רק משמחותיו והנאותיו של גופו בלבד, אלא שכל שמחה והנאה, בין אם היא של רעהו, או של כל נברא מכל המון הנבראים, כקטנה וכגדולה, כל אלו תהיינה שמחותיו והנאותיו שלו. כי אמנם ניחן הוא בכוח ענקים זה להיות שותף לבריאה כולה, וביחוד בשמחת האדם בזה שיאהב לרעהו כמוהו. 

'''אך''' כלום די לו לאדם אף בזה. הלא לאחר ככלות הכל ועם כל ההיקף שבהנאה ושמחה זו, הרי איננו אלא בבחינת מקבל שזוהי נהמא דכיסופא. וכלום זוהי שלמות ההנאה? ולפיכך הוטבע בו באדם הרצון לפעול חסד וניתנה לו גם היכלת להטיב ולהנאות את הברואים, בבחינת נותן, שאליבא דאמת נתינה זו היא בעצם שיא הקבלה וההנאה שמקבל מזולתו. וכבר אמרו חז״ל: ״יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית״ (ילקוט שמעוני רות ב). 

'''וגם''' בכל זה עוד לא די. ניתנו לו לאדם מצוות, וניתנה לו היכולת להיות מצווה ועושה. וזהו החסד הגדול ביותר. ״רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל - לפיכך הרבה להן תורה ומצוות״ (מכות כג: סוף אבות): ״לא ניתנו מצוות אלא לצרף את הבריות״ (בראשית רבה מד). ובכל ההנאות שהוא נהנה בהיותו אוהב את הבריות וגומל חסד עמהם - הריהו גם מקיים את מצוות האהבה והחסד, והריהו עובד ה׳ ואף מקבל שכר על כך. ולא עוד אלא שיש במעשי החסד משום התדבקות בקונו והליכה בדרכיו, (עי׳ שבת קלג: ״הוי דומה לו״ - ועי׳ רש״י שם: ירושלמי פרה רפ״א: ספרי, בענין ״והלכת בדרכיו״). ואם כן, כל מעשה חסד, ואפילו קטן שבקטנים - הנאתו ללא שיעור. ולכשנתבונן עוד בדבר, נראה שאפילו אם יתן אדם לזולתו את כל העולמות כולם, עדיין אין כאן חסד גמור, שהרי האדם סובל מזה שהוא נזקק לזולתו, כמו שאמרו חז״ל: ״רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו: כיון שנצטרך אדם לבריות - פניו משתנות ככרום, שנאמר (תהלים יב:ט): ׳כרום זלות לבני אדם׳ וכו׳. רבי אמי ורבי אסי דאמרי תרווייהו: כאילו נדון בשני דינים, אש ומים, שנאמר (תהלים סו:יב): ׳הרכבת אנוש לראשנו, באנו באש ובמים׳״ (ברכות ו:). החסד הגמור הוא דוקא אותו חסד שגומלים לאדם - באופן שלא יהא צריך לבריות, שלא יצטרך לבוא באש ובמים - והיינו, כשמתפללים עליו והתפילה מועלת שהקדוש ברוך הוא יגמול עמו חסד (ראה רש״י שבת קכז: ד״ה ה״ג הני ״ועיון תפילה היינו בכלל גמילות חסדים, דכתיב (משלי יא:יז): ׳גומל נפשו איש חסד׳״). וחסד זה - הוא החסד האמתי. אבל כשהאדם עצמו נותן לחבירו, עם כל החסד שיש בזה, אין כאן עוד חסד גמור, שהרי, כאמור, בה בשעה שהוא מקבל חסד זה הריהו ״נדון באש ובמים״. והיה ראוי מצד מקבל החסד שלא יהא נצרך כלל לחסד כזה, ל״מתנת בשר ודם״. 

״'''וזו''' שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם אלהיכם אוהב עניים - מפני מה אינו מפרנסן?  אמר לו: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם״ (בבא בתרא י.). ואם כן, רק מצד עושה החסד, כדאי הדבר שתהא מציאות כזו שאדם יהא נזקק לחסדו של רעהו. והרי זה מחסדיו של מקום על בריותיו, שיצר להם מציאות כזו שיש בה מקום לכך, ובזה ינצלו מדינה של גיהנם, אבל במה שנוגע למקבל החסד, אין זה עוד חסד אמתי. 

'''והנה''' עיקר קיום רצונו של מקום הוא, כשתהא מצות החסד נעשית כך - שתהא כולה חסד, שאף מצד המקבל לא תהא איזו לקותא בחסד. וככל שפחותה במעשה החסד המידה של ״ביאה באש ובמים״ - מתקיים בה, במדה יותר גדולה, רצונו של מקום. ומתוך כך חובה מיוחדת לגמול חסד עם הקרובים כדברי הכתוב: ״ומבשרך לא תתעלם״ (ישעיה נח), ועוד יש להקדים צדקה לקרובים (ראה בבא מציעא עא ושו״ע יו״ד רנא:ג), שהרי ככל שקרוב המקבל יותר להנותן - פחותא הזילותא שלו כשהוא מקבל ממנו. ומתוך כך, דוקא משום גמילות חסד עם אשתו שהיא כגופו, זכה אברהם לתואר ״רודף צדקה וחסד״, ונאמר לו מאת הקדוש ברוך הוא ״תפסת אומנותי - בוא לבוש לבושי״, שבחסד כזה, עם הקרוב ביותר, שפחותה בו הזילותא ביותר - הריהו מתדמה לקונו ביותר. ולא עוד אלא שאם האדם גומל חסד עם עצמו, מתקיים בו ביתר שאת רצונו של מקום, הרוצה בחסד גמור, באשר אין בו כל פגם, וללא זילותא כל שהיא. 

'''ומכאן''' הערך המיוחד של ״גומל נפשו איש חסד״. כשמתעלה אדם לאותה מדריגה שמעשיו עם נפשו ואף עם גופו שהוא כנפשו, נעשים בתור חסד, יש בה משום מצוות גמילות חסד העילאה ביותר. וכבר אמרו חז״ל: ״גומל נפשו איש חסד - זה הלל הזקן, שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו וכו׳ אמרו לו תלמידיו: רבנו, להיכן אתה הולך?  אמר להם: לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא, אמרו לו: כל יום אית לך אכסניא? אמר להם: והדין נפשא עלובתא, לאו אכסניא הוא בגו גופא?!״ (ויקרא רבה לד; ועי׳ גם תענית יא). 

'''והנה''', כאמור, רצונו של מקום בבריאת עולמו הוא להנאות את הבריות, בבחינת ״הרחב פיך ואמלאהו״ (תהלים פא) ושתהא הנאתם שלמה וגמורה ללא פגם כל שהוא, ונמצא איפוא שדוקא אם האדם גומל חסד עם נפשו ועם הקרובים לו ביותר, וכוונתו לשם מעשה חסד, הריהו מגיע בזה בתור נותן לשיא ההנאה ללא כל פגם וזילותא, והוא מעמיד את עצמו במקום הקדוש ברוך הוא ותופש אומנותו בתור בעל מדות הטוב והחסד. 

= נימוסים של תורה =

== א ==
'''לפי''' מושכלם הראשון של בני האדם, רואים בעניני הנימוסים - מנהגי בני אדם בלבד ולא מיחסים להם ערך רב. אולם בדברי חז״ל אנו מוצאים שהם ראו בזה תורה שלמה שגם עליהם יש ציווי ה׳ יתברך. ולא עוד אלא שעוד הקדימו תורה זו לתורה שניתנה למשה בחורב, כפי שדורשים מן הכתוב: ״לשמור את דרך עץ החיים״ (בראשית ג) ״׳דרך׳ זו דרך ארץ ואחר כך ׳עץ החיים׳ זו תורה״ (ויקרא רבה פט). 

'''עניני''' דרך ארץ יש להם דרגות שונות והם מתחילים מנימוסי בני אדם רגילים ומגיעים עד המדריגות העליונות ביותר. חז״ל אומרים שהתורה באה ללמדנו דרך ארץ שלא ישנה אדם ממנהג המדינה (ראה מדרש תנחומא וירא יא ובבא מציעא פו). כל מדינה יש לה נימוסים משלה וחובה על כל אדם הבא למדינה זו לנהוג לפי נימוסים אלה. למשל בארץ אשכנז מדקדקים מאד על הנימוסים החיצוניים: באופנת התלבושת, בצורת הדיבור והתנועות ובכל סדרי ההליכות והנוהגים היום יומיים. בעיני אחדים הבאים ממדינה אחרת, נראים הדברים לפעמים כמגוחכים ששמים לב לענינים פעוטים כאלה. אבל האשכנזים רואים בנימוסים אלה עיקר גדול, ואם הם רואים שאחרים לא נוהגים בנימוסיהם מביטים עליהם בבוז ויש להם מזה סבל רב. מספרים שפרופסור גרמני אחד התעלף פעם כשראה אדם שחסר לו כפתור בבגדו. ולכן על כל אדם הבא למחיצתם שישמור גם הוא על נימוסיהם. וכבר הזהירו על זה חז״ל: ״אזלת לקרתא הלך בנימוסיה״ (שמות רבה מז). ואין זו חובת נימוס של בני אדם בלבד כי אם מדברי תורה וחסידות שיש עליהם, כאמור חובה רבה ועוד קודמים לתורה. 

'''חובת''' נימוסין זה אינה נגמרת במנהגים רגילים של הבריות כי אם מטילה על האדם חובות עליונות. איתא בגמרא (בבא מציעא פו) ״אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם״. כשעלה משה לשמים ונמצא במחיצתם של מלאכי מעלה היה צדיך לנהוג כמנהגי שמים וללכת בדרכיהם של השכלים הנבדלים ולהתפשט מהענינים הגשמיים. ובאמת כל אדם הרי מעצם ברייתו ראשו מגיע שמימה. חז״ל אומרים: ״שאדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר (דברים ד): ׳למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים׳״ (סנהדרין לח). חומרו היה זך ומופשט מכל הגשמה ומקום משכנו היה בעולמות העליונים עד שמלאכי השרת חשבוהו לבורא ובקשו לומר לפניו קדוש (בראשית רבה ה), ואם כן איפוא, עליו היה ללכת בדרכי העליונים ולנהוג כמותם. 

'''ולא''' רק אדם הראשון כי גם לאחר כמה דורות אנו מוצאים בתקופה שלפני המבול את הנפילים בארץ שחז״ל אומרים עליהם שקראו אותם ענקים מפני שהיו עונקים גלגל חמה. ולמה קראו אותם נפילים שהיו מלאכים ומשום שקטרגו על דור המבול נפלו וירדו לארץ והיו מעורבים מאנשים ומלאכים. מצד אחד היו על פני האדמה כאנשים ומצד שני היתה להם היכולת לעלות לשמים. ומסופר באחד מהם שראה ריבה אחת ושמה איסטהר. ״נתן עיניו בה. אמר לה: השמעי לי, אמרה ליה: איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרהו. למדה אותה שם והזכירה ועלתה לרקיע ולא קלקלה. אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ופרשה עצמה מן העבירה, לכו וקבעוה בין שבעה הכוכבים האלה כדי שתזכו בהם לעולם״ (ילקוט מד). הרי שיש בכוחו של כל אדם - אם מתגלה לו הסוד שבדבר זה - לעלות לשמים ולקבוע שם מושבו, משום שהוא בעצם יצירתו, כאמור, ראשו מגיע השמימה. ואם כן, איפוא, על כל אדם לראות עצמו כאיש שמים שמקומו בין המלאכים, ומוטל עליו משום מדת דרך ארץ לנהוג תמיד כמנהגי בני השמים שהם מלאכי מעלה ולעשות כמעשיהם. 

'''ולכשנדקדק''' נמצא שלא מספיקים מנהגי מלאכי מעלה בלבד. כתוב בתורה שבזמן שבני ישראל יצאו ממצרים ״ה׳ הולך לפניהם״ (שמות יג). וכן כתוב: ״ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם״ (דברים ד), כלומר שכל בן ישראל נמצא תמיד בקרבת ה׳ ודבוק בו. והרגשה זו היא מחובתו של כל אדם בכל הדורות, לראות תמיד את עצמו לפני ה׳ בכבודו ובעצמו, כדברי המקרא: ״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״ (תהלים טז: וראה שו״ע או״ח יא:א). ואם הוא עומד לפני ה׳ הרי הוא כאילו בא למחיצתו, לקרתא דיליה, ועליו לנהוג בנימוסא דקרתא של ה׳. 

'''ידוע''' לנו שאם אדם נמצא בקרבתו של מלך, עליו לפנות את לבו מכל הדברים שבעולם ולעסוק רק בעניניו של המלך, כי כך הם דרכי הנימוס. חז״ל אומרים שאוריה החתי נתחייב מיתה משום שאמר לדוד: ״ואדוני יואב״ (שמואל ב יא:יא). ובאמת הרי היה בזה משום כבודו של המלך שהוא מכבד גם את עבד המלך וקורא לו: ״אדוני״. ובודאי היתה גם כוונתו של אוריה לכך, שהרי קרא גם לדוד ״אדוני״ (ראה שם), ובכל זאת היתה בזה משום מרידה, כי במחיצתו של המלך מתבטלת כל האדנות ואין ממדת דרך ארץ להזכיר בנוכחותו שום אדונים אחרים אף מהממונים של המלך, כי אם לראות את כבוד המלך בלבד. ואם אוריה לא עמד על זה והזכיר בפניו אדנות אחרת הריהו מורד במלכות וחייב מיתה. 

'''ומתוך''' כך אנו מבינים את דברי חז״ל על ירבעם בפרשם את הפסוק: ״וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה״ (מלכים א יא:כז) - ״שחלץ את תפיליו בפניו״ (סנהדרין קא). הרי יש בתפילין משום כבוד והדר, ועליו היה לעמוד לפני המלך בכל הודו והדרו ואף בתפילין שעל ראשו, ואם מיעט מכבוד זה וחלץ את תפיליו בפניו הרי יש בזה משם הרמת יד במלך ומרידה במלכותו. 

'''ואם''' במחיצתו של מלך כך, על אחת כמה וכמה במחיצתו של ה׳ יתברך שיש להתפנות לפניו מכל חפצי העולם, לשים כל מעינו רק בעניני מלכותו בלבד ולעמוד לפניו בכל היראה והכבוד ללא כל שיור לגבי שום דבר אחר עלי תבל. ואם ממעטים בזה במשהו, הרי זו מרידה במלכות שמים חס ושלום. 

'''הרי''' רואים אנו אצל האשכנזים בנימוסים החיצוניים שלהם כמה שהם נזהרים בהם, ואם אחד אינו מדקדק בזה כחוט השערה, הם מביטים עליו, כאמור, בבוז ומרגישים בזה סבל וצער, כפי שמסופר מהפרופסור שהתעלף מזה שראה אדם בלי כפתור בבגדו. ואם הם מדקדקים כל כך בדברים בטלים שלהם, משום שהם מוגבלים בדעתם ואין להם מושגים אחרים, הרי עלינו ללמוד מהם קל וחומר בן קל וחומר לדקדק בדרכי נימוס הנוגעים לעניני הנפש, ועל אחת כמה בעמדנו, תמיד, כאמור, לפני ה׳ יתברך שעלינו להתקשט לפניו בחיצוניותנו ובפנימיותנו בכל הדקדוקים וההדורים ולא ניכשל בשום דבר שיש בו משום פגיעה כל שהוא בכבודו ומשום סטיה מנוהני הנימוס ודרך ארץ הראויים בקרבתו. 

'''ומהם''' דרכי הנימוס במחיצתו של ה׳? הוי אומר לקיים מצוותיו בתכלית השלימות וההידור ולהתנהג במדותיו, כי זוהי ההתנאות לפני ה׳, כפי דרשת חז״ל: ״זה אלי ואנוהו״ (שמות טו) - ״התנאה לפניו במצוות״; ויש שדרשו: ״הוי דומה לו - מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום״ (שבת קלג). אלה הם הנימוסים הנהוגים בקרתא של ה׳ יתברך ועל האדם הנמצא תמיד בקרבתו ללכת בדרכי נימוסים אלה, עליו להתנאות בפנימיות לבו בכל ערכי השלמות כדי שיהיה ראוי לעמוד במחיצתו. הכתוב אומר: ״זה אלי ואנוהו״ בלשון יחיד שכל אחד צריך להרגיש שהוא אל שלו והוא נמצא בקרבתו ועליו לדקדק בפניו בכל תנועה והנהגה שלו. 

'''ואם''' בכל עת ושעה כך, על אחת כמה בזמן שהאדם עוסק בתורה שעליו להרגיש שעומד לפני ה׳ הכתוב אומר: ״עדותיך שיחה לי״ (תהלים קט), כלומר שבשעה שהוא עוסק בעדותיו של ה׳ הרי כאילו הוא משוחח אתו, וכמה עליו להזהר באותה שעה להיות מהודר ומקושט לפני ה׳ כראוי לו ולדקדק בכל נוהגיו ונימוסיו שיהיו הגונים לפניו. 

'''וכן''' גם בעמדנו לפני ה׳ בתפילה. אנו אומרים בתפילה את השירות והתשבחות של דוד נעים זמירות ישראל, ועלינו להרגיש שאין אנו חוזרים על דבריו של דוד אלא שבכל הדורות אנו עומדים לפני ה׳ ואומרים ביחד עם כל מלאכי מעלה שירה של הקדוש ברוך הוא, כדכתיב: ״דור לדור ישבח מעשיך״ (תהלים קמה), שכל הדורות הולכים ומשבחים את ה׳ ולא עוד אלא ששירתנו גדולה משל המלאכים ואין הם פותחים בשירה עד שאנו מתחילים, כדברי חז״ל (חולין צא): ״אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר: ״ברן יחד כוכבי בוקר״ והדר - ״ויריעו בני האלהים״ (איוב לח), כוכבי בוקר הם ישראל המשולים לכוכבים, ובני האלהים הם המלאכים. וגם זה מדרכי הנימוס לומר שירה לפני האלהים כשם שנהוג לומר שירה לפני המלכים. וכמה יש לדייק באותה שעה בכל ההוד וההדר ובדקדוקי השלימות בנוהגים החיצוניים, במחשבה ובכוונת הלב ובכל המדות הנאות והטובות, כיאות לפני מלך מלכי המלכים.

== ב ==
'''אולם''' האדם נקרא ״סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״, ויחד עם זה שהוא חייב לנהוג תמיד, כאמור, בנימוסי שמים משום שהוא נמצא בכל עת ובכל שעה במחיצתו של מלך מלכי המלכים, עליו גם לדקדק בנימוסי הארץ, בענינים של דרך ארץ של מטה. ביחד עם הימצאו ברום שמים, הרי רגליו עומדות על הארץ ועליו להיזהר גם בנימוסים הפשוטים שהם ממנהגי ארץ. ואכן כן הוטל על האדם מתחילת ברייתו. כתוב אצל אדם הראשון: ״תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו צונה ואלפים כולם וגם בהמות שדי״ (תהלים ח). הרי שאדם הראשון, עם מדריגתו הגדולה שהגיעה עד שמים ועם התהלכו עם המלאכים אישי מעלה. היה מוטל עליו לטפל גם בעניני הארץ ובכל הבהמות והחיות ברואי מטה. 

'''למדנו''' גם ביעקב אבינו שכאשר שלח את יוסף לדותן, ציוה אותו לראות את שלום אחיו ושלום הצאן (בראשית לז). מצד אחד אמר לו להתענין בשלום אחיו, שהם היו אנשי מעלה ושבטי יה, שיש בזה משום נימוסי שמים, שהם ההתדמות למדת החסד של הקדוש ברוך הוא; ומצד שני אמר לו לדאוג גם לשלום הצאן שהם עניני דרך ארץ של מטה. ולא עוד אלא שיעקב ציוה את יוסף על שתי הפעולות האלה בבת אחת, והשוה את שלום הצאן לשלום האחים. 

'''וכן''' מצאנו באליעזר עבד אברהם, כאשר בא לבחון את רבקה בת בתואל אם הגיעה לשיא השלמות והיא ראויה להיות אחת האמהות שממנה יבנה העם הנבחר, עמד על נקודה זו. כתוב בתורה שאליעזר בבחינתו את רבקה לא הסתפק בזה בלבד שלאחר שיאמר לה: ״הגמאיני נא מעט מים מכדך״ (בראשית כד) היא תשקה אותו ואת אנשיו, אלא קבע לו תנאי שהיא תשיב: ״שתה אדוני וגם לגמליך אשאב״, ורק אז יהיה בטוח שהצליח בדרכו. ואמנם רבקה השיגה את היסוד הזה של דרך ארץ שהוא מורכב משני הצדדים, שיש ללכת בדרכי ה׳ ולעשות חסד עם הבריות בעלי צלם אלהים ויחד עם זה לנהוג נימוסי ארץ לדאוג גם לגמלים הפשוטים. ורק לאחר שאליעזר נוכח כי רבקה משיגה שהשלמת האדם נגמרת דוקא בתפישת שני היסודות הללו יחד, מצא אותה נאמנה לתעודה הגדולה המוטלת עליה ואמר: ״אותה הוכחת לאדוני ליצחק״. 

'''ובאמת''' היתה זו גם דרכו של משה רבנו כשעלה למרום. הבאנו לעיל את דברי חז״ל שמשה לא שינה ממנהגי המקום וכשעלה למחיצתם של המלאכים לא אכל לחם משום שגם המלאכים אינם אוכלים. ולכשנעיין בדבר נראה, שמחיצתם של המלאכים לא היתה עליה למשה רבנו כי אם ירידה. כתוב בתורה שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה לאחר חטא העגל: ״הנני שולח מלאכי לפניך״ (שמות כג) השיב לו משה: ״אם אין פניך הולכים אתנו אל תעלנו מזה״ (שם לג, וראה רש״י שם). הרי ראה משה שלפי ערכם של בני האדם רק ה׳ בעצמו צריך ללכת אתם, אבל אם ילך מלאך לפניהם הרי זה עלבון בכבודם וירידה במדה כזו עד שהחליט לוותר על כל העליה לארץ ולהישאר במדבר. 

'''וכן''' אנו מוצאים שגם בעת שעלה משה לקבל את התורה ניצח את המלאכים. אמרו חז״ל: ״בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו וכו׳ חמדה גנוזה שנגנזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וכו׳ תנה הודך על השמים וכו׳״. ומסופר אחר כך שמשה החזיר להם תשובה, ו״מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא שנאמר: ׳ה׳ אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ׳ ואילו ׳תנה הודך על השמים׳ לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר: ׳עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם׳ - בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות״ (שבת פח). הרי שהמלאכים הודו שמשה גדול מהם ורק בני האדם ראויים לקבל התורה ולא הם, והם פייסו אותו על שקראוהו אדם נוצר מאדמה שהוא לשון שפלות (ראה רש״י שם). ולפי זה מה שנהג משה במחיצת המלאכים כמותם שלא אכל לחם, לא היה בזה עליה מצדו למדריגתם כי אם להיפך, ירידה, שירד ממדריגתו העליונה שהיא גדולה משל המלאכים ונהג כמותם, וזהו מה שאומרים חז״ל שמשה אמר ״נפשי נתתי עליה, דמי נתתי עליה״ (ספרי האזינו) כי זה היה נסיון קשה מצד משה לרדת אל המלאכים, אלא שחייב היה לנהוג כן משום תורת דרך ארץ: ״אזלת לקרתא הלך בנימוסיה״ (ראה שמות רבה מז). ומכאן שגם משה רבינו ביחד עם התנהגותו בנימוסי שמים העליונים ראה חובה לאדם גם לרדת ממדריגתו ולנהוג גם בעניני דרך ארץ פשוטים הראויים לקטנים ממנו. 

'''ובאמת''' מנהג זה לנהוג גם במעשי דרך ארץ הפשוטים הוא מנימוסי שמים, כי גם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יורד כביכול משמים ארצה ומטפל בבריותיו הנמצאים בארץ, ממציא לכולם את צרכיהם הגשמיים ומשביע לכל אחת את חפצה ורצונה. ולכן מחובתו של אדם ללכת בדרכיו ולעשות כמעשהו במנהגי דרך ארץ כי גם הם מדרכי שמים, מדרכי הקדוש ברוך הוא. 

'''ומשום''' כך חייב אדם לחלק כבוד למלך בשר ודם, אם כי הוא עומד תמיד לפני מלך המלכים ואין שום מקום, כאמור, לאדנות אחרת במחיצתו, כי כן הוא רצונו של מקום וכך הוא דרכו. כמו כן אנו מברכים לפני המלך את הברכה: ״שחלק מכבודו לבשר ודם״, כי יש לראות גם בזה כבוד שמים. ומשום כך נהגו גם הנביאים לחלוק כבוד למלכים ולהשתחוות לפניהם אפיים ארצה, אם כי היו בעלי רוח הקודש ושליחי ה׳ והם בעצמם משחו מלכים, כי אלו הם ממנהגי דרך ארץ וממנהגי עמים גם יחד וכן הוא גם דרכו של הקדוש ברוך הוא. 

'''כן''' שנינו: ״משיב מפני הכבוד״ (ברכות יג), שאם אדם עומד בעצם קריאת שמע ומופיע איש לפניו ואומר לו שלום, חייב הוא להשיב לו שלום משום דרכי נימוס. הרי שאף אם האדם עוסק בענינים רוחניים הגבוהים ביותר וקורא לפני ה׳ את פרשת שמע כדי לקבל עליו עול מלכות שמים, חייב הוא באותה שעה להיזהר במנהגי דרך ארץ ולהשיב שלום לכל אדם. 

'''ומצינו''' עוד יותר מזה. הגמרא מספרת שבשעה שרבי היה מעביר ידיו על פניו היה מקבל עליו עול מלכות שמים (שם יג:). ומבאר הערוך למה העביר ידיו על פניו ״שלא יראו עיניו כשהוא מסביבן ומתגנה״ (שם בגליון). כלומר, בשעה שרבי היה קורא ״אחד״ הרי היה צריך לחשוב שהשם אחד בכל רוחות העולם: מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה, מטה, והיה מסבב את עיניו לכל צד, ואין זה מדרכי הנימוס, ולכן היה מכסה את עיניו בידיו. הרי רואים אנו שאף באותה שעה שעוסקים בעניני שמים יש לדקדק גם בנימוסים הפשוטים ביותר שלא יראו את עיניו מסובבות.

'''ומכאן''' שאכן כל הנימוסים הפשוטים אף כפתור בבגדו יש בו ערך גדול שאין לאדם לוותר עליהם בשום מקרה אף ברגע שהוא עוסק בענינים שברומו של עולם, משום שזוהי דרכו של אדם עלי ארץ. וזוהי תורת דרך ארץ שקדמה לתורה מסיני וגם על תורה זו נצטוינו מסיני.

= דרך ארץ קדמה לתורה =

== א ==
'''אין''' אנו מוצאים בתורה ציוויים מפורשים על מדות ותכונות, ורבים תמהים לסיבת הדבר, כי הלא הענינים האלה הם עיקרים יסודיים בהנהגת האדם ולמה לא צוותה התורה עליהם. אמנם מדות רבות נכללות במצוות התורה ורבים הציוויים והאזהרות שאי אפשר לקיימם כהלכתם בלי שלמות המדות והתכונות. האם אפשר לאדם להגיע למדריגה: ״ואהבת לרעך כמוך״׳ שזה כלל גדול בתורה, מבלי אשר יטביע קודם בעצמו ובנפשו מדות הטוב והחסד? התורה מזהירה עוד אזהרות ביחס לזולת, כגון: ״לא תקום״; ״ולא תטור״: ״לא תשנא את אחיך בלבבך״ וכדומה, והאם יש בכוחו של אדם שלא השתלם במדותיו לעקור מתוכו כל רגש של טינא ונקמה לאיש אשר גמל לו רעה ויתיחס אליו כאילו לא עשה לו כלום. וכן עוד מצוות ואזהרות רבות. אבל עם זה לא ציותה התורה על המדות והתכונות במיוחד, ויש לעיין בדבר. 

'''אולם''' כשנתבונן נראה שהמדות והתכונות הם הקדמה לתורה. והוא היסוד הראשון במהותו של האדם אשר בלעדו איננו ראוי כלל לתורה. האדם נברא מראשית יצירתו כבריאה מושלמת, כי על כן נברא בצלם אלהים וכחלק אלוה ממעל, וכשם שהקדוש ברוך הוא שלם בכל מעלותיו ומדותיו, כביכול, כן נוצר האדם בתור חלק ממנו ובצלם דמות תבניתו - שלם בכל מעלותיו ומדותיו. 

'''ולא''' רק האדם נברא בתור שלם כי אם כל ברואי העולם נבראו שלמים בכל תכונותיהם. בתחילת יצירתם לא הוטבעו בשום בעלי חיים כל נטיות רעות או תכונות מזיקות וכולם שפעו אך טוב וחסד. ואחרית הימים תוכיח, הנביאים מנבאים שבאחרית הימים יגיעו למצב של שלום ואהבה בין כל הברואים. וכל הארץ. תימלא דעה: ״וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ימריא יחדיו וכו׳, ופרה ודב תרעינה, יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן ושעשוע יונק על חור פתן וכו׳ לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעת את ה׳. כמים לים מכסים״ (ישעיה יא). נבואה זו אומרת שהבריאה תחזור לשלמותה כמו שהיתה בתחילת יצירתה והרי שכל בעלי החיים אין בתכונותיהם הטבעיות שום כוחות רעים וממקור יצירתם הם טובי מזג. 

'''וכך''' פירש גם הרמב״ן בפסוק: ״והשבתי חיה רעה מן הארץ״ (ראה פירושו על ויקרא כו:ו): ״כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצוות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם, אין חיה ורמש ממית האדם, כמו שאמרו: אין ערוד ממית אלא חטא ממית״, כלומר שלא היה שום רע בחיות לפני חטאו של אדם הראשון ולא היו מזיקות כלל וכלל. 

('''ואמנם''' תלוי מצבם של בעלי החיים בבחירת האדם, כשם שאנו למדים כאן שהחטא מוריד את מדריגת בעל החי והוא שגורם שיהפך למזיק ולחיה רעה, כן גם בכוחו של האדם להעלות את בעל החי. הנה מצינו בחמורו של פנחס בן יאיר שלא אכל מן הטבל (ראה חולין ז), ובודאי משום שנמצא בביתו של פנחס בן יאיר שהתנהל לפי דרכי החסידות העליונות, מעין אחרית הימים). 

'''ודבר''' זה אנו למדים גם מן התורה. בעת שהקדוש ברוך הוא ברא את בעלי החיים כתוב בתורה: ״תוצא הארץ נפש חיה״ (בראשית א). והרי בארץ גנוזים מדרך יצירתה הטבעית כוחות רוחניים גדולים (ראה לעיל במאמר ״יש ואין בבריאה״). ואם היא הוציאה מתוכה את בעלי החיים הנקראים ״נפש חיה״, בודאי שגם בהם טבועות מדות ותכונות רוחניות. 

'''ולא''' עוד אלא שמצינו שגם לאחר חטא אדם הראשון, ולאחר חטאי כל הדורות, למרות שכל הבריאה וגם בעלי החיים בכללם הולכים ומתמעטים מדור לדור, עוד נשארו בטבעם של בעלי החיים תכונות ומעלות טובות בשיעור כזה שראוי לאדם ללמוד מהם. ״אמר רבי יוחנן אילמלא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה ודרך ארץ מתרנגול״ (עירובין ק). ודברי הכתוב יוכיחו (איוב לה): ״מלפנו מבהמות הארץ ומעוף השמים יחכמנו״ (ראה שם מאמר ר׳ חייא ובפירוש רש״י שם: ״שנתן בהם חכמה להורות לנו״). וכן גם מצינו ששלמה החכם מכל אדם מיעץ ללמוד מבעלי חיים: ״לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם״ (משלי ו) ואם האדם עם כל חכמתו ועליונותו ראוי לו ללמוד מבעלי חיים, הרי בודאי שתכונותיהם אלה יש בהן מעלה יתרה. ואם לאחר כל חטאי הדורות והירידות הממושכות כך, הרי כמה היו שלמים בטבעם בתחילת יצירתם ולא היה בהם שום פגם וליקוי. והוא מה שאמר הכתוב: ״וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד״ כי לא היה בבריאה שום רע והכל היה בתכלית השלמות. 

'''ואם''' בעלי החיים נבראו במעלות גדולות כאלה. על אחת כמה האדם שהוא מבחר היצורים כולם ובו כלולים כל הכוחות, שטבועות בו מתחילת יצירתו כל מדות השלמות העליונה. ודברים אלו אמורים בגופו של האדם טרם שנופחה בו נשמה ממעל, בדומה לבעלי החיים שאין בהם אלא גוף והנפש הבהמית, וכפי שמשמע מדברי חז״ל על הכתוב ״גלמי ראו עיניך״ (תהלים קלט, וראה לעיל במאמר ״האדם, החטא וקיום העולם״). ומכאן כמה מהמדות והתכונות נטבעו באדם לאחר שנופחה בו נשמה מאת האלהים, ככתוב: ״ויפח באפיו נשמת חיים״ - ״מאן דנפח מדיליה נפח״, ונעשה מטבעו דומה במדותיו למדות הקדוש ברוך הוא שנברא בצלמו ובצלם דמות תבניתו. 

'''ומכיון''' שכך, אין כל מקום להזהיר את האדם בתורה על המדות והתכונות, כי הרי במציאותו הטבעית הוא כבר שלם בכל המעלות בתכלית השלמות והוא יסוד האדם ובתור שכזה, בתור האדם השלם, באה התורה ומלמדת אותו להשגות ומעלות עליונות יותר. 

'''וזוהי''' כוונת דברי חז״ל: ״עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ לתורה״ (ויקרא רבה ט:ג), כי כל המדות והתכונות הטובות כלולות בדרך ארץ והן הוטבעו באדם מטבעו ואינו זקוק עליהן למתן לתורה, ואילו מתן התורה בא להוסיף עליהן ולצוותו להמשיך לעלות לדרך שמים, למדריגות העולות על המעלות שהן בבחינת דרך הארץ. 

'''ואמנם''' מצינו בדברי חז״ל שבשעה שבאו לקבל את התורה טענו לפני הקדוש ברוך הוא שכל הדורות כבר קיימו את התורה קודם לכן במסגרת דרך ארץ. אמרו חז״ל: ״׳כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע׳ (שמות יט), ראוי היה לומר ׳נשמע ונעשה׳, אלא אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא: רבון כל העולמים! עד שלא שמענו קימנו. ׳אנכי׳ - קים יעקב, שנאמר: ׳ויאמר יעקב אל ביתו וכו׳ הסירו את אלהי הנכר׳ (בראשית לה); ׳לא תשא׳ קים אברהם, שנאמר ׳הרימותי ידי אל ה׳׳ (שם יד); ׳זכור׳ קים יוסף, שנאמר: ׳וטבוח טבח והכן׳ (שם מג); ׳כבד׳ קים יצחק שנעקד על גבי המזבח; ׳לא תרצח׳ קים יהודה - ׳מה בצע כי נהרוג את אחינו׳ (שם לז); ׳לא תנאף׳ קים יוסף באשת פוטיפרע; ׳לא תגנוב׳ קימו השבטים - ׳ואיך נגנוב כסף וזהב׳ (שם מד); ׳לא תענה׳ קים אברהם שהעיד לכל באי עולם שאתה רבון כל המעשים; אף הוא קים ׳לא תחמוד׳ - ׳אם מחוט ועד שרוך נעל׳״ (שם יד).

'''וכאן''' יש להוסיף שאמנם ניתן לאדם כוח הבחירה ובידו לרדת ממדריגתו שישחית את מדותיו ומעלותיו ויאבד את כל צורתו בתור אדם אף מסוג דרך ארץ, ויש בכוחו להגיע אף למדריגה של בעלי חיים ועוד פחותה מהם. ואמנם מצינו שנבוכדנצר מלך בבל נהפך לחית השדה למשד שבע שנים ואכל עשב כשור וכל צורתו נשתנתה לשל בעל חי (ראה דניאל ד). אבל במקרה כזה שהוא מקלקל את מדותיו. הרי הוא יוצא מכלל אדם וכאילו עובר מהמציאות אל ההעדר והוא בבחינת מאבד את עצמו לדעת. ועל בחינה בזו אין מקום בתורה לצוות לו ולהזהירו, כי התורה ניתנה לאדם ובאדם משתעי קרא, ולא לכזה שיוצא מכלל האדם. 

== ב ==
'''ולכשנתבונן''' נראה שגם תורה זו הנקראת דרך ארץ, שקדמה לתורה מסיני, תורה שלמה היא המקיפה את כל האדם, והדורות הקדמונים מצאו מקום להתגדר ולהתעלות בה. על יסוד תורה זו באו כל התביעות והעונשים החמורים על הדורות ההם על אשר לא דקדקו בה ונכשלו בה ולא קימו כראוי את תורת דרך הארץ שהיא יסוד האדם, ומכאן גם הרקע לכל חטאי היחידים שבתורה, שלא נזהרו בה כיאות. 

'''ולא''' עוד אלא שמצינו שגם בתורה זו, תורת דרך הארץ של האדם, דקדקו עם אישי הדורות כחוט השערה, ותבעו מהם תביעות דקות מן הדקות, אשר אנחנו אף לאחר קבלת תורה מסיני אין לנו מושג בהן. 

'''והרי''' דוגמאות אחרות: 

'''כתוב''' בתורה באבימלך שלאחר שלקח את שרה ואלהים בא אליו בחלום הלילה ואמר לו: ״הנך מת על האשה אשר לקחת״, טען אבימלך: ״הגוי גם צדיק תהרוג, הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא, בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת״, והשיב לו אלהים בחלום: ״גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת וכו׳ ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך״, (בראשית כ). ופירשו חז״ל מה היה חטאו של אבימלך: ״׳נביא הוא׳ וכבר לימד, אכסנאי שבא לעיר, על אכילה ושתיה שואלים אותו או על עסקי אשתו שואלים אותו, אשתך היא, אחותך היא?״ וחז״ל באים לידי מסקנא: ״מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד״, ומפרש רש״י: ״שהיה לו ללמוד דרך ארץ ולא למד׳ מדקאמר לו רחמנא נביא הוא, דמשמע אין ממש בדבריך וראוי אתה ליהרג״ (בבא קמא צב: וראה רש״י שם). 

'''הנה''' רואים אנו מכאן שחייבו את אבימלך בתור בן נוח ללמוד מדת דרך ארץ ולהתנהג בה, ומתוך כך היה צריך לשאול את אברהם על עסקי אכילה ושתיה ולא על עסקי אשתו. וחיוב זה חמור עד כדי כך שמכיון שלא למד דרך ארץ ולא התנהג עם אברהם לפי מדה זו, נתחייב מיתה הוא וכל אשר לו. ועוד הוסיפו חז״ל שאבימלך היה בגדר ״אומר מותר״, משום שלא ידע הלכה זו, ובכל זאת מכיון שיכול היה לדעת באמצעות אברהם אבינו ונכשל בזה, חייב מיתה, אם בדיני אדם או בדיני שמים (ראה מכות ט). 

'''ועוד''', כתוב בתורה: ״ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ״ (בראשית לד). ופירש רש״י: ״בת לאה ולא בת יעקב? על שם יציאתה נקראה בת לאה שאף היא יצאנית היתה, שנאמר: ׳ותצא לאה לקראתו׳״ (ראה רש״י שם ומדרש תנחומא וישלח ז, וראה גם לשון בראשית רבה פ: ״כאמה כבתה״). 

'''והנה''' מופלאים הדברים כמה נתבעו על פגיעה דקה מן הדקה במדת דרך ארץ. הרי כל התביעה כאן על דינה לא היתה אלא על אשר עברה על דרכי הנימוס: ״כל כבודה בת מלך פנימה״ (תהלים פה), כי הכתוב מדגיש שיצאה לראות בבנות הארץ ולא בבני הארץ, ואין כאן שום עבירה מלבד מדת דרך ארץ. ובכל זאת מתבטאים עליה חז״ל בצורה כה חמורה שהיתה יצאנית ונענשה על כך בעונש כה חמור שנתפשה על ידי שכם בן חמור וטימא אותה, עד שיעקב לאחר כל ההרפתקאות והצרות הרבות שעברו עליו לא יכול לסבול יותר ואמר: ״מי שאמר לעולמו די, יאמר ליסורי די״ (תנחומא מקץ). 

'''ועוד''', שהקדוש ברוך הוא ראה בפגם דק זה הרס בכל צורת הבריאה. חז״ל אומרים שבשעה שהקדוש ברוך הוא עמד ליצור את האשה ״התבונן מהיכן לברוא אותה, לא ברא אותה מן הראש, שלא תהא קלת ראש, ולא מן העין שלא תהא סקרנית וכו׳ ולא מן הרגל, שלא תהא פרסנית אלא ממקום שהוא צנוע באדם וכו׳, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה: תהא אשה צנועה; תהא אשה צנועה. אף על פי כן ׳ותפרעו כל עצתי׳ (משלי א). לא בראתי אותה מן הראש. והרי היא מיקלת ראשה וכו׳ ולא מן הרגל, והרי היא פרסנית שנאמר ׳ותצא דינה׳״ (בראשית רבה יח, וראה לעיל במאמר ״ותפרעו כל עצתי״). הרי שהיתה בפגיעה דקה זו במנהגי דרך ארץ הפרעה בכל תכניתו של הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם, משום שמדה זו היא יסוד האדם ואם יש פגיעה במהות האדם בטלה כל תכליתה של הבריאה. 

'''ועוד''' יותר מזה, התורה מטילה אשמה גם על לאה וקוראים אף אותה יצאנית שנאמר ״ותצא לאה לקראתו״ (בראשית ל). 

'''חז״ל''' אומרים שלאה עשתה ביציאתה מעשה גדול מאד ו״צפה הקדוש ברוך הוא שלא היתה כונתה אלא להעמיד שבטים״. ומיציאה זו יוצא לימוד לדודות ש״כל אדם שאשתו תובעתו הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היה כמותן, שנאמר: ׳הבו לכם אנשים חכמים ונבונים׳ וכתיב: ׳ואקח את ראשי שבטיכם׳ ולא כתיב: ׳נבונים׳: וכתיב: ׳יששכר חמור גרם׳ וכתיב: ׳ומבני יששכר יודעי בינה לעתים׳״ (נדרים כ), כלומר שבדורו של משה לא נמצאו בני בינה ואילו הבנים שיצאו מלאה היו בני בינה. 

'''נמצא''' שלאה חידשה כאן מדעתה הנהגה מופלאה שיש בה משום רוממות וקדושה ושראו בה, בהנהגה זו, מקור לתולדות הדעה והבינה במדה, כזאת שאף דורו של משה הנקרא ״דור דעה״ עם כל השגתם העליונה לא הגיעו אליה. ואכן יצאו ממנה בזכות יציאה זו בני יששכר שהצטיינו בכל הדורות בבינתם הגדולה והעמידו מאתים ראשי סנהדראות (ראה דברי הימים א יב). 

'''והנה''' עם כל זה, מצאו פגם ביציאתה זאת, תוך זריזות ושמחה של מצוה, וראו בה, איפוא, ניגוד להנהגה של ״כבודה בת מלך פנימה״. ובגלל אותו פגם מגנים אותה בביטוי מעליב כזה וקוראים אותה יצאנית. ולא עוד אלא שתולים בה קלקלתה של דינה, כאמה כבתה, ומכריזים עליה: יצאנית בת יצאנית. 

'''הרי''' עד כמה דקדקו בהנהגותיהם של אישי הדורות הקדמונים אף ללא תורה מסיני, משום החובה הגדולה המוטלת עליהם בתור אדם ומשום תורת דרך ארץ בלבד. 

== ג ==
'''תביעה''' מעין זו ובצורה חריפה יותר ביחס למדת דרך ארץ, אנו מוצאים גם כלפי עשיו. 

'''כתוב''' בתורה על עשיו, בשעה שבא אל אביו יצחק לקבל ממנו את ברכתו: ״ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקום אבי ויאכל מציד בנו בעבור תברכני נפשך״ (בראשית כז). ואמרו חז״ל (בראשית רבה שם): ״על ידי שאמר לו יקום, אני נפרע לו בו בלשון ׳יקום אלהים ויפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו׳ (תהלים סח)״. 

'''חז״ל''' מספרים נפלאות על הצטינותו של עשיו בכבוד אב. הכתוב אומר: ״בן יכבד אב״ (מלאכי א) ואמרו חז״ל: ״דא עשיו, לא הוי בר נש בעלמא דאוקיר לאבוי כמה דאוקיר עשו לאבוי״ (זהר תולדות). היו לו לעשיו בגדים מיוחדים לשמש את אביו. כתוב בתורה: ״ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית״ (שם), למה קוראים אותם חמודות? ״שחמד מנמרוד והרגו ונטלן״, ובגדים אלה היו משל אדם הראשון ״שבשעה שהיה לובשם ויוצא לשדה. היו באים כל חיה ועוף שבעולם ומתקבצים אצלו״, ועשיו שמר אותם בבית רבקה ולא היה יוצא בהם בדרך ״שבהם היה משמש את אביו״ (ראה פרקי דרבי אליעזר כד ובבראשית רבה שם). ״ואמר ר׳ שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שימשתי אותו אחד ממאה ששימש עשיו את אביו. אני בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכים ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשיו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות. אמר: אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות״ (בראשית רבה סה). אנו יכולים לתאר לנו כמה היה גדול כיבודו של רבן שמעון בן גמליאל לאביו עד שהוא מעיד על עצמו: ״לא כיבד בריה את אבותיו כמו אני את אבותי״ (דברים רבה א), ובכל זאת הוא מכריז שלא הגיע בזה למדריגתו של עשיו אף באחד ממאה. 

'''ולא''' עוד אלא שעשיו מסר נפשו על מצוות כיבוד אביו והיה הולך למקום סכנה כדי לצוד ציד ולהביא לאביו. ויוסף למד מדה זו מעשיו. כתוב בתורה שבשעה שיעקב שלח את יוסף לראות את שלום אחיו אמר: ״הנני״ (בראשית לז), ואמרו חז״ל: ״נוהג באביו כבוד ומורא. אמר לו יוסף ליעקב: אבא: יודע אני כי שונאים אותי, ואפילו יהרגוני איני חוזר דבורך ריקם״ (ראה ״תורה שלמה״ שם בשם מדרש אגדה). ״ומעשיו למד יוסף. כשאמר לו יעקב: ׳לכה ואשלחך אליהם׳, היה יודע ששונאים לו אלא אמר: עשיו הולך תדיר למקום סכנה כדי לצוד ציד להביא לאביו, ואבי שלחני לראות את שלום אחי ואת שלום הצאן שהוא חיות של אבי ובני ביתו״ (ראה שם בשם ספרי חסידים). 

'''והנה''' קרה מקרה, ובודאי היחידי בחייו, שתוך הגישו לאביו את המטעמים שהכין לו ופנותו אליו שיאכל מהציד שהביא לו, החסיר מלה אחת בדבריו ובמקום לומד: ״יקום נא אבי״ כפי שדורשת מדת דרך ארץ וכפי שהתבטא יעקב כלפי אביו: ״קום נא שבה״, אמר: ״יקום אבי״. מציינים שבאותו יום ״עשיו בא בצער גדול שלא נפל בידיו כשאר הימים אלא צבי בלבד, לאחד שנצטער. תדע לך שכן, כשבא ועשה מטעמים בא בנזיפה אל אביו ואמר ׳יקום אבי׳״ (ראה מדרש הגדול שם). וחז״ל מספרים ש״כל אותו היום היה עשיו צד צבאים וכופתן ומלאך בא ומתירן, ועופות ומסכסכן ומלאך בא ומפריחן. וכל כך למה? כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות״ (בראשית רבה סז). ובכל זאת לא ויתרו לו לעשיו על אשר נכשל בלשונו ודילג בדבריו מלה אחת שהיה בזה משום פגם במדת דרך ארץ, והענישו את כל דורותיו אחריו בעונש חמור כזה עד שקללו אותם שבזמן שיבואו להילחם עם ישראל יבוא אלהים ויניס ויפיץ אותם מפני ישראל. 

'''עד''' כדי כך מגיעים דקדוקיה וחומרה של מדת דדך ארץ. 

'''ואופייני''' הדבר שתבעו מעשיו שמדת דרך ארץ היתה צריכה להיות טבועה בנפשו עד כדי כך שאף בשעת סכנה לא יתכן שיכשל בה, וכפי שאמרו חז״ל: ״אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו״ (סנהדרין צב:). לפי ההנחה שקבענו שמדת דרך ארץ היא עצמיותו השרשית של האדם, אין לו לאבד עצמיותו בתור אדם בשום מקרה שבעולם ואף במצבים המסוכנים והחמורים ביותר. 

'''מסופר''' בתחילת אותה פרשה: ״ויבוא עשו מן השדה והוא עיף, ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה, כי עיף אנכי, על כן קרא שמו אדום״ (בראשית כה). באותה שעה אחזתו לעשיו בולמוס מרוב עייפותו בשדה, וכל מי שאחזתו בולמוס פוסקים להלכה שמאכילים אותו נבילות וטריפות ומאכילים אותו ביום הכיפורים, כי הוא נמצא במצב של סכנה. ועוד ש״לא היה יכל להשיב ידו אל פיו״ (ראה תורה שלמה שם) ובודאי גם לא יכל להבחין מהו התבשיל ורק הרגיש במראהו שהוא אדום. ומשום כך התבטא ״הלעיטני נא מן האדם האדם הזה״. 

'''ובכל''' זאת בגלל ביטוי זה, שאם כי איננו לשון מגונה אלא שאיננו בכלל שיחה נאה ואינו הולם את מדת דרך הארץ. נקבע לעשיו ולכל דורותיו אחריו שם גנאי: ״אדום״. ואף על פי שהיה מותר לעשיו לעבור באותה שעה על כל האיסורים משום שנמצא כאמור, במצב של סכנה. אבל הוא היה צריך להיות מושרש ומושלם במדת דרך ארץ שתיהפך אצלו לטבע ושלא יוכל לזוז ממנה בשום מצב, ומכיון שנכשל בזה הוכח שחסרה לו שלמות במדה זו ונתגלתה פחיתותו שהוטבעה בו לדורות עולם. ותואר זה שבא לו בגלל אותו ביטוי נזכר לו לעשיו בכל התקופות, עד שכאשר הקדוש ברוך הוא יבוא לנקום ממנו על מעשיו הרעים מתארים אותו בדברי הנביא: ״מי זה בא מאדום חמוץ בגדים״: ״מדוע אדום ללבושך״ (ישעיה סג) ועוד, כאילו רואים בזה את מקור כל רשעותו והוא הקובע את טיבו ומהותו. 

'''הרי''' מכאן שראו את מדת דרך ארץ כיסוד ותובעים עליה גם את בני נוח ואף לפני מתן תורה - ובצורה החמורה ביותר. 

'''ולאור''' השקפה זו מתגלה לנו שגם אומות העולם עומדים בדין על זלזולם במדה זו. חז״ל אומרים: ״בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון״ (ראש השנה טז). הרי שגם אומות העולם נכנסים לדין, ולכאורה דינם הוא משום שאינם מקיימים את שבע המצות שנצטוו עליהן. אבל לפי שהוכחנו, באים אומות העולם בדין, ובדין חמור מאד, על אשר אינם נזהרים גם במדת דרך ארץ, באשר זוהי תורת האדם וכל אשר בשם אדם יכונה חייב לדקדק בה בדקדוק מופלג.

== ד ==
'''ואמנם''' מצינו כמה האבות הקדמונים דקדקו במדת דרך ארץ והיו מוכנים לוותר בגללה על ההישגים הגדולים ביותר. 

'''הכתוב''' אומר: ״וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה׳ במקום הזה ואנכי לא ידעתי״ (בראשית כח:טז). ופירש רש״י: ״שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה״. לאחר ארבע עשרה שנה שעשה יעקב אבינו בבית מדרשו של שם ועבר ללא שינה כלשהי (״וישכב במקום ההוא״ - ״לשון מיעוט, באותו מקום שכב, אבל ארבע עשרה שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה״ - רש״י על פי בראשית רבה), משתנים לו עתה סדרי בראשית: ״כי בא השמש״ - ״ששקעה לו חמה פתאם, שלא בעונתה, כדי שילין שם״ (רש״י חולין צא:): ודוקא שם, במקום ההוא: ״ויפגע במקום״ - ״ללמדך שקפצה לו הארץ״ (שם): ואבני המקום מריבות זו עם זו וכל אחת מהן אומרת: ״עלי יניח צדיק את ראשו״ (שם). 

'''ובכן''' הכל מכוון מלמעלה לכך שיעקב אבינו ילין בלילה ההוא במקום זה. ובאמת גם שם לא ישן יעקב ושינה זו לא היתה כי אם משנה. ״׳וייקץ יעקב משנתו׳ - רבי יוחנן אומר ממשנתו״ (בראשית רבה סט:ז), אלא שמשנה זו היתה צריכה להישנות בצורת חלום הבא כאילו תוך שינה, ״שהשקיע הקדוש ברוך הוא גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעא״ (שם סח:י). ובתוך שינה זו הוא רואה חלום של נבואה, שיש בו משום השגת חכמה אין סופית. תעלומות הבריאה מתגלות לפניו. ״סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו״ - ״עולים ויורדים ביעקב וכו׳. מלאכי השרת על ידי שגלו מסטורין של הקדוש ברוך הוא נדחו ממחיצתן קל״ח שנה וכו׳ אמר רבי חמא בר חנינא, על ידי שנתגאו ואמרו כי משחיתים אנחנו וכו׳, היכן חזרו? – כאן״ (בראשית רבה סח:יב). כלומר, שעל ידי מאורע זה מצאו את תיקונם. ובמחזה נבואה זה מובטחת לו הבטחה נצחית, אשר בה תלוי כל קיומו של עולם והויתו, כל תולדות עם ישראל ונצחיותן של ישראל, הבטחת הזרע, הארץ וכו׳.

'''ואחרי''' ככלות הכל, לאחר כל הנסים הגלויים המגלים רצונו של מקום שיעקב אבינו יישן במקום ההוא, לאחר כל הגילויים הנשאים שנתגלו לו בחלום נבואתו זה, בתור ״שינה״ זו כביכול, אומר יעקב אבינו: ״אם ידעתי, לא ישנתי במקום קדוש כזה״. אף על פי ששינה זו היתה, כאמור, כעין משנה, ולמרות שהודות לה דבקה נשמתו בה׳ והשיגה חזיונות מופלאים כאלה, בכל זאת הרגיש יעקב אבינו חסרון בזה, כי הרי סוף כל סוף היתה כאן צורה חיצונית של ״שינה״ והיה כאן איזה פגם בדרך ארץ - שינה במקום קדוש - והיה כדאי לו לוותר על כל הדביקות ועל כל הגילויים, ובלבד שלא לפגום פגם כלשהו במדת דרך ארץ. הדא הוא ששנינו: ״דרך ארץ קדמה לתורה״. 

'''ומצינו''' שגם חז״ל הלכו בדרך זו, לוותר על הישגי התורה בגלל מדת דרך ארץ. 

'''מסופר''' בגמרא (יבמות קה:) שחכמים ובתוכם רבי ישמעאל ברבי יוסי ישבו בבית מדרשו של רבי והתווכחו בהלכה. ״אדהכי אתא רבי למתיבתא. אינהו דהוו קלילי יתיבו בדוכתייהו. רבי ישמעאל ברבי יוסי אגב יוקריה הוה מפסע ואזיל״. והקפיד אבדן על אשר הוא פוסע על ראשי עם קדוש. אמר ליה רבי ישמעאל שבא ללמוד תורה מרבי והשיב לו אבדן: ״וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי״, כלומר בגלל הנהגתו זו אינך ראוי ללמוד תורה מרבי. בינתיים באה יבמה לפני רבי. אמר רבי לאבדן שילך לבדקה אם היא גדולה. לאחר שיצא, אמר רבי ישמעאל לרבי: ״כך אמר אבא: ׳איש׳ כתוב בפרשה אבל אשה - בין גדולה בין קטנה״. אמר רבי לאבדן שיחזור כי כבר הורה זקן. ״קמפסע אבדן ואתי. אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי: מי שצריך לו עם קדוש, יפסע על ראשי עם קדוש, מי שאין צריך לו עם קדוש, היאך יפסע על ראשי עם קדוש. אמר ליה רבי לאבדן: קום בדוכתיך״. 

'''רואים''' אנו מכאן, שלמרות שאבדן בא ללמוד תורה, בכל זאת לא נתן לו רבי לחזור למקומו כדי שלא יעבור על מדת דרך ארץ. וגם רבי ישמעאל אילולא היה העם צריך לו לא היה מתקרב לשמוע את דרשתו של רבי והיה מוותר על לימוד התורה מפיו, כדי לא לפגוע בדרכי הנימוס. הוא אשר אמרנו שמדת דרך ארץ קודמת לתורה באשר זהו יסוד האדם והיא אינה נדחית איפוא מפני שום ערכים רוחניים והישגי תורה. 

= הוקרת החסד והכרת הטובה =

== א ==
'''רגילים''' הבריות לחשוב שהתגמול בעד חסד שאדם מקבל מחבירו צריך להיות בהתאם לערך החסד והטובה, כי אי אפשר לדרוש ששיעור השכר יעלה על מדת הטובה. אולם בתורה ובדברי חז״ל אנו רואים השקפה אחרת לגמרי, שבעד כל טובה שאדם מקבל מחבירו, אין שיעור לגמול ולשעבוד שהוא חייב לו במשך כל ימי חייו ולדורי דורות, באשר יש ערך רב לכל פעולת חסד והיא נוגעת במדות הקדוש ברוך הוא שהוא מקור החסד. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויגל את האבן מעל פי הבאר״ (בראשית י:כט). ואמרו חז״ל: ״כמו שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכוחו גדול״ (ראה רש״י על פי בראשית רבה). 

'''הרי''' שחסד זה שעשה יעקב שגלל את האבן מעל פי הבאר היה לגבי יעקב - מעשה קל שלא היה, כאמור, אלא כמעביר פקק מעל פי צלוחית, וגם מתיחס הוא לגבי רחל שהיא בת אחי אמו שמחובתו היה לעזור לה, ובכל זאת אנו מזכירים מעשה זה בתפילתנו על הגשם עד היום הזה בין מעשי האבות הגדולים שבזכותם אנו מבקשים את ברכת הגשמים, שכן יסד הפיטן באותה תפילה: ״יחד לב וגל אבן מפי באר מים - בצדקו חון חשרת מים״. 

'''ולכאורה''' מופלא הדבר. בעת תפילת הגשמים אנו עומדים בשעה גדולה מאד, בשעה שכל העולם זקוק לרחמים גדולים, למפתחות גשמים שבהם תלויים כל חיי העולם, והם שקולים כתחיית המתים שאף מפתחותיהם הם לא נמסרו לשליח (ראה תענית ב), ו״גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ״ (שם ז: ט:), וצריכים לזכויות גדולות לזכות בהם, כי ״אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהם של ישראל״ (שם ז:). ומשום כך אנו מזכירים בתפילה זו את זכויות האבות כדי להיתלות בהם. ובתוך שאר הזכויות מזכירים גם את גדולתו של יעקב ש״נאבק עם שר בלול מאש וממים״. שהגיע לגובה רוחני כזה שגבר על שר של מעלה. ותמוה לכאורה. היאך אנו מזכירים לגבי ענין מכריע כזה ויחד עם זכויות גדולות כאלה את המעשה של יעקב שגלל את האבן מעל פי הבאר בשביל רחל, שלא היה לגביו, כאמור, אלא מעשה קל? 

'''אלא''' מכאן שכל מעשה חסד, ערכו גדול מאד ותלויות בו זכויות רבות לאין שיעור, ואם כי לכאורה מילתא זוטרתא היא הרי יש בו משום ״והלכת בדרכיו״, כדברי חז״ל ״מה הוא חסיד אף אתה חסיד״ (ספרי סוף פרשת עקב), וכלולה בו דביקות בה׳ לא פחות מבהשגות הגבוהות של מאבק יעקב עם ״שר בלול מאש וממים״. ויקר מעשה זה בעיני הקדוש ברוך הוא כמו המעשים הגדולים ביותר, עד שאנו מבקשים מאתו בכל הדורות שזכות זו תעמוד לנו לעולם ושבשכרה יעניק לכל זרעו לדורי דורות אחת הברכות הגדולות. ברכת הגשמים, שהיא דורשת זכויות רבות ובה תלוי, כאמור קיומו של כל העולם.

== ב ==
'''ולא''' רק מעשה חסד של יעקב, שבא בכוונת לב מיוחדת כפי שמציין הפיטן: ״יחד לב וגל אבן״, יש לו ערך רב כזה וזוקק גמול לדורות, אלא כל מעשה טוב, ואף משל כל אדם, לרבות בני אומות העולם, אין שיעור לערכו. ומכאן החובה הגדולה המוטלת על כל מקבל חסד להכיר טובה לנותנה ולהביע לו תודות רבות. 

'''מסופר''' בתורה (בראשית סג) שכאשר נאותו בני חת לבקשתו של אברהם לתת לו אחוזת קבר כדי לקבור את שרה, השתחוה אברהם לפניהם כמה פעמים והביע להם הודאה רבה. ובאמת היה במעשה זה מצד בני חת משום חשיבות וכבוד לעצמם, שאברהם אבינו, שנקרא בפיהם ״נשיא אלהים״, בא בשכנותם וקנה שדה בגבולם. ואמנם חז״ל מפליגים בערכה של קניה זו: ״ויקם שדה עפרון״ - ״תקומה היתה לו, שיצא מיד הדיוט ליד מלך״ (ראה רש״י שם). ובני חת גם נהנו ממכירת אחוזה זו שקבלו תמורתה כסף מלא, ״ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר״, וגמלו איפוא בזה חסד עם עצמם יותר מאשר עם אברהם. ואף על פי כן הכיר להם אברהם טובה במדה מרובה כזאת, והשתחוה להם לאות תודה כמה פעמים. ולא די בהכרתו ובהודאתו של אברהם אלא שאמרו חז״ל: ״אמר ר׳ אליעזר: כמה דיות משתפכות, כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת, עשרה פעמים כתוב: בני חת, בני חת, עשרה - כנגד עשרת הדברות, ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק - כאילו מקיים עשרת הדברות״ (בראשית רבה נח). 

'''הרי''' מכאן כמה גדול ערכו של כל מעשה חסד. ואף בצורה הקלה ביותר. ויהיה העושה מי שיהיה, וכמה הוא מחייב הודאה והכרת טובה לאין שיעור. 

'''עובדה''' זו אנו מוצאים גם במעשה חסד של יתרו עם משה. כתוב בתורה שלאחר שבנות יתרו סיפרו ליתרו אדות משה שהצילן מיד הרועים, אמר להן יתרו: ״למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם״ (שמות ב). ״אמר ר׳ סימון אין כאן חסד. בשכרו האכילו דכתיב: ׳דלה דלה לנו׳. ואימתי פרע לו הקדוש ברוך הוא? בימי שאול, דכתיב ׳ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו, ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים׳ (שמואל א טו:ו), וכי עם כל בני ישראל עשה חסד, והלא עם משה בלבד עשה? אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם אחד מבני ישראל מעלה עליו הכתוב כאילו עשה חסד עם כל ישראל. והרי דברים קל וחומר: ומה אם שעושה חסד עם מי שהוא חייב לו, ראה מה פרע לו הקדוש ברוך הוא שכרו, מי שעושה חסד עם מי שאינו חייב לו, על אחת כמה וכמה״ (ראה ילקוט שמות, ויקרא רבה לד). 

'''הרי''' מציינים חז״ל שיתרו היה חייב לשלם שכר למשה על אשר דלה להן, ולא דלה להן מים בלבד אלא יש מפרשים שהרועים השליכו אותן לתוך המים ומשה הוציאן, והשכר שיתרו פרע למשה לא היה אלא בזה שהאכיל אותו לחם, ובכל זאת מכיון שסוף כל סוף יתרו גמל לו טובה, ראו בזה כאילו עשה חסד עם משה. ולא רק עם משה בלבד, אלא עם כל בני ישראל, ומעשה זה נשמר לו - ליתרו - לדורות. עד שלאחר מאות שנים כאשר בא שאול להילחם בעמלק ומצא בשכנותו את הקיני, שהם מצאצאיו של יתרו, הציל אותם שאול בשכר אותו חסד. כנראה ראויים היו הקיני להיספות יחד עם עמלק מפני שנתחברו עמהם. ובכל זאת עמדה להם זכות של מעשה יתרו עם משה, למרות שלא נחשב כחסד גמור, והגין עליהם. וכבד למדים חז״ל בעצמם קל וחומר, שאם חסד כזה שאינו אלא שכר - כך. העושה חסד אמתי. על אחת כמה וכמה שאין שיעור לערכו, שתלויות בו זכויות לדורות וכל הדודות חייבים להכיר טובתו ולהשיב לו גמול לעד לעולם. 

'''ומצינו''' עוד. לאחר שה׳ שלח את משה להוציא את בני ישראל ממצרים כתוב בתורה: ״וילך משה וישב אל יתר חותנו״ (שם ד). ואמרו חז״ל: ״בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא: ׳ועתה לכה ואשלחך אל פרעה׳ אמר לו: רבון העולמים! איני יכול מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחבירו, נפשו חייב לו״ (שמות רבה שם). ומשום כך שב משה אל יתרו, כי לא ראה לעצמו היתר ללכת למצרים אלא ברשותו של יתרו. 

'''ומופלאים''' הדברים. עמדה כאן לפני משה בעית גאולתם של ישראל, הצלתם משעבודם הקשה במצרים, הוצאתם מטומאת המצרים ומתועבותיהם, וקיום כל היעודים שהובטחו להם, יעודי התורה, הארץ, בית המקדש וכו׳. ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו התגלה לפניו והטיל עליו את התפקיד הנשגב הזה. ובכל זאת לא יכול היה משה לעבור על חובתו כלפי יתרו משום הכרת הטובה שגמל אתו והרגיש בעצמו שחייב לו נפשו ומשועבד אליו, עד שטען כלפי הקדוש ברוך הוא שאינו יכול לקבל את שליחותו, ולא נאות לבסוף לקבל עליו את תפקיד גאולת ישראל עד שיתרו נתן לו רשות לכך. 

'''עד''' כדי כך מחייב כל מעשה חסד הכרה ושעבוד, עד שאין דבר בעולם שיכול להכריע אותו. 

== ג ==
'''ומדה''' זו של הכרת הטובה וערך החסד אינה לפנים משורת הדין ושל אנשי מעלה בלבד, אלא מהרגשתם הטבעית ומחובתם הרגילה של כל בני האדם, לרבות רשעי העולם, ומי שאינו מדקדק בה, רואים בו ירידה ופגם בכל מדריגת אישיותו. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף״ (שמות א), ואומרים חז״ל: ״למה קראו מלך חדש והלא פרעה עצמו היה? אלא שאמרו המצרים לפרעה: בואו ונזדווג לאומה זו. אמר להם: שוטים אתם. עד עכשיו משלהם אנו אוכלים והיאך נזדווג להם. אילולא יוסף לא היינו חיים. כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו שלשה חדשים, עד שאמר להם: כל מה שאתם רוצים הריני עמכם והשיבו אותו, ולפיכך כתיב: ׳ויקם מלך חדש׳״ (שמות רבה שם). 

'''הרי''' פרעה מלך מצרים שהיה עובד אלילים וידוע ברשעותו והתכחשותו לאלהים, ובכל זאת ראה את עצמו משועבד ליוסף ולאחיו ולדורותיהם אחריהם בגלל הטובה שגמל אתם בשנות הרעב, ולא הסכים בשום אופן להתנכר להם עד שויתר על כסא המלוכה במשך שלשה חדשים. 

'''אנו''' יכולים לתאר לנו כמה גדול הנסיון לוותר על כסא המלוכה, ולא מלכות סתם כי אם מלכות מצרים שהיתה באותו זמן מושלת בכפה בכל העולם. ואינו דומה ויתור על המלוכה בתחילה למי שמתפטר מכסא המלוכה לאחר שכבר ישב עליו. חז״ל למדים דבר זה משאול המלך שלמרות שבתחילה היה נחבא אל הכלים וברח מן המלוכה, לבסוף כשעלה בקש להרוג את דוד (ראה מנחות קט:). והדברים האלה אמורים אף לגבי שאול שהיה כבן שנה לחטא ומשכמו ולמעלה גבוה מכל העם, ועל אחת כמה וכמה אצל כל אדם. ואכן מכאן הכריז ר׳ יהושע בן פרחיה על עצמו: ״בתחילה כל האומר עלה לה, אני כופתו ונותנו לפני הארי: עתה כל האומר לי לירד ממנה, אני מטיל עליו קומקום של חמין״ (שם). ר׳ יהושע שנא כל כך את הרבנות עד שמי שהיה אומר לו לעלות לגדולה, היה מתנקש בו בצורה חמורה מאד, ולבסוף שכבר נתמנה לנשיא היה מוכן להתנקש במי שהיה אומר לו לרדת. ואם בקדושי עליון ובורחים מן הכבוד במדה כזאת - כך, על אחת כמה וכמה באנשים רגילים וברודפים אחר הכבוד, כמה שהם נלחמים על כבודם ונשיאותם. ועם כל זה, עם כל הקושי הרב שבצעד כזה, מצא פרעה הכרח נפשי להתגבר על עצמו ולהתפטר מכסא המלוכה ובלבד לא לכפור בטובתו של יוסף שגמל אתו ועם עמו. הרי כמה ראה אף פרעה הרשע חובה להעריך מעשה חסד ולשמור הכרה ואמונים לעושהו ולדורותיו אחריו. 

'''ומכאן''' אנו גם למדים שאף מי שיש בו מדת הכרת הטובה בשיעור גדול כזה אבל אם היא איננה עומדת בפני כל נסיון ולחץ, הרי כאילו בטלה בזה כל המדה, מכיון שפרעה לא החזיק מעמד אלא שלשה חדשים בלבד ולבסוף הושפע מטענותיו של עמו שיש בויתורו לישראל משום סכנה לקיום מלכות מצרים פן יתווספו על שונאיהם ויגרשו אותם מן הארץ (ראה רש״י שם), אומר עליו הכתוב: ״אשר לא ידע את יוסף״, כאילו לא הכיר בטובתו כלל וכלל. 

'''ומכאן''' עוד, שאם נפגמה מדת הכרת הטובה, מתערערים יחד עם זה כל יסודות האמונה וההכרה. ״אמר ר׳ אבין: משל לאחד שרגם אוהבו של המלך. אמר המלך התיזו את ראשו, כי למחר יעשה בי כך. לכן כתב עליו המקרא, כלומר, היום - ׳אשר לא ידע את יוסף׳: למחר הוא עתיד לומר: ׳לא ידעתי את ה׳״. הרי שמיד עם ערעור הכרת טובתו של יוסף, ראו בו מיד את סופו שיהיה כופר בה׳ ונתחייב מיתה וכליה, באשר שורש אחד לשני הדברים, ומי שאינו מבין להעריך מעשה חסד של חבירו, אינו מכיר בחסדו של ה׳ יתברך בורא העולם וכופר בטובתו ולבסוף יבוא לכפור גם בו בעצמו. 

'''שיא''' המדה. בהכרת הטובה משתקפת בציווי התורה: ״ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו״ (דברים כג). התורה מספרת היאך התיחסו המצרים לישראל במצרים, כמה העבידו אותם בכל עבודת פרך בחומר ובלבנים וכמה לחצו ועינו אותם, ובכל זאת מכיון שהם גם נהנו ממצרים שנתנו להם לישב בארצם, ואם כי גם בזה כיונו לטובת עצמם, יש להכיר בטובה זו לעולם. ולא רק שאסור לתעב אותם, אלא שיש לזכות אותם שיבואו לאחר שלשה דורות בקהל ישראל. וכבר למדים מזה חז״ל קל וחומר לכל הבריות: ״אמר רבי אלעזר בן עזריה המצרים לא קיבלו את ישראל אלא לצורך עצמם וקבע להם המקום שכר, והרי הדברים קל וחומר ומה אם מי שלא נתכוון לזכות - כך, מי שנתכווין לזכות על אחת כמה וכמה״ (ספרי שם). 

== ד ==
'''ומדה''' זו של הערכת החסד והכרת הטובה חייבת להיות כה מושרשת באדם, עד שהוא צריך להרגיש אותה לא לגבי בר דעת בלבד, כי אם גם לגבי כל דבר שיש לו ממנו איזו טובת הנאה שהיא, לרבות בעלי חיים, צומחים ודוממים, אם כי טובתם באה מאליהם ולא שייכת לגבם כל הודאה. 

'''חז״ל''' אומרים: ״בירא דשתית מיניה מיא לא תישדי ביה קלא״ (בבא קמא צב:). וחושבים אנו שאינו אלא משל. ואולם ממקורות שונים מוכח שהדברים מכוונים גם פשוטם כמשמעם, שאף בור ממש ששתית ממנו מים לא תשליך בו אבן. ומוצאים אנו שמן הראשונים נהגו כן הלכה למעשה. 

'''מסופר''' בשיטה מקובצת בשם אחד מתלמידי הר״י אבן מיגש (שם) שבעירו של הרי״ף קרה מקרה בעשיר אחד שירד מנכסיו והוזקק למכור מרחץ שלו כדי לשלם את חובותיו, ופנו לרי״ף שיכנס בדין בענין זה, ואמר הרי״ף: ״לא אדון ולא אורה במרחץ הזה. לא במכר ולא בשומא ולא בשום דבר המתיחד בו, לפי שנתהניתי ממנו״. הרי שהכיר הרי״ף טובה לאותו מרחץ משום שהתרחץ בו ונהנה בו, עד שלא הסכים לפעול שום דבר שעלול להיות כאילו פגיעה במרחץ זה. 

'''ולמדים''' הנהגה זו מדברי חז״ל. שנינו לגבי מכות מצרים: ״מפני מה לקו המים והעפר על ידי אהרן? אמר רבי תנחום, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המים ששמרוך בשעה שהושלכת ליאור ועפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי, אינו דין שילקו על ידך לפיכך לקו על ידי אהרן״ (תנחומא וארא יד, וראה גם בשמות רבה שם, וראה שם בשיטה מקובצת המקשר את מעשה הרי״ף לדברי חז״ל אלה). 

'''במקום''' אחר מצינו שמשה לבד עמד על נקודה זו. אמרו חז״ל: ״אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: היכן מצרים שותים? אמר לו - מנילוס. אמר לו - הפוך אותו לדם. אמר לו - איני יכול להופכו. יש אדם שותה מן הבור משליך אבן לתוכה?״ (שמות רבה כ). 

'''מעשה''' זה של הפיכת היאור לדם ויצירת הכנים מן העפר, הרי בא לשם אותות ומופתים על גדולתו של הקדוש ברוך הוא ומטרתו היתה להביא את המצרים לידי אמונה בו, וכפי שבאמת באו חרטומי מצרים על ידי מכת הכנים לידי הכרה שאצבע אלהים הוא. ובכל זאת לא היה צריך משה לוותר בגלל זה על מדת הכרת הטובה שלו ולא פגע ביאור ובעפר. 

'''במקרה''' אחר מצינו שמשה נתבע על שלא עמד על נקודה זו. כתוב בתורה שבשעה שמשה בא להוציא מים מן הסלע, לא דיבר אל הסלע כי אם הכה אותו (במדבר כ). ואמר הקדוש ברוך הוא למשה: ״מה עשה הסלע לבני, שנאמר ׳ויניקהו דבש מסלע׳ (דברים לב), ואחר טובתו הכית אותו, אין אתה כשר לעמוד על בני וכבר מניתי אחר תחתך״ (ילקוט שם). 

'''והדברים''' מפליאים מאד. הלא משה בא כאן לעשות לטובתם של ישראל לתת מים לעם השרוי בצמא, ובכל זאת מכיון שעבר על פרט אחד, שלכאורה הוא פעוט מאד בעינינו, שהכה את הסלע והתעלם מטובתו שהניק דבש לישראל, ואם כי לא לו במיוחד אלא להעם בכללו, נמצא הוא לבלתי ראוי להנהיג את ישראל. 

'''כשם''' שמשה הכיר בחסדו של יתרו כלפיו, כאמור, וויתר על פעולתו לטובת גאולתם של ישראל ובלבד לא לפגוע בו במשהו אף בשלילה, וכשם שלא הסכים, כאמור, להלקות את היאור והעפר למרות התועלת הרבה שבמעשה זה, בגלל הטובה שקיבל מהם, כך היה צריך להסתייג מבלי להכות את הסלע שהביא טובה לישראל, ומכיון ששגה בזה והכה את הסלע ונפגמה במדת מה מדתו בהכרת הטובה, לא עמדו לו כל מדריגותיו העליונות בתור איש האלהים ואשר ה׳ דיבר אתו פה אל פה, ופסלו אותו מלהיות מנהיג על ישראל. 

'''הרי''' כמה צריכה להיות מפותחת באדם המדה להוקיר כל מעשה חסד וכמה מחובתו להכיר טובת הנאה שהוא מקבל ממי שהוא, יהיה מי שיהיה, ולראות את עצמו משועבד לגמול טובה תחת טובה, ללא כל חשבונות, ולא רק מצד עצם מקבל החסד ולמטיב עצמו כי אם אף מצד זרע זרעם של מקבלי החסד ולכל הדורות של המטיבים אחריהם לדורות עולם. 

'''ואם''' לבריות כך, על אחת כמה שחייב אדם להוקיר חסדו של הקדוש ברוך הוא ולהשתעבד לו על כל טובה וטובה שהוא מקבל ממנו בכל רגע ורגע לאין סוף וללא שיעור. 

('''לידי''' מסקנה זו ללמוד קל וחומר מהדומם על חובת הכרת הטובה לאדם ולהקדוש ברוך הוא, מגיעים גם באותה שיטה מקובצת וכדאי להעתיק את הדברים בלשונם: ״ואם היה זה בדומם שאין לו הרגשה, כל שכן וקל וחומר בני אדם המרגישים בהיזק ובתועלת שיהיה זה שנוי לעשותו והעושהו יצא משורת המוסר ודרך ארץ וכו׳.&lt;ref&gt;בשיטה מקובצת מוסיף כאן אותו תלמיד בשם הר״י אבן מיגש ש״אפשר לפרש במה שאמרו: לא לידון אינש למאן דרחים ליה - לשתי סיבות, האחד שלא יטה לזכותו, והשנית שאם אפשר שיציל את נפשו וידון אותו כפי שורת הדין, היה בזה משלם רעה תחת טובה״.&lt;/ref&gt; ואם היה זה במי שקבל הנאה מבשר ודם, כל שכן וקל וחומר באלוה יתברך שממנו נשפט הטוב הגמור שראוי להודות לו הודאה גמורה ולא יעשה מה שיקניטנו ולא מה שהוא שנוי לו״.) 

= מריבה במושגי התורה =

== א ==
'''כתוב''' בתורה ״ויחר ליעקב וירב בלבן. ויען יעקב ויאמר ללבן, מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי״ (בראשית לא). הכתוב מציין כאן שיעקב עשה מריבה בלבן, והבה נתבונן מהי מריבה בלשון התורה. 

'''כבר''' עמדנו לעיל על המריבה בין רועי אברהם לבין רועי לוט שלא היתה. אלא בדברי הלכה, שבהמתו של אברהם היתה יוצאת זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאת זמומה (ראה לעיל במאמר ״חובת הסייגים״), ובכל זאת, מכיון שלא היתה נקיה מנגיעה עצמית, נאמר על זה בתורה: ״ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט״. ואברהם נרתע בגלל ריב זה והתריע כלפי לוט: ״אל נא תהי מריבה ביני וביניך״ (שם ג), ובא לידי כך עד שלא רצה להיות אתו במחיצה אחת ונפרד ממנו מרחק רב כדי להתרחק מן המריבה. 

'''ומצינו''' עוד יותר מזה שאפילו נענה על ריב, אם הוא מפריז במדת מה בהגבתו, נאמר עליו כאילו הוא רב. כבר הבאנו לעיל (ראה מאמר ״עומק הדין״) את דברי חז״ל על דור המבול שאף הנגזלים נקראו ״רבים אלו על אלו״, מלשון מריבה, משום שהיו מחרפים את עושקיהם, ומביא הגר״א אסמכתא לכך (ראה פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לא) מהכתוב: ״ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל״ (משלי כה, וראה דברי רש״י שם שאם על כרחך אתה צריך לריב ולהוכיח עם רעך, מכל מקום סוד אחר אל תגלה וכו׳). הרי קוראים איש מריבה אף את האיש שעושקים אותו והוא נאלץ להשיב, אלא שהוא מוסיף דברים שאינם מן ההכרח ודנים אותו בעונשים חמורים כאלה עד כדי מחייתו מן העולם. 

'''ולא''' עוד אלא מצינו בדברי חז״ל שלא רק מה שיש בו משהו מדין ודברים של מריבה אלא הימנעות מחיפוש דרכי השלום כמוה כמחלוקת. חז״ל אומרים: ״ויקם משה וילך אל דתן ואבירם״ (במדבר טז) - ״אמר ריש לקיש מכאן שאין מחזיקים במחלוקת, דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר: ׳ולא יהיה כקורח וכעדתו׳״ (סנהדרין קי). 

'''משה''' ניסה לפייס את קורח שבא לחלוק עליו בפרשה ארוכה ולא נתפייס כמו כן שלח משה לקרוא לדתן ולאבירם כדי לבוא אתם בדברים, והם השיבו לו בחוצפה גדולה: ״לא נעלה, המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר וכו׳. העיני האנשים ההם תנקר, לא נעלה״. ולאחר כל זה קם משה וויתר על כבודו בתור רבן של כל ישראל והלך לביתם כדי לקרוא להם לשלום, והנה אומרים חז״ל שאם משה לא היה הולך לביתם, היה עובר על לאו ״ולא יהיה כקורח וכעדתו״. 

'''ומופלאים''' הדברים. המחלוקת של קורח ועדתו מתוארת בתורה ובדברי חז״ל כמחלוקת החמורה ביותר בדברי ימי ישראל המשמשת לדוגמה של גנאי ושמצה לדורות ושהיה צורך לברוא בריאה מיוחדת עוד מימי בריאת העולם (ראה אבות ה:ו) כדי להענישם ולבלוע אותם חיים. והנה קובעים חז״ל שאם משה לא היה עושה כל המאמצים לנסות את כל דרכי השלום כדי לשדל אותם שימנעו מן המחלוקת, היה נקרא בעל מחלוקת כקורח ועדתו. אנו היינו רואים בהעדר מאמץ כזה לכל היותר - שלילת מעלה ברדיפת השלום, בהתאם לכתוב: ״בקש שלום ורדפהו״ (תהלים לד), אבל בתורה רואים בזה משום מחלוקת חמורה מסוגו של קורח ועדתו ושחלה עליה האזהרה: ״ולא יהיה כקורח וכעדתו״. 

'''הרי''' עד כמה דק המושג של מריבה ומחלוקת בתורה וכמה החמירה עליו. 

'''ועדיין''' לא מצינו את כל חומרת הדברים. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויאמר ה׳ אלי רב לך״ (דברים ג) ״אמר ר׳ לוי: ברב בישר, ברב בישרוהו. ברב בישר - ׳רב לכם׳ (במדבר טז), ברב בישרוהו - ׳רב לך׳״ (סוטה יג:). ופירש רש״י ״שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ונענש באותה מדה״. משה רבינו עשה הכל, ולא חס על כבודו, כאמור, כדי לפייס את החולקים עליו ולהשלים אתם, אבל כנראה נמצא פגם מה בביטויו כנגדם ״רב לכם בני לוי״. ולא נוקה מפגם זה עד שהקדוש ברוך הוא דן אותו מדה כנגד מדה, ובעת התחננו לפניו שיזכהו להיכנס לארץ דחה את דבריו וציוה עליו להפסיק מתפילותיו באותו ביטוי: ״רב לך אל תוסף דבר״. 

'''עד''' כדי כך מחייבת התורה את האדם להתרחק מן המריבה והמחלוקת ומקפידה על כל תגובה ועל כל ביטוי שיש בו משום משמעות בלתי רצויה. 

== ב ==
'''ולאור''' זה מתבהרים לנו דברי חז״ל על מריבתו של יעקב. אמרו חז״ל: ״קפדנותן של אבות ולא ענוותנותן של בנים. קפדנותן של אבות מניין? ׳ויחר ליעקב וירב בלבן׳ מה את סבור שמא מכות או פצעים היו שם, ולא היו שם אלא דברי פיוסים, יעקב מפייס את חמיו וכו׳; ולא ענותנותן של בנים - מדוד, שנאמר (שמואל א כ:א): ״ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יונתן: מה עשיתי ומה עוני ומה חטאתי לפני אביך, כי מבקש את נפשי״, מזכיר שפיכות דמים בפיוסו״ (בראשית רבה עד). 

'''אנו''' למדים מכאן גדלותם של האבות. על יעקב אבינו עברו בביתו של לבן הארמי תלאות רבות. מן הרגע הראשון שיעקב דרך על מפתן ביתו, התחיל להתנהג אתו בערמה וברמאות: נותן לו את לאה במקום רחל; מקפח את שכרו, למרות עבודתו הקשה והנאמנה, כפי שיעקב מתאר אותה: ״הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני״ (בראשית לא:מ): מחליף משכורתו עשרת מונים ומעליל עליו עלילות שונות (ראה בראשית לא:א-ב והמפרשים שם). ואחרי כל זה, לאחר שיעקב לוקח את שלו ועוזב את ביתו, כפי שה׳ ציוה לו, לבן רודף אחריו ומתנפל עליו בטענות ומריבות ומרמז לו שיש לאל ידו לעשות עמהם רע (ראה חז״ל על הפסוק ״ארמי אובד אבי״ (דברים כו) שלבן ביקש לעקור את הכל), ועוד בודק בכל אוהליו וממשש בכל כליו שמא ימצא בהם דבר גניבה. 

'''ולעומת''' זה הראה יעקב גבורה נפלאה, ולמרות כל הקיפוחים והנגישות במשך כל עשרים השנה שהיה בביתו של לבן, אינו מגיב עליהם כלום ואינו בא כלפיו בשום תביעות ותלונות. ואף לאחר שלבן רודף אחריו להורגו ומתגולל עליו בעלילות ובעלבונות קשים, יעקב אינו תוקף אותו ולא בא אליו בטרוניות, אלא מדבר אתו בלשון רכה ובדברי פיוסים, ועוד הוא מתנצל לפניו כאילו הוא הנאשם: ״מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי וכו׳ וכו׳״. 

'''והנה''' מופלא הדבר שעם כל זה, קרויים בתורה אותם דברי ההתנצלות והפיוסים של יעקב בשם מריבה: ״וירב יעקב״. אמנם לגבי יעקב, מריבה זו כשרה היתה וחז״ל מכריזים עליה לשבח: ״קפדנותם של אבות״. אבל במקרה אחר לא בדומה של יעקב, יש גם בהתנצלות משום פגיעה בזולת. כשהאדם מתנצל בפני מי שתובעו ומזכה את עצמו, הריהו מחייב בהכרח את חבירו כי אם הוא צדיק בדינו נמצא שחבירו אינו צדיק ויש בזה משום עלבון וחסר כאן ממדת השלמות. חז״ל קובעים שהמדה, הראויה היא: ״עלובים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים״ (שבת פח), כלומר שאין להשיב כלל על עלבון וחרופים, ואף לא בהתנצלויות ובפיוסים. ואף פיוסיו של יעקב, עם כל הצדק וההגינות שבהם, מתארת אותם התורה בלשון ״וירב״ והם נקראים בפי חז״ל: ״קפדנותם של אבות״. 

'''ועוד''' באו חז״ל והוסיפו, שבמה דברים אמורים שדברי התנצלות ופיוסים במקרים דומים לשל יעקב - אם כי הם מתוארים בלשון מריבה וקפדנות - כשרים הם, אם אין בהם ביטויים של פגיעה, אבל אם מוסיפים להם נימה של פגיעה, למרות שהדברים נאמרים לשם פיוס ומתוך ענוותנות - פסולים הם. ודוד המלך יוכיח! כאמור בנביאים, התנצל דוד לפני שאול וטען כנגדו: ״דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא חטאתי לך״ (שמואל א כד:יב) ועוד השפיל את עצמו וקרא עליו: ״כלב מת אחרי פרעוש אחד״ (שמואל א כד:טו). וגם לפני יונתן שפך את לבו לשם בקשת שלום וטען: ״מה עשיתי מה עווני ומה חטאתי לפני אביך״ (שם כ). וכנראה שהיתה בדבריו נימה של ענוותנות יותר משל יעקב, כי את דברי יעקב כינו חז״ל: ״קפדנות״ ואת דבריו תיארו כענוותנות, אבל כיון שהזכיר יחד עם דברי התנצלותו וענוותנותו את העובדה שהוא מבקש את נפשם, ובודאי כיוון לשם תועלת כדי להעמיד את יונתן אוהבו על הסכנה שהוא נמצא בה כדי שיעזרהו להצילו מידיו, ובכל זאת היה צריך להסתייג מביטוי זה שיש בו שוב הזכרת שפיכות דמים המטילה אשמה על שאול, כדרך שנהג יעקב במריבתו עם לבן, ומכיון שלא נמנע מזה מצאו חז״ל פגם בכל דברי התנצלותו וענוותנותו עד שאמרו עליהם ״ולא ענוותנותם של בנים״. 

'''ונמצא''' שלא רק מי שמשיב בשעת מריבה דברים מיותרים שיש בהם משום עלבון נקרא בעל מריבה, ולא רק מי שאינו עושה הכל מה שאפשר לשם סיום ושלום הריהו כמחזק במחלוקת, אלא אפילו מי שמפייס בכל דרכי הפיוס והענוותנות, אלא שבשעה שהוא מפייס הוא מזכיר מה שאין ראוי להזכיר, נפסלים כל דברי הפיוס שלו וכל ענוותנותו והם גרועים מדברים שנקראים בתורה מריבה וקפדנות. 

'''ומכאן''' אנו גם למדים על עומקן של המדות. מדת הענווה היא מהחשובים ביותר, כדברי חז״ל: ״ענווה גדולה מכולן״ (עבודה זדה כ:). ואילו הקפדנות היא מדה גרועה מאד, עד שחז״ל אומרים: ״לעולם יהא ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי״, הרי שהזהירו אף מקפדנותו של שמאי שהיתה לשם שמים. ובודאי רב מאד המרחק בין שתי המדות האלו, מקצה אחד אל השני. 

'''והנה''' חז״ל מכנים כאן את דבריו של דוד: ״ענותנותם של בנים״ ובודאי ירדו לעומק כוונתם וראו בהם משום מדת הענותנות. ובכל זאת מכיון שמצאו פגם כל שהוא בביטוי פיוסו ובקשת השלום, לא רק נפגמה מדת הענווה אלא העדיפו עליה מדת הקפדנות של יעקב, עד שהכריזו: ״קפדנותם של אבות ולא ענוותנותם של בנים״. 

'''וכן''' מצד השני לגבי מדת הקפדנות. לכאורה נראו כאן דברי קפדנות כדברי הכתוב: ״ויחר אף יעקב וירב בלבן״ אבל מכיון שהיה צורך בהם וחכמת יעקב חייבה במקרה זה את הקפדנות הזאת, נהפכה קפדנות זו למדה טובה שהיא נעשית עדיפה מענוותנות. 

= לשון התורה =

== א ==
'''התורה''', תורת ה׳ יש לה שפה אחרת וסגנון אלהי אשר אינו מזדהה תמיד עם לשון בני האדם. יש אשר התורה נותנת לעבירות מסוימות תיאורים חמורים ומלבישה אותן בצורה של מעשי פשע כבדים למאד, ובאמת אינם אלא משגים דקים במחשבה או בכוונה שאין אנו רואים בהם כל קשר עם אותם מעשי הפשע. ואמנם לפי מושגי התורה, כל משגה דק פשע כבד הוא ומעריכים אותו בשמים כחומרי חומרות. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו״, ומיד באותו פסוק כתוב: ״ויהיו בני יעקב שנים עשר וכו״ (בראשית לה). ואמרו חז״ל: ״כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: ׳ויהיו בני יעקב שנים עשר׳ מלמד שכולן שקולים כאחת, אלא מה אני מקיים, ׳וישכב את בלהה פלגש אביו׳ מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתיב כאלו שכב עמה. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא בא מעשה זה לידו, אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר: ׳ארור שוכב עם אשת אביו׳ ויבא חטא זה לידו? אלא מה אני מקיים ׳וישכב את בלהה פלגש אביו׳ - עלבון אמו תבע. אמר: אם אחות אמו היתה צרה לאמו, שפחת אחות אמו תהא צרה לאמו, עמד ובלבל את מצעה״ (שבת נה:). 

'''הרי''' מוכיחים חז״ל שראובן לא חטא ואסור להעלות על הדעת שאמנם נכשל בעבירה, ולהיפך הוא עסק במצות גדולה, במצות כיבוד אם, וכאשר ראה שלאחר שמתה רחל ״נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה, בא ראובן ותבע עלבון אמו״ (ראה רש״י בראשית לה:כב). והוא בודאי ראה במעשה זה שהוא ממלא את חובתו כלפי אמו, באשר חשב שהיא ראויה לרשת את מקומה של רחל ולא בלהה שפחתה. והנה בלשון התורה תואר מעשה זה כאחת העבירות החמורות ביותר, עבירה של גילוי עריות שחייבים למסור עליה את הנפש, וכתוב עליו: ״וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו״.

'''אותו''' ביטוי אנו מוצאים גם בדברי הנביאים ובצורה עוד חמורה יותר. 

'''הכתוב''' אומר: ״ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון הנשים הצובאות פתח אהל מועד״ (שמואל א ב:כב). ואמרו חז״ל: ״כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, שנאמר: ׳ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה׳ וכו׳׳. אלא מה אני מקיים ׳אשר ישכבון את הנשים׳? מתוך ששהו את קיניהם שלא הלכו אצל בעליהן, מעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום״ (שבת נה). ורש״י פירש: ״שהיה מסרבין להקריב שום קרבן אלא בקושי וכו׳ וכשהיו זבות ויולדות באות ממקום אחר לשילה להקריב את קיניהן והם היו שוהים מלהקריבם, והנשים לא היו יכולות לסמוך עליהם שיקריבום והיו שוהות שם ולא היו חוזרות לבעליהן עד שראו קיניהן קרבים ויהיו טהורות לקדשים וליכנס לעזרה, לפיכך מעלה עליהם כאילו שכבום שהיו מונעים אותן מפריה ורביה״. 

'''הנה''' מפרשים לנו כאן חז״ל שלא חטאו בני עלי, אלא שהתרשלו בעבודתם בהקרבת הקרבנות, והם לא היו מעכבים את הנשים אלא שהנשים בעצמן חששו מלסמוך עליהם והיו שוהות שם עד למחר. ובכל זאת מתארת לנו הנבואה את חטאם בצורה חמורה כזאת וכותבת עליהם בביטויים קשים כאלה: ״אשר ישכבון את הנשים״. 

'''הרי''' כמה חמורה הוא לשון התורה והנבואה. 

== ב ==
'''ואמנם''' אם התורה והנבואה מתארת את המעשים הללו בשפה חמורה כזו, הרי ראו בהם באמת משום עבירות חמורות מאד וראויים הם לתיאור חמור כזה. 

'''חז״ל''' אומרים על הפסוק ״וישב ראובן אל הבור״ (בראשית לז:כט) שראובן עזב קודם את המקום משום ש״עסוק היה בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו״ (ראה בראשית רבה ורש״י שם). 

'''הרי''' שראובן הכיר שביצע פשע כבד וגזר עליו תעניות וסיגופים. ולא עוד אלא שחשב שבגלל עבירה זו יצא מכלל בני יעקב. הכתוב אומר: ״וישמע ראובן ויצילהו מידם״, ומפרשים חז״ל מה שמע, אמר: ״הוא מונה אותי עם אחי דכתיב: ׳ואחד עשר כוכבים׳ ואיני מצילו?״ (ילקוט שם). הרי שראובן חשב שאין למנותו בכלל האחים ורק לאחר ששמע שבחלומו של יוסף במשל הכוכבים נמנה ביניהם, נוכח שלא יצא מכללם והרגיש חובתו כלפי יוסף. ואם כי ראובן היה הבכור שבאחים, שמח שלפחות השוה אותו יוסף עם כולם והיה מוכן לוותר על השפלתו להשתחוות ליוסף. 

'''ואמנם''' בגלל חטא זה הוטלו עליו עונשים כבדים מאד. בברכתו של יעקב לאחיו אמר: ״ראובן בכורי אתה, כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עוז, פחז כמים אל תותר, כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה״ (בראשית מט), ופירש רש״י שראוי היה להיות יתר על אחיו בכהונה (שאת הוא לשון נשיאת כפים) ובמלכות (מלשון עוז למלכו) ובגלל אותו מעשה שבלבל יצועי אביו שהיה בזה גם משום בלבול שכינה (ראה שבת נב), לקחו ממנו את כל היתרונות הללו שהיו ראויים לו (ראה בראשית רבה שם שניטלה ממנו גם הבכורה). הכהונה והמלכות הלא הם המדריגות הגדולות ביותר שאנו יכולים לתאר לנו, שכלולים בהן עבודת הקודש בבית הבחירה לעמוד ולשרת לפני ה׳ והישיבה על כסא ה׳, ומדריגות אלה עוברות בירושה לכל הדורות ועד לימות המשיח ואחרית הימים שאז יגיעו לשיא המעלה. ובגלל מעשה זה של ראובן שללו ממנו את כל המעלות האלה לדורות עולם, ומסרו אותן לאחיו לוי ויהודה. 

'''ושנינו''' עוד. גם משה בברכתו לשבטים עמד על חטאו של ראובן והתפלל עליו: ״יחי ראובן ואל ימות״ (דבריט לג), ופירשו: ״יחי ראובן בעולם הזה ואל ימות בעולם הבא״ (ראה רש״י שם) ו״אילולא שבטים לא נתרצה המקום לראובן״ (ספרי שם). נמצא שבגלל מעשה בלהה ראוי היה ראובן להפסיד גם חלקו בעולם הבא אילולי לא עמדו השבטים על כך ולא התפלל משה עליו. 

'''הרי''' כמה חמורה כל שגגה ואף כי לא היתה כי אם בעומק ההשגה וגם אם כל המעשה נעשה בכוונה טובה ולשם מצוה רבה ואף לאחר שהכתוב בעצמו מעיד שלא היה כאן כלל משום חטא. 

'''ואותו''' הדבר אנו רואים במעשי חפני ופנחס. אנו קוראים בדברי הנביא אילו עונשים חמורים יבואו על בני עלי בגלל הנהגתם: ״הנה ימים באים וגדעתי את זרועך ואת זרוע בית אביך מהיות זקן בביתך. והבטת צר מעון בכל אשר ייטיב את ישראל ולא יהיה זקן בביתך כל הימים. ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך וכל מרבית ביתך ימותו אנשים״ (שמואל א ב:לא-לג). וחז״ל מספרים שאמנם כל היוצאים מבית עלי היו מתים בנעוריהם (ראה ראש השנה יח), ש״משפחה אחת היתה בירושלם שהיו מתיה מתים בני שמונה עשרה שנה, באו והודיעו את רבי יוחנן בן זכאי, אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם״. ואף רבה ואביי שבאו מבית עלי, לא עמד להם לגמרי זכויותיהם הגדולות ״ורבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין ואביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין״). וגם חפני ופנחס נכרתו בדמי ימיהם ומתו שניהם ביום אחד, כפי שהתנבא עליהם אותו איש האלהים. 

'''הרי''' מופלאים הדברים שעונשים איומים כאלה הגיעו להם ולכל דורותיהם אחריהם, בגלל הנהגתם זו שחז״ל העידו עליה שלא היה בה שום חטא. 

'''ומכאן''' כמה גדולה התביעה על כל סטיה קלה אף אם אין בה חטא וכמה יש בה משום חומר העון עד אשר בגלל איזה שהוא קשר עם איזו עבירה רואים בה את העבירה עצמה, ואשר מתוך כך תיארה התורה את אותם המעשים של ראובן או של חפני ופנחס - שהיה בהם איזה מגע שהיא בעניני העריות - כאילו עברו עליהם וכותבים עליהם בדברי התורה והנבואה בביטויים של ״שכיבה״ ממש. 

= מניעת חסד =

== א ==
'''אמרו''' חז״ל (סנהדרין צט:): ״והנפש אשר תעשה ביד רמה - זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי. אמר: וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא ׳ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז׳ (בראשית לו)?״ ופירש רש״י: ״דבר שאינו צריך הוא, וכן היה מלגלג ואומר שכתבו משה שלא לצורך״. 

'''והנה''' לאחר זה באים חז״ל ומפרשים למה באמת היה צריך משה לכתוב דבר זה בתורה: ״אחות לוטן תמנע מאי היא: תמנע בת מלכים הוות, דכתיב: ׳אלוף לוטן אלוף תמנע׳, וכל אלוף מלכותא בלא תגא היא. בעיא לאגיורי. באת אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה. הלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו. אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת, נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל. מאי טעמא? דלא איבעו להו לרחקה״ (סנהדרין שם). ומוסיף רש״י: ״לרחקה מתחת כנפי השכינה, שהיה להם לגיירה״. 

'''והרי''' הדברים מופלאים. מסופר בתורה ובחז״ל כמה אברהם היה משוטט בעולם כדי להרבות אמונה עלי תבל, להפיץ שם ה׳ בין הבריות ולהכניסם תחת כנפי השכינה. הכתוב אומר: ״והנפש אשר עשו בחרן״ (בראשית יב), ומפרשים חז״ל: ״אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים״ (בראשית רבה לט). תעודה זו היתה תכלית חייהם, ואם אברהם לא הסכים לקבל את תמנע, צריכים להסביר את הסיבה שבודאי הכיר בה שאינה ראויה לכך. הרי תמנע גילתה מעלות גדולות מאד, שעזבה בית מלכות והשתוקקה להידבק בזרעה של אומה זו, ולאחר שלא קבלוה הסכימה להשפיל את עצמה עד כדי להיות שפחה לאומה זו ונעשתה פלגש לאליפז. אלא שאברהם ברוח קדשו הכיר בפנימיות נפשה שיש בה שורש רע ואסור לקבלה בגיורת. שנינו שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: ״אם יבואו אחד מכל אומות העולם ומתגייר, שיקבלו אותו, ומזרעו של עמלק אל יקבל אותו״ (ילקוט ריש שמואל ב). ויש לשער שאברהם הכיר עוד באמו של זרע עמלק את שורש שחיתותו ומשום כך לא קיבל אותה. וכן גם יצחק ויעקב באו לידי אותה ההכרה ופסלוה מלקבלה לגיור. 

'''אולם''' התורה מגלה שהיתה כאן שגיאה, ושעם כל שורש הרע שמצאו בה היה להם לקבלה ולגיירה ולא להרחיקה מתחת כנפי שכינה. ומשום שלא כיונו לדעת התורה ולא עשו כן, באו תוצאות חמורות ואיומות לזרעם שיצא ממנה עמלק שהצר לישראל בכל הדורות. 

'''למדנו''' בתורה ובחז״ל כמה שחיתות היתה טבועה בעמלק וכמה הרע לזרעו של אברהם. הוא הראשון שבא להילחם בישראל לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, והכתוב מציין עליו: ״אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים״ (דברים כה). והוא ששונא לישראל ומציק לו בכל הדורות, וישראל נצטוה במצוה מיוחדת למחות את זכרו מהעולם, וגם ה׳ הכריז עליו מלחמה עד עולם, כדברי הכתוב: ״מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור״ (שמות יב). ולא עוד אלא שכל זמן שעמלק קיים, אין השם שלם ואין הכסא שלם, כדכתיב ״יד על כס יה״ (ראה רש״י שם). וכל זה לא בא אלא מתוך כך, שאברהם יצחק ויעקב מנעו חסד מתמנע ולא קיבלו אותה לקרבה תחת כנפי השכינה. 

'''הרי''' כמה חמורה פעולה אחת של מניעת חסד ואף מנפש אחת, עד שהיא מביאה פורעניות קשה כזו לישראל ולעולם לכל הדורות ומגעת עד כסא הכבוד. והתורה כתבה לנו לשם כך דבר שאינו צריך, על לוטן ועל תמנע, כדי ללמדנו את היסוד הזה המגיע לרומו של עולם. 

'''בדומה''' לזה מצינו לגבי יעקב אשר מנע מלתת את דינה לעשו. הכתוב אומר: ״ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו״ (בראשית לב). ושואלים חז״ל (ילקוט קלא, ובראשית רבה עו:ט): ״ודינה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה. אמר: עינו של עשו רמה היא, שמא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממנו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: ׳למס מרעהו חסד׳ (איוב ו) מנעת חסדך מן אחוך, ונסבתיה לאויב ולא גירתיה. לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נשאת דרך איסור. הדא הוא דכתיב: ׳ותצא דינה בת לאה׳״. 

'''חז״ל''' מתארים את רשעותו של עשו ומספרים עליו שבאותו יום שמכר את הבכורה עבר על חמש העבירות החמורות ביותר (בבא בתרא טז), ובאותה שעה יצא לקראת יעקב כדי להילחם בו, ויצר ליעקב מאד והיה נאלץ להשתמש בתכסיסים שונים לדורון, לתפילה ולמלחמה כדי להינצל ממנו, או להציל לפחות מחנה אחד לפליטה. ולכאורה היה בודאי צריך לחשוש מלמסור את בתו דינה לאשה לרשע זה, ובפרט בשעה זו שנמצא בסכנת השמד מצד אותו רשע בעצמו, הוא יחד עם כל בני ביתו. 

'''אולם''' עם כל זה, רואה התורה ביעקב מניעת חסד מאחיו. למרות כל החששות והסכנות, לא עשה יעקב כהוגן בזה שסגר את דינה בתיבה והעלימה מעינו של עשו. החסד הוא ממדותיו של הקדוש ברוך הוא שבהן ברא את העולם וכל אדם חייב להידמות למדותיו אשר זוהי תכליתו בחיים. ויעקב צריך היה להיות מוכן לגמול חסד עם אחיו ולתת לו את דינה בתו לאשה. ואולי היתה גם מחזירתו למוטב ומביאה אותו לחיי העולם הבא. ומכיון שיעקב הסתייג מחסד זה, נאמר עליו ״למס מרעהו חסד״. ובא עליו עונש חמור כזה שתפשו את דינה וטמאו אותה והביאו עליו ועל ביתו חרפה נוראה כזו. 

'''חמורה''' מאד היא, איפוא, מניעת חסד מהזולת, אף אם היא באה מתוך חשבונות ושיקולים רבים, וגוררת אחריה תוצאות ועונשים קשים וכבדים. 

== ב ==
'''ויתכן''' כי באמת לא היה יעקב חייב לתת את בתו לעשו הרשע, כי הרי אמרו חז״ל; ״כל המשיא את בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי״ (פסחים מט:), ועל אחת כמה וכמה לרשע, ולא לרשע תם אלא לעשו המופלג ברשעותו, כאמור. ולא עוד אלא שמסתבר שגם אסור היה לו ליעקב למסור את דינה לעשו, כי כשם שהוא חייב לעשות חסד עם אחיו, הרי הוא חייב לעשות חסד עם בתו ולא לכפות אותה לפני ארי כזה. ואמנם עשה יעקב חסד עם דינה שסגר אותה בתיבה כדי להצילה מידי עשו שלא ישים עיניו בה ויקחנה. אלא שהתביעה כלפי יעקב היתה כאן בדרך אחרת. 

'''אנו''' מוצאים בתורה שיש שתובעים את הבריות לא רק על פגם במעשה כי אם גם על פגם במחשבה אף אם המעשה הוא כהוגן. דוגמה לרעיון זה אנו מוצאים לגבי דור המדבר. חז״ל אומרים: ״תנו רבנן, מהו ׳בנסוע הארון ויאמר משה׳ - פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימנים מלמעלה ולמטה לומר שאין זה מקומה וכו׳, ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורעניות ראשונה לפורעניות שניה. פורעניות שניה מאי היא? ׳ויהי העם כמתאוננים׳ פורעניות ראשונה - ׳ויסעו מהר ה׳׳ ואמר ר׳ חמא בר חנינא שסרו מאחרי ה׳״ (שבת קטז). ותוספות הביא שם את דברי המדרש ״שנסעו מהר סיני דרך שלושת ימים, כתינוק היוצא מבית הספר שבורח לו והולך לו, כך היו בורחים מהר סיני דרך שלושת ימים״. 

'''והנה''' תמוה הדבר. איזו פורעניות יש כאן בזה שנסעו מהר סיני, והרי חייבים היו לעזוב את המקום כדי להמשיך בדרכם למטרתם להגיע לארץ הבחירה. ולא עוד אלא שחז״ל אומרים ש״מהלך שלושת ימים הלכו ביום אחד שהיה הקדוש ברוך הוא חפץ להכניסם לארץ מיד״ (ראה רש״י שם). ועוד אמרו חז״ל שהמהלך משם לארץ ישראל ארבעים יום וארבעים לילה, ו״אילו זכו ישראל - לשלשה ימים היו נכנסים״, (ספרי דברים א:ב). וגם ״ארון ברית ה׳ נוסע לפניהם דרך שלשת ימים״, כלומר ״היה מקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייתם״ (רש״י שם). ואם כן האיצו בהם שיסעו מהר מהר סיני עד שבני ישראל התלוננו על כך ואמרו: ״אוי לנו כמה לבטנו בדרך הזאת שלשה ימים שלא נחנו מעמל הדרך״ (שם), והיתה בזה מעלה גדולה שיחישו להיכנס לארץ הקודש. והיאך קוראים נסיעה זו ״סרו מאחרי ה׳״. ומתארים אותם כתינוק הבורח מבית הספר? 

'''אולם''' בעל כרחנו שלא היתה שום פגיעה בעצם הנסיעה, ולהיפך זו היתה, עליה גדולה. והם היו חייבים בכך, אבל יחד עם זה היו צריכים להרגיש קושי להיפרד מהר סיני שקיבלו עליו את התורה, ובשמים הכירו שפרידה זו לא עלתה להם כל כך בקושי כפי הדרוש. בזמן שעזבו את ים סוף כתוב: ״ויסע משה את ישראל מים סוף״ ופירש רש״י בשם מכילתא: ״הסיעם על כרחם, שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות והיו ישראל מוצאים אותם בים וכו׳, לפיכך הוצרך להסיעם בעל כרחם״. ואם לגבי ביזת מצרים כך, על אחת כמה וכמה כאן בשעה שהיו נאלצים לעזוב את הר ה׳, בודאי שהיה ראוי שיהיה צורך להסיעם בעל כורחם לפחות במחשבה. ומכיון שכתוב ״ויסעו״ ולא ״ויסע״, משמע שלא היתה פרידתם כל כך קשה עליהם. ואם כי נסעו לארץ הבחירה לתכליתם הקדושה והיו מצווים ונדחקים לכך על ידי השכינה, קוראים את הזריזות הזאת ״סרו מאחרי ה׳״. אמנם המעשה היה כשורה וההליכה היתה אחרי ה׳ אבל מכיון שהמחשבה לא היתה בשלמותה בהתאם למדדיגתם, קיבל כל המעשה צורה הפוכה עד שתיארו אותם כסרים מאחרי ה׳ וכבורחים מבית הספר וציינו את המעשה בתור פורעניות קשה, עד שהיה צורך להעתיק את הפרשה ממקומה ולעשות סממניות כדי להפרידה מפורעניות אחרת. 

'''ולפי''' אותו רעיון אפשר לפרש גם את התביעה על יעקב במניעתו את דינה מעשו אחיו. יתכן שיעקב נהג כהוגן במה שהעלים את דינה מעיני עשו ועשה בזה חסד עם דינה בתו, כאמור, אלא שתוך עשותו חסד עם דינה, היה גם צריך להרגיש צער בנפשו על אשר אין בידו לגמול חסד עם עשו. ואולי גם הרגיש בצער זה, אבל בשמים ראו שלא הצטער במדה הדרושה, בהתאם למדריגתו. ולפיכך אף על פי שהמעשה הזה של יעקב היה כולו חסד. אבל מכיון שהוכר פגם במחשבתו לגבי מניעת חסד מעשו, נהפך כל המעשה מחיוב לשלילה, מחסד לאי-חסד, עד שקוראים עליו: ״למס מרעהו חסד״, ובא עליו עונש כה קשה וחמור וחרפת עולם על כל ביתו. 

== ג ==
'''עמדנו''' במאמר הקודם על דקותה של לשון התורה שאף אם היא מתארת מעשי עבירה מסוימים בבטויים חריפים מאד אינם לפי מושגינו כי אם משגים דקים מאד. ואם התורה בעצמה מתארת את המשגה בצורה קלה, ועל אחת כמה אם היא רק מרמזת עליו ברמז דק בתוך דברים אחרים, בודאי שאינו לפי מושגינו כי אם איזה פגם כל שהוא. 

'''והנה''' מעשה זה של אברהם באי קבלתו את תמנע ומעשה יעקב בהעלימו את דינה מעשו, לא נזכרים כלל בתורה אלא רז״ל לומדים אותם מאיזה רמז של כתוב מיותר או להיפך מהעלם הכתוב (ראה לעיל במדרש חז״ל שלמדים שיעקב סגר את דינה בתיבה מזה שהתורה לא הזכירה את שמה). ואפשר להבין כמה היו הפגמים הללו במעשיהם דקים מן הדקים, שקשה לנו לתפוש אותם במושגינו. ובכל זאת נורא הוא באיזו חומרה ראו אותם בשמים ואילו תוצאות איומות ועונשים מרים באו בגללם. הרי כמה דקדק הקדוש ברוך הוא עם אבות העולם וקדמוני הדורות כחוט השערה ועמד עמהם על כל פגם כל שהוא הן במעשה והן במחשבה. 

'''ומכאן''' אנו גם למדים מה גדול ערכו של כל מעשה חסד. כי אם כה החמירו בפגם כל שהוא במניעת חסד, הרי כמה מרובה חיובו של חסד וכמה שכר וזכויות טובות תלויות בו לדורות עולם. 

= דין מכירת יוסף =
'''כשאנו''' לומדים פרשת מכירת יוסף, קשה לנו להשתחרר מהתפישה המקובלת בין ההמונים כאילו היה כאן מעשה אכזריות מצד האחים כלפי יוסף עצמם ובשרם על לא דבר בכפו, וכאילו מתוך קנאתם בו בגלל כתונת הפסים, כמשמעות הכתוב, התנכלו להמיתו, השליכוהו לבור ומכרוהו לישמעאלים וגרמו צער כזה לאביהם הזקן שנפשו היתה קשורה בנפשו של יוסף. 

'''כדי''' להוציא טעות זו מהלב, כדאי לציין את דברי המפרש הקדמון רבינו עובדיה ספורנו שכל האחים היו צדיקים גמורים, כי אחרת לא יתכן ששמותיהם יהיו חרותים על חושן המשפט לפני ה׳ לזכרון, אלא שהם הוציאו על יוסף משפט מות על יסוד ההלכה ״הבא להרגך השכם להרגו״. האחים שבטי יה ישבו על כס המשפט וירדו לעומק הדין, ולפי מיטב השגתם העליונה הכירו בו כרודף ומצאוהו חייב (ראה ספורנו בראשית לז:יח). אמנם הם שגו במשפטם, אבל הרי ״אין לדיין אלא מה שעיניו רואות״ (בבא בתרא קלא). והלא אף לגבי שמואל הנביא שהיה שקול כמשה ואהרן - עם כל חזונו ורוח הקודש שבו - אומר עליו הכתוב: ״כי האדם יראה לעינים״ (שמואל א טז:ז), ואי אפשר, איפוא, לבוא עליהם בתביעה על כך. 

'''וגם''' מה שכתוב לגבי ראובן: ״וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש״ (בראשית לז:כא), פירש ספורנו שלא התנגד לעצם פסק הדין, אלא שטען כנגדם שאין למהר בביצועו והוא הצילו מידם ״במניעת הפעל הפתאומי המוליד מעוות לא יוכל לתקון, שיבוא בכמוהו גם הצדיק לפעמים, כענין ראובן עם בלהה כאמרו פחז כמים״ (ראה ספורנו שם). כלומר, משום שראובן נכשל על ידי פחזותו במעשהו שבלבל יצועי אביו, כפי שציין עליו יעקב בברכתו שהיה ״פחז כמים״, למד מתוך כך שאין למהר בהוצאה פתאומית לפועל את פסק הדין על יוסף, כי עלול להיות לפעמים מעוות לא יוכל לתקון, ועיכב בידם לבצעו מיד. 

'''והוכחה''' לכך שהאחים פסקו מה שפסקו מתוך הכרתם המלאה שהם עושים משפט צדק, מוכיח ספורנו גם מתוך כך שלאחר שהשליכוהו אל הבור כתוב עליהם: ״וישבו לאכל לחם״ (בראשית לז:כה) - ״שלא היה כל זה בעיניהם תקלה או מכשול מלקבוע סעודתם כמו שהיה ראוי לצדיקים כמותם כשאירע תקלה על ידם וכו׳, וזה קרה להם מפני שחשבו את יוסף לרודף שכל הקודם להרגו זכה״. 

'''וכן''' הוכיח הספורנו על שיטתו, מזה שבזמן שיוסף הציק לאחים והם באו לידי הכרה שחטאו במעשה יוסף, אמרו איש אל אחיו: ״אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו״ (בראשית לז:מב), כלומר, הם לא התוודו על עצם המעשה במכירתם את יוסף אלא במה שהתאכזרו כלפיו שהתחנן לפניהם והם לא שמעו לו. 

'''ואכן''' מצינו גם בדברי חז״ל שהאחים באו לידי המעשה של מכירת יוסף מתוך זה שהוציאו עליו משפט על התנהגותו כלפיהם והם כיונו לדין שמים, עד שחז״ל דורשים על זה את הכתוב (משלי יז): ״פלס ומאזני משפט לה׳״ (ראה בראשית רבה פד:ז). 

'''וכן''' מצינו בדברי חז״ל, שלא ראו חטא בזה שישבו לאכל לחם, אלא להיפך שהיתה בהסיבה זו זכות גדולה שעל ידה ״כלכלו את כל העולם בשני הרעב״, ודרשו ״לאכל לחם״ - להאכיל לחם לכל באי העולם״. וכן אמרו: ״עבירתם של שבטים זכורה היא לעולם תקוה היא לעולם״ (שם ד:יז). 

'''ויש''' עוד הוכחה לכך. חז״ל אומרים שלאחר שהאחים מכרו את יוסף לישמעאלים ״החרימו וקללו את כל מי שיגלה ושיתפו להקדוש ברוך הוא עמהם״ (ראה בראשית לז:לג ברש״י בשם תנחומא ובילקוט שם). ואם שיתפו להקדוש ברוך הוא בחרמם וקללתם, הרי היו בטוחים שלא נמצאה בפסק דינם כל כוונה רעה וכל שגגה ושכיונו לדין אמת עד שהשכינה מסכימה לדעתם. ואכן הסכימה השכינה עמהם וכך גזרה ההשגחה העליונה והכל היה מוכרח להיעשות כן על ידי האחים, כדברי הכתוב: ״אלהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב״ (בראשית נ:כ). אלא שבשמים מצאו איזה פגם בלבותם שהיה בהם משהו מן הקנאה, כפי שגילה הכתוב: ״ויקנאו בו אחיו״ (בראשית לז:יא), והם לא עמדו על פגם זה, וכאמור ״כי האדם יראה לעינים וה׳ יראה ללבב״, ואם כי פגם זה בלבותם לא גרם כל הטיה והטעאה במשפטם ודינם היה דין אמת לאמתו לפי ראות עיניהם. מצאה בהם התורה עילה לתביעה כל שהיא, בהתאם למדריגתם בתור שבטי יה. 

'''וברור''' שגם יוסף לא היה בו שום פגם של כוונה רעה בהנהגתו עם אחיו וכל מחשבותיו ומעשיו כלפיהם היו מכוונים לטובתם. התורה מעידה על יוסף שהיה ״בן זקונים״ (בראשית לז:ג), כלומר בר חכים (ראה אונקלוס שם). וכבר אמרו חז״ל ״שהיה זיו איקונין שלו דומה ליעקב וכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו״ (בראשית רבה שם). ולא לחנם אהב אותו יעקב מכל בניו, כי ראה בו השלמת כל תכליתו בעולם. בגללו אהב את רחל, בגללו עבד את לבן כל השנים, והוא היה צריך להעביר את תורתו לכל דורותיו אחריו. 

'''וגם''' בזה שיוסף הביא דבה לפני יעקב על האחים, לא היתה לו כוונה רעה, כפי שחשבו האחים, כי אם כיון לתועלתם ולתיקונם וכדי להוכיחם בדברים שלפי דעתו עשו שלא כהוגן. וכן אמרו חז״ל: ״׳ויבא יוסף את דבתם׳, ולהלן הוא אומר: ׳ויוציאו דבת הארץ׳, לפי שהוציאו מלבם, אבל ׳ויבא׳ ממה שהוא מביא, לא נענש אלא לפי שהביא אל אביהם, ולא הביא הדבה להגיד לאחרים אלא אל אביהם כדי ליסרם ולמנעם״ (ראה תורה שלמה שם בשם לקח טוב). 

'''אולם''' אם כי כוונתו היתה לטובה, כאמור, מצאה התורה בדבריו משהו מעין דבה רעה ידרשו עליו את הכתוב: ״פלס ומאזני משפט לה׳״ (משלי טז) והענישו אותו מדה כנגד מדה, שנמכר לעבד, שנתבזה על ידי אשת פוטיפרע ונחבש בבית האסורים שתים עשרה שנה וכו׳.

= הדקדוק בהנהגה =
'''כפי''' שקבעו חז״ל, היה הגורם שהשתלשלו ממנו כל הדברים במכירת יוסף - יחסו של יעקב כלפי יוסף. הכתוב אומר: ״וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים״. יעקב גרם בזה קנאת האחים שממנה הסתעפה כל הפרשה האמורה וחז״ל לומדים מכאן: ״לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים״ (שבת י), כלומר שבגלל מעשה זה בא העונש הנורא הזה של שעבוד מצרים. בעלי התוספות העירו שם, ״שאף על גב שבלאו הכי נגזר, דכתיב ׳ועבדום ועינו אותם׳, שמא לא נגזר עליהם עינוי כל כך אלא על ידי זה, שהרי ארבע מאות שנה התחילו משנולד יצחק״. ומפרש מהר״ם בארוכה שלולא מעשה כתונת הפסים, יכולה היתה הגזירה להתקיים עוד שנים רבות בארץ כנען, כמו שנתקיימה מהזמן שנולד יצחק שממנו מתחיל המנין של ד׳ מאות השנה, עד מעשה זה ושעבוד מצרים היה נדחה לדור אחרון, ובגלל כתונת הפסים שעשה יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו מיד למצרים והתחילו שנות השעבוד. 

'''הרי''' שמעשה זה ששינה יעקב את יוסף משאר האחים. היא הסיבה הראשונה שגרמה לשנאת מה בין האחים ויוסף והסבה את הסתבכות כל הדברים עד שהורידה אותם למצרים והביאה עליהם את השעבודים והעינויים. 

'''והנה''' נתבונן נא מה היה הפגם במעשהו של יעקב בכתונת הפסים. 

'''המשנה''' אומרת (בבא בתרא קלג): ״הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אלא אין רוח חכמים נוחה הימנה״. ולפי מסקנת הגמרא אין לשנות גם בן בין הבנים ואף מבן רע לבן טוב, משום שפוסקים כשמואל דאמר לרב יהודה: ״לא תיהוי כי עבורי אחסנתא ואפילו מברא בישא לברא טבא״ (שם). ואם כי לכאורה הוא עושה בזה מעשה הגון, ואמנם ״רבן שמעון בן גמליאל אומר אם לא היו בניו נוהגים כשורה זכור לטוב״, בכל זאת פוסקים כחכמים שאין לנהוג כן. 

'''והנה''' הטור מוסיף על זה את דברי חז״ל (שבת יג) ״שלא ישנה אדם לבן בין הבנים אפילו בדבר מועט שלא יביא לידי קנאה״ (ראה טור שו״ע רפב). ומשמע מדבריו שגם הטעם בזה שלא יעביר את נכסיו מבניו הוא כדי לא להטיל קנאה (ראה בית יוסף שם). 

'''והנה''' נראה כמה מדריגות בדבר. לפי דברי המשנה אף אם הוא כותב נכסיו לאנשים זרים ומעביר את ירושתו מבניו - אינו עושה בזה שום איסור, כי הנכסים הם שלו וברשותו למסור אותם למי שמוצא חן בעיניו, אלא שאין זו הנהגה נאה ואין רוח חכמים נוחה הימנו, ואם הוא איננו מעביר ירושתו מבניו אלא שמעדיף בן אחד על השני - הרי פגם בהנהגתו עוד יותר קל. ועל אחת כמה שאם איננו משנה כלל בירושתו בין הבנים אלא שהוא מהנה לאחד מהם בדבר מועט יותר מהאחרים, בודאי שהפגם הוא מועט מאד. 

'''ומכאן''' נבין כמה דק היה הפגם בהנהגתו של יעקב שעשה ליוסף כתונת פסים שלא היה בו אלא משקל שני סלעים מילת. ובודאי היתה כאמור, כוונתו לטובה כדי לתת לו פרס על הצטינותו, כפי שהכתוב מציין ״כי בן זקונים הוא לו״ וכפי שמתרגם אונקלוס ״ארי בר חכים הוא ליה״ (ראה בראשית לז). ועוד שרצה לעורר בין האחים קנאת סופרים, שחכמינו ז״ל דרשו אותה לשבח ואמרו: ״קנאת סופרים תרבה חכמה״ (בבא בתרא כא.). ובכל זאת בגלל משגה קל בהנהגתו זו שהיה בה שינוי בן בין הבנים, נסתבכו הענינים בצורה חמורה כזו שיוסף חשד באחיו בדברים שלא היו בהם והביא אותם לידי קנאה ושנאה באיזו מדה שהיא, כפי שהכתוב מעיד: ״ויקנאו בו אחיו״: ״וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום״, ומכאן נשתלשל ונתגלגל הדבר שירדו למצרים ונשתעבדו בניו וכל דורותיהם אחריהם בכל עבודות הפרך ובעינויים הקשים והמרים. 

'''ולא''' עוד אלא שאמרו חז״ל (שבת פט): ״ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו״. הרי שבגלל אותו פגם דק היה ראוי יעקב לולא זכותו לעונש עוד יותר קשה מזה. 

'''ומכאן''' כמה חמור כל שינוי מהנהגה טובה, ואף שלא נמצאה בו כל עבירה אף מדרבנן ואין בו אלא מהדרגות האחרונות הגובלות עם הדברים שאין רוח חכמים נוחה מהם.

= הלבנת פנים =
'''אנו''' קוראים בתורה שאף על פי שהוציאו את תמר לשריפה, בכל זאת לא גילתה שהיא הרה מיהודה, והכתוב אומר: ״היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר, לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה״ (בראשית לח). חז״ל דורשים מהמלה ״מוצאת״ כאילו כתיב ״מוצת״ בלי אלף (ראה בבא מציעא נט. וכתובות סז: וראה תוספות שם בשם ר״ח שגריס ״מוצת״ - בלי אלף מלשון ״ויצת אש בציון), כלומר שכמעט כבר הציתו אותה שהיתה קרובה לאש, ובכל זאת לא גילתה תמר שיהודה הוא הגורם בדבר ורק שלחה לו ברמז שהאיש אשר לו הפתילים והחותמת, לו היא הרה, והיא היתה מוכנה להישרף ובלבד לא לבייש אותו. ומכאן לומדים חז״ל: ״נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים״ (שם). 

'''כבר''' עמדו חז״ל על החומר הרב שבהלבנת פנים ואמרו: ״כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים״, ומנו אותו בין השלשה היורדים לגיהנם ואינם עולים, ואף למדו מדברי דוד המלך שנוח לו לאדם שיבוא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים, כי הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא (ראה שם נח ונט). 

'''והנה''' כאן באים חז״ל ולומדים מתמר שראוי לאדם למסור נפשו על הלבנת פנים, וכמו שיש דין בשפיכת דמים ש״יהרג ואל יעבור״ כן יהרג ולא ילבין. וכבר הסביר ר׳ יונה גירונדי (ראה שערי תשובה ג:קלח) שאף על פי שאין בהלבנת פנים משום רציחה ממש אבל יש בו אבק רציחה ״כי פניו יחוורו ונס מראה האודם וכו׳ (ראה חז״ל בבא מציעא שם; ״דאזיל סומקא ואתי חיוורא״) ודימו אבק הרציחה אל הרציחה״. 

'''והנה''' במעשה תמר, הרי יהודה בעצמו הוא שבא לחייב אותה ולדון אותה בשריפה ולהטיל עליה ועל בית אביה (ראה חז״ל בראשית רבה פה שתמר היתה בתו של שם ומשום שהיתה בת כהן נתחייבה בשריפה) אות קלון לדורות עולם, וגם כל שאיפותיה וחזיונותיה שיצאו ממנה מלכים וגואלים (ראה שם שנצנצה בה רוח הקודש שהיא תוציא מלכות וסנהדרין ומלך המשיח ו״היתה מטפחת על כריסה ואומרת: מלכים אני מעוברת, גואלים אני מעוברת״) היו עולים בתוהו, ובכל זאת ויתרה על חייה ועל כבודה ועל כל עתיד דורותיה והפקירה את עצמה ואת עובריה לשריפה, ובלבד לא להכסיף את פניו של יהודה. ומכאן שעל האדם לא רק להפיל עצמו לכבשן האש כדי לא להלבין את הזולת אלא אף יקבל עליו ועל ביתו יחד עם זה גם קלון עולם ואל ילבין פני חבירו. 

'''ומכאן''', מתמר, למד גם מר עוקבא וקיים בנפשו הלכה זו. מסופר בגמרא (כתובות סז:): ״מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ארבעה זוזי בצינורא דדשא. יום אחד אמר: איזול אחזי מאן קעביד בי ההוא טיבותא. ההוא יומא נגהה ליה למר עוקבא לבי מדרשא. אתא דביתהו בהדיה. כיון דחזייה (העני) דקא מצלי ליה לדשא נפק בתרייהו. רהוט מקמיה. עיילי לההוא אתונא דהוה גרופא נורא. הוה קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא וכו׳. ומאי כולי האי? דאמר וכו׳ נוח לו לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. מנלן? מתמר, דכתיב: היא מוצאת״. 

'''הרי''' נהג מר עוקבא כן למעשה והפיל את עצמו לתוך תנור אש ובלבד שאותו העני לא יראה אותו ויגלה שהוא הוא הזורק לו כל יום את מטבעות הכסף ויתבייש בפניו. ומופלא הדבר, שהרי כאן אף אם היה תופש את מר עוקבא, לא היה מר עוקבא עושה שום מעשה של הלבנת פנים אלא היה נעשה ממילא גורם בלתי ישר להתביישותו, ועוד שהלא כוונתו של מר עוקבא במעשהו זה היתה לשם חסד, לשם מצוות צדקה מסוג המעולה ביותר שהעני ״נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה״ (ראה בבא בתרא י: שמיחסים אותו למר עוקבא). ולא עוד אלא שהעני ויתר על בושתו, שהרי רץ לראות את מטיבו, בודאי כדי להכיר לו טובה ולהודות לו. ובכל זאת מכיון שהיה הדבר כרוך בהלבנת פנים באיזה שיעור שהוא, מסר מר עוקבא נפשו על כך ועשה מעשה בעצמו ליפול לתוך האש כדין רוצח שיהרג ואל יעבור. 

'''הרי''' כמה חמורה היא הלבנת פנים שאף גורם דגורם שלה, ואף אם סיבתו היא רדיפת צדקה וחסד, נהגו בו כדין רציחה ומסרו נפשם כדי להינצל ממנו. 

'''ומכאן''' יש ללמוד שיתכן שאף מעשה מצוה המהודר ביותר, תהיה כרוכה בו עבירה חמורה השקולה כשפיכות דמים ושיאבדו בגללה את כל החלק בעולם הבא. 

'''ואולי''' זו היתה כוונת תשובתו של דוד למוכיחים אותו, שהם היו ״אומרים לו: דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה״? והוא עונה להם: ״מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא״ (בבא מציעא נט.), כי דוד הסביר להם בזה כמה הם לא מרגישים שבדברי התוכחה שלהם, שהם בודאי מכוונים בהם לשם שמים, כרוכה עבירה קשה של הלבנת פנים שהיא חמורה מהעבירה שהם חושדים אותו בה ובאים להוכיח אותו עליה, ובמקרם שיקבלו שכר על מצוותם הם מאבדים בגללה את חלקם בעולם הבא.

= דמות הגוף =

== א ==
'''אנו''' מוצאים בתורה ובנביאים שהכתוב מחשיב מאד את הכבוד שמחלקים מלכי בשר ודם, לרבות נכרים, ואף הרשעים ועובדי כוכבים, כאילו שיש בזה משום גדולה רבה. בצורה כזו מתארת לנו התורה את גדולתו של יוסף: ״ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף וילבש אותו בגדי שש וישם רביד הזהב על צוארו וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך״ (בראשית מא:מב). דוגמה כזו בגדולה אנו מוצאים גם כלפי מרדכי: ״ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ ארגמן״ (אסתר ח:טו). 

'''ולא''' עוד אלא אף בשעה שהנביאים מנבאים על גדולתו של ישראל באחרית הימים, הם מתארים אותו בצורה כזאת: ״כה אמר ה׳ אלהים, הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה, והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך״ (ישעיה מט:כב-כג). 

'''וגם''' בחז״ל שנינו שהעריכו מאד כיבודו של מלך אף אם הוא נכרי וראו בזה מעין התשגמותה של אותה נבואה לאחרית הימים. מסופר בגמרא (זבחים יט.): ״אמר רב אשי, אמר לי הונא בר נתן זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דאיזגדר מלכא [כך שמו ומלך פרס היה, רש״י], והוה מדלי לי המיינא, ותיתייה ניהליה [אבנטו היה גבוה חגור מלמעלה וכנגד אצילי ידיו, והפשיט למטה כדי לנאותו, רש״י], ואמר לי - ׳ממלכת כהנים וגוי קדוש׳ כתיב בכו [וצריכים אתם לנהוג עצמכם בתפארת של כהנים דכתיב בהו: ׳ולא יחגרו ביזע׳]. כי אתא קמיה דאמימר, אמר ליה אקיים בך, ׳והיו מלכים אומניך׳״. 

'''ולכאורה''' מהי הגדולה בכך, אם מלכי הגוים מכבדים או משרתים את ישראל? והרי הגוים נקראים עם הדומה לחמור ונאמר עליהם: ״אשר בשר חמורים״ (יחזקאל כג:כ), והיתכן שאדם יתגאה בזה שהחמורים שלו מכבדים אותו, כלום יש בזה משום גדולה? 

'''אולם''' לא כן הדבר. גדול מאד הוא כיבודו של אדם המשמש כמלך, כי לאחר שהקדוש ברוך הוא העניק לו גדולה והכתירו למלך, יש ערך רב בכיבודו, ואף אם הוא נכרי ורשע. ואף מקרה יחיד שמלך עוזר במשהו בתיקון הלבוש לישראל, ואף פעם אחת בלבד, כמעשה דרב הונא בר נתן, יש בזה גדולה רבה ומעין קיום היעוד: ״והיו מלכים אומניך״. 

== ב ==
'''ואם''' בכיבודו של מלך בשר ודם, יש גדולה כזו והכתובים מציינים את הכבוד והתפארת בזה, כמה גדולה וכבוד יש לאדם שהקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים, בכבודו ובעצמו הלבישו, ולא לבוש סתם כי אם בשר, גידים ועצמות שהם עצם ברייתו. ובתוך אותם בשר, גידים ועצמות נפח נשמת חיים משל עצמו, כביכול, כדברי המאמר: ״מאן דנפח מדיליה נפח״. 

'''הכתוב''' אומר: ״ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו, כדמותנו וכו׳ ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו״ (בראשית א:כו-כז). ולכאורה, הרי אין לאלהים צלם ודמות, אינו גוף ואין לו דמות הגוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף. וכיצד אפשר להבין שברא את האדם בצלמו ובדמות תבניתו? אלא הכונה היא במובן החכמה האלהית שהעניק לאדם שהוא בבחינת צלם האלהים. והיכן הטביע את החכמה הזאת? בגוף האדם, בראשו, בידיו, ברגליו ובכל אבריו. וזהו מה שאמר הכתוב לאחר שנופחה בו נשמה: ״ויהי האדם לנפש חיה״ (בראשית ב:ז), שכל גופו נעשה נפש חיה. הוה אומר שכל אבר ואבר של האדם אינו עצם גשמי של בשר ודם כפי שהוא נראה לעינינו, אלא שהוא טבוע כולו מציאות רוחנית וחכמה אלהית ויש בו משום צלמו ודמותו של הקדוש ברוך הוא, כביכול. 

'''ומושג''' זה שגור גם בפינו, אם כי איננו יורדים לעומקו. כשאנו רוצים לתאר אדם בעל כשרון אנו רגילים לומר שיש לו מוח חריף או שהוא בעל מוח. והרי המוח אינו אלא עצם דק, והיאך אנו רואים בו חכמה ושכל? אלא שכך הוא עצם בריאתו, שה׳ הטביע בבשר המוח מציאות רוחנית זכה והשכין בו חכמה עליונה כדוגמת צלם דמות תבניתו, כביכול. ואין הדברים אמורים כלפי המוח בלבד, שהבריות רגילים לראות בו את משכן החכמה והשכל, אלא כלפי כל אברי האדם, שכולם מהוים את צלם האלהים. 

'''ומכאן''' טעו בו מלאכי השרת, השכלים הנבדלים, ו״בקשו לומר לפניו קדוש״ (בראשית רבה ח:י), באשר ראו גם בגופו מציאות רוחנית זכה וחכמה אלהית עליונה עד שלא מצאו הבדל בין דמות האלהים לבין האלהים וחשבו אותו לבורא העולם. 

'''ולא''' עוד אלא שכל אדם הוא בבחינת עולם קטן. הכתוב אומר: ״עיר קטנה ואנשים בה מעט״ (קהלת ט:יד) ואמרו חז״ל: ״׳עיר קטנה׳ - זה הגוף, ׳ואנשים בה מעט׳ - אלו האברים״ (נדרים לב:). וכשם שהעולם הגדול מלא חכמה אלהית לאין שיעור, כן מלא העולם הקטן - זה האדם על כל אבריו - חכמה אלהית לאין שיעור. וכמה גדולה יש, איפוא, באדם ובכל אבריו אם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הלבישו בתפארת כזו שהוא מצלמו ומדמותו ומהחכמה האלהית שלו. 

'''ולא''' עוד אלא שקודשא בריך הוא בעצמו משבח את האדם ואומר: ״ראו בריה שבראתי (בעולמי) וצורה שצרתי״ (בראשית רבה יב:א). הרי אם מלך יפאר אפיו של אדם, כגון אם ישבח את עיניו שהן יפות או אבר אחר, אף על פי שיופיו זה לא יעמוד בו זמן רב, בכל זאת ישמח בזה האדם כל ימי חייו ויזכור שבח זה לעולם. ועל אחת כמה שמלך מלכי המלכים ברא בו אברים יפים, ולא יפים בגשמיותם בלבד אלא שבכולם, כאמור, טבועים חכמה עליונה וצלם אלהים והוא מעמיד אותם לראוה ביופים ובעליונותם. ואף אם ירד האדם במשך הדורות, ואף אם חטא חטאים רבים, לא נגרע ערך עצמיותו וגדלותו, ותפארתו נשארת לעולמים. 

'''ומשום''' כך תמה חבקוק על אשר הכתוב מציין את גדולתם של יוסף ומרדכי ודניאל בזה שמלכי אומות העולם מכבדים אותם. חבקוק טען כלפי הקדוש ברוך הוא: ״כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל״ (חבקוק א:ד) - ״נבוכדנצאר ערל וטמא ודניאל קדוש וטהור ונבוכדנאצר ממליך לצדקיה ומלביש לדניאל ארגוונא? אחשורוש ערל וטמא ומרדכי קדוש וטהור והוא מלביש את מרדכי? פרעה ערל וטמא ויוסף קדוש וטהור ופרעה ממליך את יוסף?״ (ילקוט שם). לאחר שכל כך גדול הוא האדם שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מלבישו בדמותו ובתבניתו, ועל אחת כמה צדיקים וגדולי הדור, איזו גדולה וערך יש לעומת זה, אם מלך בשר ודם ערל וטמא, עם כל ערכו בתור אדם, מכבד אותו או ממליך אותו. כי אכן אין שיעור לגדולתו של האדם, באשר הוא צלם האלהים ומוכתר כולו חכמה אלהית ותפארת עולם.

== ג ==
'''כל''' האמור עד כה ביחס לערכם של גוף האדם ואבריו, הוא מצד עצם טבעם בלבד אף כשלא בוצעו על ידם שום מעשים טובים. אולם אם איזה אבר שהוא של האדם פעל איזו פעולה טובה, הרי הוא מתנשא למעלות עליונות מאד עד שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מקלס ומשבח אותו. 

'''המשנה''' אומרת: ״אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים״ (ידים ג:ה). ומה תוכנו של שיר השירים? הרי קילוסם של אברי האדם, כגון: ״נאוו לחייך״, ״עיניך יונים״, ״שערך כעדר העזים״, ״שניך כעדר הקצובות״, ״כחוט השני שפתותיך״, ״כפלח הרמון רקתך״, ״כמגדל דוד צוארך״ וכו׳ וכו׳. וכבר פירשו חז״ל שבכל אבר שמקלסים אותו מכוונים בזה למעשים מסוימים שבוצעו על ידו (ראה הדרשות במדרשי חז״ל). 

'''והרי''' הדוגמה האופיינית ביותר: הכתוב אומר: ״מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב״ (שיר השירים ז:ב). ודרשו חז״ל: ״מה יפו פעמותיהן של ישראל בשעה שעולין לרגל״ (סוכה מט:). הפעמים הן מהאברים הקטנים ביותר של האדם, ובכל זאת הקדוש ברוך הוא משבח אותן ואומר שירה עליהן, משום שעל ידן נעשתה הפעולה של העליה לרגל. ואם באבר קטן כך, כל שכן באברים החשובים, ועל אחת כמה וכמה בכל האברים כולם. הרי שדוקא מתוך האברים, אברי הגוף, על ידי פעולותיהם הטובות, מתבטאת שירה וזמרה עליונה עד שהקדוש ברוך הוא בעצמו מזמר עליהם ומקלסם. ושירה זו אינה שירה סתם כי אם שיר השירים, והיא עולה בקדושתה על כל הכתובים עד שהיא לעומתם קודש קדשים וכל העולם אינו כדאי כיום שניתנה בו שירה זו. 

'''והכל''' משום שאברי גוף האדם הם צלמו ותבניתו של הקדוש ברוך הוא ובכולם טבועה חכמת אלהים ובכל מעשה טוב קט שנעשה על ידם משתקפת תפארת הבריאה ודמות הנוי והיופי של הקדושה העליונה וכל העולם מתמלא כבוד ה׳. 

'''ומכאן''' כמה שבכוחו של כל אדם להאיר את כל העולם ולמלאו כבוד ה׳. הרי, כאמור, מהוה כל אדם עם אבריו עיר קטנה - כלומר עולם קטן, ועל ידי המעשים הטובים שמבצעים אבריו נותן ביטוי לחכמת הבורא הטבועה בכל אבר ואבר. וכל עולמו מתמלא תפארת ואורה. ומתוך עולמו הוא בתור צלם אלהים מתגלית החכמה האלהית שבכל הבריאה שהוא העולם הגדול המלא כבוד ה׳ וכולו אומד הוד והדר ושירת קודש הקדשים. 

'''ואמנם''' מצינו שקדמוני הדורות האירו את העולם במעשי אבריהם. הכתוב אומר: ״מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו״ (ישעיה מא:ב) - ואמרו חז״ל שזהו אברהם שהעיר את האומות לבא תחת כנפיו על ידי הצדק שעשה בעולם (ראה ילקוט תהלים תתסט). והנה במה העיר אברהם את העולם במעשי הצדק שלו, במעשי האש״ל, אכילה שתיה לינה (ראה שם) שביצע באמצעות ידיו ורגליו ושאר אבריו הגופניים (דוק ״יקראהו לרגלו״), ומכאן העיר את כל העולם לעבודת ה׳ וקירבם תחת השכינה. 

'''ואכן''' כך משמע מדברי חז״ל: ״ואל הבקר רץ אברהם״ - ״ורוח נסע מאת ה׳״, ״ויקח חמאה וחלב״ - ״הנני ממטיר לכם לחם מן השמים״, ״והוא עומד עליהם תחת העץ״ - ״הנני עומד לפניך שם על הצור״, ״ואברהם הולך עמם לשלחם״ - ״וה׳ הולך לפניהם יומם״ וכו׳ (בבא מציעא פו:). 

'''חז״ל''' מציינים שבזכות מעשיו של אברהם עם המלאכים, הגיעו בניו לאחר כמה דורות למדריגות רוחניות עליונות שאכלו את המן שהוא ״לחם אבירים״ וה׳ נתגלה לפניהם על הצור וליוה אותם בדרכם בצאתם ממצרים ובלכתם במדבר. ומה היו מעשיו של אברהם? התורה לא מציינת את חכמתו והשגותיו של אברהם כי אם את המעשים הגשמיים שביצע על ידי אברי גופו: רץ ברגליו להביא את הבקר, לקח בידו את החמאה והחלב, עמד עליהם תחת העץ בגופו ובכל אבריו. ודוקא ממעשים גופניים אלה יצאו השגות רוחניות עליונות. הרי שבכל אברי הגוף טבועה, כאמור, חכמה אלהית ובכל מעשה טוב שמבוצע על ידם מושגים הישגים רוחניים גדולים המאירים לכל הבריאה לשעה ולדורות ושכינת ה׳ מתגלית בעולם. 

'''ומנין''' למד אברהם אבינו את התופעה הזאת? אברהם הסתכל בבריאה וראה שאף על פי שהיא לכאורה גשמית, אדמה וחול, עץ ואבן וכו׳, היא טבועה חכמה רוחנית עליונה, והכיר מתוכה את הבורא, חכם הרזים, המתגלה מתוך כל העצמים הללו. ומתוך העולם הגדול למד גם על עצמו, העולם הקטן, שלמרות היותו מורכב לכאורה מאברים גופניים, טבועה בהם חכמה רוחנית עילאה, וגילה בו את צלם האלהים השרוי בתוכם. וכשם שהעולם הגדול מונהג על ידי מעשי החסד של הבורא, כביכול, שהם נראים לכאורה גשמיים, כך הנהיג אברהם את העולם הקטן שלו על ידי מעשים גופניים, בידיו וברגליו ובכל אבריו, והביא אותם לידי תכליתם הרוחנית העליונה. 

'''ועל''' זה דרשו חז״ל בסוף אותו מאמר: ״׳מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב׳ - ׳בת נדיב׳: בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב, שנאמר: ׳נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם׳״ (סוכה מט:). הקדוש ברוך הוא מקלס ואומר שירה על מעשיו של אברהם אבינו שעשה על ידי פעמיו והניח בזה את היסוד של עם ה׳, עם אלהי אברהם. 

'''וכמה''' נפלא הדבר שבזמן שהקדוש ברוך הוא מקלס את פעמיהם של ישראל אינו מיחסם משום צלם אלהים שבהם אלא משום שהם ״בת נדיב״, משום שהם צאצאי אברהם אבינו, באשר אברהם העלה את ישראל על ידי מעשיו למדריגה העליונה ביותר. 

== ד ==
'''ומתוך''' כך אנו באים גם לצד השני. אם אברי גופו של האדם הם עצמים רוחניים אלהיים ואם בכל מעשה טוב שלהם מתגלית חכמה אלהית עליונה המטביעה השפעה על כל הבריאה, הרי גם לצד השני, אם האדם מבצע מעשה רע באבריו, הוא מביא לעצמו ולכל הבריאה ירידה רוחנית איומה ומחולל חורבן בעולם. וככל שהאדם גדול יותר ועומד במדריגה גדולה יותר, כן פועל מעשה רע שנעשה על ידי אבריו פעולה מסוכנת יותר ומביא הרס גדול יותר. 

'''דוד''' נעים זמירות ישראל מתלונן: ״למה אירע בימי רע עון עקבי יסובני״ (תהלים מט:ו). דוד מביע יראתו שמא עקביו לא מילאו את תעודתם ובמקום שיעשו מעשים גדולים שתתגלה על ידם חכמת ה׳ וישפיעו שפע של רוחניות בבריאה שה׳ יקלס אותם וישיר עליהם: ״מה יפו פעמיך״, הם סטו מן המסילה והלכו בדרכים לא נכונות וגרמו עוונות שיסובבו אותו ויגרמו ירידה והרס לבריאה. 

'''ומכאן''' עלינו ללמוד הלכה למעשה, כמה אנו צריכים להיות זהירים בכל המעשים שלנו אף בענינים הגופניים, שבידינו להכריע אותם לטובה או לרעה. הנה בימי הששי - לאחר הצהרים מבטלים מלימוד. ולכאורה הרי ביום זה לאחר חצות נולד אדם הראשון (ראה אבות דרבי נתן א וסנהדרין לח) שחכמתו היתה כה גדולה ולכבוד יום ההולדת שלו היו צריכים ללמוד יותר ולעסוק יותר בחכמה. אולם אם עוסקים בשעות אלה לצרכי שבת, ואם כי הם לצרכי הגוף, לרחיצת ידים ורגלים, להלבישם ולהנעילם וכדומה יש בהם כאמור ערך רב. ואף כי אין להעריך אותם לעומת לימוד תורה, אבל הלא כבר אמרו חז״ל: ״זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד״ (שבת י.). ואם כי תפלה אינה אלא מדרבנן ועיקרה בקשת צרכי ״חיי שעה״ (ראה שם) ואילו לימוד תורה הוא מדאורייתא, בכל זאת מותר לבטל מתורה לשם תפלה, כי כל דבר יש לו זמנו. כן גם ביום ששי לאחד חצות, מיוחד זמן זה לצרכים הגופניים לכבוד שבת ולטיפול באברים של האדם ואפשר לזכות במעשים אלו להישגים רוחניים גדולים.

= יום הדין =
'''אנו''' מתארים לנו שקשה ביותר הוא דינו של האדם, שמענישים אותו על עוונותיו. אבל אם נעיין בדברי חז״ל נראה שיום הדין בו יופיע האדם לפני הקדוש ברוך הוא ויכיר כמה חטא לפניו במשך כל ימי חייו - הוא קשה וחמור הרבה יותר מהדין עצמו. 

״'''ויאמר''' יוסף אל אחיו אני יוסף וגו׳ ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו״ (בראשית מה). ״אבא כהן ברדלא אומר: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה: בלעם חכם של אומות לא יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו, שנאמר: ׳ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא׳ (במדבר כה). יוסף קטנו של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו. הדא הוא דכתיב: ׳ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו׳, לכשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח עם כל אחד ואחד לפי מה שהוא, וכו׳ על אחת כמה וכמה״ (בראשית רבה צג:י). 

'''הרי''' באמת היתה התודעותו של יוסף לאחיו בשורה גדולה להם. כי הלא הם חיפשו אותו בכל ארץ מצרים ונכנסו בשערים מיוחדים והתפזרו בשווקים שונים כדי למצוא אותו, כי חששו שמא נטמע בין המצרים או אולי נאבד לגמרי מן העולם. וגם לא יכלו לעמוד בפני צער אביהם. והנה פתאום הופיע לפניהם כשהוא חי וקים ועומד בדרגה גבוהה כזו של מושל בכל ארץ מצרים ומשנה למלך פרעה. והם גם נוכחו שבמעשה מכירתם אותו לא עוללו לו רעה. ולהיפך זו היתה סיבה לעליתו לגדולה ומתוך כך גם נגרמה הצלה לכל העולם מכליון. כפי שיוסף טען לפניהם: ״ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם״. 

'''ובכל''' זאת, בשעה שיוסף התודע לפניהם נבהלו מפניו ולא יכלו להוציא הגה מפיהם. מרוב הבושה שהרגישו כלפיו על אשר מכרוהו. ואף על פי שיוסף לא הוכיח אותם כלל ועוד הרגיע אותם. באמרו: ״וישלחני אלהים לפניכם לשים לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה״, עם זה לא יכלו להירגע ולא מצאו מלה בפיהם לענות אותו. 

'''ולא''' עוד אלא שהאחים היו מרוצים יותר לוא לא היה יוסף מדבר אתם דברי ניחם ופיוסים אלא היה מתאכזר כלפיהם ומעניש אותם קשות, כי אז היו רואים בזה ספוק מה שלפחות באו על ענשם, וכפי שטענו לאחר מכאן: ׳״לו ישטמנו יוסף והשב ישים לנו את הרעה אשר גמלנו אותו (בראשית נ), כלומר: ״הלואי שישטום אותנו וישיב לנו רעה״. אבל לאחר שיוסף לא הוכיח אותם כלל ועוד ניחם אותם, לא היה גבול להתבישותם ולבהלתם האיומה מפניו. 

'''ואם''' כלפי בשר ודם ובנסיבות כאלה, כך - כמה נורא יום הדין והתוכחה כשהאדם יופיע לפני מלך מלכי המלכים והוא יוכיחו על מעשיו, ולא על מעשה אחד בלבד כי אם על כל מעשיו במשך כל ימי חייו, ועוד שאין לו שום פתחון פה לפניו ולא שום תקוה וניחום. כמה איומה תהיה הבושה והבהלה מלפני הקדוש ברוך הוא מיום הדין בלבד, מעצם הופעתו לפניו ומעצם הכרתו כמה חטא לפניו ופשע כנגדו. אין לתאר ואין לשער כמה נורא ואיום הוא היום הזה. ואולי קשה הוא מהדין עצמו, כי הדין והעונש שהוא מקבל מהקדוש ברוך הוא מביא הקלה להרגשת בושתו, כאמור לעיל (ושמא משום זה הרשעים מצדיקים עליהם את הדין ואומרים (עירובין יט): ״יפה דנת וכו׳ ויפה תיקנת גיהנום לרשעים וגן עדן לצדיקים״). 

'''ואמנם''' אמרו חז״ל: ״בשעה שהקדוש ברוך הוא מגלה שכינתו על ישראל אינו נגלה עליהם כאחת, מפני שאינם יכולים לעמוד באותה טובה בפעם אחת, שאם יגלה להם טובתו כאחת ימותו כולם וכו׳. צא ולמד מיוסף בשעה שנתודע לאחיו לאחר כמה שנים, אמר להם אני יוסף אחיכם, מתו כולם ולא יכלו לענות אותו וכו׳, הקדוש ברוך הוא - על אחת כמה וכמה״ (תנחומא דברים א). 

'''הרי''' כבר עמדו חז״ל על כך כמה נורא יהיה היום שהקדוש ברוך הוא יתגלה, ואם כי יש בכך הנאה עצומה לאין שיעור, כפי שחז״ל רואים בזה גילוי טובתו של הקדוש ברוך הוא, בכל זאת עצם הכרת האמת תגרום בהלה גדולה כזו עד שאם היא תבוא בבת אחת ימותו כולם. ועל אחת כמה ביום דינו של אדם בשעה שהוא יעמוד בפני תוכחתו של הקדוש ברוך הוא, והיא תבוא בבת אחת, כמה נורא ואיום הוא אותו יום ומי יכילנו. 

= המלכת חבר =
'''שנינו''': אמר רבי יוחנן: ״טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב, שנאמר: ׳לבן שנים מחלב׳ (בראשית יט), אל תקרי לבן שנים אלא לבון שינים״. 

'''נתאר''' לפנינו איזה הנאה גורם אדם לחבירו בשעה שהוא משקהו חלב, ובפרט בזמן שחבירו מעולף מצמאון וקר לו, והוא בא ומשקה אותו חלב חם ומרווה, ואם נראה אדם שמשכים כל יום בבוקר וחוזר עד הערב על בתי העניים והחולים ומשקה אותם חלב, כמה נעריך את האדם הזה ובאילו תוארים של טוב ומטיב נכתיר אותו. הרי לא נמצא כדוגמתו. והנה באים חז״ל ומגלים לנו שיש לכל אדם היכולת ובלי טרחה יתירה לגמול חסד עם חביריו במדה עוד יותר גדולה, והיא להלבין להם שינים ולהראות להם פנים מאירות ומסבירות, כי הנעמה זו גדולה יותר מהשקאת חלב. 

'''ובאמת''' עדיין לא יוצאים בכך ידי החובה ״ואהבת לרעך כמוך״, עם כל הנעימות הרבה בקורת הרוח שגורם בזה לחבירו, כי לפי מושגי חז״ל דורשים מן האדם שיתנהג עם חבירו בכבוד וביחס כזה, כאילו שהוא ממליך אותו עליו. 

'''ההלכה''' אומרת שלפני התפילה אסור לאדם ליתן שלום לחבירו, כדברי חז״ל ש״כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשה במה״ (ברכות יד). ומחלקים הפוסקים לפי מסקנת הגמרא בין פוגשו בשוק לבין משכים לפתחו, דבמשכים לפתחו מחמירים יותר (ראה שו״ע או״ח פט). ובודאי הטעם שבדבר, שמשכים לפתח חבירו ומברכו בשלום, כמוהו כנוהג בו מלכות, ואם הוא עשה כך לפני התפילה, הריהו כאילו עושה את חבירו במה ומקדים להמליך אותו עליו לפני קונו. ויש בזה משום פגיעה בכבוד מלכו של עולם. 

'''הרי''' מכאן שאם האדם משכים לפתחו של חבירו, עליו לחלק לו כבוד ולנהוג בו כאילו הוא ממליכו עליו. ולכשנתבונן נראה, כי יחס זה נדרש לא רק מהמשכים לפתח חבירו. שנינו שבשעה שמביאים אדם לדין שואלים אותו: ״המלכת את קונך? המלכת את חבירך?״ (ראה ראשית חכמה שער היראה בפרק חיבוט הקבר ד׳ בשם חז״ל). הרי שחובה על כל אדם להגיע לדרגה כזו ביחס לחבירו עד שימליכו ממש עליו, ובשיעור כזה שהוא ממליך עליו את בוראו, כי הרי שואלים אותו באותו הסגנון כלפי חבירו כמו כלפי קונו. 

'''כדוגמה''' עד כמה צריכה להגיע חובת הכבוד כלפי מלך, אנו מוצאים מהיחס של יעקב כלפי יוסף. 

'''בזמן''' שבישרו ליוסף שאביו חולה והוא בא לבקרו, כתוב בתורה: ״ויתחזק ישראל וישב על המטה״ (בראשית מז). ופירש רש״י: ״אמר אף על פי שהוא בני מלך הוא, אחלק לו כבוד. מכאן שחולקים כבוד למלכות״. והנה לכאורה היה צריך יעקב להציג לפני יוסף את חולשתו ומחלתו כדי שיבקש עליו רחמים. חז״ל אמרו: ״תניא, ׳וטמא טמא יקרא׳ (ויקרא יג), צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים. וכן מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים״ (חולין עח). ולמדים מכאן שאף ״אילן שמשיר פירותיו סוקר בסיקרא וכו׳ כי היכי דליחזי אינשי וליבעי רחמי עילויה״ (שם). ואם באילן כך, כמה יש לפרסם פגעי בהמות וחיות שיש בהם משום צער בעלי חיים, ועל אחת כמה וכמה באדם, שאם הוא נופל למטה, שיש לפרסם את מחלתו כמה שאפשר כדי שיבקשו עליו רחמים. 

'''ואמנם''' כך נהגו חז״ל למעשה. מסופר בגמרא שרבא כשהיה חולה, היה אומר לתלמידיו שיצאו ויכריזו בשוק, כדי שאוהביו יבקשו עליו רחמים (נדרים מ.). 

'''ובאמת''' זוהי מטרת מצוות ביקור חולים, כדי שיתפללו עליו. ומתוך כך אמרו חז״ל: ״לא ליסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קדמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא, כי היכי דלא ליסח דעתיה מן רחמי. תלת שעי קדמייתא רווחא דעתיה (וכסבור המבקר שנתרפא ואין צריך לבקש רחמים עליו, ר״ן שם); בתרייתא תקיף חולשיה (וכסבור שהוא מאפס תקוה ומתיאש מן הרחמים, ר״ן שם)״. וכן פוסקים להלכה (ראה שו״ע יו״ד שלה:ד). ואם כן, איפוא, לא היה צריך יעקב להתחזק ולישב על המטה כאשר בא אליו יוסף לבקרו, אלא להיפך היה צריך לגלות לפניו את חולשתו. 

'''אלא''' שיעקב ראה חובה לחלק ליוסף שבא לבקר אותו - כבוד של מלכות אף על פי שהוא בנו, ובגלל זה ויתר על כל התועלת והחשיבות שיש בפרסום מחלתו ובבקשת רחמים עליו. והדברים אמורים כאן במחלה אנושה, שגרמה לבסוף להסתלקותו מן העולם, והיה זקוק איפוא לרחמים מרובים, ובכל זאת לא התחשב יעקב בזה והתחזק וישב על המטה ובלבד למלא את חובתו לחלק כבוד למלכות. 

'''ולפי''' האמור, שכל אדם צריך להתיחס לחבירו כאילו הוא מלך עליו, הרי יש ללמוד מיעקב באיזה יחס של כבוד מלכות יש להתנהג כלפי כל איש ואיש, וכמה יש לו לוותר על כל נוחיותיו ועניניו החיוניים ביותר כדי להסביר פנים לזולת ולהנעימו בכל המקרים והמצבים ואף על כל הנסיבות והתנאים. 

'''ומכאן''' לאיזה שיא מגיעה החובה ״ואהבת לרעך כמוך״, שכמוה כיחס האדם כלפי מלכות, ולא רק מלכות בשר ודם אלא כאמור, כיחס האדם כלפי קונו, שהוא מלך מלכי המלכים.</text>
      <sha1>ta6dkb651uwm6d6aactlr4t4ha6r5ec</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087603</id>
      <parentid>3087600</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T18:16:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* א */</comment>
      <origin>3087603</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="723651" sha1="co2ho7v4vsj3cssxo4mwk6zihru8f33" xml:space="preserve">{{הגבלת תוכן עניינים|רמה=2}}
= יש ואין בבריאה =

== א ==
'''לפי''' השקפה שטחית על הבריאה, נראים בה שני כחות נפרדים: ״שמים וארץ״, כלומר: כח רוחני בשמים וכל אשר בו ממעל, וכח גשמי על כל אשר בארץ מתחת. ולפי זה מתחלקות גם פעולות עבודתנו לאלהים, בפעולות גשמיות של ידים ורגלים וכדומה ובתנועות רוחניות בלב ובשכל. אבל לכשנעיין נבחין שאין הנחה זו נכונה, כי אף חומר ארצי המגושם ביותר יש לראות בו את הכח הרוחני כיסוד כל מהותו והוייתו. תדע שאין שום אפשרות להראות באצבע על איזה חומר שהוא ולומר כי זהו עצמו של החומר, שהרי השיעור הפחות ביותר ממנו, אם תרצה להפשיטו מכח הרכבתו וחיבור חלקיו, הנה יתפורר ויתפזר עד היותו לעפר ואפר, ואף אותם החלקים מורכבים עוד מחלקים זעירים רבים מאד שאין בכח חושיו ועיניו של האדם לראותם ולהרגיש מציאותם מרוב דקותם עד כדי ״אין״ ממש. 

'''ברור''' איפוא, שגם כל המשתקף לפנינו בארץ, הוא אותו כח רוחני שמיימי הבלתי מושג, כח טמיר ונעלם המהוה ומחבר את כל החלקים החמריים עד היותם לגוש אחד ולצורה אחת, ותמיד הכח הלזה מעמידם ומקיימם. 

'''מהו''' אותו כח ואיך נקראנו? הוי אומר ככתוב: ״ה׳ בחכמה יסד ארץ וגו׳״ ([[משלי ג יט]]), כלומר: יסוד הארץ המחזיק אותה והמקיימה תמיד, הוא ״חכמה״, היינו כח רוחני בלתי מושג, כדברי הכתוב (איוב כח:יב): ״והחכמה מאין תמצא וגו׳״. ״אין״ הוא הכח הרוחני הנצחי הטמיר והנעלם שממנו, ובו תימצא החכמה אשר עליה נתיסדה תבל ומלואה, והיא מהוה את כל עורקי מציאותה לעולם. 

'''והוא''' מה שכתוב בתורה הקדושה: ״בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תהו ובהו וגו׳״, שכל הבריאה נוצרה מתהו ובהו, ועיקר יסודה הוא איפוא ב״אין״, היינו הכח הרוחני הנעלם והבלתי מושג, ואותו כח הוא המחיה ומקשר תמיד את העולם ומעמידו על תילו, כנאמר ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, ״והחכמה מאין תמצא״.

'''ואם''' הדברים המהוים חומר מוצק לעינינו אינם אלא ״אין״, הלא בעצם רוחני ודאי שיש לראות בו את הכח הנעלם שהוא בלתי מושג, וכל מה שירבה האדם להסתכל בשמים וישא למרום עיני שכלו, עליו להכיר שכל העולמות מתקיימים על אותו יסוד הנעלם שנקרא ״אין״. ולראות בו את הכח האלהי המהוה את כל הבריאה בבחינת יש מאין. ומכאן יש להתפלא על אותם חכמי ארץ שמכירים ויודעים גם מערכות צבא השמים ומסילותיהם, שמהראוי היה שהם יראו את הכח הרוחני בבריאה הרבה יותר מהמון העם אשר יודעים רק ארבע אמותיהם, ויבואו להכרה האמיתית ביסוד וקיום כל העולמות, ולדעת ה׳ יתברך, ומהי הסיבה שלא יבינו כל זאת ואל פעל ה׳ לא יביטו? 

'''אכן''' טעם הדבר פשוט, שהרי באמת עין האדם הבהירה צריכה לראות אף בכל דבר חומרי את המציאות הרוחנית שבו, את האין, שהוא כח רוחני נעלם, ובכל זאת רוב בני האדם בגלל הגשמת חוש ראייתם אין מכירים את האמת הלזו, ומדמים כי גשם וחומר לפניהם, ומתוך כך הורגלו לראות את החומר ואת הגשם אף בעצמים רוחניים כשמים ושמי השמים, וממשמשים בהם על פי מושגיהם הארציים המוחשיים, ולכן אף אותם חכמי ארץ לא יצאו מכלל זה וטחו עיניהם מלראות נכוחה. 

'''מזה''' נשתרבבה הטעות גם בלימוד התורה וקיום מצוותיה. לכאורה מי לא יבין כי היא כולה רוחנית מופשטת, ומדתה רק בכח הנעלם אשר אין לו דמיון כלל אל המושגים המוגבלים כבולי החומר, ובכל זאת אם יזדמנו לפנינו שני בני אדם, האחד מרים קולו ומתנועע הרבה בתפלתו ובלימוד התורה, והשני מתפלל וגורס גרסתו בלא תנועות חיצוניות, נעריך את הראשון יותר מהשני. ועוד ענינים דומים כאלו. הרי שאנו מגשימים הכל, ובעינינו נראה ונעדיף את הפעולות החומריות מעל הנקודה הפנימית הרוחנית הטמונה ונעלמת בתוך מעמקי הלב. 

'''אמרו''' חז״ל ([[נדרים פא א]]): ״מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן זאת וגו׳ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, דכתיב ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי - שלא ברכו בתורה תחלה״. וכתב הר״ן ז״ל: ״מדכתיב ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי, מכלל דליכא דידע לאהדורי טעמא אלא קודשא בריך הוא בלחוד, ומצאתי במגילת סתרים של הר׳ יונה ז״ל, דקרא הכי דייק, דעל שלא ברכו בתורה תחלה אבדה הארץ, דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע, שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פירשוהו, והלא דבר גלוי היה וקל לפרש. אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכים בתורה תחלה, כלומר: שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה שלא היו עוסקין בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה, והיינו, לא הלכו בה, כלומר: בכוונתה ולשמה. אלו דברי הרב החסיד ז״ל והם נאים וראויים למי שאמרם״. 

'''והנה''' מופלא הדבר שבאותה שעה שעסקו תמיד בלימוד התורה הקדושה וקיום מצותיה, על פי עדות חכמים ונביאי אמת, בכל זאת נתבעו כעוזבים את התורה. מכאן שהעיקר בלימוד ועסק התורה אינה בצורה החיצונית, כי אם בכח הרוחני הפנימי והנעלם, שהוא מכוסה ומופלא אף מעיני החכמים והנביאים. 

'''הוא''' מה שאמר שלמה המלך ע״ה ([[קהלת יב יד]]) ״כי את כל מעשה, האלהים יביא במשפט, על כל נעלם, אם טוב ואם רע״. כל יסוד העולם הוא כאמור, הכח הנעלם. כמו כן האדם בחיר היצורים שנברא בצלם אלהים, עיקר עצמיותו הוא כחו הנפשי הפנימי הבא מכח הנעלם. וגם התורה ומצותיה - כל מהותן בכח הנעלם שבהן. ומשום כך כל הצוויים לאדם בלימוד התורה וקיום מצוותיה חלים על עצמיותו ופנימיותו. ולכן כשהקדוש ברוך הוא מביא את האדם במשפט, הרי הוא בוחן כל מעשה, לרבות מעשה הטוב, מה הכח הנעלם שבו. לפי שיפוט זה משתנים, איפוא, כל מושגי השיקול של האדם והמעשים. ומשום כך נמצא שאף אדם שנראה כעוסק בתורה, נידון לפעמים על אשר עזב את התורה, ובמדה כזו עד אשר בגללה אבדה הארץ. 

'''והנה''' אבות העולם, כל מעשיהם לא עשו אלא בכח הרוחני הפנימי. יעקב אבינו ע״ה נאבק עם מלאך אלהים ונצחו. ודאי שלא היתה כאן מלחמה של כחות גופניים. רק מלחמה רוחנית שכלית, ויעקב אבינו הכריע את המלאך תחתיו בכחו הרוחני הנעלם. בתפלת גשם אנו אומרים: ״יחד לב וגל אבן מעל פי באר מים כנאבק לו שר בלול מאש וממים״, השוו כאן את המעשה שגלל את האבן למאבקו עם המלאך, כי כשם שנצח את המלאך בכחו הרוחני, כך היה יפה לו כח זה בגוללו את האבן. הרי שגם גבורתו זו שגלל את האבן מעל פי הבאר -- אבן גדולה שכל הרועים היו צריכים להתאסף לגוללה, והוא הסירה לבדו כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה ע:יב) שהעבירה כמעביר את הפקק מעל פי צלוחית להודיעך שכחו גדול -- גם כחו הגדול הלזה לא בא אלא מכחו הרוחני הפנימי, בדומה לנצחונו על המלאך. ולכן ציינו כאן ״יחד לב״ ללמדנו שכל עיקרו של גלילת האבן לא בא אלא מתוך יחוד הלב. ומה ערך יש לאבן הכבדה ביותר לעומת כח רוחני של יחוד לב. 

'''ומה''' היה יחוד לבו של יעקב אבינו? הוי אומר כוונתו הגדולה לעשות חסד עם הרועים. להדמות אל הבורא יתברך במדותיו: מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים. והרי כתוב ([[תהלים פט ג]]): ״עולם חסד יבנה״ היינו שכל הכח הנעלם שעל יסודו נבנו ומתקיימים כל העולמות הוא ״מדת החסד״. מכאן יש להבין, מה יפה היה כחו של יעקב אבינו במעשה הסרת האבן מעל פי הבאר. שאם אמנם לא עמל ולא נתייגע כלל בזה, והיה רק כמעביר פקק מעל פי צלוחית, אבל היה כאן ביחוד לבו נקודה פנימית של מדת החסד שהוא הכח הנעלם המהווה יסוד כל הבריאה, וגדול הוא איפוא מעשה זה מנצחונו על המלאך, שהרי גם כל עולמות המלאכים עצמם קיימים על מדת החסד. וזהו שאמר הפייטן בתחלה: ״יחד לב וגל אבן מעל פי באר מים״, ואחר כך: ״כנאבק לו שר בלול מאש וממים״, להודיעך שכחו גדול בזה יותר מבזה. ואת הזכות הזאת של מעשה החסד אשר עשה יעקב אבינו ע״ה אנו מזכירים בכל הדורות ומתפללים: ״בעבורו אל תמנע מים״! 

'''נמצא''' איפוא, שאין להעריך שום מעשה לפי הממדים השגרתיים בין המון בני האדם, כי יש אשר במעלות העליונות ביותר רואין בהן בשמים - עזיבת התורה, ולעומת זה יש מעשה קטן בלא עמל ויגיעה, והוא מהווה יסוד כל הבריאה, כי הכל הולך אחר מצפוני הלב והנעלם! 

'''ומכאן''' עד כמה צריך האדם להזהר בכל מעשה קל, כי אין אתה יודע ערכם של מעשים ואיזה מהם מניע יותר את הנקודה הפנימית של הנעלם.

== ב ==
'''כבר''' נתבאר למעלה שאין השמים והארץ שני כחות נפרדים: עצם רוחני ועצם גשמי, אלא כשם שברא ה׳ את השמים כעצם רוחני, כך ברא את הארץ בעיקרה רוחנית. וזהו שאמר הכתוב (משלי ג:יט): ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, כלומר: שכל יסוד הארץ הוא חכמה שהיא רוחנית. וכן האדם בתחלת יצירתו היה אף גופו בבחינת עצם רוחני, כדברי הכתוב (בראשית א:כז): ״בצלם אלהים ברא אותו״. אמנם לאחר שחטא האדם ירד מערכו ונתגשם, ואתו נתגשמה כל הבריאה, ומאז נראה הכל לעיני האדם כגשם וחומר. ברם כל זה אינו אלא כסות עינים, אבל בעצם מהותה, נשארה הבריאה רוחנית ואין מציאות אחרת כלל. ואכן יש אשר אף לעינינו הגשם ניכר כרוחני. הנה השמש שהיא נקראת גשם חמישי, והיא דומה בעינינו כרוחנית. ובאמת כל אורה אינה בא אלא מהרוחניות שבה, וכן כל הבריאה אף שהיא נראית גשמית, אינה במציאותה אלא רוחנית. 

'''וכן''' מצינו באדם הראשון שאף לאחר התגשמותו וכל הירידות שירד, נשאר אורו גדול מן השמש. איתא בגמרא (בבא בתרא נח.): ״רבי בנאה כד הוי מציין מערתא וכו׳ כי מטא למערתא דאדם הראשון וכו׳ יצתה בת קול ואמרה וכו׳ בדיוקני עצמה אל תסתכל. ואמר רבי בנאה: נסתכלתי בשתי עקביו ודומים לשני גלגלי חמה״. הרי שאדם הראשון גם לאחר שחטא, וגורש מגן עדן ונתמעטה קומתו, ואף לאחר שיצאה נשמתו ושב לאדמתו - בכל זאת האירו עקביו כגלגלי חמה. ואם עקביו שהם האברים הנמוכים באדם כך - כמה היו מאירים איפוא האברים החשובים יותר, ומכל שכן כמה מאירה היתה הדיוקני עצמה שלא הורשה רבי בנאה להסתכל בה. ועל אחת כמה וכמה האיך היה גופו מאיר ומזהיר בעודו בחייו ורוחו ונשמתו בקרבו. ומעתה מי יוכל לשער ולהעריך עוצם גדלו ותקפו של אדם הראשון לפני החטא, בעוד היה עומד על הארץ וראשו מגיע השמימה, מיסב בגן עדן ומלאכים צולים לו בשר ומסננים לו יין. ואמנם מכאן טעו בו מלאכי השרת וביקשו לומר לפניו קדוש (ראה ילקוט שמעוני טו, כג). והלא מבואר בתורה שגופו נברא מעפר מן האדמה, והאיך נהפך לרוחני מזוכך כזה, עד שמלאכי השרת שהם כולם שכלים נבדלים רוחניים טעו בו עד כדי כך שבקשו לומר לפניו קדוש? אלא על כרחך שאין בעולם גשם, כפי שאנו מתארים לנו, ואף העפר מן האדמה אינו אלא עצם רוחני. 

'''וכשם''' שהבריאה כולה שהיא רוחנית, נבראה בצורה הנראית לעינינו כגשם וחומר, כן המצוות אף על פי שהן בעיקרן רוחניות התלבשו בצורה גשמית, כי הרי עשרת הדברות נכתבו על שני לוחות אבנים, וכן כל המצוות אין לקיימן רק באמצעות המעשים הגופניים. והנה התורה נבראה קודם שנברא העולם (ראה פסחים נד.), לפני שהיתה מציאות של גשם, והאיך אפשר לחברה עם הגשמיות? אלא מכאן שאף לאחר הבריאה אין בהויה אלא רוחניות בלבד ורק אנו אין לנו תפיסה בה כי אם על ידי מושגים גשמיים. 

'''ובאמת''' זאת חובתו של האדם, להעלות את עצמו ואת כל הבריאה אתו אל המציאות האמתית ולקיים את התורה בצורתה הרוחנית. וזוהי מהות התשובה, כי הלא אמרו חז״ל (פסחים נד.) שגם התשובה נבראה קודם שנברא העולם, כדברי הכתוב (תהלים צ:ב): ״בטרם הרים יולדו וגו׳ ותאמר שובו בני אדם״ ואם כן איפוא אינה אלא רוחנית, וכל מטרת האדם בתשובתו לחזור אל השכל לזכך חומרו ולחזיר את הכל למקורם הרוחני כמלפני החטא. 

'''ולפי זאת שביארנו''' שיש לקיים את המצוות בעצמיותן הרוחנית, מתרחבים כל המושגים שלנו לגבי קיום התורה, ויש למדוד אותן בקנה מדה אחר. הנה למשל, אנו חושבים את הגזל רק בגזל ממון ממש, אבל אצל האבות אנו מוצאים שראו מעשי גזל גם במושגים רוחניים. כתוב בתורה: (בראשית טז:ה) ״ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וגו׳״. ופירש רש״י: דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק״. והנה אברהם אבינו עסק כל ימיו בחסד, ועל אחת כמה וכמה שגמל לשרה אשתו רק חסד, וגם בזאת שנשא את הגר לו לאשה היה בזה משום עשיית חסד עם שרה אשתו, כמו שאמר הכתוב (שם): ״ותאמר שרי אל אברם וגו׳ בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי״ וכל תביעתה מאברהם לא היתה אלא מה שלא מיחה על כבודה. ובכל זאת יש בזה משום חמס. הרי שחמס אינו רק בגזל ממש בלבד, אלא גם במניעת חסד בדיבור, כי מכיוון שלפי דעתה של שרה היה צריך להטיב לה בזה ושתק, חמס ממנה את הדיבור. ועל אחת כמה וכמה שאם אדם מדבר עם חבירו ואינו מתבטא בסגנון נאה יותר שהיה יכול לבטא, יש בזה משום חמס, כי הוא מונע מאת חבירו החסד של שיחה נאה בקום עשה. 

'''ומדוגמא''' זו אנו למדים על כל המצוות והמעשים, שהם נמדדים בקנה מדה אחרת לגמרי וכל מושגיהם מתעלים לדרגות רוחניות עילאיות.

= מדות ודעות =
'''לפי''' המושגים שלנו הדעות והמדות הם שני ענינים נפרדים. במושג דעה אנו מבינים אמונה והכרה בה׳ יתברך, ובמושג מדות - את הדברים שבין אדם לעצמו ולחבירו. הדיעה עיקרה בהבנת השכל, והמדות - בהרגשת הלב. לדעתנו הדיעה חשובה יותר במעלה מהמדות, שהרי בלי ידיעת ה׳ והכרה בגדולתו יתברך, מה חשיבות וערך למעשיו של האדם? ומזה שאנו מתייחסים לדיעות ומדות כאל שני ענינים נפרדים, באנו להבדיל בין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לעצמו ולחבירו, וחושבים שאפשר להאמין בה׳, להכיר אותו ולעבדו, מבלי להיות שלם במדות ולדקדק במצוות שבין אדם לחבירו. וכן להיפך. אפשר לאדם להיות בעל מדות טובות וזהיר בדברים שבין אדם לחבירו, מבלי להיות שלם בדעות ולדקדק במצוות שבין אדם למקום, ואין קשר בין זה לזה. אולם השקפה זו מוטעת ביסודה, כי לפי האמת הדעות והמדות שורש אחד להן, ודבר אחד הן ממש. באין מדות אין דעות, ובאין דעות אין מדות. 

'''כתוב''' (בראשית ב:טז): ״ויצו ה׳ אלהים על האדם וגו׳״ ואמרו חז״ל (בראשית רבה שם, סנהדרין נו:): ״ר׳ יהודה אומר אדם הראשון לא נצטוה אלא על עבודה זרה בלבד, שנאמר ויצו ה׳ אלהים על האדם״ הרי שהמצוה הראשונה והיחידה שנצטוה עליה אדם הראשון לדעת ר׳ יהודה היתה רק על הדיעה בלבד, ולא מצינו בזה שום ענין של מדות. והנה למעלה בפרשה שם כתוב: ״ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה שם): ״רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר: בשעה שהיה משה כותב את התורה וכו׳, כיוון שהגיע לפסוק זה אמר: רבון העולמים מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהה! אמר לו: כְתוֹב והרוצה לטעות יטעה וכו׳, שאם יבא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו וכו׳ אומרים לו למד מבוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, וכיון שבא לברא את האדם נמלך במלאכי השרת״. 

'''הרי''' יש כאן הוראה מפורשת למדה של דרך ארץ, ולא עוד אלא שהיא הוכנה מראש עוד קודם בריאת האדם, ואף לא באה לו כצווי ואזהרה, אלא שכך נוצר, כלומר: שהמדה הזאת של דרך ארץ הוטבעה בצורתו ובצביונו של האדם בתחלת יצירתו על פי מאמרו של הקדוש ברוך הוא: ״נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״. ולכאורה הרי לא נצטוה האדם, כאמור, רק במצוה יחידה שלא לעבוד עבודה זרה בלבד? אלא בעל כורחנו אנו למדים מכאן שחובה ללמוד מהבורא יתברך ולהתדמות אליו במדותיו - כלולה במצוה זו של ״ויצו ה׳ אלהים על האדם וגו׳״, והדעות והמדות איפוא אחת הן. 

'''ובאמת''' הלא הכרחי הדבר, כי האיך אפשר לאדם לדעת את עצמיות ה׳ יתברך, שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף, אלא שכל ההכרה שלו הוא רק במדותיו, וההכרה במדותיו היא ההתדמות אליו. וזהו שאמר הכתוב (שמות טו:ב): ״זה אלי ואנוהו״ ופירשו חז״ל (שבת קלג:): ״הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום״, כלומר: על ידי זה שהאדם יתדמה לקונו כביכול, להיות רחום וחנון כמותו, הוא בא לידי הכרתו. ולכן כדאי היה לכתוב ״נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״ ללמד על מדת דרך ארץ, למרות שיכול לצאת מזה פתחון פה למינים, שהוא טעות בדעה, ובכל זאת אמר הקדוש ברוך הוא: הרוצה לטעות יטעה, מפני שמבלי הידיעה שהקדוש ברוך הוא נמלך במלאכי השרת, שהגדול צריך להמלך בקטן, גם כן יש טעות בהכרת ה׳ יתברך. ויש להעדיף, איפוא, לגלות את הידיעה הזאת. 

'''וכשם''' שאי אפשר לדעת את ה׳ בלא שלימות המדות, כך אי אפשר להיות שלם במדות בלי ידיעת ה׳. אין המדות מתפרשות בפעולות הטובות והרגשת הלב בלבד, כפי ההשקפה השגרתית. אנו רגילים להגשים כל דבר. ומשום כך אנו רואים במדות רק את המעשים וההרגשות החיצוניות. אבל באמת עיקרן ושרשן של המדות הוא בצלם האלהים שבאדם, וכל מהותן ושלימותן הן בהדמותן למדות ה׳ יתברך. וכשם שמדותיו של הקדוש ברוך הוא הן מקור הרוחניות ואין בהן שום מושג גשמי חס ושלום, כך מדותיו של האדם נובעות ממקורן הרוחני - מחלק אלהי שבו, וככל אשר הוא מתעלה בהכרת ה׳, הוא מתעלה בשלימות המדות. 

'''והנה''' אף לאחר שניתנה תורה עם תרי״ג מצותיה ובכללן הרבה מצוות התלויות במדות, אמרו חז״ל: ״בא חבקוק והעמידן על אחת: (חבקוק ב:ד) ׳וצדיק באמונתו יחיה׳״ (מכות כד.). ולכאורה האיך נכללות המדות ביסוד האמונה שהיא הדיעה? אלא מכאן שכל ערכן של המדות, כאמור, אינו אלא בהדמותן למדות ה׳ יתברך, ואין איפוא להגיע אליהן רק לאחר השגת האמונה, כלומר: בהכרת מדותיו של ה׳ יתברך. 

'''יסוד''' זה מפורש בתורה (שמות לג:יג) כאשר בקש משה את ה׳ ואמר: ״הודיעני נא את דרכיך ואדעך וגו׳ ויאמר הראני נא את כבודך״, השיבו ה׳ יתברך: ״ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה׳ לפניך וגו׳ ויעבור ה׳ על פניו ויקרא ה׳ ה׳ אל רחום וחנון וגו׳״. הרי שעל בקשתו של משה לדעת את ה׳, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא במדותיו שהוא רחום וחנון וכו׳, כי ידיעת ה׳ והכרת מדותיו אחת הן, כאמור, ואם ברצוננו לדעת את ה׳ עלינו להכיר מדת טובו, שהוא רחום וחנון, ארך אפים וכו׳. 

'''והנה''' מה שהעביר הקדוש ברוך הוא את כל טובו על פניו של משה והראה לו את דרכיו, הכוונה היתה לחייב את האדם שילך בהן: ״מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום״. ומכיון שמדותיו של הקדוש ברוך הוא הן מושגי חכמה עליונים, אם כן מה שעל האדם להתדמות בהן אל ה׳ יתברך הוא במושגי החכמה. הרי שכל הפעולות היוצאות מהמדות צריכות לצאת ממקור החכמה. ומשום כך לא אמרו ״מה הוא מרחם אף אתה תרחם״ אלא: ״מה הוא רחום אף אתה היה רחום״, כלומר: הוי דומה לו במדותיו - במקורן הרוחני - להיות רחום כמותו, כי אין תכלית המדות בפעולות הרחמנות בלבד, אלא בהתדמות מציאות האדם ועצמיותו להחכמה העליונה כביכול, כי בצלם אלהים עשה את האדם, ויש בו ממדת קונו. נמצא כי מושגי החכמה האלו הם הנקראים מדות. 

'''וכשם''' שמדותיו של הקדוש ברוך הוא אין להן תכלית, כן אין תכלית למדותיו של האדם, כי הלא עוד בשירת הים הגיעו משה רבינו וישראל להשגה זו של ״זה אלי ואנוהו״, היינו שהכירו את מדותיו של ה׳ יתברך, ובאו להתדמות אליו בהן, ובכל זאת עוד ביקש משה: ״הודיעני נא את דרכיך ואדעך וגו׳״, וה׳ יתברך נגלה עליו במדותיו, כאמור. הרי כמה עמוקים הם מושגי החכמה של המדות שיש לחקור ולחקור אותם ולהתעלות בהם בהתדמות אליו עד בלי סוף וקץ. 

'''וזו''' היא משמעות הכתוב (תהלים פט:ג): ״עולם חסד יבנה״, היינו, שכל העולמות התחתונים והעליונים עם כל הכוחות הרוחניים והשכליים הנבדלים הכלולים בהם - כולם נבראו במדת החסד, ובה נוצרה הבריאה כולה. ומכיון שנתחייב האדם להיות דומה אל ה׳ יתברך במדותיו, הרי שגם עליו לברוא עולמות כמותו: מה הוא וכו׳ אף אתה וכו׳. 

'''ומעתה''' נבין גם את הקשר שבין חטאו של אדם הראשון לחטא דור הפלגה. אמרו חז״ל  על הפסוק ״וירד ה׳ לראות וגו׳ אשר בנו בני האדם״ (בראשית יא:ה): ״׳בני האדם׳ - אלא בני מי? שמא בני חמורים וגמלים, אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר ׳האשה, אשר נתת עמדי׳, אף אלו כפו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול״ (רש״י). ולכאורה במה כפה כאן אדם הראשון את הטובה? הלא לא היה בתשובתו אלא דברי התנצלות על חטאו בעץ הדעת כדי להציל עצמו מן המיתה, וכוונתו היתה בזה כי צריך היה לשמוע בקולה, שהרי הכתוב אומר (בראשית ב:כב) ביצירת האשה ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע וגו׳״, ואמרו חז״ל (נדה מה:): ״בינה יתירה נתן הקדוש ברוך הוא באשה יותר מבאיש״, ויפה טען האדם בהתנצלותו שמכיון שניתנה בה בינה יתירה ממנו, היה לו להכנע לדבריה ולשמוע בקולה. אולם מדברי התנצלותו שהוסיף ואמר: ״אשר נתת עמדי״, והיה די לו לומר: ״האשה נתנה לי״, נשמע כאילו לא ירד לעומק הערכתו את הטובה שעשה עמו הקדוש ברוך הוא בזה שנתן לו את האשה לעזר כנגדו, שיסתייע על ידה לשמוע יותר בקול ה׳, ולהכיר טובתו של מקום, אלא אדרבה נכשל על ידה מה שציית להוראתה ואכל מעץ הדעת, מכאן אמרו שכפה אדם הראשון את הטובה. 

'''ומתוך''' כפיית טובה זו גרם שבני בניו לאחר כמה דורות, בדור הפלגה, כפרו באלהים חיים. ואף כי פגימתו של אדם הראשון היה רק במדה - שכפה את הטובה כאמור, והאיך יצא מזה בדור הפלגה קלקול בדיעה - שמרדו בה׳ ויצאו להלחם כנגדו? אלא הוא אשר אמרנו שהמדות והדיעות אחת הן. ובחטא של אדם הראשון בכפייתו את הטובה, היה באמת פגם בדיעה - במצוה הראשונה של ״ויצו ה׳ אלהים על האדם וגו׳״ שבה נכללו כאמור גם המדות. וקלקול זה נשתלשל לאחר כמה דורות עד שאנשי דור הפלגה באו למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול, ובנו מגדל לעלות השמימה ולעשות להם שם. נמצא איפוא, שבפגם כל שהוא באיזו מדה, הוצף העולם בכפירה באלהים, שגרמה לפילוג ובלבול בעולם וחורבן רוחני לדורות. 

'''ומינה''' קל וחומר, במדה טובה המרובה חמש מאות פעמים, כמה עולמות בונה האדם ומקיימם על ידי מדותיו הטובות, ומרבה הכרה וידיעה בה׳ יתברך לדורי דורות.

= ספר תולדות אדם =

== א ==
'''״זה''' ספר תולדות אדם וגו׳״ (בראשית ה:א-ב). כתב הרמב״ן ז״ל: ״ולפי דעתי ירמוז לכל התורה כי כל התורה כולה ספר תולדות אדם, על כן אמר בכאן ׳ספר׳ ולא אמר ׳ואלה תולדות אדם׳ וכו׳״. וטעם ׳ויקרא את שמם אדם׳, מפני ששם ׳אדם׳ כלל לכל המין האנושי וכו׳ ועליהם הוא אמר ׳זה ספר תולדות אדם׳״. למדים אנו מדברי הרמב״ן כי התורה כולה על מצותיה והלכותיה משקפת דמותו של המין האנושי בכללו, כיצד עליו להתנהג ומה יש לו לעשות בעולמו, וספר תולדות אדם הראשון הוא ספר תולדות כל אדם. 

'''והנה''' ה׳ יתברך הטביע באדם חכמה כה רבה, עד שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: ״חכמתו מרובה משלכם״ (ראה ילקוט שמעוני כג), וברא בשבילו את הבריאה כולה, עליונים ותחתונים, והמשילו עליהם, כמו שכתוב (תהלים ח:ו): ״ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו, תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו וגו׳״, ומילא לו כל העולמות בתענוגות לאין שיעור, והכל עבורו ובשבילו, כמו שאמרו חז״ל (ילקוט שמעוני יג): ״אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וכו׳? אמר להם אם כן צנה ואלפים כולם למה נבראו, צפור שמים ודגי הים למה נבראו, מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים מה הנייה לבעליו וכו׳״. גופו של אדם הראשון, אמרו עליו חז״ל (ילקוט שמעוני כ:י), שמתחלה נברא מן הארץ עד לרקיע, וכשראו אותו מלאכי השרת נזדזעו ונתייראו מלפניו וכו׳. וכתוב ״ויקח ה׳ אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן וגו״, ואמרו חז״ל (ילקוט שמעוני כב:ה): ״הניח לו והגין עליו ועידנו מכל אילני גן עדן״. ואמרו עוד (סנהדרין נט:): אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננים לו יין״. 

'''הרי''' כמה היה מתענג ומתעדן אדם הראשון בגן עדן, שכל הנאות עולם הזה הן כאין וכאפס נגדו, ושם הניחוהו בתחלת בריאתו שבע עונג ונהנה בחייו מזיו השכינה, והגיע להשגות שכליות ודרגות חכמה נפלאות יותר מן המלאכים, עד שהם טעו בו ובקשו לומר לפניו קדוש (ראה ילקוט שמעוני כג:ב). וההשגות השכליות המופלאות האלו שהן התענוג האמיתי והעידון הגדול ביותה באו לו לאדם הראשון בלא שום טורח והתאמצות, אלא כמו אויר לנשימה שיש לכל נברא תמיד ללא הפסק וללא יגיעה, וכך הלך והתעלה מרגע לרגע בשכלו והכרתו את ה׳ כמו שנאמר על המלאכים: ״ובני רשף יגביהו עוף״ (איוב ה:ז וראה רש״י שם). וכמו שכתוב (משלי ח:ל) ״ואהיה אצלו אמון וגו׳ משחקת בתבל ארצו ושעשעי את בני האדם״ (עי׳ רש״י שם ובריש ויקרא רבה, ואבות דרבי נתן לא:ג). 

'''ותענוגות''' נפלאים אלו, הגשמיים והרוחניים, כולם היו אצלו שלמים בתכלית, נצחיים לאין סוף, כי לפני חטאו היה עומד לחיות לעולם, כמו שאמרו חז״ל (ילקוט שמעוני לד:ז): ״הן האדם היה כאחד ממנו״ - ״כאחד ממלאכי השרת וכו׳, ר׳ ברכיה אמר כאליהו, מה זה לא טעם טעם מיתה אף זה לא היה ראוי לטעום טעם מיתה״. הרי ששלמים היו אצלו כל תענוגיו ועידוניו אלו עד תכליתם. 

'''וכל''' העולמות הללו נבראו לאדם עוד קודם שנצטוה על המצוה, כי הרי לא ברא ה׳ את האדם וציוה לו מצותו לפני שהושלמה הבריאה, בעוד היה מים על הארץ, כדי שעל ידה יבואו להשתלמות הבריאה ושבשכרה יזכה לגן עדן, אלא שהכין לו מתחילה את כל העולם כולו, השכינו בגן עדן וההנאהו ועידנו בכל, ואחר כך ציוה לו על המצוה. הרי שכל אותו העולם הגדול, על גן העדן וכל תענוגותיו וכל עידוניו, לא ניתנו לאדם כשכר עבור קיום מצוה, אלא הם היו תנאי תחילת יצירתו של האדם עצמו, בבחינת עולם הזה שלנו. 

'''והנה''' כל תכלית הבריאה הלזו לאדם הראשון לא היתה אלא כדי שיקיים מצוה קלה אחת שנצטוה עליה: ״מכל עץ הגן וגו׳״ (ראה מאמר ג), ולא עמד האדם בקיומה אלא שעה אחת בלבד. שהרי מיד חטא ואכל מעץ הדעת, ובגלל זה, גורש מגן עדן ונתקלל וקלקל כל הבריאה אתו. רואים אנו מכאן, כמה גדול ערכו של קיום מצוה אחת, שהרי כדאי היה לברוא את כל העולם המופלא הלזה רק כדי שיקיים אדם אחד, מצוה אחת, ולשעה אחת. 

'''כל''' הדברים האלה אמורים לגבי כל המין האנושי. ולא תאמר כי רק אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, ורק לפני החטא, זכה למדרגות נעלות אלו, אבל לאחר חטאו שנפל ממדרגתו אי אפשר שיגיע לדרגות רמות כאלה, ועל אחת כמה וכמה בדורות שלאחריו שהלכו וירדו. אלא כל אדם ובכל הדורות ראוי הוא שבשביל מצוה אחת יבראו לו כל העולמות כולם כמו לאדם הראשון בתחילת בריאתו קודם החטא, כדברי הרמב״ן ״ששם אדם כלל לכל המין האנושי״, ועליהם הוא אומר ״זה ספר תולדות אדם״. וכן דברי חז״ל: ״חביב אדם שנברא בצלם״ (אבות ג:יד) על כל אדם נאמר. וכך שנינו בפירוש במשנה (סנהדרין ד:ה) ״לפיכך נברא האדם יחידי וכו׳, לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם״. אותו העולם שנברא לאדם הראשון, חייב כל אדם לומר בשבילי נברא, בשביל כל אדם ובכל דור. ואף כי אין אנו רואים זה בעינינו, כן הוא האמת. ועובדה היא שבמשך הדורות קמו אנשים שהגיעו למדרגות עליונות כאלה, כגון משה רבינו, דוד המלך, וחזקיה שהיה ראוי להיות משיח. וכן ראוי כל אדם לכך. מצינו בחז״ל (ברכות יז): ״כי הוו מיפטרי רבנן מבי ר׳ אמי ואמרי לה מבי ר׳ חנינא אמרי ליה הכי: עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי עולם הבא וכו׳״, כלומר: שתראה בחייך את העולם שנברא עבורך, והוא עולמו של אדם הראשון קודם החטא. וכן פירש בשיטה מקובצת שם: ״כי הוי מיפטרי וכו׳ עולמך תראה בחייך, פירוש: כאשר יגיע האדם לתכלית החכמה דומה לעולם הנשמות שהם שכל נבדל ומגיע לקצת עולם הגשמות בחייו. והברכות האלה מברכין אחד לחבירו״. ואם חז״ל השתמשו לברך איש את רעהו בברכה זו, הרי שכל אדם ראוי להגיע לידי כך. 

'''ולא''' עוד אלא שעיקר תכלית הבריאה היתה בשביל הדורות הבאים, כפי שמצינו בחז״ל (בראשית רבה א): ״בראשית״ בשביל התורה שנקראת ראשית, ובשביל ישראל שנקראו ראשית״. והרי בתחילת הבריאה לא היו עוד ישראל בעולם? אלא ע״כ הכוונה היא על שם העתיד - בשביל ישראל שיקבלו את התורה כשיגיע הזמן. 

'''ועוד''' יותר מזה, אנו אומרים בתפלה: ״המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״. מעשה בראשית הוא בריאת שמים וארץ וכל צבאם, כמו שהיתה בתחילת יצירתה, ובריאה כזו ממש מחדש הקדוש ברוך הוא בכל יום תמיד גם בשבילנו, ולא רק בשביל כל המין האנושי יחד, אלא לכל יחיד ויחיד, כמו לאדם הראשון שהיה יחידי בעולם. 

'''ולא''' עוד אלא שהעולם שמתחדש לנו הוא גדול מעולמו של אדם הראשון, כפי דברי הכתוב: ״סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם״ (קהלת יב:יג), ופירשו חז״ל (ברכות ו): ״כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה״. והרי בתוך העולם כולו נכללים גם בני האדם לאלפי רבבותיהם אשר על פני האדמה, וכבר נתבאר מה גדול הוא ערך כל אדם יחיד בכל דוד ודור, שכדאי הוא שבשבילו לבד יברא כל מעשה בראשית, כי כל אדם נברא בצלם אלהים, וכל אחד לבדו יש בו תכלית היצירה כולה, ונמצא שכל אותו המין האנושי כולו, שכל אחד מהם תכלית כל העולמות, עומד לשימושו של כל יחיד ירא ה׳ ושומר מצוותיו. הרי שהעולם של עכשיו גדול יותר משל אדם הראשון שלא היה לו צוותא כזו. 

'''וכמו''' שאדם הראשון זכה בכל רק עבור מצוה אחת שנצטוה, כן כל אדם ראוי לכך, כאשר נתבאר. וקל וחומר לאחר שניתנה לנו התורה הקדושה על תרי״ג מצוותיה. ובאמת הרי אנו מחכים בכל יום שיתקיים בנו מקרא שכתוב (ישעיה יא) ״כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״, והיינו כעולמו של אדם הראשון, שכל הארץ תהיה מלאה דעת - שהשכל לא יהיה זקוק ליגיעה ועמל בכדי להשכיל ולהבין, אלא שההשגות ילכו ויתרבו מאליהם גל אחר גל, כדברי הכתוב ״אורח חיים למעלה למשכיל״. 

'''אולם''' מכאן יש ללמוד גם לאידך גיסא. אדם הראשון לאחר שלא עמד בקיום מצותו, גורש מגן העדן, נתמעטה קומתו, נקנסה עליו מיתה, לו ולכל דורותיו, ונתקללה כל הבריאה אתו. וכן כל אדם בכל הדורות. הרי, כאמור, נבראים ומתחדשים עבור כל יחיד כל העולמות, אם כן בכל רגע שהאדם מחסר מעבודתו לאלהים, הוא מאבד אותם ומחריבם במו ידיו לו ולכל העולם כולו, כדברי הכתוב (איוב ד): ״לרגעים תבחננו״. וכשם שברגע אחד ראוי האדם לזכות לכל העולמות כולם, ולבוא ל״עולמך תראה בחייך״, כן אם יסיח דעתו לרגע ולא ינצל אותה למטרת עבודתו לה׳ יתברך, הוא מקלקל אותם ומאבדם חס ושלום. 

'''והנה''' הרמב״ן בגלותו לנו שספר תולדות אדם הראשון הוא תולדות כל אדם ואדם, בא ללמדנו בזה שנדע איך להעריך את האדם ואת כל רגע ורגע בחייו, הן לחיוב והן לשלילה, ואם נדע את הסוד הזה נוכל להגיע למדרגות העליונות ולמטרת המין האנושי. ואמנם ראינו גם בדורות האחרונים, יחידי עולם שהגיעו למדרגתם הרוחנית בבחינה זו של ״עולמך תראה בחייך״ כגון האר״י והגר״א ז״ל, כי הם הכירו את ספר תולדות אדם. הם ידעו שבעבורם ובשבילם נבראו כל העולמות, והבינו למה ראוי האדם להגיע ברגע אחד, וכמה עלול הוא לאבד כמו כן ברגע אחד. וכבר אמרו חז״ל (מגילה ו) ״אם יאמר לך אדם יגעתי ומצאתי תאמין״. הרי שהמציאה תלויה ביגיעה. ומשום שהם הבינו וידעו בבירור מה שאפשר להשיג ביגיעה - עמלו ושאפו לכך וזכו למעלות עליונות. אבל אנו אין מכירים גדולתו של אדם ואין מבין את ערכו של רגע. לכן כל יגיעתנו והשגותינו מצומצמות ואין אנו מוצאים איפוא ביגיעתנו אלא רק בהתאם למושגינו. 

'''אם''' כן, איפוא, זאת היא חובת האדם להתבונן ולהכיר מהו ערכו. וכמה יקר ערכו של רגע בחייו. ואם יבין כך האדם ויעמול להשיג אשר ראוי לו להשיג, אז - ״אם יאמר לך אדם יגעתי ומצאתי, תאמין!״

== ב ==
'''כמבואר''', נבראו כל העולמות במעשה בראשית בגלל מצוה אחת של אדם הראשון. אם נתעמק יותר בדבר, נראה שנבראו לא רק בשביל קיום המצוה, כי אם בשביל כח הבחירה במצוה, כלומר: משום האפשרות שיש לו לבחור בטוב. שאם נאמר שכל תכלית הבריאה נבראה לשם קיום מצוה ממש, הרי ראוי היה לברוא את האדם ביום הראשון בתחלת בריאת העולם, ולאחר שיקיים את המצוה ישלימו לו תענוגות הבריאה ויכניסוהו לגן עדן, ולמה הכין הקדוש ברוך הוא מראש את כל מעשה בראשית והניחו בגן עדן ועידנו בכל, עוד קודם שנצטוה על המצוה? מכאן אנו רואים שכדאי היה לברוא את כל הבריאה לצורך האדם משום כח הבחירה שלו בלבד. ואמנם בזה רוממותו של האדם שהוא גדול מן המלאכים, כי המלאכים אינם נקראים בוחרים ואין להם האפשרות לחטוא, ואילו האדם בכחו לבחור בטוב וברע. ומשום כח זה נבראו בשביל אדם הראשון כל העולמות כולם. ולא משום שבחר בטוב, שהרי עדיין לא נצטוה ולא בחר בכלום, אלא משום שהוטבעה בו רוממות כזו שיש לו הכח לבחור. 

'''והנה''' גם לאחר שחטא אדם הראשון, קיים הקדוש ברוך הוא את העולם בשבילו, וכן הוא מקיים את הכל אף בשביל הרשעים בכל הדורות. ואף כי נתמעטה הבריאה בחטאי הדורות, כגון: לאחר חטאו של אדם הראשון, וכן בדור המבול ובדור הפלגה וכו׳. בכל זאת נשאר עוד עולם גדול מלא כל טוב. והמאורות יוכיחו. שאף על פי שנתקטנו, אנו עוד מברכים עליהם: ״לעושה אורים גדולים״. כמו כן מצויים בכל הדורות אנשים אשר עלו לגדולה ושלטו בעולם שלטון רב בתור מלכים בכיפה ונהנים מכל תענוגי הבריאה בכל תקפם, ועוד, הרי ה׳ יתברך ״מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״ כלומר: שהוא בורא ומחדש תמיד את כל העולם בשביל כל בריותיו. לרבות הרשעים. ואין לומר שבורא את העולם בשביל הצדיקים ואילו הרשעים נהנים ממילא. בבחינת ״נר לאחד נר למאה״. כי הרי מוכח ממעשי האותות והמופתים במצרים שכל העולם נברא ומתחדש בשביל כל אדם ואדם. ויש שהשמש זורחת לאדם אחד ולא לשני, כמו שאירע במצרים לישראל ומצרי שנמצאו בבית אחד בעת מכת חושך וכדומה (ראה להלן המאמרים בענין יציאת מצרים). ומכאן שהקדוש ברוך הוא מחדש בכל יום את כל העולם גם לטובת הרשעים ובשביל כל אחד ואחד מהם. ובמה הם זוכים לכך? על כרחנו אנו צריכים לומר שכל העולמות נבראו לבני אדם לא משום שהם בוחרים, כי אם משום שיכולים לבחור, כלומר: מפני כח הבחירה שיש בהם. ומכיון שיש גם לרשע הכח הזה. נבראו בשבילו עולם ומלואו. 

'''ואף''' הרשע הגדול ביותר שכל שנותיו עוברות עליו ברשעותו, עדיין מעניקים לו כל הטוב שבעולם, כי כל זמן שהנשמה באפו, עוד לא נעקר מקרבו כח הבחירה וראוי הוא לבחור בטוב ביותר. ולא עוד אלא שכוח בחירתו של אותו רשע חשוב יותר, כי אם הוא בוחר בטוב, יש לבחירתו ערך יותר גדול, כי לאחר שהוציא במשך כל ימיו את כוח בחירתו לרע בפועל, ואחר כך הוא מתגבר על השתרשותו בחטא ומשתמש בכוח בחירתו לטובה, הלא מתעלה הוא בזה למעלה גדולה עד מאד. ואם הוא מתחרט על העבר וחוזר בתשובה, הרי הוא מתקן גם את כל מעשיו למפרע, והזדונות נהפכים לו לזכיות (ראה יומא פו:). ונמצא איפוא שכוח בחירתו הוא לא רק לבצע באותה שעה מעשים טובים, כי אם גם להפוך לטובה את כל המון פעולותיו במשך כל שנות חייו, ויש לו, איפוא, ערך הרבה יותר. ואכן מוצאים אנו דוגמא בנבוזראדן שנהג ברשעות ואכזריות איומה כל ימיו, ולבסוף עשה תשובה ונעשה גר צדק, ותיקן כל מעשיו בעבר והגיע למדרגה גדולה כזו עד שנחשב לתלמידו של אברהם אבינו ע״ה (ראה סנהדרין צו:). 

'''ובאמת''' כך נברא האדם בתחילה, שיהיה לו כח הבחירה גם לאחר החטא, על ידי התשובה. אנו אומרים בתפלת נעילה ביום הכפורים: ״ועל התשובה מראש הבטחתנו״ כלומר: שציוה הקדוש ברוך הוא בתורה על התשובה. ולפי דברי הרמב״ן שכל התורה היא ״ספר תולדות אדם״, הרי שנברא האדם בתחלת יצירתו בצורה כזאת, שבכוחו לחטוא ולשוב בתשובה, וכאן היא כאמור גדולתו של אדם. גדול הוא בזה יותר מן המלאכים. כי אף הרשע ביותר, לאחר שחטא והשחית נפשו בחטאים המגונים ביותר, יש בו כח בחירה לתקן את כל מעשיו ולהפך לטובה גם את כל מה שבחר במשך כל ימיו לרע. 

'''ולא''' עוד, אלא שאף בתשובה קלה יכול האדם להפך כל מעשיו לזכות, כמו שמצינו בבני קרח, שירדו חיים שאולה. וכשעשו תשובה נתבצר להם מקום בגיהנם, כמו שאמרו חז״ל (מדרש תהלים מה:ג): ״׳רחש לבי דבר טוב׳ - להודיעך שלא יכלו להתוודות בפיהם, אלא כיון שרחש לבם בתשובה, הקדוש ברוך הוא קיבלם, וכן הוא אומר (דברי הימים א׳ כח:ט) ׳כי כל לבבות דורש ה׳ וכל יצר מחשבות מבין׳, וכל מחשבות לא נאמר, אלא וכל יצר מחשבות, עד שאין אדם צר את המחשבה בלבו, הקדוש ברוך הוא מבין וכו׳. כך בני קרח לא היו יכולין לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא בפיהם עד שרחש לבם בתשובה וקיבלם מיד. ולמה לא היו יכולין לומר שירה בפיהם, לפי שהייתה שאול פתוחה מתחתיהם ואש מלהטת סביבותיהם וכו׳ ולא היו יכולין להתוודות בפיהם עד שרחשו תשובה בלבם וכו׳״. הרי שתשובתם תשובה שדופה היתה, שכבר היו בשאול ואש היתה, מלהטת סביבותיהם, ובכל זאת הגיעו לדרגה כה גבוהה שזכו להמנות בין חבריו של דוד המלך ולהיות רבותיו של שלמה החכם מכל אדם. 

'''ולאחר''' שיש לרשעים כח בחירה גדול כזה, ראויים הם בשביל כח בחירתם שהקדוש ברוך הוא מקיימם עלי תבל ובורא להם עולמות עולמות של טובה וברכה והנאות ועידונים לאין שיעור. 

'''ועוד''' יותר מזה. אמרנו שהמלאכים אינם נקראים בוחרים ואינם חוטאים. סיבת הדבר בזה שהם קרובים להקדוש ברוך הוא ורואים גדולתו יתברך לכן אין בהם האפשרות להמרות את דבריו ולהתקומם כנגדו. והנה הרמח״ל ז״ל בספרו ״מסלת ישרים״ מייעץ לאדם להגיע בדרך זו למדת הענוה שהיא גדולה מכולם, דהיינו שיצייר האדם את גדולת ה׳ לנגד עיניו, ולעומת גדולת ה׳ יתברך יכיר את האפסיות של עצמו. ובדרך זו השיג גם משה רבינו ע״ה להיות עניו מכל האדם אשר על פני האדמה משום שהיה קרוב לאלהים, כי עלה השמימה והכיר את גדולתו יתברך. לכאורה יש כאן שני הפכים בנושא אחד, שהרי הרמח״ל אינו מדבר באנשים פשוטים שאין להם במה להתגאות, אלא ודאי בגדולי הדור הוא עוסק, שהם עומדים בראש כל העם ועל פיהם יצאו ויבואו, שהעם זקוק לו והוא אינו זקוק לאף אחד לשום דבר. ואם הגיעו למדרגה רמה כזו שהנם באמת גדולים מכל בני האדם, האיך יתכן שיהיו ענוים מכולם? ואותה התמיהה ישנה גם לגבי משה רבינו. אכן כבר עמד על שאלה זו אדמו״ר ר׳ ישראל ז״ל, והסביר כי אם האדם מכיר את גדולתו של הקדוש ברוך הוא הוא מתבטל מלפניו יתברך יותר מכל בני האדם על הארץ שאינם מכירים כל כך את גדולתו של הקדוש ברוך הוא ואינם מגיעים להתבטלות כזו. ובדרך זו הגיע גם רב יוסף למדרגת ענוה, עד שבזמן שאמרו חכמים שמשמת רבי בטלה ענוה, אמר הוא: ״לא תיתני ענוה דאיכא אנא״ (ראה סוטה מט:).

'''נמצא''' איפוא שבכל מה שהאדם קרוב יותר להקדוש ברוך הוא ומכיר יותר את גדולתו, קשה לו יותר לחטוא. ואם כן אדם הראשון שהגיע למדרגה הגדולה ביותר והכיר את ה׳ בהכרה נפלאה כאמור - האיך יכול היה לחטוא? ואם המלאכים אין להם האפשרות לעבור פי ה׳ משום הכרתם וקרבתם לאלהים, על אחת כמה וכמה שאדם הראשון אשר חכמתו מרובה משלהם, לא יוכל לעבור על ציויו של מקום? אלא שכאן גם התשובה מינה ובה, מכיון שמדרגת האדם גדולה משל המלאכים, יש בו גדלות יתירה כזו שאף על פי שהוא מגיע להכרה הגדולה ביותר, יש לו עוד כח בחירה חופשית וביכלתו לעבור על רצון ה׳ יתברך ולבחור ברע. ואמנם מתוך כח בחירה הלזה הוא עומד במדרגות נעלות מאד. 

'''וכח''' זה טבוע בכל אדם שנברא בצלם אלהים, ואף אצל הרשעים ביותר, ואם כי הרשעים מתרחקים מאד מה׳ יתברך. אבל מאידך גיסא גדול כח הבחירה שלהם, כי לאחר שהשתמשו ברע בפועל הרי נקל להם יותר לבחור ברע. נמצא שכח בחירתו של זה, נתון בידו יותר ועולה כאמור על כח בחירתו של אדם הראשון, מצד חופש בחירתו ברע, ומצד אפשרותו להפוך את הכל לעומת זה - לטוב, כמו שאמרו חז״ל (ברכות לד) ״במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים״ וראוי הוא איפוא להחזיק בשבילו את כל העולם. 

'''וזוהי''' כוונת דברי הרמב״ן שהכתוב ״זה ספר תולדות אדם״ מרמז לכל התורה, שכל התורה כולה ספר תולדות אדם ושהשם אדם כלל כל מין האנושי, כי כל הדורות, למרות כל ירידותיהם ונפילותיהם, ראויים הם שנבראו בשבילם כל עידוני הבריאה כמו לאדם הראשון, בגלל כח הבחירה שיש בהם.

= האדם, החטא וקיום העולם =

== א ==
'''אדם''' הראשון, בחיר היצורים ויציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, גם יצירת גופו עוד טרם נזרקה בו הנשמה, היתה רוחנית - שכלית. על יצירת כל אבר ואבר היה נמלך הקדוש ברוך הוא עם בית דינו איך לברוא אותו, כמו על בריאת האדם בכללו, כדאיתא בחז״ל (בראשית רבה יב): ״כביכול הקדוש ברוך הוא ובית דינו נימנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידן על מכונן, שנאמר: (דברים לב:ו) ׳הוא עשך ויכוננך׳״. ואם הקדוש ברוך הוא ובית דינו נימנו איך להעמיד את גופו, הרי מובן כמה חכמה רוחנית יש בו. 

'''עוד''' בהיותו גולם מוטל, כבר היה מבחר הברואים, וכל מכמני ומחמדי החכמה שבכל היצורים שקדמו לו - לא היו אלא משמשים הממציאים ומכינים את הדרוש לו. הוא היווה את צורת הבריאה כולה, לרבות גם המלאכים, כי כבר אז ראה, ידע והבין את כל הבריאה, חכמתה ואיכותה, והקיף בשכלו את כל מרחבי המציאות, מתחלתם ועד סופם, בשעה קלה, כדאיתא בחז״ל (בראשית רבה כד:ב): ״זה ספר תולדות אדם״ - ״אמר ר׳ יהודא בר׳ סימון עד שאדם הראשון היה מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו, שנאמר: ׳גלמי ראו עיניך׳ (תהלים קלט:טז), גולם שראו עיניך כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון״. הרי טבועה חכמה נשגבה בגופו של אדם הראשון. 

'''ולאחר''' זה נופחה בו נשמה, ככתוב ״ויפח באפיו נשמת חיים״ - ו״מאן דנפח מדידיה נפח״. נזרקה בו נשמה אלהית, נשמה שמוצאה מן החכמה העליונה, אשר כל גופו וחכמת הארץ ומלואה, בגשמיות הן לנגדה. עם ירידת כבוד ה׳ של הנשמה לשכון בגוית הגוף, נתמזגה החכמה התחתונה ״הגוף״ עם העליונה - ״הנשמה״ והיו לאחד. כשם שלוקחים שלהבת קטנה ומחברים אותה לאבוקה גדולה, הרי היא מתדבקת ונבלעת בתוכה כל כך עד שאין להכיר אותה לבדה במצבה הקודם, כך התאחדו החכמה הטבועה בגוף עם החכמה העליונה של הנשמה, נתוספו לו הכרות על הכרותיו הקודמות, והקודמות קבלו צורות חדשות, התנשאו בגובהן עד אין שיעור ושגבו בבהירותן עד אין ערך וכדכתיב: ״ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו״ (תהלים ח). 

'''ומכאן''' הגיע לחכמת קריאת שמות לכל הנבראים, עד שהקדוש ברוך הוא בעצמו העיד עליו: ״חכמתו מרובה משלכם״ - משל המלאכים. חז״ל גלו כי בקריאת השמות היתה גנוזה חכמה עצומה מרובה יותר מחכמת מלאכי השרת ורחוקה מהשגתם, שכן השם צריך להכיל בתוכו כל מהות נושא השם הזה, כל תועליותיו, מעלותיו ומדותיו המיוחדות לו ואינן נמצאות זולתו, והמלאכים לא הגיעו למדריגה זו ולא ידעו לקרוא את השמות (בראשית רבה יז). אבל אדם הראשון הקיף בשכלו ובהכרתו את כל טבע הבריאה בשעה קלה - ומצא בכל אחד מהם את טבעו המיוחד לו לבדו בנגלהו ובנסתרו, ושהוא יחיד בענין זה. חכמה נשגבה זו היתה, למעלה מהשגת מלאכי השרת, שכלים נבדלים, ובזה נוכחו לדעת כי חכמתו מרובה משלהם. ולא עוד אלא ש״טעו בו מלאכי השרת ובקשו לאמר לפניו ״קדוש״ (ילקוט שמעוני בראשית כג), מפני שנתמזג אצלו הגוף עם הנשמה והיו לאחד, עד שמלאכי מעלה לא הכירו את חלקו הגופני וחשבוהו לבורא.

'''וכפי''' גדלותו כן היה גודל הכבוד והעונג שלו, כי העולם הזה היה לו כמו עולם הבא, נהנה מזיו השכינה ומלאכים משרתים לו בגן ה׳, כדאיתא באבות דרבי נתן פ״א: ״אדם הראשון היה מיסב בגן עדן ומלאכי השרת עומדים לקראתו, מסננין לו יין וצולין לו בשר וכו׳״.

== ב ==
'''והנה''' האדם הגדול הזה מעת שנכשל בחטאו הדק, נהפך עליו גן העדן לגיהנם, כפי שאמרו חז״ל (ילקוט שם): ״לאחר שאכל אדם הראשון מעץ הדעת, כל עץ שהיה נוגע בו וכל עשב שהיה דורך עליו היו מכריזים כנגדו ואומרים ״אל תבואני רגל גאוה״ (תהלים לו) וכן אמרו (סנהדרין לח:): ״אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר ׳למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים׳ (דברים ד:לב). כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר ׳אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׳ (תהלים קלט:ה)״.

'''ומה''' היה חטאו? מלאכי השרת, שכלים נבדלים, לא הכירו חטאו. לפי דעתם צריך היה לעשות מה שעשה, ולפי השגתם, גם אחר החטא נשאר באותה הגדולה אשר היה מתחילה בעיניהם כשבקשו לומר לפניו קדוש, כפי שאמור במסכת שבת נ״ה: ״שאלו מלאכי השרת מלפני הקדוש ברוך הוא: ״מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון? ״. וגם הוא בעצמו, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, בחיר היצורים, חלק אלוה ממעל, לא ראה שום שמץ דופי במעשיו, כפי שהתנצל ואמר: ״האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל״, כלומר: מחויב היה לשמוע בקולה, מפני שהיא גדולה ממנו, כדכתיב: ״ויבן אחת מצלעותיו״ - ״מלמד שבינה יתירה ניתנה לה״ (נדה מה:). ומכאן מקור ההלכה: ״בת י״ב ויום אחד נדריה קיימין״, לעומת בן שמגיע לגדלות רק בי״ג שנה ויום אחד. ורק הקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב ראה בו חטא, כי אף אמנם חטאו היה למעלה מהשגת מלאכי השרת, אבל לא למעלה מהשגת האדם, שחכמתו מרובה משלהם, ושומה היה על אדם הראשון לעמוד על זה. 

'''והנה''' בגלל חטא רק כזה שהוא למעלה מהשגת המלאכים, ירד אדם הראשון מגדולתו ונתמעטה חכמתו. וגרם עליו ועל כל הדורות קללות ומיתות, וכל הבריאה נתקלקלה בגללו. נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. מגן עדן -עידון נצחי, לעולם הזה - עולם מקולקל, כי האדם הוא צורת הבריאה, ואם נתמעטה הצורה נתמעט כל החומר ולקתה כל הבריאה כולה. וגם לא הועילו לו כל הסיגופים הנוראים שסגף את עצמו; כדאיתא בעירובין יח: ״כיון שראה שנקנסה עליו מיתה ישב בתענית מאה ושלשים שנה, ופירש מן האשה ק״ל שנה, והעלה זרזי תאנים על בשרו מאה ושלשים שנה״; הרי כמה חטא אחד, אחד בחיים ואחד בעולם, וחטא דק אשר הוא למעלה מכל ההשגות - בכחו להחריב עולמות נפלאים מלאים חכמה כבירה, לרבות חכמת האדם המרובה מכל חכמת מעשה בראשית. 

== ג ==
'''לפי''' הנחה זו, שחטא קל יחיד בעולם קלקל את הבריאה כולה. מתעוררת השאלה: כיצד יש לנו זכות קיום בעולם? הלא עזרא הסופר בחיר ה׳ עוד בשעתו אמר: ״עוונותינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים״ (עזרא ט:ו), ומה נענה אנן אבתריה? הרי בכל הרף עין אנו נכשלים בעוונות וחטאים, במעשינו, בחושינו, ובמחשבותינו, ״כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״ (קהלת ז:כ). ונוסף לזה עוד נזקפים עלינו עוונות האבות. ואם נצרף את העוונות מכל הבריות ומכל הדורות, הרי יעלה החשבון לאין שיעור. ואם כן באיזו זכות אנחנו מתקיימים ועוד מתענגים על טוב העולם? הלא כל הבריאה היתה צריכה מזמן ליהפך לתהו ובהו. אולם אם נתעמק בזה נמצא את פשר הדבר. אם נסתכל בירידתו של אדם הראשון לאחר החטא. שהיה אצלו בבחינת גיהנום, נראה שלפי מושגינו היה נחשב לגן עדן ממש. אדם הראשון אף אחרי שנתמעט יחד עם כל הבריאה. חי בעונג ועידון מה שאין לנו מושג בהם. חז״ל מספרים: שבימי המבול היו עומדים הבריות במדריגה נישאה. ״שהיו זורעים אחת לארבעים שנה ומהלכים מסוף העולם ועד סופו בשעה קלה ומתלשים ארזי הלבנון בהליכתם והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימא בבשר״ (בראשית רבה לד). ואם לאחר עשרה דורות שהיו מכעיסים. היתה הברכה מצויה אצלם כן. כמה ברכה ותענוגים היו מצויים אצל אדם הראשון אחרי חטא יחיד בעולם. אלא לעומת גדולתו ורוממותו של האדם יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא ולפי בריאתו בתחילה להתענג בעדן ועידון נצחי - נחשבים כל התענוגות הללו כלא כלום ובשמים רואים בזה גיהנם. 

'''והנה''' כל בני האדם בכל הדורות, אחרי כל הירידות וההקטנות. עוד צפונים בקרבם הכחות האלהיים של אדם הראשון, כי זוהי צורת האדם האמתית שנברא בצלם אלהים והוא בבחינת חלק אלוה ממעל. והדורות המאוחרים עוד עולים בכוחותיהם על הדורות הקודמים, כפי שהכתוב אומר: ״עטרת זקנים בני בנים״ (משלי יז). כל אדם יש בו כדי להגיע למעלה נשאה זו כמו אדם הראשון קודם החטא, ויש בכחו לקבל את כל העונג והטובה שהיה לו לאדם הראשון, שנהנה בכל רגע, בבת אחת, בכל החושים. מכל תענוגי גן עדן ומכל העולם שהיה רואה מראשו ועד סופו. ובאמת היו תקופות שהכוחות חזרו וניערו להיות במדריגת אדם הראשון, כפי שאמרו חז״ל, שכשקבלו ישראל את התורה, פסקה זוהמתם והיו כל בני דור המדבר כאדם הראשון קודם החטא (ראה שבת קמו). הוי אומר, כי גם להם היה הכח האלהי שהיה לאדם הראשון. להקיף בהכרתם את כל הבריאה וכל המציאות, ואף לאחר כמה דורות של מורדים ומכעיסים שקדמו להם. 

'''גם''' הדורות שלנו. אחרי כל הירידות וכמעט שאין זכר לראשונים, בכל זאת החכמה האנושית הרוממה והנשאת לא ניטלה ממנו עד היום הזה - בהיותנו יוצאי חלציהם, אלא שלהם היתה גלויה ומפורסמת ואצלנו היא חבויה וגנוזה. חז״ל גילו לנו שגם בתוכנו טמון וחבוי האדם העליון, ומשקיפים עליו כמו על אבות העולם. אנשי כנסת הגדולה התפללו להקדוש ברוך הוא שיחמול עליהם בזכות האבות וילמדם להבין ולהשכיל, ולהגיע למדריגות אהבת השם ויחודו, משום - ״שלא נבוש לעולם ועד״. הרי מכאן שאם לא יגיעו לתכלית השלימות כפי שאפשר על ידי זכות אבות, בסיעתא דשמיא. הרי זו בושה לעולם ועד! וברכה זו קבעו גם בשבילנו, וגם אנו מבקשים שנגיע לתכלית השלימות, כמו שבקשו אנשי כנסת הגדולה. ואם לאו - בושה היא לנו. רואים אנו מזה שמציאות האדם אינה משתנית, שהרי גם אנו לאחרי כל ההקטנות שנתמעטו הלבבות שאי אפשר לנו אפילו לצייר בשכלנו השגת אנשי כנסת הגדולה, בכל זאת יש בכחנו לעלות למדרגתם, ואנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא באותו הנוסח שבקשו הם, ואם לאו - בושה היא לנו לעולם ועד. 

'''כן''' אנו מתפללים בברכת הצדיקים ״ושים חלקנו עמהם ולא נבוש כי בך בטחנו״, כלומר: אם לא יהיה חלקנו עם הצדיקים בושה היא לנו. 

'''ונפלא''' הוא שגם בענין העדר תענוג מתענוגות הגשמיות מוצאים אנו אותו המבטא של ״בושה לעולם ועד״. בברכת המזון אנו מבקשים: ״פרנסנו וכלכלנו והרויחנו, והרוח לנו מכל צרותינו ונא אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם וכו׳ כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד״. הרי שלאחרי כל הירידות שירדנו, אם נקבל פרנסתנו על ידי מלאך ואפילו על ידי אדם - ״בושה״ היא לנו. ולא עוד אלא שיש בזה גם ״כלימה״, שהוא העונש החמור ביותר, שהרי בזמן שדוד המלך קלל את אויבי השם, אמר: ״ישובו יבושו רגע״ ולא הזכיר ״כלימה״. בושה היא בעולם הזה, וכלימה היא בזה ובבא. 

'''ובכללה''' של אותה הבושה נכנסה גם הבקשה: ״ונא אל תצריכנו וכו׳ ולא לידי הלואתם״. כי אם האדם מוכרח להגיע להלואה - אף שנותנים לו בכבוד - בושה נצחית לו. וכן בכל התנאים שאנו מבקשים: ״מידך המלאה - הפתוחה - הקדושה - והרחבה״ - אם לא יתמלאו במלא מובנם, בושה וכלימה היא לנו לעולם ועד. הוי אומר, שהאדם אינו יורד מערכו הרם ותמיד הוא במציאותו העילאית. ואם כי טמונה וגנוזה היא ואינה נגלית, נערך הכל לפי גדלותו האמיתית, ולפי מדה זו מודדים גם את יסוריו ותענוגותיו. ויש לפעמים שאף אי נעימות שהאדם בעצמו אינו מרגיש העדר בזה חושבים לו לצער ועונש. ומשום כך אמרו חכמינו ז״ל: ״עד היכן תכלית יסורין... אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים״ (ערכין טז:) וכן פירשו את כל התוכחה: ״׳והיו חייך תלויים לך מנגד׳ (דברים כח:סו), זה הקונה פת פלטר״ (מנחות קג:).

'''והנה''' לפי זאת נמצא שאנו נמצאים בגיהנם איום כל ימי חיינו!...

'''אמנם''' אין אנחנו מרגישים בצער ובסבל כזה. נולדנו. בעולם מקולקל ולא ראינו טובה בעינינו, חסר לנו המושג האמתי בגדלות האדם ובעונג. הראוי. לו, ונדמה לנו שכל ההנאות שיש לאדם בזמננו. לפי צביונו, קומתו ומצבו הנוכחי, יש בהן עונג גדול, ומאושר האדם אם נפל בחלקו מטוב העולם. אבל בשמים לא חושבים כך. שם מתיחסים אל האדם כפי צורתו האמתית, ואם לאדם הראשון נחשבו תענוגותיו הגדולים לגיהנום, על אחת כמה וכמה התענוגות שלנו - שהם נחשבים לקללות איומות. כל חיינו נחשבים לפי קנה המדה של האדם האמתי כיסורים נוראים. אנו נוצרים בכלא ובבית האסורים, מתעברים תשעה חדשים בחושך ואפלה, נולדים בדם ושפיר ושליא ויוצאים לאויר העולם בצעקות מרות. ביסורים, בצער גידול וכו׳ וכו׳, בזמן שאנחנו שמחים על הוולדו של האדם, בוכים בשמים לגורלו המר, כי נפל משמים ארץ. תחת שמשל בעליונים ובתחתונים והיו מתיראים לגשת אליו. הנה הוא עכשו נמצא בעולם מקולקל של פורעניות ופגעים, וכולם מושלים עליו. ואפילו אם יהיה מלך בכפה כשלמה בשעתו - יזעקו עליו מן השמים ״איכה״, איכה נפל ממעלתו ומדרגתו ואיכה נתמעט. 

'''מברכים''' אנו את האדם שיזכה לחיות מאה ועשרים שנה, והיא הברכה החשובה ביותר אצלנו, ובאמת הלא קללה היא, אחרי שבטבעו נברא לחיות לנצח... 

'''ועוד''' יותר מזה. כאמור, הבושה היא העונש החמור ביותר בעולם, והוכחנו שאם אדם אינו מקבל את צרכיו הגשמיים ישר מאת ידו של הקדוש ברוך הוא בכל תנאי הכבוד הראויים לפי ערך גדולת האדם כמפורש לעיל, הרי יש בזה כל דרגות הבושה והכלימה לעולמי עולמים, העולות אף על דרגות הבושה החמורות בירידות הרוחניות. והנה כמה נמצאים דורותינו במצב בושה זה, אשר רוב הבריות מתענים להשיג פרנסתם וצרכיהם בדרכים שונות ביגיעה רבה, ואם מקבלים הלואה או מתנת בשר ודם הרי כבר רואים בזה הצלחה ואושר ולא פעם אחת ולא יום אחד, אלא במשך כל ימי חייהם על האדמה מתענים הבריות בהתבזות זו, שבכל אחת יש בהן מעין איבוד עולמו של אדם הראשון וגירושו מגן העדן. 

'''נמצא''', איפוא, שלפי הממדים האמתיים שיש למדוד את האדם לפי ערכו, הרי מתגלגל הוא במדרוני הגיהנם יום יום ושעה שעה. וגדולים פי כמה היסורים שהדורות הללו מקבלים, ממה שהיה מקבל אותם היסורים אדם הראשון. שהרי הוא זכה גם לעדן העידונים של העולמות העליונים שהושכן בהם, וראויה שעה אחת של קורת רוח ותענוגים אלה לחפות על כל יסורי העולם, וכעין זה מצינו בר׳ אלעזר בן עזריה שאמר: ״לישתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר יתבריה״ (ברכות כח). אבל לדורותינו שלא ראו אור מעולם ושרויים מעודם בחושך וצלמות, כמה קשים חיים מעונים ודוויים אלו ואותם יסורי הגיהנם הבלתי פוסקים. 

'''ואם''' אין אנו מרגישים את כל הגיהנם הזה, הרי הקללה היא עוד יותר גדולה, שירדנו כל כך שאיבדנו כל הרגשה בגדלות האדם ואין אנו יודעים כלל את ערכו האמתי. 

'''כל''' אחד ואחד ממנו צפונים בו כוחותיו של אדם הראשון ויש בכחו לקבל כל הטובה כמו אדם הראשון. ואם יחסר לנו פרט קטן נחשב בשמים לסבל ועונש מר. כל אדם בן מלך הוא, בנו של מלך מלכי המלכים, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא אשר ברא כל העולמות בשבילו ככתוב: ״בני אתה אני היום ילדתיך״ (תהלים ב:ז), וראוי הנו לתענוגות הגדולים ביותר, תענוגות של גן עדן, ואם יש לו צער משהו או אף שלילת התענוגות הרי יש בזה יסורים נוראים וירידה עצומה בבריאה כולה. ועל אחת כמה שאנו שקועים ביסורים בפורעניות ופגעים שונים ורחוקים מכל מושג: של נצח ותענוגות רוחניים. אין כל תמיהה, איפוא, כיצד אנחנו מתקיימים אחרי חטאי הדורות, כי אמנם קיום עולם זה, לפי ערכו של האדם ולפי ממדי שמים, אינו קיום אנושי כלל, ואין לך בריאה של תהו ובהו יותר מזה.

= מתן שכרן של מצוות =

== א ==
'''איתא''' בתורת כהנים (ויקרא ה): ״רבי יוסי אומר אם נפשך לדעת מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא, צא ולמד מאדם הקדמוני שלא נצטוה אלא על מצוה אחת, בלא תעשה אחת ועבר עליה, ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף דורותיו, וכי איזו מדה מרובה, מרובה מדת הטובה או מדת פורענות? הוי אומר מדת הטובה, אם מדת פורעניות מועטת הרי כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, השב מן הפגולין והנותר והמתענה ביום הכפורים, על אחת כמה וכמה שמזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות״. 

'''כבר''' אמרנו למעלה, כמה עולמות של עונג ועידון הכין הקדוש ברוך הוא לאדם עם בריאת שמים ארץ, וכמה נענש לאחר שחטא בעץ הדעת: נתמעטה קומתו ודמותו, נתקלקלה כל הבריאה, נתקללה האדמה שתצמיח קוץ ודרדר ושהאדם יוציא ממנה את לחמו בזיעת אפו וכו׳ וכו׳. ולא לבד חטאו של אדם הראשון גרם שהעולם יתקלקל, אלא חטאו של כל יחיד ובכל הדורות משחית ומקלקל בעולם, כמו שמצינו בקין שעל ידי חטאו הוסיף העולם להתקלקל, ככתוב (בראשית ד): ״כי תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך״. ומובן, איפוא, כמה נתקלקל העולם וירד ערך הבריאה עד דור המבול, לאחר שהיו הולכים וחוטאים לפני הקדוש ברוך הוא, ולא איש אחד ולא דור אחד אלא עשרה דורות, דור אחר דור, היו מכעיסים ובאים עד שנגזר עליהם ועל כל היקום כליה. 

'''והנה''' רואים אנו שבכל זאת גם לאחר הקללות והירידות האלו, היו להם, לדור המבול, עוד שפע רב של טובה שאי אפשר לתארה. אמרו במדרש (בראשית רבה לד): ״אמר רבי אחא מי גרם להם לדור המבול שימרדו, שהם זורעים ולא קוצרים יולדים ולא קוברים״. כלומר, בזה שהיו זורעים היה הכל גדל מאליו בלא שום טורח ועמל עד שהיה מתבשל מאליו וראוי מיד לאכילה. וכן היו יולדים ולא מתו בניהם קודם זמנם ומוסיף רבי יצחק: ״אחת לארבעים שנה היו זורעים, ומהלכים מסוף העולם ועד סופו ומתלשין ארזי לבנון בהליכתם, והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימא בבשר״. עוד איתא שם (בראשית רבה לו): ״רבי לוי אמר: לג׳ ימים היתה אשה מתעברת ויולדת וכו׳, ורבנן אמרי: ליום אחד וכו׳. ואמר רבי לוי: כשהיתה אחת יולדת ביום, היתה אומרת לבנה: צא והבא לי צור לחתוך טיבורא: בלילה היתה אומרת לבנה: צא הדלק לי נר לחתוך טיבורא דילך. עובדא הוי בחד איתתא דילידת בלילה, אמדה לברה: זיל אדליק בוצינא דניקטי שורך, נפק ופגע ביה שידא שמנון. אמר ליה: זיל גלוג לאמך וכו׳. אמר ליה: זיל את וגלוג לאימך דלא קטעת אמא שורי, דאלמלא דקטעתיה הוינא מחי יתך וקטיל יתך״. 

'''הרי''' לפנינו באיזה מצב נמצאו בני האדם בימי דור המבול. מצינו במסכת שבת (ל:): ״אמר רבן שמעון בן גמליאל עתידה אשה שתלד בכל יום וכו׳, לגלג עליו אותו תלמיד וכו׳״. הרי שדבר כזה שתלמידו של רבן שמעון בן גמליאל תמה עליו ולא היה יכול לתאר לעצמו שיהיה כן אף לימות המשיח, היה מצוי ורגיל בדור המבול, כאמור במדרש הנ״ל, שבזמנם היתה אשה מתעברת ויולדת ביום אחד, ולא עוד אלא שמיד עם יציאתם לאויר העולם היו מהלכים ועושים כל מלאכה, וגבורתם של תינוקות בני יום אלו היה כה מופלא ששדים ורוחות נחשבו בעיניהם ככלום. 

'''מעתה''' הרי הדברים קל וחומר. אם בדור המבול לאחר כל הקללות והירידות בבריאה, עוד נמצא העולם במצב נפלא כזה, אם כן איזו צורה היתה לעולם בדורות שלפניהם, שעדיין לא הגיעו לירידה והשחתה שכזו, ובדור לפני לפניהם וכו׳ וכו׳ עד לדורו של אדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא. וכל זה לאחר החטא של אדם הראשון. ומכאן אפשר ללמוד על אחת כמה וכמה, מה היתה צורת העולם קודם שחטא אדם, בעת שהבריאה היתה בשלימותה כפי שברא אותה ה׳ יתברך, ולא היו בה שום קללה ושום רעה. הרי ודאי שאין בכח אנוש לקבל כל מושג כמה מן הברכה והאושר היו שרויים בכל נקודה קטנה בעולם. ואמנם נאמר על הבריאה: ״וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד״. ויש דברים שהוכפל עליהם ״כי טוב״. 

'''וכל''' העולמות והעידונים המרובים והנפלאים האלה עוד לא הספיקו בשביל האדם, עד שנטע לו הקדוש ברוך הוא גן בעדן. והגן והעדן שתי בחינות מיוחדות הן, גן לחוד ועדן לחוד, כמו שכתוב: ״ויטע ה׳ אלהים גן בעדן״, כלומר: שבתוך עולם העדן שכולו עונג ועידון בלא שום שם תוספת לווי אחר, נטע הקדוש ברוך הוא בשביל האדם גן, היינו, עוד סוג מיוחד של תענוגים מלבד העולם של עדן. ועוד אמרו חז״ל (בראשית רבה טו) ״למה הוא מזכיר שם מלא - ה׳ אלהים - בנטיעת הגן (כלומר: שבבריאה בתחלת יצירתה נאמר רק ״בראשית ברא אלהים״, וכאן כתוב ״ויטע ה׳ אלהים״)? שמתחלת בריאתה היא צריכה כיון וכו׳״ (ראה פירוש רש״י בבראשית רבה שם). הרי שהיתה נטיעת הגן בצורה מיוחדת. 

'''ויש''' להבין כי המרחק בין עולמו של אדם הראשון, אשר היה אצלו בבחינת עולם הזה, לבין גן העדן שהניחו בו הקדוש ברוך הוא, הוא כמו המרחק שאנו מציירים לעצמנו בין העולם שלנו עם כל העינויים והיסורים שבו, לבין העולם הבא אשר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. ויש להוסיף שכל העידונים הגדולים והנפלאים הללו ניתנו מתחלה לאדם הראשון לנצח נצחים ולכל דורותיו אחריו באין שיעור וסוף. 

'''והנה''' לאחר שחטא אדם הראשון ועבר על מצות ״לא תעשה״ שנצטוה שלא יאכל מעץ הדעת, נטרד וגורש מהגן והעדן ומכל התענוגים המופלאים, ויצא נזוף וידיו על ראשו, מקולל ומנודה, נתמעטה קומתו, דמותו וצורתו, שלו ושל כל מין האנושי, ושל כל הדורות אחריו, ואתו נתקללה כל הבריאה שתעלה קוץ ודרדר וכו׳. וגם נטלו ממנו חיי עולם והוטלה עליו קללת המות, ויצאה הגזירה: ״כי עפר אתה ואל עפר תשוב״. עונש המות, מלבד שלילת החיים שיש בו, ומה גם שנות חיים ארוכים בלי סוף וקץ, הרי עצם הפחד הנורא מפני מלאך המות מי ישערנו! וכבר היה מעשה ברב כהנא (ראה בבא קמא קיז) שהלך לעולמו, ואוקמי רבי יוחנן, ולא רצה לחיות עוד, הואיל וחליף שעתא חליף, ופירש רש״י: שלא רצה לקבל עליו עוד פעם צער מיתה. וכן אמרו חז״ל (מועד קטן כח) דרב נחמן איתחזי ליה לרבא וסיפר לו כי צער מיתתו היה כמשחל ביניתא מחלבא, ואף על פי כן אם היה אומר לו הקדוש ברוך הוא לבוא עוד פעם בעולם לא היה מקבל עליו, משום פחדו המרובה של מלאך המות. 

'''וכל''' העונשים והמיתות האלו, לא על אדם הראשון לבדו נקנסו, ולא למשך זמן מסוים, כי אם לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות - לרבות רבבות בני אדם בכל דור. הרי כמה גרם חטא קל אחד של אדם הראשון. מה נורא ואיום הוא ומי ידענו? 

== ב ==
'''ומכאן''' נוכל ללמוד גם גודל מתן שכרן של מצות. אף אם רק נשוה את מדת הטוב למידת פורענות, כמה ראוי לפי זאת להיות שכרו של אדם שמקיים ציוויו של מקום ואינו עובר על אזהרה אחת של מצות לא תעשה. ושכר זה אינו בדין שיתחיל מהעולם הזה שלנו, אלא מהגן והעדן שהושכן אדם הראשון. שזה היה בבחינת עולם הזה שלו, כי הלא ברור שאם לא היה אדם הראשון עובר על מצות לא תעשה שנצטוה עליה, ודאי שהיה נוטל שכרו, והיה עולה לגנים ועידונים יותר נעלים, שהמרחק ביניהם הוא במרחק מהבריאה שנתקללה על ידי חטאו, עד לגן עדן שזוכה אדם בשכר שלא עבר על אזהרת ה׳ יתברך וקיים מצותו. 

'''ועוד''' יש למדוד את המדה טובה כנגד כל מדת הפורענות שקיבל אדם הראשון בעונש עבירתו, כלומר: יש לעשות חשבון השכר גם כנגד צער פחדו מפני מלאך המות, כנגד צער המיתה עצמה, כנגד שלילת החיים שיש בה, כנגד יסורי הגיהנום שנבראו עבור החוטא (וכבר כתב הרמב״ן בשער הגמול שאילו היה לו לאדם כל יסורי איוב במשך כל ימי חייו, עדיין אין זה מגיע לרגע אחד של יסורי גיהנום), וגם כנגד גירושו מהגן והעדן וכו׳ וכו׳, כי הלא צריך להשתלם לו הכל במדה טובה בשכר שקיים את מצות ה׳ יתברך, כנגד מדת פורענות שהביא עליו אדם הראשון על ידי חטאו כנ״ל. והכל יש לתת לא לשעה ולא לדור אחד, כי אם לדודי דורות ולנצח, כשם שנקנס אדם הראשון בעונשים לדורי דורות. 

'''וזהו''' מה שאמר רבי יוסי בתורת כהנים: ״אם נפשך לדעת מתן שכרן של מצות צא ולמד מאדם הראשון״. אם על עבירה אחת של אדם הראשון כך, שהפסיד את כל העולמות של גני העדן שלו עם כל עדוני הבריאה, ובאה עליו קללת המות על הפחד והיסורין שעמה, הרי לעומת זה כמה צדיך האדם לעלות בשכר קיומו אזהרה אחת, וכמה הוא מביא חיי נצח לעולם לו ולכל דורותיו אחריו. וכל מה שאמרנו הוא אם נשוה מדת הטובה למדת הפורעניות. אולם הרי אמרו חז״ל שמרובה מדה טובה ממדת פורעניות חמש מאות פעמים, ואם כן יש לכפול את כל השכר הזה פי חמש מאות, והרי נגיע לממדים שאין כל תפישה בהם. 

'''וכשנעמיק''' בזה יותר, יתבאר לנו עוד חידוש נפלא. ידוע שחטאו של אדם הראשון היה דק מן הדק, עד שגם מלאכי השרת השכלים הנבדלים לא הרגישו בו, כמו שאמרו חז״ל (שבת נה) שהם תמהו ושאלו להקדוש ברוך הוא: ״מפני מה קנסת מיתה על האדם?״ ולכאורה מה תמהו המלאכים, הלא מפורש נאמר לו ״כי ביום אכלך ממנו מות תמות״?! אלא בעל כרחינו שבעיני המלאכים לא נראתה שום עבירה במעשהו זה של אדם הראשון, ורק הקדוש ברוך הוא חוקר לב ובוחן כליות הוא ראה בזה חטא. דיש להבין את חטאו לא בחיוב כי אם בשלילה, כלומר: שבתכיפות עלייתו של אדם הראשון בשכלו והכרתו את ה׳ מרגע לרגע באורח חיים למעלה להשכיל, חל הפסק מה בסדר עלייתו זו, שלא עלה באותה מדה כפי שהיה ראוי לה. ומשום שהיתה לו אפשרות לעלות יותר ולא עלה, בזה היה נעוץ החטא. ואם על תביעה דקה כזו נענש אדם הראשון בעונשים חמורים כאלה, כאמור לעיל, אם כן לעומת זה הרי גם השכר שהבאנו בחשבון על קיום אזהרת לא תעשה, יש לחשב גם לגבי מעשה כזה שבעיני המלאכים לא היתה נראית בו כל מעלה, ואף באדם שהוא רע והמעשה שלו כולו רע, אלא שבעומק לבו יש עוד מקום לרדת לדיוטא תחתונה יותר, והקדוש ברוך הוא רואה בו שהאיט בירידתו קימעא - ראוי הוא להיות שכרו משתלם לו באותו שיעור שתיארנו. ומה נפלא הדבר, שבשלילת ירידה אף במדה דקה כזו שמלאכים אין בכחם להשיגה, עומד אדם לקבל שכר גדול במדה כנגד מדה של עונשי אדם הראשון ולהביא חיים, עידון ועידונים, לו ולכל העולם כולו, ולדורותיו ודורות דורותיו עד אין סוף כנ״ל. ואם כה גדל השכר בהאטת הירידה, אם כן מה השכר בהפסקת מה של הירידה?! ומה לפי זה חשבון השכר בהסתייגות ממש מלעבור על לא תעשה?!...

== ג ==
'''והנה''' כל החשבונות הללו המה רק ביחס למצות לא תעשה של אדם הראשון שנצטוה עליה בתחלה לפני קבלת התורה, שהיה דינו כבן נח. ואף לא כבן נח ממש, שהרי לחד מאן דאמר בגמרא (סנהדרין נו:) לא נצטוה אדם הראשון אלא על מצוה אחת של עבודה זרה בלבד, אבל נח שנצטוה על ז׳ מצות, הרי כל מצוה ומצוה נתחזקה ונכפלה פי כמה כפי שיתבאר להלן. אבל לאחר מתן תורה הרי כל המצוות קבלו ערך אחר שאפילו בן נח המקיים שבע המצות לאחר קבלת התורה משום שככה נצטוה נח, אינו, לפי דברי הרמב״ם פ״ח הי״א מהלכות מלכים, לא מחכמיהם ולא מחסידיהם, אלא צריך הוא שיקיימם בכוונה מכוונת משום שכך נצטוה משה מפי הגבורה על הר סיני, הרי שיש הבדל רב בין בן נח המקיים מצוה. משום שכך נצטוה משה מפי הגבורה, לבין בן נח המקיים משום שנח נצטוה כך, וההבדל גדול כל כך כמו בין איש בער לאיש חכם וחסיד, כמו שכתב הרמב״ם בלשונו שאינו לא מחכמיהם ולא מחסידיהם. מעתה צא ולמד כמה המרחק בין אדם המקיים מצוה מבין ז׳ מצות לאחר שנצטוה משה בסיני, לבין קיום מצותו של אדם הראשון. 

'''וכל''' זה בבן נח המקיים מצוה. ועל אחת כמה וכמה באדם מישראל המקיים מצוה. ולא כדין בן נח שנצטוה על ז׳ מצות בלבד אלא כדין שנצטוה על ששת מאות ושלש עשרה מצות, ולא רק בחיוב אלא אף בשלילה, כי הרי אדם מישראל היושב רגע ואינו עושה שום דבר רע קיים בבת אחת כל המצות לא תעשה שבתורה, שהרי לא אכל פיגול, לא אכל נותר, ולא לבש שעטנז וכו׳ וכו. ועוד יש לחשוב את העבירות החמורות ביותר, שהרי נזהר גם מהן, כמו עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע שהוא כנגד כולם (ראה ערכין טו:). ויש לעמוד במיוחד על חומרת לשון הרע, שהרי מצינו בירושלמי (ברכות א:ב) ״רבי שמעון בן יוחי אמר: אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין חד דהוי אישתעי באורייתא, וחד דעביד כל צורכיה. חזר ואמר ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דלטוריא דיליה, אילו הויין תרין פומין על אחת כמה וכמה״. הרי רצה רשב״י בתחלה לבקש שתי פיות לאדם כדי שלא יצטרך לבטל מתלמוד תורה בעת שהוא עוסק בצרכי גופו כאכילה ושתיה וכדומה, והיה מרויח בזה הרבה מאד בקיום המצוה הגדולה כנגד כל המצות כולן, שיוכל לעסוק בה בפיו השני. ולא רק שהיה מרויח בכמות, אלא גם באיכות, כי הרי יהיה זה הבל פה שלא טעם טעם חטא. וכבר אמר ריש לקיש (שבת קיט:): ש״אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, אמר ליה רב פפא לאביי דידי ודידך מאי? אמר ליה אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא״. הרי שהלימוד של תינוקות שהם אינם מבינים בתורה אלא מעט מאד צורת האותיות בלבד, ובכל זאת עדיף לימודם מהלימוד והעיון הרב בתורה של רב פפא ואביי עם כל עמקותם וערכם הגדול מאד. ואם כן לוא נוצר באדם פה מיוחד רק ללימוד התורה הקדושה, הרי היה זה לימוד בפה שלא נפגם על ידי חטא ועבירה וערכו היה גדול לאין שיעור. ועם כל זה חזר רשב״י ואמר מכיון שיש חשש שהאדם ידבר בגלל זה לשון הרע יותר, אין זה כדאי, ויותר טוב שיהיה לו רק פה אחד בלבד. הרי מכאן שכדאי להפסיד לימוד תורה ובמעלה נפלאה כזו בכמות ובאיכות כנ״ל, ובלבד למעט מעוון לשון הרע. אם כן איפוא היושב ואינו מדבר לשון הרע כמה גדול שכרו!... 

'''וכל''' זה כשמקיים אזהרת לא תעשה ואינו עובר עליה בשלילה. מעתה קל וחומר, המקיים באותה שעה מצות עשה אחת בפועל, אף הקלה ביותר, כמה גדול שכרו, כי בקיימו מצות עשה הרי לא לבד שלא עבר על ציווי ה׳ באותה שעה, כי אם גם קיים רצונו יתברך בקום ועשה. ולא עוד אלא שודאי לא נאבדה ממנו באותה שעה גם זכותו הגדולה שקיים יחד עם זה כל אזהרות לא תעשה שבתורה, שהרי בזמן זה לא עבר שום עבירה. וכל שכן אם לומד תורה באותה שעה, שהיא שקולה כנגד כל המצות, כמו שאמרו חז״ל (ירושלמי פאה א:א): ״כל חפציך לא ישוו בה. שאפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה״. הרי נמצא שבעת עסקו בתורה, כאילו קיים בפועל את כל התורה כולה - גם המצות עשה שבה וגם מצות לא תעשה. ומי יוכל לבוא לעומק שכרו. 

'''וכל''' זה אף אם ילמוד רק צורת האותיות שבתורה כתינוק הלומד בתחילה בבית הספר, שהרי גם על תלמוד תורה כזו נאמר ״כל חפציך לא ישוו בה״. וקל וחומר כשלומד ומבין מה שלומד, אפילו תיבה אחת, נמצא מקיים כל התורה כולה, וכל שכן תיבה אחר תיבה כשנצרף אותן ביחד, ושורה אחר שורה, הלא נכפל הכל בכמות ובאיכות לאין שיעור ותכלית, והרי מגיעים אנו לפי חשבון זה לממדים אין סופיים ומאבדים כל מושג במתן שכרם. וזה מה שאמר הכתוב (תהילים לא): ״מה רב טובך אשר צפנת ליראיך״: ״עין לא ראתה אלהים זולתך״ (ישעיה סד).

= כח הירידה והעליה באדם =
'''אמרו''' חז״ל (בראשית רבה יז:ה): ״בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת. אמרו לו: אדם זה מה טיבו? אמר להם: חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם בהמה חיה ועוף, אמר להם: זה מה שמו? ולא היו יודעין. העבירן לפני אדם, אמר לו: מה שמו? אמר לו: זה שמו שור וזה חמור וזה סוס וזה גמל. אמרו לו: ואתה מה שמך? אמר להם: אני נאה להיקרא אדם, שנבראתי מן האדמה. ואני מה שמי? אמר לו לך נאה להיקרא ה׳ - שאתה אדון לכל. אמר רבי אחא: ׳אני ה׳ - הוא שמי׳ (ישעיהו מב:ח) הוא שמי שקרא לי אדם הראשון״.

'''מהמאמר''' הזה אנו למדים כי בקריאת השמות לברואים היתה גנוזה חכמה עצומה שמלאכי השרת לא היה בכחם להשיגה, ובה נתגלה כי חכמתו של האדם מרובה משל המלאכים. השם שאדם קבע לכל יצור, צריך היה לכלול את כל הכוחות שנטבעו בו, את כל רוחניותו ותכליתו המיוחדת לו בלבד שאינן נמצאות בשום בריה אחרת בעולם. ונמצא שבשעה קלה ובסקירה אחת עמד אדם הראשון על כל פרט ופרט בכל בריה מבין כל אלפי רבבות הנבראים בעולם אם יש דומה לו, ובחן את כל מהותם ותכונתם. 

'''ולא''' רק את בעלי החיים אשר על פני האדמה בדק ובחן בשעה זו, אלא גם סקר בשכלו את כל העולמות העליונים והתחתונים, את המלאכים, השרפים, והאופנים, אשר אין מספר לגדודיהם, וגם להם להשכלים הנבדלים קבע את מהותם הרוחנית ותפקידם בבריאה מששת ימי בראשית עד לנצח נצחים. 

'''ועוד''' שאלו ה׳ יתברך: ״ולי מה נאה להקראות?״ והשיב: ״אדני, שאתה אדון לכל״, והיינו שלאחר שהכיר את כל הנבראים כולם כאמור, ידע והכיר לקרוא להקדוש ברוך הוא - אדון, כלומר, שבא למעלות העליונות של החכמה והבחין את אדנותו יתברך על הכל. 

'''והנה''' בשעה שהקדוש ברוך הוא שאל את האדם: ״ולך מה נאה לקרוא?״ אמר: ״אדם, כי מן האדמה נלקחתי״. ולכאורה תמוה הדבר, שהרי לכל הברואים קבע שמות לפי רוחניותם, ולמה דוקא לעצמו קרא שם לפי החומר שבו שלוקח מן האדמה?

'''אולם''' בשם זה גילה האדם את עצמיותו האמיתית שבה נעוץ כל סוד מהותו, כי אמנם הכיר אדם הראשון שמצד אחד גדול הוא מאד ונעלה על כל הברואים, עד שהקדוש ברוך הוא התפאר בו ואמר: ״ראו שחכמתו מרובה משלכם״, ושהמלאכים טעו בו וחשבוהו לבורא ובקשו לומר לפניו קדוש (ראה ילקוט שמעוני כג). אבל הוא גם הכיר מהצד השני, שמכיון שנברא מן האדמה מוטל עליו ללכת ולעלות ממדרגה למדרגה, ואם הוא שוהה רגע מבלי לעלות במדה שהוא ראוי לה, הריהו יורד באותו רגע לדרגה של פחות שבפחותים, עד שאומרים לו: ״יתוש קדמך״ (ראה בראשית רבה ח). ולא עוד אלא אף באותה שעה ששכלים נבדלים לא רואים בו שום הגשמה ומבקשים לומר לפניו קדוש, רואים אותו בשמים בגלל העלם משהו מאותה עליה - מחריב עולמות עליונים ותחתונים, וקונסים עליו מיתה לו ולכל הדורות אחריו. ומשום כך קרא לעצמו ״אדם״, משום שהוא הכיר שבגלל סטיה כלשהי בעליתו, עלול הוא בכל רגע להיהפך לאדמה שממנה לוקח, כפי שאמנם נאמר לו לאחר חטאו ״עפר אתה ואל עפר תשוב״. בהכרה זו התגלתה חכמתו הגדולה, וזוהי צורתה האמיתית של החכמה. 

'''וכן''' מצינו אצל משה רבנו ע״ה אדון הנביאים, שעם כל מעלותיו הנפלאות למאד שעלה למרום וקיבל התורה מאת ה׳, והקדוש ברוך הוא העיד עליו: ״בכל ביתי נאמן הוא״, ונקרא בתורה ״איש האלהים״, אמר על עצמו: ״ונחנו מה״. ואכן זוהי גדולתו של משה שהכיר בעצמו מהותו זו, והתורה מציינת: ״והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה״. 

'''ומצינו''' עוד יותר מזה, שאף תוך הכרה זו, בהגיע האדם למדריגת הענותנות, עלול הוא להתעלם משלימות המעלה ולבוא לידי טעויות חמורות ולהחריב עולמות, שכן אמרו חז״ל (גיטין נו): ״ענותנותו של ר׳ זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו״. חז״ל קובעים למעלתו של ר׳ זכריה את הענוה, שהיא כאמור צורת החכמה האמיתית של האדם, ובכל זאת על ידי סטיה קלה ואי השלמתה, הביא לידי חורבן בית המקדש, כי זוהי מהותו של האדם כי מן האדמה לוקח. 

'''ואמנם''' בזה שהאדם הוא עפר מן האדמה גלומה גם עצם גדולתו, כי כשם שהוא עלול על ידי העלם כלשהו בשלבי עלייתו - לרדת בבת אחת למדריגות הפחותות ביותר, כן גם בכוחו לעלות בבת אחת מהמדרגות התחתונות ביותר עד למעלות העליונות לאין שיעור, והתלין של רבי חנינא בן תרדיון יוכיח! סיפרו חז״ל (עבודה זרה יח) שאמר לרבי חנינא בן תרדיון: ״רבי! אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי עולם הבא? אמר לו הן. השבע לי. נשבע לו. מיד הרבה בשלהבת וכו׳ אף הוא קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי עולם הבא״. הרי תלין זה עסק כל ימיו ברציחה ובודאי היה מהאנשים השפלים ביותר, ובכל זאת בגלל מעשה קטן זה של נטילת הספוגין מעל לבו של ר׳ חנינא שקירב את מיתתו ומיעט את יסוריו, התרומם בבת אחת למעלה עליונה כזו עד שהפיל גם את עצמו לתוך האור, ובת קול מן השמים הזכירה אותו בנשימה אחת עם רבי חנינא בן תרדיון והכריזה ששניהם מזומנים לחיי עולם הבא!... 

'''זהו''' כוחו של האדם וכזאת היא מהותו.

= ותפרעו כל עצתי =
'''אמר''' הכתוב (משלי א): ״יען קראתי ותמאנו וגו׳ ותפרעו כל עצתי״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה יח) שפסוק זה נאמר על יצירת האשה. 

'''מצינו''' שיצירת גוף האדם חשובה בכמה מעלות מכל הבריאה. על יצירת הבריאה נאמר (תהלים לג): ״בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם״, כלומר: הכל שבבריאה של מעלה ושל מטה נבראו בציוויו של מקום, כדברי הכתוב: ״ויאמר אלהים יהי אור וגו׳ יהי רקיע וגו׳״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה יב): ״בהבראם״ - ״בהא בראם. ומה הא זה כל האותיות תופסין את הלשון וזה אינו תופס את הלשון. כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא בדבר ה׳ - וכבר שמים נעשו״. אבל ביצירת האדם כתוב: ״ויאמר ה׳ אלהים נעשה אדם״. והיינו בבחינת פעולה ומעשה ובהכנה רבה, כביכול. וכן כתוב בבריאתו: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם״, ואמרו חז״ל (בראשית רבה יד): ״כאשה הזו שמקשקשת עיסתה במים ומגבהת חלתה מבינתיים, כך בתחלה: ״ואד יעלה מן הארץ״, ואחר כך - ׳וייצר את האדם׳: וכן הוא אומר: ׳ואיש תרומות יהרסנה׳ - זה אדם הראשון, שהוא גמר חלתו של עולם״; וכן אמרו בירושלמי (שבת ב:ו): ״אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה, דכתיב: ׳וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה׳: ועוד אמרו (בראשית רבה שם): ״׳מן האדמה׳ - ממקום כפרתו נברא וכו׳. אמר הקדוש ברוך הוא: הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו והלואי יעמוד״. הרי שלאחר שנבראה כל הבריאה, שיש בה חכמה עצומה לאין שיעור, כדכתיב (משלי ג): ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, הרים הקדוש ברוך הוא חלת עפר מיוחדת מן האדמה הזאת - ממקום כפרה, והיא היותה החומר ליצירת גופו של אדם הראשון. 

'''ועוד''' אמרו (בראשית רבה יב): ״מי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו (קהלת ב) - ׳עשהו׳ לא נאמר, אלא ׳עשוהו׳, כביכול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובית דינו נמנין על כל אבר משלך ומעמידך על מכונך, שנאמר (דברים לב): ״הלה׳ תגמלו זאת וגו׳ הוא עשך ויכוננך״, מכאן שלא רק יצירת גופו של אדם בכללו היתה בבחינת פעולה ומעשה יותר מכל הבריאה, אלא שעל יצירת כל אבר ואבר שבו נמנו כביכול הקדוש ברוך הוא ובית דינו ועשוהו, מה שאין כן כל יצורי הבריאה שנבראו, כאמור, רק בציווי לבד, ואף עולם המלאכים בכלל, כמו שאמרו חז״ל (תנחומא בראשית יב): ״אלה תולדות השמים והארץ בהבראם - לרבות את המלאכים״. 

'''ולא''' עוד, אלא שיצירתו של האדם עולה גם על בריאת עולם הבא, חז״ל אמרו (בראשית רבה שם) שבשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, כדכתיב (ישעיה כו): ״כי ביה ה׳ צור עולמים״ - עולם הזה בה״א ועולם הבא ביו״ד. הרי שגם עולם הבא נברא באות אחת בלבד. ואילו ליצירת האדם נתוספו, כאמור, יצירה ומעשה. 

'''ויש''' ביצירת האדם עוד מעלה נוספת, שהוא נוצר מיצירה אחרת שקדמה לו. כל הבריאה נבראה יש מאין, ואילו גופו של אדם נבראה מן היש - מהעפר. נמצא, איפוא, שהאדם אף מצד חומר גופו בלבד הוא כלפי הבריאה בבחינת צורה לגבי חומר, וכקודש לגבי חול - כתרומה הנגבהת מן העיסה, (ראה בראשית רבה יד), וכדברי הכתוב (בראשית ב): ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״, כלומר, שעל גופו בלבד, שהוא בא מן העפר; כתוב: ״וייצר״. 

'''ולאחר''' כל זה, נופחה בו נשמה רוחנית עילאית, חלק אלוה ממעל, כדברי הכתוב (שם): ״ויפח באפיו נשמת חיים״, ו״מאן דנפח מדיליה נפח״. בזה נתגבשה שלימות צורתו של האדם הנבחר, ככתוב: ״ויהי האדם לנפש חיה״. 

'''והנה''' יצירת האשה עולה על יצירת האיש, כי היא לא נבראה מן העפר, אלא מגוף האדם ולאחר שכבר ניתנה בו הנשמה. אדם הראשון אחרי שהושלם כולו, שימש החומר לבריאת האשה. ועוד, שלא כל האיברים שבאדם נמצאו ראויים לבריאתה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה יח): ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע - התבונן מהיכן לברוא אותה. לא ברא אותה מן הראש שלא תהא קלת ראש, ולא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית וכו׳, אלא ממקום צנוע באדם, ואפילו הוא ערום אותו המקום מכוסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא היה אומר: אשה צנועה״. הרי שהיה רצון שמים, כביכול, ליצור את האשה בצורה. נעלה יותר מכל המציאות בזה ובבא, ונבחר אבר מיוחד באדם שיש בו כל המעלות כדי לבראותה, וכן מצד חלק הרוחני עלתה האשה על האיש, כדברי חז״ל (נדה מה): ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע - מלמד שניתנה בה בינה יתירה יותר מן האיש״. 

'''ומה''' נפלא הדבר, שבפגם קטן שנתגלה פעם באשה, ראה הקדוש ברוך הוא הפרעה, כביכול, בכל תכניתו בבריאה, כמו שסיימו שם חז״ל: ״ואף על פי כן - ותפרעו כל עצתי. לא בראתי אותה מן הראש, ומקלת ראש - ׳ותלכנה נטויות גרון׳: ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר: ״ומשקרות עינים״: ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית, שנאמר: ״ושרה שומעת פתח האהל״. 

'''והנה''' אם נתבונן, למשל, בתביעה על שרה אמנו ששמעה פחח האהל, נמצא אותה דקה מן הדקה. מה שמעה אזנה של שרה? שיחת המלאכים שנשלחו מאת ה׳ יתברך לבשרה כי יולד לה בן, שהם דברי נבואה, ובודאי יש בזה משום מדריגה גדולה עד מאד, ורק נביא ראוי לשמוע דברים כאלו מפיהם של מלאכי עליון. ולא עוד אלא שהדברים עצמם מתייחסים אליה, שהיא תלד בן. וגם השמיעה היתה שלא בכוונה, שהרי האוזן היא אחד משלשה דברים שאינם ברשותו של אדם (ראה תנחומא תולדות יב). ואכן לא ירדה שרה בזה ממדריגתה בבינה היתירה שניתנה בה יותר מבאיש, שהרי אף לאחר מעשה זה נאמר לאברהם (בראשית כא): ״כל אשר תאמר אליה שרה שמע בקולה״, ואמרו חז״ל (ראה רש״י שם): ״למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות״. נמצא, איפוא, שהיה כאן פגם שאין במושגינו לעמוד עליו, ורק הקדוש ברוך הוא חוקר לב ובוחן כליות גילה שהיה בזה איזה חסרון, שלא הגיעה לתכלית השלימות לפי מדריגתה. 

'''למדים''' אנו מכאן, מה נורא הוא קלקול ופגם של חטא אחד אפילו הקל ביותו. שהרי לפי האמור, כל ענין התביעה על שרה אמנו לא היה אלא על חסרון משהו בקצה השלימות ופגם דק מן הדק עד אין נבדק, ובכל זאת כינו אותה: צייתנית, והקדוש ברוך הוא קורא עליה: ״ותפרעו כל עצתי״, כלומר: כל עצתו של הקדוש ברוך הוא שהתבונן מהיכן לברוא אותה, כאמור, הופרעה ולא נתקיימה כביכול. 

'''ועוד''' יותר מופלא הדבר, שבאותו מאמר מנו חז״ל בין הנשים שהפריעו עצתו של הקדוש ברוך הוא ביחד עם שרה לאה ורחל, גם את בנות ציון. והנה חטאיהן של בנות ציון מתוארים בצורה חמורה מאד, כדברי הכתוב (ישעיה ג): ״ותלכנה נטויות גרון וגו׳ ומשקרות עינים״, והנביא תולה בהן את חורבן המקדש וחורבן הארץ, וכן מבואר בחז״ל (ילקוט שם): ״לפי שהיה ירמיהו הנביא מחזר עליהן ואומר להן: בנותי! עשו תשובה עד שלא יבואו השונאים. והן היו אומרות: ימהר יחיש מעשהו למען נראה דוכס רואה אותי ונוטל אותי לאשה: איפרכוס רואה אותי ונוטלני לו לאשה״. וכאן נאמרו שתי התביעות ביחד, כאילו הן שוות: התביעה על שרה אמנו ששמעה דברי נבואה פתח האהל, עם התביעה על בנות ציון שהלכו נטויות גרון וכו׳ ולא היה איכפת לדהן אם יחרב המקדש וילכו בני ישראל בגלות, ובטחו בעצמן להינשא לערלים, מהרסים ומחריבים, אויבי ה׳ ועמו: על שתיהן מתאונן הקדוש ברוך הוא במאמר אחד: ״ותפרעו כל עצתי״? 

'''מכאן''', מה נורא הוא עומק דין שמים ומה גדול כח הרס החטא, שנתבע כל אדם על כל פגם ושוקלין עליו את הקלי קלות כחמורי חמורות. 

'''ואמנם''' גם חטאיהן של בנות ציון אין לפרש כפי פשטותם של הדברים, שהרי אמרו חז״ל (נדרים פא.): ״דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוה, על מה אבדה הארץ, עד שפירשה הקדוש ברוך הוא בעצמו: ׳ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי״. וראה מה שכתב הר״ן ז״ל שם: ״דמדלא ידעו החכמים והנביאים לפרש החטא, שמע מינה שהיו עוסקין בתורה תמיד, אלא שהקדוש ברוך הוא יודע מעמקי הלב פירשה וכו׳״. הרי שהחטאים שגרמו לחורבן הארץ לא השיגם השכל האנושי עד שפירשם הקדוש ברוך הוא בעצמו. ואם כן, איפוא, אין לפרש תיאור חטאיהן של בנות ציון כפי הנראה מפשוטו של מקרא. אבל על כל פנים בלשון התורה נתבעו בצורה החמורה ביותר, כאמור, ואילו על שרה אמנו, גם בתורה לא הודגשה במיוחד שום תביעה על חטא כל שהוא בשמיעתה זו ששמעה פתח האהל. ובכל זאת נאמר גם עליה: ״ותפרעו כל עצתי״, שלא נתבעה בזה כעל חסרון שלימות במעלה, אלא כאילו סתרה וקלקלה כל עצתו של הקדוש ברוך הוא, ושיש בזה משום פירכא לכל צורת הבריאה הנעלה ביותר, הן של האדם, שהוא למעלה מכל הברואים, והן של האשה, שיצירתה עולה עוד על האיש, כמו שנתבאר. והרי כמה חמור כל פגם איזה שהוא במדריגתו של האדם, שנתבעים עליו כמו על חטא ופשע ממש, והוא מהרס את הבריאה ומקלקל את העולם. 

'''והנה''' כשנעמיק עוד בזה, יתבאר לנו חידוש נפלא בגדלות האדם, שהרי לאחר שבנות ציון נתבעות בלשון התורה על ירידתן בדרגות נמוכות ביותר, עד שתולין בהן את חורבן המקדש והארץ, כאמור, ובכל זאת נכללו גם הן ביחד עם האמהות באותה התביעה: ״ותפרעו כל עצתי״, כלומר: שהקדוש ברוך הוא מתאונן גם עליהן על שלא הגיעו לתכלית כוונת הבריאה, ולא באו לשלימות הבינה היתירה שניתנה באשה יותר מבאיש, היינו צורת החכמה העליונה שבבריאה שהטביע הקדוש ברוך הוא בהן בתחלת יצירתן. למדים אנו מכאן שאותה המדריגה הנעלה שהוטבעה באדם בתחלת יצירתו לא אבדה ולא נתמעטה בכלום, ואף בשעת כשלונו בחטאיו הגרועים ביותר, רואים בו בשמים את דמותו הראשונה במלוא שיעור קומתה כאילו לא נפגמה כלל, וכאותה התביעה שנתבעו האמהות על פגם כל שהוא בקצה השלימות העליונה, כן יתבע כל אחד ואחד, בכל דוד ודור, על שלא הגיע לשלימות המעלות העליונות ביותר כפי שנברא האדם בתחלת יצירתו.

'''זהו''' מה שאמרו חז״ל (תנא דבי אליהו כה): ״חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, כי לפי מה שנתבאר אין זה בבחינת שאיפה בעלמא, כפי המקובל, אלא זוהי חובה ממש, וכמו שאמרו: ״חייב וכו׳״, באשר אף לאחר כל הירידות של האדם בפועל ועל אף כל חטאיו, נשאר במציאותו צלם האלהים אשר בו בכל יפעת הדרו על כל המעלות העליונות שהוטבעו בו בתחלת יצירתו כיציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, וכל הירידות והנפילות המתהוות באדם מדור דור, אינן אלא קליפות חיצוניות גרידא שמתדבקות בו על ידי חטאיו וחטאי הדורות, אבל בכחו להסירן ולגלות את מהותו האמיתית הפנימית והנצחית המושרשת בו עד היום במקוריותה בכל השלימות ללא שינוי ופגם כלל. ולכן חייב כל אדם באשר הוא, לדקדק ולהיזהר שלא יחסיר כלום ממעלותיו הטבועות בצלם האלהים אשר בקרבו, כדוגמת אבותינו אברהם יצחק ויעקב. 

= האור הרוחני שבגוף =

== א ==
'''למעלה''' הבאנו מאמר חז״ל על הפסוק ״הוא עשך ויכוננך״: שהקדוש ברוך הוא ובית דינו היו נמלכין על כל אבר ואבר שבאדם. ומזה יסוד מוצק לדברינו בגדולת האדם אף מצד גופו בלבד, שכל אבריו הנראים לעינינו רק כבשר גידים ועצמות, באמת הם חלקי חכמה עליונים - מושגים רוחניים, שנמלכו עליהן כביכול הוא ובית דינו. 

'''ולא''' עוד אלא שמושגי חכמה אלו הנקראים ״אברי האדם״ ממולאים בחכמה רבה עוד יותר משל מלאכי השרת, כמו שהבאנו מאמרם ז״ל על הפסוק ״כי ביה ה׳ צור עולמים״: שכל בריאת שמים וארץ ועולמות המלאכים בכלל נבראו באות אחת בלבד, ואילו יצירת האדם קדמה לה הכנה רבה כביכול בהמלכה ויצירה ועשיה כמו שנתבאר. 

'''בחכמה''' מרובה כזו נוצר גופו של אדם עוד קודם שניתנה בו הנשמה, כמו שכתוב: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״, וכאמור, ואחר כך כתוב: ״ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה״ ומתרגמינן: לרוח ממללא. נמצא שעל ידי זה שנופח בו הנשמה העליונה - חלק אלוה ממעל, נעשה כל האדם לנפש חיה ולרוח ממללא, כלומר: כל איבריו, הבשר הגידים והעצמות שבו, שגם מתחלה נבנו במושגי חכמה עליונים, כאמור, עלו ונתעלו עכשיו לעליונות גדולה ויתירה מאז, כי ניתוסף בהם כח חדש עליון שבעליונים, היא הנשמה הטהורה שנופחה באפו, ״ומאן דנפח מדיליה הוא נפח״. ואמרו חז״ל (ברכות י): ״מה הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולם, כך הנשמה ממלאת את כל הגוף״. 

'''לפי''' זה, הוי אומר שמחוץ לעצם החכמה שבגופו של אדם הראשון, האירה לו נשמתו את כל חדרי גופו, והיה זך ומצוחצח כולו ממש, ולא היה בו כלל המושג ״גשם״ כפי שאנו מתארים אותו. תדע, שהרי אמרו חז״ל כי מלאכי השרת טעו בו ובקשו לומר לפניו קדוש, והפיל עליו הקדוש ברוך הוא תרדמה וידעו כי אינו אלא אדם נברא, ואם היו מכירין בו איזה גשם שהוא, האיך טעו לחשוב אותו לבורא? אלא ודאי שכל גופו ואבריו היו חלקי חכמה רוחניים עליונים.

'''הנה''' מבואר בראשונים שכל מה שהוזכר בתורה: ״יד ה׳״: ״עיני ה׳״: ״אזני ה׳״ וכדומה, לא בא אלא לשבר את האזן שלנו. ומזה גופא יש ללמוד מה שאמרנו, כי אברי גוף האדם רוחניים הם בעיקרם ומלאים חכמה אלהית, שהרי עצם המשל ״לשבר את האזן״ בדמות האיברים הנמצאים באדם, על כרחך בא ללמד ונמצא למד שאיבריו של אדם מושגי חכמה עליונים הם שיש להם דמיון להקדוש ברוך הוא, כביכול, שאם לא כך, אין מקום כלל למשל כזה אף לשבר את האזן. ונמצא מכאן, שאותם חלקי חכמה אשר צומצמו באדם בתמונת יד ורגל וכדומה הם בבואה של החכמה העליונה שאין לנו בה כל מושג ותפישה. 

'''וכל''' זה שאמרנו על ערכם של אברי האדם אינם באדם הראשון לבד, כאמור, אלא כל אדם, כל המין האנושי, נוצר בצלם אלהים ובחכמה רוחנית עליונה. אמרו חז״ל (בראשית רבה לו) על אנשי דור המבול שהתינוקות שבהם היו מהלכים מיד כשנולדו ונלחמו עם שדים, ומעשה היה בתינוק שנולד ושלחתו אמו להביא צור לחתוך בו את טבורו ופגע בו שד אחד ואמר לו: ״לך ואמור לאמך שאלמלא לא האיר השחר הייתי הורגך״. והשיב לו התינוק: ״לך אתה ואמור לאמך אלמלא כבר נחתך טבורי הייתי אני הורג אותך״. והרי לחימה זו עם שדים אינה ודאי מלחמה גשמית אלא רוחנית. ועל כרחך אתה אומר שאף לאחר שחטא אדם, שנתמעטה קומתו ונתגשם, וכן בכל הדורות שלאחריו שהיו מכעיסים ובאים ונתגשמו יותר ויותר, לא היתה, התגשמות זו אלא כיסוי חיצוני בלבד, כקליפה על הפרי, אבל בתוך האדם נשארה מציאותו האמיתית בכל מצב שהוא. 

'''וכן''' אתה מוצא אף בעשו הרשע, שהיה רחוק יותר מעשרים דורות מאדם הראשון, ועברו תקופות אחר תקופות של התמעטות, ובכל זאת אמד לו יעקב: ״ראיתי פניך כראות פני אלהים״ (בראשית לג). הרי שיש לראות גם בפניו של רשע כעשו ״פני מלאך״. אלא שבני האדם נתכסו בקליפה חיצונית על ידי החטאים, כאמור, ולאור חושי עינינו לא נראית עצמיותם הרוחנית. 

== ב ==
'''אכן''' גם לאחד שחטא האדם והתגשם, התקין הקדוש ברוך הוא שמתוך ההתגשמות עצמה יאיר אור חדש על האדם ויתגלו בו מקורות חכמה עליונים אשר יהיה בכוחם לחדור דרך כיסוייו החיצונים ולהחזירו לקדמותו הרוחנית. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם״ (בראשית ג) ואמרו חז״ל: ״בתורתו של ר׳ מאיר מצאו כתוב: ״כתנות אור״ (בראשית רבה כ). פירוש הדברים שהכותנות שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם, שהן לכאורה כסוי גשמי, היה בהן אור רב שהוסיפו חכמה לאדם וגילו לו מעלות והלכות חדשות כדי להאיר ולהעלות את גופו. עד שלא חטא כתוב: ״ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו״, כי היו מוארים בחכמה העליונה בכל אבריהם, מכף רגלם ועד קדקדם, ללא שום הגשמה ולא היה מקום כלל לרגש של בושה. אבל לאחר שחטאו ונדבק בהם משהו מן ההתגשמות, נתגלה בהם רגש של בושה: ״וידעו כי ערומים הם״. והנה תפר להם הקדוש ברוך הוא כתנות והאיר להם בזה את עצם גופניותם, שעמדו מתוך כך על מעלת הבושה ונתחדשה להם תורת הצניעות שיש בהן משום מדריגה רוחנית עילאה וניתן להם מקום לחזור מתוך עצם התגשמות זו לאורם הקדמון ולמקור חכמתם העליונה. 

'''ולאחר''' כמה דורות, כשנתן הקדוש ברוך הוא לישראל תורה שלמה של תרי״ג מצוות כנגד כל אבר ואבר שבאדם, הוסיף להם אור אלהי, כדברי הכתוב: ״כי נר מצוה ותורה אור״ (משלי ו), שמטרתו להרבות חכמה עליונה ולהחדירה בכל המחיצות הגופניות והקליפות החיצוניות שנתדבקו באדם על ידי החטאים, כדי לחשוף בהן את הנפש החיה והרוח ממללא של האדם הקדמוני. 

'''ומופלא''' הדבר עד כמה בכוחו של האדם להפוך את העצמים הנראים לנו כגשמיים למטרות רוחניות עליונות. הכתוב אומר (ישעיה מג): ״עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו״. אמרו חז״ל (ילקוט סב): ״וכי כל בריותיו אין משבחין אותו, והלא כבר נאמר (מלאכי א): ׳ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגויים׳ (שם ד)? מכאן שאין ערב לו אלא ישראל, שנאמר (שמואל ב כג:א): ׳ונעים זמירות ישראל׳; ואומר: ׳כי יעקב בחר לו׳ (תהלים קלה): ואומר: ׳ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׳״ (שם כב). וכן אמרו בירושלמי (סוכה ה:ד): ״אף על פי שיש לו להקדוש ברוך הוא כמה קילוסין, חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל. מאי טעמא?ונעים זמירות ישראל׳: ׳ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׳״. 

'''והנה''' התואר ״נעים זמירות ישראל״ נאמר על דוד המלך ע״ה (ראה שמואל שם). הוא הגיע לשיא המדריגה לזמר זמירות ישראל ולספר תהלתו של הקדוש ברוך הוא עד שנאמר עליו: ״נעים זמירות ישראל״. וחז״ל המשילו עליו ״משל לחבורה שהיתה, מבקשת לומר הימנון למלך, אמר להם! כולכם נעימים וכו׳, ומי מנעים זמירותיהם של ישראל? דוד בן ישי״ (ילקוט שם). ובמה הביע דוד את זמירותיו ותהלותיו לפני ה׳? על ידי נבל וכנור, כדברי הכתוב: ״עורה כבודי, עורה הנבל וכנור אעירה שחר, אודך בעמים ה׳ אזמרך בלאומים״ (תהלים נז). והרי הכלים האלה, הנבל והכינור, עשויים מעצמים גשמיים. מעץ דומם ומגידי בהמה מתה, ובכל זאת היה בכוחו של דוד על ידי נגיעת אצבעותיו והנעת המיתרים להשמיע צלילים כה נפלאים ולהביע קילוסים לפני הקדוש ברוך הוא שהיו חביבים לו מכל התהלות והתשבחות שבעולם ושהם תכלית היצירה. 

'''הוי''' אומר שיש באברים של האדם אור כה רב, שבכוחם להפיח רוח בדברים הגשמיים הפשוטים ולדובב אותם בחכמה עליונה עד כדי להנעים לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל הבריאה. 

= מדת החסד =

== א ==
'''אמר''' הכתוב (תהלים פט): ״עולם חסד יבנה״. וכן הוא אומר (תהלים קג): ״וחסד ה׳ מעולם ועד עולם״. כל העולם כולו, השמים והארץ וכל צבאם, נבראו במדת החסד, וכל פעולותיהם הן חסד. מדה זו היא הגלגל המניע את כל מערכות העולם, על ידה נבראו ועליה הם מתקיימים. ושומה על האדם להטביע בנפשו את. המדה הזאת. עליו להתבונן בבריאה שנבראה בשבילו, כדי ללמוד ממנה דרך חייו על הארץ. וכשם ש״בעולם חסד יבנה״, כן עליו לעמול כל ימיו בחסד, להשכיל ולהגיע למדריגה רמה כזו שישתוקק ויתאמץ תמיד להטיב ולמלא עונג ועידון לכל הברואים בכל אשר יוכל. 

'''והנה''' אמרו חז״ל (סנהדרין לז): ״לפיכך נברא האדם יחידי וכו׳, שחייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם״. הרי עד כמה מגיעה מדת חסדו וטובו של הקדוש ברוך הוא, שברא את כל העולם על תענוגיו ועידוניו בשביל כל יחיד ויחיד, ועוד הוסיפו חז״ל שכל אדם חייב לדעת ולהרגיש זאת. והרי תכלית בריאת האדם היא שילך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר (דברים כח): ״והלכת בדרכיו״, ואמרו חז״ל (שבת קלג): ״מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו׳״ונמצא שחייב כל אדם לספק לכל אחד ואחד תענוגות עולם ומלואו כאילו היה יחידי בעולם. ולא עוד, אלא שיש לו לאדם ללמוד מהבריאה להטיב מבלי לגרוע חסדו במאומה אף למי שמכעיס כנגדו ומבזהו, כמו שהקדוש ברוך הוא מכריח את הבריאה להטיב גם להרשעים, אף שהיא סובלת מזה. אנו מתפללים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ויש מפרשים: מה העפר הכל דורסים עליה והיא סובלת אותם ומצמחת ונותנת חיים לעולם, כך על האדם ללמוד ממנה לסבול את הכל ולגמול חסד עם הכל, באין יוצא. וכן אנו רואים מהשמש והירח, שהרי אמרו חז״ל (נדרים לט) שבכל יום ויום אינם רוצים לצאת ולהאיר, מפני שמשתחוים להם עובדי כוכבים, והקדוש ברוך הוא מורה בהם חצים שיאירו לעולם. הרי שהקדוש ברוך הוא אינו מונע את טוב הבריאה אף מהרשעים והמכעיסים כנגדו. וכן יש על האדם ללמוד לעצמו, לבל ימנע חסדו משום איש, אף מאלה שמרגיזים ומצערים אותו, ואפילו אם הוא צדיק בדינו. והרי הדברים קל וחומר! אם כל העולם כולו על כל מערכות צבא השמים והארץ, לא יחשכו נגהם וטובתם גם מהרשעים ביותר, על אחת כמה וכמה האדם, שהכל נברא לשמשו, והוא תכלית הבריאה, שיש לו לדעת ולהתבונן ביסוד זה של ״עולם חסד יבנה״ ולא ימנע לעשות חסד משום בריאה בעולם. 

== ב ==
'''והנה''' היחס הזה לבני אדם, להטיב להם מבלי לגרוע מאומה אף בשעה שהם מציקים לו וגורמים לו רעה, אינה מדת חסידות גרידא כי אם ציווי וחובה. כתוב בתורה (שמות ו): ״וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל״, ואמרו חז״ל (ספרי פ׳ בהעלותך): ״זה שאמר הכתוב: ׳האנכי הריתי את כל העם הזה וגו׳ כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את היונק׳ היכן דיבר? תלמוד לומר ׳ויצום אל בני ישראל׳. אמר להם: הוו יודעים, בני סרבנים הם, טרחנים הם, על מנת כן תהיו מקבלים עליכם שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים״. הרי עד כמה יש לסבול בני אדם ולשקוד בטובתם, אף אם בתוך אותו זמן הם בועטים בחסד שגומלים אתם והם משיבים רעה תחת טובה בקללות וסקילת אבנים וכדומה. 

'''והדברים''' האלה אמורים לא רק ביחס לבני ישראל לבד, אלא גם ביחס לגויים, והרשעים ביותר, ואף תוך אותה שעה שהם באים על ענשם, כנאמר שם: ״ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים״, ואמרו חז״ל (שמות רבה ז) כי שני ציוויים יש כאן: ״אל בני ישראל - להנהיגם בנחת וכו׳״, כאמור, ״ואל פרעה - לחלוק לו כבוד בדבריהם״. והרי הדברים נפלאים, שבאותה אזהרה שנצטוה משה כלפי ישראל, נצטוה גם כלפי פרעה. מצד אחד עומדים בני ישראל, שנקראו בנים למקום, כשהם נרדפים על צואריהם על ידי המצרים הרשעים, וזועקים אל ה׳ שיצילם משעבודם: ומצד שני עומדים המצרים עובדי האלילים ומענים את בני ישראל בעינויים קשים ומרים. וכשעלתה שועת בני ישראל אל ה׳ והוא שולח את משה ואת אהרן לגאול אותם ולהעניש את משעבדיהם אלה, הרי באותה שליחות עצמה שהוא מצוה אותם לסבול את ישראל ולהנהיגם בנחת, הוא מזהיר אותם לחלוק כבוד גם למענם ומשעבדם, לפרעה מלך מצרים, ולא רק יחס של כבוד סתם, אלא כבוד של מלך. ואמנם מצינו שכן עשה משה. לאחר כל תשע המכות שנחתו על ראשו של פרעה והוא הקשה את לבו ולא שלח את בני ישראל, ובא משה ומתרה בו על המכה האחרונה הגדולה ביותר, ופרעה עומד ברשעו, מתחצף ומגרש את משה מעל פניו ומאיים עליו להמיתו, אמר לו משה: ״כה אמר ה׳ כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וגו׳ וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו׳״. ואמרו חז״ל (שמות רבה ז): ״לא אמר עליו, אלא על עבדיו, אף על פי שהיה לו לומר: אתם ומלככם - הוא בעצמו, שנאמר ׳ויקם פרעה לילה׳ ולכך לא פירסם אותו כדי לחלוק כבוד למלכות״. 

'''הרי''' מכאן עד כמה יש להתייחס בכבוד ולדקדק בביטויים נאים גם כלפי הרשעים הגדולים ביותר, ואף תוך אותה שעה שהם מבצעים את מעשי רשעותם ובאים להזהירם על ענשם. 

'''ולא''' רק ברשע שהוא חי, חס הקדוש ברוך הוא על כבודו, משום שבכחו לשוב ולהטהר, אלא אפילו כשכבר מת הרשע ואבד סברו ובטל סיכויו, אין לשער ולהעריך גודל רחמיו של הקדוש ברוך הוא עליו. מצינו באותם המצרים שלאחר שלא שבו מדרכם הרעה ורדפו אחר בני ישראל, ונענשו ונטבעו בים סוף, ״בקשו מלאכי השרת לומר לפניו שירה, אמר להם הקדוש ברוך הוא: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומדים שירה?״ (מגילה י) הרי לפנינו שאף רשעים גמורים כאלה כמו המצרים שה׳ המיתם להפרע מהם ולתת את נקמת בני ישראל במצרים, בכל זאת אין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן ומונע ממלאכי השרת מלשיר את השירה שהם שרים לפניו בכל יום, ועוד תמה עליהם האיך עולה דבר כזה על דעתם: ״מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?״. וכמה מתגלה כאן גודל מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא לברואיו, שבעת מפלתם של רשעים הוא רואה את עצמו, כביכול, כאב שכול שמתו בניו, ואינו סובל כי ישירו לפניו!... 

'''ולא''' זו בלבד, אלא שגם אחר מפלתם זו, חס הקדוש ברוך הוא על כבודם ודאג שלא יבואו לידי בזיון. אמרו חז״ל (מכילתא בשלח): ״׳נטית ימינך תבלעמו ארץ׳ - מגיד שהים זרקן ליבשה והיבשה זרקתן לים. אמרה היבשה: ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא את דמו של הבל יחידי, נאמר לי ׳ארורה האדמה׳, ועכשיו האיך אני יכולה לקבל דמן של כל אלו אוכלוסין? עד שנשבע לה הקדוש ברוך הוא שאינו מעמידה בדין, שנאמר ׳נטית ימינך׳, ואין ימין אלא שבועה, שנאמר: ׳נשבע ה׳ בימינו׳״. כשאנו קוראים בשירת הים את הפסוק ״נטית ימינך תבלעמו ארץ״, אנו מבינים בו ביטוי לנקמה הגדולה שנקם ה׳ ברשעים הללו והבליעם באדמה. אבל לפי דברי חז״ל הנ״ל, נראים הדברים כי אין כאן ענין של נקמה ועונש, אלא חסד ורחמים גדולים לתת כבוד למצרים ולזכותם בקבורה כדי שלא יהיו מוטלים כבזיון כדומן על פני האדמה. ולא עוד אלא ששינה הקדוש ברוך הוא את הטבע בגללם ופתחה הארץ את פיה ובלעה אותם (ראה רמב״ן שם). וזהו שאמר הכתוב (תהלים כה): ״כל ארחות ה׳ חסד ואמת״, כי אף בתוך דין אמת זה שנקם ה׳ מהמצרים את נקמת בני ישראל ובאו על ענשם כראוי להם, נטה להם חסד וריחם עליהם שלא יבואו לידי בזיון והשביע את הארץ שתקבל אותם. 

'''ובהיות''' שאנו חייבים ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, גם עלינו להרגיש את החסד הזה, ויחד עם דברי השירה שאנו שרים על הנסים ועל הנפלאות שנעשו לאבותינו על - הים ועל גאולתנו ופדות נפשנו, עלינו לשיר גם על הנס ועל החסד שעשה הקדוש ברוך הוא למענינו ולרודפינו המצרים, שהביא אותם לקבורה, ועוד אנו מזכירים ביחד את שני המאורעות האלה, פתיחת פי הארץ למצרים וקריעת הים לישראל: ״נטית ימינך תבלעמו ארץ: נחית בחסדך עם זו גאלת״! 

'''חז״ל''' תיקנו להוסיף ברכה רביעית מיוחדת בברכת המזון לכל אחד מישראל, בכל דור ודור, כמה פעמים ביום, כדי להודות לה׳ יתברך על שניתנו הרוגי ביתר לקבורה. והנה כעין אותה ברכה והודאה אנו שרים בכל יום בשירת ״אז ישיר״ גם על הנס והחסד של קבורת המצרים. 

'''את''' החובה הזאת למדים אנו מן הבריאה, כמבואר לעיל. כשם שהבריאה מטיבה אף עם הרשעים ותוך רשעותם, כך גם עלינו לסבול את הכל ולהטיב עם הכל בכל הנסיבות, כפי שאנו מתפללים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ומתוך כך עלינו להתייחס כן גם למצרים, למרות שהם הציקו לבני ישראל ועינו אותם בכל הנגישות האכזריות, עלינו לחוס על כבודם ולהביע את שמחתנו והודאתנו לה׳ יתברך על החסד שעשה אתם וציוה על הארץ שתקבלם. 

== ג ==
'''וכשנסתכל''' עוד, נמצא, כי לא זו בלבד שהקדוש ברוך הוא מרבה חסד לרשע אף באותו זמן שהוא מעניש אותו על רשעתו, אלא שגם העונש עצמו נהפך עליו לחסד, כי ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ (תהלים לג), כלומר: אין שום מקום בעולם ואין דבר שיארע בו שיהא פנוי מחסד. 

'''מצינו''' באדם הראשון, שבתחלת יצירתו. קודם שחטא בעץ הדעת, לא היה זקוק לשום עמל ויגיעה להשיג את צרכיו, הן הגשמיים והן הרוחניים, כמו שאמרו חז״ל (סנהדרין נט): ״אדם הראשון מיסב בגן עדן היה ומלאכים מסננים לו יין וצולין לו בשר״. כמו שהשמש מאירה לנו תמיד מבלי שנזדקק לשום פעולה כדי לקבל את האור, וכמו שאנו נושמים את האויר המצוי לנו בכל מקום בלי כל מעשה, כן השיג אדם הראשון גם את מזונותיו וכל צרכי גופו. ובאותו דרך השיג אדם גם את עליותיו הרוחניות מבלי כל טירחה ויגיעה, וזוהי בחינת ״גן עדן״ כמו שאמרו חז״ל: ״צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה״ (ברכות יז). 

'''אבל''' לאחר שנכשל בחטאו. נתקלל ונאמר לו: ״בזעת אפך תאכל לחם וגו׳״. ואמרו חז״ל (ברכות נח): ״כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול. חרש, וזרע, וקצר, ועמר. ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל״. ולכשנתבונן נראה כמה חסד טמן הקדוש ברוך הוא בעונש זה עצמו. עד שאותה קללה נהפכה עליו לברכה. מצינו בחז״ל (בבא מציעא לח): ״רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו״. ופירש רש״י: ״קב שלו חביב עליו על ידי שעמל בהם״. הרי שהטביע הקדוש ברוך הוא באדם שיהיה חביב עליו עמלו עד כדי כך, שאף מדה מרובה של תשעה קבים שהשיג בלא עמל, אינם חביבים עליו כמו קב אחד שהוא משיגו מתוך יגיעה וטירחה. נמצא שאותה קללה ״בזעת אפיך תאכל לחם״ הומתקה לו לאדם ונהפכה עליו לעונג, שהוא משתוקק לה ואי אפשר לו בלעדה. 

'''וכן''' הדבר גם בענינים הרוחניים. אדם הראשון היה שרוי בלא חטא שתי שעות בלבד, ובשתי שעות אלו השכיל לדעת את ה׳ ועלה במעלות הרוחניות יותר ממלאכי השרת, כפי שאמרו חז״ל (בראשית רבה יז) שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: ״חכמתו מרובה משלכם״. אבל כשחטא ירד ממדריגתו ירידה עצומה. והרי לכמה עמל זקוק אדם כדי לעלות בסולם הרוחניות להשכיל ולהבין ולהגיע לאיזו מדריגה שהיא. וכבר אמרו חז״ל (שבת פג): ״אדם כי ימות באהל״ (במדבר יט) -״אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה״. והיינו שלאחר חטאו של אדם הראשון שוב אין אדם יכול לזכות לכתרה שלי תורה שתתקיים בידו אלא ביגיעה רבה כזו עד שימית את עצמו עליה. והנה דווקא בזה צפונות כל הברכות. ואדרבה העמלות בתורה משמשת כתנאי עיקרי בהשגת השלימות. מצינו בפרשת ״ואם בחוקותי תלכו״, שפירשוה חז״ל (תורת כהנים שם): ״על מנת שתהיו עמלים בתורה וכו׳ מלמד שהקדוש ברוך הוא מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה״. הרי שרק על ידי העמלות בתורה אפשר לאדם להגיע למעלות הרוחניות העליונות, ובשכרה הובטחו לנו כל הברכות המנויות בפרשה: ״ונתתי גשמיכם בעתם וגו׳ וישבתם לבטח בארצכם וכו׳ וכו׳״. הא למדנו מה רב הוא החסד בעונש ובקללה עצמה, שענין היגיעה נהפכה לאדם, איפוא, לברכה גדולה ולהישג של אושר, עונג. ועידון, שאין למעלה הימנו. 

== ד ==
'''אולם''' נתבונן עוד ונראה מה רבו חסדי ה׳ יתברך עם ברואיו, שאם כי לפי מושגינו אנו רואים בקללות - ברכה ועונג, כאמור, אבל הקדוש ברוך הוא אינו מעלים עיניו מהפורעניות הטבועה בהן מעיקרן ואינו חפץ בכאלו. אמרו חז״ל (תנחומא תזריע ט): ״זה שאמר הכתוב (תהלים ה:ה) ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳, ללמדך שאין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב בריה וכו׳. ובמה חפץ? להצדיק בריותיו וכו׳. אין שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הרעה אלא על הטובה. תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האור ואת החשך וקרא להם שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החשך, שנאמר: ׳ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה׳ וכו׳. וכן את מוצא כשברא הקדוש ברוך הוא אדם וחוה הזכיר שמו עליהם, שנאמר: ׳ויברך אותם אלהים׳ וכשקללן לא הזכיר את שמו עליהם, אלא ׳אל האשה אמר׳; ׳ולאדם אמר׳״. הרי שעם כל הברכות והתענוגות החבויות בקללה ״בזעת אפך תאכל לחם״, ועם כל הדרגות הנפלאות בתורה והכרת ה׳ יתברך, שהאדם זוכה על ידי העמל, אין הקדוש ברוך הוא חפץ בהם ואינו מייחד שמו עליהם, מפני שמעיקרן באו דרך קללה ועונש ואין בהם חסד מלא.

'''וצא''' וראה עוד כמה מגיעה מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא, שהרי האדם אינו מרגיש שום צער בעונשים אלה, כאמור, ועוד נהנה ומתענג עליהם. אבל בשמים סופרים ומונים כל טיפה של עונג כזה ומניחים אותה בגנזי הפורעניות, אשר על ידיהם מתכפר האדם ומוחלים לו עוונותיו. 

'''ויש''' להוסיף עוד בזה, אמרו חז״ל (תנחומא שם): ״על שלשה דברים הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו עליהם ואף על פי שהן לרעה: על המסית זה הנחש שהסית את האשה וכו׳״. הרי שהנחש גרוע מהכל ועבירתו חמורה ביותר, ומשום כך נתקלל בראשונה ובקללה חמורה משל אדם וחוה, וגם לא נשאל למה עשה כך, כדרך שנשאלו הם, וחז״ל למדים מזה שאין טוענין למסית. והנה על אף הכל נעוצה גם בתוך קללה זו ברכה גדולה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה כ) ״קללתו של הקדוש ברוך הוא יש בה ברכה אילולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא לנחש: ׳על גחונך תלך׳ האיך היה בורח לכותל וניצול״. וכן אמרו (יומא עד): ״בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשד ודם, מקניט את חבירו יורד עמו לחייו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. קלל את הנחש, עולה לגג - מזונותיו עמו! יורד למטה - מזונותיו עמו״. 

'''ומעתה''' הדברים קל וחומר. אם בקללות ורעות כאלה טובה וברכה בה מרובה יש בהן, על אחת כמה וכמה מה רב הטוב שצפן הקדוש ברוך הוא לבריותיו בברכה ממש, ובדבר שכתוב בו מפורש! ״כי טוב״! שהוכפל בו ״כי טוב״ ו״טוב מאד״. והרי נפלאים הדברים, כמה גדלה הטבתו של הקדוש ברוך הוא עם ברואיו ומה רבו חסדיו בעולמו. וכמה על האדם ללמוד מכאן ללכת בדרכיו ולהעמיק את מעשי החסד שלו לאין שיעור, ושיהיה כולו חסד.

= ותפרעו כל עצתי =
'''אמר''' הכתוב (משלי א): ״יען קראתי ותמאנו וגו׳ ותפרעו כל עצתי״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה יח) שפסוק זה נאמר על יצירת האשה. 

'''מצינו''' שיצירת גוף האדם חשובה בכמה מעלות מכל הבריאה. על יצירת הבריאה נאמר (תהלים לג): ״בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם״, כלומר: הכל שבבריאה של מעלה ושל מטה נבראו בציוויו של מקום, כדברי הכתוב: ״ויאמר אלהים יהי אור וגו׳ יהי רקיע וגו׳״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה יב): ״׳בהבראם׳ - בה״א בראם״. ומה הא זה כל האותיות תופסין את הלשון וזה אינו תופס את הלשון. כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא בדבר ה׳ - וכבר שמים נעשו״. אבל ביצירת האדם כתוב: ״ויאמר ה׳ אלהים נעשה אדם״. והיינו בבחינת פעולה ומעשה ובהכנה רבה, כביכול. וכן כתוב בבריאתו: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם״, ואמרו חז״ל (בראשית רבה יד): ״כאשה הזו שמקשקשת עיסתה במים ומגבהת חלתה מבינתיים, כך בתחלה: ׳ואד יעלה מן הארץ׳, ואחר כך - ׳וייצר את האדם׳: וכן הוא אומר: ׳ואיש תרומות יהרסנה׳ - זה אדם הראשון, שהוא גמר חלתו של עולם״; וכן אמרו בירושלמי (שבת ב:ו): ״אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה, דכתיב: ׳וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה׳״. ועוד אמרו (בראשית רבה שם): ״׳מן האדמה׳ - ממקום כפרתו נברא וכו׳. אמר הקדוש ברוך הוא: הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו והלואי יעמוד״. הרי שלאחר שנבראה כל הבריאה, שיש בה חכמה עצומה לאין שיעור, כדכתיב (משלי ג): ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, הרים הקדוש ברוך הוא חלת עפר מיוחדת מן האדמה הזאת - ממקום כפרה, והיא היותה החומר ליצירת גופו של אדם הראשון. 

'''ועוד''' אמרו, (בראשית רבה יב): ״מי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו״ (קהלת ב:יב) – ״עשהו״ לא נאמר, אלא ״עשוהו״. ״כביכול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובית דינו נמנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על מכונך, שנאמר (דברים לב:ו): ׳הלה׳ תגמלו זאת וגו׳ הוא עשך ויכוננך׳״. מכאן שלא רק יצירת גופו של אדם בכללו היתה בבחינת פעולה ומעשה יותר מכל הבריאה, אלא שעל יצירת כל אבר ואבר שבו נמנו כביכול הקדוש ברוך הוא ובית דינו ועשוהו, מה שאין כן כל יצורי הבריאה שנבראו, כאמור, רק בציווי לבד, ואף עולם המלאכים בכלל, כמו שאמרו חז״ל (תנחומא בראשית יב): ״׳אלה תולדות השמים והארץ בהבראם׳ - לרבות את המלאכים״. 

'''ולא''' עוד, אלא שיצירתו של האדם עולה גם על בריאת עולם הבא, חז״ל אמרו (בראשית רבה שם) שבשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, כדכתיב (ישעיה כו): ״כי ביה ה׳ צור עולמים״ - עולם הזה בה״א ועולם הבא ביו״ד. הרי שגם עולם הבא נברא באות אחת בלבד. ואילו ליצירת האדם נתוספו, כאמור, יצירה ומעשה. 

'''ויש''' ביצירת האדם עוד מעלה נוספת, שהוא נוצר מיצירה אחרת שקדמה לו. כל הבריאה נבראה יש מאין, ואילו גופו של אדם נבראה מן היש - מהעפר. נמצא, איפוא, שהאדם אף מצד חומר גופו בלבד הוא כלפי הבריאה בבחינת צורה לגבי חומר, וכקודש לגבי חול - כתרומה הנגבהת מן העיסה, (ראה בראשית רבה יד), וכדברי הכתוב (בראשית ב): ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״, כלומר, שעל גופו בלבד, שהוא בא מן העפר; כתוב: ״וייצר״. 

'''ולאחר''' כל זה, נופחה בו נשמה רוחנית עילאית, חלק אלוה ממעל, כדברי הכתוב (שם): ״ויפח באפיו נשמת חיים״, ו״מאן דנפח מדיליה נפח״. בזה נתגבשה שלימות צורתו של האדם הנבחר, ככתוב: ״ויהי האדם לנפש חיה״. 

'''והנה''' יצירת האשה עולה על יצירת האיש, כי היא לא נבראה מן העפר, אלא מגוף האדם ולאחר שכבר ניתנה בו הנשמה. אדם הראשון אחרי שהושלם כולו, שימש החומר לבריאת האשה. ועוד, שלא כל האיברים שבאדם נמצאו ראויים לבריאתה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה יח:ב): ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע״ – ״התבונן מהיכן לבראתה. לא ברא אותה מן הראש שלא תהא מיקרת ראשה, ולא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית וכו׳, אלא ממקום שהוא צנוע באדם, אפילו בשעה שאדם עומד ערום אותו המקום מכוסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא היה אומר לה: תהא אשה צנועה״. הרי שהיה רצון שמים, כביכול, ליצור את האשה בצורה נעלה יותר מכל המציאות בזה ובבא, ונבחר אבר מיוחד באדם שיש בו כל המעלות כדי לבראותה, וכן מצד חלק הרוחני עלתה האשה על האיש, כדברי חז״ל (נדה מה): ״׳ויבן ה׳ אלהים את הצלע׳ - מלמד שניתנה בה בינה יתירה יותר מן האיש״. 

'''ומה''' נפלא הדבר, שבפגם קטן שנתגלה פעם באשה, ראה הקדוש ברוך הוא הפרעה, כביכול, בכל תכניתו בבריאה, כמו שסיימו שם חז״ל: ואף על פי כן – ״׳ותפרעו כל עצתי׳. לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראש - ׳ותלכנה נטויות גרון׳ (ישעיה ג:טז): ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר: ׳ומסקרות עינים׳: ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית, שנאמר (בראשית יח:י): ׳ושרה שומעת פתח האהל׳״. 

'''והנה''' אם נתבונן, למשל, בתביעה על שרה אמנו ששמעה פחח האהל, נמצא אותה דקה מן הדקה. מה שמעה אזנה של שרה? שיחת המלאכים שנשלחו מאת ה׳ יתברך לבשרה כי יולד לה בן, שהם דברי נבואה, ובודאי יש בזה משום מדריגה גדולה עד מאד, ורק נביא ראוי לשמוע דברים כאלו מפיהם של מלאכי עליון. ולא עוד אלא שהדברים עצמם מתייחסים אליה, שהיא תלד בן. וגם השמיעה היתה שלא בכוונה, שהרי האוזן היא אחד משלשה דברים שאינם ברשותו של אדם (ראה תנחומא תולדות יב). ואכן לא ירדה שרה בזה ממדריגתה בבינה היתירה שניתנה בה יותר מבאיש, שהרי אף לאחר מעשה זה נאמר לאברהם (בראשית כא): ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה״, ואמרו חז״ל (ראה רש״י שם): ״למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות״. נמצא, איפוא, שהיה כאן פגם שאין במושגינו לעמוד עליו, ורק הקדוש ברוך הוא חוקר לב ובוחן כליות גילה שהיה בזה איזה חסרון, שלא הגיעה לתכלית השלימות לפי מדריגתה. 

'''למדים''' אנו מכאן, מה נורא הוא קלקול ופגם של חטא אחד אפילו הקל ביותו. שהרי לפי האמור, כל ענין התביעה על שרה אמנו לא היה אלא על חסרון משהו בקצה השלימות ופגם דק מן הדק עד אין נבדק, ובכל זאת כינו אותה: צייתנית, והקדוש ברוך הוא קורא עליה: ״ותפרעו כל עצתי״, כלומר: כל עצתו של הקדוש ברוך הוא שהתבונן מהיכן לברוא אותה, כאמור, הופרעה ולא נתקיימה כביכול. 

'''ועוד''' יותר מופלא הדבר, שבאותו מאמר מנו חז״ל בין הנשים שהפריעו עצתו של הקדוש ברוך הוא ביחד עם שרה לאה ורחל, גם את בנות ציון. והנה חטאיהן של בנות ציון מתוארים בצורה חמורה מאד, כדברי הכתוב (ישעיה ג): ״ותלכנה נטויות גרון וגו׳ ומשקרות עינים״, והנביא תולה בהן את חורבן המקדש וחורבן הארץ, וכן מבואר בחז״ל (ילקוט שם): ״לפי שהיה ירמיהו הנביא מחזר עליהן ואומר להן: בנותי! עשו תשובה עד שלא יבואו השונאים. והן היו אומרות: ימהר יחיש מעשהו למען נראה דוכס רואה אותי ונוטל אותי לאשה: איפרכוס רואה אותי ונוטלני לו לאשה״. וכאן נאמרו שתי התביעות ביחד, כאילו הן שוות: התביעה על שרה אמנו ששמעה דברי נבואה פתח האהל, עם התביעה על בנות ציון שהלכו נטויות גרון וכו׳ ולא היה איכפת להן אם יחרב המקדש וילכו בני ישראל בגלות. ובטחו בעצמן להינשא לערלים, מהרסים ומחריבים, אויבי ה׳ ועמו. על שתיהן מתאונן הקדוש ברוך הוא במאמר אחד: ״ותפרעו כל עצתי״!

'''מכאן''', מה נורא הוא עומק דין שמים ומה גדול כח הרס החטא, שנתבע כל אדם על כל פגם ושוקלין עליו את הקלי קלות כחמורי חמורות. 

'''ואמנם''' גם חטאיהן של בנות ציון אין לפרש כפי פשטותם של הדברים, שהרי אמרו חז״ל (נדרים פא.): ״׳על מה אבדה הארץ׳, דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוה, עד שפירשה הקדוש ברוך הוא בעצמו: ׳ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי׳״. וראה מה שכתב הר״ן ז״ל שם: ״דמדלא ידעו החכמים והנביאים לפרש החטא, שמע מינה שהיו עוסקין בתורה תמיד, אלא שהקדוש ברוך הוא יודע מעמקי הלב פירשה וכו׳״. הרי שהחטאים שגרמו לחורבן הארץ לא השיגם השכל האנושי עד שפירשם הקדוש ברוך הוא בעצמו. ואם כן, איפוא, אין לפרש תיאור חטאיהן של בנות ציון כפי הנראה מפשוטו של מקרא. אבל על כל פנים בלשון התורה נתבעו בצורה החמורה ביותר, כאמור, ואילו על שרה אמנו, גם בתורה לא הודגשה במיוחד שום תביעה על חטא כל שהוא בשמיעתה זו ששמעה פתח האהל. ובכל זאת נאמר גם עליה: ״ותפרעו כל עצתי״, שלא נתבעה בזה כעל חסרון שלימות במעלה, אלא כאילו סתרה וקלקלה כל עצתו של הקדוש ברוך הוא, ושיש בזה משום פירכא לכל צורת הבריאה הנעלה ביותר, הן של האדם, שהוא למעלה מכל הברואים, והן של האשה, שיצירתה עולה עוד על האיש, כמו שנתבאר. והרי כמה חמור כל פגם איזה שהוא במדריגתו של האדם, שנתבעים עליו כמו על חטא ופשע ממש, והוא מהרס את הבריאה ומקלקל את העולם. 

'''והנה''' כשנעמיק עוד בזה, יתבאר לנו חידוש נפלא בגדלות האדם, שהרי לאחר שבנות ציון נתבעות בלשון התורה על ירידתן בדרגות נמוכות ביותר, עד שתולין בהן את חורבן המקדש והארץ, כאמור, ובכל זאת נכללו גם הן ביחד עם האמהות באותה התביעה: ״ותפרעו כל עצתי״, כלומר: שהקדוש ברוך הוא מתאונן גם עליהן על שלא הגיעו לתכלית כוונת הבריאה, ולא באו לשלימות הבינה היתירה שניתנה באשה יותר מבאיש, היינו צורת החכמה העליונה שבבריאה שהטביע הקדוש ברוך הוא בהן בתחלת יצירתן. למדים אנו מכאן שאותה המדריגה הנעלה שהוטבעה באדם בתחלת יצירתו לא אבדה ולא נתמעטה בכלום, ואף בשעת כשלונו בחטאיו הגרועים ביותר, רואים בו בשמים את דמותו הראשונה במלוא שיעור קומתה כאילו לא נפגמה כלל, וכאותה התביעה שנתבעו האמהות על פגם כל שהוא בקצה השלימות העליונה, כן יתבע כל אחד ואחד, בכל דוד ודור, על שלא הגיע לשלימות המעלות העליונות ביותר כפי שנברא האדם בתחלת יצירתו.

'''זהו''' מה שאמרו חז״ל (תנא דבי אליהו כה): ״חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״, כי לפי מה שנתבאר אין זה בבחינת שאיפה בעלמא, כפי המקובל, אלא זוהי חובה ממש, וכמו שאמרו: ״חייב וכו׳״, באשר אף לאחר כל הירידות של האדם בפועל ועל אף כל חטאיו, נשאר במציאותו צלם האלהים אשר בו בכל יפעת הדרו על כל המעלות העליונות שהוטבעו בו בתחלת יצירתו כיציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, וכל הירידות והנפילות המתהוות באדם מדור דור, אינן אלא קליפות חיצוניות גרידא שמתדבקות בו על ידי חטאיו וחטאי הדורות, אבל בכחו להסירן ולגלות את מהותו האמיתית הפנימית והנצחית המושרשת בו עד היום במקוריותה בכל השלימות ללא שינוי ופגם כלל. ולכן חייב כל אדם באשר הוא, לדקדק ולהיזהר שלא יחסיר כלום ממעלותיו הטבועות בצלם האלהים אשר בקרבו, כדוגמת אבותינו אברהם יצחק ויעקב. 

= האור הרוחני שבגוף =

== א ==
'''למעלה''' הבאנו מאמר חז״ל על הפסוק ״הוא עשך ויכוננך״: שהקדוש ברוך הוא ובית דינו היו נמלכין על כל אבר ואבר שבאדם. ומזה יסוד מוצק לדברינו בגדולת האדם אף מצד גופו בלבד, שכל אבריו הנראים לעינינו רק כבשר גידים ועצמות, באמת הם חלקי חכמה עליונים - מושגים רוחניים, שנמלכו עליהן כביכול הוא ובית דינו. 

'''ולא''' עוד אלא שמושגי חכמה אלו הנקראים ״אברי האדם״ ממולאים בחכמה רבה עוד יותר משל מלאכי השרת, כמו שהבאנו מאמרם ז״ל על הפסוק ״כי ביה ה׳ צור עולמים״: שכל בריאת שמים וארץ ועולמות המלאכים בכלל נבראו באות אחת בלבד, ואילו יצירת האדם קדמה לה הכנה רבה כביכול בהמלכה ויצירה ועשיה כמו שנתבאר. 

'''בחכמה''' מרובה כזו נוצר גופו של אדם עוד קודם שניתנה בו הנשמה, כמו שכתוב: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה״, וכאמור, ואחר כך כתוב: ״ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה״ ומתרגמינן: לרוח ממללא. נמצא שעל ידי זה שנופח בו הנשמה העליונה - חלק אלוה ממעל, נעשה כל האדם לנפש חיה ולרוח ממללא, כלומר: כל איבריו, הבשר הגידים והעצמות שבו, שגם מתחלה נבנו במושגי חכמה עליונים, כאמור, עלו ונתעלו עכשיו לעליונות גדולה ויתירה מאז, כי ניתוסף בהם כח חדש עליון שבעליונים, היא הנשמה הטהורה שנופחה באפו, ״ומאן דנפח מדיליה הוא נפח״. ואמרו חז״ל (ברכות י): ״מה הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולם, כך הנשמה ממלאת את כל הגוף״. 

'''לפי''' זה, הוי אומר שמחוץ לעצם החכמה שבגופו של אדם הראשון, האירה לו נשמתו את כל חדרי גופו, והיה זך ומצוחצח כולו ממש, ולא היה בו כלל המושג ״גשם״ כפי שאנו מתארים אותו. תדע, שהרי אמרו חז״ל כי מלאכי השרת טעו בו ובקשו לומר לפניו קדוש, והפיל עליו הקדוש ברוך הוא תרדמה וידעו כי אינו אלא אדם נברא, ואם היו מכירין בו איזה גשם שהוא, האיך טעו לחשוב אותו לבורא? אלא ודאי שכל גופו ואבריו היו חלקי חכמה רוחניים עליונים.

'''הנה''' מבואר בראשונים שכל מה שהוזכר בתורה: ״יד ה׳״: ״עיני ה׳״: ״אזני ה׳״ וכדומה, לא בא אלא לשבר את האזן שלנו. ומזה גופא יש ללמוד מה שאמרנו, כי אברי גוף האדם רוחניים הם בעיקרם ומלאים חכמה אלהית, שהרי עצם המשל ״לשבר את האזן״ בדמות האיברים הנמצאים באדם, על כרחך בא ללמד ונמצא למד שאיבריו של אדם מושגי חכמה עליונים הם שיש להם דמיון להקדוש ברוך הוא, כביכול, שאם לא כך, אין מקום כלל למשל כזה אף לשבר את האזן. ונמצא מכאן, שאותם חלקי חכמה אשר צומצמו באדם בתמונת יד ורגל וכדומה הם בבואה של החכמה העליונה שאין לנו בה כל מושג ותפישה. 

'''וכל''' זה שאמרנו על ערכם של אברי האדם אינם באדם הראשון לבד, כאמור, אלא כל אדם, כל המין האנושי, נוצר בצלם אלהים ובחכמה רוחנית עליונה. אמרו חז״ל (בראשית רבה לו) על אנשי דור המבול שהתינוקות שבהם היו מהלכים מיד כשנולדו ונלחמו עם שדים, ומעשה היה בתינוק שנולד ושלחתו אמו להביא צור לחתוך בו את טבורו ופגע בו שד אחד ואמר לו: ״לך ואמור לאמך שאלמלא לא האיר השחר הייתי הורגך״. והשיב לו התינוק: ״לך אתה ואמור לאמך אלמלא כבר נחתך טבורי הייתי אני הורג אותך״. והרי לחימה זו עם שדים אינה ודאי מלחמה גשמית אלא רוחנית. ועל כרחך אתה אומר שאף לאחר שחטא אדם, שנתמעטה קומתו ונתגשם, וכן בכל הדורות שלאחריו שהיו מכעיסים ובאים ונתגשמו יותר ויותר, לא היתה, התגשמות זו אלא כיסוי חיצוני בלבד, כקליפה על הפרי, אבל בתוך האדם נשארה מציאותו האמיתית בכל מצב שהוא. 

'''וכן''' אתה מוצא אף בעשו הרשע, שהיה רחוק יותר מעשרים דורות מאדם הראשון, ועברו תקופות אחר תקופות של התמעטות, ובכל זאת אמד לו יעקב: ״ראיתי פניך כראות פני אלהים״ (בראשית לג). הרי שיש לראות גם בפניו של רשע כעשו ״פני מלאך״. אלא שבני האדם נתכסו בקליפה חיצונית על ידי החטאים, כאמור, ולאור חושי עינינו לא נראית עצמיותם הרוחנית. 

== ב ==
'''אכן''' גם לאחד שחטא האדם והתגשם, התקין הקדוש ברוך הוא שמתוך ההתגשמות עצמה יאיר אור חדש על האדם ויתגלו בו מקורות חכמה עליונים אשר יהיה בכוחם לחדור דרך כיסוייו החיצונים ולהחזירו לקדמותו הרוחנית. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם״ (בראשית ג:כא) ואמרו חז״ל: ״בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב: ׳כתנות אור׳״ (בראשית רבה כ:יב). פירוש הדברים שהכותנות שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם, שהן לכאורה כסוי גשמי, היה בהן אור רב שהוסיפו חכמה לאדם וגילו לו מעלות והלכות חדשות כדי להאיר ולהעלות את גופו. עד שלא חטא כתוב: ״ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו״, כי היו מוארים בחכמה העליונה בכל אבריהם, מכף רגלם ועד קדקדם, ללא שום הגשמה ולא היה מקום כלל לרגש של בושה. אבל לאחר שחטאו ונדבק בהם משהו מן ההתגשמות, נתגלה בהם רגש של בושה: ״וידעו כי ערומים הם״. והנה תפר להם הקדוש ברוך הוא כתנות והאיר להם בזה את עצם גופניותם, שעמדו מתוך כך על מעלת הבושה ונתחדשה להם תורת הצניעות שיש בהן משום מדריגה רוחנית עילאה וניתן להם מקום לחזור מתוך עצם התגשמות זו לאורם הקדמון ולמקור חכמתם העליונה. 

'''ולאחר''' כמה דורות, כשנתן הקדוש ברוך הוא לישראל תורה שלמה של תרי״ג מצוות כנגד כל אבר ואבר שבאדם, הוסיף להם אור אלהי, כדברי הכתוב: ״כי נר מצוה ותורה אור״ (משלי ו), שמטרתו להרבות חכמה עליונה ולהחדירה בכל המחיצות הגופניות והקליפות החיצוניות שנתדבקו באדם על ידי החטאים, כדי לחשוף בהן את הנפש החיה והרוח ממללא של האדם הקדמוני. 

'''ומופלא''' הדבר עד כמה בכוחו של האדם להפוך את העצמים הנראים לנו כגשמיים למטרות רוחניות עליונות. הכתוב אומר (ישעיה מג): ״עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו״. אמרו חז״ל (ילקוט סב): ״וכי כל בריותיו אין משבחין אותו, והלא כבר נאמר (מלאכי א): ׳ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגויים׳ (שם ד)? מכאן שאין ערב לו אלא ישראל, שנאמר (שמואל ב כג:א): ׳ונעים זמירות ישראל׳; ואומר: ׳כי יעקב בחר לו׳ (תהלים קלה): ואומר: ׳ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׳״ (שם כב). וכן אמרו בירושלמי (סוכה ה:ד): ״אף על פי שיש לו להקדוש ברוך הוא כמה קילוסין, חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל. מאי טעמא? ונעים זמירות ישראל׳: ׳ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׳״. 

'''והנה''' התואר ״נעים זמירות ישראל״ נאמר על דוד המלך ע״ה (ראה שמואל שם). הוא הגיע לשיא המדריגה לזמר זמירות ישראל ולספר תהלתו של הקדוש ברוך הוא עד שנאמר עליו: ״נעים זמירות ישראל״. וחז״ל המשילו עליו ״משל לחבורה שהיתה, מבקשת לומר הימנון למלך, אמר להם! כולכם נעימים וכו׳, ומי מנעים זמירותיהם של ישראל? דוד בן ישי״ (ילקוט שם). ובמה הביע דוד את זמירותיו ותהלותיו לפני ה׳? על ידי נבל וכנור, כדברי הכתוב: ״עורה כבודי, עורה הנבל וכנור אעירה שחר, אודך בעמים ה׳ אזמרך בלאומים״ (תהלים נז). והרי הכלים האלה, הנבל והכינור, עשויים מעצמים גשמיים. מעץ דומם ומגידי בהמה מתה, ובכל זאת היה בכוחו של דוד על ידי נגיעת אצבעותיו והנעת המיתרים להשמיע צלילים כה נפלאים ולהביע קילוסים לפני הקדוש ברוך הוא שהיו חביבים לו מכל התהלות והתשבחות שבעולם ושהם תכלית היצירה. 

'''הוי''' אומר שיש באברים של האדם אור כה רב, שבכוחם להפיח רוח בדברים הגשמיים הפשוטים ולדובב אותם בחכמה עליונה עד כדי להנעים לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל הבריאה. 

= מדת החסד =

== א ==
'''אמר''' הכתוב (תהלים פט): ״עולם חסד יבנה״. וכן הוא אומר (תהלים קג): ״וחסד ה׳ מעולם ועד עולם״. כל העולם כולו, השמים והארץ וכל צבאם, נבראו במדת החסד, וכל פעולותיהם הן חסד. מדה זו היא הגלגל המניע את כל מערכות העולם, על ידה נבראו ועליה הם מתקיימים. ושומה על האדם להטביע בנפשו את המדה הזאת. עליו להתבונן בבריאה שנבראה בשבילו, כדי ללמוד ממנה דרך חייו על הארץ. וכשם ש״בעולם חסד יבנה״, כן עליו לעמול כל ימיו בחסד, להשכיל ולהגיע למדריגה רמה כזו שישתוקק ויתאמץ תמיד להטיב ולמלא עונג ועידון לכל הברואים בכל אשר יוכל. 

'''והנה''' אמרו חז״ל (סנהדרין לז): ״לפיכך נברא האדם יחידי וכו׳, שחייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם״. הרי עד כמה מגיעה מדת חסדו וטובו של הקדוש ברוך הוא, שברא את כל העולם על תענוגיו ועידוניו בשביל כל יחיד ויחיד, ועוד הוסיפו חז״ל שכל אדם חייב לדעת ולהרגיש זאת. והרי תכלית בריאת האדם היא שילך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר (דברים כח): ״והלכת בדרכיו״, ואמרו חז״ל (שבת קלג): ״מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו׳״ ונמצא שחייב כל אדם לספק לכל אחד ואחד תענוגות עולם ומלואו כאילו היה יחידי בעולם. ולא עוד, אלא שיש לו לאדם ללמוד מהבריאה להטיב מבלי לגרוע חסדו במאומה אף למי שמכעיס כנגדו ומבזהו, כמו שהקדוש ברוך הוא מכריח את הבריאה להטיב גם להרשעים, אף שהיא סובלת מזה. אנו מתפללים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ויש מפרשים: מה העפר הכל דורסים עליה והיא סובלת אותם ומצמחת ונותנת חיים לעולם, כך על האדם ללמוד ממנה לסבול את הכל ולגמול חסד עם הכל, באין יוצא. וכן אנו רואים מהשמש והירח, שהרי אמרו חז״ל (נדרים לט) שבכל יום ויום אינם רוצים לצאת ולהאיר, מפני שמשתחוים להם עובדי כוכבים, והקדוש ברוך הוא מורה בהם חצים שיאירו לעולם. הרי שהקדוש ברוך הוא אינו מונע את טוב הבריאה אף מהרשעים והמכעיסים כנגדו. וכן יש על האדם ללמוד לעצמו, לבל ימנע חסדו משום איש, אף מאלה שמרגיזים ומצערים אותו, ואפילו אם הוא צדיק בדינו. והרי הדברים קל וחומר! אם כל העולם כולו על כל מערכות צבא השמים והארץ, לא יחשכו נגהם וטובתם גם מהרשעים ביותר, על אחת כמה וכמה האדם, שהכל נברא לשמשו, והוא תכלית הבריאה, שיש לו לדעת ולהתבונן ביסוד זה של ״עולם חסד יבנה״ ולא ימנע לעשות חסד משום בריאה בעולם. 

== ב ==
'''והנה''' היחס הזה לבני אדם, להטיב להם מבלי לגרוע מאומה אף בשעה שהם מציקים לו וגורמים לו רעה, אינה מדת חסידות גרידא כי אם ציווי וחובה. כתוב בתורה (שמות ו): ״וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל״, ואמרו חז״ל (ספרי פ׳ בהעלותך): ״זה שאמר הכתוב: ׳האנכי הריתי את כל העם הזה וגו׳ כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את היונק׳ היכן דיבר? תלמוד לומר ׳ויצום אל בני ישראל׳. אמר להם: הוו יודעים, בני סרבנים הם, טרחנים הם, על מנת כן תהיו מקבלים עליכם שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים״. הרי עד כמה יש לסבול בני אדם ולשקוד בטובתם, אף אם בתוך אותו זמן הם בועטים בחסד שגומלים אתם והם משיבים רעה תחת טובה בקללות וסקילת אבנים וכדומה. 

'''והדברים''' האלה אמורים לא רק ביחס לבני ישראל לבד, אלא גם ביחס לגויים, והרשעים ביותר, ואף תוך אותה שעה שהם באים על ענשם, כנאמר שם: ״ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים״, ואמרו חז״ל (שמות רבה ז) כי שני ציוויים יש כאן: ״אל בני ישראל - להנהיגם בנחת וכו׳״, כאמור, ״ואל פרעה - לחלוק לו כבוד בדבריהם״. והרי הדברים נפלאים, שבאותה אזהרה שנצטוה משה כלפי ישראל, נצטוה גם כלפי פרעה. מצד אחד עומדים בני ישראל, שנקראו בנים למקום, כשהם נרדפים על צואריהם על ידי המצרים הרשעים, וזועקים אל ה׳ שיצילם משעבודם: ומצד שני עומדים המצרים עובדי האלילים ומענים את בני ישראל בעינויים קשים ומרים. וכשעלתה שועת בני ישראל אל ה׳ והוא שולח את משה ואת אהרן לגאול אותם ולהעניש את משעבדיהם אלה, הרי באותה שליחות עצמה שהוא מצוה אותם לסבול את ישראל ולהנהיגם בנחת, הוא מזהיר אותם לחלוק כבוד גם למענם ומשעבדם, לפרעה מלך מצרים, ולא רק יחס של כבוד סתם, אלא כבוד של מלך. ואמנם מצינו שכן עשה משה. לאחר כל תשע המכות שנחתו על ראשו של פרעה והוא הקשה את לבו ולא שלח את בני ישראל, ובא משה ומתרה בו על המכה האחרונה הגדולה ביותר, ופרעה עומד ברשעו, מתחצף ומגרש את משה מעל פניו ומאיים עליו להמיתו, אמר לו משה: ״כה אמר ה׳ כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וגו׳ וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו׳״. ואמרו חז״ל (שמות רבה ז): ״לא אמר עליו, אלא על עבדיו, אף על פי שהיה לו לומר: אתם ומלככם - הוא בעצמו, שנאמר ׳ויקם פרעה לילה׳ ולכך לא פירסם אותו כדי לחלוק כבוד למלכות״. 

'''הרי''' מכאן עד כמה יש להתייחס בכבוד ולדקדק בביטויים נאים גם כלפי הרשעים הגדולים ביותר, ואף תוך אותה שעה שהם מבצעים את מעשי רשעותם ובאים להזהירם על ענשם. 

'''ולא''' רק ברשע שהוא חי, חס הקדוש ברוך הוא על כבודו, משום שבכחו לשוב ולהטהר, אלא אפילו כשכבר מת הרשע ואבד סברו ובטל סיכויו, אין לשער ולהעריך גודל רחמיו של הקדוש ברוך הוא עליו. מצינו באותם המצרים שלאחר שלא שבו מדרכם הרעה ורדפו אחר בני ישראל, ונענשו ונטבעו בים סוף, (מגילה י) ״בקשו מלאכי השרת לומר לפניו שירה, אמר להם הקדוש ברוך הוא: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?״ הרי לפנינו שאף רשעים גמורים כאלה כמו המצרים שה׳ המיתם להפרע מהם ולתת את נקמת בני ישראל במצרים, בכל זאת אין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן ומונע ממלאכי השרת מלשיר את השירה שהם שרים לפניו בכל יום, ועוד תמה עליהם האיך עולה דבר כזה על דעתם: ״מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?״ וכמה מתגלה כאן גודל מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא לברואיו, שבעת מפלתם של רשעים הוא רואה את עצמו, כביכול, כאב שכול שמתו בניו, ואינו סובל כי ישירו לפניו!... 

'''ולא''' זו בלבד, אלא שגם אחר מפלתם זו, חס הקדוש ברוך הוא על כבודם ודאג שלא יבואו לידי בזיון. אמרו חז״ל (מכילתא בשלח): ״׳נטית ימינך תבלעמו ארץ׳ - מגיד שהים זרקן ליבשה והיבשה זרקתן לים. אמרה היבשה: ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא את דמו של הבל יחידי, נאמר לי ׳ארורה האדמה׳, ועכשיו האיך אני יכולה לקבל דמן של כל אלו אוכלוסין? עד שנשבע לה הקדוש ברוך הוא שאינו מעמידה בדין, שנאמר ׳נטית ימינך׳, ואין ימין אלא שבועה, שנאמר: ׳נשבע ה׳ בימינו׳״. כשאנו קוראים בשירת הים את הפסוק ״נטית ימינך תבלעמו ארץ״, אנו מבינים בו ביטוי לנקמה הגדולה שנקם ה׳ ברשעים הללו והבליעם באדמה. אבל לפי דברי חז״ל הנ״ל, נראים הדברים כי אין כאן ענין של נקמה ועונש, אלא חסד ורחמים גדולים לתת כבוד למצרים ולזכותם בקבורה, כדי שלא יהיו מוטלים בבזיון כדומן על פני האדמה. ולא עוד אלא ששינה הקדוש ברוך הוא את הטבע בגללם ופתחה הארץ את פיה ובלעה אותם (ראה רמב״ן שם). וזהו שאמר הכתוב (תהלים כה): ״כל ארחות ה׳ חסד ואמת״, כי אף בתוך דין אמת זה שנקם ה׳ מהמצרים את נקמת בני ישראל ובאו על ענשם כראוי להם, נטה להם חסד וריחם עליהם שלא יבואו לידי בזיון והשביע את הארץ שתקבל אותם. 

'''ובהיות''' שאנו חייבים ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, גם עלינו להרגיש את החסד הזה, ויחד עם דברי השירה שאנו שרים על הנסים ועל הנפלאות שנעשו לאבותינו על הים ועל גאולתנו ופדות נפשנו, עלינו לשיר גם על הנס ועל החסד שעשה הקדוש ברוך הוא למענינו ולרודפינו המצרים, שהביא אותם לקבורה, ועוד אנו מזכירים ביחד את שני המאורעות האלה, פתיחת פי הארץ למצרים וקריעת הים לישראל: ״נטית ימינך תבלעמו ארץ: נחית בחסדך עם זו גאלת״! 

'''חז״ל''' תיקנו להוסיף ברכה רביעית מיוחדת בברכת המזון לכל אחד מישראל, בכל דור ודור, כמה פעמים ביום, כדי להודות לה׳ יתברך על שניתנו הרוגי ביתר לקבורה. והנה כעין אותה ברכה והודאה אנו שרים בכל יום בשירת ״אז ישיר״ גם על הנס והחסד של קבורת המצרים. 

'''את''' החובה הזאת למדים אנו מן הבריאה, כמבואר לעיל. כשם שהבריאה מטיבה אף עם הרשעים ותוך רשעותם, כך גם עלינו לסבול את הכל ולהטיב עם הכל בכל הנסיבות, כפי שאנו מתפללים: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״. ומתוך כך עלינו להתייחס כן גם למצרים, למרות שהם הציקו לבני ישראל ועינו אותם בכל הנגישות האכזריות, עלינו לחוס על כבודם ולהביע את שמחתנו והודאתנו לה׳ יתברך על החסד שעשה אתם וציוה על הארץ שתקבלם. 

== ג ==
'''וכשנסתכל''' עוד, נמצא, כי לא זו בלבד שהקדוש ברוך הוא מרבה חסד לרשע אף באותו זמן שהוא מעניש אותו על רשעתו, אלא שגם העונש עצמו נהפך עליו לחסד, כי ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ (תהלים לג), כלומר: אין שום מקום בעולם ואין דבר שיארע בו שיהא פנוי מחסד. 

'''מצינו''' באדם הראשון, שבתחלת יצירתו. קודם שחטא בעץ הדעת, לא היה זקוק לשום עמל ויגיעה להשיג את צרכיו, הן הגשמיים והן הרוחניים, כמו שאמרו חז״ל (סנהדרין נט): ״אדם הראשון מיסב בגן עדן היה ומלאכים מסננים לו יין וצולין לו בשר״. כמו שהשמש מאירה לנו תמיד מבלי שנזדקק לשום פעולה כדי לקבל את האור, וכמו שאנו נושמים את האויר המצוי לנו בכל מקום בלי כל מעשה, כן השיג אדם הראשון גם את מזונותיו וכל צרכי גופו. ובאותו דרך השיג אדם גם את עליותיו הרוחניות מבלי כל טירחה ויגיעה, וזוהי בחינת ״גן עדן״ כמו שאמרו חז״ל: ״צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה״ (ברכות יז). 

'''אבל''' לאחר שנכשל בחטאו. נתקלל ונאמר לו: ״בזעת אפך תאכל לחם וגו׳״. ואמרו חז״ל (ברכות נח): ״כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול. חרש, וזרע, וקצר, ועמר. ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל״. ולכשנתבונן נראה כמה חסד טמן הקדוש ברוך הוא בעונש זה עצמו. עד שאותה קללה נהפכה עליו לברכה. מצינו בחז״ל (בבא מציעא לח): ״רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו״. ופירש רש״י: ״קב שלו חביב עליו על ידי שעמל בהם״. הרי שהטביע הקדוש ברוך הוא באדם שיהיה חביב עליו עמלו עד כדי כך, שאף מדה מרובה של תשעה קבים שהשיג בלא עמל, אינם חביבים עליו כמו קב אחד שהוא משיגו מתוך יגיעה וטירחה. נמצא שאותה קללה ״בזעת אפיך תאכל לחם״ הומתקה לו לאדם ונהפכה עליו לעונג, שהוא משתוקק לה ואי אפשר לו בלעדה. 

'''וכן''' הדבר גם בענינים הרוחניים. אדם הראשון היה שרוי בלא חטא שתי שעות בלבד, ובשתי שעות אלו השכיל לדעת את ה׳ ועלה במעלות הרוחניות יותר ממלאכי השרת, כפי שאמרו חז״ל (בראשית רבה יז) שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: ״חכמתו מרובה משלכם״. אבל כשחטא ירד ממדריגתו ירידה עצומה. והרי לכמה עמל זקוק אדם כדי לעלות בסולם הרוחניות להשכיל ולהבין ולהגיע לאיזו מדריגה שהיא. וכבר אמרו חז״ל (שבת פג:): ״אדם כי ימות באהל״ (במדבר יט), ״אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה״. והיינו שלאחר חטאו של אדם הראשון שוב אין אדם יכול לזכות לכתרה של תורה שתתקיים בידו אלא ביגיעה רבה כזו עד שימית את עצמו עליה. והנה דווקא בזה צפונות כל הברכות. ואדרבה העמלות בתורה משמשת כתנאי עיקרי בהשגת השלימות. מצינו בפרשת ״ואם בחוקותי תלכו״, שפירשוה חז״ל (תורת כהנים שם): ״על מנת שתהיו עמלים בתורה וכו׳ מלמד שהקדוש ברוך הוא מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה״. הרי שרק על ידי העמלות בתורה אפשר לאדם להגיע למעלות הרוחניות העליונות, ובשכרה הובטחו לנו כל הברכות המנויות בפרשה: ״ונתתי גשמיכם בעתם וגו׳ וישבתם לבטח בארצכם וכו׳ וכו׳״. הא למדנו מה רב הוא החסד בעונש ובקללה עצמה, שענין היגיעה נהפכה לאדם, איפוא, לברכה גדולה ולהישג של אושר, עונג. ועידון, שאין למעלה הימנו. 

== ד ==
'''אולם''' נתבונן עוד ונראה מה רבו חסדי ה׳ יתברך עם ברואיו, שאם כי לפי מושגינו אנו רואים בקללות - ברכה ועונג, כאמור, אבל הקדוש ברוך הוא אינו מעלים עיניו מהפורעניות הטבועה בהן מעיקרן ואינו חפץ בכאלו. אמרו חז״ל (תנחומא תזריע ט): ״זה שאמר הכתוב (תהלים ה:ה) ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳, ללמדך שאין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב בריה וכו׳. ובמה חפץ? להצדיק בריותיו וכו׳. אין שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הרעה אלא על הטובה. תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האור ואת החשך וקרא להם שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החשך, שנאמר: ׳ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה׳ וכו׳. וכן את מוצא כשברא הקדוש ברוך הוא אדם וחוה הזכיר שמו עליהם, שנאמר: ׳ויברך אותם אלהים׳ וכשקללן לא הזכיר את שמו עליהם, אלא ׳אל האשה אמר׳; ׳ולאדם אמר׳״. הרי שעם כל הברכות והתענוגות החבויות בקללה ״בזעת אפך תאכל לחם״, ועם כל הדרגות הנפלאות בתורה והכרת ה׳ יתברך, שהאדם זוכה על ידי העמל, אין הקדוש ברוך הוא חפץ בהם ואינו מייחד שמו עליהם, מפני שמעיקרן באו דרך קללה ועונש ואין בהם חסד מלא. 

'''וצא''' וראה עוד כמה מגיעה מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא, שהרי האדם אינו מרגיש שום צער בעונשים אלה, כאמור, ועוד נהנה ומתענג עליהם. אבל בשמים סופרים ומונים כל טיפה של עונג כזה ומניחים אותה בגנזי הפורעניות, אשר על ידיהם מתכפר האדם ומוחלים לו עוונותיו. 

'''ויש''' להוסיף עוד בזה, אמרו חז״ל (תנחומא שם): ״על שלשה דברים הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו עליהם ואף על פי שהן לרעה: על המסית זה הנחש שהסית את האשה וכו׳״. הרי שהנחש גרוע מהכל ועבירתו חמורה ביותר, ומשום כך נתקלל בראשונה ובקללה חמורה משל אדם וחוה, וגם לא נשאל למה עשה כך, כדרך שנשאלו הם, וחז״ל למדים מזה שאין טוענין למסית. והנה על אף הכל נעוצה גם בתוך קללה זו ברכה גדולה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה כ) ״קללתו של הקדוש ברוך הוא יש בה ברכה אילולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא לנחש: ׳על גחונך תלך׳ האיך היה בורח לכותל וניצול״. וכן אמרו (יומא עד): ״בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשד ודם, מקניט את חבירו יורד עמו לחייו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. קלל את הנחש, עולה לגג - מזונותיו עמו! יורד למטה - מזונותיו עמו״. 

'''ומעתה''' הדברים קל וחומר. אם בקללות ורעות כאלה טובה וברכה בה מרובה יש בהן, על אחת כמה וכמה מה רב הטוב שצפן הקדוש ברוך הוא לבריותיו בברכה ממש, ובדבר שכתוב בו מפורש! ״כי טוב״! שהוכפל בו ״כי טוב״ ו״טוב מאד״. והרי נפלאים הדברים, כמה גדלה הטבתו של הקדוש ברוך הוא עם ברואיו ומה רבו חסדיו בעולמו. וכמה על האדם ללמוד מכאן ללכת בדרכיו ולהעמיק את מעשי החסד שלו לאין שיעור, ושיהיה כולו חסד. 

= לא יגורך רע =

== א ==
'''הקדוש''' ברוך הוא שהוא מקור הטהרה והשלימות וכל מדות הטוב והחסד, אין מקום במחיצתו לשום נטיה אחרת כל שהיא. וכל נקודה הקלה ביותר שאינה לפי מדת השלימות והטוב, נקראת בשמים בשם רע ורשע. ועל כגון דא נאמר (תהלים ה): ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״. 

'''ובהיות''' שהאדם מצווה ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא ולהידבק במדותיו, הרי גם עליו להטביע בתוכו את כל שלמות הטוב ולהרחיק ממחיצתו כל מה שעלול להקרא לפי אותם המושגים העליונים בשם ״רע״. ורק אם הוא מגיע למדרגה זו, ראוי הוא להיכנס במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. 

'''לכשנתבונן''' נראה, עד היכן מגיעה מדת טובו של הקדוש ברוך הוא וכמה מרחיק ממחיצתו כל מה שיש בו פגימה דקה בשלימותה. אמרו חז״ל (פסחים ג): ״לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות בתורה ולא הוציא דבר מגונה מפיו. שנאמר: ״מן הבהמה אשר איננה טהורה וכו׳״. ובתנחומא (וישלח ט) מוסיף: ״זה שאמר הכתוב: ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳. מהו ׳לא יגורו רע׳? אין דבר טומאה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר: ׳אמרות ה׳ אמרות טהורות׳ (תהלים יב:ז). תדע לך שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לנח וכו׳, ׳מן הבהמה הטמאה׳ אין כתיב כאן, אלא ׳מן הבהמה אשר לא טהורה׳ וכו׳. וכן אתה מוצא כשבא לפרסות, אף על פי שהוא מזכיר על הבהמה ׳טמאה׳, אינו מזכיר תחלה אלא סימן טהרה, שנאמר (ויקרא יא:ד): ׳את הגמל כי מעלה גרה׳, שהוא סימן טהרה, ׳ואת החזיר כי מפריס פרסה׳ שהוא סימן טהרה. וכל כך למה? שלא להוציא דבר טומאה מפיו, הוי ׳לא יגורך רע׳״. 

'''ויש''' להתבונן, הרי בבעלי חיים דיבר הכתוב, שאין להם דעת ואין מרגישים בחרפתם? ועוד איזו גנות יש במלה ״טמאה״? והלא כל הכוונה אינה אלא לסמן אותם, וכמו שנאמר בפרשת שמיני: ״טמאים הם לכם״, וזוהי עצמיותם ומהותם, ואין אנו רואים בזה כל גנאי. וגם היה הכרח לציינם בשמם לטובתם, כדי שיכיר אותם נח ויכניסם לתיבה להצילם מהמבול. נתאר לנו, אם אחד חש להציל בריה ונותן לשלוחו את סימניה כדי שיכירנה. האם יעלה על דעתנו למתוח עליו בקורת על אשר לא דקדק להתבטא על אותה הבריה בלשון יותר נקיה? 

'''וכמה''' נפלא הדבר שמתגלה כאן בתורה, שגם בכזה יש משום הוצאת דבר מגונה, ולשם מניעתו עיקם הכתוב שמונה אותיות. והרי שמונה אותיות בתורה הקדושה, עולמות שלמים הם. חז״ל אמרו (בראשית רבה יב) על הפסוק ״׳אלה תולדות השמים והארץ בהבראם׳ - בה״א בראם״, כלומר: כל העולם כולו נברא באות אחת - בה״א. הרי שכל אות בתורה עולם מלא הוא. והנה אם יסתכל אדם בבריאה, בשמים ובארץ ובכל הנמצא בהם, כמה ישתומם ויתפעל מחסדי ה׳ יתברך עם ברואיו שנתן להם עולם כזה ומלואו לענגם ולעדנם לאין שיעור, וכל העולם הזה נברא באות אחת בלבד. ומעתה כמה עולמות כלולים בשמונה אותיות בתורה, בחיבור אות לאות ובהצטרפן יחד לכמה תיבות. ואם עיקם הכתוב כאן שמונה אותיות כדי להתבטא בלשון נקיה ובבטוי יותר נאה אף לגבי בעלי חיים שאין להם דעת. הרי מכאן כמה יש להיזהר בכבודה של כל בריה ובריה!

'''ולא''' עוד, אלא שבתנחומא דרשו על זה את הפסוק ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״, כלומר: שאם לא היה הכתוב מעקם שמונה אותיות אלו, לא היה בזה משום חסרון בשלימות בלבד, אלא גם משום ״רע״, כאילו היו מריעים לבהמות בביטוי זה. והיה ראוי לומר על כגון דא ״לא יגורך רע״. 

'''ואם''' ביחס לבעלי חיים כך, ביחס לאדם שהוא בחיר היצורים על אחת כמה וכמה שיש להיזהר שלא להתבטא עליו בלשון שיש בה שום משמעות של איזו פגיעה שהיא. ולא עוד אלא אף בשעה שבא להציל את חבירו ממות ולהביאו לחוף מבטחים וצריך להזכיר את שמו לשם הצלתו, עליו לדקדק ולבטא את שמו בביטוי הנאה ביותר שיש למצוא. ואם לא יזהר בכך, הרי עליו ועל כיוצא בו נאמר: ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״, כלומר: שהרע גר בקרב האדם הזה ומצא משכן בתוכו, ואין הקדוש ברוך הוא חפץ בו ואין מכניסים אותו במחיצתו. 

'''ומצינו''' עוד, שאף במקרה שאין לאדם שום יד בגרמת הצער לחבירו ואינו עושה שום מעשה הכרוך בזה, אלא שעל ידו, אף שלא בפעולתו ושלא באשמתו, נגרם איזה צער שהוא לחבירו, הוא נקרא רע ואין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא.

'''אמרו''' חז״ל (שבת קמט:): ״אמר רבי יעקב בריה דבת יעקב, כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא וכו׳, דכתיב: ׳גם ענוש לצדיק לא טוב׳ (משלי יז:כו). אין ׳לא טוב׳ אלא ׳רע׳. וכתיב: ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳, צדיק אתה ה׳ ולא יגור במגורך רע״. כאן מדובר במי שלא עשה שום מעשה רע, כמו שמצינו בגמרא (בבא בתרא כב.) דנח נפשיה דרב אדא בר אבא, והתאוננו רב דימי, אביי ורבא, שעל ידם נענש, וביארו בתוספות שם שדאגו משום הא דאמרינן: ״כל שחבירו נענש על ידו וכו׳״. ואף על פי שהם לא עשו לו כלום, אלא להיפך, רב אדא פגע בהם, והם גם לא ביקשו עליו שיענש, אלא שנענש מן השמים בגלל פגיעתו בהם, ובודאי לטובתו הוא לנקותו מהחטא, ובכל זאת דאגו משום ״כל שחבירו נענש על ידו וכו׳״, הרי שאף במקרה שמענישים אדם על אשר פגע בכבודו של צדיק, בכל זאת מכיון שהצדיק היה הסיבה לעונשו של אותו אדם, נאמר עליו: ״לא יגורך רע״, ואין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. 

== ב ==
'''ולכשנתבונן''' עוד נראה, כי לא זו בלבד שחסרון כל שהוא בשלימות הטוב נקרא רע, ואין לו מקום במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. אלא אפילו דבר שיש בו מתכלית הטוב, כגון דברי תוכחה שנאמרו מפי הגבורה בתורה או בנביא, שהם באים להשיב את האדם לדרך החיים האמתיים ורצופים תענוגים ועידונים נצחיים, ובכל זאת מכיון שלגבי קנה המדה של האדם בתחלת יצירתו מעורב בהם, בדברי התוכחה, צער ועלבון לאדם, אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו עליהם משום: ״לא יגורך רע״. 

'''אמרו''' חז״ל (ילקוט שופטים ו): ״התחיל גדעון מנסה בגיזה וכו׳, אמר הקדוש ברוך הוא: כל העולם בצרה ואני אייחד שמי? וכתיב: ׳כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע׳. וכן ירמיה בשעה שהיה מתנבא דברי נחמות היה מייחד שמו, שנאמר: ׳כה אמר ה׳ זכרתי לך חסד נעוריך׳ (ירמיה ב), אבל בדברי תוכחות כתיב: ׳דברי ירמיהו׳. וכן משה. על כל דיבור ודיבור כתיב: וידבר ה׳, וכשבא להוכיח כתיב: ׳אלה הדברים אשר דבר משה״ (דברים א). 

'''ומה''' נפלאים הדברים! הרי תכלית כל העולם היא התורה, כמו שנאמר (ירמיה לג): ״אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי״. ודברי התוכחות שבתורה הלא הם חלק מהתורה, שאם חסרה בספר תורה אות אחת מהם, הוא נפסל כמו בשאר חלקי התורה. וכן דברי תוכחות של ירמיהו הנביא, דברי נבואה הם שציוהו הקדוש ברוך הוא להשמיעם לישראל. ודברים אלו לאחר חטאי הדורות הכרחיים הם גם מצד עצמם, כי הם מהוים אמצעים להביא לידי תשובה ומעשים טובים, אשר זוהי תכלית הכל. כמו שאמרו חז״ל (ברכות יז): ״תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים״. וכן אמרו (אבות א:יז): ״לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה״. וכן (קידושין מ) ״גדול לימוד תורה, שהלימוד מביא לידי מעשה״. ואין האדם בא לידי מעשה אלא על ידי היראה, שהיא צורת כל התורה, כמו שנאמר (דברים י): ״ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה״. התורה והיראה אחת הן ואין להפריד ביניהם, כי ״אם אין חכמה אין יראה, ואם אין יראה אין חכמה״ (אבות ג:יז). וכן כתוב: ״למען תלמד ליראה״ (דברים יד), הרי שצורת הלימוד היא היראה, וכל מי שאין לו יראה גם תלמוד אין לו. ודואג האדומי יוכיח! מצינו בגמרא (סנהדרין ה): ״לא מת דואג עד ששכח תלמודו, שנאמר ׳הוא ימות באין מוסר׳ (משלי ה)״. ולכאורה מה ענין מוסר לתלמוד? אלא מכאן, כי מוסר, שהוא ההוראה למעשה, ותלמוד תורה אחד הם, ואם הכתוב אומר שדואג, שהיה ראש הסנהדרין, מת בלא מוסר, בגלל זה שנכשל במעשה, בודאי ששכח תלמודו וגם תורה לא היתה לו, כי באין מעשה אין מוסר, ובאין מוסר אין תורה. ומה הם האמצעים המביאים לידי יראה במעשה? הוי אומר דברי תוכחות שבתורה. נמצא, איפוא, שהתוכחה היא תכלית כל התורה כולה. 

'''ולאחר''' כל זה, עם כל ערכם המיוחד של דברי התוכחות בתורה, אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו עליהם, ואין כתיב כאן ״וידבר ה׳״, אלא ״אלה הדברים אשר דיבר משה״, כאילו היה משה אומרם מפי עצמו חס ושלום. וכל כך למה? משום שהם קשורים בהרגשה של צער. אנו איננו ממצים כלל את המושג ״רע״ ומפרשים ״רע״ על דבר שהוא היפך הטוב, אבל לפי המבואר הרי גם תורה שלימה, כאותן התוכחות שבמשנה תורה שבדברי הנבואה, שהם תכלית החסד ושלימות הטוב וצורת כל התורה, גם עליה נאמר: ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״, כלומר: אין הקדוש ברוך הוא חפץ להרשיע את בריותיו ואינו מייחד שמו על דברי תוכחה. 

'''ויש''' להוסיף עוד, שהרי כל דברי התוכחה בפרשה זאת שבמשנה תורה לא הוזכרו אלא ברמזים קלים, כמו שפירש רש״י: ״׳אלה הדברים׳ - לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהם, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל״. ואיפה הם הרמזים של דברי התוכחה? כתוב בתורה: ״במדבר בערבה, מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב״, ופירש רש״י: ״׳במדבר׳ - בשביל מה שהכעיסוהו במדבר: ׳בערבה׳ - בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב: ׳מול סוף׳ - שהמרו בים סוף וכו׳״. הרי שדברי התוכחה נתכסו ונאמרו ברמזים דקים כאלה, ובכל זאת לא ייחד הקדוש ברוך הוא שמו עליהם. 

'''וכל''' כך למה? משום שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מלא תענוגים אין קץ, והכניס בו את האדם להתענג על ה׳ וליהנות מזיו שכינתו, מבלי כל נדנוד של צער ואי-נעימות כל שהיא, ולפיכך גם בדברי תוכחה תוך רמזים הקלים ביותר, ואף אם אין האדם מרגיש בכך ועוד מתענג עליהם, אין מודדים לו לפי הרגשתו, כי אם לפי מציאותו בתחלת יצירתו, ומכיון שלפי קנה מדה זו חסר בהם מן התענוג השלם, אין הקדוש ברוך הוא חפץ בזה ואינו מייחד שמו עליהם, ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״. 

== ג ==
'''אמרו''' חז״ל (ברכות סא.): ״בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבנו עד כאן? אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ׳ובכל נפשך׳ - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו. ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?״ הרי שעם כל תענוגותיו הרוחניים של רבי עקיבא בדביקותו לבוראו בכל ימי חייו, עדיין לא שבעה נפשו בהם והצטער צער רב מתי יגיע לידו התענוג הגדול והעידון הנפלא ביותר של אהבת ה׳ ״בכל נפשך״, בשעה שנוטל את נפשך. ומובן, שכאשר בא לידו של רבי עקיבא לקיים מה שהצטער עליו כל ימיו, הגיע באותה שעה לידי שלימות האושר ותכלית העונג האמיתי, ובודאי לא הרגיש כלל את יסוריו בסריקת בשרו במסרקות של ברזל, כי התפשט מכל גשמיותו והתדבק תוך אהבה עצומה בשכינה כביכול, עד שיצאה נשמתו ב״אחד״ מתוך כלות הנפש, ומיתתו היתה כמיתת נשיקה. ועל כגון זה יש להמליץ את הכתוב (שיר השירים ז): ״מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים״, אלו הם תענוגי האהבה היפים והנעימים ביותר. 

'''והנה''' על כל זה אנו קוראים קינה על יסוריו של רבי עקיבא, ורואים בהם אחת הפורעניות הגדולות ביותר, ולדברי חז״ל (סנהדדין סח) היה בזה משום עונש קשה לרבי עקיבא. כשחלה רבי אליעזר הגדול ונכנסו אליו תלמידיו ובתוכם רבי עקיבא, הוכיח אותם על אשר לא באו ללמוד אצלו בשעת נידויו ואמר: ״תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן״, ואל רבי עקיבא אמר: ״שלך קשה משלהם״, ובודאי שביסורים אלו נתקיים העונש הזה. ולכאורה יש להבין הרי כאמור לא הרגיש רבי עקיבא ביסוריו ומצא בהם את התענוג הגדול ביותר שהיה משתוקק ומצטער עליו כל ימיו? אולם הוא אשר אמרנו, שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בתכלית הטוב. ויצר בשביל האדם תענוגות מבלי שיהיו קשורים בשום צער כל שהוא, ואף צער כזה שיגרום לו הנאה. הקדוש ברוך הוא ברא בשביל האדם את גן העדן, מקום עונג ועידון שמימי נצחי, ומיד עם יצירתו הכניסו לגן עדן זה שיהיה מתענג ונהנה מזיו השכינה ויעלה בתענוגיו מרגע לרגע בלי סוף ושיעור. ולפי ממדים אלה. אין לראות בהנאתו של רבי עקיבא תענוגות, אלא יסורים ופורעניות שיש לבכות ולקונן עליהם. 

'''הכתוב''' אומר (תהלים קמה): ״צדיק ה׳ בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו״. יש שתי בחינות בהנהגת ה׳ יתברך עם ברואיו: צדיק וחסיד. הבחינה של צדיק נערכת לפי מעשיו של האדם, ואם כי יש בזה צדק מלא, אינה אלא בהתאם למדריגתו של איש זה בתורתו וביראתו. אולם הבחינה של חסיד, יש בה הטוב השלם לפי המושגים העליונים, כפי שניתן לאדם הראשון בתחלת יצירתו קודם החטא. ומשום כך אנו משבחים לפניו ואומרים: ״הודו לה׳ כי טוב״ ואין אומרים ״הודו לה׳ כי צדיק״, כי הקדוש ברוך הוא ברא את הבריאה מעיקרה להנהיגה במדת הטוב השלם שיהיה הכל חסד גמור לעולם ללא שמץ של רע, ורק חסד זה בא במחיצתו ובו חפץ הקדוש ברוך הוא. 

'''והנה''' הקדוש ברוך הוא דורש מן האדם שילך בדרכיו ושגם הוא יעשה מעשים לענג את הבריות שהם אך טוב וחסד, בלי שיהיו כרוכים באיזה צער שהוא. ואף בכזה שאין האדם מרגיש בו, כי אם אין המעשים חדורים רק טוב וחסד, עלולים הם להידחות ממחיצתו של הקדוש ברוך הוא ולא יחפוץ בהם חס ושלום. 

'''ואכן''' העניק הקדוש ברוך הוא לאדם את היכלת הזאת למלא את כל העולם חסד ללא כל תערובת רע, כדוגמת מעשי הקדוש ברוך הוא. חז״ל אומרים: ״הקדוש ברוך הוא היה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה: ׳בראשית ברא אלהים׳ בי ראשית ברא, ואין ראשית אלא תורה שנאמר (משלי ח): ׳ה׳ קנני ראשית דרכו׳״ (ילקוט שם). נמצא, שכל העולם על כל טובו וחסדו נברא על ידי הקדוש ברוך הוא מכוח חכמת התורה. והרי התורה הזאת ניתנה לנו, ואם כן, איפוא, יש גם לנו אותה האפשרות לברוא עולמות של חסד על ידי העיון שלנו בתורה. ואמנם כן גילה הקדוש ברוך הוא בפירוש לישעיהו: ״ואשים דברי בפיו לנטוע שמים וליסוד ארץ״ (ישעיה נא:טז). וביארו חז״ל (פסיקתא דרב כהנא יט): ״רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, שלשתם בפסוק אחד: ׳ואשים דברי בפיך׳ - אלו דברי תורה וכו׳״. הרי שאדם העוסק בתורה בורא את העולם ומקיים אותו. וכן כתוב גם בירמיהו: ״אם לא בריתי - חוקות שמים וארץ לא שמתי״ (ירמיה לג:כה). והסבירו חז״ל: ״אלמלא תורה לא נתקימו שמים וארץ״ (פסחים סח:). 

'''נמצאנו''', איפוא, למדים מכאן, שיש בכוחנו על ידי לימוד התורה שלנו ללכת בדרכיו של ה׳ להטיב בכל עת עם כל העולם, לרבות רשעי האומות ולקיים בידינו את כל הבריאה על כל חסדיה ותענוגותיה לכל ברואי תבל כבימי בראשית. 

== ד ==
'''לאחר''' שבאנו לידי כך, שאין מקום במחיצתו של הקדוש ברוך הוא לשום צל של רע, יש ללמוד מכאן כמה צריך אדם להיזהר כשהוא עומד לפני ה׳ יתברך בתפלה שלא יהיה חס ושלום בכלל ״לא יגודך רע״. 

'''חז״ל''' חייבו להסמיך גאולה לתפלה ואמרו: ״כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל היום כולו״ (ברכות ט). טרם שפותח האדם בתפלה, עליו להכיר קודם ביציאת מצרים ושהוציאנו מבית עבדים, כדי שיבין שהוא נתון כולו תחת השגחתו הפרטית של הקדוש ברוך הוא, כפי שמשתקף ביציאת מצרים, וכך לאחר שבא לידי הכרה זו ראוי לו לעמוד לפני ה׳ ולהתפלל לפניו על כל צרכיו שזו עיקר התפלה. ומשום כך אסור להפסיק בין גאולה לתפלה לשום דבר ואף לאמן ולקדושה, כדי לא להסיח דעת לרגע מהכרה והבנה זאת ומדברי סמוכין אלו. 

'''והנה''' עם כל זה תיקנו חז״ל להפסיק לאמירת הפסוק: ״ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך״. והגמרא מפרשת ״כיון דתקינו רבנן כתפלה אריכתא דמיא״ (שם). ולכאורה הרי כבר התפלל האדם מיד עם קומו שכל פעולותיו ומצעדיו נתונים ברשותו של מקום ואינו יכול להזיז שום אבר ולעשות כל תנועה בלעדו, כגון בברכות ״מתיר אסורים״: ״זוקף כפופים״: ״המכין מצעדי גבר״, ולמה צריכים לייחד בקשה מיוחדת לפני תפלת שמונה עשרה שה׳ יפתח את שפתיו? אלא מכאן שהתפלה יש לה ערך מיוחד ושהקדוש ברוך הוא צריך לייחד את שמו עליה, ומשום כך על האדם לבקש מה׳ שיפתח במיוחד את שפתיו לשם הגדת תהלתו, כלומר שהוא ייחד את שמו על תפלתו. 

'''ומכאן''' כמה צריך האדם להיזהר בשעת תפלה שלא יכשל בשום דבר, כדי שלא יגרום שה׳ לא יכניס תפילה זו במחיצתו ולא ייחד שמו עליה, בבחינת ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״. וכמה חוטאים האנשים שמיד עם סיום תפלת שמונה עשרה לפני חזרת הש״ץ ותוך חזרת הש״ץ, הם מדברים דברים בטלים, והרי הם עושים בזה רשע בעת התפלה שה׳ מייחד שמו עליה. ואף אם הם עוסקים בדברי תורה או מצוה והם מבלבלים בזה אחרים, יש בזה משום מעשה רע וכאמור בדברי תוכחה שעם כל ערכם הרב לא נעלמה גם גרמת הצער שבהם ושבגלל זה אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו עליהם. ומצינו עוד שהחולץ תפילין בפני המלך הוא מורד במלכות, כהא דירבעם שחלץ תפיליו בפני שלמה (ראה סנהדרין קב). והרי חליצת תפילין מצוה היא ובמערבא מברכין עליה (ראה נדה נא), אלא בפני המלך שאני. וכן גם כשהאדם עומד במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, עליו להיזהר שלא יפנה לדברים אחרים ואף לדברי תורה ולא יבלבל אחרים בכך, שלא יחשב כמורד במלכות. 

'''וכמה''' סותר אדם זה את עצמו, שמתחילה התפלל לפני ה׳: ״ה׳ שפתי תפתח״ ומעמיד את עצמו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, ומיד הוא פוער פיו לבלי חוק ומדבר דברים בטלים או מבלבל את שכניו ועושה רע לעצמו ולאחרים. 

'''ובאמת''' עומדים בני האדם תמיד בכל מקום ומקום תחת עין השגחתו של הקדוש ברוך הוא ויש להם לדקדק על כל תנועותיו ומעשיו כאילו הם נמצאים במחיצתו, כביכול. 

'''אמרו''' חז״ל (עבודה זרה יח.): ״גזרו על רבי חנינא בן תרדיון, עליו לשריפה וכו׳ ועל בתו לישב בקובה של זונות, דאמר רבי יוחנן: פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי, אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו. מיד דקדקה בפסיעותיה״. ופירש רש״י ״דקדקה לפסוע פסיעות נאות, וכתיב: ׳כל כבודה בת מלך פנימה׳ (תהלים מה:יד)״. והנה בעצם דקדוק פסיעותיה, כנראה, לא היה משום גנות ודרך גאוה חס ושלום, אלא אדרבא פסיעות של צניעות ודרך ארץ היו, כראוי לבתו של רבי חנינא בן תרדיון, ולא נתבעה משום ״כל כבודה בת מלך פנימה״ אלא על אשר דקדקה בפסיעותיה יותר לאחר ששיבחוה גדולי רומי, ונמצא שתוספת דקדוקיה לא היתה לשם שמים בלבד כי אם גם מכוח שבח הבריות (ראה מסלת ישרים טז). 

'''והנה''' נורא הדבר שבגלל ליקוי קל זה נהפך כל המעשה של בת רבי חנינא בן תרדיון, שהיה בו משום קידוש שם שמים, לפשע חמור עד שנתחייבה עליו עונש מר כזה. וכל כך למה? משום שעל האדם לדעת כי הוא עומד תמיד במחיצתו של הקדוש ברוך הוא אשר מלוא כל הארץ כבודו והוא מסתכל במעשיו, ולכן כל מה שיש לו להשלים בדקדוק מעשיו, עליו לקימם לרצונו ולכבודו של הקדוש ברוך הוא בלבד ולא משום כל סיבה אחרת. וזוהי כוונת דבריה של אותה צדיקת שהצדיקה עליה את הדין ואמרה: ״גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו״ (ירמיה לב:יט), ופירש רש״י: ״׳על כל דרכי בני האדם׳ - אפילו על דקדוק פסיעות״. 

'''ואם''' בכל מקום ומקום יש לנהוג בדקדוק כזה בכל תנועה ומעשה, על אחת כמה וכמה שיש לדקדק ולהיזהר במעשינו בארץ הקודש; ארץ קדשנו נקראת במיוחד מחיצתו של הקדוש ברוך הוא, ועיני ה׳ פקוחות עליה בכל עת ובכל שעה כדברי הכתוב (דברים יא): ״תמיד עיני ה׳ אלהיך בה״. הדר בארץ ישראל הריהו כשכן בביתו של הקדוש ברוך הוא, כביכול, ו״אינו דומה מטנף בפלטין של מלך למטנף בחוץ״, וכמו שנאמר (ירמיה יב): ״הוי על כל שכני הרעים״. ומשום כך כשחטאו אבותינו גורשו מן הארץ ויצאו לגולה, אף כי חטאם היה דק מאד, עד שלא היה בכח חכמים ונביאים להשיג במה חטאו (ראה נדרים פא), כי במחיצתו של הקדוש ברוך הוא שאני. 

'''ומכאן''' יש לנו ללמוד לעצמנו. אנחנו שזכינו בעזרת ה׳ יתברך לשוב לארץ חמדה ולהיכנס למחיצתו זו של הקדוש ברוך הוא, עלינו להיזהר מאד שלא ניקרא חס ושלום ״שכנים רעים״ ולא נהיה בכלל ״לא יגורך רע״. עלינו לדקדק בכל הנהגתנו דקדוק חמור, שכל מעשינו יהיו שלמים ללא כל פגם וללא כל כוונה זרה, כדי שנהיה שכנים טובים בפלטין של הקדוש ברוך הוא כראוי למחיצתו של מלך מלכי המלכים. 

= הדקדוק במעשים =
'''נהוג''' בעולם, כשאדם הולך לקיים מצוה ועל אחת כמה וכמה מצוה רבה ודחופה, לא ישים לב לדקדק תוך מעשה זה אם יש בו פגיעה משהו בעניני סדר העולם או במדת דרך ארץ וכדומה, כי על כן הרי הוא נדחף לעשות מעשה גדול ומצוה רבה, ומה לו לדייק בדברים פעוטים. אולם לא כן אנו מוצאים בדברי חז״ל. מדבריהם אנו למדים שיש ליזהר הרבה שלא תפגע מעלה אחת בחבירתה אפילו כמלוא נימא, ואין להסיח הדעת כלום, תוך עשיית מצוה אחת, מכל מעלה ומדה קטנה או גדולה הכרוכות בעקבותיה. 

'''איתא''' בגמרא (חולין ס.): ״דרש רבי חנינא בר פפא ׳יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו׳ - פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ׳למינהו׳ באילנות, נשאו דשאים קל וחומר בעצמן: אם רצונו של הקדוש ברוך הוא בעירבוביא למה אמר ׳למינהו׳? ועוד קל וחומר, ומה אילנות שאין דרכם לצאת בעירבוביא אמר הקדוש ברוך הוא: ׳למינהו׳ אנו על אחת כמה וכמה. מיד כל אחד ואחד יצא למינהו. פתח שר העולם ואמר: ׳יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו׳״. 

'''והנה''' הדשאים, הרי היה לפניהם בגידולם קיום מאמר ה׳ יתברך: ״תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע״, ומה להם בשעת מעשה זה - הטעון זריזות יתירה לקיום מאמר הקדוש ברוך הוא להדשא דשא ולהזריע זרע - להקפיד על עניני סדר ונוי שלא נצטוו עליהם כלל? אלא מכאן אנו למדים שכל בריה יש לה לדקדק כי בעת קיומה מצות ה׳ יצא הכל בשלימות, ולא יפגע שום דבר ממקומו ומצביונו. 

'''ואין''' הנהגה זו בבריאה משום מעלה טובה בלבד, כי אם חובה גמורה, ואם לא נוהגים כן בדקדוק וזהירות יתירה, יש בזה משום ליקוי וחסרון הראוי לתגובה ולעונש. כתוב בתורה (בראשית ח): ״וישלח נח את היונה מאתו לראות הקלו המים וגו׳ והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים״. יונה זו הביאה לנח בשורה גדולה שהמים הולכים ומתמעטים ושוב יתקיים עולם ומלואו, ועוד מעט וישתחרר מהעול הכבד שהוטל עליו, בהיותו בתיבה סגורה ומסוגרת, לטפל בכל ברואי העולם שהיו אתו בתיבה. וכמה צער היה לו לאותו צדיק שם, כפי שאמרו חז״ל (ילקוט שמעוני נט) שסיפר שם בן נח לאליעזר עבד אברהם ואמר: ״צער גדול היה לנו בתיבה וכו׳ האי אורשינא אשכחיניה אבא דהוה גני בספנא דתיבותא, אמר ליה מאי טעמא לא בעית מזוני? אמר ליה: חזיתך דהות טרידא, אמינא לא אצטרך, אמר ליה: חיישת מצערי, יהא רעוא דלא תמות, שנאמר (איוב כט): ׳ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׳״. והנה אם בירך נח את צפור החול בגלל מעשהו זה, יש להבין למה לא בירך את היונה על בשורתה הגדולה אליו? והם הדברים קל וחומר? 

'''אולם''' אמרו חז״ל (בראשית רבה לג:ו): ״׳והנה עלה זית טרף בפיה׳, מהו טרף? קטיל, היך מה דאת אמרת (בראשית לז:לג): ׳טרף טרף יוסף׳. אמר לה, אילו שבקתיה אילן רב הוה מתעביד״. הרי שהיונה תוך מעשה הטוב שלה שבישרה לו על מעוט המים, גרמה איזו פגיעה שהיא בבריאה, שטרפה את עלה הזית וגרמה שלא יצמח יותר, ומשום כך לא היתה ראויה לברכה. ואפשר שבגלל מעשה זה איבדה לעצמה חיים לעולם, כמו שמצינו בצפור החול שמברכתו של נח הרי הוא מרבה ימים לעולם. ואף על פי שהיונה מילאה בזה את שליחותה ששלח אותה נח לראות הקלו המים, וכוונתה היתה לטובה, להוכיח לו על אמיתות בשורתה, בכל זאת יש במעשה זה פגם, שהופסק על ידו צמיחתו של עלה אחד שבכחו היה להוסיף אילן אחד, על ריבוא רבבות האילנות שבעולם. ומשום כך יש במעשה זה בחינה של ״קטלא״ כאמור ואיבדה את ברכתו של נח. 

'''מעתה''' אם בצמחים ובבעלי חיים שאין בהם דעת ותבונה ולא נצטוו בזה כך, קל וחומר בן בנו של קל וחומר באדם המחונן בשכל אלהי, בחכמה ובבינה, כמה יש לו להיות זהיר מאד אף בעת שהוא מקיים מצוות נשגבות - שלא יפגע משהו בסדר העולם, ואף בדבר הנראה פעוט ביותר בעיניו. והרי רואים אנו כמה חמורה היא כל פגיעה אף בדומם ובצומח. ומזה כמה יש לאדם לדקדק ולהיזהר בכל מעשה ומעשה אשר הוא עושה. 

= השלימות תמיד בראשיתה =

== א ==
'''אמר''' הכתוב (משלי כב): ״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״. ויש להתבונן, האיך אפשר לומר כי דיו לזקן וחכם שיעשה מעשיו ויעבוד את ה׳ לפי אותה הדרך שנתחנך בה בעודו נער? 

'''והנה''' חז״ל אמרו (סוכה מב): ״קטן היודע לדבר, אביו מלמדו תורה, מאי תורה? ׳תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב׳ (דברים לג)״. רואים אנו כי הקטן משיתחיל רק למלל בפיו חייב אביו מיד ללמדו את התורה. ולא שיתחיל אתו בהקדמות והכנות כדי להכשירו לתורה, אלא תיכף מלמדו את התורה עצמה: ״תורה צוה לנו משה״. ואף שאינו תופס כעת את הדברים אשר הוא אומר, אבל לכשיתגדל וילך, יתוסף כח שכלו ויחד עם זה תתרחב גם הבנתו בתורה ויתעמק בה יותר ויותר. 

'''אותה''' התורה ״תורה צוה לנו משה״, לומד ילד קטן המתחיל לדבר, ולומד אותה גם חכם מופלא וזקן יושב בישיבה, כן האל״ף בי״ת שלומדים התינוקות בבית רבן, לומדים אותו כל גדולי החכמים, כי באותיות אלו שניתנו מאת ה׳ כלולות כל החכמות, ויש ללמוד וללמוד בהם עד אין סוף. אין לתורה לא תכלית ולא ראשית. משום כך כולם באין יוצא, הן התלמיד והן הרב, לומדים אותה התורה. וכל אחד לפי שכלו וכפי אשר יתעמק, ימצא לעולם טעם וחידוש ומקום לעלות בה יותר ויותר. 

'''וזהו''' שאמר שלמה המלך ע״ה: ״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״. כלומר, אין בחינוך התורה ראשית ותכלית, ויש לחנך מיד את הנער בתורה עצמה על פי דרכו שהוא מבין בה, ולא בהכנות והקדמות, וגם כי יזקין לא יסור ממנה מללמוד אותה התורה עצמה שהתחיל ללמוד בה בעודנו נער, ואף כי גדל שכלו והתרחבה בינתו הרבה, יש מקום להפוך ולהפוך בה ולעלות באותה התורה למעלה לאין שיעור. כללו של דבר: הכל לומדים: ״תורה צוה לנו משה״. 

'''אמרו''' חז״ל (ילקוט מלאכי ג): ״׳זכרו תורת משה עבדי׳ - והלא תורת ה׳ היא, שנאמר: ׳תורת ה׳ תמימה׳? אלא מפני שנתן נפשו עליה נקראת על שמו. והיכן מצינו שנתן נפשו על התורה, שנאמר: ׳ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וגו׳׳ וכן כתוב: ׳ואשב בהר ארבעים יום וגו׳׳. הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו״. הרי מצינו שמפני מסירת נפשו על התורה זכה משה שתיקרא על שמו כאילו הוא צוה עליה, וכמו שכתוב ״תורה צוה לנו משה״; ״זכרו תורת משה עבדי״. 

'''ולא''' זו בלבד, אלא שכל ישראל כשקיבלו את התורה בהר סיני ביקשו ללמוד אותה דוקא מפי משה, כמו שכתוב (דברים ה): ״קרב אתה ושמע וגו׳ ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה׳״. ואמנם משה התנגד לזה, וטען כי יפה היה להם ללמוד מפי הגבורה ולא ממנו (ראה רש״י שם), אבל הקדוש ברוך הוא השיב לו: ״הטיבו כל אשר דברו״. הרי לנו, עד לאיזו מדריגה הגיע משה רבנו ע״ה, שמלבד שידיעתו בתורה היתה כה עצומה, שישראל לומדים את התורה מפיו כאילו היו שומעים מפי הקדוש ברוך הוא, נעשתה התורה בגלל מסירות נפשו עליה, ממש משל משה, ואומרים לישראל: ״זכרו תורת משה עבדי״. 

'''והנה''' לאחר כל זה עומד משה ואומר (דברים ג): ״אתה החילות להראות את עבדך את גדלך וגו׳״. פירוש, שעדיין בהתחלה הוא עומד, כנער המתחיל ללמוד צורת האותיות בבית רבו, שאינו יודע בתורה ולא כלום. הוא אשר אמרנו שהתורה נצחית היא ואין לה לא תכלית ולא ראשית, וגם משה רבן של כל ישראל, הוא שקיבל התורה מסיני והיא נקראת על שמו: ״תורת משה״, גם הוא לומד וחוזר ולומד: ״תורה צוה לנו משה״. הרי הוא המצוה והמלמד, והוא עצמו גם המקבל והלומד, ולעולם ממש בלא סוף, ועדיין עומד בתחילתה. 

'''וזהו''' מה שאמר הכתוב: ״חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה״, כי אותה התורה שלומד הנער, גם כי יזקין ימשיך בה, משום שלעולם עודנו עומד בהתחלתה.

== ב ==
'''וכשם''' שאמרנו לגבי התורה שאין לה תחילה וסוף והאדם עומד בה לעולם בהתחלתה, כן גם השתלמותו של האדם אין לה שיעור וקצבה, וכמה שיעלה בה הוא נמצא תמיד במצב של התחלה ובכל סטיה קלה עלול הוא לרדת בבת אחת למדריגות התחתונות ביותר. 

'''וזהו''' מה שאמר הכתוב (משלי טו): ״אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה״. אם אין האדם משליט את חוקו בדרגת עלייתו כפי כחו לעלות ולעלות בה תמיד, הריהו יורד ומאבד גם את כל מדריגותיו שכבר עלה בהן. ויסוד זה אחד הוא לתינוק ולנער, לזקן וחכם גדול. אף אם יעמוד במדריגות הגדולות ביותר ויאיט קצת מעליתו, הריהו מאבד את כל ערכו. 

'''את''' הכלל הזה אנו למדים מנח. הכתוב אומר (בראשית ט): ״ויחל נח איש האדמה ויטע כרם״. ואמרו חז״ל (בראשית רבה שם): ״׳ויחל נח׳ - נעשה חולין. למה?  ׳ויטע כרם׳? לא היה לו ליטע דבר אחר של תקנה, לא יחור אחד ולא גרופית אחת, אלא - ׳ויטע כרם׳. אמר רבי ברכיה חביב משה מנח, נח משנקרא ׳איש צדיק׳, נקרא ׳איש האדמה׳, אבל משה משנקרא ׳איש מצרי׳ נקרא ׳איש האלהים׳״. 

'''ונתבונן''' נא, הקדוש ברוך הוא מעיד על נח בתורה: ״כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה״, ובחר בו להיות המכלכל והמפרנס לכל ברואי העולם אשר אתו בתיבה, למשך שנה תמימה. ואכן דקדק נח ומילא את תפקידו באמונה כשלוחו של מקום. ואף כי סבל הרבה וצער גדול היה לו בתיבה: ״בריה שדרכה לאכול ביום היה מאכילה ביום: בלילה, היה מאכילה בלילה, ולא נתן שינה לעיניו כל אותם י״ב חדשים״ (ראה ילקוט שם). בכל זאת לא יצא מעצמו מן התיבה ולא זז פסיעה אחת עד שנצטוה: ״צא מן התיבה וגו׳״. וכמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה לד): ״כתיב: ׳אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח׳ (קהלת י). אמר נח: כשם שנכנסתי לתיבה ברשות, כך איני יוצא אלא ברשות. אמר רבי יודן אילו הייתי שם הייתי שוברה ויוצא לי וכו׳״. ועוד אמרו חז״ל (שם): ״משל לפרנס שיצא מן המקום והשיב אחר תחתיו. מכיון שבא, אמר: צא ממקומך! כך נח - ׳צא מן התיבה׳! ולא קיבל עליו לצאת, אמר אצא ואהיה פרה ורבה למארה? עד שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיה נד): ׳כי מי נח זאת ליה׳״. הרי לפנינו כמה מסר נח נפשו לפרנס את כל ברואי העולם בתיבה, במקומו של ה׳ יתברך כביכול, ובכמה דעת ותבונה פעל והציל את כל הדורות הבאים אחריו מכליון של מבול שנית עד עולם. 

'''והנה''' מיד בצאתו מן התיבה התחיל להתעסק למעשה בישובו של עולם, בידעו רצונו של מקום כי ״לא לתהו בראה לשבת יצרה״. ובמה התחיל? אמרו חז״ל (ילקוט שם): ״מצא גפן שגרופה מגן עדן ואשכלותיה עמה ושתל מפירותיה ואכל ושמח בלבו, שנאמר (שופטים ט:יג): ׳משמח אלהים ואנשים׳״. ואם נח מוצא לפניו גפן מגן עדן, למה יהסס מלנטוע אותה בארץ ולענג את בריותיו של הקדוש ברוך הוא בפירותיה? ועוד שהיין, כאמור, ״משמח אלהים ואנשים״. כלומר: שראוי לנסכו על גבי המזבח וגם משמח לב בני אדם. ועוד אמרו חז״ל (בבא בתרא יב:): ״הרגיל ביין, אפילו לבו אטום כבתולה יין מפקחו, שנאמר (זכריה ט): ׳ותירוש ינובב בתולות׳״. ובכן, איפוא, מה החטא שמצאו בנח בזה שנטע כרם? 

'''אכן''' אם כי היין יש בו מעלות יתירות, כאמור, אבל גבול יש לשתייתו, שאם ירבה בו האדם, בא על ידו מפקחות הלב לאבידת הדעת. ואמרו חז״ל (ילקוט שם): ״בשעה שהיה הולך ליטע. פגע בו שידא שמדון. אמר לו שותפי עמך, אלא איזדהר דלא תיעול בחלקי, ואין את עלת בחלקי אנא חביל בך״. נמצא כי אמנם עצם נטיעת כרם יש בו משום מעשה טוב, אבל סכנה רבה יש בזה. כי עלולים בני אדם להרבות בשתיית יינו ולעבור את הגבול מחלק הטוב שבו לחלקו של שטן ולרדת למדרגות פחותות מאד. כשם שכתוב על השותה במדה: ״ותירוש ינובב בתולות״, כן כתוב על מי שעובר על המדה: ״זנות יין ותירוש יקח לב״ (הושע ד). ומכיון שיש מקום שתצא תקלה מזה, היה צריך נח לנהוג בזה בזהירות יתירה. מצינו שהתורה חייבה לפעמים פרישות מן היין. כמו שאמרו חז״ל (ברכות סג.): ״כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין״, כי ״הרבה יין עושה״ (סוטה ז.). והתורה הוסיפה סייגים רבים לנזיר, שלא יאכל ענבים לחים וכל היוצא מגפן היין משום ״לך לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב״ (שבת יג). ולכן היה חייב נח להיזהר מאד בנטיעת הכרם, למרות כל ערכו ותועלתו וישוב העולם שיש בו, ולהתחיל בנטיעה אחרת. ומשום שלא נהג בזהירות מופלגת זו. קוראים אחריו בתורה: ״ויחל נח איש האדמה״, על ידי זה נעשה חולין ונתהפך מ״איש צדיק״ ל״איש האדמה״. 

'''ולא''' זו בלבד אלא שלבסוף גם הוא עצמו שתה מן היין ונשתכר ״ויתגל בתוך אהלו״ ונתבזה. ואמרו חז״ל (בראשית רבה לו:ד): ״׳ויגל׳ אין כתיב כאן, אלא ׳ויתגל׳ - שגרם גלות לו ולדורות״. עוד אמרו (שם, וראה סנהדרין ע): ״לעולם לא תהי להוט אחר היין, שכל פרשת היין כתיב ווי״ן י״ד פעמים. הדא הוא דכתיב: ׳ויחל׳, ׳ויטע׳, ׳וישת׳ וכו׳״, כלומר, שהתורה מתאנחת על נח ״ווי״ ארבע עשרה פעם. ולא נגמרה עוד בזה הפרשה של נטיעת הכרם, כי השתלשלו הענינים ובעת שכרותו של נח קלקל חם בנו, ויקלל אותו ויאמר: ״ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו״. ידוע מה פחותה היא דרגתו של העבד ש״בהפקירא ניחא ליה, זילא ליה, פריצא ליה״ (גיטין יג). וכתוצאה מאותו מעשה נטבעה פחיתות של עבדות בטבעם בדמם ובנפשם של בני חם לדורי דורות, ושליש העולם של האנושיות נהפכו לעבדי עולם. ופחיתות זו נשתרשה כה עמוק בנפשותם, עד כי גם קדושת התורה אין בכחה להוציאם מקללה איומה הלזו, כמו שמצינו באליעזר עבד אברהם. חז״ל אמרו על אליעזר: ״זקן ביתו מושל בכל אשר לו״ - ״שהיה שליט ביצרו במותו״ (בראשית רבה נט). וכן פירשו: ״דמשק אליעזר״ - ״שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים״ (יומא כח). ובכל זאת כשעלה במחשבתו של אליעזר להשתדך עם אברהם, אמרו לו: ״אתה ארור ואני ברוך, ואין ארור מתדבק בברוך״ (ראה בראשית רבה נט). ורק על ידי ששימש את רבו באמונה יצא לבסוף מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך, כמו שכתוב: ״בא ברוך ה׳״ (בראשית כד). אבל זולת זה לא הועילה לו כל תורתו וצדקתו להוציאו מהקללה שנתקלל כנען אבי אביו. 

'''הרי''' מכאן שאף אדם המגיע למדריגות הגדולות ביותר כמו נח שכתוב עליו: ״את האלהים התהלך נח״, ברגע שנמצא בו פגם כל שהוא, הריהו מפסיד מיד את מעלותיו ויורד בבת אחת, ולא רק הוא בעצמו כי אם זרעו וזרע זרעו על סוף כל הדורות. וזה הוא הכלל ״חנוך לנער על פי דרכו, כי גם כי יזקין לא יסור ממנה״, כי עלול האדם גם לעת זקנה לסור מכל מדריגותיו. 

'''אבל''' לא כן מצינו במשה רבינו. הוא הוא האיש שנתעלה על כל בני דורו, ובו בחר ה׳ להוציא את בני ישראל ממצרים ולתת תורה לעמו, היה בשמים ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה ולמד התורה מפי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. ולאחר כל זה הוא אומר להקדוש ברוך הוא: ״אתה החילות להראות את עבדך״. לא סר כל ימיו מנער ועד זקנה מלהתחנך ולהתלמד ולעלות אורח חיים למעלה למשכיל תמיד בלא הפסק והיסח הדעת כל שהוא, והלך והתעלה יותר ויותר והשיג את המעלות העליונות בשלימותן. 

'''והנה''' בסוף אותו מאמר שהבאנו שחביב משה מנח. כתוב במקום אחר (ילקוט דברים לג): ״משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלהים דהוה סופו אלים וכו׳. דבר אחר שהכריע על מדת הדין. הקדוש ברוך הוא אומר: ׳אכנו בדבר׳ ומשה אמר: ׳סלח נא׳ ויאמר ה׳: ׳סלחתי כדבריך׳. דבר אחר, האיש הזה אם מבקש להפר נדרה של אשתו מיפר, ואם מבקש מקיימו, שנאמר: ׳אישה יקימנו ואישה יפרנו׳ אף משה אמר: ׳קומה ה׳׳, ׳שובה ה׳׳. אמר ריש לקיש אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. כשם שגוזר אדם על אשתו ועושה כך הקדוש ברוך הוא, משה גוזר עליו ועושה וכו׳, זהו שאמר הכתוב: ׳רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׳ - זה משה שנתעלה על כל האדם. כיצד? אדם הראשון אומר: אבי גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקדוש ברוך הוא, ומשה אומר לו: אותו כבוד שניתן לך נטל ממך, דכתיב: ׳אדם ביקר בל ילין׳ אבל אני זיו פנים שניתן לי לא כהתה עינו ולא נס ליחה. נח אומר למשה אני גדול ממך שנצלתי מדור המבול: ומשה אומר לו: אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך, אבל אני, כתיב: ׳וינחם ה׳ על הרעה׳״.

'''ומכאן''' יש להוסיף עוד במשמעות הכתוב: ״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״, כלומר: כל עבודתו של האדם הוא להתחנך ולעלות בה תמיד כדי שלא יפול ממדרגתו, ואז יצליח להיות סופו אלים כמו שנאמר על משה רבנו. ולהיפך חביב משה מנח, כי נח משנקרא איש האלהים נקרא איש האדמה, אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלהים דהוה סופו אלים עד שמשה גוזר והקדוש ברוך הוא עושה. 

= דקות התביעה בקצה השלמות =

== א ==
'''כתוב''' בתורה: ״נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח״ תיאור זה מורה על מדרגה גדולה מאד שהיתה לנח. כלומר: שעל כל צעד ושעל ובכל פסיעה ופסיעה התהלך נח את ה׳, ולא הסיח דעתו אף רגע כי לפני האלהים הוא עומד, בכל מעשה קל ובכל תנועה קלה, בשכבו ובקומו, בשבתו ובלכתו, בדיבורו ובמחשבתו, שיוה את ה׳ לנגד עיניו, כדברי הכתוב (תהלים טז): שויתי ה׳ לנגדי תמיד. ואכן בגלל זה נאמר עליו: ״צדיק תמים היה בדורותיו״. 

'''ואמנם''' במעלותיו אלה ראו חז״ל תולדותיו של נח, וזו לשונם: ״׳אלה תולדות נח: נח׳. אתמהא? לא היה צריך קרא למימר אלא ׳אלה תולדות נח: שם׳. אלא נייחא לו, נייחא לעולם, נייחא לאבות, נייחא לבנים, נייחא לעליונים, נייחא לתחתונים, נייחא בעולם הזה, נייחא לעולם הבא, ׳ואלה תולדות נח׳ - הדא הוא דכתיב (משלי יא): ׳פרי צדיק עץ חיים׳ מה הן פירותיו של צדיק? מצוות ומעשים טובים״ (בראשית רבה ל). לא ציינו חז״ל בתולדותיו של נח את מעשיהם של הבנים כי אם את מעשיו עצמו, שהיה צדיק תמים ואת עצם מציאותו שהביא נחת לכל העולמות, עד שאותם המלאכים שקטרגו על בני האדם וטענו: ״מה אנוש כי תזכרנו?״ כיון שבא נח נחו מקטרוגם (ראה רש״י שם). 

'''והנה''' נח הלך והשתלם בעבודת ה׳ ועלה במדות הטוב והחסד מעלה מעלה עד שבזמן שנכנס לתיבה עמד, כביכול, במקומו של הקדוש ברוך הוא, כפי דברי חז״ל (ראה לעיל במאמר ״השלימות תמיד בראשיתה״), שזן ופרנס את כל ברואי העולם אשר אתו בתיבה י״ב חדשים שלמים, ולא עוד אלא כלכל את כל אחד בעתו ובמקומו ומנע מהם כל טרחה וצער כל שהוא. את שדרכו לאכול ביום האכילו ביום, את שדרכו בלילה האכילה בלילה וכו׳ וכו׳ והשביע את רצונה של כל בריה בבחינת ׳עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו׳ (תהלים קמה). ואף כי לא נצטוה אלא ׳להחיות איתך׳, והיה יכול לצאת ידי חובתו בזימון פרנסתם והכנסת מזונם בתיבה בלבד ודיו, אבל הוא השכיל והבין לקיים את הציווי ׳להחיות איתך׳ בשלימותו, עד שטרח לפניהם בכל כחו ואונו כל י״ב חדשים אלה להחיות אותם כדרך שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס לכל אחד ואחד בעתו ובזמנו ובמאכלו שהורגל בו וכו׳ וכו׳, בבחינת ״ישמע חכם ויוסף לקח״. 

'''וכמה''' צער נצטער אותו צדיק להשלים מצותו זאת במלוא מובנה. חז״ל מוסיפים (תנחומא נח ב): ״׳ולוקח נפשות חכם׳ - זה נח וכו׳. ורבותינו אומרים:  כל אחד ואחד מכל מין ומין האכיל מה שלמד: הגמל תבן, והחמור שעורים, וכן כולם, מה שלמד היה אוכל וכו׳. יש בהמה שהיא אוכלת בשעה אחת ביום, ויש בשתים ויש בשלש. ויש בשליש הלילה ויש באמצעו ויש בקרות הגבר. אמרו רבותינו י״ב חודש שהיה נח בתיבה לא ראה שינה לא ביום ולא בלילה שהיה עוסק וזן הבריות שעמו, הרי - ׳ולוקח נפשות חכם׳״. 

'''וכן''' אמרו חז״ל (סנהדרין קח:): ״אמר לו אליעזר לשם רבה: כתיב ׳למשפחותיהם יצאו מן התיבה׳ אתון היכן הוויתון? אמר ליה: צער גדול היה לנו בתיבה, בריה שדרכה לאכול ביום האכלנוה ביום, בלילה האכלנוה בלילה. האי זקיתא לא הוה ידע אבא מה אכלה. יומא חד חות יתיב וקא פאלי רמונא, נפל תולעתא מיניה אכלה, מיכן ואילך הוה גביל לה חזרא, כי מיתלע אכלה וכו׳. אורשינא (מין עוף הנקרא חול) אשכחיניה אבא דגני בספנא דתיבותא, אמר ליה לא בעית מזוני? אהר ליה: חזיתיך דהוית טרידא, אמינא לא אצערך, אמר ליה יהא רעוא דלא תמות, שנאמר ׳ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים״. 

'''ואמנם''' היה לו לנח גיהנום בתיבה הזאת בדבר הזה בלבד שהיה צריך לדור עם כל החיות הטורפות, נחשים ועקרבים וכו׳ כמו שכתבו חז״ל: ״אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת״ (כתובות עב). וגם שדים היו בתיבה, כמו שאמרו חז״ל (בראשית רבה לא): ״אפילו רוחות נכנסים עם נח אל התיבה, שנאמר: ׳מכל החי׳״. ולא די בזה, אלא שהעמיד עצמו לשרותם, לזונם ולכלכלם ולא נתן שינה לעיניו וכו׳ כנ״ל, ויסורים גדולים אלו הרי נתרבו ונעשו קשים יותר מיום ליום ומחודש לחודש, כפי סברתו הידועה של הגאון ר׳ יוסף דב זצ״ל מבריסק על ההלכה ״משלשין בממון ואין משלשין במכות״ (מכות ה), משום שכל מכה הבאה אחרי המכה הקודמת לה, קשה יותר מאשר המכה שלפניה. ועם כל זה, לא רצה נח לצאת מהתיבה כאשר יבשה הארץ, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא: ״צא מן התיבה״, כי אמר: ״כשם שנכנסתי בתיבה ברשות כך איני יוצא אלא ברשות, ואמר ר׳ יודן: אילו הייתי שם הייתי שוברה ויוצא לי״ (ילקוט נח ח). (אגב יש להתבונן מכאן עד כמה מגיעה מדת דרך ארץ. שכדאי היה לנח לסבול יסורי גיהנם אלו אף לאחר שכבר יבשה הארץ ולא היה לו שום ציווי על זה, רק משום מדה זו של דרך ארץ שלא נאה לצאת בלא רשות לאחר שנכנס ברשות). 

'''כוחות''' אלה הם למעלה מהשגותינו ואינם אלא כוחות רוחניים כבירים למעלה מכל מושג גשמי. והנה כמה היה ראוי נח לקבל שכר ושלטון על כל ברואי העולם בשכר כוחותיו ופעולותיו אלה, למדנו בנבוכדנצר שבשכר ארבע פסיעות שרץ לכבודו של מקום להשיב את השליח ששלח בלאדן לחזקיהו ולשנות את נוסח הספרים להקדים שלום הקדוש ברוך הוא לשלום המלך, זכה למלכות בכפה על כל דרי העולם ולהטיל אימה על כל הבריאה עד שבמשך כל ימיו לא נמצא שחוק בפי כל בריה (ראה סנהדרין צו ושבת קמט). ואם בשכר ד׳ פסיעות כך, לאיזה כבוד ושלטון פי כמה וכמה היה ראוי נח לזכות בשביל זה שהתהלך כל ימיו לפני האלהים ובשכר הצער הנורא והטרחה הרבה שסבל בתיבה במשך שנה שלימה לשם קיום רצונו של מקום. 

'''והנה''' מופלא הדבר שלאחר כל עבודתו וטרחתו של נח, לא נוקה מעונש קשה, כפי שאומרים חז״ל (בראשית רבה ל:ו): ״אחר כל השבח הזה, ׳הן צדיק בארץ ישלם׳ בא לצאת ונשתלם. אתמהה? דאמר רב הונא משום רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: נח כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו, קל וחומר, ׳אף כי רשע וחוטא׳ - זה דור המבול״. וחז״ל פירשו למה נענש בעונש כה חמור, גשמי ורוחני כאחד (תנחומא ט): ״פעם אחת שהה נח לזון את הארי, הכישו הארי ויצא צולע, שנאמר: ׳וישאר אך נח׳ - ׳אך׳ שלא היה שלם ולא היה כשר להקריב קרבן. והקריב שם בנו תחתיו, ועליו נאמר: ׳הן צדיק בארץ ישלם׳. רב הונא בשם רבי יוסי אומר: יצא גונח וכוהה דם מן הצינה, לפיכך הוא אומר: ׳הוציאה ממסגר נפשיה וגו׳״. 

'''מכאן''' כמה דורשים מן האדם השתלמות לאין שיעור, וכמה גדול כח ההרס של כל פגם קטן ואפילו אם אינו אלא בהפסקת העליה במעלת השלימות, עד שמביא לידי עונשין איומים ונוראים. הרי נח שהתורה העידה עליו שהתהלך את האלהים והתעלה בדרכיו של הקדוש ברוך הוא וזן ופירנס כל הבריות הנמצאות בעולם שהיו אתו בתיבה בזמנם ובעתם, תוך צער ויסורי גיהנם ממש, עד שנאמר עליו; ״פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם״, ובכל זאת על שאיחר פעם בשנים עשר חדש את מזונותיו של הארי שלא נתן לו טרפו בזמנו, עקב טרדתו הגדולה ותוך סבלו המר שהיה גונח ושותת דם מפני הצינה, נענש בעונש כזה שנשתלם בגופו ונעשה צולע ונוטל ממנו השלטון והאימה מעל הבריות עד שהכישו הארי, וגם לקה במובן הרוחני שבגלל זה שנעשה בעל מום נפסל לעבודה להקרבת קרבנות לפני הקדוש ברוך הוא. 

== ב ==
'''מצינו''' עוד בחז״ל (בראשית רבה ל): ״׳נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח׳, אצל אברהם כתיב: ׳התהלך לפני והיה תמים׳ (בראשית יז). משל למלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן. אמר לקטן: הלך עמי, ואמר לגדול: בא והלך לפני: כך אברהם שהיה כחו יפה - ׳התהלך לפני והיה תמים׳ אבל נח שהיה כחו רע - ׳את האלהים התהלך נח׳״. במקום אחר (תנחומא ה) מוסיפים חז״ל ומסבירים: ״׳את האלהים התהלך נח׳ - שהיה הקדוש ברוך הוא סומכו שלא ישתקע במעשה דור המבול. משל למלך שהיה לו בן והיה הולך בשליחות אביו והיה לפניו דרך משוקע בטיט והיה המלך סומכו שלא ישקע בטיט. אבל אברהם כתוב בו ׳התהלך לפני׳: ובאבות כתיב: ׳האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו׳ (בראשית מח:טו), שהיו מרווחים לשכינה והיו מקדימים והולכים לפניו לעשות רצונו״. 

'''הרי''' לפנינו שאחרי כל אותם המעשים הנפלאים והכוחות העצומים שראינו בנח, בהליכתו בדרכיו של הקדוש ברוך הוא לעשות חסד עם כל העולם כולו לזונם ולפרנסם ולכלכלם וכו׳ וכו׳, ושמשום כך אמנם נאמר עליו השבח הגדול ״את האלהים התהלך נח״, בכל זאת יש במעלה גדולה זו עוד תביעה כי רק את האלהים התהלך נח ולא לפני האלהים, שכחו היה רע והיה צריך סעד!... כי למעלות הרוחניות אין קץ וסוף והאדם נתבע לעלות ולעלות תמיד בלא הפסק כלל. 

'''ולא''' עוד, אלא שמכיון שלא הגיע למעלתו של אברהם אבינו ולא היה כחו יפה כמוהו להתהלך לפני הקדוש ברוך הוא, כבר היה צריך סעד שלא ישתקע גם הוא במעשה דור המבול... 

'''עוד''' מצינו בחז״ל (זהר וירא קו): ״אמר רבי יהודה: מאן חמי אבא דרחמנותא כאברהם. תא חזי: בנח כתיב: ׳ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני וגו׳ עשה לך תיבת עצי גופר׳, ואישתיק ולא אמר ליה מידי ולא בעי רחמי, אבל אברהם בשעתא דאמר ליה קודשא בריך הוא: ׳זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו׳ ארדה נא ואראה וגו׳, מיד כתיב: ׳ויגש אברהם ויאמר: האף תספה צדיק עם רשע׳״. ולא עוד אלא שבגלל זה שנח לא התפלל על דורו מיחסים לו את כל המבול. כתוב במקרא: ״כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ״ (ישעיה נד). ואמרו חז״ל שלפיכך נקרא המבול ״מי נח״, משום שלא התפלל על דורו (ראה זוהר נח דף סג). 

'''ואולם''' כפי שמספרים חז״ל, התקין נח את התיבה מאה ועשרים שנה בפרהסיא והוכיח לאנשי דורו באמרו להם כי עתיד הקדוש ברוך הוא להביא מבול לעולם וכו׳, כדי שיחזרו בתשובה. והם ביזו אותו ולעגו לדבריו (ראה בראשית רבה ל). והוא לא שם לב לדבריהם והוכיחם עוד והשתדל שישובו. אבל הוא נתבע על אשר לא מסר נפשו עליהם בתפלה. כמו שעשה אברהם אבינו בהתפללו על אנשי סדום. ויש להוסיף שהרי מן הדין לא נצטוה נח כלל על התפלה, באשר איננה משבע מצות שנצטוו בני נח, ובכל זאת על אשר לא הגיע למדרגה העליונה של אברהם אבינו בזה, נתבע כה קשות ונחרת עליו בתורה לעולמי עד ב׳ פעמים ״מי נח״, כאילו נח הוא שהביא את המבול בידיו על בני דורו והשחית והשמיד את כל העולם כולו. וכל זה מפני שלא הגיע לקץ מעלת ההשתתפות בצער בני האדם במסירות נפש כאברהם אבינו ולא התפלל עליהם. 

'''הוא''' אשר אמרנו עד כמה חובת אדם לעלות בסולם מעלות הרוחניות בתמידות ורציפות ללא הפסק והיסח הדעת כל שהוא, ושחסרון מעלה בשלימות הטוב לא זו בלבד שנתבע האדם על אשר לא הגיע לכך, אלא רואים אותו כאילו הוא פועל רע בידים. 

'''חז״ל''' מעבירים קו הקבלה גם בין נח למשה: ״תא חזי מה בין משה לשאר בני עלמא: בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: ׳ועתה הניחה לי וגו׳ ואעשה אותך לגוי גדול וגו׳׳, מיד אמר משה: וכי אניח לישראל בגללי, עכשיו יאמרו כל בני העולם שהרגתי להם לישראל כמו שעשה נח דכיון דאמר לו הקדוש ברוך הוא שינצל בתיבה הוא ובניו וכו׳ לא ביקש רחמים על העולם ונאבדו, ובגלל זה נקרא המבול על שמו, כמו שכתוב: ׳כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח וכו׳׳ מיד ׳ויחל משה את פני ה׳ אלהיו וכו׳׳. ולא הניח להקדוש ברוך הוא עד שמסר נפשו למות, כמו שכתוב: ׳ועתה אם תשא את חטאתי ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת׳, והקדוש ברוך הוא מחל להם וכו׳״ (זהר נח סז). הרי נתבע נח על אשר לא מסר נפשו על בני דורו ולא בקש את ה׳ שמוטב שימחה גם הוא ביחד עם כל בני העולם מאשר יביא את המבול. כמו שעשה משה ואמר: ״מחני נא מספרך״, ומכיון שלא עשה כך נחשב כאילו הוא הרג את העולם והמבול נקרא על שמו. ומכאן שכדאי היה לנח להמחות מן העולם מאשר יכתבו עליו ״מי נח״ שכאילו הוא הביא את המבול. 

'''ועוד''' יותר מופלא שגם אברהם שהוא כן מסר את נפשו שהתפלל על אנשי סדום, ובגלל זה אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״אהבת צדק ותשנא רשע״ (תהלים מב), כלומר, ״אהבת לצדק את בריותי ותשנא להרשיעם״ (בראשית רבה מט), ובכל זאת עדיין לא יצא ידי חובתו לגמרי - ביחס למדרגתו של משה. אמרו חז״ל: ״אמר רבי אלעזר: אף אברהם לא עשה בשלימות. נח לא עשה כלום לא זה ולא זה (כלומר, לא לטובת הצדיקים ולא לטובת הרשעים). אברהם תבע דין כראוי שלא ימות זכאי עם חייב, ולא השלים שלא בקש רחמים בין כך ובין כך, אבל מי עשה בשלימות כראוי? משה, שמכיון שאמר הקדוש ברוך הוא: ׳סרו מהר מן הדרך וגו׳׳ ואף על פי שכולם חטאו לא זז משם עד שאמר לו: ׳סלחתי׳ ובגלל זה לא היה בעולם איש שיגן על דורו כמשה שהוא רעיא מהימנא״ (זהר וירא קו). 

'''הרי''' עד כמה גדולה דקות התביעה על בני האדם הגדולים והשלמים ביותר, שעם קצה מעלותיהם העליונות יש עוד מקום לדרוש התעלות יותר עליונה לאין סוף ושיעור. 

= עבדות וחרות =

== א ==
'''כתוב''' בתורה: ״וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו וכו׳ וייקץ נוח מיינו וכו׳ ויאמר: ארור כנען. עבד עבדים יהיה לאחיו״ (בראשית ט). ורגילים לפרש כי נוח כעס על חם בגלל אותו מעשה וקללו שיהיה עבד אבל באמת אינו כן, כי מה לו לאב לקלל את בניו. אלא שבחטאו זה של חם, שראה ערות אביו והגיד לאחיו, נהפך למציאות אחרת במובן הרוחני וירד לדרגה של עבד שהוא אדם פחות המעלה, ונוח שהכיר את העובדה הזאת, רק גילה אותה בעולם והכריז: ״ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו״, כלומר, מעתה ירד כל זרעו של חם לדורות עולם לדרגה נמוכה של עבדי עבדים. הוי אומר, שבעבדות זו לא היתה הכוונה בשעבוד הגופני בלבד כי אם בעיקר במושגים הרוחניים. 

'''מכאן''' אנו רואים מה נורא כוח ההרס של חטא, שהוא יורד ומשתלשל לתוך מעמקי טבעי האדם ומשנהו למציאות אחרת. אף חטא יחידי קל כזה של חם, שראה ראיה אחת שלא כהוגן ושנעשה מאליו בלי פעולה מכוונת, כי הלא העינים הן מהאברים שאינם ברשותו של אדם, היה בכוחו ליצור טבע חדש ולהפכו למהות אחרת, למציאות של ״עבדא בהפקירא ניחא ליה״, ולא רק אותו בלבד אלא אף את זרעו ולדורותיהם אחריהם. 

'''ופרעה''' ועמו יוכיחו! הרי פרעה וכל עם מצרים שמוצאם מזרע חם שלטו בכפה על כל העולם ושלטונם היה מלא עד שעבד לא היה יכול לברוח משם (ראה מכילתא שמות יח). וארץ מצרים היתה ברוכה מאד והתענגו בה על כל תענוגי העולם, כדכתיב: ״כגן ה׳ כארץ מצרים״ (בראשית יג). הם גם עמדו במעלות חכמה גדולות, שהיו בקיאים בחכמת הכישוף, כפי שמסופר בחז״ל שבזמן שאהרן השליך את מטהו לפני פרעה ויהי לנחש, ״קרא לתינוקות מאסכולה שלהם ועשו אף הם כך. ולא עוד אלא שקרא לאשתו ועשתה כך וכו׳ ואפילו לתינוקות של ד׳ וה׳ שנים קרא ועשו כן״ (ראה שמות רבה ט). ופרעה בעצמו הגיע לידי מעלות עליונות כאלה, עד שהיה בכוחו להתפתות לחשוב את עצמו לאלוה ולומר, ״לי יאורי ואני עשיתיני״ (יחזקאל כט). וחכמי מצרים הכירו אותו בתור כזה והאמינו בו. והנה עם כל זה נחשבו פרעה וכל עם מצרים לעבדי עבדים בהיותם מצאצאיו של חם. הרי שעבדות זו - משמעותה במושגים הרוחניים בשלבים העליונים ביותר. 

'''ואמנם''', היה פרעה עוד רחוק מאד מההכרה השלמה, שהיא החירות האמתית ומהתענוגים העליונים הראויים לאדם. אדם הראשון מיד עם יצירתו השיג את כל הבריאה כולה עד שקרא לכל הברואים שמות, מה שלא השיגו המלאכים, והכיר גם בבורא, כביכול, שהוא אדון לכל (ראה לעיל במאמר ״כח הירידה והעליה באדם״). ומתוך חכמה זו התענג על ה׳ בתענוגים הגדולים ביותר. אולם פרעה הכיר רק במזל אחד מן המזלות שהוא מזל טלה, ואם כי הגיע מתוך זה לידי מדריגות גדולות בחכמה ולתענוגים גדולים, כאמור, אבל הוא לא בא להשגה והכרה בכל המזלות ובגבוהים מעליהם בחכמה ובגבורה, כמו הגלגלים וכל דרגות המלאכים, השרפים, האופנים וחיות הקודש, ובכל העולמות העליונים והתחתונים שברא ה׳ יתברך, עד לידי ההכרה האמתית לדעת את ה׳ מקור הכוחות כולם. שהוא יוצרם ומנהיגם ומחיה אותם בכל עת ובכל שעה. ומתוך כך נשארו המצרים עוד רחוקים מאד מההכרה השלמה ומהתענוגים העליונים האין סופיים, והם נחשבים, איפוא, לעובדי עבודה זרה. שזוהי מציאות של עבדות, בחינת עבדי עבדים. 

== ב ==
'''ומצאנו''' עוד יותר מזה, שאף חסרון דק בקצה מעלת השלימות העליונה שבכחו של האדם להגיע, וגם אצל האדם הגדול ביותר. עלול לחולל מהפכה בכל מהותו ולשנותו לסוג אחר. אמר הכתוב (בראשית טו): ״ויאמר ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה וגו׳ ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וגו׳״. ואמרו חז״ל (נדרים לב): ״מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים וכו׳ מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ׳במה אדע כי אירשנה׳״. והנה אברהם אבינו ע״ה, האדם הגדול בענקים, נאמר עליו: ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״ (נחמיה ט), היינו שלבו נעשה כולו אמונה, כל חלל לבו של אברהם היה מלא אמונה בה׳ יתברך ובודאי כי באמרו ״במה אדע״ לא היה שום חסרון באמונתו חס ושלום, ולא משום כך ירדו בניו למצרים. תדע שהרי כששלח הקדוש ברוך הוא את משה רבנו ע״ה לגאול את ישראל ואמר: ״והן לא יאמינו לי״, אמרו חז״ל (שמות רבה שם): ״אמר לו הקדוש ברוך הוא, הן מאמינים בני מאמינים, ואתה אין סופך להאמין: מאמינים, דכתיב ׳ויאמן העם׳: בני מאמינים, דכתיב ׳והאמין בה׳׳. ואתה אין סופך להאמין, דכתיב ׳יען לא האמנתם בי׳״. הרי שלא היתה שום תביעה על אברהם באמירתו ״במה אדע״ על חסרון באמונה, והוא נשאר ראש המאמינים כמו שהיה, ואדרבה ה׳ הוכיח בזה את משה על שאמר ״והן לא יאמינו לי״, והמטה נהפך לנחש בגלל חשדו זה להראות לו שתפש אומנותו של נחש (ראה רש״י שם), אלא שלפי תומת ישרו של אברהם אבינו וגודל דעתו, ראו בשמים איזו תביעה כל שהיא עליו במה שהתבטא בביטוי כזה שיש לפרש משמעותו כבקשת הוכחה לדבריו של ה׳ יתברך. ואף על פי כן נענש כה נוראות שנגזר על בניו כעין אותה גזירה שנגזרה על חם - שיהיו עבדים ארבע מאות שנה, כלומר: על ידי ביטויו ״במה אדע״ נתרשמה בו מציאות כזאת שסיבבה ירידת הדרגה בבניו עד כדי עבדות מסויימת של ארבע מאות שנה, ולא עוד שנשתעבדו במצרים, אצל אותם עבדי עבדים מבני בניו של חם. 

'''הוי''' אומר מכאן, כי אף חטא כזה של אברהם, חטא דק מן הדק עד אין נבדק, שגם אברהם אבינו בשכלו הבהיר לא עמד עליו, היה בכחו לשנות את מציאותו ולהטביע סוג עבדות בבניו, המתבטאת בפחיתות ההכרה והדעת שהלכה וגדלה במשך הדורות עד שהגיעה לדרגה כזאת שמלאכי השרת טענו: ״הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה״, (ילקוט ראובני בשלח), כאילו זרעו של אברהם וצאצאי חם, שניהם עומדים במדריגה אחת: אלו עבדים ואלו עבדים. 

'''והנה''' לכשנתבונן בזה נראה כמה מופלא הדבר, שהרי כידוע הגיע אברהם אבינו למדריגות העליונות ביותר בהכרת כל הבריאה ובידיעת ה׳ יתברך - שהוא רם על הכל, היינו שחקר בשכלו הגדול והבחין בכל הברואים ברואי מטה וברואי מעלה, וידע את כוחותיהם, גבורתם, חכמתם והשפעתם, עד שבא לידי הכרה וידיעה ברורה בכל שפע הטובה והחכמה שבהם כי כולם באין יוצא אין להם משלהם כלום, והם אפס ותוהו. והגיע עוד להכיר כי כל ההכרות וההבחנות בהם, וכן כל ההנאות, התענוגים והעידונים בהכרתם, אין בהם ממש לעומת ההכרה האמיתית בה׳ יתברך, הממציאם והמנהיגם והמחדש אותם בטובו בכל עת. והוא מה שאמרו חז״ל (בראשית רבה ריש לך): ״משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת וכו׳, כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלא מנהיג? הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל העולם״. הרי שהגיע אברהם לתענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא, והוא: ״להתענג על ה׳ וליהנות מזיו שכינתו יתברך״. ועוד אמרו חז״ל: ״מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא אדון עד שבא אברהם וקראו אדון, שנאמר: ׳ויאמר אדני אלהים במה אדע וכו׳״ (ברכות ז). הרי שאברהם הגיע להכרת אדם הראשון בה׳, כאמור, שהוא אדון לכל, ועוד השיג יותר וקראו אדון. 

'''אולם''' מכיון שבאותו רגע שהגיע להשגה הגדולה ביותר, אמר ״במה אדע כי אירשנה״, נפל איזה טשטוש קל, דק מן הדק עד אין נבדק, בהכרתו הגדולה של אברהם ופגם מה בהשגותיו העליונות, חלה הפרעה כל שהיא בשלמות החירות לפי המושגים העליונים ובתענוגותיו הנצחיים וסובב בחינת מה של עבדות בזרעו. הכתוב אומר: ״וצדיק באמונתו יחיה״ (חבקוק ב), כלומר: חיותו של האדם היא האמונה, זאת היא מציאותו בחיים ובה מקור העונג והעידון האמתי ליהנות מזיו שכינתו יתברך ואם יש איזה טשטוש כל שהוא באמונתו של האדם אף בשלבים הגבוהים ביותר, הרי יש כאן פגיעה בחירותו, איננו עוד בן חורין במלא מובנה העליונה של המלה ויש בו משהו מבחינת העבדות. 

'''ואמנם''' הגזירה של ״ועבדום״, לפי הבחינה שהסברנו, התחילה כבר מיצחק אבינו ע״ה, ולמרות מדרגותיו העליונות בתור ״עולה תמימה״ וברכותיו הרבות שברכו ה׳ יתברך, ראו בו בשמים איזו בחינה קלה של עבדות. וכן אצל יעקב אבינו ע״ה ובניו אחריו, שבהם כבר נתגשם השעבוד יותר, שיצאו מהארץ הנבחרת וירדו למצרים, ועם היותם שם בכבוד וגדולה, כי נתקיימו שם חלומותיו של יוסף, ״ויוסף הוא השליט במצרים״, בכל זאת בשמים נחשבה יציאתם מן הארץ - כגלות, והשתהותם במצרים - בבחינה של עבדים למצרים. 

== ג ==
'''ובאמת''', גם לאחר הירידה הגדולה, שכבר נגזרה על בני ישראל במצרים גזירת קושי השעבוד ממש, ככתוב (שמות א): ״ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים וגו׳״, התגלה שעבוד זה בעיקר במעמדם הרוחני, בטשטוש הכרתם הגדולה ובירידתם השכלית במושגים העליונים, כי הסבל הגופני ודאי שלא תפש מקום אצל בני ישראל, שאף לאחר ירידתם היו במדריגה רמה ונשגבה, אלא שעיקר הסבל התבטא במובנים הרוחניים. מצינו בחז״ל (שמות רבה א): ״דרש רבי עקיבא בשכר נשים צדקניות וכו׳ וכיון שהגיע זמן מולידיהם, הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר ׳תחת התפוח עוררתיך׳, והקדוש ברוך הוא שולח מלאך משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם וכו׳, ומלקט להם ב׳ עגולין, אחד של שמן ואחד של דבש, שנאמר ׳ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור׳, וכיון שמכירין בהן המצרים רצו להורגן, ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע, ומביאין שוורין וחורשין על גביהן, שנאמר ׳על גבי חרשו חורשים וגו׳׳, ולאחר שהולכין, מבצבצין ויוצאין כעשב השדה, שנאמר ׳רבבה כצמח השדה נתתיך׳, וכיון שמתגדלין באים עדרים עדרים בבתיהם, שנאמר ׳ותבואי בעדי עדיים׳, אל תקרי ׳עדי עדיים׳ אלא ׳בעדרי עדרים׳. וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים, הם הכירוהו תחלה, שנאמר: ׳זה אלי ואנוהו׳״. 

'''והנה''' זכו תינוקות אלה למה שזכו משה ובני ישראל לאחר מתן תורה על ידי התפלות, והכאות בצור וכדומה, מבלי כל עמל וטרחה ורק מתוך החסד הרב של הקדוש ברוך הוא לטובתם והנאתם, כאמור. והאיך יתכן שאנשים שעוד בימי ינקותם זכו לגדולה כזאת, לתענוגים ועידונים נפלאים ולהשגות נעלות כאלה, יהיו נטרדים ונאנחים על הלבנים שנושאים על כתפותיהם?! אלא ודאי שכל עיקר סבלותם ועינוייהם היה שעבודם הרוחני שנפגמה שלימותם בהשגות העליונות לפי ערך מדריגתם, והרגישו חסרון בחיותם המקורית של ״וצדיק באמונתו יחיה״.

'''ואמנם''' כן פירשו חז״ל (תיקוני זוהר שם) את הפסוק ״׳ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וגו׳׳. ׳בפרך׳ דא פירכא, ׳בעבודה קשה׳ דא קושיה, ׳בחמר׳ דא קל וחומר, ׳ובלבנים׳ דא ליבון הילכתא, ׳ובכל עבודה בשדה׳ דא ברייתא״. הרי מפורש מכאן כי עיקר השעבוד היה בזה שנטשטשו אצלם השגותיהם וחסרה להם צלילות הדעת הדרושה להלכה, כפי דברי חז״ל: ״שמעתתא בעי צלותא״ (מגילה כה), והבהירות בהכרת ה׳ יתברך וידיעת תורתו, והיו זקוקים להגיע למעלות הכרותיהם דרך פירכא, קושיה וקל וחומר. וזאת היתה גזירת העבדות שנגזרה על ישראל. משום שאברהם אבינו התבטא ״במה אדע״, באו בניו לידי כך, כאמור, ולא הגיעו איפוא לתענוגים הרוחניים המופלאים במלואם, אשר זוהי בחינת עבדות לפי ערך מדרגותיהם. 

'''וזהו''' פירושו של הכתוב: ״על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם״. הלא בפשוטם של דברים מתפרש פסוק זה בתיאור השעבוד והעינוי האיום ביותר שסבלו בני ישראל במצרים - שחרשו המצרים את שדותיהם על גבי גופות ישראל. ואילו לפי דברי חז״ל הנזכרים נמצא להיפך, שהכתוב הודיע כאן את הנסים שקרו להם שהיו נבלעים בקרקע וכו׳. אולם לפי מה שאמרנו, לא בחרישה על הגוף הכתוב מדבר, אלא שעינוים וסבלם היה בזה שגילוי השכינה לא בא להם אלא תוך בליעתם בבטן האדמה, ומשם באו לידי הכרה במציאות ה׳. 

'''ומתוך''' כך, מתוך שעמדו במדרגות כה גבוהות, וכל עיקר השעבוד לא היה אלא בחוסר בהירות בהשגות העליונות כאמור, לכן גם גאולתם ופדות נפשם באה רק על ידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, כפי דברי חז״ל (בהגדה של פסח) על הפסוק ״׳ועברתי בארץ מצרים וגו׳ אני ה׳׳, ׳ועברתי בארץ מצרים׳ - אני ולא מלאך, ׳והכיתי כל בכור׳ - אני ולא שרף, ׳ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים׳ - אני ולא השליח, ׳אני ה׳׳ - אני הוא ולא אחר״. הרי כל הפגם של ״במה אדע״ לא היה אלא בקצה השלימות העליונה ביותר, חסרון דק כזה שאף מלאכים ושרפים לא השיגו אותו ולא עמדו עליו. אם כן גם בחינת העבדות שנתהותה מאמירה זו היתה למעלה מהשגתם של המלאכים (ראה ילקוט בשלח רמא), ולא היה, איפוא, כל מקום שהגאולה תהיה על ידי המלאכים, ורק הקדוש ברוך הוא הוא ולא אחר, בחן מדריגתם של בניו, הן בעת שעבודם והן בשעה שחזרו לשלימותם בהשגת אמונתם בו והכרתם אותו. ועוד, שהשלמת הכרתם בשלביה העליונים וגמר תקון הפגם ״במה אדע״ לא יכלו לבוא אלא על ידי התגלות הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו לפניהם, כי רק אז הגיעו לשלימות המדריגה של ״וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים ויאמינו בה׳״ (שמות יד), שמתוך כך באו משעבוד לגאולה ונעשו ראויים לקבל את התורה מן השמים ולהיות לו עם סגולה. 

'''וזאת''' היא הבחינה של יציאת מצרים, שנתעלו אבותינו ויצאו מבחינת העבדות הרוחנית, כאמור, והגיעו למדרגת בני חורין במושגים העליונים של שלימות האמונה וההכרה בה׳ יתברך, ונקראו גאולים. 

== ד ==
'''והנה''' יש להתבונן, הרי בשנה האחרונה כבר לא נשתעבדו בני ישראל בשעבוד ממש למצרים, כמו שאמרו חז״ל: ״בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים״ (ראש השנה יא), והגיעו, איפוא, להשלמת מדריגתם באמונה ונעשו ראויים לגאולה, ומה הטעם שהשהה הקדוש ברוך הוא אותם במצרים חדשים אלו? והלא רואים אנו שכשיצאו ממצרים יצאו בחפזון גדול, כמו שנצטוו (שמות יב) ״וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים וגו׳ ואכלתם אותו בחפזון וגו׳״, כדי שלא תתעכב יציאתם מארץ מצרים אף רגע, ומהו הדבר שהניח אותם הקדוש ברוך הוא להיות במצרים במשך כל השנה של נחיתות המכות על המצרים זו אחר זו? והלא דיה היתה גם מכה אחת להכריח את פרעה שיעזבם לנפשם ולהוציאם? אכן הטעם מפורש בתורה: ״בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ״ (שם ט). וכן כתוב: ״בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה׳״ (שם י). הרי מבואר שכל השתהותם של אבותינו במצרים במשך השנה הזאת היתה ״למען תספר וכו׳ וידעתם כי אני ה׳״. 

'''ולכאורה''' הרי כבר הכירו את ה׳ והיו מאמינים בני מאמינים, כדברי הכתוב: ״ויאמן העם״ (שמות ד)? אלא שעדיין לא הושלמה מדריגתם באמונה ולא תוקן לגמרי הפגם ״במה אדע״, עד שלמדו בשנה הזאת את היסוד הגדול של השגחה פרטית וחידוש הבריאה לכל יחיד, ובכל מכה ומכה שהוריד הקדוש ברוך הוא על המצרים הושרש בתוך לבות בני ישראל עיקר האמונה כי ה׳ יתברך בורא ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית בשביל כל יחיד ויחיד. הנה במכת דם אמרו חז״ל שהיו מצרי וישראלי שותין בכלי אחד וזה היה שותה דם וזה מים (ראה שמות רבה ט). והרי לנו בריאת מעשה בראשית בשביל כל יחיד, שאותם המים בספל הקטן נתחלקו ונתהוו לזה מים ולזה דם. וכן במכת חשך, שהיו ישראלי ומצרי יושבים יחד במרתף אחד ולזה נעשה חשך כעובי דינר ולישראלי אור גדול, כלומר, שלישראל פעלה שמש ומרפא בכנפיה, ולמצרי היה חשך ואפילה. וכן יש לראות בכל המכות כולן. וזהו ״וידעתם כי אני ה׳״, שה׳ יתברך מנהיג כל בריה בעולם ומשגיח עליו בפרטי פרטות, ובורא את כל העולמות בשביל כל אחד במיוחד. חידוש זה למדו אבותינו במצרים בשנה הזאת, כדי להגיע למדרגה השלמה בהכרתם ולהיגאל לגמרי מפגם עבדותם הרוחנית, ורק אז נעשו ראויים לקבלת התורה. 

'''וזהו''' פירוש הדיברה הראשונה שבעשרת הדברות: ״אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״ - ״הוצאתיך״ לכל יחיד, כלומר שהקדוש ברוך הוא הוא אלהים של כל יחיד ויחיד ממש, שהוא בורא, מחדש, משגיח ומנהיג את הכל לכל פרט ופרט במיוחד. ויסוד אמונה זה המתבטא ב״אנכי ה׳ אלהיך, שהוא עיקר ההכרה בו - התגלה ביציאת מצרים. 

'''ולא''' את בני ישראל לבד רצה הקדוש ברוך הוא להביא לידי אמונה שלימה זו, על ידי המכות במצרים, כי אם גם את פרעה והמצרים. כמו שמפורש במקראות: ״וידעו מצרים כי אני ה׳ בנטותי ידי על מצרים״ (שם ז), ״בזאת תדע כי אני ה׳״ (שם), ״למען תדע כי אין כה׳ אלהינו״ (שם ח). ועוד כמה מקראות ובמשך שנים עשר חדש אלו לימד הקדוש ברוך הוא לפרעה ולמצרים את דרכי ההשגחה. ואמנם הועילו המכות, ואותו פרעה שאמר מתחלה: ״מי ה׳ אשר אשמע בקולו וגו׳ לא ידעתי את ה׳״ (שם ה), הוא עצמו בא להכרה גדולה בה׳ יתברך ואמר: ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״ (שם ט), והם גם הם אמרו: ״אנוסה מפני בני ישראל כי ה׳ נלחם להם במצרים״ (שם יד). 

'''למדים''' אנו מכאן כמה גדול ערכה של האמונה בה׳, שהרי כדאי היה לישראל לשהות שנים עשר חדשים נוספים במצרים, וגם נוח היה למצרים לסבול כל כובד המכות, שכל אחת היתה קשה מחברתה, ובלבד שיבואו להכרה וידיעה שלימה בהשגחת ה׳ יתברך.

'''והנה''' באמת לא החזיקה הכרתו של פרעה מעמד אלא זמן קצר בלבד. חז״ל מספרים שפרעה נשקע בים והעלהו הקדוש ברוך הוא משם והלך לנינוה ונעשה מלך עליהם והוא שהחזיר את נינוה בתשובה. וכן דברי המדרש (ילקוט יונה): ״אמר רבי נחוניה בן הקנה: תדע לך התשובה מפרעה שמרד בקדוש ברוך הוא מאד: ׳מי ה׳ אשר אשמע בקולו׳. ובלשון שחטא בו בלשון עשה תשובה: ׳מי כמוכה באלים ה׳׳. והצילו הקדוש ברוך הוא מן המיתה לספר כח גבורתו, שנאמר: ׳ואולם בעבור זאת העמדתיך׳ ומלך בנינוה. ואנשי נינוה כותבים כתבי עמל וגוזלים ומתעבין במשכב זכור, ושלח הקדוש ברוך הוא יונה להתנבא עליה להחריבה, ושמע פרעה ועמד מכסאו וקרע בגדיו ולבש שק והכריז בכל עמו שיצומו כל העם ג׳ ימים וכו׳״. ועוד שם: ״כיון שראה הקדוש ברוך הוא ששבו מדרכם נח מכעסו ועמד מכסא דין וישב על כסא רחמים ונתרצה ואמר סלחתי״. 

'''אולם''' כל ימי תשובתם נמשכו רק ארבעים יום, כפי שאומרים חז״ל שם, ולאחר זה שבו לדרכיהם הרעים. ובכל זאת כדאי היה להם לישראל לסבול שנה נוספת במצרים וכדאי היה להם לפרעה ולמצרים, לספוג מכות גדולות כאלה במצרים ועל ים סוף במשך שנים עשר חדש, כדי שאנשי נינוה יגיעו להכרה בה׳ לפחות לימים אחדים, כי אין שיעור לערך האמונה בה׳ יתברך וזוהי כל תכליתה של הבריאה וראויים כל הסבל והיסורים בגללה אם בכוחם להביא למטרה זו. 

== ה ==
'''את''' היסוד הזה מצינו גם ביונה הנביא. אמרו חז״ל (ילקוט שם): יונה ברח לחוץ לארץ מקום שאין השכינה נגלית שם, כי אמר: הגויים קרובי תשובה הם ולא רצה לחייב את ישראל, לפיכך ברח. מה עשה הקדוש ברוך הוא הטיל סערה והטילו את יונה לים ובלעו הדג. ״׳וימן ה׳ דג גדול׳, נכנם לתוך פיו כאדם שנכנס לבית כנסת גדולה והיו שתי עיניו כחלונות, אמר: פנסאות מאירות ליונה. רבי מאיר אומר מרגלית היתה תלויה במעיו של דג ומאירה ליונה כשמש הזה שמאיר בגבורה וראה יונה כל מה שבימים ותהומות וכו׳, והראהו שאול תחתית שנאמר: ׳מבטן שאול שועתי׳ והראהו גיהנם וכו׳. והיה יונה ג׳ ימים וג׳ לילות במעי הדג ולא התפלל. אמר הקדוש ברוך הוא: אני הרחבתי לו מקום במעי דג זכר כדי שלא יצטער והוא אינו מתפלל, אני מזמן דגה מעוברת שס״ה אלפים רבבות דגים קטנים כדי שיצטער ויתפלל לפני וכו׳. מיד פלטו ובלעתו הדגה והיה בצער גדול מתוך הדוחק ומתוך הטנוף. מיד כיוון לבו בתפלה וכו׳״.

'''הרי''' שכוונתו של יונה הנביא היתה לשם שמים, למסור נפשו עבור ישראל כאמור, ובכל זאת היה בבריחתו משום חוסר הכרה בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, עד כמה חשובה לפניו האמונה של בריותיו בו, כמו שנאמר: ״מי כמוכה באלים ה׳״, ופירשו חז״ל (גיטין נו:): ״מי כמוכה באלמים״, שמכעיסין לפניו והוא שותק ומאריך אפו אולי יחזרו בתשובה, ומשום כך הרעיש הקדוש ברוך הוא את כל העולמות, נתהפכו סדרי תהומות והובקעו ארחות ימים וכו׳ וכו׳, עד שלבסוף מינה דג שיבלע את יונה, והעבירו בימים ובתהומות, והראהו שאול תחתית, והראהו גיהנם וכו׳, וכשיונה לא שינה את דעתו במעי הדג הזה ולא התפלל, הקיאו הדג ובלעתו הדגה ונמצא שם בדוחק רב וסבל יסורי גיהנם ממש, כפי שהתפלל ואמר ״מבטן שאול שועתי״. וכבר אמרו חז״ל (עירובין יט): ״ג׳ פתחים יש לו לגיהנם וכו׳ אחד בים, שנאמר ׳מבטן שאול שועתי׳״: הרמב״ן בשער הגמול נותן לנו תיאור כמה נוראים הם יסורי הגיהנם שאף אם יסבול אדם כל יסורי איוב במשך כל ימי חייו בלי הפסק, עדיין אין זה מגיע ליסורי גיהנם של רגע אחד בלבד, ואם כן אנו יכולים לתאר לנו מה גדולים היו יסוריו של יונה הנביא במעי הדגה - בבטן שאול, שזהו המדור התחתון של הגיהנם. ובגיהנם הזה שהה יונה בעודנו בחיים, שהיסורים קשים יותר, שהם בבחינת ״חיים שאולה״ שנאמר בעדת קרח (במדבר טז). ולא רק רגע אחד, ולא יום אחד כי אם שלשה ימים ושלשה לילות, עד שבא לידי הכרה והתפלל לה׳. 

'''לימד''' הקדוש ברוך הוא בזה את יונה הנביא, וגילה לו את היסוד הזה שאמרנו, שכדאים הם כל יסורי השאול שהגיעו לו כדי להביא את אנשי נינוה הגויים לידי הכרה בה׳, לידי אותה ההכרה שהורה להם פרעה, שהיה מלך נינוה באותו זמן: ואף אם לא תתקיים תשובתם אלא ארבעים יום בלבד, וגם אם יצא מזה קטרוג על ישראל, בכל זאת אין למנוע הדבר הזה, באשר זוהי, כאמור, תכליתו של עולם, וזוהי מטרת חיי אנוש עלי אדמות. 

== ו ==
'''וכשנעמיק''' בדבר יותר, נראה שהיסורים האלה אם הם מביאים לידי אמונה והכרה שהן תכליתה של הבריאה אינם יסורים כלל כי אם תענוגות, באשר רואים בהם שלוחיו של מקום. וכבר אמרו חז״ל (חולין ז:): ״אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה״. הרי שבכל נקיפת אצבע יש לראות רמז מלמעלה. וכמה יש לאדם לשמוח על דבר זה שמלמדים אותו מן השמים שדרכו לא טובה ושעליו להיטיב את מעשיו. 

'''והנה''' פרעה הרגיש בדבר הזה ושמח מאוד על המכות והיסורים שבאו עליו. איתא במדרש: ״׳ויהי בשלח פרעה׳, כששלח פרעה את העם מי צווח ווי? פרעה. משל למלך שהיה בנו הולך למדינה אחת. הלך ושדרו אצל עשיר אחד. וקבל העשיר בנו של מלך בעין טובה. כיון ששמע המלך מי קבל בנו ובאיזו מדינה הוא, היה משלח איגרת אצל אותו האיש ואומר לו: שלח את בני. פעם אחת וב׳ וג׳. היה משלח בכל זמן ובכל שעה ושעה עד שהלך והוציא לבנו בעצמו. התחיל אותו האיש צועק על שיצא בנו של מלך מתוך ביתו. אמרו לו שכניו: למה אתה צועק? אמר להם: כבוד היה לי כשהיה בנו של מלך אצלי, שהיה המלך כותב אגרת לי והיה זקוק לי והייתי ספון בפניו. עכשיו שנמשך בנו של מלך מאצלי, אינו נזקק לי בדבר. לכך אני צועק. כך אמר פרעה: כשהיו ישראל אצלי היה הקדוש ברוך הוא זקוק לי והייתי ספון בפניו והיה משלח לי אגרת בכל שעה ואומר: ׳כה אמר ה׳ אלהי העברים שלח עמי׳ (שמות ט:א). והיה פרעה שומע מפי משה: שלח את בני, ולא היה מבקש לשלחם. כשירד הקדוש ברוך הוא למצרים והוציא את ישראל, שנאמר: ׳וארד להצילו מיד מצרים׳ (שמות ג:ח) התחיל פרעה צועק: ווי ששלחתי את ישראל. לכך נאמר: ׳ויהי בשלח פרעה׳״ (שמות רבה כ:ז). 

'''הרי''' מפורש כי כל אותן המכות הקשות והעלבונות והיסורים שבאו על פרעה במצרים ראה בהם כבוד גדול לעצמו וראה בהם אושר ותענוגות שיש לו קשר עם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, וכי הוא לבדו מטפל בו, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף. ונמצאים הדברים הפוכים, שבזמן שהיה מושל בכפה במצרים ושליט גדול בעולם והפעיל כל חכמת הכשפים בארמונו ובמדינתו וחשב את עצמו לאלוה, לא היה אלא נחות דרגה, עבד עבדים, כי עבד למזל טלה. והרי זו חשכת השכל ופחיתות במדריגה והיה רחוק מאד מתכליתו ומטרתו. אבל לאחר שבאו עליו המכות והיסורים, שנהרס שלטונו וכולם שחקו על משבתו, ונאלץ להכיר בה׳. שאמר: ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״. דוקא אז השתחרר מפחיתות מדריגתו והרגיש בשמחה ובתענוגות החיים האמתיים עד שלא רצה להפרד מזה וצעק: ווי ששלחתי את ישראל, ווי שהפסדתי את הגילוי הזה שהתגלה לפני ה׳ במכות וביסורים שהביא עלי, כלומר: בתוך אותו גיהנם הרגיש טעם של גן עדן. 

== ז ==
'''לפי''' כל האמור יוצא, שכל מעשה יציאת מצרים בא, להביא לידי אמונה שלמה בה׳ יתברך, בלי שום פגם וטשטוש, הן בהשגחה הכללית שה׳ בורא ומנהיג הכל והן בהשגחה פרטית שה׳ יוצר את כל הבריאה כל רגע בשביל כל יחיד ויחיד, שיש בזה משום השתחררות גמורה מכל צל של פחיתות העבדות, וללמד שאמונה זו היא חיותו האמתית של האדם בבחינת ״וצדיק באמונתו יחיה״ ושכל היסורים שבעולם אם הם מביאים לידי אמונה זו אינם אלא תענוגות עליונים ואין אושר גדול מהם בעולם. 

'''והנה''' אמרו חז״ל: ״בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים״ (הגדה של פסח). על כל אדם בכל הדורות להעביר בנפשו את התהליך הזה של יציאת מצרים, להשתחרר מכל שעבוד נפשי זר שהטביע הפגם של אמירת אברהם אבינו ״במה אדע״ ולהגיע לידי ההכרה השלמה הן בהשגחה הכללית והן בהשגחה הפרטית, אשר זוהי תכליתו ותענוגותיו של האדם עלי תבל ואין כלום בעולם זולתם. ״וכל המרבה ביציאת מצרים הרי זה משובח״ (שם), כל מי שמתעמק יותר ביסוד זה של יציאת מצרים ומתעלה בהכרה זו באמונה, הריהו מוציא את עצמו יותר מעבדות לחירות עולם, למדריגת הגאולה ופדות הנפש. 

'''וחובה''' זו אינה בליל הפסח בלבד בזמן אמירת ההגדה, כי אם בכל יום ובכל שעה. חייב אדם להזכיר יציאת מצרים בכל יום, כי תמיד עליו לעמוד במדריגה של עלית האמונה, בהבהרת השכל וההכרה ובגאולת הנפש. 

'''ולא''' עוד, אלא שתיקנו חז״ל לסמוך גאולה לתפלה (ראה ברכות ט). אין אדם יכול לעמוד להתפלל לה׳ לפני שהוא מעביר לפניו כל תהליך יציאת מצרים ובא, כאמור, לידי אותה ההכרה השלמה בכל יסודות האמונה בהשגחה הכללית והפרטית וגואל את נפשו מכל טשטוש של שעבוד ועבדות. 

'''ומשום''' כך גם תיקנו חז״ל שלפני שהאדם שופך תפלתו לפני המקום, עליו להתבונן בפרוטרוט בכל מה שעבר על בני ישראל במצרים ועל הים ולומר: ״ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו, כל בכוריהם הרגת ובכורך גאלת וים סוף בקעת וזדים טבעת וידידים העברת ויכסו מים צריהם וכו׳ וכו׳״, ומתוך כך יבוא לכל אותן ההכרות האמורות, שיש בהן גאולת הנפש האמתית והחירות הגמורה, ולקריאה הגדולה שקרא פרעה בעת קריעת ים סוף: ״מי כמוך באלים ה׳״ (ראה ילקוט יונה), ורק אז הוא ראוי לעמוד בתפלה לפני ה׳ יתברך. 

'''ואף''' האדם הגדול ביותר זקוק להתבוננות זו ביציאת מצרים ולסמיכת גאולה לתפלה, כי לעולם יש לעלות ולעלות ביסודות האמונה היוצאים ממנה לאין שיעור. כתוב שחזקיהו המלך בחוליו אמר בתפלתו: ״זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי״ (ישעיה לח). ופירשו חז״ל: ״מאי ׳והטוב בעיניך עשיתי׳? שסמך גאולה לתפלה״ (ברכות י). הרי שגם חזקיהו שהגיע למדריגות העליונות ביותר, שבקש הקדוש ברוך הוא לעשותו משיח (ראה סנהדרין צד), ואף לאחר שבאותה תפלה העיד על עצמו שהתהלך לפני ה׳ באמת ובלב שלם, עוד מצא זכות גדולה לעצמו שסמך גאולת מצרים לתפלתו - שבגללה תתקבל לפני המקום - וראה בזה המעשה הטוב בעיני ה׳, בה״א הידיעה, כדבריו: ״והטוב בעיניך עשיתי״. 

'''הוא''' אשר אמרנו שביציאת מצרים כלולים כל יסודות האמונה בשלביה העליונים אשר על ידה יתוקנו כל הפגמים בנפש ויושלמו כל המעלות ובה תלויה גאולת האדם השלמה, ומי שזוכה להשיג מדריגה זו במלואה להתבונן בה תמיד ולעלות בה ללא הרף הרי עשה בזה תכלית הטוב בעיני ה׳. 

= חומר המדות =

== א ==
'''כתוב''' במקרא (בראשית יא:ד): ״ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם״. ואמרו חז״ל (ילקוט נח): ״נחלקו לשלש כתות. אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה וכו׳. רבי נתן אומר כולם לעבודה זרה נתכוונו״. 

'''חז״ל''' יחסו עבודה זרה זו לאדם הראשון. הכתוב אומר: ״וירד ה׳ לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם״. ושאלו חז״ל (בראשית רבה לח): ״׳בני האדם׳ - אלא בני מי, שמא בני חמורים וגמלים? אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר: ׳האשה אשר נתת עמדי׳, אף אלו כפו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול״. 

'''הרי''' שעוד בכפית הטובה של אדם הראשון ראו בשמים שורש של עבודה זרה, ואם כי הפגם במדה זו באדם הראשון היה בשיעור הקל ביותר, שלא נתגלה אלא בביטוי שעלול להתפרש כך, כפי שמבואר במאמרים הקודמים (ראה לעיל במאמר ״מדות ודעות״), הוכר בזה בלבד מקור לכפירה ומינות. 

'''ואולי''' יש להסביר בדרך זו את מאמר חז״ל: ״אדם הראשון מין היה״ (סנהדרין לח:), שחז״ל דנו אותו על שם סופו. מכיון שהתורה יחסה את חטא דור הפלגה בעבודה זרה לאדם הראשון, הרי שכבר היה בו שורש של אותו חטא שכמוהו כמינות. 

'''ומכאן''' יצא לנו חידוש גדול שפגם קל בהכרת טובה יש בו כבר משום מינות ועבודה זרה. 

'''מצינו''' חומר של מדת כפיית הטובה גם בבלעם, שבכל שנאתו לישראל ורצונו לקלל אותם הודגשה התביעה בעיקר במדה זו. חז״ל פירשו על דבריו של בלעם ״מן ארם ינחני בלק״ (במדבר כג:ז) ״שאמר לו בלעם לבלק: השוינו שנינו להיות כפויי טובה, שאילולא אברהם אביהם לא היה בלק, שנאמר: ׳ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה׳: ואילולא אברהם לא פלט לוט מסדום, ואתה מבני בניו של לוט: ואילמלא יעקב אביהם לא עמדתי אני בעולם, שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב וכו׳, ואילולא אבותם, אני ואתה לא עמדנו בעולם״ (ילקוט בלק כג). 

'''הרי''' חז״ל מצאו בבלעם את שלש המדות הרעות: ״עין רעה, רוח גבוהה נפש רחבה״, ש״הן כוללות כל הפחיתיות״ שבאדם (ראה ר׳ יונה על אבות ה), ומציינים אותו בתור אבי בעלי המדות המגונות בעולם. ובכל זאת טעה בלעם בכל דרכיו ומעשיו, וחשב שהוא תמים עם ה׳ ועושה רצונו, כפי דבריו: ״אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה׳״ (במדבר כב:יח), וכן אמר: ״אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר״ (במדבר כב:לח). אולם עם כל זה עמד על חסרונו בכפיית טובה. הרי שמדה זו היא הגסה ביותר שלא יכל היה להתעלם ממנה. ולא עוד אלא שהוכיח בזה גם את בלק, האיך הוא בא לבקשו לקלל את ישראל בזמן שהוא חייב טובה לאבותיהם של אלו. ואם כי טובה זו באה לפני דורות רבים לאבות אבותיו, ובכל זאת ראה בזה חובה רבה שבגללה היה צריך בלק לוותר על כל טענותיו לישראל וחששותיו מהם שיבואו להחריב את עמו ואת ארצו. ואם לא הרגיש במדה זו בשיעור דק כזה ראה בכך אף בלעם השחתה רבה. 

'''מכאן''' שמדת כפיית טובה היא המושחתת ביותר והיא ראשית הזדון והרשע. 

== ב ==
'''ואולם''' לא רק מדת כפיית טובה היא שורש המינות וכל מעשי השחיתות, כי אם כל המדות. ואף בשעה שחטא ישראל בעבודה זרה, לא נתבעו אלא משום ליקוי המדות. מצינו בחטא העגל שה׳ אמר עליו למשה: ״עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו וגו׳״ (שמות לב). ובכל זאת כשהיה בא להענישם, כתוב: ״ויאמר ה׳ אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא״ (שם). הרי ראו את עיקר החטא של עבודה זרה לא בעצם העבודה כי אם במדה שהניעה אותה. 

'''ולא''' עוד אלא שאם המדות הן כשורה לא תתכן כלל אשמת עבודה זרה, אמרו חז״ל (ילקוט נח יא): ״גדול השלום שאפילו ישראל יעבדו עבודת אלילים ושלום ביניהם, כביכול אינו יכול לשלוט בהן, שנאמר (הושע ד): ׳חבור עצבים אפרים הנח לו׳, אבל משנחלקו מהו אומר (שם י): ׳חלק לבם עתה יאשמו׳״. הרי מכאן שאשמת עבודה זרה חלה רק במקרה שהם לקויים במדותיהם ולבותיהם נפרדים זה מזה. אבל אם מדותיהם מתוקנות ויש ביניהם יחסי חבירות ושלום אף אם זה לשם עבודת אלילים אין מדת הדין שולטת בהם. 

'''ולכאורה''' הרי גם בדור הפלגה שררו ביניהם יחסי שלום ואחדות, כדברי הכתוב: ״ויהי כל הארץ שפה אחת״. ולא עוד אלא שאמרו חז״ל שאף על פי שחטא דור הפלגה בעבודה זרה היה קשה משל דור המבול, בכל זאת מכיון ש״דור המבול על ידי שהיו שטופין בגזל וכו׳ לא נשתייר מהן פליטה, אבל אלו על ידי שהיו אוהבים זה לזה, שנאמר: ׳ויהי כל הארץ שפה אחת׳ לפיכך נשתייר מהן פליטה״ (ילקוט שם). ואם כן, איפוא, אם היו אוהבים זה לזה, היאך שלטה בהם בכל זאת מדת הדין, כי אם אמנם נשתיירה בהם פליטה אבל יתרם נענשו (ראה שם), ולמה לא הונח להם? אולם לא היתה אחדות שלימה ביניהם כפי דברי סוף אותו כתוב, שאם כי היתה להם שפה אחת אבל גם ״דברים אחדים״. וכבר הזכרנו למעלה דברי חז״ל שנחלקו לשלש כתות, ואף על פי שכולם לעבודה זרה נתכוונו, כאמור, היו ביניהם חילוקי דעות בעצם שיטותיהם בעבודה זרה, ומכיון שלא השלימו, הרי שמדותיהם לא היו מתוקנות, וכאמור לעיל ראו בהן בשמים ליקוי במדת הכרת הטובה, כפי דברי חז״ל על סמך כינוים ״בני האדם״, ומשום כך באה עליהם הפורעניות. אבל באפרים שלטה אחדות גמורה שהיו שלמים במדותיהם, אין כביכול יכול לשלוט ביניהם. 

== ג ==
'''ובאמת''' לא תיתכן כלל באומות העולם שלמות המדות ואחדות גמורה, וזו היא רק נחלתם של ישראל בלבד. כל העמים עוד מחלחל בהם חטאו של אדם הראשון, כי ״גויים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתם״ (ראה שבת קמו.), ואין בכוחם לבוא לידי אחדות ואהבה הדדית שלמה, ואף בזמן שאוהבים זה את זה ומאוחדים לפעולה אחת, אין זה אלא בצורה חיצונית הנראית לעין אבל בתוך תוכם אינם חושבים על טובתם של זולתם ויש לכל אחד מטרה אחרת וכוונתם לטובת עצמם. 

'''אבל''' בני ישראל, לאחר שעמדו בהר סיני ופסקה זוהמתם (שם), ועקרו מתוכם את החטא של אדם הראשון, בכוחם להגיע לשלמות המדות ולאחדות גמורה. 

'''ולכן''' הדגישו חז״ל שישראל אם עובדים עבודת אלילים ושלום ביניהם, אין הקדוש ברוך הוא כביכול יכול לשלוט בהם. אבל באומות העולם לא יתכן שלום גמור כזה, ואף אם הם מתאחדים - לא בטלה עבודת אלילים שלהם. 

'''ולא''' עוד אלא אף המעשים הטובים של הגויים אינם שלמים, כי כל אימת שאין המדות שלמות - לא יתכנו מעשים שלמים, הכתוב אומר: ״צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת״ (משלי יא). לאומים מכיון שבתוך תוכם אין מדותיהם שלמות. אף במעשי החסד שלהם יש להם כוונות רעות, כפי שאמרו חז״ל: שכל צדקה וחסד שגויים עושים חטא הוא להם שאין עושים אלא להתגדל בו, ואחרים אומרים - להתיהר בו ולשם כוונות גרועות יותר (ראה בבא בתרא י). לעומת זה ״צדקה תרומם גוי״, בישראל - אף אם הוא נותן צדקה לשם אותה הכוונה כמו הגויים כגון: בשביל שיחיה בנו או בשביל שיזכה בעולם הבא, בכל זאת הריהו צדיק גמור, משום שבתוך תוכו לבו שלם ובעמקי מחשבותיו הוא מכוון לשם שמים. 

'''ומכאן''' שאם ישראל אוהבים זה את זה אהבתם שלמה, ומשום כך אף אם הם מכוונים לעבודה זרה אין מדת הדין שולטת בהם. 

'''וזהו''' כללם של הדברים: הכל תלוי במדות. סטיה מן המדות מגיעה עד מינות ועבודה זרה: ולעומת זה, אם המדות מתוקנות אין מקום לחול אף לאשמת עבודה זרה. 

= כח של נטיה =
'''קוראים''' אנו בקריאת שמע פעמים ביום: ״השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים״. ואמרו חז״ל בספרי (דברים יא): ״כיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לעבודה זרה וכו׳ כיון שפוסק מדברי תורה כאילו הולך ומדבק בעבודה זרה״. דרעיון זה רחוק מהבנתנו כי האם בזה שסר לרגע מן התורה נדבק מיד בעבודה זרה? אולם מפרשתו של אדם הראשון אנו למדים על יסוד זה, כאשר יתבאר. 

'''כבר''' עמדנו למעלה על גדולתו של האדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, שהיה מלא חכמה עד מאד, כפי שהקדוש ברוך הוא העיד עליו ואמר למלאכי השרת: ״חכמתו מרובה משלכם״, ואף לאחר שחטא ונכשל בעץ הדעת, אין לשער גדולתו ותוקף דעתו למעלה למשכיל, עד שאברהם אבינו האדם הגדול בענקים נתאוה להקבר במערת המכפלה מפני שאדם הראשון קבור שם (פרקי דרבי אליעזר לו). ויש להתבונן משום מה נענש בעונשים כה נוראים שגורש מגן עדן ונקנסה עליו מיתה לו ולכל דורותיו הבאים אחריו עד סוף כל הדורות? והלא חטאו היה כאמור, דק מן הדק עד אין נבדק, עד שמלאכי מעלה השכלים הנבדלים לא הרגישו בו מאומה מן החטא, ותמהו ושאלו להקדוש ברוך הוא: ״מפני מה קנסת מיתה על האדם?״ (שבת נה). ואף הוא בעצמו שחכמתו, כאמור, מרובה משלהם, לא הבחין היכן נעוץ היה חטאו, וטען לפני ה׳: ״האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל״. כלומר: מכיון שהיא נתנה לו מותר היה לו לאכול. כי בינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש (נדה מה), ואם היא הורתה הלכה שמותר, לא היה לו לפקפק בדבר. ולא עוד אלא שאם גם חוה בעצמה אכלה, ודאי דבר המותר הוא ולא היה לו לחשוש כלל. וברור כי זאת היתה התנצלותו של אדם הראשון על אכילתו מעץ הדעת, כי הלא לא דיבר אדם הראשון חס ושלום דברים בטלים לפני הקדוש ברוך הוא, ואם הוא טען ״האשה אשר נתת עמדי וגו׳״, ודאי היתה כוונתו בזה לומר: ״הרי אתה נתת לי את האשה לעזר, ואתה הוא שנתת לה בינה יתירה ממני, חייב אני לשמוע בקולה, ובטוח הייתי שלא אכשל על ידה״. ואם כן איפוא, למה נענש?

'''אולם''' כבר אמרו חז״ל על התנצלות זו שאמר: ״האשה אשר נתת עמדי״ - שכאן כפר בטובתו של מקום. בזה שהדגיש ואמר ״אשר נתת עמדי״, היתה כאן כפירה בטובה, כלומר: בתוך עומק לבו של אדם הראשון היתה איזו פגימה בהכרת טובתו של מקום. אמנם המלאכים לא הבחינו בזה ואף הוא לא הרגיש בכך, אבל ה׳ יתברך שהוא חוקר לב ובוחן כליות העיד כי היה בזה איזה פגם בתוך לבו של אדם הראשון מכח מדה או דעה. וזהו שאמר הכתוב ״ויקרא ה׳ אלהים אל האדם ויאמר לו איכה״ ואמרו חז״ל (סנהדרין לח): ״׳איכה׳ - אן נטה לבך״ כלומר: היתה כאן איזו נטית לב צדדית. 

'''והנה''' נטיה זו כנקודה קטעה וכתם דק בתוך לבו של אדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, הכתה שורש פורה ראש ולענה בכל מין האנושי. לאחר כמה דורות, בדור הפלגה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא רוב טובה והם מרדו בו ובנו מגדל לעלות השמימה ולהקים שם עבודה זרה וכו׳, כתוב: ״וירד ה׳ לראות וגו׳ אשר בנו בני האדם״, ואמרו חז״ל (בראשית רבה לח) ״בני האדם מה תלמוד לומר? וכי בני חמורים וגמלים היו? אלא בני אדם הראשון שכפר בטובה ואמר האשה אשר נתת עמדי״. הרי שכל המקור לעבודה זרה היה בדבור של אדם הראשון שאמר: ״אשר נתת עמדי״. בנטיה קלה זו בתוך עומק לבו של אדם הראשון נעוץ השורש שממנו יצאה המרידה הגדולה של כל הדוד ההוא כנגד הקדוש ברוך הוא. 

'''ולא''' זו בלבד, אלא שגם עליו עצמו אמרו חז״ל (סנהדרין שם): ״אדם הראשון מין היה, שנאמר איכה וכו׳״, ולכאורה יש לתמוה היאך אפשר להעלות על הדעת כי האדם הגדול שאת חטאו לא הכיר שום נברא. כאמור, היה באכילתו מעץ הדעת משום מינות? ואמנם מצינו עוד שחז״ל אמרו (עירובין יח): ״חסיד גדול היה וכו׳״. אלא אלו ואלו דברי אלהים חיים. אף כי חסיד גדול היה ועמד בחסידותו כל ימיו, וגם חטאו היה דק מאד וכו׳ כנ״ל, בכל זאת מכיון שבתור עומק פנימיות חדרי לבו נתגלתה איזו סטיה כלשהי והפסק כלשהו בעליתו התמידית בניגוד לכלל ״אורח חיים למעלה למשכיל״, ראו בה בשמים כעין מינות. ואף כי בדבריו שאמר ״האשה אשר נתת עמדי וגו׳״, היה פסק הלכה שהוא מחויב לשמוע בקולה, בכל זאת ״כל לבבות דורש ה׳״ (דברי הימים א, כח) פירוש: ה׳ דורש שכל הלב של האדם יהיה שלם עם ה׳ יתברך, ואם ה׳ החוקר לב ובוחן כליות מוצא פגם כזה, אין לבבו שלם עם ה׳ וקוראים לו מין. ואולם תביעה דקה כזו אפשר לתבוע רק מאדם, כי דוקא מתוך כך שהאדם גדול לאין שיעור וראשו מגיע השמימה יש מקום לתבוע אותו על פגימה קלה כזו שמלאכי השרת אינם יכולים אף להשיגה. 

'''הנה''' אמרו חז״ל (בראשית רבה ח:י) ״שמלאכי השרת טעו בו (באדם) ובקשו לומר לפניו קדוש״. והרי יש בזה טעות חמורה עד מאד לחשוב על נברא שהוא בורא, ואין לך עבודה זרה גדולה מזו, ובכל זאת לא מצינו שהמלאכים נענשו, כמו ״הנפילים אשר היו בארץ בימים ההם״, שהיו מלאכים, ומשום שחטאו הפילו אותם משמים לארץ (ראה ילקוט בראשית מד). ולמה לא באו מלאכים אלה על עונשם ולא השליכו אותם ארצה? אלא מכאן שהמלאכים אף על פי שגדולים הם מאד בשכלם שהוא שכל נבדל רוחני טהור, מוגבלים הם בשכלם, ומכיון שראו באדם חכמה רבה ונפלאה כזו שהיא למעלה מהשגתם, עלולים היו לטעות בו ולחשוב עליו שהוא בורא, ואינם נתבעים על זה. אבל לא כן האדם, הוא עולה עליהם במדרגות רבות, שתובעים אותו על אשר לא הבחין והכיר אף את הנטיה המוטעה הקלה הצפונה בתוך מעמקי לבו, והוא נענש עליה בעונשים איומים כאלה, שנטרד וגורש מגן עדן, נתמעטה קומתו ודמותו, ונקנסה עליו מיתה לו ולדורי דורותיו. ולא עוד אלא שנטיה קלה זו נחתמת כעבודה זרה וקוראים אותו מין. 

'''הוא''' הדבר אשר אמרנו, כי השגותיו של האדם גדולות הן לאין שיעור. מצינו בחז״ל (בראשית רבה ח): ״בשעה שקרא האדם שמות לכל הברואים, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ואני מה שמי? אמר: לך נאה להקראות ה׳, שאתה אדון לכל, אמר הקדוש ברוך הוא: אני ה׳, זהו שמי שקרא לי אדם הראשון״, רואים אנו כמה גדול האדם שקרא שמות לכל הברואים, היינו שהכיר את הבריות כולם, והתאים להם שמות לפי טבעם ומהותם. וגם את המלאכים הכיר אדם הראשון עם כל הכחות המופלאים שיש בהם כמו: מיכאל באחת, גבריאל בשתים וכו׳ (ראה ברכות ד). כי אצלו לא נחשבו המלאכים יותר משאר הנבראים, ואף כי הם נבדלים מכולם בשכל נבדל מכל מקום עומדים הם, ככתוב (זכריה ג) ״ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה״. ועוד הגיע האדם למעלה עליונה כזו שקרא את הקדוש ברוך הוא בשם, ואמר: ״לך נאה להקראות ה׳ שאתה אדון לכל״, היינו שהסתכל אדם הראשון בכל חלל העולמות בשמים ובארץ ובכל היצורים והבחין והכיר בכל דבר קטן וגדול את אדנותו יתברך, ואמרו ״אתה אדון כל״!

'''ומכיון''' שכך, משום שיש בו באדם כחות נעלים ונפלאים כאלו, להכיר את כל הבריאה במהותה האמתית, אסור היה שתחול בו איזו נטיה שהיא שתוכל להטעותו, ומשום זה נתבע עליו ונענש בעונשים כה איומים ונוראים. ולא על כגון זו בלבד האדם נתבע, לא רק שלא יבוא הוא עצמו לידי טעות. אלא יש בכחו להיות מאיר ובא כנכון היום, עד שלא יחול שום טשטוש שהוא בשכלו הגדול, שלא יתכן אף רצון מאיזה צד שהוא לבוא ולהטעותו, כי במקום האור אין שליטה כלל לחושך. 

'''מצינו''' בחז״ל (שבת נו:): ״כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שנאמר: ׳ולא היה לבבו שלם עם ה׳ אלהיו כלבב דוד אביו׳, כלבב דוד אביו הוא דלא הוה, מיחטא נמי לא חטא, אלא מה אני מקיים: ׳ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו׳? ההיא כרבי נתן וכו׳ הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא הלך וכו׳״. רואים אנו שגדולתו של האדם מגיעה עד כדי כך, שאם בקשו נשיו להסירו מאחרי ה׳ ללכת אחרי האלילים, כבר קוראים עליו: ״ולא היה לבבו שלם עם ה׳״ וש״נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים״, כלומר: שבשמים רואים בזה לבד שנשיו בקשו להטותו - איזו נטיה בתוך לבו לאלהים אחרים, שאם לא כן, לא היה יכול להיות מקום אף לרצון מצד נשיו לבקש להטעותו. וכזה היה גם חטאו של אדם הראשון, אף כי ודאי חסיד גדול היה ואסור לומר אחרת (עי׳ ר״ח לסנהדרין שם), אלא שגם נטית לב כלשהי דקה מן הדקה תוך חסידותו אשר לא הכירו בה לא המלאכים ואף לא הוא בעצמו, ורק הקדוש ברוך הוא לבד הכיר בה, אף על פי כן גרמה לאחר כמה דורות לדור הפלגה של מינים בעולם. 

'''ולא''' רק לאדם הראשון ולשלמה החכם מכל אדם - נאמרו הדברים הללו, אלא כולנו בני אדם אנחנו, בני אדם הראשון, וגם בנו מוטבע הכח הזה. וזהו מה שאמר הכתוב (דברים יא) ״וסרתם ועבדתם אלהים אחרים״, כי אם יש מקום בלבו של האדם לאיזה פיתוי שהוא הגורם לסור מן התורה, הרי זה נקרא ״וסרתם ועבדתם אלהים אחרים״, ויש בזה משום מינות. והם הם דברי הספרי שהבאנו שאם האדם פוסק מן התורה מיד נדבק בעבודה זרה. וכן אמר גם משה רבינו ע״ה בתורה (שם כט): ״פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה וגו׳ אשר לבבו פונה היום מעם ה׳ אלהינו ללכת לעבוד את אלהי הגוים וגו׳״. כלומר: אם יש בלב אדם איזה שורש שהוא אשר פונה מעם ה׳ אלהיו, כבר רואים בו כאילו הוא הולד לעבוד את אלהי הגויים. עד כדי כך שקולה וחמורה כל נקודה שלילית בלבו של האדם, ובכחה להכריע במהותו ולהוליכו שולל. למדים אנו מזה כמה צריך אדם להזהר בכך, כי אין שום אדם מובטח מזה. ויש אשר אף תוך לימודו מוסר בדביקות והרהורי תשובה, עלול הוא שתימצא בלבו איזו נטיה לא טהורה, ורואים בה שורש של מינות הגורמת הטעאות רבות והתכחשות בה׳. על כל אדם, איפוא, לשים תשומת לב רבה לזה לשרש אחרי כל הטיה כלשהי ויהיה כל לבו דבוק בתורה ובה׳ יתברך. 

= מעשי אבות =
״'''חייב''' אדם לומר: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״ (תנא דבי אליהו כה). מעשי האבות הם חכמה. המיוחד שבמעשיהם לא בעצם המעשים כי אם בהכרה ובחכמה שבהם. ויש אשר אדם יעסוק כל הימים באותם המעשים ועדיין אינם בגדר מעשי האבות, משום שאינם חדורים אותה החכמה. 

'''ויש''' להתבונן במה מצטיינים המעשים של האבות? והנה אמרו חז״ל (בראשית רבה לד): ״משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר: תאמר שהבירה הזאת בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם בלא מנהיג? הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר אני הוא בעל העולם״. 

'''ויש''' להבין הרי כולם ראו את הבירה הדולקת, ובודאי שאלו גם הם: מי כאן בעל הבירה? ולמה לא נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא כדרך שנגלה לאברהם אבינו? 

'''אלא''' שאברהם אבינו לא הסתכל בבריאה לבד, אך התעמק בחכמת הבריאה והכיר את יסוד החסד שבה. הוא ראה את השמש הנפלאה האיך היא מאירה על פני תבל ומועילה לכל הנמצאים עליה, וכן הירח והכוכבים וכו׳. כולם מטיבים ומועילים לברואי מטה ללא הפסק, לא ישנו מתפקידם ולא ימעטו מהטבתם, ואין במציאותם כל מקום לתגמול ושכר חלף עבודתם. כן ראה לפניו את כדור הארץ בכל היקפו - גשר עצום הנרקע על פני המים - המחזיק עליו כל יושבי חלד, אשר ימצאו בו את מזונותיהם וטרפם בתבואה ופירות, בעשבים ובאילנות וכו׳ וכו׳. והארץ הזאת עומדת לעולם לכלכל ולזון להטיב ולהועיל, וכל מהותה ומטרתה אך טוב וחסד. וכשהתבונן בזה אברהם אבינו מצא כי יש מקור לכל מעשי חסד אלו, שבירה זו דולקת במצות הבורא יתברך הוא אשר ברא את השמש והירח וכו׳ להועיל ולהטיב לכל הנבראים כולם, והם ששים ושמחים לעשות רצון קונם, להאציל לעולם שפע של הטבה וחסד. 

'''מכאן''' למד אברהם אבינו גם לעצמו - בתור נברא אשר בראו ה׳ על פני האדמה - ללכת בדרך זו, לעשות אף הוא כמעשיהם להטיב עם הבריות, להנאותם ולענגם בכל אשר יוכל, וראה כל תכליתו וחובתו בעולמו לעשות רק חסד לשם חסד וכמו השמש המאירה לעולם כן יצא והאיר אף הוא ״ממזרח צדק״, וכירח וככוכבים אשר לא יאספו נגהם, לא חשך גם הוא עמל ויגיעה לעשות תמיד חסד בארץ. וכשם שאין במעשי החסד של הבריאה שום מקום לתגמול ושכר, כך לא ביקש אברהם שום שכר והנאה חלף עבודתו, כי המבקש שכר ותשלום אין הטבתו ראויה להקראות ״חסד״, שאין זה אלא כמעשה חליפין לתועלתו ולהנאתו. ומתוך כך שראה והתבונן בבירה זו הדולקת והכיר את מעשי החסד בהבריאה, חייב את עצמו גם הוא לעשות כן. 

'''ולא''' הסתפק אברהם אבינו במעשי חסד לבני אדם שהם מצויים לפניו ובדברים שהם מרגישים את חסרונם, אלא חזר אחר בני אדם כדי שיוכל להטיב עמהם, ואף בהנאות שאינם משתוקקים להם כלל על כל פרטי תענוגיהם. אמרו חז״ל (אבות דרבי נתן ז): ״יהי ביתך פתוח לרווחה, כיצד? מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרווחה לדרום למזרח ולמערב ולצפון, כגון איוב שעשה ארבעה פתחים לביתו וכו׳ כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית: הבא מן הצפון יכנס כדרכו, הבא מן הדרום יכנס כדרכו, וכן לכל רוח וכו׳, אף על פי כן אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: איוב! עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם, אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסין אצלך, את שדרכו לאכול פת חטים - האכלתו פת חטים, את שדרכו לאכול בשר האכלתו בשר, את שדרכו לשתות יין השקיתו יין, אבל אברהם לא עשה כן, אלא יושב ומהדר בעולם, וכשימצא אורחין מכניסן לתוך ביתו. את שאין דרכו לאכול פת חטין - האכילהו פת חטין, את שאין דרכו לאכול בשר - האכילהו בשר, ואת שאין דרכו לשתות יין - השקהו יין. ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח מאכל ומשקה, וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים. לפיכך נעשית לו נחת רוח, וכל שהפה שואל, מצוי בתוך ביתו של אברהם, שנאמר: ׳ויטע אשל בבאר שבע׳״. 

'''אברהם''' אבינו לא חיכה שיבואו אליו אורחים ושיהיו זקוקים לטובתו, אלא הקדים פני אורחים והגיש להם מאכלים שלא הורגלו בהם כלל, כדי לענג אותם בכל התענוגות שבעולם. ועוד לא נחה דעתו בזה, אלא שבנה פלטרין גדולים על הדרכים והמציא להם תענוגיהם מבלי שיאלצו לטרוח אף טירחה כל שהיא, ויוכלו להגיע להם דרך כל הרוחות וימצאו הכל מוכן לפניהם. 

'''ומנין''' למד אברהם אבינו הנהגה זו? הסתכל בבריאה וראה כמה טובות המציא הקדוש ברוך הוא לברואיו אף בדברים שלא היה עולה על דעתם כלל לבקשם ולחפש אחריהם. כשם שאדם הראשון הכה אבן על אבן והוציא אש, כך אפשר שהיו עושים כל דורותיו ומסתפקים באור זה בלבד מבלי להרגיש צורך בשמש ובירח ובכוכבים, וכדומה לזה היו מסתפקים בלעדי עוד הרבה דברים. ולא חיכה ה׳ יתברך עד שיבוא האדם ויבקש אור בעדו או להרקיע לו את הארץ על המים וכו׳. וכן לא השהה את מזונותיו עד שירעב ויצמא ויבקש, אלא עד שלא נברא האדם כבר הוכנו לו השמים והארץ וכל צבאם עם טרפו וכל צרכיו וכל תענוגותיו, ״כדי שיכנס לסעודה מיד״ (ראה סנהדרין לח), ואחר כך ברא הקדוש ברוך הוא את מקבל הטובה - את האדם - ומילא לו את העולם בכל העינוגים והעידונים שלמעלה מכל מושגיו בכדי שיוכל ליהנות מהם. 

'''וזהו''' מה שאמרו חז״ל (אבות דרבי נתן ז:א), ש״אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: איוב, עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם וכו׳״, כי אברהם אבינו מיצה כל לימודו מהבירה הדולקת להשתדל גם הוא להכין לבני אדם אף תענוגות שלא עלה על דעתם לבקשם ולא חסרו להם כלל, והיה הולך ומהדר בעולם וכו׳, את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין, שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר וכו׳. 

'''ועוד''' לא הסתפק אברהם בזה ושאל: ״תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג״? כלומר: שהתעמק והתבונן ללמוד לא רק מהבירה הדולקת כי אם גם מהבורא יתברך עצמו כביכול, וראה חובתו לא רק לעשות חסד בארץ, אלא אף להיות בורא חסד, כבעל הבירה. רואים אנו שאברהם בהיותו בן תשעים ותשע שנה, ביום שלישי למילתו, שסכנתו מרובה וכאבו גדול, עד שהקדוש ברוך הוא הוציא חמה מנרתיקה כדי שלא להטריחו באורחים, אינו מוצא מנוחה לנפשו ויושב כחם היום בפתח ביתו ומצפה בכליון עינים, אולי יעבור מי שהוא דרך ביתו שיוכל להעניק לו מטובו וחסדו. ולכאורה מה ראה לעשות כן? הלא הבין כי ביום שרב כזה לא ילך שום איש בדרך, ואין מי שיהיה זקוק לביתו ולטובתו, ובודאי גם לא חסרו לו אורחים ששהו בביתו מהימים הקודמים, כי הלא היו באים אליו מכל קצוי ארץ לחסות בצל קורתו ובלי ספק היו מתעכבים בביתו זמן רב, ואם כן למה הצטער כה אברהם אבינו לחפש אחר אורחים חדשים? 

'''אכן''' הוא הדבר אשר אמרנו, כי אברהם הגיע ללמוד מבורא העולם שהוא מקור החסד, וכשם שמדת חסדו של הקדוש ברוך הוא חייבה לברוא מתחלה את כל ברואי העולם כדי להטיב עמהם, לגמול חסד מבלי אשר יהיו לה מבקשים, כן עיצב אברהם אבינו בעצמיותו מדה זו של יצירת מקבלי החסד וישב בחם היום והצטער הרבה על אשר אין לו אפשרות זו, עד שחייב שינוי הטבע ונשלחו לו מלאכי השרת בדמות אנשים כדי שיוכל לבצע מדה זו מכח אל הפועל. 

'''אמרו''' חז״ל (ילקוט שם בשם תנא דבי אליהו): ״האומר שלא אכלו המלאכים אצל אברהם לא אמר כלום, אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טרחתו שהטריח, פתח להם הקדוש ברוך הוא פיהם ואכלו, שנאמר: ׳והוא עומד עליהם ויאכלו׳״. רואים אנו מזה שה׳ יתברך שינה את הטבע של המלאכים והם התחילו לאכול, משום שאברהם אבינו הצטער על שאין באפשרותו להטיב היום, ומן התימה, וכי משום כך צריך לשנות את הטבע ולברוא להם פה וקיבה? ולמה לא היה די בזה כאותה דעה בגמרא (בבא מציעא פו) שהיו נראים כאוכלים, ושוב לא יצטער אותו צדיק? אלא שאברהם שנגלה עליו בעל הבירה וכו׳ למד דרכי טובו של הקדוש ברוך הוא, שהוא ברא את עולם החסד וברא את האדם כדי שיהנה מהחסד הזה, והשתוקק גם הוא ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, שתתהוה מציאות כזו שיהיה לו עם מי להטיב, וישב בפתח האהל גם כחם היום וחיכה לאורחים. וכשראה שאין אפשרות להוציא לפועל את מדת חסדו הצטער צער גדול בנפשו, עד שהקדוש ברוך הוא שלח אליו מלאכים בדמות אנשים ופתח להם פיהם לקבל חסדו של אברהם אבינו ואכלו ממש, כדי שיוכל להדמות גם בזאת לקונו לברוא מקבל חסד שיוכל לבצע על ידו את מעשה החסד. 

'''ולכשנתמנה''' ונשאל, מה להם ולמלאכים לאכילה? שכל נבדל, אם גם נוצרו בו פה וקיבה, כלום הנאה יש לו אם יאכל לחם וחמאה, והאיך יצוייר בכלל שדבר רוחני זך כמלאך אלהים מיסב על השלחן ולועס ואוכל פת? הנה עד שאנחנו תמהים על המלאכים נתמה על בן אדם, שהרי הוא מצד שכלו ושרש נשמתו גדול הוא ממלאכים, כמו שמצינו בחז״ל (בראשית רבה יז) שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: ״חכמתו מרובה משלכם״, ואף על פי כן כשבראו ה׳ יתברך בעולם הטביע בו טבע של אכילה ושתיה כפי צורך חיותו וקיומו. מעתה הוי אומר בעל כרחך כי טובה היא לאדם וחסד גדול עשה אתו ה׳ יתברך שיאכל ויהנה ויברך לה׳ יתברך ויתעלה בזה ויבא לתכלית הטוב. כן גם המלאכים בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טרחתו שטרח, עלו במדריגתם ופתח להם הקדוש ברוך הוא פיהם ואכלו. 

'''ומכאן''' למדנו טיבם של מעשי אבות - אשר כל מעשיהם לא נבעו אלא ממקור החכמה - שמתוך הכרתם את ה׳ יתברך וההתדמות אליו ללכת בדרכיו. נעשו בעצמם למקור הטוב והחסד, ומתוך כך גרמו הנאה לבריות בכל פרט קטן כמדת הקדוש ברוך הוא אלהי הטוב והחסד. 

'''ומכיון''' שאברהם אבינו הגיע מתוך הבריאה להכיר את ה׳ כדי להידמות אליו ולהוות מקור הטבה וחסד. הופיע לפניו הקדוש ברוך הוא והציץ עליו ואמר: ״אני בעל הבירה״, וגילה לו את עצם חכמת מדות הטוב והחסד, כדי שיראה דוגמה להתנהג לפי מדותיו ומעשיו של הקדוש ברוך הוא בבריאה, בחינת מה הוא אף אתה. 

'''ולכך''' כיונו חז״ל במאמרם: ״חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב״, שיש לנו ללמוד שכל מעשינו הטובים לא יהיו מעשים סתם כי אם יהיו מעשי חכמה ויהוו מקור מדות הטוב. כדוגמת מעשי הקדוש ברוך הוא. ישנם אנשים עושים מעשים גדולים אבל לבם אינם מהוה מקור הטוב ולכן הם רחוקים ממעשי האבות, נחוץ לשנות את כל מקור המעשים. ואין להסתפק אף במעשי חסד כדוגמת איוב שנעשו לפי הדרישה והצורך, אלא יש לפעול חסד בתור מטרה לעצמה, ולכן נחוץ להטיב עם הבריות אף מבלי שיהא צורך בכך ואף להמציא את מקבל החסד וליצור בו את הרצון לכך, כפי מעשיו של אברהם אבינו, וכדוגמת מדות הטוב של הקדוש ברוך הוא. 

'''ויש''' לנו אפשרות להגיע למדריגה זו, אם נוסיף מחשבה והתבוננות למעשינו. 

'''ואמנם''' יש שאנו עושים מעשים גדולים שיסודותם בהררי קודש, כדוגמת מעשי האבות, אבל אנו אין מתבוננים בהם ולא עומדים על מהותם, ומתוך כך הם מאבדים את עיקר ערכם. והנה דוגמאות אחדות. חז״ל תיקנו במוצאי שבת קודש לומר מזמור ״יושב בסתר עליון״ שהוא שיר של פגעים כדי שלא יזיקו אותנו המזיקים, וכבר אמרו חז״ל (ברכות ו.): ש״אלמלי ניתנה רשות לעין לראות, אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין״. ואף על פי שאין אנו רואים אותם כלל ואין מרגישים בהם תיקנו חז״ל שנתפלל להנצל מהם, הרי שאנו עושים מעשה חסד אף מבלי שידרשו ממנו ומבלי שנרגיש הצורך בכך. יש עוד טעם לתקנה זו, כדי להאריך בתפלה ולהשהות חזרתם של הרשעים לגיהנם. והנה יש באמירת מזמור זה הטבה גדולה לחיים ולמתים. ואילו היה האדם מתבונן ומשים לבו לזה הרי בכל מלה ומלה שהוא מוציא מפיו נמצא גומל חסדים ומטיב לבריות בתפלתו עליהם והולך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא לחונן את הרשעים יורדי גיהנם ולהצטער בצרתם, אף שלא רואים את סבלם ואין איש דורש דבר זה ממנו, והלא הן הן כאמור דוגמת מעשי האבות. אבל דא עקא כי אנו אומרים תפלה זו ולא מרגישים כלל כי יש כאן משום הטבה וחסד בדרגות עליונות, אלא יוצאים אנו ידי חובתנו בזה כמצוה שביננו לבין המקום בלבד. 

'''וכן''' במה שנהגו לברך איש את דעהו בכל פעם בנוסח הראוי לזמנו כגון: צפרא טבא, שבתא טבא, שבוע טוב, וכדומה. יש בזה משום ברכה ותפלה לכל אחד, בשבת - שתהיה לו למנוחה ועונג, ובמוצאי שבת - שיצליח במעשיו במשך כל השבוע ושינצל מהפגעים המצויים בימות החול, ואילו היו מצרפים לזה כוונה והתבוננות בפירוש המלות האלה, ולא היו אומרים אותם רק מתור הרגל ושיגרא, הרי תוכם רצוף אהבה וחסד עם הבריות בהתאם לתנאיו ולמצבו של כל אדם, ולכל מה שעלול להתרחש אתו לעתיד, וכמה משתנים בכך פני אותם הדברים עצמם ומקבלים צורה מסוגם של מעשי האבות, כמדובר. 

'''נמצא''', אפוא, כי החובה של האדם לומר ״מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי״, אינה לעשות דוקא מעשים גדולים כדוגמת האבות, אלא להחכים אותם המעשים שהוא עושה. שיהיו נעשים בשימת לב הראויה ומתוך הכרה להידמות להקדוש ברוך הוא כדי להוות מקור הטבה וחסד כמטרה לעצמה. 

= בין אדם למקום ובין אדם לחבירו =
'''מקובל''' בעולם כי המצוות שבין אדם למקום והמצוות שבין אדם לחבירו הם שני ענינים נפרדים. אפשר לאדם להיות גומל חסד עם הבריות אף ללא הכרה ואמונה בה׳ ומבלי לקיים מצוות שבין אדם למקום; וכן להיפך, אפשר לקיים מצוות שבין אדם למקום אף מבלי להיות טוב לבריות. אולם אין זה נכון, המצוות שבין אדם למקום ושבין אדם לבריות קשורות אלו באלו ולא תיתכן כל הפרדה ביניהן. 

'''כשאדם''' מטיב עם הבריות ובאותה שעה הוא מתכחש למקום. הריהו דומה למי שגומל חסד עם אדם אחד ולמי שהוא מקור הטוב והחסד הוא גומל רעה ובודאי שאין הטבתו נובעת ממדת החסד. ואם כי אין נפקותא לה׳ יתברך בהתכחשותו אליו ואין כלל מושג של גמול רעה כלפי המקום, כביכול, אבל יחס זה מצד האדם פוגם במדת הטבתו ומוכיח שכל מעשי הטבתו אינם נובעים ממקור החסד. 

'''ועוד''' יותר מזה, לא רק שבזה נפגמה מדת הטבתו של אותו האיש אלא שכל מעשי החסד שלו אין להם כל ערך, ובמקום להוות הטבה וחסד הם מהוים רשעות ואכזריות. 

'''כשאדם''' מקיים מצוות שבין אדם לחבירו מתוך הרגשת טבעו בלבד, ללא הכרה בה׳ ומבלי לקשר אותן עם מקור הטוב והחסד ולדמותן למעשי החסד של ה׳ יתברך, קנה המדה של מעשיו מצומצם מאד והן מעוטי צורה ודמות הן במרחב ובמעוף והן בגישה וביחס. מושגי החסד של האדם מצד הרגשת עצמו מוגבלים והוא מסתפק במעשים פעוטי ערך. ולא עוד, אלא לכשנדייק בהם נמצא שאין זו הטבה כלל אלא רשעות, כי הוא מונע מחבירו את כל גדולת החסד ואת כל השפע האלהי האצור בתוכו, ובמקום לתת את טובתו של מקום הריהו נותן לו את טובתו הוא המוגבלת. והוא דומה למי שיכול לתת לחבירו עולם מלא ואינו נותן לו כי אם דבר פעוט ואין לך עלבון גדול מזה. אך לעומת זה אם אדם בא אל המצוות שבין אדם לחבירו מתוך זה שהוא מכיר בה׳ והוא מקיים אותן לא מתוך הרגשותיו ומושגיו המצומצמים כי אם לאחר הסתכלותו בשפעת החסד הפרושה בכל הבריאה ומתוך רצון להידמות בזה לה׳ יתברך וללכת בדרכיו, הרי ממדי החסד שלו הם שמימיים, מעין חסד של הקדוש ברוך הוא, ויש להם מעוף אחר וגישה אחרת, והם מקבלים צורה נשגבה ודמות עילאה. 

'''וזוהי''' דמות החסד של האבות. האבות לא עסקו במעשי חסד סתם, כי אם הכירו קודם את ה׳ הטוב והמטיב שחסדו מלאה הארץ, והם הבינו שעל האדם ללכת בדרכיו ולקחו דוגמה ממנו, כשם שהוא שופע חסד לכל הברואים ללא גבול וללא הרף, כך השתדלו הם להטיב בעולם בממדים הגדולים ביותר. אברהם אבינו הגיע במדת החסד לשיאה, עד שמיחסים את המדה, הזאת אליו, בדברי הכתוב: ״חסד לאברהם״ (מיכה ז), והוא משום ששאב ממקור החסד ותפש, כביכול, את מדת חסדו של הקדוש ברוך הוא. בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו והסתכל בבירה, וראה אותה מלאה טוב ועונג לאין שיעור וכל יסודה הוא החסד, כדברי הכתוב: ״עולם חסד יבנה״ (תהלים פט). וכל שפע החסד הזה אינו מיועד לכל הברואים בכללם, אלא בשביל כל יחיד ויחיד. כי הקדוש ברוך הוא ברא את כל העולם בשביל אדם הראשון כשהיה יחידי בעולם, וכן בורא אותו בכל הדורות בשביל כל אדם ואדם. ומתוך זה למד אברהם ללכת בדרכי הבורא והתחיל לעשות חסד עם הבריות כדוגמת הבורא. וככל אשר עלה יותר בהכרת ה׳ כן עלה יותר במעשי החסד שלו, עד שהגיע בהטבתו לממדים כאלה שהתדמה ממש למדת חסדו של הקדוש ברוך הוא. 

'''כבר''' הוסבר לעיל בארוכה מדת הכנסת אורחים של אברהם, שהגיע בה לשיא ועלה על כל אנשי החסד בעולם בכל הדורות. חז״ל אומרים שסעודת אברהם היתה חשובה משל סעודת שלמה המלך בשעתו (ראה בבא מציעא פו:). וההבדל היה לא באיכות הסעודה בלבד כי אם בכל היחס והגישה. נציין דוגמה אחת. חז״ל מספרים שכאשר באו המלאכים לביתו של אברהם, שחט לכל אחד מהם פר מיוחד כדי שיוכל להאכילו לשון בחרדל. עובדה זו שהיה מוכן לבזבז שור שלם כדי להוציא מתוכו את הלשון ולהגיש אותו למאכל לאיש אחד, מוכיחה על גישתו והערכתו את האדם ועל דמות החסד שלו, בפעולה זו היה ערך הרבה יותר ממה שהיה מאכיל למי שהוא שור שלם, כי בכך הוא מגלה גם את יחסו הנשגב אל האדם שיש להטיב לו בשיעור נפלא כזה. ויש ביחס זה בלבד עונג גדול שאין כמותו. ומנין בא אברהם למדת חסד מופלאה כזו? מתוך התדמותו למעשי החסד של הקדוש ברוך הוא בעולם, שברא את כל הדר הבריאה על כל תענוגותיה המרובים והמגוונים בשביל כל יחיד ואף במטרה להאכילו מתוך כל שפע הטובה הזאת סעודה אחת בלבד. 

'''הוא''' אשר אמרנו שדוקא מתוך הכרה בה׳ והסתכלות במעשי החסד שלו בבריאה יש להגיע למדת החסד בשיעור הגדול ביותר שהוא למעלה מכל מושגי האדם. ומכאן שמי שמטיב עם הבריות ללא הכרה בה׳ נמצא שמעשיו פעוטים מאד והוא מונע מהן את החסד באותם הממדים הגדולים ויש בזה משום זלזול באדם ואין הוא מטיב כי אם מריע. 

'''ומתוך''' זה שאברהם נגש אל החסד כאמור, בעקבות הכרתו בה׳ בא גם למעשי חסד רוחניים, לקרב את הבריות לשמים ולזכותם במצוות שבין אדם למקום. כפי שהכתוב אומר: ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״, כלומר שעשה נפשות לה׳ והכניסם תחת כנפי השכינה. אברהם ראה שגמר יצירתו של האדם היה בזה שהפיח בו נשמה כדכתיב: ״ויפח באפיו נשמת חיים״, הרי שזו עיקר יצירתו ובזה החסד הגדול ביותר. ומתוך זה בא גם הוא להכרה שבעיקר יש לעשות נפשות. 

'''ובאמת''' לא יתכן חסד עם הבריות בענינים חמריים בלבד, והעושה כן דומה למי שרואה אדם ישן בתוך בית בוער באש והוא מרחם עליו ואינו רוצה להקיצו ולהפריעו משינתו. והרי אין לך אכזריות גדולה מזו, כי מה יועילו רחמיו בשעה שאינם אלא לרגע ומיד אחר זה תתפשט הדליקה ותשרוף אותו. כן אם מטיבים לאדם בעניני גופו בלבד ולא דואגים למצבו הרוחני, כי אז הרי מעלימים עין מאשרו האמתי והנצחי. ומה התועלת בכל הטבתו אם היא לחיי שעה בלבד ועוזבים את כל חיי העולם. 

'''ולא''' עוד אלא שאם האדם עוסק במצוות שבין אדם לחבירו בלבד, הוא מונע מהבריות עולמות של חסד. חז״ל אומרים על הפסוק ״בהבראם״ שבאות ה״א ברא ה׳ את כל העולם (מנחות כט), ואם באות אחת שבתורה נברא עולם מלא כל טוב ותענוגים לאין שיעור, הרי מכאן כמה עולמות של טוב וחסד כלולים בכל מצוה שבתורה, ואם האדם מחסיר אפילו מצוה אחת הרי הוא מונע עולמות של חסד מהבריאה והורס כל מעשי בראשית. נמצא שאם אין האדם מקיים את המצוות שבין אדם למקום הוא מחריב את העולם ומונע את שפע טובו וחסדו של הקדוש ברוך הוא מהבריות ופוגע איפוא בצורה חמורה מאד גם בענינים שבין אדם לחבירו. 

'''ועוד''', הרי כל חטאו של אדם הראשון היה במצווה שבין אדם למקום, כי לא נצטוה כי אם במצוה אחת כדכתיב: ״ויצו ה׳ אלהים״ ופירש רבי יהודה שה׳ ציוה לו על אלהותו (ראה סנהדרין נו:), והנה ברגע שפגע במצוה זו בצורה הדקה ביותר, נהפך גן העדן לגיהנום וכל הבריאה נתקללה וירד חורבן לעולם, ומכאן שכל אדם אם הוא לקוי במצוות שבין אדם למקום, הרי הוא מחריב עולמות ומהפך את הטוב לרע ונמצא שאף אם הוא מטיב עם הבריות אינו מביא להם טובה כלל כי אם גורם להם הרס ומעמיק להם את הגיהנום. 

'''וכשם''' שאין לקיים מצוות שבין אדם לחבירו בלי מצוות שבין אדם למקום, כך אין לקיים, כאמור, מצוות שבין אדם למקום בלי מצוות שבין אדם לחבירו, הכתוב אומר: ״בכל צרתם לו צר״ (ישעיה סג), כלומר, שאם הבריות סובלות הרי גם הקדוש ברוך הוא נמצא איתם בצרתם. הקדוש ברוך הוא רוצה בטובתם של הבריות בממדים העליונים ביותר, ומשום כך ברא עולם של חסד מלא כל טוב ותענוגים לאין לשיעור. ועוד לא הסתפק בזה והושיב את האדם בגן עדן שאחרי כל התיאורים אי אפשר לנו לקבל כל מושג על תענוגותיו ומעדניו, כפי שהוסבר בפרקים הקודמים. ואם חסר לאדם משהו מאותם התענוגים יש צער להקדוש ברוך הוא והוא משתתף בסבלם. 

'''הכתוב''' אומר בחטא דור המבול: ״ויתעצב ה׳ אל לבו״ (בראשית ו) כפי שחז״ל מתארים עוד חי דור זה בתענוגים גדולים מאד. חייהם נמשכו קרוב לאלף שנה, זרעו אחת לארבעים שנה וכו׳ כפי שמסופר במאמרים הקודמים, ולפי מושגינו כיום היינו רואים בזה גן עדן. ובכל זאת התעצב הקדוש ברוך הוא על מצבם זה, משום שחסר להם מהחסד שרצה להעניק לבריותיו במדה הגדולה ביותר, מתענוגי גן העדן של אדם הראשון שגורש מתוכו. 

'''נמצא''' איפוא שאדם המקיים מצוות שבין אדם למקום ואיננו גומל חסד עם הבריות ומונע מהם את הטבתו, הריהו לא רק פוגע בבין אדם לחבירו כי אם גורם צער גדול גם למקום ומביא סבל להקדוש ברוך הוא, כביכול, המשתתף בצרתם ובסבלם והוא פוגע ממילא גם במצוות שבין אדם למקום. 

'''וזה''' מה שאמרו חז״ל: ״לעולם חייב אדם לומר: מתי יגיע מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״, כי אם האדם רוצה לקיים חובתו בעולמו עליו ללכת בדרכי האבות לקשר את מעשי החסד עם הכרה בה׳ ולקיים אותם מתוך התדמות למעשי הקדוש ברוך הוא ואז יקיים גם מצוות שבין אדם למקום וגם מצוות שבין אדם לחבירו ויביא אושר לכל העולם ויהפוך אותו מגיהנום לגן עדן.

= מושג החסד שבתורה =
'''הבאנו''' לעיל את דברי הרמב״ן על הפסוק: ״זה ספר תולדות אדם״, כי תולדות האדם זהו ספר התורה. ולכאורה הרי תולדות אלה באו להם לקדמוני הדורות מכוח שכלם הם, מתוך חכמת האדם, ואיך אנחנו מקיימים אותם בתור תורת ה׳ שניתנה למשה בחורב. אלא שקדמוני הדורות כיונו בתולדותיהם ובמעשיהם לדעת העליונה ולחכמת ה׳ ולא לפי מושגי הפילוסופיה האנושית, ומשום כך נתהוו כחלק מתורת ה׳. תולדות אלה נמסרו למשה בחורב ביחד עם שאר חלקי התורה וגם עליהם נאמר: ״זכרו תורת משה עבדי״. 

'''וכמו''' תולדות האדם כן גם מעשי האבות היו מכוונים לחכמת ה׳ ולדרכי ה׳ והם נהפכו לעיקרי התורה שמשה כתב מפי ה׳, עד שחז״ל אמרו: ״לעולם חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״, כלומר שהם תכלית כל התורה. 

'''והנה''' עיקר תולדות האדם ומעשי האבות התבטאו בפעולות החסד, אשר הן היוו תורת החיים שלהן ונקבעה לתורת ה׳ לכל הדורות. את התורה הזאת, תורת החסד, למדו מעצם הבריאה. בכל הבריאה מתגלה חסד ה׳ כדברי הכתובים: ״עולם חסד יבנה״ (תהלים פט): ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ (שם לג) ״חסד ה׳ מעולם ועד עולם״ (שם קג) ועוד ועוד. ומתוך דרכי ה׳ בבריאה למדו קדמוני הדורות ואבות העולם את תורת החסד ועסקו בה כל חייהם. 

'''ה׳''' המציא לאדם הראשון עולם של חסד, כדברי הכתוב: ״כל שתה תחת רגליו, צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי צפור שמים, ודגי הים וכו׳״ (תהלים ח). וממנו למד גם הוא לעשות מעשי חסד עם כל הנבראים ולהשגיח עליהם. ואף על פי שנצטוה במצוה אחת בלבד: ״ויצו ה׳ אלהים״, הרי זוהי משמעותה של אותה המצוה, כי אם יכיר את הבורא, שמתגלה בעולם על ידי מדת החסד והרחמים, ילך בדרכיו ויעשה חסד (ראה בראשית רבה  ח, שמלאכי השרת קיטרגו על בריאת האדם וחסד אמר שיברא מפני שהוא גומל חסדים). 

'''וכן''' עסק נח בחסד בזה ששימש את כל הנבראים שהיו מצויים אתו בתיבה, כפי שהאריכו בזה חז״ל (ראה לעיל במאמר ״דקות התביעה בקצה השלמות״). וגם הוא למד את תורת החסד מהקדוש ברוך הוא שהוא מקור החסד. ומנוח למד אברהם אבינו בקל וחומר. אמרו חז״ל: ״כשאמר אברהם למלכי צדק (שהוא שם בן נח) כיצד יצאתם מן התיבה? אמר לו: בצדקה שעשינו שם. אמר לו: ומה צדקה עשיתם בתיבה? וכי עניים היו שם? והלא לא היו שם אלא נח ובניו ועם מי הייתם עושים צדקה? אמר לו: עם הבהמה וחיה ועוף. לא היינו ישנים אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה. אותה שעה אמר אברהם: ומה אלו אילולי שעשו צדקה עם בהמה חיה ועוף לא היו יוצאים ומכיון שעשו צדקה יצאו, אני אם אעשה בבני אדם שהם בצלמו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. אותה שעה: ׳ויטע אשל בבאר שבע׳, אכילה שתיה לויה״ (ילקוט תהלים לז). וגם ביעקב אבינו מצינו שעשה חסד עם כל הברואים ואף עם הגויים כדברי הכתוב: ״ויחן את פני העיר״ (בראשית לג). ואמרו חז״ל: ״מטבע תיקן להם וכו׳ שווקים תיקן להם וכו׳ מרחצאות תיקן להם״ (שבת לג). 

'''במעשי''' חסד אלה מיצו האבות את תכליתם ואת תורת חייהם. 

'''ולא''' עוד אלא שתורת חסד שלהם עוד יפה מתורה שלנו. אמרו חז״ל: ״יפה שיחתם של עבדי אבות מתורתם של בנים. פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפים אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא״ (בראשית רבה ס:ח). ולכאורה היאך יתכן דבר זה ששיחתם של עבדי האבות יפה יותר מהתורה, אלא ששיחתם התבטאה במעשי חסד כי לא רק מעשיהם היו של חסד אלא כל שיחותיהם שדיברו וחזרו ושנו היוו דברי תורה במסכת החסד. ולא דברי תורה סתם כי אם עמקי התורה והחכמה. חז״ל אמרו: ״דמשק אליעזר - אמר ר׳ אליעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים״ (יומא כח). הלשון דולה נופלת על הוצאה ממעמקים, כדברי החכם: ״מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה״ (משלי כה). חכמתו של אברהם היתה עמוקה בתוך כליותיו, כפי שאמרו חז״ל: ״זימן הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כשני חכמים והיו מבינות אותו ויועצות אותו ומלמדות אותו חכמה״ (אבות דרבי נתן לג). ומתוך מעמקי כליותיו היה דולה אליעזר. ומה היתה חכמתו של אברהם? חכמת החסד. הרי שתורת החסד שלהם היא חכמה עמוקה מאד. ושהיא יפה מתורתם של בנים.

'''ובאמת''' מתבטאה כל צורת התורה שלנו בחסד, כדברי חז״ל: ״תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים״ (סוטה יד.). כשם שרצונו של הקדוש ברוך הוא בבריאה משתקף במעשי חסד, כן גם בתורה מתגלה רצונו בחסד. ובזכות החסד קיים כל העולם כדכתיב: ״עולם חסד יבנה״ (תהלים פט). אמנם שנינו: ״על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים״ (אבות א), אבל כאמור, צורת כל הדברים, הן של התורה והן של העבודה, הוא החסד והוא היסוד העיקרי שעליו מושתת העולם. ואי אפשר לומר אחרת, כי לכאורה היאך היה קיים העולם לפני מתן תורה ובנין בית המקדש? אלא בעל כרחנו שהיה קיים על החסד שהיא תמציתה ותכליתה של התורה והעבודה.&lt;ref&gt;ראה אבות דרבי נתן ד: ״העולם לא נברא אלא בחסד, שנאמר (תהלים פט) ׳כי אמרתי עולם חסר יבנה וכו׳׳. פעם אחת היה רבי יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עוונותיהם של ישראל, אמר לו: בני! אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזו? זו גמילות חסד, שנאמר (הושע ו), ׳כי חסד הפצתי ולא זבחי׳״.&lt;/ref&gt;

== ב ==
'''אולם''' בדרכי ה׳ כתוב: ״כל אורחות ה׳ חסד ואמת״ (שם כה), כלומר חסד ה׳ קשור באמת. לא כל מה שנראה לעינינו כמעשה חסד הוא חסד אמת, כי רק חסד הנובע ממדת האמת ראוי להיקרא חסד. ומשום כך אומר המקרא: ״תתן אמת ליעקב חסד לאברהם״ כי שתי המדות קשורות זו בזו. אין אמת בלי חסד ואין חסד בלי אמת.&lt;ref&gt;ראה חז״ל עבודה זרה יז: ״כל העוסק בתורה בלבד (בלי גמילות חסרים כנ״ל) דומה למי שאין לו אלוה, שנאמר: ׳״וימים רבים בישראל ללא אלהי אמת׳״ (דברי הימים ב טו); וראה חז״ל (תנהומא וירא א) ״׳כל ארחות ה׳ חסד ואמת׳ – הקדמתי חסר לאמת״.&lt;/ref&gt; וחסדו של אברהם אבינו היה קשור באמת. 

'''מסופר''' בתורה כי אברהם ישב כחום היום לאחר שהקדוש ברוך הוא הוציא את החמה מנרתיקה וחכה לאורחים. לכאורה היה אברהם פטור ממצות הכנסת אורחים, משום שהיה חולה אנוש, ביום השלישי למילתו, שהוא הזמן המסוכן ביותר. וגם לא היתה אפשרות כלל שיבואו אורחים בחום כזה שהיה דומה לגיהנום, ולפי מושגי השכל האנושי לא היה כאן כל מקום למעשי חסד. ולא עוד אלא שאברהם שלח את אליעזר עבדו לחפש אורחים והביא לו תשובה שאין אורחים. אבל אברהם אמר: ״לית הימנותא בעבדי״ ויצא בעצמו (ראה בבא מציעא פו:). אברהם למד את מדת החסד מדרכי הקדוש ברוך הוא וידע כי ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ (תהלים קלג), אין שום מקום פנוי מחסד הקדוש ברוך הוא ואף בגיהנום זה יש מקום לחסד. ולכן ישב אברהם פתח האוהל וחיכה לאורחים כי היה בטוח שיזדמנו לו מעשי חסד. ואף אם אין כל אפשרות שילכו עובדי דרך בחום כזה, הבין אברהם שבודאי יבוא שינוי הטבע שתיוצר כעין דרך חדשה למעשה חסד בתוך אותו הגיהנום, וה׳ יברא ברואים מיוחדים שיוכל להיטיב עמהם, ואברהם השתוקק ללכת בזה בדרכי הקדוש ברוך הוא. כשם שהכין הקדוש ברוך הוא את כל הבריאה לפני שהיה אדם בעולם ואחר כך יצר את האדם שיקבל את חסד הבריאה (ראה סנהדרין לח), כך השתוקק אברהם ללכת בדרכי ה׳ לעשות חסד לפני שעוד היה עם מי להיטיב ורצה שיווצרו ברואים שיוכל לבצע עליהם את מדת טובו וחסדו (ראה לעיל במאמר ״מעשי אבות״). 

'''ואמנם''' יצא מגיהנום זה חסד לשעה ולדורות, לעולם הבא ולעתיד לבוא, כי שלח ה׳ מלאכים ושינה את טבעם שאכלו ממש, כפי דעה אחת, כדי שאברהם יוכל לגמול אתם חסד, ומכל פעולה שעשה אברהם עם המלאכים יצאה ממנה טובה לישראל לכל הדורות ואף לעתיד לבוא. אמרו חז״ל: ״בשכר ׳חמאה וחלב׳ זכו למן; בשכר ׳והוא עומד עליהם׳ - זכו לעמוד הענן; בשכר ׳יוקח נא מעט מים׳ - זכו לבארה של מרים״ (בבא מציעא פו:). ולא עוד, אלא ש״כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו״ (שם), כלומר שבזכות חסדו של אברהם למלאכים, טיפל הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו בבניו וגמל להם חסד למעלה מדרך הטבע. ועוד, שבזכות זו יפרע להם הקדוש ברוך הוא גם לעתיד לבוא (ראה ילקוט בראשית יח). הרי שהגיהנום הזה שה׳ הוציא חמה מנרתיקה, נהפך לגן עדן ומשם דוקא זכו אבותינו במדבר לאכול את המן, לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו, כדכתיב ״לחם אבירים אכל איש״ (תהלים עח, וראה יומא עה), ונעשו להם נסים בצאתם ממצרים ועוד יזכו לנפלאות גם להבא. 

'''ומנין''' בא אברהם לידי הכרה זו? משום שהכיר את דרכי ה׳ ואת מדת טובו וקבל מושגים אחרים בחסד והוא ידע שאין מקום פנוי מחסד ה׳, ואף אם אין למי להיטיב ואף בגיהנום עצמו. ובאמת כבר אמרו חז״ל: ״׳וירא ה׳ את כל אשר עשה והנה טוב מאד׳. ׳טוב׳ - זה גן עדן: ׳מאד׳ - זה גיהנום״ (ילקוט בראשית טז). הרי שעל הגיהנום נאמר טוב מאד, כי גם הוא כולו חסד ה׳. ועוד אמרו חז״ל: ״אלו בני האדם העוברים על רצונו של הקדוש ברוך הוא וכו׳ ומצדיקים עליהם את הדין ואומרים לפניו: רבונו של עולם: יפה דנת, יפה זכית, יפה חייבת ויפה תיקנת גיהנום לרשעים וגן עדן לצדיקים״ (עירובין יט). אף הרשעים הנמצאים בגיהנום ורואים את אכזריות הדין בכל תקפה, מכירים את החסד של ה׳ שבתוך הגיהנום עצמו, שהרי יש להם שם קשר עם ה׳ שהוא נפרע מהם ויש בזה משום חסד רב, והם משבחים את הדין היפה, ועוד מקדימים את המלה ״יפה״ ל״דנת״. וזוהי כוונת הכתוב: ״הודו לה׳ כי טוב, כי לעולם חסדו״, כי טוב ה׳ מתבטא בזה כי חסדו הוא לעולם, בכל מקרה ובכל מקום, לרבות הגיהנום. אין מציאות שאין בה חסד ה׳. 

'''נמצא''', איפוא, שאין משמעות החסד לפי המושגים שאנו מתארים לנו, במעשים הנראים לנו לטובים, אלא שהחסד קשור באמת ואף במעשים הנראים לנו כאכזרים ואף בסבלי הגיהנום הקשים ביותר, אם הם לפי מדת האמת הרי יש בהם חסד ה׳, ודוקא על כגון דא נאמר: ״טוב מאד״. 

'''ומתוך''' מושגים אלה בחסד הכיר אברהם שגם ציווי ה׳ על מעשה העקידה נובע ממדת החסד. לכאורה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: ״קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק וכו׳ והעלהו שם לעולה״ (בראשית כב), היה צריך אברהם לראות בזה נגוד לחסד ולהשיב: ״אתמול אמרת לי: ׳כי ביצחק יקרא לך זרע׳ ועכשיו אתה אומר: ׳והעלהו שם לעולה׳״ (ירושלמי תענית ב:ד). הרי כל מטרתו של אברהם היתה לעשות חסד בעולם ושבנו יצחק ימשיך אחריו במדה זו, שזו תכלית הבריאה, ואם יעלה את יצחק לעולה, הלא תיבטל כל תכניתו ותיפסק מדת החסד בעולם. אבל אברהם שהכיר את דרכי ה׳, ידע שאין החסד נערך לפי מושגי בני האדם, ואף במעשה העקידה שנראה כמעשה אכזרי וכסותר את תכליתו במעשי החסד, גם בו יתגלה חסד ה׳, כי כשם שיצא חסד בגיהנום, יצא חסד מכל פעולה ומכל מאורע, ואברהם השכים בבקר והזדרז לקיים מצות ה׳. 

'''ומשום''' כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם לאחר מעשה העקידה: ״עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה״, ולא אמר לו: ״עתה ידעתי כי חסיד אתה״, למרות שמדתו של אברהם היתה החסד כי חסדו של אברהם לא היתה לפי מושגי בני האדם כי אם חסד המשולב באמת, חסד הקשור בהכרת ה׳ וביראת ה׳. אברהם למד את דרכי החסד, כאמור, מדרכי ה׳ יתברך המתגלות בבריאה, וחסד ה׳ נובע מחכמה, כי ״חסד ה׳ מלאה הארץ״ ו״ה׳ בחכמה יסד ארץ״, כלומר שהחסד הוא חכמה. ואין חכמה אלא יראה, כדברי הכתוב: ״ראשית חכמה יראת ה׳״. הוי אומר, שיראה וחסד היינו הך, אין חסד בלי יראה ואין יראה בלי חסד. אם האדם הוא ירא ה׳, הוא הולך בדרכי ה׳ ועושה חסד, ואם אינו עושה חסד חסר לו ביראה. 

'''ואמנם''' מפורש בדברי חז״ל שיראת אברהם התבטאה בחסד. איתא במדרש (שמות רבה א) ״ותיראנה המילדות את האלהים וגו׳״- ״קשטו עצמן למעשה זקנן, זה אברהם, כמו שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו: ׳כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה׳. אמרו: אברהם אבינו ע״ה פתח לו פונדק והיה זן את העוברים ואת השבים בני אדם ערלים, ואנו לא דיינו שאין לנו להאכילם אלא להרוג אותם? אנו נחייה אותם״. הרי שהמיילדות פירשו את יראת ה׳ של אברהם במעשי חסד שלו וממנו למדו גם הן לירא את ה׳ במעשי חסד.&lt;ref&gt;ראה עוד חז״ל (זוהר במדבר קמה): ״וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יראיו״ (תהלים קג) – ״כמה גדולה היראה לפני הקדוש ברוך הוא שבכלל היראה ענוה ובכלל ענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא, ישנו בכולם ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות״.&lt;/ref&gt;

'''ומכאן''' נבין גם פרשת סדום. כתוב בתורה: ״ואנשי סדום רעים וחטאים לה׳ מאד״ (בראשית יג). והנה מבואר שהיו לקויים במדת החסד, כדברי הכתוב: ״הנה זה היה עוון סדום אחותך, גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה, ויד עני ואביון לא החזיקה״ (יחזקאל טז). ובכל זאת מתארת אותם התורה כ״רעים וחטאים לה׳״. הרי שיראה וחסד היינו הך, ואם היו לקויים במדת החסד, הם ממילא לקויים גם ביראת ה׳ ונקראים רעים וחטאים לה׳ מאד. 

'''ומשם''' אנו גם למדים שמשמעות החסד אינם לפי המושגים שלנו. הכתוב אומר שהתביעה על סדום היתה שלמרות שהיתה גאון שבעת לחם ושרויה בשלוה לא החזיקה יד עני ואביון, כלומר שביחס למצב היותם שבעים ושלוים לא מילאו את חובתם להחזיק את העניים. משמע שאף אם היו מחזיקים יד עני ואביון, אבל לא בשיעור הראוי לפי ערך עשירותם ושלותם,&lt;ref&gt;ראה רמב״ם הלכות מתנות עניים פרק ו׳ הל׳ ח׳ שהחזקת יד עני ואביון זו היא המעלה השמינית, המעלה הגדולה ביותר בצדקה. ויש בזה אריכות דברים בשיחות אחרות.&lt;/ref&gt; יש בהם רשעות סדום וראויים הם לגזר הדין של הפיכתם וחורבנם. אמנם כפי שמשמע מדברי חז״ל רחוקים היו אנשי סדום לגמרי מחסד וצדקה, אבל הכתוב בא להדגיש שבעוון זה בלבד שלא עשו צדקה לפי ערך מצבם די היה להרשיעם ולשחתם מן העולם. וכעין זה פירש על אותו פסוק ר׳ יונה בספר ״שערי תשובה״ (ג:טו) כי ״מצאנו בענין אנשי סדום שהיו רעים לה׳ מאד בכמה עלילות נשחתות כמו הגזל והחמס ועוות הדין וגילוי עריות, ועם כל זה הזכיר הכתוב כי אבדו ונשמדו בעוון ביטול הצדקות״. 

'''הרי''' יש לנו מושג חדש בחסד, עד כמה מגיעה בזה חובתו של האדם שאף אם הוא עוסק בחסד אבל אם חסרה לו בזה השלימות בהתאם לשיעור שהוא חייב בו, יש בכך השחתה רבה המביאה לידי השמדה מן העולם. 

'''וכן''' אנו מוצאים להיפך, לצד החיוב, שמעשה חסד עלול לשנות את גזר דינו של האדם ולהפוך את כל מדריגתו. אנו קוראים באיכה (ד:ו): ״ויגדל עוון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים״. הרי שעוון ישראל גדל מחטאת סדום והם היו ראויים להיהפך כמו סדום ועמורה. והגמרא (סנהדרין קד) שואלת: ״וכי משוא פנים יש בדבר (כלומר, הואיל וישראל רעים יותר מסדום, למה לא נהפכו כסדום, רש״י)? ואמר רבא אמר רבי יוחנן: מדה יתרה היתה בירושלים שלא היתה בסדום, דאילו בסדום כתוב: ׳הנה זה היה עוון סדום אחותך גאון שבעת לחם וכו׳ ויד עני ואביון לא החזיקה וגו׳״, ואילו בירושלים כתוב: ׳ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהם היו לברות למו׳״. ומבואר במדרש רבה (איכה ד): ״כיצד? היתה לאחת מהן ככר אחת והיה בה כדי שתאכלנה היא ובעלה ובנה (ראה שם המפרשים) יום אחד כיון שמת בנה של שכנתה, היתה נוטלת אותו ככר ומנחמת אותה בה, והעלה עליהם הכתוב כאילו בישלו ילדיהם למצוות״. ומשום זה מסיים הכתוב: ״לא חלו בה ידים״ (ראה רש״י מדר׳ בראשית כח). 

'''רואים''' אנו מכאן שאף שבני ישראל ירדו למדריגה כזו שהיו גרועים יותר מסדום והיו ראויים שתבוא עליהם מהפיכת סדום כרגע, ובכל זאת משום שנתגלתה בהם מדת חסד שהיתה אשה מוסרת ככרה לחברתה כדי לנחם אותה באבלה, ואם כי לכאורה נראה מעשה זה כאכזריות, שחטפה את הככר מפי בעלה ובנה, עד שהכתוב מתאר אותו בצורה חמורה כזו ״שבישלו ילדיהן״, אבל מכיון שאכזריות זו מהולה בחסד שיש בה ממדת אברהם אבינו, נהפכה עליהם הגזירה ולא הושחתה כסדום, והכתוב אומר עליהם: ״לא חלו בה ידים״, ומפרש ר׳ יוסי, אמר הקדוש ברוך הוא ״לא הניחו אותי לפשוט ידי בעולמי״ (שם). וזכותם מגיעה עד לידי כך שבניגוד לאנשי סדום - הם ודורותיהם אחריהם ממשיכים את קיומם עד היום, ועוד יזכו להביא חיים לכל אנשי תבל ויצא מהם משיח שיגאל את האנושיות ויתקנו את כל העולם במלכות שדי. 

'''הרי''' לנו שבחסד הקשור באמת תלוי קיום העולם, כי מצד אחד אם בסדום חסרה מדת החסד במדריגותיה הגדולות, שאינה לפי ממדי האמת, נקראים ״רעים וחטאים לה׳ מאד״ ונהפכו ונשמדו מן העולם; ומצד שני אם בישראל נמצאה נקודה של חסד שיש בה ממדת האמת, שהיא ממדותיו של אברהם אבינו, אף כשהיו רעים וחטאים יותר מסדום, ניצלו מן הפורעניות וזכו לחיי עולם להם ולכל ברואי תבל. 

'''ומכאן''' אנו גם למדים שאין החסד נערך לפי המושגים שלנו, כי מקור החסד בחכמה וביראה, ויש שאף שלעינינו נראה איזה מעשה כחסד אין זה אלא אכזריות ועושיהם הם רעים וחטאים לה׳ מאד; ויש להפך שמעשה שנראה לנו כאכזריות, מוצאת בו הנבואה זיקה לחסד שתלויות בו זכויות רבות, והוא מביא חיים לכל הדורות עד עולם. 

'''וכה''' הם דברי הנביא: ״הוי האומרים לרע טוב וטוב רע״ (ישעיה ה). יש שאין בני האדם מבחינים ורע נראה להם כטוב וטוב לרע, כי אין מקורו של טוב רק בחכמה ויראה ואם אין המעשים נובעים מחכמה ויראה אף אם נראים לנו כטובים אינם אלא רע. אין בחינת הטוב אלא זה שהוא מכוון אל האמת, חסד של אברהם אבינו. 

'''היוצא''' מדברינו שחיב האדם לומר: ״מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי״ שעלינו לעשות חסד בבחינת החסד של אברהם אבינו שהתדמה בו למדות ה׳ יתברך, שיעשה חסד אף אם לא ידרשו בני האדם ממנו ואף בזמן שאין זקוקים לאותו חסד כי כך חסד הבורא, ושהחסד יהיה לא לפי מושגי בני האדם כי אם לפי מושגי היראה. ומכאן עוד, שעיקר החסד הוא במעשים רוחניים, כי זו היתה גם עיקר פעולתו של אברהם אבינו, כדברי הכתוב ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״, שעשה נפשות לה׳, וגם בזה שהאכילם והשקם היתה עיקר מטרתו לחנכם במצוות, כפי שהיה אומר להם בשעה שעמדו לברכו: ״וכי משלי אכלתם, והלא ממי שלו כל העולם כולו אכלתם. הודו וברכו ושבחו למי שאמר והיה העולם״ (ראה ילקוט בראשית כא). זו הצורה האמיתית של חסד ואיו לך חסד גדול מזה. 

'''וחסד''' זה נתון בראש ובראשונה בידי לומדי תורה, כי יש אפשרות לכל אחד לסייע לחבירו בלימוד ואין לך נדבה גדולה מזו. ואל יאמר הגדול האיך אלמוד עם קטן ממנו, כי גם הקדוש ברוך הוא עושה חסד עם ברואיו הקטנים ביותר. ואם אנו רואים עוולה אצל חברינו אסור לנו להתעלם ולחשוב שאין זה מענינינו ואין לנו לצער אותו, כי זוהי מדת החסד להיטיב עם כל אחד ברוחניות. ולהיפך אם אדם יעלים עיניו ולא ירצה לגרום לו עגמת נפש, אין זו הטבה כי אם אכזריות גדולה, כפי שהתבאר לעיל, אלא עלינו לכוון מעשינו במדת החסד לפי מושגיו האמיתיים שיהיו בבחינת אורחות חסד ואמת.

= עומק הדין =
'''אמרו''' חז״ל (פסחים נד): ״ז׳ דברים מכוסים מבני אדם ואלו הן: יום המיתה, יום הנחמה, עומק הדין וכו׳״. רגילים לפרש את המושג עומק הדין ביחס לעונש העבירות, שהקדוש ברוך הוא מעמיק את הדין ומעניש את העבריינים בעונשים קשים ומרים. אולם באמת מכוונת משמעותו של עומק הדין גם לגבי עצם הדין שתובעים מן האדם שיש בו עומק רב. ויש אשר נדמה לאדם שכבר מיצה את הדין ואין הדבר כן, כי חובה עליו לעשות לפנים משורת הדין. וגם בזה יש מדריגות מדריגות שאין להם קצבה וגבול, וכמה שיעשה האדם בחומרות על גבי חומרות, יש אשר עדיין איננו יוצא ידי חובתו. 

'''מסופר''' בגמרא (בבא מציעא פג.): ״רבה בר רב הונה תבירו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא. שקל לגלימייהו. אתו אמרו לרב. אמר ליה: הב להו גלימיייהו. אמר ליה: דינא הכי? אמר ליה: אין, ״למען תלך בדרך טובים״ כתיב. יהיב להו גלימייהו. אמר ליה: עניי אנן וטרחינן כולי יומא וכפינן ולית לן מידי. אמר ליה: זיל הב להו אגרייהו. אמר ליה: דינא הכי? אמר ליה: אין, ׳ואורחות צדיקים תשמור׳״. ויש לדייק בדבר, הלא רבה שאל את רב אם הדין כן, והיאך השיב לו רב שאמנם כן הדין בהסתמך על הפסוק ׳למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור׳, והרי במקרא זה משמע בפירוש שאינו מדבר אלא בחיוב לפנים משורת הדין, דהיינו דרך טובים ואורחות צדיקים, אלא מכאן שגם החובות שלפנים משורת הדין מוטלות על כל אדם ואין לו להסתפק בדין לבד כי אין גבול לחובותיו וכל אחד חייב להתעמק בזה יותר ויותר, עד שלא רק שפטר רב את הסבלים לשלם מה שהזיקו מבחינת ״דרך טובים״, אלא שעוד חייב את רבה בר רב הונה לשלם להם את שכרם, משום ״אורחות צדיקים״ וגם בזה ראה דין ממש, כפי שאמר כך בפירוש. 

'''ועוד''' יותר מזה. לא רק שיש חיוב על כל אחד למצות את כל העומק בלפנים משורת הדין, אלא שאם אינו עושה כן רואים בזה בשמים משום גזל. 

'''אמרו''' חז״ל (חולין פט): ״קשה גזל הנאכל שאפלו צדיקים גמורים אין יכולים להחזירו. שנאמר: ׳בלעדי רק אשר אכלו הנערים׳״. והרי מופלא הדבר. אברהם נלחם עם ארבעה המלכים לאחר שניצחו את החמשה, ועל פי ההלכה קנו הם בתחילה את הרכוש ששללו מסדום בדין חזקת מלחמה, ואברהם קנה מהם לאחר שניצח אותם, ועוד שמלך סדום בעצמו אמר לו: ״תן לי הנפש והרכוש קח לך״ (בראשית יד), אלא שאברהם ויתר להם והכריז: ״הרימותי ידי אם אקח מחוט ועד שרוך נעל״ (שם) מצד לפנים משורת הדין, והיתה בזה מדת חסידות רבה, עד שאמרו חז״ל: ״בשכר שאמר אברהם אבינו, אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצוות, לחוט של תכלת ורצועה של תפילין״ (חולין פט). ואם כן, איפוא, היאך קראו לזה שאכלו הנערים גזל הנאכל? איזה גזל יש בדבר שלפי ההלכה הברורה הוא שייך לו? 

'''אולם''' מכיון שאף בדבר שמצד הדין אינו חייב להחזירו כלל ומותר לו לקחת לעצמו, נשארת עליו עדיין חובה לעשות לפנים משורת הדין לפי החומרות העמוקות ביותר, וכפי שאמנם קיים אברהם לגבי כל השלל, ואם הוא לא נהג כן אף לגבי חלק פעוט ולא לעצמו כי אם לזה שכבר אכלו הנערים, הרי זה נקרא גזל ורואים בזה על אברהם ביקורת כה חמורה שלא יכל לעמוד בנסיון ובאים לידי מסקנה שקשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אין יכולים להחזירו. 

'''מצינו''' עוד. כתוב בתורה שהמבול בא לעולם בעון הגזל, כדברי המקרא: ״ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס״ (בראשית ו). ״ואמר רבי חנינא: חמס - אינו שוה פרוטה וכו׳ וכן היו אנשי המבול עושים, היה אחד מהם מוציא קופתו מלאה תורמוסין והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה נוטל פחות משוה פרוטה, ועד מקום שאינו יכול להוציא ממנו בדין״ (ראה מדרש רבה שם), והרי מפורש שנזהרו לגזול דבר השוה פרוטה ודקדקו לקחת דוקא דברים שאין בהם ערך שלא חייבים עליהם בדין, ובכל זאת ראו בזה בשמים השחתה גדולה עד שהקדוש ברוך הוא הביא בגללה כליה על כל העולם והשחית את כל היקום. 

'''ולא''' רק על הגוזלים פחות משוה פרוטה באה כליה כי אם גם על הנגזלים ואף הם נכללו בכלל אנשי החמס, משום שהגיבו על עושקיהם יותר על המדה ועברו על חמס דברים. חז״ל אומרים: ״כתיב: ׳מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים׳ (איוב לה:ט); ׳מרוב עשוקים יזעיקו׳ - אלו הנעשקים; ׳ישועו מזרוע רבים׳ - אלו העושקים. אלו רבים על אלו ואלו רבים על אלו. אלו רבים על אלו בחימוס ממון, ואלו רבים על אלו בחימוס דברים, עד שנחתם גזר דינם, ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו מן העולם״ (בראשית רבה לא:ד). ופירש הגר״א שחימוס הדברים, שלא רק גזל פחות משוה פרוטה נקרא חמס, אלא אף זה שמיחה כנגד הדברים שלא רק גזל פחות משוה פרוטה נקרא חמס, אלא אף זה שמיחה כנגד הגזלן במדה חריפה מדי ופגע בו בדיבורו הריהו חמסן וגם הוא נקרא שטוף בגזל, וכשם שנחתם גזר דינו של העולם על גזל הממון כך גם נחתם גזר דינו על דברים. ומכאן כמה עמוק הדין שמענישים את האדם בצורה חמורה כזו גם על תגובת דברים כנגד עושקו, שגם היא נכללת בכלל חמס ונאמר עליה ״ותשחת הארץ״. 

'''ואם''' נציין בדברי חז״ל נמצא דברים מתמיהים עוד יותר. שנינו (בבא מציעא מד) שהקונה מחבירו פירות ונתן לו מעות ולא משך את הפירות יכול לחזור בו ״אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו״. הלוקח הזה מותר לו מצד הדין לחזור ואין עליו לפי ההלכה כל חיובים לגבי חבירו, כי לא עשה שום קנין של ממש אלא שאינו עומד בדיבורו, ובכל זאת מטילים עליו קללה איומה כזו שתבוא עליו הפורעניות של דור המבול שנגזרה עליהם בגלל העושק החמור של חמס. 

'''ויש''' לציין שבקללה זו של ״מי שפרע״ מזכירים ביחד עם דור המבול גם את דור ההפלגה, ואם כי דור ההפלגה לקו בכפירה בה׳ והכריזו מלחמה כלפי שמים, השוו להם את דור המבול, ומשמע מכאן שלא נפלו מהם ברשעותם וחטאם היה דומה לשלהם וקשורות הן העבירות שבין אדם לחבירו לעבירות שבין אדם למקום. ולאחר כל זה, משוים את החטא של מי שאינו עומד בדיבורו לחטא של דור המבול והפורעניות שחלה עליהם ראויה לבוא עליו. 

'''ויש''' להוסיף עוד, שמתוך השואות הפורעניות של מי שאינו עומד בדיבורו לפורעניות של דור המבול, מוכח שגם בדור המבול נכלל בחטא החמס אי-העמידה בדיבור (ראה שיטה מקובצת בשם הרא״ש בבא מציעא מח), ומכאן שאף על עבירה זו בלבד ראוי היה שיחתך גזר דינו של המבול. 

'''הרי''' עד כמה מגיע עומק חיובו של האדם בדינו, שאף לאחר שיצא ידי חובתו מצד הדין עוד מוטלת עליו חובות רבות למעלה מן הדין ובחומרה כזו שהוא עולה על כל השערתנו ומושגינו ואם לא מיצה את כל עומקן עד תכלית צדקותן נתבע עליהן בצורה דומה לעצם הדין. 

= נושא עון =

== א ==
'''כבר''' נתבאר בדברינו (ראה מאמר ״מדות ודעות״), ששלש עשרה המדות הן יסוד הידיעה וההכרה שעל פיהן יוכל האדם להכיר את ה׳ ולהשיג מגדולתו ורוממותו ושהן סוד הבריאה וההנהגה שה׳ ברא את עולמו בחסד ומנהיגו בחסד וברחמים. 

'''מהותן''' של המדות מתבארת בגמרא: ״ה׳ ה׳ - אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה״ (ראש השנה יז:). כבר לעצם הבריאה בראשיתה, שיתף הקדוש ברוך הוא מדת הרחמים, בעוד שבמחשבה עלה לברא את העולם במדת הדין. ״ברא אלהים - ולא אמר ברא ה׳, שבתחלה עלה במחשבה לבראו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת רחמים ושיתפה למדת הדין. והיינו דכתיב: ״ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים״ (רש״י, בראשית א). 

'''והנה''', לאחר כל זה, אין מדת הרחמים עצמה שבה נברא העולם מועילה ״לאחר שיחטא האדם״, ואפילו ״לאחר שיעשה תשובה״, זקוקים עוד למדה שניה של רחמים, של ״אני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה״. 

'''מכאן''' יש לנו ללמוד עומקו של חטא וכמה הרס וחורבן הוא גורם, שהוא מחריב עולם מלא שנברא במדת הרחמים ומזקיק כעין בריאת עולם חדש במדת רחמים שניה. 

'''והנה''' בא וראה מה עמוקה היא התהום של ההרס והחורבן הנוצרת בעטיו של החטא, עד שגם אחרי כל החסד שהטביע הקדוש ברוך הוא במדותיו, לכמה מדות זקוק היה כדי להגיע למדת ״נושא עון״. אין די במדת ״ה׳ קודם שיחטא״, במדת ״ה׳ לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה״, ואחריהן במדות ״ארך אפים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים״, שכל אחת מהן מכילה עולמות עולמות של חסד ורחמים, בלי גבול ותכלית, ורק לאחר כל העולמות הללו באה מדת ״נושא עון״, שאף היא כקודמותיה מכילה עולמות מלאים וכחות יצירה חדשים.

'''ואחרי''' כל זאת אמרו חז״ל (ראש השנה יז.): ״נושא עון ועובר על פשע - למי נושא עון למי שעובר על פשע״ כלומר שמדת ״נושא עון״ איננה באה לכל אדם, אלא למי שעובר על פשע, שכן עוד זקוק האדם לזכויות גדולות למאד כדי לזכות למדה הזאת של ״נושא עון״. רק על ידי המדה של ״כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו״ (שם) יש תקוה לאדם שיזכה לנשיאת חטאו. 

== ב ==
'''וכמה''' קשה להגיע למדת ״עובר על פשע״, דהיינו שיעבור האדם על מדותיו וימחול למי שפגע בו וגרם לו רעה, כאלו לא קרה שום דבר. אמנם, מורגלים אנו לומר בפינו: ״מוחלים אנו״, אבל עינינו רואות לפי חז״ל כמה חסד ורחמים וחמלה וחנינה דרושים כדי להגיע למדה זו, שלא יחוש בפגיעתו של חברו ויהיה ״עובר על פשע״. וכבר האריך בעל ״מסלת ישרים״ (יא) כי ״השנאה והנקימה קשה מאד להימלט ממנה לב הותל אשר לבני האדם״ כי האדם מרגיש מאד בעלבונותיו ומצטער צער גדול והנקמה לו מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה. על כן לשיהיה בכוחו לעזוב מה שטבעו מכריח אותו ויעבור על מדותיו ולא ישנא מי שהעיר בו השנאה ולא יקום ממנו בהזדמן לו שיוכל להינקם ולא יטור לו, אלא את הכל ישכח ויסיר מלבו כאילו לא היה, חזק ואמיץ הוא, והוא קל רק למלאכי השרת שאין ביניהם המדות הללו ולא אל שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם״. ולבסוף מסיים בעל ״מסלת ישרים״ ומסביר עוד שדורשים מן האדם שלא ישאיר בלבו שום רושם מהרעה שגמל לו חבירו ויחדש לו חיבה כבראשונה בלי כל שינוי, ומשום כך ״באה התורה וכללה כלל שהכל נכלל בו: ׳ואהבת לרעך כמוך׳ כמוך - בלי שום הפרש, כמוך בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך ממש״. 

'''בא''' וראה מה עלה לו לשאול המלך. שאול שהיה בחיר האומה, כפי שהעיד עליו הכתוב: ״ויגבה מכל העם משכמו ומעלה״ (שמואל א י:כג), וגם אחרי חטאו קראו לו ״משיח ה׳״. ואף דוד עצמו שנרדף על ידו קראו כך והמשיל עצמו כנגדו כ״כלב מת״, כ״פרעש״. וגם אחרי שחטא ״קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת ואמר להם בואו וראו בריה שבראתי ושיצרתי כו׳ (בראשית רבה יב:א),  יודע באמת שיהרג ויצא למלחמה ונטל שלשת בניו עמו ושמח על שמדת הדין פוגעת בו״ (מדרש שמואל כד). והנה שאול זה, בחיר ומשיח ה׳, מצא עצמו נפגע בעטיו של דוד, וכתוצאה מזה היתה לו עין עליו: ״ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה״ (שמואל א יח:ט) ואם כי עינו של שאול היתה עין טובה, אלא שהתורה מצאה שעיין אותו במקצת. ומכאן השתלשלו כל היחסים שבינו לבין דוד. 

'''הרי''' כמה קשה אף לבחיר האומה לעקור לגמרי כל הרגשה כלפי פגיעה ולהיות עובר על פשע מבלי להשאיר עיון כל שהוא. 

'''ואף''' דוד המלך ע״ה לא הגיע לשיא המדה הזאת. אמנם דוד נזהר מאד מלפגוע בשאול על אף רדיפותיו אותו, למרות שהיו לו כמה הזדמנויות לכך. ולא עוד אלא שבעת שנפגשו במדבר זיף ואבישי אמר לו: ״סיגר אלהים היום את אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו״, נשבע דוד שלא יגע בו (ראה שמואל א כו). בכל זאת מצאנו שעוד נשארה איזו תביעה על דוד ביחסו לשאול. הכתוב אומר: ״וידבר דוד לה׳ את דברי השירה הזאת ביום הציל ה׳ אותו מכף כל אויביו ומכף שאול״ (שמואל ב כב:א). ואמרו חז״ל (מועד קטן טז:) ״אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד! שירה אתה אומר על מפלתו של שאול. אילמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו״. הרי שעם כל ויתוריו של דוד לשאול, עדיין לא מיצה את כל אותה המדה להיות עובר על פשע, כי לא די שיעבור האדם על מדותיו ויסלח לחבירו שגמל לו רעה, אלא שיאהב אותו כמותו ממש במדה כזו שאף לא יוכל לשמוח על הצלתו הוא אם היא כרוכה בצערו של חבירו שרדף אותו. 

'''ואכן''' קלה מדה זו ״רק למלאכי השרת ולא לשוכני בתי חומר״, כדברי ״מסלת ישרים״ דלעיל, ואף אישים עליונים כשאול ודוד נתבעו עליה. 

'''אולם''' יהונתן בן שאול הגיע למדריגה שלא נמצא בו כל רגש של פגיעה מצד דוד כלפי אביו ושאל בתום לבבו: ״למה יומת מה עשה״ (שמואל א כ:לב). הוא הגיע לכך משום אהבתו הגדולה לדוד שהיתה למעלה מדרך הטבע. ואכן היה צורך בכוחות עליונים לבוא לידי מדריגה כזו, שלמרות שדוד עמד ליטול את כסא ממלכתו, לא זו בלבד שהשוה את דוד לעצמו אלא עוד הגדילו עליו ואמר לו: ״אתה תמלוך על ישראל ואנכי אהיה לך למשנה״. ומהי מלכות ישראל? הרי זו מלכות גם בארץ וגם בשמים, כמו שכתוב: ״וישב שלמה על כסא ה׳״ (דברי הימים א כט:כג). ושאול אביו הוא שזכה למלכות זו ונקרא משיח ה׳. ובכל זאת ויתר יהונתן על מלכות זו ומסרה לדוד מרצונו הטוב. אלא שיונתן הגיע למדריגת ״ואהבת לרעך כמוך״ בשיעור כזה שאהבתו לדוד היתה גדולה יותר מאהבת נשים, כפי שקונן עליו דוד: ״נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים״ (שמואל ב א:כו). ורק הודות לכך אצר כוחות כאלה שהתגבר על כל רגשותיו והתעלה למדת עובר על פשע בכל שיא מדריגתה. 

'''ועם''' כל זה, עם כל הקושי הרב להגיע למדה זו, לא מצא הקדוש ברוך הוא להיות ״נושא עון״ רק למי שהגיע לידי כך, למי שעובר על פשע. והכל משום שאין להעריך גודל ההרס והחורבן שהעוון גורם עד שנדרשות זכויות ומעלות לאין שיעור שבכוחן לעמוד כנגדו, כנגד העוון, ולשאת אותו. 

== ג ==
'''והנה''' מוטל על האדם להתדמות לקונו ולהגיע למדה זו של ״נושא עון״ לאחר שיגיע לכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא, ״ה׳ ה׳ אל רחום וחנון״ וכו׳ וכו׳. וכפי שנתבאר (במאמר ״מדות ודעות״), תכלית בקשתו של משה רבנו ע״ה, אדון הנביאים: ״הודיעני נא את דרכיך״, היתה כדי להיות דומה לו, ״מה הוא אף אתה״. ובהיענות לבקשה זו נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בשלש עשרה מדותיו של רחמים. הרי שחייב האדם להכיר את י״ג המדות, כדי להדמות לקונו ולדבקה בו, ״מה הוא אף אתה״. 

'''ולאחר''' שנתבאר כמה רחוקה המדה ״נושא עון״, שמלבד שהיא מהמדות האחרונות הבאה אחרי כל מדות הרחמים הקודמות, אינו זוכה לה רק מי שעובר על פשע - למרות הקשיים הרבים להגיע לכך - מה תוחלת לאדם להידמות לה׳ יתברך במדה זו? 

'''ברם''' מוצאים אנו שה׳ גילה לאברהם שעל האדם להגיע למדת ״נושא עון״ אף במקום שהעוונות גרמו שמדת הדין גברה על מדת הרחמים של הקדוש ברוך הוא ואינה חלה עוד מצדו מדת ״נושא עוון״. כתוב בתורה שלפני שה׳ הפך את סדום אמר: ״המכסה אני מאברהם אשר אני עושה״ (בראשית יח), ורימז לו בזה שיתפלל עליהם, כפי שאמרו חז״ל: ״כשחטאו הסדומיים גילה לאברהם ללמד עליהם זכות״ (ראה תנחומא וירא ח). ולכאורה הרי היה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא שאין בסדום עשרה צדיקים ותפלתו של אברהם לא תועיל, מה התועלת איפוא בזה שילמד עליהם זכות?&lt;ref&gt;וכבר עמד על תמיהה זו ספר הבהיר סי׳ נז&lt;/ref&gt; אלא מכאן שאף במקום שמדת ״נושא עוון״ של הקדוש ברוך הוא אינה חלה עוד, יש עוד מקום לפני האדם להשתמש במדה זו ולעשות מצדו הכל שבכוחו - להיות נושא עוון. ומשום כך גילה הקדוש ברוך הוא לאברהם שעליו להיות רחום וחנון מבחינת חובתו, ״ואהבת לרעך כמוך״ ולהתרומם למדריגה של נושא עוון אף לגבי הרשעים והחטאים הסדומיים, למדות שפקעו כל זכויותיהם, ולהתפלל עליהם. ואכן הגיע אברהם למדריגה זו, השפיל את עצמו לעפר ואפר - עם כל מסירת הנפש שהיתה בזה (ראה מדרש תהלים קטז) - ונשא מצדו את עוונם והרבה עליהם תפילה. 

'''נמצא''', איפוא, שיש דרך לאדם להגיע למדת נושא עון בזה שיהא מתפלל על הרשעים. אף אם הם רעים וחטאים לה׳ מאד כאנשי סדום, שהיו מושחתים הן בין אדם למקום והן בין אדם לחבירו. 

== ד ==
'''יש''' עוד דרכים להפעיל את מדת ״נושא עוון״ אף מצד הקדוש ברוך הוא. הרי באיזו זכות בקש אברהם שהקדוש ברוך הוא ישא להם? בזכות עשרת הצדיקים. ואת מי היה מונה בין צדיקים אלה. את לוט ואשתו ובנותיו וחתניו (ראה בראשית רבה מט), ואלמלי היה נשלם המנין של עשרה צדיקים כדוגמת לוט ובני ביתו, היה ה׳ מציל בזכותם את סדום ועמורה כפי שאמר ״ונשאתי לכל המקום בעבורם״. כלומר שהיה נוהג בהם במדת ״נושא עון״. 

'''ומי''' היה לוט זה ומה צדקתו? הלא עליו הכתוב אומר (בראשית יג): ״ויסע לוט מקדם״ - ״הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו״ (בראשית רבה מא). וכן אמרו חז״ל על הכתוב: ״וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה״ - ״שכל הפסוק הזה לעבירה נאמר״ (ראה נזיר כג). וכל עצמו לא ניצול אלא בזכותו של אברהם. ומה היתה זכותו כלפי אברהם? ״שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי היא, ולא גלה הדבר שהיה חס עליו. לפיכך חס הקדוש ברוך הוא עליו״ (ראה רש״י בראשית יט). ולוא היו עשרה אנשים עושים כמעשה לוט, היו מצילים בזכותם את כל סדום. הרי שבגלל שתיקה כזו, היתה חלה מדת ״נושא העוון״ של הקדוש ברוך הוא. 

'''והנה''' בוא ולמד מכאן מה גדול כחה של בלימת פה. הרי אלמלי היה לוט מגלה על אברהם היתה בכך רשעות עצומה עד מאד. הנה נלוה אדם אל דודו וגיסו, גואלו ואיש חסדו, אשר הליכתו עמו הביאה לו ״צאן ובקר ואהלים״ (בראשית יג:ה ראה רש״י). והנה בשעה שהלה שרוי במבוכה בחשש של סכנת נפשות, ולמרות שלא היה נדרש מבן לויתו דבר אלא להחריש, לא היה האחרון עוצר ברוחו ומגלה את צפוניו, ללא שום טובת הנאה לעצמו, וגורם בכך לקיפוח חייו של מיטיבו הגדול ולנפילת אחותו בידי חלאת אדם. הלא היתה בזה - לוא נהג כך - רשעות וסכלות גדולה מאד. ואף על פי כן, כיון שנמנע לוט מזאת בעוד שהיה לאל ידו, הפך לבחינת צדיק שזכותו, בצירוף עוד תשעה כמותו, עשויה להגן לא על עצמו בלבד אלא על ערים מלאות אנשים רעים וחטאים. 

'''מתוך''' העונש שנענשו אנשי סדום, שנידונו בגיהנם בעולם הזה, למדים אנו גודל רשעם ובאיזו מדה היו ראויים לעונש, עד שלא די היה בגיהנם שלאחר מיתה, אלא שכבר מחיים נידונו ביסורי הגיהנם. ובסדום זו, אלמלי נמצאו בה עשרה צדיקים כלוט, שחז״ל פירשו שזכותו היתה שהסתייג מלהלשין על איש חסדו ומיטיבו, היה נושא הקדוש ברוך הוא לכל המקום בעבורם. ולא עוד אלא שלא היו נענשים אפילו בעניות, אלא הערים היו נשארות על תלן כפי שהיו קודם לכן, ״כגן ה׳״, כלומר, שתחת גיהנם מחיים כפי שהיו ראויים, היה ניתן להם גן עדן מחיים. וכל זה בזכות מעשה בשלילה של עשרה מהם שהיו שותקים ולא מגלים דבר שעלול היה לפגוע במיטיביהם, כדוגמת לוט. בזכות עשרה שכאלה היה הקדוש ברוך הוא נושא עון, עון שנגזר עליו גיהנום מחיים, ומשאיר את החוטאים בחיים בתנאים של גן עדן, הרי כמה גדול מעשה בלימת פה, שלמרות שמדת נושא עון אינה מופעלת, כאמור, אלא בזכות עובר על פשע, הרי כמו כן שתיקה זו בכוחה להפעיל מדה זאת. 

'''ויש''' להוסיף עוד. אמרו חז״ל: ״האמנם אלם צדק תדברון וגו׳׳ - מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאלם. יכול אף לדברי תורה כן, תלמוד לומר: ׳צדק תדברון׳״ (חולין פט.). והנה זכותו של לוט, כאמור לעיל, היתה בשתיקה. בבחינת ״אלם״, ואף על פי כן עשויה היתה זכותו להפעיל מדת נושא עון. והרי לומדי תורה, בשעה שעוסקים בתורה, לא זו בלבד שהם מסתייגים מדבורים רעים, בבחינת ״אלם״, אלא שבה בשעה הם מקיימים גם ״צדק תדברון״. נמצא שזכותם של לומדי תורה היא גם בשלילה וגם בחיוב וגדולה מזכותו של לוט שנתלה באברהם אבינו ע״ה. ואם עשרה כלוט היו מפעילים מדת נושא עון ומצילים מכליון, על אחת כמה וכמה שבודאי נושא הקדוש ברוך הוא עון בזכות לומדי תורה, וכל בן תורה מגין על חבירו ועל העולם כולו. 

'''מעתה''' יש בידינו דרך לזכות למדת נושא עון של הקדוש ברוך הוא ולהגן על העולם כולו. הרי שתיקתו של לוט ועוד תשעה כמותו היתה, כאמור, נושאת לא עוונם בלבד כי אם גם עוונם של כל חמשת ערי סדום, למרות רשעותם ושחיתותם האיומה, כל שכן שלימוד התורה מפיות מאות לומדי תורה ראוי לישא עוון של כל רשעי תבל ולקיים בזכותם את כל העולם. 

= עומק חיובי התורה =

== א ==
'''בתורה''' כתוב: ״ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק״ (בראשית כא). ואמרו חז״ל: ״אמר ר׳ שמואל בר נחמני, כל אותם שלשים ואחד מלכים שהרג יהושע, כולם היו במשתה של אברהם אבינו, שנאמר: ׳ויעש אברהם משתה גדול׳: משתה שגדולים היו שם״ (ילקוט יהושע כב). 

'''והנה''' תמוה מאד הדבר, היאך היה אברהם מיסב עם מלכים אלה שהיו משבעה עממים שאיבדו את זכות קיומם בעולם וישראל נצטוה עליהם: ״לא תחיה כל נשמה״? והרי ״נקיי הדעת שבירושלים לא היו יושבים אלא אם כן היו יודעים מי מיסב עמהם״, ועל אחת כמה שאברהם לא היה לו להתחבר עם רשעי עולם אלה שנגזרה עליהם כליה ומצוה להחרימם. 

'''ולכאורה''' היה אפשר לחשוב שאולי אברהם לא היה מיסב עמהם, אלא מרוב ענותנותו ומדת חסדו עם הבריות הזמין אותם, כדי להיטיב עמהם ולכבדם, כדרך שנהג לגמול חסד עם כל בני האדם ללא יוצא מן הכלל. 

'''אבל''' מדברי חז״ל משמע שאברהם לא רק היטב אתם במשתהו, אלא עוד התכבד בהם עד כדי כך שהמשתה שלו נקרא בתורה גדול משום שהשתתפו בו אותם גדולי עולם. ויש להבין איזה כבוד ראו כאן בהשתתפות מלכי כנען אלה רשעי אומות העולם? 

'''אולם''' מכאן שנפש האדם גדולה מאד וצפונים במעמקיה כוחות מופלאים, ועל אף כל ירידותיהם של מלכים אלה ושלילת זכויותיהם כבני אדם, עדיין היה להם ערך רב, ולכבוד גדול נחשב אף לאבי העולם, האדם הגדול בענקים, הימצאם במחיצתו והשתתפותם במשתהו. 

'''ואמנם''' רואים אנו מבתם של אותם העממים רחב הזונה. שלמרות שגם עליה נגזר הצו: ״לא תחיה כל נשמה״ הגיעה למדריגות עליונות מאד בהכרה ובאמונה עד שמצאו בהן יתרון עליה רק במשה רבינו. 

'''שנו''' חז״ל: ״יתרו אמר: ׳עתה ידעתי כי גדול ה׳ מכל אלהים׳ (שמות יח), אמרו שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה, לכך אמר: ׳מכל אלהים׳ - נתן ממש בעבודה זרה. נעמן הודה בדבר יותר, שנאמר: ׳הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל׳ (מלכים ב ה:טו). רחב הודתה בדבר יותר מהם, אמרה: ׳כי ה׳ אלהים הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת׳ (יהושע ב). אמר הקדוש ברוך הוא לרחב: את אמרת, ׳על הארץ מתחת׳ ניחא בארץ, שמא בשמים ממעל - את אמרת מה שלא ראית בעיניך, חייך שבנך עומד ורואה מה שלא ראו הנביאים, שנאמר: ׳נפתחו השמים ואראה מראות אלהים׳ (יחזקאל א). רחב שיירה בחללו של עולם. בא משה ואמר: ׳כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד׳ (דברים ו), אפילו בחללו של עולם״ (ילקוט יהושע ר). הנה רואים אנו אילו מעלות גדולות באמונה השיגה רחב עד שעלתה בה על של יחדו ושל נעמן, ורק משה רבינו גדול הנביאים עלה עליה במושגי האמונה. 

'''וחז״ל''' אומרים עוד. שבשעה שרחב הורידה את המרגלים בחבל, אמרה: ״רבונו של עולם! בשלשה חטאתי לפניך: בחלה, בנדה, ובהדלקת הנרות. בשלשה מחול לי: בחבל, בחלון ובחומה. ומה שכר נטלה על כך? ר״א אומר: זכתה שיצאו ממנה שמונה נביאים, ואלה הם: ירמיהו, חלקיהו, שריה, מעשיהו, ברוך בן נריה, חנמאל, שלום. וכתיב: ׳ומשפחת בית עבודת הבוץ לבית אשבע׳ - אלו בני רחב הזונה שהטמינה את המרגלים בבוץ. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה היתה מבניה של רחב״ (ילקוט יהושע ט). 

'''הרי''' זכתה רחב שבשכרה יצאו מחלציה נביאים וכוהנים רבים. 

'''והנה''' נפלא הדבר עד היכן מגיע עומק ערכו וגדולתו של האדם, שרחב זו, מבנות הכנענים, שירדו לדיוטות האחרונות ואיבדו זכות קיומם, נתגלו בה כוחות כה גדולים בהשגות עליונות שלא רק השלימה דרגת בן נח כי אם גם של ישראל ובשלבים העליונים ביותר, ועוד הורישה כוחותיה לדורותיה אחריה ויצאו ממנה כהנים ונביאים שהשיגו מה שלא ראו נביאים אחרים. 

'''וכשם''' שצפונים כוחות כאלה ברחב, כך היו מצויים בכל נפש ונפש, אף של שבעה עממים. ומשום כך גם לא נשלל ערכם של ל״א מלכים לפי הערכת התורה ובעיני אברהם, והתיחס, אליהם לא לפי מדריגתם בפועל כי אם לפי עצמיותם המקורית וכוחותיהם האלהיים החבויים, והיה, איפוא, כבוד גדול בהשתתפותם במחיצתו של אברהם עד שכל המשתה קבל ערך אחר. 

== ב ==
'''והנה''' מופלא הדבר, שלמרות שרחב הגיעה להשגות כה עליונות והשלימה את עצמה למדריגות גדולות כאלה, לא בטל גם מעליה הלאו ״לא תחיה כל נשמה״, ובני ישראל נענשו על אשר לא קימו בה: ״החרם תחרימם״. חז״ל אומרים: ״אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי, ׳ואם לא תורישו את יושבי הארץ והיה את אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם כי החרם תחרימם׳, והמה לא עשו כן אלא, ׳ואת רחב הזונה ואת אביה ואמה החיה יהושע׳ הרי ירמיה מבני בניה של רחב ועשה להם לישראל דברים של שכים בעיניהם, שנאמר: ׳דברי ירמיהו׳״ (שם טו). 

'''יש''' לציין שבני ישראל היו מחויבים לנהוג כך עם רחב, מתוך הכרת הטובה שעשתה להם בזה שהצפינה את שני האנשים ומסרה נפשה להצילם מהרודפים אחריהם ועזרה בכך לכיבוש יריחו. והרי כתוב בשופטים, שבשכר זה שאיש אחד הראה לבית יוסף את מבוא העיר בית אל, גמלו לו חסד רב. וחז״ל אומרים: ״במה הראה להם? חזקיהו אמר: פה עקם להם: רבי יוחנן אמר: באצבע הראה להם. ומה חסד עשו עמו? שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו. וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז, היא שמה עד היום הזה. היא לוז שצובעים בה תכלת: היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות בה. זקנים שבה, בזמן שדעתם קצה עליהם הם יוצאים חוץ לחומה והם מתים״ (ילקוט שופטים א). ומכאן עד היכן מגיע שכר חסד כל שהוא, שהרי אותו האיש לא טרח בכלום להראות להם את מקום מבוא העיר ורק עזר להם בתנועה קלה, בפה או באצבע, ובכל זאת זכה בשכר זה שנהפך כל גורלו לטובה, ובמקום שהיה מוטל קודם תחת הגזירה: ״לא תחיה״, העניקו לו משמים ולכל דורותיו אחריו חיים במדריגה כזו שלא היתה, שליטה למלאך המות בעירו, וכל המהפיכות בעולם בכל התקופות לא נגעו בהם. ואם בשכר חסד כל שהוא כך, על אחת כמה שהיו חייבים לגמול טובה רבה לרחב שטרחה כל כך הרבה בשבילם ומסרה נפשה להצלתם.

'''אולם''' זה רק נוגע לגבי הכרת הטובה מצד ישראל שחייבים היו לנהוג בה כמו שנהגו. אבל במה שנוגע לרחב, עדיין היה מוטל לגבה הצו: ״החרם תחרימם״, וישראל נתבעו על אשר באו לידי מצב כזה שלא יכלו לקיים את החובה הזאת כלפיה ונענשו על כך. 

'''הרי''' כמה גדולים החיובים המוטלים על בני נח. שאף רחב עם כל השגותיה הגדולות באמונה, שרק משה רבינו עלה בהן עליה, ועם כל תשובתה השלמה שתיקנה מה שקלקלה במשך ימי חייה, ועד כדי כך שהיתה ראויה שיצאו ממנה נביאים וכהנים רבים, ובכל זאת לא השלימה עוד את חוקה ועדיין נשארה במדריגה שיש להחרימה מן העולם. 

'''ואמנם''' בעל כרחנו שהפגם שנשאר ברחב היה דק למאוד, והתוצאות שנגרמו על ידו יוכיחו! לפי דברי חז״ל האמורים, הרי בגלל זה שהחיו בני ישראל את רחב, נתקיימו בהם דברי הכתוב: ״והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם״, ויצא ממנה ירמיהו הנביא שעשה להם דברים של שכים בעיניהם. יודעים אנו כמה דאג ירמיהו והצטער על ישראל כל ימי חייו, ולא בא לידי דברי תוכחתו אליהם אלא מתוך אהבתו הגדולה אותם. בהידמותו למדות הקדוש ברוך הוא ״את אשר יאהב ה׳ יוכיח״ (משלי ג). ואין חסד גדול יותר מתוכחה כי היא מביאה לחיי עולם, כדברי המקרא: ״אוזן שומעת תוכחת חיים״ (שם טו). ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא הטיל עליו שליחות זו, וציוה להוכיחם ולהתרות בהם שישובו בתשובה כדי להצילם מסכנת האבדון והחורבן האיום שנשקף להם, ואמרו חז״ל: הכובש את נבואתו חייב מיתה בידי שמים (ראה סנהדרין פט.). ובודאי שלא יכל ירמיהו למנוע את דברי תוכחותו והיה בהם משום טובה גדולה לישראל. אולם עם כל זה נחשבה הופעתו של ירמיהו כעונש לישראל וחזון הנבואה שלו כשכים וצנינים. משום שדבריו לא נאמרו בלשון נחמה כי אם בלשון תוכחה וגרמו בסגנונם אי נעימות. 

'''ואם''' דברי ירמיהו הם השכים והצנינים כתוצאה מהתורשה של רחב, כמה קל הוא איפוא הפגם שמצאו בה וכמה דקה התביעה עליה. ובכל זאת מכיון שלא הושלם בה פגם זה, לא יצאה מכלל שבעה העממים ולמרות השגותיה ומעלותיה העליונות. כאמור, לא בטלה מעליה גזירת הקדוש ברוך הוא: ״החרם תחרימם״. 

== ג ==
'''והנה''' לפי דברים אלה משתנים כל מושגינו על הממדים של חיובי התורה. כאמור, היו דברי התוכחה של ירמיהו חדורים שפע של אהבה וחסד לישראל לאין שיעור ומכוונים לאשרם ולטובתם, ובכל זאת הם מתוארים בתורה בגלל לווי איזו אי-נעימות כשכים וצנינים, ומכיון שירמיהו יצא מבני בניה של רחב ודברי תוכחתו באו בתורשה ממנה, היתה היא חייבת למפרע החרמה והשמדה מן העולם על אשר לא עלתה יותר ולא השלימה עד הסוף את הפגעים הדקים שנותרו בנפשה משרשם של שבעה העממים, והיותה, איפוא, הסיבה שלאחר כמה דורות נגרמה לישראל תוך טובתם ואושרם אי נעימות זו. הרי כמה גדולות ההשלמות העליונות הנדרשות מכל אדם אף בתור בן נוח, כדי שתהיה לו זכות קיום בעולם, שהוא כמרחק ה״יש״ מן ה״אין״. 

'''ואם''' כך חייבת להיות מדריגתו של בן נוח, כמה גדולה היתה, לעומת זה מדריגתו של אברהם אבינו, שה׳ מצא את לבבו נאמן לפניו ובחר בזרעו להיות לו לעם סגולה. ועל כמה וכמה, מה עליונות המדריגות שחייבים להגיע אליהן בני ישראל שה׳ נגלה עליהם בהר סיני ונתן להם תורה משמים. 

'''ומכאן''' שכל החיובים שהתורה מטילה על בני ישראל, עשרת הדברות וכל המצוות והאזהרות, אינם לפי מושגינו המקובלים כי אם לפי מושגים וממדים אחרים לגמרי, מושגים וממדים דקים כאלה שקשה לנו לתפשם. 

'''הנחה''' זו משתקפת בדברי חז״ל במקומות רבים בצורה חריפה מאד. כבר אמרו חז״ל ״כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה״ (זהר במדבר קעט). הרי לנו מושג אחר לגמרי בעבודה זרה, שאם אדם מרגיש בנפשו איזה כעס, ואף אם אינו מוציאו לכלל ביטוי למעשה, רואים אותו כאילו עובר העבירה החמורה ביותר, כעובד אלילים רחמנא לצלן. 

'''ולכשנתבונן''' בדברי חז״ל, נראה שבזה עוד לא מתמצה כלל המושג ״עבודה זרה״ ושעומק דקותו מגיע לחומרה גדולה הרבה יותר. 

'''מסופר''' על המלך עוזיהו: ״וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה׳ אלהיו ויבא אל היכל ה׳ להקטיר קטורת על מזבח הקטורת״ (דברי הימים ב כו:טז). כפי שמוכח מדברי הנביאים וחז״ל, הגיע עוזיהו למדריגות עליונות מאד. כתוב עליו בנביאים: ״ויעש הישר בעיני ה׳״ (מלכים ב טו:ג). ועוד מייחסים את צדקותו של בנו יותם אליו, כדכתיב (מלכים ב טו:לד) ״ויעש הישר בעיני ה׳, ככל אשר עשה עוזיהו אביו, רק לא בא אל היכל ה׳״. וחז״ל מספרים על יותם שראוי היה להוות יסוד העולם עד סוף כל הדורות: ״אמר ר׳ ירמיה משום רשב״י, יכל אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלא אלעזר בני עמי - מיום שנברא העולם עד עכשיו, ואילמלא יותם בן עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם עד סופו״ (סוכה מה). ואם מיחסים את יותם בזה שעשה הישר בעיני ה׳ ככל אשר עשה עוזיהו אביו, הרי כמה גדולה היתה מדריגתו של עוזיהו. ומתוך אהבתו ותשוקתו הגדולה לאלהים לא הסתפק עוזיהו בכל עבודתו לה׳ ורצה לשמש בבית המקדש ככהן גדול ולהקטיר קטורת לכבוד קונו (ראה ילקוט מלכים ב יד): הוא חשב שדברי התורה: ״והזר הקרב יומת״ לא נאמרו על מלך, כדבריו: ״הקדוש ברוך הוא מלך ואני מלך ונאה למלך לשמש פני מלך ולהקטיר לפניו״ (תנחומא יג). ובכל זאת עם כל כוונותיו הקדושות והעליונות, מכיון שטעה ולא כיון להלכה, ראו בזה גאות מושחתת, כדברי הכתוב: ״גבה לבו עד להשחית״, ודנו אותו כמועל בה׳ ונענש בעונש איום כזה שהיה מצורע כל ימיו וישב ב״בית החפשית״ (עשה לו בית בבית הקברות, רש״י מלכים טו) ונחשב כמת. 

'''מצינו''' בעוד מקום בדברי חז״ל שאפשר להווכח מהם על דקות חטאו של עוזיהו. אמרו: ״׳בשנת מות המלך עוזיהו׳ (ישעיה ו) - וכי מת היה? אלא שנצטרע ומצורע חשוב כמת. ׳וארא את ה׳ יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל׳ - אלה שמונים כהנים שהיו עם עוזיהו וכו׳. ׳שרפים עומדים׳ - שעתידה האש לשרוף את עוזיהו כשם ששרפה לקורח ועדתו, ׳ממעל לו׳ - מן המעל שמעל, ואמר לו: צא שמעלת, והארץ פתחה פיה לבלעו וכו׳. ומנין שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה, שנאמד ׳זכרון לבני ישראל למען לא יקרב איש זר׳. אמר לו משה: ׳אף מזרע אהרן׳? אמר לו: ׳אשר לא מזרע אהרן הוא׳.  כקורח ועדתו אתה עושה לו: ׳ולא יהיה כקורח ועדתו׳.  ומה אתה עושה לו?  כמו שצרעתי את ידך, ׳כאשר דבר ה׳ ביד משה לו׳״ (ילקוט ישעיה ו). 

'''הרי''' משווים כאן חז״ל את עונשו של עוזיהו לעונשו של משה, כשם שמשה נענש בצרעת כך נענש עוזיהו בצרעת. ובודאי היה גם דמיון לתביעות עליהם. יודעים אנו כמה היה משה רחוק מן הגאוה וכבר העידה עליו התורה: ״והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה״ (במדבר יב), ואם מדמים את עוזיהו למשה, בודאי היה גם עוזיהו רחוק מן הגאוה בתכלית הריחוק עד שלא נמצא בעולם כדוגמתו. ומתוך זה מובן שמיחסים מדריגתו העליונה של יותם לעוזיהו. ברם עם כל זה, מכיון שלא העמיק יותר במדת ענותנותו, ומתוך כך בא להשתוקק להקטיר קטורת לפני ה׳ ככהן גדול, ואף כי בכוונה לכבוד שמים, נתבע בצורה חמורה כזאת עד שנאמר עליו: ״גבה לבו עד להשחית ומעל בה׳ אלהיו״ ועונשו הגיע עד לידי כך שנעשה כל ימיו כמת, שהארץ פתחה פיה לבלעה שנבקע ההיכל בגללו וכו׳ וכו׳. 

'''הרי''' כמה עמוקות הן הדרישות מן האדם לפי המושגים והממדים של התורה וכמה נידונים הפגמים הדקים ביותר לחומרי חמורות. ומכאן שאף האדם שהגיע למדריגות העליונות ביותר, יש עוד מקום למצוא בו נקודה שיש בה תביעה משום מעילה בה׳ ועבודה זרה. ולא רק רחב מבנות שבעה העממים עם כל השגותיה והשלמותיה נשארה בכלל משוללי זכות החיים בגלל פגם כל שהוא, אלא גם צדיקי עולם מבני ישראל המהוים יסוד כל הדורות, עלולים בגלל תביעה דקה להיקרא בבחינת מתים בעודם בחיים. אם כי באותה שעה הם עדיין נשארים אנשים עליונים.

= חובת הסייגים =

== א ==
'''מסופר''' בתורה שלאחר שאברהם ניצח את ארבעת המלכים, הציע לפניו מלך סדום: ״תן לי את הנפש והרכוש קח לך״ (בראשית יד). ואמנם לפי ההלכה ולפי נוהגי העולם הגיע רכוש סדום לאברהם, כי הלא נפל לשלל בידי המלכים המנצחים והם זכו בו מדין כיבוש מלחמה, ולאחר שאברהם ניצח את המלכים האלה והציל את הרכוש הזה מידם, הרי עבר לרשותו של אברהם בקנין גמור. ולא עוד אלא שמלך סדום ויתר לו מרצונו הטוב על רכושו והציע לפניו, כאמור, שיקח אותו לעצמו (ראה לעיל במאמר ״עומק הדין״). 

'''אולם''' אברהם אבינו שנכנס למלחמה זו וחרף את נפשו למות על מצות פדיון שבויים כדי להציל את לוט אחיו, בא לידי הכרה שאין לו ליהנות כלום ממצוה זאת והחליט לעשות לפנים משורת הדין ולהחזיר את כל השלל למלך סדום. ולא הסתפק אברהם בהחלטה בלבד, כי חשש שמא יתקפהו פתאום היצר של חמדת ממון ולא יוכל לעמוד נגדו, ומיד קפץ ונשבע למלך סדום: ״הרמותי ידי אל ה׳ אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך״. 

'''והנה''' מופלא הדבר מאד, כי הלא אברהם הגיע לידי החלטתו להשיב את הרכוש למלך סדום מבלי כל ציווי והשפעה משום צד כי אם מתוך תבונת עצמו, מתוך הכרתו השכלית הגדולה ודעתו הרחבה, ובכל זאת לא סמך על הכרתו ודעתו ומצא מקום לחשוש שמא יצרו יתגבר על שכלו עד שראה הכרח לעשות סייגים לנפשו ולגדור את עצמו בשבועה חמורה בשם ה׳ שלא יהנה מרכוש סדום. ולא רק מצא לנחוץ להישבע כדי לגדור את נפשו משלל של אבנים טובות ומרגליות, שיש בו משום נסיון גדול, אלא לא האמין בעצמו שעם כל הכרתו החזקה יוכל לעמוד בפני נסיון אף לגבי הנאה פעוטה של איזה חוט או איזה שרוך נעל, שאין אדם מתאוה להם כלל ואיש חשוב מתבייש להתכופף ולהרימם מן הארץ, וראה צורך להרים את ידו לה׳ בשבועה להסתייג גם מחפצים קלים כאלה. 

'''ויש''' לציין כאן את זהירותו המופלאה של אברהם אבינו בעניני גזל. בתחילת אותה הפרשה כתוב: ״ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט״ (שם יג). ופירשו חז״ל שהריב בין רועים אלה היה בזה ש״בהמתו של אברהם היתה יוצאת זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאת זמומה, ואמרו להם רועי אברהם: הותר הגזל וכו׳״ (ראה מדרש רבה שם). אמנם רועי לוט מצאו היתר לזה, כפי שמסופר שם, אבל אברהם לא הסכים להיתר זה, ולאחר שרועי לוט לא נשמעו להם החליט אברהם להתרחק מלוט ואמר לו: ״הפרד נא מעלי, אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה״. אברהם חשש להימצא במחיצה אחת עם לוט משום שלא דקדק בעניני גזל, ודרש ממנו שיתרחק ממנו לצד אחר של העולם, אם האחד ילך לשמאל ילך השני לימין. עד כדי כך הגיעה זהירותו והתרחקותו של אברהם מכל חשש של גזל. ובכל זאת, עם כל זהירותו הרבה, כשבא לידו הנסיון של שלל מלך סדום, ואם כי לא היה בזה כל חשש של איסור גזל ולא החמיר בכך אלא משום חשבונות של חסידות, לא האמין בעצמו שיוכל לעמוד בנסיון זה אף לגבי חוט ושרוך נעל וראה צורך לסייג את עצמו בשבועה ובהרמת ידו לה׳ אל עליון. 

'''ואם''' יש הכרח בסייגים ובגדרים כאלה כנגד היצר לגבי אברהם אבינו, האדם הגדול בענקים עם כל כוחותיו העצומים, לגבי כל אדם על אחת כמה וכמה. ואם בהחלטה הבאה מצד ההכרה השכלית בלי ציווי כלל כך, כמה צריך אדם להגדיר את עצמו כנגד יצרו בדברים שלא הגיע אליהם מצד הכרתו כי אם מצד ציווי של מקום. וכבר אמרו חז״ל: ״גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה״ (בבא קמא פז), כי למצווה יש אגרא טפי, משום שעליו לדאוג ולהצטער יותר לעמוד כנגד יצרו (ראה תוספות קידושין לא ובעבודה זרה ג). ואם כן איפוא כמה יש לאדם הבא מצד הציווי לטכס עצות בנפשו ולקבל עליו סייגים וגדרים כדי שיוכל לעמוד כנגד יצרו אף בדברים הקלים ביותר. 

'''וכן''' פירשו חז״ל את הפסוק ״והיו הדברים האלה על לבבך״ ש״מכאן היה ר׳ יאשיה אומר צריך להשביע את יצרו, שכן אתה מוצא בכל הצדיקים שהשביעו את יצרם״, והוא מביא ראיה בין השאר גם מאברהם שאמר ״הרמותי ידי אל ה׳ אל עליון וכו׳ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך״ (ראה ספרי ואתחנן). 

== ב ==
'''הבה''' נתבונן מה עמוק תוכנן של מצוות התורה, כמה רבות הן דרגותיהן ומה גדול ההבדל בין דרגה לדרגה. הכתוב אומר על אברהם: ״וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי״ (בראשית כו). ולמדים מכאן חז״ל שאברהם קיים את כל התורה כולה ״אחד תורה שבכתב ואחד תורה שבעל פה״ (יומא כח). אברהם לא הסתפק בשבע המצוות שנצטוו בני נח אלא הוסיף מדעתו מצוות אחר מצוות בחינת ״תן לחכם ויחכם עוד״ עד שהשיג את כל התורה. 

'''אולם''' יש הבדל גדול בין מצוותיו שבא אליהן מתוך הכרתו לבין מצוות בני נוח ובין שבע מצוות בני נוח לבין תרי״ג המצוות שנצטוינו עליהן בהר סיני. 

'''הרמב״ם''' פוסק (הל׳ מלכים ח:יא) שגר תושב צריך לקבל ולקיים את שבע המצוות של בני נח ״מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו עליהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהן״. ולכאורה לא מובן הדבר, כי מה ההבדל אם מקיימים את המצוות האלה משום שנצטוה עליהן נח או נצטוו עליהן בהר סיני. אנו יודעים שאינו דומה מי שמצווה ועושה למי שאינו מצווה ועושה, ומשום כך אנו מבינים להבדיל בין המצוות שקיים אותן אברהם אבינו מתוך הכרת עצמו לבין המצוות שמקיימים אותן לאחר נתינתן מסיני.  אבל ביחס לשבע המצוות, הרי נצטוו עליהן לפני קבלת התורה מסיני על ידי נח וכל בן נח נקרא לגבן מצווה ועושה, ומה היתרון איפוא בזה שיקיימו אותן, כפי דברי הרמב״ם, מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו עליהן על ידי משה רבינו? 

'''אולם''' באמת אין כאן ההבדל בציווי של המצוות, כי אם בצורת המצוות. לאחר שציוה הקדוש ברוך הוא בתורה על שבע המצוות, אין להן עוד אותה הצורה והכוונה שהיו להן קודם, כי אם לא כן, לא היה צורך לצוות עליהן שוב, אלא שהועלה ערכן והן קיבלו מושגים אחרים ומושכלות חדשים. בשעה שמצוות אלה היו בתוקף ציוויו של נח בלבד, היתה לכל מצות משמעות פרטית מבלי קשר עם המצוה השניה, אבל כשנצטוו עליהן בתורה ביחד עם שאר תרי״ג המצוות, מהוה כל אחת מהן חלק מהתורה האלהית כולה ובכל אחת נכללו כל תרי״ג המצוות, ומשמעותה היא, איפוא, בעלת מושגים אחרים ומסוג אחר לגמרי. 

'''כדי''' להבין את הדבר ביותר בהירות. כדאי לתת דוגמה ממקום אחר. בפרשת הנשיאים כתוב שהקרבנות של כל הנשיאים היו אחידים ללא שום הבדל בין אחד לשני, ובכל זאת חוזרת התורה שתים עשרה פעם על אותם הדברים וכותבת את הקרבנות של כל נשיא לחוד מלה במלה (ראה במדבר ז). וכבר עמד הרמב״ן על טעם הדבר (ראה שם פירושו) ואמר שלכל נשיא ונשיא היו בהקרבת קרבנו מחשבות אחרות וכוונות אחרות, ומשום כך נחשבים קרבנותיהם כשונים, אין העיקר בחומר הדברים כי אם בצורתם, ומכיון שהיה שינוי צורה בקרבנו של כל נשיא ביחס לכוונה ולמחשבה, נחשב כל קרבן כאילו הוא מסוג אחר, אם כי כתוב עליו בתורה באותה לשון ובאותן המלים, וזה דומה כאילו היה כף של אחד משל עץ, של השני - משל עופרת, של השלישי - משל כסף. של הרביעי - משל זהב וכו׳ ואי אפשר בשום אופן לכוללם יחד. 

'''ואם''' מחשבתו וכוונתו של אדם מהפכות אותו המעשה לסוג אחר, על אחת כמה ששבע המצוות שחזר עליהן הקדוש ברוך הוא בתורה בתוך כל תרי״ג המצוות, אם כי נשנו באותן המלים, קיבלו משמעות עליונה יותר וממדים רחבים יותר, ומאז יש להן דמות אחרת לגמרי. 

'''ובזה''' מובנים דברי הרמב״ם שעל גר תושב לקיים את שבע המצוות של בני נח מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה ולא מהכרע הדעת, כי לאחר מתן התורה יש להן, כאמור, משמעות אחרת ודרגה אחרת ואינן מאותו סוג המצוות. ומי שלא מקיימן באותה משמעות, אין בו, כאמור, לא חסידות ולא חכמה. 

'''ואם''' כה רב ההבדל בין מצוות התורה לבין מצוות בן נח שגם עליהן נצטוו מפי ה׳, כמה רב המרחק בין מצוות התורה לבין מצוה שקיים אותה אברהם אבינו מדעתו, מדעת נברא, שהיתה אצלו, כאמור רק בבחינת ״תן לחכם ויחכם עוד״. 

'''וכל''' זה אינו אמור אלא כלפי הדרגה הראשונה של מצוות התורה. אבל באמת יש למשמעות מצוות התורה דרגות רבות מאד המגיעות לעומק רב לאין שיעור וכשם שההבדל בין מצוות בני נח לבין מצוות התורה מהוה סוג אחר, כך מהוים ההבדלים בין דרגה לדרגה מרחקים עצומים וסוגים אחרים. הכתוב אומר: ״אמרות ה׳ אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים״ (תהלים יב). הכתוב מתאר את עומק הדרגות של המצוות, שהן טהורות, שהן צרופות, שהן מזוקקות, ולא רק פעם אחת כי אם שבעתים. שבע פעמים שבע. וכל הבדלי הדרגות האלה מהוות צורות אחרות. עד שיש לכל מצוה ומצוה מ״ט פנים (ראה ילקוט שם). 

'''ומעתה''' נעשה חשבון כמה רבים ועצומים המרחקים בין סוגי המצוות: כמה רב ההבדל בין מצות אברהם אבינו שהגיע אליה מדעת עצמו, מדעת נברא, לבין מצוה שנצטוה עליה נח מפי ה׳, מדעת העליונה של הבורא; כמה המרחק מסוג זה עד לידי מצוה שניתנה בסיני אף בדרגתה הראשונה; וכמה עולה ערכה לאין שיעור במשמעותה העליונה עד לידי הפן הארבעים ותשעה. 

'''ומעתה''' נעשה קל וחומר בן בנו של קל וחומר. כי אם אברהם אבינו עם כל מדריגותיו וכוחותיו העצומים ראה צורך להגדיר את עצמו ולהישבע בה׳ על מצות שאינו מצווה עליה, ושהגיע אליה מדעת עצמו, ושאינה אלא לפנים משורת הדין ויש בה משום נסיון מועט, במצוה שנאמרה מפי דעת עליון, ונצטוו עליה, ושמשמעותה מגיעה לידי עומק של ארבעים ותשעה פנים, ושחייבים עליה מצד הדין ועוד יש בה נסיון קשה, על אחת כמה וכמה שיש לכל אדם לטכס עצות ותחבולות ולעשות גדרים וסייגים בשלשלאות שונות לכבול את המוח ואת הלב ואת החושים שלא יכשלו בה ושיוכלו לעמוד בה כנגד היצר. ומכאן כמה גדול חיובו של לימוד המוסר והדרכים השונות לחיזוק העבודה והיראה.

= מעמקי האמונה =
'''הכרת''' ה׳ הוא יסוד כל התורה ויש לה מדריגות לאין שיעור, וכמה שיחתרו ויתעמקו בה וישיגו את שיאיה העליונים ביותר, לא מגיעים לקצה, באשר אין סוף למושגיה ולמעמקיה. ולאחר הכל, לאחר שיא ההשגות העליונות, עדיין זקוקים לאמונה. אין האמונה נחלת ההמונים, כפי הדעה השטחית המקובלת, אלא כל אדם, אף הגדול ביותר, אין בכוחו להגיע, כאמור, לסוף ההשגות, כדברי הכתוב: ״כי לא יראני האדם וחי״ (שמות לג), והוא זקוק בהכרח לאמונה. 

'''כתוב''' בתורה - לאחר שהיה דבר ה׳ אל אברהם במחזה והבטיח לו על הזרע - ״והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה״ (בראשית טו). 

'''חז״ל''' תיארו לאיזו מדריגה עליונה בהכרה הגיע אברהם אבינו. בן שלש שנים הכיר את בוראו מדעתו ומחכמתו כנגד דעתם של כל בני העולם, ומשום כן קראו אותו אברהם העברי שכל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר (בראשית רבה מב). אברהם מסר נפשו על הכרתו, בגללה השליכו אותו לאור כשדים ועמד בעוד נסיונות רבים, עד שנאמר עליו: ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״ (נחמיה ט). ולא הסתפק בהכרה שלו בלבד, אלא שמרוב אהבתו את ה׳ שוטט בתבל, ובכל מקום בואו בנה מזבחות וקרא בשם ה׳ והפיץ אמונה והכרה בבורא בין כל בני העולם. והכרתו בה׳ הגיעה למדריגה כזאת, שבגללה נאמר עליו שהקנה לה׳ שמים וארץ, כדברי הכתוב: ״ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ״ (בראשית יד: וראה רש״י שם יט). הוא גם זכה שה׳ נגלה אליו וציוה לו ציוויים ואזהרות וגילה לו את כל עתידו ודורותיו אחריו ושזרעו יהיו תכלית העולם. 

'''והנה''' לאחר כל מדריגותיו אלה בהכרת ה׳ ובגילויים שה׳ נתגלה לפניו היה עוד מקום לציין את אמונתו, כדברי הכתוב: ״והאמין בה׳״. ולא עוד אלא שהכתוב מוסיף על זה: ״ויחשבה לו צדקה״, כלומר ״הקדוש ברוך הוא חשבה לאברהם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו״ (רש״י שם). ואף לאחר שהגיע למדריגה עליונה זו באמונה, עדיין לא הגיע לשיאה, ובשעה שהקדוש ברוך הוא המשיך באותו מחזה להבטיח לתת לו את הארץ הזאת לרשתה ואברהם שאל: ״במה אדע כי אירשנה״, מצאו בו פגם באמונה, כפי שאמרו חז״ל: ״אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם! כל העולם כולו בדיבורי הוא עומד ואין אתה מאמין בדברי, אלא אתה אומר ׳במה אדע׳״ (פרקי דרבי אליעזר מח). ופגימה זו היתה כה חמורה עד שהביאה עונש נורא כזה, שיהיה בניו עבדים במצרים ויענו אותם ארבע מאות שנה. 

'''אנו''' למדים מדברי התורה וחז״ל, שהתביעה היתה דקה מן הדקה ואי אפשר לנו לעמוד עליה, שהרי התורה מעידה באותו מעמד, כאמור, שהאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה. וחז״ל אומרים שלא שאל אות אלא אמר לפניו שיודיענו באיזו זכות יתקיימו ההבטחות (ראה רש״י שם), אלא מכיון שהתבטא בביטוי כזה שאפשר לפרש את משמעותו כאילו שאל על עצם ההבטחה, (ראה מדרש תנחומא קדושים יג, שנענש על אשר הוציא דבר מתוך פיו ואינו יודע האיך מוציאו) התגלה פגם באמונתו, וזרעו במשך כמה דורות נזדקקו לרדת לגלות מצרים ולהיצרף שם בבור השעבוד והעינויים ד׳ מאות שנה כדי לתקן את הפגם הזה. 

'''הרי''' עד כמה מגיעים מעמקי האמונה, שאף אברהם אבינו עם כל השגותיו ומדריגותיו העליונות בה, עוד היה ראוי לעלות בה יותר ויותר ועדיין נמצא בה פגם כזה שהיה זקוק לזיקוק וצירוף קשה של ארבע מאות שנה. 

'''ולכשנתבונן''' עוד בדבר, נמצא שעדיין רחוקים אנו מלמצות בזה את מעמקי האמונה. לאחר שעברו ארבע מאות השנה, ומשה הופיע לפני העם במצרים ודיבר אליהם ועשה לעיניהם את האותות, כתוב בתורה: ״ויאמן העם״ (שמות ד). וחז״ל מפרשים: ״מכאן שישראל מאמינים הם״ (שבת עו.), כלומר שצירופם במצרים הושלם. ואותו הפגם באמונה שהתגלה באברהם אבינו תוקן. מאז הלכו בני ישראל והתעלו עוד ועוד בהכרה ובאמונה על ידי האותות והמופתים במצרים. התורה מספרת שגם המצרים עלו על ידי המכות - בהכרתם ממדריגה למדריגה. עוד במכות הראשונות הכירו ״כי אצבע אלהים היא״ (שם ח). במכה השביעית הוסיפו בהכרתם ואמרו: ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״ (שם ט). ולבסוף הגיעו לידי כך שנכנעו לציווי ה׳ ושלחו את בני ישראל מארצם. ואם המצרים עלו על ידי המכות במדריגות כאלה בהכרת ה׳, על אחת כמה וכמה שבני ישראל, שה׳ אמר עליהם למשה שהם מאמינים בני מאמינים (ראה שמות רבה ד), הלכו והתעלו בהשגותיהם באמונתם והכרתם לאחר כל מכה ומכה. 

'''והנה''' כשהגיעו לים סוף והים נבקע לפניהם, הגיעו להשגות עוד יותר עליונות באמונה, כדברי הכתוב: ״וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים ויראו העם את ה׳ ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״ (שמות יד). וחז״ל אמרו שבזכות אמונה זו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה (ראה מכילתא שם). כן אמרו חז״ל שעל הים ראו פי חמש מאשר ראו במצרים, כי על עשר המכות שבמצרים כתוב ״אצבע אלהים היא״ ובאשר על הים כתוב ״היד הגדולה״ (ראה בהגדה דברי ר׳ יוסי הגלילי ור׳ אליעזר ורבי עקיבא). 

'''עוד''' אמרו: ״׳זה אלי ואנוהו׳, ר׳ אליעזר אומר: אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי וכל שאר הנביאים״ (מכילתא בשלח שם), כלומר שהשגותיה של הפחותה שבפחותות אף לא מבני ישראל השיגה מראות האלהים העליונים יותר מיחזקאל הנביא במעשי מרכבה וכל הנביאים, ואם שפחה השיגה כך, בת ישראל אף הפחותה ביותר, שהיא מסוג אחר לגמרי עד שהיא מברכת: ״שלא עשני שפחה״ השיגה עוד יותר, ובן ישראל אף הדיוט שבהדיוטים, המברך: ״שלא עשני אשה״, השיג יותר מבת ישראל, וכל שכן החשובים מישראל, ושבעים הזקנים ואהרון ובניו, ועל אחת כמה וכמה לאילו השגות עליונות הגיע משה רבינו. 

'''ובכל''' זה עוד לא הגיעו לשיא ההשגות, כי כאמור, אין להן סוף ושיעור. לאחר קריעת ים סוף הביא ה׳ את בני ישראל להר סיני. ושם כתוב: ״ויבואו מדבר סיני וכו׳ ויחן שם ישראל נגד ההר״ (שם יט). ואמרו חז״ל כתוב ״ויחן״ בלשון יחיד ולא כבכל מקום ״וסעו ויחנו״ בלשון רבים. ללמדך ש״כאן הושוו לב אחד״ (ראה ילקוט שם), כלומר שנעשו כולם בדעה אחת ונתאחדה הכרתם כאילו היו איש אחד. ונמצא שהכרתו של כל אחד נכפלה בששים רבוא פעם. 

'''וזה''' היה לפני קבלת התורה עם גישתם להר סיני בלבד. ולאחר זה באה קבלת התורה מפי הגבורה בכבודו ובעצמו, ובדברה הראשונה השמיע להם קול אלהים: ״אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״, לא פנה אליהם בלשון רבים כי אם בלשון יחיד וכאילו ייחד שמו על כל יחיד ויחיד. 

'''וגם''' לאחר קבלת התורה הלכו והתקרבו יותר ויותר לאלהים. כשירד משה מסיני ציוה לו הקדוש ברוך הוא להקים משכן לה׳ בתוך בני ישראל, שצורתו תסמל בריאת שמים וארץ וכל צבאם ויהיה דומה למקום השכינה למעלה, איתא במדרש רבה (שמות לה:ו): ״׳ועשית קרשים למשכן׳ – אמר רבי אבין משל למלך שהיה לו איקונין נאה. אמר לבן ביתו: עשה לי כמותה. אמר לו: אדוני המלך! איך יכול אני לעשות כמותה? אמר לו: אתה בסממניך ואני בכבודי. כן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: ׳וראה ועשה׳. אמר לפניו: רבון העולמים! אלוה אני שאני יכול לעשות כאלו. אמר לו: ׳כתבניתם׳ - בתכלת ובארגמן ותולעת שני, וכשם שאתה רואה למעלה כן עשה למטה, שנאמר: ׳עצי שטים עומדים׳ כנתון באיסטרטיא של מעלה, ואם תעשה כאותה של מעלה - למטה, אני מניח סנקליטין של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה, מה למעלה שרפים עומדים, אף למטה עצי שטים עומדים: ומה למעלה כוכבים, אף למטה כן״. ועוד אמרו חז״ל (שם מח): ״בג׳ דברים נברא העולם שנאמר: ׳ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו׳ (משלי ג), ובג׳ דברים הללו נעשה המשכן, שנאמר: ׳וימלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת׳״ (שמות לה, וראה ברכות נה). 

'''הרי''' שבני ישראל התרוממו להשגות עליונות כאלה שהעלו את העצמים הגשמיים לגורמים רוחניים עילאיים שהקימו למטה מקום לשכינה כדוגמה שלמעלה, והתדמו לקונם במדה כזו עד שבאותם ג׳ הדברים שברא הקדוש ברוך הוא את העולם עשו הם את המשכן. ולא רק החשובים מישראל כי אם גם הנשים טוו בחכמה זו את העזים, וכמה מדריגות מהן עד זקני ישראל, ולמעלה מהם בצלאל בן אורי שהוא עשה את הכל בחכמתו וחז״ל אמרו עליו למה נקרא שמו בצלאל - ״בצל אל היית״ (ראה ברכות נה.). 

'''ולאחר''' שעשו את המשכן, ירדה השכינה למטה וקבעה מקום בתוך בני ישראל. צא וראה מה גדולה קדושתו של אהל מועד, שהרי משה רבינו עלה לשמים ושכן בענן ארבעים יום וארבעים לילה, ואילו כשהקים את המשכן כתוב בתורה: ״ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה׳ מלא את המשכן״ (שמות מ). הרי שקדושת המשכן עלתה על של מקום השכינה בשמים. והשראת השכינה לא הצטמצמה בין קדשי המשכן בלבד, כי אם התפשטה ללבות בני ישראל בכל מקום שהם. ״ושכנתי בתוכו״ לא נאמר אלא ״ושכנתי בתוכם״, בתוך לבם של בני ישראל. מכאן לאיזה שיא של השגות אלהיות הגיעו בני ישראל במדבר, שקצרה דעתנו לתארן ולפי מושגינו אין למעלה מהן. 

'''והנה''' מופלא הדבר, שלאחר כל זה מצא החוקר לב ובוחן כליות שעדיין לא הושלמה אמונתם ושיש עוד מקום לביקורת חריפה על הכרתם עד כדי כך, שהכתוב מתבטא עליהם: ״ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי״ (תהלים צד). ולא הסתפק הכתוב לתבוע אותם על קוצר השגה בלבד, אלא מציגים אותם כ״תועי לבב״, כאילו לא ידעו ממציאות ה׳ יתברך כלל, כדוגמה שמכנים את אומות העולם שאינם מכירים בה׳ בשם ״תועים״ ושאנו מודים לה׳ בכל יום שאין אנו כמותם ״ושהבדילנו מן התועים״. 

'''עד''' כדי כך חותרים מעמקי האמונה ואין להם שיעור ואין להם תכלית. 

'''ועוד''' יותר מזה. הנה משה רבינו, שהכתוב מעיד עליו: ״בכל ביתי נאמן הוא״ (במדבר יב) ובודאי התעלה בדרגות האמונה בכל מאורעות מצרים וים סוף יחד עם כל בני ישראל פי כמה וכמה, עד שחז״ל אמרו עליו שהוא שקול כנגד ששים רבוא מישראל. ועוד שנתרומם מהארץ עד לידי שמים ועלה לרקיע וניצח את המלאכים שקיטרגו עליו ואמרו להקדוש ברוך הוא: ״תנה הודך על השמים״ וזכה לקבל את התורה מאת האלהים והורידה לארץ. וגם בבנין המשכן הוא היחידי שנמצא ראוי להקימו, כדברי חז״ל שכל החכמים לא היו יכולים להקים את המשכן עד שבא משה והקים אותו (ראה שמות מ:יח ומדרש תנחומא שם). ואף לאחר שהוקם המשכן ואיש לא יכול לבא לתוכו כי ״כבוד ה׳ מילא את המשכן״, היה משה היחידי שה׳ קרא אותו שיבא אל אהל מועד כדכתיב: ״ויקרא ה׳ אל משה״ (ויקרא א) ומשה היה נכנם ויוצא באוהל מועד ״והיה כבוא משה האוהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האוהל ודבר עם משה״ (שמות לג). ולא עוד אלא ״דבר ה׳ אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו״ (שם), ועוד הכתוב אומר: ״פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה׳ יביט״ (במדבר יב). והאם יש אפשרות להגיע להשגות עליונות יותר ממשה רבנו, ואמנם מעיד הכתוב: ״ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים״ (דברים לד). 

'''והנה''' אף במדריגה זו של משה בהשגת אלהים, נמצא עוד מקום לפגם באמונה עד שהכתוב טוען כנגדו: ״יען לא האמנתם בי״ (במדבר כ). ופגם זה היה כל כך חמור שנענש עליו בעונש מר כזה שלא זכה להיכנס ולהכניס את ישראל לארץ. 

'''נמצא''' איפוא, שאין סוף ושיעור להכרת ה׳ וכמה שאדם אף העליון ביותר יעלה לשיא השגותיה העליונות, עדיין לא הגיע לתכליתה ועודנו זקוק לאמונה ולעלות יותר ויותר, ואם נמצא בה איזה פגם כל שהוא הרי הוא בבחינת לא מאמין ותועה לבב. 

'''ומעתה''' נבין דברי חבקוק ״וצדיק באמונתו יחיה״. חז״ל אמרו (מכות כד): ״דרש ר׳ שמלאי, תרי״ג מצוות נאמרו לו למשה וכו׳ בא דוד והעמידן על אחת עשרה וכו׳; בא ישעיה והעמידן על שש וכו׳; בא מיכה והעמידן על שלש וכו׳; בא חבקבוק והעמידן על אחת, שנאמר: ׳וצדיק באמונתו יחיה׳״. ופירש רש״י: ״והעמידן על אחת עשרה, שבתחילה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עליהם עול מצוות הרבה, אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולן אין לך אדם שזוכה ובא דוד והעמידן וכו׳ כדי שיזכו אם יקיימו י״א מצוות הללו וכן כל שעה דורות של מטה הולכין ומתמעטין אותו״. 

'''ולכאורה''' כשאנו מעיינים במאמר זה תוקף אותנו יאוש כי אם בדורו של דוד היו מוכרחים לצמצם את התורה ולהעמידה על אחד עשר יסודות משום שקצרה ידם לקיים את כולה, ולאחר כמה דורות הוכרחו לצמצמה עוד יותר עד שלבסוף העמידוה בדורו של חבקוק על נקודה אחת והיא האמונה, ואם כן אנן יתמי דיתמי לאחר שנתרחקנו מדורו של חבקוק עשרות עשרות דורות, מה נענה אבתרייהו, כמה משוללים אנו מן התורה ובמה נוכל לזכות לאיזו אחיזה שהיא ביסודותיה? 

'''אולם''' לאחר שעמדנו על זה שכל אדם ללא יוצא מן הכלל זקוק לאחר כל השגותיו גם לאמונה, אם כן איפוא יש אף לאדם הדל שבדלים, ואף בדורותינו הירודים שלנו, מקום אחיזה באמונה. וזו היתה כוונתו של חבקוק הנביא: ״וצדיק באמונתו יחיה״, כי עיקר החיות היא האמונה אשר הכל זקוקים לה, ונמצא שגם לנו אפשרות לזכות על ידה ביסוד התורה ומצוותיה שהן עומדות על אחת, שהיא האמונה, ושגם עלינו ראוי לקרא את דברי חבקוק: ״וצדיק באמונתו יחיה״. 

= הדעת שבמעשה =
'''רבים''' מן הראשונים חייבו להגיע לדעת אלהים על ידי חקירות עליונות ועיונים עמוקים ביחוד ה׳. אולם באמת יש בעצם קיום המעשים הטובים גילוי רב של דעת ה׳ וחכמה עליונה. 

'''כתוב''' בירמיהו (כב:טו-טז) שהנביא הוכיח את המלך יהויקים וטען כנגדו: ״אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה וכו׳ דן דין עני ואביון, אז טוב, הלא היא הדעת אותי, נאום ה׳״. הרי מקרא מפורש הוא, כי דוקא המעשים הטובים של צדקה ומשפט וחסד עם העניים, היא היא דעת ה׳. 

'''וכן''' מצינו בחז״ל שאמרו: ״חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב״ (תנא דבי אליהו). לא אמרו שישאף שתגיע דעתו לדעת אבותיו אברהם יצחק ויעקב כי אם שיגיעו מעשיו למעשי אבותיו. הרי שזוהי המדריגה הגדולה ביותר וכי שיא הדעת והחכמה בא עם הקיום המעשי. המעשים הטובים אינו קיום מצות בלבד, אלא הם הם המהוים תורה וחכמה, וזוהי דעת האלהים. 

'''הבה''' נתבונן במעשי האבות וניוכח שדוקא בביצועם בפועל הגיעו לידי תכלית התעלותם והביאו להתגלות ה׳ לכל הדורות. ומשום כך פירטה התורה כל פרט ופרט שבכל מעשיהם, כי כל נקודה חיובית זעירה שבהם יש לה ערך רב וזכותה פועלת לדורי דורות, ולעומתם כל נקודה שלילית שבביצוע המעשה - רישומה ניכר לשלילה לדורות. 

'''אמרו''' חז״ל (בבא מציעא פו:): ״אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם אבינו למלאכי השרת בעצמו, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו; וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח. ׳ואל הבקר רץ אברהם׳ (בראשית יח:ז) - ׳ורוח נסע מאת ה׳ ויגז שלוים מן הים׳ (במדבר יא:לא); ׳ויקח חמאה וחלב׳ - ׳הנני ממטיר לכם לחם מן השמים׳ (שמות טז:ד); ׳והוא עומד עליהם תחת העץ׳ (בראשית יח:ח) - ׳הנני עומד לפניך שם על הצור׳ (שמות יז:ו); - ׳ואברהם הולך עמהם לשלחם׳ (בראשית יח:טז) - ׳והי הולך לפניהם יומם׳ (שמות יג:כא); ׳יוקח נא מעט מים׳ (בראשית יח:ד) - ׳והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם׳״ (שמות יז:ו).

'''הרי''' שבשכר כל פרט שבמעשה חסד של אברהם, זכו בניו לאחר כמה דורות להתגלות ה׳, ולא עוד אלא שהופיע לפניהם בכבודו ובעצמו. לכאורה לא עשה אברהם עם המלאכים כי אם מעשים רגילים, כגון שהוא עמד עליהם תחת העץ, או שהלך עמהם לשלחם ולווה אותם בדרכם, והנה בשכר פעולה פשוטה זו, התגלה הקדוש ברוך הוא לפני בניו ועמד לפניהם על הצור או הלך לפניהם במדבר להראות להם את הדרך. ומכאן כמה יש בכל פעולה מעשית של חסד - חכמה ודעת אלהית, עד שהיא מביאה לידי התגלות לדורות. 

'''ומכאן''' גם לצד השלילי, אם חסרה נקודה כל שהיא במעשה אברהם, שלא עשהו בעצמו, כי אם על ידי שליח, נתמעטה התגלות ה׳ ולא זכו בניו לאותה מדריגת ההכרה והדעת, כי לעומת החשיבות בכל פרט שבמעשהו של אברהם וההשפעה החיובית הכבירה שבו, כן היתה, ניכרת שלילת ההשפעה בהעדרו של כל פרט ונקודה שבאותו מעשה. בשכר זה שאברהם לא הושיט להם בעצם ידיו את המים לרחוץ את רגליהם ואמר להם בלשון אדיבה: ״יוקח נא מעט מים״, וכנראה הגישם להם על ידי אחד מעוזריו, לא המציא הקדוש ברוך הוא בעצמו מים לבניו במדבר, כי אם אמר למשה: ״והכית בצור ויצאו ממנו מים״, כלומר ששלח את משה להוציא להם את המים מן הצור. 

'''ויש''' להתבונן, באיזו אהבה ומסירות נפש קיבל אברהם את האורחים וגמל אתם את מעשי ההטבה והחסד. אברהם כבר היה באותו זמן זקן ושבע ימים, בגיל תשעים ותשע, ועמד ביום השלישי למילתו שיש בו כאב רב, כדאמר ר׳ חנינא בן דוסא: ״כל הנימולין - ביום השלישי כואב הוא להם, שנאמר (בראשית לד): ׳ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים׳״ (פרקי דרבי אליעזר כט), וכן ״אמר רבן גמליאל בנו של ר׳ יהודה הנשיא: כשנימול אברהם, ביום השלישי היה לו כאב הרבה מאד למכתו״ (שם וראה ילקוט שם פב), והיה טרוד בתחבשותיו וקאסר ושרי (ראה בבא מציעא פו). ובאותו יום הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה והרתיח את כל העולם עד ששום בריה לא יכלה לצאת ולבוא בעולם (ראה שם ופרקי דרבי אליעזר שם). ועם כל זה, לא התחשב אברהם לא בכאביו וטרדותיו ולא בחום הרותח, ורץ לקראת האורחים - למרות שחשב אותם כערבים המשתחוים לאבק רגליהם - ועשה כל המאמצים לשרת אותם במהירות האפשרית, ודוקא בעצמו, כדכתיב: ״וימהר אברהם״: ״ואל הבקר רץ אברהם וכו׳ וימהר לעשות אותו״ וכו׳, והכין להם את המאכלים הטעימים ביותר, שחט להם שלשה פרים ״כדי להאכילם שלש לשונות בחרדל״ שהוא ״מעדן מלכים ושרים״ (ראה בבא מציעא פו: ורש״י שם). ורק בדבר אחד לא טיפל אברהם בעצמו, בהגשת המים לרחיצת רגליהם, ובודאי לא היה סיפק בידו משום טובתם של האורחים, כדי שהוא יוכל להשתחרר ולהחיש את הכנת המאכלים בשבילם. אבל משום שסוף כל סוף לא עסק בנקודה זו למעשה בעצמו, בידיו וברגליו ממש, נגרם ממילא העדר בהתגלות ה׳ לבניו. 

'''והוא''' אשר אמרנו, כי המעשה הוא הדעת ובכל פרט ופרט שבו כלולה תורה וחכמה לאין שיעור, ואם חסרה איזו נקודה שהיא אף באופן ביצוע המעשה, נרשם ממילא חסרון בדעת ה׳ ובהתגלות ה׳. 

'''והעדר''' זה בהתגלות ה׳ שלא הקדוש ברוך הוא בעצמו הוציא להם את המים כי אם על ידי שליח, לאו מילתא זוטרתא היא. 

'''מסופר''' בתורה לאחר מעשה העגל, כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה: ״ושלחתי לפניך מלאך״, השיב לו משה: ״אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה״ (שמות לג). משה התרצה יותר שכל העם ישאר במדבר ציה וצלמות, ״במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב וצמאון כו׳״ (דברים ח) ולוותר על כניסת הארץ ועל כל היעודים התלויים בה ובלבד שה׳ בעצמו ילך לפניהם ולא מלאך הרי כמה גדול המרחק בקרבת ה׳ אם הקדוש ברוך הוא בעצמו הולך לפניהם או על ידי שליח. 

'''ומכאן''' כמה חכמה ודעת כלולה במעשה אברהם, עד שכל נקודה שלילית באיזה פרט שהוא בביצועו, הסבה הבדל עצום כזה בהתגלות ה׳ שבין הופעתו בכבודו ובעצמו לבין פעולתו על ידי שליח.&lt;ref&gt;ויש להוסיף שמסיבת הוצאת המים על ידי שליח, נתגלגל הדבד שנתבעו בעניני אמונה, כדברי הכתוב: ״יען לא האמנתם בי וכו׳״ (במדבר כ).&lt;/ref&gt;

'''וכל''' זה הוא אף במעשה אברהם, שקיים את כל המצוות מעצמו, לפני נתינת התורה ומבלי להיות מצווה ועושה. ועל אחת כמה וכמה, כמה דעת ה׳ כלולה בכל מעשה מצוה לאחר שניתנה התורה לישראל ומקיימים אותה בתור מצווה ועושה (ראה בבא קמא פז, דברי ר׳ חנינא ״גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה״), והוא אשר דיבר הנביא, כאמור, על המעשים הטובים שעושה האדם: ״הלא היא הדעת אותי״. 

= קנה מדת החכמה =
'''לפי''' מושגינו בהערכת בני האדם, כשאנו מכירים באחד שהוא עולה בהכרתו מחבירו, אנו מציינים אותו כחשוב מרעהו, אבל אין אנו מחלקים אותם לסוגים מיוחדים, אולם לפי מושגי ההערכה של התורה וחז״ל, כל הבדל קטן בהכרה בין איש לרעהו מהוה מרחק עצום ביניהם עד שלא רק קובע אותם לסוגים נפרדים, אלא למהות אחרת עד שאחד כלפי השני הוא כחמור לגבי אדם. 

'''בשעה''' שאברהם אבינו הלך לעקוד את יצחק בנו ושני נעריו עמו, שהם ישמעאל ואליעזר, כתוב בתורה: ״וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, ויאמר אברהם אל נעריו, שבו לכם פה עם החמור״ (בראשית כב). ואמרו חז״ל: ״מה ראה? ראה ענן קשור בהר, אמר: דומה שאותו מקום שאמר לו הקדוש ברוך הוא להקריב את בנו שם. אמר ליצחק: בני: רואה אתה מה שאני רואה? אמר לו: הן. אמר לשני נעריו: רואים אתם מה שאני רואה? אמר לו: לאו. אמר: הואיל וחמור אינו רואה ואתם אינכם רואים, שבו לכם פה עם החמור״ (בראשית רבה נו). ואמרו עוד: ״ומנין שהעבדים דומים לבהמה? מהכא, שבו לכם פה עם החמור - עם החמור״ (שם). 

'''ומי''' היו הנערים האלה? ישמעאל ואליעזר, שהיו מחניכו ביתו של אברהם אבינו ועמדו במדריגות גדולות מאד בהכרתם ובהשגותיהם. אולם מכיון שלא הגיעו בפעם הזאת לשיא הכרתם של אברהם ויצחק ולא השיגו במדריגת רוח הקודש מה שהשיגו הם, גבה הר ביניהם עד שנקבעה להם דרגה של חמורים. ולא להם בלבד כי אם לכל זרעם וזרע זרעם עד עולם. ולא רק בהשקפה כי אם להלכה ולמעשה, כפי שנפסק לדורות. 

'''הרי''' מכאן כמה ערכה של כל השגה בהכרה, עד שההבדל בין השגה אחת לשניה במקרה אחד בלבד הוא כהבדל בין אדם לחמור, ולא של אדם סתם, אלא כהבדל שבין איש המעלה הגדול ביותר, בדרגותיהם של אברהם ויצחק, עד דרגת חמור ממש. 

'''אברהם''' הלך והתעלה כל ימיו מדרגה לדרגה. חז״ל אומרים: ״בן שלש הכיר אברהם את בוראו״ (נדרים לב), ובמקום אחר שנינו שבן ארבעים או בן ארבעים ושמונה הכיר את בוראו (מדרש רבה יד). והסביר הרמב״ם (ראה הלכות עבודת זרה א:ג) שעוד מילדותו התחיל אברהם לשוטט בדעתו ולחשוב יום ולילה על גלגל העולם מי מסבב אותו. וכך הלך והתעלה מהכרה להכרה, כי הרי בעוד היותו בן שלש נאמר עליו שהכיר את בוראו, ובכל זאת המשיך להוסיף הכרות על גבי הכרות עד שהגיע לגיל ארבעים ושמונה ובא לשלמותה. ואף אז עדיין לא השלים את מדריגתו והמשיך להתעלות משלב לשלב, ורק בהגיעו לשנת התשעים ותשע ציוה לו הקדוש ברוך הוא על המילה ואמר לו: ״התהלך לפני והיה תמים״ (בראשית יז), כלומר, שעל ידי המילה נעשה שלם (ראה תוספתא נדרים ב). 

'''וגם''' ישמעאל ואליעזר למדו מאברהם והתעלו ביחד אתו בהכרתם. חז״ל אומרים שאליעזר נקרא דמשק משום שדלה והשקה מתורת רבו (ראה רש״י בראשית כב), וכן נימול ביחד עם אברהם. כמו כן שנינו על ישמעאל שהתעלה מאד במעשה המילה, עד שטען כלפי יצחק שהוא חביב ממנו שנימול בן י״ג שנה ולא מיחה (בראשית רבה נה), והתפאר כנגדו ש״נתן נפשו על המילה וקיבל עליו״ (ראה תנחומא ישן וירא מב). 

'''אולם''' במעשה ההליכה אל העקידה התבלט ההבדל בין אברהם ויצחק לבין ישמעאל ואליעזר. אמנם בתחילה הלכו במשך שלשה ימים כולם יחדו, אבל ביום השלישי ראה אברהם את המקום מרחוק (ראה חז״ל במדרש רבה נו, כמה ערך נתנו לראיה זו של היום השלישי). וגם יצחק ראה את המקום, כלומר הוא ראה והשיג מה שראה והשיג אברהם, ומשום כך נמצא ראוי לעקידה. חז״ל אומרים שלאחר שיצחק השיב לאביו שהוא רואה את עמוד הענן שבהר ״הבין אברהם שנרצה הנער לעולה״ (פדקי דרבי אליעזר לא). אבל ישמעאל ואליעזר לא ראו ולא השיגו את הכל מה שאפשר היה להשיג. ומשום שעמדו ולא המשיכו להתרומם ולהתעלות עם אברהם ויצחק בשיא החזות ורוח הקודש, נמצאו שאינם ראויים ללכת יחד אתם ואמר להם אברהם: ״שבו לכם פה עם החמור״ כלומר, שבגלל זה בלבד נקבעה להם דרגה של חמור. 

'''יסוד''' זה בא ללמד גם עלינו. גם אנו, אף לאחר שיצאנו ממצרים לחירות עולם, שקבלנו את התורה ואי אפשר לנו לרדת למדריגה של עבדים, בכל זאת גם לגבינו יש הבדל בין השגה להשגה כאותו מרחק שבין אדם לחמור. ״אמר ר׳ זירא אמר רבא בר זימנא: אם ראשונים כמלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים כבני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר׳ חנינא בן דוסא ושל ר׳ פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים״ (שבת קיב). הרי שר׳ זירא ראה הבדל בדרגה של דורו לגבי הדרגה של הדור שלפניו כהבדל בין חמור לבני אדם. ואם כי גם דורו של ר׳ זירא עמד במדריגה גדולה מאד בהשגת החכמה שלפי מושגינו אנו אין לנו בה כל תפישה, בכל זאת מכיון שהשגותיו של הדור שלפניו היו גדולים משל השגותיהם הם, שהם תפשו סברה אחת חשובה יותר (ראה שם), ראו בזה מרחק עצום ביניהם, כי כאמור רב מאוד ערכה של כל השגה והכרה עד שכל הבדל בין זו לזו מהוה מהות אחרת לגמרי, מהות הרחוקה מחבירתה כמרחק האדם מן הבהמה. 

'''ואין''' תימה בדבר, כי הרי מרחקי חכמת ה׳ הם עצומים ללא גבול וללא שיעור. כמה חכמה מכיל גלגל אחד שבבריאה וכמה יש להתענין ולהתעמק בו כדי להשיג אותו. והרי ישנם בעולם גלגלים רבים ובכולם משתקפת חכמה ללא סוף, ונמצא איפוא שממדי החכמה הם ללא שיעור. ואם בחכמת העולם כך, על אחת כמה שבחכמת התורה, שבאות אחת ממנה נברא כל העולם, אין שיעור לממדי מושגיה ויש מרחקים עצומים בין דור אחד למשנהו או בין איש לרעהו אף כדי מרחק שבין אדם לבהמה, ואף אם גם הדור הפחות או האדם הפחות נמצא במדריגה גדולה מאד. 

'''ומכאן''' יש לראות גם את הצד השני, שאם אחד משיג משהו יותר מחברו בהכרתו ובהשגתו, הריהו עולה עליו בממדים אחרים ומהוה מהות אחרת. וגם זה יש ללמוד מדברי חז״ל באותו ענין. כתוב בגמרא שם שרבי חזקיהו שאל איבעיא בהלכה ורבי יוחנן תלמידו פתרה לו מתוך סברא ידועה, וקרא עליו ר׳ חזקיה בגלל סברתו זו: ״לית דין בר אינש״, כלומר, שאינו בן אדם אלא מלאך (ראה רש״י שם). הרי שבגלל סברתו זו בלבד שתפש מה שלא תפשו אחרים, התעלה למדריגה אחרת. והובלט הבדל ביניהם כהבדל בין מלאך לבני אדם. 

'''הרי''' כמה חשובה כל השגה בהכרה ובחכמת התורה, שהוא מעלה למהות אחרת ולעולמות אחרים. 

= כוחו של הרהור =

== א ==
'''יסוד''' העולם הוא קיום המצוות, ולא דוקא המצווה כולן אלא כל מצוה ומצוה יש לה ערך רב עד שראוי לברוא בגללה את כל העולם, ואדם הראשון יוכיח, שנצטוה על מצוה אחת בלבד ונברא בשבילו עולם גדול מלא תענוגות לאין שיעור. וכבר עמד על יסוד זה הרמב״ם. שנינו (מכות כג): ״רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות״ ומפרש הרמב״ם בפירושו על משנה זו: ״מעיקרי האמונה בתורה כי כשקיים אדם מצוה מתרי״ג מצוות כראוי וכהוגן וכו׳ הנה זכה בה לחיי העולם הבא, ועל זה אמר ר׳ חנניא כי המצוות בהיותן הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהן על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו מאותו מעשה״. הרי שמתוך מצוה אחת ראוי אדם להגיע לשלמותו. 

'''והנה''' לעומת זה, אם יחסיר מצוה אחת הריהו מאבד את כל עולמו. הכתוב אומר (ישעיה ה): ״לכן הרחיבה שאל נפשך ופערה פיה לבלי חק״ - ״אמר ריש לקיש למי שמשייר אפילו חוק אחד. אמר רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת הכי, אלא אפילו לא למד אלא חוק אחד״ (סנהדרין קיא: וראה גירסת ילקוט שם: ״אלא למי שלא למד אפילו חוק אחד״). הרי לדברי ריש לקיש אם תחסר לו מצוה אחת, הריהו מיורשי גיהנום. ומכאן כמה ערך למצוה אחת לדברי שניהם, כי לריש לקיש הרי בהעדר מצוה אחת הוא מאבד את כל עולמו ולרבי יוחנן בקיום מצוה אחת הוא זוכה לעולמו. 

'''ואם''' יש ערך כה רב למצוה, הרי אם יש חסרון באיזו מצוה, כמה יש בגללו מהעדר השלמות ומן הפגם באדם. ואם במצוה יחידה כך, בעיקרי האמונה שהוא יסוד כל התורה וכוללת כל המצוות כפי דברי חז״ל ״בא חבקוק והעמידן על אחת - וצדיק באמונתו יחיה״ (מכות כד) - על אחת כמה וכמה שכל פגם בשלמותה פוגם בכל האדם אף תוך כל מעלותיו העליונות. 

== ב ==
'''הבה''' נתבונן בענין נסיון העקידה שנתנסה בה אברהם אבינו ע״ה. לכאורה לשם מה היה עוד זקוק אברהם אבינו לנסיון זה הקשה מכולם? הלא ה׳ יתברך אינו צריך לבחון את האדם לשם ידיעתו, כי הוא חוקר לב ובוחן כליות, אלא ודאי תועלת הנסיון היא לצורך האדם עצמו, כדי להעבירו ולצרפו בכור הנסיון, ואם כן לא היה צורר לאברהם בכך, כי הרי כבר נאמר: ״אתה הוא ה׳ האלהים אשר בחרתי באברם והוצאתו מאור כשדים וגו׳ ומצאת את לבבו נאמן לפניך״ (נחמיה ט), ונמצא שכבר עמד אבינו אברהם בנסיון אור כשדים, ובירר דביקות לבו ואמונתנו הגדולה באלהים, שהפיל את עצמו לכבשן האש רק למען כבודו יתברך, ואם כן למה היה זקוק לנסיון נוסף של העקידה? ואם כדי להודיע לבאי עולם ולקדש את השם על ידי העקידה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח, האם לא היה די בזה שאברהם מהלך בעולם כולו וממליך את הקדוש ברוך הוא על הכל, כמו שנאמר בתורה שהיה נוטע אשל ובונה מזבחות בכל מקום ומקום וקורא בשם ה׳? ועוד אמרו חז״ל (ברכות ז): ״מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה מי שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו אדון, שנאמר: ויאמר ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה״ (בראשית טו), פירוש: שהודיע אדנותו יתברך בעולם כולו שהוא אדון כל. ואמנם זכה אברהם להכניס נפשות רבות תחת כנפי השכינה ולהרבות כבוד שמים בעולם, ובני דורו הכירו את ה׳ ושאברהם הוא עבדו הנאמן, כמו שמצינו בבני חת שאמרו: ״נשיא אלהים אתה בתוכנו וכו׳״, ואם כן איפוא מה היתרון בעקידה שאמר לו ה׳ להעלות בנו יחידו לעולה לפניו. 

'''עוד''' יש להתפלא, שרק לאחר העקידה נאמר לו: ״עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה״ - ״עתה״ ולא קודם לכן? אתמהה! והאם לא הוכיח עדיין אברהם בכל הנסיונות הקודמים שירא אלהים הוא? ואם כדי להודיע לאחרים, כאמור, הרי היה צריך להיות כתוב: ״עתה הודעת וכו׳״ ולא ״עתה ידעתי״.

'''אכן''' בדברי חז״ל אנו מוצאים פתרון לשאלה זאת, שלא היה כאן נסיון בלבד אלא היה בזה גם משום כפרה. איתא בתנחומא: ״אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ במחזה לאמר אל תירא אברהם״ (שם): ״ילמדנו רבנו, העולה על מה היתה באה? כך שנה ר׳ ישמעאל: העולה באה על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. ורשב״י אמר: על הרהור הלב, שנאמר (איוב א): ׳ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו׳ והעלה עולות מספר כולם כי אמר אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם וגו׳ אתה מוצא, אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין. ומה היה אומר? ר׳ לוי אמר: כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה, עזרני הקדוש ברוך הוא באותם המלכים והצילני מן הכבשן, כבר קבלתי שכרי ושוב אין לי שכר בעולם הבא. אמר לו הקדוש ברוך הוא: כיון שהרהרת אחר מעשי, עולה אתה צריך. לפיכך: ויאמר קח נא את בנך את יחידך וגו׳ והעלהו שם לעולה״. 

'''צא''' ולמד מה עשה אברהם ומה פעל בעולם באמונתו ודביקותו בה׳ יתברך, עד שבא מתוך כך להרהר שמא קיבל כל שכרו בעולם הזה. כתוב: ״ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז יושב בארץ״, ואמרו חז״ל (בראשית רבה מא:ה): ״בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל? היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: ׳לזרעך אתן את הארץ הזאת׳ (בראשית יב:ז) ואברהם פרידה עקרה ואינו מוליד. למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו ואין אכלין מדידהון אינון אכלין. אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך אמרתי לו, ׳לזרעך נתתי׳ (בראשית טו:יח), אימתי לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה, ׳והכנעני והפריזי אז יושב בארץ׳ (בראשית יג:ז), עד עכשו נתבקש להם זכות בארץ״. הרי שהיתה כאן מחלוקת בהלכה. רועי לוט טענו שכבר יש להם זכות בארץ ואין צורך שבהמתם תצא זמומה, ואילו רועי אברהם עמדו על כך שכל אימת הכנעני נמצא בארץ עדיין אין להם זכות ויש בזה משום גזל.

'''אולם''' אברהם דקדק ואמר: ״אל נא תהי מריבה ביני ובינך הפרד נא מעלי״, כלומר: אברהם ראה בזה מריבה. הוא הכיר כי אין מחלוקת זו של רועי לוט כולה לשם שמים, שאינה כמחלוקת הלל ושמאי שאלו ואלו דברי אלהים חיים, אלא מעורבת בזה גם איזו נטיה אישית של חמדת ממון, והרי זו מריבה, ומכיון שכך, אין אברהם יכול לדור עם לוט בכפיפה אחת, על אשר לא מיחה ברועיו. עד כה הגיעה טהרת לבו של אברהם אבינו. ולעומת זה, לוט נטה מדרך ה׳. הרי היה לו לשוב בתשובה ולהתחנן לפני רבו שיקרבנו ויחזור למוטב, אבל הוא לא בא לידי כך, אלא נשא עיניו וירא את כל ככר הירדן והנה כולה משקה, ויצא מלפני רבו, שביתו היה כמדור לשכינה, והתיישב בין אנשי סדום שהיו רעים וחטאים לה׳ מאד. ובזה נתגלה לוט כתינוק הבורח מבית הספר והלך מדחי אל דחי, עד שאמר: ״אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו״ (ראה בראשית רבה מא). ובכל זאת כשנשבה לוט במלחמה, כתוב: ״וישמע אברהם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו״. לא היסס ולא פקפק אברהם ומסר נפשו עליו כעל אח דבוק אליו באהבה וחיבה, ונכנס בסכנה בגללו להלחם עם ארבעה מלכים להצלתו. לא היה לאברהם שום נגיעה עצמית בזה, אלא רק כוונה קדושה לעשות חסד, להלוך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא: ״מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו׳״. 

'''והנה''' הולך אברהם ומפעיל חסדו הגדול עם לוט, ומתרחשים לו נסים גלויים במלחמתו עם המלכים, שזרק עליהם קש ונעשו גירים, עפר - ונעשו חרבות. והוא קידש בזה שם שמים בעולם, כמו שכתוב: ״ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וכו׳ ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ״, ופירשו חז״ל (סוטה ד:): מלמד, שהקנהו אברהם להקדוש ברוך הוא שמים וארץ, כלומר: על ידי מעשה זה של מלחמתו עם המלכים השליט את כבוד ה׳ יתברך על כל העולם - על השמים והארץ. ואם כן מה היה כאן לאברהם להרהר שמא קיבל בכך שכרו בעולם הזה? אדרבא, הלא בפעולה זו הרבה כבוד שמים עד שהקנהו להקדוש ברוך הוא שמים וארץ. 

'''אולם''' אברהם אבינו עוד מצא כאן מקום להתגדר. והרי כך אמרו חז״ל: ״לעולם אל יעמיד אדם עצמו במקום סכנה שמא אין עושים לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו״ (תענית כ), ומכאן חשש אברהם אבינו, שמא עם כל מסירות נפשו לכבוד שמים בלבד ולא זולת זה כלל, עלול שינכו לו מזכיותיו מכיון שמסר עצמו לסכנה ונעשו לו נסים. ואמנם הפחד הזה עצמו יש בו משום מצוה, שכן אמרו (ברכות ס): ״אשרי אדם מפחד תמיד״ - ״בדברי תורה קאי״ וכל הגדול יותר, עליו לפחד יותר שמא לא יצא ידי חובתו. ובאמת דורשים חז״ל את הפסוק הזה על אברהם אבינו, לגבי אותה המלחמה (ע׳ מדרש תנחומא על הפסוק אחד הדברים הנ״ל). 

'''ונמצא''' שאף אברהם אבינו שטרח ועמל במשך כל ימי חייו רק לכבוד ה׳ יתברך, וקרא בקול גדול לכל העולם והודיעם שיש אלהים אחד יחיד ומיוחד ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה לחסות בצל כנפי השכינה (ראה יד החזקה הל׳ עבודה זרה א) ובודאי שכרו לעולם הבא גדול מאד, ובכל זאת היה לו מצד הדין ומצד מעלת השלמות לחשוש ולפחד שמא ינכו לו מזכיותיו בגלל הנסים שנעשו לו במעשה זה של קידוש שם שמים במלחמתו האמורה. ולא רק שהיה לו לחשוש לניכוי שכר, שיש בו על כל פנים שארית גם לעולם הבא, אלא שמא קיבל כל שכרו בעולם הזה ושוב אין לו שכר כלום בעולם הבא. ושבחוהו את אברהם על פחדו זה והכתוב אומר עליו: ״אשרי אדם מפחד תמיד״. ולעומת זה הבטיח לו הקדוש ברוך הוא: ״אל תירא אברהם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד״. כלומר, שהגיע לשיא השלמות ולא הפסיד את שכרו. 

'''אולם''' מדת הדין מצא כאן עוד מקום, על אף שלמותו ומדרגותיו העליונות של אברהם אבינו, לתבוע אותו על פחדו זה ולמצוא בתוך מעמקי לבו הנאמן איזה שמץ של הרהור על מעשיו של הקדוש ברוך הוא, ואם כי שומה היה אברהם אבינו, כאמור, לפחד שמא ינכו לו מזכיותיו, אבל ״לפום גמלא שיחנא״, ובזה שדקדק ואמר: ״כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה וכו׳ ושוב אין לי שכר בעולם הבא״, התגלה פגם מה בעומק הכרתו בחסד ה׳ שהוא מעולם ועד עולם, וראו בכך הרהור אחר מדת הדין. 

'''והנה''' בגלל פגם דק זה של אברהם, חייבו אותו לכפר על עצמו בקרבן עולה. ואיזו עולה? את בנו יחידו שחנן לו ה׳ לאחר מאה שנה. ואף על פי שהקדוש ברוך הוא הבטיח לו ״כי ביצחק יקרא לך זרע״, ועליו הושתת לעתיד יסוד כל בית ישראל: בקבלת התורה, בירושת הארץ, בבנין המקדש, ובכל יעודי אחרית הימים של ימות המשיח ועולם הבא, בכל זאת ״אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה׳״ ואין שום דבר יכול לעמוד כנגד התביעה הזאת שנתבע אברהם, וכמו שאיוב בשעתו העלה עולות על הרהורי הלב של בניו, כך אברהם אבינו נתחייב על אף הכל להעלות את בנו יחידו לקרבן עולה כדי לכפר על הרהורו. 

'''הרי''' כמה עמוקה היא מדת הדין! נורא הוא ומי יכילנו!

'''ובאמת''' היה בעמידתו של אברהם בנסיון העקידה תיקון על אותו הרהור במדה כנגד מדה. כי בהעלותו את יצחק בנו על גבי המזבח הלא היה לו מקום להרהר ולטעון: ״אמש אמרתי לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי לשחטו ולהקריבהו עולה״ (ראה בראשית רבה נו). ומכיון שלא הרהר אחרי מדותיו של הקדוש ברוך הוא והלך בתומו ועוד הזדרז והשכים בבקר ויחבוש את חמורו וכו׳ לקיים רצון ה׳ יתברך, הנה גילה בזה אמונתו הגדולה באלהים, ובטחונו השלם בו עד למדרגה מופלאה כזאת שעל אף עקידתו את יצחק, יתקיימו כל הבטחותיו של הקדוש ברוך הוא אליו, ואין שום מקום להרהר אחר מדותיו. ובזה תיקן אברהם מה שפגם בהרהורו ונמצא לבבו נאמן לפניו. 

'''ואמנם''' משום כך נאחז אברהם כל כך במעשה העקדה ורצה דוקא לשוחטו ולשפוך דמו, עד שנאלץ מלאך ה׳ מן השמים לקרוא לו ״אברהם אברהם״ - ב׳ פעמים, ואמרו חז״ל (בראשית רבה נו): ״למה ב׳ פעמים? שפסלו מלאכי השרת את הסכין ורצה אברהם לחונקו״... מפני שידע שבזה ימצא כפרתו והשלמת מדריגתו. 

'''והוא''' מה שנאמר לו אחר מעשה העקידה: ״עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך יחידך ממני״, כלומר: עתה באת לשלימות העליונה באמונתך ובהכרתך שכל הנהגתו בעולם הוא חסד ואמת מעולם ועד עולם. 

== ג ==
'''עמדנו''' במאמרנו הקודם כמה גדול כוחו של הרהור, שאף במעלות העליונות ביותר אם נמצא בהן איזה הרהור קל שאיננו במדריגת השלמות, הוא פוגם בערך המעלות וזקוקים להביא עליו כפרה, כמו שמצינו בבניו של איוב וכפי שהסברנו שעל זה בא תיקון מעשה העקידה של אברהם אבינו. 

'''ומכאן''' נבין גם תקנות חז״ל של תעניות בה״ב, שאנו עומדים בהן כעת. 

'''כתוב''' בטור או״ח (תצב): ״נוהגים באשכנז ובצרפת להתענות שני וחמשי ושני אחר הפסח והחג וכו׳ וסמכו אותם על מקרא דאיוב: ויהי כי הקיפו ימי המשתה וכו׳ והעלה מספד עולות כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני וגו׳, ובשביל שימי המועד הם ימי משתה ושמחה אולי חטאו״. 

'''ובאמת''' לא רק ימי המועד בלבד הם ימי משתה ושמחה, כי אם גם הימים הנוראים. אמנם לכאורה נראים לנו הימים הנוראים שהם ימי יראה ותשובה כימי עצבות וימי החג כימי שמחה והם ניגודים אלו לאלו. אבל באמת אין הדבר כן כי בעצם מהותם צורה אחת להם והיא החדוה והשמחה בה׳. 

'''כתוב''' לגבי ראש השנה שאמר נחמיה לכל העם: ״היום קדוש הוא לה׳ אלהיכם אל תתאבלו ואל תבכו וגו׳ לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו׳ ואל תעצבו כי חדות ה׳ מעוזכם״ (נחמיה ח). הרי שצורת הימים הנוראים איננה בבכיה וצער כי אם בשמחה ובחדוה. מטרת הימים הנוראים היא בהתעלות בהכרת ה׳ ובתשובה, ועיקרה של תשובה היא תיקון הלב, כדכתיב: ״לב נשבר ונדכא אלהים לא תבזה״ (תהלים נא), היינו שיכיר את עצמו ויבין את ערכו ומצבו, ומתוך כך יבחין בין טוב לרע ויתקן את עצמו, ואין לך שמחה ועונג יותר גדול מזה. ואף שלמה המלך החכם מכל אדם כשאמר לו ה׳: ״שאל מה אתן לך״, לא ביקש מכל שכיות וחמודי תבל אלא הבחנת הלב, כדכתיב: ״ונתת לעבדך לב שומע וכו׳ להבין בין טוב לרע״ (מלכים ג). הרי שאין בכל העולמות עונג ושמחה שישוו לשמחה ותענוג של תיקון הלב, וזהו יסודם ועיקרם של הימים הנוראים. 

'''ומאידך''', גם בימי החג צריכה להיות השמחה משולבת ביראה כדברי חז״ל: ״וגילה ברעדה״ (תהלים ב) - ״במקום גילה שם תהא רעדה״ (ברכות ל), כלומר, שמתוך השמחה יתעלו ביראה. 

'''נמצא''' איפוא שצורת הימים הנוראים והחגים אחת היא, אלא שבימים הנוראים הצורה החיצונה היא ברעדה והפנימית בגילה, ואילו בחג - הצורה החיצונה היא בגילה והפנימית ברעדה ושתיהן משלימות זו את זו. כל ארבעים הימים החל מראש חודש אלול, הכוללים גם את ימי הסליחות וראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, הם ימי הכנה ועליה ממדריגה למדריגה ובקדושה למעלה מקדושה. וימי החגים הם המשך לעליה זו ומביאים לתכליתה שהיא השמחה בקודשא בריך הוא, כדברי הכתוב: ״נגילה ונשמחה בו״ (תהלים קיח), ופירשו רז״ל: ״אמר ר׳ אבין אין אנו יודעים במה לשמוח, אם בהקדוש ברוך הוא אם ביום, בא שלמה ופירש, ׳נגילה ונשמחה בך׳ (שיר השירים א) בך בתורתך״ (ראה פסיקתא הובא בילקוט שמעוני תהלים תתעו). ומפני זה אנו מסיימים בשמיני עצרת את שמחת החג בשמחת התורה שזוהי שיא השלימות לשמוח בה׳ ותורתו. ושמחה זו והריקודים הם מעין עולם הבא שחז״ל מתארים אותו שיעשה בו הקדוש ברוך הוא מחול לצדיקים (ראה תענית יא). 

'''והנה''' מופלא הדבר למרות ששמחה זו היא שיא המעלות, חששו הקדמונים שמא יגיעו מתוך שמחה זו לידי חטא ותיקנו כאמור, תעניות בה״ב. 

'''האם''' יתכן שתוך מעלות עליונות כאלו יגיע אדם לידי הרהור חטא, ובמדה כזו שמצאו לצורך להכריז בגללו צום ותפלה במקום הקרבנות ולקבוע לתקונו ימים מיוחדים לתשובה ולכפרה? 

'''אלא''' מכאן שאף במדריגות העליונות ביותר של עליה ואצל אישים עליונים, יש לחשוש, כאמור, שמא כוונתם לה׳ תוך עליתם העליונה - אינה שלמה בתכלית השלימות. ואם הכונה אינה כולה לה׳ לא די שאינה מצוה, אלא היא נגד ה׳ ונקראת חטא. וגם זה למדו מאיוב, כי הרי בניו של איוב עסקו בשמחה של מצוה, (ראה ויקרא רבה צו) ולא היה בהם שום דופי כי אם הרהור הלב, כדברי רשב״י: ״אין העולה באה אלא על הרהור הלב וכו׳ ממי אתה למד מבניו של איוב״ (שם) ובכל זאת העלה עליהם איוב עולות כמספר כולם ואמר אולי חטאו בני. 

'''ומכאן''' שגם לגבי שמחת החג יש בהרהור זה שאינו מכוון לה׳ ולתורתו משום חטא ואם מתגלה חטא בשמחה עילאה זו, הרי מתגלה שכל העליה והעבודה בכל הימים הנוראים וימי החג לא היתה, שלימה כדבעי ויש להתחיל הכל מחדש, לחזור על כל התשובה והוידויים, לעסוק בצומות ובתפלות ולתקן את כל עבודת הימים הנוראים והחגים.

== ד ==
'''וכשנדקדק''' בדבר נראה עד היכן מגיע חומרת הפגם בשלימות הכונה לשם ה׳ ותורתו שאין בזה משום חטא ופשע בלבד, אלא שפוגם בצורת תכליתה ומטרתה של כל הבריאה. 

'''לכשנסתכל''' בעולם נראה שכל בני האדם, לרבות הגויים, עוסקים בישובו של עולם שיש בו משום צדקה וחסד. הם בונים ערים, סוללים דרכים, גושרים גשרים ועושים לתיקונו של עולם, אנו לא מבינים להעריך כראוי את חשיבות בנינה של עיר. אבל באמת חשוב דבר זה מאד לפני המקום שמציינים מאורע זה בתורה, כמו שכתוב: ״ויהי בונה עיר״ (בראשית ד). ומצוה רבה היא כי ״לא תהו בראה לשבת יצרה״ (ישעיה מח). ואף מה שהעמים נלחמים איש ברעהו, סבורים הם שעושים לטובת האנושיות ולמען תיקון העולם בדרכי הצדק והיושר, בהתאם לשיעור הבנתם. ולכאורה אם הם עוסקים בהטבה ובחסד, וכידוע הרי ההטבה הקטנה ביותר מקורה בדעה עליונה ויש בה משום התדמות לדרכי השם, למה קוראים אותם רשעים ומביאים עליהם פורעניות? 

'''ואמנם''' אומרים חז״ל: לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו, מיד מתקבצים ובאים הגויים וכו׳. אמר להם הקדוש ברוך הוא במה עסקתם. אומרים לפניו: רבונו של עולם! הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו וגו׳ הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה, אמר להם כל מה שעשיתם לצורך עצמיכם עשיתם וגו׳״ (ראה עבודה זרה ב). הרי שהגוים יבקשו את שכרם מהקדוש ברוך הוא על אשר עסקו בישובו של עולם כדי לאפשר לישראל לעסוק בתורה. 

'''אלא''' שהקדוש ברוך הוא משיב להם שעשו לצורר עצמם, כלומר שכוונתם לא היתה לשם ה׳ כי אם לתועלת עצמם. הרי מכאן שאף הקדוש ברוך הוא יסכים להם שעזרו במעשיהם לישראל לעסוק בתורה, אבל מכיון שלא כוונו במעשיהם אלו לה׳ ולתורתו יתחייבו בדינם ויצאו בפחי נפש, כי לא מילאו את תכלית הבריאה, והם נקראים רשעים ונענשים על מעשיהם. 

'''ואם''' אומות העולם שכל מעלתם היא בזה ש״חביב אדם שנברא בצלם״, בכל זאת נתבעים הם לכוון את כל מעשיהם לשם חזוק התורה ובלא זה הם רשעים ופושעים, על אחת כמה וכמה בני ישראל שנקראו בנים למקום וקבלו את התורה, שהם נתבעים ומחוייבים לכוון בכל מעשי המצוות והעבודה לשם ה׳ ותורתו ואם יש פגם בשלמות כוונה זו סיכלו את מטרתם ותכליתם. 

'''ומכאן''' כמה גדול חומר העון אם כוונת שמחת החג איננה שלימה לשם ה׳ שיש בה גם משום הנאת עצמן. ולא עוד שאף אם הכוונה תהיה שלימה לה׳ אבל אם שמחה זו לא תביא חזוק לתורה נפגמה צורתה ותכליתה, שהיא כאמור ״נגילה ונשמחה בך - בך בתורתך״. וזוהי הבחינה: אם אחר החג עוסקים בתורה ביתר עוז ומרץ, הרי היתה השמחה בטהרתה ושלימותה, אבל אם חס ושלום מתעיפים ונחלשים מחמת השמחה והריקודים. סימן שהשמחה לא היתה לגמרי בו, כי הרי כתוב: ״וקוי ה׳ יחליפו כח יעלו אבר כנשרים״ (ישעיה מ), נמצא איפוא שהשמחה הביאה לידי תוצאות הפוכות שלא די שלא נתחזקו בתורה אלא שגרמה לרפיון בתורה. ובמקרה כזה התביעה עלינו חזקה יותר מעל האומות, כי יש בה גם ביטול תורה שהוא כנגד כולם. 

'''ולא''' עוד אלא אם אין השמחה מביאה לידי חיזוק התורה יש בה משום חמורי חמורות, חז״ל אומרים: ״ויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על מאסה של תורה. על מה אבדה הארץ, על עבודת אלילים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים אין כתיב כאן, אלא על עזבם את תורתי״ (ירוש׳ חגיגה א:ז פתיחתא דאיכה רבתי). ובמה התבטאה עזיבתם את התורה? אמרו חז״ל: ״דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו: אמרו נביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, שנאמר: ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם. אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה״ (בבא מציעא פה), ומפרש רש״י: ״וכיון דלא מברכי, גליא דעתיהו שאינה מתנה חשובה להם״. 

'''הרי''' עצם מעשה קיום מצות תלמוד תורה היתה בתכלית השלימות, רק הקדוש ברוך הוא היודע מעמקי הלב מצא שכונתם היתה פגומה כפגימה דקה מן הדקה שעין החכמה והנבואה לא הרגישה בה, והיא שלא היתה חשובה בעיניהם כפי ערכה ולא ראו חובה לברך עליה כראוי (ראה רש״י שם ור״ן נדרים פא). ובכל זאת היא חמורה מעבודה זרה ומגילוי עריות ושפיכות דמים ובגללה אבדה הארץ. 

'''ואם''' פגימה דקה זו שלא היתה, אלא בכוונה לשמה כך, על אחת כמה אם מתגלה איזה לקוי בעצם הלימוד, הן בכמות והן באיכות, דהיינו אם מתחזקים בשקידת לימוד התורה אבל לומדים לפי נטיית הלב והרצון, כגון שמתמסרים בכל העוז והמרץ בפלפולה של תורה בלבד ומזניחים את הבקיאות, או שעוסקים בבקיאות ומזניחים את הפלפול. וגם זו נקראת תאוה אם כי היא תאוה רוחנית, ונמצא שיש בלימוד גם משום הנאה עצמית, שהיא כאמור, מהפכת את הכל לרעה, ויש לחשוש שסניגורו יהיה קטיגורו חס ושלום ובמקום שכר על מצות תלמוד תורה שהיא כנגד כולם יהא נתבע על עזבו את התורה. 

'''ולפי''' זה נמצא, איפוא, שאנו במצבנו אין אנו זקוקים לתעניות בה״ב משום האסמכתא של הקדמונים מאיוב שחשש אולי חטאו בניו מתוך שמחה; וגם לא מאסמכתא של התוספות ממאמר הגמרא סקבא דשתא ריגלא (קידושין פא) שמא באו לידי הרהורי עבירה, כי אין אצלנו רק חשש לפגם במדריגת ״נגילה ונשמחה בך״ ״בתורתך״, אלא חסר לנו העיקר שהשמחה גרמה לרפיון בתורה, ומתגלה בזה ליקוי ביסוד ההכנות של ימי האלול והימים הנוראים ויום הכפורים, ועלינו לפשפש במעשינו ולחזור ולחדש ולחזק את הקבלות של יום כפור. 

'''אמנם''' אין בני הישיבות חייבים להתענות, כדברי חז״ל: ״תלמיד חכם אינו רשאי לישב בתענית מפני שימעט במלאכת שמים״ (תענית יא), ומוסיף רש״י ״שעיקר תפקידו לימוד התורה״, וכפי שבארנו שכל מטרת התענית היא להביא לידי חיזוק בלימוד התורה, ואם יבואו על ידי התענית לידי רפיון בלימוד התורה, הרי מכזיבים את כל מטרת התענית אבל חייבים אנו לעסוק בימי בה״ב בוידויים ובתשובה, לתקן את הליקויים שמתגלים בנו בעבודתנו בימים הנוראים ובימי החג ולהתחזק בלימוד התורה. 

'''ואם''' נתרפה בימי בה״ב, אין אנו עוברים על תקנת הקדמונים בלבד, אלא אנו נקראים פורשים מן הציבור, אם כי אין זה אלא מנהג בעלמא, והוא מהעבירות החמורות ביותר מדאורייתא, כפי שקובע הרמב״ם (הלכות תשובה ג:יא): ״הפורש מדרכי ציבור אף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן וכו׳ אין לו חלק לעולם הבא״, ולא עוד אלא מכיון שמטרת התענית היא כאמור, התשובה וחיזוק לימוד התורה, הרי הפרישה בימי בה״ב איננה רק ממנהג הקדמונים אלא מענין התשובה והתחזקות בלימוד שהוא עיקר יסודה של התורה ותכלית כל הימים הנוראים והחגים, ונמצאים פורשים מהציבור מהדרכים העיקריות שבדאורייתא ואי אפשר לתאר עד כמה מגיעה חומרת הדברים. 

'''ואם''' כן, איפוא, עלינו להשתמש בימי בה״ב כדי להתחזק בלימוד התורה ובזה נתקן את כל עבודתנו בתשובה של ימי האלול ושל ראש השנה ויום הכפורים, ונעלה את כל מעשינו ומדריגתנו, ונגיע לידי שיא המטרה שהיא חדות ה׳ ולידי ״נגילה ונשמחה בך״. 

== ה ==
'''עמדנו''' במאמר הקודם ששיא המעלות היא חדות ה׳ והיא תכלית עבודת הימים הנוראים והתשובה, ואף צום יום הכיפורים צורתו היא השמחה והעונג. 

'''אנו''' קוראים בדברי הנביא לגבי צום יום הכיפורים, שהוא הצום היחידי מן התורה: ״הכזה יהיה צום אבחרהו. יום ענות אדם נפשו וכו׳ הלא זה צום אבחרהו: פתח חרצובות רשע וכו׳״ (ישעיה נח). הרי שאין כוונת הצום בעינוי ובסיגוף בלבד אלא בפתוח חרצובות הרשע. כלומר בתשובה על המעשים הרעים ובתיקון המדות והדעות. וכבר אמרו חז״ל: ״יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים מכל חיי העולם הבא״ (אבות ד:יז) שהוא שיא עידון העידונים, אין לנו מושג בחיי העולם הבא, אבל כדי לתת לנו תיאור מה, הקדימו חז״ל ש״יפה שעה אחת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה״, כלומר שכל תעגוגות העולם הזה כמה שאנו יכולים לתאר לנו, אין מגיעים לעידון של שעה אחת בעולם הבא. ועם כל זה, אין להשוות את כל העידונים יחד של כל חיי העולם הבא מימות אדם הראשון והאבות עד היום לעונג של שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים. הרי כמה מרובה הוא, איפוא, העונג של יום התשובה ותיקון המעשים, יום הכיפורים. 

'''ובאמת''' לא ברא הקדוש ברוך הוא את כל העולם כי אם לענג את הבריות ועוד לפני שיצר את אדם הראשון הכין לו כל תענוגי תבל ״כדי שיכנס לסעודה מיד״ [שימצא הכל מוכן ויאכל מה שיחפוץ״ רש״י] (סנהדרין לח.). וגם הצו הראשון והיחידי שצוה הקדוש ברוך הוא את האדם היה: ״מכל עץ הגן אכל תאכל״, ורק מעץ אחד, עץ הדעת טוב ורע אסר עליו לאכול. וכמו כן לא באו כל ציווי התורה על האדם כי אם לענגו ולשמחו. ואף לא ציותה התורה אלא צום אחד בשנה בלבד, כלומר שעל האדם לאכול ולשתות כל ימות השנה, פרט ליום אחד. 

'''וגם''' לגבי אותו יום אמרה תורה (ויקרא כג) ״ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב״, ואמרו חז״ל: ״וכי בתשעה מתענים, והלא בעשירי מתענים? אלא לומר לך שכל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי״ (ראש השנה ט), הרי שציותה התורה שיש לאכול ולשתות בתשיעי ולבלות אותו יום בעונג, כדי להשלים את העונג של העשירי. וכבר נתן ר׳ יונה גירונדי בספרו ״שערי תשובה״ (ד:ח-י) שלשה נימוקים על הדבר: א. ״כדי להראות שמחתו בהגיע זמן כפרתו ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו ויגונותיו לעונותיו״: ב. כדי לקבוע ״סעודה לשמחת המצוה וכו׳, ומפני שהצום ביום הכיפורים, נתחייבנו לקבוע הסעודה על שמחת המצוה בערב יום הכפורים״: ג. ״למען נחזק להרבות תפלה ותחנונים ביום הכיפורים וכו׳״. נמצא שדוקא דאגתו ויגונותיו על עונותיו מביאות לו שמחה רבה, ושהתורה חייבה את האדם עובר לצום לקבוע יום שמחה ויום אכילה ושתיה כדי לחזק את גופו שלא יסבול מהצום ולא יופרע תענוגו. 

'''ומופלאים''' הדברים כמה הדגישה התורה שיום צום הכיפורים צריך להיות מוקף בשמחה ועונג, ואף שמחה ועונג גופניים של אכילה ושתיה, ולא עוד אלא ששמחה ועונג זה משלימים ומכפילים את התענית ומעלים עליו כאילו התענה גם תשיעי וגם עשירי. ועוד הוסיפו אחריו שבעת ימי שמחה של חג, כדי למלא את העונג שחסר לו מחמת הצום ולא תסוח דעתו משמחה. 

'''ועל''' אחת כמה, העונג של עצם התשובה לפתח חרצובות רשע שהוא תכלית היום, כפי שהסברנו, ובחרצובות רשע אין הכוונה לחבילות חטאים ממש, אלא אף בפגם במחשבה אחת ואף לרגע אחד. שנינו שכל צורתו של האדם הם השכל והמחשבה, כפירוש רש״י על הכתוב ״בצלמנו כדמותנו״ - ״להבין ולהשכיל״, ואם האדם נכשל אף בהרהור אחד הוא פוגם בצלמו, בצלם האלהים שבו, ומכיון שעיקר מהותו של האדם הם, כאמור, התענוגים והעידונים על ה׳ יתברך אשר למטרתם נוצר מתחילת בריאתו, הריהו פוגע בזה בתכלית העידונים שלו, ואין לך חרצובות רשע גדולות מזה. 

'''ולעומת''' זה אם האדם חוזר בתשובה מאותו הרהור ומתקן את פגמו, הריהו משלים את צלם האלהים שבו שהוא עידון העידונים, ועוד מוסיף תענוגים ללא שיעור, כפי שאמרנו שיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא במשך כל הדורות מאדם הראשון עד היום הזה. 

'''ואם''' בתיקון מחשבה אחת ברגע אחד מגיע האדם לעידון נצחי כזה, מכל שכן אם אדם זוכה לפתח כל חרצובות הרשע ובמשך כל יום הכיפורים, שהוא יום סליחה וכפרה לכל עונותינו, ונמצא שיום הכיפורים הוא יום שמחה ועונג ללא שיעור וללא גבול. 

'''ועונג''' זה אינו ליום הכיפורים בלבד, אלא נמשך לכל ימות השנה, לכל שעה של תשובה. בכל פעם שאדם מתוודה על חטאיו ואומר ״אשמנו״, וכן בכל יום באמירתו ״סלח לנו״ בשלש תפילותיו, הריהו ממשיך בתשובה ושירה בעולמות של תענוג ועידון עידונים. ומשום כך מתחילים מיד לאחר תפילת נעילה ״והוא רחום יכפר עון״, כדי לא להפסיק מהתשובה ולהמשיך בתענוגי אותו יום. ומתוך כך באים להמשך השמחה בימי שמחת בית השואבה ששואבים בהם רוח הקודש ומגיעים לשיא העונג. ופה יש עוד להוסיף את הכלל ״שכר מצוה מצוה״ כי מצוה זו מוסיפה עוד שכר על גבי שכר ללא סוף. 

'''ומכאן''' גם לימי בה״ב, שנתקנו, כאמור, בגלל הרהורי מצוה בלתי מושלמים, שבאים לתקן את התשובה של הימים הנוראים וימי החג, כמה יש בהם מן האושר הנצחי וכמה הם מוסיפים לאדם עונג ללא שיעור, אשר הוא יפה מכל תענוגות העולם הזה והעולם הבא ולמעלה מכל תיאורינו ומושגינו.

= בנתיבות החסד =
'''כתוב''' בתורה: ״׳ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו׳ (בראשית כג:יט) - הדא הוא דכתיב: ׳רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד׳ (משלי כא:כב). ׳רודף צדקה׳ - זה אברהם, שנאמר: ׳ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה׳ (בראשית יח:יט): ׳וחסד׳ - שגמל חסד לשרה וכו׳. אמר רבי שמואל בר יצחק: אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני אומנתי - גומל חסדים, תפסת אומנתי, בא לבוש לבושי - ׳ואברהם זקן בא בימים׳״ (בראשית רבה נח:ט).

'''לכאורה''', הדבר תמוה ביותר, שאברהם נקרא בשם ״רודף צדקה וחסד״ על שום שנתעסק בקבורתה של שרה אשתו. כלום בגדר חסד הוא זה כשאדם מתעסק בקבורתה של אשתו? והרי ״אשתו כגופו״. ומי לא היה עושה כמעשה אברהם בפרט זה? הן לולא עשה זאת, היה בזה משום רשעות שאין כדוגמתה כלום משום כך יקרא בעל חסד? 

'''ואפילו''' אם נאמר, כי גם במעשה כזה יש משום חסד, מה לכאורה ערכו של מעשה כזה בין מעשי אברהם, עמוד החסד, שכל חייו חסד ושמסר נפשו על החסד (ראה לעיל במאמר ״מושג החסד שבתורה״ האיך מסר נפשו ביום שלישי למילתו באותו גיהנום שהוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה לגמול חסד עם האורחים שנדמו לו כערבים, ועוד)? לכאורה היה ראוי אברהם שיקרא ״רודף צדקה וחסד״ - עבור אותה הכנסת אורחים, או עבור שאר מעשי החסד שלו כל ימיו. והנה מגלים לנו חז״ל שדוקא בעבור מעשה החסד הזה של קבורת אשתו, זכה אברהם להיקרא בתואר ״רודף צדקה וחסד״. 

'''אולם''' נתבונן נא במהות החסד, מה ענינו של חסד לאמתו? החסד מתגלה לנו בראשונה - מעצם הבריאה. כל הבריאה כולה ענינה חסד. ״עולם חסד יבנה״. הכל מכוון לחסד. כל היצורים כלם יונקים בלי הרף מחסדו של הבורא, וכל הבריאה כולה אומרת שירה לפניו, על חסדיו שבכל הוויתה בכל רגע ורגע עם כל יצור. 

'''ותכלית''' כולם הוא האדם. ואף זה חסד להם. ״עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם״ (מסילת ישרים א). כולם משמשים לאדם, כולם נוצרו כדי להטיב עם האדם, להנאות את האדם. לשם כך נברא כל העולם כלו, כל העליונים והתחתונים, כל מלאך בעליונים וכל עשב בתחתונים. הכל הוא למען בחיר היצורים, האדם, שגדול הוא כל כך, עד שצריך הוא לכל העולמות, ואם יחסר איזה עשב או איזה מלאך ואף רגע אחד, יהא חסר לו לאדם (ראה סנהדרין לח: ״אדם נברא בערב שבת וכו׳ כדי שיכנס לסעודה מיד״, עיין רש״י שם). 

'''ואף''' על פי כן לא די לאדם בהנאתו שלו בלבד, אין היא מספקת אותו - אם רק הוא לבדו נהנה - אף מכל הבריאה על כל שפעתה וטובתה, כי אכן זוהי גדולתה של מדת החסד. גדולה ומקיפה היא כל כך, שניתנה לו לאדם היכלת הכבירה להנות ולשמוח לא רק משמחותיו והנאותיו של גופו בלבד, אלא שכל שמחה והנאה, בין אם היא של רעהו, או של כל נברא מכל המון הנבראים, כקטנה וכגדולה, כל אלו תהיינה שמחותיו והנאותיו שלו. כי אמנם ניחן הוא בכוח ענקים זה להיות שותף לבריאה כולה, וביחוד בשמחת האדם בזה שיאהב לרעהו כמוהו. 

'''אך''' כלום די לו לאדם אף בזה. הלא לאחר ככלות הכל ועם כל ההיקף שבהנאה ושמחה זו, הרי איננו אלא בבחינת מקבל שזוהי נהמא דכיסופא. וכלום זוהי שלמות ההנאה? ולפיכך הוטבע בו באדם הרצון לפעול חסד וניתנה לו גם היכלת להטיב ולהנאות את הברואים, בבחינת נותן, שאליבא דאמת נתינה זו היא בעצם שיא הקבלה וההנאה שמקבל מזולתו. וכבר אמרו חז״ל: ״יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית״ (ילקוט שמעוני רות ב). 

'''וגם''' בכל זה עוד לא די. ניתנו לו לאדם מצוות, וניתנה לו היכולת להיות מצווה ועושה. וזהו החסד הגדול ביותר. ״רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל - לפיכך הרבה להן תורה ומצוות״ (מכות כג: סוף אבות): ״לא ניתנו מצוות אלא לצרף את הבריות״ (בראשית רבה מד). ובכל ההנאות שהוא נהנה בהיותו אוהב את הבריות וגומל חסד עמהם - הריהו גם מקיים את מצוות האהבה והחסד, והריהו עובד ה׳ ואף מקבל שכר על כך. ולא עוד אלא שיש במעשי החסד משום התדבקות בקונו והליכה בדרכיו, (עי׳ שבת קלג: ״הוי דומה לו״ - ועי׳ רש״י שם: ירושלמי פרה רפ״א: ספרי, בענין ״והלכת בדרכיו״). ואם כן, כל מעשה חסד, ואפילו קטן שבקטנים - הנאתו ללא שיעור. ולכשנתבונן עוד בדבר, נראה שאפילו אם יתן אדם לזולתו את כל העולמות כולם, עדיין אין כאן חסד גמור, שהרי האדם סובל מזה שהוא נזקק לזולתו, כמו שאמרו חז״ל: ״רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו: כיון שנצטרך אדם לבריות - פניו משתנות ככרום, שנאמר (תהלים יב:ט): ׳כרום זלות לבני אדם׳ וכו׳. רבי אמי ורבי אסי דאמרי תרווייהו: כאילו נדון בשני דינים, אש ומים, שנאמר (תהלים סו:יב): ׳הרכבת אנוש לראשנו, באנו באש ובמים׳״ (ברכות ו:). החסד הגמור הוא דוקא אותו חסד שגומלים לאדם - באופן שלא יהא צריך לבריות, שלא יצטרך לבוא באש ובמים - והיינו, כשמתפללים עליו והתפילה מועלת שהקדוש ברוך הוא יגמול עמו חסד (ראה רש״י שבת קכז: ד״ה ה״ג הני ״ועיון תפילה היינו בכלל גמילות חסדים, דכתיב (משלי יא:יז): ׳גומל נפשו איש חסד׳״). וחסד זה - הוא החסד האמתי. אבל כשהאדם עצמו נותן לחבירו, עם כל החסד שיש בזה, אין כאן עוד חסד גמור, שהרי, כאמור, בה בשעה שהוא מקבל חסד זה הריהו ״נדון באש ובמים״. והיה ראוי מצד מקבל החסד שלא יהא נצרך כלל לחסד כזה, ל״מתנת בשר ודם״. 

״'''וזו''' שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם אלהיכם אוהב עניים - מפני מה אינו מפרנסן?  אמר לו: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם״ (בבא בתרא י.). ואם כן, רק מצד עושה החסד, כדאי הדבר שתהא מציאות כזו שאדם יהא נזקק לחסדו של רעהו. והרי זה מחסדיו של מקום על בריותיו, שיצר להם מציאות כזו שיש בה מקום לכך, ובזה ינצלו מדינה של גיהנם, אבל במה שנוגע למקבל החסד, אין זה עוד חסד אמתי. 

'''והנה''' עיקר קיום רצונו של מקום הוא, כשתהא מצות החסד נעשית כך - שתהא כולה חסד, שאף מצד המקבל לא תהא איזו לקותא בחסד. וככל שפחותה במעשה החסד המידה של ״ביאה באש ובמים״ - מתקיים בה, במדה יותר גדולה, רצונו של מקום. ומתוך כך חובה מיוחדת לגמול חסד עם הקרובים כדברי הכתוב: ״ומבשרך לא תתעלם״ (ישעיה נח), ועוד יש להקדים צדקה לקרובים (ראה בבא מציעא עא ושו״ע יו״ד רנא:ג), שהרי ככל שקרוב המקבל יותר להנותן - פחותא הזילותא שלו כשהוא מקבל ממנו. ומתוך כך, דוקא משום גמילות חסד עם אשתו שהיא כגופו, זכה אברהם לתואר ״רודף צדקה וחסד״, ונאמר לו מאת הקדוש ברוך הוא ״תפסת אומנותי - בוא לבוש לבושי״, שבחסד כזה, עם הקרוב ביותר, שפחותה בו הזילותא ביותר - הריהו מתדמה לקונו ביותר. ולא עוד אלא שאם האדם גומל חסד עם עצמו, מתקיים בו ביתר שאת רצונו של מקום, הרוצה בחסד גמור, באשר אין בו כל פגם, וללא זילותא כל שהיא. 

'''ומכאן''' הערך המיוחד של ״גומל נפשו איש חסד״. כשמתעלה אדם לאותה מדריגה שמעשיו עם נפשו ואף עם גופו שהוא כנפשו, נעשים בתור חסד, יש בה משום מצוות גמילות חסד העילאה ביותר. וכבר אמרו חז״ל: ״גומל נפשו איש חסד - זה הלל הזקן, שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו וכו׳ אמרו לו תלמידיו: רבנו, להיכן אתה הולך?  אמר להם: לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא, אמרו לו: כל יום אית לך אכסניא? אמר להם: והדין נפשא עלובתא, לאו אכסניא הוא בגו גופא?!״ (ויקרא רבה לד; ועי׳ גם תענית יא). 

'''והנה''', כאמור, רצונו של מקום בבריאת עולמו הוא להנאות את הבריות, בבחינת ״הרחב פיך ואמלאהו״ (תהלים פא) ושתהא הנאתם שלמה וגמורה ללא פגם כל שהוא, ונמצא איפוא שדוקא אם האדם גומל חסד עם נפשו ועם הקרובים לו ביותר, וכוונתו לשם מעשה חסד, הריהו מגיע בזה בתור נותן לשיא ההנאה ללא כל פגם וזילותא, והוא מעמיד את עצמו במקום הקדוש ברוך הוא ותופש אומנותו בתור בעל מדות הטוב והחסד. 

= נימוסים של תורה =

== א ==
'''לפי''' מושכלם הראשון של בני האדם, רואים בעניני הנימוסים - מנהגי בני אדם בלבד ולא מיחסים להם ערך רב. אולם בדברי חז״ל אנו מוצאים שהם ראו בזה תורה שלמה שגם עליהם יש ציווי ה׳ יתברך. ולא עוד אלא שעוד הקדימו תורה זו לתורה שניתנה למשה בחורב, כפי שדורשים מן הכתוב: ״לשמור את דרך עץ החיים״ (בראשית ג) ״׳דרך׳ זו דרך ארץ ואחר כך ׳עץ החיים׳ זו תורה״ (ויקרא רבה פט). 

'''עניני''' דרך ארץ יש להם דרגות שונות והם מתחילים מנימוסי בני אדם רגילים ומגיעים עד המדריגות העליונות ביותר. חז״ל אומרים שהתורה באה ללמדנו דרך ארץ שלא ישנה אדם ממנהג המדינה (ראה מדרש תנחומא וירא יא ובבא מציעא פו). כל מדינה יש לה נימוסים משלה וחובה על כל אדם הבא למדינה זו לנהוג לפי נימוסים אלה. למשל בארץ אשכנז מדקדקים מאד על הנימוסים החיצוניים: באופנת התלבושת, בצורת הדיבור והתנועות ובכל סדרי ההליכות והנוהגים היום יומיים. בעיני אחדים הבאים ממדינה אחרת, נראים הדברים לפעמים כמגוחכים ששמים לב לענינים פעוטים כאלה. אבל האשכנזים רואים בנימוסים אלה עיקר גדול, ואם הם רואים שאחרים לא נוהגים בנימוסיהם מביטים עליהם בבוז ויש להם מזה סבל רב. מספרים שפרופסור גרמני אחד התעלף פעם כשראה אדם שחסר לו כפתור בבגדו. ולכן על כל אדם הבא למחיצתם שישמור גם הוא על נימוסיהם. וכבר הזהירו על זה חז״ל: ״אזלת לקרתא הלך בנימוסיה״ (שמות רבה מז). ואין זו חובת נימוס של בני אדם בלבד כי אם מדברי תורה וחסידות שיש עליהם, כאמור חובה רבה ועוד קודמים לתורה. 

'''חובת''' נימוסין זה אינה נגמרת במנהגים רגילים של הבריות כי אם מטילה על האדם חובות עליונות. איתא בגמרא (בבא מציעא פו) ״אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם״. כשעלה משה לשמים ונמצא במחיצתם של מלאכי מעלה היה צדיך לנהוג כמנהגי שמים וללכת בדרכיהם של השכלים הנבדלים ולהתפשט מהענינים הגשמיים. ובאמת כל אדם הרי מעצם ברייתו ראשו מגיע שמימה. חז״ל אומרים: ״שאדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר (דברים ד): ׳למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים׳״ (סנהדרין לח). חומרו היה זך ומופשט מכל הגשמה ומקום משכנו היה בעולמות העליונים עד שמלאכי השרת חשבוהו לבורא ובקשו לומר לפניו קדוש (בראשית רבה ה), ואם כן איפוא, עליו היה ללכת בדרכי העליונים ולנהוג כמותם. 

'''ולא''' רק אדם הראשון כי גם לאחר כמה דורות אנו מוצאים בתקופה שלפני המבול את הנפילים בארץ שחז״ל אומרים עליהם שקראו אותם ענקים מפני שהיו עונקים גלגל חמה. ולמה קראו אותם נפילים שהיו מלאכים ומשום שקטרגו על דור המבול נפלו וירדו לארץ והיו מעורבים מאנשים ומלאכים. מצד אחד היו על פני האדמה כאנשים ומצד שני היתה להם היכולת לעלות לשמים. ומסופר באחד מהם שראה ריבה אחת ושמה איסטהר. ״נתן עיניו בה. אמר לה: השמעי לי, אמרה ליה: איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרהו. למדה אותה שם והזכירה ועלתה לרקיע ולא קלקלה. אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ופרשה עצמה מן העבירה, לכו וקבעוה בין שבעה הכוכבים האלה כדי שתזכו בהם לעולם״ (ילקוט מד). הרי שיש בכוחו של כל אדם - אם מתגלה לו הסוד שבדבר זה - לעלות לשמים ולקבוע שם מושבו, משום שהוא בעצם יצירתו, כאמור, ראשו מגיע השמימה. ואם כן, איפוא, על כל אדם לראות עצמו כאיש שמים שמקומו בין המלאכים, ומוטל עליו משום מדת דרך ארץ לנהוג תמיד כמנהגי בני השמים שהם מלאכי מעלה ולעשות כמעשיהם. 

'''ולכשנדקדק''' נמצא שלא מספיקים מנהגי מלאכי מעלה בלבד. כתוב בתורה שבזמן שבני ישראל יצאו ממצרים ״ה׳ הולך לפניהם״ (שמות יג). וכן כתוב: ״ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם״ (דברים ד), כלומר שכל בן ישראל נמצא תמיד בקרבת ה׳ ודבוק בו. והרגשה זו היא מחובתו של כל אדם בכל הדורות, לראות תמיד את עצמו לפני ה׳ בכבודו ובעצמו, כדברי המקרא: ״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״ (תהלים טז: וראה שו״ע או״ח יא:א). ואם הוא עומד לפני ה׳ הרי הוא כאילו בא למחיצתו, לקרתא דיליה, ועליו לנהוג בנימוסא דקרתא של ה׳. 

'''ידוע''' לנו שאם אדם נמצא בקרבתו של מלך, עליו לפנות את לבו מכל הדברים שבעולם ולעסוק רק בעניניו של המלך, כי כך הם דרכי הנימוס. חז״ל אומרים שאוריה החתי נתחייב מיתה משום שאמר לדוד: ״ואדוני יואב״ (שמואל ב יא:יא). ובאמת הרי היה בזה משום כבודו של המלך שהוא מכבד גם את עבד המלך וקורא לו: ״אדוני״. ובודאי היתה גם כוונתו של אוריה לכך, שהרי קרא גם לדוד ״אדוני״ (ראה שם), ובכל זאת היתה בזה משום מרידה, כי במחיצתו של המלך מתבטלת כל האדנות ואין ממדת דרך ארץ להזכיר בנוכחותו שום אדונים אחרים אף מהממונים של המלך, כי אם לראות את כבוד המלך בלבד. ואם אוריה לא עמד על זה והזכיר בפניו אדנות אחרת הריהו מורד במלכות וחייב מיתה. 

'''ומתוך''' כך אנו מבינים את דברי חז״ל על ירבעם בפרשם את הפסוק: ״וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה״ (מלכים א יא:כז) - ״שחלץ את תפיליו בפניו״ (סנהדרין קא). הרי יש בתפילין משום כבוד והדר, ועליו היה לעמוד לפני המלך בכל הודו והדרו ואף בתפילין שעל ראשו, ואם מיעט מכבוד זה וחלץ את תפיליו בפניו הרי יש בזה משם הרמת יד במלך ומרידה במלכותו. 

'''ואם''' במחיצתו של מלך כך, על אחת כמה וכמה במחיצתו של ה׳ יתברך שיש להתפנות לפניו מכל חפצי העולם, לשים כל מעינו רק בעניני מלכותו בלבד ולעמוד לפניו בכל היראה והכבוד ללא כל שיור לגבי שום דבר אחר עלי תבל. ואם ממעטים בזה במשהו, הרי זו מרידה במלכות שמים חס ושלום. 

'''הרי''' רואים אנו אצל האשכנזים בנימוסים החיצוניים שלהם כמה שהם נזהרים בהם, ואם אחד אינו מדקדק בזה כחוט השערה, הם מביטים עליו, כאמור, בבוז ומרגישים בזה סבל וצער, כפי שמסופר מהפרופסור שהתעלף מזה שראה אדם בלי כפתור בבגדו. ואם הם מדקדקים כל כך בדברים בטלים שלהם, משום שהם מוגבלים בדעתם ואין להם מושגים אחרים, הרי עלינו ללמוד מהם קל וחומר בן קל וחומר לדקדק בדרכי נימוס הנוגעים לעניני הנפש, ועל אחת כמה בעמדנו, תמיד, כאמור, לפני ה׳ יתברך שעלינו להתקשט לפניו בחיצוניותנו ובפנימיותנו בכל הדקדוקים וההדורים ולא ניכשל בשום דבר שיש בו משום פגיעה כל שהוא בכבודו ומשום סטיה מנוהני הנימוס ודרך ארץ הראויים בקרבתו. 

'''ומהם''' דרכי הנימוס במחיצתו של ה׳? הוי אומר לקיים מצוותיו בתכלית השלימות וההידור ולהתנהג במדותיו, כי זוהי ההתנאות לפני ה׳, כפי דרשת חז״ל: ״זה אלי ואנוהו״ (שמות טו) - ״התנאה לפניו במצוות״; ויש שדרשו: ״הוי דומה לו - מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום״ (שבת קלג). אלה הם הנימוסים הנהוגים בקרתא של ה׳ יתברך ועל האדם הנמצא תמיד בקרבתו ללכת בדרכי נימוסים אלה, עליו להתנאות בפנימיות לבו בכל ערכי השלמות כדי שיהיה ראוי לעמוד במחיצתו. הכתוב אומר: ״זה אלי ואנוהו״ בלשון יחיד שכל אחד צריך להרגיש שהוא אל שלו והוא נמצא בקרבתו ועליו לדקדק בפניו בכל תנועה והנהגה שלו. 

'''ואם''' בכל עת ושעה כך, על אחת כמה בזמן שהאדם עוסק בתורה שעליו להרגיש שעומד לפני ה׳ הכתוב אומר: ״עדותיך שיחה לי״ (תהלים קט), כלומר שבשעה שהוא עוסק בעדותיו של ה׳ הרי כאילו הוא משוחח אתו, וכמה עליו להזהר באותה שעה להיות מהודר ומקושט לפני ה׳ כראוי לו ולדקדק בכל נוהגיו ונימוסיו שיהיו הגונים לפניו. 

'''וכן''' גם בעמדנו לפני ה׳ בתפילה. אנו אומרים בתפילה את השירות והתשבחות של דוד נעים זמירות ישראל, ועלינו להרגיש שאין אנו חוזרים על דבריו של דוד אלא שבכל הדורות אנו עומדים לפני ה׳ ואומרים ביחד עם כל מלאכי מעלה שירה של הקדוש ברוך הוא, כדכתיב: ״דור לדור ישבח מעשיך״ (תהלים קמה), שכל הדורות הולכים ומשבחים את ה׳ ולא עוד אלא ששירתנו גדולה משל המלאכים ואין הם פותחים בשירה עד שאנו מתחילים, כדברי חז״ל (חולין צא): ״אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר: ״ברן יחד כוכבי בוקר״ והדר - ״ויריעו בני האלהים״ (איוב לח), כוכבי בוקר הם ישראל המשולים לכוכבים, ובני האלהים הם המלאכים. וגם זה מדרכי הנימוס לומר שירה לפני האלהים כשם שנהוג לומר שירה לפני המלכים. וכמה יש לדייק באותה שעה בכל ההוד וההדר ובדקדוקי השלימות בנוהגים החיצוניים, במחשבה ובכוונת הלב ובכל המדות הנאות והטובות, כיאות לפני מלך מלכי המלכים.

== ב ==
'''אולם''' האדם נקרא ״סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״, ויחד עם זה שהוא חייב לנהוג תמיד, כאמור, בנימוסי שמים משום שהוא נמצא בכל עת ובכל שעה במחיצתו של מלך מלכי המלכים, עליו גם לדקדק בנימוסי הארץ, בענינים של דרך ארץ של מטה. ביחד עם הימצאו ברום שמים, הרי רגליו עומדות על הארץ ועליו להיזהר גם בנימוסים הפשוטים שהם ממנהגי ארץ. ואכן כן הוטל על האדם מתחילת ברייתו. כתוב אצל אדם הראשון: ״תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו צונה ואלפים כולם וגם בהמות שדי״ (תהלים ח). הרי שאדם הראשון, עם מדריגתו הגדולה שהגיעה עד שמים ועם התהלכו עם המלאכים אישי מעלה. היה מוטל עליו לטפל גם בעניני הארץ ובכל הבהמות והחיות ברואי מטה. 

'''למדנו''' גם ביעקב אבינו שכאשר שלח את יוסף לדותן, ציוה אותו לראות את שלום אחיו ושלום הצאן (בראשית לז). מצד אחד אמר לו להתענין בשלום אחיו, שהם היו אנשי מעלה ושבטי יה, שיש בזה משום נימוסי שמים, שהם ההתדמות למדת החסד של הקדוש ברוך הוא; ומצד שני אמר לו לדאוג גם לשלום הצאן שהם עניני דרך ארץ של מטה. ולא עוד אלא שיעקב ציוה את יוסף על שתי הפעולות האלה בבת אחת, והשוה את שלום הצאן לשלום האחים. 

'''וכן''' מצאנו באליעזר עבד אברהם, כאשר בא לבחון את רבקה בת בתואל אם הגיעה לשיא השלמות והיא ראויה להיות אחת האמהות שממנה יבנה העם הנבחר, עמד על נקודה זו. כתוב בתורה שאליעזר בבחינתו את רבקה לא הסתפק בזה בלבד שלאחר שיאמר לה: ״הגמאיני נא מעט מים מכדך״ (בראשית כד) היא תשקה אותו ואת אנשיו, אלא קבע לו תנאי שהיא תשיב: ״שתה אדוני וגם לגמליך אשאב״, ורק אז יהיה בטוח שהצליח בדרכו. ואמנם רבקה השיגה את היסוד הזה של דרך ארץ שהוא מורכב משני הצדדים, שיש ללכת בדרכי ה׳ ולעשות חסד עם הבריות בעלי צלם אלהים ויחד עם זה לנהוג נימוסי ארץ לדאוג גם לגמלים הפשוטים. ורק לאחר שאליעזר נוכח כי רבקה משיגה שהשלמת האדם נגמרת דוקא בתפישת שני היסודות הללו יחד, מצא אותה נאמנה לתעודה הגדולה המוטלת עליה ואמר: ״אותה הוכחת לאדוני ליצחק״. 

'''ובאמת''' היתה זו גם דרכו של משה רבנו כשעלה למרום. הבאנו לעיל את דברי חז״ל שמשה לא שינה ממנהגי המקום וכשעלה למחיצתם של המלאכים לא אכל לחם משום שגם המלאכים אינם אוכלים. ולכשנעיין בדבר נראה, שמחיצתם של המלאכים לא היתה עליה למשה רבנו כי אם ירידה. כתוב בתורה שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה לאחר חטא העגל: ״הנני שולח מלאכי לפניך״ (שמות כג) השיב לו משה: ״אם אין פניך הולכים אתנו אל תעלנו מזה״ (שם לג, וראה רש״י שם). הרי ראה משה שלפי ערכם של בני האדם רק ה׳ בעצמו צריך ללכת אתם, אבל אם ילך מלאך לפניהם הרי זה עלבון בכבודם וירידה במדה כזו עד שהחליט לוותר על כל העליה לארץ ולהישאר במדבר. 

'''וכן''' אנו מוצאים שגם בעת שעלה משה לקבל את התורה ניצח את המלאכים. אמרו חז״ל: ״בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו וכו׳ חמדה גנוזה שנגנזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וכו׳ תנה הודך על השמים וכו׳״. ומסופר אחר כך שמשה החזיר להם תשובה, ו״מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא שנאמר: ׳ה׳ אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ׳ ואילו ׳תנה הודך על השמים׳ לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר: ׳עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם׳ - בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות״ (שבת פח). הרי שהמלאכים הודו שמשה גדול מהם ורק בני האדם ראויים לקבל התורה ולא הם, והם פייסו אותו על שקראוהו אדם נוצר מאדמה שהוא לשון שפלות (ראה רש״י שם). ולפי זה מה שנהג משה במחיצת המלאכים כמותם שלא אכל לחם, לא היה בזה עליה מצדו למדריגתם כי אם להיפך, ירידה, שירד ממדריגתו העליונה שהיא גדולה משל המלאכים ונהג כמותם, וזהו מה שאומרים חז״ל שמשה אמר ״נפשי נתתי עליה, דמי נתתי עליה״ (ספרי האזינו) כי זה היה נסיון קשה מצד משה לרדת אל המלאכים, אלא שחייב היה לנהוג כן משום תורת דרך ארץ: ״אזלת לקרתא הלך בנימוסיה״ (ראה שמות רבה מז). ומכאן שגם משה רבינו ביחד עם התנהגותו בנימוסי שמים העליונים ראה חובה לאדם גם לרדת ממדריגתו ולנהוג גם בעניני דרך ארץ פשוטים הראויים לקטנים ממנו. 

'''ובאמת''' מנהג זה לנהוג גם במעשי דרך ארץ הפשוטים הוא מנימוסי שמים, כי גם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יורד כביכול משמים ארצה ומטפל בבריותיו הנמצאים בארץ, ממציא לכולם את צרכיהם הגשמיים ומשביע לכל אחת את חפצה ורצונה. ולכן מחובתו של אדם ללכת בדרכיו ולעשות כמעשהו במנהגי דרך ארץ כי גם הם מדרכי שמים, מדרכי הקדוש ברוך הוא. 

'''ומשום''' כך חייב אדם לחלק כבוד למלך בשר ודם, אם כי הוא עומד תמיד לפני מלך המלכים ואין שום מקום, כאמור, לאדנות אחרת במחיצתו, כי כן הוא רצונו של מקום וכך הוא דרכו. כמו כן אנו מברכים לפני המלך את הברכה: ״שחלק מכבודו לבשר ודם״, כי יש לראות גם בזה כבוד שמים. ומשום כך נהגו גם הנביאים לחלוק כבוד למלכים ולהשתחוות לפניהם אפיים ארצה, אם כי היו בעלי רוח הקודש ושליחי ה׳ והם בעצמם משחו מלכים, כי אלו הם ממנהגי דרך ארץ וממנהגי עמים גם יחד וכן הוא גם דרכו של הקדוש ברוך הוא. 

'''כן''' שנינו: ״משיב מפני הכבוד״ (ברכות יג), שאם אדם עומד בעצם קריאת שמע ומופיע איש לפניו ואומר לו שלום, חייב הוא להשיב לו שלום משום דרכי נימוס. הרי שאף אם האדם עוסק בענינים רוחניים הגבוהים ביותר וקורא לפני ה׳ את פרשת שמע כדי לקבל עליו עול מלכות שמים, חייב הוא באותה שעה להיזהר במנהגי דרך ארץ ולהשיב שלום לכל אדם. 

'''ומצינו''' עוד יותר מזה. הגמרא מספרת שבשעה שרבי היה מעביר ידיו על פניו היה מקבל עליו עול מלכות שמים (שם יג:). ומבאר הערוך למה העביר ידיו על פניו ״שלא יראו עיניו כשהוא מסביבן ומתגנה״ (שם בגליון). כלומר, בשעה שרבי היה קורא ״אחד״ הרי היה צריך לחשוב שהשם אחד בכל רוחות העולם: מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה, מטה, והיה מסבב את עיניו לכל צד, ואין זה מדרכי הנימוס, ולכן היה מכסה את עיניו בידיו. הרי רואים אנו שאף באותה שעה שעוסקים בעניני שמים יש לדקדק גם בנימוסים הפשוטים ביותר שלא יראו את עיניו מסובבות.

'''ומכאן''' שאכן כל הנימוסים הפשוטים אף כפתור בבגדו יש בו ערך גדול שאין לאדם לוותר עליהם בשום מקרה אף ברגע שהוא עוסק בענינים שברומו של עולם, משום שזוהי דרכו של אדם עלי ארץ. וזוהי תורת דרך ארץ שקדמה לתורה מסיני וגם על תורה זו נצטוינו מסיני.

= דרך ארץ קדמה לתורה =

== א ==
'''אין''' אנו מוצאים בתורה ציוויים מפורשים על מדות ותכונות, ורבים תמהים לסיבת הדבר, כי הלא הענינים האלה הם עיקרים יסודיים בהנהגת האדם ולמה לא צוותה התורה עליהם. אמנם מדות רבות נכללות במצוות התורה ורבים הציוויים והאזהרות שאי אפשר לקיימם כהלכתם בלי שלמות המדות והתכונות. האם אפשר לאדם להגיע למדריגה: ״ואהבת לרעך כמוך״׳ שזה כלל גדול בתורה, מבלי אשר יטביע קודם בעצמו ובנפשו מדות הטוב והחסד? התורה מזהירה עוד אזהרות ביחס לזולת, כגון: ״לא תקום״; ״ולא תטור״: ״לא תשנא את אחיך בלבבך״ וכדומה, והאם יש בכוחו של אדם שלא השתלם במדותיו לעקור מתוכו כל רגש של טינא ונקמה לאיש אשר גמל לו רעה ויתיחס אליו כאילו לא עשה לו כלום. וכן עוד מצוות ואזהרות רבות. אבל עם זה לא ציותה התורה על המדות והתכונות במיוחד, ויש לעיין בדבר. 

'''אולם''' כשנתבונן נראה שהמדות והתכונות הם הקדמה לתורה. והוא היסוד הראשון במהותו של האדם אשר בלעדו איננו ראוי כלל לתורה. האדם נברא מראשית יצירתו כבריאה מושלמת, כי על כן נברא בצלם אלהים וכחלק אלוה ממעל, וכשם שהקדוש ברוך הוא שלם בכל מעלותיו ומדותיו, כביכול, כן נוצר האדם בתור חלק ממנו ובצלם דמות תבניתו - שלם בכל מעלותיו ומדותיו. 

'''ולא''' רק האדם נברא בתור שלם כי אם כל ברואי העולם נבראו שלמים בכל תכונותיהם. בתחילת יצירתם לא הוטבעו בשום בעלי חיים כל נטיות רעות או תכונות מזיקות וכולם שפעו אך טוב וחסד. ואחרית הימים תוכיח, הנביאים מנבאים שבאחרית הימים יגיעו למצב של שלום ואהבה בין כל הברואים. וכל הארץ. תימלא דעה: ״וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ימריא יחדיו וכו׳, ופרה ודב תרעינה, יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן ושעשוע יונק על חור פתן וכו׳ לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעת את ה׳. כמים לים מכסים״ (ישעיה יא). נבואה זו אומרת שהבריאה תחזור לשלמותה כמו שהיתה בתחילת יצירתה והרי שכל בעלי החיים אין בתכונותיהם הטבעיות שום כוחות רעים וממקור יצירתם הם טובי מזג. 

'''וכך''' פירש גם הרמב״ן בפסוק: ״והשבתי חיה רעה מן הארץ״ (ראה פירושו על ויקרא כו:ו): ״כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצוות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם, אין חיה ורמש ממית האדם, כמו שאמרו: אין ערוד ממית אלא חטא ממית״, כלומר שלא היה שום רע בחיות לפני חטאו של אדם הראשון ולא היו מזיקות כלל וכלל. 

('''ואמנם''' תלוי מצבם של בעלי החיים בבחירת האדם, כשם שאנו למדים כאן שהחטא מוריד את מדריגת בעל החי והוא שגורם שיהפך למזיק ולחיה רעה, כן גם בכוחו של האדם להעלות את בעל החי. הנה מצינו בחמורו של פנחס בן יאיר שלא אכל מן הטבל (ראה חולין ז), ובודאי משום שנמצא בביתו של פנחס בן יאיר שהתנהל לפי דרכי החסידות העליונות, מעין אחרית הימים). 

'''ודבר''' זה אנו למדים גם מן התורה. בעת שהקדוש ברוך הוא ברא את בעלי החיים כתוב בתורה: ״תוצא הארץ נפש חיה״ (בראשית א). והרי בארץ גנוזים מדרך יצירתה הטבעית כוחות רוחניים גדולים (ראה לעיל במאמר ״יש ואין בבריאה״). ואם היא הוציאה מתוכה את בעלי החיים הנקראים ״נפש חיה״, בודאי שגם בהם טבועות מדות ותכונות רוחניות. 

'''ולא''' עוד אלא שמצינו שגם לאחר חטא אדם הראשון, ולאחר חטאי כל הדורות, למרות שכל הבריאה וגם בעלי החיים בכללם הולכים ומתמעטים מדור לדור, עוד נשארו בטבעם של בעלי החיים תכונות ומעלות טובות בשיעור כזה שראוי לאדם ללמוד מהם. ״אמר רבי יוחנן אילמלא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה ודרך ארץ מתרנגול״ (עירובין ק). ודברי הכתוב יוכיחו (איוב לה): ״מלפנו מבהמות הארץ ומעוף השמים יחכמנו״ (ראה שם מאמר ר׳ חייא ובפירוש רש״י שם: ״שנתן בהם חכמה להורות לנו״). וכן גם מצינו ששלמה החכם מכל אדם מיעץ ללמוד מבעלי חיים: ״לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם״ (משלי ו) ואם האדם עם כל חכמתו ועליונותו ראוי לו ללמוד מבעלי חיים, הרי בודאי שתכונותיהם אלה יש בהן מעלה יתרה. ואם לאחר כל חטאי הדורות והירידות הממושכות כך, הרי כמה היו שלמים בטבעם בתחילת יצירתם ולא היה בהם שום פגם וליקוי. והוא מה שאמר הכתוב: ״וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד״ כי לא היה בבריאה שום רע והכל היה בתכלית השלמות. 

'''ואם''' בעלי החיים נבראו במעלות גדולות כאלה. על אחת כמה האדם שהוא מבחר היצורים כולם ובו כלולים כל הכוחות, שטבועות בו מתחילת יצירתו כל מדות השלמות העליונה. ודברים אלו אמורים בגופו של האדם טרם שנופחה בו נשמה ממעל, בדומה לבעלי החיים שאין בהם אלא גוף והנפש הבהמית, וכפי שמשמע מדברי חז״ל על הכתוב ״גלמי ראו עיניך״ (תהלים קלט, וראה לעיל במאמר ״האדם, החטא וקיום העולם״). ומכאן כמה מהמדות והתכונות נטבעו באדם לאחר שנופחה בו נשמה מאת האלהים, ככתוב: ״ויפח באפיו נשמת חיים״ - ״מאן דנפח מדיליה נפח״, ונעשה מטבעו דומה במדותיו למדות הקדוש ברוך הוא שנברא בצלמו ובצלם דמות תבניתו. 

'''ומכיון''' שכך, אין כל מקום להזהיר את האדם בתורה על המדות והתכונות, כי הרי במציאותו הטבעית הוא כבר שלם בכל המעלות בתכלית השלמות והוא יסוד האדם ובתור שכזה, בתור האדם השלם, באה התורה ומלמדת אותו להשגות ומעלות עליונות יותר. 

'''וזוהי''' כוונת דברי חז״ל: ״עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ לתורה״ (ויקרא רבה ט:ג), כי כל המדות והתכונות הטובות כלולות בדרך ארץ והן הוטבעו באדם מטבעו ואינו זקוק עליהן למתן לתורה, ואילו מתן התורה בא להוסיף עליהן ולצוותו להמשיך לעלות לדרך שמים, למדריגות העולות על המעלות שהן בבחינת דרך הארץ. 

'''ואמנם''' מצינו בדברי חז״ל שבשעה שבאו לקבל את התורה טענו לפני הקדוש ברוך הוא שכל הדורות כבר קיימו את התורה קודם לכן במסגרת דרך ארץ. אמרו חז״ל: ״׳כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע׳ (שמות יט), ראוי היה לומר ׳נשמע ונעשה׳, אלא אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא: רבון כל העולמים! עד שלא שמענו קימנו. ׳אנכי׳ - קים יעקב, שנאמר: ׳ויאמר יעקב אל ביתו וכו׳ הסירו את אלהי הנכר׳ (בראשית לה); ׳לא תשא׳ קים אברהם, שנאמר ׳הרימותי ידי אל ה׳׳ (שם יד); ׳זכור׳ קים יוסף, שנאמר: ׳וטבוח טבח והכן׳ (שם מג); ׳כבד׳ קים יצחק שנעקד על גבי המזבח; ׳לא תרצח׳ קים יהודה - ׳מה בצע כי נהרוג את אחינו׳ (שם לז); ׳לא תנאף׳ קים יוסף באשת פוטיפרע; ׳לא תגנוב׳ קימו השבטים - ׳ואיך נגנוב כסף וזהב׳ (שם מד); ׳לא תענה׳ קים אברהם שהעיד לכל באי עולם שאתה רבון כל המעשים; אף הוא קים ׳לא תחמוד׳ - ׳אם מחוט ועד שרוך נעל׳״ (שם יד).

'''וכאן''' יש להוסיף שאמנם ניתן לאדם כוח הבחירה ובידו לרדת ממדריגתו שישחית את מדותיו ומעלותיו ויאבד את כל צורתו בתור אדם אף מסוג דרך ארץ, ויש בכוחו להגיע אף למדריגה של בעלי חיים ועוד פחותה מהם. ואמנם מצינו שנבוכדנצר מלך בבל נהפך לחית השדה למשד שבע שנים ואכל עשב כשור וכל צורתו נשתנתה לשל בעל חי (ראה דניאל ד). אבל במקרה כזה שהוא מקלקל את מדותיו. הרי הוא יוצא מכלל אדם וכאילו עובר מהמציאות אל ההעדר והוא בבחינת מאבד את עצמו לדעת. ועל בחינה בזו אין מקום בתורה לצוות לו ולהזהירו, כי התורה ניתנה לאדם ובאדם משתעי קרא, ולא לכזה שיוצא מכלל האדם. 

== ב ==
'''ולכשנתבונן''' נראה שגם תורה זו הנקראת דרך ארץ, שקדמה לתורה מסיני, תורה שלמה היא המקיפה את כל האדם, והדורות הקדמונים מצאו מקום להתגדר ולהתעלות בה. על יסוד תורה זו באו כל התביעות והעונשים החמורים על הדורות ההם על אשר לא דקדקו בה ונכשלו בה ולא קימו כראוי את תורת דרך הארץ שהיא יסוד האדם, ומכאן גם הרקע לכל חטאי היחידים שבתורה, שלא נזהרו בה כיאות. 

'''ולא''' עוד אלא שמצינו שגם בתורה זו, תורת דרך הארץ של האדם, דקדקו עם אישי הדורות כחוט השערה, ותבעו מהם תביעות דקות מן הדקות, אשר אנחנו אף לאחר קבלת תורה מסיני אין לנו מושג בהן. 

'''והרי''' דוגמאות אחרות: 

'''כתוב''' בתורה באבימלך שלאחר שלקח את שרה ואלהים בא אליו בחלום הלילה ואמר לו: ״הנך מת על האשה אשר לקחת״, טען אבימלך: ״הגוי גם צדיק תהרוג, הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא, בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת״, והשיב לו אלהים בחלום: ״גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת וכו׳ ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך״, (בראשית כ). ופירשו חז״ל מה היה חטאו של אבימלך: ״׳נביא הוא׳ וכבר לימד, אכסנאי שבא לעיר, על אכילה ושתיה שואלים אותו או על עסקי אשתו שואלים אותו, אשתך היא, אחותך היא?״ וחז״ל באים לידי מסקנא: ״מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד״, ומפרש רש״י: ״שהיה לו ללמוד דרך ארץ ולא למד׳ מדקאמר לו רחמנא נביא הוא, דמשמע אין ממש בדבריך וראוי אתה ליהרג״ (בבא קמא צב: וראה רש״י שם). 

'''הנה''' רואים אנו מכאן שחייבו את אבימלך בתור בן נוח ללמוד מדת דרך ארץ ולהתנהג בה, ומתוך כך היה צריך לשאול את אברהם על עסקי אכילה ושתיה ולא על עסקי אשתו. וחיוב זה חמור עד כדי כך שמכיון שלא למד דרך ארץ ולא התנהג עם אברהם לפי מדה זו, נתחייב מיתה הוא וכל אשר לו. ועוד הוסיפו חז״ל שאבימלך היה בגדר ״אומר מותר״, משום שלא ידע הלכה זו, ובכל זאת מכיון שיכול היה לדעת באמצעות אברהם אבינו ונכשל בזה, חייב מיתה, אם בדיני אדם או בדיני שמים (ראה מכות ט). 

'''ועוד''', כתוב בתורה: ״ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ״ (בראשית לד). ופירש רש״י: ״בת לאה ולא בת יעקב? על שם יציאתה נקראה בת לאה שאף היא יצאנית היתה, שנאמר: ׳ותצא לאה לקראתו׳״ (ראה רש״י שם ומדרש תנחומא וישלח ז, וראה גם לשון בראשית רבה פ: ״כאמה כבתה״). 

'''והנה''' מופלאים הדברים כמה נתבעו על פגיעה דקה מן הדקה במדת דרך ארץ. הרי כל התביעה כאן על דינה לא היתה אלא על אשר עברה על דרכי הנימוס: ״כל כבודה בת מלך פנימה״ (תהלים פה), כי הכתוב מדגיש שיצאה לראות בבנות הארץ ולא בבני הארץ, ואין כאן שום עבירה מלבד מדת דרך ארץ. ובכל זאת מתבטאים עליה חז״ל בצורה כה חמורה שהיתה יצאנית ונענשה על כך בעונש כה חמור שנתפשה על ידי שכם בן חמור וטימא אותה, עד שיעקב לאחר כל ההרפתקאות והצרות הרבות שעברו עליו לא יכול לסבול יותר ואמר: ״מי שאמר לעולמו די, יאמר ליסורי די״ (תנחומא מקץ). 

'''ועוד''', שהקדוש ברוך הוא ראה בפגם דק זה הרס בכל צורת הבריאה. חז״ל אומרים שבשעה שהקדוש ברוך הוא עמד ליצור את האשה ״התבונן מהיכן לברוא אותה, לא ברא אותה מן הראש, שלא תהא קלת ראש, ולא מן העין שלא תהא סקרנית וכו׳ ולא מן הרגל, שלא תהא פרסנית אלא ממקום שהוא צנוע באדם וכו׳, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה: תהא אשה צנועה; תהא אשה צנועה. אף על פי כן ׳ותפרעו כל עצתי׳ (משלי א). לא בראתי אותה מן הראש. והרי היא מיקלת ראשה וכו׳ ולא מן הרגל, והרי היא פרסנית שנאמר ׳ותצא דינה׳״ (בראשית רבה יח, וראה לעיל במאמר ״ותפרעו כל עצתי״). הרי שהיתה בפגיעה דקה זו במנהגי דרך ארץ הפרעה בכל תכניתו של הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם, משום שמדה זו היא יסוד האדם ואם יש פגיעה במהות האדם בטלה כל תכליתה של הבריאה. 

'''ועוד''' יותר מזה, התורה מטילה אשמה גם על לאה וקוראים אף אותה יצאנית שנאמר ״ותצא לאה לקראתו״ (בראשית ל). 

'''חז״ל''' אומרים שלאה עשתה ביציאתה מעשה גדול מאד ו״צפה הקדוש ברוך הוא שלא היתה כונתה אלא להעמיד שבטים״. ומיציאה זו יוצא לימוד לדודות ש״כל אדם שאשתו תובעתו הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היה כמותן, שנאמר: ׳הבו לכם אנשים חכמים ונבונים׳ וכתיב: ׳ואקח את ראשי שבטיכם׳ ולא כתיב: ׳נבונים׳: וכתיב: ׳יששכר חמור גרם׳ וכתיב: ׳ומבני יששכר יודעי בינה לעתים׳״ (נדרים כ), כלומר שבדורו של משה לא נמצאו בני בינה ואילו הבנים שיצאו מלאה היו בני בינה. 

'''נמצא''' שלאה חידשה כאן מדעתה הנהגה מופלאה שיש בה משום רוממות וקדושה ושראו בה, בהנהגה זו, מקור לתולדות הדעה והבינה במדה, כזאת שאף דורו של משה הנקרא ״דור דעה״ עם כל השגתם העליונה לא הגיעו אליה. ואכן יצאו ממנה בזכות יציאה זו בני יששכר שהצטיינו בכל הדורות בבינתם הגדולה והעמידו מאתים ראשי סנהדראות (ראה דברי הימים א יב). 

'''והנה''' עם כל זה, מצאו פגם ביציאתה זאת, תוך זריזות ושמחה של מצוה, וראו בה, איפוא, ניגוד להנהגה של ״כבודה בת מלך פנימה״. ובגלל אותו פגם מגנים אותה בביטוי מעליב כזה וקוראים אותה יצאנית. ולא עוד אלא שתולים בה קלקלתה של דינה, כאמה כבתה, ומכריזים עליה: יצאנית בת יצאנית. 

'''הרי''' עד כמה דקדקו בהנהגותיהם של אישי הדורות הקדמונים אף ללא תורה מסיני, משום החובה הגדולה המוטלת עליהם בתור אדם ומשום תורת דרך ארץ בלבד. 

== ג ==
'''תביעה''' מעין זו ובצורה חריפה יותר ביחס למדת דרך ארץ, אנו מוצאים גם כלפי עשיו. 

'''כתוב''' בתורה על עשיו, בשעה שבא אל אביו יצחק לקבל ממנו את ברכתו: ״ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקום אבי ויאכל מציד בנו בעבור תברכני נפשך״ (בראשית כז). ואמרו חז״ל (בראשית רבה שם): ״על ידי שאמר לו יקום, אני נפרע לו בו בלשון ׳יקום אלהים ויפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו׳ (תהלים סח)״. 

'''חז״ל''' מספרים נפלאות על הצטינותו של עשיו בכבוד אב. הכתוב אומר: ״בן יכבד אב״ (מלאכי א) ואמרו חז״ל: ״דא עשיו, לא הוי בר נש בעלמא דאוקיר לאבוי כמה דאוקיר עשו לאבוי״ (זהר תולדות). היו לו לעשיו בגדים מיוחדים לשמש את אביו. כתוב בתורה: ״ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית״ (שם), למה קוראים אותם חמודות? ״שחמד מנמרוד והרגו ונטלן״, ובגדים אלה היו משל אדם הראשון ״שבשעה שהיה לובשם ויוצא לשדה. היו באים כל חיה ועוף שבעולם ומתקבצים אצלו״, ועשיו שמר אותם בבית רבקה ולא היה יוצא בהם בדרך ״שבהם היה משמש את אביו״ (ראה פרקי דרבי אליעזר כד ובבראשית רבה שם). ״ואמר ר׳ שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שימשתי אותו אחד ממאה ששימש עשיו את אביו. אני בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכים ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשיו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות. אמר: אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות״ (בראשית רבה סה). אנו יכולים לתאר לנו כמה היה גדול כיבודו של רבן שמעון בן גמליאל לאביו עד שהוא מעיד על עצמו: ״לא כיבד בריה את אבותיו כמו אני את אבותי״ (דברים רבה א), ובכל זאת הוא מכריז שלא הגיע בזה למדריגתו של עשיו אף באחד ממאה. 

'''ולא''' עוד אלא שעשיו מסר נפשו על מצוות כיבוד אביו והיה הולך למקום סכנה כדי לצוד ציד ולהביא לאביו. ויוסף למד מדה זו מעשיו. כתוב בתורה שבשעה שיעקב שלח את יוסף לראות את שלום אחיו אמר: ״הנני״ (בראשית לז), ואמרו חז״ל: ״נוהג באביו כבוד ומורא. אמר לו יוסף ליעקב: אבא: יודע אני כי שונאים אותי, ואפילו יהרגוני איני חוזר דבורך ריקם״ (ראה ״תורה שלמה״ שם בשם מדרש אגדה). ״ומעשיו למד יוסף. כשאמר לו יעקב: ׳לכה ואשלחך אליהם׳, היה יודע ששונאים לו אלא אמר: עשיו הולך תדיר למקום סכנה כדי לצוד ציד להביא לאביו, ואבי שלחני לראות את שלום אחי ואת שלום הצאן שהוא חיות של אבי ובני ביתו״ (ראה שם בשם ספרי חסידים). 

'''והנה''' קרה מקרה, ובודאי היחידי בחייו, שתוך הגישו לאביו את המטעמים שהכין לו ופנותו אליו שיאכל מהציד שהביא לו, החסיר מלה אחת בדבריו ובמקום לומד: ״יקום נא אבי״ כפי שדורשת מדת דרך ארץ וכפי שהתבטא יעקב כלפי אביו: ״קום נא שבה״, אמר: ״יקום אבי״. מציינים שבאותו יום ״עשיו בא בצער גדול שלא נפל בידיו כשאר הימים אלא צבי בלבד, לאחד שנצטער. תדע לך שכן, כשבא ועשה מטעמים בא בנזיפה אל אביו ואמר ׳יקום אבי׳״ (ראה מדרש הגדול שם). וחז״ל מספרים ש״כל אותו היום היה עשיו צד צבאים וכופתן ומלאך בא ומתירן, ועופות ומסכסכן ומלאך בא ומפריחן. וכל כך למה? כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות״ (בראשית רבה סז). ובכל זאת לא ויתרו לו לעשיו על אשר נכשל בלשונו ודילג בדבריו מלה אחת שהיה בזה משום פגם במדת דרך ארץ, והענישו את כל דורותיו אחריו בעונש חמור כזה עד שקללו אותם שבזמן שיבואו להילחם עם ישראל יבוא אלהים ויניס ויפיץ אותם מפני ישראל. 

'''עד''' כדי כך מגיעים דקדוקיה וחומרה של מדת דדך ארץ. 

'''ואופייני''' הדבר שתבעו מעשיו שמדת דרך ארץ היתה צריכה להיות טבועה בנפשו עד כדי כך שאף בשעת סכנה לא יתכן שיכשל בה, וכפי שאמרו חז״ל: ״אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו״ (סנהדרין צב:). לפי ההנחה שקבענו שמדת דרך ארץ היא עצמיותו השרשית של האדם, אין לו לאבד עצמיותו בתור אדם בשום מקרה שבעולם ואף במצבים המסוכנים והחמורים ביותר. 

'''מסופר''' בתחילת אותה פרשה: ״ויבוא עשו מן השדה והוא עיף, ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה, כי עיף אנכי, על כן קרא שמו אדום״ (בראשית כה). באותה שעה אחזתו לעשיו בולמוס מרוב עייפותו בשדה, וכל מי שאחזתו בולמוס פוסקים להלכה שמאכילים אותו נבילות וטריפות ומאכילים אותו ביום הכיפורים, כי הוא נמצא במצב של סכנה. ועוד ש״לא היה יכל להשיב ידו אל פיו״ (ראה תורה שלמה שם) ובודאי גם לא יכל להבחין מהו התבשיל ורק הרגיש במראהו שהוא אדום. ומשום כך התבטא ״הלעיטני נא מן האדם האדם הזה״. 

'''ובכל''' זאת בגלל ביטוי זה, שאם כי איננו לשון מגונה אלא שאיננו בכלל שיחה נאה ואינו הולם את מדת דרך הארץ. נקבע לעשיו ולכל דורותיו אחריו שם גנאי: ״אדום״. ואף על פי שהיה מותר לעשיו לעבור באותה שעה על כל האיסורים משום שנמצא כאמור, במצב של סכנה. אבל הוא היה צריך להיות מושרש ומושלם במדת דרך ארץ שתיהפך אצלו לטבע ושלא יוכל לזוז ממנה בשום מצב, ומכיון שנכשל בזה הוכח שחסרה לו שלמות במדה זו ונתגלתה פחיתותו שהוטבעה בו לדורות עולם. ותואר זה שבא לו בגלל אותו ביטוי נזכר לו לעשיו בכל התקופות, עד שכאשר הקדוש ברוך הוא יבוא לנקום ממנו על מעשיו הרעים מתארים אותו בדברי הנביא: ״מי זה בא מאדום חמוץ בגדים״: ״מדוע אדום ללבושך״ (ישעיה סג) ועוד, כאילו רואים בזה את מקור כל רשעותו והוא הקובע את טיבו ומהותו. 

'''הרי''' מכאן שראו את מדת דרך ארץ כיסוד ותובעים עליה גם את בני נוח ואף לפני מתן תורה - ובצורה החמורה ביותר. 

'''ולאור''' השקפה זו מתגלה לנו שגם אומות העולם עומדים בדין על זלזולם במדה זו. חז״ל אומרים: ״בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון״ (ראש השנה טז). הרי שגם אומות העולם נכנסים לדין, ולכאורה דינם הוא משום שאינם מקיימים את שבע המצות שנצטוו עליהן. אבל לפי שהוכחנו, באים אומות העולם בדין, ובדין חמור מאד, על אשר אינם נזהרים גם במדת דרך ארץ, באשר זוהי תורת האדם וכל אשר בשם אדם יכונה חייב לדקדק בה בדקדוק מופלג.

== ד ==
'''ואמנם''' מצינו כמה האבות הקדמונים דקדקו במדת דרך ארץ והיו מוכנים לוותר בגללה על ההישגים הגדולים ביותר. 

'''הכתוב''' אומר: ״וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה׳ במקום הזה ואנכי לא ידעתי״ (בראשית כח:טז). ופירש רש״י: ״שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה״. לאחר ארבע עשרה שנה שעשה יעקב אבינו בבית מדרשו של שם ועבר ללא שינה כלשהי (״וישכב במקום ההוא״ - ״לשון מיעוט, באותו מקום שכב, אבל ארבע עשרה שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה״ - רש״י על פי בראשית רבה), משתנים לו עתה סדרי בראשית: ״כי בא השמש״ - ״ששקעה לו חמה פתאם, שלא בעונתה, כדי שילין שם״ (רש״י חולין צא:): ודוקא שם, במקום ההוא: ״ויפגע במקום״ - ״ללמדך שקפצה לו הארץ״ (שם): ואבני המקום מריבות זו עם זו וכל אחת מהן אומרת: ״עלי יניח צדיק את ראשו״ (שם). 

'''ובכן''' הכל מכוון מלמעלה לכך שיעקב אבינו ילין בלילה ההוא במקום זה. ובאמת גם שם לא ישן יעקב ושינה זו לא היתה כי אם משנה. ״׳וייקץ יעקב משנתו׳ - רבי יוחנן אומר ממשנתו״ (בראשית רבה סט:ז), אלא שמשנה זו היתה צריכה להישנות בצורת חלום הבא כאילו תוך שינה, ״שהשקיע הקדוש ברוך הוא גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעא״ (שם סח:י). ובתוך שינה זו הוא רואה חלום של נבואה, שיש בו משום השגת חכמה אין סופית. תעלומות הבריאה מתגלות לפניו. ״סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו״ - ״עולים ויורדים ביעקב וכו׳. מלאכי השרת על ידי שגלו מסטורין של הקדוש ברוך הוא נדחו ממחיצתן קל״ח שנה וכו׳ אמר רבי חמא בר חנינא, על ידי שנתגאו ואמרו כי משחיתים אנחנו וכו׳, היכן חזרו? – כאן״ (בראשית רבה סח:יב). כלומר, שעל ידי מאורע זה מצאו את תיקונם. ובמחזה נבואה זה מובטחת לו הבטחה נצחית, אשר בה תלוי כל קיומו של עולם והויתו, כל תולדות עם ישראל ונצחיותן של ישראל, הבטחת הזרע, הארץ וכו׳.

'''ואחרי''' ככלות הכל, לאחר כל הנסים הגלויים המגלים רצונו של מקום שיעקב אבינו יישן במקום ההוא, לאחר כל הגילויים הנשאים שנתגלו לו בחלום נבואתו זה, בתור ״שינה״ זו כביכול, אומר יעקב אבינו: ״אם ידעתי, לא ישנתי במקום קדוש כזה״. אף על פי ששינה זו היתה, כאמור, כעין משנה, ולמרות שהודות לה דבקה נשמתו בה׳ והשיגה חזיונות מופלאים כאלה, בכל זאת הרגיש יעקב אבינו חסרון בזה, כי הרי סוף כל סוף היתה כאן צורה חיצונית של ״שינה״ והיה כאן איזה פגם בדרך ארץ - שינה במקום קדוש - והיה כדאי לו לוותר על כל הדביקות ועל כל הגילויים, ובלבד שלא לפגום פגם כלשהו במדת דרך ארץ. הדא הוא ששנינו: ״דרך ארץ קדמה לתורה״. 

'''ומצינו''' שגם חז״ל הלכו בדרך זו, לוותר על הישגי התורה בגלל מדת דרך ארץ. 

'''מסופר''' בגמרא (יבמות קה:) שחכמים ובתוכם רבי ישמעאל ברבי יוסי ישבו בבית מדרשו של רבי והתווכחו בהלכה. ״אדהכי אתא רבי למתיבתא. אינהו דהוו קלילי יתיבו בדוכתייהו. רבי ישמעאל ברבי יוסי אגב יוקריה הוה מפסע ואזיל״. והקפיד אבדן על אשר הוא פוסע על ראשי עם קדוש. אמר ליה רבי ישמעאל שבא ללמוד תורה מרבי והשיב לו אבדן: ״וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי״, כלומר בגלל הנהגתו זו אינך ראוי ללמוד תורה מרבי. בינתיים באה יבמה לפני רבי. אמר רבי לאבדן שילך לבדקה אם היא גדולה. לאחר שיצא, אמר רבי ישמעאל לרבי: ״כך אמר אבא: ׳איש׳ כתוב בפרשה אבל אשה - בין גדולה בין קטנה״. אמר רבי לאבדן שיחזור כי כבר הורה זקן. ״קמפסע אבדן ואתי. אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי: מי שצריך לו עם קדוש, יפסע על ראשי עם קדוש, מי שאין צריך לו עם קדוש, היאך יפסע על ראשי עם קדוש. אמר ליה רבי לאבדן: קום בדוכתיך״. 

'''רואים''' אנו מכאן, שלמרות שאבדן בא ללמוד תורה, בכל זאת לא נתן לו רבי לחזור למקומו כדי שלא יעבור על מדת דרך ארץ. וגם רבי ישמעאל אילולא היה העם צריך לו לא היה מתקרב לשמוע את דרשתו של רבי והיה מוותר על לימוד התורה מפיו, כדי לא לפגוע בדרכי הנימוס. הוא אשר אמרנו שמדת דרך ארץ קודמת לתורה באשר זהו יסוד האדם והיא אינה נדחית איפוא מפני שום ערכים רוחניים והישגי תורה. 

= הוקרת החסד והכרת הטובה =

== א ==
'''רגילים''' הבריות לחשוב שהתגמול בעד חסד שאדם מקבל מחבירו צריך להיות בהתאם לערך החסד והטובה, כי אי אפשר לדרוש ששיעור השכר יעלה על מדת הטובה. אולם בתורה ובדברי חז״ל אנו רואים השקפה אחרת לגמרי, שבעד כל טובה שאדם מקבל מחבירו, אין שיעור לגמול ולשעבוד שהוא חייב לו במשך כל ימי חייו ולדורי דורות, באשר יש ערך רב לכל פעולת חסד והיא נוגעת במדות הקדוש ברוך הוא שהוא מקור החסד. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויגל את האבן מעל פי הבאר״ (בראשית י:כט). ואמרו חז״ל: ״כמו שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכוחו גדול״ (ראה רש״י על פי בראשית רבה). 

'''הרי''' שחסד זה שעשה יעקב שגלל את האבן מעל פי הבאר היה לגבי יעקב - מעשה קל שלא היה, כאמור, אלא כמעביר פקק מעל פי צלוחית, וגם מתיחס הוא לגבי רחל שהיא בת אחי אמו שמחובתו היה לעזור לה, ובכל זאת אנו מזכירים מעשה זה בתפילתנו על הגשם עד היום הזה בין מעשי האבות הגדולים שבזכותם אנו מבקשים את ברכת הגשמים, שכן יסד הפיטן באותה תפילה: ״יחד לב וגל אבן מפי באר מים - בצדקו חון חשרת מים״. 

'''ולכאורה''' מופלא הדבר. בעת תפילת הגשמים אנו עומדים בשעה גדולה מאד, בשעה שכל העולם זקוק לרחמים גדולים, למפתחות גשמים שבהם תלויים כל חיי העולם, והם שקולים כתחיית המתים שאף מפתחותיהם הם לא נמסרו לשליח (ראה תענית ב), ו״גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ״ (שם ז: ט:), וצריכים לזכויות גדולות לזכות בהם, כי ״אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהם של ישראל״ (שם ז:). ומשום כך אנו מזכירים בתפילה זו את זכויות האבות כדי להיתלות בהם. ובתוך שאר הזכויות מזכירים גם את גדולתו של יעקב ש״נאבק עם שר בלול מאש וממים״. שהגיע לגובה רוחני כזה שגבר על שר של מעלה. ותמוה לכאורה. היאך אנו מזכירים לגבי ענין מכריע כזה ויחד עם זכויות גדולות כאלה את המעשה של יעקב שגלל את האבן מעל פי הבאר בשביל רחל, שלא היה לגביו, כאמור, אלא מעשה קל? 

'''אלא''' מכאן שכל מעשה חסד, ערכו גדול מאד ותלויות בו זכויות רבות לאין שיעור, ואם כי לכאורה מילתא זוטרתא היא הרי יש בו משום ״והלכת בדרכיו״, כדברי חז״ל ״מה הוא חסיד אף אתה חסיד״ (ספרי סוף פרשת עקב), וכלולה בו דביקות בה׳ לא פחות מבהשגות הגבוהות של מאבק יעקב עם ״שר בלול מאש וממים״. ויקר מעשה זה בעיני הקדוש ברוך הוא כמו המעשים הגדולים ביותר, עד שאנו מבקשים מאתו בכל הדורות שזכות זו תעמוד לנו לעולם ושבשכרה יעניק לכל זרעו לדורי דורות אחת הברכות הגדולות. ברכת הגשמים, שהיא דורשת זכויות רבות ובה תלוי, כאמור קיומו של כל העולם.

== ב ==
'''ולא''' רק מעשה חסד של יעקב, שבא בכוונת לב מיוחדת כפי שמציין הפיטן: ״יחד לב וגל אבן״, יש לו ערך רב כזה וזוקק גמול לדורות, אלא כל מעשה טוב, ואף משל כל אדם, לרבות בני אומות העולם, אין שיעור לערכו. ומכאן החובה הגדולה המוטלת על כל מקבל חסד להכיר טובה לנותנה ולהביע לו תודות רבות. 

'''מסופר''' בתורה (בראשית סג) שכאשר נאותו בני חת לבקשתו של אברהם לתת לו אחוזת קבר כדי לקבור את שרה, השתחוה אברהם לפניהם כמה פעמים והביע להם הודאה רבה. ובאמת היה במעשה זה מצד בני חת משום חשיבות וכבוד לעצמם, שאברהם אבינו, שנקרא בפיהם ״נשיא אלהים״, בא בשכנותם וקנה שדה בגבולם. ואמנם חז״ל מפליגים בערכה של קניה זו: ״ויקם שדה עפרון״ - ״תקומה היתה לו, שיצא מיד הדיוט ליד מלך״ (ראה רש״י שם). ובני חת גם נהנו ממכירת אחוזה זו שקבלו תמורתה כסף מלא, ״ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר״, וגמלו איפוא בזה חסד עם עצמם יותר מאשר עם אברהם. ואף על פי כן הכיר להם אברהם טובה במדה מרובה כזאת, והשתחוה להם לאות תודה כמה פעמים. ולא די בהכרתו ובהודאתו של אברהם אלא שאמרו חז״ל: ״אמר ר׳ אליעזר: כמה דיות משתפכות, כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת, עשרה פעמים כתוב: בני חת, בני חת, עשרה - כנגד עשרת הדברות, ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק - כאילו מקיים עשרת הדברות״ (בראשית רבה נח). 

'''הרי''' מכאן כמה גדול ערכו של כל מעשה חסד. ואף בצורה הקלה ביותר. ויהיה העושה מי שיהיה, וכמה הוא מחייב הודאה והכרת טובה לאין שיעור. 

'''עובדה''' זו אנו מוצאים גם במעשה חסד של יתרו עם משה. כתוב בתורה שלאחר שבנות יתרו סיפרו ליתרו אדות משה שהצילן מיד הרועים, אמר להן יתרו: ״למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם״ (שמות ב). ״אמר ר׳ סימון אין כאן חסד. בשכרו האכילו דכתיב: ׳דלה דלה לנו׳. ואימתי פרע לו הקדוש ברוך הוא? בימי שאול, דכתיב ׳ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו, ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים׳ (שמואל א טו:ו), וכי עם כל בני ישראל עשה חסד, והלא עם משה בלבד עשה? אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם אחד מבני ישראל מעלה עליו הכתוב כאילו עשה חסד עם כל ישראל. והרי דברים קל וחומר: ומה אם שעושה חסד עם מי שהוא חייב לו, ראה מה פרע לו הקדוש ברוך הוא שכרו, מי שעושה חסד עם מי שאינו חייב לו, על אחת כמה וכמה״ (ראה ילקוט שמות, ויקרא רבה לד). 

'''הרי''' מציינים חז״ל שיתרו היה חייב לשלם שכר למשה על אשר דלה להן, ולא דלה להן מים בלבד אלא יש מפרשים שהרועים השליכו אותן לתוך המים ומשה הוציאן, והשכר שיתרו פרע למשה לא היה אלא בזה שהאכיל אותו לחם, ובכל זאת מכיון שסוף כל סוף יתרו גמל לו טובה, ראו בזה כאילו עשה חסד עם משה. ולא רק עם משה בלבד, אלא עם כל בני ישראל, ומעשה זה נשמר לו - ליתרו - לדורות. עד שלאחר מאות שנים כאשר בא שאול להילחם בעמלק ומצא בשכנותו את הקיני, שהם מצאצאיו של יתרו, הציל אותם שאול בשכר אותו חסד. כנראה ראויים היו הקיני להיספות יחד עם עמלק מפני שנתחברו עמהם. ובכל זאת עמדה להם זכות של מעשה יתרו עם משה, למרות שלא נחשב כחסד גמור, והגין עליהם. וכבד למדים חז״ל בעצמם קל וחומר, שאם חסד כזה שאינו אלא שכר - כך. העושה חסד אמתי. על אחת כמה וכמה שאין שיעור לערכו, שתלויות בו זכויות לדורות וכל הדודות חייבים להכיר טובתו ולהשיב לו גמול לעד לעולם. 

'''ומצינו''' עוד. לאחר שה׳ שלח את משה להוציא את בני ישראל ממצרים כתוב בתורה: ״וילך משה וישב אל יתר חותנו״ (שם ד). ואמרו חז״ל: ״בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא: ׳ועתה לכה ואשלחך אל פרעה׳ אמר לו: רבון העולמים! איני יכול מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחבירו, נפשו חייב לו״ (שמות רבה שם). ומשום כך שב משה אל יתרו, כי לא ראה לעצמו היתר ללכת למצרים אלא ברשותו של יתרו. 

'''ומופלאים''' הדברים. עמדה כאן לפני משה בעית גאולתם של ישראל, הצלתם משעבודם הקשה במצרים, הוצאתם מטומאת המצרים ומתועבותיהם, וקיום כל היעודים שהובטחו להם, יעודי התורה, הארץ, בית המקדש וכו׳. ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו התגלה לפניו והטיל עליו את התפקיד הנשגב הזה. ובכל זאת לא יכול היה משה לעבור על חובתו כלפי יתרו משום הכרת הטובה שגמל אתו והרגיש בעצמו שחייב לו נפשו ומשועבד אליו, עד שטען כלפי הקדוש ברוך הוא שאינו יכול לקבל את שליחותו, ולא נאות לבסוף לקבל עליו את תפקיד גאולת ישראל עד שיתרו נתן לו רשות לכך. 

'''עד''' כדי כך מחייב כל מעשה חסד הכרה ושעבוד, עד שאין דבר בעולם שיכול להכריע אותו. 

== ג ==
'''ומדה''' זו של הכרת הטובה וערך החסד אינה לפנים משורת הדין ושל אנשי מעלה בלבד, אלא מהרגשתם הטבעית ומחובתם הרגילה של כל בני האדם, לרבות רשעי העולם, ומי שאינו מדקדק בה, רואים בו ירידה ופגם בכל מדריגת אישיותו. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף״ (שמות א), ואומרים חז״ל: ״למה קראו מלך חדש והלא פרעה עצמו היה? אלא שאמרו המצרים לפרעה: בואו ונזדווג לאומה זו. אמר להם: שוטים אתם. עד עכשיו משלהם אנו אוכלים והיאך נזדווג להם. אילולא יוסף לא היינו חיים. כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו שלשה חדשים, עד שאמר להם: כל מה שאתם רוצים הריני עמכם והשיבו אותו, ולפיכך כתיב: ׳ויקם מלך חדש׳״ (שמות רבה שם). 

'''הרי''' פרעה מלך מצרים שהיה עובד אלילים וידוע ברשעותו והתכחשותו לאלהים, ובכל זאת ראה את עצמו משועבד ליוסף ולאחיו ולדורותיהם אחריהם בגלל הטובה שגמל אתם בשנות הרעב, ולא הסכים בשום אופן להתנכר להם עד שויתר על כסא המלוכה במשך שלשה חדשים. 

'''אנו''' יכולים לתאר לנו כמה גדול הנסיון לוותר על כסא המלוכה, ולא מלכות סתם כי אם מלכות מצרים שהיתה באותו זמן מושלת בכפה בכל העולם. ואינו דומה ויתור על המלוכה בתחילה למי שמתפטר מכסא המלוכה לאחר שכבר ישב עליו. חז״ל למדים דבר זה משאול המלך שלמרות שבתחילה היה נחבא אל הכלים וברח מן המלוכה, לבסוף כשעלה בקש להרוג את דוד (ראה מנחות קט:). והדברים האלה אמורים אף לגבי שאול שהיה כבן שנה לחטא ומשכמו ולמעלה גבוה מכל העם, ועל אחת כמה וכמה אצל כל אדם. ואכן מכאן הכריז ר׳ יהושע בן פרחיה על עצמו: ״בתחילה כל האומר עלה לה, אני כופתו ונותנו לפני הארי: עתה כל האומר לי לירד ממנה, אני מטיל עליו קומקום של חמין״ (שם). ר׳ יהושע שנא כל כך את הרבנות עד שמי שהיה אומר לו לעלות לגדולה, היה מתנקש בו בצורה חמורה מאד, ולבסוף שכבר נתמנה לנשיא היה מוכן להתנקש במי שהיה אומר לו לרדת. ואם בקדושי עליון ובורחים מן הכבוד במדה כזאת - כך, על אחת כמה וכמה באנשים רגילים וברודפים אחר הכבוד, כמה שהם נלחמים על כבודם ונשיאותם. ועם כל זה, עם כל הקושי הרב שבצעד כזה, מצא פרעה הכרח נפשי להתגבר על עצמו ולהתפטר מכסא המלוכה ובלבד לא לכפור בטובתו של יוסף שגמל אתו ועם עמו. הרי כמה ראה אף פרעה הרשע חובה להעריך מעשה חסד ולשמור הכרה ואמונים לעושהו ולדורותיו אחריו. 

'''ומכאן''' אנו גם למדים שאף מי שיש בו מדת הכרת הטובה בשיעור גדול כזה אבל אם היא איננה עומדת בפני כל נסיון ולחץ, הרי כאילו בטלה בזה כל המדה, מכיון שפרעה לא החזיק מעמד אלא שלשה חדשים בלבד ולבסוף הושפע מטענותיו של עמו שיש בויתורו לישראל משום סכנה לקיום מלכות מצרים פן יתווספו על שונאיהם ויגרשו אותם מן הארץ (ראה רש״י שם), אומר עליו הכתוב: ״אשר לא ידע את יוסף״, כאילו לא הכיר בטובתו כלל וכלל. 

'''ומכאן''' עוד, שאם נפגמה מדת הכרת הטובה, מתערערים יחד עם זה כל יסודות האמונה וההכרה. ״אמר ר׳ אבין: משל לאחד שרגם אוהבו של המלך. אמר המלך התיזו את ראשו, כי למחר יעשה בי כך. לכן כתב עליו המקרא, כלומר, היום - ׳אשר לא ידע את יוסף׳: למחר הוא עתיד לומר: ׳לא ידעתי את ה׳״. הרי שמיד עם ערעור הכרת טובתו של יוסף, ראו בו מיד את סופו שיהיה כופר בה׳ ונתחייב מיתה וכליה, באשר שורש אחד לשני הדברים, ומי שאינו מבין להעריך מעשה חסד של חבירו, אינו מכיר בחסדו של ה׳ יתברך בורא העולם וכופר בטובתו ולבסוף יבוא לכפור גם בו בעצמו. 

'''שיא''' המדה. בהכרת הטובה משתקפת בציווי התורה: ״ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו״ (דברים כג). התורה מספרת היאך התיחסו המצרים לישראל במצרים, כמה העבידו אותם בכל עבודת פרך בחומר ובלבנים וכמה לחצו ועינו אותם, ובכל זאת מכיון שהם גם נהנו ממצרים שנתנו להם לישב בארצם, ואם כי גם בזה כיונו לטובת עצמם, יש להכיר בטובה זו לעולם. ולא רק שאסור לתעב אותם, אלא שיש לזכות אותם שיבואו לאחר שלשה דורות בקהל ישראל. וכבר למדים מזה חז״ל קל וחומר לכל הבריות: ״אמר רבי אלעזר בן עזריה המצרים לא קיבלו את ישראל אלא לצורך עצמם וקבע להם המקום שכר, והרי הדברים קל וחומר ומה אם מי שלא נתכוון לזכות - כך, מי שנתכווין לזכות על אחת כמה וכמה״ (ספרי שם). 

== ד ==
'''ומדה''' זו של הערכת החסד והכרת הטובה חייבת להיות כה מושרשת באדם, עד שהוא צריך להרגיש אותה לא לגבי בר דעת בלבד, כי אם גם לגבי כל דבר שיש לו ממנו איזו טובת הנאה שהיא, לרבות בעלי חיים, צומחים ודוממים, אם כי טובתם באה מאליהם ולא שייכת לגבם כל הודאה. 

'''חז״ל''' אומרים: ״בירא דשתית מיניה מיא לא תישדי ביה קלא״ (בבא קמא צב:). וחושבים אנו שאינו אלא משל. ואולם ממקורות שונים מוכח שהדברים מכוונים גם פשוטם כמשמעם, שאף בור ממש ששתית ממנו מים לא תשליך בו אבן. ומוצאים אנו שמן הראשונים נהגו כן הלכה למעשה. 

'''מסופר''' בשיטה מקובצת בשם אחד מתלמידי הר״י אבן מיגש (שם) שבעירו של הרי״ף קרה מקרה בעשיר אחד שירד מנכסיו והוזקק למכור מרחץ שלו כדי לשלם את חובותיו, ופנו לרי״ף שיכנס בדין בענין זה, ואמר הרי״ף: ״לא אדון ולא אורה במרחץ הזה. לא במכר ולא בשומא ולא בשום דבר המתיחד בו, לפי שנתהניתי ממנו״. הרי שהכיר הרי״ף טובה לאותו מרחץ משום שהתרחץ בו ונהנה בו, עד שלא הסכים לפעול שום דבר שעלול להיות כאילו פגיעה במרחץ זה. 

'''ולמדים''' הנהגה זו מדברי חז״ל. שנינו לגבי מכות מצרים: ״מפני מה לקו המים והעפר על ידי אהרן? אמר רבי תנחום, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המים ששמרוך בשעה שהושלכת ליאור ועפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי, אינו דין שילקו על ידך לפיכך לקו על ידי אהרן״ (תנחומא וארא יד, וראה גם בשמות רבה שם, וראה שם בשיטה מקובצת המקשר את מעשה הרי״ף לדברי חז״ל אלה). 

'''במקום''' אחר מצינו שמשה לבד עמד על נקודה זו. אמרו חז״ל: ״אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: היכן מצרים שותים? אמר לו - מנילוס. אמר לו - הפוך אותו לדם. אמר לו - איני יכול להופכו. יש אדם שותה מן הבור משליך אבן לתוכה?״ (שמות רבה כ). 

'''מעשה''' זה של הפיכת היאור לדם ויצירת הכנים מן העפר, הרי בא לשם אותות ומופתים על גדולתו של הקדוש ברוך הוא ומטרתו היתה להביא את המצרים לידי אמונה בו, וכפי שבאמת באו חרטומי מצרים על ידי מכת הכנים לידי הכרה שאצבע אלהים הוא. ובכל זאת לא היה צריך משה לוותר בגלל זה על מדת הכרת הטובה שלו ולא פגע ביאור ובעפר. 

'''במקרה''' אחר מצינו שמשה נתבע על שלא עמד על נקודה זו. כתוב בתורה שבשעה שמשה בא להוציא מים מן הסלע, לא דיבר אל הסלע כי אם הכה אותו (במדבר כ). ואמר הקדוש ברוך הוא למשה: ״מה עשה הסלע לבני, שנאמר ׳ויניקהו דבש מסלע׳ (דברים לב), ואחר טובתו הכית אותו, אין אתה כשר לעמוד על בני וכבר מניתי אחר תחתך״ (ילקוט שם). 

'''והדברים''' מפליאים מאד. הלא משה בא כאן לעשות לטובתם של ישראל לתת מים לעם השרוי בצמא, ובכל זאת מכיון שעבר על פרט אחד, שלכאורה הוא פעוט מאד בעינינו, שהכה את הסלע והתעלם מטובתו שהניק דבש לישראל, ואם כי לא לו במיוחד אלא להעם בכללו, נמצא הוא לבלתי ראוי להנהיג את ישראל. 

'''כשם''' שמשה הכיר בחסדו של יתרו כלפיו, כאמור, וויתר על פעולתו לטובת גאולתם של ישראל ובלבד לא לפגוע בו במשהו אף בשלילה, וכשם שלא הסכים, כאמור, להלקות את היאור והעפר למרות התועלת הרבה שבמעשה זה, בגלל הטובה שקיבל מהם, כך היה צריך להסתייג מבלי להכות את הסלע שהביא טובה לישראל, ומכיון ששגה בזה והכה את הסלע ונפגמה במדת מה מדתו בהכרת הטובה, לא עמדו לו כל מדריגותיו העליונות בתור איש האלהים ואשר ה׳ דיבר אתו פה אל פה, ופסלו אותו מלהיות מנהיג על ישראל. 

'''הרי''' כמה צריכה להיות מפותחת באדם המדה להוקיר כל מעשה חסד וכמה מחובתו להכיר טובת הנאה שהוא מקבל ממי שהוא, יהיה מי שיהיה, ולראות את עצמו משועבד לגמול טובה תחת טובה, ללא כל חשבונות, ולא רק מצד עצם מקבל החסד ולמטיב עצמו כי אם אף מצד זרע זרעם של מקבלי החסד ולכל הדורות של המטיבים אחריהם לדורות עולם. 

'''ואם''' לבריות כך, על אחת כמה שחייב אדם להוקיר חסדו של הקדוש ברוך הוא ולהשתעבד לו על כל טובה וטובה שהוא מקבל ממנו בכל רגע ורגע לאין סוף וללא שיעור. 

('''לידי''' מסקנה זו ללמוד קל וחומר מהדומם על חובת הכרת הטובה לאדם ולהקדוש ברוך הוא, מגיעים גם באותה שיטה מקובצת וכדאי להעתיק את הדברים בלשונם: ״ואם היה זה בדומם שאין לו הרגשה, כל שכן וקל וחומר בני אדם המרגישים בהיזק ובתועלת שיהיה זה שנוי לעשותו והעושהו יצא משורת המוסר ודרך ארץ וכו׳.&lt;ref&gt;בשיטה מקובצת מוסיף כאן אותו תלמיד בשם הר״י אבן מיגש ש״אפשר לפרש במה שאמרו: לא לידון אינש למאן דרחים ליה - לשתי סיבות, האחד שלא יטה לזכותו, והשנית שאם אפשר שיציל את נפשו וידון אותו כפי שורת הדין, היה בזה משלם רעה תחת טובה״.&lt;/ref&gt; ואם היה זה במי שקבל הנאה מבשר ודם, כל שכן וקל וחומר באלוה יתברך שממנו נשפט הטוב הגמור שראוי להודות לו הודאה גמורה ולא יעשה מה שיקניטנו ולא מה שהוא שנוי לו״.) 

= מריבה במושגי התורה =

== א ==
'''כתוב''' בתורה ״ויחר ליעקב וירב בלבן. ויען יעקב ויאמר ללבן, מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי״ (בראשית לא). הכתוב מציין כאן שיעקב עשה מריבה בלבן, והבה נתבונן מהי מריבה בלשון התורה. 

'''כבר''' עמדנו לעיל על המריבה בין רועי אברהם לבין רועי לוט שלא היתה. אלא בדברי הלכה, שבהמתו של אברהם היתה יוצאת זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאת זמומה (ראה לעיל במאמר ״חובת הסייגים״), ובכל זאת, מכיון שלא היתה נקיה מנגיעה עצמית, נאמר על זה בתורה: ״ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט״. ואברהם נרתע בגלל ריב זה והתריע כלפי לוט: ״אל נא תהי מריבה ביני וביניך״ (שם ג), ובא לידי כך עד שלא רצה להיות אתו במחיצה אחת ונפרד ממנו מרחק רב כדי להתרחק מן המריבה. 

'''ומצינו''' עוד יותר מזה שאפילו נענה על ריב, אם הוא מפריז במדת מה בהגבתו, נאמר עליו כאילו הוא רב. כבר הבאנו לעיל (ראה מאמר ״עומק הדין״) את דברי חז״ל על דור המבול שאף הנגזלים נקראו ״רבים אלו על אלו״, מלשון מריבה, משום שהיו מחרפים את עושקיהם, ומביא הגר״א אסמכתא לכך (ראה פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לא) מהכתוב: ״ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל״ (משלי כה, וראה דברי רש״י שם שאם על כרחך אתה צריך לריב ולהוכיח עם רעך, מכל מקום סוד אחר אל תגלה וכו׳). הרי קוראים איש מריבה אף את האיש שעושקים אותו והוא נאלץ להשיב, אלא שהוא מוסיף דברים שאינם מן ההכרח ודנים אותו בעונשים חמורים כאלה עד כדי מחייתו מן העולם. 

'''ולא''' עוד אלא מצינו בדברי חז״ל שלא רק מה שיש בו משהו מדין ודברים של מריבה אלא הימנעות מחיפוש דרכי השלום כמוה כמחלוקת. חז״ל אומרים: ״ויקם משה וילך אל דתן ואבירם״ (במדבר טז) - ״אמר ריש לקיש מכאן שאין מחזיקים במחלוקת, דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר: ׳ולא יהיה כקורח וכעדתו׳״ (סנהדרין קי). 

'''משה''' ניסה לפייס את קורח שבא לחלוק עליו בפרשה ארוכה ולא נתפייס כמו כן שלח משה לקרוא לדתן ולאבירם כדי לבוא אתם בדברים, והם השיבו לו בחוצפה גדולה: ״לא נעלה, המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר וכו׳. העיני האנשים ההם תנקר, לא נעלה״. ולאחר כל זה קם משה וויתר על כבודו בתור רבן של כל ישראל והלך לביתם כדי לקרוא להם לשלום, והנה אומרים חז״ל שאם משה לא היה הולך לביתם, היה עובר על לאו ״ולא יהיה כקורח וכעדתו״. 

'''ומופלאים''' הדברים. המחלוקת של קורח ועדתו מתוארת בתורה ובדברי חז״ל כמחלוקת החמורה ביותר בדברי ימי ישראל המשמשת לדוגמה של גנאי ושמצה לדורות ושהיה צורך לברוא בריאה מיוחדת עוד מימי בריאת העולם (ראה אבות ה:ו) כדי להענישם ולבלוע אותם חיים. והנה קובעים חז״ל שאם משה לא היה עושה כל המאמצים לנסות את כל דרכי השלום כדי לשדל אותם שימנעו מן המחלוקת, היה נקרא בעל מחלוקת כקורח ועדתו. אנו היינו רואים בהעדר מאמץ כזה לכל היותר - שלילת מעלה ברדיפת השלום, בהתאם לכתוב: ״בקש שלום ורדפהו״ (תהלים לד), אבל בתורה רואים בזה משום מחלוקת חמורה מסוגו של קורח ועדתו ושחלה עליה האזהרה: ״ולא יהיה כקורח וכעדתו״. 

'''הרי''' עד כמה דק המושג של מריבה ומחלוקת בתורה וכמה החמירה עליו. 

'''ועדיין''' לא מצינו את כל חומרת הדברים. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויאמר ה׳ אלי רב לך״ (דברים ג) ״אמר ר׳ לוי: ברב בישר, ברב בישרוהו. ברב בישר - ׳רב לכם׳ (במדבר טז), ברב בישרוהו - ׳רב לך׳״ (סוטה יג:). ופירש רש״י ״שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ונענש באותה מדה״. משה רבינו עשה הכל, ולא חס על כבודו, כאמור, כדי לפייס את החולקים עליו ולהשלים אתם, אבל כנראה נמצא פגם מה בביטויו כנגדם ״רב לכם בני לוי״. ולא נוקה מפגם זה עד שהקדוש ברוך הוא דן אותו מדה כנגד מדה, ובעת התחננו לפניו שיזכהו להיכנס לארץ דחה את דבריו וציוה עליו להפסיק מתפילותיו באותו ביטוי: ״רב לך אל תוסף דבר״. 

'''עד''' כדי כך מחייבת התורה את האדם להתרחק מן המריבה והמחלוקת ומקפידה על כל תגובה ועל כל ביטוי שיש בו משום משמעות בלתי רצויה. 

== ב ==
'''ולאור''' זה מתבהרים לנו דברי חז״ל על מריבתו של יעקב. אמרו חז״ל: ״קפדנותן של אבות ולא ענוותנותן של בנים. קפדנותן של אבות מניין? ׳ויחר ליעקב וירב בלבן׳ מה את סבור שמא מכות או פצעים היו שם, ולא היו שם אלא דברי פיוסים, יעקב מפייס את חמיו וכו׳; ולא ענותנותן של בנים - מדוד, שנאמר (שמואל א כ:א): ״ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יונתן: מה עשיתי ומה עוני ומה חטאתי לפני אביך, כי מבקש את נפשי״, מזכיר שפיכות דמים בפיוסו״ (בראשית רבה עד). 

'''אנו''' למדים מכאן גדלותם של האבות. על יעקב אבינו עברו בביתו של לבן הארמי תלאות רבות. מן הרגע הראשון שיעקב דרך על מפתן ביתו, התחיל להתנהג אתו בערמה וברמאות: נותן לו את לאה במקום רחל; מקפח את שכרו, למרות עבודתו הקשה והנאמנה, כפי שיעקב מתאר אותה: ״הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני״ (בראשית לא:מ): מחליף משכורתו עשרת מונים ומעליל עליו עלילות שונות (ראה בראשית לא:א-ב והמפרשים שם). ואחרי כל זה, לאחר שיעקב לוקח את שלו ועוזב את ביתו, כפי שה׳ ציוה לו, לבן רודף אחריו ומתנפל עליו בטענות ומריבות ומרמז לו שיש לאל ידו לעשות עמהם רע (ראה חז״ל על הפסוק ״ארמי אובד אבי״ (דברים כו) שלבן ביקש לעקור את הכל), ועוד בודק בכל אוהליו וממשש בכל כליו שמא ימצא בהם דבר גניבה. 

'''ולעומת''' זה הראה יעקב גבורה נפלאה, ולמרות כל הקיפוחים והנגישות במשך כל עשרים השנה שהיה בביתו של לבן, אינו מגיב עליהם כלום ואינו בא כלפיו בשום תביעות ותלונות. ואף לאחר שלבן רודף אחריו להורגו ומתגולל עליו בעלילות ובעלבונות קשים, יעקב אינו תוקף אותו ולא בא אליו בטרוניות, אלא מדבר אתו בלשון רכה ובדברי פיוסים, ועוד הוא מתנצל לפניו כאילו הוא הנאשם: ״מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי וכו׳ וכו׳״. 

'''והנה''' מופלא הדבר שעם כל זה, קרויים בתורה אותם דברי ההתנצלות והפיוסים של יעקב בשם מריבה: ״וירב יעקב״. אמנם לגבי יעקב, מריבה זו כשרה היתה וחז״ל מכריזים עליה לשבח: ״קפדנותם של אבות״. אבל במקרה אחר לא בדומה של יעקב, יש גם בהתנצלות משום פגיעה בזולת. כשהאדם מתנצל בפני מי שתובעו ומזכה את עצמו, הריהו מחייב בהכרח את חבירו כי אם הוא צדיק בדינו נמצא שחבירו אינו צדיק ויש בזה משום עלבון וחסר כאן ממדת השלמות. חז״ל קובעים שהמדה, הראויה היא: ״עלובים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים״ (שבת פח), כלומר שאין להשיב כלל על עלבון וחרופים, ואף לא בהתנצלויות ובפיוסים. ואף פיוסיו של יעקב, עם כל הצדק וההגינות שבהם, מתארת אותם התורה בלשון ״וירב״ והם נקראים בפי חז״ל: ״קפדנותם של אבות״. 

'''ועוד''' באו חז״ל והוסיפו, שבמה דברים אמורים שדברי התנצלות ופיוסים במקרים דומים לשל יעקב - אם כי הם מתוארים בלשון מריבה וקפדנות - כשרים הם, אם אין בהם ביטויים של פגיעה, אבל אם מוסיפים להם נימה של פגיעה, למרות שהדברים נאמרים לשם פיוס ומתוך ענוותנות - פסולים הם. ודוד המלך יוכיח! כאמור בנביאים, התנצל דוד לפני שאול וטען כנגדו: ״דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא חטאתי לך״ (שמואל א כד:יב) ועוד השפיל את עצמו וקרא עליו: ״כלב מת אחרי פרעוש אחד״ (שמואל א כד:טו). וגם לפני יונתן שפך את לבו לשם בקשת שלום וטען: ״מה עשיתי מה עווני ומה חטאתי לפני אביך״ (שם כ). וכנראה שהיתה בדבריו נימה של ענוותנות יותר משל יעקב, כי את דברי יעקב כינו חז״ל: ״קפדנות״ ואת דבריו תיארו כענוותנות, אבל כיון שהזכיר יחד עם דברי התנצלותו וענוותנותו את העובדה שהוא מבקש את נפשם, ובודאי כיוון לשם תועלת כדי להעמיד את יונתן אוהבו על הסכנה שהוא נמצא בה כדי שיעזרהו להצילו מידיו, ובכל זאת היה צריך להסתייג מביטוי זה שיש בו שוב הזכרת שפיכות דמים המטילה אשמה על שאול, כדרך שנהג יעקב במריבתו עם לבן, ומכיון שלא נמנע מזה מצאו חז״ל פגם בכל דברי התנצלותו וענוותנותו עד שאמרו עליהם ״ולא ענוותנותם של בנים״. 

'''ונמצא''' שלא רק מי שמשיב בשעת מריבה דברים מיותרים שיש בהם משום עלבון נקרא בעל מריבה, ולא רק מי שאינו עושה הכל מה שאפשר לשם סיום ושלום הריהו כמחזק במחלוקת, אלא אפילו מי שמפייס בכל דרכי הפיוס והענוותנות, אלא שבשעה שהוא מפייס הוא מזכיר מה שאין ראוי להזכיר, נפסלים כל דברי הפיוס שלו וכל ענוותנותו והם גרועים מדברים שנקראים בתורה מריבה וקפדנות. 

'''ומכאן''' אנו גם למדים על עומקן של המדות. מדת הענווה היא מהחשובים ביותר, כדברי חז״ל: ״ענווה גדולה מכולן״ (עבודה זדה כ:). ואילו הקפדנות היא מדה גרועה מאד, עד שחז״ל אומרים: ״לעולם יהא ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי״, הרי שהזהירו אף מקפדנותו של שמאי שהיתה לשם שמים. ובודאי רב מאד המרחק בין שתי המדות האלו, מקצה אחד אל השני. 

'''והנה''' חז״ל מכנים כאן את דבריו של דוד: ״ענותנותם של בנים״ ובודאי ירדו לעומק כוונתם וראו בהם משום מדת הענותנות. ובכל זאת מכיון שמצאו פגם כל שהוא בביטוי פיוסו ובקשת השלום, לא רק נפגמה מדת הענווה אלא העדיפו עליה מדת הקפדנות של יעקב, עד שהכריזו: ״קפדנותם של אבות ולא ענוותנותם של בנים״. 

'''וכן''' מצד השני לגבי מדת הקפדנות. לכאורה נראו כאן דברי קפדנות כדברי הכתוב: ״ויחר אף יעקב וירב בלבן״ אבל מכיון שהיה צורך בהם וחכמת יעקב חייבה במקרה זה את הקפדנות הזאת, נהפכה קפדנות זו למדה טובה שהיא נעשית עדיפה מענוותנות. 

= לשון התורה =

== א ==
'''התורה''', תורת ה׳ יש לה שפה אחרת וסגנון אלהי אשר אינו מזדהה תמיד עם לשון בני האדם. יש אשר התורה נותנת לעבירות מסוימות תיאורים חמורים ומלבישה אותן בצורה של מעשי פשע כבדים למאד, ובאמת אינם אלא משגים דקים במחשבה או בכוונה שאין אנו רואים בהם כל קשר עם אותם מעשי הפשע. ואמנם לפי מושגי התורה, כל משגה דק פשע כבד הוא ומעריכים אותו בשמים כחומרי חומרות. 

'''כתוב''' בתורה: ״ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו״, ומיד באותו פסוק כתוב: ״ויהיו בני יעקב שנים עשר וכו״ (בראשית לה). ואמרו חז״ל: ״כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: ׳ויהיו בני יעקב שנים עשר׳ מלמד שכולן שקולים כאחת, אלא מה אני מקיים, ׳וישכב את בלהה פלגש אביו׳ מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתיב כאלו שכב עמה. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא בא מעשה זה לידו, אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר: ׳ארור שוכב עם אשת אביו׳ ויבא חטא זה לידו? אלא מה אני מקיים ׳וישכב את בלהה פלגש אביו׳ - עלבון אמו תבע. אמר: אם אחות אמו היתה צרה לאמו, שפחת אחות אמו תהא צרה לאמו, עמד ובלבל את מצעה״ (שבת נה:). 

'''הרי''' מוכיחים חז״ל שראובן לא חטא ואסור להעלות על הדעת שאמנם נכשל בעבירה, ולהיפך הוא עסק במצות גדולה, במצות כיבוד אם, וכאשר ראה שלאחר שמתה רחל ״נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה, בא ראובן ותבע עלבון אמו״ (ראה רש״י בראשית לה:כב). והוא בודאי ראה במעשה זה שהוא ממלא את חובתו כלפי אמו, באשר חשב שהיא ראויה לרשת את מקומה של רחל ולא בלהה שפחתה. והנה בלשון התורה תואר מעשה זה כאחת העבירות החמורות ביותר, עבירה של גילוי עריות שחייבים למסור עליה את הנפש, וכתוב עליו: ״וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו״.

'''אותו''' ביטוי אנו מוצאים גם בדברי הנביאים ובצורה עוד חמורה יותר. 

'''הכתוב''' אומר: ״ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון הנשים הצובאות פתח אהל מועד״ (שמואל א ב:כב). ואמרו חז״ל: ״כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, שנאמר: ׳ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה׳ וכו׳׳. אלא מה אני מקיים ׳אשר ישכבון את הנשים׳? מתוך ששהו את קיניהם שלא הלכו אצל בעליהן, מעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום״ (שבת נה). ורש״י פירש: ״שהיה מסרבין להקריב שום קרבן אלא בקושי וכו׳ וכשהיו זבות ויולדות באות ממקום אחר לשילה להקריב את קיניהן והם היו שוהים מלהקריבם, והנשים לא היו יכולות לסמוך עליהם שיקריבום והיו שוהות שם ולא היו חוזרות לבעליהן עד שראו קיניהן קרבים ויהיו טהורות לקדשים וליכנס לעזרה, לפיכך מעלה עליהם כאילו שכבום שהיו מונעים אותן מפריה ורביה״. 

'''הנה''' מפרשים לנו כאן חז״ל שלא חטאו בני עלי, אלא שהתרשלו בעבודתם בהקרבת הקרבנות, והם לא היו מעכבים את הנשים אלא שהנשים בעצמן חששו מלסמוך עליהם והיו שוהות שם עד למחר. ובכל זאת מתארת לנו הנבואה את חטאם בצורה חמורה כזאת וכותבת עליהם בביטויים קשים כאלה: ״אשר ישכבון את הנשים״. 

'''הרי''' כמה חמורה הוא לשון התורה והנבואה. 

== ב ==
'''ואמנם''' אם התורה והנבואה מתארת את המעשים הללו בשפה חמורה כזו, הרי ראו בהם באמת משום עבירות חמורות מאד וראויים הם לתיאור חמור כזה. 

'''חז״ל''' אומרים על הפסוק ״וישב ראובן אל הבור״ (בראשית לז:כט) שראובן עזב קודם את המקום משום ש״עסוק היה בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו״ (ראה בראשית רבה ורש״י שם). 

'''הרי''' שראובן הכיר שביצע פשע כבד וגזר עליו תעניות וסיגופים. ולא עוד אלא שחשב שבגלל עבירה זו יצא מכלל בני יעקב. הכתוב אומר: ״וישמע ראובן ויצילהו מידם״, ומפרשים חז״ל מה שמע, אמר: ״הוא מונה אותי עם אחי דכתיב: ׳ואחד עשר כוכבים׳ ואיני מצילו?״ (ילקוט שם). הרי שראובן חשב שאין למנותו בכלל האחים ורק לאחר ששמע שבחלומו של יוסף במשל הכוכבים נמנה ביניהם, נוכח שלא יצא מכללם והרגיש חובתו כלפי יוסף. ואם כי ראובן היה הבכור שבאחים, שמח שלפחות השוה אותו יוסף עם כולם והיה מוכן לוותר על השפלתו להשתחוות ליוסף. 

'''ואמנם''' בגלל חטא זה הוטלו עליו עונשים כבדים מאד. בברכתו של יעקב לאחיו אמר: ״ראובן בכורי אתה, כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עוז, פחז כמים אל תותר, כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה״ (בראשית מט), ופירש רש״י שראוי היה להיות יתר על אחיו בכהונה (שאת הוא לשון נשיאת כפים) ובמלכות (מלשון עוז למלכו) ובגלל אותו מעשה שבלבל יצועי אביו שהיה בזה גם משום בלבול שכינה (ראה שבת נב), לקחו ממנו את כל היתרונות הללו שהיו ראויים לו (ראה בראשית רבה שם שניטלה ממנו גם הבכורה). הכהונה והמלכות הלא הם המדריגות הגדולות ביותר שאנו יכולים לתאר לנו, שכלולים בהן עבודת הקודש בבית הבחירה לעמוד ולשרת לפני ה׳ והישיבה על כסא ה׳, ומדריגות אלה עוברות בירושה לכל הדורות ועד לימות המשיח ואחרית הימים שאז יגיעו לשיא המעלה. ובגלל מעשה זה של ראובן שללו ממנו את כל המעלות האלה לדורות עולם, ומסרו אותן לאחיו לוי ויהודה. 

'''ושנינו''' עוד. גם משה בברכתו לשבטים עמד על חטאו של ראובן והתפלל עליו: ״יחי ראובן ואל ימות״ (דבריט לג), ופירשו: ״יחי ראובן בעולם הזה ואל ימות בעולם הבא״ (ראה רש״י שם) ו״אילולא שבטים לא נתרצה המקום לראובן״ (ספרי שם). נמצא שבגלל מעשה בלהה ראוי היה ראובן להפסיד גם חלקו בעולם הבא אילולי לא עמדו השבטים על כך ולא התפלל משה עליו. 

'''הרי''' כמה חמורה כל שגגה ואף כי לא היתה כי אם בעומק ההשגה וגם אם כל המעשה נעשה בכוונה טובה ולשם מצוה רבה ואף לאחר שהכתוב בעצמו מעיד שלא היה כאן כלל משום חטא. 

'''ואותו''' הדבר אנו רואים במעשי חפני ופנחס. אנו קוראים בדברי הנביא אילו עונשים חמורים יבואו על בני עלי בגלל הנהגתם: ״הנה ימים באים וגדעתי את זרועך ואת זרוע בית אביך מהיות זקן בביתך. והבטת צר מעון בכל אשר ייטיב את ישראל ולא יהיה זקן בביתך כל הימים. ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך וכל מרבית ביתך ימותו אנשים״ (שמואל א ב:לא-לג). וחז״ל מספרים שאמנם כל היוצאים מבית עלי היו מתים בנעוריהם (ראה ראש השנה יח), ש״משפחה אחת היתה בירושלם שהיו מתיה מתים בני שמונה עשרה שנה, באו והודיעו את רבי יוחנן בן זכאי, אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם״. ואף רבה ואביי שבאו מבית עלי, לא עמד להם לגמרי זכויותיהם הגדולות ״ורבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין ואביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין״). וגם חפני ופנחס נכרתו בדמי ימיהם ומתו שניהם ביום אחד, כפי שהתנבא עליהם אותו איש האלהים. 

'''הרי''' מופלאים הדברים שעונשים איומים כאלה הגיעו להם ולכל דורותיהם אחריהם, בגלל הנהגתם זו שחז״ל העידו עליה שלא היה בה שום חטא. 

'''ומכאן''' כמה גדולה התביעה על כל סטיה קלה אף אם אין בה חטא וכמה יש בה משום חומר העון עד אשר בגלל איזה שהוא קשר עם איזו עבירה רואים בה את העבירה עצמה, ואשר מתוך כך תיארה התורה את אותם המעשים של ראובן או של חפני ופנחס - שהיה בהם איזה מגע שהיא בעניני העריות - כאילו עברו עליהם וכותבים עליהם בדברי התורה והנבואה בביטויים של ״שכיבה״ ממש. 

= מניעת חסד =

== א ==
'''אמרו''' חז״ל (סנהדרין צט:): ״והנפש אשר תעשה ביד רמה - זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי. אמר: וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא ׳ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז׳ (בראשית לו)?״ ופירש רש״י: ״דבר שאינו צריך הוא, וכן היה מלגלג ואומר שכתבו משה שלא לצורך״. 

'''והנה''' לאחר זה באים חז״ל ומפרשים למה באמת היה צריך משה לכתוב דבר זה בתורה: ״אחות לוטן תמנע מאי היא: תמנע בת מלכים הוות, דכתיב: ׳אלוף לוטן אלוף תמנע׳, וכל אלוף מלכותא בלא תגא היא. בעיא לאגיורי. באת אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה. הלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו. אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת, נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל. מאי טעמא? דלא איבעו להו לרחקה״ (סנהדרין שם). ומוסיף רש״י: ״לרחקה מתחת כנפי השכינה, שהיה להם לגיירה״. 

'''והרי''' הדברים מופלאים. מסופר בתורה ובחז״ל כמה אברהם היה משוטט בעולם כדי להרבות אמונה עלי תבל, להפיץ שם ה׳ בין הבריות ולהכניסם תחת כנפי השכינה. הכתוב אומר: ״והנפש אשר עשו בחרן״ (בראשית יב), ומפרשים חז״ל: ״אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים״ (בראשית רבה לט). תעודה זו היתה תכלית חייהם, ואם אברהם לא הסכים לקבל את תמנע, צריכים להסביר את הסיבה שבודאי הכיר בה שאינה ראויה לכך. הרי תמנע גילתה מעלות גדולות מאד, שעזבה בית מלכות והשתוקקה להידבק בזרעה של אומה זו, ולאחר שלא קבלוה הסכימה להשפיל את עצמה עד כדי להיות שפחה לאומה זו ונעשתה פלגש לאליפז. אלא שאברהם ברוח קדשו הכיר בפנימיות נפשה שיש בה שורש רע ואסור לקבלה בגיורת. שנינו שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: ״אם יבואו אחד מכל אומות העולם ומתגייר, שיקבלו אותו, ומזרעו של עמלק אל יקבל אותו״ (ילקוט ריש שמואל ב). ויש לשער שאברהם הכיר עוד באמו של זרע עמלק את שורש שחיתותו ומשום כך לא קיבל אותה. וכן גם יצחק ויעקב באו לידי אותה ההכרה ופסלוה מלקבלה לגיור. 

'''אולם''' התורה מגלה שהיתה כאן שגיאה, ושעם כל שורש הרע שמצאו בה היה להם לקבלה ולגיירה ולא להרחיקה מתחת כנפי שכינה. ומשום שלא כיונו לדעת התורה ולא עשו כן, באו תוצאות חמורות ואיומות לזרעם שיצא ממנה עמלק שהצר לישראל בכל הדורות. 

'''למדנו''' בתורה ובחז״ל כמה שחיתות היתה טבועה בעמלק וכמה הרע לזרעו של אברהם. הוא הראשון שבא להילחם בישראל לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, והכתוב מציין עליו: ״אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים״ (דברים כה). והוא ששונא לישראל ומציק לו בכל הדורות, וישראל נצטוה במצוה מיוחדת למחות את זכרו מהעולם, וגם ה׳ הכריז עליו מלחמה עד עולם, כדברי הכתוב: ״מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור״ (שמות יב). ולא עוד אלא שכל זמן שעמלק קיים, אין השם שלם ואין הכסא שלם, כדכתיב ״יד על כס יה״ (ראה רש״י שם). וכל זה לא בא אלא מתוך כך, שאברהם יצחק ויעקב מנעו חסד מתמנע ולא קיבלו אותה לקרבה תחת כנפי השכינה. 

'''הרי''' כמה חמורה פעולה אחת של מניעת חסד ואף מנפש אחת, עד שהיא מביאה פורעניות קשה כזו לישראל ולעולם לכל הדורות ומגעת עד כסא הכבוד. והתורה כתבה לנו לשם כך דבר שאינו צריך, על לוטן ועל תמנע, כדי ללמדנו את היסוד הזה המגיע לרומו של עולם. 

'''בדומה''' לזה מצינו לגבי יעקב אשר מנע מלתת את דינה לעשו. הכתוב אומר: ״ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו״ (בראשית לב). ושואלים חז״ל (ילקוט קלא, ובראשית רבה עו:ט): ״ודינה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה. אמר: עינו של עשו רמה היא, שמא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממנו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: ׳למס מרעהו חסד׳ (איוב ו) מנעת חסדך מן אחוך, ונסבתיה לאויב ולא גירתיה. לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נשאת דרך איסור. הדא הוא דכתיב: ׳ותצא דינה בת לאה׳״. 

'''חז״ל''' מתארים את רשעותו של עשו ומספרים עליו שבאותו יום שמכר את הבכורה עבר על חמש העבירות החמורות ביותר (בבא בתרא טז), ובאותה שעה יצא לקראת יעקב כדי להילחם בו, ויצר ליעקב מאד והיה נאלץ להשתמש בתכסיסים שונים לדורון, לתפילה ולמלחמה כדי להינצל ממנו, או להציל לפחות מחנה אחד לפליטה. ולכאורה היה בודאי צריך לחשוש מלמסור את בתו דינה לאשה לרשע זה, ובפרט בשעה זו שנמצא בסכנת השמד מצד אותו רשע בעצמו, הוא יחד עם כל בני ביתו. 

'''אולם''' עם כל זה, רואה התורה ביעקב מניעת חסד מאחיו. למרות כל החששות והסכנות, לא עשה יעקב כהוגן בזה שסגר את דינה בתיבה והעלימה מעינו של עשו. החסד הוא ממדותיו של הקדוש ברוך הוא שבהן ברא את העולם וכל אדם חייב להידמות למדותיו אשר זוהי תכליתו בחיים. ויעקב צריך היה להיות מוכן לגמול חסד עם אחיו ולתת לו את דינה בתו לאשה. ואולי היתה גם מחזירתו למוטב ומביאה אותו לחיי העולם הבא. ומכיון שיעקב הסתייג מחסד זה, נאמר עליו ״למס מרעהו חסד״. ובא עליו עונש חמור כזה שתפשו את דינה וטמאו אותה והביאו עליו ועל ביתו חרפה נוראה כזו. 

'''חמורה''' מאד היא, איפוא, מניעת חסד מהזולת, אף אם היא באה מתוך חשבונות ושיקולים רבים, וגוררת אחריה תוצאות ועונשים קשים וכבדים. 

== ב ==
'''ויתכן''' כי באמת לא היה יעקב חייב לתת את בתו לעשו הרשע, כי הרי אמרו חז״ל; ״כל המשיא את בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי״ (פסחים מט:), ועל אחת כמה וכמה לרשע, ולא לרשע תם אלא לעשו המופלג ברשעותו, כאמור. ולא עוד אלא שמסתבר שגם אסור היה לו ליעקב למסור את דינה לעשו, כי כשם שהוא חייב לעשות חסד עם אחיו, הרי הוא חייב לעשות חסד עם בתו ולא לכפות אותה לפני ארי כזה. ואמנם עשה יעקב חסד עם דינה שסגר אותה בתיבה כדי להצילה מידי עשו שלא ישים עיניו בה ויקחנה. אלא שהתביעה כלפי יעקב היתה כאן בדרך אחרת. 

'''אנו''' מוצאים בתורה שיש שתובעים את הבריות לא רק על פגם במעשה כי אם גם על פגם במחשבה אף אם המעשה הוא כהוגן. דוגמה לרעיון זה אנו מוצאים לגבי דור המדבר. חז״ל אומרים: ״תנו רבנן, מהו ׳בנסוע הארון ויאמר משה׳ - פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימנים מלמעלה ולמטה לומר שאין זה מקומה וכו׳, ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורעניות ראשונה לפורעניות שניה. פורעניות שניה מאי היא? ׳ויהי העם כמתאוננים׳ פורעניות ראשונה - ׳ויסעו מהר ה׳׳ ואמר ר׳ חמא בר חנינא שסרו מאחרי ה׳״ (שבת קטז). ותוספות הביא שם את דברי המדרש ״שנסעו מהר סיני דרך שלושת ימים, כתינוק היוצא מבית הספר שבורח לו והולך לו, כך היו בורחים מהר סיני דרך שלושת ימים״. 

'''והנה''' תמוה הדבר. איזו פורעניות יש כאן בזה שנסעו מהר סיני, והרי חייבים היו לעזוב את המקום כדי להמשיך בדרכם למטרתם להגיע לארץ הבחירה. ולא עוד אלא שחז״ל אומרים ש״מהלך שלושת ימים הלכו ביום אחד שהיה הקדוש ברוך הוא חפץ להכניסם לארץ מיד״ (ראה רש״י שם). ועוד אמרו חז״ל שהמהלך משם לארץ ישראל ארבעים יום וארבעים לילה, ו״אילו זכו ישראל - לשלשה ימים היו נכנסים״, (ספרי דברים א:ב). וגם ״ארון ברית ה׳ נוסע לפניהם דרך שלשת ימים״, כלומר ״היה מקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייתם״ (רש״י שם). ואם כן האיצו בהם שיסעו מהר מהר סיני עד שבני ישראל התלוננו על כך ואמרו: ״אוי לנו כמה לבטנו בדרך הזאת שלשה ימים שלא נחנו מעמל הדרך״ (שם), והיתה בזה מעלה גדולה שיחישו להיכנס לארץ הקודש. והיאך קוראים נסיעה זו ״סרו מאחרי ה׳״. ומתארים אותם כתינוק הבורח מבית הספר? 

'''אולם''' בעל כרחנו שלא היתה שום פגיעה בעצם הנסיעה, ולהיפך זו היתה, עליה גדולה. והם היו חייבים בכך, אבל יחד עם זה היו צריכים להרגיש קושי להיפרד מהר סיני שקיבלו עליו את התורה, ובשמים הכירו שפרידה זו לא עלתה להם כל כך בקושי כפי הדרוש. בזמן שעזבו את ים סוף כתוב: ״ויסע משה את ישראל מים סוף״ ופירש רש״י בשם מכילתא: ״הסיעם על כרחם, שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות והיו ישראל מוצאים אותם בים וכו׳, לפיכך הוצרך להסיעם בעל כרחם״. ואם לגבי ביזת מצרים כך, על אחת כמה וכמה כאן בשעה שהיו נאלצים לעזוב את הר ה׳, בודאי שהיה ראוי שיהיה צורך להסיעם בעל כורחם לפחות במחשבה. ומכיון שכתוב ״ויסעו״ ולא ״ויסע״, משמע שלא היתה פרידתם כל כך קשה עליהם. ואם כי נסעו לארץ הבחירה לתכליתם הקדושה והיו מצווים ונדחקים לכך על ידי השכינה, קוראים את הזריזות הזאת ״סרו מאחרי ה׳״. אמנם המעשה היה כשורה וההליכה היתה אחרי ה׳ אבל מכיון שהמחשבה לא היתה בשלמותה בהתאם למדדיגתם, קיבל כל המעשה צורה הפוכה עד שתיארו אותם כסרים מאחרי ה׳ וכבורחים מבית הספר וציינו את המעשה בתור פורעניות קשה, עד שהיה צורך להעתיק את הפרשה ממקומה ולעשות סממניות כדי להפרידה מפורעניות אחרת. 

'''ולפי''' אותו רעיון אפשר לפרש גם את התביעה על יעקב במניעתו את דינה מעשו אחיו. יתכן שיעקב נהג כהוגן במה שהעלים את דינה מעיני עשו ועשה בזה חסד עם דינה בתו, כאמור, אלא שתוך עשותו חסד עם דינה, היה גם צריך להרגיש צער בנפשו על אשר אין בידו לגמול חסד עם עשו. ואולי גם הרגיש בצער זה, אבל בשמים ראו שלא הצטער במדה הדרושה, בהתאם למדריגתו. ולפיכך אף על פי שהמעשה הזה של יעקב היה כולו חסד. אבל מכיון שהוכר פגם במחשבתו לגבי מניעת חסד מעשו, נהפך כל המעשה מחיוב לשלילה, מחסד לאי-חסד, עד שקוראים עליו: ״למס מרעהו חסד״, ובא עליו עונש כה קשה וחמור וחרפת עולם על כל ביתו. 

== ג ==
'''עמדנו''' במאמר הקודם על דקותה של לשון התורה שאף אם היא מתארת מעשי עבירה מסוימים בבטויים חריפים מאד אינם לפי מושגינו כי אם משגים דקים מאד. ואם התורה בעצמה מתארת את המשגה בצורה קלה, ועל אחת כמה אם היא רק מרמזת עליו ברמז דק בתוך דברים אחרים, בודאי שאינו לפי מושגינו כי אם איזה פגם כל שהוא. 

'''והנה''' מעשה זה של אברהם באי קבלתו את תמנע ומעשה יעקב בהעלימו את דינה מעשו, לא נזכרים כלל בתורה אלא רז״ל לומדים אותם מאיזה רמז של כתוב מיותר או להיפך מהעלם הכתוב (ראה לעיל במדרש חז״ל שלמדים שיעקב סגר את דינה בתיבה מזה שהתורה לא הזכירה את שמה). ואפשר להבין כמה היו הפגמים הללו במעשיהם דקים מן הדקים, שקשה לנו לתפוש אותם במושגינו. ובכל זאת נורא הוא באיזו חומרה ראו אותם בשמים ואילו תוצאות איומות ועונשים מרים באו בגללם. הרי כמה דקדק הקדוש ברוך הוא עם אבות העולם וקדמוני הדורות כחוט השערה ועמד עמהם על כל פגם כל שהוא הן במעשה והן במחשבה. 

'''ומכאן''' אנו גם למדים מה גדול ערכו של כל מעשה חסד. כי אם כה החמירו בפגם כל שהוא במניעת חסד, הרי כמה מרובה חיובו של חסד וכמה שכר וזכויות טובות תלויות בו לדורות עולם. 

= דין מכירת יוסף =
'''כשאנו''' לומדים פרשת מכירת יוסף, קשה לנו להשתחרר מהתפישה המקובלת בין ההמונים כאילו היה כאן מעשה אכזריות מצד האחים כלפי יוסף עצמם ובשרם על לא דבר בכפו, וכאילו מתוך קנאתם בו בגלל כתונת הפסים, כמשמעות הכתוב, התנכלו להמיתו, השליכוהו לבור ומכרוהו לישמעאלים וגרמו צער כזה לאביהם הזקן שנפשו היתה קשורה בנפשו של יוסף. 

'''כדי''' להוציא טעות זו מהלב, כדאי לציין את דברי המפרש הקדמון רבינו עובדיה ספורנו שכל האחים היו צדיקים גמורים, כי אחרת לא יתכן ששמותיהם יהיו חרותים על חושן המשפט לפני ה׳ לזכרון, אלא שהם הוציאו על יוסף משפט מות על יסוד ההלכה ״הבא להרגך השכם להרגו״. האחים שבטי יה ישבו על כס המשפט וירדו לעומק הדין, ולפי מיטב השגתם העליונה הכירו בו כרודף ומצאוהו חייב (ראה ספורנו בראשית לז:יח). אמנם הם שגו במשפטם, אבל הרי ״אין לדיין אלא מה שעיניו רואות״ (בבא בתרא קלא). והלא אף לגבי שמואל הנביא שהיה שקול כמשה ואהרן - עם כל חזונו ורוח הקודש שבו - אומר עליו הכתוב: ״כי האדם יראה לעינים״ (שמואל א טז:ז), ואי אפשר, איפוא, לבוא עליהם בתביעה על כך. 

'''וגם''' מה שכתוב לגבי ראובן: ״וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש״ (בראשית לז:כא), פירש ספורנו שלא התנגד לעצם פסק הדין, אלא שטען כנגדם שאין למהר בביצועו והוא הצילו מידם ״במניעת הפעל הפתאומי המוליד מעוות לא יוכל לתקון, שיבוא בכמוהו גם הצדיק לפעמים, כענין ראובן עם בלהה כאמרו פחז כמים״ (ראה ספורנו שם). כלומר, משום שראובן נכשל על ידי פחזותו במעשהו שבלבל יצועי אביו, כפי שציין עליו יעקב בברכתו שהיה ״פחז כמים״, למד מתוך כך שאין למהר בהוצאה פתאומית לפועל את פסק הדין על יוסף, כי עלול להיות לפעמים מעוות לא יוכל לתקון, ועיכב בידם לבצעו מיד. 

'''והוכחה''' לכך שהאחים פסקו מה שפסקו מתוך הכרתם המלאה שהם עושים משפט צדק, מוכיח ספורנו גם מתוך כך שלאחר שהשליכוהו אל הבור כתוב עליהם: ״וישבו לאכל לחם״ (בראשית לז:כה) - ״שלא היה כל זה בעיניהם תקלה או מכשול מלקבוע סעודתם כמו שהיה ראוי לצדיקים כמותם כשאירע תקלה על ידם וכו׳, וזה קרה להם מפני שחשבו את יוסף לרודף שכל הקודם להרגו זכה״. 

'''וכן''' הוכיח הספורנו על שיטתו, מזה שבזמן שיוסף הציק לאחים והם באו לידי הכרה שחטאו במעשה יוסף, אמרו איש אל אחיו: ״אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו״ (בראשית לז:מב), כלומר, הם לא התוודו על עצם המעשה במכירתם את יוסף אלא במה שהתאכזרו כלפיו שהתחנן לפניהם והם לא שמעו לו. 

'''ואכן''' מצינו גם בדברי חז״ל שהאחים באו לידי המעשה של מכירת יוסף מתוך זה שהוציאו עליו משפט על התנהגותו כלפיהם והם כיונו לדין שמים, עד שחז״ל דורשים על זה את הכתוב (משלי יז): ״פלס ומאזני משפט לה׳״ (ראה בראשית רבה פד:ז). 

'''וכן''' מצינו בדברי חז״ל, שלא ראו חטא בזה שישבו לאכל לחם, אלא להיפך שהיתה בהסיבה זו זכות גדולה שעל ידה ״כלכלו את כל העולם בשני הרעב״, ודרשו ״לאכל לחם״ - להאכיל לחם לכל באי העולם״. וכן אמרו: ״עבירתם של שבטים זכורה היא לעולם תקוה היא לעולם״ (שם ד:יז). 

'''ויש''' עוד הוכחה לכך. חז״ל אומרים שלאחר שהאחים מכרו את יוסף לישמעאלים ״החרימו וקללו את כל מי שיגלה ושיתפו להקדוש ברוך הוא עמהם״ (ראה בראשית לז:לג ברש״י בשם תנחומא ובילקוט שם). ואם שיתפו להקדוש ברוך הוא בחרמם וקללתם, הרי היו בטוחים שלא נמצאה בפסק דינם כל כוונה רעה וכל שגגה ושכיונו לדין אמת עד שהשכינה מסכימה לדעתם. ואכן הסכימה השכינה עמהם וכך גזרה ההשגחה העליונה והכל היה מוכרח להיעשות כן על ידי האחים, כדברי הכתוב: ״אלהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב״ (בראשית נ:כ). אלא שבשמים מצאו איזה פגם בלבותם שהיה בהם משהו מן הקנאה, כפי שגילה הכתוב: ״ויקנאו בו אחיו״ (בראשית לז:יא), והם לא עמדו על פגם זה, וכאמור ״כי האדם יראה לעינים וה׳ יראה ללבב״, ואם כי פגם זה בלבותם לא גרם כל הטיה והטעאה במשפטם ודינם היה דין אמת לאמתו לפי ראות עיניהם. מצאה בהם התורה עילה לתביעה כל שהיא, בהתאם למדריגתם בתור שבטי יה. 

'''וברור''' שגם יוסף לא היה בו שום פגם של כוונה רעה בהנהגתו עם אחיו וכל מחשבותיו ומעשיו כלפיהם היו מכוונים לטובתם. התורה מעידה על יוסף שהיה ״בן זקונים״ (בראשית לז:ג), כלומר בר חכים (ראה אונקלוס שם). וכבר אמרו חז״ל ״שהיה זיו איקונין שלו דומה ליעקב וכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו״ (בראשית רבה שם). ולא לחנם אהב אותו יעקב מכל בניו, כי ראה בו השלמת כל תכליתו בעולם. בגללו אהב את רחל, בגללו עבד את לבן כל השנים, והוא היה צריך להעביר את תורתו לכל דורותיו אחריו. 

'''וגם''' בזה שיוסף הביא דבה לפני יעקב על האחים, לא היתה לו כוונה רעה, כפי שחשבו האחים, כי אם כיון לתועלתם ולתיקונם וכדי להוכיחם בדברים שלפי דעתו עשו שלא כהוגן. וכן אמרו חז״ל: ״׳ויבא יוסף את דבתם׳, ולהלן הוא אומר: ׳ויוציאו דבת הארץ׳, לפי שהוציאו מלבם, אבל ׳ויבא׳ ממה שהוא מביא, לא נענש אלא לפי שהביא אל אביהם, ולא הביא הדבה להגיד לאחרים אלא אל אביהם כדי ליסרם ולמנעם״ (ראה תורה שלמה שם בשם לקח טוב). 

'''אולם''' אם כי כוונתו היתה לטובה, כאמור, מצאה התורה בדבריו משהו מעין דבה רעה ידרשו עליו את הכתוב: ״פלס ומאזני משפט לה׳״ (משלי טז) והענישו אותו מדה כנגד מדה, שנמכר לעבד, שנתבזה על ידי אשת פוטיפרע ונחבש בבית האסורים שתים עשרה שנה וכו׳.

= הדקדוק בהנהגה =
'''כפי''' שקבעו חז״ל, היה הגורם שהשתלשלו ממנו כל הדברים במכירת יוסף - יחסו של יעקב כלפי יוסף. הכתוב אומר: ״וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים״. יעקב גרם בזה קנאת האחים שממנה הסתעפה כל הפרשה האמורה וחז״ל לומדים מכאן: ״לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים״ (שבת י), כלומר שבגלל מעשה זה בא העונש הנורא הזה של שעבוד מצרים. בעלי התוספות העירו שם, ״שאף על גב שבלאו הכי נגזר, דכתיב ׳ועבדום ועינו אותם׳, שמא לא נגזר עליהם עינוי כל כך אלא על ידי זה, שהרי ארבע מאות שנה התחילו משנולד יצחק״. ומפרש מהר״ם בארוכה שלולא מעשה כתונת הפסים, יכולה היתה הגזירה להתקיים עוד שנים רבות בארץ כנען, כמו שנתקיימה מהזמן שנולד יצחק שממנו מתחיל המנין של ד׳ מאות השנה, עד מעשה זה ושעבוד מצרים היה נדחה לדור אחרון, ובגלל כתונת הפסים שעשה יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו מיד למצרים והתחילו שנות השעבוד. 

'''הרי''' שמעשה זה ששינה יעקב את יוסף משאר האחים. היא הסיבה הראשונה שגרמה לשנאת מה בין האחים ויוסף והסבה את הסתבכות כל הדברים עד שהורידה אותם למצרים והביאה עליהם את השעבודים והעינויים. 

'''והנה''' נתבונן נא מה היה הפגם במעשהו של יעקב בכתונת הפסים. 

'''המשנה''' אומרת (בבא בתרא קלג): ״הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אלא אין רוח חכמים נוחה הימנה״. ולפי מסקנת הגמרא אין לשנות גם בן בין הבנים ואף מבן רע לבן טוב, משום שפוסקים כשמואל דאמר לרב יהודה: ״לא תיהוי כי עבורי אחסנתא ואפילו מברא בישא לברא טבא״ (שם). ואם כי לכאורה הוא עושה בזה מעשה הגון, ואמנם ״רבן שמעון בן גמליאל אומר אם לא היו בניו נוהגים כשורה זכור לטוב״, בכל זאת פוסקים כחכמים שאין לנהוג כן. 

'''והנה''' הטור מוסיף על זה את דברי חז״ל (שבת יג) ״שלא ישנה אדם לבן בין הבנים אפילו בדבר מועט שלא יביא לידי קנאה״ (ראה טור שו״ע רפב). ומשמע מדבריו שגם הטעם בזה שלא יעביר את נכסיו מבניו הוא כדי לא להטיל קנאה (ראה בית יוסף שם). 

'''והנה''' נראה כמה מדריגות בדבר. לפי דברי המשנה אף אם הוא כותב נכסיו לאנשים זרים ומעביר את ירושתו מבניו - אינו עושה בזה שום איסור, כי הנכסים הם שלו וברשותו למסור אותם למי שמוצא חן בעיניו, אלא שאין זו הנהגה נאה ואין רוח חכמים נוחה הימנו, ואם הוא איננו מעביר ירושתו מבניו אלא שמעדיף בן אחד על השני - הרי פגם בהנהגתו עוד יותר קל. ועל אחת כמה שאם איננו משנה כלל בירושתו בין הבנים אלא שהוא מהנה לאחד מהם בדבר מועט יותר מהאחרים, בודאי שהפגם הוא מועט מאד. 

'''ומכאן''' נבין כמה דק היה הפגם בהנהגתו של יעקב שעשה ליוסף כתונת פסים שלא היה בו אלא משקל שני סלעים מילת. ובודאי היתה כאמור, כוונתו לטובה כדי לתת לו פרס על הצטינותו, כפי שהכתוב מציין ״כי בן זקונים הוא לו״ וכפי שמתרגם אונקלוס ״ארי בר חכים הוא ליה״ (ראה בראשית לז). ועוד שרצה לעורר בין האחים קנאת סופרים, שחכמינו ז״ל דרשו אותה לשבח ואמרו: ״קנאת סופרים תרבה חכמה״ (בבא בתרא כא.). ובכל זאת בגלל משגה קל בהנהגתו זו שהיה בה שינוי בן בין הבנים, נסתבכו הענינים בצורה חמורה כזו שיוסף חשד באחיו בדברים שלא היו בהם והביא אותם לידי קנאה ושנאה באיזו מדה שהיא, כפי שהכתוב מעיד: ״ויקנאו בו אחיו״: ״וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום״, ומכאן נשתלשל ונתגלגל הדבר שירדו למצרים ונשתעבדו בניו וכל דורותיהם אחריהם בכל עבודות הפרך ובעינויים הקשים והמרים. 

'''ולא''' עוד אלא שאמרו חז״ל (שבת פט): ״ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו״. הרי שבגלל אותו פגם דק היה ראוי יעקב לולא זכותו לעונש עוד יותר קשה מזה. 

'''ומכאן''' כמה חמור כל שינוי מהנהגה טובה, ואף שלא נמצאה בו כל עבירה אף מדרבנן ואין בו אלא מהדרגות האחרונות הגובלות עם הדברים שאין רוח חכמים נוחה מהם.

= הלבנת פנים =
'''אנו''' קוראים בתורה שאף על פי שהוציאו את תמר לשריפה, בכל זאת לא גילתה שהיא הרה מיהודה, והכתוב אומר: ״היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר, לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה״ (בראשית לח). חז״ל דורשים מהמלה ״מוצאת״ כאילו כתיב ״מוצת״ בלי אלף (ראה בבא מציעא נט. וכתובות סז: וראה תוספות שם בשם ר״ח שגריס ״מוצת״ - בלי אלף מלשון ״ויצת אש בציון), כלומר שכמעט כבר הציתו אותה שהיתה קרובה לאש, ובכל זאת לא גילתה תמר שיהודה הוא הגורם בדבר ורק שלחה לו ברמז שהאיש אשר לו הפתילים והחותמת, לו היא הרה, והיא היתה מוכנה להישרף ובלבד לא לבייש אותו. ומכאן לומדים חז״ל: ״נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים״ (שם). 

'''כבר''' עמדו חז״ל על החומר הרב שבהלבנת פנים ואמרו: ״כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים״, ומנו אותו בין השלשה היורדים לגיהנם ואינם עולים, ואף למדו מדברי דוד המלך שנוח לו לאדם שיבוא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים, כי הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא (ראה שם נח ונט). 

'''והנה''' כאן באים חז״ל ולומדים מתמר שראוי לאדם למסור נפשו על הלבנת פנים, וכמו שיש דין בשפיכת דמים ש״יהרג ואל יעבור״ כן יהרג ולא ילבין. וכבר הסביר ר׳ יונה גירונדי (ראה שערי תשובה ג:קלח) שאף על פי שאין בהלבנת פנים משום רציחה ממש אבל יש בו אבק רציחה ״כי פניו יחוורו ונס מראה האודם וכו׳ (ראה חז״ל בבא מציעא שם; ״דאזיל סומקא ואתי חיוורא״) ודימו אבק הרציחה אל הרציחה״. 

'''והנה''' במעשה תמר, הרי יהודה בעצמו הוא שבא לחייב אותה ולדון אותה בשריפה ולהטיל עליה ועל בית אביה (ראה חז״ל בראשית רבה פה שתמר היתה בתו של שם ומשום שהיתה בת כהן נתחייבה בשריפה) אות קלון לדורות עולם, וגם כל שאיפותיה וחזיונותיה שיצאו ממנה מלכים וגואלים (ראה שם שנצנצה בה רוח הקודש שהיא תוציא מלכות וסנהדרין ומלך המשיח ו״היתה מטפחת על כריסה ואומרת: מלכים אני מעוברת, גואלים אני מעוברת״) היו עולים בתוהו, ובכל זאת ויתרה על חייה ועל כבודה ועל כל עתיד דורותיה והפקירה את עצמה ואת עובריה לשריפה, ובלבד לא להכסיף את פניו של יהודה. ומכאן שעל האדם לא רק להפיל עצמו לכבשן האש כדי לא להלבין את הזולת אלא אף יקבל עליו ועל ביתו יחד עם זה גם קלון עולם ואל ילבין פני חבירו. 

'''ומכאן''', מתמר, למד גם מר עוקבא וקיים בנפשו הלכה זו. מסופר בגמרא (כתובות סז:): ״מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ארבעה זוזי בצינורא דדשא. יום אחד אמר: איזול אחזי מאן קעביד בי ההוא טיבותא. ההוא יומא נגהה ליה למר עוקבא לבי מדרשא. אתא דביתהו בהדיה. כיון דחזייה (העני) דקא מצלי ליה לדשא נפק בתרייהו. רהוט מקמיה. עיילי לההוא אתונא דהוה גרופא נורא. הוה קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא וכו׳. ומאי כולי האי? דאמר וכו׳ נוח לו לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. מנלן? מתמר, דכתיב: היא מוצאת״. 

'''הרי''' נהג מר עוקבא כן למעשה והפיל את עצמו לתוך תנור אש ובלבד שאותו העני לא יראה אותו ויגלה שהוא הוא הזורק לו כל יום את מטבעות הכסף ויתבייש בפניו. ומופלא הדבר, שהרי כאן אף אם היה תופש את מר עוקבא, לא היה מר עוקבא עושה שום מעשה של הלבנת פנים אלא היה נעשה ממילא גורם בלתי ישר להתביישותו, ועוד שהלא כוונתו של מר עוקבא במעשהו זה היתה לשם חסד, לשם מצוות צדקה מסוג המעולה ביותר שהעני ״נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה״ (ראה בבא בתרא י: שמיחסים אותו למר עוקבא). ולא עוד אלא שהעני ויתר על בושתו, שהרי רץ לראות את מטיבו, בודאי כדי להכיר לו טובה ולהודות לו. ובכל זאת מכיון שהיה הדבר כרוך בהלבנת פנים באיזה שיעור שהוא, מסר מר עוקבא נפשו על כך ועשה מעשה בעצמו ליפול לתוך האש כדין רוצח שיהרג ואל יעבור. 

'''הרי''' כמה חמורה היא הלבנת פנים שאף גורם דגורם שלה, ואף אם סיבתו היא רדיפת צדקה וחסד, נהגו בו כדין רציחה ומסרו נפשם כדי להינצל ממנו. 

'''ומכאן''' יש ללמוד שיתכן שאף מעשה מצוה המהודר ביותר, תהיה כרוכה בו עבירה חמורה השקולה כשפיכות דמים ושיאבדו בגללה את כל החלק בעולם הבא. 

'''ואולי''' זו היתה כוונת תשובתו של דוד למוכיחים אותו, שהם היו ״אומרים לו: דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה״? והוא עונה להם: ״מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא״ (בבא מציעא נט.), כי דוד הסביר להם בזה כמה הם לא מרגישים שבדברי התוכחה שלהם, שהם בודאי מכוונים בהם לשם שמים, כרוכה עבירה קשה של הלבנת פנים שהיא חמורה מהעבירה שהם חושדים אותו בה ובאים להוכיח אותו עליה, ובמקרם שיקבלו שכר על מצוותם הם מאבדים בגללה את חלקם בעולם הבא.

= דמות הגוף =

== א ==
'''אנו''' מוצאים בתורה ובנביאים שהכתוב מחשיב מאד את הכבוד שמחלקים מלכי בשר ודם, לרבות נכרים, ואף הרשעים ועובדי כוכבים, כאילו שיש בזה משום גדולה רבה. בצורה כזו מתארת לנו התורה את גדולתו של יוסף: ״ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף וילבש אותו בגדי שש וישם רביד הזהב על צוארו וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך״ (בראשית מא:מב). דוגמה כזו בגדולה אנו מוצאים גם כלפי מרדכי: ״ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ ארגמן״ (אסתר ח:טו). 

'''ולא''' עוד אלא אף בשעה שהנביאים מנבאים על גדולתו של ישראל באחרית הימים, הם מתארים אותו בצורה כזאת: ״כה אמר ה׳ אלהים, הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה, והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך״ (ישעיה מט:כב-כג). 

'''וגם''' בחז״ל שנינו שהעריכו מאד כיבודו של מלך אף אם הוא נכרי וראו בזה מעין התשגמותה של אותה נבואה לאחרית הימים. מסופר בגמרא (זבחים יט.): ״אמר רב אשי, אמר לי הונא בר נתן זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דאיזגדר מלכא [כך שמו ומלך פרס היה, רש״י], והוה מדלי לי המיינא, ותיתייה ניהליה [אבנטו היה גבוה חגור מלמעלה וכנגד אצילי ידיו, והפשיט למטה כדי לנאותו, רש״י], ואמר לי - ׳ממלכת כהנים וגוי קדוש׳ כתיב בכו [וצריכים אתם לנהוג עצמכם בתפארת של כהנים דכתיב בהו: ׳ולא יחגרו ביזע׳]. כי אתא קמיה דאמימר, אמר ליה אקיים בך, ׳והיו מלכים אומניך׳״. 

'''ולכאורה''' מהי הגדולה בכך, אם מלכי הגוים מכבדים או משרתים את ישראל? והרי הגוים נקראים עם הדומה לחמור ונאמר עליהם: ״אשר בשר חמורים״ (יחזקאל כג:כ), והיתכן שאדם יתגאה בזה שהחמורים שלו מכבדים אותו, כלום יש בזה משום גדולה? 

'''אולם''' לא כן הדבר. גדול מאד הוא כיבודו של אדם המשמש כמלך, כי לאחר שהקדוש ברוך הוא העניק לו גדולה והכתירו למלך, יש ערך רב בכיבודו, ואף אם הוא נכרי ורשע. ואף מקרה יחיד שמלך עוזר במשהו בתיקון הלבוש לישראל, ואף פעם אחת בלבד, כמעשה דרב הונא בר נתן, יש בזה גדולה רבה ומעין קיום היעוד: ״והיו מלכים אומניך״. 

== ב ==
'''ואם''' בכיבודו של מלך בשר ודם, יש גדולה כזו והכתובים מציינים את הכבוד והתפארת בזה, כמה גדולה וכבוד יש לאדם שהקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים, בכבודו ובעצמו הלבישו, ולא לבוש סתם כי אם בשר, גידים ועצמות שהם עצם ברייתו. ובתוך אותם בשר, גידים ועצמות נפח נשמת חיים משל עצמו, כביכול, כדברי המאמר: ״מאן דנפח מדיליה נפח״. 

'''הכתוב''' אומר: ״ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו, כדמותנו וכו׳ ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו״ (בראשית א:כו-כז). ולכאורה, הרי אין לאלהים צלם ודמות, אינו גוף ואין לו דמות הגוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף. וכיצד אפשר להבין שברא את האדם בצלמו ובדמות תבניתו? אלא הכונה היא במובן החכמה האלהית שהעניק לאדם שהוא בבחינת צלם האלהים. והיכן הטביע את החכמה הזאת? בגוף האדם, בראשו, בידיו, ברגליו ובכל אבריו. וזהו מה שאמר הכתוב לאחר שנופחה בו נשמה: ״ויהי האדם לנפש חיה״ (בראשית ב:ז), שכל גופו נעשה נפש חיה. הוה אומר שכל אבר ואבר של האדם אינו עצם גשמי של בשר ודם כפי שהוא נראה לעינינו, אלא שהוא טבוע כולו מציאות רוחנית וחכמה אלהית ויש בו משום צלמו ודמותו של הקדוש ברוך הוא, כביכול. 

'''ומושג''' זה שגור גם בפינו, אם כי איננו יורדים לעומקו. כשאנו רוצים לתאר אדם בעל כשרון אנו רגילים לומר שיש לו מוח חריף או שהוא בעל מוח. והרי המוח אינו אלא עצם דק, והיאך אנו רואים בו חכמה ושכל? אלא שכך הוא עצם בריאתו, שה׳ הטביע בבשר המוח מציאות רוחנית זכה והשכין בו חכמה עליונה כדוגמת צלם דמות תבניתו, כביכול. ואין הדברים אמורים כלפי המוח בלבד, שהבריות רגילים לראות בו את משכן החכמה והשכל, אלא כלפי כל אברי האדם, שכולם מהוים את צלם האלהים. 

'''ומכאן''' טעו בו מלאכי השרת, השכלים הנבדלים, ו״בקשו לומר לפניו קדוש״ (בראשית רבה ח:י), באשר ראו גם בגופו מציאות רוחנית זכה וחכמה אלהית עליונה עד שלא מצאו הבדל בין דמות האלהים לבין האלהים וחשבו אותו לבורא העולם. 

'''ולא''' עוד אלא שכל אדם הוא בבחינת עולם קטן. הכתוב אומר: ״עיר קטנה ואנשים בה מעט״ (קהלת ט:יד) ואמרו חז״ל: ״׳עיר קטנה׳ - זה הגוף, ׳ואנשים בה מעט׳ - אלו האברים״ (נדרים לב:). וכשם שהעולם הגדול מלא חכמה אלהית לאין שיעור, כן מלא העולם הקטן - זה האדם על כל אבריו - חכמה אלהית לאין שיעור. וכמה גדולה יש, איפוא, באדם ובכל אבריו אם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הלבישו בתפארת כזו שהוא מצלמו ומדמותו ומהחכמה האלהית שלו. 

'''ולא''' עוד אלא שקודשא בריך הוא בעצמו משבח את האדם ואומר: ״ראו בריה שבראתי (בעולמי) וצורה שצרתי״ (בראשית רבה יב:א). הרי אם מלך יפאר אפיו של אדם, כגון אם ישבח את עיניו שהן יפות או אבר אחר, אף על פי שיופיו זה לא יעמוד בו זמן רב, בכל זאת ישמח בזה האדם כל ימי חייו ויזכור שבח זה לעולם. ועל אחת כמה שמלך מלכי המלכים ברא בו אברים יפים, ולא יפים בגשמיותם בלבד אלא שבכולם, כאמור, טבועים חכמה עליונה וצלם אלהים והוא מעמיד אותם לראוה ביופים ובעליונותם. ואף אם ירד האדם במשך הדורות, ואף אם חטא חטאים רבים, לא נגרע ערך עצמיותו וגדלותו, ותפארתו נשארת לעולמים. 

'''ומשום''' כך תמה חבקוק על אשר הכתוב מציין את גדולתם של יוסף ומרדכי ודניאל בזה שמלכי אומות העולם מכבדים אותם. חבקוק טען כלפי הקדוש ברוך הוא: ״כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל״ (חבקוק א:ד) - ״נבוכדנצאר ערל וטמא ודניאל קדוש וטהור ונבוכדנאצר ממליך לצדקיה ומלביש לדניאל ארגוונא? אחשורוש ערל וטמא ומרדכי קדוש וטהור והוא מלביש את מרדכי? פרעה ערל וטמא ויוסף קדוש וטהור ופרעה ממליך את יוסף?״ (ילקוט שם). לאחר שכל כך גדול הוא האדם שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מלבישו בדמותו ובתבניתו, ועל אחת כמה צדיקים וגדולי הדור, איזו גדולה וערך יש לעומת זה, אם מלך בשר ודם ערל וטמא, עם כל ערכו בתור אדם, מכבד אותו או ממליך אותו. כי אכן אין שיעור לגדולתו של האדם, באשר הוא צלם האלהים ומוכתר כולו חכמה אלהית ותפארת עולם.

== ג ==
'''כל''' האמור עד כה ביחס לערכם של גוף האדם ואבריו, הוא מצד עצם טבעם בלבד אף כשלא בוצעו על ידם שום מעשים טובים. אולם אם איזה אבר שהוא של האדם פעל איזו פעולה טובה, הרי הוא מתנשא למעלות עליונות מאד עד שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מקלס ומשבח אותו. 

'''המשנה''' אומרת: ״אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים״ (ידים ג:ה). ומה תוכנו של שיר השירים? הרי קילוסם של אברי האדם, כגון: ״נאוו לחייך״, ״עיניך יונים״, ״שערך כעדר העזים״, ״שניך כעדר הקצובות״, ״כחוט השני שפתותיך״, ״כפלח הרמון רקתך״, ״כמגדל דוד צוארך״ וכו׳ וכו׳. וכבר פירשו חז״ל שבכל אבר שמקלסים אותו מכוונים בזה למעשים מסוימים שבוצעו על ידו (ראה הדרשות במדרשי חז״ל). 

'''והרי''' הדוגמה האופיינית ביותר: הכתוב אומר: ״מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב״ (שיר השירים ז:ב). ודרשו חז״ל: ״מה יפו פעמותיהן של ישראל בשעה שעולין לרגל״ (סוכה מט:). הפעמים הן מהאברים הקטנים ביותר של האדם, ובכל זאת הקדוש ברוך הוא משבח אותן ואומר שירה עליהן, משום שעל ידן נעשתה הפעולה של העליה לרגל. ואם באבר קטן כך, כל שכן באברים החשובים, ועל אחת כמה וכמה בכל האברים כולם. הרי שדוקא מתוך האברים, אברי הגוף, על ידי פעולותיהם הטובות, מתבטאת שירה וזמרה עליונה עד שהקדוש ברוך הוא בעצמו מזמר עליהם ומקלסם. ושירה זו אינה שירה סתם כי אם שיר השירים, והיא עולה בקדושתה על כל הכתובים עד שהיא לעומתם קודש קדשים וכל העולם אינו כדאי כיום שניתנה בו שירה זו. 

'''והכל''' משום שאברי גוף האדם הם צלמו ותבניתו של הקדוש ברוך הוא ובכולם טבועה חכמת אלהים ובכל מעשה טוב קט שנעשה על ידם משתקפת תפארת הבריאה ודמות הנוי והיופי של הקדושה העליונה וכל העולם מתמלא כבוד ה׳. 

'''ומכאן''' כמה שבכוחו של כל אדם להאיר את כל העולם ולמלאו כבוד ה׳. הרי, כאמור, מהוה כל אדם עם אבריו עיר קטנה - כלומר עולם קטן, ועל ידי המעשים הטובים שמבצעים אבריו נותן ביטוי לחכמת הבורא הטבועה בכל אבר ואבר. וכל עולמו מתמלא תפארת ואורה. ומתוך עולמו הוא בתור צלם אלהים מתגלית החכמה האלהית שבכל הבריאה שהוא העולם הגדול המלא כבוד ה׳ וכולו אומד הוד והדר ושירת קודש הקדשים. 

'''ואמנם''' מצינו שקדמוני הדורות האירו את העולם במעשי אבריהם. הכתוב אומר: ״מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו״ (ישעיה מא:ב) - ואמרו חז״ל שזהו אברהם שהעיר את האומות לבא תחת כנפיו על ידי הצדק שעשה בעולם (ראה ילקוט תהלים תתסט). והנה במה העיר אברהם את העולם במעשי הצדק שלו, במעשי האש״ל, אכילה שתיה לינה (ראה שם) שביצע באמצעות ידיו ורגליו ושאר אבריו הגופניים (דוק ״יקראהו לרגלו״), ומכאן העיר את כל העולם לעבודת ה׳ וקירבם תחת השכינה. 

'''ואכן''' כך משמע מדברי חז״ל: ״ואל הבקר רץ אברהם״ - ״ורוח נסע מאת ה׳״, ״ויקח חמאה וחלב״ - ״הנני ממטיר לכם לחם מן השמים״, ״והוא עומד עליהם תחת העץ״ - ״הנני עומד לפניך שם על הצור״, ״ואברהם הולך עמם לשלחם״ - ״וה׳ הולך לפניהם יומם״ וכו׳ (בבא מציעא פו:). 

'''חז״ל''' מציינים שבזכות מעשיו של אברהם עם המלאכים, הגיעו בניו לאחר כמה דורות למדריגות רוחניות עליונות שאכלו את המן שהוא ״לחם אבירים״ וה׳ נתגלה לפניהם על הצור וליוה אותם בדרכם בצאתם ממצרים ובלכתם במדבר. ומה היו מעשיו של אברהם? התורה לא מציינת את חכמתו והשגותיו של אברהם כי אם את המעשים הגשמיים שביצע על ידי אברי גופו: רץ ברגליו להביא את הבקר, לקח בידו את החמאה והחלב, עמד עליהם תחת העץ בגופו ובכל אבריו. ודוקא ממעשים גופניים אלה יצאו השגות רוחניות עליונות. הרי שבכל אברי הגוף טבועה, כאמור, חכמה אלהית ובכל מעשה טוב שמבוצע על ידם מושגים הישגים רוחניים גדולים המאירים לכל הבריאה לשעה ולדורות ושכינת ה׳ מתגלית בעולם. 

'''ומנין''' למד אברהם אבינו את התופעה הזאת? אברהם הסתכל בבריאה וראה שאף על פי שהיא לכאורה גשמית, אדמה וחול, עץ ואבן וכו׳, היא טבועה חכמה רוחנית עליונה, והכיר מתוכה את הבורא, חכם הרזים, המתגלה מתוך כל העצמים הללו. ומתוך העולם הגדול למד גם על עצמו, העולם הקטן, שלמרות היותו מורכב לכאורה מאברים גופניים, טבועה בהם חכמה רוחנית עילאה, וגילה בו את צלם האלהים השרוי בתוכם. וכשם שהעולם הגדול מונהג על ידי מעשי החסד של הבורא, כביכול, שהם נראים לכאורה גשמיים, כך הנהיג אברהם את העולם הקטן שלו על ידי מעשים גופניים, בידיו וברגליו ובכל אבריו, והביא אותם לידי תכליתם הרוחנית העליונה. 

'''ועל''' זה דרשו חז״ל בסוף אותו מאמר: ״׳מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב׳ - ׳בת נדיב׳: בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב, שנאמר: ׳נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם׳״ (סוכה מט:). הקדוש ברוך הוא מקלס ואומר שירה על מעשיו של אברהם אבינו שעשה על ידי פעמיו והניח בזה את היסוד של עם ה׳, עם אלהי אברהם. 

'''וכמה''' נפלא הדבר שבזמן שהקדוש ברוך הוא מקלס את פעמיהם של ישראל אינו מיחסם משום צלם אלהים שבהם אלא משום שהם ״בת נדיב״, משום שהם צאצאי אברהם אבינו, באשר אברהם העלה את ישראל על ידי מעשיו למדריגה העליונה ביותר. 

== ד ==
'''ומתוך''' כך אנו באים גם לצד השני. אם אברי גופו של האדם הם עצמים רוחניים אלהיים ואם בכל מעשה טוב שלהם מתגלית חכמה אלהית עליונה המטביעה השפעה על כל הבריאה, הרי גם לצד השני, אם האדם מבצע מעשה רע באבריו, הוא מביא לעצמו ולכל הבריאה ירידה רוחנית איומה ומחולל חורבן בעולם. וככל שהאדם גדול יותר ועומד במדריגה גדולה יותר, כן פועל מעשה רע שנעשה על ידי אבריו פעולה מסוכנת יותר ומביא הרס גדול יותר. 

'''דוד''' נעים זמירות ישראל מתלונן: ״למה אירע בימי רע עון עקבי יסובני״ (תהלים מט:ו). דוד מביע יראתו שמא עקביו לא מילאו את תעודתם ובמקום שיעשו מעשים גדולים שתתגלה על ידם חכמת ה׳ וישפיעו שפע של רוחניות בבריאה שה׳ יקלס אותם וישיר עליהם: ״מה יפו פעמיך״, הם סטו מן המסילה והלכו בדרכים לא נכונות וגרמו עוונות שיסובבו אותו ויגרמו ירידה והרס לבריאה. 

'''ומכאן''' עלינו ללמוד הלכה למעשה, כמה אנו צריכים להיות זהירים בכל המעשים שלנו אף בענינים הגופניים, שבידינו להכריע אותם לטובה או לרעה. הנה בימי הששי - לאחר הצהרים מבטלים מלימוד. ולכאורה הרי ביום זה לאחר חצות נולד אדם הראשון (ראה אבות דרבי נתן א וסנהדרין לח) שחכמתו היתה כה גדולה ולכבוד יום ההולדת שלו היו צריכים ללמוד יותר ולעסוק יותר בחכמה. אולם אם עוסקים בשעות אלה לצרכי שבת, ואם כי הם לצרכי הגוף, לרחיצת ידים ורגלים, להלבישם ולהנעילם וכדומה יש בהם כאמור ערך רב. ואף כי אין להעריך אותם לעומת לימוד תורה, אבל הלא כבר אמרו חז״ל: ״זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד״ (שבת י.). ואם כי תפלה אינה אלא מדרבנן ועיקרה בקשת צרכי ״חיי שעה״ (ראה שם) ואילו לימוד תורה הוא מדאורייתא, בכל זאת מותר לבטל מתורה לשם תפלה, כי כל דבר יש לו זמנו. כן גם ביום ששי לאחד חצות, מיוחד זמן זה לצרכים הגופניים לכבוד שבת ולטיפול באברים של האדם ואפשר לזכות במעשים אלו להישגים רוחניים גדולים.

= יום הדין =
'''אנו''' מתארים לנו שקשה ביותר הוא דינו של האדם, שמענישים אותו על עוונותיו. אבל אם נעיין בדברי חז״ל נראה שיום הדין בו יופיע האדם לפני הקדוש ברוך הוא ויכיר כמה חטא לפניו במשך כל ימי חייו - הוא קשה וחמור הרבה יותר מהדין עצמו. 

״'''ויאמר''' יוסף אל אחיו אני יוסף וגו׳ ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו״ (בראשית מה). ״אבא כהן ברדלא אומר: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה: בלעם חכם של אומות לא יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו, שנאמר: ׳ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא׳ (במדבר כה). יוסף קטנו של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו. הדא הוא דכתיב: ׳ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו׳, לכשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח עם כל אחד ואחד לפי מה שהוא, וכו׳ על אחת כמה וכמה״ (בראשית רבה צג:י). 

'''הרי''' באמת היתה התודעותו של יוסף לאחיו בשורה גדולה להם. כי הלא הם חיפשו אותו בכל ארץ מצרים ונכנסו בשערים מיוחדים והתפזרו בשווקים שונים כדי למצוא אותו, כי חששו שמא נטמע בין המצרים או אולי נאבד לגמרי מן העולם. וגם לא יכלו לעמוד בפני צער אביהם. והנה פתאום הופיע לפניהם כשהוא חי וקים ועומד בדרגה גבוהה כזו של מושל בכל ארץ מצרים ומשנה למלך פרעה. והם גם נוכחו שבמעשה מכירתם אותו לא עוללו לו רעה. ולהיפך זו היתה סיבה לעליתו לגדולה ומתוך כך גם נגרמה הצלה לכל העולם מכליון. כפי שיוסף טען לפניהם: ״ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם״. 

'''ובכל''' זאת, בשעה שיוסף התודע לפניהם נבהלו מפניו ולא יכלו להוציא הגה מפיהם. מרוב הבושה שהרגישו כלפיו על אשר מכרוהו. ואף על פי שיוסף לא הוכיח אותם כלל ועוד הרגיע אותם. באמרו: ״וישלחני אלהים לפניכם לשים לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה״, עם זה לא יכלו להירגע ולא מצאו מלה בפיהם לענות אותו. 

'''ולא''' עוד אלא שהאחים היו מרוצים יותר לוא לא היה יוסף מדבר אתם דברי ניחם ופיוסים אלא היה מתאכזר כלפיהם ומעניש אותם קשות, כי אז היו רואים בזה ספוק מה שלפחות באו על ענשם, וכפי שטענו לאחר מכאן: ׳״לו ישטמנו יוסף והשב ישים לנו את הרעה אשר גמלנו אותו (בראשית נ), כלומר: ״הלואי שישטום אותנו וישיב לנו רעה״. אבל לאחר שיוסף לא הוכיח אותם כלל ועוד ניחם אותם, לא היה גבול להתבישותם ולבהלתם האיומה מפניו. 

'''ואם''' כלפי בשר ודם ובנסיבות כאלה, כך - כמה נורא יום הדין והתוכחה כשהאדם יופיע לפני מלך מלכי המלכים והוא יוכיחו על מעשיו, ולא על מעשה אחד בלבד כי אם על כל מעשיו במשך כל ימי חייו, ועוד שאין לו שום פתחון פה לפניו ולא שום תקוה וניחום. כמה איומה תהיה הבושה והבהלה מלפני הקדוש ברוך הוא מיום הדין בלבד, מעצם הופעתו לפניו ומעצם הכרתו כמה חטא לפניו ופשע כנגדו. אין לתאר ואין לשער כמה נורא ואיום הוא היום הזה. ואולי קשה הוא מהדין עצמו, כי הדין והעונש שהוא מקבל מהקדוש ברוך הוא מביא הקלה להרגשת בושתו, כאמור לעיל (ושמא משום זה הרשעים מצדיקים עליהם את הדין ואומרים (עירובין יט): ״יפה דנת וכו׳ ויפה תיקנת גיהנום לרשעים וגן עדן לצדיקים״). 

'''ואמנם''' אמרו חז״ל: ״בשעה שהקדוש ברוך הוא מגלה שכינתו על ישראל אינו נגלה עליהם כאחת, מפני שאינם יכולים לעמוד באותה טובה בפעם אחת, שאם יגלה להם טובתו כאחת ימותו כולם וכו׳. צא ולמד מיוסף בשעה שנתודע לאחיו לאחר כמה שנים, אמר להם אני יוסף אחיכם, מתו כולם ולא יכלו לענות אותו וכו׳, הקדוש ברוך הוא - על אחת כמה וכמה״ (תנחומא דברים א). 

'''הרי''' כבר עמדו חז״ל על כך כמה נורא יהיה היום שהקדוש ברוך הוא יתגלה, ואם כי יש בכך הנאה עצומה לאין שיעור, כפי שחז״ל רואים בזה גילוי טובתו של הקדוש ברוך הוא, בכל זאת עצם הכרת האמת תגרום בהלה גדולה כזו עד שאם היא תבוא בבת אחת ימותו כולם. ועל אחת כמה ביום דינו של אדם בשעה שהוא יעמוד בפני תוכחתו של הקדוש ברוך הוא, והיא תבוא בבת אחת, כמה נורא ואיום הוא אותו יום ומי יכילנו. 

= המלכת חבר =
'''שנינו''': אמר רבי יוחנן: ״טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב, שנאמר: ׳לבן שנים מחלב׳ (בראשית יט), אל תקרי לבן שנים אלא לבון שינים״. 

'''נתאר''' לפנינו איזה הנאה גורם אדם לחבירו בשעה שהוא משקהו חלב, ובפרט בזמן שחבירו מעולף מצמאון וקר לו, והוא בא ומשקה אותו חלב חם ומרווה, ואם נראה אדם שמשכים כל יום בבוקר וחוזר עד הערב על בתי העניים והחולים ומשקה אותם חלב, כמה נעריך את האדם הזה ובאילו תוארים של טוב ומטיב נכתיר אותו. הרי לא נמצא כדוגמתו. והנה באים חז״ל ומגלים לנו שיש לכל אדם היכולת ובלי טרחה יתירה לגמול חסד עם חביריו במדה עוד יותר גדולה, והיא להלבין להם שינים ולהראות להם פנים מאירות ומסבירות, כי הנעמה זו גדולה יותר מהשקאת חלב. 

'''ובאמת''' עדיין לא יוצאים בכך ידי החובה ״ואהבת לרעך כמוך״, עם כל הנעימות הרבה בקורת הרוח שגורם בזה לחבירו, כי לפי מושגי חז״ל דורשים מן האדם שיתנהג עם חבירו בכבוד וביחס כזה, כאילו שהוא ממליך אותו עליו. 

'''ההלכה''' אומרת שלפני התפילה אסור לאדם ליתן שלום לחבירו, כדברי חז״ל ש״כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשה במה״ (ברכות יד). ומחלקים הפוסקים לפי מסקנת הגמרא בין פוגשו בשוק לבין משכים לפתחו, דבמשכים לפתחו מחמירים יותר (ראה שו״ע או״ח פט). ובודאי הטעם שבדבר, שמשכים לפתח חבירו ומברכו בשלום, כמוהו כנוהג בו מלכות, ואם הוא עשה כך לפני התפילה, הריהו כאילו עושה את חבירו במה ומקדים להמליך אותו עליו לפני קונו. ויש בזה משום פגיעה בכבוד מלכו של עולם. 

'''הרי''' מכאן שאם האדם משכים לפתחו של חבירו, עליו לחלק לו כבוד ולנהוג בו כאילו הוא ממליכו עליו. ולכשנתבונן נראה, כי יחס זה נדרש לא רק מהמשכים לפתח חבירו. שנינו שבשעה שמביאים אדם לדין שואלים אותו: ״המלכת את קונך? המלכת את חבירך?״ (ראה ראשית חכמה שער היראה בפרק חיבוט הקבר ד׳ בשם חז״ל). הרי שחובה על כל אדם להגיע לדרגה כזו ביחס לחבירו עד שימליכו ממש עליו, ובשיעור כזה שהוא ממליך עליו את בוראו, כי הרי שואלים אותו באותו הסגנון כלפי חבירו כמו כלפי קונו. 

'''כדוגמה''' עד כמה צריכה להגיע חובת הכבוד כלפי מלך, אנו מוצאים מהיחס של יעקב כלפי יוסף. 

'''בזמן''' שבישרו ליוסף שאביו חולה והוא בא לבקרו, כתוב בתורה: ״ויתחזק ישראל וישב על המטה״ (בראשית מז). ופירש רש״י: ״אמר אף על פי שהוא בני מלך הוא, אחלק לו כבוד. מכאן שחולקים כבוד למלכות״. והנה לכאורה היה צריך יעקב להציג לפני יוסף את חולשתו ומחלתו כדי שיבקש עליו רחמים. חז״ל אמרו: ״תניא, ׳וטמא טמא יקרא׳ (ויקרא יג), צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים. וכן מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים״ (חולין עח). ולמדים מכאן שאף ״אילן שמשיר פירותיו סוקר בסיקרא וכו׳ כי היכי דליחזי אינשי וליבעי רחמי עילויה״ (שם). ואם באילן כך, כמה יש לפרסם פגעי בהמות וחיות שיש בהם משום צער בעלי חיים, ועל אחת כמה וכמה באדם, שאם הוא נופל למטה, שיש לפרסם את מחלתו כמה שאפשר כדי שיבקשו עליו רחמים. 

'''ואמנם''' כך נהגו חז״ל למעשה. מסופר בגמרא שרבא כשהיה חולה, היה אומר לתלמידיו שיצאו ויכריזו בשוק, כדי שאוהביו יבקשו עליו רחמים (נדרים מ.). 

'''ובאמת''' זוהי מטרת מצוות ביקור חולים, כדי שיתפללו עליו. ומתוך כך אמרו חז״ל: ״לא ליסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קדמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא, כי היכי דלא ליסח דעתיה מן רחמי. תלת שעי קדמייתא רווחא דעתיה (וכסבור המבקר שנתרפא ואין צריך לבקש רחמים עליו, ר״ן שם); בתרייתא תקיף חולשיה (וכסבור שהוא מאפס תקוה ומתיאש מן הרחמים, ר״ן שם)״. וכן פוסקים להלכה (ראה שו״ע יו״ד שלה:ד). ואם כן, איפוא, לא היה צריך יעקב להתחזק ולישב על המטה כאשר בא אליו יוסף לבקרו, אלא להיפך היה צריך לגלות לפניו את חולשתו. 

'''אלא''' שיעקב ראה חובה לחלק ליוסף שבא לבקר אותו - כבוד של מלכות אף על פי שהוא בנו, ובגלל זה ויתר על כל התועלת והחשיבות שיש בפרסום מחלתו ובבקשת רחמים עליו. והדברים אמורים כאן במחלה אנושה, שגרמה לבסוף להסתלקותו מן העולם, והיה זקוק איפוא לרחמים מרובים, ובכל זאת לא התחשב יעקב בזה והתחזק וישב על המטה ובלבד למלא את חובתו לחלק כבוד למלכות. 

'''ולפי''' האמור, שכל אדם צריך להתיחס לחבירו כאילו הוא מלך עליו, הרי יש ללמוד מיעקב באיזה יחס של כבוד מלכות יש להתנהג כלפי כל איש ואיש, וכמה יש לו לוותר על כל נוחיותיו ועניניו החיוניים ביותר כדי להסביר פנים לזולת ולהנעימו בכל המקרים והמצבים ואף על כל הנסיבות והתנאים. 

'''ומכאן''' לאיזה שיא מגיעה החובה ״ואהבת לרעך כמוך״, שכמוה כיחס האדם כלפי מלכות, ולא רק מלכות בשר ודם אלא כאמור, כיחס האדם כלפי קונו, שהוא מלך מלכי המלכים.</text>
      <sha1>co2ho7v4vsj3cssxo4mwk6zihru8f33</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>רפואה למכה/פתיחתא דאיכה רבתי/לד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>403233</id>
    <revision>
      <id>3087637</id>
      <parentid>2902997</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T21:11:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Do2or</username>
        <id>5565</id>
      </contributor>
      <origin>3087637</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="84325" sha1="blah0gq5j1cpxeaqbxeaqg2k1ljaqku" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|רפואה למכה|פתיחתא דאיכה רבתי|לג|לד|לה|}}
== ל&quot;ד ==
'''&lt;big&gt;עַל הֶהָרִים אֶשָֹּׂא בְכִי וָנֶהִי&lt;/big&gt;''' וגו' (ירמיה ט, ט). '''&lt;big&gt;שְׁלשָׁה דְבָרִים צִוָּה נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת נְבוּזַרְאֲדָן עַל יִרְמְיָהוּ, קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו&lt;/big&gt;''' (ירמיה לט, יב). '''&lt;big&gt;עָלָיו וְלֹא עַל אוּמָּתוֹ. וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָע, לוֹ לֹא תַעֲשֶׂה אֲבָל עִם אוּמָּתוֹ עֲשֵׂה כִּרְצוֹנְךָ לְרָעָה. כִּי כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ, וְלֹא לְאוּמָּתוֹ. וְהָיָה יִרְמְיָהוּ רוֹאֶה כַּתְּ שֶׁל בַּחוּרִים נְתוּנִין בְּקוֹלָרִין וְנוֹתֵן אֶת רֹאשׁוֹ עִמָּהֶם וּנְבוּזַרְאֲדָן בָּא וּמַעֲבִירוֹ מֵהֶן, וְחוֹזֵר וְרוֹאֶה כַּתְּ שֶׁל זְקֵנִים שְׁלוּלִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת וְנוֹתֵן אֶת צַוָּארוֹ עֲלֵיהֶם וּבָא נְבוּזַרְאֲדָן וּמַעֲבִירוֹ מֵהֶן, אָמַר נְבוּזַרְאֲדָן לְיִרְמְיָהוּ, חֲזֵי חַד מִן תְּלַת מִילִין אִית בָּךְ, אוֹ נְבִיא שֶׁקֶר אַתָּה, אוֹ מְבַעֵט בְּיִסּוּרִין אַתְּ, אוֹ שׁוֹפֵךְ דָּמִים אַתְּ&lt;/big&gt;''' וכו' ע&quot;ש.

['''&lt;big&gt;אוֹ נְבִיא שֶׁקֶר אַתָּה, שֶׁכָּל הָדֵין שְׁנַיָּיא אַתְּ מִתְנַבֵּא עַל הֲדָא קַרְתָּא דְּהִיא חָרְבָה, וְכַדּוּ דְּחָרְבָה נַפְשָׁךְ בְּאִישָׁה עֲלָךְ סַגִּיא. אוֹ מְבַעֵט בְּיִסּוּרִין אַתְּ, דַּאֲנָא לֵית אֲנָא בָּעֵי לְמֶעֱבַד בִּישָׁא, וְאַתְּ בָּעֵי לְמֶעֱבַד לָךְ בִּישָׁא, לְמֵימַר לֵית יִסּוּרַיָא חֲשִׁיבִין עָלַי מִידֵי. אוֹ שׁוֹפֵךְ דָּמִים אַתְּ, דְּמַלְכָּא פַּקִּיד לִי עֲלָיךְ סַגִּי בְּדִיל דְּלָא לְמֶעֱבַד לָךְ בִּישָׁא, וְאַתְּ בָּעֵי לְמֶעֱבַד בִּישָׁא בְּגִין דְּיִשְׁמַע מַלְכָּא וְיִקְטְלוּנֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא. וּבַסּוֹף אָמַר לוֹ, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ בֹּא וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלֶיךָ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה, עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ מִפִּי הַגְּבוּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר&lt;/big&gt;''' (ירמיה מ, א). &lt;big&gt;'''מֶה הָיָה אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ, יִרְמְיָה, אִין אַתְּ יָתֵיב הָכָא, אֲנָא אָזֵיל עִמְּהוֹן, וְאִין אַתְּ אָזֵיל עִמְּהוֹן, אֲנָא יָתֵיב הָכָא. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִין אֲנָא אָזֵיל עִמְּהוֹן מָה אֲנָא יָכֵיל מְהַנֵּי לְהוֹן, אֶלָּא יֵיזוֹל מַלְכְּהוֹן בָּרְיְיהוֹן עִמְּהוֹן, דְּהוּא יָכוֹל מְהַנֵּי לְהוֹן סַגְיָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב''': '''אַחַר שַׁלַּח נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים אֶת יִרְמְיָהוּ וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים, אָמַר רַבִּי אַחָא כִּבְיָכוֹל הוּא וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִים. וְדִכְוָתֵיהּ כְּתִיב'''&lt;/big&gt;&lt;big&gt;''': וַאֲנִי בְּתוֹךְ הַגּוֹלָה'''&lt;/big&gt; (יחזקאל א, א), '''&lt;big&gt;עַד הֵיכָן הָיְתָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל יִרְמְיָהוּ, רַבִּי יַעֲקֹב וְרַבִּי אַבָּא, וְאִית דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, חַד אָמַר עַד: מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנוּ&lt;/big&gt;''' (ירמיה לא, ט). '''&lt;big&gt;וַחֲרִינָא אֲמַר עַד: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם&lt;/big&gt;''' (שם טז)].

בכאן אין בו שום פתיחה, ואפשר שהוא מחובר עם מה שלמעלה שאמר: '''וְכֵיוָן שֶׁנֶּחְרַב הַבַּיִת אָז נִתְקַיֵּם: וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנּוֹרִי''' וכו'. ועתה הוסיף כי לא די זה לישב בשב ואל תעשה שלא לחול בכרמים, אלא שאפילו אם אצא השדה הנה '''עַל הֶהָרִים''' וכו'. והענין כמו שנפרש (שה&quot;ש א, יז) בפ' '''פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ''' (איכה א, יז). (איכ&quot;ר א, נב): '''לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי מְהַלֶּכֶת וְהָאִילָנוֹת עַל רֹאשִׁי וְעַכְשָׁיו תְּלוּיָה לַשֶּׁמֶשׁ''' עכ&quot;ל. והטעם כי דרכי ציון אבלות ושוממות, וכל עובר עליהם ישום וישרוק באמר על מה עשה ה' ככה, כי הארץ אשר היתה כגן עדן עתה מדבר היתה וארץ שממה, באופן כי במקום גילה אשר אמרתי אלכה וירוח לי, שם תהא רעדה ובכיה על צרותי כי רבו, וזהו שאמר הכתוב: '''עַל הֶהָרִים''' וכו'. כלומר אם אלכה לי על ההרים '''אֶשָֹּׂא בְכִי וָנֶהִי''', והנה המדרש מדקדק אומרו: '''עַל הֶהָרִים''' שהיל&quot;ל בהרים אשא וכו'. וגם מ&quot;ש: '''עַל הֶהָרִים אֶשָֹּׂא בְכִי וָנֶהִי''' ולא במישור, ולפיכך לתרץ זה מביא המעשה של נבוזראדן עם ירמיהו כמ&quot;ש במדרש. ואמר כי '''בַּחֲזָרָתוֹ הָיָה מוֹצֵא אֶצְבָּעוֹת מְקוּטָּעִין וּמוּשְׁלָכִין''' וכו'. וזה היה דוקא בהרים ולא במישור, כי בדרך ישר לא יכשלו בה. אמנם כאשר נרצה לתת טעם למה '''כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה כַּתְּ שֶׁל בַּחוּרִים נְתוּנִים בְּקוֹלָרִין הָיָה נוֹתֵן רֹאשׁוֹ עִמָּהֶם, כַּת שֶׁל זְקֵנִים שְׁלוּלִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת נוֹתֵן צַוָּארוֹ עֲלֵיהֶם''', מלבד לפי פשוטו, שהוא להצטער עמהם אפשר לומר שהוא מסכים עם מ&quot;ש למעלה (פ' כד): '''אָמַר משֶׁה לְיִרְמְיָהוּ לֵךְ לְפָנַי וְאֵלֵךְ וַאֲבִיאֵם וְאֶרְאֶה מִי מַנִּיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶם''' וכו', '''מִיָּד הָלַךְ משֶׁה וְיִרְמְיָהוּ לְפָנָיו''' וכו'. ופי' למעלה שאפשר לומר כי ירמיהו עשה יחוד וכיוצא בזה ועי&quot;ז נתלבשה נשמת מרע&quot;ה בירמיהו בסוד העיבור כידוע, וזהו: '''הָלַךְ משֶׁה וְיִרְמְיָהוּ לְפָנָיו''' וכמ&quot;ש לעיל. ועתה אומר כי היה ירמיהו משתתף עמהם אולי בזה ינצלו מצרותיהם, אמנם לא הועיל כלום בתקנה זו, כמ&quot;ש למעלה: '''יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי'''. וז&quot;ש: '''שְׁלשָׁה דְבָרִים צִוָּה נְבוּכַדְנֶצַּר''' וכו'. '''קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו,''' ['''עָלָיו'''] '''וְלֹא עַל אוּמָּתוֹ''' וכו', עד '''וְלֹא קִבֵּל עָלָיו, עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ מִפִּי הַגְּבוּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר, אַחַר שַׁלַּח נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים אֶת יִרְמְיָהוּ וְהוּא אָסוּר בָּזִקִּים. מֶה הָיָה אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֶלָּא אָמַר לוֹ: אִין אַתְּ יָתֵיב הָכָא אֲנָא אָזֵיל עִמְּהוֹן, וְאִין אַתְּ אָזֵיל עִמְּהוֹן אֲנָא יָתֵיב הָכָא'''. ['''אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִין אֲנָא אָזֵיל עִמְּהוֹן מָה אֲנָא יָכֵיל מְהַנֵּי לְהוֹן, אֶלָּא יֵיזוֹל מַלְכְּהוֹן בָּרְיְיהוֹן עִמְּהוֹן, דְּהוּא יָכוֹל מְהַנֵּי לְהוֹן סַגְיָא'''], '''הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַחַר שַׁלַּח נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים אֶת יִרְמְיָהוּ וְהוּא אָסוּר בָּזִקִּים. אָמַר רַבִּי אַחָא כִּבְיָכוֹל הוּא אָסוּר בָּזִקִים'''. ובילקוט מביא לשון הפסיקתא קרוב למ&quot;ש במדרש זה, ובסוף כתב וז&quot;ל: '''נָטְלוּ הַגָּלִיּיוֹת עֵינֵיהֶם וְרָאוּ אֶת יִרְמְיָהוּ שֶׁפִּירַשׁ מֵהֶם, גָּעוּ כֻּלָּם בִּבְכִיָּה, אָמְרוּ לוֹ רַבֵּינוּ יִרְמְיָהוּ הֲרֵי אַתָּה מַנִּיחֵנוּ, שָׁם בָּכוּ שֶׁנֶּאֱמַר: עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ''' וכו'. וזה דומה למה שאמר למעלה גבי מרע&quot;ה שאומר: '''מִיָּד גָּעוּ כֻּלָּם בִּבְכִיָּה''' וכו'. והנה בכאן בפסיקתא אומר: '''אָמְרוּ לוֹ רַבֵּינוּ יִרְמְיָה''' וכו'. לא מצינו בשום א' מהנביאים שהזכירוהו רז&quot;ל בשום מקום בלשון רבינו זולתי מרע&quot;ה, וירמיהו ג&quot;כ לא נזכר במקום אחר בלשון זה. אלא אפשר לומר שבא לרמוז מ&quot;ש שנתלבשה בו נשמת מרע&quot;ה אשר הוא רבן של כל ישראל כידוע, ולפיכך אמרו: '''רַבֵּינוּ יִרְמְיָהוּ''', לרמוז שהוא רבינו מרע&quot;ה וג&quot;כ ירמיהו. ובזה מדוייק אומרו: '''נָטְלוּ הַגָּלִיּיוֹת אֶת עֵינֵיהֶם'''. שאינו דבר הנראה רק ע&quot;י הסתכלות בהיות האדם נושא את עיניו ומסתכל יפה. אמר עוד במדרש: '''עַד הֵיכָן הָיְתָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל יִרְמְיָהוּ, ר' יַעֲקֹב ור' אַבָּא. וְאִית דְּאָמְרֵי ר' אֱלִיעֶזֶר ור' יוֹחָנָן. עַד מְזָרֶה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ, וַחֲרִינָא עַד וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם''' עכ&quot;ל. על כרחין צ&quot;ל כי כוונת המדרש לומר עד היכן היתה נבואתו באותה שעה, דאם לא כן מקרא מלא הוא בסוף ירמיהו: '''עַד הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ''' (ירמיה נא, סד). אלא סברא הוא שלא הניחם בפחי נפש והלך לו, ולפיכך שואל: '''עַד הֵיכָן נְבוּאָתוֹ''' וכו', כלומר עד היכן הגיעו התנחומים שניחם את ישראל כשהניחם, ועל זה פליגי בה וכו', ואע&quot;ג כי פ' '''הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ''' (ירמיה מ, א). הוא הרבה אחר פ' '''מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל'''. ופ' '''וְיֵשׁ תִּקְוָה''' וכו' (ירמיה לא, ט־טז). מ&quot;מ אין מוקדם ומאוחר. אמנם טעם מחלוקתם הוא דומה ג&quot;כ למ&quot;ש המדרש למעלה: '''אָמַר לָהֶם משֶׁה בָּנַי לְהַחֲזִיר אֶתְכֶם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה, אֶלָּא הַמָּקוֹם יַחֲזִיר אֶתְכֶם בִּמְהֵרָה'''. ודומה לזה ג&quot;כ כאן '''אָמַר לָהֶם: מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנוּ''', ויחזיר אותם במהרה ובזה קבלו ניחומין. וחד אמר: '''עַד''' '''וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ''' וכו'. וכבר הארכנו למעלה במקומו בענין בכיית רחל וסיפור טענתה לפני המקום ב&quot;ה בטענה ניצחת, עד כי '''נֶעְתַּר לְקוֹלָהּ וְאָמַר לָהּ מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי''' וכו' עד '''וְשָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם'''. ומלבד זה יש בפ' ושבו בנים לגבולם נחמה יתירה, שהוא אומר בפי' שישובו לארץ ישראל איש לעירו ואיש אל אחוזתו. ונוכל לפרש ג&quot;כ '''עַד הֵיכָן נְבוּאָתוֹ שֶׁל יִרְמְיָה''', כלומר עד מתי יהיו ויאריכו להתקיים הדברים הרעים שהם עיקר נבואתו של ירמיהו, '''חַד אָמַר עַד מְזָרֶה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ''', כי כאשר יתחיל קבוץ גליות אז אעפ&quot;י שאח&quot;כ אפשר שתהיה מלחמת גוג ומגוג ודברים אחרים, מ&quot;מ כיון שכבר התחילה הגאולה לא ירגישו ישראל שום צער ויקבלו הכל מאהבה, '''וְחַד אָמַר עַד וְשָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם''', שישובו כל א' לעירו ולאחוזתו ויהיו ג&quot;כ נטועים בארץ כשורות הכרם כמ&quot;ש ז&quot;ל. ואז יתקיים מקרא שכתוב: '''לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ''' וכו' (ישעיה ס, יח). ואם נפרש על ענין הנשמות, הנה אמרו בס' הגלגולים כי מלבד מ&quot;ש כי בעון אדה&quot;ר נתערבו טוב ברע ורע בטוב, הנה מלבד זה נתערבו בחי' נשמות זו בזו. והנה '''חַד אָמַר עַד מְזָרֶה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ''', כלומר שכל הצרות המתהוות אינם אלא לצרף את ישראל, והצירוף הזה יתמיד צירוף בתר צירוף עד כי '''מְזָרֶה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ''', שיצטרפו כל הנשמות ויוסר הטוב מהרע, וכמ&quot;ש: '''וְקָרֵב פְּזוּרֵנוּ''' וכו' '''וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ'''. '''וְחַד אָמַר עַד וְשָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם''', כמ&quot;ש: '''וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה''' וכו'. וכן ג&quot;כ כמ&quot;ש למעלה מ&quot;ש בס' הגלגולים על '''וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים''' וכו' (מלאכי ג, כד). שיחזרו כל הנשמות אל שרשם, וזהו ושבו בנים לגבולם, וזה יהיה בבי&quot;א: 

אמר עוד במדרש: '''בְּחֲזָרָתוֹ הָיָה מוֹצֵא אֶצְבָּעוֹת מְקוּטָּעִים מוּשְׁלָכִים בֶּהָרִים, וְהָיָה מְלַקְטָן וּמְגַפְּפָם וּמְנַשְׁקָם וְנוֹתְנָן לְתוֹךְ טַלִּיתוֹ, וְאוֹמֵר לָהֶם, בָּנַי לֹא כָּךְ הִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם וְאָמַרְתִּי לָכֶם: תְּנוּ לַה' אֱלֹקֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁיךְ וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם''' וכו' (ירמיה יג, טז). 

['''&lt;big&gt;עַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר: עַל הֶהָרִים אֶשָֹּׂא בְכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה&lt;/big&gt;''' (ירמיה ט, ט). '''&lt;big&gt;עַל אוֹתָם הָרִים נָאִים וּמְשׁוּבָּחִים אֶשָֹּׂא בְכִי וָנֶהִי, עַל נְאוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁנֶּהֶפְכוּ לְקִינָה. וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה, כִּי לֹא שָׁמְעוּ לְקוֹל דִּבְרֵי תוֹרָה וְלֹא לְקוֹל דִּבְרֵי נְבוּאָה, אֶלָּא מִקְנֶה, אֶלָּא לְקוֹל דָּבָר הַמְקַנֵּא, שֶׁהָיוּ מַקְנִיאִים אוֹתוֹ בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֲדָא מָה דְאַתְּ אָמַר: יַקְנִאוּהוּ בְּזָרִים&lt;/big&gt;''' (דברים לב, טז). '''&lt;big&gt;לְפִיכָךְ: מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם עַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ&lt;/big&gt;''' (ירמיה ט, ט). '''&lt;big&gt;אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לֹא נִרְאֶה עוֹף טָס בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מַה טַּעַם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם עַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ, בְּהֵמָה בְּגִימַטְרִיָא חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא קוֹדֶם לְאַרְבָּעִים שָׁנָה הָיוּ נוֹטְעִים תְּמָרִים בְּבָבֶל, לוֹמַר שֶׁמִּינֵי מְתִיקָה מַרְגֶּלֶת לָשׁוֹן לַתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּרַבִּי אַבָּהוּ שְׁבַע מֵאוֹת מִינֵי דָּגִים טְהוֹרִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת מִינֵי חֲגָבִים טְהוֹרִים וְעוֹפוֹת לְאֵין מִסְפָּר, וְכֻלָּן גָּלוּ עִם יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, וּכְשֶׁחָזְרוּ חָזְרוּ עִמָּהֶם חוּץ מִדָּג אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ שִׁבּוּטָא. וְדָגִים הֵיאַךְ גָּלוּ, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר דֶּרֶךְ תְּהוֹם גָּלוּ וְדֶרֶךְ תְּהוֹם חָזְרוּ. אָמַר רַבִּי זֵירָא בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה הִיא חֲצוּפָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲדַיִן עוֹשָׂה פֵּרוֹת, וְלָמָּה עוֹשָׂה פֵּרוֹת, רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַד אָמַר עַל שֵׁם שֶׁמְזַבְּלִין אוֹתָהּ, וַחֲרִינָא אָמַר עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְהַפְּכִים בַּעֲפָרָהּ. אָמַר רַבִּי יוּדָן שֶׁבַע שָׁנִים נִתְקַיֵּם בָּהֶם גָּפְרִית וָמֶלַח, וְכָל כָּךְ לָמָּה, עַל שֵׁם: וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד&lt;/big&gt;''' (דניאל ט, כז). '''&lt;big&gt;כּוּתִיִּים שֶׁבָּהּ כֵּיצַד עוֹשִׂין, זוֹרְעִין אוֹתָהּ מַטְלִיּוֹת מַטְלִיּוֹת, זוֹרְעִין כָּאן וְהִיא נִשְׂרֶפֶת, זוֹרְעִין כָּאן וְהִיא נִשְׂרֶפֶת. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד דַּהֲוָה קָאֵים וְרָדֵי בְּבִקְעַת בֵּית עֲרָבָא, וּתְקַף יְדֵיהּ אֲסִיכְּתֵיהּ, וּסְלֵיק עַפְרָא יְקִידָא וְאוֹקֵיד דְּרָעֵיה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ&lt;/big&gt;''' (דברים כט, כב). '''&lt;big&gt;רַבָּה בַּר כַּהֲנָא אָמַר אֵינָן לֹא מִמְחִילוֹת הָאָרֶץ, וְלֹא מִשִּׁמְמוֹת הָאָרֶץ, אֶלָּא לְפָנָיו, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ&lt;/big&gt;''' (בראשית ט, ב). '''&lt;big&gt;וּלְעָתִיד לָבוֹא הַכֹּל חוֹזֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר&lt;/big&gt;''' (יחזקאל לו, לד)].

מלבד לפי פשוטו כי היה ירמיהו מצטער עליהם, ובאהבתו ובחמלתו עליהם היה מגפפן ומנשקן, הנה אפשר לומר כי בראותו כי עונותיהם גרמו להם כמ&quot;ש הכתוב: לכן '''נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת''' (הושע ד, ו). ואז נאמר: '''גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב''' (משלי יט, ב). על דרל מ&quot;ש בשער הקליפות (פרק ב'), ו&quot;מבלי דעת&quot; הוא שלא השכילו לדברי תורה ונבואה כמ&quot;ש אח&quot;כ, ולכן רגליהם ירדו מות. ואולי יותר ומר ממות דמשתמטי רגלייהו. הנה עתה אחר שקבלו את ענשם נתרצה עונם, והוא על דרך מ&quot;ש האר&quot;י זלה&quot;ה על פ' '''בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ''' (תהלים עט, ב). '''כִּי אַחַר שֶׁקִּבְּלוּ עָנְשָׁם עַל יְדֵי הַמִּיתָה נִקְרָאִים חֲסִידִים וְרָאוּי לְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם''' עכ&quot;ל בקיצור. וכן עתה כשהיה ירמיהו מוצא אצבעות מקוטעים מושלכים בהרים היה מלקטן מגפפן ומנשקן, בתחלה מלקטן בסוד: '''וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס'''. ומגפפן בסוד הנשיקין, ונותנן לתוך טליתו שהוא בסוד השערות, וגם עפ&quot;י הדרכים שפי' והבאנו למעלה מ&quot;ש בס' הכוונות בענין הציצית. '''וְהָיָה אוֹמֵר לָהֶם לֹא כָּךְ הִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם תְּנוּ לַה' אֱלֹקֵיכֶם כָּבוֹד'''. על דרך מ&quot;ש לעיל במקומו שהוא בסוד דעת פנימי שבמלכות ביום שבת קדש, שהוא שם ס&quot;ג בגימ' כבו&quot;ד א&quot;ל כמ&quot;ש בס' אוצרות חיים. והנה בשבת יש נשמה יתירה, ועל זה נאמר: '''אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶיךָ''' (ישעיה נח, יג). והרגלים עולים למעלה, ואין לחוש ולומר דילמא משתמטי רגלייהו ח&quot;ו, ובימות החול ג&quot;כ לפי מ&quot;ש לעיל בענין הציצית שהוא סוד כבו&quot;ד א&quot;ל, פי' ל&quot;ב ול&quot;א כמ&quot;ש. הנה ע&quot;י קיום מצוה זו יתנו כבוד לאלקים ויקבלו המוחין מצד החכמה, אשר על זה נאמר: '''הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ''' (קהלת ז, יב). אמנם על אשר לא נתנו כבוד כנז', אדרבא חטאו ובפרט בביטול תורה כמשז&quot;ל, וכמ&quot;ש לקמן במדרש: '''וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹל דִּבְרֵי תּוֹרָה'''. הנה אז נתקיים סיפיה דקרא: '''בְּטֶרֶם יַחֲשִׁיךְ'''. וכמ&quot;ש במקומו מ&quot;ש המדרש (פ' כה): '''בְּטֶרֶם יַחֲשִׁיךְ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה''' וכו'. ואז נסתלקו בחי' הרוח והנשמה. ואולי גם בחי' הנפש, היינו שלא נשתיירה רק בחינת נפש הבהמית. והוא על דרך משז&quot;ל (ברכות יח, ב): '''רְשָׁעִים אֲפִילּוּ בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים'''. ונתלבשה בהם נפש מצד הקליפה ע&quot;י העונות, ובפרט על ידי עון ע&quot;ז, ונתקיים בהם כמו שאמרנו מש&quot;ה: '''גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב''' (משלי יט, ב). וזה גרם כי '''נִדְמוּ מִבְּלִי דָּעַת''' (הושע ד, ו). ורגליהם ירדו מות ונתנגפו רגליהם על הרי נשף, מקום הקליפות בעוה&quot;ר. ועל אותה שעה נאמר: '''עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי''' וכו' (ירמיה ט, ט). היה אפשר לפרש על אלו &quot;הרי נשף&quot;, ששם היה מוצא אצבעות אלו מקוטעים, אשא בכי ונהי וקינה וכו'. אמנם נראה דלא ניחא ליה לבעל המדרש לפרש כך, ואפשר דדייק שא&quot;כ היל&quot;ל בהרים אשא בכי ונהי וכו'. ולכן פירש בשביל ההרים אשא בכי ונהי, ואמר: '''הַנָּאִים וְהַמְּשׁוּבָּחִים'''. אפשר לומר דדריש &quot;על ההרים&quot; על ת&quot;ח, כמ&quot;ש בזוהר פ' שלח לך (ח&quot;ג קס&quot;ג ע&quot;א): '''כָּל אִילֵּן טוּרֵי, רֵישֵׁי מְתִיבְתֵּי אִינּוּן'''. ולפי דרך זה אפשר לומר שהוא הקדמה למ&quot;ש אח&quot;כ במדרש על '''רַבָּתִי בַגּוֹיִם''' (איכה א, א). (איכ&quot;ר א, ד): '''רַבָּתִי בְּדֵעוֹת'''. וזהו '''הַנָּאִים וְהַמְּשׁוּבָּחִים'''. על דרך משז&quot;ל (יומא פו, א): '''בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ נָאֶה''' וכו', עד '''עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר''' (ישעיה מט, ג). וגם '''מְּשׁוּבָּחִים''' כמשז&quot;ל (איכ&quot;ר א, ד): '''בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה א' מִירוּשָׁלַיִם הוֹלֵךְ הָיוּ מוֹשִׁיבִין לוֹ קַתֶּדְרָא לִשְׁמוֹעַ חָכְמָתוֹ'''. '''וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה, עַל נְאוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁנֶּהְפְּכוּ לְקִינָה''', נראה דהוקשה לו כי במדבר אין שום נאות ולפיכך פי' מדבר לשון דבור, פי' במקום שהיה הדבור נאה של יעקב שהם דברי תורה נהפכו לקינה, וכמ&quot;ש (סנהדרין קג, א) על '''וַיָּבֹאוּ וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ''' (ירמיה לט, ג). '''מָקוֹם שֶׁחוֹתְכִין שָׁם אֶת הַהֲלָכוֹת''', שם נמנו הכשדים היאך להחריב את בית המקדש, וכן אמרו ג&quot;כ (ירושלמי מגילה פ&quot;ג ה&quot;א דף כג, א): '''וְאֶת כָּל בֵּית הַגָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ''' (ירמיה נב, יג). זה בית מדרשו של ריב&quot;ז והרבה כיוצא בזה כמשז&quot;ל. ואפשר לפרש על ההרים הנאים והמשובחים על י' הרוגי מלוכה עפ&quot;י הדרך שאמרו בזהר [חדש] איכה (דף נ&quot;ד ט&quot;ד) ז&quot;ל: '''מַאן חָמָא גּוֹ גִּנְתָא דְעֵדֶן, בְּשַׁעֲתָא דְּאִיתְמְסַר דִּינָא לְעֵילָא, עֶשֶׂר מַרְגְּלָאן סַפִּירָאן, נְהִירוּ דְּכָל גִּנְתָא''' וכו'. ואלו הם באמת ההרים הנאים המשובחים בין הצדיקים שבגן עדן, וכן ג&quot;כ נאותיו של יעקב שהוא הגן עדן כמו שנפרש בעה&quot;ו. וכמשז&quot;ל (ב&quot;ר סה, כה) ג&quot;כ על '''רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה''' וכו' (בראשית כז, כז). '''שֶׁנִּכְנַס עִמּוֹ רֵיחַ גַּן עֵדֶן''', ועתה נהפכו לקינה כמ&quot;ש אח&quot;כ בזוהר הנזכר: '''כַּד נָחֲתַת אִימָּא, וְלָא אַשְׁכָּחַת''' ['''לוֹן'''] '''תַּמָּן בְּגִנְתָא, וְכָל אִינוּן נְהוֹרִין וּבוּסְמִין, גָּעָאן וּמְיַילְלָן, כְּדֵין גָּעַאת וּמְיַילֶלֶת. אִינוּן כְּרוּבִים נְטוּרֵי תַּרְעִין בָּכָאן וּמְיַילְלָן, פָּתְחִין בִּבְכִיָּה''' וכו'. ובמדרש (איכ&quot;ר ב, ד) ג&quot;כ על פ' '''בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב''' (איכה ב, ב). פי' נאותיו של יעקב על ענין י' הרוגי מלוכה, וכמו שנפרש במקומו בפ' הנז' בס&quot;ד, ובתקונים תקון [כ]־כ&quot;א (דף מ&quot;ג סע&quot;ב) אמרו על פ' '''שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה'''' וכו' (מיכה ו, ב). ז&quot;ל: '''וְהָאֵיתָנִים אִלֵּין תַּנָּאִים, תַּנָּאִי&quot;ם אֵיתָנִי&quot;ם בְּהִפּוּךְ אַתְוָון''' וכו'. אפשר לפרש ג&quot;כ על דרך שמעו הרים, וזה עם משז&quot;ל בגמ' (מגילה כח, ב): '''פְּסַלְתְּ לָךְ אַרְבְּעָה טוּרֵי''' וכו'. ופי' ארבע סדרי משנה. ויהיה פי' הכתוב לפי דרך זה על ההרים הנאים והמשובחים שהם משניות גדולות כמשז&quot;ל (חגיגה יד, א): שהיו שם שש מאות סדרי משנה. ועל נאותיו של יעקב, שהם תפ&quot;א בתי כנסיות שהיו בירושלים כמנין מלאת&quot;י, ועתה נהפכו לקינה, וכמ&quot;ש במס' ברכות (ג, א): על ענין '''ר' יוֹסֵי כְּשֶׁנִּכְנַס לְחוּרְבָּה א' מֵחוּרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְהִתְפַּלֵּל, שָׁמַע בַּת קוֹל שֶׁמְּנַהֶמֶת כְּיוֹנָה וְאוֹמֶרֶת אוֹי שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי''' וכו'. וזהו שנהפכו לקינה. ובתקונים תיקון כ&quot;א כנז' אז&quot;ל: '''שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה' אִלֵּין תְּלַת יוּדִי&quot;ן, וְהָאֵיתָנִים מוֹסְדֵי אָרֶץ אִלֵּין תְּלַת וָוִי&quot;ן דְּכֻלְּהוּ אִתְרְמִיזוּ בְּוַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט''' עכ&quot;ל. ואפשר לפרש שהוא על דרך מ&quot;ש בתחלת פי' האידרא ז&quot;ל: '''וְהִנֵּה נה&quot;י דא&quot;ק הָיוּ כֻּלָּם בְּסוֹד עֲגוּלִּים, ואח&quot;כ נַעֲשׂוּ בְּסוֹד קַו שְׁלָשְׁתָּם יַחַד, ואח&quot;כ בְּאֶמְצָעוּת חוּט זֶה הַמֵּאִיר בְּתוֹכָם נִבְקַע וְיָצְאוּ לָאוֹר בְּסוֹד ג' ווי&quot;ן, וְהֵם רְמוּזִים בר&quot;ת וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט. ואח&quot;כ הַג' ווי&quot;ן נִגְלוּ הַג' יודי&quot;ן, כִּי אֵלּוּ הג' ווי&quot;ן הָיוּ תְּחִלָּה ג' יודי&quot;ן בְּסוֹד הָעֲגוּלּוֹת אֲשֶׁר אָמַרְנוּ, וְאַחַר שֶׁבָּאוּ אֵלּוּ הג' ווי&quot;ן נִשְׁאֲרוּ הַג' יודי&quot;ן כְּנְּשָׁמָה בְּתוֹכָם וּמְאִירִים ג&quot;כ לְמַטָּה וּמִתְפַּשְּׁטִים, וּמֵאֵלּוּ הנה&quot;י נִבְנָה ז&quot;א''' וכו' עכ&quot;ל. ולפי דרך זה יאמר שמעו הרים וכו' כי הנה שמיעה היא באוזן, ובדרוש א&quot;ק כי ענין רא'ייה שמיע'ה רי'ח דיב'ור אמרנו כי שמיעה היא בנשמה, מצד האזן בינה דא&quot;ק, והיא מתגלית למטה היינו ה' אחרונה של ס&quot;ג וכו'. וגם ידוע כי מנו&quot;ה דא&quot;ק נעשו תרין אודנין דעתיק, וכמ&quot;ש בהקדמת ביאור אידרת האזינו ובמקומות אחרים. וזהו שמעו מצד הבינה. אם שנפרש בינה דא&quot;ק המתגלית למטה, או תרין אודנין כמ&quot;ש הרים שהם היודין הנז', שמעו את ריב ה' שהוא ז&quot;א כמו שנפרש. והאיתנים ג&quot;כ שהם הווי&quot;ן שיש בתוכם היודי&quot;ן הנז', כנשמה בתוכם והם מוסדי ארץ שמהם נעשו כל בחי' האצילות עד המלכות, והנה הריב הנז' אפשר שהוא על דרך מ&quot;ש אח&quot;כ בפי' האידרא הנז' ז&quot;ל: '''וְהִנֵּה כָּל הָעִנְיָנִים מא&quot;א וּלְמַטָּה, וְגַם א&quot;א בִּכְלַל כֻּלָּם נַעֲשִׂים ע&quot;י הַג' יודי&quot;ן אֵלּוּ, שאח&quot;כ הֵם נֶחֱלָקִים לְכַמָּה חֲלָקִים כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בעה&quot;ו. וְהִנֵּה בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מַשְׁגִּיחִין אַפִּין בְּאַפִּין, וְהָיוּ אֵלּוּ הַג' יודי&quot;ן מְאִירוֹת וּמִתְיַחֲדוֹת וּמְזֻוָּגוֹת ז&quot;א פָּנִים בְּפָנִים, וְאַחַר שֶׁחָרַב ב&quot;ה וְנִתְמַעֲטוּ כַּנְפֵי הַחַיּוֹת חָסְרוּ הַב' ווי&quot;ן שֶׁנִּסְתַּלְּקָה אוֹרָם לְמַעְלָה, וְלֹא נִשְׁאַר כִּי אִם מְעַט הֶאָרָה מִן הו' שֶׁל שֵׁם, וְלִהְיוֹת הַג' יודי&quot;ן רוֹאִים שֶׁנֶּחֱרַב הַבַּיִת, גַּם הֵם נִסְתַּלְּקוּ לְצַד הַהוֹד וְלֹא נִתְעַלּוּ, שֶׁאִם ח&quot;ו יִתְעַלּוּ הָיָה נֶחֱרַב הָעוֹלָם, אֲבָל נִשְׁאֲרוּ מִן הַצַּד, הי' שֶׁל הַהוֹד יָשְׁבָה תַּחְתֶּיהָ הי' שֶׁל הַיְּסוֹד לִהְיוֹת שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִן הַצַּד נִתְרַחֲקָה יוֹתֵר, הי' שֶׁל הַנֶּצַח נִתְרַחֲקָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּמִטַּעַם זֶה בְּנִקּוּד הַהוֹד בָּאוּ ג' נְקוּדּוֹת וְהֵם בַּאֲלַכְסוֹן, מִפְּנֵי שֶׁבְּעֵת הַחֻרְבָּן לֹא הָיָה שׁוּם זִוּוּג כְּלָל פָּנִים בְּפָנִים כִּי אִם מִצַּד אָחוֹר, וְגַם מִצַּד אָחוֹר לֹא הָיָה שָׁלֵם כ&quot;א מִצַּד הַהוֹד''' וכו' עכ&quot;ל. והנה ידוע כי מצד הפנים יש שם הוי&quot;ה פשוטה עם מילוי מ&quot;ה, וכמ&quot;ש בתקון הנז' למעלה מזה, כי לזה שם הג' של ע&quot;ב הוא סב&quot;ט העולה ע&quot;א כמנין הוי&quot;ה ומ&quot;ה, ועתה בזמן החרבן שהוא בסוד אחור באחור הנה הוא ק&quot;ל ע&quot;ב העולה רי&quot;ב עם הי' אותיות. וזה עפ&quot;י הדרך שאמרנו ביחודיo של נעברה נא וכו'. וזהו שאמר שמעו הרים שהם הג' יודי&quot;ן הנז' שהם בנה&quot;י דא&quot;ק כנז', שמעו את רי&quot;ב ה'. שהזווג הוא אחור באחור כמנין רי&quot;ב כנז', וזה בעוה&quot;ר. וגם האיתנים שהם הווי&quot;ן עם היודי&quot;ן הנז', והם מוסדי ארץ, העולמות עד המלכות הנקראת ארץ כמו שאמרנו שמעו כלם כנז', ומפני כי עתה בעת החרבן שאין הזווג פב&quot;פ, בשביל זה המלכות יורדת למטה כידוע בהרבה מקומות בעוה&quot;ר, אפשר כי בשביל זה בתיקון הנז' אח&quot;כ אמר ר' שמעון לר' אלעזר: '''קוּם אֶלְעָזָר וּנְטֵיל קִירְטָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, וְאַקִּיף לָהּ תָּגָא וּזְרֵיק מִנָּהּ''' וכו'. כדי להעלותה למעלה. ולפי זה יאמר המדרש &quot;על ההרים&quot; שהם היודי&quot;ן הנז' שנסתלקו והיו הנאים מצד היסו&quot;ד, והמשובחים מצד הבינה, ועל נאותיו של יעקב שהם הווי&quot;ן שהיו נוה אל היודי&quot;ן הנזכרים, והיו נקראים איתנים ע&quot;ש כי בהיות בתוך הווי&quot;ן הארת היודי&quot;ן היו חזקם ותקפם, וכשלא האירו היודי&quot;ן רק באלכסון כמ&quot;ש בפי' האידרא, אז נסתלקו הב' ווי&quot;ן כמ&quot;ש שנתמעטו כנפי החיות, וזה בסוד החצוניות כמ&quot;ש: '''הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה''' (ישעיה לג, ז). וזה גורם את זה וזה נמשך מזה בעוה&quot;ר. והיו נו&quot;ה כמ&quot;ש אל יעקב שהוא ז&quot;א שיש בו ההוי&quot;ה, וגם הוא הו' של הוי&quot;ה שנשארה, ומשם נמשכת הארה כמ&quot;ש בפי' האידרא כנז', ועל דרך מ&quot;ש בתקונים איתנים בהפוך תנאים, אף אנו נאמר בהפוך נאותים, וזהו ועל נאותיו של יעקב שהיו הנוי של יעקב, כי על ידו היה הזווג לז&quot;א הנק' יעקב, פנים בפנים כמ&quot;ש, ועתה נהפכו לקינה, היינו שנסתלקו הווי&quot;ן והיודי&quot;ן ג&quot;כ נהפכו בסוד שלה נקודות לקינה, כי גם מצד ההו&quot;ד נהפך ונעשה דו&quot;ה, וכמ&quot;ש: '''וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי''' וכו' (דניאל י, ח). בעוה&quot;ר. עוד אמרו בתקונים כנז', '''שָׁמְעוּ הָרִים אִלֵּין אֲבָהָן''' וכו'. ולפי זה יאמר על ההרים הנאים והמשובחי' שהם האבות, והם נאים מצד עצמם ומשובחי' מאחרים, אשא בכי ונהי וזה ע&quot;ד משז&quot;ל במדרש שלמעלה, שאמר הקב&quot;ה לירמיהו: '''לֵךְ קְרָא לְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב''' וכו' '''שֶׁיוֹדְעִים לִבְכּוֹת''', שיבואו לבכות על חרבן בית המקדש, שהוא היה נאותיו של יעקב, ובאו ובכו ועשו הספד בתוכו, וזהו: '''וְעַל נְאוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁנֶּהֶפְכוּ לְקִינָה''', ועל זה אמר ירמיהו: '''אֶשָֹּׂא בְכִי וָנֶהִי''', שבכה עמהם. וידוייק ג&quot;כ מלת אשא, שהבכי עלה למעלה עד נה&quot;י דאבא, וכמ&quot;ש למעלה במקומו, וכל אלו הדברים עפ&quot;י כל הדרכים אשר אמרנו אירעו לישראל מפני כי '''לֹא שָׁמְעוּ לְקוֹל מִקְנֶה''' כמ&quot;ש הכתוב אח&quot;כ, ואמרו במדרש: '''לֹא שָׁמְעוּ לְדִבְרֵי תּוֹרָה''', ועי&quot;ז נסתלק אור התורה מבתי כנסיות ובתי מדרשות, ושלטה בהם כח הקליפה ונחרבו בעוה&quot;ר, וגם עון זה גרם שפשטו האויבים ידיהם בתחילה ונסתלק אור ז&quot;א, גם מפני כי ולא שמעו '''לְדִּבְרֵי נְבוּאָה''', ונסתלקו אור נה&quot;י שמשם באה הנבואה, ונתמעטו כנפי החיות כמ&quot;ש בפי' האידרא. ונתמעטו הלבבות ג&quot;כ ולא נשארו כ&quot;א שתא סדרי משנה. רק שמעו '''לְקוֹל ע&quot;ז הַמְקַנֵּא''', וזה גרם ג&quot;כ פגם אל המלכות, היינו שנתגברו הקליפות והחריבו א&quot;י שהיא רומזת למלכות ומקבלת ממנה, ונחרבה מכל וכל עד כי '''מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם עַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ''' וכו' וכמ&quot;ש במדרש. והנה הגם כי המדרש אינו אומר כלום בפסוק איכה, אפשר שכל זה נרמז ג&quot;כ בפ' איכה, וכמ&quot;ש על רבתי בדעות, ועתה נוכל ג&quot;כ לומר ישבה בדד מחכמיה, גם ישבה בדד תורה שבכתב מתורה שבע&quot;פ, וזה גרם שנתמעטו ולא היו רק שתא סדרי משנה, בדד מזכות אבות, בדד שאין בה רק ו' אחת מהתלת ווי&quot;ן, ולא האירה רק ו' אחת כמ&quot;ש, וגם היודי&quot;ן ישבו להם מן הצד באלכסון, ועל זה נאמר דאזל בפרודא, שאין הייחוד נעשה כתיקונו פנים בפנים לסיבת הנז' וכמ&quot;ש. והנה גם על זה בא הרמוז נחמה בשיר השירים, וזה עפ&quot;י מ&quot;ש בזוהר פ' תרומה (ח&quot;ב קמ&quot;ג ע&quot;ב) ז&quot;ל: '''בְּסִפְרָא דְּאָדָם קַדְמָאָה הֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ, יוֹמָא דְיִתְקָם בֵּיה מַשְׁכְּנָא, יִתְּעֲרוּן אֲבָהָן שִׁירָתָא עֵילָּא וְתַתָּא, וּבְגִין כַּךְ אַשְׁכַּחְנָא שִׁי&quot;ן מֵאַתְוָון רַבְרְבָן, וְאִלֵּין אִינּוּן דְּקָא אִתְּעָרוּ, לָאו דְּאִינּוּן מְנַגְּנִין אֶלָּא דְּאִינּוּן מִתְעָרֵי לְגַבֵּי עֵילָא, כִּבְיָכוֹל שִׁיר דְּאִינּוּן מִתְעָרֵי שִׁירִין רַבְרְבָן דִּמְמָנָן עַל עָלְמִין כֻּלְּהוּ, וְתָנִינָן בְּהַהוּא יוֹמָא קָם יַעֲקֹב שְׁלֵימָא וְעָאל בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן בְּחֵידוּ עַל דּוּכְתֵּיהּ, כְּדֵין גִּנְתָּא דְּעֵדֶן שָׁאֲרֵי לְנַגְּנָא, וְכָל אִינּוּן בּוּסְמִין דְּגִנְתָּא, מַאן גָּרִים שִׁירָתָא וּמַאן אָמַר לֵיהּ, הֲוֵי אֵימָא דָּא יַעֲקֹב, וְּאִלְמָלֵא אִיהוּ לָא עָאל בְּגִּנְתָּא, לָא אָמַר גִּנְתָּא שִׁירָתָא''' עכ&quot;ל. וכבר הבאנו למעלה מ&quot;ש הרמ&quot;ק זלה&quot;ה בענין שיר השירים שהיא משוררת תמיד לנגד הת&quot;ת כדי להתייחד ע&quot;י בבינה וכו'. והנה כאשר נדקדק מה היא הבחי' שבמלכות שהיא משוררת, הנה לפי מ&quot;ש בס' הכוונות, הנה היא הבחי' העשירית שהיא הבחי' העיקרית שבמלכות, כי השאר באים מסוד תוספת, ועליה נאמר: '''אֱלֹקִים אַל דֳּמִי לָךְ''' (תהלים פג, ב). וכמו שמבואר בתחלת כוונת התפילין, והנה בענין הקמת המשכן אמרו בס' הזוהר פ' פקודי (ח&quot;ב רמ&quot;ב ע&quot;א) על '''וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן''' (שמות מ, יח). אז&quot;ל: '''שֵׁירוּתָא דִּשְׁאָרֵי מֹשֶׁה לְאַתְקְנָא לְהַאי אֲתַר דְּאִיהוּ סִטְרָא דִּקְדֻשָּׁה, אוֹקִים קִימָה דִּנְקוּדָא דְּקַיְמָא בְּאֶמְצָעִיתָא, דַּהֲוָה חָשׁוּךְ וּשְׁקִיעַ בְּאַתְרֵיהּ''' וכו', '''וְעַל דָּא וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, 'אֶת' דָּא נְקוּדָּה דַּהֲוָת חֲשׁוֹכָא וּשְׁקִיעָא בְּאַתְרֵיהּ, וּלְבָתַר וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו אִינּוּן סַמְּכִין דְּאִינּוּן מִכָּאן וּמִכָּאן, בְּגִין דְּאִית אֲדָנִים וְאִית אֲדָנִים, וְכֻלְּהוּ הָווּ מֵאָה''' וכו' עכ&quot;ל. ונ&quot;ל לפרש דרך דרש וה' יצילנו משגיאות, כי בתחלה הקים משה זאת הנקודה שהיא העיקרית, ואמר דקיימא באמצעיתא שהיא כנגד הת&quot;ת, שכן היה מקומה ביציאת מצרים כנגד החזה דז&quot;א כמשז&quot;ל, ואמר דהוה חשוך היינו שלא היו מאירים בה אור ה' ראשונות, ועתה הקימה וזהו ויקם משה את המשכן בתחלה, ואח&quot;כ ויתן את אדניו אינון סמכין דאינון מכאן ומכאן, אפשר לומר שהם שני הארות מאיר למלכות, כמ&quot;ש בפי' מאה ברכות של כל יום, פי' כי בתחלה מתפשטת אימא עד שליש ת&quot;ת העליון שהוא בחזה שהם ששה ספירות ושליש שהם כח&quot;ב דח&quot;ג ושליש העליון דת&quot;ת והוא שם ס&quot;ג. וכל זה הוא מקום הסתום, ואח&quot;כ יוצאים החסדים ומתגלים מן החזה דז&quot;א ולמטה, והם שני שלישי ת&quot;ת ונה&quot;י דז&quot;א, והוא מילוי שם ס&quot;ג המתגלה מן השם דס&quot;ג עצמו, וכללות ס&quot;ג ול&quot;ז הרי ק' ברכאן אל ז&quot;א, ואח&quot;כ תכוין להמשיכם ג&quot;כ אל המלכות הנק' אדנ&quot;י וכו' עכ&quot;ל. וז&quot;ש אינון סמכין, שהם מצד אי' הסומכת לכל הנופלים, דאינון מכאן ומכאן מצד הסתום מצד הגלוי, בגין דאית אדנים ואית אדנים, וכלהו הוו מאה כמו שאמרו בשם אדנ&quot;י שציורו עולה מאה כזה: יו&quot;י ד&quot;י נ&quot;י. והנה לפי פי' זה ידוייק אמרו בגין דאית אדנים וכו'. שהוא אדנ&quot;י כמ&quot;ש. ואפשר לפרש פי' אחר, וידוייק אמרו דאינון מכאן ומכאן שר&quot;ל ימין ושמאל, ויהיה פי' ג&quot;כ שנבנית המלכות ע&quot;י נה&quot;י דאו&quot;א שנכנסו בז&quot;א, ועל ידם נתגדל הז&quot;א ונעשו לו ג&quot;כ נה&quot;י חדשים שמהם נעשה בנין הנוק', ונו&quot;ה הם נקראים סמכין בכל מקום, וזהו אינון סמכין דאינון מכאן ומכאן.

עוד צריך להקדים משז&quot;ל שיש משכן תחתון - מלכות, ומשכן עליון - בינה. ונלע&quot;ד כי זה לא יסתור מה שאמרו כי המשכן הוא בסוד מטטר&quot;ון משכן הנער, כי הנה ידוע כי מטטר&quot;ון הוא ביצירה, ושם מקנן זעיר כמ&quot;ש כי ז&quot;א הוא ביצירה, וכבר ביאר הרמ&quot;ק זלה&quot;ה בס' פרדס רמונים בשער ערכי הכנויים, כי המלכות נקראת משכן העדות, בהיות הזעיר שוכן בתוכה עכ&quot;ל. וכן ג&quot;כ ידוע כי הזעיר עולה לפעמים ג&quot;כ אל הבינה, ונחזור לענין כי כשהוקם המשכן למטה במלכות הוקם ג&quot;כ למעלה בבינה, וראיה לזה ממ&quot;ש בזוהר פ' פקודי וז&quot;ל: כד אוקים ליה משה למשכנא אתקם משכנא אחרא עמיה, ומשכנא עלאה אוקים וסעיד כלא, בגין דמשכנא עילאה סתים וגניז איהו לעילא לעילא, ומשכנא אחרא אתקם על משכנא דלתתא וקיימא עליה, בחילא דההוא משכנא עילאה על כלא וכו' עכ&quot;ל. וכן נראה מדברי הזוהר פ' תרומה דף קנ&quot;ט דפוס מנטובה, תרין משכנין אינון. והכוונה נ&quot;ל לפי פשוטו, כי כשהוקם המשכן גשמי למטה הוקם ג&quot;כ רוחני למעלה, וזה פשוט. ואפשר לומר שהוא במלכות, וזהו כד אוקים ליה משה למשכנא - פי' למטה, אתקם משכנא אחרא עמיה - שהוא המלכות הנק' משכן כמ&quot;ש, ומשכנא עלאה שהיא בינה אוקיר וסעיד כלא, פי' המלכות וגם המשכן בעצמו, וז&quot;ש כלא. ואם נפרש כלא על זו&quot;ן יצדק ג&quot;כ עפ&quot;י הדרך שנפרש בס&quot;ד, ואמר אוקיר וסעיד. ששניהם מצד הבינה ששם היקר, וסעיד ע&quot;י נה&quot;י שלה, ונתן טעם לזה ואמר בגין דמשכנא עלאה זה סתים וגניז הוא לעילא לעילא, ואין כח לעשות משכן פה בעה&quot;ז כנגד הבינה, מפני שהוא סתים וגניז ואין לנו השגה בו, ולכן משכנא אחרא שהוא מלכות אתקם על משכנא דלתתא כפשוטו, ע&quot;י דמשה בחילא דההוא משכנא עלאה על כלא, שהיא הבינה כמ&quot;ש, ומסיים בזוהר פ' פקודי ואומר: וכד אתקם משכנא דלתתא ע&quot;י דמשה, אוף הכי לעילא. פי' על ידא דמשה שהוא בסוד הדעת, וכמו שנפרש. ועם כל זה נבא לפרש דברי ס' הזוהר פ' תרומה וז&quot;ל: בספרא דאדם קדמאה הוה כתיב ביה, מלבד לפי פשוטו אפשר לומר כי אדה&quot;ר הוא בחכמה, וספרו יהיה ביסוד, היינו ביסוד אבא. וידוע כי יסוד אבא על ידו נעשה בנין המלכות, כמש&quot;ה ה' בחכמה יסד ארץ. ואפשר שהוא על בחי' יסוד אבא הנכנס בתוך ז&quot;א הנק' תורה שבכתב, וזהו הוה כתיב ביה, והיה הדבר נעלם כלא היה כ&quot;א בכח עד כי יצא לפועל, ולפי פשוטו אפשר לומר כי להיות אדה&quot;ר מצטער על פגם שאירע על חטאו, הראה לו הב&quot;ה דור דור ודורשיו וכו'. והתיקון שיהיה בכל דור ודור, ועל ספרו כלם נכתבו, והנה כתיב ביה יומא דיתקם משכנא, שאז תהיה בנין המלכות, אז יתערון אבהן שירתא עילא ותתא, הנה האבות הם חג&quot;ת, והעיקר לפי מ&quot;ש בכונת העמידה, וכן בכונת השופר, האבות הם תרין פרקין דחג&quot;ת שנכנסים בתוכם נה&quot;י דאו&quot;א ונעשים חב&quot;ד, ואמר שאלו האבות יתערון שירתא עילא ותתא, היינו בינה ומלכות, כי ע&quot;י השיר יעלו, כי השיר גורם לכל דבר רוחני לעלות כמ&quot;ש מהר&quot;י סרוק זלה&quot;ה בפי' השירים של שבת, ואפשר שהוא ע&quot;ד מה שאמרו בשירה חדשה, כי כשיורדין המוחין אל הגרון שם במקום צר קודם שיתפשטו בגופא, שם היא השירה היוצאת מן הגרון. ואפשר לומר בדרך זה יובן ג&quot;כ כמ&quot;ש במלת האל הגדול וכו'. שאז במלת האל המוחין דקטנות יורדים אל הגרון, ואח&quot;כ במלת הגדול הגבור והנורא - יורדים בחג&quot;ת וכו' ע&quot;ש בפי' ברכת אבות. וא&quot;כ יאמר יתערון אבהן שירתא עילא ותתא, שהם בינה ומלכות כמ&quot;ש, ואם נפרש על לאה ורחל בק&quot;ק דבריאה, ואח&quot;כ תכף אנו אומרים שירה חדשה, וכן ג&quot;כ אחרי שירדו ג' פרקין עלאין דנה&quot;י דאי' בג' ראשונות דז&quot;א, אז נכנסין מוחין דקטנות כמ&quot;ש, ואפשר שגם שם יש שירה אעפ&quot;י שלא נתפרש בשום מקום כמ&quot;ש, וה' ידריכנו בדרך אמת. והעולה מכל זה כי ע&quot;י משה שהוא ביסוד אבא, וגם הנה הוא בסוד הדעת הנעלם דז&quot;א, על ידו הוקם המשכן ונבנית המלכות, ע&quot;י שהמשיכו האבות שהם פרקין קדמאין דחג&quot;ת דז&quot;א, המשיכו נה&quot;י דאי' ועל ידם נתעוררה השירה עילא ותתא, כמ&quot;ש אח&quot;כ לאו דאינון מנגנין אלא שנעשה ע&quot;י, וז&quot;ש בזוהר שהבאנו למעלה, וכד אתקם משכנא דלתתא ע&quot;י דמשה, אוף הכי לעילא. ואמר ובג&quot;כ אשכחנא שי&quot;ן מאתוון רברבן וכו'. כי הנה השי&quot;ן רומזת לג' אבות שיש בה ג' קוים, ואותיות גדולות הם בבינה, ולהיות כי לצורך בנין המלכות כנז' עלו האבות והמשיכו אצלם נה&quot;י דבינה כמ&quot;ש, לפיכך נרמז השיר שהעלה המלכות בשירתה, שהוא שיר השירים העולה מן המלכות אל הת&quot;ת כדי להתייחד על ידו בבינה, היינו שהת&quot;ת מתייחד ממש בבינה, ונכנסים נה&quot;י שלה לתוכו, נרמז כל זה בשי&quot;ן שהוא רמז לאבות כמ&quot;ש, וגם הוא מאתוון רברבן שהם בבינה, והנה צורת השי&quot;ן היא ג' ווי&quot;ן וג' יודי&quot;ן, והג' ווי&quot;ן אפשר לומר שהם סוד ג' קוין ז&quot;א בהיותו ו&quot;ק, והג' יודי&quot;ן כשנעשה בעל י&quot;ס. אי נמי ג' ווין כמ&quot;ש. אי נמי ג' ווי&quot;ן של ה' של אלקי אברהם כמבואר בפירוש תפלת ר&quot;ה, וג' יודי&quot;ן הם לג' יודי&quot;ן שבג' אלקי כפי מ&quot;ש בפי' הנ&quot;ל, שהוא רמז לההיא נימא דקוצא דשערי דא&quot;א שהכתה בעורף ז&quot;א, ומכחה יצאו אח&quot;כ המקיפין לחוץ וכו'. ועל כל זה אמר ובג&quot;כ אשכחנא שי&quot;ן מאתוון רברבן, ואילין אינון דקא אתערו. אפשר לומר מלבד מ&quot;ש כי בעוד שז&quot;א אינו רק ו&quot;ק נקרא ישן, וכאשר נכנסים בו ג' ראשונות אז נאמר ויקץ כישן ה'. וז&quot;ש ואילין אינון דקא מתערי, פי' שננערו משנתם, לאו דאינון מנגנן כמ&quot;ש, אלא דאינון מתערי לגבי עילא כמ&quot;ש, כביכול שיר דאינון שירין רברבן, פי' מהר&quot;י קארו זלה&quot;ה בפי' שעשה על פ' הליכות עולם, כי כשאומר כביכול רוצה לומר כ&quot;ב אותיות יכולים לומר. אי נמי כתוב בתורה יכול, כי אנו מעצמנו לא היינו יכולים לומר דבר זה ע&quot;כ. והנה להיות כי עיקר השירה במלכות, היאך אנו אומרים דמתערי אבהן שירתא עילא ותתא, ובאיזה כח היא עולה למעלה לז&quot;א, כביכול פי' ע&quot;י כ&quot;ב אותיות היא עולה, וזה ע&quot;ד מ&quot;ש בפי' העמידה ז&quot;ל, וזה שאמרו בזוהר כי י&quot;ש עולמות הם תחות עלמא דכרסייא, עלמא דאתי, וכבר הודעתיך פי' &quot;עלמא דאתי&quot; שהיא התבונה בהתלבשותה תוך זעיר, שהוא תמיד בא השפע ונמשך תוך הזעיר. ואמנם הם בג' ראשונות דזעיר, ואז הארתם יוצא לחוץ אחר כלות יסוד בינה אשר בחזה דזעיר כנודע עכ&quot;ל. ולמעלה מזה אמר כי הם כ&quot;ב אותיות ונחלקות לג' חלוקות שהם ג' קוים, ז' אותיות לצד ימין, וז' לקו שמאל, וז' אחרונות לקו אמצעי, והנה הם כך: א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' הם בחסד, ח' ט' י' כ' ל' מ' נ' בגבורה, ס' ע' פ' צ' ק' ר' ש' ת' בת&quot;ת עכ&quot;ל. ואם כן כיון דאבהן אינון מתערי כמ&quot;ש, יצדק מ&quot;ש ג&quot;כ שיר השירים ק&quot;ק שהוא בג' ראשונות, וגם לעילא בבינה שהוא ע&quot;י מה שהמשיכו האבות חג&quot;ת כמ&quot;ש נה&quot;י דאי' ונעשו חב&quot;ד שמשם נמשכים ש&quot;י עולמות כנז' שהם כ&quot;ב אותיות, וזהו כ&quot;ב-יכול, להמשיך ולהעלות השיר כנז', ומה שנ&quot;ל לדקדק הוא שאמר שהם ז' לכל קו וקו, והנה מצאנו כי באמצעי הם ח', והגם כי יש לדחות כי א&quot;א בלאו הכי, שאין לחלק אות א' לחלקים, מ&quot;מ היכא דאיכא למדרש דרשינן, וכבר אמרנו כי כל זה דרך דרש לא זולת, והנה בדרש א' של תלמידי האר&quot;י זלה&quot;ה בענין האותיות פי' בענין אמ&quot;ש וכו'. כי השי&quot;ן היא ג' קוים והם ג' ראשונות, ולפי מ&quot;ש בענין השי&quot;ן רברבא, כי הג' ווי&quot;ן רמז לז&quot;א בהיותו בעל ו&quot;ק, והג' יודי&quot;ן בהיותו בן י&quot;ס, ובזה יבא הכל על נכון, כי אעפ&quot;י שהשי&quot;ן נמשכת כמנין אות ה' שהם בקו האמצעי, מ&quot;מ רבו יתירא אתוספת לה, שהיא עולה עד ג' ראשונות כמ&quot;ש, ואפשר לפרש לפי דרך זה שי&quot;ר- ש' י&quot;ר, השי&quot;ן היא העולה למעלה כמ&quot;ש, ור&quot;י הם י' פעמים כ&quot;א אותיות שעולים ר&quot;י, וצרוף כלם שי&quot;ר, ואמר כב-יכול שירין - דאינון שירין רברבן דממנן על עלמין כלהו. אפשר עוד לומר כי כיון שנרמז דבר זה באות שי&quot;ן, הנה אמרו במדרש הנעלם בשיר השירים ז&quot;ל, שי&quot;ן רברבא והיא תניינא מסיפא דאתוון דאלפא ביתא, ב' דבראשית רברבא, והיא תניינא משירותא דאלפא ביתא, מ&quot;ט בגין דשי&quot;ן רזא דרתיכא עילאה, וע&quot;ד איהי בתלת סמכין, דהא אבהן אינון רתיכא, וכל שיר השירים רזא דרתיכא עילאה איהו, ובג&quot;כ שירותא דיליה שי&quot;ן וכו' עכ&quot;ל. וזה שאמר כב-יכול, שנרמז בענין כ&quot;ב אותיות בשירותא ובסופא, וזה ע&quot;י אות שי&quot;ן שהיא רמז אל האבות חג&quot;ת שהם המרכבה, והיא עילאה מצד תרין פרקין קדמאין דחג&quot;ת, ונרמז בשי&quot;ן שהיא כנגד ג' ראשונות כמ&quot;ש, והיא רברבא מצד הבינה, וזהו שיר דאינון שירין רברבין דממנן על עלמין כלהו, שהם העה&quot;ז שמהם ועל ידם נעשה בנין המלכות הנקרא עה&quot;ז, וגם העה&quot;ב שהם נה&quot;י דתבונה שנק' עה&quot;ב, שהיא באה בתוך ז&quot;א, ועל ידו נתהוה השיר הזה, וזהו שירין רברבן, שהם האבות למעלה שהם ממנן על עלמין כלהו כמ&quot;ש, שהם ג&quot;כ מ&quot;ש בזוהר שיר השירים: שיר אדון, שר רבון, י' שלימו דאשתלים מכלא. פי' שיר בכללו הוא אדון, שהיא המלכות כד אתקשטת במאני דדכורא, כמ&quot;ש בזוהר על פ' את פני האדון ה'. שר רבוֹן היא הבינה, י' שלימו מכלא דאשתלימו, שהם י' ספירות דז&quot;א דאשתלימו מכלא, מכל הפרקין ומכל נה&quot;י דבינה, וזהו ג&quot;כ שאמר אח&quot;כ שיר המעלות, רבון ממנא על כל חיילין ומשריין דרגין דלתתא, ויהי' פי' לפי דרך זה, שיר המעלות, שכן עולים הפרקין, ומנה&quot;י נעשו חג&quot;ת, ומחג&quot;ת נעשו חב&quot;ד, ואח&quot;כ רבון ממנא וכו'. שהם נה&quot;י דבינה כמ&quot;ש, ואומר בזוהר פ' תרומה אח&quot;כ: ותנינן בההוא יומא קם יעקב שלימא ועאל בגנתא דעדן בחידו על דוכתיה וכו'. הנה אומרו &quot;יעקב שלימא&quot; יפורש ע&quot;ד מ&quot;ש בס' אוצרות חיים, בענין יעקב יעקב, בתראה שלים, כי בתחלה כשבא יעאע&quot;ה לזה העולם, התחיל לתקן מעשיו ועלה מדריגה אחר מדריגה, ותחלה השיג להיות מרכבה לזה יעקב החצון שהוא קדמאה בערך יאע&quot;ה, כי הוא היותר תחתון וקרוב אליו, ואז לא הוה שלים, ואח&quot;כ עלה ונעשה מרכבה ליעקב הפנימי שבתוך ז&quot;א שהוא בתראה מלמטה למעלה, ואז הוא שלם וכו' עכ&quot;ל. וז&quot;ש בההוא יומא שנעשה הזווג כנזכר, ונכנסו אלו ההארות שאמרנו תוך ז&quot;א, הנה כאשר נכנסי' ג' פרקין עליונים דאי' בז&quot;א, נכנסים ג&quot;כ ג' פרקין תתאין דאבא, ומהארת יסוד אבא יוצא יעקב, וגם אח&quot;כ ע&quot;י הכאת קוצא דשערי יוצאי' ממנו אורות ונגמרה בחי' לאה, אותה הנק' דור המדבר, אשר בעת ההיא היה הזווג עם לאה הנז', כמבואר כל זה בארוכה בס' אוצרות חיים הנז', והנה אז קם יעקב שלימא כנז' ועאל בגנתא דעדן. אם שנפרש ג&quot;ע על לאה הנז' הנק' ג&quot;ע במקומות רבים, וגם נוכל לפרש ג&quot;ע בקבלתו מהארות אי' הנקרא גן, ובהתחברותה עם אבא שהוא עדן נקרא גן עדן, וז&quot;ש ועאל בגנתא דעדן בחידו, מצד הבינה שמשם באה השמחה מצד מיתוק הגבורה והיין המשומר אשר הוא משמח, ואמר &quot;על דוכתיה&quot; שהוא הז&quot;א אשר שם מקומו של יעקב שלימא הנז', היינו בפנימיותו כמ&quot;ש, ואז כדין שארי גנתא דעדן לנגנא ע&quot;י היחוד והזווג שנעשה ע&quot;י יעקב בגנתא דעדן, וכמו שנפרש בעה&quot;ו. ובתיקונים תיקון י&quot;ג דף כ&quot;ב ע&quot;ב אמרו ז&quot;ל: תניינא בשיר - ש&quot;ר י', ותלת יודי&quot;ן אינון י'י'י', רישא וסיפא ואמצעיתא דאת א. ואינון רמיזין בשמא סתים דאיהו יו&quot;ד ד&quot;י וא&quot;ו ד&quot;י עכ&quot;ל. לפי הפשט נראה כי כונת התיקונים לומר כי שיר הוא בחכמה, וכמ&quot;ש בתחלה קדמאה באשרי, שנראה כי כונתו לומר שהוא בכתר, ותניינא בשיר שהוא חכמה, מלבד מ&quot;ש למעלה בפ' תנו לה' אלקיכם כבוד, אמנם אם נעמיק בדבר אפשר לפרש ולומר כי כוונתו הוא על מוחא סתימאה שהיא חכמה דאריך וכמו שנפרש. וזה כי הנה פי' הרמ&quot;ז נר&quot;ו על מ&quot;ש בזוהר פ' תולדות על פ' אמרתי אחכמה (קהלת ז, כג). כי כל חכמתו של שלמה היתה בסוד מוחא סתימאה עכ&quot;ל. ועוד באותו דרוש כתב הרמ&quot;ז נר&quot;ו הנז' ז&quot;ל: ועוד רמז שבסוד השיר היה מעלה הגבורות לשרשם דאיהו מוחא סתימאה, ולכן היה שלמה ושלום בימיו, כי תמן דינין משתככין עכ&quot;ל. ופי' כי בתוכה מתלבש גבורה דעתיק, והיא טלא דבדולחא שאין הדינין נראין בה, והנה כבר הבאנו למעלה מ&quot;ש בפי' האידרא, כי בנה&quot;י דא&quot;ק היו הג' ווי&quot;ן, ואח&quot;כ הג' יודי&quot;ן, ומהם נעשה כל העניינים שהם מא&quot;א ולמטה וא&quot;א בכלל וכו'. ובס' עץ חיים שער ג' ח&quot;א פ&quot;א אמרו כי נה&quot;י דא&quot;ק הנק' א&quot;ס בכל מקום מתלבשים בתלת רישין, וכפי מה שפי' שם בארוכה, היינו כי הא&quot;ס מתלבש באמיתות ברישא עילאה שהוא ע&quot;ק, ורישא תניינא מקבלת אור הא&quot;ס דרך מסך רישא עילאה, ורישא תליתאה מקבלת דרך מסך התרין רישין וכו' עכ&quot;ל. ועל מ&quot;ש באדרת האזינו ז&quot;ל, אתר דשירותא אשתכח הוא נהירו דחכמתא. פי' שהוא על האי מוחא סתימאה שמשם מתחיל גילוי האצילות, ולפי כל זה שאמרנו אפשר לפרש דברי התקוני' דרך דרש כמו שנזכיר, תניינא בשיר. פי' שהוא בחכמה, ויהיה פי' חכמה דאריך שהוא מוחא סתימאה. ופירש ואמר שר - י'. אם שנפרש כונתו לומר שהוא שר ושליט על העולמות שתחתיו שהם י&quot;ס, או שנפרש לשון שרי שהוא לשון התחלה, שמשם תחלת הגילוי לכל הי' ספי', אך עיקר הפי' נ&quot;ל דאפשר לומר שר - י', כי משם התחלת הגילוי לי' א', היינו לאחד מאותם היודי&quot;ן שבנה&quot;י דא&quot;ק, כי אעפ&quot;י כי נה&quot;י דא&quot;ק הנז', הנה הם מתלבשים ברישא עילאה דלא אתיידע, מ&quot;מ שם בתכלית ההעלם, אמנם ממוחא ולמטה שם מתחיל להתגלות, וזהו שר י', פי' מתחיל להתגלות הי'. ואמר אח&quot;כ תלת יודי&quot;ן אינון, כמ&quot;ש שהם תלת יודי&quot;ן שבנה&quot;י דא&quot;ק שמהם נעשה כל האצילות. והנה בח&quot;א פ&quot;א הנז' לא פירש היאך מקבל רישא תניינא אור הא&quot;ס דרך מסך רישא קדמאה הנז', ונ&quot;ל כי פירש אותו אח&quot;כ בש&quot;ג ח&quot;ב פ&quot;ג וז&quot;ל: ולכן הוצרך העתיק יומין להלביש גם את הדעת שבו גו רישא דאריך, ונתלבש באמצע הכתר והחכמה דאריך בגו ההוא אוירא דיתיב לגו דגולגלתא, והקרומא הנ&quot;ל מפסקת בין האי אוירא למוחא סתימא כדי שתוכל המוחא (להכיל צ&quot;ל) לסבול אור גדול דהאי אוירא דע&quot;ג קרומא דמוחא עכ&quot;ל. עוד אמרו בפ&quot;י משער הנזכר בענין תקון הג' קרומא דאוירא, שזה הקרום מבדיל בין חסד וגבורה, דמיון יריעה כעין הרקיע הנטוי בין החסד והגבורה הם כדמיון ב' יודין. ונמצא שלשתם צורת א' אל&quot;ף. עוד אמרו שם בענין [עמר] נקי, שהם נו&quot;ה והם רמוזים בגולגלתא ומוחין שבהם חו&quot;ג דעתיק וטמיר תמן, ומתמן נפקי דרך ההוא קרומא שהוא הת&quot;ת, ויוצאים משם הנצח וההוד בבחי' ווי&quot;ן וכו' עכ&quot;ל. העולה מזה כי רישא דלא אתיידע ששם נה&quot;י דא&quot;ק אשר יש בתוכם הג' יודין הנז', הנה היא מאירה ברישא תניינא בין גולגלתא ומוחא ע&quot;י אוירא. פי' קרומא דאוירא שהוא רקיע כעין ו' מבדיל בין חו&quot;ג דעתיק, אשר הם מתלבשים בגלגלתא ומוחא, והם בצורת א'. א&quot;כ זהו שאמרו בתיקונים שר י'. שמתחיל גילוי הי' בין גלגלתא ומוחא ותלת יודי&quot;ן אינון, פי' אעפ&quot;י שאינו מתגלה רק י' א' ע&quot;י אוירא כמ&quot;ש, מ&quot;מ תלת יודי&quot;ן אינון, שהם תלת יודי&quot;ן דנה&quot;י דא&quot;ק כמ&quot;ש, ואח&quot;כ אמר רישא וסיפא ואמצעיתא דאת א'. פי' רישא וסיפא שהם חו&quot;ג דעתיק, שהם ב' יודין ואמצעיתא שהיא אות ו' דקרומא דאוירא. וזהו דאת א' א'. ומפני שיש בגלגלתא ומוחא הנז' ג&quot;כ עמר נקי כמ&quot;ש שהם נו&quot;ה בבחי' ווי&quot;ן, לפיכך בא הרמז שלהם באות וא&quot;ו של ס&quot;ג שהוא א' באמצע, רמז לגלגלתא ומוחא ואוירא, וז&quot;ש ואינון רמיזין בשמא סתים דאיהו יו&quot;ד ד&quot;י וא&quot;ו ד&quot;י. שיש בו ג' יודי&quot;ן וג' ווי&quot;ן עפ&quot;י הדרך שאמרנו, ואעפ&quot;י שאם נחשוב הו' שבתוך הא' יהיו ד', אפשר לומר כי הו' העיקרית המאירה דרך הדעת דעתיק יומין, היא הו' של מילוי יו&quot;ד, והו' של קרומא היא הו' שבאמצע האל&quot;ף, וב' ווין של נו&quot;ה של עמר נקי הם הב' ווי&quot;ן שהם מצד הב' יודי&quot;ן של אות א', והנה מ&quot;ש למעלה בתיקוני' תקון כ&quot;א בענין הג' ווי&quot;ן וג' יודי&quot;ן, ואמר שהם משם ע&quot;ב של ויסע ויבא ויט. ופי' שהם הג' ווי&quot;ן והג' יודי&quot;ן שבנה&quot;י דא&quot;ק, אפשר שהוא מסכים עם משז&quot;ל בענין כוונת ק&quot;ש, כי שם ע&quot;ב ישר הפוך ישר הוא בחג&quot;ת, ושם ע&quot;ב כלו ישר הוא בנה&quot;י, ומן התחתון נשפע אל העליון, והוא פשוט ודי בזה: ועם מ&quot;ש בפי' התקון הנז' נפרש פי' א' בדברי הזוהר פ' תרומה שהבאנו למעלה, אשכחנא בספרא דאדם קדמאה. הוא א&quot;ק כמ&quot;ש, וספרו אפשר לומר שהוא ביסוד שלו המתגלה בדעת דעתיק יומין, והנה כתיב ביה, בסוד היד הכותבת שהיא מכונות את המלכות, בסוד מקדש אדנ&quot;י כוננו ידיך כמו שנפרש. אי נמי בסוד והוכן בחסד כסא שהוא יד ימין, ונפרש על החסד דעתיק יומין שהיא בתוך הגלגלתא ומאירה במוחא סתימאה, כמו שאמרו כי רישא תניינא מאיר דרך רישא תליתאה, וממנה לכל האצילות עד המלכות. והנה בס' הנז' הוה כתיב ביה יומא דיתקם משכנא, שאז תהיה בנין המל' כמ&quot;ש, וזה היה ע&quot;י מרע&quot;ה אשר ע&quot;י הוקם המשכן, וזה להיותו בעלה דמטרוניתא כידוע, ואופן ההקמה היתה ע&quot;י ההוא רוחא דשבק לה בעלה, אשר האי רוחא נמשך לה ע&quot;י תלת אבהן עילאין, וזה בפי' מה שפי' הרמ&quot;ז נר&quot;ו הנז' על מ&quot;ש בזוהר פ' תולדות על פי' מעיין גנים וכו'. הביא דברי האר&quot;י זלה&quot;ה על ענין זה בקצור ז&quot;ל, בענין ההוא רוחא דשבק בה בעלה, ועניינו ופירושו בקצור הוא, דע שמקור רוח זה הוא בדעת דעתיק יומין הגנוז בין גולגלתא ומוחא, והוא בסוד אוירא דחפי על מוחא, וכבר ידעת כי י&quot;ג תיקוני רישא אילין דאינון גולגלתא, טלא, קרומא, הם מחג&quot;ת דעתיק שהם ג' אבות עכ&quot;ל לענייננו. וז&quot;ש ביומא דיתקם משכנא שהיא המלכות כמ&quot;ש, יתערון אבהן שהם נאחזים בג' תיקוני' הנז', שהם חג&quot;ת דעתיק יומין, יתערון שירתא עילא ותתא, פי' עילא בבינה ותתא במלכות, כי ע&quot;י רוח זה נעשית כלי ונכנסי' בה המ&quot;נ, ואז נאמר אז ישיר ישראל וכו'. ועשיית כלי זה הוא ג&quot;כ ע&quot;י הבינה שקבלה גם היא מא&quot;א, וכמבואר הכל בדברי האר&quot;י זלה&quot;ה במקומות מפוזרים א' הנה וא' הנה, והעיקר מה שנ&quot;ל שאפשר לומר בקצור על דברי המאמר הנז' וכוונתו במה שנעשה ע&quot;י הקמת המשכן הוא, כי הנה ההתחלה עיקר הכל, וכ&quot;ש בבא הדבר לידי גמר, כמ&quot;ש סוף המעשה מחשבה תחלה. והנה כאשר הוקם המשכן ונעשה הייחוד ע&quot;י מרע&quot;ה, היה דמיון מה שנעשה בכל יום ב&quot;שים שלום&quot;, ונעשה הכל באותו יום, א&quot;כ יצדק לומר כי האבות העליונים שהם גלגלתא טלא קרומא, חג&quot;ת דעתיק יומין, למעלה עשו התעוררות ראשון שהוא כדי לעשותה כלי כמ&quot;ש בק&quot;ש של לילה, ונבנית המלכות בנין שלם, וגם נתייחדו או&quot;א כנז' בייחוד ק&quot;ש של שחרית, ונעשה היחוד ע&quot;י הקמת המשכן והקרבנות והמצות שנעשו בו ביום, וכיון שנעשה הזיווג אז התחיל לומר שירה, וכמ&quot;ש בזוהר חדש פ' חקת, כי בעת הזווג היא אומרת שירה לעורר הזווג ואומרת ישקני וכו', וכמ&quot;ש ידוייק אומרו יומא דיתקם משכנא, ולא אמר כד אתקם משכנא, לרמוז כי כל זה לא נעשה ע&quot;י הקמת המשכן בלבד, רק ע&quot;י המצות והייחודים שנעשו בו ביום שנטל י' עטרות השנויות בסדר עולם, וכל זה נעשה ע&quot;י מרע&quot;ה שושבינא דמלכא אשר הוא נאחז בדעת הנעלם דז&quot;א וביסוד אבא ג&quot;כ, וכחו יפה להמשיך שפע מתרין מזלין, מזל עליון נוצר, ומהרצון העליון שבז' תקוני רישא כמשז&quot;ל, וכ&quot;ש בהיות אהרן עמו כי כבר ידוע מעלתו, וכ&quot;ש בהיות כל ישראל עמו, וכלם כוונתם לטובה, כמשז&quot;ל ויעשו בני ישראל וכו'. להגיד שבחן שלא שינו. ועל זה נאמר אשרי, אשרי העם שככה לו וכו'. וז&quot;ש בזוהר יתערון אבהן שירתא עילא ותתא כמ&quot;ש, ואמר אח&quot;כ ז&quot;ל: אשכחנא שי&quot;ן מאתוון רברבן וכו'. אפשר לומר כי הוא רמוז לג' יודי&quot;ן וג' ווי&quot;ן דנה&quot;י דא&quot;ק שאמרנו, ונעשו אות א' כאשר נתלבשו בדעת עתיק יומין אשר האיר בין גולגלתא למוחא ששם יש גט&quot;ק, שהם ג' אבות שנרמזו באות שי&quot;ן כידוע, וגם זה אפשר לומר שהוא רמוז במדרש הנעלם של שיר השירים שהבאנו למעלה, שי&quot;ן רברבא והיא תניינא דאלפא ביתא, מלבד מ&quot;ש למעלה אפשר לדקדק מה הוא הדמיון לשי&quot;ן דשיר השירים עם ב' דבראשית. ומה רמז באומרו תניינא מסיפא דאתוון, וכן ב' תניינא משירותא דאתוון, והנה בענין ויקרא את שמו ש&quot;ת, אמרו ז&quot;ל כי התחילו האותיות להתקן למפרע אחרי שנתקלקלו בחטא אדה&quot;ר, ולא נגמרו להתקן רק עד שעמדו ישראל על הר סיני עכ&quot;ל. והנה בבריאת העולם עלו האותיות ממטה למעלה כנראה מס' הזוהר. ואפשר לומר כי הטעם הוא כי בתחלה היה עולם התהו, וכשבא עולם התיקון נתקן בסדר, והיה ראוי להיות נברא בא', אלא שנברא בב' מן הטעם שאמרו שם בזוהר הנזכר ומן הטעמים שאז&quot;ל במדרש, ומלבד זה ג&quot;כ לרמוז אל החכמה שבה התחילו ההארות להתגלות, כמ&quot;ש בפי' בתחילת ס' הפליאה, כי לכך נכתב בראשית ולא אראשית, להיות אצילות מן החכמה, ומלת ב' מורה על החכמה וכו'. והנה חכמה זו היא מוחא סתימאה, ועליה אמר הכתוב כלם בחכמה עשית. והנה כבר אמרנו שבבריאת העולם עלו למפרע ונתקנו, ובב' נברא העולם. כן עתה שנעשה התקון מלמטה למעלה, ובפרט עתה ע&quot;י השיר העולה מלמטה כמ&quot;ש, נעשה ע&quot;י התקון שהיא ג&quot;כ במוחא סתימאה שהיא חכמה כמ&quot;ש, שהרי אמרו בענין תשר&quot;ק באידרא (רבה ח&quot;ג קכ&quot;ח ע&quot;ב): תי&quot;ו רשים (רשימו) [רישומא] לעתיק יומין. ואמר אח&quot;כ מאי טעמא, בגין דשי&quot;ן רזא דרתיכא עילאה, שהם חג&quot;ת דעתיק יומין המתלבשים בגולגלתא ומוחא דאריך וקרומא דאוירא שביניהם, ואמר וע&quot;ד איהי בתלת סמכין, שהיא סוד הו' שבין האל&quot;ף, וגם ב' ווי&quot;ן של מילוי וא&quot;ו של ס&quot;ג, כמו שאמרנו למעלה שהיא הו' של קרומא שבאמצע האל&quot;ף, וב' ווי&quot;ן של עמר נקי שהם מתחברים עם חג&quot;ת שבמ&quot;ס וגולגלתא כנז', ואמר דהא אבהן אינון רתיכא. פי' שהם האבות שהם בחג&quot;ת דע&quot;י, הם מרכבה לג' יודי&quot;ן שהם מתלבשים בחב&quot;ד שעליהם ומאירים בהם, והשי&quot;ן רמז אל האבות, ובא הרמז בתחלת שיר השירים, רזא דרתיכא עילאה, ולפי מ&quot;ש ז&quot;ל כי רזא הוא ביסוד וגם הוא בחסד, וזה בסוד יהי או&quot;ר, יהי ר&quot;ז. יהי' פי' על (האי) אוירא, שהוא דעת דעתיק יומין שיש בתוכו יסוד דא&quot;ק, והוא מתגלה בין גלגלתא ומוחא, ומשם מאיר לרתיכא עילאה חג&quot;ת דעתיק יומין, ונחזור לדברי פי' הזוהר פ' תרומה שאומר אשכחנא שי&quot;ן מאתוון רברבן, שהוא ליודי&quot;ן ווי&quot;ן כמ&quot;ש, וגם לרתיכא עילאה כמ&quot;ש, ואמר ואילין דקא אתערו, לאו דאינון מנגני אלא דאינון מתערי לגבי עילא כביכול, שיר דאינון שירין רברבן דאינון (ממנן) על עלמין, פי' אלו האבות העליונים שהם חג&quot;ת דעתיק יומין, גט&quot;ק שהם מתעוררים ע&quot;י הדעת דעתיק יומין, שממנו בא ההתעוררות של ההוא רוחא ע&quot;י שלשה ע&quot;ב, אומר עתה לאו דאינון מנגני. שהרי לא נגמר הזווג על ידם, רק הנה הכנה לעשות אותה כלי כמ&quot;ש, וגם נוכל לומר לאו דאינון מנגני, שהרי שם אין אמר ואין דברים רק התעוררות בלבד, אלא דאינון מתערי לגבי עילא כמ&quot;ש, שעל ידם נגמר אח&quot;כ הזווג בשים שלום, ועוד נוכל לומר שהכל הוא בהמשך א', דאינון מתערי לגבי עילא כביכול וכו'. פי' האבות הנז' הם מתעוררי' לגבי עילא, כ&quot;ב-יכול, כ&quot;ב אותיות שבהם נבראו כל העולמות, היינו שמהם נעשו הכלים של כל העולמות, וא&quot;כ ע&quot;י התעוררות שהוא הרוח הנמשך מאבהן הנז' יכולים ע&quot;י לעלות הכ&quot;ב אתוון שבמלכות ושבבינה לגבי עילא עד כ&quot;ב אותיות שבא&quot;ק, וזה ע&quot;י השיר שי&quot;ן רברבא שהוא חיבור היודי&quot;ן והווי&quot;ן הנז' בדעת דעתיק יומין כמ&quot;ש, ועל ידו עולה התעוררות למעלה למעלה, וזהו שיר דאינון שירין רברבן דאינון ממנן על עלמין כלהו כמ&quot;ש, כי עתיק יומין נק' רבון העולמי' שהוא ממונה על העולמות שתחתיו, ואדון עליהם בכח א&quot;ס ב&quot;ה המאיר בתוכו, ותנינן בההוא יומא קם יעקב שלימא בג&quot;ע וכו' וכו'. מלבד מ&quot;ש אפשר לומר כאשר ניתן טעם למה ע&quot;י מ&quot;ש קם יעקב שלימא בשתי בחינותיו כמ&quot;ש, אפשר לומר כי ע&quot;י קבלת הז&quot;א מדעת דעתיק יומין שהוא אוירא דכייא כמ&quot;ש לעיל, והנה הדעת הזה ביארנו במקום אחר שהוא משז&quot;ל במדרש הנעלם פ' וירא, שהשיגו בני אדם דעה שלימה, שהוא הדעת הזה, ונק' שלימה שלא היה בו לא ביטול ולא שבירה לא בפנים ולא באחור, והנה עי&quot;ז הדעת מקבלים הארה או&quot;א, ומתגלה ג&quot;כ הדעת העליון דז&quot;א הנעלם, ובזה מקבל הארה יאע&quot;ה בשתי בחינותיו, וזהו קם יעקב שלימא בשתי בחינותיו כמ&quot;ש למעלה, ועאל בחידו בג&quot;ע על דוכתיה כמ&quot;ש למעלה, ואמר כדין שארי גנתא דעדן לנגנא, שכיון שנעשה הייחוד והזווג ע&quot;י יעקב, כדין שארי לנגנא, כמ&quot;ש לעיל שבעת הייחוד והזווג הנה היא משוררת והיא אומרת ישקני, כמ&quot;ש לעיל מ&quot;ש בזוהר חדש פ' חקת, ואמר כדין גנתא דעדן וכו' וכל אינון בוסמין דגנתא וכו'. אפשר לפרש שהם הנשמות של הצדיקי' שבג&quot;ע שהם ראשי בשמים, בודאי שנותנים ריח מעשיהם לפני הב&quot;ה, ולפי מה שנפרש בפ' נרד וכרכום וכו'. כי ראשי בשמים הם ז' מיני בוסמין, שהם ז' תיקוני עתיק יומין אשר שם ז' אותיות אדי&quot;ד יד&quot;ו. והם ראשי בשמים שמהם נתהוו שבעה שמות המרגלא, והם בבריאה דתמן אי' מקננא שהוא ג&quot;ע עליון, וכלהו שארו לנגנא ע&quot;י שנתייחד יעקב שלימא בג&quot;ע כמ&quot;ש, וז&quot;ש מאן גרם שירתא דא ומאן אמר לה, הוי אימא דא יעקב. פי' מי הגורם שתאמר שירה זו במלכות ובבינה ג&quot;כ, או רחל ולאה כמ&quot;ש, ומאן אמר לה הוי אימא דא יעקב. כי כמו שהיא משוררת ואומרת ישקני וכו'. כמו כן אף הוא ישיב אמריו אליה, וכמשז&quot;ל כי בשיר השירים היא מקלסת אותו והוא מקלס אותה, וסיים ואמר דאלמלא איהו לא עאל בגנתא לא הוה אמר גנתא שירתא. נ&quot;ל דאפשר לומר כי אעפ&quot;י שנכנסו הרבה הארות כמ&quot;ש, וגם ירדה שכינה למטה ולא היתה שמחה לפניו ית' מיום שנברא העולם כיום שהוקם המשכן, מ&quot;מ עיקר השמחה והשירה הוא מפני הזווג, וכמו שאמרו במדרש חזית על נגילה ונשמחה בך. וכן מ&quot;ש לעיל שהובא בזוהר חדש פ' חקת ז&quot;ל, קב&quot;ה וכ&quot;י אקרון דודים, הה&quot;ד שתו ושכרו דודים, בג&quot;כ שיר ידידות, דא משבחא לדא ודא משבחא לדא, וכמה דהתם כ&quot;י שראת בתושבחתא דהכי אתחזי דכתיב ישקני, אוף הכא היא שריאת לשבחא למלכא עכ&quot;ל. וז&quot;ש כדין ג&quot;ע שארי לנגנא וכו'. דאלמלא איהו לא עאל בגנתא ונעשה הזווג, לא הוה אמר גינתא שירתא כמ&quot;ש. והנה הארכנו בפי' דברי הזוהר הנז'. וכבר אמרנו כי כל זה דרך דרש כפי מעט הקדמות שבידינו, ומסקנא דמלתא העולה מכל מה שכתבנו כי אעפ&quot;י שעל ההרים בשביל ההרים, אשא בכי ונהי, שנתנגפו רגליהם בהרי נשף, וירדו אל הקליפות בעו&quot;ה, ונחרבו נאותיו ובתי מדרשיו של יעקב, והעולה על הכל בית קדשנו ותפארתנו, וכלם נהפכו לקינה, וכן ההרים שהם תלמידי חכמים וראשי ישיבות, ועל כלם י' אבירי ישראל הרוגי מלוכה, ונאותיו של יעקב הם הנשמות וכל אינון נטיען דבג&quot;ע נהפכו לקינה, והאבות ג&quot;כ כמ&quot;ש למעלה, מלבד ג&quot;כ שהגיע הפגם עד גבהי מרומים, כב-יכול עד היודי&quot;ן והווי&quot;ן שבנה&quot;י דא&quot;ק שנסתלקו ונהפכו לקינה, וזה גרם כי הייחוד לא היה פנים בפנים וכמ&quot;ש, זאת תהיה נחמתנו כי ע&quot;י שיר השירים יצאו מתוך הקליפות, וגם ע&quot;י שיר השירים כנז' ישירו האבות ויעוררו שיר חדש, וגם הג&quot;ע וכל אינון בוסמין, והנשמות של צדיקים שבג&quot;ע יתערון שירתא, והשיר הזה יעוררו אותו ע&quot;י שיהיה הייחוד והזווג למעלה פנים בפנים, וזה יהיה על ידי שיאירו היודי&quot;ן והווי&quot;ן אשר יתגלו ע&quot;י שי&quot;ן רברבא, ויאירו דרך קוים כתקונם, ותתגלה הארתם ברישא דלא אתידע, ואח&quot;כ בכל האצילות ע&quot;י הדעת דעתיק יומין אשר יהיה מאיר באבות העליונים, חג&quot;ת דע&quot;י שהם גולגלתא טלא דבדולחא וקרומא דאוירא, ומהם ימשך אל המלכות ההוא רוחא דיהיב בה בעלה, ותעשה כלי ותהיה ראויה אל הזווג ותתייחד עם הז&quot;א, ויתייחדו יעקב ורחל ולאה פנים בפנים, ואז ירונו יושבי סלע ומראש הרים יצווחו, ששון ושמחה ישיגו במהרה בימינו אמן. אכי&quot;ר ובילא&quot;ו:</text>
      <sha1>blah0gq5j1cpxeaqbxeaqg2k1ljaqku</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:מו יו הו</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1710339</id>
    <revision>
      <id>3087577</id>
      <parentid>3087555</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T13:51:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* הורית הקורא כ&quot;י וטיקן 402 */ תגובה</comment>
      <origin>3087577</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="38543" sha1="ojutgt40tcyzq750kmquq5y1r9x4m61" xml:space="preserve">== יצירת דפי משנה עבור ספר המכלול ==

שלום. רציתי לנקות את הדף הראשי של הספר. מקווה שמוצא חן בעיניך ומקווה שלא גרמתי לך בזבוז של זמנך במקרה שהיה התנגשות עריכה.... [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 23:43, 14 בנובמבר 2023 (IST)

:האמת שרציתי שזה ייעשה ואני שמח על כך (לעת עתה התעצלתי לנסות להבין בעצמי איך לעשות זאת). תודה. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 00:25, 15 בנובמבר 2023 (IST)
::‏כמי שמכיר את תוכן הספר יותר טוב ממני, אם נראה לך שיש לארגן את הדברים בצורה אחרת נא להודיע לי ואני אשתדל ליישם. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 09:47, 15 בנובמבר 2023 (IST)

== בחירה של קטעים מתוך ספר המכלול שיכולים להיות ב&quot;ציטוט השבוע&quot; ==

שלום לכבודו

מאחר ואתה עברת על חלק ניכר של ספר המכלול - אולי תוכל להציע קטע או קטעים שלדעתך ראויים להציג אותם במדור של &quot;ציטוט השבוע&quot; אשר יופיע בעמוד הראשי למשך שבוע?

אפשר להציג את ההצעות שלך בדף [[ויקיטקסט:ציטוט השבוע/הוספת ציטוט השבוע/דיונים]]. חזק וברוך על הכל! [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 04:01, 16 בינואר 2024 (IST)

:שלום (ותודה על העידוד!)
:יש קטע חשוב בהקדמה שמתייחס למקום הראוי שיש לתת ללימוד חכמת הדקדוק --
 ואם יבוא איש ללמוד חכמת הדקדוק, ילאה ללמוד כל הספרים אשר חברו המחברים, ויצטרך להתעסק בהם כל ימיו. ולא טוב היות האדם ערירי מחכמת הדקדוק, אבל צריך לו להתעסק בתורה ובמצות ובפירושים וצרכי עניָנים בדברי רז״ל, ולהתעסק בדקדוק על דרך קצרה, כדי שיספיק לו ללמוד התיבות כתיקונן, ולדעת יתרון האותיות וחסרונן, ולהזהר בו בדבריו ובביאוריו ובמכתבו ובחרוזיו. וגם חז&quot;ל הזהירונו בזה ואמרו: לעולם ילמד אדם לתלמידו דרך קצרה.
:אבל אולי עדיף לתת טעימה מהספר עצמו? אם כן אז אולי זה:
 ועוד אודיעך, כי האותיות המשמשות – שהם חצי כל האותיות – והם '''א&quot;ב ה&quot;ו יכ&quot;ל מנש&quot;ת''' – מהם ישמשו בראש התיבה ובסוף, ומהם ישמשו בראש ולא בסוף. וסימן האותיות המשמשות מסרו המדקדקים הראשונים, להקל זכרונם בפי התלמידים. מהם, רבי מנחם בן סרוק נתן סימנם '''שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה'''. והחכם רבי שלמה בן גבירול נתן סימנם '''אנ&quot;י שלמ&quot;ה כות&quot;ב''' והמורה בן ג'אנח – והוא הזכור תמיד בספר הזה רבי יונה, וכן הוא נזכר בפי האנשים בשם רבי מרינוס – גברה ידו במלאכת הדקדוק, ונתן סימן האותיות המשמשות '''שלומ&quot;י א&quot;ך תבנ&quot;ה''' והחכם רבי אברהם אבן עזרא נתן סימנם '''כשתי&quot;ל א&quot;ב המו&quot;ן''' או '''שי&quot;ת ל&quot;ך א&quot;ב המו&quot;ן'''. ואחי רבי משה נתן סימנם '''מש&quot;ה כת&quot;ב אלינ&quot;ו''' והוא סימן נאה לענין ונכון לבנין[1]. [1] – נימוקי אליהו בחור שם:  והמחבר הנימוקים נתן סימנם '''ש&quot;ם אליה&quot;ו נכת&quot;ב'''.
:מה דעתך? [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 21:00, 16 בינואר 2024 (IST)
::מעולה. אני בעד שניהם בשבועות מפוזרים. ייתכן שנצטרך לקצר קצת .  אני אשתדל להתעסק בזה הערב אם מישהו אחר לא יקדים אותי.  תודה רבה. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 09:28, 17 בינואר 2024 (IST)

== ספר המכלול לפי דפים ==

אבקשך להימנע מליצור מהדורה שנייה לפי דפים ע&quot;י העתקת והדבקת הטקסט מהמדורה הקודמת. 

במקום זאת, אנא ממך תסמן את הקטעים הרלוונטיים במהדורה הקודמת באמתעות תגי קטע ותכליל אותם בדפי מהדורת &quot;לפי דפים&quot;.

זאת כדי להקל על המגיהים, שלא יהיה עליהם לכפול את הגהתם בשתי מהדורות שונות.

בברכה,

--[[משתמש:Nahum|נחום]] • [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 12:39, 8 במרץ 2024 (IST)

:למעשה היה בדעתי לעשות להפך - להחליף את הטקסט במהדורה הקודמת בקישורים לדפים החדשים
:וזאת משום שכמה מהדפים הישנים נעשו כבדים מידי
:והם נכללים בקטגוריה: &quot;דפים עם יותר מדי קריאות לפונקציות מפענח שגולות (צ&quot;ל שגוזלות) משאבים&quot;
:האם זה בסדר?
:דרך אגב, אם זה לא קשה, אשמח לדעת איך מסמנים בתגי קטע
:(זה יעזור לי בכל מקרה כי יש במהדורה הקודמת גם דפים קצרים מאוד שיהיו רק חלק מדף במהדורה החדשה)
:תודה על הערנות ועל הכל [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 12:58, 8 במרץ 2024 (IST)
::כן, זה בסדר. העיקר שבסוף תהיה מהדורה אחת, והשנייה רק תשתמש בטקסט שבמהדורה העיקרית.
::כשרוצים לסמן קטע להכללה, נניח עבור דף ב עמוד א, מסמנים זאת כך: (תיכנס למצב עריכת קוד מקור כדי לראות את הקוד)
::&lt;קטע התחלה=ב א/&gt;טקסט של העמוד
::עוד טקסט של העמוד
::עוד טקסט של העמוד&lt;קטע סוף=ב א/&gt;
::ואז כשרוצים להכליל את הקטע מדף ששמו, נניח, &quot;שם הדף&quot;, בדף אחר, כותבים בדף היעד כך:
::{{#קטע:שם הדף|ב א}}
::בברכה,
::[[משתמש:Nahum|נחום]] • [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 13:11, 8 במרץ 2024 (IST)

== תודה מקרב לב על ספר המכלול ==

שלום [[משתמש:מו יו הו]], רציתי להודות לך על המהדורה הדיגיטלית שאתה מכין לספר הזה. רואים שבשבילך זאת עבודה מתוך אהבה.

יש לי גם שאלה בשבילך, כמי שמכיר לעומק את הספר. יש כתבי יד של התנ&quot;ך מספרד, שבהם החליטו לכתוב ספרי דקדוק בתור הקדמות ונספחים למקרא (במקום חיבורי מסורה). דוגמה יפהפיה היא תנ&quot;ך קניקוט, שבו נכתב [https://archive.org/details/bodleian-library-ms-kennicott-1-images/page/n5/mode/2up?view=theater &quot;ספר מכלול&quot; בהתחלתו], ו[https://archive.org/details/bodleian-library-ms-kennicott-1-images/page/n893/mode/2up?view=theater &quot;שער המילים&quot; בסופו] (שניהם בדפים מאוירים). לי נראה במבט ראשון שיש כאן קיצור לספר המכלול לרד&quot;ק. מה דעתך?

שבת שלום ופורים שמח, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 14:11, 22 במרץ 2024 (IST)

:שלום ותודה!
:בוויקיפדיה https://w.wiki/9Yr7 כתוב שכתב היד הנ&quot;ל כולל גם את ספר מכלול של רד&quot;ק
:ואכן בתמונה אחת שראיתי נראה שזה הטקסט המלא (לא הצלחתי להכנס לקישורים, בגלל הסינון של האינטרנט), 
:לחלק האחרון מספר מכלול קוראים &quot;שער דקדוק המילים&quot;, אז אני מנחש שהסופר פיצל את הספר ושם את החלק הזה בסוף
:פורים שמח  [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:47, 23 במרץ 2024 (IST)

שושן פורים שמח ותודה על התשובה. ראיתי שהוא השמיט את תחילת ההקדמה (עד הכותרת &quot;ספר מכלול&quot;), אבל אחר כך ייתכן שהוא צמוד יותר לספר. בכל זאת עדיין נראה לי טקסט קצר לעומת הספר המלא. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 21:15, 24 במרץ 2024 (IST)

== [[בינת מקרא]] - האם נעשה שימוש ב'אוצר הספרים היהודי השיתופי' ==

שלום לך, ראיתי שהעלית את הספר 'בינת מקרא' לר&quot;מ איליא ברישיון שמאפשר להדפיס אותו כמות שהוא בלי שום חשש. ליתר ביטחון אני מברר האם ייתכן שהעתקת את הגרסה הבסיסית מהדף [https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%AA_%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90 הזה], כי אין לי כוח להיכנס לדיונים משפטיים. אם הקלדת/המרת מהמקור - אנא כתוב לי כאן וכך אוכל להעתיק ישירות מכאן כולל כל השינויים (לטובה) יחסית לספר המקורי. [[מיוחד:תרומות/2A01:6500:A046:2A2E:C5B7:1A13:35D0:480C|2A01:6500:A046:2A2E:C5B7:1A13:35D0:480C]] 22:57, 4 במאי 2024 (IDT)

:הקלדתי ידנית מתוך הספר שנמצא בהיברובוקס (למשל בגירסה שלי הפסוקים מנוקדים ולפי הצורך גם מוטעמים) [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 00:37, 5 במאי 2024 (IDT)

== ספרים שלמים ==

דבר טכני קטן: הייתי ממליץ שאת הספרים המלאים, כגון [[ספר הבחור (שלם)]], תעשה בתור תת-דפים, כגון [[ספר הבחור/שלם]]. כך יהיה קישור אוטומטי מהדף של הספר השלם אל השער הראשי של הספר. ואם צריך לעשות שינוי גלובלי לכל דפי הספר (לדוגמה להוסיף קטגוריות או לשנות תבניות) הוא יכיל גם את הדף של הספר השלם. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 17:16, 5 במאי 2024 (IDT)

:קיבלתי ויישמתי. אגב, איך עושים שינוי גלובלי לכל דפי הספר? [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 20:02, 5 במאי 2024 (IDT)

::אני לא יכול. יש כאלה כאן שמתכנתים, אפשר לשאול במזנון. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 20:27, 5 במאי 2024 (IDT)

== רשימה של ספרים שאפשר ליידע עליהם באתר סאפאריה  ==

שלום לכבודו

‏לצערי בימים האחרונים אני פחות פעיל כאן. אם זאת אני רוצה ליידע את אתר סאפאריה  על כל הספרים השונים שבו תרמת, כך שהם יכולים גם לייבא ולייצג אותם באתר שלהם.

‏תוכל בבקשה לעשות לי רשימה של כל הספרים שבו היית רוצה שיהיו גם שם? [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 09:52, 21 באוגוסט 2024 (IDT)

:אני כעת ממש לקראת סיום של הגהה אחרונה על [[ספר מכלול (רד&quot;ק)|ספר מכלול]] וספר [[מעשה אפוד (דוראן)|מעשה אפוד]], נראה לי שבשבוע-שבועיים הקרובים אסיים את שניהם. ספרים שלמים אחרים שהעליתי: [[ספר הבחור]] ו[[ספר הרכבה]]. טרם עשיתי להם הגהה סופית וזה כנראה לא יהיה ממש בקרוב, אבל נראה לי שהם די בסדר. באשר לספר הבחור, יש אותו כבר בספריא, אבל עד כמה שזכור לי מהדו' ויקיטקסט הרבה יותר מדוייקת, ואולי הם ישקלו להוסיף או להחליף.
:בהצלחה [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 10:43, 21 באוגוסט 2024 (IDT)
::בחסדי הבורא הסתיימה העבודה על מכלול ומעשה אפוד [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 19:38, 3 בספטמבר 2024 (IDT)

== שבע ברכות (נוסח בלדי) ==

מו יו הו, התוכל בבקשה לטפל בשילוב הנוסח הבלדי בדף [[שבע ברכות]]? ראה שם בדף השיחה. תודה מראש, [[משתמש:Nahum|נחום]] • [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 21:24, 11 בפברואר 2025 (IST)

:לצערי אני לא ממש מתמצא בעריכת דפי הנוסחאות ובשימוש בתבניות הייעודיות. (בעבודה על סידור אשכנז מעולם לא השתמשתי בהם, גם כי אני ספקן לגבי מידת ההצלחה שאהיה מסוגל להגיע בעזרתם לעריכה שלמה ואחידה ובלי תקלות). [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 21:32, 11 בפברואר 2025 (IST)

== הצעות למחברים עבור [[ויקיטקסט:יוצר החודש/2025]] ==

שלום לכבודו

ברצוני להציג מחברים שעבודתם הנגשת לאתר כאן בזמן הפעילות שלך כאן. האם תוכל לזרוק לי הצעות כלשהם על מחברים שראוי להציג אותם? אקדים תודה מראש. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 00:14, 22 באפריל 2025 (IDT)

:מציע להציג אחד מהפייטנים שקיימת בידינו יצירה רחבה שלו, זה עשוי לעורר ענין אצל המשתמשים לא רק ביצירות של אותו פייטן, אלא באופן כללי בעולם הפיוט שלדעתי הוא סוג של נכס לאומי נשכח. לאחרונה אני עושה סדר בדפי הפיוטים (מתכוון בעיקר ליצירת דף נפרד לכל פיוט במקום שהם יוזנו ישירות לסדרי התפילה), וזו הזדמנות לקשר את הפיוטים למחבריהם. הענין הוא שכרגע כמעט ואין דפי מחברים עבור פייטנים, וגם למי שיש (כמו [[מחבר:אלעזר הקליר]]), לא קושרו אליו כל היצירות. פייטנים אחרים שקיימת בידינו כמות רבה מאוד של יצירות שלהם הם: רבי שלמה הבבלי, רבי שמעון בר יצחק (=רבי שמעון הגדול). בכל מקרה, אשמח אם תלמד אותי איך מקשרים יצירה ליוצרה, ואני אשתדל לקדם את זה, ואולי יש סיכוי שזה יהיה עד סוף החודש. (אגב, רבי שלמה הבבלי יכול להיות רעיון טוב עבור ספטמבר מאחר שהוא חיבר הרבה מאוד סליחות.)
:אין לי רעיון מוצלח למשהו שמוכן כרגע. העליתי בעבר כמה ספרים של רבי אליהו בחור (אפשר לראות ב[[:קטגוריה:רבי אליהו בחור]]), וקיים במאגר חלק מספר נוסף שלו, אני מסופק אם זה עונה על הקריטריונים (הוא כתב עוד 4-5 ספרים, אבל אלו שהעליתי כוללים את החשובים ביותר שלו). [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 00:54, 22 באפריל 2025 (IDT)
::יופי! מאוד קל לקשר. רק צריך להוסיף את הדף אל קטגוריה.  כרגע בנסיעה  אשתדל להציג דוגמה בערב  אלא אם כן משתמש אחר כבר יקדים אותי. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 09:19, 22 באפריל 2025 (IDT)

:: {{בוצע}} - [[תבנית:יוצר החודש 2025 מאי]]. תודה רבה --[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 22:13, 27 באפריל 2025 (IDT)

== חילופי נוסח בין מנהגים באותו הפיוט ==

מדי פעם קורה שיש הבדלים בין המנהגים השונים באמירת אותו פיוט עצמו, כלומר שאמנם הפיוט מצוי בכמה מנהגים (באותו מועד או במועדים שונים), אבל בחלק מהמנהגים מוסיפים או גורעים מעט בנוסח הפיוט או משהו דומה. כיון שאתה מעדיף להעביר את הפיוטים לדפים משלהם ושדפי התפילות רק ייבאו מהם, צריך לשים לב שלא נוצרים כך שיבושים מן הסוג הזה. דוגמא פשוטה יחסית שמצאתי ותיקנתי היא הסילוק ליוצר של שמחת תורה, שהופיע בדף כחלק מהיוצר, אבל נאמר רק במ&quot;א המערבי. במקרה הזה זה בעצם פיוט נפרד, אז פשוט העברתי אותו לדף משלו, אבל יש כנראה דוגמאות נסופות, ולא באתי אלא להסב את תשומת הלב. בהצלחה, ותודה רבה! [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 11:20, 16 במאי 2025 (IDT)

:זו אכן בעיה שטרם מצאתי לה פתרון מושלם. ב[[מסגרת הסליחות (אשכנז)]] הצגתי את 2 הנוסחאות בפיוטים (עדיין לא העברתי אותם לדפים נפרדים) והשתמשתי בתגי קטע עבור ההכללות. זו כמובן שיטה מסורבלת למדי לפיוטים עם הרבה שינויים (יותר מתאימה לדפים עם שינויים ברמת הקטעים וכדו' כמו [[קינות/מי יתן ראשי]] שגם בהם עשיתי כנ&quot;ל). הכנתי [[תבנית:נוסחי אשכנז|תבנית ייעודית]] כדי להתמודד עם זה, אבל זה עדיין לא מושלם. נראה לי שבינתיים השתמשתי בה רק בדף של [[אנשי אמונה אבדו]] (שם זה יותר מורכב כי יש גם נוסח ספרדי). מבחינתי האתגר הגדול הוא עצם מציאת ההבדלים, השוואה בין 2 מחזורים (אחד מכל נוסח) לא מספיקה, כי ההבדלים ביניהם לא בהכרח משקפים הבדלים בין הענפים השונים, לפעמים 2 הנוסחאות קיימות בשניהם (יתכן שכבר עשיתי טעות כזאת בהבדל הראשון שהצגתי באנשי אמונה - עי&quot;ש). מן הסתם אתה מכיר דרכים יותר טובות לאתר את ההבדלים. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 11:44, 16 במאי 2025 (IDT)
::אני מסכים שהאתגר הגדול הוא עצם מציאת ההבדלים, וכמו שכתבת. בפיוטים שיש להם מהדורה טובה (כלומר, אלה שכלולים במחזורי גולדשמידט-פרנקל) אפשר כנראה לסמוך על הרישום שם, לפחות כל עוד לא ידוע אחרת. זה נכון למשל לגבי הסיום של [[אלה אזכרה]] (וגם שם יש גם נוסח ספרדי; כרגע מופיע בדף רק נוסח מזרח אירופה). לפעמים יש הבדלים די ברורים, למשל בפסקאות המעבר בין הקינות, כשסדר הקינות עצמו שונה בין המנהגים. חילופי נוסח קטנים יותר, ובפיוטים שלא זכו למהדורה של ממש, באמת יהיה הרבה יותר קשה למצוא. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 11:48, 16 במאי 2025 (IDT)

==ראש השנה==
ככל שידי הגיעה, הושלמה העבודה על מחזור אשכנז לראש השנה. אשמח מאד אם תוכל לעבור ולוודא שלא נשכח משהו בדרך. תודה רבה על זה ועל כל יתר העבודה! [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 01:51, 5 בספטמבר 2025 (IDT)

== יחיד ערץ ==

ראיתי שיצרת בהפרש של כמה ימים את הדפים [[יחיד ערץ]] ו[[יחיד ערץ יסד ארץ]]. נראה לי שאפשר למחוק את השני (ולתקן בדף של שבת בין יו&quot;כ לסוכות), אבל רציתי לוודא אתך קודם. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 17:41, 4 בינואר 2026 (IST)

:תיקנתי, תודה. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 19:45, 4 בינואר 2026 (IST)

== קטגוריות ==

ראיתי שאתה עובד הרבה על קטגוריות, האם אתה מכיר את הגאדג'ט cat-a-lot שמאפשר העברה של כמות דפים בין קטגוריות בבת אחת, שינוי קטגוריות וכד'? [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ&quot;ח באדר ה'תשפ&quot;ו • 18:35, 17 במרץ 2026 (IST)

:לא, אשמח לשמוע עליו. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 18:37, 17 במרץ 2026 (IST)

::זה אחד הגאדג'טים שניתן להפעיל [[מיוחד:העדפות#mw-prefsection-gadgets|בהעדפות]], הסבר מפורט יותר נמצא בקישור שם. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ&quot;ח באדר ה'תשפ&quot;ו • 18:46, 17 במרץ 2026 (IST)

== פיוטים ==

שלום אני מגייה את הפיוטים. כדי לדעת אם משהו טעות או נוסח אחר איך אוכל לדעת לפי מה התבססת? [[משתמש:AdoniTzedek|AdoniTzedek]] ([[שיחת משתמש:AdoniTzedek|שיחה]]) 14:29, 19 באפריל 2026 (IDT)

:יישר כח! ההגהה חשובה לא פחות מההקלדה של הפיוטים (אולי יותר). לא את כל הפיוטים אני הקלדתי, גם במקרה שהדף נוצר על ידי, פעמים רבות העברתי את התוכן שהיה בדפי משנה של [[סידור/נוסח אשכנז]] או בדפים של סדרי ה[[סליחות]]. לצערי לא חשבתי אז על כך שבאופן זה יהיה קשה לאתר את היוצר המקורי של העבודה (ניתן כמובן לבדוק בהיסטורית העריכה של הדפים המקוריים, לפעמים תמצא שם גם את המקורות להקלדה). הפיוטים שהקלדתי מבוססים על מקורות מגוונים, לפעמים כתבתי את המקור בתקציר העריכה, ובמקרים שלא, כנראה שלא אוכל לזכור. כל עוד תשתמש במקור טוב, יהיה בסדר לשנות את הנוסח. אני סבור שבמידת האפשר כדאי להישאר קרוב לנוסח הדפוסים. בסופו של דבר זו לא מהדורה מדעית אלא 'עממית', והמשתמשים מצפים בדרך כלל למצוא את הנוסח שהם רגילים אליו. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:11, 19 באפריל 2026 (IDT)
:: {{א|AdoniTzedek}} שים לב שכשאתה מוסיף הערת נוסח בדף הפיוט, ההערה תוצג גם בדף בסידור. לדעתי לא כ&quot;כ כדאי שהסידור יימלא בהערות שוליים, ועדיף שלא תהיינה אף אחת. יש תבניות שאפשר להשתמש בהן להגשת נוסח חילופי, לדוגמא [[תבנית:הוראה למתפלל]], שאפשר לעשות ממנה כזה: {{הוראה למתפלל|(נוסח אחר:כך וכך)}}, (יש עוד הרבה אפשרויות אני לא ידען גדול בזה, אולי {{א|מו יו הו}} יכול לעשות לנו סקירה). לגבי גירסא בפיוטים אני יותר נוטה לעשות הערה, ולהשתמש בכלי noinclude בין &lt;&gt; לפניה ו /noinclude בין &lt;&gt; לאחריה, כך שההערה תופיע רק בדף הפיוט.&lt;br&gt; לגבי נוסח הפנים נראה לי כמו כולם פה שעדיף להיצמד לנוסח הדפוס הרגיל בפי כל, חוץ מאם הוא מצונזר, כי אז ברור שאינו נוסח הפייטן, וגם אם כן בהרבה מקרים יהיה חסר. רק להביא את נוסח המצונזר בהערה עם הכלים כנ&quot;ל. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 15:22, 21 באפריל 2026 (IDT)
::אם יש עוד שמעונינים לעבור עליהם, ראוי לפתוח דף שנוכל לעשות רשימה של פיוטים שעברנו עליהם כדי שלא נשקיע בפיוטים שכבר עברו הגהה. (תמיד יש מקום לעבור שוב אבל עדיף להתחיל עם אלו שלא עברו הגהה.) [[משתמש:AdoniTzedek|AdoniTzedek]] ([[שיחת משתמש:AdoniTzedek|שיחה]]) 16:35, 21 באפריל 2026 (IDT)
:::אתה בהחלט יכול לייצר דף כזה. אני באמת לא כ&quot;כ מתעסק בהגהה בינתיים, יותר בקיטלוג וכותרות. יש כאן מספיק עבודה לכולנו ומעבר! בתקוה שבזכותה התחום המוזנח הזה סוף סוף יקבל תשומת לב מהציבור הרחב.[[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 18:10, 21 באפריל 2026 (IDT)

שלום לשניכם, ויישר כוחכם! למרות שלא השתתפתי בפרויקט הזה, אני עוקב אחריו לעתים ומתפעל מהעבודה הנמרצת והאיכותית. אתם מנגישים אוצר יקר שעד כה היה נעול בפני הציבור.

מדי פעם עלתה גם בי השאלה: על איזה בסיס נעשו ההקלדה וההגהה? ברור שמדובר על מהדורה עממית, שאינו דורש תיעוד דקדקני. ובכל זאת, אולי כדאי לציין, באופן כללי, על פי איזה מקורות נעשו הדברים לרוב, ולתת קישורים לכמה מקורות מודפסים וסרוקים (אפילו אם הם לא &quot;מחייבים&quot;). אולי ניתן לעשות את זה בקיצור בדף [[סידור/נוסח אשכנז]], או בדף כגון [[סליחות]], או בדפי הקטגוריות של הפיוטים.

סה&quot;כ כל הארגון והקטלוג וההגהה של הפיוטים, ויצירת לוחות לפיוטים לפי כל המנהגים השונים, זה דבר מדהים! [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 06:39, 20 באפריל 2026 (IDT)

:צירוף קישורים למקורות דפוס יהיה רעיון טוב בכל מקרה, אבל מסופקני אם כמקור להקלדה, מאחר וכפי שכתבתי המקורות מגוונים מאד. יש לכך כמה סיבות: במקורות ישנים יש לעתים שגיאות, ומקורות חדשים מוגנים בזכויות יוצרים, ולכן קשה למצוא מקור עקבי ומספק. לפעמים מתבססים על כמה מקורות ביחד כדי לשפר את הנוסח. בפיוטים שלא נמצאים במנהגים הנפוצים אנחנו משתמשים לפעמים גם בכתבי יד ודפוסים קדומים, גם כאן לעתים כמה מקורות בפיוט אחד. משתדלים לציין מקורות בהיסטורית העריכה, אבל במקרים שזה לא נעשה קשה לשחזר את המקור. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:39, 20 באפריל 2026 (IDT)
::אוסיף גם את השימוש שעשינו במקורות כ&quot;י ובדפוסים עתיקים כדי לתת נוסח נקי מ'תיקוני' הצנזורה הנפוצים בדפוסים. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 22:50, 20 באפריל 2026 (IDT)
:::בוקר טוב, ותודה לשניכם על המידע. אולי בדיוק הדברים שכתבתם כאן יכולים להיות חלק מאיזשהו הסבר כללי וקצר על &quot;איך נעשו הדברים&quot;? [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 06:21, 21 באפריל 2026 (IDT)
::לפעמים נראה לי שגיאה אך לא מצאתי נוסח שמתאים למה שכתוב בדף. במקרה כזה להוסיף להערות או לכתוב בשיחה? [[משתמש:AdoniTzedek|AdoniTzedek]] ([[שיחת משתמש:AdoniTzedek|שיחה]]) 16:37, 21 באפריל 2026 (IDT)
:::לא הבנתי טוב את שאלתך, אבל אפרט את דעתי לפי המקרים. אם בדפוסים מופיעה גירסא משנית בסוגריים או בהערה אפשר לעשות כן גם בערך. אם נראה לך שגיאה בערך וגם בדפוסים הרגילים יש נוסח יותר טוב, כדאי לדעתי לתקן את נוסח הפנים ולציין הסיבה בתיאור התיקון. אם נראה לך שגיאה בערך אבל כך הוא גם בדפוס, אז  ' אפשר להוסיף הערה. אם להערה יש בסיס בדפוסים אחרים או בכ&quot;י לנסות לציין המקור בהערה (לא פירוט מלא רק 'נוסח כל הכ&quot;י' או 'נוסח מחזור רעדעלהיים' או 'נוסח אוצר התפילות', וכדומה). ואם הבסיס הוא שיקול דעתך בלבד, אפשר לכתוב 'נראה שצריך לומר' או סגנון דומה. כך נראה לי הכי טוב.
:::כמובן שאתה גם תמיד יכול לפתוח על זה דיון בשיחה לפני שאתה מתקן או מעיר, כדי לקבל דעות נוספות בעניין. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 17:02, 21 באפריל 2026 (IDT)

== פיוט אשר יחדיו לשבת אחר שבועות ==

שלום וברכה וכל טוב, יוסף ה' עליכם כגן רטוב. מה המקור שהפיוט &quot;אשר יחדיו&quot; לשבת אחר שבועות (מנהג מזרחי) הוא אהבה ולא מאורה? (אני שואל כי בסדר עבו&quot;י הוא נדפס בטעות כמאורה). בתודה על כל פעלכם. [[משתמש:אליש קלרמן|אליש קלרמן]] ([[שיחת משתמש:אליש קלרמן|שיחה]]) 18:08, 29 במאי 2026 (IDT)

:היא מוזכרת כ'אהבה' ב[[לבוש אורח חיים תקמט]]. אני לא יודע אם הנדפס בעבו&quot;י טעות או מנהג נוסף. אם זו טעות, כנראה היא נבעה מכך שכששבת נשא חלה לפני שבועות היא נאמרת כמאורה, בגלל התנגשות האהבות. היא אכן נדפסה בעבו&quot;י גם בשבת הנ&quot;ל כמאורה, ושם כאמור זה נכון. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 18:20, 29 במאי 2026 (IDT)
::יישר כוחכם! שבת שלום. [[משתמש:אליש קלרמן|אליש קלרמן]] ([[שיחת משתמש:אליש קלרמן|שיחה]]) 18:43, 29 במאי 2026 (IDT)
:::על היותה אהבה במקור מעידים לנו העניין (ברכת כהנים) ששייך יותר לאהבה &quot;לברך את עמו ישראל באהבה&quot;, וחרוז אחרון &quot;שמו אהבו לכו שובו לכם אל אהליכם&quot;. בכל זאת גם במחזור נירנברג היא רשומה למאורה בשבת שאחרי שבועות. שבת שלום. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 19:07, 29 במאי 2026 (IDT)
::::ההוכחה השניה טובה, על הראשונה לא הייתי בונה (אם כבר, בברכת כהנים קיימת גם המילה &quot;יָאֵר&quot;). [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 21:20, 30 במאי 2026 (IDT)
:::::בסדר, גם הלבוש כתב שהיא שייכת גם קצת למאורה. בכל אופן אוסיף למעוניינים שלכל פיוט יש דף משלו בויקיטקסט (לדוגמא כאן [[אשר יחדיו]]) ושם כמה מילואים בעניין נוסחם ומנהגי אמירתם. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 21:23, 30 במאי 2026 (IDT)
::::::למעשה, בכל הדפוסים הקדומים של יוצרות מנהג פולין, וגם בחלק מהדפוסים המאוחרים (כולל רוו&quot;ה) הוא נדפס כאהבה. בחלק מהדפוסים המאוחרים, למשל עבו&quot;י, הוא נדפס כמאורה, וכך נדפס גם במנהגי עדת ישראל ברלין (אבל אולי המו&quot;ל שם פשוט נמשך אחר עבו&quot;י). אני מניח שזו טעות שנוצרה בגלל המנהג המסובך לומר את הפיוט הזה כמאורה אם הוא לפני שבועות מצד אחד, ומצד שני שבשנה כזו גם אומרים מאורה בשבת אחר שבועות (בגלל בהעלתך), אז בעצם ה'משבצת' היא משבצת של מאורה. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 11:04, 1 ביוני 2026 (IDT)
:::::::גם אני לא חושב שמנהג משני עבר ממחזור נירנברג דווקא לעבו&quot;י בלי שום עד לו בינתיים, ויותר סביר שהיא טעות לפחות בעבו&quot;י. מ&quot;מ ייתכן שבער ראה את מחזור נירנברג, אם כי בודאי לא עשה בו שימוש מקיף. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 17:15, 1 ביוני 2026 (IDT)
== [[סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/שחרית]] ==
{{הסבר|סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/שחרית}} [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 20:15, 12 באוגוסט 2026 (IDT)

:אוקיי לא התכוונתי לעשות את זה בדף זה אבל אני כן רוצה לדעת למה שינית גודל הטקסט ל-20. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 20:17, 12 באוגוסט 2026 (IDT)
::היה זכור לי שהגופן בדפי התפילות קטן יותר, אבל כנראה טעיתי. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 20:42, 12 באוגוסט 2026 (IDT)

== ספר טעמי המקרא - הוריית הקורא ==

הוספתי את הטקסט של הקטעים החסרים נכון להיום (חלק 2 סעיפים 2.3-2.17 על טעמי כ&quot;א ספרים). כמובן שזה דורש עריכה, הוספת מראי מקומות, ניקוד וטעמים. מקווה שבכל זאת זה יהיה לתועלת. מנחם [[מיוחד:תרומות/&amp;#126;2026-46362-61|&amp;#126;2026-46362-61]] • [[שיחת משתמש:&amp;#126;2026-46362-61|שיחה]] 17:24, 26 באוגוסט 2026 (IDT)

:תודה, זו תרומה חשובה! מקוה לעבוד על הטקסט בקרוב. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 20:52, 26 באוגוסט 2026 (IDT)
::האם תרצה שאמשיך בינתיים לעבוד על הטקסט שהוספתי: הגהה בסיסית וכן הבאת חלקי הפסוקים עם ניקוד, הטעמה ומראי מקום? או שאין טעם. תודה [[משתמש:בריח|בריח]] ([[שיחת משתמש:בריח|שיחה]]) 18:05, 27 באוגוסט 2026 (IDT)

== מפעיל מערכת ==

לאור פעילותך הרבה והמבורכת באתר, אני מבקש ממך לשקול ברצינות הגשת מועמדות לתפקיד מפעיל מערכת. המדיניות של ויקיטקסט כעיקרון היא לבזר ולהאציל סמכויות ככל הניתן, ולעודד כל מי שאחראי וניתן לסמוך עליו להתקדם לתפקידים בכירים. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:18, 30 באוגוסט 2026 (IDT)

:אני מודה לך על האמון! אכן, אשקול זאת ברצינות. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 20:43, 30 באוגוסט 2026 (IDT)

== הורית הקורא כ&quot;י וטיקן 402 ==
ראיתי שכתבת בדף 'אודות המהדורה' שלא מצאת סריקה זמינה של כ&quot;י וטיקן 402 שבו תרגום עברי אחר לספר הוריית הקורא. אז, סריקה של כתב היד זמינה ברשת באתר של ספריית הוטיקן, בכתובת https://digi.vatlib.it/view/MSS_Vat.ebr.402. החיבור עצמו נמצא בכתב היד החל מדף 80א. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 14:58, 7 באוקטובר 2026 (IDT)

:יישר כוח! כמדומני שכשכתבתי שמדובר בתרגום אחר של הספר התבססתי על המאמר של אדם בן נון בלשוננו 'תורת טעמי המקרא של ספר הדאיה אלקאר'. אבל במבט חטוף נראה שהקירבה הלשונית בין כ&quot;י וטיקן לאחרים רבה מכדי לומר שאלו שני תרגומים שנכתבו במנותק זה מזה. שווה בדיקה מעמיקה. אעדכן בקרוב את דף ה'אודות' בהתאם. תודה. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 16:51, 7 באוקטובר 2026 (IDT)</text>
      <sha1>ojutgt40tcyzq750kmquq5y1r9x4m61</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח אשכנז/שבת/שיר השירים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1725696</id>
    <revision>
      <id>3087683</id>
      <parentid>2916668</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T07:49:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* תפילה אחרי אמירת שיר השירים */</comment>
      <origin>3087683</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="22581" sha1="ljgr9xtfbcra27u1fowlw3tsmxeuz9i" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
==שיר השירים==
{{הור|ראוי לקרוא את שיר השירים לפני קבלת שבת (ספר תיקוני שבת).}}
{{מר|{{כפתור לחיץ|צבע=|[[מגילת שיר השירים/טעמים|למעבר לשיר השירים עם טעמים]]}}}}
{{גדול-מודגש|א}} שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה׃ יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן׃ לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ׃ מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה, הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ׃{{ש}}שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏יִם, כְּאׇהֳלֵי קֵדָר, כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה׃ אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ, בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי׃ הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה, אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצׇּהֳרָיִם, שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ׃ אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים׃{{ש}}לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי׃ נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים, צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים׃ תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ, עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף׃ עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ׃ צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי, בֵּין שָׁדַי יָלִין׃ אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי, בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי׃{{ססס}}הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים׃ הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים, אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה׃ קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים׃ {{גדול-מודגש|ב}} אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים׃ כְּשוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת׃ כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים, בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי׃ הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה׃ סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת, רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים, כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׃ שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׃ הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ͏יִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ׃{{ססס}}קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא, מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת׃ דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים׃ עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי, קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ׃ כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ׃ הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ׃ הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ, קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ׃{{ססס}}יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה׃{{ססס}}אֶחֱזוּ לָנוּ שֻעָלִים, שֻׁעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים, וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר׃ דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים׃ עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, עַל הָרֵי בָתֶר׃{{ססס}}{{גדול-מודגש|ג}} עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶאָהֲבָה נַפְשִׁי, בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו׃ אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת, אֲבַקְשָׁה אֵת שֶאָהֲבָה נַפְשִׁי, בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו׃ מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, אֵת שֶאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם׃ כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי׃ הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ͏יִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ׃{{ססס}}מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן, מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל׃ הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל׃ כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת׃{{ססס}}אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן׃ עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, רְפִידָתוֹ זָהָב, מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏יִם׃ צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ׃{{ססס}}{{גדול-מודגש|ד}}{{ססס}}הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה, עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ, שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד׃ שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה, שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם׃ כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה, כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ׃ כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת, אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים׃ שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה, הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים׃ עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה׃ כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ׃{{ססס}}אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי, תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים׃ לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה, לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ, בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ׃ מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה, מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכׇּל בְּשָׂמִים׃ נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה, דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן׃ גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם׃ שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים, כְּפָרִים עִם נְרָדִים׃ נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כׇּל עֲצֵי לְבוֹנָה, מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כׇּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים׃ מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים, וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן׃ עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו, יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו׃ {{גדול-מודגש|ה}} בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׃{{ססס}}אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה׃ פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתׇּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה, רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם׃ דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר, וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו׃ קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי, וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר, עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל׃ פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר, נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ, בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי׃ מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי, נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת׃ הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏יִם, אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׃ מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ׃ דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, דָּגוּל מֵרְבָבָה׃ רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז, קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב׃ עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם, רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב, יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת׃ לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים, שִׂפְתוֹתָיו שוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר׃ יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ, מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים׃ שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז, מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן, בָּחוּר כָּאֲרָזִים׃ חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים, זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי, בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏יִם׃ {{גדול-מודגש|ו}} אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ׃ דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם, לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שוֹשַׁנִּים׃ אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים׃{{ססס}}יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה, נָאוָה כִּירוּשָׁלָ͏ִם, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת׃ הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי, שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן הַגִּלְעָד׃ שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה, שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם׃ כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ׃ שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׃ אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ, מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ׃{{ססס}}מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר, יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת׃{{ססס}}אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל, לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים׃ לֹא יָדַעְתִּי, נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי, מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב׃ {{גדול-מודגש|ז}} שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ, מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם׃ מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב, חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אׇמָּן׃ שׇׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג, בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים׃ שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תׇּאֳמֵי צְבִיָּה׃ צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן, עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים, אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן, צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק׃ רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל, וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן, מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים׃ מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ, אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים׃ זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת׃ אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו, וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן, וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים׃ וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים, דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים׃ אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ׃{{ססס}}לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נָלִינָה בַּכְּפָרִים׃ נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ׃ הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ, וְעַל פְּתָחֵינוּ כׇּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים, דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ׃ {{גדול-מודגש|ח}} מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי, אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ, גַּם לֹא יָבֻזוּ לִי׃ אֶנְהָגְךָ, אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִי, אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח, מֵעֲסִיס רִמֹּנִי׃ שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׃ הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏יִם, מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ׃{{ססס}}מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר, מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ, תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ, שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ, שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ׃ שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה, רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה׃ מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ, אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כׇּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ׃{{ססס}}אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ, מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ׃ אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף, וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז׃ אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת, אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם׃{{ש}}כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים, אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף׃ כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי, הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ׃ הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי׃ בְּרַח דּוֹדִי, וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים׃
===תפילה לאחר קריאת שיר השירים===
{{:תפילה לאחר קריאת שיר השירים|נוסח=אשכנז}}

{{הור|מי שאין לו פנאי לומר שיר השירים קודם קבלת שבת, יאמר ארבעה פסוקים אלו:}}{{ש}}
{{סי|יִ}}שָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן׃{{ש}}
{{סי|ע}}וּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו, יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו׃{{ש}}
{{סי|ק}}וֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא, מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת׃{{ש}}
{{סי|בָּ}}אתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׃</text>
      <sha1>ljgr9xtfbcra27u1fowlw3tsmxeuz9i</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח אשכנז/עמידה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1726164</id>
    <revision>
      <id>3087703</id>
      <parentid>3086024</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T10:24:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-54023-57</username>
        <id>46684</id>
      </contributor>
      <comment>/* הודאה */ לא שינתי</comment>
      <origin>3087703</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="105634" sha1="h7rocktsyz9j5q52git0c4ts0nk57yu" xml:space="preserve">==עמידה לחול==
&lt;קטע התחלה=א כ/&gt;
===אבות===
&lt;קטע סוף=א כ/&gt;&lt;noinclude&gt;{{הור|במנחה:}} &lt;/noinclude&gt;&lt;קטע התחלה=כי שם/&gt;כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא, הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׃{{ממס|דברים לב ג}} &lt;קטע סוף=כי שם/&gt;

&lt;קטע התחלה=אדני/&gt;אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ׃{{ממס|תהלים נא יז}} &lt;קטע סוף=אדני/&gt;

&lt;קטע התחלה=א א/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה. &lt;קטע סוף=א א/&gt;
{{רקע אפור}}{{הור|בעשרת ימי תשובה:}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=זכרנו/&gt;זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, וְכָתְבֵנוּ&lt;noinclude&gt; (בנעילה: וְחָתְמֵנוּ)&lt;/noinclude&gt; בְּסֵפֶר הַחַיִּים, לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים. &lt;קטע סוף=זכרנו/&gt;{{סוף}}
&lt;קטע התחלה=א מלך/&gt;מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. &lt;קטע סוף=א מלך/&gt;&lt;קטע התחלה=א ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מָגֵן אַבְרָהָם. &lt;קטע סוף=א ת/&gt;&lt;קטע התחלה=ב כ/&gt;

===גבורות===
&lt;קטע סוף=ב כ/&gt;&lt;קטע התחלה=ב א/&gt;אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ. &lt;קטע סוף=ב א/&gt;

{{הור|בחורף:}} &lt;קטע התחלה=ב חורף/&gt;מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם. &lt;קטע סוף=ב חורף/&gt;&lt;קטע התחלה=ב קיץ/&gt;[&lt;span style=&quot;background-color: #F3F6FB; font-family: narkisim;&quot;&gt;&lt;small&gt;&lt;קטע סוף=ב קיץ/&gt;בקיץ ל&lt;קטע התחלה=ב קיץ/&gt;מנהג א&quot;י:&lt;/small&gt;&lt;/span&gt; מוֹרִיד הַטָּל.] &lt;קטע סוף=ב קיץ/&gt;

&lt;קטע התחלה=ב מכלכל/&gt;מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַּעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דּוֹמֶה לָּךְ, מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה. &lt;קטע סוף=ב מכלכל/&gt;
{{רקע אפור}}{{הור|בעשרת ימי תשובה:}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=מי כמוך/&gt;מִי כָמוֹךָ אַב הָרַחֲמִים, זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים. &lt;קטע סוף=מי כמוך/&gt;{{סוף}}
&lt;קטע התחלה=ב ונאמן/&gt;וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. &lt;קטע סוף=ב ונאמן/&gt;&lt;קטע התחלה=ב ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים. &lt;קטע סוף=ב ת/&gt;&lt;קטע התחלה=ג כ/&gt;

===קדושת השם===
&lt;קטע סוף=ג כ/&gt;{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|בחזרת הש&quot;ץ אומרים כאן קדושה:}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=נקדש/&gt;נְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם, כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם. &lt;קטע סוף=נקדש/&gt;&lt;קטע התחלה=ככתוב/&gt;כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ, וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: {{ש}}&lt;קטע סוף=ככתוב/&gt;&lt;קטע התחלה=קדוש/&gt;'''קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׃'''{{ממס|ישעיהו ו ג}}{{ש}}&lt;קטע סוף=קדוש/&gt;&lt;קטע התחלה=לעומתם/&gt;לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵרוּ:{{ש}}&lt;קטע סוף=לעומתם/&gt;&lt;קטע התחלה=ברוך/&gt;'''בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ׃'''{{ממס|יחזקאל ג יב}}{{ש}}&lt;קטע סוף=ברוך/&gt;&lt;קטע התחלה=ובדברי/&gt;וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}&lt;קטע סוף=ובדברי/&gt;&lt;קטע התחלה=ימלוך/&gt;'''יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר, הַלְלוּיָהּ׃'''{{ממס|תהלים קמו י}}&lt;קטע סוף=ימלוך/&gt;{{ש}}&lt;קטע התחלה=לדור/&gt;לְדֹר וָדֹר נַגִּיד גָּדְלֶךָ, וּלְנֵצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ, וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵינוּ מִפִּינוּ לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה. &lt;קטע סוף=לדור/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. {{הור1|בעשי&quot;ת|הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.}}{{סוף}}
&lt;קטע התחלה=ג א/&gt;אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה. &lt;קטע סוף=ג א/&gt;&lt;קטע התחלה=ג ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. &lt;קטע סוף=ג ת/&gt;{{הור1|בעשי&quot;ת|הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.}}&lt;קטע התחלה=ד כ/&gt;

===חונן הדעת===
&lt;קטע סוף=ד כ/&gt;&lt;קטע התחלה=ד א/&gt;אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה. &lt;קטע סוף=ד א/&gt;
{{רקע אפור}}{{הור|במוצאי שבת:}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=אתה חוננתנו/&gt;אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ לְמַדַּע תּוֹרָתֶךָ, וַתְּלַמְּדֵנוּ לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, וַתַּבְדֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, הָחֵל עָלֵינוּ הַיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵינוּ לְשָׁלוֹם, חֲשׂוּכִים מִכָּל חֵטְא, וּמְנֻקִּים מִכָּל עָוֹן, וּמְדֻבָּקִים בְּיִרְאָתֶךָ. וְ&lt;קטע סוף=אתה חוננתנו/&gt;חָנֵּנוּ…{{סוף}}
&lt;קטע התחלה=ד חננו/&gt;חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ דֵּעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל. &lt;קטע סוף=ד חננו/&gt;&lt;קטע התחלה=ד ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חוֹנֵן הַדָּעַת. &lt;קטע סוף=ד ת/&gt;&lt;קטע התחלה=ה כ/&gt;
===תשובה===
&lt;קטע סוף=ה כ/&gt;&lt;קטע התחלה=ה א/&gt;הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ, וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְהַחֲזִירֵנוּ בִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. &lt;קטע סוף=ה א/&gt;&lt;קטע התחלה=ה ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָרוֹצֶה בִתְשׁוּבָה. &lt;קטע סוף=ה ת/&gt;&lt;קטע התחלה=ו כ/&gt;
===סליחה===
&lt;קטע סוף=ו כ/&gt;&lt;קטע התחלה=ו א/&gt;סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ. &lt;קטע סוף=ו א/&gt;
&lt;קטע התחלה=ו כי/&gt;כִּי מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ אָתָּה. &lt;קטע סוף=ו כי/&gt;{{הור|בקצת קהילות, בתענית ציבור אומרים כאן סליחות בחזרת הש&quot;ץ&lt;noinclude&gt; של שחרית&lt;/noinclude&gt;}} &lt;קטע התחלה=ו ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ. &lt;קטע סוף=ו ת/&gt;&lt;קטע התחלה=ז כ/&gt;
===גאולה===
&lt;קטע סוף=ז כ/&gt;&lt;קטע התחלה=ז א/&gt;רְאֵה {{ק|[נָא]}} בְעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ, וּגְאָלֵנוּ מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי גוֹאֵל חָזָק אָתָּה. &lt;קטע סוף=ז א/&gt;&lt;קטע התחלה=ז ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. &lt;קטע סוף=ז ת/&gt;{{רקע אפור}}&lt;קטע התחלה=עננו כ/&gt;
===עננו===
&lt;קטע סוף=עננו כ/&gt;{{הור|בחזרת הש&quot;ץ בתענית ציבור:}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=עננו א/&gt;עֲנֵנוּ יְיָ עֲנֵנוּ בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתֵנוּ, כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ. אַל תֵּפֶן אֶל רִשְׁעֵנוּ, וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ, יְהִי חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנוּ, טֶרֶם נִקְרָא אֵלֶיךָ עֲנֵנוּ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע׃{{ממס|ישעיהו סה כד}} כִּי אַתָּה יְיָ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה, פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. &lt;קטע סוף=עננו א/&gt;&lt;קטע התחלה=עננו ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה.&lt;קטע סוף=עננו ת/&gt;{{סוף}}&lt;קטע התחלה=ח כ/&gt;
===רפואה===
&lt;קטע סוף=ח כ/&gt;&lt;קטע התחלה=ח א/&gt;רְפָאֵנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה. וְהַעֲלֵה רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵינוּ.&lt;קטע סוף=ח א/&gt;
{{רקע אפור}}{{הור|תפילה על חולה:}}{{ש}}{{ק|יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתִּשְׁלַח מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, לַחוֹלֶה/לַחוֹלָה {{פבפ|זנ|נ}} בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל.}}{{סוף}}
&lt;קטע התחלה=ח כי/&gt;כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה. &lt;קטע סוף=ח כי/&gt;&lt;קטע התחלה=ח ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. &lt;קטע סוף=ח ת/&gt;&lt;קטע התחלה=ט כ/&gt;

===ברכת השנים===
&lt;קטע סוף=ט כ/&gt;&lt;קטע התחלה=ט א/&gt;בָּרֵךְ עָלֵינוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְתֵן &lt;קטע סוף=ט א/&gt;{{ש}}
{{הור|בקיץ:}} &lt;קטע התחלה=ט קיץ/&gt;בְּרָכָה &lt;קטע סוף=ט קיץ/&gt; {{הור|בחורף:}} &lt;קטע התחלה=ט חורף/&gt;טַל וּמָטָר לִבְרָכָה &lt;קטע סוף=ט חורף/&gt;{{ש}}
&lt;קטע התחלה=ט על פני/&gt;עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְשַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ {{נוא|מִטּוּבָהּ}}&lt;noinclude&gt;{{הערה|הנוסח הישן &quot;מִטּוּבָךְ&quot;}}&lt;/noinclude&gt;, וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת. &lt;קטע סוף=ט על פני/&gt;&lt;קטע התחלה=ט ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים. &lt;קטע סוף=ט ת/&gt;&lt;קטע התחלה=י כ/&gt;

===קיבוץ גלויות===
&lt;קטע סוף=י כ/&gt;&lt;קטע התחלה=י א/&gt;תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. &lt;קטע סוף=י א/&gt;&lt;קטע התחלה=י ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. &lt;קטע סוף=י ת/&gt;&lt;קטע התחלה=יא כ/&gt;
===משפט===
&lt;קטע סוף=יא כ/&gt;&lt;קטע התחלה=יא א/&gt;הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. וּמְלֹךְ עָלֵינוּ אַתָּה יְיָ לְבַדְּךָ, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְצַדְּקֵנוּ בַּמִּשְׁפָּט. &lt;קטע סוף=יא א/&gt;&lt;קטע התחלה=יא ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. &lt;קטע סוף=יא ת/&gt;{{הור1|בעשי&quot;ת|הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט.}}&lt;קטע התחלה=יב כ/&gt;
===ברכת המינים===
&lt;קטע סוף=יב כ/&gt;&lt;קטע התחלה=יב א/&gt;וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הָרִשְׁעָה כְּרֶגַע תֹּאבֵד, וְכָל אֹיְבֶיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַכְנִיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.{{הערה|נוסח ישן (השתנה בשל צנזורה): '''&lt;noinclude&gt;(&lt;/noinclude&gt;וְ&lt;noinclude&gt;)&lt;/noinclude&gt;לַמְּשֻׁמָּדִים''' אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל '''הַמִּינִים''' כְּרֶֽגַע יֹאבֵֽדוּ, וְכָל '''אוֹיְבֵי עַמְּךָ''' מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ, '''וּמַלְכוּת זָדוֹן''' מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַכְנִֽיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ.&lt;noinclude&gt;{{ש}}
נוסח מצונזר בדפוס רעדלהיים: וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל '''עוֹשֵׂי רִשְׁעָה כְּרֶֽגַע יֹאבֵֽדוּ''', '''וְכֻלָּם מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ''', וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַכְנִֽיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ.&lt;/noinclude&gt;}} &lt;קטע סוף=יב א/&gt;&lt;קטע התחלה=יב ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים. &lt;קטע סוף=יב ת/&gt;&lt;קטע התחלה=יג כ/&gt;

===על הצדיקים===
&lt;קטע סוף=יג כ/&gt;&lt;קטע התחלה=יג א/&gt;עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל זִקְנֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל פְּלֵיטַת סוֹפְרֵיהֶם וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ, יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם לְעוֹלָם, וְלֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטָחְנוּ. &lt;קטע סוף=יג א/&gt;&lt;קטע התחלה=יג ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים. &lt;קטע סוף=יג ת/&gt;&lt;קטע התחלה=יד כ/&gt;
===ולירושלים===
&lt;קטע סוף=יד כ/&gt;&lt;קטע התחלה=יד א/&gt;וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב, וְתִשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם, וְכִסֵּא דָוִד מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין. &lt;קטע סוף=יד א/&gt;
{{רקע אפור}}{{הור|במנחה של תשעה באב:}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=נחם/&gt;נַחֵם יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן וְאֶת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְאֶת הָעִיר הָאֲבֵלָה וְהַחֲרֵבָה וְהַבְּזוּיָה וְהַשּׁוֹמֵמָה. הָאֲבֵלָה מִבְּלִי בָנֶיהָ, וְהַחֲרֵבָה מִמְּעוֹנוֹתֶיהָ, וְהַבְּזוּיָה מִכְּבוֹדָהּ, וְהַשּׁוֹמֵמָה מֵאֵין יוֹשֵׁב. וְהִיא יוֹשֶׁבֶת וְרֹאשָׁהּ חָפוּי, כְּאִשָּׁה עֲקָרָה שֶׁלֹּא יָלָדָה. וַיְבַלְּעוּהָ לִגְיוֹנוֹת, וַיִּירָשׁוּהָ עוֹבְדֵי פְסִילִים, וַיָּטִילוּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לֶחָרֶב, וַיַּהַרְגוּ בְזָדוֹן חֲסִידֵי עֶלְיוֹן. עַל כֵּן צִיּוֹן בְּמַר תִּבְכֶּה, וִירוּשָׁלַיִם תִּתֵּן קוֹלָהּ. לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם, מֵעַי מֵעַי עַל חַלְלֵיהֶם. כִּי אַתָּה יְיָ בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ, וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ, כָּאָמוּר: וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ נְאֻם יְיָ חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב, וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָהּ׃{{ממס|זכריה ב ט}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, '''מְנַחֵם צִיּוֹן וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם'''.&lt;קטע סוף=נחם/&gt;{{סוף}}&lt;קטע התחלה=יד ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. &lt;קטע סוף=יד ת/&gt;&lt;קטע התחלה=טו כ/&gt;
===את צמח דוד===
&lt;קטע סוף=טו כ/&gt;&lt;קטע התחלה=טו א/&gt;אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ, וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישוּעָתֶךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם. &lt;קטע סוף=טו א/&gt;&lt;קטע התחלה=טו ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה. &lt;קטע סוף=טו ת/&gt;&lt;קטע התחלה=טז כ/&gt;
===שומע תפילה===
&lt;קטע סוף=טז כ/&gt;&lt;קטע התחלה=טז א/&gt;שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָתָּה. וּמִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ.&lt;קטע סוף=טז א/&gt;
{{רקע אפור}}{{הור|בתפילת לחש במנחה של תענית ציבור:}}{{ש}}&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|עננו א}}&lt;/noinclude&gt;

{{הור|בזמן עצירת גשמים בארץ ישראל:}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=ועננו/&gt;וַעֲנֵנוּ בּוֹרֵא עוֹלָם בְּמִדַּת רַחֲמֶיךָ, בּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְהוֹדִיעַ גָּדְלוֹ וְהַדְרַת כְּבוֹדוֹ. שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, תֵּן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְשַׂבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבֶךָ, וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנַת יָדֶךָ. שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל דָּבָר רָע, וּמִכֹּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פֻרְעָנוּת, וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה וְאַחֲרִית שָׁלוֹם. חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל תְּבוּאָתָהּ וּפֵרוֹתֶיהָ, וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה וְחַיִּים וָשֹׂבַע וְשָׁלוֹם, כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת. וְהָסֵר מִמֶּנּוּ דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב, וְחַיָּה רָעָה וּשְׁבִי וּבִזָּה, וְיֵצֶר הָרָע, וָחֳלָיִם רָעִים וְקָשִׁים וּמְאֹרָעוֹת רָעוֹת וְקָשׁוֹת. וּגְזֹר עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת מִלְּפָנֶיךָ, וְיָגֹלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת רַחֲמִים, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ. &lt;קטע סוף=ועננו/&gt;{{סוף}}
&lt;קטע התחלה=טז כי/&gt;כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. &lt;קטע סוף=טז כי/&gt;&lt;קטע התחלה=טז ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. &lt;קטע סוף=טז ת/&gt;&lt;קטע התחלה=יז כ/&gt;

===עבודה===
&lt;קטע סוף=יז כ/&gt;&lt;קטע התחלה=יז א/&gt;רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם, וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. &lt;קטע סוף=יז א/&gt;
{{רקע אפור}}{{הור|בראש חודש ובחול המועד:}}{{ש}}{{יעלה ויבוא אשכנז|יום=חודש ומועד}}{{סוף}}
&lt;קטע התחלה=יז ותחזינה/&gt;וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. &lt;קטע סוף=יז ותחזינה/&gt;&lt;קטע התחלה=יז ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.&lt;קטע סוף=יז ת/&gt;&lt;קטע התחלה=יח כ/&gt;
===הודאה===
&lt;קטע סוף=יח כ/&gt;&lt;קטע התחלה=יח א/&gt;מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּר חַיֵּינוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר. נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ, מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ. &lt;קטע סוף=יח א/&gt;
{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|בחזרת הש&quot;ץ, הקהל אומר:}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=מודים דרבנן/&gt;מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְקַיְּמֵנוּ, וְתֶאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ, בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת. &lt;קטע סוף=מודים דרבנן/&gt;{{סוף}}
{{רקע אפור}}
{{הור|בחנוכה:}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=על הנסים/&gt;עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה, &lt;קטע סוף=על הנסים/&gt;&lt;קטע התחלה=בימי מתתיהו/&gt;בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ, וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.&lt;קטע סוף=בימי מתתיהו/&gt;

{{הור|בפורים:}}{{ש}}עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה, &lt;קטע התחלה=בימי מרדכי/&gt;בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים, בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, וּשְׁלָלָם לָבוֹז.{{ממס|לפני=מתוך|אסתר ג יג}} וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ, וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, וַהֲשֵׁבֹתָ לוֹ גְּמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ.&lt;קטע סוף=בימי מרדכי/&gt;{{סוף}}
&lt;קטע התחלה=יח ועל/&gt;וְעַל כֻּלָּם, יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, לְעוֹלָם וָעֶד. &lt;קטע סוף=יח ועל/&gt;
{{רקע אפור}}{{הור|בעשרת ימי תשובה:}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=וכתוב/&gt;וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָל בְּנֵי בְרִיתֶךָ. &lt;קטע סוף=וכתוב/&gt;{{סוף}}
{{רקע אפור}}
{{הור|בחזרת הש&quot;ץ של ימים נוראים (מנהג אשכנז המזרחי):}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=זכור רחמיך/&gt;אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, זְכֹר רַחֲמֶיךָ וּכְבֹשׁ כַּעַסְךָ, וְכַלֵּה דֶבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וּשְׁבִי וּמַשְׁחִית וְעָוֹן וּמַגֵּפָה וּפֶגַע רָע וְכָל מַחֲלָה וְכָל תַּקָּלָה וְכָל קְטָטָה וְכָל מִינֵי פֻרְעָנֻיּוֹת וְכָל גְּזֵרָה רָעָה וְשִׂנְאַת חִנָּם מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל בְּנֵי בְרִיתֶךָ.&lt;קטע סוף=זכור רחמיך/&gt;
{{סוף}}
&lt;קטע התחלה=יח וכל/&gt;וְכֹל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה, וִיהַלְלוּ אֶת שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה. &lt;קטע סוף=יח וכל/&gt;&lt;קטע התחלה=יח ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת. &lt;קטע סוף=יח ת/&gt;{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}&lt;קטע התחלה=כהנים כ/&gt;

===ברכת כהנים===
&lt;קטע סוף=כהנים כ/&gt;&lt;קטע התחלה=לברך/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. &lt;קטע סוף=לברך/&gt;
{{רקע אפור}}{{הור|כשאין נשיאת כפים, החזן אומר:}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=אלהינו/&gt;אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, בָּרְכֵנוּ בַבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁךָ כָּאָמוּר: &lt;קטע סוף=אלהינו/&gt;{{סוף}}
&lt;קטע התחלה=יברכך/&gt;יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ׃ יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ׃ יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם׃{{ממס|במדבר ו/טעמים#ו כד|במדבר ו כד-כו}} &lt;קטע סוף=יברכך/&gt;

&lt;קטע התחלה=אדיר/&gt;אַדִּיר בַּמָּרוֹם שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה, אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם. יְהִי רָצוֹן שֶׁתָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, חַיִּים וּבְרָכָה לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. &lt;קטע סוף=אדיר/&gt;{{סוף}}&lt;קטע התחלה=יט כ/&gt;

===שלום===
&lt;קטע סוף=יט כ/&gt;{{הור|&lt;noinclude&gt;בשחרית ו&lt;/noinclude&gt;במנחה של תענית ציבור&lt;noinclude&gt; (ויש נוהגים אף במנחה של שבת)&lt;/noinclude&gt;:}} &lt;קטע התחלה=יט שים/&gt;שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד, וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם. &lt;קטע סוף=יט שים/&gt;

{{הור|במנחה ובערבית:}} &lt;קטע התחלה=יט שלום רב/&gt;שָׁלוֹם רָב עַל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ תָּשִׂים לְעוֹלָם, כִּי אַתָּה הוּא מֶלֶךְ אָדוֹן לְכָל הַשָּׁלוֹם. &lt;קטע סוף=יט שלום רב/&gt;

&lt;קטע התחלה=יט וטוב/&gt;וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ. &lt;קטע סוף=יט וטוב/&gt;
{{רקע אפור}}{{הור|בעשרת ימי תשובה:}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=בספר חיים/&gt;בְּסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. {{ק|[{{הור1|יש מסיימים|בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם.}}]}} &lt;קטע סוף=בספר חיים/&gt;{{סוף}}
&lt;קטע התחלה=יט ת/&gt;בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם.&lt;קטע סוף=יט ת/&gt;&lt;קטע התחלה=אלהי כ/&gt;

===אלוהי נצור===
&lt;קטע סוף=אלהי כ/&gt;[{{הור|יש שאומרים כאן:}} יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃]

&lt;קטע התחלה=אלהי א/&gt;אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וּבְמִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכֹל הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם.

עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ.{{ש}}
לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי׃{{ממס|תהלים קח ז}}&lt;קטע סוף=אלהי א/&gt;
{{רקע אפור}}&lt;קטע התחלה=תענית יחיד/&gt;{{הור|הרוצה לקבל עליו תענית, אומר במנחה ביום הקודם:}}{{ש}}רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ בְּתַעֲנִית יָחִיד לְמָחָר. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֶלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתְּקַבְּלֵנִי בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן, וְתָבֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתִי, וְתַעֲנֶה עֲתִירָתִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה.

{{הור|ובמנחה של יום התענית אומר:}}{{ש}}
רִבּון כָּל הָעוֹלָמִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, אָדָם חוֹטֵא וּמֵבִיא קָרְבָּן, וְאֵין מַקְרִיבִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים מְכַפֵּר. וְעַכְשָׁו יָשַׁבְתִּי בְּתַעֲנִית, וְנִתְמַעֵט חֶלְבִּי וְדָמִי. יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שֶׁנִּתְמַעֵט הַיּוֹם כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו לְפָנֶיךָ עַל גַּב הַמִּזְבֵּחַ, וְתִרְצֵנִי.&lt;קטע סוף=תענית יחיד/&gt;{{סוף}}
&lt;קטע התחלה=יהיו לרצון/&gt;{{הור|יש האומרים כאן [[פסוק המתחיל ומסתיים באות|פסוק]] המתחיל ומסתיים באותיות שבהן מתחיל ומסתיים השם הפרטי (פסוק לכל שם שיש לו).}}

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃{{ממס|תהלים יט טו}}

עֹשֶׂה &lt;קטע סוף=יהיו לרצון/&gt;שָׁלוֹם {{הור1|בעשי&quot;ת|הַשָּׁלוֹם}} &lt;קטע התחלה=במרומיו/&gt;בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת.
{{ש}}
וְעָרְבָה לַייָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏יִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת׃{{ממס|מלאכי ג ד}}&lt;קטע סוף=במרומיו/&gt;

==קדושה לשבת ויום טוב==
===פיוטים===
{{הור|להלן קטעים קבועים שמוסיפים בפיוטים שלפני קדושה.}}
;א
&lt;קטע התחלה=ואתה/&gt;'''יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר, הַלְלוּיָהּ׃'''{{ממס|תהלים קמו י}}{{ש}}
'''וְאַתָּה קָדוֹשׁ, יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל׃'''{{ממס|תהלים כב ד}}{{ש}}'''אֵל נָא,'''&lt;קטע סוף=ואתה/&gt;
;ב
&lt;קטע התחלה=חי וקיים/&gt;'''חַי וְקַיָּם, נוֹרָא וּמָרוֹם וְקָדוֹשׁ.'''&lt;קטע סוף=חי וקיים/&gt;
;ג
&lt;קטע התחלה=אל נא/&gt;אֵל נָא לְעוֹלָם תָּעֳרָץ וּלְעוֹלָם תֻּקְדָּשׁ וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים תִּמְלֹךְ וְתִתְנַשֵּׂא{{ש}}
הָאֵל מֶלֶךְ נוֹרָא מָרוֹם וְקָדוֹשׁ כִּי אַתָּה הוּא מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים.{{ש}}
{{סי|מַ}}לְכוּתוֹ {{סי|נֶ}}צַח. {{סי|נ}}וֹרְאוֹתָיו {{סי|שִׂ}}יחוּ. {{סי|סַ}}פְּרוּ {{סי|עֻ}}זּוֹ. {{סי|פָּ}}אֲרוּהוּ {{סי|צְ}}בָאָיו.
{{סי|קַ}}דְּשׁוּהוּ {{סי|ר}}וֹמְמוּהוּ. {{סי|רֹ}}ן {{סי|שִׁ}}יר וָ{{סי|שֶׁ}}בַח. {{סי|תֹּ}}קֶף {{סי|תְּ}}הִלוֹת {{סי|תִּ}}פְאַרְתּוֹ.&lt;קטע סוף=אל נא/&gt;
;ד
{{הור|בשבת וחג:}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=ובכן1/&gt;'''וּבְכֵן וּלְךָ &lt;noinclude&gt;{{נוא|לְךָ}} &lt;/noinclude&gt;תַעֲלֶה קְדֻשָּׁה כִּי אַתָּה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וּמוֹשִׁיעַ.'''&lt;קטע סוף=ובכן1/&gt;

{{הור|בראש השנה:}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=ובכן2/&gt;'''וּבְכֵן וּלְךָ &lt;noinclude&gt;{{נוא|לְךָ}} &lt;/noinclude&gt;תַעֲלֶה קְדֻשָּׁה כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ.'''&lt;קטע סוף=ובכן2/&gt;

{{הור|ביום כיפור:}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=ובכן3/&gt;'''וּבְכֵן וּלְךָ &lt;noinclude&gt;{{נוא|לְךָ}} &lt;/noinclude&gt;לְךָ תַעֲלֶה קְדֻשָּׁה כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ.'''&lt;קטע סוף=ובכן3/&gt;

===שחרית===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|נקדש|קדוש}}&lt;/noinclude&gt;
&lt;קטע התחלה=אז/&gt;אָז בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל אַדִּיר וְחָזָק מַשְׁמִיעִים קוֹל, מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים. &lt;קטע סוף=אז/&gt;&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם|ברוך}}&lt;/noinclude&gt;
&lt;קטע התחלה=ממקומך/&gt;מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תוֹפִיעַ וְתִמְלֹךְ עָלֵינוּ כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לָךְ. מָתַי תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן, בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד תִּשְׁכֹּן. תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ לְדֹר וָדֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים. וְעֵינֵינוּ תִרְאֶינָה מַלְכוּתֶךָ, כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי עֻזֶּךָ עַל יְדֵי דָוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ:{{ש}}&lt;קטע סוף=ממקומך/&gt;
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ימלוך}}&lt;/noinclude&gt;
===מוסף===
&lt;קטע התחלה=נעריצך/&gt;נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִישְׁךָ כְּסוֹד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ, &lt;קטע סוף=נעריצך/&gt;&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב|קדוש}}&lt;/noinclude&gt;
&lt;קטע התחלה=כבודו/&gt;כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם, מְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. &lt;קטע סוף=כבודו/&gt;&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}&lt;/noinclude&gt;
&lt;קטע התחלה=ממקומו/&gt;מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִפֶן בְּרַחֲמִים וְיָחֹן עַם הַמְיַחֲדִים שְׁמוֹ, עֶרֶב וָבֹקֶר בְּכָל יוֹם תָּמִיד פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַע אוֹמְרִים – {{ש}}&lt;קטע סוף=ממקומו/&gt;
&lt;קטע התחלה=שמע/&gt;'''שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃'''{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}&lt;קטע סוף=שמע/&gt;
&lt;קטע התחלה=הוא אלהינו/&gt;{{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מערבי=אֶחָד}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים, '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''׃{{ממס|במדבר טו מא}}{{ש}}&lt;קטע סוף=הוא אלהינו/&gt;&lt;noinclude&gt;
{{רקע אפור}}{{הור|ביום טוב, בר&quot;ה וביו&quot;כ:}}{{ש}}&lt;/noinclude&gt;&lt;קטע התחלה=אדיר-אדירנו/&gt;אַדִּיר אַדִּירֵנוּ, יְיָ אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ. וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כׇּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}&lt;קטע סוף=אדיר-אדירנו/&gt;{{סוף}}&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובדברי|ימלוך}}&lt;/noinclude&gt;

==ברכה שלישית לראש השנה ויום כיפור==
&lt;noinclude&gt;
{|
|-
|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}}|| ||{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}}{{סוף}}
|}&lt;/noinclude&gt;

&lt;קטע התחלה=ובכן/&gt;וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ, וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים, וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשָּׁלְטָן {{נוא|הוראה=נוסח ישן:|שֶׁהַשִּׁלְטוֹן}} לְפָנֶיךָ, עֹז בְּיָדְךָ וּגְבוּרָה בִּימִינֶךָ, וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ.

וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד יְיָ לְעַמֶּךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ, וְתִקְוָה טוֹבָה לְדֹרְשֶׁיךָ, וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ, שִׂמְחָה לְאַרְצֶךָ וְשָׂשׂוֹן לְעִירֶךָ, וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדֶּךָ, וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.

וּבְכֵן {{נוא|הוראה=נוסח ישן:|וְאָז}} צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלֹזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ, וְעוֹלָתָה תִּקְפָּץ פִּיהָ, וְכָל הָרִשְׁעָה כֻלָּהּ כֶּעָשָׁן תִּכְלֶה, כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ. &lt;קטע סוף=ובכן/&gt;

&lt;קטע התחלה=ותמלוך/&gt;וְתִמְלֹךְ אַתָּה יְיָ לְבַדֶּךָ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר, הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קמו י}}

קָדוֹשׁ אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶךָ, וְאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ, כַּכָּתוּב: וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃{{ממס|ישעיהו ה טז}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. &lt;קטע סוף=ותמלוך/&gt;
==קדושת היום==
===ערבית לשבת===
&lt;קטע התחלה=אתה קדשת/&gt;אַתָּה קִדַּשְׁתָּ אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי לִשְׁמֶךָ, תַּכְלִית מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבֵרַכְתּוֹ מִכָּל הַיָּמִים, וְקִדַּשְׁתּוֹ מִכָּל הַזְּמַנִּים, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם׃ וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה׃ וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת׃{{ממס|בראשית ב|בראשית ב ב-ג}}&lt;קטע סוף=אתה קדשת/&gt;

&lt;קטע התחלה=רצה א/&gt;אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ, קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ &lt;קטע סוף=רצה א/&gt;בָהּ &lt;קטע התחלה=רצה ת/&gt;יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת. &lt;קטע סוף=רצה ת/&gt;
===שחרית לשבת===
&lt;קטע התחלה=ישמח משה/&gt;יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ, כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּוֹ. כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשׁוֹ נָתַתָּ לּוֹ, בְּעָמְדוֹ לְפָנֶיךָ עַל הַר סִינַי. וּשְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים הוֹרִיד בְּיָדוֹ, וְכָתוּב בָּהֶם שְׁמִירַת שַׁבָּת. וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:

וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם׃ בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ׃{{ממס|שמות לא#לא טו|שמות לא טו-טז}}

וְלֹא נְתַתּוֹ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא הִנְחַלְתּוֹ מַלְכֵּנוּ לְעוֹבְדֵי פְסִילִים, וְגַם בִּמְנוּחָתוֹ לֹא יִשְׁכְּנוּ עֲרֵלִים. כִּי לְיִשְׂרָאֵל עַמְּךָ נְתַתּוֹ בְּאַהֲבָה, לְזֶרַע יַעֲקֹב אֲשֶׁר בָּם בָּחָרְתָּ. עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי, כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶךָ. וּבַשְּׁבִיעִי רָצִיתָ בּוֹ וְקִדַּשְׁתּוֹ, חֶמְדַת יָמִים אוֹתוֹ קָרָאתָ, זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. &lt;קטע סוף=ישמח משה/&gt;

&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|רצה א}} בוֹ {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|רצה ת}}&lt;/noinclude&gt;
===מנחה לשבת===
&lt;קטע התחלה=אתה אחד/&gt;אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד, וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּה וַעֲטֶרֶת יְשׁוּעָה, יוֹם מְנוּחָה וּקְדֻשָּׁה לְעַמְּךָ נָתָתָּ. אַבְרָהָם יָגֵל, יִצְחָק יְרַנֵּן, יַעֲקֹב וּבָנָיו יָנוּחוּ בוֹ. מְנוּחַת אַהֲבָה וּנְדָבָה, מְנוּחַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, מְנוּחַת שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט וָבֶטַח, מְנוּחָה שְׁלֵמָה שָׁאַתָּה רוֹצֶה בָּהּ. יַכִּירוּ בָנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם, וְעַל מְנוּחָתָם יַקְדִּישׁוּ אֶת שְׁמֶךָ. &lt;קטע סוף=אתה אחד/&gt;

&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|רצה א}} בָם {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|רצה ת}}&lt;/noinclude&gt;
===מוסף לשבת===
&lt;קטע התחלה=תכנת/&gt;{{סי|תִּ}}כַּנְתָּ {{סי|שַׁ}}בָּת, {{סי|רָ}}צִיתָ {{סי|קָ}}רְבְּנוֹתֶיהָ, {{סי|צִ}}וִּיתָ {{סי|פֵּ}}רוּשֶׁיהָ {{סי|עִ}}ם {{סי|סִ}}דּוּרֵי {{סי|נְ}}סָכֶיהָ. {{סי|מְ}}עַנְּגֶיהָ {{סי|לְ}}עוֹלָם {{סי|כָּ}}בוֹד {{סי|יִ}}נְחָלוּ, {{סי|טֹ}}עֲמֶיהָ {{סי|חַ}}יִּים {{סי|זָ}}כוּ, {{סי|וְ}}גַם {{סי|הָ}}אֹהֲבִים {{סי|דְּ}}בָרֶיהָ {{סי|גְּ}}דֻלָּה {{סי|בָּ}}חָרוּ. {{סי|אָ}}ז מִסִּינַי נִצְטַוּוּ עָלֶיהָ, וַתְּצַוֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְהַקְרִיב בָּהּ קָרְבַּן מוּסַף שַׁבָּת כָּרָאוּי. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ, וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסַף יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה, נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר: &lt;קטע סוף=תכנת/&gt;

&lt;קטע התחלה=וביום השבת/&gt;וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת, שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם, וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, וְנִסְכּוֹ׃ עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ, עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ׃{{ממס|במדבר כח#כח ט|במדבר כח ט-י}} &lt;קטע סוף=וביום השבת/&gt;

&lt;קטע התחלה=ישמחו/&gt;יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתְךָ שֹׁמְרֵי שַׁבָּת וְקֹרְאֵי עֹנֶג, עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי, כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶךָ, וּבַשְּׁבִיעִי רָצִיתָ בּוֹ וְקִדַּשְׁתּוֹ, חֶמְדַּת יָמִים אוֹתוֹ קָרָאתָ, זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. &lt;קטע סוף=ישמחו/&gt;

&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|רצה א}} בוֹ {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|רצה ת}}&lt;/noinclude&gt;

===מוסף ראש חודש===
&lt;קטע התחלה=ראשי חדשים/&gt;רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמְּךָ נָתָתָּ, זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם. בִּהְיוֹתָם מַקְרִיבִים לְפָנֶיךָ זִבְחֵי רָצוֹן וּשְׂעִירֵי חַטָּאת לְכַפֵּר בַּעֲדָם. זִכָּרוֹן לְכֻלָּם יִהְיוּ, וּתְשׁוּעַת נַפְשָׁם מִיַּד שׂוֹנֵא. מִזְבֵּחַ חָדָשׁ בְּצִיּוֹן תָּכִין, וְעוֹלַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ נַעֲלֶה עָלָיו, וּשְׂעִירֵי עִזִּים נַעֲשֶׂה בְרָצוֹן, וּבַעֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ, וּבְשִׁירֵי דָּוִד עַבְדְּךָ הַנִּשְׁמָעִים בְּעִירֶךָ, הָאֲמוּרִים לִפְנֵי מִזְבְּחֶךָ. אַהֲבַת עוֹלָם תָּבִיא לָהֶם, וּבְרִית אָבוֹת לַבָּנִים תִּזְכֹּר. וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה, וְלִירוּשָׁלַיִם בֵּית מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסַף יוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר: &lt;קטע סוף=ראשי חדשים/&gt;

&lt;קטע התחלה=ובראשי/&gt;וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַייָ, פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם׃{{ממס|במדבר כח יא}}&lt;קטע סוף=ובראשי/&gt;

&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומנחתם}}&lt;/noinclude&gt;

&lt;קטע התחלה=חדש/&gt;אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה, לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן {{הור1|בשנה מעוברת עד ר&quot;ח אדר ב'|וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע}}. כִּי בְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בָּחַרְתָּ מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְחֻקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבָעְתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים. &lt;קטע סוף=חדש/&gt;
===מוסף שבת ראש חודש===
&lt;קטע התחלה=אתה יצרת/&gt;אַתָּה יָצַרְתָּ עוֹלָמְךָ מִקֶּדֶם, כִּלִּיתָ מְלַאכְתְּךָ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ, וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ. וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה, שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְכַפָּרָה. וּלְפִי שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ, חָרְבָה עִירֵנוּ, וְשָׁמֵם בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, וְגָלָה יְקָרֵנוּ, וְנֻטַּל כָּבוֹד מִבֵּית חַיֵּינוּ, וְאֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵינוּ בְּבֵית בְּחִירָתֶךָ, בַּבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו, מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּמִקְדָּשֶׁךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ, וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסְפֵי יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר: &lt;קטע סוף=אתה יצרת/&gt;

&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וביום השבת}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובראשי}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומנחתם}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}&lt;/noinclude&gt;

&lt;קטע התחלה=רצה וחדש/&gt;אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ, וְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה, לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן {{הור1|בשנה מעוברת עד ר&quot;ח אדר ב'|וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע}}. כִּי בְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בָּחַרְתָּ מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ לָהֶם הוֹדָעְתָּ, וְחֻקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבָעְתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים. &lt;קטע סוף=רצה וחדש/&gt;
===תפילת יום טוב===
&lt;קטע התחלה=אתה בחרתנו/&gt;אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ, וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ. &lt;קטע סוף=אתה בחרתנו/&gt;

&lt;קטע התחלה=ותודיענו/&gt;{{רקע אפור}}{{הור|במוצאי שבת:}}{{ש}}וַתּוֹדִיעֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ, וַתְּלַמְּדֵנוּ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם חֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת, חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים. וַתַּנְחִילֵנוּ זְמַנֵּי שָׂשׂוֹן וּמוֹעֲדֵי קֹדֶשׁ וְחַגֵּי נְדָבָה, וַתּוֹרִישֵׁנוּ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּכְבוֹד מוֹעֵד וַחֲגִיגַת הָרֶגֶל. וַתַּבְדֵּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ, וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּשְׁתָּ. הִבְדַּלְתָּ וְקִדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶךָ.{{סוף}}&lt;קטע סוף=ותודיענו/&gt;
&lt;קטע התחלה=ותתן רגלים/&gt;וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה {{הור1|בשבת|שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ}}מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}}{{ש}}
{{הור|בפסח:}} חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ{{ש}}
{{הור|בשבועות:}} חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ{{ש}}
{{הור|בסוכות:}} חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ {{ש}}
{{הור|בשמיני עצרת ושמחת תורה:}} הַשְּׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ{{ש}}
{{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.&lt;קטע סוף=ותתן רגלים/&gt;

{{יעלה ויבוא אשכנז|יום=רגלים}}

&lt;קטע התחלה=והשיאנו/&gt;&lt;קטע התחלה=והשיאנו-חול/&gt;וְהַשִּׂיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת בִּרְכַּת מוֹעֲדֶיךָ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשׂוֹן, כַּאֲשֶׁר רָצִיתָ וְאָמַרְתָּ לְבָרְכֵנוּ. &lt;קטע סוף=והשיאנו-חול/&gt;{{הור1|בשבת|אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ}} &lt;קטע התחלה=והשיאנו-חול/&gt;קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ &lt;קטע סוף=והשיאנו-חול/&gt;{{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן}} &lt;קטע התחלה=והשיאנו-חול/&gt;בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן &lt;קטע סוף=והשיאנו-חול/&gt;{{הור1|בשבת|שַׁבָּת וּ}}&lt;קטע התחלה=והשיאנו-חול/&gt;מוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךָ וְיִשְׂמְחוּ בְךָ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי {{נוא|הוראה=נוסח ישן:|אוֹהֲבֵי}} שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ &lt;קטע סוף=והשיאנו-חול/&gt;{{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}&lt;קטע התחלה=והשיאנו-חול/&gt;יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.&lt;קטע סוף=והשיאנו-חול/&gt;&lt;קטע סוף=והשיאנו/&gt;
===מוסף רגלים===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותתן רגלים}}&lt;/noinclude&gt;

&lt;קטע התחלה=ומפני/&gt;&lt;קטע התחלה=ומפני1/&gt;וּמִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ, וְנִתְרַחַקְנוּ מֵעַל אַדְמָתֵנוּ, וְאֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים &lt;קטע סוף=ומפני1/&gt;לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶיךָ, וְ&lt;קטע התחלה=ומפני1/&gt;לַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵינוּ בְּבֵית בְּחִירָתֶךָ, בַּבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו, מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּמִקְדָּשֶׁךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מֶלֶךְ רַחֲמָן, שֶׁתָּשׁוּב וּתְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל מִקְדָּשְׁךָ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתִבְנֵהוּ מְהֵרָה וּתְגַדֵּל כְּבוֹדוֹ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה, וְהוֹפַע וְהִנָּשֵׂא עָלֵינוּ לְעֵינֵי כָל חָי, וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם, וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ. וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה, וְלִירוּשָׁלַיִם בֵּית מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. &lt;קטע סוף=ומפני1/&gt;&lt;קטע סוף=ומפני/&gt;

וְאֶת {{הור|כשחל בחול:}} מוּסַף {{הור1|בשבת|מוּסְפֵי}} יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְיוֹם}}{{ש}}
{{הור|בפסח:}} חַג הַמַּצּוֹת {{ש}}
{{הור|בשבועות:}} חַג הַשָּׁבוּעוֹת {{ש}}
{{הור|בסוכות:}} חַג הַסֻּכּוֹת {{ש}}
{{הור|בשמיני עצרת:}} הַשְּׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת {{ש}}
הַזֶּה, נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר:{{רקע אפור}}{{הור|בשבת:}} &lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וביום השבת}}&lt;/noinclude&gt;{{סוף}}
{{הור|ביו&quot;ט ראשון (ושני) של פסח:}} &lt;קטע התחלה=פסוקים פסח א/&gt;וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, פֶּסַח לַייָ׃ וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג, שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל׃ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַייָ, פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד, וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה, תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם׃{{ממס|במדבר כח#כח טז|במדבר כח טז-יט}} &lt;קטע סוף=פסוקים פסח א/&gt;

{{הור|בשאר ימי פסח:}} &lt;קטע התחלה=פסוקים פסח ב/&gt;וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַייָ, פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד, וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם׃{{ממס|במדבר כח יט}} &lt;קטע סוף=פסוקים פסח ב/&gt;

{{הור|בשבועות:}} &lt;קטע התחלה=פסוקים שבועות/&gt;וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַייָ, בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃ וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ, פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם, אַיִל אֶחָד, שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה׃{{ממס|במדבר כח כו|במדבר כח כו-כז}} &lt;קטע סוף=פסוקים שבועות/&gt;

{{הור|ביו&quot;ט של סוכות:}} &lt;קטע התחלה=פסוקים סוכות א/&gt;וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, וְחַגֹּתֶם חַג לַייָ שִׁבְעַת יָמִים׃ וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ, פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, אֵילִם שְׁנָיִם, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּמִימִם יִהְיוּ׃{{ממס|במדבר כט#כט יב|במדבר כט יב-יג}} &lt;קטע סוף=פסוקים סוכות א/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסוקים סוכות ב/&gt;{{הור|בחול המועד סוכות (בחו&quot;ל מתחילים מהפסוק של היום הקודם):}}

{{הור|בט&quot;ז בתשרי (בא&quot;י):}} וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי, פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנֵים עָשָׂר, אֵילִם שְׁנָיִם, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם׃{{ממס|במדבר כט יז}}{{ש}}
{{הור|בי&quot;ז בתשרי:}} וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, פָּרִים עַשְׁתֵּי עָשָׂר, אֵילִם שְׁנָיִם, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם׃{{ממס|במדבר כט כ}}{{ש}}
{{הור|בי&quot;ח בתשרי:}} וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי, פָּרִים עֲשָׂרָה, אֵילִם שְׁנָיִם, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם׃{{ממס|במדבר כט כג}}{{ש}}
{{הור|בי&quot;ט בתשרי:}} וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי, פָּרִים תִּשְׁעָה, אֵילִם שְׁנָיִם, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם׃{{ממס|במדבר כט כו}}{{ש}}
{{הור|בכ' בתשרי:}} וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, פָּרִים שְׁמֹנָה, אֵילִם שְׁנָיִם, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם׃{{ממס|במדבר כט כט}}{{ש}}
{{הור|בהושענא רבה:}} &lt;קטע התחלה=פסוקים הו&quot;ר/&gt;וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, פָּרִים שִׁבְעָה, אֵילִם שְׁנָיִם, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם׃{{ממס|במדבר כט לב}} &lt;קטע סוף=פסוקים הו&quot;ר/&gt;&lt;קטע סוף=פסוקים סוכות ב/&gt;{{ש}}
{{הור|בשמיני עצרת ושמחת תורה:}} &lt;קטע התחלה=פסוקים שמיני עצרת/&gt;בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃ וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ, פַּר אֶחָד, אַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם׃{{ממס|במדבר כט#כט לה|במדבר כט לה-לו}} &lt;קטע סוף=פסוקים שמיני עצרת/&gt;

{{הור|בכל הימים:}} &lt;קטע התחלה=ומנחתם/&gt;וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כִּמְדֻבָּר: שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר, וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל, וְעִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ, וְיַיִן כְּנִסְכּוֹ, וְשָׂעִיר לְכַפֵּר, וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם. &lt;קטע סוף=ומנחתם/&gt;
{{רקע אפור}}{{הור|בשבת:}} &lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}&lt;/noinclude&gt;{{סוף}}
&lt;קטע התחלה=מלך רחמן/&gt;אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מֶלֶךְ רַחֲמָן רַחֵם עָלֵינוּ, טוֹב וּמֵטִיב הִדָּרֶשׁ לָנוּ. שׁוּבָה אֵלֵינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ, בִּגְלַל אָבוֹת שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנֶךָ. בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה, וְכוֹנֵן מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ, וְהַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ, וְשַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ. וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם, וּלְוִיִּם לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם, וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם. וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ בְּשָׁלֹשׁ פַּעֲמֵי רְגָלֵינוּ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְיָ רֵיקָם׃ אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ׃{{ממס|דברים טז#טז טז|דברים טז טז-יז}}&lt;קטע סוף=מלך רחמן/&gt;

&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|והשיאנו}}&lt;/noinclude&gt;

===תפילת ראש השנה===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו|ותודיענו}}&lt;/noinclude&gt;

וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, {{הור|בחול:}} יוֹם תְּרוּעָה, {{הור1|בשבת|זִכְרוֹן תְּרוּעָה, בְּאַהֲבָה,}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.

{{יעלה ויבוא אשכנז|יום=ראש השנה}}

&lt;קטע התחלה=מלוך/&gt;&lt;קטע התחלה=מלוך-חול/&gt;אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ, וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרֶךָ, וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ, וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ, יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה. &lt;קטע סוף=מלוך-חול/&gt;{{הור1|בשבת|אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ,}} &lt;קטע התחלה=מלוך-חול/&gt;קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, &lt;קטע סוף=מלוך-חול/&gt;{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ,}} &lt;קטע התחלה=מלוך-חול/&gt;וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. כִּי אַתָּה אֱלֹהִים אֱמֶת, וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ &lt;קטע סוף=מלוך-חול/&gt;{{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}&lt;קטע התחלה=מלוך-חול/&gt;יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן.&lt;קטע סוף=מלוך-חול/&gt;&lt;קטע סוף=מלוך/&gt;

===תפילת יום כיפור===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}}&lt;/noinclude&gt;

&lt;קטע התחלה=ותתן-יו&quot;כ/&gt;וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.&lt;קטע סוף=ותתן-יו&quot;כ/&gt;

{{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}}

&lt;קטע התחלה=מחול/&gt;&lt;קטע התחלה=מחול1/&gt;אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מְחֹל לַעֲוֹנוֹתֵינוּ בְּיוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וּבְיוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה. מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ. כָּאָמוּר: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר׃{{ממס|ישעיהו מג כה}} וְנֶאֱמַר: מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מד כב}} וְנֶאֱמַר: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}} {{הור1|בשבת|אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ,}} קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, &lt;קטע סוף=מחול1/&gt;{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בָהּ / בוֹ / בָם יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ,}} &lt;קטע התחלה=מחול2/&gt;וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. כִּי אַתָּה סָלְחָן לְיִשְׂרָאֵל וּמָחֳלָן לְשִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ אֶלָּא אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹתֵינוּ וְלַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּמַעֲבִיר אַשְׁמוֹתֵינוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַכִּפֻּרִים. &lt;קטע סוף=מחול2/&gt;&lt;קטע סוף=מחול/&gt;

===מוסף ראש השנה===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}}&lt;/noinclude&gt;

&lt;קטע התחלה=ותתן-ר&quot;ה1/&gt;&lt;קטע התחלה=ותתן-ר&quot;ה2/&gt;וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם &lt;קטע סוף=ותתן-ר&quot;ה2/&gt;{{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} &lt;קטע התחלה=ותתן-ר&quot;ה2/&gt;הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, &lt;קטע סוף=ותתן-ר&quot;ה2/&gt;{{הור|בחול:}} &lt;קטע התחלה=ותתן-ר&quot;ה2/&gt;יוֹם תְּרוּעָה, &lt;קטע סוף=ותתן-ר&quot;ה2/&gt;{{הור1|בשבת|זִכְרוֹן תְּרוּעָה, בְּאַהֲבָה,}} &lt;קטע התחלה=ותתן-ר&quot;ה2/&gt;מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.&lt;קטע סוף=ותתן-ר&quot;ה2/&gt;&lt;קטע סוף=ותתן-ר&quot;ה1/&gt;

&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומפני1}}&lt;/noinclude&gt;

וְאֶת מוּסְפֵי יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְיוֹם}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר:

&lt;קטע התחלה=פסוקים ראש השנה/&gt;וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם׃ וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ, פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד, אַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם׃{{ממס|במדבר כט|במדבר כט א-ב}} 

וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כִּמְדֻבָּר, שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר, וּשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לָאָיִל, וְעִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ, וְיַיִן כְּנִסְכּוֹ, וּשְׁנֵי שְׂעִירִים לְכַפֵּר, וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם.

מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ, וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם, לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַייָ׃{{ממס|במדבר כט ו|שם פסוק ו}}&lt;קטע סוף=פסוקים ראש השנה/&gt;&lt;קטע התחלה=מלכויות כ/&gt;
====מלכויות====
&lt;קטע סוף=מלכויות כ/&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח|עלינו}}

&lt;קטע התחלה=מלכויות א/&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח|על כן}}{{ש}}&lt;קטע סוף=מלכויות א/&gt;
&lt;קטע התחלה=מלכויות פס/&gt;כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ממס|שמות טו יח}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ׃{{ממס|במדבר כג כא}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי, עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|דברים לג ה}}

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם׃{{ממס|תהלים כב כט}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, לָבֵשׁ יְיָ עֹז הִתְאַזָּר, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט׃{{ממס|תהלים צג א}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃{{ממס|תהלים כד#כד ז|תהלים כד ז-י}}

וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
כֹּה אָמַר יְיָ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְיָ צְבָאוֹת, אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים׃{{ממס|ישעיהו מד ו}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לַייָ הַמְּלוּכָה׃{{ממס|עובדיה א כא}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃{{ממס|זכריה יד ט}}

וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃{{ממס|דברים ו ד}}&lt;קטע סוף=מלכויות פס/&gt;

&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מלוך}}&lt;/noinclude&gt;&lt;קטע התחלה=זכרונות כ/&gt;
====זכרונות====
&lt;קטע סוף=זכרונות כ/&gt;&lt;קטע התחלה=זכרונות א/&gt;אַתָּה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם, וּפוֹקֵד כָּל יְצוּרֵי קֶדֶם. לְפָנֶיךָ נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית. כִּי אֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ. אַתָּה זוֹכֵר אֶת כָּל הַמִּפְעָל, וְגַם כָּל הַיְצוּר לֹא נִכְחָד מִמֶּךָּ. הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. כִּי תָבִיא חֹק זִכָּרוֹן לְהִפָּקֵד כָּל רוּחַ וָנָפֶשׁ, לְהִזָּכֵר מַעֲשִׂים רַבִּים, וַהֲמוֹן בְּרִיּוֹת לְאֵין תַּכְלִית. מֵרֵאשִׁית כָּזֹאת הוֹדָעְתָּ, וּמִלְּפָנִים אוֹתָהּ גִּלִּיתָ. זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ, זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן. כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.{{ממס|תהלים פא ה}} וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר, אֵי זוֹ לַחֶרֶב וְאֵי זוֹ לַשָּׁלוֹם, אֵי זוֹ לָרָעָב וְאֵי זוֹ לַשֹּׂבַע. וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לַחַיִּים וְלַמָּוֶת. מִי לֹא נִפְקָד כְּהַיּוֹם הַזֶּה. כִּי זֵכֶר כָּל הַיְצוּר לְפָנֶיךָ בָּא, מַעֲשֵׂה אִישׁ וּפְקֻדָּתוֹ, וַעֲלִילוֹת מִצְעֲדֵי גָבֶר, מַחְשְׁבוֹת אָדָם וְתַחְבּוּלוֹתָיו, וְיִצְרֵי מַעַלְלֵי אִישׁ. אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶךָּ, וּבֶן אָדָם יִתְאַמֶּץ בָּךְ. כִּי דֹרְשֶׁיךָ לְעוֹלָם לֹא יִכָּשֵׁלוּ, וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ. כִּי זֵכֶר כָּל הַמַּעֲשִׂים לְפָנֶיךָ בָּא, וְאַתָּה דוֹרֵשׁ מַעֲשֵׂה כֻלָּם. &lt;קטע סוף=זכרונות א/&gt;&lt;קטע התחלה=זכרונות פס/&gt;וְגַם אֶת נֹחַ בְּאַהֲבָה זָכַרְתָּ, וַתִּפְקְדֵהוּ בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, בַּהֲבִיאֲךָ אֶת מֵי הַמַּבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי רעַ מַעַלְלֵיהֶם. עַל כֵּן זִכְרוֹנוֹ בָּא לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לְהַרְבּוֹת זַרְעוֹ כְּעַפְרוֹת תֵּבֵל, וְצֶאֱצָאָיו כְּחוֹל הַיָּם. 

כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה, וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם׃{{ממס|בראשית ח א}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב׃{{ממס|שמות ב כד}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר, וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו, חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ׃{{ממס|תהלים קיא ד}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו, יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ׃{{ממס|תהלים קיא ה|שם פסוק ה}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ, וַיִּנָּחֵם כְּרֹב חֲסָדָו׃{{ממס|תהלים קו מה}}

וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְיָ, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה׃{{ממס|ירמיהו ב ב}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ, וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם׃{{ממס|יחזקאל טז ס}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים, כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד, עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְיָ׃{{ממס|ירמיהו לא יט}}

&lt;קטע סוף=זכרונות פס/&gt;&lt;קטע התחלה=זכרונות ב/&gt;אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, זָכְרֵנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶיךָ, וּפָקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִשְּׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, וּזְכָר לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, וְתֵרָאֶה לְפָנֶיךָ עֲקֵדָה שֶׁעָקַד אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת יִצְחָק בְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְכָבַשׁ רַחֲמָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֵינוּ, וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפְּךָ מֵעַמְּךָ וּמֵעִירְךָ וּמֵאַרְצְךָ וּמִנַּחֲלָתֶךָ. וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו מה}} כִּי זוֹכֵר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם, וְאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ. וַעֲקֵדַת יִצְחָק לְזַרְעוֹ (שֶׁל יַעֲקֹב) הַיּוֹם בְּרַחֲמִים תִּזְכֹּר. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, זוֹכֵר הַבְּרִית. &lt;קטע סוף=זכרונות ב/&gt;&lt;קטע התחלה=שופרות כ/&gt;
====שופרות====
&lt;קטע סוף=שופרות כ/&gt;&lt;קטע התחלה=שופרות א/&gt;אַתָּה נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדְךָ עַל עַם קָדְשְׁךָ לְדַבֵּר עִמָּם. מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּם קוֹלֶךָ, וְנִגְלֵיתָ עֲלֵיהֶם בְּעַרְפְּלֵי טֹהַר. גַּם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ חָל מִפָּנֶיךָ, וּבְרִיּוֹת בְּרֵאשִׁית חָרְדוּ מִמֶּךָּ, בְּהִגָּלוֹתְךָ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי, לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת. וַתַּשְׁמִיעֵם אֶת הוֹד קוֹלֶךָ, וְדִבְּרוֹת קָדְשְׁךָ מִלַּהֲבוֹת אֵשׁ. בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ, וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפָעְתָּ.

&lt;קטע סוף=שופרות א/&gt;&lt;קטע התחלה=שופרות פס/&gt;כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד, וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה׃{{ממס|שמות יט טז}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד, מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל׃{{ממס|שמות יט יט|שם פסוק יט}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן, וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק׃{{ממס|שמות כ טו}}

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, יְיָ בְּקוֹל שׁוֹפָר׃{{ממס|תהלים מז ו}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְיָ׃{{ממס|תהלים צח ו}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ׃ כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃{{ממס|תהלים פא#פא ד|תהלים פא ד-ה}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ, הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ׃ הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו, הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ׃ הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר, הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר׃ הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל, הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב׃ הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע, הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה׃ כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קנ}}

וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ, כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ, וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ׃{{ממס|ישעיהו יח ג}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר, וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם׃{{ממס|ישעיהו כז יג}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וַייָ עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ, וַאדֹנָי {{צבע גופן|אפור|יְיִ}} [אֱלֹהִים] בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע, וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן׃ יְיָ צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם.{{ממס|זכריה ט#ט יד|זכריה ט יד-טו}} כֵּן תָּגֵן עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלוֹמֶךָ.

&lt;קטע סוף=שופרות פס/&gt;&lt;קטע התחלה=שופרות ב/&gt;אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם, וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ, וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה, וְלִירוּשָׁלַיִם בֵּית מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, כִּמְצֻוָּה עָלֵינוּ בְתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם, וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם, וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם, אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם׃{{ממס|במדבר י י}} כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל שׁוֹפָר וּמַאֲזִין תְּרוּעָה וְאֵין דּוֹמֶה לָּךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹמֵעַ קוֹל תְּרוּעַת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. &lt;קטע סוף=שופרות ב/&gt;

===מוסף יום כיפור===
&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}}&lt;/noinclude&gt;&lt;קטע התחלה=ותתן לנו כיפור/&gt;וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.&lt;קטע סוף=ותתן לנו כיפור/&gt;

&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומפני1}}&lt;/noinclude&gt;

&lt;קטע התחלה=ואת מוסף כיפור/&gt;וְאֶת {{הור|כשחל בחול:}} מוּסַף {{הור1|בשבת|מוּסְפֵי}} יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְיוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר:&lt;קטע סוף=ואת מוסף כיפור/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסוקים יום כיפור/&gt;וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ׃ וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַייָ רֵיחַ נִיחֹחַ, פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד, אַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם׃{{ממס|במדבר כט#כט ז|במדבר כט ז-ח}}

וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כִּמְדֻבָּר, שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר, וּשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לָאָיִל, וְעִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ, וְיַיִן כְּנִסְכּוֹ, וּשְׁנֵי שְׂעִירִים לְכַפֵּר, וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם.&lt;קטע סוף=פסוקים יום כיפור/&gt;

&lt;noinclude&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול}}&lt;/noinclude&gt;

==הערות ושינויי נוסחאות==</text>
      <sha1>h7rocktsyz9j5q52git0c4ts0nk57yu</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אל נשא ארנן בהתעלסה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1726306</id>
    <revision>
      <id>3087578</id>
      <parentid>3028619</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T14:11:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3087578</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5697" sha1="3ibt47v4gwk9s9x6zjaurptusyodssf" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
| שם = אל נשא ארנן בהתעלסה
| תמונה =
| כתובית תמונה =
| סוג = [[:קטגוריה:פיוטי יוצר|יוצר]]
| תת-סוג = 
| מועד = [[:קטגוריה:שבת|שבת]]
| מחבר = [[מחבר:רבי שלמה הבבלי|ר' שלמה הבבלי]]
| מיוחס ל =
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון = שלמה הקטן, שלמה
| צורה =
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-3945}}
| מנהגים = נאמר למנהגי אשכנז בשבת בראשית.
| ויקיפדיה =
| אתר הפיוט והתפילה =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''א&quot;ב''' מרובע, '''שלמה הקטן'''; '''שלמה'''}}

{{סי|אֵ}}ל נִשָּׂא / {{סי|אֲ}}רַנֵּן בְּהִתְעַלְּסָה / {{סי|אֹ}}מֶץ עָשָׂה / {{סי|אַ}}גִּיד בִּכְנֵסָה{{ש}}
{{סי|בְּ}}סוֹד בָּרָה / {{סי|בְּ}}יֹשֶׁר אֶתְחַבְּרָה / {{סי|בְּ}}רֵאשִׁית בָּרָא / {{סי|בָּ}}אֵר וּלְדַבְּרָה
{{רפרן|{{סי|שִׁ|1}}יתוּ {{סי|לֵ|1}}ב לַעֲבֹד / {{סי|מֶ|1}}לֶךְ {{סי|הַ|1}}כָּבוֹד. קָדוֹש}}
{{סי|גְּ}}דָל פֶּלֶל / {{סי|גְּ}}בוּרוֹתָיו נְמַלֵּל / {{סי|גִּ}}יהַּ וָלֵיל / {{סי|גָּ}}דְלוֹ נְסַלֵּל{{ש}}
{{סי|דְּ}}רוֹשׁ כְּיָצַר / {{סי|דֵּ}}י מַעֲצַר / {{סי|דַּ}}ל יִנְצַר / {{סי|דֵּ}}עָה מֵהִתְקַצָּר

{{סי|הָ}}אֵל בְּחָשְׁבוֹ / {{סי|הָ}}עוֹלָם לְיַשְּׁבוֹ / {{סי|הִ}}תְיָעֵץ בְּמַחֲשָׁבוֹ / {{סי|הַ}}מְשַׂחֶקֶת בְּמוֹשָׁבוֹ{{ש}}
{{סי|וּ}}בָהּ נִשְׁוָה / {{סי|וְ}}דַעְתָּהּ הִשְׁוָה / {{סי|וְ}}הִסְכִּימָה בְּמַחֲשָׁבָה / {{סי|וְ}}לִבְרֹאת הֵשִׁיבָה

{{סי|זָ}}מֲמוֹ הִרְהַר / {{סי|זֵ}}רוּז מִהַר / {{סי|זִ}}מֵּן מִזֹּהַר / {{סי|זְ}}בוּלֵי טֹהַר{{ש}}
{{סי|חֶ}}לֶד הֶאֱרִיק / {{סי|חִ}}וָּר הִזְרִיק / {{סי|חֵ}}ץ הִמְרִיק / {{סי|חֶ}}לֶף מַעֲרִיק

{{סי|טִ}}לּוּל הִקְרִישׁ / {{סי|טִ}}יעָתוֹ הִשְׁרִישׁ / {{סי|טְ}}מוּנִים לְהַגְרִישׁ / {{סי|טְ}}רוֹד וּלְהַפְרִישׁ{{ש}}
{{סי|יָ}}צַר פוֹצְחִים / {{סי|יִ}}חוּדוֹ מְנַצְּחִים / {{סי|יִ}}מֵּן קִדּוּחִים / {{סי|יַ}}סֵּר נִדָּחִים

{{סי|כִּ}}נֵּס בַּאֲגֻדּוֹ / {{סי|כַּ}}בִּירֵי מְדוֹדוֹ / {{סי|כַּ}}הֲזִידָם נֶגְדּוֹ / {{סי|כְּ}}בָשָׁם בְּפַחְדּוֹ{{ש}}
{{סי|לְ}}רָאשֵׁי הַנֶּשִׁי / {{סי|לַ}}ח הִדְשִׁיא / {{סי|לְ}}הַרְבּוֹת וּלְהַפְשִׁיא / {{סי|לְ}}מַזְרִיעַ וּלְמַדְשִׁיא

{{סי|מַ}}עֲשִׂים זִמְּנָם / {{סי|מֵ}}אֹמֶר יִמְּנָם / {{סי|מְ}}אוֹרוֹת הֲמוֹנָם / {{סי|מֵ}}רוּחוֹ מִנָּם{{ש}}
{{סי|נֶ}}עֱלָץ צוֹעֵד / {{סי|נֶ}}אֱמָן עֵד / {{סי|נ}}וֹטְרִים מוֹעֵד / {{סי|נִ}}תְקָפִים מֵהִמָּעֵד

{{סי|סִ}}לֵּק מֵחֲבוּאִים / {{סי|שָׂ}}חִים וְדֹאִים / {{סי|סִ}}מֵּן לְנִבְרָאִים / {{סי|ס}}וּר מִטְּמֵאִים{{ש}}
{{סי|עָ}}רֹךְ בָּחַר / {{סי|עֵ}}ינָיו כְּשַׁחַר / {{סי|עָ}}תִיד לִסְחַר / {{סי|עֲ}}מוּסֵי מִשְׁחָר

{{סי|פּ}}וֹעֵל בְּחָכְמָה / {{סי|פִּ}}קֵּד אֲדָמָה / {{סי|פְּ}}לֹט בְּיִחוּמָהּ / {{סי|פְּ}}רָאִים וּבְהֵמָה{{ש}}
{{סי|צֶ}}אֱלִים יְסֻכּוּהוּ / {{סי|צָ}}פָה לְעָרְכֵהוּ / {{סי|צָ}}דוֹ לְנַכְּסֵהוּ / {{סי|צְ}}נוּעִים לְכוֹסֵהוּ

{{סי|קָ}}דוֹשׁ מֵאַרְצוֹ / {{סי|קִ}}צַּע קְרוּצוֹ / {{סי|ק}}וֹמְמִיּוּת הִפְרִיצוֹ / {{סי|קִ}}שְּׁטוֹ מִמַּעֲרָצוֹ{{ש}}
{{סי|רַ}}ק כְּשִׁחַת / {{סי|ר}}וּחוֹ נִפְחַת / {{סי|רֶ}}שַׁת שַׁחַת / {{סי|רֶ}}דֶת לְתָחַת

{{סי|שִׁ}}לֵּם פָּעֳלוֹ / {{סי|שָׁ}}בַת בִּזְבוּלוֹ / {{סי|שְׁ}}בִיעִי עִלּוֹ / {{סי|שְׁ}}מֹר מֵחַלְּלוֹ{{ש}}
{{סי|תִּ}}נּוּי שֶׁפֶר / {{סי|תְּ}}מוּר שִׁפֵּר / {{סי|תֵּ}}ת כֹּפֶר / {{סי|תָּ}}אַב עֹפֶר

{{סי|שְׁ}}מָרוֹ לְהַנְחִילוֹ / {{סי|לְ}}עַם נְחִילוֹ / {{סי|מָ}}ן בְּהַשְׁחִילוֹ / {{סי|הִ}}שְׁמִיעוֹ הִתְחִילוֹ{{ש}}
{{סי|הִ}}תְעַנַּג לְהִתְנָאוֹת / {{סי|קְ}}לוֹט יְצִיאוֹת / {{סי|ט}}וֹעֵן מַשָּׂאוֹת / {{סי|נ}}וֹחַ מִלִּלְאוֹת
{{רפרן|{{סי|שִׁ|1}}יתוּ {{סי|לֵ|1}}ב לַעֲבֹד / {{סי|מֶ|1}}לֶךְ {{סי|הַ|1}}כָּבוֹד. קָדוֹש}}&lt;noinclude&gt;
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי יוצר]]
[[קטגוריה:רבי שלמה הבבלי]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי שבת בראשית]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>3ibt47v4gwk9s9x6zjaurptusyodssf</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087692</id>
      <parentid>3087578</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T08:23:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>משום שלפי משקל הפיוט המילה 'לב' נחשבת מוקפת למילה שלפניה (או שיש למחקה כליל)</comment>
      <origin>3087692</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5697" sha1="lqmmh2zvqm9h1hnpemxtqjfq4lkjojv" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
| שם = אל נשא ארנן בהתעלסה
| תמונה =
| כתובית תמונה =
| סוג = [[:קטגוריה:פיוטי יוצר|יוצר]]
| תת-סוג = 
| מועד = [[:קטגוריה:שבת|שבת]]
| מחבר = [[מחבר:רבי שלמה הבבלי|ר' שלמה הבבלי]]
| מיוחס ל =
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון = שלמה הקטן, שלמה
| צורה =
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-3945}}
| מנהגים = נאמר למנהגי אשכנז בשבת בראשית.
| ויקיפדיה =
| אתר הפיוט והתפילה =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''א&quot;ב''' מרובע, '''שלמה הקטן'''; '''שלמה'''}}

{{סי|אֵ}}ל נִשָּׂא / {{סי|אֲ}}רַנֵּן בְּהִתְעַלְּסָה / {{סי|אֹ}}מֶץ עָשָׂה / {{סי|אַ}}גִּיד בִּכְנֵסָה{{ש}}
{{סי|בְּ}}סוֹד בָּרָה / {{סי|בְּ}}יֹשֶׁר אֶתְחַבְּרָה / {{סי|בְּ}}רֵאשִׁית בָּרָא / {{סי|בָּ}}אֵר וּלְדַבְּרָה
{{רפרן|{{סי|שִׁ|1}}יתוּ לֵב {{סי|לַ|1}}עֲבֹד / {{סי|מֶ|1}}לֶךְ {{סי|הַ|1}}כָּבוֹד. קָדוֹש}}
{{סי|גְּ}}דָל פֶּלֶל / {{סי|גְּ}}בוּרוֹתָיו נְמַלֵּל / {{סי|גִּ}}יהַּ וָלֵיל / {{סי|גָּ}}דְלוֹ נְסַלֵּל{{ש}}
{{סי|דְּ}}רוֹשׁ כְּיָצַר / {{סי|דֵּ}}י מַעֲצַר / {{סי|דַּ}}ל יִנְצַר / {{סי|דֵּ}}עָה מֵהִתְקַצָּר

{{סי|הָ}}אֵל בְּחָשְׁבוֹ / {{סי|הָ}}עוֹלָם לְיַשְּׁבוֹ / {{סי|הִ}}תְיָעֵץ בְּמַחֲשָׁבוֹ / {{סי|הַ}}מְשַׂחֶקֶת בְּמוֹשָׁבוֹ{{ש}}
{{סי|וּ}}בָהּ נִשְׁוָה / {{סי|וְ}}דַעְתָּהּ הִשְׁוָה / {{סי|וְ}}הִסְכִּימָה בְּמַחֲשָׁבָה / {{סי|וְ}}לִבְרֹאת הֵשִׁיבָה

{{סי|זָ}}מֲמוֹ הִרְהַר / {{סי|זֵ}}רוּז מִהַר / {{סי|זִ}}מֵּן מִזֹּהַר / {{סי|זְ}}בוּלֵי טֹהַר{{ש}}
{{סי|חֶ}}לֶד הֶאֱרִיק / {{סי|חִ}}וָּר הִזְרִיק / {{סי|חֵ}}ץ הִמְרִיק / {{סי|חֶ}}לֶף מַעֲרִיק

{{סי|טִ}}לּוּל הִקְרִישׁ / {{סי|טִ}}יעָתוֹ הִשְׁרִישׁ / {{סי|טְ}}מוּנִים לְהַגְרִישׁ / {{סי|טְ}}רוֹד וּלְהַפְרִישׁ{{ש}}
{{סי|יָ}}צַר פוֹצְחִים / {{סי|יִ}}חוּדוֹ מְנַצְּחִים / {{סי|יִ}}מֵּן קִדּוּחִים / {{סי|יַ}}סֵּר נִדָּחִים

{{סי|כִּ}}נֵּס בַּאֲגֻדּוֹ / {{סי|כַּ}}בִּירֵי מְדוֹדוֹ / {{סי|כַּ}}הֲזִידָם נֶגְדּוֹ / {{סי|כְּ}}בָשָׁם בְּפַחְדּוֹ{{ש}}
{{סי|לְ}}רָאשֵׁי הַנֶּשִׁי / {{סי|לַ}}ח הִדְשִׁיא / {{סי|לְ}}הַרְבּוֹת וּלְהַפְשִׁיא / {{סי|לְ}}מַזְרִיעַ וּלְמַדְשִׁיא

{{סי|מַ}}עֲשִׂים זִמְּנָם / {{סי|מֵ}}אֹמֶר יִמְּנָם / {{סי|מְ}}אוֹרוֹת הֲמוֹנָם / {{סי|מֵ}}רוּחוֹ מִנָּם{{ש}}
{{סי|נֶ}}עֱלָץ צוֹעֵד / {{סי|נֶ}}אֱמָן עֵד / {{סי|נ}}וֹטְרִים מוֹעֵד / {{סי|נִ}}תְקָפִים מֵהִמָּעֵד

{{סי|סִ}}לֵּק מֵחֲבוּאִים / {{סי|שָׂ}}חִים וְדֹאִים / {{סי|סִ}}מֵּן לְנִבְרָאִים / {{סי|ס}}וּר מִטְּמֵאִים{{ש}}
{{סי|עָ}}רֹךְ בָּחַר / {{סי|עֵ}}ינָיו כְּשַׁחַר / {{סי|עָ}}תִיד לִסְחַר / {{סי|עֲ}}מוּסֵי מִשְׁחָר

{{סי|פּ}}וֹעֵל בְּחָכְמָה / {{סי|פִּ}}קֵּד אֲדָמָה / {{סי|פְּ}}לֹט בְּיִחוּמָהּ / {{סי|פְּ}}רָאִים וּבְהֵמָה{{ש}}
{{סי|צֶ}}אֱלִים יְסֻכּוּהוּ / {{סי|צָ}}פָה לְעָרְכֵהוּ / {{סי|צָ}}דוֹ לְנַכְּסֵהוּ / {{סי|צְ}}נוּעִים לְכוֹסֵהוּ

{{סי|קָ}}דוֹשׁ מֵאַרְצוֹ / {{סי|קִ}}צַּע קְרוּצוֹ / {{סי|ק}}וֹמְמִיּוּת הִפְרִיצוֹ / {{סי|קִ}}שְּׁטוֹ מִמַּעֲרָצוֹ{{ש}}
{{סי|רַ}}ק כְּשִׁחַת / {{סי|ר}}וּחוֹ נִפְחַת / {{סי|רֶ}}שַׁת שַׁחַת / {{סי|רֶ}}דֶת לְתָחַת

{{סי|שִׁ}}לֵּם פָּעֳלוֹ / {{סי|שָׁ}}בַת בִּזְבוּלוֹ / {{סי|שְׁ}}בִיעִי עִלּוֹ / {{סי|שְׁ}}מֹר מֵחַלְּלוֹ{{ש}}
{{סי|תִּ}}נּוּי שֶׁפֶר / {{סי|תְּ}}מוּר שִׁפֵּר / {{סי|תֵּ}}ת כֹּפֶר / {{סי|תָּ}}אַב עֹפֶר

{{סי|שְׁ}}מָרוֹ לְהַנְחִילוֹ / {{סי|לְ}}עַם נְחִילוֹ / {{סי|מָ}}ן בְּהַשְׁחִילוֹ / {{סי|הִ}}שְׁמִיעוֹ הִתְחִילוֹ{{ש}}
{{סי|הִ}}תְעַנַּג לְהִתְנָאוֹת / {{סי|קְ}}לוֹט יְצִיאוֹת / {{סי|ט}}וֹעֵן מַשָּׂאוֹת / {{סי|נ}}וֹחַ מִלִּלְאוֹת
{{רפרן|{{סי|שִׁ|1}}יתוּ לֵב {{סי|לַ|1}}עֲבֹד / {{סי|מֶ|1}}לֶךְ {{סי|הַ|1}}כָּבוֹד. קָדוֹש}}&lt;noinclude&gt;
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי יוצר]]
[[קטגוריה:רבי שלמה הבבלי]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי שבת בראשית]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>lqmmh2zvqm9h1hnpemxtqjfq4lkjojv</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1726307</id>
    <revision>
      <id>3087584</id>
      <parentid>3028836</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T15:07:37Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3087584</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6910" sha1="edaby3x72m2xhu0jxercs0dl3kt42pk" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
| שם = אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים
| תמונה = 
| כתובית תמונה = 
| סוג = [[:קטגוריה:פיוטי זולת|זולת]]
| תת-סוג = 
| מועד = 
| מחבר = [[מחבר:רבי שלמה הבבלי|ר' שלמה הבבלי]]
| מיוחס ל =
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון = שלמה הקטן יגדל בתורה חזק ויאמץ
| צורה =
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-2595}}
| מנהגים = נאמרת למנהגי אשכנז בשבת בראשית.
| ויקיפדיה =
| אתר הפיוט והתפילה =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''א&quot;ב''', '''שלמה הקטן יגדל בתורה חזק ויאמץ'''}}

{{סי|אֲ}}חַשְּׁבָה לָדַעַת עָמָל וּדְבָרִים יְגֵעִים{{ש}}
לָמָּה כְאֵבִי נֶצַח אָנוּשׁ מִמַּרְגּוֹעִים{{ש}}
{{סי|בְּ}}רִית בָּאִים יִסּוּרִים וּנְגָעִים נוֹגְעִים{{ש}}
וּרְשׁוּת רוֹפְאִים נִתְּנָה לִפְגָעִים פּוֹגְעִים

{{סי|גָּ}}זוּ וְגַם גֻּנָּזוּ מְבַשְּׁלֵי הַסַּמָּנִים{{ש}}
סָרוּ אַף הוּסָרוּ סֹרְחוּ הָאָמָּנִים{{ש}}
{{סי|דַּ}}רְכִּי כְּנִסְתָּרָה אֵרֵד אֵצֶל מְמֻנִּים{{ש}}
מְחַזֶּרֶת שׁוֹאֶלֶת מְצוֹא תְּשׁוּבַת מוֹנִים

{{סי|הַ}}שַּׁאֲנַנִּים בֶּטַח וּבַעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ{{ש}}
וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגְּעוּ אוֹנֵימוֹ{{ש}}
{{סי|וּ}}בְרִיאִים כִּמְרִיאִים יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ{{ש}}
יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ רַע וָמַר עִנְיָנֵימוֹ

{{סי|זֹ}}את הֵעֵזָה וּמִצְחָהּ לֹא בָיְשָׁן{{ש}}
לֵב לָהּ לָדַעַת רַק חַדַּת לִשָּׁן{{ש}}
{{סי|חִ}}תּוּל סַם הֲיוּשָׂם וְנֶגַע יְדֻשָּׁן{{ש}}
זֶה כַּמָּה שָׁנִים יָשָׁן נוֹשָׁן

{{סי|טְ}}עוֹתִי אַחֲרֵיהֶם חַיָּתָם לֹא פוֹסֶקֶת{{ש}}
כְּפֶחָם לַגֶּחָלִים וְעֵצִים לָאֵשׁ נִסֶּקֶת{{ש}}
{{סי|יְ}}רִיעוֹתַיִךְ שַׁכְּנִי בִּשְׁכוּנָה לֹא נִזֹּקֶת{{ש}}
וְסִפְרֵי רְפוּאָתֵךְ מַה תְּיַגְּעִי עוֹשֶׂקֶת

{{סי|כִּ}}לְלִי יָפְיֵךְ בְּמַכָּה לֹא שׁוֹלֶטֶת{{ש}}
בֹּחַן אִם תְּבַקְשִׁי הַשַּׁלְוָה מָחֳלֶטֶת{{ש}}
{{סי|לַ}}בַּת לִבִּי אַף כִּי קוֹלֶטֶת{{ש}}
קִרְבָתֵך לִי טוֹב חוֹלֶטֶת פּוֹלֶטֶת

{{סי|מַ}}ה לִּי וְלָכֶם מַחַן הַדְגֵּל{{ש}}
אַף הַטִּנֹּפֶת פַּגָּל וְלֹא הִתְגַּלְגֵּל{{ש}}
{{סי|נָ}}עִים וָטוֹב מַה מָּתוֹק מִתְרַגֵּל{{ש}}
מִצּוּי לְרִצּוּי אָב לַבֵּן יְפַרְגֵּל

{{סי|סְ}}פִירַת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת אַף לְפִי כָלְתָה{{ש}}
וַאֲרֻכַת בַּת עַמִּי לֹא עָלְתָה{{ש}}
{{סי|עִ}}נְיָן חַכֵּה לוֹ מַצֶּבֶת גֻּלְּתָה{{ש}}
תַּאֲוַת נֶפֶשׁ חִבַּת דּוֹד לֹא חָלְתָה

{{סי|פִּ}}תְגָּם זֶה תַּרְתִּי בְלִבִּי הַמְצֵעַ{{ש}}
הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי רַב הַמַּרְצֵעַ{{ש}}
{{סי|צ}}וּר מִדּוֹת שׁוֹנוֹת טֶרֶם הִקְצִיעַ{{ש}}
כִּוֵּן מַטְלֵת מַקְצִיעַ וְאִסְפְּלָנִית הִצִּיעַ

{{סי|קֶ}}שֶׁר קְמִיעַ מֻמְחֶה וּלְחִישׁוֹת מְעֻלּוֹת{{ש}}
דְּבָרוֹ בָּדוּק וּמְהֵימָן כַּמָּה מַעֲלוֹת{{ש}}
{{סי|ר}}וֹפֵא אָמָּן לוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת{{ש}}
אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נַרְתֵּק רַב תְּעָלוֹת

{{סי|שִׁ}}קַּצְתִּי חַיַּי מְשֻׁבֶּצֶת מֵרֹב בֹּשֶׁת{{ש}}
טְעוּנָה כְּלִמּוֹת וָרֹק מִנִּי דַּבֶּשֶׁת{{ש}}
{{סי|תְּ}}בֹעַ אָשִׁית עַד יְבֹשֶׁת תַּחְבֹּשֶׁת{{ש}}
אַחַר הַמַּכָּה צְדָקָה לְךָ תַּלְבֹּשֶׁת

{{סי|שְׁ}}פוֹט לִטְרוֹף טֶרֶף עֵינָיו תִּצְפֶּינָה{{ש}}
{{סי|לֹ}}א לְשַׁחֵת בְּרִיּוֹתָיו דְּרָכָיו תְּרַפֶּינָה{{ש}}
{{סי|מִ}}תּוֹךְ דִּין לְרַחֵם מִדּוֹתָיו תְּסֻבֶּינָה{{ש}}
{{סי|ה}}וּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ יִמְחַץ וְיָדָיו תִּרְפֶּינָה

{{סי|הַ}}מַּפְלִיא לַעֲשׂוֹת עִם בָּרִיא וְאָמֵל{{ש}}
{{סי|קְ}}רוֹבִים רַחֲמָיו וְלֹא כְּחָצִיר קָמֵל{{ש}}
{{סי|טְ}}רִיָּה לִרְטִיָּה יְגַלְגֵּל בּוֹ בְּאִזְמֵל{{ש}}
{{סי|נֵ}}ס בְּתוֹך נֵס יְנוֹסֵס חוֹמֵל

{{סי|יְ}}צוּרָיו חַיָּבִים לְהוֹדוֹת חֶסֶד גּוֹמֵל{{ש}}
{{סי|גַּ}}לֵּי יָם יוֹרְדִים וְנִכְנָסִים לְנָמֵל{{ש}}
{{סי|דֶּ}}רֶךְ תּוֹעִים יְיַשֵּׁר יַעַר וְכַרְמֶל{{ש}}
{{סי|לְ}}בוּטִים יְרַפֵּא וּמַתִּיר חָבוּשׁ וְעָמֵל

{{סי|בִּ}}ין וּשְׁמָר אֵלֶּה עַם נָבוֹן וְחָכָם{{ש}}
{{סי|תָּ}}ר בְּנֹף מַכְאוֹבָם וּבְכֹשֶׁר מְשָׁכָם{{ש}}
{{סי|וַ}}יַּנְחֵם לָבֶטַח וְיָם כִּסָּה פוֹרְכָם{{ש}}
{{סי|רִ}}גְּלָם {{סי|הַ}}מִּדְבָּרָה וְאַרְבָּעִים סִפֵּק צָרְכָּם

{{סי|חִזְק}}וּ {{סי|וְיַאֲמֵץ}} לְבַבְכֶם מְיַחֲלִים לוֹ הֹוִים{{ש}}
סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת מְכַלְכֵּל יְהָבִים{{ש}}
הוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשוֹ מוֹחֵץ רְהָבִים{{ש}}
כְּעַל זֹאת דָּצוּ וְשִׁבְּחוּ אֲהוּבִים.&lt;noinclude&gt;
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי זולת]]
[[קטגוריה:רבי שלמה הבבלי]]
[[קטגוריה:פיוטי שבת בראשית]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:חתימה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>edaby3x72m2xhu0jxercs0dl3kt42pk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שאלו שחקים ושיחו לאדמה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1726593</id>
    <revision>
      <id>3087583</id>
      <parentid>3028755</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T15:00:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3087583</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3436" sha1="seg5ffn0cec5adirsivgquf1sk5bnvf" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
| שם = שאלו שחקים ושיחו לאדמה
| תמונה =
| כתובית תמונה =
| סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אופן|אופן]]
| תת-סוג = 
| מועד = 
| מחבר = [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול|ר' שלמה ן' גבירול]]
| מיוחס ל =
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון = שלמה
| צורה =
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|ש-98}}
| מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המזרחי בשבת בראשית.{{הערה|ב[[ספר המנהגים]] הוא מובא כמנהג מקומי של ברונא (מורביה), כאשר האופן הסתמי שם הוא {{צ|[[שש כנפים כנופים]]}}, הנמצא בכמה כתבי יד. ובאחרים יש פיוטנו, וכן הוא ב[[W:מחזור נירנברג|מחזור נירנברג]] (ליד {{צ|[[יחו לשון חזות אישון]]}}), ובדפוסים לא מופיע אלא הוא, וכן העתיק הלבוש.}}
| ויקיפדיה =
| אתר הפיוט והתפילה =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''שלמה'''}}

{{סי|שַׁ}}אֲלוּ שְׁחָקִים וְשִׂיחוּ לַאֲדָמָה{{ש}}
{{סי|לָ|3}}כֶם יְסַפְּרוּ כָּבוֹד זְרוֹע רָמָה{{ש}}
{{סי|מ|3}}וֹתֵח דֹּק וָחֶלֶד וְתוֹלָהּ עַל בְּלִימָה{{ש}}
{{סי|הַ|3}}גּוּף טִפַּח וְנָפַח בּוֹ הַנְּשָׁמָה{{ש}}
{{רפרן|אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חַי וְרוּחַ{{ממס|איוב יב י}}{{ש}}
:יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ{{ממס|עמוס ד יג}}}}

{{סי|לְ|2}}בָדוֹ הָיָה בְּטֶרֶם יוֹמַיִם{{ש}}
וְעַד לֹא עָשָׁה חוּג שָׁמַיִם{{ש}}
וּבְאֵין מַעֲיָנוֹת נִכְבְּדֵי מַיִם{{ש}}
בְּשׂוּם חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם וְרוּחַ{{ש}}
{{רפרן|אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חַי וְרוּחַ{{ש}}
:יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ}}

{{סי|מְ|2}}קוֹם מֶמְשַׁלְתּוֹ מַעְלָה הִצִּיבוֹ{{ש}}
וּבִדְמוּת אֶבֶן סַפִּיר חֲצָבוֹ{{ש}}
וְרוּחַ וְעָנָן וָאֵשׁ שָׂם סְבִיבוֹ{{ש}}
נָאוֹר הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ{{ש}}
הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ{{ש}}
{{רפרן|אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חַי וְרוּחַ{{ש}}
:יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ}}

{{סי|הֵ|2}}כִין בָּרוֹם מַלְאֲכֵי רוּחַ{{ש}}
וְחַיָּה נוֹשֵׂאת אוֹפַן בְּרוּחַ{{ש}}
אֶל־כָּל־אֲשֶׁר יִפְנֶה שָׁמָּה הָרוּחַ{{ש}}
וְשָׁבִים וְרָצִים וְטָשִׁים בְּרוּחַ{{ש}}
לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְרָם בְּנַחַת רוּחַ{{ש}}
{{רפרן|אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חַי וְרוּחַ{{ש}}
:יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ}}&lt;noinclude&gt;
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי אופן]]
[[קטגוריה:רבי שלמה אבן גבירול]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי שבת בראשית]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>seg5ffn0cec5adirsivgquf1sk5bnvf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אומן ישעך בא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1726836</id>
    <revision>
      <id>3087688</id>
      <parentid>3086361</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T08:02:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>חבל לעבודה מדהימה שיושנת לה באיזה דף לא קשור.</comment>
      <origin>3087688</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10578" sha1="rkvit673iigpzkd4iw2e90423zgrmuo" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]]
|תת-סוג = [[:קטגוריה:פיוטי קול מבשר|קול מבשר]]
|מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' אלעזר הקליר]]
|אקרוסטיכון = 
|צורה = מחרוזות דו-טוריות וכו'
|אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1857}}
|מנהגים = נאמר במנהגי אשכנז ואיטליה בסיום סדר ההושענות להושענא רבה. במנהג איטליה מוסיפים לפיוט זה את הפיוט &quot;אבי עד חש לתארך&quot; (ויש הרואים בהם פיוט אחד).
}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}&lt;/noinclude&gt;
{|
|-
|colspan =&quot;3&quot; |{{מר|&lt;includeonly&gt;{{הור|חזן וקהל:}} &lt;/includeonly&gt;'''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר'''}}
|-
|{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}
|-
|{{סי|אֹ}}מֶן {{ק|[{{הור|נ&quot;א:}} אֹמֶץ]}} יֶשְׁעֲךָ בָּא {{ש-רווח|1em}} || קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}}&lt;noinclude&gt;{{הערה|יש שלא גרסו {{צ|קול}} בראשי השורות (אלא בסופי השורות כהוראה מקוצרת לפזמון).}}&lt;/noinclude&gt; {{סי|בָּ}}א בְּרִבְבוֹת כִּתִּים {{ש-רווח|1em}} || לַעֲמֹד עַל הַר הַזֵּיתִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|גִּ}}שְׁתּוֹ בַּשּׁוֹפָר לִתְקַע {{ש-רווח|1em}} || תַּחְתָּיו הַר יִבָּקַע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|דָּ}}פַק וְהֵצִיץ וְזָרָח {{ש-רווח|1em}} || וּמָשׁ חֲצִי הָהָר מִמִּזְרָח {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|הֵ}}קִים מִלּוּל נָאֳמוֹ {{ש-רווח|1em}} || וּבָא הוּא וְכָל קְדוֹשִׁים עִמּוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|וּ}}לְכָל בָּאֵי עוֹלָם {{ש-רווח|1em}} || בַּת קוֹל יִשָּׁמַע בָּעוֹלָם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|זֶ}}רַע עֲמוּסֵי רַחְמוֹ {{ש-רווח|1em}} || נוֹלְדוּ כְּיֶלֶד מִמְּעֵי אִמּוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|חָ}}לָה וְיָלְדָה מִי זֹאת {{ש-רווח|1em}} || מִי שָׁמַע כָּזֹאת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|טָ}}הוֹר פָּעַל כָל אֵלֶּה {{ש-רווח|1em}} || וּמִי רָאָה כָּאֵלֶּה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|יֶ}}שַׁע וּזְמַן הוּחַד {{ש-רווח|1em}} || הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|כַּ}}בִּיר רוֹם וָתַחַת {{ש-רווח|1em}} || אִם יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|לְ}}עֵת יִגְאַל עַמּוֹ נָאוֹר {{ש-רווח|1em}} || וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|מ}}וֹשִׁיעִים יַעֲלוּ לְהַר צִיּוֹן {{ש-רווח|1em}} || כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|נִ}}שְׁמַע בְּכָל גְּבוּלֵךְ {{ש-רווח|1em}} || הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|שִׂ}}ימִי עַד דַּמֶּשֶׂק מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ {{ש-רווח|1em}} || קַבְּלִי בָנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|עִ}}לְזִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן {{ש-רווח|1em}} || כִּי קָמוּ יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|פְּ}}נוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ {{ש-רווח|1em}} || הַיּוֹם אִם בְּקוֹלִי תִשְׁמָעוּ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|צָ}}מַח אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ {{ש-רווח|1em}} || הוּא דָּוִד בְּעַצְמוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|ק}}וּמוּ כְּפוּשֵׁי עָפָר {{ש-רווח|1em}} || הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|רַ}}בָּתִי עָם בְּהַמְלִיכוֹ {{ש-רווח|1em}} || מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|שֵׁ}}ם עֲדִינָה&lt;noinclude&gt;{{הערה|נוסח מצונזר: &quot;רְשָׁעִים&quot;}}&lt;/noinclude&gt; לְהַאֲבִיד {{ש-רווח|1em}} || עוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|תְּ}}נָה יְשׁוּעוֹת לְעַם עוֹלָם {{ש-רווח|1em}} || לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|}&lt;noinclude&gt;

==אבי עד חש לתארך==
{{הור2|במנהג איטליה מוסיפים ומצרפים פיוט זה.}}
{{הור|סימן: '''אלעזר בירבי קליר חזק'''}}
{|
|{{סי|אֲ}}בִי עַד חָשׁ לְתָאֲרֵךְ {{ש-רווח|1em}} || קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|לְ}}חַזֵּק לֵב נִמְהָרִים {{ש-רווח|1em}} || בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|ע}}וּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ {{ש-רווח|1em}} || וְהוֹשִׁיעִי כָל מָעֻזֵּךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|זַ}}רְעֵךְ יִוָּדַע בְּהוֹדִי {{ש-רווח|1em}} || וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|רָ}}חֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה {{ש-רווח|1em}} || כִּי יָשַׁב בָּה שׁוֹכֵן מַעְלָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|בְּ}}רוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע {{ש-רווח|1em}} || בְּיָמָיו יְהוּדָה תִּוָּשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|יִ}}טְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס {{ש-רווח|1em}} || כִּי בְשִׂמְחָה שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|רְ}}בָבוֹת וַאֲלָפִים בְּהִקָּבֵץ {{ש-רווח|1em}} || וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|בְּ}}בִנְיַן הֵיכָל לְיַפּוֹת {{ש-רווח|1em}} || חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|יִ}}נּוֹן לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ שְׁמוֹ {{ש-רווח|1em}} || הוּא דָוִד בְּעַצְמוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|ק}}וֹל דּוֹדִי בָא תַּגִּידִי {{ש-רווח|1em}} || כִּסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|לְ}}הָקִים בֵּית הָאוּלָם {{ש-רווח|1em}} || מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|י}}וֹם הֱיִיתֶם מְחַכִּים בּוֹ {{ש-רווח|1em}} || נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|רֶ}}וַח וְהַצָּלָה דָּת וָהוֹד {{ש-רווח|1em}} || כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|חַ}}יִּים נִמְצָא וַהֲנָחָה {{ש-רווח|1em}} || כְּהַיּוֹם הַזֶּה בְשִׂמְחָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|זֶ}}בֶד טוֹב לַאֲנוּחִים {{ש-רווח|1em}} || כְּהַיּוֹם הַזֶּה שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|קָ}}דוֹשׁ הַעֲלֵנוּ וּבְלֵב נִתְחַדָּשׁ {{ש-רווח|1em}} || בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|colspan =&quot;2&quot; |{{ק|'''שַׁדַּי בָּרְכֵנוּ וְנִחְיֶה {{ש-רווח}} וְכֻלְּכֶם בְּרוּכִים תִּהְיוּ, וְאִמְרוּ לִי בָּרוּךְ תִּהְיֶה'''}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|}
{{סוף}}

== הערות ==
[[קטגוריה:פיוטי קול מבשר]]
[[קטגוריה:אלעזר הקליר]]
[[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>rkvit673iigpzkd4iw2e90423zgrmuo</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087691</id>
      <parentid>3087688</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T08:15:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>כיון שנוספה תבנית הצד, כדי שיהיה מקום בשורה ל'מבשר ואומר'</comment>
      <origin>3087691</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10734" sha1="cnhz1i8rbwqr4yzzdzpa4omc4i115m5" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]]
|תת-סוג = [[:קטגוריה:פיוטי קול מבשר|קול מבשר]]
|מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' אלעזר הקליר]]
|אקרוסטיכון = 
|צורה = מחרוזות דו-טוריות וכו'
|אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1857}}
|מנהגים = נאמר במנהגי אשכנז ואיטליה בסיום סדר ההושענות להושענא רבה. במנהג איטליה מוסיפים לפיוט זה את הפיוט &quot;אבי עד חש לתארך&quot; (ויש הרואים בהם פיוט אחד).
}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}&lt;/noinclude&gt;
{|
|-
|colspan =&quot;3&quot; |{{מר|&lt;includeonly&gt;{{הור|חזן וקהל:}} &lt;/includeonly&gt;'''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר'''}}
|-
|{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}
|-
|{{סי|אֹ}}מֶן {{ק|[{{הור|נ&quot;א:}} אֹמֶץ]}} יֶשְׁעֲךָ בָּא {{ש-רווח|0.5em}} || קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}}&lt;noinclude&gt;{{הערה|יש שלא גרסו {{צ|קול}} בראשי השורות (אלא בסופי השורות כהוראה מקוצרת לפזמון).}}&lt;/noinclude&gt; {{סי|בָּ}}א בְּרִבְבוֹת כִּתִּים {{ש-רווח|0.5em}} || לַעֲמֹד עַל הַר הַזֵּיתִים {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|גִּ}}שְׁתּוֹ בַּשּׁוֹפָר לִתְקַע {{ש-רווח|0.5em}} || תַּחְתָּיו הַר יִבָּקַע {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|דָּ}}פַק וְהֵצִיץ וְזָרָח {{ש-רווח|0.5em}} || וּמָשׁ חֲצִי הָהָר מִמִּזְרָח {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|הֵ}}קִים מִלּוּל נָאֳמוֹ {{ש-רווח|0.5em}} || וּבָא הוּא וְכָל קְדוֹשִׁים עִמּוֹ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|וּ}}לְכָל בָּאֵי עוֹלָם {{ש-רווח|0.5em}} || בַּת קוֹל יִשָּׁמַע בָּעוֹלָם {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|זֶ}}רַע עֲמוּסֵי רַחְמוֹ {{ש-רווח|0.5em}} || נוֹלְדוּ כְּיֶלֶד מִמְּעֵי אִמּוֹ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|חָ}}לָה וְיָלְדָה מִי זֹאת {{ש-רווח|0.5em}} || מִי שָׁמַע כָּזֹאת {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|טָ}}הוֹר פָּעַל כָל אֵלֶּה {{ש-רווח|0.5em}} || וּמִי רָאָה כָּאֵלֶּה {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|יֶ}}שַׁע וּזְמַן הוּחַד {{ש-רווח|0.5em}} || הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|כַּ}}בִּיר רוֹם וָתַחַת {{ש-רווח|0.5em}} || אִם יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|לְ}}עֵת יִגְאַל עַמּוֹ נָאוֹר {{ש-רווח|0.5em}} || וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|מ}}וֹשִׁיעִים יַעֲלוּ לְהַר צִיּוֹן {{ש-רווח|0.5em}} || כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|נִ}}שְׁמַע בְּכָל גְּבוּלֵךְ {{ש-רווח|0.5em}} || הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|שִׂ}}ימִי עַד דַּמֶּשֶׂק מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ {{ש-רווח|0.5em}} || קַבְּלִי בָנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|עִ}}לְזִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן {{ש-רווח|0.5em}} || כִּי קָמוּ יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|פְּ}}נוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ {{ש-רווח|0.5em}} || הַיּוֹם אִם בְּקוֹלִי תִשְׁמָעוּ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|צָ}}מַח אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ {{ש-רווח|0.5em}} || הוּא דָּוִד בְּעַצְמוֹ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|ק}}וּמוּ כְּפוּשֵׁי עָפָר {{ש-רווח|0.5em}} || הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|רַ}}בָּתִי עָם בְּהַמְלִיכוֹ {{ש-רווח|0.5em}} || מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|שֵׁ}}ם עֲדִינָה&lt;noinclude&gt;{{הערה|נוסח מצונזר: &quot;רְשָׁעִים&quot;}}&lt;/noinclude&gt; לְהַאֲבִיד {{ש-רווח|0.5em}} || עוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|תְּ}}נָה יְשׁוּעוֹת לְעַם עוֹלָם {{ש-רווח|0.5em}} || לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|}&lt;noinclude&gt;

==אבי עד חש לתארך==
{{הור2|במנהג איטליה מוסיפים ומצרפים פיוט זה.}}
{{הור|סימן: '''אלעזר בירבי קליר חזק'''}}
{|
|{{סי|אֲ}}בִי עַד חָשׁ לְתָאֲרֵךְ {{ש-רווח|0.5em}} || קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|לְ}}חַזֵּק לֵב נִמְהָרִים {{ש-רווח|0.5em}} || בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|ע}}וּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ {{ש-רווח|0.5em}} || וְהוֹשִׁיעִי כָל מָעֻזֵּךְ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|זַ}}רְעֵךְ יִוָּדַע בְּהוֹדִי {{ש-רווח|0.5em}} || וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|רָ}}חֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה {{ש-רווח|0.5em}} || כִּי יָשַׁב בָּה שׁוֹכֵן מַעְלָה {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|בְּ}}רוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע {{ש-רווח|0.5em}} || בְּיָמָיו יְהוּדָה תִּוָּשַׁע {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|יִ}}טְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס {{ש-רווח|0.5em}} || כִּי בְשִׂמְחָה שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|רְ}}בָבוֹת וַאֲלָפִים בְּהִקָּבֵץ {{ש-רווח|0.5em}} || וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|בְּ}}בִנְיַן הֵיכָל לְיַפּוֹת {{ש-רווח|0.5em}} || חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|יִ}}נּוֹן לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ שְׁמוֹ {{ש-רווח|0.5em}} || הוּא דָוִד בְּעַצְמוֹ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|ק}}וֹל דּוֹדִי בָא תַּגִּידִי {{ש-רווח|0.5em}} || כִּסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|לְ}}הָקִים בֵּית הָאוּלָם {{ש-רווח|0.5em}} || מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|י}}וֹם הֱיִיתֶם מְחַכִּים בּוֹ {{ש-רווח|0.5em}} || נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|רֶ}}וַח וְהַצָּלָה דָּת וָהוֹד {{ש-רווח|0.5em}} || כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|חַ}}יִּים נִמְצָא וַהֲנָחָה {{ש-רווח|0.5em}} || כְּהַיּוֹם הַזֶּה בְשִׂמְחָה {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|זֶ}}בֶד טוֹב לַאֲנוּחִים {{ש-רווח|0.5em}} || כְּהַיּוֹם הַזֶּה שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|{{סי|קָ}}דוֹשׁ הַעֲלֵנוּ וּבְלֵב נִתְחַדָּשׁ {{ש-רווח|0.5em}} || בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|-
|colspan =&quot;2&quot; |{{ק|'''שַׁדַּי בָּרְכֵנוּ וְנִחְיֶה {{ש-רווח}} וְכֻלְּכֶם בְּרוּכִים תִּהְיוּ, וְאִמְרוּ לִי בָּרוּךְ תִּהְיֶה'''}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}}
|}
{{סוף}}

== הערות ==
[[קטגוריה:פיוטי קול מבשר]]
[[קטגוריה:אלעזר הקליר]]
[[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>cnhz1i8rbwqr4yzzdzpa4omc4i115m5</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אליך תשוקתי</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1734112</id>
    <revision>
      <id>3087593</id>
      <parentid>3084383</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T17:50:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>בכ&quot;י פאריס 647 כתוב מפורש &quot;יוצר לשבת בין עשור לחג הסוכות ממורינו הרב ר' מאיר בן הרב הרב ר' ברוך זצ&quot;ל&quot;</comment>
      <origin>3087593</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11241" sha1="24fxbvau4z8loq9d5xvo529xks7f0sv" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
| שם = אליך תשוקתי
| תמונה =
| כתובית תמונה =
| סוג =
| תת-סוג =
| מועד = שבת שבין יום כפור לסוכות
| מחבר = [[מחבר:מהר&quot;ם מרוטנבורג|מהר&quot;ם מרוטנבורג]]
| מיוחס ל = 
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון = מאיר
| צורה =
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-5098}}
| מנהגים = נאמר למנהג וורמייזא בשבת שבין יום כפור לסוכות.
| ויקיפדיה =
| אתר הפיוט והתפילה =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''; '''מאיר''' (כמה פעמים)&lt;includeonly&gt;. מיוחס למהר&quot;ם מרוטנבורג.&lt;/includeonly&gt;}}

{{סי|אֵ}}לֶיךָ תְּשׁוּקָתִי לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוָה / אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וְתוֹרָתְךָ הָרְחָבָה / מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה.{{ממס|שה&quot;ש ח ז}}{{ש}}
{{סי|בּ}}וֹעֲרָה מֵאֹפֶה יְקַד יְקֹד וּכְוִיָּה / יוֹרֶדֶת חַדְרֵי בֶטֶן מוּדַעַת בְּכָל תּוּשִׁיָּה / רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.{{ממס|שה&quot;ש ח ו}}{{ש}}
{{סי|גַּ}}ם בְּעֵינַי יִפָּלֵא עֲמֹד מִיְּקֹד אֵיךְ אוּכַל / בְּמַרְאֵה אֵשׁ אֱלֹהִים נוֹרָא מִלְּכַלְכַּל / בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל.{{ממס|שמות ג ב}}
{{רפרן|{{סי|מָ|1}}ה {{סי|אָ|1}}הַבְתִּי {{סי|יְ|1}}דִידוֹת מְשַׁכְּנוֹתֶיךָ / {{סי|רֵ|1}}אשִׁית בִּכּוּרֵי מִפְּרִי פִּי יְסַפֵּר תְּהִלּוֹתֶיךָ / לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וּלְסַפֵּר נִפְלְאוֹתֶיךָ.{{ממס|תהלים כו ז}} קָדוֹשׁ}}

{{סי|דְּ}}רָכַי סִפַּרְתִּי קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמוּרָה / אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ נְגִינָתִי אֶזְכְּרָה / לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְיָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.{{ממס|מלאכי ג כג}}{{ש}}
{{סי|הִ}}שְׁמַעְתָּ דִּין מִשְׁפָּטִי יָצָא תְּחִלָּה / גָּעַרְתָּ זֵדִים שׁוֹגִים הוֹגִים מִן הַמְּסִלָּה / נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה.{{ממס|תהלים פה ג}}{{ש}}
{{סי|וְ}}אוֹתִי בְּרֹב חֲסָדֶיךָ הוֹצֵאתָ לִרְוָחוֹת / וַתִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ וַהֲנָחוֹת / אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת.{{ממס|תהלים טז יא}}
{{רפרן|{{סי|מָ|1}}ה {{סי|אֶ|1}}תֵּן אַלְפֵי {{סי|יְ|1}}קָר {{סי|רְ|1}}בָבוֹת לְאֵין מֶחְקָר / הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי בָקָר / אֶל הַיּוֹצֵר אֶדֶר הַיְקָר.{{ממס|זכריה יא יג}} קָדוֹשׁ}}

{{סי|זְ}}כַרְתִּיךָ עַל יְצוּעַי בֶּעָבוֹת נִסְבָּךְ / אֲרַנֵּן חַסְדְּךָ לַבֹּקֶר וּבַלַּיְלָה טוּבְךָ / בְּאַשְׁמֻרוֹת אֶהְגֶּה בָּךְ.{{ממס|תהלים סג ז}}{{ש}}
{{סי|חָ}}רַדְתִּי לְיוֹם בּוֹאוֹ אֲבָל זֹאת נֶחָמוֹת יְדִידָיו / יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ חַסְדֵי מַעְבָּדָיו / כִּי יְיָ אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו.{{ממס|תהלים לז כח}}{{ש}}
{{סי|ט}}וֹבָתִי בַּל עָלָיו מַעֲשָׂיו פְּלָאִים וְנוֹרָאִים / מְלַמֵּד פּוֹשְׁעִים לְהוֹעִיל וְנוֹתֵן חֵן לִירֵאִים / טוֹב וְיָשָׁר יְיָ עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים.{{ממס|תהלים כה ח}}
{{רפרן|{{סי|מֵאֲ|1}}שֶׁר יָקַרְתָּ עַל הַשְּׁמוּעָה הוֹסַפְתָּ / {{סי|יְרֵ|1}}אֶיךָ זֶבֶד טוֹב זָבַדְתָּ / יָסַפְתָּ לַגּוֹי יְיָ נִכְבָּדְתָּ.{{ממס|ישעיהו כו טו}} קָדוֹשׁ}}

{{סי|יַ}}עַן חֶרְדַּת רֵעִים מֵאֵימַת מַשָּׂאֶיךָ / רְעָדָה מִיּוֹם תֵּקַע נָשְׂאָה מוֹרָאֶיךָ / רָגְזָה לְךָ לִקְרַאת בּוֹאֶךָ.{{ממס|ישעיהו יד ט}}{{ש}}
{{סי|כְּ}}טוֹב לֵב מֶלֶךְ וּכְרַחֲבַת יָדֶיךָ / וִתַּרְתָּ בְּמִקְצָת פִּשְׁעֵי יְדִידֶיךָ / לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ.{{ממס|במדבר יד יט}}{{ש}}
{{סי|לִ}}קְרָאתוֹ קִדַּמְתִּי בְּעֵת רָצוֹן אֶפְגְּשֵׁהוּ / לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ דְּרַשְׁתִּיהוּ / וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא.{{ממס|תהלים כה יא}}
{{רפרן|{{סי|מֵאֲ|1}}דֹנָי {{סי|יָ|1}}פִיק {{סי|רָ|1}}צוֹן נִדְבַת פִּי יַעֲשֶׂה לְמַעֲנֵהוּ / לְצָמְאוֹ יַשְׁקֵהוּ מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ / כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ.{{ממס|בראשית מ יג}} קָדוֹשׁ}}

{{סי|מֵ}}אָז בָּאתִי בְּשִׁמְךָ יְיָ לְשַׁחֵר אֶת פְּנֵי  / הָאָדֹן יְיָ, יוֹם עֲנוֹת נֶפֶשׁ מִשְׁנֶה  / וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה.{{ממס|שמות יט טז}}{{ש}}
{{סי|נָ}}שָׂאתָ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטַּאת בָּנֶיךָ כֻּלָּם / וַתַּשְׁלֵךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם לְהִתְעַלָּם / לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם.{{ממס|מסגרת הסליחות (אשכנז)#וידוי|מהסליחות}} {{ש}}
{{סי|שַׂ}}מְתִּי לְךָ מָקוֹם בִּלְבָבִי מְסִלּוֹת / בֵּית זְבוּל בָּנִיתִ[י] לָךְ סְפוּנֵי הֵיכָלוֹת / וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת.{{ממס|הושע ו ו}}
{{רפרן|{{סי|מִ|1}}דִּבְרֵי {{סי|אִ|1}}וּוּי {{סי|יְ|1}}דִידָיו {{סי|רִ|1}}צַּפְתִּי רִצְפַת פְּנִינֶיךָ / סוּר וָלִין בֵּית עַבְדֶּךָ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ / וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ.{{ממס|דברים כג טו}}}}

{{סי|עָ}}בַרְתָּ עַל פֶּשַׁע מְנָת חֶבְלָךְ  / וְעַנְוָתְךָ תַּרְבֵּנִי וְלֹא כְּפִי גָּדְלָךְ  / וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ.{{ממס|מ&quot;א ח נ}}{{ש}}
{{סי|פְּ}}רַקְלִיט רָצִיתָ הִצַּבְתָּ צִיּוּנִים / תְּקוּפַת הַשָּׁנָה רֹאשׁ לַשָּׁנִים / אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים.{{ממס|קהלת א יא}}{{ש}}
{{סי|צְ}}דָקָה מִשֶּׁלָּךְ חֲנַנְתָּנוּ בְּדִינֶיךָ / שַׁרְבִיט כַּף תֹּמֶר הוֹשַׁטְתָּ סַנְסַנֶּיךָ / וְשֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ.{{ממס|תהלים טז יא}}
{{רפרן|{{סי|מַאֲ|1}}וַיַּי {{סי|יָרֹ|1}}נּוּ כִּי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלָם / לִבִּי וּבְשָׂרִי לֹא יִמְעֲדוּ וְלֹא יָסוּר צִלָּם / צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי לְעוֹלָם.{{ממס|תהלים עג כו}} קָדוֹשׁ}}

{{סי|קְ}}שַׁרְתִּיךָ אֲהָבִים לֹא כְדֶרֶךְ חָשַׁק לְמִשְׁמַע אָזְנַי / וְעֵינִי לֹא רָאָתָךְ, אַךְ לַיְלָה בְּחֶזְיוֹנַי / אֶת הַמֶּלֶךְ יְיָ צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי.{{ממס|ישעיהו ו ה}}{{ש}}
{{סי|רִ}}קְמֵי שִׁיר לִרְקָמוֹת כַּפַּי תָּמְכוּ פֶלֶךְ / אֶדֶר לְמֶלֶךְ הַכָּבוֹד נוֹדָע בְּכָל פֶּלֶךְ / תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ.{{ממס|תהלים מה טז}}{{ש}}
{{סי|שְׂ}}פָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ וּכְפִי מַהֲלָלָךְ לֹא יְהַלְלוּךָ / מִשְׁכָּנוֹת בְּגָדְלָךְ לֹא יִזְבְּלוּךָ / הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ.{{ממס|מ&quot;א ח כז}}
{{רפרן|{{סי|מֵ|1}}יְיָ יִתֵּן {{סי|אֹ|1}}מֶר הַמְבַשֵּׂר יְדִידָיו / {{סי|יָ|1}}דָיו {{סי|רָ|1}}ב לוֹ כִּימֵי עוֹלָם לַעֲבָדָיו / אֲשֶׁר גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו.{{ממס|ישעיהו סג ז}}  קָדוֹשׁ}}

{{סי|שִׁ}}וִּיתִיךָ צָמִיד פָּתִיל עַל זְרוֹעִי לִצְמֹד / מִי לִי בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ זוּלָתָךְ אֶחְמֹד / הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד.{{ממס|תהלים קב כז}}{{ש}}
{{סי|תָּ}}גֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי גָּבֹהַּ מֵעַל גְּבֹהִים / מִתְנַשֵּׂא לְכָל רֹאשׁ רָמִים וְזוֹחִים / וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים.{{ממס|תהלים צה ג}}{{ש}}
{{סי|תַּ}}בַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה אֲבָל דּוּמִיָּה תִפְאַרְתּוֹ / וּכְבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר אֵין קֵץ לְהַדְרָתוֹ / מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ.{{ממס|תהלים קו ב}}
{{רפרן|{{סי|מָ|1}}ה {{סי|אַ|1}}דִּ{{סי|יר|1}} שִׁמְךָ יְיָ רֹב מַעֲשֶׁיךָ יְעִידוּךָ / מִשְּׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר אָבִי וּזְקֵנַי יַגִּידוּךָ / עַל כֵּן עַמִּים יְהוֹדֻךָ.{{ממס|תהלים מה יח}}}}&lt;noinclude&gt;
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי יוצר]]
[[קטגוריה:מהר&quot;ם מרוטנבורג]]
[[קטגוריה:מנהג וורמייזא]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>24fxbvau4z8loq9d5xvo529xks7f0sv</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מי כמוך (אברהם כלפון)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1734295</id>
    <revision>
      <id>3087646</id>
      <parentid>3043024</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T21:34:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:פיוטי מי כמוך]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3087646</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13052" sha1="kxjnrgelzgfvb7cefrz7r2d1ch1oug6" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
הפיוט נקרא בבתי הכנסת של יהודי לוב, בשבת שלפני פורים ברג'ל החל בכ&quot;ט בטבת. בפיוט המתאר ניסים והודאה על נסיגתו של הרודן עלי ברג'ל ששלט ביד קשה בעיר טריפולי, שהתרחשה בשנת ה'תקנ&quot;ה-1795.

== מי כמוך – רבי רפאל כלפון ==
מִי כָמוֹךְ וְאֵין כָּמוֹךְ. מִי דוֹמֶה לָךְ וְאֵין דּוֹמֶה לָךְ:

'''אַ'''זְכִּיר מַעֲשֵׂה יְיָ בְּקְהל עֲדָתוֹ, אִשֶׁר לֹא עָזַב חֶסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ. כִּי זָכֵר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. חצון וְרַחוּם יָי:

'''בְּ'''רִיתוֹ זָכַר וְלֹא שְׁכָחָנוּ. לֹא נְעָלָנוּ וְלֹא מְאָסנוּ. וְאִם יִסרָנוּ לַמָּוֶת לֹא נְתָנֶנּוּ. כִּי אֵל רַחוּם יְיָ:

'''גְ'''דוֹל הָעֵצָה וַעֲצָתוֹ הִיא תָקוּם. מֵאוֹיֵב הָאַכְזָר דַּם עֲבָדָיו יְקוֹם, וַיָּפִיץ וַיִּשְׁלֶךְ בְּאֶפֶס מָקוֹם. כִּי יוֹם נָקָם לַיְיָ:

'''דַּ'''רְכִי אֵל מֵאָז נָכוֹנוּ. מֵרוֹב עֲוֹנֵינוּ עֲזָבוּנוּ. וְנָפַלְנוּ בְּיַד רְשָׁעִים וְעֲנוּנוּ. לָמָּה תַתְעֵנוּ יְיָ:

'''הַ'''יּוֹם אַבִּיעָה חִידוֹת. עַל הַנָּפִים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת. שֶׁעֲשָׁה לָנוּ יוֹצֵר הָרוּחוֹת. מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ:

'''וַ'''יְהִי בִּימֵי עֲלִי בָאשָׁא קָרָאמַלִּי זֶרַע הַפַּרְתָּמִים, אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל וְהוֹלֵךְ תָּמִים. בָּא עֲלִי גוּרְגִ'י רָשָׁע וְאִישׁ דָּמִים. אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה וְתָעֵב יְיָ:

'''זֶ'''רַע מְרֵעִים שְׁנַת התקנ&quot;ג בָּא לָעִיר. בְּט' אֲנִיּוֹת יָוָן וּתוֹגַרְמָה וּבְנֵי שֵׂעִיר. בְּאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ אָב עָלֶיהָ הֵעִיר. לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ:

'''חֲ'''רָדָה וְאֵימָה נָפְלָה עַל הַמֶּלֶךְ. וַיָּקָם הוּא וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ וַיֵּלֶךְ. וְנָשָׁיו וּבְנֹתָיו כָּכֹה בָּכִוּ וַיֵּלֶךְ. כִּי נָנָעָה בָם יַד יְיָ:

'''טָ'''מַן שְׁנְאָה בְלִבּוֹ אִישׁ הַבְּלְיַּעַל. וַיִּשְׁקָה אַנְשֵׁי הַעִיר כּוֹס שֶׁל רַעַל. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם תּוֹסִיף חֲמָתוֹ וַתַּעַל. וַיַּעַשׁ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ:

'''י'''עץ הרשע בְּלבּוֹ תַּחְבוּלוֹת. להרוג מאנשי העיר קערמות. תפול אימהו ופחדו על הבריות. ויעש כל תעבות יי:

'''כ'''אריה שאג על זרע יעקב. וַיְקַח מֵאַתָּם כששים אלף מחבוּם, וּכְכָל יוֹם וָיוֹם עֲלֵיהֶם יָאֵרוֹב מֶלֶךְ עֵז יִמְשׁל בָּם נְאֻם יַי:

'''לֹ'''א נָה וְלֹא שָׁקֶט מעל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיּוֹסֵף בְּכַעַסוֹ וּבָרְשָׁעוֹ לְהתעוֹלַה. ואיז סוֹמֵךְ וְאֵין מֵלִיץ עֲלֵיהֶם לְחוֹלֵל, כִּי אַתָּה לְבַדְךְ שִׁמְךְ יְי:

'''מִ'''כְּנַף הָאָרֶץ בָּאָה צָרָה. עַל שְׁנֵי עָבְרִים אַפּוֹ חָרָה. וַיִּתְפָּשֵׁם וַיִּישְׁרוּס בְּאֵשׁ בּוֹעֲרָה, אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם יְיָ:

'''נַ'''פְשֵׁנוּ עַד מְאֹד נִבְהֶלָה. כִּי רָאִינוּ בָּעֲדוּ בָּהֶם הָאֵשׁ הַגָּדוֹלָה, גּוּפָם נִיטְרָף וְנַפְשָׁם עוֹלָה. לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָאָדוֹן יְיָ:

'''סָ'''מַר בְּשָׂרְנוּ בַּעֲשׂוֹתוֹ זאת. וַעֲלֵיהֶם יִבְכּוּ בָנִים גַּם אָבוֹת, רָחוֹק וְקָרוֹב וְזָלוּ דְמָעוֹת. עַל הַשְׁרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ:

'''עֲ'''דַת עָרִיצִים נוֹעֲדוּ עָלֵינוּ. לְהַשְׁמִיד וּלְהַכְרִית אֶת שְׁמֵנוּ. לוּלֵא יַן שֶׁחַיָה עֶזְרָתֵּנוּ. כִּי לֹא לְעוֹלָם יִזְנַח יְיָ:

'''פָּ'''צוּ עָלֵינוּ פִיהֶם הַמּוֹרְדִים. וּבָנוּ בְּכָל יוֹם מַכִּים וְרוֹדִים. מַשְׁלוּ בָנוּ יָוָן וַעֲבָדִים. כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יְיָ:

'''צָ'''רִים עָבְדוּ בָּנוּ עֲבוֹדַת פָּרֶךְ, לֹא חָמְלוּ עַל נַעַר זָקֵן וָחֵלֶךְ. בְּכָל עבוֹדַת בֵּית הַמֶּלֶךְ. בְּעֵינָיו נִמְאָס אֶת (כָּל) יִרְאֵי יְיָ:

'''ק'''יץ וָחֹרֶף הָלַךְ עָבֵר. וְעַלוֹ עָלֵינוּ הוֹסִיף הָאַכְזָר. בְּיַד אַכְזָרִים אוֹתָנוּ מֶפֶר. וְאֵין שָׁלוֹם אָמַר יְיָ:

'''רְ'''שָׁעִים הוֹסִיפוּ בְּרְשְׁעָתָם. עַל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבֶּן בַּמָּלוֹם מִתּוֹרָתָם. וַיִּקָּחוּם לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתָם. הַעַל אֶלֶה תַּתְאַפֵק יְיָ:

'''שָׁ'''בְתוּ שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב מְמָּנוּ. וְחִלַלְנוּ אוֹתָם בְּעַל כָּרְחִנּוּ. גַּם עֲבוֹדַת כָּתֵף סָבַלְנוּ עַל שִׁכְמֵנוּ. זְכוֹר זאת אויב חרף יי:

'''תָּ'''מַךְ בְּרְשָׁעָתוֹ אִישׁ הַדָּמִים. לַעֲבוֹד בָּנוּ עֲבוֹדַת הַיָּם בְאֶפֶס דָמִים. בְּטֵל מִמֶנוּ תְּפִלָה וַעֲנִית אָמֵנִים. וְלֹא אוּכַל לָבוֹא בֵּית יְיָ:

'''מִ'''מָּרוֹם הוֹצִיא כְלִי זַעְמוֹ. וּמְסָרָנוּ בְּיַד אִישׁ יִמָּח שְׁמוֹ. וּמְשָׁרְתָיו כְּאַרְיֵה נָחוֹם יִנְחֲמוּ, יַצְמִיתֵם יַצְמִיתָם יְיָ:

'''נַ'''חְנוּ פָּשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ. גָּדַל עֲוֹנֵנוּ וְגָבְרוּ חַטאתֵינוּ. אַתָּה יְיָ רִיבָה רִיבֵנוּ וּנְאָלֵנוּ. נְצב לָרִיב יְיָ:

'''צ'''וּרֵנוּ אַתָּה תּוֹשִׁיעֵנוּ כִּי עָלֶיךָ הִשְׁלַכְנוּ יְחַבֵנוּ, אַתָּה תָּקוּם תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ רַחֲמֶיךְ רַבִּים יְיָ:

'''פְ'''דֵנוּ אַתָּה יוֹשֵׁב שָׁמַיִם. כִּי לָקִינוּ עַל חַטּאתֵינוּ כִּפְלַיִם. כִּי בָאנוּ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם. וְיָשׁוֹב חֲרוֹן אַף יְיָ:

'''כָּ'''לְתָה לִתְשׁוּעֶת נַפְשֵׁנוּ. כִּי אֵלֶיךָ קֵוִינוּ וּלְךְ חִכִּינוּ. לָךְ תְלוּיוֹת עֵינֵינוּ וְלְבֵּנוּ. יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ:

'''אֱ'''לֹהִים שָׁב וְנִחַם עַל עַמּוֹ. כִּי עָלְתָה צַעֲקָתָם לִפְנֵי כְסֵּא הֲדוֹמוֹ. קְבֵּל וְשָׁמַע תְּפִלָּתָם מִשְׁמֵי מְרוֹמוֹ. כִּי שׁוֹמֶע אֶל אֶבְיוֹנִים יְיָ:

'''נִ'''חַם יְיָ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת. וַיַּעַשׂ לָנוּ נְפִים וְנִפְלָאוֹת. וַיּוֹצִיאֵנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת. תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְיָ:

'''י'''וֹם וְיוֹם נְסֵפֶר תְּחִלָּתֶךָ, כִּי הַגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךְ אִמְרָתֶךָ. וּבְכָל יוֹם נַגִּיד נִפְלְאוֹתֶיךָ. וּנְסֵפֶר אֶת מַעֲשֵׂה ייָ:

'''אַ'''חַר כָּל אֵלֶה הַדְבָרִים. חֲמוּדָא בַּאשָׁא לַעֲלִי קָרָאמַלִי וּבָנָיו הֵרִים. וַיְנַשְׂאֵהוּ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים. כִּי לֵב מֶלֶךְ בְּיַד יְיָ:

'''בִּ'''שְׁנַת קָנְתָ&quot;ה יְמִינוֹ חֶרְאָנוּ יָדוֹ הַנִּפְלָאָה. בְּזֶרַע עוֹבְדִי פֶסֶל הַקְנְאָה. אַפּוֹ חָרָה מֵאָז רָאָה, אֶת הָאִישׁ שׂנָא יְיָ:

'''רָ'''ץ וְהֵכִין לָהֶם מִלְחָמָה וּכְלֵי זַיִן. וְהַכֶּסֶף נֶחְשֶׁב לִפְנֵיהֶם כְּאַיִן. וּפָרָשִׁים וְרַגְלִים מִסְפָּרָם אַיִן. וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַיְיָ:

'''ה'''יום יום השבת הגיעה המלחמה, על פני העיר ותחן שמה. בשישה וְעֶשְׂרִים לְטבת דגְלָה הָרִימָה. כי קרוב יום יי:

'''מ'''מחרת הַשבָּת יַצְאוּ לקראתָם. וַיַּעֲרְכוּ מִלְחָמָה אִתָּם. וַיִּכְבִּישׁוּ אַנְשִׁי הַמִּלְחָמָה מְקוֹמָתָם. לֹא נוֹתָר דָבָר נָאַם יי:

'''בְּ'''רָאוֹתָם הַחַיָּלִים כִּי וּבְרָה יָדָם. וַיֹּאמְרוּ בְלְעָם בָּא יוֹם אִידָם. לֹא נִשָׁאֵר מֵהֶם בְּהֵמָה וְאָדָם. אָדָם וּבְחַטָה תּוֹשִׁיעַ יְיָ:

'''נְ'''כְנָסוּ הַחַיָּלִים עַל הַשָּׂדוֹת. וַיִּקְחוּ כָּל הָעֲבָדִים וְהַשְׁפָחוֹת. וַיִּתְעוֹלְלוּ בַּנָּשִׁים וכבְּתוּלוֹת. וְלֹא אָמְרוּ אַיִךְ יְיָ:

'''רָ'''אָה חָרָשָׁע כִּי כָלְתָה מַמְלַכְתּוֹ. וַיּוֹצֵא הָאֲסִירִים אֲשֶׁר אִתּוֹ. וַיִּתְפָּשֵׁם וַיִחַרְגַּם בַּחֲמָתוֹ. וַיּוֹרִידֵם לַטֶבַח נְאֻם יְיָ:

'''פָּ'''עֶר פִיוּ הָאַכְזָר לִבְלִי חוֹק, וַיֹּאמֶר בְּלְבּוֹ לֹא עֵת לִשְׂחוֹק. וַיָּבֵא עֲצוֹת מֵרָחוֹק. לִבְרוֹח מִפְּנִי יְיָ:

אַחַר חֲצוֹת לַיְלָה בָּאָה שִׁפְלוּתוֹ. וּגְזְרָה עוֹמֶדֶת לְעַמָּתוֹ. וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ. בֵּית אֱאִים יְסַח יְיָ:

'''לְ'''מָחָר בְּקְשׁוּהוּ וְלֹא נִמְצָא. אַחַר אֲשֶׁר עָשָׂה כְּכָל אֲשֶׁר רָצָה, וַיִּקַּח עִמּוֹ כָּל אֲשֶׁר מָצָא. כֶּסֶף וְזָהָב אָמַר יְיָ:

'''כִּ'''רְאוֹתָם כִּי בָּרַח וְאֵינֶנּוּ. וּסְפִינוֹתָיו נוֹסְעוֹת לְפָנֵינוּ. וַיִּלְכוּ וַיַּגִּידוּ לַאֲדוֹנֵנוּ. באוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יָיָ:

'''לֹ'''א נַחְנוּ וְלֹא שָׁקֵט לִבָּנוּ. מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַבָּאָה עָלֵינוּ. כִּי שָׁמַעְנוּ אוֹמְרִים לָבוֹז וְלִשְׁלוֹל שְׁלָלֵנוּ. וַיֹּאָמְרוּ קוּמוּ כִּי נָתַן יי:

'''פ'''נוֹת בּקָר בַּעֲלוֹת הַשַׁחַר. בָּאוּ סִי' חֲמֶד וּסִי' יוֹסֵף לְפֶתַח הַשָׁעַר. וַיִּשְׂמְחוּ בָּם טַף וְזָקֵן וְנַעַר. כַּלָּם יָרְנוּ בְּגְאוֹן יְיָ:

'''ו'''ירְאוּ אֶת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה כִּי הֶם רַבִּים. וְהֶם כַּחֲמִשֶׁה אֶלֶף סוּסִים, לְבַד מֵהַשָּׁרִים וְהָרַגְלַיִם. מַה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ:

[[קטגוריה:פיוטים לימי הודאה מקומיים]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:כ&quot;ג טבת]]
[[קטגוריה:פיוטי מי כמוך]]</text>
      <sha1>kxjnrgelzgfvb7cefrz7r2d1ch1oug6</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אשישת שלוחתו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1734966</id>
    <revision>
      <id>3087579</id>
      <parentid>3005578</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T14:31:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3087579</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5056" sha1="8w0bkozo3donqx5fu8d0rq1e9fbi0d8" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
| שם = אשישת שלוחתו
| תמונה =
| כתובית תמונה =
| סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אל אדון|פתיחה ל{{צ|לאל אשר שבת מכל המעשים}}]]
| תת-סוג = 
| מועד = [[:קטגוריה:שבת|שבת]]
| מחבר = 
| מיוחס ל = [[מחבר:רבי שלמה הבבלי|ר' שלמה הבבלי]]; [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' אלעזר הקליר]]
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון =
| צורה =
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-8068}}
| מנהגים = נאמר למנהג וורמייזא בשבת בראשית, לפני {{צ|שבח נותנים לו}}, בהשמטת אותיות ג-ר.
| ויקיפדיה =
| אתר הפיוט והתפילה =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''א&quot;ב''' כפול}}

{{סי|אֲ}}שִׁישַׁת שְׁלוּחָתוֹ בְּקֶטֶב תִּלָּה{{ש}}
{{סי|אֲ}}שִׁישׁוֹת לְהָנִיץ בְּתִחוֹחַ קִרְזְלָהּ&lt;noinclude&gt;{{הערה|מובא ב[[סוכה לו ב#תוספות|תוספות סוכה לו ב ד&quot;ה {{צ|מקורזלות}}]].}}&lt;/noinclude&gt;{{ש}}
{{סי|בָּ}}הִיר מֶלְתָּחָיו מָתַח כַּשִּׂמְלָה{{ש}}
{{סי|בַּ}}עְיָם דַּיָּם צַו מִלְּגוֹלְלָה

{{סי|גּ}}וֹדָדוּ נָכְחוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם{{ש}}
{{סי|גָּ}}לַם בְּאַחַת עֶלֶף צוּרוֹתַיִם{{ש}}
{{סי|דִּ}}דָּה הַשֵּׁנִית פְּעוּרָה כִּדְלָתַיִם{{ש}}
{{סי|דֵּ}}עַ רִזֵּם לְחָרְבוֹת שְׁתַּיִם

{{סי|הִ}}קְלִיעַ וַיֶּהִי בִּיצִירַת שֵׁשֶׁת{{ש}}
{{סי|הֵ}}חַז בְּכֻלָּהּ בְּלִי יוֹשֶׁשֶׁת{{ש}}
{{סי|וְ}}לִחַשׁ בְּמִבְטֶחָה וְלֹא בוֹשֶׁשֶׁת{{ש}}
{{סי|וְ}}הֵימִין נְבָלִים וְהִשְׂמְאִיל יַבֶּשֶׁת

{{סי|זִ}}קֵּק בַּשָּׁחוּט שָׁלֹשׁ אוֹתוֹת{{ש}}
{{סי|זִ}}וְּגָם לְהִפָּרֵד וְאֵינָם נִשְׁתָּתוֹת{{ש}}
{{סי|חָ}}רְבָה וַחֲבֻרְבַּר וּמַזָּלִים לְעִתּוֹת{{ש}}
{{סי|חִ}}מּוּקָם חַג לְבַל נִפְתָּתוֹת

{{סי|טִ}}בַּע בַּשֵּׁנִי כְּסִילִים נֶחֱרָזִים{{ש}}
{{סי|טִ}}בָּם עֶתֶד כְּאַיָּלָה פְּרוּזִים{{ש}}
{{סי|יָ}}עָה הַשּׁוֹר וּצְדָדוֹ בַּחֲפָזִים{{ש}}
{{סי|יָ}}צַר טָלֶה רֹאשׁ לְמֵרוֹזִים

{{סי|כִּ}}לֵּל בַּמְּסִלּוֹת חַמָּה וּלְבָנָה{{ש}}
{{סי|כְּ}}בִיָּתָם בְּנֶזֶל וְלָעֶרֶב לִינָה{{ש}}
{{סי|לַ}}יִל הִגְבִּיר יִנְהֲגוּ בוֹ שְׁמֹנָה{{ש}}
{{סי|לִ}}שְׁנֵים עָשָׂר הִלּוּכוֹ מִנָּה

{{סי|מֵ}}אֶתְמוּל עָרַךְ מֹרֶךְ וָאֶבֶךְ{{ש}}
{{סי|מְ}}רַחֶפֶת בְּשָׁלֶשֶׁת גָּדוּשׁ בַּסֶּבֶךְ{{ש}}
{{סי|נָ}}גִיד סְגִיאֵל שְׁבוּטֵי רֶבֶךְ{{ש}}
{{סי|נִ}}קְשַׁב פָּנָה תְּלוּי סֹבֶךְ

{{סי|סִ}}גְסֵג בְּעֵדֶן מְגָדֵי נִצָּנִים{{ש}}
{{סי|ס}}וֹרְקֵי עֵנָב הֵירַד לַשּׁוֹנִים{{ש}}
{{סי|עֲ}}בֵי מַאְפֵּלְיָתוֹ לְשִׁשִּׁים שָׁנִים{{ש}}
{{סי|עֲ}}צֵי בְכָאֶיהָ מֶנּוּ נִטְעָנִים

{{סי|פָּ}}רַץ לְנִינָיו יַרְתִּיחַ צוּלוֹת{{ש}}
{{סי|פַּ}}חוֹ יַחֲרִים מֻשְׁלָךְ בִּמְצוּלוֹת{{ש}}
{{סי|צְ}}מָדוֹ הֲרָרִי לְכֵרַת פְּלִילוֹת{{ש}}
{{סי|צִ}}יגָתָם בְּמִלְחֶמֶת יַשְׂגִּיא לְנִדְגָּלוֹת

{{סי|קָ}}רוּן נוֹגֵחַ יָחֵל לְבַעֲתוֹ{{ש}}
{{סי|קִ}}יטוֹר נוֹחֵר יַבְעִיר בְּגִזָּתוֹ{{ש}}
{{סי|רְ}}אוֹתוֹ יָנוּס וְיִתְמַרְמַר כְּקַדְמָתוֹ{{ש}}
{{סי|רָ}}ם יַשְׁלִים וְיִתְרַצּוּ לְיַפּוֹתוֹ

{{סי|שִׁ}}תֵּת וּבִסֵּס וּבִצַּע וְשִׁבַּת{{ש}}
{{סי|שִׁ}}שָּׁה בְּשַׁכְלְלוֹ שְׁבִיעִי שָׁבַת{{ש}}
{{סי|תְּ}}רָמוֹ כְּמַעֲשֵׂר לִנְצוּרֵי כְּבָבַת{{ש}}
{{סי|תּ}}וֹדָה לְסַלְסֵל לְבוֹ שָׁבַת.{{ש}}&lt;noinclude&gt;
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:מנהג וורמייזא]]
[[קטגוריה:יוצרות]]
[[קטגוריה:פיוטי אל אדון]]
[[קטגוריה:פיוטי שבת בראשית]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:רבי שלמה הבבלי]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>8w0bkozo3donqx5fu8d0rq1e9fbi0d8</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087580</id>
      <parentid>3087579</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T14:31:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3087580</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5055" sha1="r2nlrgj4kxtps4inruwu9s48tgxieth" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
| שם = אשישת שלוחתו
| תמונה =
| כתובית תמונה =
| סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אל אדון|פתיחה ל{{צ|לאל אשר שבת מכל המעשים}}]]
| תת-סוג = 
| מועד = [[:קטגוריה:שבת|שבת]]
| מחבר = 
| מיוחס ל = [[מחבר:רבי שלמה הבבלי|ר' שלמה הבבלי]]; [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' אלעזר הקליר]]
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון =
| צורה =
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-8068}}
| מנהגים = נאמר למנהג וורמייזא בשבת בראשית לפני {{צ|שבח נותנים לו}}, בהשמטת אותיות ג-ר.
| ויקיפדיה =
| אתר הפיוט והתפילה =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''א&quot;ב''' כפול}}

{{סי|אֲ}}שִׁישַׁת שְׁלוּחָתוֹ בְּקֶטֶב תִּלָּה{{ש}}
{{סי|אֲ}}שִׁישׁוֹת לְהָנִיץ בְּתִחוֹחַ קִרְזְלָהּ&lt;noinclude&gt;{{הערה|מובא ב[[סוכה לו ב#תוספות|תוספות סוכה לו ב ד&quot;ה {{צ|מקורזלות}}]].}}&lt;/noinclude&gt;{{ש}}
{{סי|בָּ}}הִיר מֶלְתָּחָיו מָתַח כַּשִּׂמְלָה{{ש}}
{{סי|בַּ}}עְיָם דַּיָּם צַו מִלְּגוֹלְלָה

{{סי|גּ}}וֹדָדוּ נָכְחוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם{{ש}}
{{סי|גָּ}}לַם בְּאַחַת עֶלֶף צוּרוֹתַיִם{{ש}}
{{סי|דִּ}}דָּה הַשֵּׁנִית פְּעוּרָה כִּדְלָתַיִם{{ש}}
{{סי|דֵּ}}עַ רִזֵּם לְחָרְבוֹת שְׁתַּיִם

{{סי|הִ}}קְלִיעַ וַיֶּהִי בִּיצִירַת שֵׁשֶׁת{{ש}}
{{סי|הֵ}}חַז בְּכֻלָּהּ בְּלִי יוֹשֶׁשֶׁת{{ש}}
{{סי|וְ}}לִחַשׁ בְּמִבְטֶחָה וְלֹא בוֹשֶׁשֶׁת{{ש}}
{{סי|וְ}}הֵימִין נְבָלִים וְהִשְׂמְאִיל יַבֶּשֶׁת

{{סי|זִ}}קֵּק בַּשָּׁחוּט שָׁלֹשׁ אוֹתוֹת{{ש}}
{{סי|זִ}}וְּגָם לְהִפָּרֵד וְאֵינָם נִשְׁתָּתוֹת{{ש}}
{{סי|חָ}}רְבָה וַחֲבֻרְבַּר וּמַזָּלִים לְעִתּוֹת{{ש}}
{{סי|חִ}}מּוּקָם חַג לְבַל נִפְתָּתוֹת

{{סי|טִ}}בַּע בַּשֵּׁנִי כְּסִילִים נֶחֱרָזִים{{ש}}
{{סי|טִ}}בָּם עֶתֶד כְּאַיָּלָה פְּרוּזִים{{ש}}
{{סי|יָ}}עָה הַשּׁוֹר וּצְדָדוֹ בַּחֲפָזִים{{ש}}
{{סי|יָ}}צַר טָלֶה רֹאשׁ לְמֵרוֹזִים

{{סי|כִּ}}לֵּל בַּמְּסִלּוֹת חַמָּה וּלְבָנָה{{ש}}
{{סי|כְּ}}בִיָּתָם בְּנֶזֶל וְלָעֶרֶב לִינָה{{ש}}
{{סי|לַ}}יִל הִגְבִּיר יִנְהֲגוּ בוֹ שְׁמֹנָה{{ש}}
{{סי|לִ}}שְׁנֵים עָשָׂר הִלּוּכוֹ מִנָּה

{{סי|מֵ}}אֶתְמוּל עָרַךְ מֹרֶךְ וָאֶבֶךְ{{ש}}
{{סי|מְ}}רַחֶפֶת בְּשָׁלֶשֶׁת גָּדוּשׁ בַּסֶּבֶךְ{{ש}}
{{סי|נָ}}גִיד סְגִיאֵל שְׁבוּטֵי רֶבֶךְ{{ש}}
{{סי|נִ}}קְשַׁב פָּנָה תְּלוּי סֹבֶךְ

{{סי|סִ}}גְסֵג בְּעֵדֶן מְגָדֵי נִצָּנִים{{ש}}
{{סי|ס}}וֹרְקֵי עֵנָב הֵירַד לַשּׁוֹנִים{{ש}}
{{סי|עֲ}}בֵי מַאְפֵּלְיָתוֹ לְשִׁשִּׁים שָׁנִים{{ש}}
{{סי|עֲ}}צֵי בְכָאֶיהָ מֶנּוּ נִטְעָנִים

{{סי|פָּ}}רַץ לְנִינָיו יַרְתִּיחַ צוּלוֹת{{ש}}
{{סי|פַּ}}חוֹ יַחֲרִים מֻשְׁלָךְ בִּמְצוּלוֹת{{ש}}
{{סי|צְ}}מָדוֹ הֲרָרִי לְכֵרַת פְּלִילוֹת{{ש}}
{{סי|צִ}}יגָתָם בְּמִלְחֶמֶת יַשְׂגִּיא לְנִדְגָּלוֹת

{{סי|קָ}}רוּן נוֹגֵחַ יָחֵל לְבַעֲתוֹ{{ש}}
{{סי|קִ}}יטוֹר נוֹחֵר יַבְעִיר בְּגִזָּתוֹ{{ש}}
{{סי|רְ}}אוֹתוֹ יָנוּס וְיִתְמַרְמַר כְּקַדְמָתוֹ{{ש}}
{{סי|רָ}}ם יַשְׁלִים וְיִתְרַצּוּ לְיַפּוֹתוֹ

{{סי|שִׁ}}תֵּת וּבִסֵּס וּבִצַּע וְשִׁבַּת{{ש}}
{{סי|שִׁ}}שָּׁה בְּשַׁכְלְלוֹ שְׁבִיעִי שָׁבַת{{ש}}
{{סי|תְּ}}רָמוֹ כְּמַעֲשֵׂר לִנְצוּרֵי כְּבָבַת{{ש}}
{{סי|תּ}}וֹדָה לְסַלְסֵל לְבוֹ שָׁבַת.{{ש}}&lt;noinclude&gt;
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:מנהג וורמייזא]]
[[קטגוריה:יוצרות]]
[[קטגוריה:פיוטי אל אדון]]
[[קטגוריה:פיוטי שבת בראשית]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:רבי שלמה הבבלי]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>r2nlrgj4kxtps4inruwu9s48tgxieth</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ה' לחצוני מוני</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1738758</id>
    <revision>
      <id>3087575</id>
      <parentid>2998331</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T13:27:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:פיוטי תחינה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3087575</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2795" sha1="ff0c4ug8zir5m3zfbcb8jg02ds1voyp" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
'''יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ׃{{ממס|שמות לב יב}}'''

{{הור|סימן: '''לוי בר יעקב'''}}
&lt;poem&gt;
יְיָ {{סי|לְ}}חָצוּנִי מוֹנַי / וּמֵרֹב יְגוֹנַי / אֶזְעַק: עַד אָנָה יְיָ / תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח.{{ממס|תהלים יג ב}}
{{סי|וַ}}יֶּקֶשׁ אוֹיֵב עָרְפּוֹ / וַיִשְׁאַג בְּקִצְפּוֹ / כְּאַרְיֵה עַל טַרְפּוֹ / וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ / וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח.{{ממס|עמוס א יא}}
{{סי|יָ}}חִיד יָדְךָ לֹא תִקְצַר / עַל כֵּן קָרָאתִי מִן הַמֵּצַר / עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר / יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח.{{ממס|תהלים עד י}}
{{סי|בְּ}}כָל יוֹם לְבָבִי יִתְחַמֵּץ / בִּרְאוֹתִי חוֹמֵץ / וּמְעַוֵּל מִתְאַמֵּץ / לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת וִיחִי עוֹד לָנֶצַח.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים מט י}}
{{סי|רְ}}שָׁעִים יוֹם יוֹם סְבָבוּנִי / וּבְחָזְקָה יְרִיבוּנִי / וּשְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי / הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם אִם יִשְׁמֹר לָנֶצַח.{{ממס|ירמיהו ג ה}}
{{סי|י}}וֹשֵׁב מְרוֹמִים / חִישׁ לַעֲגוּמִים / דְּבָרִים טוֹבִים דְּבָרִים נִחֻמִים / כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח.{{ממס|ישעיהו נז טז}}
{{סי|ע}}וּרָה לִלְקֹט שׁוֹשָׁן / מִבֵּית יָקְטָן [וְיָקְשָׁן / עוּרָה לָמָּה] תִישַׁן / הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח.{{ממס|תהלים מד כד}}
{{סי|ק}}וֹמֵם חֶבְלְךָ / וְרוֹמֵם דִּגְלְךָ / וְיִוָּדַע כִּי לְךָ / יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח.{{ממס|דה&quot;א כט יא}}
{{סי|בְּ}}נֵה דְבִירֶךָ / וּפְדֵה אֲסִירֶךָ / אַל תִּתֵּן לְחַיַּת נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ / חַיַּת עֲנִיֶּיךָ אַל תִּשְׁכַּח לָנֶצַח.{{ממס|תהלים עד יט}}
{{הור|שוב מחרון אפך…}}
&lt;/poem&gt; 
[[קטגוריה:פיוטי תחנה]]
[[קטגוריה:לוי אבן אלתבאן]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי תחינה]]</text>
      <sha1>ff0c4ug8zir5m3zfbcb8jg02ds1voyp</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087576</id>
      <parentid>3087575</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T13:27:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטי תחנה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3087576</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2756" sha1="66r4cfotx8tq3rl7rsto1dp8dv7g5o2" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
'''יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ׃{{ממס|שמות לב יב}}'''

{{הור|סימן: '''לוי בר יעקב'''}}
&lt;poem&gt;
יְיָ {{סי|לְ}}חָצוּנִי מוֹנַי / וּמֵרֹב יְגוֹנַי / אֶזְעַק: עַד אָנָה יְיָ / תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח.{{ממס|תהלים יג ב}}
{{סי|וַ}}יֶּקֶשׁ אוֹיֵב עָרְפּוֹ / וַיִשְׁאַג בְּקִצְפּוֹ / כְּאַרְיֵה עַל טַרְפּוֹ / וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ / וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח.{{ממס|עמוס א יא}}
{{סי|יָ}}חִיד יָדְךָ לֹא תִקְצַר / עַל כֵּן קָרָאתִי מִן הַמֵּצַר / עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר / יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח.{{ממס|תהלים עד י}}
{{סי|בְּ}}כָל יוֹם לְבָבִי יִתְחַמֵּץ / בִּרְאוֹתִי חוֹמֵץ / וּמְעַוֵּל מִתְאַמֵּץ / לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת וִיחִי עוֹד לָנֶצַח.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים מט י}}
{{סי|רְ}}שָׁעִים יוֹם יוֹם סְבָבוּנִי / וּבְחָזְקָה יְרִיבוּנִי / וּשְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי / הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם אִם יִשְׁמֹר לָנֶצַח.{{ממס|ירמיהו ג ה}}
{{סי|י}}וֹשֵׁב מְרוֹמִים / חִישׁ לַעֲגוּמִים / דְּבָרִים טוֹבִים דְּבָרִים נִחֻמִים / כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח.{{ממס|ישעיהו נז טז}}
{{סי|ע}}וּרָה לִלְקֹט שׁוֹשָׁן / מִבֵּית יָקְטָן [וְיָקְשָׁן / עוּרָה לָמָּה] תִישַׁן / הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח.{{ממס|תהלים מד כד}}
{{סי|ק}}וֹמֵם חֶבְלְךָ / וְרוֹמֵם דִּגְלְךָ / וְיִוָּדַע כִּי לְךָ / יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח.{{ממס|דה&quot;א כט יא}}
{{סי|בְּ}}נֵה דְבִירֶךָ / וּפְדֵה אֲסִירֶךָ / אַל תִּתֵּן לְחַיַּת נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ / חַיַּת עֲנִיֶּיךָ אַל תִּשְׁכַּח לָנֶצַח.{{ממס|תהלים עד יט}}
{{הור|שוב מחרון אפך…}}
&lt;/poem&gt; 
[[קטגוריה:לוי אבן אלתבאן]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי תחינה]]</text>
      <sha1>66r4cfotx8tq3rl7rsto1dp8dv7g5o2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:מו יו הו/לוח הפיוטים/רומניא</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1739281</id>
    <revision>
      <id>3087632</id>
      <parentid>3087530</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T20:52:47Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* תשעה באב */</comment>
      <origin>3087632</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="39097" sha1="90324v1tje17j9z76uzgedyiq3yyt90" xml:space="preserve">{{הור2|מפתח הפיוטים שב'''סדור תפלות השנה למנהג רומניא''', ונציה רפ&quot;ג. מפתח פיוטים לפי סוגים נדפס בסידור עצמו בעמ' 927. לשם הנוחות, הספרור המקורי שהוא באותיות ולפי דפים (2 עמודים הינם יחידה אחת), הומר לספרות לפי מספר העמודים הסידורי (כל עמוד הוא יחידה).}}
==שבת==
* [[ברוך שאמר בסימן א&quot;ב]] (58)
* להוצאת ס&quot;ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא#נוסח איטליה ורומניא|אלהי האלהים הושיעה נא]] (64)
* להוצאת ס&quot;ת: [[מי כמוך אומר ומקים]] (64)
* [[יגדל]] (69)
* [[אדון עולם]] (70)
* [[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] (70)
* זמר להבדלה: [[שיר אענה|בשיר אענה]] (80)

==שבת ראש חודש==
* פתיחה: איומה לגוף ירדה (86)
* פתיחה: [[שירו לאל נבוני]] (87)
* פתיחה: ימים מאז הוקדשו (87)
* יוצר: אהלל למאיר (87)
* יוצר: ויהי אדיר שחקים (88)
* יוצר: מה מתקו טעמי שבת (88)
* אופן: לאל נערץ בסוד קדושים (89)
* זולת: אמת אומנתי (90)
* [[מי כמוך אומר ומקים]] (90)
* מי כמוך בדברו גוזר (91)

==שבת חנוכה==
* פתיחה: בנר חנוכה אודך (102)
* {{ק|פתיחה: [[שעריך בדפקי]] (102)}}
* פתיחה: אלהינו לך יאתה מלוכה (102)
* קדיש: ישעך יזכירו (102)
* יוצר: איום מבראשית (103)
* אופן: [[שני זיתים נכרתים]] (104)
* זולת: [[אזכור מעללי יה]] (104)
* [[ריב בין שבת וחנוכה|מי כמוך שבת וחנוכה נגשו]] (105)
* מי כמוך שמים כוננת (106)

==עשרה בטבת==
* קרובות: את שמועתנו מי האמין (110)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (112)
* סליחה: אויל יעץ (112)
* סליחה: [[אזכרה מצוק]] (112)
* סליחה: אזכור ואאנח (113)
* סליחה: אתא צרי וסמך על עירי (113)
* סליחה: חיים שאלתי (114)
* סליחה: אפסו אמונים (115)
* סליחה: איך נמכרו בנים (115)
* סליחה: איך נפלה (116)
* תחנון: [[שעה עליון לקול אביון]] (116)
* {{ק|י&quot;א תחנון [[יה למתי צפנת|יה למתי]] (117)}}
* תחנון: אלוה מכין תבל (117)
* תחנון: לדוברת יחודך (117)
* חטאנו: שקדו עם נדכא ונחבל (118)
* חטאנו: תשובי עשה אלי (118)
* וידוי: או&quot;א איך ארמון היכלך (119)

==שקלים==
* הכרזה (שבעתא): [[אשכול איווי תאות כל נפש]] (123)
* פתיחה: עדתי לאל מיחלת (125)
* פתיחה: ממחצית שקל (125)
* פתיחה: אדון עולם אשר נעלם (125)
* יוצר: אשא דעי (125)
* יוצר: אורח חיים לצדיק (126)
* אופן: לאל הברוך נעימות נותנים (127)
* אופן: אחזו אחזו אלים (128)
* אופן: מלאכים ממליכים (128)
* זולת: אקומה ולב אבינה (128)
* זולת: אדברה בצר רוחי (129)
* מי כמוך שמים נטית כיריעה (130)
* מי כמוך אל אלהי הצבאות (130)
* מי כמוך אופני מעוני (132)

==זכור==
* הכרזה (שבעתא): [[ויבא ארז ראש קצינים]] (134)
* פתיחה: [[קוראי מגילה]] (135)
* פתיחה: יום בהמן (136)
* פתיחה: יום בשם בן יאיר (136)
* {{ק|י&quot;א ברכו ידידי אל (136)}}
* יוצר: אגגי עליך בפשטו כילק (136)
* אפיקרון בתוך חלק (סילוק?) (137)
* אופן: יוצר הכל הקדים (138)
* זולת: אלו שלש מצוות (139)
* זולת: את ה' דרשתי (139)
* מי כמוך: [[מי כמוך (ריה&quot;ל)|אדון חסדך]] (140)

==צום אסתר==
* קרובות: ומרדכי ידע (147)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (148)
* סליחה: אחות פתשגן (150)
* סליחה: את פניך ה' בבקשי (151)
* סליחה: אגגי בקש (151)
* תחנון: [[יהירים קמו]] (152)
* תחנון: יום רכב (152)
* סליחה: אגגי אז כעמד (153)
* סליחה: אליך ה' מושיב יחידים (154)
* תחנון: מזנב אז בראשית בא (154)
* תחנון: ארבה גזם וילק (155)
* סליחה: אל חצריך עמך הסתופף (155)
* תחנון: שועלים מחבלים (156)
* סליחה: אגגי שקד (157)
* סליחה: איש צר ואויב (158)
* תחנון: אז בגלותי (159)
* סליחה: אתה אלהים מתנשא (159)
* תחנון: המן נלחץ (160)
* סליחה: אגגי אשר חשב (160)
* תחנון: יום דלה ונאנחה (161)
* סליחה: חיים אשאלה ממך (161)
* חטאנו: ה' מה רבו צרי (162)

==פורים==
* אחר קריאת מגילה: [[ארור המן|ברוך ה' ברוך וברוך ה']] (170)
* קרובות: אמתך וחסדך אל תרחק (171)
* בברכת המינים: [[ויאהב אומן#אספרה אל חוק|אספרה אל חוק]] (173)
* שם: [[ויאהב אומן#אמל ורבך|אמל ורבך]] (173)
* עושה שלום: אז בקומם עלי (175)
* פתיחה למגילה: שיר אהבה חדש (176)
* פתיחה למגילה: שוררו לאל ידידים (177)

==פרה==
* הכרזה (שבעתא): [[פרה אמרה קשה]] (177)
* פתיחה: שחרית אקדמה (179)
* פתיחה: אשר יצר שחקים על אדמה (179)
* פתיחה: אשרו המוני (180)
* {{ק|וי&quot;א אבא בשיר ערב (קדיש) וכן לקראת מקור חיים (פתיחה) (180)}}
* ברכו: ישורון צא (180)
* יוצר: אקרא יומם (181)
* אופן: אומרים קדוש (182)
* אופן: ישעך יכתירו (182)
* אופן: מחנות עליונים (182)
* זולת: אמרות ה' אמרות טהורות (183)
* מי כמוך אל אלהי הרוחות (184)
* מי כמוך שוכן בשמי קדם (185)
* מי כמוך שוכן שמי ערץ (186)

==החדש==
* הכרזה (שבעתא): [[ראשון אמצת לפרח שושנים]] (188)
* פתיחה: שעה אלי (190)
* פתיחה: אשר נקדש (190)
* פתיחה: ראשון לציון אלהיכם יבשרכם (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש אבא בשיר (190)}}
* פתיחה: מקבץ המוני (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש לקראת מקור חיים (191)}}
* יוצר: אחלה פני בורא ניב ולשון (191)
* סלוק: יציאות שבת שתים (192)
* אופן: מלאכים ממליכים (192)
* אופן: שובב בירחי ראש (192)
* זולת: אז מראש הודחתי (193)
* מי כמוך אלהים בקדש חזיתיך (194)
* מי כמוך שומר עמך ישראל (195)
* מי כמוך שתים בגבורה (196)

==שבת הגדול==
* פתיחה: נדיבי עמים (199)
* קדיש: נעלה ברוב אונים (199)
* ברכו: שארית תם הטוב (200)
* {{ק|י&quot;א לברכו [[יעידון כל עבדיך]] (200)}}
* וי&quot;א ברכו: ידי אל תנו (200)
* יוצר: אלי צורי וישועתי (200)
* יוצר: [[אדיר דר מתוחים]] (201)
* אופן: לחייך בתורים (204)
* אופן: שוקיו עמודי שש (204)
* אהבה: לפליטת בן בכור (204)
* זולת: אמת ויציב דבריך הנעימים (205)
* זולת: אלכה לי ואשובה (205)
* מי כמוך אל נורא תהלות (206)
* מי כמוך אדיר אדירים חונן דל (207)
* גאולה: [[יום ליבשה]] (213)
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו אנשי הכנסת (214)
** [[אז כגולגל שעבוד הורים]] (214)

==יום ראשון של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אותו אל חצה]] (218)
* ליל הסדר: [[דיינו]] (224)
* [[אז רוב ניסים]] (232)
* עושה פלא במצרים (232)
* קול נתנה (233)
* פתיחה: שמחו איתני (233)
* פתיחה: אומר לצפון תני (234)
* פתיחה: אמרי הגיוני (234)
* פתיחה: כמה אלהי טובות גמלתני (235)
* קדיש: אחוה מפלאות (235)
* קדיש: אספר נפלאות (235)
* ברכו: [[שחי לאל]] (236)
* ברכו: שאי עין יחידתי (236)
* יוצר: [[אור ישע מאושרים]] (236)
* אופן: [[אור ישע מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] (239)
* זולת: [[אור ישע מאושרים#זולת|אהבוך נפש להודך]] (240)
* מי כמוך שוכן עד (241)
* {{ק|לאחר עושה פלא: י&quot;א עושה פלא כתוב בהגדה (242)}}
* תפילת טל:
** [[אוחילה לאל]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#ב|תהומות הדום לרסיסו]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#רשות|ארשה ארוש רחשון]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#תחת אילת עופר|תחת אילת עופר]] (253)
** [[בדעתו אביעה חידות#אלים ביום מחוסן|אלים ביום המחוסן]] (253)
** י&quot;א: אמונים החסודים (257)
** וי&quot;א: [[בדעתו אביעה חידות#טל תן לרצות ארצך|טל תן לרצות ארצך]] (258)

==יום שני של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אור עולמו נגלה]] (259)
* פתיחה: שירו נאמני (260)
* יוצר: [[אדבר מישרים]] (261)
* סילוק: [[אדבר מישרים#סילוק|צאינה וראינה דרך מישרים]] (262)
* אופן: [[אדבר מישרים#אופן|גן נעול אוספו אראלים]] (263)
* זולת: [[אדבר מישרים#זולת|אתיית יום גאלתני]] (263)

==שביעי של פסח==
* מעריב: יה שלח אורו (272)
* פתיחה: עברו העברים בים (273)
* פתיחה: יעירוני ימי קדם (273)
* פתיחה: אשלם לאלוה חי נדרים (274)
* פתיחה: שורש בנו ישי (274)
* יוצר: [[אתה הארת]] (275)
* אופן: [[אתה הארת#אופן|ותען להם - אסר רכבו בשלישי חילו]] (276)
* זולת: אדיר אדירים ביופי לו מאדרים (276)
* זולת: אפס זולתך בקרב נחלתך (277)
* מי כמוך שמים נטית (277)

==שמיני של פסח==
* מעריב: [[ויושע ה' אום למושעות]] (282)
* פתיחה: [[אל ישראל נקראת לפנים]] (283)
* יוצר: [[אופל המוני]] (283)
* אופן: כבודו מלאכים מתנים (285)

==שבת הגדול של שבועות==
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו סנהדרין גאוני עולם (340)
** בששה לחודש נתנו עשרת הדברות (340)
==יום ראשון של שבועות==
* מעריב: אל נגלה בסיני ונם אנכי ה' (343)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (346)
* פתיחה: אקדמך בלב נשבר עתירה (346)
* קדיש: מתוק דבר תורה (347)
* ברכו: [[יעירוני בשמך רעיוני]] (347)
* יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים מתנות סיני]] (347)
* אופן: [[אורחות אראלים]] (348)
* זולת: ומשה עלה (349)
* תוספת: וקדוש נגלה (349)
* מי כמוך אלהי קדם מעונה (350)
* אזהרות: 
** [[אתה הנחלת]] (356)
** [[אז שש מאות]] (361)

==יום שני של שבועות==
* מעריב: [[וירד אביר יעקב]] (363)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (364)
* פתיחה: אמת עלי לספר (364)
* קדיש: ששוני רב בעמדי עם סגני (364)
* יוצר: {{ק|י&quot;א [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים]] וי&quot;א}} אני חכמה שכנתי ערמה (365)
* אופן: בעלותו ההרה (366)
* זולת: בתקתי זרוע מבלהיך (366)
* אזהרות: [[אזהרות אבן גבירול|שמור לבי מענה]], [[אז שש מאות]] (367)
* אזהרות: [[אזהרת ראשית]] (375)
* {{ק|וי&quot;א ביום ב' אזהרות שייסד רבי אליהו צלפי נ&quot;ע}}
{{רקע אפור}}
במהדורת של&quot;ד נדפסו גם:
* אזהרות: אברך לאל נורא{{הערה|הם האזהרות לר' אליהו צלפי שנזכרו במהד' רפ&quot;ג.}} (קמ.)
* אזהרות: מאלהים מאד נעלה אשאלה{{הערה|אזהרות לר' מנחם אגוזי על סדר [[משנה תורה לרמב&quot;ם]].}} (קמד:)
{{סוף}}

==שבעה עשר בתמוז==
* קרובות: אגן המזג אז חסר (379)
* סליחה: אמנם אלהי הרוחות (380)
* סליחה: אני לבדי נלכדתי (380)
* סליחה: אעיר יגוני עם (381)
* סליחה: איכה ראש הפסגה (381)
* סליחה: היום אמרר בבכי (282)
* תחנון: [[שעה נאסר]] (282)
* סליחה: אהה ליום אשר בו נתכה חמתך (383)
* סליחה: מדי ימים ימימה (384)
* תחנון: יום זה עריצים (384)
* סליחה: אעורר בכיי (385)
* תחנון: אוספו החצובות (385)
* סליחה: חיים יוצרי וגוחי מבטן (386)
* חטאנו: אפיקי מים נחלים (386)
* חטאנו: אהגה כיונים הגיון (387)
* חטאנו: אשקטה ואביטה במכוני (388)

==תשעה באב==
* משאגת כפירים (398)
* איכה אבי אשו בי הבעיר (398)
* אנחתי ונאלמתי (399)
* דעכו כאש קוצים נרות (400)
* קרובה: [[זכור איכה]] (401)
* [[שבת סורו מני]] (403)
* [[איכה אצת באפך]] (404)
* [[אאדה עד חוג שמים|אאדה על חוג שמים]] (405)
* אשמתנו גדלה (406)
* [[איכה תפארתי מראשותי השליכו]] (406)
* [[איכה אשפתו פתוח כקבר]] (408)
* [[איכה אלי קוננו מאליו]] (410)
* [[כי אם תועי דרך]] (411)
* [[אם תאכלנה נשים פרים]] (411)
* [[אויל כהכניס תרף בהיכל|אויל בהכניס תרף בהיכל]] (412)
* [[נבוכדנאצר אכלני הממני]] (413)
* [[איכה אהובים נאמנים]] (414)
* [[אמרתי שמעו אמונים]] (415)
* [[אתמיד בבכיה]] (416)
* [[משה אמר איכה]] (416)
* [[אוי נא לנו כי חטאנו|על ארמון כי נוטש]] (417)
* [[אם יתקע שופר בעיר]] (417)
* [[באו אדומים]] (418)
* [[איך אופל בית הלהב]] (418)
* [[שומרון קול תתן]] (419)
* [[איך חרב בכחשי רב]] (419)
* [[אלי ציון]] (420)
* [[איך נוי חטאתי השמימה]] (420)
* [[בכו אחים וגם ספדו]] (421)
* [[שמם נתיב גלגל]] (422)
* (ציונים:)
** [[לבי למואב הלא ידאב]] (422)
** [[ילל במרר שאי]] (423)
** [[ציון הלא תדעי]] (424)
** [[ציון הלא תשאלי לשלום אסירים]] (425)
* נחמות:
** [[אנכי אנכי אנחם|אנכי אנכי אנכי מנחם]] (447)
** [[תריק חנית ורומח]] (448)
** אנכי אנכי הוא מנחמכם (449)
** [[בימים ההם ובעת ההיא]] (449)
** יאמר לשכולה אתיו בניך (451)
** תאמץ אוהל ארמונך (451)
** אב ינחם בנים בחביון (451)
** אהוב נא שערי ציון (452)
** תתנחם לרחם ציון (452)
** אנא רחם ציון (453)
** [[ויכון עולם על מלאתו]] (454)

==סליחות ללילי אשמורות==
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (460)
* [[הביטה וראה את אנחותינו|אדון הביטה]] (462)
* [[אשמנו מכל עם]] (467)
* [[אלהינו שבשמים]] (468)
* [[אב הרחמן מלא רחמים]] (470)
* [[עשה למען שמך]] (470)
* [[עננו אבינו]] (470)
* [[כשענית לאברהם]] (471)
* [[דעני לעניי]] (471)
* [[קול יעקב קורא]] (472)
* [[מכניסי רחמים]] (472)
* [[מחי ומסי]] (472)
* [[מה נפתח ונימא]] (472)
* [[הלא אמרית ליך]] (473)
* [[הלא על כי אין אלהי בקרבי]] (473)
* [[תורתא דמרביא]] (473)
* [[מרן דבשמיא]] (473)
* [[מתרצה ברחמים]] (474)
* [[שומר ישראל]] (474)

===פתיחות===

* [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] (474)
* יה חון עמך (475)
* בלבי ורעיוני (475)
* אברכה את ה' כל ימי ושני (475)
* בלבי וברעיון (476)
* שחרים יחידתי (476)
* במה יזכה (476)

===סליחות===

* [[ברכי אצולה]] (476)
* ה' שם איום ונורא (478)
* אלהי אם מעלתי מעל (478)
* ע&quot;ס הברכה:
** '''ברוך''' אלהים הנותן עז (479)
** '''אתה''' אדיר נשגב ונורא (480)
** '''ה'''' משנאי רבו (481)
** '''אלהינו''' אדוני האדונים (482)
** '''מלך''' אליך אתחנן (482)
** '''העולם''' אל נעלם (483)
* ע&quot;ס [[תהלים קז ח]]:
** '''יודו''' אליך מיחליך (484)
** '''לה'''' מרום ונישא (484)
** '''חסדו''' אלהי ירעף (485)
** '''ונפלאותיו''' אשר פעל (485)
** '''לבני''' אמוניך הופיעה (486)
** '''אדם''' אפר יסודו (487)
* ע&quot;ס [[תהלים ג ט]]:
** '''לה'''' אמיץ כח (487)
** '''הישועה''' מני קדם (488)
** '''על''' אלהים נורא (489)
** '''עמך''' אלהים ביד מונים (490)
* גדול אדיר הנשגב (491)
* ה' אלהי הושיעני (492)
* צבאות חילי מגדולי (493)
* מעון אדיר מאז ראשון (494)
* אבאר שם אדיר (495)
* אל אביר השוכני (496)
* ע&quot;ס [[תהלים יט טו]]:
** '''יהיו''' אמרי פי והגיוני (497)
** '''לרצון''' מיחלים היום (498)
** '''אמרי''' אלהותך (498)
** '''פי''' אפתח להללך (499)
** '''והגיון''' משרתיך (499)
** '''לבי''' אעורר להגות (500)
** '''לפניך''' אודה אתודה (501)
** '''ה'''' אדונינו אשתחוה ואודה (501)
** '''צורי''' מחסי נסי ומנוסי (502)
** '''וגואלי''' אלי אתה (503)
* אליך נשאתי את עיני להאירי (503)
* [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] (504)
* אליך אקרא דודי אדום וצח (505)
* ע&quot;ס [[ישעיהו לח יט]]:
** '''חי''' אל אלהים לך נפשי תהים (506)
** '''חי''' שופטי מלכי וקדושי (507)
** '''הוא''' אחד ומיוחד (507)
** '''יודך''' אדיר נפלא (508)
** '''כמוני''' שפל ברך (509)
** &lt;nowiki&gt;[&lt;/nowiki&gt;[[היום מלכי מקדם|'''היום''' מלכי מקדם]] (לקמן 696)]
** '''אב''' לבנים יודיע אל אמתך (509)
** '''בנים''' אמיץ אונים (510)
** '''יודיע''' שמו הנשגב (511)
** '''אל''' אלוה אעתר (511)
** '''אמתך''' שחקים יעידו (512)
* ע&quot;ס [[תהלים ה ח]]:
** אילי מרומים… '''ואני''' (512)
** '''ברוב''' ארשת שפתי (514)
** '''חסדך''' אדיר במרום (515)
** '''אבוא''' אדרוש אל אל (517)
* אוי לי ביום צאתי (518)
* אלהים אשא נפשי אליך (518)
* ה' אילפת שמך המפורש (519)
* שמו אחד ומהולל (519)
* שמע נא צעקת עם עני (520)
* ה' אמרי האזינה (521)
* לה' אדונינו יום מיוחד (521)
* כי אקח מועד עולם ועד (522)
* אתפלל אחלה (523)
* שדי שמרה נפשי (523)
* אמנם מקדם אתה גואל (524)
* מלך אקרא בניב רטוב (525)
* הללו לדר נהורא (526)
* אין כמוך גדול בגבורה (527)
* ה' במי ידמוך המושלים (528)
* רומה אלהים והושיענו (528)
* תחנונים:
* אלהי קדם מעונה (529)
* אל נכספתי אל ביתך (529)
* [[בזכרי על משכבי]] (530)
* אנוש רימה בחייך (530)
* ישמע ה' קול תחנוני (531)
* יום להיטיב תקרא (531)
* [[יצו האל לדל שואל]] (532)
* יוושעון עבדיך (533)
* [[אביון אשר כפיו לך שוטח]] (533)
* יצרי ראשית צרי (534)
* להודות באתי (534)
* [[ממרום קול עובר]] (534)
* מתי שכל בלי תכל (535)
* שבת משושי ורבו יגוני (535)
* עת שערי רחמים לך נפתחו (536)
* מרעיד פני צורו שיחר (536)

===חטאנו===

* אשכולות בטלו ואומללנו (537)
* [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (538)
* אשחה במר שיחי (539)
* אשא בשרי בשיני (541)
* אשובה עדיך משגבי (542)
* אכין קרב וסרעפים (544)
* אבותינו חטאו ואינם (545)
* מנעי יחידה רוע פעלך (545)
* אשא אישון (547)
* אזלו בכליון וחרץ (547)
* מקדם ימים חשבתי (549)
* אליכם אקרא נמהרים (549)
* אויה לי שחטאתי (550)

===וידוי===

* אנוש אל צור מעריצך (551)
* [[שטר עלי בעדים וקנין]] (553)
* אל יסיתך נפשי (554)
* [[שוממתי ברב יגוני]] (554)
* אני הגבר בזכרי זדוני (555)
* יה נורא ואיום (556)
* [[את פני מבין צפוני]] (556)
* [[שוכני בתי חמר]] (558)
* ידום לנוגן חליל (קינה) (558)
* אם יאמר לי קוני (559)
* אומצתי אויילתי (559)
* [[רוח ובשר צמדו]] (559)
* יצרי וזדון לבי (560)
* שמעו למלי עם אמוני (561)
* אנוש בינה משפט הארץ (562)

===תפילות לעשי&quot;ת===

* אברך את ה' אשר יעצני (563)
* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]] (573)
* תפילה לרבי שלמה שרביט (584)
* [[בקשה לרב סעדיה גאון]] (595)
* [[תפילת השחר לרב סעדיה גאון|תפילה אחרת לרס&quot;ג]] (602)
* וידוי: אברכה את אדוני (607)
* בית הלוי (608)

==הכרזה של ראש השנה==
* [[אז בסכות נבוני לחשים|כך גזרו רבותינו אנשי כנסת הגדולה]] (612)
* [[אז בסכות נבוני לחשים]] (612)

==ראש השנה==
* מעריב ליל א: [[אמוני נבונים]] (615)
* פתיחה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (619)
* {{ק|וי&quot;א [[אדני נגדך כל תאותי]] וי&quot;א [[עת שערי רצון להפתח]]}}
* פתיחה: אשר נותן למלכי עם תשועה (620)
* פתיחה: [[שמע קולי]] (620)
* פתיחה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (621)
* יוצר: [[מלך אזור גבורה]] (622)
* סלוק: [[מלך עתיק ימים]] (623)
* אופן: [[כבודו אהל כהיום]] (624)
* זולת: [[מלך אמיץ ואיום]] (624)
* ליום א: מי כמוך שמים נטית בגבורה (624)
* ליום ב: מי כמוך שמים כוננת בתבונה (625)
* קדושתא לשחרית:
** מגן: [[את חיל יום פקודה#מגן|את חיל]] (626)
** מחיה: [[את חיל יום פקודה#מחיה|תאלת זו]] (627)
** משלש: [[את חיל יום פקודה#משלש|אבן חוג]] (627)
** [[את חיל יום פקודה#אדרת ממלכה|אדרת ממלכה]] (628)
** [[את חיל יום פקודה#אם אשר בצדק|אם אשר בצדק]] (629)
** [[אדירי איומה]] (629)
** סילוק: [[את חיל יום פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] (629)
* לפני התקיעות:
** יום א: [[עת שערי רצון להפתח]] (635)
** ביום ב: [[המלך ה']] (636)
** זכור ברית: אדון אשר רוכב (637)
* במוסף: [[אוחילה לאל]] (640)
* מעריב ליל ב: [[מלך אמיץ כח רב עלילה|מלך אמיץ כח ורב עלילה]] (645)

==צום גדליה==
* סליחה: אלצני ביום זה (648)
* סליחה: שברה לבי אנחתי (649)
* סליחה: איך הסתיר פניו יוצרי (651)
* תחנון: שעה עליון לעם אביון (651)
* חטאנו: אחלה פני אלהי (651)

==ליל יום כיפור==
===מעריב===
* [[מי אל כמוך אדיר המלוכה]] (657)

===סליחות===
* בקשה (או תחנון): עורי איומתי לראש אשמורת (663)
* סליחה: כל שנאן ושרף יסלסלוך (664)
* סליחה: לילה אליך ה' שועתי (664)
* סליחה: לילה שקד עמך (665)
* סליחה: לילה אקדמה פניו (666)
* סליחה: לילה ממעון קדשך (667)
* סליחה: מעון קדשך עמך אוסף (667)
* סליחה: מהלל מלכך (668)
* תחנון: שכם אחד מתי המוני (669)
* תחנון: משול יצר עבוד יוצר (670)
* תחנון: אשר נטה שחקים (670)
* תחנון: שוחרי אל החרדים (671)
* חטאנו: שכנך איויתי לנהור (672)
===פיוטים לאחר הוידוי===
* [[ארחותיכם ישרתי]] (673)
* [[אשפוך תחן לשננה|אשפוך תחן (לשכנה) [לשננה]]] (674)
* [[ידידים לנגדם שמוך]] (675)

==שחרית יום כיפור==
===יוצרות===
* פתיחה: [[אדני נגדך כל תאותי]] (676)
* יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] (677)
* אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] (677)
* זולת: אלהי קדושי בוחרי ומפרישי (678)
* רשות לחזרת הש&quot;ץ: [[היה עם פיפיות]] (679)
===קדושתא===
* מגן: [[שושן עמק#מגן|שושן עמק]] (680)
* מחיה: [[שושן עמק#מחיה|יום מימים]] (680)
* משלש: [[שושן עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] (681)
* [[שושן עמק#אשא דעי למרחוק|אשא דעי למרחוק]] (682)
* [[שושן עמק#אין ערוך אליך|אין ערוך אליך]] (683)
* [[שושן עמק#אל שת מאז|אל שת מאז]] (683)
* אשר אימתו בחצי ברקים (684)
* [[שושן עמק#מעשה אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (684)
** מעשה אנוש תחרות רחמיו (685)
* אמרו לאלהים אמת פעלו (685)
* אלוה סליחות אתה (687)
* אבירי לב לטייבך (687)
* [[שושן עמק#המכירים תהלות תעצומיך|המכירים תהלות תעצומיך]] (687)
* אילי מרום אומרים גדלו (688)
* וקרא אופן לכרוב (688)
* וזה אל זה אומרים אדיר ואין דומה לו (689)
* סילוק: [[שושן עמק#מי ימלל|מי ימלל גבורות חייליך]] (689)
* קדושה: [[כבודו אמוניו ינקה מאשמתם]] (692)

===סליחות===
* פתיחה: שקדו עלי משמר בך יפגעו (692)
* סליחה: שחר מפלט לי אחישה (693)
* סליחה: [[אלהים אלי אתה|אלהים אלי אתה אשחרך]] (694)
* סליחה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|בקר מפלטי אלי סתרי ומגני]] (695)
* סליחה: [[היום מלכי מקדם]] (696)
* סליחה: מעונה אלהי קדם בך בטחתי (696)
* תחנון: [[שופט כל הארץ]] (697)
* סליחה: אז דברת בחזון (697)
* סליחה: בקר ייחד שמך עמך (698)
* תחנון: [[שחר קמתי להודות]] (699)
* סליחה: אדון לאב המון (699)
* תחנון: אפיל תחינתי מול בית מעונך (700)
* תחנון: חנות אתכם יחזה (700)
* תחנון: אלהי עוז היה מעוז (701)
* סליחה: אלהים אתה צוית (702)
* תחנון: לטהר אתכם יזה (702)
* סליחה: אליכם אישים אדבר דברי (703)
* תחנון: ידי דלים ונחשלים (703)
* סליחה: ה' נסי ומחסי (704)
* תחנון: מקוה ישראל לטהר ולקדש (704)
* סליחה: אז בהר המור (705)
* תחנון: עמדי יחידתי עלי משמרת (705)
* סליחה: חיים אשאלה ממך לי מלכי (706)
* סליחה: אשא עיני אל ה' בתחנוני (707)
* סליחה: יערבו לפניך תהלות ושבחות (707)
* תחנון: יערב חין ערכנו (708)
* תחנון: מרי שגיון וחטא קשיון (709)
* חטאנו: אזכרה אלהים ואהמיה תתעטף רוחי (710)
* הוספה לווידוי: [[אופל אלמנה תאיר]] (713)
===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אתה מבין סרעפי לב]] (714)
* [[אעשה למען שמי]] (716)

==מוסף ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: [[אשען במעש אזרח#מגן|אשען במעש אזרח]] (726)
* מחיה: [[אשען במעש אזרח#מחיה|תמה בלויה]] (727)
* משלש: [[אשען במעש אזרח#משלש|אהלך אץ תם]] (728)
* [[אשען במעש אזרח#אליך נשאתי את עיני|אליך נשאתי את עיני]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אשר יראתך|אשר יראתך באומץ מלכים]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אור נוגה|אור נוגה עטיית מעילו]] (730)
* {{ק|ובכן חנון אתה ורחום לכל פועל{{ש}}בקצף לא תשפוט בזעם בל תריב{{ש}}ושרפי הקדש יודעי טובך{{ש}}המכירים את המון רחמיך (730)}}
* סילוק: [[שושן עמק#מי יערוך אליך|מי יערוך אליך]] (731)

===סדר עבודה===
* [[אוחילה לאל]] (732)
* עבודה: [[אדרת תלבושת]] (732)
* תפילת כ&quot;ג: [[שנת אוצרך הטוב]] (740)
* מראה כהן: [[דומה לארז גדול]] (740)
* [[בהיות ארון הבית על כנו]] (741)

===סליחות===
* פתיחה: תען לשוני אמרתך (742)
* פתיחה: ערכו תהלות עוז בני אפרים (742)
* [[אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו]] (742)
* אתיו אמונים בפחד (743)
* ישראל חלו פני אל (744)
* אהרן ישר (745)
* [[יה למתי צפנת]] (746)
* אמרה גולה וסורה (747)
* תחנון: [[יוספים שנית]] (748)
* הודו אדיר נורא (748)
* תחנון: בני ציון היקרים קול קורא אליכם (749)
* את חטאי אני מזכיר היום ומודה (749)
* תחנון: [[יעירוני רעיוני]] (750)
* השמים אישש (750)
* תחנון: ישני חברון מערת (751)
* [[אזון שלש עשרה מדות|אזון שלש עשרה]] (752)
* תחנון: שארית בר וכל נשבר (753)
* אל הקדש פנימה (753)
* תחנון: יום זה למרום שאו (754)
* בשבת: [[יום שבת וכפורים]] (754)
* תחנון: חסדך בל תמש (755)
* היום אתנה לפניכם (755)
* חטאנו: אשא לבבי בכפים (756)
* חטאנו: יחיד טרם היות עולם (757)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם איך ינקה]] (758)
* [[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (759)
* [[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] (759)
* [[אלוה הסליחות אזון שיחות]] (761)

==מנחה ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: אחר עצם היום (764)
* מחיה: מעת תחן גש (765)
* משלש: תמור ארבעה (765)
* אתן תהלות למלך (765)
* המכירים אומצך (766)
* אראלי איום (767)
* סילוק: [[כי רכובו בערבות]] (767)
* אין כמוך אדיר בשמי מעוני (768)
===סליחות===
* פתיחה: דלתי שמי שחק (768)
* [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]] (769)
* [[ה' שמעה תפילת המנחה]] (769)
* מנחת מרחשת ארשת שפתי (770)
* תחנון: מערכות ישראל בשירה (771)
* אשלש תפילות (771)
* תחנון: [[ידידיך מאמש]] (771)
* אנשי לבב עוצו (772)
* תחנון: שדי הזכרתני (773)
* תחנון: קראתי מצרה (773)
* חיים מול ישראל (773)
* אנא שא נא לעוון מייחליך (774)
* חטאנו: אומללנו בנפש יקושה (775)
* חטאנו: שוכן עד מרום ואת דכא (775)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם אם יבוא]] (777)
* [[אצתי צום כפור|אצתי יום כפור]] (777)

==נעילה==
===קדושתא===
* מגן: [[אב ידעך#מגן|אב ידעך]] (781)
* מחיה: [[אב ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] (781)
* משלש: [[אב ידעך#משלש|טבע זיו]] (781)
* קיקלר: [[אב ידעך#קיקלר|מערב ועד ערב]] (782)
* [[אב ידעך#שערי ארמון|שערי ארמון]] (782)
* [[אבן מעמסה]] (782)
===סליחות===
* מלפניך משפטינו יצא (784)
* ממרום הבט נא עמך (784)
* מגדל עוז שם ה' (784)
* תחנון: אליך שבו ופשע עזבו (785)
* איומה עד מתי תשבי עגומה (785)
* איום ונורא שכלל מהרה (786)
* תחנון: [[עב קל ממרומך]] (786)
* תחנון: [[בנשף קדמתי]] (786)
* אלהים אליך באו מיחליך (786)

==יום ראשון של סוכות==
* מעריב: אתלונן בצל מחורב (797)
* פתיחה: יקרב לפניך שועתי ורינתי (800)
* פתיחה: ישורון עמך היום ירוחם (800)
* פתיחה: אשר נודע בישראל ושלם (800)
* קדיש: אמת אתה אדוני האדונים (801)
* קדיש: שדי אשר יקשיב (801)
* ברכו: [[שפל רוח]] (801)
* יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] (801)
* אופן: [[אאמיר אותך סלה]] (802)
* זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] (802)
* מי כמוך שבעה עמודי הוד (803)

==יום שני של סוכות==
* מעריב: [[אוחזי בידם]] (809)
* יוצר: אכוף ואיכף (810)
* זולת: אמונת עתי הקץ (811)

==הושענות==
* [[למען אמיתך]] (816)
* [[אל למושעות]] (816)
* [[אדם ובהמה]] (817)
* [[אדון המושיע]] (817)
* [[אערוך שועי]] (817)
* [[אבן שתיה]] (818)
* [[למען איתן]] (818)
* [[אנא אזון חין תאבי ישעך|אנא אזון חין]] (818)
* [[כהושעת אלים]] (819)
* [[למען תמים בדורותיו]] (819)
* [[אל נא תעינו כשה אובד]] (820)
* [[אנא רחום אל תפן לרשענו]] (821)
* [[אז כעיני עבדים]] (821)
* [[אומן ישעך בא]] (822)

==שמיני עצרת==
* מעריב: זה יום אשש (823)
* פתיחה: דופק פתחי ישינה (823)
* פתיחה: אלהי שוב פקוד (824)
* ברכו: ישירון כל בני איתן (824)
* ברכו: אם לבבי בעצתו (824)
* יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] (825)
* אופן: אמרו לאל תודה (825)
* זולת: [[אמונים אשר נאספו]] (825)
* מי כמוך שמים כוננת בתבונה (827)

==מוסף==
* [[אף ברי אותת#א|אף ברי]] (828)
* [[אף ברי אותת#ב|יטריח לפלג]] (828)
* [[אף ברי אותת#רשות|אפיק מען מעותר (!)]] (829)
* [[אף ברי אותת#אקשטה כסל וקרב|אקשטה כסף וקרב]] (829)
* [[אף ברי אותת#יפתח ארץ לישע|יפתח ארץ לישע]] (830)
* [[אף ברי אותת#איום זכור נא לשואלי מים|איום זכור נא]] (834)

==שמחת תורה==
* מעריב: [[אעניד לך תפארה והלל]] (836)
* פתיחה: אקרא בצר רוחי (852)
* ברכו: אל לך עוז ועטרת (853)
* פיוטים:
** חתן תורה משחתיך (855)
** אצילי קום קרא (856)
** {{ק|וי&quot;א אל לחתני וי&quot;א פיוטים הכתובין בענין חתן וכלה}}
** ארבעה כלילין (856)
** לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] (856)
** חזקו ואמצו כושלי ברכים (857)
** לחתן בראשית: אום נאוה ושחורה (857)
** לחתן בראשית: אשר חתני זה פאר ועטרה (858)
** פטירת משה: אין לפענח ולפרוש רזי אל (858)
** [[ויעל משה (פיוט)|ויעל משה]] (865)
** [[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל שבכם בחר אל]] (865)
** קול יאמר אני ארעה צאני (865)
** אשריך ישראל מי כמוך (866)
** הנא יום בא (866)
** [[שמחו בשמחת תורה|שמחו אהובים]] (866)
** אל בנה מקדשך (866)
** יום גילה - יבוא אדיר (867)
** הנחילנו אדון (867)
** הודו לו אדיר (867)
** רוצו רוצו (867)
** אמוני מערכה (868)
** אום נאוה (868)
** וקווי וקווי (868)

==שבת בראשית==
* פתיחה: במבטא הכול (870)
* פתיחה: אשורר הילולים (870)
* יוצר: אהלל לנוטה (871)
* מצדר: ויהי אדיר שחקים (871)
* יוצר: בראשית ארק ודוק (871)
* אופן: אומרים קדוש קדוש (872)
* זולת: אדם הראשון אלהים ברא (873)
* מי כמוך אדיר שליט ונעלם (873)
* מי כמוך שמים נטית בגבורה (874)

==סדר מילה==
* פתיחה: ילד אשר יולד (879)
* פתיחה: רנו שמחות לילדי אמוני (879)
* ירושת נחלה (880)
* יחי הילד לאביו ולאמו (880)
* [[יהי שלום]] (880)
* משוש וגילה מעם נורא עלילה (880)

==סדר אירוסין==
* ארוסים מתארסים (883)

==סדר נישואין==
* לחתן: פאר חתני (884)
* לחתן: ממעונו אור זורח (884)
* לכלה: מצא אשה מצא טוב (885)
* לכלה: לקראת פני חתן (885)
* לכלה: שמור חתן וכלה (885)
* יה שוכן בשמי ערץ (886)
* ישמח חתן עם כלה (886)
* אדיר הוא אלהינו (887)
* אלהיכם יאדירכם (887)

==שבת חתן==
* פתיחה: לחתני מחמד עיני (888)
* פתיחה: את חתני צור קונהו (888)
* קדיש: [[אגדלך]] (888)
* קדיש: אקדמך בלב נשבר עתירה (889)
* קדיש: לקראת מקור חיי (889)
* קדיש: [[שעריך בדפקי]] (889)
* קדיש: אבוא בשיר ערב (889)
* ברכו: [[יעידון כל עבדיך]] (889)
* ברכו: שאלוני בלב נדוד רעיוני (889)
* יוצר: אדון מקדם תמים פועלו (890)
* סלוק: אל אשר לו הגדולה (891)
* אופן: קול ששון וקול שמחה (893)
* זולת: [[אז בהיות כלה]] (893)
* מי כמוך משים נתיבה במים עזים (894)
* מי כמוך אל צדקתך כהררי אל (896)
* פיוט לחתן: אל לחתני זה (897)
* רשות: מרשות האל הגדול הנישא ונעלה (897)
* פיוט לחתן: עלה נא יהודה (897)
* פיוט לחתן אחר הקריאה: חזקו מאד התאמצו ברכים (898)

==הערות==</text>
      <sha1>90324v1tje17j9z76uzgedyiq3yyt90</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087633</id>
      <parentid>3087632</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T20:53:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <origin>3087633</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="39101" sha1="p1mpn0gjhlyhp4x083yxir4uo0jr8vp" xml:space="preserve">{{הור2|מפתח הפיוטים שב'''סדור תפלות השנה למנהג רומניא''', ונציה רפ&quot;ג. מפתח פיוטים לפי סוגים נדפס בסידור עצמו בעמ' 927. לשם הנוחות, הספרור המקורי שהוא באותיות ולפי דפים (2 עמודים הינם יחידה אחת), הומר לספרות לפי מספר העמודים הסידורי (כל עמוד הוא יחידה).}}
==שבת==
* [[ברוך שאמר בסימן א&quot;ב]] (58)
* להוצאת ס&quot;ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא#נוסח איטליה ורומניא|אלהי האלהים הושיעה נא]] (64)
* להוצאת ס&quot;ת: [[מי כמוך אומר ומקים]] (64)
* [[יגדל]] (69)
* [[אדון עולם]] (70)
* [[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] (70)
* זמר להבדלה: [[שיר אענה|בשיר אענה]] (80)

==שבת ראש חודש==
* פתיחה: איומה לגוף ירדה (86)
* פתיחה: [[שירו לאל נבוני]] (87)
* פתיחה: ימים מאז הוקדשו (87)
* יוצר: אהלל למאיר (87)
* יוצר: ויהי אדיר שחקים (88)
* יוצר: מה מתקו טעמי שבת (88)
* אופן: לאל נערץ בסוד קדושים (89)
* זולת: אמת אומנתי (90)
* [[מי כמוך אומר ומקים]] (90)
* מי כמוך בדברו גוזר (91)

==שבת חנוכה==
* פתיחה: בנר חנוכה אודך (102)
* {{ק|פתיחה: [[שעריך בדפקי]] (102)}}
* פתיחה: אלהינו לך יאתה מלוכה (102)
* קדיש: ישעך יזכירו (102)
* יוצר: איום מבראשית (103)
* אופן: [[שני זיתים נכרתים]] (104)
* זולת: [[אזכור מעללי יה]] (104)
* [[ריב בין שבת וחנוכה|מי כמוך שבת וחנוכה נגשו]] (105)
* מי כמוך שמים כוננת (106)

==עשרה בטבת==
* קרובות: את שמועתנו מי האמין (110)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (112)
* סליחה: אויל יעץ (112)
* סליחה: [[אזכרה מצוק]] (112)
* סליחה: אזכור ואאנח (113)
* סליחה: אתא צרי וסמך על עירי (113)
* סליחה: חיים שאלתי (114)
* סליחה: אפסו אמונים (115)
* סליחה: איך נמכרו בנים (115)
* סליחה: איך נפלה (116)
* תחנון: [[שעה עליון לקול אביון]] (116)
* {{ק|י&quot;א תחנון [[יה למתי צפנת|יה למתי]] (117)}}
* תחנון: אלוה מכין תבל (117)
* תחנון: לדוברת יחודך (117)
* חטאנו: שקדו עם נדכא ונחבל (118)
* חטאנו: תשובי עשה אלי (118)
* וידוי: או&quot;א איך ארמון היכלך (119)

==שקלים==
* הכרזה (שבעתא): [[אשכול איווי תאות כל נפש]] (123)
* פתיחה: עדתי לאל מיחלת (125)
* פתיחה: ממחצית שקל (125)
* פתיחה: אדון עולם אשר נעלם (125)
* יוצר: אשא דעי (125)
* יוצר: אורח חיים לצדיק (126)
* אופן: לאל הברוך נעימות נותנים (127)
* אופן: אחזו אחזו אלים (128)
* אופן: מלאכים ממליכים (128)
* זולת: אקומה ולב אבינה (128)
* זולת: אדברה בצר רוחי (129)
* מי כמוך שמים נטית כיריעה (130)
* מי כמוך אל אלהי הצבאות (130)
* מי כמוך אופני מעוני (132)

==זכור==
* הכרזה (שבעתא): [[ויבא ארז ראש קצינים]] (134)
* פתיחה: [[קוראי מגילה]] (135)
* פתיחה: יום בהמן (136)
* פתיחה: יום בשם בן יאיר (136)
* {{ק|י&quot;א ברכו ידידי אל (136)}}
* יוצר: אגגי עליך בפשטו כילק (136)
* אפיקרון בתוך חלק (סילוק?) (137)
* אופן: יוצר הכל הקדים (138)
* זולת: אלו שלש מצוות (139)
* זולת: את ה' דרשתי (139)
* מי כמוך: [[מי כמוך (ריה&quot;ל)|אדון חסדך]] (140)

==צום אסתר==
* קרובות: ומרדכי ידע (147)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (148)
* סליחה: אחות פתשגן (150)
* סליחה: את פניך ה' בבקשי (151)
* סליחה: אגגי בקש (151)
* תחנון: [[יהירים קמו]] (152)
* תחנון: יום רכב (152)
* סליחה: אגגי אז כעמד (153)
* סליחה: אליך ה' מושיב יחידים (154)
* תחנון: מזנב אז בראשית בא (154)
* תחנון: ארבה גזם וילק (155)
* סליחה: אל חצריך עמך הסתופף (155)
* תחנון: שועלים מחבלים (156)
* סליחה: אגגי שקד (157)
* סליחה: איש צר ואויב (158)
* תחנון: אז בגלותי (159)
* סליחה: אתה אלהים מתנשא (159)
* תחנון: המן נלחץ (160)
* סליחה: אגגי אשר חשב (160)
* תחנון: יום דלה ונאנחה (161)
* סליחה: חיים אשאלה ממך (161)
* חטאנו: ה' מה רבו צרי (162)

==פורים==
* אחר קריאת מגילה: [[ארור המן|ברוך ה' ברוך וברוך ה']] (170)
* קרובות: אמתך וחסדך אל תרחק (171)
* בברכת המינים: [[ויאהב אומן#אספרה אל חוק|אספרה אל חוק]] (173)
* שם: [[ויאהב אומן#אמל ורבך|אמל ורבך]] (173)
* עושה שלום: אז בקומם עלי (175)
* פתיחה למגילה: שיר אהבה חדש (176)
* פתיחה למגילה: שוררו לאל ידידים (177)

==פרה==
* הכרזה (שבעתא): [[פרה אמרה קשה]] (177)
* פתיחה: שחרית אקדמה (179)
* פתיחה: אשר יצר שחקים על אדמה (179)
* פתיחה: אשרו המוני (180)
* {{ק|וי&quot;א אבא בשיר ערב (קדיש) וכן לקראת מקור חיים (פתיחה) (180)}}
* ברכו: ישורון צא (180)
* יוצר: אקרא יומם (181)
* אופן: אומרים קדוש (182)
* אופן: ישעך יכתירו (182)
* אופן: מחנות עליונים (182)
* זולת: אמרות ה' אמרות טהורות (183)
* מי כמוך אל אלהי הרוחות (184)
* מי כמוך שוכן בשמי קדם (185)
* מי כמוך שוכן שמי ערץ (186)

==החדש==
* הכרזה (שבעתא): [[ראשון אמצת לפרח שושנים]] (188)
* פתיחה: שעה אלי (190)
* פתיחה: אשר נקדש (190)
* פתיחה: ראשון לציון אלהיכם יבשרכם (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש אבא בשיר (190)}}
* פתיחה: מקבץ המוני (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש לקראת מקור חיים (191)}}
* יוצר: אחלה פני בורא ניב ולשון (191)
* סלוק: יציאות שבת שתים (192)
* אופן: מלאכים ממליכים (192)
* אופן: שובב בירחי ראש (192)
* זולת: אז מראש הודחתי (193)
* מי כמוך אלהים בקדש חזיתיך (194)
* מי כמוך שומר עמך ישראל (195)
* מי כמוך שתים בגבורה (196)

==שבת הגדול==
* פתיחה: נדיבי עמים (199)
* קדיש: נעלה ברוב אונים (199)
* ברכו: שארית תם הטוב (200)
* {{ק|י&quot;א לברכו [[יעידון כל עבדיך]] (200)}}
* וי&quot;א ברכו: ידי אל תנו (200)
* יוצר: אלי צורי וישועתי (200)
* יוצר: [[אדיר דר מתוחים]] (201)
* אופן: לחייך בתורים (204)
* אופן: שוקיו עמודי שש (204)
* אהבה: לפליטת בן בכור (204)
* זולת: אמת ויציב דבריך הנעימים (205)
* זולת: אלכה לי ואשובה (205)
* מי כמוך אל נורא תהלות (206)
* מי כמוך אדיר אדירים חונן דל (207)
* גאולה: [[יום ליבשה]] (213)
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו אנשי הכנסת (214)
** [[אז כגולגל שעבוד הורים]] (214)

==יום ראשון של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אותו אל חצה]] (218)
* ליל הסדר: [[דיינו]] (224)
* [[אז רוב ניסים]] (232)
* עושה פלא במצרים (232)
* קול נתנה (233)
* פתיחה: שמחו איתני (233)
* פתיחה: אומר לצפון תני (234)
* פתיחה: אמרי הגיוני (234)
* פתיחה: כמה אלהי טובות גמלתני (235)
* קדיש: אחוה מפלאות (235)
* קדיש: אספר נפלאות (235)
* ברכו: [[שחי לאל]] (236)
* ברכו: שאי עין יחידתי (236)
* יוצר: [[אור ישע מאושרים]] (236)
* אופן: [[אור ישע מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] (239)
* זולת: [[אור ישע מאושרים#זולת|אהבוך נפש להודך]] (240)
* מי כמוך שוכן עד (241)
* {{ק|לאחר עושה פלא: י&quot;א עושה פלא כתוב בהגדה (242)}}
* תפילת טל:
** [[אוחילה לאל]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#ב|תהומות הדום לרסיסו]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#רשות|ארשה ארוש רחשון]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#תחת אילת עופר|תחת אילת עופר]] (253)
** [[בדעתו אביעה חידות#אלים ביום מחוסן|אלים ביום המחוסן]] (253)
** י&quot;א: אמונים החסודים (257)
** וי&quot;א: [[בדעתו אביעה חידות#טל תן לרצות ארצך|טל תן לרצות ארצך]] (258)

==יום שני של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אור עולמו נגלה]] (259)
* פתיחה: שירו נאמני (260)
* יוצר: [[אדבר מישרים]] (261)
* סילוק: [[אדבר מישרים#סילוק|צאינה וראינה דרך מישרים]] (262)
* אופן: [[אדבר מישרים#אופן|גן נעול אוספו אראלים]] (263)
* זולת: [[אדבר מישרים#זולת|אתיית יום גאלתני]] (263)

==שביעי של פסח==
* מעריב: יה שלח אורו (272)
* פתיחה: עברו העברים בים (273)
* פתיחה: יעירוני ימי קדם (273)
* פתיחה: אשלם לאלוה חי נדרים (274)
* פתיחה: שורש בנו ישי (274)
* יוצר: [[אתה הארת]] (275)
* אופן: [[אתה הארת#אופן|ותען להם - אסר רכבו בשלישי חילו]] (276)
* זולת: אדיר אדירים ביופי לו מאדרים (276)
* זולת: אפס זולתך בקרב נחלתך (277)
* מי כמוך שמים נטית (277)

==שמיני של פסח==
* מעריב: [[ויושע ה' אום למושעות]] (282)
* פתיחה: [[אל ישראל נקראת לפנים]] (283)
* יוצר: [[אופל המוני]] (283)
* אופן: כבודו מלאכים מתנים (285)

==שבת הגדול של שבועות==
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו סנהדרין גאוני עולם (340)
** בששה לחודש נתנו עשרת הדברות (340)
==יום ראשון של שבועות==
* מעריב: אל נגלה בסיני ונם אנכי ה' (343)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (346)
* פתיחה: אקדמך בלב נשבר עתירה (346)
* קדיש: מתוק דבר תורה (347)
* ברכו: [[יעירוני בשמך רעיוני]] (347)
* יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים מתנות סיני]] (347)
* אופן: [[אורחות אראלים]] (348)
* זולת: ומשה עלה (349)
* תוספת: וקדוש נגלה (349)
* מי כמוך אלהי קדם מעונה (350)
* אזהרות: 
** [[אתה הנחלת]] (356)
** [[אז שש מאות]] (361)

==יום שני של שבועות==
* מעריב: [[וירד אביר יעקב]] (363)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (364)
* פתיחה: אמת עלי לספר (364)
* קדיש: ששוני רב בעמדי עם סגני (364)
* יוצר: {{ק|י&quot;א [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים]] וי&quot;א}} אני חכמה שכנתי ערמה (365)
* אופן: בעלותו ההרה (366)
* זולת: בתקתי זרוע מבלהיך (366)
* אזהרות: [[אזהרות אבן גבירול|שמור לבי מענה]], [[אז שש מאות]] (367)
* אזהרות: [[אזהרת ראשית]] (375)
* {{ק|וי&quot;א ביום ב' אזהרות שייסד רבי אליהו צלפי נ&quot;ע}}
{{רקע אפור}}
במהדורת של&quot;ד נדפסו גם:
* אזהרות: אברך לאל נורא{{הערה|הם האזהרות לר' אליהו צלפי שנזכרו במהד' רפ&quot;ג.}} (קמ.)
* אזהרות: מאלהים מאד נעלה אשאלה{{הערה|אזהרות לר' מנחם אגוזי על סדר [[משנה תורה לרמב&quot;ם]].}} (קמד:)
{{סוף}}

==שבעה עשר בתמוז==
* קרובות: אגן המזג אז חסר (379)
* סליחה: אמנם אלהי הרוחות (380)
* סליחה: אני לבדי נלכדתי (380)
* סליחה: אעיר יגוני עם (381)
* סליחה: איכה ראש הפסגה (381)
* סליחה: היום אמרר בבכי (282)
* תחנון: [[שעה נאסר]] (282)
* סליחה: אהה ליום אשר בו נתכה חמתך (383)
* סליחה: מדי ימים ימימה (384)
* תחנון: יום זה עריצים (384)
* סליחה: אעורר בכיי (385)
* תחנון: אוספו החצובות (385)
* סליחה: חיים יוצרי וגוחי מבטן (386)
* חטאנו: אפיקי מים נחלים (386)
* חטאנו: אהגה כיונים הגיון (387)
* חטאנו: אשקטה ואביטה במכוני (388)

==תשעה באב==
* משאגת כפירים (398)
* איכה אבי אשו בי הבעיר (398)
* אנחתי ונאלמתי (399)
* דעכו כאש קוצים נרות (400)
* קרובה: [[זכור איכה]] (401)
* [[שבת סורו מני]] (403)
* [[איכה אצת באפך]] (404)
* [[אאדה עד חוג שמים|אאדה על חוג שמים]] (405)
* אשמתנו גדלה (406)
* [[איכה תפארתי מראשותי השליכו]] (406)
* [[איכה אשפתו פתוח כקבר]] (408)
* [[איכה אלי קוננו מאליו]] (410)
* [[כי אם תועי דרך]] (411)
* [[אם תאכלנה נשים פרים]] (411)
* [[אויל כהכניס תרף בהיכל|אויל בהכניס תרף בהיכל]] (412)
* [[נבוכדנאצר אכלני הממני]] (413)
* [[איכה אהובים נאמנים]] (414)
* [[אמרתי שמעו אמונים]] (415)
* [[אתמיד בבכיה]] (416)
* [[משה אמר איכה]] (416)
* [[אוי נא לנו כי חטאנו|על ארמון כי נוטש]] (417)
* [[אם יתקע שופר בעיר]] (417)
* [[באו אדומים]] (418)
* [[איך אופל בית הלהב]] (418)
* [[שומרון קול תתן]] (419)
* [[איך חרב בכחשי רב]] (419)
* [[אלי ציון]] (420)
* [[איך נוי חטאתי השמימה]] (420)
* [[בכו אחים וגם ספדו]] (421)
* [[שמם נתיב גלגל]] (422)
* (ציונים:)
** [[לבי למואב הלא ידאב]] (422)
** [[ילל במרר שאי]] (423)
** [[ציון הלא תדעי]] (424)
** [[ציון הלא תשאלי לשלום אסירים]] (425)
* נחמות:
** [[אנכי אנכי אנחם|אנכי אנכי אנכי מנחם]] (447)
** [[תריק חנית ורומח]] (448)
** אנכי אנכי הוא מנחמכם (449)
** [[בימים ההם ובעת ההיא]] (449)
** יאמר לשכולה אתיו בניך (451)
** תאמץ אוהל ארמונך (451)
** אב ינחם בנים בחביון (451)
** אהוב נא שערי ציון (452)
** תתנחם לרחם ציון (452)
** אנא רחם ציון (453)
** [[ויכון עולם על מלאתו]] (454)

==סליחות ללילי אשמורות==
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (460)
* [[הביטה וראה את אנחותינו|אדון הביטה]] (462)
* [[אשמנו מכל עם]] (467)
* [[אלהינו שבשמים]] (468)
* [[אב הרחמן מלא רחמים]] (470)
* [[עשה למען שמך]] (470)
* [[עננו אבינו]] (470)
* [[כשענית לאברהם]] (471)
* [[דעני לעניי]] (471)
* [[קול יעקב קורא]] (472)
* [[מכניסי רחמים]] (472)
* [[מחי ומסי]] (472)
* [[מה נפתח ונימא]] (472)
* [[הלא אמרית ליך]] (473)
* [[הלא על כי אין אלהי בקרבי]] (473)
* [[תורתא דמרביא]] (473)
* [[מרן דבשמיא]] (473)
* [[מתרצה ברחמים]] (474)
* [[שומר ישראל]] (474)

===פתיחות===

* [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] (474)
* יה חון עמך (475)
* בלבי ורעיוני (475)
* אברכה את ה' כל ימי ושני (475)
* בלבי וברעיון (476)
* שחרים יחידתי (476)
* במה יזכה (476)

===סליחות===

* [[ברכי אצולה]] (476)
* ה' שם איום ונורא (478)
* אלהי אם מעלתי מעל (478)
* ע&quot;ס הברכה:
** '''ברוך''' אלהים הנותן עז (479)
** '''אתה''' אדיר נשגב ונורא (480)
** '''ה'''' משנאי רבו (481)
** '''אלהינו''' אדוני האדונים (482)
** '''מלך''' אליך אתחנן (482)
** '''העולם''' אל נעלם (483)
* ע&quot;ס [[תהלים קז ח]]:
** '''יודו''' אליך מיחליך (484)
** '''לה'''' מרום ונישא (484)
** '''חסדו''' אלהי ירעף (485)
** '''ונפלאותיו''' אשר פעל (485)
** '''לבני''' אמוניך הופיעה (486)
** '''אדם''' אפר יסודו (487)
* ע&quot;ס [[תהלים ג ט]]:
** '''לה'''' אמיץ כח (487)
** '''הישועה''' מני קדם (488)
** '''על''' אלהים נורא (489)
** '''עמך''' אלהים ביד מונים (490)
* גדול אדיר הנשגב (491)
* ה' אלהי הושיעני (492)
* צבאות חילי מגדולי (493)
* מעון אדיר מאז ראשון (494)
* אבאר שם אדיר (495)
* אל אביר השוכני (496)
* ע&quot;ס [[תהלים יט טו]]:
** '''יהיו''' אמרי פי והגיוני (497)
** '''לרצון''' מיחלים היום (498)
** '''אמרי''' אלהותך (498)
** '''פי''' אפתח להללך (499)
** '''והגיון''' משרתיך (499)
** '''לבי''' אעורר להגות (500)
** '''לפניך''' אודה אתודה (501)
** '''ה'''' אדונינו אשתחוה ואודה (501)
** '''צורי''' מחסי נסי ומנוסי (502)
** '''וגואלי''' אלי אתה (503)
* אליך נשאתי את עיני להאירי (503)
* [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] (504)
* אליך אקרא דודי אדום וצח (505)
* ע&quot;ס [[ישעיהו לח יט]]:
** '''חי''' אל אלהים לך נפשי תהים (506)
** '''חי''' שופטי מלכי וקדושי (507)
** '''הוא''' אחד ומיוחד (507)
** '''יודך''' אדיר נפלא (508)
** '''כמוני''' שפל ברך (509)
** &lt;nowiki&gt;[&lt;/nowiki&gt;[[היום מלכי מקדם|'''היום''' מלכי מקדם]] (לקמן 696)]
** '''אב''' לבנים יודיע אל אמתך (509)
** '''בנים''' אמיץ אונים (510)
** '''יודיע''' שמו הנשגב (511)
** '''אל''' אלוה אעתר (511)
** '''אמתך''' שחקים יעידו (512)
* ע&quot;ס [[תהלים ה ח]]:
** אילי מרומים… '''ואני''' (512)
** '''ברוב''' ארשת שפתי (514)
** '''חסדך''' אדיר במרום (515)
** '''אבוא''' אדרוש אל אל (517)
* אוי לי ביום צאתי (518)
* אלהים אשא נפשי אליך (518)
* ה' אילפת שמך המפורש (519)
* שמו אחד ומהולל (519)
* שמע נא צעקת עם עני (520)
* ה' אמרי האזינה (521)
* לה' אדונינו יום מיוחד (521)
* כי אקח מועד עולם ועד (522)
* אתפלל אחלה (523)
* שדי שמרה נפשי (523)
* אמנם מקדם אתה גואל (524)
* מלך אקרא בניב רטוב (525)
* הללו לדר נהורא (526)
* אין כמוך גדול בגבורה (527)
* ה' במי ידמוך המושלים (528)
* רומה אלהים והושיענו (528)
* תחנונים:
* אלהי קדם מעונה (529)
* אל נכספתי אל ביתך (529)
* [[בזכרי על משכבי]] (530)
* אנוש רימה בחייך (530)
* ישמע ה' קול תחנוני (531)
* יום להיטיב תקרא (531)
* [[יצו האל לדל שואל]] (532)
* יוושעון עבדיך (533)
* [[אביון אשר כפיו לך שוטח]] (533)
* יצרי ראשית צרי (534)
* להודות באתי (534)
* [[ממרום קול עובר]] (534)
* מתי שכל בלי תכל (535)
* שבת משושי ורבו יגוני (535)
* עת שערי רחמים לך נפתחו (536)
* מרעיד פני צורו שיחר (536)

===חטאנו===

* אשכולות בטלו ואומללנו (537)
* [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (538)
* אשחה במר שיחי (539)
* אשא בשרי בשיני (541)
* אשובה עדיך משגבי (542)
* אכין קרב וסרעפים (544)
* אבותינו חטאו ואינם (545)
* מנעי יחידה רוע פעלך (545)
* אשא אישון (547)
* אזלו בכליון וחרץ (547)
* מקדם ימים חשבתי (549)
* אליכם אקרא נמהרים (549)
* אויה לי שחטאתי (550)

===וידוי===

* אנוש אל צור מעריצך (551)
* [[שטר עלי בעדים וקנין]] (553)
* אל יסיתך נפשי (554)
* [[שוממתי ברב יגוני]] (554)
* אני הגבר בזכרי זדוני (555)
* יה נורא ואיום (556)
* [[את פני מבין צפוני]] (556)
* [[שוכני בתי חמר]] (558)
* ידום לנוגן חליל (קינה) (558)
* אם יאמר לי קוני (559)
* אומצתי אויילתי (559)
* [[רוח ובשר צמדו]] (559)
* יצרי וזדון לבי (560)
* שמעו למלי עם אמוני (561)
* אנוש בינה משפט הארץ (562)

===תפילות לעשי&quot;ת===

* אברך את ה' אשר יעצני (563)
* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]] (573)
* תפילה לרבי שלמה שרביט (584)
* [[בקשה לרב סעדיה גאון]] (595)
* [[תפילת השחר לרב סעדיה גאון|תפילה אחרת לרס&quot;ג]] (602)
* וידוי: אברכה את אדוני (607)
* בית הלוי (608)

==הכרזה של ראש השנה==
* [[אז בסכות נבוני לחשים|כך גזרו רבותינו אנשי כנסת הגדולה]] (612)
* [[אז בסכות נבוני לחשים]] (612)

==ראש השנה==
* מעריב ליל א: [[אמוני נבונים]] (615)
* פתיחה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (619)
* {{ק|וי&quot;א [[אדני נגדך כל תאותי]] וי&quot;א [[עת שערי רצון להפתח]]}}
* פתיחה: אשר נותן למלכי עם תשועה (620)
* פתיחה: [[שמע קולי]] (620)
* פתיחה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (621)
* יוצר: [[מלך אזור גבורה]] (622)
* סלוק: [[מלך עתיק ימים]] (623)
* אופן: [[כבודו אהל כהיום]] (624)
* זולת: [[מלך אמיץ ואיום]] (624)
* ליום א: מי כמוך שמים נטית בגבורה (624)
* ליום ב: מי כמוך שמים כוננת בתבונה (625)
* קדושתא לשחרית:
** מגן: [[את חיל יום פקודה#מגן|את חיל]] (626)
** מחיה: [[את חיל יום פקודה#מחיה|תאלת זו]] (627)
** משלש: [[את חיל יום פקודה#משלש|אבן חוג]] (627)
** [[את חיל יום פקודה#אדרת ממלכה|אדרת ממלכה]] (628)
** [[את חיל יום פקודה#אם אשר בצדק|אם אשר בצדק]] (629)
** [[אדירי איומה]] (629)
** סילוק: [[את חיל יום פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] (629)
* לפני התקיעות:
** יום א: [[עת שערי רצון להפתח]] (635)
** ביום ב: [[המלך ה']] (636)
** זכור ברית: אדון אשר רוכב (637)
* במוסף: [[אוחילה לאל]] (640)
* מעריב ליל ב: [[מלך אמיץ כח רב עלילה|מלך אמיץ כח ורב עלילה]] (645)

==צום גדליה==
* סליחה: אלצני ביום זה (648)
* סליחה: שברה לבי אנחתי (649)
* סליחה: איך הסתיר פניו יוצרי (651)
* תחנון: שעה עליון לעם אביון (651)
* חטאנו: אחלה פני אלהי (651)

==ליל יום כיפור==
===מעריב===
* [[מי אל כמוך אדיר המלוכה]] (657)

===סליחות===
* בקשה (או תחנון): עורי איומתי לראש אשמורת (663)
* סליחה: כל שנאן ושרף יסלסלוך (664)
* סליחה: לילה אליך ה' שועתי (664)
* סליחה: לילה שקד עמך (665)
* סליחה: לילה אקדמה פניו (666)
* סליחה: לילה ממעון קדשך (667)
* סליחה: מעון קדשך עמך אוסף (667)
* סליחה: מהלל מלכך (668)
* תחנון: שכם אחד מתי המוני (669)
* תחנון: משול יצר עבוד יוצר (670)
* תחנון: אשר נטה שחקים (670)
* תחנון: שוחרי אל החרדים (671)
* חטאנו: שכנך איויתי לנהור (672)
===פיוטים לאחר הוידוי===
* [[ארחותיכם ישרתי]] (673)
* [[אשפוך תחן לשננה|אשפוך תחן (לשכנה) [לשננה]]] (674)
* [[ידידים לנגדם שמוך]] (675)

==שחרית יום כיפור==
===יוצרות===
* פתיחה: [[אדני נגדך כל תאותי]] (676)
* יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] (677)
* אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] (677)
* זולת: אלהי קדושי בוחרי ומפרישי (678)
* רשות לחזרת הש&quot;ץ: [[היה עם פיפיות]] (679)
===קדושתא===
* מגן: [[שושן עמק#מגן|שושן עמק]] (680)
* מחיה: [[שושן עמק#מחיה|יום מימים]] (680)
* משלש: [[שושן עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] (681)
* [[שושן עמק#אשא דעי למרחוק|אשא דעי למרחוק]] (682)
* [[שושן עמק#אין ערוך אליך|אין ערוך אליך]] (683)
* [[שושן עמק#אל שת מאז|אל שת מאז]] (683)
* אשר אימתו בחצי ברקים (684)
* [[שושן עמק#מעשה אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (684)
** מעשה אנוש תחרות רחמיו (685)
* אמרו לאלהים אמת פעלו (685)
* אלוה סליחות אתה (687)
* אבירי לב לטייבך (687)
* [[שושן עמק#המכירים תהלות תעצומיך|המכירים תהלות תעצומיך]] (687)
* אילי מרום אומרים גדלו (688)
* וקרא אופן לכרוב (688)
* וזה אל זה אומרים אדיר ואין דומה לו (689)
* סילוק: [[שושן עמק#מי ימלל|מי ימלל גבורות חייליך]] (689)
* קדושה: [[כבודו אמוניו ינקה מאשמתם]] (692)

===סליחות===
* פתיחה: שקדו עלי משמר בך יפגעו (692)
* סליחה: שחר מפלט לי אחישה (693)
* סליחה: [[אלהים אלי אתה|אלהים אלי אתה אשחרך]] (694)
* סליחה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|בקר מפלטי אלי סתרי ומגני]] (695)
* סליחה: [[היום מלכי מקדם]] (696)
* סליחה: מעונה אלהי קדם בך בטחתי (696)
* תחנון: [[שופט כל הארץ]] (697)
* סליחה: אז דברת בחזון (697)
* סליחה: בקר ייחד שמך עמך (698)
* תחנון: [[שחר קמתי להודות]] (699)
* סליחה: אדון לאב המון (699)
* תחנון: אפיל תחינתי מול בית מעונך (700)
* תחנון: חנות אתכם יחזה (700)
* תחנון: אלהי עוז היה מעוז (701)
* סליחה: אלהים אתה צוית (702)
* תחנון: לטהר אתכם יזה (702)
* סליחה: אליכם אישים אדבר דברי (703)
* תחנון: ידי דלים ונחשלים (703)
* סליחה: ה' נסי ומחסי (704)
* תחנון: מקוה ישראל לטהר ולקדש (704)
* סליחה: אז בהר המור (705)
* תחנון: עמדי יחידתי עלי משמרת (705)
* סליחה: חיים אשאלה ממך לי מלכי (706)
* סליחה: אשא עיני אל ה' בתחנוני (707)
* סליחה: יערבו לפניך תהלות ושבחות (707)
* תחנון: יערב חין ערכנו (708)
* תחנון: מרי שגיון וחטא קשיון (709)
* חטאנו: אזכרה אלהים ואהמיה תתעטף רוחי (710)
* הוספה לווידוי: [[אופל אלמנה תאיר]] (713)
===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אתה מבין סרעפי לב]] (714)
* [[אעשה למען שמי]] (716)

==מוסף ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: [[אשען במעש אזרח#מגן|אשען במעש אזרח]] (726)
* מחיה: [[אשען במעש אזרח#מחיה|תמה בלויה]] (727)
* משלש: [[אשען במעש אזרח#משלש|אהלך אץ תם]] (728)
* [[אשען במעש אזרח#אליך נשאתי את עיני|אליך נשאתי את עיני]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אשר יראתך|אשר יראתך באומץ מלכים]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אור נוגה|אור נוגה עטיית מעילו]] (730)
* {{ק|ובכן חנון אתה ורחום לכל פועל{{ש}}בקצף לא תשפוט בזעם בל תריב{{ש}}ושרפי הקדש יודעי טובך{{ש}}המכירים את המון רחמיך (730)}}
* סילוק: [[שושן עמק#מי יערוך אליך|מי יערוך אליך]] (731)

===סדר עבודה===
* [[אוחילה לאל]] (732)
* עבודה: [[אדרת תלבושת]] (732)
* תפילת כ&quot;ג: [[שנת אוצרך הטוב]] (740)
* מראה כהן: [[דומה לארז גדול]] (740)
* [[בהיות ארון הבית על כנו]] (741)

===סליחות===
* פתיחה: תען לשוני אמרתך (742)
* פתיחה: ערכו תהלות עוז בני אפרים (742)
* [[אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו]] (742)
* אתיו אמונים בפחד (743)
* ישראל חלו פני אל (744)
* אהרן ישר (745)
* [[יה למתי צפנת]] (746)
* אמרה גולה וסורה (747)
* תחנון: [[יוספים שנית]] (748)
* הודו אדיר נורא (748)
* תחנון: בני ציון היקרים קול קורא אליכם (749)
* את חטאי אני מזכיר היום ומודה (749)
* תחנון: [[יעירוני רעיוני]] (750)
* השמים אישש (750)
* תחנון: ישני חברון מערת (751)
* [[אזון שלש עשרה מדות|אזון שלש עשרה]] (752)
* תחנון: שארית בר וכל נשבר (753)
* אל הקדש פנימה (753)
* תחנון: יום זה למרום שאו (754)
* בשבת: [[יום שבת וכפורים]] (754)
* תחנון: חסדך בל תמש (755)
* היום אתנה לפניכם (755)
* חטאנו: אשא לבבי בכפים (756)
* חטאנו: יחיד טרם היות עולם (757)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם איך ינקה]] (758)
* [[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (759)
* [[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] (759)
* [[אלוה הסליחות אזון שיחות]] (761)

==מנחה ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: אחר עצם היום (764)
* מחיה: מעת תחן גש (765)
* משלש: תמור ארבעה (765)
* אתן תהלות למלך (765)
* המכירים אומצך (766)
* אראלי איום (767)
* סילוק: [[כי רכובו בערבות]] (767)
* אין כמוך אדיר בשמי מעוני (768)
===סליחות===
* פתיחה: דלתי שמי שחק (768)
* [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]] (769)
* [[ה' שמעה תפילת המנחה]] (769)
* מנחת מרחשת ארשת שפתי (770)
* תחנון: מערכות ישראל בשירה (771)
* אשלש תפילות (771)
* תחנון: [[ידידיך מאמש]] (771)
* אנשי לבב עוצו (772)
* תחנון: שדי הזכרתני (773)
* תחנון: קראתי מצרה (773)
* חיים מול ישראל (773)
* אנא שא נא לעוון מייחליך (774)
* חטאנו: אומללנו בנפש יקושה (775)
* חטאנו: שוכן עד מרום ואת דכא (775)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם אם יבוא]] (777)
* [[אצתי צום כפור|אצתי יום כפור]] (777)

==נעילה==
===קדושתא===
* מגן: [[אב ידעך#מגן|אב ידעך]] (781)
* מחיה: [[אב ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] (781)
* משלש: [[אב ידעך#משלש|טבע זיו]] (781)
* קיקלר: [[אב ידעך#קיקלר|מערב ועד ערב]] (782)
* [[אב ידעך#שערי ארמון|שערי ארמון]] (782)
* [[אבן מעמסה]] (782)
===סליחות===
* מלפניך משפטינו יצא (784)
* ממרום הבט נא עמך (784)
* מגדל עוז שם ה' (784)
* תחנון: אליך שבו ופשע עזבו (785)
* איומה עד מתי תשבי עגומה (785)
* איום ונורא שכלל מהרה (786)
* תחנון: [[עב קל ממרומך]] (786)
* תחנון: [[בנשף קדמתי]] (786)
* אלהים אליך באו מיחליך (786)

==יום ראשון של סוכות==
* מעריב: אתלונן בצל מחורב (797)
* פתיחה: יקרב לפניך שועתי ורינתי (800)
* פתיחה: ישורון עמך היום ירוחם (800)
* פתיחה: אשר נודע בישראל ושלם (800)
* קדיש: אמת אתה אדוני האדונים (801)
* קדיש: שדי אשר יקשיב (801)
* ברכו: [[שפל רוח]] (801)
* יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] (801)
* אופן: [[אאמיר אותך סלה]] (802)
* זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] (802)
* מי כמוך שבעה עמודי הוד (803)

==יום שני של סוכות==
* מעריב: [[אוחזי בידם]] (809)
* יוצר: אכוף ואיכף (810)
* זולת: אמונת עתי הקץ (811)

==הושענות==
* [[למען אמיתך]] (816)
* [[אל למושעות]] (816)
* [[אדם ובהמה]] (817)
* [[אדון המושיע]] (817)
* [[אערוך שועי]] (817)
* [[אבן שתיה]] (818)
* [[למען איתן]] (818)
* [[אנא אזון חין תאבי ישעך|אנא אזון חין]] (818)
* [[כהושעת אלים]] (819)
* [[למען תמים בדורותיו]] (819)
* [[אל נא תעינו כשה אובד]] (820)
* [[אנא רחום אל תפן לרשענו]] (821)
* [[אז כעיני עבדים]] (821)
* [[אומן ישעך בא]] (822)

==שמיני עצרת==
* מעריב: זה יום אשש (823)
* פתיחה: דופק פתחי ישינה (823)
* פתיחה: אלהי שוב פקוד (824)
* ברכו: ישירון כל בני איתן (824)
* ברכו: אם לבבי בעצתו (824)
* יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] (825)
* אופן: אמרו לאל תודה (825)
* זולת: [[אמונים אשר נאספו]] (825)
* מי כמוך שמים כוננת בתבונה (827)

==מוסף==
* [[אף ברי אותת#א|אף ברי]] (828)
* [[אף ברי אותת#ב|יטריח לפלג]] (828)
* [[אף ברי אותת#רשות|אפיק מען מעותר (!)]] (829)
* [[אף ברי אותת#אקשטה כסל וקרב|אקשטה כסף וקרב]] (829)
* [[אף ברי אותת#יפתח ארץ לישע|יפתח ארץ לישע]] (830)
* [[אף ברי אותת#איום זכור נא לשואלי מים|איום זכור נא]] (834)

==שמחת תורה==
* מעריב: [[אעניד לך תפארה והלל]] (836)
* פתיחה: אקרא בצר רוחי (852)
* ברכו: אל לך עוז ועטרת (853)
* פיוטים:
** חתן תורה משחתיך (855)
** אצילי קום קרא (856)
** {{ק|וי&quot;א אל לחתני וי&quot;א פיוטים הכתובין בענין חתן וכלה}}
** ארבעה כלילין (856)
** לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] (856)
** חזקו ואמצו כושלי ברכים (857)
** לחתן בראשית: אום נאוה ושחורה (857)
** לחתן בראשית: אשר חתני זה פאר ועטרה (858)
** פטירת משה: אין לפענח ולפרוש רזי אל (858)
** [[ויעל משה (פיוט)|ויעל משה]] (865)
** [[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל שבכם בחר אל]] (865)
** קול יאמר אני ארעה צאני (865)
** אשריך ישראל מי כמוך (866)
** הנא יום בא (866)
** [[שמחו בשמחת תורה|שמחו אהובים]] (866)
** אל בנה מקדשך (866)
** יום גילה - יבוא אדיר (867)
** הנחילנו אדון (867)
** הודו לו אדיר (867)
** רוצו רוצו (867)
** אמוני מערכה (868)
** אום נאוה (868)
** וקווי וקווי (868)

==שבת בראשית==
* פתיחה: במבטא הכול (870)
* פתיחה: אשורר הילולים (870)
* יוצר: אהלל לנוטה (871)
* מצדר: ויהי אדיר שחקים (871)
* יוצר: [[בראשית ארק ודוק]] (871)
* אופן: אומרים קדוש קדוש (872)
* זולת: אדם הראשון אלהים ברא (873)
* מי כמוך אדיר שליט ונעלם (873)
* מי כמוך שמים נטית בגבורה (874)

==סדר מילה==
* פתיחה: ילד אשר יולד (879)
* פתיחה: רנו שמחות לילדי אמוני (879)
* ירושת נחלה (880)
* יחי הילד לאביו ולאמו (880)
* [[יהי שלום]] (880)
* משוש וגילה מעם נורא עלילה (880)

==סדר אירוסין==
* ארוסים מתארסים (883)

==סדר נישואין==
* לחתן: פאר חתני (884)
* לחתן: ממעונו אור זורח (884)
* לכלה: מצא אשה מצא טוב (885)
* לכלה: לקראת פני חתן (885)
* לכלה: שמור חתן וכלה (885)
* יה שוכן בשמי ערץ (886)
* ישמח חתן עם כלה (886)
* אדיר הוא אלהינו (887)
* אלהיכם יאדירכם (887)

==שבת חתן==
* פתיחה: לחתני מחמד עיני (888)
* פתיחה: את חתני צור קונהו (888)
* קדיש: [[אגדלך]] (888)
* קדיש: אקדמך בלב נשבר עתירה (889)
* קדיש: לקראת מקור חיי (889)
* קדיש: [[שעריך בדפקי]] (889)
* קדיש: אבוא בשיר ערב (889)
* ברכו: [[יעידון כל עבדיך]] (889)
* ברכו: שאלוני בלב נדוד רעיוני (889)
* יוצר: אדון מקדם תמים פועלו (890)
* סלוק: אל אשר לו הגדולה (891)
* אופן: קול ששון וקול שמחה (893)
* זולת: [[אז בהיות כלה]] (893)
* מי כמוך משים נתיבה במים עזים (894)
* מי כמוך אל צדקתך כהררי אל (896)
* פיוט לחתן: אל לחתני זה (897)
* רשות: מרשות האל הגדול הנישא ונעלה (897)
* פיוט לחתן: עלה נא יהודה (897)
* פיוט לחתן אחר הקריאה: חזקו מאד התאמצו ברכים (898)

==הערות==</text>
      <sha1>p1mpn0gjhlyhp4x083yxir4uo0jr8vp</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087650</id>
      <parentid>3087633</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T21:39:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* שקלים */</comment>
      <origin>3087650</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="39105" sha1="jtyh1ypq7y0gfyp16dzuiydgz9y5zde" xml:space="preserve">{{הור2|מפתח הפיוטים שב'''סדור תפלות השנה למנהג רומניא''', ונציה רפ&quot;ג. מפתח פיוטים לפי סוגים נדפס בסידור עצמו בעמ' 927. לשם הנוחות, הספרור המקורי שהוא באותיות ולפי דפים (2 עמודים הינם יחידה אחת), הומר לספרות לפי מספר העמודים הסידורי (כל עמוד הוא יחידה).}}
==שבת==
* [[ברוך שאמר בסימן א&quot;ב]] (58)
* להוצאת ס&quot;ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא#נוסח איטליה ורומניא|אלהי האלהים הושיעה נא]] (64)
* להוצאת ס&quot;ת: [[מי כמוך אומר ומקים]] (64)
* [[יגדל]] (69)
* [[אדון עולם]] (70)
* [[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] (70)
* זמר להבדלה: [[שיר אענה|בשיר אענה]] (80)

==שבת ראש חודש==
* פתיחה: איומה לגוף ירדה (86)
* פתיחה: [[שירו לאל נבוני]] (87)
* פתיחה: ימים מאז הוקדשו (87)
* יוצר: אהלל למאיר (87)
* יוצר: ויהי אדיר שחקים (88)
* יוצר: מה מתקו טעמי שבת (88)
* אופן: לאל נערץ בסוד קדושים (89)
* זולת: אמת אומנתי (90)
* [[מי כמוך אומר ומקים]] (90)
* מי כמוך בדברו גוזר (91)

==שבת חנוכה==
* פתיחה: בנר חנוכה אודך (102)
* {{ק|פתיחה: [[שעריך בדפקי]] (102)}}
* פתיחה: אלהינו לך יאתה מלוכה (102)
* קדיש: ישעך יזכירו (102)
* יוצר: איום מבראשית (103)
* אופן: [[שני זיתים נכרתים]] (104)
* זולת: [[אזכור מעללי יה]] (104)
* [[ריב בין שבת וחנוכה|מי כמוך שבת וחנוכה נגשו]] (105)
* מי כמוך שמים כוננת (106)

==עשרה בטבת==
* קרובות: את שמועתנו מי האמין (110)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (112)
* סליחה: אויל יעץ (112)
* סליחה: [[אזכרה מצוק]] (112)
* סליחה: אזכור ואאנח (113)
* סליחה: אתא צרי וסמך על עירי (113)
* סליחה: חיים שאלתי (114)
* סליחה: אפסו אמונים (115)
* סליחה: איך נמכרו בנים (115)
* סליחה: איך נפלה (116)
* תחנון: [[שעה עליון לקול אביון]] (116)
* {{ק|י&quot;א תחנון [[יה למתי צפנת|יה למתי]] (117)}}
* תחנון: אלוה מכין תבל (117)
* תחנון: לדוברת יחודך (117)
* חטאנו: שקדו עם נדכא ונחבל (118)
* חטאנו: תשובי עשה אלי (118)
* וידוי: או&quot;א איך ארמון היכלך (119)

==שקלים==
* הכרזה (שבעתא): [[אשכול איווי תאות כל נפש]] (123)
* פתיחה: עדתי לאל מיחלת (125)
* פתיחה: ממחצית שקל (125)
* פתיחה: אדון עולם אשר נעלם (125)
* יוצר: אשא דעי (125)
* יוצר: אורח חיים לצדיק (126)
* אופן: לאל הברוך נעימות נותנים (127)
* אופן: אחזו אחזו אלים (128)
* אופן: מלאכים ממליכים (128)
* זולת: אקומה ולב אבינה (128)
* זולת: אדברה בצר רוחי (129)
* מי כמוך שמים נטית כיריעה (130)
* מי כמוך אל אלהי הצבאות (130)
* [[מי כמוך אופני מעוני]] (132)

==זכור==
* הכרזה (שבעתא): [[ויבא ארז ראש קצינים]] (134)
* פתיחה: [[קוראי מגילה]] (135)
* פתיחה: יום בהמן (136)
* פתיחה: יום בשם בן יאיר (136)
* {{ק|י&quot;א ברכו ידידי אל (136)}}
* יוצר: אגגי עליך בפשטו כילק (136)
* אפיקרון בתוך חלק (סילוק?) (137)
* אופן: יוצר הכל הקדים (138)
* זולת: אלו שלש מצוות (139)
* זולת: את ה' דרשתי (139)
* מי כמוך: [[מי כמוך (ריה&quot;ל)|אדון חסדך]] (140)

==צום אסתר==
* קרובות: ומרדכי ידע (147)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (148)
* סליחה: אחות פתשגן (150)
* סליחה: את פניך ה' בבקשי (151)
* סליחה: אגגי בקש (151)
* תחנון: [[יהירים קמו]] (152)
* תחנון: יום רכב (152)
* סליחה: אגגי אז כעמד (153)
* סליחה: אליך ה' מושיב יחידים (154)
* תחנון: מזנב אז בראשית בא (154)
* תחנון: ארבה גזם וילק (155)
* סליחה: אל חצריך עמך הסתופף (155)
* תחנון: שועלים מחבלים (156)
* סליחה: אגגי שקד (157)
* סליחה: איש צר ואויב (158)
* תחנון: אז בגלותי (159)
* סליחה: אתה אלהים מתנשא (159)
* תחנון: המן נלחץ (160)
* סליחה: אגגי אשר חשב (160)
* תחנון: יום דלה ונאנחה (161)
* סליחה: חיים אשאלה ממך (161)
* חטאנו: ה' מה רבו צרי (162)

==פורים==
* אחר קריאת מגילה: [[ארור המן|ברוך ה' ברוך וברוך ה']] (170)
* קרובות: אמתך וחסדך אל תרחק (171)
* בברכת המינים: [[ויאהב אומן#אספרה אל חוק|אספרה אל חוק]] (173)
* שם: [[ויאהב אומן#אמל ורבך|אמל ורבך]] (173)
* עושה שלום: אז בקומם עלי (175)
* פתיחה למגילה: שיר אהבה חדש (176)
* פתיחה למגילה: שוררו לאל ידידים (177)

==פרה==
* הכרזה (שבעתא): [[פרה אמרה קשה]] (177)
* פתיחה: שחרית אקדמה (179)
* פתיחה: אשר יצר שחקים על אדמה (179)
* פתיחה: אשרו המוני (180)
* {{ק|וי&quot;א אבא בשיר ערב (קדיש) וכן לקראת מקור חיים (פתיחה) (180)}}
* ברכו: ישורון צא (180)
* יוצר: אקרא יומם (181)
* אופן: אומרים קדוש (182)
* אופן: ישעך יכתירו (182)
* אופן: מחנות עליונים (182)
* זולת: אמרות ה' אמרות טהורות (183)
* מי כמוך אל אלהי הרוחות (184)
* מי כמוך שוכן בשמי קדם (185)
* מי כמוך שוכן שמי ערץ (186)

==החדש==
* הכרזה (שבעתא): [[ראשון אמצת לפרח שושנים]] (188)
* פתיחה: שעה אלי (190)
* פתיחה: אשר נקדש (190)
* פתיחה: ראשון לציון אלהיכם יבשרכם (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש אבא בשיר (190)}}
* פתיחה: מקבץ המוני (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש לקראת מקור חיים (191)}}
* יוצר: אחלה פני בורא ניב ולשון (191)
* סלוק: יציאות שבת שתים (192)
* אופן: מלאכים ממליכים (192)
* אופן: שובב בירחי ראש (192)
* זולת: אז מראש הודחתי (193)
* מי כמוך אלהים בקדש חזיתיך (194)
* מי כמוך שומר עמך ישראל (195)
* מי כמוך שתים בגבורה (196)

==שבת הגדול==
* פתיחה: נדיבי עמים (199)
* קדיש: נעלה ברוב אונים (199)
* ברכו: שארית תם הטוב (200)
* {{ק|י&quot;א לברכו [[יעידון כל עבדיך]] (200)}}
* וי&quot;א ברכו: ידי אל תנו (200)
* יוצר: אלי צורי וישועתי (200)
* יוצר: [[אדיר דר מתוחים]] (201)
* אופן: לחייך בתורים (204)
* אופן: שוקיו עמודי שש (204)
* אהבה: לפליטת בן בכור (204)
* זולת: אמת ויציב דבריך הנעימים (205)
* זולת: אלכה לי ואשובה (205)
* מי כמוך אל נורא תהלות (206)
* מי כמוך אדיר אדירים חונן דל (207)
* גאולה: [[יום ליבשה]] (213)
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו אנשי הכנסת (214)
** [[אז כגולגל שעבוד הורים]] (214)

==יום ראשון של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אותו אל חצה]] (218)
* ליל הסדר: [[דיינו]] (224)
* [[אז רוב ניסים]] (232)
* עושה פלא במצרים (232)
* קול נתנה (233)
* פתיחה: שמחו איתני (233)
* פתיחה: אומר לצפון תני (234)
* פתיחה: אמרי הגיוני (234)
* פתיחה: כמה אלהי טובות גמלתני (235)
* קדיש: אחוה מפלאות (235)
* קדיש: אספר נפלאות (235)
* ברכו: [[שחי לאל]] (236)
* ברכו: שאי עין יחידתי (236)
* יוצר: [[אור ישע מאושרים]] (236)
* אופן: [[אור ישע מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] (239)
* זולת: [[אור ישע מאושרים#זולת|אהבוך נפש להודך]] (240)
* מי כמוך שוכן עד (241)
* {{ק|לאחר עושה פלא: י&quot;א עושה פלא כתוב בהגדה (242)}}
* תפילת טל:
** [[אוחילה לאל]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#ב|תהומות הדום לרסיסו]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#רשות|ארשה ארוש רחשון]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#תחת אילת עופר|תחת אילת עופר]] (253)
** [[בדעתו אביעה חידות#אלים ביום מחוסן|אלים ביום המחוסן]] (253)
** י&quot;א: אמונים החסודים (257)
** וי&quot;א: [[בדעתו אביעה חידות#טל תן לרצות ארצך|טל תן לרצות ארצך]] (258)

==יום שני של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אור עולמו נגלה]] (259)
* פתיחה: שירו נאמני (260)
* יוצר: [[אדבר מישרים]] (261)
* סילוק: [[אדבר מישרים#סילוק|צאינה וראינה דרך מישרים]] (262)
* אופן: [[אדבר מישרים#אופן|גן נעול אוספו אראלים]] (263)
* זולת: [[אדבר מישרים#זולת|אתיית יום גאלתני]] (263)

==שביעי של פסח==
* מעריב: יה שלח אורו (272)
* פתיחה: עברו העברים בים (273)
* פתיחה: יעירוני ימי קדם (273)
* פתיחה: אשלם לאלוה חי נדרים (274)
* פתיחה: שורש בנו ישי (274)
* יוצר: [[אתה הארת]] (275)
* אופן: [[אתה הארת#אופן|ותען להם - אסר רכבו בשלישי חילו]] (276)
* זולת: אדיר אדירים ביופי לו מאדרים (276)
* זולת: אפס זולתך בקרב נחלתך (277)
* מי כמוך שמים נטית (277)

==שמיני של פסח==
* מעריב: [[ויושע ה' אום למושעות]] (282)
* פתיחה: [[אל ישראל נקראת לפנים]] (283)
* יוצר: [[אופל המוני]] (283)
* אופן: כבודו מלאכים מתנים (285)

==שבת הגדול של שבועות==
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו סנהדרין גאוני עולם (340)
** בששה לחודש נתנו עשרת הדברות (340)
==יום ראשון של שבועות==
* מעריב: אל נגלה בסיני ונם אנכי ה' (343)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (346)
* פתיחה: אקדמך בלב נשבר עתירה (346)
* קדיש: מתוק דבר תורה (347)
* ברכו: [[יעירוני בשמך רעיוני]] (347)
* יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים מתנות סיני]] (347)
* אופן: [[אורחות אראלים]] (348)
* זולת: ומשה עלה (349)
* תוספת: וקדוש נגלה (349)
* מי כמוך אלהי קדם מעונה (350)
* אזהרות: 
** [[אתה הנחלת]] (356)
** [[אז שש מאות]] (361)

==יום שני של שבועות==
* מעריב: [[וירד אביר יעקב]] (363)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (364)
* פתיחה: אמת עלי לספר (364)
* קדיש: ששוני רב בעמדי עם סגני (364)
* יוצר: {{ק|י&quot;א [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים]] וי&quot;א}} אני חכמה שכנתי ערמה (365)
* אופן: בעלותו ההרה (366)
* זולת: בתקתי זרוע מבלהיך (366)
* אזהרות: [[אזהרות אבן גבירול|שמור לבי מענה]], [[אז שש מאות]] (367)
* אזהרות: [[אזהרת ראשית]] (375)
* {{ק|וי&quot;א ביום ב' אזהרות שייסד רבי אליהו צלפי נ&quot;ע}}
{{רקע אפור}}
במהדורת של&quot;ד נדפסו גם:
* אזהרות: אברך לאל נורא{{הערה|הם האזהרות לר' אליהו צלפי שנזכרו במהד' רפ&quot;ג.}} (קמ.)
* אזהרות: מאלהים מאד נעלה אשאלה{{הערה|אזהרות לר' מנחם אגוזי על סדר [[משנה תורה לרמב&quot;ם]].}} (קמד:)
{{סוף}}

==שבעה עשר בתמוז==
* קרובות: אגן המזג אז חסר (379)
* סליחה: אמנם אלהי הרוחות (380)
* סליחה: אני לבדי נלכדתי (380)
* סליחה: אעיר יגוני עם (381)
* סליחה: איכה ראש הפסגה (381)
* סליחה: היום אמרר בבכי (282)
* תחנון: [[שעה נאסר]] (282)
* סליחה: אהה ליום אשר בו נתכה חמתך (383)
* סליחה: מדי ימים ימימה (384)
* תחנון: יום זה עריצים (384)
* סליחה: אעורר בכיי (385)
* תחנון: אוספו החצובות (385)
* סליחה: חיים יוצרי וגוחי מבטן (386)
* חטאנו: אפיקי מים נחלים (386)
* חטאנו: אהגה כיונים הגיון (387)
* חטאנו: אשקטה ואביטה במכוני (388)

==תשעה באב==
* משאגת כפירים (398)
* איכה אבי אשו בי הבעיר (398)
* אנחתי ונאלמתי (399)
* דעכו כאש קוצים נרות (400)
* קרובה: [[זכור איכה]] (401)
* [[שבת סורו מני]] (403)
* [[איכה אצת באפך]] (404)
* [[אאדה עד חוג שמים|אאדה על חוג שמים]] (405)
* אשמתנו גדלה (406)
* [[איכה תפארתי מראשותי השליכו]] (406)
* [[איכה אשפתו פתוח כקבר]] (408)
* [[איכה אלי קוננו מאליו]] (410)
* [[כי אם תועי דרך]] (411)
* [[אם תאכלנה נשים פרים]] (411)
* [[אויל כהכניס תרף בהיכל|אויל בהכניס תרף בהיכל]] (412)
* [[נבוכדנאצר אכלני הממני]] (413)
* [[איכה אהובים נאמנים]] (414)
* [[אמרתי שמעו אמונים]] (415)
* [[אתמיד בבכיה]] (416)
* [[משה אמר איכה]] (416)
* [[אוי נא לנו כי חטאנו|על ארמון כי נוטש]] (417)
* [[אם יתקע שופר בעיר]] (417)
* [[באו אדומים]] (418)
* [[איך אופל בית הלהב]] (418)
* [[שומרון קול תתן]] (419)
* [[איך חרב בכחשי רב]] (419)
* [[אלי ציון]] (420)
* [[איך נוי חטאתי השמימה]] (420)
* [[בכו אחים וגם ספדו]] (421)
* [[שמם נתיב גלגל]] (422)
* (ציונים:)
** [[לבי למואב הלא ידאב]] (422)
** [[ילל במרר שאי]] (423)
** [[ציון הלא תדעי]] (424)
** [[ציון הלא תשאלי לשלום אסירים]] (425)
* נחמות:
** [[אנכי אנכי אנחם|אנכי אנכי אנכי מנחם]] (447)
** [[תריק חנית ורומח]] (448)
** אנכי אנכי הוא מנחמכם (449)
** [[בימים ההם ובעת ההיא]] (449)
** יאמר לשכולה אתיו בניך (451)
** תאמץ אוהל ארמונך (451)
** אב ינחם בנים בחביון (451)
** אהוב נא שערי ציון (452)
** תתנחם לרחם ציון (452)
** אנא רחם ציון (453)
** [[ויכון עולם על מלאתו]] (454)

==סליחות ללילי אשמורות==
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (460)
* [[הביטה וראה את אנחותינו|אדון הביטה]] (462)
* [[אשמנו מכל עם]] (467)
* [[אלהינו שבשמים]] (468)
* [[אב הרחמן מלא רחמים]] (470)
* [[עשה למען שמך]] (470)
* [[עננו אבינו]] (470)
* [[כשענית לאברהם]] (471)
* [[דעני לעניי]] (471)
* [[קול יעקב קורא]] (472)
* [[מכניסי רחמים]] (472)
* [[מחי ומסי]] (472)
* [[מה נפתח ונימא]] (472)
* [[הלא אמרית ליך]] (473)
* [[הלא על כי אין אלהי בקרבי]] (473)
* [[תורתא דמרביא]] (473)
* [[מרן דבשמיא]] (473)
* [[מתרצה ברחמים]] (474)
* [[שומר ישראל]] (474)

===פתיחות===

* [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] (474)
* יה חון עמך (475)
* בלבי ורעיוני (475)
* אברכה את ה' כל ימי ושני (475)
* בלבי וברעיון (476)
* שחרים יחידתי (476)
* במה יזכה (476)

===סליחות===

* [[ברכי אצולה]] (476)
* ה' שם איום ונורא (478)
* אלהי אם מעלתי מעל (478)
* ע&quot;ס הברכה:
** '''ברוך''' אלהים הנותן עז (479)
** '''אתה''' אדיר נשגב ונורא (480)
** '''ה'''' משנאי רבו (481)
** '''אלהינו''' אדוני האדונים (482)
** '''מלך''' אליך אתחנן (482)
** '''העולם''' אל נעלם (483)
* ע&quot;ס [[תהלים קז ח]]:
** '''יודו''' אליך מיחליך (484)
** '''לה'''' מרום ונישא (484)
** '''חסדו''' אלהי ירעף (485)
** '''ונפלאותיו''' אשר פעל (485)
** '''לבני''' אמוניך הופיעה (486)
** '''אדם''' אפר יסודו (487)
* ע&quot;ס [[תהלים ג ט]]:
** '''לה'''' אמיץ כח (487)
** '''הישועה''' מני קדם (488)
** '''על''' אלהים נורא (489)
** '''עמך''' אלהים ביד מונים (490)
* גדול אדיר הנשגב (491)
* ה' אלהי הושיעני (492)
* צבאות חילי מגדולי (493)
* מעון אדיר מאז ראשון (494)
* אבאר שם אדיר (495)
* אל אביר השוכני (496)
* ע&quot;ס [[תהלים יט טו]]:
** '''יהיו''' אמרי פי והגיוני (497)
** '''לרצון''' מיחלים היום (498)
** '''אמרי''' אלהותך (498)
** '''פי''' אפתח להללך (499)
** '''והגיון''' משרתיך (499)
** '''לבי''' אעורר להגות (500)
** '''לפניך''' אודה אתודה (501)
** '''ה'''' אדונינו אשתחוה ואודה (501)
** '''צורי''' מחסי נסי ומנוסי (502)
** '''וגואלי''' אלי אתה (503)
* אליך נשאתי את עיני להאירי (503)
* [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] (504)
* אליך אקרא דודי אדום וצח (505)
* ע&quot;ס [[ישעיהו לח יט]]:
** '''חי''' אל אלהים לך נפשי תהים (506)
** '''חי''' שופטי מלכי וקדושי (507)
** '''הוא''' אחד ומיוחד (507)
** '''יודך''' אדיר נפלא (508)
** '''כמוני''' שפל ברך (509)
** &lt;nowiki&gt;[&lt;/nowiki&gt;[[היום מלכי מקדם|'''היום''' מלכי מקדם]] (לקמן 696)]
** '''אב''' לבנים יודיע אל אמתך (509)
** '''בנים''' אמיץ אונים (510)
** '''יודיע''' שמו הנשגב (511)
** '''אל''' אלוה אעתר (511)
** '''אמתך''' שחקים יעידו (512)
* ע&quot;ס [[תהלים ה ח]]:
** אילי מרומים… '''ואני''' (512)
** '''ברוב''' ארשת שפתי (514)
** '''חסדך''' אדיר במרום (515)
** '''אבוא''' אדרוש אל אל (517)
* אוי לי ביום צאתי (518)
* אלהים אשא נפשי אליך (518)
* ה' אילפת שמך המפורש (519)
* שמו אחד ומהולל (519)
* שמע נא צעקת עם עני (520)
* ה' אמרי האזינה (521)
* לה' אדונינו יום מיוחד (521)
* כי אקח מועד עולם ועד (522)
* אתפלל אחלה (523)
* שדי שמרה נפשי (523)
* אמנם מקדם אתה גואל (524)
* מלך אקרא בניב רטוב (525)
* הללו לדר נהורא (526)
* אין כמוך גדול בגבורה (527)
* ה' במי ידמוך המושלים (528)
* רומה אלהים והושיענו (528)
* תחנונים:
* אלהי קדם מעונה (529)
* אל נכספתי אל ביתך (529)
* [[בזכרי על משכבי]] (530)
* אנוש רימה בחייך (530)
* ישמע ה' קול תחנוני (531)
* יום להיטיב תקרא (531)
* [[יצו האל לדל שואל]] (532)
* יוושעון עבדיך (533)
* [[אביון אשר כפיו לך שוטח]] (533)
* יצרי ראשית צרי (534)
* להודות באתי (534)
* [[ממרום קול עובר]] (534)
* מתי שכל בלי תכל (535)
* שבת משושי ורבו יגוני (535)
* עת שערי רחמים לך נפתחו (536)
* מרעיד פני צורו שיחר (536)

===חטאנו===

* אשכולות בטלו ואומללנו (537)
* [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (538)
* אשחה במר שיחי (539)
* אשא בשרי בשיני (541)
* אשובה עדיך משגבי (542)
* אכין קרב וסרעפים (544)
* אבותינו חטאו ואינם (545)
* מנעי יחידה רוע פעלך (545)
* אשא אישון (547)
* אזלו בכליון וחרץ (547)
* מקדם ימים חשבתי (549)
* אליכם אקרא נמהרים (549)
* אויה לי שחטאתי (550)

===וידוי===

* אנוש אל צור מעריצך (551)
* [[שטר עלי בעדים וקנין]] (553)
* אל יסיתך נפשי (554)
* [[שוממתי ברב יגוני]] (554)
* אני הגבר בזכרי זדוני (555)
* יה נורא ואיום (556)
* [[את פני מבין צפוני]] (556)
* [[שוכני בתי חמר]] (558)
* ידום לנוגן חליל (קינה) (558)
* אם יאמר לי קוני (559)
* אומצתי אויילתי (559)
* [[רוח ובשר צמדו]] (559)
* יצרי וזדון לבי (560)
* שמעו למלי עם אמוני (561)
* אנוש בינה משפט הארץ (562)

===תפילות לעשי&quot;ת===

* אברך את ה' אשר יעצני (563)
* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]] (573)
* תפילה לרבי שלמה שרביט (584)
* [[בקשה לרב סעדיה גאון]] (595)
* [[תפילת השחר לרב סעדיה גאון|תפילה אחרת לרס&quot;ג]] (602)
* וידוי: אברכה את אדוני (607)
* בית הלוי (608)

==הכרזה של ראש השנה==
* [[אז בסכות נבוני לחשים|כך גזרו רבותינו אנשי כנסת הגדולה]] (612)
* [[אז בסכות נבוני לחשים]] (612)

==ראש השנה==
* מעריב ליל א: [[אמוני נבונים]] (615)
* פתיחה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (619)
* {{ק|וי&quot;א [[אדני נגדך כל תאותי]] וי&quot;א [[עת שערי רצון להפתח]]}}
* פתיחה: אשר נותן למלכי עם תשועה (620)
* פתיחה: [[שמע קולי]] (620)
* פתיחה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (621)
* יוצר: [[מלך אזור גבורה]] (622)
* סלוק: [[מלך עתיק ימים]] (623)
* אופן: [[כבודו אהל כהיום]] (624)
* זולת: [[מלך אמיץ ואיום]] (624)
* ליום א: מי כמוך שמים נטית בגבורה (624)
* ליום ב: מי כמוך שמים כוננת בתבונה (625)
* קדושתא לשחרית:
** מגן: [[את חיל יום פקודה#מגן|את חיל]] (626)
** מחיה: [[את חיל יום פקודה#מחיה|תאלת זו]] (627)
** משלש: [[את חיל יום פקודה#משלש|אבן חוג]] (627)
** [[את חיל יום פקודה#אדרת ממלכה|אדרת ממלכה]] (628)
** [[את חיל יום פקודה#אם אשר בצדק|אם אשר בצדק]] (629)
** [[אדירי איומה]] (629)
** סילוק: [[את חיל יום פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] (629)
* לפני התקיעות:
** יום א: [[עת שערי רצון להפתח]] (635)
** ביום ב: [[המלך ה']] (636)
** זכור ברית: אדון אשר רוכב (637)
* במוסף: [[אוחילה לאל]] (640)
* מעריב ליל ב: [[מלך אמיץ כח רב עלילה|מלך אמיץ כח ורב עלילה]] (645)

==צום גדליה==
* סליחה: אלצני ביום זה (648)
* סליחה: שברה לבי אנחתי (649)
* סליחה: איך הסתיר פניו יוצרי (651)
* תחנון: שעה עליון לעם אביון (651)
* חטאנו: אחלה פני אלהי (651)

==ליל יום כיפור==
===מעריב===
* [[מי אל כמוך אדיר המלוכה]] (657)

===סליחות===
* בקשה (או תחנון): עורי איומתי לראש אשמורת (663)
* סליחה: כל שנאן ושרף יסלסלוך (664)
* סליחה: לילה אליך ה' שועתי (664)
* סליחה: לילה שקד עמך (665)
* סליחה: לילה אקדמה פניו (666)
* סליחה: לילה ממעון קדשך (667)
* סליחה: מעון קדשך עמך אוסף (667)
* סליחה: מהלל מלכך (668)
* תחנון: שכם אחד מתי המוני (669)
* תחנון: משול יצר עבוד יוצר (670)
* תחנון: אשר נטה שחקים (670)
* תחנון: שוחרי אל החרדים (671)
* חטאנו: שכנך איויתי לנהור (672)
===פיוטים לאחר הוידוי===
* [[ארחותיכם ישרתי]] (673)
* [[אשפוך תחן לשננה|אשפוך תחן (לשכנה) [לשננה]]] (674)
* [[ידידים לנגדם שמוך]] (675)

==שחרית יום כיפור==
===יוצרות===
* פתיחה: [[אדני נגדך כל תאותי]] (676)
* יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] (677)
* אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] (677)
* זולת: אלהי קדושי בוחרי ומפרישי (678)
* רשות לחזרת הש&quot;ץ: [[היה עם פיפיות]] (679)
===קדושתא===
* מגן: [[שושן עמק#מגן|שושן עמק]] (680)
* מחיה: [[שושן עמק#מחיה|יום מימים]] (680)
* משלש: [[שושן עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] (681)
* [[שושן עמק#אשא דעי למרחוק|אשא דעי למרחוק]] (682)
* [[שושן עמק#אין ערוך אליך|אין ערוך אליך]] (683)
* [[שושן עמק#אל שת מאז|אל שת מאז]] (683)
* אשר אימתו בחצי ברקים (684)
* [[שושן עמק#מעשה אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (684)
** מעשה אנוש תחרות רחמיו (685)
* אמרו לאלהים אמת פעלו (685)
* אלוה סליחות אתה (687)
* אבירי לב לטייבך (687)
* [[שושן עמק#המכירים תהלות תעצומיך|המכירים תהלות תעצומיך]] (687)
* אילי מרום אומרים גדלו (688)
* וקרא אופן לכרוב (688)
* וזה אל זה אומרים אדיר ואין דומה לו (689)
* סילוק: [[שושן עמק#מי ימלל|מי ימלל גבורות חייליך]] (689)
* קדושה: [[כבודו אמוניו ינקה מאשמתם]] (692)

===סליחות===
* פתיחה: שקדו עלי משמר בך יפגעו (692)
* סליחה: שחר מפלט לי אחישה (693)
* סליחה: [[אלהים אלי אתה|אלהים אלי אתה אשחרך]] (694)
* סליחה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|בקר מפלטי אלי סתרי ומגני]] (695)
* סליחה: [[היום מלכי מקדם]] (696)
* סליחה: מעונה אלהי קדם בך בטחתי (696)
* תחנון: [[שופט כל הארץ]] (697)
* סליחה: אז דברת בחזון (697)
* סליחה: בקר ייחד שמך עמך (698)
* תחנון: [[שחר קמתי להודות]] (699)
* סליחה: אדון לאב המון (699)
* תחנון: אפיל תחינתי מול בית מעונך (700)
* תחנון: חנות אתכם יחזה (700)
* תחנון: אלהי עוז היה מעוז (701)
* סליחה: אלהים אתה צוית (702)
* תחנון: לטהר אתכם יזה (702)
* סליחה: אליכם אישים אדבר דברי (703)
* תחנון: ידי דלים ונחשלים (703)
* סליחה: ה' נסי ומחסי (704)
* תחנון: מקוה ישראל לטהר ולקדש (704)
* סליחה: אז בהר המור (705)
* תחנון: עמדי יחידתי עלי משמרת (705)
* סליחה: חיים אשאלה ממך לי מלכי (706)
* סליחה: אשא עיני אל ה' בתחנוני (707)
* סליחה: יערבו לפניך תהלות ושבחות (707)
* תחנון: יערב חין ערכנו (708)
* תחנון: מרי שגיון וחטא קשיון (709)
* חטאנו: אזכרה אלהים ואהמיה תתעטף רוחי (710)
* הוספה לווידוי: [[אופל אלמנה תאיר]] (713)
===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אתה מבין סרעפי לב]] (714)
* [[אעשה למען שמי]] (716)

==מוסף ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: [[אשען במעש אזרח#מגן|אשען במעש אזרח]] (726)
* מחיה: [[אשען במעש אזרח#מחיה|תמה בלויה]] (727)
* משלש: [[אשען במעש אזרח#משלש|אהלך אץ תם]] (728)
* [[אשען במעש אזרח#אליך נשאתי את עיני|אליך נשאתי את עיני]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אשר יראתך|אשר יראתך באומץ מלכים]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אור נוגה|אור נוגה עטיית מעילו]] (730)
* {{ק|ובכן חנון אתה ורחום לכל פועל{{ש}}בקצף לא תשפוט בזעם בל תריב{{ש}}ושרפי הקדש יודעי טובך{{ש}}המכירים את המון רחמיך (730)}}
* סילוק: [[שושן עמק#מי יערוך אליך|מי יערוך אליך]] (731)

===סדר עבודה===
* [[אוחילה לאל]] (732)
* עבודה: [[אדרת תלבושת]] (732)
* תפילת כ&quot;ג: [[שנת אוצרך הטוב]] (740)
* מראה כהן: [[דומה לארז גדול]] (740)
* [[בהיות ארון הבית על כנו]] (741)

===סליחות===
* פתיחה: תען לשוני אמרתך (742)
* פתיחה: ערכו תהלות עוז בני אפרים (742)
* [[אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו]] (742)
* אתיו אמונים בפחד (743)
* ישראל חלו פני אל (744)
* אהרן ישר (745)
* [[יה למתי צפנת]] (746)
* אמרה גולה וסורה (747)
* תחנון: [[יוספים שנית]] (748)
* הודו אדיר נורא (748)
* תחנון: בני ציון היקרים קול קורא אליכם (749)
* את חטאי אני מזכיר היום ומודה (749)
* תחנון: [[יעירוני רעיוני]] (750)
* השמים אישש (750)
* תחנון: ישני חברון מערת (751)
* [[אזון שלש עשרה מדות|אזון שלש עשרה]] (752)
* תחנון: שארית בר וכל נשבר (753)
* אל הקדש פנימה (753)
* תחנון: יום זה למרום שאו (754)
* בשבת: [[יום שבת וכפורים]] (754)
* תחנון: חסדך בל תמש (755)
* היום אתנה לפניכם (755)
* חטאנו: אשא לבבי בכפים (756)
* חטאנו: יחיד טרם היות עולם (757)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם איך ינקה]] (758)
* [[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (759)
* [[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] (759)
* [[אלוה הסליחות אזון שיחות]] (761)

==מנחה ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: אחר עצם היום (764)
* מחיה: מעת תחן גש (765)
* משלש: תמור ארבעה (765)
* אתן תהלות למלך (765)
* המכירים אומצך (766)
* אראלי איום (767)
* סילוק: [[כי רכובו בערבות]] (767)
* אין כמוך אדיר בשמי מעוני (768)
===סליחות===
* פתיחה: דלתי שמי שחק (768)
* [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]] (769)
* [[ה' שמעה תפילת המנחה]] (769)
* מנחת מרחשת ארשת שפתי (770)
* תחנון: מערכות ישראל בשירה (771)
* אשלש תפילות (771)
* תחנון: [[ידידיך מאמש]] (771)
* אנשי לבב עוצו (772)
* תחנון: שדי הזכרתני (773)
* תחנון: קראתי מצרה (773)
* חיים מול ישראל (773)
* אנא שא נא לעוון מייחליך (774)
* חטאנו: אומללנו בנפש יקושה (775)
* חטאנו: שוכן עד מרום ואת דכא (775)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם אם יבוא]] (777)
* [[אצתי צום כפור|אצתי יום כפור]] (777)

==נעילה==
===קדושתא===
* מגן: [[אב ידעך#מגן|אב ידעך]] (781)
* מחיה: [[אב ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] (781)
* משלש: [[אב ידעך#משלש|טבע זיו]] (781)
* קיקלר: [[אב ידעך#קיקלר|מערב ועד ערב]] (782)
* [[אב ידעך#שערי ארמון|שערי ארמון]] (782)
* [[אבן מעמסה]] (782)
===סליחות===
* מלפניך משפטינו יצא (784)
* ממרום הבט נא עמך (784)
* מגדל עוז שם ה' (784)
* תחנון: אליך שבו ופשע עזבו (785)
* איומה עד מתי תשבי עגומה (785)
* איום ונורא שכלל מהרה (786)
* תחנון: [[עב קל ממרומך]] (786)
* תחנון: [[בנשף קדמתי]] (786)
* אלהים אליך באו מיחליך (786)

==יום ראשון של סוכות==
* מעריב: אתלונן בצל מחורב (797)
* פתיחה: יקרב לפניך שועתי ורינתי (800)
* פתיחה: ישורון עמך היום ירוחם (800)
* פתיחה: אשר נודע בישראל ושלם (800)
* קדיש: אמת אתה אדוני האדונים (801)
* קדיש: שדי אשר יקשיב (801)
* ברכו: [[שפל רוח]] (801)
* יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] (801)
* אופן: [[אאמיר אותך סלה]] (802)
* זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] (802)
* מי כמוך שבעה עמודי הוד (803)

==יום שני של סוכות==
* מעריב: [[אוחזי בידם]] (809)
* יוצר: אכוף ואיכף (810)
* זולת: אמונת עתי הקץ (811)

==הושענות==
* [[למען אמיתך]] (816)
* [[אל למושעות]] (816)
* [[אדם ובהמה]] (817)
* [[אדון המושיע]] (817)
* [[אערוך שועי]] (817)
* [[אבן שתיה]] (818)
* [[למען איתן]] (818)
* [[אנא אזון חין תאבי ישעך|אנא אזון חין]] (818)
* [[כהושעת אלים]] (819)
* [[למען תמים בדורותיו]] (819)
* [[אל נא תעינו כשה אובד]] (820)
* [[אנא רחום אל תפן לרשענו]] (821)
* [[אז כעיני עבדים]] (821)
* [[אומן ישעך בא]] (822)

==שמיני עצרת==
* מעריב: זה יום אשש (823)
* פתיחה: דופק פתחי ישינה (823)
* פתיחה: אלהי שוב פקוד (824)
* ברכו: ישירון כל בני איתן (824)
* ברכו: אם לבבי בעצתו (824)
* יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] (825)
* אופן: אמרו לאל תודה (825)
* זולת: [[אמונים אשר נאספו]] (825)
* מי כמוך שמים כוננת בתבונה (827)

==מוסף==
* [[אף ברי אותת#א|אף ברי]] (828)
* [[אף ברי אותת#ב|יטריח לפלג]] (828)
* [[אף ברי אותת#רשות|אפיק מען מעותר (!)]] (829)
* [[אף ברי אותת#אקשטה כסל וקרב|אקשטה כסף וקרב]] (829)
* [[אף ברי אותת#יפתח ארץ לישע|יפתח ארץ לישע]] (830)
* [[אף ברי אותת#איום זכור נא לשואלי מים|איום זכור נא]] (834)

==שמחת תורה==
* מעריב: [[אעניד לך תפארה והלל]] (836)
* פתיחה: אקרא בצר רוחי (852)
* ברכו: אל לך עוז ועטרת (853)
* פיוטים:
** חתן תורה משחתיך (855)
** אצילי קום קרא (856)
** {{ק|וי&quot;א אל לחתני וי&quot;א פיוטים הכתובין בענין חתן וכלה}}
** ארבעה כלילין (856)
** לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] (856)
** חזקו ואמצו כושלי ברכים (857)
** לחתן בראשית: אום נאוה ושחורה (857)
** לחתן בראשית: אשר חתני זה פאר ועטרה (858)
** פטירת משה: אין לפענח ולפרוש רזי אל (858)
** [[ויעל משה (פיוט)|ויעל משה]] (865)
** [[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל שבכם בחר אל]] (865)
** קול יאמר אני ארעה צאני (865)
** אשריך ישראל מי כמוך (866)
** הנא יום בא (866)
** [[שמחו בשמחת תורה|שמחו אהובים]] (866)
** אל בנה מקדשך (866)
** יום גילה - יבוא אדיר (867)
** הנחילנו אדון (867)
** הודו לו אדיר (867)
** רוצו רוצו (867)
** אמוני מערכה (868)
** אום נאוה (868)
** וקווי וקווי (868)

==שבת בראשית==
* פתיחה: במבטא הכול (870)
* פתיחה: אשורר הילולים (870)
* יוצר: אהלל לנוטה (871)
* מצדר: ויהי אדיר שחקים (871)
* יוצר: [[בראשית ארק ודוק]] (871)
* אופן: אומרים קדוש קדוש (872)
* זולת: אדם הראשון אלהים ברא (873)
* מי כמוך אדיר שליט ונעלם (873)
* מי כמוך שמים נטית בגבורה (874)

==סדר מילה==
* פתיחה: ילד אשר יולד (879)
* פתיחה: רנו שמחות לילדי אמוני (879)
* ירושת נחלה (880)
* יחי הילד לאביו ולאמו (880)
* [[יהי שלום]] (880)
* משוש וגילה מעם נורא עלילה (880)

==סדר אירוסין==
* ארוסים מתארסים (883)

==סדר נישואין==
* לחתן: פאר חתני (884)
* לחתן: ממעונו אור זורח (884)
* לכלה: מצא אשה מצא טוב (885)
* לכלה: לקראת פני חתן (885)
* לכלה: שמור חתן וכלה (885)
* יה שוכן בשמי ערץ (886)
* ישמח חתן עם כלה (886)
* אדיר הוא אלהינו (887)
* אלהיכם יאדירכם (887)

==שבת חתן==
* פתיחה: לחתני מחמד עיני (888)
* פתיחה: את חתני צור קונהו (888)
* קדיש: [[אגדלך]] (888)
* קדיש: אקדמך בלב נשבר עתירה (889)
* קדיש: לקראת מקור חיי (889)
* קדיש: [[שעריך בדפקי]] (889)
* קדיש: אבוא בשיר ערב (889)
* ברכו: [[יעידון כל עבדיך]] (889)
* ברכו: שאלוני בלב נדוד רעיוני (889)
* יוצר: אדון מקדם תמים פועלו (890)
* סלוק: אל אשר לו הגדולה (891)
* אופן: קול ששון וקול שמחה (893)
* זולת: [[אז בהיות כלה]] (893)
* מי כמוך משים נתיבה במים עזים (894)
* מי כמוך אל צדקתך כהררי אל (896)
* פיוט לחתן: אל לחתני זה (897)
* רשות: מרשות האל הגדול הנישא ונעלה (897)
* פיוט לחתן: עלה נא יהודה (897)
* פיוט לחתן אחר הקריאה: חזקו מאד התאמצו ברכים (898)

==הערות==</text>
      <sha1>jtyh1ypq7y0gfyp16dzuiydgz9y5zde</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שבת וגדול נקראת</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739587</id>
    <revision>
      <id>3087655</id>
      <parentid>3003690</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T22:03:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3087655</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3000" sha1="r1tmq8j1jovtpb60mkfpnztx5jaqk5b" xml:space="preserve">{{הור2|פיוט הנאמר בקהילות לוב בשחרית של שבת הגדול מיד לאחר הוצאת ספר תורה.}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''סעדיה חזק'''}}

שַׁבָּת וְגָדוֹל נִקְרֵאתָ / הוֹד וְהָדָר עָטִיתָ

{{סי|סְ}}גֻלָּה קְהִלָּה בְּנֵי בַיִת {{ש}}
לָקְחוּ לָהֶם שֶׂה לַבַּיִת {{ש}}
בַּעֲשָׁרָה בְּנִיסָן קַדְמָיִת {{ר1}}
מִצְרַיִם בְּנֵי חָם הִשְׁפַּלְתָּ {{ר1}}
בִּנְךָ בְכוֹרְךָ רוֹמַמְתָּ
{{רפרן|הזחה=2|שַׁבָּת וְגָדוֹל נִקְרֵאתָ / הוֹד וְהָדָר עָטִיתָ}}

{{סי|עֲ}}מוּסִים בְּכֹחַ אוֹר עָטָה {{ש}}
טָלֶה בְּרַגְלֵי הַמִּטָּה {{ש}}
קָשְׁרוּ, וְאֵין דּוֹבֵר מִבְטָא {{ר1}}
נָפְלָה עֲלֵיהֶם אֵימָתָה {{ר1}}
וְהָיוּ כְאִלְּמִים עַוְלָתָה
{{רפרן|הזחה=2|שַׁבָּת וְגָדוֹל נִקְרֵאתָ / הוֹד וְהָדָר עָטִיתָ}}

{{סי|דּ}}וֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ {{ש}}
עַל פְּלָאֶיךָ וְעַל נִסֶּיךָ {{ש}}
כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ {{ר1}}
משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל שָׁלַחְתָּ {{ר1}}
וַיַּאֲמִינוּ כִּי פָקַדְתָּ
{{רפרן|הזחה=2|שַׁבָּת וְגָדוֹל נִקְרֵאתָ / הוֹד וְהָדָר עָטִיתָ}}

{{סי|יָ}}הּ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם {{ש}}
הַרְאֵה לְעַמְּךְ פִּלְאַיִם {{ש}}
כְּצֵאתֵנוּ מִמִּצְרַיִם {{ר1}}
הַרְאֵה לָנוּ פִּלְאָתָה {{ר1}}
אֲזַי תִּהְיֶה לִישׁוּעָתָה 
{{רפרן|הזחה=2|שַׁבָּת וְגָדוֹל נִקְרֵאתָ / הוֹד וְהָדָר עָטִיתָ}}

{{סי|הַ}}אֲזֵן לְשַׁוְעִי מַלְכֵּנוּ {{ש}}
וְקַבֵּץ נְפוּצוֹת נִדָּחֵינוּ {{ש}}
יָגֵל וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ {{ר1}}
בַּשַּׁבָּת הַגָּדוֹל נָתַתָּ {{ר1}}
אוֹרָה וְשִׂמְחָה הָיָתָה 
{{רפרן|הזחה=2|שַׁבָּת וְגָדוֹל נִקְרֵאתָ / הוֹד וְהָדָר עָטִיתָ}}

{{סי|חָזָק}} אֲקַוֶּה לְבַשְּׂרֵנוּ {{ש}}
בְּבִיאֵת הַגּוֹאֵל לְגָאֳלֵנוּ {{ש}}
תֵּיטִיב לְצִיּוֹן וְתִרְצֵנוּ {{ר1}}
רַחוּם תֵּן לָנוּ בִּרְכָתָה {{ר1}}
בָּרוּךְ בְּבוֹאֲךְ אָתָּה 
{{רפרן|הזחה=2|שַׁבָּת וְגָדוֹל נִקְרֵאתָ / הוֹד וְהָדָר עָטִיתָ}}

[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:שבת הגדול]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>r1tmq8j1jovtpb60mkfpnztx5jaqk5b</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739667</id>
    <revision>
      <id>3087615</id>
      <parentid>3086053</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T19:11:00Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* יוצר אור */</comment>
      <origin>3087615</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="338649" sha1="baal1hyzzeefj71alinqq80ubnz1lt5" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=20}}
== ברכות השחר ==
&lt;קטע התחלה=ברכות השחר/&gt;
=== מודה אני ===
מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.

&lt;small&gt;רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ, שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם, תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃{{ממס|תהלים קיא י}}{{ש}}
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. {{ש}}
תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב׃{{ממס|דברים לג ד}} {{ש}}
שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ׃{{ממס|משלי א ח}} {{ש}}
תּוֹרָה תְּהֵא אֱמוּנָתִי, וְאֵל שַׁדַּי בְּעֶזְרָתִי. {{ש}}
וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׃{{ממס|דברים ד ד}}{{ש}}
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְיָ׃{{ממס|בראשית מט יח}}&lt;/small&gt;

=== על נטילת ידים ===

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְו‍ֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם.

=== אשר יצר ===

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם, אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמֹד לְפָנֶיךָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

=== אלהי נשמה ===
אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא. אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי. וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְקִרְבִּי, מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים.

=== ברכות התורה ===

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְו‍ֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְהַעֲרֶב נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה.

{{ממס1|במדבר ו#ו כב|במדבר ו כב-כז}}
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם׃ יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ׃ יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ׃ יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם׃ וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרְכֵם׃

{{ממס1|פאה פרק א משנה א|פאה א א}}
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר, הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרֵאָיוֹן וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְתַלְמוּד תּוֹרָה.

{{ממס1|שבת קכז א}}
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵלּוּ הֵן, כִּבּוּד אָב וָאֵם וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים וּבִקּוּר חוֹלִים וְהַכְנָסַת כַּלָּה וּלְוָיַת הַמֵּת וְעִיּוּן תְּפִלָּה וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם.

=== לבישת ציצית ===

{{הור|לפני לבישת הציצית מברך:}}{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת צִיצִית.

{{הור|ואחרי הלבישה יאמר:}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת צִיצִית לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ&quot;ג מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ, אָמֵן סֶלָה.

=== עטיפת טלית ===

{{הור|לפני לבישת טלית גדול בודק הציציות ואומר:}}{{ש}}
בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ׃ עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה׃{{ממס|תהלים קד#קד א|תהלים קד א-ב}}

{{לשם יחוד|2}} הֲרֵינִי מִתְעַטֵּף גּוּפִי בַּצִּיצִית, כֵּן תִּתְעַטֵּף נִשְׁמָתִי וּרְמַ&quot;ח אֵבָרַי וּשְׁסָ&quot;ה גִּידַי בְּאוֹר הַצִּיצִית הָעוֹלָה תַרְיַ&quot;ג. וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי מִתְכַּסֶּה בְּטַלִּית בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ אֶזְכֶּה לַחֲלוּקָא דְּרַבָּנַן וּלְטַלִּית נָאָה לָעוֹלָם הַבָּא בְּגַן עֵדֶן. וְעַל יְדֵי מִצְוַת צִיצִית, תִּנָּצֵל נַפְשִׁי וְרוּחִי וְנִשְׁמָתִי וּתְפִלָּתִי מִן הַחִיצוֹנִים, וְהַטַּלִּית תִּפְרֹשׂ כְּנָפֶיהָ עֲלֵיהֶם וְתַצִּילֵם, כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף. וּתְהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת צִיצִית לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ&quot;ג מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ, אָמֵן סֶלָה.

{{הור|לפני שמתעטף בטלית מברך:}}{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית.

{{הור|מתעטף בטלית כדי הילוך ארבע אמות ואז יאמר:}}{{ש}}
מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים, וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן׃ יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם׃ כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר׃{{ממס|תהלים לו#לו ח|תהלים לו, ח-י}}

=== הנחת תפילין ===

{{לשם יחוד|2}}{{ש}}
הִנְנִי מְכַוֵּן בַּהֲנָחַת תְּפִלִּין לְקַיֵּם מִצְוַת בּוֹרְאִי שֶׁצִּוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.{{ממס|דברים ו ח}} וְהֵם אַרְבַּע פַּרְשִׁיּוֹת אֵלּוּ: שְׁמַע, וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, קַדֵּשׁ, וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִחוּדוֹ וְאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בָּעוֹלָם, וְשֶׁנִּזְכֹּר נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ בְּהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ. וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ עַל הַיָּד לְזִכְרוֹן זְרוֹעַ הַנְּטוּיָה, וְשֶׁהִיא נֶגֶד הַלֵּב, לְשַׁעְבֵּד בָּזֶה תַּאֲוֹת וּמַחְשְׁבוֹת לִבֵּנוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְעַל הָרֹאשׁ נֶגֶד הַמֹּחַ, שֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁבְּמֹחִי עִם שְׁאָר חוּשַׁי וְכֹחוֹתַי, כֻּלָּם יִהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּמִשֶּׁפַע מִצְוַת תְּפִלִּין יִתְמַשֵּׁךְ עָלַי לִהְיוֹת לִי חַיִּים אֲרֻכִּים וְשֶׁפַע קֹדֶשׁ וּמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, בְּלִי הִרְהוּר חֵטְא וְעָוֹן כְּלָל, וְשֶׁלֹּא יְפַתֵּנוּ וְלֹא יִתְגָּרֶה בָּנוּ יֵצֶר הָרָע, וְיַנִּיחֵנוּ לַעֲבֹד אֶת יְיָ כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבֵנוּ.{{ש}}
וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת הֲנָחַת תְּפִלִּין לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ&quot;ג מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ, אָמֵן סֶלָה.

{{הור|לאחר שהניח התפילין על הזרוע, ולפני שמהדק, מברך:}}{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין.

{{הור|לאחר שהניח התפילין על הראש, ולפני שמהדק, מברך:}}{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין.

{{הור|לאחר שהידק הרצועה על ראשו אומר:}}{{ש}}
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

וּמֵחָכְמָתְךָ אֵל עֶלְיוֹן תַּאֲצִיל עָלַי, וּמִבִּינָתְךָ תְּבִינֵנִי. וּבְחַסְדְּךָ תַּגְדִּיל עָלַי, וּבִגְבוּרָתְךָ תַּצְמִית אוֹיְבַי וְקָמַי. וְשֶׁמֶן הַטּוֹב תָּרִיק עַל שִׁבְעָה קְנֵי הַמְּנוֹרָה, לְהַשְׁפִּיעַ טוּבְךָ לִבְרִיּוֹתֶיךָ. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׃{{ממס|תהלים קמה טז}}

{{הור|כשכורך הרצועה של יד שלוש פעמים סביב אצבעו, אומר:}}{{ש}}
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים׃ וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת יְיָ׃{{ממס|הושע ב#ב כא|הושע ב כא-כב}}

{{הור|יש נוהגים לקרוא עם התפילין:}}{{ש}}
{{ממס1|שמות יג#יג א|שמות יג א-טו}}
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, לִי הוּא׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם, זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְיָ אֶתְכֶם מִזֶּה, וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ׃ הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב׃ וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְיָ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה׃ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַייָ׃ מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ׃ וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם׃ וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְיָ בְּפִיךָ, כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְיָ מִמִּצְרָיִם׃ וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה׃

וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְיָ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ, וּנְתָנָהּ לָךְ׃ וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַייָ, וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַייָ׃ וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ, וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה׃ וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃ וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יְיָ כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה, עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַייָ כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה׃ וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרָיִם׃

=== כניסה לבית הכנסת ===

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|במדבר כד ה}}{{ש}}
וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃{{ממס|תהלים ה ח}}{{ש}}
יְיָ אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ, וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ׃{{ממס|תהלים כו ח}}{{ש}}
וַאֲנִי אֶשְׁתַּחֲוֶה וְאֶכְרָעָה, אֶבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשִׂי׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים צה ו}}{{ש}}
וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן, אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ, עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ׃{{ממס|תהלים סט י}}

=== אדון עולם ===

{|
|-
| אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ||{{רווח|2}}||בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא
|-
| לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל|| ||אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא
|-
| וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל|| ||לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא
|-
| וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה|| ||וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה
|-
| וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי|| ||לְהַמְשִׁיל לוֹ לְהַחְבִּירָה
|-
| בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית|| ||וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה
|-
| וְהוּא אֵלִי וְחַי גוֹאֲלִי|| ||וְצוּר חֶבְלִי בְּעֵת צָרָה
|-
| וְהוּא נִסִּי וּמָנוֹס לִי|| ||מְנָת כּוֹסִי בְּיוֹם אֶקְרָא
|-
| בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי|| ||בְּעֵת אִישָׁן וְאָעִירָה
|-
| וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי|| ||יְיָ לִי וְלֹא אִירָא
|}

=== יגדל ===

{{החלף|{{#קטע:יגדל|אשכנז}}|קַדְמוּתוֹ|קַדְמָתוֹ}}

=== ברכות השחר ===

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן {{נוא|הַנּוֹתֵן}} לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד.{{ש}}
{{הור|אנשים מברכים:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה.{{ש}}
{{הור|נשים מברכות:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ.{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, פּוֹקֵחַ עִוְרִים. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַתִּיר אֲסוּרִים. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹקֵף כְּפוּפִים. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה. {{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ. {{ש}}

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינַי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּרְגִּילֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבְּקֵנוּ בְּמִצְו‍ֹתֶיךָ, וְאַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָו‍ֹן, וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן, וְאַל יִשְׁלֹט בָּנוּ יֵצֶר הָרָע. וְהַרְחִיקֵנוּ מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע, וְדַבְּקֵנוּ בְּיֵצֶר הַטּוֹב וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְכֹף אֶת יִצְרֵנוּ לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָךְ. וּתְנֵנוּ הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ, וְתִגְמְלֵנוּ חֲסָדִים טוֹבִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם, מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים, מֵאָדָם רָע, מִיֵּצֶר רָע, וּמֵחָבֵר רָע, וּמִשָּׁכֵן רָע, וּמִפֶּגַע רָע, מֵעַיִן הָרָע, מִלָּשׁוֹן הָרָע, מִמַּלְשִׁינוּת, מֵעֵדוּת שֶׁקֶר, מִשִּׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מֵעֲלִילָה, מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה, מֵחֳלָיִם רָעִים, מִמִּקְרִים רָעִים, וּמִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית, מִדִּין קָשֶׁה, וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶן בְּרִית וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן בְּרִית, וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.

=== פרשת העקידה ===

{{הור|בשבת ויו&quot;ט מדלגים על התחינות.}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, זָכְרֵנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶיךָ, וּפָקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִשְּׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, וּזְכָר לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אַהֲבַת הַקַּדְמוֹנִים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, וְאֶת הָעֲקֵדָה שֶׁעָקַד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ וַיֹּאמֶר, קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה, וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ׃ וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים׃ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק׃ וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה, וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם׃ וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃ וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי, וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה׃ וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃ וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים, וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים׃ וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ׃ וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ וַיֹּאמֶר, אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי׃ וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל, אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ׃ וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְיָ יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְיָ יֵרָאֶה׃ וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְיָ אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם׃ וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְיָ, כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ׃ כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו׃ וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי׃ וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע, וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע׃{{ממס|בראשית כב#כב א|בראשית כב א-יט}}

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּבַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת רַחֲמָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֵינוּ, וְיִגֹּלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפְּךָ מֵעַמְּךָ וּמֵעִירְךָ וּמֵאַרְצְךָ וּמִנַּחֲלָתֶךָ, וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}} וְנֶאֱמַר: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם׃ וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו#כו מד|ויקרא כו מד-מה}} וְנֶאֱמַר: וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃ אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃ וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ׃{{ממס|דברים ל#ל ג|דברים ל ג-ה}} וְנֶאֱמַר: יְיָ חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ, הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים אַף יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה׃{{ממס|ישעיהו לג ב}} וְנֶאֱמַר: הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ, וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ׃{{ממס|ירמיהו ל ז}} וְנֶאֱמַר: בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם, בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם, וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם׃{{ממס|ישעיהו סג ט}} וְנֶאֱמַר: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם׃ תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-כ}} וְנֶאֱמַר: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים׃{{ממס|ישעיהו נו ז}}

=== רבון כל העולמים ===

{{ממס1|אליהו רבא כא}}
לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, וְיַשְׁכֵּם וְיֹאמַר:

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים, לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. מָה אָנוּ, מֶה חַיֵּינוּ, מֶה חַסְדֵּנוּ, מַה צִּדְקֵנוּ מַה יְּשׁוּעָתֵנוּ, מַה כֹּחֵנוּ, מַה גְּבוּרָתֵנוּ. מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הֲלֹא כָל הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ, וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ, וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע, וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל, כִּי רֹב מַעֲשֵׂיהֶם תֹּהוּ, וִימֵי חַיֵּיהֶם הֶבֶל לְפָנֶיךָ, וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל.{{ממס|קהלת ג יט}} לְבַד הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ. וְכָל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדֶּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל׃{{ממס|ישעיהו מ טו}}

אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהַבְךָ שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, זֶרַע יִצְחָק יְחִידוֹ שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ, שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ בּוֹ, קָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן.

לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְשַׁבֵּחֲךָ וּלְפָאֶרְךָ, וּלְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ וְלִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לִשְׁמֶךָ. אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ, אַשְׁרֵינוּ שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּמְיַחֲדִים שִׁמְךָ בְּכָל יוֹם תָּמִיד וְאוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה:

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|שמע}}

אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה הוּא לָעוֹלָם הַבָּא. קַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ, וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בְּעוֹלָמֶךָ, וּבִישׁוּעָתְךָ תָּרוּם וְתַגְבִּיהַּ קַרְנֵנוּ לְמַעְלָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בְּקָרוֹב לְמַעַן שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ הַמְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ בָּרַבִּים.

אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבִשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים. אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין אֱלֹהִים. קַבֵּץ נְפוּצוֹת קֹוֶיךָ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל בָּאֵי עוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ עֶלְיוֹן לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וּמִי בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיֹּאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה וּמַה תִּפְעָל. אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם חַי וְקַיָּם, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵינוּ, וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי צְפַנְיָה חוֹזָךְ כָּאָמוּר: בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם, וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם, כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ, בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם, אָמַר יְיָ׃{{ממס|צפניה ג כ}}&lt;קטע סוף=ברכות השחר/&gt;

== קרבנות ==

&lt;קטע התחלה=קרבנות/&gt;&lt;קטע התחלה=קרבנות מנחה/&gt;
=== פרשת הכיור ===

{{ממס1|שמות ל#ל יז|שמות ל יז-כא}}{{ש}}
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה, וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם׃ וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם׃ בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת, לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַייָ׃ וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ, וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם׃&lt;קטע סוף=קרבנות מנחה/&gt;

=== פרשת תרומת הדשן ===

{{ממס1|ויקרא ו|ויקרא ו א-ו}}{{ש}}
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׃ וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ׃ וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, אֶל מָקוֹם טָהוֹר׃ וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים׃ אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה׃&lt;קטע התחלה=קרבנות מנחה/&gt;

=== פרשת התמיד ===
{{הור|אין אומרים את התחינה בשבת וביום טוב.}}{{ש}}
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ וְתִמְחָל לָנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ, וּתְכַפֶּר לָנוּ עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, וְתִסְלַח לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ קָרְבַּן הַתָּמִיד שֶׁיְּכַפֵּר בַּעֲדֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶךָ כָּאָמוּר:

{{ממס1|במדבר כח|במדבר כח א-ח}}
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ׃ וְאָמַרְתָּ לָהֶם, זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַייָ, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם, שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד׃ אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם׃ וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה, בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין׃ עֹלַת תָּמִיד, הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַייָ׃ וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַייָ׃ וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם, כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ׃

וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי יְיָ, וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב׃{{ממס|ויקרא א יא}}

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא אֲמִירָה זוֹ חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּמְרֻצָּה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ וּבִמְקוֹמוֹ וּכְהִלְכָתוֹ.

=== פרשת הקטורת ===

אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יְדֵי מֹשֶׁה נְבִיאֶךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:

{{מקורות לסידור|[[שמות ל#ל לד|שמות ל לד-לו]], [[שמות ל#ל ז|שמות ל ז-ח]]}}{{ש}}
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה, בַּד בְּבַד יִהְיֶה׃ וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ׃ וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם׃ וְנֶאֱמַר: וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים, בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה׃ וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה, קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְיָ לְדֹרֹתֵיכֶם׃

=== משנת הקטורת ===

תָּנוּ רַבָּנָן, פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד. שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, מָנֶה לְכָל יוֹם פְּרַס בְּשַׁחֲרִית וּפְרַס בֵּין הָעַרְבָּיִם, וּשְׁלשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְשׁוֹחֲקָן יָפֶה יָפֶה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דַקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ, וְאֵלּוּ הֵן: {{ק|(א)}} הַצֳּרִי {{ק|(ב)}} וְהַצִּפֹּרֶן {{ק|(ג)}} הַחֶלְבְּנָה {{ק|(ד)}} וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. {{ק|(ה)}} מוֹר {{ק|(ו)}} וּקְצִיעָה {{ק|(ז)}} שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ {{ק|(ח)}} וְכַרְכֹּם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. {{ק|(ט)}} הַקֹּשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר, {{ק|(י)}} וְקִלּוּפָה שְׁלשָׁה, {{ק|(יא)}} וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין, יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָת, וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִוַּרְיָן עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רֹבַע, מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר, אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהוּא. וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ, וְאִם חִסַּר אַחַת מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה שֶׁשָּׁפִין בָּהּ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין שֶׁשּׁוֹרִין בּוֹ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.

תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב הֵיטֵב הָדֵק, מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל, אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסַּר אֶחָד מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה.

תַּנְיָא, בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר, אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא, אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קֻרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה: כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַייָ׃{{ממס|ויקרא ב יא}}

{{גפ|יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃|תהלים מו ח}}{{ש}}
{{גפ|יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃|תהלים פד יג}}{{ש}}
{{גפ|יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃|תהלים כ י}}{{ש}}
אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי, רָנֵּי פַלֵּט, תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה׃{{ממס|תהלים לב ז}}{{ש}}
וְעָרְבָה לַייָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍יִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת׃{{ממס|מלאכי ג ד}}&lt;קטע סוף=קרבנות מנחה/&gt;

=== סדר המערכה ===

{{ממס1|יומא לג א}}
אַבַּיֵּי הֲוָה מְסַדֵּר סֵדֶר הַמַּעֲרָכָה מִשְּׁמָא דִגְמָרָא, וְאַלִּבָּא דְאַבָּא שָׁאוּל, מַעֲרָכָה גְדוֹלָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת, וּמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לְסִדּוּר שְׁנֵי גִזְרֵי עֵצִים, וְסִדּוּר שְׁנֵי גִזְרֵי עֵצִים קוֹדֵם לְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי קוֹדֵם לַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת, וַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת קוֹדֶמֶת לְדַם הַתָּמִיד, וְדַם הַתָּמִיד קוֹדֵם לַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת, וַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת קוֹדֶמֶת לִקְטֹרֶת, וּקְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לְאֵבָרִים, וְאֵבָרִים לְמִנְחָה, וּמִנְחָה לַחֲבִתִּין, וַחֲבִתִּין לִנְסָכִין, וּנְסָכִין לְמוּסָפִין, וּמוּסָפִין לְבָזִיכִין, וּבָזִיכִין קוֹדְמִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים׃{{ממס|ויקרא ו ה}} עָלֶיהָ הַשְׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם.

=== אנא בכוח ===

{{:אנא בכח}}

=== רבון העולמים ===

{{הור|אין אומרים את התחינה בשבת ויום טוב.}}{{ש}}
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַתָּה צִוִּיתָנוּ לְהַקְרִיב קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ, וְלִהְיוֹת הַכֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם. וְעַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבֻטַּל הַתָּמִיד, וְאֵין לָנוּ לֹא כֹהֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ וְלֹא לֵוִי בְּדוּכָנוֹ וְלֹא יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדוֹ, וְאַתָּה אָמַרְתָּ וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ.{{ממס|הושע יד ג}} לָכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיְּהֵא שִׂיחַ שִׂפְתוֹתֵינוּ חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ וּבִמְקוֹמוֹ וּכְהִלְכָתוֹ.
{{מגירה|פסוקי מוסף לשבת וראש חודש|
=== פסוקי מוסף ===
{{ממס1|במדבר כח#כח ט|במדבר כח ט-טו}}
{{הור|בשבת:}}{{ש}}
וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת, שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם, וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ: עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ, עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ׃

{{הור|בראש חודש:}}{{ש}}
וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַייָ, פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם׃ וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַפָּר הָאֶחָד, וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לָאַיִל הָאֶחָד׃ וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַייָ׃ וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר, וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל, וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן, זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַייָ, עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ׃}}

=== איזהו מקומן ===

{{הור2|יש המוסיפים תחינות לאחר קרבנות היחיד. אומרים אותן רק בימים שניתן להקריבם בהם, על כן אין לאומרן בשבת וביום טוב (גם מי שאינו נזהר מלומר בהם תחינות). בערב פסח ובחוה&quot;מ פסח אין מקריבים תודה, ובערב יום כיפור אין מקריבים מהם אלא עולה.}}
{{ממס1|משנה זבחים ה}}
{{ק|'''א'''}} אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן. פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים, וְעַל הַפָּרֹכֶת, וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אִם לֹא נָתַן לֹא עִכֵּב.

{{ק|'''ב'''}} פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל הַפָּרֹכֶת, וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אִם לֹא נָתַן לֹא עִכֵּב, אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדָּשֶׁן.

{{ק|'''ג'''}} חַטֹּאת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד – אֵלּוּ הֵן חַטֹּאת הַצִּבּוּר, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת – שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת. כֵּיצַד, עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.

{{ק|[יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אִם נִתְחַיַּבְתִּי חַטָּאת, שֶׁתְּהֵא אֲמִירָה זוֹ מְרֻצָּה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי חַטָּאת.]}}

{{ק|'''ד'''}} הָעוֹלָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ, וְכָלִיל לָאִשִּׁים.

{{ק|[יְהִי רָצוֹן כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי עוֹלָה.]}}

{{ק|'''ה'''}} זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וַאֲשָׁמוֹת – אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת, אֲשַׁם גְּזֵלוֹת, אֲשַׁם מְעִילוֹת, אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה, אֲשַׁם נָזִיר, אֲשַׁם מְצֹרָע, אָשָׁם תָּלוּי – שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, לְזִכְרֵי כְהֻנָּה, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.

{{ק|[יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אִם נִתְחַיַּבְתִּי אָשָׁם, שֶׁתְּהֵא אֲמִירָה זוֹ מְרֻצָּה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי אָשָׁם.]}}

{{ק|'''ו'''}} הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם.

{{ק|[יְהִי רָצוֹן כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי תּוֹדָה.]}}

{{ק|'''ז'''}} שְׁלָמִים קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם.

{{ק|[יְהִי רָצוֹן כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי שְׁלָמִים.]}}

{{ק|'''ח'''}} הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אֶחָת, וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. שִׁנָּה בַאֲכִילָתָן, הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, וְהַמַּעֲשֵׂר לְכָל אָדָם, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, בְּכָל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַפֶּסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַלַּיְלָה, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָו, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי.

=== בריתא דרבי ישמעאל ===

{{ממס1|י&quot;ג מדות דר' ישמעאל|ספרא - פתיחה}}
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת: {{ק|(א)}} מִקַּל וָחֹמֶר. {{ק|(ב)}} וּמִגְּזֵרָה שָׁוָה. {{ק|(ג)}} מִבִּנְיַן אָב מִכָּתוּב אֶחָד, וּמִבִּנְיַן אָב מִשְּׁנֵי כְתוּבִים. {{ק|(ד)}} מִכְּלָל וּפְרָט. {{ק|(ה)}} וּמִפְּרָט וּכְלָל. {{ק|(ו)}} כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט. {{ק|(ז)}} מִכְּלָל שֶׁהוּא צָרִיךְ לִפְרָט, וּמִפְּרָט שֶׁהוּא צָרִיךְ לִכְלָל. {{ק|(ח)}} כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד, לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא, אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ יָצָא. {{ק|(ט)}} כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל, וְיָצָא לִטְעוֹן טֹעַן אֶחָד שֶׁהוּא כְעִנְיָנוֹ, יָצָא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחֲמִיר. {{ק|(י)}} כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל, וְיָצָא לִטְעוֹן טֹעַן אַחֵר שֶׁלֹּא כְעִנְיָנוֹ, יָצָא לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. {{ק|(יא)}} כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִדּוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ, אִי אַתָּה יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ לִכְלָלוֹ, עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ בְּפֵרוּשׁ. {{ק|(יב)}} דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ, וְדָבָר הַלָּמֵד מִסּוֹפוֹ. {{ק|(יג)}} וְכֵן שְׁנֵי כְתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה, עַד שֶׁיָּבוֹא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְיַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.

=== קדיש דרבנן ===

{{קדיש ספרד|קדיש=דרבנן}}&lt;קטע סוף=קרבנות/&gt;

== פסוקי דזמרה ==

&lt;קטע התחלה=פסוקי דזמרה/&gt;
=== הודו ===
{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/פסוקי דזמרה|
הודו}}

=== מזמור שיר ===

{{ממס1|תהלים ל}}
מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד׃{{ש}}
אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי, וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי׃{{ש}}
יְיָ אֱלֹהָי, שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי׃{{ש}}
יְיָ הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי, חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר׃{{ש}}
זַמְּרוּ לַייָ חֲסִידָיו, וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ׃{{ש}}
כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ, בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה׃{{ש}}
וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם׃{{ש}}
יְיָ בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז, הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל׃{{ש}}
אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא, וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן׃{{ש}}
מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת, הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ׃{{ש}}
שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנִי, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי׃{{ש}}
הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה׃{{ש}}
לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם, יְיָ אֱלֹהָי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ׃

=== ה' מלך ===

{{גפ|יְיָ מֶלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃|פעמים=2}}{{ש}}
וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}
הוֹשִׁיעֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ׃{{ש}}
{{ש-רווח|0.5em}}בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קו#קו מז|תהלים קו מז-מח}}{{ש}}
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קנ ו}}
{{מגירה|בשבת וביום טוב ובהושענא רבה|
{{ממס1|תהלים יט}}
לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃{{ש}}
הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ׃{{ש}}
יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת׃{{ש}}
אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים, בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם׃{{ש}}
בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם, לַשֶּׁמֶשׁ שָם אֹהֶל בָּהֶם׃{{ש}}
וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ, יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח׃{{ש}}
מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם, וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ׃{{ש}}
תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי׃{{ש}}
פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם׃{{ש}}
יִרְאַת יְיָ טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד, מִשְׁפְּטֵי יְיָ אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו׃{{ש}}
הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב, וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים׃{{ש}}
גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָמְרָם עֵקֶב רָב׃{{ש}}
שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי׃{{ש}}
גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ, אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם, וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַע רָב׃{{ש}}
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃

{{ממס1|תהלים לג}}
רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּייָ, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה׃{{ש}}
הוֹדוּ לַייָ בְּכִנּוֹר, בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ׃{{ש}}
שִירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ, הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה׃{{ש}}
כִּי יָשָׁר דְּבַר יְיָ, וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה׃{{ש}}
אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ש}}
בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם׃{{ש}}
כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם, נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת׃{{ש}}
יִירְאוּ מֵיְיָ כָּל הָאָרֶץ, מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל׃{{ש}}
כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי, הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד׃{{ש}}
יְיָ הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם, הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים׃{{ש}}
עֲצַת יְיָ לְעוֹלָם תַּעֲמֹד, מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר׃{{ש}}
אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהָיו, הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ׃{{ש}}
מִשָּׁמַיִם הִבִּיט יְיָ, רָאָה אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם׃{{ש}}
מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ׃{{ש}}
הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם׃{{ש}}
אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל, גִּבּוֹר לֹא יִנָּצֵל בְּרָב כֹּחַ׃{{ש}}
שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה, וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט׃{{ש}}
הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵאָיו, לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׃{{ש}}
לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם, וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב׃{{ש}}
נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַייָ, עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא׃{{ש}}
כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃{{ש}}
יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃

{{ממס1|תהלים לד}}
לְדָוִד, בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ׃{{ש}}
{{סי|אֲ|0}}בָרְכָה אֶת יְיָ בְּכָל עֵת, תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי׃{{ש}}
{{סי|בַּ|0}}ייָ תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי, יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ׃{{ש}}
{{סי|גַּ|0}}דְּלוּ לַייָ אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו׃{{ש}}
{{סי|דָּ|0}}רַשְׁתִּי אֶת יְיָ וְעָנָנִי, וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי׃{{ש}}
{{סי|הִ|0}}בִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ, {{סי|וּ|0}}פְנֵיהֶם אַל יֶחְפָּרוּ׃{{ש}}
{{סי|זֶ|0}}ה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃{{ש}}
{{סי|חֹ|0}}נֶה מַלְאַךְ יְיָ סָבִיב לִירֵאָיו, וַיְחַלְּצֵם׃{{ש}}
{{סי|טַ|0}}עֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְיָ, אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ׃{{ש}}
{{סי|יְ|0}}ראוּ אֶת יְיָ קְדֹשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו׃{{ש}}
{{סי|כְּ|0}}פִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יְיָ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב׃{{ש}}
{{סי|לְ|0}}כוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי, יִרְאַת יְיָ אֲלַמֶּדְכֶם׃{{ש}}
{{סי|מִ|0}}י הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב׃{{ש}}
{{סי|נְ|0}}צֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה׃{{ש}}
{{סי|ס|0}}וּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ׃{{ש}}
{{סי|עֵ|0}}ינֵי יְיָ אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם׃{{ש}}
{{סי|פְּ|0}}נֵי יְיָ בְּעֹשֵׂי רָע, לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם׃{{ש}}
{{סי|צָ|0}}עֲקוּ וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם׃{{ש}}
{{סי|קָ|0}}רוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִיעַ׃{{ש}}
{{סי|רַ|0}}בּוֹת רָעוֹת צַדִּיק, וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יְיָ׃{{ש}}
{{סי|שֹׁ|0}}מֵר כָּל עַצְמוֹתָיו, אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה׃{{ש}}
{{סי|תְּ|0}}מוֹתֵת רָשָׁע רָעָה וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָמוּ׃{{ש}}
פֹּדֶה יְיָ נֶפֶשׁ עֲבָדָיו, וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל הַחֹסִים בּוֹ׃

{{ממס1|תהלים צ}}
תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר׃{{ש}}
בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל, וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל׃{{ש}}
תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם׃{{ש}}
כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה׃{{ש}}
זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף׃{{ש}}
בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף, לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ׃{{ש}}
כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ׃{{ש}}
שַׁתָּ עֲוֺנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ, עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ׃{{ש}}
כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ, כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה׃{{ש}}
יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן, כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה׃{{ש}}
מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ, וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ׃{{ש}}
לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע, וְנָבִא לְבַב חָכְמָה׃{{ש}}
שׁוּבָה יְיָ עַד מָתָי, וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ׃{{ש}}
שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ, וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ׃{{ש}}
שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ, שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה׃{{ש}}
יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ, וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם׃{{ש}}
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ׃

{{ממס1|תהלים צא}}
יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן׃{{ש}}
אֹמַר לַייָ מַחְסִי וּמְצוּדָתִי, אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ׃{{ש}}
כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ, מִדֶּבֶר הַוּוֹת׃{{ש}}
בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה, צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ׃{{ש}}
לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה, מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם׃{{ש}}
מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ, מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם׃{{ש}}
יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ, אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ׃{{ש}}
רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט, וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה׃{{ש}}
כִּי אַתָּה יְיָ מַחְסִי, עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ׃{{ש}}
לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה, וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ׃{{ש}}
כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ, לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ׃{{ש}}
עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ, פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ׃{{ש}}
עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ, תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין׃{{ש}}
כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי׃{{ש}}
יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ, עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ׃{{ש}}
אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי׃{{ש}}
{{ק|'''אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי׃'''}}

{{ממס1|תהלים צח}}
מִזְמוֹר שִׁירוּ לַייָ  שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה, הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קׇדְשוֹ׃{{ש}}
הוֹדִיעַ יְיָ יְשׁוּעָתוֹ, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ׃{{ש}}
זָכַר חַסְדּוֹ  וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, רָאוּ כׇל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ׃{{ש}}
הָרִיעוּ לַייָ כׇּל הָאָרֶץ, פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ׃{{ש}}
זַמְּרוּ לַייָ בְּכִנּוֹר, בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה׃{{ש}}
בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי  הַמֶּלֶךְ יְיָ׃{{ש}}
יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃{{ש}}
נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף, יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ׃{{ש}}
לִפְנֵי יְיָ כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ, יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים׃

{{ממס1|תהלים קכא}}
שִׁיר לַמַּעֲלוֹת, אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי׃{{ש}}
עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ש}}
אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ, אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ׃{{ש}}
הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל׃{{ש}}
יְיָ שֹׁמְרֶךָ, יְיָ צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ׃{{ש}}
יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה, וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה׃{{ש}}
יְיָ יִשְׁמׇרְךָ מִכׇּל רָע, יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶךָ׃{{ש}}
יְיָ יִשְׁמׇר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃

{{ממס1|תהלים קכב}}
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְיָ נֵלֵךְ׃{{ש}}
עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָ͏יִם׃{{ש}}
יְרוּשָׁלַ͏יִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו׃{{ש}}
שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ, עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְיָ׃{{ש}}
כִּי שָׁמָּה  יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד׃{{ש}}
שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָ͏יִם, יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ׃{{ש}}
יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ׃{{ש}}
לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי, אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ׃{{ש}}
לְמַעַן בֵּית יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ׃

{{ממס1|תהלים קכג}}
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי, הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם׃{{ש}}
הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ, כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחׇנֵּנוּ׃{{ש}}
חׇנֵּנוּ יְיָ חׇנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃{{ש}}
רַבַּת שָבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ, הַלַּעַג הַשַּאֲנַנִּים, הַבּוּז לִגְאֵי יוֹנִים׃

{{ממס1|תהלים קכד}}
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃{{ש}}
לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ, בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃{{ש}}
אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ, בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃{{ש}}
אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵנוּ׃{{ש}}
אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃{{ש}}
בָּרוּךְ יְיָ, שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ש}}
נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים, הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ׃{{ש}}
עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃

{{ממס1|תהלים קלה}}
הַלְלוּיָהּ , הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, הַלְלוּ עַבְדֵי יְיָ׃{{ש}}
שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית יְיָ, בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ׃{{ש}}
הַלְלוּיָהּ כִּי טוֹב יְיָ, זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים׃{{ש}}
כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ׃{{ש}}
כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְיָ, וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים׃{{ש}}
כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְיָ עָשָׂה, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, בַּיַּמִּים וְכָל תְּהֹמוֹת׃{{ש}}
מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ, בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה, מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו׃{{ש}}
שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה׃{{ש}}
שָׁלַח אוֹתֹת וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם, בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו׃{{ש}}
שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים, וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים׃{{ש}}
לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן׃{{ש}}
וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה, נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ׃{{ש}}
יְיָ שִׁמְךָ לְעוֹלָם, יְיָ זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר׃{{ש}}
כִּי יָדִין יְיָ עַמּוֹ, וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם׃{{ש}}
עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם׃{{ש}}
פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ׃{{ש}}
אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ, אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם׃{{ש}}
כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם׃{{ש}}
בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרְכוּ אֶת יְיָ, בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת יְיָ׃{{ש}}
בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת יְיָ, יִרְאֵי יְיָ בָּרְכוּ אֶת יְיָ׃{{ש}}
בָּרוּךְ יְיָ מִצִּיּוֹן, שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָ͏ִם, הַלְלוּיָהּ׃

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/פסוקי דזמרה|הלל הגדול}}

{{#קטע:האדרת והאמונה|אשכנז}}}}

=== למנצח בנגינות ===

{{ממס1|תהלים סז}}
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִיר׃ אֱלֹהִים יְחׇנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה׃ לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ, בְּכׇל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ׃ יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים  בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה׃ יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ׃ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ׃
=== ברוך שאמר ===
{{ק|[הֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאִי.{{ש}}לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָא בְּרִיךְ הוּא וּשְכִינְתֵּהּ, עַל יְדֵי ההוּא טָמִיר וְנֶעְלָם בְּשֵם כָּל יִשְׁרָאֵל.]}}

בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.{{ש}}
בָּרוּךְ הוּא.{{ש}}
בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעֹשֶׂה.{{ש}}
בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם.{{ש}}
בָּרוּךְ עֹשֶׂה בְרֵאשִׁית.{{ש}}
בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ.{{ש}}
בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת.{{ש}}
בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו.{{ש}}
בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח.{{ש}}
בָּרוּךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל.{{ש}}
בָּרוּךְ שְׁמוֹ.{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הָאָב הָרַחֲמָן, הַמְהֻלָּל בְּפֶה עַמּוֹ, מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר בִּלְשׁוֹן חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו. וּבְשִׁירֵי דָוִד עַבְדֶּךָ נְהַלֶּלְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת, וּנְגַדֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וְנַמְלִיכְךָ וְנַזְכִּיר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ יָחִיד חֵי הָעוֹלָמִים, מֶלֶךְ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר עֲדֵי עַד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת.
{{מגירה|בשבת וביום טוב|
{{ממס1|תהלים צב}}
מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת׃{{ש}}
טוֹב לְהֹדוֹת לַייָ וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן׃{{ש}}
לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת׃{{ש}}
עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל, עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר׃{{ש}}
כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְיָ בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן׃{{ש}}
מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ, מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ׃{{ש}}
אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע, וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת׃{{ש}}
בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים  כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָל פֹּעֲלֵי אָוֶן, לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד׃{{ש}}
וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְיָ׃{{ש}}
כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְיָ, כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ, יִתְפָּרְדוּ כָל פֹּעֲלֵי אָוֶן׃{{ש}}
וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי, בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן׃{{ש}}
וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי, בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי׃{{ש}}
צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה׃{{ש}}
שְׁתוּלִים בְּבֵית יְיָ, בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ׃{{ש}}
עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ׃{{ש}}
לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יְיָ, צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ׃

{{ממס1|תהלים צג}}
יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, לָבֵשׁ יְיָ עֹז הִתְאַזָּר, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט׃{{ש}}
נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָתָּה׃{{ש}}
נָשְׂאוּ נְהָרוֹת  יְיָ, נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם, יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָכְיָם׃{{ש}}
מִקֹּלוֹת  מַיִם רַבִּים, אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְיָ׃{{ש}}
עֵדֹתֶיךָ  נֶאֶמְנוּ מְאֹד, לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ, יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים׃
}}
=== מזמור לתודה ===

{{הור|אין אומרים {{צ|מזמור לתודה}} בשבת ויום טוב, ולא בערב יום כיפור, ערב פסח וחול המועד פסח.}}

{{ממס1|תהלים ק}}
מִזְמוֹר לְתוֹדָה, הָרִיעוּ לַייָ כָּל הָאָרֶץ׃{{ש}}
עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה׃{{ש}}
דְּעוּ כִּי יְיָ הוּא אֱלֹהִים, הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ, עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ׃{{ש}}
בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה, הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ׃{{ש}}
כִּי טוֹב יְיָ לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ׃

=== יהי כבוד ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/פסוקי דזמרה|יהי כבוד}}

=== אשרי ===

{{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}}

=== פרקי הללויה ===

{{ממס1|תהלים קמו}}
הַלְלוּיָהּ, הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ׃{{ש}}
אֲהַלְלָה יְיָ בְּחַיָּי, אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי׃{{ש}}
אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים, בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה׃{{ש}}
תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו׃{{ש}}
אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ, שִׂבְרוֹ עַל יְיָ אֱלֹהָיו׃{{ש}}
עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם׃{{ש}}
עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים, נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים, יְיָ מַתִּיר אֲסוּרִים׃{{ש}}
יְיָ פֹּקֵחַ עִוְרִים, יְיָ זֹקֵף כְּפוּפִים, יְיָ אֹהֵב צַדִּיקִים׃{{ש}}
יְיָ שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים, יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת׃{{ש}}
יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר, הַלְלוּיָהּ׃

{{ממס1|תהלים קמז}}
הַלְלוּיָהּ, כִּי טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ, כִּי נָעִים נָאוָה תְהִלָּה׃{{ש}}
בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם יְיָ, נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס׃{{ש}}
הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב, וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם׃{{ש}}
מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים, לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא׃{{ש}}
גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ, לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר׃{{ש}}
מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְיָ, מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ׃{{ש}}
עֱנוּ לַייָ בְּתוֹדָה, זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר׃{{ש}}
הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר, הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר׃{{ש}}
נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ, לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ׃{{ש}}
לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה׃{{ש}}
רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו, אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׃{{ש}}
שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַיִם אֶת יְיָ, הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן׃{{ש}}
כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ, בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ׃{{ש}}
הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם, חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ׃{{ש}}
הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ, עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ׃{{ש}}
הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר, כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר׃{{ש}}
מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים, לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד׃{{ש}}
יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם, יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם׃{{ש}}
מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל׃{{ש}}
לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם, הַלְלוּיָהּ׃

{{ממס1|תהלים קמח}}
הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם, הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים׃{{ש}}
הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו, הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו׃{{ש}}
הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר׃{{ש}}
הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם׃{{ש}}
יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ׃{{ש}}
וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם, חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר׃{{ש}}
הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הָאָרֶץ, תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת׃{{ש}}
אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר, רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ׃{{ש}}
הֶהָרִים וְכָל גְּבָעוֹת, עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים׃{{ש}}
הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה, רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף׃{{ש}}
מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים, שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ׃{{ש}}
בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת, זְקֵנִים עִם נְעָרִים׃{{ש}}
יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ, הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׃{{ש}}
וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ, הַלְלוּיָהּ׃

{{ממס1|תהלים קמט}}
הַלְלוּיָהּ, שִׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים׃{{ש}}
יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו, בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם׃{{ש}}
יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל, בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ לוֹ׃{{ש}}
כִּי רוֹצֶה יְיָ בְּעַמּוֹ, יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה׃{{ש}}
יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם׃{{ש}}
רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם, וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם׃{{ש}}
לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם, תּוֹכֵחֹת בַּלְאֻמִּים׃{{ש}}
לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים, וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל׃{{ש}}
לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב, הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו, הַלְלוּיָהּ׃

{{ממס1|תהלים קנ}}
הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ, הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ׃{{ש}}
הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו, הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ׃{{ש}}
הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר, הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר׃{{ש}}
הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל, הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב׃{{ש}}
הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע, הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה׃{{ש}}
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַלְלוּיָהּ׃{{ש}}
{{ק|'''כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַלְלוּיָהּ׃'''}}

=== ברוך ה' לעולם ===

בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים פט נג}}{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ מִצִּיּוֹן, שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָיִם הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קלה כא}}{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ׃{{ש}}
{{ש-רווח|0.5em}}וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם, וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ, אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים עב#עב יח|תהלים עב יח-יט}}

=== ויברך דויד ===

{{מקורות לסידור|[[דברי הימים א כט#כט י|דה&quot;א כט י-יג]], [[נחמיה ט#ט ה|נחמיה ט ה-יא]]}}{{ש}}
וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת יְיָ לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל, וַיֹּאמֶר דָּוִיד, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם׃ לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃ וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ, וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה, וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל׃ וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ׃{{ש}}
וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ, וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה׃ אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם, שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם, וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים׃ אַתָּה הוּא יְיָ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם, וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים, וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם׃ וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ, וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי, לָתֵת לְזַרְעוֹ, וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה׃ וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם, וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם סוּף׃ וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו וּבְכָל עַם אַרְצוֹ, כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם, וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה׃ וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם, וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים׃

=== שירת הים ===

{{ממס1|שמות יד#יד ל|שמות יד ל-לא}}
וַיּוֹשַׁע יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם, וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם׃ וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְיָ, וַיַּאֲמִינוּ בַּייָ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ׃

{{ממס1|שמות טו|שם טו א-יט}}
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַייָ, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, אָשִׁירָה לַייָ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם׃ עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ׃ יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה, יְיָ שְׁמוֹ׃ מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף׃ תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ, יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן׃ יְמִינְךָ יְיָ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, יְמִינְךָ יְיָ תִּרְעַץ אוֹיֵב׃ וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ, תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ׃ וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים, קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם׃ אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל, תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי, אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי׃ נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם, צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים׃ מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃ נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ׃ נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ, נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ׃ שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת׃ אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן׃ תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן, עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְיָ, עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ׃ תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְיָ, מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ׃ יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃ {{ק|'''יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃ יְיָ מַלְכוּתֵהּ קָאֵם לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא׃'''}} כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, וַיָּשֶׁב יְיָ עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם׃{{ש}}כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה, וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם׃{{ממס|תהלים כב כט}}{{ש}}וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לַייָ הַמְּלוּכָה׃{{ממס|עובדיה א כא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃{{ממס|זכריה יד ט}}
{{מגירה|בשבת וביום טוב|
=== נשמת ===

נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה. אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלֹהַּ כָּל בְּרִיּוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְהֻלָּל בְּרֹב הַתִּשְׁבָּחוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַייָ עֵר, לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים וְהַמְפַעְנֵחַ נֶעְלָמִים, וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים. וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׁמָיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ. מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחֳלָיִם רָעִים וְרַבִּים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לָנֶצַח. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ, הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִישׁוֹרְרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִשָּׁבַע, וְכָל עַיִן לְךָ תְצַפֶּה, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ, וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָבָר שֶׁכָּתוּב: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ׃{{ממס|תהלים לה י}} שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ, כָּאָמוּר: לְדָוִד, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים קג א}}

הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ{{ש}}
הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ{{ש}}
הַגִּבּוֹר לָנֶצַח{{ש}}
וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ{{ש}}
הַמֶּלֶךְ הַיֹּשֵׁב {{הור1|בימים נוראים|יֹשֵׁב}} עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא.

שׁוֹכֵן עַד מָרוֹם וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ.{{ש}}
וְכָתוּב: רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּייָ, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה׃{{ממס|תהלים לג א}}{{ש}}
בְּפִי {{סי|יְ}}שָׁרִים תִּתְ{{סי|ר}}וֹמָם{{ש}}
וּבְדִבְרֵי {{סי|צַ}}דִּיקִים תִּתְ{{סי|בָּ}}רַךְ{{ש}}
וּבִלְשׁוֹן {{סי|חֲ}}סִידִים תִּתְ{{סי|קַ}}דָּשׁ{{ש}}
וּבְקֶרֶב {{סי|קְ}}דוֹשִׁים תִּתְ{{סי|הַ}}לָּל

וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יִתְפָּאַר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר וּלְנַצֵּחַ לְבָרֵךְ לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס, עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ.

וּבְכֵן יִשְׁתַּבַּח…
}}
=== ישתבח ===

יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שִׁיר וּשְׁבָחָה הַלֵּל וְזִמְרָה עֹז וּמֶמְשָׁלָה נֶצַח גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וּמְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, בּוֹרֵא כָּל הַנְּשָׁמוֹת, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, מֶלֶךְ יָחִיד אֵל חֵי הָעוֹלָמִים.

{{רקע אפור}}
{{הור|בעשרת ימי תשובה:}}{{ש}}
{{ממס1|תהלים קל}}
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ׃ אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי׃ אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ, אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד׃ כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא׃ קִוִּיתִי יְיָ, קִוְּתָה נַפְשִׁי, וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי׃ נַפְשִׁי לַאדֹנָי, מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר׃ יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ, כִּי עִם יְיָ הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת׃ וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו׃
{{סוף}}

=== חצי קדיש ===

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא {{ק|(אָמֵן)}} בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב {{ק|[קֵץ]}} מְשִׁיחֵהּ {{ק|(אָמֵן)}}, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
{{מר|'''יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא'''.}}
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְעֵלָּא {{הור1|בעשי&quot;ת|וּלְעֵלָּא מִכָּל}} מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.&lt;קטע סוף=פסוקי דזמרה/&gt;

== קריאת שמע שחרית ==

&lt;קטע התחלה=קריאת שמע שחרית/&gt;
=== ברכו ===

&lt;center&gt;
{{הור|חזן:}}
{{ג|'''בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ'''}}{{ש}}
{{הור|הקהל עונה והחזן חוזר:}}{{ש}}
{{ג|'''בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}}
&lt;/center&gt;

=== יוצר אור ===

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל.
{{מגירה|בשבת|
הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ, וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ. הַכֹּל יְרוֹמְמוּךָ סֶּלָה יוֹצֵר הַכֹּל. הָאֵל הַפּוֹתֵחַ בְּכָל יוֹם דַּלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח, וּבוֹקֵעַ חַלּוֹנֵי רָקִיעַ. מוֹצִיא חַמָּה מִמְּקוֹמָהּ, וּלְבָנָה מִמְּכוֹן שִׁבְתָּהּ. וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּלְיוֹשְׁבָיו שֶׁבָּרָא בְּמִדַּת הָרַחֲמִים.}}
הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים, וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ׃{{ממס|תהלים קד כד}} הַמֶּלֶךְ הַמְרוֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז, הַמְשֻׁבָּח וְהַמְפֹאָר וְהַמִּתְנַשֵּׁא מִימוֹת עוֹלָם. אֱלֹהֵי עוֹלָם, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵינוּ, אֲדוֹן עֻזֵּנוּ צוּר מִשְׂגַּבֵּנוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ מִשְׂגָּב בַּעֲדֵנוּ.

{{טורים שווים|{{הור|בחול:}} {{סי|אֵ|0}}ל {{סי|בָּ|0}}רוּךְ {{סי|גְּ|0}}דוֹל {{סי|דֵּ|0}}עָה, {{סי|הֵ|0}}כִין {{סי|וּ|0}}פָעַל {{סי|זָ|0}}הֳרֵי {{סי|חַ|0}}מָּה. {{סי|ט|0}}וֹב {{סי|יָ|0}}צַר {{סי|כָּ|0}}בוֹד {{סי|לִ|0}}שְׁמוֹ, {{סי|מְ|0}}אוֹרוֹת {{סי|נָ|0}}תַן {{סי|סְ|0}}בִיבוֹת {{סי|עֻ|0}}זּוֹ. {{סי|פִּ|0}}נּוֹת {{סי|צְ|0}}בָאָיו {{סי|קְ|0}}דוֹשִׁים {{סי|ר|0}}וֹמְמֵי {{סי|שַׁ|0}}דַּי, {{סי|תָּ|0}}מִיד מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּקְדֻשָּׁתוֹ. תִּתְבָּרַךְ {{נוא|תִּתְבָּרֵךְ}} יְיָ אֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת עַל כָּל שֶׁבַח מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, וְעַל מְאוֹרֵי אוֹר שֶׁיָּצַרְתָּ הֵמָּה יְפָאֲרוּךָ סֶּלָה. |{{מגירה|בשבת|
אֵין עֲרֹךְ לְךָ וְאֵין זוּלָתֶךָ, אֶפֶס בִּלְתֶּךָ וּמִי דוֹמֶה לָּךְ. אֵין עֲרֹךְ לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין זוּלָתְךָ מַלְכֵּנוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, אֶפֶס בִּלְתְּךָ גֹּאֲלֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְאֵין דוֹמֶה לְּךְ מוֹשִׁיעֵנוּ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים.

{{סי|אֵ}}ל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים&lt;br&gt;
{{סי|בָּ}}רוּךְ וּמְבֹרָךְ בְּפִי כָל נְשָׁמָה&lt;br&gt;
{{סי|גָּ}}דְלוֹ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם&lt;br&gt;
{{סי|דַּ}}עַת וּתְבוּנָה סוֹבְבִים אוֹתוֹ

{{סי|הַ}}מִּתְגָּאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ&lt;br&gt;
{{סי|וְ}}נֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל הַמֶּרְכָּבָה&lt;br&gt;
{{סי|זְ}}כוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִסְאוֹ&lt;br&gt;
{{סי|חֶ}}סֶד וְרַחֲמִים מָלֵא כְבוֹדוֹ

{{סי|ט}}וֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבָּרָא אֱלֹהֵינוּ&lt;br&gt;
{{סי|יְ}}צָרָם בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל&lt;br&gt;
{{סי|כֹּ}}חַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם&lt;br&gt;
{{סי|לִ}}הְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל

{{סי|מְ}}לֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נֹגַהּ&lt;br&gt;
{{סי|נָ}}אֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם&lt;br&gt;
{{סי|שְׂ}}מֵחִים בְּצֵאתָם וְשָׂשִׂים בְּבוֹאָם&lt;br&gt;
{{סי|ע}}וֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנָם

{{סי|פְּ}}אֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמוֹ&lt;br&gt;
{{סי|צָ}}הֳלָה וְרִנָּה לְזֵכֶר מַלְכוּתוֹ&lt;br&gt;
{{סי|קָ}}רָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר&lt;br&gt;
{{סי|רָ}}אָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה

{{סי|שֶׁ}}בַח נוֹתְנִים לוֹ כָּל צְבָא מָרוֹם&lt;br&gt;
{{סי|תִּ}}פְאֶרֶת וּגְדֻלָּה שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנֵּי הַקֹּדֶשׁ.

לָאֵל אֲשֶׁר שָׁבַת מִכָּל הַמַּעֲשִֹים, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נִתְעַלָּה וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, תִּפְאֶרֶת עָטָה לְיוֹם הַמְּנוּחָה, עֹנֶג קָרָא לְיוֹם הַשַּׁבָּת. זֶה שִׁיר שֶׁבַח שֶׁל יוֹם הַשְּׁבִיעִי, שֶׁבּוֹ שָׁבַת אֵל מִכָּל מְלַאכְתּוֹ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, טוֹב לְהֹדוֹת לַייָ.{{ממס|תהלים צב}} לְפִיכָךְ יְפָאֲרוּ וִיבָרְכוּ לָאֵל כָּל יְצוּרָיו. שֶׁבַח יְקָר וּגְדֻלָּה וְכָבוֹד יִתְּנוּ לָאֵל מֶלֶךְ יוֹצֵר כֹּל, הַמַּנְחִיל מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְֹרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ בְּיוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ. שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ יִתְקַדַּשׁ, וְזִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ יִתְפָּאַר, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. תִּתְבָּרַךְ {{נוא|תִּתְבָּרֵךְ}} מוֹשִׁיעֵנוּ עַל כָּל שֶׁבַח מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, וְעַל מְאוֹרֵי אוֹר שֶׁיָּצַרְתָּ הֵמָּה יְפָאֲרוּךָ סֶּלָה.
}}}}
תִּתְבָּרַךְ {{נוא|תִּתְבָּרֵךְ}} לָנֶצַח צוּרֵנוּ מַלְכֵּנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ יוֹצֵר מְשָׁרְתִים. וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם, וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה יַחַד בְּקוֹל דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. כֻּלָּם אֲהוּבִים, כֻּלָּם בְּרוּרִים, כֻּלָּם גִּבּוֹרִים, כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וְכֻלָּם עוֹשִׂים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה רְצוֹן קוֹנָם. וְכֻלָּם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה, וּמְבָרְכִין וּמְשַׁבְּחִין וּמְפָאֲרִין וּמַעֲרִיצִין וּמַקְדִּישִׁין וּמַמְלִיכִין –

אֶת שֵׁם הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא. וְכֻלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם זֶה מִזֶּה, וְנוֹתְנִים בְּאַהֲבָה רְשׁוּת זֶה לָזֶה, לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְרָם בְּנַחַת רוּחַ, בְּשָׂפָה בְרוּרָה וּבִנְעִימָה, קְדֻשָּׁה כֻּלָּם כְּאֶחָד עוֹנִים בְּאֵימָה וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה:&lt;center&gt;'''קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׃'''{{ממס|ישעיהו ו ג}}&lt;/center&gt; וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ בְּרַעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים, לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים, וְאוֹמְרִים: &lt;center&gt;'''בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ׃'''{{ממס|יחזקאל ג יב}}&lt;/center&gt;לָאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת יִתֵּנוּ, לַמֶּלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם זְמִירוֹת יֹאמֵרוּ וְתִשְׁבָּחוֹת יַשְׁמִיעוּ. כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ, פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת, עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת, בַּעַל מִלְחָמוֹת, זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת, נוֹרָא תְהִלּוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת. הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כָּאָמוּר: לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃{{ממס|תהלים קלו ז}} {{ק|(וְהִתְקִין מְאוֹרוֹת מְשַׂמֵּחַ עוֹלָמוֹ אֲשֶׁר בָּרָא)}} אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר, וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ בִּמְהֵרָה לְאוֹרוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת.

=== אהבה רבה ===

אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חֶמְלָה גְדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּבַעֲבוּר אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבָּטְחוּ בְךָ וַתְּלַמְּדֵם חֻקֵּי חַיִּים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן תְּחָנֵּנוּ וּתְלַמְּדֵנוּ. אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, הַמְרַחֵם, רַחֵם עָלֵינוּ, וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ, וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, לְמַעַן לֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בָּטָחְנוּ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ. וְרַחֲמֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וַחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים אַל יַעַזְבוּנוּ נֶצַח סֶלָה וָעֶד. מַהֵר וְהָבֵא עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כָּל הָאָרֶץ, וּשְׁבֹר עֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ, וְתוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ. כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אָתָּה, וּבָנוּ בָחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן, וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה בֶּאֱמֶת בְּאַהֲבָה, לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְיַחֶדְךָ {{ק|[בְּאַהֲבָה]}} וּלְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה.
{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|ק&quot;ש}}

=== אמת ויציב ===

אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן וְאָהוּב וְחָבִיב וְנֶחְמָד וְנָעִים וְנוֹרָא וְאַדִּיר וּמְתֻקָּן וּמְקֻבָּל וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. אֱמֶת אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּנוּ, צוּר יַעֲקֹב מָגֵן יִשְׁעֵנוּ. לְדֹר וָדֹר הוּא קַיָּם וּשְׁמוֹ קַיָּם וְכִסְאוֹ נָכוֹן, וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לָעַד קַיָּמֶת, וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּמִים נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, עַל אֲבוֹתֵינוּ וְעָלֵינוּ עַל בָּנֵינוּ וְעַל דּוֹרוֹתֵינוּ, וְעַל כָּל דּוֹרוֹת זֶרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים, דָּבָר טוֹב וְקַיָּם לְעוֹלָם וָעֶד, אֱמֶת וֶאֱמוּנָה חֹק וְלא יַעֲבֹר. אֱמֶת שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מַלְכֵּנוּ מֶלֶךְ אֲבוֹתֵינוּ, גּוֹאֲלֵנוּ גּוֺאֵל אֲבוֹתֵינוּ, יוֹצְרֵנוּ צוּר יְשׁוּעָתֵנוּ, פּוֹדֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ מֵעוֹלָם הוּא שְׁמֶךָ, וְאֵין לָנוּ עוֹד אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ סֶּלָה.

עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם, מָגֵן וּמושִׁיעַ לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶךָ, וּמִשְׁפָּטֶיךָ וְצִדְקָתְךָ עַד אַפְסֵי אָרֶץ. אֱמֶת אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁיִּשְׁמַע לְמִצְוֹתֶיךָ, וְתוֹרָתְךָ וּדְבָרְךָ יָשִׂים עַל לִבּוֹ. אֱמֶת אַתָּה הוּא אָדוֹן לְעַמֶּךָ, וּמֶלֶךְ גִּבּוֹר לָרִיב רִיבָם לְאָבוֹת וּבָנִים. אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ. אֱמֶת מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. כָּל בְּכוֹרֵיהֶם הָרָגְתָּ, וּבְכוֹרְךָ יִשְׂרָאֵל גָּאָלְתָּ, וְיַם סוּף לָהֶם בָּקַעְתָּ, וְזֵדִים טִבַּעְתָּ, וִידִידִים הֶעֱבַרְתָּ. וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם, אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר.{{ממס|תהלים קו יא}} עַל זֹאת שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים וְרוֹמְמוּ לָאֵל וְנָתְנוּ יְדִידִים זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת, לַמֶּלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם, רָם וְנִשָּׂא גָּדוֹל וְנוֹרָא, מַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָרֶץ וּמַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עֲדֵי מָרוֹם, מוֹצִיא אֲסִירִים וּפוֹדֶה עֲנָוִים וְעוֹזֵר דַּלִּים, וְעוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת שַׁוְּעָם אֵלָיו; תְּהִלּוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן גּוֹאֲלָם בָּרוּךְ הוּא וּמְבֹרָךְ. משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וְאָמְרוּ כֻלָּם:&lt;center&gt;'''מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃'''{{ממס|שמות טו יא}}&lt;/center&gt;שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם, יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ, וְאָמְרוּ:&lt;center&gt;'''יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃'''{{ממס|שמות טו יח}}&lt;/center&gt;צוּר יִשְׂרָאֵל קוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, וּפְדֵה כִנְאֻמֶךָ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל. וְנֶאֱמַר: גֹּאֲלֵנוּ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|ישעיהו מז ד}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גָּאַל יִשְׂרָאֵל. &lt;קטע סוף=קריאת שמע שחרית/&gt;

== עמידה לחול ==

&lt;קטע התחלה=עמידה לחול/&gt;
=== אבות ===

{{הור|במנחה:}} כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא, הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׃{{ממס|דברים לב ג}}

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ׃{{ממס|תהלים נא יז}}

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה.
{{רקע אפור|{{הור|בעשרת ימי תשובה:}} זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים, לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים.}}
מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מָגֵן אַבְרָהָם.

=== גבורות ===

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ.

{{הור|בחורף:}} מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם. {{הור|בקיץ:}} מוֹרִיד הַטָּל.

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַּעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דּוֹמֶה לָּךְ, מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.
{{רקע אפור|{{הור|בעשרת ימי תשובה:}} מִי כָמוֹךָ אַב הָרַחֲמָן, זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים.}}
וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים.

=== קדושת השם ===

{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|בחזרת הש&quot;ץ של שחרית ומנחה:}}{{ש}}נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹעַם שִׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ, וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: {{ש}}'''קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׃'''{{ממס|ישעיהו ו ג}}{{ש}}לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים:{{ש}}'''בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ׃'''{{ממס|יחזקאל ג יב}}{{ש}}וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}'''יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר, הַלְלוּיָהּ׃'''{{ממס|תהלים קמו י}}{{סוף}}

אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה, כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. {{הור1|בעשי&quot;ת|הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.}}

=== חונן הדעת ===

אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה.
{{מגירה|בערבית של מוצאי שבת|אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ לְמַדַּע תּוֹרָתֶךָ, וַתְּלַמְּדֵנוּ לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, וַתַּבְדֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, הָחֵל עָלֵינוּ הַיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵינוּ לְשָׁלוֹם, חֲשׂוּכִים מִכָּל חֵטְא, וּמְנֻקִּים מִכָּל עָוֹן, וּמְדֻבָּקִים בְּיִרְאָתֶךָ. וְחָנֵּנוּ…}}
חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חוֹנֵן הַדָּעַת.

=== תשובה ===

הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ, וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְהַחֲזִירֵנוּ בִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָרוֹצֶה בִתְשׁוּבָה.

=== סליחה ===

סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ. כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ.

=== גאולה ===

רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ, וּגְאָלֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.
{{מגירה|בחזרת הש&quot;ץ בתענית ציבור|
=== עננו ===

עֲנֵנוּ יְיָ עֲנֵנוּ בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתֵנוּ, כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ. אַל תֵּפֶן אֶל רִשְׁעֵנוּ, וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ, יְהִי חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנוּ, טֶרֶם נִקְרָא אֵלֶיךָ עֲנֵנוּ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע׃{{ממס|ישעיהו סה כד}} כִּי אַתָּה יְיָ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה, פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה.
}}
=== רפואה ===

רְפָאֵנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה. וְהַעֲלֵה &lt;small&gt;(אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵינוּ {{הור|נ&quot;א:}})&lt;/small&gt; רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵינוּ.
{{רקע אפור}}{{הור|תפילה על חולה:}}{{ש}}{{ק|יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתִּשְׁלַח מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, לַחוֹלֶה/לַחוֹלָה {{פבפ|זנ|נ}} בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל.}}{{סוף}}
כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

=== ברכת השנים ===

&lt;small&gt;({{הור|יש אומרים נוסח זה בקיץ:}} בָּרְכֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל מַעֲשֵׂי יָדֵינוּ, וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ בְּטַלְלֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה, וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשֹׂבַע וְשָׁלוֹם כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה. כִּי…)&lt;/small&gt;

בָּרֵךְ עָלֵינוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְתֵן {{ש}}
{{הור|בקיץ:}} בְּרָכָה {{הור|בחורף:}} טַל וּמָטָר לִבְרָכָה {{ש}}
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְשַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָהּ {{נוא|מִטּוּבֶךָ}}, וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה, כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אָתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים.

=== קיבוץ גלויות ===

תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ יַחַד [מְהֵרָה] מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

=== משפט ===

הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְיָ לְבַדְּךָ, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, {{ק|[וְצַדְּקֵנוּ]}} בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. {{הור1|בעשי&quot;ת|הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט.}}

=== ברכת המינים ===

וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אֹיְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וּתְכַלֵּם וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.

=== על הצדיקים ===

עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל זִקְנֵי שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל פְּלֵיטַת סוֹפְרֵיהֶם וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם, וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטָחְנוּ, וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת נִשְׁעָנּוּ {{נוא|בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים נִשְׁעָנְנוּ}}. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים.

=== ולירושלים ===

וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב, וְתִשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם, וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין.
{{מגירה|למנחה של תשעה באב|נַחֵם יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן וְאֶת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְאֶת הָעִיר הָאֲבֵלָה וְהַחֲרֵבָה וְהַבְּזוּיָה וְהַשּׁוֹמֵמָה. הָאֲבֵלָה מִבְּלִי בָנֶיהָ, וְהַחֲרֵבָה מִמְּעוֹנוֹתֶיהָ, וְהַבְּזוּיָה מִכְּבוֹדָהּ, וְהַשּׁוֹמֵמָה מֵאֵין יוֹשֵׁב. וְהִיא יוֹשֶׁבֶת וְרֹאשָׁהּ חָפוּי, כְּאִשָּׁה עֲקָרָה שֶׁלֹּא יָלָדָה. וַיְבַלְּעוּהָ לִגְיוֹנוֹת, וַיִּירָשׁוּהָ עוֹבְדֵי פְסִילִים, וַיָּטִילוּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לֶחָרֶב, וַיַּהַרְגוּ בְזָדוֹן חֲסִידֵי עֶלְיוֹן. עַל כֵּן צִיּוֹן בְּמַר תִּבְכֶּה, וִירוּשָׁלַיִם תִּתֵּן קוֹלָהּ. לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם, מֵעַי מֵעַי עַל חַלְלֵיהֶם. כִּי אַתָּה יְיָ בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ, וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ, כָּאָמוּר: וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ נְאֻם יְיָ חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב, וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָהּ׃{{ממס|זכריה ב ט}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, '''מְנַחֵם צִיּוֹן וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם'''.}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם.

=== את צמח דוד ===

אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ, וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישוּעָתֶךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם {{ק|(וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה)}}. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה.

=== שומע תפילה ===

אָב הָרַחֲמָן, שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָתָּה. וּמִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ, חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ.
{{מגירה|בתפילת לחש במנחה של תענית ציבור|עֲנֵנוּ יְיָ עֲנֵנוּ בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתֵנוּ, כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ. אַל תֵּפֶן אֶל רִשְׁעֵנוּ, וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ, יְהִי חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנוּ, טֶרֶם נִקְרָא אֵלֶיךָ עֲנֵנוּ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע׃{{ממס|ישעיהו סה כד}} כִּי אַתָּה יְיָ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה, פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה.}}
כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה {{ק|[עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים]}}. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

=== עבודה ===

רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.
{{מגירה|בראש חודש ובחול המועד|
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ, וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵנוּ וּפִקְדוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ, וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קׇדְשֶׁךָ, וְזִכְרוֹן כׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים {{ק|[טוֹבִים]}} וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם
{{מר|{{הור|בראש חודש:}} רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ {{הור|בפסח:}} חַג הַמַּצּוֹת {{הור|בסוכות:}} חַג הַסֻּכּוֹת}}הַזֶּה.
זָכְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים. וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ, כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.}}
וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.

=== הודאה ===

{|
|-
|מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, {{ק|[צוּרֵנוּ]}} צוּר חַיֵּינוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר. נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ.
|{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|בחזרת הש&quot;ץ של שחרית ומנחה, הקהל אומר:}}{{ש}}מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְקַיְּמֵנוּ, וְתֶאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לָךְ, בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת. {{סוף}}
|}
{{מגירה|בחנוכה ובפורים|
וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה,

{{הור|בחנוכה:}}{{ש}}בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ, וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.

{{הור|בפורים:}}{{ש}}בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים, בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, וּשְׁלָלָם לָבוֹז.{{ממס|לפני=מתוך|אסתר ג יג}} וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ, וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, וַהֲשֵׁבֹתָ לוֹ גְּמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ.}}

וְעַל כֻּלָּם, יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם {{נוא|יִתְבָּרֵךְ וְיִתְרוֹמֵם}} וְיִתְנַשֵּׂא שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, לְעוֹלָם וָעֶד.

{{רקע אפור|{{הור|בעשרת ימי תשובה:}}{{ש}}וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָל בְּנֵי בְרִיתֶךָ.}}{{ש}}
וְכֹל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה, וִיהַלְלוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם כִּי טוֹב, הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה, הָאֵל הַטּוֹב. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת. {{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}

=== ברכת כהנים ===
{|
|-
|בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה.
|{{רקע אפור}}{{הור|כשאין ברכת כהנים, החזן אומר:}}{{ש}}אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, בָּרְכֵנוּ בַבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁךָ כָּאָמוּר: {{סוף}}
|}
יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ׃ יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ׃ יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם׃{{ממס|במדבר ו/טעמים#ו כד|במדבר ו כד-כו}}

אַדִּיר בַּמָּרוֹם שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה, אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם. יְהִי רָצוֹן שֶׁתָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, חַיִּים וּבְרָכָה לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. {{סוף}}

=== שלום ===

&lt;small&gt;({{הור|יש אומרים נוסח זה בערבית:}} שָׁלוֹם רָב עַל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ תָּשִׂים לְעוֹלָם, כִּי אַתָּה הוּא מֶלֶךְ אָדוֹן לְכָל הַשָּׁלוֹם. וְטוֹב…)&lt;/small&gt;

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד &lt;small&gt;[יַחַד]&lt;/small&gt; בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד, וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם &lt;small&gt;[וְכָל טוֹב]&lt;/small&gt;. וְטוֹב יִהְיֶה בְעֵינֶיךָ לְבָרֵךְ אֶת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ {{ק|(בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם)}}.
{{רקע אפור}}{{הור|בעשרת ימי תשובה:}}{{ש}}בְּסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.{{סוף}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם.

=== אלוהי נצור ===

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃

אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכֹל הַקָּמִים וְהַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם.

&lt;small&gt;({{הור|יש מוסיפים:}} יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁלֹּא תַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עָלַי וְלֹא קִנְאָתִי עַל אֲחֵרִים, וְשֶׁלֹּא אֶכְעֹס הַיּוֹם וְשֶׁלֹּא אַכְעִיסֶךָ, וְתַצִּילֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע, וְתֵן בְּלִבִּי הַכְנָעָה וַעֲנָוָה. מַלְכֵּנוּ וֵאלֹהֵינוּ, יַחַד שִׁמְךָ בְּעוֹלָמֶךָ, בְּנֵה עִירֶךָ, יַסֵּד בֵּיתֶךָ וְשַׁכְלֵל הֵיכָלֶךָ, וְקַבֵּץ קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, וּפְדֵה צֹאנֶךָ וְשַׂמַּח עֲדָתֶךָ.)&lt;/small&gt;

עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ{{ש}}
עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ{{ש}}
עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ{{ש}}
עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ. {{ש}}
לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי׃{{ממס|תהלים קח ז}}
{{מגירה|קבלת תענית במנחה|
{{הור|הרוצה לקבל עליו תענית, אומר במנחה ביום הקודם:}}{{ש}}רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ בְּתַעֲנִית יָחִיד לְמָחָר. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֶלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתְּקַבְּלֵנִי בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן, וְתָבֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתִי, וְתַעֲנֶה עֲתִירָתִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה.

{{הור|ובמנחה של יום התענית אומר:}}{{ש}}
רִבּון כָּל הָעוֹלָמִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, אָדָם חוֹטֵא וּמֵבִיא קָרְבָּן, וְאֵין מַקְרִיבִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים מְכַפֵּר. וְעַכְשָׁו יָשַׁבְתִּי בְּתַעֲנִית, וְנִתְמַעֵט חֶלְבִּי וְדָמִי. יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שֶׁנִּתְמַעֵט הַיּוֹם כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו לְפָנֶיךָ עַל גַּב הַמִּזְבֵּחַ, וְתִרְצֵנִי.}}
{{הור|יש האומרים כאן [[פסוק המתחיל ומסתיים באות|פסוק]] המתחיל ומסתיים באותיות שבהן מתחיל ומסתיים השם הפרטי (פסוק לכל שם שיש לו).}}

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃{{ממס|תהלים יט טו}}

עֹשֶה שָׁלוֹם {{הור1|בעשי&quot;ת|הַשָּׁלוֹם}} בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת.
{{ש}}
וְעָרְבָה לַייָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏יִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת׃{{ממס|מלאכי ג ד}}&lt;קטע סוף=עמידה לחול/&gt;

== תחנון ==

&lt;קטע התחלה=תחנון/&gt;{{הור2|בשחרית של תענית ציבור אומרים כאן סליחות}}

=== וידוי וי&quot;ג מידות ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}

{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל ארך}}

=== נפילת אפים ===

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד, נִפְּלָה נָּא בְיַד יְיָ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה׃{{ממס|ש&quot;ב כד יד}}

רַחוּם וְחַנּוּן חָטָאתִי לְפָנֶיךָ. יְיָ מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם עָלַי וְקַבֵּל תַּחֲנוּנָי.

יְיָ, אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי׃ חׇנֵּנִי יְיָ כִּי אֻמְלַל אָנִי, רְפָאֵנִי יְיָ כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי׃ וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד, וְאַתָּה יְיָ עַד מָתָי׃ שׁוּבָה יְיָ חַלְּצָה נַפְשִׁי, הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ׃ כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ, בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ׃ יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי, אַשְׂחֶה בְכׇל לַיְלָה מִטָּתִי, בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה׃ עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי, עָתְקָה בְּכׇל צוֹרְרָי׃ סוּרוּ מִמֶּנִּי כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, כִּי שָׁמַע יְיָ קוֹל בִּכְיִי׃ שָׁמַע יְיָ תְּחִנָּתִי, יְיָ תְּפִלָּתִי יִקָּח׃ יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כׇּל אֹיְבָי, יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע׃{{ממס|תהלים ו}}
&lt;div style=&quot;display: flex;&quot;&gt;&lt;div style=&quot;flex: 1; margin-right: 10px;&quot;&gt;&lt;div class=&quot;NavFrame&quot; style=&quot;width:{{{רוחב|100%}}};&quot;&gt;&lt;div class=&quot;NavHead&quot; style=&quot;text-align:center; float:{{{יישור|auto}}}&quot;&gt;{{צ|אבינו מלכנו}} לתענית ציבור{{סוף}}&lt;div class=&quot;NavContent&quot; style=&quot;display:block; text-align:right&quot;&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|תענית}}{{סוף}}{{סוף}}{{סוף}}&lt;div style=&quot;flex: 1; margin-left: 10px;&quot;&gt;&lt;div class=&quot;NavFrame&quot; style=&quot;width:{{{רוחב|100%}}};&quot;&gt;&lt;div class=&quot;NavHead&quot; style=&quot;text-align:center; float:{{{יישור|auto}}}&quot;&gt;{{צ|אבינו מלכנו}} לעשרת ימי תשובה{{סוף}}&lt;div class=&quot;NavContent&quot; style=&quot;display:block; text-align:right&quot;&gt;{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}}{{סוף}}{{סוף}}{{סוף}}{{סוף}}

{{מגירה|בשחרית של שני וחמישי|
=== והוא רחום ===
וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ׃{{ממס|תהלים עח לח}} אַתָּה יְיָ לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנּוּ, חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנוּ׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים מ יב}} הוֹשִׁיעֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קׇדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ׃{{ממס|תהלים קו מז}} אִם עֲוֺנוֹת תִּשְׁמׇר יָהּ, אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד׃ כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַעַן תִּוָּרֵא׃{{ממס|תהלים קל#קל ג|תהלים קל ג-ד}} לֹא כַחֲטָאֵינוּ תַּעֲשֶׂה לָּנוּ, וְלֹא כַעֲו‍ֹנוֹתֵינוּ תִּגְמֹל עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים קג י}} אִם עֲוֺנֵינוּ עָנוּ בָנוּ, יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ממס|ירמיהו יד ז}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}} יַעֲנֵנוּ יְיָ בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגְּבֵנוּ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים כ ב}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, המֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}} אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה כְּרֹב רַחֲמֶיךָ וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. אֲדוֹנֵינוּ אֱלֹהֵינוּ, שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ, וּזְכָר לָנוּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ אֶת עַמְּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה, חָטָאנוּ רָשָעְנוּ׃ אֲדֹנָי, כְּכׇל צִדְקֹתֶךָ יָשׇׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלַ͏ִם הַר קׇדְשֶׁךָ, כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֺנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלַ͏ִם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכׇל סְבִיבֹתֵינוּ׃ וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם, לְמַעַן אֲדֹנָי׃

הַטֵּה אֱלֹהַי אׇזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים׃ אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט#ט טו|דניאל ט טו-יט}} אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן הַרְאֵנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל הַגּוֹיִם כִּי אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ. וְעַתָּה יְיָ אָבִינוּ אָתָּה, אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ׃{{ממס|ישעיהו סד ז}} הוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, צוּרֵנוּ מַלְכֵּנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ. חוּסָה יְיָ עַל עַמֶּךָ, וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשׇׁל בָּם גּוֹיִם, לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם׃{{ממס|לפני=מתוך|יואל ב יז}} יָדַעְנוּ יְיָ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ, אֶלָּא שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה. יָדַעְנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, צְדָקָה עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. חֲמֹל עַל עַמֶּךָ, רַחֵם עַל נַחֲלָתֶךָ, חוּסָה נָּא כְּרֹב רַחֲמֶיךָ. חָנֵּנוּ מַלְכֵּנוּ וַעֲנֵנוּ, כִּי לְךָ יְיָ הַצְּדָקָה, עֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת.

הַבֶּט נָא רַחֶם נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא צֹאן מַרְעִיתֶךָ וְאַל יִמְשָׁל בָּנוּ קֶצֶף, כִּי לְךָ יְיָ הַיְשׁוּעָה. בְּךָ תוֹחַלְתֵּנוּ אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת. אָנָּא סְלַח נָא כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה.

אָנָּא מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם, זְכֹר וְהַבֵּט לִבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, וְתֵרָאֶה לְפָנֶיךָ עֲקֵדַת יָחִיד, וּלְמַעַן יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ אָבִינוּ וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ מַלְכֵּנוּ וְאַל תִּשְׁכָּחֵנוּ יוֹצְרֵנוּ, וְאַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כָּלָה כְּחַטֹּאתֵינוּ כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.

אֵין כָּמוֹךָ חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ אֱלֹהֵינוּ. אֵין כָּמוֹךָ אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. הוֹשִׁיעֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, מֵרַעַשׁ וּמֵרֹגֶז הַצִּילֵנוּ. זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, אַל תֵּפֶן אֶל קָשְׁיֵנוּ וְאֶל רִשְׁעֵנוּ וְאֶל חַטָּאתֵנוּ.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|דברים ט כז}} שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|שמות לב יב}} וְהָסֵר מִמֶּנּוּ מַכַּת הַמָּוֶת כִּי רַחוּם אָתָּה, כִּי כֵן דַּרְכֶּךָ, עֹשֶׂה חֶסֶד חִנָּם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. חוּסָה יְיָ עַל עַמֶּךָ וְהַצִּילֵנוּ מִזַּעְמֶךָ, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ מַכַּת הַמַּגֵּפָה וּגְזֵרָה קָשָׁה, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים.{{ממס|לפני=מתוך|דניאל ט ז}} מַה נִּתְאוֹנֵן, מַה נֹּאמַר, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק. נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה אֵלֶיךָ, כִּי יְמִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָּא׃{{ממס|תהלים קיח כה}} אָנָּא יְיָ עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. לְךָ יְיָ חִכִּינוּ, לְךָ יְיָ קִוִּינוּ, לְךָ יְיָ נְיַחֵל, אַל תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ, כִּי נָאֲמוּ גּוֹיִם אָבְדָה תִקְוָתָם. כָּל בֶּרֶךְ וְכָל קוֹמָה לְךָ לְבַד תִּשְׁתַּחֲוֶה.

הַפּוֹתֵחַ יָד בִּתְשׁוּבָה לְקַבֵּל פּוֹשְׁעִים וְחַטָּאִים, נִבְהֲלָה נַפְשֵׁנוּ מֵרֹב עִצְּבוֹנֵנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ נֶצַח, קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ. אַל תִּשְׁפֹּךְ חֲרוֹנְךָ עָלֵינוּ, כִּי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ. אֵל, הַבִּיטָה דַּל כְּבוֹדֵנוּ בַּגּוֹיִם וְשִׁקְּצוּנוּ כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה. עַד מָתַי עֻזְּךָ בַּשְּׁבִי וְתִפְאַרְתְּךָ בְּיַד צָר. עוֹרְרָה גְבוּרָתְךָ וְקִנְאָתְךָ וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. אַל יִמְעֲטוּ לְפָנֶיךָ תְּלָאוֹתֵינוּ, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ בְּיוֹם צָרָתֵנוּ. לֹא לְמַעֲנֵנוּ אֶלָּא לְמַעַנְךָ פְעַל, וְאַל תַּשְׁחִית אֶת זֵכֶר שְׁאֵרִיתֵנוּ כִּי לְךָ מְיַחֲלוֹת עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה. וּזְכֹר עֵדוּתֵנוּ בְּכָל יוֹם תָּמִיד, אוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃{{ממס|דברים ו ד}}

=== ה' אלהי ישראל ===

{{:סידור/נוסח אשכנז/פיוט לשני וחמישי}}}}

=== שומר ישראל ===

שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, שְׁמֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, וְאַל יֹאבַד יִשְׂרָאֵל, הָאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל.

שׁוֹמֵר גּוֹי אֶחָד, שְׁמֹר שְׁאֵרִית עַם אֶחָד, וְאַל יֹאבַד גּוֹי אֶחָד, הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד.

שׁוֹמֵר גּוֹי קָדוֹשׁ, שְׁמֹר שְׁאֵרִית עַם קָדוֹשׁ, וְאַל יֹאבַד גּוֹי קָדוֹשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים בְּשָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת לְקָדוֹשׁ.

מִתְרַצֶּה בְּרַחֲמִים וּמִתְפַּיֵּס בְּתַחֲנוּנִים, הִתְרַצֶּה וְהִתְפַּיֵּס לְדוֹר עָנִי כִּי אֵין עוֹזֵר.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ.

=== ואנחנו לא נדע ===

וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|דה&quot;ב כ יב}}{{ש}}
זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}}
יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהילים לג כב}}{{ש}}
אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ, כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃{{ממס|תהלים עט ח}}{{ש}}
עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכד ח}}{{ש}}
חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃{{ממס|תהלים קכג ג}}{{ש}}
בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׃{{ממס|לפני=מתוך|חבקוק ג ב}}{{ש}}
בְּרֹגֶז עֲקֵדָה תִּזְכּוֹר׃{{ש}}
בְּרֹגֶז תְּמִימוּת תִּזְכּוֹר׃{{ש}}
יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}{{ש}}
כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}}
עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עט ט}}

=== חצי קדיש ===

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא {{ק|(אָמֵן)}} בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב {{ק|[קֵץ]}} מְשִׁיחֵהּ {{ק|(אָמֵן)}}, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
{{מר|'''יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא'''.}}
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְעֵלָּא מִן כָּל {{הור1|בעשי&quot;ת|לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל}} בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. &lt;קטע סוף=תחנון/&gt;

== קריאת התורה ==

&lt;קטע התחלה=קריאת התורה/&gt;
=== אל ארך אפים ===
{{הור2|בשני ובחמישי, [[סידור/נוסח אשכנז/חול/שחרית#למנצח|ביום שאומרים בו {{צ|למנצח}}]], אומרים {{צ|אל ארך אפים}}.}}

אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ. חוּסָה יְיָ עַל עַמֶּךָ וְהוֹשִׁיעֵנוּ מִכָּל רָע. חָטָאנוּ לְךָ אָדוֹן, סְלַח נָא כְּרֹב רַחֲמֶיךָ אֵל.

אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וּמָלֵא רַחֲמִים, אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ. חוּסָה יְיָ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְהַצִּילֵנוּ מִכָּל רָע. חָטָאנוּ לְךָ אָדוֹן, סְלַח נָא כְּרֹב רַחֲמֶיךָ אֵל.

=== הוצאת ספר תורה ===
{{מגירה|בשחרית של שבת ויום טוב|
{{הור|בשחרית:}}{{ש}}
אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ׃{{ממס|דברים ד לה}}{{ש}}
אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ׃{{ממס|תהלים פו ח}} {{ש}}
מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר׃{{ממס|תהלים קמה יג}}{{ש}}
יְיָ מֶלֶךְ, יְיָ מָלָךְ, יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ש}}
יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃{{ממס|תהלים כט יא}}

אַב הָרַחֲמִים; הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָ͏יִם׃{{ממס|תהלים נא כ}} כִּי בְךָ לְבַד בָּטָחְנוּ, מֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא, אֲדוֹן עוֹלָמִים.

{{הור|במנחה של שבת:}}{{ש}}
וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן, אֱלֹהִים בְּרׇב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ׃{{ממס|תהלים סט יד}}}}
{{הור|כשפותחים הארון להוצאת ספר תורה, אומרים:}}{{ש}}
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, קוּמָה יְיָ וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ׃{{ממס|במדבר י לה}} {{ש}}
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָיִם׃{{ממס|ישעיהו ב ג}} {{ש}}
בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ.

בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מַקְדְּשָׁךְ, וּלְאַמְטוּיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבֵּל צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמֵי. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּ. וְלֶהֱוֵה אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיָת כׇּל דִּי לִי, וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא. אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא. אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִדְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמָּא דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכׇל עִדָּן וְעִדָּן. לָא עַל אֱנָשׁ רְחִצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סְמִכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשֹׁט, וְאוֹרַיְתֵהּ קְשֹׁט, וּנְבִיאוֹהִי קְשֹׁט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשֹׁט. בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא, (וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּיכְרִין דְּעָבְדִין רְעוּתָך) וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאִי וְלִבָּא דְכׇל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטַב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם.{{ממס|זהר חלק ב רו א|זהר רו ע&quot;א}}
{{מגירה|בשחרית של שבת ויום טוב|
{{הור|חו&quot;ק:}} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃{{ממס|דברים ו ד}}

{{הור|חו&quot;ק:}} אֶחָד אֱלֹהֵינוּ, גָּדוֹל אֲדוֹנֵנוּ, קָדוֹשׁ {{הור1|בימים נוראים|וְנוֹרָא}} שְׁמוֹ.

{{הור|חזן:}} גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו׃{{ממס|תהלים לד ד}}

{{הור|קהל:}} לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה&quot;א כט יא}}{{ש}}
רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃{{ממס|תהלים צט ה}} {{ש}}
רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|תהלים צט ט}}

עַל הַכֹּל, יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, כִּרְצוֹנוֹ וְכִרְצוֹן יְרֵאָיו וְכִרְצוֹן כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל. צוּר הָעוֹלָמִים, אֲדוֹן כׇּל הַבְּרִיּוֹת, אֱלוֹהַּ כׇּל הַנְּפָשׁוֹת, הַיּוֹשֵׁב בְּמֶרְחֲבֵי מָרוֹם, הַשּׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, קְדֻשָּׁתוֹ עַל הַחַיּוֹת, וּקְדֻשָּׁתוֹ עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּבְכֵן יִתְקַדַּשׁ שִׁמְךָ בָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְעֵינֵי כׇּל חָי. וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁיר חָדָשׁ, כַּכָּתוּב: שִׁירוּ לֵאלֹהִים, זַמְּרוּ שְׁמוֹ, סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו׃{{ממס|תהלים סח ה}} וְנִרְאֵהוּ עַיִן בְּעַיִן בְּשׁוּבוֹ אֶל נָוֵהוּ, כַּכָּתוּב: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ צִיּוֹן׃{{ממס|ישעיהו נב ח}} וְנֶאֱמַר: וְנִגְלָה כְּבוֹד יְיָ, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְיָ דִּבֵּר׃{{ממס|ישעיהו מ ה}}

אַב הָרַחֲמִים, הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים, וְיִזְכּוֹר בְּרִית אֵיתָנִים, וְיַצִּיל נַפְשׁוֹתֵינוּ מִן הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת, וְיִגְעַר בְּיֵצֶר הָרַע מִן הַנְּשׂוּאִים, וְיָחֹן אוֹתָנוּ לִפְלֵיטַת עוֹלָמִים, וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים.

{{הור|חזן:}} וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לְכׇל הַחוֹסִים בּוֹ, וְנֹאמַר אָמֵן.}}
{{הור|בחול ובמנחה של שבת:}}{{ש}}
{{הור|חזן:}} גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו׃{{ממס|תהלים לד ד}}

{{הור|קהל:}} לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה&quot;א כט יא}}{{ש}}
רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃{{ממס|תהלים צט ה}} {{ש}}
רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|תהלים צט ט}}

אַב הָרַחֲמִים, הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים, וְיִזְכּוֹר בְּרִית אֵיתָנִים, וְיַצִּיל נַפְשׁוֹתֵינוּ מִן הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת, וְיִגְעַר בְּיֵצֶר הָרַע מִן הַנְּשׂוּאִים, וְיָחֹן אוֹתָנוּ לִפְלֵיטַת עוֹלָמִים, וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים.

{{הור|חזן:}} וְתִגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתוֹ עָלֵינוּ בִּזְמַן קָרוֹב, וְיָחוֹן פְּלֵיטָתֵנוּ וּפְלֵיטַת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן.

{{הור|בכל התפילות החזן ממשיך:}} {{ש}}
הַכֹּל הָבוּ גֹדֶל לֵאלֺהֵינוּ, וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה. כֹּהֵן, קְרָב. יַעֲמֹד {{פבפ|ז|ז}} הַכֹּהֵן. {{הור|(כשאין כהן: אֵין כָּאן כֹּהֵן, יַעֲמֹד… בֶּן… בִּמְקוֹם כֹּהֵן.)}} בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ. וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׃{{ממס|דברים ד ד}}

{{הור|העולה לתורה:}} בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.

{{הור|הקהל עונה, והעולה חוזר:}} בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֺהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה.

{{הור|לאחר הקריאה:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֺהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה.

{{לוח קריאת התורה לחול}}{{ש}}
{{רקע אפור|
{{הור|ברכת הגומל:}}{{ש}}בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֺהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַנִי כׇּל טוֹב.

{{הור|הקהל עונה:}}{{ש}}{{ק|אָמֵן. מִי שֶׁגְּמָלְךָ כׇּל טוֹב, הוּא יִגְמׇלְךָ כׇּל טוֹב סֶלָה.}}

{{הור|נער שהגיע לגיל מצוות, עולה לתורה, ואחר כך אביו מברך:}}{{ש}}בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁלָּזֶה.
}}
{{הור2|אחרי שעלו מנין הקרואים, אומרים חצי קדיש}}
{{הור|כשמגביהים את ספר התורה הקהל אומר:}}{{ש}}וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,{{ממס|דברים ד מד}} עַל פִּי יְיָ בְּיַד מֹשֶׁה.{{ממס|במדבר ט כג}}

{{מגירה|מי שברך|
=== מי שברך ===

{{הור|{{צ|מי שברך}} לעולה לתורה:}}{{ש}}מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת… בַּעֲבוּר שֶׁעָלָה לַתּוֹרָה לִכְבוֹד הַמָּקוֹם וְלִכְבוֹד הַתּוֹרָה [וְלִכְבוֹד הַשַּׁבָּת/ וְלִכְבוֹד הָרֶגֶל/ וְלִכְבוֹד יוֹם הַדִּין]. וּבִשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵהוּ וְיַצִּילֵהוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדָיו [וִיזַכֵּהוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל] [וְיִכְתְּבֵהוּ וְיַחְתְּמֵהוּ לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה יוֹם הַדִּין] עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֶחָיו, וְנֹאמַר אָמֵן.

{{הור|{{צ|מי שברך}} לאחרים (יש להתאים ללשון נקבה או ללשון רבים לפי הענין):}}{{ש}}מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת… בַּעֲבוּר שֶׁ… יִתֵּן מַתָּנָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת {{הור|(או: צִוָּה לְבָרְכוֹ/ עָלָה לַתּוֹרָה)}}. וּבִשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵהוּ וְיַצִּילֵהוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדָיו [וִיזַכֵּהוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל] [וְיִכְתְּבֵהוּ וְיַחְתְּמֵהוּ לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה יוֹם הַדִּין] עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֶחָיו, וְנֹאמַר אָמֵן.

{{הור|{{צ|מי שברך}} ליולדת בן:}}{{ש}}
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּה הַיּוֹלֶֶדֶת &lt;sub&gt;שם היולדת&lt;/sub&gt; בַּת &lt;sub&gt;שם האב&lt;/sub&gt; וְאֶת בְּנָהּ הַנּוֹלַד לָהּ בְּמַזָּל טוֹב, בַּעֲבוּר שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיו נָדַר לִצְדָקָה בַּעֲדָם. בִּשְׂכַר זֶה יִזְכּוּ אָבִיו וְאִמּוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ [בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ] וּלְגַדְּלוֹ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, [וִיזַכֵּם לַעֲלוֹת עִם כָּל אֲחֵיהֶם לָרֶגֶל,] [וְיִכְתְּבֵם וְיַחְתְּמֵם לְחַיִּים טוֹבִים בָּזֶה יוֹם הַדִּין,] וְנֶאֱמַר אָמֵן.

{{הור|נוסח אחר, הכולל ברכה לרפואה:}}{{ש}}
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת &lt;sub&gt;שם היולדת&lt;/sub&gt; בַּת &lt;sub&gt;שם האם&lt;/sub&gt; עִם בְּנָהּ הַנּוֹלָד לָהּ בְּמַזָּל טוֹב, בַּעֲבוּר [שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיו / שֶׁאָבִיהָ וּזְקֵנוֹ] נָדַב בְּלִי נֶדֶר צְדָקָה בַּעֲדָם. בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, לְהַחֲלִימָם, לְרַפְּאוֹתָם, לְהַחֲזִיקָם וּלְהַחֲיוֹתָם. וְיִשְׁלַח לָהֶם מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לְכָל אֶבְרֵיהֶם וּלְכָל גִּידֵיהֶם בְּתוֹךְ שְׁאַר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, {{ק|[שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא / יוֹם טוֹב הוּא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא]}} הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְיִזְכּוּ אָבִיו וְאִמּוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ [בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ / הַיּוֹם] וּלְגִדְּלוֹ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים {{ק|[וְיִזְכּוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֲחִיהֶם / וְיִכְתְּבֵם וְיַחְתְּמֵם לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה יוֹם הַדִּין]}} וְנֹאמַר אָמֵן.

{{הור|{{צ|מי שברך}} ליולדת בת:}}{{ש}}
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּה הַיּוֹלֶדֶת &lt;sub&gt;שם היולדת&lt;/sub&gt; בַּת &lt;sub&gt;שם האב&lt;/sub&gt; וְאֶת בִּתָּהּ הַנּוֹלְדָה לָהּ בְּמַזָּל טוֹב. [וְיִקָּרֵא שְׁמָהּ בְּיִשְׂרָאֵל: &lt;sub&gt;שם&lt;/sub&gt; בַּת &lt;sub&gt;שם האב&lt;/sub&gt;]. בַּעֲבוּר שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיהָ נָדַר לִצְדָקָה בַּעֲדָן. בִּשְׂכַר זֶה יִזְכּוּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְגַדְּלָהּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, [וִיזַכֵּם לַעֲלוֹת עִם כָּל אֲחֵיהֶם לָרֶגֶל,] [וְיִכְתְּבֵם וְיַחְתְּמֵם לְחַיִּים טוֹבִים בָּזֶה יוֹם הַדִּין,] וְנֶאֱמַר אָמֵן.

{{הור|נוסח אחר, הכולל ברכה לרפואה:}}{{ש}}
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת &lt;sub&gt;שם היולדת&lt;/sub&gt; בַּת &lt;sub&gt;שם האם&lt;/sub&gt; עִם בִּתָּהּ שֶׁנּוֹלְדָה לָהּ בְּמַזָּל טוֹב, [וְיִקָּרֵא שְׁמָהּ בְּיִשְׂרָאֵל: &lt;sub&gt;שם&lt;/sub&gt; בַּת &lt;sub&gt;שם האב&lt;/sub&gt;]. בַּעֲבוּר [שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיהָ / שֶׁאָבִיהָ וּזְקֵנָהּ] נָדַב בְּלִי נֶדֶר צְדָקָה בַּעֲדָן. בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עֲלֵיהֶן, לְהַחֲלִימָן, לְרַפְּאוֹתָן, לְהַחֲזִיקָן וּלְהַחֲיוֹתָן, וְיִשְׁלַח לָהֶם מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לְכָל אֶבְרֵיהֶן וּלְכָל גִּידֵיהֶן בְּתוֹךְ שְׁאַר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, {{ק|[שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא / יוֹם טוֹב הוּא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא]}} הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְיִזְכּוּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְגַדְּלָהּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. {{ק|[וְיִזְכּוּ לַעֲלוֹת לְרֶגֶל עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶן / וְיִכְתְּבֵן וְיַחְתְּמֵן לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה יוֹם הַדִּין]}} וְנֹאמַר אָמֵן.

{{הור|{{צ|מי שברך}} לחוֹלֶה:}}{{ש}}
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה &lt;sub&gt;שם&lt;/sub&gt; בֶּן &lt;sub&gt;שם האם&lt;/sub&gt; [בַּעֲבוּר… בִּשְׂכַר זֶה] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עָלָיו לְהַחֲלִימוֹ וּלְרַפֹּאתוֹ, לְהַחֲזִיקוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ, וְיִשְׁלַח לוֹ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, [שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא,] [יוֹם טוֹב הוּא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא,] הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.

{{הור|{{צ|מי שברך}} לחוֹלָה:}}{{ש}}
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלָה &lt;sub&gt;שם&lt;/sub&gt; בַּת &lt;sub&gt;שם האם&lt;/sub&gt; [בַּעֲבוּר… בִּשְׂכַר זֶה] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עָלֶיהָ לְהַחֲלִימָהּ וּלְרַפֹּאתָהּ, לְהַחֲזִיקָהּ וּלְהַחֲיוֹתָהּ, וְיִשְׁלַח לָהּ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, [שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא,] [יוֹם טוֹב הוּא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא,] הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.}}

{|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0
|- bgcolor=#FFFFFF
|{{הור|בשני ובחמישי, בימים שאומרים בהם תחנון, החזן אומר:}}

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְכוֹנֵן אֶת בֵּית חַיֵּינוּ, וּלְהָשִׁיב אֶת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵנוּ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְנֹאמַר אָמֵן.

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל פְּלֵיטָתֵנוּ, וְלִמְנֹעַ מַשְׁחִית וּמַגֵּפָה מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כׇּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְקַיֶּם בָּנוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, וְתַלְמִידֵיהֶם וְתַלְמִידֵי תַלְמִידֵיהֶם, בְּכׇל מְקוֹמוֹת מֹושְׁבוֹתֵיהֶם, וְנֹאמַר אָמֵן.

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת, וִיקַבֵּץ נִדָּחֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, וְנֹאמַר אָמֵן.

{{הור|חזן וקהל:}}{{ש}}
אַחֵינוּ כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה, הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.
|-
|}

{{מגירה|במנחה של שבת|
הַלְלוּיָהּ, אוֹדֶה יְיָ בְּכׇל לֵבָב, בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה׃ גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יְיָ, דְּרוּשִׁים לְכׇל חֶפְצֵיהֶם׃ הוֹד וְהָדָר פׇּעֳלוֹ, וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃ זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו, חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ׃ טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו, יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ׃ כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ, לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם׃ מַעֲשֵׂי יָדָיו אֱמֶת וּמִשְׁפָּט, נֶאֱמָנִים כׇּל פִּקּוּדָיו׃ סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם, עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָר׃ פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ, צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ׃ רֵאשִׁית חׇכְמָה יִרְאַת יְיָ, שֵׂכֶל טוֹב לְכׇל עֹשֵׂיהֶם, תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃{{ממס|תהלים קיא}}

הַלְלוּיָהּ, אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת יְיָ, בְּמִצְוֺתָיו חָפֵץ מְאֹד׃ גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ, דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ׃ הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ, וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃ זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים, חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק׃ טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה, יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט׃ כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט, לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק׃ מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא, נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּייָ׃ סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו׃ פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים, צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד, קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד׃ רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס, שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס, תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד׃{{ממס|תהלים קיא}}
}}
{{מגירה|הפטרה|
{{הור|בשחרית של שבת ושל יום טוב ובמנחה של תענית ציבור מפטירין בנביא.}}
=== ברכות ההפטרה ===

{{הור|לפני ההפטרה מברך:}}{{ש}}בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וְרָצָה בְדִבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַבּוֹחֵר בַּתּוֹרָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ וּבִנְבִיאֵי הָאֱמֶת וָצֶדֶק.

{{הור|אחרי ההפטרה:}}{{ש}}בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, צוּר כָּל הָעוֹלָמִים, צַדִּיק בְּכָל הַדּוֹרוֹת, הָאֵל הַנֶּאֱמָן הָאוֹמֵר וְעוֹשֶׂה הַמְדַבֵּר וּמְקַיֵּם, שֶׁכָּל דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶדֶק. {{ש}}נֶאֱמָן אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְנֶאֱמָנִים דְּבָרֶיךָ, וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרֶיךָ אָחוֹר לֹא יָשׁוּב רֵיקָם, כִּי אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּכָל דְּבָרָיו.

רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ, וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ תּוֹשִׁיעַ וּתְשַׂמַּח בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ.

שַׂמְּחֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עַבְדֶּךָ, וּבְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה יָבֹא וְיָגֵל לִבֵּנוּ, עַל כִּסְאוֹ לֹא יֵשֵׁב זָר וְלֹא יִנְחֲלוּ עוֹד אֲחֵרִים אֶת כְּבוֹדוֹ. כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ נִשְׁבַּעְתָּ לֹּו שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מָגֵן דָּוִד.{{ש}}
{{הור|עד כאן במנחה של תענית ציבור.}}

{{הור|בשבת ובשבת חול המועד פסח:}}{{ש}}עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

{{הור|ביום טוב ובשבת חול המועד סוכות:}}{{ש}}עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה,] וְעַל יוֹם &lt;center&gt;{{הור|בפסח:}} חַג הַמַּצּוֹת | {{הור|בשבועות:}} חַג הַשָּׁבוּעוֹת | {{הור|בסוכות:}} חַג הַסֻּכּוֹת | {{הור|בשמחת תורה:}} שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג&lt;/center&gt;הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה,] לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; הַשַּׁבָּת וְ]יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִים.

{{הור|בראש השנה:}}{{ש}}עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה,] וְעַל יוֹם הַזִכָּרוֹן הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה,] לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; הַשַּׁבָּת וְ]יִשְׂרָאֵל יוֹם הַזִכָּרוֹן.

{{הור|ביום כיפור:}}{{ש}}עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה,] וְעַל יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה,] לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחֹל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹתֵינוּ וְלַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּמַעֲבִיר אַשְׁמוֹתֵינוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ [&lt;small&gt;בשבת:&lt;/small&gt; הַשַּׁבָּת וְ]יִשְׂרָאֵל יוֹם הַכִּפּוּרִים.}}&lt;קטע סוף=קריאת התורה/&gt;

== סדר היום ==

&lt;קטע התחלה=סדר היום/&gt;
=== אשרי ===

{{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}}

=== למנצח ===

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃ יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ׃ יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ, וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה׃ יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ, וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא׃ נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל, יְמַלֵּא יְיָ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ׃ עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ, יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ, בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ׃ אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר׃ הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד׃ יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ}}

=== קדושה דסידרא ===

וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יְיָ׃ וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|ישעיהו נט/טעמים#נט כ|ישעיהו נט כ-כא}}{{ש}} וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|תהלים כב ד}}{{ש}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׃{{ממס|ישעיהו ו ג}}{{ש}} וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין וְאָמְרִין, קַדִּישׁ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא עִלָּאָה בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ, קַדִּישׁ עַל אַרְעָא עוֹבַד גְּבוּרְתֵּהּ, קַדִּישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא, יְיָ צְבָאוֹת מַלְיָא כָל אַרְעָא זִיו יְקָרֵהּ. {{ש}} וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ, וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל, בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ׃{{ממס|יחזקאל ג יב}}{{ש}}וּנְטָלַתְנִי רוּחָא, וּשְׁמָעִית בַּתְרַי קָל זִיעַ סַגִּי דִמְשַׁבְּחִין וְאָמְרִין, בְּרִיךְ יְקָרָא דַייָ מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ.{{ש}}יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ממס|שמות טז יח}} {{ש}} יְיָ מַלְכוּתֵהּ קָאֵם לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.{{ש}} יְיָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבֹתֵינוּ שָׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ, וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיךָ׃{{ממס|דה&quot;א כט יח}}{{ש}} וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָו‍ֹן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ׃{{ממס|תהלים עח לח}}{{ש}} כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}{{ש}} צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת׃{{ממס|תהלים קיט קמב}}{{ש}} תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז כ}} {{ש}}בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם, יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה׃{{ממס|תהלים סח כ}}{{ש}} יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃{{ממס|תהלים מו ח}}{{ש}} יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃{{ממס|תהלים פד יג}}{{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}{{ש}} בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים, וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת, וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ. הוּא יִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתוֹרָתוֹ, וְיָשֵׂם בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם, לְמַעַן לֹא נִיגַע לָרִיק וְלֹא נֵלֵד לַבֶּהָלָה.{{ש}} יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁנִּשְׁמֹר חֻקֶּיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִרְאֶה וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה לִשְׁנֵי יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.{{ש}} לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם, יְיָ אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ׃{{ממס|תהלים ל יג}}{{ש}} בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּייָ, וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ׃{{ממס|ירמיהו יז ז}}{{ש}} בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַד, כִּי בְּיָהּ יְיָ צוּר עוֹלָמִים׃{{ממס|ישעיהו כו ד}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר׃{{ממס|ישעיהו מב כא}}

=== קדיש שלם ===

{{קדיש ספרד|קדיש=שלם}}&lt;קטע סוף=סדר היום/&gt;

== הכנסת ספר תורה ==

&lt;קטע התחלה=הכנסת ספר תורה/&gt;
{{מגירה|בשחרית של שבת|
{{רקע אפור}}
{{הור|בחשון ובאייר, בשבת הראשונה שאחרי ראש חודש, החזן אומר:}}{{ש}}מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל מִי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵם וְיַצִּילֵם מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, וִיקַבֵּל תְּפִלּוֹתֵיהֶם וְיַאֲזִין שַׁוְעוֹתֵיהֶם, עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶם, וְנֹאמַר אָמֵן.
{{סוף}}
{{הור2|בחול ובמנחה של שבת:}}
{{הור|חזן:}} יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ.{{ש}}
{{הור|קהל:}} הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׃ וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ. הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קמח#קמח יג|תהלים קמח יג-יד}}

מִזְמוֹר לְדָוִד, הָבוּ לַייָ בְּנֵי אֵלִים, הָבוּ לַייָ כָּבוֹד וָעֹז׃ הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ, הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ׃ קוֹל יְיָ עַל הַמָּיִם, אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, יְיָ עַל מַיִם רַבִּים׃ קוֹל יְיָ בַּכֹּחַ, קוֹל יְיָ בֶּהָדָר׃ קוֹל יְיָ שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר יְיָ אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן׃ וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים׃ קוֹל יְיָ חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ׃ קוֹל יְיָ יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל יְיָ מִדְבַּר קָדֵשׁ׃ קוֹל יְיָ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד׃ יְיָ לַמַּבּוּל יָשָׁב, וַיֵּשֶׁב יְיָ מֶלֶךְ לְעוֹלָם׃ יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃{{ממס|תהלים כט}}
}}
{{הור2|בחול ובמנחה של שבת:}}
{{הור|חזן:}} יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ.{{ש}}
{{הור|קהל:}} הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׃ וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ. הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קמח#קמח יג|תהלים קמח יג-יד}}

{{הור|בחול:}}{{ש}}לְדָוִד מִזְמוֹר, לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ׃ מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשוֹ׃ נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה׃ יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ׃ זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃{{ממס|תהלים כד}}

{{הור|כשמכניסים את ספר התורה לארון, אומרים:}}{{ש}}וּבְנֻחֹה יֹאמַר, שׁוּבָה יְיָ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|במדבר י לו}} {{ש}}קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ׃ כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק, וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ׃ בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ׃{{ממס|תהלים קלב#קלב ח|תהלים קלב ח-י}} {{ש}}כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ׃{{ממס|משלי ד ב}} {{ש}}עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר׃{{ממס|משלי ג יח}} {{ש}}דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׃{{ממס|משלי ג יז}} {{ש}}הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ  אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}&lt;קטע סוף=הכנסת ספר תורה/&gt;

== שיר של יום ==

&lt;קטע התחלה=שיר של יום/&gt;
=== תפילה לדוד ===

{{הור2|ביום שאומרים תחנון:}}
{{ממס1|תהלים פו}}
תְּפִלָּה לְדָוִד, הַטֵּה יְיָ אָזְנְךָ עֲנֵנִי, כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי׃ שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי, הוֹשַׁע עַבְדְּךָ אַתָּה אֱלֹהַי, הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךָ׃ חָנֵּנִי אֲדֹנָי, כִּי אֵלֶיךָ אֶקְרָא כָּל הַיּוֹם׃ שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ, כִּי אֵלֶיךָ אֲדֹנָי נַפְשִׁי אֶשָּׂא׃ כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃ הַאֲזִינָה יְיָ תְּפִלָּתִי, וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי׃ בְּיוֹם צָרָתִי אֶקְרָאֶךָּ, כִּי תַעֲנֵנִי׃ אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים | אֲדֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ׃ כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי, וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ׃ כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃ הוֹרֵנִי יְיָ דַּרְכֶּךָ, אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ, יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ׃ אוֹדְךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי בְּכָל לְבָבִי, וַאֲכַבְּדָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם׃ כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי, וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה׃ אֱלֹהִים, זֵדִים קָמוּ עָלַי, וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי, וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם׃ וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ, וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ׃ עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי׃

בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְיָ׃{{ממס|ישעיהו ב ה}}{{ש}}
כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד׃{{ממס|מיכה ד ה}}{{ש}}
יְהִי יְיָ אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ׃ לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ׃ וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נז|מ&quot;א ח נז-ס}}

{{ממס1|תהלים קכד}}
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ, בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ, בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ, שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃ נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים, הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ׃ עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃

=== יום ראשון ===

הַיּוֹם יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

{{ממס1|תהלים כד}}
לְדָוִד מִזְמוֹר, לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ׃ מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשוֹ׃ נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה׃ יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ׃ זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃

=== יום שני ===

הַיּוֹם יוֹם שֵׁנִי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

{{ממס1|תהלים מח}}
שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח׃ גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קׇדְשוֹ׃ יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ, הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן, קִרְיַת מֶלֶךְ רָב׃ אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב׃ כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ, עָבְרוּ יַחְדָּו׃ הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ׃ רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם, חִיל כַּיּוֹלֵדָה׃ בְּרוּחַ קָדִים, תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִישׁ׃ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ, בְּעִיר יְיָ צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ, אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה׃ דִּמִּינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּךָ בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ׃ כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶרֶץ, צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ׃ יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה, לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ׃ סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ, סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ׃ שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ, לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן׃ כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד, הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת׃

=== יום שלישי ===

הַיּוֹם יוֹם שְׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

{{ממס1|תהלים פב}}
מִזְמוֹר לְאָסָף, אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט׃ עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל, וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה׃ שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם, עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ׃ פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן, מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ׃ לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ, בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ, יִמּוֹטוּ כׇּל מוֹסְדֵי אָרֶץ׃ אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם׃ אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן, וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ׃ קוּמָה אֱלֹהִים שׇׁפְטָה הָאָרֶץ, כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכׇל הַגּוֹיִם׃

=== יום רביעי ===

הַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

{{ממס1|תהלים צד}}
אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃ הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃ עַד מָתַי רְשָׁעִים יְיָ, עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ׃ יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק, יִתְאַמְּרוּ כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן׃ עַמְּךָ יְיָ יְדַכְּאוּ, וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ׃ אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ, וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ׃ וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ, וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃ בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם, וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ׃ הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע, אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט׃ הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ, הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת׃ יְיָ יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם, כִּי הֵמָּה הָבֶל׃ אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ׃ לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע, עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָחַת׃ כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְיָ עַמּוֹ, וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב׃ כִּי עַד צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט, וְאַחֲרָיו כׇּל יִשְׁרֵי לֵב׃ מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים, מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן׃ לוּלֵי יְיָ עֶזְרָתָה לִּי, כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִי׃ אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי, חַסְדְּךָ יְיָ יִסְעָדֵנִי׃ בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי, תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִי׃ הַיְחׇבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת, יֹצֵר עָמָל עֲלֵי חֹק׃ יָגוֹדּוּ עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק, וְדָם נָקִי יַרְשִיעוּ׃ וַיְהִי יְיָ לִי לְמִשְׂגָּב, וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִי׃ וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם, וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם, יַצְמִיתֵם יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃

{{ממס1|תהלים צה|תהלים צה, א-ג}}
לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ׃ נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ׃ כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כׇּל אֱלֹהִים׃

=== יום חמישי ===

הַיּוֹם יוֹם חֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

{{ממס1|תהלים פא}}
לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף׃ הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ, הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃ שְאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף, כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל׃ תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ׃ כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃ עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ, בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע׃ הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ, כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה׃ בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ, אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם, אֶבְחׇנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה׃ שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ, יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי׃ לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר׃ אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ׃ וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי, וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי׃ וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם, יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם׃ לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי, יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ׃ כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ, וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי׃ מְשַׂנְאֵי יְיָ יְכַחֲשׁוּ לוֹ, וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם׃ וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה, וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ׃

=== יום שישי ===

הַיּוֹם יוֹם שִׁשִּׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

{{ממס1|תהלים צג}}
יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, לָבֵשׁ יְיָ עֹז הִתְאַזָּר, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט׃ נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם
אָתָּה׃ נָשְׂאוּ נְהָרוֹת יְיָ, נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם, יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דׇּכְיָם׃ מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים, אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְיָ׃ עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד, לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ, יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים׃

=== בכל יום ===

הוֹשִׁיעֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ׃ בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קו#קו מז|תהלים קו מח}}{{ש}}
בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים פט נג}}{{ש}}
בָּרוּךְ יְיָ מִצִּיּוֹן, שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָיִם הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קלה כא}}{{ש}}
בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ׃{{ש}}
{{ש-רווח|0.5em}}וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם, וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ, אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים עב#עב יח|תהלים עב יח-יט}}

=== קדיש יתום ===

{{קדיש ספרד|קדיש=יתום}}
{{מגירה|בראש חודש|
{{ממס1|תהלים קד}}
בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ׃ עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה, נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה׃ הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו, הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ, הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ׃ עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט׃ יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ, בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד׃ תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ, עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם׃ מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן, מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן׃ יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת, אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם׃ גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן, בַּל יְשֻׁבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ׃ הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים, בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן׃ יַשְׁקוּ כׇּל חַיְתוֹ שָׂדָי, יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם׃ עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן, מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל׃ מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו, מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ׃ מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם, לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ׃ וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ, לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן, וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד׃ יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְיָ, אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע׃ אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ, חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ׃ הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים, סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים׃ עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ׃ תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה, בּוֹ תִרְמֹשׂ כׇּל חַיְתוֹ יָעַר׃ הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף, וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אׇכְלָם׃ תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן, וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן׃ יֵצֵא אָדָם לְפׇעֳלוֹ, וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב׃ מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ, כֻּלָּם בְּחׇכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ׃ זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם, שָם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר, חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת׃ שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן, לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַחֶק בּוֹ׃ כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן, לָתֵת אׇכְלָם בְּעִתּוֹ׃ תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן, תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב׃ תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן, תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן, וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן׃ תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן, וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה׃ יְהִי כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם, יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָיו׃ הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד, יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָנוּ׃ אָשִׁירָה לַייָ בְּחַיָּי, אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי׃ יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי, אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּייָ׃ יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, הַלְלוּיָהּ׃
{{הור2|קדיש יתום}}}}&lt;קטע סוף=שיר של יום/&gt;

== פיטום הקטורת ==

&lt;קטע התחלה=פיטום הקטורת/&gt;קַוֵּה אֶל יְיָ, חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְיָ:{{ממס|תהלים כז יד}}{{ש}}אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ:{{ממס|ש&quot;א ב ב}}{{ש}}כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְיָ וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ:{{ממס|תהלים יח לב}}

אֵין כֵּאלֹהֵינוּ. אֵין כַּאדוֹנֵינוּ. אֵין כְּמַלְכֵּנוּ. אֵין כְּמוֹשִׁיעֵנוּ.{{ש}}מִי כֵאלֹהֵינוּ. מִי כַאדוֹנֵינוּ. מִי כְמַלְכֵּנוּ. מִי כְמוֹשִׁיעֵנוּ.{{ש}}נוֹדֶה לֵאלֹהֵינוּ. נוֹדֶה לַאדוֹנֵינוּ. נוֹדֶה לְמַלְכֵּנוּ. נוֹדֶה לְמוֹשִׁיעֵנוּ.{{ש}}בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ. בָּרוּךְ אֲדוֹנֵינוּ. בָּרוּךְ מַלְכֵּנוּ. בָּרוּךְ מוֹשִׁיעֵנוּ.{{ש}}אַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ. אַתָּה הוּא אֲדוֹנֵינוּ. אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ. אַתָּה הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ. אַתָּה תוֹשִׁיעֵנוּ.{{ש}}
אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד.{{ממס|תהלים קב יד}}{{ש}}
אַתָּה הוּא שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים.

{{ממס1|כריתות ו א}}
פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת, הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. מוֹר וּקְצִיעָה, שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. הַקֹּשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר, וְקִלּוּפָה שְׁלשָׁה, וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָתָא וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם אֵין לוֹ יֵין קַפְרִיסִין, מֵבִיא חֲמַר חִוַּרְיָן עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רֹבַע, מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהוּא. וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. וְאִם חִסַּר אַחַת מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה שֶׁשָּׁפִין בָּהּ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה, יֵין קַפְרִיסִין שֶׁשּׁוֹרִין בּוֹ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בָּעֲזָרָה מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.

{{הור|בחול:}}{{ש}}
תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב הֵיטֵב הָדֵק, מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל, אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסַּר אֶחָד מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה.

תַּנְיָא, בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר, אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא, אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קֻרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה: כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַייָ׃{{ממס|ויקרא ב יא}}

{{גפ|יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃|תהלים מו ח}}{{ש}}
{{גפ|יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃|תהלים פד יג}}{{ש}}
{{גפ|יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃|תהלים כ י}}{{ש}}
אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי, רָנֵּי פַלֵּט, תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה׃{{ממס|תהלים לב ז}}{{ש}}
וְעָרְבָה לַייָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍יִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת׃{{ממס|מלאכי ג ד}}

{{מגירה|בשבת וביום טוב|
{{ממס1|משנה תמיד ז א}}
הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.{{ש}}בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים: לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹֽשְׁבֵי בָהּ׃{{ממס|תהלים כד}}{{ש}}בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים: גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קׇדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים מח}}{{ש}}בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט׃{{ממס|תהלים פב}}{{ש}}בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים: אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃{{ממס|תהלים צד}}{{ש}}בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ, הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃{{ממס|תהלים פא}}{{ש}}בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים: יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, לָבֵשׁ יְיָ עֹז הִתְאַזָּר, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט׃{{ממס|תהלים צג}}{{ש}}בַּשַּׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת׃{{ממס|תהלים צב}} מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבֹא, לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה, לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.}}

{{ממס1|מגילה כח ב}}
תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ: כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם, מֻבְטַח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר: הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ׃{{ממס|חבקוק ג ו}} אַל תִּקְרֵי הֲלִיכוֹת אֶלָּא הֲלָכוֹת.

{{ממס1|ברכות סד א}}
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְיָ, וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ׃{{ממס|ישעיהו נד יג}} אַל תִּקְרֵי בָּנָיִךְ, אֶלָּא בּוֹנָיִךְ. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ, וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל:{{ממס|תהלים קיט קסה}} יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ׃ לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ׃ לְמַעַן בֵּית יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ׃{{ממס|תהלים קכב#קכב ז|תהלים קכב ז-ט}} יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃{{ממס|תהלים כט יא}}.

=== קדיש דרבנן ===

{{קדיש ספרד|קדיש=דרבנן}}
&lt;center&gt;{{ג|'''בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ'''}}{{ש}}
{{ג|'''בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}}&lt;/center&gt;&lt;קטע סוף=פיטום הקטורת/&gt;

== עלינו לשבח ==

&lt;קטע התחלה=עלינו לשבח/&gt;עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם. שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵינוּ, אֵין עוֹד, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ, אֶפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד׃{{ממס|דברים ד לט}}

וְעַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ. וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ממס|שמות טו יח}} וְנֶאֱמַר: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃{{ממס|זכריה יד ט}}

[אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא׃{{ממס|משלי ג כה}}{{ש}}
עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל׃{{ממס|ישעיהו ח י}}{{ש}}
וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל, אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט׃{{ממס|ישעיהו מו ד}}]

=== קדיש יתום ===

{{קדיש ספרד|קדיש=יתום}}&lt;קטע סוף=עלינו לשבח/&gt;

== פתיחת ערבית לחול ==

&lt;קטע התחלה=פתיחת ערבית לחול/&gt;{{ממס1|תהלים קלד}}
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ כָּל עַבְדֵי יְיָ, הָעֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵּילוֹת׃ שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת יְיָ׃ יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃

{{גפ|יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃|תהלים מו ח}}{{ש}}
{{גפ|יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃|תהלים פד יג}}{{ש}}
{{גפ|יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃|תהלים כ י}}{{ש}}
הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ, וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}}
מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, בְּשׁוּב יְיָ שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|תהלים יד ז}}{{ש}}
בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן, כִּי אַתָּה יְיָ לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי׃{{ממס|תהלים ד ט}} {{ש}}
יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ, וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי, תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי׃{{ממס|תהלים מב ט}} {{ש}}
וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה׃ וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ׃{{ממס|תהלים לז#לז לט|תהלים לז לט-מ}}

{{קדיש ספרד}}

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ׃{{ממס|תהלים עח לח}}{{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}&lt;קטע סוף=פתיחת ערבית לחול/&gt;

== קריאת שמע ערבית ==

&lt;קטע התחלה=קריאת שמע ערבית/&gt;
=== ברכו ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|ברכו}}

=== המעריב ערבים ===

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים, בְּחָכְמָה פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים, וּבִתְבוּנָה מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים, וּמְסַדֵּר אֶת הַכּוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בָּרָקִיעַ כִּרְצוֹנוֹ. בּוֹרֵא יוֹם וָלָיְלָה, גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר. וּמַעֲבִיר יוֹם וּמֵבִיא לָיְלָה, וּמַבְדִּיל בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה, יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ. אֵל חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים.

=== אהבת עולם ===

אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהָבְתָּ, תּוֹרָה וּמִצְוֹת חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים אוֹתָנוּ לִמַּדְתָּ. עַל כֵּן יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּשָׁכְבֵנוּ וּבְקוּמֵנוּ נָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ, וְנִשְׂמַח בְּדִבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. וְאַהֲבָתְךָ אַל תָּסִיר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אוֹהֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|ק&quot;ש}}

=== אמת ואמונה ===

אֱמֶת וֶאֱמוּנָה כָּל זֹאת וְקַיָּם עָלֵינוּ.{{ש}}
כִּי הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְאֵין זוּלָתוֹ, וַאֲנַחְנוּ יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.{{ש}}
הַפּוֹדֵנוּ מִיַּד מְלָכִים, מַלְכֵּנוּ הַגּוֹאֲלֵנוּ מִכַּף כָּל הֶעָרִיצִים. {{ש}}
הָאֵל הַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ, וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ.{{ש}}
הָעֹשֶׂה גְדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר, נִסִּים וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|איוב ט י}}{{ש}}
הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים, וְלא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ׃{{ממס|תהלים סו ט}}{{ש}}
הַמַּדְרִיכֵנוּ עַל בָּמוֹת אוֹיְבֵינוּ, וַיָּרֶם קַרְנֵנוּ עַל כָּל שׂוֹנְאֵינוּ.{{ש}}
הָעֹשֶׂה לָּנוּ נִסִּים וּנְקָמָה בְּפַרְעֹה, אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּאַדְמַת בְּנֵי חָם.{{ש}}
הַמַּכֶּה בְעֶבְרָתוֹ כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם, וַיּוֹצֵא אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם לְחֵרוּת עוֹלָם.{{ש}}
הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם סוּף, אֶת רוֹדְפֵיהֶם וְאֶת שׂוֹנְאֵיהֶם בִּתְהוֹמוֹת טִבַּע.{{ש}}
וְרָאוּ בָנָיו גְּבוּרָתוֹ, שִׁבְּחוּ וְהוֹדוּ לִשְׁמוֹ, וּמַלְכוּתוֹ בְרָצוֹן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם. {{ש}}
מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וְאָמְרוּ כֻלָּם: {{ש}}
'''מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃'''{{ממס|שמות טו יא}}{{ש}}
מַלְכוּתְךָ רָאוּ בָנֶיךָ, בּוֹקֵעַ יָם לִפְנֵי מֹשֶׁה, זֶה אֵלִי עָנוּ, וְאָמְרוּ: {{ש}}
'''יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃'''{{ממס|שמות טו יח}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: כִּי פָדָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ׃{{ממס|ירמיהו לא י}}{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גָּאַל יִשְׂרָאֵל.

=== השכיבנו ===

הַשְׁכִּיבֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְשָׁלוֹם, וְהַעֲמִידֵנוּ מַלְכֵּנוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. {{ש}}
וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. {{ש}}
וְהָגֵן בַּעֲדֵנוּ, וְהָסֵר מֵעָלֵינוּ אוֹיֵב דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וְיָגוֹן, {{ש}}
וְהָסֵר שָׂטָן מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ.{{ש}}
כִּי אֵל שׁוֹמְרֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ אָתָּה, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה. {{ש}}
וּשְׁמֹר צֵאתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. {{ש}}
{{הור|בחול:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לָעַד.
{{מגירה|בשבת וביום טוב|
וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלָיִם.

{{הור|בשבת:}} וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם׃ בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ׃{{ממס|שמות לא#לא טז|שמות לא טז-יז}}

{{הור|ביום טוב של ג' רגלים:}} וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|ויקרא כג מד}}

{{הור|בראש השנה:}} תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ׃ כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃{{ממס|תהלים פא#פא ד|תהלים פא ד-ה}}

{{הור|ביום כיפור:}} כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}}}

{{רקע אפור}}
{{הור|בחול, למנהג חו&quot;ל אומרים:}}
=== ברוך ה' לעולם ===

{{ק|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים פט נג}}{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ מִצִּיּוֹן, שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָיִם הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קלה כא}}{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ׃ וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם, וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ, אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים עב#עב יח|תהלים עב יח-יט}}{{ש}}יְהִי כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם, יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קד לא}}{{ש}}יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}}{{ש}} כִּי לֹא יִטּשׁ יְיָ אֶת עַמּו בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוֹאִיל יְיָ לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם׃{{ממס|ש&quot;א יב כב}}{{ש}}וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים׃{{ממס|מ&quot;א יח לט}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהלים לג#לג כ|תהלים לג כ-כא}}{{ש}} הוֹשִׁיעֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ׃{{ממס|תהלים קו מז}} {{ש}}כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ׃ כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו#פו ט|תהלים פו ט-י}}{{ש}}וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְךָ לְעוֹלָם, לְדוֹר וָדוֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ׃{{ממס|תהלים עט יג}}{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ בַּיּוֹם, בָּרוּךְ יְיָ בַּלָּיְלָה, בָּרוּךְ יְיָ בְּשָׁכְבֵנוּ, בָּרוּךְ יְיָ בְּקוּמֵנוּ.{{ש}}כִּי בְיָדְךָ נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים.{{ש}}אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ׃{{ממס|איוב יב י}}{{ש}}בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָה אוֹתִי יְיָ אֵל אֱמֶת׃{{ממס|תהלים לא ו}}{{ש}}אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, יַחֵד שִׁמְךָ וְקַיֵּם מַלְכוּתְךָ תָּמִיד וּמְלֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד.{{ש}}יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתְךָ בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֹר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ, יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד׃ כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלךְ בְּכָבוֹד, כִּי אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ תָּמִיד יִמְלֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד וְעַל כָּל מַעֲשָׂיו.}}{{סוף}}&lt;קטע סוף=קריאת שמע ערבית/&gt;

== קדושת היום ==

=== ערבית של שבת ===

אַתָּה קִדַּשְׁתָּ אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי לִשְׁמֶךָ, תַּכְלִית מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבֵרַכְתּוֹ מִכָּל הַיָּמִים, וְקִדַּשְׁתּוֹ מִכָּל הַזְּמַנִּים, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:

{{ממס1|בראשית ב|בראשית ב ב-ג}}
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם׃ וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה׃ וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת׃

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ, קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בָהּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

=== שחרית של שבת ===

יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ, כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּוֹ. כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשׁוֹ נָתַתָּ לּוֹ, בְּעָמְדוֹ לְפָנֶיךָ עַל הַר סִינַי. וּשְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים הוֹרִיד בְּיָדוֹ, וְכָתוּב בָּהֶם שְׁמִירַת שַׁבָּת. וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:

וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם׃ בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ׃{{ממס|שמות לא#לא טו|שמות לא טו-טז}}

וְלֹא נְתַתּוֹ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא הִנְחַלְתּוֹ מַלְכֵּנוּ לְעוֹבְדֵי פְסִילִים, וְגַם בִּמְנוּחָתוֹ לֹא יִשְׁכְּנוּ עֲרֵלִים. כִּי לְיִשְׂרָאֵל עַמְּךָ נְתַתּוֹ בְּאַהֲבָה, לְזֶרַע יַעֲקֹב אֲשֶׁר בָּם בָּחָרְתָּ.

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ, קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

=== מוסף של שבת ===

{{סי|תִּ}}כַּנְתָּ {{סי|שַׁ}}בָּת, {{סי|רָ}}צִיתָ {{סי|קָ}}רְבְּנוֹתֶיהָ, {{סי|צִ}}וִּיתָ {{סי|פֵּ}}רוּשֶׁיהָ {{סי|עִ}}ם {{סי|סִ}}דּוּרֵי {{סי|נְ}}סָכֶיהָ. {{סי|מְ}}עַנְּגֶיהָ {{סי|לְ}}עוֹלָם {{סי|כָּ}}בוֹד {{סי|יִ}}נְחָלוּ, {{סי|טֹ}}עֲמֶיהָ {{סי|חַ}}יִּים {{סי|זָ}}כוּ, {{סי|וְ}}גַם {{סי|הָ}}אֹהֲבִים {{סי|דְּ}}בָרֶיהָ {{סי|גְּ}}דֻלָּה {{סי|בָּ}}חָרוּ. {{סי|אָ}}ז {{סי|מִ|1}}סִּינַי {{סי|נִ|1}}צְטַוּוּ {{ק|(עָלֶיהָ)}} {{סי|צִ|1}}וּוּי {{סי|פָ|1}}עֳלֶיהָ {{סי|כָּ|1}}רָאוּי, וַתְּצַוֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְהַקְרִיב בָּהּ קָרְבַּן מוּסַף שַׁבָּת כָּרָאוּי. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ, וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסַף יוֹם הַשַּׁבָּת {{ק|(הַמָּנוֹחַ)}} הַזֶּה, נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר:

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וביום השבת}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ, קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

=== מנחה של שבת ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה אחד}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ, קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בָם כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

=== מוסף ראש חודש ===

רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמְּךָ נָתָתָּ, זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם. בִּהְיוֹתָם מַקְרִיבִים לְפָנֶיךָ זִבְחֵי רָצוֹן וּשְׂעִירֵי חַטָּאת לְכַפֵּר בַּעֲדָם. זִכָּרוֹן לְכֻלָּם יִהְיוּ, וּתְשׁוּעַת נַפְשָׁם מִיַּד שׂוֹנֵא. מִזְבֵּחַ חָדָשׁ בְּצִיּוֹן תָּכִין, וְעוֹלַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ נַעֲלֶה עָלָיו, וּשְׂעִירֵי עִזִּים נַעֲשֶׂה בְרָצוֹן, וּבַעֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ, וּבְשִׁירֵי דָּוִד עַבְדְּךָ הַנִּשְׁמָעִים בְּעִירֶךָ, הָאֲמוּרִים לִפְנֵי מִזְבְּחֶךָ. אַהֲבַת עוֹלָם תָּבִיא לָהֶם, וּבְרִית אָבוֹת לַבָּנִים תִּזְכֹּר {{ק|[יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ, וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ.]}} וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה, וְלִירוּשָׁלַיִם בֵּית מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסַף יוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר:

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובראשי}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומנחתם}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן {{הור1|בשנה מעוברת עד ר&quot;ח אדר ב'|וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע}}. וִיהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה סוֹף וְקֵץ לְכָל צָרוֹתֵינוּ, תְּחִלָּה וָרֹאשׁ לְפִדְיוֹן נַפְשֵׁנוּ. כִּי בְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בָּחַרְתָּ מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְחֻקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבָעְתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים.

=== מוסף של שבת ראש חודש ===

אַתָּה יָצַרְתָּ עוֹלָמְךָ מִקֶּדֶם, כִּלִּיתָ מְלַאכְתְּךָ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. בָּחַרְתָּ בָּנוּ מִכָּל עָם, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ, וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ. וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה, שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְכַפָּרָה. וּלְפִי שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ, חָרְבָה עִירֵנוּ וְשָׁמֵם בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, וְגָלָה יְקָרֵנוּ, וְנֻטַּל כָּבוֹד מִבֵּית חַיֵּינוּ, וְאֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵינוּ בְּבֵית בְּחִירָתֶךָ, בַּבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו, מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּמִקְדָּשֶׁךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסְפֵי יוֹם הַשַּׁבָּת {{ק|(הַמָּנוֹחַ)}} הַזֶּה וְיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר:

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וביום השבת}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובראשי}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומנחתם}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ, וְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן {{הור1|בשנה מעוברת עד ר&quot;ח אדר ב'|וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע}}. וִיהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה סוֹף וְקֵץ לְכָל צָרוֹתֵינוּ, תְּחִלָּה וָרֹאשׁ לְפִדְיוֹן נַפְשֵׁנוּ. כִּי בְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בָּחַרְתָּ מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ לָהֶם הוֹדָעְתָּ, וְחֻקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבָעְתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים.

=== תפילות יום טוב של שלוש רגלים ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}}

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותודיענו}}

וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה {{הור1|בשבת|שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ}}מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}}{{ש}}
{{הור|בפסח:}} חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ{{ש}}
{{הור|בשבועות:}} חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ{{ש}}
{{הור|בסוכות:}} חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ {{ש}}
{{הור|בשמיני עצרת ושמחת תורה:}} שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ{{ש}}
{{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.

{{יעלה ויבוא ספרד|יום=רגלים}}

וְהַשִּׂיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת בִּרְכַּת מוֹעֲדֶיךָ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשׂוֹן, כַּאֲשֶׁר רָצִיתָ וְאָמַרְתָּ לְבָרְכֵנוּ. {{הור1|בשבת|אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ,}} קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן}} בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן {{הור1|בשבת|שַׁבָּת וּ}}מוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךָ וְיִשְׂמְחוּ בְךָ כָל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

=== מוסף של שלוש רגלים ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}}

וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה {{הור1|בשבת|שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ}}מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}}{{ש}}
{{הור|בפסח:}} חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ{{ש}}
{{הור|בשבועות:}} חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ{{ש}}
{{הור|בסוכות:}} חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ {{ש}}
{{הור|בשמיני עצרת ושמחת תורה:}} שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ{{ש}}
{{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומפני}}

וְאֶת {{הור|כשחל בחול:}} מוּסַף {{הור1|בשבת|מוּסְפֵי}} יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְיוֹם}}{{ש}}
{{הור|בפסח:}} חַג הַמַּצּוֹת {{ש}}
{{הור|בשבועות:}} חַג הַשָּׁבוּעוֹת {{ש}}
{{הור|בסוכות:}} חַג הַסֻּכּוֹת {{ש}}
{{הור|בשמיני עצרת:}} שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג {{ש}}
הַזֶּה, נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר:
{{רקע אפור}}{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וביום השבת}}{{סוף}}
{{הור|ביו&quot;ט ראשון (ושני) של פסח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|פסוקים פסח א|ומנחתם}}
{{רקע אפור}}{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}{{סוף}}
{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מלך רחמן}}

וְהַשִּׂיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת בִּרְכַּת מוֹעֲדֶיךָ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשׂוֹן, כַּאֲשֶׁר רָצִיתָ וְאָמַרְתָּ לְבָרְכֵנוּ. {{הור1|בשבת|אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ,}} קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן}} בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן {{הור1|בשבת|שַׁבָּת וּ}}מוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךָ וְיִשְׂמְחוּ בְךָ כָל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

=== ברכה שלישית לימים נוראים ===

אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה, כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה. 

לְדוֹר וָדוֹר הַמְלִיכוּ לָאֵל, כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ.

וּבְכֵן יִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ וְעַל מְכוֹנָךְ וְהֵיכָלָךְ.

וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ, וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים, וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶיךָ, עֹז בְּיָדְךָ וּגְבוּרָה בִּימִינֶךָ, וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ.

וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד יְיָ לְעַמֶּךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ, וְתִקְוָה טוֹבָה לְדֹרְשֶׁיךָ, וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ, שִׂמְחָה לְאַרְצֶךָ וְשָׂשׂוֹן לְעִירֶךָ, וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדֶּךָ, וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.

וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלֹזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ, וְעוֹלָתָה תִּקְפָּץ פִּיהָ, וְכָל הָרִשְׁעָה כֻלָּהּ כֶּעָשָׁן תִּכְלֶה, כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ.

וְתִמְלֹךְ אַתָּה יְיָ לְבַדֶּךָ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר, הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קמו י}}

קָדוֹשׁ אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶךָ, וְאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ, כַּכָּתוּב: וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃{{ממס|ישעיהו ה טז}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.

=== תפילות ראש השנה ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו|ותודיענו}}

וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, {{הור|בחול:}} יוֹם תְּרוּעָה, {{הור1|בשבת|זִכְרוֹן תְּרוּעָה, בְּאַהֲבָה,}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.

{{יעלה ויבוא ספרד|יום=ראש השנה}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ, וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרֶךָ, וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ, וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ, יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה. {{הור1|בשבת|אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ,}} קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, {{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ [בָהּ / בוֹ / בָם] כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ,}} וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. כִּי אַתָּה אֱלֹהִים אֱמֶת, וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן.

=== מוסף ראש השנה ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}}

וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, {{הור|בחול:}} יוֹם תְּרוּעָה, {{הור1|בשבת|זִכְרוֹן תְּרוּעָה, בְּאַהֲבָה,}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומפני1}}

וְאֶת מוּסְפֵי יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְיוֹם}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר:

וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם׃ וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ, פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד, אַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם׃{{ממס|במדבר כט|במדבר כט א-ב}}

וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כִּמְדֻבָּר, שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר, וּשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לָאָיִל, וְעִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ, וְיַיִן כְּנִסְכּוֹ, וּשְׁנֵי שְׂעִירִים לְכַפֵּר, וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם.

מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ, וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם, לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַייָ׃{{ממס|במדבר כט ו|שם פסוק ו}}

==== מלכויות ====
{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח|עלינו}}

וְ{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח|על כן}}{{ש}}
כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ממס|שמות טו יח}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ׃{{ממס|במדבר כג כא}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי, עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|דברים לג ה}}

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם׃{{ממס|תהלים כב כט}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, לָבֵשׁ יְיָ עֹז הִתְאַזָּר, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט׃{{ממס|תהלים צג א}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃{{ממס|תהלים כד#כד ז|תהלים כד ז-י}}

וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
כֹּה אָמַר יְיָ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְיָ צְבָאוֹת, אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים׃{{ממס|ישעיהו מד ו}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לַייָ הַמְּלוּכָה׃{{ממס|עובדיה א כא}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃{{ממס|זכריה יד ט}}

וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃{{ממס|דברים ו ד}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ, וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרֶךָ, וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ, וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ, יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה. {{הור1|בשבת|אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ,}} קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, {{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ [בָהּ / בוֹ / בָם] כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ,}} וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. כִּי אַתָּה אֱלֹהִים אֱמֶת, וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן.

{{מר|{{הור2|{{גדול-מודגש|תקיעה. שברים תרועה. תקיעה.{{ש}}תקיעה. שברים. תקיעה.{{ש}}תקיעה. תרועה. תקיעה.}}}}}}

{{:היום הרת עולם|נוסח=אשכנז}}

==== זכרונות ====

אַתָּה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם, וּפוֹקֵד כָּל יְצוּרֵי קֶדֶם. לְפָנֶיךָ נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית. כִּי אֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ. אַתָּה זוֹכֵר אֶת כָּל הַמִּפְעָל, וְגַם כָּל הַיְצוּר לֹא נִכְחָד מִמֶּךָּ. הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. כִּי תָבִיא חֹק זִכָּרוֹן לְהִפָּקֵד כָּל רוּחַ וָנָפֶשׁ, לְהִזָּכֵר מַעֲשִׂים רַבִּים, וַהֲמוֹן בְּרִיּוֹת לְאֵין תַּכְלִית. מֵרֵאשִׁית כָּזֹאת הוֹדָעְתָּ, וּמִלְּפָנִים אוֹתָהּ גִּלִּיתָ. זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ, זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן. כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.{{ממס|תהלים פא ה}} וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר, אֵי זוֹ לַחֶרֶב וְאֵי זוֹ לַשָּׁלוֹם, אֵי זוֹ לָרָעָב וְאֵי זוֹ לַשֹּׂבַע. וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לַחַיִּים וְלַמָּוֶת. מִי לֹא נִפְקָד כְּהַיּוֹם הַזֶּה. כִּי זֵכֶר כָּל הַיְצוּר לְפָנֶיךָ בָּא, מַעֲשֵׂה אִישׁ וּפְקֻדָּתוֹ, וַעֲלִילוֹת מִצְעֲדֵי גָבֶר, מַחְשְׁבוֹת אָדָם וְתַחְבּוּלוֹתָיו, וְיִצְרֵי מַעַלְלֵי אִישׁ. אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶךָּ, וּבֶן אָדָם יִתְאַמֶּץ בָּךְ. כִּי דֹרְשֶׁיךָ לְעוֹלָם לֹא יִכָּשֵׁלוּ, וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ. כִּי זֵכֶר כָּל הַמַּעֲשִׂים לְפָנֶיךָ בָּא, וְאַתָּה דוֹרֵשׁ מַעֲשֵׂה כֻלָּם. וְגַם אֶת נֹחַ בְּאַהֲבָה זָכַרְתָּ, וַתִּפְקְדֵהוּ בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, בַּהֲבִיאֲךָ אֶת מֵי הַמַּבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי רעַ מַעַלְלֵיהֶם. עַל כֵּן זִכְרוֹנוֹ בָּא לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לְהַרְבּוֹת זַרְעוֹ כְּעַפְרוֹת תֵּבֵל, וְצֶאֱצָאָיו כְּחוֹל הַיָּם.

כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה, וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם׃{{ממס|בראשית ח א}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב׃{{ממס|שמות ב כד}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר, וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו, חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ׃{{ממס|תהלים קיא ד}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו, יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ׃{{ממס|תהלים קיא ה|שם פסוק ה}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ, וַיִּנָּחֵם כְּרֹב חֲסָדָו׃{{ממס|תהלים קו מה}}

וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְיָ, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה׃{{ממס|ירמיהו ב ב}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ, וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם׃{{ממס|יחזקאל טז ס}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים, כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד, עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְיָ׃{{ממס|ירמיהו לא יט}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, זָכְרֵנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶיךָ, וּפָקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִשְּׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, וּזְכָר לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, וְתֵרָאֶה לְפָנֶיךָ עֲקֵדָה שֶׁעָקַד אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת יִצְחָק בְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְכָבַשׁ רַחֲמָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֵינוּ, וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפְּךָ מֵעַמְּךָ וּמֵעִירְךָ וּמֵאַרְצְךָ וּמִנַּחֲלָתֶךָ. וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו מה}} כִּי זוֹכֵר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם, וְאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ. וַעֲקֵדַת יִצְחָק לְזַרְעוֹ (שֶׁל יַעֲקֹב) הַיּוֹם בְּרַחֲמִים תִּזְכֹּר. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, זוֹכֵר הַבְּרִית.

{{מר|{{הור2|{{גדול-מודגש|תקיעה. שברים תרועה. תקיעה.{{ש}}תקיעה. שברים. תקיעה.{{ש}}תקיעה. תרועה. תקיעה.}}}}}}

{{:היום הרת עולם|נוסח=אשכנז}}

==== שופרות ====

אַתָּה נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדְךָ עַל עַם קָדְשְׁךָ לְדַבֵּר עִמָּם. מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּם קוֹלֶךָ, וְנִגְלֵיתָ עֲלֵיהֶם בְּעַרְפְּלֵי טֹהַר. גַּם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ חָל מִפָּנֶיךָ, וּבְרִיּוֹת בְּרֵאשִׁית חָרְדוּ מִמֶּךָּ, בְּהִגָּלוֹתְךָ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי, לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת. וַתַּשְׁמִיעֵם אֶת הוֹד קוֹלֶךָ, וְדִבְּרוֹת קָדְשְׁךָ מִלַּהֲבוֹת אֵשׁ. בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ, וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפָעְתָּ.

כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד, וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה׃{{ממס|שמות יט טז}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד, מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל׃{{ממס|שמות יט יט|שם פסוק יט}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן, וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק׃{{ממס|שמות כ טו}}

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, יְיָ בְּקוֹל שׁוֹפָר׃{{ממס|תהלים מז ו}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְיָ׃{{ממס|תהלים צח ו}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ׃ כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃{{ממס|תהלים פא#פא ד|תהלים פא ד-ה}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ, הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ׃ הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו, הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ׃ הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר, הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר׃ הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל, הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב׃ הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע, הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה׃ כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קנ}}

וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר:{{ש}}
כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ, כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ, וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ׃{{ממס|ישעיהו יח ג}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר, וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם׃{{ממס|ישעיהו כז יג}}{{ש}}
וְנֶאֱמַר: וַייָ עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ, וַאדֹנָי {{צבע גופן|אפור|יְיִ}} [אֱלֹהִים] בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע, וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן׃ יְיָ צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם.{{ממס|זכריה ט#ט יד|זכריה ט יד-טו}} כֵּן תָּגֵן עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלוֹמֶךָ.

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם, וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ, וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה, וְלִירוּשָׁלַיִם בֵּית מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, כִּמְצֻוָּה עָלֵינוּ בְתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם, וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם, וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם, אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם׃{{ממס|במדבר י י}} כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל שׁוֹפָר וּמַאֲזִין תְּרוּעָה וְאֵין דּוֹמֶה לָּךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹמֵעַ קוֹל תְּרוּעַת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים.

{{מר|{{הור2|{{גדול-מודגש|תקיעה. שברים תרועה. תקיעה.{{ש}}תקיעה. שברים. תקיעה.{{ש}}תקיעה. תרועה. תקיעה.}}}}}}

{{:היום הרת עולם|נוסח=אשכנז}}

=== תפילות יום כיפור ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}}

וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.

{{יעלה ויבוא ספרד|יום=כיפור}}

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מְחֹל לַעֲוֹנוֹתֵינוּ בְּיוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וּבְיוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה. מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ. כָּאָמוּר: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר׃{{ממס|ישעיהו מג כה}} וְנֶאֱמַר: מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מד כב}} וְנֶאֱמַר: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}} {{הור1|בשבת|אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ,}} קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׂנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, {{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בָהּ. בוֹ. בָם יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ,}} וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. כִּי אַתָּה סָלְחָן לְיִשְׂרָאֵל וּמָחֳלָן לְשִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ אֶלָּא אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹתֵינוּ וְלַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּמַעֲבִיר אַשְׁמוֹתֵינוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַכִּפֻּרִים.

=== מוסף יום כיפור ===

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומפני1}}

וְאֶת {{הור|כשחל בחול:}} מוּסַף {{הור1|בשבת|מוּסְפֵי}} יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְיוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר:

וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ׃ וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַייָ רֵיחַ נִיחֹחַ, פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד, אַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם׃{{ממס|במדבר כט#כט ז|במדבר כט ז-ח}}

וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כִּמְדֻבָּר, שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר, וּשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לָאָיִל, וְעִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ, וְיַיִן כְּנִסְכּוֹ, וּשְׁנֵי שְׂעִירִים לְכַפֵּר, וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם.

{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול}}

== הערות ושינויי נוסחאות ==</text>
      <sha1>baal1hyzzeefj71alinqq80ubnz1lt5</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח ספרד/קדיש</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739698</id>
    <revision>
      <id>3087613</id>
      <parentid>3005323</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T19:05:23Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3087613</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3228" sha1="cpegzth50h96lemb3jlcygqambwd0kk" xml:space="preserve">&lt;קטע התחלה=יתגדל/&gt;יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא {{ק|(אָמֵן)}} בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב {{ק|[קֵץ]}} מְשִׁיחֵהּ {{ק|(אָמֵן)}}, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.{{מר|'''יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא'''.}}
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, &lt;קטע סוף=יתגדל/&gt;&lt;קטע התחלה=לעלא/&gt;לְעֵלָּא מִן כָּל {{הור1|בעשי&quot;ת|לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל}} &lt;קטע סוף=לעלא/&gt;&lt;קטע התחלה=ברכתא/&gt;בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.&lt;קטע סוף=ברכתא/&gt;&lt;noinclude&gt;{{מר|{{הור|עד כאן חצי קדיש.}}}}&lt;/noinclude&gt;

{{הור|בקדיש שלם:}} &lt;קטע התחלה=תתקבל/&gt;תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא {{ק|[וְאַרְעָא]}}, וְאִמְרוּ אָמֵן.

&lt;קטע סוף=תתקבל/&gt;{{הור|בקדיש דרבנן:}} &lt;קטע התחלה=על ישראל/&gt;עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא {{הור1|בא&quot;י|קַדִּישָׁא}} הָדֵן וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

&lt;קטע סוף=על ישראל/&gt;&lt;קטע התחלה=יהא/&gt;יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עֹשֶׂה &lt;קטע סוף=יהא/&gt;&lt;קטע התחלה=שלום/&gt;שָׁלוֹם &lt;קטע סוף=שלום/&gt;&lt;קטע התחלה=השלום/&gt;{{הור1|בעשי&quot;ת|הַשָּׁלוֹם}} &lt;קטע סוף=השלום/&gt;&lt;קטע התחלה=במרומיו/&gt;בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. &lt;קטע סוף=במרומיו/&gt;</text>
      <sha1>cpegzth50h96lemb3jlcygqambwd0kk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תבנית:קדיש ספרד</title>
    <ns>10</ns>
    <id>1739699</id>
    <revision>
      <id>3087614</id>
      <parentid>3005325</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T19:07:20Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3087614</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2700" sha1="2ktvybmaiimetfinz3cpgzyse10q90p" xml:space="preserve">&lt;includeonly&gt;{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|יתגדל}}{{#בחר:{{{עשי&quot;ת|}}}
| כן = '''לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל''' 
| לא = לְעֵלָּא מִן כָּל
|{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|לעלא}}}}
{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|ברכתא}}{{#בחר:{{{קדיש|}}}
| יתום = {{רווח}}

{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{עשי&quot;ת|}}}
| אולי = {{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|השלום}}
| כן = '''הַשָּׁלוֹם'''
| לא = {{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|השלום}}}}
{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|במרומיו}}
| שלם = {{רווח}}

{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|תתקבל}}{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{עשי&quot;ת|}}}
| אולי = {{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|השלום}}
| כן = '''הַשָּׁלוֹם'''
| לא = {{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|השלום}}}}
{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|במרומיו}}
| דרבנן = {{רווח}}

{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|על ישראל}}{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{עשי&quot;ת|}}}
| אולי = {{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|השלום}}
| כן = '''הַשָּׁלוֹם'''
| לא = {{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|השלום}}}}
{{החלף|{{#קטע:סידור/נוסח ספרד/קדיש|במרומיו}}|יַעֲשֶׂה|{{ק|[בְּרַחֲמָיו]}} יַעֲשֶׂה}}}}&lt;/includeonly&gt;&lt;noinclude&gt;
צריך לבחור: 

'''קדיש=שלם''' או '''קדיש=יתום''' או '''קדיש=דרבנן''' (עבור חצי קדיש, ניתן להשמיט את הפרמטר)

כמו כן:

'''עשי&quot;ת=כן''' (עבור קדיש בתפילה המיועדת לעשרת ימי תשובה)

או '''עשי&quot;ת=לא''' (עבור קדיש בתפילה שלא קיימת בעשרת ימי תשובה)

עבור שאר התפילות, יש להשמיט את הפרמטר.[[קטגוריה:תבניות תפילה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>2ktvybmaiimetfinz3cpgzyse10q90p</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אמונים ערכו שבח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739832</id>
    <revision>
      <id>3087656</id>
      <parentid>3006326</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T22:22:06Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3087656</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2329" sha1="lnikxhh327fkklgpfofmyn055u30nvc" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''אהרן כהן'''}}

{{סי|אֱ}}מוּנִים עִרְכוּ שֶׁבַח {{ש}}
לָאֵל, וְטִבְחוּ טֶבַח {{ש}}
וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח {{ר1}}
פֶּסַח הוּא לַייָ{{ממס|שמות יב כז}}

{{סי|הָ}}רִימוּ קוֹל שִׁירִים {{ש}}
שִׂמְחוּ בְּלֵיל שִׁמּוּרִים {{ש}}
עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים {{ר1}}
אִכְלוּ, וּשְׁתוּ יֵינָי
{{רפרן|הזחה=2|וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח / פֶּסַח הוּא לַייָ}}

{{סי|רִ}}אשׁוֹן לְכָל רִאשׁוֹנִים {{ש}}
עַל יַד צִיר אֱמוּנִים {{ש}}
מִיַּד כָּל מְעַנִּים {{ר1}}
הִצִּיל כָּל הֲמוֹנָי
{{רפרן|הזחה=2|וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח / פֶּסַח הוּא לַייָ}}

{{סי|נִ}}סֵּי אֵל זָכַרְתִּי {{ש}}
וַחֲסָדָיו סִפַּרְתִּי {{ש}}
עַתָּה יָדַעְתִּי {{ר1}}
כִּי גָדוֹל יְיָ{{ממס|שמות יח יא}}
{{רפרן|הזחה=2|וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח / פֶּסַח הוּא לַייָ}}

{{סי|כְּ}}כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם {{ש}}
מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם {{ש}}
יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם {{ר1}}
כָּל צִבְאוֹת יְיָ{{ממס|שמות יב מא}}
{{רפרן|הזחה=2|וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח / פֶּסַח הוּא לַייָ}}

{{סי|הִ}}נְחִיל תּוֹרָתוֹ {{ש}}
לְעַמּוֹ וַעֲדָתוֹ {{ש}}
שׁוֹמְרֵי מִצְוָתוֹ {{ר1}}
עַם נוֹשַׁע בַּייָ{{ממס|דברים לג כט}}
{{רפרן|הזחה=2|וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח / פֶּסַח הוּא לַייָ}}

{{סי|נִ}}פְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ {{ש}}
וַעֲצוּמִים נִסֶּיךָ {{ש}}
יֹאמְרוּ כָּל חוֹסֶיךָ {{ר1}}
טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ{{ממס|תהלים קיח ח}}
{{רפרן|הזחה=2|וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח / פֶּסַח הוּא לַייָ}}

[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:פיוטי ההגדה של פסח]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]</text>
      <sha1>lnikxhh327fkklgpfofmyn055u30nvc</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם ישכיל עבדו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739847</id>
    <revision>
      <id>3087586</id>
      <parentid>3084347</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T16:00:51Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3087586</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1743" sha1="902zawlfhh8l1w33dhvb4l229ur5huj" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם ישכיל עבדו
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבת בראשית|שבת בראשית]]
|מחבר = ר' יהודה
|מיוחס ל = [[מחבר:רבי יהודה החסיד|רבי יהודה החסיד]]
|אקרוסטיכון = יהודה חזק
|צורה = 
|אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4589}}
|מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי (בוורמייזא לא נהגו לאמרו).
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}&lt;/noinclude&gt;
{{הור|סימן: '''יהודה חזק'''}}{{ש}}
אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|יַ}}שְׂכִּיל עַבְדּוֹ יִכּוֹן כִּסְאוֹ כְּמֵרֵאשִׁית 
:{{סי|הָ}}עִיר עַל תִּלָּהּ יִבְנֶה וְאַרְמוֹן יָשִׁית 
:{{סי|וּ}}מִזְבְּחוֹ יְרַפֵּא וּמְקוֹם נִסּוּךְ לְהָשִׁית 
:{{סי|דְּ}}רוֹר יִקְרָא לָעִבְרִיָּה הֱיוֹתָהּ חָפְשִׁית
:[{{סי|הָ}}עוֹבֵד בָּהּ יִמְחַץ כְּעַל יַד לָקַח כּוּשִׁית]
:{{סי|חָזָק}} {{סי|ז}}וֹעֲמָיו]&lt;noinclude&gt;{{הערה|הוחלף מחמת הצנזורה בנוסח זה:
:{{סי|הִ}}נֵּה {{סי|חֹזֶק}} {{סי|זַ}}עְמוֹ}}&lt;/noinclude&gt; {{סי|קָ}}מָיו יָפִיץ חֲרִישִׁית 
:יִמְלֹךְ עַל עַם שׁוֹמֵר שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית.
&lt;noinclude&gt;{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי שבת בראשית]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>902zawlfhh8l1w33dhvb4l229ur5huj</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם יוסיף ידו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739850</id>
    <revision>
      <id>3087592</id>
      <parentid>3084348</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T17:35:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3087592</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2070" sha1="f9zp4yrfa9zvtr1o96edbhoc973gqc6" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם יוסיף ידו
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבת נחמו|שבת נחמו]]
|מחבר = ר' יהודה בן שמואל
|מיוחס ל =[[מחבר:רבי יהודה החסיד|רבי יהודה החסיד]]
|אקרוסטיכון = יהודה בר שמואל חזק
|צורה = 
|אוצר השירה = [[אוצר_השירה_והפיוט/ערכים#א-4577|א-4577]]
|מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי (בוורמייזא לא נהגו לאמרו{{הערה|וכן נהגו במגנצא בימי הביניים.}}).
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}&lt;/noinclude&gt;
{{הור|סימן: '''יהודה בר שמואל חזק'''}}{{ש}}
אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|י}}וֹסִיף יָדוֹ לְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵיכֶם
:{{סי|הָ}}עֵת יָחִישׁ לֵאמֹר 'צְאוּ מֵאֲסוּרֵיכֶם'
:{{סי|וּ}}מַלְאַךְ בְּרִיתוֹ יִשְׁלַח לְהָשִׁיב לְבַבְכֶם
:{{סי|דֶּ}}רֶךְ עָקֹב לְמִישׁוֹר לְצִיּוֹן יְקַבֶּצְכֶם&lt;noinclude&gt;{{הערה|נוסח הדפוס: &quot;{{סי|דַּ}}רְכּוֹ פַּנּוּ, וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וּלְעִירוֹ יְקַבֶּצְכֶם&quot;.}}&lt;/noinclude&gt;
:{{סי|הַ}}שּׁוֹמְרִים שַׁבָּת – בְּרִית הִיא בֵּינוֹ וּבֵינֵיכֶם
:{{סי|בָּרְ}}כוּ {{סי|שְׁמוֹ}}, וְ{{סי|אַל}} תִּתְּנוּ דֳמִי לָכֶם
:{{סי|חַ}}י {{סי|זֵ}}כֶר {{סי|קָ}}דְשׁוֹ, נַחֲמוּ יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם
:כִּי אֲנִי הוּא מַלְכְּכֶם וְאֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם.&lt;noinclude&gt;{{ש}}
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי שבת נחמו]]
[[קטגוריה:רבי יהודה החסיד]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>f9zp4yrfa9zvtr1o96edbhoc973gqc6</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם ישיב בשלם סוכו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739857</id>
    <revision>
      <id>3087585</id>
      <parentid>3006651</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T15:59:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3087585</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1658" sha1="ga9bw6jqvfgijv0eb5wsfq86ezl2lpk" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם ישיב בשלם סוכו
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = שבת חול המועד [[:קטגוריה:פיוטי סוכות| סוכות]]
|מחבר = ר' יהודה
|מיוחס ל = [[מחבר:רבי יהודה החסיד|רבי יהודה החסיד]]
|אקרוסטיכון = יהודה
|צורה = 
|אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4588}}
|מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי (בוורמייזא לא נהגו לאמרו).
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}&lt;/noinclude&gt;
{{הור|סימן: '''יהודה'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|יָ}}שִׁיב [בְּ]שָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ
:{{סי|הָ}}קֵם יָקֵם דְּבִירוֹ וַחֲדַר מִטָּתוֹ
:{{סי|וָ}}עֶד תּוֹכָם יַשְׁכֵּן הוֹד שְׁכִינָתוֹ
:[{{סי|דָּ}}רֹךְ פּוּרָה יִדְרֹךְ אוֹיֵב בַּחֲמָתוֹ
:{{סי|הֱ}}יוֹת סֻכָּה לְצֵל לְשֹׁמְרֵי סֻכָּתוֹ]&lt;noinclude&gt;{{הערה|הוחלף מחמת הצנזורה בחרוז זה:
:{{סי|דִּ}}ירַת סֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל לְשׁוֹמְרֵי סֻכָּתוֹ}}&lt;/noinclude&gt;
:{{סי|הָ}}עֵת יַעֲמִיד עַל אֶרֶץ אֲגֻדָּתוֹ
:יִמְלֹךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּשָּׁמַיִם מַעֲלָתוֹ.
&lt;noinclude&gt;{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי סוכות]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>ga9bw6jqvfgijv0eb5wsfq86ezl2lpk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739951</id>
    <revision>
      <id>3087591</id>
      <parentid>3029807</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T16:29:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3087591</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="31775" sha1="r79mqllp4ptoa2c7y8myvm46rwphpo3" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
====מחזורי אשכנז====
======א אוגשפורג======
המחזור כסדר האשכנזים, אויגשפורג 1536.[https://hebrewbooks.org/45510 *]
======א ה======
ספר קרובות הוא מחזור מסודר מאת '''[[מחבר:וואלף היידנהיים|וואלף היידנהיים]]''', רעדעלהיים 1832.[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019512650205171/NLI אשכנז], [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019642920205171/NLI פולין], [https://hebrewbooks.org/43502 1 (א' וב' של פסח)], [https://hebrewbooks.org/43505 2 (ז' וח' של פסח פולין)], 2 (ז' וח' של פסח אשכנז), [https://hebrewbooks.org/43202 3 (שבועות)], [https://hebrewbooks.org/43137 4 (א' של ר&quot;ה פולין)], [https://hebrewbooks.org/43504 4 (א' של ר&quot;ה אשכנז)], [https://hebrewbooks.org/43506 5 (ב' של ר&quot;ה פולין)], [https://hebrewbooks.org/43508 5 (ב' של ר&quot;ה אשכנז)], [https://hebrewbooks.org/43139 6 (ערבית של יו&quot;כ פולין)],[https://hebrewbooks.org/43138 6 (ערבית של יו&quot;כ אשכנז)], [https://hebrewbooks.org/43136 7 (יו&quot;כ פולין)], [https://hebrewbooks.org/43135 7 (יו&quot;כ אשכנז)], [https://hebrewbooks.org/43203 9 (שמיני עצרת פולין)],

======א הדרת======
מחזור כמנהג אשכנזים [עם פי' הדרת קדש], דפוס ונציה 1600. [https://hebrewbooks.org/11581 א] [https://hebrewbooks.org/11582 ב]
======א הנובר======
ספר קרובות הוא מחזור כמנהג פולין... מתורגם ומבואר ע&quot;י [[מחבר:וואלף היידנהיים|וואלף היידנהיים]] ובהגהה יותר מדויקת ובתוספת תרגומים מיד ר' אייזק ברלין, הנובר 1839. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990025163240205171/NLI?bookreaderie=IE107957629 *]
======א סאלוניקי======
מחזור אשכנז, סאלוניקי 1556-1555. [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=4 חסר] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017638420205171/NLI עליו]
======א סב======
מחזור מכל השנה כמנהג האשכנזים כמחזורי סלוניקי, סביוניטה 1557 - קרימונה 1560. [https://hebrewbooks.org/7069 *]
======א פולין======
מחזור מכל השנה כסדרה, פראג 1525-1522; הוצאה שניה, פראג 1549 [שני דפוסים שוים, מלבד שהדפוס הראשון מתחיל ביוצר לשבת חנוכה, והיוצר לשבת חוה&quot;מ סכות בא אחר יוצר לשבועות. עיין גם כן צונץ פ. ה. ב. ח&quot;ט 191]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013197770205171/NLI על מהדורה ב'] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010129850205171/NLI שנת 1613]
======א פיזרו======
[מחזור מכל השנה], פיזרו 1520. [https://hebrewbooks.org/20425 *]
====[[אבודרהם]]====
======אבודרהם 1489======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הר' דוד בן יוסף אבודרהם]], ליסבון 1489. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010945770205171/NLI *]
======אבודרהם 1513======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הנ&quot;ל]], קושטא 1513. [https://hebrewbooks.org/42471 *]
======אבודרהם 1521======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הנ&quot;ל]], פאס 1521. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010945840205171/NLI *]
======אבודרהם 1546======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הנ&quot;ל]], דפוס ונציה 1546. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010945860205171/NLI *]
======אבודרהם 1566======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הנ&quot;ל]] דפוס ונציה 1566. [https://hebrewbooks.org/44589 *]
======[[אבל יחיד]]======
שיר מספד על מות [[מחבר:יעקב עמדין|ר' יעקב ישראל עמדן]] ל[[מחבר:שלמה דובנא|ר' שלמה מדובנא]], ברלין 1776. [https://hebrewbooks.org/22495 *]
======[[אבן בוחן]]======
הר' [[מחבר:קלונימוס בן קלונימוס|קלונימוס בן קלונימוס]], נאפולי 1489. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020141190205171/NLI *]
======[[אבן בוחן (היילפרין)]]======
חלק א' כולל באור מלות ההגיון ל[[מחבר:רמב&quot;ם|הרמב&quot;ם]], חלק ב' כולל קבוצת מכתבים מחכמי ספרד ע&quot;י פלאי [[מחבר:פנחס מנדל היילפרין|[פינחס מנחם היילפרין]]], פראנקפורט דמיין 1846. [https://hebrewbooks.org/38249 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/39108 ח&quot;ב]
======[[אבן ספיר]]======
[[מחבר:יעקב ספיר|הר' יעקב ספיר הלוי]], ליק 1874-1866. [https://hebrewbooks.org/22331 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/22332 ח&quot;ב]
======[[טור אבן העזר|אבן העזר]]======
עיין [[#טור אבן העזר|טור אבן העזר]].
======אבני נזר======
י&quot;ל ע&quot;י [[מחבר:מאיר הלוי לטריס|מאיר הלוי לעטעריס]], הוספה למכתב עת &quot;[[וויענער פיערטעליאהרשריפט]]&quot;, וויען 1853. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019795300205171/NLI *]
======אבקת רוכל======
הר' מכיר תלמיד ר&quot;י בן ה[[מחבר:רבינו אשר|רא&quot;ש]], רימיני 1526 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020015650205171/NLI *]; נאווי דוואהר 1794. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012914520205171/NLI *]
======אגדת שמואל======
הר' שמואל בר יצחק אריפול, וויניציאה 1576. [https://hebrewbooks.org/11946 *]
======[[ספר האגודה|האגודה]]======
הר' זוסלין מק&quot;ק ורנקבורט, קראקא 1571. [https://hebrewbooks.org/45022 *]
======[[אגודת פרחים]]======
שירים מתרגמים ומחברים ע&quot;י יוחנן וויטקאווער, אלטונא 1880. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018977930205171/NLI עליו]
======[[אגודת שמואל]]======
ספר המגיד, [[נביאים]] ו[[כתובים]] עם [[:קטגוריה:רש&quot;י על המקרא|פירוש]] [[מחבר:רש&quot;י|רש&quot;י]] ולשון אשכנז ואגודת שמואל לר' שמואל בר משה דלוגאטש, אמשטרדם 1699. [https://hebrewbooks.org/52550 יהושע שופטים] [https://hebrewbooks.org/52554 שמואל] [https://hebrewbooks.org/52551 מלכים] [https://hebrewbooks.org/65437 ישעיה] [https://hebrewbooks.org/65436 ירמיה] [https://hebrewbooks.org/65435 יחזקאל] [https://hebrewbooks.org/52553 עזרא תרי עשר] [https://hebrewbooks.org/52555 תהלים] [https://hebrewbooks.org/52552 משלי איוב דניאל] [https://hebrewbooks.org/52549 דברי הימים]
======אגרות שד&quot;ל======
י&quot;ל ע&quot;י שאלתיאל אייזיק גראבער, פרזעמישל 1894-1882. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 1-5] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 6-9]
======אוצר התפלות======
סדור נוסח אשכנז, ווילנא 1914. [https://hebrewbooks.org/57995 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/57996 ח&quot;ב]
======אוצר טוב======
כולל דברים עתיקים [הוספה למ&quot;ע [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין פיר דיע וויססענשאפט דעס יודענטהומס יו&quot;ל ע&quot;י א' בערלינער וד' האפמאנן)]] ברלין 1880-1878. [https://hebrewbooks.org/58105 1878] [https://hebrewbooks.org/36610 1878b] [https://hebrewbooks.org/36611 1880] [https://hebrewbooks.org/44603 1881] [https://hebrewbooks.org/45730 1882] [https://hebrewbooks.org/58106 1883] [https://hebrewbooks.org/44604 1884] [https://hebrewbooks.org/58107 1885] [https://hebrewbooks.org/58108 1886]
======אידישע דענקער======
און פאעטען אין מיטעלאלטער. א. גינזבורג [נויארק] 1918. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020006 ח&quot;א] [https://www.universalyiddishlibrary.org/en/book/nli000002770-1 ח&quot;ב]
======אלברעכט======
עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Albrecht|Albrecht]].
======ארבע תעניות======
כנמהג ספרדים, וונציאה 1844. [https://hebrewbooks.org/24762 1624] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI וינה 1844]
======ארנהיים======
סדר עבודה בלב ח&quot;ב והוא יוצרות לכל שבתות השנה מתורגם ומבואר מאת חיים הלוי ארנהיים, גלאגוי ולייפציג 1840 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *]
======אר&quot;צ======
מחזור ארם צובה, וויניציה 1527 [בהעקז' של ביהמ&quot;ד לרבנים דנויארק נמצא מן המחזור הזה רק מדף שכ&quot;ט עד תי&quot;ז, ודף ת&quot;ך ותכ&quot;א. הפיוטים החסרים בהעקז' הנ&quot;ל נרשמו עפ&quot;י רשימות פראדי ופריימאנן]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/21965 * ח&quot;ב].
======בית תפלה======
הר' ווערטהיימער [ירושלם 1902]. [https://hebrewbooks.org/38430 *]
======בית תפלה-ליוורנו======
ליוורנו כולל תפלה על הפרנסה ותפלת בית עלמין, ליוורנו 1871. [https://hebrewbooks.org/52573 1862]
======בית תפלה-שאלוניקי======
סדר תפלות, שאלוניקי 1807. [https://hebrewbooks.org/42151 1582]

======בן חנניה======
עיין [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|Ben Chananja]].
======דברי הצומות======
וזעקתם כמנהג ספרדים. ליוורנו 1840. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *]
======דרך החיים======
סדר תפלה עם [[דרך החיים (הגאון מליסא)|דרך החיים]] על ידי [[מחבר:יעקב מליסא|הרב יעקב אב בית דין דק&quot;ק ליסא]], שטעטין 1862.[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990021029560205171/NLI *]
======דרך חיים ב======
שלחן ערוך לעוברי דרכים חברו הר' חיים בן משה ליפשיץ, זולצבאך 1705. [https://hebrewbooks.org/19352 1703]
======האאס======
עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Haas|Haas]].  [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/titleinfo/8090986 *]

======חופת חתנים======
פיוטים לשמחת תורה וליום המילה, ליוורנו 1847 עי' ג&quot;כ [[#חפת|חפת]]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017469920205171/NLI *]
======חזונים======
כמנהג המערביים שנתגוררו בסיזיליא נדפס בקושטאנדינה שנת הש&quot;ם נפשינו בחיים 1580 או 1585. [https://hebrewbooks.org/42160 *]
======יוצרות-אמשטרדם (?) א======
קטע מסדור תפלה שנדפס באמ&quot;ד מכיל דף מ&quot;ה-קל&quot;ג (עי' [https://catalog.hathitrust.org/Record/100608110 רעגעסטער של ביהמ&quot;ד לרבנים דנויארק] לשנת 1928 [https://babel.hathitrust.org/cgi/pt?id=nyp.33433084914146&amp;seq=195 עמ' 165]). 
======יוצרות-אמשטרדם (?) ב======
כנ&quot;ל נדפס בשני עמודים על צד אחד, מכיל מדף א עד צ&quot;ג (עי' [https://catalog.hathitrust.org/Record/100608110 שם] [https://babel.hathitrust.org/cgi/pt?id=nyp.33433084914146&amp;seq=195 שם]).
======יוצרות קראקא======
מנהג אשכנז עם פי' הר' אשר בן יוסף, קראקא 1589. [https://hebrewbooks.org/42162 אשכנז] [https://hebrewbooks.org/21006 פולין]
======יפה נוף======
כתבים לאנשים גדולים גם תפלה להרמב&quot;ן גם בקשות וויניציאה 1575 [בעל אוה&quot;ס מיחסו לר' יהודה זרקו]. [https://hebrewbooks.org/44816 *]
======כ&quot;ח======
כרם חמד, אגרות מחכמי ישראל נאספו ע&quot;י שמואל יהודה ליב גאלדענבערג, וויען ופראג 1843-1833 חלק ח' וט' ע&quot;י שניאור זקש, ברלין 1856-1854. [https://catalog.hathitrust.org/Record/009031920 *] [https://books.google.co.il/books?id=Beg6AQAAMAAJ&amp;printsec=frontcover&amp;source=gbs_ge_summary_r&amp;cad=0#v=onepage&amp;q&amp;f=false א-ב] [https://books.google.co.il/books?id=Zl0pAAAAYAAJ ג] [https://books.google.co.il/books?id=Pek6AQAAMAAJ ד] [https://books.google.co.il/books?id=H5FHAAAAYAAJ ה-ו] [https://books.google.co.il/books?id=kOg6AQAAMAAJ ז] [https://books.google.co.il/books?id=V-k6AQAAMAAJ ח] [https://books.google.co.il/books?id=Jek6AQAAMAAJ ט]
======כל בו======
סדור ומחזור כל בו, ווילנא 1905. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019982700205171/NLI?volumeItem=1 ח&quot;א] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019982700205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019982700205171/NLI?volumeItem=3 ח&quot;ג] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019982700205171/NLI?volumeItem=4 ח&quot;ד] [(*) נוסח ספרד ווילנא 1923: [https://hebrewbooks.org/20400 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/20253 ח&quot;ב] [https://hebrewbooks.org/20298 ח&quot;ג] [https://hebrewbooks.org/20350 ח&quot;ד]].
======כנור ציון======
עי' [[#כ&quot;צ|כ&quot;צ]].
======כ&quot;צ======
כנור ציון, מבחר שירי ציון נערכו ע&quot;י הוצאה תושיה, ורשה 1900. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990021975890205171/NLI *]
======ל======
[[עמודי העבודה]], רשימת הפייטנים עם פיוטיהם, מאת [[w:אליעזר ליזר לאנדסהוטה|אליעזר ליזר לנדסהוטה]], ברלין 1856. [https://beta.hebrewbooks.org/29119 *]
======לוח======
נחלת שד&quot;ל ב, לוח הפיטנים והפיוטים, ברלין 1880. [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=4 *]  [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001033700205171/NLI#$FL29507861 כתב יד] 
======מאגאזין======
עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|Magazin]].
======מבחר השירה======
העברית למיום חתום כה&quot;ק עד גלות ישראל מעל אדמת ספרד י&quot;ל ע&quot;י חיים בראדי בהשתתפות מאיר וינר, ליפסיא 1922. [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/mode/2up *] [https://www.daat.ac.il/daat/sifrut/mivhar/tohen-2.htm באתר 'דעת']

======מחברת======
משירי קדש אשר לשלמה בן יהודה אבן גבירול י&quot;ל ע&quot;י ישראל דאווידזאן עם תרגום אנגלי מאת [[W:ישראל זנגוויל|ישראל זאנגוויל]], פילאדעלפיא 1923. [https://tablet.otzar.org/#/book/613684/p/-1/t/827980/fs/0/start/0/end/0/c *]
======מחזור יניי======
בהוספת פיוטי יניי האחרים מאת ישראל דאווידזאן נויארק 1919. [https://tablet.otzar.org/#/book/102402/p/-1/t/827980/fs/0/start/0/end/0/c *]
======מטיב שפה======
סליחות כפי מנהגים שונים עם תרגומן לל&quot;א ובאורן מאת רפאל בר ישראל פירשטענטהאל, ברעסלוי 1823. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018454120205171/NLI?volumeItem=1 ח&quot;א] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018454120205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב]
======מערבות======
יוצרות וזולתות וסליחות ומנהגים דק&quot;ק ווירמישא עי' סיני בן יצחק זעקלין לואנץ, פ&quot;פ דמיין 1714. [https://hebrewbooks.org/42658 *]
======מפתח הפיוטים======
ציון לראשי המאמרים מכל הפיוטים אשר [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|בספרו של יום טוב ליפמן צונץ על הפיוטים]] מאת אברהם געשטעטנער. ברלין 1889. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/titleinfo/1315583 *]
======נחלת [[מחבר:שד&quot;ל|שד&quot;ל]]-ג======
לוח הפייטנים שבמחזור רומניא ובמחזור הקראים (אוצר טוב 1883 עמודי 32-15; 1884 עמודי 10-3). [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=18 1883] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44604&amp;st=&amp;pgnum=5 1884] [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000629680205171/NLI#$FL33903735 כתב יד]
======סא======
מחזור ספרד הוצאת אדלקינד, ד&quot;ו 1544. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *]
======ס. פ.======
עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|Zunz]] (4) [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *]
======סדר סליחות======
פיוטים וקינות וודוים לחברה שומרים לבקר איטליאני, ד&quot;ו חש&quot;ד. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020259480205171/NLI *]
======סדר התחנונים======
אשר נהגו בני רומא, שונצינו 1487. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020258870205171/NLI עליו] 
======סדר תפלות-שבתי בס======
סדר תפלה נדפס בסוף ספר שפתי ישנים. אמסשטרדם 1680.[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990004123730205171/NLI הספר, אבל לא מצאתי שם תפילות]
======סליחות-1548======
סליחות מכל השנה מ&quot;א, ד&quot;ו 1548. [https://hebrewbooks.org/11808 *]
======סליחות-בער======
הסליחות לכל השנה לפי מנהג האשכנזים מסודרות ע&quot;י יצחק בן אריה יוסף דוב, רעדעלהיים 1884. [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf *]
======סליחות-טורינו======
סדר סליחות ותחנונים כמנהג איטלייאני טורינו 1759. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018454320205171/NLI עליו]
======סליחות-פלאס======
סליחות כמנהג פלאס, זולצבאך 1843. [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false *]

======סליחות-תימנים======
ספר סליחות כמנהג תימנים... והם במספר מאה סליחות... ונצ&quot;ר אל רחמים לר' סעדיה גאון... ותלת עשר קול לרבינו הנ&quot;ל... וסדר עבודת יוהכ&quot;פ לראב&quot;ע ועוד ד' סליחות... י&quot;ל ע&quot;י שלום שלמה יצחק עדני, ירושלם 1887. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013695910205171/NLI?volumeItem=1 *]
======ספר הדמעות======
מאורעות הגזרות והרדיפות והשמדות מאת שמעון ברנפלד ח&quot;א, ברלין תרפ&quot;ד. ג' חלקים. ברלין 1926-1924. [https://benyehuda.org/collections/6832 *] [https://archive.org/details/seferhademaotmeo21bern/page/n6/mode/1up ח&quot;ב]
======ע&quot;י======
[[סדר עבודת ישראל]] כולל כל התפילות לכל השנה, על ידי [[מחבר:זליגמן בער|יצחק בן אריה יוסף דוב]], רעדעלהיים 1868.[https://hebrewbooks.org/42897 פולין 1901]
======פירסט======
סדר יוצרות לכל שבתות השנה, י&quot;ל ע&quot;י יוליוס פירסט, לפסיא 1852. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017512410205171/NLI *]
======צ======
עיין [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|Zunz]] (2) [https://books.google.co.il/books?id=l2BAAmBHjmYC&amp;printsec=frontcover&amp;source=gbs_ge_summary_r&amp;cad=0#v=onepage&amp;q&amp;f=false *]
======צדמ&quot;ג======
עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|Zeitschrift d. D.M.G.]]
======קה&quot;פ======
קונטרס הפיוטים הנלוה אל המחזור ויטרי עם הערות חיים בראדי, ברלין 1894. [https://hebrewbooks.org/34863 *]
======קול ה' תחנה======
תחנונים, ליוורנו 1875. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *]
======קינות-אליקום======
סדר קינות לת&quot;ב כמנהג אשכנז ופולין עם פירוש מאת אליקים ש&quot;ץ מק&quot;ק קאמרנא, אמשטרדם 1704. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
======קינות וסליחות======
מכ&quot;י אשר תפוצנה אור לקורות היהודים בימי הגזרות והרדיפות, י&quot;ל ע&quot;י אברהם ברלינר (קובץ על יד ח&quot;ג). [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=63 *]
======קלא א======
סדר התמיד ח&quot;א כולל כל תפלות ימי החול כמנהג ארבע קהלות [[W:יהודי האפיפיור|קארפינטראץ, אויגניון, לישלוה קאוואליאון]], מסודר ע&quot;י אליהו כרמי, אויגניאון 1767. [https://tablet.otzar.org/#/b/53479/p/1/t/1783512861710/fs/0/start/0/end/0/c באתר אוצר החכמה] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013264500205171/NLI *]
======קלא ב======
סדר התמיד ח&quot;ב כולל תפלות של שבת כמנהג [[W:יהודי האפיפיור|הנ&quot;ל]] ע&quot;י הנ&quot;ל, אויגניון 1767. [https://tablet.otzar.org/#/b/53480/p/1/t/1783512861710/fs/0/start/0/end/0/c באתר אוצר החכמה] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013264500205171/NLI *]
======קלא ג======
סדר לימים נוראים [לר&quot;ה ואשמורת ערב יוכ&quot;פ] כמנהג [[W:יהודי האפיפיור|קארפינטראץ]], י&quot;ל ע&quot;י אברהם מונטיל, אמשטרדם 1739. [https://hebrewbooks.org/43194 *]
======קלא ד======
סדר לימים נוראים [ליוהכ&quot;פ] כמנהג [[W:יהודי האפיפיור|קארפינטראץ]], ע&quot;י אברהם מונטיל, אמשטרדם 1739. (אין סריקה ניגשת)
======קלא ה======
סדר לשלש רגלים כמנהג [[W:יהודי האפיפיור|קארפינטראץ]], ע&quot;י אברהם מונטיל, אמשטרדם 1759. [https://hebrewbooks.org/43194 *]
======קלא ו======
סדר לארבע צומות ולארבע פרשיות, כמנהג [[W:יהודי האפיפיור|קארפינטראץ]], ע&quot;י אברהם מונטיל, אמשטרדם 1762. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002025967/NLI *]
======קלא ז======
סדר הקונטריס כולל פיוטים לשבת כמנהג שב[[W:יהודי האפיפיור|מחוז ויניזין]], אויגניון 1775. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001802811/NLI 1765]
======קלא ח======
סדר של ראש השנה כמנהג [[W:יהודי האפיפיור|אויגניון]], ע&quot;י אברהם מונטיל, אמשטרדם 1765. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019930560205171/NLI?volumeItem=1 *]
======קלא ט======
סדר של יום כפור כמנהג [[W:יהודי האפיפיור|אויגניון]], ע&quot;י אברהם מונטיל, אמשטרדם 1766. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019930560205171/NLI?volumeItem=2 *]
======קלא י======
סדר האשמורות מר&quot;ח אלול ועשי&quot;ת כמנהג [[W:יהודי האפיפיור|אויגניון]], ע&quot;י אברהם מונטיל, אמשטרדם 1763. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002026159/NLI *]
======קצנטינא======
מחזור קטן כמנהג קצטינא, , ע&quot;י אליהו עלוש בשנת תרל&quot;ב(?) נדפס עם כמה מעלות, ליוורנו 1872. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019937960205171/NLI *]
======ראב&quot;ע-איגר======
דיואן לר' אברהם בן עזרא י&quot;ל ע&quot;י עקיבא בן יוסף איגר, ברלין 1886. [https://hebrewbooks.org/38498 *]
======ראב&quot;ע-איגר (רשימה)======
רשימה בסוף הדיואן הנ&quot;ל מן הפיוטים שלא נמצאו בדיואן. [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=202 *]
======רומא 1557======
מחזור כפי מנהג ק&quot;ק רומי, בולונייא 1557. (*) (לא מצאתיו)
======רומא ב======
מחזור כפי מנהג ק&quot;ק רומא עם פי' קמחא דאבישונא, בולונייא 1540. [https://hebrewbooks.org/44325 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/45406 ח&quot;ב]
======רומא-שד&quot;ל======
מחזור כל השנה כמנהג איטלייאני עם מבוא מאת שד&quot;ל, ליוורנו 1856. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI *]
======רומניא======
סדר תפלות השנה למנהג קהלות רומניא, נדפס מחדש בתבנית הנדפס בויניציאה במצות הרב אברהם ירושלמי זלה&quot;ה ועתה נדפס שנית במצות הר' אליה גאלימירי בהשתדלות הר' דוד בר אליה [קשתי] ז&quot;ל ובתוספת קצת ענינים מחודשים, בבית האחים שלמה ויוסף בני ה' יצחק בן הר' יוסף יעבץ הדורש, קושטאנדינה 1547. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017562660205171/NLI *]
======רומניא א======
סדר תפלות השנה למנהג קהלות רומניא, ע&quot;י אליה הלוי המאסף, קושטא 1510 [ההוצאה הזאת לא היתה לנגד עיני והשתמשתי ברשימת ה' בראדי הנמצאת בספרו של [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Berliner|ברלינר]] Aus meiner Bibliothek pp. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1312179 XVII]-XXX]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012355650205171/NLI *]
======רומניא ב======
&quot;סדור תפלות השנה למנהג קהלות רומניא, נדפס במצות הר' אברהם בן יום טוב ירושלמי בבית דניאל בומבירגי מאנוירשא בוויניציאה&quot; [כן רשם שד&quot;ל ב[[#כ&quot;ח|כ&quot;ח]] ח&quot;ד עמ' 36 [https://books.google.co.il/books?id=Pek6AQAAMAAJ&amp;pg=PA25&amp;source=gbs_toc_r&amp;cad=1#v=onepage&amp;q&amp;f=false *], ושם הספר נמצא בדף ו' ע&quot;א. שנת הדפוס לא הכיר שד&quot;ל, ורמש&quot;ש ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Hebräische Bibliographie|המזכיר]] שנה עשירית עמ' [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k199104/f126.item 120] משער שנדפס אחר שנת ר&quot;פ וזה נכון, כי בסוף הסדור הזה (בדף ת&quot;ס ע&quot;א) נמצא כדברים האלה: &quot;הלוח הזה תקנתיו אני הצעיר אברהם ירושלמי על פי מחזור רע&quot;ט&quot;, והנה בלי ספק עשה הלוח הזה אחר התחלת המחזור רע&quot;ט שהוא שנת רפ&quot;ג, וגם נוסח שטר גט הנמצא בדף תס&quot;א נותן התאריך &quot;שנת חמשת אלפים ומאתים ושמנים&quot;, ואעפ&quot;י שהעיר הנזכרת בנוסח זה היא קושטנדינה, בכל זאת אי אפשר לומר שהנוסח עם התאריך לקוח מן ההוצאה הראשונה, כי כבר ראינו שההוצאה הראשונה נדפסה בשנת ר&quot;ע. וא&quot;כ קרוב לודאי הוא שהמחזור הזה נדפס בוויניציאה בשנת 1523-1522, וכל התאריכים האחרים המובאים מרמש&quot;ש (רשימת בודליאנו [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/3781420 עמ' 398]) ומדוקעס ([[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]], שנה ה' [עמ' 397) ומברלינר ([[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Berliner|אויס מיינער ביבליאטהעק]], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1312087 עמ' 3]) כלם מוטעים. העקז' של ביהמ&quot;ד דנויארק בא מאוצר הספרים אשר לה' אלחנן אדלר ונמצאו בו תס&quot;ט דפים כמו בעקז' של שד&quot;ל (כ&quot;ח שם עמ' 37), אולם הדפים ת&quot;ס ותס&quot;א יצאו ממקומם והדף האחרון נסמן בטעות תע&quot;א, וטעות זו נמצא ג&quot;כ בעקז' שהיה לפני רמש&quot;ש (עי' המזכיר שם). [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011635130205171/NLI *]
======רנה וישועה======
ח&quot;א כולל פי' על ההגדה ותפסירהא בל' ערבי ח&quot;ב כולל הלכות חג בחג, ליוורנו 1877. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=1 ח&quot;א] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב]
======שבלים בודדות======
אספת מאמרים בודדים מכ&quot;י ונדפסים ע&quot;י אפרים דיינארד, ירושלם 1915. [https://hebrewbooks.org/43941 *]
======שינגילי-א======
סדר תפלות שבחות ושירים לימי שמחת תורה וחופת נעורים, ולזמן מילת זכרים וכו' כפי מנהג אנשי שינגילי וק&quot;ק בקוגין, אמשטרדם 1757. [https://www.hebrewbooks.org/44577 *]
======שינגילי-ב======
הנ&quot;ל... כל אלה נשתלחו מק&quot;ק קוגין מה' יחזקאל רחבי, אמשטרדם 1769. [https://www.hebrewbooks.org/44576 *]
======שירי שלמה-ב&quot;ר======
שירי שלמה בן יהודה אבן גבירול י&quot;ל ע&quot;י ח.נ. ביאליק וי.ח. רבניצקי, כרך ראשון שירי חול, ברלין 1924. [https://hebrewbooks.org/38217 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/38220 ח&quot;ב] [https://hebrewbooks.org/38219 ח&quot;ג] [https://hebrewbooks.org/38218 ח&quot;ד] [https://hebrewbooks.org/38216 ח&quot;ה] [https://hebrewbooks.org/44148 ח&quot;ו]
======שע&quot;ה======
שער השיר, עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|Brody and Albrecht]].
======שער השמים======
פירוש על הסידור מ[[מחבר:של&quot;ה|הרב ישעיה בן אברהם הלוי הורוויץ]], אמשטרדם 1717. [https://hebrewbooks.org/22373 חלק א] [https://hebrewbooks.org/22560 חלק ב]
======תחנונים-1597======
תחנונים ופזמונים וקינות של החברה שומרים לבקר אשכנזים, ד&quot;ו 1597. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017483090205171/NLI *] [https://hebrewbooks.org/52629 1638]
======תחנונים וסליחות======
מנהג איטליאני, ד&quot;ו 1760. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020261480205171/NLI *]
======תחנונים וסליחות-שמז======
הנ&quot;ל, ד&quot;ו 1587. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012793530205171/NLI *]
======[[תכלאל עץ חיים|תכלאל]]======
סדור כולל כל תפלות השנה הנקרא בלשון קדמונינו תכלאל כמנהג כל קהלות הקדש תימן עם ספר עץ חיים מ[[W:יחיא צאלח|ר' יהודה בר יוסף צאלח]], ירושלם 1896-1894. [https://tablet.otzar.org/#/b/5415/p/421/t/1777539012644/fs/0/start/0/end/0/c ח&quot;א] [https://tablet.otzar.org/#/b/5416/p/1/t/1777539012644/fs/0/start/0/end/0/c ח&quot;ב] [https://tablet.otzar.org/#/b/5417/p/1/t/1777539012644/fs/0/start/0/end/0/c ח&quot;ג]
======תפלת ישרים======
[סדר תפלה כמנהג ספרדים] אמשטרדם 1740 [כולל שני חלקים ובח&quot;א אחר דף קי&quot;ב נסמנו הדפים בטעות רי&quot;ג במקום קי&quot;ג וכן הלאה עד סוף החלק]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *]</text>
      <sha1>r79mqllp4ptoa2c7y8myvm46rwphpo3</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אוצר השירה והפיוט/ערכים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739955</id>
    <revision>
      <id>3087587</id>
      <parentid>3087509</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T16:02:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* א-4605 */</comment>
      <origin>3087587</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="152832" sha1="8t3z3411g8j0c8bytcyrdjn4jyrgl76" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}
==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

אי פתרוס בעברך{{ש}}

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. – [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v]

אלהיכם ישיב בשלם סוכו{{ש}}

אלהיכם ישכיל עבדו{{ש}}

אלהיכם ישלח משיחו{{ש}}

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>8t3z3411g8j0c8bytcyrdjn4jyrgl76</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087590</id>
      <parentid>3087587</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T16:11:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* א-4570 */</comment>
      <origin>3087590</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="152852" sha1="m564hbavgyv7xienkbx3idc9keayzb2" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}
==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

אי פתרוס בעברך{{ש}}

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. – [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v]

אלהיכם ישיב בשלם סוכו{{ש}}

אלהיכם ישכיל עבדו{{ש}}

אלהיכם ישלח משיחו{{ש}}

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>m564hbavgyv7xienkbx3idc9keayzb2</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087616</id>
      <parentid>3087590</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T19:14:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>/* א-4580 */</comment>
      <origin>3087616</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="152887" sha1="5ono375s0bfmf2u3ciiofzbv32t4bbl" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}
==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

אי פתרוס בעברך{{ש}}

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה|אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. – [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}

==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v]

אלהיכם ישיב בשלם סוכו{{ש}}

אלהיכם ישכיל עבדו{{ש}}

אלהיכם ישלח משיחו{{ש}}

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>5ono375s0bfmf2u3ciiofzbv32t4bbl</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087642</id>
      <parentid>3087616</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T21:22:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>ביטול גרסה [[Special:Diff/3087616|3087616]] של [[Special:Contributions/בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[User talk:בן עדריאל|שיחה]])זה שם פיוט אחר (טעות שלי תודה)</comment>
      <origin>3087642</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="152852" sha1="m564hbavgyv7xienkbx3idc9keayzb2" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}
==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

אי פתרוס בעברך{{ש}}

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. – [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v]

אלהיכם ישיב בשלם סוכו{{ש}}

אלהיכם ישכיל עבדו{{ש}}

אלהיכם ישלח משיחו{{ש}}

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>m564hbavgyv7xienkbx3idc9keayzb2</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087645</id>
      <parentid>3087642</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T21:28:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3087645</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="157149" sha1="57k3oeof4y74kn42umlutedy0lwhdek" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}
==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

אי פתרוס בעברך{{ש}}

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. – [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] 

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>57k3oeof4y74kn42umlutedy0lwhdek</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087651</id>
      <parentid>3087645</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T21:43:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* א-4579 */ באמת אותו פיוט, נדפס ב&quot;שירת הרוקח&quot; מיזליש ע&quot;ש.</comment>
      <origin>3087651</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="157252" sha1="9ztaso2w4ntgoyy0fiejc4cyxez56p4" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}
==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

אי פתרוס בעברך{{ש}}

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה|אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319]. (*) ראה [[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]].{{ש}}

==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. – [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] 

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>9ztaso2w4ntgoyy0fiejc4cyxez56p4</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087669</id>
      <parentid>3087651</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T06:58:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* א-4579 */</comment>
      <origin>3087669</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="157261" sha1="6xu3djtl0z1rwnnvtaovdgzm5x6sypi" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}
==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

אי פתרוס בעברך{{ש}}

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה|אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319]. (*) ראה [[#א-4580|אלהיכם יוסיף כס יה איוה]].{{ש}}

==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. – [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] 

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>6xu3djtl0z1rwnnvtaovdgzm5x6sypi</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087670</id>
      <parentid>3087669</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T07:00:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* א-4579 */</comment>
      <origin>3087670</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="157292" sha1="8uwdhh8l200yikwxsmoyi5kzwnboaix" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}
==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

אי פתרוס בעברך{{ש}}

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה|אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף (*) שבת וברית מילה– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319]. (*) ראה [[#א-4580|אלהיכם יוסיף כס יה איוה]].{{ש}}

==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. – [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] 

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>8uwdhh8l200yikwxsmoyi5kzwnboaix</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087671</id>
      <parentid>3087670</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T07:02:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* א-4580 */</comment>
      <origin>3087671</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="157408" sha1="88ble1hivw7ivk617v6eyty7onca04h" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}
==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

אי פתרוס בעברך{{ש}}

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה|אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף (*) שבת וברית מילה– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319]. (*) ראה [[#א-4580|אלהיכם יוסיף כס יה איוה]].{{ש}}

==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. –(*) קדושה למוסף שבת וברית מילה [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721]. (*) ועיין [[#א-4579|אלהיכם יוסיף כס יה]].{{ש}}

==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] 

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>88ble1hivw7ivk617v6eyty7onca04h</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087673</id>
      <parentid>3087671</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T07:06:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* א-4580 */</comment>
      <origin>3087673</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="157539" sha1="or1jsdvhyffv8utvojcql6aeyg5inyc" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}
==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

אי פתרוס בעברך{{ש}}

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה|אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף (*) שבת וברית מילה– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319]. (*) ראה [[#א-4580|אלהיכם יוסיף כס יה איוה]].{{ש}}

==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. –(*) קדושה למוסף שבת וברית מילה [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].
* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] עמ' 70. ועיין [[#א-4579|אלהיכם יוסיף כס יה]].{{ש}}

==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] 

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>or1jsdvhyffv8utvojcql6aeyg5inyc</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087674</id>
      <parentid>3087673</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T07:07:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* א-4580 */</comment>
      <origin>3087674</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="157549" sha1="g0yxqa1mtiqgtczeevgct99hvtnpyv7" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
&lt;div style=&quot;text-align: center; background: #f9f9f9; border: 1px solid #ddd; padding: 10px; margin-bottom: 20px;&quot;&gt;
'''מעבר לאות:'''
[[#א|א]] | [[#ב|ב]] | [[#ג|ג]] | [[#ד|ד]] | [[#ה|ה]] | [[#ו|ו]] | [[#ז|ז]] | [[#ח|ח]] | [[#ט|ט]] | [[#י|י]] | [[#כ|כ]] | [[#ל|ל]] | [[#מ|מ]] | [[#נ|נ]] | [[#ס|ס]] | [[#ע|ע]] | [[#פ|פ]] | [[#צ|צ]] | [[#ק|ק]] | [[#ר|ר]] | [[#ש|ש]] | [[#ת|ת]]
&lt;/div&gt;
=א=
==א-1==
'''א...[[אישים איך אותם יקריבו]]'''.{{ש}}
==א-1-א*==
'''א .... [[המחשבה במחשבות שלום מקדם חשובה]]'''.{{ש}}
==א-2==
'''א...ת [[במצורע הזהרת]]'''.{{ש}}
==א-2*==
'''א .... [[חצפית אשרו ומשמרו צפית]]'''.{{ש}}
==א-3*==
'''[[א...רים כיונה פותה אחריך משכתה]]'''.{{ש}}
==א-3==
'''[[אאביך ביום מבך|אאביך ביום מבך עוגל חצי גרני]]'''.{{ש}}
==א-4==
'''[[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש המושרר בטל]]'''.{{ש}}

==א-5==
'''[[אאדה עד חוג שמים|אאדה עד חוג שמים אעלה אתי שמים]]'''.{{ש}}

+'''[[ואאדיר אלהי אבי]]'''.{{ש}}

==א-6==
'''[[אאדיר ללובש הוד והדר]]'''.{{ש}}
==א-7==
'''[[אאדר ליוצר בראשית ובורא נשמות]]'''.{{ש}}
==א-8==
'''[[אאדרך חן בשמים]]'''.{{ש}}
==א-9==
'''[[אאוגריה זילא סהדא שקרא]]'''.{{ש}}
==א-10==
'''[[אאזר חלצי למלאות חפצי ולפני מליצי כפירי אריות]]'''.{{ש}}
==א-11==
'''[[אאזרה גבורה...]]'''.{{ש}}
==א-12==
'''[[אאיר גם אזהיר באור בהיר]]'''.{{ש}}
==א-1*==
'''[[אאל להאל באל וחילה אסעדה בתודה ואסלדה בחלה]]'''.{{ש}}
==א-13==
'''[[אאמיץ לנורא ואיום|אאמיץ לנורא ואיום בהסתופפי לפניו]]'''.{{ש}}
==א-14==
'''[[אאמיצכם שירים באמרי פי]]'''.{{ש}}
==א-15==
'''[[אאמיר אאדיר אפודת אגודת אורתך]]'''.{{ש}}
==א-16==
'''[[אאמיר אאדיר עשרה שמות במרץ]]'''.{{ש}}
==א-17==
'''[[אאמיר אאמיץ עטה עז]]'''.{{ש}}
==א-18==
'''[[אאמיר אותך סלה|אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה]]'''.{{ש}}
==א-19==
'''[[אאמיר אל האמירני]]'''.{{ש}}
==א-21==
'''[[אאמיר מסתתר במעון חביון]]'''.{{ש}}
==א-22==
'''[[אאמיר שבח במערכה לפאר לאדיר במלוכה]]'''.{{ש}}
==א-4*==
'''[[אאמירם לי לאיומה אבוננם להחכימה]]'''.{{ש}}
==א-23==
'''[[אאמן שמך ואקרא אליכם אישים]]'''.{{ש}}
==א-24==
'''[[אאפד ישועה למלך]]'''.{{ש}}
==א-25==
'''[[את חיל יום פקודה#אאפיד נזר איום|אאפיד נזר איום בשלוש קדושה ביום]]'''.{{ש}}

==א-26==
'''[[אאריא מתילי ואחוין]]'''.{{ש}}
==א-27==
'''[[אאשרה חסנך אלהי עולם אברכך בכל עת מלך עולם]]'''.{{ש}}
==א-28==
'''[[אב אחד לכלנו וגוי אחד קראנו]]'''.{{ש}}

(א-5*){{ש}}
'''[[אב אתה לאביונים לעם שומר אמונים]]'''.{{ש}}
==א-29==
'''[[אב בחכמה אור החמה ידך רמה על כל תבל]]'''.{{ש}}
==א-30==
'''[[אב בנס שמיני כנוסה ושמע למהול לי ויקשב]]'''.{{ש}}
==א-31==
'''[[אב גבר כחילים ובניו מפילים חללים]]'''.{{ש}}
==א-32==
'''[[אב המון איש אמון ממשפחת רם ישיש ונכבד והמשרה על שכמו]]'''.{{ש}}
==א-6*==
'''[[אב המון בכל נתברך]]'''.{{ש}}
==א-33==
'''[[אב המון גוים]]'''.{{ש}}
==א-34==
'''[[אב המון גוים הכיר יחודו וידע אלהים ועבדו]]'''.{{ש}}
==א-7*==
'''[[אב המון גוים ישראלים אשר פריו קדש הלולים]]'''.{{ש}}
==א-35==
'''[[אב המון גוים לקח מארם בן שלש הכיר פני אדון הכל]]'''.{{ש}}
==א-36==
'''[[אב המון מל בשר יחידו]]'''.{{ש}}
==א-8982==
(א-8*){{ש}}
'''[[אב הנסים לקולי תשמעה ולי תטה השלום כנהר]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים אדון השלום]]'''.{{ש}}

==א-9*==
'''[[אב הרחמים איחדה שמך לילות וימים]]'''.{{ש}}
==א-37==
'''[[אב הרחמים אל רם על רמים בך אשמח ויגל לבבי]]'''.{{ש}}
==א-8983==
(א-10*){{ש}}
'''[[אב הרחמים אנא הרחמים ושמו אחד]]'''.{{ש}}
==א-38==
'''[[אב הרחמים אשר בידך נפשות החיים והמתים]]'''.{{ש}}
==א-39==
'''[[אב הרחמים אשר הסליחה עמך תחתינו שעה כי אנחנו עמיך]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים]]'''{{ש}}

==א-11*==
'''[[אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון]]'''.{{ש}}

+'''[[אב הרחמים רחם]]'''{{ש}}

==א-40==
'''[[אב הרחמים|אב הרחמים שוכן מרומים]]'''.{{ש}}
+'''[[אב הרחמן מלא רחמים|אב הרחמן מלא רחמים רבים]]'''. –עיין [[#ר-802|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים]].{{ש}}
==א-8984==
'''[[אב הרחמן שברי בך מלכי]]'''.{{ש}}

==א-47==
'''[[אב ידעך|אב ידעך מנוער בחנתו בעשר בל עבור בראש תער]]'''.{{ש}}
==א-48==
'''[[אב לא חמל|אב לא חמל בן לא אמל גמולו לטוב יוגמל]]'''.{{ש}}
==א-49==
'''[[אב לא חס|אב לא חס על עין ימינו]]'''.{{ש}}
==א-50==
'''[[אב לבנים יודיע אל אמתיך]]'''.{{ש}}
==א-51==
'''[[אב לחכמים בבואו למות]]'''.{{ש}}
==א-52==
'''[[אב לחכמים משה בחור בנביאים משה]]'''.{{ש}}
==א-53==
'''[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם ורב סלוח חוללתנו בני ברית קדש]]'''.{{ש}}
==א-54==
'''[[אב מראש בן זאת הפרשה]]'''.{{ש}}
==א-55==
'''[[אב נתן לחתנו כלה כלילת יופי]]'''.{{ש}}
==א-56==
'''[[אב סגני כהונה ולויה]]'''.{{ש}}
==א-57==
'''[[אב רחמים חונן עלי כל בריה]]'''.{{ש}}
==א-58==
'''[[אב רחמן היה מוחל עונות עמך]]'''.{{ש}}
==א-8985==
'''[[אב רחמן מושיע חוסים בשר ישע]]'''.{{ש}}

==א-59==
'''[[אב רחמן מלא רחמים חטאנו לפניך רחם עלינו]]'''.{{ש}} 
==א-60==
'''[[אב רחמן שוכן בתוך קרבי בך אבטחה]]'''.{{ש}} 
==א-61==
'''[[אב רם על כל רמים שור עמלי]]'''.{{ש}} 
==א-62==
'''[[אב שמעון יאקול יא כאלקי]]'''.{{ש}} 
=='''[[אבא שמעון|אב שמעון כון בעוני]]'''==
.{{ש}}
==א-63==
'''[[אב שמעון קאל קלבי ינשרח פי דכר רבי]]'''.{{ש}} 
==א-64==
'''[[אב ששון ישאב בתשעה בו ובחמשה עשר בו]]'''.{{ש}} 
==א-65==
'''[[אב תציל בת מפי בוזזיה]]'''.{{ש}} 
==א-66==
'''[[אבא אבא הב לן מטרא]]'''.{{ש}} 
==א-67==
'''[[אבא אבא מארי קדישא עילאה הא אתינא קמך ונפשאי מרירא]]'''.{{ש}} 
==א-68==
'''[[אבא חסאן תרומית נדיבים]]'''.{{ש}} 
==א-69==
'''[[אבא רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך]]'''.{{ש}}
+'''[[אבאר בו כפי כח לאברם]]'''.{{ש}}
==א-70==
'''[[אבאר במלה מתוקנה]]'''.{{ש}}
==א-71==
'''[[אבאר דת שעשועים יום אוחילה לאל למצוא פדיום]]'''.{{ש}}
==א-72==
'''[[אבאר מצות סוכה ובהלכות ישנים אנדד]]'''.{{ש}}
==א-73==
'''[[אבאר קצת פלאי אלהים]]'''.{{ש}}
==א-74==
'''[[אבאר שם אדיר שמותיו נוראים]]'''.{{ש}}
==א-75==
'''[[אבאר תקף אל רם ונשא]]'''.{{ש}}
==א-76==
'''[[אבארה ברון פצחי יושר הלכות חג פסחי]]'''.{{ש}}
==א-77==
'''[[אבד הוד תמה|אבד הוד תמה הושמם אדרת]]'''.{{ש}}

==א-78==
'''[[אבד ושבר וכלם]]'''.{{ש}}
==א-79==
'''[[אבד הסיד מן הארץ]]'''.{{ש}}
==א-80==
'''[[אבדה אמונה מבני אדם ואין מהם בך אוהב]]'''.{{ש}}
==א-81==
'''[[אבדה האמונה ונגעלה]]'''.{{ש}}
==א-82==
'''[[אבדה התקוה]]'''.{{ש}}
==א-83==
'''[[אבדה ממנו אמונה אמונת תורת בוראנו]]'''.{{ש}}
+'''[[אבדה ספינו אמונה]]'''.{{ש}}
==א-84==
'''[[אבדה עצה ודיצה]]'''.{{ש}}
אבד הוד תמה{{ש}}
==א-85==
'''[[אבדו חכמי גזית|אבדו חכמי גזית יושבי גנים]]'''.{{ש}}
==א-8986==
'''[[אבא אל מזבח אלהים שמחת גילי]]'''
==א-8987==
'''[[אבוא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך אהים]]'''

==א-106==
'''[[אבוא בחיל להתיצבה|אבוא בחיל להתיצבה במעמד פני תיבה]]'''.{{ש}}
==א-8988==
'''[[אבא בתחנה לפני אל בכתר שירה מכתר]]'''

==א-118==
'''[[אבוא היום בתפילה|אבוא היום בתפילה אל מקדשי אל]]'''.{{ש}}
==א-120==
'''[[אבוא כעני שואל בפתח|אבוא כעני שואל על פתח]]'''. – למוסף יוכ&quot;פ. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#לוח|לוח]] ה 83.{{ש}}

==א-127==
'''[[אבואה ברשיון מחוללי|אבואה ברשיון מחוללי אף מרשיון קהלי]]'''.{{ש}}
==א-128==
'''[[אבואה בתחנון|אבואה בתחנון פני רחום וחנון]]'''. – סליחה ד' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב יוספא בירבי בער זצ&quot;ל. הערה: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338142 324] מיחסו לר' יוסף בן ברוך אבל ר&quot;ת של הפיוט הם כמו שנסמן לעיל. * סליחה פראג 1613 סי' 80.{{ש}}

==א-129==
'''[[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה ואכרעה בקש רחמים בעד נהלאה]]'''.{{ש}}
==א-147==
'''[[אבותי כי בטחו|אבותי כי בטחו בשם אלהי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי]]'''.{{ש}}

==א-148==
'''[[אבותי כרבת ריבם|אבותי כרבת ריבם אבדת כל מחריבם]]'''.{{ש}}
==א-178==
'''[[אבי עבור על רשעי|אבי עבור על רשעי התדרוש לעון בצעי]]'''.{{ש}}

==א-186==
'''[[אבי מלכי וקדושי|אבי מלכי וקדושי דם נקי הנשפך בעזרת בית מקדשי]]'''. – קינה – סי' אבר… * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] [218] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338355 537]

אביוני עמך{{ש}}

אבינו מלך אנקת עמך{{ש}}

אבינו מלכנו אבינו אתה{{ש}}

אביעה כתם עווני{{ש}}

אביר הגביר{{ש}}

אביר ישראל{{ש}}

אבכה ועל שוד זבולי{{ש}}

אבל אנחנו חטאים ואשמים{{ש}}

אבל אעורר{{ש}}

==א-290==
'''[[אבל אשמים אנחנו|אבל אשמים אנחנו באולתנו הקשורה]]'''. – ה' עשי&quot;ת – סי' א&quot;ב אליה בר שמעיה חזק. * [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;printsec=frontcover#v=onepage&amp;q&amp;f=false סליחות מנהג פלאס-זולצבאך 1843]–89 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338063 245] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ס. פ.|ס. פ.]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1345734 208].

אבל בחטאינו{{ש}}

אבל במר נפש מתענים{{ש}}

אבלה נפשי וחשך תארי{{ש}}

אבן הראשה{{ש}}

אבן מעמסה{{ש}}

אבן שתיה{{ש}}

אבני אקדח{{ש}}

אבני יקר{{ש}}

אברהם היה אחד{{ש}}

אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא{{ש}}

אגגי בהעמיקו{{ש}}

אגדלך{{ש}}

אגורה באהלך עולמים{{ש}}

אגיד נפלאותיך איום ונורא{{ש}}

אגידה ואדברה עצמו מספר{{ש}}

אגיל ואשמח{{ש}}

אגיל ואשמח בשמחת תורה{{ש}}

אדאג מחטאתי{{ש}}

אדבר מישרים{{ש}}

==א-464==
'''[[אדברה בצר רוחי]]'''.{{ש}}
==א-465==
'''[[אדברה בצר רוחי אליך מלכי וקדושי]]'''.{{ש}}
==א-466==
'''[[אדברה ברשיון מביני]]'''.{{ש}}
==א-467==
'''[[אדברה ואעירה בירחי קדם אזכירה]]'''.{{ש}}
==א-468==
'''[[אדברה וירוח לי]]'''.{{ש}}
==א-469==
'''[[אדברה וירוח לי אשר ספרו לנו אבות מפי המגיד]]'''.{{ש}}
==א-470==
'''[[אדברה וירוח לי כי רוחי הציקתני על מרירות נפשי]]'''.{{ש}}
==א-471==
'''[[אדברה וירווח לי פני סולחי ומוחלי|אדברה וירוח לי פני סולחי ומוחלי]]'''.{{ש}}
==א-472==
'''[[אדברה נא שלום בך ירושלם החביבה]]'''.{{ש}}
==א-473==
'''[[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים כרש ואבכה בענוי נפש קהלי אבכה]]'''.{{ש}}
==א-474==
'''[[אדרה עד בית אלהים בלב נשבר מי יתנני במדבר]]'''.{{ש}}
==א-475==
'''[[אד&quot;ו דחה מראש]]'''.{{ש}}
==א-476==
'''[[אדום אמרה אין קץ וציון קוה לקץ]]'''.{{ש}}
==א-477==
'''[[אדום אשר מלך יאמר לפזורי קהלך]]'''.{{ש}}
==א-478==
'''[[אדום וצח יושב שמים נורא נצח]]'''.{{ש}}
==א-479==
'''[[אדום לה' לו אתחולל ואדום]]'''.{{ש}}
==א-480==
'''[[אדום עקר]]'''.{{ש}}
==א-481==
'''[[אדון אביר במעשיו כביר|אדון אביר במעשיו כביר מי אל כמוך]]'''.{{ש}}
==א-482==
'''[[אדון אדיר הכל לך לך]]'''.{{ש}}
==א-483==
'''[[אדון אל תשכח צעקת אריאל בנין כוננו ידיך]]'''.{{ש}}
+'''[[אדון אלהים צבאות]]'''.{{ש}}
+'''[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#שבתי וראה|אדון אם מעשים אין בנו]]'''.{{ש}}
==א-484==
'''[[אדון אימנני|אדון אמנני אצלו שכנני]]'''.{{ש}}
==א-485==
'''[[אדון אמץ ראובן בניסן וטלה]]'''.{{ש}}
==א-486==
'''[[אדון אצלו אמנני באהב שעשועים]]'''.{{ש}}
==א-487==
'''[[אדון אשר בין היצור נעבד תשוב תחייני]]'''.{{ש}}
==א-488==
'''[[אדון אשר יצוריו יצר והפליאם בראם מאין]]'''.{{ש}}
==א-489==
'''[[אדון אשר לו תאות מלוכהגדול ורם על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-490==
'''[[אדון אשר צדקתו לכל היצור נודעה]]'''.{{ש}}
==א-491==
'''[[אדון אשר רוכב בגאוה שחק]]'''.{{ש}}
==א-492==
'''[[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה הגיגנו אזון שיחנו בשאגנו]]'''.{{ש}}
==א-493==
'''[[אדון בכתר גבורת יסודך תרצה צעקתנו]]'''.{{ש}}
==א-494==
'''[[אדון בעוזו יוצר אורה והוא בורא חשכה]]'''.{{ש}}
==א-495==
'''[[אדון בעוזו יוצרי הוא נעלה על כל ברכה]]'''.{{ש}}
==א-496==
'''[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]]'''.{{ש}}
==א-497==
'''[[אדון בפקדך פנקסי לבקר]]'''.{{ש}}
==א-498==
'''[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רמה תזכור ברוגז חנות רחם]]'''.{{ש}}
==א-499==
'''[[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין אם ידקדק בחקר פועל אם יבדק]]'''.{{ש}}
==א-500==
'''[[אדון האדונים בוחן לבבות]]'''.{{ש}}
==א-501==
'''[[אדון האדונים מעותי סלח]]'''.{{ש}}
==א-502==
'''[[אדון האדונים סנה שוכן ונשא ורם לקול נגש נענה]]'''.{{ש}}
==א-503==
'''[[אדון הבט וראה עמל עמך בארץ צר]]'''.{{ש}}
==א-504==
'''[[אדון הביטה וראה את אנחותינו]]'''.{{ש}}
==א-505==
'''[[אדון הביטה ושמע את אנחותינו הביטה וראה את בשתינו]]'''.{{ש}}
==א-506==
'''[[אדון הביטה משמיך בעניים מבקשים שמך]]'''.{{ש}}
==א-507==
'''[[אדון הדרש לעם דורשיך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך]]'''.{{ש}}
==א-508==
'''[[אדון הזן את העולם]]'''.{{ש}}
==א-509==
'''[[אדון היושב על חוג הארץ נאדר בכח]]'''.{{ש}}

אדון הכל{{ש}}

אדון המושיע{{ש}}

אדון הסליחות{{ש}}

אדון העולמים{{ש}}

אדון יחיד יסד{{ש}}

אדון מועד כתקח{{ש}}

אדון משפט בקרבך{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם{{ש}}

אדון עולם אקו לך{{ש}}

אדון צור ישעי{{ש}}

אדוני האדונים השקיפה ממעונים{{ש}}

אדיר איום ונורא{{ש}}

אדיר במלוכה{{ש}}

אדיר דר מתוחים{{ש}}

אדיר הוא{{ש}}

אדיר ונאה בקודש{{ש}}

אדיר ונאור בורא דוק וחלד{{ש}}

אדיר יבנה ביתי{{ש}}

אדיר כבודו{{ש}}

אדיר לא ינום{{ש}}

אדירי איומה{{ש}}

אדם איך יזכה{{ש}}

אדם בקום עלינו{{ש}}

אדם ובהמה{{ש}}

אדמה מארר{{ש}}

ה' אבינו אתה{{ש}}

ה' אדונינו (תחינה){{ש}}

ה' אודך בכל לבבי{{ש}}

ה' אויב גבר{{ש}}

ה' איה חסדיך הראשונים{{ש}}

ה' אלהא את אמרת לכנישתא{{ש}}

ה' אלהא דכל דמטמר{{ש}}

ה' אלהא דשכינתיה בשמי נהורי{{ש}}

ה' אלהי אברהם יצחק וישראל{{ש}}

ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים{{ש}}

ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים{{ש}}

ה' אלהי ישועתי{{ש}}

ה' אלהי ישראל צדיק אתה{{ש}}

ה' אלהי רבת צררוני מנעורי{{ש}}

ה' אלהים מושיב יחידים{{ש}}

אדני אלהים צבאות אתה החלות{{ש}}

ה' אליך אזעק{{ש}}

ה' אליך כסיתי{{ש}}

ה' אליך נשאתי את עיני{{ש}}

ה' אם גדל עווני{{ש}}

ה' אם מאוס מאסתנו{{ש}}

ה' אנחתנו גדלה{{ש}}

ה' אני הגבר ראה שבר{{ש}}

ה' אפפונו יגונים{{ש}}

ה' ארכו שני{{ש}}

ה' את הוא אלהא דשרי ברום רקיעיא{{ש}}

ה' את הוא אלהא מלך{{ש}}

ה' את מפעליך אזכור{{ש}}

ה' בקול שופר{{ש}}

ה' בקר אערך לך{{ש}}

ה' בקר תשמע קולי{{ש}}

ה' דאבה רוחי{{ש}}

ה' דאגה שברה לבי{{ש}}

ה' דבידיה אסו{{ש}}

ה' דכאונו הממונו{{ש}}

ה' דל כבודנו{{ש}}

ה' דלו עיני{{ש}}

ה' דסגיאין רחמוהי{{ש}}

ה' דקריב לכל מאן דקרי ליה{{ש}}

ה' זעקתי בחבלי{{ש}}

ה' זעקתי בצירי{{ש}}

ה' זרה עם קדש{{ש}}

ה' חננו והקימנו{{ש}}

ה' חסד ואמת יקדמו פניך{{ש}}

ה' יבואונו רחמיך{{ש}}

ה' יגוני קראוני אל אבל{{ש}}

ה' יגענו וסבלנו צרות{{ש}}

ה' ידענו מעלנו{{ש}}

ה' יום לך אערוך תחינה{{ש}}

ה' יונתך שבעה קלון{{ש}}

ה' יושב שוכן מעוני{{ש}}

ה' יחיד{{ש}}

ה' ייאשוני מרחמיך{{ש}}

ה' ימין עוזך הרם{{ש}}

ה' יריבי תריב{{ש}}

ה' ישועה צוה{{ש}}

ה' לגזע הימן{{ש}}

ה' למה תביט בוגדים{{ש}}

ה' למה תהיה{{ש}}

אדני מעון אתה{{ש}}

אדני נגדך כל תאותי{{ש}}

ה' נגרו דמעי{{ש}}

ה' נזלו עיני{{ש}}

ה' נלכד במוקש{{ש}}

ה' נפלאות עשית{{ש}}

ה' נתתנו לשמה{{ש}}

ה' עד מתי תעשן חמתך{{ש}}

ה' צור ישראל{{ש}}

ה' רב העליליה{{ש}}

ה' רוח רחמים השב{{ש}}

ה' ריבה את יריבי{{ש}}

ה' שארית פליטת אריאל{{ש}}

ה' שדודים נדודים{{ש}}

ה' שובה ממרומיך{{ש}}

ה' שומרי לביתך נאוה{{ש}}

ה' שועת עמך הקשיבה{{ש}}

ה' שטופה חטופה{{ש}}

אדני שמעה אדני סלחה{{ש}}

ה' שמעתי ונרגזתי{{ש}}

ה' שעה נודד מקנו{{ש}}

ה' שעה עדתך{{ש}}

ה' שעה עם נדכה{{ש}}

אדעה כי אין זולתך לגאול{{ש}}

אדפוק בצהרים פתח{{ש}}

אדר נזלי ישע תזיל להמוני{{ש}}

אדרת חזקים{{ש}}

אדרת תלבושת{{ש}}

אהבו את ה'{{ש}}

==א-1238==
'''[[אהבני מנוער|אהבני מנער צור מושיב יחידים]]'''. – זולת לפסח – סי' יוסף בר יצחק [אבן אביתור]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338003 185].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 159.{{ש}}

אהבת אברהם ברכה תשית{{ש}}

אהבת הדסה{{ש}}

אהבת עזוז{{ש}}

אהבת צדק ותשנא רשע{{ש}}

אהוב מהר המור{{ש}}

אהוב נגלה על הר סיני{{ש}}

אהוביך אהבוך{{ש}}

אהובת נוער באבות משולשת{{ש}}

אהודה בקרב נוחלי מוסר{{ש}}

אהל שכנת באדם{{ש}}

אהלי אני עבטתי{{ש}}

אהלי אשר תאבת{{ש}}

אהלל בצלצלי שמע{{ש}}

אהללה אלהי אשירה עזו{{ש}}

אהללך בקול רם{{ש}}

אהלת מתוחים{{ש}}

אודה אל חי שמך{{ש}}

אודה יוצר{{ש}}

אודה לאלי{{ש}}

אודה לך חזקי נצח{{ש}}

אודה עלי חטאתי{{ש}}

אודה עלי פשעי{{ש}}

אודך בקול ערב{{ש}}

אודך ה' כי אנפת בי{{ש}}

אודך כי אנפת{{ש}}

אודך כי עניתני וחייתני{{ש}}

אוהבי ה' זרע עבדיו{{ש}}

אוחזי בידם{{ש}}

אוחיל יום יום אשתאה{{ש}}

אוחילה לאל{{ש}}

אוי כי אוסרתי{{ש}}

אוי כי ירד אש{{ש}}

אוי כי מחלוקת{{ש}}

אוי לי על גלות השכינה{{ש}}

אויל כהכניס תרף בהיכל{{ש}}

אוילי המתעה{{ש}}

אוילים מדרך פשעם{{ש}}

אוימתי בחיל כיפור{{ש}}

אויתיך קויתיך מארץ מרחקים{{ש}}

אום אני חומה{{ש}}

אום אשר בך דבוקה{{ש}}

אום בך שעונה{{ש}}

אום בלי קשר אסורה{{ש}}

אום ברה כחמה{{ש}}

אום כאישון ננצרת{{ש}}

אום נצורה{{ש}}

אום קרואה חבצלת השרון{{ש}}

אומן אמונים יכון{{ש}}

אומן ישעך בא{{ש}}
==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח —  סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד',ח', ל,' ע', ר', ת') הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב) [שלמה הבבלי]. * אוצר התפלות ח&quot;ב 260, ארנהיים 239, דרך חיים ח&quot;ד 119, כל בו ח&quot;ד 311, ע&quot;י 735, פירסט 109, שער השמים ח&quot;ב 105, צ 103.{{ש}}

אומץ יוסיף טהור ידים{{ש}}

אומץ קצות דרכיך{{ש}}

אומצו בתופף בשתים יעופף{{ש}}

אומר אף אני{{ש}}

אומרים לאדרך{{ש}}

אומרת אני מעשי למלך{{ש}}

אוני פטרי רחמתים{{ש}}

אופד מאז{{ש}}

אופל אלמנה תאיר{{ש}}

אופל המוני{{ש}}

אופן אחד בארץ{{ש}}

אור הגנוז בלובן המחשוף{{ש}}

אור זרוע זורח כבודו{{ש}}

אור ישע מאושרים{{ש}}

אור ישראל וקדושו{{ש}}

אור ישראל וקדושו מעמו שואל{{ש}}

אור ישראל קדושי{{ש}}

אור לשביעי גש{{ש}}

אור עולם קראו{{ש}}

אור עט אדרת{{ש}}

אור עליון{{ש}}

אור צח ופשוט{{ש}}

אורות מאפל הזריח מהודו{{ש}}

אורח זו אלך{{ש}}

אורח חיים מוסר תוכחת{{ש}}

אורח צדקה{{ש}}

אורחות אראלים{{ש}}

אורי וישעי על הים נגלה{{ש}}

אורך ואמיתך שלח{{ש}}

אורך תזריח לחשוכה{{ש}}

אות ברית ישראל{{ש}}

אות ברית שלשתי{{ש}}

אות בריתות שלש עשרה{{ש}}

אות זה החדש{{ש}}

אותותיך ראינו{{ש}}

אותך אדרוש ואליך אתודע{{ש}}

אותך אדרוש ולשמך איחל{{ש}}

אותך כל היום קיוינו{{ש}}

אז בבוא יום פקודת גיא המחזה{{ש}}

אז בבית שביינו{{ש}}

==א-2096==
'''[[אז בהיות כלה|אז בהיות כלה דרה בבית גרות]]'''. – זולת לחתן – סי' אמתי הקטן יחיה הרבה בתורה חזק [בן שפטיה]. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא|רומניא]] ח&quot;ב ב [126:] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא א|רומניא א]] (רסד); [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#רומניא ב|רומניא ב]] (תמ&quot;ח) [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337985 167] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50&amp;hilite= 46].{{ש}}

אז בהלוך ירמיהו{{ש}}

אז בהר מור{{ש}}

אז בחטאינו{{ש}}

אז ביום כיפור סליחה הורית{{ש}}

אז במלאת ספק{{ש}}

אז בעזבי מקרא דת{{ש}}

אז בקום הצר{{ש}}

אז בקשוב עניו{{ש}}

אז טרם נמתחו{{ש}}

אז ירנן{{ש}}

אז כארשת בתולה{{ש}}

אז כגולגל שעבוד הורים{{ש}}

אז כל בריות{{ש}}

אז כעיני עבדים{{ש}}

==א-2146==
'''[[אז לפנות ערב|אז לפנות ערב דפקנו הומים על שערי מלך]]'''. – סליחה לנעילה – סי' א&quot;ב (עד אות עי&quot;ן והשאר בלי סי'). *[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=727 362] היידנהיים, פיזרו, [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 135].{{ש}}

אז מאז זמות בכל פועל{{ש}}

==א-2152==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית אבות ובנים השית|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]]'''. – חלק ט&quot;ו (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].{{ש}}

==א-2153==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית דת וכס השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]]'''. – חלק ט&quot;ו, (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * נמצא ג&quot;כ בפני עצמו ב[[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#סליחות-פלאס|סליחות-פלאס]] [https://books.google.co.il/books?id=3F49AAAAcAAJ&amp;hl=iw&amp;pg=PP1#v=onepage&amp;q&amp;f=false 133]: [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337874 56] [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33]. הערה: ווינשע, די ליידען דעס מעססיאס, לייפציג 1870 עמ' 106.

==א-2154==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית נוה וינון השית|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (1) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

==א-2155==
'''[[אז מלפני בראשית#אז מלפני בראשית שבעה אלה השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]]'''. – חלק ט&quot;ז (2) מן הקרובה: &quot;[[שושן עמק]]&quot; לפי מנהג פולין. * [[אוצר_השירה_והפיוט/מפתח_המקורות/מקורות_עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=37&amp;hilite= 33].

אז מרחם אמי{{ש}}

אז קשתי וחרבי{{ש}}

אז שש מאות{{ש}}

אז תפיל בנעימים חבלך{{ש}}

אזהרות אבן גבירול{{ש}}

אזהרות לרס&quot;ג{{ש}}

אזהרת ראשית{{ש}}

אזון שלש עשרה מדות{{ש}}

אזון תחן והסכת עתירה{{ש}}

אזור נקמות{{ש}}

אזורי אימה{{ש}}

אזי בבגדי אמרי דר מעוני{{ש}}

אזכור מעללי יה{{ש}}

אזכור מקדם פלאי אל{{ש}}

אזכיר גבורות אלוה{{ש}}

אזכיר סלה זכרון מעשים{{ש}}

אזכיר צדקתך{{ש}}

אזכיר רהב ובבל{{ש}}

אזכירה סדר עבודה{{ש}}

אזכר סלה לשם פה לאדם{{ש}}

אזכרה אלהים ואהמיה{{ש}}

אזכרה אלהים נגינתי בלילה{{ש}}

אזכרה יום מותי{{ש}}

אזכרה מצוק{{ש}}

אזכרה מקדם פלאך (זולת){{ש}}

אזכרה נגינותי{{ש}}

אזכרה רחמיך{{ש}}

אזכרה שנות עולמים{{ש}}

==א-2304==
'''[[אזכרך דודי|אזכרך דודי מארץ ירדן וחרמונים]]'''. זולת —סי' א&quot;ב, משלם [בן קלונימוס]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=48 *] (זולת בין ראש חדש אייר לשבועות); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=238 118], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337928 110] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=285 277].{{ש}}

אזלת יוכבד{{ש}}

אזמר בשבחין{{ש}}

אזנו יצורי אלי{{ש}}

אזנך הטה{{ש}}

אזעק אל אלהים קולי{{ש}}

אזרח ממזרח העירות{{ש}}

אזרחי העיר ממזרח{{ש}}

אזרחי מעבר הנהר{{ש}}

אזרת עוז מלפנים{{ש}}

אחד גדל כח{{ש}}

אחד יחיד ומיוחד אל{{ש}}

אחד מי יודע{{ש}}

אחור וקדם צרת{{ש}}

אחות אשר לך כספת{{ש}}

אחות קטנה{{ש}}

אחזו אלים פני כסא{{ש}}

אחזיק נא לי{{ש}}

אחי מאין אתם{{ש}}

אחי שאו משאת{{ש}}

אחלה את פני ה'{{ש}}

אחלי יכונו דרכי{{ש}}

אחרה עת מועד{{ש}}

אחרי נמכר (זולת){{ש}}

אחריש ואתאפק{{ש}}

אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים{{ש}}

אחת שאלתי פליאה חזות{{ש}}

אטיף ארש מילולי{{ש}}

אטתי מטתי{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בא במסורת{{ש}}

אי גבורתך ימין אל... בערה בי{{ש}}

אי זה מקום בינה{{ש}}

אי כה אומר{{ש}}

אי פתרוס בעברך{{ש}}

איה חסדיך הראשונים{{ש}}

איה כל נפלאותיך{{ש}}

איה קנאתך וגבורותיך{{ש}}

איום ונורא צום העשור{{ש}}

איומה בהר המור{{ש}}

איומה בחר{{ש}}

איומה נחבסת ומופרכת{{ש}}

איומתי יונה יעלת חן{{ש}}

==א-2717==
'''[[איומתי שמחי ועלזי|איומתי שמחי ועלזי כי בא עת הדרך]]'''. — מאורה לשבת ב אחר הפסח — סי' שמואל כהן * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 232, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 106, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=34 48], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=210 104], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338112 294].{{ש}}

איומתי תעורר הישנים{{ש}}

איומתך סודרת קילוסך במקהלות{{ש}}

איחד צורי ברוב הודאות{{ש}}

איחד שם שוכן תרשישים{{ש}}

איילת חן{{ש}}

איין ציקליין{{ש}}

איך אוכל לבוא עדיך{{ש}}

איך אפתח פי{{ש}}

איך אשא ראש{{ש}}

איך זרים אכזרים{{ש}}

איך ידידות נפש{{ש}}

איך יעמוד לבבי{{ש}}

איך לזמר הגיון{{ש}}
==א-2817==
'''[[איך מכל אומות|איך מכל אומות הושפלתי עד תהומות]]'''. סליחה. —סי' אמתי חזק [בן שפטיה]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 898 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מבחר השירה|מבחר השירה]] [https://archive.org/details/mivarhashirahhai02brod/page/n65/mode/2up 47], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338074 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=50&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|ס. פ.]] 11, 186 [https://books.google.ht/books?id=TogPeJgrOIwC&amp;printsec=frontcover&amp;hl=fr#v=onepage&amp;q&amp;f=false *].{{ש}}
איך מפי בן ובת{{ש}}

איך משכני עליון{{ש}}

איך נאנחה במשבר{{ש}}

איך נוי שודד{{ש}}

איך נפלה ממנו עטרה{{ש}}

איך נפתח פה{{ש}}

איך תנחמוני הבל{{ש}}

איכה אהובים נאמנים{{ש}}

איכה אופל גאון עוזנו{{ש}}

איכה אלי קוננו מאליו{{ש}}

איכה אצת באפך{{ש}}

איכה אשפתו פתוח כקבר{{ש}}

איכה את אשר כבר עשוהו{{ש}}

איכה ישבה בדד עגונה{{ש}}

איכה ישבה חבצלת השרון{{ש}}

איכה צאן ההרגה{{ש}}

איכה תפארתי מראשותי השליכו{{ש}}

איככה אפצה פה{{ש}}

איל אחר נאחז{{ש}}

אילותנו לעזרתנו חושה{{ש}}

אילילה אלכה שולל{{ש}}

אילת אהבים מתנת סיני{{ש}}

אילת השחר אורה בהצחר{{ש}}

אימת נוראותיך{{ש}}

==א-3005==
'''[[אין זולתך|אין זולתך ואפס דוגמתך]]'''. – זולת לשבועות – סי' יצחק בר מאיר חזק ואמץ בתורה ובמעשים טובים. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337967 149].

==א-3006==
'''אין זולתך לגאול גואל חזק'''. – זולת – מזכיר חרבן ירושלם ע&quot;י מסעי הצלב בשנת 1099 – [קלונימוס בר יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337983 165].{{ש}}

==א-3022==
'''[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת בשר מדתך איה קנאתך ועצת עמדתך]]'''. – סליחה – סי' א&quot;ב (כפול) – [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=246 122]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=404 200]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;א 118 ח&quot;ג 304 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ה 167 הדרת, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מטיב שפה|מטיב שפה]] 15 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-בער|סליחות-בער (מ&quot;א)]] [https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/The_Seli%E1%B8%A5ot_for_the_Entire_Year.pdf#page=36 11] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות 1548|סליחות-1548]]-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=22&amp;hilite= 9], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11808&amp;st=&amp;pgnum=217 157] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=89 ח&quot;ב 43]: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338052 234].{{ש}}

==א-3027==
'''[[אין כמוך באלמים|אין כמוך באלמים דומם ושותק למעגימים]]'''. — זולת לשבת א' אחר פסח — סי' א&quot;ב, יצחק ברבי שלום חזק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 223, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 102, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=206 102], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א [https://benyehuda.org/collections/6832 217], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338276 458].{{ש}}

אין לי בטחון כי אם עליך{{ש}}

אין לנו לא אורים ותומים{{ש}}

אין לנו לא אשם ולא אשים{{ש}}

אין לנו עוד אלהים זולתך{{ש}}

אין מושיע וגואל{{ש}}

אין מי יקרא בצדק{{ש}}

אין פה להשיב{{ש}}

אין צור חלף{{ש}}

איש אשר הוקרן{{ש}}

איש חסיד{{ש}}

איש יולד לתת עליון{{ש}}

איש מלאכי חפצתי בו{{ש}}

איש עניו חילה פניך{{ש}}

איתן האזרחי השכיל{{ש}}

איתן למד דעת{{ש}}

איתן למד דעת בטרם ידעוך כל{{ש}}

אך בך לדל מעוז{{ש}}

אך בך לדל עזרה{{ש}}

אך בך מקוה ישראל{{ש}}

אך במתח דין{{ש}}

אך זה היום{{ש}}

אך זה היום קיויתי{{ש}}

אכון לחלות פניך{{ש}}

אכלו משמנים{{ש}}

אכן אתה אל{{ש}}

אכפרה פני מלך רב{{ש}}

אכרע אקוד לפני מלכי{{ש}}

אכתיר זר תהילה{{ש}}

אל אדון{{ש}}

אל אדון אמיתו צינה וכידון{{ש}}

אל אדון על כל המעשים (חתונה){{ש}}

אל אדון על כל המעשים אמר ויהי{{ש}}

אל אדון על כל פעלים{{ש}}

אל אל אשא דעי{{ש}}

אל אל בני אלים{{ש}}

אל אל וטובו{{ש}}

==א-3377==
'''[[אל אל חי ארנן|אל אל חי ארנן בלב ובשר אתחנן]]'''. — יוצר שבת אחר פסח. — סי' א&quot;ב, שמעון ברבי יצחק [בר אבון]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 235, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 107, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337932 114].{{ש}}

אל אל שדי אתחנן{{ש}}

אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני{{ש}}

אל אלהים אעתר{{ש}}

אל אלהים אצעקה במילולי{{ש}}

אל אלהים בך יצדקו צדוק{{ש}}

אל אלהים ה' דבר{{ש}}

אל אלהים ה' דבר (יוצר){{ש}}

אל אלהים ה' כמקראו{{ש}}

אל אלהינו נשוב בצר לנו{{ש}}

אל אלוה דלפה עיני{{ש}}

אל אליהו{{ש}}

אל אמונה עזרה הבה{{ש}}

אל ארך אפים אתה{{ש}}

אל באפך פן תמעיט{{ש}}

אל ברוב עצות תכן את רוח{{ש}}

אל דביר קדשך ידינו נשואות{{ש}}

אל דמי לך רב וגואל{{ש}}

אל הר המור{{ש}}

אל חי יפרֹש{{ש}}

אל חי יפתח השמים{{ש}}

אל טוב וסלח אדמתנו הצלח{{ש}}

אל יבנה הר גליל{{ש}}

אל ים גלותנו{{ש}}

אל ימעט לפניך את כל התלאה{{ש}}

אל ישעך צמאתי{{ש}}

אל ישראל נקראת לפנים{{ש}}

אל למושעות{{ש}}

אל מאד נעלה{{ש}}
==א-3774==
'''[[אל מחוללי|אל מחוללי שמע קולי כפי חילי אהללה]]'''. — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב 276 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=677 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 303, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=465 *], {{ש}} [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 134, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=237 *].


אל מלא רחמים של כ' סיון{{ש}}

אל מלך יושב על כיסא רחמים{{ש}}

אל מסתתר{{ש}}

אל מתנשא לכל לראש{{ש}}

אל נא אוצרך הטוב{{ש}}

אל נא יום זה{{ש}}

אל נא למען אב אומץ{{ש}}

אל נא לעולם תוערץ{{ש}}

אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה{{ש}}

אל נא תיסר באי עדיך{{ש}}

אל נא תעינו כשה אובד{{ש}}

אל נגלה במדות שלש עשרה{{ש}}

אל נורא עלילה{{ש}}

אל נכספתי לראותך{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

אל נערץ בסוד קדושים רבת{{ש}}

אל נקמות הופיע (סליחות){{ש}}

אל נשא ארנן בהתעלסה{{ש}}

אל עבדיך המצא קונם{{ש}}

אל עושה נפלאות{{ש}}

אל פתחך ירון שה אובד{{ש}}

אל רחום שמך{{ש}}

אל רם בכל נודעת{{ש}}

אל תבישנו{{ש}}

אל תעש עמנו כלה{{ש}}

אל תפר בריתך איתנו{{ש}}

אלה אזכרה (פיוט){{ש}}

אלה בשלישמו{{ש}}

אלה בשן סלע מצודתם{{ש}}

אלהא רבא{{ש}}

אלהי אברהם מאויבי עז{{ש}}

אלהי אל תדינני כמעלי{{ש}}

אלהי אקראך במחשב{{ש}}

אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות){{ש}}

אלהי בך איחבק{{ש}}

אלהי בשר עמך מפחדך סמר{{ש}}

אלהי העברים נקרא{{ש}}

אלהי הרוחות הושיעה נא{{ש}}

==א-4447==
'''[[אלהי ימי שנותי כלו|אלהי ימי שנותי כלו בארך גלותי]]'''. — אהבה לשבת א' אחר פסח — סי' יוסף שבתי בן יצחק חזק [החרוזים שבהם ר&quot;ת שבתי חסרים בדפוסים ונמצאו ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין]] י&quot;ב [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2574428 56]]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=656 255], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 221, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 307 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=338 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=205 101], תרגום אשכנזי מ' פאפפענהיים אש דת ח&quot;ג צד 41, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=102&amp;hilite= 98],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671].{{ש}}

אלהי ישועתנו שעה שועתנו{{ש}}

אלהי ישענו נוראות מאוים{{ש}}

אלהי מעשיו מה נפלאים{{ש}}

אלהי עושי יוצרי ונוצרי{{ש}}

אלהי עז תהלתי{{ש}}

אלהי קדם הדר במעונה{{ש}}

אלהי קדם מעונה{{ש}}

==א-4563==
'''[[אלהיכם אדיר שמו ומיוחד]]'''.–קדושה לשבת חתונה–[אליעזר].  * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4564==
'''[[אלהיכם אדירכם]]'''. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#נחלת שד&quot;ל-ג|נחלת שד&quot;ל ג]]  [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=29 26].{{ש}}
==א-4565==
'''[[אלהיכם אור עטר ומזיו טלית]]'''. – [אור שרגא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338416 598].{{ש}}
==א-4566==
'''[[אלהיכם אל אדיר ויחיד]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4567==
'''[[אלהיכם אל כל מקום גדולתו]]'''. –קדושה למוסף– [אפרים מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].{{ש}}
==א-4568==
'''[[אלהיכם אל נערץ בסוד קדושים אהובים]]'''. – [אלעזר בן יהודה הכהן]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=48 706].{{ש}}
==א-4569==
'''[[אלהיכם אלהים חיים]]''' –קדושה לשבת חתונה– [אליעזר] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338097 279].{{ש}}
==א-4570==
'''[[כתר לאדון נכתיר#אלהיכם אני|אלהיכם אני ואתם עמי]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}

==א-4571==
'''[[אלהיכם אני זוכר הברית|אלהיכם אני זוכר הברית הנה אנכי שולח לשארית]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=641 321],  דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=436 216], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4572==
'''[[אלהיכם אני פצתה צרור המור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337903 85].{{ש}}
==א-4573==
'''[[אלהיכם אתכם ינחם ורעתכם לטובה תומר]]'''.  סי' אביגדור קרא. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|בן חנניה]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2545933 ד 238].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#יזכור פראג|יזכור פראג]][https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000649560205171 עמוד 23].{{ש}}
==א-4574==
'''[[אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו]]'''. –קדושה למוסף– [ברוך בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338125 307].{{ש}}
==א-4575==
'''[[אלהיכם דרשו קראו זאת מנוחתו]]'''. –קדושה לשבת ראש חדש– [מיוחס לרס&quot;ג, אולם הוא סעדיה מאוחר].– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337995 177].{{ש}}
==א-4576==
'''[[אלהיכם זרוייו יאסף ויצבור]]'''. –קדושה למוסף של שבת וברית מילה– [זבדיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337986 168].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#זבדיה|זבדיה]] 48 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-איטליה|פליישר-איטליה]] 162.

==א-4577==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו|אלהיכם יוסף ידו לקבץ נפוצותיכם]]'''. –קדושה לשבת נחמו– סי יהודה בר שמואל חזק [החסיד]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=386 192], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=626 *], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=274 244], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=82 78], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338289 471], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התפלות-שבתי בס|סדר התפלות-שבתי בס]] 8.{{ש}}
==א-4578==
'''[[אלהיכם יוסיף ידו שנית]]'''. – קדושה למוסף שבת חתונה – [יוסף בן נתן חזן מטרנא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338090 272].{{ש}}
(*) ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרמה-1904|פרמה-1904]] 129 הוא לשבת חול המועד סוכות.

==א-4579==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה|אלהיכם יוסיף כס יה]]'''. –קדושה למוסף (*) שבת וברית מילה– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319]. (*) ראה [[#א-4580|אלהיכם יוסיף כס יה איוה]].{{ש}}

==א-4580==
'''[[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]'''. –(*) קדושה למוסף שבת וברית מילה [יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=63 721].{{ש}}
(*) * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] עמ' 70. ועיין [[#א-4579|אלהיכם יוסיף כס יה]].{{ש}}

==א-4581==
'''[[אלהיכם יזריח שמשו|אלהיכם יזריח שמשו שבעתים בגבורתו]]'''. –יוצר לשבת ראש חודש. סי' יהודה חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=35 17], דרך החיים ב 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4582==
'''[[אלהיכם יחזיר שכינתו]]'''. –[יהודה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338381 563].{{ש}}
==א-4583==
'''[[אלהיכם יחיד בעולמו]]'''. –[יוסף]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338387 569].{{ש}}
==א-4584==
'''[[אלהיכם יחיד ונשא מכל נעלם]]'''. –קדושה לשבת חתונה– [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
==א-4585==
'''[[אלהיכם יחשוף זרועו|אלהיכם יחשוף זרועו לקבל פזוריכם]]'''. – לשבת שובה– סי' יהודה [בר שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:].{{ש}}
==א-4586==
'''[[אלהיכם יצחצח קדושתו]]'''. –[יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338371 553].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 182b|המבורג 182b]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001674880205171 4].{{ש}}

==א-4587==
'''[[אלהיכם יוצרי מבטן|אלהיכם יצרי מבטן להיות בריתי אתו]]'''. –קדושה [יקר הלוי בן שמואל]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 488].{{ש}}
(*)מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#המבורג 37|המבורג 37]] [https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001674310205171/NLI#$FL51028996 72v].{{ש}}

==א-4588==
'''[[אלהיכם ישיב בשלם סוכו|אלהיכם ישיב שלם סכו ומעונתו]]'''. –קדושה לשבת חוה&quot;מ סכות– סי' יהודה [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=767 382], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] (ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11582&amp;st=&amp;pgnum=570 385:]),  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 267, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4589==
'''[[אלהיכם ישכיל עבדו]]'''.–יוצר (*)(צ&quot;ל קדושה) לשבת בראשית– סי' יהודה חזק [בר שמואל]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=33 16], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79] [מיחסו לר' יהודה סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338290 472], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563].{{ש}}

==א-4590==
'''[[אלהיכם ישלח משיחו|אלהיכם ישלח משיחו אזור צדק והאמונה ירביד]]''' (נ&quot;א: אלהיכם יביא משיחו... ומשפט רביד). –קדושה לשבת חנוכה– סי' יהודה חזק. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=46 22:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים ב|דרך החיים ב]] 268, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=273 243], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] חלק א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22373&amp;st=&amp;pgnum=435 215:], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338306 563] [מנסח: אלהיכם יביא], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=83 79].{{ש}}

==א-4591==
'''[[אלהיכם מושבו וממשלתו]]'''. – (*)קדושה לשבת תשובה. [מרדכי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338398 580].{{ש}}

==א-4592==
'''[[אלהיכם מלכי ודודי צרור המור]]'''. – [יהוספיה הגר]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] 

=='''[[אלהיכם רמה ידו]]'''==
(*)–קדושה למוסף שבת (שניה) של חנוכה. סי' ראובן חזק.– * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מוסקבה (גנזבורג) 201|מוסקבה 201]] [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001678600205171&amp;SearchTxt=guenzburg%20201 47ב].{{ש}}

אלהיכם שופט צדק{{ש}}

אלהיכם שיכנו שם{{ש}}
==א-4605==
'''[[אלהיכם תפארתו ממעל]]'''. –קדושה של מוסף– [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].

אלהים אין בלתך{{ש}}

אלהים אל דמי אל נקשר בשמי{{ש}}

אלהים אל דמי לדמי{{ש}}

אלהים אל דמי לך (זולת){{ש}}

אלהים אל מי אמשילך{{ש}}

אלהים אל ראשון ואחרון{{ש}}

אלהים אלי אתה{{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך (זולת){{ש}}

אלהים אלי אתה אשחרך מארץ שביי{{ש}}

אלהים אמת אלהים חיים{{ש}}

אלהים אתה ידעת{{ש}}

אלהים באוזנינו שמענו{{ש}}

אלהים בהנחילך{{ש}}

אלהים בישראל גדול יחודך{{ש}}

אלהים בישראל גדול נודעת{{ש}}

==א-4686==
'''[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]'''.{{ש}}

אלהים בצעדך הכות פתרוס{{ש}}

אלהים דבר בקול ערב{{ש}}

אלהים ה' חילי{{ש}}

אלהים יסעדנו{{ש}}

אלהים יראה לו שה פזורה{{ש}}

אלהים לא אדע זולתך{{ש}}

==א-4790==
'''[[אלהים שלח עזרה]]'''. – [נתן בר יצחק]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338150 332].

אלהינו אל שדי{{ש}}

אלהינו אלהים אמת{{ש}}

אלהינו שבשמים{{ש}}

אלהינו שבשמים אל תעמוד לנו במידת הדין{{ש}}

אלהינו שבשמים חננו{{ש}}

אלוה מני עד{{ש}}

אלוהי אבי{{ש}}

אלוהים צוית לידידך בחירך{{ש}}

אלי אלי למה{{ש}}

אלי אלי למה עזבתנו{{ש}}

אלי אלי למה עזבתני ותמסרני{{ש}}

אלי חיש גואלי{{ש}}

אלי עדתי והילילי{{ש}}

אלי ציון{{ש}}

אלי שובה איומתי{{ש}}

אליהו הנביא{{ש}}

אליהו הנביא מהרב אברהם יצחק הכהן קוק{{ש}}

אליו מי הקשה{{ש}}

אליך אקרא יה{{ש}}

אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה{{ש}}

אליך ה' נשאנו עינינו{{ש}}

אליך ה' נשאתי עיני{{ש}}

אליך ה' שועתי{{ש}}

אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי{{ש}}

אליך האל עיני כל יציר תלויות{{ש}}

אליך ועדיך באנו נערים וזקנים{{ש}}

אליך לב ונפש נשפוך כמים{{ש}}

אליך נפשי אשא{{ש}}

אליך נקרא איום ונורא{{ש}}

אליך נשואות עינינו{{ש}}

אליך פנינו בושנו להרים{{ש}}

אליך צורי כפים שטחתי{{ש}}

אליך תשוקתי{{ש}}

אליכם עדה נאמנה{{ש}}

אליכם עדה קדושה{{ש}}

אלים ברוצם באופניהם{{ש}}

אלכה ואשובה{{ש}}

אלמעכטיגער גאט{{ש}}

אם אמרי אשכחה מרי שיחי{{ש}}

אם אפס{{ש}}

אם אשמנו כתולע האדים{{ש}}

אם חכם לבך בני{{ש}}

אם יוספים אנחנו{{ש}}

אם ישבת לכסא{{ש}}

אם יתקע שופר בעיר{{ש}}

אם לא תדעי נפשי אחריתך{{ש}}

אם ננעלו{{ש}}

אם עוונינו ענו בנו{{ש}}

אם עוונינו רבו להגדיל{{ש}}

אם פגע בך האי מנוול{{ש}}

אם תאהב דרך{{ש}}

אם תאכלנה נשים פרים{{ש}}

אם תחפצה{{ש}}

אם תעינו לא תתענו{{ש}}

אם תעירו תלונותיכם{{ש}}

אמהות עת נכבשה{{ש}}

אמון יום זה{{ש}}

אמון פתחי תשובה{{ש}}

אמונה יצרה{{ש}}

אמוני ארץ אמונתך שוחחים{{ש}}

אמוני חוגגי תקופת השנה{{ש}}

אמוני לבב{{ש}}

אמוני נכונים{{ש}}

אמוני שלומי ישראל{{ש}}

אמוניך מתחננים{{ש}}

אמוניך שעה{{ש}}

אמונים אשר נאספו{{ש}}

אמונים בני מאמינים{{ש}}

אמונים יחוסים{{ש}}

אמונים כגהו מתוך בהו{{ש}}

אמונים ערכו שבח{{ש}}

אמונים שררו{{ש}}

אמונת אומן לעם זו זכרת{{ש}}

אמונת אומן עצות מרחוק{{ש}}

אמונת מלכים{{ש}}

אמונת עתים{{ש}}

אמונתך אמיתי רבה{{ש}}

אמיץ כח{{ש}}

אמנם אלהי עולם{{ש}}

אמנם אנחנו חטאנו{{ש}}

אמנם אשמינו{{ש}}

אמנם הרענו מעשינו{{ש}}

אמנם כן יצר סוכן בנו{{ש}}

אמנם עוונינו למאד גברו{{ש}}

אמנת מאז ארשת ניב שפתים{{ש}}

אמצני אלהי{{ש}}

אמצת עשור{{ש}}

אמר ה' ליעקב{{ש}}

אמר רבי עקיבא{{ש}}

אמרו לאלהים עם אחריו נוהים{{ש}}

אמרו לנמהרי לב{{ש}}

==א-5900==
'''[[אמרות ה' אמרות טהורות]]'''. – קרובה לשבועות [ריט&quot;ע]. חלקי הקרובה: א. (מגן): אמרות ה' – סי' א&quot;ב; (חתימה): ישראל ושבטיו סברו – סי' יוסף. ב. (מחיה): תורת ה' תמימה משיבת נפש – סי' תשר&quot;ק; (חתימה): יחדו וועדו סגני – סי' יוסף. ג. (משלש): אמיצי שחק ופליאי תבל – סי' א&quot;ת ב&quot;ש. ד. (אתה קדוש): ארוממך נצח בעוז וברננים. ה. יהי ברדתו מגבוהים – סי' יוסף בר שמואל. ו. (פזמון): אדיר ונאור קורא הדורות. ז. (פזמון): איומה חשוקה. ח. (ובכן): אז מראשית כל מפעל. ט. (דברין): וירד אביר לבאר קשות ורכות. י. (סלוק): חסר, ואולי הוא הסלוק הנזכר בתוספות [[ערכין ב ב|ערכין ב:]] ד&quot;ה: היודע להתעטף. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337952 134–136].{{ש}}
(*) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 273.{{ש}}

==א-5905==
'''[[אמרות ה' נחמות|אמרות י&quot;י נחמות הבאות תמהר תחיש י&quot;י צבאות]]'''. – קינה – סי' אברהם בר שמואל חזק וחזק [משפייער]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סלוניקי|א סלוניקי]], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338102 284].

אמרות אל אמרות טהורות{{ש}}

אמרות האל טהורות{{ש}}

אמרנו נגזרנו לנו{{ש}}

אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי{{ש}}

אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני{{ש}}

אמרת ה' צרופה
אמרת רנן אערוכה{{ש}}

אמרתי לפושעים אכלה פשעים{{ש}}

אמרתי שעו מני{{ש}}

אמרתך צרופה ועדותיך צדק{{ש}}

אמת אתה הוא ראשון (סליחה){{ש}}

אמת אתה חתננו{{ש}}

[[אמת יהגה חכי]]

אמת משל היה{{ש}}

אמת שבת לאות בנים אהובים{{ש}}

אנא אדון הסליחות והרחמים{{ש}}

אנא אדון הרחמים{{ש}}

אנא אזון חין תאבי ישעך{{ש}}

אנא אזון שועת מיחלים{{ש}}

אנא אחוז כס{{ש}}

אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים{{ש}}

אנא אל אחד ושמו אחד{{ש}}

אנא אל אחרון וראשון{{ש}}

אנא אל נאור{{ש}}

אנא אלהי אברהם{{ש}}

אנא אלהי הנאדר{{ש}}

אנא אלהי תהלתי{{ש}}

אנא אמונים תעלה{{ש}}

אנא אמץ עם נצורי כאישון{{ש}}

אנא אנקת אסירי הבן{{ש}}

אנא בכח{{ש}}

אנא בקראנו{{ש}}

אנא דודי דגול מרבבה{{ש}}

אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא{{ש}}

אנא ה' נוקם ובעל חמה{{ש}}

אנא ה' רחמיך יראו{{ש}}

אנא האל הנקדש{{ש}}

אנא הבורא עולמו בימים ששה{{ש}}

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה{{ש}}

אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך{{ש}}

אנא הואל סלוח לעבדיך{{ש}}

אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה{{ש}}

אנא הושע מאור עיני{{ש}}

אנא המיחד לכבודו{{ש}}

אנא המקדים לעולם דברים שבעה{{ש}}

אנא השם הנכבד והנורא{{ש}}

אנא זכור לאברהם{{ש}}

אנא חטא העם הזה{{ש}}

אנא חיש ישעי וחופשי{{ש}}

אנא חיש נא ישעי{{ש}}

אנא יוצרי דרשני{{ש}}

אנא יוצרי וקדושי{{ש}}

אנא יחיד נצור כבבת{{ש}}

אנא יסד יסודות מקדשי{{ש}}

אנא יערב לך שועי{{ש}}

אנא ישר מערכי{{ש}}

אנא ישר עם בא{{ש}}

אנא כעב זדוני תמחהו{{ש}}

אנא מלכי וקדושי{{ש}}

אנא עוררה אהבתך הישנה{{ש}}

אנא צור הנראה בלבת{{ש}}

אנא צור מושיעי{{ש}}

אנא רחום אל תפן לרשענו{{ש}}

אנא תומכי בדי ערבה{{ש}}

אנא תרב עליצותך{{ש}}

אנה אלך ואזיל דמעות כמים{{ש}}

אנוסה לעזרה פצתי עדיך{{ש}}

אנוקים ודוויים במכאובות{{ש}}

[[אנוש איך יתכפר]]

אנוש במה יצדק{{ש}}

אנוש עד דכא תשב{{ש}}

אנחנו אשמנו{{ש}}

אנחנו בני החבורה{{ש}}

אנחנו החומר ואתה יוצרנו{{ש}}

אנחתי מאד רבה{{ש}}

אני אמרתי אל מוציאו{{ש}}

אני אני המדבר{{ש}}

אני אספר באמרי שפר{{ש}}

אני אשאל{{ש}}

אני אשווע בבקר{{ש}}

אני ברב חסדך אבוא ביתך{{ש}}

אני גולה וסורה{{ש}}

אני הגבר אקונן{{ש}}

אני הוא השואל{{ש}}

אני היום{{ש}}

אני חומה ושדי כמגדלות{{ש}}

אני יום אירא אליך אקרא{{ש}}

אני מפקיד יחידתי{{ש}}

אני עבדך בן אמתך{{ש}}

אני צעיר{{ש}}

אני קול יללה ארים{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל{{ש}}

אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי{{ש}}

אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם{{ש}}

אנכי אחת דיבר בקדשו{{ש}}

[[אנכי אנכי אנחם]]

אנכי אשאל מעם{{ש}}

אנכי גדול בנודעים{{ש}}

אנכי שמי אדני{{ש}}

אנסיכה מלכי{{ש}}

אנעים חדושי שירים{{ש}}

אנקת מסלדיך{{ש}}

אנשי אמונה אבדו{{ש}}

אנשי אמונה אבדו ואין איש{{ש}}

אנשי אמונה נעלמו מדורות{{ש}}

אנשי אמונה עברו{{ש}}

אנשי חסד הנושאים קולם{{ש}}

אנשי משמר{{ש}}

אסדר לסעודתא{{ש}}

אסופים אסופי אשפתות{{ש}}

אסירים אשר בכושר שעשעת{{ש}}

אסירים בשיר יצאו{{ש}}

==א-6951==
'''אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה'''. – על הרדיפות באשכנז בשנת 1298 – סי' א&quot;ב, העלוב תמר, תמר חזק ואמץ [בר מנחם]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=75 סי' 3] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338312 494].

אסתכל בעמך{{ש}}

אעירה שחר על דברתך{{ש}}

אעניד לך תפארה והלל{{ש}}

אערוך מדברי דתי{{ש}}

אערוך מהלל ניבי{{ש}}

אערוך שועי{{ש}}

אערך צפצופי{{ש}}

אעשה למען שמי{{ש}}

אף אורח משפטיך{{ש}}

אף ברי אותת{{ש}}

אפאר לאלהי מערכה{{ש}}

אפאר למלכי בקודש{{ש}}

אפודי שש{{ש}}

אפוני אימיו{{ש}}

אפילו כל נימי{{ש}}

אפיק רנן ושירים{{ש}}

אפננת ערוגים{{ש}}

אפס הוד כבודה{{ש}}

אפס זבח ועולה{{ש}}

אפס מזיח{{ש}}

אפס מרצה{{ש}}

אפסו אישים ובטלו קרבנות{{ש}}

אפפו עלי רעות{{ש}}

אפפונו חבלי מות{{ש}}

אפפונו מים{{ש}}

אפפונו מצוקות{{ש}}

אפתח נא שפתי{{ש}}

אפתחה במשל פי{{ש}}

אצבעותי שפלו{{ש}}

אצולה לפנים{{ש}}

אצולה מכבודו אל בראך{{ש}}

אצולים מגיא כסלוחים{{ש}}

אצולת אומן בצירוף זקוקה{{ש}}

אצור לספור חוק תעודה{{ש}}

אצילי עם עולי גולה{{ש}}

אצתי צום כפור{{ש}}

אקדמות{{ש}}
==א-7354==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — סי' א - נו&quot;ן.* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *].{{ש}}
(*) ערך זה נכפל ראה לקמן [[#ז-98|ז-98]].

אקחה בראשון פרי עץ הדר{{ש}}

אקף יא צ'בי אלבר{{ש}}

אקרא בבכיה רבה{{ש}}

אקרא בשמך{{ש}}

אקרא לאלהים עליון{{ש}}

אראה לפני אלהים ברנני{{ש}}

אראלי מעלה{{ש}}

אראלי מרומים{{ש}}

אראלים וחשמלים זה אל זה שואלים{{ש}}

==א-7456==
'''[[אראלים וחשמלים יתנו שיר|אראלים חשמלים יתנו שיר לשם האל בטוב הגיון]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף זבארה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#אלברעכט|אלברעכט]] [https://www.jstor.org/stable/43367064?seq=28 28], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 219 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אר&quot;צ|אר&quot;צ]] (שסב) [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI *]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 71, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 100,  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|צ.ד.מ.ג.]] נז 448 [https://opendata.uni-halle.de/explore?bitstream_id=91892760-c9fe-4ee1-87fb-640db129f925&amp;handle=1981185920/112959&amp;provider=iiif-image *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ראב&quot;ע-איגר|ראב&quot;ע איגר]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=117 217] [מיחסו בטעות להראב&quot;ע], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|שע&quot;ה]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39556&amp;st=&amp;pgnum=179 148], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=13 671] [מיחסו ליוסף סתם, ולא עמד על הסי' הנכון].{{ש}}

אראלים ומלאכים{{ש}}

ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות){{ש}}

ארבעה עמדו{{ש}}
==א-7488==
'''[[ארוגי עוז|ארוגי עוז בקול מעוז לנערץ בצבא המלה]]'''. — אופן לשבת ראשון אחר פסח — סי' א'-פ'. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=655 254], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 218 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 306 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=337 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=204 101], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=21 679].{{ש}}

ארוממך אל חי{{ש}}

ארוממך אלהים המרומם{{ש}}

ארוממך חזקי וחלקי{{ש}}

ארוממך לכבוד שמך{{ש}}

ארור המן{{ש}}

ארזי הלבנון{{ש}}

ארחמך ה' חזקי{{ש}}

ארחמך מרחמי{{ש}}

ארחץ בנקיון כפות{{ש}}

אריאל בהיותו על מכונו{{ש}}

אריד בשיחי בשיחי לגוחי{{ש}}

אריה ביער דמיתי{{ש}}

אריה מסבכו{{ש}}

אריות הדיחו פזורה{{ש}}

אריות הדיחו שה פזורה{{ש}}

ארים על שפיים{{ש}}

ארך אפים אתה{{ש}}

ארכו הימים ודבר חזון{{ש}}

ארכין{{ש}}

ארכן וקצרן לא יחדל וימנע{{ש}}
==א-7657==
'''[[ארנן חסדך לבוקר|ארנן חסדך לבוקר אמיץ כליות חוקר]]'''. — יוצר לשבת (ראשון) (*) שני אחר פסח (מ&quot;פ) ולשבת הגדול (מנהג צרפת) — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל [ריט&quot;ע]. *  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=658 257], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 228, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 104, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}

ארץ הקדושה{{ש}}

ארץ התמוטטה והתפוררה{{ש}}

ארץ ורום בהבראם{{ש}}

==א-7691==
'''[[ארץ לא מטוהרה|ארץ לא מטוהרה עיר הכמרים]]'''. – קינה – סי' א&quot;ב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [224].{{ש}}(*)[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#גזרות|גזרות]] 201.

==א-7694==
'''[[ארץ מטה ורעשה|ארץ מטה ורעשה בסהר שלישי התגעשה]]'''. – קרובה לא' דשבועות – [קליר]. חלקי הקרובה: א. (מגן): ארץ מטה ורעשה – סי' א–למ&quot;ד; חתימה: גורלי תמוך לגונני. ב. (מחיה): מן ההר למעוניו – סי' מ–צד&quot;י; חתימה: אלהים הזיל משחקים. ג. (משלש): קדוש הופיע מפארן – סי' ק'–תי&quot;ו. ד. (אתה קדוש – אל נא): 1) אנכי בשם אל שדי – סלי סי' ומסיים: חי וקים... וקדוש. 2) אז בכתב אשורית – סי' אלעזר בירבי קליר, ומסיים באל נא לעולם וכו'. ה. (ובכן ה' קנני ראשית דרכו): אלפים שנה נמתקתי בחכי – סי' א&quot;ב (נוסד על משלי ח' כ&quot;ב–כ&quot;ט). ו. (סדר): מכיל י&quot;ב פיוטים שנוסדו על שמות י&quot;ט, י&quot;ד; כ, א–י&quot;ח. ואלו הם: 1. אתו מצות וחקים – סי' א&quot;ב. 2. תתו קול עוז אל אלים – סי' תשר&quot;ק. 3. אשר כל פעלו תמים – סי' א&quot;ב. 4. תעות זורחים וצוללים – סי' תשר&quot;ק. 5. את שם אדיר באדירים – סי' א&quot;ב. 6. תכלית כל פעל רום ותחתונים – סי' תשר&quot;ק. 7. אזון להוריך בחבור אמונים – סי' א&quot;ב. 8. תור וסור מאנשי דמים – סי' תשר&quot;ק. 9. אל תתערב במנאפים – סי' א&quot;ב. 10. תרחק מחבורת גנבים – סי' תשר&quot;ק. 11. אטום שפתיך מתפלוצים – סי' א&quot;ב. 12. תחמודות בתים ואהלים – סי' תשר&quot;ק. ז. (סלוק): אלה העדות והחקים אשר נתנו לעם חשוקים. הערה: בדפוסים שלנו נשמטו מן הא&quot;ב של ח&quot;ה מאות עי&quot;ן עד רי&quot;ש ונדפסו בפני עצמם מתוך מחזור כ&quot;י ברעסלוי, ע&quot;י האאס (עיין למטה) ועוד פעם ע&quot;י א. משכן ברבעון האנגלי (עי' למטה), אולם הוא מיחסם לר' שמעון בן יצחק בן אבון ולא ידעתי הא מנין לו. לפי הנראה לא נודעה לו הוצאת האאס שקדמה להוצאתו. * אסב 147: [בדפוס זה הפיוט הוא לב' דשבועות]; כל בו ח&quot;ד 336 מד&quot;א-שבועות 153 ובשאר דא&quot;ש. האאס 11 רבעון האנגלי מ&quot;ח ח&quot;א 553 [בשני הדפוסים האחרונים נמצאו רק הבתים הנשמטים בדפוסים האחרים]. ל 35 צ 46.{{ש}}

אש תוקד בקרבי{{ש}}

אשא כנפי שחר{{ש}}

אשא לבי אל כפים{{ש}}

אשא עיניי{{ש}}

אשאג מנהמת לבי ואתאונן{{ש}}

אשאל אלהי{{ש}}

אשוחח נפלאותיך צור עולמים{{ש}}

אשום אשמתי לך{{ש}}

אשחר אל אל כל שנות עדני{{ש}}

אשחר עדתי{{ש}}

אשחר תשועתך{{ש}}

אשיחה בדברי נפלאותיך{{ש}}

אשיחה עם לבבי{{ש}}

אשיר בהוד נועם{{ש}}

[[אשיר במישרים]]

אשיר בקול נועם{{ש}}

אשיר לאל{{ש}}

אשיר לדוד שירתו{{ש}}

אשיר עז{{ש}}

אשירה ואזמרה שמך גואלי{{ש}}

אשירה כשירת משה{{ש}}

אשישת שלוחתו{{ש}}

אשכול איווי תאות כל נפש{{ש}}

אשם בעלי אשמה{{ש}}

אשמחה בדודי{{ש}}

אשמינו ועונינו רבו ועצמו{{ש}}

אשמנו באומר ובפועל{{ש}}

אשמנו מכל עם{{ש}}

אשמרה אליך עוזי{{ש}}

אשנבי שחקים{{ש}}

אשען במעש אזרח{{ש}}

אשפוך שיחי לפניך צורי{{ש}}

אשפוך תחינה{{ש}}

אשר בגלל אבות{{ש}}

אשר הניא{{ש}}

אשר יחדיו{{ש}}

אשר יצר אור וצר{{ש}}

[[אשר לו ים ויבשת]]

אשרו דרכיכם{{ש}}

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה{{ש}}

אשרי העם יודעי תרועה לפתותו{{ש}}

אשרי העם שלו ככה{{ש}}

אשרי כל חוסי בך{{ש}}

אשרי עין ראתה אהלנו{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון בבית קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה ארון הקדש{{ש}}

==א-8425==
'''[[אשרי עין ראתה ארון התפארת|אשרי עין ראתה ארון התפארת ובני אהרן עומדים על מזבח הקטרת]]'''. — הוספה להעבודה &quot;[[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2230|אזכיר גבורות]]&quot; לר' יוסי בן יוסי — סי' יוסף הקטן [בן אביתור?] * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קצנטינא|קצנטינא]] 83 [הדף נסמן עג בטעות].

אשרי עין ראתה ארץ צבי{{ש}}

אשרי עין ראתה ישראל יחד נקהלים{{ש}}

אשרי עין ראתה כהן בהוד עטרת{{ש}}

אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו{{ש}}

אשרי עין ראתה קדש הקדשים{{ש}}

אשרי עין ראתה שושנת השרון{{ש}}

אשריך אום קדוש{{ש}}

אשריך הר העברים{{ש}}

אשריך ישראל - אשלי מטע גן{{ש}}

אשריך ישראל מי כמוך{{ש}}

אשריכם ישראל{{ש}}

אשרינו (בהילולא דבר יוחאי){{ש}}

אשת חיל (זמר){{ש}}

אשת נעורים האהובה{{ש}}

אשתבח בתהלות{{ש}}

אשתחוה אל היכל קדשך ביראה{{ש}}

אשתטחה פני ארון{{ש}}

את אויביך אל תשמיד{{ש}}

את גומל מערבות{{ש}}

את דבר קדשך זכור{{ש}}

את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי{{ש}}

את הברית ואת החסד{{ש}}

את הוא אלהא דגלן{{ש}}

את הקול קול יעקב נוהם{{ש}}

את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו{{ש}}

את חטאי אני מזכיר היום{{ש}}

את חיל יום פקודה{{ש}}

את יום השמיני בטוב יזמיני{{ש}}

את יום פדותכם{{ש}}

את כל התלאה{{ש}}

את עמי טובות אבשר{{ש}}

את פליאות שם מחולל{{ש}}

את פני ה' יום תראו{{ש}}

את פני מבין ויודע דין דל{{ש}}

את פני מלך אתיצבה{{ש}}

את צום השביעי{{ש}}

את שיחי אשפוך{{ש}}

אתאנו לחלות פניך{{ש}}

אתאנו לך יוצר רוחות{{ש}}

אתאנו על שמך (פיוט){{ש}}

אתה אהבת עמך{{ש}}

אתה אהובי{{ש}}

אתה אל כביר{{ש}}

אתה אל נורא אתה{{ש}}

אתה אלהי מלכי מקדם{{ש}}

אתה אלהי תהלתי{{ש}}

אתה אלהים וזולתך אין עוד{{ש}}

אתה בן אדם גס רוח{{ש}}

אתה גאלת{{ש}}

אתה האל עושה פלא{{ש}}

אתה האל עושה פלאות{{ש}}

אתה הארת{{ש}}

אתה הוא ולא יתמו שנותיך{{ש}}

אתה הנחלת{{ש}}

אתה הרואה בעלבון נעלבים{{ש}}

אתה חלקי וצור לבבי{{ש}}

אתה כוננת עולם ברב חסד{{ש}}

אתה כוננת עולם מראש{{ש}}

אתה לבדך עטית{{ש}}

אתה מבין{{ש}}

אתה מלא רחמים{{ש}}

אתה מקדם אלהינו אדוננו{{ש}}

אתה תקותי ותוחלתי{{ש}}

אתודה לך חטאתי במורא{{ש}}

אתוודה על עבירות{{ש}}

אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי{{ש}}

אתיו אמונים גזעי שלשה{{ש}}

אתיית עת דודים כגעה{{ש}}

אתן תהלה לאל המהולל{{ש}}

אתניה שבחיה{{ש}}

אתקינו סעודתא{{ש}}

=ב=

באנו ליחד שם האל{{ש}}

באפוד חושן נקבעת{{ש}}

באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל{{ש}}

בדעתו אביעה חידות{{ש}}

בהיות ארון בבית קדשי הקדשים{{ש}}

בהיות ארון הבית על כנו{{ש}}

בהיכלך שמיר ושית{{ש}}

בורא עד אנה{{ש}}

בזכרי ימים ימימה{{ש}}

בזכרי על משכבי{{ש}}

בטרם שחקים וארקים נמתחו{{ש}}

בי תמכה ימינך{{ש}}

ביום הלבנת פשעי{{ש}}

ביום כפרת עווני{{ש}}

ביום עשור קראתיך{{ש}}

ביום שבת קדש{{ש}}

[[בימים ההם ובעת ההיא]]

בין כסה לעשור{{ש}}

בלולי אש ומימות{{ש}}

בליל זה בראש השנה{{ש}}

בליל זה יבכיון{{ש}}

==ב-726==
'''[[בליל זה סר נגהי]]'''. – קינה לת&quot;ב [הרקח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338137 319].{{ש}}
(*) מקורות נוספים: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#שירת הרקח|שירת הרקח]] 159 {{ש}}

בליל על משכבי{{ש}}

במאי פומא נפתח{{ש}}

במוצאי יום מנוחה{{ש}}

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה{{ש}}

במוצאי מנוחה תהילות תצמיח{{ש}}

במכת אהלה{{ש}}

במקדש אל והיכליו{{ש}}

במקהלות ברכו{{ש}}

במרומי ערץ{{ש}}

במרומי רום ישיבתך{{ש}}

במתי מספר חילינו פניך{{ש}}

בן אדם אלות אנח בשמעך{{ש}}

בן אדם מה לך נרדם{{ש}}

בן אדמה{{ש}}

בני היכלא{{ש}}

בני עליון בגבהי שחקים יאיצו{{ש}}

בני ציון היקרים{{ש}}

בנים שמעו לי ילדי איתני{{ש}}

בנין המזבח אם נהרס{{ש}}

==ב-1071==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בנר מצוה ותורה אור]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 98.

בנשף קדמתי{{ש}}

==ב-1086==
'''[[בסימנא טבא יאיא|בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליה ושעת רצון ברכה והצלחה]]'''. — כתובה לב' שבועות. * רנה וישועה [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018638400205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 156:
בעשור יום גילות{{ש}}

בעת רצון תחנתי{{ש}}

בצאתו מן הדביר שלם{{ש}}

==ב-1277==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|בצל ידך תכסה]]'''. – פיוט לסכות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 103.

בקר אעיר אקראך{{ש}}

בקר אערך לך ואצפה{{ש}}

בקשה למוצאי שבת{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון{{ש}}

בקשה לרב סעדיה גאון/נוסח איטליה{{ש}}

בר יוחאי{{ש}}

ברוך אל עליון{{ש}}

ברוך אלהי עליון{{ש}}

ברוך בא בשם ה'{{ש}}

ברוך ה' יום יום{{ש}}

ברוכים אתם קהל אמוני{{ש}}

ברוכים העומדים והיושבים{{ש}}


ברח דודי (פיוט){{ש}}

ברית כרותה מלשכוח{{ש}}

ברכי אצולה{{ש}}

בשאר שמחות שירים תענו{{ש}}

בשם אלהי אברהם אפתחה{{ש}}

בת אהובת אל קמה בשחר{{ש}}

בת ברורה{{ש}}

בת עמי לא תחשה{{ש}}

בת עמי תייליל{{ש}}

בת ציון שמעתי{{ש}}

בתולת בת יהודה{{ש}}

=ג=
גדול עווני{{ש}}

גלה גלה{{ש}}

גרוני נחר זועק חמס{{ש}}

גרושים מבית תענוגיהם{{ש}}
=ד=
דביר בית שתיל זית{{ש}}

דברי נביאים העתידות ידעו{{ש}}

דודי ירד לגנו{{ש}}

דודי נהפך{{ש}}

דוי הסר{{ש}}

דומה לארז גדול{{ש}}

דוק וחוג רעשו{{ש}}

דיינו{{ש}}

דלתיך הלילה{{ש}}

דממו שרפים{{ש}}

דעני לעניי{{ש}}

דרור יקרא{{ש}}

דרכי שבעה רועים{{ש}}

דרשנוך בכל לב{{ש}}
=ה=
הא כעיני עבדיא{{ש}}

האדיר בשמי עליות{{ש}}

האדרת והאמונה{{ש}}

האומרים אחד{{ש}}

האזינו אבירים בני אלים{{ש}}

האחד בעולמו ואין שני לו{{ש}}

האל העירה וראה{{ש}}

הביטה וראה את אנחותינו{{ש}}
==ה-352==
'''[[הורידו מאין הפוגות|הורידו מאין הפוגות דמעות כנחל עיני]]'''. – קינה – סי' הצעיר מאיר [בן ברוך מרוטנברג]. *[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סאלוניקי]] (218:); [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091074 85] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= 168] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338178 360].{{ש}}
הורית דרך תשובה{{ש}}

הושיענו למען שמך{{ש}}

החרישו ממני ואדברה{{ש}}

הטה אלהי אזנך{{ש}}

היה עם פיפיות{{ש}}

היום הרת עולם{{ש}}

היום תאמצנו{{ש}}

היכל ה{{ש}}

הלא אמרית ליך{{ש}}

הלוא עיניך לאמונה{{ש}}

הללו אדיר אדירים{{ש}}

הלנופלים תקומה{{ש}}

המבדיל - יצוה ה' חסדו{{ש}}

המבדיל בין קודש לחול{{ש}}

המלך ה'{{ש}}

הנרות הללו{{ש}}

הקבצו ושמעו (קינה){{ש}}

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם{{ש}}

הרחמן אל תעש עמנו כחטאינו{{ש}}

הרחמן הוא אשר חנן{{ש}}

הרחמן לברית מילה{{ש}}

השמיעיני{{ש}}

התכבדו מכובדים{{ש}}

התקבצו מלאכים{{ש}}

=ו=
ואיזו תהילה כפי גודלך{{ש}}

ואמרתם זבח פסח{{ש}}

ואמרתם כה לחי{{ש}}

וארץ שפל רומי וגדל שברי{{ש}}

וארץ שפל רומי ונקלה כבודי{{ש}}

וארץ שפל רומי יום דימה{{ש}}

ואת נוי חטאתי השמימה{{ש}}

ואתאונן ואקונן{{ש}}

ואתה אמרת היטיב איטיב עמך{{ש}}

ואתה הוא ותיק{{ש}}

ובכן היה לאין{{ש}}

ובכן מי לא יראך{{ש}}

והללויה אהלל לאלי{{ש}}

והללויה אהלל למי שברא{{ש}}

וזאת הברכה (פיוט){{ש}}

וחיות ארבע אשר כס עומסות{{ש}}

וחיות אשר הנה מרובעות כסא{{ש}}

וחיות בוערות בכס רם לוויות{{ש}}

וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש{{ש}}
==ו-197==
'''[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]]'''. — קרובה לפורים — [קליר]. הקרובה הזאת מתחלקת לששה פיוטים באופן כזה שהפיוט הראשון מבליע בתוכו חמשת הפיוטים האחרים, וזו סדרן: {{מודגש|א.}} ויאהב אומן — הפיוט הזה מתחלק לי&quot;ח בתים, בית אחד לכל אחת מי&quot;ח ברכות השמו&quot;ע, וכל בית מתחיל בתיבה אחת מן הי&quot;ח תיבות שב[[אסתר ב יז|אסתר ב', י&quot;ז]], ואחר התיבה הזאת באים חמשה חרוזים המתחילים באות אחת מאותות הא&quot;ב חמש פעמים, ומן החרוז הששי של כל בית ובית יוצא הסימן {{מודגש|{{צ|אלעזר בירבי קיליר חזק}}}} שיש בו י&quot;ח אותיות כמספר הבתים.{{ש}}
בין הבית הי&quot;ב והי&quot;ג באים הפיוטים האלה: {{מודגש|ב.}} אזרח בט חוץ בכסל גהוץ — סי א&quot;ב. {{מודגש|ג.}} תמימים כרשו ארץ והקצינו שר בערץ — תשר&quot;ק. {{מודגש|ד.}} אותו מבהלת חתות לו גחלת — סי' אלעזר בירבי קלירי. {{מודגש|ה.}} אספרה אל חק פלאות לחוק —  סי' א&quot;ב. ו. אמל ורבך חמשי כהנבך — סי' אלעזר בירבי קליר. * אוצר התפלות ח&quot;ב 182. אסב 43: כל בו ח&quot;ג 350 ובשאר דא&quot;ש מלבד היידנהיים; היידנהיים 108 דרך החיים ח&quot;ד 92 (בדפוס זה נשמטו חמשת הפיוטים ב'-ו'); מגלת אסתר — לבוב 9: (חסר סי' ו) לב שמח 382. סדר ימי הפורים 30 ע&quot;י 674 שער השמים ח&quot;ב 82. הערה: הפיוטים: אספרה אל חק(ה) ואמל ורבך (ו) נמצאו ג&quot;כ בקרובה אחרת: אמתך וחסדך אל תרחק. עי' ג&quot;כ ריפמאנן, ציון ח&quot;א 164. צ 62.

ויאתיו כל לעבדך{{ש}}

ויבא ארז ראש קצינים{{ש}}

ויבן אומן אומנות אבות{{ש}}

וידוי אשמנו מורחב{{ש}}

וידוי הגדול לרבנו נסים{{ש}}

ויהי בחצי הלילה{{ש}}

ויושע אומן אשכלות{{ש}}
==ו-239==
'''[[ויושע אור ישראל|ויושע אור ישראל איומתו מיד כובשים]]'''. — יוצר לז' של פסח — [מאיר בר יצחק]. פיוט זה נחלק לעשרה חלקים, כל חלק מכילד' בתים בעלי ג' חרוזים ומסיים ב&quot;קדוש&quot;. משורות הראשונות של שלשת הבתים הראשונים של כל חלק יוצא הסי' א&quot;ב, מאיר; משורות השניות של הבתים א-ג, ה' יוצא עוד פעם הסי' מאיר, והבית הרביעי של החלק הראשון מכיל הסי' מאיר בר יצחק. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=654 253], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 211 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 304 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=336 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 98  [בדפוסים אלו לשבת ראשון אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מערבות|מערבות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42658&amp;st=&amp;pgnum=25 13] [לאחרון של פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=201 99]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337964 146].{{ש}}

ויושע אל אמונה{{ש}}

ויושע ה' אבן ישראל{{ש}}

ויושע ה' אום למושעות{{ש}}

ויושע שושני פרח{{ש}}

[[ויכון עולם על מלאתו]]

ויעל משה (פיוט){{ש}}

וירד אביר יעקב{{ש}}

וירד אלהים על הר סיני (מערבית){{ש}}

וכל מאמינים{{ש}}

וכשחטאו ישראל במדבר{{ש}}

ומלאכים נהלכים{{ש}}

ונתנה תוקף}{{ש}}

ותיק וחסיד אתה{{ש}}

=ז=
זה אלי זה אלי ואנוהו{{ש}}

זולתך אדונים{{ש}}

זולתך אין אל{{ש}}

זכור אב נמשך אחריך כמים{{ש}}

זכור איכה{{ש}}

זכור את אשר עשה (יוצר){{ש}}

זכור את אשר עשה צר{{ש}}

זכור ברית - אבדנו מארץ טובה{{ש}}

זכור ברית - אות ברית{{ש}}

זכור ברית - אליך ה' אקרא{{ש}}

זכור ברית - אשמתנו כי רבה{{ש}}

זכור ברית - בקר ערכתי{{ש}}

זכור ברית - שש אנכי{{ש}}

זכור ברית אב המוני{{ש}}

זכור ברית אבותינו{{ש}}

זכור ברית אזרחי{{ש}}

+ '''[[זכור  ה' מה היה לנו|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו]]'''. —  זהו [[איכה ה|קפיטל ה']] מ[[מגילת איכה]] עם הוספת התיבה &quot;אוי&quot; בכל דלת והתיבות &quot;אוי מה היה לנו&quot; בכל סוגר.{{ש}}
==ז-98==
'''[[זכור ה' - אקונן בכל שנה|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אוי מה היה לנו. אקונן בכל שנה ודמעתי אתמיד]]'''. — קינה – סי א' נו&quot;ן –. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארבע תעניות|ארבע תעניות]] 64: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018402320205171/NLI *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דברי הצומות|דברי הצומות]] 76 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013150970205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סא|סא]] 225: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010959360205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קול ה' תחנה|קול ה' תחנה]] 122 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020273410205171/NLI *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 6:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תפלת ישרים|תפלת ישרים]] ח&quot;ב 104 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012520410205171/NLI?volumeItem=2 *] [מובא ג&quot;כ בכרך ראשון סי' [[#א-7354|7354]]].{{ש}}

==ז-99==
'''[[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואין אב אוי אמותינו מקוננות בחדש אב אמה&quot;ל]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד [3], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות-אליקים|קינות-אליקים]] 52: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010067170205171/NLI *]
==ז-101==
'''[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים|זכור  ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה&quot;ל נחלתנו נהפכה לזרים אוי בתינו לנכרים אכזרים אמה&quot;ל יתומים היינו ואמותינו כאלמנות]]'''. — * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא ו|קלא ח&quot;ו]] 101, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#המ&quot;ב|המ&quot;ב]] ח&quot;ג 67.

זכור ה' ליהודה ואפרים{{ש}}

=ח=
חג אסיף תקופת השנה (מערבית){{ש}}

==ח-33==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|חג המצות שמרו]]'''. – * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) תוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 101.

חד גדיא{{ש}}

חדו חדו רבנן{{ש}}

חדש ששוני{{ש}}

חודש ישועה חדש לי{{ש}}

חון תחון{{ש}}

חוסה על ישראל עמך{{ש}}

חוצב רהב תנין{{ש}}

חוקר הכל וסוקר{{ש}}

חי אלי{{ש}}

חי ה'{{ש}}

חי ונעלם{{ש}}

חי חי יודו חי{{ש}}

חיים ארוכים תכתבנו{{ש}}

חלק ד' עמו{{ש}}

חמול על מעשיך{{ש}}

חסל סידור פסח{{ש}}

חשתי ולא התמהמהתי בתנומות{{ש}}

חתן בר מצוה עלה{{ש}}

חתן נעים עלה{{ש}}

חתן עמוד{{ש}}
=ט=
טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה{{ש}}

==ט-137==
'''[[טמן רשתו ודרך קשתו|טמן רשתו ודרך קשתו אויה לי]]'''. – קינה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|אסב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=360 179:]

=י=
י-ה אכסוף{{ש}}

יאמר נא ישראל{{ש}}

יאתה שדי לך{{ש}}

יבוא אדיר במהרה{{ש}}

יבוא הגואל{{ש}}

יביעו שפתי שירה{{ש}}

יבכיון מר{{ש}}

יגדל{{ש}}

ידודון ידודון שנאני שלהבת{{ש}}

ידועי שם בבור נשם{{ש}}

ידי רשים{{ש}}

ידיד נפש{{ש}}

ידיד עליון{{ש}}

ידידי אל ברכוהו{{ש}}

ידידי אל עדת לאומו{{ש}}

ידידי את אהוב לבי{{ש}}

ידידי השכחת{{ש}}

ידידי רועי מקימי{{ש}}

ידידיך מאמש{{ש}}

ידך פשוט ופתחה{{ש}}

ידך תנחני{{ש}}

ידכם שאו משאת{{ש}}

יה איום זכור היום{{ש}}

יה אל גדול ונאדר{{ש}}

יה אלה מלכות{{ש}}

יה אלי וגואלי{{ש}}

יה אלי נכספה נפשי{{ש}}

יה אשר גאה גאה{{ש}}

יה את סוכת דוד תקים{{ש}}

יה בנה יה בנה{{ש}}

יה בשר שר צבאיך{{ש}}

יה הצל{{ש}}

יה השב לבצרון{{ש}}

יה חדשך{{ש}}

יה למתי צפנת{{ש}}

יה מלך רם{{ש}}

יה מלכי{{ש}}

יה מסי כיבין{{ש}}

יה נמצא ולא נרצה{{ש}}

יה פתח נא שערי שמים{{ש}}

יה צור עולמים{{ש}}

יה ריבון{{ש}}

יה שור אם נטושה{{ש}}

יה שמך ארוממך{{ש}}

יה שמע אביוניך{{ש}}

יהודה וישראל דעו{{ש}}

יהי נועם עתה{{ש}}

יהי שלום{{ש}}

יהירים קמו{{ש}}

יהללך ניב שפתי{{ש}}

יודו שמך אים ונורא{{ש}}

יודוך כל המיחלים{{ש}}

יודוך מלך{{ש}}

יודוך רעיוני{{ש}}

יום אדיר ומיוחד{{ש}}

יום אכפי הכבדתי{{ש}}

יום אמיץ זה לאוהבי אמרים{{ש}}

יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר{{ש}}

יום אשר הוחק לכפרתנו{{ש}}

יום אתא לכפר פשעי ישנה{{ש}}

יום הודו וכבודו{{ש}}

יום השבת אין כמוהו{{ש}}

יום זה יהי משקל כל חטאתי{{ש}}

יום זה לישראל{{ש}}

יום זה למול מלך ישפר{{ש}}

יום זה מכובד{{ש}}

יום זה שירו לאל{{ש}}

יום יום אודה{{ש}}

יום יעלה נקראה{{ש}}

יום כמו נד{{ש}}

יום כפורים זה{{ש}}

יום ליבשה{{ש}}

יום ליום אודה{{ש}}

יום נלחמו בי יחד שכני{{ש}}

יום קינה היום{{ש}}

[[יום שאת ויתר]]

יום שבת וכפורים{{ש}}

==י-1934==
'''[[יום שבת זכור|יום שבת זכור השמיע בסיני נגיד עלי ימים הוא קום משחהו]]'''. – פיוט למעריב שבת שחל ביו&quot;ט – סי' יוסף בן קמחי [בן יצחק].* [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#האאס|האאס]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/8091071 82] ובמחזור היידנהיים נמצאו רק שני הבתים הראשונים במעריב ב' דשבועות לפני &quot;מגן אבות&quot;; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=95 91] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338278 460].{{ש}}

יום שבת קדש הוא{{ש}}

[[יום שבת קדש נתן צור ישעי]]

יום שבת תשמח מאוד נפשי{{ש}}

יום שבתון{{ש}}

יום שמחה{{ש}}

יום שמחה לישראל{{ש}}

[[יום שקם שבט]]

יומא טבא{{ש}}

יומם עינינו תלויות{{ש}}

[[יונה בחגוי סלע נחבאה]]

יונה מה תהגי{{ש}}

יונה נכאבה{{ש}}

יונה נשאתה{{ש}}

יוסף אשר מקדם{{ש}}

יוצר בחכמה{{ש}}

יוצר מידו{{ש}}

יוקם דם עבדיך{{ש}}

יושב בגבהי מרומים{{ש}}

יושב בכסא הוד{{ש}}

יושב בסתר עליון מגני וצנתי{{ש}}

יושב בשמים שעה באי באש ובמים{{ש}}

יושב קדם איום{{ש}}

יושב תהלות ישראל{{ש}}

יושבי קצוות יראו{{ש}}

יחביאנו צל ידו{{ש}}

יחדיו בשיר מעלות{{ש}}

יחדיו לב נשלם{{ש}}

יחו לשון חזות אישון{{ש}}

יחיד ואין בלתו אחר{{ש}}
==י-2600==
'''[[יחיד ערץ|יחיד ערץ יסד ארץ ברוב חכמה ותושיה]]'''. — אופן — סי' יעקב [ר&quot;ת?]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הנובר|א הנובר]] 159, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=659 258], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 231, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 309 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=340 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 105, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קה&quot;פ|קה&quot;פ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34863&amp;st=&amp;pgnum=26 36], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=208 103]: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=269 133]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112 110] [מיחסו ליעקב סתם], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].{{ש}}

יחיד רם לעולם{{ש}}

יחידתי בצרתי{{ש}}

יחלת עבדיך{{ש}}

יכתירני אל חי{{ש}}

ימהר יום{{ש}}

ימותי קלו כצבאות{{ש}}

ימים מקדם אזכרה{{ש}}

יסד בסודו{{ש}}

יספת ה' לגוי נכבדת{{ש}}

יעזוב רשע נתיבו{{ש}}

יעידון כל עבדיך{{ש}}

יעירוני בשמך רעיוני{{ש}}

יעירוני רעיוני{{ש}}

יעלה יעלה{{ש}}

יעלה תחנוננו{{ש}}

יעלו לאלף ולרבבה{{ש}}

יעלם שבני{{ש}}

יערב חין ערכנו{{ש}}

יערה עלינו רוח{{ש}}

יערת דבש{{ש}}

יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים{{ש}}

יפה נוף אנופף{{ש}}

יפרח חתן{{ש}}

יפת עין לבבתיני{{ש}}

יצו האל לדל שואל{{ש}}

יצורים וצפון{{ש}}

יציב פתגם{{ש}}

יציץ צור מחרכו{{ש}}

יצלצלו חובבים{{ש}}

יצר האל את העולם{{ש}}

יקבוץ מפוזר{{ש}}

יקודי אש{{ש}}

יקוש בעניו{{ש}}

יקרבנו ה' לעבודת בית המקדש{{ש}}

יקרה מיקר{{ש}}

יקרו רעיך רב מחולל{{ש}}

יראים שלחוני{{ש}}

יראנו כקדם נפלאות{{ש}}

יראתי בפצותי שיח{{ש}}

ירדתי לתחתיות{{ש}}

ירומם צור דגל{{ש}}

ירוצצו כברקים{{ש}}

ירושלים את ה' הללי{{ש}}

ירצה עם אביון{{ש}}

ירצה צום עמך{{ש}}

ישיר ישראל שיר נועם{{ש}}

ישישו בו כל חוסיו{{ש}}

ישמח חתני{{ש}}

ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים{{ש}}

ישמיענו סלחתי{{ש}}

ישמעני אלהים בקראי לנגדו{{ש}}

ישמרך כאישון בת{{ש}}

ישן אל תרדם{{ש}}

ישנה בחיק ילדות{{ש}}

ישראל בחירי אל{{ש}}

ישראל נושע בה' (בקשות){{ש}}

ישראל נושע בה' (סליחות){{ש}}

ישראל עבדיך{{ש}}

ישראל עם קדוש{{ש}}

ישראל עמך{{ש}}

יתנו צדקות יה{{ש}}

[[יתרומם זה אלי ואנוהו]]

=כ=
כאהל הנמתח בדרי מעלה{{ש}}

כאור בקוע באשנבו{{ש}}

כאחלמה קבועה בעטרת{{ש}}

כבודו אהל כהיום{{ש}}

כבודו אופד להנשא{{ש}}

כבודו אור יזריח{{ש}}

כבודו אות ברבואות{{ש}}

==[[כבודו יגלה על עמותים]]==
– אופן לשמיני עצרת – [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]] [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000445600205171-2 ח&quot;ב]. *

כהושעת אב המון{{ש}}

כהושעת אדם{{ש}}

כהושעת אלים{{ש}}

כהושעת ותעזור אנושי מזור{{ש}}

כהושעת טמון גומא{{ש}}

כהושעת יגיעי נשם{{ש}}

כהושעת ידיד ברדתו להלום{{ש}}

כהושעת ידידים (להו&quot;ר){{ש}}

כהושעת ידידים מכף מעבידים{{ש}}

כהושעת יהודה ואפרים{{ש}}

כהושעת יוצאי פתרוס{{ש}}

כהושעת ילידי אהב{{ש}}

כהושעת יקושי מלבן{{ש}}

כהושעת יקיר{{ש}}

כהושעת ירויי היאור{{ש}}

כהושעת ישע לזכרון{{ש}}

כהושעת ניני אב המון{{ש}}

כהושעת צפיעי איש תמים{{ש}}

כי אם שם אדיר ה' אדונינו{{ש}}

כי אנו עמך{{ש}}

כי אשמרה שבת{{ש}}

כי בשם אדיר תצאון{{ש}}

כי הנה כחומר{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים{{ש}}

כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים{{ש}}

כי רכובו בערבות{{ש}}

כירי רם{{ש}}

ככלות ייני{{ש}}

כל ברואי מעלה ומטה{{ש}}

כל מקדש שביעי{{ש}}

==כ-387==
'''[[יום שבת זכור#תוספות|כל שומר אש דת]]'''. – עליה לתורה לשבועות. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11007533?page=22 680].{{ש}}
(*) זיהוי הסוג שגוי ומדובר בתוספת ל[[#י-1934|יום שבת זכור]] למגן אבות. [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פליישר-מגן אבות|פליישר-מגן אבות]] 102 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות נוספים#פרנקל-שבועות|פרנקל-שבועות]] 68.

כל שנאני שחק באמר מאמירים{{ש}}

כמה אלהי{{ש}}

כמראה השמש באדר וזוהר{{ש}}
==כ-486==
'''[[כנסת ישראל|כנסת ישראל זועקת בקולה צרה כמבכירה וקול כחילה]]''' (*)צ&quot;ל 'כחולה'. תחינה לי&quot;ז תמוז – סי' אליה חזק [בר שמעיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] 574 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 *] [רק ראשיתה], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44325&amp;st=&amp;pgnum=354 178], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI ח&quot;א] 161, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=17 14] סי' 21, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338212 394] [מנסח: צועקת],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29119#p=22&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= 18] [צונץ ולאנדסהוטה מיחסים אותו לאליהו סתם אבל שד&quot;ל מיחסו לאליהו בר שמעיה].{{ש}}

כסא אורי וישעי{{ש}}

כתובה לחג השבועות{{ש}}

כתועים ואין לבקש{{ש}}

כתר מלכות (אבן גבירול){{ש}}

כתר מלכות (הבן איש חי){{ש}}

כתר מלכות (כסא אליהו){{ש}}

כתר מלכות (רדב&quot;ז){{ש}}

=ל=

לא אמות לא אמות{{ש}}

לא ארמון על משפטו{{ש}}

לא בקשתי אל אבטח{{ש}}

לא קם נביא{{ש}}

לאל עורך דין{{ש}}

לבית לוי ומשפחתו{{ש}}

לבעל התפארת{{ש}}

לדוד שיר ומזמור{{ש}}

לו ישקלו רעי מהומתי{{ש}}

לולי ד' שהיה לנו{{ש}}

ליל שיכורים{{ש}}

ליל שמורים אור ישראל{{ש}}

ליל שמורים אור עולמו נגלה{{ש}}

ליל שמורים אותו אל חצה{{ש}}

לך אלי תשוקתי{{ש}}

לך אלים אלפי אלפים{{ש}}

לך ה' הצדקה (פיוט){{ש}}

לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת{{ש}}

לך ה' הצדקה תלבושת{{ש}}

לך יאדיר כל יציר{{ש}}

לכה דודי{{ש}}

למה ה' תעמוד ברחוק{{ש}}

למה הקץ{{ש}}

למה יאמרו הגוים (פיוט){{ש}}

למי אבכה{{ש}}

למי אבכה וכף אכה{{ש}}

==ל-1086==
'''[[למי אוי למי אבוי|למי אוי למי אבוי ומדנים למי שיח למי פצעים וקלונים]]'''. – קינה – [אפרים בר יעקב מבונא]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=367 183] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ספר הדמעות|ספר הדמעות]] ח&quot;א 225 [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קינות וסליחות|קינות וסליחות]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43925&amp;st=&amp;pgnum=71 סי' ב]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שבלים בודדות|שבלים בודדות]] 133 {{צבע גופן|1=אפור|2=(*) צ&quot;ל [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43941&amp;st=&amp;pgnum=141 138]}} הערה: הקינה הזאת נוסדה על ההריגה שהיתה בעיר בלויי'ש (Blois) בכ' סיון שנת תתקל&quot;א לרגלי עלילת דם (עי' דברי ימי ישראל ח&quot;ד 237–238) [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=52 48] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338108 290].

למען אב אץ לבוא{{ש}}

למען אב בן שלש שנים הכירך{{ש}}

למען אב הכירך{{ש}}

למען אב הנוסה בעשרה{{ש}}

למען אב השכים{{ש}}

למען אב חדשת שמו לנקוב{{ש}}

למען אב ידעך{{ש}}

למען אב ידעך מכל אומות{{ש}}

למען אב מאור כשד שיוע ונענה{{ש}}

למען אב נבחן בעשר{{ש}}

למען אב נם יוקח נא{{ש}}

למען אב נפקד{{ש}}

למען אב נצטוה{{ש}}

למען אב עקד בן{{ש}}

למען אברהם האהוב{{ש}}

למען אדם אשר בכף נוצר{{ש}}

למען אהבת קדומים{{ש}}

למען אהל ארמנותיך{{ש}}

למען אזרח זרח ממזרח חרסי{{ש}}

למען אזרחי הנשלך{{ש}}

למען איתן{{ש}}

למען אמיץ בן שלוש{{ש}}

למען אמיתך{{ש}}

למען אסף להחיות{{ש}}

למען תמים בדורותיו{{ש}}

למען תמים עש תיבה{{ש}}

למען תפר עלה תאנה{{ש}}

למענך אדיר באדירים{{ש}}

למענך אל אחד ואין שני{{ש}}

למענך אל הושיעה{{ש}}

למענך אל נערץ בסוד קדושים רבה{{ש}}

למענך אל עוטה אורות{{ש}}

למענך אלהי{{ש}}

למענך אלהי האלהים{{ש}}

למענך אלהינו{{ש}}

למענך ולא לנו{{ש}}

למענך תקיף{{ש}}

למקדימים בתפילה{{ש}}

למתודה חטאתיו{{ש}}

לנר ולבשמים{{ש}}

לפדות עם דל{{ש}}

לפניך אני כורע{{ש}}

=מ=
מארוד וארפד{{ש}}

מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה{{ש}}

מבית מלוני קמתי בצוקי{{ש}}

מברך רחמנא{{ש}}

מדי שנה קינה{{ש}}

מה ידידות{{ש}}

מה יפית{{ש}}

מה לך יצרי{{ש}}

מה לך שר תשאל{{ש}}

מה לכם פה ומי לכם פה{{ש}}

מה נאוו עלי{{ש}}

מה נכבד היום{{ש}}

מה נעים נאוה תהילה{{ש}}

מה נפתח ונימא{{ש}}

מה נשתנה{{ש}}

מהולל אקרא ה'{{ש}}

מהללך ורב גדלך{{ש}}

מוחץ ורופא{{ש}}

מולך מוני{{ש}}

מושך חסד ליודעיו{{ש}}

מושל בעליונים אתה ידעת{{ש}}

[[מושיע ומגן לנו חוסים]]

מחוללת מהוללת{{ש}}

מחי ומסי{{ש}}

מחנות עליונים{{ש}}

מי אדר והוד{{ש}}

מי העומד בהראה{{ש}}

מי זאת עולה יפהפיה{{ש}}

מי יתן ראשי מים{{ש}}

מי יתנני עבד אלוה עשני{{ש}}

מי כמוך (אברהם כלפון){{ש}}

מי כמוך (ריה&quot;ל){{ש}}

מי כמוך (שבתאי טיאר){{ש}}

[[מי כמוך אומר ומקים]]

מי לה' אתי עורך{{ש}}

מי נשקני מנשיקות אהבה{{ש}}

מי שענה לאברהם אבינו{{ש}}

מיוחד באהיה אשר אהיה{{ש}}

מימים ימימה{{ש}}

מכניסי רחמים{{ש}}

מלא פי שירה{{ש}}

מלאכי צבאות בעלצון{{ש}}

מלאכי רחמים{{ש}}

מלך אדיר ונורא{{ש}}

מלך אזור גבורה{{ש}}

מלך אחד יהיה אל העמים{{ש}}

מלך אמון מאמרך{{ש}}

מלך אמיץ ואיום{{ש}}

מלך אמיץ כח רב עלילה{{ש}}

מלך גואל ומושיע{{ש}}

מלך מלכים רם על רמים{{ש}}

מלך עליון אל דר במרום{{ש}}

מלך עליון אמיץ המנושא{{ש}}

מלך עלמין דגלגלוהי{{ש}}

מלך עתיק ימים{{ש}}

מלך רם ניב שפתינו שעה נורא עלילה{{ש}}

מלכי מקדם פועל ישועות{{ש}}

מלכי עולם בורא{{ש}}

מנוחה ושמחה{{ש}}

מנומם בעת קומם{{ש}}

מסוד חכמים{{ש}}

מעוז צור{{ש}}

מעוני שמים שחקים יזבלוך{{ש}}

מפי אל{{ש}}

מפלטי אלי צורי סתרי ומגני{{ש}}

מציון אל עליון{{ש}}

מצרי ערי יצרי{{ש}}

מקדים וראש לקוראים{{ש}}

מקהלות עם{{ש}}

מקוה ישראל ה' (סליחה){{ש}}

מקוה ישראל מושיעו{{ש}}

מקור עיני{{ש}}

מרומים ישכן{{ש}}

מרים לראשי{{ש}}

מרן דבשמיא מר על כל מרי{{ש}}

מרנא דבשמיא{{ש}}

מרשות אלהי האלהים{{ש}}

מרשות אלהי קדם{{ש}}

מרשות האל הגדול{{ש}}

מרשות מרומם על כל ברכה{{ש}}

מרשות שוכן עד{{ש}}

משאת כפי מנחת ערב (סליחות){{ש}}

משביח שאון ימים{{ש}}

משמים שלום לעם{{ש}}

משנאי הצמיד{{ש}}

משתחוים להדרת קודש{{ש}}

מתי יבושר עם{{ש}}

מתי יעקב תפארון{{ש}}

=נ=

נבוכדנאצר אכלני הממני{{ש}}

נודה לשמך בתוך אמוני{{ש}}

נכון לבו{{ש}}

נלאה להיליל על שברנו{{ש}}

נפשי עוז תדרכי{{ש}}

נשמת ילדים שוממים{{ש}}

נשמת ישרים יהלוך{{ש}}

נשמת מלומדי מורשה{{ש}}

נשמת שדודים נדודים{{ש}}

=ס=
סגולתי איומה נשאתי{{ש}}

סגולתי מלוכה אזרתיך{{ש}}

סגולתי משכתיך חסד{{ש}}

סוכה ולולב{{ש}}

סוכת שלם{{ש}}

סימן טוב יהיה לכל{{ש}}

סימני ליל הסדר{{ש}}

סלח נא אשמות{{ש}}

סלח נא אשמתנו{{ש}}

סלח סלח אל טוב וסלח{{ש}}

=ע=

עב קל ממרומך{{ש}}

עד אן צבי מודח{{ש}}

עד מתי ה'{{ש}}

עובדי האל באמונה{{ש}}

עוונינו ארוכים ורחבים וגבוהים{{ש}}

עורה נא ימינך רמה{{ש}}

עורו שירו שיר{{ש}}

עורי נצורה כבבת{{ש}}

עזוז אדירירון{{ש}}

עזר מצרי{{ש}}

עזרני אל חי{{ש}}

עין ולב{{ש}}

עינינו לך תלינו{{ש}}

על אהבתך{{ש}}

על אהבתך (מנוקד){{ש}}

על אלה תרדנה{{ש}}

על בית זה ויושביהו{{ש}}

על היכלי אבכה{{ש}}

על היכלי חבלי כנחש הולך{{ש}}

על הר המוריה{{ש}}

על זה היה דוה לבנו{{ש}}

על יום חורבן היכל מקודש{{ש}}

על משכבי בלילות{{ש}}

על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו{{ש}}

עלינו לשבח{{ש}}

עם אשר יה ברך{{ש}}

עם ה' השלחה{{ש}}

עם ה' חזקו ונתחזקה{{ש}}

ענה אוחזי ארבעה מינים{{ש}}

ענה אומני חוקה נסוכה{{ש}}

ענה איומה{{ש}}

ענה איומה קוראה בתחנוני{{ש}}

ענה איומים בעוז{{ש}}

ענה אמוני שבט ראובן{{ש}}

ענה אתויים{{ש}}

ענה תאבי ישעך{{ש}}

עננו אבינו{{ש}}

עננו אלוהי אברהם{{ש}}

עשה למען שמך{{ש}}

עת דודים כלה{{ש}}

עת שערי רצון להפתח{{ש}}

=פ=
פורים פורים{{ש}}

פסח אכלו פחוזים{{ש}}

פצחו רון ותהילה{{ש}}

פרה אמרה קשה{{ש}}

==פ-243==
'''[[אז לפנות ערב|פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום]]'''. – חרוז בודד בתפלת נעילה במנהגי אשכנז ופולין, ואולי הוא שריד מפיוט קדמון.

=צ=
צור משלו{{ש}}

צורי גואלי יה{{ש}}

ציון אשר יאמרו{{ש}}

ציון במשפט לכי לך{{ש}}

ציון גברת לממלכות מציריך{{ש}}

ציון ה' לכס בחר{{ש}}

ציון הלא תשאלי{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך{{ש}}

ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך{{ש}}

ציון הלא תשאלי שלות שרידיך{{ש}}

ציון ידידות ידיד{{ש}}

ציון מנת שלום{{ש}}

ציון מעוז קרית מלך{{ש}}

ציון מעון חשקי{{ש}}

ציון עטרת צבי{{ש}}

ציון צפירת פאר{{ש}}

ציון קדוש משכני עליון{{ש}}

ציון קחי כל צרי{{ש}}

ציון תקונני עלי ביתך{{ש}}

צמאה נפשי{{ש}}

צעקה יוכבד{{ש}}

=ק=
קדוש אדיר בעליתו{{ש}}

קדושת שבת כתקנת עזרא{{ש}}

קדש ורחץ{{ש}}

קול אהלה תתיפח{{ש}}

קול ברמה נשמע ביללה{{ש}}

קול יעקב קורא{{ש}}

קול מבשר משמיע הטו אוזן{{ש}}

קול מהלל יגדל{{ש}}

קום חתן{{ש}}

קומה ה' למנוחתך{{ש}}

קומו ברינה עדת אמוני{{ש}}

קוראי מגילה{{ש}}

קינת אומן{{ש}}

קמתי באשמורת{{ש}}

קמתי ותדד שנתי{{ש}}

קמתי להלל{{ש}}

קרב אורך לעניה{{ש}}

קריה יפהפיה{{ש}}

=ר=
ראה שמש{{ש}}

ראשון אמצת לפרח שושנים{{ש}}

רבון העולמים אדון כל הנפשות{{ש}}

רבון העולמים חתמנו לחיים{{ש}}

רבונו של עולם בראותי בחורותי{{ש}}

רבונו של עולם ויהי בעלות המנחה{{ש}}

רומה אלהים שמך לקדש{{ש}}

רועה ישראל האזינה{{ש}}

==ר-802==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח איטליה|רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו אב הרחמן מלא רחמים רבים חלר&quot;ע אדון הסליחות בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גדול העצה ורב העלילה]]'''.
==ר-803==
'''[[אב הרחמן מלא רחמים#נוסח תימן|רחום וחנון חטאנו לפניך אב הרחמן מלא רחמים חלר&quot;ע בורא עולם במדת רחמים חלר&quot;ע גואל ומושיע חלר&quot;ע דיין אלמנות]]'''.
רחם נא עליו{{ש}}

רחמים פשוטים{{ש}}

רחמנא אידכר לן{{ש}}

רחמנא דא היא אוריתך{{ש}}

רחמנא חטינן{{ש}}

רחמנא ענינן בהדא שעתא{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאינון קימין{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאפיקתא יתהון{{ש}}

רחמנא רחם על עמך ישראל דאתן למסגד{{ש}}

רחמנא רחם עלן בקל ויעבור{{ש}}

ריב בין שבת וחנוכה{{ש}}

ריבון כל העולמים{{ש}}

רם אור גדול נעלם{{ש}}

רנו ושבחו לאל{{ש}}

רעה בשבטך{{ש}}

רעיתי בין הבנות שכולה{{ש}}

רפא צירי{{ש}}

=ש=
שאו לבבכם לכפיכם
==ש-33==
'''[[שאו מנחה משובחה|שאו מנחה משבחה ביום מנוחה התשירו]]'''. — אופן לשבת נחמו — [מנחם ברבי מכיר].* אסב 191:, הדרת ח&quot;א 312, כל בו ח&quot;ד [39], אוצר התפלות ח&quot;ב 278, ארנהיים 311, יוצרות-אמשטרדם א 94 - ב 51, פירסט 136, שער השמים ח&quot;ב 122, לוח 50, ל 195 [מנחם סתם], צ 159 [מעיר ששם המחבר רשום ג' פעמים, ואולי כון לתיבות שאו מ'נ'ח'ה מ'שבחה ועוד ציונים כאלה, אבל חבור אותיות באופן כזה אינו ראוי להחשב לסימן].{{ש}}

שאו שערים ראשיכם (פיוט){{ש}}

שאי קינה במגינה{{ש}}

שאלו שחקים ושיחו לאדמה{{ש}}

שאלי שרופה באש{{ש}}

שבחו אל עדת ישראל{{ש}}

שבט יהודה בדוחק ובצער{{ש}}

שבטי איתני{{ש}}

שביבי שלהבות חצובי להבות{{ש}}

==ש-273==
'''[[שביה עניה|שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה]]'''. —  גאולה —  סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=657 256], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 226, בית תפלה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38430&amp;st=&amp;pgnum=21 10], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 115, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חופת חתנים|חופת חתנים]] 99, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=233 117], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יפה נוף|יפה נוף]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44816&amp;st=&amp;pgnum=173 39], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 308 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=339 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר סליחות|סדר סליחות]] 50, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סדר התחנונים|סדר התחנונים]] [23], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות טורינו|סליחות טורינא]] 67, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=798&amp;hilite= 728], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא ב|רומא ב']] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45406&amp;st=&amp;pgnum=179 290], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#רומא-שד&quot;ל|רומא שד&quot;ל]] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] 110 [במנהג זה הוא סליחה לשחרית יוכ&quot;פ], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שינגילי-ב|שינגילי-ב]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44576&amp;st=&amp;pgnum=143&amp;hilite= 70]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=18&amp;hilite= 4], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=207 102]; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים-1597|תחנונים 1597]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52629&amp;st=&amp;pgnum=101 51], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות|תחנונים וסליחות]] 49; [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז|תחנונים וסליחות-שמ&quot;ז]] 61, תרגום אנגלי: נינא דייויס — [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Jewish Quarterly Review|רבעון האנגלי]] ח [https://www.jstor.org/stable/1449836?seq=1 269], תרגום ביהודית: אויערבאך-[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אידישע דענקער|אידישע דענקער]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020092 88]. הבית השלישי &quot;מחוצים לחוצים&quot; וכו' מובא בס' [[W:גן השכלים|בוסתן אל-אוקול]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]], הוצאת לעווין עמ' 71 [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/44/t/1/fs/mn_60cf43af-f541-4636-9600-d4ea6150c1f4/start/0/end/4/c *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=74 71], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338229 411]. הערה: ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) התאמץ להוכיח שהפיוט הזה איננו לרשב&quot;ג, אבל להלן בערך [[#א-1952|שנותינו ספו]] אוכיח שאין יסוד לטענותיו.{{ש}}

שבץ אחזני{{ש}}

שבת היום לה'{{ש}}

שבת הכסא אשר למעלה מנושא{{ש}}

שבת ומילה{{ש}}

שבת זה שבת הגדול{{ש}}

שבת סורו מני{{ש}}

שדודים נדודים{{ש}}

שדי אל מה נורא{{ש}}

שואף כמו עבד{{ש}}

שוכני בתי חמר{{ש}}

שוכנת בשדה{{ש}}

שולמית הנבחרת מעמים{{ש}}

שוממתי ברב יגוני{{ש}}

שומר ישראל{{ש}}

שומרון קול תתן{{ש}}

שופט כל הארץ{{ש}}

שושן עמק{{ש}}

שושנת ורד{{ש}}

שזופת שמש{{ש}}

שח ציר נאמן{{ש}}

שחי לאל{{ש}}

שחר אבקשך{{ש}}

שחר להודות לך קמתי{{ש}}

שחר קמתי להודות{{ש}}

שחרנוך בקשנוך יוצר הרים{{ש}}

שטר עלי בעדים וקנין{{ש}}

שימו לב על הנשמה{{ש}}

שימני ראש{{ש}}

שיר אל נעלם{{ש}}

שיר אענה{{ש}}

שיר היחוד{{ש}}

שיר הכבוד{{ש}}

שיר ושבח עירכו{{ש}}

שיר חדש אשיר{{ש}}

שיר חדש זמרו{{ש}}

שירה לאל נרננה{{ש}}

שירו לאל הודו לשמו{{ש}}

שירו לאל נבוני{{ש}}

שירו לאל נועם{{ש}}

שירו לאל שיר חדש{{ש}}

שירו לה' בחורי וזקני{{ש}}

שירו לה' הודו לו{{ש}}

שירות ותשבחות אתנה{{ש}}

שישו ושמחו בשמחת תורה{{ש}}

שכולה אכולה{{ש}}

[[שכולה גלמודה]]

שכורת ולא מיין{{ש}}

שכינה צועקת בהרע{{ש}}

שלום וצדק נשקו{{ש}}

שלום לבוא שבת{{ש}}

שלום לך דודי{{ש}}

שלום עליכם אתם{{ש}}

שלום עליכם מלאכי השרת{{ש}}

שלום תשפות לנו{{ש}}

שלומי עליון ישני מכפלה{{ש}}

==ש-1360==
'''[[שליט יוצר כל פועל|שליט יוצר כל פעל בתחת ובמעל]]'''. – סי' שלמה, א&quot;ב [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#חזונים|חזונים]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42160&amp;st=&amp;pgnum=14 7]: [הדף נסמן ו' בטעות] שירי שלמה-ב&quot;ר ח&quot;ג א 80.

שלמא לכון שארא דישראל{{ש}}

שלש עשרה מדות האמורות בחנינה{{ש}}

שם אל קמתי לברך{{ש}}

שמחו בשמחת תורה{{ש}}

שמחו בשמחת תורת משה{{ש}}

שמחו נא{{ש}}

שמחו נא שמחו נא במפטיר וברכתו{{ש}}

שמחים בצאתם ובביאתם{{ש}}

שמחתי באומרים לי{{ש}}

שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים{{ש}}

שמך לעד בפי מועד{{ש}}

שמם הר ציון{{ש}}

שמע האל{{ש}}

שמע קולי{{ש}}

שמעו והאזינו{{ש}}

שמעו נא תוכחת{{ש}}

שמעתי מפאתי תימן{{ש}}

שמרו שבתותי{{ש}}

==ש-1897==
'''[[שמש וירח וכוכבי שמים|שמש וירח וכוכבי שמים זעקו והלילו]]'''. – קינה על שריפת התורה – סי' שלמה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א-סאלוניקי]] [220] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338409 591].

שנאנים שאננים{{ש}}

שנה בשנה אהגה כיונה{{ש}}

==ש-1952==
'''[[שנותינו ספו|שנותינו ספו בדלות ובקלות לאור נקוה והנה בוז ושפלות]]'''. — גאולה לשבת שניה אחר פסח — סי' שלמה (ב' פעמים) חזק. [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=660 259], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 238, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ה 118, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 310 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=341 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 37, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|ע&quot;י]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=804 734], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 108, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שירי שלמה-ב&quot;ר|שירי שלמה-ב&quot;ר]] ח&quot;ב (*) ח&quot;ג [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38219&amp;st=&amp;pgnum=19&amp;hilite= 5], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=211 104]:, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#תכלאל|תכלאל]] ח&quot;ב ב 148: תרגום אשכנזי: [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Geiger|גייגער-גבירול]] 103, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=75 72], סי' 108. הערה: בכל הדפוסים מלבד סליחות תימנים ותכלאל נמצא שנוסח החרוז האחרון של הבית השלישי הוא: &quot;וגם עוד ישמעאל הרס וגרס הרי ששים ואחת וארבע מאות&quot;. הרוו&quot;ה במאמרו &quot;[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018828980205171/NLI הפיוטים והפיטנים]&quot; מעלה בחשבונו שתס&quot;א למספר הישמעאלים מתאים לשנת ד' אלפים תתט&quot;ו (1055) או תתל&quot;ה (1075), &quot;כי תחילת מלכות ישמעאל ד&quot;א שנ&quot;ד (594) או שע&quot;ד (614) כמבואר ב[[איגרת רב שרירא גאון|תשובת ר' שרירא גאון]]&quot;. אחריו נגרר בעל ע&quot;י בפירושו ואחז בשנת תטט&quot;ו, ודוקעס ג&quot;כ נגרר אחריו ואחז בשנת תתל&quot;ה (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Dukes|עהרענזוילען]] עמ' [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368244 10], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1368254 20]). ה' שי&quot;ר חלק על הרוו&quot;ה ואמר שיש לו ראיות נכוחות שצ&quot;ל בגוף הפיוט &quot;הרי ארבע מאות ושלושים ואחת&quot; ([https://hebrewbooks.org/47046 אגרות שי&quot;ר] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47046&amp;st=&amp;pgnum=289 239]), ולפי זה היתה השנה שבו חבר הפיטן את הפיוט הזה שנת 1025 או 1045 למה&quot;נ. אולם האמת היא כי אין לסמוך בזה על התאריך שבאגרת ר' שרירא גאון כי כבר העיר בצדק בעל [[דורות הראשונים]] (ח&quot;ג (*ח&quot;ו)[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20282&amp;st=&amp;pgnum=177 172]) כי המלים &quot;שנת ארבע אלפים ושע&quot;ד ליצירה&quot; היא הוספת ר' שמואל ולם והגאון בעצמו לא כתב רק &quot;ובימיו יצא מחמד לעולם&quot; (עי' ג&quot;כ [https://hebrewbooks.org/1374 אגרת רב שרירא גאון הוצאת ד&quot;ר בנימן מנשה לוין] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1374&amp;st=&amp;pgnum=176&amp;hilite= עמ' 100]) והנכון הוא כמו שהעיר שד&quot;ל שתס&quot;א לספירת הישמעאלים עולה לשנת 1069 למה&quot;נ (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]] 1846 [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/3532435 עמ' 491] ו[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אגרות שד&quot;ל|אגרות שד&quot;ל]] עמ' 983) כי התחלת מלכות ישמעאל היתה בשנת 622 למה&quot;נ ואם נוסיף על זה 461 בנכוי י&quot;א ימים לכל שנה ישמעאלית שהיא שנת לבנה תעלה לנו שנת 109 למה&quot;נ. אבל אפילו אם נאמר שהפיטן חשב שנות חמה ולפי זה תצא לנו שתס&quot;א שנה אחר התחלת מלכות ישמעאל היא שנת 1083 למה&quot;נ, אין לנו להטיל ספק ולומר שרשב&quot;ג לא חבר את הפיוט הזה מפני שהוא כבר מת בשנת 1069 או 1070, כי לפי דעתי אין לנו להתחשב עם התאריכים הנמצאים בפיוטים מפני שאין כל ספק שהמעתיקים שנו אותם כדי להתאים את התאריך לפי זמניהם הם. והא ראיה כי התאריך שלנו נמצא בסליחות תימנים ובתכלאל בנוסח זה: &quot;וגם עוד הרג והרס שבע עשרה שנה וחמש מאות&quot; וכן הוא ג&quot;כ ב[https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001751910205171 כ&quot;י ברלין 576] (עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Steinschneider|רשימת רמש&quot;ש]] ח&quot;א [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/4023837 עמ' 118] הע' 42), ובספר &quot;[[W:גן השכלים|בוסתאן אל-אוקול&quot; (גן החכמה)]] ל[[W:נתנאל בירב פיומי|ר' נתנאל אלפיומי]] (הוצאת דוד לעווין נויארק 1908 עמ' 70-71) [https://tablet.otzar.org/#/book/149871/p/1/t/1/fs/mn_e8afa9ad-9153-4126-a753-63ec5829d3d0/start/0/end/4/c *] מובא קטע מפיוט זה ושם הנוסח: &quot;וגם עוד ישמעאל הרג הרס תשע וחמשים שנה וחמש מאות&quot;. מזה נראה שר' נתנאל שנה את התאריך להתאים עם השנה (1165) שבו כתב את ספרו וכן עשו המעתיקים האחרים. מכל האמור בזה מוכח שדברי ה' שובין ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&amp;req=46778&amp;st=%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%94&amp;_rnd=0.8254772840237545 מבוא לסדר פיוט אקדמות] (ווילנא 1901) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46778&amp;st=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%94+%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%94&amp;pgnum=35&amp;hilite= עמ' 34] שהפיוט הזה הוא לר' שלמה הבבלי אין להם יסוד כלל.{{ש}}

שני זיתים נכרתים{{ש}}

שננו לשונם בני אונם{{ש}}

שנת אוצרך הטוב{{ש}}

שנת אורה שנת ברכה{{ש}}

שנת אסומה ובלולה{{ש}}

שנת ארץ תתן יבולה{{ש}}

שעה נאסר{{ש}}

שעה עליון לקול אביון{{ש}}

שער אשר נסגר{{ש}}

שער הרחמים{{ש}}

שערי שמים בלולי אש ומים{{ש}}

שעריך בדפקי{{ש}}

שפל רוח{{ש}}

שפעת רביבים{{ש}}

שרי קודש היום{{ש}}

שרפו הבירה{{ש}}

==ש-2231==
'''[[שש כנפים כנופים]]'''. – אופן – סי' שלמה [הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=70 67] [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#צ|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].

שש מאות נקראות{{ש}}

ששוני רב בך{{ש}}

שתאמץ אהבת אמוניך{{ש}}

שתה ימי גלותי{{ש}}

שתי פעמים מקוימים{{ש}}

=ת=
תא שמע מרא דעלמא{{ש}}

תאבת יום זה{{ש}}

תאות לב לא השגנו{{ש}}

תאות נפש ולב{{ש}}

תאחר מיום זכרון{{ש}}

תאיר אורנו{{ש}}

[[תאיר נוגה]]

תאלת יום ענוי{{ש}}

תאמר למחות אשמינו{{ש}}

תאמת אור בקדש{{ש}}

תבוא לפניך שועת חנון{{ש}}

תגרת יד אסוף{{ש}}

תהום השוטף על ראשי צפה{{ש}}

תהיינה עיניך פקוחות{{ש}}

תוחלת ישראל{{ש}}

תומת צורים וחסדם{{ש}}

תורה הקדושה{{ש}}

תורתא דמרביא{{ש}}

תזכו לשנים רבות (פיוט){{ש}}

[[תחילת כל מעש]]

תחינה לנפילת אפים ממחזור ויטרי{{ש}}

תחלי תורה{{ש}}

תחרות רוגז הניח{{ש}}

תיסתר לאלם תרשישים מרון{{ש}}

תכלה ממנו אפך וחמתך{{ש}}

תכפו עלינו צרות{{ש}}

תמהנו מרעות{{ש}}

תמו פסו עבודת בית עולמים{{ש}}

תמור עבודת מזין{{ש}}

תנות צרות לא נוכל{{ש}}

תנחם על עפר ואפר{{ש}}

תעודה החמודה{{ש}}

תעינו מאחריך{{ש}}

תעלה תפילתנו למעון שמיך{{ש}}

תעלת צרי{{ש}}

תענה אמונים{{ש}}

תענית צבור קבעו תבוע צרכים{{ש}}

תערוג אליך כאיל על אפיקים{{ש}}

תפילה תקח תחינה תבחר{{ש}}

תפילתו של כהן גדול{{ש}}

תפלה לקדמך{{ש}}

תפן להקשיב ממעונים{{ש}}

תפתח ארץ ויפרו ישע{{ש}}

תרומה הבדילנו{{ש}}

תשבי צורי{{ש}}

תשוב תרחמנו שוב שביתנו{{ש}}

תשובה חשובה{{ש}}

תתברך אלהי האלהים{{ש}}

תתמוך גורלנו{{ש}}

תתן אחרית לעמך{{ש}}</text>
      <sha1>g0yxqa1mtiqgtczeevgct99hvtnpyv7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>כתר לאדון נכתיר</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744038</id>
    <revision>
      <id>3087589</id>
      <parentid>3066348</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T16:10:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3087589</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2747" sha1="j7qn3xraczdazypo1pkm0qmebaruzus" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור2|קדושה למוסף של יום טוב מנהג צרפת.}}

כֶּתֶר לָאָדוֹן נַכְתִּיר {{ש}}
וּבְרָכָה לְבָרוּךְ נְבָרֵךְ {{ש}}
וּמְלוּכָה לְמֶלֶךְ נַמְלִיךְ {{ש}}
וְשֵׁם הַמְיֻחָד נְיַחֵד {{ש}}
יַחַד עִם קְבוּצֵי מַעְלָה {{ש}} 
קְדֻשָּׁה לְקָדוֹשׁ נְשַׁלֵּשׁ{{ש}}
{{הור|ככתוב…}}{{ש}}
{{הור|כבודו… לעומתם…}}{{ש}}
מִמְּקוֹמוֹ יִתְרוֹמַם מֶלֶךְ{{ש}}
כִּי הוּא לְבַדּוֹ מֶלֶךְ{{ש}}
וְיוֹפִיעַ מִמְּעוֹנוֹ מֶלֶךְ{{ש}}
וְיִפְדֶּה עַם מְקַבְּלֵי מַאֲמַר מֶלֶךְ{{ש}}
מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים וּמְיַחֲדִים שֵם מַלְכוּתוֹ עֲלֵיהֶם{{ש}}
וּמַזְכִּירִים בְּכָל יוֹם תָּמִיד {{ש}}
{{הור|פעמים…}}{{ש}}
{{הור|שמע…}}{{ש}}
אֶחָד אַתָּה וְאֵין לְךָ שֵׁנִי וְאֵין דּוֹמֶה לָּךְ{{ש}}
בְּקָרוֹב תִּפְדֵּנוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ וְתַצִּילֵנוּ מִן מַכְעִיסֶיךָ{{ש}}
וְתַשְׁמִיעֵנוּ פְדוּת לְעֵינֵי כָל אֻמִּים {{ש}}
לַעֲנוֹת וְלוֹמַר {{ש}}
הֵן גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם רֵאשִׁית {{ש}}
וַאֲנִי אֶגְאֹל אֶתְכֶם אַחֲרִית{{ש}}
{{הור|להיות…}}{{ש}}
{{עוגן בשורה|אלהיכם אני}}אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי וְאַתֶּם עַמִּי{{ש}}
מַלְכְּכֶם אֲנִי וְאֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם{{ש}}
וַאֲגַלֶּה מַלְכוּתִי עֲלֵיכֶם{{ש}}
וְאֶעֱבֹר מֶלֶךְ בְּרָאשֵׁיכֶם{{ש}}
כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: {{ש}}
וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַייָ בְּרֹאשָׁם׃{{ממס|מיכה ב יג}} {{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לַייָ הַמְּלוּכָה׃{{ממס|עובדיה א כא}} {{ש}}
וְנֶאֱמַר: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃{{ממס|זכריה יד ט}} {{ש}}
{{הור|ובדברי…}}

[[קטגוריה:פיוטי קדושה]]
[[קטגוריה:מנהג צרפת]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם אני ואתם עמי]]</text>
      <sha1>j7qn3xraczdazypo1pkm0qmebaruzus</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח ספרד/שבת/סדר ליל שבת</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744054</id>
    <revision>
      <id>3087687</id>
      <parentid>3018559</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T07:57:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3087687</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="35541" sha1="b17e6bbl2dgpmq46t2eyvtwnmi51je0" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
=סדר ליל שבת=
==ברכת הבנים==
{|
|-
|&lt;center&gt;{{הור|לבן:}}{{ש}}יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה.{{ממס|בראשית מח כ}}&lt;/center&gt;||{{ססס}}||&lt;center&gt;{{הור|לבת:}}{{ש}}יְשִׁימֵךְ אֱלֹהִים כְּשָׁרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה.&lt;/center&gt;
|}
יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ׃ יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ׃ יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם׃{{ממס|במדבר ו#ו כד|במדבר ו כד-כו}}

==שלום עליכם==
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן{{ש}}מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
:{{ק|'''שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן{{ש}}מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.'''}}
::{{ק|'''שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן{{ש}}מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.'''}}

בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן{{ש}}מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
:{{ק|'''בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן{{ש}}מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.'''}}
::{{ק|'''בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן{{ש}}מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.'''}}

בָּרְכוּנִי לְשָלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן{{ש}}מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
:{{ק|'''בָּרְכוּנִי לְשָלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן{{ש}}מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.'''}}
::{{ק|'''בָּרְכוּנִי לְשָלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן{{ש}}מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.'''}}

צֵאתְכֶם לְשָלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן{{ש}}מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
:{{ק|'''צֵאתְכֶם לְשָלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן{{ש}}מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.'''}}
::{{ק|'''צֵאתְכֶם לְשָלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן{{ש}}מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.'''}}

כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ׃{{ממס|תהלים צא יא}}{{ש}}
יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קכא ח}}
==רבון כל העולמים==
{{:רבון כל העולמים אדון כל הנשמות}}

==אשת חיל==
{|
|-
| {{סי|אֵ}}שֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא||{{ססס}}||וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ׃
|-
| {{סי|בָּ}}טַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ|| ||וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר׃
|-
| {{סי|גְּ}}מָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע|| ||כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ׃
|-
| {{סי|דָּ}}רְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים|| ||וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ׃
|-
| {{סי|הָ}}יְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר|| ||מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ׃
|-
| {{סי|וַ}}תָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה|| ||וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ׃
|-
| {{סי|זָ}}מְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ|| || מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם׃
|-
| {{סי|חָ}}גְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ|| ||וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶיהָ׃ 
|-
| {{סי|טָ}}עֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ|| ||לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ׃
|-
| {{סי|יָ}}דֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר|| ||וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ׃
|-
| {{סי|כַּ}}פָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי|| ||וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן׃
|-
| {{סי|לֹ}}א תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג|| ||כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים׃
|-
| {{סי|מַ}}רְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ|| ||שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ׃
|-
| {{סי|נ}}וֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ|| ||בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ׃
|-
| {{סי|סָ}}דִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר|| ||וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי׃
|-
| {{סי|עֹ}}ז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ|| ||וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן׃
|-
| {{סי|פִּ}}יהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה || ||וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ׃
|-
| {{סי|צ}}וֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ|| ||וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל׃
|-
|{{סי|קָ}}מוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ|| ||בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ׃
|-
| {{סי|רַ}}בּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל|| ||וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה׃
|-
| {{סי|שֶׁ}}קֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי|| ||אִשָּׁה יִרְאַת יְיָ הִיא תִתְהַלָּל׃
|-
| {{סי|תְּ}}נוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ || ||וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ׃{{ממס|משלי לא#לא י|משלי לא י-לא}}
|}
==אתקינו==
אַתְקִינוּ סְעוֹדְתָא דִמְהֵימְנוּתָא שַׁלְמְתָא, חֶדְוָתָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. אַתְקִינוּ סְעוֹדְתָא דְמַלְכָּא. דָּא הִיא סְעוֹדְתָא דַּחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין, וּזְעֵר אַנְפִּין וְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא אַתְיָן לְסַעֲדָא בַּהֲדֵהּ.

===אזמר בשבחין===
{{הור|סימן: '''אני [[מחבר:האר&quot;י|יצחק לוריא]] בן שלמה'''}}

{{סי|אֲ}}זַמֵּר בִּשְׁבָחִין / לְמֵיעַל גּוֹ פִתְחִין / דְּבַחֲקַל תַּפּוּחִין / דְּאִנּוּן קַדִּישִׁין{{ש}}
{{סי|נְ}}זַמִּין לָהּ הַשְׁתָּא / בִּפְתוֹרָא חַדְתָּא / וּבִמְנַרְתָּא טַבְתָּא / דְּנַהֲרָא עַל רֵישִׁין{{ש}}
{{סי|יְ}}מִינָא וּשְׂמָאלָא / וּבֵינַיְהוּ כַלָּה / בְּקִשּׁוּטִין אָזְלָא / וּמָאנִין וּלְבוּשִׁין{{ש}}
{{סי|יְ}}חַבֵּק לָהּ בַּעְלָהּ / וּבִיסוֹדָא דִילָהּ / דְּעָבִיד נַיְחָא לָהּ / יְהֵא כַּתִּישׁ כַּתִּישִׁין{{ש}}
{{סי|צְ}}וָחִין אַף עַקְתִין / בְּטֵלִין וּשְׁבִיתִין / בְּרַם אַנְפִּין חַדְתִּין / וְרוּחִין עִם נַפְשִׁין{{ש}}
{{סי|חֲ}}דוּ סַגִּי יֵיתֵי / וְעַל חֲדָא תַּרְתֵּי / נְהוֹרָא לָהּ יִמְטֵי / וּבִרְכָאָן דִּנְפִישִׁין{{ש}}
{{סי|קְ}}רִיבוּ שׁוּשְׁבִינִין / עֲבִידוּ תִּקּוּנִין / לְאַפָּשָׁא זִינִין / וְנוּנִין עִם רַחֲשִׁין{{ש}}
{{סי|לְ}}מֶעְבַּד נִשְׁמָתִין / וְרוּחִין חַדְתִּין / בְּתַרְתֵּין וּתְלָתִין / וּבִתְלָתָא שִׁבְשִׁין{{ש}}
{{סי|וְ}}עִטּוּרִין שַׁבְעִין לָהּ / וּמַלְכָּא דִּלְעֵלָּא / דְּיִתְעַטֵּר כֹּלָּא / בְּקַדִּישׁ קַדִּישִׁין{{ש}}
{{סי|רְ}}שִׁימִין וּסְתִימִין / בְּגַוָּהּ כָּל עָלְמִין / בְּרַם עַתִּיק יוֹמִין / הֲלָא בַּטִּישׁ בַּטִּישִׁין{{ש}}
{{סי|יְ}}הֵא רַעֲוָא קַמֵּהּ / דְּתִשְׁרֵי עַל עַמֵּהּ / דְּיִתְעַנַּג לִשְׁמֵהּ / בִּמְתִיקִין וְדוּבְשִׁין{{ש}}
{{סי|אֲ}}סַדֵּר לִדְרוֹמָא / מְנַרְתָּא דִסְתִימָא / וְשֻׁלְחָן עִם נַהֲמָא / בִּצְפוֹנָא אַרְשִׁין{{ש}}
{{סי|בְּ}}חַמְרָא גּוֹ כָסָא / וּמְדָאנֵי אַסָּא / לְאָרוּס וַאֲרוּסָה / לְהִתַּקְפָא חַלָּשִׁין{{ש}}
{{סי|נְ}}עַטֵּר{{הערה|נ&quot;א: נַעֲבֵד}} לְהוֹן כִּתְרִין / בְּמִלִּין יַקִּירִין / בְּשַׁבְעִין עִטּוּרִין / דְּעַל גַּבֵּי חַמְשִׁין{{ש}}
{{סי|שְׁ}}כִינְתָּא תִּתְעַטָּר / בְּשִׁית נַהֲמֵי לִסְטָר / בְּוָוִין תִּתְקַטָּר / וְזִינִין דִּכְנִישִׁין{{ש}}
שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקִין / מְסָאֲבִין דִּרְחִיקִין / חֲבִילִין דִּמְעִיקִין / וְכָל זִינֵי חַרְשִׁין{{ש}}
{{סי|לְ}}מִבְצַע עַל רִפְתָּא / כְּזֵיתָא וּכְבֵיעָתָא / תְּרֵין יוּדִין נַקְטָא / סְתִימִין וּפְרִישִׁין{{ש}}
{{סי|מְ}}שַׁח זֵיתָא דַכְיָא / דְטַחֲנִין רֵחַיָּא / וְנַגְדִּין נַחֲלַיָּא / בְּגַוָּהּ בִּלְחִישִׁין{{ש}}
{{סי|הֲ}}לָא נֵימָא רָזִין / וּמִלִין דִּגְנִיזִין / דְּלֵיתְהוֹן מִתְחַזִין / טְמִירִין וּכְבִישִׁין{{ש}}
אִתְעַטְרַת כַּלָּה / בְּרָזִין דִּלְעֵלָּא / בְּגוֹ הַאי הִלּוּלָא / דְּעִירִין קַדִּישִׁין.
===ויהא רעוא===
וִיהֵא רַעֲוָא מִן קֳדָם עַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְכָל קַדִּישִׁין, טְמִירָא דְּכָל טְמִירִין, סְתִימָא דְכֹלָּא, דְּיִתְמַשַּׁךְ טַלָּא עִלָּאָה מִנֵּהּ לְמַלְיָא רֵישֵׁהּ דִזְעֵר אַנְפִּין, וּלְהַטִּיל לַחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין בִּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין, בְּרַעֲוָא וּבְחֶדְוָתָא דְכֹלָּא. וְיִתְמַשַּׁךְ מִן קֳדָם עַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְכָל קַדִּישִׁין, טְמִירָא דְכָל טְמִירִין, סְתִימָא דְכֹלָּא, רְעוּתָא וְרַחֲמֵי, חִנָּא וְחִסְדָּא בִּנְהִירוּ עִלָּאָה בִּרְעוּתָא וְחֶדְוְתָא, עָלַי וְעַל כָּל בְּנֵי בֵיתִי וְעַל כָּל הַנִּלְוִים אֵלַי וְעַל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַמֵּהּ. וְיִפְרְקִינַנָא מִכָּל עַקְתִין בִּישִׁין דְּיֵיתוּן לְעָלְמָא, וְיַזְמִין וְיִתְיְהַב לָנָא מְזוֹנָא וּפַרְנָסָתָא טָבְתָא בְּלִי צָרָה וְעָקְתָא, מִמַּזָלָא דְכָל מְזוֹנָא בֵּהּ תַּלְיָא. וִישֵׁזְבִינַנָא מֵעֵינָא בִישָׁא וּמֵחַרְבָּא דְמַלְאַךְ הַמָּוֶת וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם. וְיַיְתֵי לָנָא וּלְכָל נַפְשָׁתַנָא חִנָּא וְחִסְדָּא וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְרַחֲמֵי מִן קֳדָמֵהּ. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

==קידוש==
{{לשם יחוד|1}}, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן, כְּדִּכְתִיב: זָכוֹר וְשָׁמוֹר, זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן.

{{מקורות לסידור|[[בראשית א לא]] - [[בראשית ב|ב ג]]}}{{ש}}
{{הור1|בלחש|וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר}} יוֹם הַשִּׁשִּׁי׃ 
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם׃ וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה׃ וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת׃

סַבְרִי מָרָנַן וְרַבָּנַן וְרַבּוֹתַי.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ, וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ, זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. {{ק|(כִּי הוּא יוֹם)}} תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. [כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים,] וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

{{רקע אפור|{{הור|בשבת חול המועד סוכות:}}{{ש}}בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה.}}
===בציעת הפת===
{{הור|נוטלים ידים, ומברכים:}}{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְו‍ֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם.

בִּרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.

==כל מקדש==
{{:כל מקדש שביעי}}

==מנוחה ושמחה==
{{:מנוחה ושמחה}}

==מה ידידות==
{{:מה ידידות}}

==מה יפית==
{{:מה יפית}}

==יום שבת קדש הוא==
{{:יום שבת קדש הוא}}

==יה ריבון==
{{הור|סימן: '''ישראל''' (רבי ישראל נג'ארה)}}

{{סי|יָ}}הּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא{{ש}}
אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא{{ש}}
עוֹבַד גְבוּרְתֵּךְ וְתִמְהַיָּא{{ש}}
שְׁפַר קָדָמָךְ לְהַחֲוָיָא
{{רפרן|יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא|אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא|עוֹבַד גְבוּרְתֵּךְ וְתִמְהַיָּא|שְׁפַר קָדָמָךְ לְהַחֲוָיָא}}
{{סי|שְׁ}}בָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא{{ש}}
לָךְ אֱלָהָא קַדִּישָׁא דִּי בְרָא כׇל נַפְשָׁא{{ש}}
עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי אֱנָשָׁא{{ש}}
חֵיוַת בָּרָא וְעוֹפֵי שְׁמַיָּא
{{רפרן|יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא|אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא|עוֹבַד גְבוּרְתֵּךְ וְתִמְהַיָּא|שְׁפַר קָדָמָךְ לְהַחֲוָיָא}}
{{סי|רַ}}בְרְבִין עוֹבָדָךְ וְתַקִּיפִין{{ש}}
מָכִיךְ רְמַיָּא וְזַקִּיף כְּפִיפִין{{ש}}
לוּ יִחְיֶה גְבַר שְׁנִין אַלְפִין{{ש}}
לָא יֵעֹל גְּבוּרְתֵּךְ בְּחֻשְׁבְּנַיָּא
{{רפרן|יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא|אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא|עוֹבַד גְבוּרְתֵּךְ וְתִמְהַיָּא|שְׁפַר קָדָמָךְ לְהַחֲוָיָא}}
{{סי|אֱ}}לָהָא דִּי לֵהּ יְקָר וּרְבוּתָא{{ש}}
פְּרֹק יַת עָנָךְ מִפּוּם אַרְיָוָתָא{{ש}}
וְאַפֵּק יָת עַמֵּךְ מִגּוֹ גָלוּתָא{{ש}}
עַמֵּךְ דִּי בְחַרְתְּ מִכׇּל אֻמַּיָּא
{{רפרן|יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא|אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא|עוֹבַד גְבוּרְתֵּךְ וְתִמְהַיָּא|שְׁפַר קָדָמָךְ לְהַחֲוָיָא}}
{{סי|לְ}}מִקְדָּשֵׁךְ תּוּב וּלְקֹדֶשׁ קֻדְשִׁין{{ש}}
אֲתַר דִּי בֵהּ יֶחֱדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין{{ש}}
וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרַחֲשִׁין{{ש}}
בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשׁוּפְרַיָּא
{{רפרן|יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא|אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא|עוֹבַד גְבוּרְתֵּךְ וְתִמְהַיָּא|שְׁפַר קָדָמָךְ לְהַחֲוָיָא}}{{הערה|נוסח השיר במקור, כפי שנדפס בחיי המחבר (ראה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45788&amp;st=&amp;pgnum=12 כאן]):{{ש}}{{סי|יָ}}הּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא{{ש}}אַנְתְּ מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא{{ש}}עוֹבָדֵי גִּיבַרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא{{ש}}שְׁפַר קָדָמַי לְהַחֲוָיָה {{ק|'''יָהּ'''…}}{{ש}} {{סי|שְׁ}}בָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא{{ש}}לָךְ אֱלָהּ קַדִּישָׁא בָּרֵא כָל נַפְשָׁא{{ש}}עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי נָשָׁא{{ש}}חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא {{ק|'''יָהּ'''…}}{{ש}}{{סי|רַ}}בְרְבִין עוֹבָדָךְ וְתַקִּיפִין{{ש}}מַכִיךְ רָמַיָּא זְקִיף כְּפִיפִין{{ש}}לוּ יֵיחִי גְּבַר שְׁנִין אַלְפִין{{ש}}לָא יֵעוּל גִּיבַרְתָּךְ בְּחוּשְׁבְּנַיָּא {{ק|'''יָהּ'''…}}{{ש}}{{סי|אֱ}}לָהָא דִּי לֵיהּ יְקַר וּרְבוּתָא{{ש}}פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפּוּם אַרְיְוָתָא{{ש}}וְאַפֵּיק עַמָּךְ מִגּוֹ גָלוּתָא{{ש}}עַמָּא דִּי בְחַרְתְּ מִכָּל אֻמַּיָּא {{ק|'''יָהּ'''…}}{{ש}}{{סי|לְ}}מַקְדְּשָׁךְ תּוּב וּלְקֹדֶשׁ קֻדְשִׁין{{ש}}אֲתַר דִּי בֵהּ יִיחְדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין{{ש}}יְזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרַחֲשִׁין{{ש}}בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשׁוּפְרַיָּא {{ק|'''יָהּ'''…}}}}
==צור משלו==
צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ / בָּרְכוּ אֱמוּנַי{{ש}}
שָׂבַעְנוּ וְהוֹתַרְנוּ / כִּדְבַר יְיָ

הַזָּן אֶת עוֹלָמוֹ / רוֹעֵנוּ אָבִינוּ{{ש}}
אָכַלְנוּ אֶת לַחְמוֹ / וְיֵינוֹ שָׁתִינוּ{{ש}}
עַל כֵּן נוֹדֶה לִשְׁמוֹ / וּנְהַלְּלוֹ בְּפִינוּ{{ש}}
אָמַרְנוּ וְעָנִינוּ / אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ
{{רפרן|צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ / בָּרְכוּ אֱמוּנַי|שָׂבַעְנוּ וְהוֹתַרְנוּ / כִּדְבַר יְיָ}}
בְּשִׁיר וְקוֹל תּוֹדָה / נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ{{ש}}
עַל אֶרֶץ חֶמְדָּה / שֶׁהִנְחִיל לַאֲבוֹתֵינוּ{{ש}}
מָזוֹן וְצֵדָה / הִשְׂבִּיעַ לְנַפְשֵנוּ{{ש}}
חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ / וֶאֱמֶת יְיָ
{{רפרן|צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ / בָּרְכוּ אֱמוּנַי|שָׂבַעְנוּ וְהוֹתַרְנוּ / כִּדְבַר יְיָ}}
רַחֵם בְּחַסְדֶּךָ / עַל עַמְּךָ צוּרֵנוּ{{ש}}
עַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ / זְבוּל בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ{{ש}}
בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ / יָבֹא וְיִגְאָלֵנוּ{{ש}}
רוּחַ אַפֵּינוּ / מְשִיחַ יְיָ
{{רפרן|צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ / בָּרְכוּ אֱמוּנַי|שָׂבַעְנוּ וְהוֹתַרְנוּ / כִּדְבַר יְיָ}}
יִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ / עִיר צִיּוֹן תְּמַלֵּא{{ש}}
וְשָׁם נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ / וּבִרְנָנָה נַעֲלֶה{{ש}}
הָרַחֲמָן הַנִּקְדָּשׁ / יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה{{ש}}
עַל כּוֹס יַיִן מָלֵא / כְּבִרְכַּת יְיָ
{{רפרן|צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ / בָּרְכוּ אֱמוּנַי|שָׂבַעְנוּ וְהוֹתַרְנוּ / כִּדְבַר יְיָ}}
==צמאה נפשי==
{{הור|סימן: '''אברהם בן עזרא'''}}

צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי{{ממס|תהלים מב ג}}{{ש}}
לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי{{ממס|תהלים פד ג}}

{{סי|אֵ}}ל אֶחָד בְּרָאָנִי / וְאָמַר חַי אָנִי / כִּי לֹא יִרְאַנִי / הָאָדָם וָחָי{{ממס|שמות לג כ}}
{{רפרן|לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי}}
{{סי|בָּ}}רָא כֹּל בְּחָכְמָה / בְּעֵצָה וּבִמְזִמָּה / מְאֹד נֶעֱלָמָה / מֵעֵינֵי כָּל חָי{{ממס|לפני=ע&quot;פ|איוב כח כא}}
{{רפרן|לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי}}
{{סי|רָ}}ם עַל כֹּל כְּבוֹדוֹ / כָּל פֶּה יְחַוֶּה הוֹדוֹ / בָּרוּךְ אֲשֶר בְּיָדוֹ / נֶפֶש כָּל חָי{{ממס|איוב יב י}}
{{רפרן|לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי}}
{{סי|הִ}}בְדִּיל נִינֵי תָם / חֻקִּים לְהוֹרֹתָם / אֲשֶר יַעֲשֶׂה אוֹתָם / הָאָדָם וָחָי{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ויקרא יח ה}}
{{רפרן|לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי}}
{{סי|מִ}}י זֶה יִצְטַדָּק / נִמְשָׁל לְאָבָק דַּק / אֶמֶת כִּי לֹא יִצְדַּק / לְפָנֶיךָ כָל חָי{{ממס|תהלים קמג ב}}
{{רפרן|לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי}}
{{סי|בְּ}}לֵב יֵצֶר חָשׁוּב / כִּדְמוּת חֲמַת עַכְשׁוּב / וְאֵיכָכָה יָשׁוּב / הַבָּשָׂר הֶחָי{{ממס|ויקרא יג טז}}
{{רפרן|לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי}}
{{סי|נְ}}סוֹגִים אִם אָבוּ / וּמִדַּרְכָּם שָׁבוּ / טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ / בֵּית מוֹעֵד לְכָל חָי{{ממס|לפני=ע&quot;פ|איוב ל כג}}
{{רפרן|לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי}}
{{סי|עַ}}ל כֹּל אֲהוֹדֶךָ / כָּל פֶּה תְּיַחֲדֶךָ / פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ / וּמַשְׂבִּיעַ לְכָּל חָי{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים קמה טז}}{{רפרן|לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי}}
{{סי|זְ}}כֹר אַהֲבַת קְדוּמִים / וְהַחֲיֵה נִרְדָּמִים / וְקָרֵב הַיָּמִים / אֲשֶר בֶּן יִשַׁי חָי{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ש&quot;א כ לא}}
{{רפרן|לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי}}
{{סי|רְ}}אֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת / שִׁפְחָה נוֹאֶמֶת / לֹא כִי בְנֵךְ הַמֵּת / וּבְנִי הֶחָי{{ממס|מ&quot;א ג כב}}
{{רפרן|לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי}}
{{סי|אֶ}}קֹּד עַל אַפִּי / וְאֶפְרֹשׁ לְךָ כַפִּי / עֵת כִּי אֶפְתַּח פִּי / בְּנִשְׁמַת כָּל חָי
{{רפרן|לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי}}

==יום זה לישראל==
{{הור|סימן: '''יצחק לוריא חזק'''}}{{הערה|כך לפי הנוסח הנפוץ, שכולל תוספת מאוחרת (ראה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42829&amp;st=&amp;pgnum=90&amp;hilite= כאן]) של הבתים שמופיעים כאן בסוגריים. ראה עוד [[w:יום זה לישראל|בוויקיפדיה]].}}

{{סי|י}}וֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל / אוֹרָה וְשִׂמְחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה

{{סי|צִ}}וִּיתָ פִּקּוּדִים / בְּמַעֲמַד הַר סִינָי{{ש}}
שַׁבָּת וּמוֹעֲדִים / לִשְׁמֹר בְּכָל שָׁנַי{{ש}}
לַעֲרֹךְ לְפָנַי / מַשְׂאֵת וַאֲרוּחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה
{{רפרן|יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה}}
{{סי|חֶ}}מְדַּת הַלְּבָבוֹת / לְאֻמָּה שְׁבוּרָה{{ש}}
לִנְפָשׁוֹת נִכְאָבוֹת / נְשָׁמָה יְתֵרָה{{ש}}
לְנֶפֶשׁ מְצֵרָה / תָּסִיר אֲנָחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה
{{רפרן|יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה}}
{{סי|קִ}}דַּשְׁתָּ בֵּרַכְתָּ / אוֹתוֹ מִכָּל יָמִים{{ש}}
בְּשֵׁשֶׁת כִּלִּיתָ / מְלֶאכֶת עוֹלָמִים{{ש}}
בּוֹ מָצְאוּ עֲגוּמִים / הַשְׁקֵט וּבִטְחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה
{{רפרן|יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה}}
{{סי|לְ}}אִסּוּר מְלָאכָה / צִוִּיתָנוּ נוֹרָא{{ש}}
אֶזְכֶּה הוֹד מְלוּכָה / אִם שַׁבָּת אֶשְׁמֹרָה{{ש}}
אַקְרִיב שַׁי לַמּוֹרָא / מִנְחָה מֶרְקָחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה
{{רפרן|יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה}}
({{סי|וְ}}שִׁיר אֶעֱרָךְ לָךְ / בְּנִגּוּן וּנְעִימָה{{ש}}
מוּל תִּפְאֶרֶת גָּדְלָךְ / נַפְשִׁי לְךָ כָּמְהָה{{ש}}
לִסְגֻלָּה תְמִימָה / קַיֵּם הַבְטָחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה
{{רפרן|יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה}}
{{סי|רְ}}צֵה תְפִלָּתִי / כְּמוֹ קָרְבַּן נַחְשׁוֹן{{ש}}
וְיוֹם מְנוּחָתִי / בְּרִנָּה וּבְשָׂשׂוֹן{{ש}}
חָבִיב כְּבַת אִישׁוֹן / בְּרֹב הַצְלָחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה
{{רפרן|יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה}}
{{סי|יֶ}}שְׁעֲךָ קִוִּינוּ / יָהּ אַדִּיר אַדִּירִים{{ש}}
בֶּן דָּוִד מַלְכֵּנוּ / שְׁלַח נָא לָעִבְרִים{{ש}}
וְיִקְרָא לִדְרוֹרִים / רֶוַח וַהֲנָחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה
{{רפרן|יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה}}
{{סי|אָ}}נָּא עֶלְיוֹן נוֹרָא / הַבִּיטָה עָנְיֵנוּ{{ש}}
פְּדֵנוּ בִּמְהֵרָה / חָנֵּנוּ חָנֵּנוּ{{ש}}
שַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ / בְּאוֹר וְשִׂמְחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה
{{רפרן|יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה}})
{{סי|חַ}}דֵּשׁ מִקְדָּשֵׁנוּ / זָכְרָה נֶחֱרֶבֶת{{ש}}
טוּבְךָ מוֹשִׁיעֵנוּ / תְּנָה לַנֶּעֱצֶבֶת{{ש}}
בְּשַׁבָּת יוֹשֶׁבֶת / בְּזֶמֶר וּשְׁבָחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה
{{רפרן|יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה}}
({{סי|זְ}}כֹר קָדוֹשׁ לָנוּ / בִּזְכוּת יִקְרַת הַיּוֹם{{ש}}
שְׁמֹר נָא אוֹתָנוּ / בְּיוֹם זֶה וּבְכָל יוֹם{{ש}}
דּוֹדִי צַח וְאָיֹם / תָּבִיא רְוָחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה
{{רפרן|יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה}}
{{סי|ק}}וֹל רִנָּה וִישׁוּעָה / לְיִשְׂרָאֵל הַשְׁמִיעָה{{ש}}
בְּבֹא חֶזְיוֹן תְּשׁוּעָה / צוּר מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה{{ש}}
אוֹר שִׁמְשִׁי הוֹפִיעָה / תָּמִיד הַזְרִיחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה
{{רפרן|יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה / שַׁבָּת מְנוּחָה}})
==יה אכסוף==
{{הור|סימן: '''יהוה'''; '''אהרן'''; '''נשמה'''}}

{{סי|יָ}}הּ {{סי|אֶ|1}}כְסֹף {{סי|נֹ|2}}עַם שַׁבָּת, הַמַּתְאֶמֶּת וּמִתְאַחֶדֶת בִּסְגֻלָּתֶךָ. מְשֹׁךְ נֹעַם יִרְאָתֶךָ, לְעַם מְבַקְשֵׁי רְצוֹנֶךָ. קַדְּשֵׁם בִּקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת הַמִּתְאַחֶדֶת בְּתוֹרָתֶךָ. פְּתַח לָהֶם נֹעַם וְרָצוֹן לִפְתֹּחַ שַׁעֲרֵי רְצוֹנֶךָ.
{{רפרן|יָהּ אֶכְסֹף נֹעַם שַׁבָּת הַמַּתְאֶמֶּת וּמִתְאַחֶדֶת בִּסְגֻלָּתֶךָ}}
{{סי|הָ}}יָה {{סי|הֹ|1}}וֶה {{סי|שְׁ|2}}מֹר שׁוֹמְרֵי וּמְצַפִּים שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ. כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם, כֵּן נַפְשָׁם תַּעֲרֹג לְקַבֵּל נֹעַם שַׁבָּת הַמִּתְאַחֶדֶת בְּשֵׁם קָדְשֶׁךָ. הַצֵּל מְאַחֲרֵי לִפְרשׁ מִן הַשַּׁבָּת, לְבִלְתִּי תִּהְיֶה סָגוּר מֵהֶם שִׁשָּׁה יָמִים הַמְקַבְּלִים קְדֻשָּׁה מִשַּׁבַּת קָדְשֶׁךָ. וְטַהֵר לִבָּם בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה לְעָבְדֶּךָ.
{{רפרן|יָהּ אֶכְסֹף נֹעַם שַׁבָּת הַמַּתְאֶמֶּת וּמִתְאַחֶדֶת בִּסְגֻלָּתֶךָ}}
{{סי|וְ}}יִהְיוּ {{סי|רַ|1}}חֲמֶיךָ {{סי|מִ|2}}תְגּוֹלְלִים (עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְיִהְיוּ רַחֲמֶיךָ מִתְגּוֹלְלִים) עַל עַם קָדְשֶׁךָ. לְהַשְׁקוֹת צְמֵאֵי חַסְדֶּךָ מִנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן. לְעַטֵּר אֶת יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאֶרֶת הַמְפָאֲרִים אוֹתְךָ (בְּיוֹם שַׁבָּת) עַל יְדֵי שַׁבָּת קָדְשֶׁךָ. כָּל שִׁשָּׁה יָמִים לְהַנְחִילָם נַחֲלַת יַעֲקֹב בְּחִירֶךָ.
{{רפרן|יָהּ אֶכְסֹף נֹעַם שַׁבָּת הַמַּתְאֶמֶּת וּמִתְאַחֶדֶת בִּסְגֻלָּתֶךָ}}
{{סי|הַ}}שַּׁבָּת {{סי|נֹ|1}}עַם {{סי|הַ|2}}נְּשָׁמוֹת, וְהַשְּׁבִיעִי עֹנֶג הָרוּחוֹת וְעֵדֶן הַנְּפָשׁוֹת, לְהִתְעַדֵּן בְּאַהֲבָתֶךָ וְיִרְאָתֶךָ. שַׁבָּת קֹדֶשׁ נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתֶךָ. שַׁבָּת קֹדֶשׁ נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן, יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ.
{{רפרן|יָהּ אֶכְסֹף נֹעַם שַׁבָּת הַמַּתְאֶמֶּת וּמִתְאַחֶדֶת בִּסְגֻלָּתֶךָ}}
==מים אחרונים==
{{הור|כשנוטל מים אחרונים אומר:}}{{ש}}
{{סי|יָ}}דַי אַסְחֵי אֲנָא / לְגַבֵּי חַד מָנָא / לְסִטְרָא חוֹרִינָא / דְּלֵית בָּהּ מַמָּשָׁא{{ש}}
{{סי|אֲ}}זַמֵּן בִּתְלָתָא / בְּכָסָא דְבִרְכָתָא / לְעִלַּת עִלָּתָא / עַתִּיקָא קַדִּישָׁא{{ש}}
==שינויי נוסחאות==</text>
      <sha1>b17e6bbl2dgpmq46t2eyvtwnmi51je0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744207</id>
    <revision>
      <id>3087607</id>
      <parentid>3087485</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T18:26:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3087607</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4325" sha1="ifm8qp5iajkg35u4znyg8zo5fp5nr1b" xml:space="preserve">&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של אחד משני התרגומיים העבריים{{הערה|התרגום השני מכונה &quot;הוריית הקורא&quot;, והוא מופיע ב[https://digi.vatlib.it/view/MSS_Vat.ebr.402 כ&quot;י ספריית הוטיקן, Ms. ebr. 402], עמ' 80א-89ב.}} שנעשו בימה&quot;ב לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; (=הוריית הקורא הקצר), שבעבר יוחס לרבי [[w:יהודה אבן בלעם|יהודה אבן בלעם]] וכיום סבורים כי מחברו הוא [[w:אבו אל-פרג' הארון|אבו אל-פרג' הארון]], חכם קראי ירושלמי בן המאה ה-11. תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמברוסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;.{{הערה|בכתב יד זה ההעתקה נקטעה באמצעה (באמצע פרק 2.6.4 במהדורתנו) והיא מתחלפת בהעתקה מספר אחר.}}

מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו, בהתאם לכללים הבאים:
*בשינויי נוסחאות ללא הבדל משמעותי (או כשבאחת הנוסחאות טעות מוכחת) נבחר הנוסח הטוב יותר.
*אם שניהם כאחד טובים ניתנה בדרך כלל עדיפות לנוסח כ&quot;י פריס מהסיבות הבאות: 1. כאמור, נוסח כתב יד זה הגיע אל הדפוס. 2. בדרך כלל יש בו פחות טעויות. 3. נראה שהוא נאמן יותר למקור מאשר תוכן עזרא שכפי הנראה מכיל תוספות רבות, ויש סיבה איפוא להניח שגם חלק מהשינויים מקורם בעיבוד מאוחר. 
*כשיש הבדל משמעותי בין הנוסחאות הוצגו שתיהן בזו אחר זו בתוך [סוגריים מרובעים].
*כמו כן כשבאחד מכתבי היד תוספת שאין בשני, היא מוצגת בסוגריים.
*כל המובאות מן המקרא נערכו מחדש ע&quot;פ התנ&quot;כים המדויקים, לא צוינו שינויי איות קלים. במקום שמוכח כי לפני המחבר עמד נוסח שונה, מוצג נוסח המחבר, ולצד הקישור לפסוק נוסף: &quot;עי&quot;ש&quot;.
*במהדורה זו נוסף ניקוד לפסוקים וכן ניקוד חלקי בעת הצורך, פיסוק חדש, וחלוקה חדשה לפסקאות. 
*עוד נוספה במהדורה זו חלוקה באמצעות כותרות של מספרים, העוקבת אחר החלוקה הפנימית של הספר.
==קישורים==
===כתבי יד===
*טעמי המקרא –  [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001318550205171/NLI כ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221]
*קצת טעמי המקרא (העתקה מכ&quot;י פריס שנעשתה במאה ה-19) – [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001868330205171/NLI#$FL32469552 כ&quot;י לונדון, הספרייה הבריטית, Or. 16089]
*תוכן עזרא –  [https://digitallibrary.unicatt.it/veneranda/0b02da82803a7798 כ&quot;י מילאנו, הספריה האמברוסיאנית, 88 (A 186 inf.)]
*תוכן עזרא –  [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001768830205171/NLI סריקה ממיקרופילם באתר הספריה הלאומית]
===ספרי דפוס===
*[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010893690205171/NLI פריס שכ&quot;ו]
*[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010893610205171/NLI דפוס צילום בהוצאת מקור, ירושלים תשל&quot;ח]
**[http://www.teachittome.com/seforim2/seforim/taamey_hamikra.pdf סריקה שנעשתה ממהדורה זו]
*{{היברובוקס|שער טעמי ג' ספרים אמ&quot;ת|אמשטרדם תרי&quot;ט,|35317}}. מהדורה של החלק השלישי מתוך הספר, מבוססת על מהד' פריס שכ&quot;ו.
===מהדורה דיגיטלית===
[https://maagarim.hebrew-academy.org.il/Pages/PMain.aspx?mishibbur=759000&amp;page=1 טעמי המקרא, תרגום] באתר '''מאגרים''' של האקדמיה ללשון עברית. 
==הערות==
&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>ifm8qp5iajkg35u4znyg8zo5fp5nr1b</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>רבון העולמים הצור תמים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1746877</id>
    <revision>
      <id>3087624</id>
      <parentid>3037710</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T19:58:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3087624</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8627" sha1="02o7qaywxxj6pewe1d1ma3vywoo3cbq" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, הַצּוּר תָּמִים, רָם עַל רָמִים, אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, חוֹקֵר טוּחוֹת 
צַדִּיקֵי יְסוֹדֵי עוֹלָם. מַרְבִּיץ עַל מֵי מְנוּחוֹת, אֲדוֹן כָּל הָרוּחוֹת, 
מֵשִׁיב נֶפֶשׁ לְיָגוֹן וַאֲנָחוֹת. הָאֵל הַיּוֹצֵר וְהַבּוֹרֵא, הַכֹּל עָשָׂה בְּדִבּוּר וַאֲמִירָה, 
יוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת וְלִפְעֹל חֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה, מוֹחֵץ וְרוֹפֵא מֵמִית וּמְחַיֶּה, 
כְּשֵׁם שֶׁהוּא מוֹחֵץ כָּךְ עָתִיד לִבְרֹא. וְאִם בָּאנוּ לְסַפֵּר שְׁבָחֶיךָ כָּלֶה הַזְּמָן 
וְאִי אֶפְשָׁר לְגָמְרָהּ, מָה אָנוּ וּמֶה חַיֵּינוּ וּמַה כּוֹחֵנוּ שְׁבָחֶיךָ לְסַפְּרָה. 
אִלּוּ הָיוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכָל רְקִיעִין גְּוִילִין, וְכָל לְשׁוֹנֵינוּ מְמַלְּלִין, וְכָל 
נִקְבוֹתֵינוּ פִּיּוֹת וּמִתְפַּלְּלִין, אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹתָן עַל הַדַּעַת אַחַת מֵאֶלֶף 
אַלְפֵי רִבּוֹא רִבְבָן תִּלֵּי תִּלִּין, לְהָבִין לֵב לְסַפֵּר קְצָת שְׁבָחֶיךָ בְּמִלִּין. 
לְךָ דוּמִיָּה תְהִלָּה, מַשְׁתִּיקָה סָמָא דְּכֻלָּה, אִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם 
אֲשֶׁר עָלָה וְנִתְעַלָּה, בְפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, וְרָאָה כְּבוֹדְךָ הַגְּדוֹלָה, כָּבוֹד 
יֹאמַר כֻּלָּה, לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ לְהַרְבּוֹת בִּשְׁבָחֶיךָ, וְאָמַר הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר 
וְהַנּוֹרָא, רַק שָׁלֹשׁ אֵלֶּה, וּמָה יַעַשְׂיוּ אֵזוֹבֵי קִיר יָתוּ&quot;שׁ וּנְמָלָא, פְּחוּתֵי
הָעֵרֶךְ כְּהָנֵי תַעֲלֵי, מְלֵאֵי עֲוֹנוֹת וְעַוְלָה, אֵיךְ לִפְצוֹת פֶּה וְעַל רָאשֵׁינוּ יַעֲלֶה, 
לְדַבֵּר בְּשֶׁבַח שֶׁל מַעְלָה. אַף עַל פִּי כֵן תָּמַכְנוּ יְתֵ(ו)דוֹתֵינוּ עַל רֹב אַהֲבָתְךָ
הַתָּקוּעַ בְּלִבֵּנוּ, וְהִנֵּה בָאנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, בְּשֶׁבַח וְהוֹדָיָה
בִּתְפִלָּה וּבִתְחִנָּה כְּפִי כֹּחֵנוּ, וּבְךָ תָּלִינוּ בִטְחוֹנֵנוּ, אֲשֶׁר כָּתַבְ[תָּ] בִּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן,
בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן, וְהַחֶסֶד הוּא שֶׁל אֱמֶת מַה שֶּׁעוֹשִׂין עִם הַמֵּתִים,
הַמֻּנָּחִים כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לוֹ הוֹפְכִין, וְאֵין לָהֶם פֶּה לְדַבֵּר, וּצְרִיכִין זְרִיזוּת וּנְקִיּוּת
וְטָהֳרָה. וְהַכָּתוּב מֵעִיד וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ, זוֹ גְּמִילוּת
חֲסָדִים וּקְבוּרָה, שֶׁצִּוָּה לְהוֹדִיעַ הוֹדָעָה גְּמוּרָה, לְהִזָּהֵר בָּהּ בִּזְהִירָה וּשְׁמִירָה.
וַאֲנַחְנוּ הַחֲבוּרָה הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר נִתְחַבְּרוּ וְתִקַּנּוּ בְּהִתְחַבְּרָה, לְהִתְעַסֵּק בְּמִצְוָה
זוֹ כַּדָּת שֶׁל תּוֹרָה, וְדָבָר זֶה מִתּוֹרָתְךָ לָמַדְנוּ וְעֵינֵינוּ הֵאִירָה, כַּכָּתוּב לְאַהֲבָה
אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּלְדָבְקָה בוֹ, וְכִי אֶפְשָׁר לִדָּבֵק וּלְהִתְחַבֵּר בּוֹ, וְהַלֹּא אֵשׁ אֹכְלָה
אֵשׁ הוּא גָּדוֹל וְנוֹרָא, אֲפִלּוּ מַלְ[אֲ]כֵי מָרוֹם אֵין יוֹדְעִין אֵיזֶה מָקוֹם כְּבוֹדוֹ שׁוֹרָה,
(א&quot;א) [אֶלָּא] לְהִתְנַהֵג כְּמִדָּתוֹ הַיְשָׁרָה, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְעַסֵּק בִּגְמִילוּת חֲסָדִים עִם
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מִצְוָה זוֹ חָל גַּם עָלֵינוּ. וְאַחֲרֵי רוֹאֵינוּ עוֹרַרְנוּ אֶת לְבָבֵנוּ
לְהִתְעַסֵּק בְּמִצְוָה זוֹ כָּל הַיָּמִים, וְנֶדֶר גָּדוֹל נָדַרְנוּ לַייָ אֱלֹהֵינוּ בְּלִי שׁוּם הַתָּרָה.
רַק אָנוּ דּוֹאֲגִים שֶׁלֹּא יְהֵא חַס וְשָׁלוֹם מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה, פֶּן וְאוּלַי לֹא נָהַגְנוּ
כַּשּׁוּרָה, אוֹ פָּגַמְנוּ בְּנֶפֶשׁ יְקָרָה, בִּלְבִישַׁת הַתַּכְרִיכִין וְהַטָּהֳרָה, אוֹ בְּתִקּוּן עֲשִׂיַּת
הַקְּבוּרָה, וּבַעֲשִׂיַּת גּוֹלֵל וְדוֹפֵק וַחֲפִירָה, אוֹ מְקוֹם הַנָּחָתוֹ לֹא נִתַּן לְפִי כְבוֹדוֹ
לִקְבוּרָה, אוֹ הָיִינוּ פּוֹסְעִים פְּסִיעוֹת לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה טְמוּנִים, אוֹ
לִפְעָמִים כְּשֶׁחָפַרְנוּ מָצָאנוּ עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת גַּרְמָא וְגֻלְגַּלְתָּא אוֹ מַלְבּוּשָׁא
וּפֻרְפִירָא, וְהִרְגַּזְנוּ לְהַעֲלוֹתָן מִמְּנוּחָתָן הַיְּקָרָה, אוֹ כְּשֶׁעָשִׂינוּ אוֹ קָנִינוּ דָּבָר
חָדָשׁ בְּחֶבְרָה, כְּגוֹן דַּף וּמִטָּה שֶׁל טָהֳרָה, אוֹ אֵיזֶה דָּבָר וּבֶגֶד שְׁחֹרָה, וְלֹא
הִתְעַנּוּ בַּחֲבוּרָה לְהִתְפַּלֵּל בְּנֶפֶשׁ מָרָה, שֶׁיְּהֵא הַקְּנִיָּה אוֹ הָעֲשִׂיָּה לְטוֹבָה
וּלְכַפָּרָה, שֶׁיְּרַחֵם יְיָ עַל עַמּוֹ פְּלֵיטָה הַנִּשְׁאָרָה, וְלֹא יָבוֹאוּ אֵלּוּ הַכֵּלִים ופעל'
שֶׁל צָרָה. עַל הַכֹּל כִּתַּתְנוּ רַגְלֵינוּ אֶל מֵתֵינוּ, לְבַקֵּשׁ מְחִילָה תְּחִלָּה מִלְּפָנֶיךָ
יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וְאַחַר כָּךְ מִן הַמֵּתִים אֲשֶׁר קָבַרְנוּ בְּיָדֵינוּ, שֶׁלֹּא
יַחְשֹׁב לְפֶשַׁע וְאַשְׁמָה עָלֵינוּ, וְאַתָּה רַב חֶסֶד וֶאֱמֶת תֹּאמַר דַּי לְצָרוֹתֵינוּ,
תִּסְלַח לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ. צוֹם וְתַעֲנִית קָבַעְנוּ בְּיוֹם ט&quot;ו כִּסְלֵו. וּבְכֵן יְהִי
רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ וְצוֹם תַּעֲנִיתֵנוּ,
וְתֵעָרֵב לְפָנֶיךָ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבַּן צוֹם תַּעֲנִיתֵנוּ, וִיקֻיַּם בָּנוּ בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח
בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, וּמָחָה יְיָ דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים, וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל
הָאָרֶץ כִּי פִי יְיָ דִּבֵּר. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי
וְגֹאֲלִי. אָמֵן סֶלָה.

[[קטגוריה:סליחות ותחינות לחברה קדישא]]</text>
      <sha1>02o7qaywxxj6pewe1d1ma3vywoo3cbq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:מו יו הו/לוח הפיוטים/מחזור אשכנז/סליחות מקומיות</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1754557</id>
    <revision>
      <id>3087620</id>
      <parentid>3085805</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T19:42:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* תענית חברא קדישא */</comment>
      <origin>3087620</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="47082" sha1="6dyak6embpzmw17guvs38usbe2ybln4" xml:space="preserve">== יום כיפור קטן ==

=== הסדר הנפוץ ===

* [[יום זה יהי משקל כל חטאתי|יום זה]]
* [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]]
* [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]]
* פזמון: [[בת עמי לא תחשה|בת עמי]]
* (חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] - מנהג וורמייזא זולצבאך תצ&quot;ז)
* [[בדיל ויעבור|רחמנא אדכר לן]]
* [[אל תעש עמנו כלה|אל תעש]]

=== מנהג מנטובה (מעירי שחר) ===

שחרית:
* פתיחה: [[איך נפתח פה]]
*[[אנשי אמנה עברו]]
*[[אקרא בשמך]]
*עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני]]
*פזמון: [[שחר קמתי להודות]]
*במקום חטאנו: ומי כעמך ישראל (מתוך הסילוק [[אמצת עשור#סילוק|מי יתנה תוקף]])

כשא&quot;א תחנון:
* [[סלח נא לעון העם הזה כגודל מדותיך]]
* [[ותיק וחסיד אתה]]
* [[שחר קמתי להודות]]
* [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל]]
* [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה]]

מנחה:
*פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|לב ונפש נשפוך כמים]]
*[[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]]
* (כשהימים ארוכים: [[ותיק וחסיד אתה]])
* [[אבן הראשה]]
*עקדה: [[אמונים בני מאמינים]]
*פזמון: [[ה' יהמו רחמיך על עדתך]]
*חטאנו: [[ה' אלהי נשען על רחמיך]]
*לפני וידוי: [[את חטאי אני מזכיר]]
* [[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]]
* [[יקום יעקב כי קטן הוא]]

כשאין אומרים תחנון:
*[[אתה המאזין עתירה]]
*[[תתן אחרית לעמך]]
* [[תאמר למחות אשמינו]]
* [[אורך תזריח לחשוכה|אורך תזריח לחשכה]]
*[[אופל אלמנה תאיר]]
*פזמונים של הפיוטים
**[[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]]
**[[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]]
**[[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]]
**[[כי הנה כחומר]]
**[[רועה ישראל האזינה]]
**[[אדוני האדונים השקיפה ממעונים|אדוני האדונים]]
*[[ה' יהמו רחמיך על עדתך|ה' חזה ציון]]
* [[יקום יעקב כי קטן הוא]]

== שובבי&quot;ם ת&quot;ת ==

=== מנהגים שונים ===

{{הור2|ברוב הקהילות מתענים יום חמישי בכל אחד משבועות אלו ואומרים סליחות כדלהלן.}}

{| class=&quot;wikitable&quot; style=&quot;width: auto;&quot;
|-
! שבוע
! הסדר הנפוץ !! פולין-ווהלין !! אשכנז{{הערה|על פי סדר סליחות מכל השנה, קרלסרוהה תקע&quot;ז.}} !! נירנברג-פיורדא
|-
!שמות
|
* [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]]
* [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]]
* פזמון: [[מלאכי רחמים]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]]
* [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]]
* פזמון: [[מלאכי רחמים]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]]
* [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]]
* פזמון: [[מלאכי רחמים]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אנשי אמנה אבדו]]
* [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]]
* [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]]
* פזמון: [[מלאכי רחמים]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|-
!וארא
|
* [[ישראל עמך]]
* [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]
* פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[ישראל עמך]]
* [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]
* פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[ישראל עמך]]
* [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]
* פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[ישראל עמך]]
* [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]]
* [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|-
!בא
|
* [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]]
* [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]]
* פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]]
* [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]]
* פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]]
* [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]]
* פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|ה' שמעה]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]]
* [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]]
* [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]
* פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|-
!בשלח
|
* [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]]
* [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]]
* פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]]
* [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]]
* פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]]
* [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]]
* פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]]
* [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עוונינו]]
* [[אטתי מטתי]]
* פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|-
!יתרו
|
* [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]]
* [[אלהים אין בלתך]]
* פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]]
* [[אלהים אין בלתך]]
* פזמון: [[יחביאנו צל ידו]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]]
* [[אלהים אין בלתך]]
* פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[איככה אפצה פה]]
* [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]]
* [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]]
* פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|-
!משפטים
|
* [[אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות)|אלהי בושתי]]
* [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]]
* פזמון: [[יחביאנו צל ידו]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אליך ה' שועתי]]
* [[אזעק אל אלהים קולי]]
* פזמון: [[ישמיענו סלחתי]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]
* [[אורך ואמיתך שלח]]
* פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[איה כל נפלאותיך]]
* [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]]
* [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]]
* פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|ה' שמעה]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|-
!תרומה
|
* [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]]
* [[איה כל נפלאותיך]]
* פזמון: [[ישמיענו סלחתי]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]]
* [[איה כל נפלאותיך]]
* פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע בה']]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]]
* [[איה כל נפלאותיך]]
* פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע בה']]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]]
* [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]]
* [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]]
* פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|-
!תצוה
|
* [[אפפונו מים]]{{הערה|למנהג ירושלים (נדפס ירושלים תרל&quot;ד) אומרים במקום סליחה זו את הסליחה [[אזעק אל אלהים קולי]], ואחריה את השלמונית [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה]]. בשנה פשוטה אומרים למנהג זה בשבוע פרשת משפטים את סדר הסליחות של תצוה.}}
* [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אפפונו מים]]
* [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]]
* [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|
* [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]]
* [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל ה']]
* [[אליך נשואות עינינו]]
* פזמון: [[למה ה' תעמוד ברחוק|למה ה' תעמוד]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]]
|}

=== מנהג מנטובה ===

{{הור2|בחברת 'מעירי שחר' אשכנזים דק&quot;ק מנטובה מתענים שני וחמישי בפרשיות שובבי&quot;ם, ואומרים סליחות אלו בכל שבוע שחרית ומנחה.{{הערה|מקור: 'סדר נכון מסליחות ופיוטים' מנטובה תל&quot;ב.}}}}

{| class=&quot;wikitable&quot; style=&quot;width: auto;&quot;
|-
! שחרית{{ש}}יום שני{{הערה|סליחות אלו נאמרו גם במנחה של א' אלול.}}
|
*פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה]]
*[[אדון בפקדך]]
*[[אדון דין אם ידוקדק]]
*פזמונים: כותרות מ[[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]], [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]], [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]]
*חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]]
*[[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]]
|-
!מנחה{{ש}}יום שני
|
*פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|לך ונפש נשפוך כמים]]
*[[אדון בשפטך]]
*[[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי]]
*פזמונים: כותרות מ[[כי הנה כחומר]], [[רועה ישראל האזינה]], [[מלאכי רחמים]]
*חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי#פניך|פניך לנו האירה]]
*[[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]]
|-
!שחרית{{ש}}יום חמישי
|
*פתיחה: [[אשת נעורים האהובה]]
*[[אל באפך פן תמעיט]]
*[[אקרא אל אלהים קולי]]
*פזמונים: כותרות מ[[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע בה']], [[אם עוונינו ענו בנו]], [[אנקת מסלדיך]]
*חטאנו: [[מעשה ידיו כלם]]
*[[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]]
|-
!מנחה{{ש}}יום חמישי
|
*פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים]]
*[[אוילי המתעה]]
*[[שוממתי ברב יגוני]]
*פזמונים: כותרות מ[[אדוני האדונים השקיפה ממעונים|אדוני האדונים]], [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']], [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית]]
*חטאנו: [[אודה עלי פשעי|קראתי לרוכב ערבות]]
*[[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]]
|}
=== מנהג פוזנא{{הערה|מקור: קונטרס של מנהג ק&quot;ק פוזנן, דיהרנפורט תקנ&quot;ו}} ===

* [[אין מי יקרא בצדק]]
* [[אליך ה' שועתי]]
* [[אנא ה' אלהי השמים|אנא אלהי השמים]]
* [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* עקידה: [[אל הר המור]]

== תענית חברה קדישא ==

{| class=&quot;wikitable&quot;
|-
!קהילה
!סדר
|-
!ליטא;{{הערה|היה נהוג בט&quot;ו כסלו. נדפס בסליחות כמנהג ליטא וילנא תרל&quot;ט ובמקורות רבים נוספים.}}{{ש}}ירושלים{{הערה|נהוג בז' אדר. נדפס ירושלים תרכ״ג ובספר 'דרך החיים'.}}
|
*[[אנא השם הנכבד והנורא]]
*[[אזון תחן והסכת עתירה]]
*שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי]]
*שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו]]
*[[שוכני בתי חמר]]
*([[אזכרה יום מותי]]){{הערה|תוכחה זו לא נמצאת בכל הדפוסים, אבל נדפסה כאן בסליחות ליטא נובי דבור תקמ&quot;ה.}}
*עקידה: [[אם אפס]]
*פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
*חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]]
*(תוספת לוידוי כבער&quot;ה)
*תחינה לביה&quot;ק: [[רבון העולמים אדון כל הנפשות]]
|- 
!קצת קהילות{{ש}}ליטא{{הערה|מקורות: סליחות לחברא קדישא גומלי חסד של אמת, מינסק תק&quot;ע; סידור ומחזור כל בו ח&quot;ג (ספרד), וילנא תרפ&quot;ג.}}
|
*[[אנחנו בני החבורה]]
*[[תנחם על עפר ואפר]]
*שלמונית: [[ישראל עמך בנוה טוב תרעמו]]
*([[אדם איך יזכה]]
*[[שוכני בתי חמר]]
*[[אזכרה יום מותי]]){{הערה|תוכחות אלו אינן מופיעות בסליחות לח&quot;ק מינסק תק&quot;ע, אבל הן מובאות בסדר כמנהג קצת קהילות שמובא בסידור כל בו.}}
*פזמון: [[יושב בסתר עליון ושכינתך בחביון]]
*חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]
|-
!בריסק{{הערה|בקהילה זו, מלבד הסליחות לח&quot;ק כמנהג ליטא שאמרו בט&quot;ו כסלו, נוסף סדר סליחות עבור 'המתעסקים' בכ&quot;ז תשרי, נד' תרע&quot;ד ותרפ&quot;ט, והוא המובא כאן.}}
|
*[[אני יום אירא אליך אקרא]]
*[[אלהים אל דמי לדמי]]
*שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו]]
*עקדה: [[אל הר המור]]
*פזמון: [[ישראל נושע בה']]
*חטאנו: [[יקרו רעיך רב מחולל]]
*[[רבון העולמים אדון כל הנפשות]]
|-
!פוזנא{{הערה|על פי 'סדר ב' שמות' שנדפס בתוך 'סדר חברא קדישא ובקור חולים ד&quot;ק פאזען והמדינה', קרוטושין תרי&quot;ח.}}
|
*[[אין מי יקרא בצדק]]
*[[אליך ה' שועתי]]
*[[אנא אלהי השמים]]
*[[אנשי אמונה אבדו]]
*פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
*עקדה: [[אל הר המור]]
*(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]])
*תחינה לבי&quot;ק: [[אנא אדון כל העולמים]]
*תחינה לבי&quot;ק: [[רבון העולמים אדון כל הנפשות]]
|-
! (פוזנא)-הורודנא{{הערה|זהו הסדר המצורף לסליחות כמנהג פוזנא-הורדנא שנדפסו בווילנא בשנת תרנ&quot;ט, וכן נדפס כקונטרס בפני עצמו בווילנא בשנת תער&quot;ב, ובשער כתוב: 'סליחות בעד חברא קדישא גמלות חסד של אמת (גחש&quot;א) כמנהג פוזנא הורדנא והגליל שאומרים בהן הסליחות האלה ביום החמישי שאחר בה&quot;ב בחודש מרחשון'. אולם נראה שבאמת לא היה זה מנהג פוזנא אלא מנהג הורדנא בלבד. סדר הסליחות כמנהג פוזנא ליום ב' של פרשת שמות מובא למעלה ושם צוין מקורו. יצוין שכבר בסליחות לשובבי&quot;ם ת&quot;ת שנדפסו בקונטרס של מנהג פוזנן, דיהרנפורט תקנ&quot;ו, משולבת הסליחה [[אנא אלהי השמים]] כ'סליחה של החברה', והיא אכן כלולה בסדר דלעיל. גם זמן התענית המצוין בשער של מהד' וילנא תער&quot;ב צריך בדיקה. }}
|
* [[אני יום אירא אליך אקרא]]
* [[אנא השם הנכבד והנורא]]
* [[שוממתי ברב יגוני]]
* [[חיים ארוכים תכתבנו]]
* [[אדם איך יזכה]]
* [[איככה אפצה פה]]
* [[שוכני בתי חמר]]
* [[אזכרה יום מותי]]
* [[אזון תחן והסכת עתירה]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* עקידה: [[אז בהר מור]]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]]
|-
! קראקא{{הערה|נדפס בשנת תק&quot;ע. בקהילה זו התענית הזו היתה נהוגה ביום ב' של פרשת שמות.}}
|
* [[אנא ה' אלהי השמים]]
* [[אנשי אמנה אבדו]]
* [[אזון תחן והסכת עתירה]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* עקדה: [[אל הר המור]]
|-
! וינה תקמ&quot;ה{{הערה|סדר זה נדפס בוינה בשנה זו (עבור ט&quot;ו בכסלו), אך לא צוין בו היכן הוא נהוג.}}
|
*[[אנחנו בני החבורה]]
*שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי]]
*[[אדם איך יזכה]]
*[[אזון תחן והסכת עתירה]]
*עקידה: [[איתן למד דעת]]
*פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
*חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]]
*תחינה לביה&quot;ק: [[רבון העולמים הצור תמים]]
|-
! הלברשטאדט{{הערה|נדפס ואנדסבק תס&quot;ט. לט&quot;ו כסלו.}}
|
* [[אנא השם הנכבד והנורא]]
* [[אזון תחן והסכת עתירה]]
* [[אנשי אמונה עברו]]
* [[אם אפס|אהל שכן]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]]
* [[וידוי הגדול לרבנו נסים|רבש&quot;ע קודם כל דבר]]
* תחינה לביה&quot;ק: [[רבון העולמים אדון כל הנפשות]]
|-
! פרנקפורט דמיין{{הערה|נדפס בשנת תנ&quot;ז ובשנת תפ&quot;ד. בקהילה זו התענית הזו היתה נהוגה ביום ב' של פרשת שמות.}}
|
* [[אנא אלהי אברהם]]
* [[אנא ה' אלהי השמים]]
* [[אדם איך יזכה]]
* [[אזון תחן והסכת עתירה]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם]]
|-
! ברלין{{הערה|על פי 'סדר ז' אדר לאנשי חברא קדישא בתוך עדת ישראל פה ברלין'. ע&quot;פ הסה&quot;ל נדפס בתר&quot;ס לערך.}}
|
* [[אנשי אמונה אבדו]]
* [[אזון תחן והסכת עתירה]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
*(תחינה אחרי התפילה: [[אנא ה' אלהי השמים (תחינה)|אנא ה' אלהי השמים]])
|-
! מנהג נוסף{{הערה|מופיע בקובץ תפלות לגחש&quot;א חיפה תש&quot;ל.}}
|
* [[אם עוונינו רבו להגדיל]]
* [[אך בך לדל מעוז]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]]
|-
! אראד{{הערה|מאת [[w:אהרן חורין|אהרן חורין]], אפען תקע&quot;ח, לערב ראש חודש אדר.}}
|
*אדני אחת מאתך שאלתנו
*פזמון: אלהים עליון האל הגומר עלינו
*תחינה לוידוי: אל אלהי הרוחות לכל בשר כי אראה שמיך
*(תחינה לנפילת אפים: אדון כל הנמצאים)
|}

== ליל הושענא רבה ==

{{הור2|נהגו לדלג על אמירת י&quot;ג המידות עצמן.{{הערה|מקור: מחזור כל בו וילנא תרס&quot;ה}}}}

{| class=&quot;wikitable&quot; style=&quot;width: auto;&quot;
|-
! מנהג ליטא
|
* [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]]
* [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]]
* [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]]
* [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]]
* [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]]
* [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]]
* עקדה: [[אז בהר מור]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]
|-
! מנהג פוזנא וגליציה{{ש}}(פולין?)
|
* פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' א' הצבאות צג]]
* [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]]
* [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]]
* [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]]
* [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]]
* [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]]
* [[אך במתח דין|אך במתח]]
* [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]]
* [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]]
* [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]]
* פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]]
* עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]]
|}

== שומרים לבוקר ==
;לימות השנה
* ליום ראשון:
**[[אנשי אמונה אבדו]]
**עקידה: [[עת שערי רצון להפתח]] (בפוזנא: [[איתן למד דעת]])
**פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה]] (בפוזנא: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע בה']])
**חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים]]
**קינה: [[אז בחטאינו]] (לפני וידוי)
**בתוך הוידוי: ואני עצב נבזה
* ליום שני:
**[[תבוא לפניך שועת חנון]]
**[[אזון תחן והסכת עתירה]]
**פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
**חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו]]
**קינה: [[בת ציון שמעתי]]
*ליום שלישי:
**[[אקרא בשמך]]
**עקידה: [[אז בהר מור]]
**פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמורת הבקר]]
**חטאנו: [[אודה עלי פשעי]]
**קינה: [[אך זה היום]]
*ליום רביעי:
**[[אך בך מקוה ישראל]]
**עקידה: [[בנין המזבח אם נהרס]]
**פזמון: [[יציץ צור מחרכו]]
**חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]]
**קינה: [[אמרה ציון מצאוני עווני]]
*ליום חמישי:
**[[אני ברב חסדך אבוא ביתך]]
**עקידה: [[אם אפס|אהל שכן אם רקן]]
**פזמון: [[כי הנה כחומר]]
**חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]]
**קינה: [[איך ידידות נפש]]
*ליום ששי:
**[[מצרי ערי יצרי]]
**עקידה: [[אל הר המור]]
**פזמון: [[שחר קמתי להודות]]
**חטאנו: [[גדול עווני]]
**קינה: [[אלי ציון]]
;כשאין אומרים תחנון
*לכל יום: [[כל ברואי מעלה ומטה]]
*ליום ראשון: [[אשירה ואזמרה לשמך גואלי]]
*ליום שני: [[אלהי אל תדינני כמעלי]]
*ליום שלישי: [[אעירה שחר על דברתך]]
*ליום רביעי: [[צמאה נפשי]]
*ליום חמישי: [[יה נמצא ולא נרצה|יה נמצא ולא נמצא]]
*ליום ששי: [[יה שמך ארוממך]]
*לכל יום: [[איש מלאכי חפצתי בו|ה' ישפות לנו שלום]]

;תוספות ממנהגים שונים
*לראש חודש: [[לך אלים אלפי אלפים]]
*ליום ב' דראש חודש: [[אמונתך אמיתי רבה]]
*לחנוכה: [[אשר יצר אור וצר]]
*לשושן פורים: [[שיר אל נעלם]]

*כשיש חולה:
**[[אני קראתיך כי תענני אל]]
**[[אליך נשואות עינינו]]
**פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]]
**חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]
*כשיש בר מינן:
**פזמון: [[שוכני בתי חמר]]
**חטאנו: [[אזנו יצורי אלי]]

*תוספת לערב ראש חודש אחרי הקינה: [[ציון לעפר שבי ובכי אביריך]]
*תוספת לערב ר&quot;ח לפני העקידה: [[אנא אלהי אברהם]]
*תוספת אחרת לשחרית ערב ראש חודש
**[[אנא השם הנכבד והנורא]]
**[[אנא אלהי אברהם]]
**[[אדם איך יזכה]]
**[[אלהים אין בלתך]]

==כ' סיון==

{| class=&quot;wikitable&quot; style=&quot;width: auto;&quot;
|-
!style=&quot;width: 20%;&quot; | מקום 
! סדר
|-
|המנהג הנפוץ
|
* [[אני יום אירא אליך אקרא]]
* [[איה כל נפלאותיך]]
* [[אלהים אל דמי לדמי]]
* [[אמוני שלומי ישראל]]
* [[אזון תחן והסכת עתירה]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* עקדה: [[אל הר המור]] (בחלק מהדפוסים לפני הפזמון)
* תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו]] (רק בחלק מהדפוסים)
* [[אל מלא רחמים של כ' סיון]]
|-ו
|בי&quot;כ הגדול אוסטרא{{הערה|ע&quot;פ לוח מנהגי קהילה זו שנדפס במחזור כל-בו.}}
|2 סליחות ראשונות:
* [[אליך נשואות עינינו]]
* [[אני יום אירא אליך אקרא]]
5 הסליחות הבאות כבמנהג הנפוץ.
|-
|מנהג נוסף (בעיקר בספרי סליחות שנדפסו במרכז אירופה){{הערה|סליחות פולין וינה תקנ&quot;ד, סליחות בהמן פראג תר&quot;כ ועוד.}}
|
* [[אליך נקרא איום ונורא]]
* [[ארכו הימים ודבר חזון]]
* [[אני אני המדבר]]
* [[אמוני שלומי ישראל]]
* [[אלהים אל דמי לדמי]]
* [[תחרות רוגז הניח]]
* פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]]
* עקדה: [[אל הר המור]]
|-
| הורודנא{{הערה|סדר זה מופיע בסליחות מהד' וילנא תרנ&quot;ט. אף שהדבר לא צוין שם, יתכן שסליחות אלו נדפסו עבור בני הורודנא (הקרובה לווילנא), בעוד מנהג פוזנא היה שונה, כדלהלן. (אולם בעותק סליחות פוזנא-הורודנא נובי דבור תקס&quot;א הסרוק באתר הספריה הלאומית, נכתב בגליון סדר סליחות אחר בשם מנהג הורודנא.)}}
|
* [[אני יום אירא אליך אקרא]]
* [[איה קנאתך וגבורותיך]]
* [[ברית כרותה מלשכוח]]
* [[תחרות רוגז הניח]]
* [[אמוני שלומי ישראל]]
* [[אלהים אל דמי לדמי]]
* [[אזון תחן והסכת עתירה]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* עקידה: [[אזרחי מעבר הנהר]]
|-
|פוזנא{{הערה|נדפס בקונטרס מנהג של פוזנא תקנ&quot;ו. בסליחות כמנהג פוזנא מהד' קראטשין תר&quot;ה מופיע הסדר הנפוץ ולפניו בנפרד הסליחה [[שבתי בבית ה']] המופיעה כאן כחלק מהסדר. בכמה מהדורות אחרות נדפסה הסליחה הזו בלבד.}}
|
* [[את הקול קול יעקב נוהם]]
* [[אלהים אל דמי לדמי]]
* [[שבתי בבית ה']]
* פזמון: [[יחביאנו צל ידו]]
* עקידה: [[אזרחי מעבר הנהר]]
* תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו]]
* קינה: [[אמרתי שעו מני]]
* אל מלא רחמים של כ' סיון לר' שעפטיל סגל
|-
| סדר רבי יום טוב ליפמן הלר{{הערה|נדפס בפני עצמו, קראקא ת&quot;י, ושוב למברג תקנ&quot;ו.}}
|
* [[אלהים באוזנינו שמענו]] (בשינוי)
* [[אמוני שלומי ישראל]]
* [[אליך צורי כפים שטחתי]]
* [[אזון תחן והסכת עתירה]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* עקדה: [[את דבר קדשך זכור]]
* חטאנו: [[אלה אזכרה בדמעות שליש]]
* תחינה: [[מיכאל וגבריאל]]
* אל מלא רחמים של כ' סיון לבעל תוי&quot;ט
|-
| ליטא{{הערה|הסדר שתיקן בעל הש&quot;ך ונוסף לכמה מהדורות של הסליחות כמנהג ליטא.}}
|
* [[ישראל אין מלך]]
* [[אלהים באו גוים בקרב מחניך]]
* חטאנו: [[אלהים באו גוים בנחלתך טימאו את היכל משכנותיך]]
* קינה: [[ציון אל ירפי ידיך]]
* קינה: [[ארים קול ילך כנחש]]
* קינה: [[ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה]]
|-
| מנהג ק&quot;ק אליק{{הערה|סדר שתיקן הט&quot;ז, נדפס בספר ילקוט מנחם.}}
|
* [[אך בך מקוה ישראל]]
* [[אליך ה' שועתי]]
* [[אלהים אין בלתך]]
* [[תחרות רוגז הניח]]
* [[אמרתי נא אספרה]]
* [[אלהים אל דמי לדמי]]
* [[אמוני שלומי ישראל]]
* [[אזון תחן והסכת עתירה]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* עקדה: [[אל הר המור]]
|}

== תעניות מקומיות ==

{| class=&quot;wikitable&quot;
|-
! תאריך !! קהילה !! סדר הסליחות !! פרטים נוספים
|-
|שמחת תורה{{ש}}כ&quot;ג תשרי||קראקא||
* [[אלהים אל דמי לדמי]]
* [[אמוני שלומי ישראל]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
|
|-
|י&quot;ד חשוון||פראג||
* [[אנוסה לעזרה עדיך]]
* [[ארכו הימים ותלאה רבתה]]
* פזמון: [[אלה בשן סלע מצודתם]]
|בעקבות הסכנה שריחפה על יהודי העיר בשנת שפ&quot;א בזמן [[w:קרב ההר הלבן|קרב ההר הלבן]] (בזמן מלחמת שלושים השנים), והצלתם ממנה. חיבר וסידר רבי יום טוב ליפמן הלר.
|-
|ה' כסלו||פוזנא||
* [[ישראל עמך]]
* [[אלהים בישראל גדול נודעת]]
* [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* [[אל הר המור]]
|על הצלת יהודי העיר מידי פורעים בשנת תמ&quot;ח.
|-
|ד' טבת||בהמיש ליפא{{הערה|כיום צ'סקה ליפה}}
|
*[[אפפונו מים]]
*[[אלהים בישראל גדול נודעת]]
*פזמון: [[ישראל נושע בה']]
*חטאנו: [[על אלה תרדנה]]
*תחינה על קברות ההרוגים: [[אנא ה' נוקם ובעל חמה]]
*בקשת מחילה: [[שלום עליכם אתם]]
|תענית בקהילת בהמיש ליפא (כיום צ'סקה ליפה) בשל פרעות שנערכו ביהודי עיר זו בשנת תק&quot;ה.
|-
|י&quot;א טבת||לונדנבורג||
* [[איה קנאתך וגבורותיך]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* עקידה: [[אם אפס]]
* חטאנו: [[את ה' נודה בפינו]]
|בעקבות הצלת יהודי העיר בשנת תנ&quot;ח בשעה שנפלה כיפת בית הכנסת.
|-
|כ&quot;ד טבת||פרנקפורט||
* [[אין מי יקרא בצדק]]
* [[ארכו הימים ודבר חזון]]
* [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים]]
* [[אל נא תיסר באי עדיך]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* חטאנו: [[אז קשתי וחרבי]]
|'תענית שריפה' בעקבות שרפה בעיר זו בשנת תע&quot;א. הסדר נדפס בקונטרס 'ארבע צומות' פפד&quot;מ תרנ&quot;ז.
|-
|כ&quot;ט טבת||וורמייזא||
* [[איה כל נפלאותיך]]
* [[ישראל עמך]]
* [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים]]
* פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]]
* חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]]
|'תענית גירוש וורמייזא' על הגירוש בשנת שע&quot;ה (בתאריך חזרת היהודים אל העיר בשנת שע&quot;ו).
|-
|ב' אדר||פראג||
* [[אלה אזכרה ואשפכה]]
* שלמונית: [[תולעת יעקב אל תיראי]]
* פזמון: [[לך ה' הצדקה כי שמת בנפשנו מועקה]]
|על הצלת יהודי העיר במלחמה בשנת שע&quot;א. חיבר רבי [[מחבר:שלמה אפרים מלונטשיץ|שלמה אפרים מלונטשיץ]] (ה'כלי יקר').
|-
|י' אדר{{ש}}הסמוך{{ש}}לניסן||וורמייזא||
* [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]]
* [[אלהים אל דמי לדמי]]
* [[אלהים אל דמי אל נקשר בשמי]]
* פזמון: [[למה ה׳ תעמוד ברחוק]]
* חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]]
* תחינה לפני וידוי: [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך]]
* תחינה: [[משוד עניים אנקת אביוניי]]
|על גזירות בעיר זו בשנת ק&quot;ט (ימי המגפה השחורה).
|-
|י&quot;ט באדר||פרנקפורט||
* [[אליך נקרא איום ונורא]]
* [[אקרא אל אלהים קולי]]
* [[אני יום אירא אליך אקרא]]
* [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]]
* פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע בה']]
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]]
|'תענית וינץ' לזכר היום שבו שבו יהודי העיר מן הגירוש בשנת שע&quot;ו. הסדר נדפס בקונטרס 'ארבע צומות' פפד&quot;מ תרנ&quot;ז.
|-
|ערב ר&quot;ח{{ש}}ניסן||פיורדא
|
* [[אך בך לדל מעוז]]
* [[אלהים בישראל גדול נודעת]]
* [[תעלה תפילתנו למעון שמיך]]
* [[אמונת אומן עצות מרחוק]]
* פזמון: [[רועה ישראל האזינה]]
* חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי]]
* (חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]])
|
|-
|אסרו חג{{ש}}פסח||אוסטרהא
|
* [[אליך נשואות עינינו]]
* [[אני יום אירא אליך אקרא]]
* [[איה כל נפלאותיך]]
* פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]]
|על הצלת יהודי העיר מהיידמקים בשנת תקכ&quot;ח.
|-
| א' אייר
| קראקא (ועוד)
| 
* [[ממנו רחק מנחם]]
* [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
| על קדושי גומבין. הסליחה נדפסה כקונטרס בפני עצמה לובלין שנ&quot;ז. המידע על סדר הסליחות הופיע בפנקס הח&quot;ק בקראקא.{{הערה|ע&quot;פ פ' ה' וטשטיין, לתולדות גדולי ישראל}}
|-
|כ&quot;ג אייר||וורמייזא
|
* [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]]
* [[אלהים אל דמי אל נקשר בשמי]]
* [[אלהים אל דמי לדמי]]
* פזמון: [[למה ה׳ תעמוד ברחוק]]
* חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]]
* תחינה: [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]]
* תחינה: [[משוד עניים אנקת אביוניי]]
|תענית בעקבות הטבח הראשון ביהודי העיר בשנת תתנ&quot;ו.
|-
|כ&quot;ד אייר||בומסלא
|
*[[אם אמרי אשכחה מרי שיחי]]
*פזמון: [[יחביאנו צל ידו]]
*[[אל אלהים דומיה נפשי]]
|בעקבות שרפה בשנת תרי&quot;ט.
|-
|ערב ר&quot;ח סיון||פרעמישלא
|
*[[אין כמדת בשר מדתך]]
*[[אליך נשואות עינינו]]
*[[אני יום אירא אליך אקרא]]
*[[אלהים אל דמי לדמי]]
*[[אתה הוא אלהי האלהים]]
*[[אזון תחן והסכת עתירה]]
*[[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
*[[אל הר המור]]
|'קדוש סליחות' על ר' משה ב&quot;ר ישראל שנהרג בשנת ש&quot;צ בעקבות עלילה. את הסליחה &quot;אתה הוא אלהי האלהים&quot; חיבר [[w:שבתי סופר|ר' שבתי סופר]].
|-
|ר&quot;ח סיון||וורמייזא||
* [[אל ימעט לפניך את כל התלאה]]
* [[את הקול קול יעקב נוהם]]
* פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה - הלוא עיניך לאמונה]]
* חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי]]
|בעקבות הטבח השני ביהודי העיר בשנת תתנ&quot;ו.
|-
|ג' סיון||מגנצא||
* [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]]
* [[אלהים אל דמי לדמי]]
* [[את הקול קול יעקב נוהם]]
* פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה - הלוא עיניך לאמונה]]
* חטאנו: [[אמנה אנכי חטאתי]]
* [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה]]
* תחינה: [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך]]
|בעקבות הטבח ביהודי העיר בשנת תתנ&quot;ו.
|-
|אסרו חג{{ש}}שבועות||בי&quot;כ הישן{{ש}}בפראג||
* [[מי יודע ישוב]]
* [[אלהים אל דמי לדמי]]
* [[משוד עניים אנקת אביוניי]]
|בעקבות 'גזרת פויקר' בשבועות רצ&quot;ח.
|-
|כ' סיון||colspan =&quot;2&quot; |{{מר|'''ראו למעלה'''}}
|בעקבות גזירות ת&quot;ח ות&quot;ט
|-
|כ&quot;ו סיון||אליק||
* [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים]]
* [[אודך על כי נוראות נפלאתי]]
* [[איך אוכל לבוא עדיך]]
* [[אזון תחן והסכת עתירה]]
* פזמון: [[דודי אדום וצח]]
|ייסדן הט&quot;ז בעקבות הצלת יהודי העיר בשנת ת&quot;ח. הסדר נדפס בספר ילקוט מנחם, וילנא תרס&quot;ג
|-
|כ&quot;ב תמוז||דייץ||
* [[ישראל עמך]]
* [[תערוג אליך כאיל על אפיקים]]
* [[אליך נקרא איום ונורא]]
* פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]]
* חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם]]
|
|-
|ערב ר&quot;ח{{ש}}אב||פיורדא||
* [[אנשי אמנה עברו]]
* [[מקוה ישראל מושיעו]]
* [[תאות נפש ולב]]
* [[איך אוכל לבוא עדיך]]
* פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]]
* חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי]]
* תחינה בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס]]
|
|-
|ה' אב||פוזנא||
* [[אך בך מקוה ישראל]]
* [[יום זה לנו לזכרון]]
* פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]
* עקידה: [[אל הר המור]]
|בעקבות גזירה בפוזנא בשנת תי&quot;ו. הסדר נדפס בקונטרס של מנהג ק&quot;ק פוזנן, דיהרנפורט תקנ&quot;ז
|-
|כ&quot;ז אלול||פרנקפורט||
* [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]]
* [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה]] (בתקופות מסוימות)
|סליחות אלו שנאמרו בנוסף לסדר הסליחות של אותו יום בעקבות גירוש בשנת שע&quot;ד. הסדר נדפס בקונטרס 'ארבע צומות' פפד&quot;מ תרנ&quot;ז.
|}

==סליחות על קדושים==
{{הור2|סליחות אלו נוספו על פי רוב אל סדרי הסליחות שבתפילות יום כיפור}}
{| class=&quot;wikitable&quot;
|-
! הפיוט
! פרטים נוספים
|-
|
* סליחות של רבי אביגדור קרא:
** [[אלהים אל דמי לדמי]]
** [[את כל התלאה]]
** [[אל נקמות הופיע (סליחות)|אל נקמות]]
* סליחות של רבי אברהם ב&quot;ר אביגדור:
** [[אנא אלהי אברהם]]
|
על גזירות פראג. נדפסו בסליחות כמנהג בהמן. ע&quot;פ צונץ התענית על גזירת קמ&quot;ט היתה באסרו חג פסח. במחזור כמנהג פיהם אלטונא תק&quot;ד הסליחות של ר' אביגדור נדפסו במנחה של יו&quot;כ, והסליחה של ר' אברהם בשחרית.
|-
| 
* [[אל אלוה דלפה עיני כי כשל כוחי]]
|על קדושי גומבין. מסליחות פוזנא. תוספת למוסף יו&quot;כ.
|-
| 
* [[אלהים למדתני מנעורי]]
| על קדושי גומבין. נדפסה בסליחות פולין דפו&quot;ר שס&quot;ג, ואחר כך בכמה מהד' של סליחות ליטא. תוספת למוסף יו&quot;כ.
|-
| 
* [[ממעמקים אקרא]]
| על קדושי גומבין. נדפסה בקונטרס בפני עצמה, לובלין שנ&quot;ז, בהוראת הלבוש, בכדי להיאמר במוסף יו&quot;כ בפוזנא.
|-
|
* [[אלהים באו גוים בנחלתך כרו לי]]
* פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך]]
| לר' נתן שפירא בעל 'מגלה עמוקות', על אנשיל בן מרדכי מקראקא (שצ&quot;א), למוסף יו&quot;כ.{{הערה|לפי הערה בקונטרס, נאמרו בקראקא גם בשמחת תורה ובחול המועד פסח ואחר הפסח.}} נדפסו שם שצ&quot;א.
|-
|
* אלהים אל דמי לך ואל תחרש ואל תשקוט אל כי הנה אויביך רצו למחות שם מישראל
|סליחה ליו&quot;כ מאת רבי צבי הירש ב&quot;ר מרדכי מפודהייץ{{הערה|[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990030385330205171/NLI בסה&quot;ל].}} נתחברה בעקבות מותם של שני קדושים בלובלין בשנת שצ&quot;ו וסכנת גירוש שאיימה על יהודי העיר עקב כך.
|-
|
* [[אנא אדון העולמים פועל פעלת]]
|על קדושי ראזיניי (ת&quot;כ). נאמרה שם במוסף יו&quot;כ. נדפסה בספר דעת קדושים, פטרבורג תרנ&quot;ז-תרנ&quot;ח.
|}

==סליחות לעת צרה==

=== בזמן מגיפה ותחלואי ילדים{{הערה|הסליחות דלהלן מלוקטות ממקורות שונים. נועדו בדרך כלל לזמן מגיפת אבעבועות שחורות (&quot;באלטרן&quot;).}} ===

* [[אם אבות אכלו בוסר]]
* פזמון: [[מושל בעליונים אתה ידעת]]
* פזמון: [[אם בעוון פרקתי עול תורה]]{{הערה|מקור: סדר הסליחות של שובבי&quot;ם ת&quot;ת, ברין תקט&quot;ו.}}
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]]

=== סליחות של רבי אליעזר אשכנזי{{הערה|מקורות: סליחות בי&quot;כ הישן של פראג, מחזור כל בו ח&quot;ד}} ===

* בשעת המגפה:
** [[אלהים עליון גדול גבור ונורא]]
** פזמון: [[אין לנו פה ולא מצח]]

* לרעב וליוקר המים:
** [[אתה הוא מלכנו נותן לחם לרעבים]]
** פזמון: [[טוב לחסות בה' כי לך ה' הגדולה]]

* לשלום המלכות:
** [[אנא האל הנותן עוז ותעצומות]]
** פזמון: [[ה' בעזך ישמח מלך]]

* למצוא חן בעיני המלך:
** [[אל מלך יושב על כסא רם ונשא]]
** פזמון: [[מלך מלכים ה']]

=== סליחות לעצירת מגפה{{הערה|לרבי דוד אופנהיים. נדפסו בפראג תע&quot;ג. נדפסו מחדש בשנת תשפ&quot;ב ע&quot;י [https://hebrewbooks.org/65799 מכון צמח דוד]}} ===

*[[אנשי אמנה אבדו ואין איש]]
*אערוך שועי בבקר שוועי
*ה' ה' קודם שיחטא
* פזמון: אין לנו פה ולא מצח (לר&quot;א אשכנזי)
* חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]]

=== סליחה על עצירת הגשמים וסיבתם{{הערה|נדפסה בפראג תס&quot;ח בהסכמת ר' דוד אופנהיים. המחבר כפה&quot;נ ר' השקא הכהן סופר מפראג. מובאת באוצר תפילות ישראל ח&quot;ב עמ' רפב.}} ===

* אתה זן מקרני ראמים

==הערות==</text>
      <sha1>6dyak6embpzmw17guvs38usbe2ybln4</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:פרי מגדים אורח חיים .pdf/162</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1754624</id>
    <revision>
      <id>3087652</id>
      <parentid>3084615</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T21:45:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <origin>3087652</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11092" sha1="0ogko1ou3oadbbncv6iq63u8f2ik5ek" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;Nahum&quot; /&gt;‫משבצות זהב‬

‫אורח חיים הלכות שבת‬&lt;/noinclude&gt;'''וכל זה,''' וסיים: קרקע, היינו עודן בידו, או (מניחם) [ממיחם] למיחם ודעתו להחזירה – דווקא כשנטלו מערב שבת ומחזיר בשבת, הא לסמוך באין גרופה, ולדיעה שניה תוכה או אין גרופה בחזרה – אסור ודאי אף שנטלו בשבת, דכהאי גוונא לא שייך חילוק זה. והוא פשוט בזה:

'''{{ק|(יב)}} וטוב להחמיר.''' עיין ט&quot;ז. והמנהג להקל, כמו שכתב הר&quot;ב בזה. [[שולחן ערוך אורח חיים רנג ה|ובסעיף ה]] בהג&quot;ה יבואר עוד בזה אי&quot;ה:
 
'''{{ק|(יג)}} אם.''' עיין ט&quot;ז, וכן כתב המ&quot;א אות י&quot;ט, מדין בישול נגעו ביה, וכן כתב הלבוש, משום מבשל. ויש לי הרהורי דברים בכאן, והנני פורטם בעזר ה' יתברך:

'''ראשונה''' צריך לברר איזו הוא בישול דבר תורה ואיזו מדרבנן, עיין סימן שי&quot;ח בט&quot;ז אות ג' ד', יש אומרים כמאכל בן דרוסאי רק מדרבנן, ויש אומרים לח נצטנן רק מדרבנן, ואם כן נהפוך הוא, אי בישל בשבת פחות ממאכל בן דרוסאי אין צריך כדי שיעשו, ואם מאכל בן דרוסאי, כדי שיעשו להלבוש בשי&quot;ח סעיף א הביאותיו לעיל באות יו&quot;ד. ומאחר דכדי שיעשו דרבנן הוא יש להקל. גם יש אומרים כל דעביד ישראל מעשה בידים, אף דרבנן אין צריך כדי שיעשו, ולא בעי כדי שיעשו אלא עכו&quot;ם או שהה, כבסעיף א בהג&quot;ה שניה, הואיל וממילא. ומהו נצטנן בלח, הנה במ&quot;א אות י&quot;ט וסימן שי&quot;ח אות י&quot;ב יעו&quot;ש, ומשמע נמי לח שהורק בכלי שני אף יד סולדת בו תו יש בו משום בישול. וכל זה מדינא, אבל המנהג להקל אם לא נצטנן לגמרי כמו שכתב [[שולחן ערוך אורח חיים שיח טו|בשי&quot;ח סעיף ט&quot;ו]] בהג&quot;ה וכאן [[שולחן ערוך אורח חיים רנג ה|סעיף ה]] בהג&quot;ה:
 
ומהו דבר לח? הנה הב&quot;י הביא בשם רבינו ירוחם בחלק ג בשם הרב רבינו יונה, כל '''שרובו''' רוטב וצונן ומצטמק ויפה לו הוה מבשל גמור, משמע כשמיעוט רוטב אין זה מבשל. ועיין אליה רבה סימן שי&quot;ח אות י&quot;א הביא זה בשם מנחת כהן והניח בצריך עיון, ובאמת הם דברי ה&quot;ר יונה. ולכאורה מראין הדברים כמו שכתב [[ט&quot;ז על אורח חיים שיח#טז ד|הט&quot;ז בשי&quot;ח ד]], דאף נצטנן '''בלח''' הוה מן התורה (וכמו שכתב ה&quot;ר יונה '''מבשל גמור'''), מכל מקום מלאכת מחשבת אסרה תורה וכל שנצטנן בלח ומרתיחו להצטמק ויפה לו הוה בישול דבר תורה, ובמצטמק ורע לו אין דעתו להצטמק, יעו&quot;ש. והיינו דעיקר הבישול הוא שמצטמק, ולפי זה שפיר הולכין בתר רובו, דרובו רוטב מצטמק ויפה לו הוא ומתכוין לצימוק והוה בישול, ואם רובו יבש אין דעתו לצימוק כי מצטמק ורע לו הוא לייבש. ועיין סימן שי&quot;ח באליה רבה אות יו&quot;ד בשם המנחת כהן, דאין אנו בקיאין איזה מצטמק ורע לו, ועיין גמרא [[שבת לח א]], ובמנחת כהן לפת ותמרי ודייסא ומים חמין מצטמק ורע לו. והנה לפת שלנו מייארין ורובין עינינו רואות שמצטמק ויפה לו הוא, ועיין [[שבת לז  ב|ל&quot;ז ב]] '''לפדא''' בדלי&quot;ת וכצ&quot;ל ברא&quot;ש שם, אם כן אם יש בהן מים אסור. ועיין מ&quot;א לקמן אות ל&quot;ט ושם אפרש בעזה&quot;י. כי נראה אם יש רוטב ובשר יחד, לרוטב מצטמק ויפה לו ולבשר מצטמק ורע לו כל שנצטנן, ונאסר הרוטב כשחממו בשבת, אף הבשר נאסר דבלע מאיסור. ולא מיבעיא רוטב מים דהוה אינו מינו אף באיסור דרבנן צריך ששים כמבואר ביורה דעה, וכחל הקילו שיהא מן המניין, ואפילו צלי קדר. ואין תימר דמוחל ובשר חד מינא בטעמא, מכל מקום אף באיסור דרבנן בלח ומינו צריך שישים. ועד כאן לא צידד [[ש&quot;ך על יורה דעה קט#שך ט|הש&quot;ך בק&quot;ט ט]] אלא יבש וכמו שכתבתי בפריי שם, אין מקומו פה, ואם ירצה ה' במגן אברהם ל&quot;ט אבאר זה:

ואמנם הדבר הקשה עלי הוא מה שכתב המ&quot;א לקמן אות ל&quot;ו דנצטנן אף ביבש אסור, דלא התירו אלא '''חזרה''' בשבת (באופנים המבוארים כאן דמותר), לא להניח לכירה לכתחילה בשבת. וזה סותר לכאן. וראיתי לתוספת שבת אות מ&quot;ו הרגיש בזה, יעו&quot;ש. והנה לי העני נראה שהפרש יש בין נצטנן לנצטנן לגמרי, כי מחמת בישול כל שאין יד סולדת בו או כלי שני יש בו בישול, כמו שכתב המ&quot;א בשי&quot;ח אות י&quot;ב '''ומנהגא''' הוא דמקילין כשלא נצטנן לגמרי, כמו שכתב הר&quot;ב [[שולחן ערוך אורח חיים שיח טו|בשי&quot;ח סעיף ט&quot;ו]], לא מדינא, כי כמה פוסקים אוסרים כל שאין יד סולדת בו '''בלח.''' ואמנם ביבש ונצטנן, כל שחם קצת, אפילו אין יד סולדת בו שרי דלית ביה משום בישול, הא נצטנן '''לגמרי''' אסור, '''דחזרה''' תנן, לא '''לכתחילה.''' וכל זה עליה, אבל לסמוך אף נצטנן לגמרי כל שאין בו בישול מותר, כמו שכתב בשי&quot;ח סעיף ט&quot;ו, מותר להניחו '''כנגד''' המדורה וכמו שכתב המ&quot;א שם אות ל&quot;ח, והוא ברא&quot;ש פרק כירה דף מ&quot;ם ע&quot;ב יעו&quot;ש. אם כן יפה כתב המ&quot;א לקמן אות ל&quot;ו שלא נצטנן '''לגמרי,''' דאז מדינא אסור אף '''ביבש''' ליתן לתוך התנור ממש. ואי&quot;ה לקמן יבואר עוד וכאן אין להאריך. מהו לח ויבש עיין סימן רנ&quot;ד מגן אברהם א ושי&quot;ח מגן אברהם מ&quot;ם:

ואכתי פש גבן לברורי דבר אחד, והוא דהטמנה לא הוה [אלא] כשהקדירה מכוסה בה ונוגעת בהם מכל צד, הא בתוך התנור וכו' לא הוה הטמנה. מכל מקום צריך לידע, כירה באיזה עניין מוספת הבל או לאו, והוא [[שולחן ערוך אורח חיים רנז ח|ברנ&quot;ז סעיף ח]] כתב המחבר: אף על פי שמותר להשהות על גבי כירה שיש בה גחלים וכו', מחמת '''אש''' שתחתיהם מוסיף הבל ואסור. והוא מגמרא [[שבת מז ב|מ&quot;ז ב']]: קופה שטמן וכו', משמע לכאורה הא אין תחת זה לאו מוסיף הבל הוא. ואמנם בר&quot;ן ריש פרק כירה וברז&quot;ה, דרש&quot;י פירש הטמנה וכירה קטומה מוסיף הבל, ובחידושי הרשב&quot;א אף קש וגבבא, משמע מוסיף הבל. ואפשר אף גרופה מוסיף הבל, ועיין [[מגן אברהם על אורח חיים רנז#מא יח|מ&quot;א רנ&quot;ז ח&quot;י]]. ומכל מקום כשאין יד סולדת בו לאו מוסיף הבל מיקרי ולא שייך גזירה דשמא יטמין ברמץ, שאין יד סולדת בו אין רא[ו]יה לבישול, מה שאין כן הטמנה דגפת. ואי&quot;ה ברנ&quot;ז יבואר עוד, ועיין סעיף ה בהג&quot;ה יש מתירין בתנור שאפו מבעוד יום ומ&quot;א אות ל&quot;ה, ושם יבואר אי&quot;ה עוד בזה לעניין כירה שאין יד סולדת בו לענין חזרה בתוכה בשבת, וכאן אין להאריך בזה: 

מה הן מצטמק ויפה לו ומצטמק ורע לו עיין רא&quot;ש פרק כירה דף ל&quot;ו ע&quot;ב, '''לפתא''' תמרי ודייסא מצטמק ורע לו וכרוב ופולין ובשר טרוף מצטמק ויפה לו, והוא [[שבת לז ב|בדף ל&quot;ז ב]] [[שבת לח א|ודף ל&quot;ח א]], ושם נאמר '''לפדא''' בדלי&quot;ת, תבשיל מתאינים, אבל '''לפתא''' בתי&quot;ו אמרו שם מצטמק ויפה לו, וכצ&quot;ל ברא&quot;ש, ועיין אליה רבה בשי&quot;ח אות יו&quot;ד בשם מנחת כהן '''לפת''' טעות סופר וצריך להיות לפדא. וכבר הגהתי לעיל כן יע&quot;ש, ודבר שאין מפורש בתלמוד אין לנו להקל בזה:

'''{{ק|(יד)}} אסור.''' עיין ט&quot;ז. ועיין מ&quot;א אות כ&quot;ה ועיין [[שולחן ערוך אורח חיים רנז ד|סימן רנ&quot;ז סעיף ד]], כיסהו ונתגלה בשבת מותר לכסותו בדבר שאין מוסיף הבל. ומכל מקום כאן בתנור לא הוה הטמנה, כמו שכתבנו באות י&quot;ג, והוה זה תחילת הטמנה דאסור בשבת אף אין מוסיף הבל. ועיין הגהות מיימוני פרק ד' דשבת אות א' בדיני הטמנה. ובלבוש כתב שמוסיפין הבל, צ&quot;ע:
 
'''{{ק|(טו)}} סמוך.''' עיין ט&quot;ז. עיין אות י&quot;ג מה שכתבנו בשם הר&quot;ן, ועיין מ&quot;א אות כ&quot;ז, ואי&quot;ה שם יבואר וכאן אין להאריך:
 
'''{{ק|(טז)}} ובתנור.''' עיין ט&quot;ז. הקשה על רמ&quot;א בתנור, שבזמן התלמוד כבר כתב המחבר בסעיף א דאפילו לסמוך אסור, ושלנו שרי ככירה. ויש ליישב דחזרה סמוך לברכו אסור לדעה זו אפילו רוצה ליקח ממנה קודם שבת, דהוה כחזרה בשבת, ואם כן מה ראיה משהיה בסעיף א, דעתו עד שבת, וכאן הוה אמינא דשרי לחזור על מנת שיקח קודם שבת. ועיין תוספת שבת אות ל&quot;ח הקשה דחזרה אף מצטמק ורע לו אסור, יעו&quot;ש:

'''{{ק|(יז)}} יש.''' עיין ט&quot;ז. [[שולחן ערוך אורח חיים שיח ד|ובסימן שי&quot;ח סעיף ד]] [[שולחן ערוך אורח חיים שיח טו|ובסעיף ט&quot;ו]], דמקילין אם לא נצטנן '''לגמרי''' שרי אף שאין יד סולדת בו, אם כן שרי הכא וכמו שכתב המגן אברהם אות ל&quot;ב. והר&quot;ב סמך אמה שכתב בסעיף ה ולקמן סימן שי&quot;ח סעיף ט&quot;ו. ועיין מגן אברהם אות ל&quot;ט, ואי&quot;ה שם יבואר:

{{להשלים}}&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>0ogko1ou3oadbbncv6iq63u8f2ik5ek</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>טוב הארץ/משנה כלים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1755695</id>
    <revision>
      <id>3087601</id>
      <parentid>3086981</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T18:15:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* עזרת הכהנים מקודשת ממנה */</comment>
      <origin>3087601</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="118455" sha1="s16i9cbry0sih8q9iu32z2642zbwpuj" xml:space="preserve">__TOC__

==משנה דמסכת כלים==
===ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות===
'''עשר קדושות הן. ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם. מה שאין מביאין כן מכל הארצות'''

אש&quot;ר ד&quot;רכו נס&quot;תרה י&quot;אציל שפ&quot;ע דע&quot;ת י&quot;שרה עלי, להבין ולהשכיל סתרי המשנה הזאת על אמתתה כי ארוכה מארץ מדה, וזה החלי בעזרת אלי.

'''הנה''' נודע מה שמביא האר&quot;י זלה&quot;ה בדרוש ביאור המלכים, {{ש}}
שכאשר יצא כל האצילות מבחינת שם {{גמט|ב&quot;ן}} לבד והיה כולל עתיק ואריך אנפין ואבא ואמא וזעיר ונוקביה. ואז יצאו תחלה כל הכלים שלהם זה תחת זה עד סיום עולם האצילות, ואחר כך יצאו האורות ד{{גמט|ב&quot;ן}} - כל פרטי האצילות. {{ש}}
ויצא תחילה כתר דעתיק דאצילות, ובו נכללים כל האורות. ונתקיים. ואחר כך יצא חכמה דעתיק בכלי שלו, ובו כוללים{{הערה|נראה דיש להגיה &quot;כלולים&quot; או &quot;נכללים&quot; - ויקיעורך}} כל שאר האורות. ונתקיים. ואחר כך יצאה בינה דעתיק, ובה כלולים כל שאר האורות. ונתקיימה.{{ש}}
ואחר כך יצאו שבעת תחתונות דעתיק מהדעת ולמטה - כל אחד בכלי שלו, ובו כלולים כל שאר האורות. והיה נשבר. וירד פנימיות הכלי בבריאה, ותיכוניות הכלי יותר למטה ביצירה, וחיצוניות הכלי בעשיה. ואחר כך האור ההוא נשאר בלא כלי. 

ושאר האורות ירדו בכלי השביעי של שבעה תחתותנות. וגם הוא נשבר על דרך הנזכר. והאור שלו נשאר בלי לבוש. ושאר האורות ירדו בכלי של מטה ממנו.

וכן על דרך זה עד שנגמרו שבעה תחתונות שלו. ואחר שירדו כל השבעה תחתונות שבו, פנים ואחור, בבריאה יצירה עשיה - אז גם ירדו האחורים דחכמה ובינה דעתיק לבד באצילות עצמו בסופו, אך לא בבריאה.  אבל לא הפנים. ולכן אין בהם מיתה רק ירידה. ואז ירדו גם נצח הוד יסוד דאחורים דכתר דעתיק. ואחר כך נכנס בכתר דאריך אנפין בכלי שלו, ובו כלולים שאר האורות על דרך הנזכר בעתיק. {{ש}}
וכן באבא ואמא. וכן בזעיר ונוקביה. 

נמצא שנשברו שבעה תחתונות דנוקבא, ושבעה תחתונות דזעיר אנפין, ושבעה תחתונות דבינה, ושבעה תחתונות דחכמה, ושבעה תחתונות דאריך אנפין, ושבעה תחתונות דעתיק.{{ש}}
נמצאו שמתו {{גמט דגש|מ&quot;ב}} מלכים. וזהו שרמז {{צ|{{גמט דגש|ואלה}} המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}. ירצה במספר {{גמט דגש|ואלה}} מלכו ומתו. וזהו שאמרו {{צ|תולה ארץ על '''בלי מה'''}}. ר&quot;ל שהיה תולה ארץ אדום ברעיון בעבור {{גמט דגש|בלי}} {{גמט דגש|מה}} - ש{{גמט דגש|מ&quot;ב}} מלכים שהם מספר {{גמט דגש|בל&quot;י}}, היו בלי {{גמט דגש|מ&quot;ה}} - שהיו חסר מהם שם {{גמט דגש|מ&quot;ה}} החדש כנודע. ולכן נשברו. ואחר כך שיצא {{גמט דגש|מ&quot;ה}} נתקנו כולם בסוד {{צ|חצבה עמודיה שבעה}} - שעשה ותיקן כל שבעה תחתונות של כל פרצוף ופרצוף בסוד שבעה עמודים, והם סוד קוים. ולכן נתקיימו כנודע.

'''עד כאן לשונו'''


כלל העולה ש{{גמט דגש|מ&quot;ב}} כלים חיצונים נפלו בעשיה, ו{{גמט דגש|מ&quot;ב}} כלים תיכונים נפלו ביצירה, ו{{גמט דגש|מ&quot;ב}} כלים פנימיים נפלו בבריאה. {{ש}}
וזהו סוד שאין עלייה לשום דבר בעולמות אלא על ידי שם {{גמט דגש|מ&quot;ב}}. ולכן יש גם כן כנגדם שלשה {{גמט דגש|מ&quot;ב}}:
* '''אבגי&quot;תץ וכו'''' ביצירה - כדי להעלות {{גמט דגש|מ&quot;ב}} דעשיה שנפלו שם
* וגם {{גמט דגש|אהי&quot;ה יה&quot;ו}} בבריאה להעלות {{גמט דגש|מ&quot;ב}} דיצירה שנפלו לשם
* וגם {{גמט דגש|מ&quot;ב}} אותיות דמילוי המילוי דשם {{גמט דגש|מ&quot;ה}} דאלפין בעולם האצילות כדי להעלות {{גמט דגש|מ&quot;ב}} דבריאה שנפלו שם.

וזהו סוד {{צ|'''ברן''' יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים}} {{ממ|איוב|לח|ז}}. רוצה לומר כשמעלים השלשה {{גמט דגש|מ&quot;ב}} חדשים לשלשה {{גמט דגש|מ&quot;ב}} הישנים ומתחברים כולם ביחד ביסוד דנוקבא דאצילות. וזהו {{צ|{{גמט דגש|ברן}} יחד}} - כי {{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|קכ&quot;ו}} - גימטריה {{גמט דגש|ברן}}. כשהם יחד הם {{צ|ככבי בוקר}} - שנתקנים ונמתקים ביחד על ידי החסדים שם {{גמט דגש|מ&quot;ה}}. ואז {{צ|ויריעו כל בני אלהים}} - ר&quot;ל ואז נשברים ונמתקים כל '''בנ&quot;י''' שהם כל שלשה {{גמט דגש|מ&quot;ב}} של שם {{גמט דגש|ב&quot;ן}} שנפלו בבריאה יצירה עשיה ונעשים כולם כוכבים שהם חסדים, ומאירים בנוקבא. וזהו {{צ|{{גמט דגש|ברן}} יחד {{גמט דגש|ככבי}} בקר}}.{{ש}}
וזהו סוד {{צ|סומך יהוה לכל הנופלים}}. ר&quot;ל השלשה {{גמט דגש|מ&quot;ב}} שהם גימטריא {{גמט דגש|סומך}}, הם סומכים לכל הנופלים משם {{גמט דגש|ב&quot;ן}}.  


והנה נודע כי על ידי שני צירים ושני דלתות שיש בה יותר ממה שיש בו נשלמה ל{{גמט דגש|רנ&quot;ב}} - ולכן ה{{גמט דגש|ו'}} {{גמט דגש|מ&quot;ב}} מתקבצים ביחד ונכנסים בתוך ההיכל שהוא יסוד דנוקבא דאצילות שהי' מלובש' בתוך היכל קדש הקדשים כנודע, ששם ביסוד שלה נשלמים ה{{גמט דגש|רנ&quot;ב}}.  ולכן שם גם כן נכנסים {{מכפלת גימטריה|ו'|פעמים|מ&quot;ב}} שגימטריא {{גמט דגש|רנ&quot;ב}} כדי לעשות לה מיין נוקבין.

הנה נודע כי בארץ ישראל שלטא עולם היצירה, ובחוץ לארץ שלטא עולם העשיה כנזכר בתקונים. ולכן עיקר התיקונים שעושים בני חוץ לארץ הוא בעולם העשיה, ועיקר התיקונים שעושים בני ארץ ישראל הוא בעולם היצירה. כי מאחר שארץ ישראל הוא אמצע הישוב - לכן שם גם כן יש להם יכולת לתקן כלים אמצעים של שבירת הכלים שנפלו שם, ואין צריך להכניס עצמם בסכנה לתקן כלים החיצונים שהם בעשיה דתמן נתערבו הקליפות עם הקדושה ביחד. אלא כל תיקונים הוא ביצירה דתמן הוא הקליפה דבוקה לבד ואינה מעורבת, ואין להם כל כך טורח לתקנם כמו אנשי חוץ לארץ. 

וזהו שאמרו רז&quot;ל '''{{צ|ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות}}''' - ר&quot;ל כי עולם היצירה דשלטא בארץ ישראל היא מקודשת מכל עולם העשיה דשלטה בכל הארצות של חוץ לארץ. 


'''{{צ|ומה היא קדושתה?}}''' - ורמזו רז&quot;ל באומרו {{צ|ומה היא קדושתה}} להורות כי בעולם העשיה הוא שם {{גמט דגש|ב&quot;ן}}, ובעולם היצירה הוא שם {{גמט דגש|מ&quot;ה}} כנודע. וזהו שאמרו '''{{צ|ומ&quot;ה}}''' - ר&quot;ל שם {{גמט דגש|מ&quot;ה}} - {{צ|היא קדושתה}}.

'''{{צ|שמביאין ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם}}''' - שהם נצח הוד יסוד מלכות דיצירה, שמשם מעלים מיין נוקבין דאצילות. {{ש}}
'''וגם כתב האר&quot;י זלה&quot;ה''' שהעלות{{הערה|אולי יש להגיה &quot;שהעלאת&quot; - ויקיעורך}} הביכורים והעומר ושתי לחם הוא להעלות האורות של {{קיצור|נהי&quot;ם|נצח הוד יסוד מלכות}} דיצירה למעלה כדי שלא ינקו מהם החיצונים. כי ביצירה אנו מקפידים שלא ינקו מהם. אבל בעשיה אין אנו חוששים לזה כי שם מדור הקליפות. 

והנה '''העמר''' - היא המלכות כמ&quot;ש בתיקונים דף ל&quot;ז ע&quot;ב {{צ|ושכינתא תתאה איהי ספירת העמר דבה מני שבע יומין דאינון שבע שבתות דאית בהון {{גמט דגש|מ&quot;ב}} יומין וגו'}}. 

וגם {{גמט דגש|עמר}} גימטריא {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|אל}} - כי המלכות היא נקראת {{צ|{{גמט דגש|אל}} זועם בכל יום}} על החיצונים, והיא כלולה מכל עשר ספירות כמ&quot;ש בזוהר פרשת לך לך דף צ&quot;א ע&quot;א {{ממ זהר|א|צא|א}} {{צ|דבר אחר: כי מי '''אל'''{{הערה|כרגע בויקיטקסט הגירסא שם בזוהר הוא &quot;כי מי אלוה&quot;, וצע&quot;ע - ויקיעורך}} - דא רזא דמל' דהא '''אל''' כללא הוא דאתכליל מכלהו דרגין}}, כנזכר שם בזוהר. {{ש}}
והרי הם  {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|אל}} ב{{גמט דגש|עמר}},  ו{{מכפלת גימטריא|ט'|פעמים|אל}} ב{{גמט דגש|בכורים}},  {{קיצור|וששה פעמים '''אל'''|186}} בשתי לחם כמו שיתבאר. {{ש}}
סך הכל {{מכפלת גימטריא|כ&quot;ה|פעמים|אל}} להורות שעל ידי התעוררות אלו {{מכפלת גימטריא|כה|פעמים|אל}} ביסוד דמלכות לעשות לה מיין נוקבין - גרמו שקבלה המלכות גם כן שפע מ{{גמט דגש|י&quot;ג}} תקוני דיקנא דאריך אנפין ומתשעה דזעיר אנפין - הרי {{גמט דגש|כ&quot;ב}}. וגם הזעיר אנפין נותן לה {{גמט דגש|ג'}} שהם תורה נביכים כתובים. הרי {{גמט דגש|כ&quot;ה}}. ולכן נקראת המלכות '''כה'''. 

וזהו שכתוב {{צ|וחסידך}} - שהם חסד אל - {{צ|יברכו '''כה'''}} - הם גורמים שהיא מתברך מ{{צ|'''כ&quot;ה''' תברכו}}. 

ומאחר שמלכות דיצירה נקרא {{צ|אל זועם}} - ולכן היה כח ליהושוע (שהוא פני סיהרא) לכבוש {{גמט דגש|ל&quot;א}} מלכים כנגד שם {{גמט דגש|אל}}. ובזה {{גמט דגש|אל}} דנוקבא(?) היה כלולים בו התשעה {{גמט דגש|אל}} עליונים. כי {{גמט דגש|אל הויה}} הוא ביצירה. ונתחברו {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|אל}} ביחד. ולכן קדש יהושוע ארץ ישראל בעשר קדושות ונתקנה ברכת '''הזן''' לישראל - כי {{גמט דגש|אל הויה}} גימטריא {{גמט דגש|זן}}. 

ולכן גם כן היה צריך להקיף יריחו שבעה פעמים שהם כנגד {{מכפלת גימטריא|ז|פעמים|אל}} - כי {{גמט דגש|אלף למד}} גימטריא {{גמט דגש|הקף}}. וכן ששת ימים בכל יום היו מקיפים שבעה כהנים עם שבעה שופרות. וביום השביעי היו מקיפים ז' פעמים - הרי {{גמט דגש|מ&quot;ט}} כהנים ו{{גמט דגש|מ&quot;ט}} שופרות. הרי {{גמט דגש|מ&quot;ב}} ו{{גמט דגש|מ&quot;ט}} - גימטריא {{גמט דגש|צ&quot;א}} במספר {{גמט דגש|הויה אדני}} כהנים, ובמספר {{גמט דגש|הויה אדני}} שופרות. 

וזה היה כדי להמשיך {{גמט דגש|צ&quot;א}} חסדים (שהם בחינת כהנים שהם בחסד) ו{{גמט דגש|צ&quot;א}} גבורות (שהם בחינת שופורות שהם בחינה דדינין מתערין מינה). כי אלו ההקפות גרמו חיבור ד{{גמט דגש|י&quot;אהדונה&quot;י}}.  והשבתת הקליפות כשזה נופל זה קם. והנה {{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|הויה אדני}} עם {{גמט דגש|ד'}} כוללים - גימטריא {{מכפלת גימטריה|ו'|פעמים|אל}} - שהם ששה חסדים בסוד {{צ|חסד {{גמט דגש|אל}}}} הכלולים ביסוד. 

וכל הנ&quot;ל להורות שכל הבחינות שהיו בארץ ישראל הם בחינות של {{גמט דגש|אל}}. מפני ש{{גמט דגש|אל הויה}} שביצירה שלטא בארץ ישראל כנזכר. וכן במקדש היו {{גמט דגש|צ&quot;ג}} כלים כנגד {{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|אל}}. כאלה וכאלה רבות, ואין להאריך.


&lt;big&gt;(&lt;/big&gt; ואהובי '''הרב משה זכות נר&quot;ו''' אמר כי על כן נגלה ליהושוע שר צבא ה' בבואו לארץ והוא מט&quot;ט השולט בה. ואמר לו {{צ|עתה באתי}}, ואמרו רז&quot;ל, ולא כימי משה רבנו ע&quot;ה דזכה לבינה סוד בריאה בגדולתו. כי בילדותו היתה בחינתו מ&quot;טט שר הפנים - ראשי תיבות '''משה'''.  ולכן נקרא {{צ|טוב}} בסוד {{צ|אמרו צדיק כי טוב}}. כי כן היה יוסף {{צ|והוא נער בן {{גמט דגש|י&quot;ז}} שנה}} - כמנין {{גמט דגש|טוב}}. והוא סוד {{גמט|קטנה=1|הויה}} במספר קטן. וגם שם הדעת כידוע. לכן נקרא '''{{צ|ארץ החיים}}'''. כי {{מכפלת גימטריא|ד'|פעמים|טוב}} הוא {{גמט דגש|חיים}} בסוד ד' המוחין. וזהו סוד {{צ|'''חיים טובים'''}}. 

ועל זה נאמר {{צ|'''טוב הארץ''' תאכלו}}.  כי {{גמט דגש|טוב}} הוא {{גמט דגש|י&quot;ז}}, ו{{גמט|קטנה=1|הארץ}} במספר קטן גם כן כך. והוא כנגד ב' בחינות של {{גמט דגש|י&quot;ז}} הנזכר. 

והיודע סוד שורש יהושוע ישכיל למה נקרא {{צ|טבור הארץ}}, ואמרו רז&quot;ל {{צ|פני יהושע פני לבנה}} ולא אמרו &quot;פני יהושוע כלבנה&quot;. ובתוך '''יהושע''' כזה '''יו&quot;ד ה&quot;י וי&quot;ו שי&quot;ן עי&quot;ן'''{{הערה|{{גמט דגש|ו&quot;ד י' י&quot;ו י&quot;ן י&quot;ן}} - ויקיעורך}} תמצא {{גמט דגש|יוסף}} זקנו, שהוא הנער הנזכר. וכן נקרא יהושע נער שלא ימוש מתוך {{גמט דגש|אהל מועד}} - הוא בגימטריא {{גמט דגש|יוסף}}, שהוא בתוכו.

ואחר כך נתעלה מדרגה על זקנו והיה זקן. ואמרו רז&quot;ל כי פסוק {{צ|נער הייתי גם זקנתי}} שר העולם אמרו. כי בזקנתו מגיע לחצי הבריאה. ולכן {{גמט דגש|זקן}} - חצי {{גמט דגש|שדי}}. וחייו כחיי יוסף בסוד {{גמט דגש|מ&quot;ה}} ו{{גמט דגש|ס&quot;ה}}. והדברים עתיקים.  &lt;big&gt;)&lt;/big&gt;


והנה בכורים הוא ביסוד כמ&quot;ש בזוהר פרשת פנחס דף רנ&quot;ג ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|רנג|ב}}: {{צ|בכורים אתקרי בן בוכרא על שם אות ברית דאיהו '''י'''' טפה קדמאה דאתמשך מניה זרע יורה כחץ וכו' ותמן הוא פרי חדש פרי צדיק עץ חיים}}. {{ש}}
הנה היסוד הוא ספירה התשיעי ולכן נכללים {{מכפלת גימטריא|ט'|פעמים|אל}}. וזהו רמז כי {{גמט דגש|בכורים}} עם הכולל גימטריא ט' פעמים '''אל'''. וכן {{גמט דגש|בכורים}} גימטריא {{גמט דגש|אור הגנוז}} לצדיקים, שהם צדיק וצדק, ואותו האור נקרא 'בכור' של כל האורות. 

וכן {{צ|חסד {{גמט דגש|לאברהם}}}} גימטריא {{גמט דגש|בכורים}}. והוא אותיות '''לאבר מה''' - ר&quot;ל כל טפת חסדים הוא ל'''אבר''' (שהוא יסוד) דשם {{גמט דגש|מ&quot;ה}} - שהוא יצירה דתנן מקננא זעיר דאצילות ושם מתגלים כל פרי חדש כדי להכנס בתוך הנוקבא. וזהו שאמר הכתוב {{צ|ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך}}. כי על ידי הבכורים היה מעלים הבירורים מבכורות שהן ממלכין קדמאין שמלכו בארץ אדום מיין נוקבין לנוקבא דזעיר אנפין כדי לקבל ממנו פרי חדש שהוא מנחה חדשה. 

וז&quot;ש {{צ|ראשית בכורי אדמתך}} - ר&quot;ל המבחר והראשית של בכורים שמתו בארץ אדום, וזהו {{צ|אדמתך}} דייקא, צריך להעלות לירושלים כדי להביא אותם {{צ|בית יהוה אלהיך}} שהיא יסוד דנוקבא בעת שהיא בסוד אחורי דזעיר. אזי נכנסים נצח הוד יסוד דאבא ואמא לתוכה בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע}}. וזהו שכתוב {{צ|בית יהוה אהליך}} - שאז היא בית לאבא ואמא הנקרא {{צ|יהוה אלהיך}}, כדי שיוכלו לבא אחר כך פנים בפנים. 

ובזה החיצונים בורחים ממנה. וזהו שכתוב {{צ|לא תבשל גדי בחלב אמו}} - שלא ינקא ההוא סטרא מחלבא דאימא שהיא סוד תרין צפרין שמביא הזוהר בפרשת ויחי, עיין בדרוש הקליפות פרק ב' ותבין רזא דמלה. 

ונודע שיש שני מיני חיבורים - חיבור דנשיקין שהוא בגלוי, וחיבור תחתון שהוא במכוסה. וזהו רמז בכאן {{צ|'''ר''''אשית '''ב''''כורי '''א''''דמתך}} - ראשי תיבות '''אבר''', שהיא היסוד, {{צ|'''תביא''' בית יהוה אלהיך}} - ר&quot;ל שתתחבר עם היסוד דנוקבא. ורמז {{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|תבי&quot;א}} -   אחד בפירוש ואחד בראשי תיבות להורות על שני מיני חיבורים - אחד במגולה ואחד במכוסה. כי {{צ|תביא}} הוא לשון 'ביאה' וחיבור. 

ונודע  שבעת החיבור היא מקבלת טפת החסדים, ולכן כתיב {{צ|ולקח הכהן}} (שהוא טפת החסד) {{צ|{{גמט דגש|הטנא}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}} - כדי להשפיע בתוכה השפע. והבן.


'''שתי הלחם''' הם נצח והוד פנימים שהם שתי כליות. וזהו סוד {{צ|חלק כליות חטה}}. ולכן היו שתי לחם של חטה גם כן. 

והנה מן כתר עד נצח הם ו' ספירות - כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת. והם {{מכפלת גימטריא|ו'|פעמים|אל}}.  וזהו {{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|לחם}} - גימטריא ששה הויות - כל אחד עם {{גמט דגש|ד'}} אותיות והכולל - הרי {{מכפלת גימטריא|ו'|פעמים|אל}}. כי נצח והוד הם תרי פלגי גופא, והוד כלול בנצח. ולכן הנצח מקבל הששה פעמים {{גמט דגש|אל}} ומחלק חציו להוד. 
ולכן השתי לחם הביאום ביחד - כי הם גוף אחד. 

והנה על ידי התעוררות הבירורין מן נצח הוד יסוד מלכות דיצירה (שהם עמר והביכורים ושתי הלחם כנזכר), ועשו מיין נוקבין ביסוד דנוקבא דאצילות, גורמים הורדת המוחין בזעיר אנפין כדי להתחבר עם הנוקבא (שהם חכמה ובינה חסד וגבורה). 
* כי '''עמר''' הוא בחכמה - {{צ|עומר לגולגולת}}, ותמן {{צ|להנחיל אוהבי {{גמט דגש|יש}}}} במספר {{גמט דגש|עמר}} בסוד {{צ|'''ביש&quot;ישים''' חכמה}}. 
* '''והבכורים''' בבינה ששם היו בסוד העיבור הבכורות דמלכין קדמאין ומתמן יצאו ונשברו.
* '''ושתי הלחם''' בדעת שהם חסד וגבורה בחלל אחד. ולכן באים ביחד. 

והנה לעשות זה התיקון היו מוכרחים להביא אותם מארץ ישראל דווקא, ולא משאר ארצות שהן חוץ לארץ. ובזה נתקדשה ארץ ישראל מכל שאר ארצות.

===עיירות המוקפות חומה===
'''עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה, שמשלחים מתוכן את המצורעים ומסבבים לתוכה מת עד שירצו. יצא - אין מחזירין אותו'''

צריך לדעת מה '''שפירש האר&quot;י זלה&quot;ה''' בדרוש של מע&quot;קה. ושם בסוף הדרוש אמר:{{ש}}
והנה מעקה של העשיה הוא כי הלא גם העשיה היה האור שלה מתפשט ויורד מאד בסוף הרקיע. שאמרו רז&quot;ל שהיה נמתח והולך עד בלי די, ואז חזר לעלות ונעשה מעקה וכותל בגג העשיה אל היצירה כדי שרגלי בני עליה (שהם זעיר ונוקבא דיצירה) שלא תפול הארתם לאחורי העשיה בתוך הקליפות. 

וזהו שכתוב '''{{צ|עיירות המוקפות חומה}}''' - פירוש מימות יהושע בן נון, כי פני יהושע הוא פנה לבנה, הוא מלכות עולם העשיה. ומה'''חשמל''' המכסה על עשיה שנקרא {{צ|מימות יהושע}}, שהם ימים וספירות דמלכות דאצילות המקננ' בעשיה - אותו החשמל נעשה חומה לזעיר אנפין (שהוא יצירה) בסוד {{צ|נקבה תסובב גבר}}. וזהו שאמרו רז&quot;ל {{צ|השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה}}. 
וזהו {{גמט דגש|מימות}} - גימטריא {{גמט דגש|מלכות}} שהוא יהושע. 

והנה מעקה הבריאה הוא כדי שלא ירד אור האצילות אל הבריאה. ומעקה היצירה הוא כדי שלא ירד אור הבריאה ליצירה. ומעקה העשיה הוא כדי שלא יתפשט אור היצירה אחורי העשיה בתוך הקליפות. 

והנה מעקה העשיה הוא משם {{גמט דגש|ב&quot;ן}} דההי&quot;ן, שנודע כי הויה זו היא בעשיה. ונעשה בסוד {{גמט דגש|עב}} {{גמט דגש|קדם}} שהוא {{גמט דגש|י' י&quot;ה יה&quot;ו יהו&quot;ה}}, {{גמט דגש|יו&quot;ד, יו&quot;ד ה&quot;ה, יו&quot;ד ה&quot;ה ו&quot;ו, יו&quot;ד ה&quot;ה ו&quot;ו ה&quot;ה}}. שהם האחורים דעשיה והם בגימטריא {{גמט דגש|רי&quot;ו}} במספר {{גמט דגש|מעקה}}. אבל בעולם העשיה לא נמצא מעקה והוא נשאר מגולה מפני שהוא מדור הקליפות כנודע. 

וז&quot;ש '''{{צ|עיירות המוקפות חומה מוקדשות ממנה}}''' - ירצה כי עיירות המוקפות חומה הם אחוריים של עולם היצירה שהוא חיצוניות הכלים דיצירה. והנה נודע כי כל עולם ועולם הוא כלול מ'''ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן'''. 
* הנה אחוריים ד{{גמט דגש|ע&quot;ב}} הוא {{גמט דגש|דפ&quot;ק}}
* ואחוריים ד{{גמט דגש|ס&quot;ג}} הוא {{גמט דגש|קס&quot;ו}}
* ואחוריים ד{{גמט דגש|מ&quot;ה}} הוא {{גמט דגש|ק&quot;ל}}
* ואחוריים ד{{גמט דגש|ב&quot;ן}} הוא {{גמט דגש|קדם}}
* ואחוריים ד{{גמט דגש|הויה}} פשוטה - {{גמט דגש|ע&quot;ב}}

הרי {{גמט דגש|דפ&quot;ק, קס&quot;ו, ק&quot;ל, קד&quot;ם, ע&quot;ב}} - גימטריא {{גמט דגש|עיירות}}. ושם הוא סביביו '''חומה''' לשמור אותם אחוריים שלא יאחזו בהם הקליפות. הנה החומה הוא {{גמט דגש|ע&quot;ב}} ו{{גמט דגש|קדם}} של עולם העשיה שעולה {{גמט דגש|רי&quot;ו}}. והנה {{גמט דגש|רי&quot;ו}} גימטריא {{מכפלת גימטריא|ז'|פעמים|אל}} כנזכר. 

וזה סוד {{גמט דגש|אל יהוה}} שהוא עולם היצירה, דתמן שולט '''אל הויה''' כנזכר. הנה החומה שלו הוא במספר {{צ|{{גמט דגש|ויאר}} לנו}}, שלא יתאחזו בהם הקליפות. וגם כן {{גמט דגש|חומה}} גימטריא {{גמט דגש|אל הויה}} עם {{גמט דגש|ב'}} כוללים.   

הנה אלו עיירות הם מקודשות ממנה דעולם עשיה, ששם הוא מגולה ויש כח לחיצונים ליינק מכל עיירות שלהם. אבל בעולם היצירה - אין כח לחיצונים ליינק משם. ולכן '''{{צ|משלחים מתוכם את המצורעים}}''' - כי נודע מה שכתב האר&quot;י זלה&quot;ה בדרוש הקליפות פרק שני וזה לשונו:{{ש}}
דע כי ממלכות דאצילות יונקים כל הקליפות. ואמנם ביום אשר אז תגבורת הזכר - אז אותם התרין מוחין דזעיר דקליפות דאצילות הם העולים למעלה ביום ויונקים מן המלכו שבאצילות דקדושה. אבל להיות כי ביום אין הדינין מתגברין - לכן הם יונקים בחשאי. וזהו סוד {{צ|וישלח יהושע בן נון שנים אנשים מרגלים חרש לאמר}} - ר&quot;ל בחשאי כי יהושע בן נון הוא לבנה סיהרא קדישא. {{ש}}
לכו וראו את הארץ יריחו לרגל אותם וליניק משם - כי הקליפה היא צורך גבוה כנודע, כמ&quot;ש {{צ|והנה טוב מאד - זה מלאך המות}}. אבל תרין צפרין שהם תרין מוחין דנוקבא דזעיר של אצילות דקליפה - אינם יכולים לינק ביום אלא בלילה, לפי שאז דינין של נקיבה שולטין. 

וכן הוא הענין בבריאה. כי הקליפות אשר שם יונקים מן המלכות דבריאה דקדושה הזכר ביום והנקבה בלילה. וכן ביצירה. אמנם כמו שבקדושה אינה עולה בלילה רק לאה - גם אלו התרין צפרין העולין בלילה לינק הם אותם תרין מוחין של אות' בחינה של לאה שיש בקליפות. 

עד כאן לשונו.


הנה התרין צפרין נקראים {{צ|מצורעים}} והם '''נעמה ואגרת'''. וזהו סוד {{צ|אל תאכלו ממנו '''נא'''}}.  ולכן המצורע ביום טהרתו היה מביא תרין צפרין, והצפור השמאל (שהיא בינה דנוקבא דינין קשין) - לכן שוחטים אותה כדי למתקה. אבל הציפור השנית מצד הימין - חכמה דנוקבא דקליפה - היא יותר ממותקת, ולכן לא היה צריך לשחוט אותה אלא {{צ|ושלח את הצפור החיה על פני השדה}} של הקליפות. וזהו {{צ|חיה}} דייקא שהיא חכמה, בחינת חיה שלה. כדמיון שני שעירים - גורל אחד להשם וגורל אחד לעזאזל. עיין שם בדרוש דקליפות פרק תשיעי.

והנה מביא שם כי אחר יניקתם הם רוצים לעלות יותר למעלה במקום הראוי להם כנגד כל אורך זעיר ונוקביא דקדושה. ואז משתמטי רגלייהו בנוקבא דתהומא רבא וכו', עיין שם. 


'''ועתה נבא אל ביאור המשנה'''.{{ש}}
ז&quot;ש '''{{צ|שמשלחין מתוכן את המצורעים}}''' שהם התרין צפרין הנקראים 'מצורעין' - שולחין אותן לנוקבא דתהומא רבא, ואין להן כדי לינק ביום ממלכות דיצירה. ומכל שכן מהספירות של מעלה מהן. אבל בעולם העשיה תמיד הקליפות יונקים ממלכות דעשיה דתמן הוא סוד {{צ|שכינה בגלות}}, שושנה בין החוחים כנודע.{{ש}}
וזהו הקדושה יתירה שיש למלכות דיצירה על מלכות דעשיה. 

ועוד קדושה אחרת '''{{צ|שמסבבין לתוכה מת עד שירצו. יצא - אין מחזירין אותו}}''' - כי הנה נודע כי הרע הגמור שנתברר שאין בו טוב כלל הם השלשה קליפות החיצוניות - {{צ|רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת}}. אבל {{צ|ונוגה}} הרביעית - לא נתברר לגמרי. ולכן נשארת בבחינת לבוש ועור על הקדושה. ומברר' מעט מעט ונעשית גוף גמור, כי הם {{גמט דגש|רח&quot;ף}} כלים שבורים של {{גמט דגש|רפ&quot;ח}} ניצוצין אשר נשארו להתברר בקליפת נוגה. ולכן נקרא הנוגה {{צ|אילנא דמותא}} כנזכר בתיקון ס' דף צ&quot;ו ע&quot;ב. 

ומה שנתדבק מ'''נגה''' על הקדושה חוזר להיות תופסת שבת גמור טוב. מה שאין כן בחול כנזכר בזוהר ויקהל ר&quot;ג ב' {{ממ זהר|ב|רג|ב}}. הנה בכל עיין שם. כאשר רוצה קליפות נגה לעלות בקדושה כנודע אזי השלשה קליפות אחרות אומרים לה גם כן אנחנו נעלה יחד עמך ולמה נגרע ממך. ואז היא נותנת להם היד ומחזקת אותם ואומרת להם התדבקו עמי ונעלה יחד. וכשהיא עולה עם חברותיה - אזי יוצאה(?) שלהובתא דאשא מתחת כסא הכבוד ומוחצת ראשם של השלשה קליפות שנדבקו בקליפת נוגה ומפריד אותם ממנה. ונופלים ויורדים עד נוקבא דתהומא רבא. ושם נגנזים וסוגרים עליהם פי התהום כדי שלא יצאו לחוץ בכל יום שבת. ונגה לבדה נשארת דבוקה בקדושה. 

וזהו סוד רחיצות במים חמין בערב שבת. שצריך לכוין בסוד {{צ|'''שלהבת יה'''}}, שהוא אותה שלהבת הנזכר לעיל כמו שמבואר בספר כוונות עיין שם. וזהו סוד כוונת המשנה במסכת שבת פרק י&quot;ז {{ממ משנה|שבת|יז|}} {{צ|קנה של זתים אם יש קשר בראשו מקבלים טומאה. ואם לאו(?) אין מקבלים טומאה. וכין כך ובין כך נוטלין בשבת}}.

פירוש כי הארבע קליפות נקרא {{צ|עץ הדעת טוב ורע}}. הוא טוב - הטוביות של נגה. ורע - הוא הרע של נגה עם השלשה קליפות אחרות. ונקרא '''{{צ|קנה של זתים}}''' שהם מרורים לישראל כזיתים. וזהו שרמזו רז&quot;ל שהזיתים מי שאוכל אותם משכח תלמודו להורות מי שממשיך עליו הקליפות גורמים לו שמשכח תלמודו מפני שהם מחשכים עיני השכל שלו. וזהו שכתב '''{{צ|קנה של זיתים}}'''.

'''{{צ|אם יש קשר בראשו}}''' - דהיינו שהשלשה קליפות קשורים בראש שלהם, שהיא הנגע - אז '''{{צ|מקבלים טומאה}}''' - ר&quot;ל הטומאה (שהם השלשה קליפין) מקבלין מהנגה ומפתים אותה שתגנוב מהקדושה ותתן להם. ואז הם מטמאין גם כן כל חיצוניות העולמות ושולטים בעולם. 

'''{{צ|ואם לאו}}''' - שאינם מקושרים עם הנגה כמו לעתיד לבא שיתבטלו הקליפות מן העולם ואז הנגה תחזור לקדושה גמורה. וזהו סוד אמרם רז&quot;ל {{צ|למה נקרא שמו 'חזיר' על שם שעתיד הקב&quot;ה להחזירו להיות מותר לישראל}}. שהיא נגה שנקראת 'קליפת חזיר' שהיא חוזרת פעם  לקליפה ופעם לקדושה. ולעתיד יהיה הכל קדושה.

והנה '''{{צ|בי&quot;ן כ&quot;ך ובי&quot;ן כ&quot;ך}}''' - ר&quot;ל בין כך שאנו בגלות והם שולטים, ובין כך כמו לעתיד שיתבטלו מן כל וכל - מכל מקום '''{{צ|נוטלין בשבת}}''' - ר&quot;ל שבכל שבת השלשה קליפות מתבטלין על ידי שלהובתא דאשא כנזכר, ונגה נכנסת ונעשית קדושה.

וזהו סוד {{צ|יגמור '''נא רע''' רשעים}} {{ממ|תהלים|ז|י}}.  ר&quot;ל בעת שישראל חס ושלום רובם חייבים שנקראים רשעים - אזי גורמים שמתחברים כל הארבע קליפות ביחד ונשלם הרע שלהם. כי '''נא רע''' ראשי תיבות '''נ''''גה, '''א''''ש מתלקחת, '''ר''''וח סערה, '''ע''''נן גדול. וז&quot;ש {{צ|יגמור '''נא רע'''}} - מי גורם להם זה? {{צ|רשעים}} - בזמן שישראל הם רשעים. אבל כשהם טובים גורמים שהנגה מתחברת עם הקדושה והשלשה אחרות נופלות בתהומא רבא. 


'''ועתה נבא אל ביאור לשון המשנה שלנו'''{{ש}}
מ&quot;ש '''{{צ|ומסבבין לתוכה מת}}''' - ר&quot;ל שקליפת נגה היא דקה והיא דבוקה על הפרי ומסבבת כל הקדושה והיא נקראת {{צ|מת}} על שם אילנא דמותא שהם מלכין דמיתו שריין בתוכה. וז&quot;ש שמסבבין '''{{צ|לתוכה}}''' - הוא בין ה'''חשמל''' לזעיר ונוקבא. 

'''{{צ|המת}}''' - שהיא קליפת נגה כדי לברר ממנה הטוב שנשאר בתוכה מן המלכים דמיתו. וזהו בזמן שישראל מסוגלים במצות, וכן בשבת. 

ונשארת שם קליפת נגה '''{{צ|עד שירצו}}''' - פי' שבעה טובי העיר לקברו שם בתוך העיר, כי שבעה טובי העיר הם שבעה תחתונות דבינה, '''ע'''' רברבא ד{{צ|שמע}}. מהעור שלהם נעשה החשמלים אל כל העולמות אצילות בריאה יצירה עשיה כנזכר במרכבת יחזקאל פרק עשירי עיין שם באריכות. והם נקראים {{צ|טובי העיר}} מפני שהם מטיבים עם הנוקבא דזעיר שהיא נקראת {{גמט דגש|עיר}} - גימטריא {{גמט דגש|מנצפך}} שכל פרצופה נהנית על ידי הגבורות בעת שהיא עולה בקריאת שמע שם בתיבת '''שמע - שם ע'''' כנודע.  

וכשהם רוצים מניחים הנגה בתוך החומה שהוא בתוך ה'''חשמל'''. וכשהם אינם רוצים - מגרשים אותה לחוץ כי החיצונים בורחים מהארת '''חשמל''' דבינה המשמרת את זעיר ונוקבא כנודע בסוד ברכת &quot;מלביש ערומים&quot;, עיין שם. 

והנה הגם כי זה החשמל הוא לבוש והוא יותר עב וגס מן הכלים של זעיר ונוקבא - עם כל זה להיותו מבחינת בינה אין הקליפות יכולות להתאחז כלל באור המקיף מן{{הערה|בדפוס ויניציא נראה כמלת 'עה', ובדפוס ירושלים הגיהו אל &quot;מן&quot; כנראה - ויקיעורך}} זה המלבוש של החשמל. הנה{{הערה|כך מופיע בדפוס ויניציא וכן ירושלים. ואני קצת מסופק בזה כי בדפוס ויניציא לא נראה כלל שמדובר בקטע חדש וכן לא מופיע נקודה של סוף משפט. ובכן אני מסופק שאולי צריך להגיה &quot;הזה&quot;, וצע&quot;ע - ויקיעורך}} בשבת או בעת שמסוגלים ישראל במעשים טובים - אזי קוברים שם המת בתוך העיר לפנים מן החומה כדי לברר מהם הבירורים כנזכר. 

אבל '''{{צ|אם יצא אין מחזירין}}''' - רוצה לומר אם יצא קליפת '''נגה''' ונתדבקה בשלשה קליפות אחרים - כבר היא נטמאת ואין מחזרין פעם אחרת לקדושה כדי שלא יקבלו טומאה. ואז משמרין את זעיר ונוקביה מחיצונים שלא יאחזו מהם. וזהו כמו בששת ימי החול שהנגה היא דבוקה בשאר השלשה קליפות ולכן אין מחזירין אותה. 

אבל בעולם העשיה אף על פי שיצאה הנגה - מכל מקום מחזרין אותה כי שם תמיד היא יונקת מהקדושה ותמיד היא דבוקה בכלי חיצון דנגה בסוד {{צ|ופנה ויטול ידיו}}, ובסוד {{צ|צא תאמר לו}} כנזכר במרכבת יחזקאל פרק שביעי {{ממ|יחזקאל|ז}}. וזהו כדי להוציא השפע מהכלים חיצוניים לפרנס את שאר חברותיה. אבל ארץ ישראל בזה היא מקודשת מחוץ לארץ שאין מחזירין אותה כנזכר לעיל.

===לפנים מן החומה===
'''לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני'''

הנה אמרנו לעיל כי על ידי העמר והביכורים ושתי לחם שמביאין מארץ ישראל העלינו האורות דנצח הוד יסוד מלכות דיצירה  בסוד מיין נוקבין שהם סוד הארת נוקבא דזעיר דיצירה עם הארת כלי חיצון דזעיר הנקרא **&quot;ו{{הערה|בדפוס ירושלים כתבו '''נה&quot;י''' ולא נראה כך בדפוס ויניציא וכן לא נשמע לעניות דעתי מתאים. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} כנודע, ששם דבוקים כל כלים פנימים שנפלו מן האצילות בתוך הנגה דיצירה, והנגה היא דבוקה בעור הזעיר שהוא כלי חיצון כנז&quot;ל.

ועתה נבאר איך עולים הארת כלים תכונים(?) ד{{גמט דגש|ו'}} קצוות דזעיר דיצירה.{{ש}}
ודע כי לפנים מן החומה שהוא חומת ירושלים הוא היכל קדש קדשים דיצירה, והוא יותר מקודש מכל היצירה. והנה כמו שירושלים הוא באמצע ארץ ישראל - כך היכל קדש קדשים הוא באמצע תרין עלמין; בין בריאה ליצירה. שהכל נקרא {{צ|ארץ ישראל}} כמ&quot;ש בעזה&quot;י. 

ויש טעם אחר. כי {{קיצור|חב&quot;ד|חכמה בינה דעת}} נקרא 'כלי פנימי' מכל הכלים והוא באמצעית השלשה כלים שיש שם ביצירה. ולכן חב&quot;ד דיצירה נקרא {{צ|ירושלים}} שהוא באמצע ארץ ישראל. ו{{צ|חומת  ירושלים}} הם תרין תפוחין דיסוד דמלכות דבריאה המלובשת בתוך היכל קדש קדשים דיצירה, והם שלשה '''אהי&quot;ה''' - דיודי&quot;ן ואלפי&quot;ן והה&quot;ין{{הערה|{{גמט דגש|אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד ה&quot;י, אל&quot;ף ה&quot;א יו&quot;ד ה&quot;א, אל&quot;ף ה&quot;ה יו&quot;ד ה&quot;ה}}}} - שגימטריא {{גמט דגש|חומת}} כנודע. 

'''והיכל קדש קדשים''' הוא נקודת ציון שבה ששם אינם יכולים ליכנס המצורעים שהם התרין ציפורין הנ&quot;ל. כי המצורע היה יוצא מחוץ שלש מחנות שהוא מחוץ לירושלים כמ&quot;ש בעזה&quot;י. 

ומה היא קדושתה? '''{{צ|שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני}}'''

ונודע כי כלים פנימים בכל הספירות נקראים 'קדש קדשים'. אבל כלים אמצעים בכל הפרצופים הם נקראים קדשים קלים'. והנה שם {{גמט דגש|ע&quot;ב}} מתלבש במוחין בכל הפרצופים, ושם {{גמט דגש|ס&quot;ג}} בכלי פנימי, ושם {{גמט דגש|מ&quot;ה}} בכלי אמצעי, ושם {{גמט דגש|ב&quot;ן}} בכלי חיצון.  והנה {{גמט דגש|ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה}} גימטריא {{גמט דגש|קלים}} מפני שכלי תיכון מקבל מן השלשה שמות. 

וגם {{גמט דגש|קלים}} עם {{גמט דגש|ד'}} אותיות גימטריא {{גמט דגש|דפ&quot;ק}}. ומלת {{גמט דגש|קדשים}} גימטריא {{גמט דגש|דתן}}. שניהם ביחד{{הערה|{{גמט דגש|דפ&quot;ק דת&quot;ן}}}} גימטריא {{גמט דגש|תרל&quot;ח}} - במספר {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. כי כלי התיכון הוא {{קיצור|חג&quot;ת|חסד גבורה תפארת}}. כן הוא בכל הפרצופים. וחב&quot;ד הוא כלי פנימי. 

והנה נודע שלאה עומדת כנגד חג&quot;ת דזעיר באחוריים שלהם. ולכן כשעולים החג&quot;ת עולים עמהם גם כן לאה כמו שמביא הר' חיים ויטל זלה&quot;ה בספר עץ החיים וזה לשונו:{{ש}}
ענין המעשר ראשון הוא סוד חזרת האור של רחל (שהיא מעשר) לשורשו של הלוי - שהוא {{גמט דגש|ה'}} גבורות שבדעת זעיר אנפין ששם שורשם. ולכן הוא אחד מעשרה כי הנוקבא היא נקודה אחת מעשרה נקודות שיצאו. {{ש}}
אך ענין המעשר שני הוא סוד חזרת האור של לאה למקום הבינה, שהיא מלכות דאימא, שלא יתאחזו בה החיצונים. ולכן נאכל בירושלים במקום לאה בסוד '''ל&quot;ם''' ד'''צלם'''. שהמלכות ההיא נקרא {{צ|ירושלים של מעלה}}. כי {{צ|ציון}} ברחל אך {{צ|ירושלים}} היא לאה העומדת ב'''ל&quot;ם''' ד'''צלם''' כנזכר אצלנו בדרוש קין והבל.{{ש}}
עד כאן לשון עץ החיים.

ונראה לי כי רחל היא עשירית של זעיר אנפין, ולאה היא עשירית של תבונה. וזהו רמז כי '''מעשר''' ראשי תיבות '''מ''''לכות '''ע''''שירית '''ש''''ביעית '''ר''''ביעית. כי '''מלכות''' היא עשירית של עשר ספירות. והיא שביעית של שבע ימי הבנין. והיא רביעית של ארבע רגלי המרכבה.

וגם {{גמט דגש|מעשר שני}} גימטריא {{גמט דגש|שקוצית אדני}}. כי המלכות שהוא '''אדני''' הוא בשם שביעי דשם {{גמט דגש|מ&quot;ב}}.


ונחזור. כי על ידי אכילת קדשים קלים ומעשר שני שהיו אוכלים לפנים מן החומה היו גורמים שעלו מאורות דחסד גבורה תפארת עם הארת לאה בהיכל קדש קדשים, שיאכלו {{צ|הבעלים}} שהם אבא ואמא, ששם מתחברים בהיכל קדש קדשים דיצירה. ולשון 'אכילה' הוא בסוד {{צ|אכלה ומחתה את פיה}}, והוא לשון חיבור. כי על ידי האורות הנ&quot;ל שעולים שם בהיכל קדש קדשים - אז שם בירושלים שהוא קדש קדשים דיצירה {{צ|אוכלים הבעלים}}, ר&quot;ל מתחברים על ידם אבא ואמא. כי לעולם היכל קדש קדשים הוא כולל חב&quot;ד ביחד, שהם אבא ואמא ודעת המחברם.

וזה היה בזמן שבית המקדש היה קיים. אבל בעולם העשיה - אפילו בהיכל קדש קדשים אינם יכולים לחבר אפילו שבזמן שבית המקדש היה קיים מפני שלא יאחזו בהם החיצונים. אבל בזמן הזה כל ההיכלות אינם מתחברים אלא בעת שעולים בהיכל קדש קדשים דבריאה ב{{צ|שים שלום}} בזמן שמתחברים יעקב ורחל בשחרית של אחר העמידה. עיין שם בספר הכוונות. 

===הר הבית מקודש ממנו===
'''הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם'''

הנה נודע כי הר הבית הוא נקרא כל עולם הבריאה בכללות שבו היה עומד כל בית המקדש. ולכן היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה שהם אלף אמות, שהם כנגד כללות הבריאה שיש בו עשר ספירות - כל אחד כלולה ממאה - הרי אלף. וגם '''אל שדי''' במילוי{{הערה|{{גמט דגש|אל&quot;ף למ&quot;ד שי&quot;ן דל&quot;ת יו&quot;ד}}}} שעולה אלף הוא בבריאה כנודע. 

וחמשה שערים היו להר הבית מפני שיש חמשה פרצופים - 
* אריך ונוקבא{{הערה|לא הבנתי למה הכוונה - ויקיעורך}}
* אבא ואמא
* ישראל סבא ותבונה
* ישראל ורחל
* יעקב ולאה

וכל יסוד דנוקבא נקרא {{צ|שער}}. הרי חמשה שערים. וגם בינה מקננת בבריאה שיש בה חמשים שערי בינה - כל עשר שערים הוא בנין אחד של עשר ספירות ונקראו 'שער' אחד. והם חמשה שערים הנ&quot;ל.

וכן גם כן הר הבית היה מוקף חומה סביב. שזהו סוד החשמל המלביש הבריאה לשמרם מפני החיצונים שלא יתאחזו בהם. ונודע כי אחוריים דבינה (שהוא אחוריים ד'''אהי&quot;ה דיודי&quot;ן''' שעולה {{גמט דגש|קדמת}}{{הערה|{{גמט|אל&quot;ף, אל&quot;ף ה&quot;י, אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד, אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד ה&quot;י}}}}) הוא נקרא 'חומת' שמסבבת כל הבינה בסוד אחוריים שלה כדי שלא ינקו ממנה החיצונים. וזהו '''חומה''' במילוי כזה: {{גמט דגש|חי&quot;ת וי&quot;ו מ&quot;ם ה&quot;י}}, עם {{גמט דגש|י'}} אותיות - גימטריא {{גמט דגש|קדמ&quot;ת}}. 

וגם זהו סוד {{גמט דגש|חשמל}}. כי המילוי של {{גמט דגש|ח&quot;ת שי&quot;ן מ&quot;ם למ&quot;ד}} לבד{{הערה|{{גמט דגש|ת' י&quot;ן ם' מ&quot;ד}}}} גימטריא גם כן {{גמט דגש|קדמת}}, שהוא ריבוע ד'''אהיה'''. שהחיצונים מתיראים ממנו כנודע. 

והנה נודע כי העשיה נקרא '''{{קיצור|נה&quot;י|נצח הוד יסוד}}'''. ויצירה נקרא '''{{קיצור|חג&quot;ת|חסד גבורה תפארת}}'''. ובריאה נקרא '''{{קיצור|חב&quot;ד|חכמה בינה דעת}}'''. ונודע כי חב&quot;ד (שהם המוחין) נקרא {{צ|קדש}}. ולכן נקרא הבריאה {{צ|בית המקדש}} כי שם כללות המוחין הנקרא 'קדש'. וכן {{גמט דגש|הר הבית}} גימטריא {{גמט דגש|בריאה קדש}}. 

והנה נודע כי בעשיה הקליפות הם מעורבות עם הקדושה, וביצירה הקליפות הן דבוקות עם הקדושה ביחד אבל אינם מתערבות עמה, ובבריאה הקליפה עומדת כנגד הקדושה ואינה יכולה אפילו להדבק בה. {{ש}}
וז&quot;ש כאן '''{{צ|הר הבית מקודש ממנו}}''', שהוא מן עולם היצירה, '''{{צ|שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם}}''', שיכולים להדבק אפילו בחומת הר הבית אלא הם עומדים כנגדם בלבד.


והנה נבאר מי הם אלו זבים וזבות וגו'. {{ש}}
דע שמביא הר' חיים ויטל זלה&quot;ה בדרוש הקליפות פרק שני כי שני מוחין דזעיר דקליפה דאצילות נקרא {{צ|שנים אנשים מרגלים}}, ושני מוחין דנוקבא דזעיר דקליפה דאצילות נקרא {{צ|תרין צפרין}}. אבל בשלשה עולמות בריאה יצירה עשיה דקליפות - כל בחינות המוחין אשר שם בקליפות, בין דאבא ואמא בין דזעיר ונוקבא, כולן נקרא בלשון {{צ|שתים נשים זונות}} הנזכר בפרשת אחרי מות ס&quot;ב {{ממ זהר|ג|סב|א}}. 
וטעם הדבר לפי שבריאה יצירה עשיה הם עולמות של הנקבה ולכן נקראות בלשון 'נשים' אפילו כל הזכרים שלהם.

גם דע  כי שבעה היכלין של כל עולם מאלו השלשה בריאה יצירה עשיה דקליפה הם מכוונין כנגד שית היכלין תתאין בלבד דקדושה של העולם ההוא תמיד. אך הקליפות דאצילות אינן כן. אמנם זעיר ונוקבא דקליפה דאצילות שהם בחינת {{צ|שנים אנשים מרגלים}} ו{{צ|תרין צפרין}} - הם למטה כנגד האחוריים של קדש קדשים דבריאה בלבד. וקליפות דבריאה הם כנגד שית היכלין דבריאה לבד. וכן ביצירה ובעשיה כנ&quot;ל. 

והטעם מפני שלעולם האצילות הוא נעלם מאד ולכן אי אפשר אל הקליפות שלהם לישב שם אלא למטה באחורי היכל קדש קדשים דבריאה.

עד כאן לשונו. ועיין שם בדרוש דקליפות פרק ששי. 


'''ועתה נבא אל ביאור'''{{ש}}
כי '''{{צ|זבים}}''' הם {{צ|שנים אנשים מרגלים}} - תרין מוחין דזעיר דקליפה היושב שם באחורי היכל קדש קדשים דבריאה. ו'''{{צ|זבות}}''' הם {{צ|תרין צפרין}}, '''נעמה ואגרת''', תרין מוחין דנוקבא דזעיר דקליפה היושבות גם כן באחורי היכל קדש קדשים דבריאה. 

וכן {{גמט דגש|זבים וזבות}} גימטריא {{גמט דגש|לילית}} - כי זעיר ונוקבא דקליפה דאצילות הם סמא&quot;ל ולילי&quot;ת, והנוקרא נקרא {{צ|יותרת הכבד}} שהיא שולטת על דכורא כנודע. ולכן הזכר הוא טפל אצלה - להפך מן הקדושה. עיין בפרשת פנחס רל&quot;א ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. ולכן רמוז ב{{גמט דגש|זבים וזבות}} שמה לבדו, והוא כלול עמה.

'''{{צ|נדות}}''' - הם אבא ואמא דקליפה דבריאה. כי בבריאה יצירה עשיה - כולם נקרא בלשון נקבות. {{ש}}
ו'''{{צ|יולדות}}''' הם זעיר ונוקבא דבריאה דקליפה שהם מולדין נפשות של אומות העולם ולכן נקראו {{צ|יולדות}}. 

הנה כל בניהם שהם מולדים הם מתין ואין להם חיות. ואז הולכת '''לילי&quot;ת''' ומתחממת עם בני אדם וגורמת להוציא זרע לבטלה ואז מושכת היא נשמה אחת ומכנסת אותה תוך בנים משחיתים שלה ובזה הם חיים. ועל ידי קריאת שמע על המטה יוכל האדם להמית אלף ומאה ועשרים וחמש. 

והנה כל אלו הנזכר אין נכנסים לשם אלא הם יושבים כנגד ה'''חשמל''' דבריאה ומשם יונקים כדי חיותם בלבד. כי הוא מוכרח להמשיך חיות המלכים שלא נתבררו כי הם ניצוצי הקדושה כנודע.

===החיל מקודש ממנו===
'''החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמא מת נכנסים לשם'''

הנה קודם שנבא לבאר החיל נבאר מתחילה מ&quot;ש בפרק שני ממסכת מדות {{ממ משנה|מדות|ב|ג}} לפנים מחומת הר הבית סורג - מחיצה העשויה נקבים נקבים כמטה מסורגת בחבלים, והוא עשוי מדפי עץ ארוכים וקצרים שמרכיבים אותן זו על זו באלכסון.

הנה צריך להבין מה היה משמש שם הסורג.{{ש}}
והנה בעל תוספות יום טוב ז&quot;ל [[תוספות יום טוב על מדות ב|כתב במסכת מדות פרק שני]] שהסורג היה לתת מקום והבדל בין העכו&quot;ם הנכנסין להתפלל בבית ה' ובין ישראל. ולכן בשביל כן היוונים פרצו בו פרצות - הואיל ונעשה להבדיל אותם מבוא יותר פנימי. ולכן כשחזרו ישראל וזכו לגדרם תקנו על כל גדר השתחויה להודות לה' כי טוב. עד כאן לשונו.

ונלע&quot;ד שכך אמת הדבר וכיון אל דרך האמת.

והנה מביא האר&quot;י זלה&quot;ה במרכבת יחזקאל פרק ששי וזה לשונו: {{ש}}
הנה כמו ששלשים כלים דבינה נכנסו תוך זעיר אנפין כנודע - כן כלי החיצון מכולם נשאר בחוץ סביב דזעיר אנפין. והענין כי תוך כלי הבשר דזעיר אנפין נכנס כלי הבשר דנצח הוד יסוד דבינה, ובתוכו נפש פנימי דזעיר אנפין. ואחר כך תוך כלי שני דזעיר אנפין נכנס כלי שני ובתוכה הרוח פנימי דזעיר אנפין. ואחר כך יש כלי שלישי דעצמות דזעיר אנפין ובתוכו נכנס כלי שלישי דעצמות דבינה, ובתוכו נשמת פנימי' דזעיר אנפין. 

נשאר עתה החיצוניות של בינה שהיה מן הראוי שיכנס גם כן תוך כלי החיצון של זעיר אנפין על דרך השאר. אכן לא היה כן. אלא נשאר מבחוץ על גבי כלי החיצון של זעיר  אנפין עצמו, ונשארו כבחינת 'עור על גבי עור'. וזה העור דתבונה נקרא {{צ|חשמל}} ונקרא {{צ|כנפי נשרים}}, כי נשר היא בינה עילאה. וזהו סוד {{צ|כנשר יעיר קנו על גוזליו יכו'}}.    

וכאשר היו הקליפות רוצים להתאחז בזעיר אנפין - לא יוכלו כי אין להם אחיזה בעור התבונה.{{ש}}
עד כאן לשונו.

ונלע&quot;ד כי זה {{צ|עור בעד עור}} שהם העור דזעיר אנפין ועור דבינה שהם זה על גב זה. {{צ|וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו}} - ר&quot;ל {{צ|וכל אשר לאיש}} בסוד חשמל, הוא בעבור {{צ|נפשו}} - לשמרו מפני חיצונים כנזכר. 

והנה ידוע כי נצח והוד הם נקראים 'בתי בראי'. אבל היסוד הוא פנימי - כי ברית וגוף חשבינן חד. והנה ה'''חשמל''' הוא  העור של נצח והוד שנקראים {{צ|חיות אש ממללות}}, שהם שני שמות '''יאהדונה&quot;י''', שהם תרין נהורין דנפקין מ'''חשמל'''; חיוור וסומק, '''יהוה''' בנצח, '''אדני''' בהוד. ואחר כך ביסוד מתחברים שניהם ביחד והוא נקרא גם כן '''חשמל''', חיור וסומק, '''יאהדונה&quot;י'''. והם {{צ|עתים חשות עתים ממללות}}. והם {{צ|חומת אש}} סביב הבריאה - כי בינה מקננת בבריאה בסוד {{צ|ואני '''אהיה''' לה נאם יהוה חומת אש סביב}}. ר&quot;ל משם '''אהי&quot;ה''', משלשה מילויים דיודי&quot;ן אלפי&quot;ן ההי&quot;ן - נעשה {{גמט דגש|חומת}} אש סביב, והוא חומת הר הבית כנז&quot;ל שהיא חומה חיצונית הנעשה מנצח הוד הנקראות לבר מגופא, {{צ|בתי בראי}}, כנודע. 

אבל היסוד שהוא פנימי - לכן נעשה מהחיצוניות של היסוד '''חשמל''' אחרת שהוא חומה אחרת, ונקרא {{גמט דגש|סורג}}. 

וז&quot;ש '''{{צ|לפנים מחומת הר הבית '''סורג גבוה''' עשרה טפחים וכו'}}'''. כי נודע שבינה יש ביסוד שלה חמשה חסדים וחמשה גבורות, וגם היא מקבלת מחכמה גם כן חמשה חסדים וחמשה גבורות. וכל חסד הוא שם {{גמט דגש|מ&quot;ה}}, וכל גבורה הוא שם {{גמט דגש|ב&quot;ן}}. הרי עשרה '''אדם''' ועשרה '''בנים'''. וכל {{גמט דגש|מ&quot;ה ב&quot;ן}} גימטריא {{גמט דגש|טפח}}. נמצא שיש ביסוד דבינה עשרה '''טפחים'''. 
ולכן הסורג שהוא העור של יסוד דבינה היה גבוה עשרה '''טפחים'''. והבן היטב.

ונודע מה שכתוב בכוונת ברכת הנהנין כי בעטרה דיסוד דבינה יש שלשה '''אהי&quot;ה''' (דיודי&quot;ן ואלפי&quot;ן וההי&quot;ן). עיין שם שהם גימטריא {{צ|{{גמט דגש|חומת}} ירושלים}} כנודע.  ולכן ה'''סורג''' שנעשה מן העור של העטרה דיסוד דבינה כשתכתוב '''סורג''' במילוי כזה: {{גמט דגש|סמ&quot;ך ו&quot;ו רי&quot;ש גימ&quot;ל}} - המילוי שלו בלבד{{הערה|{{גמט דגש|מ&quot;ך ו' י&quot;ש ימ&quot;ל}}}} גימטריא {{גמט דגש|תנ&quot;ה}} עם הכולל.  

וזהו סוד {{צ|חותם בתוך חותם}}. כי '{{גמט דגש|חומת}} הר הבית' הוא כללות נצח הוד יסוד דבינה, שיש בהם שלשה אהי&quot;ה במילוי בגימטריא {{גמט דגש|חותם}}. '''וחומת הסורג''' הוא {{גמט דגש|חותם}} השני שנעשה מעטרת היסוד דבינה עצמה, והוא כדי שלא יכנסו הגוים לשם שהם החיצונים שיושבים כנגד עולם הבריאה כנז&quot;ל.


&lt;big&gt;(&lt;/big&gt; ואהובי הרב משה זכות נר&quot;ו כתב אם תסתכל במילוי '''סורג וחיל''' תמצאנו בגימטריא {{גמט דגש|חומת}}. וידוע כי שלשה בחינות תפארת נצח הוד הם כמ&quot;ש לקמן. והבט מילוי '''חותם''' כזה: {{גמט דגש|ח&quot;ת וא&quot;ו תא&quot;ו מ&quot;ם}}{{הערה|{{גמט דגש|ת' א&quot;ו א&quot;ו מ'}}}} - ותמצא חותם אחר. וזהו סוד {{צ|חותם בתוך חותם}}. 

ושלשה בחינות {{גמט דגש|תנ&quot;ה}} הם:
* ראשון  מ'''אהי&quot;ה'''
* ושניה {{קיצור|מס&quot;ת|מסופי תיבות}} מילוי '''שדי'''{{הערה|שי''''ן''' דל''''ת''' יו''''ד'''}}
* ושלשית - {{קיצור|מחמשה פעמים '''צ&quot;א'''|454}}

והנה {{גמט דגש|אהי&quot;ה הוי&quot;ה אדני שד&quot;י}} הם עולים {{גמט דגש|תכ&quot;ו}}. {{קיצור|וסי'|וסימנם(?)}} {{צ|חותם ב{{גמט דגש|תוך}} חותם}}.

ודע כי בשם '''שדי - שי&quot;ן דל&quot;ת יו&quot;ד''' - יש שלשה חילוקים; {{גמט דגש|שדי}}, {{גמט דגש|לוי}}, {{גמט דגש|תנ&quot;ד}}. וכך היה נחלק סודו בבית המקדש. 
* כי הכהן היה מבפנים - הוא הוא הפנים של שם '''שדי''', שכן בהיכל אהבה נאמר {{צ|בין שדי ילין}}. וכן {{גמט דגש|בן אהרון}} מלא ב{{גמט דגש|ו'}} הוא המקום שמתגלה בו. גם {{גמט דגש|בן אהרן}} בלא {{גמט דגש|ו'}} הוא בגימטריא {{גמט דגש|אלעזר}} דאיהו מנצח.
* ואמנם {{גמט דגש|לוי}} הוא מבחוץ. 
* חוץ ללוי - {{גמט דגש|חומת}} הר הבית דאיהו {{גמט דגש|תנ&quot;ה}}. 

ולכן כל הר הבית היה {{גמט דגש|ת&quot;ק}} אמה &lt;big&gt;)&lt;/big&gt;


ובזה בא מכוון מ&quot;ש בעל תוספת יום טוב במסכת מדות פרק שני שאמר שהסור&quot;ג היה לתת מקום והבדל בין העכו&quot;ם הנכנסים להתפלל בבית ה' ובין ישראל, עיין שם. 

ומ&quot;ש במשנה ש{{גמט דגש|י&quot;ג}} פרצות היו שם שפרצום מלכי יון וחזרו וגדרום וגזרו כנגדם {{גמט דגש|י&quot;ג}} השתחויות - הכונה הוא כי יסוד דבינה נקרא {{גמט דגש|יוסף}} כנודע בפסוק {{צ|ויוסף הורד מצרימה}} (עיין שם בדרוש החלומות של שר המשקים). והנה {{גמט דגש|מלך יון}} גימטריא {{גמט דגש|יוסף}}. וגם {{גמט דגש|אנטיוכס}} גימטריא {{גמט דגש|יוסף}}. ולכן בא ופרץ גם כן {{גמט דגש|י&quot;ג}} פרצות בסורג שהוא רומז ליסוד דבינה הנקרא {{גמט דגש|יוסף}} שהיה רוצה לינק משם. 

ורזא דמילה יובן ממה שכתבו חכמי הניתוח שהיסוד של הנערה הוא סתום והוא נארג בין צדדיו מזה לזה כמעשה אורג. ובעת החיבור תקרע  אותה האריגה ותשבר. והבן. וזהו סוד '''הסורג''' שהיה מחיצה העשויה נקבים נקבים כמטה מסורגת בחבלים כנזכר שם. ולכן {{גמט דגש|מלך יון}} (שהוא היסוד דקליפה) גבר ידו ונשבר ונפרץ ב'''סורג''' (שהוא היסוד דבינה) {{גמט דגש|י&quot;ג}} פרצות. והבן היטב סוד גדול שהיה בכאן גם כן אותה הבחינה מה שאמרו רז&quot;ל אצל בת שבע בעת זקנת דוד המלך ע&quot;ה כדי לנקות זוהמת י&quot;ג פרצות מן היסוד שטמא. ולכן היו אותם ה{{גמט דגש|י&quot;ג}} השתחויות במקדש. והבן מאד. 

וגם מה שאמרנו לעיל שסוד '''הסורג''' הוא סוד שלשה מילוי '''אהי&quot;ה''' שגימטריא {{גמט דגש|חומת}}. והנה {{גמט דגש|סמ&quot;ך וא&quot;ו רי&quot;ש גימ&quot;ל}} גימטריא {{גמט דגש|חומת}}. ו{{מכפלת גימטריא|י&quot;ג|פעמים|אהי&quot;ה}} פשוטים. 

וכנגד מכפלת גימטריא|י&quot;ג||אהיה}} עשה מלך יון {{גמט דגש|י&quot;ג}} פרצות בחומת הסורג כדי לגבור עלה'(?) ח&quot;ו. והנה '''אהיה''' בא&quot;ת ב&quot;ש - {{גמט דגש|תצמ&quot;ץ}} - גימטריא {{גמט דגש|כתר}}.  ו'''כתר''' בא&quot;ת ב&quot;ש - {{גמט דגש|גאל}}. והכוונה הוא שאדרבא - אז נתעורר שם '''אהיה''' שבכתר וגאל ישראל על ידי {{גמט דגש|י&quot;ג}} תיקוני דיקנא שמשם ירד השפע על מתתיהו כהן גדול ועל בניו הכהנים כנודע, וגברה ידם על מלכי יוונים וחזרו וגדרו. ולכן תקנו {{גמט דגש|י&quot;ג}} השתחויות להודות על אבדן מלכות יון. 

וכל השתחויה היה כדי להמשיך תמיד שפע מ{{גמט דגש|י&quot;ג}} תיקוני דדיקנא כדי שלא יפג[ם]{{הערה|ככה נלע&quot;ד. בדפוס ויניציא כתוב '''יפג'''', ובדפוס ירושלים בטעות כתבו '''יפג''' - ויקיעורך}} ח&quot;ו פעם אחרת. 


'''ועתה נבא אל ביאור המשנה'''{{ש}}
מ&quot;ש לפנים מאותו סורג היה מקום פנוי עשר אמות והוא נקרא '''חיל'''. וצריך להבין ומה היה רמוז סוד החיל?{{ש}}
ונודע מה שכתבנו לעיל כי בינה מקננא בבריאה והיא נקרא '''ס''' כנודע בשער אבא ואמא פרק תשיעי עיין שם. והנה אם תמלא הסמ&quot;ך של הבינה תהיה {{גמט דגש|סמ&quot;ך}} שגימטריא {{גמט דגש|ק&quot;ך}}, שהם {{גמט דגש|ק&quot;ך}} צירופים ד'''אלהים''', שהם בכל האחוריים דעשר ספירות של בינה שנקראת {{גמט דגש|סמ&quot;ך}}. 

אמנם להיותו סוד בינה טמירה וגניזא יתיר - לכן אין בחינת {{גמט דגש|ק&quot;ך}} צירופים אלו ניכרים אלא מזעיר ונוקבא דבריאה בלבד (כנודע בשער השמות עיין שם, ש{{גמט דגש|ק&quot;ך}} צירופי '''אלהים''' מתחילין מזעיר ונוקבא דבריאה עד סוף עולם העשיה).

והנה החיל הוא חיצוניות עולם הבריאה - דבה מקננא בינה כנזכר. ותמן הוא {{גמט דגש|ק&quot;ך}} צירופים ד'''אלהים''' שמספרם {{גמט דגש|סמ&quot;ך}}. וזהו '''חיל''' בא&quot;ת ב&quot;ש - {{גמט דגש|סמ&quot;ך}}.  ולכן היה רוחב '''{{צ|עשר אמות}}''' שהם עשרה ספירות חיצוניות דבריאה.

ונודע מה שכתב האר&quot;י זלה&quot;ה במרכבת יחזקאל פרק ג' וזה לשונו:{{ש}}
כי {{גמט דגש|ק&quot;ך}} צירופי '''אלהים''' הוא מזעיר דבריאה עד סיום המלכות, כמבואר אצלנו שהם כלים החיצונים אשר שם. וחוץ מהם הוא '''החשמל'''. וחוץ מהם היא '''אלהים דנגה'''. ומשם מתחילין {{צ|אלהים אחרים}}.  וזהו סוד {{גמט דגש|רפ&quot;ח}} ניצוצין אשר נשארו להתברר בקליפת '''נגה''' ומשם ה{{גמט דגש|ממזר}} - {{גמט דגש|רפ&quot;ח}} בגימטריא.  ושם נקרא ‏‏{{צ|כורסייא דשבבין וגו'}} כנזכר באדרת נשא. וקליפת '''נגה''' שכנגד אצילות הוא {{צ|אלהים קדושים}}, {{צ|כרסייא דשביבין}}. ומזעיר אנפין דבריאת ולמטה הם טוב ורע וגו'.{{ש}}
עד כאן לשונו.


וז&quot;ש '''{{צ|החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמא מת נכנסים לשם}}''' - ר&quot;ל כי הגוים בכלל נקרא אלו {{גמט דגש|ק&quot;ך}} צירופי '''אלהים'''. וכן {{גמט דגש|נגה}} גימטריא {{גמט דגש|גוים}} עם הכולל. וזה סוד {{צ|מלך אלהים על גוים}} ר&quot;ל 'אלהים דקדושה' הוא מלך על 'אלהים ד'''נגה'''', בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}}. ובעת חרבן בית המקדש בעונותינו הרבים אמר {{צ|אלהים באו גוים בנחלתיך}} מפני ש'אלהים אחרים' שנקראו גוים יונקים מ'אלהים קדושים' על ידי חטא ישראל, כנזכר שם בפירוש האידרא על כורסיא דשביבין. עיין שם סוד עמוק ונפלא מאד. 

ונודע כי שורש ה{{גמט דגש|ק&quot;ך}} צירופים יוצאים מ'''אלהים''' אחד פשוטו מ{{גמט דגש|ה'}} אותיות. והנה {{גמט דגש|אלהים}} פשוטו ו{{גמט דגש|ק&quot;ך}} - גימטריא {{גמט דגש|ר&quot;ו}}, שהוא במספר '''גוים''' במילוי כזה: {{גמט דגש|גימ&quot;ל וי&quot;ו יו&quot;ד מ&quot;ם}} - להורות כי {{גמט דגש|ק&quot;ך}} צירופים של קליפות נגה כנזכר רמוזים במלת '''גוים'''. 

והנה גם כן '''גוים''' הוא שם כולל כל הארבע קליפות '''רוח אש ענן נגה''', והם כנגד ארבע גליות '''בבל יון מדי אדום''' כנודע. ולכן רמוז גם כן במלת '''גוים''' במילוי הנ&quot;ל {{גמט דגש|גימ&quot;ל וי&quot;ו יו&quot;ד מ&quot;ם}} - עולה מספרם {{גמט דגש|בבל יון מדי אדום}}. וזהו סוד הפסוק {{צ|ואתכם אזרה '''בגוים'''}} שהם ישראל הנפוצים בארבע גליות. וזהו סוד {{צ|לעשות נקמה '''בגוים'''}} שהם ישראל הנפוצים בגוים '''רבים''' - ראשי תיבות '''ר''''ומי, '''ב''''בל, '''י''''ון, '''מ''''די. {{ש}}
וזהו גם כן {{צ|וקרב פזורנו מבין '''הגוים'''}}. 

וזה סוד {{צ|ראשית '''גוים''' עמלק}} - ר&quot;ל הראש של כל הארבע גליות הוא עמלק; עד שלא יכרת זרעו - לא תבא הגאולה.  והוא יותר קשה לישראל מכל הארבע גליות כנודע.  וגם {{גמט דגש|עמלק}} הוא גימטריא ב' פעמים {{גמט דגש|ק&quot;ך ק&quot;ך}} - להורות שהוא כולל {{גמט דגש|ק&quot;ך}} צירופי '''אלהים''' דנגה, והוא יונק בעונותינו הרבים גם כן מ{{גמט דגש|ק&quot;ך}} צרופי '''אלהים''' דקדושה. והיניקה שלו הוא בעשיה והיצירה. אבל באחורים של הבריאה אין לו יניקה מפני ששם מקננת בינה שהקליפות בורחות ממנה. וכנפי נשרים שלה מכסים על אחוריים דבריאה כנזכר לעיל. 

וזהו שכתוב '''{{צ|שאין גוים נכנסים לשם}}'''.


וכן '''{{צ|טמא מת}}'''. כבר ביארנו לעיל בשם ספר התיקונים שקליפת '''נגה''' נקרא {{צ|אילנא דמותא}} מפני שבתוכה הם מלכין קדמאין דמיתו כנז&quot;ל, עיין שם. ונודע כי '''נגה''' נקרא {{צ|עץ הדעת טוב ורע}} כי ממראה מתניו ולמעלה הוא טוב וטהור (כנזכר בתיקונים דף ק'), ממראה מתניו ולמטה הוא רע וטמא. והיא הנוקבא לילית כנזכר במרכבת יחזקאל פרק חמישי.

וז&quot;ש '''{{צ|שאין טמא מת}}''' - שהיא הנוקבא דנגה שנקרא 'טמא מת' על שם אילנא דמותא כנזכר. וז&quot;ש {{צ|שאין גוים {{גמט דגש|וטמא מת}} נכנסים לשם}} - שכן {{גמט דגש|וטמא מת}} גימטריא {{גמט דגש|מלכות}}. שהיא מלכות הנגה {{גמט דגש|לילית}} - אין לה כח ליינק מן הבריאה. אבל הזכר דנגה שנקרא 'טוב' כנזכר ממראה מתניו ולמעלה - יש לו כח ליינק מהבריאה מהאחוריים שלה כנזכר בסוד {{צ|עור של תפילין}} (כנזכר שם בפרק שביעי דמרכבת יחזקאל, ועיין שם).

===עזרת נשים מקודשת ממנו===
'''עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבים עליה חטאת'''

דע כי הכוונה הוא שהטעם שלמטה בבית המקדש לא היה יכול ליכנס בעזרת נשים טבול יום הוא כמ&quot;ש הזוהר פרשת ואתחנן דף רס&quot;ז ע&quot;א {{ממ זהר|ג|רסז|א}} {{צ|תא חזי האי רוחא בישא דשארי בין תרעי - ווי ליה לבר נש דלא ידע לאזדהרא מניה, ולא רשים לפיתחא דביתיה שמא עילאה קדישא דישתכח עימיה! דהא אית ליה תלת מאה ושתין וחמש שמשין בישין מקטרגין - כל חד משמש יומיה, וכלהו משתכחי עמיה כל יומי שתא, ומקטרגא ביה לעילא ותתא. וכלהו משתכחי עמיה ביממא ובליליא. ביממא - לקטרגא ליה. בליליא - לצערא ליה בחלמיה}}. עד כאן לשונו עיין שם.

הנה הכוונה של המאמר הזה הוא '''על דרך שמביא האר&quot;י זלה&quot;ה במרכבת יחזקאל''', כי קליפת '''נגה''' - ממראה מתניו ולמעלה הוא טוב ושם {{גמט דגש|רמ&quot;ח}} מצות עשה והם {{גמט דגש|רמ&quot;ח}} מלאכים וכולם זכרים. וממראה מתניו ולמטה הוא רע, ושם {{גמט דגש|שס&quot;ה}} מצות לא תעשה, והם {{גמט דגש|שס&quot;ה}} שדים וכולם נקבות, והם כנגד {{גמט דגש|שס&quot;ה}} ימות החמה. ובכל יום שולט שד אחד עם כמה חיילות אשר תחתיו.

וכולם עומדים בפתח העליון כמ&quot;ש {{צ|לפתח חטאת רובץ}} - שהיא הנוקבא ד'''נגה''' שתלויה בה {{גמט דגש|שס&quot;ה}} שדים, והם רובצים כנגד הפתח של היכל לבנת הספיר שמשם יוצאים הנשמות לעולם. ועל ידי שם '''שדי''' שמתגלה שם ביסוד דקודשה - בורחים מתמן כל השדים. ולכן גם כן למטה צריך לרשום '''שדי''' בפתחא כדי לגרש משם החטאת הרובץ בפתחא. {{ש}}
ואינו(?) יכול להאריך בכאן. עיין שם בכוונת המזוזה באורך.

והנה גם כן כשמטמאים האדם בקרי בלילה כנז&quot;ל במאמר הזוהר - אזי אותו השד הוא שולט עליו כל אותו היום שהוא משמש בו עד הלילה. לכן אף על פי שהוא טובל עצמו ביום - מכל מקום דבוק בו אותו השד ואינו מסתלק ממנו עד {{צ|ובא השמש וטהר}} שאז נשלם שליטתו של יום אחד משלו מ{{גמט דגש|שס&quot;ה}} ימות החמה. 

ולכן אמר דווקא {{צ|ובא השמש וטהר}}, ואינו אומר &quot;מצאת הכוכבים&quot; או &quot;עד הלילה&quot;, אלא {{צ|ובא השמש}} - כי הטומאה ששולטת עליו הוא אחד מ{{גמט דגש|שס&quot;ה}} ימות החמה ולכן {{צ|ובא השמש וטהר}}. ולכן גם כן גזרו זה דווקא על עזרת נשים ולא על כל מחנה לויה כנזכר שם במסכת כלים ברבינו עובדיה {{ממ משנה|כלים|א|ח}}, שיהושפט ובית דינו גזרו על טבול יום שלא יכנס לעזרת נשים, עיין שם. {{ש}}
והטעם הוא כי עזרת נשים היא כנגד מלכותא קדישא (כמ&quot;ש אחר כך בעזה&quot;י), וזאת הטומאה היא מן שפחה בישא {{גמט דגש|לילית}} הרשעה, נוקבא ד'''נגה'''. ולכן אין ראוי שתכנס השפחה בהיכל הגברתה. ולכן לא יוכל לכנס טבול יום בעזרת הנשים.

ועתה נבאר{{הערה|כל זה עדיין המשך דבריו של האר&quot;י זלה&quot;ה, כנלע&quot;ד - ויקיעורך}} איזה בחינה נקרא '''{{צ|טבול יום}}''' למעלה. {{ש}}
דע כשהאדם עובר על מצוה לא תעשה - אז הוא גורם שמשליט השלשה קליפות רעות על הנוקבא ד'''נגה''' (דתמן טוב ורע) ונעשית רע גמור. והם מוציאים לחוץ אותה בחינה של הנוקבא ד'''נגה''' שפגם בה שבה {{גמט דגש|שס&quot;ה}} מלא תעשה וכנזכר לעיל. וזהו סיבת עונש העובר על מצוה לא תעשה. בזה יובן מה שאמרו רז&quot;ל כי יש חוזר בתשובה שהזדונות נעשו לו כזכיות. כי על ידי התשובה גורם שחוזרת הקדושה שהיתה מתחלה מעורבת בתוך נוקבא ד'''נגה''' ונכנסת בקדושה לגמרי לעשות מיין נוקבין. ולכן הם כזכיות. כי מה שהיה מתחלה זדונות שנכנסו בתוך שלשה קליפות רעות - עתה שחזרו קדושה גמורה ולא נשארו בנוקבא ד'''נגה''' - ולכן נקרא זכיות. 

אמנם יש זדונות נעשות כשגגות - הוא שעל ידי התשובה הלואי שיחזור הכל כבתחלה מחוברים טוב ורע בקליפת '''נגה''', שאז הם נקרא 'שגגות' - חציו טוב וחציו רע, ויצאו מכלל 'זדונות' שהם השלש קליפות רעות גמורות. אך לא יספיק שיתפרדו לגמרי ויכנסו בתוך הקדושה גמורה כדי לעשות זכיות.{{ש}}
'''עד כאן לשונו''' 


והנה כשחטא אדם הראשון בעץ הדעת דזעיר אנפין - גרם שנתאחזת בהם '''הנגה''' ולקח החסדים והגבורות לעצמה. ואז נעשית קליפת '''נגה''' {{צ|עץ הדעת טוב ורע}} לפי שהחסדים לעולם נשארים טוב ונעשה מהם מלאכים. ולא מלאכים ממש אלא {{צ|די ממנן על צבא השמים}} כנזכר בתיקונים דף ק'.  אך בוודאי שיש בהם רע כל שהוא - לא מפאת עצמם, רק מפאת רעת הגבורות הנאחז בהם. 

ואמנם הגבורות נדבקו בהם הרע של החיצונים וחזרו להיות שדים הדומים למלאכים כמו שאמרו רז&quot;ל, ונעשו רובם קליפה ומיעוטם מוחא. ולכן נעשה רע ואז נקרא קליפת '''נגה''' - {{צ|עץ הדעת טוב ורע}} - דהיינו בחינת חסדים וגבורות.

ומי שעובר על מצות לא תעשה גורם שהשלשה קליפות אחרים אוחזים בהגבורות ומוציאים אותם לחוץ ונעשים רע גמור. וכשחוזר בתשובה הוא גורם שחוזרים כמתחלה למקומן בנוקבא ד'''נגה''' ששם הגבורות נפלו. ואז נקרא אותן הגבורות '''{{צ|טבול יום}}'''.  כי כמו שלמטה על ידי הטבילה נפרדו ממנו הקליפות קשות ועדיין נשארים דבוקים בו הקליפות דקות עד {{צ|ובא השמש וטהר}} כנזכר - כך למעלה על ידי מתחלה נכנסים בנוקבא ד'''נגה''' ואז נתפרדו מהשלשה קליפות קשים ועדיין הם דבוקים ב'''נגה''' שהיא קליפה דקה על הקדושה - ולכן נקרא {{צ|טבול יום}} שהוא כמו חולין  שאינה קליפה ואינה קדושה. 

וכן {{גמט דגש|טבול יום}} עם הכולל גימטריא {{גמט דגש|חולין}}. שהוא עדיין מעורב טוב ורע דתמן סוד {{גמט דגש|רפ&quot;ח}} ניצוצין שגימטריא {{גמט דגש|טוב רע}}. {{ש}}
וכן {{גמט דגש|טבול יום}} הוא {{גמט דגש|ליום טוב}} - הכוונה כשהם ב'''נגה''' - מתמן מצפים לכנס ליום שכולו טוב שהוא בקדושה גמורה ביסוד דנוקבא דקדושה לעשות שם מיין נוקבין. ולא כמו בזמן שהוא נקרא {{צ|טבול '''יום'''}} - עדיין אינו טוב גמור אלא מעורב עם מעט רע אבל אחר כך בהערב השמש אז יורדים זעיר ונוקבא (דהיינו השלשה כלים שלהם) לעשות נשמה בבריאה יצירה עשיה, ואז מבררים מקליפת '''נוגה''' של בריאה יצירה עשיה אותן הברורים  ומכניסים אותן בקדושה גמורה.

וז&quot;ש {{צ|ובא השמש וטהר}} - כי אין יורדין הכלים דזעיר ונוקביה בבריאה יצירה עשיה אלא בלילות (כמ&quot;ש אחר כך בקדושת '''עזרת''' ישראל, עיין שם). ולכן היה צריך להתעכב עד שיתטהר מטומאת נוקבא דנגה גם כן, ואז היה נכנס בעזרת נשים.


'''או נלע&quot;ד''' הכוונה הוא כמ&quot;ש הר' חיים ויטל זלה&quot;ה בדרוש פסיעותיו של אברהם אבינו עליו השלום, עיין שם, שעזרת נשים  היא שיעור קומתה בבחינת המלכות שבה. דהיינו כשהיא קטנה בבחינת היכל לבנת הספיר שלה עצמה. כי בנוקבא דזעיר דבריאה יש לה שבעה היכלות כנודע. וזהו בעת גדלותה. אבל כשהיא קטנה תחת היסוד דזעיר - אזי היא קטנה כמו בחינת לבנת הספיר כשהיא בגדלותא בכל אורך הזעיר, ואז לבנת הספיר הוא בחינת מלכות ויסוד שלה בלבד (כנודע בבחינת היכלות). 

והיכל לבנת הספיר נקרא {{צ|עזרת נשים}} בסוד {{צ|'''עריה תעור''' קשתך}} כנזכר בתיקונים דף ק&quot;ב ב'. {{גמט דגש|תעור}} איהו גימטריא {{גמט דגש|עזרת}} עם הכולל - ששם ניכרת בין איש לאשה. 

והנה כשמלכות דבריאה היא בבחינת הנ&quot;ל - אזי צריך להעלות לה מיין נוקבין שהם מבירורי מלכין קדמאין כדי שתוכל אחר כך להתגדל בכל שיעור קומתה. ונודע שהיסוד שלה נקרא {{גמט דגש|תמר}} שגימטריא {{גמט דגש|שמש}}, בסוד {{צ|צדיק '''כתמר''' יפרח}}, בסוד {{צ|'''שמש''' ומגן יהוה אלהים}} כנזכר בזוהר. 

וז&quot;ש {{צ|ובא השמש וטהר}} - ר&quot;ל כשאותן הבירורין נכנסו ב{{צ|שמש}} (דהיינו ביסוד שלה) - אזי {{צ|וטהר}} - ר&quot;ל שהיא מטהרת אותן הבירורין בסוד מיין נוקבין כדי להתעברו(?) מהם. כאמא שמטהרת צואת בנה - כן היא מנקה אותה הנשמה עד שמטהרת אותה. אבל כל זמן שהוא טבול יום ולא העריב השמש (שנסתלקה ממנו אותה קליפה דקה נוקבא ד'''נגה''') - לא היה יכול לכנס בעזרת נשים כי אינה מקבלת אותם מאחר שהוא עדיין דבוקה בנוקבא דנגה. לכן לא קבלה אותה נוקבא דקדושה אלא פולט אותה בסוד {{צ|הנפילים היו בארץ}}; כי אי אפשר לצאת ממנו פרי בעלמא. אבל כשהעריב עליו השמש שנסתלקה ממנו בחינת נוקבא דנגה שהי' דבוק בה - אזי יכנס ביסוד דקודשה  כנזכר - {{צ|וטהר}}.  

וזהו סוד '''{{צ|ואין חייבים עליה חטאת}}''' - ר&quot;ל אם טבול יום נכנס שם בשוגג - אין חייב להביא קרבן חטאת כדי לטהר הטומאה מן עזרת נשים. הכוונה הוא למעלה כשגוברת נוקבא ד'''נגה''' על הקדושה - אזי מכנסת בעל כרחה ביסוד שלה אותן הנשמות שהן עדיין מלוכלכות בטומאה אבל מכל מקום שאינם עושים שום פגם שם כי היא תכף פולטת אותם. וזהו '''{{צ|שאין חייבים}}''' הנשמות '''{{צ|עליה}}''' - בעבור מלכות קדישא לנקות הטומאה.  וז&quot;ש {{צ|חטאות}} - לשון ניקוי כמו {{צ|ולקח לחטאת הבית שתי צפרים וגו'}} - כי היא מטהרת עצמה לבדה ואינה מקבלת אותם. 

וטעם הדבר לפי שידוע לפניה שאין בהם תועלת והם דינים קשים - ולכן הפילתם. וזהו סוד שהיתה עזרת נשים ארך מאה ושלשים וחמש על רוחב מאה ושלשים וחמש, שהוא סוד כי בעת התחברות עמה הזעיר - אזי נותן לה ביסוד שלה חמשה חסדים. והיא יש לה חמשה גבורות. והנה כל חסד וכל גבורה הוא {{גמט דגש|הויה}} אחד. הרי חמשה הויות חסדים עם חמשה כוללים הם גימטריה {{גמט דגש|קל&quot;ה}}. וכן חמשה הויות גבורות עם חמשה כוללים - הרי {{גמט דגש|קל&quot;ה}}. הרי {{גמט דגש|קל&quot;ה}} אמה על {{גמט דגש|קל&quot;ה}} אמה בסוד {{צ|נשים דעתן '''קלה'''}}. ועיין שם.


===עזרת ישראל מקודשת ממנה===

'''עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבין עליה חטאת'''

הנה '''כתב הר' חיים ויטל זלה&quot;ה''' בדרוש פסיעותיו של אברהם אבינו ע&quot;ה, זה לשונו:{{ש}}
דע כי רגלים שהם נצח הוד שהם שנים רגלים, ונכללים במכריע יסוד ונעשה רגל שלישי. וזה סוד {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}} - כי המלכות נקרא 'חג' דכלהו (כנזכר בריש התיקונים בהקדמתו), והיא נאחזת בנצח הוד יסוד כנזכר. נמצא כי שלש רגלים אלו הם המאירים בה שלש פעמים בשנה, ובכחם נעשית שלש חגים בשלשה זמנים האלו. 

והנה אף על פי כי השלשה חגים הם חסד גבורה תפארת - עם כל זה הוא הארת חסד גבורה תפארת בנצח הוד יסוד. ועל ידיהם נצח הוד יסוד מאירים במלכות. וזהו סוד חובת ראיה ברגלים. {{ש}}
והענין כי מצות ראיה כך היא - שיעלה כל אדם לעזרת ישראל להראות שם בחגים. ואין חיוב אלא לאנשים זכרים. והענין להעלות ברגלים ולהמשיך כח הרגלים העליונים שהם נצח הוד יסוד בשלש רגלים. ולכן לא נאמר &quot;שלש מועדים&quot; אלא {{צ|שלש רגלים}} - לרמוז כי ענין הארת שלשה חגים האלו הם על ידי הרגלים העליונים - נצח הוד יסוד - המאירים במלכות (שהיא {{צ|עזרת ישראל}}).  

והאמת כי {{צ|עזרת ישראל}} היא המלכות בשיעור קומתה כנגד נצח הוד יסוד דזעיר, אלא שעתה בחגים היא פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. וז&quot;ש {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. ולכן כל חובת מצוה זו תלויה ברגלים כי לטעם זה החגר והסומא הם פטורים כנזכר בגמרא. וכולהו יליף מלשון 'רגלים' כנזכר בחגיגה פרק קמא. 

גם הקטן שיוכל לעלות ברגליו מחנכין אותו - שהוא בבחינת זעיר בהיות יעקב הקטן צורת '''ו'''' לבד - גם אז צריך להמשיך הארה מרגלי אותה הבחינה. 

וכל זה עדיין הם חצרות ועזרות בתי בראי. כי עד שם יש יכולת לנשמות לעלות כנזכר בפרשת ויקהל קצ&quot;ה ב' {{ממ זהר|ב|קצה|ב}} על {{צ|מי יעלה בהר יהוה}} - דא הר הבית. {{צ|ומי יקום במקום קדשו}} - דא עזרת ישראל וכו'.{{ש}}
'''עד כאן לשונו'''

והנה ביארנו לעיל כי טבול יום יוצא משלש קליפות ונכנס בקליפת נגה. ובהערב השמש יוצא גם כן מ'''נגה''' ונכנס בתוך יסוד דנוקבא. ועתה צריך לעלות מיין נוקבין כדי לקרב זעיר ונוקבא ביחד שהוא סוד הקרבן שמקרב '''ה'''' ב'''ו'''' ו'''ה'''' ב'''י'''' בסוד {{צ|קרבן ליהוה}} כנודע. כי על ידי עון אדם הראשון כנזכר כשיצאו החסדים וגבורות - גרמו פירוד בין זעיר ונוקבא, ולכן עתה צריך פעם אחרת לחבר אותם ביחד ולחברם. 

וצריך לדעת כי אף על פי שעולים הבירורים בתוך יסוד דנוקבא ומתחבר עם זעיר - מכל מקום לא נעשה מבירורים צורת נשמה כלל, כי עדיין אינם ראוים ליתקן באותה שעה שעלו מתוך הקליפות. אבל הם עומדים שם עד שנעשה התחברות אחר - ואז עולין מיין נוקבין אחרים (כנודע שבכל זיווג עולין מיין נוקבין חדשים). ואז אותם המיין נוקבין הראשונים הם עתה מצטיירים ונתקנים - שכבר נשתהו תוך הנקבה אותה הזמן וכבר נתקנו. והמיין נוקבין החדשים מתעכבים שם בלתי ציור נשמה עד חיבור אחר. וכן על דרך זה נמשך מבריאת העולם עד ימות המשיח.

כלל העולה שאין שום בחינת מיין נוקבין בעולם שאין עולים פעם ראשונה בבחינת מיין נוקבין ואחר כך בחיבור שני שלאחריו הם נמתקים ומצטיירים ונעשה נשמה מתוקנת. ואז יורדות ומתלבשות בגוף בעז&quot;ה. 

והטעם הוא צריך לדעת סדר עליות הבירורים.{{ש}}
דע כי אחר שחטא אדם הראשון - אז כל {{גמט דגש|ט'}} בחינותיה דנוקבא דאצילות ירדו אל הקליפות {{קיצור|ר&quot;ל|רחמנא ליצלן(?)}}. כי כל כלי הפנימי היה נשמת הבריאה, והכלי האמצעי נשמת יצירה, והכלי החיצון נשמת עשיה. ואז הקליפות דבריאה יצירה עשיה יונקין משם ממנה. וזהו 'גלות שכינה' כנזכר במקום אחר. 

וכן השלשה כלים דזעיר יורדים בבריאה יצירה עשיה גם כן ומתלבשים בשלשה כלים דנוקבא. ומשם ניזונים החיצונים בלילה. וכן כל חייליה של מלכות בסוד {{צ|ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה}}. והם מלקטים ומבררים בירורים מהם, ובבקר חוזרים לעלות עם מה שבררו. ועולים מעולם לעולם בארבע בחינות{{הערה|כאן פתחתי ראשי תיבות של '''בחי'''' שמופיע בדפוס ויניציא. ובדפוס ירושלים כתבו '''בתי'''' ולכאורה אין בזה הבנה לענ&quot;ד - ויקיעורך}} שיש בתפלת שחרית. ועולים הבירורים דעשיה בסוד {{צ|יהוה מלך}} כנזכר במקומו, וזה על ידי כלים חיצונים דזעיר ונוקבא שירדו שם בלילה והם נותנים לנוקבא דעשיה בסוד מיין נוקבין לחבר עם זעיר דעשיה. ומשם נותנן למיין נוקבין לבינה דעשיה. וכן משם מתבררין יותר עד שעולין ליצירה. ואחר כך הבירורים דיצירה על ידי הכלים של זעיר ונוקבא האמצעים, ואז נעשים מיין נוקבין למלכות דיצירה לחבר עם הזעיר אנפין דיצירה, והיא מעלה אחר כך לבינה דיצירה. וכן עולים עד מלכות דבריאה.

ואז ב{{צ|יוצר}} - עולים הבירורים דבריאה על ידי הכלים פנימים דזעיר ונוקבא והם נותנים לנוקבא דבריאה, ומשם עולים לבינה דבריאה למיין נוקבין שלה כדי לחבר עם חכמה. וכן עולים עד העמידה. ואז כל אלו השלשה כלים עולים באצילות עם הבירורים שביררו כולם עד נוקבא דאצילות. וחזרה היא לברר מהמלכות דאצילות (שהם אחוריים דאבא ואמא) ומעלים מיין נוקבין עד בינה. ואז נמתקים שם בעיבור הבינה ואחר כך ניתנים מתוקנים בסוד מוחין לזעיר ונוקבא בעמידה. 

ונמצא כי בכל פרצוף שבכל עולם הוא חיבור בפני עצמו לתקן המיין נוקבין בכל מדרגה שעולין. וכן בירידה חוזרים כל הפרצופים להתחבר שנית להתברר שם עד סוף העשיה. והפסולת יוצא לחוץ לקליפות בסוד {{צ|צא תאמר לו}}. אך כשעלו לא היו מבוררים  והוצרכו כולם לעלות ברום המדרגות. אך בירידה - כל אחד מתברר במקומו.

'''עד כאן לשונו'''{{הערה|כך מובא בדפוס. ולא הבנתי את הכוונה כי לא רואה שהפנה אל ציטוט של מישהו לפני כן, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}

ונמצא כי השלשה כלים דבזעיר ונוקבא אינם עולים בזעיר ונוקבא עצמו, רק תחלה עולים בסוד מיין נוקבין בבינה כדי לברר מה שהעלו, ואחר כך בקריאת שמע ובעמידה נכנסים בסוד מוחין ממש לזעיר ונוקבא. חוזרים להתברר בסוד חיבור דנפילת אפים - שאז יורד הטפה מן המוחין דזעיר ונוקבא שבא להם מחדש ונעשה מהם נשמה אחת.

אם כן שהמיין נוקבין ראשונים לא נעשים מהם צורת נשמה אפילו שמתחברים זעיר ונוקבא ביחד על ידי מיין נוקבין אלו אלא עד שעולים בסוד מיין נוקבין לבינה ואחר כך חוזרים בסוד מוחין לזעיר ונוקבא. ואז מצטיירת שם נשמה אחת ומתלבש בגוף בעולם הזה.

הנה אף על פי שאמרנו לעיל {{צ|ובא השמש וטהר}} שאז בלילה זעיר ונוקבא מבררין מה'''נגה''' ומכניסים אותן הבירורין ביסוד דנוקבא (שאז נקרא {{צ|טהור}}) - מכל מקום עדיין חסר ממנו צורת נשמה, שאי אפשר להעשות עד שיעלו בסוד מיין נוקבין לבינה הנקראת {{צ|יום כיפור}}, ושם מתטהרת יותר הבירורים, ואז נעשים בסוד מוחין לזעיר ונוקבא כנז&quot;ל.  ואז יכולים ליכנס אחר כך בעזרת ישראל בסוד העיבור.

וזה שאמר '''{{צ|עשת ישראל}}''' - שהיא הנוקבא דזעיר שעומדת בפרצוף שלם כנגד נצח הוד יסוד דזעיר (כנזכר לעיל בדברי הר' חיים ויטל זלה&quot;ה) - '''{{צ|היא מוקדשת}}''' אז '''{{צ|שאין מחו&quot;סר כפורים נכנסת לשם}}''' בסוד העיבור להצטייר בה צורת הנשמה. אף על פי שהיא מתחברת עם הזעיר - מכל מקום לא מתעברת מהם עד שעולין מתחלה בסוד מיין נוקבין לבינה הנקרא {{צ|יום כיפורים}} להתברר הפסולת מהם, ואחר כך יורדים בסוד מוחין לנוקבא, ואחר כך בעת התחברות עם זעיר יורד מהמוחין שלה טפת מיין נוקבין ומאותה טפת מיין נוקבין נעשתה אחר כך צורת הנשמה כנזכר לעיל.

והנה הבינה - 
* הכלי חיצון הוא {{גמט דגש|אהיה}}
* האמצעי - {{גמט דגש|אל&quot;ף ה&quot;א יו&quot;ד ה&quot;א}}
* הפנימי - {{גמט דגש|אל&quot;ף, אל&quot;ף ה&quot;א, אל&quot;ף ה&quot;א יו&quot;ד, אל&quot;ף ה&quot;א יו&quot;ד ה&quot;א}}
* סך הכל {{גמט דגש|תרע&quot;ב}} - גימטריא {{גמט דגש|מחוסר כפורים}} עם {{גמט דגש|ב'}} תיבות.

הרי בבינה סוד מחוסר כיפורים.

ולכן כל זמן שהוא מחוסר כיפורים - שעדיין לא עלה בבינה להתברר -  אי אפשר לעשות מהם צורת הנשמה, ואינם יכולים ליכנס בתפארת דנוקבא כדי להתעבר מהם. ולכן נקראת {{צ|עזרת ישראל}} שהוא תפארת דנוקבא הנקרא {{צ|ישראל}}. ושם כל הנשמות עומדות בסוד העיבור.

והנה לשון {{צ|עזרת}} - מביא תלמוד ירושלמי בפרק תפלת השחר שהוא לשון '''עֶזרה''' - אות '''ע'''' בסגו&quot;ל, שמשם עזרה בא לעולם שנאמר {{צ|ישלח עזרך מִקֹּדֶשׁ}} {{ממ|תהלים|כ|ג}}. וכן כתב הראב&quot;יה. ועיין בתוספת יום טוב מסכת מדות פרק ב'. והכונה בסוד הפסוק {{צ|ישלח עזרך}} שהם נשמות ישראל שעוזרים לשכינה מאיזה מקום שהם באים. וזהו שאמר {{צ|מִקֹּדֶשׁ}} - שהם המוחין שלה הנקרא 'קדש', ומשם יורדת הטפה כנז&quot;ל ומתעברים בתפארת שלה בחצי התחתון ששם סוד העיבור.


והנה הנוקבא כשהיה בבחינת יניקה - אזי היא נגדלת בסוד פרצופ' עד החזה דזעיר בלבד, שאז נקרא {{צ|עזרת ישראל}} כנזכר. ואז המוחין שלה הם חכמה שבה - הוא שם '''אלהים''' במילוי אלפי&quot;ן. ומוח הבינה שבה הוא שם '''אלהים''' דמילוי ההי&quot;ן - כי כל אות '''ה'''' הוא בבינה. ומוח הדעת הוא '''אלהים''' פשוט בלי מילוי מפני שהדעת של הנקבה הוא {{גמט דגש|קל}}. ומכל שכן בזמן היניקה כמ&quot;ש בדרוש &quot;שבע בחינות שיש לנוקבא&quot;, עיין שם בבחינה שלישי.

הנה כאשר נתחבר השלשה '''אלהים''' כנזכר ביחד{{הערה|{{גמט דגש|אלהים, אל&quot;ף למ&quot;ד ה&quot;ה יו&quot;ד מ&quot;ם, אל&quot;ף למ&quot;ד ה&quot;א יו&quot;ד מ&quot;ם}}}} - יעלו {{גמט דגש|תרע&quot;א}}, והוא במספר {{גמט דגש|מחוסר כפורים}}, להורות כשהבירורים הם מחוסרי כפורים (שאינם עולים בבינה) - אזי אין להם מוחין חדשים דנוקבא שעולים במספר {{גמט דגש|מחוסר כפורים}}. 


'''{{צ|וחייבים עליהם חטאת}}''' - בפרק הקומץ רבה דף כ&quot;ז {{ממ|מנחות|כז|א}} תנא מחוסר כפרה שנכנס לעזרת ישראל שוגג חייב חטאת. במזיד ענוש כרת וגו'.{{ש}}
הכוונה היא אף על פי שהעריב עליו השמש ונכנס בעזרת הנשים שהוא ביסוד שלה בסוד מיין נוקבין - מכל מקום אסור לעלות בתפארת שלה אחר כך בזמן גדלותה להתעבר שם עד שעולה מתחילה בסוד מיין נוקבין בבינה כנזכר לעיל. 

והנה כשזאת הנשמה עלתה בתפארת דנוקבא מחמת קיטרוג החיצונים - צריך להביא קרבן. ר&quot;ל לחבר אותם ביחד זעיר ונוקבא כדי לטהר החטא שהוא הטומאה של נוקבה ד'''נגה''' הנקרא {{צ|חטאת}}. שבעת החיבור הקליפות בורחות משם. וזה החיבור חייב לעשות לאחר שיבא בזה העולם בגוף. וכל זמן שאינו גורם חיבור למעלה כדי לטהר טומאתו - עדיין נשמתו אינה מתוקנת. אבל כשהוא עדיין מלוכלך כל כך בטומאה שהוא מורד בקודשא בריך הוא ועולה בתפארת דנוקבה במזיד - אזי הוא חייב כרת שאז תכף השכינה משליכה נשמתו לחוץ פעם אחרת בתוך שלש קליפות החיצונים, ואז נאמר {{צ|ונכרתה הנפש ההיא וגו'}}. ואין לו תיקון עד ביאת המשיח בעזרת האל.


===עזרת הכהנים מקודשת ממנה===

'''עזרת הכהנים מקודשת ממנה שאין ישראלים נכנסין לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה ולתנופה'''


הנה נודע מה שמביא '''האר&quot;י זלה&quot;ה''' בסוד לחם הפנים שהיו {{גמט|י&quot;ב}} חלות ותמיד היה חם. סוד הענין הוא כי כבר נודע שיש לעילא כמה חיבורים שהם סוד האכילה. והוא סוד {{צ|אִכלו רעים}}. והנה סוד חבור אבא ואמא נעשה על ידי מזלא דדיקנא דעתיקא קדישא. ו{{גמט דגש|לחם}} גימטריא {{גמט דגש|מזלא}}. והוא סוד ה{{גמט דגש|ו&quot;ו}} שהיא כפולה - {{גמט דגש|ו&quot;ו}}. והן {{גמט דגש|י&quot;ב}} חלות - שש ושש. והן הן עצמן סוד {{גמט דגש|ה&quot;א ה&quot;א}} שהן {{גמט דגש|י&quot;ב}}.

ואמנם {{גמט|י&quot;ב}} אלו נמשכים מסוד שלשה שמות '''הויה''' אשר במזלא ובהם {{גמט|י&quot;ב}} אותיות. ו{{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|הויה}} עולין {{גמט דגש|לחם}} ו{{גמט דגש|מזלא}}. ולפי שחיבור אבא ואמא אינו פוסק לעולם  - לכן היה הלחם הזה שהוא המזל המעוררן אל החיבור שהיה תמיד על השולחן - {{צ|לחם פנים לפני תמיד}}.  ולזה היה חם תמיד שנאמר {{צ|לשום לחם חם ביום הלקחו}} - לרמוז שתמיד הוא חם ומעורר החיבור העליון בלי הפסק שכן מצינו שהחיבור נקרא 'חמום', שנאמר {{צ|בכל יחם הצאן}}. 

ולחם זה היו אוכלים אותו הכהנים. {{ש}}
והסוד הוא כי הלא סוד הכהנים העליונים הם באבא ואמא. ולכן לחם הפנים מאכל לכהנים שהם חכמה ובינה.{{ש}}
'''עד כאן לשונו'''

והנה גם כן הנוקבא דזעיר כשהיא נגדלת עד חסד גבורה תפארת דזעיר  - כמו בחזרת העמידה של שחרית דחול אז הנוקבא נגדלת בכל חסד גבורה תפארת דזעיר - ונמצא שהיא עומדת תחת דיקנא דזעיר. כי הדיקנא דזעיר אנפין מגיע עד החזה שלו. ואז מתחברים חכמה ובינה דנוקבא דזעיר על ידי המזלא - כנז&quot;ל באבא ואמא העומדים תחת דיקנא דאריך אנפין - כך ממש כאן בנוקבא עם יעקב העומדים תחת דיקנא ד'''זעיר''' תחת מזלא '''ונקה''', ואז הם אוכלים {{צ|{{גמט דגש|לחם}} חם}} - שלשה הויות כנז&quot;ל. ומתחברים גם כן על ידי הלחם בסוד {{צ|כי אם '''הלחם''' אשר הוא אוכל}}. 

והם נקראים כהנים האוכלים לחם חם, לחם הפנים, כנזכר באריך אנפין שהם שלשה היויות - י&quot;ב אותיות כנגד י&quot;ב חלות. ואחר כך כל אות נעשה '''הויה''' אחת, והכללות הוא גם כן '''הויה''' אחת - הרי {{גמט דגש|י&quot;ג}} הויות שהם כנגד {{גמט דגש|י&quot;ג}} תיקוני דיקנא דזעיר אנפין שנעשה לו על ידי סוד '''ויעבור'''.

וכן {{גמט דגש|י&quot;ג}} הויות במזלא עילאה שהוא {{צ|נוצר חסד}} של דיקנא דזעיר אנפין - הרי {{מכפלת גימרטיא|כ&quot;ו|פעמים|הויה}} שמקבלת הנוקבא דזעיר הארתם בעת שהיא עומדת תחת דיקנא דזעיר. 

ולכן אז נקרא '''{{צ|עזרת כהנים}}''' כי העזר שלה הוא בא מן '''כ&quot;ו הויות''' שגימטריא {{גמט דגש|עזרת}}, והם כולם חסדים (שהם נקרא 'כהנים'). ולכן נקרא על שם {{צ|עזרת כהנים}}. 

ואף על פי שזעיר עולה גם כן למעלה כדי להתחבר עם לאה מן החזה ולמעלה, ואז עולים נצח הוד  יסוד שלו במקום חסד גבורה תפארת, ואם כן אף על פי שהנוקבא עולה בחסד גבורה תפארת דזעיר - אינו אלא בנצח הוד יסוד שלו, אם כן איך היא עומדת תחת הדיקנא?

הטעם הוא אף על פי שעולה זעיר אנפין למעלה - מכל מקום קיימן לן שהחיצוניות בלבד עולה למעלה אבל הפנימיות שלו נשאר במקומו. ולכן מפנימיות הדיקנא מקבלת הנוקבא הארה גדולה בסוד הלחם כנזכר. 

ועוד נוכל לומר לפי '''מה שכתב הר' חיים ויטל זלה&quot;ה''' בכוונת ברכת הנים וזה לשונו:{{ש}}
ואמנם כפי מה ששמעתי שהמקיפים הם ה'''ל'''' ד'''צלם''' בחסד גבורה תפארת של התבונה, וה'''ם'''' ד'''צלם''' בארבע ראשונות - נמצא בתפלת שחרית דחול עולה הזעיר  עד ראש התבונה, אך לא שהוא עולה עד שם, רק הם יורדים למקומו כמו שהוא בליל שבת. ונמצא שחרית דחול כמו ערבית דשבת.{{ש}}
'''עד כאן לשונו'''

ונמצא כאשר עולים יעקב ורחל בחסד גבורה תפארת דזעיר אנפין בחזרת עמידת שחרית דחול - אם כן הם ממש עומדים תחת דיקנא דזעיר.


וגם נוכל לומר הנוקבא מקבלת אז החמשה חסדים בעת החיבור, וחמשה חסדים הם {{גמט דגש|ה'}} הויות שגימטריא {{גמט דגש|ק&quot;ל}} - במספר {{גמט דגש|הכהנים}}.

ועוד טעם אחר כפי מה שמפרש '''האר&quot;י זלה&quot;ה בברכת כהנים''' וזה לשונו:{{ש}}
והנה בברכת כהנים 
* יש בה {{גמט דגש|י&quot;ג}} יודי&quot;ן כנגד {{גמט דגש|י&quot;ג}} תיקוני דאריך. 
* ו{{גמט דגש|ט'}} וו&quot;ין כנגד {{גמט דגש|ט'}} תיקוני דיקנא דזעיר אנפין הנקרא '''ו'''' שבשם. 
* ושית ההי&quot;ן כנגד מלכות הנקרא '''ה'''' תתאה, ויש בה שית תיקוני דיקנא בלי שער, והם סוד {{צ|שש מעלות לכסא}}.  

ותכוין להאיר מ{{גמט דגש|י&quot;ג}} דאריך אנפין ל{{גמט דגש|ט'}} דזעיר אנפין, ושניהם ביחד לששה דנוקבא. ואז נקרא עתה רחל {{גמט דגש|כה}} תברכו  בסוד {{גמט דגש|כה}} אותיות של פסוק {{צ|ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום}}. וגם {{גמט דגש|כ&quot;ב}} תיקונים ו{{גמט דגש|ג'}} פסוקים - הרי {{גמט דגש|כ&quot;ה}}. ואז ניתוספו בה {{גמט דגש|ג'}} תיקונים כמו שניתוספו בזעיר  אנפין, ונשארת היא בעלת {{גמט דגש|ט'}} תיקונים כמו שהיה בזעיר.{{ש}}
'''עד כאן לשונו'''

ונמצא שהיא מקבלת {{גמט דגש|י&quot;ג}} דאריך אנפין, ו{{גמט דגש|ט'}} דזעיר אנפין, ו{{גמט דגש|ט'}} שלה - הרי {{גמט דגש|ל&quot;א}} תיקונים במספר {{צ|{{גמט דגש|אל}} רחום}}, בסוד {{צ|חסד אל}}. כי כל תיקון הוא '''הויה''' אחד - הרי {{מכפלת גימטריא|ל&quot;א||הוי&quot;ה}} - גימטריא {{גמט דגש|עזרת הכהנים}}. מפני שכל הויות אלו הם במילוי {{גמט דגש|ע&quot;ב}} במספר {{גמט דגש|חסד}} שנקרא {{גמט דגש|כהן}}. ולכן נקרא אז הנוקבא {{צ|'''עזרת''' כהנים}}.

וגם {{גמט דגש|ט'}} תיקונים הם סוד {{מכפלת גימטריא|ט'|פעמים|מים}} - כנודע ביחוד שם '''שדי''' - הרי {{מכפלת גימטריא|ט'|פעמים|מים}} - גימטריא {{גמט דגש|עזרת הכהנים}} עם שתי תיבות והכולל - שהם מתפשטים אחר כך בעשר ספירות שלה כנודע. 


וז&quot;ש '''{{צ|עזרת כהנים מקודשת ממנו שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם וכו'}}'''{{ש}}
כבר אמרנו לעיל בעת שהנוקבא עומדת כנגד חסד גבורה תפארת דזעיר אנפין נקראת היא {{צ|עזרת הכהנים}} מפני ששם הם הידות של הכהן הגדול (שהוא זעיר) שמגביה אותם בעת קבלת השפע דאריך אנפין (כנודע בכוונת ברכת הכהנים). ונודע שבמלת {{צ|ישראל}} של קריאת שמע -- בין קריאת שמע דקרבנות, בין קריאת שמע דיוצר, בין קריאת שמע דערבית, בין קריאת שמע דעל המטה -- לעולם המוחין דיניקה נכנסים במלת {{צ|ישראל}}. או מוחין מקיפים דבינה, או פנימים דחכמה, או מקיפין דחכמה. וכולם בבחינת מוחין דיניקה לפי הזמן שהוא (כי פנימים דמוחין דיניקה של בינה לעולם אינם מסתלקין מזעיר אנפין - עיין שם בכוונת קריאת שמע). 

ונודע גם כן בעת שנכנסים המוחין דגדלות שהם שלשה ראשונות דנצח הוד יסוד דבינה - אז מורידין את המוחין דקטנות בגרון. ואחר כך בכניסת שלשה תחתונות דנצח הוד יסוד דחכמה - יורדין מוחין דקטנות עד חסד גבורה תפארת דזעיר. והוא בברכת אבות. ואז מתחיל סוד החיבוק ב{{צ|מגן אבות}} - {{צ|ימינו תחבקני}}. ב{{צ|אתה גבור}}  - שמאלו תחת לראשה. {{צ|האל הקדוש}} - הוא חיבור של הזעיר ביחד.{{ש}}
ואחר כך כשנכנסים מוחין דגדלות גורם החיבור דזעיר ונוקבא כנודע.

אם כן כשיורדין המוחין דיניקה בחסד גבורה תפארת גורם החיבוק, אבל אחר כך מחסד גבורה תפארת ולמטה אין עושין שום פעולה עד שיורדין ביסוד דזעיר כדי לתת לנוקבא בעת החיבור (כנזכר בדרוש דקטנות עיין שם). 

וז&quot;ש '''{{צ|עזרת הכהנים מקודשת ממנו}}''' - שהם חסד גבורה תפארת דזעיר ששם עומדת הנוקבא. '''{{צ|שאין {{קו תחתי|ישראל}}}}''' - שהם המוחין דיניקה, '''{{צ|נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם}}''' של חסד גבורה תפארת כדי לעשות החיבוק. וז&quot;ש '''{{צ|לסמיכה}}'''.

וזהו בסוד הפסוק {{צ|ויאמר יהוה למשה}} - שהוא זעיר אנפין, {{צ|קח לך את יהושע בן נון}} - שהיא סיהרא קדישא נוקבא דזעיר, {{צ|איש אשר רוח בו}} - כי כשהיא פנים בפנים אז נקראת הנוקבא גם כן בשם זכר כנודע. ומאחר שהיא עלתה בחזרת העמידה עד חסד גבורה תפארת דזעיר ששם בחינת רוח - לכן אמר {{צ|אשר רוח בו}}. {{צ|וסמכת את ידך עליו}} - כדי לחבקה בימין ששם ירד מוח חכמה דקטנות. {{ש}}
לכן אמר {{צ|ויהושע בן נון מלא רוח '''חכמה''' כי סמך משה את ידיו}} שהוא יד שמאל כלול ביד ימין.

והנה בזמן החבוק נקרא הנוקבא סוד הקרבן כי אז היא נקרבת לזעיר בסוד '''ה'''' לגבי '''ו'''' על ידי ימין ושמאל. בעת כניסת המוחין הוא סוד הקרבן '''י'''' לגבי '''ה'''' ואז נקרא '''קרבן שלמים''' - שזעיר ונוקבא הם שלימים במוחין. וקרבן עולה הוא כמו עת שעולים זעיר ונוקבא באבא ואמא ביום שבת שאז נשאר פנימיות דזעיר ונוקבא למטה וחיצוניות שלהם עולים למעלה מפנימיותם באבא ואמא. וזהו רמוז במלת '''עולה - על ו&quot;ה'''.

והנה כשהיא בין זרועותיו נמצא כי אין חיבוק הזה גמור רק בראשה לבד, ואז הבעל (שהוא הזעיר) 'סמך ידיו על ראש קרבנו' - שהוא על ראש הנוקבא ולא על גופה כמו שכתוב בשעיר המשתלח {{צ|וסמך אהרן שתי ידיו}} - {{צ|ידו}} חסר כתיב. ו{{צ|שתי}} זה בנה אב לכל הסמיכות שיהיו בשתי ידים. הכוונה ששמאל כלול בימין ונראה כיד אחת ולכן כתיב {{צ|ידו}} חסר - רוצה לומר שהגבורות הם נמתקות, שאין נראה כי אם חסדים שהוא יד אחת כדי לעשות לה סוד המקיף (כנזכר בכוונת הסוכה עיין שם שהוא סוד {{צ|ימינו תחבקני}}). ולכן נעשה זאת הסמיכה על ידי ישראל כנזכר שהוא כינוי לזעיר אנפין, בעלה דקרבן הנוקרא 'נוקבא דזעיר'.

והנה אמרנו שהמוחין דחכמה מתלבשים בחסד דזעיר שהם {{גמט דגש|ע&quot;ב ס&quot;ג}} - גימטריא {{גמט דגש|קלה}}. וזהו סוד {{גמט דגש|סמיכה}} - גימטריא {{גמט דגש|ע&quot;ב ס&quot;ג}} - '''סמך י&quot;ה''' שהם חכמה ובינה דחכמה.

גם ביד ימין יש {{גמט דגש|ה'}} חסדים שהם {{גמט דגש|ה'}} הויות שגימטריא {{גמט דגש|ק&quot;ל}}, והם מחבקים למלכות שהיא {{גמט דגש|ה'}} אחרונה שבשם -- הרי {{גמט דגש|קל&quot;ה}}. 


'''{{צ|לשחיטה}}''' - אמרו רז&quot;ל שהשחיטה כשרה בזר.  ואף על פי שאפשר בכהנים ואפשר נמי לזר לשחוט בעזרת ישראל - אפילו הכי לא אסרו לישראל ליכנס בעזרת הכהנים לשחוט הקרבן!

הכוונה הוא כי לעולם החסדים (שהם הכהנים) ממתקים הגבורות. וזהו סוד השחיטה בסוד {{צ|זבחי אלהים}}. וזהו נעשה בעת החיבור - שטיפת החסדים ממתקת הגבורות שביסוד דנוקבא. אבל בסוד החיבוק - אפילו ישראל שהם המוחין דיניקה כנזכר לעיל המתלבשים ביד שמאל - הוא שוחט וממתק הגבורות דנוקבא בסוד {{צ|שמאלו תחת לראשי}}. כי אחוריים של הנוקבא שהם מלא דינים אינם נמתקים אלא בשרשם שהוא גבורה, יד שמאל דזעיר (כנזכר בכוונת ראש השנה). ולכן הוא מחבק ביד שמאלו תחת לראשה כדי למתק הגבורות. 
וגם ביד שמאל אמרנו שמלובשין בתוכו המוחין דבינה שנותנים כח בזרוע כדי למתק הגבורות דנוקבא.  

והנה המוחין דבינה הם שלשה מילואי '''אהיה''' שרמוזים בשלשה אלפין ד{{גמט דגש|מ&quot;ה}} המתגלה בזעיר אנפין בשלשה מקומות
* אחד בדעת שלו
* ואחד בלב שלו
* ואחד נכנסת ביסוד דנוקבא

והם שלשה מיני דמים שיש 
* בוורידים, 
* ורביעית דם שיש בלב, 
* וגם הדמים שהם ביסוד דנוקבא. 

כי כל '''אהיה''' הוא בריבוע{{הערה|{{גמט דגש|א, אה, אהי, אהיה}}}} העולה {{גמט דגש|ד&quot;ם}} כנודע בדרוש דפסח.

והנה השחיטה שהוא בשמאל הוא ממתק גם כן השלשה דמים שיש בנוקבא דזעיר, ולכן גם כן רומזים שלשה אלפי&quot;ן במלת {{גמט דגש|שחיטה}} - כי {{גמט דגש|שחיטה}} גימטריא {{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|אל&quot;ף}}. וזהו גם כן '''שחיטה - שחט י&quot;ה''' - שהם חכמה ובינה דבינה.

והנה {{גמט דגש|ה'}} גבורות {{גמט דגש|מנצפ&quot;ך}} מתלבשים בחמשה אצבעות יד שמאל. וגם רמז ביד שמאל שם {{גמט דגש|ב&quot;ן}} בציור '''ה''' ידות כנודע. והנה {{גמט דגש|פ&quot;ר}} ו{{גמט דגש|ב&quot;ן}} גימטריא {{גמט דגש|שחיטה}}.


ואחר כך '''{{צ|תנופה}}'''{{ש}}
הנה סוד ה'{{הערה|לא יודע אם הכוונה &quot;סוד השם&quot; או סוד האות '''ה'''', וצע&quot;ע - ויקיעורך}} שהכהן היה מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף. הכוונה הוא כי בתפארת דזעיר - שם יורדים שתי ידות - שהם {{גמט דגש|ה'}} חסדים (שהם חמשה אצבעות דיד ימין), ו{{גמט דגש|ה'}} גבורות (שהם חמשה אצבעות דיד שמאלא). ונודע שחמשה חסדים יורדים תחלה מפני שהם בסוד מים, ויוצאים תחלה מיסוד דתבונה. ואחר כך יוצאים חמשה גבורות. ובעת שחוזרים לעלות החסדים בסוד 'אור חוזר' - אז הם ממתקים גם כן שני גבורות ושליש. כי בירידה ממתקים שנים חסדים ושני שלישים, ובאור חוזר ממתקים הנשארות. 

ולכן היה מניח יד הכהן (שהם החסדים) תחת יד הגבורות כדי שיצאו תחלה, שיכולים לעלות בסוד 'אור חוזר' למתק הגבורות שהם יד הבעל, שהוא יד הזעיר כשהוא בסוד ו' קצוות, ואז הוא בסוד גבורות.

ולעולם הזעיר נקרא '''אלהים''' ולכן נקרא {{צ|זהב התנופה}} - כי הגבורות אינם נמתקות אלא בסוד התנופה. וכן נחשת התנופה שהוא בתפארת - כי נחשת הוא בתפארת, ושם מתמתקים הגבורות בסוד אור חוזר (כנודע בדרוש ירידת חסדים וגבורות, עיין שם).

וזהו סוד תנופה שהוא מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו וכו'. כנודע שתפארת דזעיר כלול בו ששה קצוות ולכן צריך להניף כל התפשטות החסדים של הששה קצוות דתפארת ביסוד דבינה כנודע. וזה רמז בסוד תיבת '''תנופה''' - כי {{גמט דגש|תנ&quot;ו}} גימטריא {{גמט דגש|אברהם יצחק}} שהם חסדים וגבורות שמתגלים דרך {{גמט דגש|פה}} דיסוד דתבונה.
{{ש}}
וגם {{גמט דגש|תנופה}} גימטריא {{גמט דגש|ישראל}} - כמו שמביא בכוונת {{צ|אלהי אברהם אלהי יצחק וגומר}} שהם בחינת הדעת הכולל שלשה מוחין; כי הם תרין עטרין הנקראים חסדים וגבורות ובאמצעיתם יש בחינת '''דעת''' המחברם ונקרא {{צ|תפארת ישראל}}. וכללות שלשתם נקרא דעת. עיין שם. לכן גם כן הדעת נקרא {{גמט דגש|תנופה}} שגימטריא {{גמט דגש|ישראל}} המחבר חסדים וגבורות ביחד שהם '''אברהם ויצחק''' כנז&quot;ל.

והנה הנוקבא דזעיר בעת שמקבלת החסדים וגבורות דיד אמצעית שנקרא תפארת שהוא {{צ|יד התנופה}} - אזי הנוקבא מתגדלת ונעשית שוה עם הזעיר. וזהו '''תנופה - תנוף ה'''', שהוא כדי לארמותא הנוקבא שהיא '''ה'''' תתאה ד'''הויה'''. וזהו סוד {{צ|תנו עוז לאלהים}} - כי {{גמט דגש|תנ&quot;ו}} - 
 

--------------</text>
      <sha1>s16i9cbry0sih8q9iu32z2642zbwpuj</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בן סירא/רודלף סמנד/טז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756069</id>
    <revision>
      <id>3087626</id>
      <parentid>3087378</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T20:21:05Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Editor259</username>
        <id>28663</id>
      </contributor>
      <origin>3087626</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2673" sha1="i85l54zib01xjonfrr13zv3se2mc1l1" xml:space="preserve">{{להשלים}}

(טז, א) &lt;קטע התחלה=א/&gt;אל תתאוה תואר נערי שוא ואל תשמח בבני עולה:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(טז, ב) &lt;קטע התחלה=ב/&gt;וגם אם פרו אל תבע בם אם אין אתם יראת ייי:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(טז, ג) &lt;קטע התחלה=ג/&gt;אל תאמין בחייהם ואל תבטח בעקבותם:{{ש}}&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(טז, ג) &lt;קטע התחלה=ג/&gt;כי טוב אחד מאלף ומות ערירי מאחרית זדון:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(טז, ד) מאחד ירא ייי תשב עיר וממשפחת בגדים תחרב:

(טז, ה) רבות כאלה ראתה עיני ועצמות מאלה שמעה אזני:

(טז, ו) בעדת רשעים יוקדת אש ובגוי חנף נצתה חמה:

(טז, ז) אשר לא נשא לנסיכי קדם המורים בגבורתם:

(טז, ח) ולא חמל על מגורי לוט המתעברים בגאותם:

(טז, ט) ולא חמל על גוי חרם הנורשים בעונם:

(טז, י) כן שש מאות אלף רגלי הנאספים בזדון לבם:

(טז, יא) ואף כי אחד מקשה ערף תמה זה אם ינקה:

(טז, יא) כי רחמים ואף עמו ונוא וסולח ושופף חמה:

(טז, יב) כרב רחמיו כן תוכחתו איש כמפעלו ישפט:

(טז, יג) לא ימלט בגזל עול ולא ישבית תקות צדיק:

(טז, יד) כל העושה צדקה יש לו שכר וכל אדם כמעשיו ימצא לפניו:

(טז, טו)

(טז, טז)

(טז, יז) אל תאמר מאל נסתרתי ובמרום מי יזכרני:

(טז, יז) בעם כבד לא אודע ומה נפשי בקצות רוחות:

(טז, יח) הן השמים ושמי השמים ותהום וארץ:

(טז, יח) ברדתו עליהם מועדים ובפקדו וכרגשו:

(טז, יט) אף קצבי הרים ויסודי תבל בהביטו אליהם רעש ירעשו:

(טז, כ) גם עלי לא ישים לב ובדרכי מי יתבונן:

(טז, כא) אם חטאתי לא תראני עין או אם אכזב בכל סתר מי יודע:

(טז, כב) מעשה צדקי מי יגידנו ותקות מה כי ירחק חוק:

(טז, כג) חסרי לב יבינו אלה וגבר פ[ו]תה יחשב זאת:

(טז, כד) שמעו אלי וקחו שכלי וכל דברי שימו לב:

(טז, כה) אביעה במשקל רוחי ובהצנע אחוה דעי:

(טז, כו) כברא אל מעשיו מראש על חייהם ''[סוף הפרק חסר]''

קישור: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31018&amp;st=&amp;pgnum=45 סמנד פרק טו]

[[קטגוריה:בן סירא]]</text>
      <sha1>i85l54zib01xjonfrr13zv3se2mc1l1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אומן שלא קם כמותו/מחיה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756158</id>
    <revision>
      <id>3087644</id>
      <parentid>3086747</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T21:24:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3087644</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2164" sha1="p8vm3twvdppysaj81inghq7xwqznejy" xml:space="preserve">{{#קטע:אומן שלא קם כמותו|סרגל}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''' (מ–ת)}}

{{סי|מַ}}תְּנַת דָּת יוֹם חֲתֻנָּתוֹ {{ש}}
{{סי|נִ}}זְכַּר עָנָיו בַּעֲלוֹתוֹ {{ש}}
{{סי|סִ}}ינַי וְיוֹם גִּיל שִׂמְחָתוֹ {{ש}}
{{סי|עָ}}לָה בְּלִבּוֹ וַתַּעַל אַנְחָתוֹ

{{סי|פָּ}}סַעְתִּי בּוֹ בְּלַבַּת אֵשׁ {{ש}}
{{סי|צִ}}פִּיתִי אֵשׁ אֹכְלָה אֵשׁ {{ש}}
{{סי|קִ}}בַּלְתִּי מִיָּדְךָ דָּת אֵשׁ {{ש}}
{{סי|רַ}}דְתִּי וְהִנְחַלְתִּי לְבֵית יַעֲקֹב אֵשׁ

{{סי|שְׁ}}מַרְתַּנִי בַּסּוּף בְּתֵבַת חֵמָר {{ש}}
{{סי|שִׁ}}כַּרְתַּנִי מִמְּסִיכַת כּוֹס מַר {{ש}}
{{סי|תּ}}וֹרַת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בִּגְמָר {{ש}}
{{סי|תַּ}}חֲנוּנִים בְּעַד עַצְמוֹ אָמַר

{{רקע אפור}}
כַּכָּתוּב: וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׃{{ממס|דברים לג ב}} {{ש}}
וְנֶאֱמַר: הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יְיָ זֶה סִינַי מִפְּנֵי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|שופטים ה ה}} {{ש}}
וְנֶאֱמַר: אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן סֶלָה כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|חבקוק ג ג}}
{{סוף}}

:הָאָרֶץ לִקְרַאת עָנָיו סִלְסְלָה
:לְרוֹקְעָהּ בְּסִכְמָה בִּכְנָפֶיהָ צִלְצְלָה
:זֶמֶר וְשִׁיר בְּפִיהָ מִלְּלָה
:לְמַטְלִיל חַיִּים לִישֵׁנָה הִלְּלָה
{{הור|מחיה המתים}}</text>
      <sha1>p8vm3twvdppysaj81inghq7xwqznejy</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ספר צחות</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756308</id>
    <revision>
      <id>3087605</id>
      <parentid>3087481</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T18:22:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3087605</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="65459" sha1="sh8jji71tpjn9iu47amqpr39dr9nn22" xml:space="preserve">{{דף שער|ספר צחות בדקדוק|שחבר החכם הגדול רבי אברהם {{ש}}ב&quot;ר מאיר הספרדי יצ&quot;ו המכונה {{ש}} בן עזרא {{ש}}{{ש}} נדפס בבית דניאל בומבירגי {{ש}} בשנת ש&quot;ו לפ&quot;ק פה {{ש}} ויניציאה}}


==חרוז מרבי אברהם ן' עזרא==

{{עמוד|קלג ב}}
{{שיר מנוקד|בְּרֵאשִׁית כׇּל רַעְיוֹן / וְאַחְרִית כׇּל הֶגְיוֹן / מְבֹרָךְ אֵל עֶלְיוֹן / אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת 
אֲשֶׁר חַסְדּוֹ הִטָּה / עֲלֵי דָּרֵי מַטָּה / וְשָׁת לַפֶּה מִבְטָא / וְחׇכְמָה בַּטֻּחוֹת 
וְהֵבִין מַשְׂכִּילִים / לְיַשֵּׁר מַעְגָּלִים / לְחַבֵּר סוֹד מִלִּים / לְהֵיטִיב כׇּל שִׂיחוֹת 
וְאַבְרָהָם זָקֵן / כְּעוֹף נוֹדֵד מִקֵּן / יְסוֹד דִּקְדּוּק תִּקֵּן / וּבֵאֵר עַל לֻחוֹת 
וּמַחְבַּרְתּוֹ תִּנְעַם / לְכׇל מַשְׂכִּילֵי עָם / {{נ|בְּנׇתְנוֹ|ד&quot;ו: בְּנוֹתְנוֹ. כ&quot;י: בְּנָותְנוֹ}} טוּב טַעַם / לְנָעוֹת גַּם נָחוֹת 
וְסוֹד אוֹתוֹת נִרְאוֹת / וּפַעַם נֶחְבָּאוֹת / וְלָמָּה הֵן בָּאוֹת / קְמוּצוֹת וּפְתוּחוֹת 
קְרַב תַּלְמִיד, הִנֵּה / לְכׇל תִּשְׁאַל מַעְנֶה / וְתִהְיֶינָה עֵינֵי / לְבָבְךָ נִפְקָחוֹת 
אֱחֹז אֹרַח סֻקַּל / וְלָדַעַת מִשְׁקָל / לְכׇל כָּבֵד אוֹ קַל / קְרָא סֵפֶר צָחוֹת.}}

תם

== 1 ==

{{עמוד|קלד א}}
בעבור {{נ|שנבראה|ד&quot;ו=שנבראת}} נשמת האדם בצלם אלהים ידמו מעשיה אל מעשיו. 
והנה סוד כל התנועות על שלש דרכים: התנועה האחת 
מהמוצק שהוא כנקודה בתוך עגולה, וזאת תנועת האויר 
והאש שהיא תנועה מלמטה אל מעלה, כי הארץ אמצעית 
בתוך הגלגלים ומוצקה הוא מוצק גלגל המזלות. והתנועה 
השנית אל המוצק, וזאת תנועת המים והארץ שהיא תנועה 
מלמעלה {{נ|אל מטה|ד&quot;ו=למטה}}. והתנועה השלישית סביב המוצק, וזאת 
תנועת הגלגלים שהיא תנועה לא למעלה ולא למטה. 

וכאשר חפשתי דברי התנועות הנקראות שבעה מלכים, 
מצאתי המוסדים מהן הם שלשה, {{נ|והם|ד&quot;ו=}} חולם וחִרֵק ופתח גדול, 
והארבעה הנשארים מורכבים מאלה. והנה תנועת החולם 
למעלה, על כן צורתו נקודה למעלה בסוף {{נ|האות|גליון כ&quot;י. ד&quot;ו וכ&quot;י: המלה}}, שלא יתערב 
עם הנקודה הנקראת 'רביע' שהיא אחת משנים עשר טעמים. 
ונקרא 'חולם' בעבור היות תנועתו שלמה, מגזרת {{צ|וְתַחֲלִימֵנִי}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}}, 
ובדברי הקדמונים ז&quot;ל {{צ|עִתִּים חָלוּם}} {{ק|([[ראש השנה כח א]])}}. ויש מי שיקרא שמו 
'מְלֹא פוּם' כי כן הוא. ולעולם לא יהיה דגש אחרי חולם, 
{{עמוד|קלד ב}}
רק יהיה {{נ|נוח|ד&quot;ו=נח}} נעלם והוא ו&quot;ו במבטא, פעם יכתב, ופעם לא יכתב 
כי ישענו על המבטא. ופעם יכתב אל&quot;ף תחת וא&quot;ו המשך 
ואיננו שורש כלל, כמו {{צ|וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל טז]])}}. גם יכתב באל&quot;ף והוא 
שורש, כמו {{צ|רֹאשׁ}}. ובסוף המלה פעם בוא&quot;ו נעלם, כמו {{צ|{{נ|הִסְכַּלְתָּ|ד&quot;ו וכ&quot;י: השכלת}} 
עֲשׂוֹ}} {{ק|([[בראשית לא כח]])}}; ופעם ה&quot;א נח נעלם, כמו {{צ|עֲשֹׂה סֵטִים שָׂנֵאתִי}} {{ק|([[תהלים קא ג]])}}; ופעם אל&quot;ף, 
כמו {{צ|מֵחֲטֹא{{נ||ד&quot;ו=לי}}}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}}; ופעם נכתב וא&quot;ו עם אל&quot;ף בעבור היות האל&quot;ף 
שורש, כאל&quot;ף {{צ|חֵטְא}} שהוא במכתב לבדו ולא במבטא, והוא 
{{צ|מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}}. וכבר נכתב בחסרון האל&quot;ף: {{צ|מֵחֲטוֹ לִי}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}},
ויאמר רבי יהודה המדקדק הראשון ז&quot;ל כי זה וא&quot;ו 
המשך תחת אל&quot;ף השורש. ותנועת החירק 
למטה. {{נ|על כן תנועת החירק למטה}} {{נ|{{ק|[ומפני שבהוצאתו מן 
הפה נראה הקורא כחורק שיניו קראוהו 'חירק']}}|חסר בכ&quot;י}} וחכמי
דקדוק לשון ישמעאל יקראוהו 'שבר', על כן צורתו נקודה אחת 
תחת האות. ונקרא כן מגזרת {{צ|וַיַּחַרְקוּ שֵׁן}} {{ק|([[איכה ב טז]])}}. ויתכן היות 
אחריו נוח נעלם שהוא יו&quot;ד, כמו {{צ|רִיב וּמָדוֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}}. ופעם יחסרוהו 
מהמכתב, כמו {{צ|[וְ]לֹא תַעֲנֶה עַל רִב}} {{ק|([[שמות כג ב]])}}. ויש שיכתבו אל&quot;ף תחת 
יו&quot;ד בעבור שהוא שורש, כמו {{צ|רִאשׁוֹן הוּא}} {{ק|([[שמות יב ב]])}}. ויש שהוא תחת 
יו&quot;ד, כמו {{צ|וְרָצִאתִי אֶתְכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מג כז]])}}. ויתכן לבוא אחריו דגש, כמו {{צ|אִזֵּן 
וְחִקֵּר}} {{ק|([[קהלת יב ט]])}}. רק דגש אחרי יו&quot;ד נח נעלם איננו כי אם מלה זרה, והיא 
{{צ|לָכֵן {{נ|שְׂעִיפַּי|ד&quot;ו: סעיפי}} יְשִׁיבוּנִי}} {{ק|([[איוב כ ב]] עי&quot;ש)}}. ותנועת הפתח {{נ|הגדול|ד&quot;ו=}} לא למעלה ולא 
למטה רק היא אמצעית. וצורתו קו להורות על קו העגולה. 
{{נ|{{ק|[ונקרא 'פתח' מפני שצריך לפתוח הפה בקריאתו]}}|חסר בכ&quot;י}}. ולא יכלו 
המדקדקים לשומו באמצע האות, ולא למעלה שלא יתערב 
עם הרָפֵי שישימו על אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת בעבור שהם פעם 
חזקים ופעם חלשים. והנה לעולם יהיה {{נ|פתח|ד&quot;ו=הפתח}} אם אין אחריו 
{{עמוד|קלה א}}
{{נ|נוח|ד&quot;ו=נח}} נעלם, כמ&quot;ם {{צ|שָׁמַר}}, בעבור שאחריו {{נ|נוח|ד&quot;ו=נח}} נראה שהוא השוא. 
כי השוא יתחלק לשני חלקים: האחת שתהיה תחלת המבטא 
בראש המלה או בתוכה, כשי&quot;ן {{צ|שְׁמַע}} ומ&quot;ם {{צ|תִּשְׁמְעוּן}}, כי השוא 
איננו נקרא בעצמו, רק בעבור תנועה אחריו או לפניו. 
ואם התנועה אחריו הנו שוא מתנועע, ואם התנועה לפניו 
הנו שוא נח, והוא נראה במבטא. כי אין רי&quot;ש {{צ|שָׁמַר}} כה&quot;א {{צ|עָשָׂה}}
במבטא, על כן יקרא ה&quot;א {{צ|עָשָׂה}} נח נעלם. ובסוף המלה יתחברו 
שני שואין {{נ|נחים|ד&quot;ו=}}, כמו {{צ|יַפְתְּ אֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית ט כז]])}}, {{צ|וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן}} {{ק|([[בראשית ט כא]])}}. ויאמר ר' יהודה 
המדקדק כי ראוי לקרוא תי&quot;ו {{צ|וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן}} שוא מתנועע 
דבק עם מלת {{צ|מִן}}. והנה מה יעשה במלת {{צ|יַפְתְּ אֱלֹהִים}}, כי אין 
כח בלשון לחבר שני שואין מתנועעים, כי ניקוד {{צ|אֱלֹהִים}} שוא 
עם פתח קטן. ויאמר החכם הנזכר כי אנשי טבריא יקראו 
השוא המתנועע אם אחריו יו&quot;ד בתנועת החירק, {{נ|כמו|ד&quot;ו=}} {{צ|{{נ|יֶחְדְּיָהוּ|ד&quot;ו=יֶחְזְיָהוּ}}}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}},
{{צ|יִרְמְיָהוּ}}. ויקראו השוא שאחריו קמץ גדול, כמו {{צ|בְּרָכָה}}, 
{{צ|שְׁמָרִים}}, בפתח חטף, והטעם: שוא עם פתח. ואם אחר 
השוא המתנועע {{נ|אחת מאותיות|ד&quot;ו=אחד מהאותיות}} א&quot;ח ה&quot;ע שהם אותיות הגרון, 
לעולם תהיה תנועת השוא כפי התנועה הבאה אחריו; כגון 
{{צ|דְּעוּ אֵפוֹא}} {{ק|([[מ&quot;ב י י]])}}, שיקרא הדל&quot;ת כדמות שורק, ובמלת {{צ|דְּעִי}} כאילו 
הוא בחירק, ובמלת {{צ|דְּעֶה}} כאילו הוא בפתח קטן. וכן 
מנהג מקרא המדקדקים כאשר אמר באותיות הגרון וביו&quot;ד, רק 
בתנועת השוא שהיא אחר שוא לא תאבה לו ולא תשמע אליו. 
כי הנה העברים הוצרכו כאשר התחברו שני שואין מתנועעים 
להניח השני והניעו גם הראשון – בהכנס {{נ|אחת|ד&quot;ו=אחד}} מאותיות בוכ&quot;ל 
שהם משרתים לטעם, כמו בְּשִׁמְעוֹן, {{נ|{{צ|וְשִׁמְעוֹן}},|ד&quot;ו=}} כְּשִׁמְעוֹן, {{צ|לְשִׁמְעוֹן}}, {{נ||ד&quot;ו: ושמעון}}
אמרו {{צ|לִרְאוּבֵן}}, בִּרְאוּבֵן, {{צ|כִּרְאוּבֵן}}, והנה השוא השני נח נראה. 
{{עמוד|קלה ב}}
ואם היה יו&quot;ד יעלימוהו, כמו {{צ|בִּימִינוֹ}}, כִּימִינוֹ, {{צ|לִימִינוֹ}}. גם המ&quot;ם 
עמהם, כמו {{צ|מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ}} {{ק|([[דברים לג ב]])}}. גם הוא&quot;ו: {{צ|וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי}} {{ק|([[תהלים יח לו]])}}. כי המ&quot;ם הנוסף 
עם שאר האותיות יהיה בחירק, ואם הוא מאותיות אחהע&quot;ר 
יהיה תחתיו קמץ קטן, כמו מֵרְאוּבֵן, {{צ|מֵיְיָ יָצָא הַדָּבָר}} {{ק|([[בראשית כד נ]])}}, בעבור 
כי השוא השני הוא מתנועע, והנה אחר המ&quot;ם נח נעלם, על 
כן נקמץ המ&quot;ם. ומשפט הוא&quot;ו לשום שורק באמצעיתו ויקרא 
כאילו הוא אל&quot;ף: {{צ|וּרְאוּבֵן}} {{ק|([[יהושע יח ז]])}}, {{צ|וּשְׁמַרְתֶּם}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}. כן קבלנו מאבותינו 
דור אחר דור. ודע כי מלת שְׁוָא מגזרת {{צ|נִשְׁתָּוָה}} {{ק|([[משלי כז טו]])}}, כי היא 
כנגד הגלגל העליון שיש לו תנועה אחת שוה. והשבעה 
מלכים כנגד {{נ||ד&quot;ו: חלקי}} כוכבי לכת שהם שצ&quot;ם חנכ&quot;ל, ושני המאורות 
הגדולים מהם, הם חמה ולבנה, וחמשת המשרתים. גם הטעמים 
שנים עשר כנגד חלקי גלגל המזלות. והנה תנועת הפתח 
כנגד הכוכב העליון. וכאשר יפתח האות בעבור שיש אחריו 
נח נראה, כמ&quot;ם {{צ|אָמַר}}, יקמץ בקמץ גדול אם היה בסוף פסוק או 
באתנח, כי משפט אחד להם, וכאילו הוא חצי חרוז, ונקמץ 
בעבור שהוא מעמד. ואל תתמה על כל {{צ|וַיֹּאמַ֑ר}} שהוא 
פתוח והוא באתנח, גם בסוף פסוק, כי היה בתחילה בפתח 
קטן, והנה עלה מדרגה אחת להיותו בפתח גדול, ודי לו. וכן 
משפט {{צ|נַעַר}}, {{צ|שַׁעַר}}, כי בתחלה הם על משקל {{צ|אֶרֶץ}}. וכן 
משפט {{צ|רֹחַב}}, כי בתחלה היה על משקל {{צ|קֹדֶשׁ}}, {{צ|חֹדֶשׁ}}, ובעבור 
אות הגרון נפתח. אף על פי שימצא על משקל {{צ|קֹדֶשׁ}} והאות 
מאותיות הגרון, כמו {{צ|אֹהֶל}}, {{צ|בֹּהֶן יָדוֹ}} {{ק|([[ויקרא ח כג]])}}, רק עם הה&quot;א ימצא 
כן לבדו. גם נמצא {{צ|צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה}} {{ק|([[בראשית ו טז]])}} כמשפט חבריו – 
{{צ|תֹּאַר}}, {{צ|נֹעַר}}. ועוד, אם היה אל&quot;ף העתיד – מתנועע 
בשוא ופתח בעבור שהוא מהגרון, אם חביריו שהם ינ&quot;ת – הם 
{{עמוד|קלו א}}
מתנועעים בשוא לבדו, כמו {{צ|אֲדַבֵּר}}, {{צ|יְדַבֵּר}}, {{צ|תְּדַבֵּר}}, 
{{צ|נְדַבֵּר}}. כי אלה ארבעתם הם המשרתים, והאל&quot;ף נקרא 
סימן המדבר בעד נפשו, והיו&quot;ד סימן מי שאיננו נמצא, והנו&quot;ן 
סימן המדברים בעד נפשם, והתי&quot;ו סימן לנוכח. והנה 
אם הוסיפו וא&quot;ו לדבק הטעם, אף על פי שיֵראה שאחריו נח 
נעלם, כמו {{צ|וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}, לעולם הוא בפתח, להפריש בינו 
שהוא העתיד ובין {{צ|וָאֲדַבֵּר אֶל הָעָם}} {{ק|([[יחזקאל כד יח]])}} שהוא עבר, על כן נקמץ. 
וכן משפט {{צ|אִם תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ}} {{ק|([[ירמיהו טו יט]])}}, {{צ|וַאֲסוֹבְבָה}} {{ק|([[שה&quot;ש ג ב]])}}. ודע כי לעולם 
לא יתכן היות סימן אינ&quot;ת חסר מהמלה, על כן טעה רבי יהודה 
המדקדק שאמר כי אל&quot;ף {{צ|וָאֲחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים וָאַבֶּדְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח טז]])}} הוא 
אל&quot;ף השורש, וחסרו אל&quot;ף המשרת בעבור התחברות שני אלפי&quot;ן כי 
יכבד על הלשון מקראו, והדבר הפוך, כי אל&quot;ף השרש הוא 
החסר, כחסרון אל&quot;ף ממלת {{צ|מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}. 

והנה אשוב להזכיר המלכים המורכבים. דע כי תנועת 
קמץ גדול מורכבת מחולם ומפתח גדול, על כן 
היא צורתו כצורת שניהם, כי נקמץ מהם. גם {{נ|הפה|הפא}} נקמץ 
בקריאתו, ואיננו פתוח בפתח גדול כאשר אנחנו קורין אותו 
במקומות האלה, רק אנשי טיבריא גם חכמי מצרים ואפריקא 
יודעים לקרוא הקמץ הגדול. ולא יתכן להיות אחריו דגש כלל,
רק אם יהיה חטוף, כמו {{צ|רׇנּוּ שָׁמַיִם}} {{ק|([[ישעיהו מד כג]])}}, {{צ|חׇגִּי יְהוּדָה}} {{ק|([[נחום ב א]])}}, כי בתחלה 
היה ראוי להיותו על משקל {{צ|רוֹמְמוּ}}. גם ימצא במלת ציווי 
בחולם, כמו {{צ|סֹבּוּ צִיּוֹן}} {{ק|([[תהלים מח יג]])}}, {{צ|סֹבִּי עִיר}} {{ק|([[ישעיהו כג טז]])}}, רק לעולם יהיה מלעיל 
בעבור החולם והדגש הבא אחריו. על כן היא ההעמדה בנוח 
נעלם, יהיה במכתב או לא יהיה, כי העקר הוא 
המבטא. על כן שי&quot;ן {{צ|שָׁמַר}} קמוץ בקמץ גדול. וכן כל מלה 
{{עמוד|קלו ב}}
{{נ|שהיא|ד&quot;ו=}} בפתח גדול בעבור שאחריו נח נראה, כמו {{צ|פַּר}} גם {{צ|חַטַּאת}}, 
אם יהיה סמוך יעמוד כמשפטו, ואם איננו סמוך בטעם 
העניין יקמץ בקמץ גדול, להפריש בין הסמוך ואשר הוא 
עומד בעצמו. וכן משפט כל {{צ|יָם}}, אולי השתנה {{צ|יַם סוּף}}, כי {{צ|סוּף}} 
הוא שם תואר ל{{צ|יַם}}, או כמו פעול, כמו {{צ|מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג 
לֵב}} {{ק|([[משלי יד יד]])}}, {{צ|כִּי מֻלִים הָיוּ}} {{ק|([[יהושע ה ה]])}}, כאשר אפרש. והנה {{צ|וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ}} {{ק|([[שמות יב ו]])}} קמוץ 
כמשפט, רק {{צ|וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח}} {{ק|([[שמות יב כא]])}} הוא פתוח, כי היה ראוי 
להיות תחת השי&quot;ן חרק, כמו {{צ|שִׁמְרוּ}}, רק נרחב בעבור אות 
הגרון הבא אחריו, כי כן משפטם כאשר אפרש עוד. 

השורק מורכב מן החולם ומן החירק, על כן היא 
נקודה בתוך הוא&quot;ו, בעבור היות החולם 
עליון והחירק שפל. ובמקום שאין שם וא&quot;ו ישימו צורתו שלש 
נקודות, האחת בעבור החולם, והשנית בעבור החירק, 
והשלישית בעבור האמצעית ההווה בתוך הוא&quot;ו כראוי. כי 
המלה היא חסרת הוא&quot;ו. {{נ|או|ד&quot;ו=כי}} בא ה&quot;א תחת וא&quot;ו, כמו {{צ|שֻׁפְּכֻה 
{{נ|אֲשֻׁרָי|ד&quot;ו: אסורי}}}} {{ק|([[תהלים עג ב]])}},
כי אותיות אהו&quot;י מתחלפים נעלמים גם נראים, 
כאשר אפרש. ואין ספק כי {{צ|שֻׁפְּכֻה}} הוא וא&quot;ו במבטא, כיו&quot;ד {{צ|יָדָיו 
וְרַגְלָיו}} {{ק|([[שופטים א ו]])}}, שהם באל&quot;ף נעלם במבטא, על כן הם קמוצים כולם, כי 
המבטא עיקר גדול. ונקרא 'שורק' מגזרת {{צ|שָׁרְקוּ}} {{ק|([[איכה ב טז]])}}, כי כן הוא. 
ויש שיקראוהו 'קיבוץ פום'. והנה מצאנו אל&quot;ף נוסף בסוף 
המלה אחרי הוא&quot;ו: {{צ|וְלֹא אָבוּא שְׁמוֹעַ}} {{ק|([[ישעיהו כח יב]])}}, {{צ|הֶהָלְכוּא אִתּוֹ}} {{ק|([[יהושע י כד]])}}. ואין 
צורך במבטא לאל&quot;ף, גם לא בשרש. ואיננה כן ה&quot;א {{צ|יָדֶיהָ}} 
ו{{צ|רַגְלֶיהָ}}, כי אחריה אל&quot;ף נח נעלם, ונמצא {{צ|וְאַתִּיקֶיהָא}} {{ק|([[יחזקאל מא טו]])}}, על 
כן היא הה&quot;א קמוצה בקמץ גדול. וכן משפט {{צ|יָדֶיךָ}}, {{צ|יָדְךָ}}. {{צ|{{נ|הִנְּכָה|ד&quot;ו: הנך}} 
רֹאֶה {{נ|בְּעֵינֶיךָ|ד&quot;ו וכ&quot;י: בעיניכה}}}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ב]])}}, {{צ|צִוִּיתִי אֹתָכָה}} {{ק|([[שמות כט לה]])}}, בה&quot;א, כי משפט הה&quot;א והאל&quot;ף 
{{עמוד|קלז א}}
שבסוף המלה במבטא הוא שוה, על כן אמרו כי אותיות {{נ|הנוח|ד&quot;ו=הנח}} 
הם ארבעה והם אהו&quot;י, ואותיות המשך כנגד המבטא הם 
או&quot;י לבדם, רק כנגד המקרא הם ארבעה. ובעבור גודל 
מעלתם היה השם הנכבד והנורא מהם.

הקמץ הקטן מורכב מן החולם ומן החירק. ויש 
הפרש בין השורק ובינו, כי הוא נוטה לחולם, 
וכן יורו חכמי דקדוק לשון ישמעאל, והקמץ הקטן נטוי 
אל החירק. על כן צורתו שתי נקודות, ונעשו כן להפריש בינו 
ובין השוא כי יתכן ששמו השוא שתי נקודות שוות בעבור 
היות לגלגל העליון שתים תנועות והן התנועות הגדולות. 
ולא שמוהו נקודה אחת שלא יתערב עם החירק. 
ונקרא 'קמץ קטן' בעבור שיש אחריו לעולם נח נעלם, כיו&quot;ד 
יֵדַע יִשְׂרָאֵל {{ק|(ראה [[הושע ט ז]])}}, {{צ|יֵרָאֶה כׇּל זְכוּרְךָ}} {{ק|([[שמות כג יז]])}}. ובעבור היות כל 
{{צ|בֶּן}} סמוך בשלוש נקודות, כמו {{צ|בֶּן בְּלִיַּעַל}} {{ק|([[ש&quot;א כה יז]])}}, {{צ|בֶּן בִּכְרִי}} {{ק|([[ש&quot;ב כ א]])}}, הוצרכו 
להיות כל {{צ|בֵּן}} שהוא מוכרת בטעם העניין בקמץ קטן, כמו 
{{צ|וַתֵּלֶד בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב}} {{ק|(ראה [[בראשית ל ז]] ובמנחת שי שם, ו[[בראשית ל יט|שם פסוק יט]])}}, ואם הוא במקף, כי {{צ|שֵׁנִי}} תואר למלת 
{{צ|בֵּן}}. על כן אל&quot;ף אפעל, כמו {{צ|אֶשְׁלַח}}, {{צ|אֶזְכֹּר}}, בפתח קטן, 
בעבור שיש אחריו נח נראה. וכן משפט {{צ|יְדֵיכֶם}}, {{נ|{{צ|יְדֵיהֶם}},|ד&quot;ו=}} {{צ|יְדֵיהֶן}}. 
רק כל לשון יחידה באחרונה שיש אחריו כ&quot;ף הנוכח, לעולם 
הוא בקמץ קטן, כמו {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|רַגְלֵךְ}}, ואין זר אתנו. כי הנה 
בקמץ גדול יש מלות זרות שבאו פתוחות, כי הנה שְׁמָרָנוּ 
הרי&quot;ש קמוץ, שְׁמָרָתַם – {{צ|כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, רק {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}. והכלל: כל 
מפעל שהוא עם סימן לשון יחיד מדבר באחרונה שהוא נו&quot;ן 
ויו&quot;ד, לעולם הוא פתוח, כן מצאנוהו. וכן מלות רבות בשמות 
שהן על משקל {{צ|אֶרֶץ}}, כמו {{צ|סֵפֶר}} שהוא בקמץ קטן והוא האמת, וככה רבים. 
{{עמוד|קלז ב}}
והנה אחרים רבים על משקלו והאות הראשון בפתח קטן, 
כמו {{צ|חֶסֶד}} ו{{צ|צֶדֶק}} ועוד, שיש מהם שישתנו לקמץ גדול במקום 
אתנח וסוף פסוק, כמו {{צ|חָסֶד}}, ויש מהם שלא ישתנה, כמו {{צ|תֶּבֶן}} 
ו{{צ|צֶדֶק}}; ויש שישתנה מהם כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}}, וכן {{צ|כֶּסֶף 
כָּסֶף}} {{ק|([[מ&quot;ב כה טו]])}}, ויש גם מקומות שלא ישתנו הם בעצמם, כמו {{צ|וְעַל 
רִגְעֵי אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|נֶחְפָּה בַכֶּ֑סֶף}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}. וכאשר יסמכו יש מהם בפתח גדול, 
כמו {{צ|גֶּפֶן}} – {{צ|שָׂם גַּפְנִי}} {{ק|([[יואל א ז]])}}; ויש בחירק, כמו {{צ|צִדְקִי}}, {{צ|סִפְרִי}}, ויש בפתח 
קטן באותיות הגרון: {{צ|וְחֶלְדִּי כְאַיִן}} {{ק|([[תהלים לט ו]])}}; ויש בפתח גדול, כמו {{צ|חַסְדִּי}}, 
{{צ|אַרְצִי}}, והוא הרב; גם יש בחירק והוא המעט, כמו {{צ|הָעֶבֶד 
הָעִבְרִי}} {{ק|([[בראשית לט יז]])}}. ודע כי הפרש גדול יש בין בנייני הפעלים ובין 
השמות, כי הם יבואו על משקלים משונים אין קץ להם אצלנו, 
ולא כן משקלי הפעלים כאשר אפרש לך, על כן נלמוד 
משקל פועל אחד ממשקל פועל אחר, ולא נלמוד משקל שם 
משם אחר. וכל אות שהוא קודם יו&quot;ד לשון רבים שהוא 
סמוך, לעולם הוא בקמץ קטן, בעבור שיש אחריו נח נעלם. 
ואם היה סוף המלה ה&quot;א נח נעלם, והמלה שֵם איננו עבר או 
עתיד, אם הוא סמוך הטעם כפי העניין הנו בקמץ קטן, כמו 
{{צ|וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, ואם הוא מוכרת הנו בפתח קטן, כמו {{צ|וּמִקְנֶה 
רַב}} {{ק|([[במדבר לב א]])}}. ואם סוף המלה אל&quot;ף לעולם יהיה נח נעלם, על כן לא 
יהיה לעולם תחת האות שהוא לפניו פתח גדול כי אם קמץ 
גדול. ואם המלה מלרע יהיה בקמץ קטן, כמו {{צ|וְעַתָּה יֵרֶ֣א 
פַרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מא לג]])}}, ואם היה מלעיל יהיה פתח קטן, כמו {{צ|וַ֝יֵּ֗דֶא עַל 
כַּנְפֵי רוּחַ}} {{ק|([[תהלים יח יא]])}}.

הפתח הקטן מורכב מקמץ קטן ופתח גדול, וכן 
קריאתו בארץ מזרח. והנה צורתו שתי נקודות, 
{{עמוד|קלח א}}
להורות על הקמץ הקטן, ושמו נקודה אחת תחתיהם 
באמצעית כאילו הוא גלגל קטן, כאשר הראיתיך כי הפתח 
הגדול הוא כנגד תנועת הגלגל. ורובי הפתח הקטן להיות 
אחריו נח נראה שהוא השוא. והנה סוף כל התנועה נח נראה 
או נעלם, על כן לעג רבי משה הכהן הספרדי ז&quot;ל 
על רבי יהודה המדקדק בעבור שאמר בספרו {{ק|([[שלשה ספרי דקדוק/ספר אותיות הנוח (ראב&quot;ע)/מאמר א|אותיות הנוח תחילת מאמר א]])}} כי העבריים 
לא יחלו בנח ולא ישלימו בנע. והדין עם רבי משה הכהן, 
כי אין כח במדבר כי אם כן. והנה אם היה סוף המלה אל&quot;ף, 
לעולם יהיה נח נעלם. ואם ה&quot;א, וקודם ממנה פתח גדול, 
לעולם יהיה נח נראה, כי מפיק יהיה בה&quot;א, ופירושו: מוציא, בעבור 
שהיה נסתר, ונראה. וזה תוכל להכיר, {{נ|כי|ד&quot;ו=}} אם הה&quot;א שהוא באחרונה 
הוא שרש, לעולם יהיה פתח כמשפט כל חבריו, ואם היה 
הה&quot;א סימן הנקבה שאיננה נמצאת, כמו {{צ|יָדָהּ}}, לעולם יהיה קמוץ 
בקמץ גדול, להפריש בין ה&quot;א השרש וה&quot;א המשרת, ואין צורך 
להזכיר כי אם היה הה&quot;א בסוף נח נעלם כי עם קמץ גדול 
יהיה, בין שיהיה הה&quot;א סימן נקיבה כה&quot;א {{צ|עָשְׂתָה}}, {{צ|בָּנְתָה}}, ובין 
שיהיה {{נ|נוסף|ד&quot;ו=בסוף}}, כמו {{צ|אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר}} {{ק|([[תהלים פה ט]])}}, ובין שיהיה שרש, כה&quot;א 
{{צ|עָשָׂה}}. ואם היתה תנועת חולם עם הה&quot;א והוא שורש, לעולם 
יהיה נח נראה, ויוסיפו בקריאה אל&quot;ף פתוחה, ועל כן יכתבו 
פתח בין האות שהוא קודם הה&quot;א ובין הה&quot;א, כמו {{צ|אֱלוֹהַּ}}, {{צ|גָּבֹהַּ}}.
ואם טען טוען: איך נקרא אות שאיננו כתוב; יש להשיב: למה 
אנו קוראים {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} ביו&quot;ד ואינה בכתוב, שלא תמצא זאת 
המלה בכל המקרא ביו&quot;ד (רק חמש), ובעבור החירק הכתוב בין 
הלמ&quot;ד והמ&quot;ם אנחנו קוראים היו&quot;ד, כן קבלנו מאבותינו. 
ועוד כי לא היינו יודעים זה מכח הלשון ודרך הסברה לולי 
{{עמוד|קלח ב}}
הקבלה מה טעם היו&quot;ד, אף על פי שרבים אמרו להורות על 
שתים, רק היינו יודעים בלא קבלה כי אותיות הגרון ירחבו 
וירחיבו אשר לפניהם, כאשר אפרש. על כן טעו סופרי אלה 
המקומות שישימו תחת ה&quot;א {{צ|גָּבֹהְַּ}} שוא, כי אין צורך. הלא 
תראה כי אין מנהג לשום תחת רי&quot;ש {{צ|וַיֹּאמֶר}} שוא, כי ידוע 
הוא שהמלה לא תפסוק כי אם על שוא נראה והוא נח, אם אין 
האות מאותיות יהו&quot;א. רק המנקדים יש להם מנהג לנקד שוא 
תחת תי&quot;ו {{צ|עָשִׂיתְ}} שהוא לשון נקבה, שלא יתערב עם לשון 
זכר, וכן במלות {{צ|כַּף יֶרֶךְ}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, ו{{צ|יָדַיִךְ}} והדומה להם. ואם טען טוען: 
למה הוצרכו לשום שוא, כי הנה אם לא מצאנו תחת תי&quot;ו {{צ|עָשִׂית}} 
קמץ גדול, ידענו כי יקרא בשוא נראה והוא נח, כי הוא סוף 
המלה; יש להשיב: הנה אות השי&quot;ן יוכיח, כי הנקודה ישימנה 
בתחילתו או קרוב מסופו, שהוא תחלת השין {{ק|[נ&quot;א: השן]}} השלישי, כן 
מנהג חכמי טבריא, והם העיקר, כי מהם היו אנשי המסורת, 
ואנחנו מהם קבלנו כל הנקוד, אולי עשו כן שלא יחשוב אדם 
כי שכח המנקד ויסתפק לו. והנה לפי דעת אלה הסופרים 
ראוי לשום תחת ה&quot;א {{צ|גָּבֹהַּ}} שלש נקודות זאת אחר זאת 
במערכת אחת, האחת בעבור המפיק, והשתים סימן השוא. 
וכאשר אמרתי במלת {{צ|גָּבֹהַּ}} שהוא בחולם, כן אומר במלת 
{{צ|הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה}} {{ק|([[ישעיהו ז יא]])}} שהוא בקמץ קטן, גם כן {{צ|יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי}} {{ק|([[ש&quot;ב כב כט]])}} שהוא עם חירק, 
ולא מצאנו ה&quot;א להיותו ככה עם שורק, כחבריו {{צ|מַדּוּעַ}}, {{צ|אָנוּחַ}}. 
והאומרים תָּמוּהַּ ונָגוּהַּ הם תועי לב, בעבור שלא יתכן להיות 
פעול מהפעלים העומדים שאינם יוצאים, כאשר אפרש. 

וכבר אמרתי כי ימצא עם החולם ה&quot;א נח נעלם, כמו 
{{צ|שְׁלֹמֹה}}, {{צ|פַּרְעֹה}}, {{צ|כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות לב כה]])}}, {{צ|אֶת קוֹל הָעָם 
{{עמוד|קלט א}}
בְּרֵעֹה}} {{ק|([[שמות לב יז]])}}, גם בשרק, כמו {{צ|לֹא יִקְרְחֻה קׇרְחָה}} {{ק|([[ויקרא כא ה]])}}. ואם סוף המלה 
וא&quot;ו וקודם הוא&quot;ו יו&quot;ד שהוא סימן לשון רבים, הנה הוא נראה, 
כמו {{צ|יָדָיו}} ו{{צ|רַגְלָיו}}, ולעולם הוא קמוץ בקמץ גדול. ואם אין 
שם יו&quot;ד והוא&quot;ו עיקר, כמו {{צ|קָו}}, הנה הוא פתח גדול אם הוא סמוך, 
ואם איננו סמוך יהיה קמוץ כמשפט. גם יבוא בקמץ קטן וא&quot;ו 
נראית, כמו {{צ|שָׁלֵו הָיִיתִי}} {{ק|([[איוב טז יב]])}}, {{צ|בְּכִסְלֵו}} {{ק|([[זכריה ז א]])}}. ולעולם לא יהיה הוא&quot;ו בסוף 
נח נעלם, כי אם בחולם או בשורק, כמו {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|רַגְלוֹ}}, {{צ|עָשׂוּ}}, 
{{צ|בָּנוּ}}. והנה של החולם סימן לשון יחיד שאיננו נמצא, ושל 
השורק סימן לשון רבים, חוץ ממלת {{צ|וַיִּשְׁתַּחוּ}}.

והנה אבאר לך דעתי בזאת המלה, אף על פי שלא יוכל מבין 
להבין דברי אם לא יקרא הבניינים כאשר יש עם 
לבבי לפרש אותם בזה הספר. יש פעלים שהם על משקל 
רביעיים אף על פי שהם שלישיים, כמו {{צ|תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים}} {{ק|([[ירמיהו יב ה]])}}, {{נ|שהוא|ד&quot;ו=והוא}} 
על משקל תְּכַרְסֵם, כי אלו היה הה&quot;א נוסף כה&quot;א {{צ|תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר 
תִּהְיֶה}} {{ק|([[איוב יא יז]])}}, היה קמוץ בקמץ גדול. והעד, שאמרו מלת הפועל 
{{צ|מְתַחֲרֶה בָאָרֶז}} {{ק|([[ירמיהו כב טו]])}}, וידענו כי גם זה הה&quot;א נוסף הוא בשרש, רק 
שמוהו כמו עקר. ואין לטעון {{נ|ממלת|ד&quot;ו=על מלת}} {{צ|אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים}} {{ק|([[תהלים לז א]])}}, כי 
הם על שתי דרכים, כאשר ימצאו כן פעלים רבים. וכן מלת 
{{צ|שַׁאֲנָן}}, ואף על פי שהנו&quot;ן האחרון נוסף, הנו חשוב כשורש, 
ואמרו {{צ|יַחַד אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ}} {{ק|([[איוב ג יח]])}}, והעתיד אֲשַׁאֲנֵן, כי לא יתכן 
להיות פועל עבר ולא יהיה לו עתיד, והפועֵל מְשַׁאֲנֵן. וככה 
משפט {{צ|רַעֲנָן}}. על כן לא תמצא מלת {{צ|שַׁאֲנַן}} או {{צ|רַעֲנַן}} בכל 
המקרא בנו&quot;ן אחד. וכן משפט {{צ|אֶשְׁתַּחֲוֶה}}, כי הוא&quot;ו הוא תחת 
ה&quot;א שהוא שורש, כי {{צ|שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם}} {{ק|([[חבקוק ג ו]])}} הוא על משקל עָשׁוּ. 
והנה כן {{צ|לֹא שָׁלַוְתִּי}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}. ועוד אפרש כי אותיות יהו&quot;א יתחלפו. 
{{עמוד|קלט ב}} 
והוצרכו העברים להחליף הה&quot;א שהוא שרש בסוף המלה, כאשר 
יהיה באמצעית המלה, בוא&quot;ו או ביו&quot;ד, בעבור כי הה&quot;א איננו 
מאותיות המשך, והנה ה&quot;א {{צ|אֶשְׁתַּחֲוֶה}} {{ק|([[תהלים ה ח]])}} כאלו הוא עיקר על משקל 
המרובעים, כמו אֶתְכַּרְסֵם, והתאחר התי&quot;ו בעבור השי&quot;ן שהוא אות השריקה, 
כאשר אפרש. והעד שאין הה&quot;א נוסף במלת {{צ|אֶשְׁתַּחֲוֶה}} רק על 
דרך שהזכרתי: שאיננו קמוץ כמשפט כל נוסף. ועוד שמצאנו 
{{צ|וְהִשְׁתַּחֲוָה}} {{ק|([[יחזקאל מו ב]])}}, ואין מנהג הה&quot;א לעולם שיהיה נוסף בפועל עבר, 
אם לא היה סימן לשון נקבה. והנה וא&quot;ו {{נ|{{צ|וַיִּשְׁתַּחוּ}}|תיקון בד&quot;ו=וישתחוו}} כמו עיקר,
והעלימוהו עבור היותו סוף המלה להקל על הלשון, והעד 
שאמרו על לשון רבים {{צ|וַיִּשְׁתַּחֲווּ}}, ושמו המלה מלעיל שלא 
יתערב זה הוא&quot;ו עם סימן לשון רבים. ואל יטעון טוען כי 
הנה כמו {{צ|בְּרוֹשִׁים מִשְּׂנִיר בָּ֣נוּ לָ֔ךְ}} {{ק|([[יחזקאל כז ה]])}}, דע כי לא באה המלה 
מלעיל רק בעבור שהוא טעם {{ק|[נ&quot;א: שהוטעם]}} הטעם במלה שהיא אחריה 
בראשיתה, כמו {{צ|שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָ֣כַר לָ֔נוּ}} {{ק|([[תהלים קלו כג]])}}. ואין כן במלת {{צ|וַיִּשְׁתַּחוּ(ו)}}
ואם אמר: הנה {{צ|הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָ֑הוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}; גם זאת איננה טענה, כי 
בעבור האתנח שבה המלה מלעיל כמשפט, ואין כן מלת 
{{צ|וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מז לא]])}}. ואם אמר: הנה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל־עֲוֹנֹ֨ת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}};
התשובה כי הנה הפעלים השניים היו כן להפריש ביניהם ובין 
השלישיים בעלי הה&quot;א באחרונה, כמו {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}}. והיו&quot;ד 
האחרונה, אם היה סימן יחיד מדבר בעד נפשו, הנה קודם היו&quot;ד 
חירק והיו&quot;ד נח נעלם, כמו {{צ|יָדִי}}, {{צ|רַגְלִי}}. ואם היה לשון רבים 
סמוך אל אחר, גם הוא יהיה נח נעלם, ויהיה בקמץ קטן, כמו {{צ|יְדֵי 
נָשִׁים}} {{ק|([[איכה ד י]])}}, {{צ|רַגְלֵי חֲסִידָו}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}}. ואם יסמכנו המדבר אל נפשו, אז יהיה היו&quot;ד 
נראה, כמו {{צ|עֵינַי תִּרְאֶינָּה בָּהּ}} {{ק|([[מיכה ז י]])}}, והנה יהיה האות שהוא לפניו 
פתוח בפתח גדול בעבור שיש אחריו נח נראה. רק אם היה 
{{עמוד|קמ א}}
באתנח או בסוף פסוק ישוב אז קמץ גדול כמשפט כל 
הפתוחים. ואם היה היו&quot;ד תמורת אות עיקר, כיו&quot;ד {{צ|יַעֲלֹז 
שָׂדַי}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}}, הנה יהיה האות שהוא קודם היו&quot;ד קמוץ בקמץ גדול, כי 
הוא על משקל {{צ|חָכָם}}, והנה הוא תואר השם. כי העברים 
הפרישו בין כל פעל עבר ובין שם התואר, כמו {{צ|בְּנִי אִם חָכַם 
לִבֶּךָ}} {{ק|([[משלי כג טו]])}}, שהכ&quot;ף פתוח בפתח גדול כמשפט, בעבור שיש אחריו 
נח נראה. ואין מלה זרה במקרא חוץ מארבעה, כי אינם 
באתנח ולא בסוף פסוק והם קמוצים, והם {{צ|אַרְיֵה שָׁאָ֖ג}} {{ק|([[עמוס ג ח]])}},
{{צ|כִּי הוּא טָרָ֖ף}} {{ק|([[הושע ו א]])}}, ו{{צ|שָׁפָט}} של {{תיקון גירסה|שמשון {{ק|([[שופטים טז לא]])}}|שמואל {{ק|([[ש&quot;א ז יז]])}}}}. ואין מלת {{צ|טָרָף בְּפִיהָ}} {{ק|([[בראשית ח יא]])}} כמו
הם, כי היא שם, ואין כמוה מזה השורש. גם כן עשו בשמות, 
כמו {{צ|עָשָׁן}}, שהשי&quot;ן קמוץ להפריש בינו ובין כאשר יהיה סמוך,
ואם היה פתוח הנו פועל עבר: {{צ|וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ}} {{ק|([[שמות יט יח]])}}. והנה
היו&quot;ד לא יהיה נעלם באחרונה כי אם אחר חירק או קמץ 
קטן, ולא יהיה נראה כי אם אחר פתח גדול, כמו {{צ|עֵינַי}}. ובאתנח 
וסוף פסוק יהיה קמוץ בקמץ גדול. ויהיה נראה בשמות עם
{{נ|חולם|ד&quot;ו=חולים}}, לא בפעלים, כמו {{צ|הוֹי גּוֹי חֹטֵא}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}. ועם שורק יהיה 
בפעולים {{נ|מבעלי|ד&quot;ו=מפעלי}} הה&quot;א: {{צ|כׇּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי}} {{ק|([[שמות לח כד]])}}, {{צ|וּבְזוּי עָם}} {{ק|([[תהלים כב ז]])}}. והנה לא
יהיה היו&quot;ד נראה בסוף המלה בחירק ובקמץ קטן ובפתח קטן.

== 2 ==

=== 2.1 ===

ואחר שדברתי על התנועות אדבר על המשקלים. והם על
שני דרכים. 

הדרך {{נ|האחת|ד&quot;ו=האחד}} משקל בעלי הדקדוק, 
שישקלו לעולם תנועה כנגד תנועה היא התנועה בעצמה 
והניקוד שווה. ואם היה במלה האחת אות משרת, צריך 
שיהיה כמו אותו האות המשרת במלה האחרת, בין שיהיה
בראש המלה או באחריתה. וכל המדקדקים הסכימה דעתן
לשקול כל המלות שיש להם עבר ועתיד מגזרת 'פעל', בעבור
{{עמוד|קמ ב}}
שאמרו כי {{צ|שָׁמַר}} ו{{צ|הָרַג}} ו{{צ|אָכַל}} פעלים הם. ואני רדפתי אחריהם,
אף על פי שאדע כי זאת המלה שהיא 'פעל' איננה נכונה 
לשקול עליה כל המלות שיש להם עבר ועתיד, בעבור
שהוצרכו לומר 'בניין הִפְעִיל', וזה הבניין מזאת הגיזרה
איננו בלשון הקדש. והקשה 'בניין פִּעֵל הדגוש', ואין העי&quot;ן דגוש.
ועוד כי שקלו המרובע כמו כִּרְסֵם על פִּעְלֵל, ואיך ישקל 
מרובע על משולש. וככה דרכם: אמרו כי {{צ|שָׁמַר}} על משקל
פָּעַל, כי תחת השי&quot;ן קמץ גדול כאשר יש תחת פ&quot;א פָּעַל, ותחת 
מ&quot;ם {{צ|שָׁמַר}} פתח כאשר יש תחת עי&quot;ן פָּעַל. והנה הנח הנראה שהוא
תחת הרי&quot;ש, אף על פי שאיננו כתוב, {{נ|הוא|ד&quot;ו=}} כמו הנח הנראה שהוא
תחת למ&quot;ד פָּעַל, על כן יקראו השי&quot;ן 'פ&quot;א הפעל', כי הוא כנגדו,
ויקראו המ&quot;ם 'עי&quot;ן הפעל', ויקראו הרי&quot;ש 'למ&quot;ד הפעל'. והנה
{{צ|שָׁמְרוּ}} על משקל פָּעֲלוּ, {{צ|שָׁמַרְתִּי}} – פָּעַלְתִּי. ואותיות 
אינ&quot;ת שהן סימן העתיד: {{צ|אֶשְׁלַח}} כמו אֶפְעַל, {{צ|יִשְׁלַח}} כמו יִפְעַל.
והנה האות הנוסף הוא שוה. ומשקל {{צ|אֶשְׁמֹר}} –
אֶפְעֹל, ו{{צ|נִשְׁמַר}} – נִפְעַל, ו{{צ|הִשְׁתַּמֵּר}} – הִתְפַּעֵל, והאמת 
הִפְתַּעֵל, רק לא יכולנו לומר הִפְתַּעֵל, בעבור שלא יתאחר
התי&quot;ו כי אם עם אותיות השריקה. והם הפעלים השניים לא
ישקלו במלת פעל. אף על פי שהסכימה דעת כל המדקדקים 
כי אין פועל רק משלש אותיות, אין כן דעתי כאשר אפרש.
{{צ|וַיִּשְׁמְרוּ}} – וַיִּפְעֲלוּ, {{צ|וַתִּשְׁמֹרְנָה}} – וַתִּפְעֹלְנָה, {{צ|יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ}} {{ק|([[במדבר ו כד]])}} –
יְפָעֶלְךָ יְיָ וְיִפְעֲלֶךָ. וכאשר עשו המדקדקים בפעלים, גם 
כן עשו בשמות, אמרו כי {{צ|אֶרֶץ}} על משקל פֶּעֶל, {{צ|גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}}
כמו פְּעַל, {{צ|גִּבּוֹר}} כמו פִּעוֹל, {{צ|זִכְרוֹן}} – פִּעְלוֹן, {{צ|זִכָּרוֹן}} – פִּעָלוֹן,
{{צ|תִּפְאֶרֶת}} – תִּפְעֶלֶת, {{צ|תִּפְאָרָה}} – תִּפְעָלָה,
{{צ|תִּלְבֹּשֶׁת}} –
{{עמוד|קמא א}}
תִּפְעֹלֶת, {{צ|מִשְׁמָר}} – מִפְעָל, {{צ|מִשְׁמַרְתִּי}} – מִפְעַלְתִּי, {{צ|מִגְדּוֹל 
יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב כב נא]])}} – מִפְעוֹל, {{צ|מַגְדִּיל}} {{ק|([[תהלים יח נא]])}} – מַפְעִיל.

והנה יש לך להשמר {{נ|שתדע|ד&quot;ו=}} אי זה אות הוא משרת ואי זה {{נ|הוא|ד&quot;ו=}} עקר,
כמו {{צ|הֵתֶל}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}} שהוא על משקל פֵּעֵל, והנה הֵתֵלוּ 
משקלו פֵּעֵלוּ, כי הה&quot;א היא עיקר. ואין כן {{צ|הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו ז כו]])}},
כי הה&quot;א נוסף בתוספת ה&quot;א הִפְעִיל. וכן {{צ|וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת 
אֶת הָאִשָּׁה}} {{ק|([[קהלת ז כו]])}}, על משקל פּוֹעֵל, ואין {{צ|מוֹצֵא רוּחַ}} {{ק|([[תהלים קלה ז]])}} כמוהו, כי
הוא מגזרת {{צ|הוֹצִיא}}, רק הוא על משקל מפעל, כי {{נ|הנוח|ד&quot;ו=הנח}} נעלם
{{נ|הוא|ד&quot;ו=}} תחת פ&quot;א {{נ||ד&quot;ו=כפ&quot;א}} מֹפְעֵל שהוא נח נראה. וכן אמרו {{נ|כי משקל|ד&quot;ו=במשקל}}
יֵדַע יִשְׂרָאֵל {{ק|(ראה [[הושע ט ז]])}} קרוב ממשקל יפעל, כי יש נח נעלם אחר
היו&quot;ד תחת היו&quot;ד שהוא שורש, כאשר אפרש עוד. ורבים
השתבשו בפעלי הכפל, כמו {{צ|תָּמִים}}, שנמצא פועל עבר: {{צ|כִּי אִם 
תַּם הַכֶּסֶף}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, וכן מן {{צ|דָּלְלוּ וְחָרְבוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט ו]])}} – {{צ|דַּל}}, והנה אמרו שמשקלו
פַּע שהוא חסר למ&quot;ד, והנכון שהוא חסר עי&quot;ן. 

=== 2.2 ===

והדרך השנית של משקל הפעלים והשמות היא {{נ||ד&quot;ו=על}}
דרך בעלי החרוזים. ושוה הוא במשקל איזו 
תנועה שתהיה, או שיהיה האות שורש או נוסף, אינם חוששין,
כי לא ישמרו רק מספר התנועות. והשוא המתנועע עם
התנועה שהיא אחריו קוראין אותו 'יתד'. ושוה הם בעיניהם
בַמשקל {{צ|גְּבָרִים}} כמו {{צ|חֲמֹרִים}}, כי הפתח החטוף לא הוסיף על
השוא המתנועע, רק יקרא גם הם יתד. וכן {{צ|וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם 
חֳמָרִם}} {{ק|([[שמות ח י]])}}, שהוא קמץ חטוף, וכן {{צ|אֶל הֲכִינוֹתִי לוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א טו יב]])}}, שהוא פתח
קטון חטוף. וזה משקל חכמי לשוננו להיות החרוז מרובע,
ויהיו השלשה הראשונים באחרונה על אותיות שווים, כמו
{{צ|נְדֹד הֵסִיר אוֹנִי / וְהִבְהִיל רַעְיוֹנִי / וְשָׂם פִּי וּלְשׁוֹנִי / 
{{עמוד|קמא ב}}
אֲסוּרִים בַּזִּיקִים}}. והנה עִקר כל אחד יתד וארבע תנועות.
ויש מי שיחסר האחד, כמו {{צ|קְרָא סֵפֶר הַיְסוֹד / יְגַלֶּה לָּךְ כׇּל סוֹד / 
שְׂפַת הָעִבְרִיִּים}}. ויש משקל אחר והוא מרובע ואין בו יתד 
והוא קל, וכן הוא ארבע תנועות כל אחד: {{צ|אֶשָּׂא מַעְנֶה / 
אַגִּיד מִשְׁנֶה / עַד כִּי אֶבְנֶה / בִּנְיַן דַּעַת}}. ויש מי שיעשה 
זה מרובע ולא ישמור רק אחריתו, כמו {{צ|לוּ שָׁאַלְתִּי / מֵאָז גֶּפֶן / 
מֵרֹב יָמִים / עָלְתָה נִצָּהּ}}. ויש משקל אחר מרובע בתוספת 
שוא נע על כל אחד ואחד, כמו {{צ|שְׁבָחָה בְּחִכִּי / וְשִׁירָה 
בְּעֶרְכִּי / אֲתַנֶּה לְמַלְכִּי / בְּפַחַד וְאֵימָה}}. ויש מרובע 
גדול מזה, והוא שתי תנועות ויתד ושתי תנועות, כמו {{צ|שׁוֹגֶה 
בְּחֵן יַלְדוּת / עוּרָה וְאַל תִּישַׁן / כִּי כׇּל יְמֵי שַׁחְרוּת / כָּלוּ 
כְּמוֹ עָשָׁן}}. ויש מי שיוסיף על זה המרובע שוא מתנועע, 
כמו {{צ|אֱמֶת אֵל אֱמֶת אַתָּה / וְאִם לֹא רְאִיתִיךָ / וְאוּלָם בְּרֹב 
טוּבְךָ / בְּכׇל עֵת חֲזִיתִיךָ}}. ויש משקל אחר והוא יתד 
ושתי תנועות ויתד ושתי תנועות, כמו {{צ|תְּבֹרַךְ יָהּ אֲדוֹן 
עוֹלָם / בְּפִי כׇּל הַיְּצוּר כֻּלָּם}}. ויש מי שהוסיף על זה 
המשקל באחרונה יתד ותנועה, כמו {{צ|אֲצוּלָה מִכְּבוֹדוֹ אֵל 
בְּרָאָךְ / וְעַל אַרְבַּע דְּמוּת חַיּוֹת נְשָׂאָךְ}} {{ק|(ראב&quot;ע, [[אצולה מכבודו אל בראך]])}}. 

והנה רבי שלמה הספרדי מנוחתו כבוד חבר שירים 
על שני המשקלים, והם {{צ|זְמַן בּוֹגֵד אֲסָרַנִי 
בְּפִידוֹ / עֲדֵי אַחִי הֱמִירַנִי בְּבִגְדוֹ}}. ויש משקל אחר: שתי 
תנועות ויתד ושתי תנועות, והוא כמו {{צ|נֶפֶשׁ אֲשֶׁר עָלוּ שְׁאוֹנֶיהָ / 
אָנָה תְּשַׁלַּח רַעֲיוֹנֶיהָ}}. ויש שהוסיפו שוא מתנועע על תחלתו, 
כמו {{צ|אֲלֵיכֶם בְּנֵי תוֹרָה וְתוֹפְשֶׂיהָ / עֲלֵיכֶם לְגַלּוֹת אֶת כְּמוּסֶיהָ}}.
ויש שיוסיפו על משקל {{צ|נֶפֶשׁ אֲשֶׁר עָלוּ שְׁאוֹנֶיהָ}} תנועה באחרונה, 
{{עמוד|קמב א}}
כמו {{צ|בִּימֵי יְקוּתִיאֵל אֲשֶׁר נִגְמָרוּ / אוֹת כִּי שְׁחָקִים לַחֲלֹף 
יוּצָרוּ}}. רק בחרוזים האחרים ישים תחת התנועה הנוספת חצי 
החרוז יתד, וכן הוא: {{נ||ד&quot;ו: בסוף}} {{צ|אֶרְאֶה פְּנֵי תֵבֵל יְדִידַי זֹעֲפִים / 
יִתְנַכְּרוּ אֵלַי וְלֹא נִכָּרוּ}}. ויש משקל אחר, והוא שתי תנועות ויתד 
ותנועה ויתד ותנועה, והוא {{צ|נִחַר בְּקׇרְאִי גְּרוֹנִי / דָּבַק לְחִכִּי 
לְשׁוֹנִי}} {{ק|(ראב&quot;ע, [[ניחר בקראי גרוני]])}}. ויש משקל אחר והוא תנועה ויתד ושתי תנועות ויתד 
ותנועה, כמו {{צ|נִגְדְעָה קֶרֶן עֲדִינָה / הִיא גְּבֶרֶת כׇּל מְדִינָה}}. ויש 
מרובע שהוא שתי תנועות ויתד ושתי תנועות ויתד, כמו {{צ|מַה לָּךְ 
יְחִידָה תֵּשְׁבִי / דּוּמָם, כְּמֶלֶךְ בַּשְּׁבִי / כַּנְפֵי רְנָנִים תֶּאֱסֹף / 
וּכְנַף יְגוֹנִים תִּסְחֲבִי}} {{ק|(רשב&quot;ג, [[מה לך יחידה]])}}. אף על פי שלא עשה כהוגן במלת תֵּשְׁבִי, 
כי השי&quot;ן הוא נח נראה והוא הניעו בעבור המשקל.

ויש מרובע אחר שהוא שתי תנועות ויתד ותנועה ויתד, רק בסוף 
החרוז ישים תחת היתד האחרון תנועה, וכן בחצי החרוז
הראשון, לא כן בחרוזים האחרים, כמו {{צ|גֶּבֶר אֲשֶׁר דָּת וְחֹק / חָרַת 
עֲלֵי לִבּוֹ / יִשְׂמַח בְּדַעְתּוֹ כְּגִ/בּוֹר עֵת שְׁלֹף חַרְבּוֹ // לַחְקֹר 
יְסוֹד סוֹד צְפַנְ/תִּיו יַעֲלֶה אֶל מְעוֹן / מַדָּע, {{נ|וְיַשְׁקִיף|ד&quot;ו=ונשקיף}} בְּעֵין / שֵׂכֶל 
בְּאֶשְׁנַבּוֹ}}. ובעבור היות זה המשקל כבד בלשון הקדש 
ובעבור היתדות, הוצרך בעל החרוזים להפסיק מלת {{צ|כְּגִבּוֹר}} 
וכן {{צ|צְפַנְתִּיו}}, כי לא יזיק, כי חרוז אחד הוא. ויש משקל אחר
והוא הקשה שבכולם, והוא תנועה ויתד ותנועה ויתד, כמו
{{צ|אֶדְרְשָׁה חַסְדְּךָ / כִּי אֲנִי עַבְדְּךָ / אֶעֱרֹךְ נֶגְדְּךָ / מַהֲלָל נֶחֱמָד}}.
והחרוזים שיש להם {{נ|נועם|ד&quot;ו=טעם}} נגינות ראויים להיות משקל כל 
חרוז וחרוז שוה. אולי יטעון טוען לאמר: מה טעם 
להיות המשקלים כאשר אמרת, והנה אני אעשה משקלים
אין קץ להם, כי אשים יתד אחר יתד ואוסיף או אגרע מהם;
{{עמוד|קמב ב}}
אולי זה הטוען יקיץ משנת אוולתו וילמד חכמת הערביים,
אז ידע בראיות גמורות למה נבחרו אילו {{נ|המשקלים|ד&quot;ו=השקלים}} ולא 
אחרים ותנוח דעתו עליו. והנה נתתי לך כלל שתוכל 
להבין אי זה חרוז הוא שקול או אי זה הוא נשבר. 

== 3 ==

=== 3.1 ===

שער האותיות. 

יש מחלוקת בין הקדמונים {{ק|([[סנהדרין כב א]])}} אם זה המכתב שהוא בידינו
אם הוא כתב עברי; כי מלה אַשּׁוּרִית יש מי שהוציאה
מגזרת {{צ|אַשּׁוּר}}, ויש {{נ|שאמר|ד&quot;ו=שאומרים}} שהוא מאושר באותיותיו,
ועל זה אסמוך. והנה מצאנו סדר האותיות בספר תהילות,
גם במשלי; גם במגילת איכה, רק שהפ&quot;א קודם לעי&quot;ן. 
והנה יש לנו לספר בתחלה מוצאי האותיות כאשר הם 
כתובים בספר יצירה. 

והנה אותיות הגרון הם ארבע, והם א&quot;ח ה&quot;ע. והקדמנו 
בַסימן החי&quot;ת קודם {{נ|הה&quot;א|ד&quot;ו=העי&quot;ן}} בעבור שיקשה על 
המדבר לחבר חי&quot;ת עם עי&quot;ן, גם לא ימצאו נחברים בלשון 
הקדש. ואם טען טוען: הלא כתוב {{צ|וּשְׁמוֹ יַרְחָע}} {{ק|([[דה&quot;א ב לד]])}}; יש להשיב כי
הוא עבד מצרי, ונקרא כן בלשון מצרים ולא בלשון הקדש. 
וארבעה אותיות החיך, והם גיכ&quot;ק. וחמשה אותיות הלשון, 
והם דטלנ&quot;ת. וחמשה בֵינות השיניים, ויקראו 'אותיות השריקה', 
והם ז&quot;ס שר&quot;ץ, או הפוך הסימן: ז&quot;ץ שר&quot;ס. וארבעה אותיות
השפה, והם ב&quot;ו מ&quot;ף. וחכם גדול בדקדוק לשון ישמעאל
חִבר ספר בדקדוק הלשון, ושם הספר 'ספר העין' בעבור כי
ממנו החל, כי העי&quot;ן הוא האות היוצא בתחלה מהגרון. רק 
{{עמוד|קמג א}}
החי&quot;ת והעי&quot;ן הם קשים, ואין באותיות הגרון יותר קל מהאל&quot;ף.		
ואין צורך לומר המלה כולה, רק {{נ|עם|ד&quot;ו=אם}} תנועה תחתיה.

=== 3.2 ===

והנה מצאנו האל&quot;ף שיבא נח נעלם אחר כל תנועה, על
כן הושם בראש האותיות. וכן הוא: {{צ|מָצָא}}, {{צ|קָרָא}}, 
הנו בקמץ גדול, {{צ|בְּרֵאשִׁית}} הנו עם קמץ קטן, {{צ|וְאוֹרִיד כַּאבִּיר}} {{ק|([[ישעיהו י יג]])}}
הנו עם פתח גדול, {{צ|תָּבוֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶא}} {{ק|([[איוב ד ה]])}} הנו עם פתח קטן,
{{צ|רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם}} {{ק|([[שמות יב ב]])}} הנו עם חירק, {{צ|רֹאשׁ וְזָנָב}} {{ק|([[ישעיהו ט יג]])}} הנו עם חולם,
ועם שורק, כמו {{צ|מְסָעֵף פֻּארָה}} {{ק|([[ישעיהו י לג]])}}. וטעם אחר: כי האל&quot;ף סימן
המדבר והנו ראוי להיותו ראש לכל האותיות. 

ודע כי כל גשם הוא מורכב – על דעת אנשי שיקול הדעת –
מעצמים רבים, כי אין עצם נראה כי אם הגשם. והנה
האל&quot;ף הוא כגשם, כי הוא העיקר, ונקרא כן שהוא מורכב
מאֶלף עצמים, והטעם רבים.

והנה צורת האל&quot;ף כגשם בן אדם שיש לו ראש וגוף
ויד ורגל. והנה האל&quot;ף היא נמצאת עיקר כאל&quot;ף 
אָבַד, אָכַל. ותשוב וא&quot;ו במלת {{צ|אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, כי 
במלת {{צ|יֹאמַר}}, {{צ|נֹאמַר}}, {{צ|תֹּאמַר}}, אף על פי שהאל&quot;ף מתחלף בוא&quot;ו 
במבטא איננו במכתב כי אם אל&quot;ף. והנה נמצא {{צ|וְלַעֲמָשָׂא 
תֹּמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט יד]])}} בלא אל&quot;ף כתוב, כי סמכו על המבטא. ויש אל&quot;ף חסר
מהבניין {{נ|הכבד|ד&quot;ו=}}, כמו {{צ|שֶׁקֶר מֵזִין}} {{ק|([[משלי יז ד]])}}; ובבניין הכבד הדגוש, כמו {{צ|מַלְּפֵנוּ 
מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}. ונמצא אל&quot;ף המדבר נעלם, והוא {{צ|וַאעַנֶּה אֶת 
זֶרַע דָּוִד}} {{ק|([[מ&quot;א יא לט]])}}. ויש אל&quot;ף בראש המלה רק בשמות נוסף, כמו {{צ|אֲנַחְנוּ}},
{{צ|[וּ]בְאֶזְרוֹעַ{{ק|(ך)}}}} {{ק|([[ירמיהו לב כא]])}}. ויש אל&quot;ף בפועל נוסף, והוא כמו {{צ|וְהֶאֶזְנִיחוּ 
נְהָרוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט ו]])}}. ויש אל&quot;ף בתוך המלה תחת אות הכפל, והוא {{צ|אֲשֶׁר 
בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ}} {{ק|([[ישעיהו יח ב]])}}. ויש שהוא חסר בסוף המלה כאל&quot;ף
{{עמוד|קמג ב}}
כִּסֵּא אמרו {{צ|עַל כֵּס יָהּ}} {{ק|([[שמות יז טז]])}}. והנה אנחנו מצאנו {{צ|כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}},
והנה האל&quot;ף שורש. ויש אל&quot;ף בסוף המלה תחת ה&quot;א, כמו
{{צ|שְׁגִיאוֹת}} {{ק|([[תהלים יט יג]])}}, {{צ|תְּלוּאִים}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}, {{צ|קְרֶאןָ לִי מָרָא}} {{ק|([[רות א כ]])}}. וכבר הזכרתי כי {{צ|מֵחֲטוֹ 
לִי}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}} בלא אל&quot;ף. גם נמצא {{צ|מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה}} {{ק|([[דברים יא יב]])}} בלא אל&quot;ף. ונמצא
יו&quot;ד במקומו כאשר הוא נכון במבטא: {{צ|לְדֹר רִישׁוֹן}} {{ק|([[איוב ח ח]])}}. ויש 
ה&quot;א תחת אל&quot;ף, כמו {{צ|אֲדֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|הֲדֹרָם}} {{ק|([[דה&quot;ב י יח]])}}, {{צ|אֶדֶר}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}} – {{צ|הֶדֶר}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}}, ורבים 
כן. ולפי דעת רבים יש {{צ|הוֹי}} כמו {{צ|אוֹי}}, כמו {{צ|הוֹי גִּבּוֹרִים}} {{ק|([[ישעיהו ה כב]])}}, 
{{צ|הוֹי אֹמֵר לְאָב}} {{ק|([[ישעיהו מה י]])}}. וטעם 'יש': בעבור שימצא {{צ|הוֹי}} לשבח וכאילו 
הוא לשון קריאה, והוא מגזרת הָוַה: {{צ|הוֹי הוֹי וְנֻסוּ}} {{ק|([[זכריה ב י]])}}, 
{{צ|הוֹי צִיּוֹן הִמָּלְטִי}} {{ק|([[זכריה ב יא]])}}. 

ודע כי בחשבון, הנה החמשה בעבור שהוא חשבון עגול, וכן הששה, וכן העשרה כי הם תחלת כלל העשרות, והיודע חשבון הודו יבין זה. והנה אותיות אהו&quot;י הם עיקר. וכבר הזכרתי אל&quot;ף {{צ|וְאַתִּיקֶהָא}} {{ק|([[יחזקאל מא טו]])}}, וכן ראוי להיות אחרי כל ה&quot;א. והנה אומר לך כלל באל&quot;ף: {{נ|יש|ד&quot;ו=}} שהיא חסירה במקומות רבים, כאל&quot;ף {{צ|וָאַבֶּדְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח טז]])}}, ובאמצע כמו {{צ|אִם לֹא שֵׁרִיתִיךָ לְטוֹב}} {{ק|([[ירמיהו טו יא]])}}, ובסוף: {{צ|בִּרְחֹץ הֲלִיכַי בְּחֵמָה}} {{ק|([[איוב כט ו]])}}. והיא מתחלפת בה&quot;א, כאל&quot;ף {{צ|אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}}, {{צ|אָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ}} {{ק|([[ישעיהו כח כח]])}}, {{צ|אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}}, {{צ|יֶתֶר הָאָמוֹן}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}}, {{צ|מָצָאתִי אוֹן לִי}} {{ק|([[הושע יב ט]])}}. ויתחלף ביו&quot;ד והפך הדבר, כמו {{צ|וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סא ו]])}}, שהוא מגזרת {{צ|אֶת יְיָ הֶאֱמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים כו יז]])}}; {{צ|אַשְּׁרוּ חָמוֹץ}} {{ק|([[ישעיהו א יז]])}} טעמו יַשְּׁרוּ – {{צ|כׇּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט קכח]])}}. ובסוף המלה: {{צ|נְשׂוּי פֶּשַׁע}} {{ק|([[תהלים לב א]])}}, כמו נְשׂוּא עון. ויאמר רבי משה הכהן כי {{צ|לֹא תֵשָׁם}} {{ק|([[בראשית מז יט]])}} חסר אל&quot;ף מגזרת {{צ|תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן}} {{ק|([[הושע יד א]])}}; וכמוהו {{צ|אַל תֵּחַד כְּבֹדִי}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}. ויאמר רבי יהודה המדקדק כי {{צ|וְהַבָּמוֹת תִּישָׁמְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ו ו]])}} {{עמוד|קמד א}} יתכן היות היו&quot;ד תחת אל&quot;ף, ויפה אמר. והנה האל&quot;ף ישרת בראש המלה סימן מדבר יחיד זכר או נקיבה, ולא ישרת בסוף רק אם היה תחת ה&quot;א שהוא סימן לשון נקבה, כמו {{צ|גָּבְהָא קֹמָתוֹ}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}. ואמר רבי יהודה המדקדק כי כמוהו {{צ|{{נ|כְּעֶגְלָה דָּשָׁא|ד&quot;ו=כְּעֶגְלָא דָשָׁה}}}} {{ק|([[ירמיהו נ יא]] עי&quot;ש)}}. והנה בא אחריו רבי מרינוס – גם הוא היה מדקדק גדול – וילעג על האומרים שהמלה מגזרת {{צ|תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, כי אלו היה כן היתה דְּשֵׁאָה, כמו {{צ|אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי}} {{ק|([[רות א כא]])}}. ואני אלעג עליו, כי מה הטעם לעגלה שתדוש, ואף כי עם מלת {{צ|תָפוּשׁוּ}}, והנה חבירו {{צ|וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק}} {{ק|([[מלאכי ג כ]])}}. רק המלה מגזרת דֶּשֶׁא, והטעם שהיא רועה דֶּשֶׁא ואין עליה עבודה. וזה דקדוק המילה: דע כי שם התואר לשון יחיד זכר הוא דָּשֵׁא על משקל מָלֵא, והנה האל&quot;ף נח נעלם, וכאשר רצו להוסיף סימן הנקבה גם הוא ה&quot;א נח נעלם, התחברו שנים נחים נעלמים, על כן חסרו האחד ונקמץ השי&quot;ן להורות על לשון הנקבה. וכמוהו מלת {{צ|יוֹצֵא}} ליחיד זכר, והנה אמרו {{צ|כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט}} {{ק|([[קהלת י ה]])}}, אף על פי שהיה ראוי להיותו יֹצְאָה. והחליפו הה&quot;א בתי&quot;ו ואמרו {{צ|וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת}} {{ק|([[בראשית כד טו]])}}. ובעבור היות האל&quot;ף נעלם היתה המלה מלרע, כי מנהג כל פועל אם יהיה לשון נקבה יחידה בה&quot;א {{נ|להיותו|ד&quot;ו=להיותה}} מלרע, כמו {{צ|הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ}} {{ק|([[ישעיהו מז ח]])}}; ואם היא בתי&quot;ו הנה יהיה מלעיל, כמו {{צ|מֻשְׁלֶ֣כֶת}} {{ק|([[מ&quot;א יג כד]])}}, אוֹיֶ֫בֶת, שׁוֹמֶ֫רֶת. וכן מקרה {{נ|מלת|מלה}} {{צ|אַחַת}}, כאשר אפרש באות הדל&quot;ת. 

וקודם שאזכיר שאר האותיות אומר דבר כלל בכל, כי כל טעם שאני אומר בצורת האותיות ובשמותם, גם אשר אמרתי בצורת השבעה מלכים ושמותם, לא קבלתיו מרב {{עמוד|קמד ב}} ולא למדתיו מספר, רק {{נ|הוא|ד&quot;ו=}} דרך {{נ|סברא|ד&quot;ו=סברה}}, ויתכן המשכיל הבא אחרי שיוציא גם כן הוא טעמים לאשר הזכרתי יותר נכונים מהטעמים שלי. לכן אנכי החלותי לסקל האורח, ישמע חכם ויוסף לקח. 

והנה אומר כי אותיות הגרון הם ארבעה. וכבר הסכימה דעת מחבר לשון הקודש להיות חצי האותיות עיקרים לעולם, והסימן ק&quot;ט צ&quot;ח גז&quot;ע ספר&quot;ד; וחצי האותיות פעם עיקרים ופעם משרתים, והסימן כשתי&quot;ל א&quot;ב המו&quot;ן, כאשר הוא שמי. והנה בעבור היות האל&quot;ף והה&quot;א קלים על הלשון שמום משרתים, ולא כן החי&quot;ת והעי&quot;ן, על כן נשארו עִקרים. ואשר יורה על זה: ששמו עיקרים כל האותיות שהן יוצאות בֵּינוֹת השיניים בעבור היותם כבדים, חוץ מהשי&quot;ן שהוא הקל שבהן. ובעבור שעזבו רובי אלה הוצרכו לשום רובי אותיות השפה משרתים, ומאותיות החיך בחרו החצי שהם הקלים, ומאותיות הלשון קרוב מחציים. ועוד אומר כי הנכון בעיני שזה המכתב שהוא בידינו היום הוא כתב עברי, בעבור כי מצאתי שיחליפו הה&quot;א בתי&quot;ו כאשר יסמכו המלה, כמו {{צ|חׇכְמָה}}, אמרו {{צ|חׇכְמַת לֵב}} {{ק|([[שמות לה לה]])}}, והנה אין הה&quot;א קרוב ממוצא התי&quot;ו, רק הלשון במעלה השלישית מהגרון כנגד האותיות; והנה הוא לפי דעתי בעבור המכתב, שהוסיפו על הה&quot;א מה שיורה על שהוא סמוך כי הוא אחריו, והנה שב תי&quot;ו. הלא תראה כי יש לנו חמש אותיות שהם כפולות במכתב, והנה האחד כ&quot;ף, והנה הוא בצורת סמוך שאינו עומד בעצמו, ולא כן בי&quot;ת, בעבור שיש יתרון בקו שהוא למטה, וכן יש יתרון בקו הראשון של גימ&quot;ל, והדל&quot;ת והה&quot;א והוא&quot;ו והזי&quot;ן והחי&quot;ת {{עמוד|קמה א}} והטי&quot;ת עומדים. והנה בעבור היות הכ&quot;ף כן השיבו מה שהיה ברוחב אל האורך בסוף המלה להורות על סוף המלה. גם המ&quot;ם הִנַּהּ סמוכה, ובסוף סגרו המ&quot;ם להורות על סוף המלה, וככה משפט הנו&quot;ן ומשפט הפ&quot;א והצד&quot;י. 

=== 3.3 ===

האות הנקרא בי&quot;ת…

…
[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:רבי אברהם אבן עזרא]]</text>
      <sha1>sh8jji71tpjn9iu47amqpr39dr9nn22</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087608</id>
      <parentid>3087605</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T18:37:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* 3.3 */</comment>
      <origin>3087608</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="71862" sha1="d2uuc56ltcpczyjn7u3kglxq372i31y" xml:space="preserve">{{דף שער|ספר צחות בדקדוק|שחבר החכם הגדול רבי אברהם {{ש}}ב&quot;ר מאיר הספרדי יצ&quot;ו המכונה {{ש}} בן עזרא {{ש}}{{ש}} נדפס בבית דניאל בומבירגי {{ש}} בשנת ש&quot;ו לפ&quot;ק פה {{ש}} ויניציאה}}


==חרוז מרבי אברהם ן' עזרא==

{{עמוד|קלג ב}}
{{שיר מנוקד|בְּרֵאשִׁית כׇּל רַעְיוֹן / וְאַחְרִית כׇּל הֶגְיוֹן / מְבֹרָךְ אֵל עֶלְיוֹן / אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת 
אֲשֶׁר חַסְדּוֹ הִטָּה / עֲלֵי דָּרֵי מַטָּה / וְשָׁת לַפֶּה מִבְטָא / וְחׇכְמָה בַּטֻּחוֹת 
וְהֵבִין מַשְׂכִּילִים / לְיַשֵּׁר מַעְגָּלִים / לְחַבֵּר סוֹד מִלִּים / לְהֵיטִיב כׇּל שִׂיחוֹת 
וְאַבְרָהָם זָקֵן / כְּעוֹף נוֹדֵד מִקֵּן / יְסוֹד דִּקְדּוּק תִּקֵּן / וּבֵאֵר עַל לֻחוֹת 
וּמַחְבַּרְתּוֹ תִּנְעַם / לְכׇל מַשְׂכִּילֵי עָם / {{נ|בְּנׇתְנוֹ|ד&quot;ו: בְּנוֹתְנוֹ. כ&quot;י: בְּנָותְנוֹ}} טוּב טַעַם / לְנָעוֹת גַּם נָחוֹת 
וְסוֹד אוֹתוֹת נִרְאוֹת / וּפַעַם נֶחְבָּאוֹת / וְלָמָּה הֵן בָּאוֹת / קְמוּצוֹת וּפְתוּחוֹת 
קְרַב תַּלְמִיד, הִנֵּה / לְכׇל תִּשְׁאַל מַעְנֶה / וְתִהְיֶינָה עֵינֵי / לְבָבְךָ נִפְקָחוֹת 
אֱחֹז אֹרַח סֻקַּל / וְלָדַעַת מִשְׁקָל / לְכׇל כָּבֵד אוֹ קַל / קְרָא סֵפֶר צָחוֹת.}}

תם

== 1 ==

{{עמוד|קלד א}}
בעבור {{נ|שנבראה|ד&quot;ו=שנבראת}} נשמת האדם בצלם אלהים ידמו מעשיה אל מעשיו. 
והנה סוד כל התנועות על שלש דרכים: התנועה האחת 
מהמוצק שהוא כנקודה בתוך עגולה, וזאת תנועת האויר 
והאש שהיא תנועה מלמטה אל מעלה, כי הארץ אמצעית 
בתוך הגלגלים ומוצקה הוא מוצק גלגל המזלות. והתנועה 
השנית אל המוצק, וזאת תנועת המים והארץ שהיא תנועה 
מלמעלה {{נ|אל מטה|ד&quot;ו=למטה}}. והתנועה השלישית סביב המוצק, וזאת 
תנועת הגלגלים שהיא תנועה לא למעלה ולא למטה. 

וכאשר חפשתי דברי התנועות הנקראות שבעה מלכים, 
מצאתי המוסדים מהן הם שלשה, {{נ|והם|ד&quot;ו=}} חולם וחִרֵק ופתח גדול, 
והארבעה הנשארים מורכבים מאלה. והנה תנועת החולם 
למעלה, על כן צורתו נקודה למעלה בסוף {{נ|האות|גליון כ&quot;י. ד&quot;ו וכ&quot;י: המלה}}, שלא יתערב 
עם הנקודה הנקראת 'רביע' שהיא אחת משנים עשר טעמים. 
ונקרא 'חולם' בעבור היות תנועתו שלמה, מגזרת {{צ|וְתַחֲלִימֵנִי}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}}, 
ובדברי הקדמונים ז&quot;ל {{צ|עִתִּים חָלוּם}} {{ק|([[ראש השנה כח א]])}}. ויש מי שיקרא שמו 
'מְלֹא פוּם' כי כן הוא. ולעולם לא יהיה דגש אחרי חולם, 
{{עמוד|קלד ב}}
רק יהיה {{נ|נוח|ד&quot;ו=נח}} נעלם והוא ו&quot;ו במבטא, פעם יכתב, ופעם לא יכתב 
כי ישענו על המבטא. ופעם יכתב אל&quot;ף תחת וא&quot;ו המשך 
ואיננו שורש כלל, כמו {{צ|וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל טז]])}}. גם יכתב באל&quot;ף והוא 
שורש, כמו {{צ|רֹאשׁ}}. ובסוף המלה פעם בוא&quot;ו נעלם, כמו {{צ|{{נ|הִסְכַּלְתָּ|ד&quot;ו וכ&quot;י: השכלת}} 
עֲשׂוֹ}} {{ק|([[בראשית לא כח]])}}; ופעם ה&quot;א נח נעלם, כמו {{צ|עֲשֹׂה סֵטִים שָׂנֵאתִי}} {{ק|([[תהלים קא ג]])}}; ופעם אל&quot;ף, 
כמו {{צ|מֵחֲטֹא{{נ||ד&quot;ו=לי}}}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}}; ופעם נכתב וא&quot;ו עם אל&quot;ף בעבור היות האל&quot;ף 
שורש, כאל&quot;ף {{צ|חֵטְא}} שהוא במכתב לבדו ולא במבטא, והוא 
{{צ|מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}}. וכבר נכתב בחסרון האל&quot;ף: {{צ|מֵחֲטוֹ לִי}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}},
ויאמר רבי יהודה המדקדק הראשון ז&quot;ל כי זה וא&quot;ו 
המשך תחת אל&quot;ף השורש. ותנועת החירק 
למטה. {{נ|על כן תנועת החירק למטה}} {{נ|{{ק|[ומפני שבהוצאתו מן 
הפה נראה הקורא כחורק שיניו קראוהו 'חירק']}}|חסר בכ&quot;י}} וחכמי
דקדוק לשון ישמעאל יקראוהו 'שבר', על כן צורתו נקודה אחת 
תחת האות. ונקרא כן מגזרת {{צ|וַיַּחַרְקוּ שֵׁן}} {{ק|([[איכה ב טז]])}}. ויתכן היות 
אחריו נוח נעלם שהוא יו&quot;ד, כמו {{צ|רִיב וּמָדוֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}}. ופעם יחסרוהו 
מהמכתב, כמו {{צ|[וְ]לֹא תַעֲנֶה עַל רִב}} {{ק|([[שמות כג ב]])}}. ויש שיכתבו אל&quot;ף תחת 
יו&quot;ד בעבור שהוא שורש, כמו {{צ|רִאשׁוֹן הוּא}} {{ק|([[שמות יב ב]])}}. ויש שהוא תחת 
יו&quot;ד, כמו {{צ|וְרָצִאתִי אֶתְכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מג כז]])}}. ויתכן לבוא אחריו דגש, כמו {{צ|אִזֵּן 
וְחִקֵּר}} {{ק|([[קהלת יב ט]])}}. רק דגש אחרי יו&quot;ד נח נעלם איננו כי אם מלה זרה, והיא 
{{צ|לָכֵן {{נ|שְׂעִיפַּי|ד&quot;ו: סעיפי}} יְשִׁיבוּנִי}} {{ק|([[איוב כ ב]] עי&quot;ש)}}. ותנועת הפתח {{נ|הגדול|ד&quot;ו=}} לא למעלה ולא 
למטה רק היא אמצעית. וצורתו קו להורות על קו העגולה. 
{{נ|{{ק|[ונקרא 'פתח' מפני שצריך לפתוח הפה בקריאתו]}}|חסר בכ&quot;י}}. ולא יכלו 
המדקדקים לשומו באמצע האות, ולא למעלה שלא יתערב 
עם הרָפֵי שישימו על אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת בעבור שהם פעם 
חזקים ופעם חלשים. והנה לעולם יהיה {{נ|פתח|ד&quot;ו=הפתח}} אם אין אחריו 
{{עמוד|קלה א}}
{{נ|נוח|ד&quot;ו=נח}} נעלם, כמ&quot;ם {{צ|שָׁמַר}}, בעבור שאחריו {{נ|נוח|ד&quot;ו=נח}} נראה שהוא השוא. 
כי השוא יתחלק לשני חלקים: האחת שתהיה תחלת המבטא 
בראש המלה או בתוכה, כשי&quot;ן {{צ|שְׁמַע}} ומ&quot;ם {{צ|תִּשְׁמְעוּן}}, כי השוא 
איננו נקרא בעצמו, רק בעבור תנועה אחריו או לפניו. 
ואם התנועה אחריו הנו שוא מתנועע, ואם התנועה לפניו 
הנו שוא נח, והוא נראה במבטא. כי אין רי&quot;ש {{צ|שָׁמַר}} כה&quot;א {{צ|עָשָׂה}}
במבטא, על כן יקרא ה&quot;א {{צ|עָשָׂה}} נח נעלם. ובסוף המלה יתחברו 
שני שואין {{נ|נחים|ד&quot;ו=}}, כמו {{צ|יַפְתְּ אֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית ט כז]])}}, {{צ|וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן}} {{ק|([[בראשית ט כא]])}}. ויאמר ר' יהודה 
המדקדק כי ראוי לקרוא תי&quot;ו {{צ|וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן}} שוא מתנועע 
דבק עם מלת {{צ|מִן}}. והנה מה יעשה במלת {{צ|יַפְתְּ אֱלֹהִים}}, כי אין 
כח בלשון לחבר שני שואין מתנועעים, כי ניקוד {{צ|אֱלֹהִים}} שוא 
עם פתח קטן. ויאמר החכם הנזכר כי אנשי טבריא יקראו 
השוא המתנועע אם אחריו יו&quot;ד בתנועת החירק, {{נ|כמו|ד&quot;ו=}} {{צ|{{נ|יֶחְדְּיָהוּ|ד&quot;ו=יֶחְזְיָהוּ}}}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}},
{{צ|יִרְמְיָהוּ}}. ויקראו השוא שאחריו קמץ גדול, כמו {{צ|בְּרָכָה}}, 
{{צ|שְׁמָרִים}}, בפתח חטף, והטעם: שוא עם פתח. ואם אחר 
השוא המתנועע {{נ|אחת מאותיות|ד&quot;ו=אחד מהאותיות}} א&quot;ח ה&quot;ע שהם אותיות הגרון, 
לעולם תהיה תנועת השוא כפי התנועה הבאה אחריו; כגון 
{{צ|דְּעוּ אֵפוֹא}} {{ק|([[מ&quot;ב י י]])}}, שיקרא הדל&quot;ת כדמות שורק, ובמלת {{צ|דְּעִי}} כאילו 
הוא בחירק, ובמלת {{צ|דְּעֶה}} כאילו הוא בפתח קטן. וכן 
מנהג מקרא המדקדקים כאשר אמר באותיות הגרון וביו&quot;ד, רק 
בתנועת השוא שהיא אחר שוא לא תאבה לו ולא תשמע אליו. 
כי הנה העברים הוצרכו כאשר התחברו שני שואין מתנועעים 
להניח השני והניעו גם הראשון – בהכנס {{נ|אחת|ד&quot;ו=אחד}} מאותיות בוכ&quot;ל 
שהם משרתים לטעם, כמו בְּשִׁמְעוֹן, {{נ|{{צ|וְשִׁמְעוֹן}},|ד&quot;ו=}} כְּשִׁמְעוֹן, {{צ|לְשִׁמְעוֹן}}, {{נ||ד&quot;ו: ושמעון}}
אמרו {{צ|לִרְאוּבֵן}}, בִּרְאוּבֵן, {{צ|כִּרְאוּבֵן}}, והנה השוא השני נח נראה. 
{{עמוד|קלה ב}}
ואם היה יו&quot;ד יעלימוהו, כמו {{צ|בִּימִינוֹ}}, כִּימִינוֹ, {{צ|לִימִינוֹ}}. גם המ&quot;ם 
עמהם, כמו {{צ|מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ}} {{ק|([[דברים לג ב]])}}. גם הוא&quot;ו: {{צ|וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי}} {{ק|([[תהלים יח לו]])}}. כי המ&quot;ם הנוסף 
עם שאר האותיות יהיה בחירק, ואם הוא מאותיות אחהע&quot;ר 
יהיה תחתיו קמץ קטן, כמו מֵרְאוּבֵן, {{צ|מֵיְיָ יָצָא הַדָּבָר}} {{ק|([[בראשית כד נ]])}}, בעבור 
כי השוא השני הוא מתנועע, והנה אחר המ&quot;ם נח נעלם, על 
כן נקמץ המ&quot;ם. ומשפט הוא&quot;ו לשום שורק באמצעיתו ויקרא 
כאילו הוא אל&quot;ף: {{צ|וּרְאוּבֵן}} {{ק|([[יהושע יח ז]])}}, {{צ|וּשְׁמַרְתֶּם}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}. כן קבלנו מאבותינו 
דור אחר דור. ודע כי מלת שְׁוָא מגזרת {{צ|נִשְׁתָּוָה}} {{ק|([[משלי כז טו]])}}, כי היא 
כנגד הגלגל העליון שיש לו תנועה אחת שוה. והשבעה 
מלכים כנגד {{נ||ד&quot;ו: חלקי}} כוכבי לכת שהם שצ&quot;ם חנכ&quot;ל, ושני המאורות 
הגדולים מהם, הם חמה ולבנה, וחמשת המשרתים. גם הטעמים 
שנים עשר כנגד חלקי גלגל המזלות. והנה תנועת הפתח 
כנגד הכוכב העליון. וכאשר יפתח האות בעבור שיש אחריו 
נח נראה, כמ&quot;ם {{צ|אָמַר}}, יקמץ בקמץ גדול אם היה בסוף פסוק או 
באתנח, כי משפט אחד להם, וכאילו הוא חצי חרוז, ונקמץ 
בעבור שהוא מעמד. ואל תתמה על כל {{צ|וַיֹּאמַ֑ר}} שהוא 
פתוח והוא באתנח, גם בסוף פסוק, כי היה בתחילה בפתח 
קטן, והנה עלה מדרגה אחת להיותו בפתח גדול, ודי לו. וכן 
משפט {{צ|נַעַר}}, {{צ|שַׁעַר}}, כי בתחלה הם על משקל {{צ|אֶרֶץ}}. וכן 
משפט {{צ|רֹחַב}}, כי בתחלה היה על משקל {{צ|קֹדֶשׁ}}, {{צ|חֹדֶשׁ}}, ובעבור 
אות הגרון נפתח. אף על פי שימצא על משקל {{צ|קֹדֶשׁ}} והאות 
מאותיות הגרון, כמו {{צ|אֹהֶל}}, {{צ|בֹּהֶן יָדוֹ}} {{ק|([[ויקרא ח כג]])}}, רק עם הה&quot;א ימצא 
כן לבדו. גם נמצא {{צ|צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה}} {{ק|([[בראשית ו טז]])}} כמשפט חבריו – 
{{צ|תֹּאַר}}, {{צ|נֹעַר}}. ועוד, אם היה אל&quot;ף העתיד – מתנועע 
בשוא ופתח בעבור שהוא מהגרון, אם חביריו שהם ינ&quot;ת – הם 
{{עמוד|קלו א}}
מתנועעים בשוא לבדו, כמו {{צ|אֲדַבֵּר}}, {{צ|יְדַבֵּר}}, {{צ|תְּדַבֵּר}}, 
{{צ|נְדַבֵּר}}. כי אלה ארבעתם הם המשרתים, והאל&quot;ף נקרא 
סימן המדבר בעד נפשו, והיו&quot;ד סימן מי שאיננו נמצא, והנו&quot;ן 
סימן המדברים בעד נפשם, והתי&quot;ו סימן לנוכח. והנה 
אם הוסיפו וא&quot;ו לדבק הטעם, אף על פי שיֵראה שאחריו נח 
נעלם, כמו {{צ|וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}, לעולם הוא בפתח, להפריש בינו 
שהוא העתיד ובין {{צ|וָאֲדַבֵּר אֶל הָעָם}} {{ק|([[יחזקאל כד יח]])}} שהוא עבר, על כן נקמץ. 
וכן משפט {{צ|אִם תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ}} {{ק|([[ירמיהו טו יט]])}}, {{צ|וַאֲסוֹבְבָה}} {{ק|([[שה&quot;ש ג ב]])}}. ודע כי לעולם 
לא יתכן היות סימן אינ&quot;ת חסר מהמלה, על כן טעה רבי יהודה 
המדקדק שאמר כי אל&quot;ף {{צ|וָאֲחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים וָאַבֶּדְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח טז]])}} הוא 
אל&quot;ף השורש, וחסרו אל&quot;ף המשרת בעבור התחברות שני אלפי&quot;ן כי 
יכבד על הלשון מקראו, והדבר הפוך, כי אל&quot;ף השרש הוא 
החסר, כחסרון אל&quot;ף ממלת {{צ|מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}. 

והנה אשוב להזכיר המלכים המורכבים. דע כי תנועת 
קמץ גדול מורכבת מחולם ומפתח גדול, על כן 
היא צורתו כצורת שניהם, כי נקמץ מהם. גם {{נ|הפה|הפא}} נקמץ 
בקריאתו, ואיננו פתוח בפתח גדול כאשר אנחנו קורין אותו 
במקומות האלה, רק אנשי טיבריא גם חכמי מצרים ואפריקא 
יודעים לקרוא הקמץ הגדול. ולא יתכן להיות אחריו דגש כלל,
רק אם יהיה חטוף, כמו {{צ|רׇנּוּ שָׁמַיִם}} {{ק|([[ישעיהו מד כג]])}}, {{צ|חׇגִּי יְהוּדָה}} {{ק|([[נחום ב א]])}}, כי בתחלה 
היה ראוי להיותו על משקל {{צ|רוֹמְמוּ}}. גם ימצא במלת ציווי 
בחולם, כמו {{צ|סֹבּוּ צִיּוֹן}} {{ק|([[תהלים מח יג]])}}, {{צ|סֹבִּי עִיר}} {{ק|([[ישעיהו כג טז]])}}, רק לעולם יהיה מלעיל 
בעבור החולם והדגש הבא אחריו. על כן היא ההעמדה בנוח 
נעלם, יהיה במכתב או לא יהיה, כי העקר הוא 
המבטא. על כן שי&quot;ן {{צ|שָׁמַר}} קמוץ בקמץ גדול. וכן כל מלה 
{{עמוד|קלו ב}}
{{נ|שהיא|ד&quot;ו=}} בפתח גדול בעבור שאחריו נח נראה, כמו {{צ|פַּר}} גם {{צ|חַטַּאת}}, 
אם יהיה סמוך יעמוד כמשפטו, ואם איננו סמוך בטעם 
העניין יקמץ בקמץ גדול, להפריש בין הסמוך ואשר הוא 
עומד בעצמו. וכן משפט כל {{צ|יָם}}, אולי השתנה {{צ|יַם סוּף}}, כי {{צ|סוּף}} 
הוא שם תואר ל{{צ|יַם}}, או כמו פעול, כמו {{צ|מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג 
לֵב}} {{ק|([[משלי יד יד]])}}, {{צ|כִּי מֻלִים הָיוּ}} {{ק|([[יהושע ה ה]])}}, כאשר אפרש. והנה {{צ|וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ}} {{ק|([[שמות יב ו]])}} קמוץ 
כמשפט, רק {{צ|וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח}} {{ק|([[שמות יב כא]])}} הוא פתוח, כי היה ראוי 
להיות תחת השי&quot;ן חרק, כמו {{צ|שִׁמְרוּ}}, רק נרחב בעבור אות 
הגרון הבא אחריו, כי כן משפטם כאשר אפרש עוד. 

השורק מורכב מן החולם ומן החירק, על כן היא 
נקודה בתוך הוא&quot;ו, בעבור היות החולם 
עליון והחירק שפל. ובמקום שאין שם וא&quot;ו ישימו צורתו שלש 
נקודות, האחת בעבור החולם, והשנית בעבור החירק, 
והשלישית בעבור האמצעית ההווה בתוך הוא&quot;ו כראוי. כי 
המלה היא חסרת הוא&quot;ו. {{נ|או|ד&quot;ו=כי}} בא ה&quot;א תחת וא&quot;ו, כמו {{צ|שֻׁפְּכֻה 
{{נ|אֲשֻׁרָי|ד&quot;ו: אסורי}}}} {{ק|([[תהלים עג ב]])}},
כי אותיות אהו&quot;י מתחלפים נעלמים גם נראים, 
כאשר אפרש. ואין ספק כי {{צ|שֻׁפְּכֻה}} הוא וא&quot;ו במבטא, כיו&quot;ד {{צ|יָדָיו 
וְרַגְלָיו}} {{ק|([[שופטים א ו]])}}, שהם באל&quot;ף נעלם במבטא, על כן הם קמוצים כולם, כי 
המבטא עיקר גדול. ונקרא 'שורק' מגזרת {{צ|שָׁרְקוּ}} {{ק|([[איכה ב טז]])}}, כי כן הוא. 
ויש שיקראוהו 'קיבוץ פום'. והנה מצאנו אל&quot;ף נוסף בסוף 
המלה אחרי הוא&quot;ו: {{צ|וְלֹא אָבוּא שְׁמוֹעַ}} {{ק|([[ישעיהו כח יב]])}}, {{צ|הֶהָלְכוּא אִתּוֹ}} {{ק|([[יהושע י כד]])}}. ואין 
צורך במבטא לאל&quot;ף, גם לא בשרש. ואיננה כן ה&quot;א {{צ|יָדֶיהָ}} 
ו{{צ|רַגְלֶיהָ}}, כי אחריה אל&quot;ף נח נעלם, ונמצא {{צ|וְאַתִּיקֶיהָא}} {{ק|([[יחזקאל מא טו]])}}, על 
כן היא הה&quot;א קמוצה בקמץ גדול. וכן משפט {{צ|יָדֶיךָ}}, {{צ|יָדְךָ}}. {{צ|{{נ|הִנְּכָה|ד&quot;ו: הנך}} 
רֹאֶה {{נ|בְּעֵינֶיךָ|ד&quot;ו וכ&quot;י: בעיניכה}}}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ב]])}}, {{צ|צִוִּיתִי אֹתָכָה}} {{ק|([[שמות כט לה]])}}, בה&quot;א, כי משפט הה&quot;א והאל&quot;ף 
{{עמוד|קלז א}}
שבסוף המלה במבטא הוא שוה, על כן אמרו כי אותיות {{נ|הנוח|ד&quot;ו=הנח}} 
הם ארבעה והם אהו&quot;י, ואותיות המשך כנגד המבטא הם 
או&quot;י לבדם, רק כנגד המקרא הם ארבעה. ובעבור גודל 
מעלתם היה השם הנכבד והנורא מהם.

הקמץ הקטן מורכב מן החולם ומן החירק. ויש 
הפרש בין השורק ובינו, כי הוא נוטה לחולם, 
וכן יורו חכמי דקדוק לשון ישמעאל, והקמץ הקטן נטוי 
אל החירק. על כן צורתו שתי נקודות, ונעשו כן להפריש בינו 
ובין השוא כי יתכן ששמו השוא שתי נקודות שוות בעבור 
היות לגלגל העליון שתים תנועות והן התנועות הגדולות. 
ולא שמוהו נקודה אחת שלא יתערב עם החירק. 
ונקרא 'קמץ קטן' בעבור שיש אחריו לעולם נח נעלם, כיו&quot;ד 
יֵדַע יִשְׂרָאֵל {{ק|(ראה [[הושע ט ז]])}}, {{צ|יֵרָאֶה כׇּל זְכוּרְךָ}} {{ק|([[שמות כג יז]])}}. ובעבור היות כל 
{{צ|בֶּן}} סמוך בשלוש נקודות, כמו {{צ|בֶּן בְּלִיַּעַל}} {{ק|([[ש&quot;א כה יז]])}}, {{צ|בֶּן בִּכְרִי}} {{ק|([[ש&quot;ב כ א]])}}, הוצרכו 
להיות כל {{צ|בֵּן}} שהוא מוכרת בטעם העניין בקמץ קטן, כמו 
{{צ|וַתֵּלֶד בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב}} {{ק|(ראה [[בראשית ל ז]] ובמנחת שי שם, ו[[בראשית ל יט|שם פסוק יט]])}}, ואם הוא במקף, כי {{צ|שֵׁנִי}} תואר למלת 
{{צ|בֵּן}}. על כן אל&quot;ף אפעל, כמו {{צ|אֶשְׁלַח}}, {{צ|אֶזְכֹּר}}, בפתח קטן, 
בעבור שיש אחריו נח נראה. וכן משפט {{צ|יְדֵיכֶם}}, {{נ|{{צ|יְדֵיהֶם}},|ד&quot;ו=}} {{צ|יְדֵיהֶן}}. 
רק כל לשון יחידה באחרונה שיש אחריו כ&quot;ף הנוכח, לעולם 
הוא בקמץ קטן, כמו {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|רַגְלֵךְ}}, ואין זר אתנו. כי הנה 
בקמץ גדול יש מלות זרות שבאו פתוחות, כי הנה שְׁמָרָנוּ 
הרי&quot;ש קמוץ, שְׁמָרָתַם – {{צ|כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, רק {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}. והכלל: כל 
מפעל שהוא עם סימן לשון יחיד מדבר באחרונה שהוא נו&quot;ן 
ויו&quot;ד, לעולם הוא פתוח, כן מצאנוהו. וכן מלות רבות בשמות 
שהן על משקל {{צ|אֶרֶץ}}, כמו {{צ|סֵפֶר}} שהוא בקמץ קטן והוא האמת, וככה רבים. 
{{עמוד|קלז ב}}
והנה אחרים רבים על משקלו והאות הראשון בפתח קטן, 
כמו {{צ|חֶסֶד}} ו{{צ|צֶדֶק}} ועוד, שיש מהם שישתנו לקמץ גדול במקום 
אתנח וסוף פסוק, כמו {{צ|חָסֶד}}, ויש מהם שלא ישתנה, כמו {{צ|תֶּבֶן}} 
ו{{צ|צֶדֶק}}; ויש שישתנה מהם כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}}, וכן {{צ|כֶּסֶף 
כָּסֶף}} {{ק|([[מ&quot;ב כה טו]])}}, ויש גם מקומות שלא ישתנו הם בעצמם, כמו {{צ|וְעַל 
רִגְעֵי אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|נֶחְפָּה בַכֶּ֑סֶף}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}. וכאשר יסמכו יש מהם בפתח גדול, 
כמו {{צ|גֶּפֶן}} – {{צ|שָׂם גַּפְנִי}} {{ק|([[יואל א ז]])}}; ויש בחירק, כמו {{צ|צִדְקִי}}, {{צ|סִפְרִי}}, ויש בפתח 
קטן באותיות הגרון: {{צ|וְחֶלְדִּי כְאַיִן}} {{ק|([[תהלים לט ו]])}}; ויש בפתח גדול, כמו {{צ|חַסְדִּי}}, 
{{צ|אַרְצִי}}, והוא הרב; גם יש בחירק והוא המעט, כמו {{צ|הָעֶבֶד 
הָעִבְרִי}} {{ק|([[בראשית לט יז]])}}. ודע כי הפרש גדול יש בין בנייני הפעלים ובין 
השמות, כי הם יבואו על משקלים משונים אין קץ להם אצלנו, 
ולא כן משקלי הפעלים כאשר אפרש לך, על כן נלמוד 
משקל פועל אחד ממשקל פועל אחר, ולא נלמוד משקל שם 
משם אחר. וכל אות שהוא קודם יו&quot;ד לשון רבים שהוא 
סמוך, לעולם הוא בקמץ קטן, בעבור שיש אחריו נח נעלם. 
ואם היה סוף המלה ה&quot;א נח נעלם, והמלה שֵם איננו עבר או 
עתיד, אם הוא סמוך הטעם כפי העניין הנו בקמץ קטן, כמו 
{{צ|וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, ואם הוא מוכרת הנו בפתח קטן, כמו {{צ|וּמִקְנֶה 
רַב}} {{ק|([[במדבר לב א]])}}. ואם סוף המלה אל&quot;ף לעולם יהיה נח נעלם, על כן לא 
יהיה לעולם תחת האות שהוא לפניו פתח גדול כי אם קמץ 
גדול. ואם המלה מלרע יהיה בקמץ קטן, כמו {{צ|וְעַתָּה יֵרֶ֣א 
פַרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מא לג]])}}, ואם היה מלעיל יהיה פתח קטן, כמו {{צ|וַ֝יֵּ֗דֶא עַל 
כַּנְפֵי רוּחַ}} {{ק|([[תהלים יח יא]])}}.

הפתח הקטן מורכב מקמץ קטן ופתח גדול, וכן 
קריאתו בארץ מזרח. והנה צורתו שתי נקודות, 
{{עמוד|קלח א}}
להורות על הקמץ הקטן, ושמו נקודה אחת תחתיהם 
באמצעית כאילו הוא גלגל קטן, כאשר הראיתיך כי הפתח 
הגדול הוא כנגד תנועת הגלגל. ורובי הפתח הקטן להיות 
אחריו נח נראה שהוא השוא. והנה סוף כל התנועה נח נראה 
או נעלם, על כן לעג רבי משה הכהן הספרדי ז&quot;ל 
על רבי יהודה המדקדק בעבור שאמר בספרו {{ק|([[שלשה ספרי דקדוק/ספר אותיות הנוח (ראב&quot;ע)/מאמר א|אותיות הנוח תחילת מאמר א]])}} כי העבריים 
לא יחלו בנח ולא ישלימו בנע. והדין עם רבי משה הכהן, 
כי אין כח במדבר כי אם כן. והנה אם היה סוף המלה אל&quot;ף, 
לעולם יהיה נח נעלם. ואם ה&quot;א, וקודם ממנה פתח גדול, 
לעולם יהיה נח נראה, כי מפיק יהיה בה&quot;א, ופירושו: מוציא, בעבור 
שהיה נסתר, ונראה. וזה תוכל להכיר, {{נ|כי|ד&quot;ו=}} אם הה&quot;א שהוא באחרונה 
הוא שרש, לעולם יהיה פתח כמשפט כל חבריו, ואם היה 
הה&quot;א סימן הנקבה שאיננה נמצאת, כמו {{צ|יָדָהּ}}, לעולם יהיה קמוץ 
בקמץ גדול, להפריש בין ה&quot;א השרש וה&quot;א המשרת, ואין צורך 
להזכיר כי אם היה הה&quot;א בסוף נח נעלם כי עם קמץ גדול 
יהיה, בין שיהיה הה&quot;א סימן נקיבה כה&quot;א {{צ|עָשְׂתָה}}, {{צ|בָּנְתָה}}, ובין 
שיהיה {{נ|נוסף|ד&quot;ו=בסוף}}, כמו {{צ|אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר}} {{ק|([[תהלים פה ט]])}}, ובין שיהיה שרש, כה&quot;א 
{{צ|עָשָׂה}}. ואם היתה תנועת חולם עם הה&quot;א והוא שורש, לעולם 
יהיה נח נראה, ויוסיפו בקריאה אל&quot;ף פתוחה, ועל כן יכתבו 
פתח בין האות שהוא קודם הה&quot;א ובין הה&quot;א, כמו {{צ|אֱלוֹהַּ}}, {{צ|גָּבֹהַּ}}.
ואם טען טוען: איך נקרא אות שאיננו כתוב; יש להשיב: למה 
אנו קוראים {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} ביו&quot;ד ואינה בכתוב, שלא תמצא זאת 
המלה בכל המקרא ביו&quot;ד (רק חמש), ובעבור החירק הכתוב בין 
הלמ&quot;ד והמ&quot;ם אנחנו קוראים היו&quot;ד, כן קבלנו מאבותינו. 
ועוד כי לא היינו יודעים זה מכח הלשון ודרך הסברה לולי 
{{עמוד|קלח ב}}
הקבלה מה טעם היו&quot;ד, אף על פי שרבים אמרו להורות על 
שתים, רק היינו יודעים בלא קבלה כי אותיות הגרון ירחבו 
וירחיבו אשר לפניהם, כאשר אפרש. על כן טעו סופרי אלה 
המקומות שישימו תחת ה&quot;א {{צ|גָּבֹהְַּ}} שוא, כי אין צורך. הלא 
תראה כי אין מנהג לשום תחת רי&quot;ש {{צ|וַיֹּאמֶר}} שוא, כי ידוע 
הוא שהמלה לא תפסוק כי אם על שוא נראה והוא נח, אם אין 
האות מאותיות יהו&quot;א. רק המנקדים יש להם מנהג לנקד שוא 
תחת תי&quot;ו {{צ|עָשִׂיתְ}} שהוא לשון נקבה, שלא יתערב עם לשון 
זכר, וכן במלות {{צ|כַּף יֶרֶךְ}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, ו{{צ|יָדַיִךְ}} והדומה להם. ואם טען טוען: 
למה הוצרכו לשום שוא, כי הנה אם לא מצאנו תחת תי&quot;ו {{צ|עָשִׂית}} 
קמץ גדול, ידענו כי יקרא בשוא נראה והוא נח, כי הוא סוף 
המלה; יש להשיב: הנה אות השי&quot;ן יוכיח, כי הנקודה ישימנה 
בתחילתו או קרוב מסופו, שהוא תחלת השין {{ק|[נ&quot;א: השן]}} השלישי, כן 
מנהג חכמי טבריא, והם העיקר, כי מהם היו אנשי המסורת, 
ואנחנו מהם קבלנו כל הנקוד, אולי עשו כן שלא יחשוב אדם 
כי שכח המנקד ויסתפק לו. והנה לפי דעת אלה הסופרים 
ראוי לשום תחת ה&quot;א {{צ|גָּבֹהַּ}} שלש נקודות זאת אחר זאת 
במערכת אחת, האחת בעבור המפיק, והשתים סימן השוא. 
וכאשר אמרתי במלת {{צ|גָּבֹהַּ}} שהוא בחולם, כן אומר במלת 
{{צ|הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה}} {{ק|([[ישעיהו ז יא]])}} שהוא בקמץ קטן, גם כן {{צ|יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי}} {{ק|([[ש&quot;ב כב כט]])}} שהוא עם חירק, 
ולא מצאנו ה&quot;א להיותו ככה עם שורק, כחבריו {{צ|מַדּוּעַ}}, {{צ|אָנוּחַ}}. 
והאומרים תָּמוּהַּ ונָגוּהַּ הם תועי לב, בעבור שלא יתכן להיות 
פעול מהפעלים העומדים שאינם יוצאים, כאשר אפרש. 

וכבר אמרתי כי ימצא עם החולם ה&quot;א נח נעלם, כמו 
{{צ|שְׁלֹמֹה}}, {{צ|פַּרְעֹה}}, {{צ|כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות לב כה]])}}, {{צ|אֶת קוֹל הָעָם 
{{עמוד|קלט א}}
בְּרֵעֹה}} {{ק|([[שמות לב יז]])}}, גם בשרק, כמו {{צ|לֹא יִקְרְחֻה קׇרְחָה}} {{ק|([[ויקרא כא ה]])}}. ואם סוף המלה 
וא&quot;ו וקודם הוא&quot;ו יו&quot;ד שהוא סימן לשון רבים, הנה הוא נראה, 
כמו {{צ|יָדָיו}} ו{{צ|רַגְלָיו}}, ולעולם הוא קמוץ בקמץ גדול. ואם אין 
שם יו&quot;ד והוא&quot;ו עיקר, כמו {{צ|קָו}}, הנה הוא פתח גדול אם הוא סמוך, 
ואם איננו סמוך יהיה קמוץ כמשפט. גם יבוא בקמץ קטן וא&quot;ו 
נראית, כמו {{צ|שָׁלֵו הָיִיתִי}} {{ק|([[איוב טז יב]])}}, {{צ|בְּכִסְלֵו}} {{ק|([[זכריה ז א]])}}. ולעולם לא יהיה הוא&quot;ו בסוף 
נח נעלם, כי אם בחולם או בשורק, כמו {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|רַגְלוֹ}}, {{צ|עָשׂוּ}}, 
{{צ|בָּנוּ}}. והנה של החולם סימן לשון יחיד שאיננו נמצא, ושל 
השורק סימן לשון רבים, חוץ ממלת {{צ|וַיִּשְׁתַּחוּ}}.

והנה אבאר לך דעתי בזאת המלה, אף על פי שלא יוכל מבין 
להבין דברי אם לא יקרא הבניינים כאשר יש עם 
לבבי לפרש אותם בזה הספר. יש פעלים שהם על משקל 
רביעיים אף על פי שהם שלישיים, כמו {{צ|תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים}} {{ק|([[ירמיהו יב ה]])}}, {{נ|שהוא|ד&quot;ו=והוא}} 
על משקל תְּכַרְסֵם, כי אלו היה הה&quot;א נוסף כה&quot;א {{צ|תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר 
תִּהְיֶה}} {{ק|([[איוב יא יז]])}}, היה קמוץ בקמץ גדול. והעד, שאמרו מלת הפועל 
{{צ|מְתַחֲרֶה בָאָרֶז}} {{ק|([[ירמיהו כב טו]])}}, וידענו כי גם זה הה&quot;א נוסף הוא בשרש, רק 
שמוהו כמו עקר. ואין לטעון {{נ|ממלת|ד&quot;ו=על מלת}} {{צ|אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים}} {{ק|([[תהלים לז א]])}}, כי 
הם על שתי דרכים, כאשר ימצאו כן פעלים רבים. וכן מלת 
{{צ|שַׁאֲנָן}}, ואף על פי שהנו&quot;ן האחרון נוסף, הנו חשוב כשורש, 
ואמרו {{צ|יַחַד אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ}} {{ק|([[איוב ג יח]])}}, והעתיד אֲשַׁאֲנֵן, כי לא יתכן 
להיות פועל עבר ולא יהיה לו עתיד, והפועֵל מְשַׁאֲנֵן. וככה 
משפט {{צ|רַעֲנָן}}. על כן לא תמצא מלת {{צ|שַׁאֲנַן}} או {{צ|רַעֲנַן}} בכל 
המקרא בנו&quot;ן אחד. וכן משפט {{צ|אֶשְׁתַּחֲוֶה}}, כי הוא&quot;ו הוא תחת 
ה&quot;א שהוא שורש, כי {{צ|שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם}} {{ק|([[חבקוק ג ו]])}} הוא על משקל עָשׁוּ. 
והנה כן {{צ|לֹא שָׁלַוְתִּי}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}. ועוד אפרש כי אותיות יהו&quot;א יתחלפו. 
{{עמוד|קלט ב}} 
והוצרכו העברים להחליף הה&quot;א שהוא שרש בסוף המלה, כאשר 
יהיה באמצעית המלה, בוא&quot;ו או ביו&quot;ד, בעבור כי הה&quot;א איננו 
מאותיות המשך, והנה ה&quot;א {{צ|אֶשְׁתַּחֲוֶה}} {{ק|([[תהלים ה ח]])}} כאלו הוא עיקר על משקל 
המרובעים, כמו אֶתְכַּרְסֵם, והתאחר התי&quot;ו בעבור השי&quot;ן שהוא אות השריקה, 
כאשר אפרש. והעד שאין הה&quot;א נוסף במלת {{צ|אֶשְׁתַּחֲוֶה}} רק על 
דרך שהזכרתי: שאיננו קמוץ כמשפט כל נוסף. ועוד שמצאנו 
{{צ|וְהִשְׁתַּחֲוָה}} {{ק|([[יחזקאל מו ב]])}}, ואין מנהג הה&quot;א לעולם שיהיה נוסף בפועל עבר, 
אם לא היה סימן לשון נקבה. והנה וא&quot;ו {{נ|{{צ|וַיִּשְׁתַּחוּ}}|תיקון בד&quot;ו=וישתחוו}} כמו עיקר,
והעלימוהו עבור היותו סוף המלה להקל על הלשון, והעד 
שאמרו על לשון רבים {{צ|וַיִּשְׁתַּחֲווּ}}, ושמו המלה מלעיל שלא 
יתערב זה הוא&quot;ו עם סימן לשון רבים. ואל יטעון טוען כי 
הנה כמו {{צ|בְּרוֹשִׁים מִשְּׂנִיר בָּ֣נוּ לָ֔ךְ}} {{ק|([[יחזקאל כז ה]])}}, דע כי לא באה המלה 
מלעיל רק בעבור שהוא טעם {{ק|[נ&quot;א: שהוטעם]}} הטעם במלה שהיא אחריה 
בראשיתה, כמו {{צ|שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָ֣כַר לָ֔נוּ}} {{ק|([[תהלים קלו כג]])}}. ואין כן במלת {{צ|וַיִּשְׁתַּחוּ(ו)}}
ואם אמר: הנה {{צ|הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָ֑הוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}; גם זאת איננה טענה, כי 
בעבור האתנח שבה המלה מלעיל כמשפט, ואין כן מלת 
{{צ|וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מז לא]])}}. ואם אמר: הנה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל־עֲוֹנֹ֨ת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}};
התשובה כי הנה הפעלים השניים היו כן להפריש ביניהם ובין 
השלישיים בעלי הה&quot;א באחרונה, כמו {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}}. והיו&quot;ד 
האחרונה, אם היה סימן יחיד מדבר בעד נפשו, הנה קודם היו&quot;ד 
חירק והיו&quot;ד נח נעלם, כמו {{צ|יָדִי}}, {{צ|רַגְלִי}}. ואם היה לשון רבים 
סמוך אל אחר, גם הוא יהיה נח נעלם, ויהיה בקמץ קטן, כמו {{צ|יְדֵי 
נָשִׁים}} {{ק|([[איכה ד י]])}}, {{צ|רַגְלֵי חֲסִידָו}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}}. ואם יסמכנו המדבר אל נפשו, אז יהיה היו&quot;ד 
נראה, כמו {{צ|עֵינַי תִּרְאֶינָּה בָּהּ}} {{ק|([[מיכה ז י]])}}, והנה יהיה האות שהוא לפניו 
פתוח בפתח גדול בעבור שיש אחריו נח נראה. רק אם היה 
{{עמוד|קמ א}}
באתנח או בסוף פסוק ישוב אז קמץ גדול כמשפט כל 
הפתוחים. ואם היה היו&quot;ד תמורת אות עיקר, כיו&quot;ד {{צ|יַעֲלֹז 
שָׂדַי}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}}, הנה יהיה האות שהוא קודם היו&quot;ד קמוץ בקמץ גדול, כי 
הוא על משקל {{צ|חָכָם}}, והנה הוא תואר השם. כי העברים 
הפרישו בין כל פעל עבר ובין שם התואר, כמו {{צ|בְּנִי אִם חָכַם 
לִבֶּךָ}} {{ק|([[משלי כג טו]])}}, שהכ&quot;ף פתוח בפתח גדול כמשפט, בעבור שיש אחריו 
נח נראה. ואין מלה זרה במקרא חוץ מארבעה, כי אינם 
באתנח ולא בסוף פסוק והם קמוצים, והם {{צ|אַרְיֵה שָׁאָ֖ג}} {{ק|([[עמוס ג ח]])}},
{{צ|כִּי הוּא טָרָ֖ף}} {{ק|([[הושע ו א]])}}, ו{{צ|שָׁפָט}} של {{תיקון גירסה|שמשון {{ק|([[שופטים טז לא]])}}|שמואל {{ק|([[ש&quot;א ז יז]])}}}}. ואין מלת {{צ|טָרָף בְּפִיהָ}} {{ק|([[בראשית ח יא]])}} כמו
הם, כי היא שם, ואין כמוה מזה השורש. גם כן עשו בשמות, 
כמו {{צ|עָשָׁן}}, שהשי&quot;ן קמוץ להפריש בינו ובין כאשר יהיה סמוך,
ואם היה פתוח הנו פועל עבר: {{צ|וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ}} {{ק|([[שמות יט יח]])}}. והנה
היו&quot;ד לא יהיה נעלם באחרונה כי אם אחר חירק או קמץ 
קטן, ולא יהיה נראה כי אם אחר פתח גדול, כמו {{צ|עֵינַי}}. ובאתנח 
וסוף פסוק יהיה קמוץ בקמץ גדול. ויהיה נראה בשמות עם
{{נ|חולם|ד&quot;ו=חולים}}, לא בפעלים, כמו {{צ|הוֹי גּוֹי חֹטֵא}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}. ועם שורק יהיה 
בפעולים {{נ|מבעלי|ד&quot;ו=מפעלי}} הה&quot;א: {{צ|כׇּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי}} {{ק|([[שמות לח כד]])}}, {{צ|וּבְזוּי עָם}} {{ק|([[תהלים כב ז]])}}. והנה לא
יהיה היו&quot;ד נראה בסוף המלה בחירק ובקמץ קטן ובפתח קטן.

== 2 ==

=== 2.1 ===

ואחר שדברתי על התנועות אדבר על המשקלים. והם על
שני דרכים. 

הדרך {{נ|האחת|ד&quot;ו=האחד}} משקל בעלי הדקדוק, 
שישקלו לעולם תנועה כנגד תנועה היא התנועה בעצמה 
והניקוד שווה. ואם היה במלה האחת אות משרת, צריך 
שיהיה כמו אותו האות המשרת במלה האחרת, בין שיהיה
בראש המלה או באחריתה. וכל המדקדקים הסכימה דעתן
לשקול כל המלות שיש להם עבר ועתיד מגזרת 'פעל', בעבור
{{עמוד|קמ ב}}
שאמרו כי {{צ|שָׁמַר}} ו{{צ|הָרַג}} ו{{צ|אָכַל}} פעלים הם. ואני רדפתי אחריהם,
אף על פי שאדע כי זאת המלה שהיא 'פעל' איננה נכונה 
לשקול עליה כל המלות שיש להם עבר ועתיד, בעבור
שהוצרכו לומר 'בניין הִפְעִיל', וזה הבניין מזאת הגיזרה
איננו בלשון הקדש. והקשה 'בניין פִּעֵל הדגוש', ואין העי&quot;ן דגוש.
ועוד כי שקלו המרובע כמו כִּרְסֵם על פִּעְלֵל, ואיך ישקל 
מרובע על משולש. וככה דרכם: אמרו כי {{צ|שָׁמַר}} על משקל
פָּעַל, כי תחת השי&quot;ן קמץ גדול כאשר יש תחת פ&quot;א פָּעַל, ותחת 
מ&quot;ם {{צ|שָׁמַר}} פתח כאשר יש תחת עי&quot;ן פָּעַל. והנה הנח הנראה שהוא
תחת הרי&quot;ש, אף על פי שאיננו כתוב, {{נ|הוא|ד&quot;ו=}} כמו הנח הנראה שהוא
תחת למ&quot;ד פָּעַל, על כן יקראו השי&quot;ן 'פ&quot;א הפעל', כי הוא כנגדו,
ויקראו המ&quot;ם 'עי&quot;ן הפעל', ויקראו הרי&quot;ש 'למ&quot;ד הפעל'. והנה
{{צ|שָׁמְרוּ}} על משקל פָּעֲלוּ, {{צ|שָׁמַרְתִּי}} – פָּעַלְתִּי. ואותיות 
אינ&quot;ת שהן סימן העתיד: {{צ|אֶשְׁלַח}} כמו אֶפְעַל, {{צ|יִשְׁלַח}} כמו יִפְעַל.
והנה האות הנוסף הוא שוה. ומשקל {{צ|אֶשְׁמֹר}} –
אֶפְעֹל, ו{{צ|נִשְׁמַר}} – נִפְעַל, ו{{צ|הִשְׁתַּמֵּר}} – הִתְפַּעֵל, והאמת 
הִפְתַּעֵל, רק לא יכולנו לומר הִפְתַּעֵל, בעבור שלא יתאחר
התי&quot;ו כי אם עם אותיות השריקה. והם הפעלים השניים לא
ישקלו במלת פעל. אף על פי שהסכימה דעת כל המדקדקים 
כי אין פועל רק משלש אותיות, אין כן דעתי כאשר אפרש.
{{צ|וַיִּשְׁמְרוּ}} – וַיִּפְעֲלוּ, {{צ|וַתִּשְׁמֹרְנָה}} – וַתִּפְעֹלְנָה, {{צ|יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ}} {{ק|([[במדבר ו כד]])}} –
יְפָעֶלְךָ יְיָ וְיִפְעֲלֶךָ. וכאשר עשו המדקדקים בפעלים, גם 
כן עשו בשמות, אמרו כי {{צ|אֶרֶץ}} על משקל פֶּעֶל, {{צ|גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}}
כמו פְּעַל, {{צ|גִּבּוֹר}} כמו פִּעוֹל, {{צ|זִכְרוֹן}} – פִּעְלוֹן, {{צ|זִכָּרוֹן}} – פִּעָלוֹן,
{{צ|תִּפְאֶרֶת}} – תִּפְעֶלֶת, {{צ|תִּפְאָרָה}} – תִּפְעָלָה,
{{צ|תִּלְבֹּשֶׁת}} –
{{עמוד|קמא א}}
תִּפְעֹלֶת, {{צ|מִשְׁמָר}} – מִפְעָל, {{צ|מִשְׁמַרְתִּי}} – מִפְעַלְתִּי, {{צ|מִגְדּוֹל 
יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב כב נא]])}} – מִפְעוֹל, {{צ|מַגְדִּיל}} {{ק|([[תהלים יח נא]])}} – מַפְעִיל.

והנה יש לך להשמר {{נ|שתדע|ד&quot;ו=}} אי זה אות הוא משרת ואי זה {{נ|הוא|ד&quot;ו=}} עקר,
כמו {{צ|הֵתֶל}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}} שהוא על משקל פֵּעֵל, והנה הֵתֵלוּ 
משקלו פֵּעֵלוּ, כי הה&quot;א היא עיקר. ואין כן {{צ|הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו ז כו]])}},
כי הה&quot;א נוסף בתוספת ה&quot;א הִפְעִיל. וכן {{צ|וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת 
אֶת הָאִשָּׁה}} {{ק|([[קהלת ז כו]])}}, על משקל פּוֹעֵל, ואין {{צ|מוֹצֵא רוּחַ}} {{ק|([[תהלים קלה ז]])}} כמוהו, כי
הוא מגזרת {{צ|הוֹצִיא}}, רק הוא על משקל מפעל, כי {{נ|הנוח|ד&quot;ו=הנח}} נעלם
{{נ|הוא|ד&quot;ו=}} תחת פ&quot;א {{נ||ד&quot;ו=כפ&quot;א}} מֹפְעֵל שהוא נח נראה. וכן אמרו {{נ|כי משקל|ד&quot;ו=במשקל}}
יֵדַע יִשְׂרָאֵל {{ק|(ראה [[הושע ט ז]])}} קרוב ממשקל יפעל, כי יש נח נעלם אחר
היו&quot;ד תחת היו&quot;ד שהוא שורש, כאשר אפרש עוד. ורבים
השתבשו בפעלי הכפל, כמו {{צ|תָּמִים}}, שנמצא פועל עבר: {{צ|כִּי אִם 
תַּם הַכֶּסֶף}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, וכן מן {{צ|דָּלְלוּ וְחָרְבוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט ו]])}} – {{צ|דַּל}}, והנה אמרו שמשקלו
פַּע שהוא חסר למ&quot;ד, והנכון שהוא חסר עי&quot;ן. 

=== 2.2 ===

והדרך השנית של משקל הפעלים והשמות היא {{נ||ד&quot;ו=על}}
דרך בעלי החרוזים. ושוה הוא במשקל איזו 
תנועה שתהיה, או שיהיה האות שורש או נוסף, אינם חוששין,
כי לא ישמרו רק מספר התנועות. והשוא המתנועע עם
התנועה שהיא אחריו קוראין אותו 'יתד'. ושוה הם בעיניהם
בַמשקל {{צ|גְּבָרִים}} כמו {{צ|חֲמֹרִים}}, כי הפתח החטוף לא הוסיף על
השוא המתנועע, רק יקרא גם הם יתד. וכן {{צ|וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם 
חֳמָרִם}} {{ק|([[שמות ח י]])}}, שהוא קמץ חטוף, וכן {{צ|אֶל הֲכִינוֹתִי לוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א טו יב]])}}, שהוא פתח
קטון חטוף. וזה משקל חכמי לשוננו להיות החרוז מרובע,
ויהיו השלשה הראשונים באחרונה על אותיות שווים, כמו
{{צ|נְדֹד הֵסִיר אוֹנִי / וְהִבְהִיל רַעְיוֹנִי / וְשָׂם פִּי וּלְשׁוֹנִי / 
{{עמוד|קמא ב}}
אֲסוּרִים בַּזִּיקִים}}. והנה עִקר כל אחד יתד וארבע תנועות.
ויש מי שיחסר האחד, כמו {{צ|קְרָא סֵפֶר הַיְסוֹד / יְגַלֶּה לָּךְ כׇּל סוֹד / 
שְׂפַת הָעִבְרִיִּים}}. ויש משקל אחר והוא מרובע ואין בו יתד 
והוא קל, וכן הוא ארבע תנועות כל אחד: {{צ|אֶשָּׂא מַעְנֶה / 
אַגִּיד מִשְׁנֶה / עַד כִּי אֶבְנֶה / בִּנְיַן דַּעַת}}. ויש מי שיעשה 
זה מרובע ולא ישמור רק אחריתו, כמו {{צ|לוּ שָׁאַלְתִּי / מֵאָז גֶּפֶן / 
מֵרֹב יָמִים / עָלְתָה נִצָּהּ}}. ויש משקל אחר מרובע בתוספת 
שוא נע על כל אחד ואחד, כמו {{צ|שְׁבָחָה בְּחִכִּי / וְשִׁירָה 
בְּעֶרְכִּי / אֲתַנֶּה לְמַלְכִּי / בְּפַחַד וְאֵימָה}}. ויש מרובע 
גדול מזה, והוא שתי תנועות ויתד ושתי תנועות, כמו {{צ|שׁוֹגֶה 
בְּחֵן יַלְדוּת / עוּרָה וְאַל תִּישַׁן / כִּי כׇּל יְמֵי שַׁחְרוּת / כָּלוּ 
כְּמוֹ עָשָׁן}}. ויש מי שיוסיף על זה המרובע שוא מתנועע, 
כמו {{צ|אֱמֶת אֵל אֱמֶת אַתָּה / וְאִם לֹא רְאִיתִיךָ / וְאוּלָם בְּרֹב 
טוּבְךָ / בְּכׇל עֵת חֲזִיתִיךָ}}. ויש משקל אחר והוא יתד 
ושתי תנועות ויתד ושתי תנועות, כמו {{צ|תְּבֹרַךְ יָהּ אֲדוֹן 
עוֹלָם / בְּפִי כׇּל הַיְּצוּר כֻּלָּם}}. ויש מי שהוסיף על זה 
המשקל באחרונה יתד ותנועה, כמו {{צ|אֲצוּלָה מִכְּבוֹדוֹ אֵל 
בְּרָאָךְ / וְעַל אַרְבַּע דְּמוּת חַיּוֹת נְשָׂאָךְ}} {{ק|(ראב&quot;ע, [[אצולה מכבודו אל בראך]])}}. 

והנה רבי שלמה הספרדי מנוחתו כבוד חבר שירים 
על שני המשקלים, והם {{צ|זְמַן בּוֹגֵד אֲסָרַנִי 
בְּפִידוֹ / עֲדֵי אַחִי הֱמִירַנִי בְּבִגְדוֹ}}. ויש משקל אחר: שתי 
תנועות ויתד ושתי תנועות, והוא כמו {{צ|נֶפֶשׁ אֲשֶׁר עָלוּ שְׁאוֹנֶיהָ / 
אָנָה תְּשַׁלַּח רַעֲיוֹנֶיהָ}}. ויש שהוסיפו שוא מתנועע על תחלתו, 
כמו {{צ|אֲלֵיכֶם בְּנֵי תוֹרָה וְתוֹפְשֶׂיהָ / עֲלֵיכֶם לְגַלּוֹת אֶת כְּמוּסֶיהָ}}.
ויש שיוסיפו על משקל {{צ|נֶפֶשׁ אֲשֶׁר עָלוּ שְׁאוֹנֶיהָ}} תנועה באחרונה, 
{{עמוד|קמב א}}
כמו {{צ|בִּימֵי יְקוּתִיאֵל אֲשֶׁר נִגְמָרוּ / אוֹת כִּי שְׁחָקִים לַחֲלֹף 
יוּצָרוּ}}. רק בחרוזים האחרים ישים תחת התנועה הנוספת חצי 
החרוז יתד, וכן הוא: {{נ||ד&quot;ו: בסוף}} {{צ|אֶרְאֶה פְּנֵי תֵבֵל יְדִידַי זֹעֲפִים / 
יִתְנַכְּרוּ אֵלַי וְלֹא נִכָּרוּ}}. ויש משקל אחר, והוא שתי תנועות ויתד 
ותנועה ויתד ותנועה, והוא {{צ|נִחַר בְּקׇרְאִי גְּרוֹנִי / דָּבַק לְחִכִּי 
לְשׁוֹנִי}} {{ק|(ראב&quot;ע, [[ניחר בקראי גרוני]])}}. ויש משקל אחר והוא תנועה ויתד ושתי תנועות ויתד 
ותנועה, כמו {{צ|נִגְדְעָה קֶרֶן עֲדִינָה / הִיא גְּבֶרֶת כׇּל מְדִינָה}}. ויש 
מרובע שהוא שתי תנועות ויתד ושתי תנועות ויתד, כמו {{צ|מַה לָּךְ 
יְחִידָה תֵּשְׁבִי / דּוּמָם, כְּמֶלֶךְ בַּשְּׁבִי / כַּנְפֵי רְנָנִים תֶּאֱסֹף / 
וּכְנַף יְגוֹנִים תִּסְחֲבִי}} {{ק|(רשב&quot;ג, [[מה לך יחידה]])}}. אף על פי שלא עשה כהוגן במלת תֵּשְׁבִי, 
כי השי&quot;ן הוא נח נראה והוא הניעו בעבור המשקל.

ויש מרובע אחר שהוא שתי תנועות ויתד ותנועה ויתד, רק בסוף 
החרוז ישים תחת היתד האחרון תנועה, וכן בחצי החרוז
הראשון, לא כן בחרוזים האחרים, כמו {{צ|גֶּבֶר אֲשֶׁר דָּת וְחֹק / חָרַת 
עֲלֵי לִבּוֹ / יִשְׂמַח בְּדַעְתּוֹ כְּגִ/בּוֹר עֵת שְׁלֹף חַרְבּוֹ // לַחְקֹר 
יְסוֹד סוֹד צְפַנְ/תִּיו יַעֲלֶה אֶל מְעוֹן / מַדָּע, {{נ|וְיַשְׁקִיף|ד&quot;ו=ונשקיף}} בְּעֵין / שֵׂכֶל 
בְּאֶשְׁנַבּוֹ}}. ובעבור היות זה המשקל כבד בלשון הקדש 
ובעבור היתדות, הוצרך בעל החרוזים להפסיק מלת {{צ|כְּגִבּוֹר}} 
וכן {{צ|צְפַנְתִּיו}}, כי לא יזיק, כי חרוז אחד הוא. ויש משקל אחר
והוא הקשה שבכולם, והוא תנועה ויתד ותנועה ויתד, כמו
{{צ|אֶדְרְשָׁה חַסְדְּךָ / כִּי אֲנִי עַבְדְּךָ / אֶעֱרֹךְ נֶגְדְּךָ / מַהֲלָל נֶחֱמָד}}.
והחרוזים שיש להם {{נ|נועם|ד&quot;ו=טעם}} נגינות ראויים להיות משקל כל 
חרוז וחרוז שוה. אולי יטעון טוען לאמר: מה טעם 
להיות המשקלים כאשר אמרת, והנה אני אעשה משקלים
אין קץ להם, כי אשים יתד אחר יתד ואוסיף או אגרע מהם;
{{עמוד|קמב ב}}
אולי זה הטוען יקיץ משנת אוולתו וילמד חכמת הערביים,
אז ידע בראיות גמורות למה נבחרו אילו {{נ|המשקלים|ד&quot;ו=השקלים}} ולא 
אחרים ותנוח דעתו עליו. והנה נתתי לך כלל שתוכל 
להבין אי זה חרוז הוא שקול או אי זה הוא נשבר. 

== 3 ==

=== 3.1 ===

שער האותיות. 

יש מחלוקת בין הקדמונים {{ק|([[סנהדרין כב א]])}} אם זה המכתב שהוא בידינו
אם הוא כתב עברי; כי מלה אַשּׁוּרִית יש מי שהוציאה
מגזרת {{צ|אַשּׁוּר}}, ויש {{נ|שאמר|ד&quot;ו=שאומרים}} שהוא מאושר באותיותיו,
ועל זה אסמוך. והנה מצאנו סדר האותיות בספר תהילות,
גם במשלי; גם במגילת איכה, רק שהפ&quot;א קודם לעי&quot;ן. 
והנה יש לנו לספר בתחלה מוצאי האותיות כאשר הם 
כתובים בספר יצירה. 

והנה אותיות הגרון הם ארבע, והם א&quot;ח ה&quot;ע. והקדמנו 
בַסימן החי&quot;ת קודם {{נ|הה&quot;א|ד&quot;ו=העי&quot;ן}} בעבור שיקשה על 
המדבר לחבר חי&quot;ת עם עי&quot;ן, גם לא ימצאו נחברים בלשון 
הקדש. ואם טען טוען: הלא כתוב {{צ|וּשְׁמוֹ יַרְחָע}} {{ק|([[דה&quot;א ב לד]])}}; יש להשיב כי
הוא עבד מצרי, ונקרא כן בלשון מצרים ולא בלשון הקדש. 
וארבעה אותיות החיך, והם גיכ&quot;ק. וחמשה אותיות הלשון, 
והם דטלנ&quot;ת. וחמשה בֵינות השיניים, ויקראו 'אותיות השריקה', 
והם ז&quot;ס שר&quot;ץ, או הפוך הסימן: ז&quot;ץ שר&quot;ס. וארבעה אותיות
השפה, והם ב&quot;ו מ&quot;ף. וחכם גדול בדקדוק לשון ישמעאל
חִבר ספר בדקדוק הלשון, ושם הספר 'ספר העין' בעבור כי
ממנו החל, כי העי&quot;ן הוא האות היוצא בתחלה מהגרון. רק 
{{עמוד|קמג א}}
החי&quot;ת והעי&quot;ן הם קשים, ואין באותיות הגרון יותר קל מהאל&quot;ף.		
ואין צורך לומר המלה כולה, רק {{נ|עם|ד&quot;ו=אם}} תנועה תחתיה.

=== 3.2 ===

והנה מצאנו האל&quot;ף שיבא נח נעלם אחר כל תנועה, על
כן הושם בראש האותיות. וכן הוא: {{צ|מָצָא}}, {{צ|קָרָא}}, 
הנו בקמץ גדול, {{צ|בְּרֵאשִׁית}} הנו עם קמץ קטן, {{צ|וְאוֹרִיד כַּאבִּיר}} {{ק|([[ישעיהו י יג]])}}
הנו עם פתח גדול, {{צ|תָּבוֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶא}} {{ק|([[איוב ד ה]])}} הנו עם פתח קטן,
{{צ|רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם}} {{ק|([[שמות יב ב]])}} הנו עם חירק, {{צ|רֹאשׁ וְזָנָב}} {{ק|([[ישעיהו ט יג]])}} הנו עם חולם,
ועם שורק, כמו {{צ|מְסָעֵף פֻּארָה}} {{ק|([[ישעיהו י לג]])}}. וטעם אחר: כי האל&quot;ף סימן
המדבר והנו ראוי להיותו ראש לכל האותיות. 

ודע כי כל גשם הוא מורכב – על דעת אנשי שיקול הדעת –
מעצמים רבים, כי אין עצם נראה כי אם הגשם. והנה
האל&quot;ף הוא כגשם, כי הוא העיקר, ונקרא כן שהוא מורכב
מאֶלף עצמים, והטעם רבים.

והנה צורת האל&quot;ף כגשם בן אדם שיש לו ראש וגוף
ויד ורגל. והנה האל&quot;ף היא נמצאת עיקר כאל&quot;ף 
אָבַד, אָכַל. ותשוב וא&quot;ו במלת {{צ|אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, כי 
במלת {{צ|יֹאמַר}}, {{צ|נֹאמַר}}, {{צ|תֹּאמַר}}, אף על פי שהאל&quot;ף מתחלף בוא&quot;ו 
במבטא איננו במכתב כי אם אל&quot;ף. והנה נמצא {{צ|וְלַעֲמָשָׂא 
תֹּמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט יד]])}} בלא אל&quot;ף כתוב, כי סמכו על המבטא. ויש אל&quot;ף חסר
מהבניין {{נ|הכבד|ד&quot;ו=}}, כמו {{צ|שֶׁקֶר מֵזִין}} {{ק|([[משלי יז ד]])}}; ובבניין הכבד הדגוש, כמו {{צ|מַלְּפֵנוּ 
מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}. ונמצא אל&quot;ף המדבר נעלם, והוא {{צ|וַאעַנֶּה אֶת 
זֶרַע דָּוִד}} {{ק|([[מ&quot;א יא לט]])}}. ויש אל&quot;ף בראש המלה רק בשמות נוסף, כמו {{צ|אֲנַחְנוּ}},
{{צ|[וּ]בְאֶזְרוֹעַ{{ק|(ך)}}}} {{ק|([[ירמיהו לב כא]])}}. ויש אל&quot;ף בפועל נוסף, והוא כמו {{צ|וְהֶאֶזְנִיחוּ 
נְהָרוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט ו]])}}. ויש אל&quot;ף בתוך המלה תחת אות הכפל, והוא {{צ|אֲשֶׁר 
בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ}} {{ק|([[ישעיהו יח ב]])}}. ויש שהוא חסר בסוף המלה כאל&quot;ף
{{עמוד|קמג ב}}
כִּסֵּא אמרו {{צ|עַל כֵּס יָהּ}} {{ק|([[שמות יז טז]])}}. והנה אנחנו מצאנו {{צ|כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}},
והנה האל&quot;ף שורש. ויש אל&quot;ף בסוף המלה תחת ה&quot;א, כמו
{{צ|שְׁגִיאוֹת}} {{ק|([[תהלים יט יג]])}}, {{צ|תְּלוּאִים}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}, {{צ|קְרֶאןָ לִי מָרָא}} {{ק|([[רות א כ]])}}. וכבר הזכרתי כי {{צ|מֵחֲטוֹ 
לִי}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}} בלא אל&quot;ף. גם נמצא {{צ|מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה}} {{ק|([[דברים יא יב]])}} בלא אל&quot;ף. ונמצא
יו&quot;ד במקומו כאשר הוא נכון במבטא: {{צ|לְדֹר רִישׁוֹן}} {{ק|([[איוב ח ח]])}}. ויש 
ה&quot;א תחת אל&quot;ף, כמו {{צ|אֲדֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|הֲדֹרָם}} {{ק|([[דה&quot;ב י יח]])}}, {{צ|אֶדֶר}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}} – {{צ|הֶדֶר}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}}, ורבים 
כן. ולפי דעת רבים יש {{צ|הוֹי}} כמו {{צ|אוֹי}}, כמו {{צ|הוֹי גִּבּוֹרִים}} {{ק|([[ישעיהו ה כב]])}}, 
{{צ|הוֹי אֹמֵר לְאָב}} {{ק|([[ישעיהו מה י]])}}. וטעם 'יש': בעבור שימצא {{צ|הוֹי}} לשבח וכאילו 
הוא לשון קריאה, והוא מגזרת הָוַה: {{צ|הוֹי הוֹי וְנֻסוּ}} {{ק|([[זכריה ב י]])}}, 
{{צ|הוֹי צִיּוֹן הִמָּלְטִי}} {{ק|([[זכריה ב יא]])}}. 

ודע כי בחשבון, הנה החמשה בעבור שהוא חשבון עגול, וכן הששה, וכן העשרה כי הם תחלת כלל העשרות, והיודע חשבון הודו יבין זה. והנה אותיות אהו&quot;י הם עיקר. וכבר הזכרתי אל&quot;ף {{צ|וְאַתִּיקֶהָא}} {{ק|([[יחזקאל מא טו]])}}, וכן ראוי להיות אחרי כל ה&quot;א. והנה אומר לך כלל באל&quot;ף: {{נ|יש|ד&quot;ו=}} שהיא חסירה במקומות רבים, כאל&quot;ף {{צ|וָאַבֶּדְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח טז]])}}, ובאמצע כמו {{צ|אִם לֹא שֵׁרִיתִיךָ לְטוֹב}} {{ק|([[ירמיהו טו יא]])}}, ובסוף: {{צ|בִּרְחֹץ הֲלִיכַי בְּחֵמָה}} {{ק|([[איוב כט ו]])}}. והיא מתחלפת בה&quot;א, כאל&quot;ף {{צ|אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}}, {{צ|אָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ}} {{ק|([[ישעיהו כח כח]])}}, {{צ|אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}}, {{צ|יֶתֶר הָאָמוֹן}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}}, {{צ|מָצָאתִי אוֹן לִי}} {{ק|([[הושע יב ט]])}}. ויתחלף ביו&quot;ד והפך הדבר, כמו {{צ|וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סא ו]])}}, שהוא מגזרת {{צ|אֶת יְיָ הֶאֱמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים כו יז]])}}; {{צ|אַשְּׁרוּ חָמוֹץ}} {{ק|([[ישעיהו א יז]])}} טעמו יַשְּׁרוּ – {{צ|כׇּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט קכח]])}}. ובסוף המלה: {{צ|נְשׂוּי פֶּשַׁע}} {{ק|([[תהלים לב א]])}}, כמו נְשׂוּא עון. ויאמר רבי משה הכהן כי {{צ|לֹא תֵשָׁם}} {{ק|([[בראשית מז יט]])}} חסר אל&quot;ף מגזרת {{צ|תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן}} {{ק|([[הושע יד א]])}}; וכמוהו {{צ|אַל תֵּחַד כְּבֹדִי}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}. ויאמר רבי יהודה המדקדק כי {{צ|וְהַבָּמוֹת תִּישָׁמְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ו ו]])}} {{עמוד|קמד א}} יתכן היות היו&quot;ד תחת אל&quot;ף, ויפה אמר. והנה האל&quot;ף ישרת בראש המלה סימן מדבר יחיד זכר או נקיבה, ולא ישרת בסוף רק אם היה תחת ה&quot;א שהוא סימן לשון נקבה, כמו {{צ|גָּבְהָא קֹמָתוֹ}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}. ואמר רבי יהודה המדקדק כי כמוהו {{צ|{{נ|כְּעֶגְלָה דָּשָׁא|ד&quot;ו=כְּעֶגְלָא דָשָׁה}}}} {{ק|([[ירמיהו נ יא]] עי&quot;ש)}}. והנה בא אחריו רבי מרינוס – גם הוא היה מדקדק גדול – וילעג על האומרים שהמלה מגזרת {{צ|תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, כי אלו היה כן היתה דְּשֵׁאָה, כמו {{צ|אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי}} {{ק|([[רות א כא]])}}. ואני אלעג עליו, כי מה הטעם לעגלה שתדוש, ואף כי עם מלת {{צ|תָפוּשׁוּ}}, והנה חבירו {{צ|וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק}} {{ק|([[מלאכי ג כ]])}}. רק המלה מגזרת דֶּשֶׁא, והטעם שהיא רועה דֶּשֶׁא ואין עליה עבודה. וזה דקדוק המילה: דע כי שם התואר לשון יחיד זכר הוא דָּשֵׁא על משקל מָלֵא, והנה האל&quot;ף נח נעלם, וכאשר רצו להוסיף סימן הנקבה גם הוא ה&quot;א נח נעלם, התחברו שנים נחים נעלמים, על כן חסרו האחד ונקמץ השי&quot;ן להורות על לשון הנקבה. וכמוהו מלת {{צ|יוֹצֵא}} ליחיד זכר, והנה אמרו {{צ|כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט}} {{ק|([[קהלת י ה]])}}, אף על פי שהיה ראוי להיותו יֹצְאָה. והחליפו הה&quot;א בתי&quot;ו ואמרו {{צ|וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת}} {{ק|([[בראשית כד טו]])}}. ובעבור היות האל&quot;ף נעלם היתה המלה מלרע, כי מנהג כל פועל אם יהיה לשון נקבה יחידה בה&quot;א {{נ|להיותו|ד&quot;ו=להיותה}} מלרע, כמו {{צ|הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ}} {{ק|([[ישעיהו מז ח]])}}; ואם היא בתי&quot;ו הנה יהיה מלעיל, כמו {{צ|מֻשְׁלֶ֣כֶת}} {{ק|([[מ&quot;א יג כד]])}}, אוֹיֶ֫בֶת, שׁוֹמֶ֫רֶת. וכן מקרה {{נ|מלת|מלה}} {{צ|אַחַת}}, כאשר אפרש באות הדל&quot;ת. 

וקודם שאזכיר שאר האותיות אומר דבר כלל בכל, כי כל טעם שאני אומר בצורת האותיות ובשמותם, גם אשר אמרתי בצורת השבעה מלכים ושמותם, לא קבלתיו מרב {{עמוד|קמד ב}} ולא למדתיו מספר, רק {{נ|הוא|ד&quot;ו=}} דרך {{נ|סברא|ד&quot;ו=סברה}}, ויתכן המשכיל הבא אחרי שיוציא גם כן הוא טעמים לאשר הזכרתי יותר נכונים מהטעמים שלי. לכן אנכי החלותי לסקל האורח, ישמע חכם ויוסף לקח. 

והנה אומר כי אותיות הגרון הם ארבעה. וכבר הסכימה דעת מחבר לשון הקודש להיות חצי האותיות עיקרים לעולם, והסימן ק&quot;ט צ&quot;ח גז&quot;ע ספר&quot;ד; וחצי האותיות פעם עיקרים ופעם משרתים, והסימן כשתי&quot;ל א&quot;ב המו&quot;ן, כאשר הוא שמי. והנה בעבור היות האל&quot;ף והה&quot;א קלים על הלשון שמום משרתים, ולא כן החי&quot;ת והעי&quot;ן, על כן נשארו עִקרים. ואשר יורה על זה: ששמו עיקרים כל האותיות שהן יוצאות בֵּינוֹת השיניים בעבור היותם כבדים, חוץ מהשי&quot;ן שהוא הקל שבהן. ובעבור שעזבו רובי אלה הוצרכו לשום רובי אותיות השפה משרתים, ומאותיות החיך בחרו החצי שהם הקלים, ומאותיות הלשון קרוב מחציים. ועוד אומר כי הנכון בעיני שזה המכתב שהוא בידינו היום הוא כתב עברי, בעבור כי מצאתי שיחליפו הה&quot;א בתי&quot;ו כאשר יסמכו המלה, כמו {{צ|חׇכְמָה}}, אמרו {{צ|חׇכְמַת לֵב}} {{ק|([[שמות לה לה]])}}, והנה אין הה&quot;א קרוב ממוצא התי&quot;ו, רק הלשון במעלה השלישית מהגרון כנגד האותיות; והנה הוא לפי דעתי בעבור המכתב, שהוסיפו על הה&quot;א מה שיורה על שהוא סמוך כי הוא אחריו, והנה שב תי&quot;ו. הלא תראה כי יש לנו חמש אותיות שהם כפולות במכתב, והנה האחד כ&quot;ף, והנה הוא בצורת סמוך שאינו עומד בעצמו, ולא כן בי&quot;ת, בעבור שיש יתרון בקו שהוא למטה, וכן יש יתרון בקו הראשון של גימ&quot;ל, והדל&quot;ת והה&quot;א והוא&quot;ו והזי&quot;ן והחי&quot;ת {{עמוד|קמה א}} והטי&quot;ת עומדים. והנה בעבור היות הכ&quot;ף כן השיבו מה שהיה ברוחב אל האורך בסוף המלה להורות על סוף המלה. גם המ&quot;ם הִנַּהּ סמוכה, ובסוף סגרו המ&quot;ם להורות על סוף המלה, וככה משפט הנו&quot;ן ומשפט הפ&quot;א והצד&quot;י. 

=== 3.3 ===

האות הנקרא בי&quot;ת, יתכן שתקנו המחבר אחר האל&quot;ף 
בעבור שאין רחוק מאותיות הגרון יותר 
מאותיות השפה, ואין ראוי לשום אות אחר אות ושניהם 
ממוצא אחת. והנה כן אחרי הה&quot;א שם הוא&quot;ו ואחרי העי&quot;ן 
הפ&quot;א. ואף על פי ששם טי&quot;ת אחרי החי&quot;ת, גם הוא רחוק 
מהגרון, כי הוא בשלישית כפי מוצא האותיות. והנה זה האות 
יורה על דבר שיש תוכו אחר, והנה הוא כטעם בַּיִת, כמו 
'ראובן בָּעִיר', {{צ|(ויהי) יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם}}}} {{ק|([[בראשית נ כב]])}}. ויש בי&quot;ת שטעמו בכלי, כמו 
{{צ|בְּאֶבֶן יָד}} {{ק|([[במדבר לה יז]])}}. ויש שטעמו בַּעֲבוּר, כמו {{צ|וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה}} {{ק|([[הושע יב יג]])}}. 
ויש תחת מ&quot;ם, כמו {{צ|וְהַנּוֹתָר בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם}} {{ק|([[ויקרא ח לב]])}}, ויש בי&quot;ת נוסף, כמו
{{צ|יַעַן וּבְיַעַן}} {{ק|([[ויקרא כו מג]])}}, {{צ|בָּרִאשׁוֹנָה}} הנו {{נ|כמו|ד&quot;ו=}} רִאשׁוֹנָה. ויש בי&quot;ת הטעם חסר,
כמו {{צ|כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים}} {{ק|([[שמות כ יא]])}}, וכמו {{צ|הַנִּמְצָא בֵית יְיָ}} {{ק|([[מ&quot;ב יב יא]])}}. ולפי דעתי 
שחסרוהו בעבור שכל דבר ודבר צריך למקום ולזמן, על כן 
יאחזו דרך קצרה. והנה הבי&quot;ת ישרת בראשית המלה ולא
באחריתה. וחבירי הבי&quot;ת הוא&quot;ו והכ&quot;ף והלמ&quot;ד, כי יאמר בְּשִׁמְעוֹן,
לְשִׁמְעוֹן, וְשִׁמְעוֹן, כְּשִׁמְעוֹן, התנועה שוה בכולם. ואין כן 
תנועת המ&quot;ם, כי לעולם היא בחירק – מִשִּׁמְעוֹן, או בקמץ קטן
אם אחריו אחד מהאותיות שלא ידגשו והם אחהע&quot;ר כאשר
אפרש. ועם שי&quot;ן יהיה בפתח קטן ואחריו דגש לעולם. ואיננו
כן הדגשות שהוא אחר מִשמעון, כי הדגשות בא לחסרון 
נו&quot;ן מִן, כי יבולע הנו&quot;ן בראש ובאמצע ובסוף כאשר אפרש,
{{עמוד|קמה ב}}
ואין צורך להזכיר הבי&quot;ת שהוא בראש או בסוף ובאמצע 
עיקר, כמו {{צ|בֵּרַךְ}}, {{צ|גִּבּוֹר}}, {{צ|עָרַב}}. ויש בי&quot;ת במלות הטעם שלא
נוכל להסירה אף על פי שאיננה עיקר, כמו {{צ|בַּעֲבוּר}}. והנה 
לפי {{נ|הסברה|ד&quot;ו=הסברא}} נקרא כן בעבור הטעם שהזכרתי, וככה צורתו 
מעט נוטה לבית. 

=== 3.4 ===

אות גימ&quot;ל. הנה זה האות מהשנית במוצאי האותיות, 
שהוא הראשון מבעלי החיך, ובעבור 
היותו כבד על הלשון עזבוהו שורש לעולם. ואל יקשה
בעיניך בעבור שנמצא {{צ|וְגִלְגַּלְתִּיךָ}} {{ק|([[ירמיהו נא כה]])}}, {{צ|וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה}} {{ק|([[ישעיהו יז יג]])}}, 
שהוא כמו {{צ|כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א יד י]])}}; כי זה הדבר כפל
הוא, כפ&quot;א {{צ|וְנַאֲפוּפֶיהָ}} {{ק|([[הושע ב ד]])}}, ומלת {{צ|סְחַרְחַר}} {{ק|([[תהלים לח יא]])}}, {{צ|פְּתַלְתֹּל}} {{ק|([[דברים לב ה]])}}, {{צ|חֳמַרְמָרוּ}} {{ק|([[איכה א כ]])}}, {{צ|פְּקַח־קוֹחַ}} {{ק|([[ישעיהו סא א]])}}. 
וכן {{צ|תְּשַׂגְשֵׂגִי}} {{ק|([[ישעיהו יז יא]])}} שהוא מן {{צ|יִשְׂגֶּה}} {{ק|([[תהלים צב יג]])}}, {{צ|מְטַלְטֶלְךָ}} {{ק|([[ישעיהו כב יז]])}} מן {{צ|וַיָּטִלוּ}} {{ק|([[יונה א ה]])}}. 
וכן ימצא חסר בכפל, כמו {{צ|חַג}} שעקרו חָגַג, כמו {{צ|אֹכְלִים 
וְשֹׁתִים וְחֹגְגִים}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}}, על כן נדגש גימ&quot;ל {{צ|חָגִּי יְהוּדָה}} {{ק|([[נחום ב א]])}}, להתבלע 
אות הכפל בו, ועוד אפרשנו. והנה זה האות לא ישרת בראש
או בסוף; ואין צורך להזכיר האמצעי, כי לא יתכן לשום 
המשרת בו עד שלא יתערב, כי אם בראש או בסוף. על
כן טעה החושב כי שנים סימנים – האחד בראש והשני בסוף – 
יתכנו, והנסמן אחד. הוא האומר כי יש אל&quot;ף חסר והוא {{צ|בְּטֶרֶם 
אֶצׇּרְךָ בַבֶּטֶן}} {{ק|([[ירמיהו א ה]])}}, שהוציאו {{נ|מגזרת|ד&quot;ו=מגרת}} אוֹצָר. ולא אמר כלום, רק הוא
מגזרת יָצַר, כאשר אפרש באותיות הנוח בהזכירי דרך 
הבניינים. ואמר כי כמוהו {{צ|וְאָרוֹתִי אֶת בִּרְכוֹתֵיכֶם}} {{ק|([[מלאכי ב ב]])}}, אמר כי 
האל&quot;ף סימן המדבר ואל&quot;ף {{צ|אָרוּר}} איננו. היש טפשות כזאת,
איך יאמר האומר וְאֶשְׁמַעְתִּי, רק יאמר וְאֶשְׁמַע, אם הוא לעתיד
הנו בשוא נע, וְשָׁמַעְתִּ֫י מלרע לעתיד, כי אם היה מלעיל
{{עמוד|קמו א}}
יהיה עבר. והנה {{צ|וְאָרוֹתִי}} כמו {{צ|וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}. רק
ימצאו השנים הסימנים בפעלים היוצאים לא בעומדים, 
כמו {{צ|יְיָ יִשְׁמׇרְךָ מִכׇּל רָע}} {{ק|([[תהלים קכא ז]])}}, {{צ|וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו}} {{ק|([[שמות כא לו]])}}, ובהגיעי 
לפעלים אז אפרש זה. וטעם גימ&quot;ל יתכן היותו מלשון השלמה
ושילום הדבר, וקרוב מגזרת {{צ|וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}. וצורתו קרובה
מצורת הבי&quot;ת וכאילו נשלם הבַּיִת הבנוי מאלף מלבן או אבן,
על כן אחריו דל&quot;ת. 

=== 3.5 ===

[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:רבי אברהם אבן עזרא]]</text>
      <sha1>d2uuc56ltcpczyjn7u3kglxq372i31y</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756317</id>
    <revision>
      <id>3087556</id>
      <timestamp>2026-10-07T12:00:06Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>[3087424] צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון), התשפ&quot;ז-2026</comment>
      <origin>3087556</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="18374" sha1="k60v4axp4fuq7ujgij2vl3y8lii2uwf" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון), התשפ״ז–2026}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ז, 120|צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12539.pdf}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:מבוא}}
בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)#סעיף 9|סעיף 9(ג)}} {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)|לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש״ל–1970}} (להלן – החוק), אני מצווה לאמור:
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:סעיף|1|הגדרה}}
{{ח:ת}} בצו זה, ”בסיס המשכורת“ – משכורת קובעת כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)#סעיף 8|בסעיף 8 לחוק}}, בהפחתת רכיבים אלה:
{{ח:תת|(1)}} החלק השנים עשר מקצובת הביגוד השנתית;
{{ח:תת|(2)}} החלק השנים עשר מקצובת ההבראה השנתית;
{{ח:תת|(3)}} הסכום הנדרש לצורך השלמה לשכר מינימום והפרשי הוראת השעה, המשולמים לפי {{ח:חיצוני|חוק שכר מינימום|חוק שכר מינימום, התשמ״ז–1987}};
{{ח:תת|(4)}} רכיבי שכר שתחילת הזכאות לתשלומם היא מיום כ׳ בטבת התשע״ו (1 בינואר 2016) ואילך;
{{ח:תת|(5)}} עדכון במשכורת הקובעת שמקורו בצו זה.

{{ח:סעיף|2|תחולה}}
{{ח:ת}} צו זה יחול על מי שפרש כעובד שירותי הביטחון וערב פרישתו דורג בדירוג ההנדסאים והטכנאים.

{{ח:סעיף|3|עדכון המשכורת הקובעת}}
{{ח:ת}} מי שפרש משירות המדינה בתקופה שמיום י״ט בטבת התשע״ג (1 בינואר 2013) עד יום ב׳ בכסלו התש״ף (30 בנובמבר 2019), וערב פרישתו דורג בדירוג כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בסעיף 2}}, תעודכן משכורתו הקובעת לעניין {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)#סעיף 8|סעיף 8 לחוק}}, בעד קצבת החודש הקבוע בכותרת של כל אחד {{ח:פנימי|תוספת|מהחלקים א׳ עד ה׳ שבתוספת}} (להלן – חודש העדכון) ואילך, לפי מועד פרישתו, בסכום הקבוע בטור א׳ לכל חלק, בתוספת סכום שמתקבל מהכפלת השיעור הקבוע בטור ב׳ לכל חלק, בבסיס המשכורת של הגמלאי בערכו נכון לחודש העדכון.

{{ח:סעיף|4|תשלומים למפרע}}
{{ח:ת}} תשלומים בשל עדכון המשכורת הקובעת לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}, בעד תקופה שקדמה למועד כניסתו לתוקף של צו זה, ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה בשיעורים הקבועים {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)#סעיף 9|בפסקאות (א) ו־(ב) לסעיף 9(ג)(3) לחוק}}.

{{ח:קטע2|תוספת|תוספת}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}})}}}}
{{ח:קטע3|תוספת חלק א|חלק א׳}}
{{ח:קטע4||(חודש יולי 2016)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;7.05&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.07%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;14.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.13%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;21.15&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.20%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;28.20&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.26%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;35.25&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.33%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;42.30&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.39%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;49.35&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.46%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע3|תוספת חלק ב|חלק ב׳}}
{{ח:קטע4||(חודש מרץ 2017)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;2.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.03%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;9.90&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.09%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;16.95&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.16%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;24.00&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.22%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;31.05&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.29%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;38.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.36%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;45.15&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.42%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.20&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;59.25&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.55%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;66.30&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.62%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;73.35&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.68%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.41&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;87.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.82%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע3|תוספת חלק ג|חלק ג׳}}
{{ח:קטע4||(חודש יוני 2018)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.81&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.01%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;7.89&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.07%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;14.96&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.14%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;22.04&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.20%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;29.12&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.27%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;36.20&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.34%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;43.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.40%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;50.36&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.47%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;57.44&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.53%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;64.52&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.60%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;71.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.67%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;78.67&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.73%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע3|תוספת חלק ד|חלק ד׳}}
{{ח:קטע4||(חודש אוגוסט 2019)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;5.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.05%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;12.27&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.11%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;19.41&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.18%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;26.54&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.24%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;33.68&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.31%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;40.81&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.38%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;47.95&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.44%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;55.08&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.51%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;62.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.57%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.36&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.64%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;76.49&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.71%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;83.63&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.77%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;90.76&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.84%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע3|תוספת חלק ה|חלק ה׳}}
{{ח:קטע4||(חודש דצמבר 2019)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;3.07&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.03%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;10.20&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.09%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;17.34&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.16%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;24.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.23%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;31.61&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.29%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;38.74&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.36%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;45.88&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.42%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.02&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;60.15&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.55%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;67.29&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.62%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;74.42&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.69%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;88.69&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.82%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;95.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.88%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.96&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.96&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.96&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.96&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.96&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.96&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;102.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:חתימות|כ״א באלול התשפ״ו (3 בספטמבר 2026)}}
* '''בצלאל סמוטריץ׳'''&lt;br&gt;שר האוצר
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>k60v4axp4fuq7ujgij2vl3y8lii2uwf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת מקור:צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)</title>
    <ns>117</ns>
    <id>1756318</id>
    <redirect title="שיחה:צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)" />
    <revision>
      <id>3087557</id>
      <timestamp>2026-10-07T12:00:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה</comment>
      <origin>3087557</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="186" sha1="mkcra6pijboufmo7kxwixnyo2kr10mz" xml:space="preserve">#הפניה [[שיחה:צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)]]</text>
      <sha1>mkcra6pijboufmo7kxwixnyo2kr10mz</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחה:צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ההנדסאים והטכנאים בשירותי הביטחון)</title>
    <ns>1</ns>
    <id>1756319</id>
    <revision>
      <id>3087558</id>
      <timestamp>2026-10-07T12:00:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>דף ריק</comment>
      <origin>3087558</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="0" sha1="phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1" />
      <sha1>phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756320</id>
    <revision>
      <id>3087594</id>
      <timestamp>2026-10-07T18:00:06Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>[3087425] צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון), התשפ&quot;ז-2026</comment>
      <origin>3087594</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="18362" sha1="qjtbe7i6ymsor7hiyb437wz8gn9y8mk" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון), התשפ״ז–2026}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ז, 128|צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12539.pdf}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:מבוא}}
בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)#סעיף 9|סעיף 9(ג)}} {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)|לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש״ל–1970}} (להלן – החוק), אני מצווה לאמור:
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:סעיף|1|הגדרה}}
{{ח:ת}} בצו זה, ”בסיס המשכורת“ – משכורת קובעת כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)#סעיף 8|בסעיף 8 לחוק}}, בהפחתת רכיבים אלה:
{{ח:תת|(1)}} החלק השנים עשר מקצובת הביגוד השנתית;
{{ח:תת|(2)}} החלק השנים עשר מקצובת ההבראה השנתית;
{{ח:תת|(3)}} הסכום הנדרש לצורך השלמה לשכר מינימום והפרשי הוראת השעה, המשולמים לפי {{ח:חיצוני|חוק שכר מינימום|חוק שכר מינימום, התשמ״ז–1987}};
{{ח:תת|(4)}} רכיבי שכר שתחילת הזכאות לתשלומם היא מיום כ׳ בטבת התשע״ו (1 בינואר 2016) ואילך;
{{ח:תת|(5)}} עדכון במשכורת הקובעת שמקורו בצו זה.

{{ח:סעיף|2|תחולה}}
{{ח:ת}} צו זה יחול על מי שפרש כעובד שירותי הביטחון וערב פרישתו דורג בדירוג הקצינים הטכניים.

{{ח:סעיף|3|עדכון המשכורת הקובעת}}
{{ח:ת}} מי שפרש משירות המדינה בתקופה שמיום י״ט בטבת התשע״ג (1 בינואר 2013) עד יום ב׳ בכסלו התש״ף (30 בנובמבר 2019), וערב פרישתו דורג בדירוג כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בסעיף 2}}, תעודכן משכורתו הקובעת לעניין {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)#סעיף 8|סעיף 8 לחוק}}, בעד קצבת החודש הקבוע בכותרת של כל אחד {{ח:פנימי|תוספת|מהחלקים א׳ עד ה׳ שבתוספת}} (להלן – חודש העדכון) ואילך, לפי מועד פרישתו, בסכום הקבוע בטור א׳ לכל חלק, בתוספת סכום שמתקבל מהכפלת השיעור הקבוע בטור ב׳ לכל חלק, בבסיס המשכורת של הגמלאי בערכו נכון לחודש העדכון.

{{ח:סעיף|4|תשלומים למפרע}}
{{ח:ת}} תשלומים בשל עדכון המשכורת הקובעת לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}, בעד תקופה שקדמה למועד כניסתו לתוקף של צו זה, ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה בשיעורים הקבועים {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)#סעיף 9|בפסקאות (א) ו־(ב) לסעיף 9(ג)(3) לחוק}}.

{{ח:קטע2|תוספת|תוספת}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}})}}}}
{{ח:קטע3|תוספת חלק א|חלק א׳}}
{{ח:קטע4||(חודש יולי 2016)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;6.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.07%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;13.93&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.13%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;20.90&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.20%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;27.87&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.26%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;34.84&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.33%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;41.80&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.39%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;48.77&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.46%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.92&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע3|תוספת חלק ב|חלק ב׳}}
{{ח:קטע4||(חודש מרץ 2017)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;2.81&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.03%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;9.78&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.09%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;16.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.16%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;23.72&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.22%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;30.68&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.29%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;37.65&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.36%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;44.62&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.42%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;51.58&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;58.55&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.55%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;65.52&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.62%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;72.49&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.68%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.45&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;86.42&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.82%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;92.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע3|תוספת חלק ג|חלק ג׳}}
{{ח:קטע4||(חודש יוני 2018)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.80&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.01%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;7.79&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.07%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;14.79&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.14%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;21.78&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.20%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;28.78&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.27%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;35.77&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.34%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;42.77&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.40%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;49.76&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.47%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;56.76&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.53%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;63.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.60%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;70.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.67%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;77.74&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.73%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;79.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע3|תוספת חלק ד|חלק ד׳}}
{{ח:קטע4||(חודש אוגוסט 2019)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;5.08&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.05%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;12.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.11%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;19.18&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.18%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;26.23&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.24%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;33.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.31%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;40.33&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.38%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;47.38&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.44%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;54.43&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.51%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;61.48&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.57%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;68.53&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.64%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;75.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.71%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.64&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.77%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.69&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.84%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;93.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע3|תוספת חלק ה|חלק ה׳}}
{{ח:קטע4||(חודש דצמבר 2019)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;3.03&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.03%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;10.08&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.09%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;17.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.16%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;24.18&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.23%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;31.23&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.29%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;38.29&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.36%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;45.34&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.42%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.39&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;59.44&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.55%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;66.49&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.62%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;73.54&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.69%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;80.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;87.64&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.82%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;94.69&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.88%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.74&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.74&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.74&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.74&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.74&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.74&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;101.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:חתימות|כ״א באלול התשפ״ו (3 בספטמבר 2026)}}
* '''בצלאל סמוטריץ׳'''&lt;br&gt;שר האוצר
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>qjtbe7i6ymsor7hiyb437wz8gn9y8mk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת מקור:צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)</title>
    <ns>117</ns>
    <id>1756321</id>
    <redirect title="שיחה:צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)" />
    <revision>
      <id>3087595</id>
      <timestamp>2026-10-07T18:00:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה</comment>
      <origin>3087595</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="182" sha1="iwwoxdn4lhet51dwkumsgaf8ogzhlqk" xml:space="preserve">#הפניה [[שיחה:צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)]]</text>
      <sha1>iwwoxdn4lhet51dwkumsgaf8ogzhlqk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחה:צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג הקצינים הטכניים בשירותי הביטחון)</title>
    <ns>1</ns>
    <id>1756322</id>
    <revision>
      <id>3087596</id>
      <timestamp>2026-10-07T18:00:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>דף ריק</comment>
      <origin>3087596</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="0" sha1="phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1" />
      <sha1>phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם יוסיף כס יה איוה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756323</id>
    <revision>
      <id>3087602</id>
      <timestamp>2026-10-07T18:15:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>ע&quot;פ כ&quot;י פרמה 3005 וכ&quot;י פריז 647.</comment>
      <origin>3087602</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1778" sha1="nwyqx0th2e11rzxe0i3ump0wd3cohys" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
| שם = אלהיכם יוסיף כס יה
| תמונה = 
| כתובית תמונה =
| סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
| תת-סוג = 
| מועד = [[:קטגוריה:פיוטי ברית מילה|שבת וברית מילה]]?
| מחבר = ר' יהודה?
| מיוחס ל =
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון = יקוק אדני{{הערה|כן בכ&quot;י פרמה 3005. בכ&quot;י פריס 647 השורות בסדר אחר ויוצא אקרוסטיכון &quot;יהודא&quot;. ובסדר אחר אפשר להוציא &quot;יהודה אני&quot;.}}
| צורה =
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4580}}
| מנהגים =
| ויקיפדיה =
| אתר הפיוט והתפילה =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''יקוק אדני'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|י}}וֹסִיף כֵּס יָהּ אִוָּה לִגְמוֹר
:{{סי|הָ}}אוֹיֵב תָּם פְּאָרוֹתָיו לִזְמוֹר
:{{סי|וַ}}ייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב כִּסֵּא לִתְמוֹר
:{{סי|ה}}וּכַן בְּחֶסֶד כִּסְאוֹ רַחֲמָיו לִכְמוֹר
:{{סי|אָ}}ז יִמָּלֵא פִי שְׂחוֹק כִּקְטוֹרֶת לִתְמוֹר
:{{סי|דֶּ}}רֶךְ לַעֲבוֹר כְּרוּתֵי בְרִית גְּאוּלִים אֶל הַר הַמּוֹר
:{{סי|נֶ}}צַח יִמְלוֹךְ וְעַמּוֹ יְנַגְּנוּ מִזְמוֹר
:{{סי|יְ}}רוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה יִבְנֶה וְעַמּוֹ יִשְׁמוֹר&lt;noinclude&gt;{{ש}}
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
[[קטגוריה:חתימה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>nwyqx0th2e11rzxe0i3ump0wd3cohys</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087640</id>
      <parentid>3087602</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T21:17:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>Yack67 העביר את הדף [[אלהיכם יוסיף כס יה]] לשם [[אלהיכם יוסיף כס יה איוה]]: טעות</comment>
      <origin>3087602</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1778" sha1="nwyqx0th2e11rzxe0i3ump0wd3cohys" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
| שם = אלהיכם יוסיף כס יה
| תמונה = 
| כתובית תמונה =
| סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
| תת-סוג = 
| מועד = [[:קטגוריה:פיוטי ברית מילה|שבת וברית מילה]]?
| מחבר = ר' יהודה?
| מיוחס ל =
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון = יקוק אדני{{הערה|כן בכ&quot;י פרמה 3005. בכ&quot;י פריס 647 השורות בסדר אחר ויוצא אקרוסטיכון &quot;יהודא&quot;. ובסדר אחר אפשר להוציא &quot;יהודה אני&quot;.}}
| צורה =
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4580}}
| מנהגים =
| ויקיפדיה =
| אתר הפיוט והתפילה =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''יקוק אדני'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|י}}וֹסִיף כֵּס יָהּ אִוָּה לִגְמוֹר
:{{סי|הָ}}אוֹיֵב תָּם פְּאָרוֹתָיו לִזְמוֹר
:{{סי|וַ}}ייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב כִּסֵּא לִתְמוֹר
:{{סי|ה}}וּכַן בְּחֶסֶד כִּסְאוֹ רַחֲמָיו לִכְמוֹר
:{{סי|אָ}}ז יִמָּלֵא פִי שְׂחוֹק כִּקְטוֹרֶת לִתְמוֹר
:{{סי|דֶּ}}רֶךְ לַעֲבוֹר כְּרוּתֵי בְרִית גְּאוּלִים אֶל הַר הַמּוֹר
:{{סי|נֶ}}צַח יִמְלוֹךְ וְעַמּוֹ יְנַגְּנוּ מִזְמוֹר
:{{סי|יְ}}רוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה יִבְנֶה וְעַמּוֹ יִשְׁמוֹר&lt;noinclude&gt;{{ש}}
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
[[קטגוריה:חתימה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>nwyqx0th2e11rzxe0i3ump0wd3cohys</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087653</id>
      <parentid>3087640</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T21:56:23Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3087653</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2192" sha1="qae9fgwk260m8oyavly3wo1bbgexrv1" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
| שם = אלהיכם יוסיף כס יה
| תמונה = 
| כתובית תמונה =
| סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
| תת-סוג = 
| מועד = [[:קטגוריה:פיוטי ברית מילה|שבת וברית מילה]]
| מחבר = 
| מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר מגרמייזא|ר' אלעזר מגרמיזא בעל הרוקח]]{{הערה|כן כתוב בכ&quot;י אוקספורד 1099.}}
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון = יקוק אדני{{הערה|בכ&quot;י פריס 647 השורות בסדר אחר ויוצא אקרוסטיכון &quot;יהודא&quot;. ובסדר אחר אפשר להוציא &quot;יהודה אני&quot;. ע&quot;פ זה ייחסוהו צונץ ודוידזון ל'יהודה' אנונימי.}}
| צורה =
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4580}}
| מנהגים = נאמר בימי הביניים בק&quot;ק אשכנז המערבי.
| ויקיפדיה =
| אתר הפיוט והתפילה =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''יקוק אדני'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|י}}וֹסִיף כֵּס יָהּ אִוָּה לִגְמוֹר
:{{סי|הָ}}אוֹיֵב תָּם פְֹּארוֹתָיו לִזְמוֹר
:{{סי|וַ}}ייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב כִּסֵּא לִתְמוֹר
:{{סי|ה}}וּכַן בְּחֶסֶד כִּסְאוֹ רַחֲמָיו לִכְמוֹר
:{{סי|אָ}}ז יִמָּלֵא פִי שְׂחוֹק כִּקְטוֹרֶת לִתְמוֹר
:{{סי|דֶּ}}רֶךְ לַעֲבוֹר כְּרוּתֵי בְרִית&lt;noinclude&gt;{{הערה|המילים &quot;כְּרוּתֵי בְרִית&quot; חסרות בחלק מהכי&quot;י.}}&lt;/noinclude&gt;  גְּאוּלִים אֶל הַר הַמּוֹר
:{{סי|נֶ}}צַח יִמְלוֹךְ וְעַמּוֹ יְנַגְּנוּ מִזְמוֹר
:{{סי|יְ}}רוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה יִבְנֶה וְעַמּוֹ יִשְׁמוֹר&lt;noinclude&gt;{{ש}}
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:אלעזר מגרמייזא]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>qae9fgwk260m8oyavly3wo1bbgexrv1</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087654</id>
      <parentid>3087653</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T21:58:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3087654</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2225" sha1="4wxhyifs4v6otc5me5joi4c0ho0405x" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
| שם = אלהיכם יוסיף כס יה
| תמונה = 
| כתובית תמונה =
| סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
| תת-סוג = 
| מועד = [[:קטגוריה:פיוטי ברית מילה|שבת וברית מילה]]
| מחבר = 
| מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר מגרמייזא|ר' אלעזר מגרמיזא בעל הרוקח]]{{הערה|כן כתוב בכ&quot;י אוקספורד 1099.}}
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון = יקוק אדני{{הערה|בכ&quot;י פריס 647 השורות בסדר אחר ויוצא אקרוסטיכון &quot;יהודא&quot;. ובסדר אחר אפשר להוציא &quot;יהודה אני&quot;. ע&quot;פ זה ייחסוהו צונץ ודוידזון ל'יהודה' אנונימי.}}
| צורה =
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4579}}, {{אוצר השירה|א-4580}}
| מנהגים = נאמר בימי הביניים בק&quot;ק אשכנז המערבי.
| ויקיפדיה =
| אתר הפיוט והתפילה =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''יקוק אדני'''}}

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|י}}וֹסִיף כֵּס יָהּ אִוָּה לִגְמוֹר
:{{סי|הָ}}אוֹיֵב תָּם פְֹּארוֹתָיו לִזְמוֹר
:{{סי|וַ}}ייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב כִּסֵּא לִתְמוֹר
:{{סי|ה}}וּכַן בְּחֶסֶד כִּסְאוֹ רַחֲמָיו לִכְמוֹר
:{{סי|אָ}}ז יִמָּלֵא פִי שְׂחוֹק כִּקְטוֹרֶת לִתְמוֹר
:{{סי|דֶּ}}רֶךְ לַעֲבוֹר כְּרוּתֵי בְרִית&lt;noinclude&gt;{{הערה|המילים &quot;כְּרוּתֵי בְרִית&quot; חסרות בחלק מהכי&quot;י.}}&lt;/noinclude&gt;  גְּאוּלִים אֶל הַר הַמּוֹר
:{{סי|נֶ}}צַח יִמְלוֹךְ וְעַמּוֹ יְנַגְּנוּ מִזְמוֹר
:{{סי|יְ}}רוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה יִבְנֶה וְעַמּוֹ יִשְׁמוֹר&lt;noinclude&gt;{{ש}}
{{הור|ובדברי קדשך}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:אלעזר מגרמייזא]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>4wxhyifs4v6otc5me5joi4c0ho0405x</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:זוהר מתורגם/חלק א/פד ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1756324</id>
    <revision>
      <id>3087609</id>
      <timestamp>2026-10-07T18:41:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>תומר פנק</username>
        <id>21273</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{דף של זהר|זהר חלק א|פד א|פד ב|פה א|}} {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|דף פד ב}}  ==תרגום לעברית== בגללו, מניין לנו מיהושפט שנתחבר עם אחאב, ואלמלא זכות אבותיו היה נענש שם, שכתוב: &quot;וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט&quot; {{ממ|דברי הימים ב|יח|לא}}, ואז ניצל, שכתוב &quot;וַיְסִיתֵם אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ&quot;...&quot;</comment>
      <origin>3087609</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5551" sha1="ejbfvbrkb9u0n970za919swyo4n02nv" xml:space="preserve">{{דף של זהר|זהר חלק א|פד א|פד ב|פה א|}}
{{קטע זוהר|זוהר חלק ד|דף פד ב}}

==תרגום לעברית==
בגללו, מניין לנו מיהושפט שנתחבר עם אחאב, ואלמלא זכות אבותיו היה נענש שם, שכתוב: &quot;וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט&quot; {{ממ|דברי הימים ב|יח|לא}}, ואז ניצל, שכתוב &quot;וַיְסִיתֵם אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ&quot;, ועל כן לא רצה אברהם ללכת יחד עם לוט, ועם כל זאת לא רצה לוט לחזור מסרחונו, אלא &quot;וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כׇּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם&quot; {{ממ|בראשית|יג|יא}}, ניטל מן הראשון שבעולם, ולא רצה להידבק באמונה שלמה כאברהם.

&quot;אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן&quot; {{ממ|בראשית|יג|יב}}, להידבק במקום האמונה, ולדעת חכמה, להידבק בריבונו. &quot;וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם&quot;, ם אותם הרשעים של העולם שיצאו מתוך האמונה, שכתוב: &quot;וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד&quot; {{ממ|בראשית|יג|יג}}, כל אחד נפרד לדרכו כראוי. משום כך אשריהם אותם החברים העוסקים בתורה ביום ובלילה, וחברותם בקב&quot;ה, ועליהם כתוב: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot; {{ממ|דברים|ד|ד}}.

&quot;וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ&quot; {{ממ|בראשית|יג|יד}}, רבי אבא פתח: &quot;וַיָּקׇם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה' &quot; {{ממ|יונה|א|ג}}, אוי למי שמסתתר מלפני הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו: &quot;הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה' &quot; {{ממ|ירמיהו|כג|כד}}, והוא בא לברוח מלפניו, אלא כתוב: &quot;יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה&quot; {{ממ|שיר השירים|ב|יד}}, &quot;יוֹנָתִי&quot;,  זו כנסת ישראל. &quot;בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע&quot;, זו ירושלים, שהיא עולה על כל העולם, מה סלע היא עליונה וחזקה על הכול, אף ירושלים היא עליונה וחזקה על הכול. &quot;בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה&quot;, זה מקום הנקרא בית קודש הקודשים, לבו של כל העולם, ומשום כך כתוב &quot;בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה&quot;, משום ששם הייתה השכינה מסתתרת, כאישה שהיא צנועה לבעלה ואינה יוצאת מן הבית לחוץ, כמו שנאמר: &quot;אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ&quot; {{ממ|תהלים|קכח|ג}}, כך כנסת ישראל אינה שורה בחוץ ממקומה, בהסתרת המדרגה, אלא בזמן הגלות, שהיא בתוך הגלות, ומשום שהיא בגלות, לשאר העמים יש טובה ושלווה יתרה.

תא חזי, בזמן שישראל שורים על הארץ הקדושה, הכול היה מתתקן כראוי, וכיסא שלם עליהם, ועושים עבודה, ובוקעים אווירי העולם, ועולה אותה עבודה למעלה למקומה, משום שהארץ לא נתקנה לעבודה אלא לישראל לבדם, ומשום כך שאר העמים עובדי עבודה זרה היו מתרחקים, שלא היו שולטים בה כפי שהם עכשיו, משום שלא ניזונו אלא מן התמצית.

ואם תאמר, הרי ראינו כמה מלכים שהיו שולטים בזמן שבית המקדש היה קיים על העולם, תא חזי, בבית ראשון, עד שלא טימאו ישראל את הארץ, לא היו שולטים שאר העמים עובדי עבודה זרה, אלא ניזונו מן התמצית, ובה היו שולטים, ולא כל כך, כיוון שחטאו ישראל וטימאו את הארץ, אז כביכול דחו את השכינה ממקומה, והתקרבה למקום אחר, ואז שלטו שאר העמים, וניתן להם רשות לשלוט.

תא חזי, על ארץ ישראל אינו שולט ממונה אחר, אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, ובשעה שחטאו ישראל והיו מקטירים לאלילים אחרים בתוך הארץ, כביכול נדחית השכינה ממקומה, ומושכים ומקטירים לקשר אליל אחר בתוך השכינה, ואז ניתן להם שלטון, משום שהקטרה היא קשר, היא להתקשר, ואז שלטו שאר העמים, ובטלו הנביאים, וכל אותם הדרגות העליונות לא שלטו בארץ, ולא הוסר שלטונם של שאר העמים, משום שהם משכו את השכינה אליהם, ועל כן בבית שני הרי השלטון של שאר העמים לא הוסר, וכל שכן בגלות, שהשכינה אצל שאר העמים, במקום שבו ממונים אחרים שולטים, ומשום כך כולם יונקים מן השכינה שהתקרבה אליהם, ועל</text>
      <sha1>ejbfvbrkb9u0n970za919swyo4n02nv</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:Biblia Hebraica.pdf/985</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1756325</id>
    <revision>
      <id>3087611</id>
      <timestamp>2026-10-07T18:51:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Sije</username>
        <id>2668</id>
      </contributor>
      <comment>על פי דף [[דברי הימים ב א/טעמים]] - קרדיט בדף &quot;גרסאות קודמות&quot; שם</comment>
      <origin>3087611</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3005" sha1="ftkd8lv2q5fk2obthzfwxs167kd4uj5" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;Sije&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;{{טקסט מנוקד}}
לִשְׁלֹמֹ֡ה יַ֣עַן אֲשֶׁר֩ הָֽיְתָ֨ה זֹ֜את עִם־לְבָבֶ֗ךָ וְלֹ֣א שָׁ֠אַלְתָּ ע֣שֶׁר נְכָסִ֤ים וְכָבוֹד֙ וְאֵת֙ נֶ֣פֶשׁ שֹֽנְאֶ֔יךָ וְגַם־יָמִ֥ים רַבִּ֖ים לֹ֣א שָׁאָ֑לְתָּ וַתִּשְׁאַל־לְךָ֙ חׇכְמָ֣ה וּמַדָּ֔ע אֲשֶׁ֤ר תִּשְׁפּוֹט֙ אֶת־עַמִּ֔י אֲשֶׁ֥ר הִמְלַכְתִּ֖יךָ עָלָֽיו׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|א|12}}הַֽחׇכְמָ֥ה וְהַמַּדָּ֖ע נָת֣וּן לָ֑ךְ וְע֨שֶׁר וּנְכָסִ֤ים וְכָבוֹד֙ אֶֽתֶּן־לָ֔ךְ אֲשֶׁ֣ר{{מ:לגרמיה-2}} לֹֽא־הָ֣יָה כֵ֗ן לַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר לְפָנֶ֔יךָ וְאַֽחֲרֶ֖יךָ לֹ֥א יִֽהְיֶה־כֵּֽן׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|א|13}}וַיָּבֹ֨א שְׁלֹמֹ֜ה לַבָּמָ֤ה אֲשֶׁר־בְּגִבְעוֹן֙ יְרֽוּשָׁל{{מ:ירושלם|ַ|֔}}ם מִלִּפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיִּמְלֹ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|א|14}}וַיֶּאֱסֹ֣ף שְׁלֹמֹה֮ רֶ֣כֶב וּפָֽרָשִׁים֒ וַֽיְהִי־ל֗וֹ אֶ֤לֶף וְאַרְבַּע־מֵאוֹת֙ רֶ֔כֶב וּשְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּֽרָשִׁ֑ים וַיַּנִּיחֵם֙ בְּעָרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וְעִם־הַמֶּ֖לֶךְ בִּירֽוּשָׁל{{מ:ירושלם|ָ|ֽ}}ם׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|א|טו}}וַיִּתֵּ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־הַכֶּ֧סֶף וְאֶת־הַזָּהָ֛ב בִּירֽוּשָׁל{{מ:ירושלם|ַ|֖}}ם כָּֽאֲבָנִ֑ים וְאֶת־הָֽאֲרָזִ֗ים נָתַ֛ן כַּשִּׁקְמִ֥ים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָ֖ה לָרֹֽב׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|א|16}}וּמוֹצָ֧א הַסּוּסִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹ֖ה מִמִּצְרָ֑יִם וּמִקְוֵ֕א{{הערה|שם=א|א' במקום ה'}} סֹֽחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ מִקְוֵ֥א{{הערה|שם=א}} יִקְח֖וּ בִּמְחִֽיר׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|א|17}}וַ֠יַּֽעֲלוּ וַיּוֹצִ֨יאוּ מִמִּצְרַ֤יִם מֶרְכָּבָה֙ בְּשֵׁ֣שׁ מֵא֣וֹת כֶּ֔סֶף וְס֖וּס בַּֽחֲמִשִּׁ֣ים וּמֵאָ֑ה וְ֠כֵן לְכׇל־מַלְכֵ֧י הַחִתִּ֛ים וּמַלְכֵ֥י אֲרָ֖ם בְּיָדָ֥ם יוֹצִֽיאוּ׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|א|18}}וַיֹּ֣אמֶר שְׁלֹמֹ֔ה לִבְנ֥וֹת בַּ֙יִת֙ לְשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה וּבַ֖יִת לְמַלְכוּתֽוֹ׃
{{סוף}}
----
{{הערות שוליים}}&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>ftkd8lv2q5fk2obthzfwxs167kd4uj5</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087623</id>
      <parentid>3087611</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T19:58:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Sije</username>
        <id>2668</id>
      </contributor>
      <comment>/* הוגה */ על פי דף [[דברי הימים ב ב/טעמים]] - קרדיט בדף &quot;גרסאות קודמות&quot; שם</comment>
      <origin>3087623</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6887" sha1="jxe44lmmdjqrrzbxey38w7p52wb6lcj" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;3&quot; user=&quot;Sije&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;{{טקסט מנוקד}}
לִשְׁלֹמֹ֡ה יַ֣עַן אֲשֶׁר֩ הָֽיְתָ֨ה זֹ֜את עִם־לְבָבֶ֗ךָ וְלֹ֣א שָׁ֠אַלְתָּ ע֣שֶׁר נְכָסִ֤ים וְכָבוֹד֙ וְאֵת֙ נֶ֣פֶשׁ שֹֽנְאֶ֔יךָ וְגַם־יָמִ֥ים רַבִּ֖ים לֹ֣א שָׁאָ֑לְתָּ וַתִּשְׁאַל־לְךָ֙ חׇכְמָ֣ה וּמַדָּ֔ע אֲשֶׁ֤ר תִּשְׁפּוֹט֙ אֶת־עַמִּ֔י אֲשֶׁ֥ר הִמְלַכְתִּ֖יךָ עָלָֽיו׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|א|12}}הַֽחׇכְמָ֥ה וְהַמַּדָּ֖ע נָת֣וּן לָ֑ךְ וְע֨שֶׁר וּנְכָסִ֤ים וְכָבוֹד֙ אֶֽתֶּן־לָ֔ךְ אֲשֶׁ֣ר{{מ:לגרמיה-2}} לֹֽא־הָ֣יָה כֵ֗ן לַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר לְפָנֶ֔יךָ וְאַֽחֲרֶ֖יךָ לֹ֥א יִֽהְיֶה־כֵּֽן׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|א|13}}וַיָּבֹ֨א שְׁלֹמֹ֜ה לַבָּמָ֤ה אֲשֶׁר־בְּגִבְעוֹן֙ יְרֽוּשָׁל{{מ:ירושלם|ַ|֔}}ם מִלִּפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיִּמְלֹ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|א|14}}וַיֶּאֱסֹ֣ף שְׁלֹמֹה֮ רֶ֣כֶב וּפָֽרָשִׁים֒ וַֽיְהִי־ל֗וֹ אֶ֤לֶף וְאַרְבַּע־מֵאוֹת֙ רֶ֔כֶב וּשְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּֽרָשִׁ֑ים וַיַּנִּיחֵם֙ בְּעָרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וְעִם־הַמֶּ֖לֶךְ בִּירֽוּשָׁל{{מ:ירושלם|ָ|ֽ}}ם׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|א|טו}}וַיִּתֵּ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־הַכֶּ֧סֶף וְאֶת־הַזָּהָ֛ב בִּירֽוּשָׁל{{מ:ירושלם|ַ|֖}}ם כָּֽאֲבָנִ֑ים וְאֶת־הָֽאֲרָזִ֗ים נָתַ֛ן כַּשִּׁקְמִ֥ים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָ֖ה לָרֹֽב׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|א|16}}וּמוֹצָ֧א הַסּוּסִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹ֖ה מִמִּצְרָ֑יִם וּמִקְוֵ֕א{{הערה|שם=א|א' במקום ה'}} סֹֽחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ מִקְוֵ֥א{{הערה|שם=א}} יִקְח֖וּ בִּמְחִֽיר׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|א|17}}וַ֠יַּֽעֲלוּ וַיּוֹצִ֨יאוּ מִמִּצְרַ֤יִם מֶרְכָּבָה֙ בְּשֵׁ֣שׁ מֵא֣וֹת כֶּ֔סֶף וְס֖וּס בַּֽחֲמִשִּׁ֣ים וּמֵאָ֑ה וְ֠כֵן לְכׇל־מַלְכֵ֧י הַחִתִּ֛ים וּמַלְכֵ֥י אֲרָ֖ם בְּיָדָ֥ם יוֹצִֽיאוּ׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|א|18}}וַיֹּ֣אמֶר שְׁלֹמֹ֔ה לִבְנ֥וֹת בַּ֙יִת֙ לְשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה וּבַ֖יִת לְמַלְכוּתֽוֹ׃
{{סוף}}
'''{{מרכז|ב}}'''
{{טקסט מנוקד‎‎}}
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|ב|א}}וַיִּסְפֹּ֨ר שְׁלֹמֹ֜ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אִ֣ישׁ סַבָּ֔ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ חֹצֵ֣ב בָּהָ֑ר וּמְנַצְּחִ֣ים עֲלֵיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|ב|2}}וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חוּרָ֥ם מֶֽלֶךְ־צֹ֖ר לֵאמֹ֑ר כַּֽאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ עִם־דָּוִ֣יד אָבִ֔י וַתִּשְׁלַח־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים לִבְנ֥וֹת ל֛וֹ בַּ֖יִת לָשֶׁ֥בֶת בּֽוֹ׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ב|3}}הִנֵּה֩ אֲנִ֨י בוֹנֶה־בַּ֜יִת לְשֵׁ֣ם{{מ:לגרמיה-2}} יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֗י{{הערה|קמץ בלא אס&quot;פ}} לְהַקְדִּ֣ישׁ ל֡וֹ לְהַקְטִ֣יר לְפָנָ֣יו קְטֹֽרֶת־סַמִּים֩ וּמַֽעֲרֶ֨כֶת תָּמִ֤יד וְעֹלוֹת֙ לַבֹּ֣קֶר וְלָעֶ֔רֶב לַשַּׁבָּתוֹת֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וּלְמֽוֹעֲדֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְעוֹלָ֥ם זֹ֖את עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ב|4}}וְהַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֑וֹל כִּֽי־גָד֥וֹל אֱלֹהֵ֖ינוּ מִכׇּל־הָאֱלֹהִֽים׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ב|ה}}וּמִ֤י יַעְצׇר־כֹּ֙חַ֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת כִּ֧י הַשָּׁמַ֛יִם וּשְׁמֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לֹ֣א יְכַלְכְּלֻ֑הוּ וּמִ֤י אֲנִי֙ אֲשֶׁ֣ר אֶבְנֶה־לּ֣וֹ בַ֔יִת כִּ֖י אִם־לְהַקְטִ֥יר לְפָנָֽיו׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ב|6}}וְעַתָּ֡ה שְֽׁלַח־לִ֣י אִישׁ־חָכָ֡ם לַעֲשׂוֹת֩ בַּזָּהָ֨ב וּבַכֶּ֜סֶף וּבַנְּח֣שֶׁת וּבַבַּרְזֶ֗ל וּבָֽאַרְגְּוָן֙ וְכַרְמִ֣יל וּתְכֵ֔לֶת וְיֹדֵ֖עַ לְפַתֵּ֣חַ פִּתּוּחִ֑ים עִם־הַֽחֲכָמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר עִמִּי֙ בִּֽיהוּדָ֣ה וּבִירֽוּשָׁל{{מ:ירושלם|ַ|֔}}ם אֲשֶׁ֥ר הֵכִ֖ין דָּוִ֥יד אָבִֽי׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ב|7}}וּֽשְׁלַח־לִי֩ עֲצֵ֨י אֲרָזִ֜ים בְּרוֹשִׁ֣ים וְאַלְגּוּמִּים֮{{הערה|דגש אחר שורק}} מֵֽהַלְּבָנוֹן֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי אֲשֶׁ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ יֽוֹדְעִ֔ים לִכְר֖וֹת עֲצֵ֣י לְבָנ֑וֹן וְהִנֵּ֥ה עֲבָדַ֖י עִם־עֲבָדֶֽיךָ׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ב|8}}וּלְהָכִ֥ין לִ֛י עֵצִ֖ים לָרֹ֑ב כִּ֥י הַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֥וֹל וְהַפְלֵֽא׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|ב|9}}וְהִנֵּ֣ה לַחֹֽטְבִ֣ים לְכֹֽרְתֵ֣י הָֽעֵצִ֡ים נָתַתִּי֩ חִטִּ֨ים{{מ:פסק}}מַכּ֜וֹת{{הערה|נ&quot;א {{גדול|מַכֹּ֜לֶת}}}} לַֽעֲבָדֶ֗יךָ כֹּרִים֙ עֶשְׂרִ֣ים אֶ֔לֶף וּשְׂעֹרִ֕ים כֹּרִ֖ים עֶשְׂרִ֣ים אָ֑לֶף וְיַ֗יִן בַּתִּים֙ עֶשְׂרִ֣ים אֶ֔לֶף וְשֶׁ֕מֶן בַּתִּ֖ים עֶשְׂרִ֥ים אָֽלֶף׃
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|ב|י}}וַיֹּ֨אמֶר חוּרָ֤ם מֶֽלֶךְ־
{{סוף}}
----
{{הערות שוליים}}&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>jxe44lmmdjqrrzbxey38w7p52wb6lcj</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אנא אלהי השמים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756326</id>
    <redirect title="אנא ה&#039; אלהי השמים" />
    <revision>
      <id>3087617</id>
      <timestamp>2026-10-07T19:16:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה</comment>
      <origin>3087617</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="46" sha1="e7u8fythsprvkzvhyeaulvmsk7lcuxk" xml:space="preserve">#הפניה [[אנא ה' אלהי השמים]]</text>
      <sha1>e7u8fythsprvkzvhyeaulvmsk7lcuxk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אנא אדון כל העולמים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756327</id>
    <revision>
      <id>3087622</id>
      <timestamp>2026-10-07T19:56:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>על פי סדר חברה קדישא וביקור חולים מנהג פאזען, קרטשין תרי״ח</comment>
      <origin>3087622</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3012" sha1="m6h6bfzyqghyczl4ls02d8pv7dixz01" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
אָנָּא אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. מַרְבֶּה לִסְלֹחַ חֲטָאִים וּפְשָׁעִים. מָלֵא רַחֲמִים. מוֹשֵׁל בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים. אַמִּיץ כֹּחַ וְרַב אוֹנִים. יוֹשֵׁב בְּגָבְהִי מְרוֹמִים. שׁוֹכֵן אֶת דַּכָּא וְאֶבְיוֹנִים. וְחָפֵץ בְּחֶסֶד שֶׁל אֱמֶת לְרָשִׁים וּמִסְכֵּנִים. אֲשֶׁר בָּאָרֶץ נִצְפָּנִים וְנִטְמָנִים. וְנִשְׁמָתָם בִּצְרוֹר הַחַיִּים מְתֻקָּנִים. זְכָר נָא מַעֲשֵׂה הַמִּתְעַסְּקִים אֲשֶׁר לָמְדוּ מִדַּעַת קוֹנָם. לִגְמֹל חֶסֶד עִם הַנִּרְדָּמִים וְהַנִּצְפָּנִים. לְכַבְּדָם בְּגוּפָם וְהוֹנָם . לְטַהֲרָם וּלְלַוֹּתָם וּלְהַשְׁכִּיבָם בַּאֲרוֹנָם. עַד שֶׁיָּנוּחוּ בְּמִשְׁכְּבוֹת כְּבוֹדָם שַׁאֲנַנִּים. וְאֵין הֶבְדֵּל וְהֶפְרֵשׁ לַעֲשִׁירִים וּלְאֶבְיוֹנִים. בְּכֵן אֲדוֹן כָּל הָאֲדֹנִים. יַעֲלֶה נָּא לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ מַעֲשֵׂיהֶם הַהֲגוּנִים. וְכָל הַמַּחֲזִיק יְדֵיהֶם וְנוֹשְׂאִים לָהֶם פָּנִים. וּזְכֹר לָהֶם בְּרִית הָאֵתָנִים. וּבְאִם שֶׁשָּׁגוּ בְּמַעֲשֶׂה מִמַּעֲשֵׂיהֶם. כַּפֵּר לָהֶם בְּיוֹם הַתַּעֲנִית הַזֶּה שִׁגְיוֹנָם. וּבְיָמֵינוּ יְבֻלַּע הַמָּוֶת וְיִמָּחֶה דִמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים. וְכָל הַשּׁוֹכְבִים פֹּה וְנִקְבָּרִים אֲשֶׁר הַקַּבְרָנִים פָּגְעוּ בָהֵן לְהַשְׁלִיךְ אֶת עַצְמוֹתֵיהֶן מִמְּקוֹמָם. אַתָּה תְּכַפֵּר עֲלֵיהֶם וּנְבַקֵּשׁ עֲבוּרָם רַחֲמִים מֵאֲדוֹן עוֹלָמִים. לְהֵיטִיב שְׁנוֹתָם בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים. וּלְחַיִּים טוֹבִים יִהְיֶה מְתֻקָּנִים. וַאֲנַחְנוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה מְבַקְשִׁים מְחִילָה מֵעֲצָמוֹת הַיְבֵשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ נִטְמָנִים. וְאַתָּה אָדוֹן מָלֵא רַחֲמִים רַחֵם עֲלֵיהֶם. וְתָחִישׁ וּתְמַהֵר לָהֶם הַתְּחִיָּה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן.

[[קטגוריה:סליחות ותחינות לחברה קדישא]]
[[קטגוריה:מנהג פוזנא]]</text>
      <sha1>m6h6bfzyqghyczl4ls02d8pv7dixz01</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ציון לעפר שבי ובכי אביריך</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756328</id>
    <revision>
      <id>3087627</id>
      <timestamp>2026-10-07T20:22:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>מקור: סדר נכון מסליחות ופיוטים... מנטובה תל&quot;ב</comment>
      <origin>3087627</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3690" sha1="df8jsyp07ny9o2p8t1u9b9dv5zi7fwi" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{רן|צִיּוֹן לְעָפָר שְׁבִי / וּבְכִי אֲבִירַיִךְ / גָּלוּ וְהָלְכוּ שְׁבִי / לִפְנֵי מְצֵרַיִךְ
הָיִית לְפָנִים כְּלִי/לַת הוֹד צְבִי יַעֲקֹב / אֵיךְ כֵּן הֲרָסוּךְ, וְאֵיךְ / נָשְׁתוּ נְהָרַיִךְ
אֵיפֹה דְבִירֵךְ, וְאֵי / נִמְצָא קְדוֹשֵׁךְ, וְאָן / פָּנָה כְבוֹדֵךְ גְּבִיר / אַיֵּה נְזִירַיִךְ
צָדֵךְ כְּצִפּוֹר, וְגַם / צָדָה צְעָדֵךְ מְשַׂנְ/אֵךְ, נֶחֱלֵית נֶהֱיֵית / נִשְׁבּוּ טְהוֹרַיִךְ
מִי הֶאֱמִין צָר בְּתוֹ/כֵךְ יַהֲלֹךְ, אוֹיְבֵךְ / יִמְשֹׁל בְּעַמֵּךְ, וְגַם / יִשְׁכֹּן חֲצֵרַיִךְ
מִסְפֵּד כְּתַנִּים עֲשִׂי, / אוֹן עוֹרְרִי וֶאֱלִי / יַעַן טְחוֹן נָשְׂאוּ / מִבְחַר בְּחוּרַיִךְ
גַּם כִּי לְאֵבֶל מְחוֹ/לֵךְ נֶהֱפַךְ, נָפְלָה / נִזְרֵךְ, וְגַם נִשְׁבְּתוּ / קוֹלוֹת זְמָרַיִךְ
עֵת בָּא וְחָשַׁךְ מְאוֹ/רֵךְ, עֵץ פְּרִי טַעֲמוֹ / נָטַשׁ, לְמַר נֶהֱפַךְ / מֶתֶק תְּמָרַיִךְ
כַּמָּה פְלָאוֹת בְּכָל / עֵת נַעֲשׂוּ בַעֲדֵךְ / וּבְלִי פְחָדִים וְשֹׁד / פָּגַעְתְּ בְּצָרַיִךְ
סוֹדוֹת טְמוּנִים, וְגַם / רָזִים צְפוּנִים, הֲלֹא / נִגְלוּ בְתוֹכֵךְ / בְּתֻמַּיִךְ וְאוּרַיִךְ
כָּל גּוֹי יְחַלֶּה פְנֵי / אֵל, תּוֹךְ דְּבִיר – נַעֲנָה / כָּעֵת בְּלִי יַאֲזִין / שַׁוְעַת שְׁחוֹרַיִךְ
צֶמֶר חֲמוּצָה מְאֹד / שָׁבָה לְבָנָה בְּכָל / שָׁנָה, לְאוֹת סָר עֲוֹן / יוֹשְׁבִים בְּעָרַיִךְ
כַּמָּה אֲנָשִׁים צְחוֹ/רִים נִמְצְאוּ בָךְ, וְעַ/תָּה מִשְּׁחוֹר שָׁחֲרוּ / חָשְׁכוּ מְאוֹרַיִךְ
חַכְמֵי לְאֻמִּים, וְאִם / הָיוּ יְשִׁישִׁים, לִמְאוּם / וּלְאַל הֲלֹא נֶחְשְׁבוּ / נֶגֶד צְעִירַיִךְ
אַיָּם מְאוֹרֵי וּמוֹ/רֵי הַתְּעוּדָה, וְאֵי / סַחַר יְקָרֵךְ, וְאָן / דָּאוּ נְשָׁרַיִךְ
עוּרִי וְהִתְעוֹרְרִי / וּבְגוֹאֲלֵךְ תִּפְגְּעִי / מַהֵר יְמַן לָךְ צֳרִי / יִרְפָּא לְצִירַיִךְ
מַלְכֵי לְאֻמִּים וְחֵי/לָם לָךְ אֲזַי יוּבְאוּ / תּוּבַל תְּשׁוּרָה וְשַׁי / מִכָּל עֲבָרַיִךְ
לֹא תִירְאִי עוֹד אֲזַי / מִבֶּן אֱנוֹשׁ קָם וְצָר / יוֹמָם פְּתוּחִים וְלֵיל / יִהְיוּ שְׁעָרַיִךְ
לֹא יִקְרְאוּךְ עוֹד עֲזוּ/בָה, כִּי דְרוּשָׁה תְהִי / מִצּוּר אֲדוֹנֵךְ, אֲשֶׁר / יַחְבֹּשׁ מְזוֹרַיִךְ
צִיּוֹן, אֲזַי תִשְׂמְחִי / לָךְ גִּיל אֱלֹהִים יְהִי / אָז אַתְּ בְּעֹז תִּדְרְכִי / עַל כָּל מְצֵרַיִךְ.}}

[[קטגוריה:ציונים (קינות)]]</text>
      <sha1>df8jsyp07ny9o2p8t1u9b9dv5zi7fwi</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בראשית ארק ודוק</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756329</id>
    <revision>
      <id>3087628</id>
      <timestamp>2026-10-07T20:35:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>יוצר לשבת בראשית במחזור רומניא הנדפס. כאן על פי דפוס רפ&quot;ג, עם תיקונים למחרוזות הראשונות מכ&quot;י מוצרי IV 153.4.</comment>
      <origin>3087628</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10557" sha1="pql92d5ujtidhze9af1uu6zuft3eyr6" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=20}}
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''' (כפול); '''יפת חזק'''; סדר פרשיות התורה}}

{{מילת קבע|בְּרֵאשִׁית}} {{סי|אֶ}}רֶק וָדוֹק יָצַר וְעָשׂ מָנוֹחַ / {{סי|אָ}}ז בֵּאֵר צוּר אֲבִי זָנוֹחַ / {{מילת קבע|אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ}}{{ש}}
{{מילת קבע|וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם}} {{סי|בְּ}}חִירִי תִּקָּרֵא / {{סי|בְּ}}הַשְׁמִיעוֹ כְּחֹם הַיּוֹם קוֹל קוֹרֵא / {{מילת קבע|וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא}}{{ש}}
{{מילת קבע|וַיִּהְיוּ חַיֵּי}} {{סי|גְּ}}בֶרֶת הַבָּאָה מִמֶּרְחָק / {{סי|גֶּ}}זַע הוֹלִידָה וּשְׁמוֹ הוּחַק / {{מילת קבע|אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב}} {{סי|דֶּ}}רֶךְ לָרוּץ מִפְּנֵי מַשְׂטִינָיו / {{סי|דָּ}}גוּל לִוָּהוּ בְּאֶרְאֶלָּיו וְאוֹפַנָּיו / {{מילת קבע|וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו}}{{ש}}
{{מילת קבע|וַיֵּשֶׁב}} {{סי|הַ}}יּוֹשֵׁב אָהֳלֵי תְּמִימִים / {{סי|הָ}}גָה נְהִי עַל בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת הַנֶּחְלָמִים / {{מילת קבע|וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים}}{{ש}}
{{מילת קבע|וַיִּגַּשׁ}} {{סי|וַ}}יְדַבֵּר אֲרִי אֶל שׁוֹר בִּתְחִנָּה / {{סי|וַ}}יִּכְמְרוּ רַחֲמָיו עַל הוֹרוֹ וַיְּבִיאֵהוּ גֹּשְׁנָה / {{מילת קבע|וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|וְאֵלֶּה שְׁמוֹת}} {{סי|זֶ}}רַע יְדִידַי / {{סי|זַ}}ךְ דִּבֵּר רוֹנֵי דּוֹבְרֵי זֶרַע יְדִידַי / {{מילת קבע|וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי}} {{ש}}
{{מילת קבע|בֹּא אֶל פַּרְעֹה}} {{סי|חֶ}}רְפָּתוֹ וְחֶרְפַּת עֲבָדָיו הוֹדִיעָם / {{סי|חֲ}}צוֹת לַיְלָה כֻּלָּם פָּצוּ וַי בְּמַדָּעָם / {{מילת קבע|וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם}} {{ש}}
{{מילת קבע|וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ}} {{סי|טֶ}}כֶס אֲמָרִים מְקֻשָּׁטִים / {{סי|טְ}}בִיעַת יַם סוּף וְדִבּוּר סִינַי כְּלָלִים וּפְרָטִים / {{מילת קבע|וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה}} {{סי|יְ}}דִידַי יִשְׁרֵי אֵל / {{סי|יַ}}עֲשׂוּ מִשְׁכָּן וּמְנוֹרָה יַדְלִיקוּ בְּבוֹאֶל{{הערה|אולי יש לתקן: 'בְּבוֹא אֶל'.}} / {{מילת קבע|וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ש}}
{{מילת קבע|כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ}} {{סי|כֻּ}}לְּהֶם / {{סי|כְּ}}לַל שַׁבָּת כָּלַל לָהֶם / {{מילת קבע|וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם}} {{ש}}
{{מילת קבע|אֵלֶּה פְקוּדֵי}} {{סי|ל}}וּלָאוֹת וּקְרָסִים אֹהֶל לְחַבֵּר / {{סי|לַ}}הֲקִימוֹ בְּמַאֲמַר אִמְרֵי דּוֹבֵר / {{מילת קבע|וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר}} 
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|צַו אֶת אַהֲרֹן}} {{סי|מ}}וֹקְדָה לְהַתְמִיד בְּרוֹן / {{סי|מִ}}לֵּא יָדָיו וְיַד בָּנָיו בְּכִשְׁרוֹן / {{מילת קבע|וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן}} {{ש}}
{{מילת קבע|אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ}} {{סי|נִ}}דָּתָהּ לְדָם לֹא תִּזְרַע / {{סי|נֶ}}גַע צָרוּעַ בְּמִסְפַּר יָמִים נִצְטָרַע / {{מילת קבע|זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע}} {{ש}}
{{מילת קבע|אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי}} {{סי|סְ}}גָנִים מְקֻדָּשִׁים / {{סי|סָ}}ח לְצִיר בְּפֵרוּשִׁים / {{מילת קבע|דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם קְדֹשִׁים}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים}} {{סי|ע}}וֹבְדֵי דּוּכָנַי / {{סי|עַ}}ל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבוֹאוּ וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מִשְׁכָּנַי / {{מילת קבע|וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי}} {{ש}}
{{מילת קבע|אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ}} {{סי|פָּ}}ץ יוֹדֵעַ וָעֵד / {{סי|פְּ}}רוּ וּרְבוּ אַרְבָּעָה דְּגָלִים לִוָּעֵד / {{מילת קבע|וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד}} {{ש}}
{{מילת קבע|נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ}} {{סי|צ}}וֹרְחֵי שִׁירוֹת / {{סי|צ}}וּר צִוָּה אֶת צִיר לְהוֹרוֹת / {{מילת קבע|בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים}} {{סי|קַ}}לִּים לָרוּץ אֹרַח / {{סי|קָ}}לוֹן וְרֹב טֹרַח / {{מילת קבע|וַיִּקַּח קֹרַח}} {{ש}}
{{מילת קבע|זֹאת חֻקַּת}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא / {{סי|ר}}וֹדְפֵי עַמּוֹ הֶאֱבִיד וְשָׂמָם לִמְשִׁסָּה / {{מילת קבע|וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה}} {{ש}}
{{מילת קבע|פִּינְחָס}} {{סי|שָׁ}}ר זִמָּה וְקִנֵּא לָאֵל עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת / {{סי|שָׁ}}לוֹם יְהִי לוֹ אוֹת מִלִּנְטוֹת / {{מילת קבע|וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת}}

{{מילת קבע|אֵלֶּה מַסְעֵי}} {{סי|תְּ}}מִימִים יְשָׁרִים / {{סי|תַּ}}חְתִּיּוֹת סִינַי עָמְדוּ וְקָשְׁבוּ מִפִּי אַדִּיר אַדִּירִים / {{מילת קבע|אֵלֶּה הַדְּבָרִים}} {{ש}}
{{מילת קבע|וָאֶתְחַנַּן אֶל}} {{סי|יְ}}יָ עוֹשֵׂה פֶלֶא / {{סי|יְ}}מֵיכֶם וּשְׁנֵיכֶם בְּטוֹב לְבַלֶּה / {{מילת קבע|וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה}} {{ש}}
{{מילת קבע|רְאֵה אָנֹכִי}} {{סי|פּ}}וֹעַלְךָ וְיוֹצְרֶךָ / {{סי|פִּ}}קּוּדֵי אֵל נְצֹר וְאֶצֹּרֶךָ / {{מילת קבע|שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ}}

{{מילת קבע|כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה}} {{סי|תְּ}}בַטֵּא{{הערה|נראה שיש לתקן: 'תִּבְטַח'.}} בְּדָר עֶרֶץ / {{סי|תְּ}}רוּמַת יָדְךָ תָּרִים בְּמֶרֶץ / {{מילת קבע|וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ}} {{ש}}
{{מילת קבע|אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם}} {{סי|חֲ}}יָלִים לְגַבְּרָה / {{סי|חֹ}}ק אֲמָרִים לִשְׁמֹר מִלְּהַסְתִּירָה / {{מילת קבע|הַאֲזִינוּ הַשָּׁמָיִם וַאֲדַבֵּרָה}} {{ש}}
{{מילת קבע|וְזֹאת הַבְּרָכָה}} {{סי|זִ}}מֵּן יְ{{סי|ק}}וּתִיאֵל / כְּתָבָהּ בְּדִבְרֵי אֵל / וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל{{ממס|דברים לד יב}}
{{סוף}}
==הערות==

[[קטגוריה:פיוטי יוצר]]
[[קטגוריה:פיוטי שבת בראשית]]
[[קטגוריה:פיוטים המיוסדים על פסוקים]]</text>
      <sha1>pql92d5ujtidhze9af1uu6zuft3eyr6</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087629</id>
      <parentid>3087628</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T20:50:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <origin>3087629</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12702" sha1="fofrokovqnlubg954iihuhey8jol0z5" xml:space="preserve">{{פיוט
| שם = בראשית ארק ודוק
| סוג = [[:קט:פיוטי יוצר|יוצר]]
| מועד = [[:קט:פיוטי שבת בראשית|שבת בראשית]]
| אקרוסטיכון = יפת{{ש}}יוסף בן יצחק?{{הערה|צונץ (LG, עמ' 171–172) ייחס את הפיוט לפייטן ביזנטי בשם יוסף בן יצחק. בהתאם לכך, ציין וינברגר (אנתולוגיה של פיוטי יוום, עמ' 77–80) אותיות בסוף הפיוט המצטרפות לאקרוסטיכון זה, אך הצעתו מאולצת למדי. פליישר (יצירתו של יוסף אבן אביתור, עמ' 442–445) פקפק בקיומו של פייטן ביזנטי בשם זה, והראה שהאקרוסטיכון בסוף הפיוט יוצר את השם 'יפת'. אמנם, במחרוזת הקדוש בנוסח הדפוסים כן חתום 'יוסף' (י'דידים ו'דודים ס'ודרים פ'רשיות), אך פליישר סבר שהיא אינה מקורית, והעלה גם אפשרות שהיא השתבשה, ואכן, בקטע גניזה היא נמצאה בשינוי נוסח היוצר את השם 'יפת'.}}
| מנהגים = נאמר בשבת בראשית במנהג רומניא.
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=20}}
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''' (כפול); '''יפת חזק'''; סדר פרשיות התורה}}

{{מילת קבע|בְּרֵאשִׁית}} {{סי|אֶ}}רֶק וָדוֹק יָצַר וְעָשׂ מָנוֹחַ / {{סי|אָ}}ז בֵּאֵר צוּר אֲבִי זָנוֹחַ / {{מילת קבע|אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ}}{{ש}}
{{מילת קבע|וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם}} {{סי|בְּ}}חִירִי תִּקָּרֵא / {{סי|בְּ}}הַשְׁמִיעוֹ כְּחֹם הַיּוֹם קוֹל קוֹרֵא / {{מילת קבע|וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא}}{{ש}}
{{מילת קבע|וַיִּהְיוּ חַיֵּי}} {{סי|גְּ}}בֶרֶת הַבָּאָה מִמֶּרְחָק / {{סי|גֶּ}}זַע הוֹלִידָה וּשְׁמוֹ הוּחַק / {{מילת קבע|אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב}} {{סי|דֶּ}}רֶךְ לָרוּץ מִפְּנֵי מַשְׂטִינָיו / {{סי|דָּ}}גוּל לִוָּהוּ בְּאֶרְאֶלָּיו וְאוֹפַנָּיו / {{מילת קבע|וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו}}{{ש}}
{{מילת קבע|וַיֵּשֶׁב}} {{סי|הַ}}יּוֹשֵׁב אָהֳלֵי תְּמִימִים / {{סי|הָ}}גָה נְהִי עַל בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת הַנֶּחְלָמִים / {{מילת קבע|וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים}}{{ש}}
{{מילת קבע|וַיִּגַּשׁ}} {{סי|וַ}}יְדַבֵּר אֲרִי אֶל שׁוֹר בִּתְחִנָּה / {{סי|וַ}}יִּכְמְרוּ רַחֲמָיו עַל הוֹרוֹ וַיְּבִיאֵהוּ גֹּשְׁנָה / {{מילת קבע|וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|וְאֵלֶּה שְׁמוֹת}} {{סי|זֶ}}רַע יְדִידַי / {{סי|זַ}}ךְ דִּבֵּר רוֹנֵי דּוֹבְרֵי זֶרַע יְדִידַי / {{מילת קבע|וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי}} {{ש}}
{{מילת קבע|בֹּא אֶל פַּרְעֹה}} {{סי|חֶ}}רְפָּתוֹ וְחֶרְפַּת עֲבָדָיו הוֹדִיעָם / {{סי|חֲ}}צוֹת לַיְלָה כֻּלָּם פָּצוּ וַי בְּמַדָּעָם / {{מילת קבע|וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם}} {{ש}}
{{מילת קבע|וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ}} {{סי|טֶ}}כֶס אֲמָרִים מְקֻשָּׁטִים / {{סי|טְ}}בִיעַת יַם סוּף וְדִבּוּר סִינַי כְּלָלִים וּפְרָטִים / {{מילת קבע|וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה}} {{סי|יְ}}דִידַי יִשְׁרֵי אֵל / {{סי|יַ}}עֲשׂוּ מִשְׁכָּן וּמְנוֹרָה יַדְלִיקוּ בְּבוֹאֶל{{הערה|אולי יש לתקן: 'בְּבוֹא אֶל'.}} / {{מילת קבע|וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ש}}
{{מילת קבע|כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ}} {{סי|כֻּ}}לְּהֶם / {{סי|כְּ}}לַל שַׁבָּת כָּלַל לָהֶם / {{מילת קבע|וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם}} {{ש}}
{{מילת קבע|אֵלֶּה פְקוּדֵי}} {{סי|ל}}וּלָאוֹת וּקְרָסִים אֹהֶל לְחַבֵּר / {{סי|לַ}}הֲקִימוֹ בְּמַאֲמַר אִמְרֵי דּוֹבֵר / {{מילת קבע|וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר}} 
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|צַו אֶת אַהֲרֹן}} {{סי|מ}}וֹקְדָה לְהַתְמִיד בְּרוֹן / {{סי|מִ}}לֵּא יָדָיו וְיַד בָּנָיו בְּכִשְׁרוֹן / {{מילת קבע|וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן}} {{ש}}
{{מילת קבע|אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ}} {{סי|נִ}}דָּתָהּ לְדָם לֹא תִּזְרַע / {{סי|נֶ}}גַע צָרוּעַ בְּמִסְפַּר יָמִים נִצְטָרַע / {{מילת קבע|זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע}} {{ש}}
{{מילת קבע|אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי}} {{סי|סְ}}גָנִים מְקֻדָּשִׁים / {{סי|סָ}}ח לְצִיר בְּפֵרוּשִׁים / {{מילת קבע|דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם קְדֹשִׁים}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים}} {{סי|ע}}וֹבְדֵי דּוּכָנַי / {{סי|עַ}}ל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבוֹאוּ וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מִשְׁכָּנַי / {{מילת קבע|וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי}} {{ש}}
{{מילת קבע|אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ}} {{סי|פָּ}}ץ יוֹדֵעַ וָעֵד / {{סי|פְּ}}רוּ וּרְבוּ אַרְבָּעָה דְּגָלִים לִוָּעֵד / {{מילת קבע|וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד}} {{ש}}
{{מילת קבע|נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ}} {{סי|צ}}וֹרְחֵי שִׁירוֹת / {{סי|צ}}וּר צִוָּה אֶת צִיר לְהוֹרוֹת / {{מילת קבע|בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים}} {{סי|קַ}}לִּים לָרוּץ אֹרַח / {{סי|קָ}}לוֹן וְרֹב טֹרַח / {{מילת קבע|וַיִּקַּח קֹרַח}} {{ש}}
{{מילת קבע|זֹאת חֻקַּת}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא / {{סי|ר}}וֹדְפֵי עַמּוֹ הֶאֱבִיד וְשָׂמָם לִמְשִׁסָּה / {{מילת קבע|וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה}} {{ש}}
{{מילת קבע|פִּינְחָס}} {{סי|שָׁ}}ר זִמָּה וְקִנֵּא לָאֵל עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת / {{סי|שָׁ}}לוֹם יְהִי לוֹ אוֹת מִלִּנְטוֹת / {{מילת קבע|וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|אֵלֶּה מַסְעֵי}} {{סי|תְּ}}מִימִים יְשָׁרִים / {{סי|תַּ}}חְתִּיּוֹת סִינַי עָמְדוּ וְקָשְׁבוּ מִפִּי אַדִּיר אַדִּירִים / {{מילת קבע|אֵלֶּה הַדְּבָרִים}} {{ש}}
{{מילת קבע|וָאֶתְחַנַּן אֶל}} {{סי|יְ}}יָ עוֹשֵׂה פֶלֶא / {{סי|יְ}}מֵיכֶם וּשְׁנֵיכֶם בְּטוֹב לְבַלֶּה / {{מילת קבע|וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה}} {{ש}}
{{מילת קבע|רְאֵה אָנֹכִי}} {{סי|פּ}}וֹעַלְךָ וְיוֹצְרֶךָ / {{סי|פִּ}}קּוּדֵי אֵל נְצֹר וְאֶצֹּרֶךָ / {{מילת קבע|שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה}} {{סי|תְּ}}בַטֵּא{{הערה|נראה שיש לתקן: 'תִּבְטַח'.}} בְּדָר עֶרֶץ / {{סי|תְּ}}רוּמַת יָדְךָ תָּרִים בְּמֶרֶץ / {{מילת קבע|וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ}} {{ש}}
{{מילת קבע|אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם}} {{סי|חֲ}}יָלִים לְגַבְּרָה / {{סי|חֹ}}ק אֲמָרִים לִשְׁמֹר מִלְּהַסְתִּירָה / {{מילת קבע|הַאֲזִינוּ הַשָּׁמָיִם וַאֲדַבֵּרָה}} {{ש}}
{{מילת קבע|וְזֹאת הַבְּרָכָה}} {{סי|זִ}}מֵּן יְ{{סי|ק}}וּתִיאֵל / כְּתָבָהּ בְּדִבְרֵי אֵל / וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל{{ממס|דברים לד יב}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}
{{סוף}}
==הערות==

[[קטגוריה:פיוטי יוצר]]
[[קטגוריה:פיוטי שבת בראשית]]
[[קטגוריה:פיוטים המיוסדים על פסוקים]]</text>
      <sha1>fofrokovqnlubg954iihuhey8jol0z5</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087631</id>
      <parentid>3087629</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T20:51:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <origin>3087631</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12758" sha1="s5l32e30zyam9ua37du0n8phj12zah5" xml:space="preserve">{{פיוט
| שם = בראשית ארק ודוק
| סוג = [[:קט:פיוטי יוצר|יוצר]]
| מועד = [[:קט:פיוטי שבת בראשית|שבת בראשית]]
| אקרוסטיכון = יפת{{ש}}יוסף בן יצחק?{{הערה|צונץ (LG, עמ' 171–172) ייחס את הפיוט לפייטן ביזנטי בשם יוסף בן יצחק. בהתאם לכך, ציין וינברגר (אנתולוגיה של פיוטי יוום, עמ' 77–80) אותיות בסוף הפיוט המצטרפות לאקרוסטיכון זה, אך הצעתו מאולצת למדי. פליישר (יצירתו של יוסף אבן אביתור, עמ' 442–445) פקפק בקיומו של פייטן ביזנטי בשם זה, והראה שהאקרוסטיכון בסוף הפיוט יוצר את השם 'יפת'. אמנם, במחרוזת הקדוש בנוסח הדפוסים כן חתום 'יוסף' (י'דידים ו'דודים ס'ודרים פ'רשיות), אך פליישר סבר שהיא אינה מקורית, והעלה גם אפשרות שהיא השתבשה, ואכן, בקטע גניזה היא נמצאה בשינוי נוסח היוצר את השם 'יפת'.}}
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|ב-1367}}
| מנהגים = נאמר בשבת בראשית במנהג רומניא.
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=20}}
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''' (כפול); '''יפת חזק'''; סדר פרשיות התורה}}

{{מילת קבע|בְּרֵאשִׁית}} {{סי|אֶ}}רֶק וָדוֹק יָצַר וְעָשׂ מָנוֹחַ / {{סי|אָ}}ז בֵּאֵר צוּר אֲבִי זָנוֹחַ / {{מילת קבע|אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ}}{{ש}}
{{מילת קבע|וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם}} {{סי|בְּ}}חִירִי תִּקָּרֵא / {{סי|בְּ}}הַשְׁמִיעוֹ כְּחֹם הַיּוֹם קוֹל קוֹרֵא / {{מילת קבע|וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא}}{{ש}}
{{מילת קבע|וַיִּהְיוּ חַיֵּי}} {{סי|גְּ}}בֶרֶת הַבָּאָה מִמֶּרְחָק / {{סי|גֶּ}}זַע הוֹלִידָה וּשְׁמוֹ הוּחַק / {{מילת קבע|אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב}} {{סי|דֶּ}}רֶךְ לָרוּץ מִפְּנֵי מַשְׂטִינָיו / {{סי|דָּ}}גוּל לִוָּהוּ בְּאֶרְאֶלָּיו וְאוֹפַנָּיו / {{מילת קבע|וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו}}{{ש}}
{{מילת קבע|וַיֵּשֶׁב}} {{סי|הַ}}יּוֹשֵׁב אָהֳלֵי תְּמִימִים / {{סי|הָ}}גָה נְהִי עַל בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת הַנֶּחְלָמִים / {{מילת קבע|וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים}}{{ש}}
{{מילת קבע|וַיִּגַּשׁ}} {{סי|וַ}}יְדַבֵּר אֲרִי אֶל שׁוֹר בִּתְחִנָּה / {{סי|וַ}}יִּכְמְרוּ רַחֲמָיו עַל הוֹרוֹ וַיְּבִיאֵהוּ גֹּשְׁנָה / {{מילת קבע|וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|וְאֵלֶּה שְׁמוֹת}} {{סי|זֶ}}רַע יְדִידַי / {{סי|זַ}}ךְ דִּבֵּר רוֹנֵי דּוֹבְרֵי זֶרַע יְדִידַי / {{מילת קבע|וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי}} {{ש}}
{{מילת קבע|בֹּא אֶל פַּרְעֹה}} {{סי|חֶ}}רְפָּתוֹ וְחֶרְפַּת עֲבָדָיו הוֹדִיעָם / {{סי|חֲ}}צוֹת לַיְלָה כֻּלָּם פָּצוּ וַי בְּמַדָּעָם / {{מילת קבע|וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם}} {{ש}}
{{מילת קבע|וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ}} {{סי|טֶ}}כֶס אֲמָרִים מְקֻשָּׁטִים / {{סי|טְ}}בִיעַת יַם סוּף וְדִבּוּר סִינַי כְּלָלִים וּפְרָטִים / {{מילת קבע|וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה}} {{סי|יְ}}דִידַי יִשְׁרֵי אֵל / {{סי|יַ}}עֲשׂוּ מִשְׁכָּן וּמְנוֹרָה יַדְלִיקוּ בְּבוֹאֶל{{הערה|אולי יש לתקן: 'בְּבוֹא אֶל'.}} / {{מילת קבע|וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ש}}
{{מילת קבע|כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ}} {{סי|כֻּ}}לְּהֶם / {{סי|כְּ}}לַל שַׁבָּת כָּלַל לָהֶם / {{מילת קבע|וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם}} {{ש}}
{{מילת קבע|אֵלֶּה פְקוּדֵי}} {{סי|ל}}וּלָאוֹת וּקְרָסִים אֹהֶל לְחַבֵּר / {{סי|לַ}}הֲקִימוֹ בְּמַאֲמַר אִמְרֵי דּוֹבֵר / {{מילת קבע|וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר}} 
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|צַו אֶת אַהֲרֹן}} {{סי|מ}}וֹקְדָה לְהַתְמִיד בְּרוֹן / {{סי|מִ}}לֵּא יָדָיו וְיַד בָּנָיו בְּכִשְׁרוֹן / {{מילת קבע|וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן}} {{ש}}
{{מילת קבע|אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ}} {{סי|נִ}}דָּתָהּ לְדָם לֹא תִּזְרַע / {{סי|נֶ}}גַע צָרוּעַ בְּמִסְפַּר יָמִים נִצְטָרַע / {{מילת קבע|זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע}} {{ש}}
{{מילת קבע|אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי}} {{סי|סְ}}גָנִים מְקֻדָּשִׁים / {{סי|סָ}}ח לְצִיר בְּפֵרוּשִׁים / {{מילת קבע|דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם קְדֹשִׁים}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים}} {{סי|ע}}וֹבְדֵי דּוּכָנַי / {{סי|עַ}}ל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבוֹאוּ וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מִשְׁכָּנַי / {{מילת קבע|וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי}} {{ש}}
{{מילת קבע|אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ}} {{סי|פָּ}}ץ יוֹדֵעַ וָעֵד / {{סי|פְּ}}רוּ וּרְבוּ אַרְבָּעָה דְּגָלִים לִוָּעֵד / {{מילת קבע|וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד}} {{ש}}
{{מילת קבע|נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ}} {{סי|צ}}וֹרְחֵי שִׁירוֹת / {{סי|צ}}וּר צִוָּה אֶת צִיר לְהוֹרוֹת / {{מילת קבע|בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים}} {{סי|קַ}}לִּים לָרוּץ אֹרַח / {{סי|קָ}}לוֹן וְרֹב טֹרַח / {{מילת קבע|וַיִּקַּח קֹרַח}} {{ש}}
{{מילת קבע|זֹאת חֻקַּת}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא / {{סי|ר}}וֹדְפֵי עַמּוֹ הֶאֱבִיד וְשָׂמָם לִמְשִׁסָּה / {{מילת קבע|וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה}} {{ש}}
{{מילת קבע|פִּינְחָס}} {{סי|שָׁ}}ר זִמָּה וְקִנֵּא לָאֵל עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת / {{סי|שָׁ}}לוֹם יְהִי לוֹ אוֹת מִלִּנְטוֹת / {{מילת קבע|וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|אֵלֶּה מַסְעֵי}} {{סי|תְּ}}מִימִים יְשָׁרִים / {{סי|תַּ}}חְתִּיּוֹת סִינַי עָמְדוּ וְקָשְׁבוּ מִפִּי אַדִּיר אַדִּירִים / {{מילת קבע|אֵלֶּה הַדְּבָרִים}} {{ש}}
{{מילת קבע|וָאֶתְחַנַּן אֶל}} {{סי|יְ}}יָ עוֹשֵׂה פֶלֶא / {{סי|יְ}}מֵיכֶם וּשְׁנֵיכֶם בְּטוֹב לְבַלֶּה / {{מילת קבע|וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה}} {{ש}}
{{מילת קבע|רְאֵה אָנֹכִי}} {{סי|פּ}}וֹעַלְךָ וְיוֹצְרֶךָ / {{סי|פִּ}}קּוּדֵי אֵל נְצֹר וְאֶצֹּרֶךָ / {{מילת קבע|שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}

{{מילת קבע|כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה}} {{סי|תְּ}}בַטֵּא{{הערה|נראה שיש לתקן: 'תִּבְטַח'.}} בְּדָר עֶרֶץ / {{סי|תְּ}}רוּמַת יָדְךָ תָּרִים בְּמֶרֶץ / {{מילת קבע|וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ}} {{ש}}
{{מילת קבע|אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם}} {{סי|חֲ}}יָלִים לְגַבְּרָה / {{סי|חֹ}}ק אֲמָרִים לִשְׁמֹר מִלְּהַסְתִּירָה / {{מילת קבע|הַאֲזִינוּ הַשָּׁמָיִם וַאֲדַבֵּרָה}} {{ש}}
{{מילת קבע|וְזֹאת הַבְּרָכָה}} {{סי|זִ}}מֵּן יְ{{סי|ק}}וּתִיאֵל / כְּתָבָהּ בְּדִבְרֵי אֵל / וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל{{ממס|דברים לד יב}}
{{רפרן|{{סי|יְ|1}}דִידִים וְדוֹדִים הַמֻּצָּלִים מֵעֹל קָשֶׁה / {{סי|פָּ|1}}רָשִׁיּוֹת סוֹדְרִים בְּלִי לְהִנָּשֶׁה / {{סי|תּ|1}}וֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לד ג}}}}
{{סוף}}
==הערות==

[[קטגוריה:פיוטי יוצר]]
[[קטגוריה:פיוטי שבת בראשית]]
[[קטגוריה:פיוטים המיוסדים על פסוקים]]</text>
      <sha1>s5l32e30zyam9ua37du0n8phj12zah5</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>לבי למואב הלא ידאב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756330</id>
    <revision>
      <id>3087634</id>
      <timestamp>2026-10-07T20:55:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>ממחזור רומניא</comment>
      <origin>3087634</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4895" sha1="nee7j4k0mflyqppnfopqd8pqfqdwrd1" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''אליא הלוי'''}}

{{רן|לִבִּי לְמוֹאָב הֲלֹא / יִדְאַב, מְאֹד יִכְאַב / יֶהְמֶה לְאַח אָב, וְלוֹ / יִזְלוּ דְמָעֵינוּ
{{סי|אֶ}}ל כָּל עֲבָרִים נְהִי / אֶשָּׂא וְקִינָה וְהִיא / קִינִים וְהֶגֶה וְהִי / יִהְיוּ זְמִירֵינוּ
{{סי|לִ}}בְכִי וּמִסְפֵּד סְפוֹד / אֶקְרָא, לְמוֹעֵד אֲשֶׁר / קָרָא יְיָ שְׁמוֹ / מִימֵי אֲבוֹתֵינוּ
{{סי|י}}וֹם זֶה גְּזֵרָה לְדוֹר / מִדְבָּר, יְדֻבַּר וּבַר / לָמוּת, וְלֹא יֶחֱזֶה / הַר נַחֲלָתֵנוּ
{{סי|אֶ}}בֶל לְבֵית אֵל אֲשֶׁר / חָרַב בְּיוֹם זֶה שְׁתֵּי / עִתִּים, וּמַטִּים עֲקַל/קַלּוֹת פְּעָמֵינוּ
{{סי|הַ}}יּוֹם זְמַן נִלְכְּדָה / בֵּיתֵר, וְאָבְלוּ נְאוֹת / גָּלוּת יְהוּדָה, וּבוֹ / פָּס שֶׁאֱרִיתֵנוּ
{{סי|ל}}וֹ נֶחֱרָשׁוּ מְקוֹם / מִקְדָּשׁ, וְצִיּוֹן לְעִי / הָיְתָה, וְכִמְעַט סְדוֹם / שַׁבְנוּ וְדָמִינוּ
{{סי|וַ}}יִּתְּנוּ בוֹ בְּשַׂר / עֵדֶר חֲסִידָיו לְעוֹף / שָׂדֶה, וְאֶל חַיְתוֹ / יַעַר קְדוֹשֵׁינוּ
{{סי|יֶ}}לֶל כְּתַנִּים שְׂאוּ / גַּם כִּבְנוֹת יַעֲנָה / נִסְפֹּד וְנֶהְגֶּה הֲגֹה / נֶהְמֶה בְקוֹלֵנוּ
נִתְבּוֹנְנָה נִקְרְאָה / לִמְקוֹנְנוֹת מִקְּצוֹת / אֶרֶץ, לְקוֹנֵן עֲלֵי / מִיתַת בְּחוּרֵינוּ
אֵפֶר עֲלֵי רֹאשׁ תְּמוּר / הָדָר פְּאֵר נִתְּנָה / נִזְכֹּר וְנַחְקֹר לְאִי / כָבוֹד וְהוֹדֵנוּ
אֵיכָה לְדִמְעָה דֳּמִי / נִתַּן, וְאֵיכָה יְהִי / מָשָׁל וְדִמְיוֹן, וּמִי / יָאִיץ לְנַחְמֵנוּ
אוֹ אֵיךְ לְשִׁבְרוֹן חֲרוֹן / שׁוֹמְרוֹן וּבֵית אֵל לְאַל / נָשִׁים וְשִׁבְרוֹן הֲוֹת / לֹא יֵין שְׁכָרֵנוּ
נִשְׁכַּח לְצִיּוֹן וְהוֹד / מִקְדָּשׁ וְתָמִיד אֲשֶׁר / הָיָה מְכַפֵּר עֲלֵי / עֹצֶם פְּשָׁעֵינוּ
כֹּהֵן מְכַהֵן וְשִׁיר / צִיּוֹן לְוִיִּם בְּעֵת / שָׁרוּ וְחָזוֹן אֲשֶׁר / נִפְרַץ בְּחֶטְאֵנוּ
אֵיכָה בְּחֵךְ לַעֲנָה / תִּמְתַק, וְאֵיךְ יֶעֱרַב / אֹכֶל כְּמוֹ צוּף דְּבַשׁ / עִם רֹב מְרוֹרֵנוּ
יִשְׁבַּת וְיֶעְרַב מְשׂוֹשׂ / שָׁרִים וְנוֹגְנִים, עֲדֵי / יַשְׁקִיף וְיֵרֶא אֲדוֹן / עוֹלָם בְּאֶבְלֵנוּ
הָסֵר עֲטָרָה וּמִצְ/נֶפֶת חֲתָנִים וְגַם / כַּלּוֹת כְּלוּלוֹת כְּלִיל / יֹפִי פְאֵרֵנוּ
גָּזִית וּבִנְיָן בְּסִיד / נַשְׁבִּית וְנָשִׂים לְעֵד / קַדְרוּת וְשַׁחְרוּת תְּהִי / נֹכַח דְּרָכֵינוּ
נִקְרַע בְּיוֹם זֶה סְגוֹר / הַלֵּב וְחֵלֶב וְדָם / נַמְעִיט, וְיֶעֱרַב תְּמוּר / קָרְבַּן זְבָחֵינוּ
אוּלַי בְּזֹאת יֶחֱנַן / שַׁדַּי צְבָאוֹת, וְאוֹת / יֵאוֹת, וּבוֹ נִפְלְאוֹת / עֻזּוֹ יְבוֹאוּנוּ
יִרְאֶה לְגָלוּת אֲשֶׁר / אָרַךְ, וְדַלּוּת צְבִי / קָדְשׁוֹ, וְיָחִישׁ כְּרֹב / חַסְדּוֹ פְּדוּתֵנוּ
נָשׁוּב כְּחֹלְמִים בְּשׁוּב / הַשֵּׁם בְּצִיּוֹן שְׁבִית / כָּל אָהֳלֵי יַעֲקֹב / עוֹלִים לְאַרְצֵנוּ
כִּבְנוֹת לְצִיּוֹן, וְאָז / הַכֹּהֲנִים יַעֲלוּ / עַל מִזְבְּחוֹתָיו בְּשַׁי / קָרְבָּן בְּאִשֵּׁינוּ
יָשִׁיב לְוִיִּם, וְשִׁיר / לֵוִי יְשׁוֹרֵר, תְּמוּר / קִינָה, וְחָנָה סְבִיב / מִזְבַּח אֱלֹהֵינוּ
יִזְכֹּר זְכוּת אָב, וּבֵן / חָכָם יִשַׂמַּח בְּאָב / יַהְפֹּךְ לְשָׂשׂוֹן וְהוֹד / שֶׁבֶת מְשׂוֹשֵׂנוּ.}}

[[קטגוריה:ציונים (קינות)]]</text>
      <sha1>nee7j4k0mflyqppnfopqd8pqfqdwrd1</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087635</id>
      <parentid>3087634</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T20:56:03Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3087635</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4895" sha1="1fentc7irojpjdr2552cpox26392nl9" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''אליא הלוי'''}}

{{רן|לִבִּי לְמוֹאָב הֲלֹא / יִדְאַב, מְאֹד יִכְאַב / יֶהְמֶה לְאַח אָב, וְלוֹ / יִזְלוּ דְמָעֵינוּ
{{סי|אֶ}}ל כָּל עֲבָרִים נְהִי / אֶשָּׂא וְקִינָה וְהִיא / קִינִים וְהֶגֶה וְהִי / יִהְיוּ זְמִירֵינוּ
{{סי|לִ}}בְכִי וּמִסְפֵּד סְפוֹד / אֶקְרָא, לְמוֹעֵד אֲשֶׁר / קָרָא יְיָ שְׁמוֹ / מִימֵי אֲבוֹתֵינוּ
{{סי|י}}וֹם זֶה גְּזֵרָה לְדוֹר / מִדְבָּר, יְדֻבַּר וּבַר / לָמוּת, וְלֹא יֶחֱזֶה / הַר נַחֲלָתֵנוּ
{{סי|אֶ}}בֶל לְבֵית אֵל אֲשֶׁר / חָרַב בְּיוֹם זֶה שְׁתֵּי / עִתִּים, וּמַטִּים עֲקַל/קַלּוֹת פְּעָמֵינוּ
{{סי|הַ}}יּוֹם זְמַן נִלְכְּדָה / בֵּיתֵר, וְאָבְלוּ נְאוֹת / גָּלוּת יְהוּדָה, וּבוֹ / פָּס שֶׁאֱרִיתֵנוּ
{{סי|ל}}וֹ נֶחֱרָשׁוּ מְקוֹם / מִקְדָּשׁ, וְצִיּוֹן לְעִי / הָיְתָה, וְכִמְעַט סְדוֹם / שַׁבְנוּ וְדָמִינוּ
{{סי|וַ}}יִּתְּנוּ בוֹ בְּשַׂר / עֵדֶר חֲסִידָיו לְעוֹף / שָׂדֶה, וְאֶל חַיְתוֹ / יַעַר קְדוֹשֵׁינוּ
{{סי|יֶ}}לֶל כְּתַנִּים שְׂאוּ / גַּם כִּבְנוֹת יַעֲנָה / נִסְפֹּד וְנֶהְגֶּה הֲגֹה / נֶהְמֶה בְקוֹלֵנוּ
נִתְבּוֹנְנָה נִקְרְאָה / לִמְקוֹנְנוֹת מִקְּצוֹת / אֶרֶץ, לְקוֹנֵן עֲלֵי / מִיתַת בְּחוּרֵינוּ
אֵפֶר עֲלֵי רֹאשׁ תְּמוּר / הָדָר פְּאֵר נִתְּנָה / נִזְכֹּר וְנַחְקֹר לְאִי / כָבוֹד וְהוֹדֵנוּ
אֵיכָה לְדִמְעָה דֳּמִי / נִתַּן, וְאֵיכָה יְהִי / מָשָׁל וְדִמְיוֹן, וּמִי / יָאִיץ לְנַחְמֵנוּ
אוֹ אֵיךְ לְשִׁבְרוֹן חֲרוֹן / שׁוֹמְרוֹן וּבֵית אֵל לְאַל / נָשִׁים וְשִׁבְרוֹן הֲוֹת / לֹא יֵין שְׁכָרֵנוּ
נִשְׁכַּח לְצִיּוֹן וְהוֹד / מִקְדָּשׁ וְתָמִיד אֲשֶׁר / הָיָה מְכַפֵּר עֲלֵי / עֹצֶם פְּשָׁעֵינוּ
כֹּהֵן מְכַהֵן וְשִׁיר / צִיּוֹן לְוִיִּם בְּעֵת / שָׁרוּ וְחָזוֹן אֲשֶׁר / נִפְרַץ בְּחֶטְאֵנוּ
אֵיכָה בְּחֵךְ לַעֲנָה / תִּמְתַק, וְאֵיךְ יֶעֱרַב / אֹכֶל כְּמוֹ צוּף דְּבַשׁ / עִם רֹב מְרוֹרֵנוּ
יִשְׁבַּת וְיֶעְרַב מְשׂוֹשׂ / שָׁרִים וְנוֹגְנִים, עֲדֵי / יַשְׁקִיף וְיֵרֶא אֲדוֹן / עוֹלָם בְּאֶבְלֵנוּ
הָסֵר עֲטָרָה וּמִצְ/נֶפֶת חֲתָנִים וְגַם / כַּלּוֹת כְּלוּלוֹת כְּלִיל / יֹפִי פְאֵרֵנוּ
גָּזִית וּבִנְיָן בְּסִיד / נַשְׁבִּית וְנָשִׂים לְעֵד / קַדְרוּת וְשַׁחְרוּת תְּהִי / נֹכַח דְּרָכֵינוּ
נִקְרַע בְּיוֹם זֶה סְגוֹר / הַלֵּב וְחֵלֶב וְדָם / נַמְעִיט, וְיֶעֱרַב תְּמוּר / קָרְבַּן זְבָחֵינוּ
אוּלַי בְּזֹאת יֶחֱנַן / שַׁדַּי צְבָאוֹת, וְאוֹת / יֵאוֹת, וּבוֹ נִפְלְאוֹת / עֻזּוֹ יְבוֹאוּנוּ
יִרְאֶה לְגָלוּת אֲשֶׁר / אָרַךְ, וְדַלּוּת צְבִי / קָדְשׁוֹ, וְיָחִישׁ כְּרֹב / חַסְדּוֹ פְּדוּתֵנוּ
נָשׁוּב כְּחֹלְמִים בְּשׁוּב / הַשֵּׁם בְּצִיּוֹן שְׁבִית / כָּל אָהֳלֵי יַעֲקֹב / עוֹלִים לְאַרְצֵנוּ
כִּבְנוֹת לְצִיּוֹן, וְאָז / הַכֹּהֲנִים יַעֲלוּ / עַל מִזְבְּחוֹתָיו בְּשַׁי / קָרְבָּן בְּאִשֵּׁינוּ
יָשִׁיב לְוִיִּם, וְשִׁיר / לֵוִי יְשׁוֹרֵר, תְּמוּר / קִינָה, וְחָנָה סְבִיב / מִזְבַּח אֱלֹהֵינוּ
יִזְכֹּר זְכוּת אָב, וּבֵן / חָכָם יְשַׂמַּח בְּאָב / יַהְפֹּךְ לְשָׂשׂוֹן וְהוֹד / שֶׁבֶת מְשׂוֹשֵׂנוּ.}}

[[קטגוריה:ציונים (קינות)]]</text>
      <sha1>1fentc7irojpjdr2552cpox26392nl9</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ילל במרר שאי</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756331</id>
    <revision>
      <id>3087636</id>
      <timestamp>2026-10-07T21:11:00Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>ממחזור רומניא</comment>
      <origin>3087636</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2705" sha1="npkw9ebl6xloy5r447msetg7jggn8ki" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{רן|יֶלֶל בְּמֶרֶר שְׂאִי / גַּם יָד עֲלֵי רֹאשׁ תְּנִי / עַל עִיר נְתוּנָה לְעִי / בִּידֵי מְעַנֶּיהָ
הִנְנִי אֲבֵלָה בְּבֵית / מִרְזַח אֲבֵלֶיהָ / הִנְנִי יְחֵפָה חֲפוּ/יַת רֹאשׁ לְמַעֲנֶיהָ
שִׁלְחִי וְקִרְאִי אֱלֵי / אִשּׁוֹת חֲכָמוֹת, וְכָל / אַחַת תְּקוֹנֵן, וְאַתְּ / נוֹהָה לְפָנֶיהָ
וּשְׂאִי בְקוֹלֵךְ כְּקוֹל / אִשָּׁה מְצֵרָה, כְּמוֹ / אִשָּׁה מְבַכָּה עֲלֵי / אִישָׁהּ וּבָנֶיהָ
הָיְתָה לְתַנִּים, מְעוֹן / יַנְשׁוּף וְקִפּוֹד, וְגַם / קָאַת וְעוֹרֵב בְּסַף / הָיוּ שְׁכֵנֶיהָ
הֶגְלָה לְאַשּׁוּר וְגַם / לַחְלַח וְחָבוֹר נְהַר / גּוֹזָן, וּמָדַי וְכוּשׁ / הָיוּ שְׂטֵנֶיהָ
קוּמִי בְּלַיְלָה רֳנִי / אֵפֶר בְּמוֹ רֹאשׁ תְּנִי / אוֹי עַל כְּבוּדָּה עֲנִי / גָּלוּ שְׂשׂוֹנֶיהָ
אֶל הַר לְבָנוֹן עֲלִי / קִינָה בְּתוּלָה{{הערה|אולי צ&quot;ל: כְּחוֹלָה; ע&quot;פ [[ירמיהו ד לא]].}} שְׂאִי / עַל אִישׁ נְעוּרִים וְעַל / בַּעַל נְעוּרֶיהָ
עִבְרִי לְכִתִּים רְאִי / שִׁלְחִי לְקֵדָר, הֲיֵשׁ / מַכְאוֹב כְּמַכְאוֹב אֲשֶׁר / לָקַת בְּדִינֶיהָ
נַעַר וְיֶלֶד וְטַף / בָּחוּר בְּתוּלָה, וְגַם / יָשִׁישׁ וְזָקֵן וְשָׂב / סִפְדוּ יְגוֹנֶיהָ
יוֹצֵא לְדֶרֶךְ בְּרֹאשׁ / יִשּׁוֹם וְיִבְכֶּה, וְגַם / יִשּׁוֹם וְיִשְׁרֹק, עֲלֵי / אַרְצוֹת מְעַנֶּיהָ
רֶגֶל וּמוֹעֵד וְחַג / שַׁבָּת וְחֹדֶשׁ, כְּבָר / הִשְׁבִּית מְשׂוֹשָׂהּ, וְקוֹל / שִׂמְחַת שְׂשׂוֹנֶיהָ
דִּמְעָה בְּבִכְיָה עֲלֵי / לֶחְיָהּ בְּלַיְלָה וְיוֹם / לָהּ דּוֹד וְאוֹהֵב וְכָל / רֵעִים שְׁכֵנֶיהָ
שׁוּבָה כְּקֶדֶם, חֲדַשׁ / הֵיכָל וְאוּלַם דְּבִיר / נַחֵם אֲנוּנִים וְגַם / הָבֵא שְׂשׂוֹנֶיהָ.}}
{{סוף}}
==הערות==
[[קטגוריה:ציונים (קינות)]]</text>
      <sha1>npkw9ebl6xloy5r447msetg7jggn8ki</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מי כמוך אופני מעוני</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756333</id>
    <redirect title="מי כמוך (ראב&quot;ע)" />
    <revision>
      <id>3087648</id>
      <timestamp>2026-10-07T21:39:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה</comment>
      <origin>3087648</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="41" sha1="r0guen5n3okvxha16gn3xknh7v983ef" xml:space="preserve">#הפניה [[מי כמוך (ראב&quot;ע)]]</text>
      <sha1>r0guen5n3okvxha16gn3xknh7v983ef</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087649</id>
      <parentid>3087648</parentid>
      <timestamp>2026-10-07T21:39:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:פיוטי מי כמוך]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3087649</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="86" sha1="1hiowjcq69wbw7zteqyuxbsx4mfgof1" xml:space="preserve">#הפניה [[מי כמוך (ראב&quot;ע)]]

[[קטגוריה:פיוטי מי כמוך]]</text>
      <sha1>1hiowjcq69wbw7zteqyuxbsx4mfgof1</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087676</id>
      <parentid>3087649</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T07:27:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>ביטול גרסה [[Special:Diff/3087649|3087649]] של [[Special:Contributions/מו יו הו|מו יו הו]] ([[User talk:מו יו הו|שיחה]]) מעריך שהקטגוריה נוספה כאן בהפניה בטעות, ואמורה להופיע בדף העיקרי</comment>
      <origin>3087676</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="41" sha1="r0guen5n3okvxha16gn3xknh7v983ef" xml:space="preserve">#הפניה [[מי כמוך (ראב&quot;ע)]]</text>
      <sha1>r0guen5n3okvxha16gn3xknh7v983ef</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756334</id>
    <revision>
      <id>3087657</id>
      <timestamp>2026-10-08T00:00:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>[3087426] צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון), התשפ&quot;ז-2026</comment>
      <origin>3087657</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="18483" sha1="tf0c3cg21b8x852geoe8ps0mwh1wmna" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון), התשפ״ז–2026}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ז, 136|צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12539.pdf}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:מבוא}}
בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)#סעיף 9|סעיף 9(ג)}} {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)|לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש״ל–1970}} (להלן – החוק), אני מצווה לאמור:
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:סעיף|1|הגדרה}}
{{ח:ת}} בצו זה, ”בסיס המשכורת“ – משכורת קובעת כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)#סעיף 8|בסעיף 8 לחוק}}, בהפחתת רכיבים אלה:
{{ח:תת|(1)}} החלק השנים עשר מקצובת הביגוד השנתית;
{{ח:תת|(2)}} החלק השנים עשר מקצובת ההבראה השנתית;
{{ח:תת|(3)}} הסכום הנדרש לצורך השלמה לשכר מינימום והפרשי הוראת השעה, המשולמים לפי {{ח:חיצוני|חוק שכר מינימום|חוק שכר מינימום, התשמ״ז–1987}};
{{ח:תת|(4)}} רכיבי שכר שתחילת הזכאות לתשלומם היא מיום כ׳ בטבת התשע״ו (1 בינואר 2016) ואילך;
{{ח:תת|(5)}} עדכון במשכורת הקובעת שמקורו בצו זה.

{{ח:סעיף|2|תחולה}}
{{ח:ת}} צו זה יחול על מי שפרש כעובד שירותי הביטחון וערב פרישתו דורג בדירוג המשפטנים.

{{ח:סעיף|3|עדכון המשכורת הקובעת}}
{{ח:ת}} מי שפרש משירות המדינה בתקופה שמיום י״ט בטבת התשע״ג (1 בינואר 2013) עד יום ב׳ בכסלו התש״ף (30 בנובמבר 2019), וערב פרישתו דורג בדירוג כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בסעיף 2}}, תעודכן משכורתו הקובעת לעניין {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)#סעיף 8|סעיף 8 לחוק}}, בעד קצבת החודש הקבוע בכותרת של כל אחד {{ח:פנימי|תוספת|מהחלקים א׳ עד ה׳ שבתוספת}} (להלן – חודש העדכון) ואילך, לפי מועד פרישתו, בסכום הקבוע בטור א׳ לכל חלק, בתוספת סכום שמתקבל מהכפלת השיעור הקבוע בטור ב׳ לכל חלק, בבסיס המשכורת של הגמלאי בערכו נכון לחודש העדכון.

{{ח:סעיף|4|תשלומים למפרע}}
{{ח:ת}} תשלומים בשל עדכון המשכורת הקובעת לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}, בעד תקופה שקדמה למועד כניסתו לתוקף של צו זה, ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה בשיעורים הקבועים {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)#סעיף 9|בפסקאות (א) ו־(ב) לסעיף 9(ג)(3) לחוק}}.

{{ח:קטע2|תוספת|תוספת}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}})}}}}
{{ח:קטע3|תוספת חלק א|חלק א׳}}
{{ח:קטע4||(חודש יולי 2016)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;14.12&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.07%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;28.23&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.13%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;42.35&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.20%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;56.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.26%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;70.58&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.33%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;84.69&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.39%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;98.81&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.46%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;107.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע3|תוספת חלק ב|חלק ב׳}}
{{ח:קטע4||(חודש מרץ 2017)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;5.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.03%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;19.82&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.09%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;33.93&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.16%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;48.05&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.22%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;62.16&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.29%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;76.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.36%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;90.39&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.42%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;104.51&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;118.62&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.55%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;132.74&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.62%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;146.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.68%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;160.97&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;175.09&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.82%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;187.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע3|תוספת חלק ג|חלק ג׳}}
{{ח:קטע4||(חודש יוני 2018)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;1.61&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.01%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;15.79&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.07%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;29.96&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.14%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;44.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.20%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;58.30&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.27%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;72.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.34%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;86.64&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.40%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;100.82&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.47%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;114.99&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.53%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;129.16&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.60%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;143.33&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.67%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;157.50&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.73%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;161.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע3|תוספת חלק ד|חלק ד׳}}
{{ח:קטע4||(חודש אוגוסט 2019)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;10.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.05%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;24.57&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.11%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;38.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.18%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.24%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;67.42&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.31%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.38%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;95.99&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.44%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;110.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.51%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;124.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.57%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;138.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.64%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;153.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.71%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;167.42&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.77%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;181.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.84%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;189.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע3|תוספת חלק ה|חלק ה׳}}
{{ח:קטע4||(חודש דצמבר 2019)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;6.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.03%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;20.43&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.09%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;34.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.16%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;49.00&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.23%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;63.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.29%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;77.57&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.36%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;91.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.42%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;106.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;120.42&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.55%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;134.71&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.62%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;148.99&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.69%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;163.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.75%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;177.56&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.82%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;191.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.88%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;206.13&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.95%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:חתימות|כ״א באלול התשפ״ו (3 בספטמבר 2026)}}
* '''בצלאל סמוטריץ׳'''&lt;br&gt;שר האוצר
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>tf0c3cg21b8x852geoe8ps0mwh1wmna</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת מקור:צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון)</title>
    <ns>117</ns>
    <id>1756335</id>
    <redirect title="שיחה:צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון)" />
    <revision>
      <id>3087658</id>
      <timestamp>2026-10-08T00:00:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה</comment>
      <origin>3087658</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="169" sha1="fwus4brhu34bzu8vk1cnqmpqd60qzmp" xml:space="preserve">#הפניה [[שיחה:צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון)]]</text>
      <sha1>fwus4brhu34bzu8vk1cnqmpqd60qzmp</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחה:צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג המשפטנים בשירותי הביטחון)</title>
    <ns>1</ns>
    <id>1756336</id>
    <revision>
      <id>3087659</id>
      <timestamp>2026-10-08T00:00:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>דף ריק</comment>
      <origin>3087659</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="0" sha1="phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1" />
      <sha1>phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ביקורת המדינה במשרד מבקר המדינה)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756337</id>
    <revision>
      <id>3087663</id>
      <timestamp>2026-10-08T06:00:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>[3087427] צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ביקורת המדינה במשרד מבקר המדינה), התשפ&quot;ז-2026</comment>
      <origin>3087663</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="18388" sha1="m8svs04xhbctp14nbn3h9opl1jcw59z" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ביקורת המדינה במשרד מבקר המדינה), התשפ״ז–2026}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ז, 144|צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ביקורת המדינה במשרד מבקר המדינה)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12539.pdf}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:מבוא}}
בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)#סעיף 9|סעיף 9(ג)}} {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)|לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש״ל–1970}} (להלן – החוק), אני מצווה לאמור:
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:סעיף|1|הגדרה}}
{{ח:ת}} בצו זה, ”בסיס המשכורת“ – משכורת קובעת כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)#סעיף 8|בסעיף 8 לחוק}}, בהפחתת רכיבים אלה:
{{ח:תת|(1)}} החלק השנים עשר מקצובת הביגוד השנתית;
{{ח:תת|(2)}} החלק השנים עשר מקצובת ההבראה השנתית;
{{ח:תת|(3)}} הסכום הנדרש לצורך השלמה לשכר מינימום והפרשי הוראת השעה, המשולמים לפי {{ח:חיצוני|חוק שכר מינימום|חוק שכר מינימום, התשמ״ז–1987}};
{{ח:תת|(4)}} רכיבי שכר שמקורם בהסכם קיבוצי שהמדינה צד לו, שתחילת הזכאות לתשלומם היא מיום כ׳ בטבת התשע״ו (1 בינואר 2016) ואילך;
{{ח:תת|(5)}} עדכון במשכורת הקובעת שמקורו בצו זה.

{{ח:סעיף|2|תחולה}}
{{ח:ת}} צו זה יחול על מי שערב פרישתו דורג בדירוג ביקורת המדינה ופרש ממשרד מבקר המדינה.

{{ח:סעיף|3|עדכון המשכורת הקובעת}}
{{ח:ת}} מי שפרש משירות המדינה בתקופה שמיום י״ט בטבת התשע״ג (1 בינואר 2013) עד יום ב׳ בכסלו התש״ף (30 בנובמבר 2019), וערב פרישתו דורג בדירוג כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בסעיף 2}}, תעודכן משכורתו הקובעת לעניין {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)#סעיף 8|סעיף 8 לחוק}}, בעד קצבת החודש הקבוע בכותרת של כל אחד {{ח:פנימי|תוספת|מהחלקים א׳ עד ה׳ שבתוספת}} (להלן – חודש העדכון) ואילך, לפי מועד פרישתו, בסכום הקבוע בטור א׳ לכל חלק, בתוספת סכום שמתקבל מהכפלת השיעור הקבוע בטור ב׳ לכל חלק, בבסיס המשכורת של הגמלאי בערכו נכון לחודש העדכון.

{{ח:סעיף|4|תשלומים למפרע}}
{{ח:ת}} תשלומים בשל עדכון המשכורת הקובעת לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}, בעד תקופה שקדמה למועד כניסתו לתוקף של צו זה, ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה בשיעורים הקבועים {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גמלאות)#סעיף 9|בפסקאות (א) ו־(ב) לסעיף 9(ג)(3) לחוק}}.

{{ח:קטע2|תוספת|תוספת}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}})}}}}
{{ח:קטע3|תוספת חלק א|חלק א׳}}
{{ח:קטע4||(חודש יולי 2016)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;6.12&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.06%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;12.23&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.13%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;18.35&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.19%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;24.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.26%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;30.58&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.32%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;36.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.39%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;42.81&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.45%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;46.46&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.49%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע3|תוספת חלק ב|חלק ב׳}}
{{ח:קטע4||(חודש מרץ 2017)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;2.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.03%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;8.59&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.09%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;14.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.16%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;20.82&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.22%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2013&lt;/td&gt;&lt;td&gt;26.94&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.28%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;33.05&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.35%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;39.17&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.41%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;45.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.48%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;51.40&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.54%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;57.52&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.61%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;63.63&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.67%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.75&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;75.86&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.80%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;81.28&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע3|תוספת חלק ג|חלק ג׳}}
{{ח:קטע4||(חודש יוני 2018)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.70&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.01%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;6.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.07%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;12.95&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.14%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2014&lt;/td&gt;&lt;td&gt;19.08&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.20%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;25.21&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.27%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;31.34&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.33%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;37.47&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.39%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;43.60&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.46%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;49.72&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.52%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;55.85&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.59%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;61.98&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.65%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;68.11&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.72%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;69.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע3|תוספת חלק ד|חלק ד׳}}
{{ח:קטע4||(חודש אוגוסט 2019)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;4.45&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.05%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;10.62&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.11%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;16.80&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.18%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2015&lt;/td&gt;&lt;td&gt;22.98&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.24%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;29.16&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.30%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;35.33&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.37%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;41.51&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.43%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;47.69&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.50%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;53.87&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.56%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;60.04&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.63%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;66.22&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.69%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;72.40&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.76%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;78.58&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.82%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.10&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.86%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע3|תוספת חלק ה|חלק ה׳}}
{{ח:קטע4||(חודש דצמבר 2019)}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th width=&quot;150px&quot;&gt;מועד פרישה&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור א׳&lt;/th&gt;&lt;th width=&quot;100px&quot;&gt;טור ב׳&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;2.66&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.03%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;8.83&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.09%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2016&lt;/td&gt;&lt;td&gt;15.01&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.16%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;21.19&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.22%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;27.37&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.29%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;33.54&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.35%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;39.72&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.42%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;45.90&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.48%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;52.07&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.54%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;58.25&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.61%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;64.43&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.67%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;70.61&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.74%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;76.78&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.80%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;82.96&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.87%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2017&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;דצמבר 2018&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ינואר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;פברואר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מרץ 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אפריל 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מאי 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יוני 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;יולי 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוגוסט 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;ספטמבר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;אוקטובר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;נובמבר 2019&lt;/td&gt;&lt;td&gt;89.14&lt;/td&gt;&lt;td&gt;0.93%&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:חתימות|כ״א באלול התשפ״ו (3 בספטמבר 2026)}}
* '''בצלאל סמוטריץ׳'''&lt;br&gt;שר האוצר
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>m8svs04xhbctp14nbn3h9opl1jcw59z</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת מקור:צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ביקורת המדינה במשרד מבקר המדינה)</title>
    <ns>117</ns>
    <id>1756338</id>
    <redirect title="שיחה:צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ביקורת המדינה במשרד מבקר המדינה)" />
    <revision>
      <id>3087664</id>
      <timestamp>2026-10-08T06:00:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה</comment>
      <origin>3087664</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="181" sha1="5m1vhrywr8d1v29966nrasb8y395xib" xml:space="preserve">#הפניה [[שיחה:צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ביקורת המדינה במשרד מבקר המדינה)]]</text>
      <sha1>5m1vhrywr8d1v29966nrasb8y395xib</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחה:צו שירות המדינה (גמלאות) (עדכון המשכורת הקובעת) (דירוג ביקורת המדינה במשרד מבקר המדינה)</title>
    <ns>1</ns>
    <id>1756339</id>
    <revision>
      <id>3087665</id>
      <timestamp>2026-10-08T06:00:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>דף ריק</comment>
      <origin>3087665</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="0" sha1="phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1" />
      <sha1>phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756340</id>
    <revision>
      <id>3087680</id>
      <timestamp>2026-10-08T07:46:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;&lt;noinclude&gt;{{פיוט| |שם = אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו |סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]] |מועד = [[:קטגוריה:שבת|שבת]] (נחמו או נישואין)? |מחבר = [[מחבר:רבי ברוך ממגנצא|ר' ברוך ממגנצא]] |מיוחס ל =  |אקרוסטיכון = ברוך חזק |צורה =  |אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4574}} |מנהגים = בימי ה...&quot;</comment>
      <origin>3087680</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2043" sha1="3cutiis0s0o3c6uk3n2c5n26u9x6ui2" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{פיוט|
|שם = אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו
|סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]]
|מועד = [[:קטגוריה:שבת|שבת]] (נחמו או נישואין)?
|מחבר = [[מחבר:רבי ברוך ממגנצא|ר' ברוך ממגנצא]]
|מיוחס ל = 
|אקרוסטיכון = ברוך חזק
|צורה = 
|אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4574}}
|מנהגים = בימי הביניים נאמר בכמה קהילות מנהג אשכנז המערבי.
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''ברוך''' (כמה פעמים), '''ברוך''' (כפול) '''חזק'''}}&lt;/noinclude&gt;

אֱלֹהֵיכֶם
:{{סי|בָּ}}{{סי|רוּךְ|1}} סוֹדוֹ וּבָרוּךְ טַעֲמוֹ
:{{סי|בָּ}}{{סי|רוּךְ|1}} כְּבוֹדוֹ מִמְּקוֹמוֹ
:{{סי|רָ}}אֹה יִרְאֶה הָעָם תָּרַם לִשְׁמוֹ
:{{סי|רָ}}ם יָד יוֹסִיף לִשְׁנוֹת לִקְנוֹת אֶת שְׁאַר עַמּוֹ
:{{סי|וְ}}יַחֲנֶה וְיִבְנֶה בֵּית הֲדוֹמוֹ
:{{סי|וְ}}עֶלְיוֹן בְּצִבְיוֹן לְצִיּוֹן יְנַחֲמוֹ
:{{סי|כַּ}}רְכֹּר שִׁמְשׁוֹת יָשִׂים בְּעַצְמוֹ
:{{סי|כָּ}}זֶה וְכָזֶה חוֹזֶה יֶחֱזֶה כְּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ
:{{סי|חַ}}תְנוּת גְּנוּנוֹ לִבְנוֹ יִבְנוֹ יְכוֹנֲנוֹ כְּנָאֳמוֹ
:{{סי|זֶ}}מֶר שִׁירָה בְרוּרָה בְּעֵירָֹה בְּשׁלְּמוֹ
:{{סי|ק}}וֹל יִשְׂאוּ יְרַנְּנוּ צוֹפִים לָמוֹ
:יַעֲנוּ '{{סי|בָּרוּךְ|1}} שֶׁכָּכָה לּוֹ בְּעוֹלָמוֹ'.&lt;noinclude&gt;{{ש}}
{{הור|ובדברי קדשך כתוב לאמֹר}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:רבי ברוך ממגנצא]]
[[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>3cutiis0s0o3c6uk3n2c5n26u9x6ui2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחה:אלהיכם ברוך סודו וברוך טעמו</title>
    <ns>1</ns>
    <id>1756341</id>
    <revision>
      <id>3087681</id>
      <timestamp>2026-10-08T07:48:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* מקור */ פסקה חדשה</comment>
      <origin>3087681</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="320" sha1="3ayuojt0usxqcap2zctmcqlr50iy422" xml:space="preserve">== מקור ==
ע&quot;פ [https://www.nli.org.il/he/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&amp;scope=KTIV&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000777360205171&amp;SearchTxt=ROSSI%20586 כ&quot;י פרמה 3005] (עמ' 111). [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 10:48, 8 באוקטובר 2026 (IDT)</text>
      <sha1>3ayuojt0usxqcap2zctmcqlr50iy422</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תפילה לאחר קריאת שיר השירים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756342</id>
    <revision>
      <id>3087682</id>
      <timestamp>2026-10-08T07:48:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>תחינה</comment>
      <origin>3087682</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3905" sha1="3jyfxsqwglt0901avycfkelydsp73ia" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁבִּזְכוּת שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר קָרִיתִי וְלָמַדְתִּי שֶׁהוּא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, בִּזְכוּת פְּסוּקָיו וּבִזְכוּת תֵּבוֹתָיו וּבִזְכוּת אוֹתִיּוֹתָיו וּבִזְכוּת נְקֻדּוֹתָיו וּבִזְכוּת טְעָמָיו {{#בחר: {{{נוסח|}}}|מזרח=|וּבִזְכוּת שְׁמוֹתָיו}}&lt;noinclude&gt;{{הערה|בסידורי עדות המזרח המילים וּבִזְכוּת שְׁמוֹתָיו אינן מופיעות.}}&lt;/noinclude&gt; וְצֵרוּפָיו וּרְמָזָיו וְסוֹדוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים והַטְּהוֹרִים הַנּוֹרָאִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, שֶׁתְּהֵא שָׁעָה זוֹ שְׁעַת רַחֲמִים, שְׁעַת הַקְשָׁבָה, שְׁעַת הַאֲזָנָה, וְנִקְרָאֲךָ וְתַעֲנֵנוּ, נַעֲתִיר לְךָ וְתֵעָתֵר לָנוּ. שֶׁיִּהְיֶה עוֹלֶה לְפָנֶיךָ קְרִיאַת וְלִמּוּד שִׁיר הַשִּׁירִים כְּאִלּוּ הִשַּׂגְנוּ כָּל הַסּוֹדוֹת הַנִּפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת אֲשֶׁר הֵם חֲתוּמִים בּוֹ בְכָל תְּנָאָיו, וְנִזְכֶּה לְמָקוֹם {{#בחר: {{{נוסח|}}}|אשכנז=שֶׁהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת|ספרד=שֶׁהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת|מזרח=שֶׁהַנְּפָשׁוֹת, הָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת|שֶׁהַנְּפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת{{הערה|כך נוסח תיקוני שבת דפו&quot;ר. הנוסח הנפוץ בסידור ע&quot;מ: שֶׁהַנְּפָשׁוֹת, הָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת. הנוסח הנפוץ בסידורי אשכנז: שֶׁהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת. נוסח סידור השל&quot;ה: שֶׁהַנְּשָׁמוֹת.}}}} נֶחֱצָבוֹת מִשָּׁם, וּכְאִלּוּ עָשִׂינוּ כָּל מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלֵינוּ לְהַשִּׂיג בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה בֵּין {{#בחר: {{{נוסח|}}}|אשכנז=בְּגִלְגּוּל אַחֵר,|מזרח=בְּגִלְגּוּלִים אַחֵרים,|בְּגִלְגּוּל אַחֵר{{הערה|הנוסח הנפוץ בסידורי עדות המזרח: בְּגִלְגּוּלִים אֲחֵרִים}}}} וְלִהְיוֹת מִן הָעוֹלִים וְהַזּוֹכִים לָעוֹלָם הַבָּא עִם שְׁאָר צַדִּיקִים וַחֲסִידִים. וּמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה וְתִהְיֶה עִם לְבָבֵנוּ וְאִמְרֵי פִינוּ בְּעֵת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְעִם יָדֵינוּ בְּעֵת מַעְבָּדֵינוּ, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה וְהַרְוָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, {{#בחר: {{{נוסח|}}}|אשכנז=וּמֵעָפָר|מזרח=וּמֵעֲפַר עָנְיֵנוּ|וּמֵעָפָר{{הערה|נוסח סידורי עדות המזרח: וּמֵעֲפַר עָנְיֵנוּ.}}}} תְּקִימֵנוּ וּמֵאַשְׁפּוֹת דַּלּוּתֵנוּ תְּרוֹמְמֵנוּ, וְתָשִׁיב שְׁכִינָתְךָ לְעִיר קָדְשְׁךָ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.&lt;noinclude&gt;
{{סוף}}

== הערות ==

[[קטגוריה:תחינות ובקשות]]</text>
      <sha1>3jyfxsqwglt0901avycfkelydsp73ia</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ריבון כל העולמים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756343</id>
    <redirect title="רבון כל העולמים" />
    <revision>
      <id>3087685</id>
      <timestamp>2026-10-08T07:56:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>מו יו הו העביר את הדף [[ריבון כל העולמים]] לשם [[רבון כל העולמים אדון כל הנשמות]]</comment>
      <origin>3087685</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="71" sha1="hkhnieg7y5id55ee137vbhpwai4jgno" xml:space="preserve">#הפניה [[רבון כל העולמים אדון כל הנשמות]]</text>
      <sha1>hkhnieg7y5id55ee137vbhpwai4jgno</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3087690</id>
      <parentid>3087685</parentid>
      <timestamp>2026-10-08T08:03:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>שינוי יעד ההפניה מהדף [[רבון כל העולמים אדון כל הנשמות]] לדף [[רבון כל העולמים]]</comment>
      <origin>3087690</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="44" sha1="s6ldt49fxcq8qdwqovwe4lubvf7wqhu" xml:space="preserve">#הפניה [[רבון כל העולמים]]</text>
      <sha1>s6ldt49fxcq8qdwqovwe4lubvf7wqhu</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>רבון כל העולמים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756344</id>
    <revision>
      <id>3087689</id>
      <timestamp>2026-10-08T08:03:20Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>פירושונים</comment>
      <origin>3087689</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="395" sha1="i1jgma3aof8rv74bbjsahixeuztl4n2" xml:space="preserve">{{פירושונים}}
*[[קריאת שמע קטנה]] ({{צ|רבון כל העולמים [כי] לא על צדקותינו}})
*[[רבון כל העולמים אדון כל הנשמות]] (לליל שבת)
*[[רבון כל העולמים - שתתן חלקי]] (תחינה ממחזור בני רומא)
*[[רבון כל העולמים לא בצדקתי]] (תחינה ממחזור בני רומא)</text>
      <sha1>i1jgma3aof8rv74bbjsahixeuztl4n2</sha1>
    </revision>
  </page>
</mediawiki>